סוד הסתלקות רשב״י ואדרא זוטא
היום בלימוד בפרדס עם ר׳ אלימלך נתגלה לנו ענין האדרא זוטא, כי באמת מי לא רוצה מוות כמו זה, אבל באמת האם שייך בכלל שבשר ודם ידע יום מותו ויכין את עצמו באופן כזה, ולא מצינו בפועל שאירע כזאת אצל שום אדם שיוכל להתוועד עם תלמידיו וחבריו ביום מותו ויש הרבה סיבות גשמיות ורוחניות שסיפור כזה לא ייתכן כפשוטו.
[אפלטון כמובן כתב את דיאלוגי יום המוות של סוקרטס אבל הוא בעצמו רמז בהם שלא ממש היה ככה, וגם באופן שהיה כך, לא התאפשר זה אלא בכך שסוקרטס נידון למוות ושתה את הרעל בעצמו, מה שלא ייתכן באופן אחר כמובן]
וכל המעיין בסיפור הזוהר יראה מתוכו שלא באמת התחבר תוך כדי מעשה אבל הוא סיפור שנכתב לפניו או לאחריו, אפשר על ידי רשב״י עצמו שכתב בעצמו ‘רבי אבא יכתוב׳ וכל שאר הסיפור, אפשר על ידי רבי אבא עצמו שתיאר לעצמו לאחר זמן את כל סדר הדברים, ועכ״פ ובוודאי הסיפור מסודר הרבה יותר מגוף המוות עצמו, על כל צדדיו.
אבל באמת כבר הקשו קושיא זאת חכמינו זכרונם לברכה על מותו של משה, ואמרו אפשר משה כותב וימת שם משה, ואי אפשר שכתבו יהושע שהרי נאמר לקוח ספר התורה הזאת. ומה קושיא הוא זו שמא אז לא היה זה ספר התורה. אבל עומק הקושיא הוא כי יש ‘ספר תורה שלם׳ שהוא סיפור חיים שלם מראש ועד סוף, ולא ייתכן שלימות אנושית כמו משה שלא ימות בנשיקה עד סיום התורה כולה. ומצד שני דרכי הגוף והעולם התחתון תובעים את שלהם.
אלא הקב״ה אומר ומשה כתב בדמע. והיינו יכול רשב״י להיכנס לחדרו ולקרוא לחבריו ולהכין לעצמו את כל סדר מותו עד שיוצאת נשמתו ונקבר, ואת כל זה הוא כותב בחייו כלומר עובר את כל המדרגות הללו ממש בנפשו כאשר הוא כותב אותם בעטו, או כאשר התלמיד מספר את מות רבו בעטו אחר הרבה שנים, ובאופן זה בלבד יש ‘ספר תורה שלם׳ או ‘ספר הזוהר שלם׳ וחיים שלמים באמת, שם צוה את הברכה חיים.
ומה שהציבור רוקד ובוכה ולא יודע מה לעשות בחגיגות ל״ג בעומר הוא הכל לפי שלא יודעים להכיל את המוות הזה שהוא המוות הראוי לאדם, ‘וימת שם משה עבד יי על פי יי׳, ‘שם צוה יי את הברכה חיים׳, והבכי והשמחה משמשים להם בערבוביא, אבל לחכימי ליבא הכל אחד בשובה ונחת, ‘כל האי יומא ברשותאי קיימא׳, כי הוא סידר את הכל מראש, ולא חיכה עד שימתין לו מלאך המוות ויחליש את גופו ומי יודע אם יזכור לכוון את ייחוד ההסתלקות כראוי, אלא כתב לעצמו את כל סיפור מיתתו כבר בנעוריו, וכבר הסביר לכל חבריו את דבר מותו וכיצד ינהגו לאחריו וכיצד יבכו עליו כל בית ישראל וכיצד ישאבו את רוחו מלמעלה מאז, והספר תורה שלם.
וזה הוא עיקר העבודה שיש לאדם בכל חייו וכן בל״ג בעומר במיוחד להכין לעצמו את סדר מיתתו ולכתוב את ספר חייו עד תומם ולא יחכה שיגיע הזמן כי מי יודע כמה יחיה, אלא בוודאי כל יום ויום אני לדודי ועלי תשוקתו ויספר לכל חבריו את כל סדר המרכבה הכמוס בליבו בעוד נפשו חי, והחכמים שהיו מתבודדים בל״ג בעומר וסביבם האש זה מה שהיו הם עושים, אבל לצופים מבחוץ לא נראה כי אם כל מיני הטרדות שלא יביטו בו.
הלכות ציצית פרק ג׳ (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – הלכות ציצית פרק ג׳
—
הלכה א – איזו כסות חייבת בציצית מן התורה
דברי הרמב״ם: “כסות שחייבין לעשות בה ציצית מן התורה – כסות שיש לה ארבע כנפות או יתר על ארבע, ויהיה בה שיעור כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק, ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד.”
פשט: שלושה תנאים לחיוב ציצית מדאורייתא: (1) מינימום ארבע כנפות, (2) שיעור מינימלי – מספיק לכסות ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק, (3) החומר חייב להיות צמר או פשתן.
חידושים והסברות:
1. שיעור הבגד – נפקא מינה מעשית לטלית קטן: השיעור של “ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק” הוא הסיבה העיקרית מדוע רבים אינם בטוחים אם הטלית קטן שלהם חייב באמת בציצית מדאורייתא. טלית קטן רגיל שקונים בחנות כנראה אינו גדול מספיק לכסות ראשו ורובו של ילד כזה. הרמב״ם עצמו מוסיף שהשיעור פירושו שאפילו גדול יוכל ללכת בו בשוק “בדרך ארעי” – מה שמגדיל עוד יותר את השיעור.
2. באיזה גיל ילד: “מהלך לבדו בשוק” אינו פירושו תינוק בעגלה, אלא ילד שכבר הולך לבדו, אולי בן שלוש-ארבע. השיעור אינו מדויק בדיוק; החזון איש רצה לתת מספר מדויק.
3. מקור השיעור: נשאלת השאלה האם הרמב״ם עצמו קבע את השיעור או שכתוב בגמרא. הרמב״ם הבין את הלשון “תינוק שיוצא בו לבדו” שמדובר בילד ההולך לבדו.
—
הלכה א (המשך) – שאר מינים חייבים מדרבנן
דברי הרמב״ם: “אבל טלית של שאר מינים כגון בגדי משי וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהם, אף על פי שחייבים במצות ציצית מדבריהם… ואינה חייבת אלא אם כן היתה מרובעת או יתירה על ארבע כשיעור האמור.”
פשט: בגדים משאר מינים (לא צמר/פשתן) חייבים בציצית רק מדרבנן, “כדי שלא יזלזלו במצות ציצית.” אבל התנאים של ד׳ כנפות ושיעור בגד חלים גם מדרבנן.
חידושים והסברות:
1. טעם התקנה: סברת הרמב״ם היא שלא יזלזלו בציצית – שמי שיש לו רק בגד מכותנה לא ילך בלא ציצית כלל.
2. מקור הרמב״ם – “כל בגדים האמורים בתורה סתם”: הרמב״ם אומר שכאשר התורה כותבת סתם “בגד” הכוונה צמר או פשתן.
3. השגת הראב״ד: הראב״ד חולק בחריפות – “כלך ולמה לי חומר… לאו מחוור” – הוא סובר שהדין אינו נכון, וכל מיני בגדים חייבים בציצית מן התורה. השולחן ערוך (או הרמ״א) מביא גם כן שלא כרמב״ם, אלא כל המינים חייבים מדאורייתא. נדון האם הראב״ד מתכוון להסביר מהו “משי” (כפי שמתרגם קרית משה), או שהוא חולק על הדין עצמו (כפי שהשיעור מבין).
—
הלכה בנוגע ארבע כנפות – יותר מארבע
דברי הרמב״ם: “ומה שאמרנו ארבע כנפות כסותך, תבין ממנו ארבע דוקא ולא בעלת שלש… ואין אתה יכול לומר ארבע ולא בעלת חמש… שיש בכלל חמש ארבע… לפיכך כשאתה עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינך עושה אלא על ארבע כנפים הרחוקות זו מזו.”
פשט: שלוש כנפות – פטור. חמש או יותר – חייב, כי בחמש כלול ארבע. נותנים ציצית רק על ארבע הפינות הרחוקות ביותר.
חידושים והסברות:
1. סברת הרמב״ם: היה יותר מוזר לומר שארבע כן אבל יותר מארבע לא, כי בחמש כלול ארבע. שלוש אבל באמת פחות מארבע, לכן פטור.
—
הלכה בנוגע בגדים מעורבים
דברי הרמב״ם: אם עיקר הבגד ממין החיוב (צמר/פשתן) אבל הכנפות ממין אחר (למשל עור), חייב – “הולכין אחר עיקר הכסות.”
פשט: הולכים אחר הרוב/עיקר של הבגד, לא אחר הכנפות עצמן.
—
הלכה בנוגע שותפות ובעלות
דברי הרמב״ם: “כסות של שני שותפין חייבת, שנאמר על כנפי בגדיהם. כסות שאין לה בעלים פטורה מן הציצית, שנאמר ועשו להם. טלית שאולה פטורה מן הציצית שלשים יום… נראה כשלו.”
פשט: שותפים – חייב (בגדיהם). הפקר – פטור (להם). שאול – פטור שלושים יום ראשונים; לאחר שלושים יום נעשה “נראה כשלו” ונעשה חייב.
—
הלכה בנוגע מין החוטים של ציצית
דברי הרמב״ם: כסות של צמר – חוטי הלבן מצמר; כסות של פשתן – חוטי פשתן; שאר מינים – ממינו. “ואם רצה לעשות הלבן של שאר מינין בצמר ובפשתן – עושה, לפי שצמר ופשתן פוטרין בין במינו בין שלא במינו.”
פשט: עושים ציצית מאותו מין כמו הבגד. אבל צמר ופשתן “פוטרין” – הם כשרים לכל מין בגד. שאר מינים כשרים רק למינם.
חידושים: הסברא היא שכיון שצמר ופשתן הם עיקר הבגד מדאורייתא, יש להם כוח מיוחד לפטור את כל המינים.
—
הלכה בנוגע שעטנז וציצית – צמר על פשתן
דברי הרמב״ם: “מהו לעשות חוטי צמר על כסות של פשתן… בדין הוא שיהיה מותר… אבל אם היה הכסות של פשתן אין מטילין בו תכלת… שמא יתכסה בה בלילה” – כי בלילה אינו מחויב בציצית, “שנאמר וראיתם אותו”, ואז יהיה לו שעטנז בלא מצווה.
פשט: מדאורייתא היה שעטנז מותר לציצית (עשה דוחה לא תעשה). אבל מדרבנן אסרו לתת תכלת (צמר) על בגד פשתן, מחשש שישתמש בו בלילה כשאין חיוב ציצית, ואז נשאר רק שעטנז בלא מצווה.
חידושים והסברות:
1. עשה דוחה לא תעשה – רק כשאי אפשר אחרת: יסוד הרמב״ם הוא ש״אפשר לקיים בשניהם” – אפשר לקיים ציצית בלא שעטנז (על ידי שימוש בחוטים מאותו מין), לכן אין הכרח להתיר שעטנז ללבן לבדו (בלא תכלת). אבל בתכלת, שבו חייבים להשתמש בצמר, עשה דוחה לא תעשה.
2. הגזירה מדרבנן: אפילו בתכלת, שמדאורייתא היה מותר, גזרו חכמים שלא לתת תכלת על פשתן, כי חוששים שילבש אותו בלילה. בלילה אין חיוב ציצית (שנאמר “וראיתם אותו”), ואז זה שעטנז בלא מצווה – “עובר על לא תעשה בעת שאין עשה קיים.”
3. שאלה על כל היסוד: כשהתורה אומרת שציצית דוחה שעטנז, האם התורה לא חשבה שהאדם יכול ללכת באותו בגד בלילה? תשובה: התורה מדברת רק כשמקיימים את המצווה — ביום. אבל החכמים גזרו לכתחילה לא לעשות ציצית כזו, כי לא תמיד קיים ההיתר. זה מושווה ללולב, שופר, אתרוג — אי אפשר לתכנן מצווה על היתר שאינו תמיד רלוונטי.
4. ציצית בלילה: הרמב״ם פוסק בבירור שציצית אינה נוהגת בלילה, מבוסס על “וראיתם אותו.”
5. שאלה מעשית: אם בלילה אי אפשר לראות, אפשר להרגיש את הציצית — זו גם תזכורת? תשובה: הפסוק אומר “וראיתם” — ראייה, לא הרגשה.
—
הלכה בנוגע סומא וציצית
דברי הרמב״ם: סומא, “אע״פ שאינו רואה, אחרים רואים אותו” — הוא חייב בציצית.
פשט: אם בלילה פטור כי אי אפשר לראות, היינו חושבים שסומא גם פטור. הרמב״ם אומר לא — אחרים רואים אותו, גם זה נחשב.
חידושים והסברות:
1. מקבילה לקריאת שמע: בקריאת שמע כבר למדנו שסומא יכול לומר “יוצר המאורות” כי יש לו הנאה מאור על ידי שאחרים רואים אותו — אותו יסוד מיושם כאן.
2. “וראיתם אותו וזכרתם”: לסומא יש עוד סיבה — אנשים סביבו מזכירים לו על ציציותיו, הם אומרים לו “יש לך כך וכך חוטים, כך וכך קשרים” — זה מזכיר לו את המצוות. ה״וזכרתם” מתקיים דרך אחרים.
—
הלכה בנוגע ברכה על ציצית
דברי הרמב״ם: “מותר ללבוש ציצית בלילה, בין בחול בין בשבת”, אבל ברכה עושים רק בשעת חיוב. “ונוהגין לברך על הציצית בשחר — משיכיר.” הברכה היא “אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית.” “קודם שיתעטף בה מברך עליה.”
פשט: מותר ללבוש ציצית בלילה (אפילו בשבת — זה בגד, לא משא), אבל הברכה עושים רק מ״משיכיר” — כשכבר אפשר להבחין. אם מתעטף מספר פעמים ביום, מברכים כל פעם לפני כן.
חידושים:
1. ברכה על עשיית ציצית? הגהות מיימוניות מביא דעה שצריך לברך כשעושים את הציצית (שזירת החוטים). אבל הרמב״ם סובר שסוף המצווה היא ההתעטפות — לכן מברכים רק “להתעטף בציצית” ולא על העשייה.
—
הלכה בנוגע כבוד ציצית — בית הכסא, נפסקו חוטים
דברי הרמב״ם: “מותר להכניס ציצית לבית הכסא ולבית המרחץ” (שלא כמו תפילין/ספר תורה). “נפסקו חוטים או נתקלקלו” — מותר לזורקם, כי “תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה” — אין קדושה בגוף הציצית.
פשט: לציצית יש מעמד נמוך יותר מתפילין — תפילין יש קדושה בגוף (הפרשיות), אבל ציצית היא רק תשמיש מצווה.
—
הלכה בנוגע מכירת טלית מצויצת לגוי
דברי הרמב״ם: “אסור למכור טלית מצויצת לגוי” עד שמוציאים את הציצית. “לא מפני שיש בגופו קדושה, אלא שמא יתעטף בו” — הגוי יתעטף בציצית, יהודי יחשוב שהוא יהודי, “ויהרגהו” — והגוי יהרוג אותו.
חידושים:
1. [דיגרסיה: קאפלעטש לגוי] נדון האם זה חל על מכירת “קאפלעטש” (לבוש חסידי) לגוי. בצחוק נאמר שדווקא להיפך — אם גוי נכנס לבורא פארק עם קאפלעטש, קוראים מיד “שלום עליכם.” העיקרון הוא שהאיסור הוא דבר מעשי — חשש סכנה.
—
הלכה בנוגע מי חייב בציצית — נשים, עבדים, קטנים
דברי הרמב״ם: “נשים ועבדים פטורים מן הציצית מן התורה” (מצוות עשה שהזמן גרמא — בלילה פטור). “קטן שיודע להתעטף — חייב בציצית מדברי חכמים כדי לחנכו במצוות.” נשים, עבדים, טומטום ואנדרוגינוס — “אם רצו להתעטף בציצית, מתעטפין בלא ברכה.”
חידושים:
1. טומטום ואנדרוגינוס: כיון שיש ספק זכר ספק נקבה, הם מחויבים מספק (ספק דאורייתא לחומרא), אבל ברכה אינם מברכים (ספק דרבנן לקולא).
2. שיטת רבנו תם (תוספות): רבנו תם סובר שאישה יכולה כן לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא שאינה מחויבת בה — למשל שופר, ציצית. כך נוהגים האשכנזים — הם מניחים לנשים לברך על מצוות כאלה. הרמב״ם אבל סובר שבלא ברכה.
—
הלכה בנוגע חובת גברא — “היאך חיוב מצוות ציצית”
דברי הרמב״ם: “כל אדם שחייב לעשות מצוה זו, אם נתכסה בכסות הראויה לציצית, צריך להטיל בה ציצית ואחר כך יתכסה בה. ואם נתעטף בלא ציצית — ביטל מצות עשה. אבל אין על גוף האדם חיוב לציצית כל זמן שלא יתכסה בה… שאין זו חובת הטלית אלא חובת האיש.”
פשט: המצווה היא חובת גברא — על האדם, לא על הבגד. אם אדם לא לובש בגד בעל ד׳ כנפות, אינו עובר. אבל אם הוא לובש אותו בלא ציצית, הוא מבטל מצוות עשה.
חידושים:
1. אין חובה לקנות טלית: “אף על פי שאין אדם מחויב לקנות לו בגד כדי שיעשה בו ציצית” — אין חובה ללכת לקנות בגד בעל ד׳ כנפות.
2. אבל חסיד צריך לעשות זאת: “ראוי לאדם חסיד שלא יפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויב בציצית כדי שיקיים מצוה זו.”
3. ובפרט בשעת התפילה: “גנאי גדול לתלמיד חכם שיתפלל והוא אינו עטוף.” הרמב״ם אומר שאפילו אדם רגיל צריך להיזהר בתפילה, ותלמיד חכם — כל שכן, זה גנאי נורא.
4. [דיגרסיה: בחורים וטלית] נדון מדוע בחורים לא הולכים עם טלית — המנהג הוא שלא מניחים להם, כדי שיתביישו ויתחתנו. נאמר בצחוק שהיום צריך לתת לכולם ללבוש ציצית, “כולם רוצים להתחתן.”
—
הלכה י״ב — חומרת מצוות ציצית
דברי הרמב״ם: “לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם.”
פשט: הרמב״ם מביא שצריך תמיד להיזהר במצוות ציצית, כי הפסוק משווה אותה ותולה בה את כל המצוות.
חידושים והסברות:
1. “שקלה ותלה בה” — שתי לשונות: הרמב״ם משתמש בשני ביטויים: “שקלה” (שקלה) ו״תלה בה” (תלה בה). “שקלה” פירושו שציצית שקולה כנגד כל המצוות (כאילו היא שווה ככולן), ו״תלה בה” פירושו שכל המצוות תלויות בה — כלומר דרך ציצית מגיעים לכל המצוות האחרות. אלו שתי מעלות נפרדות.
