אודות
תרומה / חברות

שבעת ימי עולם בספירת העומר | זוהר ספירת העומר תזריע מצורע תשפ״ו (תורגם אוטומטית)

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום השיעור: סוד הזמן, הסדר והבחירה

הקדמה

השיעור נאמר ערב שבת תזריע-מצורע, בימי ספירת העומר. המטרה היא להסביר בפנימיות את הסוד שנלמד בשיעור הרמב״ם (שמונה פרקים), עם שתי נקודות עיקריות על פי קבלה, זוהר וקבלת הראשונים.

חלק א: סוד הקץ = סוד הזמן = סדר

העקרונות היסודיים

סוד הקץ הוא באמת סוד הזמן – ו״זמן” פירושו למעשה “סדר” – סידור שיטתי.

שני סוגי הבנה – חכמה ובינה

חכמה = הבנה שהיא *למעלה* מהעולם, שם אין זמן, הכל בבת אחת.

בינה = הבנה *בתוך* העולם (לאחר הצמצום, עולם הנשמות), שבו דברים לוקחים זמן, יש להם סדר, אחד בא אחרי השני.

ששת ימי בראשית כדוגמה

התורה מספרת את הבריאה בסדר של ששת ימים, למרות ש״במאמר אחד יכול להיבראות” – הקב״ה היה יכול לברוא הכל בבת אחת. *התוכן* של בריאת העולם הוא נקודה אחת: הקב״ה “אחראי” על הכל, הוא מלך – לא דיקטטור, אלא זה שאחראי על העולם.

אבל התורה *מחלקת* את זה לזמן, כי זה מוציא סדר סיבתי (קאוזאלי): תחילה אור, אחר כך שמים/ארץ, אחר כך צמחים, חיות, בני אדם – כמו בנאי שעושה תחילה את הרצפה, אחר כך את הגג.

זמן בשורש vs. זמן בפועל

זמן בפועל = זמן ממשי, דקות, שעות.

זמן בשורש = העיקרון שדבר אחד *גורם* לדבר שני, הנחה מובילה למסקנה, קושיא מובילה לתירוץ. זהו שורש הזמן.

יישום על ההיסטוריה והחוויה האנושית

אותו עיקרון סדר מסביר גם: היסטוריה של עמים, התבגרות של אדם, תקופות בחיים – הכל “בילט-אין” מששת ימי בראשית. כמו שקהלת אומר: “עת ללדת ועת למות” – לכל דבר יש את זמנו, לא באקראי.

המתח: סדר vs. בחירה

איך מחברים את הסדר הקבוע של העולם עם בחירה – זה שבני אדם יכולים להחליט, שדברים יכולים להיות אחרת? אם הכל נקבע בסדר, איפה המקום לבחירה?

חלק ב: בחירה בתוך הסדר

בחירה בתוך מסגרת הבריאה

בחירה חפשית קיימת רק בתוך הסדר של ששת ימי בראשית. אדם יכול להחליט ולשנות דברים, אבל הוא לא יכול לעשות דבר מחוץ לזמן — הוא קשור ליום ראשון, שני, שלישי וכו׳. אפילו חירות אנושית היא מוגבלת בתוך מבנה של איך דברים יכולים להיות.

הסדר של שכר ועונש

הסדר של ששת ימי בראשית ועשרה מאמרות יוצר שכר ועונש. שכר ועונש אינו קסם או אקראי — הוא הוא הסדר עצמו: “מיום ראשון בא יום שני”. כשעושים טוב, הולך טוב; כשעושים רע, הולך רע. בלי הסדר (במאמר אחד), לא היה שכר ועונש, כי הכל היה בלי הבדל של קודם ואחר.

למה דווקא שבע?

למה דווקא שבעה ימים ולא שמונה או עשרים? זה כמו כוח המשיכה — יודעים שזה עובד כך, אבל הטעם העמוק ביותר נסתר. אפשר להביא תירוצים (שבע ספירות וכו׳), אבל אחרי ששואלים מספיק פעמים מגיעים ל“חוץ מן האחד” — השער החמישים של בינה שאפילו משה לא קיבל. זוהי חכמתו העליונה שאיננו יכולים להשיג.

השלכות מעשיות של הסדר

לאחר שמקבלים את הסדר, רואים שהכל בתורה רץ על שבע: שבת, שמיטה, ספירת העומר, שבעת ימי המצורע, שבעת ימי הנידה, פסח. הרמב״ן בהקדמתו מצביע על ספירת העומר וספירת היובל כדוגמאות ברורות של שבע כפול שבע.

ספירת שבעה כ״איפוס”

אדם עם צרעת יצא מהסדר — הוא לא יודע היכן הוא נמצא, הוא מבולבל. ספירת שבעת הימים היא איפוס — תופסים את עצמנו בחזרה עם ה״גלגל החוזר בעולם”, סדר הטבע. כמו ששבת ויום טוב נותנים לאדם סדר שהוא גדול מהסדר הפרטי שלו, כך ספירת השבעה עוזרת לאדם להתחבר בחזרה לסדר העולם.

בחירה מול סדר

בחירת האדם יכולה לגבור על סדר העולם — הוא יכול תיאורטית ליצור את הסדר שלו — אבל ככל שהוא מסונכרן עם הסדר המרכזי, כך יותר דברים יסתדרו. אפילו משיח “יכול לבוא ביום שלישי”, אבל הוא “יתנגש” בסדרים אחרים שלא מתאימים.

חלק ג: תשובה דרך הסדר של שבעה

המנגנון של תשובה

כשאדם נעשה מצורע או זבה, אומרים לו “וספרה לה שבעת ימים” – שיספור שבעה ימים. למה דווקא שבעה? כי האדם איבד את הסדר שלו, הוא התבלבל, הוא לא יודע מה קורה. העצה היא: חזור לסדר הבסיסי של שבעה, הכנס את סדר השבעה לחייך, ודרך זה חייך יהיו בחזרה מסודרים ומיושבים.

זהו יסוד התשובה לפי דרך הכהנים – הכהן אומר תמיד: חכה שבעה ימים. זוהי דרך התשובה של לתפוס את עצמך בחזרה עם הסדר הטבעי של הבריאה.

ההבדל בין שבעה לשבעה כפול שבעה

נקודת מפתח בדרך הקבלה היא ההבדל בין שבעה לשבעה כפול שבעה. שבת חוזרת על עצמה כל שבוע – ששת ימים, אז שבת, שוב ששת ימים, שוב שבת. כך גם יום טוב – כל שנה מדברים שוב על יציאת מצרים, למרות שכבר יצאנו פעם אחת. כל המפרשים, המקובלים והספרים החסידיים אומרים שחוזרים כל שנה על הנקודה שהייתה פעם אחת.

הרמ״ק, האריז״ל והרמב״ן על ספירת העומר

הרמ״ק (בשער חמישים שערי בינה) והאריז״ל מחברים יפה מאוד את חמישים ימי ספירת העומר עם חמישים שערי בינה, עם יציאת מצרים וקבלת התורה.

אבל ברמב״ן לא רואים את זה, וזה מסיבה טובה: לפי הרמב״ן סדר השבעה הוא דבר יותר בסיסי, יסודי – הוא נובע מששת ימי בראשית ומהסדר הגדול יותר של שבעת ימי עולם (שבעה כפול שבעה). זה יותר בסיסי מהעובדה ההיסטורית של יציאת מצרים עצמה. הרמב״ן מתייחס לזה יותר כרמז – אנו רוצים להתחבר לסדר הנכון שהוא סדר העולם בעצם.

הפשט העמוק יותר של “חזרה”

מה שחוזר על עצמו לא אומר סתם שעושים את אותו דבר שוב. הפשט האמיתי הוא: העולם יסוד ארץ על סדר השבעה, ואחרי כל שבעה בא עוד שבעה, וכל זה ביחד יוצר סדר גדול יותר – שבעה כפול שבעה. אחרי כל השבעה כפול שבעה בא היובל הגדול (לפי המקובלים). וכמו שהבעל שם טוב אומר, אפשר ללכת עוד יותר רחוק – חמישים כפול חמישים – בסדר אינסופי שאנחנו, בחלק הקטן שלנו מהעולם, לא יכולים לראות לגמרי.

חזרה אל השורש – סוד היובל

חזרה פירושה גם חזרה אל השורש – שדבר חוזר למקום שממנו בא. זהו הפשט האמיתי של יובל על פי קבלה. זה מתחבר גם לנושא של גלגולים והרגל נעשה טבע – איך שאדם מתנהג, כך הוא נעשה.

סיכום הזרימה הלוגית

1. סוד הקץ = סוד הזמן = סדר – זמן הוא למעשה מערכת של סיבה ותוצאה.

2. חכמה vs. בינה – למעלה הכל בבת אחת; בעולם הכל בסדר.

3. ששת ימי בראשית – התורה מחלקת את הבריאה לזמן כדי להראות את הסדר הסיבתי.

4. בחירה בתוך סדר – חירות אנושית קיימת רק בתוך המסגרת.

5. שכר ועונש = הסדר עצמו – בלי סדר, אין השלכות.

6. שבעה הוא יסודי – הטעם העמוק ביותר נסתר (חוץ מן האחד).

7. ספירת שבעה = איפוס – דרך להתחבר בחזרה לסדר העולם.

8. תשובה דרך סדר – דרך הכהן היא לחזור לסדר הבסיסי.

9. שבעה כפול שבעה – סדר גדול יותר שמוביל ליובל.

10. חזרה אל השורש – סוד היובל והגלגולים.


תמלול מלא 📝

סוד הזמן וסדר הבריאה: המשמעות העמוקה של ששת ימי בראשית

הקדמה

מורי ורבותי, ערב שבת תזריע-מצורע, וספירת העומר. כפי שסדרנו לאחרונה, אני רוצה להיכנס מעט ולהסביר את הסוד שלמדנו אתמול בלילה בשיעור הרמב״ם, שמונה פרקים, לראות מה אפשר להבין בזה יותר בפנימיות.

יש כאן שני עיקרים, שני עניינים עיקריים שאפשר להסביר יותר על פי קבלה, מצד קבלת הראשונים והזוהר, הדרכים איך מפרשים עמוק יותר את אותו דבר.

מובן, כמו כל הסודות, לא הוצאנו את זה לגמרי – אני לא הוצאתי את זה לגמרי. אולי יש יהודים שהוציאו את זה לגמרי. אבל ניסיתי לעשות כפי סדרנו, לומר דברים ברורים:

– לפחות השאלות יהיו ברורות

– לפחות הקשרים יהיו ברורים

– שנראה איך צריך ללכת הלאה כאן

שזו עבודה ארוכה.

חלק א׳: סוד הקץ – הסוד של זמן וסדר

היסוד: סוד הקץ הוא הסוד של זמן

בואו נזכור כך: למדנו אתמול שיש דבר שנקרא סוד הקץ. הסוד של הקץ הוא באמת הסוד של זמן, כלומר הסדר של זמן.

הסדר של זמן, או המילה זמן, היא באמת המילה של סדר באופן כללי.

חכמה ובינה: שני סוגי הבנה

במילים אחרות, כדי להבין את העולם – כלומר, נגיד, בינה, כפי שדיברנו בשבוע שעבר בשיעור – סוג ההבנה שנקרא בינה, לא סוג ההבנה שנקרא חכמה, שהיא למעלה מהעולם. שם אין זמן, שם לא מבינים דברים בדרך הזו.

אבל סוג ההבנה שקורים לאחר הצמצום, או בעולם הנשמות, בעולם שיש בו עולם, שיש בו שכל, שאנחנו קוראים שכל, שזה לוקח זמן – זה גם סוג ההבנה שיש שם.

וסוג המציאות שיש שם אפשר לומר, כי הבנה היא לפי מציאות, הוא סוג כזה של דברים שמסודרים, ומסודרים אחד אחרי השני.

חלק ב׳: ששת ימי בראשית – הדוגמה הגדולה ביותר של סדר

התורה מספרת מעשה בסדר של זמן

כמו הדוגמה הגדולה ביותר לכך היא ששת ימי בראשית.

התורה רוצה לומר שהקב״ה ברא את כל העולם, הוא אחראי על הכל, הוא עשה הכל. מספרת לנו התורה את המעשה בסדר של זמן, למרות “הלא במאמר אחד יכול להבראות”.

לא היה צריך להיות, ולא היה צריך להיות. כשהמשנה שואלת שיכול היה להיות, היא מתכוונת לומר שזה באמת – כך לומדים כל המקובלים וכל המפרשים.

מהי הנקודה הפשוטה של בריאת העולם?

כלומר, על פי האמת, המסר, הנקודה – אפשר לומר מהי הנקודה, נקודה אחת, מהו הפירוש הפשוט, האמונה הפשוטה של ששת ימי בראשית, של בריאת העולם, שעושים לכבוד השבת?

לדעת שהקב״ה עשה את העולם.

או אפשר לומר שהקב״ה עושה את העולם, שהקב״ה – אני אוהב את המילה “אחראי”, כן?

מלך – מילה שהעולם חושב שמשמעותה איזה דיקטטור נורא – משמעותה שהוא אחראי, כן? הוא הדבר, הדבר שאחראי, שבגללו יש את העולם.

זה הפירוש:

– בריאת העולם

– השגחה

– בריאה

– כל מיני מילים שאפשר לומר

במאמר אחד – הכל ברגע אחד

עכשיו, באמת, זו נקודה של רגע אחד – “הלא במאמר אחד יכול להבראות”.

אחד אומר, אפשר אפילו לומר את זה בפסוק אחד: “ברא אלקים את השמים ואת הארץ” – כבר אפילו יותר מפסוק אחד, שמים וארץ. “ברא אלקים הכל”, “אני ה׳ עושה כל”.

זה מספיק, מספיק ועוד לומר:

– שהקב״ה עושה הכל

– הקב״ה מנהל הכל

– הקב״ה בעל הבית על הכל

כל מיני לשונות שאומרים על אותו דבר.

חלק ג׳: למה צריך סדר?

העולם הוא לא רק “במאמר אחד”

אבל, בני אדם – לא רק בני אדם, אלא סדר העולם הוא לא רק כך. בעולם, כדי להבין מה זה אומר “הקב״ה עשה הכל”? שאלתי שאלה:

יש שולחנות בעולם, יש ספסלים בעולם, יש עצים בעולם, יש בהמות בעולם, יש בני אדם בעולם, יש כל מיני דברים.

מה זה אומר שהקב״ה עשה הכל? איך זה הולך? פתאום עשה הכל?

סובב כל עלמין – האמת של אחדות

אבל האמת היא, יש בזה נקודה של אמת. הקב״ה אחראי על הכל יחד, כן – מה שקוראים בחב״ד “סובב כל עלמין”. הקב״ה גדול מכל העולם, הכל סך הכל מגיע אליו. זו האמת.

אבל אנחנו צריכים סדר כדי להבין

אבל אנחנו לא היינו מבינים כך. במילים אחרות, זה לא לגמרי נכון עם זמן, הדרך שבה העולם עובד – יש סדר בעולם. מסבירים אבל סדר.

הוא אומר שקודם, כן, ומי יודע – כתוב אפילו פשוט בפסוקים, כל שכן שכל המקובלים וכל הפילוסופים, כל המפרשים לומדים פשוט, שששת ימי בראשית לא סתם מחולק לזמן.

להיפך – החלוקה לזמן מוציאה מה שקוראים סדר סיבתי, סדר של סיבות, סדר של קודם.

הסדר של ששת הימים

כלומר, פירוש פשוט:

היום הראשון: הקב״ה עשה שיהיה יובש קצת, הוא הפריד את השמים מהארץ, הוא עשה אור – הוא הפריד אור מחושך

היום השני: עשה שיהיו שמים וארץ

וכן הלאה…

זה הולך הכל גג על גג. כן, קודם – אולי אנחנו צריכים להבין מהי ההבנה של הטבע שטמונה בזה. אבל בכל מקרה, הסדר השכלי עושה את זה שכלי, זה עושה סדר מזה.

המשל של בונה

קודם צריך להיות שלא יהיה חושך לגמרי, שלא יהיה ערבוב של תוהו ובוהו. אחר כך אפשר לעשות – כמו שהמדרש מספר – צריך לעשות מקום, עושים שיהיו שמים, עושים שיהיה…

כמו אדם שבונה בניין: הוא עושה קודם את הרצפה, אחר כך את הגג, וכולי וכולי, כל הסדר. בזה אפשר להכניס בני אדם ובהמות ועצים, כל הסדר. זה הגיוני.

זה מה שמספר ששת ימי בראשית. זה מספר מעשה שבאמת לא בזמן.

חלק ד׳: חכמה מול בינה – שתי מדרגות של הבנה

למעלה מזמן – מידת החכמה

במילים אחרות, זה מצד ההבנה האמיתית, מצד מידת החכמה, שהיא למעלה מששת ימי בראשית בכלל, כן? זה אפילו לא השמיני, זה התשיעי אפשר לומר, סדר הספירות. זה בכלל לא ששת ימי בראשית – שם אין זמן, שם הקב״ה עשה במאמר אחד וכולי וכולי.

