אודות
תרומה / חברות

הלכות ברכות פרק ט׳ (תורגם אוטומטית)

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור – הלכות ברכות פרק ט׳, הלכה א׳ (והלאה)

א. הקדמה כללית: ברכות על ריח טוב — היסוד

דברי הרמב״ם: “כשם שאסור לו לאדם ליהנות במאכל ובמשקה קודם ברכה, כך אסור ליהנות מריח טוב קודם ברכה.”

פשט: כשם שאסור לאכול או לשתות בלא ברכה, כך אסור ליהנות מריח טוב בלא ברכה.

חידושים והסברות:

1. החידוש שריח טעון ברכה — והמקור לכך: זהו חידוש גדול, שכן במאכל ומשקה נוטלים משהו מהדבר — הרמב״ם אמר קודם שהנאה בלא ברכה היא כמעין גזילה. אבל בריח אין “גניבה” — “זה נהנה וזה לא חסר”, אין חסרון כשמריחים. לכן מביאה הגמרא לימוד נוסף: הכסף משנה מביא את הפסוק “כל הנשמה תהלל י-ה”“דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף”. הדרש הוא ש״נשמה” פירושו “נשימה”, ועל כל נשימה של הנאה צריך להודות. זה נחוץ כי הסברא הרגילה של “אסור ליהנות” לבדה לא הייתה מספיקה לריח, שהוא סוג אחר של הנאה.

2. ברכת הריח היא חובה, לא רשות: ברכות הנהנין על ריח הן בוודאי חובה — כמו במאכלים. הספק היחיד שמועלה הוא ספציפית על בשמים בהבדלה — שם יש ספק אם מברכים, כי אף אחד לא באמת “נהנה” ממנו (כלומר, זו לא הנאה טבעית שמחפשים, אלא תקנה).

3. מדוע ברכת הריח כה מוזנחת כיום: בזמנים קדומים עסקו יותר בריחות — אולי כי היה צורך להילחם בריחות רעים (לא הייתה תברואה), או אולי כי אנחנו “בחורים גסים” שאינם מעריכים הנאות עדינות. זה מיוחס גם לשכחת התורה — אין מלמדים ילדים בחדר הלכות ברכת הריח, ולכן אנשים פשוט אינם יודעים שצריך לברך. יהודים מקפידים על ברכת הפירות וכל הברכות, אבל ברכת הריח כמעט נשכחה.

4. בבשמים אין שיעור כזית כמו באכילה — כי “נשמה נהנית” מריח, לא הגוף, ולכן זה מין הנאה אחר.

ב. הברכות השונות לפי מקור הריח

הרמב״ם מחלק: על עץ או מין עץ — “בורא עצי בשמים”; על עשב או מין עשב — “בורא עשבי בשמים”; על דבר שאינו מעץ ולא מאדמה, כגון מור (מושק) שבא מחיה (איל המושק) — “בורא מיני בשמים”; על פרי הראוי לאכילה (כמו אתרוג) — “שנתן ריח טוב בפירות”.

פשט: הברכה נקבעת לפי מקור הריח: עץ, עשב, חי, או פרי.

חידושים והסברות:

1. “בורא מיני בשמים” כברכה כללית: “בורא מיני בשמים” הוא כמו ה״שהכל” של הרחה — הוא מכסה כל מה שאינו נכנס לקטגוריות הספציפיות (עצי, עשבי, פירות). דוגמת הרמב״ם היא מור (מושק) שבא מחיה — לא מעץ ולא מאדמה. בדיעבד, אם אמר “בורא מיני בשמים” במקום הברכה הספציפית — יצא. אבל לכתחילה צריך לומר את הברכה הנכונה.

2. שאלה מעשית: האם מברכים כשנכנסים למכולת שבה פירות טריים מריחים? יש מחלוקת ערה:

צד אחד טוען שצריך לברך, כי המכולת מניחה בכוונה פירות טריים בחזית שיש להם ריח טוב, ויש הנאה מכך. זה לא שונה מאתרוג שמריחים.

הצד האחר טוען שאין צורך, כי האדם אינו “מודע” להנאה — הוא ממוקד בקניות, ורוב האנשים אינם שמים לב לריח. ללא הנאה מודעת אין חיוב ברכה.

הצד הראשון משיב בחריפות: זה בנוי על שכחת התורה — אנשים הפסיקו ליהנות ולשים לב, אבל זה לא אומר שאין חיוב. הוא מביא ראיה מאתרוגים בבית הכנסת בסוכות — אנשים מריחים אותם ואינם מברכים, אבל בשולחן ערוך כתוב בבירור שצריך. זו חובה, לא רשות.

– מובהר שאין מדובר בריחות מלאכותיים שחנויות מכניסות (scent marketing), אלא בריח הטבעי של פירות טריים — למשל במקום שבו חותכים פירות. אם יש הנאה מריח הפירות, מברכים “שנתן ריח טוב בפירות.” תפוזים ופירות הדר יש להם ריח חזק — יש לברך.

3. שאלה על קפה: קפה טרי כשטוחנים אותו יש לו ריח נעים. איזו ברכה מברכים? קפה אינו “פרי” במובן הפשוט — יש שאלה האם קפה הוא עץ או אדמה (יש שאלה ותשובה על כך, כי קפה בא מעץ). למעשה אומרים “בורא מיני בשמים” כי תמיד יש ספק אם זה פירות. אבל מועלה שגם “בורא מיני בשמים” יש בו בעיה — כי הקב״ה לא ברא קפה לבושם, ואולי אין זה מתאים ל״בשמים”. התשובה: אם יש לך הנאה, לא אכפת לנו מה עיקר תכלית הבריאה. מוזכר ששאלה הובאה בפני ר׳ חיים קנייבסקי בעניין זה.

4. אתרוג של מצוה: על אתרוג של מצוה מברכים כן (הנותן ריח טוב בפירות), אבל על הדסים לא (כי הם מוקצים למצוותן). גם מוזכר המנהג ביום כיפור להסתובב עם אתרוג תחוב בו ציפורניים.

5. בושם — האם צריך לברך? על בושם לכאורה היו צריכים לברך “בורא מיני בשמים”, אבל צריך עוד לעיין במוצרים סינתטיים (לא בשמים טבעיים). הרמב״ם יביא בקרוב הלכה על החילוק הזה. (ראה להלן ב״ריח בלא עיקר”.)

6. טבק: לפי החשבון היו גם צריכים לבדוק ממה עשוי טבק, כדי לדעת איזו ברכה לברך. על טבק כבר הפשט שצריך לברך, אבל העולם אינו נוהג כך.

ג. ברכה על ריח של מאכלים — מאכל שיש בו ריח

חידושים והסברות:

1. שאלה חריפה: אותם ציפורניים (cloves) שמריחים בהבדלה, מכניסים למאכלים — דג, בשר, וכו׳. כשמביאים מנת דג עם תבלינים שמריחים טוב, מדוע אין מברכים “בורא מיני בשמים”? מה נפשך — או שאומרים ברכה לבטלה בהבדלה (אם ריח אינו מחייב ברכה), או ששוכחים לברך הרבה פעמים כל השבוע על ריח של מאכלים.

2. שיטת הרמב״ם: במאכל שיש בו ריח (הכניסו תבלינים לשם ריח), האכילה היא העיקר והריח הוא טפל — אין מברכים ברכה נפרדת על הריח. אבל מוסיף שלכאורה צריך עוד לחשוב על עניין זה.

ד. מוגמר (incense) — ברכה וזמן

דברי הרמב״ם: מוגמר — דבר שמדליקים כדי להוציא ריח טוב (כמו “incense sticks” כיום). המנהג היה להביא מוגמר בסוף הסעודה, כהנאה לאורחים.

פשט: מברכים על מוגמר כשמדליקים אותו להריח.

חידושים והסברות:

1. מתי מברכים: מברכים רק “עד שתעלה תמרתו” — כשהעשן מתחיל לעלות. זה אומר: אפילו לפני שמריחים, אבל לאחר שהעשן יוצא. להיפך: אם מריחים כבר אבל העשן עדיין לא נראה, אין מברכים.

2. הלשון “תמרתו” (לא “עשנו”) מעניין — פירושו כמו תמר (דקל), העשן עולה ישר.

3. ברכה על מוגמר — עץ או עשב: אם משתמשים בעץ למוגמר — מברכים “בורא עצי בשמים”. אם זה עשב — מברכים “בורא עשבי בשמים”. (אותם כללים כמו בהרחה עצמה.)

ה. שמן של אפרסמון — בורא שמן ערב

דברי הרמב״ם: “שמן של אפרסמון וכיוצא בו — מברכין עליו בורא שמן ערב.”

פשט: אפרסמון היה פרי/צמח מיוחד שגדל בארץ ישראל (אזור יריחו, עין גדי). לפי מפרשי המשנה תורה הוא אינו מצוי היום. השמן ממנו קיבל ברכה מיוחדת: “בורא שמן ערב”.

חידושים והסברות:

1. “ערב” אינו פירושו “מתוק” כמו סוכר, אלא “בטעם” — נעים, טעים. בריח “ערב” פירושו ריח מתוק/נעים, לא ממש מתוק. החידוש הוא ששמן בדרך כלל הוא רק למריחה, אבל לשמן זה יש גם “ערב” — ריח.

2. Essential oils כיום: נשאלת השאלה האם “essential oils” של היום היו גם מקבלים את הברכה “בורא שמן ערב”. יש חילוק: יש כאשר השמן רק מחזיק את הריח (מבשמים אחרים שהוכנסו), ויש כאשר השמן עצמו יש לו את הריח. רק כאשר השמן עצמו יש לו מצד עצמו ריח מיוחד (כמו אפרסמון) מקבל הוא “בורא שמן ערב”.

ו. שמן זית שכפשו — בורא עצי בשמים

דברי הרמב״ם: “אבל שמן זית שכפשו או טחנו עד שהחזיר ריח נודף — מברך עליו בורא עצי בשמים.”

פשט: שמן זית שעיבדו (כתשו או טחנו) עד שקיבל ריח טוב חזק — מברכים לא “בורא שמן ערב”, אלא “בורא עצי בשמים”, כי הוא בא מעץ/פרי.

חידושים והסברות:

החילוק בין שמן אפרסמון (בורא שמן ערב) ושמן זית (בורא עצי בשמים) הוא: שמן אפרסמון יש לו מצד עצמו ריח מיוחד, אבל ריח שמן זית בא רק דרך עיבוד — לכן אינו מקבל את הברכה המיוחדת.

ז. שמן שבשמו — בורא מיני בשמים

פשט: אם הכניסו בשמים לשמן (כמו שמן המשחה), השמן מריח עכשיו, אבל לא מהשמן עצמו, אלא מהבשמים שהוכנסו — מברך עליו “בורא מיני בשמים”.

חידושים והסברות:

השמן מקבל את הברכה של הבשמים שהוכנסו, לא מהשמן עצמו. זה הרמז: שמן שבשמו — ברכת השמן הולכת אחר “שמו”, כלומר אחר מה שנותן לו את הריח.

ח. הביאו לפניו שמן והדס — מברך על ההדס ופוטר את השמן

דברי הרמב״ם (משנה): “הביאו לפניו שמן והדס — מברך על ההדס ופוטר את השמן.”

פשט: כשמביאים שמן (שמן זית עם ריח טוב) והדסים (עצי בשמים), מברכים תחילה על ההדסים ופוטרים את השמן.

חידושים והסברות:

שניהם — שמן זית והדס — יש להם אותה ברכה “בורא עצי בשמים”, לכן אחת יכולה לפטור את השנייה. זה מאשר ששמן סתם (לא מפורסם) פירושו עצי.

ט. הביאו לפניו בושם שעין ובשם שעץ — שתי ברכות

פשט: כשיש שניהם — עשבי בשמים ועצי בשמים — מברכים שתי ברכות נפרדות, אחת אינה פוטרת את השנייה.

י. הביאו לפניו יין ושמן — סדר הברכות בסעודה

דברי הרמב״ם: “הביאו לפניו יין ושמן — יוצא יין בימינו ושמן בשמאלו, מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך על השמן ומריח בו, ותוחבו בראש השמש.”

פשט: כשמביאים יין ושמן (שמן בעל ריח טוב): יין חשוב יותר, לוקחים אותו ביד ימין. מברכים תחילה על יין, שותים, אחר כך מברכים על השמן ומריחים. אחר כך מורחים אותו בראש השמש (המשרת).

חידושים והסברות:

1. “תוחבו בראש השמש” מתפרש כמנהג טיפ — במקום למרוח את הידיים במפית, נותנים לשמש (משרת) את השמן היקר על הראש, כמתנה/טיפ. זה מתאים למה שלמדנו קודם בסדר הסעודה, שהכניסו פירות לפה של המשרתים.

2. שמן שימש גם לריח (בשמים) וגם לסיכה (כמו שמפו) — היה נעים להחזיק בשיער.

[דיגרסיה: תלמיד חכם ובשמים] — מהלכות דעות: תלמיד חכם אסור לצאת עם בשמים ברחוב, כי בחורים נהגו לעשות זאת כדי שבנות יתפסו אותם. זה רק פרט לתלמידי חכמים — אדם פשוט מותר, חסיד גם מותר. התלמיד חכם, אחרי שהיה עם אשתו, הולך לטבילת עזרא, ואם מריח ממנו, יודעים שהוא התמרח — זו הסיבה שזה גנאי.

יא. בושם שערבו הרוכל — תערובת של בשמים

דברי הרמב״ם: “בושם שערבו הרוכל — כשסוחר ערבב מיני בשמים שונים, מברכים בורא מיני בשמים.”

פשט: כשמינים שונים של בשמים מעורבבים יחד, מברכים את הברכה הכוללת “בורא מיני בשמים”.

חידושים והסברות:

מועלה חילוק בין בשמים ואכילה: באכילה אין הלכה כזו שכאשר מערבבים שני מינים (למשל תפוחי אדמה עם תפוחים) מברכים שהכל. באכילה מחפשים מהו העיקר ומהו הטפל. אבל בבשמים, כשמערבבים יחד מינים שונים, מברכים ברכה אחת “בורא מיני בשמים” — לא כי מחפשים עיקר, אלא כי זה מתאים ממש: “בורא מיני בשמים” פירושו שברא מיני בשמים שונים. זה לא כמו “שהכל” שהיא ברכה כוללת; “מיני בשמים” פירושו ממש כמה מינים, וזה מתאים דווקא כשיש עשרה מינים מעורבבים יחד.

יב. נכנס לחנותו של בושם — כניסה לחנות בשמים

דברי הרמב״ם: “הנכנס לחנותו של בושם שיש בו מינים הרבה — מברך. נכנס ויצא ונכנס ויצא כל היום כולו אינו מברך אלא אחת. נכנס ויצא ונכנס ויצא — מברך על כל פעם ופעם.”

פשט: מי שנכנס לחנות בשמים שבה מריח טוב ממינים שונים, מברך. נשאר בפנים כל היום — רק ברכה אחת. יוצא וחוזר נכנס — ברכה חדשה בכל פעם.

חידושים והסברות:

החילוק מוסבר: כשנשארים בפנים כל היום, זה כמו סעודה ארוכה שבה מברכים ברכה אחת בהתחלה — לא כי מפסיקים ליהנות, אלא כי הברכה מכסה את כל ההמשך. אבל כשיוצאים וחוזרים, כל פעם היא “הנאה טרייה” — מודעות חדשה לריח.

[דיגרסיה: מנהג ספרדי בהבדלה] — אצל יהודים ספרדים מביאים במוצאי שבת בבית הכנסת כמה מיני בשמים — אנשים יודעים מהו עשבי בשמים, מהו עצי בשמים, וזה מריח מאוד נעים בבית המדרש. אבל על “ערק” (משקה בטעם ליקריץ) אין מברכים “בורא מיני בשמים” — כי זה לא ריח, אלא טעם.

יג. בשמים ספציפיים — שושנה, ורד, נרד

דברי הרמב״ם: “על השושנה וחלפי המים מברכין עליהן בורא עצי בשמים. נרד של גינה — עצי בשמים, של שדה — עשבי בשמים. הורד ומי ורד…”

פשט: שושנה, חלפי המים, ורד — הם עצי בשמים. נרד מגינה הוא עצי בשמים, משדה הוא עשבי בשמים. מי ורד (מי ורדים) הוא גם בושם.

חידושים והסברות:

1. חילוק בין שושנה לורד: הזוהר אומר ששושנה היא ורד, אבל רוב הפוסקים ומפרשי תנ״ך סוברים ששושנה היא סוג של שושן (פרח רחב יותר), וורד הוא ורד. זו פשטות המשנה. למעשה אין הבדל, כי שניהם עצי בשמים.

2. חילוק בין נרד של גינה ונרד של שדה: מה שגדל על אילנות/עצים בגינה הוא עצי בשמים, ומה שגדל על האדמה/עשב הוא עשבי בשמים.

3. מי ורד (מי ורדים) הוא בושם מזוקק מוורדים.

4. לבונה: אין מברכים על לבונה, כי לבונה היא דבר שהקטירו לעבודה זרה.

יד. שלושה מיני ריח שאין מברכים עליהם

דברי הרמב״ם: “שלושה מיני ריח טוב אין מברכין עליהם: (1) ריח טוב שאסור להריח בו, (2) ריח טוב שאין עשוי להריח בו [אלא להסיר ריח רע], (3) ריח שאין עשוי להריח בו [לא נעשה להרחה].”

פשט: שלוש קטגוריות של ריחות טובים שבהם אין מברכים: (1) ריחות אסורים (כמו עבודה זרה, ערווה), (2) ריחות שאינם להנאה חיובית אלא להסרת ריח רע, (3) ריחות שלא נעשו להרחה.

חידושים והסברות:

בקטגוריה (2) — זה מושווה ל“שותה מים לצמא” — זו לא הנאה חיובית, אלא הסרת שלילה. כמו מים שבולעים — זה לא דבר של הנאה.

טו. בשמים של עבודה זרה ובשמים של ערווה

דברי הרמב״ם: “בשמים של עבודה זרה או בשמים של עריות אין מברכין עליהם.”

פשט: על בשמים של עבודה זרה או של ערווה אין מברכים.

חידושים והסברות:

1. עבודה זרה: אסור להיכנס לכנסייה ולהריח את הבשמים שם — זה בשמים של עבודה זרה או תקרובת עבודה זרה.

2. מהי “עריות”? הרשב״א תמה על כך ואומר שזה חייב להיות באופן ש״עיניה של יצר הרע” נמצאת — סימן לעבירה. מהמפרשים נראה שהרמב״ם הוסיף את הפרט של “בשמים של עריות” בעצמו — זה לא כתוב בבירור בגמרא.

3. מיהי “ערווה” בהקשר זה? נראה ש״ערווה” פירושה ממש אשה האסורה עליו — אפילו אשתו כשהיא נדה, או אחות (שהיא בוודאי ערווה). שי

טת הרמב״ם היא שבערווה שיש בה הרחקות (כמו אשת איש, נדה), אסור בכלל להריח את הבשמים שעליה — זה לא רק עניין של ברכה, אלא הרחקה ממש. אבל בערווה כמו אחות, שאין בה דיני הרחקות (מותר להיות עמה ביחוד), מותר להריח, אבל ברכה אין מברכים.

4. הרמב״ם אומר שחיבוק ונישוק עם אחות הוא “מגונה מאוד” — אז יכול להיות שהרחת בשמים שעליה היא גם משהו בעייתי.

5. נקודה מעשית: “מעולם לא שמעתי שמישהו יברך על הבושם של אשה אחרת” — זו בכלל עבירה.

6. מועלית שאלה האם דין “עריות” חל גם בזכרים (איסור קירבה לזכרים), אבל הדיון לא מסתיים.

טז. ריח בלא עיקר — בגדים המוגמרים ובושם

הרמב״ם/הלכה: מי שמריח בגדים שיש להם ריח טוב אינו מברך, כי זה ריח בלא עיקר — זה לא עיקר בשמים, אלא ריח שעבר על הבגד.

פשט: כאשר הריח אינו בחפץ הבושם העיקרי עצמו, אלא במשהו שספג את הריח (כמו בגד), אין מברכים.

חידושים והסברות:

1. בושם (perfume): רוב הבשמים הם תערובת מבוססת מים שמרססים על האדם. האם זה גם “ריח בלא עיקר” כמו בגדים המוגמרים? המסקנה היא שבושם אינו כמו בגדים המוגמרים — בושם דומה יותר לבשמים שכתשן (בשמים טחונים), שבהם עיקר הבושם עדיין קיים בתערובת, ולכאורה מברכים כן עליו.

2. חילוק בין עשן (ריח ללא עיקר פיזי) לטיפת בושם: בבגדים המוגמרים הריח הוא כמו “עשן” — אין חפץ בושם פיזי. אבל בבושם יש טיפה פיזית של מים עם מרכיבי בשמים.

3. דאודורנט (deodorant): דאודורנט הוא בוודאי נתלהב ריח (נעשה להסרת ריח רע), לא עיקר בושם. אבל גם נשאלת השאלה: לדאודורנט יש ריח טוב, והאדם מורח אותו כי הוא רוצה ריח טוב — האם זה “קולון/בושם” שלו? המסקנה: יש חילוק בין קולון (cologne) לדאודורנט — קולון הוא לריח, דאודורנט הוא להסרת ריח רע, ו״לכולי עלמא” הם שני דברים נפרדים.

4. [דיגרסיה:] בעבר אנשים/נשים נשאו שרשרת עם ממש חתיכת בשמים — זה היה עיקר הבושם, לא כמו הבשמים של היום.

יז. בשמים של מסיבת גויים — דין רוב

גמרא/הלכה: “בשמים של מסיבה של גוים — אין מברכין עליהם.” סתם מסיבה של גויים, כשהם מביאים בשמים, אין מברכים, כי סתם מסיבת גויים היא לעבודה זרה.

פשט: כשיהודים מתאספים, הם משבחים את ה׳. כשגויים מתאספים, הם משבחים את האלילים שלהם. לכן סתם מסיבת גויים קשורה לעבודה זרה.

חידושים והסברות:

1. דין רוב בספק ריח: הגמרא אומרת: “הוי מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב” — מישהו נכנס לעיר והריח ריח טוב, הוא לא יודע אם זה בא מיהודים או מגויים. אם רוב העיר גויים — אין מברך (הולכים אחר הרוב). אם רוב ישראל — מברך.

2. האם רוב שייך בריחות: יש מחלוקת, אבל רוב הפוסקים אומרים שרוב שייך בריחות.

3. דוגמה מעשית: הוא נוסע למסעדה, מחציתה עובדת עבודה זרה, מחציתה מכוונת לה׳ — הולכים אחר הרוב. או שכל עיר עשתה מדורה עם בשמים, ויש רוב יהודים — מברכים.

יח. שמש בהבדלה — רמ״א

חידוש: הרמ״א אומר שהשמש (משרת) גם יברך על בשמים בהבדלה. כשהשמש עובר אחרי שכולם כבר הריחו את ההדסים — הוא מריח את הריח שעדיין נשאר, וזו שאלה האם זה “ריח בלא עיקר” (כי כולם כבר הריחו/מעכו את ההדסים).

עד כאן פרק ט׳ סימן קט׳.


תמלול מלא 📝

הלכות ברכות פרק ט׳ – ברכות על ריח טוב

הקדמה: מדוע לא לומדים יותר הלכות ברכת הריח

דובר 1:

רבותי, אנחנו הולכים ללמוד הלכות ברכות פרק ט׳. כן?

דובר 2:

כן.

דובר 1:

אז אמור. אז, אנחנו הולכים ללמוד עם הברכה, אנחנו רואים הרי הלכות ברכות, אנחנו הולכים ללמוד את כל הברכות על ריחות טובים.

אז, זה דבר מעניין, בזמנים עברו נראה שאנשים עסקו בזה הרבה יותר. היום זה לא עניין כל כך גדול. אין לנו כל כך… יש דברים כמו בושם, יש דברים כמו דברים שעושים בבית שיריח טוב, אבל אנחנו לא שמים כל כך הרבה תשומת לב לזה.

יכול להיות ש, אני לא יודע, יש מי שאומרים שבזמנים עברו לא היה… היו צריכים הרבה פעמים להילחם בריחות רעים, כי לא היה את התברואה, לא היה את זה, לא היה את זה. ממילא זה נכנס יותר ליום יום לעשות ריח טוב.

יכול להיות גם שאנחנו סתם, אנחנו איך אומרים את זה? אנחנו לא מעריכים הנאות עדינות, עדינות. אנחנו קצת בנים גסים, ואנחנו… כמו שהגמרא אומרת שיש נשמה נהנית מריח.

הודעה על המגבית

טוב, לפני שאנחנו ממשיכים עם השיעור, אני רוצה להזכיר שבימים אלה מתקיים קמפיין גדול, מגבית עבור בית המדרש אהלה למחשבה, בית המדרש שבו אנחנו לומדים את השיעור הזה, בית המדרש של ידידי ושותפי הרב הגאון רבי יצחק, שמלמד עוד הרבה מאוד שיעורים בחלקים שונים של התורה, שיעורים עמוקים בנגלה ובנסתר, טעמו וראו כי טוב, ואשרי חלקו כל אלה שתומכים וממנים את השיעורים וכן הלאה.

ואנחנו מתכוונים, יש לנו הרי גם כאן בחינה של ריח שלא כל אחד נהנה ממנו, וצריך לטעום כדי שידעו. וטועמים את זה על ידי כניסה לחמרא דמשתל בוסיא, כמו שאנחנו לומדים הלאה. רבי יצחק הוא החמרא דמשתל בוסיא על מיני בשמים טובים וריחות טובים. טוב, ויש לנו עוד את רבי יהושע שעוזר גם באותו דבר, לא רק אנחנו.

הלכה א׳: החיוב הכללי של ברכת הריח

דובר 1:

טוב, אז ככה, אומר הרמב״ם: “כשם שאסור לו לאדם ליהנות במאכל ובמשקה קודם ברכה”, כמו שלמדנו קודם שאסור ליהנות מכל דבר בלי ברכה, כמו שהרמב״ם אמר שיש אפילו קצת ענין של הנאה אפילו שעות מקצת גזילה.

“כך אסור ליהנות מריח טוב קודם ברכה.” גם אסור ליהנות מריח טוב לפני ברכה.

החידוש של ברכת הריח

זה חידוש גדול, כי כשאדם לוקח מאכל ומשקה, הוא לוקח אותו מהשני. ריח זה מאוד קשה, כי אין דבר כזה לגנוב ריח. מה שייך “כלו יתמלא” אם גנבת את זה? הרי עני הולך ליד בית של עשיר שבו מריח ריח של אוכל, לא חסר לו כלום. זה זה נהנה וזה לא חסר.

אולי בגלל זה הגמרא מביאה לימודים נוספים. אולי זה הענין, זה לא דווקא… יכול להיות שגם זה ענין, אבל כמו שאתה אומר, “כל הנשמה תהלל י-ה”, למעשה יש לך הנאה. אתה צריך פשוט על כל פנים להודות להקב״ה.

אבל לכאורה בגלל זה דווקא הגמרא מביאה עוד לימוד. הכסף משנה מביא בצד שכתוב בגמרא דווקא הפסוק, “כל הנשמה תהלל י-ה”, דבר שהנשמה נהנית ממנו. לכאורה בגלל זה, כי לא מספיק הדבר הפשוט של “אסור ליהנות”, כי זה דווקא סוג אחר של דבר קצת. אבל הנשמה…

דובר 2:

אתה מתכוון ש“כל הנשמה תהלל י-ה” מתכוון להודות על הנשימה?

דובר 1:

כן, כך אומרת הגמרא. “כל הנשמה תהלל י-ה” מתכוון להודות על הנשימה. דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף. כן. זה מעניין שלומדים מזה, כי פשוט שם מתכוון “כל הנשמה תהלל י-ה” שכל נשימה מחייבת גדולת ה׳, על נשימה. הנשמה עצמה מהללת י-ה. האדם צריך להודות על נשימתו, על ריחו.

הברכות השונות על ריח טוב

דובר 1:

אומר הוא כך, מקצר ברכת הריח טוב. איזו ברכה זו?

אומר הוא כך, אם היה זה שיש לו הריח עץ או מין עץ, אם הריח הטוב הוא עץ או משהו שבא מעץ, עלים מהעץ, הוא מברך “בורא עצי בשמים”, הוא מודה להקב״ה שברא עצי בשמים.

ואם היו עשב, אם זה דבר שגדל כמו עשב, או מין עשב, מברך “בורא עשבי בשמים”, עשבי בשמים.

ואם היו לא מן העץ ולא מן האדמה, אם זה לא מעץ ולא מאדמה, כגון המור, דבר שמריח מאוד טוב שנקרא מור, אומרים שהיום… זה נקרא “מאסק”, אני חושב שגם היום משתמשים בזה, זה יצור מסוים, כגון המור שיוצא מן החיה, מחיה מסוימת, חיה מסוימת שנקראת איל המוסק, שהוא סוג של איל, סוג של… מה זה איל? איל זה ה… כזה צבי. חיה שרצה במדבריות. כן. אה… שזה מין חיה, מברך בורא מיני בשמים.

דובר 2:

מממ.

דובר 1:

זה כמו השהכל של הריחות.

דובר 2:

כן, ראיתי את זה.

דובר 1:

ואם היו פרי הראוי לאכילה, הוא הביא אתרוג עם פיטם, שעכשיו הריחו רק את הריח, יש הנאה מהריח ועושים ברכה על הריח, מברך שנתן ריח טוב בפירות.

דובר 2:

אוקיי, טוב.

דיון: האם עושים ברכה כשנכנסים לסופרמרקט?

דובר 1:

דרך אגב, מה שאתה אומר שהיום לא עושים עניין מזה, זה אבל כן אמת, הרבה מאוד פעמים אנשים פשוט לא יודעים שצריך לעשות ברכה. הרבה פעמים אתרוג למשל, אתרוג של מצוה צריך ללמוד את ההלכה שעל האתרוג עושים כן ברכה דרך אגב, לא על ההדסים. אבל למשל…

דובר 2:

ואפשר לראות, יש ביום כיפור אנשים הולכים עם אתרוג שתקוע בפנים, כי לכאורה אולי צריך לעשות שתי ברכות.

