הלכות קריאת שמע פרק ג (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום הלכות קריאת שמע פרק ג’ — רמב”ם
כללי הקדמה לפרק
לאחר שלמדנו שצריך לקרוא קריאת שמע וכיצד קורין אותה, עוברים עתה ללמוד שקריאת שמע אינה רק מעשה של ראש ולב — היא תופסת את מקומו, היא פועלת על כל המקום שבו קורין. כאשר יהודי קורא קריאת שמע, הוא ממליך את הקב”ה, והוא עושה כביכול מחנה שכינה, מעין בית המקדש מהמקום. מהפסוק “והיה מחניך קדוש” למדה הגמרא שבמקום מטונף אין קורין קריאת שמע, משום שאינו מקום קדוש.
המדרש אומר שזה “גשכורת כעורב” — הלכות המדברות על צואה וטומאה — אבל היסוד הוא דבר יפה: שהחדר שבו קורין קריאת שמע נעשה מקום קדוש, ומקום קדוש צריך להיות נקי.
רוב הלכות קריאת שמע מדברות כאשר אדם קורא בביתו, שקשור לכך שזמן קריאת שמע הוא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים — בנץ החמה, כאשר אדם עדיין בביתו. זה מעלה את כל השאלות של ניקיון בבית.
ארבע קטגוריות שעושות בעיה לקריאת שמע:
1. נטילת ידים / ניקיון ידים — ידיים מלוכלכות
2. מקומות — בית המרחץ, בית הכסא, בית הקברות — אפילו כשהם נקיים
3. צואה ומי רגלים — לכלוך עצמו, אפילו לא בבית הכסא
4. ערוה — גוף מגולה, אפילו כשהוא נקי
—
הלכה א — נטילת ידים לקריאת שמע
הרמב”ם: “קודם קריאת שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא. הגיע זמן קריאה ולא מצא מים — לא יאחר קריאתה ויחפש אחר מים, אלא מקנח ידיו בעפר, בצרור, בקורה, וקורא.”
פשט: לפני קריאת שמע צריך לרחוץ את הידיים במים, משום שידים עסקניות הן. אם אין מים, לא יאחר קריאת שמע, אלא ינגב את ידיו בעפר, אבן, חול, או קורה, ויקרא.
חידושים וביאורים:
– היסוד הוא שקריאת שמע בזמנה חשובה יותר מנטילת ידיים במים. ניקיון חשוב מאוד, אבל לא על חשבון הזמן.
– רב חסדא גער במי שהולך לחפש מים כאשר זמן קריאת שמע (בנץ) עובר במהירות. זמן נץ החמה קצר, לכן צריך קודם לקרוא קריאת שמע.
—
הלכה ב–ג — מקומות שאין קורין בהם קריאת שמע
הרמב”ם: “לא בבית המרחץ, ולא בבית הכסא אפילו אין בו צואה, ולא בבית הקברות, ולא בצד המת עצמו… וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו — חוזר וקורא.”
פשט: בית המרחץ, בית הכסא (אפילו בלא צואה), בית הקברות, ובצד מת — כל אלו מקומות שאין קורין בהם קריאת שמע. כאשר מרוחק ארבע אמות מקבר או ממת, מותר. מי שקרא במקום אסור — חוזר וקורא.
חידושים וביאורים:
– בית הקברות — לעג לרש או ניקיון? יש דיון אם הטעם של בית הקברות הוא לעג לרש (זה ליצנות כלפי המת שאינו יכול לקיים מצוות) או שזה גם ענין של ניקיון / כבוד. הגמרא אומרת שהטעם הוא לעג לרש, אבל מרומז שיכול להיות גם ענין של מקום שאינו מכובד.
– בית הכסא חדש: הרמב”ם אומר: “בית הכסא חדש שהכינו ולעולם לא נשתמש בו — כנגדו מותר לקרות קריאת שמע, אבל לא בתוכו.” בית כסא חדש שעדיין לא השתמשו בו — בתוכו אין קורין (משום שנבנה למטרה זו), אבל לידו (מרוחק ארבע אמות) מותר, משום שעדיין אין דין הזמנה על הסביבה.
– מרחץ חדש — שונה מבית הכסא חדש: מרחץ חדש שעדיין לא השתמשו בו — מותר אפילו בתוכו לקרוא. החילוק: בית הכסא הוא מאוס מצד עצמו, מרחץ הוא רק ענין של זוהמא (לכלוך מהרחצה), שאינו כל כך גנאי. כאשר הוא חדש, אין בעיה.
– חקירה בהזמנה — “וזה” לעומת “אף זה”: הרמב”ם מביא הלכה מעניינת של הזמנה לבית הכסא: אדם שיש לו שני חדרים, באחד עשה בית הכסא, ועל השני אמר “וזה” (לא “אף זה”). החדר השני הוא ספק אם הוא מוזמן לבית הכסא. הדין: לכתחילה אין קורין שם, אבל בדיעבד אם קרא — יצא. המילה “וזה” היא יד (כמו ידות לנדרים — במסכת נדרים), כמו מי שרואה נזיר ואומר “ואני”. זה מתקשר לפסוק “והיה לך יד על אזנך”. אבל אם אמר “אף זה” (=גם זה) — זו הזמנה ברורה, שני החדרים מוזמנים, ואין קורין באף אחד מהם.
– חצר המרחץ: מה שאין קורין במרחץ הוא רק בפנים שבו עומדים ערומים. אבל חצר המרחץ — המקום החיצוני שבו אנשים עומדים לבושים — מותר לקרות בו קריאת שמע.
—
הלכה ד–ה — כל ענייני דברי קודש, הרהור, לשון חול, כינויים
הרמב”ם: “ולא קריאת שמע בלבד, אלא כל עניני דברי קודש… אפילו אמרו בלשון חול… ולא יאמר אלא דברי חול… ואפילו להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת — אסור.”
פשט: בבית המרחץ, בית הכסא, ומקום הטינופת (=מקום שיש בו צואה ומי רגלים) אין אומרים שום דברי קדושה — לא קריאת שמע, לא תורה, לא תפילה — אפילו בלשון חול. יתר על כן: אפילו להרהר בליבו בדברי תורה אסור במקומות אלו. מותר רק לומר דברי חול.
חידושים וביאורים:
– “דברי קודש” פירושו דברים קדושים (מלשון דיבור), לא חפצים קדושים. התוכן עושה אותם קודש, לא השפה. לכן אפילו אם אומרים תורה בפורטוגזית — אסור בבית הכסא.
– דברי חול בלשון הקודש: להיפך — דברי חול בלשון הקודש מותר לומר בבית הכסא, משום שהתוכן הוא חול, לא הלשון קובע.
– כינויים (רחום, נאמן): הרמב”ם אומר שכינויים כמו “רחום” או “נאמן” — שמתכוונים לקב”ה אבל אינם שמות המפורשים — מותר לומר בבית הכסא, משום שאפשר לומר שמתכוונים לאדם, לא לבורא.
– מחלוקת הראב”ד על כינויים: הראב”ד חולק ואומר שאין אומרים שלום או שום דבר שמתייחס לקב”ה. הראב”ד מבין שהטעם שכינויים מותרים הוא משום שאינם מתייחסים דווקא לקב”ה — אדם יכול גם להיות “נאמן”. אבל הראב”ד טוען ש”רחום” מתייחס רק לבורא, לכן אין אומרים אותו בבית הכסא. נגד הראב”ד מצביעים שבתהילים כתוב “חנון ורחום וצדיק” — ויש דעות שזה מתייחס לצדיק (אדם). נראה שהראב”ד לא למד כך פשט באותו פסוק.
– שאלה על “שלום”: הגמרא אומרת שאין שואלים שלום בבית הכסא, משום ששלום הוא משמותיו של הקב”ה. נשאלת השאלה: “שלום” אינו אפילו כינוי, זו סתם מילה — כיצד זה מתאים לכלל שכינויים מותרים? הכסף משנה דן בנקודה זו, והרמב”ם לא מביא אותה גמרא על שלום כאן — אולי אינו סובר כך.
– שמות המיוחדים: הרמב”ם אומר: “אבל השמות המיוחדים… אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ הישן.” השמות שאינן נמחקין — שמות שקוראים רק לקב”ה — אין מזכירים אותם בבית הכסא או במרחץ שכבר מוכן. המושג “שמות המיוחדים” כאן שונה מבהלכות יסודי התורה, שבהן “שם המיוחד” או “שם המפורש” פירושו שם הוי”ה או שם אדנ”י. כאן “מיוחדים” פירושו כל השמות שאינן נמחקין — מיוחדים לקב”ה, לא נאמרים על אחרים. נשאלת השאלה: אלקים יכול להיות דיין — כיצד זה “מיוחד”? השאלה נשארת בלא תשובה ברורה. “בית המרחץ הישן” פירושו מרחץ שכבר ממש מוכן (לא רק הזמנה), כפי שכבר למדנו שלמרחץ אין הזמנה.
– תלמיד חכם במקום הטינופת: הגמרא אומרת שתלמיד חכם בכלל לא יעמוד במקום הטינופת, משום שלמד תורה וקשה שלא להרהר. יש לנסות להיות שם הזמן הקצר ביותר שאפשר.
—
הלכה: דיבור בבית הכסא/מרחץ כאשר צריך למחות
הרמב”ם: “ואם נכנס אדם לשם בדבר אסור… אפילו בלשון הקודש שאינו קודש.”
פשט: אם מישהו רוצה לעשות עבירה בבית המרחץ/בית הכסא, מותר למחות בו אפילו בלשון הקודש.
חידושים:
– זה מושווה להלכה שאין מוחים באדם בפני רבו, אבל למחות ביהודי מאיסור מותר — משום שבמקום שיש חילול ה’ אין חולקין כבוד לרב. גם כאן: במקום שיש כבוד ה’ (מניעת עבירה) אין עושין חילול (לא מתחשבים בכבוד המקום).
—
הלכות צואה — איזו צואה אסורה
הרמב”ם: “צואת כל אדם וכלב וחזיר בזמן שיש בצואה ריח רע… אסור לקרות קריאת שמע כנגדן.”
פשט: צואת אדם אסורה תמיד; של כלב וחזיר רק כאשר יש לה ריח רע (כמו כאשר מכניסים עורות — אז מסריחה יותר). צריך להתרחק מצואת אדם, אבל מצואת בהמה מותר לקרוא כנגדה.
חידושים:
– החוות דעת (ר’ חיים) אומר שהחלק המגונה של האדם הוא המגונה ביותר — לכן צואת אדם גרועה יותר.
– קטן: קטן שעדיין אינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס — אין צריך להתרחק לא מצואתו ולא ממי רגליו.
—
הלכות צואה יבשה
הרמב”ם: “צואה יבשה כחרס — אסור. יבשה יותר מחרס עד שאם זורקה תתפרר — מותר לקרות כנגדה.”
פשט: צואה שיבשה כמו חרס — עדיין אסור. אבל אם היא כל כך יבשה שכאשר זורקים אותה היא מתפוררת — מותר.
חידושים:
– זה חייב להיות כך, משום שאם לא, לעולם לא היינו יכולים לקרוא קריאת שמע — צואה מצטברת על פני דורות רבים. רק עם הזמן היא מתבטלת.
—
הלכות מי רגלים
הרמב”ם: “מי רגלים שנבלעו בקרקע — אם עומד על ידם ומרטיב ידיו, אסור; אם לא מרטיב, מותר.”
פשט: מי רגלים שנספגו בקרקע — אם עומד שם והידיים נעשות רטובות, עדיין אסור; אם לא, מותר.
—
הלכות ריחוק מצואה
הרמב”ם: “כמה ירחיק? ד’ אמות. בזמן שאין להם ריח רע — ד’ אמות לכל צד (מאחוריו ומצדדיו). אבל כנגד פניו — מרחיק עד שלא יראה אותם.”
פשט: ארבע אמות מספיקות כאשר זה מאחוריו או מהצד. אבל מולו צריך להתרחק עד שלא יראה אותה — משום שכנגד פניו זה יותר דבר מכוער.
—
הלכות הפסק/מחיצה
הרמב”ם: “מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים — הוי כמחיצה, יושב בצדו וקורא. והוא שלא יגיע לו ריח רע.”
פשט: אם הוא ברמה אחרת (10 טפחים גבוה יותר או נמוך יותר), זה כמו מחיצה — אינו צריך ארבע אמות.
חידושים:
– העיקר של “מקום הטינופת” הוא שהוא באותו מקום. אם יש הפסק (רמה אחרת), זה כבר לא “מקום הטינופת.”
הרמב”ם: “כפה כלי על הצואה — הרי היא כקבורה ומותר לקרות כנגדה.”
פשט: לכסות את הצואה בכלי (אפילו לא מחובר לקרקע) זה כמו קבורה — מותר.
הרמב”ם: “מחיצה של זכוכית — אע”פ שרואה אותה, מותר לקרות בצדה.”
חידושים:
– הבעיה בצואה אינה הראייה, אלא הריח. כאשר יש מחיצה שחוסמת את הריח, זה מספיק — אפילו רואים את הצואה דרך הזכוכית. ה”ולא יפנה לא לפניה ולא לאחריה” הוא רק כאשר זה באותה רשות; זכוכית מפסיקה מספיק.
—
הלכות ביטול מי רגלים
הרמב”ם: “נתן רביעית מים לתוך מי רגלים — מבטל אותם בתוך ד’ אמות.”
פשט: רביעית מים שנשפכה למי רגלים מבטלת אותם, ומותר לקרוא בתוך ארבע אמות.
—
הלכות צואה בגומא
הרמב”ם: “צואה בגומא — עומד עליה ברגלו וקורא, והוא שלא יגע בה. אם נתן מעט רוק או מעט טיט — כיסה, וקורא.”
פשט: יכול לכסות את הבור ברגלו, רק שלא יגע בצואה בנעלו (משום שזה דבר מיאוס). אבל מעט רוק או בוץ שנשפך מספיק לכיסוי.
—
הלכות צואה על בשרו
הרמב”ם: “צואה על בשרו או ידו מטונפת — אם אין בה ריח רע, מותר לקרות. אבל במקומו (מקום היציאה), בשעה שיושב — אסור עד שיקנח יפה יפה. אם היא לחה ויש בה ריח רע — גרוע יותר.”
חידושים:
– חומרת הגאונים: כמה גאונים הורו שאסור לקרוא אם היד מטונפת. הרמב”ם אומר “וכך ראוי לעשות” — אינו סובר זאת כפסק הלכה, אלא כזהירות/חומרא שראוי לה. זו סיטואציה של “זהירות משובחת”.
– מחלקים בין: (א) צואה על בשרו סתם — מותר אם אין ריח; (ב) צואה במקומו כשיושב — אסור; (ג) צואה במקומו כשעומד — מותר משום שמתכסה; (ד) יד מטונפת — לפי הגאונים אסור, לפי הרמב”ם ראוי לעשות.
—
הלכות ריח רע בלא צואה
הרמב”ם: “ריח רע שיש לו עיקר — מרחיק ד’ אמות וקורא אם פסק הריח. אם לא פסק — מרחיק עד שלא יגיע לו הריח. ריח רע שאין לו עיקר (כגון הוציא רוח מלמתה) — מרחיק ממקומו כל שהוא וקורא.”
חידושים:
– בריח רע שיש לו עיקר יש שני תנאים: (א) ארבע אמות, ו-(ב) פסק הריח — שניהם צריכים להתקיים.
– בריח רע שאין לו עיקר (כמו רוח) — אין מקום הטינופת, לכן מספיקה הרחקה כל שהיא.
—
הלכות גרף של רעי / בית הכסא של מעלה
הרמב”ם: “אפילו אם הגרף של רעי או בית הכסא של מעלה ריק, אין בהן כלום ואין להם ריח, אין קורין שמע כנגדן.”
פשט: סיר לילה או אסלה ניידת — אפילו כשהם נקיים ואין להם ריח — אין קורין קריאת שמע כנגדם. אין צריך להתרחק ארבע אמות, אבל אין קורין כנגדם.
חידושים: זו הלכה מעשית לבתי חולים, שבהם עומדים כלים כאלה.
—
הלכות צואת עוברין
הרמב”ם: “צואת עוברין, כגון שהיא שטה על פני המים — קורא כנגדה. פי חזיר כצואת עוברין — קורא כנגדה עד שיעבור מד’ אמות.”
פשט: צואה שצפה על המים — קורא כנגדה, משום שאינה במקום קבוע (לא מקום מקורע). אבל משום שעדיין מסריחה ועדיין קיימת, צריך לחכות עד שתעבור. פי החזיר מטופל כצואת עוברין, משום שהחזיר מתגולל בצואה — ושם צריך ארבע אמות.
—
הלכה: היה קורא והגיע למקום הטינופת
הרמב”ם: “לא יניח ידו על פיו ויקרא, אלא יפסיק עד שיעבור ממנה.”
פשט: אם קורא קריאת שמע ומגיע למקום מלוכלך, לא ישים את ידו על פיו ויקרא — אלא יפסיק עד שיעבור משם.
—
הלכה: יצא ריח מלמטה
הרמב”ם: “היה קורא ויצא ממנו ריח מלמטה — יפסיק עד שיכלה הריח, וחוזר לקריאתו.”
חידושים: אם הריח יוצא מחבר (יצא ריח מחבירו) — לקריאת שמע צריך להפסיק ולחכות עד שהריח יעבור. אבל לדברי תורה כנראה מקילים, ממשיכים הלאה.
—
הלכה: ספק צואה — בבית לעומת באשפה
הרמב”ם: “ספק צואה בבית — מותר לקרות. אבל הוא קורא באשפה ואם נסתפק לו אם יש בה צואה אם לאו — לא יקרא עד שיבדוק, שחזקת האשפה שהיא מקום מטונף היא.”
פשט: בספק צואה בבית מותר לקרוא, משום שחזקת הבית שהוא נקי. אבל באשפה — משום שחזקתה שיש בה צואה — אין קורין עד שבודקים.
חידושים: זו לא רק שאלת ספק, אלא הלכה של חזקות — חזקת המקום קובעת. אבל צואה במרגלותיו (ליד רגליו, בכמות קטנה) — אפילו באשפה מותר לקרות, משום שמרגלותיו אינו דבר כל כך נורא, וכאשר זה רק ספק מותר.
—
הלכות ערוה בקריאת שמע
כשם שאסור לקרות כנגד צואה, כך אסור לקרות כנגד הערוה
הרמב”ם: “כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שירחיק את פניו.”
פשט: ממש כמו צואה, אין קורין קריאת שמע כנגד ערוה. זה נכון אפילו לגוי או לקטן — אפילו ערוותם בעיה (אף על פי שבקטן למדנו
הלכות ערוה בקריאת שמע
כשם שאסור לקרות כנגד צואה, כך אסור לקרות כנגד הערוה
הרמב”ם: “כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שירחיק את פניו.”
פשט: ממש כמו צואה, אין קורין קריאת שמע כנגד ערוה. זה נכון אפילו לגוי או לקטן — אפילו ערוותם בעיה (אף על פי שבקטן למדנו קודם שמי רגליו וצואתו אינם בעיה).
חידושים:
1. החילוק בין ערוה לצואה — מחיצה של זכוכית: בערוה לא מועילה מחיצה של זכוכית, אף על פי שבצואה מועילה מחיצה. הטעם הוא משום שבערוה עיקר הבעיה היא הראייה (ראיה), לא להיות באותו מקום כמו בצואה (שבה הריח הוא הבעיה). לכן, כל הלכות המחיצות שלמדנו קודם לא מועילות לערוה.
2. מה צריך לעשות בערוה? אין צריך להתרחק (כמו בצואה), אלא צריך להפנות את הפנים לצד אחר — זה לבדו מספיק.
3. שני היבטים של ערוה: לערוה יש שני חלקים: (א) דבר מגונה/מאוס — דומה לצואה, (ב) ענין של הרהור/הסחת דעת. במקום מגולה (ערוה ממש) זה אולי יותר מאוס; בגוף אשה זה יותר הרהור. אבל משום שאפילו במקום מגולה לא מועילה מחיצה של זכוכית, רואים שעיקר הבעיה היא בכל מקרה הראייה, לא להיות באותו מקום.
—
כל גופה של אשה ערוה — טפח באשה ערוה
הרמב”ם: “לפיכך לא יסתכל בגופה של אשה כשהוא קורא, אפילו אשתו. אם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.”
פשט: אין מסתכלים באשה כשקורין קריאת שמע, אפילו באשתו. אם טפח מגופה מגולה, אין קורין כנגדה.
חידושים:
1. “לא יסתכל” — רק הסתכלות, לא נוכחות: הלשון הוא “לא יסתכל” — לא להסתכל. זה לא איסור להיות באותו מקום. הרמ”א לא אומר שצריך לחזור ולקרוא קריאת שמע אם קרא ליד אשה — צריך רק להפנות הצידה.
2. טפח מגולה — מה פירושו? יכול להיות שזה מדבר על מקומות שבדרך כלל מכוסים — כאשר הם מתגלים זו בעיה. אולי פניה (פניה) אינה בעיה, אבל גופה שמגולה — כן. אשה יכולה להיות מגולה בביתה, זה לא איסור.
3. השילוב של מיאוס והרהור: הרמב”ם משלב בסוגיא אחת שני ענינים הפוכים: (א) צואה — שהיא מאוסה, אדם “כל כך חזק שיש לו צואה,” (ב) ערוה — שהיא ענין של פשטות האנושיות. שניהם אינם מתאימים לקדושת המצווה של קריאת שמע. עירום לבדו, אפילו בלא הרהור, אינו מתאים.
—
ערוות עצמו — ערוותו שלו
הרמב”ם: “כנגד ערוות עצמו — לעיכובא כשיראה ממש את ערוותו כשהוא ערום. אם יש חגורה של בגד או עור על חלציו — מותר לקרות.”
פשט: בערוותו שלו העיקר שלא יראה ממש את ערוותו. אם יש לו תחתונים (חגורה של בגד או עור), מותר לקרוא. העיקר שיהיה מכוסה, גם מלמטה (עקבו/מקום שבו יושב).
חידוש: אפילו אינו רואה את ערוותו, אבל נוגע בה (נוגע בבשרו) — גם זו בעיה.
—
יושב ערום בטליתו — שוכב ערום תחת שמיכה
הרמב”ם: “יחוץ טליתו מתחת לבו — אבל אם יושב מצוברא, לא, משום שלבו רואה את הערוה.”
פשט: אם אדם שוכב ערום תחת שמיכה, צריך לעשות שהשמיכה תיגע בגופו בין הערוה ללב — זה עושה הפסק. אבל אם שוכב מצוברא (מכורבל), זה לא מועיל, משום שלבו רואה את הערוה — כל הגוף מגולה תחת השמיכה.
חידוש: מזה באה השיטה שמצב כזה הוא בעצם כמו בלא חגור — צריך לעשות שלבו לא יראה את הערוה.
—
שנים שישנים בטלית אחת — שני אנשים בשמיכה אחת
הרמב”ם: “כל אחד ואחד צריך טלית מפסיק ביניהם, כדי שלא יגע בבשר חבירו.”
פשט: כאשר שני אנשים שוכבים תחת שמיכה אחת, כל אחד צריך שמיכה נפרדת ביניהם — אפילו יש לו כבר כיסוי מתחת לבו לערוותו שלו.
חידוש: בערוותו שלו הבעיה היא רק ממש מקום הערוה. אבל באדם אחר הבעיה היא כל העירום של בשר — אין נוגעים בבשר חבירו כלל. לכן צריך טלית מפסקת נפרדת.
—
ישן עם אשתו או בניו ובנותיו הקטנים
הרמב”ם: “הרי גופן כגופו — אינו מרגיש שזו ערוה. מכל מקום צריך הוא להפוך פניו וחוצץ מתחת לבו וקורא.”
פשט: באשתו או בילדים קטנים אינו מרגיש שהם ערוה — זה נורמלי כך הוא שוכב כל יום, גופן כגופו. אבל צריך להפנות הצידה (משום שאשתו ערוה, אין מסתכלים) ולעשות הפסק מתחת לבו.
חידושים:
1. המושג “אינו מרגיש”: הטעם שאשתו וילדים קטנים שונים אינו משום שמותר, אלא משום שאינו מרגיש שהם ערוה — “גופן כגופו.” זה מוכיח שעיקר הבעיה באדם אחר היא ההרגשה של ערוה, לא רק המציאות הפיזית.
2. השילוב של מיאוס והרהור בסוגיא אחת: הרמב”ם משלב: (א) עירום לבדו אינו מתאים לקדושת המצווה — אפילו בלא הרהור (כמו באדם ששוכב ערום), (ב) באשתו רואים להיפך — זה “אינו מרגיש,” לא פשוט שיש לו הרהור, אלא הוא עדיין חשוף (מגולה), צריך לעשות הפסק. זה מוכיח שלערוה יש חלק שדומה לצואה — עירום לבדו הוא דבר מגונה, לא מתאים לקריאת שמע.
—
גיל הקטנים לענין ערוה
הרמב”ם: “זכר בן שתים עשרה שנה ויום אחד, נקבה בת אחת עשרה שנה ויום אחד — דווקא כשכבר ‘שתי עיניך רואות את צרכיך’ (שהגיעו לגדלות/בגרות).”
פשט: עד הגיל הזה הם “קטנים” וגופן כגופו. אחרי הגיל הזה — אם הם כבר בוגרים (תובעים את אביהם) — הם כבר כמו זרים, וצריך לעשות הפסק/הפרדה כמו באדם אחר.
חידושים:
1. שני תנאים לאיסור: צריך להיות שני התנאים ביחד — הן הגיל (אחת עשרה/שתים עשרה) והן הגוף (סימני הגדלות). אם הגוף עדיין לא מפותח, אפילו בגיל הזה, עדיין אין ענין של גנאי.
2. אבל גיל בר מצווה הוא גדר מוחלט: כאשר מגיעים לי”ג שנה ויום אחד, אסור אפילו הגוף עדיין לא מפותח. משום שגדול הוא כבר גדול — זה סטטוס משפטי שאינו תלוי בסימני הגדלות.
3. חילוק בין “גדול” משפטי ל”גנאי” מעשי: בסוגיית ערוה/גילוי לא הולכים רק לפי הסטטוס המשפטי של “גדול” (שרלוונטי להלכות אישות), אלא גם לפי הענין המעשי של “גנאי” — האם זה כבר מתאים או לא מתאים. ה”גנאי” יכול לבוא משתי סיבות: (א) הגוף כבר גדול — אפילו לפני בר/בת מצווה, (ב) כבר גדול — אפילו הגוף עדיין לא מפותח.
4. הפסוק “ואעבור עליך ואראך”: הפסוק מיחזקאל (שאומרים בהגדה) — “שדים נכונו ושערך צמח” — הוא המקור לגדר של מתי הגוף נחשב “ערוה”. זה “עת דודים” — כאשר ילדים נעשים גדולים, צריך כבר לעשות הפסק, משום שזה כבר “זר” — לא אותו גוף.
—
סיום
עד כאן הלכות “והיה מחניך קדוש” — הלכות טהרת המחנה לקריאת שמע, המבוססות על הפסוק “והיה מחניך קדוש”.
תמלול מלא 📝
הלכות קריאת שמע פרק ג׳ — טהרת קריאת שמע
הקדמה לפרק
אז כן, רבותי, מתחילים אנו בהלכות קריאת שמע פרק ג׳. בואו נתחיל עם הנדבנים. כן, נדבננו הוא תומך התורה המוכר שלנו, רבי יואל הלוי וועצבערגר, נשיא מכון כרם תורה וחכמה, שנתן את ארבעת השיעורים הראשונים כדי שכל היהודים ילמדו ממנו. ממנו ילמדון וכן יעשו. מי שרוצה להתנדב לתמוך בתורה, לתמוך בשיעור שמאות אלפי יהודים עוקבים אחריו, ולדורי דורות, יכולים להיות עוד אלפי מיליונים, לא יודעים כמה אנשים ישמעו את זה במשך הדורות הבאים, וגם שנוכל לשבת וללמוד בשקט, זו זכות עצומה. זה לא צריך להיות לעילוי נשמת, לכבוד שמחה, לכבוד יום הולדת, זה פשוט כי מתעורר, שלחו. תודה רבה.
ולמפרע, אומרים תודה מראש, כמו שאומרים.
