אודות
תרומה / חברות

הלכות עירובין פרק ג׳ (תורגם אוטומטית)

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום של פרק ג׳ – הלכות עירובין (רמב״ם)

הקדמה לפרק

הנושא של פרק ג׳: עד כאן (פרקים א׳-ב׳) דיברנו על עירוב חצרות בתוך חצר אחת. פרק ג׳ עוסק בשאלה: מה הדין כאשר שתי חצרות סמוכות זו לזו – האם ניתן לאחדן בעירוב אחד, ומה התנאים לכך?

שלושת המצבים

כל הפרק סובב סביב שלושה מצבי הלכה אפשריים בשתי חצרות סמוכות:

1. לגמרי שתי חצרותאי אפשר לעשות עירוב אחד לשתיהן. כל חצר עושה עירובה בנפרד. גם שיתוף מבואות אינו עוזר, כי הלחם של עירוב חצרות פועל רק כאשר מדובר בחצר אחת; איסור הטלטול מחצר לחצר נשאר בעינו.

2. לגמרי חצר אחתחייבים לעשות עירוב אחד לכולם יחד. אין “חצי עירוב” – אם אדם אחד בחצר לא עירב, אף אחד אינו רשאי לטלטל.

3. המצב האמצעי (רשות)אפשר לעשות עירוב אחד, אבל אין חובה. תלוי ברצון הדיירים: רוצים לטלטל בין שתי החצרות – עושים עירוב אחד; לא רוצים – כל חצר עושה בנפרד.

הפרק עוסק בעיקר באיחוד שתי חצרות, לא בחלוקת חצר אחת. מאוחר יותר בפרק (בערך מהלכה ט״ז) מגיעה שאלה חדשה: מה דין השטח שבין שתי החצרות – למי הוא שייך? וכן: מה הדין אם באמצע השבת השתנה משהו (מחיצה שנעשית בשבת).

הלכה א׳ – חלון שבין שתי חצרות

רמב״ם: חלון שבין שתי חצרות – אם יש בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן, והיתה קרובה לארץ בתוך עשרה טפחים – אפילו כולה למעלה מעשרה וקצתה בתוך עשרה, או כולה בתוך עשרה וקצתה למעלה מעשרה – אם רצו יושבי שתי החצרות לערב כולן עירוב אחד, הרשות בידם, ואין יוצא מחצר לחצר אלא דרך החלון שביניהם… ואם רצו, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן. היתה החלון פחות מארבעה, או שהיתה כולה למעלה מעשרה – מערבין שני עירובין ואין מערבין אחד.

פשט

חלון בין שתי חצרות יכול לאחדן לעירוב אחד, אם שני תנאים מתקיימים: (א) החלון לפחות ד׳ על ד׳ טפחים, (ב) היא בתוך עשרה טפחים מהקרקע (אפילו חלקית). כאשר שני התנאים מתקיימים – זהו המצב האמצעי: רצו – מערבין אחד; רצו – מערבין שנים. כאשר אחד התנאים חסר – חייבים לעשות שני עירובין נפרדים.

חידושים והסברות

1. החלון אינו עושה “חצר אחת” ממש – אפילו חלון גדול ונמוך אינו עושה שזו ממש חצר אחת (שהיה מחייב עירוב אחד). נשארות שתי חצרות, אלא שאפשר לאחדן אם רוצים. הסברא: חלון שהוא ד׳ על ד׳ ובתוך עשרה הוא “שטח משותף” ששתי החצרות יכולות להשתמש בו בנוחות – אפשר להעביר דברים דרך החלון – אבל עדיין שתי רשויות נפרדות.

2. “כולה למעלה מעשרה וקצתה בתוך עשרה” – “כולה” כנראה פירושו רובה, כי “כולה וקצתה” הוא סתירה אם לוקחים זאת מילולית. כלומר: אפילו רוב החלון גבוה מעשרה טפחים, אבל חלק מגיע לתוך עשרה – מספיק.

3. מדוע שיתוף מבואות אינו עוזר כאשר מדובר בשתי חצרות ממש? שיתוף מבואות פועל רק כאשר מדאורייתא מותר (אינו כרמלית); עירוב חצרות בלחם פועל רק כאשר באמת חצר אחת. כאשר מדובר בשתי חצרות נפרדות ממש, נשאר איסור הטלטול מאחת לשנייה, ועירוב הלחם אינו יכול לפתור זאת. אבל – אם שתי החצרות באותו מבוי וכבר עשו שיתוף מבואות, אין צורך להגיע לחלון כדי לחבר את החצרות. כל הדיון על חלון הוא רק כאשר אין עצה טובה יותר.

הלכה – חלון שבין שני בתים / בית לעלייה

רמב״ם: חלון שבין שני בתים – אפילו הוא למעלה מעשרה, ושיעורו בד׳ על ד׳. וכן חלון שבין בית לעלייה.

פשט

בחלון בין שני בתים (לא חצרות) צריך רק את השיעור של ד׳ על ד׳, אבל התנאי של למטה מעשרה נופל. כך גם בחלון בין בית לעלייה (קומה שנייה).

חידושים והסברות

1. חילוק בין חצרות לבתים: בין שתי חצרות צריך שני תנאים (ד׳ על ד׳ וגם למטה מעשרה). בין שני בתים או בית לעלייה צריך רק את השיעור של ד׳ על ד׳, אבל לא את התנאי של למטה מעשרה. הסברא: לאחד שני בתים קל יותר משתי חצרות, כי בתים כבר קרובים יותר אוטומטית — הם באותה חצר או אפילו באותו בניין.

2. חידוש של בית ועלייה: אפילו בין למטה ולמעלה באותו בניין צריך עירוב חצרות כאשר מדובר בשתי דירות נפרדות (חלוק בדירה). אדם היה חושב שבבניין אחד מותר לטלטל בחופשיות, אבל זה לא כך — שתי קומות עם שני דיירים נפרדים הן כמו שתי רשויות היחיד.

3. [Digression: דיון על טעם הגזירה בבית ועלייה] הטעם המקורי של הגזירה הוא שלא יבואו לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים, כי השטח המשותף (חצר) נראה כרשות הרבים. אבל בבית ועלייה אין שטח משותף — מטלטלים ישירות מרשות היחיד אחת לשנייה. איך מתאים הטעם? התירוץ: היסוד הוא כל רשות היחיד שחולקין בדיורין — כאשר שני אנשים נפרדים גרים, זה כשלעצמו מספיק לאיסור, אפילו בלי שטח משותף. הגזירה מגיעה עד כדי כך ששני רשויות היחיד נפרדות כלשהן צריכות עירוב חצרות. אין להיצמד יותר מדי לטעמים — חכמים אמרו את הטעם בהתחלה, אבל ההלכות ממשיכות גם למקרים שבהם הטעם לא מתאים בדיוק.

הלכה – חלון עגול

רמב״ם: השיעור של ד׳ על ד׳ אינו דווקא מרובע — חלון עגול גם כשר, אבל הוא חייב להיות גדול מספיק שאפשר להכניס ריבוע של ד׳ על ד׳ בתוכו.

פשט

חלון עגול כשר אם הוא גדול מספיק שריבוע של ד׳ על ד׳ נכנס בתוכו.

חידושים

העיגול חייב להיות קצת יותר גדול מד׳ על ד׳, כי לא מחשבים את כל שטח המעגל, אלא את הריבוע שנכנס בתוכו. זה קשור לכלל של “מרובע בתוך עגול” — כמו בתחום שבת, רק שם זה הפוך (עיגול בתוך מרובע, שעושה אותו גדול יותר מבחוץ).

הלכה – כותל שבין שתי חצרות

רמב״ם: כותל שבין שתי חצרות, או מחיצה שבין שתי חצרות – הדין תלוי בגובה הכותל:

פחות מעשרה טפחים – מערבין יחד ואין מערבין שנים.

עשרה טפחים – מערבין שנים ואין מערבין אחד.

עשרה טפחים עם סולם/מציבה/זיז – אם רצו מערבין אחד, אם רצו מערבין שנים.

פשט

שלושה מקרים:

פחות מעשרה טפחים – זו אינה מחיצה אמיתית, וזה כמו חצר אחת — חייבים לעשות עירוב אחד.

עשרה טפחים – זו מחיצה שלמה, ואלו שתי חצרות נפרדות — אי אפשר לעשות עירוב אחד.

עם סולם/מציבה/זיז – המצב האמצעי: אם רצו.

חידושים

הכלל של עשרה טפחים כמחיצה הוא אותו יסוד כמו בכל הלכות שבת. “כותל” הוא קיר אבן קבוע, “מחיצה” אולי משהו יותר זמני (גדר, קרשים וכו׳) — אבל הדין זהה.

הלכה – סולם מכאן וסולם מכאן

רמב״ם: אם בין שתי חצרות יש כותל, ומשני הצדדים עומד סולם, זה נחשב כפתח, ואם רצו מערבין אחד.

פשט

הסולם מאפשר לעבור מחצר אחת לשנייה, ולכן זה מטופל כפתח בכותל. זה לא נותן דין של “חצר אחת” ממש (כמו כותל פחות מעשרה), אלא נותן דין של אם רצו מערבין אחד.

חידושים והסברות

1. סולם זקוף הסמוך לכותל – אפילו כאשר הסולם עומד זקוף נשען על הכותל, כך שאי אפשר לעלות עד שמושכים את התחתית קצת מהקיר (שאינו יכול לעלות בו עד שימשוך וירחיק תחתיו מן הכותל) – גם זה מתיר. הטעם: כיוון שהסולם מונח שם דווקא למטרה זו, זה נחשב כפתח.

2. לא הגיע ראש הסולם לראש הכותל – אפילו כאשר הסולם לא מגיע עד ראש הכותל, אם נשאר מבנין פחות משלשה טפחים – חל דין לבוד, והסולם מתיר.

3. “זוקף לכותל” – פירוש: היתה מחלוקת בהבנה: האם “זוקף לכותל” פירושו שהסולם מונח איפשהו בקרבת מקום מוכן להביא, או שזה פירושו ממש שהוא עומד זקוף נשען על הכותל. המסקנא: זוקף לכותל פירושו שהוא עומד זקוף נשען על הכותל – הסולם נמצא שם פיזית, רק שהוא לא במצב משופע לטיפוס. לא מדברים על הבאת סולם ממקום אחר.

4. סולמות שאינן מכוונין זה כנגד זה – כאשר הכותל רחב, ושני הסולמות (אחד מכל צד) אינם מכוונים זה כנגד זה:

אם היה הכותל רחב ד׳ טפחים – אפילו כאשר הסולמות רחוקים זה מזה (אחד בצפון, אחד בדרום), אם רצו מערבין אחד. הטעם: כותל רחב ד׳ טפחים מספיק שאדם יכול ללכת עליו מסולם אחד לשני.

אם אין ברוחב הכותל ד׳ טפחים – אז צריך לבדוק אם הסולמות קרובים: אם אין בין הסולמות שלשה טפחים – מערבין אחד (דרך לבוד). אם יש ביניהם שלשה – מערבין שנים.

חידוש: כאן מדובר על מדרגות בנויות (לא סולמות ניידים), כי אם אפשר להזיז את הסולם, כבר למדנו קודם שאפילו “זוקף לכותל” מתיר. הדין החדש הוא רק בסולמות קבועים שאי אפשר להזיזם.

5. כבדו קובעו – כובד הסולם הוא מה שעושה אותו קבוע. אין צורך לחבר אותו פיזית לכותל, אבל הוא חייב להיות ממש שם ולא לעוף.

הלכה – מציבה על גבי מציבה

רמב״ם: בונה מציבה על גבי מציבה בצד הכותל – בונים מדרגות אבן ליד הכותל כדי להפחית את גובה הכותל (שיהיה פחות מעשרה טפחים):

אם יש בתחתונה ד׳ טפחים – ממעט, כי ד׳ על ד׳ הוא רשות בפני עצמו.

אפילו אין בתחתונה ד׳ טפחים, אבל אין בינה לבין העליונה שלשה – דרך לבוד הן מצטרפות, ואם ביחד הן ד׳ טפחים, גם זה ממעט.

פשט

מציבות ליד הכותל עושות את הכותל נמוך יותר באופן אפקטיבי, כך שאפשר לעבור.

חידושים

1. איך שתי מציבות עובדות ביחד: הן מונחות במדרגות – אחת בולטת יותר לצד אחד, השנייה לצד השני – וביחד הן מורידות מגובה הכותל.

2. חילוק בין מציבה לסולם: מציבה טובה יותר מסולם בהיבטים מסוימים: בסולם ראש הסולם צריך להגיע עד לבוד מלמעלה (פחות משלשה), אבל במציבה מספיק שממעטים את הכותל לפחות מעשרה – זה הרבה פחות מחמיר. הטעם: מציבה נוחה לעמוד עליה, היא פועלת כתקרה של כותל – היא ממש מנמיכה את הכותל.

3. דין “אם רצו” במציבה לעומת כותל פחות מעשרה: בכותל שהוא ממש פחות מעשרה טפחים, הדין הוא שחייבים להיות מעורבים כאחד (כי זה כמו חצר אחת). אבל בכותל שהוא עשרה טפחים רק שהומעט דרך מציבות – הדין רק אם רצו מערבין אחד, כמו בסולם/פתח. החילוק: כותל ממש נמוך הוא כמו רשות אחת; כותל שהומעט דרך מציבות הוא יותר כמו סולם/פתח – נותן אפשרות אבל לא חובה.

4. אותו דין במדרגות עץ – הדין זהה אם מניחים מדרגות עץ (לא רק אבן), עוד צריך שיהיה ד׳ טפחים או הכשר ד׳ טפחים.

הלכה – זיז (בליטה) באמצע הכותל

רמב״ם: כותל גבוה (לפחות עשרה טפחים) בין שתי חצרות, ויש זיז (בליטה/מדרגה) באמצע הכותל.

פשט

הזיז משמש כאמצעי להפחית את הגובה האפקטיבי של הכותל, כך שאפשר לעבור מחצר אחת לשנייה.

חידושים

1. אופן ראשון – זיז עם סולם: אם מהזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה טפחים, מציבים סולם מהקרקע עד הזיז. הסולם עוזר לעבור את החלק התחתון, והחלק העליון (פחות מעשרה) קל מספיק לעבור. אז מערבין אחד אם רצו. אבל – הסולם חייב לעמוד ממש לפני הזיז (ישירות מתחת לזיז), לא בצד הזיז (בצד). אם הסולם עומד בצד, אינו מועיל.

2. אופן שני – זיז בלי סולם (כותל של 19 טפחים): בכותל של תשע עשרה טפחים, מוציאים זיז אחד באמצע. זה מחלק את הכותל לשני חלקים של תשעה וחצי טפחים כל אחד – שניהם פחות מעשרה. אפשר לקפוץ למעלה על הזיז, ומהזיז עד ראש הכותל גם פחות מעשרה. חידוש: כאן אין צורך בסולם כלל – הזיז לבדו מספיק, כי שני החלקים פחות מעשרה. רש״י כותב: “מזה לצד זה פחות מעשרה.”

3. אופן שלישי – שני זיזין (כותל של 20 טפחים): בכותל של עשרים טפחים אי אפשר עם זיז אחד, כי כל חלק יהיה עשרה טפחים. לכן צריך שני זיזין זה שלא כנגד זה – לא אחד על גבי השני, אלא מוסטים כמו מדרגות (כמו שמטפסים על עצים). התנאי: מקרקע עד זיז תחתון – פחות מעשרה, מזיז עליון עד ראש הכותל – פחות מעשרה, ובין שני הזיזין אפשר לטפס בקלות.

4. מדוע זיז מספיק בלי קביעות, אבל סולם צריך קביעות? זיז מובנה בכותל – קשה לשנות אותו, הוא לא יכול להיעלם. סולם לעומת זאת הוא דבר נייד, לכן צריך קביעות. הכובד (משקל) של הסולם הוא מה שעושה אותו קבוע – “כבדו קובעו.”

הלכה – דקל (עץ דקל) במקום סולם

רמב״ם: דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ – חתכו דקל והניחו אותו בין הקרקע לראש הכותל – מערבין אחד אם רצו.

פשט

דקל המונח נשען על הכותל משמש כסולם.

חידושים

– דקל אינו ממש סולם, אלא קורת עץ, אבל נוח יותר ללכת עליו כי הוא ארוך, רחב, וקל יותר להיאחז.

ואחד צריך לקבוע – אין צורך לקבוע את הדקל (לחבר אותו). מספיק שהוא מונח שם.

וכן סולם – כבדו קובעו – גם בסולם, הכובד עצמו עושה אותו קבוע.

הלכה – אילן (עץ חי) ליד הכותל

רמב״ם: אם עץ חי עומד ליד הקיר ואפשר לטפס דרכו, מערבין אחד.

פשט

עץ חי פועל כסולם, אף על פי שאסור מדרבנן להשתמש בעץ בשבת (השתמשות באילן).

חידושים

1. איסור השתמשות באילן בשבת הוא רק איסור שבות (מדרבנן), ושבות לא מפריע. הכלל כמו בלחם לעירוב — שם גם חילקנו בין דאורייתא לדרבנן.

2. אשרה (עבודה זרה): אם העץ הוא אשרה שאסורה בהנאה מדאורייתא (בחוץ לארץ לפי שיטת רש״י), אז אי אפשר לעשות עירוב אחד — חייבים לעשות שני עירובין. החידוש הוא שטיפוס על עץ אשרה נקרא הנאה מהעץ, בדיוק כמו השתמשות באילן בשבת.

3. [Digression: בין השמשות] מוזכר שאולי הטעם שבגללו שבות לא מפריע הוא כי בין השמשות ערב שבת (כאשר העירוב קונה) מקילים בדרבנן. אבל גם מוזכר שבחצר ראינו שאפילו כאשר משהו מתבטל בשבת, זה לא בהכרח תלוי בבין השמשות.

הלכה – קשין (גדר קש)

רמב״ם: קשין (קש) בין שתי חצרות – אפילו עם סולם, אין מערבין יחד, כי שאין כח הרגל עולה בסולם לפי שאין לו על מה שיסמוך – אי אפשר לטפס על קשין, הסולם אין לו על מה להישען.

פשט

מחיצת קש חלשה מדי לסולם – הסולם ייפול.

חידושים

1. חילוק בין קשין למדביין: מדביין (מחיצה יותר יציבה) שמחובר יש לו דין ככותל, אבל קשין חלש מדי.

2. קושיה: אם קשין הוא רק קש, אפשר פשוט ללכת דרכו? בוודאי מדובר על שער (גדר) של עשרה טפחים גובה, שהוא די גבוה, אבל חלש מדי לסולם.

3. היה סולם באמצע וקשין מכאן ומכאן: אם הסולם עומד יציב באמצע וקשין משני הצדדים – אם רצו מערבין שנים (פירושו: אפשר בשני האופנים – או שניים או אחד). הסולם חייב להיות יציב – לא נשען על

הקש (שייפול), אלא עומד יציב בין שני הצדדים. חידוש בלשון: “מערבין שנים” פירושו למעשה שאפשר בשני האופנים, לא שחייבים שניים.

הלכה – כותל גבוה עשרה: להפחית

רמב״ם: אם יש באורכה מיעוט ד׳ טפחים — כל עוד יש שטח של 4 טפחים שבו הכותל פחות מעשרה טפחים, אפשר לעשות עירוב אחד, כי זה כמו פתח.

חידושים

1. סתירת מקצת הכותל — “צד הקצר נוטל חצי צד”: כאשר הורסים רק חלק מעובי (רוחב) הכותל, נוצרת שאלה: לאיזו חצר שייך הכותל? הכלל: מהצד שבו נמוך יותר (שבו הורידו), קל לעלות — לכן אותו צד של הכותל שייך לאותה חצר. ושאר הכותל הגבוה נשאר בין שתי החצרות.

2. קושיה: מדוע עוזר להוריד רק חלק מהעובי? הרי עדיין יש כותל עשרה טפחים! התירוץ: מצד אחד אפשר עכשיו לעלות בקלות עד הראש, כי שם הורידו — כך שלגבי חצר אחת חל שינוי, אבל לגבי הצד השני זה נשאר ללא שינוי. (הלומד אינו מרוצה מתירוץ זה — כאשר צריך להכניס מילים שלא כתובות במפורש.)

הלכה – פרצה בכותל

רמב״ם: אם היתה פרצה עד עשר אמות — עד 10 אמות זה פתח, אפשר לעשות שני עירובין (או אחד). יתר מעשר — יותר מ-10 אמות מבטל את הקיר, חייבים לעשות עירוב אחד.

חידושים

1. שיטת רבי — השלימה ליתר מעשר: כאשר רוצים להגדיל פרצה קיימת שתהיה יותר מ-10 אמות (כדי שיצטרכו לעשות עירוב אחד), מספיק חוקק בכותל גובה עשרה טפחים — צריך רק לחקוק 10 טפחים גובה, לא עד הראש. יכול להישאר חלק כותל מלמעלה או מלמטה.

2. לכתחילה פורץ יתר מעשר מקרן לקרן: אם רוצים לכתחילה לפרוץ יותר מ-10 אמות (לא להגדיל פרצה קיימת), אז חייב להרוס את כל הגובה של הכותל עד הראש — 10 טפחים לבד אינם מספיקים.

הלכה – חריץ שבין שתי חצרות

רמב״ם: חריץ/תעלה בין שתי חצרות — עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר — הוא רשות בפני עצמו, חייבים לעשות שני עירובין. פחות מכאן — מערבין אחד.

פשט

החריץ הוא הצד השני של מחיצה — לא למעלה אלא למטה. חריץ עמוק עשרה ורחב ד׳ מפריד בין שתי חצרות.

חידושים

1. להפחית עומק בעפר/צרורות: אם זורקים פנימה חול או אבנים קטנות, סתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן — הן מתבטלות אוטומטית לחריץ, החריץ נעשה קטן יותר, וחייבים לעשות עירוב אחד.

2. תבן או קש: בקש זה שונה — אין ממעטין עד שיבטל — חייב לומר במפורש “הריני מבטל את התבן.” הטעם: קש האדם יכול להוציא (למשל להאכיל לבהמות), ויישאר חור של עשרה טפחים. בסתם אדם אינו מבטל קש לחור.

3. חילוק מסולם: הבעיה הקודמת עם קש בסולם (שהוא רך ומחליק) אינה שייכת בחריץ — כי כאן ממלאים חור, אין צורך לטפס.

4. להפחית רוחב בלוח/קנה: אפשר גם להפחית את הרוחב של חריץ — בלוח או בקנה שהשיטו באורך כל החריץ — קרש או מקל שעובר לכל אורך החריץ, עושה אותו פחות מ-4 טפחים רוחב, ואז מערבין אחד.

הלכה – מיעוט מחיצה בדבר הניטל בשבת

רמב״ם: אפשר להפחית מחיצה (למשל עץ עשרה טפחים) על ידי הנחת קרש או כלי — בכל דבר הניטל בשבת (כלי שמלאכתו להיתר, כמו כוס/קערה). אבל רק אם הדבר מחובר לארץ חיבור שאפשר לשמטו עד שיחפור בדקר — כלומר מחובר כל כך חזק שצריך את לחפור בכף (שזו מלאכה של חורש/בונה/סותר), אז זה נחשב כמיעוט.

פשט

דבר שניטל בשבת יכול להפחית רק כאשר הוא מחובר חזק. מוקצה (דבר שאינו ניטל בשבת, כמו קורת עץ או מליח) — כיוון שלא יוציאו אותו בשבת, נחשב כמיעוט אפילו בלי חיבור לארץ.

חידושים

החילוק בין דבר הניטל בשבת לדבר שאינו ניטל: בדבר הניטל בשבת יש חשש שיוציאו אותו והמחיצה תחזור, לכן צריך חיבור לארץ. במוקצה מחמת גופו (לא סתם כלי שמלאכתו לאיסור, אלא ממש מוקצה) — כיוון שלא יוציאו אותו, זה נחשב גם בלי חיבור.

הלכה – לוח רחב ד׳ טפחים על חריץ (גשר)

רמב״ם: כאשר יש חריץ בין שתי חצרות, ומניחים לוח שרחבו ארבעה טפחים מעליו — זה מתפקד כגשר, ואז מערבין אחד, אם רצו מערבין שנים.

פשט

זה המקרה השלישי בחריץ: (1) מחיצה טובה = חייבים שני עירובין; (2) מחיצה חלשה = חייבים עירוב אחד; (3) מחיצה עם מעבר (גשר) = אם רצו.

חידושים

שיעור הגשר הוא רוחב ארבעה טפחים — כמו בכותלים, שאנשים יכולים ללכת עליו. זה מקביל לדין של כותל עם סולם — שניהם יוצרים מעבר שעושה “אם רצו.”

סיכום שיטתי: שלוש מבנים — כותל, חריץ, חלון

כל שלושת המבנים (חלון, כותל, חריץ) יש להם שלושה מקרים:

1. מחיצה/הפרדה טובה = חייבים לעשות שני עירובין (כותל עשרה, חריץ עשרה, חלון שאינו כשר).

2. מחיצה חלשה = חייבים לעשות עירוב אחד (כותל פחות מעשרה, חריץ פחות מעשרה).

3. מחיצה עם מעבר (סולם, גשר, חלון כשר) = אם רצו מערבין אחד, אם רצו מערבין שנים.

הלכה – גזוזטראות (מרפסות) זו כנגד זו

רמב״ם: גזוזטראות זו כנגד זו — אם יש בה לוח שרחב ארבעה טפחים או יותר, מערבין עירוב אחד, ואם רצו מערבין שנים. אבל אם היו זו למעלה מזו: אם יש ביניהן פחות משלשה טפחים — הרי הן כגזוזטרא אחת (חייבים לעשות עירוב אחד). אם יש ביניהן שלשה או יותר — מערבין זה לעצמו וזה לעצמו (אלא אם כן עושים גשר).

חידושים

בפחות משלשה טפחים חל לבוד — זה כמו גזוזטרא אחת, אי אפשר לומר שזה שתיים נפרדות, לכן חייבים לעשות עירוב אחד.

הלכה – רוחב הכותל: למי שייך הכותל

רמב״ם: כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב, והיו גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושוה לקרקע חצר שנייה — נותנין רחבה לבני החצר ששוין. הואיל ותשמישו בנחת לאלו ובתשמישו בקושי לאלו — נותנין אותו לאלו שתשמישן בו בנחת.

פשט

בכותל רחב בין שתי חצרות במקום הררי — מצד אחד הוא גבוה עשרה טפחים (קשה להשתמש), מהצד השני שווה (קל להשתמש). הכלל: נותנים אותו למי שיכול להשתמש בו בנחת.

חידושים

1. הכותל הוא רשות היחיד בפני עצמו (רחב ד׳ וגבוה י׳), אבל זו אינה בעיה — כי אם הוא שייך לחצר אחת, תושבי אותה חצר פועלים עבור הכותל דרך עירובם. זה לא שטח נוסף, אלא חלק מרשותם.

2. זה לא רק דין של שבת — גם בימות החול צריך לדעת למי שייך הכותל (חושן משפט הלכות), מי יכול לנטוע וכו׳. אבל לגבי הלכות שבת הכלל: תשמיש בנחת קובע.

הלכה – וכן חריץ

רמב״ם: וכן חריץ שבין שתי חצרות שהוא עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו אבל שוה לקרקע חצר שנייה — נותנין רחבו לחצר ששוין, לפי שתשמישו נחת לזה וקושי לזה.

פשט

אותו דין כמו בכותל — החריץ שייך למי שיכול להשתמש בו בנחת.

הלכה – כאשר אף אחד לא יכול להשתמש בנחת

רמב״ם: היה הכותל שבין שתי חצרות נמוך מן החצר העליונה וגבוה מן החצר התחתונה — שבני העליונה משתמשין בו על ידי השלשול, ובני התחתונה משתמשין בו על ידי הזריקה — שניהן אסורין, עד שיערבו שתיהן עירוב אחד. אבל אם לא עירבו, אין מכניסין מכותל זה לבתים ואין מוציאין מבתים לכותל זה.

פשט

כאשר שתי החצרות יכולות להשתמש בכותל רק בקושי (אחד על ידי הורדה, השני על ידי זריקה) — אף אחד לא מקבל אותו, ושניהם אסורים עד שיעשו עירוב אחד יחד.

חידושים

הכותל נעשה רשות היחיד שלישית — הוא רחב ד׳ וגבוה י׳, כלומר רשות היחיד בפני עצמו, אבל בלי עירוב עם אף חצר. זה כמו חצר בין שני בתים שבה לא עשו עירוב חצרות — אסור לטלטל לשם או משם.

הלכה – חורבה בין שני בתים

רמב״ם: שני בתים משני צדי חורבה, רשות היחיד — בין שני בתים יש חורבה שהיא רשות היחיד. שלושה מקרים:

1. אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה על ידי זריקה (שניהם רק על ידי זריקה) — אסורין זה בזה, אוסרין זה על זה עד שיעשו עירוב.

2. אם תשמישו לזה בנחת, והאחר אינו יכול להשתמש אלא על ידי זריקה — מי שיכול להשתמש בנחת מקבל את החורבה.

3. [משתמע: אם שניהם בנחת — אם רצו.]

חידושים

לחם משנה: “על ידי זריקה” אינו דווקא זריקה — פירושו סתם דרך לא נוחה להשתמש. הלחם משנה שואל: בחורבה, מדוע דווקא לזרוק, אפשר להיכנס? תירוץ: מדובר על חילוק בגובה — אחד צריך לרדת עמוק יותר, לכן זה לא בנחת.

הלכה – גגות, קרפיפות, מבואות, כתלים — כולן רשות אחת

רמב״ם: כל גגות העיר, אף על פי שהן זה גבוה וזה נמוך, וכן כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין מוקפין יותר מבית סאתים, וכן עובי הכותלים שבין החצרות — אם המבוי יש לו לחי או קורה, כולן רשות אחת, ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית.

פשט

מדאורייתא כל מקום מוקף מחיצה הוא רשות היחיד ומותר לטלטל. חכמים אסרו טלטול מרשות היחיד לרשות היחיד בלי עירוב. אבל במקומות מסוימים — גגות, קרפיפות (שהוקפו שלא לדירה ואינן יותר מבית סאתים), עובי הכותלים, ומבואות עם לחי או קורה — חכמים לא אסרו. מותר לטלטל מאחד לשני בלי עירוב, אבל רק כלים ששבתו שם (לא כלים שבאים מבית).

חידושים

1. יסוד ההלכה — גזירת חכמים נוגעת רק לבתים: כל הגזירה של עירוב היא בעיקר על בתים. מקומות שמוקפים מחיצה אבל לא מקומות דירה — כמו גגות (גג הבית, שמשתמשים בו אבל לא גרים שם), קרפיפות שלא הוקפו לדירה, עובי הכותלים, מבואות — חכמים לא גזרו. כלומר, כל המקומות שאינם בית נקראים זה ביחס לזה “רשות אחת” ומותר לטלטל ביניהם.

2. החילוק בין כלים ששבתו בתוכן לכלים ששבתו בבית: החידוש העיקרי הוא שרק כלים ששבתו בגגות/קרפיפות/מבואות מותר להזיז מאחד לשני. כלים שבאים מבית — אפילו כבר הוציאו אותם לחצר — אסור להמשיך להזיז לחצר אחרת, גג, כותל, או קרפף, אלא אם כן כל אנשי המקום עירבו עירוב אחד.

הלכה – כיצד: דוגמה של טלטול דרך גגות וחצרות

רמב״ם: כיצד? כלים ששבתו בתוך החצר, בין עירבו יושבי החצר בין לא עירבו, מותר להעלותן מן החצר לגג או לראש הכותל, ומן הגג לגג אחר הסמוך לו אפילו גבוה ממנו כל שהוא, ומן הגג האחד לחצר השניה, ומן החצר השניה לגג שלישי… עד שיעבירנו כל המדינה כולה דרך גגות.

פשט

אפשר לטלטל כלי שהיה בחצר דרך כל העיר — דרך גגות, חצרות, קרפיפות, מבואות, כתלים — כל עוד לא נכנסים לבית.

חידושים

מחלוקת ראשונים לגבי כלי ששבת בבית עם עירוב: אם יש עירוב בין בית לחצרו, האם אז מותר לקחת כלי מבית דרך חצר ולהמשיך להזיז לקרפיפות/גגות אחרים? רש״י אומר שאסור — דווקא כלים שהיו לכתחילה בחצר (לא בבית) מותר להמשיך להזיז. לפי הרמב״ם יש שיטה (כפי שכמה אחרונים אומרים) שאם יש עירוב בין בית לחצר, הכלי נחשב כאילו שבת בחצר, ומותר להמשיך להזיזו. האחרונים מעירים שזה לא מסכים עם שיטת רש״י.

הלכה – כלי ששבת בבית ויצא לחצר

רמב״ם: וכן אם שבת הכלי בבית ויצא לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף, אלא אם כן ערבו כל אנשי המקום ההוא שמוציאין מכלי זה עירוב אחד.

פשט

כלי ששבת בבית, אפילו הוציאו אותו לחצר, אסור להמשיך להזיזו לחצר/גג/כותל/קרפף אחר, אלא אם כן כל אנשי המקום עירבו עירוב אחד.

חידושים

זו חזרה על היסוד: מקור הכלי (בית) קובע את דינו. אפילו הוא כבר יצא לחצר, הוא נשאר עם דין “כלי ששבת בבית” ואסור להזיזו הלאה בלי עירוב.

הלכה – באר שבין שתי חצירות: מחיצה

רמב״ם: באר שבין שתי חצירות, אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים… אם עשה למעלה מן המים — צריך טפח אחד שיכנס בתוך המים. אם עשה המחיצה כולה בתוך המים — צריך שני טפחים ממנה יוצאים למעלה כדי שתהיה הכר רשות לזה ורשות לזה.

פשט

באר בין שתי חצרות בלי עירוב — אסור לשאוב מים אלא אם כן עושים מחיצה של 10 טפחים באמצע הבאר, כדי לחלק את המים בין שתי הרשויות.

חידושים

דיני מחיצה תלויה במים: אם המחיצה גבוהה מהמים, צריך לפחות טפח להיכנס למים — היא חייבת ממש להפסיק במים עצמם, לא רק להיראות כמחיצה. אם המחיצה כולה במים, צריך שני טפחים לבלוט מלמעלה — כדי שתהיה היכר, שיראו שיש חלוקה בין שתי הרשויות.

הלכה – קורה על פי הבאר

רמב״ם: וכן אם עשה על פי הבאר קורה רחבה ארבעה טפחים, זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצדה האחר, וכאילו יבדיל חלק זה מחלק זה. אף על פי שהמים מעורבין למטה, קל הוא שהקלו חכמים במים.

פשט

במקום מחיצה בפנים, אפשר להניח קורה של 4 טפחים רוחב על פי הבאר, וכל אחד שואב מצדו. הקורה משמשת כסימן/הפסק.

חידושים

קולא מיוחדת במים: אף על פי שמלמטה המים מעורבים, חכמים הקילו במים כי אנשים צריכים לשתות בשבת. לכן קורה למעלה מספיקה כהיכר, אפילו בלי מחיצה ממשית במים.

הלכה – באר בתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות

רמב״ם: באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות, אפילו שאין מופלג מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים, שניהם ממלאין ממנו ואין צריכין היכר.

פשט

כאשר באר נמצאת בשביל (דרך) בין שני כותלים של שתי חצרות — אפילו היא קרובה לשני הכותלים (פחות מ-4 טפחים מכל כותל) — אין צורך בשום מחיצה או היכר, ושניהם יכולים לשאוב.

חידושים

חילוק מבאר שבין שתי חצירות: השביל בין שני הכותלים הוא מקום נפרד — הוא לא חלק מאף חצר. כיוון שאף אחד לא יטלטל משם, וזה מקום בפני עצמו בין שתי רשויות, אין צורך במחיצה או היכר. זה שונה מבאר שבין שתי חצירות שנמצאת ממש באמצע הכותל המשותף.

[Digression: דרך אויר] כאשר שתי חצרות משתמשות בשביל רק דרך המרחב האווירי (דרך אויר) — למשל, כל אחד שואב מים מבאר דרך חלונו — אין צורך לעשות זיזין, כי “שהן אוסרין זה על זה דרך אויר.” עירוב נחוץ רק כאשר שניהם משתמשים בקרקע של הרשות. כאשר משתמשים רק במרחב האווירי, זה לא נחשב כשותפות ברשות.

הלכה – חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה

רמב״ם: חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה — הגדולה מערבין לעצמן, והקטנה אסורין עד שיערבו עם בני גדולה. שדירי גדולה חשובין בקטנה, ואין דירי קטנה חשובין בגדולה.

פשט

כאשר קיר של חצר קטנה לחצר גדולה נפרץ (מערב שבת), אנשי חצר גדולה יכולים

לעשות עירוב לעצמם, אבל אנשי חצר קטנה חייבים לערב עם הגדולה — הם לא יכולים לעשות עירוב לעצמם.

חידושים

1. פירצה פחות מעשר: כל המקרה מדבר כאשר הפירצה פחות מעשר אמות, כי סתם פירצה גדולה היתה בעיה של מחיצות בכלל.

2. מדוע הגדולה יכולה לעשות עירוב לבד? כי לגדולה עדיין יש את קירותיה שלה (מחיצות) — מנקודת מבטם יש קירות סביב חצרם. מחיצת הקטנה שנפרצה לא משפיעה על המבנה שלהם.

3. מדוע הקטנה לא יכולה לעשות עירוב לבד? כי לקטנה אין יותר קיר בינה לבין הגדולה — שטחה פתוח לגמרי לגדולה, ואין לה דרך לטלטל בשטחה שלה בלי מעורבות הגדולה.

4. לשון קשה — “דירי גדולה חשובין בקטנה”: הטעם של “חשיבות” קשה להבין. הרמב״ם נותן שני טעמים: (1) לגדולה יש פתח, (2) דירי גדולה חשובין בקטנה — כלומר, הגדולה “גרה” גם בקטנה (כי הקטנה בטלה לגדולה), אבל להיפך לא. כל המפרשים גם התקשו עם הטעם הזה — “צרת רבים חצי נחמה, נחמת שוטים.”

5. ביטול הקטנה: המהלך הוא שהקטנה מתבטלת לגדולה. דיירי הגדולה נחשבים כאילו הם גרים גם בקטנה, אבל דיירי הקטנה לא נחשבים כאילו הם גרים בגדולה. ממילא הגדולה יכולה להסתמך על מחיצות הקטנה (הקירות האחרים שלא נפרצו), אבל הקטנה לא יכולה.

הלכה – הותרה מקצת שבת הותרה כולה

רמב״ם: שתי חצרות שעירבו יחד דרך פתח או חלון, ונסתם הפתח או החלון בשבת — כל אחת מותרת לעצמה, הואיל והותרה מקצת השבת הותרה כולה. וכן אם עירבו זו לעצמה וזו לעצמה ונפל הכותל שביניהן בשבת — אלו מטלטלין לעצמן ואלו מטלטלין לעצמן עד עיקר המחיצה, הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה.

פשט

כאשר שתי חצרות עשו עירוב יחד דרך פתח/חלון, ובאמצע השבת נסתם הפתח/חלון — כל חצר נשארת מותרת לעצמה. כאשר שתי חצרות עשו עירובין נפרדים ובאמצע השבת נפל הקיר ביניהן — כל חצר נשארת מותרת לעצמה עד מקום המחיצה הישנה.

חידושים

1. כלל: הותרה מקצת שבת הותרה כולה: זהו כלל יסודי — כאשר העירוב היה תקף בתחילת השבת, הוא נשאר תקף לכל השבת, אפילו המציאות משתנה באמצע.

2. מחיצה וירטואלית: בנפל הכותל בשבת, מותר לטלטל “עד עיקר המחיצה” — כלומר, עד המקום שבו היתה המחיצה, כאילו היא עדיין עומדת. זה חידוש — מחיצה וירטואלית שכבר לא קיימת פיזית.

3. נתוסף דיירין בשבת: אפילו כאשר דיירים חדשים מגיעים באמצע השבת (בגלל שהקיר נפל), זה לא מפריע — שהדיירין הבאין בשבת אינן אוסרין. זה טעם שני (לא רק הותרה מקצתה): אנשים חדשים שבאים בשבת לא מבטלים את העירוב.

הלכה – נסתם ונפתח בשוגג, או על ידי גוי

רמב״ם: נסתם ונפתח בשוגג, או שעשאו גוי על דעתן — חוזר לטלטל.

פשט

כאשר החלון/פתח נסתם ואחר כך נפתח שוב בשוגג, או שגוי פתח אותו (על דעתו שלו, לא בהוראת יהודי), מותר שוב לטלטל בין שתי החצרות.

חידושים

“על דעתן” — דעת הגוים: זה חייב להיות “על דעת הגוים” (על דעתו של הגוי), כי אם גוי עושה מלאכה עבור יהודי בשבת זה אסור. רק כאשר הגוי עושה זאת לעצמו, זה מותר.

הלכה – שתי ספינות

רמב״ם: שתי ספינות או שתי חצרות זו בצד זו שעירבו — ונפסקו, אסור לטלטל מזו לזו, אפילו הוקף מחיצה… חוזר ונקשר בשוגג — חוזר ונתר, מותרין.

פשט

שתי ספינות שקשורות זו לזו הן כמו שתי חצרות — אפשר לעשות עירוב אחד. אם הן מתנתקות באמצע השבת, אסור לטלטל ביניהן (אפילו עם מחיצה), אבל כל ספינה לעצמה נשארת מותרת. אם הן נקשרות שוב בשוגג — מותר שוב לטלטל ביניהן.

חידושים

1. ספינות = חצרות: זה חידוש ששתי ספינות שקשורות יש להן דין של שתי חצרות, ואפשר לעשות עירוב אחד.

2. אפילו הוקף מחיצה: אפילו יש מחיצה בין שתי הספינות, כיוון שהן שתי רשויות היחיד נפרדות, זה מפריע — אסור לטלטל ביניהן בלי עירוב.

3. חוזר ונקשר בשוגג: אותו כלל כמו בחלון — אם זה נקשר שוב בשוגג, חוזר ונתר (נעשה שוב מותר), כי הותרה מקצת שבת הותרה כולה.

4. קושיה על הרמב״ם: מדוע הרמב״ם מזכיר את דין הספינות דווקא בשאלה של נפסק (כאשר הקשר נחתך)? הרמב״ם יכול היה להביא ספינות בהלכות רבות אחרות — למשל, הדין העיקרי שספינות צריכות להיות נקשרות כדי לעשות עירוב, ועוד הרבה הלכות הקשורות לספינות. מדוע זה מוזכר רק בהקשר הזה? הקושיה נשארת פתוחה.

סיום פרק ג׳ מהלכות עירובין

פרק ג׳ מהלכות עירובין ברמב״ם הסתיים. הפרק עסק בהלכות של שתי חצרות סמוכות — איך אפשר לאחדן (דרך חלון, סולם, מציבה, זיז, גשר, פירצה), מתי חייבים לעשות שני עירובין, מתי חייבים לעשות אחד, ומתי זו רשות. בנוסף למדנו הלכות של למי שייך כותל/חריץ (תשמיש בנחת), הלכות גגות/קרפיפות/מבואות (רשות אחת), הלכות באר שבין שתי חצרות, הלכות חצר קטנה שנפרצה לגדולה, הכלל של הותרה מקצת שבת הותרה כולה, והלכות ספינות.


תמלול מלא 📝

הלכות עירובין פרק ג׳ – חילוק ופירוד חצרות

הקדמה לפרק

דובר 1:

טוב, אנו לומדים את הרמב״ם הקדוש, הלכות עירובין, פרק ג׳. ושיעור זה נדבה על ידי הרב הצדיק ר׳ יואל ווייסברגר, שיהיה בריא, לעילוי נשמת הרב הצדיק ר׳ יואל בן ר׳ יצחק ז״ל, וכל שאר היהודים ששומעים, וגם היהודים שלא שומעים ועושים בכל זאת בשם כל ישראל. אצלנו ראינו שכל היהודים לומדים את כל התורה.

כמו שיש פת אחת לכולם, יפה מאוד. אפשר להשתתף, לזכות. אצלנו למדנו, האנשים שעושים יום הש״ס כזה, כל אחד לומד דף אחד, ונאמר שכל היהודים למדו באופן כללי ש״ס. כך אצלנו, כל אחד לומד, אני אומר לימוד, ובסך הכל יש מצוות תלמוד תורה, אבל הרי יש מצווה כללית של תלמוד תורה, כמו קריאת התורה, כן, זו מצווה על הכלל. כל אחד לומד מעט, ונאמר שבכללות למדו יהודים את כל התורה. יפה. בפשטות יודעים נר לאחד נר למאה, כאן רואים שגם פת יכולה להיות פת לאחד פת למאה, כל אחד יכול לאכול מזה. ברוך השם. נפלא.

נושא הפרק: שתי חצרות סמוכות

אז כך, אנו למדנו שיש דבר שנקרא עירוב חצרות, כן, שני הפרקים האחרונים בעיקר על עירוב חצרות. כל הפרק, אני מתכוון, אין זה כבר מבואות, הכל זה ממש אותו דבר. אנו למדנו בפרק הקודם את החלוקה. בחצר אחת יש חיוב שצריכים לעשות עירוב, אם גרים יותר משני אנשים בחצר אחת, צריכים לעשות עירוב כדי שיוכלו לטלטל.

עכשיו מתעוררת שאלה חדשה. מה אם יש שתי חצרות? זה בעצם, היה אפשר באמת לומר להתחיל מההתחלה ולשאול מה עושה חצר אחת? כי כל אחד מבין ששתי חצרות שרחוקות זו מזו אי אפשר לעשות עירוב עם פת, כי זה לא רשות אחת. עכשיו, אבל זה לא רק זה, לא רק שצריך להיות איזה מחיצה שמקיפה את שתי החצרות, כי אז צריך לעשות שיתופי מבואות, אבל עכשיו לא מדברים על זה, מדברים על עירוב חצרות ממש. אנחנו צריכים לדעת כמה יכול להיות חצר אחת, כדי שנוכל לעשות עירוב אחד. נניח יש שתי חצרות, אחת קרובה לשנייה, ויש ביניהן דלת, מעבר, קיר, חלון. נראה את כל הסוגים איך אפשר לעבור. צריכים לדעת, אולי זה יכול להיקרא חצר אחת. אז זו השאלה, פחות או יותר כל הפרק מדבר על השאלה הזו, לא על חצר אחת. בחצר אחת אפשר תמיד לעשות עירוב, צריך לעשות עירוב. השאלה היא האם אפשר לעשות עירוב אחד לשתי חצרות, או מה מבדיל בין מקום שמוטל בספק האם זה נקרא חצר אחת או שתי חצרות, איך פוסקים מה זה מה.

אני לא בטוח שיש מקרה של ספק. תמיד ברור שזה בעצם שתי חצרות, כלומר האדריכל אמר שעושים כאן שתי חצרות. אבל יש שתי חצרות סמוכות זו לזו. יש הלכה שלפעמים כששתי חצרות שאפשר להשתמש, אפשר לעבור מאחת לשנייה דרך מה שהמדרגות הן, אפשר לעשות זאת כמו חצר אחת, אבל זה לא ממש חצר אחת. אם זה ממש חצר אחת, אז…

אין את ההיפך, שכאשר זו חצר אחת אבל יש ביניהן בדיוק איזה גבעה גדולה או מה? יש את ההלכה הזו. אה, יכול להיות, יפה מאוד, להיפך. אפשר לחלק חצר אחת, או אפשר לצרף שתי חצרות לאחת. אבל העניין הוא עדיין שזו שאלה של איך מצרפים שתי חצרות, או איך עושים חצר אחת לשתיים. אני לא זוכר שבפרק הזה כתוב על חצר אחת שמתחלקת. יש איפשהו… יש משהו בין הקירות שאחר כך נראה, מחיצות בין שתיים. אני חושב שבפרק הזה כתוב רק… לא ראיתי ברור, אבל אני חושב שבפרק הזה כתוב רק על חצר אחת, ששתי חצרות שסמוכות.

שלושת המצבים

אז בעיקרון זה כך, צריך לדעת שיש שלושה מצבים, שלושה סיטואציות, שלוש הלכות שיכולות לצאת במקרה כזה. מה הן?

מקרה אחד: כלומר נניח החכמים מבינים שזה לגמרי שתי חצרות. אה, יש לך איזה דרך לעבור, אני לא יודע, איזו דרך לעבור מאחת לשנייה, נכון? אז לא מתחילה השאלה. אני מתכוון, מה הנקודה של העירוב? חייב להיות שתמיד יש איזו דרך שאפשר להגיע מאחת לשנייה, או לשלוח דברים מאחת לשנייה לפחות. אז, עם כל זה, והחכמים אומרים שזה נקרא שתי חצרות, ממילא אי אפשר לעשות עירוב אחד ביניהן, נכון? אין דרך.

אולי צריך להבין, אולי הוא יכול לעשות שיתוף? למה הוא לא יכול לעשות שיתוף מבואות או משהו? שיתוף מבואות זה רק אחרי שאמרו שמן התורה מותר, זה גם לא כרמלית או מה. אלא מה העניין? שאנשים יחשבו שעוברים מרשות היחיד לרשות הרבים. אבל אה, זה בכל זאת מה שלא נראה, כשהחצר לא משותפת, נכון? כשהחצר לא משותפת, אתה אולי תצטרך לעשות שיתוף, כשזה לא ממש משותף, לא יעזור. הלחם לא יעזור, כי הלחם זה כשהחצר אחת. עכשיו השאלה היא עוד לפני הלחם, האם החצר לא אחת?

כן, כן, רגע. כי יש גם איסור נוסף, כלומר כשלא מטלטלים דרך כרמלית, יש גם איזה איסור של טלטול מחצר אחת לשנייה. והפתרון של הלחם עוזר רק כשזה באמת חצר אחת. נכון, זה נשאר אסור, נשאר איזו חומרא נשארת עוד. אהה. ואי אפשר לחלק את המבואות. בסדר.

יש את המצב האחד שאסור, כלומר אפשר לעשות, כל אחד יכול לעשות עירוב לעצמו, אבל אין דרך לעשות עירוב לשניהם ביחד. אין דרך, כי זה לא חצר אחת, חייב להיות חצר אחת.

המקרה השני יכול להיות שצריך לעשות שניהם ביחד, להיפך. כלומר, זה לגמרי חצר אחת, ממילא, כמו שלמדנו בפרק הקודם, אין חצי עירוב, נכון? ברגע שיש אדם אחד בחצר הזו שלא מעורב, אף אחד לא רשאי לטלטל, או מה שלמדנו בפרק הקודם, ממילא צריך לעשות עירוב אחד. זה המקרה השני.

באמצע יש מקרה אמצעי, מצב שתלוי במה שהם רוצים. אם אפשר לעשות עירוב אחד, אבל לא חייבים. אפשר לעשות עירוב אחד ואפשר לעשות שני עירובין נפרדים, לפי איך רוצים להתנהג. אם רוצים לטלטל, יעשו עירוב אחד שלם. אם לא רוצים, יעשו שני עירובין נפרדים. אלו שלושת סוגי המצבים שיש, וצריך לראות לפי כל סיטואציה, לפי כל מקרה, איזה משלושת אלה זה. זה רוב הפרק מדבר על החקירה הזו.

שאלות נוספות בפרק

אחר כך יכולה להיות חקירה שנייה במקרה כזה. נראה בסוף הפרק, בהלכה, אני חושב מהלכה ט״ז אולי, כן, בערך שם. מתחילה שאלה חדשה, ושואלים מה אם יש איזה שטח בין שתי החצרות, כי בגלל זה מתחילה כל השאלה האם זה מתחבר וכן הלאה. אבל עכשיו השאלה היא, השטח למי שייך? יש במשנה מקרה שנעשה שניהם ביחד, נעשה שניהם ביחד. אבל אם רק אחד מהם יכול לעשות עירוב, תהיה השאלה מי יכול לערב, למי שייך האזור האמצעי “שטח הפקר” בינתיים, למי שייך החלק הזה? האם זה שייך לזה? זו המשך של השאלה, כי כל השאלה מתחילה שיש איזה מרחב בינתיים, אז השאלה מה הדין של המרחב הזה.

יכול להיות ששניהם יוכלו, יכול להיות שרק צד אחד יוכל. כן? צריך לראות, כן, אתה רואה, הוא לא זוכר. אם בצד אחד, בשבילו זה שימוש קל. נכון, נכון. בדרך כלל אני חושב שרק כאן אחד צריך לראות מה ההלכות של השני. וזה הכל.

והחלק האחרון של הפרק מדבר על עוד שאלה של מה הדין אם השתנה באמצע שבת. אלה שלמדו כל הזמן צריכים לדעת, מחיצה שנעשית בשבת, מה אם בשבת שתי חצרות התחברו וכדומה. אני חושב שפחות או יותר זה סך הכל של כל הפרק. אם נראה בדרך עוד משהו נראה, אבל פחות או יותר זה הנושא. יש הרבה מאוד חילוקי דינים לפי מה הדבר שמחבר את שתי החצרות ביחד. עד כאן הקדמה לפרק ג׳. כן? כן. אז יפה מאוד.

הלכה א׳: חלון שבין שתי חצרות

אז נלמד קודם על חלון, אחר כך על קיר, אחר כך על דברים אחרים, וכו׳, הרבה מאוד פרטים. מה אני אקריא? חיים, הציבור רוצה לשמוע “דבר עבדך כי שומע אנוכי”. הלוא, זה לא אלוהים עדיין. בסדר, אממ… חלון. בסדר, קודם נלמד על חלון, חלון.

שבין שתי חצרות, סעיף א׳, יש חלון, בין שתי החצרות יש חלון. אתם צריכים לדעת שהחלון מחבר את שתי החצרות. אז כך, בעיקרון, התשובה היא שזה תלוי האם החלון הוא ד׳ טפחים על ד׳ טפחים, והוא קרוב לארץ, הוא בתוך עשרה. אם הוא ד׳ על ד׳ טפחים, אז זה אומר שזה חלון גדול, וזה לא גבוה באוויר, לא צריך לטפס איפשהו כדי להגיע אליו, אז זה יכול לחבר. ממילא זה אומר שזה מקום טוב ששניהם מטלטלים, נכון? כי זה נעשה, אם זה מאוד נוח וזה המקום הנכון ששני אנשים משתמשים בו, זה נעשה מרחב משותף. לא מדברים על רשות אחת, מדברים על שתי רשויות, אבל עכשיו דרך החלון נעים כי מעבירים את החולנט לשם כל שבת.

לשון הרמב״ם

אז כך, אם יש בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן, כמו התנאים השניים, היתה קרובה לארץ בתוך עשרה טפחים, זה קרוב לארץ, לא שצריך לטפס על סולם כדי להגיע לחלון, או שצריך דווקא ממש כולו בתוך עשרה טפחים, אפילו כולה למעלה מעשרה וקצתה בתוך עשרה, או כולה בתוך עשרה וקצתה למעלה מעשרה, כולה כנראה מתכוון רובה, נכון? אני לא יכול להבין כולה וקצתה. אז, זה אומר אפילו זה לא, זה רק מתחיל בתוך עשרה טפחים, אז מה הדין? אז זה הולך להיות המקרה האמצעי שלמדנו, אז הם יכולים לעשות עירוב אחד. כלומר חלון, אפילו חלון גדול וחלון נמוך, לא כל כך עד שזה נעשה לגמרי חצר אחת שיצטרכו לעשות עירוב אחד, אבל זה מספיק, כן, כי זה עדיין שתי חצרות, אבל זה מספיק שאם האנשים משתי החצרות, הם בשלום ובשלווה, והם רוצים לעשות עירוב אחד, הם יכולים.

כמו “אם רצו יושבי שתי החצרות לערוב כולן עירוב אחד, הרשות בידם, ואין יוצא מחצר לחצר אלא דרך החלון שביניהם, ואין תלמוד לזו ולזו. ואם רצו, אבל הם רוצים להיפך, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן”. זה כשהחלון מספיק גדול ומספיק נמוך.

אבל אם זה להיפך, היתה החלון פחות מארבעה, זה קטן מדי, פחות מד׳ טפחים, או שהיתה כולה למעלה מעשרה, זה גבוה מדי, אפילו זה כן ד׳ טפחים, אז “מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן”, כי החלון שלהם לא שימושי, זה לא מספיק גדול או גבוה מדי כדי שיוכלו להשתמש בו בדרך כלל בשבת. ממילא צריכים לעשות שני עירובין. כן?

ואלדרי. חילוק חשוב עוד אמרנו, שהחילוק, כלומר, למדנו קודם שיש חלון גדול… רגע, רגע, אני רק רוצה לנסות להבהיר איפה אני כאן. כלומר, יש את רוב האסטר,

הלכה ד׳ — חלון שבין שתי חצרות

אז אם רצו יושבי שתי חצרות אלו, כולם עירוב אחד, הרשות בידם, ויוציאו מחצר זו לחצר זו, ויטלטלו מזו לזו. ואם רצו, להיפך, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן.

זה כשהחלון מספיק גדול ומספיק נמוך. אבל אם הוא גבוה החלון פחות מארבעה, זה קטן מדי, פחות מד׳ טפחים, או שהוא כולו למעלה מעשרה, זה גבוה מדי, אפילו זה כן ד׳ טפחים, אז מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן, כי החלון שלהם לא “שימושי”, זה לא מספיק גדול או גבוה מדי כדי שיוכלו להשתמש בו בדרך כלל בשבת, ממילא צריכים לעשות שני עירובין. כן?