דובר 1:

אמת, אמת. אבל למשל, אותו דבר זה, יש דברים, אני לא זוכר עכשיו ברגע זה, מביאים איזה מאכל שיש לו… או פרי עם פרחים, אנשים מביאים פרחים לשמחה, צריך לעשות ברכה.

דובר 2:

אולי יכול להיות, בטח, אין ספק. או סתם פירות. דרך אגב, עלתה לי שאלה טובה מזה. אתה נכנס לגורמא גלאט, לחנות, הדבר הראשון שמים את הפירות בצד.

דובר 1:

המאפייה מריחה, המאפייה.

דובר 2:

אה, המאפייה, לא, המאפייה זה מאחורה. תמיד בכל חנות, כמעט כל עסק, כל סופרמרקט בעולם, כך יש להם חכמה לעושי הסופרמרקטים שהם צריכים לעשות, שמים בחזית את הירקות והפירות והדברים, והרבה פעמים יש לזה ריח, וצריך על זה לעשות ברכה. זה לא מסובך.

דובר 1:

אני לא הייתי אומר שצריך לעשות על זה ברכה, כי קודם כל אין ברכה כזו על משהו שהוא ברקע, משהו שיש לך הנאה ממנו.

דובר 2:

הרי זה נאמר! האדם הולך עכשיו לקניות.

דובר 1:

לא נכון. הוא לא מודע להנאה שיש לו. זו סוגיה ארוכה, אתה צריך להיות ממוקד בקניות שלך. שאל אדם, יש פה ריח? רוב האנשים לא ישימו לב. רק אם תגיד להם.

דובר 2:

זה אמת, אני מבין מה אתה אומר.

דובר 1:

זה אמת, אני מדבר על עצמי, אני מדבר על עצמי. אני נוגע באתרוג, אני נוגע באתרוג.

דובר 2:

כי שכחת מזה, דווקא כי שכחת מזה. זה צריך להיות רק כש… איך אומרים? כשמתפללים ומודים, אין ברכה על דברים טובים. קודם כל, אולי כן יש, צריך לחשוב. אבל הדברים שיש הנאה צריך לעשות ברכה.

אם מישהו עושה ברכה כשהוא נכנס לגורמא גלאט כי מריח טוב, זו ברכה לבטלה. למה לא לומר “שפוך חמתך” על כל הדברים הטובים? כמו שהרמב״ם מסיים, שאפשר להכניס את הקב״ה.

אני לא מסכים, אני לא מסכים. אני לא מסכים. אני לא מסכים. אתה מדבר על אדם שיש לו הנאה, הוא לוקח את האוכל והוא אומר “ברוך אתה ה׳”. מאיפה היתה לך הנאה? מאיפה היתה לך הנאה?

מה שאתה מבין, מה שאתה אומר, אין ברכה על דברים טובים. מה שאתה מבין, זה השקלא וטריא של מה שאנחנו מדברים. קיבלנו את זה, כשלוקחים משהו קטן, ציפורן תלושה שלוקחים בהבדלה, אז באה “בורא מיני בשמים”.

אבל אתה נכנס לחנות שבה שמו לכתחילה את זה כדי לעשות ריח טעים, וזה אחד מהדברים – או עצים, או עשבים, או מינים, או כולם ביחד עושים מינים – אתה אומר שלא עושים ברכה כי אתה לא רוצה לשים לב לריח.

אתה אומר כך: אם אתה נכנס לבית ויש מפזר, והמפזר הוא לא סתם, יכול להיות מפזר כזה, והמפזר מריח טוב.

דובר 1:

בגורמא גם לא מריח טוב.

דובר 2:

אני מדבר איתך כן על הפירות. שמו שם הרי ערמה שלמה של פירות, פרי טרי שיש לו ריח טעים. על זה מדברים הרי. בשולחן ערוך כתוב על פירות. תפוח, שמים שם תפוח, תפוח, כן? רק אם מודעים ויש הנאה.

אבל עכשיו אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו, כמו שרבי יצחק בר חיים אומר, שיש מודעות, יש אנשים שיש להם מודעות. כי אני, כשאני נכנס לסופרמרקט, מישהו שואל אותי אחר כך, “הרגשת שיש סופרמרקט טוב?” אולי כן. אותו דבר המאפייה. ליד המאפייה יש מינים שונים. מיד נדבר על המאפייה. על מאפייה יש ברכה אחרת. מיד נדבר, הרמב״ם מביא את ההלכה שיש ברכה גם על מאפייה, דרך אגב. ויש חקירה ברמב״ם שצריך לחשוב עליה.

אבל מה שאתה אומר, אתה אומר הרי כך, “הרחב פיך ואמלאהו”. אנשים מנשנשים הרי כל היום, כל אחד לא חושב מה הוא עושה, הוא לא עושה ברכה. כל יהודי יודע, אפילו לא חושבים, עושים ברכה בלי לחשוב. כך הולך יהודי, הוא עושה ברכה, הוא ממלמל ברכה.

צריך להתעמק בהלכות ברכות. אותו דבר, אנשים פשוט שכחו מהדבר הזה שנקרא ברכת הריח. צריך להתעורר, אני מעורר, במקום להצדיק, צריך לומר אמת, צריך לעשות ברכה, וזה דבר טוב, זו הזדמנות, אפשר לעשות ברכה. אם מישהו חסרות לי ברכות, אני לא יודע מה, אפשר לעשות ברכה, אין שום שאלה.

הדבר היחיד שהייתי אולי מסכים הוא, אולי על בושם, או ממש משהו ששמים כדי שיהיה ריח טוב, אולי היו צריכים לחקור לגבי אחד מהם האם הוא עשוי ממשהו שאפשר לעשות עצי או בורא.

דובר 1:

אבל הוא לא עשה… לא כתוב שצריך לשים, לא כתוב כוונה, אני לא יודע איך… אם מישהו שם עולם האדמה זה בורא מיני בשמים. והוא הדין על בושם, לכאורה היו צריכים לעשות בורא מיני בשמים. צריך, נראה מיד עם בשמים ולא מוצרים. כי משהו ששמים שיהיה אווירה טעימה בסופרמרקט…

דובר 2:

זה הרי הריח לשנה טובה! על זה מדברים! זה הרי דבר שיש לו נשמה והנאת הגוף.

לא, לא. אתה מחדש חידושים נפלאים שלא שערום אבותינו שבנוי על שכחת התורה, כי העולם הפסיק ליהנות, והוא אומר לך “אה, זה לא מריח”. אני אומר לך, אני אגיד לך, אנשים ידעו פעם, עשו ברכה, עשו ברכה, עשו ברכה. אין שום ספק שעושים ברכה. אין שום ספק שעושים ברכה.

פשוט שכחו את ההלכה. פשוט שכחו. אני הולך לבית הכנסת כל סוכות, אנשים מריחים את האתרוגים, לא עושים ברכה, כתוב בכלל ישראל שצריך לעשות ברכה. אנשים פשוט, לא מלמדים את הילדים בחדר הלכות ברכת הריח. ממילא יש טענות, למד את ההלכות, הסתכל בשולחן ערוך, אבל אין שום ספק שעושים על זה ברכה.

מתחיים, זה לא איסור, זה לא איסור הנאה בלא ברכה, יש לך הנאה מהריח הטוב, אתה חייב לעשות ברכה. זה לא רק, אתה אומר שברכת הריח חלשה, ברכת הריח לא חלשה. ברכת הריח היא חובה. זו שאלה האם צריך לעשות ברכה. אותו דבר על הבשמים שמריחים בהבדלה, זה ספק האם צריך לעשות ברכה כי אף אחד לא נהנה מזה.

אבל אותו דבר יש ענין לעשות… כן, אבל אם מריח, עושים ברכה. אבל יש לך הנאה מזה?

דובר 1:

אני שואל אותך שאלה. אני שואל אותך שאלה. אותם ציפורניים שאתה מריח בהבדלה, שמים אותם בהרבה מאכלים שמגישים לך לאכול, בדג שאתה מזמין. יש לך מתכון של דג, אתה עושה ברכה כשמביאים לך מנה כזו של דג? “אה, מריח טוב, בורא מיני בשמים”. או מבקר ברכה לבטלה לבטלה, או שוכח לעשות ברכות הרבה פעמים שבוע שלם.

דובר 2:

כשמביאים מאכל, שאלתי, כשמביאים… אני לא יודע מה ההלכה, מביאים מאכל ששמו בו דברים לריח, שאלתי פעם, אמרו כן, עושים זה… כזה מוגמר כזה… כזה…

ברכת הריח היא חובה, לא רשות

דובר 1:

אין דבר כזה, זה לא איסור, “עשר תעשר” זו ברכה. אתה צריך להיות בעל הנאה מהריח הטוב, חייב לעשות, אבל זו לא רשות. אתה צריך לומר כאן שברכת הריח חלשה יותר מברכת הרשות. אוקיי, ברכות הנהנין זו בוודאי ברכת חובה, אין שאלה שצריך לעשות ברכה. החילוק הוא על הבשמים שמריחים בהבדלה, שם אני מסופק האם עושים ברכה, כי אף אחד לא נהנה מזה.

קושיה: מדוע לא עושים ברכה על ריח של מאכלים?

דובר 1:

יפה, אבל אז יש ענין לעשות “בורא מיני בשמים” על משהו שהיה מריח. יש הנאה, אבל הענין הוא, מריחים את זה, אמת, יש לך הנאה מזה. אני שואל אותך שאלה, זה פשוט, אני שואל אותך שאלה. אותם ציפורניים שאתה מריח בהבדלה שמים אותם בהרבה מאכלים שמגישים לך לאכול, ודג, מה המתכון של דג? עושים ברכה כשמביאים לך מנה כזו של דג? אה, מריח טוב, “בורא מיני בשמים”.

אני רוצה לומר לך, מה נפשך, או אתה אומר ברכה לבטלה בהבדלה, או אתה שוכח לעשות ברכות הרבה פעמים שבוע שלם. כשמביאים מאכל, אני לא יודע מה ההלכה, כשמביאים מאכל ששמו בו דברים לריח, הרמב״ם, אמרתי קודם, הרמב״ם אומר שעושים… כמו מוגמר. לא, לא מוגמר, מאכל שיש בו ריח, שמו תבלין לשם ריח. הרמב״ם, אמרתי, לא עושים ברכה, זה נקרא טפל, אבל על הריח צריך בנפרד לעשות ברכה לכאורה. זה לא… אוקיי, אני מודה שצריך לחשוב על זה.

ברכת הריח היא ענין נשכח

דובר 1:

אמת, שצריך הרבה יותר לחשוב על ברכת הריח. ר׳ יצחק הביא קודם הערה טובה מאוד, ברוך ה׳ שיהודים מקפידים על ברכת הפירות ועל כל הדברים, אבל ברכת הריח היא מאוד כמו ענין שנשכח. ולפי החשבון הזה היו צריכים עוד יותר בחדות לבדוק ממה טבק עשוי וממה זה עשוי, וצריך לדעת איזו ברכה לעשות.

טוב מאוד, על טבק יש כבר, אמת, את הפשט שצריך לעשות ברכה על הריח, והעולם לא מתנהג כך. וכשמביאים מאכל שיש לו ריח טוב, צריך גם לכאורה לחשוב מה יהיה ההיתר לא לעשות. כלומר, מרק עוף יש לו ריח מסוים, אבל צריך לדעת מה ההלכה שדבר ששייך לעיקר, ונראה מיד, סתם דברים שהם בכלל כלום יכול להיות שלא עושים ברכה, כי זה סתם אוויר, כמו ה… אוקיי, אמת, זה לא… אני מודה, אבל זה לא דבר שאתה יכול לומר שבשר לא מריח.

“בורא מיני בשמים” — ברכה כללית או ספציפית?

דובר 1:

טוב, בואו נסיים את הפרק. בואו נסיים את הפרק, רואים, כאן יש פרטים שאפשר להתייחס, נראה עוד הרבה פרטים. אבל כלל, על כל המינים מהדברים האמורים שעושים “בורא מיני בשמים”…

דיון: האם “בורא מיני בשמים” הוא כמו “שהכל”?

דובר 2:

בוודאי חשבתי ש״על הכל” מתכוון על כל הדברים שמריחים טוב, אבל לא לאחרונה מה שהוא אומר כאן. סתם, אחד מארבעת הדברים.

דובר 1:

לא, כמו “שהכל”.

דובר 2:

תרגום לעברית

לא, כשהרמב״ם אומר כך כגון המור שמינה חיה מתכוון לכל דבר שמריח טוב, אז… ושני דברים היו…

דובר 1:

לא לא, ההלכה לא אומרת כך. ההלכה אומרת “על הכל”, שבדיעבד אומרים “על הכל” אם כבר אמר “מינא” יצא. אבל יש עוד הלכה על זה.

מנהג ספרדי: כמה מיני בשמים בהבדלה

דובר 1:

דרך אגב, אצלנו האשכנזים… אצל היהודים הספרדים, כמעט בכל בית כנסת ספרדי שנכנסים אליו במוצאי שבת מביאים כמה מיני בשמים ואנשים יודעים זה עשבי בשמים זה עצי בשמים וזה מריח הרבה בבת אחת, זה מאוד טעים. נעשה ריח טעים בבית הכנסת. אבל על זה לא עושים שום “בורא מיני”. זה מריח מליקריץ. זה מריח מליקריץ. אז אין בזה לא טעם ולא ריח.

הלכה ב: מוגמר — מתי מברכים

דובר 1:

אוקיי, עוד מילה על המוגמר, אומר הרמב״ם חסר לך חסידות. אוקיי, עוד מילה על המוגמר. זה מה שלמדנו קודם על דבר שנקרא מוגמר שהיו נוהגים פעם בימים הטובים הישנים דרך אגב, לאו דווקא אצל חכמים, סתם בסעודה מביאים דבר חם מסוים שמביא ריח טוב. לא נרגילה, עושים נרגילה היום. זה סוג של דבר. יש דבר יודע כשעולים על המטוס נותנים מטלית חמה ורטובה שיש לה גם ריח טוב להתרחץ. זה מנהג כזה, אפשר למצוא את המנהג הזה גם במסעדות מסוימות אולי נותנים את זה במטוס.

אבל דרך אגב, יש אנשים שמדליקים כן היום, זה נקרא שעושים מקל כזה, זה מקל קטורת, מדליקים אותו וזה עושה ריח טעים. הסדר היה פעם שעושים את זה בסוף הסעודה, אפשר להשתמש במרווה שזה מרגיע קצת. אוקיי, זה עושה ריח טעים.

אם אדם מדליק אחד מאלה, מברכים, זה נקרא מוגמר. כן, זה מוגמר בעצם. אפשר לקנות, עדיין מוכרים את זה, אנשים עושים את זה, אלה שנמצאים בתרבויות מסוימות נוהגים יותר. אבל זה מעניין, פעם זה היה חלק מהסעודה. זה היה בסעודה הזדמנות כשהעשיר או בעל הבית רצה להנות את האורחים מכל מיני הנאות, אז הוא לא היה קמצן במשקה ובאוכל.

מוגמר הוא social situation

דובר 2:

סעודה היא social situation. לא ידעתי שהיהודי הפשוט היה גישה למוגמר.

דובר 1:

זה לא קשור לסעודה, אבל לאורחים מכובדים היו מביאים מוגמר. יש דבר כזה, זה לא חידוש. היום, אני מכיר אנשים שהם אוהבים להביא את המקלות האלה שמדליקים, ומביאים את זה.

שם בודקים גם איזה דבר הדליקו. יש דברים שמוציאים ריח טוב. יש דברים שמדליקים, וזה נקרא מוגמר.

“עד שתעלה תמרתו” — כשהעשן עולה

דובר 1:

במוגמר, המוגמר שמדליקים כדי שיעשה ריח טוב, מברכים רק עד שתעלה תמרתו, כשמתחיל לצאת עשן. מעניין, הוא קורא לזה תמרתו, לא אשן, אלא תמר, זה עולה. תעלה תמרתו, כן, זה לשון. זה כמו תמר. מעניין, זה אומר אפילו לפני שמריח. הדליקו את זה, ונעשה עשן יפה. להיפך, כמו אפילו אתה מריח את זה כבר, אבל לפני שבא העשן, לא תברך את הברכה.

ברכה על מוגמר — עץ או עשב

דובר 1:

אם משתמשים בעץ לקחת חתיכה ממנו ולשרוף ולעשות מוגמר, מברכים “עצי בשמים”. ואם זה עשב, כמו שלמדנו קודם לגבי הרוטא, מברכים עשבי, או מיני, או כל מיני, מברכים “בורא עשבי בשמים”, אותו דבר כמו קודם.

הלכה ג: שמן של אפרסמון — בורא שמן ערב

דובר 1:

שמן של אפרסמון, היה סוג של פרי. ראיתי ברמב״ם שלו, מפרש המשנה תורה, שזה לא מצוי יותר היום, או שאפרסמון לא גדל נוטע יותר. איזה פרי שהיו נוטעים באזור של יריחו, עין גדי, היה גדל בארץ ישראל, אבל הוא אומר שזה לא מצוי.

האם אפרסמון הוא פרסימון?

דובר 2:

אפרסמון הוא לא פרסימון? כך קוראים לזה היום.

דובר 1:

אני לא יודע אם זה עושה שמן. איזה פרי מסוים שהוציא ריח טוב מאוד. רואים הרבה בחז״ל שזה, לצדיקים מוכן נהרות שיש להם ריח טוב, אפרסמון. אוצר, שמן אפרסמון קיבל ברכה מיוחדת. ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם בורא שמן ערב.

“ערב” לא אומר “מתוק”, אלא “בטעם”

דובר 1:

תודה לך ה׳, שברא שמן ערב. מעניין, ערב אומר מתוק. יש לו ריח מתוק, נראה. מעניין שהריח שייך למתוק.

אבל לכאורה זה לא דווקא שמן אפרסמון, בכל מקרה היום יש essential oils, כל סוג של שמן שהוא מיוחד לא סתם שמן. שמן מיוחד…

דובר 2:

זה, כשכבר רואים. יש כאשר שמן מחזיק רק את הריח, ויש כאשר שמן מחזיק את הריח. כי זה ריח.

דובר 1:

שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברכין עליו בורא שמן ערב. זה לשון מעניין, ערב. כי ערב אומר מתוק. ערב, נראה, לא אומר דווקא מה שרגילים מתוק, כמו שסוכר הוא ערב. זה אומר שיש ריח מתוק. המילה היא, שזה לא שמן רגיל. אין לו…

דובר 2:

אני יודע כבר ר׳ ערב, אני אומר ערב לא אומר כמו מתוק. ערב אומר בטעם.

דובר 1:

אני לא רואה מעבר לא רואה את הטירות. יש דבר כזה כמו ריח מתוק גם. כתוב איפשהו שאדם אוכל סוכר… הוא שם יותר סוכר בקפה שלו, יגיד אני שותה ערב.

דובר 2:

לא, אני שותה מתוק. ערב אומר בטעם.

דובר 1:

בורא שמן ערב, אצלנו צריך כבר ערב אומר מתוק, מתוק אומר באופן או כמו ילד הוא מתוק, בטעם.

דובר 2:

יכול להיות, יכול להיות.

דובר 1:

אני מתכוון החידוש הוא ששמן, בדרך כלל, שמן עשוי למה שמורחים, וזה שמן שיש לו גם לזה ערב שהוא ריח.

שמן זית שכפשו — בורא עצי בשמים

דובר 1:

אבל שמן זית שכפשו או טחנו עד שהחזיר ריח נודף, יש גם דרך לעשות ששמן זית יהיה לו ריח טוב מאוד. כבשו אותו, או טחנו, שהוא עושה ריח טוב מאוד, לא מברכים בורא שמן ערב, כי במקור זה… אלא אומרים, בורא עצי בשמים, כי זה משהו שבא מה… מהעץ. מהפרי.

דובר 2:

כן. ה… כן, כן. וכן. 1995 מביא ריח מכזה, טוב, מה כי זה איזה ריח, וזה מביא ריח מכזה. כן.org. , פרסמה. זה השמה-קודקרן. כל הדבר ממנו הוא השמה-נדר שקיין.

שמן שבישמו — בורא מיני בשמים

דובר 1:

יש עוד דרך של בטאקיטשמעירט שקיין בעיין. במקום לומר או זה אולי יכול להיזרק סאוואס ושמים את זה בשמן. כך עשו את שמן המשחה. שמן המשחה גם השתמשו בשמן עם מיני בשמים שונים. פשוט שהשמן מריח עכשיו, אבל זה לא מריח מהשמן שלו עצמו, זה מריח מהשמן של שמן המשחה, מהבשמים ששמו. מברך עליו בורא מיני בשמים.

עכשיו, יש פעם שעושים שני… מבין הרמז כאן של שמן שבשמו, מקבל את הברכה של הבשמים.

הביאו לפניו שמן והדס — מברך על ההדס ופוטר את השמן

דובר 1:

“הביאו לפניו שמן והדס” — זה רק לא אמרתי, כי זה ממש למדנות חדשה על תלמיד חכם, הוא בורא מיני בשמים. “הביאו לפניו שמן והדס, מברך על ההדס ופוטר את השמן”. מישהו ש… מביאים, המשנה אומרת לנו, מביאים שמן מריח טוב והדסים, שהדסים הם עצי בשמים. ומביאים… מברכים קודם על ההדסים, ופוטרים את השמן. למה לשניהם ברכות? בורא עצי בשמים, ומדברים כאן על שמן זית, זה… לכאורה, כמו שאנחנו מבררים, זה פאני. היינו צריכים לומר עצי. זה מעניין. שמן, רואים ששמן פשוט בלי המילים “מפושם” או זה, מתכוונים עצי.

הביאו לפניו בושם שעין ובשם שעץ — שתי ברכות

דובר 1:

כבר, אומר הרמב״ם, “הביאו לפניו בושם שעין ובשם שעץ”, יש שניהם, כמו “הביאו לפניו מיני מרקחת”, זה גם שברכה אחת פוטרת את חברו, עושים לא ברכה אחת לא פוטרת את השנייה. צריך לעשות שתיהם, צריך לעשות עצי בשמים ועשבי בשמים.

הלכה ד: הביאו לפניו יין ושמן — סדר הברכות בסעודה

דובר 1:

כבר, אומר לנו הרמב״ם, מה עושים עם הברכות על הריח בסדר הסעודה. “הביאו לפניו יין ושמן”, מביאים יין ושמן. כך היה הסדר. מה יותר חשוב? יין יותר חשוב. “יוצא יין בימינו ושמן בשמאלו”, כי היין יותר חשוב. “מברך על היין ושותהו”, הוא מברך קודם על היין והוא שותה, “ואחר כך מברך על השמן ומריח בו”, והוא מריח אותו.

“ותוחבו בראש השמש” — מנהג טיפ

דובר 1:

ואחר כך אומר הרמב״ם דבר מעניין, “ותוחבו”, כבר למדנו את זה גם קודם, והוא מוחה את זה בראש של השמש. אני מתכוון שזה טיפ קטן שהיו נותנים לשמש. יש לך שמן יקר, והשמש יכול להשתמש, שמישהו ייתן לו קצת בשמים טובים. אז במקום למחות את הידיים במפית, מוחה את זה על הראש של השמש כטיפ. אפשר לומר שזה מנהג טיפ.

שמן על הראש של שמשים

אני מתכוון שזה טיפ קטן שהיו נותנים לשמשים. יש כאן שמן יקר, והשמשים יכולים להשתמש שמישהו ייתן להם קצת בשמים טובים, אז במקום למחות את הידיים במפית שלך, מחה את זה על הראש של השמשים כטיפ.

אפשר לפעמים, מנהג טיפ, שהשמשים תובעים, כבר למדנו את ההלכה קודם בסדר הסעודה, איך כבר עמדו שם הפירות שצריך לתת לשמשים, צריך לתת, לשים בפה של השמשים, גם סוג של טיפ, כן.

לכאורה, השמן היו משתמשים גם להריח וגם לסיכה, כמו השמפו שלנו, אבסס זה טעים להיות בשיער. או שזה מריח טוב בשיער, כי מי אומר שתלמיד חכם לא צריך להריח? זה גנאי לתלמיד חכם שהוא מריח.

למה? כי למדנו בהלכות דעות שבחורים מסתובבים ברחוב עם בשמים שהבנות יתפסו אותם, לתלמיד חכם זה בטח לא. כך מתיזים את הבשמים לפני השטריימל, כך כתוב בגמרא, לפני הבנות. אבל בחור, תלמיד חכם, לא מסתובב כך. אדם פשוט מותר.

תופס מה אני אומר לך? זה בכלל לא רונג. זה לא דבר רע, השמן הזה לא דבר גויאי, זה יהודי חסידי. ולא רק לא תלמידי חכמים, חסיד מותר, הוא גם אדם. לתלמיד חכם יש את הפרט של הלכות דעות שהוא רק לתלמידי חכמים.

איי, אני אגיד לך פשט, כי תלמיד חכם, אחרי שהיה עם אשתו, הוא הולך לטבילת עזרא. אז אם זה מריח, הפשט כי הוא מרח על עצמו. אבל הרי, השמשים יכולים כל אחד להיות תלמיד חכם.

דבר שסופו לבוא אינו אדם – בושם שערבו הרוכל

דבר שסופו לבוא אינו אדם. דבר שהוא ספק, לא יודעים מה הדבר. כמו בשהכל נהיה בדברו, כמו שיש מעשר לכל המחנות בפירות, יש את בורא מיני בשמים על טבעות שאין להם ברכה ספציפית.

אומר הרמב״ם, בושם שריחו וטעמו שוה, אותו דבר, כשהרוכל, הסוחר, ערבב מיני בשמים שונים, “בושם שערבו הרוכל”, שהרוכל ערבב ממינים שונים, גם “בורא מיני בשמים”, כמו כשאוכלים מינים שונים.

דיון: ההבדל בין בשמים ואכילה

אומר הוא, אבל נכנס… אין הלכה כזו שכשאוכלים מינים שונים, דרך אגב.

מה? אין הלכה כזו שכשאוכלים מינים שונים אוכל עושים שהכל נהיה בדברו.

לא, אבל שהכל׳ס שונים. אין הלכה כזו. אבל כאן זה שונה מאכילה. אין הלכה כזו באכילה שמערבבים תפוחי אדמה עם תפוחים ועושים שהכל בבת אחת. כאן יש דבר אחר, שעושים רק ברכה אחת שערבבו את זה לאחד, לא שבודקים מה העיקר. אין דבר כזה.

באכילה גם חשוב מה אוכלים, מה מעורבב, כשאוכלים הרבה דברים. אין פעם שזה נעשה תחת שהכל. כשאומרים שאחד הוא העיקר ואחד הוא הטפל, אין הלכה כזו באכילה. אלא כאן יש פסוק.

השאלה היא כי רוב דברים הם בורא מיני בשמים, זה כן סוג של עיקר וטפל. כי רוב מיני בשמים של סוחר, של בושם…

לא, אני מתכוון שזה שונה. אני מתכוון שזה שונה, כי בורא מיני בשמים זה לא אותו סוג שאתה קורא שעושים שהכל. שהכל זה ברכה כוללת, הכל הקב״ה עשה. מיני בשמים יכול להיות ליטרלי תרגום, הוא עשה מיני בשמים שונים. אתה מבין? אז, שני מינים, זה בדיוק הברכה הנכונה. אין משהו בורא בושם לבד, אלא שמן ערב או…

נכון, אבל זה לא בורא כל מיני, זה בורא מיני. אז מיני זה כמה מינים, שהוא עושה עשרה. כי אתה לא יכול עכשיו לבדוק מה הוא עץ ומה הוא עשב…

לא, אני רק אומר שזה שונה, זה לא בדיוק אותו דבר כמו שהכל. אין בשהכל דבר כזה שעושים לכתחילה על שני מינים לערבב לשהכל.

הלכה ה: נכנס לחנותו של בושם

אומר הוא, אבל “הנכנס לחנותו של בושם”, מישהו נכנס לחנות של מי שמוכר בשמים, לא מי שיש לו חנות פירות, ר׳ זארי, “שיש בו מינים הרבה”, ושם יש מיני בשמים שונים וזה מריח טוב, “מברך”.

אבל עיקר ההלכה כאן היא שכשנכנסים לחנות של מי שמוכר בשמים, יש הנאה, עושים מיד בורא מיני בשמים.

“נכנס לחנותו של בושם ויצא ונכנס ויצא כל היום כולו אינו מברך אלא אחת”, הוא מברך רק ברכה אחת. הוא לא מברך כל פעם שהוא נזכר שזה מריח טוב. אבל “נכנס ויצא ונכנס ויצא”, כל פעם שהוא נכנס יש לו הנאה חדשה, “מברך על כל פעם ופעם”.

דיון: הנאה חדשה ומודעות

אז… אני מתכוון שיש ריח להדסים, כמו שאמרתי קודם, אבל לא מודעים לריח הטוב. אז זה מה שעושים כל הזמן. לא על שזה לא מודעות, על שכאן באים הביתה עם הנאה חדשה, מודעות חדשה להנאה. אין לי עם המודעות.

כמו שאוכלים סעודה גדולה, לא עושים על כל חתיכה עוד ברכה. מה אעשה? זה פשוט הלכה של כל ברכה בעולם הולכת כך. אוכלים סעודה שעתיים, עושים ברכה בהתחלה. זה לא כי זה עם המוטר ל… זה לא כי התחילה של כל… אוקיי, עוד דבר. אבל אי אפשר להיכנס באמצע ולומר, אני כבר יושב, אני הולך עכשיו לאכול חלה.

גם לא נאמר שצריך להיות כזית ממה שמריח. זה סוג אחר של דבר, כי זה נשמה נהנית מזה.

