מורה נבוכים 151: השכל הדברי המנהיג את האדם ואת העולם – Transcript

א] נושא הפרק והחלק הזה בפרק

סיכום ומעבר לחלק החדש של הפרק

אוקיי, אנחנו אוחזים פה. אפשר לראות שלא עשיתי עוד את כל התרגומים, אבל יש לנו את זה. אז יש לנו ככה, עברנו על כל ההשוואות, כן? עשרה דברים שהוא השווה, לפי הספירה שלי, בין האדם לעולם כולו, כן? כשזה התחיל, “כל הנמצא הזה הוא איש אחד בכללו”, ואת זה הוא פירט בעשרה דברים. ועכשיו הוא מסיים את העניין הזה בצורה כללית, כן?

אז החלק הראשון של הפרק, אפשר להגיד, היה עצם ההשוואה בין האדם לעולם, ועכשיו הוא הולך לעדן את זה, לדייק את זה, מה הכוונה בעצם בהשוואה הזאת של האדם לעולם, שזה בעצם אפשר לתאר את זה בתור הוספה של עוד אספקט, של עוד חלק מאוד חשוב של העולם, כן?

מטרת הפרק: הצגת העולם כבסיס מוסכם

הרי למדנו שהסיבה בעצם, כפי הצהרתו עצמו, שהוא מציג את כל ההשוואה הזאת בין האדם לעולם, הוא לא בעצם בשביל העניין הזה עצמו, כן? זה לא פרק שנועד להסביר את המשפט הזה, “האדם הוא עולם קטן”, כן? זה כפי הצהרתו עצמו, פרק שנועד להציג את העולם כולו כפי שהוא נראה לעיניים, המובן של ידיעת הטבע, במובן שאי אפשר לחלוק עליו, בשביל שזה יהיה בסיס מוסכם לדיון שלו על המטאפיזיקה של זה בהמשך.

המסגרת הספרותית והתוכן התיאורטי

ולכן, כפי שדיברנו, הצד הראשון להבין את זה היה פשוט, שזה פשוט מסגרת מתאימה שהוא מצא בשביל למסור את הידע הזה באופן מרוכז ומצומצם, אז הוא מצא את המסגרת הזו של העולם כאיש אחד, למרות שזאת לא הכוונה שלו העיקרית.

אנחנו טענו שזה ודאי לא מספיק, כלומר שגם בתור ההצגה הפשוטה שלו, הוא כן נותן את התיאוריה, או לפחות את מה שהוא תופס כחלק המבוסס של התיאוריה, כן? כחלק המוסכם של התיאוריה, חלק שאי אפשר להתווכח עליו למי שמסתכל על איך העולם עובד, ואת זה הוא באמת מוסיף, כן?

ההוספה על הלכות יסודי התורה

לכן הפרק הזה יש פה הרבה הוספה על מה שמוצג למשל בפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה, ששם הוא בעצם נתן את הבסיס של הטבע איך שהוא נראה, אבל לא נתן את התיאוריה הכללית של איך זה עובד. אז העניין הזה של אחדות העולם כאיש אחד הוא כן הוספה, למרות שהוא מציג את זה דווקא לא בתור הוספה, הוא מציג את זה דווקא בתור הדבר המוסכם, שגם הכלאם צריך להסכים לזה.

השאלה ההיסטורית: האם הכלאם הסכימו?

ויכול להיות שבאמת זו הייתה אמרה שהם הסכימו אליה, כן? אני לא יודע, לא בדקתי את ההיסטוריה של זה, צריך באמת לבדוק את זה. צריך להסתכל בספר של הארי וולפסון על הכלאם, לראות אם הוא מתייחס לפרק הזה ומה הוא אומר על הנקודה הזאת, אבל כנראה שהם באיזשהו מובן הסכימו לנקודה הזאת, כי אחרת הוא לא היה מציג את זה בתור החלק הלא שנוי במחלוקת דווקא, כן?

מבנה החלק השני של הפרק: שתי הוספות מרכזיות

אז עכשיו, אחרי שהוא הציג את כל זה, הוא מוסיף משהו, כן? עכשיו, גם ההוספה הזאת, אפשר להגיד, שתי ההוספות שהם בתורם מתחלקים כל אחד לכמה חלקים, כן?

הוא עכשיו מוסיף הוספה חשובה:

– ההוספה הראשונה זה שהוא מדבר על השכל של העולם, שהוא האל

– ואחר כך, ההוספה השנייה, הוא מדבר על השכל האמיתי של העולם, שהוא האל, כן?

אז אפשר לתאר גם את החלקים האלה בתור הוספות שהוא פשוט מנסה להציג את הנהגת האל את העולם, שהוא בעצמו חלק מהעולם, כן?

הבעיה המתודולוגית: הקדמת המאוחר

כמובן, הוא מקדים פה את המאוחר, כי הוא עדיין לא הוכיח שיש אלוהים. הרי כל הרעיון פה של הצגת העולם זה בגלל שאי אפשר לדעת על אלוהים בלי לדעת את העולם, אז קודם בוא נדע את העולם באופן מוסכם, ואז נתווכח באיזה אופן זה מוכיח, זה מראה לנו את האל.

הקושי העקרוני: הפיזיקה כוללת את האל

אבל בעצם, לפי תפיסת העולם שלו, כמעט שאי אפשר לעשות את זה, כן? במיוחד כאשר אנחנו מגיעים לשורשים של הפיזיקה, כן? שחכמת הפיזיקה, לפי דעתו, לא בעיקר להכיר את הפרטים של המציאות, אלא להכיר את הסיבות של המציאות.

ובגלל שהאל הוא הסיבה הראשונה, והמילה הזאת, “ראשונה”, צריך להסביר באיזה מובן, אבל האל הוא הסיבה הראשונה, או השנייה, הסיבה האחרונה, כן? אחרי שעוברים את שאר הסיבות, או אלו הסיבה הראשונה למציאות, אז ידיעת הפיזיקה, כפי שהוא מציג את זה פה בפרק הזה, שהוא סוג של ידיעת הקשרים בין כל הדברים, וידיעת הסיבות של כל הדברים, איך הם פועלים זה על זה בתור איש אחד, הוא חייבת לכלול בעצמה את ידיעת הבורא, כן?

האפשרות להציג זאת כהגדה

למרות שכמובן אפשר לטעון שהוא עכשיו מציג את זה בתור הגדה, כפי שהוא אומר בסוף הפרק, “דרך הגדה”, ולא בדרך הוכחה, כי מישהו יכול לטעון מנין שיש אל, כן? או בדיוק כפי שמישהו יטעון, מנין שיש גלגלים. ובאמת יש על זה תשובות, אבל הוא לא עוסק בתשובות האלה, הוא עוסק בהצגה המוסכמת של העולם, שכולם צריכים להסכים.

המתח המרכזי: בין המוסכם לתיאורטי

אבל זה כבר נוגע עוד פעם לאותו מתח שיש בכל הפרק הזה, שהוא מצד אחד טוען שהוא מציג דברים מוסכמים, שהם צריכים להיות ראשוניים, בסיסיים, אמפיריים, שכל אחד יכול לראות, או שכל אחד יכול לבדוק לבד, אבל בסוף הם לא בדיוק דברים שאפשר לראות בעיניים, כן? הם דברים של שכל ישר, בסיסי, שצריך בשביל להסביר את העולם, והוא כבר בעצם מוכר את המשחק. כן? זה משחק מכור.

הטענה נגד הכלאם: הרס הטבע עצמו

הוא כבר בעצם מטה את הכף, כי זאת בדיוק הטענה שלו, כן? עיקר הטענה שלו זה בדיוק זה, שאי אפשר להבין את העולם בלי להוציא מזה את התיאוריה האריסטוטלית.

כלומר, שהוא טוען שהכלאם גורמים להרוס את העולם עצמו, כן? זה הרי יהיה עיקר הטענה שלו נגד הכלאם, שלפי המטאפיזיקה של הטבע שלהם, אז הם הורסים את הטבע עצמו. זה לא שיש להם, שכולם מסכימים על הטבע, אלא שיש שאלות על הסיבות שלו, או איך להגיע לסיבות שלו, אלא שהוא טוען שהתיאוריה המטאפיזית שלהם, היא סותרת את הנראה לעיניים, כן?

לכן כל ההצגה הזאת של הנראה לעיניים שהוא מוסכם, הוא בדיוק הדבר הלא-מוסכם, כי הוא בעיקר רוצה לטעון אחר כך, שהם מתווכחים עם מה שכולם יכולים לראות. למרות שזה כמובן לא בדיוק מה שיכולים לראות.

למרות שיש חלקים שאחר כך הוא יתווכח, והוא יגיד גם, הם חולקים ממש על מה שאפשר לראות, אז הם צריכים להגיד שאנחנו לא תמיד רואים במדויק וכולי, נגיע לזה בהקדמה ה-12 שלהם, אני חושב. אבל בינתיים אנחנו לא אוחזים פה.

חזרה לנקודה: הוספת האלוהים כחלק מהעולם

אז בואו נחזור לנקודה של איפה אנחנו. אנחנו אוחזים בנקודה הזאת, שבה הוא הולך להוסיף לנו עוד חלק מאוד חשוב של העולם, והחלק הזה של העולם הוא האלוהים.

הבעיה התיאולוגית: האל כחלק מהעולם

זה נורא מעניין, וזה כמובן גם בעיה לרמב”ם עצמו באיזשהו מובן, כן? כי אחד היסודות הגדולים של הרמב”ם זה שהאל הוא לא חלק מהעולם, כן? זה מה שאנחנו מכנים בדרך כלל הטרנסצנדנטיות של האל, או מה שהרמב”ם מכנה את היותו של האל לא גוף, ואולי לא בעל תארים, לא בעל השוואה, לא בעל דמיון לעולם.

וברגע שאתה אומר שהאל נודע מתוך העולם, אז אתה כבר עושה השוואה ביניהם, ואתה פה עושה עוד צעד קדימה, אתה אומר, לדעת את העולם משמע לדעת את האל, כן? יש מתח גדול בין שתי האמירות האלה, ורמב”ם עצמו בפרק הזה הולך לשים לב במפורש למתח הזה, ולתת לו איזשהו תירוץ אמוני, כן, אפשר להגיד.