חילוק בין חלון שבין שתי חצרות לחלון שבין שני בתים

הלאה. החילוק האמיתי עוד לא נאמר, שהחילוק, כלומר, למדנו קודם שיש שני חלונות גדולים.

רגע, רגע, אני רק רוצה להבהיר איפה אני כאן. יש, הוא מתחיל הפרק מדבר על שתי חצרות, ובין החצרות השאלה האם אפשר לחבר את שתי החצרות ולעשות אותן כאחת, כמו רשות הרבים, או רשות היחיד. בסדר. בקיצור, ובינתיים רוצים לחבר את שתי החצרות, נכון?

אבל יכול להיות באמת אותו מקרה שני בתים, כלומר, אין כאן חצר, אבל שני בתים שרוצים לעשות עירוב ביניהם, אמת? כששני בתים סתם רוצים להשתמש בחלון ביניהם, להשתמש כדי לעשות שהבית יהיה כמו חצר, עירוב חצרות ביניהם אז, אז גם חלון עוזר, אבל אז לא צריכים כל כך הרבה תנאים.

למה לא? נראה שכי לעשות שני בתים לאחד קל יותר מלעשות שתי חצרות לאחת. זה הגיוני, שתי חצרות זה ממש מופרד, זה יותר רחוק. שני בתים הם אוטומטית יותר קרובים, הם שני בתים באותה חצר, או מיד הוא יאמר, באותו בית, שתי דירות אחת ליד השנייה. בסדר, יפה מאוד.

הרמב״ם אומר את התנאים שחלון צריך להיות עם שני התנאים של ד׳ טפחים ושל פחות מעשרה, זה דווקא בחלון שבין שתי חצרות. אבל שבין שני בתים, אפילו הוא למעלה מעשרה, לא כתוב אפילו הוא פחות מד׳ על ד׳, הוא צריך כן להיות ד׳ על ד׳. כן, הוא אומר בפירוש, ושיעורו, כלומר הנקודה היא שזה יכול להיות יותר גבוה.

חלון שבין בית לעלייה

נראה, בסדר, צריך להבין משהו את המצב למטה מעשרה, זה דבר שלא מבינים לעולם כל כך טוב. מה העניין של למטה מעשרה? ורשות הרבים זו ההלכה של בכלל, כלומר לא גבוה ברשות הרבים. אבל ברשות היחיד הוא יכול לתת קפיצה למעלה. אני לא יודע, אני חושב על קשר, כי רשות היחיד עולה, ורשות הרבים לא גמדי חצר, לא רשות הרבים, זה גם רשות היחיד טכנית. בכל מקרה.

וכן חלון שבין בית לעליה, אותו דבר, אדם שיש לו שתי קומות וביניהן יש חלון. מעניין. כלומר לא עלייה שיש לנו שיש לה מדרגות, אלא חלון שצריך לתת קפיצה למעלה עם סולם. אבל אפילו זה אחד ליד אחד, וזה לא מונח שם סולם, וקופצים למעלה. אני לא יודע איך מגיעים לעלייה, אולי מבחוץ.

ואז גם מספיק חלון, אפילו הוא למעלה מעשרה, שדרך העלייה מספיק שהוא יכול לעשות כאחד, עירוב אחד. אבל התנאי של עשרה יורד, התנאי של ד׳ על ד׳ לא יורד, ושיעורו בד׳ על ד׳.

שיתוף מבואות

אני רואה כאן הוא מביא למטה את השאלה שלי ששאלתי קודם על אם יש שיתוף מבואות. אכן אם כן, אם שתי החצרות עדיין חלק ממבוי אחד בגדול יותר, והם עשו שיתוף מבואות, לא צריכים להגיע לזה ששתי החצרות הן אחת. כל השאלה לא קיימת.

מדברים כאן כל הזמן כך, מדברים כאן כל הזמן באופן שלא. מדברים כאן כל הזמן באופן שאין משהו טוב יותר. זו הדרך היחידה להסביר, יש עצה. אם אפשר לעשות מבוי, חייב להיות מבוי שהוא איזו מחיצה גדולה יותר שמקיפה את השתיים. הם לא… זה נראה כך.

בסדר. עד כאן הלכות ד׳.

הלכה ה׳ — חלון עגול

עכשיו למדנו שיש שיעור ד׳ על ד׳, צריך לדעת שהשיעור לאו דווקא צריך להיות מרובע, יכול להיות עגול, חלון עגול. ולא נוח שאביי אביי, מה שזה אומר שאפשר, הוא אומר שזה צריך להיות קצת יותר גדול, כלומר זה לא מרחב מרובע, לא אפשר לחשב את המרחב. אלא הפינות, כמו שלמדנו קודם שהפינות זה הרבה בתחום שבת, זה נעשה להיפך, זה קצת יותר גדול מבחוץ.

בכל מקרה, צריך להכניס שם דבר שהוא אביי אביי, ואז להיכנס לעבור. כלומר, לא צריך להיות הגודל, אלא צריך כן להיות חור שהוא אביי אביי איפשהו בתוך ה. כך מבינים כאן המפרשים, כי אתה יכול לחשוב שהרביי אביי מתכוון למשהו אחר, אבל כך יוצא.

דיון: עירוב חצרות בבניין דירות

תרגום לעברית

זה מבואר, זה באמת מעניין, אנשים לא היו חושבים שברשות היחיד, כלומר אם יש בניין דירות, צריך להסתמך על העירוב של העיר, כי אפילו ברשות היחיד, לטלטל ברשות היחיד מרשות היחיד אחת לאחרת, אבל זה לא רשות היחיד, פעם יש לך את החצר.

כן, כי כאן יש לך בית ועלייה, זה מאוד מעניין, ראית את הניסוח, אבל אדם היה חושב, מה זה אומר, בבית אסור לטלטל, זה הרי בניין אחד, כן, זה בניין אחד, אבל זה שתי קומות, וזה אומר כמו בחצר שיש שתי רשויות היחיד.

דיברנו פעמים קודמות, שאם גרים בבניין דירות, אסור לטלטל מדירה אחת לשנייה אלא בעירובי חצירות.

דובר 2: אה, יש לך ממש באותו בית.

דובר 1: אוקיי, אני אומר בית ועלייה, התמונה היא כך, דירה אחת על שתי קומות, ולא אומר דירה אחת.

דובר 2: בוודאי, מדברים על שתי דירות, אבל לא שתי קומות.

דובר 1: בוודאי, צריך לעשות עירובי חצירות. זו הלכה. כן.

אוקיי, עד כאן למדנו מהו חלון, מה עושה חלון. בסך הכל, חלון אם הוא בין שתי חצירות צריך שיהיה לו שיעור וגובה, אם הוא בין שני בתים צריך שיהיה לו רק שיעור ולא גובה. עד כאן.

דיון: הטעם של הגזירה בבית ועלייה

דובר 2: אני תקוע בזה, כי אני אומר שזה קצת חידוש גדול יותר בבית, כי אין באמת את החשש שזה נראה כאילו טולטלים ברשות הרבים, אלא מזה שזה נקרא שערד ספייס. אדם לא היה חושב, אבל בכל זאת, זה עדיין יסוד באותו גדר.

למעשה זה נקרא shared space, אומרים את החשש. אף אחד לא הולך ל… כי אני אומר טלטול בין חצר אחת לאחרת עובר במקום שבו שניהם יכולים להיות. זה יהיה כאן החשש. כל העניין, האיסור דרבנן, כי יחשבו שמותר לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים. למה? כי לגבי שני הבתים החצר נקראת רשות הרבים. ה-shared space נקרא רשות הרבים. כן, כך הבנו את זה, נכון?

בחצר יש שני בתים, והילדים לא רואים הבדל בין זה או המקום האחר. ילד מסתכל שם שבו שניהם יכולים ללכת זו רשות של הרבים. הוא יבוא לטלטל ברשות הרבים. כאן רואים שאפילו כשאין ממש את החשש, כאן אף אחד לא יחשוב, זה לא ייראה כמו רשות הרבים, זה הרי מקומה אחת לאחרת. אבל פעם שזה נכנס לדין שזה shared space, אז עדיין יש את החשש.

דובר 1: אני חושב שאתה תמיד יותר מדי תקוע בטעמים. אין אפילו צורך ב-shared space. מרשות היחיד לרשות היחיד ישירות גם אסור בלי עירוב חצרות.

דובר 2: נכון, אבל הכל נובע מאותו חשש, אבל חכמים כבר לא עשו… אומרים שכן, בקיצור. מבין מה אני אומר שזה לא אותו חשש.

דובר 1: כן, אבל אתה מאוד דואג לטעמים שהרבנים אמרו. אומרים את הטעם בהתחלה, ואחר כך ממשיכים הלאה ואומרים את ההלכות. כשמתחילים כל הזמן לחפש טעמים…

דובר 2: כן, אבל כאן יש הרי חידוש. אני אומר שכאן יש אולי חידוש, כן. שוב, כאן יש הרי חידוש. זה חידוש, עדיין לא היה לנו דבר כזה בית בבית. כן היה לנו, עמדנו בפרק א׳, בין רשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת אסור לטלטל.

דובר 1: נכון, אבל דיברנו כל הזמן על חצר. בבית, לטלטל מלמטה למעלה, זה חידוש גדול יותר, כי זה נראה אפילו רחוק יותר מהחשש שהרבנן אמרו. אבל בכל זאת כך ההלכה, כי ההלכה נשארה שבין כל שתי רשויות היחיד חייבים עירוב חצרות.

דובר 2: לא, הבעיה היא שזה חלוק בדירה, זה שני אנשים אחרים.

דובר 1: כן כן, זה הוא אומר. אוסרין שכנים מטלטלין ברשות היחיד שיש בה חלוק בדירה. אין לזה קשר לחצר.

דובר 2: אני מבין, אבל חצר זה הרי… כתוב שלכתחילה מדברים על חצר. כל רשות היחיד שחולקין בדיורין.

דובר 1: לא, אבל כשהלשון אומרת כן, כשם שמתערבבים בחצרות כך מתערבבים בחצרות לעשותן חצר אחת. לא, כי הוא רוצה לומר שהגזירה היא כך גם שהחצר נעשית כמו רשות הרבים. אבל רשות היחיד, רשות היחיד אינה רשות היחיד אחת, זה אותו איסור, כי זה שתי רשויות היחיד אחרות. כן? הגזירה הלכה עד שם.

דובר 2: אוקיי, אין בעיה.

הלכה ו׳ — כותל שבין שתי חצרות

עכשיו נלמד איך לחלק חצר. אוקיי.

עד כאן למדנו הלכות חלון, איך חלונות עובדים. עכשיו נלך ללמוד הלכות כותל, איך קיר בין שתי החצרות מחבר אותן או לא מחבר אותן. ובזה יש הרבה יותר פרטים.

אז כך, כותל שבין שתי חצרות, או מחיצה שבין שתי חצרות. מחיצה היא משהו כמו גדר או משהו כמו גדר עץ, אני לא יודע בדיוק. בקיצור, קיר, אין הבדל ממה הוא עשוי. אולי מחיצה אינה קיר קבוע, אני לא יודע מה ההבדל בדיוק. אבל משהו בין שתי החצרות.

אז כך, יש את שלושת המקרים שלמדנו קודם. יש אופן שצריך לעשות עירוב אחד, יש אופן שאי אפשר לעשות עירוב אחד, ויש אופן שאפשר לעשות עירוב אחד. אז זה תלוי בשני דברים אחרים. קודם כל בגובה של הקיר, ושנית, בשאלה האם יש סולם ביניהם, אפילו אם הוא כן גבוה.

פחות מעשרה טפחים

בואו נראה. אם הוא פחות מעשרה טפחים, זה קיר מאוד קטן, אין גובה עשרה טפחים, אז אין דרך לעשות שני עירובין. מערבין יחד ואין מערבין שנים.

למה? כי זה לא קיר. זה, אפשר לומר, כאן זה ממש כמו חצר אחת. שתי חצרות שלמות, מה זה אומר שתי חצרות? מה זה שתי חצרות מעשית? אבל יש רק קיר קטן ביניהן, קיר פחות מעשרה טפחים, אז החכמים אומרים שצריך לעשות עירוב אחד.

עשרה טפחים

יש קיר גבוה, קיר גבוה עשרה טפחים, גבוה כישראל ויוצא וכו׳. אז להיפך, אז החכמים אומרים מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן, אי אפשר לעשות עירוב אחד, כי אלו שתי חצרות, קיר של עשרה טפחים, כמו דין מחיצה תמיד, עשרה טפחים עושים מחיצה.

הלכה ז׳: סולם מכאן וסולם מכאן

ר׳ יצחק:

ומה זה? “היו ביניהן סולם מכאן וסולם מכאן”, אם בין… כלומר, על הקיר יש משני הצדדים מדרגות, כן, סולם אומר מדרגות או סולם, אין הבדל. זה סולם שמונח שם שאפשר לטפס ולרדת, כך שאנשים מטיילים בין חצר אחת לאחרת דרך הסולם.

אז זה נחשב כאילו הסולם עושה את זה לפתח, כלומר, אם יש פתח, מתחילה כבר השאלה, אפשר לכאורה לעשות, אם רצו… לא חייבים אולי, אבל אם רצו מותר, יש הרי פתח. אפשר שפתח יהיה ממש כמו חצר אחת, אוקיי.

לא כתוב, למדנו אתמול שפתח עושה את זה לחצר אחת? אני לא חושב, אני חושב שפתח גם עושה את האם רצו. אבל אם יש סולם, זה נקרא פתח, וממילא, אם רצו מערבין אחד, אם הם רוצים יכולים לומר, “אנחנו הרי עוברים דרך כאן”, אז זה נקרא חצר אחת.

קולות בדיני סולם

עכשיו, לסולם יש כמה וכמה קולות. איזה סולם? היית חושב שהסולם צריך להיות ממש מחובר, או שצריך לוכל לעלות ישר, אומרת ההלכה, לא, אפילו “סולם זקוף הסמוך לכותל”.

כלומר, בדרך כלל על סולם לעלות צריך שיהיה משופע, מניחים אותו משופע אפשר לטפס. הסולם מונח שם כמו אחסון, כשרוצים לטפס שולפים אותו החוצה, אפילו הסולם זוקפו וסמכו לכותל, הוא עומד ישר, שאינו יכול לעלות בו עד שימשוך וירחיק תחתיו מן הכותל, צריך למשוך אותו החוצה קצת כדי לוכל לעלות, הרי זה מותר, כי כל הסולם מונח שם, דווקא כדי שיוכלו לעשות את זה.

ואולי חושבים שהסולם הגיע לגמרי עד למעלה של הכותל, כאילו זה מבטל את הכותל, הוא אומר לא, אפילו לא הגיע ראש הסולם לראש הכותל, אם נשאר מבנין פחות משלשה, יש דין של לבוד, הרי זה מותר, זה מתיר את הכותל מערבין אחד ומרצי. נו, טוב. זו ההלכה של סולם.

דיסקוסיה: מה זה אומר “זוקף לכותל”?

עכשיו צריך לדעת עוד פרטים של הסולם. למה? כי לפעמים קורה ששני הסולמות, כן, רחוקים אחד מהשני. יש קיר מאוד רחב ביניהם. אז כאילו, אני לא יודע בדיוק מה צריך להבין כאן. בעצם צריך להיות קרוב. אני לא מבין מה ההלכה אומרת בבירור.

כלומר, כשיש כותל רחב, אז פשיטא שלא קל לעבור מצד אחד לצד השני, כי עדיין צריך לטפס על הכותל כדי ללכת מסולם צד אחד לסולם צד שני.

אב״ד:

אמור את זה, אמור את זה, אמור את זה.

ר׳ יצחק:

אז יש… אמור את זה.

אב״ד:

אז עכשיו, לא הבנתי את הנושא. הנושא הוא כך: נניח שיש… קודם למדנו סולם שמתיר, זה או סולם, שני סולמות שצריכים להיות מונחים אחד מול השני. כאן יש סולם, כאן, ישר מגיע מעבר לגג, מטפסים למטה מהסולם השני, כן? אז זה ברור מתיר.

עכשיו מתחילה שאלה חדשה: מה אם הסולמות משני הצדדים אינם מכוונים זה כנגד זה? זה הנושא של ההלכה הבאה. כלומר, יש סולם אחד, ואחר כך צריך ללכת לטפס על ראש הקיר כדי להגיע לסולם הבא. אז, מה ההלכה? האם זה אומר שיש סולם?

הלכה ח׳: כותל רחב עם סולמות

התשובה היא כך: תלוי אם אפשר בקלות לטפס על הקיר. אם היה הכותל רחב הרבה, ועשה סולם מכאן וסולם מכאן, יש קיר רחב, רחב ארבעה טפחים, שאדם יכול לטייל עליו, אז, אפילו שסולמות מרוחקין זה מזה, אפילו סולם אחד בצפון וסולם אחד בדרום, אם רצו מערבין אחד, עדיין ההלכה שזה כמו פתח שאם רוצים אפשר לעשות עירוב אחד.

למה? כי קל ללכת, רבי.

אב״ד:

אה, כי זה מקום רחב, אז הוא עולה עם הסולם, הוא הולך על הכותל, והוא הולך לצד השני. זה קיר שעשוי לטייל מעבר לו.

ר׳ יצחק:

אבל אם אין ברוחב הכותל הרבה, אי אפשר לטייל, אז מה עוזר לי ששני סולמות יש? אני לא יכול להשתמש בזה. אז זה חייב להיות קרוב. אם אין בין הסולמות שלשה, אבל קרוב, כמו שאנחנו רגילים כמעט בכל התורה כולה, שאפשר לעשות לבוד, קרוב אומר שלושה טפחים. פחות משלושה טפחים אין הפסק. ממילא, אם אין בין הסולמות שלשה, מערבין אחד, כלומר יכולין לערב אחד. יש שלשה, מערבין שנים. זה תלוי אם זה מספיק קרוב.

דיסקוסיה: מדרגות בנויות לעומת סולמות ניידים

מדברים כאן כנראה על סולמות שאי אפשר להזיז, כי אם אפשר להזיז אותם למדנו הרי קודם שאפילו כשזה זוקף לכותל. מדברים כאן כשזה מדרגות בנויות. כי אם אפשר להזיז, אם זה מונח ליד הכותל, שוב, אפשר להזיז אותו, ממילא זה מדרגה.

אב״ד:

לא, לא, כי אם אפשר להזיז כתוב רק שצריך לתת רק קצת החוצה. לא כתוב שאם עומד סולם בצד השני חוצה אפשר להביא אותו לכאן. אין סולם.

ר׳ יצחק:

אה, זוקף לכותל אומר שזה מונח איפשהו כמו ליד זה סולם?

אב״ד:

לא, כשאדם יכול ללכת ולהביא אותו. לא, זה מונח ליד המקום.

ר׳ יצחק:

לא, לא. זוקף אומר בדיוק שזה עומד ישר ליד זה, היה שיעור כמה קרוב. זוקף לכותל, שזה עומד צמוד לקיר. הבעיה היא רק שזה לא משופע. לא כתוב שזה בקיר הלא נכון.

אב״ד:

אה, חשבתי שאם מניחים שם מוכן סולם.

ר׳ יצחק:

לא, לא, לא. זה אומר להיפך, שיש, עכשיו עכשיו אין סולם. שני הסולמות מונחים בדיוק כאן, מניחים את זה לאחסון, הביאו את זה פנימה, אני יודע מה, לא היה מקום, נניח. אבל אני יודע כבר, אם סתם יש סולם איפשהו, תמיד יש איפשהו סולם שאפשר לטפס.

אב״ד:

אני לא יודע כבר, לא תמיד. תגיד… אוקיי.

הלכה ט׳: מציבה על גבי מציבה בצד הכותל

ר׳ יצחק:

בואו נלמד על מציבה קודם. קודם… עכשיו נלמד עוד הלכות סולם בעיקר, נכון? האופן הוא יש כותל, יש דרך לעבור את הקיר? אז כך, אה, לא “איי אם סורי”, “נוט ריאלי”.

עכשיו לומדים הלכות עשרה טפחים, נכון? למדנו שקיר, כדי שיקרא הפסק, צריך להיות עשרה טפחים, נכון? מה אם עשו ליד הקיר קצת מדרגה, קצת מציבה יש, שזה עושה את זה יותר קל לעלות משני הצדדים, זה עושה גילוי שהכותל נמוך יותר. בנו סביב הכותל דברים כאלה, יוצא שהכותל לא כל כך גבוה, אפשר לתת קפיצה מעבר, או בקיצור, זה לא נקרא מחיצה. אנחנו צריכים לדעת אם זה יכול לעזור.

“בונה מציבה על גבי מציבה בצד הכותל”, כן, בנו יותר ממציבה אחת, כלומר שתי מדרגות נניח, או שתיים, זה לא אומר ממש מדרגות, הוא הולך לומר “מדרגות של אבנים”. ההבדל הוא אולי שזה בנוי מאבן או מאדמה. זה בנוי כמו מדרגות ליד הכותל, ורוצים להשתמש בזה שיהיה פחות מעשרה טפחים.

אז כך, “אם יש בתחתונה ארבעה”, אם המדרגה התחתונה יש לה ארבעה על ארבעה טפחים, נכון? אז “ממעט”, אז זה אומר שמתחילים לספור את עשרה הטפחים מלמעלה.

אבל “אין בתחתונה”, אפילו, וזה בטוח, אם יש ארבעה טפחים, זה נקרא כמו רשות בפני עצמה, זה עושה שהמחיצה נמוכה יותר. אפילו “אין בתחתונה ארבעה”, אבל “ואין בינה לבין העליונה שלשה”, אין בין המדרגה הנמוכה והמדרגה הגבוהה שלושה טפחים, כלומר כמו לבוד, וביחד הן ארבעה טפחים.

דיסקוסיה: איך שתי מציבות עובדות ביחד

אני לא מבין איך הן עובדות, איך השנייה גבוהה יותר, רחבה יותר? אני לא יודע בדיוק.

אב״ד:

אה, יכול להיות שהן לא מונחות ממש אחת מול השנייה, זה כך מלמעלה, ביחד, כן, הן מונחות בקרם, אחת בולטת יותר לצד, אחת לצד, ביחד הן כך, הן מורידות מהגודל של הכותל.

ר׳ יצחק:

כל עוד זה בצמיחה וזה לא לבוד, אז עדיין זה נעשה ממעט, ואם רצו לערב כאחד, עדיין ההלכה היא והכותל אם רצו מערבין כאחד, כן?

דיסקוסיה: “אם רצו” במציבה לעומת כותל פחות מעשרה

אם רצו מערבין כאחד למדנו, רק לבדוק, כותל שהוא פחות מעשרה טפחים חייבים לערב ביחד, וכאן זה לא ממש כמו כותל, זה נקרא אחרת, זה לא נקרא ממש כותל עשרה טפחים, זה נקרא יותר כמו סולם, זה הספק שלי האם ההלכה היא אותו דבר.

אב״ד:

אולי לא החומרא של סולם.

ר׳ יצחק:

לא, החומרא של כותל פחות מעשרה טפחים.

אב״ד:

אבל אתה רואה גם כאן שזה יותר טוב מסולם, כן? כי…

ר׳ יצחק:

זה אותו דבר.

אב״ד:

לא, כי הסולם היה צריך להגיע עד לבוד קרוב למעלה של הסולם.

ר׳ יצחק:

אמת, אמת.

אב״ד:

זה הרבה פחות.

ר׳ יצחק:

אמת, אמת, אמת, כי נוח לעמוד עליו, זה עובד כאילו מזה תקרה של כותל, אותה הלכה היא אם שמים מדרגה מעץ, עדיין, צריך להיות ארבעה טפחים, או אם יש הכשר ארבעה טפחים, עכשיו זה אומר שממעטים ואפשר לעשות עירוב אחד בין שניהם.

הקדמה להלכות זיז

עכשיו צריך ללמוד, עוד, רואים כאן דרמה מתמשכת, כן? שני אנשים, הם אמרו אנחנו חברים טובים, אחר כך הם מתקוטטים, מעמידים קיר, אחר כך מתפייסים, מוסיפים משהו זיז, מוסיפים משהו סולם, יש כאן עליות וירידות.

אב״ד:

רצו, היום הם חברים, רוצים לעשות את זה לרשות אחת.

ר׳ יצחק:

שני גיסים מקוטטים הם…

אב״ד:

חצרות, מבין כבר, כל החצרות נמצאות כאן.

ר׳ יצחק:

מה ההלכה של הזיז? אנחנו הולכים ללמוד משהו הלכה של זיז, משהו שעושה שיוכלו עדיין להשתמש בקיר משני הצדדים.

אב״ד:

זה מביא את זה כן יותר שיהיה כמו רשות אחת, יהיה יותר קל לעשות את זה כמו רשות אחת, כן?

ר׳ יצחק:

לא יותר קל לעשות, יותר קל לעבור.

אב״ד:

לעבור, אבל זה לא משהו שמטפסים עליו, משתמשים בזה רק.

ר׳ יצחק:

לא לא, מטפסים כן.

אב״ד:

אה. מטפסים כן.

ר׳ יצחק:

זיז דקל, ואחר כך נלמד על סוג כזה של דקה. בהלכה עדיין מטפסים. עדיין מדברים על הלכות סולם בעיקר, איך אפשר לעשות דרך מעבר בין שני הקירות, מעבר לשני הכותלים, עם קצת סולם כלי. אז ככה,

כותל גבוה עם זיז באמצע

דובר 1: לא קל לעשות, קל לעבור. אבל זה לא משהו שמטפסים עליו, נכון? רק משתמשים בו.

דובר 2: לא, לא, כן מטפסים.

דובר 1: אה. כן מטפסים.

אז זו ההלכה, ואחר כך נלמד על כאלה שמשתמשים. בינתיים עדיין מטפסים. אנחנו עדיין מדברים על הלכות סולם, בעיקר, איך אפשר לעשות דרך מעבר בין שני הקירות, מעבר לשני הכותלים, עם קצת סולם.

אז ככה, כותל גבוה שבין שתי חצרות. יש כותל שהוא גבוה, הוא לא פחות מעשרה, שאי אפשר לומר שהוא נמוך מדי. זה כותל גבוה בין שתי חצרות. כן. אבל, וזיז יוצא באמצעיתו, באמצע הכותל יש קצת משטח, בליטה, שיוצא כמו מדרגה, זה בולט החוצה בצד של הקיר. זה יותר ממדרגה, כן? משהו שאפשר לעמוד עליו בנוחות יותר. כי אחרת זה לא יותר מסולם. משהו יותר, דבר יותר קבוע שאפשר לעמוד עליו. עדיין לא מדברים כאן על הגודל. זה איזה זיז. כן.

ועכשיו, אז ככה, אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה. אם מהזיז עד ראש הכותל, הזיז הוא כמובן גם דרך איך ממעטים את הכותל, זה הטריק. הזיז אומר שאפשר לתת טיפוס למעלה על הזיז, ואחר כך צריך עוד מהזיז למעלה שיהיה עשרה טפחים. אז אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה, אז מניח סולם לפני הזיז. אז, בדרך כלל הסולם צריך ללכת את כל הדרך. אבל כאן אתה אומר ככה, יש לי זיז, עד הזיז יש סולם, אחרי הזיז יש פחות מעשרה טפחים, ממילא הלאה, אני יכול לעבור בקלות, ומערבין אחד אם רצו. נכון?

אבל מניח סולם בצד הזיז, אם הסולם לא בדיוק ליד הזיז, אלא בצד, כך שאפשר אולי לטפס, אינו מועיל, זה לא עוזר, כי צריך להיות שהסולם מגיע לזיז, ואחר כך מהזיז עושים קפיצה למעלה, כי זה פחות מעשרה טפחים עם המעלה בזיז.

כותל של תשעה עשר טפחים – זיז אחד בלי סולם

עכשיו דרך אחת להשתמש בזיז, דרך אחת לעזור עם זיז, היא שמהזיז עד הראש יש פחות מעשרה טפחים, ממילא מטפסים למעלה עם סולם על הזיז, ומשם והלאה נעשה רשות אחת. עכשיו יש עוד דרך להשתמש בזיז בלי סולם. יכול להיות ככה, היה כותל גבוה תשעה עשר טפח, יש כותל שהוא רק תשעה עשר טפחים, כל הגובה הוא תשעה עשר טפחים. אז ככה, מה הוא עושה? מוציא זיז אחד באמצעו, וזה יוצא, אפשר לחלק את הקיר כביכול בין תשעה וחצי, תשעה וחצי טפחים. הוא מכניס זיז מוציא, הוא מוציא כביכול בליטה, אבן, מה שלא יהיה, מהאמצע, ואז מערבין אחד מכאן ואחד מכאן, למה? כותב רש״י, מזה לצד זה פחות מעשרה, אבל לא צריך סולם. קודם בכותל דיברנו שעד הזיז יש עשרה טפחים, כותל גבוה, אז כדי להתגבר על עשרה הטפחים הראשונים צריך סולם. אבל כאן אין אפילו עשרה טפחים, אפשר לתת כביכול קפיצה למעלה על הזיז, ואחר כך מהזיז עד ראש הכותל גם פחות מעשרה. זאת אומרת, זה רק כמו שני קירות. הזיז מחלק את הקיר לשני תשעה וחצי טפחים. שני קירות שמחלקים לשתי רשויות. בדיוק. וזה כשכל הכותל הוא פחות מעשרים טפחים, שכשהוא מתחלק נעשה פחות מעשרה.

כותל של עשרים טפחים – שני זיזין

אבל לא רק זה, אפשר אפילו להשתמש בזיז כדי לחלק כותל גדול יותר. רק מה צריך לעשות? צריך להשתמש בשני זיזין. היה הכותל גבוה עשרים טפח, כן, עשרים טפחים, זאת אומרת אי אפשר לחלק, כי הצדדים יהיו כולם עשרה טפחים בכל רמה, וזה גדול מדי. אפשר לעשות ככה, צריך שני זיזין זה שלא כנגד זה. שמים שני זיזין, לא אחד מעל השני, כי אז אי אפשר לטפס כראוי. אבל שמים אחד כמו מדרגות, כמו שעושים ב… אתה יודע איך מטפסים על עצים? עושים זיזים כאלה. כן, ככה אחד, אפשר לטפס ככה עם שתי רגליים. שמים את שני זיזין זה שלא כנגד זה, אה, כדי שיהא בין הזיז התחתון לארץ פחות מעשרה, מלמטה יש פחות מעשרה, ובין העליון לראש הכותל פחות מעשרה, אבל בין השניים יש כמה טפחים, אבל אפשר לטפס בקלות מאחד לשני. בוודאי, זה הכל על איך לעשות דרך מעבר על הקיר, שאז מספיק עירוב אחד, זאת אומרת אפשר לעשות עירוב אחד.

בואו נלמד הלאה מה עוד, כמו קהילות, נניח, או פרטי דיורים בסולם או בדרך שיוצאים. ולראות שהעיקר הוא לדעת את הנקודה של כל ההלכות האלה, שאפשר בקלות, אנשים, אולי לא זקן, אבל בחור צעיר, בחור, יכול לתת טיפוס למעלה ולהיאחז בזיזין וכדומה.

דקל (עץ דקל) במקום סולם

אז בואו נלמד עוד דרכים שאפשר. כן, דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ, שמו דקל. מה עוזר הדקל? הדקל עושה שאפשר לטפס עליו. חתכו דקל ושמים אותו, לוקחים את העץ, בין ראש הכותל והארץ, וזה שאפשר להשתמש בזה. כמו שיש סולם כזה, סולם כזה. כן, אני לא מבין בדיוק, דבר אחר שיכול לבטל את הכותל.

בקיצור, מערבין אחד אם רצו. אם אחד רוצה, אפשר לעשות עירוב אחד. עומדים ושואלים, זה לא ממש סולם, דקל זה סתם חתיכת עץ. מסתבר שאולי בדקל אפשר להיאחז יותר בקלות, זה יותר קל, נוח יותר ללכת עליו, זה ארוך ומשופע, זה לא כמו סולם צר. אוקיי.

אז אז הלאה אפשר לעשות עירוב אחד אם רוצים, ואחד צריך לקבוע. החידוש הוא, לא צריך להיות קבוע עם הדקל. מספיק שמונח שם דקל, ואז זה אומר הלאה שאפשר לעשות עירוב אחד. וכן סולם, אפילו סולם, הלאה, כבדו קובעו. המשקל של הסולם אומר שהוא קבוע. זאת אומרת, לא צריך לחבר את הבור, זאת אומרת הסולם כן צריך להיות קבוע, אבל מאחר שסולם הוא דבר כבד, כן, אז זה אומר שזה מספיק, זה נשאר שם, זה לא עף.

דיון: למה סולם צריך קביעות אבל זיז לא?

דובר 2: כאן רואים שאתה צודק, שזה חייב להיות מונח שם ממש, לא משהו שאפשר להזיז.

דובר 1: אתה רואה “כבדו קובעו”, זה ממש מונח שם. כן, אני באמת לא מבין למה, נראה. כאן רואים שעמד קודם, ושזה זוקף אומר שיש באמת כובד הכובד, אבל בכל זאת זה זוקף. זה אומר פחות נוח לעלות על הקיר, אבל צריכה להיות הקביעות.

זה מעניין, למה בזיז מספיק שאפשר לתת קפיצה למעלה ולעלות, ובסולם עושים חומרות? לא הבנתי את זה כל כך טוב. היית חושב שצריך לחבר את זה לקיר, אבל לפחות זה צריך להיות. ולמה יש זיז שהוא הרבה פחות נוח מסולם זה כבר מספיק?

דובר 2: אוקיי, זה בנוי. כן, אבל זה בנוי פנימה.

דובר 1: זה קשה מה שאדם יכול לשנות. זה יכול לשנות את רשות היחיד לרשות הרבים. אוקיי.

אחר כך הוא אומר עוד מה כל שהוא. הזיז השני, אפילו רק זיז אחד הוא מוריד, נעשה רשות הרבים, רשות היחיד.

קשין (קיר קש) – מחיצה חלשה

אדרבה, קשין. אז זה כשיש סולם שעולה על קיר שאפשר לטפס עליו. יוצא שאדם אין לו קיר ראוי, יש לו רק קיר חלש, קשין, דבר אחר מלבד מדביין, כך נראה, זה לא אותו דבר, זה דבר חלש. קשין טבין, במילים אחרות, בית שתי חצירות, ויש סולם, לא עוזר. אין מערבין יחד. למה? שאין כח הרגל עולה בסולם לפי שאין לו על מה שיסמוך. אדם לא יכול לטפס על קשין, הוא ייפול.

אז, נראה שהיה דבר מצוי להחזיק קשין בין המקומות לבהמות. הוא אומר, אם זה דבר קשה, זה מדביין שאיכשהו חיברו, יש לזה אותו דין כמו קיר. אבל אם זה דבר רך, קליי, הסולם לא עוזר, כי אי אפשר לעלות עליו, כי זה נפילה גדולה.

דיון: למה שמים סולם על קשין?

דובר 2: מה שאני לא מבין, אם זה קשין, אפשר סתם לעבור.

דובר 1: זה חייב להיות שזה שער. אבל השער היה גם, על המדביין עמד עשרה טפחים. עשרה טפחים זה די גבוה. אתה תהיה שם מאוד צנוע, אתה תטפס שם למעלה. זה שער, זה עשוי שלא יעברו. בקיצור, לא עוברים.

דובר 2: אה, אבל שמת…

דובר 1: כי סולם לא עוזר. למה הוא שם סולם? אין טעם בסולם, אי אפשר לעשות איתו כלום. רק הילדים היה להם קושי, או שהוא רוצה לעשות את זה לרשות היחיד, הוא חושב שהוא ישים סולם וזה יעזור. הוא אומר שזה לא עוזר, כי הסולם עוזר רק כשזה באמת קל לעבור.

דובר 2: כן, הוא שם גג, ו… איך אומרים? הוא שם גג?

דובר 1: הוא שם סולם. אבל זה לא עוזר. זה לא עוזר, כי אי אפשר לטפס, הוא אומר.

סולם באמצע עם קשין משני הצדדים

היה סולם… אבל להפך, כן. אוי, שוב, היה סולם באמצע וקשין מכאן ומכאן, אם אבל הסולם מונח כן יציב, זה לא פשוט שאחרי שהולכים על הסולם תצטרך לטפס על קש, אלא להפך, ברגע שאתה על הסולם אתה בצד השני, אז אם רצו מערבין שנים, זו לשון מעניינה, הייתי צריך לומר “אם רצו מערבין אחד”, כי שנים, הנקודה היא שאפשר בשתי הדרכים. הלאה, אה, אז אפשר כן ללכת על הסולם, הקש לא מפריע לי, להפך, מה אמרנו עכשיו, זאת אומרת, אה, אולי הוא אומר, זה אומר להפך, מצד אחד הקש הוא כן מחיצה, אפשר לומר שזה עושה שתיים, אבל לא נאמר שזה עושה שתיים, מאחר שיש סולם, אפשר לעבור, הקש הוא מחיצה חלשה, ויש סולם, אני יודע אם הסולם מבטל את הקש, מבין מה אני אומר? זה לא סולם שעובר על הקש, הקש הוא לפני הסולם, אבל מאחר שהקש הוא מחיצה חלשה, אפשר לקרוא…

אם רוצים אפשר… אני מתכוון המילה כאן היא שעל הסולם אפשר פשוט ככה לעלות עד למעלה של הסולם ולטפס לעבור, אפשר. אחרת על קיר אי אפשר, צריך להיות שני סולמות משני הצדדים, אבל ברגע שזה קש, רק קצת יטפסו על הקש, ועולים עליו וחוזרים למטה. אי אפשר לטפס כשהסולם נשען עליו, אבל נראה ש… צריך לדעת כאן את המדויק… לא, אי אפשר לטפס, שאין לו על מה יסמוך.

בקיצור, אם מצאו דרך לעשות את הסולם… אני לא מבין. בדרך כלל הבעיה היא שאין לו על מה הסולם יונח, כי תשען את הסולם על הקש, זה לא רציני, כי זה ייתן דחיפה, הסולם ייפול. אבל אם כן הצלחת לעשות סולם וזה מחזיק חזק בין שני הצדדים של הקש, אפשר לעלות.

תחילת ענין חדש – סולם שאסור להשתמש בו

עכשיו נלמד על הסולם שעושים, האם הוא צריך להיות באמת מותר לעבור. כמו בכל ההלכות כשלומדים שצריך לעשות משהו, תמיד נעשית שאלה מה זה אם אפשר לעשות משהו בפועל, אבל ההלכה לא מתירה, התורה לא מתירה. צריך תמיד לדעת מה ההלכה של זה. אז צריך לדעת, אם עשו סולם שההלכה לא מתירה, התורה לא מתירה לעבור, האם זה נקרא סולם.

הוא אומר, התשובה היא שזה תלוי אם זה איסור מדאורייתא או מדרבנן. אם זה איסור מדרבנן, אז זה נקרא סולם כשר. למה? אולי כי עירוב חצרות הוא מדרבנן, והרבנן מקילים בדבר. כמו שהיה לגבי איזה לחם כשר, היה גם דאורייתא ודרבנן החילוק. לא יוכלו למעשה לעבור, אבל זה יאמר שאפשר לעבור. אבל אם זה איסור מדאורייתא, אז זה אומר שזה לא מחובר.

אילן בצד הכותל

הוא אומר ככה, הוי אילן בצד הכותל, שסמוך לכותל, לקחו עץ, עץ חי, כן, וחיברו את האילן, מטפסים למעלה על עץ, לעץ יש ענפים, אפשר לטפס. ואז, אם רוב מערבין אחד, אפשר לעשות עירוב אחד. למה? הואיל ואיסור שבות הוא שגזרו שלא יעלו באילן, אבל רק איסור שבות למדנו שאסור להשתמש באילן בשבת, אבל זה רק שבות, שבות לא מפריע לנו.

הוא אומר, יכול להיות שזה פשט טוב, שיוצא ערב שבת בין השמשות, כשאז מותר לנו אם זה רק מדרבנן, אז ערב שבת בין השמשות קובע. זה לאו דווקא כי ערב שבת בין השמשות נוגע בפת, אבל כשראו שבחצר, אפילו אם זה מתבטל בשבת, זה לאו דווקא בין השמשות. אבל… לא, אני מתכוון אני מבין, כי זה מדרבנן. כן, זה לא מפריע כי לא מדרבנן, לא עושים שום… זאת אומרת שזה לא מחובר. זה כן מחובר. אה, אתה אומר שזה כן מחובר. הפשט הוא שזה לא מנותק, זאת אומרת שאפשר ללכת.

אשרה בצד הכותל

אבל אסור להשעין סולם על הכותל, אדם יחזיק שער, עץ, אסור בכלל להיות עץ שער בחצר. אבל כאן היה עץ שער שהוא מדין העץ, כן, שלמדנו ב… שער עמי בתורה, ונושא עבודה זרה.

דובר 2:

נכון.

דובר 1:

אז, אה… אה, איך אומרים? ואז אין מערבין אחד, זאת אומרת חוץ לארץ, לפי התורה שכותב רש״י אסור בהנאה, רואים שבכלל איסור הנאה זה לטפס על עץ אשרה, זאת אומרת לטפס על עץ אשרה.

וכן, זה פשוט, זה אומר הנאה מהעץ, כמו השתמשות באילן בשבת, וממילא, זה… זה מדרבנן… אז… אז אה, לא עושים, זאת אומרת זה חצר אחת, עד שעושים שני עירובים.

דובר 2:

אוקיי.

כותל שגבוה עשרה — לְמַעֵט את הכותל

דובר 1:

עכשיו אפשר ללמוד הלאה על הכותל, זאת אומרת, אם למדנו שצריך להיות עשרה טפחים, איך רוצים לעשות את זה קטן יותר, אז נוכל לעשות עירוב אחד.

דובר 2:

אפשר לעשות עירוב אחד.

דובר 1:

כן, אפשר לעשות עירוב אחד. עושים כותל קטן מעשרה.

דובר 2:

שוב?

דובר 1:

כן, עושים את הכותל קטן מעשרה, כן.

דובר 2:

אהא.

דובר 1:

אז ככה, כותל שגבוה עשרה ובא למעט, זאת אומרת הוא רוצה לעשות את זה קטן יותר, הוא רוצה את זה פחות מעשרה. אז התשובה שאפשר, אבל כמה צריך להפחית? זאת אומרת את כל, את כל הכותל לגרד? התשובה היא לא, אם יש באורכה מיעוט ד׳ טפחים, מערבין אחד, זאת אומרת כל עוד יש ארבעה טפחים ושם יש פחות מד׳ – מעשרה טפחים, נוכל כבר לעשות עירוב אחד, לכאורה כי אפשר שם לעבור, זה כמו פתח.

דיון: סתירת מקצת הכותל

עוד… עכשיו יש שאלה ככה, הרי נלמד, דיברנו על הדבר הבא שאנחנו… שאנחנו לומדים זה… אה, שבאורכה מיעוט אומר… לא, זה ארבעה טפחים של הכותל, אמת?

דובר 2:

נכון.

דובר 1:

השאלה הבאה היא, נלמד מיד, שהכותל עצמו הוא תמיד שאלה של לאיזה חצר הוא שייך.

דובר 2:

אה.

דובר 1:

אז ככה, סתירת מקצת הכותל השתא מותרת, זאת אומרת הוא הולך עכשיו לשבור רק חלק מהכותל, אדער במקצת מעובי הכותל, אני לא יודע מה… מה רע?

דובר 2:

לא, לא ברור, מה זה עוזר אז?

דובר 1:

אני לא מחזיק בסברא. הוא אומר ככה, כלומר, “צד הקצר נוטל חצי צד”, הקטן יותר שנעשה פחות ישייך לחצר שם שזה קטן יותר. אני מבין, אבל למה צריך לומר ככה? מה זה עוזר?

דובר 2:

מכיוון שמהצד קל לעלות לשם, זה לא מחזיק מהצד השני.

דובר 1:

אני מבין, אבל למה? זה לא עוזר. אם רק מיעטו חלק מעובי הכותל, הרי יש כותל עשרה טפחים, זה לא עוזר לך כלום.

דובר 2:

לא, אבל מצד אחד, שם שהורידו, אפשר עכשיו בקלות לעלות. זה נעשה לכל הפחות כמו שהוא. הוא יכול בקלות לעלות עד ראש הכותל, כי שם הורידו.

דובר 1:

אני שומע. הוא לא אמר “מקצת עובי הכותל”. זה מאוד מוזר כשהגמרא אומרת דברים וצריך להכניס מילים אחרות כדי להבין כל נקודה. אני אף פעם לא מרוצה מדברים כאלה.

הוא אומר “צד הקצר נוטל חצי צד”. איפה ש… אני לא מבין למה צריך להגיע לזה. איפה שנמוך, שייך לאיפה שנמוך, כי אפשר להשתמש בזה. שאר הכותל הגבוה… אני לא מבין למה הגיעו לעובי הכותל. מבין מה אני שואל אותך? זה לא אותו דבר. אבל הוא עשה ארבעה טפחים, אז שם שזה כך, שייך לחצר שזה נמוך. השאלה היא הכותל…

דובר 2:

אבל הוא שבר את כולו, אז לשני הצדדים זה אותו דבר. מה פירוש “קצותיו ומחיצותיו של כותל”? זו לא השאלה איך ליד הכותל מותר, זו השאלה הרשות הזו או הרשות הזו. אז צריך למצוא דרך שלרשות אחת לא קרה שום שינוי, לצד אחד לא קרה שום שינוי, אלא לצד אחד קרה שינוי. זה מה שהוא רוצה לומר כאן, שלצד אחד יש עכשיו קיר קטן יותר, כי אפשר בקלות לעלות.

דובר 1:

אני שומע. אז “ושאר הכותל הגבוה בין שני החצרות”, הוא בין שניהם. אוקיי.

פרצה בכותל

דובר 1:

מה קרה אם נעשה כותל מנוקב? נכון? הולך. אז בעצם ההלכה של פרצה בכל מחיצה, אם היתה פרצה עד עשר אמות, עד עשר אמות, אפשר לעשות שני עירובין. מה זה אומר שני עירובין? אולי בכלל פסח. אתה רואה כאן, פסח זו הלכה שאפשר, זה המקרה האמצעי. אם יתר מעשר, פרצה יתר מעשר אינה פסח, כלומר אין קיר. אז מערבין עירוב אחד, כמו חצר אחת שהיו לה שני מקומות שאין בדרך כלל קיר, כי זה מבטל את הקיר.

ואיך ממעטים את הפרצה? עושה פרצה פחות מעשר, רבי אומר השלימה ליתר מעשר, הוא רוצה להשלים את הפרצה שתהיה יותר מעשר וצריך לעשות עירוב אחד, אז חוקק בכותל גובה עשרה טפחים, מערבין עירוב אחד. הוא צריך רק עשרה טפחים, כלומר יכול להישאר מלמעלה או מלמטה, למשל מלמעלה יכול להישאר חלק מהקיר, אבל כל עוד יש עשרה טפחים שפרוץ, אז זה נקרא שנפרץ, וצריך לעשות עירוב אחד.

אבל זה רק כשיש פרצה, כבר יש פרצה, הוא רק רוצה להגדיל אותה כדי שתיקרא לגמרי רשות אחת. מה אם הוא רוצה לכתחילה לפרוץ יתר מעשר מקרן לקרן? הוא רוצה לכתחילה, אז צריך להיות גובה הפרצה למעלה, אז לא מספיק שיש רק עשרה טפחים, הוא צריך להרוס לגמרי את כל הקיר עד הראש.

דובר 2:

אוקיי.

סיכום: הלכות כותל וחלון

דובר 1:

עד כאן למדנו הלכות כותל. כבר למדנו הלכות חלון, והלכות כותל, וכל מיני דרכים איך אפשר לעבור כותל, סולם, מציבה, עץ, וכו׳ וכו׳, או להקטין עשרה טפחים. זה בעיקרון שלוש הדרכים איך אפשר לבטל כותל, וזה מה שלמדנו עד עכשיו.

חריץ שבין שתי חצרות

דובר 1:

עכשיו נלמד, כמו שלומדים בכל הלכות שבת, שיש כשעושים רשות שעולה, זה כמו כותל, ויש רשות שיורדת, זה בור, עמק, כמו חריץ. כן, יש שם כזה קשה לכל העמקים ולכל החריצים. נלמד על חריץ שבין שתי חצרות, האם זה מחלק אותן, ואיזה משלושת המקרים, משלוש ההלכות, זה.

אז כך, חריץ שבין שתי חצרות, בור בין שתי חצרות, אז כך, תלוי, כמו כל הלכות רשויות, כמה גדול הבור. אם זה עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר, כן? זה עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים או יותר מזה, אז זה נקרא רשות בפני עצמה, ואז זה מחלק, מערבין שני עירובין, צריך לעשות שני עירובין, נכון? פחות מכאן, אם זה פחות מזה, צריך לעשות עירוב אחד, מערבין אחד ואין מערבין שנים.

ממעט את החריץ

עכשיו, החריץ, מה אם רוצים להקטין את החריץ כדי שיוכלו לעשות עירוב אחד? זה תלוי במה עושים את זה. ואם מיעט עומקו בעפר או בצרורות, הוא מכניס חול או אבנים קטנות, אז מערבין אחד ואין מערבין שנים. למה? שסתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן. כשאדם זורק אבנים קטנות או חול לתוך חריץ, זה באמת בטל. ממילא הקטין את החריץ, כן? ממילא צריך לעשות עירוב אחד, כי אין מחיצה, אין כלום ביניהם.

אבל אם מילאו תבן או קש, אם הוא מכניס קש – תבן זה חלק מהקש, קש זה הסוג האחר – אז אין ממעטין עד שיבטל, אז הוא צריך ישירות לומר הריני מבטל את התבן, כי תבן יכול להיות שזה מונח בבור, והוא יאכל את זה, ויישאר עם בור. אוקיי, אני מתכוון שזו כבר שאלה טכנית. הנקודה היא, שבסתם אדם לא מבטל את התבן לבור, הרי יש בור של עשרה טפחים, נכון?

איך עוד אפשר למעט? הבעיה הקודמת שהקש יהיה כל כך רך ויחליקו אין כאן, כן, כי זה ממלא בור. כן, כן, זו רק בעיה כשרוצים לשים סולם. רק בסולם היה אותו נושא, נכון?

וכן, אותו דבר, אם מיעט רחבו, כלומר, אפשר גם לא רק למעט את הגובה, לזרוק לתוך הבור אבנים קטנות או קש, הוא יכול למעט את הרוחב. אם מיעט רחבו בלוח או בקנה שהשיטו באורך כל החריץ, הוא שם חתיכת עץ, לוח, קרש, או בקנה, מקל, באורך כל החריץ, כל, אז עוד מערבין אחד ואין מערבין שנים, כי נעשה פחות מארבעה טפחים רוחב.

דבר הניטל בשבת

עכשיו, תרצה לדעת כך, במה אפשר למעט את זה, נכון? כלומר, אם הולכים לוכל להסיר את זה – הוא שם קרש, או שולחן, או מה שלא יהיה, אפשר להסיר בשבת – אז באמצע הסרת זה זה חוזר להיות מחיצה. בכל דבר הניטל בשבת, היה סל, סלסלה לקערה, זה שנוגע בקערה. לא ספסל, ספסל זה… ספל זה…

הלכות מיעוט מחיצה — בכל דבר הניטל בשבת

עכשיו, תרצה לדעת כך, במה אפשר למעט את זה? נכון? כלומר, אם הולכים לוכל להסיר את זה, הוא שם קרש או שולחן או מה שלא יהיה, אפשר להסיר בשבת, ועם הסרת זה יחזור להיות מחיצה, בכל דבר הניטל בשבת. נעשה סל, מה זה, ספל? אתה רוצה לומר ספל? לא ספסל. ספל זה קערה. אה, איזה כלי, אה, שמטלטלין בשבת, שלמדו בדברים הקלים שמלאכתן להיתר.

אם ממעטים בעץ, אסור למעט בזה, כלומר, זה לא נחשב. אלא אם כן חברה לארץ חיבור שאפשר לשמטו עד שיחפור בדקר. אם מחברים את זה כל כך טוב, שצריך לחפור בור עם… בדקר, דקר זה את. אם צריך לחפור בור עם את, כי זו תהיה מלאכה של חורש, של בונה או סותר או חורש, אז זה נקרא מחובר, אז זה כן מיעוט בזה. כן.

דיון: דבר שאינו ניטל

ודבר שאינו ניטל, מה ההבדל כאן? כי זה מטלטל, ממילא מותר רק אם זה מחובר כי הולכים להסיר את זה. אבל אם שמים מוקצה כי לא הולכים להסיר את זה, זה נקרא טוב? לא, מוקצה היה כמו דבר שאינו כלי למשל, נכון? משהו שזה… שבכלל לא, לא כלי שמלאכתו להיתר, אלא מוקצה מחמת גופו, מה שלא יהיה. חתיכת עץ, למדנו, מליח שזה… אסור לטלטל אותו, והוא לא הולך להסיר את זה בשבת. בגלל זה, כי זה עדיין חלק מהדיון עכשיו.

הלכה יד: לוח על חריץ — מקרה שלישי

אני מתכוון, מה אם… מה לומדים אותנו עכשיו? אה, דבר חדש. כלומר, יש בור, והוא רוצה לעשות גשר עליו. אז כך, זה לוח. אז זה דומה לדין של הכותל עם הסולם. כלומר, יש… אז נכנס המקרה השלישי. שעד עכשיו למדנו שאם זה עשרה על ארבעה, אז צריך לעשות שניים אבל לא צריך לעשות אחד. ועכשיו אפשר ללמוד אופן שנקרא כמו פתח, שיש באמת מחיצה, יש באמת הפרדה בין שתי הרשויות, אבל אפשר לעבור.

הוא לא לוח שרוחב ארבעה ועל רחבו ארבעה, הוא שם לפעמים גם כאן רוחב ארבעה, אבל הוא שם לוח רחב, אפשר ללכת עליו, כמו שלמדנו בכותלים, רוחב ארבעה שאומר שאנשים יכולים ללכת עליו. אז זה כמו גשר מעל הבור, מערבין אחד אם רצו מערבין שנים. אז בא מקרה שאפשר, אם רוצים אפשר לחשוב את זה כאחד, ואם לא, אז לא.

הלכות גזוזטראות

אותו דבר זה ההלכה של גשר לא רק כשיש בור, אלא אפילו בכלל, בכל פעם שעושים גשר. כתוב כצוצטראות, כלומר מרפסות, כן? נלמד עוד בשבת את הלשון, גזוזטראות אחרות, גזוזטראות, מה שלא יהיה, בקיצור מרפסת, זו כנגד זו, אז אם יש בה לוח שרחב ארבעה טפחים או יותר, מערבין עירוב אחד, ואם רצו מערבין שנים, זה לעצמו וזה לעצמו. נכון? כן.

אבל בגזוזטרא צריך לדעת שזה נקרא לכתחילה שתי מרפסות, אז מתחיל המקרה שאפשר לעשות מה שרוצים. אבל היו זו למעלה מזו אחת בשוה, או זו למעלה מזו, אחת גבוהה מחברתה, כלומר אפילו אם זה כך, אם יש ביניהן פחות משלשה טפחים, הרי הן כגזוזטרא אחת. אז אם זה פחות משלושה, אי אפשר לומר שזה בכלל מרפסות אחרות, זה בכלל אותה, אז הן צריכות לעשות עירוב אחד. אבל אם יש ביניהן שלשה או יותר, מערבין זה לעצמו וזה לעצמו, אלא אם הן עושות גשר, כן? זו ההלכה של…

סיכום: שלושה מקרים של חילוק רשויות

אז עד כאן בעצם למדנו הלכות חילוק רשויות, איך זה מתחלק. למדנו על חלון, ולמדנו על כותל, ולמדנו על בור. כל הדברים האלה יש להם פחות או יותר שלושה מקרים. כלומר, לא לכולם, חלון… כלומר, לכולם יש את השלושה, זה תלוי בדברים אחרים.

למשל, חלון טוב עושה איחוד, אם רצו, זה תלוי אם הם רוצים. ואם לא, אז תקועים ועושים שני עירובין. קיר, קיר טוב עושה שצריך, אבל אם יש דרך, כן, קיר טוב עושה שצריך להפריד, אם אין קיר טוב נקרא, איך זה נקרא, אז צריך לעשות עירוב אחד, אבל אם יש קיר שיש דרך מעליו, אז אפשר מה שרוצים. ואותו דבר חריץ, חריץ טוב עושה שצריך לעשות שניים, חריץ חלש עושה שצריך לעשות אחד, וחריץ עם גשר או שתי מרפסות עם גשר, אז נקרא מה שרוצים. עד כאן ההלכות.

הלכה טו: רוחב הכותל — למי שייך הכותל

עכשיו נלמד מה הדין של רוחב הכותל. נכון? למי שייכת המחיצה העליונה? נכון? לא מלמעלה, אם יש שתי חצרות, מי יוכל להשתמש בכותל, בשטח הכותל עצמו? אז כך. כן, נכון? כן.

כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב, והיו גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושווה לקרקע חצר שנייה. בואו נחשוב רגע, הכותל, אפילו זו רשות היחיד בפני עצמה, זו לא בעיה, אם זה נקרא ששייך לחצר אחת, תושבי אותה חצר יערבו בשבילנו, נכון? לא מפריע לנו שזה שטח נוסף. השאלה היא רק למי, כן, רשות היחיד זה, זה לא יכול, למשל, אנחנו מדברים במקרה שאי אפשר, שיש שתי חצרות, אי אפשר לערב את שניהם.

אם אפשר לערב את שניהם, אין בעיה. אם יש סולמות למשל, שניהם יוכלו, כי זו רשות היחיד. שניהם יוכלו, וזה עדיין חלק מכל החצר הגדולה. אבל אם לא, אז צריך לדעת לאיזו חצר זה שייך. נכון? כן.

הכלל: תשמיש בנחת

אז כך, בעיקרון התשובה היא, מי שיכול להשתמש בזה יותר בקלות, זו התשובה הבסיסית. אז למשל, המקרה הראשון הוא, יש כותל בין שתי חצרות, כותל רחב שאפשר להשתמש, אפשר ללכת עליו, אבל מחצר אחת זה גבוה, צריך לטפס יותר מעשרה טפחים, למדנו שזה אומר שקשה לטפס. אבל מהחצר השנייה זה שווה, כלומר שתי החצרות נמצאות במקום הררי, אז מהצד השני מגיעים יותר בקלות, אז מה התשובה, אז זה פשוט, נותנין רחבה לבני החצר ששווה, נותנים את הרוחב לחצר שאין דרך של עשרה טפחים לטפס.

האחרונים חילקו, הואיל בתשמישו בנחת לאלו ובתשמישו בקושי לאלו, כלומר אפשר להשתמש כשזה עשרה טפחים, אבל זה קצת יותר קשה, זה פחות נעים. אז נותנין אותו לאלו שתשמישן בו בנחת, נותנים את זה למי שהוא המשתמש, הוא יכול להשתמש ברוחב בנחת, זה נעים לו.

וכן חריץ

אותו דבר זה לא רק בכותל, אלא גם בחריץ, אותו דבר. וכן חריץ שבין שתי חצרות, שהוא עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו, אבל שווה לקרקע חצר שנייה, מהצד השני זה שווה. ועוד, נותנין רחבו לחצר ששווה, לפי שתשמישו נחת לזה וקושי לזה, נותנין אותו לאלו שתשמישן בו בנחת.

אני מתכוון שזה סתם גם כך בימות החול, מבין? אה, אחד צריך כבר להתווכח. אני מתכוון שיש את ההלכות, יש את ההלכות, אני מתכוון, במי יכול לנטוע וכו׳, דברים כאלה. אז אלה שקרובים יותר, אני מתכוון שאתה הולך ללמוד איפשהו בדרום, כן.

עכשיו מדברים לגבי הלכות שבת, אבל פשט הוא שזה גם זה, כי אותם אנשים יכולים באמת להשתמש בשבת. כל השנה צריך לדעת מה ההסכם בין שני האנשים. אז השני, כמו שאתה אומר, צריך לדעת בחושן משפט מה ההלכה.

הלכה טז: כשאף אחד לא יכול להשתמש בנחת

עכשיו כך, יש אבל מקרה שלישי. יש אופן שאף אחד לא יכול להשתמש בזה בנחת. כל אחד צריך להתאמץ קצת כדי להשתמש ברוחב הכותל. אז מה התשובה? כך, אז התשובה היא שאף אחד לא יכול להשתמש. צריך לעשות עירוב נוסף. כלומר, עושים רק, הם יכולים עדיין להשתמש, אבל זו חצר אחת שיש לה עירוב אחד.

היה הכותל שבין שתי חצרות נמוך מן החצר העליונה וגבוה מן החצר התחתונה, בואו נגיד, זה אולי שווה, לא יודע, אבל זה נמוך מדי מהעליונה וגבוה מדי מהתחתונה. שבני העליונה משתמשין בו על ידי השלשול, הם מורידים דברים, הם זורקים למטה בשלשול או בחבל, לא יודע, אז הם משתמשים בזה. ובני התחתונה משתמשין בו על ידי הזריקה, הם צריכים לזרוק דברים למעלה. אז שניהן אסורין, עד שיערבו שתיהן עירוב אחד. שניהם אסורים עד שיעשו עירוב אחד שכולל את שתי החצרות.

אבל אם לא עירבו, אין מכניסין מכותל זה לבתים, ואין מוציאין מבתים לכותל זה, אף אחד לא רשאי להשתמש ברשות. למה? כי זו רשות שאינה של זה ולא של זה.

דיון: הכותל כרשות היחיד שלישית

עוד זה אומר שאיך שנושאים את זה זה לא מקום שהוא רשות היחיד? כן? הכותל לא נקרא רשות היחיד משלו. זו רשות היחיד שלישית, או שלישי. זה כן, זה חייב להיות כותל, זה חייב להיות כותל, לא מקום פטור. הכותל הוא כמו חצר דבי עשרה ורחב ארבעה, וזה כמו עוד רשות, אין עירוב איתו. זה כמו חצר בין שני בתים שלא עשו עירוב חצרות. עוד רשות היחיד שאינה חלק מהרשות היחיד, עוד רשות היחיד אחת שאין לה עירוב עם הרשות היחיד האחרת, או עם החצר האחרת.

הלכה יז: חורבה בין שני בתים

תרגום לעברית

עכשיו, אותה הלכה, זה בעצם חלק מהשאלה הקודמת, מה הדין אם אין כותל אלא חורבה? למדנו כותל, למדנו חריץ, ועכשיו אנחנו לומדים חורבה. שני בתים משני צדי חורבה, רשות היחיד, בין שני הבתים יש חורבה, אף אחד לא גר שם, וזה רשות היחיד. כן? אז זה בעצם אותם שלושה מקרים, נכון? אם יש מישהו שתשמישו בנחת, זה שלו. אם אין מי שתשמישו בנחת, אסור לשניהם עד שיעשו עירוב ביניהם.

אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה על ידי זריקה, אז אסורין זה בזה, אוסרין זה על זה, כי זריקה פירושה לא תשמיש בנחת, צריך לזרוק, אז ממילא הם אסורים עד שיעשו עירוב. אם אין תשמישו לזה בנחת, והאחר אינו יכול להשתמש אלא על ידי זריקה ממנו, כלומר, אף אחד לא יכול להשתמש בזה אלא על ידי זריקה, כי זו חורבה, ואפשר לשאת שם.

דיון: מה פירוש “על ידי זריקה”

למה לשאת? לא מובן בדיוק למה לא אפשר, למה צריך לומר זריקה? אה, הוא שואל את הקושיה, שאלה טובה. כן, הכוונה היא שאפשר להשתמש, לא דווקא על ידי זריקה, לא שואלים דווקא על ידי זריקה. כך אומר הלחם משנה. לא דרך נוחה.

בקיצור, אם יש מישהו שהוא יכול להשתמש בנחת, אבל האחר אינו יכול להשתמש אלא על ידי זריקה ממנו, עבורו זה קשה יותר, הוא צריך לרדת עמוק יותר, יש הבדל בגובה. אז זה נכנס לשלא בנחת משתמש בה על ידי זריקה, זה כמו ההלכה שמי שיכול להשתמש בנחת, לו שייכת החורבה.

אוקיי, עכשיו עד כאן בעצם כל ההלכות של חצר שביניהם יש דבר שמפריד ביניהם, ולמדנו גם מה הדין של המקום שמפריד, אם יש אופן שמפריד ואין עירוב ואיחוד לשניהם, מי יכול להשתמש במקום האמצעי.

עכשיו לומדים הלכה חדשה. לא דיברתי על ההלכה הזו בהקדמה לפרק, אבל זו בעצם הלכה חדשה לגמרי כביכול, שיש בה איזו המשכיות אז הכניסו אותה לפרק הזה, אבל זה דבר יפה ומעניין. אני רוצה לנסות לחשוב מה הכוונה.

הכוונה היא שאנחנו לומדים שחצר, מדאורייתא כל רשויות היחיד, כל מקום המוקף מחיצה מותר לטלטל. חכמים אסרו בחצר, נכון? או רשות היחיד לרשות היחיד, כמו שציינו, זה באמת לא נאמר בתורה, אבל קיימא לן שזה אסור.

אבל יש מקרים שחכמים לא אסרו לגמרי בעצם, כלומר אפילו בלי עירוב. כלומר, יש מקום שיש מחיצה, זה אפילו באופן מסוים שייך ליותר מאדם אחד, ובכל זאת חכמים לא אסרו על הגגות וקרפיפות שלא הוקפו לדירה, לא אסרו לטלטל בפנים. כן? זה כך.

כל גגות העיר, אף על פי שהן זה גבוה וזה נמוך, כלומר אין מחיצה גדולה אחת, כי אחד גבוה יותר ואחד נמוך יותר. וכן כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה, שאין מוקפין יותר מבית סאתים, כן? קרפף למדנו, אם זה יותר מבית סאתים נעשה כמו כרמלית, אבל אם זה פחות, זה מקום, גג הוא גם מקום שלא לשם דירה, לא גרים שם, משתמשים בו אבל לא גרים שם. ואותו דבר, וכן עובי הכותלים שבין החצרות, עובי הכותל שלמדנו קודם, שלא שייך לאף אחד.

אם המבוי יש לו לחי או קורה, תמיד, כל מבוי שיש לו לחי או קורה, כלומר אין את האיסור דרבנן של טלטול במבוי בלי לחי או קורה, אבל אין עירוב, כולן רשות אחת. כל אלה נקראים, כלומר יחסית זה לזה נקראים רשות אחת, ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן. כלי שהיה לכתחילה שם ערב שבת, היה שם, מותר להעביר מקרפף אחד או גג אחד או מבוי אחד לשני בלי עירוב.

אבל זה דווקא כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית. לא כלים ששבתו בתוך הבית אסור להוציא משם, כי זה אמרנו שהגגות עם הבתים הם חצר אחת. כלומר, בקיצור, כל המקומות שמוקפים מחיצה אבל לא לדירה, כולם נקראים כמו דירה אחת, ומותר לטלטל מאחד לשני, אבל רק within הרשימה של גגין וקרפיפות.

דובר 2: גגות זה כן דירה חיצונית.

דובר 1: לא, גג זה למעלה מהגג.

דובר 2: אה, למטה?

דובר 1: כן, עכשיו אנחנו מדברים על למעלה, על הגג. הגג של הדירות, זה באמת שייך, כל גג שייך לאדם שגר למטה. אבל לא משתמשים בו. אבל זה שטח שלא אסרו, על זה לא אסרו. זה לא מקום שגרים בו ממש, זה מקום ש… כן.

הלכה יט: כיצד — דוגמה של טלטול דרך גגות וחצרות

דובר 1: כיצד? הרמב״ם נותן דוגמה. כיצד? כלים ששבתו בתוך החצר, בין עירבו יושבי החצר בין לא עירבו, אפילו לא עשו עירוב, מותר להעלותן מן החצר לגג או לראש הכותל, ומן הגג לגג אחר הסמוך לו אפילו גבוה ממנו כל שהוא, ומן הגג האחד לחצר השניה, ומן החצר השניה לגג שלישי, ומן החצר השלישית לגג שלישי, ומן הגג השלישי למבוי, ומן המבוי לגג רביעי, עד שיעבירנו כל המדינה כולה דרך גגות.

כל עוד אתה לא נכנס, הנקודה היא, כל עוד אתה לא נכנס לאף בית, שבית צריך עירוב. בית בלי עירוב אסור לטלטל למקום אחר, אפילו מוקף מחיצה עם הכל. אבל כל עוד אתה הולך רק בחצרות ומבואות וגגין וקרפיפות, מה מותר לטלטל? רק כלי שלא בא בכלל מבית.

דיון: מחלוקת ראשונים — כלי ששבת בבית עם עירוב

דובר 2: גמרא, כן? צריך לדעת גמרא.

דובר 1: אוקיי, צריך עוד שאלה, צריך לדעת גמרא, אם יש עירוב בין אותו בית ואותה חצר. צריך לדעת, מבין, אם יש כן עירוב, האם אז מותר מאותה חצר להעביר לחצר הבאה.

דובר 2: זה היה מקום שכבר היה ראוי להיות על החצר, כי זה אותו דבר.

דובר 1: שוב?

דובר 2: לא, זה כמו שכבר היה על החצר, שכבר ראוי להיות על החצר.

דובר 1: המפרשים כאן לא יודעים אם הרמב״ם מתכוון לומר שאם יש כן עירוב בחצר, אז מותר להעביר מהבית לכל העיר כל עוד הולכים דרך חצר. זה לא מוסכם בהלכה, כך אומרים האחרונים. רש״י אומר בוודאי שאסור, שדווקא מותר רק לטלטל את הכלי שהיה לכתחילה בחצר. כל כלי שהיה לכתחילה בבית, אפילו שמותר לטלטל מאותו בית לחצר, לא נותן רש״י לטלטל דרך קרפיפות. יש מי שאומרים שלפי הרמב״ם מותר כן, שממילא הוא יכול להיות בשעת התקדש היום מותר להקל.

בכל אופן, זו ההלכה המעניינת, שאפשר לטלטל בכל העיר דרך גגות וחצרות, או גגות וקרפיפות, או חצרות וקרפיפות, או דרך שלשתן, מזה לזה ומזה לזה. בקיצור, כל הדברים האלה לא מפריעים, ובלבד, אבל לבית אסור, “ובלבד שלא יכניס מכלי זה לבית מן הבתים אלא אם כן ערבו כל אנשי המקום ההוא עירוב אחד”. לבית אסור להכניס אלא עם עירוב, אבל בלי עירוב, חצר וקרפף, כל המקומות האלה שאינם בית. בקיצור, כל הגזירות שלמדנו שאסור לטלטל במקום מותר, זה רק כשמתחיל מבית. אם מתחיל מחצר, זה כן מותר, לא עשו את הגזירה.

הלכה כ: כלי ששבת בבית ויצא לחצר

דובר 1: אומר הרמב״ם הלאה, “וכן אם שבת הכלי בבית ויצא לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת”. כן, זה כבר ראינו אותו דבר. כלומר, אם הכלי היה במקום שאסור ברשות, כלומר שבת בבית וחצר. אם הכלי שבת בבית והוציאו לחצר, “לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף, אלא אם כן ערבו כל אנשי המקום ההוא שמוציאין מכלי זה עירוב אחד”. כלומר, זו בעצם ההלכה שלמדנו קודם, אפילו מקום שהוא לכאורה עוד רשות היחיד, אסור, אלא אם יש עירוב עם האנשים שהקרפף שייך להם.

עד כאן הלכות קרפיפות, כל המקומות שלא גזרו, התירו עם קצת… כן, נפלא.

הלכה כא: באר שבין שתי חצירות — מחיצה גבוהה עשרה טפחים

דובר 1: עכשיו אפשר ללמוד עוד אופן שצריך לעשות מחיצה, כלומר גם נוגע לדינים של עירוב, או המשנה על עירוב. כבר למדנו בהלכות שבת על באר. באר שבחוץ, זוכר למדנו שאם בחוץ, אם שייך לחצר אחת למדנו, בעצם בהלכות שבת למדנו שכאשר באר שמאיזו סיבה פירושו ששייך רק לחצר אחת או לבית אחד, מותר לטלטל אם עושים תיקונים מסוימים, מחיצה, או זיז, כל הדברים האלה.

עכשיו לומדים כשזה בין שתי חצירות, אין סיבה לחשוב שזה שייך רק לחצר אחת, כי מדרבנן, מאחר ואותה גזירה של עירוב אסור לטלטל. ממילא צריך לעשות, צריך לחלק את הבאר איכשהו שכל אחד יהיה מהרשות שלו, מהחצר שלו. כי אם לא, מי שמוציא מים, הוא כאילו טילטל מרשות אחת לשנייה. מחצר אחת, כן, חצר אחת לשנייה.

באר שבין שתי חצירות, באר שבין שתי חצירות, נכון? ואין עירוב בין שתי החצרות, לומדים אז, אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, צריך לעשות באמצע הבאר מחיצה עשרה טפחים, כדי שכל אחד ואחד עולה ומשתמש.

אפילו שתי החצרות לגמרי, הבאר שבין שתי חצירות היא ממש באמצע הקיר בין שתי החצרות. אבל זו באר, זה דבר אחד שלם. אז כשאתה לוקח מהבאר, אתה לוקח גם חלק מהצד השני. למרות שאתה לוקח מהצד שלך, נניח, כן, אבל המים הם אחד בכל מקום. אז ממילא אסור לקחת מהבאר אלא אם עושים מחיצה באמצע הבאר.

וזה למדנו בהלכות שבת כבר על מחיצה תלויה, שצריך להיות טפח נוסף. כן, אם מרימים את המחיצה, אם עשה למעלה מן המים, אם הוא עושה את המחיצה מעל המים, אז צריך לפחות טפח ממנה להיכנס למים, שזה יחלק במים עצמם. לא מספיק שזה נראה כמו מחיצה, צריך להיות ממש מחיצה.

ולהיפך גם אותו דבר, אם הוא מרים אותה מעל המים, צריך להיכנס טפח למים, לרדת. אם עשה מחיצה כולה בתוך המים, אם הוא עושה אותה לגמרי במים, אז צריך שיהיה ניכר, שיראו אותה מבחוץ. כלומר, המחיצה צריכה להיות עשרה טפחים, יכולה להיות במים, יכולה להיות מעל המים, אבל איך שזה יהיה, צריך להיות בולט. אם עשה המחיצה כולה בתוך המים, צריך שני טפחים ממנה יוצאים למעלה כדי שתהיה הכר רשות לזה ורשות לזה. זו עצה אחת, אפשר לעשות מחיצה.

הלכה כב: קורה על פי הבאר

דובר 1: יש עוד עצות. עצה נוספת, אפשר לעשות קורה. וכן אם עשה על פי הבאר קורה רחבה ארבעה טפחים, אם על פי הבאר שמים קורה שרוחבה ארבעה טפחים, לא צריך שום מחיצה, אז עדיין הכל מותר. זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצדה האחר, הקורה היא כמו סימן בין שתי החצרות, וכאילו יבדיל חלק זה מחלק זה, כאילו הקורה היא כמו סימן. אף על פי שהמים מעורבין למטה, מלמטה אותם מים, קל הוא שהקלו חכמים במים, במים חכמים הקלו, כי אנשים צריכים לשתות מים בשבת, הקלו אפילו עם קורה כזו.

הלכה כג: באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות

דובר 1: עכשיו נלמד מקרה שלא צריך שום מחיצה או משהו. באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות, יש כן שני כתלים, אבל זה לא באמצע בין השניים, יש דרך ביניהם, וביניהם יש באר. אז אפילו שאין מופלג מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים, מה זה אומר? בהלכות שבת למדנו, אם זה קרוב ארבעה טפחים פירושו שזה שייך לזה, והוא יכול למלא דרך לחי עם איזה היכר שהוא עושה שם. אבל אפילו אם זה רחוק יותר, שניהם ממלאין ממנו ואין צריכין היכר, הם לא צריכים לעשות שום סימן.

דיון: למה לא צריך היכר בשביל

דובר 2: למה? כלומר, מדברים על שניים, למעשה יש איזה עירוב, נכון? לא עירוב, יש מחיצה, נכון? זה לא…

דובר 1: לא, אלה שתי חצרות נפרדות. כן, אבל אני אומר ש, אממ, השביל הוא רשות היחיד או מה זה? זה מקום בין שתי רשויות היחיד, כי אף אחד לא הולך לטלטל משם.

חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה

דובר 1: אבל אפילו אם זה רחוק יותר, שניהם ממלאין ממנו, ואין צריכין להוציא זיזין על גביו. הם לא צריכים לעשות זיזין. למה? כי אתה מדבר כאן על שניים… למעשה, יש איזה עירוב, נכון? לא עירוב, יש מחיצה, נכון? אלה שתי חצרות נפרדות.

דובר 2: כן, אבל אני אומר ש… השביל הוא רשות היחיד, או מה זה?

דובר 1: זה מקום בין שתי רשויות היחיד, כי אתה לא יכול לטלטל משם, כי הם שתי חצרות נפרדות. הבעיה היא רק העירוב, זה מה שאני אומר, נכון? זו לא בעיה של הלכות שבת אמיתיות. זו רק בעיה… אתה מדבר על… יש מחיצה בשביל. יכול להיות שזו רשות היחיד, אבל זה מרשות היחיד אחת לשנייה. הנקודה היא רק העירוב. שניהם ממלאין, ואין צריכין להוציא זיזין על גביו. הם לא צריכים לעשות זיזין, שהיו צריכים אם זו רשות הכרמלית או משהו כזה. למה? שהן אוסרין זה על זה דרך אויר. מאחר והם לא משתמשים בשביל אלא מהאוויר, כל אחד מושיט את הדלי שלו מהחלון שלו ושואב מהבאר, זה לא אומר ששניהם משתמשים בזה. כלומר דרך אויר הם משתמשים. ממילא זה לא אוסר אותם. אוסר על חבירו פירושו העירוב של היום. עירוב הוא רק כששניהם משתמשים בקרקע, בשטח, בקרקע הרשות. אם הם משתמשים רק באוויר, זה לא מפריע, וממילא לא צריך לעשות כלום.

דובר 2: כן?

דובר 1: כן.

מעבר למקרים של נפרצה ונפל הכותל

דובר 1: אוקיי. עכשיו הולכים לדבר על כל מיני מקרים שמשהו נשבר, וצריך לדעת מה לעשות. נשבר מה שמפריד בין שתי החצרות.

דובר 2: כן.

דובר 1: או בשבת, או ערב שבת, מה צריך ללמוד.

דובר 2: כן טוב.

הלכה כד: חצר קטנה שנפרצה לגדולה מערב שבת

דובר 1: חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה, מבטלין. חצר קטנה ש… איך זה נקרא? היה… ליד חצר גדולה, לא חצר שהייתה ביחד, חצר נפרדת. היה קיר ביניהם, והקיר נשבר, ועכשיו החצר הקטנה חשופה לגמרי.

דובר 2: כן.

דובר 1: הקטנה התחברה… עכשיו הקטנה פתוחה לגמרי לגדולה. מערבין לעצמן עם תורת. אנשי גדולה יכולים לעשות לעצמם עירוב בפני עצמם. כלומר, זה היה ערב שבת כבר האסון, נשבר הקיר. אז לאנשי גדולה יש עדיין רשות משלהם, אין להם פצים מכאן ומכאן. כלומר, הם גדולים יותר. אז מצידם יש קירות. מנקודת המבט שלהם יש קירות. נכון. פתח גדול מאוד.

דובר 2: אפילו אם זה יותר מעשר אמות, זו לא פירצה?

דובר 1: לא יודע. סתם פתח הוא כמו צורה. שואלים שהדברים של עשר אמות… פצים, איך יש לי כאן פצים? פצים זה לא מספיק. פצים, כאן היה צריך להיות דיני פירצה, לא?

דובר 2: אה, הוא אומר שזה מדבר שהפירצה היא באמת פחות מעשר אמות.

תרגום לעברית

דובר 1: אה, אוקיי, בוא נאמר. אז, אבל אנשי קטנה אסורין להוציא ולטלטל לחצר שלהן עד שיערבו בני גדולה. הם יכולים בוודאי לעשות עירוב, מה יש לי כאן פירצה?

דיון: מדוע אין הקטנה יכולה לעשות עירוב לעצמה?

דובר 2: למה? למה הם לא יכולים לסמוך על העירוב של הגדולה? אתה אומר שהגדולה, שהם כביכול נעשו בטלים לגדולה, למה הם צריכים לעשות עירוב, לעשות עירוב אחד? אני לא מבין.

דובר 1: כתוב דירי גדולה חשובין בקטנה, ואילו דירי קטנה אינן חשובין בגדולה. זאת אומרת, אנשי גדולה מותרים אפילו לטלטל בקטנה?

דובר 2: למה לא יכול… זה באמת כך, הקטנה יכולה רק להסתמך על הגדולה, כי אין לו כותל בכלל. אין לו שום דרך להיות מותר לטלטל אלא לטלטל עם הגדולים.

דובר 1: הוא אומר פשוט שהגדולה יכולה לעשות עירוב לעצמה. הנקודה היא שהגדולה יכולה לעשות עירוב, כי יש לו עדיין את הפסים שלו, וממילא סוף כל סוף הוא גר גם בקטנה, כי הקטנה עכשיו פתוחה לו. אבל הוא לא יהיה מותר לטלטל שם, כי הוא רק עשה עירוב בחצרו.

מבין? אני צריך להבין מה חסר כאן דירי גדולה חשובין בקטנה. אני לא רואה שזה עושה משהו. מה זה נותן לי? מבין את הבעיה?

דובר 2: זה כי הם יכולים לעשות עירוב.

דובר 1: אני מבין, אבל בשביל זה מספיק לומר מה שהוא אומר. הוא מביא כאן שני טעמים: אחד, כי יש לו פתח; שנית, כי דירת הגדולה חשובה בקטנה. זאת אומרת, כלומר, הגדולה, הקטנה נעשית בטלה לגדולה. הגדול גר גם בקטנה, ממילא הוא נעשה בעל הבית. אבל דירת הקטנה אינה חשובה בגדולה, ממילא הם לא יכולים. מה? ממילא מה? משהו עדיין חסר לי.

דובר 2: הקטנה לא יכולה לעשות עירוב לעצמה עמה, כי איך הוא יטלטל? אין לו כותל בינו לבין… הוא לא יוכל לטלטל בשטח שלו שפתוח לגדולה, כי אין כותל ביניהם.

דובר 1: לגדולה יש אפשרות… חצר הגדולה יש לה זכות לדור, יש להם חשיבות כדיירים בקטנה שפתוחה לקטנה, ויש להם כתלים. ממילא יש להם אפשרות או לערב לעצמם… אה, הם צריכים לערב לעצמם. הם חייבים לערב לעצמם. נכון.

זאת אומרת, יש כאן איסור מדרבנן. בלי לערב לעצמם, מה יקרה? הם לא יוכלו לטלטל סתם אצלם, כי… אבל הם לא יוכלו לטלטל אפילו אם הם יסגרו את זה?

דובר 2: כן, בוודאי. אם הם היו עומדים ומערבים לעצמם.

דובר 1: כן, בוודאי. אבל הוא לא מערב עם הקטנה.

דובר 2: הוא לא חייב לערב עם הקטנה.

דובר 1: אה, הוא יכול. הנקודה היא, תגיד, אני לא מבין את הטעמים של הרמב״ם. ההלכה אני מבין. כלומר, ההלכה ברורה שיש כאן איסור מדרבנן. הגדולה יכולה לעשות לעצמה, והוא יכול לעשות עם הקטנה. לקטנה אין אפשרות לעשות לעצמה, הוא חייב לעשות עם הגדולה. הוא לא יכול לעשות משלו.

הלשון קצת קשה, כי המילה היא על בניית הכותל, אני לא מבין איך עומדת החשיבות כאן. אבל לכל המפרשים האחרים גם היה קשה בזה, אז אפשר להמשיך הלאה. צרת רבים חצי נחמה, נחמת שוטים. מה היא מחלוקת הגאונים? שצרת רבים, לא מבינים את הטעם של הרמב״ם שהוא אומר. אוקיי.

הסבר נוסף: הגדולה משתמשת במחיצת הקטנה

דובר 2: בקיצור, אתה רוצה לומר שזה לא רק ש… לא כמו שאמרנו קודם, של פירצה שהיא פחות מעשר, וממילא נקראת רק פירצה. אולי הגדולה משתמשת בעצם במחיצה של הקטנה, אבל זה לא מפריע. כביכול הם אומרים שהם יכולים לעשות לעצמם עירוב בהסתמך על כך שהם סומכים על מחיצת חצר הקטנה. למה? כי הם הגדולים. משא״כ הקטנים לא יכולים.

דובר 1: אתה מתכוון לצד השני של המחיצה של… המחיצה האחרת, לא זו שנעשתה נפרצת.

דובר 2: נכון, כי המחיצה שלהם היא שנפרצה.

דובר 1: אה… אבל הוא גר שם, כאילו הם מבטלים אותו. אבל זה לא מפריע. כי הוא גר, כאילו הוא גר בקטנה. זה לא אומר שהקטנה גרה אצלו. הוא גר אצלם, והם לא גרים אצלו. הוא לא כאן, הוא לא קיים. כך הוא אומר, הוא גר עם אנשיו, לא אתו. מבטלים אותו. הם מבטלים אותו, הם מבטלים אותו.

הלכה כה: הותרה מקצת שבת הותרה כולה

נסתם הפתח או החלון בשבת

דובר 1: אוקיי, עד כאן למדנו כשנפרץ מערב שבת, ההלכה משתנה. אבל יש חידוש של הקטנה והגדולה. עכשיו נלמד מה קורה אם השתנה בשבת המציאות. נכון?

הוא מדבר על שתי חצרות שעשו עירוב יחד דרך פתח שמונה. הם השתמשו בהיתר של פתח או דרך חלון. ונסתם הפתח או החלון בשבת. בשבת בא… כי היתה רוח, זה השליך משהו לתוך החלון, עכשיו החלון סתום.

דובר 2: כן?

דובר 1: כן. אז הם רק… כאן יש שאלה, הם רק היה להם עירוב ביחד. עכשיו הם כבר לא ביחד, אז לכאורה אף אחד מהם אין לו עירוב, נכון? לא. הוא אומר חידוש כך, כל אחת מותרת לעצמה. כל אחד… כי את החלון הם לא יכולים, כי אין חלון. אבל כל אחד לעצמו נשאר מותר. הואיל והותרה מקצת השבת הותרה כולה. יש הלכה כזו, שעירוב מספיק, הותרה מקצת השבת הותרה כולה. לא אומרים שבאמצע שבת נעשו שתי חצרות ואין לכם עירוב, נכנס באמצע שבת, אל תטלטל. הוא כבר נעשה אחד, הוא נעשה יחיד.

נפל הכותל שביניהן בשבת

דובר 1: אותו דבר הוא להיפך, הם כנראה עשו עירוב, הם עשו עירוב זו לעצמה וזו לעצמה. הם עשו, לא השתמשו בפתח, היה כותל, אבל באמצע נפל הכותל שביניהן בשבת.

דובר 2: כן?

דובר 1: אז עכשיו הם צריכים לעשות מחיצה אחת, זה מקרה בלי כותל, צריך לעשות עירוב אחד, סליחה. בכל זאת, אלו מטלטלין לעצמן ואלו מטלטלין לעצמן עד עיקר המחיצה. זה מאוד מעניין, זה וירטואלי, אין יותר מחיצה, הוא מותר לטלטל איפה שהמחיצה היתה, ואלו מטלטלין עד עיקר המחיצה, אותו דבר. למה? הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. ואפילו נתוסף עליהן, זאת אומרת באו חדשים, החצר האחרת עכשיו נכנסו לגור בשבת, צריך לכאורה לעשות עירוב אתם, לא משנה, שהדיירין הבאין בשבת אינן אוסרין. כאן כתוב עוד כמו קצת טעם, לא רק הותרה מקצתה הותרה כולה, אלא הדיירים שבאים בשבת, זאת אומרת, למקרה הקודם זה לא שייך, נעשה נפרד בשבת. אבל כאן, כאילו, נניח, באים אנשים חדשים בשבת, לא משנה, אנשים חדשים שבאים בשבת לא מפריעים, לא מבטלים את העירוב.

הלכה כו: נפתח החלון בשוגג או על ידי גוי

דובר 1: עכשיו, מה הוא להיפך? זאת אומרת, מה, סליחה, נסגר, הוא חוזר למקרה הקודם, היה חלון, הם עשו עירוב דרך חלון או פתח, נסגר, הם מותרים לטלטל כל אחד לעצמו, אבל הם לא מותרים לטלטל ביניהם. מה אם נפתח החלון ונעשה פתח בשוגג? או שעשאו גוי מדעתן, גויים על דעת הגויים, צריך לומר על דעתן, כי אתה צריך את היהודים לכאורה זה אסור, כי יש כאן מעשה שבת, כי ממעשה גוי, גוי עשה מלאכה ליהודי בשבת. אבל הגוי עשה זאת על דעת, או בשוגג, חזר לטלטל, שמותר אפילו בין החלונות לטלטל.

הלכה כז: שתי ספינות

דובר 1: וכן אותו דבר, צריך עוד את המקרה, שתי ספינות או שתי חצרות זו בצד זו וערבו, וספינות זה אותה הלכה, הם עדיין לא ראו את ההלכה, אבל שתי ספינות שקשורות אחת לשנייה, זה בדיוק כמו שתי חצרות, אפשר לעשות עירוב אחד. אבל אחר כך ונפסקו, אסור לטלטל מזו לזו, אפילו הוקף מחיצה, אפילו יש מחיצה אחת בין שתי הספינות, אבל כי הספינות הן שתי רשויות היחיד נפרדות. נכון? זאת אומרת, אלה שלושה מקרים שעדיין לא למדנו בעצם עד עכשיו. צריך לומר כך, עד הלכות ספינות, ספינות הן שתי חצרות, נניח, איך אפשר לעשות אותן עירוב אחד אם הן קשורות? אם זה אותה הלכה, אם נעשה מנותק הם לא יכולים, אבל כל אחת לעצמה יכולה. חוזר ונקשר בשוגג, חוזר ונתר, הם מותרים לטלטל אפילו אחת לשנייה.

דין ספינות שקשורות זו בזו

נכון? זאת אומרת, אלה שלושה מקרים שעדיין לא למדנו בעצם עד עכשיו, צריך לומר כך, הלכות ספינות.

ספינות הן שתי חצרות נניח, איך אפשר לעשות אותן עירוב אחד? אם הן קשורות. אם הן, זה אותה הלכה אנו אומרים, אם נעשה מנותק הם לא יכולים, אבל כל אחד לעצמו יכול. חצר שאינה קשורה בשנייה, חצר מותרת, הם מותרים לטלטל אפילו אחת לשנייה.

קושיה: מדוע מזכיר הרמב״ם ספינות דווקא בנפסק?

אני לא מבין סתם למה הוא נזכר לומר את הספינות רק בשאלה של נפסק, הוא יכול לומר עוד טריליון הלכות של הספינה, שצריך להיות קשורה. אבל בכל מקרה, עד כאן, יש על זה, כן, זה הנושא.

סיום

טוב, עד כאן הלכות פרק ג׳, הלכות עירובין פרק ג׳.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Laws of Eruvin, Chapter 3 (Auto Translated)

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Chapter 3 – Laws of Eruvin (Rambam)

Introduction to the Chapter

The topic of Chapter 3: Until now (Chapters 1-2) we discussed eruv chatzeiros within one courtyard. Chapter 3 addresses the question: What is the law when two courtyards are adjacent to one another – can they be combined with one eruv, and what are the conditions for this?

The Three Situations

The entire chapter revolves around three possible halachic situations with two adjacent courtyards:

1. Completely two courtyards – One cannot make one eruv for both. Each courtyard makes its own separate eruv. A shituf mevo’os doesn’t help either, because the bread of eruv chatzeiros only works when it’s one courtyard; the prohibition of carrying from one courtyard to another remains in effect.

2. Completely one courtyard – One must make one eruv for everyone together. There is no such thing as a “half eruv” – if one person in the courtyard is not me’arev, no one may carry.

3. The middle situation (optional) – One may make one eruv, but one doesn’t have to. It depends on the will of the residents: if they want to carry between both courtyards – they make one eruv; if they don’t want to – each courtyard makes its own.

The chapter speaks primarily of combining two courtyards, not of dividing one courtyard. Later in the chapter (around halacha 16) a new question arises: What is the law of a space in between the two courtyards – to whom does it belong? And also: What is the law if in the middle of Shabbos something changed (mechitzah she’na’aseis b’Shabbos).

Halacha 1 – A Window Between Two Courtyards

Rambam: A window between two courtyards – if it is four tefachim by four tefachim or more, and it was close to the ground within ten tefachim – even if all of it is above ten and part of it is within ten, or all of it is within ten and part of it is above ten – if the residents of the two courtyards wish to make eruv, all of them one eruv, they have the option, and one may only go out from courtyard to courtyard through the window between them… And if they wish, they make two eruvin, these for themselves and those for themselves. If the window was less than four, or if it was entirely above ten – they make two eruvin and do not make one.

Explanation

A window between two courtyards can unite them for one eruv, if two conditions are met: (a) the window is at least 4 by 4 tefachim, (b) it is within ten tefachim from the ground (even partially). When both conditions exist – it is the middle situation: if they wish – they make one eruv; if they wish – they make two. When one of the conditions is missing – they must make two separate eruvin.

Insights and Explanations

1. The window doesn’t make it “one courtyard” literally – even a large, low window doesn’t make it literally one courtyard (which would obligate one eruv). It remains two courtyards, but one may unite them if one wishes. The reasoning: a window that is 4 by 4 and within ten is a “shared space” that both courtyards can conveniently use – one can pass things through the window – but it’s still two separate domains.

2. “All of it above ten and part of it within ten” – “all of it” apparently means most of it, because “all of it and part of it” is a contradiction if taken literally. This means: even if most of the window is higher than ten tefachim, but a piece reaches into within ten – it’s enough.

3. Why doesn’t shituf mevo’os help when it’s truly two courtyards? Shituf mevo’os only works when from the Torah it’s permitted (it’s not a karmelis); the eruv chatzeiros with bread only works when it’s truly one courtyard. When it’s truly two separate courtyards, the prohibition of carrying from one to the other remains, and the bread-eruv cannot solve this. However – if both courtyards are in one mavoy and one has already made a shituf mevo’os, one doesn’t need to come to the window to connect the courtyards. The entire discussion about a window is only when there is no better solution.

Halacha – A Window Between Two Houses / House to Upper Story

Rambam: A window between two houses – even if it is above ten, and its measure is 4 by 4. And similarly a window between a house and an upper story.

Explanation

With a window between two houses (not courtyards) one only needs the measure of 4 by 4, but the condition of below ten falls away. The same with a window between a house and an upper story (second floor).

Insights and Explanations

1. Distinction between courtyards and houses: Between two courtyards one needs both conditions (4 by 4 and below ten). Between two houses or house to upper story one only needs the measure of 4 by 4, but not the condition of below ten. The reasoning: bringing together two houses is easier than two courtyards, because houses are already automatically closer — they are in the same courtyard or even in the same building.

2. Innovation of house and upper story: Even between downstairs and upstairs in the same building one needs an eruv chatzeiros when there are two separate dwellings (divided in dwelling). A person would think that in one building one may carry freely, but it’s not so — two floors with two separate residents is like two separate domains.

3. [Digression: Discussion about the reason for the decree by house and upper story] The original reason for the decree is that one shouldn’t come to carry from reshus hayachid to reshus harabim, because the shared space (courtyard) looks like reshus harabim. But by house and upper story there is no shared space — one carries directly from one reshus hayachid to another. How does the reason fit? The answer: the principle is kol reshus hayachid shecholkin b’diyurin — when two separate people live, that itself is enough for the prohibition, even without a shared space. The decree extends to the point that between any two separate domains one needs an eruv chatzeiros. One shouldn’t be too “stuck” on reasons — the Sages stated the reason at the beginning, but the laws extend further even to cases where the reason doesn’t fit exactly.

Halacha – Round Window

Rambam: The measure of 4 by 4 doesn’t have to be specifically square — a round (agul) window is also valid, but it must be large enough that one can fit a 4 by 4 square inside it.

Explanation

A round window is valid if it is large enough that a square of 4 by 4 fits inside it.

Insights

The circle must be a bit larger than 4 by 4, because we don’t count the entire space of the circle, but the square that fits inside it. This is connected to the principle of “meruba b’soch agul” — as with techum Shabbos, except there it’s reversed (igul b’soch meruba, which makes it larger from the outside).

Halacha – A Wall Between Two Courtyards

Rambam: A wall between two courtyards, or a partition between two courtyards – the law depends on the height of the wall:

Less than ten tefachim – they make eruv together and do not make two.

Ten tefachim – they make two and do not make one.

Ten tefachim with a ladder/platform/ledge – if they wish they make one, if they wish they make two.

Explanation

Three cases:

Less than ten tefachim – this is not a proper partition, and it’s like one courtyard — one must make one eruv.

Ten tefachim – this is a full partition, and they are two separate courtyards — one cannot make one eruv.

With a ladder/platform/ledge – the middle situation: if they wish.

Insights

The principle of ten tefachim as a partition is the same foundation as throughout the laws of Shabbos. A “kosel” is a permanent stone wall, a “mechitzah” is perhaps something more temporary (fence, boxes, etc.) — but the law is the same.

Halacha – A Ladder on This Side and a Ladder on That Side

Rambam: If between two courtyards there is a wall, and on both sides stands a ladder, it is considered like an opening, and if they wish they make one eruv.

Explanation

The ladder makes it possible to cross from one courtyard to the other, and therefore it is treated like an opening in the wall. This doesn’t give the status of “one courtyard” literally (like a wall less than ten), but it gives the status of if they wish they make one.

Insights and Explanations

1. A ladder standing upright leaning against the wall – even when the ladder stands straight (zakuf) leaning against the wall, so that one cannot climb up until one pulls the bottom a bit away from the wall (she’eino yachol la’alos bo ad sheyimshoch v’yarchik tachtav min hakosel) – it is also permissible. The reason: since the ladder lies there specifically for that purpose, it is considered like an opening.

2. The head of the ladder doesn’t reach the top of the wall – even when the ladder doesn’t reach to the top of the wall, if there remains from the building less than three tefachim – the law of lavud applies, and the ladder permits.

3. “Zakuf l’kosel” – explanation: There was a dispute in understanding: whether “zakuf l’kosel” means that the ladder lies somewhere in the vicinity ready to bring, or it means literally that it stands straight leaning against the wall. The conclusion: zakuf l’kosel means that it stands straight leaning against the wall – the ladder is physically there, but it’s not in a slanted position for climbing. We’re not talking about bringing a ladder from elsewhere.

4. Ladders that are not aligned opposite each other – when the wall is wide, and the two ladders (one on each side) are not aligned opposite each other:

If the wall was four tefachim wide – even when the ladders are far from each other (one in the north, one in the south), if they wish they make one. The reason: a wall 4 tefachim wide is enough that a person can walk on it from one ladder to the other.

If the width of the wall is not four tefachim – then one must see if the ladders are close: if there are not between the ladders three tefachim – they make one (through lavud). If there are between them three – they make two.

Innovation: Here we’re talking about built steps (not movable ladders), because if one can move the ladder, we already learned earlier that even “zakuf l’kosel” permits. The new law is only with fixed ladders that one cannot move.

5. Its weight establishes it – the heaviness of the ladder is what makes it fixed. One doesn’t need to physically connect it to the wall, but it must truly lie there and not fly away.

Halacha – Platform Upon Platform

Rambam: Building platform upon platform beside the wall – one builds stone steps beside the wall in order to reduce the height of the wall (so it will become less than ten tefachim):

If the lower one has four tefachim – it reduces, because 4 by 4 is a domain in itself.

Even if the lower one doesn’t have four tefachim, but there is not between it and the upper one three – through lavud they are counted together, and if together they are four tefachim, it also reduces.

Explanation

Platforms beside the wall make the wall effectively lower, so that one can cross over.

Insights

1. How two platforms work together: They lie in layers (stacked) – one sticks out more to one side, the other to the other side – and together they take away from the height of the wall.

2. Distinction between platform and ladder: A platform is better than a ladder in certain respects: with a ladder the head of the ladder must reach until lavud from the top (less than three), but with a platform it’s enough that one reduces the wall to less than ten – this is much less stringent. The reason: a platform is convenient to stand on, it works like a ceiling of the wall – it literally makes the wall lower.

3. The law of “if they wish” by platform versus a wall less than ten: With a wall that is truly less than ten tefachim, the law is that one must be me’arev as one (because it’s like one courtyard). But with a wall that is ten tefachim but one has reduced it through platforms – the law is only if they wish they make one, as with a ladder/opening. The distinction: a truly low wall is like one domain; a wall that is reduced through platforms is more like a ladder/opening – it gives a possibility but not an obligation.

4. The same law with a wooden staircase – the law is the same if one places a wooden staircase (not just stone), further it must be four tefachim or valid four tefachim.

Halacha – A Ledge (Projection) in the Middle of the Wall

Rambam: A high wall (at least ten tefachim) between two courtyards, and a ledge (projection/landing) sticks out in the middle of the wall.

Explanation

The ledge serves as a means to reduce the effective height of the wall, so that one can cross from one courtyard to the other.

Insights

1. First method – ledge with ladder: If from the ledge to the top of the wall is less than ten tefachim, one places a ladder from the ground to the ledge. The ladder helps overcome the lower part, and the upper part (less than ten) is easy enough to cross. Then they make one eruv if they wish. However – the ladder must stand directly before the ledge (directly under the ledge), not beside the ledge (on the side). If the ladder stands on the side, it doesn’t help.

2. Second method – ledge without ladder (wall of 19 tefachim): With a wall of nineteen tefachim, one sticks out one ledge in the middle. This divides the wall into two parts of nine and a half tefachim each – both less than ten. One can give a jump up onto the ledge, and from the ledge to the top of the wall is also less than ten. Innovation: Here one doesn’t need a ladder at all – the ledge itself is enough, because both parts are less than ten. Rashi writes: “From this side to that side less than ten.”

3. Third method – two ledges (wall of 20 tefachim): With a wall of twenty tefachim one cannot with one ledge, because each part will be ten tefachim. Therefore one needs two ledges not opposite each other – not one on top of the other, but offset like steps (as one climbs trees). The condition: from ground to lower ledge – less than ten, from upper ledge to top of wall – less than ten, and between the two ledges one can easily climb.

4. Why is a ledge enough without permanence, but a ladder needs permanence? A ledge is built in to the wall – it’s hard to change, it can’t go away. A ladder however is a movable thing, therefore it needs permanence. The weight (heaviness) of the ladder is what makes it fixed – “its weight establishes it.”

Halacha – A Palm Tree Instead of a Ladder

Rambam: A palm tree that was cut and leaned on the top of the wall and on the ground – one cut a palm tree and laid it between the ground and the top of the wall – they make one eruv if they wish.

Explanation

A palm tree that lies leaning on the wall serves as a ladder.

Insights

– A palm tree is not exactly a ladder, but a piece of wood, but it’s more convenient to walk on because it’s long, wide, and one can grab hold more easily.

And one needs to establish – one doesn’t need to establish the palm tree (connect it). It’s enough that it lies there.

And similarly a ladder – its weight establishes it – with a ladder also, the weight itself makes it fixed.

Halacha – A Living Tree Beside the Wall

Rambam: If a living tree stands beside the wall and one can climb up through it, they make one eruv.

Explanation

A living tree works like a ladder, even though it’s rabbinically forbidden to use a tree on Shabbos (use of a tree).

Insights

1. The prohibition of using a tree on Shabbos is only a prohibition of shevus (rabbinic), and a shevus doesn’t interfere. The principle is as with bread for eruv — where we also distinguished between Torah law and rabbinic law.

2. An asherah tree (idolatry): If the tree is an asherah that is forbidden in benefit from Torah law (outside the Land according to Rashi’s opinion), then one cannot make one eruv — one must make two eruvin. The innovation is that climbing on an asherah tree is called benefit from the tree, just like using a tree on Shabbos.

3. [Digression: Bein hashmashos] It is mentioned that perhaps the reason why a shevus doesn’t interfere is because during bein hashmashos on Erev Shabbos (when the eruv takes effect) we are lenient on rabbinic matters. But it is also noted that with a courtyard we saw that even when something falls apart on Shabbos, it’s not necessarily dependent on bein hashmashos.

Halacha – Reeds (Straw Wall)

Rambam: Reeds (straw) between two courtyards – even with a ladder, they do not make eruv together, because the foot has no strength to climb on a ladder because it has nothing to lean on – one cannot climb on reeds, the ladder has nothing to lean against.

Explanation

A partition of straw is too weak for a ladder – the ladder will fall down.

Insights

1. Distinction between reeds and boards: Boards (a firmer partition) that are connected have the status of a wall, but reeds are too weak.

2. Question: If reeds are just straw, can’t one simply walk through? It must be that it’s talking about a gate (fence) of ten tefachim high, which is quite high, but it’s too weak for a ladder.

3. If the ladder was in the middle and reeds on this side and that side: If the ladder stands stable in the middle and reeds are on both sides – if they wish they make two (meaning: one can do both ways – either two or one). The ladder must hold firmly – not leaning on the reeds (which will fall down), but standing firmly between both sides. Innovation in language: “They make two” actually means that one can do both ways, not that one must make two.

Halacha – A High Wall of Ten: Reducing It

Rambam: If there is in its length a reduction of four tefachim — as long as there is an area of 4 tefachim where the wall is less than ten tefachim, one can make one eruv, because this is like an opening.

Insights

1. Breaking part of the wall — “the short side takes half the side”: When one breaks only part of the thickness of the wall, it becomes a question: to which courtyard does the wall belong? The principle: from the side where it’s lower (where one took down), one can easily climb up — therefore that side of the wall belongs to that courtyard. And the rest of the high wall remains between both courtyards.

2. Question: Why does it help to take down only part of the thickness? There’s still a wall of ten tefachim! The answer: from one side one can now easily climb up to the top, because there one took down — so for one courtyard a change has occurred, but for the other side it remains unchanged. (The student is not satisfied with this answer — when one must insert words that don’t stand explicitly.)

Halacha – A Breach in the Wall

Rambam: If there was a breach up to ten amos — up to 10 amos it’s an opening, one can make two eruvin (or one). More than ten — more than 10 amos nullifies the wall, one must make one eruv.

Insights

1. Rebbi’s opinion — completing to more than ten: When one wants to enlarge an existing breach so it will be more than 10 amos (so that one will have to make one eruv), it’s enough to carve in the wall a height of ten tefachim — he only needs to carve out 10 tefachim high, not to the top. A piece of wall can remain from above or below.

2. Initially breaking more than ten from corner to corner: If one wants initially to break more than 10 amos (not enlarging an existing breach), then he must destroy the entire height of the wall to the top — 10 tefachim alone is not enough.

Halacha – A Ditch Between Two Courtyards

Rambam: A hole/ditch between two courtyards — deep ten and wide four or more — it’s a domain in itself, one must make two eruvin. Less than this — they make one eruv.

Explanation

The ditch is the other side of a partition — not up but down. A ditch deep ten and wide 4 divides two courtyards.

Insights

1. Reducing depth with earth/pebbles: If one throws in sand or small stones, ordinary earth and pebbles in the ditch are nullified — they are automatically nullified to the ditch, the ditch becomes smaller, and one must make one eruv.

2. Straw or reeds: With straw it’s different — they don’t reduce until one nullifies — one must explicitly say “I hereby nullify the straw.” The reason: straw the person can take away (e.g., for animals to eat), and it will remain a hole of ten tefachim. Ordinarily a person doesn’t nullify straw to the hole.

3. Distinction from ladder: The previous problem with reeds by a ladder (that it’s floppy and one slips) is not relevant by a ditch — because here one fills in a hole, one doesn’t need to climb up.

4. Reducing width with a board/reed: One can also reduce the width of a ditch — with a board or reed that one laid along the length of the entire ditch — a board or stick that goes the entire length of the ditch, makes it less than 4 tefachim wide, and then they make one eruv.

Halacha – Reducing a Partition with Something Movable on Shabbos

Rambam: One can reduce a partition (for example a tree of ten tefachim) by placing a board or vessel — with anything movable on Shabbos (a vessel whose primary use is for permitted purposes, like a cup/bowl). But only if the thing is connected to the ground a connection that it’s possible to remove it only by digging with a spade — i.e., so well connected that one needs a shovel to remove it (which is a labor of plowing/building/demolishing), then it counts as reduction.

Explanation

Something movable on Shabbos can reduce only when it’s strongly connected. Muktzeh (something not movable on Shabbos, like a piece of wood or a brick) — because one won’t remove it on Shabbos, it counts as reduction even without connection to the ground.

Insights

The distinction between something movable on Shabbos and something not movable: with something movable on Shabbos there is a concern that one will remove it and the partition will return, therefore one needs connection to the ground. With muktzeh machmas gufo (not just a vessel whose primary use is for forbidden purposes, but truly muktzeh) — because one won’t remove it, it counts even without connection.

Halacha – A Board Four Tefachim Wide Over a Ditch (Bridge)

Rambam: When there is a ditch between two courtyards, and one places a board whose width is four tefachim across — this functions like a bridge, and then they make one eruv, if they wish they make two.

Explanation

This is the third case by a ditch: (1) good partition = must make two eruvin; (2) weak partition = must make one eruv; (3) partition with passage (bridge) = if they wish.

Insights

The measure of a bridge is width of four tefachim — as with walls, that people can walk on it. This is parallel to the law of a wall with a ladder — both create a passage that makes “if they wish.”

Systematic Summary: Three Structures — Wall, Ditch, Window

All three structures (window, wall, ditch) have three cases:

1. Good partition/separation = must make two eruvin (wall of ten, ditch of ten, window that is not valid).

2. Weak partition = must make one eruv (wall less than ten, ditch less than ten).

3. Partition with passage (ladder, bridge, valid window) = if they wish they make one, if they wish they make two.

Halacha – Balconies Opposite Each Other

Rambam: Balconies opposite each other — if there is in it a board whose width is four tefachim or more, they make one eruv, and if they wish they make two. But if they were one above the other: if there are between them less than three tefachim — they are like one balcony (they must make one eruv). If there are between them three or more — they make eruv, this one for itself and that one for itself (unless they make a bridge).

Insights

With less than three tefachim lavud applies — it’s like one balcony, one cannot say it’s two separate ones, therefore they must make one eruv.

Halacha – Width of the Wall: To Whom Does the Wall Belong

Rambam: A wall between two courtyards that is wide, and it was ten tefachim high from this courtyard and level with the ground of the second courtyard — we give its width to the residents of the courtyard that is level. Since its use is comfortable for these and its use is difficult for those — we give it to those whose use of it is comfortable.

Explanation

With a wide wall between two courtyards on a hilly place — from one side it’s ten tefachim high (hard to use), from the other side level (easy to use). The principle: we give it to the one who can use it comfortably.

Insights

1. The wall is a reshus hayachid in itself (wide 4 and high 10), but this is not a problem — because if it belongs to one courtyard, the residents of that courtyard work for the wall through their eruv. It’s not an extra area, but a part of their domain.

2. This is not just a law of Shabbos — also on weekdays one needs to know to whom the wall belongs (Choshen Mishpat laws), who can plant, etc. But regarding the laws of Shabbos the principle is: comfortable use determines.

Halacha – And Similarly a Ditch

Rambam: And similarly a ditch between two courtyards that is ten tefachim deep from the side of this courtyard but level with the ground of the second courtyard — we give its width to the courtyard that is level, because its use is comfortable for this one and difficult for that one.

Explanation

The same law as with a wall — the ditch belongs to the one who can use it comfortably.

Halacha – When Neither Can Use Comfortably

Rambam: If the wall between two courtyards was lower than the upper courtyard and higher than the lower courtyard — that the residents of the upper one use it by lowering down, and the residents of the lower one use it by throwing up — both are forbidden, until both make one eruv together. But if they didn’t make eruv, they may not bring in from this wall to the houses and may not take out from the houses to this wall.

Explanation

When both courtyards can only use the wall with difficulty (one by lowering down, the other by throwing up) — neither gets it, and both are forbidden until they make one eruv together.

Insights

The wall becomes a third reshus hayachid — it’s wide 4 and high 10, thus a reshus hayachid in itself, but without eruv with any courtyard. This is like a courtyard between two houses where one didn’t make any eruv chatzeiros — one may not carry there or from there.

Halacha – A Ruin Between Two Houses

Rambam: Two houses on two sides of a ruin, reshus hayachid — between two houses is a ruin which is a reshus hayachid. Three cases:

1. If both of them can use the ruin by throwing (both only by throwing) — they are forbidden to each other, they forbid each other until they make an eruv.

2. If its use for this one is comfortable, and the other cannot use except by throwing — the one who can use comfortably gets the ruin.

3. [Implicit: if both comfortably — if they wish.]

Insights

Lechem Mishneh: “By throwing” doesn’t necessarily mean throwing — it means simply an inconvenient way to use. The Lechem Mishneh asks: by a ruin, why would one specifically throw, one can enter? Answer: it’s talking about a difference in height — one must go down deeper, therefore it’s not comfortable.

Halacha – Roofs, Enclosures, Alleyways, Walls — All One Domain

Rambam: All the roofs of the city, even though they are this one high and that one low, and similarly all the enclosures that were enclosed not for dwelling that are not enclosed more than a beis sa’asayim, and similarly the thickness of the walls between the courtyards — if the alleyway has a lechi or beam, all of them are one domain, and one may carry in all of them without eruv vessels that rested in them, but not vessels that rested in the house.

Explanation

From Torah law every place surrounded by partitions is a reshus hayachid and one may carry. The Rabbis forbade carrying from reshus hayachid to reshus hayachid without eruv. But in certain places — roofs, enclosures (that were enclosed not for dwelling and are not more than a beis sa’asayim), thickness of walls, and alleyways with lechi or beam — the Sages did not forbid. One may carry from one to another without eruv, but only vessels that rested there on Shabbos (not vessels that come from a house).