הלכה ו: שושנה, ורד, נרד

אומר הרמב״ם אחר כך, “על השושנה וחלפי המים”. השושנה הוא הוורד הקדוש שיהודים קונים בשבת, סוג של ורד, או סוגי פרחים. וחלפי המים, סוגי פרחים אחרים שלא יודעים בדיוק מה זה. מברכין עליהן בורא עצי בשמים.

נרד של גינה גם עצי בשמים. זה עצי בשמים, אבל של שדה זה עשבי בשמים. זה כבר הגינה, איפה זה גדל. זה משהו שגדל או גדל על האדמה, או על עשב, או שזה גדל על עצים. אז מה שגדל על אילנות בגינה זה עצי בשמים, ומה שגדל על האדמה זה עשבי בשמים.

הולך הוא הלאה, “הורד”. ורד הוא סוג של פרח. ורד חשבתי גם שורד הוא ורד. זה ורד, חשבתי. אז צריך לומר ששושנה בפשטות לא ורד. שושנה, זכרתי, אה, למדת על הברכות. החכמים אומרים, הזוהר אמר ששושנה הוא ורד. אבל רוב הפוסקים סוברים, רוב מפרשי תנ״ך סוברים ששושנה הוא סוג של שושן, זה פרח רחב יותר, וורד הוא ורד, כך הפשטות של המשנה. אז ורד הוא ורד, ושושנה היא משהו כמו שושן. אין הבדל, שניהם עצי בשמים כאן.

“ומי ורד”, או מי הורד. יש ריח כזה, זה נקרא מי ורד. יש בושם כזה, מזקקים את הורד, עושים מזה. הזוהר שהוא אומר ששושנה יש אדום ולבן, במקום אחד הוא אומר שהוא מתכוון לומר ששושנה אדומה, וזו הסיבה שלא מברכים על לבונה, כי לבונה היא דבר שהיו מקטירים לעבודה זרה.

בקיצור, יוצא חי, עוד משהו כזה?

הלכה ז: שלושה מיני ריח טוב שאין מברכין עליהם

תרגום לעברית

נו טוב, מה אומרת הגמרא במסכת ברכות? זה סתם פרטים של אילו דברים הם. אוקיי. שלושה מיני ריח טוב אין מברכין עליהם. מעניין, הלשון משמיעה, עד כאן נראה היה שעל הכל צריך כן. על כל דבר שיש לו ריח טוב צריך לברך ברכה. זה סתם בושם או סתם דאודורנט, על כל דבר שיש לו ריח צריך לברך ברכה.

נו טוב, עכשיו תראה, עכשיו תראה את הדברים שיש להם שלושת התירוצים. שלושה מיני ריח טוב אין מברכין עליהם, ואלו הן: ריח טוב שאסור להריח בו, משהו שאסור להריח, וריח טוב שאסור להריח בו, הסיבה שמניחים אותו היא לא בשביל הפוזיטיב אלא בשביל ריח רע, וריח זה, זה לא נעשה כדי להריח בו, זה נעשה כדי להריח משהו בחלק אחר.

הלכה ח: בשמים של עבודה זרה ובשמים של עריות

עכשיו תראה, הרמב״ם עובר לדוגמאות. כיצד? כיצד? זו הראשונה, הדוגמאות של דברים שאסורים. בשמים של עבודה זרה או בשמים של עריות אין מברכין עליהם.

דיון: מה המשמעות של “עריות”?

נו טוב, ערווה פירושה מה? אישה שאסורה לו, אשת איש. אפילו פנויה מתכוונים. היא שמה על עצמה בשמים. האם מדברים על פנויה, נדה, אשת איש? ערווה פירושה אישה או פירושה אישה אסורה? זה משהו שאני רוצה לדעת, אני לא יודע מה הפירוש.

אצל נדה יש סיבה אחרת של הרחקה. אצל נדה יש כלל אצל האדם עצמו, שאפילו קול של נדה אינו אסור, מותר להיות עמה ביחוד, נכון? יש דברים שלא אומרים שהם אסורים. יש מי שאומרים שאפילו עמה יש באמת, נכון? זה לא כל דבר. יש יותר הרחקות מנדה מאשר אצל נשים אחרות, ויש גם פחות, נכון? נכון, נכון. יש ליבוד אשתו, יש… אבל…

לא, אני שואל סתם, האם “ערווה” פירושה לומר, אולי פירושה פשוט לומר שאר נשים, או שפירושה ערווה דווקא אשת איש? שהאיסור הפשוט הוא שלא יבוא לידי קירבה, אולי אשתו שלו, או אפילו זו פנויה שאני יודע איזו, נניח שזה רק איסור דרבנן, או שהרמב״ם אומר שזה דאורייתא, איני יודע, אולי זה איסור.

אבל הרשב״א תמה על כך, הוא אומר, זה סימן לעבירה להטיל עיניה של יצר הרע. אז לכאורה צריך להיות באיזה אופן שיש בו עיניה של יצר הרע.

אז יפה מאוד. נראה כאן מהמפרשים שאני רואה בצד כאן, הם אומרים שהרמב״ם הוסיף זאת מעצמו, זה לא כתוב ברור בגמרא. אבל נראה לי ממה שמובא כאן מלמטה, נראה לי ברור שהוא מדבר דווקא על אשת איש האסורה עליו, אפילו אשתו שלו, או אפילו איני יודע, אחותו, הרי יש ייחוד עם אחות, הרי יש כאן ערווה, זה בוודאי ערווה.

יש כאן ערווה שאסור לו להריח ריח בשמים שעליה. זה לא רק שאינו צריך לברך ברכה, אלא שאסור לו להתקרב, כי כך אומר הרמב״ם, כי זו הרחקה. אבל ערווה כמו אחות שאין בה דין הרחקות, מותר להריח, אבל ברכה אין צריך לברך.

אני רק אומר שנראה מדברי הרמב״ם שבשמים של ריח הוא כן מותר. “ערווה” פירושה אחותו היא מותרת, כי אני חושב שכתוב איפשהו שאסור, הרמב״ם אומר שזה מגונה מאוד לעשות חיבוק ונישוק. אז יכול להיות שזה גם משהו, איני יודע, צריך לדעת את ההלכה.

אבל בשמים של ריח, לא מצאתי מעולם, מעולם לא שמעתי שמישהו יברך על הבושם של אישה אחרת. זו עבירה, זו עבירה מן התורה. זה דבר שיש לו לצערנו קולות טובים, אולי אין צורך לעשות מראית עין. יש עוד סיבה, זה גם עריות, כן?

כן, כל זכר הוא גם עריות. הלא, זה אני שואל, האם יש לנו איסור קירבה לזכרים? מה שאני מתכוון הוא, אתה אומר שיש איסור ייחוד. אני יכול להגיד לך שזכר הוא כנראה לא כל כך… לא, אבל

ריח בלא עיקר — בגדים המוגמרים ובושם

דובר 1: אוקיי, מיד יש עוד ענק. אם זה גם עריות, כן? כן כל זכר זכר על. הלא, זה אני שואל, האם יש כאן איסור קירבה לזכרים, לא בגלל שזה, אני מתכוון יש כאן ייחוד ייחוד שאומרים זה איסור ייחוד. לא, יכול להיות שיש כאן דבר שבשמים לא היו עריות בכלל, זה היה כתוב על אנשים בכלל. עריות. עריות זה דווקא, עריות פשוטו. בואו נגיד זאת כבר, פשוטו פשט פשט ערווה, עריות פירושו ערווה, ודיינו, אישה אסורה עליו. ורוב הפעמים, זה אישה, או אנו ערווה.

אוקיי, דבר נוסף. או עבודה זרה, עבודה זרה אם מישהו נכנס לכנסייה ושם יש מעשנים עם זה הלכה מעניינת, כי הגרא״ך לא טעה, יש לך זאת בתימנים. הבנת אולי שזה היה קודם בכנסייה למה.

דובר 2: לא, אתה מתכוון מתי זה שם?

דובר 1: או שזה נעשה אסור האם תמשיך באותו אופן? ואסור להיכנס לכנסייה! אסור להריח את… איזה איסור זה להריח את הדברים, פירושו לכאורה? זה היה בעבודה זרה, או היה תקרובת עבודה זרה.

דובר 2: לא, למה? זה עכשיו! אסור להתקרב, סתם, זה הולך עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם עם נעשה לעבירות כזה דבר שהזכירו קודם שאנשים מסוימים שוטפים עצמם מניחים לפני ברכת המזון להעביר ריח רע נעשה להעביר אחריהם הם לא כאן כי זה פוזיטיבי הם כאן להסיר ועל ריח רע אין אנו מברכים ברכה זה כמו שוטף מים ליד זה אוקיי והמים הוא רק ליד מאוד לעתים קרובות בקיצור זה לא שום הנאה זה כמו שום ניקוי הסדר כמו מים רוצה לנקות באנגליה הסדר זה לא שום דבר מגלה מירושלים אחד מברך.

מי שמריח בגדים שיש להם ריח טוב אינו מברך, כי אין זה עיקר בשמים, אלא ריח בלא עיקר.

אז צריך גם לדעת לגבי שאלתך. במכולת, אם אתה מריח ריח בלא עיקר…

דיון: ריח בלא עיקר במכולת

דובר 2: לא, לא, זה לא סתירה. זה בדרך כלל הפרי. השאלה היא, ריח בלא עיקר, בינתיים הוא מדבר… אני מתכוון אנחנו מתווכחים סתם כאן. אני צריך לדעת יותר בדיוק על מה אתה מדבר.

דובר 1: בושם, מכולות וכל החנויות היום שמים דגש ויש להם דברים שעושים ריחות טובים, הם שולטים בריח.

דובר 2: אני לא מדבר על זה. אני מדבר כשמסתובבים במקום שחותכים את הפירות.

אם אתה מסתובב במקום שחותכים את הפירות, ואתה מריח ריח מהפירות, לא מרכיב שהם הניחו שם, אלא מהפרי, אם אתה נכנס למכולת וקונה אשכול תפוחים טריים, או טריים… לתפוחים אין ריח חזק היום, אני יודע. אבל תפוזים ורוב הדרים שיש להם ריח חזק, אתה בא הביתה ואתה מריח אותם, זה נעים, תברך “ברוך שנתן ריח טוב בפירות”. מה השאלה למה לא? אני לא מבין את השאלה. יש לך הנאה, אתה נהנה מזה.

דובר 1: זה ריח חלש שאני לא יודע אם יש לי הנאה ממנו.

דיון: ברכה על קפה

דובר 2: כשאתה שותה… אתה אותו אדם שקם בבוקר ואתה שותה קפה ואתה נהנה מזה. למה אתה לא מברך? זה לא פירות. מה זה? זה בא מהאדמה.

דובר 1: זכור דברי אביך שורי וגבראי, הוא חי בתשומת לב, כל רגע הוא מריח ריח אחר, כל דקה…

דובר 2: קפה, אני יודע שעל קפה יש דוגמה טובה. אני אוהב לקנות את הקפה הטרי משם, מהפרנץ׳ פרס, ולוקחים נשימה.

דובר 1: אתה מברך?

דובר 2: זה לא פירות. מה זה? זה בא מהאדמה, זה אדמה.

דובר 1: על קפה עושים שאלה ותשובה, כי זה עץ.

דובר 2: ובורא מיני בשמים, יש דברים מוזרים שהקב״ה לא ברא בשביל בושם.

אז יש לך הנאה ריח טוב בפירות, יש לך הנאה ריח טוב בפירות. קפה טרי, כשטוחנים אותו יש ריח נעים. מברכים ברכה, ברוך שנתן ריח טוב בפירות, או… למעשה, אני אומר הרבה פעמים בורא מיני בשמים, כי יש לי תמיד ספק אם זה פירות.

דובר 1: אוקיי, אולי מברכים בורא מיני בשמים בוודאי. צריך בוודאי לברך בורא מיני בשמים. הביאו לרבי חיים קנייבסקי, אתה זוכר? הביאו לרבי חיים קנייבסקי…

דובר 2: בורא מיני בשמים יש גם שתי דעות בזה, כי הקב״ה לא ברא קפה בשביל בושם.

דובר 1: אם יש לך הנאה זה לא נוגע לנו.

דובר 2: ועל פירות יש ריח טוב. קפה טרי, כשטוחנים אותו יש ריח נעים. מברכים ברכה, ברוך שנתן ריח טוב בפירות, או… למעשה, אני אומר הרבה פעמים בורא מיני בשמים, כי יש לי תמיד ספק אם זה פירות. אוקיי, מעורב ונמס. מה השאלה? אפשר להביא זאת במוצאי שבת על הדסים, לכל הדעות. מה השאלה בכלל?

בושם ודאודורנט — עיקר בשמים

זה אני אומר, אני רוצה לדעת האם זה הרמ״א אומר ריח שאין לו עיקר. למשל היום, בשמים, רוב הבשמים הם מים כאלה, מזים ריסוס על האדם. אבל המים, דבר טהור, אבל לכאורה המים הם משהו מעורב של מי ורד, מכל מיני דברים.

לא, המים הם בשמים שכתשן, כמו שלמדנו קודם. משהו כזה, לכאורה מברכים כן ברכה. כן עיקר, זה נשאר על האדם, אדם שיש לו כמו בושם נשאר עליו משהו טיפה, זה לא כמו בשמים בגדים המוגמרים. איפשהו צריך להיות משהו… פעם, נראה כך, לכאורה רואים זאת ברמ״א, שהשמש צריך גם לברך. כשהשמש עובר, כבר כולם הריחו את ההדסים, אני מריח את הדברים, כולם כבר הריחו את ההדסים.

כבר הריחו, אבל אני אומר, אבל יש דברים כאלה, אבל בגדים המוגמרים יש גם ריח נעים, אבל אין שם את העיקר. לא, זה רק כמו העשן, אין שם מים. מה ההבדל בין עשן או הטיפות עליהם?

לא, זה אני אומר, אני חושב שבדרך כלל, פעם, כך נראה ממקומות מסוימים שלמדתי, שהנשים או אנשים שהלכו עם בשמים היו הולכים עם משהו, היה להם משהו כמו שרשרת או משהו, זה היה ממש חתיכת בשמים בתוכו.

אבל צריך אפילו לחשוב על דאודורנט, כי דאודורנט הוא גם להעביר ריח. זה בוודאי להעביר ריח רע, הוא מדבר על זה בלי ספק. אבל לדאודורנט יש ריח טוב, שהאדם עושה זאת כי יש לזה ריח טוב. הוא שם מזה, זה הקולון שלו, זה הבושם שלו.

לא, לא, לא, אף אחד לא שם, החכמים יודעים. יש קולון, יש דאודורנט, זה לכולי עלמא זה וזה.

אה, אני אומר לך כפטריארך. כן, החזקים. גם אני לא עושה זאת, אני רק אומר לך, אני מציג זאת.

בשמים של מסיבה של גוים — דין רוב

הגמרא, בשמים של מסיבה של גוים. אה, נכון. סתם מסיבה, גוי עושה מסיבה והוא מביא בשמים, אין מברך עליהם. אבל מה עם סתם מסיבת גוים לעבודה זרה? דיברתי קודם על בשמים של עבודה זרה, אין מברכים על בשמים בכלל.

כן, סתם כשיהודים מתאספים הם משבחים את ה׳, סתם כשגוים מתאספים הם משבחים איזה אליל שלהם. כן, נכון.

“הוי מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב”, הוא נכנס לעיר, הוא מריח, הוא לא יודע מאיפה בא ריח טוב, ממוגמר, מיהודים או מגוים. אומרים, אם רוב עיר גוים, אין מברך, כי הולכים אחר הרוב. ואם רוב ישראל, מברך. וכן אם הוא ערב, ריח שאין מברכין עליו, ריח שאינו בא בחשבון או לאו? אחד משלושת הסוגים. סתם עבודה זרה או ריחות מעורבים אחרים, יש גם מחלוקת, אבל רוב הפוסקים אומרים ששייך רוב, ריחות זה רוב, כן, אפשר שיהיה.

הוא אומר, הולכים לבד, אם רוב היהודים הם גוים, אותה הלכה כמו גוים. לא, זה רוב ריח שאינו בא בחשבון, רוב ריח שאינו בא בחשבון. עיר, רוב ישראל, ההלכה הראשונה היא שהוא לא יודע מאיפה בא הריח. הוא נוסע למסעדה, חצי מסעדה משרתת עבודה זרה, חצי מסעדה משבחת את ה׳, ומריח שם, אדם נכנס, הוא לא יודע כמה יש שם. או כל העיר עשתה מדורה, ויש רוב יהודים, פשוט שזה כך.

יהי רצון, עד כאן פרק ז׳ סימן קט״ו.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Laws of Blessings, Chapter 9 (Auto Translated)

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Shiur – Laws of Blessings Chapter 9, Law 1 (and further)

A. General Introduction: Blessings on Pleasant Fragrance — The Foundation

The Rambam’s Words: “Just as it is forbidden for a person to derive benefit from food or drink before a blessing, so too it is forbidden to derive benefit from a pleasant fragrance before a blessing.”

Simple Meaning: Just as one may not eat or drink without a blessing, one may not derive pleasure from a pleasant fragrance without a blessing.

Novel Points and Explanations:

1. The novelty that fragrance requires a blessing — and the source for this: This is a great novelty, because with food and drink one takes something away from it — the Rambam said earlier that deriving benefit without a blessing is somewhat like theft. But with fragrance there is no “stealing” — “zeh neheneh vezeh lo chaser”, no one loses anything when one smells. Therefore the Gemara brings an additional teaching: the Kesef Mishneh brings the verse “kol haneshama tehallel Kah”“davar shehaneshama neheneit mimenu velo haguf”. The exposition is that “neshama” means “neshima” (breath), and for every breath of pleasure one must give thanks. This is necessary because the regular reasoning of “assur lehanot” alone would not suffice for fragrance, which is a different type of pleasure.

2. Birkat hariach is an obligation, not optional: Blessings of enjoyment on fragrance are certainly an obligation — just like with foods. The only doubt that is raised is specifically regarding spices at Havdalah — there one is uncertain whether to make a blessing, because no one really “enjoys” it (i.e., it is not a natural pleasure that one seeks, but rather an enactment).

3. Why is birkat hariach so neglected today: In earlier times people were more involved with fragrances — perhaps because they needed to combat bad odors (there was no sanitation), or perhaps because we are “coarse fellows” who don’t appreciate refined pleasures. It is also attributed to shikchhat haTorah — children are not taught in cheder the laws of birkat hariach, so people simply don’t know that one must make a blessing. Jews are careful about blessings on fruits and all blessings, but birkat hariach has almost been forgotten.

4. With spices there is no measure of a kezayit as with eating — because “neshama neheneit” from fragrance, not the body, and therefore it is a different type of pleasure.

B. The Different Blessings According to the Source of the Fragrance

The Rambam divides: On tree or tree species — “borei atzei besamim”; on grass or grass species — “borei isvei besamim”; on something not from tree and not from earth, such as musk which comes from an animal (musk deer) — “borei minei besamim”; on fruit that is edible (like an etrog) — “shenatan reiach tov bapeirot”.

Simple Meaning: The blessing is determined according to the source of the fragrance: tree, grass, animal, or fruit.

Novel Points and Explanations:

1. “Borei minei besamim” as a general blessing: “Borei minei besamim” is like the “Shehakol” of smelling — it covers everything that doesn’t fall into the specific categories (atzei, isvei, fruits). The Rambam’s example is musk which comes from an animal — not from tree and not from earth. Bedi’eved, if one said “borei minei besamim” instead of the specific blessing — yatza. But lechatchilah one must say the correct blessing.

2. Practical question: Does one make a blessing when entering a grocery where fresh fruits smell? This becomes a lively dispute:

One side argues that one must make a blessing, because the grocery deliberately places fresh fruits in front that have a pleasant fragrance, and one derives pleasure from it. This is no different from an etrog that one smells.

The other side argues that one need not, because the person is not “aware” (conscious) of the pleasure — he is focused on shopping, and most people don’t notice the fragrance at all. Without conscious pleasure there is no obligation to bless.

The first side responds sharply: This is built on shikchhat haTorah — people have stopped enjoying and noticing, but that doesn’t mean there is no obligation. He brings a proof from etrogim in shul on Sukkot — people smell them and don’t make a blessing, but in Shulchan Aruch it clearly states that one must. This is an obligation, not optional.

– It is clarified that we are not talking about artificial fragrances that stores put in (scent marketing), but rather the natural fragrance of fresh fruits — for example, by the place where fruit is cut. If one derives pleasure from the fragrance of fruits, one makes a blessing “borei shenatan reiach tov bapeirot.” Oranges and citrus fruits have a strong fragrance — one should make a blessing.

3. Question about coffee: Fresh coffee when ground has a delicious fragrance. What blessing does one make? Coffee is not a “fruit” in the simple sense — there is a question whether coffee is tree or earth (there is a responsum on this, because coffee comes from a tree). Lemaaseh it is said “borei minei besamim” because it is always a doubt whether it is fruits. But it is raised that even “borei minei besamim” has a problem — because the Almighty did not create coffee as a perfume, and perhaps “besamim” doesn’t apply to it. The answer: If you derive pleasure, we are not concerned what the primary purpose of the creation is. It is mentioned that a question was brought before Rav Chaim Kanievsky regarding this matter.

4. Etrog shel mitzvah: On an etrog shel mitzvah one does make a blessing (hanoten reiach tov bapeirot), but not on hadassim (because they are muktzeh lemitzvatan). Also mentioned is the custom on Yom Kippur to walk around with an etrog stuck with cloves.

5. Perfume — does one need a blessing? On perfume one would seemingly need to make “borei minei besamim”, but one must still consider synthetic products (not natural spices). The Rambam will soon bring a law about this distinction. (See further at “reiach belo ikkar”.)

6. Tobacco: According to this calculation one would also need to check what tobacco is made from, in order to know which blessing to make. On tobacco it is already understood that one must make a blessing, but the public doesn’t conduct itself this way.

C. Blessing on the Fragrance of Foods — Food That Has Fragrance

Novel Points and Explanations:

1. Sharp question: The same cloves that one smells at Havdalah are put into foods — fish, meat, etc. When one brings a portion of fish with spices that smell good, why doesn’t one make “borei minei besamim”? Mah nafshach — either one says a blessing levatalah at Havdalah (if fragrance doesn’t obligate a blessing), or one forgets to make blessings many times throughout the week on the fragrance of foods.

2. The Rambam’s approach: With food that has fragrance (spices were added for fragrance), the eating is primary and the fragrance is tafel — one doesn’t make a separate blessing on the fragrance. But it is added that seemingly one must think more about this matter.

D. Mugmar (incense) — Blessing and Timing

The Rambam’s Words: Mugmar — something that is lit in order to produce a pleasant fragrance (like “incense sticks” today). The custom was to bring mugmar at the end of a meal, as a pleasure for the guests.

Simple Meaning: One makes a blessing on mugmar when it is lit to smell.

Novel Points and Explanations:

1. When does one make the blessing: One makes the blessing only “ad shetaaleh timrto” — when the smoke begins to rise. This means: even before one smells it, but after the smoke comes out. Conversely: if one already smells it but the smoke is not yet visible, one doesn’t make it.

2. The language “timrto” (not “ashano”) is interesting — it means like a tamar (palm), the smoke goes up straight.

3. Blessing on mugmar — tree or grass: If one uses tree for mugmar — one makes “borei atzei besamim”. If it is grass — one makes “borei isvei besamim”. (The same rules as with smelling itself.)

E. Shemen shel Afarsemon — Borei Shemen Arev

The Rambam’s Words: “Shemen shel afarsemon vekayotza bo — mevarkhim alav borei shemen arev.”

Simple Meaning: Afarsemon was a special fruit/plant that grew in Eretz Yisrael (area of Jericho, Ein Gedi). According to commentators on Mishneh Torah it is not found today. The oil from it received a special blessing: “borei shemen arev”.

Novel Points and Explanations:

1. “Arev” doesn’t mean “sweet” like sugar (matok), but rather “pleasant” — agreeable, tasty. With a fragrance “arev” means it is a sweet/pleasant fragrance, not literally sweet. The novelty is that oil is usually only for anointing, but this oil also has an “arev” — a fragrance.

2. Essential oils today: It is asked whether today’s “essential oils” would also receive the blessing “borei shemen arev”. A distinction is made: There is when oil only holds the fragrance (from other spices added), and there is when the oil itself has the fragrance. Only when the oil itself has from its own essence a special fragrance (like afarsemon) does it receive “borei shemen arev”.

F. Shemen Zayit Shekafsho — Borei Atzei Besamim

The Rambam’s Words: “Aval shemen zayit shekafsho o techano ad shehechzir reiach nodef — mevarech alav borei atzei besamim.”

Simple Meaning: Olive oil that was processed (pressed or ground) until it acquired a strong pleasant fragrance — one makes not “borei shemen arev”, but rather “borei atzei besamim”, because it comes from a tree/fruit.

Novel Points and Explanations:

The distinction between shemen afarsemon (borei shemen arev) and shemen zayit (borei atzei besamim) is: Shemen afarsemon has from its own essence a special fragrance, but shemen zayit’s fragrance comes only through processing — therefore it doesn’t receive the special blessing.

G. Shemen Shebishmo — Borei Minei Besamim

Simple Meaning: If spices were added to oil (like shemen hamishchah), the oil now smells, but not from its own oil, but from the spices that were added — one blesses “borei minei besamim”.

Novel Points and Explanations:

The oil receives the blessing of the spices that were added, not from the oil itself. This is the hint: shemen shebishmo — the oil’s blessing follows its “shem”, i.e., follows what gives it the fragrance.

H. Hevi’u Lefanav Shemen Vehadas — Mevarech Al Hahadas Ufoter Et Hashemen

The Rambam’s Words (Mishnah): “Hevi’u lefanav shemen vehadas — mevarech al hahadas ufoter et hashemen.”

Simple Meaning: When oil (olive oil with pleasant fragrance) and hadassim (tree spices) are brought, one makes first on the hadassim and exempts the oil.

Novel Points and Explanations:

Both — olive oil and hadas — have the same blessing “borei atzei besamim”, therefore one can exempt the other. This confirms that oil stam (without “mefusam”) means tree.

I. Hevi’u Lefanav Bosem She’ein Uvosem She’etz — Two Blessings

Simple Meaning: When one has both — isvei besamim and atzei besamim — one makes two separate blessings, one doesn’t exempt the other.

J. Hevi’u Lefanav Yayin Veshemen — Order of Blessings at a Meal

The Rambam’s Words: “Hevi’u lefanav yayin veshemen — yotzei yayin bimino veshemen bismalo, mevarech al hayayin veshoteh, ve’achar kach mevarech al hashemen umariach bo, vetochvo berosh hashamash.”

Simple Meaning: When wine and oil (fragrant oil) are brought: wine is more important, one takes it in the right hand. One makes first a blessing on wine, drinks, then makes on the oil and smells. Then one rubs it on the head of the shamash (the attendant).

Novel Points and Explanations:

1. “Tochvo berosh hashamash” is explained as a custom of tipping — instead of wiping the hands on a napkin, one gives the shamash (attendant) the expensive oil on the head, as a gift/tip. This fits with what we learned earlier in seder haseudah, that fruits were placed in the mouths of the attendants.

2. Oil served both for fragrance (besamim) and for anointing (like shampoo) — it was pleasant to have in the hair.

[Digression: Talmid Chacham and Besamim] — from Hilchot De’ot: a talmid chacham may not go out with spices in the street, because young men used to do this so girls would catch them. This is only a detail for talmidei chachamim — a simple person may, a chassidic Jew may also. The talmid chacham, after being with his wife, goes to tevilat Ezra, and if he smells, one knows he anointed himself — this is the reason why it is a disgrace.

K. Bosem She’ervo Harokhel — Mixture of Spices

The Rambam’s Words: “Bosem she’ervo harokhel — when a merchant has mixed different types of spices, one makes borei minei besamim.”

Simple Meaning: When different types of spices are mixed together, one makes the inclusive blessing “borei minei besamim”.

Novel Points and Explanations:

A distinction is raised between spices and food: with food there is no such law that when one mixes two types (for example potatoes with apples) one makes a Shehakol. With food one seeks which is primary and which is secondary. But with spices, when one mixes together different types, one makes one blessing “borei minei besamim” — not because one seeks a primary, but because it literally fits: “borei minei besamim” means He created different types of spices. This is not like “Shehakol” which is an inclusive blessing; “minei besamim” literally means several types, and this fits precisely when there are ten types mixed together.

L. Nichnass Lechanuto Shel Bosem — Entering a Spice Shop

The Rambam’s Words: “Hanichnass lechanuto shel bosem sheyesh bo minim harbeh — mevarech. Nichnass veyatza venichnass veyatza kol hayom kulo eino mevarech ela achat. Nichnass veyatza venichnass veyatza — mevarech al kol pa’am vefa’am.”

Simple Meaning: Whoever enters a spice shop where it smells good from different types, makes a blessing. If he stays inside the entire day — only one blessing. If he goes out and comes back in — a new blessing each time.

Novel Points and Explanations:

The distinction is explained: when one stays inside the entire day, it is like a long meal where one makes one blessing at the beginning — not because one stops deriving pleasure, but because the blessing covers the entire continuation. But when one goes out and comes back, each time is a “fresh pleasure” — a new awareness of the fragrance.

[Digression: Sephardic custom at Havdalah] — Among Sephardic Jews on Motzaei Shabbat in shul several types of spices are brought — people know what is isvei besamim, what is atzei besamim, and it smells very pleasant in the beit midrash. But on “arak” (licorice-flavored drink) one doesn’t make “borei minei besamim” — because it is not a fragrance, but a taste.

M. Specific Spices — Shoshana, Vered, Nerd

The Rambam’s Words: “Al hashoshana vechalfei hamayim mevarkhim aleihen borei atzei besamim. Nerd shel ginah — atzei besamim, shel sadeh — isvei besamim. Havered umei vered…”

Simple Meaning: Shoshana, chalfei hamayim, vered — are atzei besamim. Nerd from a garden is atzei besamim, from a field is isvei besamim. Mei vered (rose water) is also a spice.