הנושא של הפרק — קריאת שמע תופס את מקומו
עכשיו הולכים אנו ללמוד כך, את הפרק השלישי בהלכות קריאת שמע. למדנו כבר שצריך לקרוא קריאת שמע, וכיצד צריך לקרוא אותה. עכשיו הולכים אנו ללמוד שקריאת שמע היא לא סתם דבר, זה לא סתם דבר שעושים בראש ובלב, צריך להיות כוונה, כוונה בדיעבד, כוונה לכתחילה וכדומה. קריאת שמע היא דבר שחל על כל החדר שבו מתפללים, שבו אומרים קריאת שמע. זה לא סתם, זה תופס את מקומו.
הרי ממליכים את הקב״ה, כמו שלמדנו קודם, על כל העולם, אבל בוודאי קודם כל בחדר שבו נמצאים. זה כביכול כמעט כל פעם שיהודי קורא קריאת שמע, זה כאילו הוא עושה מחנה שכינה, כאילו הוא עושה בית המקדש מהמקום. ממילא יש הלכה, כתוב “והיה מחניך קדוש”, מזה לומדת הגמרא שבמקום מטונף, מקום שאינו נקי, אסור לקרוא קריאת שמע. למה? כי זה לא מקום קדוש.
זה הנושא של הפרק. אצלנו יש קצת… המדרש אומר שזה “גשכורת כעורב”, שלומדים הלכות שמדברות יותר מדי על צואה וכל הדברים האלה, אבל בעצם הכל בנוי על הדבר היפה הזה, שקריאת שמע, קורה משהו בחדר. חדר שאדם קורא בו קריאת שמע נעשה מקום קדוש. ממילא, מקום קדוש צריך להיות נקי, צריך להיות הגון וכדומה.
ארבע קטגוריות של הלכות
אז הולכים אנו ללמוד ארבעה סוגי דברים שאינם טובים. הדרך שבה לומדים את זה היא על דרך השלילה. ארבעה סוגי דברים… כל הדברים האלה קשורים גם לכך שרוב הלכות קריאת שמע מדברות כשאדם קורא קריאת שמע בבית. ואני חושב שזה שקורא קריאת שמע בבית קשור גם לכך שזה בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים, כשקמים וכשהולכים לישון. אז כשקוראים בנץ עדיין נורמלי שאדם יתעורר באותן שעות, בערך מתעורר אדם. היום כשקוראים קריאת שמע כשמגיעים לבית הכנסת, כל ההלכות קצת שונות.
טוב מאוד. אמנם, לא פשוט שבית כנסת אינו מקום ערווה, זה מקום קדוש, אבל אז נלך ללמוד. נלך ללמוד שבתפילה יש הלכות דומות, אבל רוב הפרטים עומדים דווקא על קריאת שמע. וזה שקריאת שמע צריכה להיות בזמן הקצר בין עלות השחר לנץ החמה, קצת לפני נץ החמה, זה זמן נורמלי שאז אדם יהיה בבית, שבדיוק התעורר. ממילא באים כל ההלכות אם עושים את זה כשמתעורר, אם עושים את זה כשהולכים, אם עושים את זה במקום מלוכלך, וזה בדרך כלל פחות נוגע.
אז הולכים אנו ללמוד ארבעה כללים, ארבעה דברים:
1. נטילת ידיים וחציצת ידיים — קודם כל יש ענין של נטילת ידיים וחציצת ידיים, שלא יהיו ידיים מלוכלכות כשקוראים קריאת שמע.
2. מקומות מסוימים — אחר כך יש הלכה, יש סוגים מסוימים של מקומות, לא רק כי זה מלוכלך, אפילו כשהם לא מלוכלכים, נלמד את הפרטים, מקומות כמו בית המרחץ ובית הכסא, שזה לא מקום שבו קוראים קריאת שמע, זה לא מקום קדוש, לא מקום טהור.
3. צואה ומי רגלים — אחר כך יש את הלכלוך עצמו, צואה ומי רגלים ולכלוך אחר, שאפילו לא במקום, לא בית כסא סתם, נלמד את כל הפרטים, שמולם ולידם לא קוראים קריאת שמע.
4. ערווה — אחר כך יש את הדין הרביעי, שזה דין ערווה, הערווה של אדם אחר או אפילו של עצמו, שהגוף של האדם, אפילו כשהוא כן נקי, אבל באופן שהוא מגולה, שזה לא צנוע, לא דרך ארץ לקרוא שם קריאת שמע, יש גם הלכות אם אסור לקרוא קריאת שמע.
נכון. כן, טוב מאוד.
הלכה א — רחיצת ידים לפני קריאת שמע
זו ההלכה הראשונה. קודם קריאת שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא. צריך לרחוץ את הידיים, כי הידיים הן בדרך כלל הדבר שכן מלוכלך, כי ידים עסקניות הן. ממילא צריך לוודא שהידיים נקיות לפני שקוראים קריאת שמע.
הגיע זמן קריאה ולא מצא מים, מה קורה אם לא מצא מים? לא יאחר קריאתה ויחפש אחר מים, לא יאחר את קריאת שמע בגלל זה. אלא, אלא מה? בלית ברירה, מים הם הדרך הטובה ביותר של רחיצה. כך גם לענין ניקוי הידיים, צריך לנגב אותן בעפר, בצרור, באבן, בחול, או על קורה, או על חלק מהבית, וקורא, ויקרא כך. כי לא כדאי בגלל זה… נקיות היא מאוד חשובה, אבל קריאת שמע בזמנה חשובה יותר.
לא, טוב. נראה שהוא מדבר כאן על הזמן של נץ החמה, שעובר מהר מאוד. כתוב בגמרא שרב חסדא שיבח את מי שהולך לחפש מים וזה הזמן. עכשיו, קודם צריך לקרוא קריאת שמע.
הלכה ב–ג — מקומות שאין קוראין בהם
אומר הרמב״ם הלאה, באילו מקומות צריך להיות נקי? קודם כל, לא בבית המרחץ, ולא בבית הכסא, אפילו אין בו צואה, ולא בבית הקברות, ולא בצד המת עצמו. כל המקומות האלה הם מקומות שאינם מכובדים.
דיון: בית הקברות — לעג לרש או נקיות?
אבל בית הקברות זה לא בגלל לעג לרש, ראיתי נכון? זה גם בגלל נקיות. כתוב כך. כתוב כך. כן, אוקיי. יכול להיות שזה כן. הגמרא אומרת שזה לעג לרש, אבל יכול להיות שזה יותר גם מקום… זה לא מקום מכובד.
אבל כשהוא מרוחק ארבע אמות מקבר או ממת, אז מותר לקרוא קריאת שמע.
דין חזרה על קריאה במקום שאין קוראין בו
עכשיו כלל חשוב, כל ההלכות האלה מעכבות. אומר הרמב״ם, וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו, זו לא קריאה טובה, זו הייתה קריאה ללא נקיות, חוזר וקורא, יקרא שוב קריאת שמע. אה, כן, במקום שכן נקי, בוודאי.
בית הכסא חדש ומרחץ חדש
אומר הרמב״ם הלאה, בית הכסא החדש, הוא אומר עכשיו שבית כסא אפילו אין בו צואה אינו מקום שמותר. אבל מה זה שאין בו צואה? כי מתי זה כשבנו בית כסא ועדיין לא הייתה בו צואה, זה גם נקרא כך?
אומר הרמב״ם לא. בית הכסא חדש שהכינו ולעולם לא נשתמש בו, עדיין אין בו דין הזמנה שזה מקום שאינו… בית כסא חדש שעכשיו מוכן ועדיין לא השתמשו בו, כנגדו מותר לקרות קריאת שמע. אבל לא בתוכו, בפנים בבית הכסא אסור. בית כסא הוא בית כסא. אבל כשעדיין לא היו בו להתרחק. אבל הוא אומר שבאמת כשמרוחק ד׳ אמות, כן, בבית הכסא אסור להיות אפילו לא נשתמש בו, כי זה מקום שבנו אותו לבית כסא. אבל בפנים אסור.
מרחץ חדש, מרחץ חדש, מותר, כי מרחץ אינו מקום כל כך לא מכובד, רק לא נקי, כי יש זוהמא, כי מתרחצים. אבל אם בנו אותו חדש, אין זה גנאי. זה יותר מאוס. כל אחד מבין שבית כסא יותר מאוס ממרחץ, ממילא, אבל כשזה מזמן, עדיין לא השתמשו בו, אין בעיה.
חקירה בהזמנת בית הכסא — “וזה” לעומת “אף זה”
אומר הרמ״א חקירה מעניינת שהוא מביא בהלכות הכנה לבית הכסא, הלכות הזמנה בעצם, כן? זה כך: לאדם יש שני חדרים, ובאחד מהם עשה בית כסא, ואמר על השני “וזה”. הכין שאחד מהם יהיה בית כסא, ואמר “וזה”. לא “אף זה”, אם אמר “אף זה”, את זה נראה, אמר רק “וזה”.
אז השני ספק אם הזמינו אם לאו, על החדר השני יש שאלה אם גם הזמין אותו לבית כסא. לפיכך אין קורין בו לכתחילה, כי אותו חדר נקרא גם ספק שאולי יהיה שם בית כסא. ואם קראו יצא, אם כן קרא באותו שהוא רק ספק, הוא כן יוצא.
זה “וזה” פירושו יד, כמו “ידות לנדרים”, אחד רואה נזיר והוא אומר “ואני”, אותו דבר יד לבית הכסא, כתוב בגמרא בנדרים החקירה.
הרי כתוב “והיה לך יד על אזנך”. אמר “וגם זה”, אם אמר אבל כן ברור “גם זה יהיה בית כסא”, הוא כן עשה הזמנה, הרי שניהם מוזמנין, פירושו ששני הבתים מוזמנים לבית כסא, ואין קורין בהם.
חצר המרחץ
מה שאמרנו על מרחץ שאסור לקרוא, זה בכל מקום במרחץ, רק במקום שעומדים ערומים. אבל חצר המרחץ, מחוץ למרחץ, כמו מקום שבני אדם עומדין שם לבושין, כן מותר לקרוא בו קריאת שמע.
הלכה ד–ה — כל ענייני דברי קודש במרחץ ובבית הכסא
עכשיו הולכים אנו ללמוד שבמקומות האלה, זה בית המרחץ או בית הכסא, אין רק איסור של קריאת שמע, אלא בכלל ענינים שבקדושה לא יאמרו במקומות האלה. ולא קריאת שמע בלבד, אלא כל עניני דברי קודש, כל דבר שהוא דברים של קודש, זה אומר אמירות של קדושה, לומר תורה או תפילה. דברי קודש לא פירושו דברים קדושים, פירושו דברים קדושים, כן? מלשון דיבור.
אפילו אמרו בבית המרחץ ובבית הכסא, אפילו אמרו בלשון חול, אפילו אמרו, למדנו קודם שאפשר לומר קריאת שמע בכל לשון, אבל כאן הוא מדבר בכלל, הוא מדבר על דברי תורה, אפילו אמרו בלשון חול, אסור לומר בבית המרחץ או בית הכסא.
איסור הרהור בדברי תורה
הרמ״א מביא “ולא יאמר אלא דברי חול”, לא רק ללמוד אסור במקום כזה, אלא אפילו לומר, לא רק לומר במילים, אלא אפילו להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת. אפילו להרהר בליבו בדברי תורה, אסור בבית כסא או בית המרחץ או כל מקום הטינופת.
מה פירוש מקום הטינופת? זה מקום שיש בו צואה ומי רגלים. זו בעצם הקטגוריה שהולכים ללמוד בקטגוריה הבאה של מקומות שלא קוראים בהם קריאת שמע, וכל המקומות האלה אסור גם להרהר בליבו בדברי תורה. נו, זו הלכה מאוד קשה לקיים. בואו נמשיך הלאה.
הגמרא אומרת שתלמיד חכם בכלל אסור לעמוד במקום הטינופת. ינסה הכי קצר שאפשר, כי צריך לשכוח דבר שלם שלמד. לא ילך בכלל למקום כזה, בכלל לא ילך למקום כזה. איזה דבר זה ללכת למקום כזה?
דברי חול בלשון הקודש וכינויים
אומר הרמ״א הלאה, “דברים של חול מותר לאמרם בלשון הקודש בבית הכסא”. הוא לא אמר דברים של קודש, כי דברים של קודש אסור לומר אפילו. קודש לא נעשה על ידי שפה מסוימת, קודש נעשה כי התוכן שלו קודש. ממילא אפילו אם אומרים קודש בפורטוגזית, אין הבדל באיזו שפה, זה קדוש. מה שאין כן דברי חול, אפילו אם אתה אומר את זה בלשון הקודש עם כיפה סרוגה, אתה אומר את זה כמו רבי, זה עדיין דברים של חול.
אומר הרמ״א הלאה, “וכן הכינויים, כגון רחום ונאמן”, אם מדברים על הקב״ה, כל עוד זה לא מהשמות המפורשים, שמות שמכוונים לקב״ה, אלא זה כינוי, כמו שגויים אומרים “הקב״ה שהוא רחום או נאמן”, שמכוונים לקב״ה אבל זה כינוי, “מותר לאמרם בבית הכסא”, כי זה עדיין נקרא דברים של חול.
דיון: שאלת “שלום” בבית הכסא
אבל מה אסור? “שמא יאמרו שהוא אומר הכינוי על אדם, לא על הבורא”. אני לא יודע, אני חושב, יכול להיות מותר לדבר על הקב״ה בבית הכסא. יש בעיה, כי הגמרא אומרת שאסור לשאול שלום בבית הכנסת, כי שלום הוא משמותיו של הקדוש ברוך הוא. מה זה שלום? זה בוודאי אפילו לא כינוי, זה סתם איזה זכר. צריך להבין טוב יותר, זה לא ברור.
נו, רואים איך הכסף משנה אומר את זה. המפרשים מעירים על הדבר הזה. אה, הוא אומר שאסור לומר שלום. כתוב בגמרא, בגמרא הקודמת. הרב לא מביא את אותה גמרא, כי שלום שלום שלום, הרב מתווכח ממש, והוא אומר שאסור.
הלכה ה: כינויים ושמות המיוחדים
אומר הרמב״ם הלאה, “וכן הכינויים, כגון רחום וחנון”, כשמדברים על הקב״ה, כל עוד זה לא מהשמות המפורשים, שמות שמכוונים לקב״ה, אלא זה כינוי, כגון לומר הקב״ה, שהוא רחום או נאמן שמכוונים לקב״ה, אבל זה כינוי, מותר לאומרן בבית הכסא, כי זה עדיין נקרא דברים של חול.
קושיא: הענין של שלום
אבל מה אם לא? יכול להיות שהוא מתכוון שאומרים את הכינוי על אדם, לא על הקב״ה. אני לא יודע, אני חושב, יכול להיות כאן מדברים על הקב״ה בבית הכסא. יש בעיה, כי הגמרא אומרת שאסור לעשות שאלת שלום בבית הכנסת, כי שלום הוא שמו של הקב״ה. כאן מה זה שלום? זה בוודאי אפילו לא כינוי, זה סתם איזה זכר. צריך להבין טוב יותר, זה לא ברור.
שיטות הראשונים: כסף משנה, רמב״ם, ראב״ד
נו, רואים איך הכסף משנה אומר את זה. המפרש על המשנה אומר, אה, הוא אומר שאסור לומר שלום. זה כתוב בגמרא, גמרא פשוטה. הרמב״ם לא מביא את אותה גמרא בכלל, אולי הוא לא מחזיק בה. או שהראב״ד מתווכח ממש והוא אומר שאסור לומר שלום או שום דבר שמתייחס לקב״ה.
חידושו של הראב״ד על “רחום”
והראב״ד אומר גם דבר מעניין נוסף, אבל אני לא רוצה להאריך בכל הדעות, שהמילה רחום היא מאוד מעניינת. נראה שהראב״ד הבין, כך אני חושב שהראב״ד עושה, שהסיבה שמותר לומר כינויים היא פשוט כי כשאומרים נאמן, זה לא בהכרח מתכוון לקב״ה. אדם יכול גם להיות נאמן. הראב״ד טוען, רחום לא מתייחס לאף אחד אלא לבורא, ממילא אסור לומר את זה בבית הכסא. אנשים אומרים, איך אומרים? המרחם? אבל זה כך. אוקיי. על זה לא מתייחס רק לבורא, ממילא אסור לומר את זה בבית הכסא. זה מעניין, כי כתוב אכן פעם אחת בתהילים, “חנון ורחום וצדיק”. יש מי שאומרים שזה מתכוון שהצדיק הוא רחום. נראה שהראב״ד לא למד כך פשט באותו פסוק.
חזרה להלכה: שמות המיוחדים
בכל אופן, אבל השמות המיוחדים. אבל לכאורה, לפי הרמב״ם בוודאי מותר, כי זה בוודאי לא כינוי. אבל אם זה להיפך, אם מתכוונים כן, יכול להיות שזה בכלל שלום, אם נלמד שהרמב״ם סובר כן שאסור לומר שלום, אז יכול להיות שזה כן. טוב מאוד.
אבל השמות המיוחדים, מה הם השמות המיוחדים? השמות, למדנו קודם בספר המדע בדין איסור מחיקה, “לא תעשון כן לה׳ אלקיכם”, אסור למחוק את שם ה׳, “והם השמות שאינן נמחקין”, כל השמות שקוראים לקב״ה. זה אומר שהם מיוחדים כי אלו מילים שאומרים רק על הקב״ה. אגב, זה לא שם המפורש, אבל זה שם מיוחד, וכן הלאה. אה, מאוד מעניין. ראינו בהלכות מגילה שיש שם המיוחד או שם המפורש. הרמב״ם אומר שהוא מתכוון לשניהם, שם הוי״ה או שם אדנ״י. כאן רואים שלפעמים יכול להיות שמות המיוחדים, כל השמות שאינן נמחקין. הוא מתכוון למיוחדים שהם מיוחדים לקב״ה, לא מתייחסים לאחרים. כן, אבל אומרים כן, אלקים יכול להיות דיין וכדומה. אולי הכי נמי, אומרים שלדיין מותר כן, אני לא בטוח.
תרגום לעברית
יפה מאוד. אז אז מה? אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ הישן. מה הוא מתכוון ב”הישן”? אה, לא מקום מוכן. הזמנה אינה הבעיה, אלא כשהוא ממש מוכן. הרי כבר למדנו שבית המרחץ אין לו הזמנה.
הלכה: למחות בעבירה בבית הכסא/מרחץ
ואם נכנס אדם לשם בדבר אסור, בבית המרחץ, בבית הכסא, אם קורה, אדם רוצה לעשות אולי עבירה בבית המרחץ, מדברים על הענין של ההלכה, אסור. אז הוא עושה, אפילו בלשון הקודש שאינו קודש, כי להפליא שמועות רעות אין בזה איסור. כל העניין של כבוד הוא טוב מאוד כשאפשר להשיגו בחוץ ללמוד, אבל כאן צריך אותו עכשיו…
תן לי לבחון אותך, זוכר איפה למדנו הלכה קצת דומה? אסור למחות באדם בפני רבו, אבל למחות ביהודי מאיסור מותר, כי למחות ביהודי מאיסור לא צריך להתחשב כך. זה גובר על חילול ה’. יפה מאוד. זה אותו דבר, במקום שיש חילול ה’ אין חולקין כבוד לרב, כאן גם במקום שיש כבוד ה’ אין עושין חילול. בסדר, זה לא שייך. בקיצור, להפליא שמועות רעות מותר, כי זה לא… זה לא איסור.
יפה מאוד.
הלכה ו: צואה – איזו צואה אסורה
טוב. עכשיו נלמד, זה היה כל המקומות שאסור. עכשיו נלמד על הדברים המוגבלים, מקום הטינופת עצמו, אבל כשיש שם טינופת, מה? קודם נלמד מה זה הטינופת, אחר כך נלמד איזו טינופת, ואחר כך נלמד מה עושים כשיש שם טינופת, וכן הלאה.
צואה, צואת כל אדם וכלב וחזיר בזמן שיש בצואה ריח רע, כלומר, סתם צואה של כלב וחזיר זה לא בעיה, אלא כשמכניסים עורות אז זה מסריח יותר ועושה את זה יותר גרוע. בכל צואה שריחה רע כגון אלו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדן. לכן כנגדן מהרחק לאדם, אבל מהרחק לבהמה כן קורא כנגדן, כי זה לא כל כך מגונה. החוות דעת של ר’ חיים אומר שאדם, כשחלקו המגונה הוא הכי מגונה.
הלכה: קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן
הוא אומר, קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן, קטן שעדיין לא אוכל כזית דגן, ובכדי שיאכל גדול שלוש ביצים, יכול לקחת לו זמן רב מאוד עד שהוא כן אוכל כזית, אבל אם הוא עדיין לא יכול לאכול כל כך מהר כזית דגן כמו שלוקח לאדם לאכול כדי אכילת פרס, כמה זמן לוקח לאדם לאכול מצה מוציאה בסדר, אין מרחיקין לא מצואתו ולא ממימי רגליו. אז כתוב שכל עוד קטן עדיין לא אוכל דגן צואתו עדיין לא דבר מגונה. כתוב כל כך חזק. כן.
הלכה ז: צואה יבשה
הלאה. אומר הרמ”א הלאה, אה, היתה צואה יבשה כחרס, אפילו אם היא יבשה, אסור לקרות כנגדה. אבל אם היתה יבשה יותר מחרס, עד שאם זורקה תתפרר, סוג של יובש, שאינה ראויה אפילו לכלב, בשביל זה כבר לא מסריח, מותר לקרות כנגדה. זה הרי פשוט כך, כי אם לא, כי כל העולם, זה הרי מצטבר במשך הרבה דורות. אלא שזה מתבטל פעם. אבל זה כבר היה צואה, נכון? אבל זה הרבה, כי חיו הרבה אנשים, זה מתבטל עם הזמן. בסדר.
מי רגלים שנבלעו בקרקע, אז כך, אם הוא עומד על יד, אם זה מרטיב את הידיים שנמצאות כנגדן, אם זה רק טיפה ורטוב ולא מרטיב את הידיים, מותר.
הלכה ח: הרחקה מצואה ומי רגלים
אומר הרמ”א הלאה, דיברנו שאסור לקרוא צואה או מי רגלים, כמה רחוק צריך להיות? כמה ירחיק מצואה ומי רגלים ואחר כך יקרא? ארבע אמות. אומר הרמ”א, מדובר בזמן שאין להם ריח רע, אבל רואים הרי, הוא צריך להיות ארבע אמות רחוק מזה, אפילו כשזה מאחוריו או בצד. אבל אם הוא כנגד פניו, וזה כן יותר דבר מגונה, זה אולי מבולבל, מרחיק מהם עד שלא יראה אותם, הוא צריך להתרחק יותר מארבע אמות. עד שהוא לא רואה את זה כדבר מכוער.
הלכה ט: מחיצה/הפסק מצואה
אומר הרמב”ם, “אבל אם היה בינו ובין מקום הצואה”, כשהוא באותה רמה עם הדבר המאוס, אבל אם היה שם מקום גבוה מעשרה טפחים או נמוך מעשרה טפחים, אם יש שם כזה חתיכת גבעה, זה כמו מחיצה, זה משהו שמפסיק בינו לבין הדבר המאוס. הוא ברמה אחרת, הוא על מדרגה או הוא רמה נמוכה יותר. יושב בצד המקום וקורא, הרי יש רשות מפסקת ביניהם, הרי יש משהו שמפסיק ביניהם, מותר כן, לא צריך להיות ד’ אמות רחוק. והוא שלא יגיע לו ריח רע, זה רק אם לא מגיע ריח רע. זו רק בעיה שהוא במקום. אומרים שזה מקום הטינופת, מקום הטינופת, אם יש הפסק, זה לא מקום הטינופת.
הלכה י: כיסוי צואה, מחיצת זכוכית, ביטול מי רגלים
והוא הדין אם כפה כלי על הצואה והמהפך ברגליו, הלאה, הוא כיסה כלי, אפילו שאינו מחובר בארץ, הרי היא כקבורה ומותר לקרות כנגדה. כלומר זה כאילו קבור, ומותר לקרות כנגדה. זה הפסק, זה כבר לא ברשותו, זה כבר לא באותו מצב.
אומר הוא הלאה, “היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית”, אז יש אכן מחיצה, הוא לא יכול להריח את זה, אבל הוא יכול לראות את זה. “אף על פי שהוא רואה אותה מאחורי הזכוכית, מותר לקרות בצדה”, כי הבעיה היא לא הראייה, הבעיה היא הריח. כן, עדיין יש בעיה של ראייה, כמו שראינו, “ולא יפנה לא לפניה ולא לאחריה ולא לצדיה”, אבל זה רק כשזה באותה רשות. אם זה תחת רשות אחרת, הזכוכית מפסקת, זה מספיק הפסק.
“נתן רביעית מים לתוך מי רגלים שלפני המטה”, שם שהשתינו פעם, אז רביעית מבטל מי רגלים בתוך ארבע אמות.
הלכה יא: צואה בגומא, כיסוי ברוק או בטיט
“היתה צואה בגומא”, אם הצואה בגומא, אז הוא יכול, כל עוד הגומא פתוחה זו בעיה, אבל הוא יכול לכסות את הגומא ברגלו וקורא. “והוא שלא יגע בה”, אבל הוא לא יכול לגעת בזה עם הנעל שלו, כי זה כן נחשב דבר מאוס. זה מלוכלך, הנעל שלו מלוכלכת. אלא אם כן הוא נכנס לתוך הצואה “מעט רוק או מעט טיט”, רק טיפה, אז הוא יכול לבטל את זה אפילו עם טיפת רוק, או הוא נותן ירק, ירק גס כיסה את זה, עד שהוא מכסה את זה וקורא.
אז זה כל מה שלמדנו שהריח רע עדיין שם, ומה צריך לעשות. ומה אם יש צואה שכבר יבשה? זה לא… זה לא נשאר ברקמות. זה נשאר אולי קצת שלא ניקה טוב. זה נראה כמו חתיכה, כן. מה יש ברקמות. צואה על בשרו. מה אגיד? כן, כן, אתה אומר כך. או אם היד מטונפת כמו בית הכסא, היד נעשתה מלוכלכת בבית הכסא.
הלכה יא (המשך): צואה על בשרו או ידו מטונפת
אבל אם אין לזה ריח רע, וזה קטן מאוד, או שזה יבש מאוד, ממילא אין ריח, אין בעיה של הריח. אפילו במקומו, כלומר, זה סתם על בשרו או על ידו. אם זה במקומו, במקום שהצואה שייכת, מה זה יוצא, אבל בשעה שהוא עומד, כשהוא עומד, לא רואים את זה, כי זה מכוסה. אבל אם הוא בשעה שהוא יושב, אז אסור לקרות עד שיקנח יפה יפה. ואם הצואה לחה, ויש לה ריח רע, במקומו יותר גרוע. הרמב”ם לא אומר שזה מאוד אסור, מאחר ששם זה לח ויש כן ריח רע.
שיטת הגאונים: חומרא בידיים מטונפות
ויש גאונים שמחמירים אפילו על ההלכה הראשונה. כמה גאונים הורו שאסור לקרות אם היד מטונפת, וכך ראוי לעשות. כלומר, הם אומרים שלא רק על במקומו לא צריך לקרוא קריאת שמע, אלא אם היד מלוכלכת. אולי היד שונה מבשרו, אולי זה סתם מקום ובשרו כן, אבל ביד שלו זה הרי גם לא דבר לקרוא קריאת שמע. הרמב”ם אומר שכך ראוי לעשות. הוא לא אומר שזו הלכה, הוא אומר שזה הגיוני. זה כזה מצב של “זהירות משובח”.
הלכה יב: ריח רע שיש לו עיקר ושאין לו עיקר
אז עד כאן למדנו על, כן, מה עושים כשיש ריח על בשרו. מה אם יש סתם ריח רע, לא צואה? כן? סתם ריח רע. כלומר, אם יש ריח רע, והעיקר שם, כלומר, יש משהו שעושה את הריח, יש צואה של דבר מלוכלך, לא חייב להיות דווקא צואה, יכול להיות משהו אחר שעושה ריח רע, שלמדנו קודם. מה אז? מרחיק ארבע אמות וקורא, אם פסק הריח. כלומר, קודם כל צריך שיפסק הריח, ואחר כך, מלבד זה, צריך ד’ אמות, ואז הוא קורא קריאת שמע. אם לא פסק, הוא צריך לחכות עד שלא יבוא לו הריח. כלומר, מלבד ד’ אמות, הוא צריך גם להיות כל כך רחוק עד שהוא לא מריח את זה. אבל בשאין לו עיקר, כגון מי שהוציא רוח מלמטה, אין דבר שעושה את הריח הרע, הריח הרע מתפזר, הוא לא צריך להרחיק ד’ אמות, מרחיק ממקומו כל שהוא וקורא.