עולם הבינה – סדר זמני

אבל מאחר שהעולם הוא עולם שהסדר שבו הוא סדר זמני, ולמרות שאפשר ללמוד זמן כפשוטו – שאנחנו לוקחים זמן לדברים – או אפילו הזמן שקוראים זמן שכלי, כן, הזמן של בינה, לאו דווקא הזמן של שבע המדות התחתונות, כן…

שני סוגי זמן

זמן של בינה – הפירוש, הזמן זה שדבר אחד גורם לדבר שני. זה הפירוש זמן, זה הפירוש זמן בשורש, לא זמן בפועל ממש.

זמן בפועל ממש: פירושו לקחת ממש זמן, דקה, וכו׳

זמן בשורש: הפירוש – כמו שאמרנו בשבוע שעבר – שהאהבה בנויה מקושיא ותירוץ, מהנחה ומסקנא, וכו׳ וכו׳

לעולם יש בתוכו סדר

אותו דבר – זה שלעולם יש בתוכו סדר. מאחר שיש את הערכיות אפשר על זה לבנות עולם:

– מאחר שיש אבא יכולים להיוולד ילדים

– מאחר שיש יבשה יכולים עליה לחיות חיות היבשה

– אם יש לך ים יכולות להיות חיות הים

– אם הכל תוהו ובוהו לא יכול להיות כלום

זה הפירוש זמן, זה הפירוש סדר הזמנים, הסדר של ששת ימי בראשית – שזו הדוגמה הראשונה, המקור הראשון, השורש הראשון לכך שהעולם עובד בזמן, העולם עובד עם סדר שהוא סדר הזמנים.

חלק ה׳: יישום על היסטוריה וחוויה אנושית

הכל “מובנה” מששת ימי בראשית

עכשיו, בואו – כאן כבר הראינו דרך פשוטה מאוד. אפשר כבר מיד לראות איך מה שלמדנו – הנושא שיש ויכוח גדול, שאלה גדולה איך להבין היסטוריה של בני אדם.

אפשר לדבר – המילים שאנחנו מדברים – אפשר לדבר באופן הכללי של כל העולם, של כל האומות שיש בעולם. אפשר לדבר באופן יותר פרטי – אדם שגדל, ממה שהוא גדל בזמן מסוים, או בתקופה גדולה יותר של חייו.

כל הדברים האלה אפשר כבר מיד להבין עכשיו, שעל פי האמת, אם רוצים לחשוב יותר בסיסי, יותר על המרכיבים הבסיסיים שזה בנוי מהם, אפשר מיד לראות שזה הכל מובנה עוד מששת ימי בראשית.

זה הכל מובנה מזה שבעולם יש סדר לדברים:

– דברים גורמים אחד לשני

– קורים אחד אחרי השני

– כל דבר בזמנו

“את הכל עשה יפה בעתו” – קהלת

“את הכל עשה יפה בעתו”.

כשקהלת רוצה לספר שיש כל מיני מצבים בעולם, כל מיני סיטואציות בעולם, הוא אומר שיש כל מיני תקופות בעולם, כל מיני זמנים בעולם – עשרים ושמונה “עת ללדת ועת למות” – וכל דבר יש לו את זמנו.

זה הפירוש שהעולם כבר בנוי עם סדר מסוים, לא זה אקראי.

אקראי מול סדר

אקראי אפשר לומר כמו “במאמר אחד יכול לברוא” – הקב״ה עושה הכל:

– אין הבדל מה לפני, מה אחרי, מה באמצע

– לא צריך להיות שום הקדמות לכלום

– כלום לא קודם לכלום

– בשנייה אחת יכול להיות כמו “פתאום יבוא”

– בשנייה אחת הכל יכול להיות

זה היה עולם החכמה, העולם של למעלה מן הסדר.

אבל עולם הבינה, שזה ה״אלקים” שברא שמים וארץ – שם צריך להיות דברים עם סדר, לפחות סדר שכלי. וכשזה נעשה בפועל ממש זה גם נעשה סדר של זמן כפשוטו.

חלק ו׳: השאלה הגדולה – סדר ובחירה

מה זה אומר לבחירה האנושית?

עכשיו זה כך – מה שזה אומר הוא שכל מה שדיברנו שיש סדר לדברים…

דיברנו שיש בעיה שלמה איך לקשר את הסדר עם מה שאנחנו קוראים:

– עבודת בני אדם

– בחירה

– האפשרות, הפתיחות

– זה שדברים יכולים להיות אחרת

היכולת של בני אדם

כלומר, יש לך כאן את זה שלבני אדם יש שליטה, יש יכולת להחליט דברים. כי זה בנוי על זה שבמציאות, בטבע, הדברים שבני אדם אחראים עליהם, הם פתוחים:

– זה יכול להיות כך

– זה יכול להיות אחרת

– לא מובנה בטבע

בדברים האנושיים, בדברים איך בני אדם חיים, בהיסטוריה – שזה חייב להיות דרך מסוימת. זה הפירוש של מה שאנחנו אומרים בחירה – שאם לא, לא יכולה להיות בחירה.

הדמיון ל״במאמר אחד”

כל הדבר הזה אבל באמת דומה לנקודה של “במאמר אחד יכול לברוא” – זה מאוד דומה לנקודה שאפשר לדבר על הכל בבת אחת. הבעיה היא שאז אין סדר.

אז ממילא האמת היא שאפילו מה שבני אדם עושים, מה שלבני אדם יש יכולת, מה שלבני אדם יש שליטה – או במילים אחרות, מה שהעולם לא דטרמיניסטי – במילים אחרות מה שהוא עולם הבינה, מה שהעולם, או כל דבר יכול להיות כך יכול להיות אחרת…

חלק ז׳: בחירה בתוך הסדר של ששת ימי בראשית

גבולות הבחירה החופשית

זה יכול להיות כך, זה יכול להיות אחרת – לא מובנה בטבע של הדברים והאנשים, בדברים איך בני אדם חיים בהיסטוריה, שזה חייב להיות דרך מסוימת. זה הפירוש של מה שאומרים בחירה, שאם לא, לא יכולה להיות בחירה.

הקשר ל״במאמר אחד יכול להבראות”

כל הדבר הזה אבל באמת דומה לנקודה של “במאמר אחד יכול להבראות”. זה מאוד דומה לנקודה שאפשר לדבר על הכל בבת אחת – הבעיה היא שאז אין סדר.

אז ממילא, האמת היא שאפילו מה שבני אדם עושים, מה שלבני אדם יש יכולת, מה שלבני אדם יש שליטה, או במילים אחרות, מה שהעולם לא דטרמיניסטי – במילים אחרות, מה שהוא עולם הבחירה – מה שהעולם, או כל דבר יכול להיות כך, יכול להיות אחרת, כל זה בתוך ששת ימי בראשית. הכל בתוך ששת ימי בראשית.

בחירה בתוך גבולות הזמן

ואפשר לומר באופן פשוט כך: כלומר אדם יכול להחליט, אדם יכול לשנות את סדר הדברים. במילים אחרות, עולם הבחירה, העולם שמסתובב ומשתנה לפי מה שבני אדם עושים, לפי מה שהקב״ה מתנהג עם בני אדם – זה הכל יפה מאוד.

אבל אדם למשל לא יכול לעשות משהו בלי זמן. כן, אני יכול לעשות משהו, אבל ביום ראשון, ביום שני, ביום שלישי, ביום רביעי וכדומה אני יכול לעשות משהו. אני לא יכול לעשות משהו לא בזמן. זה אומר שאפילו מה שאני עושה אני מוגבל באיזה זמן זה.

זמן כשורש של סדר

עכשיו, אם אנחנו מבינים שזמן לא מתכוונים עכשיו רק סתם, לא סתם מספר כמה שעות היה – הזמן מתכוון באמת בשורש זה ששת ימי בראשית. במילים אחרות, זה שיש סדר איך דברים יכולים להיות.

יוצא שכל כמה שאנחנו יכולים לעשות, כמה שאנחנו יכולים לשנות, כמה שיכולים להיות שינויים בעולם – הכל בתוך מבנה מסוים של איך דברים יכולים להיות. זה המהלך הבסיסי שיוצא ממה שאנחנו לומדים.

התבוננות עמוקה יותר במבנה הבסיסי

עכשיו, אם חושבים קצת יותר עמוק – במילים אחרות, לוקחים יותר בחשבון מה המבנה הבסיסי של דברים, מה הסדר הבסיסי, הזמן הבסיסי שהעולם מסתובב עליו – מוצאים, אמת, אפשר אולי לחלק את זה להרבה דרכים. יש כאן קצת כמו שאלה מה הם דברים שאולי לא הכרחי שיהיה כך.

השאלה של שנים עשר או שבעה ימים

כלומר, במילים אחרות, כשהתורה הייתה אומרת, כשהיא מספרת מעשה שהעולם נברא בשנים עשר ימים – אני יודע, כי אפשר לחלק הכל לשנים עשר – יודע מה? עדיין לא מדברים עכשיו בתור מעשה שהיה, שבדיוק מעשה שבעה עולמות שאנחנו לא מבינים, שהקב״ה החליט לעשות את העולם בשבעה ימים.

כלומר, כשאומרים שבעה עולמות, זה אומר שזה מתאים הכי הרבה לבני אדם – אני מדבר על בני אדם שלומדים את התורה בתרבות, בעולם – מתאים לומר שבשבעה ימים נברא העולם.

הסדר של שכר ועונש

וזה מתאים עם כל השאר – מתאים, מסתנכרן. כל השאר מתאים עם הסדר, עם החלוקה, עם “לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים”.

במילים אחרות, צריך להיות אפשר להבין שיש שכר ועונש, שיש דרך.

שכר ועונש הוא הסדר עצמו

שכר ועונש – כן, בואו נבין מאוד ברור. שכר ועונש לא אומר שזה מגיע, לא אומר שזה אקראי שאני עושה משהו. להיפך, שכר ועונש – זה הסדר. מיום ראשון בא יום שני.

במילים אחרות, בעולם האנושי יש סדר של שכר ועונש. כשעושים דברים טובים — בדברים טובים מסוימים, בדברים מסוימים יש הלכות, יש כללים, חוקים בזה, איך זה הולך.

עשרה מאמרות ושבעת ימים

וזו אולי הבחינה של מה שנקרא שבעת ימים, מה שנקרא עשרה מאמרות — עשר, שבע. אפשר לחלק זאת בדרכים שונות, שורשם באמת עשר ושבע. אפשר לחלק, אבל זה מראה שיש סדר.

אין סדר — אין שכר ועונש

אילו היה לגמרי במאמר אחד לפאר, לא היה שכר ועונש גם כן, כי אפשר לומר שהקב״ה יכול לעשות מה שהוא רוצה, יכול לקרות מה שהוא רוצה — אין הבדל היכן עומדים, אין הבדל מה היה קודם, אין הבדל מה יקרה אחר כך.

אבל זה שיש ששת ימי בראשית, זה שיש עשרה מאמרות, זה שיש סדר מסוים — זה מראה שהדבר למטה באמת פועל, יש פעולות של בני אדם. במילים אחרות, יש פתיחות מסוימת, לא סגור לגמרי, לא הכל יודעים מראש.

מלבד מה שמדברים על ידיעת ה׳, אבל בעצם איך העולם עובד — לא הכל יודעים מראש בדיוק מה יקרה, אבל זה בתוך סדר מסוים. עושים טוב, הולך טוב. עושים רע, הולך רע. לא קורה פתאום שאדם עושה טוב וקורה לו רע, או להיפך.

מה ברור ומה לא ברור

עכשיו, בואו ננסה להבהיר כאן מה ברור ומה לא ברור.

יוצא שיש סדר בעולם, יש סדר שנקרא סדר הטבע, סדר ששת ימי בראשית. זה מגדיר איך הכל יהיה לפי ההגבלות אחרי הצמצום.

אחרי שלא מדברים עכשיו על עולם החכמה, עולם עליון ממני — אי אפשר לדבר על עולם הנס — מדברים כן על עולם הטבע, או במילים אחרות על עולם הבינה, ששם יש סדר מסוים. הסדר נקרא שבעת ימי בראשית.

למה דווקא שבעה?

למה דווקא שבעה, לא שמונה או עשרים? אמרתי, אני לא יודע אם יש תירוץ לזה.

במילים אחרות, במובן מסוים יאמרו: כך רצה הקב״ה שיהיה הסדר.

המשל של כוח המשיכה

אפשר לומר: למה דווקא כוח המשיכה חזק כל כך ולא כל כך? אני לא יודע. מה שאני יודע זה שהכל מתאים לזה. אולי זה עצמו קשה לומר טעם, או שאנחנו לא יודעים, או שזו חכמתו העליונה שאנחנו לא יודעים למה — אבל זה קיים, כך העובדה שכך זה עובד.

דברים אנושיים והסדר של שבעה

ובפרט כשמדברים על דברים אנושיים — במילים אחרות, אנחנו עושים אחר כך אנחנו עושים שבת כל יום שביעי. אנחנו יכולים בקלות, בוודאי, אנשים יכולים בוודאי לעשות שבת כל יום שמיני — לא היה קורה כלום. יכולה הייתה להיות מצווה שאומרת שיש שבת כל יום שמיני.

אבל אז לא היה מתאים איך העולם נברא, איך התורה מתארת את אירועי העולם. כל הדברים האלה מתאימים.

הקושי לראות את ההבדל

אבל קל מאוד לראות שככל שמדברים על אירועי האדם, הדברים יותר פתוחים — אנחנו לא יכולים לראות בהכרח. אני לא רואה, אפשר לומר את כל הטעמים שאנחנו יודעים לשבת — מאמונה, מ… צריך להיות מנוחה, מעליות העולמות — כל הדברים, לא היה מזיק בכלל אם היה כל יום שמיני שבת.

אנחנו לא היינו רואים הבדל. בוודאי, היה קצת פחות שבת, כן? עכשיו יש שביעית מהזמן שבת, אז היה שמינית. אוקיי, היה קצת פחות מנוחה. קשה לאדם להשיג ואתה מרגיש שמשהו חסר.

השער החמישים של בינה — “חוץ מן אחד”

על זה אומרים אנו ששורש הבינה, כלומר השער החמישים של בינה — אפשר לקרוא לזה במובן המבנה, סוג הדבר.

אומר אתה: למה כך? אמרו, אמרו, הקב״ה נתן תירוץ. למה כך? למה כך? במילים אחרות: למה יש שבעה ימים? למה הקב״ה ברא את העולם בשבעה ימים? ולמה הקב״ה ברא את העולם בשבעה ימים? על שום מה השבעה כלים השניים?

כאן אומר אתה: אני לא יודע. אולי אפשר להבין, אולי יש תירוץ. אפשר לומר כי יש שבע ספירות. ולמה יש שבע ספירות? ולמה זה היה שבעה משהו אחר?

הרבה תירוצים, אבל בסוף — “חוץ מן אחד”

אפשר לתת הרבה מאוד תירוצים אחרים, הרבה מאוד דברים שמתאימים שנמצאים במסגרת של שבעה, מהסדר שאנחנו מבינים, שזה בונה בכלל את סדר העולם. אבל בסוף, אחרי ששואלים הרבה פעמים את הקושיה, יש לפחות לכל אחד לפי הגבלתו כמה שהוא מבין — התירוץ הוא חוץ מן אחד.

כן, חוץ מן אחד. כאן אני אומר כבר בחזרה את המאמר אחד דאורייתא. “חמישים שערי בינה נתנו למשה, חוץ מן אחד”. שם אני אומר כבר: אני לא יודע. הקב״ה נתן שם את התורה. הקב״ה עשה כך.

זה הפירוש של חמישים יום של מתן תורה. הקב״ה עשה כך — התורה פועלת במחזורים של שבעה. למה היא יכולה לפעול במחזורים של שמונה? אני לא יודע. אני לא רואה שזה לא יכול היה. אבל כך זה. חייב להיות טעם עליון, נעלם ונעלם מזה. מה מסביר, אבל אני לא יודע מה הטעם העליון.

מה כן אמת — הסדר של שבעה בתורה

אבל מה כן אמת? אחרי שיש את הסדר, ואנחנו רואים שהעולם נברא על סדר כזה בתורה, ואנחנו רואים שהתורה מתנהלת על סדר כזה עם:

– שבת

– שמיטה

– ספירת העומר

– שבעת ימים של המצורע שאנחנו לומדים השבוע את כל הסדרה

– שבעת ימים של נידה שאנחנו לומדים השבוע את כל הסדרה

– כל הדברים שפועלים על המספר שבעה

שכבר הבאנו פסח והשבועות של פסח בשיעור, שמתייגעים בטעמים למה דווקא שבעה. עכשיו יש לנו קצת יותר הוספת הבנה בזה.

הרמב״ן על שבעה כפול שבעה

אבל רואים שהכל פועל על זה. אפשר להבין שככל שמתייחסים יותר לסדר הזה, כמה שנמצאים בסנכרון עם הסדר, יותר דברים יתאימו — כי זה סדר מרכזי, זה סדר מרכזי של איך דברים עובדים. אז זה יותר קל כך.

הרמב״ן, לדעתי, לא מביא את כל הסדרים. הרמב״ן בהקדמה על התורה כשהוא מדבר על החמישה רבנן, אומר שזה נרמז בתורה בספירת העומר ובספירת היובל. שני הפעמים רואים בפירוש את הנושא של שבעה כפול שבעה, עם מיד עשר.