2. פסוק “וראיתם אותו” — ראייה מביאה לזכירה: המנגנון הוא: רואים את הציצית (“וראיתם אותו”), זה מביא לזכירה (“וזכרתם”), ודרך הזכירה מגיעים לקיום (“ועשיתם את כל מצותי”). זה היסוד מדוע ציצית כל כך חשובה — היא כלי של תזכורת.
3. גמרא מנחות מ״ג ע״ב — שקולה כנגד כל המצוות: המקור הוא הגמרא במנחות שאומרת שמצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות.
4. שני מהלכים ב״חשיבות” של מצווה: כשחז״ל מזהירים להיזהר במצווה, זה יכול להיות שני דברים: (א) המצווה עצמה חשובה יותר ממצוות אחרות, או (ב) היא אינה חשובה יותר בעצם, אבל היא “עת לשמור” — שמירה ותזכורת למצוות אחרות. בציצית המהלך הוא השני: לא אומרים שציצית חשובה יותר ממצוות אחרות, אלא שציצית מובילה למצוות אחרות. זה חילוק מעניין.
5. נפקא מינה לגבי טלית קטן: לפי השיטות הסוברות שטלית קטן עם שיעורים קטנים חלש — בחור שאין לו טלית גדול צריך לקנות טלית קטן גדולה כדי לצאת ידי מצוות ציצית כהלכתה. אבל אברך שיש לו כבר טלית גדול (ויוצא ידי מצוות ציצית בכך), יכול ללבוש טלית קטן קטנה יותר, כי עיקר הענין של טלית קטן הוא להיות תזכורת למצוות, לא דווקא חיוב עיקרי בפני עצמו.
6. זוהר — שמחה בציצית: הזוהר אומר שצריך לשמוח מאוד במצוות ציצית. אף שזה “דבר קטן” בביצוע, אבל דרך זה מגיעים לכל המצוות — לכן יש מעלה מיוחדת לשמוח בכך.
7. “כל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, וכל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה”: הרמב״ם מביא שמי שאינו מניח תפילין עובר על שמונה עשין, ומי שאין לו ציצית עובר על חמישה עשין. נשאלת השאלה: איך אפשר לעבור על מצוות עשה שאינה חובת הגוף? התירוץ הוא שהרמב״ם מדבר על מצב שיש בגד בעל ד׳ כנפות ולא עושים ציצית — אז מבטלים עשה. או, הרמב״ם מדבר על כך שצריך להכניס עצמו למצב שיקיים ציצית, כשיטה שצריך לקנות טלית.
8. “ראוי להצטער עליה בעת הדין”: הרמב״ם אומר שמי שאינו נזהר בציצית, ראוי להצטער עליה בעת הדין — ראוי שיסבול על כך בדין. נדון האם זה פירושו דין בעולם הזה או דין לעתיד לבוא, והאם זה עונש על ביטול עשה או על כך שלא ניצל את כלי התזכורת.
תמלול מלא 📝
הלכות ציצית פרק ג׳ – איזה בגד ואיזה אדם חייב בציצית
הקדמה
למה זו הלכה כה קצרה? הצל״ח על הרמב״ם מצרף אותה יחד עם הלכות תפילין או משהו. בכל אופן, עכשיו נלמד איזה אדם ואיזה בגד חייב בציצית.
אה, נכון. הוא מדבר תחילה על איזה בגד, ואחר כך על איזה אדם, כן? לכן נדבר על איזה אדם גם מאוחר יותר. נכון, טוב.
הלכה א – איזו כסות חייבת בציצית מן התורה
לשון הרמב״ם
כן, אומר הרמב״ם, “כסות שחייבין לעשות בה ציצית מן התורה”. ציצית עושים על כסות בעלת ארבע כנפות. איזו כסות חייבים? “כסות שיש לה ארבע כנפות או יתר על ארבע”. יש לה לפחות ארבע פינות, או יותר מארבע פינות. זה הכלל הראשון, החיוב הראשון, המחייב הראשון של הבגד הוא שיש לו ארבע פינות.
שיעור הבגד – ראשו ורובו של קטן
תנאי נוסף, הבגד צריך להיות בשיעור מינימלי מסוים. “ויהיה בה שיעור כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק”. קטן, איזה גודל קטן? קטן שכבר הולך לבדו ברחוב בלי שמישהו צריך לעזור לו. מה זה אומר? זה צריך להיות ילד בן איני יודע, שמונה? לא, אני לא יכול לומר עכשיו את שלי… תאר לעצמך שזה אומר שלוש, ארבע. בשוק? הוא לא מדבר על שוק בניו יורק סיטי, הוא מדבר על שוק במונרו. אוקיי, מאיזה גיל שולחים ילדים לחנות? בקיצור, ילד בגיל מסוים, הבגד שמכסה ראשו ורובו של ילד כזה, זה שיעור הבגד לציצית.
מין הבגד – צמר ופשתים
ומאיזה חומר יהיה? אומר הרמב״ם, “ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד”. דווקא צמר או פשתים, אחד משני אלה.
הנקודה של ד׳ כנפות פשוטה. הנקודה של צמר ופשתים נלמד בקרוב. הנקודה של ראשו ורובו היא לכאורה הסיבה שהרבה יהודים לא כל כך בטוחים לגבי איזו ציצית הם חייבים. הטלית קטן שיש לנו לא ברור אם אפשר לכסות בה ילד שיכול ללכת לבדו בשוק. זה יהיה הבגד שלו, נכון, זו הנקודה. זה חייב להיות שהגיל שהולך הוא לא תינוק קטן, מובן שכל בגד יכול לכסות אותו. מדברים על סוג כזה.
הרמב״ם עצמו עשה את השיעור, או שלא ברור אם זה כתוב בגמרא את השיעור. מדברים על ילדים קטנים, הרמב״ם הבין שכתוב שתינוק שיוצא בו לבדו. מובן שמדברים על תינוק כזה שהולך לבד, לא שמחזיקים אותו בעגלה או משהו. אבל מה בדיוק השיעור?
הרמב״ם אומר כבר למה השיעור הוא. זה שיעור מעניין. הרמב״ם אומר שזה מוסיף תנאי, שזה באופן שאפילו הגדול יכול ללכת עם זה בשוק לפעמים בדרך ארעי. לפי זה, טלית קטן רגילה שקונים בחנות, אני לא מאמין שיש גדול שילך עם זה ברחוב לבד, אז זה לא חייב בציצית. אלא אם כן מישהו עושה כזו רחבה, כזו ענקית טלית קטן, שכשמישהו יראה אותו עם הטלית קטן הענקית, הוא יגיד שזה לא… איני יודע בדיוק מה ה… מבין מה אני שואל?
על זה נוגע הדבר שצריך גם להיות לזה חשיבות של בגד. לפי הרמב״ם זה בוודאי טוב. בגמרא כתוב אבל זה. אבל מה השיעור? החזון איש רצה לחשוב לתת מספר מדויק על זה, או משהו. מעניין.
שאר מינים – חיוב מדרבנן
אוקיי. אומר הרמב״ם, אבל טלית של שאר מינים, לא מצמר ופשתים, אלא בגדי משי, משי, או צמר גפן, אני חושב שזה כותנה, צמר גמלים, צמר של גמלים, או של ארנבים, של ארנבות, או שער עזים, וכיוצא בהם, אף על פי שחייבים במצות ציצית מדבריהם, כדי שלא יזלזלו במצות ציצית, כדי שיהיה שמירה שתהיה גדר כזה שימנע מינים אחרים. או שיאמרו, מה, להניח ציצית אפילו אם יש לו רק בגד מכותנה לא ילך עם ציצית? החכמים אומרים שגם הם ילכו עם ציצית.
כאן אומר הוא, אבל אומר הוא, הרביעי, זה שצריך להיות ארבע כנפות, נוגע עוד גם על המדרבנן. זה חייב רק אם הוא מרובעת או יתירה על ארבע, יש לו יותר מארבע כנפות, כשיעור האמור, כמו השיעור שהוזכר קודם.
טעם הרמב״ם – כל בגדים האמורים בתורה סתם
אומר הרמב״ם, למה בעצם אני אומר שעיקר המצוה מדאורייתא היא רק צמר ופשתים? משום שכל בגדים האמורים בתורה סתם, כשכתוב בתורה בגד, לא כתוב מאיזה מין, זה אומר צמר או פשתים.
השגת הראב״ד
על זה מקשה הראב״ד. הראב״ד אומר, “די כלך ולמה לי חומר?” כלך הוא… איני יודע בדיוק מה זה כלך, אבל זה סוג בגד שאינו בגד יפה. מבין? “לאו מחוור” אומר לא מבורר. זה חלק לא מבורר, חלש של ההלכה שהרמב״ם אמר, כי זה תלוי איך לומד את הגמרא.
אבל… אה, לא, הוא מתכוון ל… הוא מתכוון ל… על מה אומר הראב״ד את ההלכה? לא ברורה ההערה. הראב״ד, קרית משה מתרגם שהראב״ד מסביר מה פירוש “משי”, משי פירושו משי. אבל אני חושב שלא, פשוט הפשט שאני אומר, שהראב״ד חולק על הרמב״ם, והוא אומר שזה לא נכון הדין. “לאו מחוור”, הדין אינו מבורר. הדין הוא רק צמר ופשתים, כי הוא סובר שכל הבגדים חייבים בציצית מן התורה. וכך כתוב גם בשולחן ערוך, או הרמ״א לפחות מביא שלא כמו הרמב״ם, אלא כל המינים חייבים בציצית מן התורה.
הלכה ב – ארבע כנפות דווקא, אבל יתר על ארבע גם חייב
בסדר. הרמב״ם הולך עכשיו לפרט קצת על מה שאמר שצריך להיות ארבע כנפות או יותר.
שלוש כנפות – פטור
אומר הרמב״ם, “ומה שאמרנו ארבע כנפות כסותך, תבין ממנו ארבע דוקא, ולא בעלת שלש”, בגד שיש לו שלוש כנפות פטור. נכון?
חמש כנפות – חייב
אומר הרמב״ם, “ואין אתה יכול לומר ארבע ולא בעלת חמש”, אם יש לו חמש פינות, שגם זה יהיה פטור. “טעמו של דבר, שכן מצאנו שבתורה יש ריבוי”, שהוא אומר לך ארבע, “ובעלת חמש יתירה עליו”, אם יש לו חמש זה יותר מזה. “אבל בעלת שלש, למה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש? שניהם הרי בעלי ארבע כנפות.” שניהם למעשה הם בעלי ארבע כנפות, כן. כי מה, אתה אומר שחמש חייב ושלוש לא?
אומר הוא, “אמנם יש בכלל חמש ארבע, כי אם יש לך חמש כנפות יש לך גם כן ארבע כנפות בתוכו.” היה יותר מוזר לומר שארבע כן, יותר מארבע לא. מה ההבדל? למעשה הגיוני יותר לומר ששלוש לא.
היכן מניחים ציצית בחמש או שש כנפות
אומר הוא, “לפיכך כשאתה עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינך עושה אלא על ארבע כנפים הרחוקות זו מזו, אם היו חמש או שש.” תיקח את ארבע כנפות כסותך, תשים אותה בפינות, הפינות הרחוקות ביותר. כן.
הלכה ג – כסות של בגד וכנפיים של עור
אומר הוא, מה קורה עם בגד שמורכב? “כסות של בגד, אבל הפינות של הבגד הן מעור”, ועור פטור אפילו מדרבנן, אבל כאן שהכנפיים הן מעור חייב, כי רוב הבגד הוא מבגד כראוי. ולהיפך, אם רוב הבגד פטור, הולכין אלא אחר עיקר הכסות, מסתכלים על מה העיקר של הבגד.
הלכה ד – כסות של שני שותפין, כסות הפקר, וטלית שאולה
אומר הרמב״ם הלאה, כסות של שני שותפין, בגד השייך לשני שותפים, חייבת, שנאמר “על כנפי בגדיהם”, ששייך להם.
אבל כסות שאין לה בעלים, כסות שאין לה בעלים, שהיא הפקר, פטורה מן הציצית, שנאמר “ועשו להם ציצית”, משהו השייך לאדם.
אבל בגד ששואל פטור, שנאמר “כסותך”, טלית שאולה פטורה מן הציצית שלשים יום. אחרי שלושים יום זה כבר לא נקרא השאלה, אחרי שלושים יום זה כבר חלק ממנו. נראה כשלו כתוב, נראה כשלו. נראה כשלו, זה נראה כאילו זה שלו.
הלכה ה – מין החוטים של ציצית
אוקיי, הלכה נוספת הלאה, עכשיו מאיזה סוג מין, דיברנו עכשיו על כל ההלכות של מין הבגד, צריכים לדעת מאיזה סוג מין עושים את הציצית.
כסות של צמר – חוטי צמר
אז כך, אם היא של צמר, הלבן שלה חוטי צמר, עושים את חוטי הלבן, התכלת חייבת בוודאי להיות צמר, אין ספק כי תכלת היא דווקא צמר, אבל את חוטי הלבן עושים גם חוטי צמר מאותו מה שהכסות.
כסות של פשתן – חוטי פשתן
כסות של פשתן, עושים גם את הלבן חוטי פשתן, ממינו.
שאר בגדים – ממינו
ושל שאר בגדים, גם עושים את הלבן מאיזה מין הבגד, מזה עושים. חוטי משי לכסות משי, שאמרנו שזה מדרבנן, וחוטי נוצה לכסות נוצה.
צמר ופשתן פוטרין כל המינים
ואם רצה לעשות הלבן של שאר מינין בצמר ובפשתן, אם רוצה לשים על סחורה אחרת, רוצה לשים שהלבן יהיה צמר ופשתן, עושה, לפי שצמר ופשתן פוטרין, צמר ופשתן חזקים מספיק שהם פוטרים בגדים מצמר ופשתים, וגם שלא במינו. אבל שאר מינים, למשל חוטים ממשי, פוטרים רק על בגד ממשי, אבל לא על בגד ממין אחר. כי עיקר בגד הוא צמר ופשתים, זו הסברא.
הלכה ו – שעטנז בציצית
הולכים הלאה. “מהו לעשות חוטי צמר על כסות של פשתן, או חוטי פשתן על כסות של צמר, ואף שיעור לבוש לבדו בלא תכלת?”
בדין הוא שיהיה מותר – עשה דוחה לא תעשה
אומר הרמב״ם, “בדין הוא שיהיה מותר”. בעצם זה היה צריך להיות מותר. למה? כי שעטנז מותר לענין ציצית. הרי התירו שעטנז לענין ציצית. צועק תכלת? זה תמיד ציצית. בצמר כן, ושמים אותו על פשתן. רואים ששעטנז נעשה מותר. אז זה היה צריך להיות מותר בלבן לבדו גם כן. כלומר, מצות עשה דוחה לא תעשה, נכון? אבל אפשר לומר, אבל בתכלת זה מתבטל, אבל כשזה לא מתבטל, למה זה יהיה מותר?
אפשר לקיים בשניהם – לכן אסור
אוקיי, אבל זה מדרבנן. לא, אפשר לעשות לבן שלא במינו. על כל פנים, אומר הוא, “על כל פנים, כיון שאין מוצא עשה דוחה לא תעשה, נראה לי שאסור לקיים בשניהם”. למשל כאן, שאתה יכול לעשות את הפינה ממין שאתה יכול לעשות את הציצית, יחד עם לבן, כמו למשל במעשה של תכלת, כשאתה רוצה לשים תכלת, טוב מאוד, עשה דוחה לא תעשה. אבל בכהאי גוונא, אפשר לקיים בשניהם, ממילא כאן אין עשה דוחה לא תעשה.
גזירה מדרבנן – שמא יתכסה בה בלילה
אבל כאן יש עכשיו, כאן עשה הרמב״ם גזירה מדרבנן. “אבל אם היה הכסות של פשתן, אין מטילין בו תכלת”. אגב, כמו שאמרנו, לכאורה היה צריך להיות מותר, הרי אין איסור שעטנז. הרמב״ם עצמו כותב ששעטנז אין, המצווה של ציצית מספיקה משעטנז. אבל זה לא נכון, זה דרך אחרת, זו גזירה מדרבנן. החכמים כן גזרו שלא ללכת עם סוג ציצית כזה. למה? “שמא יתכסה בה בלילה”. חוששים שישתמש בכסות של פשתן בלילה, ובלילה הרי אדם לא חייב בציצית, הרמב״ם לא אמר שום דעות, הרמב״ם אמר את ההלכה. הוא הולך מיד לומר את ההלכה. הוא לוקח “עובר על לא תעשה בעת עשיית המצוה עצמה”, שחובת הציצית אינה נוהגת בלילה שנאמר “וראיתם אותו”. כאן הוא אומר את זה. כאן הוא אומר את זה.
הלכה ז – ציצית של פשתן עם תכלת — גזירה דרבנן
אבל כאן יש… עכשיו, אומר הרמב״ם, כאן יש לנו חידוש של הגזירות דרבנן. העסק שעשוי מפשתן ומצמר, צמר, יש תכלת. אגב, כמו שאמרנו, לכאורה היה צריך להיות מותר, לא היה איסור פשתן, כי אי אפשר לעשות אחרת.
אומר הרמב״ם: לא ילבש אדם ציצית של פשתן עם שעטנז, לא בגלל שמצוות ציצית נדחית בגלל איסור שעטנז, כי כאן זה לא נכון, כי יש פירוש אחר. אלא גזירה מדבריהם, החכמים כן גזרו שלא ללכת עם סוג ציצית כזה.
למה? שמא יתכסה בה בלילה. חוששים שישתמש בטלית של פשתן בלילה, ובלילה הרי אדם לא חייב בציצית. הרמב״ם כבר אמר לנו את זה כאן. הוא הולך מיד לומר בשם. הוא מניח שעובר על לא תעשה בשעה שאין מצות עשה, שחובת הציצית, חובת הציצית היא… כאן הוא אומר את זה. חובת הציצית היא “וראיתם אותו”, בשעה שיש ראייה, בשעה שאפשר לראות דברים, זה ביום, אז חייבים בציצית. ובלילה פטורים. וממילא כשיש לך את התכלת בלילה, יהיה לך רק את האיסור ולא את המצווה, זה לא ידחה בכלל את הלא תעשה.
דיון: היתר התורה וגזירת החכמים
דובר 1: אומר הרמב״ם, לגבי ההלכה של “וראיתם אותו”, יש עוד הלכה: סומא. היינו חושבים שאם בלילה פטורים כי לא יכולים לראות, אז לחשוב שסומא גם תמיד פטור מציצית, כי הוא אף פעם לא יכול לראות. אומר הוא: אע״פ שאינו רואה, אבל אחרים רואים אותו, אחרים כן יכולים לראות אותו.
אה, טוב. אז סומא יש לו גם… את זה כבר למדנו בקריאת שמע גם, יש חיוב, הוא יכול לומר “יוצר המאורות”, כי יש לו הנאה מהאור כי אחר רואה אותו, אז זה לא עוזר לו כל כך הרבה, אבל זה גם עוזר לו. אז סומא לא נפטר. אבל בגד שבכלל לא… הרמב״ם אומר בבגד, בלילה בכלל פטורים.