Insights

1. Foundation of the law — the Sages’ decree relates mainly to houses: The entire decree of eruv is primarily on houses. Places that are surrounded by partitions but not dwelling places — like roofs (the roof of a house, which one uses but doesn’t live there), enclosures not enclosed for dwelling, thickness of walls, alleyways — the Sages did not decree. This means, all places that are not a house are called relative to each other “one domain” and one may carry between them.

2. The distinction between vessels that rested in them and vessels that rested in a house: The main innovation is that only vessels that rested on Shabbos in the roofs/enclosures/alleyways may one move from one to another. Vessels that come from a house — even if one already carried them out to a courtyard — one may not further move to another courtyard, roof, wall, or enclosure, unless all the people of that place made one eruv.

Halacha – How So: Example of Carrying Through Roofs and Courtyards

Rambam: **How so? Vessels that rested in the courtyard, whether the residents of the courtyard made eruv or didn’t make eruv, it’s permitted to bring them up from the courtyard to the roof or to the top of the wall, and from the roof to another roof adjacent to it even if it’s higher than it at all, and from the one roof to the second courtyard, and from

Halacha – How So: Example of Carrying Through Roofs and Courtyards

Rambam: How so? Vessels that rested in the courtyard, whether the residents of the courtyard made eruv or didn’t make eruv, it’s permitted to bring them up from the courtyard to the roof or to the top of the wall, and from the roof to another roof adjacent to it even if it’s higher than it at all, and from the one roof to the second courtyard, and from the second courtyard to a third roof… until one passes it through the entire city through roofs.

Explanation

One can carry a vessel that was in a courtyard throughout the entire city — through roofs, courtyards, enclosures, alleyways, walls — as long as one doesn’t enter a house.

Insights

Dispute of Rishonim regarding a vessel that rested in a house with eruv: If there is an eruv between a house and its courtyard, may one then take a vessel from the house through the courtyard and further move it to other enclosures/roofs? Rashi says one may not — specifically vessels that were initially in a courtyard (not in a house) may one further move. According to the Rambam there is an opinion (as some Acharonim say) that if there is an eruv between house and courtyard, the vessel becomes as if it rested in the courtyard, and one may further move it. The Acharonim note that this doesn’t agree with Rashi’s opinion.

Halacha – A Vessel That Rested in a House and Went Out to the Courtyard

Rambam: And similarly if the vessel rested in a house and went out to the courtyard, one may not pass it to another courtyard or to another roof or to the top of the wall or to an enclosure, unless all the people of that place from which this vessel is taken out made one eruv.

Explanation

A vessel that rested on Shabbos in a house, even if one carried it out to a courtyard, one may not further move it to another courtyard/roof/wall/enclosure, unless all the people of the place made one eruv.

Insights

This is a review of the foundation: the source of the vessel (house) determines its law. Even if it already went out to a courtyard, it remains with the status of “vessel that rested in a house” and one may not further move it without eruv.

Halacha – A Well Between Two Courtyards: Partition

Rambam: A well between two courtyards, one may not draw from it on Shabbos unless one made for it a partition ten tefachim high… If one made it above the water — it needs one tefach that enters into the water. If one made the entire partition in the water — two tefachim of it need to go out above so that there will be a recognizable sign of domain for this one and domain for that one.

Explanation

A well between two courtyards without eruv — one may not draw water unless one makes a partition of 10 tefachim in the middle of the well, in order to divide the water between the two domains.

Insights

Laws of a suspended partition by water: If the partition is higher than the water, at least one tefach must stick into the water — it must truly separate in the water itself, not just look like a partition. If the partition is entirely in the water, two tefachim must stick out from above — so that there will be a recognizable sign, that one should see that here is a division between the two domains.

Halacha – A Beam Over the Opening of the Well

Rambam: And similarly if one made over the opening of the well a beam four tefachim wide, this one draws from the side of the beam and that one draws from its other side, and it’s as if it separates this part from that part. Even though the water is mixed below, it’s a leniency that the Sages were lenient with water.

Explanation

Instead of a partition inside, one can place a beam of 4 tefachim wide on the opening of the well, and each one draws from his side. The beam serves as a sign/separation.

Insights

Special leniency by water: Even though from below the water is mixed (mixed below), the Sages were lenient by water because people need to drink on Shabbos. Therefore a beam above is enough as a recognizable sign, even without an actual partition in the water.

Halacha – A Well Within a Path Between Two Courtyard Walls

Rambam: A well within a path between two courtyard walls, even if it’s not separated from this wall four tefachim and from that wall four tefachim, both of them draw from it and don’t need a recognizable sign.

Explanation

When a well is in a path (way) between two walls of two courtyards — even if it’s close to both walls (less than 4 tefachim from each wall) — one doesn’t need any partition or recognizable sign, and both may draw.

Insights

Distinction from a well between two courtyards: The path between the two walls is a separate place — it’s not part of any courtyard. Because no one will carry from there, and it’s a place in itself between two domains, one doesn’t need any partition or recognizable sign. This is different from a well between two courtyards which is truly in the middle of the shared wall.

[Digression: Through the air] When two courtyards use a path only through the airspace (through the air) — for example, each one draws water from a well through his window — one doesn’t need to make ledges, because “they forbid each other through the air.” An eruv is only necessary when both use the ground of the domain. When one uses only the airspace, it’s not considered like partnership in the domain.

Halacha – A Small Courtyard That Was Breached in Its Entirety to a Large Courtyard

Rambam: A small courtyard that was breached in its entirety to a large courtyard — the large one makes eruv for themselves, and the small one is forbidden until they make eruv with the residents of the large one. For the residents of the large one are considered in the small one, but the residents of the small one are not considered in the large one.

Explanation

When a small courtyard’s wall to a large courtyard was breached (from Erev Shabbos), the residents of the large courtyard can make an eruv for themselves alone, but the residents of the small courtyard must be me’arev with the large one — they cannot make an eruv for themselves alone.

Insights

1. A breach less than ten: The entire case speaks when the breach is less than ten amos, because a large breach would be a problem of partitions in general.

2. Why can the large one make an eruv alone? Because the large one still has its own walls (partitions) — from their perspective there are walls around their courtyard. The small one’s partition that was breached doesn’t affect their structure.

3. Why can’t the small one make an eruv alone? Because the small one no longer has any wall between itself and the large one — its area is entirely open to the large one, and it has no way to carry in its own area without the large one’s participation.

4. Difficult language — “residents of the large one are considered in the small one”: The reason of “consideration” is hard to understand. The Rambam gives two reasons: (1) the large one has an opening, (2) residents of the large one are considered in the small one — this means, the large one “lives” also in the small one (because the small one is nullified to the large one), but not vice versa. All the commentators also had difficulty with this reason — “the trouble of many is half a comfort, the comfort of fools.”

5. Nullification of the small one: The approach is that the small one is nullified to the large one. The large one’s residents are considered as if they live also in the small one, but the small one’s residents are not considered as if they live in the large one. Consequently the large one can rely on the partitions of the small one (the other walls that are not breached), but the small one cannot.

Halacha – If It Was Permitted Part of Shabbos It Was Permitted All of It

Rambam: Two courtyards that made eruv together through an opening or window, and the opening or window was closed on Shabbos — each one is permitted for itself, since it was permitted part of Shabbos it was permitted all of it. And similarly if they made eruv, this one for itself and that one for itself, and the wall between them fell on Shabbos — these carry for themselves and those carry for themselves until the base of the partition, since it was permitted part of Shabbos it was permitted all of it.

Explanation

When two courtyards made an eruv together through an opening/window, and in the middle of Shabbos the opening/window is blocked — each courtyard remains permitted for itself. When two courtyards made separate eruvin and in the middle of Shabbos the wall between them falls — each courtyard remains permitted for itself until the place of the old partition.

Insights

1. Principle: If it was permitted part of Shabbos it was permitted all of it: This is a fundamental principle — when the eruv was valid at the beginning of Shabbos, it remains valid for the entire Shabbos, even if the reality changes in the middle.

2. Virtual partition: By the wall falling on Shabbos, one may carry “until the base of the partition” — this means, until the place where the partition was, as if it still stands. This is an innovation — a virtual partition that no longer exists physically.

3. Residents added on Shabbos: Even when new residents come in the middle of Shabbos (through the fact that the wall fell), it doesn’t interfere — for residents who come on Shabbos do not forbid. This is a second reason (not just if it was permitted part of it): new people who come on Shabbos don’t invalidate the eruv.

Halacha – It Was Closed and Opened Inadvertently, or by a Non-Jew

Rambam: It was closed and opened inadvertently, or a non-Jew did it on their behalf — one returns to carrying.

Explanation

When the window/opening was closed and then reopened inadvertently, or a non-Jew opened it (on his own initiative, not at the command of a Jew), one may again carry between the two courtyards.

Insights

“On their behalf” — the non-Jew’s initiative: It must be “on the non-Jews’ behalf” (on the non-Jew’s own initiative), because if a non-Jew does a labor for a Jew on Shabbos it’s forbidden. Only when the non-Jew does it for himself is it permitted.

Halacha – Two Ships

Rambam: Two ships or two courtyards this one beside that one that made eruv — and they were separated, it’s forbidden to carry from this one to that one, even if a partition was made… It returned and was tied inadvertently — it returns and is permitted, they are permitted.

Explanation

Two ships that are tied one to the other are like two courtyards — one can make one eruv. If they are torn apart in the middle of Shabbos, one may not carry between them (even with a partition), but each ship for itself remains permitted. If they are tied again inadvertently — one may again carry between them.

Insights

1. Ships = courtyards: This is an innovation that two ships that are tied have the status of two courtyards, and one can make one eruv.

2. Even if a partition was made: Even if there is a partition between the two ships, because they are two separate domains, it interferes — one may not carry between them without an eruv.

3. It returned and was tied inadvertently: The same principle as with a window — if it’s reconnected inadvertently, it returns and is permitted (becomes permitted again), because if it was permitted part of Shabbos it was permitted all of it.

4. Question on the Rambam: Why does the Rambam mention the law of ships specifically by the question of separation (when the tie is cut)? The Rambam could have brought ships by many other laws — for example, the basic law that ships need to be tied in order to make eruv, and many more laws that relate to ships. Why is it mentioned only in this context? The question remains open.

Conclusion of Chapter 3 of the Laws of Eruvin

Chapter 3 of the Laws of Eruvin in the Rambam is completed. The chapter addressed the laws of two adjacent courtyards — how one can unite them (through a window, ladder, platform, ledge, bridge, breach), when one must make two eruvin, when one must make one, and when it’s optional. Additionally we learned laws of to whom a wall/ditch belongs (comfortable use), laws of roofs/enclosures/alleyways (one domain), laws of a well between two courtyards, laws of a small courtyard that was breached to a large one, the principle of if it was permitted part of Shabbos it was permitted all of it, and laws of ships.


📝 Full Transcript

Laws of Eruvin Chapter 3 – Division and Separation of Courtyards

Introduction to the Chapter

Speaker 1:

A good one, we are learning the holy Rambam, Laws of Eruvin, Chapter 3. And this shiur was donated by the righteous Rabbi, R’ Yoel Weissberger, may he be healthy, for the elevation of the soul of the righteous Rabbi R’ Yoel ben R’ Yitzchak z”l, and all other Jews who listen, and also the Jews who don’t listen and do anyway in the name of all Israel. We have seen that all Jews learn the entire Torah.

Just as there is one loaf for everyone, very good. One can participate, one can merit. We have learned, the people who make such a Yom HaShas, each one learns one page, and it’s said that all the Jews have collectively learned Shas. So with us, each one learns, I say a lesson, and in total there is the mitzvah of Talmud Torah, but there is indeed a collective mitzvah of Talmud Torah, just like the reading of the Torah, yes, it’s a mitzvah upon the community. Each one learns a little, and it’s said that collectively the Jews have learned the entire Torah. Beautiful. Simply one knows “one candle for one, one candle for a hundred,” here we see that also a loaf can be “one loaf for one, one loaf for a hundred,” each one can eat from it. Baruch Hashem. Tremendous.

Topic of the Chapter: Two Adjacent Courtyards

So, we have learned that there is something called eruv chatzeiros, yes, the last two chapters mainly about eruv chatzeiros. The entire chapter, I mean, it’s not about mevo’os anymore, the whole thing is actually the same thing. We learned in the previous chapter the division. In one courtyard there is an obligation that one must make an eruv, if more than two people live in one courtyard, they need to make an eruv so they can carry.

Now a new question arises. What if there are two courtyards? It’s actually, one could really say start from the beginning and ask what makes one courtyard? Because everyone understands that two courtyards that are far from each other cannot make an eruv with a loaf, because it’s not one domain. Now, but it’s not only that, not only that there must be some wall that goes around the two courtyards, because then one needs to make shitufei mevo’os, but now we’re not talking about that, we’re talking about eruv chatzeiros literally. We need to know how much can become one courtyard, so that one can make one eruv. Let’s say there are two courtyards, one next to the other, and there is between them a door, a passageway, a wall, a window. We will see all these types of how one can cross over. We need to know, perhaps it can be called one courtyard. So that’s the question, more or less the entire chapter talks about this question, not about one courtyard. In one courtyard one can always make an eruv, one must make an eruv. The question is whether one can make one eruv for two courtyards, or what distinguishes between a place that is questionable whether it’s called one courtyard or it’s called two courtyards, how does one determine what is what.

I’m not sure if there is a case of a doubt. It’s always clear that it’s actually two courtyards, that is the architect said we’re making two courtyards here. But they are two courtyards adjacent to each other. There is a law that sometimes when two courtyards that one can use, one can go through from one to the other through whatever the means are, one can make it like one courtyard, but it’s not literally one courtyard. If it’s literally one courtyard, then…

Isn’t there the opposite, that when it’s one courtyard but there is between them just some large mound or what? There is this law. Ah, could be, very good, the opposite. One can divide one courtyard, or one can combine two courtyards into one. But the point is still that it’s a question of how one combines two courtyards, or how one makes one courtyard into two. I don’t remember if in this chapter it says about one courtyard that gets divided. There is somewhere a… There is something between the walls that later we will see, partitions between two. I think that in this chapter it says only… I haven’t seen clearly, but I think that in this chapter it says only about one courtyard, that two courtyards that are adjacent.

The Three Situations

So basically it’s like this, one needs to know that there are three states, three situations, three laws that can come out in such a case. What are they?

One case: It’s said let’s say the Sages understand that this is completely two courtyards. Ah, you have some way to travel, I don’t know, some way to travel from one to the other, right? Then the question doesn’t begin. I mean, what is the point of the eruv? It must be that always there is some way that one can get from one to the other, or send things from one to the other at least. So, if all this, and the Sages say that this is called two courtyards, therefore one cannot make one eruv between them, right? There is no way.

Perhaps one needs to understand, perhaps he can make a shituf? Why can’t he make a shituf mevo’os or something? Shituf mevo’os is only after it’s been said that from the Torah one may, it’s also not a karmelis or what. But what is the thing? That people should think that one is coming from a private domain to a public domain. But ah, it doesn’t look like, when the courtyard is not shared, right? When the courtyard is not shared, you will perhaps need to take out a shituf, when it’s not really shared, it won’t help. The bread won’t help, because the bread is when the courtyard is one. Now the question is still before the bread, but is the courtyard not one?

Yes, yes, wait. Because there is also an external prohibition, meaning when one doesn’t carry through a karmelis, there is also some prohibition of carrying from one courtyard to another. And the solution of the bread only helps when it’s actually one courtyard. Right, it remains forbidden, there remains some stringency still. Aha. And one cannot divide the mevo’os. Okay.

There is this one situation which is forbidden, meaning one can make, each one can make an eruv for themselves, but there is no way to make an eruv for both at once. There is no way, because it’s not one courtyard, it must be one courtyard.

The second case can be what one must make both together, the opposite. Meaning, it’s called completely one courtyard, therefore, as we learned in the previous chapter, there is no half eruv, right? The moment there is one person in this courtyard who is not me’arev, no one may carry, or what we learned in the previous chapter, therefore one must make one eruv. That’s the second case.

In the middle there is a middle case, a situation which depends on what they want. If one can make one eruv, but one doesn’t have to. One can make one eruv and one can make two separate eruvin, according to how one wants to conduct oneself. If one wants to carry, one will make one complete eruv. If one doesn’t want to, one will make two separate eruvin. These are the three types of situations that exist, and one must see according to each situation, according to each case, which of the three it is. That’s what most of the chapter talks about this investigation.

Additional Questions in the Chapter

Afterwards there can be a second investigation in such a type of case. We will see at the end of the chapter, in the law, I think from law 16 perhaps, yes, approximately there. A new question begins, and one will ask what if there is some space between the two courtyards, because that’s when the whole question begins whether it connects and so forth. But now the question is, the space to whom does it belong? There is in the Mishnah a case where both become together, it becomes both together. But if only one of them can make an eruv, the question will be which one can be me’arev, to whom belongs the middle “no man’s land” in between, to whom belongs this piece? Whether it belongs to this one? This is a continuation of the question, because the whole question begins that there is some space in between, so the question is what is the law of that space.

It could be that both should be able, it could be that only one side should be able. Yes? One must see, yes, you see, he doesn’t remember. If on one side, for him this is an easy use. Right, right. Usually I think that only here one needs to see what are the laws of that one. And that’s all.

And the last part of the chapter talks about another question of what is the law if it changed in the middle of Shabbos. Those who have learned the whole time need to know, a partition that was made on Shabbos, what if on Shabbos two courtyards met together and the like. I think more or less that’s the sum total of the entire chapter. If we see inside something else we’ll see, but more or less that’s the topic. There are very many distinctions of laws according to what is the thing that connects the two courtyards together. Until here introduction to Chapter 3. Yes? Yes. So very good.

Law 1: A Window Between Two Courtyards

So we’re going to learn first about a window, afterwards about a wall, afterwards about other things, etc., very many details. What should I read? Chaim, the people want to hear “speak your servant for I am listening.” Hello, it’s not God yet. Okay, umm… Window. Okay, first we’re going to learn about a chalon, a window.

Between two courtyards, section 1, there is a window, between the two courtyards there is a window. You need to know that the window connects the two courtyards. So, basically, the answer is there that it depends if the window is four tefachim by four tefachim, and it’s close to the ground, it’s within ten. If it’s four by four tefachim, then it means that it’s a large window, and it’s not high in the air, one doesn’t need to crawl somewhere to get to it, then it can connect. Therefore it means that it’s a good place where they both carry, right? Because it becomes, if it’s very convenient and it’s the right place where both people use it, it becomes a shared space. We’re not talking about one domain, we’re talking about two domains, but now through the window it’s pleasant that one carries over the cholent there every Shabbos.

Language of the Rambam

So, if it has four tefachim by four tefachim or more than that, like the second conditions, it was close to the ground within ten tefachim, it’s near the earth, not that one needs to crawl on a ladder to get to the window, or does it need specifically literally the entire within ten tefachim, even if all of it is above ten and part of it is within ten, or all of it is within ten and part of it is above ten, all of it apparently means most of it, right? I can’t understand all of it and part of it. So, that means even if it’s not, it only begins within ten tefachim, then what is the law? Then it will become the middle case that we learned, then they can make one eruv. That is a window, even a large window and a low window, not so much that it becomes completely one courtyard that one would have to make one eruv, but it’s enough, yes, because it’s still two courtyards, but it’s enough that if the people from both courtyards, they are in peace and tranquility, and they want to make one eruv, they can.

As “if the residents of the two courtyards want to make an eruv all of them one eruv, the authority is in their hands, and one doesn’t go out from courtyard to courtyard except through the window between them, and there is no learning for this one and for that one. And if they want,” but they want the opposite, “they make two eruvin, these for themselves and these for themselves.” This is when the window is large enough and low enough.

But if it’s the opposite, the window was less than four, it’s too small, less than four tefachim, or it was all of it above ten, it’s too high, even if it is yes four tefachim, then “they make two eruvin, these for themselves and these for themselves,” because their window is not useful, it’s not large enough or too high that one could use it normally on Shabbos. Therefore they need to make two eruvin. Yes?

Certainly. An important distinction we still said, that the distinction, that is, we learned earlier that there is a large window… Wait, wait, I just want to clarify where I am here. That is, there is, he begins the chapter he talks about two courtyards, and between the courtyards is the question whether one can together connect the two courtyards and make them like one, like a public domain, or a private domain. Okay. In short, and between this one wants to connect the two courtyards, right?

But it can still be actually the same case two houses, meaning, there is no courtyard, but two houses that want to make an eruv between themselves, true? When there are just two houses that they want to use the window between them, use to make that the house should become like a courtyard, an eruv chatzeiros between them, then also a window helps, but then one doesn’t need so much the conditions to have.

Why not? It seems because to make two houses one is easier than making two courtyards one. It makes sense, two courtyards are indeed completely separated, it’s further. Two houses are indeed automatically closer, they are two houses in the same courtyard, or next he will say, in the same house, two apartments one next to the other. Okay, very good.

The Rambam says the conditions that a window must have the two conditions of four tefachim and of less than ten, is specifically in a window between two courtyards. But between two houses, even if it is above ten, it doesn’t say even if it is less than four by four, it must yes be four by four. Yes, he says explicitly, and its measure, that is the point is that it can be higher.

A Window Between a House and an Upper Story

It seems, okay, one needs to understand something the below ten situation, is a thing that one never understands so well. What is the concept of below ten? And a public domain is indeed the law of in general, meaning not high in a public domain. But in a private domain he can give a jump up. I don’t know, I think a connection, because a private domain goes up, and a public domain is not a courtyard wall, not a public domain, it’s also a private domain technically. Anyway.

And so a window between a house and an upper story, the same thing, a person has two floors and in between there is a window. Interesting. That means not an upper story that we have that has stairs, but a window that one needs to give a jump up with a ladder. But even if it’s one by one, and there doesn’t lie there a ladder, and one jumps up. I don’t know how one gets to the upper story, perhaps from outside.

And then also a window is enough, even if it is above ten, which through the upper story is enough that he can make like one, one eruv. But the condition of ten goes away, the condition of four by four doesn’t go away, and its measure is four by four.

Shituf Mevo’os

I see here he brings below my question that I asked earlier about if there is a shituf mevo’os. Indeed if so, if both courtyards are part of one mavo’i in the larger one, and they made a shituf mevo’os, one doesn’t need to get to this that the two courtyards are one. The whole question doesn’t exist.

We’re talking here the whole time like this, we’re talking here in a manner when not. We’re talking here the whole time in a manner when there isn’t anything better. This is the only way to appear, there is an advice. If one can make a mavo’i, it must be a mavo’i which is some larger partition that takes around the two. They are not… It appears like this.

Okay. Until here law 4.

Law 5 – A Round Window

Now we have learned that there is a measure of four by four, one needs to know that the measure is not necessarily it must be square, what can be round, a round window. And one is not comfortable that within within, what this means is that one can, he says that it must be a bit larger, meaning it’s not a square space, one can’t calculate the space. But the corner, as we learned earlier that the corner is a lot by the techum Shabbos, it becomes opposite, it’s slightly larger from outside.

Anyway, it must fit in there a thing which is within within, and then come over. That is, it doesn’t have to be the size, but it must yes be a hole which is within within somewhere in between the. So understand here the commentators, because you could think that the within within means something else, but so it comes out.

Discussion: Eruv Chatzeiros in an Apartment Building

Lecture on Laws of Eruv – Part 2

This is explained in the Mishnah, it’s actually interesting, people wouldn’t have thought that in a reshut hayachid (private domain), that is, if it’s an apartment building, one needs to rely on the eruv of the city, because even in a reshut hayachid, carrying in a reshut hayachid from one reshut hayachid to another, is not a reshut hayachid, since you have the courtyard.

Yes, because here you have bayit ve’aliyah (a house with an upper story), it’s very interesting, you explained the wording, but a person would have thought, what does it mean, in the house one may not carry, it’s the same building, yes, it’s one building, but it’s two floors, and it’s considered like a courtyard which is two reshuyot hayachid.

We explained several times before, that if one lives in an apartment building, one may not carry from one apartment to another except with an eruv chatzeirot (courtyard eruv).

Speaker 2: Ah, you have exactly in the same house.

Speaker 1: Okay, I’m saying the bayit ve’aliyah, the picture is like this, one residence on two apartments, and it doesn’t mean one apartment.

Speaker 2: Certainly, we’re talking about two apartments, but not two floors.

Speaker 1: Certainly, one must make an eruv chatzeirot. This is a halacha. Yes.

Okay, so until now we have learned what is a chalon (window), what a window does. The bottom line is, that a window if it’s between two courtyards must have a measurement and a height, if it’s between two houses it only needs a measurement and no height. Until now.

Discussion: The Reason for the Decree by Bayit Ve’aliyah

Speaker 2: I’m stuck with this, because I’m saying that it’s a bit of a greater chiddush (novelty) in a house, because there isn’t really the concern that it looks like one is carrying in a reshut harabim (public domain), rather from the fact that it’s shared space. A person wouldn’t have thought, but nevertheless, it’s still a foundation in the same category.

In practice it’s called a shared space, we say that’s the concern. No one goes into the… because I’m saying carrying between one courtyard and another goes through the place where both can be. That will be the concern here. The whole thing, the rabbinic prohibition, is because one will think that one may carry from a reshut hayachid to a reshut harabim. Why? Because regarding the two houses, the courtyard is considered a reshut harabim. The shared space is considered a reshut harabim. Yes, that’s how we understood it, right?

In a courtyard there are two houses, and the children don’t see a difference between this or that place. A child sees that there where both may go is a domain of the public. He will come to carry in a reshut harabim. Here you see that even when there isn’t really that concern, here no one will think, this won’t look like a reshut harabim, it’s from one floor to another. But once it enters into a law that it’s a shared space, there is still the concern.

Speaker 1: I think you’re always too stuck on reasons. It’s not even a shared space. From reshut hayachid to reshut hayachid directly one also may not without an eruv chatzeirot.

Speaker 2: Right, but it all stems from that concern, but the Sages didn’t make… We say that yes, in short. Do you understand what I’m saying that it’s not the same concern.

Speaker 1: Yes, but you’re very worried about the reasons that the Rabbis said. We say the reason in the beginning, and afterwards we continue and we say the laws. When one will start all the time to search for reasons…

Speaker 2: Yes, but here is a chiddush. I’m saying that here is perhaps a chiddush, yes. Again, here is a chiddush. It’s a chiddush, we haven’t yet had such a thing of bayit bebayit (house within house). We did have, we stood in chapter one, between one reshut hayachid and another reshut hayachid one may not carry.

Speaker 1: Right, but we spoke the whole time about a courtyard. In a house, to carry from downstairs up, is a greater chiddush, because it appears even further than the concern that the Rabbis said. But nevertheless this is the halacha, because the halacha remained that between every two reshuyot hayachid there must be an eruv chatzeirot.

Speaker 2: No, the problem is that it’s divided in dwelling, it’s two different people.

Speaker 1: Yes yes, that’s what he says. “Neighbors are forbidden from carrying in a reshut hayachid that has division in dwelling.” It has nothing to do with a courtyard.

Speaker 2: I understand, but a courtyard is… It says that initially we’re talking about a courtyard. “Every reshut hayachid that is divided in dwellings.”

Speaker 1: No, but when the language says yes, “Just as they make eruvin in courtyards, so they make eruvin in courtyards to make them one courtyard.” No, because he wants to say that the decree is also that the courtyard becomes like a reshut harabim. But reshut hayachid, reshut hayachid is not one reshut hayachid, this is the same prohibition, because it’s two different reshuyot hayachid. Yes? The decree went until there.

Speaker 2: Okay, no problem.

Halacha 6 — A Wall Between Two Courtyards

Now we will learn how to divide a courtyard. Okay.

So until now we have learned laws of chalon, how windows work. Now we’re going to learn laws of kotel (wall), how a wall between the two courtyards connects them or doesn’t connect them. And in this there are very many more details.

So like this, “A wall between two courtyards, or a partition between two courtyards”. A partition is perhaps a fence or perhaps a hedge, I don’t know exactly. In short, a wall, no difference what it’s made of. Perhaps a partition is not a fixed wall, I don’t know what the difference is exactly. But something between the two courtyards.

So, there are three cases we learned before. There’s a way that one must make one eruv, there’s a way that one cannot make one eruv, and there’s a way that one can make one eruv. So, it depends on two other things. First of all on the height of the wall, and secondly, on the question whether there is a ladder between them, even if it is high.

Less Than Ten Tefachim

Let’s see. If it’s “less than ten tefachim”, it’s a very small wall, it’s not ten tefachim high, then there’s no way to make two eruvin. “They make one eruv together and they don’t make two.”

Why? Because this is not a wall. This is, you can say, here it’s considered exactly like one courtyard. A whole two courtyards, what does two courtyards mean? What are two courtyards practically? But there’s only a small wall between them, a wall less than ten tefachim, then the Sages say that you must make one eruv.

Ten Tefachim

If it has a high wall, a ten tefachim high wall, as high as an Israelite going out, etc. Then on the contrary, then the Sages say “they make two eruvin, these for themselves and these for themselves”, one cannot make one eruv, because these are two courtyards, a wall of ten tefachim, like the law of a partition always, ten tefachim makes a partition.

Halacha 7: A Ladder on This Side and a Ladder on That Side

Rabbi Yitzchak:

And what is this? “If there was between them a ladder on this side and a ladder on that side”, if between… that is, on the wall there is from both sides a stairway, yes, sulam means stairway or a ladder, there’s no difference. It’s a ladder that lies there that one can climb up and go down, so that people walk between one courtyard and another through the sulam.

Then it’s considered as if the sulam makes it like an opening, that is, if there’s an opening, the question begins, it will be able to be made apparently, if they want… one doesn’t have to perhaps, but if they want one may, we have an opening. An opening can have exactly like one courtyard, okay.

It doesn’t say, did we learn yesterday that an opening makes it one courtyard? I don’t think so, I think that an opening also makes the “if they want.” But if it’s a sulam, it’s called an opening, and therefore, if they want they can make one eruv, if they want they can say, “we pass through here,” so it’s called one courtyard.

Leniencies in the Laws of Sulam

Now, the sulam has several leniencies. What kind of sulam? You would have thought that the sulam must be completely connected, or one must be able to go up immediately, the halacha says, no, even a “sulam zakuf hasamuch lakotel” (upright ladder adjacent to the wall).

That is, usually to go up on a ladder it must be slanted, one places it slanted and can climb up. The ladder lies there like storage, when one wants to climb up one pulls it out, even if the ladder stands upright, “that one cannot go up on it until one pulls and distances its bottom from the wall”, one must pull it out a bit in order to be able to go up, “this is permitted”, because the whole ladder lies there, specifically so that one should be able to do this.

And perhaps you think that the ladder must reach all the way to the top of the wall, as if it nullifies the wall, he says no, even “if the top of the ladder doesn’t reach the top of the wall, if there remains from the building less than three”, there is a law of lavud (considered connected), “this is permitted”, it permits the wall, they make one eruv if they want. Well, good. This is the law of a sulam.

Discussion: What Does “Zakuf Lakotel” Mean?

Now one needs to know more details about this sulam. Why? Because sometimes the two ladders, yes, are far from each other. It’s a very wide wall between them. So as if, I don’t know exactly what one needs to understand here. Actually it needs to be close. I don’t understand what the halacha says clearly.

That is, when there’s a wide wall, then obviously it doesn’t go easily across from one side to another, because one will still need to climb on the wall to go from one side ladder to the other side ladder.

Av Beit Din:

Say it, say it, say it.

Rabbi Yitzchak:

So there’s a… say it.

Av Beit Din:

So now, I didn’t understand the topic. The topic is like this: If there is… before we learned a sulam that permits, is it a sulam, two ladders that should lie one opposite the other. Here there’s a sulam, here, immediately it comes over the roof, one climbs down from the second sulam, yes? Then it’s clearly permitting.

Now a new question begins: What if the ladders from both sides are not aligned opposite each other? This is the subject of the next halacha. That is, one sulam is there, and afterwards one needs to go climb on top of the wall in order to reach the next sulam. Then, what is the halacha? Does this mean there’s a sulam?

Halacha 8: A Wide Wall with Ladders

The answer is like this: It depends if one can easily climb on the wall. If “the wall was very wide, and he made a ladder on this side and a ladder on that side”, it’s a wide wall, it’s wide four tefachim, so a person can walk on it, then, even “if the ladders are distant from each other”, even if one ladder is in the north and one ladder is in the south, “if they want they make one eruv”, still the law that it’s like an opening that if one wants one can make one eruv.

Why? Because it’s easy to walk, Rabbi.

Av Beit Din:

Ah, because it’s a wide place, so he goes up with the ladder, he walks on the wall, and he goes to the other side. It’s a wall that’s made to walk across on.

Rabbi Yitzchak:

But “if there isn’t in the width of the wall” much, one cannot walk, then what does it help me that I have two ladders? I can’t use it. Then it must be close. “If there isn’t between the ladders three”, but close, like we’re accustomed almost in all the Torah, that one can consider it, close means three tefachim. Less than three tefachim is not a separation. Therefore, “if there isn’t between the ladders three, they make one eruv”, that is they can make one eruv. “If there are three, they make two”. It depends if it’s close enough.

Discussion: Built Steps Versus Movable Ladders

We’re talking here presumably about ladders that one cannot move, because if one can move them we learned before that even when it’s zakuf lakotel. We’re talking here when they’re built steps. Because if one can move it, if it lies by the wall, already, one can move it, therefore it’s a step.

Av Beit Din:

No, no, because if one can move it it only means that one doesn’t need to give it more than a bit over and out. It doesn’t say that if a ladder stands on the other side of the wall one can bring it here. There’s no ladder.

Rabbi Yitzchak:

Ah, zakuf lakotel means that it lies somewhere like next to a sulam?

Av Beit Din:

No, when a person can go and bring it. No, it lies next to the place.

Rabbi Yitzchak:

No, no. Zakuf means exactly that it stands right next to it, there was a measurement of how close. Zakuf lakotel, that it stands pushed against the wall. The problem is only that it’s not slanted. It doesn’t say that it’s on the wrong wall.

Av Beit Din:

Ah, I thought that if one leaves lying there ready a sulam.

Rabbi Yitzchak:

No, no, no. It means on the contrary, that there is, now there isn’t a sulam. Both ladders lie right there, one places it for storage, one has brought it in, I don’t know what, one didn’t have space, let’s say. But I know already, if there’s simply a sulam somewhere, there’s always somewhere a sulam that one can climb.

Av Beit Din:

I don’t know already, not always. You’ll say… okay.

Halacha 9: Placing a Platform Upon a Platform Next to the Wall

Rabbi Yitzchak:

Let’s go learn about a platform first. Before we… now we will learn further laws of sulam basically, right? The way is there’s a wall, is there a way to climb over the wall? So like this, uh, not “I am sorry,” “not really.”

Now one learns laws of ten tefachim, right? We learned that a wall, in order for it to be called a separation, must be ten tefachim, right? What if one made next to the wall a little step, a little platform is there, which makes it easier to go up from both sides, it makes it revealed like the wall is lower. One built around the wall such things, it comes out that the wall is not so high, one can give it a climb over, or in short, it’s not called a partition. We need to know if it can help.

“One builds a platform upon a platform next to the wall”, yes, one built more than one platform, that is two little steps let’s say, or two, it doesn’t mean exactly little steps, he’s going to say “steps of stones.” The difference is perhaps whether it’s built of stone or of earth. It’s built like steps next to the wall, and one wants to use this so it should become less than ten tefachim.

So like this, “if there is in the lower one four”, if the lowest step has four by four tefachim, right? Then “it reduces”, then it means that one begins to count the ten tefachim from above.

But “if there isn’t in the lower one”, even, and this is certain, if it’s four tefachim, it’s called like a domain by itself, it makes the partition lower. Even “if there isn’t in the lower one four”, but “and there isn’t between it and the upper one three”, there isn’t between the lower step and the higher step three tefachim, that is like lavud, and together they are four tefachim.

Discussion: How Two Platforms Work Together

I don’t understand how they work, how the second is higher, is wider? I don’t know exactly.

Av Beit Din:

Ah, it could be they don’t lie exactly one opposite the other, it’s like from above, together, yes, they lie at an angle, one sticks out more to the side, one to the side, together they are like this, they take down from the size of the wall.

Rabbi Yitzchak:

As long as it’s in total and it’s not lavud, it’s still it becomes it becomes reduced, “and if they want to make one eruv”, still the law is and the wall “if they want they make one eruv”, yes?

Discussion: “If They Want” by Platform Versus Wall Less Than Ten

“If they want they make one eruv” we learned, just to check, a wall that is less than ten tefachim one must make one eruv, and here it’s not exactly like a wall, it’s called different, it’s not called exactly a wall of ten tefachim, it’s called more like a sulam, this is my doubt whether the law is the same.

Av Beit Din:

Perhaps not the stringency of a sulam.

Rabbi Yitzchak:

No, the stringency of a wall less than ten tefachim.

Av Beit Din:

But you also see here that it’s better than a sulam, yes? Because…

Rabbi Yitzchak:

It’s the same.

Av Beit Din:

No, because the sulam had to reach until lavud close to the top of the sulam.

Rabbi Yitzchak:

True, true.

Av Beit Din:

This is much less.

Rabbi Yitzchak:

True, true, true, because it’s convenient to stand on it, it works as if from this the ceiling of the wall, the same law is if one places a step of wood, still, it must be four tefachim, or if it’s a valid four tefachim, now it’s called one reduces and one can make one eruv between both.

Introduction to Laws of Ziz

Now one needs to learn, further, one sees here a contained drama, yes? Two people, they said we’re good friends, afterwards they become enemies, one puts up a wall, afterwards they make up, one adds something a ziz (ledge), one adds something a ladder, we have ups and downs here.

Av Beit Din:

They want, today they’re friends, they want to make it one domain.

Rabbi Yitzchak:

Two feuding brothers-in-law are…

Av Beit Din:

A courtyards, you understand already, the whole courtyards are here.

Rabbi Yitzchak:

What is the law of the ziz? We’re going to learn something a law of a ziz, something that makes that one should still use the wall from both sides.

Av Beit Din:

It brings it yes more that it should become like one domain, it should be easier to make it like one domain, yes?

Rabbi Yitzchak:

Not easier to make, easier to cross over.

Av Beit Din:

To cross over, but this isn’t something that one climbs on, one only uses it.

Rabbi Yitzchak:

No no, one does climb yes.

Av Beit Din:

Ah. One does climb yes.

R’ Yitzchak:

A sweet ledge, and later we will learn about such a type of minute. In the halacha one climbs up. One continues speaking about the laws of a ladder basically, how one can make a way over the two walls, over the two walls, with a little ladder tool. So,

A High Wall with a Ledge in the Middle

Speaker 1: Not easier to make, easier to cross over. But this isn’t something one climbs on, right? One just uses it.

Speaker 2: No, no, one does climb.

Speaker 1: Ah. One does climb.

So that’s the halacha, and later we will learn about such things that one uses. Meanwhile one still climbs. We’re still speaking about the laws of a ladder, basically, how one can make a way over the two walls, over the two walls, with a little ladder.

So, a high wall between two courtyards. There is a wall that is high, it’s not less than ten, so one cannot say that it’s too low. It’s a high wall between two courtyards. Yes. But, and a ledge protrudes in its middle, in the middle of the wall there is a little landing, a protrusion, that comes out like a step, it sticks out on the side of the wall. It’s more than a step, yes? Something on which one can stand more comfortably. Because otherwise it’s not more than a ladder. Something more, a more permanent thing on which one can stand. We’re not yet talking here about the size. It’s something, a little ledge. Yes.

And now, so, if there remains from the ledge to the top of the wall less than ten. If from the ledge to the head of the wall, the ledge is also a way how one reduces the wall, that’s the trick. The ledge says that one can give a climb up onto the ledge, and afterwards one still needs from the ledge upward to be ten tefachim. So if there remains from the ledge to the top of the wall less than ten, then one places a ladder before the ledge. So, normally the ladder must go the whole way. But here you say thus, I have a ledge, until the ledge there is a ladder, after the ledge is less than ten tefachim, therefore further, I can cross over easily, and they make one eruv if they wish. Right?

But if one places the ladder to the side of the ledge, if the ladder is not on top, right by the ledge, but on the side, so that one can perhaps climb up, it is not effective, it doesn’t help, because it must be that the ladder comes to the ledge, and afterwards from the ledge one gives a jump over, because it’s less than ten tefachim with the ascent on a ledge.

A Wall of Nineteen Tefachim – One Ledge Without a Ladder

Now one way of using a ledge, one way of helping with a ledge, is that from the ledge to the top is less than ten tefachim, therefore one climbs up with a ladder onto the ledge, and from there onward it becomes one domain. Now there is another way of using a ledge without a ladder. It can be thus, if there was a wall nineteen tefachim high, there is a wall that is only nineteen tefachim, the entire height is nineteen tefachim. So, what does he do? He extends one ledge in its middle, and it comes out, one can divide the wall as if between nine and a half, nine and a half tefachim. He puts in a ledge, he sticks out as if a protrusion, a stone, whatever, from the middle, and then they make one eruv from here and from here, why? Rashi writes, from this side to that side is less than ten, but it doesn’t need a ladder. Earlier regarding the wall we spoke that until the ledge is ten tefachim, a high wall, so in order to overcome the first ten tefachim he needs a ladder. But here there isn’t even ten tefachim, one can give as it were a jump up onto the ledge, and afterwards from the ledge to the top of the wall is also less than ten. That means, it’s only like two walls. The ledge divides the wall into two nine and a half tefachim. Two walls that divide into two domains. Exactly. And this is when the entire wall is less than twenty tefachim, so when it’s divided it becomes less than ten.

A Wall of Twenty Tefachim – Two Ledges

But not only that, one can even use a ledge to divide a larger wall. But what must one do? One must use two ledges. If the wall was twenty tefachim high, yes, twenty tefachim, that means one cannot divide it, because the sides will all be ten tefachim on each level, which is too large. One can do thus, one needs two ledges not opposite each other. One places two ledges, not one on top of the other, because then one cannot properly climb. But one places them like steps, like one makes like in the… You know how one climbs trees? One makes such ledges. Yes, so one, one can climb thus with two feet. One places the two ledges not opposite each other, ah, so that between the lower ledge and the ground is less than ten, from below there is less than ten, and between the upper one and the top of the wall is less than ten, but between the two there are a few tefachim, but one can climb easily from one to the other. Certainly, this is all about how to make a way over the wall, which then is enough one eruv, that means one can make one eruv.

Let’s go learn further what else, like communities, let’s say, or private residents in the ladder or in the way that one goes out. And see that the main point is to be able to understand the point of all these laws, that one can easily, people, perhaps not an old Jew, but a young man, a bachur, can give a climb over and grab hold by the ledges and the like.

A Date Palm Instead of a Ladder

So let’s go learn other methods that one can. Yes, a date palm that one cut and leaned on the top of the wall and on the ground, one placed a date palm. What does the date palm help? The date palm makes it so one should be able to climb on it. One cut a date palm and one places it, one takes the wood, between the top of the wall and the ground, and that which one can use it. Like there is such a ladder, such a ladder. Yes, I don’t exactly understand, another thing that can nullify the wall.

In short, they make one eruv if they wish. If one wants, one can make one eruv. One stands and asks, it’s not exactly a ladder, a date palm is just a piece of wood. It turns out that perhaps with a date palm one can grab hold more easily, it’s easier, more comfortable to walk on it, it’s long and slanted, it’s not like a narrow ladder. Okay.

So then further one can make one eruv if one wants, and one needs to fix it. The novelty is, one doesn’t have to be fixed with the date palm. It’s enough that a date palm lies there, and then it means further that one can make one eruv. And so too a ladder, even a ladder, further, its heaviness fixes it. The weight of the ladder means that it’s fixed. That means, one doesn’t have to connect the boards, that means the ladder does need to be fixed, but since a ladder is a heavy thing, yes, it means that it’s enough, it stays there, it won’t fly away.

Discussion: Why Does a Ladder Need Permanence But a Ledge Doesn’t?

Speaker 2: Here one sees that you’re right, that it must actually lie there, not something one can move around.

Speaker 1: You see “its heaviness fixes it”, it’s actually it lies there. Yes, I actually don’t understand why, we’ll see. Here one sees that it stood earlier, and that it’s upright means that there is actually the weight of heaviness, but still it’s upright. It means less comfortable to walk up on the wall, but there must be the permanence.

It’s interesting, why by the ledge is it enough that one can give a jump up and walk up, and by the ladder one makes stringencies? I haven’t understood it so well. You would have thought that one needs to connect it with the wall, but at least that should be. And why is there a ledge which is much less comfortable than a ladder is already enough?

Speaker 2: Okay, it’s built. Yes, but it’s built in.

Speaker 1: It’s hard what can change a person. It can change the private domain to a public domain. Okay.

Then he says further what anything. The second ledge, even if one removes only one ledge, it becomes a public domain, out of a private domain.

Reeds – A Weak Partition

On the contrary, reeds. So this is when there is a ladder that goes on a wall that one can climb over. It happens that a person doesn’t have a proper wall, he only has a weak wall, reeds, something different from boards, so it seems, it’s not the same, it’s a weak thing. Reed stalks, in other words, a house of two courtyards, and there is a ladder, it doesn’t help. They don’t make one eruv together. Why? Because the power of the foot cannot ascend on a ladder because he has nothing on which to lean. A person cannot climb on reeds, he will fall down.

So, it seems that it was a common thing to hold reeds between the places for animals. He says, if it’s a hard thing, it’s boards that one somehow connected, it has the same law as a wall. But if it’s such a mushy thing, soft, the ladder doesn’t help, because one cannot go up on it, because it’s a great failure.

Discussion: Why Place a Ladder on Reeds?

Speaker 2: What I don’t understand, if it’s reeds, one can simply walk through.

Speaker 1: It must be that it’s a gate. But the gate was also, on the boards stood ten tefachim. Ten tefachim is quite high. You’re going to be very modest there, you’re going to climb up there. It’s a gate, it’s made so one shouldn’t cross over. In short, one doesn’t cross over.

Speaker 2: Hey, but you placed a…

Speaker 1: Because a ladder doesn’t help. Why did he place a ladder? There’s no point to the ladder, one can’t do anything with it. But the children had trouble, or he wants to make it into a private domain, he thinks he’ll place a ladder and it will help. He says that it doesn’t help, because the ladder only helps when it’s practically actually easy to cross over.

Speaker 2: Yes, he places a roof, and… how does it go? He places a roof?

Speaker 1: He places a ladder. But it doesn’t help. It doesn’t help, because one cannot climb, he says.

A Ladder in the Middle with Reeds on Both Sides

If there was a ladder… But the opposite, yes. Oh, again, if there was a ladder in the middle and reeds from here and from here, if however the ladder lies yes stable, it’s not that after going on the ladder you’ll have to climb on straw, but on the contrary, once you’re on the ladder you’re on the other side, then if they wish they make two eruvs, it’s an interesting language, I should have said “if they wish they make one eruv”, because two, the point is one can go both ways. Further, ah, then one can yes go on the ladder, the reeds don’t bother me, on the contrary, what did we just say, that means, ah, perhaps he says, it means the opposite, on the one hand the reeds do mean a partition, one can say that it makes two, but one won’t say that it makes two, since there is a ladder, one can cross over, the reeds are a weak partition, and there is a ladder, I know if the ladder nullifies the reeds, do you understand what I’m saying? It’s not a ladder that goes over the reeds, the reeds are before the ladder, but since the reeds are a weak partition, one can call…

If one wants one can… I mean the word here is that on the ladder one will be able to simply go up to the top of the ladder and climb over and cross, one will be able to. Unlike on a wall one cannot, one needs to have two ladders from both sides, but once it’s reeds, one will only climb a bit on the reeds, and one goes up on it and comes back down. One cannot climb when the ladder leans on it, but it seems that… one needs to know here the exact… No, one cannot climb, because he has nothing on which to lean.

In short, if one has found a way to make the ladder… I don’t understand. Normally the problem is that he doesn’t have what the ladder should lie on, because you’re going to lean the ladder on the reeds, it’s not serious, because it will give a push, the ladder will fall down. But if you have yes managed to make a ladder and it holds firm between the two sides of the reeds, one can go up.

Beginning of New Topic – A Ladder That One May Not Use

Now we’re going to learn about the ladder that we make, whether it must actually be permitted to cross over. Just as in all laws when we learn that one must do something, there always becomes a question, what is if one can do something practically, but the halacha doesn’t allow it, the Torah doesn’t allow it. One must always know what is the halacha about this. So one must know, if one has made a ladder that the halacha doesn’t allow, the Torah doesn’t allow crossing over, whether this is called a ladder.

He says, the answer is that it depends whether it’s a Torah prohibition or a Rabbinic one. If it’s a Rabbinic prohibition, then it’s called a kosher ladder. Why? Perhaps because eruv chatzeiros is Rabbinic, and the Rabbis are lenient on such a thing. Just as we had regarding which bread is kosher, there was also a Torah and Rabbinic distinction. One won’t be able to actually cross over, but it will mean that one can cross over. But if it’s a Torah prohibition, then it means that it’s not connected.

A Tree Next to the Wall

He says thus, if there was a tree next to the wall, which is adjacent to the wall, one took a tree, a living tree, yes, and one connected the tree, one climbs up on a tree, a tree has branches, one can climb up. And then, if most make one eruv, one can make one eruv. Why? Since it is a shevus prohibition that they decreed not to climb on a tree, we have learned that one may not use a tree on Shabbos, but this is only a shevus, shevus doesn’t bother us.

He says, it could be that this is a good explanation, that it goes out on Friday evening during twilight, when then we may indeed if it’s only Rabbinic, then Friday evening twilight establishes. It’s not necessarily because Friday evening twilight is relevant by the doorway, but when one saw that by the courtyard, even if it falls apart on Shabbos, it’s not necessarily the twilight. But… No, I mean I understand, because it’s Rabbinic. Yes, it doesn’t bother because not Rabbinic, one doesn’t make any… That means that it’s not connected. It is yes connected. Ah, you’re saying that it is yes connected. The explanation is that it’s not disconnected, that means that one can go.

An Ashera Next to the Wall

But it is forbidden to lean a ladder on the wall, a person will hold an ashera, a tree, one may not at all have an ashera tree in a courtyard. But here there was an ashera tree which is according to the law of the tree, yes, which we learned in… ashera in the Torah, and carries idolatry.

Speaker 2:

Right.

Speaker 1:

So, ah… ah, how does it go? And then one makes one eruv, that means outside the Land, according to the Torah that Rashi forbade in benefit, one sees that in general benefit prohibition is to climb on an ashera tree, that means climbing on an ashera tree.

And yes, it’s obvious, it means benefit from the tree, just like use of a tree on Shabbos, and therefore, it’s… it’s Rabbinic… then… so don’t do, that means it’s one courtyard, until one makes two eruvs.

Speaker 2:

Okay.

A Wall That Is Ten High — Reducing the Wall

Speaker 1:

Now one can further learn about the wall, that means, if one has learned that it must be ten tefachim, how one wants to make it smaller, then we will be able to make one eruv.

Speaker 2:

One can make one eruv.

Speaker 1:

Yes, one can make one eruv. One makes a wall smaller than ten.

Speaker 2:

Again?

Speaker 1:

Yes, one makes the wall smaller than ten, yes.

Speaker 2:

Aha.

Speaker 1:

So, a wall that is ten high and one comes to reduce it, that means he wants to make it smaller, he wants it less than ten. So the answer is that one can, but how much must one reduce? That means the entire, the entire wall to shave off? The answer is no, if there is in its length a reduction of four tefachim, they make one eruv, that means as long as there are four tefachim where there it is less than four – than ten tefachim, we can already make one eruv, apparently because one can cross over there, it’s like an opening.

Discussion: Demolishing Part of the Wall

Another… now there is a question thus, one is going to learn, one spoke about the next thing that we… that we learn is… that… ah, that in its length reduction means… no, it’s four tefachim of the wall, right?

Speaker 2:

Right.

Speaker 1:

The next question is, one is going to learn soon, that the wall itself is always a question of which courtyard it belongs to.

Speaker 2:

Ah.

Speaker 1:

So, demolishing part of the wall is now permitted, that means he is now breaking only a part of the wall, or in part of the thickness of the wall, I don’t know what… what’s wrong?

Speaker 2:

No, not clear, what does it help then?

Speaker 1:

I don’t hold with the reasoning. He says thus, namely, “the shorter side takes half the side”, the smaller one that has become less will belong to the courtyard there where it’s smaller. I understand, but why must one say thus? What does it help?

Speaker 2:

Translation

Because from that side it’s easy to go up there, it doesn’t hold from the other side.

Speaker 1:

I understand, but why? It doesn’t help. If one only reduced a part of the thickness of the wall (ovi hakostel), there is still a wall of ten tefachim, it doesn’t help you at all.

Speaker 2:

No, but from one side, there where one tore down, one can now easily go up. It becomes at least like it is. He can easily go up to the top of the wall, because there one removed it.

Speaker 1:

I hear. He didn’t say “some of the thickness of the wall (miktzas ovi hakostel)”. It’s very strange when the Gemara says things and one must insert other words in order to understand every point. I’m never happy with such things.

He says “the short side takes half a side (tzad hakatzar notel chatzi tzad)”. Where it is… I don’t understand why one must come to this. Where it’s low, it belongs to where it’s low, because one can use it. The rest of the high wall (she’ar hakostel hagavo’ah)… I don’t understand why one came to the thickness of the wall. Do you understand what I’m asking you? It’s not the same thing. But he made four tefachim, so there where it is so, it belongs to the courtyard where it’s low. The question is the wall…

Speaker 2:

But he broke the whole thing, so it’s the same for both sides. What does “its ends and partitions of the wall (ketzosav umechitzosav shel kostel)” mean? It’s not the question of how near the wall one may, it’s the question of this domain (reshus) or that domain. So one must find a way that for one domain no change happened, one side no change happened, but one side a change happened. That’s what he wants to say here, that for one side there’s now a smaller wall, because one can easily go up.

Speaker 1:

I hear. So “and the rest of the high wall between the two courtyards (ushe’ar hakostel hagavo’ah bein shnei hachatzerot)”, is between both. Okay.

A Breach in a Wall (Pirtzah Bakostel)

Speaker 1:

What happened if there was a breach in the wall? Right? Go. So essentially the law of a breach in every partition (mechitzah), if there was a breach up to ten amos (im haysah pirtzah ad eser amos), up to ten amos, one can make two eruvin. What does two eruvin mean? Perhaps even a doorway (pesach). You see here, a doorway is a law that one can, it’s the middle case. If it’s more than ten (yoser me’eser), a breach more than ten is not a doorway, it means no wall. Then they make one eruv (me’arvin eruv echad), as if one courtyard had two places that don’t normally have a wall, because it nullifies the wall.

And how does one reduce the breach? One makes a breach less than ten (oseh pirtzah pachot me’eser), Rebbi says he completed it to more than ten (Rebbi omer hishlimah leyoser me’eser), he wants to complete the breach so it should be more than ten and one should have to make one eruv, so he carved in the wall a height of ten tefachim, they make one eruv (chakak bakostel govah asarah tefachim, me’arvin eruv echad). He only needs ten tefachim, that means there can remain from above or from below, for example from above there can remain part of the wall, but as long as it has ten tefachim that’s breached, then it means it’s breached (nifrotz), and one must make one eruv.

But that’s only when there’s already a breach, there’s already a breach, he just wants to make it bigger so it should be called completely one domain. What if he wants from the outset to breach more than ten from corner to corner (porotz yoser me’eser mikeran lekeran)? He wants from the outset, then the height of the breach must be above (tzarich liheyos govah hapirtzah lema’alah), then it’s not enough that it’s only ten tefachim, he must completely destroy the entire wall up to the top.

Speaker 2:

Okay.

Summary: Laws of Walls and Windows

Speaker 1:

Until here we learned laws of walls. We’ve already learned laws of windows, and laws of walls, and all kinds of ways how one can cross a wall, a ladder (sulam), a platform (matzevah), a tree, etc. etc., or make smaller than ten tefachim. That’s basically the three ways how one can eliminate a wall, and that’s what we’ve learned until now.

A Trench Between Two Courtyards (Charitz Shebein Shtei Chatzerot)

Speaker 1:

Now we’re going to learn, just as we learn in all the laws of Shabbos, that there’s when one makes a domain that goes up, that’s like a wall, and there’s a domain that goes down, that’s a hole, a valley, like a trench (charitz). Yes, it’s such a difficult name for all valleys and for all trenches. Let’s learn about a trench that’s between two courtyards, whether it divides them, and which of the three cases, of the three laws, this is.

So, a trench between two courtyards (charitz shebein shtei chatzerot), a hole between two courtyards, so, it depends, just like all laws of domains, how big the hole is. If it’s deep ten and wide four or more (amok asarah verachav arba’ah o yoser), yes? It’s deep ten tefachim and it’s wide four tefachim or more than that, then it’s called a domain in itself (reshus bifnei atzmo), and then it divides, they make two eruvin (me’arvin shnei eruvin), one must make two eruvin, right? Less than this (pachot mikan), if it’s less than that, one must make one eruv, they make one and don’t make two (me’arvin echad ve’ein me’arvin shnayim).