גרף של רעי ועביט של מי רגלים
מה זה גרף של רעי או עביט של מי רגלים? מה זו קריאת שמע נגד זה? אפילו פשט הוא שמישהו בבית הכסא והוא הריח אותו, אין לו בית הכסא. ההלכה יכולה להיות גוי, למשל הוא נוחת בבית חולים, שם יש את כל האגנים עם דברים, הבעיה הגדולה.
כן? כן.
הלכות ערוה בקריאת שמע
גרף של רעי ובית הכסא של מעלה
הוא לא צריך לעשות ד’ אמות, הוא לא צריך לעשות מקום חתיכת ד’ אמות.
מה זה גרף של רעי או בית הכסא של מעלה? כן, החלקים שלו. אה, בדיוק. מה ההלכה? קורא קריאת שמע כנגדן. אפילו שאין בהן כלום, ואין להם ריח, אין קורין שמע בבית הכסא. יש הלכה, אתה יכול להיות גאון, למשל בבית חולים, שם יש את כל האגנים עם דברים. זו בעיה גדולה.
כן? כן.
צואת עוברין
צואת עוברין, כלומר צואה שעוברת, זה על סירה לעבור, כגון שהיא שטה על פני המים, זה שט על המים. מה ההלכה? קורא כנגדה, אפילו שזה לא במקום אחד, זה לא מקום. הרי למדת את כל הדין, זה לא מקום. אה, זה לא מקום קבוע. לא מקום, אבל כי זה עדיין מסריח וזה עדיין שם, אסור, אתה צריך לחכות שזה יעבור.
עוד דבר שהוא צואת עוברין, פי חזיר כצואת עוברין. פה של חזיר הוא חתיכת צואת עוברין, כי החזיר מתהפך הרי בצואה. מה ההלכה? קורא כנגדה עד שיעבור מד’ אמות. אה, כאן צריך לעשות ד’ אמות גם.
היה קורא והגיע למקום הטינופת
מה קרה שאדם הלך? היה קורא, והגיע למקום הטינופת, הוא הגיע למקום עם טינופת. מה הוא צריך לעשות? היית חושב, הוא ישים את ידו על פיו ויקרא. האם זה יעזור? לא יניח ידו על פיו ויקרא, אלא יפסיק עד שיעבור ממנה. הוא יפסיק לקרוא. הרי למדנו קודם, שמותר להפסיק באמצע קריאת שמע, זו לא בעיה, זה לא היה יוצא. שיחכה.
אותו דבר, מי שקרא, היה קורא ויצא ממנו ריח מלמטה, רגע, יפסיק עד שיכלה הריח, וחוזר לקריאתו.
חיים ודברי תורה זו אותה הלכה. יצא ריח מחבירו, לא הוא עצמו הוציא ריח, אלא חבר, אפילו הכי מפסיק לקריאת שמע. כלומר, לקריאת שמע הוא מחכה קצת, הריח עובר. אבל מי שמפסיק לדברי תורה, הוא מסתפק, והוא ממשיך הלאה.
ספק צואה — בבית לעומת באשפה
מה כשיש לי ספק? לא יקרא קריאת שמע. למה? אני מסופק, אני לא יודע אם יש צואה בין רגליו או אין שם. הוא אומר, לא צריך לקרוא. זה מעניין, למדנו שכל ההלכות בראייה, זה הרי לא הראייה. ספק צואה, ספק קריאת שמע, צריך לקרוא. אבל ספק צואה, לא צריך לקרוא קריאת שמע. כלומר, לא נורא, אני לא יודע למה. למדנו, ספק הזמנה צריך להחמיר, אבל זה כיסוי חם, זה ספק מקום. זה ספק מקום שמלוכלך. מה הפשט? אבל ההוא ספק שהחדר הוא… כן, כן.
כתוב בגמרא, ספק בבית, אבל זה יותר מזה, כי בבית זה לא באמת מקום שצואה שייכת, לא מחזיקים שיהיה צואה בבית סתם. הגמרא כתוב, כתוב בבית, מבין? אבל באשפה זה אחרת. הוא קורא באשפה, ואם נסתפק לו אם יש בה צואה אם לאו, לא יקרא עד שיבדוק, שחזקת האשפה שהיא מקום מטונף היא. זה לא רק ספק, יש גם חזקה נגד זה. החזקה היא שבבית אין צואה, או לא מספיק צואה להיות בעיה. ואשפה להיפך, אשפה צריך אכן לא עד שיש בדיקה, ברגע שיש חזקה ששם יש צואה, צריך כן לבדוק. זה לא רק ספק, זה יותר הלכות חזקה. אבל צואה במרגלותיו, אפילו באשפה מותר לקרות, כי מרגלותיו זה לא דבר כל כך נורא, וממילא כשזה רק ספק מותר כן, אפילו באשפה שיש חזקה שיש כן.
מעבר לצואה — הלכות ערוה
נמשיך הלאה. עד עכשיו למדנו הלכות… זה זז קצת לכיוון ההוא או לכיוון הזה, אני לא זוכר לאיזה כיוון. עד עכשיו למדנו הלכות מי רגלים, צואה וכדומה. עכשיו נלמד דבר חדש, לא דבר שמלוכלך. אמת, כאן זה דבר שאנשים מחזיקים שזה יפה מאוד. אבל נלמד שיש דברים שאפילו אנשים מחזיקים שהם יפים, אני לא יודע מי מחזיק שזה יפה, זה גם לא דרך כבוד לקריאת שמע. אמת?
אומר הרמב”ם כך: כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שירחיק את פניו. חשוב מאוד. בדיוק כמו שקריאת שמע לא הולכת יחד עם צואה ומי רגלים, היא לא הולכת יחד עם דבר שנקרא ערוה. ערוה זה גם הענין של… כי זה… זה דבר אחר, יכול להיות שזה יותר ענין של הסחת דעת, זה לוקח. יכול להיות. זה גם מגונה. בסדר.
ממילא, יש שני סוגי ערוה. יש ערוה במקום מגולה, ויש ערוה גוף אשה, עני פארט, נראה את זה כבר. יכול להיות ששניהם שני סוגי דברים. אולי ערוה גם מקום מגונה, כן, זה לא רק ענין של הרהור או כך. יכול להיות גם, אבל הרהור זה גם דבר מגונה. בטח לקריאת שמע, אפילו באשת איש במקום כזה שמותר, אבל המקום לא שייך כאן.
מחיצה של זכוכית לא עוזרת בערוה
אפילו גוי או קטן לקרות כנגד ערוותן. כלומר אפילו גוי, גוי כלום? לא, גוי זה גם טפח ערוה. קטן, אה, קטן למדנו קודם, מי רגלים שלו צואתו לא בעיה, אבל ערוותו כן בעיה. אפילו יש לו מחיצה של זכוכית מפסקת, מחיצה לא עוזרת. על ערוה לא עוזרת, על צואה עוזרת מחיצה. על ערוה לא עוזרת אפילו מחיצה, כי העיקר הוא הראייה. זה לא דבר שיש ריח, זה לא בעיה של הריח, זה בעיה של הראייה. ממילא מחיצה לא עוזרת, ערוה בת שש לא עוזרת המחיצה. הואיל ורואה את הערוה, אלא יפנה את עצמו לצד אחר מפניו. מה הוא צריך לעשות? אה, דבר אחר, הוא לא יכול להרחיק, הוא צריך רק להפנות את הפנים לצד אחר, כדי שהוא לא צריך להרחיק בכלל, הוא צריך רק להפנות. הנקודה היא, לא עוזרת מחיצה, זה לא נושא של מחיצה. לכאורה כל ההלכות של מחיצות שלמדנו בשבועות האחרונים לא עוזרות לערוה, כי שם זה רק ראייה.
כל גופה של אשה ערוה — טפח באשה ערוה
עוד דבר, ומה זה ערוה? מיד נראה, ערוה של גבר זה רק מקום מכוסה, אבל כל גופה של אשה ערוה. לכאורה אפילו מקומות מגולים שבה. אז לכאורה רואים שיש חלק שהוא דבר מגונה, דבר מאוס, כמו צואה, אבל אז מחיצה של זכוכית היתה צריכה לעזור. אז יש גם את החלק שהוא אחד מההסחות דעת, ואפילו בחלק של מאוס גם, מחיצה… הבעיה שלה היא יותר הראייה מאשר להיות במקום שיש ריח. מה הבעיה של להיות במקום שיש ריח? אפילו אם זה לא ממש ריח, יכול היה להיות שיש כזו בחינה.
אממ, כן. זה אה… טוב מאוד. אוקיי. עכשיו, אממ… כשם שאסור לקרות כנגד ערוות אחרים, כל גופה של אשה מתכוון לכאורה אפילו, כן, אפילו מקומות מגולים, כך כתוב כאן. טפח באשה ערוה, לא דווקא מקומות מכוסים. כל מקום, אה… לא יסתכל. לפיכך, אומר הרמב”ם, לפיכך לא יסתכל בגופה של אשה כשהוא קורא. בסדר, קוראים קריאת שמע, אין להסתכל על אשה, צריך להתפנות. אפילו אשתו. אם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה. יכול להיות שזו הכוונה, שמדברים כאן כשנשים בדרך כלל מכוסות, אז כל דבר שגלוי, אולי זו הבעיה. כן, אבל הכוונה היא שערוה, כאן מדברים כן לכאורה על נושא ההרהור או משהו כזה. הוא אומר שאצל אשתו, כלומר אשתו, אולי מקומות מגולים לא מפריע, אבל… גם, ומדברים על להסתכל. אם כתוב להסתכל פירושו להסתכל. אף אחד לא מבקש ממך להסתכל על אשתך באמצע קריאת שמע. הרמ”א לא אומר שאם קראו ליד אשה צריך לחזור על קריאת שמע. לא יסתכל. זה גם לא איסור להיות שם, זה איסור להסתכל. אל תסתכל, תתפנה. אני בכלל לא מבין את כל העניין, הוא רק צריך להתפנות. זה לא כל כך מסובך.
למה יכול להיות אפילו אצל אשתו אפילו? יכול להיות שזה נכון, טפח מגולה. אולי פניה לא, אולי גופה יש מחלוקת פניה וכו’. אולי פניה לא בעיה, אבל גופה מגולה. אשה יכולה להיות מגולה בבית, נכון? זה לא איסור.
ערות עצמו — הערוה שלו עצמו
הרמ”א אומר, שם שאסור לקרות, אה, זה כנגד ערוות אחרים. כנגד ערוות עצמו, הערוה שלו עצמו, כנגד שהוא רואה את הערוה שלו או שהוא יכול לראות, לעיכובא כשיראה ממש את ערוותו כשהוא ערום.
כך למדנו קודם, שאפילו הוא במקווה. מה אם יש חגורה של בגד או עור על חלציו, הוא לבש משהו תחתון בעצם, מותר לקרות. זה לא גילוי ערוה. מותר לקרות, העיקר שלא נוגע בבשרו. אני לא יודע בדיוק, העיקר שיהיה מכוסה גם מלמטה, העקב שלו, הברך שלו, לא הברך שלו, ה… משהו כזה שהוא יושב עליו. זה משהו חדש, שהוא לא רואה את זה, אבל הוא נוגע בזה, הוא מרגיש את זה.
יושב ערום בטליתו — שוכב ערום תחת שמיכה
מה אם הוא יושב ערום בטליתו, אם אדם שוכב ערום תחת הטלית, תחת השמיכה, יחוץ טליתו מתחת לבו, הוא עושה מחיצה, כלומר הוא עושה שהטלית תיגע בגופו בין הערוה ללבו, ממילא עושה מחיצה. אבל אם יושב מצוברא, זה לא עוזר. בדרך כלל כשאדם שוכב בשמיכה, הוא שוכב מצוברא. אז זה לא עוזר, זה לבו רואה את הערוה, כי כולו גוף הרי הכל מגולה תחת השמיכה. מזה בא השיטה כולה בלא חגור, זה בעצם כמו בלא חגור, ממילא צריך לעשות לבו לא יראה את הערוה.
שנים שישנים בטלית אחת — שני אנשים בשמיכה אחת
מה אם שני יהודים שוכבים יחד בטלית אחת? שנים שישנים בטלית אחת, זה לא רק הבעיה של שלו עצמו, זה גם הבעיה של השני. ממילא צריכים לשים שתי טליתות ביניהם. כל אחד ואחד אפילו יש כיסוי מתחת לבו תחילה, אפילו הוא הולך לישון, נניח, כן עם תחתונים, אחד עומד עליו מפסיק ביניהם כדי שלא יגע בבשר זה, שמטמא למטה, אה, צריך להיות טלית בינו לבינו. מה ששלו עצמו הוא רק ממש מקום ערוה, כאן זה בכל הערום. יכול להיות, לא, הם יכולים להיות גם כמו כיסוי מתחת לבו? לא, זה כיסוי מתחת לבו פירושו שהוא עושה שם הפסק, שהוא עושה חגורה מהשמיכה שלו, ולמטה זה עדיין פתוח כאילו תחת השמיכה. שני, הרי יש עוד אדם שם, וצריך לעשות עוד הפסק בינו לבינו. זה אבל דווקא שחבר הוא שני, אדם שני.
ישן עם אשתו או בניו ובנותיו הקטנים
נהגו פעם ששוכבים עם אנשים אחרים. ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובנותיו הקטנים, עם אשתו או ילדים קטנים, אין בעיה, הרי גופו כגופה, הוא לא מרגיש שזו ערוה. זו הכוונה. אינו מרגיש מהם, אדם ששוכב עם אשתו או עם ילדיו הקטנים, הוא לא מרגיש שהם ערוה, זה נורמלי כך הוא שוכב כל יום. מכל מקום צריך הוא להפוך פניו, הוא צריך להתפנות כי אשתו, כמו שלמדנו קודם, היא ערוה, אסור לראות, ובוודאי להתגלות, וחוצץ מתחת לבו וקורא.
זה מאוד מעניין, אתה רואה כאן שממש חיברו ענין שיש בו ענין של הרהור ותאווה, וענין של בדיוק להיפך, של מיאוס. זה מיאוס לאדם שהוא נמצא כל כך חזק שיש לו צואה, זה גם מיאוס לאדם שהוא נמצא כל כך פשוט לאנושיות. וכאן מדברים בעיקר לא על התאווה, אלא על החלקים האחרים של גוף האשה, אבל ההלכה למשל של שוכב ערום זה ערום, ערום זה לא ראוי, אפילו אין הרהור, אבל זה לא ראוי לקדושת המצווה לומר ערום. וכאן אתה רואה להיפך, שהוא שוכב עם אשתו, אין בעיה, לא פשט שיש לו הרהור, אלא להיפך, זה אינו מרגיש, רק הוא עדיין פתוח, צריך לעשות הפסק. אגב, היה לנו קטנים לענין זה, זה למדנו, זה בני בית הקטנים, הוא זכר בן שתים עשרה, שנה לפני בר מצווה, שנה לפני הדבר, לפני גדלות. זכר עד שהוא בן שתים עשרה שנה ויום אחד, ונקבה שהיא בת אחת עשרה שנה ויום אחד.
והגיל הוא דווקא כששכבר תובעים את אביהם, כשהם כבר בוגרים, בשלים, כמו שכתוב הפסוק שאומרים בהגדה, אה, צריך לומר אותו לפני פסח, “הלא שתי עיניך רואות את צרכיך”. דווקא יכול לקרוא לפתרון חזק, כשהם כבר ילדים גדולים, צריך כן לעשות הפרדה, הם כבר כמו זרים, הם כבר לא אותו גופו כגופה.
אבל אם עדיין לא הגיעו למצב ש”שתי עיניך רואות את צרכיך”, אז כן קודם הוא וקרוביו, והוא לא צריך לעשות הפסק. אז לאז, אה, זה מעניין, אז לאז.
הגדרה של “שדים נכונו ושערך צמח”
וההגדרה היא דווקא “והיא תבניתם כדמות נשים” שהן בוגרות, גופן, כמו שכתוב בפסוק שאומרים בהגדה: “ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי”. “ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים” — כשזה כבר ילדים גדולים, צריך כן לעשות טהרה, כי זה כבר כמו זרים, זה כבר לא אותו גוף כל גופו.
“אבל אם עדיין לא הגיעו למצב של ‘שדים נכונו ושערך צמח’, אז כן קודם כל מקרובתא, ואם אין צורך הפסק”.
הבדל בין גיל בר מצווה וסימני הגדלות
אז, אה, זה מאוד מעניין, אז, עד גבולות האם, אז גיל בר מצווה, כשזה כבר שלוש עשרה שנה ויום אחד, זה כבר אסור אפילו גופם עדיין לא. צריך ללמוד קצת בהלכות אישות, והשני אחר כך.
כלומר, כדי שיהיו שניהם, צריך להיות שניים: שיהיה שתים עשרה או אחת עשרה, וגם שיהיה הגוף גדול. אם הגוף לא גדול, אז, והבא גם יש כאן קצת כך, שבגיל צעיר יותר לא מסתכלים בכלל על סימני הגדלות.
אבל זה לא קשור אלינו, זה דיברנו שהוא משפטית נקרא גדול. כאן מדברים יותר לגבי גנאי, האם זה ראוי כבר או לא ראוי. או לא ראוי כי הוא כבר גדול ויש לו כבר את הגוף, או לא ראוי כי הוא כבר גדול — גדול זה כבר גדול.
סיום הלכות טהרת המחנה
עד כאן הלכות “והיה מחניך קדוש”, כמו שכתוב בפסוק, הלכות טהרת המחנה לקריאת שמע. טוב מאוד.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80061#
Laws of Reciting the Shema, Chapter 3 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of Laws of Kriat Shema Chapter 3 — Rambam
General Introduction to the Chapter
After having already learned that one must recite Kriat Shema and how to recite it, we now learn that Kriat Shema is not merely an act of the head and heart — it occupies its place, it affects the entire space where one recites it. When a Jew recites Kriat Shema, he crowns the Almighty, and he creates, as it were, a machaneh Shechina, a kind of Beit HaMikdash from that place. From the verse “v’haya machanecha kadosh” the Gemara learns that in an unclean place one may not recite Kriat Shema, because it is not a holy place.
The Midrash says that it is a “geshkoret ke’orev” — laws that speak about feces and impurity — but the foundation is a beautiful thing: that the room where one recites Kriat Shema becomes a holy place, and a holy place must be clean.
Most laws of Kriat Shema speak of when a person recites at home, which is connected to the fact that the time of Kriat Shema is at the time when people lie down and at the time when people rise — at sunrise, when a person is still at home. This brings up all the questions of cleanliness in the house.
Four categories that create a problem for Kriat Shema:
1. Netilat yadayim / cleanliness of hands — dirty hands
2. Places — bathhouse, bathroom, cemetery — even when they are clean
3. Feces and urine — filth itself, even not in a bathroom
4. Ervah — exposed body, even when it is clean
—
Law 1 — Netilat Yadayim Before Kriat Shema
The Rambam: “Before Kriat Shema one washes his hands with water before reciting. If the time for recitation arrived and he did not find water — he should not delay his recitation and search for water, but rather wipe his hands with earth, pebbles, a beam, and recite.”
Explanation: Before Kriat Shema one must wash the hands with water, because yadayim askaniyot hen (hands are busy). If one does not have water, one should not delay Kriat Shema, but rather wipe the hands on earth, stone, sand, or a beam, and recite.
Novellae and Explanations:
– The foundation is that Kriat Shema at its proper time is more important than netilat yadayim with water. Cleanliness is very important, but not at the expense of the time.
– Rav Chisda scolded whoever goes to search for water when the time of Kriat Shema (at sunrise) passes quickly. The time of sunrise is short, therefore one must first recite Kriat Shema.
—
Laws 2–3 — Places Where One May Not Recite Kriat Shema
The Rambam: “Not in a bathhouse, and not in a bathroom even if there is no feces in it, and not in a cemetery, and not next to a corpse itself… and anyone who recited in a place where one does not recite — must recite again.”
Explanation: Bathhouse, bathroom (even without feces), cemetery, and next to a corpse — are all places where one may not recite Kriat Shema. When one is distanced four amot from a grave or corpse, one may. Whoever recited in a forbidden place — chozer v’korei (recites again).
Novellae and Explanations:
– Cemetery — lo’eg larash or cleanliness? There is a discussion whether the reason for cemetery is lo’eg larash (it is mockery of the deceased who cannot fulfill mitzvot) or whether it is also a matter of cleanliness / honor. The Gemara says the reason is lo’eg larash, but it is indicated that it can also be a matter of a place that is not honorable.
– New bathroom: The Rambam says: “A new bathroom that was prepared and was never used — opposite it is permitted to recite Kriat Shema, but not inside it.” A new bathroom that has not yet been used — inside one may not recite (because it is built for that purpose), but next to it (distanced four amot) one may, because there is not yet a law of designation on the surrounding area.
– New bathhouse — different from new bathroom: A new bathhouse that has not yet been used — one may even recite inside. The distinction: a bathroom is repulsive in itself, a bathhouse is only a matter of filth (dirt from washing), which is not as disgraceful. When it is new, there is no problem.
– Investigation of designation — “v’zeh” versus “af zeh”: The Rambam brings an interesting law of designation for a bathroom: a person has two rooms, in one he made a bathroom, and about the second he said “v’zeh” (not “af zeh”). The second room is a doubt whether it is designated for a bathroom. The law: lechatchila one does not recite there, but bedi’eved if one recited — yatza (fulfilled the obligation). The word “v’zeh” is a yad (like yadot lenedarim — in tractate Nedarim), like one who sees a nazir and says “va’ani”. It becomes connected with the verse “v’haya lecha yad al oznecha”. But if he said “af zeh” (=gam zeh) — it is a clear designation, both rooms are designated, and one may not recite in either of them.
– Courtyard of the bathhouse: What one may not recite in a bathhouse is only inside where one stands naked. But the courtyard of the bathhouse — the outer area where people stand clothed — is permitted to recite Kriat Shema there.
—
Laws 4–5 — All Matters of Holy Words, Contemplation, Secular Language, Appellations
The Rambam: “And not only Kriat Shema, but all matters of holy words… even if said in a secular language… and one should only say secular words… and even to contemplate words of Torah in a bathroom and in a bathhouse and in a place of filth — is forbidden.”
Explanation: In a bathhouse, bathroom, and place of filth (=a place where there is feces and urine) one may not say any holy words — not Kriat Shema, not Torah, not prayer — even in a secular language. Moreover: even to contemplate in one’s heart words of Torah is forbidden in these places. One may only say secular words.
Novellae and Explanations:
– “Holy words” means holy words (from the language of speech), not holy objects. The content makes it holy, not the language. Therefore even if one says Torah in Portuguese — it is forbidden in a bathroom.
– Secular words in the holy tongue: Conversely — secular words in the holy tongue one may say in a bathroom, because the content is secular, not the language that determines.
– Appellations (Rachum, Ne’eman): The Rambam says that appellations like “Rachum” or “Ne’eman” — which refer to the Almighty but are not explicit names — one may say in a bathroom, because one can say that one means a person, not the Creator.
– The Ra’avad’s dispute regarding appellations: The Ra’avad argues and says that one may not say shalom or any thing that refers to the Almighty. The Ra’avad understands that the reason appellations are permitted is because they do not necessarily refer to the Almighty — a person can also be a “ne’eman”. But the Ra’avad claims that “Rachum” refers only to the Creator, therefore one may not say it in a bathroom. Against the Ra’avad it is pointed out that in Tehillim it says “chanun v’rachum v’tzaddik” — and there are opinions that this refers to a tzaddik (a person). It appears that the Ra’avad did not learn that interpretation in that verse.
– Question about “shalom”: The Gemara says one may not inquire about shalom in a bathroom, because shalom is one of the names of the Holy One, Blessed be He. It is asked: “shalom” is not even an appellation, it is just a word — how does this fit with the rule that appellations are permitted? The Kesef Mishneh discusses this point, and the Rambam does not bring that Gemara about shalom here — perhaps he does not hold it.
– Designated names: The Rambam says: “But the designated names… it is forbidden to mention them in a bathroom and in an old bathhouse.” The names that are not erased — names that are called only for the Almighty — one may not mention in a bathroom or in a bathhouse that is already prepared. The concept “designated names” here means differently than in Laws of Foundations of Torah, where “designated name” or “explicit name” means the name Havayah or the name Adonai. Here “designated” means all names that are not erased — designated for the Almighty, not said about others. It is asked: Elokim can be a judge — how is this “designated”? A clear answer is not given. “Old bathhouse” means a bathhouse that is already truly prepared (not just designation), as already learned that a bathhouse does not have designation.
– Torah scholar in a place of filth: The Gemara says a Torah scholar should not stand at all in a place of filth, because he has learned Torah and it is difficult not to contemplate. One should try to be there the shortest time possible.
—
Law: Speech in Bathroom/Bathhouse When One Must Protest
The Rambam: “And if a person enters there for a forbidden matter… even in the holy tongue that is not holy.”
Explanation: If someone wants to commit a transgression in a bathhouse/bathroom, one may protest even in the holy tongue.
Novellae:
– This is compared with the law that one may not protest before one’s teacher, but protesting a Jew from a prohibition one may — because in a place where there is desecration of God’s name, one does not accord honor to the teacher. Here too: in a place where there is honor of God (prevention of transgression), one does not create desecration (one does not reckon with the honor of the place).
—
Laws of Feces — Which Feces Are Forbidden
The Rambam: “Feces of any person and of a dog and pig when there is a bad smell in the feces… it is forbidden to recite Kriat Shema opposite them.”
Explanation: Feces of a person are always forbidden; of a dog and pig only when it has a bad smell (like when one puts in hides — skins — then it stinks more). One must distance oneself from human feces, but from animal feces one may recite opposite them.
Novellae:
– The Chavat Da’at (Rabbi Chaim) says that a person’s shameful part is the most shameful — therefore human feces are worse.
– Minor: A minor who cannot yet eat a kezayit of grain in the time of eating a pras — one need not distance oneself from his feces or from his urine.
—
Laws of Dry Feces
The Rambam: “Dry feces like pottery — forbidden. Drier than pottery to the point that if one throws it, it crumbles — permitted to recite opposite it.”
Explanation: Feces that are dry like a piece of clay — still forbidden. But if it is so dry that when one throws it, it falls apart — permitted.
Novellae:
– This must be so, because if not, one would never be able to recite Kriat Shema — feces accumulate over many generations. Only with time does it become nullified.
—
Laws of Urine
The Rambam: “Urine that was absorbed in the ground — if one stands near it and moistens his hands, forbidden; if it does not moisten, permitted.”
Explanation: Urine that was absorbed into the earth — if one stands there and the hands become wet, it is still forbidden; if not, permitted.
—
Laws of Distance from Feces
The Rambam: “How much should one distance? Four amot. When they do not have a bad smell — four amot to each side (behind him and to his sides). But opposite his face — he distances until he does not see them.”
Explanation: Four amot are enough when it is behind him or to the side. But in front of him he must go away until he does not see it — because opposite his face is more disgraceful.
—
Laws of Interruption/Partition
The Rambam: “A place ten tefachim high or ten tefachim low — is like a partition, he sits beside it and recites. And this is when a bad smell does not reach him.”
Explanation: If he is on a different level (10 tefachim higher or lower), this is like a partition — he does not need four amot.
Novellae:
– The essence of “place of filth” is that he is in the same place. If there is an interruption (different level), it is no longer “place of filth.”
The Rambam: “If he covered a vessel over the feces — it is like burial and permitted to recite opposite it.”
Explanation: Covering the feces with a vessel (even not attached to the ground) is like burial — permitted.
The Rambam: “A partition of glass — even though he sees it, permitted to recite beside it.”
Novellae:
– The problem with feces is not the seeing, but the smelling. When there is a partition that blocks the smell, it is enough — even if one sees the feces through the glass. The “and he shall not turn neither before it nor behind it” is only when it is in the same domain; glass is a sufficient interruption.