לסומא יש עוד סיבה למה ללכת עם ציצית, כי ללכת עם ציצית מזכיר… “וראיתם אותו וזכרתם”, זה מזכיר לו דרך זה שאנשים סביב מזכירים לו. הוא יודע שיש לו, ואנשים מזכירים לו, אנשים אומרים לו “אה, אתה יודע, יש לך כל כך הרבה קשרים או כל כך הרבה חוטים”, זה מזכיר לו כל הזמן. כן, זה הפירוש.
וכאמור, בלילה שלא יכולים לראות, פטורים מציצית. אז בלילה לא צריכים ללכת עם ציצית. כן, זו הנקודה. בלילה לא צריכים ללכת עם ציצית, וממילא באמת חששו שאם הוא ילך בלילה… אם הוא יוכל לומר סימן שהוא לא יכול לראות, אבל הוא יכול להרגיש את הציצית.
דובר 2: גם בלילה?
דובר 1: גם בלילה הוא גם יכול להרגיש את הציצית.
דובר 2: אשאל אותך שאלה אחרת. כשהתורה אומרת שציצית דוחה שעטנז, התורה לא חשבה שהוא יכול ללכת עם אותו בגד בלילה?
דובר 1: התורה אומרת כשמקיימים את המצווה. אז בקיצור, זה בכלל לא נוגע. אותה הלכה שזה דוחה שעטנז לא נוגעת.
דובר 2: למה? עכשיו כבר לא נוגע? החכמים אמרו שלא לעשות את זה, כי זה לא נוגע.
דובר 1: נו, אז מה הנקודה של ההלכה של התורה? כלום?
דובר 2: מקיימים את המצווה על כל פנים. ביום, אם מישהו כן עשה, ביום הוא יקיים את המצווה.
דובר 1: אוקיי. מעניין. מבין מה אני אומר? פשוט שלא להשתמש בהיתר, למה? כי לא תמיד יש. כך היה לנו בלולב, שופר, ואתרוג.
דובר 2: אי אפשר לבוא לתכנן מצווה. זה לא תכנון. אני מסכים. כן, יש כוח בטרם חמורו זה עיקר המצווה. זה נכון.
הלכה ח – מתי לובשים ציצית ומתי מברכים
אומר עכשיו הרמב״ם, מתי לובשים ציצית ומתי מברכים עליה? אומר הרמב״ם כך: “מותר אדם ללבוש ציצית בלילה, בין בחול בין בשבת, ואף על פי שלכאורה יש בו איסור שעטנז, מכל מקום כיון שאינו חייב בו, אין בו מצוה”. אפשר ללבוש אותה אז, אבל את הברכה צריכים לעשות רק בשעת חיוב. אפילו בשבת, מישהו יחשוב שזה משא שהוא נושא. לא, זה תמיד בגד. הוא לא היה יכול לברך את הברכה. את הברכה צריכים רק לברך כשחייבים. ונוהגין לברך על הציצית בשחר. כשביום יש כן את המצווה, מאימתי נעשית המצווה? מאימתי אפשר לברך? משיכיר, מתחילת היום, כשלובש אותה. לציצית יש התחלה ולבישה. מסתכלים עליה.
איך הולכת הברכה? מה הברכה? ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. אומר הרמב״ם, “קודם שיתעטף בה ביום, כלומר כשיתעטף בה ביום, מברך עליה קודם שיתעטף בה”. אם מישהו יתעטף מספר פעמים ביום אחד, כל פעם שיתעטף, יברך לפני כן את הברכה. אומר הרמב״ם, “ויש אומרים שמברך עליה בשעת עשייתה”. כשעושים את הציצית, כשעושים…
הגהות מיימוניות אומר שיש כאן מצווה מוקדמת. כשעושים את השזירה של החוטים, כל הדברים הללו, האם אז אולי כן היו צריכים לברך? אבל אומר, לא, סוף המצווה הוא ההתעטפות, ממילא מברכים רק להתעטף, אבל לא על עשיית הציצית.
הלכה ט – כבוד ציצית — בית הכסא, בית המרחץ, נפסקו חוטים
אומר הרמב״ם, עכשיו נדבר כמה צריך לכבד את הציצית. אומר הרמב״ם, מותר להכניס ציצית לבית הכסא ולבית המרחץ, שלא כמו למשל תפילין או ספר תורה שאסור. אומר הרמב״ם, נפסקו לו חוטים או נתקלקלו, נתלשו חוטים או נתקלקלו, אין הדין כמו תפילין שנעשו שבורים או נקרעו שצריך לכבד, אלא זורקים במקום, כי זה תשמישי מצווה ולא תשמישי קדושה, תשמישי מצווה אינם קדושים כמו תשמישי קדושה. וזה אפילו לא כמו תשמישי מצווה שאין בגופן קדושה. אין קדושה בחפצים, בחלקי התפילין יש קדושה, אבל בחתיכת ציצית אין קדושה.
הלכה י – מכירת טלית מצוייצת לגוי
אומר הרמב״ם, אסור למכור טלית מצוייצת לגוי, אם מישהו מוכר לגוי בגד שיש בו כבר ציצית, אסור לו לעשות זאת עד שיוציא את הציצית, עד שיפרידם, לא מפני שיש בגופו קדושה, לא מפני שיש בו קדושה, אם כן מה הטעם? למה אסור? הרי אמרתי לך שאין בו קדושה, מה הטעם? אלא שמא יתעטף בו, אלא יש חשש שהגוי ישתמש בזה כהסוואה כדי להתחזות ליהודי, הוא יתעטף בזה, ויהודי יחשוב שיהודי אחר הולך לידו, יראה אותו הולך עם ציצית, יבטח בו ויחשוב שזה יהודי, וילך עמו, ויהרגהו. זה מה שהגוי יעשה.
דיגרסיה: קאפלעטש לגוי
מכאן לומדים שאסור למכור לגוי קאפלעטש, אם למישהו יש חנות קאפלעטש או רקל, אסור למכור לגוי כי הוא יכול להשתמש בזה כדי לעשות… אני אומר בדיוק להיפך, מצווה למכור לגוי, כי אם גוי נכנס לבורא פארק עם קאפלעטש, הדבר הראשון קוראים מיד שלום עליכם. מה הבעיה שגוי הולך עם קאפלעטש? אם אתה יודע שזה גוי… אני לא מבין. בכל אופן, העניין הוא, בסדר, זה דבר מעשי.
הלכה יא – מי חייב בציצית — נשים, עבדים, קטנים
מי חייב בציצית? אומר הרמב״ם, נשים ועבדים קטנים פטורים מן הציצית מן התורה. אבל קטנים… הוא עדיין לא אמר לנו למה, אבל זה פשוט כבר לכאורה, כי לא תסור לילה, כי לא תסור יום חייב, וממילא זו מצוות עשה שהזמן גרמא. מדברי חכמים, ועבדים קטנים, כי עבדים קטנים פטורים. מדברי חכמים, אם זה קטן שיודע להתעטף, כמו קטן, קטן תמיד מאימתי שהוא כבר יכול לעשות דברים מסוימים, הוא מחויב באותם דברים. ברגע שהוא יודע כבר איך להתעטף בבגד, הוא חייב בציצית כדי לחנכו במצוות.
מה עם נשים, עבדים, וטומטום? כן, אם רצו להתעטף בציצית, יכולים לעשות זאת בלא ברכה. יש כאן את אותו הדבר, כל המצוות שהנשים פטורות מהם, אין זה שאם הן פטורות אסור להן לעשות, אלא אם רצו לעשותן בלא ברכה, ברגע שהן לא מברכות אין מניעה.
יש אבל את הרמב״ם, טומטום ואנדרוגינוס, שהוא ספק זכר ספק נקבה, מסופק כי זו מצווה דאורייתא, הם חייבים לעשות את המצווה מספק, אבל ברכה אינם מברכים, כי ברכה היא דרבנן, ספק דרבנן לקולא. אבל צריך לזכור שתוספות, רבנו תם, סבר שאישה יכולה כן לברך אפילו אם היא עושה מצווה שאינה חייבת, כמו למשל אם אישה רוצה לעטוף טלית, רשאית לברך על זה, כי לתוספות הייתה ראיה שאישה יכולה לברך אפילו על מצווה כזו, וכך נוהגים האשכנזים כן בשופר וכן הלאה, שהם מניחים לנשים לברך אפילו על מצוות עשה שהזמן גרמא.
הלכה יב – היאך חיוב מצוות ציצית — חובת גברא, לא חובת טלית
כן, מוכן. אומר הרמב״ם, היאך חיוב מצוות ציצית? איך עושים עם הציצית? אומר כך, כל אדם שחייב לעשות מצוה זו, כל יהודי שמחויב במצוות ציצית, כלומר כל זכר שהוא גבר, אם הוא לובש כסות הראויה לציצית, כסות שיש לה ארבע כנפות, צריך קודם לתת ציצית ורק אחר כך רשאי להתעטף. ואם נתעטף בלא ציצית, הרי זה מבטל מצות עשה, הוא מבטל מצוות עשה. אבל אין עליו גוף האדם לציצית, כל זמן שלא יתכסה בה, עומד הוא ערום ואינו מונח, אם הוא שוכב שם הוא פטור מהציצית. שאין זו חובת הטלית, זו לא חובה שכל ארבע כנפות יהיו בהן ציצית, זו רק חובת האיש, חובה שאדם שלובש ארבע כנפות יהיו בהן ציצית. חובת האיש, לא חובת הטלית. זו התשובה לשאלה “היאך חיוב מצוות ציצית?”, התשובה היא שהחיוב על האדם. אבל מה זה ארבע כנפות? זה לא ארבע הכנפות שלי, זה הרבה יותר. זה בגד, זה חיוב. אם האדם לובש את הבגד, ואם הוא לא לובש את הבגד גם טוב, בכל מקרה.
אף על פי שאין אדם מחויב ליטול טלית או לקנות לו בגד כדי שיעשה בו ציצית, אין צורך לקנות בגד בעל ארבע כנפות, חייבים רק אם משתמשים בו, אומר הרמב״ם, “אלא ראוי לאדם חסיד שלא לפטור עצמו ממצוה זו”. יהודי חסיד, אדם חסיד, לא מתאים לו לפטור עצמו מהמצווה. “אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויב בציצית כדי שיקיים מצוה זו”. הוא צריך כן דווקא ללבוש את סוגי הבגדים שהולכים עם ציצית, כדי שיקיים מצוה זו. אומר הרמב״ם, “ובפרט בשעת התפלה יש בו גנאי גדול יותר”. שצריך כן ללכת עם ציצית. “גנאי גדול לתלמיד חכם שיתפלל והוא אינו עטוף”. זה גנאי גדול שהוא לא עטוף.
אפילו סתם אדם במיוחד, צריך להיזהר בשעת התפלה ללכת. תלמיד חכם כל שכן שזה נורא. הוא בא לבית הכנסת בלי טלית, הוא לא מתכוון כי זה בגד של חשיבות, הוא לא מתכוון כי זה חלק מהמצווה שהוא עושה עם זה. לכאורה שניהם ביחד. חלק מהחשיבות הוא שזה הבגד שעושים עמו ציצית. מובן למה אדם בא לבית הכנסת והוא תלמיד חכם, הוא לא הולך עם טלית, הוא חושב שהוא עדיין בחור. העובדה היא שלא נותנים לבחורים ללכת עם טלית, שיתביישו וישאו אישה.
דיגרסיה: בחורים וטלית
אז לגבי זה היום, מה יהיה? אפשר לומר שכבר כולם עוטפים ציצית, כולם רוצים להתחתן. אה, אי אפשר לדעת. זה מאוד בטוח.
הלכה יג – חשיבות מצוות ציצית — שקולה כנגד כל המצוות
“לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית”. מפרט הרמב״ם, “שהרי שקלה התורה ונתלתה בה כל המצות כולן, שנאמר ‘וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם'”. אז רואים שציצית שקולה כנגד כל המצוות, או כי כל המצוות תלויות בה. שקולה פירושה, אפשר לומר באדם, שזה שוקל כנגד זה, תלוי בזה כל המצוות, כי אדם רואה את זה, נזכר בכל המצוות.
אז ממה לומדים זאת? ה״לעולם יהא אדם זהיר” הולך לכאורה גם על ההלכה הקודמת. מה זה קשור לציצית? בוודאי, לא שהוא עובר על מצוות עשה. הכוונה לומר, צריך להיזהר ללבוש סתם בגד שמחויב בציצית, או לפחות בתפילה ללכת עם טלית.
שני מהלכים ב״חשיבות” של מצווה
דובר 1: הרבה פעמים כשמזהירים על מצווה מסוימת, אומרים שהמצווה חשובה מאוד. הרבה פעמים אומרים לא, המצווה לא חשובה יותר ממצוות אחרות, אבל זו עת לשמור על מצוות אחרות, היא מזכירה לך מצוות אחרות. אז זה מאוד חשוב. אבל זה מעניין, כי אני לא אומר לך שזה חשוב יותר ממצוות אחרות, אני אומר לך שזה מוביל למצוות אחרות.
נפקא מינה לגבי טלית קטן
יכול להיות שמי שסוברים שטלית קטן במעשיות חלשות הוא בחור שאין לו טלית, צריך אחרת לקנות טלית קטן גדול כדי שיצא ידי מצוות ציצית. אברך שיש לו כבר טלית, יכול להיות לו טלית קטן קטן, כי יש לו כבר ציצית. מבין מה אני אומר?
דובר 2: כן.
זוהר — שמחה במצוות ציצית
דובר 1: בכל אופן, זה העניין, צריך להיזהר מאוד במצוות ציצית, צריך לשמוח בה מאוד. גם הזוהר כבר אמר, כשהזוהר מתכוון צריך להתייפות, וצריך לשמוח מאוד במצוות ציצית. אף שזה דבר קטן, עם זה באים לכל המצוות, יש מעלה לשמוח בזה מאוד.
—
שיחה בסוף השיעור
דובר 1: מה שלומך, הכל בסדר?
דובר 2: כן, אני חושב.
דובר 1: סיימת?
דובר 2: לא.
דובר 1: חושב על הוידאו או בלי הוידאו?
דובר 2: בלי הוידאו.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80090#
Laws of Tzitzit, Chapter 3 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of Lecture – Laws of Tzitzit Chapter 3
—
Halacha 1 – Which Garment is Obligated in Tzitzit from the Torah
The Rambam’s Words: “A garment that is obligated to have tzitzit made on it from the Torah – a garment that has four corners or more than four, and it has the measure sufficient to cover the head and most of the body of a minor who walks alone in the marketplace, and the garment must be of wool or linen only.”
Plain Meaning: Three conditions for an obligation of tzitzit from the Torah: (1) minimum of four corners, (2) a minimum size – enough to cover the head and most of the body of a minor who already walks alone in the street, (3) the material must be wool or linen.
Insights and Explanations:
1. The Measure of the Garment – Practical Ramification for Tallit Katan: The measure of “the head and most of the body of a minor who walks alone in the marketplace” is the main reason why many Jews are not certain that their tallit katan is actually obligated in tzitzit from the Torah. A normal tallit katan that one buys in a store is probably not large enough to cover the head and most of the body of such a child. The Rambam himself adds that the measure means that even an adult should be able to go with it in the marketplace “in a temporary manner” – which makes the measure even larger.
2. What Age Child: “Walks alone in the marketplace” doesn’t mean a baby in a carriage, but rather a child who already walks independently, perhaps three or four years old. The measure is not precisely determined; the Chazon Ish wanted to give a precise number.
3. Source of This Measure: It is asked whether the Rambam himself determined this measure or it appears in the Gemara. The Rambam understood the language “a child who goes out in it alone” to mean it speaks of a child who walks independently.
—
Halacha 1 (Continued) – Other Types are Obligated from the Rabbis
The Rambam’s Words: “But a garment of other types such as silk garments, cotton, camel’s wool, rabbit’s wool, goat’s hair and the like, even though they are obligated in the mitzvah of tzitzit from their words… and it is only obligated if it is square or has more than four corners of the aforementioned measure.”
Plain Meaning: Garments of other types (not wool/linen) are obligated in tzitzit only rabbinically, “so that they should not treat the mitzvah of tzitzit lightly.” But the conditions of four corners and garment measure also apply rabbinically.
Insights and Explanations:
1. Reason for the Enactment: The Rambam’s reasoning is that one should not treat tzitzit lightly – that someone who has only a cotton garment should not go without tzitzit at all.
2. The Rambam’s Source – “All garments mentioned in the Torah without specification”: The Rambam says that when the Torah writes simply “garment” it means wool or linen.
3. Objection of the Ra’avad: The Ra’avad strongly disagrees – “all this and why do I need this stringency… it is not clear” – he holds that this law is not correct, and all types of garments are obligated in tzitzit from the Torah. The Shulchan Aruch (or the Rema) also brings that it is not like the Rambam, but rather all types are obligated from the Torah. It is discussed whether the Ra’avad means to explain what “silk” means (as Kiryat Moshe interprets), or he disagrees with the law itself (as the lecture understands).
—
Halacha Regarding Four Corners – More Than Four
The Rambam’s Words: “And what we said ‘the four corners of your garment,’ you should understand from it four specifically and not one with three… and you cannot say four and not one with five… because included in five is four… therefore when you make tzitzit for one with five or six, you only make it on the four corners that are most distant from each other.”
Plain Meaning: Three corners – exempt. Five or more – obligated, because in five is already included four. One places tzitzit only on the four most distant corners.
Insights and Explanations:
1. The Rambam’s Reasoning: It would have been stranger to say that four yes but more than four no, because in five is indeed included four. Three however is actually less than four, therefore it is exempt.
—
Halacha Regarding Composite Garments
The Rambam’s Words: If the main garment is of an obligated type (wool/linen) but the corners are of another type (for example leather/hide), it is obligated – “we follow the main part of the garment.”
Plain Meaning: We look at the majority/main part of the garment, not at the corners themselves.
—
Halacha Regarding Partnership and Ownership
The Rambam’s Words: “A garment of two partners is obligated, as it says ‘on the corners of their garments.’ A garment that has no owner is exempt from tzitzit, as it says ‘and they shall make for themselves.’ A borrowed garment is exempt from tzitzit for thirty days… it appears as his own.”
Plain Meaning: Partners – obligated (their garments). Ownerless – exempt (for themselves). Borrowed – exempt the first 30 days; after 30 days it becomes “appears as his own” and becomes obligated.
—
Halacha Regarding the Type of Threads for Tzitzit
The Rambam’s Words: A garment of wool – the white threads of wool; a garment of linen – threads of linen; other types – from its type. “And if he wanted to make the white of other types with wool or linen – he may, because wool and linen exempt whether of its type or not of its type.”
Plain Meaning: One makes tzitzit from the same type as the garment. But wool and linen are “exempt” – they are valid for any type of garment. Other types are only valid for their own type.
Insights: The reasoning is because wool and linen are the main garment from the Torah, they have a special power to exempt all types.
—
Halacha Regarding Sha’atnez and Tzitzit – Wool on Linen
The Rambam’s Words: “What about making wool threads on a linen garment… by law it should be permitted… but if the garment was of linen we do not place techelet in it… lest he cover himself with it at night” – because at night one is not obligated in tzitzit, “as it says ‘and you shall see it,'” and then he will have sha’atnez without a mitzvah.