Novel Points and Explanations:

1. Distinction between shoshana and vered: The Zohar says that shoshana is a rose, but most poskim and commentators on Tanach hold that shoshana is a type of lily (a broader flower), and vered is a rose. This is the simple meaning of the Mishnah. Practically there is no distinction, because both are atzei besamim.

2. Distinction between nerd shel ginah and nerd shel sadeh: What grows on trees in a garden is atzei besamim, and what grows on the earth/grass is isvei besamim.

3. Mei vered (rose water) is a distilled perfume from roses.

4. Levonah: One doesn’t make a blessing on levonah, because levonah is something that was offered for avodah zarah.

N. Three Types of Fragrance on Which One Doesn’t Make a Blessing

The Rambam’s Words: “Sheloshah minei reiach tov ein mevarkhim aleihem: (1) reiach tov she’assur lehariach bo, (2) reiach tov she’ein asuy lehariach bo [but rather to eliminate a bad smell], (3) reiach she’ein asuy lehariach bo [not made for smelling].”

Simple Meaning: Three categories of pleasant fragrances where one doesn’t make a blessing: (1) forbidden fragrances (like avodah zarah, ervah), (2) fragrances that are not for positive pleasure but to drive away a bad smell, (3) fragrances that are not made for smelling.

Novel Points and Explanations:

With category (2) — it is compared to “shoteh mayim litzmo” — it is not a positive pleasure, but elimination of a negative. Like water that one gulps down — it is not a pleasurable thing.

O. Besamim Shel Avodah Zarah Uvesamim Shel Ervah

The Rambam’s Words: “Besamim shel avodah zarah o besamim shel arayot ein mevarkhim aleihem.”

Simple Meaning: On spices of avodah zarah or of ervah one doesn’t make a blessing.

Novel Points and Explanations:

1. Avodah zarah: One may not go into a church and smell the spices there — it is spices of avodah zarah or offerings of avodah zarah.

2. What does “arayot” mean? The Rashba wondered about this and says it must be in a manner where “einah shel yetzer hara” is present — a sign of transgression. From the commentators one sees that the Rambam added the detail of “besamim shel arayot” himself — it is not stated clearly in the Gemara.

3. Who is “ervah” in this context? It becomes likely that “ervah” means actually an ishah assurah alav — even his own wife when she is niddah, or a sister (who is certainly an ervah). The Rambam’s approach is that with an ervah where there are harchakot (like eishet ish, niddah), one may not smell the spices she’aleha at all — this is not just a matter of blessing, but an actual harchakah. But with an ervah like a sister, where there are no laws of harchakot (one may be with her in yichud), one may smell, but a blessing one doesn’t make.

4. The Rambam says that chibuk venishuk with a sister is “meguneh me’od” — so it may be that smelling spices she’aleha is also somewhat problematic.

5. Practical point: “I have never heard anyone make a blessing on the perfume of another woman” — that is indeed a transgression.

6. A question is raised whether the law of “arayot” also applies to males (issur korbah lezecharim), but the discussion is not concluded.

P. Reiach Belo Ikkar — Begadim Hamugmarim and Perfume

The Rambam/Law: One who smells clothes that have a pleasant fragrance doesn’t make a blessing, because it is reiach belo ikkar — it is not primary spices, but a fragrance that has transferred to the garment.

Simple Meaning: When the fragrance is not in the primary spice-object itself, but in something that has absorbed the fragrance (like clothing), one doesn’t make a blessing.

Novel Points and Explanations:

1. Perfume: Most perfumes are a water-based mixture that is sprayed on the person. Is this also “reiach belo ikkar” like begadim hamugmarim? The conclusion is that perfume is not like begadim hamugmarim — perfume is more comparable to besamim shekhatshan (ground spices), where the primary spice is still present in the mixture, and seemingly one does make a blessing on it.

2. Distinction between smoke (fragrance without a physical essence) and a drop of perfume: With begadim hamugmarim the fragrance is like “smoke” — there is no physical spice-object present. But with perfume there is a physical drop of water with spice-ingredients.

3. Deodorant: Deodorant is certainly natlehav reiach (made to eliminate bad smell), not primary spice. But it is also asked: deodorant has a pleasant fragrance, and the person applies it because he wants a pleasant fragrance — is this his “cologne/perfume”? The conclusion: There is a distinction between cologne and deodorant — cologne is for fragrance, deodorant is for eliminating bad smell, and “lecholei alma” they are two separate things.

4. [Digression:] Previously people/women wore a necklace with actually a piece of spices — that was the primary spice, not like today’s perfumes.

Q. Besamim Shel Mesibat Goyim — Law of Majority

Gemara/Law: “Besamim shel mesibah shel goyim — ein mevarkhim aleihem.” A regular gathering of non-Jews, when they bring spices, one doesn’t make a blessing, because a regular gathering of non-Jews is for avodah zarah.

Simple Meaning: When Jews gather together, they praise the Almighty. When non-Jews gather together, they praise their idols. Therefore a regular gathering of non-Jews is connected to avodah zarah.

Novel Points and Explanations:

1. Law of majority with doubtful fragrance: The Gemara says: “Havi mehalech chutz lakerach veheriach reiach tov” — someone enters a city and smells a pleasant fragrance, he doesn’t know if it comes from Jews or from non-Jews. Im rov ir goyim — ein mevarech (one follows the majority). Im rov Yisrael — mevarech.

2. Whether majority applies to fragrances: There is a dispute, but most poskim say that majority applies to fragrances.

3. Practical example: He passes by a restaurant, half serve avodah zarah, half mean the Almighty — one follows the majority. Or an entire city made a fire with spices, and there is a majority of Jews — one makes a blessing.

R. Shamash at Havdalah — Rema

Novelty: The Rema says that the shamash (server) should also make a blessing on spices at Havdalah. When the shamash goes through after everyone has already smelled the hadassim — he smells the fragrance that is still present, and this is a question whether this is “reiach belo ikkar” (because everyone has already handled/smelled the hadassim).

Until here Chapter 7 Siman 109.


📝 Full Transcript

Laws of Blessings Chapter 9 – Blessings on Pleasant Fragrances

Introduction: Why We Don’t Learn the Laws of Blessings on Fragrance Anymore

Speaker 1:

Gentlemen, we’re going to learn Laws of Blessings Chapter 9. Yes?

Speaker 2:

Yes.

Speaker 1:

Say, say. So, we’re going to learn about the blessing, we’re seeing Laws of Blessings, we’re going to learn all the blessings on smelling good things.

So, it’s an interesting thing, in earlier times it seems that people were much more involved in this. Today it’s not such a big deal. We don’t have such… There are things like perfume, there are things like things that make the house smell good, but we don’t pay so much attention to it.

It could be that, I don’t know, there are those who say that in earlier times there wasn’t… people often had to combat bad smells, because there wasn’t the sanitation, there wasn’t this, there wasn’t that. Therefore it came more into daily life to make things smell good.

It could also be that we are simply, we are how do you say it? We don’t appreciate refined, refined pleasures. We’re a bit coarse fellows, and we are… as the Gemara says that there is a neshama (soul) that derives pleasure from fragrance.

Announcement About the Fundraising Campaign

Now, before we continue with the shiur (lecture), I want to remind you that these days there’s a big campaign going on, a fundraising drive for the beis medrash (study hall) Ohela L’Machshava, the beis medrash in which we learn for this shiur, the beis medrash of my friend and partner HaRav HaGaon Rabbi Yitzchak, who gives many other shiurim in various parts of Torah, deep shiurim in nigleh (revealed Torah) and nistar (hidden Torah), taste and see that it is good, and fortunate is the portion of all those who support and sponsor the shiurim and so forth.

And we think, we also have here such an aspect of fragrance that not everyone derives pleasure from, and one must taste it in order to know. And one tastes it by entering the chamra d’mishtael busya (wine shop with spices), as we’ll learn further. Rabbi Yitzchak is the chamra d’mishtael busya with all types of good spices and good fragrances. Now, and we also have Rabbi Yoshe who helps with the same thing, not just us.

Law 1: The General Obligation of Blessing on Fragrance

Speaker 1:

Now, so, the Rambam says: “Just as it is forbidden for a person to derive pleasure from food or drink before a blessing”, as we learned earlier that it’s forbidden to derive pleasure from anything without a blessing, as the Rambam said that it’s even somewhat like deriving pleasure, even hours from something like theft.

“So too it is forbidden to derive pleasure from a pleasant fragrance before a blessing.” One also may not derive pleasure from a pleasant fragrance before a blessing.

The Innovation of Blessing on Fragrance

It’s a great innovation, because when a person takes food or drink, he takes it away from the other. Smelling is very difficult, because there’s no such thing as stealing a smell. What does “kol yitmala” (all will be filled) have to do with it if you stole it? Since a poor person walks by a wealthy person’s house where food smells are coming out, nothing is lacking for him. It’s zeh neheneh v’zeh lo chaser (one benefits and the other loses nothing).

Perhaps that’s why the Gemara brings extra derivations. Perhaps that’s the matter, it’s not necessarily… it could be that the other is also a matter, but as you say, “Kol haneshama tehallel Kah” (Let every soul praise God), in practice you have pleasure. You simply need to thank the Almighty in any case.

But apparently that’s precisely why the Gemara brings another derivation. The Kesef Mishneh brings in his commentary that it says in the Gemara precisely the verse, “Kol haneshama tehallel Kah”, davar she’haneshama nehenis mimenu (something from which the soul derives pleasure). Apparently because of this, because the simple thing of “forbidden to derive pleasure” isn’t enough, because it’s actually a somewhat different type of thing. But the neshama…

Speaker 2:

You mean that “Kol haneshama tehallel Kah” means to thank for breathing?

Speaker 1:

Yes, that’s what the Gemara says. “Kol haneshama tehallel Kah” means to thank for breathing. Davar she’haneshama nehenis mimenu v’lo haguf (something from which the soul derives pleasure and not the body). Yes. It’s interesting that we learn from this, because simply there it means “Kol haneshama tehallel Kah” that every breath obligates praising God, on a breath. The neshama itself praises God. The person should thank for his breathing, for his fragrance.

The Different Blessings on Pleasant Fragrance

Speaker 1:

He says thus, the blessing on pleasant fragrance is shortened. Which blessing is it?

He says thus, if this thing that has the fragrance is a tree or a type of tree, if the pleasant smell is a tree or something that comes from a tree, leaves from the tree, one makes “borei atzei besamim” (Who creates fragrant trees), he thanks the Almighty Who created trees of spices.

And if they were grass, if it’s something that grows like grass, or a type of grass, one blesses “borei isvei besamim” (Who creates fragrant grasses), grasses of spices.

And if they were neither from a tree nor from the earth, if it’s not from a tree and not from earth, such as musk, something that smells very good called mor, they say that today’s… It’s called “musk”, I think even today it’s used, it’s a certain creation, such as musk that comes from an animal, from a certain ah… certain animal, an animal called ayil hamusak (musk deer), which is a type of deer, a type of ah… what’s a deer? A deer is the… such a little deer. A wild animal that runs around in the wilderness. Yes. Ah… which is a type of animal, one blesses borei minei besamim (Who creates various kinds of spices).

Speaker 2:

Mmm.

Speaker 1:

That’s like the shehakol (catch-all blessing) of fragrances.

Speaker 2:

Yes, I saw that.

Speaker 1:

And if it was a fruit fit for eating, he brought an esrog (citron) with a pitom (stem), which now one only smelled, one derives pleasure from the smell and makes a blessing on the smell, one blesses she’natan rei’ach tov ba’peiros (Who gave pleasant fragrance to fruits).

Speaker 2:

Okay, good.

Discussion: Do We Make a Blessing When Entering a Grocery Store?

Speaker 1:

By the way, what you say that today we don’t make a big deal of it, it’s actually true, very often people simply don’t know that one must make a blessing. Often an esrog for example, an esrog shel mitzvah (for the commandment) one must learn the law that on the esrog one does make a blessing by the way, not on the hadassim (myrtle branches). But for example…

Speaker 2:

And you can see it, there are on Yom Kippur people walk around with an esrog that’s stuck inside, because apparently perhaps one needs to make both blessings.

Speaker 1:

True, true. But for example, the same thing is, there are things, I don’t remember right now at the moment, one brings certain food that has such a… or a fruit with flowers, people bring flowers for a simcha (celebration), one must make a blessing.

Speaker 2:

Perhaps it could be, certainly, there’s no doubt. Or just fruits. By the way, a good question occurred to me from this. You go into Gourmet Glatt, into the store, the first thing they put the fruits on the side.

Speaker 1:

The bakery smells, the bakery.

Speaker 2:

Ah, the bakery, no, the bakery is in the back. Always in every store, almost every business, every grocery store in the world, so they have a wisdom the grocery store makers that they need to do, they put in the front the green produce and the things, and often it has a smell, and one must make a blessing on this. It’s not crazy.

Speaker 1:

I wouldn’t say that one must make a blessing on this, because first of all there’s no such blessing on something that’s in the background, something that you derive pleasure from.

Speaker 2:

But that’s being said! The person is now going shopping.

Speaker 1:

Not correct. He’s not aware of the pleasure he has. It’s a long sugya (Talmudic discussion), you need to have a focus on your shopping. Ask a person, does it smell here? Most people won’t notice. Only if you tell them.

Speaker 2:

It’s true, I understand what you’re saying.

Speaker 1:

It’s true, I’m talking about myself, I’m talking about myself. I touch an esrog, I touch an esrog.

Speaker 2:

Because you forgot about this, precisely because you forgot about this. That should only be when the… what do you say? When one prays and gives thanks, there’s no blessing on good words. First of all, perhaps there is, one needs to think. But the things from which one derives pleasure one must make a blessing.

If someone makes a blessing when he enters Gourmet Glatt because it smells good, that’s a beracha levatala (blessing in vain). Why shouldn’t one say “shefoch chamatkha” (pour out Your wrath) for all good things? As the Rambam concludes, that one can include the Almighty.

I don’t agree, I don’t agree. I don’t agree. I don’t agree. You’re talking about a person who has pleasure, he takes the food and says “Baruch Atah Hashem” (Blessed are You, God). From where did you have pleasure? From where did you have pleasure?

What you understand, what you’re saying, there’s no blessing on good words. What you understand, that’s the shakla v’tarya (back and forth) of what we’re talking about. We’ve accepted this, when one takes something a piece, a torn nail that one takes at havdala (separation ceremony), then comes “borei minei besamim”.

But you go into a store where they deliberately placed this to make a pleasant smell, and it’s one of the things – either trees, or grasses, or kinds, or all together make kinds – you say that one doesn’t make a blessing because you don’t want to be mindful of the fragrance.

You say thus: if you go into a home and there’s a diffuser, and the diffuser isn’t nothing, it could be such a diffuser, and the diffuser smells good.

Speaker 1:

In Gourmet it also doesn’t smell good.

Speaker 2:

I’m talking to you yes about the produce. They put there a whole pile of produce, fresh produce that has a pleasant smell. That’s what we’re talking about. In Shulchan Aruch it says about fruits. An apple, one puts there an apple, an apple, yes? Only if one is aware and derives pleasure.

But now we can convince ourselves, as Rabbi Yitzchak bar Chaim says, that one is mindful, there are people who are mindful. Because I, when I go into a grocery store, someone asks me afterward, “Did you smell that there’s a good grocery?” Perhaps yes. The same thing is the bakery. Near the bakery there are various kinds. Soon we’ll talk about the bakery. For bakery there’s a different blessing. Soon we’ll talk, the Rambam, I said earlier, the Rambam says that there’s a blessing on a bakery too, by the way. And there’s an investigation in the Rambam that one needs to think about.

But what you’re saying, you’re saying thus, “harchev picha va’amal’ehu” (open your mouth wide and I will fill it). People snack all day, everyone doesn’t think what he’s doing, he doesn’t make a blessing. Every Jew knows, even if one doesn’t think, one makes a blessing without thinking. So a Jew goes, he makes a blessing, he mumbles a blessing.

One needs to delve into the laws of blessings. The same thing, people have simply forgotten about the thing called blessing on fragrance. One needs to awaken oneself, I’m awakening, instead of justifying oneself, one needs to say the truth, one must make a blessing, and it’s a good thing, it’s an opportunity, one can make a blessing. If someone is missing blessings, I don’t know what, one can make a blessing, there’s no question at all.

The only thing I would perhaps agree with is, perhaps on perfume, or really something that one puts in order to have a pleasant fragrance, perhaps one should have investigated which of them is made from something on which one can make atzei or borei.

Speaker 1:

But he didn’t make… It doesn’t say that one needs to put, it doesn’t say any intention, I don’t know how… If someone puts on olam ha’adama (of the earth) it’s borei minei besamim. And the same law on perfume, apparently one would need to make a borei minei besamim. One needs, we’ll soon see with spices and not products. Because something that one puts so there should be a pleasant atmosphere in the grocery…

Speaker 2:

That is the smell for a good year! That’s what we’re talking about! That’s a davar she’yesh lo neshama v’hana’at haguf (something that has a soul and bodily pleasure).

No, no. You’re innovating wondrous innovations that our forefathers never imagined which is built on forgetting the Torah, because people have stopped enjoying, and he tells you “ah, it doesn’t smell”. I tell you, I’ll tell you, people once knew, one made a blessing, one made a blessing, one made a blessing. There’s no doubt that one makes a blessing. There’s no doubt that one makes a blessing.

People have simply forgotten the law. People have simply forgotten. I go to shul every Sukkos, people smell the esrogim, they don’t make a blessing, it’s written in Klal Yisrael that one must make a blessing. People have simply, we don’t teach children in cheder the laws of blessing on fragrance. Therefore one has complaints, teach yourself the laws, look in Shulchan Aruch, but there’s no doubt that one makes a blessing on this.

One revives oneself, it’s not forbidden, it’s not forbidden to derive pleasure without a blessing, you have pleasure from the good smell, you must make a blessing. It’s not just, you say that blessing on fragrance is weak, blessing on fragrance is not weak. Blessing on fragrance is an obligation. It’s a question whether one must make a blessing. The same thing on the spices that one smells at havdala, it’s a doubt whether one must make a blessing because no one enjoys it.

But the same thing there’s a matter to make… Yes, but if it smells, one makes a blessing. But do you derive pleasure from it?

Speaker 1:

I’m asking you a question. I’m asking you a question. The same cloves that you smell at havdala, they put into many foods that are served to you to eat, in fish that you order. You have a recipe for fish, do you make a blessing when they bring you such a portion of fish? “Ah, it smells good, borei minei besamim”. Or is it a beracha levatala levatala (blessing in vain in vain), or do you forget to make blessings many times a whole week.

Speaker 2:

When one brings a food, I asked, when one brings in a… I don’t know what the law is, one brings a food that one put in things for fragrance, I once asked, they said yes, one makes it is… so mugmar such a… so…

Blessing on Fragrance is an Obligation, Not Optional

Speaker 1:

There’s no such thing, it’s not forbidden, “aser te’aser” (you shall surely tithe) is a blessing. You need to have pleasure from the good smell, you must make, but it’s not optional. You need to say here that blessing on fragrance is weaker than optional blessings. Okay, blessings of enjoyment are certainly obligatory blessings, there’s no question that one must make a blessing. The distinction is on the spices that one smells at havdala, there I’m doubtful whether one makes a blessing, because no one enjoys it.

Question: Why Don’t We Make a Blessing on the Smell of Foods?

Speaker 1:

Fine, but then there’s a matter to make “borei minei besamim” on something that would smell. One has pleasure, but the matter is, one smells it, true, you derive pleasure from it. I’m asking you a question, it’s simple, I’m asking you a question. The same cloves that you smell at havdala they put into many foods that are served to you to eat, and fish, what’s the recipe for fish? Does one make a blessing when they bring you such a portion of fish? Ah, it smells good, “borei minei besamim”.

I want to tell you, either way, either you say a blessing in vain at havdala, or you forget to make blessings many times a whole week. When one brings a food, I don’t know what the law is, when one brings a food that one put in things for fragrance, the Rambam, I said earlier, the Rambam says that one makes… like mugmar. No, not mugmar, a food that has fragrance, one put in a spice for the sake of fragrance. The Rambam, I said, one doesn’t make a blessing, it’s called secondary, but for the fragrance one needs to separately make a blessing apparently. It’s not… okay, I admit that one should think about it.

Blessing on Fragrance is a Forgotten Matter

Speaker 1:

True, that one needs to think much more about blessing on fragrance. Rabbi Yitzchak brought earlier a very good point, thank God that Jews are careful about blessings on fruits and on all things, but blessing on fragrance is very much like a matter that has been forgotten. And according to this calculation one would need to look even more sharply what tobacco is made of and what it’s made from, and one should know which blessing to make.

Very good, on tobacco one already has, true, the understanding that one must make a blessing on the fragrance, and people don’t conduct themselves that way. And when one brings in a food that has a pleasant smell, one also apparently needs to think what should be the permission not to make. Meaning, chicken soup has a certain smell, but one needs to know what the law is that something that’s related to the main thing, and we’ll soon see, just things that are completely nothing it could be that one doesn’t make a blessing, because it’s just air, as the… okay, true, it’s not… I admit, but it’s not something that you can say that meat doesn’t smell.

“Borei Minei Besamim” — General Blessing or Specific?

Speaker 1:

Good, let’s finish the chapter. Let’s finish the chapter, see, here are details that one can address, we’ll see many more details. But a principle, on all types of the mentioned things on which one makes “borei minei besamim”…

Discussion: Is “Borei Minei Besamim” Like “Shehakol”?

Speaker 2:

I certainly thought that “al hakol” (on everything) means on all things that smell good, but not lastly what he says here. Just, one of the four things.

Speaker 1:

No, like “shehakol”.

Speaker 2:

No, when the Rambam says “such as myrrh that is fatty,” he means anything that smells good, so… and two things would…

Speaker 1:

No no, the halacha doesn’t say that. The halacha says “al hakol,” that bedieved one says “al hakol” if one already said “minei” – yatza. But there’s another halacha about this.

Sephardic Custom: Multiple Types of Besamim at Havdalah

Speaker 1:

By the way, by us Ashkenazim… by the Sephardic Jews, in almost every Sephardic beis medrash you come in on Saturday night, they bring several types of besamim and people know this is isvei besamim, this is atzei besamim, and it smells from many things, it’s very pleasant. It becomes a pleasant smell in the beis medrash. But on the Eretz [Israel], they don’t make any “borei minei.” It smells from licorice. It smells from licorice. So it has no taste and no smell.

Halacha 2: Mugmar — When Does One Make the Bracha

Speaker 1:

Okay, one more word about al hamugmar, says the Rambam, you need chassidus. Okay, one more word about al hamugmar. So what we learned earlier about something called mugmar that people used to carry around in the good old days, by the way, not necessarily by chachamim, just at a meal they would bring in a certain hot thing that brings a good smell. Not a hookah, they do hookah today. It’s a type of thing. There’s something, you know when you go up on the plane they give you a warm wet cloth that also has a good smell to wash yourself. It’s such a custom, you can find this custom also in certain restaurants, maybe they give it on the plane.

But by the way, there are people who do light today, it’s called that one makes such a stick, it’s such an incense stick, you light it and it makes a pleasant smell. The order used to be that you do it at the end of the meal, you can use sage which calms a bit. Okay, it makes a pleasant smell.

If a person lights any of these, one makes a bracha, it’s called mugmar. Yes, that’s mugmar basically. You can buy it, they still sell it, people make it, those who are in certain cultures do it more. But it’s interesting, once it was a part of the meal. At the meal there was an opportunity when the wealthy person or the host wanted to give pleasure to the guests with all kinds of pleasures, so he wasn’t stingy with drink and with food.

Mugmar is a Social Situation

Speaker 2:

A meal is a social situation. I didn’t know that the simple Jew had access to mugmar.

Speaker 1:

It’s not connected with a meal, but with invited guests they would bring mugmar. There’s such a thing, it’s not a chiddush. Today, I know people who like to bring these sticks that you light, and you bring it in.

There they also check which thing you lit. There are things that give off a good smell. There are things that you light, and that’s called mugmar.

“Ad She’ta’aleh Timarto” — When the Smoke Goes Up

Speaker 1:

In mugmar, the mugmar that you light so it should make a good smell, you only make the bracha ad she’ta’aleh timarto, when smoke starts to come out. Interesting, he calls it timarto, not ashen, but tamar, it goes up. Ta’aleh timarto, yes, it’s a lashon. It’s like a tamar. Interesting, this means even before it smells. You lit it, and it became a nice smoke. On the contrary, even though you already smell it, but before the smoke comes, you won’t make the bracha.

Bracha on Mugmar — Etz or Eisev

Speaker 1:

If one uses wood to take a piece of it and burn it and make mugmar, one makes “atzei besamim.” And if it’s an herb, as we learned earlier regarding the ruta, one blesses isvei, or minei, or kol minei, one makes “borei isvei besamim,” the same as before.

Halacha 3: Shemen Shel Afarsemon — Borei Shemen Arev

Speaker 1:

Shemen shel afarsemon, it was a type of fruit. I saw in his Rambam, the commentary on Mishneh Torah, that it’s no longer common today, or afarsemon doesn’t grow anymore. Some fruit that used to be planted in the area of Jericho, Ein Gedi, it used to grow in Eretz Yisrael, but he says it’s not common.

Is Afarsemon a Persimmon?

Speaker 2:

Isn’t afarsemon a persimmon? That’s what they call it today.

Speaker 1:

I don’t know if that makes oil. Some certain fruit that gave off a very good smell. We see a lot in Chazal that this is, for tzaddikim there are prepared rivers that have a good smell, afarsemon. A treasure, shemen afarsemon received a special bracha. Baruch atah Hashem Elokeinu melech ha’olam borei shemen arev.

“Arev” Doesn’t Mean “Sweet,” Rather “Pleasant”

Speaker 1:

Thank you Hashem, who created shemen arev. Interesting, arev means sweet. It has a sweet smell, it seems. Interesting that smell is related to sweet.

But apparently this isn’t specifically shemen afarsemon, anyway nowadays there are essential oils, any kind of oil that’s special, not just oil. A special oil…

Speaker 2:

The, when one is already seeing. There is when oil only holds the smell, and there is when oil holds the smell. Because it is smell.

Speaker 1:

Shemen shel afarsemon vechayotza bo mevarechin alav borei shemen arev. So it’s an interesting lashon, arev. Because arev means sweet. Arev, it seems, doesn’t necessarily mean what we’re used to sweet, like sugar is arev. It means it’s a sweet smell. The point is, that it’s not regular oil. It doesn’t have…

Speaker 2:

I already know Rebbe arev, I say arev doesn’t mean like sweet. Arev means pleasant.

Speaker 1:

I don’t see, I don’t see the difference. There is such a thing as a sweet smell also. It says somewhere that a person eats sugar… he puts more sugar in his coffee, he’ll say I drink arev.

Speaker 2:

No, I drink sweet. Arev means pleasant.

Speaker 1:

Borei shemen arev, for us it’s enough that arev means sweet, sweet means in a way or like a child is sweet, pleasant.

Speaker 2:

Could be, could be.

Speaker 1:

I mean the chiddush is that oil, usually, oil is made for smearing, and this is an oil that also has to it an arev which is smell.

Shemen Zayis Shechafso — Borei Atzei Besamim

Speaker 1:

Aval shemen zayis shechafso o techano ad shehechzir rei’ach nodef, there’s also a way of making olive oil have a very good smell. It was crushed, or ground, which makes a very good smell, one doesn’t make borei shemen arev, because originally it’s a… rather one says, borei atzei besamim, because it’s something that comes from the… from the tree. From the fruit.

Speaker 2:

Yes. The… yes, yes. And yes. 1995 brings smell from such, good, what because it’s some smell, and that brings smell from such. Yes.org. , a spice. It’s the smell-makers. The whole thing from it is the smell-giver.

Shemen Shebishmo — Borei Minei Besamim

Speaker 1:

There’s another way of actually smearing in the oil. Instead of saying to or it perhaps can be extracted something and you put it into oil. That’s how they made the shemen hamishcha. The shemen hamishcha they also used oil with various types of besamim. It’s simple that the oil now smells, but it doesn’t smell from its own oil, it smells from the shemen hamishcha’s oil, from the besamim that were put in. Mevarech alav borei minei besamim.

Now, there’s sometimes when you make two… understand the hint here from shemen shebishmo, it gets the bracha from the besamim.

Hevi’u Lefanav Shemen Vahadas — Mevarech Al Hahadas Ufoter Es Hashemen

Speaker 1:

“Hevi’u lefanav shemen vahadas” — this I just didn’t say, because this is a completely new learning about a talmid chacham, he is the borei minei besamim. “Hevi’u lefanav shemen vahadas, mevarech al hahadas ufoter es hashemen”. Someone who… they bring, the Mishna tells us to say, they bring them good smelling oil and hadasim, which hadasim is atzei besamim. And they bring… first they make the bracha on the hadasim, and one is poter es hashemen. Why do they both have brachos? Borei atzei besamim, and we’re talking here about shemen zayis, so… apparently, as we’re clarifying, it’s obvious. One would have had to say atzei. It’s interesting. Oil, we see that oil simply without the words “crushed” or that, means atzei.

Hevi’u Lefanav Bosem She’eisev Uvosem She’etz — Two Brachos

Speaker 1:

So, says the Rama, “Hevi’u lefanav bosem she’eisev uvosem she’etz”, you have both, like “Hevi’u lefanav minei merkachas”, it’s also that one bracha once is poter es chaveiro, you don’t make one bracha that doesn’t poter the other. You have to make both, you have to make atzei besamim and isvei besamim.

Halacha 4: Hevi’u Lefanav Yayin Veshemen — Order of Brachos at a Meal

Speaker 1:

So, the Rama tells us, what does one do with the brachos on smell in the order of the meal. “Hevi’u lefanav yayin veshemen”, they bring wine and oil. That was the order. What’s more important? Wine is more important. “Yotze yayin bimino veshemen bismalo”, because the wine is more important. “Mevarech al hayayin veshotho”, he first makes a bracha on the wine and he drinks, “ve’achar kach mevarech al hashemen umeri’ach bo”, and he smells it.