מה ההבדל של שבעה כפול שבעה ופעם אחת שבעה? אבל הספירה של שבעה נרמזת עוד הרבה יותר פעמים.

ספירת שבעה כ״איפוס” — המשל של מצורע

במילים אחרות, למה אני סופר שבעה? אני רוצה, נאמר, למשל אדם הוא מצורע או שיש שאלה של צרעת — למה סופרים שבעה ימים? מה זה שבעה ימים?

אמרו, אולי זה הסדר, רוב מחלות לוקחות שבעה ימים. אני לא יודע, זה יכול להיות טבעי. אבל למה נתתי? היה סדר אחר, עוד אפשר לשאול: היה עושה שישה ימים הסדר, היה עושה שמונה ימים הסדר — יודע אני, היה משהו קורה? רואים הרי שמונה עשרה, מה זה השמינית? והרמב״ן אומר, לפעמים זה השמינית.

המשל של אדם שיצא מהסדר

אבל התירוץ הוא שכאן אנחנו נכנסים לתוך הסדר. אדם יש לו צרעת — זה הפירוש שהוא יצא מהסדר, נכון? יש לו איזו מחלה, משהו לא בסדר כאן.

עכשיו איך הוא מתחבר? זה כביכול, המשל הוא כך: נאמר, אדם לא מסודר, היום שלו לא מסודר. הוא לא יודע אם… הוא לא יודע אם… הוא שכח, זה יום רביעי או יום שלישי.

בפשט, אדם שמתנהל בסדר שבועי, כל יום הוא עושה שש, שבע דברים. ביום רביעי הוא צריך להחזיק בדבר השלישי, אבל הוא התבלבל בדבר השני, והוא לא יודע — הוא צריך לחזור והוא צריך לעשות תשובה. זה בלבול גדול, הוא לא יודע איפה הוא.

העצה: ספור שבעה ימים

אומרים לו: בוא, אני אתן לך עצה — ספור שבעה ימים. במילים אחרות, חזור לסדר של שבת, או עשה שבעה ימים משלך, או חזור לשבת.

אז יש כאן כמו איפוס — מתחברים עם סדר הגלגל, גלגול החוזר בעולם. חוזר, אז אתה יכול להתחבר, אתה יכול יותר למדוד את הסדר שלך, כי אתה מתחבר עם הסדר — סדר העולם, סדר הטבע.

שבת ויום טוב כסדר שגדול מהסדר הפרטי שלך

וכך הוא הסדר של אנשים. בא שבת, בא יום טוב, באה איזו תקופה שנותנת סדר שהוא יותר לא הסדר הפרטי שלך. תיאורטית אתה יכול לעשות את הסדר שלך, אבל זה תלוי איך אדם הולך והוא יודע מה הוא עושה — אז בחירתו גוברת על הסדר בעולם.

הסוד של שבעה ושבעה כפול שבעה: תשובה, ספירת העומר, וסדר הבריאה

תשובה דרך הסדר של שבעה

אבל כשהוא מצורע, אומרים לו מה יש. או זבה, כן, “וספרה לה שבעת ימים”, אחר תטהר. על מה זה “וספרה לה שבעת ימים”? למה לא שישה ימים?

מה שהוא מתכוון: חזור לדבר יותר בסיסי. כן, הסדר שלך אבד. יש לך איזה סדר פרטי שיש לו את הדבר שלו, אתה לא יודע מה קורה, אתה התבלבלת. זה עונש לרשעים – שאמרנו בפעם הקודמת, זה רק משל, אתה לא יודע.

אוקיי, חזור, עשה סדר של שבעה, הכנס את הסדר של שבעה לחיים שלך. כך תחזור לסדר נורמלי, יתיישב העולם, יתיישב החיים שלך.

זה הסוד של תשובה.

זו דרך אחת של עשיית תשובה, כן, היסוד של תשובה של הכהנים. שהם אומרים תמיד – מה שבא לכהן, אומר הכהן: חכה שבעה ימים. זו דרך התשובה של חזרה, התחברות מחדש עם הסדר שקיים.

ההבדל של שבעה ושבעה כפול שבעה

צריך להבין דבר חשוב, וזה היסוד של דרך הקבלה: מההבדל של שבעה ושבעה כפול שבעה.

שצריך להבין, כמו שבת – מה המילה של שבת? צריך להבין מה הסדר. שבת הולך ששת ימים, אחר כך בא עוד ששת ימים, אחר כך בא שוב, שוב, שוב.

למה זה בא שוב? זה חוזר על אותו הדבר שוב, שוב.

השאלה של החזרה על יום טוב

או כמו ששואלים תמיד מה שבא ימים טובים – כל אחד יודע את השיחה – שכל שנה מדברים שוב על יציאת מצרים? כבר יצאנו פעם אחת, מה קורה כאן?

אומרים הרי כל המפרשים, כל המקובלים, וכל הספרים החסידיים, שהפשט הוא שחוזרים כל שנה על הנקודה שהייתה פעם אחת.

אבל האמת היא כאן, וכאן מתעוררת הרי שאלה שיש לי, וצריך להוציא את זה טוב יותר.

הרמ״ק, האריז״ל, והרמב״ן על ספירת העומר

המפרשים המאוחרים – האריז״ל, וזה מתחיל ברמ״ק בשער על חמישים שערי בינה – מחברים יפה מאוד את הנושא של חמישים הימים של ספירת העומר מחמישים שערי בינה. את כל הדבר הם מחברים טוב מאוד עם הנושא של יציאת מצרים וקבלת התורה, כל הסדר.

השיטה האחרת של הרמב״ן

אבל ברמב״ן לא רואים את זה, והאמת היא שיש סיבה טובה למה.

כי זה הרי הפוך – הסיבה למה ביציאת מצרים יהיה סדר של שבעה, צריך להיות בגלל שיש סדר של שבעה בששת ימי בראשית, וסדר גדול יותר של שבעת ימי עולם של שבעה כפול שבעה. אז יש דבר יותר בסיסי מהנושא של העובדה ההיסטורית של יציאת מצרים.

זו נקודה אחת.

המושג של הרמב״ן על “רמז”

הנקודה השנייה היא שלא ברור מהרמב״ן, צריך להבין את זה טוב יותר: איך מתחבר הנושא של השבעה, הרמז, ספירת העומר, עם הסדר של חמישים שערי בינה, מהשבעה שיש בעולם.

הרמב״ן נשמע בהקדמה, וגם במקומות שהוא מדבר על זה בפרשת אמור ובהר על הנושא של ספירת העומר של שמיטה, שזה יותר כמו רמז.

צריך להבין מה זה אומר רמז. לכאורה, אני אבין את זה טוב יותר כמו שאמרתי עכשיו:

הפירוש הוא, אנחנו רוצים להראות, אנחנו רוצים להתחבר לסדר מסוים שהוא הסדר הנכון, שזה הסדר של העולם בעצם. אמת, זה בוודאי המעשה שמספרים על יציאת מצרים – מסתכלים לתוך המעשה – זה גם נכון. מה שהזוהר קורא למעשה של שבעה נקיים, של זיווג שהזוהר חיבר עם זה, זה גם נכון.

אבל נראה שזה יותר שזה סדר פשוט. והנקודה שקוראים שחוזרים על אותו הדבר – זה הרי בעצמו, צריך להבין את זה באופן עמוק יותר – זה הרי בעצמו סדר בסיסי.

הפירוש העמוק יותר של “חזרה”

וכאן ההבדל האמיתי של שבעה עם שבעה כפול שבעה, כמו שאמרנו.

הפשט הוא: זה לא אומר שזה חוזר, מן הסתם עושה אותו דבר כל פעם, כי יש השפעות רוחניות של יציאת מצרים וכו׳.

הפשט הוא: אם מבינים את העולם, מבינים שהעולם נברא יסוד ארץ על הסדר של שבעה. וזה שחוזר שוב, אומר שזה מה שקורה אחר כך – אחר כך קורה עוד שבעה.

ובסך הכל, לזה יש גם באופן כללי סדר גדול יותר – שבעה כפול שבעה. חוזר על אותו הדבר.

היובל הגדול

ומה הסוף אחרי כל השבעה כפול שבעה? זה נקרא יובל הגדול במקובלים.

ובאמת, כמו שאמרנו עם הבעל שם טוב, בא עוד שבעה, ואפשר לעשות חמישים כפול חמישים. ואנחנו נמצאים בחלק קטן מאוד של העולם, אז אי אפשר לראות ואי אפשר להוציא סדרים הרבה יותר גדולים. אבל אפשר לדמיין כמה פעמים יותר גדול זה הולך וכמה פעמים יותר רחוק זה הולך.

חזרה אל השורש – הסוד של יובל

זה הדבר שאני רוצה להשאיר כאן כשאלה, ואני רוצה לעצור כאן להיום, ובעזרת ה׳ נבין טוב יותר. יש עוד דרכים שאפשר להבין את זה, אבל כל כך הסברנו על שבע שבתות תמימות.

זה השלב הראשון.

השיעור הקודם על משפטי נשמות

צריך להזכיר שבשנה האחרונה שלו היה שיעור על נשמות, משפטי נשמות של ספירת העומר. שזה באמת עוד סוד, שהוא סוד על מה שאמרנו אתמול – הנושא של ששם לפי מה שאדם פועל, לפי מה שאדם מתנהג.

כבר דיברנו גם בדרך אחרת בשביעי של פסח ובעשירי חג – שהנושא של איך אדם מתנהג, זה הוא נעשה. זה הרגל נעשה טבע, ודרך הדרך של גלגולים יש דרך עמוקה יותר להבין את זה, שהסברנו בשנה שעברה באותו שיעור.

המושג של חזרה אל השורש

יש עוד נקודה שצריך להבין, כי זה הנושא שהחזרה – זה שדבר חוזר – אומר גם שבסוד מסוים, חזור הוא חוזר לאיפה שהוא בא ממנו.

זה נקרא חזרה אל השורש, שזה הפירוש האמיתי של יובל על פי קבלה.

וצריך להבין זאת טוב יותר, ובעזרת השם נסביר זאת בשבוע הבא.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

The Seven Days of the World in the Counting of the Omer | Zohar on the Counting of the Omer, Tazria-Metzora 5786 (Auto Translated)

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of the Shiur: The Secret of Time, Order, and Choice

Introduction

The shiur was delivered on Erev Shabbos Tazria-Metzora, during the days of Sefiras HaOmer. The goal is to explain in depth the secret that was learned in the Rambam shiur (Shemonah Perakim), with two main points according to Kabbalah, Zohar, and Kabbalas HaRishonim.

Part A: Sod HaKeitz = Sod HaZman = Seder

The Fundamental Principles

Sod HaKeitz is truly the secret of time (zman) – and “zman” actually means “seder” – a systematic order.

Two Types of Understanding – Chochmah and Binah

Chochmah = understanding that is *above* the world, where there is no time, everything is simultaneous.

Binah = understanding *within* the world (after the tzimtzum, olam haneshamos), where things take time, have an order, one comes after the other.

Sheshes Yemei Bereishis as an Example

The Torah tells the story of Creation in an order of six days, even though “b’ma’amar echad yachol l’hibaros” – the Almighty could have created everything at once. The *content* of Brias HaOlam is one point: the Almighty is “achrai” for everything, He is Melech – not a dictator, but the One who is responsible for the world.

But the Torah *divides* it over time, because this brings out a seder sibasi (causal order): first light, then heaven/earth, then plants, animals, humans – like a builder who first makes the floor, then the roof.

Zman B’Shoresh vs. Zman B’Poel

Zman b’poel = actual time, minutes, hours.

Zman b’shoresh = the principle that one thing *causes* a second thing, a premise leads to a conclusion, a question leads to an answer. This is the root of time.

Application to History and Human Experience

The same seder-principle also explains: the history of nations, the growth of a person, periods in life – everything is “built-in” from Sheshes Yemei Bereishis. As Koheles says: “eis laledet v’eis lamus” – everything has its time, not random.

The Tension: Seder vs. Bechirah

How does one connect the fixed seder of the world with bechirah – the fact that people can decide, that things can be different? If everything is determined in an order, where is the place for bechirah?

Part B: Bechirah Within the Seder

Bechirah B’soch Misgeres HaBriah

Bechirah chofshis exists only within the seder of Sheshes Yemei Bereishis. A person can decide and change things, but he cannot do anything outside of time — he is bound to Sunday, Monday, Tuesday, etc. Even human freedom is limited within a structure of how things can be.

The Seder of Schar V’Onesh

The seder of Sheshes Yemei Bereishis and Asarah Ma’amaros creates schar v’onesh. Schar v’onesh is not magic or random — it is the seder itself: “from Sunday comes Monday.” When one does good, good follows; when one does bad, bad follows. Without this seder (b’ma’amar echad), there would be no schar v’onesh, because everything would be without distinction of before and after.

Why Specifically Seven?

Why exactly seven days and not eight or twenty? This is like gravity — one knows it works this way, but the deepest reason is hidden. One can bring answers (seven sefiros, etc.), but after asking enough times one arrives at “chutz min echad” — the fiftieth gate of Binah that even Moshe did not receive. This is Chochmaso HaElyonah which we cannot reach.

Practical Implications of the Seder

Once one accepts the seder, one sees that everything in Torah runs on seven: Shabbos, Shemittah, Sefiras HaOmer, seven days of the metzora, seven days of niddah, Pesach. The Ramban in his introduction points to Sefiras HaOmer and Sefiras HaYovel as clear examples of seven times seven.

Counting Seven as a “Reset”

A person with tzaraas has fallen out of the seder — he doesn’t know where he stands, he is confused. The counting of seven days is a reset — one reconnects with the “galgal hachozer ba’olam,” the seder hateva. Just as Shabbos and Yom Tov give a person a seder that is greater than his private seder, so does counting seven help a person reconnect to the seder ha’olam.

Bechirah Against Seder

A person’s bechirah can overpower the seder of the world — he can theoretically make his own seder — but the more he is in sync with the central seder, the more things will align. Even Mashiach “can come on Tuesday,” but he will “bump into” other sedarim that don’t align.

Part C: Teshuvah Through the Seder of Seven

The Mechanism of Teshuvah

When a person becomes a metzora or a zavah, he is told “v’safrah lah shivas yamim” – he should count seven days. Why specifically seven? Because the person has lost his seder, he has become confused, he doesn’t know what comes first. The advice is: go back to the basic seder of seven, bring the seder of seven into your life, and through this your life will become orderly and settled again.

This is the yesod of teshuvah according to the derech of the Kohanim – the Kohen always says: wait seven days. This is a derech hateshuvah of reconnecting with the natural seder of Creation.

The Chiluk of Seven and Seven Times Seven

A key point in the derech hakabbalah is the distinction between seven and seven times seven. Shabbos repeats itself every week – six days, then Shabbos, again six days, again Shabbos. So too Yom Tov – every year we speak again of Yetzias Mitzrayim, even though we already left once. All meforshim, mekubalim, and Chassidic sefarim say that we repeat every year the point that happened once.

The Ramak, Arizal, and Ramban Regarding Sefiras HaOmer

The Ramak (in Sha’ar Chamishim Sha’arei Binah) and the Arizal connect very nicely the fifty days of Sefiras HaOmer with the chamishim sha’arei binah, with Yetzias Mitzrayim and Kabbalas HaTorah.

But in the Ramban we don’t see this, and this is with good reason: according to the Ramban, the seder of seven is a more basic, fundamental thing – it stems from Sheshes Yemei Bereishis and from the greater seder of shivas yemei olam (seven times seven). It is more basic than the historical fact of Yetzias Mitzrayim itself. The Ramban treats it more as a remez – we want to connect ourselves to the correct seder which is the seder of the world itself.

The Deeper Meaning of “Chazarah”

The fact that it repeats doesn’t simply mean that we do the same thing again. The true meaning is: the world is founded upon the seder of seven, and after every seven comes another seven, and all this together creates a greater seder – seven times seven. After the entire seven times seven comes the Yovel HaGadol (according to the mekubalim). And as the Baal Shem Tov says, one can go even further – fifty times fifty – in an endless seder that we, in our small portion of the world, cannot fully see.

Chazarah El HaShoresh – The Secret of Yovel

Chazarah also means chazarah el hashoresh – that something returns to where it came from. This is the true meaning of Yovel according to Kabbalah. This also connects with the topic of gilgulim and hergel na’aseh teva – how a person conducts himself, that is what he becomes.

Summary of the Logical Flow

1. Sod HaKeitz = Sod HaZman = Seder – time is actually a system of cause and effect.

2. Chochmah vs. Binah – above, everything is simultaneous; in the world, everything is in an order.

3. Sheshes Yemei Bereishis – the Torah divides Creation over time in order to show the causal order.

4. Bechirah within Seder – human freedom exists only within the framework.

5. Schar v’onesh = the seder itself – without order, no consequences.

6. Seven is fundamental – the deepest reason is hidden (chutz min echad).

7. Counting seven = reset – a way to reconnect to the seder ha’olam.

8. Teshuvah through seder – the Kohen’s derech is to return to the basic seder.

9. Seven times seven – a greater seder that leads to Yovel.

10. Chazarah el hashoresh – the secret of Yovel and gilgulim.


📝 Full Transcript

The Secret of Time and the Order of Creation: The Deeper Meaning of the Six Days of Genesis

Introduction

My teachers and rabbis, it is the eve of Shabbat Tazria-Metzora, and the Counting of the Omer. As has been our custom lately, I want to delve in a bit and explain the secret that we learned last night in the Rambam shiur, Shemoneh Perakim [Eight Chapters: the eight chapters of Rambam’s introduction to Pirkei Avot], to see what we can understand in this more deeply.