Plain Meaning: From the Torah, sha’atnez would have been permitted for tzitzit (a positive commandment overrides a negative commandment). But rabbinically they prohibited placing techelet (wool) on a linen garment, out of concern that one will use it at night when there is no obligation of tzitzit, and then only sha’atnez remains without any mitzvah.
Insights and Explanations:
1. A Positive Commandment Overrides a Negative Commandment – Only When One Cannot Do Otherwise: The Rambam’s principle is that “it is possible to fulfill both” – one can fulfill tzitzit without sha’atnez (by using threads of the same type), therefore there is no necessity to permit sha’atnez for white alone (without techelet). By techelet however, where one must have wool, a positive commandment overrides a negative commandment.
2. The Rabbinic Decree: Even by techelet, where from the Torah it would have been permitted, the Sages decreed not to place techelet on linen, because we fear that one will wear it at night. At night there is no obligation of tzitzit (as it says “and you shall see it”), and then it is sha’atnez without any mitzvah – “he transgresses a negative commandment at a time when the positive commandment is not in effect.”
3. A Question on the Entire Principle: When the Torah says that tzitzit overrides sha’atnez, didn’t the Torah consider that the person can go with the same garment at night? Answer: The Torah speaks only when one is fulfilling the mitzvah — during the day. But the Sages decreed from the outset not to make such tzitzit, because the exemption is not always applicable. This is compared to lulav, shofar, etrog — one cannot plan a mitzvah on an exemption that is not always relevant.
4. Tzitzit at Night: The Rambam rules clearly that tzitzit does not apply at night, based on “and you shall see it.”
5. Practical Question: If at night one cannot see, one can still feel the tzitzit — isn’t that also a reminder? Answer: The verse says “and you shall see” — seeing, not feeling.
—
Halacha Regarding a Blind Person and Tzitzit
The Rambam’s Words: A blind person, “even though he does not see, others see him” — he is obligated in tzitzit.
Plain Meaning: If at night one is exempt because one cannot see, one would have thought that a blind person is also exempt. The Rambam says no — other people see him, that also counts.
Insights and Explanations:
1. Parallel to Kriat Shema: By Kriat Shema we already learned that a blind person can say “Yotzer HaMeorot” because he has benefit from light through the fact that others see him — the same principle is applied here.
2. “And You Shall See It and Remember”: A blind person has another reason — people around him remind him about his tzitzit, they tell him “you have so many threads, so many knots” — this reminds him of the mitzvot. The “and you shall remember” is fulfilled through others.
—
Halacha Regarding the Blessing on Tzitzit
The Rambam’s Words: “It is permitted to wear tzitzit at night, whether on a weekday or on Shabbat,” but one makes a blessing only at the time of obligation. “And the custom is to bless on tzitzit in the morning — from when one can recognize.” The blessing is “Who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves in tzitzit.” “Before he wraps himself in it he blesses on it.”
Plain Meaning: One may put on tzitzit at night (even Shabbat — it is a garment, not a burden), but one makes the blessing only from “when one can recognize” — when one can already distinguish. If one wraps oneself several times in one day, one makes a blessing each time beforehand.
Insights:
1. A Blessing on Making Tzitzit? Hagahot Maimoniyot brings an opinion that one should make a blessing when one makes the tzitzit (twisting the threads). But the Rambam holds that the conclusion of the mitzvah is the wrapping — therefore one only makes “to wrap ourselves in tzitzit” and not on the making.
—
Halacha Regarding Respect for Tzitzit — Bathroom, Torn Threads
The Rambam’s Words: “It is permitted to bring tzitzit into a bathroom and bathhouse” (unlike tefillin/Torah scroll). “If threads were torn or became ruined” — one may throw them away, because “they are accessories of a mitzvah and not accessories of holiness” — there is no holiness in the body of the tzitzit itself.
Plain Meaning: Tzitzit has a lower status than tefillin — tefillin has holiness in its body (the passages), but tzitzit is only an accessory of a mitzvah.
—
Halacha Regarding Selling a Garment with Tzitzit to a Non-Jew
The Rambam’s Words: “It is forbidden to sell a garment with tzitzit to a non-Jew” until one removes the tzitzit. “Not because there is holiness in its body, but lest he wrap himself in it” — the non-Jew will put on tzitzit, a Jew will think he is a Jew, “and will kill him” — and the non-Jew will kill him.
Insights:
1. [Digression: Kapote for a Non-Jew] It is discussed whether this applies to selling a “kapote” (Hasidic clothing) to a non-Jew. It is joked that it’s the opposite — if a non-Jew goes into Boro Park with a kapote, they immediately call out “Shalom Aleichem.” The main point is that the prohibition is a practical matter — concern for danger.
—
Halacha Regarding Who is Obligated in Tzitzit — Women, Slaves, Minors
The Rambam’s Words: “Women and slaves are exempt from tzitzit from the Torah” (a time-bound positive commandment — at night exempt). “A minor who knows how to wrap himself — is obligated in tzitzit from the words of the Sages in order to train him in mitzvot.” Women, slaves, tumtum and androgynous — “if they wanted to wrap themselves in tzitzit, they may wrap themselves without a blessing.”
Insights:
1. Tumtum and Androgynous: Because it is a doubt whether male or female, they are obligated out of doubt (a Torah doubt stringently), but they do not make a blessing (a rabbinic doubt leniently).
2. The Opinion of Rabbeinu Tam (Tosafot): Rabbeinu Tam holds that a woman can indeed make a blessing on a time-bound positive commandment that she is not obligated in — for example shofar, tzitzit. This is how the Ashkenazim conduct themselves — they allow women to make blessings on such mitzvot. The Rambam however holds without a blessing.
—
Halacha Regarding Personal Obligation — “How is the Obligation of the Mitzvah of Tzitzit”
The Rambam’s Words: “Every person who is obligated to perform this mitzvah, if he covers himself with a garment suitable for tzitzit, must place tzitzit in it and then cover himself with it. And if he wrapped himself without tzitzit — he has nullified a positive commandment. But there is no obligation on the person’s body for tzitzit as long as he does not cover himself with it… for this is not an obligation of the garment but an obligation of the person.”
Plain Meaning: The mitzvah is a personal obligation — on the person, not on the garment. If a person does not put on a four-cornered garment, he does not transgress. But if he puts it on without tzitzit, he nullifies a positive commandment.
Insights:
1. One Does Not Have to Buy a Tallit: “Even though a person is not obligated to buy himself a garment in order to make tzitzit on it” — there is no obligation to go buy a four-cornered garment.
2. But a Pious Person Should Do So: “It is fitting for a pious person that he should not exempt himself from this mitzvah, but rather always strive to be wrapped in a garment that is obligated in tzitzit in order to fulfill this mitzvah.”
3. And Especially During Prayer: “It is a great disgrace for a Torah scholar to pray when he is not wrapped.” The Rambam says that even an ordinary person should be careful during prayer, and a Torah scholar — all the more so, it is a terrible disgrace.
4. [Digression: Unmarried Men and Tallit] It is discussed why unmarried men do not go with a tallit — the custom is that they are not allowed to, so that they will be embarrassed and get married. It is said jokingly that nowadays one should let everyone put on tzitzit, “everyone wants to get married.”
—
Halacha 12 — The Stringency of the Mitzvah of Tzitzit
The Rambam’s Words: “A person should always be careful with the mitzvah of tzitzit, for the Scripture weighed it and hung upon it all the mitzvot together, as it says ‘and you shall see it and remember all the commandments of Hashem and do them.'”
Plain Meaning: The Rambam brings that one must always be careful with the mitzvah of tzitzit, because the verse equates it and attaches to it all the mitzvot.
Insights and Explanations:
1. “Weighed it and hung upon it” — Two Expressions: The Rambam uses two expressions: “weighed it” (balanced) and “hung upon it” (attached to it). “Weighed it” means that tzitzit is equated with all mitzvot (as if it weighs as much as all), and “hung upon it” means that all mitzvot hang on it — i.e., through tzitzit one comes to all other mitzvot. These are two distinct virtues.
2. Verse “And You Shall See It” — Seeing Leads to Remembering: The mechanism is: one sees the tzitzit (“and you shall see it”), this leads to remembering (“and you shall remember”), and through the remembering one comes to fulfillment (“and you shall do all My commandments”). This is the foundation of why tzitzit is so important — it is a tool of reminder.
3. Gemara Menachot 43b — Equal to All the Mitzvot: The source is the Gemara in Menachot which says that the mitzvah of tzitzit is equal to all the mitzvot.
4. Two Approaches to the “Importance” of a Mitzvah: When the Sages warn to be careful with a mitzvah, this can mean two things: (a) the mitzvah itself is more important than other mitzvot, or (b) it is not more important in essence, but it is a “time to guard” — a protection and reminder for other mitzvot. By tzitzit the approach is the second: we don’t say that tzitzit is more important than other mitzvot, but rather that tzitzit leads to other mitzvot. This is an interesting distinction.
5. Practical Ramification Regarding Tallit Katan: According to the opinions that hold that a tallit katan with small measures is weak — an unmarried man who does not have a tallit gadol must buy a large tallit katan in order to fulfill the mitzvah of tzitzit properly. But a married man who already has a tallit gadol (and already fulfills the mitzvah of tzitzit with it), can wear a smaller tallit katan, because the main purpose of tallit katan is to have a reminder for mitzvot, not necessarily a main obligation in itself.
6. Zohar — Joy with Tzitzit: The Zohar says one should greatly rejoice with the mitzvah of tzitzit. Although it is a “small thing” in performance, but through it one comes to all mitzvot — therefore there is a special virtue to rejoice with it.
7. “Whoever does not put on tefillin transgresses eight positive commandments, and whoever does not have tzitzit on his garment transgresses five positive commandments”: The Rambam brings that whoever does not put on tefillin transgresses eight positive commandments, and whoever does not have tzitzit transgresses five positive commandments. It is asked: how can one transgress a positive commandment that is not a personal obligation? The answer is that the Rambam speaks of a situation where one has a four-cornered garment and does not make tzitzit — then one nullifies a positive commandment. Or, the Rambam speaks of the fact that one must place oneself in a situation where one will fulfill tzitzit, like the opinion that one must buy a tallit.
8. “It is fitting to suffer for it at the time of judgment”: The Rambam says that whoever is not careful with tzitzit, it is fitting to suffer for it at the time of judgment — it is fitting that he should suffer for it at judgment. It is discussed whether this means judgment in this world or judgment in the world to come, and whether this is a punishment for nullifying a positive commandment or for not utilizing the tool of reminder.
📝 Full Transcript
Laws of Tzitzit Chapter 3 – Which Garment and Which Person is Obligated in Tzitzit
Introduction
Why is this such a small halacha? The Tzelach on the Rambam also puts it together with the laws of tefillin or something. Anyway, now we’re going to learn which person and which garment is obligated in tzitzit.
Ah, right. He speaks first about which garment, and afterwards which person, yes? Therefore we’ll talk about which person also later. Right, good.
Halacha 1 – Which Garment is Obligated in Tzitzit from the Torah
The Rambam’s Language
Yes, says the Rambam, “A garment that one is obligated to make tzitzit on from the Torah”. Tzitzit is made on a garment with four corners. Which garment is one obligated? “A garment that has four corners or more than four”. It has at least four corners, or more than four corners. That is the first rule, the first obligation, the first requirement of the garment is that it has four corners.
The Size of the Garment – Head and Most of a Minor
Another condition, the garment must have a certain minimum size. “And it should have the measure to cover the head and most of a minor who walks alone in the marketplace”. A minor, what size minor? A minor who already goes alone in the street without anyone needing to help him. What does that mean? That must already be a boy of I don’t know, eight? No, I can’t say now my own… Imagine that it means three, four. In the marketplace? He’s not talking about a marketplace in New York City, he’s talking about a marketplace in Monroe. Okay, from when do you send little children to the store? In short, a certain age child, the garment that covers the head and most of such a child, is the size garment for tzitzit.
The Type of Garment – Wool and Linen
And what material should it be? Says the Rambam, “And the garment should be of wool or of linen only”. Specifically wool or linen, one of the two.
The point of four corners is simple. The point of wool and linen we’ll soon learn. The point of head and most is apparently the main reason why many Jews are not so sure about which tzitzit they are obligated in. The tallit katan that we have, it’s not clear if one can cover with it a boy who can walk alone in the marketplace. That should be his garment, right, that’s the thing. It must be that the age that walks is not a tiny baby, it’s understood that any garment can cover him. We’re talking about such a type.
The Rambam himself made this measure, or it’s not clear if it says in the Gemara this measure. Young children we’re talking about, the Rambam understood that it says that a tinok she’yotzei bo levado. It’s understood that we’re talking about such a child who goes alone, not that one holds him in a carriage or something. But what exactly is the measure?
The Rambam already says why the measure is. It’s an interesting measure. The Rambam says that this adds a condition, that this is such a way that even an adult can go with it in the marketplace sometimes derech arai. According to this, a normal tallit katan that one buys in the store, I don’t believe that there is an adult who would go with it in the marketplace alone, so it’s not obligated in tzitzit. Unless someone makes such a wide, such a huge tallit katan, that when someone sees him with the huge tallit katan, he’ll say that it’s not for him any… I don’t know clearly what the… Do you understand what I’m asking?
For this is relevant the thing that it must also have importance as a garment. According to the Rambam this is certainly good. In the Gemara it says this. But what is the measure? The Chazon Ish wanted to try to give an exact number on this, or something. Interesting.
Other Types – Obligation from the Rabbis
Okay. Says the Rambam, but a garment of other types, not of wool and linen, rather silk garments, silk, or cotton wool, I mean that it’s cotton, camel’s wool, wool from camels, or from rabbits, from rabbits, or goat’s hair, and the like, even though they are obligated in the mitzvah of tzitzit from the rabbis, so that they should not treat lightly the mitzvah of tzitzit, so that there should be a safeguard that should be such a fence that protects for other types. Or should one say, what, leave tzitzit even if he only has a garment of cotton he shouldn’t wear tzitzit? The Sages say that they should also wear tzitzit.
Here he says, but he says, the requirement, that it must have four corners, is still relevant also for the rabbinic ones. It’s only obligated if it’s square or has more than four, it has more than four corners, according to the aforementioned measure, like the previously mentioned measure.
The Rambam’s Reasoning – All Garments Mentioned in the Torah Unspecified
Says the Rambam, why specifically do I say that the main mitzvah from the Torah is only wool and linen? Because all garments mentioned in the Torah unspecified, when it says in the Torah a garment, it doesn’t say of which type, it means wool or linen.
The Raavad’s Objection
On this the Raavad presses. The Raavad says, “What about kelach and why do I need chomer?” Kelach is a… I don’t know exactly what kelach is, but it’s a type of garment that’s not a nice garment. You get it? “It’s not clear” means not washed out. This is an unwashed, weak package of the halacha that the Rambam said, because it depends on how you learn the Gemara.
But… ah, no, he means on… he means on… On what does the Raavad say this halacha? The comment is not clear. The Raavad, Kiryat Moshe explains that the Raavad is explaining what “meshi” means, meshi means clear. But I think that no, simply the plain meaning that I say, that the Raavad argues on the Rambam, and he says that the halacha is not correct. “It’s not clear”, the law is not clear. The law is only wool and linen, because he holds that all garments are obligated in tzitzit from the Torah. And so it also says in the Shulchan Aruch, or the Rema at least brings that not like the Rambam, rather all types are obligated in tzitzit from the Torah.
Halacha 2 – Four Corners Specifically, But More Than Four is Also Obligated
Good. The Rambam now goes a bit to expand on what he said that it must be four corners or more.
Three Corners – Exempt
Says the Rambam, “And what we said four corners of your garment, you should understand from it four specifically, and not one with three”, a garment that has three corners is exempt. Right?
Five Corners – Obligated
Says the Rambam, “And you cannot say four and not one with five”, if it has five corners, it should also become exempt. “The reason for the matter, we find that the Torah is an inclusion”, when it tells you four, “and one with five is more than it”, if it has five it’s more than that. “But one with three, why do I obligate one with five and exempt one with three? Both of them are after all ones with four corners.” Both in practice are after all ones with four corners, yes. Because what, you say that five is obligated and three not?
He says, “Indeed there is included in five four, because when you have five corners you also have four corners within it.” It would have been more strange to say that four yes, more than four no. What’s the difference? In practice it makes more sense to say that three no.
Where Does One Place Tzitzit on Five or Six Corners
He says, “Therefore when you make tzitzit for one with five or six, you only make on four corners that are distant from each other, if there were five or six.” You will take the four corners of your garment, you place it at the corners, the furthest corners. Yes.
Halacha 3 – Garment of Cloth and Corners of Leather
He says, what happens with a garment that is assembled? “A garment of cloth, but the corners of the garment are of leather”, and leather is exempt even from the rabbis, but here when the corners are of leather it’s obligated, because most of the garment is of proper cloth. And conversely, if most of the garment is exempt, then we only follow the main part of the garment, one looks at what is the main part of the garment.
Halacha 4 – Garment of Two Partners, Ownerless Garment, and Borrowed Garment
Says the Rambam further, a garment of two partners, a garment that belongs to two partners, is obligated, as it says “on the corners of their garments”, that belongs to them.
But a garment that has no owners, a garment that has no owners, that is ownerless, is exempt from tzitzit, as it says “and they shall make for themselves tzitzit”, something that belongs to a person.
But a garment that one borrows is exempt, as it says “your garment”, a borrowed garment is exempt from tzitzit for thirty days. After thirty days it’s no longer called a loan, after thirty days it’s already a part of him. It appears as his it says, it appears as his. It appears as his, it looks like it’s his.
Halacha 5 – The Type of Tzitzit Strings
Okay, another halacha further, now of which type, we’ve talked now all the laws of the type of garment, we need to know of which type one makes the tzitzit.
Garment of Wool – Wool Strings
So it is, if it’s of wool, then its white is wool strings, one makes the white strings, the techelet must certainly be wool, there’s no doubt because techelet is specifically wool, but the white strings one also makes wool strings from the same as the garment.
Garment of Linen – Linen Strings
A garment of linen, one also makes the white linen strings, from its type.
Other Garments – From Its Type
And of other garments, one also makes the white from which type the garment is, from that one makes. Silk strings for a silk garment, which we said is rabbinic, and feather strings for a feather garment.
Wool and Linen Exempt All Types
And if he wants to make the white of other types with wool and linen, if he wants to place on other merchandise, he wants to place that the white should be wool and linen, he may, because wool and linen exempt, wool and linen are strong enough that they exempt for garments of wool and linen, and even not from its type. But other types, for example strings of silk, only exempt on a garment of silk, but not on a garment of another type. Because the main garment is wool and linen, that’s the reasoning.
Halacha 6 – Shaatnez in Tzitzit
Let’s go further. “What about making wool strings on a linen garment, or linen strings on a wool garment, even if he wears it alone without techelet?”