הבטחה לטיפול במתח בהמשך

אם נגיע לסוף החלק השני, איך אני אומר, לסוף החלק השני משלושת החלקים, כן? לפני זה אמרתי שיש שני חלקים פה. יש שלושה חלקים בעצם, שצריך עדיין ללמוד. בסוף החלק השני הוא במפורש נוגע במתח הזה, והוא נותן לזה נוסח פיוטי, אמוני, הוא לא באמת פותר את השאלה. יכול להיות שבאמת במסגרת של הפרק הזה הוא לא יכול לפתור אותו. יכול להיות שבמסגרת יותר עמוקה יש לזה פתרון, אבל פה הוא לא יכול לפתור אותו.

הכרח הכללת האל בפיזיקה האריסטוטלית

אבל בכל מקרה, אז פה זה מה שאנחנו אוחזים. אנחנו אוחזים לפני החלק השני של הפרק, שהוא לא הוספת הפרטים של איך העולם הוא איש אחד, ואיך הוא עובד, איך השרשרת הסיבתית שלו עוברת את כולו, ואיך הוא מאוחד וכולי. אלא לחלק שהוא בעצם מתחיל לעסוק באל עצמו. אז זו הקדמה לחלק הזה.

וכפי שאמרתי, החלק הזה הוא חייב לתאר את האל עצמו בדיוק בגלל שהאל עצמו הוא חלק מהעולם. כן? לפי הפיזיקה של אריסטו עובד ככה. כן? הספר הפיזיקה שלו מגיע לאלוהים. זה לא שיש לו ספר תיאולוגיה וספר פיזיקה.

היחס בין פיזיקה למטאפיזיקה

יש לו ספר מטאפיזיקה שהוא נפרד מהפיזיקה, והאמת שהמקום, הרמב”ם כמה פעמים, במיוחד בפרק ט”ז ובפרק י”ז, מדבר שפרק ט”ז וי”ז בחלק הראשון עוסקים בדיוק בנקודה הזאת, שלא לגמרי אפשר להפריד את מה שהוא מכנה מעשה בראשית ממעשה מרכבה, שהוא מטאפיזיקה ופיזיקה. כי הפיזיקה אמורה להוביל למטאפיזיקה.

אז מה שאריסטו מבחין בין פיזיקה למטאפיזיקה הוא באמת שרק שמטאפיזיקה עוסקת, מה שאריסטו עצמו כולל למטאפיזיקה, תיאולוגיה, תורת האלוהות, זה רק בגלל שהוא עוסק ביסודות הקיום באשר הם קיום, ולא ביסודות הקיום הזה, שהוא קיום אחד כביכול, למרות שאין עוד קיומים. זה לא שיש כמה יקומים, כפי שלמדנו עכשיו, יש רק עולם אחד. אז בסוף זה אותו דבר, אבל זה בסדר, זה צורה מופשטת לעסוק באותו דבר. יש נושאים ששייכים למטאפיזיקה ולא לפיזיקה.

הפיזיקה כוללת את האל

אבל הפיזיקה של אריסטו כוללת את האל, כן? אי אפשר להיות מדען טוב במעשה בראשית בלי לדעת את הבורא של המעשה בראשית. כן? זו לא אמונה נפרדת, כפי שדיברנו, למרות שעיקר האמונה של הרמב”ם זה שהאל הוא כן נפרד מהבריאה, אז זה בעיה. אבל בכל מקרה זה, לכן הוא צריך להוסיף את זה, אוקיי?

עכשיו, עד כאן מובן פחות או יותר, או שקצת קפצתי? תודה רבה.

ב] הבדלים בין האדם לבעלי חיים והצורך בהנהגה

למה האדם נקרא “עולם קטן”

“ודע, כי זה שאמרנוהו כולו מדמות העולם בכללו באיש מבני אדם, לא מפני זה נאמר באדם, שהוא ‘עולם קטן'” – הרמב”ם מודיע לנו משהו שאף פעם לא ידענו. כן, ידענו שהעולם נדמה לאיש מבני אדם, וידענו גם שהאדם הוא עולם קטן. מאיפה ידענו את זה? כנראה שמענו את זה או הכרנו את זה מאיזשהו מקור. דיברנו שבוע שעבר על זה שיש לזה גם מקורות יהודיים וגם יווניים.

מקורות למושג “עולם קטן”

ספר יצירה, למשל, מבוסס כולו על האנלוגיה בין אדם לעולם – בעצם בין שלושה אנלוגיות: בין חלקי הזמן לחלקי המקום לחלקי האדם. וככה יש פרק שלם באבות דרבי נתן שעוסק בזה, בהשוואה בין אדם לעולם. יש עוד מקורות, יש שיעור קומה – שאני לא אגיע לזה היום, אבל יש פירוש של אבן עזרא והנרבוני שהוא עוסק בעצם בזה.

אז יש מקורות לזה. אפשר גם לתת שיעור שלם על המקורות של זה, אבל ככה זה פה. ומפילוסופיה יוונית זה בעיקר מופיע בתימאיוס של אפלטון – צריך לדייק גם שם באיזה מובן זה נכון, אבל בכל מקרה, כן.

יש ספר מפורסם של פילוסוף יהודי בשם רבי יוסף צדיק, אני חושב, שהרמב”ם משבח באיגרת שלו. לראות שהוא אומר שהוא לא מכיר את הספר שלו, אבל הוא כתב ספר בשם “עולם קטן” שמתאר את העולם גם בתוך האנלוגיה הזאת.

אז הרמב”ם לפחות מניח שאנחנו מכירים את האמירה הזאת שהאדם הוא עולם קטן – מיקרו-קוסמוס, פשוט ביוונית אותו דבר – או שהעולם הוא אדם גדול, מקרו-אנתרופוס, גם אותו דבר.

ההודעה החדשה של הרמב”ם

והרמב”ם אומר: תבין שכמובן, אני לא אמרתי לך עדיין בפרק הזה את המילה הזאת “עולם קטן”, אבל אתה בוודאי חשבת על זה לאורך כל הפרק. עכשיו אני מודיע לך שלא לזה הכוונה. כל מה שלמדנו עד עכשיו הוא לא נכון – כלומר, הוא נכון, אבל הוא לא הסיבה שהאדם נקרא עולם קטן.

למה?

“כי זה הדמיון כולו נמשך בכל איש מאישי בעלי החיים השלם באבריו” – “והרי לא שמענו כלל מאחד מהראשונים אמר כי החמור או הסוס עולם קטן.”

זאת אומרת, הרמב”ם אומר: תבין, עד עכשיו לא בעצם תיארנו בן אדם, תיארנו בעל חי. וכל הדמיונים האלה – למרות שאמרנו בן אדם, וכבר דייקנו גם שיש פעמים שהרמב”ם אומר בעצם “בעל חי”, ואבן תיבון הוא זה שמתרגם “בן אדם”, אז לפעמים הוא כן מדייק – אבל בעצם יש פה הודעה שעד עכשיו, הוא דיבר כביכול לא מדבר על בן אדם. כן, הוא אמר “איש מבני האדם”, הוא בעצם היה צריך להגיד “איש מבעלי החיים” – כן, “איש” במובן של אינדיבידואל.

ופה הוא אומר: זה לא הסיבה שהאדם נקרא עולם קטן. למה? כי מה שתיארנו עד עכשיו יש בכל הבעלי החיים השלמים – יש להם איברים וראש. כל בעל חי יש לו איבר ראשי, כן, לב. זה אולי מאפיין של בעל חי שלם – אני חושב שזה גם משהו שנמצא פה במילה הזאת, “בעל החיים השלם באבריו”.

בעלי חיים שלמים ופחותים

כי יש התפיסה של אריסטו, שהרמב”ם כבר ציטט אני חושב בפרק על לב – זה שיש בעלי חיים שאין להם לב. והרמב”ם יש לו פרק, איזה פרק זה היה? יש פרק על המילה לב – פרק ל”ט. פרק לב הוא “שם איבר שבו התחלת חיי כל בעל לב”. אז פה כתוב “כל בעל לב”. אחר כך הוא אומר שגם “לב” זה גם מילה לשכל ולרצון – אחר כך זה מתקשר לחלקים הבאים של הפרק, שאפשר גם להשתמש במילה “לב” בשביל זה. אבל פה הוא מדבר על לב במובן הראשוני, שהוא פשוט בעלי חיים, בעלי לב, וזה כנראה בעלי החיים השלמים.

יש בעלי חיים – מפרשים פה מציינים שיש בעלי חיים שאין להם לב, הם נחשבים בעלי חיים פחותים. זו לא הצורה השלמה של בעל חי, כביכול. זה בעל חי שיש לו לב ואיברים שמתחת ללב. אז זה יש בכל בעלי החיים, וככה גם כל שאר ההשוואות שהוא עשה.

ואנחנו לא אומרים שהבעל חי הוא עולם קטן. או סימן – כביכול הוא משתמש בזה בתור סימן לשוני – סימן שכאשר אנחנו אומרים “עולם קטן”, אנחנו לא מתכוונים רק לכל האנלוגיות האלה, אנחנו מתכוונים גם למשהו יותר בסיסי ויותר עמוק.

שאלה היסטורית על הראשונים

כן, גם פה יש שאלה היסטורית שכבר כל המפרשים פה שאלו, שזה לא נכון. אני לא בדקתי את ההיסטוריה של זה אז אני עוד לא יודע, אבל הם כולם מביאים שכן נמצא בראשונים. והראשונים פה, כפי שדיברנו, הכוונה גם פילוסופים וגם תורניים – יש ספק בזה. אולי באמת הוא חושב על ספרים יהודיים, ובאמת בספרים היהודיים כנראה כן מדברים דווקא על אדם. אולי זה באמת משהו שנמצא בראש של הרמב”ם כשהוא אומר את הדבר שכולם אומרים.

אה, אבל אריסטו כן מדבר על חמור וסוס דווקא – בדרך כלל סוס. אריסטו אוהב לדבר על סוסים. אז יכול להיות שהרמב”ם באמת חושב על מקורות יהודיים, או כפי שדיברנו, לכאורה כל הפרק הזה פה מדבר אל אנשים שכבר מסכימים. אז לפחות הם מסכימים לאמירה “עולם קטן”, ויכול להיות שאצלם באמת לא היה מקובל להגיד את זה על בעל חי, למרות שאצל אריסטו זה כן מקובל.

אנחנו – טוב, אפשר לציין פה את הנקודה הזאת שאולי אנחנו זוכרים שיש מחלוקת כזאת: עד כמה אפשר לדבר על בן אדם ועל בעל חי בתור חלק מכלל אחד? שאלה. אז יכול להיות שהרמב”ם מסתכל שלפי התפיסה היותר מקובלת, אז לא מדברים על בן אדם בתור בעל חי, צריך להיזהר בזה. לפעמים זה יוצא הפוך, אז אני לא יודע.