There are two main things, two main ways that we can explain more according to Kabbalah, from the side of the Kabbalah of the early authorities and the Zohar [the primary book of Kabbalah], the ways in which we interpret the same thing more deeply.

Understandably, as with all secrets, we haven’t fully grasped it – I haven’t fully grasped it. Perhaps there are Jews who have fully grasped it. But I have tried to do as is our custom, to say clear things:

– At least the questions should be clear

– At least the connections should be clear

– We should see how we need to proceed further here

For this is indeed a lengthy work.

Part One: The Secret of the End – The Secret of Time and Order

The Foundation: The Secret of the End is the Secret of Time

Let us recall this: We learned last night that there is something called sod haketz [the secret of the End]. The secret of the ketz is truly the secret of time, that is, the order of time.

The order of time, or the word time, zman, is truly the word for order in general.

Chochmah and Binah: Two Types of Understanding

In other words, in order to understand the world – what does that mean, let’s say, Binah [understanding/comprehension], as we spoke about last week at the shiur – the type of understanding called Binah, not the type of understanding called Chochmah [wisdom/intuitive insight], which is above the world. There, there is no time, we don’t understand things in that way.

But the type of understanding that is called l’achar hatzimtzum [after the Divine contraction], or in the olam haneshamos [world of souls], in the world where there is a world, where there is intellect, what we call intellect, which takes time – that is also the type of understanding that exists there.

And the type of reality that exists there, one can say, because understanding is according to a reality, is such types of things that are ordered, and are ordered one after another.

Part Two: The Six Days of Genesis – The Greatest Example of Order

The Torah Tells a Story in an Order of Time

As the greatest example of this is the six days of Genesis [the six days of Creation].

The Torah wants to say that the Almighty created the entire world, He is responsible for everything, He made everything. The Torah tells us the story in an order of time, even though “could it not have been created with one utterance?”

It didn’t have to be, and it didn’t have to be. When the Mishnah [Pirkei Avot 5:1] asks that it could have been, it means to say that it truly is – so learn all the kabbalists and all the commentators.

What is the Simple Point of the Creation of the World?

That is, according to the truth, the message, the point – one can say what is the point, one point, what is the simple meaning, the simple faith of the six days of Genesis, of the creation of the world, which is done in honor of the Shabbat?

To know that the Almighty made the world.

Or one can say that the Almighty makes the world, that the Almighty – I like the word “responsible,” yes?

King – a word that people think means some terrible dictator – it means He is responsible, yes? He is the thing, the thing that is responsible, from whom the world exists.

This is the meaning:

– Creation of the world

– Divine providence

– Creation

– All kinds of words that one can say

B’ma’amar Echad – Everything in One Moment

Now, truly, this is a point of one moment – “could it not have been created with one utterance.”

One says, one can even say it in one verse: “God created the heavens and the earth” – already even more than one verse, heaven and earth. “God created everything,” “I am Hashem who makes everything.”

This is enough, enough and more to say:

– That the Almighty makes everything

– The Almighty conducts everything

– The Almighty is master over everything

All kinds of expressions that one says for the same thing.

Part Three: Why Do We Need an Order?

The World is Not Just “B’ma’amar Echad”

But, human beings – not just human beings, but the order of the world is not just like that. In the world, in order to understand what does it mean “the Almighty made everything”? I asked a question:

There are tables in the world, there are benches in the world, there are trees in the world, there are animals in the world, there are people in the world, there are all kinds of things.

What does it mean the Almighty made everything? How does this work? Did He make everything at once?

Sovev Kol Almin – The Truth of Unity

But the truth is, there is in this a point of truth. The Almighty is responsible for everything as one, yes – what is called in Chabad “sovev kol almin” [encompassing all worlds]. The Almighty is greater than the entire world, everything in total comes to Him. This is the truth.

But We Need an Order to Understand

But we wouldn’t understand it that way. In other words, it’s not entirely correct with time, the way the world works – there is an order in the world. But an order is explained.

He says that first, beforehand, yes, and who knows – it even says simply in the verses, all the more so that all the kabbalists and all the philosophers, all the commentators learn simply, that the six days of Genesis is not just divided into time.

On the contrary – dividing into time brings out what is called a causal order, an order of causes, an order of precedence.

The Order of the Six Days

That is, simple meaning:

The first day: The Almighty made there should be a bit of dryness, He separated heaven from earth, He made light – He separated light from darkness

The second day: He made there should be heaven and earth

And so on…

This all goes level upon level. Yes, beforehand – perhaps we need to understand what is the understanding of nature that lies in this. But in any case, the intellectual order makes it intellectual, it makes an order of it.

The Parable of a Builder

First there must be that it shouldn’t be completely dark, there shouldn’t be a mixture of tohu vavohu [chaos and void]. Later one can make – as the Midrash tells – one must make space, one makes there should be a heaven, one makes there should be…

Like a person who builds a building: he makes first the floor, then the roof, and so on and so forth, the whole order. In this one can place people and animals and trees, the whole order. It makes logical sense.

This is what the six days of Genesis tells. It tells a story that is truly not in time.

Part Four: Chochmah vs. Binah – Two Levels of Understanding

Above Time – The Attribute of Chochmah

In other words, it is from the side of the true understanding, from the side of the attribute of Chochmah, which is above the six days of Genesis in general, yes? It’s not even the eighth, it’s the ninth one can say, the order of the Sefirot. It’s not at all the six days of Genesis – there, there is no time, there the Almighty made with one utterance and so on and so forth.

The World of Binah – A Temporal Order

But since the world is a world whose order is a temporal order, and although one can learn time literally – that we take time for things – or even the time that is called intellectual time, yes, the time of Binah, not necessarily the time of the seven lower attributes, yes…

Two Types of Time

Time of Binah – the meaning, the time, that is that one thing causes a second thing. This is the meaning of time, this is the meaning of time at its root, not time in actual practice.

Time in actual practice: Means to actually take time, a minute, etc.

Time at its root: The meaning – as we said last week – that love is built from a question with an answer, from a premise with a conclusion, etc. etc.

The World Has Within It an Order

The same thing – that the world has within it an order. Since there is a system, one can build upon this a world:

– Since there is a father, children can be born

– Since there is dry land, land animals can live on it

– If you have a sea, there can be sea creatures

– If everything is tohu vavohu, nothing can be

This is the meaning of time, this is the meaning of the order of times, the order of the six days of Genesis – which is the first example, the first source, the first root of the fact that the world works in time, the world works with an order which is the order of times.

Part Five: Application to History and Human Experience

Everything is “Built-In” from the Six Days of Genesis

Now, let us – here we have already shown a very simple way. One can already immediately see how what we have learned – the topic that there is a great debate, a great question how to understand the history of people.

One can speak – the words that we speak – one can speak in the general manner of the entire world, of all the nations that exist in the world. One can speak more specifically – a person who grows up, from what he grows in a certain time, or in a larger period of his life.

All these things one can already immediately understand now, that according to the truth, if one wants to think more basically, more about the basic ingredients that this is built from, one can immediately see that this is all built-in from the six days of Genesis.

It’s all built-in from the fact that in the world there is an order for things:

– Things cause one another

– Happen one after another

– Each thing in its time

“He Made Everything Beautiful in Its Time” – Ecclesiastes

“He made everything beautiful in its time” [Ecclesiastes 3:11].

When Ecclesiastes wants to tell that there are all kinds of situations in the world, all kinds of situations in the world, he says that there are all kinds of periods in the world, all kinds of times in the world – twenty-eight “a time to be born and a time to die” – and each thing has its time.

This is the meaning that the world is already built with a certain order, not that it’s random.

Random vs. Order

Random one can say like “with one utterance it could be created” – the Almighty makes everything:

– No difference what is before, what is after, what is in the middle

– There doesn’t have to be any prerequisites for anything

– Nothing is not prior to nothing

– In one second it can be like “suddenly it will come”

– In one second everything can be

This would be the world of Chochmah, the world above order.

But the world of Binah, which is the “God” who created heaven and earth – there, things must be with an order, at least an intellectual order. And when it becomes in actual practice, it also becomes an order of time literally.

Part Six: The Great Question – Order and Free Choice

What Does This Mean for Human Free Choice?

Now it is like this – what this means is that everything we have spoken about that there is an order to things…

We have spoken that there is a whole problem how to connect the order with what we call:

– The service of human beings

– Bechirah [free choice]

– The possibility, the openness

– That things can be different

The Ability of People

That is, you have here that people have control, have an ability to decide things. Because this is built on the fact that in reality, in nature, the things for which people are responsible, are open:

– It can be this way

– It can be another way

– Not built into nature

In human matters, in the things how people live, in history – that it must be a certain way. This is indeed the meaning of what we say bechirah – that if not, there can’t be any free choice.

The Similarity to “B’ma’amar Echad”

The whole thing, however, is truly similar to the point of “with one utterance it could be created” – it’s very similar to the point that one can speak of everything at once. The problem is that then one doesn’t have any order.

So necessarily, the truth is that even what people do, what people have ability for, what people have control over – or in other words, that the world is not determined – in other words, which is the world of Binah, that the world, or each thing can be this way, can be another way…

Part Seven: Free Choice Within the Order of the Six Days of Genesis

The Limits of Free Choice

It can be this way, it can be another way – not built into the nature of the things and people, in the things how people live in history, that it must be a certain way. This is indeed the meaning of what we say bechirah [free choice], that if not, there can’t be any free choice.

The Connection with “With One Utterance It Could Have Been Created”

The whole thing, however, is truly similar to the point of “with one utterance it could have been created.” It’s very similar to the point that one can speak of everything at once – the problem is that then one doesn’t have any order.

So necessarily, the truth is that even what people do, what people have ability for, what people have control over, or in other words, that the world is not determined – in other words, which is the world of free choice – that the world, or each thing can be this way, can be another way, all this is within the six days of Genesis. It’s all within the six days of Genesis.

Free Choice Within the Boundaries of Time

And one can say in a simple way like this: that means a person can decide, a person can change the order of things. In other words, the world of free choice, the world that turns and changes according to what people do, according to how the Almighty conducts Himself with people – this is all very fine.

But a person, for example, cannot do something without a time. Yes, I can do something, but on Sunday, on Monday, on Tuesday, on Wednesday and so on I can do something. I cannot do something not in a time. This means that even what I do, I am limited in which time it is.

Time as the Root of Order

Now, if we understand that time doesn’t mean now just simply, not just some number what time it was – time truly means at its root, this is the six days of Genesis. In other words, that there is an order how things can be.

It comes out that all how much we can do, how much we can change, how much there can be changes in the world – is all within a certain structure of how things can be. This is the basic approach that comes out from what we learn.

Deeper Contemplation of the Basic Structure

Now, if one thinks a bit deeper – in other words, one takes more into consideration what the basic structure of things are, what the basic order, the basic time on which the world turns is – one finds, truly, one can perhaps divide it in many ways. There is here a bit like a question what are things that are perhaps not necessary that it should be so.

The Question of Twelve or Seven Days

That is, in other words, when the Torah would have said, when it tells a story that the world was created in twelve days – I know, because one can divide everything into twelve – you know what? It’s not yet speaking now as an event that happened, that specifically the event of seven worlds that we don’t understand, that the Almighty had decided to make the world in seven days.

That is, when one says seven worlds, it means that it fits most for people – I’m speaking of people who learn the Torah in the culture, in the world – it fits to say that in seven days the world was created.

The Order of Reward and Punishment

And it fits with everything else – it goes to fit in, it goes to be in sync. Everything else fits with the order, with the division, with “to give reward to the righteous and punishment to the wicked.”

In other words, one must be able to understand that there is reward and punishment, that there is a way.

Reward and Punishment is the Order Itself

Reward and punishment – yes, let us understand very clearly. Reward and punishment doesn’t mean that it arrives, doesn’t mean that it’s random that I do something. On the contrary, reward and punishment – this is the order. From Sunday comes Monday.

In other words, in the human world there is a system of reward and punishment. When one does good things — in certain good things, in certain things there are halachos, there are principles, laws in this, how it works.

The Ten Utterances and the Seven Days

And this is perhaps the aspect of what is called the seven days, what is called the ten utterances [the ten utterances of creation] — ten, seven. One can divide it in different ways, their root is truly ten and seven. One can divide it, but this shows that there is an order.

No Order — No Reward and Punishment

If it had been entirely with one utterance, there would not have been any reward and punishment either, because one could say that the Almighty can do what He wants, whatever He wants can happen — no difference where one stands, no difference what was before, no difference what will happen afterwards.

But the fact that there are the six days of creation, the fact that there are ten utterances, the fact that there is a certain order — this shows that what is below actually has effect, there are actions of people. In other words, there is a certain openness, not completely closed, not everything is known in advance.

Apart from what we speak of regarding God’s knowledge, but essentially how the world works — not everything is known in advance precisely what will happen, but it is within a certain order. One does good, it goes well. One does bad, it goes badly. It doesn’t happen suddenly that a person does good and bad happens to him, or vice versa.

What Is Clear and What Is Not Clear

Now, let us try to make clear here what is clear and what is not clear.

It comes out that there is an order in the world, there is an order which is called the order of nature, the order of the six days of creation. This defines how everything will be according to the limitations after the tzimtzum [tzimtzum: the divine contraction].

After we are not speaking now of the world of Chochmah [the world of Chochmah/Wisdom], the higher world — we cannot speak of the world of miracles — we are speaking of the world of nature, or in other words of the world of Binah [the world of Binah/Understanding], that there is a certain order there. The order is called the seven days of creation.

Why Specifically Seven?

Why specifically seven, not eight or twenty? I said, I don’t know if there is an answer for this.

In other words, in a certain sense one will say: this is how the Almighty wanted it to be the order.

The Analogy of Gravity

One can say: why is gravity exactly this strong and not that strong? I don’t know. What I know is that everything fits with this. Perhaps this itself is difficult to give a reason for, or we don’t know, or this is His supernal wisdom that we don’t know why — but it exists, this is the fact that this is how it works.

Human Matters and the Order of Seven

And especially when we speak of human matters — in other words, we make afterwards we make Shabbos every seventh day. We could very easily, certainly, people could certainly make Shabbos every eighth day — nothing would happen. There could have been a mitzvah that says there is Shabbos every eighth day.

But then it would not fit how the world was created, how the Torah describes the events of the world. All these things fit.

The Difficulty in Seeing the Difference

But it is very easy to see that the more we speak of events of man, the more open the things are — we cannot see necessarily. I don’t see, one can say all the reasons that we know for Shabbos — from faith, from… there needs to be rest, from the elevation of the worlds — all things, it would not have hurt at all if it had been every eighth day Shabbos.

We would not have seen a difference. Certainly, there would have been a bit less Shabbos, yes? Now there is a seventh of the time Shabbos, then it would have been an eighth. Okay, there would have been a bit less rest. It is difficult for a person to grasp and you want something is missing.

The Fiftieth Gate of Binah — “Except for One”

On this we say that the root of Binah, that is the fiftieth gate of understanding [the fiftieth gate of understanding] — one can call it in this sense the structure, this sort of thing.

You say: why is it so? One has said, one has said, the Almighty has given an answer. Why is it so? Why is it so? In other words: why are there seven days? Why did the Almighty make the world in seven days? And why did the Almighty make the world in seven days? Why the second seven vessels?

Here you say: I don’t know. Perhaps one can understand, perhaps there is an answer. One can say because there are seven sefiros. And why are there seven sefiros? And why would this be seven something else?

Many Answers, But in the End — “Except for One”

One can give very many other answers, very many things that fit that are in the framework of seven, of the order that we understand, that this is the building principle the order of the world. But in the end, after asking the question many times, at least each one according to his limitation how much he understands — the answer is except for one.

Yes, except for one. Here I already say back the one utterance of the Torah. “Fifty gates of understanding were given to Moses, except for one.” There I already say: I don’t know. The Almighty gave the Torah there. The Almighty made it so.

This is the meaning of fifty days of the giving of the Torah. The Almighty made it so — the Torah runs on cycles of seven. Why should it be able to run on cycles of eight? I don’t know. I don’t see that it couldn’t have. But this is how it is. There must be a higher reason, hidden and concealed from this. What explains, but I don’t know what the higher reason is.

What Is Indeed True — The Order of Seven in Torah

But what is indeed true? After there is the order, and we see that the world was created on such an order in the Torah, and we see that the Torah conducts itself on such an order with:

– Shabbos

– Shemittah [the sabbatical year]

– Counting of the Omer

– The seven days of the metzora that we learn this week the entire series

– The seven days of niddah that we learn this week the entire series

– All things that run on the number of seven

Which we have already brought Pesach and the Shavuos Pesach shiur, that one struggles with reasons why specifically seven. Now we have a bit more additional understanding in this.