By Law It Should Be Permitted – Positive Commandment Overrides Negative Commandment
Says the Rambam, “By law it should be permitted.” Actually it should have been permitted. Why? Because shaatnez is permitted regarding tzitzit. We’ve permitted shaatnez regarding tzitzit. Techelet screams? It’s always tzitzit. With wool yes, and one puts it on linen. We see that shaatnez became permitted. So it should have been permitted without white alone also. That is, a positive commandment overrides a negative commandment, right? But one can say, but with techelet it’s necessary, but when it’s not necessary, why should it be permitted?
It’s Possible to Fulfill with Both – Therefore Forbidden
Okay, but it’s rabbinic. No, it’s possible to make white not from its type. In any case, he says, “in any case, since there’s no positive commandment overriding negative commandment, it seems to me that it’s forbidden to fulfill with both”. For example here, where you can make the corner of a type that you can make the tzitzit, together with white, like for example in the case of techelet, when you want to place techelet, very good, positive commandment overrides negative commandment. But in this case, it’s possible to fulfill with both, therefore here there’s no positive commandment overriding negative commandment.
Rabbinic Decree – Lest He Cover Himself With It at Night
But here is now, here the Rambam made a rabbinic decree. “But if the garment was of linen, one does not place techelet in it.” By the way, as we said, apparently one should have been able to, there’s no prohibition of shaatnez. The Rambam himself writes that shaatnez is not here, the mitzvah of tzitzit is enough from shaatnez. But this is not true, it’s another way, it’s a rabbinic decree. The Sages did decree that one should not go with such a type of tzitzit. Why? “Lest he cover himself with it at night.” We’re afraid one will use the linen garment at night, and at night one is not obligated in tzitzit, the Rambam hasn’t said any opinions, the Rambam said the halacha. He’s going to soon say the halacha. He takes on “he transgresses the positive commandment at the time of performing the mitzvah itself”, because the obligation of tzitzit does not apply at night as it says “and you shall see it”. Here he says it. Here he says it.
Halacha 7 – Linen Tzitzit with Techelet — Rabbinic Decree
But here is… Now, says the Rambam, here we have a novelty of the rabbinic decrees. The matter that is made of linen and wool, one has techelet. By the way, as one said, apparently one should have been able to, it wouldn’t have been a prohibition of linen, because it’s not possible to do otherwise.
Says the Rambam: A person should not wear shaatnez tzitzit of linen, not because the mitzvah of tzitzit gets pushed away because of the prohibition of shaatnez, because here it’s not true, because it’s a different explanation. Rather a rabbinic decree, the Sages did decree one should not go with such a type of tzitzit.
Why? Lest he cover himself with it at night. We’re afraid one will use the linen garment at night, and at night one is not obligated in tzitzit. The Rambam has already told us this here. He’s going to soon say it in the name. He assumes that one transgresses the negative commandment at a time when there’s no positive commandment, that the obligation of tzitzit, is the obligation of tzitzit… Here he says it. The obligation of tzitzit is “and you shall see it”, when there is seeing, when one can see things, that’s during the day, then one is obligated in tzitzit. And at night one is exempt. And therefore when you’re going to have the techelet at night, you’re going to have only the prohibition and not the mitzvah, it’s not going to override the negative commandment at all.
Discussion: The Torah’s Permission and the Sages’ Decree
Speaker 1: Says the Rambam, regarding the law of “and you shall see it”, there’s another law: a blind person. One would have thought that if at night one is exempt because one cannot see, one should think that a blind person is also always exempt from tzitzit, because he can never see. He says: even though he doesn’t see, but others see him, others can indeed see him.
Ah, good. So a blind person also has… We already learned this by the reading of Shema also, it’s an obligation, he can say “yotzer hame’orot”, because he has benefit from the light because another sees him, so it doesn’t help him so much, but it also helps him. So a blind person doesn’t become exempt. But a garment that one doesn’t go at all… The Rambam says in a garment, at night one is generally exempt.
A blind person has another reason why to wear tzitzit, because wearing tzitzit reminds… “And you shall see it and remember”, it reminds him through the fact that people around remind him. He knows that he has it, and people remind him, people tell him “ah, you know, you have so many knots or so many strings”, it reminds him all the time. Yes, that’s the explanation.
And as said, at night when one cannot see, one is exempt from tzitzit. So at night one doesn’t need to wear tzitzit. Yes, that’s the thing. At night one doesn’t need to wear tzitzit, and therefore indeed was concerned that if he’s going to go at night… if he will be able to say a sign that he can’t see, but he can feel the tzitzit.
Speaker 2: Also at night?
Speaker 1: Also at night he can also feel the tzitzit.
Speaker 2: I’ll ask you another question. When the Torah says that tzitzit overrides shaatnez, didn’t the Torah think that he can go with the same garment at night?
Speaker 1: The Torah says when one fulfills the mitzvah. So in short, it’s not relevant at all. That law that it overrides shaatnez is not relevant.
Speaker 2: Why? Now it’s not relevant? The Sages said one shouldn’t make it, because it’s not relevant.
Speaker 1: Well, so what’s the point of the law of the Torah? Nothing?
Speaker 2: One fulfills the mitzvah in any case. During the day, if someone did make it, during the day he will fulfill the mitzvah.
Speaker 1: Okay. Interesting. Do you understand what I’m saying? It’s simple that one shouldn’t use the permission, why? Because not always is it there. So we have by lulav, shofar, and etrog.
Speaker 2: One cannot come to plan a mitzvah. It’s not a plan. I agree. Yes, there is power in the donkey’s load is the main mitzvah. It’s true.
Halacha 8 – When Does One Put On Tzitzit and When Does One Make a Blessing
Says now the Rema, when does one put on tzitzit and when does one make a blessing on it? Says the Rema thus: “A person is permitted to wear tzitzit at night, whether on a weekday or on Shabbat, and even though apparently there is a prohibition of shaatnez in it, nevertheless since he is not obligated in it, there is no mitzvah in it”. One can put it on then, but the blessing one should only make at the time of obligation. Even Shabbat, one might think that it’s a burden that he’s carrying. No, it’s still a garment. He wouldn’t have been able to make the blessing. The blessing one should only make when one is obligated. And the custom is to bless on the tzitzit in the morning. When during the day is the mitzvah, from when does the mitzvah begin? From when can one make a blessing? From when one can recognize, from the beginning of coming, wearing it. The tzitzit has a beginning and a wearing. One looks at it.
How does the blessing go? What is the blessing? Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves in tzitzit. Says the Rema, “before he wraps himself in it during the day, whenever one will wrap oneself in it during the day, one blesses on it before wrapping oneself in it”. If someone will wrap himself several times in one day, each time that he will wrap himself, he should make the blessing beforehand. Says the Rema, “And some say that one blesses on it at the time of its making”. When one makes the tzitzit, when one is making…
Hagahos Maimoniyos says that there is a mitzvah back then. When one makes the twisting of the threads, all these things, wouldn’t one perhaps have had to make a blessing back then? But he says, no, the sof hamitzvah (conclusion of the mitzvah) is the hita’atfus (wrapping oneself), therefore one only makes the blessing lehit’atef, but not on making the tzitzis.
Halacha 9 – Honor of Tzitzis — Bathroom, Bathhouse, Torn Threads
The Rambam says, now we’re going to talk about how much one must honor tzitzis. The Rambam says, mutar lehachnis tzitzis lebeis hakisei ulebeis hamerchotz (it is permitted to bring tzitzis into the bathroom and bathhouse), unlike for example tefillin or a sefer Torah which one may not. The Rambam says, nifseku lo chutim o niskalkelu (if threads were torn or became ruined), if threads were torn off or it became ruined, the law is not like tefillin which became broken or torn which must be honored, rather one throws them away in a regular place, because this is tashmishei mitzvah and not tashmishei kedushah (objects used for a mitzvah and not objects of holiness), tashmishei mitzvah is not as holy as tashmishei kedushah. And it’s not even like tashmishei mitzvah she’ein begufo kedushah (objects used for a mitzvah that don’t have inherent holiness). There is no kedushah in these articles, in the pieces of tefillin there is kedushah, but in a piece of tzitzis there is no kedushah.
Halacha 10 – Selling a Fringed Garment to a Non-Jew
The Rambam says, asur limkor talis metzutzeses legoy (it is forbidden to sell a fringed garment to a non-Jew), if someone sells to a non-Jew a garment that already has tzitzis, he may not do so until he removes the tzitzis, until he takes it off, lo mipnei sheyeish begufo kedushah (not because it has inherent holiness), not because it has kedushah, so what’s the reason? Why may one not? I just told you that it doesn’t have any kedushah, what’s the reason? ela shema yis’atef bo (rather lest he wrap himself in it), rather there is such a concern that the non-Jew will now use it as camouflage to be able to act like a Jew, he will put it on, and a Jew will think that another Jew is walking next to him, he will see him going with tzitzis, he will trust him and he will think that this is a Jew, and he will go with him, veyahargehu (and he will kill him). This is what the non-Jew will do.
Digression: Kapote for a Non-Jew
From here one learns that one may not sell a kapote to a non-Jew, if someone has a kapote store or a rekel, he may not sell to a non-Jew because he can use it to make… I say exactly the opposite, it’s a mitzvah to sell to a non-Jew, because if a non-Jew walks into Boro Park with a kapote, the first thing they immediately call is shalom aleichem. What’s the problem if a non-Jew goes with a kapote? If you know it’s a non-Jew… I don’t understand. Anyway, the point is, okay, it’s a practical thing.
Halacha 11 – Who is Obligated in Tzitzis — Women, Slaves, Minors
Who is obligated in tzitzis? The Rambam says, nashim va’avadim ketanim peturim min hatzitzis min haTorah (women and slaves and minors are exempt from tzitzis from the Torah). But minors… he hasn’t yet told us why, but it’s already obvious apparently, because lo tasur lailah (it does not depart at night), because lo tasur yom (it does not depart by day) one is obligated, and therefore it is a mitzvas asei shehazman grama (positive time-bound commandment). Midivrei chachamim (by rabbinic decree), and slaves and minors, because slaves and minors are exempt. From the words of the sages, if it’s a katan sheyodei’a lehit’atef (minor who knows how to wrap himself), like a minor, a minor is always from when he can already do certain things, he is obligated in those things. Once he already knows how to wrap himself with a garment, he is chayav betzitzis kedei lechancho bemitzvos (obligated in tzitzis in order to train him in mitzvos).
What about women, slaves, and tumtum? Yes, im ratzu lehit’atef betzitzis (if they want to wrap themselves in tzitzis), they can do so without a blessing. There is now the same thing, kol hamitzvos shehanashim peturos mehem (all the mitzvos that women are exempt from), it’s not that if they are exempt they may not do them, rather im ratzu la’asoson belo berachah (if they want to do them without a blessing), once they don’t make a blessing it doesn’t bother them.
However, there is the Rambam, tumtum ve’androginus (tumtum and androgynous), which is a doubtful male or female, it’s doubtful because it’s a mitzvah de’oraisa (from the Torah), they are obligated to do the mitzvah out of doubt, but they don’t make a blessing, because a blessing is derabbanan (rabbinic), safek derabbanan lekulah (rabbinic doubt is lenient). But one must remember that Tosafos, Rabbeinu Tam, held that a woman can indeed say a blessing even if she does a mitzvah that she is not obligated in, like for example if a woman wants to put on a talis, she may make a blessing on it, because Tosafos had a proof that a woman can indeed make a blessing even on such a mitzvah, and this is how the Ashkenazim conduct themselves indeed with shofar and so forth, that they allow women to make blessings even on positive time-bound commandments.
Halacha 12 – How is the Obligation of the Mitzvah of Tzitzis — Obligation of the Person, Not Obligation of the Garment
Yes, it’s ready. The Rambam says, how is the obligation of the mitzvah of tzitzis? How does one deal with tzitzis? He says like this, kol adam shechayav la’asos mitzvah zo (every person who is obligated to do this mitzvah), every Jew who is obligated in the mitzvah of tzitzis, that means every male who is an adult, if he puts on kesus hare’uyah letzitzis (a garment fitting for tzitzis), a garment that has four corners, he must first put on tzitzis and only then may he wrap himself. Ve’im nis’atef belo tzitzis, harei zeh mevatel mitzvas asei (and if he wrapped himself without tzitzis, he has nullified a positive commandment), he will nullify a positive commandment. Aval ein al gufo ha’adam letzitzis, kol zman shelo yitkhaseh bah, omed hu arum ve’eino munach (but the person’s body is not obligated in tzitzis, as long as he doesn’t cover himself with it, he stands naked and is not placed), if he lies there he is exempt from tzitzis. She’ein zo chovas hatalis (for this is not an obligation of the garment), it’s not an obligation that every four-cornered garment should have tzitzis, it’s only chovas ha’ish (an obligation of the person), an obligation that a person who puts on a four-cornered garment should have tzitzis on it. An obligation of the person, not an obligation of the garment. This is the answer to the question “how is the obligation of the mitzvah of tzitzis?”, the answer is that the obligation is on the person. But what is the four corners? This isn’t my four corners, this is much more. It’s a garment, it’s an obligation. If the person sees he goes with the garment, and if he doesn’t go with the garment it’s also fine, either way.
Af al pi she’ein adam mechuyav litol talis o liknos lo beged kedei sheya’aseh bo tzitzis (even though a person is not obligated to take a garment or buy himself a garment in order to make tzitzis on it), one doesn’t have to go buy a four-cornered garment, one is only obligated if one uses it, says the Rambam, “ela ra’ui le’adam chasid shelo liftor atzmo mimitzva zo” (but it is fitting for a pious person not to exempt himself from this mitzvah). A pious Jew, an adam chasid, it’s not fitting for him to exempt himself from this mitzvah. “Ela le’olam yishtadel liheyos atum bekesus hamechuyav betzitzis kedei sheyekayem mitzvah zo” (rather he should always strive to be wrapped in a garment that is obligated in tzitzis in order to fulfill this mitzvah). He should indeed specifically put on those types of garments that one goes with tzitzis, in order to fulfill this mitzvah. The Rambam says, “uvifrat bish’as hatefillah yesh bo genai gadol yoser” (and especially at the time of prayer there is a greater disgrace). That one should indeed go with tzitzis. “Genai gadol letalmid chacham sheyispalel vehu eino atum” (it is a great disgrace for a Torah scholar to pray when he is not wrapped). It’s a great disgrace that he is not wrapped.
Even an ordinary person is special, he should be careful at the time of prayer to go. A Torah scholar is certainly all the more so terrible. He comes to shul without a talis, he doesn’t mean because it’s a garment of importance, he doesn’t mean because this is part of the mitzvah that he does with it. Apparently both together. Part of the importance is that this is the garment with which one does tzitzis. Obviously why does a person come to shul and he is a Torah scholar, he doesn’t go with a talis, he thinks he’s still a bachur (unmarried young man). The fact is they don’t let bachurim go with a talis, so they should be embarrassed and they should get married.
Digression: Bachurim and Talis
So about this today, what should be? Can one say that everyone should put on tzitzis, everyone wants to get married. Ah, can’t know. It’s very certain.
Halacha 13 – Importance of the Mitzvah of Tzitzis — Equal to All the Mitzvos
“Le’olam yehei adam zahir bemitzvas tzitzis” (a person should always be careful with the mitzvah of tzitzis). The Rambam explains, “sheharei shaklah haTorah venislah bah kol hamitzvos kulan, shene’emar ‘ure’isem oso uzchartem es kol mitzvos Hashem va’asisem osam'” (for the Torah weighed it and hung on it all the mitzvos, as it says ‘and you shall see it and remember all the commandments of Hashem and do them’). So one sees that tzitzis is equal to all the mitzvos, or because all mitzvos are dependent on it. Equal means, one can mean in this person, that it weighs on this, all mitzvos hang on this, because a person sees it, he remembers all the mitzvos.
So what do we learn from this? The “le’olam yehei adam zahir” (a person should always be careful) apparently also applies to the previous halacha. What does it have to do with tzitzis? Certainly, he’s not transgressing a positive commandment. It means to say, you should be careful to wear simply a garment that is obligated in tzitzis, or at least when davening go with a talis.
Two Approaches in the “Importance” of a Mitzvah
Speaker 1: Many times when one warns about a certain mitzvah, one says the mitzvah is very important. Many times one says no, the mitzvah is not more important than other mitzvos, but it’s a time to guard for other mitzvos, it reminds you of other mitzvos. So it’s very important. But it’s interesting, because I’m not telling you that this is more important than other mitzvos, I’m telling you that this leads to other mitzvos.
Practical Difference Regarding Talis Katan
It could be that those who hold that a talis katan in weak circumstances is a bachur who doesn’t have a talis, he must otherwise buy a large talis katan so he should fulfill the mitzvah of tzitzis. A married man who already has a talis, he can have a small talis katan, because he already has tzitzis. Do you understand what I’m saying?
Speaker 2: Yes.
Zohar — Joy with the Mitzvah of Tzitzis
Speaker 1: Anyway, this is the matter, one should be very careful with the mitzvah of tzitzis, one should be very happy with it. Also the Zohar has already said, when the Zohar means one should be beautiful, and one should be very happy with the mitzvah of tzitzis. Although it’s a small thing, with this one comes to all mitzvos, it’s a virtue to be very happy with it.
—
Conversation at the End of the Shiur
Speaker 1: What are you doing, everything good?
Speaker 2: Yes, I think.
Speaker 1: Finished?
Speaker 2: No.
Speaker 1: Thinking about the video or without the video?
Speaker 2: Without the video.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80090#
הלכות ציצית פרק ג׳ – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – הלכות ציצית פרק ג׳
—
הלכה א – וועלכע כסות איז חייב בציצית מן התורה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כסות שחייבין לעשות בה ציצית מן התורה – כסות שיש לה ארבע כנפות או יתר על ארבע, ויהיה בה שיעור כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק, ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד.”
פשט: דריי תנאים פאר א חיוב ציצית מדאורייתא: (1) מינימום פיר כנפות, (2) א מינימום שיעור גרויס – גענוג צו באדעקן ראשו ורובו פון א קטן וואס גייט שוין אליין אין גאס, (3) דער מאטעריאל מוז זיין צמר אדער פשתן.
חידושים און הסברות:
1. שיעור הבגד – פראקטישע נפקא מינה פאר טלית קטן: דער שיעור פון “ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק” איז דער עיקר סיבה פארוואס אסאך אידן זענען נישט זיכער צו זייער טלית קטן איז באמת מחויב בציצית מדאורייתא. א נארמאלע טלית קטן וואס מ׳קויפט אין א געשעפט איז מסתמא נישט גרויס גענוג צו באדעקן ראשו ורובו פון אזא קינד. דער רמב״ם אליין לייגט צו אז דער שיעור מיינט אז אפילו א גדול זאל קענען גיין דערמיט בשוק “בדרך ארעי” – וואס מאכט דעם שיעור נאך גרעסער.
2. וועלכע עלטער קינד: “מהלך לבדו בשוק” מיינט נישט א בעיבי אין א קערידזש, נאר א קינד וואס גייט שוין אליינס, אפשר דריי-פיר יאר אלט. דער שיעור ווערט נישט פונקטליך באשטימט; דער חזון איש האט געוואלט געבן א פונקטליכע נומער.