Reducing the Trench

Now, the trench, what if one wants to make the trench smaller so one can make one eruv? It depends what one does it with. And if he reduced its depth with earth or pebbles (ve’im mi’et omko be’afar o vetzeruros), he puts in sand or little stones, then they make one and don’t make two (me’arvin echad ve’ein me’arvin shnayim). Why? Because ordinary earth and pebbles in the trench are nullified (shestam afar utzeruros shebacharitz mevutalin hen). When a person throws in little stones or sand into a trench, it truly becomes nullified (batel). Therefore it made the trench smaller, yes? Therefore one must make one eruv, because it’s no longer a partition, there’s nothing in between.

But if he filled it with straw or hay (aval im milo seben o kash), if he puts in straw – straw (teven) is part of the straw, hay (kash) is the other type – then they don’t reduce unless he nullifies (ein mema’atin ad sheyevatel), then he must directly say I hereby nullify the straw (hareini mevatel es hateven), because straw can be that it lies in the hole, and he’ll eat it, and it will remain with a hole. Okay, I mean that’s already a technical question. The point is, that ordinarily a person doesn’t nullify the straw to the hole, so there’s a hole of ten tefachim, right?

How else can one reduce? The previous problem that the hay will be so floppy and one will slip isn’t here, yes, because it fills a hole. Yes, yes, that’s only a problem when one wants to place a ladder. But by the ladder was that topic, right?

And likewise (vechen), the same thing, if he reduced its width (im mi’et rochbo), that means, one can also not only reduce the height, throw into the hole little stones or straw, he can reduce the width. If he reduced its width with a board or a reed that he placed lengthwise along the entire trench (im mi’et rochbo beluach o bekane shehishito be’orech kol hacharitz), he placed a piece of wood, a board (luach), a plank, or with a reed (o bekane), a stick, lengthwise along the entire trench (be’orech kol hacharitz), the whole thing, then further they make one and don’t make two (me’arvin echad ve’ein me’arvin shnayim), because it became less than four tefachim wide.

An Object That Can Be Moved on Shabbos (Davar Hanital BeShabbos)

Now, do you want to know, with what can one reduce this, right? That means, if one will be able to remove it – he places a board, or a table, or whatever, one can remove it on Shabbos – then in the middle of removing it it becomes again a partition. With any object that can be moved on Shabbos (bechol davar hanital beShabbos), it was a basket (sal), a basket for a bowl (sefel), the thing that touches a bowl. Not a bench (safsol), a bench is a… a bowl (sefel) is a…

Laws of Reducing a Partition – With Any Object That Can Be Moved on Shabbos

Now, do you want to know, with what can one reduce this? Right? That means, if one will be able to remove it, he places a board or a table or whatever, one can remove it on Shabbos, and with removing it there will again be a partition, with any object that can be moved on Shabbos (bechol davar hanital beShabbos). It was a basket, what is that, a bowl (sefel)? You want to say a bowl? Not a bench. A bowl is a bowl. Ah, some vessel, ah, that is movable on Shabbos, that they learned in the light objects whose work is permitted (devorim hakalim shemelachtam leheter).

Once one reduces with a tree, one may not reduce with it, that means, it doesn’t count. Unless he attached it to the ground with an attachment that’s possible to remove until he digs with a spade (ela im ken chibrah la’aretz chibur she’efshar leshamto ad sheyachpor bedeker). If one connects it so well, that one must dig a hole with a… with a spade (deker), a spade is a shovel. If one must dig a hole with a shovel, because that will be a labor of plowing (choresh), of building (boneh) or demolishing (soter) or plowing, then it’s called attached (mechubar), then it is indeed a reduction in this. Yes.

Discussion: An Object That Cannot Be Moved

And an object that cannot be moved (davar she’eino nital), what’s the difference here? Because it’s movable, therefore one may only if it’s attached because one will remove it. But if one places muktzeh because one won’t remove it, does it count as good? Ah no, muktzeh would be like an object that’s not a vessel for example, right? Something that is… that one cannot at all, not a vessel whose work is permitted (kli shemelachto leheter), but muktzeh because of itself (muktzeh machmas gufo), whatever. A piece of wood, we learned, a salted thing that is… one may not move it, and he won’t remove it on Shabbos. That’s about this, because it’s still part of the days now.

Law 14: A Board Over a Trench – Third Case

I mean, what if… what are we learning now? Ah, a new thing. That means, there’s a hole, and he wants to make such a bridge over it. So, that’s a board. So then it’s similar to the law of the wall with the ladder. That means, there’s a… then comes in the third case. That until now we learned that if it’s ten by ten (asarah al asarah), then one must make two but one doesn’t have to make one. And now one can learn a way that’s called like a doorway, that there is indeed a partition, there is indeed a divider between the two domains, but one can cross over.

It’s not a board that’s four wide and on its width four (luach sherocheiv arba’ah ve’al rochbo arba’ah), he also places here a width of four, but he places a wide board, one can walk across, just as we learned by the walls, a width of four which means that people can walk on it. So this is like a bridge over the hole, they make one if they want they make two (me’arvin echad im ratzu me’arvin shnayim). Then goes a case that one can, if one wants one can count it as one, and if not, it’s not.

Laws of Balconies (Gezuztraos)

The same thing is the law of a bridge is not only when there’s a hole, but even in general, any time one makes a bridge. It says like balconies (kegezuztraos), that means porches, yes? We’ll still learn later in Shabbos the language, other balconies, gezuztraos, whatever, in short a porch, one opposite the other (zo keneged zo), so if there is in it a board four tefachim wide or more, they make one eruv, and if they want they make two, this one for itself and this one for itself (im yesh bah luach sherachav arba’ah tefachim o yoser, me’arvin eruv echad, ve’im ratzu me’arvin shnayim, zeh le’atzmo vezeh le’atzmo). Right? Yes.

But by a balcony one must know that it’s called from the outset two porches, then begins the case that one can make what one wants. But if one was above the other one level, or one above the other, one higher than its companion (hayu zo lema’alah mizo achas bashaveh, o zo lema’alah mizo, achas gevohah mechavartah), that means even if it’s so, if there is between them less than three tefachim, they are like one balcony (im yesh beneihen pachot misheloshah tefachim, harei hen kegezuztra achas). Then if it’s less than three, you can’t say it’s at all other balconies, it’s at all the same, then they must make one eruv. But if there is between them three or more, they make this one for itself and this one for itself (im yesh beneihen sheloshah o yoser, me’arvin zeh le’atzmo vezeh le’atzmo), except if they make a bridge, yes? That’s the law of…

Summary: Three Cases of Division of Domains

So until here essentially we learned laws of division of domains, how it gets divided. We learned about a window, and we learned about a wall, and we learned about a hole. All these things have more or less three cases. That means, not all, a window… that means, all have the three, it depends on other things.

For example, a good window makes a unification, if they want (im ratzu), it depends if they want. And if not, one is stuck and makes two eruvin. A wall, a good wall makes that one must, but if there’s a way, yes, a good wall makes that one must divide, if it’s not a good wall means, how does it mean, then one must make one eruv, but if there’s a wall that there’s a way across, then one can do what one wants. And the same thing a trench, a good trench makes that one must make two, a weak trench makes that one must make one, and a trench with a bridge or two porches with a bridge, then means what one wants. Until here are the laws.

Law 15: Width of the Wall – To Whom Does the Wall Belong

Now we’re going to learn what is the law of the width of the wall. Right? To whom belongs the top of the partition? Right? Not from above, if it’s two courtyards, who will be able to use the wall, the surface of the wall itself? So. Yes, right? Yes.

A wall between two courtyards that is wide, and was ten tefachim high from this courtyard and level with the ground of the second courtyard (kostel shebein shtei chatzerot shehu rachav, vehayo gavo’ah asarah tefachim mechatzer zo veshaveh lekarke’a chatzer sheniyah). Let’s think a second, the wall, even if it’s a private domain in itself (reshus hayachid bifnei atzmo), that’s not a problem, if it means it belongs to one courtyard, the residents of that courtyard will work for us, right? It doesn’t stand to us that it’s an extra area. The question is only to whom, yes, it’s a private domain, it can’t, for example, we’re speaking in the case where one can’t, where it’s two courtyards, one can’t make an eruv for both.

If one can make an eruv for both, there’s no problem. If there are ladders for example, both will be able, because it’s a private domain. Both will be able, and it’s part of the whole big courtyard. But if it’s not, then one must know to which courtyard it belongs. Right? Yes.

The Principle: Easy Use (Tashmish Benachas)

So, basically the answer is, whoever can use it more easily, that’s the basic answer. So for example, the first case is, there’s a wall between two courtyards, a wide wall that one can use, one can walk on it, but from one courtyard it’s high, one must climb up more than ten tefachim, we learned that that means it’s hard to climb up. But from the other courtyard it’s level, that means the two courtyards lie on a hilly place, so on the other side one comes easier, so what the answer is, then it’s simple, they give its width to the residents of the courtyard that are level (nosnin rochbah livnei hechatzer sheshovlin), one gives the width to the courtyard where there isn’t a way of ten tefachim to climb.

The Acharonim distinguished, since its use is easy for these and its use is difficult for these (ho’il betashmisho benachas le’elu uvetashmisho bekoshi le’elu), it means one can use when it’s ten tefachim, but it’s a bit harder, it’s less pleasant. So they give it to those whose use of it is easy (nosnin oso le’elu shetashmisham bo benachas), one gives it to the one who is the user, he can use the width easily, it’s pleasant for him.

And Likewise a Trench

The same thing is not only by a wall, but also by a trench, the same thing. And likewise a trench between two courtyards (vechen charitz shebein shtei chatzerot), which is deep ten tefachim from the side of this courtyard (amok asarah tefachim mitzad chatzer zo), but level with the ground of the second courtyard (shaveh lekarke’a chatzer sheniyah), from the other side it’s level. And further, they give its width to the courtyard that is level, because its use is easy for this one and difficult for this one, they give it to those whose use of it is easy (nosnin rochbo lechatzer sheshovlin, lefi shetashmisho nachas lezeh vekoshi lezeh, nosnin oso le’elu shetashmisham bo benachas).

I mean that this is simply also so on weekdays, do you understand? Ah, someone must already fight. I mean there are the laws, there are the laws, I mean, in who can plant etc., such kinds of things. So those who are nearer, I mean you’ll learn somewhere in the south, yes.

Now one speaks regarding the laws of Shabbos, but the simple meaning is it’s also that, because those people can indeed be able to use on Shabbos. A whole year one must know what is the agreement between the two people. So the other, as you say, one must know in Choshen Mishpat what is the law.

Law 16: When No One Can Use Easily

Now so, there’s however a third case. There’s a way that no one can use it easily. Each one must exert himself a bit in order to use the width of the wall. Then what’s the answer? So, then the answer is that no one can use it. One must make an extra eruv. That means, one only makes, they can still use it, but it’s one courtyard that has one eruv.

If the wall between two courtyards was lower than the upper courtyard and higher than the lower courtyard (hayah hakostel shebein shtei chatzerot namuch min hechatzer ha’elyonah vegavo’ah min hechatzer hatachtonah), let’s say, it means perhaps level, I don’t know, but it’s too low from the higher one and too high from the lower one. The residents of the upper one use it by lowering (shevnei ha’elyonah mishtamshin bo al yedei hashalshul), they drag down things, they throw down by lowering or with a rope, I know, then they use it. And the residents of the lower one use it by throwing (uvnei hatachtonah mishtamshin bo al yedei hazerikah), they must throw up things. Then both are forbidden, or until both make one eruv (shneihen asurin, o ad sheye’arvu shteihen eruv echad). Both are forbidden until they make one eruv that includes both courtyards.

But if they didn’t make an eruv, they don’t bring in from this wall to the houses, and they don’t take out from the houses to this wall (aval im lo eirvu, ein machnisin mikostel zeh labatim, ve’ein motzi’in mibatim lekostel zeh), no one may use the domain. Why? Because this is a domain that’s not this one’s and not that one’s.

Discussion: The Wall as a Third Private Domain

Further it means how one carries through it isn’t a place that’s a private domain? Yes? The wall doesn’t mean its own private domain. It’s a third private domain, or a third one. It’s yes, it must be a wall, it must be a wall, not an exempt place (mekom patur). The wall is like a courtyard ten by four (chatzer dalet al asarah verachav arba’ah), and it’s like another domain, there’s no eruv with it. It’s like a courtyard between two houses where one didn’t make an eruv chatzerot. Another private domain that’s not part of the private domain, another private domain that has no eruv with the other private domain, or with the other courtyard.

Law 17: A Ruin Between Two Houses (Churbah Tzvishn Tzvei Batim)

Translation

Now, the same law, this is actually a continuation of the previous question, which is if there isn’t a wall but rather a ruin? We learned about a wall, we learned about a groove, and now we’re learning about a ruin. Two houses on both sides of a ruin, it’s a reshut hayachid (private domain), between the two houses there is a ruin, no one lives there, and this is a reshut hayachid. Yes? Then it’s further the same three cases basically, right? If there is one who has tashmisho benachat (comfortable use), it’s his. If there isn’t anyone who has tashmisho benachat, it’s forbidden for both until they make an eruv between them.

If both of them can use the ruin through throwing, then they are forbidden to each other, they prohibit each other, because throwing doesn’t mean tashmisho benachat, one must throw, so obviously they are forbidden until they make an eruv. If one doesn’t have tashmisho benachat, and the other can only use it through throwing from it, that means, no one can use it except through throwing, because it’s a ruin, and one can carry there.

Discussion: What Does “Through Throwing” Mean

Why should one carry? We don’t understand exactly why one can’t, why must one say throwing? Ah, he’s asking the question, good question. Yes, it means to say one can use it, not necessarily through throwing, one doesn’t ask necessarily through throwing. So says the Lechem Mishneh. Not a convenient way.

In short, if there is one who can use it benachat, but the other can only use it through throwing from it, for him it’s harder, he must go down deeper, there’s a difference in height. Then, the one who uses it shelo benachat (not comfortably) through throwing, it’s like the law that the one who can use it benachat, the ruin belongs to him.

Okay, now until here basically are all the laws of a courtyard where between them is something that divides it, and we’ve also learned what is the law of the place that divides, if there’s a way that it divides and there isn’t an eruv v’ichud (combination and unification) for both of them, who can use the middle place.

Now we learn a new law. I didn’t speak about this law in the introduction to the chapter, but it’s actually a completely new law as it were, which is somewhat a continuation so they placed it in this chapter, but it’s a nice interesting thing. I want to try to think what it means.

What it means is, that we learn that a courtyard, from the Torah all reshuyot hayachid (private domains) are all, every one that is enclosed by a partition one may carry. The Rabbis forbade it in a courtyard, right? Or reshut hayachid to reshut hayachid, as we noted, it’s actually not stated in the Torah, but we hold that it’s forbidden.

But there are situations where the Sages didn’t completely forbid it basically, that means even without an eruv. That means, there is a place that has a partition, it’s even in a certain way owned by more than one person, but despite all this the Sages didn’t forbid on the roofs and karpeifot (enclosures) that weren’t enclosed for dwelling, they didn’t forbid carrying inside. Yes? It’s so.

All the roofs of the city, even though one is high and one is low, that means it’s not one big partition, because one is higher and one is lower. And similarly all the karpeifot that were enclosed not for dwelling, that aren’t enclosed more than a beit sa’atayim (area of two se’ah), yes? A karpef we learned, if it’s more than a beit sa’atayim it becomes like a karmelit, but if it’s less, it’s a place, a roof is also a place that’s not for dwelling, one doesn’t live there, one uses it but doesn’t live there. And the same thing, and similarly the thickness of the walls between the courtyards, the thickness of the wall that we learned earlier, which doesn’t belong to anyone.

If the mavoy (alleyway) has a lechi or korah (beam), always, every mavoy that has a lechi or korah, that means there isn’t the rabbinic prohibition of carrying in a mavoy without a lechi or korah, but it doesn’t have an eruv, they are all one domain. All these are called, that means relative to each other they’re called one domain, and one may carry in all of them without an eruv vessels that rested in them. A vessel that was originally there erev Shabbat, it was there, one may move it from one karpef or one roof or one mavoy to another without an eruv.

But this is specifically vessels that rested in them, but not vessels that rested in the house. Not vessels that rested in the house one may not take out from there, because we said that the roofs with the houses are one courtyard. That means, in short, all places that are enclosed by a partition but not for dwelling, all are called like one dwelling, and one may carry from one to another, but only within the list of roofs and karpeifot.

Speaker 2: Roofs is yes an external dwelling.

Speaker 1: No, a roof is on top of the roof.

Speaker 2: Ah, below?

Speaker 1: Yes, now we’re talking about above, on the roof. The roofs of dwellings, it actually belongs, each roof belongs to the person who lives below. But one doesn’t use it. But it’s an area that wasn’t forbidden, on this one didn’t forbid. It’s not a place where one lives externally, it’s a place that… yes.

Law 19: How So — Example of Carrying Through Roofs and Courtyards

Speaker 1: How so? The Rambam gives an example. How so? Vessels that rested in the courtyard, whether the residents of the courtyard made an eruv or didn’t make an eruv, even if they didn’t make an eruv, it’s permitted to bring them up from the courtyard to the roof or to the top of the wall, and from the roof to another roof adjacent to it even if it’s higher than it at all, and from one roof to a second courtyard, and from the second courtyard to a third roof, and from the third courtyard to a third roof, and from the third roof to a mavoy, and from the mavoy to a fourth roof, until he passes it through the entire city through roofs.

As long as you don’t go in, the point is, as long as you don’t go into a house, which a house requires an eruv. A house without an eruv one may not carry to another place, even if it’s enclosed by a partition with everything. But as long as you only go in courtyards and mavoyot and roofs and karpeifot, which can you carry? Only when a vessel that didn’t come from a house.

Discussion: Dispute of Rishonim — Vessel That Rested in a House With an Eruv

Speaker 2: A Gemara, yes? One needs to know a Gemara.

Speaker 1: Okay, one needs another question, one needs to know a Gemara, if there is an eruv between that house and that courtyard. One needs to know, you understand, if there is yes an eruv, whether then one may from that courtyard use to move to the next courtyard.

Speaker 2: It was a place where it was already fit to be in the courtyard, because it’s already the same thing.

Speaker 1: Again?

Speaker 2: No, it means like it was already in the courtyard, which is already fit to be in the courtyard.

Speaker 1: The commentators here don’t know whether the Rambam means to say that if there is yes an eruv in the courtyard, then one may move from that house to the entire city as long as you go through a courtyard. It’s not agreed upon in the law, so say the Acharonim. Rashi says certainly that one may not, that specifically one may only carry the vessel that was originally in a courtyard. But a vessel that was originally in a house, even if one may carry from that house to the courtyard, Rashi doesn’t allow carrying through karpeifot. There are those who say that according to the Rambam one may yes, that therefore when the day became sanctified one may be lenient.

Anyway, this is the interesting law, that one can carry around in the entire city through roofs and courtyards, or roofs and karpeifot, or courtyards and karpeifot, or through all three, from this to that and from that to this. In short, all these things don’t prevent, provided, but in a house one may not, “provided that one doesn’t bring from this vessel into a house from the houses unless all the people of that place made one eruv”. To a house one may not enter except with an eruv, but without an eruv, courtyard and karpef, all these places that aren’t a house. In short, the entire decree that we learned that one may not carry in a permitted place, is only by a house when it starts from a house. If it starts from a courtyard, then this is yes permitted, the decree wasn’t made.

Law 20: Vessel That Rested in a House and Went Out to the Courtyard

Speaker 1: The Rambam says further, “And similarly if the vessel rested in a house and went out to the courtyard, one may not pass it to another courtyard”. Yes, we’ve already seen this same thing. That means, if the vessel was in the place that is forbidden in domain, that means it rested in a house and courtyard. If the vessel rested in a house and one took it out to a courtyard, “one may not pass it to another courtyard or to another roof or to the top of the wall or to a karpef, unless all the people of that place from which this vessel is taken out made one eruv”. That means, this is actually the law that we learned earlier, even a place that is ostensibly still a reshut hayachid, one may not, only if there is an eruv with the people to whom the karpef belongs.

Until here are the laws of karpeifot, all these places that weren’t decreed upon, were permitted with a bit to… yes, wonderful.

Law 21: Well Between Two Courtyards — Partition Ten Tefachim High

Speaker 1: Now one can learn it another way that one must make a partition, that means also relevant to the laws of an eruv, or the Mishnah about an eruv. We already learned in the laws of Shabbat about a well. A well that is outside, remember we learned that if it’s outside, if it belongs to one courtyard we learned, actually in the laws of Shabbat we learned when a well that for some reason means it belongs only to one courtyard or to one house, one may carry if one makes certain corrections, a partition, or a ziz, all these things.

Now we learn when it’s between two courtyards, there’s no reason to think it belongs only to one courtyard, because rabbinically, since the same decree of eruv one may not carry. Therefore one must make, one must divide the well somehow so that each one should be from his courtyard, from his domain. Because if not, the one who takes out water, he has as it were carried from one domain to another. From one courtyard, yes, one courtyard to another.

A well between two courtyards, a well that is between two courtyards, right? And there isn’t an eruv between the two courtyards, we learn then, one may not draw from it on Shabbat unless they made for it a partition ten tefachim high, one must make in the middle of the well a partition ten tefachim, so that each and every one rises and uses.

Even if both courtyards are completely, the well between two courtyards is literally in the middle of the wall between the two courtyards. But it’s called a well, it’s one whole thing. So when you go to take from the well, you also take part from the other thing. Although you take from your side, let’s say, yes, but the water is one everywhere. So therefore one may not take from that well except if one makes a partition in the middle of the well.

And we learned this in the laws of Shabbat already about this suspended partition, that it must be a tefach extra. Yes, if one lifts up the partition, if he made it above the water, if he makes the partition higher than the water, then at least a tefach of it must stick into the water, so it should divide in the water itself. It’s not enough that it looks like a partition, it must be truly a partition.

And conversely also the same thing, if he lifts it up higher than the water, a tefach must stick into the water, go down. If he made the entire partition in the water, if he makes it entirely in the water, then it must be noticeable, one should see it from outside. That means, the partition must be ten tefachim, it can be in the water, it can be higher than the water, but however it is, it must stick out. If he made the entire partition in the water, two tefachim of it must protrude upward so that there should be recognition of a domain for this one and a domain for that one. This is one solution, one can make a partition.

Law 22: Beam on the Opening of the Well

Speaker 1: There are other solutions. Another solution, one can make a beam. And similarly if he made on the opening of the well a beam four tefachim wide, if on the opening of the well one places a beam that is four tefachim wide, one doesn’t need any partition at all, then it’s still permitted. This one draws from the side of the beam and that one draws from its other side, the beam is like a sign between the two courtyards, and as if it separates this part from that part, as if the beam is like a sign. Even though the water is mixed below, from below it’s the same water, it’s a leniency that the Sages were lenient with water, with water the Sages were lenient, because people need to drink water on Shabbat, they were lenient even with such a beam.

Law 23: Well in a Path Between Two Courtyard Walls

Speaker 1: Now we’re going to learn a way that one doesn’t need any partition or anything. A well in a path between two courtyard walls, there are yes two walls, but it’s not in the middle of the two, there’s a path in between, and in between there’s a well. So even if it’s not separated from this wall four tefachim and from that wall four tefachim, what does that mean? In the laws of Shabbat we learned, if it’s close four tefachim it means it belongs to that one, and he can draw through a lechi with some recognition that he makes there. But if, even if it’s farther, both of them draw from it and don’t need recognition, they don’t need to make any sign.

Discussion: Why Doesn’t One Need Recognition by a Path

Speaker 2: Why? It means, we’re talking about two, in practice there is some eruv, right? Not an eruv, there is a partition, right? It’s not…

Speaker 1: No, it’s two separate courtyards. Yes, but I’m saying that, um, is the path a reshut hayachid or what is it? It’s a place between two reshut hayachid’s, because no one will carry from there.

Small Courtyard That Was Breached Completely to a Large Courtyard

Speaker 1: But if even if it’s farther, both of them draw from it, and they don’t need to extend zizin over it. They don’t need to make zizin. Why? Because you’re talking here about two… in practice, there is some eruv, right? Not an eruv, there is a partition, right? It’s two separate courtyards.

Speaker 2: Yes, but I’m saying that… is the path a reshut hayachid, or what is it?

Speaker 1: It’s a place between two reshut hayachid’s, because you won’t be able to carry from there, because they are two separate courtyards. The problem is only the eruv, I’m saying, right? It’s not the problem of an actual laws of Shabbat. It’s only a problem… you’re talking about a… there is a partition in the path. It could be that it’s a reshut hayachid, but it’s from one reshut hayachid to the other. The point is only the eruv. Both of them draw, and they don’t need to extend zizin over it. They don’t need to make zizin, which they would have needed if it’s a reshut hakarmelit or something like that. Why? Because they prohibit each other through the air. Since they don’t use the path except from the air, each one extends his bucket from his window and draws from the well, that doesn’t mean they both use it. It means through the air they use it. Therefore it doesn’t prohibit them. Prohibiting each other means the eruv of today. An eruv is only when both use the ground area, the ground of the domain. If they only use the air, it doesn’t prevent, and therefore one doesn’t need to do anything.

Speaker 2: Yes?

Speaker 1: Yes.

Moving to Cases of Breached and Fallen Wall

Speaker 1: Okay. Now we’re going to talk about all kinds of cases where something broke, and one needs to know what to do. What separated between the two courtyards broke.

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: Or on Shabbat, or erev Shabbat, what one needs to learn.

Speaker 2: Yes good.

Law 24: Small Courtyard That Was Breached to a Large One Erev Shabbat

Speaker 1: A small courtyard that was breached completely to a large courtyard, they nullify. A small courtyard that… what does it mean? It was… next to a large courtyard, not a courtyard that was together, a separate courtyard. There was a wall between them, and the wall broke, and now the small courtyard is completely exposed.

Speaker 2: Yes.

Speaker 1: The small one connected… now the small one is completely open to the large one. They make an eruv for themselves with the law of. The people of the large one can make an eruv for themselves. That means, this was erev Shabbat already the tragedy, the wall broke. So the people of the large one still have their own domain, they don’t have posts from here and from here. That means, they are larger. So from their side there are walls. From their point of view there are walls. Right. A very large opening.

Speaker 2: Even if it’s more than ten amot, isn’t it a breach?

Speaker 1: I don’t know. A simple opening is like a door. One asks that the things of ten amot… posts, how do I have posts here? Posts aren’t enough. Posts, here would have needed the laws of a breach, no?

Speaker 2: Ah, he says that this is talking about that the breach is actually less than ten amot.

Speaker 1: Ah, okay, let’s say. So, but the residents of the small courtyard may not, they are forbidden to carry out and move things into their courtyard until the residents of the large courtyard make an eruv. They can certainly make an eruv, what do I have here, a breach?

Discussion: Why Can’t the Small Courtyard Make an Eruv on Its Own?

Speaker 2: Why? Why can’t they rely on the eruv of the large courtyard? You’re saying that the large courtyard, that they have, so to speak, become nullified to the large courtyard, why do they need to make an eruv, make one eruv? I don’t understand.

Speaker 1: It says the dwellings of the large courtyard are considered to be in the small courtyard, but the dwellings of the small courtyard are not considered to be in the large courtyard. That means, the residents of the large courtyard may even carry in the small courtyard?

Speaker 2: Why can’t… It’s actually like this, the small courtyard can only rely on the large courtyard, because it doesn’t have any wall at all. It has no way to be able to carry except by carrying with the large one.

Speaker 1: He simply says that the large courtyard can make an eruv for itself. The point is that the large courtyard can make an eruv, because it still has all its doorposts, and therefore ultimately it also dwells in the small courtyard, because the small courtyard is now open to it. But it won’t be able to carry there, because it only made an eruv in its own courtyard.

Do you understand? I need to understand what the dwellings of the large courtyard are considered to be in the small courtyard accomplishes. I don’t see that it does anything. What does it give me? Do you understand the problem?

Speaker 2: It’s because they can make an eruv.

Speaker 1: I understand, but for that it’s enough to say what he says. He gives two reasons here: one, because it has an opening; second, because the dwelling of the large courtyard is considered to be in the small courtyard. That is, in short, the large courtyard, the small courtyard becomes nullified to the large courtyard. The large one also dwells in the small one, therefore it becomes the owner. But the dwelling of the small courtyard is not considered to be in the large courtyard, therefore they cannot. What? Therefore what? Something is still missing for me.

Speaker 2: The small courtyard can’t make an eruv for itself with it, because how will it carry? It doesn’t have any wall between its area and the… It won’t be able to carry in its area which is open to the large courtyard, because there’s no wall between them.

Speaker 1: The large courtyard has the option… the large courtyard has a right to dwell, they have importance as the residents in the small courtyard which is open to the small courtyard, and they have walls. Therefore they have the option either to make an eruv for themselves… ah, they need to make an eruv for themselves. They must make an eruv for themselves. Right.

That means, there is a rabbinic prohibition. Without making an eruv for themselves, what will happen? They won’t be allowed to carry simply in their own area, because… but they shouldn’t be allowed to carry even if they lock that off?

Speaker 2: Yes, certainly. If they were to stand and make an eruv for themselves.

Speaker 1: Yes, certainly. But he’s not making an eruv with the small courtyard.

Speaker 2: He doesn’t have to make an eruv with the small courtyard.

Speaker 1: Ah, he can. The point is, say, I don’t understand the Rambam’s reasons. The law I understand. In short, the law is clear that there is a rabbinic prohibition. The large courtyard can make one on its own, and it can make one with the small courtyard. The small courtyard doesn’t have the option to make one on its own, it must make one with the large one. It can’t make its own.

The language is a bit difficult, because the word is about the structure of the wall, I don’t understand how the importance stands here. But all the other commentators also found this difficult, so we can move on. The trouble of many is half a consolation, the consolation of fools. What is the dispute of the Geonim? That the trouble of many, we don’t understand the reason of the Rambam that he says. Okay.

Additional Explanation: The Large Courtyard Uses the Partition of the Small Courtyard

Speaker 2: In short, you want to say that it’s not just that… not like we said before, about a breach that is less than ten, and therefore it’s just called a breach. Perhaps the large courtyard actually uses the partition of the small courtyard, but it doesn’t matter. In a way they’re saying they can make an eruv on their own based on the fact that they rely on the partition of the small courtyard. Why? Because they are the large one. As opposed to the small one, they cannot.

Speaker 1: You mean the other side, the partition of… the other partition, not the one that was breached.

Speaker 2: Right, because their partition is breached.

Speaker 1: Ah… but he dwells there, as if they nullify him. But it doesn’t matter. Because he dwells, as if he dwells in the small courtyard. It doesn’t mean that the small courtyard dwells with him. He dwells with them, and they don’t dwell with him. He’s not there, he doesn’t exist. That’s what he says, he dwells with his people, not with him. They cancel him. They cancel him, they nullify him.

Law 25: If Part of Shabbat Was Permitted, All of It Is Permitted

The Opening or Window Was Closed on Shabbat

Speaker 1: Okay, so until now we learned when it was breached from before Shabbat, the law changes. But there is a novelty regarding the small and large courtyards. Now we’re going to learn what happens if the reality changed on Shabbat. Right?

He speaks of two courtyards that made an eruv together through an opening of eight. They used the permission of an opening or through a window. And the opening or window was closed on Shabbat. On Shabbat there came a… because there was a wind, it threw something into the window, now the window is blocked.

Speaker 2: Yes?

Speaker 1: Yes. So they only had… here there is a question, they only had an eruv together. Now they are no longer together, so seemingly neither of them has an eruv, right? No. He says a novelty like this, each one is permitted for itself. Each one… because the window they can’t, because there is no window. But each one for itself remains permitted. Since part of Shabbat was permitted, all of it is permitted. Such a law, that one eruv is enough, if part of Shabbat was permitted, all of it is permitted. We don’t say that in the middle of Shabbat two courtyards came into being and you don’t have an eruv, it came about in the middle of Shabbat, don’t carry. It already became one part, it became one unit.

The Wall Between Them Fell on Shabbat

Speaker 1: The same thing is reversed, they presumably made an eruv, they made an eruv, this one for itself and this one for itself. They made, didn’t use an opening, there was a wall, but in the middle the wall between them fell on Shabbat.

Speaker 2: Yes?

Speaker 1: So now they need to make one partition, it’s such a case without any wall, one must make one eruv, sorry. Nevertheless, these carry for themselves and these carry for themselves up to the place of the partition. It’s very interesting, it’s virtual, there’s no partition anymore, he may carry where the partition was, and these carry up to the place of the partition, the same thing. Why? Since part of Shabbat was permitted, all of it is permitted. And even if there were added to them, meaning new ones came, the other courtyard now came to dwell on Shabbat, one would seemingly need to make an eruv with them, it doesn’t matter, for residents who come on Shabbat do not prohibit. Here it says a bit like a reason, not just if part was permitted all is permitted, but the residents who come on Shabbat, meaning, for the previous case it’s not relevant, it became separate on Shabbat. But here, as if, let’s say, new people come on Shabbat, it doesn’t matter, new people who come on Shabbat don’t disturb, don’t invalidate the eruv.

Law 26: The Window Was Opened Inadvertently or by a Non-Jew

Speaker 1: Now, what is the reverse? That is, what is, sorry, it closed, he goes back to the previous case, there was a window, they made an eruv through a window or an opening, it closed, they may carry each one separately, but they may not carry between them. What if the window was opened and an opening was made inadvertently? Or a non-Jew made it with their knowledge, non-Jews with the knowledge of the non-Jews, one must say with their knowledge, because you need the Jews, seemingly it’s forbidden, because there is an act of work done on Shabbat, because from the work of a non-Jew, a non-Jew did a prohibited act for a Jew on Shabbat. But the non-Jew did it with knowledge, or inadvertently, one returns to carrying, that one may even carry between the windows.

Law 27: Two Ships

Speaker 1: And likewise the same thing, one needs the case, two ships or two courtyards side by side and they made an eruv, and ships is the same law, they haven’t yet seen the law, but two ships that are tied one to the other, it’s exactly like two courtyards, one can make one eruv. But afterwards they were separated, it is forbidden to carry from one to the other, even if a partition was placed, even if there is one partition between the two ships, but because the ships are two separate private domains. Right? That is, these are three cases that we haven’t actually learned until now. One must say like this, until the laws of ships, ships are two courtyards, let’s say, so how can one make them one eruv if they are tied together? If it’s the same law, if it became cut off they may not, but each one separately may. It returns and becomes valid inadvertently, it returns and is permitted, they may carry even one from the other.

The Law of Ships That Are Tied to Each Other

Right? That is, these are three cases we haven’t actually learned until now, one must say like this, the laws of ships.

Ships are two courtyards, let’s say, so how can one make them one eruv? If they are tied together. If they are, it’s the same law we say, if it became cut off they may not, but each one separately may. A courtyard that is not tied to the second, the courtyard is permitted, they may carry even one for the other.

Question: Why Does the Rambam Mention Ships Specifically Regarding Separation?

I don’t understand simply why he remembered to say the ships only regarding the question of separation, he could say another trillion laws about the ship, that it needs to be tied. But anyway, until now, there is on this, yes, this is the topic.

Conclusion

So, until here the laws of chapter 3, the laws of eruv chapter 3.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות עירובין פרק ג׳ – תמלול

סיכום השיעור 📋

סיכום פון פרק ג׳ – הלכות עירובין (רמב״ם)

הקדמה צום פרק

דער נושא פון פרק ג׳: ביז אהער (פרקים א׳-ב׳) האט מען גערעדט פון עירוב חצרות אינערהאלב איין חצר. פרק ג׳ באהאנדלט די שאלה: וואס איז דער דין ווען צוויי חצרות זענען סמוכות זו לזו – צו קען מען זיי פאראייניגן מיט איין עירוב, און וואס זענען די תנאים דערפאר?

די דריי מצבים

דער גאנצער פרק דרייט זיך ארום דריי מעגליכע הלכה-מצבים ביי צוויי סמוכות חצרות:

1. אינגאנצן צוויי חצרות – מען קען נישט מאכן איין עירוב פאר ביידע. יעדע חצר מאכט איר אייגענעם עירוב באזונדער. א שיתוף מבואות העלפט אויך נישט, ווייל דאס ברויט פון עירוב חצרות ווירקט נאר ווען ס׳איז איין חצר; דער איסור פון טראגן פון איין חצר אין אנדערן בלייבט בעשטיין.

2. אינגאנצן איין חצר – מען מוז מאכן איין עירוב פאר אלעמען צוזאמען. ס׳איז נישטא קיין „חצי עירוב” – אויב איין מענטש אין דער חצר איז נישט מערב, טאר קיינער נישט טראגן.

3. דער מיטלסטער מצב (רשות) – מען קען מאכן איין עירוב, אבער מען מוז נישט. ס׳איז תלוי אין דעם רצון פון די דיירים: ווילן זיי טראגן צווישן ביידע חצרות – מאכן זיי איין עירוב; ווילן זיי נישט – מאכט יעדע חצר באזונדער.

דער פרק רעדט הויפטזעכליך פון צוזאמנעמען צוויי חצרות, נישט פון צעטיילן איין חצר. שפעטער אין פרק (בערך פון הלכה ט״ז) קומט א נייע שאלה: וואס איז דער דין פון א שטח אינצווישן די צוויי חצרות – פאר וועמען באלאנגט ער? און אויך: וואס איז דער דין אויב אינמיטן שבת האט זיך עפעס געטוישט (מחיצה שנעשית בשבת).

הלכה א׳ – חלון שבין שתי חצרות

רמב״ם: חלון שבין שתי חצרות – אם יש בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן, והיתה קרובה לארץ בתוך עשרה טפחים – אפילו כולה למעלה מעשרה וקצתה בתוך עשרה, או כולה בתוך עשרה וקצתה למעלה מעשרה – אם רצו יושבי שתי החצרות לערב כולן עירוב אחד, הרשות בידם, ואין יוצא מחצר לחצר אלא דרך החלון שביניהם… ואם רצו, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן. היתה החלון פחות מארבעה, או שהיתה כולה למעלה מעשרה – מערבין שני עירובין ואין מערבין אחד.

פשט

א פענסטער צווישן צוויי חצרות קען זיי פאראייניגן פאר איין עירוב, אויב צוויי תנאים זענען מקויים: (א) די פענסטער איז מינדסטנס ד׳ על ד׳ טפחים, (ב) זי איז בתוך עשרה טפחים פון דער ערד (אפילו טיילווייז). ווען ביידע תנאים זענען דא – איז עס דער מיטלסטער מצב: רצו – מערבין אחד; רצו – מערבין שנים. ווען איינער פון די תנאים פעלט – מוזן זיי מאכן צוויי באזונדערע עירובין.

חידושים און הסברות

1. דער חלון מאכט נישט „איין חצר” ממש – אפילו א גרויסע, נידריגע פענסטער מאכט נישט אז ס׳איז ממש איין חצר (וואס וואלט מחייב געווען איין עירוב). ס׳בלייבט צוויי חצרות, נאר מען קען זיי פאראייניגן אויב מען וויל. דער סברא: א פענסטער וואס איז ד׳ על ד׳ און בתוך עשרה איז א „שערד ספעיס” וואס ביידע חצרות קענען באקוועם נוצן – מען קען אריבערפירן זאכן דורך דער פענסטער – אבער ס׳איז נאך אלץ צוויי באזונדערע רשויות.

2. „כולה למעלה מעשרה וקצתה בתוך עשרה” – „כולה” מיינט לכאורה רובה, ווייל „כולה וקצתה” איז א סתירה אויב מען נעמט עס ווערטליך. דאס הייסט: אפילו רוב פון דער פענסטער איז העכער פון צען טפחים, אבער א שטיקל דערגרייכט אין בתוך עשרה – איז גענוג.

3. פארוואס העלפט נישט שיתוף מבואות ווען ס׳איז ממש צוויי חצרות? שיתוף מבואות ווירקט נאר ווען מן התורה איז ס׳מותר (ס׳איז נישט כרמלית); דער עירוב חצרות מיט ברויט ווירקט נאר ווען ס׳איז באמת איין חצר. ווען ס׳איז ממש צוויי באזונדערע חצרות, בלייבט דער איסור פון טראגן פון איינס אין צווייטן, און דער ברויט-עירוב קען דאס נישט סאלווען. אבער – אויב ביידע חצרות זענען אין איין מבוי און מ׳האט שוין געמאכט א שיתוף מבואות, דארף מען נישט אנקומען צום חלון צו פארבינדן די חצרות. די גאנצע דיון וועגן חלון איז נאר באופן ווען ס׳איז נישטא קיין בעסערע עצה.

הלכה – חלון שבין שני בתים / בית לעלייה

רמב״ם: חלון שבין שני בתים – אפילו הוא למעלה מעשרה, ושיעורו בד׳ על ד׳. וכן חלון שבין בית לעלייה.

פשט

ביי א חלון צווישן צוויי בתים (נישט חצירות) דארף מען נאר דעם שיעור פון ד׳ על ד׳, אבער דער תנאי פון למטה מעשרה פאלט אוועק. דאס זעלבע ביי א חלון צווישן א בית און אן עלייה (צווייטער שטאק).

חידושים און הסברות

1. חילוק צווישן חצירות און בתים: צווישן צוויי חצירות דארף מען ביידע תנאים (ד׳ על ד׳ און למטה מעשרה). צווישן צוויי בתים אדער בית לעלייה דארף מען נאר דעם שיעור פון ד׳ על ד׳, אבער נישט דעם תנאי פון למטה מעשרה. דער סברא: צוויי בתים צוזאמענצוברענגען איז גרינגער ווי צוויי חצירות, ווייל בתים זענען שוין אויטאמאטיש נענטער — זיי זענען אין דער זעלבער חצר אדער אפילו אין דער זעלבער בנין.

2. חידוש פון בית ועלייה: אפילו צווישן אונטן און אויבן אין דער זעלבער בנין דארף מען אן עירוב חצירות ווען ס׳איז צוויי באזונדערע דירות (חלוק בדירה). א מענטש וואלט געטראכט אז אין איין בילדינג טאר מען פריי טראגן, אבער ס׳איז נישט אזוי — צוויי שטאקן מיט צוויי באזונדערע דיירים איז ווי צוויי רשויות היחיד.

3. [Digression: דיון וועגן דעם טעם פון דער גזירה ביי בית ועלייה] דער אריגינעלער טעם פון דער גזירה איז אז מ׳זאל נישט קומען צו טראגן פון רשות היחיד צו רשות הרבים, ווייל דער shared space (חצר) זעט אויס ווי רשות הרבים. אבער ביי בית ועלייה איז נישטא קיין shared space — מ׳טראגט דירעקט פון איין רשות היחיד צום אנדערן. ווי פאסט דער טעם? דער תירוץ: דער יסוד איז כל רשות היחיד שחולקין בדיורין — ווען צוויי באזונדערע מענטשן וואוינען, איז דאס אליין גענוג פאר דעם איסור, אפילו אן א shared space. די גזירה גייט ביז דארט אז צווישן יעדע צוויי באזונדערע רשויות היחיד מוז זיין אן עירוב חצירות. מ׳זאל נישט צופיל „stuck” זיין צו טעמים — חכמים האבן געזאגט דעם טעם אין אנהייב, אבער די הלכות גייען ווייטער אויך אויף קעיסעס וואו דער טעם פאסט נישט פונקט.

הלכה – חלון עגול

רמב״ם: דער שיעור פון ד׳ על ד׳ דארף נישט זיין דוקא סקווער — א רונדער (עגול) חלון איז אויך כשר, אבער ער מוז זיין גרויס גענוג אז מ׳קען אריינפיטן א ד׳ על ד׳ סקווער אינעווייניג.

פשט

א רונדער חלון איז כשר אויב ער איז גרויס גענוג אז א ריבוע פון ד׳ על ד׳ פאסט אריין אינעווייניג.

חידושים

דער עגול מוז זיין אביסל גרעסער ווי ד׳ על ד׳, ווייל מ׳רעכנט נישט דעם גאנצן ספעיס פון דעם קרייז, נאר דעם סקווער וואס פאסט אריין אינעווייניג. דאס איז פארבונדן מיט דעם כלל פון „מרובע בתוך עגול” — אזויווי ביי תחום שבת, נאר דארט איז עס פארקערט (עיגול בתוך מרובע, וואס מאכט עס גרעסער פון אויסן).

הלכה – כותל שבין שתי חצרות

רמב״ם: כותל שבין שתי חצרות, או מחיצה שבין שתי חצרות – דער דין ווענדט זיך אויף דער הויכקייט פון דער וואנט:

פחות מעשרה טפחים – מערבין יחד ואין מערבין שנים.

עשרה טפחים – מערבין שנים ואין מערבין אחד.

עשרה טפחים מיט א סולם/מציבה/זיז – אם רצו מערבין אחד, אם רצו מערבין שנים.

פשט

דריי קעיסעס:

פחות מעשרה טפחים – דאס איז נישט קיין ריכטיגע מחיצה, און ס׳איז ווי איין חצר — מ׳מוז מאכן איין עירוב.

עשרה טפחים – דאס איז א פולע מחיצה, און ס׳זענען צוויי באזונדערע חצרות — מ׳קען נישט מאכן איין עירוב.

מיט א סולם/מציבה/זיז – דער מיטלסטער מצב: אם רצו.

חידושים

דער כלל פון עשרה טפחים ווי א מחיצה איז דער זעלבער יסוד ווי אומעטום אין הלכות שבת. א „כותל” איז א קבוע׳דיגע שטיינערנע וואנט, א „מחיצה” איז אפשר עפעס מער טעמפּאראר (פייל, באקסן, אא״וו) — אבער דער דין איז דער זעלבער.

הלכה – סולם מכאן וסולם מכאן

רמב״ם: אויב צווישן צוויי חצרות איז דא א כותל, און פון ביידע זייטן שטייט א סולם (לייטער/טרעפ), רעכנט זיך עס ווי א פתח, און אם רצו מערבין אחד.

פשט

דער סולם מאכט עס מעגלעך אריבערצוגיין פון איין חצר צום צווייטן, און דעריבער ווערט עס באהאנדלט ווי א פתח אין דער כותל. דאס גיט נישט דעם דין פון „חצר אחת” ממש (ווי א כותל פחות מעשרה), נאר עס גיט דעם דין פון אם רצו מערבין אחד.

חידושים און הסברות

1. סולם זקוף הסמוך לכותל – אפילו ווען דער סולם שטייט גלייך (זוקף) אנגעלענט אויפ׳ן כותל, אזוי אז מ׳קען נישט ארויפגיין ביז מ׳שלעפט דעם אונטן אביסל אוועק פון דער וואנט (שאינו יכול לעלות בו עד שימשוך וירחיק תחתיו מן הכותל) – איז עס אויך מתיר. דער טעם: כיון דער סולם ליגט דארט דווקא פאר דעם צוועק, רעכנט זיך עס ווי א פתח.

2. לא הגיע ראש הסולם לראש הכותל – אפילו ווען דער סולם גרייכט נישט ביז אויבן פון דער כותל, אויב נשאר מבנין פחות משלשה טפחים – גילט דער דין פון לבוד, און דער סולם איז מתיר.

3. „זוקף לכותל” – פירוש: עס איז געווען א מחלוקת אין פארשטאנד: צי „זוקף לכותל” מיינט אז דער סולם ליגט ערגעץ אין דער נאנטקייט גרייט צום ברענגען, אדער עס מיינט ממש אז ער שטייט גלייך אנגעלענט אויפ׳ן כותל. דער מסקנא: זוקף לכותל מיינט אז ער שטייט גלייך אנגעלענט אויפ׳ן כותל – דער סולם איז פיזיש דארט, נאר ער איז נישט אין א שיפע פאזיציע צום קריכן. מ׳רעדט נישט פון ברענגען א סולם פון אנדערש וואו.

4. סולמות שאינן מכוונין זה כנגד זה – ווען דער כותל איז ברייט, און די צוויי סולמות (איינער פון יעדער זייט) זענען נישט מכוון זה כנגד זה:

אם היה הכותל רחב ד׳ טפחים – אפילו ווען די סולמות זענען ווייט איינער פון דעם אנדערן (איינער אין צפון, איינער אין דרום), אם רצו מערבין אחד. דער טעם: א כותל ד׳ טפחים ברייט איז גענוג אז א מענטש קען שפאצירן דערויף פון איין סולם צום צווייטן.

אם אין ברוחב הכותל ד׳ טפחים – דעמאלט מוז מען קוקן אויב די סולמות זענען נאנט: אם אין בין הסולמות שלשה טפחים – מערבין אחד (דורך לבוד). אם יש ביניהם שלשה – מערבין שנים.

חידוש: דא רעדט מען פון געבויטע סטעפס (נישט באוועגלעכע לייטערס), ווייל אויב מ׳קען דעם סולם רוקן, האט מען שוין פריער געלערנט אז אפילו „זוקף לכותל” איז מתיר. דער נייער דין איז נאר ביי פעסטע סולמות וואו מ׳קען זיי נישט באוועגן.

5. כבדו קובעו – דער שווערקייט פון דעם סולם איז וואס מאכט עס קבוע. מען דארף עס נישט פיזיש פארבינדן מיט דעם כותל, אבער עס מוז ממש דארט ליגן און נישט אוועקפליען.

הלכה – מציבה על גבי מציבה

רמב״ם: בונה מציבה על גבי מציבה בצד הכותל – מ׳בויט שטיין-טרעפלעך נעבן דער כותל כדי צו ממעט זיין די הויך פון דער כותל (אז עס זאל ווערן ווייניגער ווי עשרה טפחים):

אם יש בתחתונה ד׳ טפחים – ממעט, ווייל ד׳ על ד׳ איז א רשות בפני עצמו.

אפילו אין בתחתונה ד׳ טפחים, אבער אין בינה לבין העליונה שלשה – דורך לבוד ווערן זיי צוזאמענגערעכנט, און אויב צוזאמען זענען זיי ד׳ טפחים, איז עס אויך ממעט.

פשט

מציבות נעבן דער כותל מאכן דעם כותל עפעקטיוו נידריגער, אזוי אז מ׳קען אריבערגיין.

חידושים

1. וויאזוי צוויי מציבות ארבעטן צוזאמען: זיי ליגן אין קרעם (שטאפלפערמיג) – איינער שטעקט זיך ארויס מער צו איין זייט, דער צווייטער צו דער אנדערער זייט – און צוזאמען נעמען זיי אראפ פון דער הויך פון דער כותל.

2. חילוק צווישן מציבה און סולם: א מציבה איז בעסער ווי א סולם אין געוויסע הינזיכטן: ביי א סולם דארף דער ראש הסולם אנקומען ביז לבוד פון אויבן (פחות משלשה), אבער ביי א מציבה גענוגט עס אז מ׳ממעט דעם כותל צו ווייניגער ווי עשרה – דאס איז אסאך ווייניגער שטרענג. דער טעם: א מציבה איז באקוועם צו שטיין דערויף, עס ארבעט ווי א תקרה של כותל – עס מאכט ממש דעם כותל נידריגער.

3. דין „אם רצו” ביי מציבה לעומת כותל פחות מעשרה: ביי א כותל וואס איז ממש פחות מעשרה טפחים, איז דער דין אז מ׳מוז מערב זיין כאחד (ווייל עס איז ווי איין חצר). אבער ביי א כותל וואס איז עשרה טפחים נאר מ׳האט עס ממועט דורך מציבות – איז דער דין בלויז אם רצו מערבין אחד, ווי ביי א סולם/פתח. דער חילוק: א ממש נידריגע כותל איז ווי איין רשות; א כותל וואס איז ממועט דורך מציבות איז מער ווי א סולם/פתח – עס גיט א מעגלעכקייט אבער נישט א חיוב.

4. דער זעלבער דין ביי א טרעפ פון האלץ – דער דין איז דער זעלבער אויב מ׳לייגט א טרעפ פון האלץ (נישט נאר שטיין), ווייטער דארף עס זיין ד׳ טפחים אדער הכשר ד׳ טפחים.

הלכה – זיז (בליטה) באמצע דעם כותל

רמב״ם: א כותל גבוה (מינדסטנס עשרה טפחים) צווישן צוויי חצרות, און עס שטעקט ארויס א זיז (בליטה/לענדינג) באמצע דעם כותל.

פשט

דער זיז דינט ווי א מיטל צו ממעט זיין די עפעקטיווע הויך פון דעם כותל, אזוי אז מען זאל קענען אריבערגיין פון איין חצר צום צווייטן.

חידושים

1. ערשטער אופן – זיז מיט סולם: אויב פון דעם זיז ביז ראש הכותל איז פחות מעשרה טפחים, שטעלט מען א סולם פון דער ערד ביז צום זיז. דער סולם העלפט אריבערקומען דעם אונטערשטן טייל, און דער אויבערשטער טייל (פחות מעשרה) איז גרינג גענוג אריבערצוגיין. דעמאלט מערבין אחד אם רצו. אבער – דער סולם מוז שטיין ממש לפני הזיז (דירעקט אונטער דעם זיז), נישט בצד הזיז (אויף דער זייט). אויב דער סולם שטייט אין דער זייט, אינו מועיל.

2. צווייטער אופן – זיז אָן סולם (כותל פון 19 טפחים): ביי א כותל פון ניינצן טפחים, שטעקט מען ארויס איין זיז באמצע. דאס צעטיילט דעם כותל אין צוויי טיילן פון ניין-און-א-האלב טפחים יעדער – ביידע פחות מעשרה. מען קען געבן א שפרינג ארויף אויפן זיז, און פון זיז ביז ראש הכותל איז אויך פחות מעשרה. חידוש: דא דארף מען גאר נישט קיין סולם – דער זיז אליין איז גענוג, ווייל ביידע חלקים זענען פחות מעשרה. רש״י שרייבט: „מזה לצד זה פחות מעשרה.”

3. דריטער אופן – צוויי זיזין (כותל פון 20 טפחים): ביי א כותל פון צוואנציג טפחים קען מען נישט מיט איין זיז, ווייל יעדער טייל וועט זיין צען טפחים. דעריבער דארף מען שני זיזין זה שלא כנגד זה – נישט איינס אויף טאפ פון דעם אנדערן, נאר אפגעזעצט ווי סטעפס (אזוי ווי מען קריכט אויף ביימער). דער תנאי: פון ערד ביז אונטערשטן זיז – פחות מעשרה, פון אויבערשטן זיז ביז ראש הכותל – פחות מעשרה, און צווישן די צוויי זיזין קען מען גרינג קריכן.

4. פארוואס איז א זיז גענוג אָן קביעות, אבער א סולם דארף קביעות? א זיז איז אריינגעבויט אין דעם כותל – עס איז שווער צו טוישן, עס קען נישט אוועקגיין. א סולם אבער איז א באוועגליכע זאך, דעריבער דארף עס קביעות. דער כובד (שווערקייט) פון דעם סולם איז וואס מאכט עס קבוע – „כבדו קובעו.”

הלכה – דקל (פאלמע-בוים) אנשטאט א סולם

רמב״ם: דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ – מען האט געשניטן א דקל און עס אנגעלייגט צווישן דער ערד און ראש הכותל – מערבין אחד אם רצו.

פשט

א דקל וואס ליגט אנגעלייגט אויפ׳ן כותל דינט ווי א סולם.

חידושים

– א דקל איז נישט ממש א סולם, נאר א שטיק האלץ, אבער עס איז באקוועמער צו וואקן דערויף ווייל עס איז לאנג, ברייט, און מען קען זיך גרינגער אנכאפן.

ואחד צריך לקבוע – מען דארף נישט דעם דקל קבוע מאכן (אנקאנעקטן). עס איז גענוג אז עס ליגט דארט.

וכן סולם – כבדו קובעו – ביי א סולם אויך, דער שווערקייט אליין מאכט עס קבוע.

הלכה – אילן (לעבעדיגער בוים) בצד הכותל

רמב״ם: אויב א לעבעדיגער בוים שטייט לעבן דער וואנט און מ׳קען דורך אים ארויפקריכן, איז מערבין אחד.

פשט

א לעבעדיגער בוים ווירקט ווי א סולם, אע״פ אז ס׳איז אסור מדרבנן צו נוצן א בוים אום שבת (השתמשות באילן).

חידושים

1. דער איסור פון השתמשות באילן בשבת איז נאר א איסור שבות (מדרבנן), און א שבות שטערט נישט. דער כלל איז אזוי ווי ביי ברויט פאר עירוב — וואו מ׳האט אויך מחלק געווען צווישן דאורייתא און דרבנן.

2. אשרה בוים (עבודה זרה): אויב דער בוים איז אן אשרה וואס איז אסור בהנאה מדאורייתא (בחוץ לארץ לויט שיטת רש״י), דעמאלטס קען מען נישט מאכן איין עירוב — מ׳מוז מאכן צוויי עירובין. דער חידוש איז אז ארויפקריכן אויף אן אשרה בוים הייסט הנאה פון דער בוים, פונקט ווי השתמשות באילן בשבת.

3. [Digression: בין השמשות] עס ווערט דערמאנט אז אפשר דער טעם פארוואס א שבות שטערט נישט איז ווייל בין השמשות ערב שבת (ווען דער עירוב קונה) איז מען מיקל אויף דרבנן׳ס. אבער עס ווערט אויך באמערקט אז ביי חצר האט מען געזען אז אפילו ווען עפעס צעפאלט אום שבת, איז עס נישט דווקא תלוי אין בין השמשות.

הלכה – קשין (שטרוי-וואנט)

רמב״ם: קשין (שטרוי) צווישן צוויי חצרות – אפילו מיט א סולם, אין מערבין יחד, ווייל שאין כח הרגל עולה בסולם לפי שאין לו על מה שיסמוך – מען קען נישט קריכן אויף קשין, דער סולם האט נישט אויף וואס זיך אנצולייגן.