חשיבות הנקודה

בכל מקרה, זה לא חשוב פה, כי זה לא משהו – הוא לא מתכוון פה לעשות הוכחה לשונית. זה רק דרך שבו הוא מציג את השיטה שלו. זה לא חשוב. גם אם הרמב”ם טעה או הטעה בכוונה, שהוא אמר את זה, שזה לא נמצא, שהראשונים אמרו ככה – לא משנה. כי זה ברור שזה רק דרך שלו להגיד את זה.

גם אם בדרך הראשונה שלנו, שזה פשוט דרך הצגה, גם אם לפי הדרך השנייה שהיא יותר צודקת, שזה אמיתי – אבל מה שאמיתי זה לא הנקודה שתלויה בדבר הזה, כן? כמובן, הנמשל שלו, הנקודה שהוא רוצה להציג, הוא גם בעצמו בעייתי, אז על זה באמת צריך לדבר. אבל הוא משתמש בזה פשוט בשביל להגיד: אל תטעה לחשוב שכל זה הוא “אדם עולם קטן”, כי זה לא נכון, כי זה גם נכון על חמור, ואנחנו לא מדברים פה על חמורים.

כמובן, הנמשל שלו, הנקודה שהוא רוצה להציג, הוא גם בעצמו בעייתי, אז על זה באמת צריך לדבר. אבל הוא משתמש בזה פשוט בשביל להגיד: שאל תטעה לחשוב שכל זה של “אדם עולם קטן” הוא כי זה נכון, כי זה גם נכון על חמור ואנחנו לא מדברים פה על חמורים.

הכוח המדבר – מה שמייחד את האדם

“אמנם נאמר באדם זה, מפני הדבר שייוחד בו האדם, והוא הכח המדבר, רצה לומר השכל ההיולאני” – פירושו השכל החומרי. “אשר זה הענין לא ימצא באחד ממיני בעל החיים זולתו.”

מהו השכל החומרי?

אז עד כאן דבר אחד. אז אני צריך לשים לב למשהו אחד, אחר כך הרמב”ם יגיד את זה במפורש כשהוא מדבר על שלושה חילוקים.

שכל חומרי – אנחנו כבר ראינו את המילה הזאת גם כפי שהצגתי בפרק ס”ח, שהוא דיבר על שכל, על שכל משכיל ומושכל, שכנראה הפרק הזה קשור מאוד לאותו פרק. ס”ח, כן? ס”ח, סליחה, אני מדבר על שכל משכיל ומושכל, שבו הוא דיבר על משהו שנקרא שכל היולני, שכל חומרי.

כן, היילי זה פשוט יוונית בשביל חומר. היולי זה היילי או היילי, היולי זה המילה היוונית לעץ, ואריסטו, אולי לפניו גם אפלטון, לקחו את המילה הזאת שמשמעותה פשוט עץ בשביל המובן הרחב יותר של ממה הדברים עשויים, כמו שעושים שולחן מעץ ועושים את הכל מחומר. אז פה יש לנו את המילה היולני.

השכל החומרי כ”כוח בגוף”

עכשיו, הרמב”ם פה מדבר על שכל חומרי ואחר כך בשלושת הסיוגים שלו הוא אומר: השכל הזה הוא כוח בגוף. כוח בגוף – משמעותו פשוטה: דבר שתלוי בגוף בשביל מציאותו, כן? הוא לא יכול להתקיים באופן נפרד. במילים אחרות, כאשר אדם מת, השכל הזה גם מת.

ובאותו מובן, השכל הזה הוא חלק מהעולם והוא תלוי בו, כן? הוא לא מה שמהווה את העולם. זה יוצא משהו מאוד ברור ככה. כלומר, לא יוצא – יוצא משהו בעייתי במשל, כי הנמשל צריך להיות האל שהוא כן מהווה את העולם, והמשל הוא ממשהו שלא מהווה את האדם. השכל הזה לא גורם לאדם להיות, אלא נגרם על ידו. יכול להיות שהוא חלק עצמי, הוא דבר עצמי, אבל הוא חלק כוח, הוא קורא לזה כוח באדם, הוא כוח באדם. ואת זה הרמב”ם קורא שכל חומרי.

הרמב”ם והפילוסופים על השכל החומרי

המפרשים פה טוענים שהרמב”ם הוא היחיד מכל הפילוסופים שעסקו בהרחבה בעניינים האלה של השכל, וקשור כמובן לשאלה של שרירות הנפש. אצלם היה נקשר לשאלה של הישארות האדם שהוא הידבקות בשכל הפועל, שהוא שכל לגמרי נפרד, צריך להיות.

אז רבי שם טוב ואחרים שמו לב פה שהרמב”ם הוא – אני לא יודע אם זה נכון שהוא היחיד, אבל הם הבינו שהוא היחיד שאומר שהשכל של האדם, השכל הזה של האדם, יש עוד שכל של האדם, הוא ממש שכל חומרי. זה קצת בעייתי, כי שכל הוא לא דבר חומרי, גם צריך להבין באיזה מובן אפשר לקרוא לזה שכל חומרי.

הרמב”ם, גם בפרק ס”ח קרא לזה ככה, ולכן הוא אומר שהחלק הזה הוא רק הכוח שיהיה שכל. כוח צריך נושא, ולכן הוא לא מאוחד עם המשכיל, הוא לא מאוחד עם המושכל, כן? המשכיל הוא לא מאוחד עם המושכל, מה שאין כן השכל בפועל, שהוא לא שכל חומרי, אז זה רק שכל בכוח.

שכל בכוח ושכל בפועל

עכשיו איך אפשר לדבר פה על שכל בכוח? אחר כך הוא הולך לדבר על השכל הזה בפועל. אז צריך להבין יותר טוב את התיאוריה של השכלים פה, אני לא מבין את זה כראוי נכון עכשיו. אבל הוא, מה שהוא הולך להסביר בביאור בפרק הבא, בחלק הבא, אני כן מבין ואני כבר הסברתי את זה בשיעור הקודם בעצם.

אבל זה חשוב, כי עכשיו הוא מדבר בדיוק על השכל שכל אדם יש לו, זה השכל הטבעי שיש לאדם. אפשר, באיזשהו מובן, כמובן אדם רק נולד עם זה והוא צריך להוציא את זה לפועל, אבל זה לא השכל שעליו אנחנו מדברים בתור מדרגה נוספת של האדם, שהוא נהיה שכלי. זה השכל של כל אדם – הוא שכלי. לפחות במובן הזה הוא נקרא השכל החומרי, לא השכל הצורני. הוא לא – מי שמקיים את השכל הזה הוא עדיין לא צורת אדם באמת. הוא רק צורת אדם של האדם במובן שהוא אדם שחי בתור בן אדם בין כל שאר בעלי החיים, אבל לא בתור בן אדם שממלא את הייעוד האמיתי של להיות אדם. אז זה משהו שצריך לשים לב, הנקודה הזאת.

ביאור: מדוע האדם נקרא “עולם קטן”

אז הוא מסביר את זה והוא מסביר – כי אני אומר בביאור זה מה הוא מסביר – כלומר הדבר הזה שבמה האדם יוחד בכוח הזה, איך זה שהאדם נפרד מכל הבהמות בדיוק בכוח המדבר הזה, כוח ההוגה הזה.

בעלי חיים אינם זקוקים למחשבה והנהגה

הוא אומר: “כל איש מאישי בעלי חיים לא יצטרך בהמשכת מציאותו אל מחשבה והשתכלות והנהגה”, כן? אנחנו זוכרים שזה פחות או יותר שתיים לפחות משלושה המילים שאין לטבע, כן? הטבע הוא מתקיים בלי – איפה זה היה? הטבע עושה מעשה טבעי בלי מחשבה והשתכלות והשגה, כן? זה בדיוק הפוך האדם וככה גם בעלי החיים, לא צריכים למחשבה והשתכלות והנהגה – זה הדבר השלישי, אני לא יודע, למעלה היה כתוב השגה.

“אבל ילך ויעשה לפי טבעו, ויאכל מה שימצא ממה שייטב לו, וישכון באי זה מקום שיזדמן לו, וישכב עם אי זו נקבה שימצא” – אבל בעל חי הוא הולך ועושה לפי טבעו, אוכל מה שמזדמן לו, גר במקום שמזדמן לו, שוכב עם נקבה שמזדמנת לו. לפחות פעמים יש להם זמנים בשביל זה, אבל לא משנה. “וימשך מציאות מינו” – ובזה ימשך מציאות מינו, על ידי כל הדברים האלה.

כלומר, הוא לא צריך לתכנן, כן? המילה פה בהנהגה זה תכנון או סידור. לא צריך לתכנן את המאכל ואת המגורים ואת ההולדה שלו – זה שלושת הדברים שבני אדם כן צריכים לתכנן, כן?

האדם  – חיה פוליטית מטבעו

אבל לפני שהוא צריך לתכנן, הוא לא צריך לעוד – בעל חי, זה העיקרון שלו, “ואינו צריך כלל לאיש אחר ממינו יעזרהו” – הוא לא צריך לאישים אחרים, לפרטים אחרים שיעזרו לו.

“אמנם האדם לבד, אילו ישוער איש ממנו לבדו” – ואילו אדם בודד, כן? פה זה הנקודה האריסטוטלית הזאת, שאדם הוא חיה פוליטית טבעית, כן? חיה פוליטית מטבעו. ופה אנחנו רואים שהמילה “מטבעו” היא קצת מילה סתירתית, כלומר, הוא מטבעו לא יכול להסתפק במה שאנחנו מכנים ההנהגה טבעית.

כי בעל חי, הוא יכול לשרוד לפי הטבע, אבל האדם לא יכול לשרוד לפי הטבע. כלומר, יכול לשרוד במקרה, אבל כשאנחנו מדברים על טבע, אנחנו כל הזמן מדברים על משהו שמבטיח את הקיום, כן? בעל חי, על ידי זה שהוא הולך אחרי הטבע, הוא כבר מבטיח את הקיום שלו.