“Vetochvo Berosh Hashamash” — A Custom Tip

Speaker 1:

And then the Rama says an interesting thing, “vetochvo”, we also learned this earlier, and he wipes it into the head of the shamash. I mean it’s such a small tip that they used to give to the shamash. You have here an expensive oil, and the shamash can use, someone should give him a bit of good besamim. So instead of wiping the hands in a napkin, he wipes it up on the head of the shamash as a tip. One can say it’s a custom tip.

Oil on the Heads of Shamashim

I mean it’s a small tip that they used to give to the shamashim. You have here an expensive oil, and the shamashim can use that someone should give them a bit of good besamim, so instead of wiping the hands in your napkin, wipe it up on the head of the shamashim as a tip.

One can sometimes, a custom tip, that the shamashim complain, we already learned the halacha earlier by the order of the meal, as we already stood there the fruits that you have to give the shamashim, you have to give, put in the mouth of the shamashim, also a type of tip, yes.

Apparently, the oil was used both for smelling and for anointing, like our shampoo, it’s pleasant to have in the hair. Or it smells good in the hair, because who says a talmid chacham shouldn’t smell? It’s a disgrace for a talmid chacham that he smells.

Why? Because we learned in Hilchos Deos that young men walk around in the street with besamim so the girls will catch them, for a talmid chacham this is absolutely not. So they spray the besamim before the shtreimel, so it says in the Gemara, for the girls. But a young man, a talmid chacham, doesn’t walk around like that. A simple person may.

Do you understand what I’m telling you? There’s nothing wrong. This isn’t a bad thing, the oil isn’t a non-Jewish thing, it’s a chassidic Jew. And not only not talmidei chachamim, a chassidic one may, he’s also a person. A talmid chacham has the detail from Hilchos Deos which is only for talmidei chachamim.

Ah, I’ll tell you the explanation, because the talmid chacham, after being with his wife, he goes to tevilas Ezra. So if it smells, the explanation is because he anointed himself. But still, the shamashim can each one be a talmid chacham.

Davar Shesofo Lavo Eino Adam – Bosem She’ervo Harochel

Davar shesofo lavo eino adam. A thing that’s uncertain, you don’t know what the thing is. Like by shehakol nihiyeh bidvaro, like there’s a ma’aser lechol hamachanos by fruits, there’s the borei minei besamim on things that don’t have a specific bracha.

Says the Rambam, bosem shericho veta’amo shaveh, the same thing, when the peddler, the merchant, has mixed various types of besamim, “bosem she’ervo harochel”, that the peddler mixed from various types, it’s also “borei minei besamim”, like when you eat various types.

Discussion: The Difference Between Besamim and Food

He says, but entering… there’s no such halacha that you eat various types, by the way.

What? There’s no such halacha that when you eat various types of food you make a shehakol nihiyeh bidvaro.

No, but various shehakols. There’s no such halacha. But here it’s different than food. There’s no such halacha by food that you mix potatoes with apples and you make a shehakol at once. Here there’s a different thing, that you only make one bracha that you mixed it together, not that you look for which is the main one. There’s no such thing.

By food it’s also important what you eat, what’s mixed, when you eat many things. There’s never that it becomes under shehakol. When you say that one is the main and one is secondary, there’s no such halacha by food. But here there’s a verse.

The question is because most things are borei minei besamim, so it is indeed a type of main and secondary. Because most types of besamim from a merchant, from a bosem…

No, I mean it’s different. I mean it’s different, because borei minei besamim isn’t the same type that you call that you make a shehakol. Shehakol is indeed a comprehensive bracha, everything Hashem made. Minei besamim can be literally translated, He made various types of besamim. You understand? So, two types, it fits exactly the right bracha. There’s no such thing as borei bosem alone, but shemen arev or…

Right, but it’s not borei kol minei, it’s borei minei. So minei is indeed a few types, if he makes ten. Because you can’t now check which is a tree and which is an herb…

No, I’m just saying it’s different, it’s not exactly the same as shehakol. There’s no such thing by shehakol that you should make lechatchila on two types to mix to shehakol.

Halacha 5: Entering a Besamim Store

He says, but “hanichnas lechanuto shel bosem”, someone goes into the store of someone who sells besamim, not someone who has a fruit store, Reb Zari, “sheyesh bo minim harbeh”, where there are various types of besamim and it smells good, “mevarech”.

But the main halacha here is that when you go into the store of someone who sells besamim, you have pleasure, you immediately make borei minei besamim.

“Nichnas lechanuto shel bosem veyatza venichnas veyatza kol hayom kulo eino mevarech ela achas”, he only makes one bracha. He doesn’t make every time he remembers that it smells good. But “nichnas veyatza venichnas veyatza”, every time he comes in he has a fresh pleasure, “mevarech al kol pa’am vafa’am”.

Discussion: Fresh Pleasure and Awareness

So… I mean there’s a smell for hadasim, as I said earlier, but you’re not aware of the good smell. So that’s what you do the whole time. Not about it’s not awareness, about that here you come home with a fresh pleasure, a fresh awareness of the pleasure. I don’t have with the awareness.

Like you eat a big meal, you don’t make on every piece another bracha. What should I do? It’s simply a halacha of every bracha in the world goes like this. You eat a meal for two hours, you make a bracha at the beginning. It’s not because it’s with the mother to… it’s not because the beginning of every… okay, another thing. But you can’t come in the middle and say, I’m already sitting, I’m now going to eat challah.

It’s also not said that it should be a kezayis of what smells. It’s a different type of thing, because it’s a neshama that benefits from this.

Halacha 6: Shoshana, Vered, Nerd

Says the Rambam afterwards, “Al hashoshana vechalfi hamayim”. Hashoshana is the holy rose that Jews buy on Shabbos, a type of rose, or types of flowers. Vechalfi hamayim, other types of flowers that we don’t know exactly what it is. Mevarchin aleihen borei atzei besamim.

Nerd shel gina is also atzei besamim. It’s atzei besamim, but shel sadeh is isvei besamim. So it’s already the garden, where it grows. It’s something that grows either on the ground, or on grass, or does it grow on trees. So those that grow on trees in the garden are atzei besamim, and those that grow on the ground are isvei besamim.

He continues, “havered”. Vered is a type of flower. Vered I also thought that vered is a rose. It’s a rose, I thought. So you have to say that shoshana is simply not a rose. Shoshana, I remembered, ah, you learned about the brachos. The sages say, the Zohar said that shoshana is a rose. But most poskim hold, most commentators on Tanach hold that shoshana is a type of lily, it’s such a broader flower, and vered is a rose, that’s the simple meaning of the Mishna. So vered is a rose, and shoshana is something like a lily. There’s no difference, both are atzei besamim here.

“Umei vered”, or the water from the rose. There’s such a smell, it’s called rose water. There’s such a type of perfume, you distill the rose, you make from it. The Zohar where he says that shoshana has red and white, one place he says that he means to say that the shoshana is red, and that’s the reason why you don’t make a bracha on levona, because levona is something that used to be burned for idolatry.

In short, yotza chai, anything else like that?

Halacha 7: Three Types of Good Smell That One Doesn’t Bless On Them

Translated Text

Okay, so what does the Gemara say in the middle? These are just details of which things they are. Okay. Three types of good fragrance on which one does not make a blessing. It’s interesting, the language means, until now it appeared that everything requires yes. Every thing that has a good smell requires making a blessing. It’s just perfume or just deodorant, every thing that has a smell one should make a blessing.

Okay, now you’ll see, you’ll already see the things that have the three answers. Three types of good fragrance on which one does not make a blessing, and these are: a good fragrance that is forbidden to smell, something that one is not allowed to smell, and a good fragrance that is forbidden to smell, the reason why one applies it is not for the positive but for a bad smell, and this fragrance, it’s not made that one should smell it, it’s made that one should smell some other part.

Law 8: Fragrances of Idolatry and Fragrances of Forbidden Relations

Now you’ll already see, the Rambam goes into the examples. How so? How so? This is the first, the examples of things that are not allowed. Fragrances of idolatry or fragrances of forbidden relations, one does not bless on them.

Discussion: What Does “Forbidden Relations” Mean?

Okay, ervah (forbidden relations) means what? A woman who is forbidden to him, a married woman. Even an unmarried woman is meant. She put on fragrances. Are you talking about an unmarried woman, a niddah, a married woman? Does ervah mean it’s talking about a woman or does it mean it’s talking about a forbidden woman? This is something I want to know, I don’t know what the translation is.

By a niddah there’s a different reason for distancing. By a niddah there’s a rule by a person himself, that even the voice of a niddah is not forbidden, one may be with her in seclusion, right? There are things that one doesn’t say are forbidden. There are those who say that even with her there is indeed, right? It’s not every thing. There are more distancings from a niddah than by other women, and there are also less, right? Right, right. There’s affection with one’s wife, there’s… but…

No, I’m just asking, whether “ervah” means to say, perhaps it simply means to say other women, or does it specifically mean ervah a married woman? What the simple prohibition is that he shouldn’t come to closeness, perhaps his own wife, or even if it’s an unmarried woman that I know which, let’s say it’s only a rabbinic prohibition, or the Rambam says it’s biblical, I don’t know, perhaps it’s a prohibition.

But the Rashba wondered about this, he says, it’s a sign for transgression to open the eyes of the evil inclination. So apparently it must be in some way that there are eyes of the evil inclination.

So very good. It appears here from the commentators that I see on this side here, they say that the Rambam added it himself, it’s not stated clearly in the Gemara. But it appears to me from what is quoted here from below, it appears to me clearly that he’s indeed talking about a married woman forbidden to him, even his own wife, or even I don’t know, his sister, there is seclusion with a sister, there is indeed an ervah, it’s certainly an ervah.

There’s an ervah that he’s not allowed to smell the fragrance that’s on her. It’s not just that he doesn’t need to make a blessing, but he’s not allowed to go near, because that’s what the Rambam says, because this is a distancing. But an ervah like a sister where there’s no law of distancings, one may smell, but a blessing one doesn’t need to make.

I’m just saying that it appears from the Rambam’s words that fragrances of smell are indeed permitted. “Ervah” means his sister is permitted, because I think it’s written somewhere that one is not allowed, the Rambam says it’s very disgraceful to do hugging and kissing. So it could be that it’s also something, I don’t know, one needs to know the law.

But fragrances of smell, I haven’t found ever, I’ve never heard anyone make a blessing on the perfume of another woman. It’s indeed a transgression, it’s indeed a biblical transgression. It’s indeed a thing that unfortunately has good colors, perhaps one shouldn’t do pleasing the eye. There’s another reason, it’s also forbidden relations, yes?

Yes, every male is also forbidden relations. Hello, that’s what I’m asking, do we have a prohibition of closeness to males? What I mean is, you say there’s a prohibition of seclusion. I can tell you that a male is probably not so… no, but

Fragrance Without Substance — Perfumed Garments and Perfume

Speaker 1: Okay, soon there’s another giant. If it’s also forbidden relations, yes? Yes every male male on. Hello, that’s what I’m asking, I have here a prohibition of closeness to males, not because it is, I mean with here seclusion seclusion what they say it’s seclusion seclusion. No, it could be that here has a thing that fragrances wouldn’t be forbidden in it, it would have been written on people in general. Forbidden relations. Forbidden relations is there, forbidden relations simply. Let’s already say it, simply simply ervah, forbidden relations means ervah, and that’s it, a woman forbidden to him. And most women, is it a woman, or we ervah.

Okay, another thing. Or idolatry, idolatry if someone goes into a church and there they use the interesting law, because the smell hasn’t changed, you have it in the Gemara. You’ll see that it was previously in a church to what.

Speaker 2: No, do you mean when it’s there?

Speaker 1: Or this became forbidden would you go further one way? And one is not allowed to go into a church! One is not allowed to smell the… which prohibition is it smells the become, does it mean apparently? It was in idolatry, or was it offerings of idolatry.

Speaker 2: No, why? It’s now! One is not allowed to approach, sometimes, it goes with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with with made for transgressions such a thing that was mentioned earlier what certain people put before blessing a certain thing made to distance afterwards they’re not there to it’s positive they’re indeed to remove and on bad smell we don’t make any blessing it’s it’s like drawing water to it’s okay and the water is only to wash often in short it’s not any benefit it’s like cleaning the deodorant like water a washing in England the deodorant isn’t any law from Jerusalem one blessing.

One who smells garments that have a good smell doesn’t make a blessing, because it’s not the essence of fragrances, but fragrance without substance.

So one also needs to know about your question. In the grocery, if you smell a fragrance without substance…

Discussion: Fragrance Without Substance in the Grocery

Speaker 2: No, no, this isn’t any contradiction. This is usually the fruit. The question is, fragrance without substance, meanwhile he’s talking… I mean we’re just arguing here. I need to know more precisely what you’re talking about.

Speaker 1: A perfume, groceries and all stores today put an emphasis and have things to make good smells, they control the smell.

Speaker 2: I’m not talking about that. I’m talking when one turns around in the place where they cut the fruit.

If you turn around in the place where they cut the fruit, and you smell a fragrance from the fruits, not from an ingredient that they put there, but from the fruit, if you come into a grocery and you buy a bunch of fresh apples, or fresh… apples don’t have a strong smell today, I know. But oranges and most citrus that have a strong smell, you come home and you smell it, it’s tasty, make a blessing “Who gave good fragrance in fruits”. What’s the question why not? I don’t understand the question. You have benefit, you enjoy it.

Speaker 1: It’s a weak smell that I don’t know if I have benefit from it.

Discussion: Blessing on Coffee

Speaker 2: When you drink… you’re the same person who gets up early in the morning and you drink coffee and you enjoy it. Why don’t you make a blessing? It’s not fruits. What is it? It comes from the ground.

Speaker 1: Remember the words of your father’s teachers and scholars, he lives mindfully, every moment he smells a different smell, every minute…

Speaker 2: Coffee, I know that on coffee there’s a good example. I like to buy the fresh coffee from there, from the French press, and one takes a breath.

Speaker 1: Do you make a blessing?

Speaker 2: It’s not fruits. What is it? It comes from the ground, it’s ground.

Speaker 1: On coffee one makes a question and answer, because it’s a tree.

Speaker 2: And “Who creates types of fragrances”, there are strange things that the Almighty didn’t create for a fragrance.

So you have benefit good fragrance in fruits, you have benefit good fragrance in fruits. A fresh coffee, when one grinds it is indeed a tasty smell. One makes a blessing, Who gave good fragrance in fruits, or… in practice, I often say Who creates types of fragrances, because I always have a doubt whether it’s fruits.

Speaker 1: Okay, perhaps one makes “Who creates types of fragrances” certainly. One must certainly make “Who creates types of fragrances”. They brought to Rabbi Chaim Kanievsky, do you remember? They brought to Rabbi Chaim Kanievsky…

Speaker 2: “Who creates types of fragrances” is also two opinions in this, because the Almighty didn’t create coffee for a fragrance.

Speaker 1: If you have benefit it doesn’t concern us.

Speaker 2: And on fruits is indeed a good smell. Fresh coffee, when one grinds it is indeed a tasty smell. One makes a blessing, Who gave good fragrance in fruits, or… in practice, I often say Who creates types of fragrances, because I always have a doubt whether it’s fruits. Okay, mixed and dissolved. What’s the question? One can bring it on Saturday night on myrtle, according to all opinions. What’s the question at all?

Perfume and Deodorant — Essence of Fragrances

This I say, I want to know is this the Rema says fragrance that has no substance. For example today, perfumes, most perfumes are such water, one gives such a spray on the person. But the water, a pure thing, but apparently the water is something a mixture of rose water, of all types of things.

No, the water is fragrances that were crushed, as we learned earlier. Something like that, apparently one does make a blessing. Yes essence, this lies on the person, a person who has like perfume puts on him some drop, it’s not like fragrances perfumed garments. Somewhere there must be something a… sometimes, it appears so, apparently one sees it in the Rema, that the sexton should also make a blessing. When the sexton walks through, everyone has already struck on the myrtles, I smell you the words, everyone has already struck on the myrtles.

One has already smelled, but I say, but there are such things, but perfumed garments also has indeed a tasty smell, but there isn’t there the essence. No, it’s only like the smoke, there isn’t any water there. What’s the difference between smoke or the drops on?

No, this I say, I think that usually, sometimes, so it appears from certain places that I learned, that the women or people who went with fragrances used to go with such, they had something such a necklace or something, it was literally a piece of fragrances inside.

But one must even think about deodorant, because deodorant is also to remove bad smell. It’s certainly to remove bad smell Chaim, he’s talking this no doubt. But deodorant indeed has a good smell, that the person does this because this is a good smell. He puts from this, this is his cologne, this is his perfume.

No, no, no, no one puts, the sages know. There’s cologne, there’s deodorant, it’s for everyone this and that.

Ah, I tell you like a patriarch. Yes, the strong. I also don’t do it, I’m just telling you, I’m just presenting it.

Fragrances of a Gentile Party — Law of Majority

The Gemara, fragrances of a party of gentiles. Ah, correct. Just a party, a gentile makes a party and he brings fragrances, one doesn’t bless on them. But what about just a gentile party for idolatry? I spoke earlier about fragrances of idolatry, one doesn’t make fragrances at all.

Yes, just when Jews come together they praise the Almighty, just when gentiles come together they praise something their deity. Yes, correct.

“One who walks outside the city and smells a good smell”, he comes into the city, he smells, he doesn’t know from where comes a good smell, from perfumed, from Jews or from gentiles. We say, if the majority of the city is gentiles, one doesn’t bless, because we follow the majority. And if the majority is Israel, one blesses. And so if it is evening, a smell on which one doesn’t bless, a smell that doesn’t come into consideration or not? One of the three types. Just idolatry or other mixed smells, there’s also a dispute, but most authorities say that a majority applies, smells is a majority, yes, one can have it.

He says, one goes alone, if the majority of Jews are gentiles, the same law is like gentiles. No, it’s a majority smell that doesn’t come into consideration, majority smell that doesn’t come into consideration. A city, majority Israel, the first law is that he doesn’t know from where comes the smell. He travels to a restaurant, half the restaurant serves idolatry, half the restaurant means the Almighty, and it smells there, a person walks in, he doesn’t know how many there are. Or the whole city made a fire, and there’s a majority of Jews, it’s simple that it’s so.

So be it, until here chapter 7 section 109.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות ברכות פרק ט׳ – תמלול

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור – הלכות ברכות פרק ט׳, הלכה א׳ (און ווייטער)

א. כללי׳ע הקדמה: ברכות אויף ריח טוב — דער יסוד

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כשם שאסור לו לאדם ליהנות במאכל ובמשקה קודם ברכה, כך אסור ליהנות מריח טוב קודם ברכה.”

פשט: אזוי ווי מ׳טאר נישט עסן אדער טרינקען אן א ברכה, טאר מען נישט הנאה האבן פון א גוטן ריח אן א ברכה.

חידושים און הסברות:

1. דער חידוש אז ריח דארף א ברכה — און דער מקור דערפאר: דאס איז א גרויסע חידוש, ווייל ביי מאכל און משקה נעמט מען עפעס צו פון יענעם — דער רמב״ם האט פריער געזאגט אז הנאה אן ברכה איז א שטיקל גזילה. אבער ביי ריח איז נישטא קיין “גנב׳ענען” — “זה נהנה וזה לא חסר”, קיינעם ווערט נישט חסר ווען מ׳שמעקט. דערפאר ברענגט די גמרא אן עקסטערע לימוד: דער כסף משנה ברענגט דעם פסוק “כל הנשמה תהלל י-ה”“דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף”. דער דרוש איז אז “נשמה” מיינט “נשימה” (אטעם), און אויף יעדן אטעם פון הנאה דארף מען דאנקען. דאס איז נויטיג ווייל דער רגיל׳ער סברא פון “אסור ליהנות” אליין וואלט נישט גענוגט פאר ריח, וואס איז אן אנדערע סארט הנאה.

2. ברכת הריח איז א חובה, נישט א רשות: ברכות הנהנין אויף ריח זענען זיכער א חובה — אזוי ווי ביי מאכלים. דער איינציגער ספק וואס ווערט אויפגעברענגט איז ספעציפיש אויף בשמים ביי הבדלה — דארט איז מען מסופק צי מ׳מאכט א ברכה, ווייל קיינער “ענדזשויט” עס נישט ממש (ד.ה. עס איז נישט א נאטירלעכע הנאה וואס מ׳זוכט, נאר א תקנה).

3. פארוואס איז ברכת הריח אזוי פארנאכלעסיגט היינט: אין פריערדיגע צייטן האט מען זיך מער עוסק געווען מיט ריחות — אפשר ווייל מ׳האט געדארפט באקעמפן שלעכטע ריחות (נישט געווען סאניטאציע), אדער אפשר ווייל מיר זענען “גראבע יונגען” וואס עפרישיעיטן נישט קיין איידעלע הנאות. עס ווערט אויך צוגעשריבן צו שכחת התורה — מ׳לערנט נישט אויס קינדער אין חדר הלכות ברכת הריח, ממילא ווייסן מענטשן פשוט נישט אז מ׳דארף מאכן א ברכה. אידן זענען מקפיד אויף ברכת הפירות און אלע ברכות, אבער ברכת הריח איז כמעט פארגעסן געווארן.

4. ביי בשמים איז נישטא קיין שיעור כזית ווי ביי עסן — ווייל “נשמה נהנית” פון ריח, נישט דער גוף, און דערפאר איז עס אן אנדער מין הנאה.

ב. די פארשידענע ברכות לויט מקור פון דעם ריח

דער רמב״ם טיילט אויס: אויף עץ אדער מין עץ — “בורא עצי בשמים”; אויף עשב אדער מין עשב — “בורא עשבי בשמים”; אויף עפעס נישט פון עץ און נישט פון אדמה, כגון מור (מאסק) וואס קומט פון א חיה (אייל המוסק) — “בורא מיני בשמים”; אויף פרי הראוי לאכילה (ווי אן אתרוג) — “שנתן ריח טוב בפירות”.

פשט: די ברכה ווערט באשטימט לויט דעם מקור פון דעם ריח: בוים, גראז, חי, אדער פרי.

חידושים און הסברות:

1. “בורא מיני בשמים” ווי א כללי׳ע ברכה: “בורא מיני בשמים” איז ווי דער “שהכל” פון שמעקן — עס דעקט צו אלעס וואס פאלט נישט אין די ספעציפישע קאטעגאריעס (עצי, עשבי, פירות). דער רמב״ם׳ס ביישפיל איז מור (מאסק) וואס קומט פון א חיה — נישט פון עץ און נישט פון אדמה. בדיעבד, אויב מ׳האט געזאגט “בורא מיני בשמים” אנשטאט די ספעציפישע ברכה — יצא. אבער לכתחילה דארף מען זאגן די ריכטיגע ברכה.

2. פראקטישע שאלה: מאכט מען א ברכה ווען מ׳גייט אריין אין א גראסערי וואו פרישע פירות שמעקן? עס ווערט א לעבהאפטיגע מחלוקת:

איין צד טענה׳ט אז מ׳דארף מאכן א ברכה, ווייל די גראסערי לייגט בכוונה פרישע פירות אין פראנט וואס האבן א גוטן ריח, און מ׳האט הנאה דערפון. דאס איז נישט אנדערש פון אן אתרוג וואס מ׳שמעקט.

דער אנדערער צד טענה׳ט אז מ׳דארף נישט, ווייל דער מענטש איז נישט “אוועיר” (באוואוסטזיניג) פון דער הנאה — ער איז פאקוסט אויף שאפינג, און רוב מענטשן באמערקן גארנישט דעם ריח. אן א באוואוסטזיניגע הנאה איז נישטא קיין חיוב ברכה.

דער ערשטער צד ענטפערט שארף: דאס איז געבויט אויף שכחת התורה — מענטשן האבן אויפגעהערט צו ענדזשויען און צו באמערקן, אבער דאס מאכט נישט אז ס׳איז נישטא קיין חיוב. ער ברענגט א ראיה פון אתרוגים אין שול סוכות — מענטשן שמעקן זיי און מאכן נישט קיין ברכה, אבער אין שולחן ערוך שטייט קלאר אז מ׳דארף. דאס איז א חובה, נישט א רשות.

– עס ווערט אויסגעקלערט אז מ׳רעדט נישט פון קינסטלעכע ריחות וואס סטאר׳ס לייגן אריין (scent marketing), נאר פון דעם נאטירלעכן ריח פון פרישע פירות — למשל ביים פלאץ וואו מ׳שניידט פרוכט. אויב מ׳האט הנאה פון דעם ריח פון פירות, מאכט מען א ברכה “בורא שנתן ריח טוב בפירות.” ארענדזשעס און סיטרוס-פירות האבן א שטארקע ריח — מ׳זאל מאכן א ברכה.

3. שאלה וועגן קאווע: פרישע קאווע ווען מ׳צעמאלט עס האט א געשמאקע ריח. וואס פאר א ברכה מאכט מען? קאווע איז נישט א “פרי” אין דעם פשוט׳ן זין — ס׳איז א שאלה צי קאווע איז עץ אדער אדמה (ס׳איז דא א שאלה ותשובה דערויף, ווייל קאווע קומט פון א בוים). למעשה ווערט געזאגט “בורא מיני בשמים” ווייל ס׳איז אלעמאל א ספק צי ס׳איז פירות. אבער עס ווערט אויפגעברענגט אז אויך “בורא מיני בשמים” האט א פראבלעם — ווייל דער אייבערשטער האט נישט באשאפן קאווע פאר א בושם, און אפשר פאסט נישט “בשמים” דערויף. דער ענטפער: אז דו האסט הנאה, איז אונז נישט אנגעגאנגען וואס דער עיקר צוועק פון דער באשעפעניש איז. עס ווערט דערמאנט אז מ׳האט געברענגט א שאלה פאר ר׳ חיים קניבסקי בנוגע דעם ענין.

4. אתרוג של מצוה: אויף אן אתרוג של מצוה מאכט מען יא א ברכה (הנותן ריח טוב בפירות), אבער אויף הדסים נישט (ווייל זיי זענען מוקצה למצוותן). אויך ווערט דערמאנט דער מנהג אויף יום כיפור ארומצוגיין מיט אן אתרוג אריינגעשטאכן מיט נעגלעך.

5. פערפיום — צי דארף מען א ברכה? אויף פערפיום וואלט מען לכאורה געדארפט מאכן “בורא מיני בשמים”, אבער מ׳דארף נאך קלערן וועגן סינטעטישע פראדוקטן (נישט נאטירלעכע בשמים). דער רמב״ם וועט באלד ברענגען א הלכה וועגן דעם חילוק. (זעה ווייטער ביי “ריח בלא עיקר”.)

6. טאבאק: לויט דעם חשבון וואלט מען אויך געדארפט נאכקוקן פון וואס טאבאק איז געמאכט, כדי צו וויסן וועלכע ברכה צו מאכן. אויף טאבאק איז שוין דער פשט אז מ׳דארף מאכן א ברכה, אבער דער עולם פירט זיך נישט אזוי.

ג. ברכה אויף ריח פון מאכלים — מאכל שיש בו ריח

חידושים און הסברות:

1. שארפע שאלה: די זעלבע נעגעלעך (cloves) וואס מ׳שמעקט ביי הבדלה, לייגט מען אריין אין מאכלים — פיש, פלייש, אא״וו. ווען מ׳ברענגט א פארציע פיש מיט שפייזן וואס שמעקן גוט, פארוואס מאכט מען נישט “בורא מיני בשמים”? מה נפשך — אדער מ׳זאגט א ברכה לבטלה ביי הבדלה (אויב ריח איז נישט מחייב א ברכה), אדער מ׳פארגעסט צו מאכן ברכות אסאך מאל א גאנצע וואך אויף ריח פון מאכלים.

2. דער רמב״ם׳ס שיטה: ביי א מאכל שיש בו ריח (מ׳האט אריינגעלייגט ספייסעס לשם ריח), איז דער עסן דער עיקר און דער ריח איז טפל — מ׳מאכט נישט קיין באזונדערע ברכה אויף דעם ריח. אבער עס ווערט צוגעגעבן אז לכאורה דארף מען נאך מער טראכטן וועגן דעם ענין.

ד. מוגמר (incense) — ברכה און זמן

דער רמב״ם׳ס ווערטער: מוגמר — א זאך וואס מ׳צינדט אן כדי ארויסצוברענגען א גוטע גערוך (אזוי ווי “incense sticks” היינט). דער מנהג איז געווען צו ברענגען מוגמר ביים סוף פון א סעודה, אלס א הנאה פאר די געסט.

פשט: מ׳מאכט א ברכה אויף מוגמר ווען מ׳צינדט עס אן צו שמעקן.

חידושים און הסברות:

1. ווען מאכט מען די ברכה: מ׳מאכט די ברכה נאר “עד שתעלה תמרתו” — ווען דער רויך הייבט אן ארויפצוגיין. דאס מיינט: אפילו פאר מ׳שמעקט עס, אבער נאכדעם וואס דער רויך קומט ארויס. פארקערט: אויב מ׳שמעקט עס שוין אבער דער רויך איז נאך נישט זיכטבאר, מאכט מען נישט.

2. דער לשון “תמרתו” (נישט “עשנו”) איז אינטערעסאנט — עס מיינט ווי א תמר (פאלם), דער רויך גייט ארויף גלייך.

3. ברכה אויף מוגמר — עץ אדער עשב: אויב מ׳נוצט עץ פאר מוגמר — מאכט מען “בורא עצי בשמים”. אויב עס איז אן עשב — מאכט מען “בורא עשבי בשמים”. (די זעלבע כללים ווי ביי שמעקן אליין.)

ה. שמן של אפרסמון — בורא שמן ערב

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “שמן של אפרסמון וכיוצא בו — מברכין עליו בורא שמן ערב.”

