לכבוד הרה”ג חריף ובקי שואל כענין ומשיב כהלכה מוהר”ר דניאל שליט”א.
שאלתך קבלתי. ובוודאי שמת לב שאין כאן שאלה אחת אלא שלשה וארבעה שאלות, ואסדרם כפי הסדר הענייני אע”פ שבאו בדבריך בסדר הפוך. שאלה ראשונה:
מה המטרה של ספרות הקבלה, חוץ משפה סימבולית כלפי האלוהות זה נראה שאין לה מטרה מוגדרת כמו הפילוספיה.
שאלה שניה:
למדתי פה ושם ספרים כמו הזוהר.וספר שערי אורה לרבי יוסף ג’יקטיליה זצ”ל. וכו למרות שיש בה רעיונות פילוסופיים יפים לא הגעתי לאותה “התעלות רוחנית” שהרבה אנשים דיברו איתי עליה.
שאלה שלישית והיא הראשונה בדבריך:
“מדוע ללמוד קבלה? מה יש בה שאין בתורות דתיות ומיסטיות אצל עמים אחרים?”
הרי הכל תלוי בתשובה לשאלה הראשונה אשר אם נדע מהו הנושא של תורת הקבלה נוכל לפי זה לענות את שאר השאלות המסתעפים מזה, וכל עוד לא נדע מהו הנושא של החכמה בכלל כיצד נוכל לדון אם כדאי ללמוד אותה או אם היא מביאה להתעלות או אם יש בה יחוד שאין בתורה אחרת. וידעתי כי רבים כבר ענו ויענו לפי דרכם והרהורי ליבם, ומה לי להוסיף עוד תשובה אחת לערימת התשובות. ובוודאי ידעת כי פרטי גופי תורת הקבלה הלא זוהי עיקר לימוד ועסק הספרים והישיבות העוסקות בנושא ואין אפשרות לענות על רגל אחת. וכמו כן משמעותה הסברת ענייניה לקרבם אל השכל והמשגתם היא שנויה במחלוקת עצומה מאז הופעת תורה זו בעולם.
אך לאהבת הקיצור והבהירות אשתדל להבהיר את מה שהוא המוסכם לענ”ד על כל העוסקים בנושא, עד שפליאה בעיני כיצד מרוב הסברים והשאלות והמשגות היא נעלמת מעיני המבקשים אותה לפעמים. ואל תתפסוני בפרטים כי בוודאי ישנם הרבה דרכים לדייק את צורת הסיפור ואת פרטיה ולא באתי אלא להבהיר את השלד שעליה תלוי כל התורה ועליה הכל מסכימים ובה דנים.
נושא תורת הקבלה
א] תורת הספירות או הקבלה (* הערה א) הוא תיאוריה של בריאת העולם בדרך האצלה והשתלשלות. הוי אומר הקב”ה ברא את העולם בסדר מסוים, שהעולם כמות שהוא לא נברא מאין כפי הפשט אלא נבע מן האל על ידי סדר של השתלשלות. שבתחילה האציל הקב”ה מציאות מסוימת מעצמו וממציאות זו עוד מציאות אחרת וכן הלאה עד שהגענו לעולם הזה. הכלל הזה של בריאת העולם בסדר האצלה הוא היסוד הכי מופשט והכי כללי ומוסכם של החכמה.
ב] המקובלים לא הסתפקו באמירה שהעולם נאצל על ידי סדר השתלשלות מן האל אלא אף מסרו את מספר המדרגות הנצרכות להגיע מן האל עצמו ועד לעולם ואמרו שהם עשרה. וקראו למדרגות האלה בשמות הידועים והם עשר ספירות. בכלל זה אין מחלוקת בין כל המקובלים שכולם אומרים מספר המדרגות הם עשר ספירות עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשרה. (והאריז”ל כולל עשר ספירות אלה בחמש פרצופים). ופרטות ביאור המדרגות הללו וחוקים והלכותיהם הוא עיקר עסק כל המקובלים בכל דבריהם.