“נמצא שיהיה נעדר ההנהגה ושב כבהמות, היה אובד לשעתו” – ואילו אדם, אם יש אדם אחד, בלי הנהגה, הוא היה כבהמות, כן? כשאנחנו אומרים “ונטש האדם כבהמה”, זה תמיד קללה, כן? זה אומר שהוא ימות. “ולא היה מתקיים אפילו יום אחד אלא במקרה” – ולפעמים, אם הוא חי יום אחד, כלומר, מעט זמן, במקרה. “רצה לומר שימצא במקרה דבר יזון בו” – אם במקרה הוא נמצא ליד במקום שיש אוכל ומגורים והגנה ונקבות, אז הוא יכול לשרוד. אבל זה לא – בהמות הם לא שורדים במקרה, כן?

הנקודה פה, בהמות, זה לא שהם כולם שורדים במקרה. הבהמות שורדים בגלל שטבע שלהם בנוי באופן כזה שהוא יכול לשרוד בלי חברה. אדם, הטבע שלו בנוי שהוא לא יכול לשרוד בלי חברה. והוא מסביר למה.

הצורך במלאכה ובחברה

“והוא בעבור שמזונותיו אשר בהם עמידתו צריכים אל מלאכה והנהגה ארוכה” – והוא בגלל שהמזונות וככה, הוא הולך אחר כך להגיד, ההגנה שלו ואולי גם מציאת הנקבות שלו, זה דווקא לא נסבר פה, אבל לפחות האוכל והמגורים שלו, צריכים להרבה אומנות, הרבה יותר מבהמות, כן?

זה בעצם כי אדם הוא יותר חלש פיזית, טבעית מבהמות, והוא הרבה פחות מותאם לסביבה שלו, כן? אפשר להגיד. או במילים אחרות, הסביבה הטבעית של האדם היא סביבה שהאדם בונה, כן? ואדם עצמו לא יכול, אדם לבדו, כן? אדם בודד לא יכול לבנות סביבה שלמה בשביל עצמו, הוא תמיד צריך שאנשים אחרים יעזרו לו.

הצורך בצדק ובמוסר

אז בן אדם לא יכול לשרוד לבד. זה גם טיעון של אפלטון בתחילת הרפובליקה, כן? שההתחלה של הצורך בצדק, כן? במוסר, ושהרמב”ם פה קורא שכל, הנהגה, הוא בגלל שבני אדם לא יכולים לשרוד לבד והם צריכים לבנות ערים. וערים זה הנקודה של עיר או קיבוץ פוליטי, זה שכל אחד עושה עבודה אחרת בהצטרפות, באיזשהו שיתוף פעולה.

שלושת הצרכים: מחשבה, השתכלות והנהגה

והשיתוף פעולה הזה – אז יש פה בעצם לכאורה שני דברים, כן? גם איפה שהוא אומר, הוא צריך מחשבה והשתכלות, שלושה דברים אפשר להגיד. קודם כל, מחשבה והשתכלות, כלומר, אדם לא יכול לשרוד בלי למשל לבשל את האוכל, אז הוא צריך לחשוב כמה לבשל את זה ואיך לבשל את זה, שצריך איזושהי מחשבה, תכנון.

“לא תשלם אלא במחשבה והשתכלות, בכלים רבים” – והוא גם צריך כלים רבים, כן? זה גם דבר ידוע, בני אדם משתמשים בהרבה יותר כלים. כמו שאמרתי, האדם הוא לא חיה טבעית במובן שהוא יכול לשרוד לפי הטבע של עצמו. הטבע שלו זה לבנות הרבה בתים וכלים, כי האדם משתמש בהרבה כלים בשביל למלא בהם את מחסורו, בשביל לחיות על ידיהם. אז אדם זה דבר שחשוב.

הכלים, החברה והמחשבה כצרכים טבעיים

אז אדם זה דבר שחי על ידי הרבה כלים, הרבה יותר מבעלי חיים. כן, אולי יש בעל חי אחד שמשתמש בכלי אחד, אבל זה לא בהשוואה לבני אדם. ולכן הוא גם צריך, או בהמשך לכל זה, הוא גם צריך אנשים רבים שכל אחד מהם מתמחה בעסק אחר.

זה לפחות שלושה דברים שכולם מצטרפים לכוח ההנהגה, כוח הדיבור הזה, כן:

– גם הצרכים של האדם הם סוג כזה של צרכים שצריכים להם מחשבה והסתכלות

– גם, כנראה זה קשור, כן, בגלל שהם דברים מורכבים, צריכים הרבה הסתכלות, הם צריכים גם הרבה כלים

– ובגלל אותה סיבה, אז הם צריכים הרבה בני אדם

ואז אנחנו יכולים להוסיף שאנחנו צריכים גם מחשבה, כן. המחשבה, פה יש לכאורה שני דברים אבל אנחנו צריכים מחשבה גם בשביל לעשות את הדבר עצמו, כן. לבנות בית של בני אדם, אתה צריך להתכנן, אתה צריך ארכיטקט, אתה צריך לחשוב איך לעשות את זה. מה שבעלי חיים לא צריכים – הם כביכול יודעים אינטואיטיבית או בצורה טבעית איך לבנות, אם יש להם בכלל בנייה של מבנה מסוים, זה פשוט קורה. אבל האדם צריך לחשוב על זה.

וגם בגלל שבני האדם צריכים הרבה כלים אז הוא צריך לחשוב גם איך לעשות את הכלים. ובגלל שהוא צריך בני אדם אחרים שיבנו לו, אז הוא צריך גם מחשבה איך להסתדר עם בני אדם אחרים. הוא לא יכול להסתדר איתם בצורה טבעית, כן? הוא צריך לעשות איתם הסכמים, הוא צריך לדבר איתם, הוא צריך לשכנע אותם, הוא צריך לבנות להם חוקים. כל הדברים האלה, כולם נובעים מהטבע של האדם.

הטבעיות של התרבות האנושית

פה אנחנו רואים את הנקודה הזאת, נקודה מאוד מעניינת: זה שיש לבני אדם חוקים והתאספויות חברתיות וכלים, טכנולוגיה, כן? כל מה שאנחנו מכירים בתור בני אדם – טכנולוגיה, חוקים, הצטרפות בחברות גדולות – הם כולם דברים טבעיים ולא טבעיים, כן?

זה מה שהרמב”ם קורא שכל חומרי, שהוא בעייתי להבין מטאפיזית, אבל אנחנו יכולים להבין בנקודה הזאת על איזה נקודה זה יושב, איפה המתח הזה נובע. זה נובע מזה שזה טבעי לבן אדם להיות לא טבעי.

כלומר, הטבע זה מה שמבטיח למינים לשרוד, כן? העיקרון שמאפשר למינים לשרוד. והשרידות של מין האדם הוא לא בן אדם במובן הטבעי שלו, במובן שהוא יכול להיות בהמה. בשביל הבן אדם להיות בהמה זה גזר דין מוות. אז הבן אדם, בשביל לשרוד, צריך חוקים וצריך בני אדם אחרים שהוא יחלק איתם בעבודה והוא צריך הרבה כלים. זו הצורה הטבעית של להיות בן אדם.

טכנולוגיה כחלק מהטבע האנושי

מי שאומר שיותר טבעי לחיות בלי טכנולוגיה, הוא טועה, במובן יסודי. הצורה הטבעית של בן אדם זה לחיות עם טכנולוגיה. כמה טכנולוגיה ואיך, זה יכול להיות שאלות טובות, וכמו שיש שאלות, איזה חוקים הם הטבעיים, איזה חוקים הם הטובים, כן?

אבל הרבה פעמים בני אדם אומרים באופן טבעי – עכשיו אנחנו גם מדברים לפעמים על טבעי בתור אמיתי יותר, בתור בסיסי בקיום יותר – אנחנו אומרים, אה, באופן טבעי בני אדם לא צריכים, מה שהרמב”ם בפרק הראשון, מכנה מפורסמות, כן? הרבה מוסכמות שהן בעצם רק כללי תקשורת בין בני אדם. אנחנו מתלבשים, אנחנו מדברים בשפה כך וכך, אנחנו מצייתים לחוקים כך וכך. אז אפשר לדון על הפרטים שלהם, על איך שהם, אבל זה שהם, זה משהו טבעי. זה חלק מהשכל של בן אדם.

כלומר, מה זה להיות בן אדם שהוא מתנהג באופן כזה, או שהרמב”ם מתאר את זה פה בתור צורך שיש לו מענה, כן? בגלל שהוא צריך את כל זה, ומפני זה, יש לו את הכוח הדברי הזה שבו יחשוב ויסתכל ויעשה ויכין ויזמן במינים מן המלאכות, מזונו וכנו – כאן המעון שלו – ולבושו, ובו ינהיג כל איברי גופו.

השכל כמנהיג הגוף

עכשיו, עכשיו אנחנו חוזרים לאדם הספציפי לבד, כן? אז יש פה קצת סתירה בין מין האדם לאדם הספציפי. כמובן, זה לא סתירה, יש חקירה מטאפיזית כזאת, באיזה מובן מינים קיימים, ומה זה אומר שיש בכלל דבר כזה מין האדם. אבל פה בפיזיקה של זה, איך שזה מוסבר פה, זה לא סתירה.

כלומר, בן אדם צריך את כל הדברים האלה בשביל לשרוד, ולכן בתוך כל אדם פרטי, הוא לא מונהג – גם הגוף שלו עצמו לא מונהג רק על ידי הטבע כמו בהמות, אלא מונהג על ידי השכל הזה, שהוא זה שמנהיג גם את הלב שלו, כן? גם האיבר הראשי שהוא הלב, הוא בן אדם לא מונהג על ידי הלב. יש לו משהו מעליו, אולי הוא בתוכו, אבל הוא מעליו במובן של הנהגה, שמנהיג אותו וגורם לו להתקיים, גורם לו ל… גם גורם לראש להיות ראש ולגוף להיות גוף, כן?

החידוש: ראש לראש

אז כשאנחנו – זה הנקודת החידוש הגדול פה בנוסף לכל מה שלמדנו עד עכשיו. עד עכשיו אמרנו שיש ראש לכאורה שהוא המנהיג, עכשיו אנחנו לומדים שיש מנהיג למנהיג, יש ראש לראש. הלב שהוא הראש, לפי הדעה פה, כן?