3. מקור פון דעם שיעור: עס ווערט געפרעגט צו דער רמב״ם אליין האט דעם שיעור באשטימט אדער ס׳שטייט אין גמרא. דער רמב״ם האט פארשטאנען דעם לשון “תינוק שיוצא בו לבדו” אז עס רעדט פון א קינד וואס גייט אליינס.
—
הלכה א (המשך) – שאר מינים זענען חייב מדרבנן
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אבל טלית של שאר מינים כגון בגדי משי וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהם, אף על פי שחייבים במצות ציצית מדבריהם… ואינה חייבת אלא אם כן היתה מרובעת או יתירה על ארבע כשיעור האמור.”
פשט: בגדים פון אנדערע מינים (נישט צמר/פשתן) זענען חייב בציצית נאר מדרבנן, “כדי שלא יזלזלו במצות ציצית.” אבער די תנאים פון ד׳ כנפות און שיעור בגד געלטן אויך פאר דרבנן.
חידושים און הסברות:
1. טעם פון דער תקנה: דער רמב״ם׳ס סברא איז אז מ׳זאל נישט מזלזל זיין אין ציצית – אז איינער וואס האט נאר א בגד פון קאטן זאל נישט גיין אן ציצית בכלל.
2. דער רמב״ם׳ס מקור – “כל בגדים האמורים בתורה סתם”: דער רמב״ם זאגט אז ווען די תורה שרייבט סתם “בגד” מיינט עס צמר אדער פשתן.
3. השגת הראב״ד: דער ראב״ד חולק׳ט שארף – “כלך ולמה לי חומר… לאו מחוור” – ער האלט אז דער דין איז נישט ריכטיג, און אלע מינים בגדים זענען חייב בציצית מן התורה. דער שולחן ערוך (אדער דער רמ״א) ברענגט אויך אז נישט ווי דער רמב״ם, נאר אלע מינים זענען חייב מדאורייתא. עס ווערט דיסקוטירט צו דער ראב״ד מיינט צו מסביר זיין וואס “משי” מיינט (ווי קרית משה טייטשט), אדער ער חולק׳ט אויפ׳ן דין גופא (ווי דער שיעור פארשטייט).
—
הלכה בנוגע ארבע כנפות – מער ווי פיר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ומה שאמרנו ארבע כנפות כסותך, תבין ממנו ארבע דוקא ולא בעלת שלש… ואין אתה יכול לומר ארבע ולא בעלת חמש… שיש בכלל חמש ארבע… לפיכך כשאתה עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינך עושה אלא על ארבע כנפים הרחוקות זו מזו.”
פשט: דריי כנפות – פטור. פינף אדער מער – חייב, ווייל אין פינף איז שוין אנטהאלטן פיר. מ׳לייגט ציצית נאר אויף די פיר ווייטסטע עקן.
חידושים און הסברות:
1. די סברא פון דעם רמב״ם: עס וואלט געווען מער מאדנע צו זאגן אז פיר יא אבער מער ווי פיר נישט, ווייל אין חמש איז דאך אנטהאלטן ארבע. דריי אבער איז באמת ווייניגער ווי פיר, דעריבער איז עס פטור.
—
הלכה בנוגע צוזאמגעשטעלטע בגדים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אויב דער עיקר בגד איז פון א חיוב-מין (צמר/פשתן) אבער די כנפות זענען פון אן אנדער מין (למשל לעדער/עור), איז חייב – “הולכין אחר עיקר הכסות.”
פשט: מ׳קוקט אויף דעם רוב / עיקר פון דער בגד, נישט אויף די כנפות אליין.
—
הלכה בנוגע שותפות און בעלות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כסות של שני שותפין חייבת, שנאמר על כנפי בגדיהם. כסות שאין לה בעלים פטורה מן הציצית, שנאמר ועשו להם. טלית שאולה פטורה מן הציצית שלשים יום… נראה כשלו.”
פשט: שותפים – חייב (בגדיהם). הפקר – פטור (להם). געבארגט – פטור ערשטע 30 טעג; נאך 30 טעג ווערט עס “נראה כשלו” און ווערט חייב.
—
הלכה בנוגע מין החוטים פון ציצית
דער רמב״ם׳ס ווערטער: כסות של צמר – חוטי הלבן פון צמר; כסות של פשתן – חוטי פשתן; שאר מינים – ממינו. “ואם רצה לעשות הלבן של שאר מינין בצמר ובפשתן – עושה, לפי שצמר ופשתן פוטרין בין במינו בין שלא במינו.”
פשט: מ׳מאכט ציצית פון דעם זעלבן מין ווי דער בגד. אבער צמר און פשתן זענען “פוטרין” – זיי טויגן פאר יעדן מין בגד. אנדערע מינים טויגן נאר פאר זייער אייגענעם מין.
חידושים: די סברא איז ווייל צמר ופשתן זענען דער עיקר בגד מדאורייתא, האבן זיי א ספעציעלע כח צו פטר׳ן אלע מינים.
—
הלכה בנוגע שעטנז און ציצית – צמר אויף פשתן
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מהו לעשות חוטי צמר על כסות של פשתן… בדין הוא שיהיה מותר… אבל אם היה הכסות של פשתן אין מטילין בו תכלת… שמא יתכסה בה בלילה” – ווייל ביינאכט איז מען נישט מחויב ציצית, “שנאמר וראיתם אותו”, און דאן וועט ער האבן שעטנז אן א מצוה.
פשט: מדאורייתא וואלט שעטנז געווען מותר פאר ציצית (עשה דוחה לא תעשה). אבער מדרבנן האט מען אסור׳ט צו לייגן תכלת (צמר) אויף א פשתן-בגד, מחשש אז מ׳וועט עס נוצן ביינאכט ווען ס׳איז נישטא קיין חיוב ציצית, און דאן בלייבט נאר שעטנז אן קיין מצוה.
חידושים און הסברות:
1. עשה דוחה לא תעשה – נאר ווען מ׳קען נישט אנדערש: דער רמב״ם׳ס יסוד איז אז “אפשר לקיים בשניהם” – מ׳קען מקיים זיין ציצית אן שעטנז (דורך נוצן חוטים פון דעם זעלבן מין), דעריבער איז נישטא קיין הכרח צו זיין מתיר שעטנז פאר לבן אליין (אן תכלת). ביי תכלת אבער, וואו מ׳מוז האבן צמר, איז עשה דוחה לא תעשה.
2. די גזירה מדרבנן: אפילו ביי תכלת, וואו מדאורייתא וואלט עס געווען מותר, האבן חכמים גוזר געווען נישט צו לייגן תכלת אויף פשתן, ווייל מ׳האט מורא אז מ׳וועט עס טראגן ביינאכט. ביינאכט איז נישטא קיין חיוב ציצית (שנאמר “וראיתם אותו”), און דאן איז דאס שעטנז אן קיין מצוה – “עובר על לא תעשה בעת שאין עשה קיים.”
3. א שאלה אויפ׳ן גאנצן יסוד: ווען די תורה זאגט אז ציצית איז דוחה שעטנז, האט די תורה נישט געטראכט אז דער מענטש קען גיין מיט דעם זעלבן בגד ביינאכט? ענטפער: די תורה רעדט נאר ווען מען איז מקיים די מצוה — בייטאג. אבער די חכמים האבן גוזר געווען מלכתחילה נישט צו מאכן אזא ציצית, ווייל נישט אלעמאל איז דא דער היתר. דאס ווערט פארגליכן צו לולב, שופר, אתרוג — מען קען נישט פלאנען א מצוה אויף א היתר וואס איז נישט תמיד נוגע.
4. ציצית ביינאכט: דער רמב״ם פסק׳נט קלאר אז ציצית איז נישט נוהג ביינאכט, באזירט אויף “וראיתם אותו.”
5. פראקטישע קשיא: אויב ביינאכט קען מען נישט זען, קען מען דאך פילן די ציצית — סאיז דאך אויך א דערמאנונג? ענטפער: דער פסוק זאגט “וראיתם” — ראיה, נישט הרגשה.
—
הלכה בנוגע סומא (בלינדער) און ציצית
דער רמב״ם׳ס ווערטער: א סומא, “אע״פ שאינו רואה, אחרים רואים אותו” — ער איז חייב בציצית.
פשט: אויב ביינאכט איז מען פטור ווייל מען קען נישט זען, וואלט מען געמיינט אז א סומא איז אויך פטור. דער רמב״ם זאגט ניין — אנדערע מענטשן זעען אים, דאס ציילט אויך.
חידושים און הסברות:
1. פאראלעל צו קריאת שמע: ביי קריאת שמע האט מען שוין געלערנט אז א סומא קען זאגן “יוצר המאורות” ווייל ער האט הנאה פון ליכטיגקייט דורך דעם וואס אנדערע זעען אים — דער זעלבער יסוד ווערט דא אנגעווענדט.
2. “וראיתם אותו וזכרתם”: א סומא האט נאך א סיבה — מענטשן ארום אים דערמאנען אים וועגן זיינע ציצית, זיי זאגן אים “דו האסט אזוי פיל חוטים, אזוי פיל קשרים” — דאס דערמאנט אים אן די מצוות. דער “וזכרתם” ווערט מקוים דורך אנדערע.
—
הלכה בנוגע ברכה אויף ציצית
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מותר ללבוש ציצית בלילה, בין בחול בין בשבת”, אבער א ברכה מאכט מען נאר בשעת חיוב. “ונוהגין לברך על הציצית בשחר — משיכיר.” די ברכה איז “אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית.” “קודם שיתעטף בה מברך עליה.”
פשט: מען מעג אנטון ציצית ביינאכט (אפילו שבת — ס׳איז א בגד, נישט א משא), אבער די ברכה מאכט מען נאר פון “משיכיר” — ווען מען קען שוין אונטערשיידן. אויב מען טוט זיך מתעטף מערערע מאל אין איין טאג, מאכט מען יעדעס מאל א ברכה פארדעם.
חידושים:
1. ברכה אויפ׳ן מאכן ציצית? הגהות מיימוניות ברענגט א דעה אז מען זאל מאכן א ברכה ווען מען מאכט די ציצית (שזירת החוטים). אבער דער רמב״ם האלט אז סוף המצוה איז די התעטפות — דערפאר מאכט מען נאר “להתעטף בציצית” און נישט אויפ׳ן מאכן.
—
הלכה בנוגע כבוד ציצית — בית הכסא, נפסקו חוטים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מותר להכניס ציצית לבית הכסא ולבית המרחץ” (אנדערש ווי תפילין/ספר תורה). “נפסקו חוטים או נתקלקלו” — מען מעג זיי אוועקווארפן, ווייל “תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה” — ס׳איז נישטא קיין קדושה אין גוף הציצית.
פשט: ציצית האט א נידריגערן סטאטוס ווי תפילין — תפילין האט קדושה אין גוף (די פרשיות), אבער ציצית איז בלויז א תשמיש מצוה.
—
הלכה בנוגע פארקויפן טלית מצויצת פאר א גוי
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אסור למכור טלית מצויצת לגוי” ביז מען נעמט ארויס די ציצית. “לא מפני שיש בגופו קדושה, אלא שמא יתעטף בו” — דער גוי וועט זיך אנטון מיט ציצית, א איד וועט מיינען ער איז א איד, “ויהרגהו” — און דער גוי וועט אים הרג׳ענען.
חידושים:
1. [דיגרעסיע: קאפלעטש פאר א גוי] עס ווערט א שמועס אויב דאס אפליקירט זיך אויף פארקויפן א “קאפלעטש” (חסיד׳ישע קליידונג) פאר א גוי. מען שפאסט אז פונקט פארקערט — אויב א גוי גייט אריין אין בארא פארק מיט א קאפלעטש, רופט מען גלייך “שלום עליכם.” דער עיקר פוינט איז אז דער איסור איז א פראקטישע זאך — חשש סכנה.
—
הלכה בנוגע ווער איז חייב בציצית — נשים, עבדים, קטנים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “נשים ועבדים פטורים מן הציצית מן התורה” (מצות עשה שהזמן גרמא — ביינאכט פטור). “קטן שיודע להתעטף — חייב בציצית מדברי חכמים כדי לחנכו במצוות.” נשים, עבדים, טומטום ואנדרוגינוס — “אם רצו להתעטף בציצית, מתעטפין בלא ברכה.”
חידושים:
1. טומטום ואנדרוגינוס: ווייל ס׳איז א ספק זכר ספק נקבה, זענען זיי מחויב מספק (ספק דאורייתא לחומרא), אבער א ברכה מאכן זיי נישט (ספק דרבנן לקולא).
2. שיטת רבנו תם (תוספות): רבנו תם האלט אז א פרוי קען יא מאכן א ברכה אויף א מצות עשה שהזמן גרמא וואס זי איז נישט מחויב — למשל שופר, ציצית. אזוי פירן זיך די אשכנזים — זיי לאזן פרויען מאכן ברכות אויף אזעלכע מצוות. דער רמב״ם אבער האלט אז בלא ברכה.
—
הלכה בנוגע חובת גברא — “היאך חיוב מצות ציצית”
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כל אדם שחייב לעשות מצוה זו, אם נתכסה בכסות הראויה לציצית, צריך להטיל בה ציצית ואחר כך יתכסה בה. ואם נתעטף בלא ציצית — ביטל מצות עשה. אבל אין על גוף האדם חיוב לציצית כל זמן שלא יתכסה בה… שאין זו חובת הטלית אלא חובת האיש.”
פשט: די מצוה איז א חובת גברא — אויפ׳ן מענטש, נישט אויפ׳ן בגד. אויב א מענטש טוט נישט אן קיין בגד פון ד׳ כנפות, איז ער נישט עובר. אבער אויב ער טוט עס אן אן ציצית, איז ער מבטל מצות עשה.
חידושים:
1. מען דארף נישט קויפן א טלית: “אף על פי שאין אדם מחויב לקנות לו בגד כדי שיעשה בו ציצית” — ס׳איז נישטא קיין חיוב צו גיין קויפן א ד׳ כנפות בגד.
2. אבער א חסיד זאל עס טון: “ראוי לאדם חסיד שלא יפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויב בציצית כדי שיקיים מצוה זו.”
3. ובפרט בשעת התפלה: “גנאי גדול לתלמיד חכם שיתפלל והוא אינו עטוף.” דער רמב״ם זאגט אז אפילו א סתם מענטש זאל נזהר זיין ביים דאווענען, און א תלמיד חכם — כל שכן, ס׳איז א שרעקליכע גנאי.
4. [דיגרעסיע: בחורים און טלית] עס ווערט דיסקוטירט פארוואס בחורים גייען נישט מיט א טלית — דער מנהג איז אז מען לאזט זיי נישט, כדי זיי זאלן זיך שעמען און חתונה האבן. עס ווערט בשפאס געזאגט אז היינט זאל מען שוין אלע לאזן אנטון ציצית, “אלע ווילן חתונה האבן.”
—
הלכה י״ב — חומרת מצוות ציצית
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם.”
פשט: דער רמב״ם ברענגט אז מ׳דארף תמיד זהיר זיין אין מצוות ציצית, ווייל דער פסוק גלייכט זי אויס און טוט אנהענגען אין איר אלע מצוות.
חידושים און הסברות:
1. “שקלה ותלה בה” — צוויי לשונות: דער רמב״ם נוצט צוויי אויסדרוקן: “שקלה” (אויסגעוואויגן) און “תלה בה” (אנגעהאנגען אין איר). “שקלה” מיינט אז ציצית איז אויסגעגליכן מיט אלע מצוות (כאילו זי וועגט אזויפיל ווי אלע), און “תלה בה” מיינט אז אלע מצוות הענגען אן אין איר — ד.ה. דורך ציצית קומט מען צו אלע אנדערע מצוות. דאס זענען צוויי באזונדערע מעלות.
2. פסוק “וראיתם אותו” — ראיה ברענגט צו זכירה: דער מעקאניזם איז: מ׳זעט די ציצית (“וראיתם אותו”), דאס ברענגט צו זכירה (“וזכרתם”), און דורך דער זכירה קומט מען צו קיום (“ועשיתם את כל מצותי”). דאס איז דער יסוד פארוואס ציצית איז אזוי וויכטיג — זי איז א כלי פון דערמאנונג.
3. גמרא מנחות מ״ג ע״ב — שקולה כנגד כל המצוות: דער מקור איז די גמרא אין מנחות וואס זאגט אז מצוות ציצית איז שקולה כנגד כל המצוות.
4. צוויי מהלכים אין “חשיבות” פון א מצוה: ווען חז״ל ווארענען מ׳זאל זיך היטן מיט א מצוה, קען דאס מיינען צוויי זאכן: (א) די מצוה גופא איז חשוב׳ער ווי אנדערע מצוות, אדער (ב) זי איז נישט חשוב׳ער אין עצם, אבער זי איז אן “עת לשמור” — א שמירה און דערמאנונג פאר אנדערע מצוות. ביי ציצית איז דער מהלך דער צווייטער: מ׳זאגט נישט אז ציצית איז וויכטיגער ווי אנדערע מצוות, נאר אז ציצית פירט צו אנדערע מצוות. דאס איז אן אינטערעסאנטער חילוק.
5. נפקא מינה לגבי טלית קטן: לויט די שיטות וואס האלטן אז א טלית קטן מיט קליינע שיעורים איז שוואך — א בחור וואס האט נישט קיין טלית גדול דארף קויפן א גרויסע טלית קטן כדי יוצא צו זיין מצוות ציצית כהלכתה. אבער א יונגערמאן וואס האט שוין א טלית גדול (און איז שוין יוצא מצוות ציצית דערמיט), קען ער טראגן א קלענערע טלית קטן, ווייל דער עיקר ענין פון טלית קטן איז צו האבן א דערמאנונג פאר מצוות, נישט דווקא אן עיקר חיוב בפני עצמו.
6. זוהר — שמחה מיט ציצית: דער זוהר זאגט מ׳זאל זיך שטארק פרייען מיט דער מצוה פון ציצית. הגם ס׳איז א “קליינע זאך” אין אויספירונג, אבער דורך דעם קומט מען צו אלע מצוות — דעריבער איז דא א באזונדערע מעלה זיך צו פרייען דערמיט.
7. “כל מי שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, וכל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה”: דער רמב״ם ברענגט אז ווער עס לייגט נישט תפילין עובר אויף אכט עשין, און ווער עס האט נישט ציצית עובר אויף פינף עשין. עס ווערט געפרעגט: ווי קען מען עובר זיין אויף א מצות עשה וואס איז נישט חובת הגוף? דער תירוץ איז אז דער רמב״ם רעדט פון א מצב וואו מ׳האט א בגד מיט ד׳ כנפות און מ׳מאכט נישט ציצית — דאן איז מען מבטל עשה. אדער, דער רמב״ם רעדט פון דעם וואס מ׳דארף זיך אריינשטעלן אין א מצב וואו מ׳וועט מקיים זיין ציצית, ווי דער שיטה אז מ׳דארף קויפן א טלית.
8. “ראוי להצטער עליה בעת הדין”: דער רמב״ם זאגט אז ווער עס איז נישט זהיר אין ציצית, איז ראוי להצטער עליה בעת הדין — ס׳איז ראוי אז ער זאל ליידן דערפאר ביים דין. עס ווערט דיסקוטירט אויב דאס מיינט דין בעולם הזה אדער דין לעתיד לבוא, און אויב דאס איז א עונש אויף ביטול עשה אדער אויף דעם וואס מ׳האט נישט אויסגענוצט דעם כלי פון דערמאנונג.