ג] לפי שהעולם נאצל מתוך האל ולא מאין במובנה הפשוט לפיכך נובע מכאן שכל עשרת מדרגות הראשונות האלה הקרובים אל האל נקראים אלוהות בעצמם וידיעתם הוא עיקר ידיעת האלוהות האפשרית לבני אדם. ובביאור דבר זה של קריאת הספירות אלוהות והתאמתו לעיקרי האמונה נבוכו אחרוני המקובלים מאד מאד אבל המוסכם על הכל לפחות הוא שהספירות נקראים אלוהות והם שמות ומידות האל הנזכרים בתורה.
ד] כשם שעל ידי הספירות הוא התהוות העולם כך על ידי הספירות הוא השגחת הקב”ה והנהגת העולם, שאף היא אינה הולכת ישירות מן האל אל העולם כפי הפשט אלא דרך המדרגות האלה. ולפיכך אף ידיעת סדרי ההשגחה וכל הקורה בעולם תלוי בידיעת סיבותיה שהם הספירות וסדריהם.
התורה לפי הקבלה
א] תורת משה לפי המובן הכי פנימי שלה הוא בעצמה ביאור הספירות שהם שמות האל, בסוד כל התורה כולה שמותיו של הקב”ה. ועיקר לימוד התורה לפי הסוד איננו לימוד חיצוניות הדברים של אסור והיתר או הסיפורים המסופרים אלא ידיעת שמות האל שהם הספירות הכתובים בה בדרך מוצפנת. וזהו העסק השני הגדול של המקובלים כולם, להוציא מתוך התורה את תהלוכות עולם האלוהות לפי הדרכים הידועים להם לפרש כל מילה בתורה על שם וכינוי בספירה. ולפרש את התורה בדרך של גילוי הנסתר שבה שהוא הספירות. וענין זה הוא עיקר עסק ספר הזוהר על התורה ושאר המקובלים כשהם מפרשים את התורה.
המצוות והעבודה
א] לפי שאין ידיעת האל ואין השגחתו והנהגת העולם אלא על ידי הספירות (כאמור למעלה), ביארו המקובלים שגם עבודת ה’ שהוא הטעם הפנימי של כל המצוות, אינו מובן אלא לפי ידיעת דרכי הספירות. כלומר המצוות והעבודה בכללה הם פעולות המביאות את השגחת האל ואת שפע מציאות העולמות וידיעת האל על ידי צינורות אלה של הספירות, כי זולת זה אין שום דרך להביא את ההשגחה אל העולם הזה, ולפי שהספירות בשורשם הם אלוהות לפיכך נקראו המצוות עבודת ה’ לפי שהם מתקנים את המשכת השפע על ידי הספירות. וגם בביאור המשגת הכלל הזה נבוכו מעט לקרבו אל השכל ולהתאימו לעיקרי האמונה אבל המציאות הכללית שכתבתי מוסכמת על הכל.
ב] פרטי תרי”ג מצוות מתאימים כולם לעניינים פרטיים של סדר זה שעל ידי שמצוות לולב למשל יש בה קשר לעניין מסוים בסדר הספירות ועל ידי זה היא מוכשרת לעשות את הפעולה שמצוות לולב מכוונת אליו, וכן בכל המצוות. וכל דרושי המקובלים על טעמי המצוות כמו ספר שער הכוונות של האר”י ודברי הזוהר על המצוות מכוונים להסביר פרטי עניינים אלה להסביר את המכניזם של כל מצוה ומצוה.
הכוונה והנבואה
א] לפי שאמרנו שאין התהוות הנהגת והשגחת העולם אלא על ידי הספירות ממילא שגם הנבואה אינה אלא באמצעות הספירות, וענין זה נוגע לפירוש התורה שכאשר כתוב וידבר הויה אל משה צריך לפרש על ידי איזה מדרגה של הספירות דיבר אל משה. ומזה ביארו המקובלים כמה מדרגות שונות בנבואה כמו ההבדל של משה שהוא בספירת התפארת וכל הנביאים שהם בספירת המלכות וכדומה.