הלב או המוח האבר המנהיג

זאת מחלוקת עתיקה בין אריסטו לאפלטון. אפלטון אמר שהראש הוא, שהמוח הוא בראש, אריסטו אמר שהראש הוא בלב. מחלוקת. אנחנו היום מוחזים כמו אפלטון, רוב המדענים, אבל יכול להיות שיש עדיין מקום לשיטה האריסטוטלית. והרמב”ם בדרך כלל הולך עם השיטה הזאת וגם התורה, כן? לשון התורה היא בדרך כלל אומרת לב על המרכז או ההנהגה הראשית של משהו. גם אומרים ראש, אבל התפיסה הפיזיולוגית נראית יותר שהלב הוא זה שמנהיג.

בכל מקרה, והם גם ידעו שיש מוח אבל הם טענו שהמוח הוא משרת של הלב איכשהו. אריסטו ממש חושב שהמוח לא עושה כלום, וגם אחרים שהם גם מבינים שהמוח עושה איזשהו חישובים, טענו שזה עדיין מתחת ללב, אוקיי.

בכל מקרה זה לא חשוב. מה שחשוב פה זה שהוא הוסיף פה את הנקודה הזאת, שהראש עצמו יש לו משהו שמנהיג. למה? כי אחרת הוא היה כמו בעל חי ואז הוא לא היה שורד, כן?

תיאור מצב היפותטי ללא שכל

ובעבור זה, אילו דמית בנפשך – אם אתה מתאר לעצמך, אם אתה מדמיין – בן אדם שהוא נשלל את זה הכוח, כן? תחשוב על בן אדם, כל הכישורים שלו, בלי הדבר הזה, מונח עם הכוח החיוני לבד, כן? הכוח שיש לבעלי חיים, הכוח החיים בלבד, בלי כוח השכל הדברי הזה, היה אובד לשעתו – כלומר, הוא שורד קצת זמן, אבל לא שורד במידת הזמן שבן אדם צריך לשרוד, כן?

ג] ביאור השכל הדברי

מעלת השכל החומרי ונסתרותו

וזה הכוח נכבד מאוד, עכשיו אנחנו רואים איזה סוג כוח זה. זה נכבד מאוד, יותר נכבד מכל כוחות בעלי החיים, כן?

נכבד, הכוונה פשוט חשוב. מה פירוש חשוב, איך מחליטים איזה כוח חשוב? הכוונה הוא שיש יותר כוח סיבתי, כן? תמיד חשוב בספרים מטאפיזיים, מה הכוונה? המדרגה הזאת היא מאוד חשובה, היא מאוד נכבדת – נכבדת פשוט יותר, עושה יותר דברים, כן? אפשר להגיד יותר בעלת כוח. היא יותר אחראית למה שהאדם הוא למישור בעלי חיים, כי הוא אחראי גם על הראש וגם על הלב, כן? אז הוא יותר נכבד מכל כוחות בעלי החיים, כן? בעלי חיים, גם בני אדם וגם שאר בני אדם, שאין להם רק כוחות אחרים.

הנסתרות של השכל

והוא גם כן נעלם מאוד, כן? בדיוק כמו שהוא חשוב, כך הוא גם נסתר. לא תובן אמיתתו בתחילת הדעת המשתתף, כהבנת שאר הכוחות הטבעיות. אנחנו מבינים מה זה להיות רעב ולאכול, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו בתחילת הדעת, כן? בתחילת המחשבה, בתחילת השיחה, פחות או יותר, מה זה.

אנחנו לא מבינים – אפילו השכל שהוא קורא לזה שכל חומרי, כן? אנחנו תיארנו למה הוא צריך, למה צריכים את זה ומה הוא עושה, איך הוא פותר את הבעיה שלו לכאורה, אבל אנחנו לא תיארנו בעצם מה הוא. קשה לתפוס בכלל מה הוא. זה כי זה לא משהו שאפשר לראות, כן?

זה חוזר לשאלה שדיברנו בתחילת השיעור. כל הפרק הזה אמור להיות דברים שאפשר לראות. כל אחד יכול לראות שבני אדם שורדים באופן אחר מבעלי חיים, כן?

ההבדל המדעי בין אדם לבעל חי

אני, דווקא זה מאוד חשוב הנקודה הזאת לגבי, כשאנחנו אומרים על ההבדל בין בני אדם לבעלי חיים אחרים, כן? כי רוב האנשים היום חושבים שאם הם לא מאמינים בשכל נפרד – כלומר, מה שאנשים מכנים בדרך כלל נשמה – אז אין הבדל בין בני אדם לבעלי חיים. אבל זו טעות מדעית, כן? זה טעות בהבנת המציאות.

הבן אדם לא שורד באותו אופן של בעל חי, כן? גם אנחנו יכולים להתווכח על כל מיני גבולים, אולי מצאנו באופן גבולי איזשהו בעל חי שמשתמש בכלים, כן? אבל האופן הארגון…

דוגמת החייזר

תיארתי למישהו לאחרונה: תסתכל עצמך שאתה חייזר שמגיע לעולם הזה ואתה מנסה לתאר את סוגי המינים שנמצאים פה. אין ספק שאתה – אין ספק, אתה צריך להתבונן בזה, לראות אם אני צודק – אבל אין, אני חושב שאין ספק שבסוף תראה שלא תהיה לך אפשרות, אלא לתאר את המין הזה של בני אדם בתור סוג מאוד נפרד מכל שאר הסוגים, כן?

זה לא שיש ג’ירפות וחזירים ואיילות וגם בני אדם באותו סוג, לא. יש סוג אחד של בהמות ואפשר לחלק כמה בהמות לכמה סוגים אין בעיה, אבל אתה בן אדם הוא סוג מאוד אחר והוא פועל באופנים אחרים.

ובעצם מה שמאפיין – ואז אני אשאל את החייזר הזה בוא נמצא את המאפיין של מין האדם והוא יגיד המאפיין שלו זה שכל. אבל השכל הזה הוא לא שכל מופשט. אתה לא צריך להגיד שבני אדם הם מבינים את האלוהים, לא צריכים להגיד שבני אדם מבינים את שכלים מופשטים, לא צריכים להגיד שבני אדם יש להם נשמה שחיה לנצח. כל הדברים האלה הם השלב הבא.

הרמב”ם נגד הכלאם

הדבר הזה עצמו הוא חלק מהמחלוקת של הרמב”ם מהכלאם. כי כלאם באמת הם אבות למחשבה הזאת שאו שיש רק טבע עיוור ובהמי לחלוטין, או שחייבים להאמין בכל מיני דברים לגמרי חורגים מזה ואין להם את כל השלבי ביניים האלה.

הטיעון הגדול של הרמב”ם בפרק הזה ובאופן כללי היא כל ה… אני לא אכנס לזה עכשיו, אבל כל הטענה שלו נגדם, בסוף יורד, מגיע למשהו כזה של גם באופן שכלי, גם באופן לא שכלי פשוט, לא בתחילת המחשבה. יש זיהוי של הרבה בני אדם של השכל עם מה שרמב”ם קורא לזה…

הטיעון המרכזי של הרמב”ם נגד הכלאם

הטיעון הגדול של הרמב”ם בפרק הזה ובאופן כללי, כל ה… אני לא אכנס להיכנס לזה עכשיו, אבל כל הטענה שלו נגדם בסוף יורד, מגיע למשהו כזה של גם באופן שכלי, גם באופן לא שכלי פשוט, לא בתחילת המחשבה, כן?

הבחנה בין תחילת הדעת המשותפת לבין שכל מעמיק

יש זיהוי של הרבה בני אדם של השכל עם מה שרמב”ם קורא לזה, תחילת הדעת המשותפת, כן? תחילת הדעת המשותפת, תחילת המחשבה הראשונה, והרבה אנשים לפעמים חושבים, אה, מה שאתה אומר הוא לא שכלי כי לא חשבתי על זה בשנייה אחת, ואז אה, אז אתה אומר אמונה, אתה אומר למעלה מהשכל, אני לא אומר למעלה מהשכל, אני אומר שכל שני, כן? שכל, יכול להיות שיש עוד שכל שלישי, יכול להיות שיש אחרי השכל העשירי יש גם אמונה למעלה מהשכל, אבל אנחנו עוד לא שם, אנחנו מדברים על דברים שהם קשים להבנה בתחילת הדעת, בהמשך זה מובן, אבל זה לא כמו שאר הכוחות הטבעיים, אבל זה חשוב להבין שזה כן הכרחי, זה כן, כמעט תסתכלו,

ראיתי מישהו קורא למושגים כאלה experience near, כן? יש דברים שהם החוויה שלנו, יש דברים רחוקים מהחוויה, יש דברים שהם קרובים לחוויה, אתה כמעט יכול לראות את זה, כלומר אתה מתבונן בצורה מסוימת מאוד פשוטה, יחסית על המין האדם, אתה תראה את הסוג הזה של שכל ותבין גם למה הכוונה, אבל זה לא שזה נראה מיד, זה לא שזה נוכח על פני השטח, זה כן איזשהו סוג של עומק, איזשהו סוג של משהו שצריך קצת שימת לב, צריך התבוננות, צריך עיון בשביל להבין את זה.

מעבר מדיון ביחסים לדיון בכוח ההנהגה

אז זה הדבר שיש לבני אדם, שלא תפסנו עד עכשיו, עד עכשיו דיברנו רק על יחסים, כן דיברנו, כן צריך לזכור, כן דיברנו על למשל, הכוח הטבעי שמנהל את הכל, כן דיברנו שהוא מצטט שם, בשם רופאים, כן שיש איזשהו כוח שבנוסף לכל האיברים כל אחד ובנוסף לזה שכל אחד יש לו חלק, תפקיד בכל יש גם כל הכוח הכללי, למשל זה שבן אדם יש לו כוח, איך דיברנו זה immune system, כן שמבטיח שהחלקים בסוף מצטרפים, שהוא לא חולה יותר מדי בדרך כלל וכולי, זה עדיין לא זה, כן

פה אנחנו מדברים על כוח הנהגה שהוא מעבר לכל זה, הוא זה שמנהיג את כל הדבר הזה ואנחנו יכולים לראות את זה אצל בני אדם, בזה שהם צריכים בשביל לשרוד לעצמם לדבר לאחרים, כן כוח הדיבור של האדם הוא, כן

פה זה גם תירוץ הסתירה ששואלים, אם הנפש המדברת, הרוח המדברת של האדם, כוח המדבר עם זה שהוא מבטא את עצמו לאחרים או זה שהוא חושב לעצמו, מה שאני טוען שזה כוח הוגה ופה רואים שכאשר אנחנו מדברים במובן ראשוני, על כוח ההוגה של האדם שמבחין אותו מבעלי חיים כבר ברמה של הטבע כמעט, אז אנחנו מתחילים עם משהו שהוא לפחות מאוד קשור גם עם זה שהוא צריך להתקשר עם האנשים האחרים, כן כלומר גם זה שהצרכים שלו יותר מורכבים והם צריכים שכל לעצמו, אבל האופן שבו האדם פותר את הדברים האלה הוא בדרך כלל, לא בדרך כלל, תמיד האדם הוא כמעט אומר את זה לבד בהתחלה, כן שהאדם אם נשאר, אם אנחנו נתאר לעצמנו נדמיין אדם לבד, הוא היה אובד, אז זה לא רק שהאדם יש לו צרכים מורכבים שהוא צריך לחשוב איך לבנות את הבית שלו, זה שהוא חלק מהמורכבות הזאת זה שהוא לא יכול לבנות בית לעצמו, כן אפשר להגיד ככה למשל.