פשט: אפרסמון איז געווען א ספעציעלע פרוכט/פלאנץ וואס האט געוואקסן אין ארץ ישראל (געגנט פון יריחו, עין גדי). לויט מפרשי המשנה תורה איז עס היינט נישט מצוי. דער שמן דערפון האט באקומען א ספעציעלע ברכה: “בורא שמן ערב”.

חידושים און הסברות:

1. “ערב” מיינט נישט “זיס” ווי צוקער (מתוק), נאר “בטעם” — אנגענעם, געשמאק. ביי א גערוך מיינט “ערב” אז עס איז א זיסע/אנגענעמע גערוך, נישט ממש מתוק. דער חידוש איז אז שמן געווענטלעך איז בלויז צום שמירן, אבער דער שמן האט אויך א “ערב” — א ריח.

2. Essential oils היינט: עס ווערט געפרעגט צי היינטיגע “essential oils” וואלטן אויך באקומען די ברכה “בורא שמן ערב”. עס ווערט חילוק׳ט: עס איז דא ווען אויל האלט נאר דעם גערוך (פון אנדערע בשמים אריינגעלייגט), און עס איז דא ווען דער אויל אליין האט די גערוך. נאר ווען דער שמן אליין האט מצד עצמו א ספעציעלע ריח (ווי אפרסמון) באקומט עס “בורא שמן ערב”.

ו. שמן זית שכפשו — בורא עצי בשמים

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אבל שמן זית שכפשו או טחנו עד שהחזיר ריח נודף — מברך עליו בורא עצי בשמים.”

פשט: שמן זית וואס מ׳האט באארבעט (געקוועטשט אדער צעמאלן) ביז עס האט באקומען א שטארקע גוטע גערוך — מאכט מען נישט “בורא שמן ערב”, נאר “בורא עצי בשמים”, ווייל עס שטאמט פון א בוים/פרוכט.

חידושים און הסברות:

דער חילוק צווישן שמן אפרסמון (בורא שמן ערב) און שמן זית (בורא עצי בשמים) איז: שמן אפרסמון האט מצד עצמו א ספעציעלע ריח, אבער שמן זית׳ס ריח קומט נאר דורך באארבעטונג — דערפאר באקומט עס נישט די ספעציעלע ברכה.

ז. שמן שבשמו — בורא מיני בשמים

פשט: אויב מ׳האט אריינגעלייגט בשמים אין אויל (אזוי ווי שמן המשחה), שמעקט דער שמן יעצט, אבער נישט פון זיין אייגענע אויל, נאר פון די בשמים וואס מ׳האט אריינגעלייגט — מברך עליו “בורא מיני בשמים”.

חידושים און הסברות:

דער שמן באקומט די ברכה פון די בשמים וואס זענען אריינגעלייגט געווארן, נישט פון דעם שמן אליין. דאס איז דער רמז: שמן שבשמו — דער שמן׳ס ברכה גייט נאך זיין “שם”, ד.ה. נאך דעם וואס גיט אים דעם ריח.

ח. הביאו לפניו שמן והדס — מברך על ההדס ופוטר את השמן

דער רמב״ם׳ס ווערטער (משנה): “הביאו לפניו שמן והדס — מברך על ההדס ופוטר את השמן.”

פשט: ווען מ׳ברענגט שמן (שמן זית מיט גוטע גערוך) און הדסים (עצי בשמים), מאכט מען קודם אויף די הדסים און מ׳איז פוטר דעם שמן.

חידושים און הסברות:

ביידע — שמן זית און הדס — האבן די זעלבע ברכה “בורא עצי בשמים”, דערפאר קען איינע פוטר׳ן די אנדערע. דאס באשטעטיגט אז שמן סתם (אן “מפוסם”) מיינט עצי.

ט. הביאו לפניו בושם שעין ובשם שעץ — צוויי ברכות

פשט: ווען מ׳האט ביידע — עשבי בשמים און עצי בשמים — מאכט מען צוויי באזונדערע ברכות, איינע פוטר׳ט נישט די אנדערע.

י. הביאו לפניו יין ושמן — סדר הברכות ביי סעודה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הביאו לפניו יין ושמן — יוצא יין בימינו ושמן בשמאלו, מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך על השמן ומריח בו, ותוחבו בראש השמש.”

פשט: ווען מ׳ברענגט יין און שמן (גוט-שמעקעדיגע אויל): יין איז חשוב׳ער, נעמט מען עס אין רעכטע האנט. מ׳מאכט קודם א ברכה אויף יין, טרינקט, דערנאך מאכט מען אויף דעם שמן און שמעקט. דערנאך ווישט מען עס אריין אויף דעם קאפ פון דעם שמש (דער באדינער).

חידושים און הסברות:

1. “תוחבו בראש השמש” ווערט אויסגעטייטשט אלס א מנהג טיפ — אנשטאט אריינצוווישן די הענט אין א נעפקין, גיט מען דעם שמש (באדינער) דעם טייערן אויל אויפן קאפ, אלס א מתנה/טיפ. דאס שטימט מיט וואס מען האט פריער געלערנט ביי סדר הסעודה, אז מען האט פירות אריינגעלייגט אין מויל פון די שמשים.

2. שמן האט געדינט סיי פאר ריח (בשמים) און סיי פאר סיכה (ווי שאמפו) — עס איז געווען געשמאק צו האבן אין די האר.

[דיגרעסיע: תלמיד חכם און בשמים] — פון הלכות דעות: א תלמיד חכם טאר נישט ארויסגיין מיט בשמים אין גאס, ווייל בחורים פלעגן דאס טון כדי מיידלעך זאלן זיי כאפן. דאס איז נאר א פרט פאר תלמידי חכמים — א פשוט׳ער מענטש מעג, א חסיד׳ישער איד מעג אויך. דער תלמיד חכם, נאכ׳ן זיין מיט זיין ווייב, גייט ער אין טבילת עזרא, און אז עס שמעקט פון אים, ווייסט מען אז ער האט זיך אנגעשמירט — דאס איז די סיבה פארוואס עס איז א גנאי.

יא. בושם שערבו הרוכל — מישונג פון בשמים

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “בושם שערבו הרוכל — ווען א סוחר האט צוזאמגעמישט פארשידענע מיני בשמים, מאכט מען בורא מיני בשמים.”

פשט: ווען פארשידענע סארטן בשמים ווערן צוזאמגעמישט, מאכט מען די כוללת ברכה “בורא מיני בשמים”.

חידושים און הסברות:

עס ווערט אויפגעברענגט א חילוק צווישן בשמים און עסן: ביי עסן איז נישטא אזא הלכה אז ווען מען מישט צוויי מינים (למשל פאטעטאס מיט עפלעך) מאכט מען א שהכל. ביי עסן זוכט מען וועלכע איז דער עיקר און וועלכע איז דער טפל. אבער ביי בשמים, ווען מען מישט צוזאמן פארשידענע מינים, מאכט מען איין ברכה “בורא מיני בשמים” — נישט ווייל מען זוכט א עיקר, נאר ווייל עס פאסט ליטעראלי: “בורא מיני בשמים” מיינט ער האט באשאפן פארשידענע מיני בשמים. דאס איז נישט ווי “שהכל” וואס איז א כוללת ברכה; “מיני בשמים” מיינט ממש אפאר מינים, און דאס פאסט גראדע ווען עס זענען דא צען מינים צוזאמגעמישט.

יב. נכנס לחנותו של בושם — אריינגיין אין א בשמים-געשעפט

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הנכנס לחנותו של בושם שיש בו מינים הרבה — מברך. נכנס ויצא ונכנס ויצא כל היום כולו אינו מברך אלא אחת. נכנס ויצא ונכנס ויצא — מברך על כל פעם ופעם.”

פשט: ווער עס גייט אריין אין א בשמים-געשעפט וואו עס שמעקט גוט פון פארשידענע מינים, מאכט ער א ברכה. בלייבט ער אינעווייניג דעם גאנצן טאג — נאר איין ברכה. גייט ער ארויס און קומט צוריק אריין — א נייע ברכה יעדעס מאל.

חידושים און הסברות:

דער חילוק ווערט ערקלערט: ווען מען בלייבט אינעווייניג דעם גאנצן טאג, איז עס ווי א לאנגע סעודה וואו מען מאכט איין ברכה אנפאנג — נישט ווייל מען הערט אויף צו האבן הנאה, נאר ווייל די ברכה דעקט צו דעם גאנצן המשך. אבער ווען מען גייט ארויס און קומט צוריק, איז יעדעס מאל א “פרישע הנאה” — א נייע אווערנעס פון דעם ריח.

[דיגרעסיע: ספרדישע מנהג ביי הבדלה] — ביי ספרדישע אידן ברענגט מען שבת ביינאכט אין שול כמה מיני בשמים — מענטשן ווייסן וואס איז עשבי בשמים, וואס איז עצי בשמים, און עס שמעקט זייער געשמאק אין ביהמ״ד. אבער אויף “עראק” (ליקעריש-שמעקעדיגע משקה) מאכט מען נישט קיין “בורא מיני בשמים” — ווייל עס איז נישט קיין ריח, נאר א טעם.

יג. ספעציפישע בשמים — שושנה, ורד, נרד

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “על השושנה וחלפי המים מברכין עליהן בורא עצי בשמים. נרד של גינה — עצי בשמים, של שדה — עשבי בשמים. הורד ומי ורד…”

פשט: שושנה, חלפי המים, ורד — זענען עצי בשמים. נרד פון א גארטן איז עצי בשמים, פון פעלד איז עשבי בשמים. מי ורד (רויז-וואסער) איז אויך א בשמים.

חידושים און הסברות:

1. חילוק צווישן שושנה און ורד: דער זוהר זאגט אז שושנה איז א רויז, אבער רוב פוסקים און מפרשי תנ״ך האלטן אז שושנה איז א סארט לילי (א ברייטערע בלום), און ורד איז א רויז. דאס איז די פשטות פון די משנה. פראקטיש איז נישטא קיין חילוק, ווייל ביידע זענען עצי בשמים.

2. חילוק צווישן נרד של גינה און נרד של שדה: וואס וואקסט אויף אילנות/ביימער אין א גארטן איז עצי בשמים, און וואס וואקסט אויף דער ערד/גראז איז עשבי בשמים.

3. מי ורד (רויז-וואסער) איז א דיסטילירטע פארפיום פון רויזן.

4. לבונה: מען מאכט נישט קיין ברכה אויף לבונה, ווייל לבונה איז א זאך וואס מען האט מקטיר געווען פאר עבודה זרה.

יד. דריי סארטן ריח וואס מען מאכט נישט קיין ברכה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “שלושה מיני ריח טוב אין מברכין עליהם: (1) ריח טוב שאסור להריח בו, (2) ריח טוב שאין עשוי להריח בו [נאר צו באזייטיגן א שלעכטע ריח], (3) ריח שאין עשוי להריח בו [נישט געמאכט צום שמעקן].”

פשט: דריי קאטעגאריעס פון גוטע ריחות וואו מען מאכט נישט קיין ברכה: (1) אסור׳ע ריחות (ווי עבודה זרה, ערוה), (2) ריחות וואס זענען נישט פאר פאזיטיווע הנאה נאר צו פארטרייבן א שלעכטע ריח, (3) ריחות וואס זענען נישט געמאכט צום שמעקן.

חידושים און הסברות:

ביי קאטעגאריע (2) — עס ווערט פארגעגליכן צו “שותה מים לצמא” — ס׳איז נישט קיין פאזיטיווע הנאה, נאר באזייטיגונג פון א נעגאטיוו. ווי וואסער וואס מ׳שלינגט אראפ — ס׳איז נישט קיין הנאה-דיגע זאך.

טו. בשמים של עבודה זרה ובשמים של ערוה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “בשמים של עבודה זרה או בשמים של עריות אין מברכין עליהם.”

פשט: אויף בשמים פון עבודה זרה אדער פון ערוה מאכט מען נישט קיין ברכה.

חידושים און הסברות:

1. עבודה זרה: מ׳טאר נישט גיין אין א קירכע (טשורטש) און שמעקן די בשמים דארט — ס׳איז בשמים של עבודה זרה אדער תקרובות עבודה זרה.

2. וואס מיינט “עריות”? דער רשב״א האט זיך געוואונדערט אויף דעם און זאגט אז עס מוז זיין באופן וואס “עיניה של יצר הרע” איז דא — א סימן לעבירה. פון די מפרשים זעט מען אויס אז דער רמב״ם האט דעם פרט פון “בשמים של עריות” אליין צוגעלייגט — עס שטייט נישט קלאר אין דער גמרא.

3. ווער איז “ערוה” אין דעם קאנטעקסט? עס ווערט מסתבר אז “ערוה” מיינט טאקע אן אשה אסורה עליו — אפילו זיין אייגענע ווייב ווען זי איז נדה, אדער א שוועסטער (וואס איז זיכער אן ערוה). דער רמב״ם׳ס שיטה איז אז ביי אן ערוה וואו עס זענען דא הרחקות (ווי אשת איש, נדה), טאר מען גארנישט שמעקן די בשמים שעליה — דאס איז נישט נאר א ענין פון ברכה, נאר א ממש׳ע הרחקה. אבער ביי אן ערוה ווי א שוועסטער, וואו עס זענען נישטא קיין דיני הרחקות (מען מעג זיין מיט איר ביחוד), מעג מען שמעקן, אבער א ברכה מאכט מען נישט.

4. דער רמב״ם זאגט אז חיבוק ונישוק מיט א שוועסטער איז “מגונה מאוד” — סאו קען זיין אז שמעקן בשמים שעליה איז אויך עפעס פראבלעמאטיש.

5. פראקטישע נקודה: “איך האב נישט קיינמאל געהערט איינער זאל מאכן א ברכה אויף די פארפיום פון אן אנדערע פרוי” — דאס איז דאך אן עבירה.

6. עס ווערט אנגעהויבן א שאלה צי דער דין פון “עריות” אפליצירט אויך ביי זכרים (איסור קורבה לזכרים), אבער די דיסקוסיע ווערט נישט פארענדיגט.

טז. ריח בלא עיקר — בגדים המוגמרים און פערפיום

דער רמב״ם/הלכה: איינער וואס שמעקט בגדים וואס האבן א גוטע ריח מאכט נישט קיין ברכה, ווייל ס׳איז ריח בלא עיקר — ס׳איז נישט עיקר בשמים, נאר א ריח וואס איז אריבערגעגאנגען אויף דעם בגד.

פשט: ווען דער ריח איז נישט אין דעם עיקר׳דיגן בושם-חפץ אליין, נאר אין עפעס וואס האט אויפגענומען דעם ריח (ווי א קלייד), מאכט מען נישט קיין ברכה.

חידושים און הסברות:

1. פערפיום (perfume): רוב פערפיום׳ס זענען א וואסער-באזירטע מישונג וואס מ׳שפריצט אויפ׳ן מענטש. צי איז דאס אויך “ריח בלא עיקר” ווי בגדים המוגמרים? דער מסקנא איז אז פערפיום איז נישט ווי בגדים המוגמרים — פערפיום איז מער צוגעגליכן צו בשמים שכתשן (צעמאלענע בשמים), וואו דער עיקר בושם איז נאך פאראן אין דער מישונג, און לכאורה מאכט מען יא א ברכה דערויף.

2. חילוק צווישן סמאוק (רויך/ריח אן א פיזישן עיקר) און א טראפל פערפיום: ביי בגדים המוגמרים איז דער ריח ווי “סמאוק” — ס׳איז נישט דא קיין פיזישער בושם-חפץ. אבער ביי פערפיום איז דא א פיזישע טראפל וואסער מיט בשמים-אינגרעדיענטן.

3. דיאדערענט (deodorant): דיאדערענט איז זיכער נתלהב ריח (געמאכט צו באזייטיגן שלעכטע ריח), נישט עיקר בושם. אבער עס ווערט אויך געפרעגט: דיאדערענט האט דאך א גוטע ריח, און דער מענטש לייגט עס ווייל ער וויל א גוטע ריח — צי איז דאס זיין “קאלאן/פערפיום”? דער מסקנא: ס׳איז דא א חילוק צווישן קאלאן (cologne) און דיאדערענט — קאלאן איז פאר ריח, דיאדערענט איז פאר באזייטיגן שלעכטע ריח, און “לכולי עלמא” זענען זיי צוויי באזונדערע זאכן.

4. [דיגרעסיע:] פריער פלעגן מענטשן/פרויען טראגן א נעקלעס מיט ממש א שטיקל בשמים — דאס איז געווען דער עיקר בושם, נישט ווי היינטיגע פערפיום׳ס.

יז. בשמים של מסיבת גוים — דין רוב

גמרא/הלכה: “בשמים של מסיבה של גוים — אין מברכין עליהם.” סתם מסיבה פון גוים, ווען זיי ברענגען בשמים, מאכט מען נישט קיין ברכה, ווייל סתם מסיבת גוים איז פאר עבודה זרה.

פשט: אז אידן קומען זיך צוזאם, לויבן זיי דעם אייבערשטן. אז גוים קומען זיך צוזאם, לויבן זיי זייער געטשקע. דערפאר איז סתם מסיבת גוים פארבונדן מיט עבודה זרה.

חידושים און הסברות:

1. דין רוב ביי ספק ריח: די גמרא זאגט: “הוי מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב” — איינער גייט אריין אין שטאט און שמעקט א גוטע ריח, ער ווייסט נישט צי ס׳קומט פון אידן אדער פון גוים. אם רוב עיר גוים — אין מברך (מ׳גייט בתר רוב). אם רוב ישראל — מברך.

2. צי רוב שייך ביי ריחות: ס׳איז דא א מחלוקת, אבער רוב פוסקים זאגן אז שייך א רוב ביי ריחות.

3. פראקטישע דוגמא: ער פארט אין א רעסטאראנט, א האלבער דינט עבודה זרה, א האלבער מיינט דעם אייבערשטן — מ׳גייט נאך רוב. אדער א גאנצע שטאט האט געמאכט א פייער מיט בשמים, און ס׳איז דא רוב יודן — מאכט מען א ברכה.

יח. שמש ביי הבדלה — רמ״א

חידוש: דער רמ״א זאגט אז די שמש (סערווער) זאל אויך מאכן א ברכה אויף בשמים ביי הבדלה. ווען דער שמש גייט דורך נאכדעם וואס יעדער האט שוין געשמעקט די הדסים — ער שמעקט דעם ריח וואס איז נאך פאראן, און דאס איז א שאלה צי דאס איז “ריח בלא עיקר” (ווייל יעדער האט שוין געהאקט/געשמעקט די הדסים).

עד כאן פרק ז׳ סימן קע״ט.


תמלול מלא 📝

הלכות ברכות פרק ט׳ – ברכות אויף ריח טוב

הקדמה: פארוואס לערנט מען נישט מער הלכות ברכת הריח

Speaker 1:

רבותי, מיר גייען לערנען הלכות ברכות פרק ט׳. יא?

Speaker 2:

יא.

Speaker 1:

זאג זאג. סאו, אונז גייען לערנען מיט די ברכה, אונז זעען דאך הלכות ברכות, אונז גייען לערנען אלע ברכות אויף שמעקן גוטע זאכן.

סאו, ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך, אמאליגע צייטן זעט אויס אז מענטשן האבן זיך אסאך מער עוסק געווען אין דעם. היינט איז עס נישט אזא גרויסע עסק. אונז האבן נישט אזא… ס׳איז דא זאכן ווי פערפיום, ס׳איז דא זאכן ווי זאכן וואס מאכן אין די הויז גוט שמעקן, אבער אונז פייען נישט אזויפיל אטענשאן צו דעם.

ס׳קען זיין אז, איך ווייס נישט, ס׳איז דא וואס זאגן אז אמאליגע צייטן איז נישט געווען… מען האט געדארפט אסאך מאל באקעמפן שלעכטע ריחות, ווייל ס׳איז נישט געווען די סעניטעישאן, ס׳איז נישט געווען דאס, ס׳איז נישט געווען יענץ. ממילא איז עס מער אריינגעקומען אין די טאג-טעגליכע צו מאכן גוט שמעקן.

ס׳קען אויך זיין אז אונז זענען סתם, אונז זענען וויאזוי זאגט מען דאס? אונז עפרישיעיטן נישט קיין איידעלע, איידעלע הנאות. אונז זענען אביסל גראבע יונגען, און אונז זענען… אזויווי די גמרא זאגט אז ס׳איז דא א נשמה נהנית פון ריח.

הודעה וועגן די מגבית

שוין, בעפאר מיר גייען ווייטער מיט די שיעור, וויל איך דערמאנען אז די טעג גייט פאר א גרויסע קאמפיין, א מגבית פאר די בית המדרש אהלה למחשבה, די בית המדרש אין וועלכע אונז לערנען פאר די דאזיגע שיעור, בית המדרש פון מיין ידיד און שותף הרב הגאון רבי יצחק, וואס לערנט פאר נאך אסאך שיעורים אין פארשידענע חלקי התורה, טיפע שיעורים בנגלה ובנסתר, טעמו וראו כי טוב, ואשרי חלקו די אלע וואס שטיצן און ספאנסערן די שיעורים און אזוי ווייטער.

און מיר מיינען, אונז איז דאך אויך דא אזא בחינה פון ריח וואס נישט יעדער איינער האט א הנאה דערפון, און מ׳דארף טועם זיין כדי מ׳זאל וויסן. און מ׳איז עס טועם דורך אריינקומען אין די חמרא דמשתל בוסיא, אזויווי מיר לערנען ווייטער. רבי יצחק איז די חמרא דמשתל בוסיא על מיני בשמים טובים וריחות טובים. שוין, און אונז האבן נאך רבי יושע וואס העלפט אויך די זעלבע זאך, נישט נאר מיר.

הלכה א׳: די כללי׳ע חיוב פון ברכת הריח

Speaker 1:

שוין, איז אזוי, זאגט די רמב״ם: “כשם שאסור לו לאדם ליהנות במאכל ובמשקה קודם ברכה”, אזויווי מיר האבן פריער געלערנט אז ס׳איז אסור הנאה צו האבן פון סיי וואס אן א ברכה, אזויווי די רמב״ם האט געזאגט אז ס׳איז אפילו א שטיקל דער ענין פון הנאה האבן אפילו שעות פון א שטיקל גזילה.

“כך אסור ליהנות מריח טוב קודם ברכה.” מען טאר אויך נישט הנאה האבן פון א ריח טוב פאר א ברכה.

דער חידוש פון ברכת הריח

ס׳איז א גרויסע חידוש, ווייל ווען א מענטש נעמט א מאכל און א משקה, נעמט ער עס צו פון יענעם. שמעקן איז זייער שווער, ווייל ס׳איז נישטא אזא זאך ווי גנב׳ענען שמעקן. וואס איז דען שייך “כלו יתמלא” אז דו האסט עס געגנב׳עט? וויבאלד אן ארעמאן גייט לעבן א הויז פון אן עושר וואו ס׳שמעקט ארויס פון עסן, ס׳איז אים נישט חסר גארנישט. ס׳איז זה נהנה וזה לא חסר.

אפשר טאקע וועגן דעם ברענגט די גמרא עקסטערע לימודים. אפשר איז דאס דער ענין, ס׳איז נישט דווקא… קען זיין אז יענץ איז אויך אן ענין, אבער אזוי ווי דו זאגסט, “כל הנשמה תהלל י-ה”, למעשה האסטו הנאה. דארפסטו פשוט על כל פנים דאנקען דעם אייבערשטן.

אבער לכאורה וועגן דעם טאקע ברענגט די גמרא נאך א לימוד. דער כסף משנה ברענגט אין זייט אז ס׳שטייט אין די גמרא טאקע דער פסוק, “כל הנשמה תהלל י-ה”, דבר שהנשמה נהנית ממנו. לכאורה וועגן דעם, ווייל ס׳איז נישט גענוג די פשוטע זאך פון “אסור ליהנות”, ווייל ס׳איז טאקע אן אנדערע סארט זאך אביסל. אבער די נשמה…

Speaker 2:

מיינסט אז “כל הנשמה תהלל י-ה” מיינט דאנקען אויף די נשימה?

Speaker 1:

יא, אזוי זאגט די גמרא. “כל הנשמה תהלל י-ה” מיינט דאנקען אויף די נשימה. דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף. יא. ס׳איז אינטערעסאנט אז מ׳לערנט פון דעם ארויס, ווייל פשוט דארט מיינט “כל הנשמה תהלל י-ה” אז יעדער אטעם איז מחייב גדלות השם, אויף אן אטעם. די נשמה אליין איז מהלל י-ה. דער מענטש זאל דאנקען אויף זיין נשימה, אויף זיין ריח.

די פארשידענע ברכות אויף ריח טוב

Speaker 1:

זאגט ער אזוי, מקצר ברכת הריח טוב. וואסערע ברכה איז עס?

זאגט ער אזוי, אם היה זה שיש לו הריח עץ או מין עץ, אויב דער גוטער שמעק איז א בוים אדער עפעס וואס קומט פון א בוים, בלעטלעך פון דעם בוים, איז מאכט ער “בורא עצי בשמים”, ער דאנקט דעם אייבערשטן וואס האט באשאפן ביימער פון בשמים.

ואם היו עשב, אויב ס׳איז א זאך וואס וואקסט ווי גראז, או מין עשב, מברך “בורא עשבי בשמים”, גראזן פון בשמים.

ואם היו לא מן העץ ולא מן האדמה, אויב ס׳איז נישט פון א בוים און נישט פון אדמה, כגון המור, א זאך וואס שמעקט זייער גוט וואס הייסט מור, זיי זאגן אז די היינטיגע… ס׳הייסט “מאסק”, איך מיין אויך היינטיגע צייטן נוצט מען עס, ס׳איז א געוויסע באשעפעניש, כגון המור שיוצא מן החיה, פון א געוויסע אה… געוויסע חיה, א בעל חי וואס הייסט אייל המוסק, וואס איז א סארט אייל, א סארט אה… וואס איז אן אייל? אייל איז דער… אזא הירש׳ל. א ווידער וואס לויפט ארום אין די מדבריות. יא. אה… וואס דאס איז א מין חיה, מברך בורא מיני בשמים.

Speaker 2:

מממ.

Speaker 1:

דאס איז ווי דער שהכל פון די שמעקס.

Speaker 2:

יא, איך האב דאס געזען.

Speaker 1:

ואם הוי פרי הראוי לאכילה, ער האט געברענגט אן אתרוג מיט א פיטם, וואס יעצט האט מען עס נאר געשמעקט, מ׳האט הנאה פון די גראך און מ׳מאכט א ברכה אויף די גראך, מברך שנתן ריח טוב בפירות.

Speaker 2:

אקעי, גוט.

דיסקוסיע: צי מאכט מען א ברכה ווען מ׳גייט אריין אין א גראסערי?

Speaker 1:

דרך אגב, דאס וואס דו זאגסט אז היינט מאכט מען נישט קיין עסק דערפון, ס׳איז אבער יא אמת, זייער אסאך מאל מענטשן ווייסן פשוט נישט אז מ׳דארף מאכן א ברכה. אסאך מאל אן אתרוג למשל, אן אתרוג של מצוה דארף מען לערנען די הלכה אז אויף די אתרוג מאכט מען יא א ברכה דרך אגב, נישט אויף די הדסים. אבער למשל…

Speaker 2:

און מ׳קען עס זען, ס׳איז דא די יום כיפור מענטשן גייען ארום מיט אן אתרוג וואס איז אריינגעשטאכן אינסייד, ווייל פאלס אנשיין אפשר דארף מען מאכן ביידע ברכות.

Speaker 1:

אמת, אמת. אבער למשל, די זעלבע זאך איז, ס׳איז דא זאכן, איך געדענק נישט יעצט אויף די מינוט, מ׳ברענגט א פסם מאכל וואס האט אזא… אדער א פרי מיט פלאוערס, מענטשן ברענגען פלאוערס פאר א שמחה, דארף מען מאכן א ברכה.

Speaker 2:

אפשר קען זיין, זיכער, ס׳איז נישט קיין ספק. אדער סתם פירות. דרך אגב, ס׳איז מיר איינגעפאלן א גוטע פראגע פון דעם. דו גייסט אריין אין גורמא גלאט, אין די געשעפט, די ערשטע זאך לייגן זיי די פירות אויף די זייט.

Speaker 1:

די בעקערי שמעקט, די בעקערי.

Speaker 2:

אה, די בעקערי, ניין, די בעקערי איז אין די בעק. אלעמאל אין יעדע געשעפט, כמעט יעדע עסקה, יעדע גראסערי אויף די וועלט, אזוי האבן זיי א חכמה די גראסערי מאכער וואס זיי דארפן טון, לייגט מען אין די פראנט די גרינע פרוכט און די זאכן, און אסאך מאל האט עס א שמעק, און מ׳דארף אויף דעם מאכן א ברכה. ס׳איז נישט קראנט.

Speaker 1:

איך וואלט נישט געזאגט אז מ׳דארף מאכן אויף דעם א ברכה, ווייל קודם כל ס׳איז נישט דא אזא ברכה אויף עפעס וואס איז אין די בעקגראונד, עפעס וואס דו האסט הנאה דערפון.

Speaker 2:

ווערט דאך דאס געזאגט! דער מענטש גייט יעצט שאפינג.

Speaker 1:

לא נכון. ער איז נישט אוועיר פון די הנאה וואס ער האט. ס׳איז דאך א לאנגע סוגיא, דו דארפסט האבן א פאוקוס אויף דיין שאפינג. פרעג א מענטש, ס׳שמעקט דא? רוב מענטשן גייען נישט באמערקן. נאר אויב דו וועסט זיי זאגן.

Speaker 2:

ס׳איז אמת, איך פארשטיי וואס דו זאגסט.

Speaker 1:

ס׳איז אמת, איך רעד פון מיר, איך רעד פון מיר. איך רייר אן אן אתרוג, איך רייר אן אן אתרוג.