The Ramban on Seven Times Seven

But one sees that everything runs on this. One can understand that how strongly one relates to this order, how much one is in sync with the order, the more things will fit — because this is a central order, this is a central order of how things work. It is easier this way.

The Ramban [Ramban/Nachmanides], I think, does not bring all these orders. The Ramban in the introduction to the Torah when he speaks of the five books, says that this is hinted at in the Torah in the counting of the Omer and in the counting of the Jubilee. The two times one sees explicitly the topic of seven times seven, with soon ten.

What is the difference between seven times seven and one time seven? But the counting of seven is hinted at many more times.

Counting Seven as a “Reset” — The Analogy of the Metzora

In other words, why do I count seven? I want, let us say, for example a person is a metzora [one afflicted with tzara’as] or there is a question of tzara’as — why does one count seven days? What is something seven days?

They have said, perhaps it is the order, most illnesses take seven days. I don’t know, it could be natural. But why have I given? There would have been another order, further one can ask: it would have made six days the order, it would have made eight days the order — I don’t know, would something have happened? One sees the Shemoneh Esreh [eighteen], what is the eighth? And the Ramban says, sometimes it is the eighth.

The Analogy of a Person Who Has Fallen Out of Order

But the answer is that here we enter into this order. A person has tzara’as — this is the meaning that he has fallen out of the order, right? He has some illness, something is not going here.

Now how does he catch himself? It is as if, the analogy is like this: let’s say, a person is not organized, his day is not organized. He doesn’t know whether… he doesn’t know whether… he has forgotten, is it Wednesday or Tuesday.

In simple terms, a person who conducts himself in a weekly order, each day he does six, seven things. Wednesday he should be holding by the third thing, but he got mixed up in the second thing, and he doesn’t know — he needs to go back and he needs to do teshuvah. It is a great confusion, he doesn’t know where he is.

The Advice: Count Seven Days

One tells him: come, I will give you advice — count seven days. In other words, come back to the order of Shabbos, or make your own seven days, or come back to Shabbos.

Then there is like a reset — one catches oneself with the order of the cycle, the cycle that revolves in the world. You come back, then you can catch yourself, you can better measure your order, because you catch yourself with the order — the order of the world, the order of nature.

Shabbos and Yom Tov as an Order That Is Greater Than Your Private Order

And this is indeed the order of people. A Shabbos comes, a Yom Tov comes, some period comes that gives an order that is more not your private order. Theoretically you can make your own order, but it depends how a person goes and he knows what he does — his free will overcomes the order in the world.

The Secret of Seven and Seven Times Seven: Teshuvah, Counting of the Omer, and the Order of Creation

Teshuvah Through the Order of Seven

But when he is a metzora [person with a certain impurity], one tells him what there is. Or a zavah [woman with a certain impurity], yes, “and she shall count for herself seven days,” afterwards she will be pure. What is this “and she shall count for herself seven days”? Why not six days?

What he means is: go back to a more basic thing. Yes, your order has been lost. You have some particular order that has its thing, you don’t know what is going on, you have become confused. It is a punishment for the wicked — which we said last time, this is only an analogy, you don’t know.

Okay, go back, make a seven order, bring in the order of seven into your life. This way you will come back to a normal order, it will become organized again, settled the world, it will become settled again your life.

This is the secret of teshuvah.

It is one way of doing teshuvah, yes, the foundation of teshuvah of the Kohanim. What they always say — what comes to a Kohen, the Kohen says: wait seven days. This is a way of teshuvah of going back, catching oneself again with the order that exists.

The Difference Between Seven and Seven Times Seven

One must understand an important thing, and this is the foundation of the way of Kabbalah: of the difference between seven and seven times seven.

That one must understand, just as Shabbos — what is the word of Shabbos? One must understand what is the order. Shabbos goes six days, afterwards comes another six days, afterwards comes again, again, again.

Why does it come again? It repeats itself the same thing again, again.

The Question of the Repetition of Yom Tov

Or just as one always asks what comes with Yom Tovim — everyone knows the discussion — that every year one speaks again of the Exodus from Egypt? We already went out once, what is going on?

All the commentators say, all the Kabbalists, and all the Chassidic books, that the simple meaning is that one repeats every year the point that was once.

But the truth is here, and here indeed a question arises that I have, and one must bring it out better.

The Ramak, Arizal, and Ramban Regarding Counting of the Omer

The later commentators — the Arizal [Rabbi Yitzchak Luria, the great Kabbalist], and this begins with the Ramak [Rabbi Moshe Cordovero] in the gate on the fifty gates of understanding — connect very nicely the topic of the fifty days of counting of the Omer with the fifty gates of understanding. The whole thing they connect very well with the topic of the Exodus from Egypt and the receiving of the Torah, the whole order.

The Ramban’s Different Approach

But in the Ramban [Rabbi Moshe ben Nachman] one does not see this, and the truth is that there is a good reason why.

Because it is indeed the opposite — the reason why in the Exodus from Egypt there should be an order of seven, must be because there is an order of seven in the six days of creation, and a greater order of the seven days of the world of seven times seven. So there is a more basic thing than the topic of the historical fact of the Exodus from Egypt.

This is one point.

The Ramban’s Concept of “Hint”

The second point is that it is not clear from the Ramban, one must understand it better: how the topic of the seven connects, the hint, the counting of the Omer, with the order of the fifty gates of understanding, of the seven that exists in the world.

The Ramban sounds in the introduction, and also in the places where he speaks about this in Parshas Emor and Behar regarding the topic of counting of the Omer of Shemittah, that it is more like a hint.

One must understand what a hint means. Seemingly, I will understand it better as I have said now:

The meaning is, we want to show, we want to connect ourselves into a certain order which is the correct order, which this is the order of the world essentially. True, it is certainly the story that one tells about the Exodus from Egypt — one looks into the story — is also correct. What the Zohar calls the story of the seven clean days, of a union that the Zohar has connected with this, is also correct.

But it seems that it is more that this is a simple order. And the point that one calls that one repeats the same thing — this is indeed itself, one must understand this in a deeper way — this is indeed itself a basic order.

The Deeper Meaning of “Repetition”

And here is the true difference between seven and seven times seven, as we have said.

The simple meaning is: it does not mean that it repeats itself, presumably doing the same thing each time, because there are spiritual influences from the Exodus from Egypt etc.

The simple meaning is: if one understands the world, one understands that the world was created founded the earth on the order of seven. And what repeats itself again, means that this is what happens afterwards — afterwards happens another seven.

And in total, this also has in a general way a greater order — a seven times seven. It repeats itself the same thing.

The Great Jubilee

And what is the end after the whole seven times seven? This is called a great Jubilee in the Kabbalists.

And truly, as we have said with the Baal Shem Tov, comes another seven, and one can make fifty times fifty. And we are in a very small part of the world, so one cannot see and one cannot bring out much greater orders. But one can imagine how many times greater it goes and how many times further it goes.

Return to the Root — The Secret of Jubilee

This is the thing that I want to leave here as a question, and I want to stop here for today, and with God’s help we will understand better. There are more ways that one can understand this, but this much we have explained about the seven complete weeks.

This is the first step.

The Previous Shiur About the Laws of Souls

One must remember that in his last year there was a shiur about souls, the laws of souls of counting of the Omer. Which that is truly another secret, which is a secret on what we said last night — the topic that there according to what a person does, according to what a person conducts himself.

We have already spoken also in another way on the seventh of Pesach and on the tenth of the festival — that the topic of how a person conducts himself, this is what he becomes. This is habit becomes nature, and through the way of reincarnations there is a deeper way to understand this, which we explained last year in that shiur.

The Concept of Return to the Root

There is another point that one must understand, because this is the topic that the repetition — what a thing repeats itself — also means that in a certain secret, return it goes back to where it came from.

This is called return to the root, which this is the true meaning of Jubilee according to Kabbalah.

And we need to understand this better, and with the help of Hashem (be’ezras Hashem) we will explain this next week.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

שבעת ימי עולם בספירת העומר | זוהר ספירת העומר תזריע מצורע תשפ״ו – תמלול

סיכום השיעור 📋

סיכום פון דעם שיעור: סוד הזמן, סדר, און בחירה

הקדמה

דער שיעור איז געזאגט געווארן ערב שבת תזריע-מצורע, בימי ספירת העומר. דער ציל איז מסביר צו זיין בפנימיות דעם סוד וואס איז געלערנט געווארן אין דעם רמב״ם שיעור (שמונה פרקים), מיט צוויי עיקר נקודות על פי קבלה, זוהר, און קבלת הראשונים.

חלק א: סוד הקץ = סוד הזמן = סדר

די גרונט-פרינציפן

סוד הקץ איז אמת׳דיג דער סוד פון צייט (זמן) – און “זמן” מיינט אייגנטלעך “סדר” – א סיסטעמאטישע אָרדענונג.

צוויי סארטן הבנה – חכמה און בינה

חכמה = הבנה וואס איז *למעלה* פון דער וועלט, דארט איז נישטא קיין צייט, אלעס איז אויף איינמאל.

בינה = הבנה *אין* דער וועלט (לאחר הצמצום, עולם הנשמות), וואו זאכן נעמען צייט, האבן א סדר, איינס קומט נאכן צווייטן.

ששת ימי בראשית אלס דוגמא

די תורה דערציילט די בריאה אין א סדר פון זעקס טעג, כאטש “במאמר אחד יכול להבראות” – דער אייבערשטער האט געקענט אלעס באשאפן אויף איינמאל. דער *תוכן* פון בריאת העולם איז איין נקודה: דער אייבערשטער איז “אחראי” אויף אלעס, ער איז מלך – נישט א דיקטאטאר, נאר דער וואס איז ריספאנסיבל פאר דער וועלט.

אבער די תורה *צעטיילט* עס אויף צייט, ווייל דאס ברענגט ארויס א סדר סיבתי (קאָזאַלע אָרדענונג): ערשט ליכט, דערנאך הימל/ערד, דערנאך פלאנצן, חיות, מענטשן – ווי א בויער וואס מאכט ערשט דעם פלאָר, דערנאך דעם דאַך.

זמן בשורש vs. זמן בפועל

זמן בפועל = ממש׳ע צייט, מינוטן, שעות.

זמן בשורש = דער פרינציפ אז איין זאך איז *גורם* א צווייטע זאך, א הנחה פירט צו א מסקנא, א קושיא פירט צו א תירוץ. דאס איז דער שורש פון צייט.

אפליקאציע אויף היסטאריע און מענטשלעכע ערפארונג

דער זעלבער סדר-פרינציפ ערקלערט אויך: היסטאריע פון פעלקער, דאס אויפוואקסן פון א מענטש, תקופות אין לעבן – אלעס איז “בילט-אין” פון ששת ימי בראשית. ווי קהלת זאגט: “עת לדת ועת למות” – יעדע זאך האט איר צייט, נישט ראַנדאָם.

די שפאנונג: סדר vs. בחירה

ווי קאָנעקט מען דעם פעסטן סדר פון דער וועלט מיט בחירה – דאס וואס מענטשן קענען מחליט זיין, וואס זאכן קענען זיין אנדערש? אויב אלעס איז דעטערמינד אין א סדר, וואו איז דער פלאץ פאר בחירה?

חלק ב: בחירה אינערהאלב דעם סדר

בחירה בתוך מסגרת הבריאה

בחירה חפשית עקזיסטירט נאר אינערהאלב דעם סדר פון ששת ימי בראשית. א מענטש קען מחליט זיין און טוישן זאכן, אבער ער קען גארנישט טון אויסער א צייט — ער איז געבונדן צו זונטאג, מאנטאג, דינסטאג וכו׳. אפילו מענטשליכע פרייהייט איז מוגבל אינערהאלב א סטרוקטור פון וויאזוי זאכן קענען זיין.

דער סדר פון שכר ועונש

דער סדר פון ששת ימי בראשית און עשרה מאמרות שאפט שכר ועונש. שכר ועונש איז נישט קיין מאגיע אדער רענדאם — עס איז דער סדר אליין: „פון זונטאג קומט מאנטאג.” ווען מ׳טוט גוט, גייט גוט; ווען מ׳טוט שלעכט, גייט שלעכט. אן דעם סדר (במאמר אחד), וואלט נישט געווען קיין שכר ועונש, ווייל אלעס וואלט געווען אן חילוק פון קודם און נאכדעם.

פארוואס דווקא זיבן?

פארוואס פונקט זיבן טעג און נישט אכט אדער צוואנציג? דאס איז ווי גראוויטי — מ׳ווייסט אז עס ארבעט אזוי, אבער דער טיפסטער טעם איז פארבארגן. מ׳קען ברענגען תירוצים (זיבן ספירות, וכו׳), אבער נאכ׳ן פרעגן גענוג מאל קומט מען צו „חוץ מן אחד” — דער פופציגסטער שער פון בינה וואס משה אליין האט נישט באקומען. דאס איז חכמתו העליונה וואס מיר קענען נישט דערגרייכן.

פראקטישע אימפליקאציעס פון דעם סדר

נאכדעם וואס מ׳אקצעפטירט דעם סדר, זעט מען אז אלעס אין תורה לויפט אויף זיבן: שבת, שמיטה, ספירת העומר, זיבן טעג פון מצורע, זיבן טעג פון נדה, פסח. דער רמב״ן אין זיין הקדמה ווייזט אויף ספירת העומר און ספירת היובל אלס קלארע ביישפילן פון זיבן מאל זיבן.

ציילן זיבן אלס „ריסעט”

א מענטש מיט צרעת איז ארויסגעפאלן פון דעם סדר — ער ווייסט נישט וואו ער האלט, ער איז צעמישט. דאס ציילן פון זיבן טעג איז א ריסעט — מ׳כאפט זיך מיט צוריק מיט דעם „גלגל החוזר בעולם,” דעם סדר הטבע. אזוי ווי שבת און יום טוב געבן א מענטש א סדר וואס איז גרעסער פון זיין פריוואטן סדר, אזוי העלפט דאס ציילן פון זיבן א מענטש זיך צוריקצובינדן צום סדר העולם.

בחירה קעגן סדר

א מענטש׳ס בחירה קען גובר זיין אויפ׳ן סדר פון דער וועלט — ער קען טעארעטיש מאכן זיין אייגענעם סדר — אבער וויפיל ער איז אין סינק מיט דעם צענטראלן סדר, אלץ מער וועלן זאכן שטימען. אפילו משיח „קען קומען דינסטאג,” אבער ער וועט זיך „אריינבאמפן” אין אנדערע סדרים וואס שטימען נישט.

חלק ג: תשובה דורך דעם סדר פון זיבן

דער מעכאניזם פון תשובה

ווען א מענטש ווערט א מצורע אדער א זבה, זאגט מען אים “וספרה לה שבעת ימים” – ער זאל ציילן זיבן טעג. פארוואס דווקא זיבן? ווייל דער מענטש האט פארלוירן זיין סדר, ער איז צעמישט געווארן, ער ווייסט נישט וואס גייט פאר. דער עצה איז: גיי צוריק צום בעיסיקן סדר פון זיבן, ברענג אריין דעם סדר פון זיבן אין דיין לעבן, און דורך דעם וועט דיין לעבן ווערן צוריק מסודר און מיושב.

דאס איז דער יסוד פון תשובה לויט דעם דרך פון די כהנים – דער כהן זאגט אלעמאל: ווארט זיבן טעג. דאס איז א דרך התשובה פון זיך צוריקכאפן מיט דעם נאטירלעכן סדר פון דער בריאה.

דער חילוק פון זיבן און זיבן מאל זיבן

א שליסל נקודה אין דער דרך הקבלה איז דער חילוק צווישן זיבן און זיבן מאל זיבן. שבת חזר׳ט זיך איבער יעדע וואך – ששת ימים, דאן שבת, נאכאמאל ששת ימים, נאכאמאל שבת. אזוי אויך יום טוב – יעדע יאר רעדט מען נאכאמאל פון יציאת מצרים, כאטש מ׳איז שוין איינמאל ארויסגעגאנגען. אלע מפרשים, מקובלים, און חסידישע ספרים זאגן אז מ׳חזר׳ט איבער יעדע יאר די נקודה וואס איז געווען איין מאל.

דער רמ״ק, אריז״ל, און רמב״ן וועגן ספירת העומר

דער רמ״ק (אין שער חמשים שערי בינה) און דער אריז״ל קאנעקטן זייער שיין די פופציג טעג פון ספירת העומר מיט די חמשים שערי בינה, מיט יציאת מצרים און קבלת התורה.

אבער אין דעם רמב״ן זעט מען דאס נישט, און דאס איז מיט א גוטע סיבה: לויט דעם רמב״ן איז דער סדר פון זיבן א מער בעיסיקע, פונדאמענטאלע זאך – עס שטאמט פון ששת ימי בראשית און פון דער גרעסערער סדר פון שבעת ימי עולם (זיבן מאל זיבן). ס׳איז מער בעיסיק ווי דער היסטארישער פאקט פון יציאת מצרים אליין. דער רמב״ן באהאנדלט עס מער ווי א רמז – מיר ווילן זיך אריינקאנעקטן אין דעם ריכטיגן סדר וואס איז דער סדר פון דער וועלט בעצם.