—
Laws of Nullification of Urine
The Rambam: “If one poured a revi’it of water into urine — it nullifies it within four amot.”
Explanation: A revi’it of water poured into urine nullifies it, and one may recite within four amot.
—
Laws of Feces in a Pit
The Rambam: “Feces in a pit — he stands on it with his foot and recites, and this is when he does not touch it. If he put a little saliva or a little mud — he covered it, and recites.”
Explanation: He can cover the pit with his foot, but he may not touch the feces with his shoe (because that is disgusting). But putting a little saliva or mud in is enough to cover.
—
Laws of Feces on His Body
The Rambam: “Feces on his body or his hand is dirty — if it does not have a bad smell, permitted to recite. But in his place (place of excretion), when he sits — forbidden until he wipes very well. If it is moist and has a bad smell — worse.”
Novellae:
– Stringency of the Geonim: Several Geonim ruled that it is forbidden to recite if the hand is dirty. The Rambam says “and so it is proper to do” — he does not hold it as a halachic ruling, but as a caution/stringency that is proper. It is a “praiseworthy caution” situation.
– A distinction is made between: (a) feces on his body generally — permitted if there is no smell; (b) feces in his place when he sits — forbidden; (c) feces in his place when he stands — permitted because it is covered; (d) dirty hand — according to the Geonim forbidden, according to the Rambam proper to do.
—
Laws of Bad Smell Without Feces
The Rambam: “A bad smell that has a source — he distances four amot and recites if the smell stopped. If it did not stop — he distances until the smell does not reach him. A bad smell that has no source (such as he passed wind from below) — he distances from his place any amount and recites.”
Novellae:
– With a bad smell that has a source there are two conditions: (a) four amot, and (b) the smell stopped — both must be fulfilled.
– With a bad smell that has no source (like wind) — there is no place of filth, therefore any distance is enough.
—
Laws of Chamber Pot / Portable Toilet
The Rambam: “Even if the chamber pot or portable toilet is empty, there is nothing in them and they have no smell, one does not recite Shema opposite them.”
Explanation: A chamber pot or portable toilet — even when they are clean and have no smell — one may not recite Kriat Shema opposite them. One does not need to distance four amot, but one may not recite opposite them.
Novellae: This is a practical law for hospitals, where such vessels are around.
—
Laws of Floating Feces
The Rambam: “Floating feces, such as it floats on the water — one recites opposite it. The mouth of a pig is like floating feces — one recites opposite it until it passes four amot.”
Explanation: Feces that float on water — one recites opposite it, because it is not in a fixed place (not a settled place). But because it still stinks and is still there, one must wait until it goes away. The mouth of a pig is treated like floating feces, because the pig rolls in feces — and there one does need four amot.
—
Law: He Was Reciting and Reached a Place of Filth
The Rambam: “He should not place his hand on his mouth and recite, but rather interrupt until he passes from it.”
Explanation: If one is reciting Kriat Shema and comes to a filthy place, one should not put the hand on the mouth and recite — rather one should interrupt until one goes away from there.
—
Law: Wind Passed from Below
The Rambam: “If he was reciting and wind passed from him from below — he interrupts until the smell ends, and returns to his recitation.”
Novellae: If the smell comes from a friend (wind passed from his friend) — for Kriat Shema one must interrupt and wait until the smell goes away. But for words of Torah one is presumably lenient, one continues.
—
Law: Doubtful Feces — In a House Versus in a Garbage Heap
The Rambam: “Doubtful feces in a house — permitted to recite. But if he is reciting in a garbage heap and he doubted whether there is feces in it or not — he should not recite until he checks, because the presumption of a garbage heap is that it is a filthy place.”
Explanation: With doubtful feces in a house one may recite, because the presumption of a house is that it is clean. But with a garbage heap (dunghill) — because the presumption is that there is feces there — one may not recite until one checks.
Novellae: This is not just a doubt-question, but a law of presumptions — the presumption of the place determines. But feces at his feet (at his feet, in a small amount) — even in a garbage heap permitted to recite, because at his feet is not such a terrible thing, and when it is only a doubt one may.
—
Laws of Ervah in Kriat Shema
Just as it is forbidden to recite opposite feces, so it is forbidden to recite opposite ervah
The Rambam: “Just as it is forbidden to recite opposite feces and urine until one distances, so it is forbidden to recite opposite ervah until one turns away his face.”
Explanation: Just like feces, one may not recite Kriat Shema opposite ervah. This applies even to a non-Jew or a minor — even their ervah is a problem (although with a minor we learned earlier that his urine and feces are not a problem).
Novellae:
1. The distinction between ervah and feces — glass partition: With ervah a glass partition does not help, although with feces a partition helps. The reason is because with ervah the main problem is the seeing (sight), not the being in the same place as with feces (where the smell is the problem). Therefore, all the laws of partitions that were learned earlier do not help for ervah.
2. What must one do with ervah? One does not need to distance (as with feces), but one must turn the face to another side — that alone is enough.
3. Two aspects of ervah: Ervah has two parts: (a) a disgraceful/repulsive thing — similar to feces, (b) a matter of contemplation/distraction. With an exposed place (actual ervah) it is perhaps more repulsive; with a woman’s body it is more contemplation. But because even with an exposed place a glass partition does not help, one sees that the main problem is anyway the seeing, not being in the same place.
—
All of a woman’s body is ervah — a tefach of a woman is ervah
The Rambam: “Therefore one should not look at a woman’s body when he recites, even his wife. If a tefach of her body is exposed, he should not recite opposite her.”
Explanation: One may not look at a woman when one recites Kriat Shema, even at one’s own wife. If a tefach of her body is exposed, one may not recite opposite her.
Novellae:
1. “He should not look” — only looking, not being: The language is “he should not look” — one should not look. It is not a prohibition of being in the same place. The Rema does not say that one must recite Kriat Shema again if one recited near a woman — one just needs to turn away.
2. A tefach exposed — what does it mean? It may be that it speaks of places that are normally covered — when they become exposed it is a problem. Perhaps her face (her face) is not a problem, but her body that is exposed — yes. A woman may be exposed at home, it is not a prohibition.
3. The combination of repulsive and contemplation: The Rambam puts together in one topic two opposite matters: (a) feces — which is repulsive, a person is “so strong that he has feces,” (b) ervah — which is a matter of simplicity of humanity. Both are not fitting for the holiness of the mitzvah of Kriat Shema. Nakedness itself, even without contemplation, is not fitting.
—
His own ervah
The Rambam: “Opposite his own ervah — as an impediment when he actually sees his ervah when he is naked. If there is a belt of cloth or leather on his loins — permitted to recite.”
Explanation: With his own ervah the essence is that he should not actually see his ervah. If he has underwear (a belt of cloth or leather), he may recite. The essence is that it should be covered, also from below (his heel/where he sits).
Novelty: Even if he does not see his ervah, but he touches it (touching his flesh) — this is also a problem.
—
Sitting naked in his garment — sleeping naked under a blanket
The Rambam: “He should separate his garment below his heart — but if he sits hunched over, no, because his heart sees the ervah.”
Explanation: If a person sleeps naked under a blanket, he must make the blanket touch his body between ervah and heart — this makes an interruption. But if he lies hunched over, this does not help, because his heart sees the ervah — the whole body is exposed under the blanket.
Novelty: From this came the opinion that such a situation is essentially like without a belt — he must make it so his heart does not see the ervah.
—
Two people sleeping in one garment
The Rambam: “Each and every one needs a garment separating between them, so that he does not touch his friend’s flesh.”
Explanation: When two people sleep under one blanket, each one needs a separate blanket between them — even if he already has a covering below his heart for his own ervah.
Novelty: With his own ervah the problem is only the actual place of ervah. But with another person the problem is the entire nakedness of flesh — one may not touch his friend’s flesh at all. Therefore one needs a separate separating garment.
—
Sleeping with his wife or his young sons and daughters
The Rambam: “Their bodies are like his body — he does not feel that it is ervah. Nevertheless he must turn his face and separate below his heart and recite.”
Explanation: With his wife or young children he does not feel that they are ervah — it is normal, this is how he sleeps every day, their bodies are like his body. But he must turn away (because his wife is ervah, one may not see) and make an interruption below his heart.
Novellae:
1. The concept “he does not feel”: The reason why his wife and young children are different is not because it is permitted, but because he does not feel that they are ervah — “their bodies are like his body.” This proves that the main problem with another person is the feeling of ervah, not just the physical reality.
2. The combination of repulsive and contemplation in one topic: The Rambam puts together: (a) nakedness itself is not fitting for the holiness of the mitzvah — even without contemplation (as with a man who sleeps naked), (b) with his wife one sees the opposite — it is “he does not feel,” it is not simple that he has contemplation, but he is still exposed (uncovered), he must make an interruption. This proves that ervah has a part that is similar to feces — nakedness itself is a disgraceful thing, not fitting for Kriat Shema.
—
Age of minors regarding ervah
The Rambam: “A male of twelve years and one day, a female of eleven years and one day — specifically when ‘your eyes see your needs’ (they have reached maturity).”
Explanation: Until this age they are “minors” and their bodies are like his body. After this age — if they are already mature (claiming from their father) — they are already like strangers, and one must make an interruption/separation as with another person.
Novellae:
1. Two conditions for the prohibition: There must be both conditions together — both the age (eleven/twelve) and the body (signs of maturity). If the body is not yet developed, even if one is already at the age, there is still not the matter of disgrace.
2. But bar mitzvah age is an absolute boundary: When one reaches thirteen years and one day, it is already forbidden even if the body is not yet developed. Because an adult is already an adult — this is a legal status that is not dependent on signs of maturity.
3. Distinction between “adult” legally and “disgrace” practically: In the topic of ervah/exposure one does not go only according to the legal status of “adult” (which is relevant for laws of marriage), but also according to the practical matter of “disgrace” — whether it is already fitting or not fitting. The “disgrace” can come from two reasons: (a) the body is already large — even before bar/bat mitzvah, (b) one is already an adult — even if the body is not yet developed.
4. The verse “va’e’evor alayich va’er’ech”: The verse from Yechezkel (which we say in the Haggadah) — “shadayim nachonu us’arech tzame’ach” — is the source for the boundary of when the body is considered “ervah”. This is the “et dodim” — when children become grown, one must already make an interruption, because it is already “strange” — not the same body.
—
Conclusion
Thus far the laws of “v’haya machanecha kadosh” — the laws of purity of the camp for reciting Kriat Shema, based on the verse “v’haya machanecha kadosh”.
📝 Full Transcript
Laws of Reciting the Shema Chapter 3 — Purity for Reciting the Shema
Introduction to the Chapter
Okay, gentlemen, we’re beginning Laws of Reciting the Shema Chapter 3. Let’s start with the donors. Yes, our donor is our well-known supporter of Torah, Rabbi Yoel Halevi Wexberger, the president of Machon Kerem Torah V’Chochma, who has given the first few lectures so that all Jews should learn from him. Miman yilmedon v’chen ya’asu. Whoever wants to donate to support Torah, to support a lecture that hundreds of thousands of Jews follow, and for generations to come, there could be thousands of millions more, we don’t know how many people will hear it throughout the coming generations, and also so that the two of us can sit and learn with peace of mind, it’s a tremendous merit. It doesn’t have to be for the elevation of a soul, in honor of a simcha, in honor of a birthday, it’s just because one is inspired, send it in. A great yasher koach.
And in advance, we say thanks ahead of time, as we say.
The Topic of This Chapter — Kriat Shema Takes Hold of Its Place
So now we’re going to learn the third chapter in Laws of Reciting the Shema. We’ve already learned that one must recite Kriat Shema, and how one must recite it. Now we’re going to learn that Kriat Shema is not just something, it’s not just something that one does in the head and in the heart, one must have intention, bedieved intention, lechatchila intention, etc. Kriat Shema is something that takes effect on the entire room where one prays, where one says Kriat Shema. It’s not just anything, it tofes et mekomo (takes hold of its place).
After all, one is crowning the Holy One Blessed be He, as we learned earlier, over the entire world, but certainly first in the room where one is. It’s as if, kiveyachol, almost every time a Jew recites Kriat Shema, it’s as if he makes a machaneh Shechina, as if he makes a Beit HaMikdash from that place. Therefore there’s a law, it says “v’haya machanecha kadosh” (and your camp shall be holy), from this the Gemara derives that in a place that is a makom metunaf, a place that is not clean, one may not recite Kriat Shema. Why? Because that’s not a holy place.
So this is the topic of this chapter. We have a bit… the Midrash says it’s a “geshkoret ke’orev,” that one learns laws that speak too much about excrement and all such things, but in essence it’s all built on this very beautiful thing, that reciting Kriat Shema, something happens in the room. A room where a person recites Kriat Shema becomes a holy place. Therefore, a holy place must be clean, must be proper, etc.
Four Categories of Laws
So we’re going to learn four types of things that are not good. The way we learn this is al derech hashlila (by way of negation). Four types of things… all these things also have to do with the fact that most laws of Kriat Shema speak of when a person recites Kriat Shema at home. And I think that the fact that one recites Kriat Shema at home also has to do with the fact that it’s at the time when people lie down and at the time when people rise, when one gets up and when one goes to sleep. So when one recites at sunrise it’s still normal that a person should wake up at those hours, roughly a person wakes up. Today when one recites Kriat Shema when one comes to shul, all the laws are a bit different.
Very good. True, it’s not simple that a shul is not a place of ervah, it’s a holy place, but then we’ll go learn. We’ll go learn that by prayer there are similar laws, but most details stand regarding Kriat Shema. And this is because Kriat Shema must be in the short time between alot hashachar and sunrise, a bit before sunrise, it’s a normal time that then a person should be at home, when one has just woken up. Therefore come all these laws if one does it while lying down, if one does it while walking, if one does it in a dirty place, and this is mostly less relevant.
So we’re going to learn four principles, four things:
1. Netilat yadayim and chatzitzah on hands — First of all there’s a matter of washing hands and chatzitzah on hands, that there shouldn’t be dirty hands when one recites Kriat Shema.
2. Certain places — After that there’s a law, there are certain types of places, not just because it’s dirty, even when they’re not dirty, we’ll learn the details, places like the bathhouse and the bathroom, which are not places where one recites Kriat Shema, it’s not a holy place, not a pure place.
3. Excrement and urine — After that there’s the filth itself, excrement and urine and other filth, which even in no particular place, not just a bathroom, we’ll learn all the details, where opposite them and next to them one doesn’t recite Kriat Shema.
4. Ervah — After that there’s the fourth law, which is the law of ervah, the ervah of another person or even of oneself, that the body of the person, even when it is indeed clean, but in a manner that is uncovered, which is not modest, not proper conduct to recite Kriat Shema there, there are also laws whether one may recite Kriat Shema.
Right. Yes, very good.
Law 1 — Washing Hands Before Kriat Shema
This is the first law. Before Kriat Shema one washes his hands with water before he recites. One must wash one’s hands, because the hands are usually the thing that is indeed dirty, as hands are busy. Therefore one must make sure that the hands are clean before one recites Kriat Shema.
If the time for reciting arrived and he didn’t find water, what happens if he didn’t find water? He should not delay his recitation and search for water, one should not delay Kriat Shema because of this. Rather, but what then? Without choice, water is the best way of washing. So also regarding cleaning the hands, he must wipe them with dirt, with a pebble, on a stone, on sand, or on a beam, or on a part of the house, and recite, and he should recite thus. Because it’s not worth it because of this… cleanliness is very important, but Kriat Shema at its proper time is important.
No, good. It seems that he’s speaking here further about the time of sunrise, which passes very quickly. It says in the Gemara that Rav Chisda praised whoever goes to search for water when there’s time. Now, first one must recite Kriat Shema.
Laws 2-3 — Places Where One Does Not Recite
The Rambam says further, in which places must one be clean? First, not in the bathhouse, and not in the bathroom, even if there’s no excrement in it, and not in a cemetery, and not next to a corpse itself. All these places are places that are not respectful.
Discussion: Cemetery — Mocking the Poor or Cleanliness?
But a cemetery is not about mocking the poor, did I see correctly? It’s also about cleanliness. It says so. It says so. Yes, okay. It could be that it is indeed. The Gemara says it’s mocking the poor, but it could be that it’s more also a place… it’s not a respectful place.
But when one is distanced four amot from a grave or from a corpse, then one may indeed recite Kriat Shema.
Law of Repeating the Recitation in a Place Where One Should Not Recite
Now an important principle, all these laws are me’akev (invalidating). The Rambam says, and anyone who recited in a place where one should not recite, it’s not a good recitation, it was a recitation without cleanliness, returns and recites, he should recite Kriat Shema again. Ah, yes, in a place that is indeed clean, certainly.
New Bathroom and New Bathhouse
The Rambam says further, a new bathroom, he now says that a bathroom even if it doesn’t have excrement is not a place where one may. But what does it mean that it doesn’t have excrement? Because when does it become when one has built a bathroom and there hasn’t yet been any excrement in it, does it also mean so?
The Rambam says no. A new bathroom that was prepared and was never used, there’s not yet in it a law of designation that this is a place that is not… a new bathroom that is now ready and hasn’t yet been used, opposite it one is permitted to recite Kriat Shema. But not inside it, inside the bathroom one may not. A bathroom is a bathroom. But when one hasn’t yet been in it to be distanced. But he says that actually when one is distanced four amot, yes, in the bathroom one may not be even if it wasn’t used, because it’s a place since one built it for a bathroom. But inside one may not.
A new bathhouse, a new bathhouse, one may indeed, because a bathhouse is not such an undignified place, just not clean, because there’s filth, because one washes. But if one built it new, there’s no disgrace in the thing. It’s more disgusting. Everyone understands that a bathroom is more disgusting than a bathhouse, therefore, but when it’s from long ago, one hasn’t yet used it, there’s no problem.
Investigation Regarding Designation of a Bathroom — “And This” Versus “Also This”
The Rama says an interesting investigation that he brings down in the laws of preparation for a bathroom, laws of designation actually, yes? It’s like this: a person has two rooms, and in one of them he made a bathroom, and he said about the second “and this”. He prepared that one of them should become a bathroom, and he said “and this.” Not “also this,” if he said “also this,” we’ll see that, he only said “and this.”
So the second is doubtful whether he designated it or not, so about the second room there’s a question whether one also designated it for a bathroom. Therefore one does not recite in it lechatchila, because that room also means a doubt that perhaps there will be a bathroom there. But if he recited he fulfilled his obligation, if he indeed recited in what is only a doubt, he is indeed yotzei.
This “and this” means yad, like “yadot lenedarim,” someone sees a nazir and he says “and I,” the same thing yad for a bathroom, it says in the Gemara in Nedarim the investigation.
After all it says “v’haya lecha yad al aznecha” (and you shall have a yad outside). If he said “and also this”, if he indeed said clearly “also this will be a bathroom,” he indeed made a designation, both of them are designated, meaning both houses are designated for a bathroom, and one does not recite in them.
Courtyard of the Bathhouse
What was said about a bathhouse that one may not recite, is everywhere in the bathhouse, only in the place where one stands naked. But the courtyard of the bathhouse, outside the bathhouse, which is a place where people stand there clothed, indeed one is permitted to recite Kriat Shema in it.
Laws 4-5 — All Matters of Sacred Words in Bathhouse and Bathroom
Now we’re going to learn that in these places, this is a bathhouse or a bathroom, there’s not only a prohibition of Kriat Shema, but in general matters of sanctity one should not say in these places. And not only Kriat Shema, but all matters of sacred words, every thing that is words of sanctity, that means utterances of holiness, saying Torah or prayer. Sacred words doesn’t mean holy things, it means holy words, yes? From the language of speech.
Even if they were said in the bathhouse and in the bathroom, even if they were said in a secular language, even if one said it, we learned earlier that one can say Kriat Shema in any language, but here he speaks in general, he speaks of words of Torah, even if one said it in a secular language, one may not say in a bathhouse or a bathroom.
Prohibition of Contemplating Words of Torah
The Rama brings “and one should only say secular words”, not only learning may one not in such a place, but even saying, not only saying with the word, but even to contemplate words of Torah in the bathroom and in the bathhouse and in a filthy place. Even to contemplate in one’s heart words of Torah, one may not in a bathroom or a bathhouse or any filthy place.
What does filthy place mean? This is a place where there is excrement and urine. This is actually the category that we’re going to learn in the next category of places where one doesn’t recite Kriat Shema, and all these places one may also not contemplate in one’s heart words of Torah. Well, this is a very difficult law to fulfill. Let’s continue.
The Gemara says that a Torah scholar may not stand at all in a filthy place. One should try the shortest possible, because one must have forgotten a whole thing. One should not go at all to such a place, in general one should not go to such a place. What kind of thing is it to go to such a place?
Secular Words in the Holy Tongue and Appellations
The Rama says further, “secular words are permitted to say them in the holy tongue in the bathroom”. He didn’t say sacred words, because sacred words one may not say even. Sacred doesn’t become through a certain language, sacred becomes because the content of it is sacred. Therefore even if one says sacred things in Portuguese, there’s no difference in which language, it’s holy. As opposed to secular words, even if you say it in the holy tongue with a twisted star, you say it like a rebbe, it’s still secular words.
The Rama says further, “and so the appellations, such as Merciful and Faithful”, if one speaks about the Almighty, as long as it’s not from the explicit names, names that mean the Almighty, but it’s an appellation, like gentiles say “the Almighty who is Merciful or Faithful,” which means the Almighty but it’s an appellation, “one is permitted to say them in the bathroom”, because this still means secular words.
Discussion: Question of “Shalom” in the Bathroom
But what may one not? “Lest they say he is saying the appellation about a person, not about the Creator”. I don’t know, I think, it could be one may speak about the Almighty in the bathroom. There’s a problem, because the Gemara says that one may not greet with shalom in the bathroom, because shalom is one of the names of the Holy One Blessed be He. What is shalom? It’s certainly not even an appellation, it’s just some kind of reference. One must understand better, it’s not clear.
Well, we see how the Kesef Mishneh says this. The commentators note this thing. Ah, he says that one may not say shalom. It says in the Gemara, in the earlier Gemara. The Rav doesn’t bring that Gemara, because shalom shalom shalom, the Rav indeed argues, and he says that one may not.
Law 5: Appellations and Designated Names
The Rambam says further, “and so the appellations, such as Merciful and Gracious”, when one speaks about the Almighty, as long as it’s not from the explicit names, names that mean the Almighty, but it’s an appellation, such as saying the Almighty, who is Merciful or Faithful which means the Almighty, but it’s an appellation, one is permitted to say them in the bathroom, because this still means secular words.
Question: The Matter of Shalom
But what if not? It could be that he means that one says the appellation about a person, not about the Almighty. I don’t know, I think, it could be here one speaks about the Almighty in the bathroom. There’s a problem, because the Gemara says that one may not greet with shalom in the bathroom, because shalom is the name of the Holy One Blessed be He. Here what is shalom? It’s certainly not even an appellation, it’s just some kind of reference. One must understand better, it’s not clear.
Opinions of the Early Authorities: Kesef Mishneh, Rambam, Raavad
Well, we see how the Kesef Mishneh says this. The commentator says, ah, he says that one may not say shalom. This says in the Gemara, a simple Gemara. The Rambam doesn’t bring that Gemara at all, perhaps he doesn’t hold it. Or the Raavad indeed argues and he says that one may not say shalom or any thing that stands for the Almighty.
The Raavad’s Innovation Regarding “Rachum”
And the Raavad also says another interesting thing, but I don’t want to elaborate on all opinions, that the word rachum is very interesting. It seems that the Raavad understood, so I think the Raavad makes, that the reason why one may say appellations is simply because when one says ne’eman, it doesn’t necessarily mean the Almighty. A person can also be ne’eman. The Raavad argues, rachum doesn’t stand for anyone but the Creator, therefore one may not say it in the bathroom. People say, how does one say? The compassionate one? But it’s so. Okay. On this it doesn’t stand only on the Creator, therefore one may not say it in the bathroom. It’s interesting, because it indeed says once in Psalms, “gracious and merciful and righteous.” There are those who say that this means that the righteous person is merciful. It seems that the Raavad didn’t learn that interpretation in that verse.
Return to the Law: Designated Names
Anyway, but the designated names. But apparently, according to the Rambam one may certainly, because it’s certainly not an appellation. But if it’s the opposite, if one indeed means, it could be it’s included in shalom, if one will learn that the Rambam indeed holds one may not say shalom, then it could be that it is indeed. Very good.
But the designated names, what are the designated names? The names, we learned earlier in Sefer HaMadda by the prohibition of erasure, “lo ta’asun ken l’Hashem Elokeichem,” one may not erase the Almighty’s name, “and they are the names that are not erased”, all names by which one calls the Almighty. That means they are designated because these are words that one says only about the Almighty. By the way, it’s not the explicit name, but it’s a designated name, and so on. Ah, very interesting. We saw in Laws of Megillah that there’s a designated name or an explicit name. The Rambam says that he means both, the name Havaya or the name Adonai. Here one sees that sometimes it can be designated names, all names that are not erased. He means the designated ones that they are designated for the Almighty, it doesn’t stand for others. Yes, but one indeed says, Elokim can indeed be a judge and the like. Perhaps indeed so, one says that for a judge one may indeed, I’m not sure.
Very good. So then what? It is forbidden to mention them in the bathroom or in the old bathhouse. What does he mean by “old”? Ah, not a designated place. Designation is not the problem, but when it is actually designated. We already learned that the bathhouse has no designation.
Law: Protesting a Transgression in the Bathroom/Bathhouse
And if a person enters there for a forbidden matter, in the bathhouse, in the bathroom, if it happens, a person wants to perhaps do a transgression in the bathhouse, we’re talking about the matter of the law, one may not. Then he does, even in the holy tongue that is not holy, because to spread evil reports there is no prohibition. The whole thing of honor is very good when one can reach him outside to learn, but here one must now…
Let me test you, do you remember where we learned a somewhat similar law? One may not protest against a person in the presence of his teacher, but protesting against a Jew from a prohibition one may, because protesting against a Jew from a prohibition one need not reckon so. It overrides chilul Hashem (desecration of God’s name). Very good. It’s the same thing, in a place where there is chilul Hashem one does not give honor to the rabbi, here also in a place where there is honor of God one does not commit desecration. Okay, it’s not relevant. In short, to spread evil reports one may, because it’s not… it’s not a prohibition.
Very good.
Law 6: Feces – Which Feces is Forbidden
Good. Now we’re going to learn, this was all the places where one may not. Now we’re going to learn about the limited things, the place of filth itself, but when there is filth, what? First we’re going to learn what filth means, then we’re going to learn which filth, and then we’re going to learn what one does when there is filth, and so on.
Feces, the feces of any person and of a dog and pig when the feces has a bad smell, that is, ordinary feces of a dog and pig is not a problem, but when one puts in hides then it smells more and makes it worse. In any feces that has a bad smell like these, it is forbidden to recite Shema opposite them. Therefore opposite them from a distance to a person, but from a distance to an animal one may recite opposite them, because it’s not so disgusting. The Chovat Da’at of Rabbi Chaim says that a person, when his private part is the most disgusting.
Law: A Minor Who Cannot Eat a Kezayit of Grain
He says, a minor who cannot eat a kezayit of grain, a minor who doesn’t yet eat a kezayit of grain, and in the time that an adult eats three eggs, it can take him very long until he eats a kezayit, but if he still cannot eat a kezayit of grain as quickly as a person can eat kedei achilat pras, how long it takes for a person to eat a motzi matzah at the seder, one does not distance from his feces or from his urine. So it stands that as long as a child doesn’t yet eat grain his feces is not yet a disgusting thing. It stands so strongly. Yes.
Law 7: Dry Feces
Further. The Rema says further, ah, if the feces was dry like pottery, even if it is dry, it is forbidden to recite opposite it. But if it was drier than pottery, to the point that if you throw it it will crumble, a kind of dryness, that is not fit even for a dog, for that it no longer smells, it is permitted to recite opposite it. It’s obviously so, because if not, because the whole world, it accumulates over many generations. But it becomes nullified eventually. But it already became feces, right? But it’s a lot, because many people lived, it becomes nullified with time. Okay.
Urine that was absorbed in the ground, so, if he is standing next to it, if it makes wet the hands that lie opposite it, if it’s only a drop and wet and doesn’t make the hands wet, it is permitted.