דוגמה: בניית בית והצורך בתכנון ובזיכרון

אני רוצה להיכנס לזה רגע, למשל אני רוצה לתכנן לעצמי בית, אוקיי אבל למשל אני צריך לזכור, שהשנה שעברה בתקופה הזאת פחות או יותר ירד גשם או שלג, אז אני צריך לבנות את הבית שלי מספיק חזק בשביל לשרוד את הגשם, בעלי חיים לא צריכים ככה, כן יש להם נגיד איזשהו משהו בגוף שלהם שלמשל, יש בעלי חיים שמתחשבים עם הגשם אבל יש להם משהו בגוף שלהם שאומר להם עכשיו תלך למקום שאין שלג, כן זה לא שהם צריכים לתכנן את זה, בני אדם אם יחכו עד שהגוף שלהם ירגיש את הגשם יהיה מאוחר מדי, כמו נח, הוא צריך לבנות את התיבה לפני שמגיע המבול, שאר הבעלי החיים פשוט באו, זה אחד הרמזים בפרשת נח אבל נח צריך לבנות את התיבה, הוא צריך לדבר צריך שכל נבואה כן שהוא סוג של שכל סוג משל הדבר הזה, סוג של הנהגה כן הנהגה דברית.

אז הוא צריך לדעת שיהיה לו גשם אז צריך לזכור משנה שעברה שזה כבר להשתמש בשכל שלו, ובדרך כלל אם הוא נולד אז הוא לא זוכר את החורף הראשון הוא צריך שההורים שלו יגידו לו,

ועכשיו הוא הולך לחנות טוב אם יש חנות אז כבר יש עוד בני אדם שהוא כבר כן לבעלי חיים אין חנויות כן אין שוק, אפילו אם הוא הולך ליער הוא צריך לדעת איזה, איזה עצים לקנות אז הוא גם שואל, סליחה הוא גם שואל איזה סוג של עצים הוא צריך אז גם כן אם הוא הולך לחנות זה מאוד קל לראות את זה כן, ההגדרה של סוג העץ כן הוא קונה 2×4 שמי ימציא את ה-2×4 זה מושג אנושי כן אף בעל חי לא יודע מה זה 2×4, זה בני אדם חתכו את העצים ומוכרים את זה בגודל הזה כי זה מתאים לבניין, אז השרידות של האדם במובן הכי פשוט של מחסה ומזון הוא כבר צריך לזה דיבור ולכן כל אדם יש לו כוח דיבור.

השכל הדברי כמנהיג את כל המערכת האנושית

שהוא אפשר להגיד הוא גם מנהיג למשל אנחנו יכולים לטעון לא, אנחנו אבל אנחנו רגילים לחשוב בצורה הפוכה וקצת מוזרה כי אנחנו רגילים לחשוב, שקודם כל אדם יש לו לב שפועם ומוח שזה עכשיו ככה יש לו בעיה אז הוא כביכול השכל הוא רמה מעל זה כן, איזושהי תוספת.

אבל פה אני רוצה שזה לא תוספת כי אם אנחנו מבינים שכל המערכת הזאת, הוא מערכת אחת כן הוא מאורגן הלב שלי פועם בשביל שיהיה בן אדם כן ולא זה איזשהו דבר, שפועם על עיוור אז ברגע שאתה מבין שבשביל שיהיה בן אדם לא מספיק שהלב שלך יפעום אתה צריך תכנון, אתה צריך הנהגה אז בעצם אתה אנחנו אומרים ביד שזה קשה לבני אדם לתפוס כי אי אפשר לראות את זה, אנחנו רגילים למחשבה מוחשית אבל אתה חושב הלב כן, אתה רואה שהלב לא סתם פועם בלי קשר הוא פועם בתוך בן אדם חי אבל בן אדם הזה, לא יכול לחיות בלי שיש מערכת שמחליטה מה זה מידות כן, שיש אמה כן הוא לוקח, נח בונה תיבה של 300 אמה מה זה אמה, אמה זה מושג אנושי אין בטבע אמות אין בטבע כן יש את זה בטבע זה חומרי, אבל יש את זה בטבע השכל הדברי הזה יש את זה המושג אמות.

השכל הדברי כאחראי על החיים

אז כל החלקים האלה, השכלים האלה שהם נמצאים בתוך בני אדם, כן?, הם לא צריכים להיות באיזשהו עולם איפשהו בתוך הראש של הבני אדם בתוך הלב של הבני אדם איפשהו אבל, הם אלה שהם אלה בעצם שאומרים גם ללב שלי לפעום כן לא אומרים במובן שאני יכול להחליט שהוא לא יפעום אבל הם אומרים במובן שהם יותר אחראים על החיים שלי, וממילא גם על הפעימת הלב שהוא בעצם על ידי זה שאני נותן לו אוכל ומחסה והזדווגות, כדי להוליד עוד בני אדם הכל מונהג הרבה יותר חזק על ידי השכל הזה מאשר על ידי החלקים הטבעיים.

דוגמה להבנה שקשה לתפוס בתחילת הדעת

זה למשל הדגמה של משהו שקשה לתפוס באופן תחילת הדעת המשתתף, כי אנחנו לפעמים מתארים בני אדם בתור בהמה פלוס אבל ברגע שאתה פשוט מסתכל בעולם, תראה שהאדם הוא לא בהמה פלוס כי אדם בתור בהמה לא שורד זו הנקודה מאוד חשובה פה כן, זה באנלוגיה לגם כל המדרגות כן שאנחנו אומרים שבעל חי הוא לא צמח פלוס, כי בעל חי שהופך לצמח בדרך כלל לא שורד בכלל כן, היום יש, יוצאים מן הכלל, אנחנו יכולים להחליט בני אדם בתור צמח אבל זה גם, רק בגלל בני אדם אחרים יש שכל כן, הבן אדם עצמו בתור צמח לא היה שורד יום אחד כן.

הטעות בהבנת היררכיית הכוחות האנושיים

אז זה לא שאנחנו טועים, טועים מאוד כשאנחנו חושבים שהגוף, שהכוחות הטבעיים שלנו בסיסיים, ואז יש פירמידה של מאסלו שאומרת, אחר כך יש לך שכל, זה נכון על שכל, על השכל הנפרד אולי, גם על זה, אחר כך נראה שזה לא, אבל זה אולי נכון אבל, השכל שאנחנו אומרים עליו אפשר לראות פשטות שלא נכון, כי אדם לא יכול לשרוד בתור בעל חי ולכן הוא חייב להיות מתוכנן ולכן השכל הזה הוא משהו שבתוך הבן אדם, אתה לא מכיר את הבן אדם, אתה לא מבין את השכל הזה, למרות שהרבה אנשים באמת לא מכירים את בני האדם והם כי הם לא חושבים בזה, צריך לדבר על כל מיני נשמות ודברים שאף אחד לא יודע מה הם, אוקיי?

סיכום: השכל הדברי כדבר נעלם אך ניתן להבנה

זה היה פשוט בשביל להסביר את השורה הזאת של נעלם מאוד, אני רוצה להמחיש את ההלמה ואת קצת את ההמשך הדעת שכן אפשר לראות את זה, אחרי שרואים את זה, זה נהיה מאוד ברור ופשוט זה לא משהו מיסטי, רוחני, אבל לפני שמבינים את זה, אז זה פשוט לא ברור מה זה בכלל, אוקיי?

מהשכל הדברי לתורה כדבר טבעי

אחר כך, אני רואה שאני פשוט אוסיף את זה, לאחר כך, ככה זה במציאות, אוקיי? ככה, כפי שעד עכשיו לא הבנת את עצמך, אתה לא ידעת מה זה להיות בן אדם, עכשיו גיליתי לך שיש לבן אדם עוד מדרגה שנקרא שכל דברי, שהוא כולל בעצם את כל החוקים, כן?

התורה כחלק מהטבע האנושי

אפשר לראות, כולם שמו לב, הרמב”ם עצמו בחלק שני פרק מ’, אומר שלכן תורה זה משהו טבעי, כן? אפשר לדבר על תורה שהיא לא טבעית, תורה מהשמיים, אבל זה יהיה עוד נושא, אבל זה שיהיה לבן אדם תורה, זה מהשמיים במובן של שזה טבעי, כמו שאנחנו אומרים שהגשם יורד מהשמיים זה חלק משהו טבעי, זה לא בן אדם עושים את זה, גם בן אדם לא עושים חוקים לעצמם, יכול להיות שהם בוחרים חוקים טובים או רעים, כמו שאנחנו יכול לבחור אם לבנות לו בית טוב או לא טוב. אבל זה שאדם צריך לבנות לעצמו בית והוא צריך ארגון חברתי, כלומר, הוא צריך חוקים, הוא צריך מלך, איזשהו סוג של הנהגה, זה הכל דברים טבעיים, יש להם קיום אובייקטיבי, כן אפשר להגיד.

ד] הנהגת האל כשכל דברי של העולם – והאחדות הנמצאת בכל

מהאדם למציאות כולה: האנלוגיה השלמה

אחר כך אנחנו חוזרים למציאות, כן? אז כמו שהאנלוגיה מתחילה מאדם ונמשכת למציאות, וככה יש במציאות דבר אחד, הוא המנהיג לכללו, המניע לאיבריו, סליחה.

אז אל תטעה – זה הנקודה. צריך לכתוב “לאיברו”, לא “לאיבריו” כמו שכתוב פה. אל תטעה לחשוב שהאיבר הראשי במציאות, כשדיברנו – זה הרקיע הראשון, רקיע ערבות – אל תטעה שהוא המנהיג. יש משהו שהוא המנהיג לו ונתן לו כוח הנהגה עד שהנהיג משהו שזולתו. זה נכון שרקיע ערבות הוא מנהיג לכל מה שמתחתיו, בגודל גאוותו, וגאוותו שחקים, אבל יש כוח מסוים שנותן לו את ההנהגה.