פשט

א מחיצה פון שטרוי איז צו שוואך פאר א סולם – דער סולם גייט אראפפאלן.

חידושים

1. חילוק צווישן קשין און מדביין: מדביין (א פעסטערע מחיצה) וואס איז מחובר האט דין ווי א כותל, אבער קשין איז צו שוואך.

2. קשיא: אויב קשין איז נאר שטרוי, קען מען דאך סתם שפאצירן דורך? עס מוז זיין אז עס רעדט זיך פון א געיט (פענס) פון עשרה טפחים הויך, וואס איז גאנץ הויך, אבער עס איז צו שוואך פאר א סולם.

3. היה סולם באמצע וקשין מכאן ומכאן: אויב דער סולם שטייט סטאביל באמצע און קשין זענען פון ביידע זייטן – אם רצו מערבין שנים (מיינט: מען קען ביידע וועגן – אדער צוויי אדער איינס). דער סולם מוז זיך פעסט האלטן – נישט אנגעלייגט אויף די קש (וואס וועט אראפפאלן), נאר פעסט שטייענדיג צווישן ביידע זייטן. חידוש אין לשון: „מערבין שנים” מיינט אייגנטלעך אז מען קען ביידע וועגן, נישט אז מען מוז צוויי.

הלכה – כותל גבוה עשרה: ממעט זיין

רמב״ם: אם יש באורכה מיעוט ד׳ טפחים — אזוי לאנג ווי עס איז דא א שטח פון 4 טפחים וואו די כותל איז ווייניגער ווי עשרה טפחים, קען מען מאכן איין עירוב, ווייל דאס איז ווי א פתח.

חידושים

1. סתירת מקצת הכותל — „צד הקצר נוטל חצי צד”: ווען מ׳ברעכט נאר א חלק פון דער עובי (דיקייט) פון דער כותל, ווערט עס א שאלה: פאר וועלכע חצר באלאנגט די כותל? דער כלל: פון די זייט וואו ס׳איז נידעריגער (וואו מ׳האט אראפגענומען), קען מען גרינג ארויפגיין — דעריבער באלאנגט יענע זייט פון דער כותל פאר יענעם חצר. ושאר הכותל הגבוה בלייבט צווישן ביידע חצרות.

2. קשיא: פארוואס העלפט עס אראפצונעמען נאר א חלק פון דער עובי? ס׳איז דאך נאך דא א כותל עשרה טפחים! דער תירוץ: פון איין זייט קען מען יעצט גרינג ארויפגיין ביז דער טאפ, ווייל דארט האט מען אראפגענומען — אזוי אז פאר איין חצר איז געשען א שינוי, אבער פאר דער אנדערער זייט בלייבט עס אומגעענדערט. (דער לומד איז נישט צופרידן מיט דעם תירוץ — ווען מ׳דארף אריינלייגן ווערטער וואס שטייען נישט בפירוש.)

הלכה – פרצה אין דער כותל

רמב״ם: אם היתה פרצה עד עשר אמות — ביז 10 אמות איז עס א פתח, מ׳קען מאכן צוויי עירובין (אדער איינס). יתר מעשר — מער ווי 10 אמות איז מבטל די וואנט, מ׳מוז מאכן איין עירוב.

חידושים

1. רבי׳ס שיטה — השלימה ליתר מעשר: ווען מ׳וויל פארגרעסערן אן עקזיסטירנדע פרצה אז ס׳זאל זיין מער ווי 10 אמות (כדי מ׳זאל מוזן מאכן איין עירוב), איז גענוג חוקק בכותל גובה עשרה טפחים — ער דארף נאר 10 טפחים הויך אויסהאקן, נישט ביז דער טאפ. עס קען בלייבן א חלק כותל פון אויבן אדער אונטן.

2. לכתחילה פורץ יתר מעשר מקרן לקרן: אויב מ׳וויל לכתחילה ברעכן מער ווי 10 אמות (נישט פארגרעסערן אן עקזיסטירנדע פרצה), דעמאלטס מוז ער צושטערן די גאנצע הויך פון דער כותל ביז דער טאפ — 10 טפחים אליין איז נישט גענוג.

הלכה – חריץ שבין שתי חצרות

רמב״ם: א לאך/גראבן צווישן צוויי חצרות — עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר — עס איז א רשות בפני עצמו, מ׳מוז מאכן צוויי עירובין. פחות מכאן — מערבין אחד.

פשט

דער חריץ איז דער אנדערער צד פון מחיצה — נישט ארויף נאר אראפ. א חריץ עמוק עשרה ורחב ד׳ צעטיילט צוויי חצרות.

חידושים

1. ממעט זיין עומק מיט עפר/צרורות: אויב מ׳ווארפט אריין זאמד אדער שטיינדעלעך, איז סתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן — זיי ווערן אויטאמאטיש בטל צום חריץ, דער חריץ ווערט קלענער, און מ׳מוז מאכן איין עירוב.

2. תבן או קש (שטרוי): ביי שטרוי איז אנדערש — אין ממעטין עד שיבטל — מ׳מוז בפירוש זאגן „הריני מבטל את התבן.” דער טעם: שטרוי קען דער מענטש אוועקנעמען (צ.ב. פאר בהמות צו עסן), און עס וועט צוריק בלייבן א לאך פון עשרה טפחים. בסתם איז א מענטש נישט מבטל שטרוי צום לאך.

3. חילוק פון לייטער: דער פריערדיגער פראבלעם מיט קש ביי א סולם (אז עס איז פלאפי און מ׳גליטשט זיך אויס) איז נישט שייך ביי א חריץ — ווייל דא פילט מען אן א לאך, מ׳דארף נישט ארויפקריכן.

4. ממעט זיין רוחב מיט לוח/קנה: מ׳קען אויך ממעט זיין די ברייטקייט פון חריץ — בלוח או בקנה שהשיטו באורך כל החריץ — א ברעט אדער שטעקן וואס גייט די גאנצע לענג פון חריץ, מאכט עס ווייניגער ווי 4 טפחים ברייט, און דעמאלטס מערבין אחד.

הלכה – מיעוט מחיצה מיט דבר הניטל בשבת

רמב״ם: מען קען ממעט זיין א מחיצה (למשל א בוים עשרה טפחים) דורך אוועקלייגן א ברעט אדער א כלי — בכל דבר הניטל בשבת (א כלי שמלאכתו להיתר, ווי א ספל/שיסל). אבער נאר אויב דער זאך איז מחובר לארץ חיבור שאפשר לשמטו עד שיחפור בדקר — ד.ה. אזוי גוט פארבונדן אז מען דארף א שאוול צו אוועקנעמען (וואס איז א מלאכה פון חורש/בונה/סותר), דעמאלטס ציילט עס אלס מיעוט.

פשט

א דבר שניטל בשבת קען ממעט זיין נאר ווען ער איז שטארק מחובר. א מוקצה (דבר שאינו ניטל בשבת, ווי א שטיק האלץ אדער א מליח) — ווייל מען גייט עס נישט אוועקנעמען שבת, ציילט עס אלס מיעוט אפילו אן חיבור לארץ.

חידושים

דער חילוק צווישן דבר הניטל בשבת און דבר שאינו ניטל: ביי א דבר הניטל בשבת איז דא א חשש אז מען וועט עס אוועקנעמען און די מחיצה וועט צוריקקומען, דעריבער דארף מען חיבור לארץ. ביי מוקצה מחמת גופו (נישט סתם כלי שמלאכתו לאיסור, נאר ממש מוקצה) — ווייל מען גייט עס נישט אוועקנעמען, ציילט עס אויך אן חיבור.

הלכה – לוח רחב ד׳ טפחים איבער א חריץ (ברידזש)

רמב״ם: ווען עס איז דא א חריץ צווישן צוויי חצרות, און מען לייגט א לוח שרחבו ארבעה טפחים אריבער — דאס פונקציאנירט ווי א ברידזש, און דעמאלטס מערבין אחד, אם רצו מערבין שנים.

פשט

דאס איז די דריטע קעיס ביי חריץ: (1) גוטע מחיצה = מוז צוויי עירובין; (2) שוואכע מחיצה = מוז איין עירוב; (3) מחיצה מיט מעבר (ברידזש) = אם רצו.

חידושים

דער שיעור ברידזש איז רוחב ארבעה טפחים — אזוי ווי ביי כותלים, וואס מענטשן קענען שפאצירן דערויף. דאס איז פאראלעל צום דין פון א כותל מיט א סולם — ביידע שאפן א מעבר וואס מאכט „אם רצו.”

סיסטעמאטישע צוזאמענפאסונג: דריי סטרוקטורן — כותל, חריץ, חלון

אלע דריי סטרוקטורן (חלון, כותל, חריץ) האבן דריי קעיסעס:

1. גוטע מחיצה/חילוק = מוז מאכן צוויי עירובין (כותל עשרה, חריץ עשרה, חלון וואס איז נישט כשר).

2. שוואכע מחיצה = מוז מאכן איין עירוב (כותל פחות מעשרה, חריץ פחות מעשרה).

3. מחיצה מיט מעבר (סולם, ברידזש, כשר׳ע חלון) = אם רצו מערבין אחד, אם רצו מערבין שנים.

הלכה – גזוזטראות (באלקאנען) זו כנגד זו

רמב״ם: גזוזטראות זו כנגד זו — אם יש בה לוח שרחב ארבעה טפחים או יותר, מערבין עירוב אחד, ואם רצו מערבין שנים. אבער אם היו זו למעלה מזו: אם יש ביניהן פחות משלשה טפחים — הרי הן כגזוזטרא אחת (מוזן מאכן איין עירוב). אם יש ביניהן שלשה או יותר — מערבין זה לעצמו וזה לעצמו (חוץ אויב זיי מאכן א ברידזש).

חידושים

ביי פחות משלשה טפחים ווערט לבוד — ס׳איז ווי איין גזוזטרא, קען מען נישט זאגן אז ס׳איז צוויי באזונדערע, דעריבער מוזן זיי מאכן איין עירוב.

הלכה – רוחב הכותל: וועמען באלאנגט דער כותל

רמב״ם: כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב, והיו גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושוה לקרקע חצר שנייה — נותנין רחבה לבני החצר ששוין. הואיל ותשמישו בנחת לאלו ובתשמישו בקושי לאלו — נותנין אותו לאלו שתשמישן בו בנחת.

פשט

ביי א ברייטע כותל צווישן צוויי חצרות אויף א בארגיגע פלאץ — פון איין זייט איז עס הויך צען טפחים (שווער צו ניצן), פון אנדערע זייט גלייך (גרינג צו ניצן). דער כלל: מען געט עס פאר דעם וואס קען עס ניצן בנחת.

חידושים

1. דער כותל איז א רשות היחיד בפני עצמו (רחב ד׳ וגבוה י׳), אבער דאס איז נישט א פראבלעם — ווייל אויב ער באלאנגט צו איין חצר, ארבעטן די איינוואוינער פון יענע חצר פאר דעם כותל דורך זייער עירוב. ס׳איז נישט קיין עקסטערע שטח, נאר א טייל פון זייער רשות.

2. דאס איז נישט נאר א דין פון שבת — אויך בימות החול דארף מען וויסן וועמען באלאנגט דער כותל (חושן משפט הלכות), ווער קען איינפלאנצן וכו׳. אבער לגבי הלכות שבת איז דער כלל: תשמיש בנחת באשטימט.

הלכה – וכן חריץ

רמב״ם: וכן חריץ שבין שתי חצרות שהוא עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו אבל שוה לקרקע חצר שנייה — נותנין רחבו לחצר ששוין, לפי שתשמישו נחת לזה וקושי לזה.

פשט

דער זעלבער דין ווי ביי כותל — דער חריץ באלאנגט צו דעם וואס קען עס ניצן בנחת.

הלכה – ווען קיינער קען נישט ניצן בנחת

רמב״ם: היה הכותל שבין שתי חצרות נמוך מן החצר העליונה וגבוה מן החצר התחתונה — שבני העליונה משתמשין בו על ידי השלשול, ובני התחתונה משתמשין בו על ידי הזריקה — שניהן אסורין, עד שיערבו שתיהן עירוב אחד. אבל אם לא עירבו, אין מכניסין מכותל זה לבתים ואין מוציאין מבתים לכותל זה.

פשט

ווען ביידע חצרות קענען נאר ניצן דעם כותל מיט שוועריגקייט (איינער דורך אראפלאזן, אנדערער דורך ארויפווארפן) — קיינער באקומט עס, און ביידע זענען אסור ביז זיי מאכן איין עירוב צוזאמען.

חידושים

דער כותל ווערט א דריטע רשות היחיד — ער איז רחב ד׳ וגבוה י׳, אלזא א רשות היחיד בפני עצמו, אבער אן עירוב מיט קיין חצר. דאס איז אזוי ווי א חצר צווישן צוויי בתים וואו מען האט נישט געמאכט קיין עירוב חצרות — מען טאר נישט טראגן אהין אדער פון דארט.

הלכה – חורבה צווישן צוויי בתים

רמב״ם: שני בתים משני צדי חורבה, רשות היחיד — צווישן צוויי הייזער איז א חורבה וואס איז א רשות היחיד. דריי קעיסעס:

1. אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה על ידי זריקה (ביידע נאר דורך ווארפן) — אסורין זה בזה, אוסרין זה על זה ביז זיי מאכן אן עירוב.

2. אם תשמישו לזה בנחת, והאחר אינו יכול להשתמש אלא על ידי זריקה — דער וואס קען ניצן בנחת באקומט די חורבה.

3. [אימפליציט: אויב ביידע בנחת — אם רצו.]

חידושים

לחם משנה: „על ידי זריקה” מיינט נישט דוקא ווארפן — עס מיינט סתם א נישט-באקוועמע וועג צו ניצן. דער לחם משנה פרעגט: ביי א חורבה, פארוואס זאל מען דוקא ווארפן, מען קען דאך אריינגיין? תירוץ: עס רעדט פון א חילוק אין דערהייט — איינער דארף אראפגיין טיפער, דעריבער איז עס נישט בנחת.

הלכה – גגות, קרפיפות, מבואות, כתלים — כולן רשות אחת

רמב״ם: כל גגות העיר, אף על פי שהן זה גבוה וזה נמוך, וכן כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין מוקפין יותר מבית סאתים, וכן עובי הכותלים שבין החצרות — אם המבוי יש לו לחי או קורה, כולן רשות אחת, ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית.

פשט

מדאורייתא איז יעדע מקום מוקף מחיצה א רשות היחיד און מ׳מעג טראגן. די רבנן האבן געאסר׳ט טראגן פון רשות היחיד לרשות היחיד אן עירוב. אבער ביי געוויסע פלעצער — גגות, קרפיפות (שהוקפו שלא לדירה ואינן יותר מבית סאתים), עובי הכותלים, און מבואות מיט לחי או קורה — האבן חכמים נישט געאסר׳ט. מ׳מעג מטלטל זיין פון איינעם צום צווייטן אן עירוב, אבער נאר כלים וואס האבן שבת׳דיג דארט (נישט כלים וואס קומען פון א בית).

חידושים

1. יסוד ההלכה — גזירת חכמים נוגע נאר בתים: די גאנצע גזירה פון עירוב איז בעיקר אויף בת

ים. פלעצער וואס זענען מוקף מחיצה אבער נישט מקומות דירה — ווי גגות (דער דאך פון א הויז, וואס מ׳נוצט אבער מ׳וואוינט נישט דארט), קרפיפות שלא הוקפו לדירה, עובי הכותלים, מבואות — האבן חכמים נישט גוזר געווען. דאס הייסט, אלע פלעצער וואס זענען נישט קיין בית הייסן רעלאטיוו צו איינאנדער „רשות אחת” און מ׳מעג מטלטל זיין צווישן זיי.

2. דער חילוק צווישן כלים ששבתו בתוכן און כלים ששבתו בבית: דער עיקר חידוש איז אז נאר כלים וואס האבן שבת׳דיג אין די גגות/קרפיפות/מבואות מעג מען רוקן פון איינעם צום צווייטן. כלים וואס קומען פון א בית — אפילו מ׳האט זיי שוין ארויסגעטראגן צו א חצר — טאר מען נישט ווייטער רוקן צו אן אנדער חצר, גג, כותל, אדער קרפף, סיידן אלע אנשי המקום האבן געמאכט עירוב אחד.

הלכה – כיצד: דוגמא פון טלטול דורך גגות וחצרות

רמב״ם: כיצד? כלים ששבתו בתוך החצר, בין עירבו יושבי החצר בין לא עירבו, מותר להעלותן מן החצר לגג או לראש הכותל, ומן הגג לגג אחר הסמוך לו אפילו גבוה ממנו כל שהוא, ומן הגג האחד לחצר השניה, ומן החצר השניה לגג שלישי… עד שיעבירנו כל המדינה כולה דרך גגות.

פשט

מ׳קען א כלי וואס איז געווען אין א חצר ארומטראגן דורך די גאנצע שטאט — דורך גגות, חצרות, קרפיפות, מבואות, כתלים — אזוי לאנג מ׳גייט נישט אריין אין א בית.

חידושים

מחלוקת ראשונים בנוגע כלי ששבת בבית מיט עירוב: אויב ס׳איז דא א עירוב צווישן א בית און זיין חצר, צו מעג מען דעמאלטס נעמען א כלי פון בית דורך חצר און ווייטער רוקן צו אנדערע קרפיפות/גגות? רש״י זאגט אז מ׳טאר נישט — דווקא כלים וואס זענען לכתחילה געווען אין א חצר (נישט אין א בית) מעג מען ווייטער רוקן. לויט׳ן רמב״ם איז דא א שיטה (ווי עטלעכע אחרונים זאגן) אז אויב ס׳איז דא א עירוב צווישן בית וחצר, ווערט דער כלי כאילו שבת בחצר, און מ׳מעג עס ווייטער רוקן. די אחרונים באמערקן אז דאס איז נישט מסכים מיט רש״י׳ס שיטה.

הלכה – כלי ששבת בבית ויצא לחצר

רמב״ם: וכן אם שבת הכלי בבית ויצא לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף, אלא אם כן ערבו כל אנשי המקום ההוא שמוציאין מכלי זה עירוב אחד.

פשט

א כלי וואס איז שבת׳דיג געווען אין א בית, אפילו מ׳האט עס ארויסגעטראגן צו א חצר, טאר מען עס נישט ווייטער רוקן צו אן אנדער חצר/גג/כותל/קרפף, סיידן אלע אנשי המקום האבן געמאכט עירוב אחד.

חידושים

דאס איז א חזרה אויף דעם יסוד: דער מקור פון דעם כלי (בית) באשטימט זיין דין. אפילו ער איז שוין ארויס צו א חצר, בלייבט ער מיט׳ן דין פון „כלי ששבת בבית” און מ׳טאר אים נישט ווייטער רוקן אן עירוב.

הלכה – באר שבין שתי חצירות: מחיצה

רמב״ם: באר שבין שתי חצירות, אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים… אם עשה למעלה מן המים — צריך טפח אחד שיכנס בתוך המים. אם עשה המחיצה כולה בתוך המים — צריך שני טפחים ממנה יוצאים למעלה כדי שתהיה הכר רשות לזה ורשות לזה.

פשט

א ברונעם צווישן צוויי חצרות אן עירוב — מ׳טאר נישט שעפן וואסער סיידן מ׳מאכט א מחיצה פון 10 טפחים אינמיטן דעם ברונעם, כדי צו צעטיילן דעם וואסער צווישן די צוויי רשויות.

חידושים

דינים פון מחיצה תלויה ביי וואסער: אויב די מחיצה איז העכער פון די וואסער, דארף כאטש א טפח זיך אריינשטעקן אין די וואסער — עס דארף ממש מפסיק זיין אין די וואסער אליין, נישט בלויז אויסזען ווי א מחיצה. אויב די מחיצה איז אינגאנצן אין די וואסער, דארפן צוויי טפחים ארויסשטעקן פון אויבן — כדי שתהיה היכר, אז מ׳זאל זען אז דא איז א צעטיילונג צווישן די צוויי רשויות.

הלכה – קורה על פי הבאר

רמב״ם: וכן אם עשה על פי הבאר קורה רחבה ארבעה טפחים, זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצדה האחר, וכאילו יבדיל חלק זה מחלק זה. אף על פי שהמים מעורבין למטה, קל הוא שהקלו חכמים במים.

פשט

אנשטאט א מחיצה אינעווייניג, קען מען לייגן א קורה פון 4 טפחים ברייט אויף דעם פי הבאר, און יעדער שעפט פון זיין זייט. די קורה דינט ווי א סימן/הפסק.

חידושים

קולא מיוחדת ביי וואסער: אע״פ אז פון אונטן איז דער וואסער פארמישט (מעורבין למטה), האבן חכמים מקיל געווען ביי וואסער ווייל מענטשן דארפן טרינקען שבת. דעריבער איז א קורה אויבן גענוג ווי א היכר, אפילו אן א ממש׳דיגע מחיצה אין די וואסער.

הלכה – באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות

רמב״ם: באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות, אפילו שאין מופלג מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים, שניהם ממלאין ממנו ואין צריכין היכר.

פשט

ווען א ברונעם איז אין א שביל (וועג) צווישן צוויי כתלים פון צוויי חצרות — אפילו ער איז נאנט צו ביידע כתלים (ווייניגער פון 4 טפחים פון יעדן כותל) — דארף מען גארנישט קיין מחיצה אדער היכר, און ביידע מעגן שעפן.

חידושים

חילוק פון באר שבין שתי חצירות: דער שביל צווישן די צוויי כתלים איז א באזונדער פלאץ — ער איז נישט חלק פון קיין חצר. ווייל קיינער גייט נישט טראגן פון דארט, און ס׳איז א מקום בפני עצמו צווישן צוויי רשויות, דארף מען נישט קיין מחיצה אדער היכר. דאס איז אנדערש פון א באר שבין שתי חצירות וואס איז ממש אינמיטן דעם כותל המשותף.

[Digression: דרך אויר] ווען צוויי חצרות נוצן א שביל נאר דורך דעם לופטרוים (דרך אויר) — למשל, יעדער שעפט וואסער פון א באר דורך זיין פענסטער — דארף מען נישט מאכן זיזין, ווייל „שהן אוסרין זה על זה דרך אויר.” א עירוב איז נאר נויטיג ווען ביידע נוצן די קרקע פון דעם רשות. ווען מען נוצט נאר דעם לופטרוים, איז עס נישט חשוב ווי שותפות אין דעם רשות.

הלכה – חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה

רמב״ם: חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה — הגדולה מערבין לעצמן, והקטנה אסורין עד שיערבו עם בני גדולה. שדירי גדולה חשובין בקטנה, ואין דירי קטנה חשובין בגדולה.

פשט

ווען א קליינע חצר׳ס וואנט צו א גרויסע חצר איז נפרץ געווארן (פון ערב שבת), קענען די אנשי חצר גדולה מאכן א עירוב פאר זיך אליין, אבער די אנשי חצר קטנה מוזן מערב זיין מיט די גדולה — זיי קענען נישט מאכן א עירוב פאר זיך אליין.

חידושים

1. פירצה פחות מעשר: דער גאנצער קעיס רעדט ווען די פירצה איז ווייניגער ווי צען אמות, ווייל סתם א גרויסע פירצה וואלט געווען א פראבלעם פון מחיצות בכלל.

2. פארוואס קען די גדולה מאכן א עירוב אליין? ווייל די גדולה האט נאך אלץ אירע אייגענע ווענט (מחיצות) — פון זייער פערספעקטיוו איז דא ווענט ארום זייער חצר. די קטנה׳ס מחיצה וואס איז נפרץ געווארן באטרעפט נישט זייער סטרוקטור.

3. פארוואס קען די קטנה נישט מאכן א עירוב אליין? ווייל די קטנה האט נישט קיין וואנט מער צווישן זיך און די גדולה — זיין שטח איז אינגאנצן אפן צו די גדולה, און ער האט נישט קיין וועג צו טראגן אין זיין אייגענעם שטח אן די גדולה׳ס באטייליגונג.

4. שווערע לשון — „דירי גדולה חשובין בקטנה”: דער טעם פון „חשיבות” איז שווער צו פארשטיין. דער רמב״ם גיט צוויי טעמים: (1) די גדולה האט א פתח, (2) דירי גדולה חשובין בקטנה — דאס הייסט, די גדולה „וואוינט” אויך אין די קטנה (ווייל די קטנה איז בטל צו די גדולה), אבער פארקערט נישט. אלע מפרשים האבן אויך געהאט שוועריגקייט מיט דעם טעם — „צרת רבים חצי נחמה, נחמת שוטים.”

5. ביטול הקטנה: דער מהלך איז אז די קטנה ווערט בטל צו די גדולה. די גדולה׳ס דיירים ווערן באטראכט ווי זיי וואוינען אויך אין די קטנה, אבער די קטנה׳ס דיירים ווערן נישט באטראכט ווי זיי וואוינען אין די גדולה. ממילא קען די גדולה זיך סומך זיין אויף די מחיצות פון די קטנה (די אנדערע ווענט וואס זענען נישט נפרץ), אבער די קטנה קען נישט.

הלכה – הותרה מקצת שבת הותרה כולה

רמב״ם: שתי חצרות שעירבו יחד דרך פתח או חלון, ונסתם הפתח או החלון בשבת — כל אחת מותרת לעצמה, הואיל והותרה מקצת השבת הותרה כולה. וכן אם עירבו זו לעצמה וזו לעצמה ונפל הכותל שביניהן בשבת — אלו מטלטלין לעצמן ואלו מטלטלין לעצמן עד עיקר המחיצה, הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה.

פשט

ווען צוויי חצרות האבן געמאכט א עירוב צוזאמען דורך א פתח/חלון, און אינמיטן שבת ווערט דער פתח/חלון פארשטאפט — יעדע חצר בלייבט מותר פאר זיך. ווען צוויי חצרות האבן געמאכט באזונדערע עירובין און אינמיטן שבת פאלט די וואנט צווישן זיי — יעדע חצר בלייבט מותר פאר זיך ביז דעם מקום פון די אלטע מחיצה.

חידושים

1. כלל: הותרה מקצת שבת הותרה כולה: דאס איז א יסוד׳דיגער כלל — ווען דער עירוב איז געווען גילטיג אין אנהויב שבת, בלייבט עס גילטיג פאר׳ן גאנצן שבת, אפילו אז די מציאות טוישט זיך אינמיטן.

2. ווירטועלע מחיצה: ביי נפל הכותל בשבת, מעג מען טראגן „עד עיקר המחיצה” — דאס הייסט, ביז דעם פלאץ וואו די מחיצה איז געווען, כאילו זי שטייט נאך. דאס איז א חידוש — א ווירטועלע מחיצה וואס עקזיסטירט נישט מער פיזיש.

3. נתוסף דיירין בשבת: אפילו ווען נייע דיירים קומען צו אינמיטן שבת (דורך דעם וואס די וואנט איז געפאלן), שטערט עס נישט — שהדיירין הבאין בשבת אינן אוסרין. דאס איז א צווייטער טעם (נישט נאר הותרה מקצתה): נייע מענטשן וואס קומען שבת מאכן נישט אויס דעם עירוב.

הלכה – נסתם ונפתח בשוגג, או ע״י גוי

רמב״ם: נסתם ונפתח בשוגג, או שעשאו גוי על דעתן — חוזר לטלטל.

פשט

ווען דער חלון/פתח איז נסתם געווארן און דערנאך ווידער נפתח געווארן בשוגג, אדער א גוי האט עס געעפנט (אויף זיין אייגענעם דעת, נישט אויף באפעל פון א יוד), מעג מען ווידער טראגן צווישן די צוויי חצרות.

חידושים

„על דעתן” — דעת הגוים: עס מוז זיין „על דעת הגוים” (אויף דעם גוי׳ס אייגענעם דעת), ווייל אויב א גוי טוט א מלאכה פאר א יוד בשבת איז עס אסור. נאר ווען דער גוי טוט עס פאר זיך אליין, איז עס מותר.

הלכה – שתי ספינות

רמב״ם: שתי ספינות או שתי חצרות זו בצד זו שעירבו — ונפסקו, אסור לטלטל מזו לזו, אפילו הוקף מחיצה… חוזר ונקשר בשוגג — חוזר ונתר, מותרין.

פשט

צוויי שיפן וואס זענען צוגעבינדן איינס צום צווייטן זענען ווי צוויי חצרות — מען קען מאכן איין עירוב. אויב זיי ווערן אפגעריסן אינמיטן שבת, טאר מען נישט טראגן צווישן זיי (אפילו מיט א מחיצה), אבער יעדע שיף פאר זיך בלייבט מותר. אויב זיי ווערן ווידער צוגעבינדן בשוגג — מעג מען ווידער טראגן צווישן זיי.

חידושים

1. ספינות = חצרות: דאס איז א חידוש אז צוויי שיפן וואס זענען צוגעבינדן האבן דעם דין פון צוויי חצרות, און מען קען מאכן איין עירוב.

2. אפילו הוקף מחיצה: אפילו ס׳איז דא א מחיצה צווישן די צוויי ספינות, ווייל זיי זענען צוויי באזונדערע רשות היחיד׳ס, שטערט עס — מען טאר נישט טראגן צווישן זיי אן א עירוב.

3. חוזר ונקשר בשוגג: דער זעלבער כלל ווי ביי חלון — אויב עס ווערט ווידער פארבינדן בשוגג, חוזר ונתר (ווערט ווידער מותר), ווייל הותרה מקצת שבת הותרה כולה.

4. קשיא אויפן רמב״ם: פארוואס דערמאנט דער רמב״ם דעם דין פון ספינות דווקא ביי דער שאלה פון נפסק (ווען דער בינד ווערט אפגעהאקט)? דער רמב״ם האט געקענט ברענגען ספינות ביי פילע אנדערע הלכות — למשל, דער עיקר דין אז ספינות דארפן זיין נקשרת כדי צו מאכן עירוב, און נאך א סך הלכות וואס שייכן צו ספינות. פארוואס ווערט עס דערמאנט נאר אין דעם קאנטעקסט? די קשיא בלייבט אפן.

סיום פרק ג׳ פון הלכות עירובין

דער פרק ג׳ פון הלכות עירובין ברמב״ם איז פארענדיגט. דער פרק האט באהאנדלט די הלכות פון צוויי סמוכות חצרות — וויאזוי מען קען זיי פאראייניגן (דורך חלון, סולם, מציבה, זיז, ברידזש, פרצה), ווען מען מוז מאכן צוויי עירובין, ווען מען מוז מאכן איינס, און ווען עס איז רשות. דערצו האט מען געלערנט הלכות פון וועמען באלאנגט א כותל/חריץ (תשמיש בנחת), הלכות גגות/קרפיפות/מבואות (רשות אחת), הלכות באר שבין שתי חצרות, הלכות חצר קטנה שנפרצה לגדולה, דער כלל פון הותרה מקצת שבת הותרה כולה, און הלכות ספינות.


תמלול מלא 📝

הלכות עירובין פרק ג׳ – חילוק ופירוד חצרות

הקדמה לפרק

Speaker 1:

א גוטן, מיר לערנען די הייליגע רמב״ם, הלכות עירובין, פרק ג׳. ובזאת השיעור נדבו הרב הצדיק ר׳ יואל ווייסבערגער, זאל ער זיין געזונט, לעילוי נשמת הרב הצדיק ר׳ יואל בן ר׳ יצחק ז״ל, און אלע אנדערע אידן וואס הערן אויס, און אויך די אידן וואס הערן נישט אויס און טוען עניוועיס בשם כל ישראל. אונז האבן מיר געזען אז אלע אידן לערנען די גאנצע תורה.

אזוי ווי ס׳איז דא איין פת פאר יעדן, זייער גוט. מ׳קען משתתף זיין, מזכה זיין. אונז האבן געלערנט, די מענטשן וואס מאכן אזא יום הש״ס, יעדער איינער לערנט איין דף, און ס׳הייסט אז די גאנצע אידן האבן באופן כללי געלערנט ש״ס. אזוי אונז, יעדער איינער לערנט, איך זאג אן לימוד, און סך הכל איז דא מצות תלמוד תורה, אבער ס׳איז דאך דא א מצוה כללית פון תלמוד תורה, אזוי ווי קריאת התורה, יא, ס׳איז א מצוה על הכלל. יעדער איינער לערנט אביסל, און ס׳הייסט אז כללות׳דיג האבן אידן געלערנט די גאנצע תורה. שיין. בפשטות ווייסט מען נר לאחד נר למאה, דא זעט מען אז אויך פת קען זיין פת לאחד פת למאה, יעדער איינער קען עסן פון דעם. ברוך השם. גוואלדיג.

נושא הפרק: צוויי חצרות סמוכות

סאו אזוי, אונז האבן געלערנט אז ס׳איז דא א זאך וואס הייסט עירוב חצרות, יא, די לעצטע צוויי פרקים בעיקר וועגן עירוב חצרות. די גאנצע פרק, מיין איך, איז נישט שוין קיין מבואות, די גאנצע איז טאקע די זעלבע זאך. אונז האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרק די חלוקה. אין איין חצר איז דא א חיוב אז מ׳דארף מאכן אן עירוב, טאמער ס׳וואוינען מער ווי צוויי מענטשן אין איין חצר, דארפן זיי מאכן אן עירוב כדי זיי זאלן קענען טראגן.

יעצט מאכט זיך א נייע שאלה. וואס איז טאמער ס׳איז דא צוויי חצרות? ס׳איז בעצם, מ׳וואלט געקענט עכט זאגן אנהייבן פון אנהייב און פרעגן וואס מאכט עס איין חצר? ווייל יעדער איינער פארשטייט אז צוויי חצרות וואס זענען ווייט איינער פון די צווייטע קען מען נישט מאכן אן עירוב מיט א פת, ווייל ס׳איז דאך נישט איין רשות. יעצט, אבער ס׳איז נישט נאר דעם, נישט נאר אז ס׳דארף זיין עפעס א וואנט וואס גייט ארום די צוויי חצרות, ווייל דעמאלטס דארף מען מאכן שיתופי מבואות, אבער יעצט רעדט מען נישט פון דעם, מ׳רעדט פון עירוב חצרות ממש. מיר דארפן וויסן וויפיל ס׳קען ווערן אינסו איין חצר, אז מ׳זאל קענען מאכן איין עירוב. לאמיר זאגן ס׳איז דא צוויי חצרות, איינער נאנט צום צווייטן, און ס׳איז דא צווישן זיי א טיר, א דורכגאנג, א וואנט, א פענסטער. מיר וועלן זען די אלע סארט וועגן וויאזוי מ׳קען אריבערגיין. דארפן וויסן, אפשר קען עס הייסן איין חצר. סאו דאס איז די שאלה, מער ווייניגער די גאנצע פרק רעדט פון די שאלה, נישט פון איין חצר. אין איין חצר קען מען אלעמאל מאכן אן עירוב, מ׳דארף מאכן אן עירוב. די שאלה איז צו מ׳קען מאכן איין עירוב פאר צוויי חצירות, אדער וואס מאכט אפ צווישן א פלאץ וואס איז קוועסטשענעבל צו ס׳הייסט איין חצר צו ס׳הייסט צוויי חצירות, וויאזוי פסק׳נט מען וואס איז וואס.

איך בין נישט זיכער אז ס׳איז דא א קעיס פון א ספק. ס׳איז אלעמאל קלאר אז ס׳איז בעצם צוויי חצירות, דאס הייסט דער ארכיטעקט האט געזאגט מ׳מאכט דא צוויי חצירות. אבער ס׳זענען צוויי חצירות סמוכות זו לזו. ס׳איז דא א הלכה אז אמאל ווען צוויי חצירות וואס מ׳קען זיך נוצן, מ׳קען דורכגיין פון איינס אין די אנדערע דורך וואטעווער די טרעפ זענען, קען מען עס מאכן אזויווי איין חצר, אבער ס׳איז נישט ממש איין חצר. אויב ס׳איז ממש איין חצר, דעמאלטס…

ס׳איז נישט דא פארקערט, אז ווען ס׳איז איין חצר אבער ס׳איז דא צווישן זיי פונקט עפעס א גרויסע בערגל אדער וואס? ס׳איז דא די הלכה. אה, קען זיין, זייער גוט, פארקערט. מ׳קען צעטיילן איין חצר, אדער מ׳קען צוזאמנעמען צוויי חצירות אויף איינס. אבער די ווארט איז נאך אלץ אז ס׳איז א שאלה פון וויאזוי מ׳נעמט צוזאם צוויי חצירות, אדער וויאזוי מ׳מאכט איין חצר אין צוויי. איך געדענק נישט אין דעם פרק שטייט וועגן איין חצר וואס ווערט צעטיילט. ס׳איז דא ערגעצוואו א… ס׳איז דא עפעס צווישן די ווענט וואס שפעטער גייען מיר זען, מחיצות צווישן צוויי. איך מיין אז אין דעם פרק שטייט נאר… איך האב נישט געזען קלאר, אבער איך מיין אז אין דעם פרק שטייט נאר וועגן איין חצר, וואס צוויי חצירות וואס זענען סמוך.

די דריי מצבים

סאו בעיסיקלי איז אזוי, מ׳דארף וויסן אז ס׳איז דא דריי סטעיטס, דריי סיטואציעס, דריי הלכות וואס קענען ארויסקומען אין זיין פאל. וואס זענען זיי?

איין פאל: ס׳הייסט לאמיר זאגן די חכמים פארשטייען אז דאס איז אינגאנצן צוויי חצירות. אה, דו האסט עפעס א וועג צו פארן, איך ווייס נישט, עפעס א וועג צו פארן פון איינס צום צווייטן, רייט? דאן הייבט זיך נישט אן די שאלה. איך מיין, וואס איז די פוינט פון די עירוב? ס׳מוז זיין אז אלעמאל איז דא עפעס א וועג וואס מ׳קען אנקומען פון איינס צום צווייטן, אדער שיקן זאכן פון איינס צום צווייטן עט ליעסט. איז, אם כל זה, און די חכמים זאגן אז דאס הייסט צוויי חצירות, ממילא מ׳קען נישט מאכן איין עירוב צווישן זיי, רייט? ס׳איז נישט דא קיין וועג.

אפשר דארף מען פארשטיין, אפשר קען ער מאכן א שיתוף? פארוואס קען ער נישט מאכן א שיתוף מבואות אדער עפעס? שיתוף מבואות איז נאר נאכדעם וואס מ׳האט געזאגט אז מן התורה מעג מען, ס׳איז אויך נישט קיין כרמלית אדער וואס. נאר וואס איז דען די זאך? אז מענטשן זאלן מיינען אז מ׳קומט פון רשות היחיד צו רשות הרבים. אבער אה, ס׳איז דאך וואס דו זעסט נישט אויס ווי, ווען די חצר איז נישט משותף, רייט? ווען די חצר איז נישט משותף, דו וועסט אפשר דארפן ארויספארן א שיתוף, ווען ס׳איז נישט ממש משותף, וועט נישט העלפן. די ברויט וועט נישט העלפן, ווייל די ברויט איז ווען די חצר איז איינס. יעצט איז די שאלה נאך פאר די ברויט, אבער איז די חצר נישט איינס?

יא, יא, ווארט. ווייל ס׳איז דא אויך אן עקסטערע איסור, הייסט ווען מ׳טראגט נישט דורך כרמלית, איז דא אויך עפעס אן איסור פון טראגן פון איין חצר אין צווייטן. און די סאלושן פון די ברויט העלפט נאר ווען ס׳איז טאקע איין חצר. רייט, ס׳בלייבט אסור, ס׳בלייבט עפעס אן חומרא בלייבט נאך. אהא. און מ׳קען נישט צוטיילן די מבואות. אקעי.

ס׳איז דא די איין מצב וואס איז אסור, הייסט מ׳קען מאכן, יעדע איינער קען מאכן אן עירוב פאר זיך, אבער ס׳איז נישטא קיין וועג צו מאכן אן עירוב פאר ביידע אויף איינמאל. ס׳איז נישטא קיין וועג, ווייל ס׳איז נישט איין חצר, ס׳מוז זיין איין חצר.

די צווייטע קעיס קען זיין וואס מ׳מוז מאכן ביידע צוזאמען, פארקערט. הייסט, ס׳הייסט אינגאנצן איין חצר, ממילא, אזוי ווי מ׳האט געלערנט אין די פריערדיגע פרק, ס׳איז נישטא קיין חצי עירוב, רייט? די רגע וואס ס׳איז דא איין מענטש אין דעם חצר וואס איז נישט מערב, טאר קיינער נישט טראגן, אדער וואס מ׳האט געלערנט אין די פריערדיגע פרק, ממילא דארף מען מאכן איין עירוב. דאס איז די צווייטע קעיס.

אינמיטן איז דא א מיטלסטע קעיס, אז א מצב וואס איז תלוי וואס זיי ווילן. אויב מ׳קען מאכן איין עירוב, אבער מ׳מוז נישט. מ׳קען מאכן איין עירוב און מ׳קען מאכן צוויי עקסטערע עירובין, לויט וויאזוי מ׳וויל זיך פירן. אויב מ׳וויל טראגן, וועט מען מאכן א גאנץ איין עירוב. אויב מ׳וויל נישט, וועט מען מאכן צוויי עקסטערע עירובין. דאס זענען די דריי סארט מצבים וואס זענען דא, און מ׳דארף זען לויט יעדע סיטואציע, לויט יעדע פאל, וועלכע פון די דריי ס׳איז. דאס איז רוב פון די פרק רעדט פון די חקירה.

שאלות נוספות בפרק

נאכדעם קען זיין א צווייטע חקירה אין אזא סארט קעיס. מ׳וועט זען אין די ענד פון די פרק, אין הלכה, איך מיין פון הלכה ט״ז אפשר, יא, בערך דארט. הייבט זיך אן א נייע שאלה, און מ׳וועט פרעגן וואס איז טאמער איז דא עפעס א שטח אינצווישן די צוויי חצרות, ווייל דערפאר הייבט זיך אן די גאנצע שאלה צו עס קאנעקט זיך און אזוי ווייטער. אבער יעצט די שאלה איז, די שטח פאר וועמען געהערט עס? ס׳איז דא אין די משנה א קעיס וואס ווערט ביידע צוזאמען, ס׳ווערט ביידע צוזאמען. אבער אויב נאר איינער פון זיי קען מאכן א עירוב, וועט די שאלה זיין וועלכער קען עירוב׳ן, פאר וועמען באלאנגט די מיטל “נאו מענס לאנד” אינצווישן, פאר וועמען באלאנגט דעם שטיקל? צו עס באלאנגט פאר דעם? דאס איז א המשך פון די שאלה, ווייל די גאנצע שאלה הייבט זיך אן אז ס׳איז דא עפעס א ספעיס אינצווישן, איז די שאלה וואס איז דער דין פון דעם ספעיס.

ס׳קען זיין אז ביידע זאלן מעגן, ס׳קען זיין אז נאר איין זייט זאל מעגן. יא? מ׳דארף זען, יא, זעסט דאך, ער געדענקט נישט. אויב ביי איין זייט, פאר אים איז דאס א גרינגע תשמיש. רייט, רייט. געווענליך מיין איך אז נאר דא איינע דארף זען וואס איז די הלכות פון יענץ. און דעטס אלל.

און די לעצטע חלק פון די פרק רעדט זיך פון נאך א שאלה פון וואס איז די דין אויב ס׳האט זיך געטוישט אינמיטן שבת. די וואס האבן געלערנט די גאנצע צייט דארפן וויסן, א מחיצה שנעשית בשבת, וואס איז אויב אין שבת האבן זיך צוויי חצרות צוזאמגעטראפן וכדומה. איך מיין אז מער ווייניגער דאס איז די סך הכל פון די גאנצע פרק. אויב מ׳וועט זען אינדערווייניג נאך עפעס וועט מען זען, אבער מער ווייניגער דאס איז די נושא. ס׳איז דא זייער אסאך חלוקי דינים פון לויט וואס איז די זאך וואס קאנעקט די צוויי חצרות צוזאמען. עד כאן הקדמה לפרק ג׳. יא? יא. סאו זייער גוט.

הלכה א׳: חלון שבין שתי חצרות

סאו גייען מיר לערנען קודם וועגן א פענסטער, נאכדעם וועגן א וואנט, נאכדעם וועגן אנדערע זאכן, וכו׳, זייער אסאך פרטים. וואס זאל איך פארלערנען? חיים, דער עולם וויל הערן “דבר עבדך כי שומע אנוכי”. העלאו, ס׳איז נישט קיין גאט נאכנישט. אקעי, עממ… חלון. אקעי, קודם גייען מיר לערנען וועגן א חלון, א פענסטער.

שבין שתי חצרות, סעיף א׳, ס׳איז דא א פענסטער, צווישן די צוויי חצרות איז דא א פענסטער. איר דארפט וויסן אז די פענסטער קאנעקט די צוויי חצרות. סאו אזוי, בעיסיקלי, די תירוץ איז דא אז ס׳ווענדט זיך צו די חלון איז ד׳ טפחים על ד׳ טפחים, און ס׳איז קרוב לארץ, ס׳איז בתוך עשרה. אויב ס׳איז ד׳ על ד׳ טפחים, דעמאלטס הייסט עס אז ס׳איז א גרויסע פענסטער, און ס׳איז נישט הויך אין די לופטן, מ׳דארף נישט קריכן ערגעץ אנצוקומען דערצו, דעמאלטס קען עס קאנעקטן. ממילא הייסט עס אז ס׳איז א גוטע פלאץ וואו זיי ביידע טראגן, רייט? ווייל ס׳ווערט, אויב ס׳איז זייער באקוועם און ס׳איז די ריכטיגע פלאץ וואו ביידע מענטשן ניצן עס, ווערט עס א שערד ספעיס. נישט מ׳רעדט נישט פון איין רשות, מ׳רעדט פון צוויי רשויות, אבער יעצט דורך די חלון איז געשמאק צו מ׳פירט אריבער די טשולנט דארט יעדער שבת.

לשון הרמב״ם

איז אזוי, אם יש בה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן, ווי די צווייטע תנאים, היתה קרובה לארץ בתוך עשרה טפחים, ס׳איז נאנט צו די ערד, נישט אז מ׳דארף קריכן אויף א לייטער אנצוקומען צום פענסטער, אדער דארף דווקא ממש די גאנצע בתוך עשרה טפחים, אפילו כולה למעלה מעשרה וקצתה בתוך עשרה, או כולה בתוך עשרה וקצתה למעלה מעשרה, כולה מיינט לכאורה רובה, רייט? איך קען נישט פארשטיין כולה וקצתה. סאו, דאס הייסט אפילו ס׳איז נישט, ס׳הייבט זיך נאר אן בתוך עשרה טפחים, דעמאלטס וואס דער דין? דעמאלטס גייט עס ווערן די מיטלסטע קעיס וואס מיר האבן געלערנט, דעמאלטס קענען זיי מאכן איין עירוב. דאס הייסט א חלון, אפילו א גרויסע חלון און א נידריגע חלון, נישט אזוי פיל אז ס׳ווערט אינגאנצן איין חצר אז מ׳זאל מוזן מאכן איין עירוב, אבער ס׳איז גענוג, יא, ווייל ס׳איז נאך אלץ צוויי חצרות, אבער ס׳איז גענוג אז טאמער די מענטשן פון די ביידע חצרות, זיי זענען בשלום ובשלוה, און זיי ווילן מאכן איין עירוב, קענען זיי.

אזוי ווי “אם רצו יושבי שתי החצרות לערוב כולן עירוב אחד, הרשות בידם, ואין יוצא מחצר לחצר אלא דרך החלון שביניהם, ואין תלמוד לזו ולזו. ואם רצו, אבער זיי ווילן פארקערט, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן”. דאס איז ווען די חלון איז גענוג גרויס און גענוג נידריג.

אבער טאמער ס׳איז פארקערט, היתה החלון פחות מארבעה, ס׳איז צו קליין, ווייניגער ווי ד׳ טפחים, או שהיתה כולה למעלה מעשרה, ס׳איז צו הויך, אפילו ס׳איז יא ד׳ טפחים, דעמאלטס “מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן”, ווייל זייער פענסטער איז נישט יוספול, ס׳איז נישט גענוג גרויס אדער צו הויך אז מ׳זאל קענען נוצן נארמאל אויף א שבת. ממילא דארפן זיי מאכן צוויי עירובין. יא?

וואלדארי. א וויכטיגע חילוק האבן מיר נאך געזאגט, אז די חילוק, דאס הייסט, מיר האבן פריער געלערנט אז ס׳איז דא א גרויסע פענסטער… ווייט, ווייט, איך וויל נאר טרייען צו קלאר מאכן וואו איך בין דא. דאס הייסט, ס׳איז דא די רוב פון די עסטער,

הלכה ד׳ — חלון שבין שתי חצרות

איז אם רצו יושבי שתי חצרות אלו, כולם עירוב אחד, הרשות בידם, ויוציאו מחצר זו לחצר זו, ויטלטלו מזו לזו. ואם רצו, פארקערט, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן.

דאס איז ווען דער חלון איז גענוג גרויס און גענוג נידריג. אבל אם הוא גבוה החלון פחות מארבעה, ס׳איז צו קליין, ווייניגער ווי ד׳ טפחים, או שהוא כולו למעלה מעשרה, ס׳איז צו הויעך, אפילו ס׳איז יא ד׳ טפחים, דעמאלט מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן, ווייל זייער פענסטער איז נישט “יוזפול”, ס׳איז נישט גענוג גרויס אדער צו הויעך אז מ׳זאל קענען נוצן נארמאל אויף א שבת, ממילא דארף מען זיי מאכן צוויי עירובין. יא?

חילוק בין חלון שבין שתי חצרות לחלון שבין שני בתים

ווייטער. די ריכטיגע חילוק האט מען נאכנישט געזאגט, אז די חילוק, ס׳הייסט, מיר האבן פריער געלערנט אז ס׳איז דא צוויי גרויסע פענסטערס.

ווייט, ווייט, איך וויל נאר שוין קלאר מאכן אין וואו איך בין דא. ס׳איז דא, ער הייבט אן די פרק רעדט ער וועגן צוויי חצירות, און צווישן די חצירות איז די שאלה צו מ׳קען צוזאמען מחבר זיין די צוויי חצירות און זיי מאכן פאר ווי איינס, ווי א רשות הרבים, אדער א רשות היחיד. אקעי. בקיצור, און צווישן דעם וויל מען מחבר זיין די צוויי חצירות, שטימט?

אבער ס׳קען נאך זיין באמת די זעלבע קעיס צוויי בתים, ס׳הייסט, נישט דא קיין חצר, אבער צוויי הייזער וואס ווילן מאכן אן עירוב צווישן זיך, אמת? ווען ס׳איז סתם דא צוויי הייזער וואס זיי ווילן נוצן די פענסטער צווישן זיי, נוצן צו מאכן אז די הויז זאל ווערן אזוי ווי א חצר, אן עירוב חצרות צווישן דעמאלט, איז דעמאלט אויך א פענסטער העלפט, אבער דעמאלט דארף מען נישט אזויפיל די תנאים האבן.

פארוואס נישט? זעט אויס ווייל צו מאכן צוויי הייזער איינס איז גרינגער ווי מאכן צוויי חצירות איינס. ס׳מאכט סענס, צוויי חצירות איז דאך ממש אפגעטיילט, ס׳איז ווייטער. צוויי הייזער זענען דאך אויטאמאטיש נענטער, זיי זענען צוויי הייזער אין די זעלבע חצר, אדער נעקסט גייט ער זאגן, אין די זעלבע הויז, צוויי דירות איינס לעבן די אנדערע. אקעי, זייער גוט.

דער רמב״ם זאגט די תנאים אז א חלון דארף האבן די צוויי תנאים פון ד׳ טפחים און פון פחות מעשרה, איז דוקא בחלון שבין שתי חצרות. אבער שבין שני בתים, איז אפילו הוא למעלה מעשרה, שטייט נישט אפילו הוא פחות מד׳ על ד׳, ער דארף עס יא זיין ד׳ על ד׳. יא, ער זאגט בפירוש, ושיעורו, דאס הייסט דער פוינט איז אז עס קען זיין העכער.

חלון שבין בית לעלייה

זעט אויס, אקעי, מ׳דארף פארשטיין עפעס די למטה מעשרה סיטואציע, איז א זאך וואס מ׳פארשטייט קיינמאל נישט אזוי גוט. וואס איז די ענין פון למטה מעשרה? און רשות הרבים איז דאך די הלכה פון אין אופן כלל, הייסט נישט הויך אין רשות הרבים. אבער אין רשות היחיד קען ער געבן א קפיצה ארויף. איך ווייס נישט, איך טראכט א קאנעקשן, ווייל רשות היחיד איז עולה, און רשות הרבים איז נישט א גמדי חצר, נישט קיין רשות הרבים, עס איז אויך רשות היחיד טעקניקלי. עניוועיס.

וכן חלון שבין בית לעליה, די זעלבע זאך, א מענטש האט צוויי שטאק און אינצווישן איז דא א פענסטער. אינטערעסאנט. דאס הייסט נישט אן עליה וואס אונז האבן וואס האט טרעפקעס, נאר א פענסטער וואס מ׳דארף געבן א קפיצה ארויף מיט א לייטער. אבער אפילו איז איין ביי איינס, און עס ליגט נישט דארט קיין לייטער, און מ׳דזשאמפט ארויף. איך ווייס נישט וויאזוי מ׳קומט אן צו די עליה, אפשר פון אינדרויסן.

און דעמאלטס איז אויך גענוג א חלון, אפילו עס איז למעלה מעשרה, וואס דורך די עליה איז גענוג אז ער קען מאכן ווי איינס, איין עירוב. אבער די תנאי פון עשרה גייט אוועק, די תנאי פון ד׳ על ד׳ גייט נישט אוועק, ושיעורו בד׳ על ד׳.

שיתוף מבואות

איך זע דא ער ברענגט אונטן מיין שאלה וואס איך האב געפרעגט פריער וועגן אויב ס׳איז דא א שיתוף מבואות. אכן אם כן, אויב די ביידע חצרות זענען פארט פון איין מבוי אין די גרעסערע, און זיי האבן געמאכט א שיתוף מבואות, דארף מען נישט אנקומען צו דעם אז די צוויי חצרות זענען איינס. די גאנצע שאלה איז נישטא.

מ׳רעדט דא א גאנצע צייט אזוי, מ׳רעדט דא באופן ווען נישט. מ׳רעדט דא א גאנצע צייט באופן ווען ס׳איז נישטא קיין בעסערס. דאס איז די טראץ וועג צו פארשיינען, ס׳איז דא אן עצה. אויב מ׳קען מאכן א מבוי, עס מוז זיין א מבוי וואס איז עפעס א גרעסערע מחיצה וואס נעמט ארום די צוויי. זיי זענען נישט… עס שטעלט זיך אזוי.

אקעי. עד כאן הלכות ד׳.

הלכה ה׳ — חלון עגול

יעצט האבן מיר געלערנט אז ס׳איז דא א שיעור ד׳ על ד׳, דארף מען וויסן אז די שיעור איז לאו דוקא עס דארף זיין סקווער, וואס קען זיין עגול, א רינדליכע פענסטער. און מ׳איז נישט באקוועם אז אביי אביי, וואס דאס טייטשט אז מ׳קען, ער זאגט אז ס׳מוז זיין אביסל גרעסער, ס׳הייסט ס׳איז נישט א סקווער ספעיס, מ׳קען נישט רעכנען די ספעיס. נאר די עכן, אזויווי מיר האבן געלערנט פריער אז די עכן איז אסאך ביי די תחום שבת, ווערט עס פארקערט, ס׳איז לייכט גרעסער פון אינדרויסן.

עניוועיס, ס׳מוז אריינפיטן דארט א זאך וואס איז אביי אביי, און דעמאלטס אריינקומען אריבער. דאס הייסט, ס׳מוז נישט זיין די סייז, נאר ס׳מוז זיין יא זיין א לאך וואס איז אביי אביי ערגעץ אינצווישן די. אזוי פארשטייען דא די מפרשים, ווייל דו קענסט טראכטן אז די רביי אביי מיינט עפעס אנדערש, אבער אזוי קומט אויס.

דיון: עירוב חצירות אין אן אפארטמענט בילדינג

דער איז דאס געמענשענט אין מבואר, ס׳איז טאקע אינטערעסאנט, מענטשן וואלטן נישט געטראכט אז אין א רשות היחיד, דאס הייסט אויב איז אן אפארטמענט בילדינג, דארף מען אדער זיך פארלאזן אויף די עירוב פון די שטאט, ווייל אפילו אין א רשות היחיד, טראגן אין א רשות היחיד פון איין רשות היחיד צו די אנדערע, איז אבער נישט רשות היחיד, איינמאל דו האסט דעם חצר.

יא, ווייל דא האסטו בית ועלייה, ס׳איז זייער אינטערעסאנט, האסט געמענשענט די ווארדינג, אבער א מענטש וואלט געטראכט, וואס הייסט, אין די הויז טאר מען נישט טראגן, ס׳איז דאך איין בילדינג, יא, ס׳איז איין בילדינג, אבער ס׳איז צוויי שטאק, און ס׳הייסט אזויווי אין א חצר וואס איז צוויי רשות היחיד׳ס.