ב] וממילא שגם כל מי שמחפש את ההשגה או ההשראה או הנבואה יש לו לדעת את הדרכים האלה ולכוון בהם שעל ידי זה ימשיך את הדיבור האלוהי אליו. ככה התנבאו כל הנביאים וככה כיוונו המקובלים כולם להגיע אל השגות קרובות לנבואה על ידי שכיוונו את הבאת הדיבור הנבואי בדרכי הסדר הידועים להם. וענין זה מבואר בכתבי האר”י בשער רוח הקודש בארוכה ובשאר דברי המקובלים.
התשובה לשאלה ראשונה
עד כאן לא אמרתי אלא דברים המוסכמים על כל המקובלים כולם וכמובן שאין זה אלא הכלל הכי פשוט שאפשר לעשות פרטי הבנת הדברים הם עיקר לימוד הקבלה והמחלוקות שבין המקובלים השונים וכו’. מכאן הם דברי עצמי.
כמדומה שזו שאלה פשוטה ושלימה לשאלתך האחרונה להגדיר את הנושא של תורת הקבלה. אכן הבלבול השורר הוא א) על ידי שרוב המקובלים לא כתבו ספרים מסודרים בסדר הנושאים אם מטעם שרצו להסתיר את הסודות ואם מטעמים אחרים. ב) לפי שהרבה אחרונים למדו מן הקבלה דברים מסוימים בפרט אודות חשיבות התורה והמצוות אבל לא מסרו את עיקרי המפתחות אלא את דברי המוסר וההתעוררות או הבנות שונות בפשט התורה שיצא להם מתוך דברי המקובלים, נעשה שם אצל אלה שקראו רק את דברים אלה כאילו שזוהי עיקר הנושא של תורת הקבלה, ותלו עצמם במאמרים כמו שיש נמשל לחכמה ואינה כפשוטו, ואע”פ שבוודאי אין ציורי הקבלה כפשוטם מכל מקום הנושא שלהם הוא בוודאי כפשוטו הנושא של סדר השתלשלות וכל שאר הדברים אינם אלא לימודים יפים ומועילים שנובעים ממנה.
מהו מיסטיקה
ובאשר לשאלה השניה, שאמרת שלמדת בכתבי המקובלים ולא הרגשת את אותו ‘התעלות רוחנית’ שאנשים מדברים עליה. הנה בוודאי ידעת כי ‘התעלות רוחנית’ אלה מילים מאד מעורפלות ורוב בני אדם המשתמשים בו מתכוונים בזה לאיזה הרגשה של עדינות או של נחת רוח, אשר לא ברור שהיא ‘רוחנית’ ובאיזה מובן כלל. ובאמת שלדבר על התעלות רוחנית צריכים הכרה עמוקה ואהבה גדולה, אך אומר בכל זאת כמה כללים הקשורים אולי לשאלתך ואם אינם בכיוון הנכון הודיעני. ולפענ”ד אחד מן הרווחים הגדולים של לימוד הקבלה בזמננו הוא הבהרה למה אנחנו מתכוונים בהתעלות רוחנית ומה אנחנו מחפשים בתחושות רוחניות ואני עוסק בזה הרבה בלימוד הקבלה המעשי שלנו. ותהיה בזה גם הקדמה להבהרה אודות השאלה השלישית.
כמדומה שרוב האנשים השייכים לעולמות של עבודת ה’ מכירים בנפשם איזשהו מין ידיעה או הכרה שאותה מכנים באופן כללי ורווח חוויות דתיות או מיסטיות, וזהו בוודאי פירוש אפשרי אחד למילה התעלות רוחנית. בכדי להינצל מפיטומי מילים בעלמא נגדיר הגדרה פשוטה מה המיסטיקן מחפש: הוא מחפש לחוש את האל בצורה הכי ישירה האפשרית. ולא אאריך לתאר או לקרב אל השכל מה זה אבל זהו ההגדרה הכללית המתאימה לכל מה שמכונה חיפוש רוחני וכו’. ורוב מה שמכונה תיאורים מיסטיים בכל מבקשי ה’ מכל העולם הם תיאורים של תחושת נוכחות השכינה או ראיית השכינה בצורה חזותית או בכל מיני צורות אחרות האפשריות.