Law 8: Distance from Feces and Urine
The Rema says further, we discussed that one may not recite feces or urine, how far must one be? How much should one distance from feces and urine and then recite? Four cubits. The Rema says, we’re talking about when they don’t have a bad smell, but we see, he must be four cubits away from it, even when it’s behind him or to the side. But if it is opposite his face, and it is more of a disgusting thing, this is perhaps confusing, he distances from them until he does not see them, he must go further than four cubits. Until he doesn’t see it as an ugly thing.
Law 9: Partition/Separation from Feces
The Rambam says, “But if there was between him and the place of feces”, when he is on the same level with the disgusting thing, but if there was a place higher than ten tefachim or lower than ten tefachim, if there is such a little hill there, it’s like a partition, it’s something that separates between him and the disgusting thing. He is on another level, he is on a porch or he is a level lower. He sits next to the place and recites, since there is a domain that separates between them, since there is something that separates between them, he may, he doesn’t need to be four cubits away. And this is when a bad smell does not reach him, this is only if no bad smell comes. It’s only a problem that he is in the place. We say it’s a place of filth, place of filth, if there is a separation, the place of filth is finished.
Law 10: Covering Feces, Glass Partition, Nullification of Urine
And the same law if he covered a vessel over the feces and turned it over with his foot, further, he covered it with a vessel, even if it is not attached to the ground, it is like burial and it is permitted to recite opposite it. That means it’s as if it’s buried, and it is permitted to recite opposite it. It’s a separation, it’s no longer in his domain, it’s no longer in the same situation.
He says further, “If there was between him and the feces a glass partition”, so there is indeed a partition, he cannot smell it, but he can see it. “Even though he sees it behind the glass, it is permitted to recite next to it”, because the problem is not the seeing, the problem is the smell. Yes, there is still a problem of seeing, as we saw, “and he should not turn to the front or to the back or to the sides”, but that is only when it’s in the same domain. If it’s under another domain, the glass separates, it’s enough separation.
“He put a revi’it of water into the urine that is before the bed”, there where one used to urinate once, so a revi’it nullifies urine within four cubits.
Law 11: Feces in a Pit, Covering with Saliva or with Mud
“If the feces was in a pit”, if the feces is in a hole, so he can, as long as the pit is open it’s a problem, but he can cover the pit with his foot and recite. “And this is when he does not touch it”, he may not however touch it with his shoe, because that is considered a disgusting thing. It’s dirty, his shoe is dirty. Except if he goes into the feces “a little saliva or a little mud”, just a drop, then he can nullify it even with a drop of saliva, or he puts in a spit, a coarse spit has covered it, until he covers it and recites.
So this is all that we learned that the bad smell is still there, and what one must do. And what is if there is feces that is already dry? It’s not… it hasn’t remained in the tissues. It remained perhaps a little bit that didn’t wipe well. It seems like a piece, yes. What is in the tissues. Feces on his flesh. What should I say? Yes, yes, you say so. Or if the hand is dirty like a bathroom, the hand became dirty in the bathroom.
Law 11 (continued): Feces on His Flesh or His Hand is Dirty
But if it doesn’t have a bad smell, and it’s very small, or it’s very dry, therefore there is no smell, there is no problem of the smell. Even in its place, that is, it’s just on his flesh or on his hand. If it’s in its place, in the place where the feces belongs, what comes out, but when he is standing, when he stands, one doesn’t see it, because it becomes covered. But if he is when he is sitting, then it is forbidden to recite until he wipes very well. And if the feces is moist, and it has a bad smell, in its place is worse. The Rambam doesn’t say it’s very forbidden, since there it is moist and it does have a bad smell.
Opinion of the Geonim: Stringency with Dirty Hands
And there are Geonim who are stringent even on the first law. Several Geonim ruled that it is forbidden to recite if the hand is dirty, and so it is proper to do. That is, they say that not only in its place should one not recite Shema, but if the hand is dirty. Perhaps the hand is different from his flesh, perhaps it’s just a place and his flesh yes, but in his hand is also not a thing to recite Shema. The Rambam says that so it is proper to do. He doesn’t say it’s a law, he says it makes sense. It’s such a “praiseworthy carefulness” situation.
Law 12: Bad Smell That Has a Source and That Has No Source
So until now we learned about, yes, what one does when there is a smell on his flesh. What is if there is just a bad smell, not feces? Yes? Just a bad smell. That is, if there is a bad smell, and the source is there, that is, there is something that makes the smell, there is feces from a filthy thing, it doesn’t have to be specifically feces, it can be some other thing that makes a bad smell, which we learned earlier. What is then? He distances four cubits and recites, if the smell stopped. That is, first of all the smell must stop, and then, besides that, there must be four cubits, and then he recites Shema. If it did not stop, he must wait until the smell does not come to him. That is, besides the four cubits, he must also be so far until he doesn’t smell it. But when it has no source, such as one who passed wind from below, there is no thing that makes the bad smell, the bad smell wafts, he doesn’t need to distance four cubits, he distances from his place a little and recites.
Pot of Feces and Bucket of Urine
What is a pot of feces or a bucket of urine? What is the Shema recitation opposite it? Even the simple meaning is that someone is in the bathroom and he smelled it, he doesn’t have a bathroom. The law can be a non-Jew, for example he lands in a hospital, there are all the pans with things, a big problem.
Yes? Yes.
Laws of Nakedness in Shema Recitation
Pot of Feces and Upper Bathroom
He doesn’t need to make four cubits, he doesn’t need to make a place piece of four cubits.
What is a pot of feces or upper bathroom? Yes, the parts of it. Ah, exactly. What is the law? One recites Shema opposite them. Even if there is nothing in them, and they have no smell, one does not recite Shema in the bathroom. There is a law, you can be a genius, for example in a hospital, there are all the pans with things. It’s a big problem.
Yes? Yes.
Traveling Feces
Traveling feces, that is feces that travels, it’s on a boat to travel, such as that it floats on the water, it swims on the water. What is the law? One recites opposite it, even though it’s not in one place, it’s not a place. You learned the whole law, it’s not a place. Ah, it’s not a fixed place. Not a place, but because it still smells and it’s still there, one may not, you must wait for it to pass.
Another thing that is traveling feces, the mouth of a pig is like traveling feces. The mouth of a pig is a piece of traveling feces, because the pig rolls in the feces. What is the law? One recites opposite it until it passes four cubits. Ah, here one must also make four cubits.
He Was Reciting and Reached a Place of Filth
What happened if a person was walking? He was reciting, and reached a place of filth, he came to a place with filth. What should he do? You would think, he will put his hand on his mouth and recite. Will it help? He should not put his hand on his mouth and recite, but should stop until he passes from it. He should stop reciting. We learned earlier, that one may interrupt in the middle of Shema, it’s not a problem, he wasn’t fulfilling his obligation. He should wait.
The same thing, someone who was reciting, he was reciting and wind came out from him from below, wait, he stops until the smell ends, and returns to his recitation.
Chaim and words of Torah is the same law. Wind came out from his friend, not he himself released a smell, but a friend, even so he stops for Shema. That is, for Shema he waits a bit, the smell goes away. But someone who stops for words of Torah, he is presumably, and he continues further.
Doubtful Feces — In a House versus In a Garbage Heap
What is when I have a doubt? He should not recite Shema. Why? I am in doubt, I do not know if there is feces at his feet or there is not. He says, one should not recite. It’s interesting, we learned that all the laws in this series, it’s not the series. Doubtful feces, doubtful Shema, one must recite. But doubtful feces, one must not recite Shema. That is, not fear, I don’t know why. We learned, doubtful designation one should be stringent, but this is hot covering, this is a doubtful place. It’s a doubtful place that is dirty. What is the simple meaning? But that is a doubt that the room is a… yes, yes.
It stands in the Gemara, doubt in a house, but it’s more than that, because in a house is not truly a place where feces belongs, it’s not presumed that there should be feces in a house just so. The Gemara stands, it stands in a house, understand? But by a garbage heap it’s different. He was reciting in a garbage heap, and if he doubted whether there is feces in it or not, he should not recite until he checks, for the presumption of the garbage heap is that it is a filthy place. It’s not just a doubt, there is also a presumption against it. The presumption is that in a house there is no feces, or not enough feces to be a problem. And a garbage heap on the contrary, a garbage heap one must indeed not until there is a check, as soon as there is a presumption that there is feces there, one must indeed check. It’s not just a doubt, it’s more laws of presumption. But feces at his feet, even in a garbage heap it is permitted to recite, because at his feet is not such a terrible thing, and therefore when it’s only a doubt one may, even in a garbage heap where there is a presumption that there is.
Beyond Feces — Laws of Nakedness
Let’s go further. Until now we learned laws of… it moves a bit that way or this way, I don’t remember which way. Until now we learned laws of urine, feces and the like. Now we’re going to learn a new thing, not a thing that is dirty. True, here is a thing that people hold is quite beautiful. But we’re going to learn that there are things that even though people hold they are beautiful, I don’t know who holds it’s beautiful, it’s also not a respectful way for Shema. True?
The Rambam says so: Just as it is forbidden to recite opposite feces and urine until one distances, so it is forbidden to recite opposite nakedness until one turns away his face. Very important. Just as Shema doesn’t go together with feces and urine, it doesn’t go together with a thing called ervah (nakedness). Ervah is also the matter of… because it’s… it’s another thing, it could be it’s more a matter of distraction, it takes away. Could be. It’s also disgusting. Okay.
Therefore, there are two types of ervah. There is ervah in an exposed place, and there is ervah the body of a woman, anyway, we’ll see it. Could be both are two types of things. Perhaps ervah is also a disgusting place, yes, it’s not just a matter of improper thoughts or like that. Could be also, but improper thoughts is also a disgusting thing. Certainly for Shema, even by a married woman in such a place that is permitted, but the place doesn’t belong here.
Glass Partition Doesn’t Help for Nakedness
Even a non-Jew or a minor to recite opposite their nakedness. That is even a non-Jew, a non-Jew nothing? No, a non-Jew is also a tefach of nakedness. A minor, ah, a minor we learned earlier, his urine his feces is not a problem, but his nakedness is a problem. Even if there is a glass partition separating, a partition doesn’t help. For nakedness it doesn’t help, for feces a partition helps. For nakedness even a partition doesn’t help, because the essence is the seeing. It’s not a thing that there is a smell, it’s not a problem of the smell, it’s a problem of the seeing. Therefore a partition doesn’t help, nakedness of a six-year-old the partition doesn’t help. Since he sees the nakedness, except he should turn himself to another side from it. What must he do? Ah, another thing, he cannot distance, he must only turn his face to another side, so he doesn’t need to distance at all, he only needs to turn. The point is, a partition doesn’t help, it’s not a topic of partition. Apparently all these laws of partitions that we learned the last weeks don’t help for nakedness, because there it’s only seeing.
Her Entire Body of a Woman is Nakedness — A Tefach in a Woman is Nakedness
Another thing, and what does nakedness mean? Soon we’ll see, nakedness of a man means only the covered place, but her entire body of a woman is nakedness. Apparently even her exposed places. So apparently we see that there is a part that is a disgusting thing, a repulsive thing, like feces, and but then a glass partition should have helped. So there is also the part that is one of the distractions, and even in the part of repulsive also, partition… the problem with her is more the seeing than being in a place where there is a smell. What is the problem of being in a place where there is a smell? Even if it’s not exactly a smell, it could be there is such an aspect.
Um, yes. It’s ah… very good. Okay. Now, um… “Just as it is forbidden to recite [Shema] facing the nakedness of others, the entire body of a woman” means apparently even, yes, even normally uncovered places, that’s what it says here. “A tefach [handbreadth] of a woman is nakedness”, not necessarily covered places. Any place, ah… “He should not gaze. Therefore”, says the Rambam, “therefore he should not gaze at the body of a woman while he is reciting”. Okay, one is reading Krias Shema, one should not look at a woman, one should turn away. “Even his wife. If a tefach of her body was exposed, he should not recite facing it.” It could be that this is the point, that we’re talking here when women are normally covered, so anything that is open, perhaps that’s the problem. Yes, but the point is that nakedness, here we’re talking yes apparently about the topic of improper thoughts or something like that. He says that with his wife, that is his wife, perhaps normally uncovered places don’t disturb, but… also, and we’re talking about gazing. If it says to gaze, it means to look. No one is telling you to look at your wife in the middle of Krias Shema. The Rema doesn’t say that if one recited next to a woman one must repeat Krias Shema. “He should not gaze”. It’s also not a prohibition of being there, it’s a prohibition of looking. Don’t look, turn away. I don’t understand the whole thing at all, he just needs to turn away. It’s not so complicated.
Why can it even be with his wife even? It could be it’s correct, a tefach exposed. Perhaps her face not, perhaps her body there’s a dispute about her face etc. Perhaps her face is not a problem, but her body is exposed. A woman may be exposed at home, right? It’s not a prohibition.
His Own Nakedness — His Own Ervah
The Rema says there, it’s forbidden to recite, ah, that is facing the nakedness of others. “Facing his own nakedness”, his own ervah, facing when he sees his own nakedness or he can see, “as a hindrance only when he actually sees his nakedness when he is naked”.
That’s what we learned earlier, that even if he’s in a mikveh. What if “there is a belt of cloth or leather on his loins”, he put on something like underwear basically, “it is permitted to recite”. This is not exposure of nakedness. “It is permitted to recite”, the main thing is not touching his flesh. I don’t know exactly, the main thing is it should be covered also from below, his heel, his knee, not his knee, his… something like that which he sits on. This is something new, that he doesn’t see it, but he touches it, he feels it.
Sitting Naked in His Garment — Sleeping Naked Under a Blanket
What if he is “sitting naked in his garment”, if a person sleeps naked under the tallis, under the blanket, “he should tighten his garment below his heart”, he makes a partition, that is he makes it so the tallis should touch his body between the nakedness and his heart, thus he makes a partition. But “if he sits hunched over”, that doesn’t help. Usually when a person lies in the blanket, he lies hunched over. Then it doesn’t help, “his heart sees the nakedness”, because his whole body is all exposed under the blanket. From this came the opinion of entirely without a belt, it’s essentially like without a belt, thus he must make it so his heart should not see the nakedness.
Two People Sleeping in One Garment — Two People in One Blanket
What if two Jews sleep together in one tallis? “Two who sleep in one garment”, it’s not just the problem of his own, it’s also the problem of the second one. Thus they need to place two tallises in between. “Each and every one, even if there is a covering below his heart first”, even if he goes to sleep, let’s say, yes with underwear, “one stands above him separating between them so that this flesh should not touch”, which is impure below, ah, there must be a tallis between him and his. What is his own is only the actual place of nakedness, here it is in the entire nakedness. Could be, no, can they also be like his covering below his heart? No, covering below his heart means that he makes there a separation, that he makes a belt from his blanket, and below is still open as if under the blanket. A second one, there is still another person there, and one must make another separation between him and the other. But this is specifically when a friend is a second one, a second person.
Sleeping with His Wife or His Young Sons and Daughters
We took once that one sleeps with other people. “And if he was sleeping with his wife or his young sons and daughters”, with his wife or small children, there’s no problem, “his body is like her body”, he doesn’t feel that it’s nakedness. That’s the point. One feels with them, a person who sleeps with his wife or with his small children, he doesn’t feel that they are nakedness, it’s normal, that’s how he sleeps every day. “Nevertheless he must turn his face”, he must turn away because his wife, as we learned earlier, is nakedness, one may not see, and certainly expose himself, “and he separates below his heart and recites”.
It’s very interesting, you see here that one has really put together a matter that has a matter of improper thoughts and desire, and a matter of the exact opposite, of disgust. It’s a disgust for a person that he is unfortunately so strong that he has excrement, it’s also a disgust for a person that he is unfortunately so simple for humanity. And here we’re talking mainly not about desire, but the other parts of a woman’s body, but the law for example of sleeping naked is naked, naked is not appropriate, even if there’s no improper thought, but it’s not appropriate for the holiness of the mitzvah to say naked. And here you see the opposite, that he sleeps with his wife, there’s no problem, not the simple meaning that he has an improper thought, but on the contrary, he doesn’t feel it, it’s just that he is still open, he must make a separation. By the way, we had minors regarding this, we learned this, this is members of the household who are minors, he has a “male of twelve years”, one year before bar mitzvah, one year before the thing, before adulthood. A male until he is twelve years and one day old, and a “female who is eleven years and one day old”.
And the age is specifically when they already demand from their father, when they are already mature, their body, as it says in the verse that one says in the Haggadah, ah, one must say it before Pesach, “Are not your two eyes seeing your needs”. Specifically can be read as a strong solution, when they are already big children, he must yes make a division, they are already like strangers, they are already not the same body as his body.
But if they have not yet reached the state of “your two eyes seeing your needs”, then yes first he and his relatives, and he may not make a separation. Then to then, ah, that’s interesting, then to then.
Definition of “Your Breasts Were Formed and Your Hair Grew”
And the definition is specifically “and their form is like the form of women” who are mature, their body, as it says in the verse that one says in the Haggadah: “And I passed over you and saw you wallowing in your blood, and I said to you, in your blood live, and I said to you, in your blood live”. “And I passed over you and saw you, and behold your time was the time of love” — when they are already big children, one must yes make a purification, because they are already like strangers, it’s already not the same body as his entire body.
“But if they have not yet reached the state of ‘your breasts were formed and your hair grew’, then yes first of all from relatives, and if there is no need for separation”.
Distinction Between Bar Mitzvah Age and Signs of Maturity
Then, ah, it’s very interesting, then, until in mother’s terms, then is bar mitzvah age, when it’s already thirteen years and one day, that’s already forbidden even if their body is not yet. One must learn a bit in the laws of marriage, and the second one after that.
That is, in order for it to be both, there must be two: it should be twelve or eleven, and also the body should be grown. If the body is not grown, then, and next there is also a bit like this, that at a younger age one doesn’t look at all at the signs of maturity.
But this has nothing to do with us, we talked about that he is legally called an adult. Here we’re talking more regarding disgrace, whether it’s already appropriate or not appropriate. Or not appropriate because he is already big and he already has the body, or not appropriate because he is already an adult — an adult is already an adult.
Conclusion of the Laws of Purity of the Camp
Until here the laws of “and your camp shall be holy”, as it says in the verse, the laws of purity of the camp for reading Krias Shema. Very good.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80061#
הלכות קריאת שמע פרק ג – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון הלכות קריאת שמע פרק ג’ — רמב”ם
כללי הקדמה צום פרק
נאכדעם וואס מ’האט שוין געלערנט אז מ’דארף ליינען קריאת שמע און וויאזוי מ’ליינט עס, גייט מען יעצט לערנען אז קריאת שמע איז נישט בלויז א מעשה פון קאפ און הארץ — עס איז תופס את מקומו, עס ווירקט אויף דעם גאנצן פלאץ וואו מ’ליינט. ווען א איד ליינט קריאת שמע, איז ער ממליך דעם אייבערשטן, און ער מאכט כביכול א מחנה שכינה, א מעין בית המקדש פון דעם פלאץ. פון דעם פסוק “והיה מחניך קדוש” לערנט די גמרא אז אין א מקום מטונף טאר מען נישט ליינען קריאת שמע, ווייל עס איז נישט קיין מקום קדוש.
דער מדרש זאגט אז עס איז א “גשכורת כעורב” — הלכות וואס רעדן וועגן צואה און אומריינקייט — אבער דער יסוד איז א שיינע זאך: אז דער צימער וואו מ’ליינט קריאת שמע ווערט א מקום קדוש, און א מקום קדוש דארף זיין ריין.
רוב הלכות קריאת שמע רעדן ווען א מענטש ליינט אינדערהיים, וואס איז פארבונדן מיט דעם אז קריאת שמע’ס צייט איז בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים — ביים נץ החמה, ווען א מענטש איז נאך אינדערהיים. דאס ברענגט ארויס אלע שאלות פון נקיות אין שטוב.
פיר קאטעגאריעס וואס מאכן א פראבלעם פאר קריאת שמע:
1. נטילת ידים / ניקיון ידים — שמוציגע הענט
2. מקומות — בית המרחץ, בית הכסא, בית הקברות — אפילו ווען זיי זענען ריין
3. צואה ומי רגלים — שמוץ אליין, אפילו נישט אין א בית הכסא
4. ערוה — אויפגעדעקטער גוף, אפילו ווען ס’איז ריין
—
הלכה א — נטילת ידים פאר קריאת שמע
דער רמב”ם: “קודם קריאת שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא. הגיע זמן קריאה ולא מצא מים — לא יאחר קריאתה ויחפש אחר מים, אלא מקנח ידיו בעפר, בצרור, בקורה, וקורא.”
פשט: פאר קריאת שמע דארף מען וואשן די הענט מיט וואסער, ווייל ידים עסקניות הן. אויב מ’האט נישט קיין וואסער, זאל מען נישט פארשפעטיגן קריאת שמע, נאר אפווישן די הענט אויף ערד, שטיין, זאמד, אדער א קורה, און ליינען.
חידושים און ביאורים:
– דער יסוד איז אז קריאת שמע בזמנה איז חשוב’ער ווי נטילת ידים מיט וואסער. נקיות איז זייער וויכטיג, אבער נישט אויף חשבון פון דעם זמן.
– רב חסדא האט געשאלטן ווער עס גייט זוכן וואסער ווען דער זמן פון קריאת שמע (ביים נץ) גייט שנעל אוועק. דער זמן פון נץ החמה איז קורץ, ממילא דארף מען קודם ליינען קריאת שמע.
—
הלכה ב–ג — מקומות וואו מ’טאר נישט ליינען קריאת שמע
דער רמב”ם: “לא בבית המרחץ, ולא בבית הכסא אפילו אין בו צואה, ולא בבית הקברות, ולא בצד המת עצמו… וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו — חוזר וקורא.”
פשט: בית המרחץ, בית הכסא (אפילו אן צואה), בית הקברות, און נעבן א מת — זענען אלע פלעצער וואו מ’טאר נישט ליינען קריאת שמע. ווען מ’איז מורחק ד’ אמות פון א קבר אדער מת, מעג מען. ווער עס האט געליינט אין אן אסור’ן פלאץ — חוזר וקורא.
חידושים און ביאורים:
– בית הקברות — לעג לרש אדער נקיות? עס איז א דיון צי דער טעם פון בית הקברות איז לעג לרש (ס’איז א ליצנות פאר דעם מת וואס קען נישט מקיים זיין מצוות) אדער צי ס’איז אויך א ענין פון נקיות / כבוד. די גמרא זאגט אז דער טעם איז לעג לרש, אבער עס ווערט אנגעדייט אז ס’קען אויך זיין א ענין פון מקום שאינו מכובד.
– בית הכסא חדש: דער רמב”ם זאגט: “בית הכסא חדש שהכינו ולעולם לא נשתמש בו — כנגדו מותר לקרות קריאת שמע, אבל לא בתוכו.” א נייער בית הכסא וואס מ’האט נאך נישט גענוצט — אינעווייניג טאר מען נישט ליינען (ווייל ס’איז געבויט פאר דעם צוועק), אבער דערנעבן (מורחק ד’ אמות) מעג מען, ווייל ס’איז נאך נישט דא קיין דין הזמנה אויף דעם ארום.
– מרחץ חדש — אנדערש פון בית הכסא חדש: א נייע מרחץ וואס מ’האט נאך נישט גענוצט — מעג מען אפילו אינעווייניג ליינען. דער חילוק: א בית הכסא איז מאוס מצד עצמו, א מרחץ איז בלויז א ענין פון זוהמא (שמוץ פון וואשן זיך), וואס איז נישט אזוי גנאי. ווען ס’איז ניי, איז נישט קיין פראבלעם.
– חקירה פון הזמנה — “וזה” לעומת “אף זה”: דער רמב”ם ברענגט אן אינטערעסאנטע הלכה פון הזמנה לבית הכסא: א מענטש האט צוויי צימערן, אין איינעם האט ער געמאכט א בית הכסא, און אויפן צווייטן האט ער געזאגט “וזה” (נישט “אף זה”). איז דער צווייטער צימער א ספק צי ער איז מוזמן לבית הכסא. דער דין: לכתחילה ליינט מען נישט דארט, אבער בדיעבד אויב מ’האט געליינט — יצא. דאס ווארט “וזה” איז א יד (ווי ידות לנדרים — אין מסכת נדרים), ווי איינער וואס זעט א נזיר און זאגט “ואני”. עס ווערט פארבונדן מיט דעם פסוק “ויהיה לך יד על אזנך”. אבער אויב ער האט געזאגט “אף זה” (=גם זה) — איז עס א קלארע הזמנה, ביידע צימערן זענען מוזמן, און מ’טאר נישט ליינען אין קיינעם פון זיי.
– חצר המרחץ: דאס וואס מ’טאר נישט ליינען אין א מרחץ איז נאר אינעווייניג וואו מ’שטייט נאקעט. אבער חצר המרחץ — דער דרויסנדיגער פלאץ וואו מענטשן שטייען אנגעטון — איז מותר לקרוא בו קריאת שמע.
—
הלכה ד–ה — כל ענייני דברי קודש, הרהור, לשון חול, כינויים
דער רמב”ם: “ולא קריאת שמע בלבד, אלא כל עניני דברי קודש… אפילו אמרו בלשון חול… ולא יאמר אלא דברי חול… ואפילו להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת — אסור.”
פשט: אין בית המרחץ, בית הכסא, און מקום הטינופת (=מקום שיש בו צואה ומי רגלים) טאר מען נישט זאגן קיין שום דברי קדושה — נישט קריאת שמע, נישט תורה, נישט תפילה — אפילו בלשון חול. מער נאך: אפילו מהרהר זיין בליבו בדברי תורה איז אסור אין די פלעצער. מ’טאר נאר זאגן דברי חול.
חידושים און ביאורים:
– “דברי קודש” מיינט הייליגע ווערטער (מלשון דיבור), נישט הייליגע חפצים. דער תוכן מאכט עס קודש, נישט די שפראך. ממילא אפילו אויב מ’זאגט תורה אין פארטוגעזיש — איז עס אסור אין בית הכסא.
– דברי חול בלשון הקודש: פארקערט — דברי חול בלשון הקודש מעג מען זאגן אין בית הכסא, ווייל דער תוכן איז חול, נישט דער לשון באשטימט.
– כינויים (רחום, נאמן): דער רמב”ם זאגט אז כינויים ווי “רחום” אדער “נאמן” — וואס מיינען דעם אייבערשטן אבער זענען נישט שמות המפורשים — מעג מען זאגן אין בית הכסא, ווייל מ’קען זאגן אז מ’מיינט א מענטש, נישט דעם בורא.
– דער ראב”ד’ס מחלוקת וועגן כינויים: דער ראב”ד קריגט זיך און זאגט אז מ’טאר נישט זאגן שלום אדער קיין שום זאך וואס שטייט אויף דעם אייבערשטן. דער ראב”ד פארשטייט אז דער טעם פארוואס כינויים זענען מותר איז ווייל זיי שטייען נישט דווקא אויף דעם אייבערשטן — א מענטש קען אויך זיין א “נאמן”. אבער דער ראב”ד טענה’ט אז “רחום” שטייט נאר אויף דעם בורא, ממילא טאר מען עס נישט זאגן אין בית הכסא. קעגן דעם ראב”ד ווערט אנגעוויזן אז אין תהילים שטייט “חנון ורחום וצדיק” — און ס’איז דא מיינונגען אז דאס גייט אויף א צדיק (א מענטש). ס’זעט אויס אז דער ראב”ד האט נישט געלערנט אזוי פשט אין יענעם פסוק.
– שאלה וועגן “שלום”: די גמרא זאגט מ’טאר נישט שאול שלום אין בית הכסא, ווייל שלום איז משמותיו של הקב”ה. עס ווערט געפרעגט: “שלום” איז דאך נישט אמאל א כינוי, ס’איז סתם א ווארט — וויאזוי פאסט דאס מיט דעם כלל אז כינויים זענען מותר? דער כסף משנה דיסקוטירט דעם פונקט, און דער רמב”ם ברענגט נישט יענע גמרא וועגן שלום דא — אפשר האלט ער עס נישט.