הדוגמה מבן האדם

זה בדיוק כמו שבן אדם – אם אתה מתאר בן אדם בלי הכוח הזה, הוא מת, או… צריך לשים לב: זה לא שהוא מת מיד ולא שהוא נעלם מהמציאות מיד. אנחנו מתכוונים על מה שכל החוקים, כל ההנהגות של המציאות שגורמים לו לשרוד, יפסיקו לעבוד. אז איזה אחרי יום או יומיים הוא ימות. או שאפשר להגיד: לא יהיו לו בנים, בסוף לא יהיה לו המשך. אבל זה לא שהוא ימות לבד.

וככה זה גם בעצם במשהו – ההוכחה פה למציאות ה’ היא גם מסוג הזה. לא אומר שהמציאות תיעלם ברגע, אבל “אילו ידמה האדם בנפשו ביטול הענין ההוא, בטל מציאות זה הכדור בעצמו, הראש ממנו ואשר תחת יד הראש, ובדבר ההוא ימשך מציאות הכדור בכל חלק ממנו”.

השאלה: האם זו הוכחה?

הוא חייב להיות איזשהו שכל הנהגתי שנותן – את זה הוא לא הוכיח. זה לא דבר שאנחנו יכולים לראות מהעולם. אנחנו רואים את העולם עובד. זה לא שאנחנו יכולים להגיד את אותה אנלוגיה, להגיד: כמו שבן אדם צריך תכנון – אולי אפשר להגיד שהוא צריך תכנון, אבל זה קצת בעייתי.

אנחנו ודאי לא יכולים להגיד שהעולם צריך חברה. אין עוד עולמות שעוזרים לעולם. הוא צריך את ה’… כלומר, צריך בעצם לחשוב: איך בעצם, האם זה אמור להיות ההוכחה? אני חושב שלא, כי באמת בסוף זה לא ככה.

אז יש פה את השאלה שלי, אבל נגיע לזה בסוף הקטע הבא אולי. אבל יש משהו – לפחות הוא אומר את זה עכשיו בתור אמונה, בתור… אני לא יודע כרגע מה ההגדרה של זה מבחינה מוכחת.

מעבר לעולם

יש משהו שהוא מעבר – מעבר ולא מעבר. אחר כך הוא יגיד שהוא… פה הוא כן מעבר, הוא מעבר לעולם, שהוא מנהיג אותו. אפשר להגיד, אפשר להגיד משהו כזה, אבל נראה אם זה מתאים.

היינו אומרים שהעולם נעזב לעצמו לא היה שורד. למה הוא לא היה שורד? זה לא מוסבר פה. יכול להיות שלמה הוא לא היה שורד – הרי יש כן טבע בתוך העולם שגורם לו להיות מונהג באופן מסודר, כמו שדיברנו, כמו שראינו עד עכשיו, כל הסדר.

אבל כנראה שצריך לעשות עוד עבודה בטבע להבין למה זה לא ככה – למה זה לא יכול להניע את עצמו, וכל מיני דברים שאנחנו מכנים בדרך כלל “הוכחות לקיום האל”. אז צריך להגיע לזה בשביל להבין באמת מה הוא מתכוון פה, למה זה לא יכול להיות.

אבל זאת אומרת: תבין שיש משהו בעולם שבלעדיו גם הראש לא היה עובד. איזושהי כוח הנהגה יותר מורכבת, איזושהי הנהגה יותר כללית, שהוא איזשהו תכנון. זה כבר שכל, זה לא רק טבע, אלא כבר שכל שהוא מנהיג את הכל.

הגעה לאלוהות

“והדבר ההוא, האלוה יתעלה שמו” – עכשיו הגענו לאלוהות.  אותו דבר במשל של העולם הוא האל, האל.

וכמובן, האמירה הזאת שבלי האל העולם היה מפסיק להתקיים – זו אמירה שאנחנו מכירים כבר מהלכות יסודי התורה וכולי. אבל פה לכאורה אנחנו מדברים על הנהגה. צריך להגיד משהו כמו: העולם היה מפסיק לנוע באופן מסודר, ואז היה הכל מתפרק וכולי. אבל לא בדיוק שהיה נעלם מהמציאות, למרות שאולי ההוכחה היא כן לגבי המציאות. אז את זה צריך להגיע.

האמת שיש שתי הוכחות – אנחנו נגיע לזה כשאנחנו נגיע לתחילת החלק השני. אבל זה היה לפחות במובן של האמונה, זה היה אנלוגיה.

למה דווקא האדם הוא “עולם קטן”?

“ולפי זה הענין לבד נאמר באדם לבדו שהוא עולם קטן” – זו הסיבה שאנחנו אומרים על אדם לבדו שהוא עולם קטן, ולא על בעלי החיים. “מפני שבו התחלה אחת היא המנהיגה לכולו”.

משמעות “התחלה אחת”

אז המילה הזאת, “התחלה אחת”, היא התחלה חשובה, היא המילה החשובה. מה הכוונה?

אנחנו כבר דיברנו שעוד אופן שאפשר לתאר את כל הפרק הזה – דיברנו שיש את העניין של להגיד לנו את הטבע בכלל, ואת העניין של להסביר לנו את האופן שבו הטבע פועל. ואופן שלישי: שהטבע הוא מאוחד, הוא כאיש אחד – שזה הרמב”ם עצמו אמר, של אחת התועלות, אחת הסיבות שהוא מתאר את זה ככה, זה כי זה עוזר לנו בהוכחת אחדות השם. כלומר, זה עוזר לנו לראות את אחדות השם.

דרגות האחדות

אז עכשיו הוא אומר: אם אתה חושב על סוגי האחדות, אנחנו ראינו לאורך כל הדרך הזה שככל שאתה מבין את האחדות בצורה יותר מופשטת, ככה אתה כביכול יכול לסבול דברים שנראים לא אחדותיים.

ראינו שהרבה מההשוואות שלו בעצם נועדו לתרץ דברים לא מאוחדים: איך זה שבעולם ההוויה והפסד יש הוויה והפסד? זה עדיין מעגלי. יש איזשהו כוח ששומר את המינים קצת. אז יש חלקים שעומדים גם באופן פרטי, באופן אישי וכולי. כל הדברים האלה שמסבירים איך הכאוס, איך הערבוב, איך הלא מסודר מתכנס בסוף לאחדות.

וזה תמיד על ידי שאנחנו מסבירים שהאחדות הוא לא אחדות חומרית. זה לא שהעולם כולו עשוי מדבר אחד, הוא לא רציף במובן חומרי.

האחדות האורגנית של האדם

אנו התחלנו – זה אנחנו קודם כל לוקחים לנו כדוגמה לאחדות הזאת את האיש, את האינדיבידואל האנושי. הוא בעל חיים, רגע, עכשיו ככה אנושי. כאן אנחנו – מה שאנחנו חיים מהאחדות האורגנית ולא האחדות החומרית. לא אחדות של אותו חומר או שאין באותו חומר הבדלות וכולי.

אז כבר דבר מסוים של אחדות. והסברנו כל מיני דברים של האחדות, וככה אתה מבין שלמרות שהוא עשוי מחלקים שונים הוא עדיין איש אחד. אז כלומר יש פה – למילה “אחדות” יש הרבה מובנים.

ההבדל בין אדם לבהמה

עכשיו בדיוק ככה – אז עכשיו אנחנו מבינים, אנחנו לומדים בקטע הזה, אנחנו למדים עוד דבר שלא ידענו עד עכשיו: שלכל האחדות שדיברנו עד עכשיו יש עוד אחדות.

למה עוד אחדות? כי הוא משתמש כביכול בדוגמה הזאת שאנחנו לא אומרים “בהמה עולם קטן”, “בהמה גדולה עולם קטן”. אנחנו אומרים “אדם עולם קטן”. אבל מה ההבדל בין אדם לבהמה?

הבהמה – אחדות חלקית

שבהמה היא פחות מאוחדת מבן אדם. בהמה היא מתנהגת יופי, אבל אין בתוכה איזשהו משהו אחד שמנהיג לכולם. יש את האיבר הראשי, הלב שהוא מנהיג את הכל, אבל הלב אין לו באמת – אפשר להגיד ככה: הלב לא נמצא בכל הבהמה, או כל הבהמה לא נמצא בלב. זה רק הכוח הראשון שנמצא בלב.

אז אנחנו מדברים באיזשהו מובן שאנחנו – השורש של כל הכוחות שלו נמצא בלב. אבל אנחנו מבינים שהאופן שבו כל הכוחות נמצאים בלב, או הלב הוא שורש כל הכוחות – אנחנו אומרים כן, למעלה כל הנשמות הם בערבות, דברים כאלה – הוא לגמרי אופן אחר מהאופן שבו כל הכוחות נמצאים בשכל הזה.

האדם – אחדות שלמה

כמו שראינו, זה משהו שבכלל אי אפשר לראות, מכל שכן פחות אפשר לראות משהו. אז ככה הוא פחות נפרד, ככה הוא פשוט פחות מתחלק, פחות מתחלק לחלקים באיזשהו מובן.

אתה יכול להגיד: הוא רעיון אחד, הוא דבר אחד, הוא יש לו תפקיד אחד, הוא יש לו מהות אחת. הוא בשביל – הוא אדם. הוא הדבר הזה שאחראי על שיהיו בני אדם, וזה כבר כולל את כל החלקים. והחלקים – החלוקה לא קיימת אצלו.

החלוקה היא – הוא נותן ללב להיות לב, וליד להיות יד, ולאיברי הרבייה להיות איברי רבייה וכו’. אבל הוא לא אחד מהם. עד כאן, אפילו שהיה כן איבר ראשי, האיבר הראשי הוא עדיין איבר אחד. הוא לא איבר אחדותי נפרד מכל הדברים האלו – נפרד לפחות במידה מסוימת שיש לו התחלה אחת שכולם נמצאים בו והוא נמצא בכולם, באותו אופן, באופן אחר של האחדות.

“התחלה אחת” – עיקרון, יסוד

עכשיו, אדם יש לו כן התחלה אחת שהיא המנהיגה לכולו. יש לו עיקרון. לאדם יש לו עיקרון.

