מרידות

פעם,
אימא שלי נישקה אותי.
הפניתי את הלחי ממנה.
ליטפה אותי, אל תבכה,
בכיתי דווקא.

פעם,
חבר שלי חיבק אותי,
הבטיח לי שיהיה בסדר.
לא רציתי אפילו לשמוע,
לא יהיה!

פעם,
הרב שלי הסביר לי,
שאלוהים עושה רק טוב,
ואנו לא צריכים להבין.
אני כפרתי.

היום,
הרוח נשבה בפרצופי
שמעתי עצים מרחשים,
לא נישקו, ולא אמרו,
לא הבטיחו ולא הסבירו.

וחייכתי לי,
בנפשי, תקווה.
ברוחי, נשמה.
יחידתי, חיה.

השאר תגובה