– שמות המיוחדים: דער רמב”ם זאגט: “אבל השמות המיוחדים… אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ הישן.” די שמות שאינן נמחקין — שמות וואס מ’רופט נאר אן דעם אייבערשטן — טאר מען נישט דערמאנען אין בית הכסא אדער אין א בית המרחץ וואס איז שוין מוכן. דער באגריף “שמות המיוחדים” דא מיינט אנדערש ווי אין הלכות יסודי התורה, וואו “שם המיוחד” אדער “שם המפורש” מיינט שם הוי”ה אדער שם אדנ”י. דא מיינט “מיוחדים” אלע שמות שאינן נמחקין — מיוחד פאר’ן אייבערשטן, נישט געזאגט אויף אנדערע. עס ווערט געפרעגט: אלקים קען דאך זיין א דיין — ווי איז דאס “מיוחד”? עס ווערט געלאזט אן א קלארע תשובה. “בית המרחץ הישן” מיינט א בית המרחץ וואס איז שוין ממש מוכן (נישט בלויז הזמנה), ווי שוין געלערנט אז בית המרחץ האט נישט קיין הזמנה.
– תלמיד חכם אין מקום הטינופת: די גמרא זאגט א תלמיד חכם זאל בכלל נישט שטיין אין א מקום הטינופת, ווייל ער האט תורה פארגעלערנט און ס’איז שווער נישט מהרהר צו זיין. מ’זאל פרובירן זיין דארט די קורצסטע צייט וואס מעגלעך.
—
הלכה: דיבור אין בית הכסא/מרחץ ווען מ’דארף מוחה זיין
דער רמב”ם: “ואם נכנס אדם לשם בדבר אסור… אפילו בלשון הקודש שאינו קודש.”
פשט: אויב איינער וויל טון אן עבירה אין בית המרחץ/בית הכסא, מעג מען אים מוחה זיין אפילו בלשון הקודש.
חידושים:
– דאס ווערט פארגליכן מיט דער הלכה אז מ’טאר נישט מוחה זיין אן אדם בפני רבו, אבער מוחה זיין א איד פון איסור מעג מען — ווייל במקום שיש חילול ה’ אין חולקין כבוד לרב. דא אויך: במקום שיש כבוד ה’ (מניעת עבירה) אין עושין חילול (מ’רעכנט זיך נישט מיט דעם כבוד פון מקום).
—
הלכות צואה — וועלכע צואה איז אסור
דער רמב”ם: “צואת כל אדם וכלב וחזיר בזמן שיש בצואה ריח רע… אסור לקרות קריאת שמע כנגדן.”
פשט: צואה פון א מענטש איז תמיד אסור; פון כלב און חזיר נאר ווען ס’האט א ריח רע (ווי ווען מ’לייגט אריין עורות — פעלן — דעמאלטס שטינקט עס מער). מ’דארף זיך דערווייטערן פון מענטשלעכע צואה, אבער פון בהמה’ס צואה מעג מען ליינען כנגדן.
חידושים:
– דער חוות דעת (ר’ חיים) זאגט אז א מענטש’ס חלק המגונה איז דער מערסטער מגונה — דעריבער איז מענטשלעכע צואה ערגער.
– קטן: א קטן וואס קען נאך נישט עסן א כזית דגן בכדי אכילת פרס — מ’דארף זיך נישט דערווייטערן נישט פון זיין צואה און נישט פון זיינע מי רגלים.
—
הלכות צואה יבשה
דער רמב”ם: “צואה יבשה כחרס — אסור. יבשה יותר מחרס עד שאם זורקה תתפרר — מותר לקרות כנגדה.”
פשט: צואה וואס איז טרוקן ווי א שטיק טאן — נאך אסור. אבער אויב זי איז אזוי טרוקן אז ווען מ’ווארפט זי צעפאלט זי — מותר.
חידושים:
– דאס מוז אזוי זיין, ווייל אויב נישט, וואלט מען קיינמאל נישט געקענט ליינען קריאת שמע — צואה זאמלט זיך אן איבער אסאך דורות. נאר מיט דער צייט ווערט עס בטל.
—
הלכות מי רגלים
דער רמב”ם: “מי רגלים שנבלעו בקרקע — אם עומד על ידם ומרטיב ידיו, אסור; אם לא מרטיב, מותר.”
פשט: מי רגלים וואס זענען אריינגעזאפט אין דער ערד — אויב מ’שטעלט זיך דארט און די הענט ווערן נאס, איז נאך אסור; אויב נישט, מותר.
—
הלכות ריחוק מצואה
דער רמב”ם: “כמה ירחיק? ד’ אמות. בזמן שאין להם ריח רע — ד’ אמות לכל צד (מאחוריו ומצדדיו). אבל כנגד פניו — מרחיק עד שלא יראה אותם.”
פשט: ד’ אמות איז גענוג ווען ס’איז הינטער אים אדער אויף די זייט. אבער פארנט פון אים דארף ער אוועקגיין ביז ער זעט עס נישט — ווייל כנגד פניו איז מער א דבר מכוער.
—
הלכות הפסק/מחיצה
דער רמב”ם: “מקום גבוה עשרה טפחים אדער נמוך עשרה טפחים — הוי כמחיצה, יושב בצדו וקורא. והוא שלא יגיע לו ריח רע.”
פשט: אויב ער איז אויף אן אנדערע לעוועל (10 טפחים העכער אדער נידריגער), איז דאס ווי א מחיצה — ער דארף נישט ד’ אמות.
חידושים:
– דער עיקר פון “מקום הטינופת” איז אז ער איז אין דעם זעלבן מקום. אויב ס’איז דא אן הפסק (אנדערע לעוועל), איז עס שוין נישט “מקום הטינופת.”
דער רמב”ם: “כפה כלי על הצואה — הרי היא כקבורה ומותר לקרות כנגדה.”
פשט: צודעקן די צואה מיט א כלי (אפילו נישט מחובר בארץ) איז ווי באגראבן — מותר.
דער רמב”ם: “מחיצה של זכוכית — אע”פ שרואה אותה, מותר לקרות בצדה.”
חידושים:
– די פראבלעם ביי צואה איז נישט דאס זען, נאר דאס שמעקן. ווען ס’איז דא א מחיצה וואס בלאקירט דעם ריח, איז גענוג — אפילו מ’זעט די צואה דורך דעם גלאז. דאס “ולא יפנה לא לפניה ולא לאחריה” איז נאר ווען ס’איז אין דער זעלבער רשות; א זכוכית איז מפסיק גענוג.
—
הלכות ביטול מי רגלים
דער רמב”ם: “נתן רביעית מים לתוך מי רגלים — מבטל אותם בתוך ד’ אמות.”
פשט: א רביעית וואסער אריינגעגאסן אין מי רגלים איז מבטל זיי, און מ’מעג ליינען אינערהאלב ד’ אמות.
—
הלכות צואה בגומא
דער רמב”ם: “צואה בגומא — עומד עליה ברגלו וקורא, והוא שלא יגע בה. אם נתן מעט רוק או מעט טיט — כיסה, וקורא.”
פשט: ער קען צודעקן די גרוב מיט זיין פוס, נאר ער טאר נישט רירן די צואה מיט זיין שיך (ווייל דאס איז דבר מיאוס). אבער א ביסל שפייעכץ אדער בלאטע אריינגעבן איז גענוג צו מכסה זיין.
—
הלכות צואה על בשרו
דער רמב”ם: “צואה על בשרו אדער ידו מטונפת — אם אין בה ריח רע, מותר לקרות. אבל במקומו (מקום היציאה), בשעה שיושב — אסור עד שיקנח יפה יפה. אם היא לחה ויש בה ריח רע — ערגער.”
חידושים:
– גאונים’ס חומרא: כמה גאונים הורו שאסור לקרות אם היד מטונפת. דער רמב”ם זאגט “וכך ראוי לעשות” — ער האלט עס נישט ווי א פסק הלכה, נאר ווי א זהירות/חומרא וואס איז ראוי. ס’איז א “זהירות משיבח” סיטואציע.
– עס ווערט מחלק צווישן: (א) צואה אויף בשרו סתם — מותר אויב אין ריח; (ב) צואה במקומו ווען ער זיצט — אסור; (ג) צואה במקומו ווען ער שטייט — מותר ווייל ס’ווערט צוגעדעקט; (ד) יד מטונפת — לויט גאונים אסור, לויט רמב”ם ראוי לעשות.
—
הלכות ריח רע בלי צואה
דער רמב”ם: “ריח רע שיש לו עיקר — מרחיק ד’ אמות וקורא אם פסק הריח. אם לא פסק — מרחיק עד שלא יגיע לו הריח. ריח רע שאין לו עיקר (כגון הוציא רוח מלמטה) — מרחיק ממקומו כל שהוא וקורא.”
חידושים:
– ביי ריח רע שיש לו עיקר זענען דא צוויי תנאים: (א) ד’ אמות, און (ב) פסק הריח — ביידע דארפן מקויים ווערן.
– ביי ריח רע שאין לו עיקר (ווי א רוח) — ס’איז נישטא קיין מקום הטינופת, ממילא גענוג כל שהוא הרחקה.
—
הלכות גרף של רעי / בית הכסא של מעלה
דער רמב”ם: “אפילו אז דער גרף של רעי אדער בית הכסא של מעלה איז ליידיג, אין בהן כלום ואין להם ריח, אין קורין שמע כנגדן.”
פשט: א נאכטטאפ אדער א פארטאבלע טואלעט — אפילו ווען זיי זענען ריין און האבן קיין ריח — טאר מען נישט ליינען קריאת שמע קעגן זיי. מ’דארף נישט ד’ אמות מרחיק זיין, נאר מ’טאר נישט ליינען קעגן זיי.
חידושים: ס’איז א פראקטישע הלכה פאר האספיטאלן, וואו עס שטייען אזעלכע כלים ארום.
—
הלכות צואת עוברין
דער רמב”ם: “צואת עוברין, כגון שהיא שטה על פני המים — קורא כנגדה. פי חזיר כצואת עוברין — קורא כנגדה עד שיעבור מד’ אמות.”
פשט: צואה וואס שווימט אויפ’ן וואסער — מ’ליינט קעגן איר, ווייל זי איז נישט אין א מקום קבוע (נישט קיין מקום מקורע). אבער ווייל זי שטינקט נאך און איז נאך דא, דארף מען ווארטן ביז זי גייט אוועק. דער מויל פון א חזיר ווערט באהאנדלט ווי צואת עוברין, ווייל דער חזיר דרייט זיך אין צואה — און דארט דארף מען יא ד’ אמות.
—
הלכה: היה קורא והגיע למקום הטינופת
דער רמב”ם: “לא יניח ידו על פיו ויקרא, אלא יפסיק עד שיעבור ממנה.”
פשט: אויב מ’ליינט קריאת שמע און מ’קומט צו א שמוציגן פלאץ, זאל מען נישט לייגן די האנט אויפ’ן מויל און ליינען — נאר מען זאל מפסיק זיין ביז מ’גייט אוועק פון דארט.
—
הלכה: יצא ריח מלמטה
דער רמב”ם: “היה קורא ויצא ממנו ריח מלמטה — יפסיק עד שיכלה הריח, וחוזר לקריאתו.”
חידושים: אויב דער ריח קומט פון א חבר (יצא ריח מחבירו) — פאר קריאת שמע מוז מען מפסיק זיין און ווארטן ביז דער ריח גייט אוועק. אבער פאר דברי תורה איז מען מסתמא מיקל, מ’פארט ווייטער.
—
הלכה: ספק צואה — בבית לעומת באשפה
דער רמב”ם: “ספק צואה בבית — מותר לקרות. אבער הוא קורא באשפה ואם נסתפק לו אם יש בה צואה אם לאו — לא יקרא עד שיבדוק, שחזקת האשפה שהיא מקום מטונף היא.”
פשט: ביי א ספק צואה אין א שטוב מעג מען ליינען, ווייל די חזקה פון א שטוב איז אז ס’איז ריין. אבער ביי אן אשפה (מיסטהויפן) — ווייל די חזקה איז אז דארט איז דא צואה — טאר מען נישט ליינען ביז מ’איז בודק.
חידושים: דאס איז נישט נאר א ספק-שאלה, נאר א הלכה פון חזקות — די חזקה פון דעם מקום באשטימט. אבער צואה במרגלותיו (ביי זיינע פיס, אין א קליינע מאס) — אפילו באשפה מותר לקרות, ווייל מרגלותיו איז נישט אזא שרעקליכע זאך, און ווען ס’איז נאר א ספק מעג מען.
—
הלכות ערוה בקריאת שמע
כשם שאסור לקרות כנגד צואה, כך אסור לקרות כנגד הערוה
דער רמב”ם: “כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שירחיק את פניו.”
פשט: פונקט ווי צואה, טאר מען נישט ליינען קריאת שמע קעגן ערוה. דאס גילט אפילו פאר א גוי אדער א קטן — אפילו זייער ערוה איז א פראבלעם (כאטש ביי קטן האבן מיר פריער געלערנט אז זיין מי רגלים און צואה איז נישט קיין פראבלעם).
חידושים:
1. דער חילוק צווישן ערוה און צואה — מחיצה של זכוכית: ביי ערוה העלפט נישט קיין מחיצה של זכוכית, כאטש ביי צואה העלפט א מחיצה. דער טעם איז ווייל ביי ערוה איז דער עיקר פראבלעם דאס זען (ראיה), נישט דאס זיין אין דעם זעלבן פלאץ ווי ביי צואה (וואו דער ריח איז דער פראבלעם). ממילא, אלע הלכות מחיצות וואס מ’האט געלערנט פריער העלפן נישט פאר ערוה.
2. וואס דארף מען טון ביי ערוה? מ’דארף נישט מרחיק זיין (ווי ביי צואה), נאר מ’דארף זיך אויסדרייען די פנים לצד אחר — דאס אליין איז גענוג.
3. צוויי אספעקטן פון ערוה: ערוה האט צוויי חלקים: (א) א דבר מגונה/מאוס — ענלעך צו צואה, (ב) אן ענין פון הרהור/דיסטרעקשאן. ביי מקום מגולה (ערוה ממש) איז עס אפשר מער מאוס; ביי גוף אשה איז עס מער הרהור. אבער ווייל אפילו ביי מקום מגולה העלפט נישט מחיצה של זכוכית, זעט מען אז דער עיקר פראבלעם איז אומעטום דאס זען, נישט דאס זיין אין דעם זעלבן מקום.
—
כל גופה של אשה ערוה — טפח באשה ערוה
דער רמב”ם: “לפיכך לא יסתקל בגופה של אשה כשהוא קורא, אפילו אשתו. אם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.”
פשט: מ’טאר נישט קוקן אויף א פרוי ווען מ’ליינט קריאת שמע, אפילו אויף זיין אייגענע פרוי. אויב א טפח פון איר גוף איז מגולה, טאר מען נישט ליינען קעגן איר.
חידושים:
1. “לא יסתכל” — נאר קוקן, נישט זיין: דער לשון איז “לא יסתכל” — מ’זאל נישט קוקן. ס’איז נישט אן איסור פון זיין אין דעם זעלבן פלאץ. דער רמ”א זאגט נישט אז מ’דארף איבערליינען קריאת שמע אויב מ’האט געליינט לעבן אן אשה — מ’דארף זיך נאר אויסדרייען.
2. טפח מגולה — וואס מיינט עס? קען זיין אז ס’רעדט פון מקומות וואס זענען נארמאלערהייט צוגעדעקט — ווען זיי ווערן מגולה איז עס א פראבלעם. אפשר פניה (איר פנים) איז נישט קיין פראבלעם, אבער איר גוף וואס איז מגולה — יא. א פרוי מעג דאך זיין מגולה אינדערהיים, ס’איז נישט קיין איסור.
3. דער צוזאמשטעל פון מיאוס און הרהור: דער רמב”ם שטעלט צוזאמען אין איין סוגיא צוויי פארקערטע ענינים: (א) צואה — וואס איז מיאוס, א מענטש איז “אזוי שטארק אז ער האט צואה,” (ב) ערוה — וואס איז אן ענין פון פשטות פון מענטשליכקייט. ביידע זענען נישט פאסיג פאר קדושת המצוה פון קריאת שמע. נאקעטקייט אליין, אפילו אן הרהור, איז נישט פאסיג.
—
ערוות עצמו — זיין אייגענע ערוה
דער רמב”ם: “כנגד ערוות עצמו — לעיכובא כשיראה ממש את ערוותו כשהוא ערום. אם יש חגורה של בגד או עור על חלציו — מותר לקרות.”
פשט: ביי זיין אייגענע ערוה איז דער עיקר אז ער זאל נישט ממש זען זיין ערוה. אויב ער האט אן אונטערוועש (חגורה של בגד או עור), מעג ער ליינען. דער עיקר איז אז ס’זאל זיין צוגעדעקט, אויך פון אונטן (זיין עקב/וואו ער זיצט).
חידוש: אפילו ער זעט נישט זיין ערוה, אבער ער טאטשט עס (נוגע בבשרו) — איז דאס אויך א פראבלעם.
—
יושב ערום בטליתו — שלאפן נאקעט אונטער א דעקע
דער רמב”ם: “יחוץ טליתו מתחת לבו — אבער אם יושב מצוברא, לא, ווייל לבו רואה את הערוה.”
פשט: אויב א מענטש שלאפט נאקעט אונטער א דעקע, דארף ער מאכן אז די דעקע זאל טאטשן זיין גוף צווישן ערוה און לב — דאס מאכט א הפסק. אבער אויב ער ליגט מצוברא (צוזאמגעבויגן), העלפט דאס נישט, ווייל לבו רואה את הערוה — דער גאנצער גוף איז מגולה אונטער דער דעקע.
חידוש: פון דעם איז געקומען די שיטה אז אזא מצב איז בעצם ווי בלא חגור — ער דארף מאכן אז לבו לא יראה את הערוה.
—
שנים שישנים בטלית אחת — צוויי מענטשן אין איין דעקע
דער רמב”ם: “כל אחד ואחד צריך טלית מפסיק ביניהם, כדי שלא יגע בבשר חבירו.”
פשט: ווען צוויי מענטשן שלאפן אונטער איין דעקע, דארף יעדער איינער א באזונדערע דעקע צווישן זיך — אפילו ער האט שוין א כיסוי מתחת לבו פאר זיין אייגענע ערוה.
חידוש: ביי זיין אייגענע ערוה איז דער פראבלעם נאר ממש מקום ערוה. אבער ביי א צווייטן מענטש איז דער פראבלעם דער גאנצער עריע פון בשר — מ’טאר נישט נוגע זיין בבשר חבירו בכלל. דערפאר דארף מען א באזונדערע טלית מפסקת.
—
ישן עם אשתו או בניו ובנותיו הקטנים
דער רמב”ם: “הרי גופן כגופו — ער פילט נישט אז ס’איז אן ערוה. מכל מקום צריך הוא להפוך פניו וחוצץ מתחת לבו וקורא.”
פשט: ביי זיין ווייב אדער קליינע קינדער פילט ער נישט אז זיי זענען ערוה — ס’איז נארמאל אזוי שלאפט ער יעדן טאג, גופן כגופו. אבער ער דארף זיך אויסדרייען (ווייל אשתו איז אן ערוה, מ’טאר נישט זען) און מאכן א הפסק מתחת לבו.
חידושים:
1. דער באגריף “אינו מרגיש”: דער טעם פארוואס אשתו און קליינע קינדער זענען אנדערש איז נישט ווייל ס’איז מותר, נאר ווייל ער פילט נישט אז זיי זענען ערוה — “גופן כגופו.” דאס באווייזט אז דער עיקר פראבלעם ביי א צווייטן מענטש איז דער הרגשה פון ערוה, נישט נאר דער פיזישער מציאות.
2. דער צוזאמשטעל פון מיאוס און הרהור אין איין סוגיא: דער רמב”ם שטעלט צוזאמען: (א) נאקעטקייט אליין איז נישט פאסיג פאר קדושת המצוה — אפילו אן הרהור (ווי ביי א מאן וואס שלאפט נאקעט), (ב) ביי אשתו זעט מען פארקערט — ס’איז “אינו מרגיש,” ס’איז נישט פשט אז ער האט א הרהור, נאר ער איז נאך אפן (מגולה), דארף ער מאכן א הפסק. דאס באווייזט אז ערוה האט א חלק וואס איז ענלעך צו צואה — נאקעטקייט אליין איז א דבר מגונה, נישט פאסיג פאר קריאת שמע.
—
גיל פון קטנים לענין ערוה
דער רמב”ם: “זכר בן שתים עשרה שנה ויום אחד, נקבה בת אחת עשרה שנה ויום אחד — דוקא כשכבר ‘שתי עיניך רואות את צרכיך’ (שהגיעו לגדלות/maturity).”
פשט: ביז דעם גיל זענען זיי “קטנים” און גופן כגופו. נאך דעם גיל — אויב זיי זענען שוין mature (תובעים את אביהם) — זענען זיי שוין ווי פרעמדע, און מ’דארף מאכן א הפסק/טיילונג ווי ביי א צווייטן מענטש.
חידושים:
1. צוויי באדינגונגען פאר’ן איסור: עס דארף זיין ביידע תנאים צוזאמען — סיי דער עלטער (עלף/צוועלף) און סיי דער גוף (סימני הגדלות). אויב דער גוף איז נאך נישט אנטוויקלט, אפילו מ’איז שוין אין דעם עלטער, איז נאך נישטא דער ענין פון גנאי.
2. אבער בר מצוה עלטער איז אן אבסאלוטער גדר: ווען מ’דערגרייכט י”ג שנה ויום אחד, איז שוין אסור אפילו דער גוף איז נאך נישט אנטוויקלט. ווייל א גדול איז שוין א גדול — דאס איז א לעגאלער סטאטוס וואס איז נישט אפהענגיק אין סימני הגדלות.
3. חילוק צווישן “גדול” לעגאל און “גנאי” פראקטיש: ביי דער סוגיא פון ערוה/גילוי גייט מען נישט נאר נאך דעם לעגאלן סטאטוס פון “גדול” (וואס איז רעלעוואנט פאר הלכות אישות), נאר אויך נאך דעם פראקטישן ענין פון “גנאי” — צי עס פאסט שוין אדער פאסט נישט. דער “גנאי” קען קומען פון צוויי סיבות: (א) דער גוף איז שוין גרויס — אפילו פאר בר/בת מצוה, (ב) מ’איז שוין א גדול — אפילו דער גוף איז נאך נישט אנטוויקלט.
4. דער פסוק “ואעבור עליך ואראך”: דער פסוק פון יחזקאל (וואס מ’זאגט אין דער הגדה) — “שדים נכונו ושערך צמח” — איז דער מקור פאר’ן גדר פון ווען דער גוף ווערט באטראכט אלס “ערוה”. דאס איז דער “עת דודים” — ווען קינדער ווערן גרויס, דארף מען שוין מאכן א הפסק, ווייל עס איז שוין “פרעמד” — נישט דער זעלבער גוף.
—
סיום
עד כאן הלכות “והיה מחניך קדוש” — די הלכות פון טהרת המחנה פאר’ן ליינען קריאת שמע, באזירט אויף דעם פסוק “והיה מחניך קדוש”.
תמלול מלא 📝
הלכות קריאת שמע פרק ג׳ — טהרת קריאת שמע
הקדמה לפרק
אקעי, רבותי, הייבן מיר אן הלכות קריאת שמע פרק ג׳. לאמיר אנפאנגען מיט די נדבנים. יא, אונזער נדבן איז אונזער באקאנטער תומך תורה, רבי יואל הלוי וועצבערגער, דער נשיא פון מכון כרם תורה וחכמה, וואס ער האט געגעבן די ערשטע פאר שיעורים כדי אלע אידן זאלן זיך אויסלערנען פון אים. ממן ילמדון וכן יעשו. ווער ס׳וויל מנדב זיין צו שטיצן תורה, שטיצן א שיעור וואס הונדערטער טויזנטער אידן האלטן מיט, און לדורי דורות, ס׳קען נאך זיין טויזנטער מיליאנען, מ׳ווייסט נישט וויפיל מענטשן גייען עס אלץ הערן במשך די דורות הבאים, און אויך אז אונז צוויי זאלן קענען זיצן און לערנען מיט א רואיגקייט, איז א געוואלדיגע זכות. ס׳דארף נישט זיין לעילוי נשמת, לכבוד א שמחה, לכבוד א בורטדעי, ס׳איז סתם אזוי ווייל ס׳איז נתעורר, שיק אריין. א גרויסן יישר כח.
ולמפרע, מ׳זאגט תודות מראש, אזוי ווי מ׳זאגט.
די נושא פון דעם פרק — קריאת שמע תופס את מקומו
אז יעצט גייען מיר לערנען אזוי, די דריטע פרק אין הלכות קריאת שמע. מיר האבן געלערנט שוין אז מ׳דארף ליינען קריאת שמע, און וויאזוי מ׳דארף עס ליינען. יעצט גייען מיר לערנען אז קריאת שמע איז נישט סתם א זאך, ס׳איז נישט סתם א זאך וואס מ׳טוט אין די קאפ און אין די הארץ, מ׳דארף האבן כוונה, בדיעבד׳יגע כוונה, לכתחילה׳דיגע כוונה וכו׳. קריאת שמע איז א זאך וואס איז חל אויף די גאנצע צימער וואו מ׳דאוונט, וואו מ׳זאגט קריאת שמע. ס׳איז נישט סתם, ס׳איז תופס את מקומו.
מ׳איז דאך ממליך הקב״ה, אזוי ווי מיר האבן פריער געלערנט, אויף די גאנצע וועלט, אבער זיכער קודם אין די צימער וואו מ׳איז. ס׳איז כביכול כמעט יעדע מאל וואס א איד ליינט קריאת שמע, איז אזוי ווי ער מאכט א מחנה שכינה, אזוי ווי ער מאכט א בית המקדש פון דעם פלאץ. ממילא איז דא א הלכה, ס׳שטייט “והיה מחניך קדוש”, פון דעם לערנט די גמרא ארויס אז אין א פלאץ וואס איז א מקום מטונף, א פלאץ וואס איז נישט ריין, טאר מען נישט ליינען קריאת שמע. פארוואס? ווייל דאס איז נישט קיין מקום קדוש.
איז דאס איז די נושא פון דעם פרק. אונז האבן מיר אביסל… די מדרש זאגט אז ס׳איז א “גשכורת כעורב”, אז מ׳לערנט הלכות וואס רעדט צופיל וועגן צואה און אלע אזעלכע זאכן, אבער בעצם איז עס אלעס געבויט אויף דעם זייער שיינע זאך, אז ליינען קריאת שמע, ס׳געשעט עפעס אין די רום. א צימער וואס א מענטש ליינט קריאת שמע ווערט א מקום קדוש. ממילא, א מקום קדוש דארף זיין ריין, דארף זיין הגון וכו׳.
פיר קאטעגאריעס פון הלכות
סא מיר גייען לערנען פיר סארט זאכן וואס איז נישט גוט. די וועג וויאזוי מ׳לערנט דאס איז על דרך השלילה. פיר סארט זאכן… די אלע זאכן האט אויך צוטון מיט דעם אז רוב הלכות קריאת שמע רעדט ווען א מענטש ליינט קריאת שמע אינדערהיים. און איך מיין אז דאס אז מ׳ליינט קריאת שמע אינדערהיים האט אויך צו טון מיט דעם אז ס׳איז בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים, ווען מ׳שטייט אויף און ווען מ׳גייט שלאפן. סאו ווען מ׳ליינט ביי די נץ איז נאך נארמאל אז א מענטש זאל זיך אויפוועקן אין יענע שעות, בערך וועקט זיך א מענטש אויף. היינט אז מ׳ליינט קריאת שמע ווען מ׳קומט אן אין שול, איז די גאנצע הלכה זענען אנדערש אביסל.
זייער גוט. אמת, ס׳איז נישט פשוט אז א שול איז נישט קיין מקום ערבות, ס׳איז א מקום קדוש, אבער דעמאלטס וועלן מיר גיין לערנען. מיר וועלן גיין לערנען אז ביי תפילה איז דא ענליכע הלכות, אבער רוב פרטים שטייען טאקע וועגן קריאת שמע. און דאס איז אז קריאת שמע דארף זיין אין די קורצע צייט צווישן עלות השחר און נץ החמה, אביסל פאר נץ החמה, איז א נארמאלע צייט אז דעמאלטס זאל א מענטש זיין אינדערהיים, וואס מ׳האט זיך דזשאסט אויפגעוועקט. ממילא קומט צו די אלע הלכות אויב מ׳טוט עס וואקענדיג, אויב מ׳טוט עס גייענדיג, אויב מ׳טוט עס אין א שמוציגע פלאץ, און דאס איז מערסטנס ווייניגער נוגע.