תמלול מלא 📝
הלכות ציצית פרק ג׳ – וועלכע בגד און וועלכע מענטש איז חייב בציצית
הקדמה
פארוואס איז דאס אזא קליינע הלכה? דער צל״ח אויף די רמב״ם לייגט עס אויך אריין צוזאמען מיט הלכות תפילין אדער עפעס. עניוועיס, יעצט גייען מיר לערנען וועלכע מענטש און וועלכע בגד איז חייב בציצית.
אה, רייט. ער רעדט קודם וועלכע בגד, און נאכדעם וועלכע מענטש, יא? פון דעסטוועגן וועלן מיר רעדן וועגן וועלכע מענטש אויך שפעטער. רייט, גוט.
הלכה א – וועלכע כסות איז חייבת בציצית מן התורה
דער רמב״ם׳ס לשון
יא, זאגט דער רמב״ם, “כסות שחייבין לעשות בה ציצית מן התורה”. ציצית מאכט מען דאך אויף א כסות פון ארבע כנפות. וועלכע כסות איז מען חייב? “כסות שיש לה ארבע כנפות או יתר על ארבע”. עס האט עט ליעסט פיר עקן, אדער מער ווי פיר עקן. דאס איז די ערשטע כלל, די ערשטע חיוב, די ערשטע מחייב פון די בגד איז אז עס האט פיר עקן.
שיעור הבגד – ראשו ורובו של קטן
נאך א תנאי, די בגד דארף האבן א געוויסע מינימום סייז. “ויהיה בה שיעור כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק”. א קטן, וועלכע סייז קטן? א קטן וואס גייט שוין אליין אין גאס אן איינער זאל אים דארפן העלפן. וואס הייסט דאס? דאס דארף שוין זיין א יונגל פון איך ווייס נישט, אכט? ניין, איך קען נישט יעצט זאגן מיין אייגענע… שטעל דיך פאר אז עס מיינט דריי, פיר. בשוק? ער רעדט נישט פון א שוק אין ניו יארק סיטי, ער רעדט פון א שוק אין מאנרא. אקעי, פון ווען שיקט מען קינדערליך אין די סטאר? קיצור, א סערטען עידזש קינד, די בגד וואס נעמט ארום ראשו ורובו פון אזא סארט קינד, איז די שיעור בגד פאר ציצית.
מין הבגד – צמר ופשתים
און וועלכע מאטריאל זאל עס זיין? זאגט דער רמב״ם, “ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד”. דווקא צמר אדער פשתים, איינע פון די צוויי.
די נקודה פון ד׳ כנפות איז פשוט. די נקודה פון צמר ופשתים וועלן מיר באלד לערנען. די נקודה פון ראשו ורובו איז לכאורה די ריזן פארוואס אסאך אידן זענען נישט אזוי זיכער וועגן וועלכע ציצית זיי זענען מחויב. די טלית קטן וואס מיר האבן איז נישט קלאר צו מ׳קען דערמיט צודעקן א יונגל וואס קען גיין אליינס בשוק. דאס זאל זיין זיין בגד, רייט, דאס איז די ווארט. עס מוז זיין אז די עידזש וואס גייט איז נישט א קליינע בעיבי, ס׳פארשטייט זיך אז עני בגד קען אים צודעקן. מ׳רעדט פון אזא טיפ.
דער רמב״ם אליינס האט געמאכט דעם שיעור, אדער ס׳איז נישט קלאר צו ס׳שטייט אין די גמרא דעם שיעור. די יונגע קינדער רעדט מען, דער רמב״ם האט פארשטאנען אז ס׳שטייט אז א תינוק שיוצא בו לבדו. ס׳איז פארשטייט אז מ׳רעדט פון אזא תינוק וואס גייט אליינס, נישט אז מ׳האלט אים אין א קערידזש אדער עפעס. אבער וואס פונקטליך איז דער שיעור?
דער רמב״ם זאגט שוין פארוואס דער שיעור איז. ס׳איז אן אינטערעסאנטער שיעור. דער רמב״ם זאגט אז דאס לייגט צו א תנאי, אז דאס איז אזא וועג אז אפילו דער גדול קען גיין מיט דעם בשוק אמאל בדרך ארעי. לויט דעם, א נארמאלע טלית קטן וואס מ׳קויפט אין די סטאר, איך גלייב נישט אז ס׳איז פארהאן א גרויסער וואס זאל גיין מיט דעם אין שוק אליינס, סאו ס׳איז נישט מחויב בציצית. חוץ אויב איינער מאכט אזא ברייטע, אזא ריזיגע טלית קטן, וואס ווען איינער וועט אים זען מיט די ריזיגע טלית קטן, וועט ער זאגן אז ס׳איז אים דאך דאך נישט קיין שום… איך ווייס נישט קלאר וואס די… פארשטייסט וואס איך פרעג?
אויף דעם איז נוגע די זאך אז ס׳דארף אויך האבן א חשיבות פון א בגד. לויט דעם רמב״ם איז דאס זיכער גוט. אין די גמרא שטייט אבער דאס. אבער וואס איז דער שיעור? דער חזון איש האט געוואלט טראכטן צו געבן א פונקטליכע נומער אויף דעם, אדער עפעס. אינטערעסאנט.
שאר מינים – חיוב מדרבנן
אקעי. זאגט דער רמב״ם, אבל טלית של שאר מינים, נישט פון צמר ופשתים, נאר בגדי משי, זייד, אדער צמר גפן, מיין איך אז ס׳איז קאטן, צמר גמלים, צמר פון גמלים, אדער פון ארנבים, פון רעביטס, אדער שער עזים, וכיוצא בהם, אף על פי שחייבים במצות ציצית מדבריהם, כדי שלא יזלזלו במצות ציצית, כדי אז ס׳זאל זיין א שמירה וואס זאל זיין אזא גדר וואס יאגט פאר אנדערע מינים. אדער מ׳זאל זאגן, וואס, לאזן ציצית אפילו אז ער האט נאר א בגד פון קאטן זאל ער נישט גיין קיין ציצית? די חכמים זאגן אז זיי זאלן אויך גיין ציצית.
דא זאגט ער, אבער זאגט ער, די רביעא, דאס אז ס׳דארף זיין ארבע כנפות, איז ווייטער נוגע אויך אויף די מדרבנן׳ס. ס׳איז נאר חייב אויב ס׳איז מרובעת או יתירה על ארבע, ס׳האט מער ווי פיר כנפות, כשיעור האמור, ווי די פריער דערמאנטע שיעור.
טעם פון דער רמב״ם – כל בגדים האמורים בתורה סתם
זאגט דער רמב״ם, פארוואס טאקע זאג איך אז די עיקר מצוה מדאורייתא איז נאר צמר ופשתים? משום שכל בגדים האמורים בתורה סתם, ווען ס׳שטייט אין די תורה א בגד, ס׳שטייט נישט פון וועלכע מין, מיינט עס צמר או פשתים.
השגת הראב״ד
אויף דעם דרינגט זיך דער ראב״ד. דער ראב״ד זאגט, “די כלך ולמה לי חומר?” כלך איז א… איך ווייס נישט פונקטליך וואס כלך איז, אבער ס׳איז א סארט בגד איז נישט קיין שיינע בגד. כאפסט? “לאו מחוור” מיינט נישט אויסגעוואשן. דאס איז א נישט אויסגעוואשענע, שוואכע פעקל פון די הלכה וואס דער רמב״ם האט געזאגט, ווייל ס׳איז תלוי וויאזוי דו לערנסט די גמרא.
אבער… אה, ניין, ער מיינט אויף… ער מיינט אויף… אויף וואס זאגט דער ראב״ד די הלכה? נישט קלאר די הערה. דער ראב״ד, קרית משה טייטשט אז דער ראב״ד איז מסביר וואס פשט “משי”, משי הייסט קלאר. אבער איך מיין אז ניין, פשוט פשט וואס איך זאג, אז דער ראב״ד דינגט זיך אויף דער רמב״ם, און ער זאגט אז ס׳איז נישט ריכטיג די הלכה. “לאו מחוור”, דער דין איז נישט מחוור. דער דין איז נאר צמר ופשתים, ווייל ער האלט אז אלע בגדים זענען חייב בציצית מן התורה. און אזוי שטייט אויך אין שולחן ערוך, אדער דער רמ״א עט ליעסט ברענגט אז נישט ווי דער רמב״ם, נאר אלע מינים זענען חייב בציצית מן התורה.
הלכה ב – ארבע כנפות דוקא, אבער יתר על ארבע אויך חייב
שוין. דער רמב״ם גייט יעצט א ביסל מרחיב אויף דעם וואס ער האט געזאגט אז ס׳דארף זיין פיר כנפות אדער מער.
דריי כנפות – פטור
זאגט דער רמב״ם, “ומה שאמרנו ארבע כנפות כסותך, תבין ממנו ארבע דוקא, ולא בעלת שלש”, א בגד וואס האט דריי כנפות איז פטור. רייט?
פינף כנפות – חייב
זאגט דער רמב״ם, “ואין אתה יכול לומר ארבע ולא בעלת חמש”, אויב ס׳האט פינף עקן, זאל עס אויך ווערן פטור. “טעמו של דבר, אשכחן דאורייתא איז א ריבוי”, וואס ער זאגט דיר ארבע, “ובעלת חמש יתירה עליו”, אויב ס׳האט פינף איז עס מער פון דעם. “אבל בעלת שלש, למה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש? שניהם הרי בעלי ארבע כנפות.” ביידע למעשה זענען דאך בעלי ארבע כנפות, יא. ווייל וואס, דו זאגסט אז חמש איז חייב און דריי נישט?
זאגט ער, “אמנם יש בכלל חמש ארבע, כי אז יש לך חמש כנפות יש לך גם כן ארבע כנפות בתוכו.” ס׳וואלט געווען מער מאדנע צו זאגן אז פיר יא, מער ווי פיר נישט. וואס איז די נפקא מינה? למעשה מאכט מער סענס צו זאגן אז דריי נישט.
וואו לייגט מען ציצית ביי פינף אדער זעקס כנפות
זאגט ער, “לפיכך כשאתה עושה ציצית לבעלת חמש או שש, אינך עושה אלא על ארבע כנפים הרחוקות זו מזו, אם היו חמש או שש.” דו וועסט נעמען די ארבע כנפות כסותך, דו לייגסט עס ביי די עקן, די ווייטסטע עקן. יא.
הלכה ג – כסות של בגד וכנפיים של עור
זאגט ער, וואס טוט זיך מיט א בגד וואס איז צוזאמגעשטעלט? “כסות של בגד, אבער די עקן פון די קלייד זענען פון אור”, און אור איז פטור אפילו מדרבנן, אבער דא אז די כנפיים זענען פון אור איז חייב, ווייל רוב הבגד איז פון בגד געהעריג. און פארקערט, אויב רוב הבגד איז פטור, איז אין הולכין אלא אחר עיקר הכסות, מען קוקט אויף וואס איז דער עיקר פון די בגד.
הלכה ד – כסות של שני שותפין, כסות הפקר, וטלית שאולה
זאגט דער רמב״ם ווייטער, כסות של שני שותפין, א קלייד וואס באלאנגט פאר צוויי שותפים, חייבת, שנאמר “על כנפי בגדיהם”, וואס באלאנגט צו זיי.
אבער א כסות שאין לה בעלים, א כסות וואס האט נישט קיין בעלים, וואס איז הפקר, פטורה מן הציצית, שנאמר “ועשו להם ציצית”, אן עפעס וואס באלאנגט פאר א מענטש.
אבער א בגד וואס איינער בארגט איז פטור, שנאמר “כסותך”, א טלית שאולה פטורה מן הציצית שלשים יום. נאך דרייסיג טעג הייסט עס שוין נישט קיין הלוואה, נאך דרייסיג טעג איז שוין א חלק פון אים. נראה כשלו שטייט, נראה כשלו. נראה כשלו, עס זעהט אויס ווי ס׳איז זיינס.
הלכה ה – מין החוטים של ציצית
אקעי, נאך א הלכה ווייטער, יעצט פון וועלכע סארט מין, מיר האבן גערעדט יעצט אלע הלכות פון מין הבגד, דארפן מיר וויסן פון וועלכע סארט מין מאכט מען די ציצית.
כסות של צמר – חוטי צמר
איז אזוי, אויב ס׳איז של צמר, איז הלבן שלה חוטי צמר, מאכט מען די חוטי הלבן, די תכלת מוז זיכער זיין צמר, ס׳איז נישט קיין ספק ווייל תכלת איז דייקא צמר, אבער די חוטי הלבן מאכט מען אויך חוטי צמר פון די זעלבע וואס די כסות.
כסות של פשתן – חוטי פשתן
כסות של פשתן, מאכט מען אויך די לבן חוטי פשתן, ממינו.
שאר בגדים – ממינו
ושל שאר בגדים, אויך מאכט מען די לבן פון וועלכע מין די בגד איז, פון יענץ מאכט מען. חוטי משי לכסות משי, וואס מיר האבן געזאגט אז ס׳איז דרבנן, וחוטי נוצה לכסות נוצה.
צמר ופשתן פוטרין אלע מינים
ואם רצה לעשות הלבן של שאר מינין בצמר ובפשתן, אויב וויל ער לייגן אויף אן אנדערע סחורה, וויל ער לייגן אז די לבן זאל זיין צמר ופשתן, עושה, לפי שצמר ופשתן פוטרין, צמר ופשתן זענען גענוג שטארק אז זיי פטר׳ן פאר בגדים פון צמר ופשתים, און סיי שלא במינו. אבער שני מינים, למשל חוטים פון משי, האט נאר פטור׳ען אויף בגד פון משי, אבער נישט אויף בגד פון אן אנדערע מין. ווייל עיקר בגד איז צמר ופשתים, איז דאס די סברא.
הלכה ו – שעטנז בציצית
גייען מיר ווייטער. “מהו לעשות חוטי צמר על כסות של פשתן, או חוטי פשתן על כסות של צמר, ואף שיעור לבוש לבדו בלא תכלת?”
בדין הוא שיהיה מותר – עשה דוחה לא תעשה
זאגט דער רמב״ם, “בדין הוא שיהיה מותר”. בעצם וואלט עס געדארפט זיין מותר. פארוואס? ווייל שעטנז איז מותר לענין ציצית. מ׳האט דאך מתיר געווען שעטנז לענין ציצית. שרייט תכלת? ס׳איז דאך אייביג ציצית. ביי צמר יא, און מ׳טוט עס אן אויף פשתן. זעט מען אז שעטנז איז געווארן מותר. איז עס וואלט געדארפט זיין מותר בלא לבן לבדו אויכעט. דאס הייסט, מצוה עשה דוחה לא תעשה, רייט? אבער מ׳קען זאגן, אבער ביי תכלת פעלט עס אויס, אבער ווען ס׳פעלט נישט אויס, פארוואס זאל מען עס מתיר זיין?
אפשר לקיים בשניהם – דעריבער אסור
אקעי, אבער ס׳איז מדרבנן. ניין, אפשר לעשות לבן שלא במינו. על כל פנים, זאגט ער, “על כל פנים, כיון שאין מוצא עשה דוחה לא תעשה, יראה לי שאסור לקיים בשניהם”. למשל דא, וואו דו קענסט מאכן די עק פון א מין וואס דו קענסט מאכן די ציצית, אריין מיט לבן, אזויווי למשל ביי די מעשה פון תכלת, ווען דו ווילסט לייגן תכלת, זייער גוט, עשה דוחה לא תעשה. אבער כהאי גוונא, אפשר לקיים בשניהם, ממילא דא איז נישט דא קיין עשה דוחה לא תעשה.
גזירה מדרבנן – שמא יתכסה בה בלילה
אבער דא איז יעצט, דא האט דער רמב״ם געמאכט א גזירה מדרבנן. “אבל אם היה הכסות של פשתן, אין מטילין בו תכלת”. אגב, אזויווי מיר האבן געזאגט, לכאורה וואלט מען געדארפט מעגן, ס׳איז דאך נישטא קיין איסור שעטנז. דער רמב״ם אליין שרייבט אז שעטנז איז נישט דא, די מצוה פון ציצית איז גענוג פון שעטנז. אבער דאס איז נישט אמת, ס׳איז אן אנדערע וועג, ס׳איז א גזירה מדרבנן. די חכמים האבן יא גוזר געווען מ׳זאל נישט גיין מיט אזא סארט ציצית. פארוואס? “שמא יתכסה בה בלילה”. מ׳האט מורא מ׳גייט נוצן די כסות של פשתן בלילה, און ביינאכט איז דאך איינער נישט מחויב ציצית, דער רמב״ם האט נישט קיין דעות געזאגט, דער רמב״ם האט געזאגט די הלכה. ער גייט באלד זאגן די הלכה. ער נעמט צו “עובר על עשה בעת עשיית המצוה עצמה”, שחובת הציצית אינה נוהגת בלילה שנאמר “וראיתם אותו”. דא זאגט ער עס. דא זאגט ער עס.
הלכה ז – ציצית של פשתן מיט תכלת — גזירה דרבנן
אבער דא איז… יעצט, זאגט דער רמב״ם, דא האבן מיר א חידוש פון די גזירות דרבנן. דעם עסק וואס איז געמאכט פון פשתן און עמיר, צמר, מען האט תכלת. אגב, אזוי ווי מען האט געזאגט, לכאורה וואלט מען געדארפט מעגן, עס וואלט נישט געווען קיין איסור פשתן, ווייל עס איז נישט מעגליך צו טון אנדערש.
זאגט דער רמב״ם: לא ילבש אדם שעטנז ציצית של פשתן, נישט ווייל די מצוה פון ציצית ווערט אוועקגעשטופט וועגן די איסור פון שעטנז, ווייל דא איז דאך נישט אמת, ווייל עס איז אן אנדערע פשט. נאר א גזירה מדבריהם, די חכמים האבן יא גוזר געווען זאל נישט גיין אזא סארט ציצית.
פארוואס? שמא יתכסה בה בלילה. מען האט מורא מען גייט נוצן די טלית של פשתן בלילה, און ביינאכט איז דאך איינער נישט מחויב ציצית. דער רמב״ם האט מיר שוין דא דאס געזאגט. ער גייט באלד זאגן אין השם. ער נעמט אן אז עובר הלא תעשה בשעת שאין המצוה עשה, אז חובת הציצית, איז די חובת הציצית… דא זאגט ער עס. די חובת הציצית איז “וראיתם אותו”, אז בשעת ווען עס איז דא א ראיה, בשעת ווען מען קען זען זאכן, דאס איז בייטאג, דעמאלטס איז מען מחויב בציצית. און ביינאכט איז מען פטור. און ממילא ווען דו גייסט האבן די תכלת ביינאכט, גייסטו האבן נאר די איסור און נישט די מצוה, ער גייט גארנישט דוחה זיין די לא תעשה.
