מעשה בחסיד כופר

פעם אחת היה כופר שהיה תקוע בקהילתו ותמיד פחד שמא יגלו כפירתו ויצטרך לגלות ממקומו, אבל היה מקפיד מאד על כפירתו שהרי שנא את התורה ולא יכל לסבול את החגים ואת המצוות, והיה מסתיר את הטלפון שלו מתחת לשטריימל שכאשר ינענע בפאות שלו זה ידליק ויעבור על השבת בהחבא, וישב בדווקא בסוכה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ושילם יותר על אתרוג שהיה חסר ולא ניכר חסרו, והקנה את לולבו לחברו קודם החג שיהיה לולב הגזול, ובשמחת תורה רקד רק שש הקפות, ומלווה מלכה אף פעם לא אכל חס ושלום, וכך עברו ימים ושנים.

ופעם אחת ראו חבריו בהחבא, כי בציצית שלו הוא מטיל תכלת, ומיד חשדוהו שהוא ברסלבער או מתנחל, והלכו וחיפשו בכליו וראו שהוא קורא בספרי הרב קוק לפעמים ולפעמים אפילו בספרי הרב ברלנד רחמנא ליצלן. הלכו וסיפרו לכל העיר שראו אותו מנשק את קברו של רבי נחמן באומן, ואינו אלא מן המתחדשים שחושבים את עצמם חכמים מהורים ומורים את מוריהם, ומיד דברו עליו בכל העיר, ולא היה מקווה שלא היו עסוקים בסיפור על הפורק עול הנורא שהתגלה, והגדילו יותר וסיפרו שמעיז לפעמים לתת קוויטל לאחיו של האדמו"ר האמיתי, והוא התבייש ופחד לצאת מביתו.

והוא שידע כל אשר נעשה ושמע איך מספרים עליו שהוא כופר ופורק עול החליט לא עוד מכאן ואילך ירקוד שבע הקפות ויקפיד על כפרות עם תרנגול אמיתי וישתה תה עם סוכר לכבוד מלווה מלכה. אבל את התכלת ואת הליקוטי מוהר"ן לא עלה בדעתו להסתיר, ונשארו הם לסימן אצל אנשי העיר כי אכן הוא פורק עול מסוכן והקפידו כולם לשמור מרחק ממנו והוא לא הבין מה רוצים ממנו.

ממעשים שהיו.

השאר תגובה