“התחלה אחת” – זה התרגום למילה “מבדא” בערבית, שהוא תרגום של המילה “ארכי” היווני, שאנחנו דרך כלל מתרגמים “principle” באנגלית. עיקרון, יסוד.

לאדם יש יסוד אחד שהוא מנהיג לכולו, וזה רק היסוד הזה. אני מעביר את זה בשביל שלא נטעה לחשוב שגם הבהמה יש לה יסוד אחד שמנהיג לכולו, שזה הלב שלה. נכון, אבל זה לא באותו אופן של האחדות ולא באותו אופן של “מנהיג לכולו”.

מורכבות האדם כמקור לאחדותו

בגלל שאדם יש לו – הלב שלו כביכול יותר חלש, לא יכול לשרוד, הוא יצור יותר מורכב שצריך את כל זה. זה מתחיל כביכול מחסרון, אבל בגלל זה – או יכול להיות שזה דרך מוזרה לתאר את זה – אבל בסוף אנחנו מגיעים לזה שאדם יש לו עיקרון אחד, עיקר אחד, יסוד אחד, שהוא כולל את כולם.

שבכן, מה הכוונה “כולל את כולם”? בגללו איתו כולם חיים, בלעדיו כולם מתים. וזה – והוא נמצא, אפשר להגיד גם, הוא נמצא בכל החלקים. הוא מה שגורם לו להתקיים בצורה יותר ישירה מאשר הלב.

והדבר ההוא – כשדיברנו על העולם – כבר שכל, כבר הנהגה, כבר תכנון, שהוא מריץ את הכל.

האל כעיקר אחד המנהיג את הכל

בגללו, איתו כולם חיים, בלעדיו כולם מתים, והוא נמצא, אפשר להגיד גם, הוא נמצא בכל החלקים, כן. הוא מה שגורם לו להתקיים בצורה יותר ישירה מאשר הלב והמוח, כן, מזה שהלב נותן תנועה לכולם וכו’, בצורה יותר ישירה, בצורה יותר מאוחדת.

וזה, פה האדם דומה לעולם, כי העולם גם, זה לא שיש לעולם ראש. אנחנו, אל תטעו לחשוב שהשמיים הראשונים הם אלוהים. בעולם יש דבר אחד שמנהיג לכולו, שהוא זה שמנהיג לשמיים, רוכב שמיים, כן, הוא על השמיים, רוכב את השמיים, ועל ידי זה מנהיג את הכול.

אז ולכן האדם הוא דומה לעולם, כן, כי יש לאדם אחדות שדומה לאופן האחדותי שבו האל מנהיג את העולם, ואת האחדות הזאת אין לבעלי חיים. אז זה יסוד מאוד חשוב, כן.

הביקורת על הרמב”מיסטים והטרנסצנדנטיות

כמובן, רמב”מיסטים לא יודעים את הדבר הזה, כי כל הרמב”מיסטים עסוקים בטרנסצנדנטיות של אל מהעולם, אבל שכחו שהרמב”ם אומר גם את זה.

ומפני זה העניין, נקרא השם יתברך בלשוננו חי העולם, ונאמר וישבע בחי העולם.

לכן, כן, לא, אם האל היה כמו הראש של בעלי חיים, אז זה לא היה נקרא חי העולם, כן, כי הוא חלק מהעולם, כי הוא אחד מהדברים בעולם. בגלל שהוא התחלה אחת שמנהיגה לכולו, אז הוא החיות של העולם, כן.

אז אנחנו מבינים, אני מדגיש את זה, כי לא אני המצאתי את זה, זה הנרבוני, אחרים שמו לב לזה. כמובן, יש פה בעייתיות שהרמב”ם עצמו הולך לסייג בחלק הבא, בגלל העניין הזה שזה מדי אימננטי, והחלק הבא של הרמב”ם עוסק בדיוק בלסייג את מה שיוצא פה, אבל קודם אנחנו יכולים להגיד את הצד הזה.

העיקר שאינו אחד האיברים אלא נמצא בכולו

הצד הזה הוא שבדיוק בגלל או כמו שההתחלה הזאת, העיקר הזה הוא לא אחד האיברים, כן, יכול להיות שהוא כוח בעולם, אחר כך נראה שגם זה לא, אבל באדם הוא כוח בעולם, אבל בגלל זה הוא גם נמצא בכולו יותר, כן.

אנחנו יכולים להגיד מהו האדם, האדם הוא מדבר. איזה חלק של האדם מדבר? זה לא שהפה שלו מדבר, כן, זאת אומרת זה כבר שללנו, זה שהוא בכל מציאותו מתנהג לפי הדיבור, כן, יש לו הנהגה, יש לו תכנון.

האדם כחיה מתוכננת

האדם הוא חיה מתוכננת, כן, אפשר להגיד, במקום חיה הוגה או במקום חיה מדבר, חיה מתוכננת. ואז אתה יכול לראות בקלות שגם התנועה של הרגל שלי הוא מתוכנן, כן, האדם הולך, הוא הולך למקום מסוים. בעל חי לא הולך, לא יוצא לטיול אף פעם, פשוט בעל חי הוא עושה, כן, אין סיפורים בדברים שלו, אין אחדות בהתנהגות שלו, אין תכנון בהתנהגות שלו.

האדם הוא חיה מתוכננת, ולכן אנחנו שואלים, אנחנו יכולים להגיד משהו כזה, איפה המוח הזה של בן אדם, איפה השכל הזה של בן אדם? בכולו, אפשר להגיד גם שהוא בכולו בשווה, כי כל ההנהגה של העולם הוא לפי השכל, הוא בגלל השכל הזה, וככה.

הטעות בחשיבה על טרנסצנדנטיות

ולכן, כן, בגלל שהאל הוא לא ראש של העולם, כן, לא עוד דבר, כן, לפעמים יש אנשים באופן מוזר, שבגלל שהם מתעקשים על טרנסצנדנטיות, אז הם חושבים על האל בתור עוד גוף, כן, עוד דבר.

אז הם חושבים, אני אשאל את השאלה הזאת: האם להגיד שהאל הוא כמו ראש של האדם, זה יותר או פחות לעשות אותו טרנסצנדנטי, מאשר להגיד שהוא כמו שכל שאי אפשר לראות שהוא בכל האדם, כן?

אז יש פה טעות שבגלל חשיבה מגושמת, בגלל שאנחנו חושבים באופנים דמיוניים, כפי שהרמב”ם יגיד, אנחנו יכולים לטעות, לחשוב שהיה יותר טוב להגיד שהאל הוא השמיים האחרונים, שהם בכלל לא קשורים לכל הדברים.

עכשיו אנחנו אומרים, לא, אלו איזה משהו, רוח, כן, אנשים ידמיינו את זה בתור רוח, איזושהי רוח מופשטת שנמצאת בכל, ואז אתה הגשמת אותו יותר, זה הפוך. בגלל שהוא עיקר אחד שמנהיג לכולו, אז העיקר הזה הוא נמצא בכולו, כן?

האנלוגיה של חי העולם

ולכן אנחנו יכולים לקרוא אותו חי העולם בתור אנלוגיה, כן? זה משל, כמובן, אחר כך הוא יגיד שזה רק משל. אבל כמו שאנחנו אומרים, האדם הוא חי, איך הוא חי, יש לו חיים בתוכו, מה החיים של בן אדם? לא החיים של בהמה, שהם חיים טבעיים, אלא החיים השכליים של כוח ההנהגה, של כוח הדיבור.

ככה האלוהים הוא כוח הדיבור של העולם כביכול, כן? הוא החיים של העולם, כן? אז זה גם, ההפשטה הזאת מקרבת את האל לעולם ולא מרחיקה אותו. בדיוק בגלל שהוא התחלה אחת המנהיגה לכל.

וגם אפשר להגיד, הרמב”ם לא אומר פה את המילה הזאת, אבל כשהוא אומר חי העולם הוא אומר את זה. ולכן הוא נמצא בכולו, כן? הוא נמצא בכל העולם.

האל בכל מקום – לא רק בשמיים

ואי אפשר להגיד שהאל הוא יותר בשמיים מאשר בארץ, לא כפי שהרמב”מיסטים אוהבים להגיד שהאל הוא לא בשמיים ולא בארץ, כי הוא בשום מקום, כי הוא לא במקום. ברור שהוא לא במקום במובן מקומי, אבל הוא יותר בכל מקום בגלל שהוא לא בשמיים.

בגלל שהוא אפילו לא בשמיים אז הוא גם בארץ באופן אמיתי, כי האל, כפי שכתוב בקטע הזה, הוא ההנהגה הכי כללית, התכנון של כל העולם. זה שיש לעולם צורה שהוא מתנהג באופן שכלי, באופן כללי, אז זה מה שאנחנו מכנים לו האלוהים.

והדבר הזה לא נמצא פחות בעולם הזה מאשר הוא נמצא בעולם הבא, בעולם העליון, כי גם בעולם הזה יש שכל. באיזשהו מובן יש פחות שכל, כי יש טבע, אפשר להגיד אולי יש פחות, אבל כבר דיברנו שזה עדיין חלק.

חי העולמים – החיות של כל העולמות

אז במובן הזה הוא חי העולם. ולפעמים כתוב, הרמב”ם לא מצטט את הנוסח הזה, כי כל הפרק הזה הוא בעניין של העולם כאיש אחד, אבל כן, בדברי חז”ל כתוב גם חי העולמים. אנחנו בנוסח של ברכת נפשות ובנוסח התפילה, אנחנו אומרים שאלו חי העולמים.

כמובן, יש את הפירוש הפשוט שהוא חי לנצח, במשך כל העולמים, ככה גם המשנה מפרשת את זה, אבל הרמב”ם פה כבר מפרש עולם במובן של universe, זה במובן מקומי, לא זמני.

ואז הוא אומר, חי העולם זה החיים של העולם, ואם אומרים חי העולמים, זה בדיוק לבטא את הדבר הזה, האל הוא החיות של כל העולמים, זה לא משנה, בגלל שהוא החיות שלהם האחד, העיקר האחד שנמצא בכולו.

אז הוא גם בעולם העליון, גם בעולם התחתון, זה הכל אותו הנהגה שכלית שמנהיגת העולם, באנלוגיה לכוח השכלי של האדם שהוא לא בראש, שהוא לא בלב, הוא ממש מנהיג את הלב ואת השכלה, את הלב ואת האיברים כולם.

—

עד כאן הקטע הזה של הפרק הזה.