אך בפועל מי שמחפש שהקבלה תתאים למשבצת המיסטית הזאת של תיאור חווית או ראיית האל מתאכזב. אכן יש בזוהר ובכתבי ראשונים תיאורים מאד יפים וחמים בכל מיני צורות של עבודת ה’, אבל כאשר אתה מגיע לחכמים אלה עצמם ושואל אותם האם זה היה כוונתם לתאר כיצד מרגיש עבודת ה’ מבפנים בוודאי יסתכלו עליך שנפלת מהירח. הם בכלל מפרשים את התורה או אומרים דברי מוסר או מגלים את סודות התורה, לתאר חוויות זה לא מה שהם עושים. אולי ישנם מקובלים מעטים (והחוקרים אוהבים לכנותם קבלה נבואית) שמדברים בצורה מעט יותר גלויה על זה, אבל גם בהם אין זה מטרת דבריהם והם אינם אומרים שעשר ספירות הם צורה טובה לספר מה הם חווים בעליות הנשמה שלהם, אלא אם כבר להיפך, שהחזון שלהם השיג בעשר ספירות ולכן הם מלמדים את האמת. ישנם מיסטיקנים נוצרים שבמפורש זה מה שהם עושים בכתבים המיסטיים שלהם וזה במפורש לא מה שהקבלה עושה.
לא עם הארץ חסיד
הקבלה כמו כל יהודי מחפש ה’ לא אומר שלא טוב לחפש את הידיעה הישירה של האל. אדרבה זהו יסוד הכל וחיפוש זה הוא בוודאי חיפוש טוב מאד כמו שכתוב בספר תהלים צמאה לך נפשי וגו’ לראות עזך וכבודך וגו’. וכמו שרשב”י אומר אני לדודי ועלי תשוקתו כל יומא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקוב”ה. אך היסוד התורני הכי גדול הוא שאין זה מספיק לרצות ישנם גם דרכים נכונות לעשות את זה ודרכים לא נכונות לעשות את זה או אפילו להרוס.
הכלל הראשון שהוא סיבת חשיבות ידיעת הקבלה אינו שאי אפשר לחוות חוויות יפות מבלי לדעת כלום. לא עם הארץ חסיד הוא הכלל הראשון של הקבלה (אכן ישנם זרמים בחסידות הנראים חולקים על כך ומשבחים את היהודי הפשוט ודביקותו אבל גם אותם צריך להבין בצורה יותר טובה). אתה לא יכול לדמיין שאתה חושב על האל ושזה יהיה מספיק ותתנבא. ישנם דרכים נכונות לחשוב על האל ודרכים לא נכונות ולפני שאתה מתפלל אתה צריך לדעת לפני מי אתה מתפלל וללמוד את הדרכים הנכונות.
חשוב לזכור כי גם הפילוסופים האלוקיים מבדילים בין ידיעת האל ובין השגתו בצורה ‘מיסטית’. כלומר ישנה תורה וישנה תפלה או עבודת ה’ או התנבאות. המיסטיקה במובן של חיפוש נוכחות האל וידיעתו בצורה ישירה ולא לשכוח אותו אינה דבר מיוחד לקבלה כלל כל הפילוסופים דיברו על זה גם כן. זה לא מה שמבחין את הקבלה כתורה מיסטית בכלל.
אך שניהם פילוסופים ומקובלים כאחד מסבירים תלמוד גדול שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. גם כי ידיעת האל בצורה נכונה היא חשובה בפני עצמו והיא בעצמה סוג של דביקות שכלית שאפשר שהיא גדולה בצד מה מן הדביקות הרגשית והחוויתית. וגם היא בלבד מביאה לידי מעשה של דביקות בצורה של תפלה, אבל אי אפשר לדלג את שלב הלימוד, והקבלה אף מחמירה מן הפילוסופיה כי לפי הפילוסופיה אם אינם יודע כיצד לחשוב על האל תהיה כופר בטעות, ולפי הקבלה ממש תהרוס עולמות ותחזה חזיונות של סטרא אחרא וכו’.