סאו מיר וועלן גיין לערנען פיר כללים, פיר זאכן:
1. נטילת ידים און חיצוץ ידיים — קודם כל איז דא אן ענין פון נטילת ידים און חיצוץ ידיים, אז ס׳זאל נישט זיין קיין שמוציגע הענט ווען מ׳ליינט קריאת שמע.
2. מקומות מסוימים — נאכדעם איז דא א הלכה, ס׳איז דא געוויסע סארט פלעצער, נישט נאר ווייל ס׳איז שמוציג, אפילו ווען זיי זענען נישט שמוציג, מיר וועלן לערנען די פרטים, פלעצער אזויווי בית המרחץ און בית הכסא, וואס דאס איז נישט קיין פלאץ וואו מ׳ליינט קריאת שמע, ס׳איז נישט קיין מקום קדוש, נישט קיין מקום טהור.
3. צואה ומי רגלים — נאכדעם איז דא די שמוץ אליינס, צואה און מי רגלים און אנדערע שמוץ, וואס אפילו אין נישט קיין מקום, נישט קיין בית הכסא סתם, מיר וועלן לערנען אלע פרטים, וואס דארט קעגן זיי און נעבן זיי ליינט מען נישט קריאת שמע.
4. ערוה — נאכדעם איז דא די פערדע דין, וואס דאס איז די דין ערוה, די ערוה פון א צווייטן מענטש אדער אפילו פון זיך אליינס, אז די גוף פון די מענטש, אפילו ווען ס׳איז יא ריין, אבער אויף אן אופן וואס ס׳איז אויפגעדעקט, וואס ס׳איז נישט צניעות׳דיג, נישט קיין דרך ארץ צו ליינען דארט קריאת שמע, איז אויך דא הלכות אויב מ׳טאר נישט ליינען קריאת שמע.
שטימט. יא, זייער גוט.
הלכה א — רחיצת ידים לפני קריאת שמע
דאס איז די ערשטע הלכה. קודם קריאת שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא. דארף מען זיך אפוואשן די הענט, ווייל די הענט איז געווענליך די זאך וואס איז יא שמוציג, ווי ידים עסקניות הן. ממילא דארף מען מאכן זיכער אז די הענט זענען ריין פאר מ׳ליינט קריאת שמע.
הגיע זמן קריאה ולא מצא מים, וואס טוט זיך אז ער האט נישט געטראפן וואסער? לא יאחר קריאתה ויחפש אחר מים, זאל מען נישט וועגן דעם פארשפעטיגן קריאת שמע. אלא, נאר וואס דען? בלית ברירה, וואסער איז די בעסטע וועג פון וואשן. אזוי אויך וועגן פון רייניגן די הענט, דארף ער עס אפווישן בעפר, בצרור, אויף א שטיין, אויף זאמד, אדער אויף א קורה, אדער אויף א חלק פון די הויז, וקורא, און ער זאל ליינען אזוי. ווייל ס׳איז נישט כדאי וועגן דעם… נקיות איז זייער וויכטיג, אבער קריאת שמע בזמנה איז חשוב.
ניין, גוט. זעט אויס אז ער רעדט דאך דא ווייטער פון די זמן פון נץ החמה, וואס ס׳גייט זייער שנעל אוועק. ס׳שטייט אין גמרא אז רב חסדא האט געשאנקען ווער ס׳גייט נאך זוכן וואסער און ס׳איז דא די צייט. יעצט, קודם דארף מען ליינען קריאת שמע.
הלכה ב–ג — מקומות שאין קוראין בהם
זאגט דער רמב״ם ווייטער, אין וועלכע פלעצער דארף מען זיין ריין? אין קודם, לא בבית המרחץ, ולא בבית הכסא, אפילו אין בו צואה, ולא בבית הקברות, ולא בצד המת עצמו. די אלע פלעצער זענען פלעצער וואס ס׳איז נישט כבוד׳יג.
דיון: בית הקברות — לעג לרש אדער נקיות?
אבער בית הקברות איז נישט וועגן לעג לרש, האב איך געזען גוט? ס׳איז אויך וועגן נקיות. ס׳שטייט אזוי. ס׳שטייט אזוי. יא, אקעי. קען זיין אז ס׳איז יא. די גמרא שטייט אז ס׳איז לעג לרש, אבער ס׳קען זיין אז ס׳איז מער אויך א מקום… ס׳איז נישט קיין כבוד׳יגע פלאץ.
אבער ווען ער איז מורחק ארבע אמות פון א קבר אדער פון א מת, דעמאלטס מעג מען יא ליינען קריאת שמע.
דין חזרה על קריאה במקום שאין קוראין בו
יעצט א וויכטיגע כלל, די אלע הלכות זענען מעכב. זאגט דער רמב״ם, וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו, ס׳איז נישט א גוטע קריאה, ס׳איז געווען א קריאה פון אן נקיות, חוזר וקורא, זאל ער נאכאמאל איבערליינען קריאת שמע. אה, יא, אין א פלאץ וואס איז יא ריין, אוודאי.
בית הכסא חדש ומרחץ חדש
זאגט דער רמב״ם ווייטער, בית הכסא החדש, ער זאגט יעצט אז א בית הכסא אפילו ער האט נישט צואה איז נישט קיין פלאץ וואו מ׳מעג. אבער וואס טייטשט דאס ער האט נישט צואה? ווייל ווען ווערט עס ווען מ׳האט געבויט א בית הכסא און ס׳איז נאך נישט געווען דערין קיין צואה, הייסט עס אויך אזוי?
זאגט דער רמב״ם ניין. בית הכסא חדש שהכינו ולעולם לא נשתמש בו, ס׳איז נאך נישט דא אין אים קיין דין הזמנה אז דאס איז א פלאץ וואס איז נישט… א נייע בית הכסא וואס איז יעצט גרייט און מ׳האט נאך נישט געניצט, איז כנגדו מותר לקרות קריאת שמע. אבל לא בתוכו, אינעווייניג אין די בית הכסא מעג מען נישט. א בית הכסא איז א בית הכסא. אבער ווען מ׳איז נאך נישט געווען דערין מרחיק זיין. אבער ער זאגט אז באמת ווען מ׳איז מורחק ד׳ אמות, יא, אין די בית הכסא טאר מען נישט זיין אפילו לא נשתמש בו, ווייל ס׳איז דאך א מקום ווייל מ׳האט עס געבויט פאר א בית הכסא. אבער אינעווייניג טאר מען נישט.
מרחץ חדש, א נייע מרחץ, מעג מען יא, ווייל א מרחץ איז נישט אזא מין נישט מכובד׳יגער פלאץ, נאר נישט שמוציג, ווייל ס׳איז זוהמא, ווייל מ׳וואשט זיך. אבער אויב מ׳האט עס געבויט ניי, איז נישט קיין גנאי די זאך. ס׳איז מער מאוס. יעדער איינער פארשטייט אז א בית הכסא איז מער מאוס פון א בית המרחץ, ממילא, אבער ווען ס׳איז פון לאנג, מ׳האט עס נאכנישט גענוצט, איז נישט קיין פראבלעם.
חקירה בהזמנת בית הכסא — “וזה” לעומת “אף זה”
זאגט דער רמ״א אן אינטערעסאנטע חקירה וואס ער ברענגט אראפ אין די הלכות הכנה לבית הכסא, הלכות הזמנה בעצם, יא? איז אזוי: א מענטש האט צוויי צימערן, און אין איינס פון זיי האט ער געמאכט א בית הכסא, ואמר על השני “וזה”. ער האט אנגעגרייט אז איינס פון זיי זאל ווערן א בית הכסא, און ער האט געזאגט “וזה”. נישט “אף זה”, אויב ער האט געזאגט “אף זה”, דאס וועלן מיר זען, ער האט געזאגט נאר “וזה”.
איז דער שני ספק אם הזמינו אם לאו, איז אויף די צווייטע צימער א שאלה צו מ׳האט עס אויך מזמן געווען לבית הכסא. לפיכך אין קורין בו לכתחילה, ווייל יענע צימער הייסט אויך א ספק אז אפשר גייט דארטן זיין א בית הכסא. ואם קראו יצא, אויב האט ער יא געליינט אין דעם וואס איז נאר א ספק, איז ער יא יוצא.
דאס “וזה” הייסט יד, אזויווי “ידות לנדרים”, איינער זעט א נזיר און ער זאגט “ואני”, די זעלבע זאך יד לבית הכסא, שטייט אין די גמרא אין נדרים די חקירה.
שטייט דאך “ויהיה לך יד על אזנך”. אמר “וגם זה”, אויב האט ער אבער געזאגט יא קלאר “אויך דאס וועט זיין א בית הכסא”, האט ער יא געמאכט א הזמנה, הרי שניהם מוזמנין, מיינט אז ביידע בתים זענען מוזמן לבית הכסא, ואין קורין בהם.
חצר המרחץ
דאס וואס מ׳האט געזאגט א מרחץ אז מ׳טאר נישט ליינען, איז איבעראל אין די מרחץ, נאר אין די פלאץ וואו מ׳שטייט נאקעט. אבער חצר המרחץ, דרויסן פון די מרחץ, ווי א מקום שבני אדם עומדין שם לבושין, איז יא מותר לקרוא בו קריאת שמע.
הלכה ד–ה — כל ענייני דברי קודש במרחץ ובבית הכסא
יעצט גייען מיר לערנען אז אין די פלעצער, דאס איז א בית המרחץ אדער א בית הכסא, איז נישט נאר אן איסור פון קריאת שמע, נאר בכלל ענינים שבקדושה זאל מען נישט זאגן אין די פלעצער. ולא קריאת שמע בלבד, אלא כל עניני דברי קודש, יעדע זאך וואס איז ווערטער פון קודש, דאס הייסט אמירות פון קדושה, זאגן תורה אדער תפילה. דברי קודש מיינט נישט הייליגע זאכן, ס׳מיינט הייליגע ווערטער, יא? מלשון דיבור.
אפילו אמרו בבית המרחץ ובבית הכסא, אפילו אמרו בלשון חול, אפילו מ׳האט עס געזאגט, מ׳האט פריער געלערנט אז מ׳קען זאגן קריאת שמע אין בכל לשון, אבער דא רעדט ער בכלל, ער רעדט פון דברי תורה, אפילו מ׳האט עס געזאגט בלשון חול, טאר מען נישט זאגן אין א בית המרחץ אדער א בית הכסא.
איסור הרהור בדברי תורה
דער רמ״א ברענגט “ולא יאמר אלא דברי חול”, נישט נאר לערנען טאר מען נישט אין אזא פלאץ, נאר אפילו זאגן, נישט נאר זאגן מיט די ווארט, נאר אפילו להרהר בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת. אפילו מהרהר צו זיין בליבו בדברי תורה, און טאר מען נישט אין א בית הכסא אדער א בית המרחץ אדער סיי וועלכע מקום הטינופת.
וואס מיינט מקום הטינופת? דאס איז א מקום שיש בו צואה ומים הרגלים. דאס איז בעצם די קאטעגאריע וואס מ׳גייט לערנען אין די נעקסטע קאטעגאריע פון פלעצער וואו מ׳ליינט נישט קריאת שמע, און די אלע פלעצער טאר מען נישט אויך נישט מהרהר זיין בליבו בדברי תורה. שוין, דאס איז זייער א שווערע הלכה מקיים צו זיין. לאמיר גיין ווייטער.
די גמרא שטייט אז א תלמיד חכם טאר בכלל נישט שטיין אין א מקום הטינופת. מ׳זאל פרובירן די קורצסטע וואס מ׳קען, ווייל מ׳דארף א גאנצע זאך פארגעלערנט האבן. מ׳זאל נישט גיין בכלל אין אזא פלאץ, בכלל זאל מען נישט גיין אין אזא פלאץ. וואס פאר א מין זאך איז צו גיין אין אזא פלאץ?
דברי חול בלשון הקודש וכינויים
זאגט דער רמ״א ווייטער, “דברים של חול מותר לאמרם בלשון הקודש בבית הכסא”. ער האט נישט געזאגט דברים של קודש, ווייל דברים של קודש טאר מען נישט זאגן אפילו. קודש ווערט נישט דורך א געוויסע שפראך, קודש ווערט ווייל דער תוכן דערפון איז קודש. ממילא אפילו אויב מ׳זאגט קודש אין פארטוגעזיש, איז נישט קיין חילוק אין וועלכע שפראך, איז עס הייליג. מה שאין כן דברי חול, אפילו אויב דו זאגסט עס בלשון הקודש מיט א פארקנייטשטע שטערן, דו זאגסט עס ווי א רבי, איז עס נאך אלץ דברים של חול.
זאגט דער רמ״א ווייטער, “וכן הכינוים, כגון רחום ונאמן”, אויב מ׳רעדט וועגן דעם אייבערשטן, ווי לאנג ס׳איז נישט פון די שמות המפורשים, שמות וואס מיינט דעם אייבערשטן, נאר ס׳איז א כינוי, ווי גויים זאגן “דער אייבערשטער וואס איז א רחום אדער נאמן”, וואס מ׳מיינט דעם אייבערשטן אבער ס׳איז א כינוי, “מותר לאמרם בבית הכסא”, ווייל דאס הייסט נאך אלץ דברים של חול.
דיון: שאלת “שלום” בבית הכסא
אבער וואס טאר מען נישט? “שמא יאמרו שהוא אומר הכינוי על אדם, לא על הבורא”. איך ווייס נישט, איך טראכט, ס׳קען זיין טאר מען רעדן פון דעם אייבערשטן אין בית הכסא. ס׳איז דא א פראבלעם, ווייל די גמרא זאגט אז מ׳טאר נישט שאול שלום אין בית הכנסת, ווייל שלום איז משמותיו של הקדוש ברוך הוא. וואס איז שלום? ס׳איז זיכער נישט אפילו א כינוי, ס׳איז סתם עפעס א זכר. מ׳דארף פארשטיין בעסער, ס׳איז נישט קלאר.
נו, מ׳זעט וויאזוי דער כסף משנה זאגט דאס. די מפרשים מערקן די זאך. אה, ער זאגט אז מ׳טאר נישט זאגן שלום. ס׳שטייט אין די גמרא, אין די פריערדיגע גמרא. דער רב ברענגט נישט יענע גמרא, ווייל שלום שלום שלום, האט דער רב קריגט זיך טאקע, און ער זאגט אז מען טאר נישט.
הלכה ה: כינויים ושמות המיוחדים
זאגט דער רמב”ם ווייטער, “וכן הכינויים, כגון רחום וחנון”, ווען מ’רעדט וועגן דעם אייבערשטן, ווי לאנג ס’איז נישט פון די שמות המפורשים, שמות וואס מיינט דעם אייבערשטן, נאר ס’איז א כינוי, כגון זאגן דער אייבערשטער, וואס איז א רחום אדער א נאמן וואס מ’מיינט דעם אייבערשטן, אבער ס’איז א כינוי, מותר לאומרן בבית הכסא, ווייל דאס הייסט נאך אלץ דברים של חול.
קושיא: דער ענין פון שלום
אבער וואס טאמער נישט? ס’קען זיין אז ער מיינט אז מ’זאגט דעם כינוי אויף א מענטש, נישט אויף דעם אייבערשטן. איך ווייס נישט, איך טראכט, ס’קען זיין דא רעדט מען פון דעם אייבערשטן אין בית הכסא. ס’איז דא א פראבלעם, ווייל די גמרא זאגט אז מ’טאר נישט מאכן שאלת שלום אין בית הכנסת, ווייל שלום איז שמו של הקב”ה. דא וואס איז שלום? ס’איז זיכער נישט אפילו א כינוי, ס’איז סתם עפעס א זכר. מ’דארף פארשטיין בעסער, ס’איז נישט קלאר.
שיטות הראשונים: כסף משנה, רמב”ם, ראב”ד
נו, מיר זעען וויאזוי דער כסף משנה זאגט דאס. דער מפרש המשנה זאגט, אה, ער זאגט אז מ’טאר נישט זאגן שלום. דאס שטייט אין די גמרא, א פשוט’ע גמרא. דער רמב”ם ברענגט נישט יענע גמרא בכלל, אפשר האלט ער עס נישט. אדער דער ראב”ד קריגט זיך טאקע און ער זאגט אז מ’טאר נישט זאגן שלום אדער קיין שום זאך וואס שטייט אויף דעם אייבערשטן.
דער ראב”ד’ס חידוש וועגן “רחום”
און דער ראב”ד זאגט אויך נאך אן אינטערעסאנטע זאך, אבער איך וויל נישט אלץ מאריך זיין אויף דעות, אז דאס ווארט רחום איז זייער אינטערעסאנט. ס’זעט אויס אז דער ראב”ד האט פארשטאנען, אזוי מיין איך דער ראב”ד מאכט, אז די ריזן פארוואס מ’מעג זאגן כינויים איז פשוט ווייל ווען מ’זאגט נאמן, מיינט עס נישט דווקא דעם אייבערשטן. א מענטש קען אויך זיין א נאמן. דער ראב”ד טענה’ט, רחום שטייט נישט אויף קיינעם נאר אויף דעם בורא, ממילא טאר מען עס נישט זאגן אין בית הכסא. מענטשן זאגן, וויאזוי זאגט מען? דער דערבארעמדיגער? אבער ס’איז אזוי. אקעי. אויף דעם שטייט נישט נאר אויף דעם בורא, ממילא טאר מען עס נישט זאגן אין בית הכסא. ס’איז אינטערעסאנט, ווייל ס’שטייט יא איינמאל אין תהילים, “חנון ורחום וצדיק”. ס’איז דא וואס זאגן אז דאס מיינט אז דער צדיק איז א רחום. ס’זעט אויס אז דער ראב”ד האט נישט געלערנט אזוי פשט אין יענעם פסוק.
חזרה צו דער הלכה: שמות המיוחדים
עניוועיס, אבל השמות המיוחדים. אבער לכאורה, לויט דעם רמב”ם מעג מען זיכער, ווייל ס’איז זיכער נישט קיין כינוי. אבער אויב ס’איז פארקערט, אויב מ’מיינט יא, קען זיין ס’איז בכלל שלום, אויב מ’וועט לערנען אז דער רמב”ם האלט יא מ’טאר נישט זאגן שלום, דעמאלטס קען זיין אז ס’איז יא. זייער גוט.
אבער השמות המיוחדים, וואס זענען די שמות המיוחדים? די שמות, מיר האבן פריער געלערנט אין ספר המדות ביי די איסור פון מחיקה, “לא תעשון כן לה’ אלקיכם”, מ’טאר נישט אויסרייסן דעם אייבערשטנ’ס נאמען, “והם השמות שאינן נמחקין”, אלע שמות וואס מ’רופט אן דעם אייבערשטן. דאס הייסט זיי זענען מיוחדים ווייל דאס זענען ווערטער וואס מ’זאגט נאר אויף דעם אייבערשטן. אגב, ס’איז נישט קיין שם המפורש, אבער ס’איז א שם מיוחד, און אזוי ווייטער. אה, זייער אינטערעסאנט. מיר האבן געזען אין הלכות מגדל אז ס’איז דא שם המיוחד אדער שם המפורש. דער רמב”ם זאגט אז ער מיינט ביידע, דער שם הוי”ה אדער דער שם אדנ”י. דא זעט מען אז אמאל קען זיין שמות המיוחדים, אלע שמות שאינן נמחקין. ער מיינט די מיוחדים אז זיי זענען מיוחד פאר’ן אייבערשטן, ס’שטייט נישט אויף אנדערע. יא, אבער מ’זאגט יא, אלקים קען דאך זיין א דיין וכדומה. אפשר אין הכי נמי, מ’זאגט אז פאר א דיין מעג מען יא, I’m not sure.
זייער גוט. איז דעמאלטס וואס? אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ הישן. וואס מיינט ער “הישן”? אה, נישט א מקום מוכן. הזמנה איז נישט די פראבלעם, נאר ווען ס’איז ממש מוכן. מיר האבן דאך שוין געלערנט אז בית המרחץ האט נישט קיין הזמנה.
הלכה: מוחה זיין אן עבירה אין בית הכסא/מרחץ
ואם נכנס אדם לשם בדבר אסור, בבית המרחץ, בבית הכסא, אויב ס’פעלט אויס, א מענטש וויל טון אפשר אן עבירה אין בית המרחץ, מ’רעדט פון דעם ענין פון די הלכה, מ’טאר נישט. דעמאלטס מאכט ער, אפילו בלשון הקודש שאינו קודש, ווייל להפליא שמועות רעות איז נישט דא קיין איסור. די גאנצע זאך פון כבוד איז זייער גוט ווען מ’קען אים גרייכן אינדרויסן לערנען, אבער דא מוז מען אים יעצט…
לאמיך דיך טעסטן, געדענקסט וואו מ’האט געלערנט אביסל אן ענליכע הלכה? מ’טאר נישט מוחה זיין אן אדם בפני רבו, אבער מוחה זיין א איד פון איסור מעג מען, ווייל מוחה זיין א איד פון איסור דארף מען נישט זיך רעכענען אזוי. ס’איז גובר אויף חילול ה’. זייער גוט. ס’איז די זעלבע זאך, במקום שיש חילול ה’ אין חולקין כבוד לרב, דא איז אויך במקום שיש כבוד ה’ אין עושין חילול. אקעי, ס’איז נישט שייך. בקיצור, להפליא שמועות רעות מעג מען, ווייל ס’איז נישט קיין… ס’איז נישט קיין איסור.
זייער גוט.
הלכה ו: צואה – וועלכע צואה איז אסור
שוין. יעצט גייען מיר לערנען, דאס איז אלץ געווען די פלעצער וואס מ’טאר נישט. יעצט גייען מיר לערנען פון די באגרעניצטע זאכן, מקום הטינופת גופא, אבער ווען ס’איז דא א טינופת, וואס? קודם גייען מיר לערנען וואס מיינט די טינופת, נאכדעם גייען מיר לערנען וועלכע טינופת, און נאכדעם גייען מיר לערנען וואס מ’טוט ווען ס’איז דא א טינופת, און אזוי ווייטער.
צואה, צואת כל אדם וכלב וחזיר בזמן שיש בצואה ריח רע, דאס הייסט, סתם צואה פון א כלב און חזיר איז דאס נישט קיין פראבלעם, נאר ווען מ’לייגט אריין עורות דעמאלטס שטינקט עס מער און ס’מאכט עס ערגער. בכל צואה שריחה רע כגון אלו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדן. לכן כנגדן מהרחק לאדם, אבער מהרחק לבהמה איז יא קורא כנגדן, ווייל ס’איז נישט אזוי מגונה. דער חוות דעת פון ר’ חיים זאגט אז א מענטש, ווען זיין חלק המגונה איז דער מערסטער מגונה.
הלכה: קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן
ער זאגט, קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן, א קטן וואס עסט נאך נישט קיין כזית דגן, ובכדי שיאכל גדול שלוש ביצים, ס’קען אים דויערן זייער לאנג ביז ער עסט יא א כזית, אבער אויב קען ער נאך נישט אזוי שנעל עסן א כזית דגן אזוי לאנג ווי א מענטש קען עסן כדי אכילת פרס, ווי לאנג ס’דויערט פאר א מענטש צו עסן א מוציא מצה ביים סדר, אין מרחיקין לא מצואתו ולא ממימי רגליו. איז ווי ס’שטייט אז ווי לאנג א קינד עסט נאך נישט קיין דגן איז זיין צואה נאך נישט קיין דבר מגונה. ס’שטייט אזוי שטארק. יא.
הלכה ז: צואה יבשה
ווייטער. זאגט דער רמ”א ווייטער, אה, היתה צואה יבשה כחרס, אפילו אם היא יבשה, אסור לקרות כנגדה. אבל אם היתה יבשה יותר מחרס, עד שאם זורקה תתפרר, א מין יבשות, שאינה ראויה אפילו לכלב, פאר דעם שמעקט עס שוין נישט, איז מותר לקרות כנגדה. ס’איז דאך פשוט אזוי, ווייל אויב נישט, ווייל די גאנצע וועלט, ס’זאמלט זיך דאך אן במשך אסאך דורות. נאר ס’ווערט בטל אמאל. אבער ס’איז שוין געווארן צואה, רייט? אבער ס’איז אסאך, ווייל ס’האבן געלעבט אסאך מענטשן, ס’ווערט בטל מיט די צייט. אקעי.
מי רגלים שנבלעו בקרקע, איז אזוי, אם הוא עומד על יד, אויב ס’מאכט נאס די הענט וואס ליגט כנגדן, אויב ס’איז נאר א טראפל אין נאס און ס’מאכט נישט נאס די הענט, מותר.
הלכה ח: הרחקה מצואה ומי רגלים
זאגט דער רמ”א ווייטער, מ’האט געשמועסט אז מ’טאר נישט ליינען צואה אדער מי רגלים, ווי ווייט דארף מען זיין? כמה ירחיק מצואה ומי רגלים ואחר כך יקרא? ארבע אמות. זאגט דער רמ”א, מדובר בזמן שאין להם ריח רע, אבער מ’זעט דאך, ער דארף זיין ארבע אמות אוועק דערפון, אפילו ווען ס’איז אין בעק פון אים אדער אין די זייט. אבל אם הוא כנגד פניו, און ס’איז יא מער א דבר מגונה, דאס איז אפשר מבולבל, איז מרחיק מהם עד שלא יראה אותם, דארף ער אוועקגיין מער ווי ארבע אמות. ביז ער זעט עס נישט ווי א דבר מכוער.
הלכה ט: מחיצה/הפסק מצואה
זאגט דער רמב”ם, “אבל אם היה בינו ובין מקום הצואה”, ווען ער איז אויף די זעלבע לעוועל מיט די דבר מיאוס, אבל אם היה שם מקום גבוה מעשרה טפחים או נמוך מעשרה טפחים, אויב איז דא דארטן אזא שטיקל בערגל, איז דאס אזוי ווי א מחיצה, איז דאס עפעס וואס איז מפסיק צווישן אים און די דבר מיאוס. ער איז אויף אן אנדערע לעוועל, ער איז אויף א פארטש אדער ער איז א לעוועל נידריגער. יושב בצד המקום וקורא, איז דאך דא א רשות הפסיק ביניהם, איז דאך דא עפעס וואס איז מפסיק צווישן זיי, מעג ער יא, דארף ער נישט זיין ד’ אמות אוועק. והוא שלא יגיע לו ריח רע, דאס איז נאר אויב ס’קומט נישט קיין שלעכטע ריח. ס’איז נאר א פראבלעם אז ער איז במקום. מ’זאגט אז ס’איז א מקום הטינופת, מקום הטינופת, אז ס’איז דא אן הפסק, איז אויס מקום הטינופת.
הלכה י: כיסוי צואה, מחיצת זכוכית, ביטול מי רגלים
והוא הדין אם כפה כלי על הצואה והמהפך ברגליו, ווייטער, ער האט צוגעדעקט א כלי, אפילו שאינו מחובר בארץ, הרי היא כקבורה ומותר לקרות כנגדה. הייסט עס אזוי ווי ס’איז באגראבן, ומותר לקרות כנגדה. ס’איז אן הפסק, ס’איז שוין נישט אין זיין רשות, ס’איז שוין נישט אין די זעלבע סיטואציע.
זאגט ער ווייטער, “היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית”, איז ס’איז טאקע דא א מחיצה, ער קען עס נישט שמעקן, אבער ער קען עס זען. “אף על פי שהוא רואה אותה מאחורי הזכוכית, מותר לקרות בצדה”, ווייל די פראבלעם איז נישט די זען, די פראבלעם איז די ריח. יא, ס’איז נאך אלץ דא א פראבלעם פון זען, אזויווי מיר האבן געזען, “ולא יפנה לא לפניה ולא לאחריה ולא לצדיה”, אבער דאס איז נאר ווען ס’איז אין די זעלבע רשות. אויב ס’איז אונטער אן אנדערע רשות, די זכוכית איז מפסיק, ס’איז גענוג הפסק.
“נתן רביעית מים לתוך מי רגלים שלפני המטה”, דארטן וואו מ’האט משתין געווען אמאל, איז א רביעית איז מבטל מי רגלים בתוך ארבע אמות.