Speaker 2:

ווייל דו האסט פארגעסן פון דעם, טאקע ווייל דו האסט פארגעסן פון דעם. דאס דארף זיין נאר ווען דער… וואס זאגט מען? ווען מ׳דאווענט און מ׳דאנקט, איז נישטא קיין ברכה אויף א גוטע ווערטער. קודם כל, אפשר איז יא דא, דארף מען טראכטן. אבער די זאכן וואס מ׳האט הנאה דארף מען מאכן א ברכה.

אויב איינער מאכט א ברכה ווען ער גייט אריין אין גורמע גלאט ווייל ס׳שמעקט גוט, איז דאס א ברכה לבטלה. פארוואס זאל מען נישט זאגן “שפוך חמתך” פאר אלע גוטע זאכן? אזויווי דער רמב״ם ענדיגט, אז מ׳קען אריינלייגן דעם אייבערשטן.

איך בין נישט מסכים, איך בין נישט מסכים. איך בין נישט מסכים. איך בין נישט מסכים. דו רעדסט פון א מענטש וואס האט הנאה, ער נעמט די עסן און ער זאגט “ברוך אתה ה׳”. פון וואו האסטו הנאה געהאט? פון וואו האסטו הנאה געהאט?

דאס וואס דו פארשטייסט, דאס וואס דו זאגסט, איז נישטא קיין ברכה אויף א גוטע ווערטער. דאס וואס דו פארשטייסט, דאס איז די שקלא וטריא פון וואס מיר רעדן. מיר האבן דאס אנגענומען, ווען מ׳נעמט עפעס א שטיקל, אן אפגעריסענע נעגל וואס מ׳נעמט בהבדלה, דעמאלט קומט “בורא מיני בשמים”.

אבער דו גייסט אריין אין א געשעפט וואו מ׳האט לכתחילה געלייגט דאס כדי צו מאכן א געשמאקע גערוך, און ס׳איז איינע פון די זאכן – אדער עצים, אדער עשבים, אדער מינים, אדער אלע צוזאמען מאכן מינים – זאגסטו אז מ׳מאכט נישט קיין ברכה ווייל דו ווילסט נישט משים זיין דעם ריח.

דו זאגסט אזוי: אויב גייסטו אריין אין א היים און ס׳איז דא א דיפיוזער, און דער דיפיוזער איז נישט קיין בעלמא, ס׳קען זיין אזא דיפיוזער, און דער דיפיוזער שמעקט נישט גוט.

Speaker 1:

אין גורמע שמעקט דאך אויך נישט גוט.

Speaker 2:

איך רעד דיר יא פון די פרוכט. מ׳האט דאך געלייגט דארט א גאנצע פייל פרוכט, א פרישע פרוכט וואס האט א געשמאקע גערוך. פון דעם רעדט מען דאך. אין שולחן ערוך שטייט איבער פירות. א תפוח, מ׳לייגט דארט א תפוח, אן עפל, יא? נאר אויב מ׳איז אוועיר און מ׳האט הנאה.

אבער יעצט קענען מיר אונז איינרעדן, אזויווי דער רבי יצחק בר חיים זאגט, אז מ׳איז מיינדפול, ס׳איז דא מענטשן וואס זענען מיינדפול. ווייל איך, ווען איך גיי אריין אין גראסערי, איינער פרעגט מיר נאכדעם, “האסט געשמעקט אז ס׳איז דא א גוטע גראסערי?” אפשר יא. די זעלבע זאך איז די בעקערי. לעבן די בעקערי איז דא פארשידענע מינים. באלד וועלן מיר רעדן וועגן די בעקערי. פאר בעקערי איז דא אן אנדערע ברכה. באלד וועלן מיר רעדן, דער רמב״ם ברענגט די הלכה אז ס׳איז דא א ברכה אויף א בעקערי אויך, דורך אגב. און ס׳איז דא א חקירה אין די רמב״ם וואס מ׳דארף טראכטן וועגן דעם.

אבער דאס וואס דו זאגסט, דו זאגסט דאך אזוי, “הרחב פיך ואמלאהו”. מענטשן נאשן דאך א גאנצן טאג, יעדער טראכט נישט וואס ער טוט, ער מאכט נישט קיין ברכה. יעדער איד ווייסט, אפילו מ׳טראכט נישט, מאכט מען א ברכה אן טראכטן. אזוי גייט דאך א איד, ער מאכט א ברכה, ער מורמלט זיך א ברכה.

דארף מען זיך פארטיפן אין הלכות ברכות. די זעלבע זאך, מענטשן האבן פשוט פארגעסן פון די זאך וואס הייסט ברכת הריח. מ׳דארף זיך מעורר זיין, איך בין מעורר, אנשטאט פון זיך דזשאסטיפייען, דארף מען זאגן אמת, מ׳דארף מאכן א ברכה, און ס׳איז א גוטע זאך, ס׳איז אן אפארטוניטי, מ׳קען מאכן א ברכה. אויב איינער פעלט מיר ברכות, איך ווייס נישט וואס, מ׳קען מאכן א ברכה, ס׳איז נישט קיין שום שאלה נישט.

די איינציגע זאך וואס איך וואלט אפשר מסכים געווען איז, אפשר אויף פערפיום, אדער ממש עפעס וואס מ׳לייגט כדי צו האבן א גוטע ריח, אפשר האט מען געדארפט חוקר זיין צו איינער פון זיי איז געמאכט פון עפעס וואס מ׳קען מאכן עצי אדער בורא.

Speaker 1:

אבער ער האט דאך נישט געמאכט… ס׳שטייט נישט אז מ׳דארף לייגן, ס׳שטייט נישט קיין כוונה, איך ווייס נישט וויאזוי… אויב איינער לייגט אן עולם האדמה איז בורא מיני בשמים. והוא הדין אויף פערפיום, לכאורה וואלט מען געדארפט מאכן א בורא מיני בשמים. מ׳דארף, מ׳וועט באלד זען מיט בשמים און נישט פראדוקטן. ווייל עפעס וואס מ׳לייגט עס זאל זיין א געשמאקע אווירא אין די גראסערי…

Speaker 2:

דער איז דאך דאס שמעק פאר א גוט יאר! פון דעם רעדט מען! דאס איז דאך א דבר שיש לו נשמה והנאת הגוף.

ניין, ניין. דו ביסט מחדש חידושים נפלאים שלא שערום אבותינו וואס איז געבויט אויף שכחת התורה, ווייל דער עולם האט אויפגעהערט צו ענדזשויען, און ער זאגט דיר “אה, ס׳מאכט נישט קיין שמעק”. איך זאג דיר, איך גיי דיר זאגן, מענטשן האבן אמאל געוואוסט, מ׳האט געמאכט א ברכה, מ׳האט געמאכט א ברכה, מ׳האט געמאכט א ברכה. ס׳איז נישט קיין שום ספק אז מ׳מאכט א ברכה. ס׳איז נישט קיין שום ספק אז מ׳מאכט א ברכה.

מ׳האט פשוט פארגעסן די הלכה. מ׳האט פשוט פארגעסן. איך גיי אין שול יעדע סוכות, מענטשן שמעקן זיך די אתרוגים, מ׳מאכט נישט קיין ברכה, ס׳שטייט אין כלל ישראל אז מ׳דארף מאכן א ברכה. מענטשן האבן פשוט, מ׳לערנט נישט אויס פאר די קינדער אין חדר הלכות ברכת הריח. ממילא האט מען טענות, לערן דיך אויס די הלכות, קוק אריין אין שולחן ערוך, אבער ס׳איז נישט קיין שום ספק אז מ׳מאכט אויף דעם א ברכה.

מ׳איז מחי׳ זיך, ס׳איז נישט קיין איסור, ס׳איז נישט קיין איסור הנאה בלא ברכה, דו האסט הנאה פון די גוטע שמעק, דו מוזט מאכן א ברכה. ס׳איז נישט קיין דזשאסט, דו זאגסט אז ברכת הריח איז שוואך, ברכת הריח איז נישט שוואך. ברכת הריח איז א חובה. ס׳איז א שאלה צו מ׳דארף מאכן א ברכה. די זעלבע זאך אויף די בשמים וואס מ׳שמעקט ביי הבדלה, ס׳איז א ספק צו מ׳דארף מאכן א ברכה ווייל קיינער ענדזשויט עס נישט.

אבער די זעלבע זאך איז דא אן ענין צו מאכן… יא, אבער אויב ס׳שמעקט, מאכט מען א ברכה. אבער דו האסט הנאה דערפון?

Speaker 1:

איך פרעג דיר א שאלה. איך פרעג דיר א שאלה. די זעלבע נעגלעך וואס דו שמעקסט ביי הבדלה, לייגט מען אריין אין אסאך מאכלים וואס מ׳סערווירט ביי דיר צו עסן, אין פיש וואס דו באשטעלסט. דו האסט א רעסיפי פון פיש, דו מאכסט א ברכה ווען מ׳ברענגט דיר אזא פארציע פיש? “אה, ס׳שמעקט גוט, בורא מיני בשמים”. אדער באזוכט א ברכת בטלה לבטלה, אדער פארגעסטו צו מאכן ברכות אסאך מאל א גאנצע וואך.

Speaker 2:

ווען מען ברענגט א מאכל, איך האב געפרעגט, ווען מען ברענגט אריין א… איך ווייס נישט וואס די הלכה איז, מען ברענגט א מאכל וואס מען האט אריינגעלייגט זאכן לריח, האב איך אמאל געפרעגט, געזאגט יא, מ׳מאכט עס איז… אזוי מוגמר אזא… אזוי…

ברכת הריח איז א חובה, נישט א רשות

Speaker 1:

ס׳איז נישטא אזא זאך, ס׳איז נישט אן איסור, “עשר תעשר” איז א ברכה. דו דארפסט האבן הנאה פון די גוטע שמעק, מוזטו מאכן, אבער ס׳איז נישט קיין רשות. דו דארפסט דא זאגן אז ברכת הריח איז שוואכער ווי ברכת הרשות. אקעי, ברכות הנהנין איז זיכער א ברכת החובה, ס׳איז נישט קיין שאלה אז מ׳דארף מאכן א ברכה. די חילוק איז אויף די בשמים וואס מ׳שמעקט ביי הבדלה, דארט איז מיר מסופק צו מ׳מאכט א ברכה, ווייל קיינער ענדזשויט עס נישט.

קשיא: פארוואס מאכט מען נישט ברכה אויף ריח פון מאכלים?

Speaker 1:

שיין, אבער דעמאלט איז דא אן ענין צו מאכן “בורא מיני בשמים” אויף עפעס וואס ס׳וואלט געשמעקט. מ׳האט הנאה, אבער די ענין איז, מ׳שמעקט עס, אמת, דו האסט הנאה דערפון. איך פרעג דיר א שאלה, ס׳איז פשוט, איך פרעג דיר א שאלה. די זעלבע נעגעלעך וואס דו שמעקסט ביי הבדלה לייגט מען אריין אין אסאך מאכלים וואס מ׳סערווירט ביי דיר צו עסן, און פיש, וואס איז די רעצעפט פון פיש? מ׳מאכט א ברכה ווען מ׳ברענגט דיר אזא פארציע פיש? אה, ס׳שמעקט גוט, “בורא מיני בשמים”.

איך וויל דיר זאגן, מה נפשך, אדער דו זאגסט א ברכה לבטלה ביי הבדלה, אדער דו פארגעסט צו מאכן ברכות אסאך מאל א גאנצע וואך. ווען מ׳ברענגט א מאכל, איך ווייס נישט וואס די הלכה איז, ווען מ׳ברענגט א מאכל וואס מ׳האט אריינגעלייגט זאכן לריח, דער רמב״ם, איך האב פריער געזאגט, דער רמב״ם זאגט אז מ׳מאכט… אזוי ווי מוגמר. ניין, נישט מוגמר, א מאכל שיש בו ריח, מ׳האט אריינגעלייגט א ספייס לשם ריח. דער רמב״ם, איך האב געזאגט, מ׳מאכט נישט קיין ברכה, ס׳הייסט א טפל, אבער פאר די ריח דארף מען עקסטער מאכן א ברכה לכאורה. ס׳איז נישט קיין… אקעי, איך בין מודה אז מ׳זאל טראכטן דערפון.

ברכת הריח איז א פארגעסענע ענין

Speaker 1:

אמת, אז מ׳דארף אסאך מער טראכטן וועגן ברכת הריח. ר׳ יצחק האט געברענגט פריער א זייער גוטע הערה, ברוך ה׳ אז אידן זענען מקפיד אויף ברכת הפירות און אויף אלע זאכן, אבער ברכת הריח איז זייער אזוי ווי אן ענין וואס איז פארגעסן געווארן. און לויט דעם חשבון וואלט מען נאך שארפער געדארפט נאכקוקן וואס טאבאק איז געמאכט און פון וואס דאס איז געמאכט, און מ׳זאל וויסן וועלכע ברכה צו מאכן.

זייער גוט, אויף טאבאק האט מען שוין, אמת, דעם פשט אז מ׳דארף מאכן א ברכה על האורח, און דער עולם פירט זיך עפעס נישט אזוי. און ווען מ׳ברענגט אריין א מאכל וואס האט א גוטע גערוך, דארף מען אויך לכאורה טראכטן וואס זאל זיין דער היתר נישט צו מאכן. טייטש, טשיקן סופ האט א געוויסע גערוך, אבער מ׳דארף וויסן וואס איז די הלכה אז א זאך וואס איז שייך לעיקר, און מיר וועלן באלד זען, סתם דברים וואס זענען אינגאנצן גארנישט קען זיין אז מ׳מאכט נישט קיין ברכה, ווייל ס׳איז סתם א לופט, אזויווי די… אקעי, אמת, ס׳איז נישט קיין… איך בין מודה, אבער ס׳איז נישט קיין זאך וואס דו קענסט זאגן אז פלייש שמעקט נישט.

“בורא מיני בשמים” — כללית ברכה אדער ספעציפיש?

Speaker 1:

גוט, לאמיר ענדיגן די פערעק. לאמיר ענדיגן די פערעק, זעהט, דא איז פרטים וואס מ׳קען זיך שטעלן, מ׳וועט נאך פילע פרטים זען. אבער א כלל, אויף אלע מינים פון די דערמאנטע זאכן וואס מ׳מאכט “בורא מיני בשמים”…

דיסקוסיע: צי “בורא מיני בשמים” איז ווי “שהכל”?

Speaker 2:

געוויס האב איך געטראכט צו “על הכל” מיינט אויף אלע זאכן וואס שמעקן גוט, באט נישט לעצטענס וואס ער זאגט דא. סתם, איינס פון די פאר זאכן.

Speaker 1:

ניין, אזוי ווי “שהכל”.

Speaker 2:

ניין, ווען דער רמב״ם זאגט אזוי כגון המור שמינה חיה מיינט עניטינג וואס שמעקט גוט, סאו… און צוויי זאכן וואלט…

Speaker 1:

ניין ניין, די הלכה זאגט נישט אזוי. די הלכה זאגט “על הכל”, אז בדיעבד זאגט מען “על הכל” אויב מ׳האט שוין געזאגט “מינא” יצא. אבער ס׳איז דא נאך א הלכה וועגן דעם.

ספרדישע מנהג: כמה מיני בשמים ביי הבדלה

Speaker 1:

דרך אגב, ביי אונז אשכנזים… ביי די ספרדישע אידן, כמעט יעדע ספרדישע ביהמ״ד קומסטו אריין שבת ביינאכט ברענגט מען כמה מיני בשמים און מענטשן ווייסן דאס איז עשבי בשמים דאס איז עצי בשמים און ס׳שמעקט פיל אינאנצן, ס׳איז זייער געשמאק. ס׳ווערט א געשמאקע רייך אין ביהמ״ד. אבער אויף די עראק מאכט מען נישט קיין “בורא מיני”. ס׳שמעקט פון ליקעריש. ס׳שמעקט פון ליקעריש. איז עס נישט קיין טעם און נישט קיין רייך.

הלכה ב: מוגמר — ווען מאכט מען די ברכה

Speaker 1:

אקעי, איין ווארט נאך על המוגמר, זאגט דער רמב״ם ס׳פעלט דיך חסידות. אקעי, איין ווארט נאך על המוגמר. איז דאס וואס מ׳האט פריער געלערנט וועגן א זאך וואס הייסט מוגמר וואס מ׳פלעגט זיך אמאל פירן אין די גוד אלד דעיס דרך אגב, לאו דוקא ביי חכמים, סתם ביי די סעודה ברענגט מען אריין א געוויסע הייסע זאך וואס ברענגט א גוטע שמעק. נישט א הוקא, מ׳טוט הוקא היינט. ס׳איז א מין זאך. ס׳איז דא א זאך ווייסט ווען מען גייט דערויף אויף די פליגער געט מען דאך א ווארעמע נאסע שמאטע וואס ס׳האט אויך א גוטע גראך זיך צו וואשן. ס׳איז אזא מנהג, קענסט דעם מנהג אויך אין געוויסע רעסטוראנטן אפשר געט מען דאס אויפן פליגער.

אבער דרך אגב, ס׳איז דא מענטשן וואס צינדן יא היינט, עס הייסט אז מען מאכט אזא סטיק, ס׳איז אזא אינסענס סטיק, מען צינדט עס אן און ס׳מאכט א געשמאקע רייך. די סדר איז אמאל געווען מ׳מאכט עס ביי די ענד פון די סעודה, מ׳קען עס נוצן סעידזש וואס ס׳בארואיגט אביסל. אקעי, ס׳מאכט א געשמאקע רייך.

אויב א מענטש צינדט אן עני פון די, מאכט מען א ברכה, עס הייסט מוגמר. יא, דאס איז מוגמר בעיסיקלי. מ׳קען עס קויפן, מ׳פארקויפט עס נאך, מענטשן מאכן עס, די וואס זענען אין געוויסע קולטורן פירן זיך מער. אבער ס׳איז אינטערעסאנט, אמאל איז עס געווען א חלק פון די סעודה. ס׳איז ביי די סעודה געווען א געלעגנהייט ווען דער עושר אדער דער בעה״ב האט געוואלט מהנה זיין די געסט פון אלע מיני הנאות, איז ער נישט געווען קארג ביי משקה און ביי עסן.

מוגמר איז א social situation

Speaker 2:

א סעודה איז א social situation. איך האב נישט געוואוסט אז דער פשוט׳ער איד האט עקסעס צו מוגמר.

Speaker 1:

ס׳איז נישט פארבינדן מיט א סעודה, אבער מיט געלעדענטע געסט האט מען געברענגט מוגמר. ס׳איז דא אזא זאך, ס׳איז נישט קיין חידוש. היינט, איך קען מענטשן וואס זיי האבן ליב צו ברענגען די שטעקענעס וואס מ׳צינדט אן, און מ׳ברענגט עס אריין.

דארטן טשעקט מען אויך וועלכע זאך האט מען אנגעצינדן. ס׳איז דא זאכן וואס געבן ארויס א גוטן ריח. ס׳איז דא זאכן וואס מ׳צינדט אן, און דאס ווערט אנגערופן מוגמר.

“עד שתעלה תמרתו” — ווען דער רויך גייט ארויף

Speaker 1:

אין מוגמר, דער מוגמר וואס מ׳צינדט אן אז ס׳זאל מאכן א גוטן ריח, מאכט מען נאר די ברכה עד שתעלה תמרתו, ווען ס׳הייבט אן ארויסצוקומען א רויעך. אינטערעסאנט, ער רופט עס תמרתו, נישט אשן, נאר תמר, ס׳גייט ארויף. תעלה תמרתו, יא, ס׳איז א לשון. ס׳איז ווי א תמר. אינטערעסאנט, דאס מיינט אפילו פאר ס׳שמעקט. מ׳האט עס אנגעצינדן, און ס׳איז געווארן א שיינע סמאוק. פארקערט, אזויווי אפילו דו שמעקסט עס שוין, אבער פאר ס׳קומט נישט די רויעך, וועסטו נישט מאכן די ברכה.

ברכה אויף מוגמר — עץ אדער עשב

Speaker 1:

אויב נוצט מען עץ צו נעמען א שטיקל דערפון און פארברענען און מאכן מוגמר, מאכט מען “עצי בשמים”. און אויב איז עס אן עשב, אזויווי מ׳האט פריער געלערנט לגבי די רוטא, איז מברכים עשבי, אדער מיני, אדער כל מיני, מאכט מען “בורא עשבי בשמים”, די זעלבע ווי פריער.

הלכה ג: שמן של אפרסמון — בורא שמן ערב

Speaker 1:

שמן של אפרסמון, ס׳איז געווען א סארט פרוכט. איך האב געזען אין זיין רמב״ם, מפרש המשנה תורה, אז ס׳איז מער נישט מצוי היינט, אדער אפרסמון וואקסט פלאנצט מער נישט. עפעס א פרוכט וואס מ׳פלעגט איינפלאנצן אין די געגנט פון יריחו, עין גדי, ס׳פלעגט וואקסן אין ארץ ישראל, אבער ער זאגט אז ס׳איז נישט מצוי.

צי אפרסמון איז פערסימאן?

Speaker 2:

אן אפרסמון איז נישט קיין פערסימאן? אזוי רופט מען עס היינט.

Speaker 1:

איך ווייס נישט אויב דאס מאכט שמן. עפעס א געוויסע פרוכט וואס האט ארויסגעגעבן זייער א גוטן ריח. מ׳זעט אסאך אין חז״ל אז דאס איז, פאר צדיקים איז אנגעגרייט נהרות וואס האבן א גוטן ריח, אפרסמון. אן אוצר, שמן אפרסמון האט באקומען א ספעציעלע ברכה. ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם בורא שמן ערב.

“ערב” מיינט נישט “מתוק”, נאר “בטעם”

Speaker 1:

דאנק דיר הרב, וואס האט באשאפן שמן ערב. אינטערעסאנט, ערב מיינט זיס. ער האט א זיסע גערוך, זעהט אויס. אינטערעסאנט אז די גערוך איז שייך זיס.

אבער לכאורה איז דאס נישט דווקא שמן אפרסמון, עניוועי איז היינט צוטאגס דא essential oils, עני קיינד אוו אויל וואס איז ספעציעל נישט סתם אויל. א ספעציעלע אויל…

Speaker 2:

די, ווען מ׳איז שוין זעהן. עס איז דא ווען אויל האלט נאר דעם גערוך, און עס איז דא ווען אויל האלט די גערוך. ווייל עס איז גערוך.

Speaker 1:

שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברכין עליו בורא שמן ערב. איז דאך אן אינטערעסאנטע לשון, ערב. ווייל ערב מיינט זיס. ערב, זעהט אויס, מיינט נישט דווקא דאס וואס מ׳איז צוגעוואוינט זיס, אזויווי צוקער איז ערב. ס׳מיינט אז ס׳איז א זיסע גערוך. די ווארט איז, אז עס איז נישט שמן געווענליך. ער האט נישט קיין…

Speaker 2:

איך ווייס שוין ר׳ ערב, איך זאג ערב מיינט נישט אזויווי מתוק. ערב מיינט בטעם.

Speaker 1:

איך זעה נישט איבער זעה נישט דאס טירות. עס איז דא אזא זאך ווי א זיסע גערוך אויכעט. ס׳שטייט ערגעץ אז א מענטש עסט צוקער… ער לייגט אריין מער צוקער אין זיין קאווע, וועט ער זאגן איך טרינק ערב.

Speaker 2:

ניין, איך טרינק מתוק. ערב מיינט בטעם.

Speaker 1:

בורא שמן ערב, אונז טארט שוין א ערב מיינט זיס, זיס מיינט בא אופן אדער ווי א קינד איז זיס, בטעם.

Speaker 2:

קען זיין, קען זיין.

Speaker 1:

איך מיין דער חידוש איז אז שמן, געווענטלעך, שמן איז געמאכט וואס מען שמירט, און דער איז א שמן וואס האט אויך צו דעם א ערב וואס איז רייח.

שמן זית שכפשו — בורא עצי בשמים

Speaker 1:

אבל שמן זית שכפשו או טחנו עד שהחזיר ריח נודף, עס איז אויך דא א וועג פון מאכן שמן זית זאל האבן זייער גוטע גערוך. האט עס געקובש געווערן, אדער צעמאלן, וואס ער האט מאכט זייער גוטע גערוך, מאכט מען נישט קיין בורא שמן ערב, ווייל עריזינלי איז עס א… נאר מען זאגט, בורא עצי בשמים, ווייל עס איז עפעס וואס קומט פון די… פון די בוים. פון דער פרוכט.

Speaker 2:

יא. די… יא, יא. און יא. 1995 ברענגט רעך פון אזא, גוט, וואס ווייל עס איז עפעס א געראך, און דאס ברענגט רעך פון אזא. יא.org. , א פארסמע. א ס׳איז די שעמע-קודקערן. די גאנצע זאך דערפון איז די שעמע-נדער שקיין.

שמן שבישמו — בורא מיני בשמים

Speaker 1:

עס איז דא נאך א וועג פון אין טאקיטשמעירט שקיין אין די עיין. אנשטאט זאגן צו אדער עס אפשר קען ווערן אויסגעוועפט סאוואס און מ׳לייגט עס אריין אין אויל. אזוי האט מען געטון די שמן המשחה. די שמן המשחה האט מען אויך גענוצט אויל מיט פארשידענע מיני בשמים. ס׳איז פשוט אז דער שמן שמעקט יעצט, אבער ס׳שמעקט נישט פון זיין אייגענע אויל, ס׳שמעקט פון די שמן המשחה׳ס אויל, פון די בשמים וואס מ׳האט אריינגעלייגט. מברך עליו בורא מיני בשמים.

יעצט, איז דא אמאל וואס מ׳מאכט צוויי… פארשטייסט די רמז דא פון שמן שבשמו, באקומט די ברכה פון די בשמים.

הביאו לפניו שמן והדס — מברך על ההדס ופוטר את השמן

Speaker 1:

“הביאו לפניו שמן והדס” — דאס האב איך נאר נישט געזאגט, ווייל דאס איז גאר א נייע למדנות אויף א תלמיד חכם, ער איז דער בורא מיני בשמים. “הביאו לפניו שמן והדס, מברך על ההדס ופוטר את השמן”. איינער וואס… מ׳ברענגט, די משנה הייסט אונז זאגן, מ׳ברענגט זיי גוטע שמעקעדיגע שמן און הדסים, וואס הדסים איז עצי בשמים. און מ׳ברענגט… מ׳מאכט מקודם די ברכה אויף די הדסים, און מ׳איז פוטר את השמן. פארוואס האבן זיי ביידע ברכות? בורא עצי בשמים, און מ׳רעדט דא אויף שמן זית, איז דאך… לכאורה, אזוי ווי מיר זענען מברר, איז עס פאני. מ׳וואלט געדארפט זאגן עצי. ס׳איז אינטערעסאנט. שמן, מ׳זעט אז שמן פשוט אן די ווערטער “מפוסם” אדער דאס, מיינט מען עצי.

הביאו לפניו בושם שעין ובשם שעץ — צוויי ברכות

Speaker 1:

שוין, זאגט די רמ״א, “הביאו לפניו בושם שעין ובשם שעץ”, מ׳האט ביידע, אזויווי “הביאו לפניו מיני מרקחת”, איז אויך אז איין ברכה איז איינמאל פוטר את חבירו, מאכט מען נישט איין ברכה פוטר נישט די אנדערע. מ׳דארף מאכן ביידע, מ׳דארף מאכן עצי בשמים און עשבי בשמים.

הלכה ד: הביאו לפניו יין ושמן — סדר הברכות ביי סעודה

Speaker 1:

שוין, זאגט אונז די רמ״א, וואס טוט מען מיט די ברכות אויף די שמעק אין די סדר הסעודה. “הביאו לפניו יין ושמן”, מ׳ברענגט יין ושמן. אזוי איז געווען די סדר. וואס איז חשוב׳ער? יין איז חשוב׳ער. “יוצא יין בימינו ושמן בשמאלו”, ווייל די יין איז חשוב׳ער. “מברך על היין ושותהו”, ער מאכט קודם א ברכה אויף די וויין און ער טרינקט, “ואחר כך מברך על השמן ומריח בו”, און ער שמעקט עס.

“ותוחבו בראש השמש” — א מנהג טיפ

Speaker 1:

און נאכדעם זאגט די רמ״א אן אינטערעסאנטע זאך, “ותוחבו”, מ׳האט עס שוין אויך פריער געלערנט, און ער ווישט עס אריין אין די קאפ פון די שמש. איך מיין אז ס׳איז אזא קליינע טיפ וואס מ׳פלעגט געבן פאר די שמש. האסט דא א טייערע אויל, און די שמש קען נוצן, איינער זאל אים געבן אביסל גוטע בשמים. סאו אנשטאט אריינצוּווישן די הענט אין א נעפקין, ווישט ער עס ארויף אויף די קאפ פון די שמש אלס א טיפ. מ׳קען זאגן אז ס׳איז א מנהג טיפ.

שמן אויף די קעפ פון שמשים

איך מיין אז ס׳איז א קליינע טיפ וואס מ׳פלעגט געבן פאר די שמשים. מ׳האט דא א טייערע אויל, און די שמשים קענען נוצן אז איינער זאל זיי געבן אביסל גוטע בשמים, סאו אנשטאט עס אריינווישן די הענט אין דיין נעפקין, וויש עס ארויף אויף די קאפ פון די שמשים אלס א טיפ.

מ׳קען אמאל, א מנהג טיפ, אז די שמשים טענה׳ן זיך, מ׳האט שוין געלערנט די הלכה פריער ביי די סדר הסעודה, ווי מ׳האט שוין געשטאנען דארט די פירות וואס מ׳דארף געבן די שמשים, מ׳דארף געבן, אריינלייגן אין מויל פון די שמשים, אויך א סארט טיפ, יא.

לכאורה, די שמן פלעגט מען נוצן סיי פאר שמעקן און סיי פאר סיכה, אזויווי אונזערע שאַמפּו, אבסעס איז געשמאק צו האבן אין די האר. אדער ס׳שמעקט גוט אין די האר, ווייל ווער זאגט אז א תלמיד חכם זאל נישט שמעקן? ס׳איז א גנאי פאר א תלמיד חכם אז ער שמעקט.

