מעשה ביהודי שלא היו לו שאיפות גדולות והיה מרוצה להיות יהודי פשוט שאוכל ושותה ועושה חסד מדי פעם ולומד ומתפלל קצת.
והנה ראה שלא היה בעירו צדיק, והלא דבר ידוע הוא שכל עיירה יהודית צריכה לצדיק שילכו אליו כאשר יש חולה ויתייעצו איתו בדברים של עבודת ה’ ויתעוררו מנשמתו. ובעירו היו הכל יהודים טובים ורגילים כמוהו וכאשר היה לאחד מהם חולה בתוך ביתו לא היה לו צדיק לבקש ממנו להתפלל עבורו.
חשב היהודי בליבו הרי אני אוהב לעשות טובה לאנשים. וחיפשתי מה חסר בעיר שאוכל להשלימו והנה הצלה כבר יש וגם שומרים וגם חברים . למה שלא אהיה הצדיק שלהם.
אך הוא לא היה רמאי לעשות עצמו צדיק כשאינו צדיק. מה עשה פרש מכל תאוות העולם הזה והקדיש את עצמו לחיי דבקות תדיריים בכדי שיהיה לעירו צדיק.
וכל פעם שהתעוררו בו התאוות הישנות הידועות שלו היה אומר לעצמו נכון מצד עצמי אין לי חיסרון ליהנות מזה הלא אני טוב לי להיות בעל הבית פשוט אבל מה יעשה שכני כאשר מחר יהיה לו צרה ובגלל התאווה שלי לא יהיה לו צדיק לפנות אליו. ומנע עצמו מלהיגרר אל התאוה בכדי להיות מוכן כצדיק על כל צרה שלא תבוא.
וכאשר סיפרו את המעשה הזה לפני רבינו נענה ואמר מיום שנברא העולם לא היה בו צדיק עד שבא היהודי הזה.