הלכה יא: צואה בגומא, כיסוי ברוק או בטיט
“היתה צואה בגומא”, אויב די צואה איז אין א גריבל, איז קען ער, ווי לאנג די גרוב איז אפן איז א פראבלעם, אבער ער קען צודעקן די גרוב מיט זיין פיס וקורא. “והוא שלא יגע בה”, ער טאר נישט אבער עס רירן מיט זיין שיך, ווייל דאס איז יא חשוב א דבר מיאוס. ס’איז שמוציג, זיין שיך איז שמוציג. אויסער אז ער געט אריין אין די צואה “מעט רוק או מעט טיט”, נאר א טראפל, דעמאלטס קען ער עס מבטל זיין אפילו מיט א טראפל רוק, אדער ער געבט אריין א שפיי, א גראבע שפיי האט זיך דאס כיסה, ביז ער דעקט עס צו וקורא.
איז דאס איז אלעס וואס מיר האבן געלערנט אז די ריח רע איז נאך דא, און וואס מען דארף טון. און וואס איז אויב ס’איז דא א צואה וואס איז שוין טרוקן? ס’איז נישט… ס’האט נישט איבערגעלאזט אין די טישוס. ס’איז איבערגעבליבן אפשר א קליין ביסל וואס האט נישט גוט אפגעווישט. ס’מיינט זיך ווי א שטיקל, יא. וואס איז אין די טישוס. צואה על בשרו. וואס זאל איך זאגן? יא, יא, זאגסטו אזוי. אדער אויב די יד איז מטונף אזוי ווי א בית הכסא, די הענט איז געווארן שמוציג אין בית הכסא.
הלכה יא (המשך): צואה על בשרו או ידו מטונפת
אבער אויב ס’האט נישט קיין שלעכטע גערוך, און ס’איז זייער קליין, אדער ס’איז זייער טרוקן, ממילא איז נישטא קיין ריח, ס’איז נישטא קיין פראבלעם פון די ריח. אפילו אין מקומו, דאס הייסט, ס’איז סתם על בשרו אדער על ידו. אויב ס’איז במקומו, אין די מקום וואו די צואה באלאנגט, וואס דאס קומט אויס, אבער בשעה שהוא עומד, ווען ער שטייט, זעט מען עס נישט, ווייל ס’ווערט צוגעדעקט. אבער אויב איז ער בשעה שהוא יושב, דעמאלטס איז אסור לקרות עד שיקנח יפה יפה. און אויב די צואה איז לח, און ס’האט א ריח רע, איז במקומו ערגער. דער רמב”ם זאגט נישט אז ס’איז זייער אסור, וויבאלד דארט איז עס לח און ס’האט יא א שלעכטע גערוך.
שיטת הגאונים: חומרא בידיים מטונפות
און ס’איז דא גאונים וואס זענען מחמיר אפילו אויף די ערשטע הלכה. כמה גאונים הורו שאסור לקרות אם היד מטונפת, וכך ראוי לעשות. דאס הייסט, זיי זאגן אז נישט נאר אויף במקומו זאל מען נישט ליינען קריאת שמע, נאר אויב די הענט איז שמוציג. אפשר די הענט איז אנדערש ווי בשרו, אפשר ס’איז סתם א פלאץ און בשרו יא, אבער אין זיין האנט איז דאך אויך נישט קיין זאך צו ליינען קריאת שמע. דער רמב”ם זאגט אז אזוי איז ראוי לעשות. ער זאגט נישט אז ס’איז א הלכה, ער זאגט אז ס’מאכט סענס. ס’איז אזא “זהירות משיבח” סיטואציע.
הלכה יב: ריח רע שיש לו עיקר ושאין לו עיקר
איז עד כאן האבן מיר געלערנט פון, יא, וואס מען טוט ווען ס’איז דא ריח על בשרו. וואס איז אויב ס’איז דא סתם א ריח רע, נישט א צואה? יא? סתם א ריח רע. דאס הייסט, אויב ס’איז דא א ריח רע, און די עיקר איז דא, דאס הייסט, ס’איז דא עפעס וואס מאכט די ריח, ס’איז דא א צואה פון א דרעק-זאך, ס’דארף נישט זיין דווקא א צואה, ס’קען זיין עפעס אן אנדערע זאך וואס מאכט א ריח רע, וואס מיר האבן געלערנט פריער. וואס איז דעמאלטס? מרחיק ארבע אמות וקורא, אם פסק הריח. דאס הייסט, קודם כל דארף זיין פסק הריח, און נאכדעם, חוץ פון דעם, דארף זיין ד’ אמות, און דעמאלטס ליינט ער קריאת שמע. אם לא פסק, ער דארף ווארטן עד שלא יבוא לו הריח. דאס הייסט, חוץ פון די ד’ אמות, דארף ער אויך זיין אזוי ווייט ביז ער שמעקט עס נישט. אבער בשאין לו עיקר, כגון מי שהוציא רוח מלמטה, ס’איז נישטא קיין זאך וואס מאכט די ריח רע, ס’איז נודף די ריח רע, ער דארף נישט מרחיק זיין ד’ אמות, מרחיק ממקומו כל שהוא וקורא.
גרף של רעי ועביט של מי רגלים
וואס איז א גרף של רעי אדער עביט של מי רגלים? וואס איז די קריאת שמע קעגן דעם? אפילו פשט איז אז איינער איז אין בית הכסא און ער האט אים געריחן, ער האט נישט קיין בית הכסא. די הלכה קען זיין א גוי, למשל ער לאנדעט אין א האספיטאל, דארט איז דא די אלע פענס מיט זאכן, די גרויסע פראבלעם.
יא? יא.
הלכות ערוה בקריאת שמע
גרף של רעי ובית הכסא של מעלה
ער דארף נישט מאכן קיין ד’ אמות, ער דארף נישט מאכן קיין מקום שטיקל ד’ אמות.
וואס איז א גרף של רעי או בית הכסא של מעלה? יא, די טיילן דערפון. אה, עקזעקטלי. וואס איז די הלכה? קורא קריאת שמע כנגדן. אפילו שאין בהן כלום, ואין להם ריח, אין קורין שמע בבית הכסא. ס’איז דא א הלכה, דו קענסט זיין א גאון, למשל אין א האספיטאל, דארט איז דא די אלע פענס מיט זאכן. ס’איז א גרויסע פראבלעם.
יא? יא.
צואת עוברין
צואת עוברין, דאס הייסט א צואה וואס פארט, ס’איז אויף א באוט צו פארן, כגון שהיא שטה על פני המים, ס’שווימט אויפ’ן וואסער. וואס איז די הלכה? קורא כנגדה, אפילו אז ס’איז נישט אויף איין פלאץ, ס’איז נישט קיין מקום. דו האסט דאך געלערנט די גאנצע דין, ס’איז נישט קיין מקום. אה, ס’איז נישט קיין מקום מקורע. נישט קיין מקום, אבער ווייל ס’שטינקט נאך און ס’איז נאך דארט, טאר מען נישט, דו דארפסט ווארטן אז ס’זאל אריבערגיין.
נאך א זאך וואס איז צואת עוברין, פי חזיר כצואת עוברין. די מויל פון א חזיר איז א שטיקל צואת עוברין, ווייל די חזיר דרייט זיך דאך אין די צואה. וואס איז די הלכה? קורא כנגדה עד שיעבור מד’ אמות. אה, דא דארף מען מאכן ד’ אמות אויך.
היה קורא והגיע למקום הטינופת
וואס איז געשען אז א מענטש האט געשפאצירט? היה קורא, והגיע למקום הטינופת, ער איז אנגעקומען צו א פלאץ מיט טינופת. וואס זאל ער טון? וואלט ער געטראכט, ער וועט לייגן זיין האנט אויפ’ן מויל און ליינען. וועט עס העלפן? לא יניח ידו על פיו ויקרא, אלא יפסיק עד שיעבור ממנה. ער זאל זיך אפשטעלן ליינען. מיר האבן דאך געלערנט פריער, אז מ’מעג מפסיק זיין אינמיטן קריאת שמע, ס’איז נישט קיין פראבלעם, ס’איז נישט געווען יוצא. זאל ער ווארטן.
די זעלבע זאך, איינער וואס האט געליינט, היה קורא ויצא ממנו ריח מלמטה, ווארט, יפסיק עד שיכלה הריח, וחוזר לקריאתו.
חיים ודברי תורה איז די זעלבע הלכה. יצא ריח מחבירו, נישט ער אליין האט ארויסגעלאזט א ריח, נאר א חבר, אפילו הכי מפסיק לקריאת שמע. דאס הייסט, פאר קריאת שמע ווארט ער אביסל, ס’גייט אוועק די ריח. אבער איינער וואס איז מפסיק לדברי תורה, איז ער זיך מסתם, און ער פארט ווייטער.
ספק צואה — בבית לעומת באשפה
וואס איז ווען איך האב א ספק? לא יקרא קריאת שמע. פארוואס? אני מסופק, אני לא יודע אם יש צואה בין רגליו או אין שם. ער זאגט, מ’זאל נישט ליינען. ס’איז אינטערעסאנט, מיר האבן געלערנט אז אלע הלכות אין די רייע, ס’איז דאך נישט די רייע. ספק צואה, ספק קריאת שמע, דארף מען ליינען. אבער ספק צואה, דארף מען נישט ליינען קריאת שמע. דאס הייסט, נישט מורא, איך ווייס נישט פארוואס. מיר האבן געלערנט, ספק הזמנה זאל מען מחמיר זיין, אבער דאס איז הייסע כיסוי, דאס איז א ספק מקום. ס’איז א ספק מקום וואס איז שמוציג. וואס איז פשט? אבער יענץ איז א ספק אז די צימער איז א… יא, יא.
ס’שטייט אין די גמרא, ספק בבית, אבער ס’איז מער פון דעם, ווייל בבית איז נישט אמת’דיג א פלאץ וואס ס’באלאנגט צואה, ס’איז נישט מחזיק אז ס’זאל זיין צואה בבית סתם. די גמרא שטייט, ס’שטייט בבית, פארשטייסט? אבער ביי אשפה איז עס אנדערש. הויא קורא באשפה, ואם נסתפק לו אם יש בה צואה אם לאו, לא יקרא עד שיבדוק, שחזקת האשפה שהיא מקום מטונף היא. ס’איז נישט נאר א ספק, ס’איז אויך דא א חזקה קעגן דעם. די חזקה איז אז אין א שטוב איז נישט דא קיין צואה, אדער נישט גענוג צואה צו זיין א פראבלעם. און אן אשפה פארקערט, אן אשפה דארף מען טאקע נישט ביז ס’איז דא א בדיקה, אזויבאלד ס’איז דא א חזקה אז דארט איז דא צואה, דארף מען יא בודק זיין. ס’איז נישט נאר א ספק, ס’איז מער הלכות חזקה. אבער צואה במרגלותיו, אפילו באשפה מותר לקרות, ווייל מרגלותיו איז נישט אזא שרעקליכע זאך, און ממילא ווען ס’איז נאר א ספק מעג מען יא, אפילו באשפה וואו ס’איז א חזקה אז ס’איז יא דא.
מעבר לצואה — הלכות ערוה
גיימיר ווייטער. ביז יעצט האבן מיר געלערנט הלכות… ס’רוקט זיך אביסל יענע וועג אדער די וועג, איך געדענק נישט וועלכע וועג. ביז יעצט האבן מיר געלערנט הלכות מי רגלים, צואה וכדומה. יעצט גייען מיר לערנען א נייע זאך, נישט קיין זאך וואס איז שמוציג. אמת, דא איז א זאך וואס מענטשן האלטן אז ס’איז גאר שיין. אבער מיר גייען לערנען אז ס’איז דא זאכן וואס אפילו מענטשן האלטן אז זיי זענען שיין, איך ווייס נישט ווער ס’האלט אז ס’איז שיין, ס’איז אויך נישט קיין דרך כבוד פאר א קריאת שמע. אמת?
זאגט דער רמב”ם אזוי: כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שירחיק את פניו. זייער וויכטיג. פונקט אזוי ווי קריאת שמע גייט נישט צוזאמען מיט צואה און מי רגלים, גייט עס נישט צוזאמען מיט א זאך וואס הייסט ערוה. ערוה איז אויך דער ענין פון… ווייל ס’איז… ס’איז אן אנדערע זאך, קען זיין אז ס’איז מער אן ענין פון דיסטרעקשאן, ס’נעמט אוועק. קען זיין. ס’איז אויך עקלדיג. אקעי.
ממילא, ס’איז דא צוויי סארטן ערוה. ס’איז דא ערוה במקום מגולה, און ס’איז דא ערוה גוף אשה, עני פארט, מיר וועלן עס שוין זען. קען זיין ביידע זענען צוויי סארטן זאכן. אפשר איז ערוה אויך א מקום מגונה, יא, ס’איז נישט נאר אן ענין פון הרהור אדער אזוי ווי. קען זיין אויך, אבער הרהור איז אויך א דבר מגונה. זיכער פאר קריאת שמע, אפילו ביי אשת איש אין אזא פלאץ וואס איז מותר, אבער די פלאץ באלאנגט נישט דא.
מחיצה של זכוכית העלפט נישט ביי ערוה
אפילו גוי או קטן לקרות כנגד ערוותן. דאס הייסט אפילו א גוי, א גוי גארנישט? ניין, א גוי איז אויך א טפח ערוה. קטן, אה, א קטן האבן מיר געלערנט פריער, זיין מי רגלים זיין צואה איז נישט קיין פראבלעם, אבער זיין ערוה איז יא א פראבלעם. אפילו אית ליה מחיצה של זכוכית מפסקת, א מחיצה העלפט נישט. אויף ערוה העלפט נישט, אויף צואה העלפט א מחיצה. אויף ערוה העלפט אפילו נישט קיין מחיצה, ווייל די עיקר איז די זען. ס’איז נישט קיין זאך וואס ס’איז דא א גראך, ס’איז נישט קיין פראבלעם פון די גראך, ס’איז א פראבלעם פון די זען. ממילא א מחיצה העלפט נישט, ערוה בת שש העלפט נישט די מחיצה. הואיל ורואה את הערוה, אויסער ליקח את עצמו לצד אחר מפניו. וואס דארף ער טון? אה, אנדערע זאך, ער קען נישט מרחיק זיין, ער דארף זיך אויסדרייען די פנים לצד אחר, כדי ער דארף נישט מרחיק זיין בכלל, ער דארף זיך נאר אויסדרייען. די טשייני איז, ס’העלפט נישט קיין מחיצה, ס’איז נישט קיין נושא פון מחיצה. לכאורה די אלע הלכות פון מחיצות וואס מ’האט געלערנט די לעצטע וואכן העלפן נישט פאר ערוה, ווייל דארט איז נאר זען.
כל גופה של אשה ערוה — טפח באשה ערוה
נאך א זאך, און וואס הייסט ערוה? באלד וועלן מיר זען, ערוה פון א מאן מיינט נאר מקום מכוסה, אבער כל גופה של אשה ערוה. לכאורה אפילו מקומות מגולים שבה. סאו לכאורה זעט מען אז ס’איז דא א חלק וואס איז א דבר מגונה, א דבר מאוס, אזויווי צואה, און אבער דעמאלטס וואלט מחיצה של זכוכית געדארפט העלפן. סאו ס’איז אויך דא דער חלק וואס איז איינע פון די דיסטרעקשנס, און אפילו אין די חלק פון מאוס איז אויך, מחיצה… די פראבלעם פון איר איז מער די זען ווי די זיין אין א פלאץ וואס ס’איז דא א גראך. וואס איז די פראבלעם פון זיין אין א פלאץ וואס ס’איז דא א גראך? אפילו ס’איז נישט ממש א גראך, וואלט געקענט זיין אז ס’איז דא אזא בחינה.
אממ, יא. איז אה… זייער גוט. אקעי. יעצט, אממ… כשם שאסור לקרות כנגד ערוות אחרים, כל גופה של אשה מיינט לכאורה אפילו, יא, אפילו מקומות מגולים, אזוי שטייט דא. טפח באשה ערוה, נישט דווקא מקומות מכוסים. עני פלאץ, אה… לא יסתקל. לפיכך, זאגט דער רמב”ם, לפיכך לא יסתקל בגופה של אשה כשהוא קורא. בסדר, מ’ליינט קריאת שמע, זאל מען נישט קוקן אויף א פרוי, מ’זאל זיך אויסדרייען. אפילו אשתו. אם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה. ס’קען זיין דאס איז די ווארט, אז מ’רעדט דא ווען פרויען נארמאלערהייט זענען צוגעדעקט, איז עניטינג וואס איז אפן, אפשר דאס איז די פראבלעם. יא, אבער די ווארט איז אז ערוה, דא רעדט מען יא לכאורה פון די נושא פון הרהור אדער עפעס אזוי. ער זאגט אז ביי אשתו, דאס הייסט אשתו, אפשר מקומות מגולים שטערט נישט, אבער… אויך, און מ’רעדט פון להסתכל. אויב ס’זאגט להסתכל מיינט קוקן. קיינער הייסט דיך נישט קוקן אויף דיין ווייב אינמיטן קריאת שמע. דער רמ”א זאגט נישט אז אויב מ’האט געליינט לעבן אן אשה דארף מען איבערליינען קריאת שמע. לא יסתכל. ס’איז אויך נישט קיין איסור פון זיין דארט, ס’איז אן איסור פון קוקן. קוק נישט, דריי דיך אויס. איך פארשטיי בכלל נישט די גאנצע זאך, ער דארף זיך נאר אויסדרייען. ס’איז נישט אזוי קאמפליקירט.
פארוואס קען אפילו זיין ביי אשתו אפילו? קען זיין ס’איז גערעכט, טפח מגולה. אפשר פניה נישט, אפשר גופה יש מחלוקת פניה וכו’. אפשר איר פנים איז נישט קיין פראבלעם, אבער איר גוף איז מגולה. א פרוי מעג דאך זיין מגולה אינדערהיים, רייט? ס’איז נישט קיין איסור.
ערות עצמו — זיין אייגענע ערוה
דער רמ”א זאגט דאך, שם שאסור לקרות, אה, איז דאס איז קעגן ערוות אחרים. כנגד ערוות עצמו, זיין אייגענע ערוה, קעגן ער זעט זיין אייגענע ערוה אדער ער קען זען, לעיכובא כשיראה ממש את ערוותו כשהוא ערום.
אזוי האבן מיר פריער געלערנט, אז אפילו ער איז אין א מקוה. וואס איז אויב יש חגורה של בגד או עור על חלציו, ער האט זיך אנגעטון עפעס אן אונטערוועש בעסיקלי, מותר לקרות. דאס איז נישט קיין גילוי ערוה. מותר לקרות, די עיקר איז נישט נוגע בבשרו. איך ווייס נישט פונקטליך, דער עיקר איז ס’זאל זיין צוגעדעקט אויך פון אונטן, זיין עקב, זיין קני, נישט זיין קני, זיין… עפעס אזא זאך וואס ער זיצט. דאס איז עפעס א נייע זאך, אז ער זעט עס נישט, אבער ער טאטשט עס, ער פילט עס.
יושב ערום בטליתו — שלאפן נאקעט אונטער א דעקע
וואס איז אויב ער איז יושב ערום בטליתו, אויב א מענטש שלאפט נאקעט אונטער די טלית, אונטער די דאכענע, יחוץ טליתו מתחת לבו, ער מאכט א מחיצה, דאס הייסט ער מאכט אז די טלית זאל טאטשן זיין גוף צווישן די ערוה און לבו, ממילא מאכט ער א מחיצה. אבער אם יושב מצוברא, דאס העלפט נישט. געווענליך אז א מענטש ליגט אין די דאכענע, ליגט ער מצוברא. דעמאלטס העלפט נישט, ס’איז לבו רואה את הערוה, ווייל כולו גוף איז דאך אלץ מגולה אונטער די דאכענע. פון דעם איז געקומען די שיטה כולה בלא חגור, ס’איז בעצם אזוי ווי בלא חגור, ממילא דארף ער מאכן לבו לא יראה את הערוה.
שנים שישנים בטלית אחת — צוויי מענטשן אין איין דעקע
וואס איז אויב צוויי אידן שלאפן צוזאמען אין איין טלית? שנים שישנים בטלית אחת, איז נישט נאר די פראבלעם פון זיין אייגענע, ס’איז אויך די פראבלעם פון די צווייטע. ממילא דארפן זיי לייגן צוויי טליתים אינצווישן. כל אחד ואחד אפילו יש כיסוי מתחת לבו תחילה, אפילו ער גייט שלאפן, לאמיר זאגן, יא מיט אונטערוועש, איינער שטייט עליו מפסיק ביניהם כדי שלא יגע בבשר זה, וואס איז מטמא למטה, אה, ער דארף זיין א טלית צווישן אים און זיין. וואס זיין אייגענע איז נאר ממש מקום ערוה, דא איז עס אין די גאנצע עריע. קען זיין, ניין, זיי קענען זיין אויך ווי זיין כיסוי מתחת לבו? ניין, ס’איז כיסוי מתחת לבו מיינט אז ער מאכט דארט א הפסק, אז ער מאכט א גארטל פון זיין דאכענע, און אונטן איז נאך אפן כאילו צו אונטער די דאכענע. א צווייטער, דאך איז נאך א צווייטער מענטש דארט, און דארף מען מאכן נאך א הפסק צווישן אים און יענעם. דאס איז אבער דווקא אז א חבר איז א צווייטער, א צווייטער מענטש.
ישן עם אשתו או בניו ובנותיו הקטנים
מ’האט גענומען אמאל אז מ’שלאפט מיט אנדערע מענטשן. ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובנותיו הקטנים, מיט זיין ווייב אדער קליינע קינדער, איז נישט קיין פראבלעם, הרי גופו כגופה, ער פילט נישט אז ס’איז אן ערוה. דאס איז די ווארט. איינער מרגיש מיהם, א מענטש וואס שלאפט מיט זיין ווייב אדער מיט זיינע קליינע קינדער, פילט ער נישט אז זיי זענען ערוה, ס’איז א נארמאל אזוי שלאפט ער יעדן טאג. מכל מקום צריך הוא להפוך פניו, ער דארף זיך אויסדרייען ווייל אשתו, ווי מ’האט פריער געלערנט, איז אן ערוה, מ’טאר נישט זען, און זיכער זיך מגלה, וחוצץ מתחת לבו וקורא.
ס’איז זייער אינטערעסאנט, דו זעסט דא אז מ’האט ממש צוזאמגעשטעלט אן ענין וואס האט אן ענין פון הרהור און תאוה, און אן ענין פון פונקט פארקערט, פון מיאוס. ס’איז א מיאוס פאר א מענטש אז ער איז נעבעך אזוי שטארק אז ער האט צואה, ס’איז אויך א מיאוס פאר א מענטש אז ער איז נעבעך אזוי פשוט פאר מענטשליכקייט. און דא רעדט מען בעיקר נישט פון די תאוה, נאר די אנדערע חלקים פון גוף האישה, אבער די הלכה למשל פון א שלאף נאקעט איז נאקעט, נאקעט איז נישט פאסיג נישט, אפילו ס’איז נישט קיין הרהור, אבער ס’איז נישט פאסיג פאר א קדושת המצוה צו זאגן נאקעט. און דא זעסטו פארקערט, אז ער שלאפט מיט אשתו, איז נישט קיין פראבלעם, נישט פשט אז ער האט א הרהור, נאר פארקערט, ס’איז אינו מרגיש, ס’איז נאר ער איז נאך אפן, דארף ער מאכן א הפסק. אגב, האבן מיר געהאט קטנים לענין זה, דאס האבן מיר געלערנט, דאס איז בני בית הקטנים, ער האט א זכר בן שתים עשרה, איין יאר פאר בר מצוה, איין יאר פאר די זאך, פאר גדלות. א זכר ביז ער איז אלט צוועלף שנה ויום אחד, און א נקבה וואס איז אלט עלף שנה ויום אחד.
און דער גיל איז דוקא ווי שוין תובעים את אביהם, ווען זיי זענען שוין mature, זייער בארי, אזוי ווי עס שטייט דער פסוק וואס מען זאגט אין די הגדה, אה, מ’דארף עס זאגן פאר פסח, “הלא שתי עיניך רואות את צרכיך”. דוקא קען ליקרא צו שטארקע לייזונג, ווען זיי זענען שוין גרויסע קינדער, דארף ער יא מאכן א טיילונג, זיי זענען שוין אזוי ווי פרעמדע, זיי זענען שוין נישט די זעלבע גופה כגופה.
אבל אם עדיין לא הגיעו למצב ש”שתי עיניך רואות את צרכיך”, איז יא קודם הוא ובקרוביו, און ער טאר נישט מאכן קיין הפסק. דעמאלט צו דעמאלט, אה, דאס איז אינטערעסאנט, דעמאלט צו דעמאלט.
הגדרה פון “שדים נכונו ושערך צמח”
און די הגדרה איז דוקא “והיא תבניתם כדמות נשים” שהן mature, זייער באדי, אזוי ווי ס’שטייט אין די פסוק וואס מ’זאגט אין די הגדה: “ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי”. “ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים” — ווען ס’איז שוין גרויסע קינדער, דארף מען יא מאכן א טהרה, ווייל ס’איז שוין אזוי ווי פרעמדע, ס’איז שוין נישט די זעלבע גוף על כל גופו.
“אבל אם עדיין לא הגיעו למצב של ‘שדים נכונו ושערך צמח’, אז יא קודם כל מקריבותא, ואם אין צורך הפסק”.
חילוק צווישן בר מצוה עלטער און סימני הגדלות
דעמאלטס, אה, ס’איז זייער אינטערעסאנט, דעמאלטס, ביז אין מאמע’ס געדערים, דעמאלטס איז בר מצוה עידזש, ווען ס’איז שוין י”ג שנה ויום אחד, איז דאס שוין אסור אפילו זייער באדי איז נאכנישט. דארף מען אביסל לערנען צו אין הלכות אישות, און די צווייטע נאכדעם.
דאס הייסט, כדי ס’זאל זיין ביידע, דארף עס זיין צוויי: ס’זאל זיין צוועלף אדער עלף, און סיי ס’זאל זיין די גוף גרויס. אויב איז די גוף נישט גרויס, דעמאלטס, און נעקסט איז אויך דא אביסל אזוי, אז אין א יונגערע עידזש קוקט מען נאכנישט בכלל אויף די סימני הגדלות.
אבער דאס האט נישט צו טון מיט אונז, דאס האט מיר גערעדט אז ער איז לעגאל הייסט ער א גדול. דא רעדט מען מער לגבי גנאי, צו ס’פאסט שוין אדער ס’פאסט נישט. אדער פאסט נישט ווייל ער איז שוין גרויס און ער האט שוין די גוף, אדער פאסט נישט ווייל ער איז שוין א גדול — א גדול איז שוין א גדול.
סיום הלכות טהרת המחנה
עד כאן הלכות “והיה מחניך קדוש”, ווי ס’שטייט אין די פסוק, הלכות טהרת המחנה פאר’ן ליינען קריאת שמע. זייער גוט.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80061#
הלכות קריאת שמע פרק ג – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/lf0qq85ydc0n0z9fzbwhx/DR061.mp4?rlkey=8cx16byvdrb87forbzjsgamj9&dl=0
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80061#
הלכות קריאת שמע פרק ג – וידאו
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80061#
הלכות קריאת שמע פרק ג
פרק ג׳ אין הלכות קריאת שמע באהאנדלט די דינים פון טהרת המחנה — אז קריאת שמע מאכט דעם ארט צו א מקום קדוש, און דארף דערפאר זיין אין א ריינע און כבודיקע פלאץ. די הלכות דעקן פיר קאטעגאריעס: נטילת ידים פאר קריאת שמע, פלעצער וואו מ’טאר נישט ליינען (בית הכסא, בית המרחץ, בית הקברות), דינים פון צואה און מי רגלים (ווי ווייט מ’דארף זיין, וואס מ’טוט ווען ס’איז דא א ריח רע, און ווען מ’קען מכסה זיין), און די דינים פון ערוה — אז מ’טאר נישט ליינען קריאת שמע ווען מ’זעט ערוה, צי פון אנדערע מענטשן צי פון זיך אליינס, מיט אלע פרטים וויאזוי מ’מאכט א הפסק און אין וועלכע סיטואציעס.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80061#