דער טיפערער פשט פון “חזרה”

דאס וואס ס׳חזר׳ט זיך איבער מיינט נישט סתם אז מ׳טוט די זעלבע זאך נאכאמאל. דער אמת׳דיגער פשט איז: די וועלט איז יוסד ארץ אויף דעם סדר פון זיבן, און נאך יעדע זיבן קומט נאך א זיבן, און דאס אלעס צוזאמען שאפט א גרעסערע סדר – זיבן מאל זיבן. נאך די גאנצע זיבן מאל זיבן קומט דער יובל הגדול (לויט די מקובלים). און ווי דער בעל שם טוב זאגט, קען מען גיין נאך ווייטער – פופציג מאל פופציג – אין אן אנדלאזע סדר וואס מיר, אין אונזער קליינעם חלק פון דער וועלט, קענען נישט אינגאנצן זען.

חזרה אל השורש – דער סוד פון יובל

חזרה מיינט אויך חזרה אל השורש – אז א זאך גייט צוריק צו וואו עס איז געקומען פון. דאס איז דער אמת׳דיגער פשט פון יובל על פי קבלה. דאס קאנעקט זיך אויך מיט דער נושא פון גלגולים און הרגל נעשה טבע – ווי א מענטש פירט זיך, דאס ווערט ער.

סיכום פון דעם לאגישן פלוס

1. סוד הקץ = סוד הזמן = סדר – צייט איז אייגנטלעך א סיסטעם פון סיבה-ותוצאה.

2. חכמה vs. בינה – למעלה איז אלעס אויף איינמאל; אין דער וועלט איז אלעס אין א סדר.

3. ששת ימי בראשית – די תורה צעטיילט די בריאה אויף צייט כדי צו ווייזן דעם סדר סיבתי.

4. בחירה אינערהאלב סדר – מענטשליכע פרייהייט עקזיסטירט נאר אינערהאלב דעם פריימווארק.

5. שכר ועונש = דער סדר אליין – אן סדר, קיין קאנסעקווענסן.

6. זיבן איז פונדאמענטאל – דער טיפסטער טעם איז פארבארגן (חוץ מן אחד).

7. ציילן זיבן = ריסעט – א וועג זיך צוריקצובינדן צום סדר העולם.

8. תשובה דורך סדר – דער כהן׳ס דרך איז צוריקגיין צום בעיסיקן סדר.

9. זיבן מאל זיבן – א גרעסערע סדר וואס פירט צום יובל.

10. חזרה אל השורש – דער סוד פון יובל און גלגולים.


תמלול מלא 📝

סוד הזמן און סדר הבריאה: די טיפערע באדייטונג פון ששת ימי בראשית

הקדמה

מורי ורבותי, ס׳איז ערב שבת תזריע-מצורע, און ספירת העומר. אזוי ווי אונזער סדר איז לעצטנס, וויל איך אריינקריכן אביסל און מסביר זיין די סוד וואס אונז האבן געלערנט נעכטן ביינאכט אין דעם רמב״ם שיעור, שמונה פרקים [Shemoneh Perakim: די אכט קאפיטלען פון רמב״ם׳ס הקדמה צו פרקי אבות], צו זען וואס מ׳קען פארשטיין אין דעם מער בפנימיות.

ס׳איז דא צוויי עיקר זאכן, צוויי עיקר וועגן וואס מ׳קען מסביר זיין מער על פי קבלה, מצד קבלת הראשונים און דער זוהר [Zohar: דער הויפט ספר פון קבלה], די דרכים וויאזוי מ׳איז מפרש טיפער די זעלבע זאך.

פארשטייט זיך, אזוי ווי אלע סודות, אונז האבן עס נישט ארויס אינגאנצן – איך האב עס נישט ארויס אינגאנצן. אפשר איז דא אידן וואס האבן עס אינגאנצן ארויס. איך האב פרובירט אבער צו טון אזוי ווי אונזער סדר, צו זאגן דברים ברורים:

– לפחות די שאלות זאלן זיין קלאר

– לפחות די קאנעקשנס זאלן זיין קלאר

– מ׳זאל זען ווי מ׳דארף גיין ווייטער דא

וואס דאס איז דאך א לענגסטע עבודה.

חלק א׳: סוד הקץ – דער סוד פון צייט און סדר

די יסוד: סוד הקץ איז דער סוד פון זמן

לאמיר זיך דערמאנען אזוי: אונז האבן געלערנט נעכטן אז ס׳איז דא א זאך וואס הייסט סוד הקץ [the secret of the End]. די סוד פון דער קץ איז אמת׳דיג די סוד פון זמן, דאס הייסט די סדר פון צייט.

די סדר פון צייט, אדער די ווארט צייט, זמן, איז אמת׳דיג די ווארט פון סדר באופן כללי.

חכמה און בינה: צוויי סארטן הבנה

אין אנדערע ווערטער, כדי צו פארשטיין די וועלט – וואס דאס הייסט, לאמיר זאגן, בינה [Binah: understanding/comprehension], אזוי ווי אונז האבן גערעדט לעצטע וואך ביי דער שיעור – די סארט הבנה וואס הייסט בינה, נישט די סארט הבנה וואס הייסט חכמה [Chochmah: wisdom/intuitive insight], וואס איז למעלה פון דער וועלט. דארט איז נישט דא קיין צייט, אונז פארשטייען נישט זאכן אויף די וועג.

אבער די סארט הבנה וואס מ׳רופט לאחר הצמצום [after the Divine contraction], אדער אין דער עולם הנשמות [world of souls], אין דער עולם וואס ס׳איז דא א וועלט, וואס ס׳איז דא שכל, וואס אונז רופן שכל, וואס דאס נעמט צייט – איז אויך די סארט הבנה וואס איז דא דארטן.

און די סארט מציאות וואס איז דא דארט קען מען זאגן, ווייל הבנה איז דאך לפי א מציאות, איז אזעלכע סארט זאכן וואס זענען מסודר, און זענען מסודר איינס נאכן אנדערן.

חלק ב׳: ששת ימי בראשית – די גרעסטע דוגמא פון סדר

די תורה דערציילט א מעשה אין א סדר פון זמן

אזוי ווי די גרעסטע דוגמא פון דעם איז ששת ימי בראשית [the six days of Creation].

די תורה וויל זאגן אז דער אייבערשטער האט באשאפן די גאנצע וועלט, ער איז אחראי אויף אלעס, ער האט אלעס געמאכט. פארציילט אונז די תורה די מעשה אין א סדר פון זמן, הגם “הלא במאמר אחד יכול להבראות” [could it not have been created with one utterance?].

ס׳האט נישט געמוזט זיין, און ס׳האט נישט געמוזט זיין. ווען די משנה [Mishnah: פרקי אבות ה:א] פרעגט אז ס׳האט געקענט זיין, מיינט עס צו זאגן אז ס׳איז אמת׳דיג – אזוי לערנען אלע מקובלים און אלע מפרשים.

וואס איז די פשוט׳ע נקודה פון בריאת העולם?

דאס הייסט, על פי דער אמת, די מעסעדזש, די נקודה – מ׳קען זאגן וואס איז די נקודה, איין נקודה, וואס איז די פשוט׳ע טייטש, די פשוט׳ע אמונה פון ששת ימי בראשית, פון בריאת העולם, וואס מ׳מאכט לכבוד דעם שבת?

צו וויסן אז דער אייבערשטער האט געמאכט די וועלט.

אדער מ׳קען זאגן אז דער אייבערשטער מאכט די וועלט, אז דער אייבערשטער – איך האב ליב די ווארט “אחראי”, יא?

מלך – א ווארט וואס דער עולם מיינט אז ס׳מיינט עפעס א שרעקעדיגע דיקטאטאר – ס׳מיינט ער איז אחראי, יא? ער איז די זאך, די זאך וואס איז ריספאנסיבל, וואס פון וועגן אים איז די וועלט.

דאס איז די טייטש:

– בריאת העולם

– השגחה

– בריאה

– אלע מיני ווערטער וואס מ׳קען זאגן

במאמר אחד – אלעס אין איין רגע

יעצט, אמת׳דיג, דאס איז א נקודה פון רגע אחד – “הלא במאמר אחד יכול להבראות.”

איינער זאגט, מ׳קען עס אפילו זאגן אין איין פסוק: “ברא אלקים את השמים ואת הארץ” – שוין אפילו מער ווי איין פסוק, שמים וארץ. “ברא אלקים הכל”, “אני ה׳ עושה כל” [I am Hashem who makes everything].

דאס איז גענוג, גענוג און נאך צו זאגן:

– אז דער אייבערשטער מאכט אלעס

– דער אייבערשטער פירט אלעס

– דער אייבערשטער איז בעל הבית אויף אלעס

אלע מיני לשונות וואס מ׳זאגט אויף די זעלבע זאך.

חלק ג׳: פארוואס דארף מען א סדר?

די וועלט איז נישט נאר “במאמר אחד”

אבער, בני אדם – נישט נאר בני אדם, נאר די סדר העולם איז נישט נאר אזוי. אין דער וועלט, כדי צו פארשטיין וואס הייסט “דער אייבערשטער האט געמאכט אלעס”? איך האב געפרעגט א שאלה:

ס׳איז דא טישן אויף דער וועלט, ס׳איז דא בענקלעך אויף דער וועלט, ס׳איז דא ביימער אויף דער וועלט, ס׳איז דא בהמות אויף דער וועלט, ס׳איז דא מענטשן אויף דער וועלט, ס׳איז דא אלע מיני סארט זאכן.

וואס הייסט דער אייבערשטער האט געמאכט אלעס? וויאזוי גייט דאס? אויף איינמאל האט ער אלעס געמאכט?

סובב כל עלמין – די אמת פון איינהייט

אבער דער אמת איז, ס׳איז דא אין דעם א נקודה של אמת. דער אייבערשטער איז אחראי אויף אלעס אייניג, יא – וואס מ׳רופט אין חב״ד “סובב כל עלמין” [encompassing all worlds]. דער אייבערשטער איז גרעסער פון דער גאנצער וועלט, אלעס סך הכל קומט אן צו אים. דאס איז דער אמת.

אבער אונז דארפן א סדר צו פארשטיין

אבער אונז וואלטן נישט אזוי פארשטאנען. אין אנדערע ווערטער, ס׳איז נישט אינגאנצן ריכטיג מיט צייט, די וועג וויאזוי די וועלט ארבעט – ס׳איז דא א סדר אין דער וועלט. מ׳איז מסביר אבער א סדר.

ער זאגט אז ערשט קודם, יא, און ווער ווייסט – ס׳שטייט אפילו פשוט אין די פסוקים, כל שכן וואס אלע מקובלים און אלע פילאסאפן, אלע מפרשים לערנען פשוט, אז ששת ימי בראשית איז נישט סתם צעטיילט אויף צייט.

פארקערט – ס׳צעטיילן אויף צייט ברענגט ארויס וואס מ׳רופט א סדר סיבתי, א סדר פון סיבות, א סדר פון קודם.

דער סדר פון די זעקס טעג

דאס הייסט, פשוט טייטש:

דער ערשטע טאג: דער אייבערשטער האט געמאכט ס׳זאל זיין טרוקעניש אביסל, ער האט צעטיילט די הימל מיט דער ערד, ער האט געמאכט לעכטיג – ער האט צעטיילט לעכטיגקייט פון טונקלקייט

די צווייטע טאג: האט ער געמאכט ס׳זאל זיין הימל און די ערד

און אזוי ווייטער…

דאס גייט אלץ גג על גג [one level upon another]. יא, קודם – אפשר פארשטייען מיר דארפן פארשטיין וואס איז די הבנה פון נאטור וואס ליגט אין דעם. אבער על כל פנים, דער סדר השכל׳דיג מאכט עס שכל׳דיג, ס׳מאכט א סדר דערפון.

דער משל פון א בויער

קודם דארף מען זיין ס׳זאל נישט זיין טונקל אינגאנצן, ס׳זאל נישט זיין א מישעניש פון תוהו ובוהו [chaos and void]. שפעטער קען מען מאכן – אזוי ווי דער מדרש דערציילט – מ׳דארף מאכן פלאץ, מ׳מאכט ס׳זאל זיין א הימל, מ׳מאכט ס׳זאל זיין…

אזוי ווי א מענטש וואס בויט א בנין: ער מאכט קודם די פלאר, נאכדעם די דאך, וכולי וכולי, די גאנצע סדר. אין דעם קען מען אריינלייגן מענטשן און בהמות און עצים, די גאנצע סדר. ס׳מאכט לאגישן סענס.

דאס דערציילט ששת ימי בראשית. ס׳דערציילט א מעשה וואס איז אמת׳דיג נישט בזמן.

חלק ד׳: חכמה vs. בינה – צוויי מדרגות פון פארשטיין

למעלה פון צייט – מידת החכמה

אין אנדערע ווערטער, ס׳איז מצד די אמת׳דיגע הבנה, מצד מידת החכמה, וואס איז למעלה פון ששת ימי בראשית בכלל, יא? ס׳איז אפילו נישט די שמיני, ס׳איז די תשיעי קען מען זאגן, די סדר הספירות [the order of the Sefirot]. ס׳איז בכלל נישט ששת ימי בראשית – דארטן איז נישט דא קיין צייט, דארטן האט דער אייבערשטער געמאכט במאמר אחד וכולי וכולי.

די וועלט פון בינה – א סדר זמני

אבער וויבאלד אז די וועלט איז א וועלט וואס די סדר שבו איז א סדר זמני, און הגם מ׳קען לערנען זמן כפשוטו – וואס אונז נעמען זאכן צייט – אדער אפילו די זמן וואס מ׳רופט זמן שכלי, יא, די זמן פון בינה, לאו דוקא די זמן פון די זיבן מדות תחתונות [the seven lower attributes], יא…

צוויי סארטן זמן

זמן פון בינה – די טייטש, די זמן דאס איז אז א זאך איז גורם פאר א צווייטע זאך. דאס איז די טייטש זמן, דאס איז די טייטש זמן בשורש, נישט זמן בפועל ממש.

זמן בפועל ממש: טייטש צו נעמען טאקע צייט, א מינוט, וכו׳

זמן בשורש: די טייטש – אזוי ווי מיר האבן געזאגט לעצטע וואך – אז די אהבה איז געבויט פון א קושיא מיט א תירוץ, פון א הנחה מיט א מסקנא, וכו׳ וכו׳

די וועלט האט אין זיך א סדר

די זעלבע זאך – דאס אז די וועלט האט אין זיך א סדר. וויבאלד עס איז דא די ערכיות קען מען אויף דעם בויען א וועלט:

– וויבאלד עס איז דא א טאטע קענען געבוירן ווערן קינדער

– וויבאלד עס איז דא א טרוקענע לאנד קענען אויף דעם וואוינען חיות היבשה

– אז דו האסט א ים קענען זיין די חיות הים

– אז אלץ איין תוהו ובוהו קען נישט גארנישט זיין

דאס איז די טייטש זמן, דאס איז די טייטש סדר הזמנים, די סדר פון ששת ימי בראשית – וואס דאס איז די ערשטע דוגמא, די ערשטע מקור, די ערשטע שורש פון דאס אז די וועלט ארבעט אין צייט, די וועלט ארבעט מיט א סדר וואס איז די סדר הזמנים.

חלק ה׳: אפליקאציע אויף היסטאריע און מענטשלעכע ערפארונג

אלעס איז “בילט-אין” פון ששת ימי בראשית

יעצט, לאמיר – דא האבן מיר שוין געוויזן זייער א פשוט׳ע וועג. קען מען שוין גלייך זען ווי דאס וואס אונז האבן געלערנט – די נושא אז ס׳איז דא א גרויסע וויכוח, א גרויסע שאלה וויאזוי צו פארשטיין היסטאריע פון מענטשן.

מ׳קען רעדן – די ווערטער וואס אונז רעדן – מ׳קען רעדן אויפן אופן הכללי פון די גאנצע וועלט, פון די גאנצע אומות וואס זענען דא אויף די וועלט. מ׳קען רעדן אויפן מער פרטי – א מענטש וואס וואקסט אויף, פון וואס ער וואקסט אין א געוויסע צייט, אדער אין א גרעסערע תקופה פון זיין לעבן.

די אלע זאכן קען מען שוין גלייך פארשטיין יעצט, אז על פי דער אמת, אויב מ׳וויל טראכטן מער בעיסיק, מער די בעיסיק אינגרידיענטס וואס דאס איז געבויט פון, קען מען גלייך זען אז דאס איז אלעס בילט-אין נאך פון די ששת ימי בראשית.

ס׳איז אלעס בילט-אין פון דאס אז אין די וועלט איז דא א סדר פאר זאכן:

– זאכן קאזן איינע די צווייטע

– געשעען איינע נאך די צווייטע

– יעדע זאך אין זיין צייט

“את הכל עשה יפה בעתו” – קהלת

“את הכל עשה יפה בעתו” [He made everything beautiful in its time – Ecclesiastes 3:11].