פארוואס? ווייל מ׳האט געלערנט אין הלכות דעות אז בחורים דרייען זיך אין די גאס מיט בשמים אז די מיידלעך זאלן זיי כאפן, פאר א תלמיד חכם איז דאס באפס נישט. אזוי שפריצן די בשמים פאר די שטריימל, אזוי שטייט אין די גמרא, פאר די מיידלעך. אבער א יונגל, א תלמיד חכם, דרייט זיך נישט אזוי. א פשוט׳ער מענטש מעג.

כאפסטו וואס איך זאג דיר? ס׳איז גארנישט ראנג. דאס איז נישט קיין שלעכטע זאך, די שמן איז נישט קיין גוי׳אישע זאך, ס׳איז א חסיד׳ישע איד. ונישט נאר נישט קיין תלמידי חכמים, א חסיד׳ישער מעג, ער איז דאך אויך א מענטש. א תלמיד חכם האט די פרט פון הלכות דעות וואס איז נאר פאר תלמידי חכמים.

איי, איך וועל דיר זאגן פשט, ווייל דער תלמיד חכם, נאכ׳ן זיין מיט זיין ווייב, גייט ער דאך אין טבילת עזרא. סאו אז ס׳שמעקט, איז פשט ווייל ער האט זיך אנגעשמירט א זיך. אבער דאך, די שמשים קענען דאך יעדער איינער זיין א תלמיד חכם.

דבר שסופו לבוא אינו אדם – בושם שערבו הרוכל

דבר שסופו לבוא אינו אדם. א זאך וואס איז א ספק, מ׳ווייסט נישט וואס איז די זאך. אזויווי ביי שהכל נהיה בדברו, אזויווי ס׳איז דא א מעשר לכל המחנות ביי פירות, איז דא די בורא מיני בשמים אויף טבעות וואס האבן נישט קיין ספעציפישע ברכה.

זאגט דער רמב״ם, בושם שריחו וטעמו שוה, די זעלבע זאך, ווען דער רוכל, דער סוחר, האט צאמגעמישט פארשידענע מיני בשמים, “בושם שערבו הרוכל”, וואס דער רוכל האט צאמגעמישט פון פארשידענע מינים, איז אויך “בורא מיני בשמים”, אזוי ווי ווען מ׳עסט פארשידענע מינים.

דיסקוסיע: דער חילוק צווישן בשמים און עסן

זאגט ער, אבער נכנס… ס׳איז נישטא אזא הלכה אז מ׳עסט פארשידענע מינים, דרך אגב.

וואס? ס׳איז נישטא אזא הלכה אז ווען מ׳עסט פארשידענע מינים עסן מאכט מען א שהכל נהיה בדברו.

ניין, אבער פארשידענע שהכל׳ס. ס׳איז נישטא אזא הלכה. אבער דא איז דא אנדערש ווי עסן. ס׳איז נישטא אזא הלכה ביי עסן אז מ׳מישט אויס פאטעטאס מיט עפלעך און מ׳מאכט א שהכל אויף איינמאל. דא איז דא אן אנדערע זאך, אז מ׳מאכט נאר איין ברכה וואס מ׳האט עס צאמגעמישט אויף איינס, נישט אז מ׳זיכט וועלכע איז די עיקר. ס׳איז נישטא אזא זאך.

ביי עסן איז אויך וויכטיג וואס דו עסט, וואס איז געמישט, ווען דו עסט אסאך זאכן. ס׳איז נישטא קיינמאל וואס ס׳ווערט אונטער שהכל. ווען מ׳זאגט אז איינס איז די עיקר און איינס איז די טפל, ס׳איז נישטא אזא הלכה ביי עסן. נאר דא איז דא א פסוק.

די שאלה איז ווייל רוב זאכן איז בורא מיני בשמים, איז דאך יא א סארט פון עיקר און טפל. ווייל רוב מיני בשמים פון א סוחר, פון א בושם…

ניין, איך מיין אז ס׳איז אנדערש. איך מיין אז ס׳איז אנדערש, ווייל בורא מיני בשמים איז נישט די זעלבע סארט וואס דו רופסט אן אז מ׳מאכט א שהכל. שהכל איז דאך א ברכה כוללת, אלעס האט דער אייבערשטער געמאכט. מיני בשמים קען זיין ליטראלי טייטש, ער האט געמאכט פארשידענע מיני בשמים. דו פארשטייסט? סאו, צוויי מינים, ס׳פאסט גראדע די ריכטיגע ברכה. ס׳איז נישטא עפעס א בורא בושם אליין, נאר שמן ערב אדער…

רייט, אבער ס׳איז נישט בורא כל מיני, ס׳איז בורא מיני. סאו מיני איז דאך אפאר מינים, אז ער מאכט צען. ווייל דו קענסט נישט יעצט טשעקן וועלכע איז א עץ און וועלכע איז א עשב…

ניין, איך זאג נאר אז ס׳איז אנדערש, ס׳איז נישט עקזעקטלי די זעלבע ווי שהכל. ס׳איז נישטא ביי שהכל אזא זאך אז מ׳זאל מאכן לכתחילה אויף צוויי מינים צו מישן צו שהכל.

הלכה ה: אריינגיין אין א בשמים-געשעפט

זאגט ער, אבער “הנכנס לחנותו של בושם”, איינער גייט אריין אין די סטאר פון איינער וואס פארקויפט בשמים, נישט איינער וואס האט א פרוכט סטאר, ר׳ זארי, “שיש בו מינים הרבה”, וואס דארט זענען דא פארשידענע מיני בשמים און ס׳שמעקט גוט, “מברך”.

אבער די עיקר הלכה דא איז אז ווען מ׳גייט אריין אין די סטאר פון איינער וואס פארקויפט בשמים, האט מען דאך הנאה, מאכט מען גלייך בורא מיני בשמים.

“נכנס לחנותו של בושם ויצא ונכנס ויצא כל היום כולו אינו מברך אלא אחת”, ער מאכט נאר איין ברכה. ער מאכט נישט יעדע מאל ווען ער דערמאנט זיך אז ס׳שמעקט גוט. אבער “נכנס ויצא ונכנס ויצא”, יעדע מאל ער קומט אריין האט ער דאך א פרישע הנאה, “מברך על כל פעם ופעם”.

דיסקוסיע: פרישע הנאה און אווערנעס

סאו… איך מיין אז ס׳איז דא א רייעך פאר הדסים, אזויווי איך האב פריער געזאגט, אבער מ׳איז נישט אווער פון די גוטע ריח. סאו דאס איז וואס מ׳מאכט א גאנצע צייט. נישט וועגן ס׳איז נישט אווערנעסס, וועגן אז דא קומט מען אהיים מיט א פרישע הנאה, א פרישע אווערנעס פון די הנאה. איך האב נישט מיט די אווערנעס.

אזויווי מ׳עסט א גרויסע סעודה, מאכט מען נישט יעדע שטיקל נאך א ברכה. וואס זאל איך טון? ס׳איז פלעין א הלכה פון יעדע ברכה אין די וועלט גייט אזוי. מ׳עסט א סעודה פאר צוויי שעה, מאכט מען א ברכה אנפאנג. ס׳איז נישט ווייל ס׳איז מיט די מוטער צו… ס׳איז נישט ווייל די תחילה פון יעדע… אקעי, נאך א זאך. אבער מ׳קען נישט אריינקומען אינמיטן און זאגן, איך בין שוין יושב, איך גיי יעצט עסן חלה.

ס׳איז אויך נישט געזאגט אז ס׳זאל זיין א כזית פון וואס ס׳שמעקט. ס׳איז אן אנדער מין זאך, ווייל ס׳איז א נשמה נהנית פון דעם.

הלכה ו: שושנה, ורד, נרד

זאגט די רמב״ם נאכדעם, “על השושנה וחלפי המים”. השושנה איז די הייליגע רויז וואס אידן קויפן אויף שבת, א סארט רויז, אדער סארטן בלומען. וחלפי המים, אנדערע סארטן בלומען וואס מ׳ווייסט נישט פונקטליך וואס ס׳איז. מברכין עליהן בורא עצי בשמים.

נרד של גינה איז אויך עצי בשמים. איז עצי בשמים, אבער של שדה איז עשבי בשמים. ס׳איז דאך שוין די גינה, וואקסט עס. ס׳איז עפעס וואס וואקסט אדער אויף געוויקסן אויף די ערד, אדער אויף גראז, אדער וואקסט עס אויף ביימער. סאו די וואס וואקסן אויף אילנות אין די גינה איז עצי בשמים, און די וואס וואקסן אויף די ערד איז עשבי בשמים.

גייט ער ווייטער, “הורד”. ורד איז א סארט בלום. ורד האב איך געמיינט אויך אז ורד איז א רויז. ס׳איז א רויז, האב איך געמיינט. סאו מ׳מוז זאגן אז שושנה איז פשטות נישט קיין רויז. שושנה, איך האב געדענקט, אה, דו האסט געלערנט וועגן די ברכות. די חכמים זאגן, די זוהר האט געזאגט אז שושנה איז א רויז. אבער רוב פוסקים האלטן, רוב מפרשי תנ״ך האלטן אז שושנה איז א סארט לילי, ס׳איז אזא ברייטערע פלאוער, און ורד איז א רויז, אזוי איז די פשטות פון די משנה. סאו ורד איז א רויז, און שושנה איז עפעס אזא לילי. ס׳איז נישט קיין חילוק, ביידע זענען עצי בשמים דא.

“ומי ורד”, אדער די וואסער פון די רויז. ס׳איז דא אזא ריח, ס׳הייסט רויז וואטער. ס׳איז דא אזא מין פארפיום, מ׳דיסטילט די רויז, מ׳מאכט פון דעם. די זוהר וואס ער זאגט אז שושנה האט רויט און ווייס, איין פלאץ זאגט ער אז ער מיינט צו זאגן אז די שושנה איז רויט, און דאס איז די סיבה פארוואס מ׳מאכט נישט קיין ברכה אויף לבונה, ווייל לבונה איז א זאך וואס מ׳פלעגט מקטיר זיין פאר עבודה זרה.

קיצור, יוצא חי, עפעס נאך אזאנס?

הלכה ז: דריי מיני ריח טוב אין מברכין עליהם

נו גוט, וואס זאגט די גמרא אין מידיע? דאס איז סתם פרטים פון וועלכע זאכן זענען. אקעי. שלושה מיני ריח טוב אין מברכין עליהם. ס׳איז אינטערעסאנט, די לשון טייטשט, ביז דא האט עס אויסגעזען אז אלעס דארף מען יא. יעדע זאך וואס האט א גוטע ריח דארף מען מאכן א ברכה. ס׳איז סתם פארפיום אדער סתם דיאדארענט, יעדע זאך וואס האט א ריח זאל מען מאכן א ברכה.

נו גוט, יעצט וועסטו זען, וועסטו שוין זען די זאכן וואס האבן די דריי תירוצים. שלושה מיני ריח טוב אין מברכין עליהם, ואלו הן: ריח טוב שאסור להריח בו, עפעס וואס מ׳טאר נישט שמעקן, וריח טוב שאסור להריח בו, די סיבה פארוואס מ׳לייגט עס איז נישט פאר די פאזיטיוו נאר פאר א ריח רע, וריח זה, ס׳איז נישט געמאכט אז מ׳זאל עס דערשמעקן, ס׳איז געמאכט אז מ׳זאל שמעקן עפעס אן אנדערע חלק.

הלכה ח: בשמים של עבודה זרה ובשמים של עריות

יעצט וועסטו שוין זען, די רמב״ם גייט שוין אין די דוגמאות. כיצד? כיצד? דאס איז די ערשטע, די דוגמאות פון זאכן וואס מ׳טאר נישט. בשמים של עבודה זרה או בשמים של עריות אין מברכין עליהם.

דיסקוסיע: וואס מיינט “עריות”?

נו גוט, ערווה מיינט וואס? א פרוי וואס איז אסור פאר אים, אן אשת איש. אפילו א פנויה מיינט מען. זי האט אויף זיך ארויפגעלייגט בשמים. רעדסטו פון א פנויה, נדה, אשת איש? ערווה מיינט ס׳זאגט א פרוי אדער ס׳מיינט ס׳זאגט אן אישה אסורה? דאס איז עפעס וואס איך וויל וויסן, איך ווייס נישט וואס ס׳איז די איבערטייטש.

ביי א נדה איז דא אן אנדערע סיבה פון א הרחקה. ביי א נדה איז דא א כלל ביי א מענטש אליין, אז אפילו קול אז א נדה איז נישט אסור, מ׳מעג זיין מיט איר ביחוד, רייט? ס׳איז דא זאכן וואס מ׳זאגט נישט אז ס׳איז אסור. ס׳איז דא וואס זאגן אז אפילו מיט איר איז טאקע דא, רייט? ס׳איז נישט יעדע זאך. ס׳איז דא מער הרחקות פון נדה ווי ביי אנדערע פרויען, און ס׳איז דא אויך ווייניגער, רייט? רייט, רייט. ס׳איז דא ליבוד אשתו, ס׳איז דא… אבער…

ניין, איך פרעג סתם, צו “ערוה” מיינט צו זאגן, אפשר מיינט עס פשוט צו זאגן שאר נשים, אדער ס׳מיינט ערוה דווקא אשת איש? וואס די פשוט׳ע איסור איז אז ער זאל נישט קומען צו קריבה, אפשר זיין אייגענע ווייב, אדער אפילו ס׳איז א פנויה וואס איך ווייס וועלכע, לאמיר זאגן ס׳איז נאר א איסור דרבנן, אדער דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז דאורייתא, ווייס איך נישט, אפשר איז עס א איסור.

אבער דער רשב״א האט זיך געוואונדערט אויף דעם, ער זאגט, ס׳איז א סימן לעבירה לחטל עיניה של יצר הרע. סאו לכאורה דארף זיין באיזה אופן וואס ס׳איז דא עיניה של יצר הרע.

סאו זייער גוט. ס׳זעט אויס דא פון די מפרשים וואס איך זע אויף די זייט דא, זיי זאגן אז דער רמב״ם האט עס אליין צוגעלייגט, ס׳שטייט נישט קלאר אין די גמרא. אבער ס׳זעט מיר אויס פון דעם וואס איז מלקט דא פון אונטן, ס׳זעט מיר אויס קלאר אז ער רעדט טאקע פון אשת איש אסורה עליו, אפילו זיין אייגענע ווייב, אדער אפילו איך ווייס נישט, זיין שוועסטער, ס׳איז דאך יחוד מיט א שוועסטער, ס׳איז דאך דא אן ערוה, ס׳איז זיכער אן ערוה.

ס׳איז דא אן ערוה וואס ער טאר נישט שמעקן ריח בשמים שעליה. ס׳איז נישט נאר ער דארף נישט מאכן א ברכה, נאר ער טאר נישט גיין נאנטער, ווייל דאס זאגט דער רמב״ם, ווייל דאס איז א הרחקה. אבער אן ערוה אזויווי א שוועסטער וואס ס׳איז נישט דא קיין דין הרחקות, מעג מען שמעקן, אבער א ברכה דארף מען נישט מאכן.

איך זאג נאר אז ס׳זעט אויס פון די רמב״ם׳ס ווערטער אז עשבים של ריח איז יא מותר. “ערוה” מיינט אחותו איז מודנה, ווייל איך מיין ס׳שטייט ערגעץ אז מ׳טאר נישט, דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז מגונה מאוד צו מאכן חיבוק ונישוק. סאו קען זיין אז ס׳איז אויך עפעס, איך ווייס נישט, מ׳דארף וויסן די הלכה.

אבער בשמים של ריח, איך האב נישט געטראפן קיינמאל, איך האב נישט קיינמאל געהערט איינער זאל מאכן א ברכה אויף די פרפיום פון אן אנדערע פרוי. ס׳איז דאך אן עבירה, ס׳איז דאך אן עבירה מן התורה. ס׳איז דאך א זאך וואס ס׳האט ליידער גוטע קאלירן, אפשר מ׳דארף נישט טון מריית עין. עס איז דא נאך א reason, עס איז אויך עריות, יא?

יא, יעדע זכר איז אויך עריות. העלא, דאס פרעג איך, האבן מיר איסור קורבה לזכרים? וואס איך מיין איז, דו זאגסט אז עס איז א איסור ייחוד. איך קען דיר זאגן אז א זכר איז מסתמא נישט אזוי… ניין, אבער

ריח בלא עיקר — בגדים המוגמרים ופערפיום

Speaker 1: אקעי, באלד איז דא נאך א ריזן. אז עס איז אויך ארועות, יא? יא יעדער זכר זכר אויף. העלא, דאס פרעגן איך, איך האב דא א איתר קרבה לזכרות, נישט פארקיין אז עס איז, איך מיין מיט דא ייתר ייתר וואס זאגן עס איתר יחר. ניין, עס קענען אז דא האט א זאך אז בסמים וואלט נישט ערדים אין ארוי, עס וואלט געשטאנען אויף מענטשן אין גענעראל. ערדים. ערדים איז דארטש, ערדים פשטות. לאמיר עס שוין זאגן, פשטות פשט פשט ערווה, ערדים דייטש ערווה, און דיינו, איש אסיר ערלב. און רוב וואשן, איש עס איש, אדער אנו ערווה.

אקעי, נאך א זאך. אדער אבדי זרה, אבדי זרה אז עס איינער גייט אין טשורך און דארט איז דא פירט מען זיך מיט די אינטערסאנטע הלכה, ווייל דער גראך האט זיך נישט געטוישט, די האסט עס ביתמים. העבנסט אביב אז ס׳איז פריער געווען אין א קירכע צו וואס.

Speaker 2: ניין, ער מיינטסט אן ווען ס׳איז דארט?

Speaker 1: אדער דאס איז געווארן עסור וואלסט ווייטער איין וועג? און מ׳טאר נישט גיין אין טשורך! מ׳טאר נישט שמעקן די… וועלכע איסרע ס׳איז שוועקט די ווערן, מיינט עס לכאורה? ס׳איז געווען אין עבוד זרה, אדער איז געווען תקרובות עבוד זרה.

Speaker 2: ניין, פארוואס? ס׳איז יעצט! מ׳טאר נישט צוגיין, סתנמאל, ס׳איז גייט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט מיט נעשה לעברות אזא האם וואס מען האט פריער געדערמאנט וואס מען וואשן זיך געוויסע מענטשן לייגן פאר א בענטשן איין מורכן עליין נפשע נעשה להברי אחריי זיי זענען נישט דא צו עס איז פאזיטיוו זיי זענען גאו אוועקצונעמען ועל מברוח ארי מאכן מיר נישט קיין ברכה ס׳איז עס איז אזוי ווי א שותר מים ליץ עס איז אקעה און די מים איז נאר ליץ מוי אפט קיצור ס׳איז נישט די שום הנאה ס׳איז ווי שום קלינינג די ארדעריינט ווי וואסער א רוצה שלינג אין עפלענד די ארדעריינט איז נישט קיין דייגן מגלא מרושלים איינער מברוך.

איינער וואס שמעקט בגדים וואס האבן א גוטע ריח מאכט נישט קיין ברכה, ווייל ס׳איז נישט עיקר בשמים, אלא ריח בלא עיקר.

סאו דארף מען אויך וויסן וועגן דיין שאלה. אין די גראסערי, אויב דו שמעקסט א ריח בלא עיקר…

דיסקוסיע: ריח בלא עיקר אין גראסערי

Speaker 2: ניין, ניין, דאס איז דאך נישט קיין סתירה. דאס איז דאך געווענליך די פרוכט. די שאלה איז, ריח בלא עיקר, דערווייל רעדט ער… איך מיין אונז קריגן זיך סתם דא. איך דארף וויסן מער פונקטליך פון וואס דו רעדסט.

Speaker 1: א פיראוו, גראסעריס און אלע סטארס היינט לייגן א דגוש און האבן זאכן וואס צו מאכן גוטע שמעקן, זיי קאנטראלן די שמעק.

Speaker 2: איך רעד נישט פון דעם. איך רעד ווען מ׳דרייט זיך אין די פלאץ וואו מ׳שניידט די פרוכט.

אז דו דרייסט זיך אין די פלאץ וואו מ׳שניידט די פרוכט, און דו שמעקסט א ריח פון די פירות, נישט פון אן אינגרידיענט וואס זיי האבן אהינגעלייגט, נאר פון די פרוכט, אז דו קומסט אריין אין גראסערי און דו קויפסט א באנטש פון פרישע עפלעך, אדער פרישע… עפלעך האבן נישט קיין שטארקע ריח היינט, איך ווייס. אבער ארענדזשעס און מאסט סיטרוס וואס האבן א שטארקע ריח, דו קומסט אהיים און דו שמעקסט עס, ס׳איז געשמאק, מאך א ברכה “בורא שנתן ריח טוב בפירות”. וואס איז די שאלה פארוואס נישט? איך פארשטיי נישט די שאלה. דו האסט הנאה, דו ענדזשויסט עס.

Speaker 1: ס׳איז א שוואכע ריח וואס איך ווייס נישט צו איך האב הנאה דערפון.

דיסקוסיע: ברכה אויף קאווע

Speaker 2: ווען דו טרינקסט… דו ביסט דער זעלבער מענטש וואס שטייט אויף אינדערפרי און דו טרינקסט קאווע און דו ענדזשויסט עס. פארוואס מאכסטו נישט קיין ברכה? ס׳איז נישט קיין פירות. וואס איז עס? ס׳קומט פון די ערד.

Speaker 1: זכור דברי אביך שורי וגבראי, ער לעבט מיינדפול, יעדע רגע שמעקט ער אן אנדערע ריח, יעדע מינוט…

Speaker 2: קאווע, איך ווייס אז אויף קאווע איז דא א גוטע דוגמא. איך האב ליב צו קויפן די פרישע קאווע פון דארט, פון די פרענטש פרעס, און מ׳נעמט אן אטעם.

Speaker 1: מאכסט א ברכה?

Speaker 2: ס׳איז נישט קיין פירות. וואס איז עס? ס׳קומט פון די ערד, ס׳איז אדמה.

Speaker 1: אויף קאווע מאכט מען א שאלה ותשובה, ווייל ס׳איז א עץ.

Speaker 2: און בורא מיני בשמים, ס׳זענען דא מאדנע זאכן וואס דער אייבערשטער האט נישט באשאפן פאר א בושם.

סאו דו האסט הנאה ריח טוב בפירות, דו האסט הנאה ריח טוב בפירות. א פרישע קאווע, ווען מ׳צעמאלט עס איז דאך א געשמאקע שמעק. מ׳מאכט א ברכה, בורא שנתן ריח טוב בפירות, אדער… למעשה, איך זאג אסאך מאל בורא מיני בשמים, ווייל איך האב אלעמאל א ספק צו ס׳איז פירות.

Speaker 1: אקעי, אפשר מאכט מען בורא מיני בשמים זיכער. מ׳דארף זיכער מאכן בורא מיני בשמים. מ׳האט געברענגט פאר ר׳ חיים קניבסקי, דו געדענקסט? מ׳האט געברענגט פאר ר׳ חיים קניבסקי…

Speaker 2: בורא מיני בשמים איז אויך צוויי דיעות אין דעם, ווייל דער אייבערשטער האט נישט באשאפן קאווע פאר א בושם.

Speaker 1: אז דו האסט הנאה איז אונז נישט אנגעגאנגען.

Speaker 2: און אום פירות איז דאך א גוטע שמעק. פרישע קאווע, ווען מ׳צעמאלט עס איז דאך א געשמאקע שמעק. מ׳מאכט א ברכה, בורא שנתן ריח טוב בפירות, אדער… למעשה, איך זאג אסאך מאל בורא מיני בשמים, ווייל איך האב אלעמאל א ספק צו ס׳איז פירות. אקעי, מעורב ונמס. וואס איז די שאלה? מ׳קען עס ברענגען ביי מוצאי שבת אויף הדסים, לכל הדעות. וואס איז די שאלה בכלל?

פערפיום און דיאדערענט — עיקר בשמים

דאס זאג איך, איך וויל וויסן איז דאס די רמ״א זאגט ריח שאין לו עיקר. למשל היינט, פערפיום׳ס, רוב פערפיום׳ס איז אזא וואסער, מ׳געבט אזא שפריץ אויף די מענטש. אבער די וואסער, א ריינע זאך, אבער לכאורה די וואסער איז עפעס א צוזאמגעמיש פון די מי ורד, פון די אלע מיני זאכן.

ניין, די וואסער איז בשמים שכתשן, אזויווי מ׳האט פריער געלערנט. עפעס אזא זאך, לכאורה מאכט מען יא א ברכה. יא עיקר, דאס ליגט אויף די מענטש, א מענטש וואס האט לייק פערפיום ליגט אויף אים עפעס א טראפ, ס׳איז נישט אזויווי בשמים בגדים המוגמרים. ערגעץ דארף זיין עפעס א… אמאל, זעט אויס אזוי, לכאורה מ׳זעט עס אין די רמ״א, אז די שמש זאל מאכן אויך א ברכה. ווען די שמש וואקט אדורך, האט יעדער שוין געהאקט אויף די הדסים, איך שמעק דיך די ווערטער, יעדער האט שוין געהאקט אויף די הדסים.

מ׳האט שוין געשמעקט, אבער איך זאג, אבער ס׳איז דא אזעלכע זאכן, אבער בגדים המוגמרים האט דאך אויך א געשמאקע ריח, אבער ס׳איז נישט דא דארטן די עיקר. ניין, ס׳איז נאר אזויווי די סמאוק, ס׳איז נישט דא קיין וואסער דארט. וואס איז די חילוק צווישן סמאוק אדער די טראפל אויגן?

ניין, דאס זאג איך, איך מיין אז געווענליך, אמאל, אזוי זעט אויס פון געוויסע פלעצער וואס איך האב געלערנט, אז די פרויען אדער מענטשן וואס האבן געגייט מיט בשמים פלעגן גיין מיט אזא, זיי האבן געהאט עפעס אזא נעקלעס אדער עפעס, ס׳איז געווען ממש א שטיקל בשמים אינדערעם.

אבער מ׳דארף אפילו טראכטן וועגן דיאדערענט, ווייל דיאדערענט איז אויך נתלהב ריח. ס׳איז זיכער נתלהב ריח חיים, ער רעדט דאס נישט קיין ספק. אבער דיאדערענט האט דאך א גוטע ריח, וואס די מענטש טוט דאס ווייל דאס איז א גוטע ריח. ער לייגט פון דעם, דאס איז זיין קאלאן, דאס איז זיין פערפיום.

ניין, ניין, ניין, קיינער לייגט נישט, די חכמים ווייסן. ס׳איז דא קאלאן, ס׳איז דא דיאדערענט, ס׳איז לכולי עלמא זה וזה.

אה, איך זאג דיר ווי א פטריארך. יא, די שטארקע. איך מאך עס אויך נישט, איך זאג דיר נאר, איך שטעל עס פאר.

בשמים של מסיבה של גוים — דין רוב

די גמרא, בשמים של מסיבה של גוים. אה, נכון. סתם מסיבה, א גוי מאכט א מסיבה און ער ברענגט בשמים, אין מברך עליהם. אבער וואס איז מיט סתם מסיבת גוים לעבודה זרה? איך האב פריער געשמועסט אויף בשמים פון עבודה זרה, מ׳מאכט נישט קיין בשמים בכלל.

יא, סתם אז אידן קומען זיך צוזאם לויבן זיי דעם אייבערשטן, סתם אז גוים קומען זיך צוזאם לויבן זיי עפעס זייער געטשקע. יא, שטימט.

“הוי מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב”, ער קומט אריין אין שטאט, ער שמעקט, ער ווייסט נישט פון וואו ס׳קומט פון א גוטע ריח, פון מוגמר, פון אידן אדער פון גוים. אומרים, אם רוב עיר גוים, אין מברך, ווייל מ׳גייט בתר רוב. ואם רוב ישראל, מברך. וכן אם הוא ערב, ריח שאין מברכין עליו, ריח שאינו בא בחשבון או לאו? איינס פון די דריי סארטן. סתם עבודה זרה אדער אנדערע צוזאמגעמישטע ריחות, איז אויך דא א מחלוקת, אבער רוב פוסקים זאגן אז שייך א רוב, ריחות איז א רוב, יא, מען קען עס האבן.

ער זאגט, מ׳גייט אליין, אויב רוב יודן זענען גוים, די זעלבע הלכה איז אזוי ווי גוים. ניין, ס׳איז א רוב ריח שאינו בא בחשבון, רוב ריח שאינו בא בחשבון. א שטאט, רוב ישראל, די ערשטע הלכה איז אז ער ווייסט נישט פון וואו ס׳קומט די ריח. ער פארט אין א רעסטאראנט, א האלבער רעסטאראנט דינט עבודה זרה, א האלבער רעסטאראנט מיינט די אייבערשטער, און ס׳שמעקט דארטן, א מענטש וואקט אריין, ער ווייסט נישט וויפיל זענען דא. אדער די גאנצע שטאט האט געמאכט א פייער, און ס׳איז דא רוב יודן, איז פשוט אז ס׳איז אזוי.

זאל זיין, עד כאן פרק ז׳ סימן קע״ט.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות ברכות פרק ט׳

אין דעם שיעור ווערן געלערנט די הלכות פון ברכות אויף גוטע ריחות – ווען מ׳דארף מאכן א ברכה, וועלכע ברכה מ׳זאגט אויף פארשידענע מינים (בורא עצי בשמים, עשבי בשמים, מיני בשמים, אדער שנתן ריח טוב בפירות), און אויף וואס מ׳מאכט נישט קיין ברכה (ריח בלא עיקר, בשמים של עבודה זרה, אדער בשמים של עריות). ס׳ווערט אויך דיסקוטירט פראקטישע שאלות ווי ברכות אויף פערפיום, קאווע, און אריינגיין אין א געשעפט וואו ס׳שמעקט גוט, צוזאמען מיט די דינים פון מוגמר, שמן אפרסמון, און ווען מ׳גייט בתר רוב.