מיר האבן געמענשענט פריערדיגע פאר מאל, אז אויב מ׳וואוינט אין אן אפארטמענט בילדינג, טאר מען נישט טראגן פון איין דירה צום צווייטן נאר מיט אן עירובי חצירות.

Speaker 2: אה, דו האסט נאר ממש אין די זעלבע הויז.

Speaker 1: אקעי, איך זאג די בית ועלייה, די פיקטשער איז אזוי, איין וואוינונג אויף צוויי דירות, און נישט הייסט איין דירה.

Speaker 2: אוודאי, מ׳רעדט ביי צוויי דירות, אבער נישט צוויי שטאקן.

Speaker 1: אוודאי, דארף מען מאכן אן עירובי חצירות. דאס איז א הלכה. יא.

אקעי, איז עד כאן האבן מיר געלערנט וואס איז חלון, וואס טוט א פענסטער. די סך הכל איז, אז א פענסטער אויב ס׳איז צווישן צוויי חצירות דארף עס האבן א שיעור און א הויכקייט, אויב ס׳איז צווישן צוויי הייזער דארף עס נאר האבן א שיעור און נישט קיין הויכקייט. עד כאן.

דיון: דער טעם פון דער גזירה ביי בית ועלייה

Speaker 2: איך בין סטאק מיט דעם, ווייל איך זאג אז ס׳איז אביסל א גרעסערע חידוש אין הויז, ווייל ס׳איז נישטא עכט די חשש אז ס׳זעט אויס ווי מ׳טראגט אין רשות הרבים, נאר פון דעם וואס ס׳הייסט שערד ספעיס. א מענטש וואלט נישט געטראכט, אבער נאך אלץ, ס׳איז נאך א יסוד אין די זעלבע גדר.

למעשה הייסט עס א shared space, זאגט מען די חשש. קיינער גייט נישט אין די… ווייל איך זאג טראגן צווישן איין חצר און די אנדערע גייט דורך אין די פלאץ וואו ביידע קענען זיין. דאס וועט זיין דא די חשש. די גאנצע זאך, די איסור דרבנן, ווייל מ׳וועט מיינען אז מ׳מעג טראגן פון א רשות היחיד צו א רשות הרבים. פארוואס? ווייל לגבי די צוויי הייזער הייסט די חצר רשות הרבים. די shared space הייסט רשות הרבים. יא, אזוי האבן מיר דאס פארשטאנען, right?

אין א חצר איז דא צוויי הייזער, און די קינדער זעען נישט א חילוק צווישן דאס אדער די אנדערע פלאץ. א קינד קוקט אן אז דארטן וואו ביידע מעגן גיין איז א רשות פון די רבים. וועט ער אנקומען צו טראגן אין רשות הרבים. דא זעט מען אז אפילו ווען ס׳האט נישט ממש די חשש, דא וועט קיינער נישט טראכטן, דאס וועט נישט אויסזען ווי רשות הרבים, ס׳איז דאך פון איין שטאק צו די אנדערע. אבער איינמאל ס׳איז אין א דין אריין אז ס׳איז א shared space, איז ווייטער דא די חשש.

Speaker 1: איך מיין אז דו ביסט אלעמאל אסאך too stuck צו טעמים. מ׳איז נישט אפילו זיין קיין shared space. מרשות היחיד לרשות היחיד דירעקט טאר מען אויך נישט אן עירוב חצרות.

Speaker 2: Right, אבער ס׳איז אלץ צונעמט זיך פון יענע חשש, אבער חכמים האבן שוין נישט געמאכט… מ׳זאגט אז יא, בקיצור. פארשטייסט וואס איך זאג אז ס׳איז נישט די זעלבע חשש.

Speaker 1: יא, אבער you’re very worried about די טעמים וואס די רבנים האבן געזאגט. מ׳זאגט די טעם אין די אנהייב, און נאכדעם פארט מען ווייטער און מ׳זאגט די הלכות. ווען מ׳וועט אנהייבן א גאנצע צייט צו זוכן טעמים…

Speaker 2: יא, אבער דא איז דאך א חידוש. איך זאג אז דא איז דאך אפשר א חידוש, יא. נאכאמאל, דא איז דאך א חידוש. ס׳איז א חידוש, מיר האבן נאך נישט געהאט אזא זאך בית בבית. מיר האבן יא געהאט, מיר האבן געשטאנען אין פרק א׳, צווישן איין רשות היחיד און נאך א רשות היחיד טאר מען נישט טראגן.

Speaker 1: Right, אבער מ׳האט גערעדט א גאנצע צייט אין א חצר. אין א הויז, פון אונטן ארויפצוטראגן אויבן, איז א גרעסערע חידוש, ווייל ס׳זעט אויס אפילו ווייטער ווי די חשש וואס די רבנן האבן געזאגט. אבער נאך אלץ איז אזוי די הלכה, ווייל די הלכה איז געבליבן אז צווישן יעדע צוויי רשויות היחיד מוז זיין א עירוב חצרות.

Speaker 2: ניין, די פראבלעם איז אז ס׳איז חלוק בדירה, ס׳איז צוויי אנדערע מענטשן.

Speaker 1: יא יא, דאס זאגט ער. אוסרין שכנים מטלטלין ברשות היחיד שיש בה חלוק בדירה. ס׳האט נישט צו טון מיט א חצר.

Speaker 2: איך פארשטיי, אבער חצר איז דאך… ס׳שטייט אז לכתחילה רעדט זיך פון א חצר. כל רשות היחיד שחולקין בדיורין.

Speaker 1: ניין, אבער ווען די לשון זאגט יא, כשם שמתערבבים בחצרות כך מתערבבים בחצרות לעשותן חצר אחת. ניין, ווייל ער וויל זאגן אז די גזירה איז אזוי אויך אז די חצר ווערט אזוי ווי א רשות הרבים. אבער רשות היחיד, רשות היחיד איז נישט איין רשות היחיד, דאס איז די זעלבע איסור, ווייל ס׳הייסט צוויי אנדערע רשות היחיד׳ס. יא? ס׳איז די גזירה איז געגאנגען ביז דארט.

Speaker 2: אקעי, נו פראבלעם.

הלכה ו׳ — כותל שבין שתי חצרות

יעצט לערנען אונז אבער וויאזוי צו צעטיילן א חצר. אקעי.

סאו ביז אהער האבן מיר געלערנט הלכות חלון, וויאזוי פענסטערס צו ארבעטן. יעצט גייען מיר לערנען הלכות כותל, וויאזוי א וואנט צווישן די צוויי חצרות קאנעקט עס אדער קאנעקט עס נישט. ואין דעם איז דא זייער אסאך מער פרטים.

סאו אזוי, כותל שבין שתי חצרות, או מחיצה שבין שתי חצרות. א מחיצה איז עפעס א פייל טעווען אדער עפעס א באקסן טעווען, איך ווייס נישט פונקט. בקיצור, א וואנט, נישט קיין חילוק וואס ס׳איז געמאכט פון. ס׳איז אפשר א מחיצה איז נישט קיין וואנט קבועה, איך ווייס נישט וואס די חילוק איז עקזעקטלי. אבער עפעס א זאך צווישן די צוויי חצרות.

איז אזוי, איז דא די דריי קעיסעס האבן מיר געלערנט פריער. ס׳איז דא אן אופן וואס מ׳מוז מאכן איין עירוב, ס׳איז דא אן אופן וואס מ׳קען נישט מאכן איין עירוב, און ס׳איז דא אן אופן וואס מ׳קען מאכן איין עירוב. איז אזוי, ס׳ווענדט זיך אויף צוויי אנדערע זאכן. קודם כל אויף די הויכקייט פון די וואנט, און צווייטנס, אויף די שאלה צו ס׳איז דא א לייטער צווישן זיי, אפילו אויב ס׳איז יא הויך.

פחות מעשרה טפחים

זאלן מיר זען. אויב ס׳איז פחות מעשרה טפחים, ס׳איז זייער א קליינע וואנט, ס׳איז נישט קיין הויך צען טפחים, דעמאלטס איז נישטא קיין וועג צו מאכן צוויי עירובין. מערבין יחד ואין מערבין שנים.

פארוואס? ווייל דאס איז נישט קיין וואנט. דאס איז, דו קענסט זאגן, דא הייסט עס ממש אזויווי איין חצר. א גאנצע צוויי חצרות, וואס הייסט צוויי חצרות? וואס איז צוויי חצרות פראקטיש? אבער ס׳איז נאר דא א קליינע וואנט צווישן זיי, א וואנט פחות מעשרה טפחים, דעמאלטס זאגן די חכמים אז דו דארפסט מאכן איין עירוב.

עשרה טפחים

האט עס א הויכע וואנט, א צען טפחים הויכע וואנט, הויך ווי ישראל ויוצא וכו׳. דעמאלטס פארקערט, דעמאלטס זאגן די חכמים מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן, מ׳קען נישט מאכן איין עירוב, ווייל דאס זענען צוויי חצירות, א וואנט פון עשרה טפחים, אזויווי דער דין פון מחיצה אלעמאל, צען טפחים מאכט א מחיצה.

הלכה ז׳: סולם מכאן וסולם מכאן

ר׳ יצחק:

און וואס איז דאס? “היו ביניהן סולם מכאן וסולם מכאן”, אויב צווישן… דאס הייסט, אויף די וואנט איז דא פון ביידע זייטן א טרעפ, יא, סולם טייטשט טרעפ אדער א לייטער, ס׳איז נישט קיין חילוק. ס׳איז א לייטער וואס ליגט דארט וואס מ׳קען ארויפקריכן און אראפגיין, אזוי אז מענטשן שפאצירן צווישן איין חצר און די אנדערע דורך דעם סולם.

דעמאלטס רעכנט זיך עס כאילו די סולם מאכט עס פאר א פתח, דאס הייסט, אויב ס׳איז דא א פתח, הייבט זיך שוין אן די שאלה, ס׳וועט ווייטער קענען זיין לכאורה מאכן, אם רצו… מ׳מוז נישט אפשר, אבער אם רצו מעג מען, מ׳האט דאך א פתח. ס׳קען א פתח האבן ממש ווי איין חצר, אקעי.

ס׳שטייט נישט, האבן מיר דאס נעכטן געלערנט אז א פתח מאכט עס פאר איין חצר? איך גלייב נישט, איך מיין אז א פתח מאכט אויך די אם רצו. אבער אויב ס׳איז א סולם, הייסט עס א פתח, און ממילא, אם רצו מערבין אחד, אויב זיי ווילן קענען זיי זאגן, “אונז פארן דאך אדורך דא”, סאו הייסט עס איין חצר.

קולות בדיני סולם

יעצט, די סולם האט כמה וכמה קולות. וואספארא סולם? דו האסט געוואלט געמיינט אז די סולם דארף זיין גאר קאנעקטעד, אדער מ׳דארף קענען גלייך ארויפגיין, זאגט די הלכה, ניין, אפילו א “סולם זקוף הסמוך לכותל”.

דאס הייסט, געווענליך אויף א סולם צו ארויפצוגיין דארף עס זיין שיף, מ׳לייגט עס שיף קען מען ארויפקריכן. די סולם ליגט דארט אזויווי א סטארעדזש, ווען מ׳וויל ארויפקריכן שלעפט מען עס ארויס, אפילו הסולם זוקפו וסמכו לכותל, ער שטייט גראד, שאינו יכול לעלות בו עד שימשוך וירחיק תחתיו מן הכותל, מען דארף עס ארויסשלעפן אביסל כדי צו קענען ארויפגיין, הרי זה מותר, ווייל כולו די סולם ליגט דארט, טאקע כדי מען זאל דאס קענען טון.

און אפשר מיינען אז דער סולם איז אנגעקומען אינגאנצן ביז אויבן פון דער כותל, כאילו עס איז מבטל די כותל, זאגט ער ניין, אפילו לא הגיע ראש הסולם לראש הכותל, אם נשאר מבנין פחות משלשה, איז דא א דין פון לבוד, הרי זה מותר, איז עס מתיר דעם כותל מערבין אחד ומרצי. נו, גוט. דאס איז די הלכה פון א סולם.

דיסקוסיע: וואס מיינט “זוקף לכותל”?

יעצט דארף מען וויסן נאך פרטים פון דעם סולם. פארוואס? ווייל ס׳מאכט זיך אמאל אז די צוויי סולמות, יא, זענען ווייט איינע פון די צווייטע. ס׳איז זייער א ברייטע וואנט צווישן זיי. סאו כאילו, איך ווייס נישט פונקטליך וואס מען דארף דא פארשטיין. בעצם דארף עס זיין נאנט. איך פארשטיי נישט וואס די הלכה זאגט קלאר.

דאס הייסט, ווען ס׳איז דא א ברייטע כותל, דעמאלטס פשיטא אז ס׳גייט זיך נישט גרינג אריבער פון איין זייט צו די אנדערע, ווייל גייסט נאך דארפן קריכן אויף די כותל צו גיין פון איין זייט לייטער צו די אנדערע זייט לייטער.

אב״ד:

זאג עס, זאג עס, זאג עס.

ר׳ יצחק:

סאו ס׳איז דא א… זאג עס.

אב״ד:

סאו יעצט, איך האב נישט פארשטאנען די נושא. די נושא איז אזוי: טאמער ס׳איז דא… פריער האבן מיר געלערנט א סולם וואס איז מתיר, איז אדער א סולם, צוויי סולמות וואס זאלן ליגן איינע קעגן דעם צווייטן. דא איז דא א סולם, דא, גלייך קומט אן איבער די דאך, קריכט מען אראפ פון די צווייטע סולם, יא? דעמאלטס איז עס קלאר מתיר.

יעצט הייבט זיך אן א נייע שאלה: וואס איז טאמער די סולמות פון די ביידע זייטן זענען נישט מכוון זה כנגד זה? דאס איז די סובדזשעקט פון די נעקסטע הלכה. דאס הייסט, איין סולם איז דא, און נאכדעם דארף מען גיין קריכן אויף טאפ פון די וואנט כדי אנצוקומען צום נעקסטן סולם. דעמאלטס, וואס איז די הלכה? הייסט דאס אז ס׳איז דא א סולם?

הלכה ח׳: כותל רחב עם סולמות

די תירוץ איז אזוי: ווענדט זיך אויב מ׳קען גרינג קריכן אויף די וואנט. אויב היה הכותל רחב הרבה, ועשה סולם מכאן וסולם מכאן, ס׳איז א ברייטע וואנט, ס׳איז ברייט ד׳ טפחים, אז א מענטש קען שפאצירן דערויף, דעמאלטס, אפילו שסולמות מרוחקין זה מזה, אפילו איין סולם איז אין צפון און איין סולם איז אין דרום, אם רצו מערבין אחד, ווייטער די הלכה אז ס׳איז ווי א פתח וואס אויב מ׳וויל קען מען מאכן איין עירוב.

פארוואס? ווייל ס׳איז גרינג צו וואקן, רבי.

אב״ד:

אה, ווייל ס׳איז א ברייטע פלאץ, סאו דער גייט ארויף מיט די לייטער, ער וואקט אויף די כותל, און ער גייט צו די אנדערע זייט. ס׳איז א וואנט וואס איז געמאכט צו שפאצירן אנטקעגן איבער.

ר׳ יצחק:

אבער אם אין ברוחב הכותל הרבה, מ׳קען נישט שפאצירן, דעמאלטס וואס העלפט מיר אז איך האב צוויי סולמות? איך קען דאך עס נישט ניצן. דעמאלטס מוז עס זיין נאנט. אם אין בין הסולמות שלשה, אבער נאנט, אזוי ווי מיר זענען געוואוינט כמעט כלהתורה כולה, אז מ׳קען זיך עס איירעוון, נאנט מיינט דריי טפחים. פחות משלשה טפחים איז נישט קיין הפסק. ממילא, אם אין בין הסולמות שלשה, מערבין אחד, דאס הייסט יכולין לערב אחד. הויבן אין שלשה, מערבין שנים. ס׳ווענדט זיך אויב ס׳איז גענוג נאנט.

דיסקוסיע: געבויטע סטעפס לעומת באוועגלעכע לייטערס

מ׳רעדט דא מסתמא פון סולמות וואס מ׳קען נישט רוקן, ווייל אויב קען מען עס רוקן האבן מיר דאך פריער געלערנט אז אפילו ווען ס׳איז זוקף לכותל. מ׳רעדט דא ווען ס׳איז געבויטע סטעפס. ווייל אויב מ׳קען עס רוקן, אז ס׳ליגט ביים כותל, שוין, מ׳קען עס דאך רוקן, ממילא איז עס א סטעפ.

אב״ד:

ניין, ניין, ווייל אז מ׳קען עס רוקן שטייט נאר אז מ׳דארף עס נישט געבן מער ווי א שטיקל אריבער ארויס. ס׳שטייט נישט אז אויב ס׳שטייט א סולם אין די אנדערע זייט חוצה קען מען עס ברענגען דא. ס׳איז נישטא קיין לייטער.

ר׳ יצחק:

אה, זוקף לכותל מיינט אז ס׳ליגט ערגעץ ווי לעבן דעם א סולם?

אב״ד:

ניין, ווען א מענטש קען גיין און עס ברענגען. ניין, ס׳ליגט לעבן דעם פלאץ.

ר׳ יצחק:

ניין, ניין. זוקף מיינט עקזעקטלי אז ס׳שטייט גלייך לעבן דעם, ס׳איז געווען א שיעור ווי נאנט. זוקף לכותל, אז ס׳שטייט גערוקט אויף די וואנט. די פראבלעם איז נאר אז ס׳איז נישט קרום. ס׳שטייט נישט אז ס׳איז אין די ראנג וואנט.

אב״ד:

אה, איך האב געמיינט אז אויב מ׳לאזט ליגן דארט גרייט א סולם.

ר׳ יצחק:

ניין, ניין, ניין. ס׳מיינט פארקערט, אז ס׳איז דא, יעצט איז יעצט נישט דא קיין סולם. ביידע סולמות ליגן פונקט דא, מ׳לייגט עס פאר סטארידזש, מ׳האט עס אהינגעקראכט אריין, איך ווייס וואס, מ׳האט נישט געהאט קיין פלאץ, לאמיר זאגן. אבער איך ווייס שוין, אויב סתם איז דא א סולם ערגעצוואו, אלעמאל איז דא ערגעץ א סולם וואס מ׳קען קריכן.

אב״ד:

איך ווייס נישט שוין, נישט אלעמאל. וועסטו זאגן… אקעי.

הלכה ט׳: מציבה על גבי מציבה בצד הכותל

ר׳ יצחק:

גייען מיר לערנען וועגן מצויה קודם. פריער האבן מיר… יעצט וועלן מיר לערנען ווייטער הלכות סולם בעסיקלי, רייט? די אופן איז דא א כותל, איז דא א וועג איבערצוקריכן די וואנט? סאו איז אזוי, עה, נישט “איי עם סארי”, “נאט ריעלי”.

יעצט לערנט מען הלכות עשרה טפחים, שטימט? מ׳האט געלערנט אז א וואנט, כדי ס׳זאל הייסן א הפסק, דארף זיין צען טפחים, שטימט? וואס איז טאמער מ׳האט געמאכט נעבן די וואנט א שטיקל סטעפ, א שטיקל מציבה איז דא, וואס ס׳מאכט עס גרינגער צו ארויפגיין פון ביידע זייטן, ס׳מאכט עס גילוי ווי די כותל איז נידריגער. מ׳האט געבויעט ארום די כותל אזעלכע זאכן, קומט אויס אז די כותל איז נישט אזוי הויך, מ׳קען עס געבן א קריח אריבער, אדער בקיצור, ס׳הייסט נישט קיין מחיצה. אונז דארפן וויסן אויב ס׳קען העלפן.

“בונה מציבה על גבי מציבה בצד הכותל”, יא, מ׳האט געבויעט מער ווי איין מציבה, דאס הייסט צוויי טרעפלעך לאמיר זאגן, אדער צוויי, ס׳הייסט נישט ממש טרעפלעך, ער גייט זאגן “מדרגות של אבנים”. די חילוק איז אפשר צו ס׳איז געבויעט פון שטיין אדער פון ערד. ס׳איז געבויעט אזוי ווי טרעפלעך נעבן די כותל, און מ׳וויל מיט דעם נוצן אז ס׳זאל ווערן ווייניגער ווי צען טפחים.

איז אזוי, “אם יש בתחתונה ארבעה”, אויב די אונטערשטע סטעפ האט ד׳ על ד׳ טפחים, רייט? דעמאלט “ממעט”, דעמאלט הייסט עס אז מ׳הייבט אן צו רעכענען די צען טפחים פון אויבן.

אבער “אין בתחתונה”, אפילו, און דאס איז זיכער, אויב ס׳איז פיר טפחים, הייסט עס אזוי ווי א רשות בפני עצמו, ס׳מאכט אז די מחיצה איז נידריגער. אפילו “אין בתחתונה ארבעה”, אבער “ואין בינה לבין העליונה שלשה”, איז נישטא צווישן די נידריגע סטעפ און די העכערע סטעפ דריי טפחים, דאס הייסט אזוי ווי לבוד, און צוזאמען זענען זיי פיר טפחים.

דיסקוסיע: וויאזוי צוויי מציבות ארבעטן צוזאמען

איך פארשטיי נישט וויאזוי זיי ארבעטן, וויאזוי די צווייטע איז העכער, איז ברייטער? איך ווייס נישט פונקט.

אב״ד:

אה, קען זיין זיי ליגן נישט ממש איינער קעגן די צווייטע, ס׳איז אזוי פון אויבן, צוזאמען, יא, זיי ליגן אין קרעם, איינער שטעקט זיך ארויס מער די זייט, איינער די זייט, צוזאמען זענען זיי אזוי, נעמען זיי אראפ פון די סייז פון די כותל.

ר׳ יצחק:

ווילאנג ס׳איז אין צומח און ס׳איז נישט צולבב, איז ווייטער ווערט עס ווערט עס ממעט, ואם רצו לערב כאחד, ווייטער די הלכה איז והכותל אם רצו מערבין כאחד, יא?

דיסקוסיע: “אם רצו” ביי מציבה לעומת כותל פחות מעשרה

אם רצו מערבין כאחד האבן מיר געלערנט, just צו טשעקן, א כותל וואס איז פחות מעשרה טפחים מוז מען מערב זיין כאחד, און דא איז עס נישט ממש אזוי ווי א כותל, ס׳הייסט אנדערש, ס׳הייסט נישט ממש א כותל עשרה טפחים, ס׳הייסט אזויווי מער אזויווי א סולם, דאס איז מיין ספק צו די הלכה איז די זעלבע.

אב״ד:

אפשר נישט די חומרא פון א סולם.

ר׳ יצחק:

ניין, די חומרא פון א כותל פחות מעשרה טפחים.

אב״ד:

אבער דו זעסט אויך דא אז ס׳איז בעסער ווי א סולם, יא? ווייל…

ר׳ יצחק:

ס׳איז די זעלבע.

אב״ד:

ניין, ווייל די סולם האט געדארפט אנקומען ביז לבוד נאנט צו די אויבן פון די סולם.

ר׳ יצחק:

אמת, אמת.

אב״ד:

דאס איז אסאך ווייניגער.

ר׳ יצחק:

אמת, אמת, אמת, ווייל ס׳איז באקוועם צו שטיין דערויף, ס׳ארבעט כאילו מזה תקרה של כותל, די זעלבע הלכה איז אויב מ׳לייגט א טרעפ פון האלץ, ווייטער, ס׳דארף זיין ד׳ טפחים, אדער אויב ס׳איז א הכשר ד׳ טפחים, יעצט הייסט עס מ׳מעט און מ׳קען מאכן איין עירוב צווישן ביידע.

הקדמה להלכות זיז

יעצט דארף מען לערנען, ווייטער, מ׳זעט דאך דא א באהאלטענע דראמא, יא? צוויי מענטשן, זיי האבן געזאגט מיר זענען גוטע חברים, נאכדעם ווערן זיי צוקריגט, מ׳שטעלט א וואנט, נאכדעם מ׳בעט זיך איבער, לייגט מען צו עפעס א זיז, מ׳לייגט צו עפעס א לייטער, מ׳האט דא אפס און דאונס.

אב״ד:

רצו, היינט זענען זיי פרענדס, ווילן זיי עס מאכן פאר איין רשות.

ר׳ יצחק:

צוויי צוקריגטע שוואגערס זענען…

אב״ד:

א חצרות, פארשטייסט שוין, די גאנצע חצרות זענען דא.

ר׳ יצחק:

וואס איז די הלכה פון די זיז? מיר גייען לערנען עפעס אן הלכה פון א זיז, עפעס וואס מאכט אז מ׳זאל ווייטער ניצן די וואנט פון ביידע זייטן.

אב״ד:

ס׳ברענגט עס יא א מער אז ס׳זאל ווערן ווי איין רשות, ס׳זאל זיין מער גרינגער עס צו מאכן ווי איין רשות, יא?

ר׳ יצחק:

נישט גרינגער צו מאכן, גרינגער אריבערצוגיין.

אב״ד:

אריבערצוגיין, אבער דאס איז נישט עפעס וואס מ׳קריכט אויף, מען נוצט עס נאר.

ר׳ יצחק:

ניין ניין, מען קריכט יא.

אב״ד:

אה. מען קריכט יא.

ר׳ יצחק:

א זיסן דעקל, און שפעטער וועלן מיר לערנען וועגן אזא סארט מינוט. אין די הלכה קריכט מען נאך. מען רעדט נאך ווייטער פון הלכות סולם בעסיקלי, וויאזוי מען קען מאכן א וועג אריבער די צוויי ווענט, אריבער די צוויי כותלים, מיט א שטיקל לייטער כלי. איז אזוי,

כותל גבוה מיט א זיז באמצע

Speaker 1: נישט גרינגער צו מאכן, גרינגער אריבערצוגיין. אבער דאס איז דאך נישט עפעס וואס מ׳קריכט אויף, רייט? מ׳נוצט עס נאר.

Speaker 2: ניין, ניין, מ׳קריכט יא.

Speaker 1: אה. מ׳קריכט יא.

אזוי איז די הלכה, און שפעטער וועלן מיר לערנען וועגן אזוי׳נס מ׳נוצט. דערווייל קריכט מען נאך. מיר רעדן נאך ווייטער פון הלכות סולם, בעיסיקלי, וויאזוי מ׳קען מאכן א וועג אריבער די צוויי ווענט, אריבער די צוויי כותלים, מיט א שטיקל לייטער׳ל.

איז אזוי, כותל גבוה שבין שתי חצרות. ס׳איז דא א כותל וואס איז גבוה, ס׳איז נישט פחות מעשרה, וואס מ׳קען נישט זאגן אז ס׳איז צו נידעריג. ס׳איז א הויכע כותל צווישן צוויי חצרות. יא. אבער, וזיז יוצא באמצעיתו, אינמיטן דעם כותל איז דא א שטיקל לענדינג, א בליטה, וואס קומט ארויס ווי א סטעפ, עס שטעקט זיך ארויס אויף די זייט פון די וואנט. ס׳איז מער ווי א סטעפ, יא? עפעס אויף וואס מ׳קען באקוועמער שטיין. ווייל אנישט איז דאך עס נישט מער ווי א סולם. עפעס מער, א מער קביעות׳דיגע זאך אויף וואס מ׳קען שטיין. מ׳רעדט נאך נישט דא פון די סייז. ס׳איז עפעס א שטיקל זיז. יא.

און יעצט, איז אזוי, אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה. אויב פון די זיז ביז די העד פון די כותל, די זיז איז כולו אויך א וועג וויאזוי מ׳מיעט זיי די כותל, דאס איז די טריק. די זיז זאגט אז מ׳קען געבן א קריך ארויף אויף די זיז, און נאכדעם דארף מען נאך פון די זיז׳ל למעלה זאל זיין צען טפחים. איז אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה, דעמאלט איז מניח סולם לפני הזיז. סאו, געווענליך דארף די סולם גיין די גאנצע. אבער דא זאגסטו אזוי, איך האב א זיז, ביז די זיז איז דא א סולם, נאך די זיז איז ווייניגער ווי עשרה טפחים, ממילא איז ווייטער, קען איך אריבערגיין גרינג, ומערבין אחד אם רצו. שטימט?

אבל מניח סולם בצד הזיז, אויב די סולם איז נישט אן טאפ, ממש ביי די זיז, נאר אין די זייט, אזוי אז מ׳קען אפשר ארויפקריכן, אינו מועיל, העלפט עס נישט, ווייל ס׳מוז זיין אז די סולם קומט אן צו די זיז, און נאכדעם פון די זיז געט מען א שפרינג אריבער, ווייל ס׳איז ווייניגער ווי צען טפחים מיט די מעלה אין א זיז.

כותל פון ניינצן טפחים – איין זיז אָן סולם

יעצט איז איין וועג מיט ניצן א זיז, איין וועג פון העלפן מיט א זיז, איז אז די זיז פון די זיז ביז די טאפ איז ווייניגער ווי צען טפחים, ממילא קריכט מען ארויף מיט א לייטער אויף דעם זיז, און פון דעם און ווייטער ווערט איין רשות. יעצט איז דא נאך א וועג פון ניצן א זיז אן א לייטער. קען זיין אזוי, היה כותל גבוה תשעה עשר טפח, ס׳איז דא א כותל וואס איז נאר ניינצן טפחים, די גאנצע הויכקייט איז ניינצן טפחים. איז אזוי, וואס טוט ער? מוציא זיז אחד באמצעו, און עס קומט ארויס, מען קען צעטיילן דעם וואנט כאילו צווישן פאר ניין און א האלב, ניין און א האלב טפחים. ער לייגט אריין א זיז מוציא, ער שטעקט ארויס כאילו א בליטה, אן אבן, וואטעווער, פון דערמיטן, און דעמאלטס מערבין אחד מכאן ואחד מכאן, פארוואס? שרייבט רש״י, מזה לצד זה פחות מעשרה, ס׳דארף אבער נישט קיין לייטער. פריער די כותל האבן מיר גערעדט אז ביז די זיז איז צען טפחים, כותל גבוה, איז כדי צו איבערקומען די ערשטע צען טפחים דארף ער א לייטער. אבער דא איז אפילו נישט קיין צען טפחים, מען קען געבן כביכול א שפרינג ארויף אויף דעם זיז, און נאכדעם פון די זיז ביז ראש הכותל אויך פחות מעשרה. ס׳הייסט, ס׳איז נאר אזוי ווי צוויי ווענט. די זיז צעטיילט די וואנט אויף צוויי ניין און א האלב טפחים. צוויי ווענט וואס צעטיילן אויף צוויי רשויות. עקזעקטלי. און דאס איז ווען דער גאנצער כותל איז ווייניגער ווי צוואנציק טפחים, וואס ווען ס׳צעטיילט זיך ווערט ווייניגער ווי צען.

כותל פון צוואנציק טפחים – צוויי זיזין

אבער נישט נאר דעם, מען קען אפילו ניצן א זיז צו צעטיילן א גרעסערע כותל. נאר וואס דארף מען טון? מ׳דארף ניצן צוויי זיזין. היה הכותל גבוה עשרים טפח, יא, צוואנציק טפחים, דאס הייסט מ׳קען נישט צעטיילן, ווייל די זייטן וועלן אלע זיין צען טפחים אין איטש לעוועל, וואס איז צו גרויס. קען מען טון אזוי, צריך שני זיזין זה שלא כנגד זה. מ׳לייגט צוויי זיזין, נישט איינס אויף טאפ פון די צווייטע, ווייל דעמאלטס קען מען נישט געהעריג קריכן. אבער מ׳לייגט איינס אזוי ווי סטעפס, אזוי ווי מ׳מאכט אזוי ווי אין די… דו ווייסט ווי מ׳קריכט אויף ביימער? מ׳מאכט אזעלכע זיזין. יא, אזוי איינס, מ׳קען קריכן אזוי מיט צוויי פיס. מ׳לייגט די שני זיזין זה שלא כנגד זה, אה, כדי שיהא בין הזיז התחתון לארץ פחות מעשרה, פון אונטן איז דא ווייניגער מעשרה, ובין העליון לראש הכותל פחות מעשרה, אבער צווישן די צוויי איז דא אפאר טפחים, אבער מ׳קען קריכן גרינג פון איינס צום צווייטן. ודאי, דאס איז אלעס וועגן וויאזוי צו מאכן א וועג אריבער די וואנט, וואס דעמאלטס איז גענוג איין עירוב, דאס הייסט מ׳קען מאכן איין עירוב.

גייען מיר לערנען ווייטער וואס נאך, אזויווי קהילות, לאמיר זאגן, אדער פרטי דיורים אין דעם סולם אדער אין די וועג וואס מ׳גייט ארויס. און זען אז דער עיקר איז צו קענען די פוינט פון די אלע הלכות, אז מ׳קען גרינג, מענטשן, אפשר נישט אן אלטער איד, אבער א יונגערמאן, א בחור, קען געבן א קריח אריבער און זיך אנכאפן ביי די זיזין וכדומה.

דקל (פאלמע-בוים) אנשטאט א סולם

סא גייען מיר לערנען נאך אופנים וואס מ׳קען. יא, דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ, מ׳האט געלייגט א דקל. וואס העלפט די דקל? די דקל מאכט אז מ׳זאל קענען קריכן דערויף. מ׳האט געשניטן א דקל און מ׳לייגט עס, מ׳נעמט די האלץ, צווישן די ראש הכותל און די ארץ, און דאס וואס מ׳קען דאס נוצן. אזויווי ס׳איז דא א לייטער אזא, א סולם אזא. יא, איך כאפ נישט פונקט, אן אנדערע זאך וואס קען מבטל זיין די כותל.

בקיצור, מערבין אחד אם רצו. אויב איינער וויל, קען מען מאכן איין עירוב. מ׳שטעלט זיך און מ׳פרעגט, ס׳איז נישט ממש א לייטער, א דקל איז סתם א שטיק האלץ. ווייזט אויס אז אפשר א דקל קען מען זיך גרינגער אנכאפן, ס׳איז גרינגער, באקוועמער צו וואקן דערויף, ס׳איז לאנג און שיף, ס׳איז נישט אזויווי א שמאלע לייטער. אקעי.

איז דעמאלטס ווייטער קען מען מאכן איין עירוב אויב מ׳וויל, ואחד צריך לקבוע. דער חידוש איז, מ׳מוז נישט קבוע זיין מיט דעם דקל. ס׳איז גענוג אז ס׳ליגט דארט א דקל, און דעמאלטס הייסט עס ווייטער אז מ׳קען מאכן איין עירוב. וכן סולם, אפילו א לייטער, ווייטער, כבדו קובעו. די וואג פון די סולם הייסט אז ס׳איז קבוע. דאס הייסט, מ׳מוז נישט קאנעקטן די ביר, דאס הייסט די סולם דארף יא זיין קבוע, אבער וויבאלד אז א סולם איז א העווי זאך, יא, איז הייסט עס אז ס׳איז גענוג, ס׳בלייבט דארט, ס׳גייט נישט אוועקפליען.

דיסקוסיע: פארוואס דארף א סולם קביעות אבער א זיז נישט?

Speaker 2: דא זעט מען אז דו ביסט גערעכט, אז ס׳מוז ממש ליגן דארט, נישט עפעס וואס מ׳קען ארומרוקן.

Speaker 1: דו זעסט דאך “כבדו קובעו”, ס׳איז ממש ס׳ליגט דארט. יא, איך כאפ טאקע נישט פארוואס, מיר וועלן זען דאך. דא זעט מען אז ס׳איז געשטאנען פריער, און אז ס׳איז זוקף מיינט אז ס׳איז טאקע דא כובד הכובד, אבער דאך איז עס זוקף. ס׳איז טייטש ווייניגער באקוועם ארויפצואוואקן אויף די וואנט, אבער ס׳דארף זיין די קביעות.

ס׳איז אינטערעסאנט, פארוואס ביי די זיז איז גענוג אז מען קען געבן א שפרינג ארויף און ארויפוואקן, און ביי די סולם מאכט מען חומרות? איך האב עס נישט אזוי גוט פארשטאנען. וואלסטו געמיינט אז מען דארף עס קאנעקטן מיט די וואנט, אבער at least דאס דארף זיין. און פארוואס איז דא א זיז וואס איז אסאך ווייניגער באקוועם ווי א לייטער איז שוין גענוג?

Speaker 2: אקעי, ס׳איז געבויט. יא, אבער ס׳איז אריינגעבויט.

Speaker 1: ס׳איז שווער וואס קען טוישן א מענטש. ס׳קען טוישן די רשות היחיד צו רשות הרבים. אקעי.

דערנאך זאגט ער נאך וואס כל שהוא. דער צווייטער זיז, אפילו נאר איין זיז נעמט ער אוועק, ווערט אויס רשות הרבים, אויס רשות היחיד.

קשין (שטרוי-וואנט) – א שוואכע מחיצה

אדרבה, קשין. סאו דאס איז ווען ס׳איז דא א סולם וואס גייט אויף א וואנט וואס מ׳קען אריבערקריכן. מאכט זיך אז א מענטש האט נישט קיין געהעריגע וואנט, ער האט נאר א שוואכע וואנט, קשין, אזא זאך אנדערש ווי מדביין, אזוי זעט אויס, ס׳איז נישט דאס זעלבע, ס׳איז א שוואכע זאך. קשין טבין, אין אנדערע ווערטער, בית שתי חצירות, און ס׳איז דא א סולם, העלפט נישט. אין מערבין יחד. פארוואס? שאין כח הרגל עולה בסולם לפי שאין לו על מה שיסמוך. א מענטש קען נישט קריכן אויף קשין, ער גייט אראפפאלן.

סאו, ס׳זעט אויס אז ס׳איז געווען א דבר מצוי צו האלטן קשין צווישן די פלעצער פאר בהמות. ער זאגט, אויב איז עס א הארטע זאך, ס׳איז א מדביין וואס מ׳האט עפעס somehow מחבר געווען, האט עס די זעלבע דין ווי א וואנט. אבער אויב איז עס אזא מושי זאך, קליי, העלפט נישט די סולם, ווייל מ׳קען נישט ארויפגיין דערויף, ווייל ס׳איז א גרויסע פייל.

דיסקוסיע: פארוואס לייגט מען א לייטער אויף קשין?

Speaker 2: וואס איך פארשטיי נישט, אויב ס׳איז קשין, ס׳איז קען מען סתם שפאצירן.

Speaker 1: ס׳מוז זיין אז ס׳איז א געיט. אבער די געיט איז דאך אויך געווען, אויף די מדביין איז געשטאנען עשרה טפחים. עשרה טפחים איז גאנץ הויך. דו גייסט דאך דארטן זיין זייער מעסיג, דו גייסט דארטן ארויפקריכן. ס׳איז א געיט, ס׳איז געמאכט אז מ׳זאל נישט אריבערגיין. קיצור, מ׳גייט נישט אריבער.

Speaker 2: איי, דו האסט דאך געלייגט א…

Speaker 1: ווייל א לייטער העלפט נישט. פארוואס האט ער געלייגט א לייטער? ס׳איז נישט קיין פוינט פון די לייטער, מ׳קען גארנישט טון דערמיט. נאר די קינדער האבן טראבל געהאט, אדער ער וויל עס מאכן פאר א רשות היחיד, ער מיינט ער וועט לייגן א לייטער און ס׳וועט העלפן. זאגט ער אז ס׳העלפט נישט, ווייל די לייטער העלפט נאר ווען ס׳איז פראקטיש טאקע גרינג אריבערצוגיין.

Speaker 2: יא, ער לייגט א גג, און… וויאזוי הייסט עס? ער לייגט א גג?

Speaker 1: ער לייגט א סולם. ס׳העלפט אבער נישט. ס׳העלפט נישט, ווייל מ׳קען נישט קריכן, זאגט ער.

סולם באמצע מיט קשין פון ביידע זייטן

היה סולם… אבער פארקערט, יא. אוי, נאכאמאל, היה סולם באמצע וקשין מכאן ומכאן, אויב אבער די סולם ליגט יא סטאביל, ס׳איז נישט פשט אז נאך די גיין אויף די סולם גייסטו דארפן קריכן אויף קש, נאר פארקערט, איינמאל דו ביסט אויף די סולם ביסטו אויף די אנדערע זייט, דעמאלטס אם רצו מערבין שנים, ס׳איז אן אינטערעסאנטע לשון, איך וואלט געדארפט זאגן “אם רצו מערבין אחד”, ווייל שנים, די פוינט איז מ׳קען ביידע וועגן. ווייטער, אה, דעמאלטס קען מען יא גיין אויף די סולם, די קש שטערט מיר נישט, פארקערט, וואס האבן מיר יעצט געזאגט, דאס הייסט, אה, אפשר זאגט ער, ס׳מיינט פארקערט, מצד אחד די קש הייסט יא א מחיצה, מ׳קען זאגן אז ס׳מאכט צוויי, אבער מ׳וועט נישט זאגן אז ס׳מאכט צוויי, וויבאלד ס׳איז דא א סולם, מ׳קען אריבערגיין, די קש איז א שוואכע מחיצה, און ס׳איז דא א סולם, איך ווייס אויב די סולם מבטל זיין די קש, פארשטייסט וואס איך זאג? ס׳איז נישט קיין סולם וואס גייט אריבער די קש, די קש איז פאר די סולם, באט וויבאלד די קש איז א שוואכע מחיצה, קען מען הייסן…

אויב מ׳וויל קען מען… איך מיין די ווארט דא איז אז אויף די סולם גייט מען קענען פשוט אזוי ארויפגיין ביז אויבן פון די סולם און אריבערקריכן אריבערגיין, מ׳וועט קענען. אנדערש ווי אויף א וואנט קען מען נישט, דארף מען האבן צוויי סולמות פון ביידע זייטן, אבער איינמאל ס׳איז קש, מ׳וועט נאר אביסל קריכן אויף די קש, און מ׳גייט ארויף דערויף און מ׳קומט צוריק אראפ. מ׳קען נישט קריכן ווען די סולם ליינט זיך אן דערויף, אבער ס׳זעט אויס אז… מ׳דארף דא וויסן די פונקטליכע… ניין, מ׳קען נישט קריכן, שאין לו על מה יסמוך.

בקיצור, אויב האט מען געטראפן א וועג צו מאכן די לייטער… איך פארשטיי נישט. נארמאל איז די פראבלעם אז ער האט נישט אויף וואס די לייטער זאל ליגן, ווייל דו גייסט אנליינען די לייטער אויף די קש, ס׳איז נישט סיריעס, ווייל ס׳גייט זיך געבן א רוק, די לייטער גייט אראפפאלן. אבער אויב האסטו יא געמענעדזשט צו מאכן א לייטער און ס׳האלט זיך פעסט צווישן די צוויי זייטן פון די קש, קען מען ארויפגיין.

אָנהייב פון נייער ענין – סולם וואס מען טאר נישט נוצן

יעצט גייען מיר לערנען וועגן די סולם וואס מיר מאכן, צו זי דארף זיין טאקע מותר אריבערצוגיין. אזוי ווי אין אלע הלכות ווען מיר לערנען אז מען דארף עפעס טון, ווערט אלעמאל א שאלה וואס איז אויב מען קען עפעס טון פאקטיש, אבער די הלכה לאזט נישט, די תורה לאזט נישט. דארפן מיר אלעמאל וויסן וואס איז די הלכה פון דעם. דארפן מיר וויסן אויב מען האט געמאכט א לייטער וואס די הלכה לאזט נישט, די תורה לאזט נישט אריבערגיין.

סולם שאסור לעלות בו — האם הוא מתיר

Speaker 1:

יעצט גייען מיר לערנען וועגן די סולם וואס מ׳מאכט, צו ס׳דארף זיין טאקע מותר אריבערצוקריכן. אזוי ווי אין אלע הלכות, ווען מ׳לערנט אז מ׳דארף עפעס טון, ווערט אלעמאל א שאלה, וואס איז אויב מ׳קען עפעס טון פאקטיש, אבער די הלכה לאזט נישט, די תורה לאזט נישט. דארף מען אלעמאל וויסן וואס איז די הלכה פון דעם. סאו דארף מען וויסן, אויב מ׳האט געמאכט א לייטער וואס די הלכה לאזט נישט, די תורה לאזט נישט אריבערגיין, צו דאס הייסט א לייטער.

זאגט ער, דער תירוץ איז אז ס׳ווענדט זיך אויב ס׳איז א איסור מדאורייתא אדער מדרבנן. אויב ס׳איז א איסור מדרבנן, דעמאלטס הייסט עס א כשר׳ע לייטער. פארוואס? ווייל אפשר ווייל עירוב חצרות איז מדרבנן, און די רבנן זענען מקיל אויף א זאך. אזוי ווי מ׳האט געהאט לגבי וועלכע ברויט איז כשר, איז אויך געווען א דאורייתא און א דרבנן די חילוק. מ׳גייט נישט מעגן למעשה אריבערגיין, אבער ס׳גייט הייסן אז מ׳קען אריבערגיין. אבער אויב ס׳איז א איסור מדאורייתא, דעמאלטס הייסט עס אז ס׳איז נישט קאנעקטעד.

אילן בצד הכותל

זאגט ער אזוי, הוי אילן בצד הכותל, וואס איז סמוך לכותל, מ׳האט גענומען א בוים, א לעבעדיגע בוים, יא, און מ׳האט קאנעקטעד דעם אילן, מ׳קריכט ארויף אויף א בוים, א בוים האט ברענטשעס, מ׳קען ארויפקריכן. און דעמאלטס, אויב רוב ס׳מערבין אחד, קען מען מאכן איין עירוב. פארוואס? הואיל ואיסור שבות הוא שגזרו שלא יעלו באילן, דאך נאר א איסור שבות האבן מיר געלערנט אז מ׳טאר נישט משתמש זיין באילן בשבת, אבער דאס איז נאר א שבות, שבות שטערט אונז נישט.

ער זאגט, ס׳קען זיין אז דאס איז א גוטע פשט, אז א יוצא ערב שבת בין השמשות, ווען דעמאלטס מעגן מיר דאך אויב ס׳איז נאר מדרבנן, איז די ערב שבת בין השמשות קובע. ס׳איז לאו דווקא ווייל ערב שבת בין השמשות איז נוגע ביי די פס, אבער ווען מ׳האט געזען אז ביי די חצר, אפילו אויב ס׳צעפאלט אום שבת, איז עס לאו דווקא די בין השמשות. אבער… ניין, איך מיין איך פארשטיי, ווייל ס׳איז מדרבנן. יא, ס׳שטערט ווייל נישט מדרבנן, מ׳מאכט נישט קיין… דאס הייסט אז ס׳איז נישט קאנעקטעד. ס׳איז יא קאנעקטעד. אה, דו זאגסט אז ס׳איז יא קאנעקטעד. די פשט איז אז ס׳איז נישט דיסקאנעקטעד, דאס הייסט אז מ׳קען גיין.

אשרה בצד הכותל

אבער אסור להשעין סולם על הכותל, א מענטש וועט דאך האלטן א שער, א בוים, מ׳טאר דאך בכלל נישט האבן א שער בוים אין א חצר. אבער דא איז געווען א שער בוים וואס איז מדין דעם בוים, יא, וואס מיר האבן געלערנט אין… שער עמי בתורה, ונושא עבודה זרה.

Speaker 2:

רייט.

Speaker 1:

איז, אה… אה, וויאזוי הייסט עס? און דעמאלטס איין מערבין אחד, דאס הייסט חוץ לארץ, לויט די תורה שרש״י אסר בהנאה, זעט מען אז בכלל איסור הנאה איז צו קריכן אויף אן אשרה בוים, דאס הייסט קריכן אויף אן אשרה בוים.

אן יא, ס׳פשוט, ס׳הייסט הנאה פון די בוים, אזוי ווי השתמשות באילן בשבת, וממילא, ס׳איז… ס׳איז מדרבנן… דעמאלטס… איז אה, טוען נישט, דאס הייסט ס׳איז איין חוצה, ביז מ׳מאכן צוויי עירוב.

Speaker 2:

אקעי.

כותל שגבוה עשרה — ממעט זיין די כותל

Speaker 1:

יעצט קען מען ווייטער לערנען וועגן דער כותל, דאס הייסט, אויב מ׳האט געלערנט אז עס דארף זיין א עשרה טפחים, וואס ווי מ׳וויל עס קלענער מאכן, דאס וועלן מיר קענען מאכן איין עירוב.

Speaker 2:

מ׳קען דאך מאכן איין עירוב.

Speaker 1:

יא, מ׳קען מאכן איין עירוב. מ׳מאכן א כותל קלענער ווי עשרה.

Speaker 2:

נאכאמאל?

Speaker 1:

יא, מ׳מאכן דעם כותל קלענער ווי עשרה, יא.

Speaker 2:

אהא.

Speaker 1:

איז אזוי, כותל שגבוה עשרה ובא למעט, דאס הייסט ער וויל עס קלענער מאכן, ער וויל עס פחות מעשרה. איז דער תירוץ אז מ׳קען, אבער ווי סאך דארף מען מינערן? דאס הייסט די גאנצע, די גאנצע כותל אפשארן? דער תירוץ איז נא, אם יש באורכה מיעוט ד׳ טפחים, מערבין אחד, דאס הייסט אזוי לאנג ווי עס איז דא פיר טפחים וואס דארט איז ווייניגער ווי ד׳ – ווי עשרה טפחים, קענען מיר שוין מאכן איין עירוב, לכאורה ווייל מ׳קען דארט אריבערגיין, ס׳איז ווי א פתח.

דיון: סתירת מקצת הכותל

נאך א… יעצט איז דא א שאלה אזוי, מ׳גייט דאך לערנען, מ׳האט גערעדט די נעקסטע זאך וואס אונז… וואס אונז לערנען איז… אז… אה, אז באורכה מיעוט מיינט… ניין, ס׳איז פיר טפחים של הכותל, אמת?

Speaker 2:

רייט.

Speaker 1:

די נעקסטע שאלה איז, מ׳גייט לערנען באלד, אז דער כותל אליינס איז אלעמאל א שאלה פון וועלכע חוצה עס באלאנגט עס.

Speaker 2:

אה.

Speaker 1:

איז אזוי, סתירת מקצת הכותל השתא מותרת, דאס הייסט ער גייט יעצט בראכן נאר א חלק פון דער כותל, אדער במקצת מעובי הכותל, איך ווייס נישט וואס… וואס איז שלעכט?

Speaker 2:

נישט, נישט קלאר, וואס העלפט עס דעמאלטס?

Speaker 1:

איך האלט נישט אין די סברא. ער זאגט אזוי, נעמליך, “צד הקצר נוטל חצי צד”, די קלענערע וואס איז געווארן ווייניגער וועט באלאנגען פאר דעם חצר דארט וואו ס׳איז קלענער. איך פארשטיי, אבער פארוואס דארף מען זאגן אזוי? וואס העלפט עס?

Speaker 2:

ווייל פון די זייט איז גרינג ארויפצוגיין דארט, ס׳האלט נישט פון די אנדערע זייט.

Speaker 1:

איך פארשטיי, אבער פארוואס? עס העלפט נישט. אויב האט מען נאר ממעט געווען א חלק פון די עובי הכותל, איז דאך דא א כותל עשרה טפחים, ס׳העלפט דיר גארנישט.

Speaker 2:

ניין, אבער פון איין זייט, דארטן וואו מ׳האט אראפגעריסן, קען מען יעצט גרינג ארויפגיין. ס׳ווערט לכל הפחות אזוי ווי ס׳איז. ער קען גרינג ארויפגיין ביז די טאפ פון די כותל, ווייל דארטן האט מען אראפגענומען.

Speaker 1:

איך הער. ער האט נישט געזאגט “מקצת עובי הכותל”. ס׳איז זייער פאני ווען די גמרא זאגט זאכן און מ׳דארף אריינלייגן אנדערע ווערטער כדי צו פארשטיין יעדע טאטש. I’m never happy with such things.

ער זאגט “צד הקצר נוטל חצי צד”. וואו ס׳איז… איך פארשטיי נישט פארוואס מ׳דארף אנקומען צו דעם. וואו ס׳איז נידעריג, באלאנגט פאר וואו ס׳איז נידעריג, ווייל מ׳קען עס נוצן. שאר הכותל הגבוה… איך פארשטיי נישט פארוואס מ׳איז אנגעקומען צו עובי הכותל. פארשטייסט וואס איך פרעג דיר? די זעלבע זאך איז עס נישט. אבער ער האט געמאכט ד׳ טפחים, איז דארט וואו ס׳איז אזוי, באלאנגט פאר די חצר וואו ס׳איז נידעריג. די שאלה איז די כותל…

Speaker 2:

אבער ער האט צובראכן די גאנצע, איז דאך פאר ביידע זייטן די זעלבע. וואס טייטש “קצותיו ומחיצותיו של כותל”? ס׳איז דאך נישט די שאלה ווי לעבן די כותל מ׳מעג, ס׳איז די שאלה דעם רשות אדער דעם רשות. סאו מ׳מוז טרעפן א וועג אז פאר איין רשות איז נישט געשען קיין טשעינדזש, איין זייט איז נישט געשען קיין טשעינדזש, נאר איין זייט איז געשען א טשעינדזש. דאס איז וואס ער וויל דא זאגן, אז פאר איין זייט איז יעצט א קלענערע וואנט, ווייל מ׳קען גרינג ארויפגיין.

Speaker 1:

איך הער. איז “ושאר הכותל הגבוה בין שני החצרות”, איז צווישן ביידע. אקעי.

פרצה בכותל

Speaker 1:

וואס איז געשען טאמער ס׳איז געווארן א לאכעדיגע כותל? שטימט? גייט. איז בעצם די הלכה פון פרצה אין יעדע מחיצה, אם היתה פרצה עד עשר אמות, ביז צען אמות, קען מען מאכן צוויי עירובין. וואס מיינט צוויי עירובין? אפשר גאר פסח. זעסטו דא, א פסח איז א הלכה אז מען קען, ס׳איז די מיטעלסטע קעיס. אויב איז יתר מעשר, א פרצה יתר מעשר איז נישט קיין פסח, ס׳הייסט אויס וואנט. דעמאלטס מערבין עירוב אחד, אזוי ווי איין חצר וואלט געהאט צוויי ערטער וואס ס׳האט נישט נארמאל קיין ווענט, ווייל ס׳איז מבטל די וואנט.

און וויאזוי איז מען ממעט די פרצה? עושה פרצה פחות מעשר, רבי אומר השלימה ליתר מעשר, ער וויל משלים זיין די פרצה אז ס׳זאל זיין מער ווי צען און מ׳זאל מוזן מאכן איין עירוב, איז חוקק בכותל גובה עשרה טפחים, מערבין עירוב אחד. ער דארף נאר צען טפחים, דאס הייסט ס׳קען בלייבן פון אויבן אדער פון אונטן, למשל פון אויבן קען בלייבן דאך א חלק פון די וואנט, אבער ווי לאנג ס׳האט צען טפחים איז פרוץ, דעמאלטס הייסט עס אז ס׳איז נפרץ, און מ׳דארף מאכן איין עירוב.

אבער דאס איז נאר ווען ס׳איז דא א פרצה, ס׳איז שוין דא א פרצה, ער וויל עס נאר גרעסער מאכן כדי ס׳זאל הייסן אינגאנצן איין רשות. וואס איז אויב ער וויל לכתחילה פורץ זיין יתר מעשר מקרן לקרן? ער וויל לכתחילה, דעמאלטס צריך להיות גובה הפרצה למעלה, דעמאלטס איז נישט גענוג אז ס׳איז נאר צען טפחים, ער מוז אינגאנצן צושטערן די גאנצע וואנט ביז די טאפ.

Speaker 2:

אקעי.

סיכום: הלכות כותל וחלון

Speaker 1:

עד כאן למדנו הלכות כותל. האבן מיר שוין געלערנט הלכות חלון, און הלכות כותל, און אלע מיני וועגן וויאזוי מ׳קען אריבערגיין א כותל, א סולם, א מציבה, א בוים, וכו׳ וכו׳, אדער קלענער מאכן צען טפחים. דאס איז בעיסיקלי די דריי וועגן וויאזוי מ׳קען מאכן אויס כותל, און דאס איז דאס וואס מיר האבן געלערנט ביז יעצט.

חריץ שבין שתי חצרות

Speaker 1:

יעצט גייען מיר לערנען, אזויווי מיר לערנען אין גאנץ הלכות שבת, אז ס׳איז דא ווען מ׳מאכט א רשות וואס גייט ארויף, איז דאס ווי א כותל, און ס׳איז דא א רשות וואס גייט אראפ, איז דאס א לאך, א טאל, ווי א חריץ. יא, ס׳איז אזא שווערע נאמען פאר אלע טאלן און פאר אלע חריץ. גייען מיר לערנען וועגן א חריץ וואס איז צווישן צוויי חצרות, צו ס׳צוטיילט זיי אויף, און וועלכע פון די דריי קעיסעס, פון די דריי הלכות, דאס איז.

איז אזוי, חריץ שבין שתי חצרות, א לאך צווישן צוויי חצרות, איז אזוי, ווענדט זיך, אזויווי אלע הלכות רשויות, ווי גרויס די לאך איז. אויב איז דאס עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר, יא? ס׳איז טיף צען טפחים און ס׳איז ברייט פיר טפחים אדער מער פון דעם, דעמאלטס הייסט עס א רשות בפני עצמו, און דעמאלטס צעטיילט עס, מערבין שני עירובין, מוז מען מאכן צוויי עירובין, רייט? פחות מכאן, אויב ס׳איז ווייניגער פון דעם, מוז מען מאכן איין עירוב, מערבין אחד ואין מערבין שנים.