אז קהלת וויל דערציילן אז ס׳איז דא אלע מיני סארט מצבים אויף די וועלט, אלע מיני סארט סיטואציעס אויף די וועלט, זאגט ער אז ס׳איז דא אלע מיני סארט תקופות אויף די וועלט, אלע מיני סארט זמנים אויף די וועלט – אן אכט און צוואנציג “עת לדת ועת למות” [a time to be born and a time to die] – און יעדע זאך האט זיך זיין צייט.

דאס איז די טייטש אז די וועלט איז שוין געבויט מיט א געוויסע סדר, נישט ס׳איז ראנדאם.

ראנדאם vs. סדר

ראנדאם קען מען זאגן אזוי ווי “במאמר אחד יכול לברוא” – דער אייבערשטער מאכט אלעס:

– נישט קיין חילוק וואס איז פארדעם, וואס איז נאכדעם, וואס איז אינמיטן

– ס׳מוז נישט זיין קיין הקדמות פאר גארנישט

– גארנישט איז נישט קודם ל׳גארנישט

– אין איין סעקונדע קען זיין אזוי ווי “פתאום יבוא” [suddenly it will come]

– אין איין סעקונדע קען אלעס זיין

דאס וואלט געווען די וועלט פון חכמה, די וועלט פון למעלה מן הסדר.

אבער די וועלט פון בינה, וואס דאס איז די “אלקים” וואס האט באשאפן שמים וארץ – דארט מוז זיין זאכן מיט א סדר, לפחות א סדר שכלי. און ווען ס׳ווערט בפועל ממש ווערט עס אויך א סדר פון זמן כפשוטו.

חלק ו׳: די גרויסע שאלה – סדר און בחירה

וואס מיינט דאס פאר מענטשלעכע בחירה?

יעצט איז אזוי – וואס דאס מיינט איז אז אלעס וואס אונז האבן גערעדט אז ס׳איז דא א סדר צו זאכן…

אונז האבן גערעדט אז ס׳איז דא א גאנצע פראבלעם וויאזוי צו קאנעקטן די סדר מיט דאס וואס אונז רופן:

– עבודת בני אדם

– בחירה [free choice]

– די פאסיביליטי, די אפענקייט

– דאס אז זאכן קענען זיין אנדערש

די יכולת פון מענטשן

דאס הייסט, דו האסט דא דאס אז מענטשן האבן א שליטה, האבן א יכולת צו מחליט זיין זאכן. ווייל דאס איז געבויט אויף דעם וואס אין די מציאות, די נאטור, די זאכן אויף וואס מענטשן זענען אחראי, זענען אפן:

– ס׳קען זיין אזוי

– ס׳קען זיין אנדערש

– נישט בילט-אין צו די נאטור

אין די דברים אנושיים, אין די זאכן ווי מענטשן לעבן, אין היסטאריע – אז ס׳מוז זיין א געוויסע וועג. דאס איז דאך די טייטש וואס אונז זאגן בחירה – אז נישט, קען דאך נישט זיין קיין בחירה.

די ענליכקייט צו “במאמר אחד”

די גאנצע זאך אבער איז אמת׳דיג ענליך צו די נקודה פון “במאמר אחד יכול לברוא” – ס׳איז זייער ענליך צו די נקודה אז מ׳קען רעדן פון אלעס אויף איינמאל. די פראבלעם איז אז דעמאלטס האט מען נישט קיין סדר.

איז ממילא די אמת איז אז אפילו דאס וואס מענטשן טוען, דאס וואס מענטשן האבן א יכולת, דאס וואס מענטשן האבן א שליטה – אדער אין אנדערע ווערטער, דאס וואס די וועלט איז נישט דעטערמינד – אין אנדערע ווערטער וואס איז עולם הבינה, דאס וואס די וועלט, על יעדע זאך קען זיין אזוי קען זיין אנדערש…

*[המשך אין חלק ב׳]*

חלק ז׳: בחירה אינערהאלב דעם סדר פון ששת ימי בראשית

די גרעניצן פון בחירה חפשית

ס׳קען זיין אזוי, ס׳קען זיין אנדערש — נישט אייגעבויט אין דער נאטור פון די דברים און אישים, אין די זאכן ווי מענטשן לעבן אין היסטאריע, אז ס׳מוז זיין א געוויסע וועג. דאס איז דאך די טייטש פון וואס מ׳זאגט בחירה [bechirah: free choice], אז נישט קען דאך נישט זיין קיין בחירה.

דער צוזאמענהאנג מיט “ובמאמר אחד יכול להבראות”

די גאנצע זאך אבער איז אמת׳דיג ענליך צו די נקודה פון “ובמאמר אחד יכול להבראות” [the world could have been created with one utterance]. ס׳איז זייער ענליך צו די נקודה אז מ׳קען רעדן פון אלעס אויף איינמאל — די פראבלעם איז אז דעמאלטס האט מען נישט קיין סדר [seder: order].

איז ממילא, דער אמת איז אז אפילו דאס וואס מענטשן טוען, דאס וואס מענטשן האבן א יכולת, דאס וואס מענטשן האבן א שליטה, אדער אין אנדערע ווערטער, דאס וואס די וועלט איז נישט דעטערמינד — אין אנדערע ווערטער, וואס איז עולם הבחירה [the world of free choice] — דאס וואס די וועלט, אדער יעדע זאך קען זיין אזוי, קען זיין אנדערש, דאס אלעס איז אינערהאלב די ששת ימי בראשית [the six days of creation]. ס׳איז אלעס בתוך ששת ימי בראשית.

בחירה אינערהאלב די גרעניצן פון צייט

און מ׳קען זאגן אויף א פשוט׳ע אופן אזוי: הייסט א מענטש קען מחליט זיין, א מענטש קען טוישן די סדר הדברים. אין אנדערע ווערטער, די עולם הבחירה, די עולם וואס דרייט זיך און טוישט זיך לויט וואס מענטשן טוען, לויט וואס דער אייבערשטער פירט זיך מיט מענטשן — דאס איז אלעס זייער שיין.

אבער א מענטש למשל קען נישט טון עפעס אן א צייט. יא, איך קען עפעס טון, אבער אין זונטאג, אין מאנטאג, אין דינסטאג, אין מיטוואך וכדומה קען איך עפעס טון. איך קען נישט טון עפעס נישט אין א צייט. דאס הייסט אז אפילו וואס איך טו בין איך מוגבל אין וועלכע צייט ס׳איז.

צייט אלס דער שורש פון סדר

יעצט, אויב אונז פארשטייען אז צייט מיינט מען נישט יעצט נאר סתם, נישט קיין סתם א נומער וויפיל אזייגער ס׳איז געווען — די צייט מיינט באמת בשורש דאס איז ששת ימי בראשית. אין אנדערע ווערטער, דאס אז ס׳איז דא א סדר וויאזוי זאכן קענען זיין.

קומט אויס אז אלע וויפיל אונז קענען טון, וויפיל אונז קענען טוישן, וויפיל ס׳קען זיין שינויים אויף די וועלט — איז אלעס אינערהאלב א געוויסע סטרוקטור פון וויאזוי זאכן קענען זיין. דאס איז די באזישע מהלך וואס קומט אויס פון דאס וואס אונז לערנען.

טיפערע באטראכטונג פון דער באזישער סטרוקטור

יעצט, אויב מ׳טראכט אביסל טיפער — אין אנדערע ווערטער, מ׳נעמט מער אין באטראכט וואס די באזישע סטרוקטור פון זאכן זענען, וואס די באזישע סדר, די באזישע זמן אויף וואס די וועלט דרייט זיך איז — געפינט מען, אמת, מ׳קען אפשר עס צעטיילן אין אסאך וועגן. ס׳איז דא דא אביסל אזויווי א שאלה וואס זענען זאכן וואס זענען אפשר נישט מוכרח אז ס׳זאל זיין אזוי.

די שאלה פון צוועלף אדער זיבן טעג

דאס הייסט, אין אנדערע ווערטער, ווען די תורה וואלט געזאגט, ווען זי דערציילט א מעשה אז די וועלט איז באשאפן געווארן אין צוועלף טעג — איך ווייס, ווייל מ׳קען אלעס צעטיילן אויף צוועלף — ווייסטו וואס? ס׳רעדט זיך נאך נישט יעצט בתור מעשה שהיה, אז פונקט מעשה שבעה עולמות וואס אונז פארשטייען נישט, אז דער אייבערשטער האט מחליט געווען צו מאכן די וועלט אין זיבן טעג.

דאס הייסט, ווען מ׳זאגט שבעה עולמות, מיינט דאס אז ס׳שטימט די מערסטע פאר מענטשן — איך רעד פון מענטשן וואס לערנען די תורה אין די קולטור, אין די וועלט — שטימט צו זאגן אז אין זיבן טעג איז באשאפן געווארן די וועלט.

דער סדר פון שכר ועונש

און ס׳שטימט מיט אלעס אנדערש — גייט אריינפיטן, גייט זיין אין סינק. אלעס אנדערש שטימט מיט די סדר, מיט די חלוקה, מיט די “לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים” [to give reward to the righteous and punishment to the wicked].

אין אנדערע ווערטער, מ׳דארף קענען פארשטיין אז ס׳איז דא א שכר ועונש [reward and punishment], אז ס׳איז דא א וועג.

שכר ועונש איז דער סדר אליין

שכר ועונש — יא, לאמיר פארשטיין דאך זייער קלאר. שכר ועונש מיינט נישט אז ס׳איז מאגיע, מיינט נישט אז ס׳איז רענדאם אז איך טו עפעס. פארקערט, שכר ועונש — דאס איז די סדר. פון זונטאג קומט מאנטאג.

אין אנדערע ווערטער, אין די מענטשליכע וועלט איז דא א סדר פון שכר ועונש. אז מ׳טוט געשעט גוטע זאכן — אין געוויסע גוטע זאכן, אין געוויסע זאכן זענען דא הלכות, זענען דא כללים, חוקים אין דעם, וויאזוי ס׳גייט.

עשרה מאמרות און שבעת ימים

און דאס איז דאך אפשר די בחינה פון וואס הייסט שבעת ימים, וואס הייסט עשרה מאמרות [the ten utterances of creation] — צען, זיבן. מ׳קען עס צעטיילן אין פארשידענע וועגן, שורשם באמת צען און זיבן. מ׳קען עס צעטיילן, אבער דאס געבט דאך ארויס אז ס׳איז דא א סדר.

אן סדר — אן שכר ועונש

אויב ס׳וואלט געווען אינגאנצן במאמר אחד דאך לפאר, וואלט נישט געווען קיין שכר ועונש אויך נישט, ווייל מ׳קען זאגן אז דער אייבערשטער קען מאכן וואס ער וויל, ס׳קען געשען וואס ער וויל — נישט קיין חילוק וואו מ׳האלט, נישט קיין חילוק וואס איז געווען קודם, נישט קיין חילוק וואס גייט געשען נאכדעם.

אבער דאס וואס ס׳איז דא ששת ימי בראשית, דאס וואס ס׳איז דא עשרה מאמרות, דאס וואס ס׳איז דא א געוויסע סדר — דאס געבט ארויס אז דאס אונטן טאקע פועל׳ט, ס׳איז דא פעולות פון מענטשן. מיט אנדערע ווערטער, ס׳איז דא א געוויסע אפנקייט, נישט אינגאנצן פארמאכט, נישט אלעס ווייסט מען מראש.

מחוץ פון וואס מ׳רעדט פון ידיעת השם [God’s knowledge], אבער בעצם וויאזוי די וועלט ארבעט — נישט אלעס ווייסט מען מראש פונקטליך וואס גייט געשען, אבער ס׳איז אינערהאלב א געוויסע סדר. ס׳טוען גוט, ס׳גייט גוט. ס׳טוען שלעכט, ס׳גייט שלעכט. ס׳מאכט זיך פונקט פלוצלונג אז א מענטש טוט גוט און ס׳געשעט אים שלעכט, אדער פארקערט.

וואס איז קלאר און וואס איז נישט קלאר

ס׳איז יעצט, לאמיר פרובירן צו מאכן קלאר דא וואס איז קלאר און וואס איז נישט קלאר.

קומט אויס אז ס׳איז דא א סדר אויף די וועלט, ס׳איז דא א סדר וואס הייסט די סדר פון נאטור, די סדר פון ששת ימי בראשית. דאס דעפינירט וויאזוי אלעס וועט זיין לויט די הגבלות נאך די צמצום [tzimtzum: the divine contraction].

נאכדעם וואס מ׳רעדט נישט יעצט פון עולם החכמה [the world of Chochmah/Wisdom], עולם עליון ממני — מ׳קען נישט רעדן פון עולם הנס [the world of miracles] — מ׳רעדט יא פון עולם הטבע [the world of nature], אדער מיט אנדערע ווערטער פון עולם הבינה [the world of Binah/Understanding], אז דארט איז דא א געוויסע סדר. דער סדר הייסט שבעת ימי בראשית.

פארוואס פונקט זיבן?

פארוואס פונקט זיבן, נישט אכט אדער צוואנציג? האב איך געזאגט, איך ווייס נישט אויב ס׳איז דא א תירוץ פאר דעם.

מיט אנדערע ווערטער, אין א געוויסע זין וועט מען זאגן: אזוי האט דער אייבערשטער געוויילט אז ס׳זאל זיין דער סדר.

דער משל פון גראוויטי

איינער קען זאגן: פארוואס פונקט איז גראוויטי אזוי שטארק און נישט אזוי שטארק? איך ווייס נישט. וואס איך ווייס איז אז אלעס שטימט מיט דעם. אפשר דאס אליין איז שווער צו זאגן א טעם, אדער אונז ווייסן נישט, אדער דאס איז חכמתו העליונה [His supernal wisdom] וואס אונז ווייסן נישט פארוואס — אבער ס׳איז דא, אזוי איז די פאקט אז אזוי ארבעט עס.

מענטשליכע זאכן און דער סדר פון זיבן

און בפרט ווען מ׳רעדט פון מענטשליכע זאכן — מיט אנדערע ווערטער, אונז מאכן נאכדעם מאכן מיר שבת יעדע זיבעטע טאג. אונז קענען גאנץ גרינג, זיכער, מענטשן קענען זיכער מאכן שבת יעדע אכטע טאג — ס׳וואלט גארנישט געשען. ס׳וואלט געקענט זיין א מצוה וואס זאגט אז ס׳איז דא שבת יעדע אכטע טאג.

אבער דעמאלטס וואלט נישט געשטימט וויאזוי די וועלט איז באשאפן געווארן, וויאזוי די תורה באצייכנט די מאורעות פון די וועלט. די אלע זאכן שטימען.

די שווערקייט צו זען דעם חילוק

אבער ס׳איז זייער גרינג צו זען אז ככל וואס מ׳רעדט פון מאורעות פון די אדם, איז די זאכן מער אפן — אונז קענען נישט זען בהכרח. איך זע נישט, מ׳קען זאגן אלע טעמים וואס אונז ווייסן פאר שבת — פון אמונה, פון… ס׳דארף צו זיין מנוחה, פון עליות העולמות [the elevation of the worlds] — אלע זאכן, ס׳וואלט גארנישט געשאדט אז ס׳וואלט געווען יעדע אכטע טאג שבת.

אונז וואלטן נישט געזען א חילוק. אוודאי, ס׳וואלט געווען אביסל ווייניגער שבת, יא? יעצט איז דא א זיבעטל פון די צייט שבת, דעמאלטס וואלט געווען אן אכטל. אקעי, ס׳וואלט געווען אביסל ווייניגער מנוחה. ס׳איז שווער פאר א מענטש צו משיג זיין און דו ווילסט עפעס געפעלט.

דער פופציגסטער שער פון בינה — “חוץ מן אחד”

אויף דעם זאגן אונז אז די שורש פון בינה, דאס הייסט די פופציגסטע שער פון בינה [the fiftieth gate of understanding] — מען קען עס רופן אין די זין די סטרוקטור, די סארט זאך.

זאגסטו: פארוואס איז אזוי? מען האט געזאגט, מען האט געזאגט, דער אייבערשטער האט געגעבן א תירוץ. פארוואס איז אזוי? פארוואס איז אזוי? אין אנדערע ווערטער: פארוואס איז דא זיבן טעג? פארוואס האט דער אייבערשטער געמאכט די וועלט אין זיבן טעג? און פארוואס האט דער אייבערשטער געמאכט די וועלט אין זיבן טעג? על שום מה די צווייטע זיבן קעלי?

דא זאגסטו: איך ווייס נישט. אפשר קען מען פארשטיין, אפשר איז דא א תירוץ. מען קען זאגן ווייל ס׳איז דא זיבן ספירות. און פארוואס איז דא זיבן ספירות? און פארוואס איז דאס וואלט זיבן עפעס אנדערש?

אסאך תירוצים, אבער אין סוף — “חוץ מן אחד”

מען קען זייער אסאך טון אנדערע תירוצים, זייער אסאך זאכן וואס שטימען וואס איז אין די מסגרת פון זיבן, פון די סדר וואס אונז פארשטייען, אז דאס איז די בויען כלל די סדר פון די וועלט. אבער אין די ענד, נאכ׳ן פרעגן אסאך מאל די קשיא, האט לפחות יעדער איינער לויט זיין הגבלה וויפיל ער פארשטייט — איז די תירוץ איז חוץ מן אחד.