לסיכום טעם ידיעת הקבלה לענין הנבואה או המיסטיקה הוא א) כי הידיעה הכי חשובה בעולם היא ידיעת האל על אמיתתו, ולפי הקבלה הסדר שהיא מגלה היא הידיעה הכי אמיתית ונרצית מצד האל עצמו שנדע עליו. ב) כמו שצריכים לקרוא את המפה לפני שיוצאים לדרך שלא לטעות. אם אתה רוצה להשיג את האל בצורה של נבואה או אפילו בעבודת ה’ יותר פשוטה צריך אתה לדעת כיצד לכוון ובאיזה אופן.
רציתי להוסיף משהו אולי יותר מעשי לגבי מה שאמרת שיש אנשים שאומרים שמרגישים התעלות רוחנית. ואומר כי יש בזה דברים אישיים לפי תכונת הנפש. כי ישנם אנשים שלפי תכונת נפשם ומצביהם וכו’ כאשר הם קוראים כתבים המדברים אודות נביעת הכתר מן האל על דרך משל הרי זה ממלא את נפשם בסיפוק ושמחה ותחושת השגה ישירה, וישנם אחרים שאינם מתלהבים מכך וצריכים לכוון באופן מעשי להגיע לאותה תחושה או לעשות תרגילים מעשיים אחרים. ועל פי הקבלה הרי זה תלוי בשורש הנפש למעלה שיש מי שהוא ממקום של דעת יותר מופשטת ויש מי שממקום של תחושה, ואין להצטער או להקשות למה ההוא נראה מתלהב בלימוד כי זה דברים תלויים בתכונות בני אדם ועוד דברים.
תורות מיסטיות אחרות
ומכאן לשאלה השלישית. ואקצר בה גם כי אין זה עיקר ענייני וגם כי זה יותר ספקולטיבי. השאלה בעצם צריכה פירוש לפי שני המובנים שדיברנו. האם השאלה מתורות ‘מיסטיות’ אחרות, במובן של תורות שמספרות כיצד לחוות חוויות או לחזות חזיונות? או השאלה מתורות השתלשלויות אחרות שיש להם תיאורים שונים אודות המציאות הנעלמת. לגבי השאלה השניה התשובה פשוטה בוודאי שישנם תורות אחרות העוסקים בנושא זה, ולפי הקבלה היא הצודקת, מה השאלה בכלל האם היא טובה או גרועה מן האחרות הם טועים והיא התיאור הנכון וישנם עשר ספירות ולא משהו אחר.
התשובה לשאלה ראשונה נובעת מן התשובה לשניה. בוודאי ישנם אחרים שיש להם השגות וכדומה. אבל ההשגות שלהם בגלל שייתכן כל מיני טעויות מסתבר שגם הם מוטעות ולא מדויקות מספיק.
עם זאת, המקובלים הראשונים כמו הפילוסופים הראשונים לא שללו את הלימוד מכל אדם והאמת ממי שאמרו. ואמרו כי בוודאי ישנם אמיתות נכונות אפילו אצל עובדי עבודה זרה, אלא שצריך שום שכל לבררם ולהעמידם באופן נכון.
הערה א
באמרי הקבלה בכל מקום כוונתי לתורת הספירות שהוא תורת ספר הבהיר והזוהר והתיקונים ורוב ככל המקובלים הבאים אחריו, ולפי דעתם מקור תורה זו בפרק ראשון של ספר יצירה. ואין פרקי היכלות ודומיו קשורים לזה לפי הפשט כי אין עסקם לתאר סדר השתלשלות כלל. אלא לפי תורת הקבלה ההיכלות המתוארים הם בעצמם ספירות של עולם היצירה או של עולם הבריאה ובמובן זה הם פרט בתורה זו. כמו כן ישנה עוד תורה שהוא תורת האותיות אשר הרב אבולעפיה הקביל בינה לבין תורת הספירות, ותורה זו נובעת משאר הפרקים של ספר יצירה. במובן מסוים אין ביניהם אלא משמעות דורשים כי חכמי הספירות מסבירים את האותיות לפי הספירות וחכמי האותיות מסבירים את הספירות לפי האותיות ודעת האר”י שהם תיאורים שונים לאותו הסדר.