ממעט זיין דעם חריץ

יעצט, דעם חריץ, וואס איז אויב מ׳וויל קלענער מאכן דעם חריץ כדי מ׳זאל קענען מאכן איין עירוב? עס ווענדט זיך אין וואס מ׳מאכט עס מיט. ואם מיעט עומקו בעפר או בצרורות, ער לייגט אריין זאמד אדער שטיינדעלעך, דעמאלטס מערבין אחד ואין מערבין שנים. פארוואס? שסתם עפר וצרורות שבחריץ מבוטלין הן. ווען א מענטש ווארפט אריין שטיינדעלעך אדער זאמד אין א חריץ, ווערט עס טאקע בטל. ממילא האט עס קלענער געמאכט דעם חריץ, יא? ממילא מוז מען מאכן איין עירוב, ווייל ס׳איז שוין נישט קיין מחיצה, ס׳איז שוין גארנישט אינצווישן.

אבל אם מילאו תבן או קש, אויב ער לייגט אריין שטרוי – תבן איז פארט פון די שטרוי, קש איז די אנדערע סארט – דעמאלטס אין ממעטין עד שיבטל, דעמאלטס מוז ער דירעקט זאגן אז הריני מבטל את התבן, ווייל תבן קען זיין אז ס׳ליגט אין די לאך, און ער וועט עס אויפעסן, און ס׳וועט בלייבן מיט א לאך. אקעי, איך מיין אז דאס איז שוין א טעכנישע שאלה. די פוינט איז, אז בסתם איז א מענטש נישט מבטל די תבן צו די לאך, איז דאך דא א לאך פון צען טפחים, רייט?

וויאזוי נאך קען מען ממעט זיין? די פריערדיגע פראבלעם אז די קש גייט זיין אזוי פלאפי און מ׳גייט זיך אויסגליטשן איז נישטא דא, יא, ווייל ס׳פילט אן א לאך. יא, יא, דאס איז נאר א פראבלעם ווען מ׳וויל לייגן א לייטער. נאר ביי די לייטער איז געווען יענע נושא, רייט?

וכן, די זעלבע זאך, אם מיעט רחבו, דאס הייסט, מ׳קען אויך נישט נאר ממעט זיין די גובה, אריינווארפן אין דעם לאך שטיינדעלעך אדער שטרוי, ער קען ממעט זיין די ברייטקייט. אם מיעט רחבו בלוח או בקנה שהשיטו באורך כל החריץ, ער האט געלייגט א שטיק האלץ, א לוח, א ברעט, או בקנה, א שטעקן, באורך כל החריץ, די גאנצע, איז ווייטער מערבין אחד ואין מערבין שנים, ווייל ס׳איז געווארן ווייניגער ווי פיר טפחים ברייט.

דבר הניטל בשבת

יעצט, ווילסטו וויסן אזוי, מיט וואס קען מען ממעט זיין דעם, רייט? דאס הייסט, אויב מען גייט קענען אוועקנעמען דעם – ער לייגט א ברעט, אדער א טיש, אדער וואטעווער, מען קען עס אוועקנעמען שבת – איז אינמיטן עס אוועקנעמען אז עס ווערט צוריק א מחיצה. בכל דבר הניטל בשבת, עס איז געווען א סל, א באסקעט פאר א ספל, א די וואס טאטש א שיסל. נישט ספסל, ספסל איז א… ספל איז א…

הלכות מיעוט מחיצה — בכל דבר הניטל בשבת

יעצט, ווילסטו וויסן אזוי, מיט וואס קען מען מיעוט זיין דעם? רייט? דאס הייסט, אויב מ׳גייט קענען אוועקנעמען דעם, ער לייגט א ברעט אדער א טיש אדער וואטעווער, מ׳קען עס אוועקנעמען שבת, און מיט׳ן עס אוועקנעמען וועט ווערן צוריק א מחיצה, בכל דבר הניטל בשבת. ס׳איז געווארן א סל, א וואס איז דאס, א ספל? דו ווילסט זאגן א ספל? נישט ספסל. ספל איז א שיסל. אה, עפעס א כלי, אה, וואס איז מטולטל בשבת, וואס זיי האבן געלערנט אין די דברים הקלים שמלאכתן להיתר.

איינמאל מ׳מעט דעם בוים, טאר מען נישט מיעוט זיין דעם, ס׳הייסט, ס׳ציילט נישט. אלא אם כן חברה לארץ חיבור שאפשר לשמטו עד שיחפור בדקר. אויב מ׳קאנעקט עס אזוי גוט, אז מ׳דארף אנגעבן א גרוב מיט א… אין די דקר, א דקר איז א שאוול. אויב מ׳מוז אנגעבן א גרוב מיט א שאוול, ווייל דאס וועט זיין א מלאכה פון חורש, פון בונה אדער סותר אדער חורש, דעמאלטס הייסט עס מחבר, דעמאלטס איז עס יא א מיעוט אין דעם. יא.

דיון: דבר שאינו ניטל

און א דבר שאינו ניטל, וואס איז די חילוק דא? ווייל ס׳איז מטולטל, ממילא מעג מען נאר אויב ס׳איז מחבר ווייל מ׳גייט עס אוועקנעמען. אבער אויב מ׳לייגט א מוקצה ווייל מ׳גייט עס נישט אוועקנעמען, הייסט עס יא גוט? א ניין, מוקצה וואלט געווען אזוי ווי א דבר שאינו כלי למשל, רייט? עפעס א זאך וואס איז… וואס מ׳קען בכלל נישט, נישט קיין כלי שמלאכתו להיתר, נאר א מוקצה מחמת גופו, וואטעווער. א שטיקל האלץ, האבן מיר געלערנט, א מליח וואס איז… מ׳טאר עס נישט מטלטל זיין, און ער גייט עס נישט אוועקנעמען שבת. דאך וועגן דעם, ווייל ס׳איז פארט פון די דעיס יעצט.

הלכה יד: לוח איבער א חריץ — דריטע קעיס

איך מיין, וואס איז טאמער… וואס לערנען אונז יעצט? אה, א נייע זאך. דאס הייסט, ס׳איז דא א לאך, און ער וויל מאכן אזוי א ברידזש דערויף. איז אזוי, דאס איז א לוח. סאו דעמאלטס איז עס ענליך צו די דין פון די כותל מיט די סולם. דאס הייסט, ס׳איז דא א… דעמאלטס קומט אריין די דריטע קעיס. אז ביז יעצט האבן מיר געלערנט אז אויב ס׳איז צען ד״ל עשרה, דעמאלטס מוז מען מאכן צוויי אבער נישט מוז מען מאכן איינס. און יעצט קען מען לערנען אן אופן וואס הייסט אזויווי א פתח, אז ס׳איז דא טאקע א מחיצה, ס׳איז דא טאקע א מחלק צווישן די צוויי רשויות, אבער מען קען אריבערגיין.

ער איז נישט קיין לוח שרוחב ארבעה ועל רחבו ארבעה, ער לייגט אפטס דא אויך א רחב ארבעה, אבער ער לייגט א ברייטע לוח, מען קען אריבער שפאצירן, אזויווי מיר האבן געלערנט ביי די כותלים, רוחב ארבעה וואס הייסט אז מענטשן קענען שפאצירן דערויף. איז דאס איז אזויווי א ברידזש איבער דעם לאך, מערבין אחד אם רצו מערבין שנים. דעמאלטס גייט א קעיס אז מען קען, אויב מען וויל קען מען עס רעכענען אלס איינס, און אויב נישט, איז עס נישט.

הלכות גזוזטראות

די זעלבע זאך איז די הלכה פון א ברידזש איז נישט נאר ווען ס׳איז דא א לאך, נאר אפילו כללא, עני טיים וואס מען מאכט א ברידזש. ס׳שטייט כצוצריות, דאס הייסט פארטשעס, יא? מיר וועלן שוין לערנען נאך אין שבת די לשון, אנדערע גזוזטראות, גזוזטראות, וואטעווער, בקיצור א פארטש, זו כנגד זו, איז אם יש בה לוח שרחב ארבעה טפחים או יותר, מערבין עירוב אחד, ואם רצו מערבין שנים, זה לעצמו וזה לעצמו. שטימט? יא.

אבער ביי א גזוזטרא דארף מען וויסן אז ס׳הייסט זיך לכתחילה צוויי פארטשעס, דעמאלטס הייבט זיך אן די קעיס אז מען קען מאכן וואס מען וויל. אבער היו זו למעלה מזו אחת בשוה, או זו למעלה מזו, אחת גבוהה מחברתה, דאס הייסט אפילו אז ס׳איז אזוי, אם יש ביניהן פחות משלשה טפחים, הרי הן כגזוזטרא אחת. דעמאלטס אויב ס׳איז ווייניגער ווי דריי, קענסטו נישט זאגן אז ס׳איז בכלל אנדערע גזוזטראות, ס׳איז בכלל די זעלבע, דעמאלטס מוזן זיי מאכן איין עירוב. אבער אם יש ביניהן שלשה או יותר, מערבין זה לעצמו וזה לעצמו, חוץ אויב זיי מאכן א ברידזש, יא? דאס איז די הלכה פון…

סיכום: דריי קעיסעס פון חילוק רשויות

איז עד כאן בעצם האבן מיר געלערנט הלכות חילוק רשויות, וויאזוי ס׳ווערט צעטיילט. מיר האבן געלערנט וועגן א פענסטער, און מיר האבן געלערנט וועגן א כותל, און מיר האבן געלערנט וועגן א לאך. די אלע זאכן האבן מער ווייניגער דריי קעיסעס. דאס הייסט, נישט אלע, א חלון… דאס הייסט, אלע האבן די דריי, ס׳ווענדט זיך אנדערע זאכן.

למשל, א גוטע חלון מאכט א יחוד, אם רצו, ס׳ווענדט זיך אויב זיי ווילן. און אויב נישט, איז מען סטאק און מ׳מאכט צוויי עירובין. א וואנט, א גוטע וואנט מאכט אז מען מוז, אבער אויב ס׳איז דא א וועג, יא, א גוטע וואנט מאכט אז מען מוז צעטיילן, אויב ס׳איז נישט קיין גוטע וואנט הייסט, וויאזוי הייסט עס, דעמאלטס מוז מען מאכן איין עירוב, אבער אויב ס׳איז דא א וואנט וואס ס׳איז דא א וועג אריבער, דעמאלטס קען מען וואס מען וויל. און די זעלבע זאך א חריץ, א גוטע חריץ מאכט אז מען מוז מאכן צוויי, א שוואכע חריץ מאכט אז מען מוז מאכן איינס, און א חריץ מיט א ברידזש אדער צוויי פארטשעס מיט א ברידזש, דעמאלטס הייסט וואס מען וויל. עד כאן איז די הלכות.

הלכה טו: רוחב הכותל — וועמען באלאנגט דער כותל

יעצט גייען מיר לערנען וואס איז דער דין פון די רוחב הכותל. שטימט? וועמען באלאנגט די אויבן מחיצה? רייט? נישט פון אויבן, אז ס׳איז צוויי חצרות, ווער גייט קענען ניצן די כותל, די שטח הכותל אליין? איז אזוי. יא, שטימט? יא.

כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב, והיו גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושווה לקרקע חצר שנייה. לאמיר טראכטן א סעקונדע, די כותל, אפילו ס׳איז א רשות היחיד בפני עצמו, דאס איז נישט קיין פראבלעם, אויב ס׳הייסט אז ס׳באלאנגט פאר איין חצר, די איינוואוינער פון יענע חצר וועט ארבעטן פאר אונז, רייט? ס׳שטייט אונז נישט אז ס׳איז אן עקסטערע שטח. די שאלה איז נאר וועמען, יא, רשות היחיד איז דאס, ס׳קען דיר נישט, למשל, מיר רעדן אין די קעיס וואס מ׳קען נישט, וואס ס׳איז צוויי חצרות, מ׳קען נישט מערב זיין ביידע.

אויב מ׳קען מערב זיין ביידע, איז נישט קיין פראבלעם. אויב ס׳איז דא לייטערס למשל, וועט מען ביידע מעגן, ווייל ס׳איז א רשות היחיד. וועט מען ביידע מעגן, און ס׳איז פארט פון די גאנצע גרויסע חצר. אבער טאמער ס׳איז נישט, דעמאלטס דארף מען וויסן צו וועלכע חצר באלאנגט עס. שטימט? יא.

הכלל: תשמיש בנחת

איז אזוי, בעיסיקלי די תירוץ איז, ווער ס׳קען עס גרינגער ניצן, דאס איז די בעיסיק תירוץ. סאו למשל, די ערשטע קעיס איז, ס׳איז דא א כותל צווישן צוויי חצרות, א ברייטע כותל וואס מ׳קען ניצן, מ׳קען שפאצירן דערויף, אבער פון איין חצר איז עס הויך, מ׳דארף ארויפקריכן מער ווי צען טפחים, האבן מיר געלערנט אז דאס הייסט אז ס׳איז שווער ארויפצוקריכן. אבער פון די אנדערע חצר איז עס גלייך, דאס הייסט די צוויי חצרות ליגן אויף א בארגיגע פלאץ, סאו אויף די אנדערע זייט קומט מען אן גרינגער, איז וואס דער תירוץ איז, דעמאלטס איז פשוט, נותנין רחבה לבני החצר ששובלין, מען געט די ברייטקייט פאר דעם חצר וואו ס׳איז נישט דא א וועג פון צען טפחים צו קריכן.

די אחרונים האבן מחלק געווען, הואיל בתשמישו בנחת לאלו ובתשמישו בקושי לאלו, ס׳הייסט מ׳קען נוצן ווען ס׳איז עשרה טפחים, אבער ס׳איז אביסל שווערער, ס׳איז ווייניגער געשמאק. איז נותנין אותו לאלו שתשמישן בו בנחת, מען געט עס פאר דער וואס ער איז דער משמש, ער קען נוצן דעם רוחב בנחת, ס׳איז אים געשמאק.

וכן חריץ

די זעלבע זאך איז נישט נאר ביי א כותל, נאר אויך ביי א חריץ, די זעלבע זאך. וכן חריץ שבין שתי חצרות, וואס איז עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו, אבער שוה לקרקע חצר שנייה, פון די אנדערע זייט איז עס גלייך. און ווייטער, נותנין רחבו לחצר ששובלין, לפי שתשמישו נחת לזה וקושי לזה, נותנין אותו לאלו שתשמישן בו בנחת.

איך מיין אז דאס איז סתם אויך אזוי ביי ימות החול, פארשטייסט? אה, איינער מוז זיך שוין קריגן. איך מיין אז ס׳איז דא די הלכות, ס׳איז דא די הלכות, איך מיין, אין ווער קען איינפלאנצן וכו׳, אזעלכע סארט זאכן. סאו די וואס זענען נענטער, איך מיין דו גייסט לערנען ערגעץ אין די דרום, יא.

יעצט רעדט מען לגבי די הלכות שבת, אבער פשט איז ס׳איז אויך דאס, ווייל יענע מענטשן קענען טאקע קענען נוצן שבת. א גאנצע יאר דארף מען וויסן וואס איז דער הסכם צווישן די צוויי מענטשן. סאו די אנדערע, אזוי ווי דו זאגסט, דארף מען וויסן אין חושן משפט וואס איז די הלכה.

הלכה טז: ווען קיינער קען נישט ניצן בנחת

יעצט איז אזוי, ס׳איז דא אבער א דריטע קעיס. ס׳איז דא אן אופן וואס קיינער קען עס נישט נוצן בנחת. יעדער איינער מוז זיך אביסל מיטשענען כדי צו נוצן דעם רוחב הכותל. דעמאלטס איז וואס דער תירוץ? אזוי, דעמאלטס איז דער תירוץ אז קיינער קען עס נישט נוצן. מ׳דארף מאכן אן עקסטערע עירוב. דאס הייסט, מ׳מאכט נאר, זיי קענען עס נאך אלץ נוצן, אבער ס׳איז איין חצר וואס האט איין עירוב.

היה הכותל שבין שתי חצרות נמוך מן החצר העליונה וגבוה מן החצר התחתונה, לאמיר זאגן, ס׳הייסט אפשר גלייך, ווייס איך נישט, אבער ס׳איז צו נידעריג פון די העכערע און צו הויך פון די נידעריגע. שבני העליונה משתמשין בו על ידי השלשול, זיי שלעפן אראפ זאכן, זיי ווארפן אראפ שלשול אדער מיט א שטריק, ווייס איך, דעמאלטס נוצן זיי עס. ובני התחתונה משתמשין בו על ידי הזריקה, זיי דארפן ארויפווארפן זאכן. דעמאלטס שניהן אסורין, או עד שיערבו שתיהן עירוב אחד. ביידע אסור ביז זיי מאכן איין עירוב וואס איז כולל די ביידע חצרות.

אבל אם לא עירבו, אין מכניסין מכותל זה לבתים, ואין מוציאין מבתים לכותל זה, קיינער מעג נישט ניצן דעם רשות. פארוואס? ווייל דאס איז א רשות וואס איז נישט דעם׳ס און נישט יענעם׳ס.

דיון: דער כותל אלס דריטע רשות היחיד

ווייטער הייסט אז ווי מען טראגט דאס דורך איז נישט א פלאץ וואס איז א רשות היחיד? יא? דער כותל הייסט נישט אן אייגענע רשות היחיד. ס׳איז א דריטע רשות היחיד, אדער א דריטער. ס׳איז יא, ס׳מוז זיין א כותל, ס׳מוז זיין א כותל, נישט קיין מקום פטור. דער כותל איז ווי א חצר דבי עשרה ורחב ארבעה, און ס׳איז אזויווי נאך א רשות, ס׳איז נישט קיין עירוב דערמיט. ס׳איז אזויווי א חצר צווישן צוויי בתים ווי מ׳האט נישט געמאכט קיין עירוב חצרות. נאך א רשות היחיד וואס איז נישט פארט פון די רשות היחיד, נאך איין רשות היחיד וואס האט נישט קיין עירוב מיט די אנדערע רשות היחיד, אדער מיט די אנדערע חצר.

הלכה יז: חורבה צווישן צוויי בתים

יעצט, די זעלבע הלכה, דאס איז בעצם פארט פון די פריערדיגע שאלה, וואס איז אויב ס׳איז דא נישט א כותל נאר א חורבה? מיר האבן געלערנט א כותל, מיר האבן געלערנט א חריץ, און מיר לערנען יעצט א חורבה. שני בתים משני צדי חורבה, רשות היחיד, צווישן די צוויי הייזער איז דא א חורבה, קיינער וואוינט נישט דארט, און דאס איז א רשות היחיד. יא? דעמאלטס איז ווייטער די זעלבע דריי פעלער בעיסיקלי, רייט? אויב ס׳איז דא איינער וואס תשמישו בנחת, איז עס זיינס. אויב ס׳איז נישטא קיינער וואס תשמישו בנחת, איז עס אסור פאר ביידע ביז זיי מאכן אן עירוב צווישן זיי.

אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה על ידי זריקה, דעמאלטס אסורין זה בזה, אוסרין זה על זה, ווייל זריקה הייסט נישט קיין תשמיש בנחת, מ׳מוז ווארפן, איז ממילא זענען זיי אסור ביז זיי מאכן אן עירוב. אם אין תשמישו לזה בנחת, והאחר אינו יכול להשתמש אלא על ידי זריקה ממנו, דאס הייסט, קיינער קען עס נישט ניצן נאר על ידי זריקה, ווייל ס׳איז דאך א חורבה, און מ׳קען טראגן דארט.

דיון: וואס מיינט “על ידי זריקה”

פארוואס זאל מען טראגן? מ׳פארשטייט נישט פונקט פארוואס קען מען נישט, פארוואס דארף מען זאגן זריקה? אה, ער פרעגט די קשיא, גוטע שאלה. יא, ס׳מיינט צו זאגן מ׳קען עס ניצן, נישט דוקא על ידי זריקה, פרעגט מען נישט דוקא על ידי זריקה. אזוי זאגט דער לחם משנה. נישט א באקוועמע וועג.

קיצור, אויב ס׳איז דא איינער וואס ער קען עס ניצן בנחת, אבער דער אחר אינו יכול להשתמש אלא על ידי זריקה ממנו, פאר אים איז עס שווערער, ער דארף אראפגיין טיפער, ס׳איז א חילוק פון דערהייט. דעמאלטס, אריין אין שלא בנחת משתמש בה על ידי זריקה, איז אזוי ווי די הלכה אז דער וואס קען ניצן בנחת, אים באלאנגט די חורבה.

אקעי, יעצט עד כאן בעיסיקלי איז די אלע הלכות פון א חצר וואס צווישן דעם איז א זאך וואס איז

הלכה יח: גגות, קרפיפות, מבואות, ועובי הכותלים — כולן רשות אחת

Speaker 1: נישט באקוועם אין וועג. אבער קיצור, אויב ס׳איז דא איינער וואס זיי קענען זיצן בנחת, אבער דער אחר אינו יכול להשתמש עמו כאחד, פאר אים איז דאס שווערער, ער דארף אראפגיין טיפער, ס׳איז א חילוק פון די הייט, דעמאלטס ער איז דער שלא בנחת, און בשעת משפט על הזריקה איז אזוי ווי די הלכה אז דער וואס קען ניצן בנחת, אים באלאנגט די חורבה.

אקעי. יעצט, עד כאן בעיסיקלי איז די אלע הלכות פון החוצה, וואס אינצווישן דעם איז א זאך וואס ס׳צעטיילט עס, און מיר האבן געלערנט אויך וואס איז די דין פון די פלאץ וואס ס׳צעטיילט, אויב ס׳איז אן אופן וואס ס׳צעטיילט און ס׳איז נישט דא קיין עירוב ואיחוד לשניהם, ווער קען ניצן די מיטעלסטע פלאץ.

יעצט לערנט מען א נייע הלכה. איך האב נישט גערעדט וועגן די הלכה אין די הקדמה פון די פרק, אבער ס׳איז באמת א גאנצע נייע הלכה כאילו, וואס ס׳איז עפעס א המשך האבן זיי עס אריינגעשטעלט אין דעם פרק, אבער ס׳איז א שיינע אינטערעסאנטע זאך. איך וויל טרייען צו טראכטן וואס ס׳מיינט.

דאס מיינט איז, אז מיר לערנען אז א חצר, מדאורייתא אלע רשויות היחיד זענען אלע יעדע מוקף מחיצה מעג מען טראגן. די רבנן האבן געאסר׳ט אין א חצר, רייט? אדער רשות היחיד לרשות היחיד, אזוי ווי מיר האבן באמערקט, ס׳איז באמת נישט געזאגט אין די תורה, אבער קיימא לן אז ס׳איז אסור.

איז דא אבער אופנים וואס די חכמים האבן נישט אינגאנצן געאסר׳ט בעיסיקלי, דאס הייסט אפילו אן אן עירוב. דאס הייסט, ס׳איז דא א מקום וואס ס׳איז א מחיצה, ס׳איז אפילו אין א געוויסע וועג געהערט עס פאר מער ווי איין מענטש, ואם כל זה חכמים לא אסרו אויף די גגות וקרפיפות שלא הוקפו לדירה, האבן זיי נישט געאסר׳ט צו טראגן אינעווייניג. יא? ס׳איז אזוי.

כל גגות העיר, אף על פי שהן זה גבוה וזה נמוך, דאס הייסט ס׳איז נישט איין גרויסע מחיצה, ווייל איינס איז העכער און איינס איז נידריגער. וכן כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה, שאין מוקפין יותר מבית סאתים, יא? א קרפף האבן מיר געלערנט, אויב ס׳איז מער ווי בית סאתים ווערט עס אזוי ווי א כרמלית, אבער אויב ס׳איז ווייניגער, איז עס א מקום, א גג איז אויך א פלאץ וואס איז נישט לשם דירה, מען וואוינט נישט דארט, מען ניצט עס אבער מען וואוינט נישט דארט. און די זעלבע זאך, וכן עובי הכותלים שבין החצרות, עובי הכותל וואס מ׳האט פריער געלערנט, וואס ס׳געהערט נישט פאר קיינעם.

אם המבוי יש לו לחי או קורה, אלעמאל, יעדע מבוי וואס האט א לחי או קורה, דאס הייסט ס׳איז נישט דא די איסור דרבנן פון טלטול במבוי אן לחי או קורה, אבער ס׳האט נישט קיין עירוב, כולן רשות אחת. די אלע הייסן, דאס הייסט רעלאטיוו איינער צו די צווייטע הייסן זיי רשות אחת׳ן, ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן. א כלי וואס איז לכתחילה געווען דארט ערב שבת, ס׳איז געווען דארט, מעג מען רוקן פון איין קרפף אדער איין גג אדער איין מבוי צו די צווייטע אן א עירוב.

אבער דאס איז דוקא כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית. לא כלים ששבתו בתוך הבית טאר מען נישט מוציא זיין פון דארט, ווייל דאס האבן מיר געזאגט אז די גגות מיט די בתים זענען איין חצר. דאס הייסט, קיצור, אלע פלעצער וואס זענען מוקף מחיצה אבער נישט איין דירה, זענען אלע הייסן אזוי ווי איין דירה, און מ׳מעג מטלטל זיין פון איינעם צו די צווייטע, אבער נאר within די ליסט פון גגין וקרפיפות.

Speaker 2: גגות איז יא אן עקסטערע דירה.

Speaker 1: ניין, גג איז אויבן פון די דאך.

Speaker 2: אה, אונטן?

Speaker 1: יא, יעצט רעדן מיר פון אויבן, אין די דאך. די דאך פון דירות, ס׳איז טאקע באלאנגט, יעדע גג באלאנגט פאר די מענטש וואס וואוינט אונטן. אבער מ׳נוצט עס נישט. אבער ס׳איז א שטח וואס מ׳האט נישט גע׳אסר׳ט, אויף דעם האט מען נישט גע׳אסר׳ט. ס׳איז נישט קיין מקום וואו מ׳וואוינט עקסטער, ס׳איז א מקום וואס… יא.

הלכה יט: כיצד — דוגמא פון טלטול דורך גגות וחצרות

Speaker 1: כיצד? דער רמב״ם גיבט א דוגמא. כיצד? כלים ששבתו בתוך החצר, בין עירבו יושבי החצר בין לא עירבו, אפילו זיי האבן נישט געמאכט קיין עירוב, מותר להעלותן מן החצר לגג או לראש הכותל, ומן הגג לגג אחר הסמוך לו אפילו גבוה ממנו כל שהוא, ומן הגג האחד לחצר השניה, ומן החצר השניה לגג שלישי, ומן החצר השלישית לגג שלישי, ומן הגג השלישי למבוי, ומן המבוי לגג רביעי, עד שיעבירנו כל המדינה כולה דרך גגות.

אזוי לאנג דו גייסט נישט אריין, די פוינט איז, אזוי לאנג דו גייסט נישט אריין אין איין בית, וואס א בית דארף א עירוב. א בית אן א עירוב טאר מען נישט טראגן צו א מקום אחר, אפילו ס׳איז מוקף מחיצה מיט אלעס. אבער ווילאנג דו גייסט נאר אין חצרות און מבואות און גגין און קרפיפות, וועלכע מעגסטו טראגן? נאר ווען א כלי וואס איז נישט געקומען בכלל פון א בית.

דיון: מחלוקת ראשונים — כלי ששבת בבית מיט עירוב

Speaker 2: א גמרא, יא? מ׳דארף וויסן א גמרא.

Speaker 1: אקעי, מ׳דארף נאך א שאלה, מ׳דארף וויסן א גמרא, אויב ס׳איז דא א עירוב צווישן יענע בית און יענע חצר. מ׳דארף וויסן, פארשטייסט, אויב ס׳איז דא יא א עירוב, צו דעמאלטס מעג מען פון יענע חצר נוצן רוקן צו די נעקסטע חצר.

Speaker 2: ס׳איז געווען א פלאץ וואו ס׳איז שוין געווען ראוי צו זיין אויף די חצר, ווייל ס׳איז שוין די זעלבע זאך.

Speaker 1: נאכאמאל?

Speaker 2: ניין, ס׳הייסט אזוי ווי ס׳איז שוין געווען אויף די חצר, וואס איז שוין ראוי צו זיין אויף די חצר.

Speaker 1: די מפרשים דא ווייסן נישט צו דער רמב״ם מיינט צו זאגן אז אויב ס׳איז יא דא א עירוב אין די חצר, מעג מען דעמאלטס רוקן פון דעם בית ביז די גאנצע שטאט אזוי לאנג ווי דו גייסט דורך א חצר. ס׳איז נישט מסכים די הלכה, אזוי זאגן די אחרונים. רש״י זאגט זיכער אז מ׳טאר נישט, אז דווקא טאר מען נאר טראגן די כלי וואס איז לכתחילה געווען אין א חצר. עני כלי וואס איז לכתחילה געווען אין א בית, אפילו אז מ׳מעג טראגן פון יענע בית צו חצר, לאזט נישט רש״י טראגן דורך קרפיפות. ס׳איז דא וואס זאגן אז לויט׳ן רמב״ם מעג מען יא, אז ממילא ער קען זיין בשעת התקדש היום מעג מען מקיל זיין.

עניוועיס, דאס איז די אינטערעסאנטע הלכה, אז מ׳קען ארומטראגן אין די גאנצע שטאט דורך גגות וחצרות, אדער גגות וקרפיפות, אדער חצרות וקרפיפות, או דרך שלשתן, מזה לזה ומזה לזה. בקיצור, די אלע זאכן שטערן נישט, ובלבד, אבער אין א הויז טאר מען נישט, “ובלבד שלא יכניס מכלי זה לבית מן הבתים אלא אם כן ערבו כל אנשי המקום ההוא עירוב אחד”. צו א בית טאר מען נישט אריין נאר מיט א עירוב, אבער אן א עירוב, חצר וקרפף, די אלע פלעצער וואס זענען נישט קיין בית. בקיצור, די גאנצע גזירות וואס מיר האבן געלערנט אז מ׳טאר נישט טראגן אין א מקום מותר, איז נאר ביי באט ווען ס׳הייבט זיך אן פון א בית. אויב ס׳הייבט זיך אן פון א חצר, איז דאס יא מותר, מ׳האט נישט געמאכט די גזירה.

הלכה כ: כלי ששבת בבית ויצא לחצר

Speaker 1: זאגט דער רמב״ם ווייטער, “וכן אם שבת הכלי בבית ויצא לחצר, לא יעבירנו לחצר אחרת”. יא, דאס האבן מיר שוין געזען די זעלבע זאך. דאס הייסט, אויב די כלי איז געווען אין די פלאץ וואס איז אסור ברשות, דאס הייסט שבת בבית וחצר. אויב די כלי איז שבת בבית און מ׳האט עס ארויסגענומען צו א חצר, “לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף, אלא אם כן ערבו כל אנשי המקום ההוא שמוציאין מכלי זה עירוב אחד”. דאס הייסט, דאס איז בעצם די הלכה וואס מיר האבן פריער געלערנט, אפילו א פלאץ וואס איז לכאורה נאך א רשות היחיד, טאר מען נישט, נאר אויב ס׳איז דא אן עירוב מיט די מענטשן וואס די כרפף באלאנגט צו.

עד כאן איז הלכות כרפיפות, די אלע פלעצער וואס מ׳האט נישט גוזר געווען, האט מען מתיר געווען מיט אביסל צו… יא, געוואלדיג.

הלכה כא: באר שבין שתי חצירות — מחיצה גבוהה עשרה טפחים

Speaker 1: יעצט קען מען עס לערנען נאך אן אופן וואס מ׳דארף מאכן א מחיצה, דאס הייסט אויך נוגע די דינים פון אן עירוב, אדער די משנה וועגן אן עירוב. ס׳האט מען שוין געלערנט אין הלכות שבת וועגן א באר. א באר וואס איז אינדרויסן, געדענקסט מיר האבן געלערנט אז אויב ס׳איז אינדרויסן, אויב ס׳באלאנגט פאר איין חצר האבן מיר געלערנט, א בעצם אין הלכות שבת האבן מיר געלערנט ווען א באר וואס פאר סאם ריזן הייסט אז ס׳באלאנגט נאר פאר איין חצר אדער פאר איין בית, מעג מען טראגן אויב מ׳מאכט געוויסע תיקונים, א מחיצה, אדער א זז, די אלע זאכן.

יעצט לערנט מען ווען ס׳איז בין שתי חצירות, ס׳איז נישטא קיין ריזן צו טראכטן אז ס׳געהערט נאר צו איין חצר, ווייל מדרבנן, וויבאלד די זעלבע גזירה פון עירוב טאר מען נישט טראגן. ממילא מ׳דארף מאכן, מ׳דארף צעטיילן די באר סאמהאו אז יעדער איינער זאל זיין פון זיין חצר, פון זיין רשות. ווייל אז נישט, דער וואס נעמט ארויס וואסער, ער האט אזויווי טראגן פון איין רשות צו די אנדערע. פון איין חצר, יא, איין חצר צו די אנדערע.

באר שבין שתי חצירות, א באר וואס איז צווישן צוויי חצירות, רייט? און ס׳איז נישטא קיין עירוב צווישן די צוויי חצירות, לערנט מען דאך, אין ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, מ׳דארף מאכן אינמיטן דעם באר א מחיצה עשרה טפחים, כדי שכל אחד ואחד עולה ומשתמש.

אפילו די ביידע חצירות זענען אינגאנצן, די באר שבין שתי חצירות איז ליטערעלי אינמיטן די וואנט צווישן די צוויי חצירות. אבער ס׳הייסט א באר, ס׳איז א גאנצע איין זאך. סאו ווען דו גייסט נעמען פון די באר, נעמסטו אויך חלק פון די אנדערע זאך. הגם דו נעמסט פון דיין זייט, לאמיר זאגן, יא, אבער די וואסער איז דאך איינס איבעראל. סאו ממילא טאר מען נישט נעמען פון דעם באר נאר אויב מ׳מאכט א מחיצה אינמיטן די באר.

און דאס האבן מיר געלערנט אין הלכות שבת שוין וועגן דעם מחיצה תלויה, אז עס דארף זיין א טפח עקסטערע. יא, אויב הייבט מען אויף די מחיצה, אם עשה למעלה מן המים, אויב ער מאכט די מחיצה העכער די וואסער, דעמאלטס דארף אט ליעסט א טפח דערפון זיך אריינשטעקן אין די וואסער, אז עס זאל צוטיילן אין די וואסער אליין. ס׳איז נישט גענוג אז עס זעט אויס ווי א מחיצה, עס דארף זיין ממש א מחיצה.

און פארקערט אויך די זעלבע זאך, אויב ער הייבט עס אויף העכער פון די וואסער, דארף זיך אריינשטעקן א טפח אריין אין די וואסער, אראפגיין. אם עשה מחיצה כולה בתוך המים, אויב ער מאכט עס אינגאנצן אין די וואסער, דעמאלטס דארף זיין ניכר, מ׳זאל עס זען פון דרויסן. דאס הייסט, די מחיצה דארף זיין צען טפחים, ס׳קען זיין אין די וואסער, ס׳קען זיין העכער פון די וואסער, אבער וויאזוי ס׳איז, דארף זיך ארויסשטעקן. אם עשה המחיצה כולה בתוך המים, צריך שני טפחים ממנה יוצאים למעלה כדי שתהיה הכר רשות לזה ורשות לזה. דאס איז איין עצה, מ׳קען מאכן א מחיצה.

הלכה כב: קורה על פי הבאר

Speaker 1: ס׳איז דא נאך עצות. נאך אן עצה, מ׳קען מאכן א קורה. וכן אם עשה על פי הבאר קורה רחבה ארבעה טפחים, אויב אויף די פי פון די באר לייגט מען א קורה וואס איז ברייט פיר טפחים, מ׳דארף גארנישט קיין מחיצה, דעמאלטס איז נאך אלץ מותר. זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצדה האחר, די קורה איז אזויווי א סימן צווישן די צוויי חצרות, וכאילו יבדיל חלק זה מחלק זה, כאילו די קורה איז אזויווי א סימן. אף על פי שהמים מעורבין למטה, פון אונטן איז די זעלבע וואסער, קל הוא שהקלו חכמים במים, ביי וואסער האבן די חכמים מקיל געווען, ווייל מענטשן דארפן דאך טרינקען וואסער שבת, האבן זיי מקיל געווען אפילו מיט אזא קורה.

הלכה כג: באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות

Speaker 1: יעצט גייען מיר לערנען אן אופן וואס מ׳דארף נישט קיין שום מחיצה אדער עפעס. באר שבתוך שביל שבין שתי כותלי חצרות, ס׳איז דא יא צוויי כתלים, אבער ס׳איז נישט אינמיטן די צוויי, ס׳איז דא א וועג אינצווישן, און אינצווישן איז דא א באר. איז אפילו שאין מופלג מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים, וואס הייסט? אין הלכות שבת האבן מיר געלערנט, אויב ס׳איז נאנט ארבעה טפחים הייסט עס אז ס׳באלאנגט צו יענעם, און ער קען ממלא זיין דורך א לחי מיט עפעס א היכר וואס ער מאכט דארט. אבער טאמער, אפילו ס׳איז ווייטער, שניהם ממלאין ממנו ואין צריכין היכר, זיי דארפן נישט מאכן קיין סיזון.

דיון: פארוואס דארף מען נישט קיין היכר ביי שביל

Speaker 2: פארוואס? ס׳הייסט, מ׳רעדט פון צוויי, למעשה איז דא עפעס א עירוב, רייט? נישט א עירוב, ס׳איז דא א מחיצה, רייט? ס׳איז נישט…

Speaker 1: ניין, ס׳איז צוויי עקסטערע חצירות. יא, אבער איך זאג אז, עהם, די שביל איז א רשות היחיד אדער וואס איז עס? ס׳איז א פלאץ צווישן צוויי רשות היחיד׳ס, ווייל ס׳גייט נישט קיינער טראגן פון דעם.

חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה

Speaker 1: אבער טאמער אפילו ס׳איז ווייטער, שנייהם מעלין ממנו, ואין צריכין להוציא זיזין על גביו. זיי דארפן נישט מאכן קיין זיזין. פארוואס? ווייל דו רעדסט דא פון צוויי… למעשה, ס׳איז דא עפעס א עירוב, רייט? נישט א עירוב, ס׳איז דא א מחיצה, רייט? ס׳איז צוויי עקסטערע חצירות.

Speaker 2: יא, אבער איך זאג אז… דער שביל איז א רשות היחיד, אדער וואס איז עס?

Speaker 1: ס׳איז א פלאץ צווישן צוויי רשות היחיד׳ס, ווייל דו גייסט נישט קענען טראגן פון דארטן, ווייל זיי זענען צוויי עקסטערע חצירות. דער פראבלעם איז נאר די עירוב, דאס זאג איך, רייט? ס׳איז נישט די פראבלעם פון אן עכטע הלכות שבת. ס׳איז נאר א פראבלעם… דו רעדסט פון א… ס׳איז דא א מחיצה אין דעם שביל. ס׳קען זיין אז ס׳איז א רשות היחיד, אבער ס׳איז פון איין רשות היחיד צו די אנדערע. די פוינט איז נאר די עירוב. שנייהם מעלין, ואין צריכין להוציא זיזין על גביו. זיי דארפן נישט מאכן קיין זיזין, וואס זיי וואלטן געדארפט ווען ס׳איז א רשות הכרמלית אדער עפעס אזוי. פארוואס? שהן אוסרין זה על זה דרך אויר. וויבאלד זיי נוצן נישט דעם שביל נאר פון די לופט, יעדער איינער שטעקט ארויס זיין עמער פון זיין פענסטער און שעפט פון די באר, דאס הייסט נישט אז זיי ביידע נוצן עס. ס׳הייסט דרך אויר נוצן זיי עס. ממילא אסר׳ט עס זיי נישט. אוסר על חבירו מיינט מען די עירוב פון היינט. א עירוב איז נאר ווען ביידע נוצן די קרקע השטח, די קרקע הרשות. אויב זיי נוצן נאר די לופט, שטערט עס נישט, און ממילא דארף מען נישט גארנישט טון.

Speaker 2: יא?

Speaker 1: יא.

מעבר לקעיסעס פון נפרצה ונפל הכותל

Speaker 1: אקעי. יעצט גייט מען רעדן אלע מיני קעיסעס וואס ס׳האט זיך צובראכן עפעס, און מ׳דארף וויסן וואס צו טון. ס׳האט זיך צובראכן דאס וואס שיידט אפ צווישן די צוויי חצירות.

Speaker 2: יא.

Speaker 1: אדער אין שבת, אדער ערב שבת, וואס דארף מען לערנען.

Speaker 2: יא גוט.

הלכה כד: חצר קטנה שנפרצה לגדולה מערב שבת

Speaker 1: חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה, מבטלין. א קליינע חצר וואס… וויאזוי הייסט עס? ס׳איז געווען… לעבן א גרויסע חצר, נישט א חצר וואס איז געווען צוזאמען, אן עקסטערע חצר. ס׳איז געווען א וואנט צווישן זיי, און די וואנט האט זיך צובראכן, און יעצט איז די קליינע חצר אינגאנצן עקספאזד.

Speaker 2: יא.

Speaker 1: די קליינע האט זיך קאנעקטעד… יעצט איז די קליינע אינגאנצן אפן צו די גרויסע. מערבין לעצמן עם תורת. אנשי גדולה קענען מאכן אליינס א עירוב פאר זיך. דאס הייסט, דאס איז ערב שבת שוין געווען די טראגעדיע, ס׳האט זיך צובראכן די וואנט. איז די אנשי גדולה האבן נאך אלץ זייער אייגענע רשות, זיי האבן נישט קיין פסין מכאן ומכאן. דאס הייסט, זיי זענען דאך גרעסער. סאו פון זייער זייט איז דאך דא ווענט. פון זייער פוינט אוו וויו איז דא ווענט. רייט. א גאנץ גרויסע פתח.

Speaker 2: אפילו ס׳איז מער ווי צען אמות, איז עס נישט קיין פירצה?

Speaker 1: ווייס איך נישט. סתם א שטאר איז דאך ווי א ציר. מ׳פרעגט אז די זאכן פון צען אמות… פסין, ווי האב איך דא פסין? פסין איז נישט גענוג. פסין, דא וואלט געדארפט זיין די דינים פון א פירצה, ניין?

Speaker 2: אה, ער זאגט דאך אז דאס רעדט זיך אז די פירצה איז טאקע ווייניגער ווי צען אמות.

Speaker 1: אה, אקעי, לאמיר זאגן. איז, אבער די אנשי קטנה טארן נישט, אסורין להוציא ולטלטל לחצר שלהן עד שיערבו בני גדולה. זיי קענען זיכער מאכן א עירוב, וואס איך האב דא א פירצה?

דיסקוסיע: פארוואס קענען די קטנה נישט מאכן א עירוב אליין?

Speaker 2: פארוואס? פארוואס קענען זיי זיך נישט סומך זיין אויף די עירוב פון די גדולה? דו זאגסט דאך אז די גדולה, אז זיי זענען כביכול געווארן בטל צו די גדולה, פארוואס דארפן זיי מאכן א עירוב, מאכן איין עירוב? איך כאפ נישט.

Speaker 1: שטייט די דינים של גדולה חשובין בקטנה, ואלו דירי קטנה חשובין בגדולה. דאס הייסט, די אנשי גדולה מעגן אפילו טראגן אין די קטנה?

Speaker 2: פארוואס קען נישט… ס׳איז טאקע אזוי, די קטנה קען זיך נאר פארלאזן אויף די גדולה, ווייל ער האט נישט קיין וואנט בכלל. ער האט נישט קיין וועג צו מעגן טראגן איז מיט׳ן טראגן מיט די גרויסע.

Speaker 1: ער זאגט פשוט אז די גדולה קען מאכן א עירוב לעצמו. די פוינט איז אז די גדולה קען מאכן א עירוב, ווייל ער האט נאך אלץ זיינע פסין, און ממילא סוף כל סוף וואוינט ער אויך אין די קטנה, ווייל די קטנה איז יעצט אפן פאר אים. אבער ער גייט נישט מעגן טראגן דארט, ווייל ער האט נאר געמאכט א עירוב אין זיין חצר.

פארשטייסט? איך דארף פארשטיין וואס פעלט אויס די דינים של גדולה חשובין בקטנה. איך זע נישט אז ס׳טוט עפעס אויף. וואס געבט עס מיר צו? פארשטייסט די פראבלעם?

Speaker 2: ס׳איז ווייל זיי קענען מאכן א עירוב.

Speaker 1: איך פארשטיי, אבער פאר דעם איז גענוג צו זאגן וואס ער זאגט. ער לייגט דא צוויי טעמים: איינס, ווייל ער האט פתח; צווייטנס, ווייל די דירה של גדולה חשובה בקטנה. דאס הייסט, כולי, די גדולה, די קטנה ווערט בטל פאר די גדולה. די גרויסע וואוינט אויך אין די קליינע, ממילא ער ווערט דער בעל הבית. אבער די דירה של קטנה איז נישט חשוב בגדולה, ממילא זיי קענען נישט. וואס? ממילא וואס? עפעס איז מיר נאך מיסינג.

Speaker 2: די קטנה קען נישט מאכן א עירוב לעצמו מיט איר, ווייל ווי גייט ער טראגן? ער האט נישט קיין וואנט צווישן זיינס און די… ער גייט נישט קענען טראגן אין זיין שטח וואס איז אפן צו די גדולה, ווייל ס׳איז נישטא קיין וואנט צווישן זיי.

Speaker 1: די גדולה האט די אפשן… די חצר הגדולה האט א רעכט צו וואוינען, זיי האבן א חשיבות ווי די דיורים אין די קטנה וואס איז אפן צו די קטנה, און זיי האבן ווענט. ממילא האבן זיי די אפשן אדער פון מערב זיין לעצמן… אה, זיי דארפן מערב זיין לעצמן. זיי מוזן מערב זיין לעצמן. רייט.

דאס הייסט, ס׳איז דא א איסור מדרבנן. אן מערב זיין לעצמן, וואס גייט געשען? גייען זיי נישט טארן טראגן סתם ביי זיך, ווייל… אבער זיי זאלן נישט טארן טראגן אפילו אויב זיי שפארן דעם אפ?

Speaker 2: יא, אוודאי. ווען זיי וואלטן געווען עומד ומערב לעצמן.

Speaker 1: יא, אוודאי. אבער ער איז נישט מערב מיט די קטנה.

Speaker 2: ער מוז נישט מערב זיין מיט די קטנה.

Speaker 1: אה, ער קען. די פוינט איז, זאגער, איך פארשטיי נישט די רמב״ם׳ס טעמים. די הלכה פארשטיי איך. כולי, די הלכה איז קלאר אז ס׳איז דא א איסור מדרבנן. די גדולה קען מאכן אליינס, און ער קען מאכן מיט די קטנה. די קטנה האט נישט קיין אפשן צו מאכן אליינס, ער מוז מאכן מיט די גרויסע. ער קען נישט מאכן זיין אייגענע.

די לשון איז אביסל שווער, ווייל די ווארט איז וועגן די בוי פון די וואנט, איך פארשטיי נישט ווי שטייט די חשיבות דא. נאר אלע אנדערע מפרשים איז אויך שווער געווען דאס, אזוי אז מ׳קען גיין ווייטער. צרת רבים חצי נחמה, נחמת שוטים. וואס איז די מחלוקת הגאונים? אז צרת רבים, מ׳פארשטייט נישט די טעם פון די רמב״ם וואס ער זאגט. אקעי.

הסבר נוסף: די גדולה נוצט די מחיצה פון די קטנה

Speaker 2: קיצור, דו ווילסט זאגן אז ס׳איז נישט נאר אז… נישט אזוי ווי מיר האבן פריער געזאגט, פון א פרצה וואס איז פחות מעשר, און ממילא הייסט עס נאר א פרצה. אפשר די גדולה נוצט בעצם די מחיצה פון די קטנה, אבער ס׳שטערט נישט. א שטייגער זיי זאגן זיי קענען מאכן אליינס א עירוב בהסתמך אז זיי זענען סומך אויף די מחיצה פון די חצר קטנה. פארוואס? ווייל זיי זענען די גרויסע. משא״כ אין די קליינע קענען זיי נישט.

Speaker 1: דו מיינסט די אנדערע זייט די מחיצה פון… די אנדערע מחיצה, נישט די וואס איז געווארן נפרץ.

Speaker 2: רייט, ווייל א נישט זייער מחיצה איז דאך נפרץ.

Speaker 1: אה… אבער ער וואוינט דארט, כאילו זיי זענען אים מבטל. אבער ס׳שטערט נישט. ווייל ער וואוינט, כאילו ער וואוינט אין די קטנה. ס׳הייסט נישט אז די קטנה וואוינט מיט אים. ער וואוינט מיט זיי, און זיי וואוינען נישט מיט אים. ער איז נישט דא, ער עקזיסט נישט. אזוי זאגט ער, ער וואוינט מיט זיינע מענטשן, נישט מיט אים. מ׳קענסלט אים. זיי זענען אים קענסלט, זיי זענען אים בטל.

הלכה כה: הותרה מקצת שבת הותרה כולה

נסתם הפתח או החלון בשבת

Speaker 1: אקעי, איז עד כאן האבן מיר געלערנט ווען ס׳איז נפרץ געווארן פון ערב שבת, איז די הלכה טוישט זיך. אבער ס׳איז דא א חידוש פון די קטנה און די גדולה. יעצט גייען מיר לערנען וואס געשעט אז ס׳האט זיך געטוישט אין שבת די מציאות. רייט?

רעדט ער פון צוויי חצרות וואס האבן געמאכט א עירוב יחד דורך א פתח שמונה. זיי האבן גענוצט די היתר פון א פתח אדער דורך א חלון. ונסתם הפתח או החלון בשבת. אין שבת איז געקומען א… ווייל ס׳איז געווען א ווינט, ס׳האט אריינגעווארפן עפעס אין די חלון, יעצט איז די חלון פארשטאפט.

Speaker 2: יא?

Speaker 1: יא. איז זיי האבן נאר… דא איז דא א שאלה, זיי האבן נאר געהאט א עירוב צוזאמען. יעצט זענען זיי מער נישט צוזאמען, סאו קיינער פון זיי האט נישט קיין עירוב לכאורה, רייט? ניין. זאגט ער א חידוש אזוי, כל אחת מותרת לעצמה. יעדער איינער… ווייל דאך די חלון קענען זיי נישט, ווייל ס׳איז נישטא קיין חלון. אבער יעדער פאר זיך בלייבט מותר. הואיל והותרה מקצת השבת הותרה כולה. אזא הלכה, אז א עירוב איז גענוג, הותרה מקצת השבת הותרה כולה. מ׳זאגט נישט אז אינמיטן שבת איז זיך געווארן צוויי חצרות און איר האט נישט קיין עירוב, אריינגערוקט אין מיטן שבת, טראגט נישט. ער איז שוין געווארן איין פארט, ער איז געווארן איין יוד.

נפל הכותל שביניהן בשבת

Speaker 1: די זעלבע זאך איז פארקערט, זיי האבן מסתמא געמאכט א עירוב, זיי האבן געמאכט א עירוב זו לעצמו וזו לעצמו. זיי האבן געמאכט, נישט גענוצט א פתח, ס׳איז געווען א כותל, אבער אינמיטן נפל הכותל שביניהן בשבת.

Speaker 2: יא?

Speaker 1: סא יעצט דארפן זיי מאכן איין מחיצה, ס׳איז אזא קעיס אן קיין כותל, מוז מען מאכן איין עירוב, סארי. נאך אלץ, אלו מטלטלין לעצמן ואלו מטלטלין לעצמן עד עיקר המחיצה. ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ס׳איז ווירטשועל, ס׳איז נישטא קיין מחיצה מער, מעג ער טראגן וואו די מחיצה איז געווען, ואלו מטלטלין עד עיקר המחיצה, די זעלבע זאך. פארוואס? הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. ואפילו נתוסף עליהן, ס׳הייסט ס׳איז געקומען נייע, די אנדערע חצר איז יעצט אריינגעקומען וואוינען שבת, דארף מען לכאורה מאכן אן עירוב מיט זיי, שטערט נישט, שהדיירין הבאין בשבת אינן אוסרין. דא שטייט נאך אזויווי א שטיקל טעם, נישט נאר הותרה מקצתה הותרה כולה, נאר די דיירין וואס קומען שבת, ס׳הייסט, פאר די פריערדיגע קעיס איז נישט שייך, ס׳איז געווארן סעפערעט שבת. אבער דא, כאילו, לאמיר זאגן, ס׳קומען נייע מענטשן שבת, שטערט נישט, נייע מענטשן וואס קומען שבת שטערן נישט, מאכן נישט אויס די עירוב.

הלכה כו: נפתח החלון בשוגג או ע״י גוי

Speaker 1: יעצט, וואס איז פארקערט? ס׳הייסט, וואס איז, סארי, ס׳האט זיך פארמאכט, גייט ער צוריק צו די פריערדיגע קעיס, ס׳איז געווען א חלון, זיי האבן געמאכט א עירוב דורך א חלון אדער א פתח, ס׳האט זיך פארמאכט, מעגן זיי טראגן יעדער עקסטער, אבער זיי מעגן נישט טראגן צווישן. וואס איז טאמער נפתח החלון ונעשה פתח בשוגג? או שעשאו גוי מדעתן, גויים על דעת הגוים, דארף מען זאגן על דעתן, ווייל דו דארפסט די יודן לכאורה איז אסור, ווייל ס׳איז דא אן עובדא דמעשה שבת, ווייל פון מעשה גוי, א גוי האט געטון פאר א מלאכה פאר א יוד בשבת. אבער די גוי האט עס געטון על דעת, אדער בשוגג, חזר לטלטל, אז מען מעג אפילו אינצווישן די חלון טראגן.

הלכה כז: שתי ספינות

Speaker 1: וכן די זעלבע זאך, מ׳דארף נאך די קעיס, שתי ספינות או שתי חצרות זו בצד זו וערבו, און ספינות איז די זעלבע הלכה, זיי האבן נאך נישט געזען די הלכה, אבער צוויי שיפן וואס זענען צוגעבינדן איינס צום צווייטן, איז עס פונקט ווי צוויי חצרות, קען מען מאכן איין עירוב. אבער נאכדעם ונפסקו, אסור לטלטל מזו לזו, אפילו הוקף מחיצה, אפילו ס׳איז דא איין מחיצה צווישן די צוויי ספינות, אבער ווייל די ספינות זענען צוויי עקסטערע רשות היחיד׳ס. רייט? ס׳הייסט, דאס זענען דריי קעיסעס וואס מיר האבן נאך נישט געלערנט בעצם ביז יעצט. מ׳דארף זאגן אזוי, עד הלכות ספינות, ספינות זענען צוויי חצרות, לאמיר זאגן, איז וויאזוי קען מען זיי מאכן איין עירוב אויב זיי זענען צוגעבינדן? אויב איז די זעלבע הלכה זיין, אויב ס׳איז געווארן אפגעהאקט מעגן זיי נישט, אבער יעדע איינס עקסטער מעג. חוזר ונכשר בשוגג, חוזר ונתר, מעגן זיי טראגן אפילו איינס פון די פארטערע.

דין ספינות שקשורות זו בזו

רייט? דאס הייסט, דאס איז א דריי קעיסעס האבן מיר נאך נישט געלערנט בעצם ביז יעצט, מ׳דארף זאגן אזוי, הלכות ספינות.

ספינות זענען צוויי חצרות לאמיר זאגן, איז ווי אזוי קען מען זיי מאכן איין עירוב? אויב זיי זענען צו געבינדן. אויב זיי זענען, ס׳איז די זעלבע הלכה זאגן מיר, אויב ס׳איז געווארן אפגעהאקט מעגן זיי נישט, אבער יעדער איינער עקסטער מעג. חצר שאינה קשורה בשניה, חצר מותרת, מעגן זיי טראגן אפילו איינער פאר די צווייטע.

קשיא: פארוואס דערמאנט דער רמב״ם ספינות דווקא ביי נפסק?

איך פארשטיי נישט סתם פארוואס ער האט זיך דערמאנט צו זאגן די ספינות נאר ביי די שאלה פון נפסק, ער קען זאגן נאך א טריליאן הלכות פון די ספינה, אז ס׳דארף זיין נקשרת. בוט עניוועיס, עד כאן, ס׳איז דא אויף דעם, יא, דאס איז די נושא.

סיום

שוין, עד כאן הלכות פרק ג׳, הלכות עירוב פרק ג׳.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות עירובין פרק ג׳

דער שיעור לערנט הלכות עירובין פרק ג׳ פון רמב״ם, וואס באהאנדלט ווען צוויי חצרות זענען סמוך איינער צו די אנדערע און די שאלה צי מען קען מאכן איין עירוב אדער מען דארף מאכן צוויי. ס׳ווערט דורכגענומען די דינים פון א חלון, כותל, סולם, זיז, און חריץ צווישן די חצרות, און ווען יעדער איינער פון די זאכן מאכט אז מען קען מאכן איין עירוב, מען מוז מאכן צוויי עירובין, אדער מען קען וואס מען וויל. אויך ווערט געלערנט די דינים פון גגות וקרפיפות וואס מען מעג טראגן דארט אן עירוב, און די הלכות פון וואס געשעט ווען א מחיצה פאלט אראפ אין מיטן שבת.