יא, חוץ מן אחד. דא זאג איך שוין צוריק דעם מאמר אחד דאורייתא. “חמישים שערי בינה נתנו למשה, חוץ מן אחד” [Fifty gates of understanding were given to Moses, except for one]. דארט זאג איך שוין: איך ווייס נישט. דער אייבערשטער האט דארט געגעבן די תורה. דער אייבערשטער האט אזוי געמאכט.

דאס איז די טייטש פון פופציג טעג פון מתן תורה [the giving of the Torah]. דער אייבערשטער האט אזוי געמאכט — די תורה לויפט אויף סייקלס פון זיבן. פארוואס זאל זי קענען לויפן אויף סייקלס פון אכט? איך ווייס נישט. איך זע נישט אז ס׳זאל נישט געקענט. אבער אזוי איז עס. ס׳מוז זיין א העכערע טעם, נעלם ונעלם מזה [hidden and concealed from this]. וואס איז מסביר, אבער איך ווייס נישט וואס די העכערע טעם איז.

וואס איז יא אמת — דער סדר פון זיבן אין תורה

אבער וואס איז יא אמת? נאכדעם וואס ס׳איז דא די סדר, און אונז זעען אז די וועלט איז באשאפן געווארן אויף אזא סדר אין די תורה, און אונז זעען אז די תורה פירט זיך אויף אזא סדר מיט:

– שבת

– שמיטה [the sabbatical year]

– ספירת העומר [counting of the Omer]

– שבעת ימים פון די מצורע וואס אונז לערנען די וואך די גאנצע סדרה

– שבעת ימים פון נדה וואס אונז לערנען די וואך די גאנצע סדרה

– אלע זאכן וואס לויפן אויף די נומער פון זיבן

וואס אונז האבן שוין געברענגט פסח און די שבועות׳דיגע פסח די שיעור, אז מען מוטשעט זיך טעמים פארוואס פונקט זיבן. יעצט האבן מיר א ביסל מער הוספה הבנה אין דעם.

דער רמב״ן אויף זיבן מאל זיבן

אבער מען זעט אז אלעס לויפט אויף דעם. קען מען פארשטיין אז ווי שטארק מען שטעלט זיך צו צו דעם סדר, וויפיל מען איז אין סינק מיט די סדר, וועלן מער זאכן שטימען — ווייל דאס איז א סדר מרכזי, דאס איז א צענטראלע סדר פון וויאזוי זאכן ארבעטן. איז עס גרינגער אזוי.

דער רמב״ן [Ramban/Nachmanides], מיין איך, ברענגט נישט אלע די סדרים. דער רמב״ן אין די הקדמה על התורה [introduction to the Torah] ווען ער רעדט פון די חמשה רבנן, זאגט ער אז דאס איז מרומז אין די תורה אין ספירת העומר און אין ספירת היובל [counting of the Jubilee]. די צוויי מאל זעט מען בפירוש די נושא פון זיבן מאל זיבן, מיט באלד צען.

וואס איז די חילוק פון זיבן מאל זיבן און איינמאל זיבן? אבער די ספירה פון זיבן איז מרומז נאך אסאך מער מאל.

ציילן זיבן אלס “ריסעט” — דער משל פון מצורע

אין אנדערע ווערטער, פארוואס צייל איך זיבן? איך וויל, וועלן מיר זאגן, למשל א מענטש איז א מצורע [one afflicted with tzara’at] אדער ס׳איז דא א שאלה פון צרעת — פארוואס ציילט מען זיבן טעג? וואס איז עפעס זיבן טעג?

זיי האבן געזאגט, אפשר איז די סדר, רוב מחלות נעמען זיבן טעג. איך ווייס נישט, ס׳קען זיין נאטורליך. אבער פארוואס האב איך געגעבן? ס׳וואלט געווען אן אנדערע סדר, ווייטער קען מען פרעגן: ס׳וואלט געמאכט זעקס טעג די סדר, ס׳וואלט געמאכט אכט טעג די סדר — ווייס איך נישט, וואלט עפעס געשען? מ׳זעט דאך שמונה עשרה [eighteen], וואס איז די אכטע? און דער רמב״ן זאגט, אמאל איז די אכטע.

דער משל פון א מענטש וואס איז ארויסגעפאלן פון סדר

אבער די תירוץ איז אז דא פארן אונז אריין אין דעם סדר. א מענטש האט צרעת — דאס איז די טייטש אז ער איז ארויסגעפאלן פון די סדר, רייט? ער האט עני מחלה, עפעס גייט נישט דא.

יעצט ווי כאפט ער זיך מיט? ס׳איז כביכול, די משל איז אזוי: הייסט לאמיר זאגן, א מענטש איז נישט מסודר, זיין טאג איז נישט מסודר. ער ווייסט נישט צו… ער ווייסט נישט צו… ער האט פארגעסן, איז מיטוואך אדער דינסטאג.

אין פשט, א מענטש וואס פירט זיך אין א וואכעדיגע סדר, איז יעדן טאג טוט ער זעקס, זיבן זאכן. מיטוואך דארף ער האלטן ביי די דריטע זאך, אבער ער האט זיך צעמישט אין די צווייטע זאך, און ער ווייסט נישט — ער דארף צוריקגיין און ער דארף תשובה טון. ס׳איז א גרויסע בלבול, ער ווייסט נישט וואו ער איז.

די עצה: צייל זיבן טעג

זאגט מען אים: קום, איך וועל דיר געבן אן עצה — צייל זיבן טעג. אין אנדערע ווערטער, קום צוריק צו די סדר פון שבת, אדער מאך אן אייגענע זיבן טעג, אדער קום צוריק צו שבת.

דעמאלטס איז דא אזויווי א ריסעט — מ׳כאפט זיך מיט מיט די סדר הגלגל, גלגול החוזר בעולם [the cycle that revolves in the world]. קומסט צוריק, דעמאלטס קענסטו זיך מיטכאפן, קענסטו מער אויסמאזן דיין סדר, ווייל דו כאפסט זיך מיט מיט דעם סדר — דער סדר העולם, דער סדר הטבע.

שבת און יום טוב אלס סדר וואס איז גרעסער פון דיין פריוואטן סדר

און אזוי איז דאך דער סדר פון מענטשן. ס׳קומט א שבת, ס׳קומט א יום טוב, ס׳קומט עפעס א תקופה וואס געט א סדר וואס איז מער נישט דיין פריוואטער סדר. טעארעטיש קענסטו מאכן דיין אייגענעם סדר, אבער ס׳געווענדט וויאזוי א מענטש גייט און ער ווייסט וואס ער טוט — איז זיין בחירה גובר זיין אויף דעם סדר אויף די וועלט.

דער סוד פון זיבן און זיבן מאל זיבן: תשובה, ספירת העומר, און דער סדר פון דער בריאה

תשובה דורך דעם סדר פון זיבן

אבער ווען ער איז א מצורע [מענטש מיט א געוויסע טומאה], זאגט מען אים וואס איז דא. אדער א זבה [פרוי מיט א געוויסע טומאה], יא, “וספרה לה שבעת ימים” [און זי זאל ציילן פאר זיך זיבן טעג], אחר תטהר [נאכדעם וועט זי ריין ווערן]. אויף וואס איז דאס “וספרה לה שבעת ימים”? פארוואס נישט זעקס טעג?

וואס ער מיינט איז: גיי צוריק צו א מער באזישע זאך. יא, דיין סדר איז פארלוירן געווארן. דו האסט עפעס א פרטיות׳דיגע סדר וואס האט זיין זאך, דו ווייסט נישט וואס גייט פאר, דו ביסט צעמישט געווארן. ס׳איז אן עונש לרשעים [א שטראף פאר רשעים] – וואס מיר האבן פאריגן מאל געזאגט, דאס איז נאר א משל, דו ווייסט נישט.

אקעי, גיי צוריק, מאך א זיבן סדר, ברענג אריין דעם סדר פון זיבן אין דיין לעבן. אזוי וועסטו קומען צוריק צו א נארמאלע סדר, ס׳וועט ווערן צוריק מסודר, מיושב די וועלט, ס׳וועט ווערן צוריק מיושב דיין לעבן.

דאס איז דער סוד פון תשובה.

ס׳איז איין וועג פון תשובה טון, יא, דער יסוד פון תשובה פון די כהנים. וואס זיי זאגן אלעמאל – וואס קומט אין כהן, זאגט דער כהן: ווארט זיבן טעג. דאס איז א דרך התשובה פון צוריקגיין, זיך צוריקכאפן מיט דער סדר וואס איז דא.

דער חילוק פון זיבן און זיבן מאל זיבן

דארף מען פארשטיין א וויכטיגע זאך, און דאס איז דער יסוד פון דער דרך הקבלה: פון דער חילוק פון זיבן און זיבן מאל זיבן.

אז מ׳דארף פארשטיין, אזוי ווי שבת – וואס איז דער ווארט פון שבת? מ׳דארף פארשטיין וואס איז דער סדר. שבת גייט ששת ימים [זעקס טעג], נאכדעם קומט נאך ששת ימים, נאכדעם קומט נאכאמאל, נאכאמאל, נאכאמאל.

פארוואס קומט עס נאכאמאל? ס׳חזר׳ט זיך איבער די זעלבע זאך נאכאמאל, נאכאמאל.

די שאלה פון די איבערחזרונג פון יום טוב

אדער אזוי ווי מ׳פרעגט אלעמאל וואס קומט יום טובים – יעדער איינער ווייסט די שמועס – וואס יעדע יאר רעדט מען נאכאמאל פון יציאת מצרים? מ׳איז שוין איינמאל ארויסגעגאנגען, וואס גייט דא פאר?

זאגן דאך אלע מפרשים, אלע מקובלים, און אלע חסידישע ספרים, אז דער פשט איז אז מ׳חזר׳ט איבער יעדע יאר די נקודה וואס איז געווען איין מאל.

אבער דער אמת איז דא, און דא שטעלט זיך דאך א שאלה וואס איך האב, און מ׳דארף עס בעסער ארויסהאבן.

דער רמ״ק, אריז״ל, און רמב״ן וועגן ספירת העומר

די שפעטערדיגע מפרשים – דער אריז״ל [רבי יצחק לוריא, דער גרויסער מקובל], און דאס הייבט זיך אן דער רמ״ק [רבי משה קארדאווערא] אין דער שער אויף חמשים שערי בינה [פופציג טויערן פון פארשטאנד] – קאנעקטן זייער שיין די נושא פון די פופציג טעג פון ספירת העומר פון די חמשים שערי בינה. די גאנצע זאך קאנעקטן זיי זייער גוט מיט די נושא פון יציאת מצרים און קבלת התורה, די גאנצע סדר.

דער רמב״ן׳ס אנדערע שיטה

אבער אין דעם רמב״ן [רבי משה בן נחמן] זעט מען דאס נישט, און דער אמת איז אז ס׳איז דא א גוטע סיבה פארוואס.

ווייל ס׳איז דאך פארקערט – די סיבה פארוואס אין יציאת מצרים זאל זיין א סדר פון זיבן, דארף זיין וועגן ס׳איז דא א סדר פון זיבן ששת ימי בראשית, און א גרעסערע סדר פון שבעת ימי עולם פון זיבן מאל זיבן. סאו ס׳איז דא א מער באזישע זאך פון די נושא פון דער היסטארישער פאקט פון יציאת מצרים.

דאס איז איין נקודה.

דער רמב״ן׳ס באגריף פון “רמז”

די צווייטע נקודה איז אז ס׳איז נישט קלאר פון דעם רמב״ן, מ׳דארף עס בעסער פארשטיין: וויאזוי עס קאנעקט זיך די נושא פון די זיבן, דער רמז, די ספירת העומר, מיט דער סדר פון די חמשים שערי בינה, פון די זיבן וואס איז דא אין דער וועלט.

דער רמב״ן סאונדט אין דער הקדמה, און אויך אין די פלעצער וואו ער רעדט וועגן דעם אין פרשת אמור און בהר וועגן די נושא פון ספירת העומר פון שמיטה, אז ס׳איז מער אזויווי א רמז.

מ׳דארף פארשטיין וואס מיינט א רמז. לכאורה, איך וועל עס פארשטיין בעסער אזויווי איך האב געזאגט יעצט:

דער טייטש איז, אונז ווילן ווייזן, אונז ווילן זיך אריינקאנעקטן אין א געוויסע סדר וואס איז דער ריכטיגער סדר, וואס דאס איז דער סדר פון דער וועלט בעצם. אמת, ס׳איז אוודאי די מעשה וואס מ׳דערציילט וועגן יציאת מצרים – מ׳קוקט אריין אין די מעשה – איז אויך ריכטיג. וואס דער זוהר רופט די מעשה פון שבעה נקיים [זיבן ריינע טעג], פון א זיווג וואס דער זוהר האט געקאנעקט מיט דעם, איז אויך ריכטיג.

אבער ס׳זעט אויס אז ס׳איז מער אז דאס איז א פשוט׳ע סדר. און די נקודה וואס מ׳רופט אז מ׳חזר׳ט איבער די זעלבע זאך – דאס איז דאך אליינס, מ׳דארף פארשטיין דאס אויף א טיפערן אופן – דאס איז דאך אליינס א באזישע סדר.

דער טיפערער פשט פון “חזרה”

און דא איז דער חילוק אמת׳דיג פון זיבן מיט זיבן מאל זיבן, אזוי ווי מיר האבן געזאגט.

דער פשט איז: ס׳איז נישט טייטש אז ס׳חזר׳ט זיך איבער, מן הסתם טוט די זעלבע זאך יעדע מאל, ווייל ס׳איז דא השפעות רוחניות [גייסטיגע איינפלוסן] פון יציאת מצרים וכו׳.

דער פשט איז: אויב מ׳פארשטייט די וועלט, פארשטייט מען אז די וועלט איז געשאפן געווארן יוסד ארץ [געגרינדעט די ערד] אויף דער סדר פון זיבן. און דאס וואס ס׳חזר׳ט זיך איבער נאכאמאל, טייטש אז דאס איז וואס ס׳געשעט נאכדעם – נאכדעם געשעט נאך א זיבן.

און סך הכל, דאס האט אויך באופן כללי א גרעסערע סדר – א זיבן מאל זיבן. ס׳חזר׳ט זיך איבער די זעלבע זאך.

דער יובל הגדול

און וואס איז דער ענד נאך די גאנצע זיבן מאל זיבן? דאס רופט זיך א יובל הגדול [דער גרויסער יובל] אין די מקובלים.

און אמת׳דיג, אזוי ווי מיר האבן געזאגט מיט׳ן בעל שם טוב, קומט נאך א זיבן, און מ׳קען מאכן פופציג מאל פופציג. און אונז זענען אין א זייער קליינע חלק פון דער וועלט, סאו מ׳קען נישט זען און מ׳קען נישט ארויסהאבן אסאך גרעסערע סדרים. אבער מ׳קען זיך פארשטעלן וויפיל מאל גרעסער ס׳גייט און וויפיל מאל ווייטער ס׳גייט.

חזרה אל השורש – דער סוד פון יובל

דאס איז די זאך וואס איך וויל דא לאזן אלס א שאלה, און איך וויל דא סטאפן פאר היינט, און בעזרת השם וועלן מיר פארשטיין בעסער. ס׳איז דא נאך דרכים וואס מ׳קען פארשטיין דאס, אבער אזויפיל האבן מיר מסביר געווען וועגן די שבע שבתות תמימות [זיבן פולשטענדיגע וואכן].

דאס איז דער ערשטער סטעפ.

דער פריערדיגער שיעור וועגן משפטי נשמות

מ׳דארף דערמאנען אז אין זיין לעצטע יאר איז געווען א שיעור וועגן נשמות, משפטי נשמות פון ספירת העומר. וואס יענץ איז אמת׳דיג נאך א סוד, וואס איז א סוד אויף וואס מיר האבן געזאגט נעכטן – די נושא פון אז דארט לפי מה שאדם פועל [לויט וואס א מענטש טוט], לויט וואס א מענטש פירט זיך.

מיר האבן שוין גערעדט אויך אין אן אנדערע וועג אין שביעי של פסח און אין עשירי חג – וואס די נושא פון וויאזוי א מענטש פירט זיך, דאס ווערט ער. דאס איז הרגל נעשה טבע [געוואוינהייט ווערט נאטור], און דורך דער דרך פון גלגולים [גילגולי נשמות] איז דא א טיפערע וועג דאס צו פארשטיין, וואס מיר האבן מסביר געווען לעצטע יאר אין יענעם שיעור.

דער באגריף פון חזרה אל השורש

איז דא נאך א נקודה וואס מ׳דארף פארשטיין, ווייל דאס איז די נושא אז די חזרה – דאס וואס א זאך חזר׳ט זיך איבער – מיינט אויך אז אין א געוויסע סוד, חזר גייט עס צוריק צו ווי ס׳איז געקומען פון.

דאס הייסט חזרה אל השורש [צוריקקערן צום שורש], וואס דאס איז דער אמת׳דיגער פשט פון יובל על פי קבלה.

און מ׳דארף דאס פארשטיין בעסער, און בעזרת השם וועלן מיר דאס מסביר זיין נעקסטע וואך.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Opus 4.5, Summary by Claude Opus 4.5

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.