למפתח קוראים למה

סגור הייתי, ועכשיו נפתחתי

עלום הייתי, ונתגלה לי

חידת העולם, היום פתרתי

הקשיבו הקשיבו לי

ואתנה לכם את לבי

את המפתח אשר בה פתחתי

כל סתום כל צפון נגלה לי

המפתח, והיא נעלמה

מאנשים הסתירוה,

חשבוה לממיתה,

כי למפתח, קוראים למה.

פחדו ממנה, וגם נפחדתי

לשאול למה, פחד פחדנו

איזה תהומות ייפתחו לי

המפתח הנורא, חייב להיסתם.

הלא הוודאות, זו חיינו

הידיעה, מקור דרכנו

האמונה, שיא חיינו

האמת, מטרת בקשתנו.

איך נערער, ונמצא עצמנו

בתוך בור, ומים אין בו

בתוך תעלומה, ואין קורא

בכף הקלע, נבלה ימינו

לילה אחד, עלי נתגלה

כי למפתח קוראים למה

לא בפחד, כי אם בתקווה

לא בערעור, כי אם בבנין

ומי גזר על השאלה,

היות אך פטיש להריסה?

מוטב יהיה מכחול, בה נצייר,

או כינור, בה נשורר.

יופי שקיעת האלים

יופי

 נולדתי,

ועל הארץ הושבתי

שמים באצבע הראו לי

"ככה", אמרו לי.

ימים כלילות ישבתי

בכיתי, דמעתי

ביקשתי את המפתח

את השמים, הראו לי!

ואני בתוך הגולה,

שמים אחד, נפתחו לשבעה

והארץ, לדרכים רבים נפרדה

למפתח קוראים "למה".

למה אלוהים,

בניך ידעו אותך כאחד

ולא חפשו, לדעתך כספק

ראיתי אנשים, רוכבים על צדדים

בודקים בדרכים, דופקים בפתחים,

אחד מהם זה חייב להיות, שמעתי מלחשים.

לאחד מהם לא שמעתי

ביקשתי, מימשתי,

בכל דרך, דרכתי

כל דלת פתחתי

אל כל שער, נכנסתי.

היה העולם גוון אחד

והיום, גוונים רבים

למה,

בתוך הוודאות, ביקשו כבוד

אך בערפל, אמר לשכון.

נפתחו השמים ואראה מראות

ראיתי את השמים והנני תוהה

את הארץ, ואני בוהה

נכספה נפשי וגם כמהה,

את מפתח האמת נדעה נא

עד שהכתה בתדהמה,

כי למפתח, קוראים למה.

בראשית,

היה השמים, שמים אחד.

והארץ, ארץ אחת.

והארץ,

השאר תגובה