דיסקוסיע: די תורה׳ס היתר און די חכמים׳ס גזירה
Speaker 1: זאגט דער רמב״ם, וועגן די הלכה פון “וראיתם אותו”, עס איז דא נאך א הלכה: סומא. מען וואלט געטראכט אז אויב ביינאכט איז מען פטור ווייל מען קען נישט זען, איז צו טראכטן אז א סומא איז אויך אייביג פטור פון ציצית, ווייל ער קען קיינמאל נישט זען. זאגט ער: אע״פ שאינו רואה, אבער אחרים רואים אותו, אנדערע קענען אים יא זען.
איי, גוט. סא א סומא האט אויך… דאס האבן מיר שוין געלערנט ביי קריאת שמע אויך, עס איז חיוב, ער קען זאגן “יוצר המאורות”, ווייל ער האט הנאה פון די ליכטיגקייט ווייל א צווייטער זעט אים, סא עס העלפט אים טאקע נישט אזוי פיל, אבער עס העלפט אים אויך. סא א סומא ווערט נישט פטור. אבער א בגד וואס מען גייט בכלל נישט… דער רמב״ם זאגט בבגד, ביינאכט איז מען בכלל פטור.
סומא האט נאך א סיבה פארוואס צו גיין ציצית, ווייל גיין ציצית דערמאנט… “וראיתם אותו וזכרתם”, עס דערמאנט אים דורך דעם וואס מענטשן ארום דערמאנען אים. ער ווייסט אז ער האט עס, ומענטשן דערמאנען אים, מענטשן זאגן אים “אה, דו ווייסט, דו האסט אזוי פיל קשרים אדער אזוי פיל חוטים”, עס דערמאנט אים א גאנצע צייט. יא, דאס איז דער פשט.
און ווי געזאגט, ביינאכט וואס מען קען נישט זען, איז מען פטור פון ציצית. סא ביינאכט דארף מען נישט גיין קיין ציצית. יא, דאס איז דאס ווארט. ביינאכט דארף מען נישט גיין קיין ציצית, וממילא טאקע חושש געווען אז אויב ער גייט גיין ביינאכט… אויב ער וועט מיר קענען זאגן א סימן אז ער קען נישט זען, אבער ער קען פילן די ציצית.
Speaker 2: אויך ביינאכט?
Speaker 1: אויך ביינאכט קען ער אויך פילן די ציצית.
Speaker 2: איך וועל דיר פרעגן אן אנדערע שאלה. ווען די תורה זאגט אז ציצית איז דוחה שעטנז, האט די תורה נישט געטראכט אז ער קען גיין מיט די זעלבע בגד ביינאכט?
Speaker 1: די תורה זאגט ווען מ׳איז מקיים די מצוה. סא בקיצור, ס׳איז בכלל נישט נוגע. יענע הלכה אז ס׳איז דוחה שעטנז איז נישט נוגע.
Speaker 2: פארוואס? יעצט איז שוין נישט נוגע? די חכמים האבן געזאגט מ׳זאל עס נישט מאכן, ווייל ס׳איז נישט נוגע.
Speaker 1: נו, סא וואס איז די פוינט פון די הלכה פון די תורה? גארנישט?
Speaker 2: מ׳איז מקיים די מצוה על כל פנים. בייטאג, אויב איינער האט יא געמאכט, איז בייטאג וועט ער מקיים זיין די מצוה.
Speaker 1: אקעי. אינטערעסאנט. פארשטייסט וואס איך זאג? ס׳איז פשוט אז מ׳זאל נישט נוצן די היתר, פארוואס? ווייל נישט אלעמאל איז דא. אזוי האבן אונז ביי לולב, שופר, און אתרוג.
Speaker 2: מ׳קען נישט קומען פארפלאנען א מצוה. ס׳איז נישט קיין פלאן. איך בין מסכים. יא, יש כח בטרם חמורו איז די עיקר מצוה. ס׳איז אמת.
הלכה ח – ווען טוט מען אן ציצית און ווען מאכט מען א ברכה
זאגט יעצט דער רמ״א, ווען טוט מען אן ציצית און ווען מאכט מען א ברכה דערויף? זאגט דער רמ״א אזוי: “מותר אדם ללבוש ציצית בלילה, בין בחול בין בשבת, ואף על פי שלכאורה יש בו איסור שעטנז, מכל מקום כיון שאינו חייב בו, אין בו מצוה”. קען מען עס דעמאלטס אנטון, אבער די ברכה זאל מען מאכן נאר בשעת חיוב. אפילו שבת, איינער וועט טראכטן אז ס׳איז א משא וואס ער טראגט. ניין, ס׳איז דאך אלץ א בגד. ער וואלט נישט געמעגט מאכן די ברכה. די ברכה זאל מען נאר מאכן ווען מ׳איז מחויב. ונוהגין לברך על הציצית בשחר. ווען בייטאג איז יא די מצוה, פון ווען ווערט די מצוה? פון ווען קען מען מאכן א ברכה? משיכיר, מתחלת שבא, מלובש בה. די ציצית האט א תחלה און א לבישה. מ׳קוקט דערויף.
וויאזוי גייט די ברכה? וואס איז די ברכה? ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. זאגט דער רמ״א, “קודם שיתעטף בה ביום, סיי ווען מ׳וועט זיך מתעטף זיין דערמיט בייטאג, מברך עליה קודם שיתעטף בה”. אויב איינער וועט זיך מתעטף זיין מערערע מאל אין איין טאג, יעדע מאל וואס ער וועט זיך מתעטף זיין, זאל ער מאכן פארדעם די ברכה. זאגט דער רמ״א, “ויש אומרים שמברך עליה בשעת עשייתה”. ווען מ׳מאכט די ציצית, ווען מ׳איז עושה…
הגהות מיימוניות זאגט אז ס׳איז דא א מצוה דעמאלטס. ווען מ׳מאכט די שזירה פון די חוטים, די אלע זאכן, וואלט מען דאך דעמאלטס אפשר יא געדארפט מאכן א ברכה? אבער זאגט ער, ניין, די סוף המצוה איז די התעטפות, ממילא מאכט מען נאר די ברכה להתעטף, אבער נישט אויפ׳ן מאכן די ציצית.
הלכה ט – כבוד ציצית — בית הכסא, בית המרחץ, נפסקו חוטים
זאגט דער רמב״ם, יעצט גייט מען רעדן וויפיל מ׳דארף מכבד זיין ציצית. זאגט דער רמב״ם, מותר להכניס ציצית לבית הכסא ולבית המרחץ, אנדערש ווי למשל תפילין אדער א ספר תורה וואס מ׳טאר נישט. זאגט דער רמב״ם, נפסקו לו חוטים או נתקלקלו, האט זיך אפגעריסן חוטים אדער ס׳איז נתקלקל געווארן, איז נישט דער דין אזויווי תפילין וואס איז געווארן שבורי או נקרע וואס מ׳דארף מכבד זיין, נאר מ׳זארקן במקום, ווייל דאס איז תשמישי מצוה און נישט תשמישי קדושה, תשמישי מצוה איז נישט אזוי הייליג ווי תשמישי קדושה. און ס׳איז אפילו נישט ווי תשמישי מצוה שאין בגופו קדושה. ס׳איז נישטא קיין קדושה אין די ארטיקלען, אין די שטיקל תפילין איז דא קדושה, אבער אין א שטיקל ציצית איז נישטא קיין קדושה.
הלכה י – פארקויפן טלית מצויצת לגוי
זאגט דער רמב״ם, אסור למכור טלית מצויצת לגוי, אויב איינער פארקויפט פאר א גוי א בגד וואס האט שוין ציצית, טאר ער עס נישט טון ביז ער נעמט ארויס די ציצית, ביז ער צענעמט עס, לא מפני שיש בגופו קדושה, נישט ווייל ס׳האט קדושה, אשתו מאי טעמא? פארוואס טאר מען נישט? איך האב דיר דאך געזאגט אז ס׳האט נישט קיין קדושה, מאי טעמא? אלא שמא יתעטף בו, נאר ס׳איז דא אזא חשש אז דער גוי גייט עס יעצט נוצן פאר א קאמופלאזש זיך צו קענען עקטן ווי א איד, ער גייט זיך אנטון מיט דעם, און א איד וועט מיינען אז א צווייטער איד וואקט לעבן אים, ער וועט אים זען גיין מיט ציצית, ער וועט אים טראסטן און ער וועט מיינען אז דאס איז א איד, און ער וועט גיין מיט אים, ויהרגהו. דאס גייט דער גוי טון.
דיגרעסיע: קאפלעטש פאר א גוי
דא לערנט מען זיך אז מ׳טאר נישט פארקויפן פאר א גוי קיין קאפלעטש, אויב איינער האט א קאפלעטש סטאר אדער א רעקל, טאר ער נישט פארקויפן פאר א גוי ווייל ער קען עס נוצן כדי צו מאכן… איך זאג פונקט פארקערט, ס׳איז א מצוה צו פארקויפן פאר א גוי, ווייל אויב א גוי וואקט אריין אין בארא פארק מיט א קאפלעטש, די ערשטע זאך רופט מען גלייך שלום עליכם. וואס איז די פראבלעם אז א גוי גייט מיט א קאפלעטש? אויב דו גייסט וויסן אז ס׳איז א גוי… איך פארשטיי נישט. עניוועיס, די פוינט איז, אקעי, ס׳איז א פראקטישע זאך.
הלכה יא – ווער איז חייב בציצית — נשים, עבדים, קטנים
ווער איז חייב בציצית? זאגט דער רמב״ם, נשים ועבדים קטנים פטורים מן הציצית מן התורה. אבער קטנים… ער האט אונז נאכנישט געזאגט פארוואס, אבער ס׳איז פשוט שוין לכאורה, ווייל לא תסור לילה, ווייל לא תסור יום איז חייב, און ממילא איז עס א מצות עשה שהזמן גרמא. מדברי חכמים, און עבדים קטנים, ווייל עבדים קטנים זענען פטור. מדברי חכמים, אז ס׳איז א קטן שיודע להתעטף, אזויווי א קטן, א קטן איז אייביג פון ווען ער קען שוין טון געוויסע זאכן, איז ער מחויב אין די יעניגע זאכן. איינמאל ער ווייסט שוין וויאזוי זיך צו מתעטף זיין מיט א בגד, איז ער חייב בציצית כדי לחנכו במצוות.
וואס טוט זיך מיט נשים, עבדים, וטומטום? יא, אם רצו להתעטף בציצית, קענען זיי עס טון אן א ברכה. ס׳איז דא יעצט אזוי די זעלבע זאך, כל המצוות שהנשים פטורות מהם, איז נישט פארוואס אז אויב זיי זענען פטור טארן זיי עס נישט טון, נאר אם רצו לעשותן בלא ברכה, איינמאל זיי מאכן נישט קיין ברכה שטערט זיי נישט.
ס׳איז דא אבער די רמב״ם, טומטום ואנדרוגינוס, וואס איז א ספק זכר ספק נקבה, איז מסופק ווייל ס׳איז א מצוה דאורייתא, זענען זיי מחויב צו טון די מצוה מספק, אבער א ברכה לייגן זיי נישט, ווייל א ברכה איז א דרבנן, ספק דרבנן לקולא. אבער דעם דארף מען געדענקען אז תוספות, רבנו תם, האט געהאלטן אז א פרוי קען יא זאגן א ברכה אפילו אויב זי טוט א מצוה וואס זי איז נישט מחויב, ווי למשל אויב א פרוי וויל אנטון א טלית, מעג זי עס מאכן אויף דעם א ברכה, ווייל תוספות האט געהאט א ראיה אז א פרוי קען יא מאכן א ברכה אפילו אויף אזא מצוה, און אזוי פירן זיך די אשכנזים יא ביי שופר און אזוי ווייטער, אז זיי לאזן די פרויען מאכן ברכות אפילו אויף מצות עשה שהזמן גרמא.
הלכה יב – היאך חיוב מצות ציצית — חובת גברא, נישט חובת טלית
יא, איז רעדי. זאגט די רמב״ם, היאך חיוב מצות ציצית? וויאזוי טוט מען מיט די ציצית? זאגט ער אזוי, כל אדם שחייב לעשות מצוה זו, יעדער איד וואס איז מחויב מיט די מצות ציצית, דאס הייסט יעדער זכר וואס איז א גבר, איז אויב טוט ער זיך אן א כסות הראויה לציצית, א כסות וואס האט פיר כנפות, מוז ער קודם לייגן ציצית און נאר נאכדעם מעג ער זיך מתעטף זיין. ואם נתעטף בלא ציצית, הרי זה מבטל מצות עשה, ער וועט באלטערן א מצות עשה. אבל אין עליו גוף האדם לציצית, כל זמן שלא יתכסה בה, עומד הוא ערום ואינו מונח, אז ער ליגט דארט און איז פטור פון די ציצית. שאין זו חובת הטלית, ס׳איז נישט א חובה אז יעדער ארבע כנפות זאל האבן ציצית, ס׳איז נאר א חובת האיש, א חובה אז א מענטש וואס טוט זיך אן אן ארבע כנפות זאל עס האבן ציצית. א חובת האיש, נישט א חובת הטלית. דאס איז די ענטפער אויף די שאלה “היאך חיוב מצות ציצית?”, די ענטפער איז אז די חיוב איז אויף דעם מענטש. אבער וואס איז די ארבע דכנפות? דאס איז דאך נישט מיין ארבע דכנפות, דאס איז דאך מיין אסאך מער. איז דאך א בגד, איז א חיוב. אויב דער מענט זעט ער גייט די בגד, און אויב ער גייט נישט די בגד איז אויך גוט, איז אן אלע וועגן.
אף על פי שאין אדם מחויב ליטול טלית או לקנות לו בגד כדי שיעשה בו ציצית, מ׳דארף נישט גיין קויפן א בגד פון ד׳ כנפות, ס׳איז נאר מחויב אויב מ׳נוצט עס, אומר הרמב״ם, “אלא ראוי לאדם חסיד שלא לפטור עצמו ממצוה זו”. א חסיד׳ישער איד, אן אדם חסיד, ס׳פאסט נישט פאר אים זיך צו פטר׳ן פון די מצוה. “אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויב בציצית כדי שיקיים מצוה זו”. ער זאל זיך יא דווקא אנטון מיט די מיני מלבושים וואס מ׳גייט מיט דעם ציצית, כדי שיקיים מצוה זו. זאגט דער רמב״ם, “ובפרט בשעת התפלה יש בו גנאי גדול יותר”. אז מ׳זאל יא גיין ציצית. “גנאי גדול לתלמיד חכם שיתפלל והוא אינו עטוף”. ס׳איז א גרויסע גנאי אז ער איז נישט עטוף.
אפילו סתם א מענטש איז ספעציעל, זאל ער נזהר זיין בשעת התפלה צו גיין. א תלמיד חכם איז דאך כל שכן שרעקליך. ער קומט אין שול אן א טלית, ער מיינט נישט ווייל ס׳איז א בגד פון חשיבות, ער מיינט נישט ווייל דאס איז א חלק וועגן די מצוה וואס ער טוט מיט דעם. לכאורה ביידע צוזאמען. א חלק פון די חשיבות איז אז דאס איז די בגד וואס מ׳טוט מיט דעם ציצית. פארשטייט זיך פארוואס קומט א מענטש אין שול און ער איז א תלמיד חכם, ער גייט נישט קיין טלית, ער מיינט אז ער איז נאך א בחור. פאקט פון דעם לאזט מען נישט די בחורים גיין מיט א טלית, זיי זאלן זיך שעמען און זיי זאלן חתונה האבן.
דיגרעסיע: בחורים און טלית
סאו וועגן דעם היינט, וואס זאל זיין? קען מען זאגן אז שוין אלע אנטון ציצית, אלע ווילן חתונה האבן. אה, קען נישט וויסן. ס׳איז זייער זיכער.
הלכה יג – חשיבות פון מצות ציצית — שקולה כנגד כל המצות
“לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית”. פירט דער רמב״ם אויס, “שהרי שקלה התורה ונתלתה בה כל המצות כולן, שנאמר ‘וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם'”. סאו זעט מען אז ציצית איז שקולה כנגד כל המצות, אדער ווייל אלע מצוות זענען תלוי בו. שקולה מיינט, קען מען מיינען אין דעם מענטש, אז ס׳וועגט אויף דעם, ס׳הענגט אויף דעם אלע מצוות, ווייל א מענטש זעט עס, דערמאנט ער זיך אלע מצוות.
סאו פון וואס לערנט מען זיך פון דעם? דער “לעולם יהא אדם זהיר” גייט לכאורה אויך אויף די פריערדיגע הלכה. וואס האט עס צו טון מיט די ציצית? אוודאי, נישט ער איז עובר אויף מצות עשה. ס׳מיינט צו זאגן, זאלסט נזהר זיין צו טראגן סתם א בגד וואס איז מחויב בציצית, אדער לפחות ביים דאווענען גיין מיט א טלית.
צוויי מהלכים אין “חשיבות” פון א מצוה
Speaker 1: אסאך מאל וואס מ׳ווארנט אויף א געוויסע מצוה, מ׳זאגט די מצוה איז זייער חשוב. אסאך מאל זאגט מען ניין, די מצוה איז נישט חשוב׳ער ווי אנדערע מצוות, אבער ס׳איז אן עת לשמור פאר אנדערע מצוות, ס׳דערמאנט דיך אנדערע מצוות. סאו ס׳איז זייער וויכטיג. אבער ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל איך זאג דיר נישט אז דאס איז וויכטיגער ווי אנדערע מצוות, איך זאג דיר אז דאס פירט צו אנדערע מצוות.
נפקא מינה לגבי טלית קטן
ס׳קען זיין די וואס האלטן אז א טלית קטן אין שוואכע מעשיות איז א בחור וואס האט נישט קיין טלית, דארף ער ענדערש קויפן א גרויסע טלית קטן כדי ער זאל יוצא זיין מצוות ציצית. א יונגערמאן וואס האט שוין א טלית, קען ער האבן א קליינע טלית קטן, ווייל ער האט דאך שוין א ציצית. פארשטייסט וואס איך זאג?
Speaker 2: יא.
זוהר — שמחה מיט מצוות ציצית
Speaker 1: עניוועי, דאס איז די ענין, מ׳זאל זיך שטארק נזהר זיין אין די מצוה פון ציצית, מ׳זאל זיך זייער פרייען דערמיט. אויך די זוהר האט שוין געזאגט, בשעת די זוהר מיינט מ׳זאל זיך שיינען, און מ׳זאל זיך שטארק פרייען מיט די מצוה פון ציצית. הגם ס׳איז א קליינע זאך, מיט דעם קומט מען צו אלע מצוות, איז א מעלה זיך שטארק פרייען דערמיט.
—
שמועס בסוף השיעור
Speaker 1: וואס מאכסטו, אלעס גוט?
Speaker 2: יא, איך טראכט.
Speaker 1: געענדיגט?
Speaker 2: ניין.
Speaker 1: טראכטן אויף די ווידעא אדער אן די ווידעא?
Speaker 2: אן די ווידעא.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80090#
הלכות ציצית פרק ג׳ – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/k4eclghmrzvezvg6pm9kq/DR090.mp4?rlkey=0q0ibjt3v7tcwzexi7m8obamt&dl=0
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80090#
הלכות ציצית פרק ג׳ – וידאו
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80090#