הלכות שבת פרק ט״ו (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – רמב״ם הלכות שבת, פרק ט״ו-ט״ז
—
הקדמה: מדוע להוצאה יש כל כך הרבה אריכות בהלכות שבת?
עם סיום פרק ט״ו הסתיימה מחצית הלכות שבת (30 פרקים בסך הכל). אנו עדיין באמצע הענין של מלאכת הוצאה – נשיאה מרשות לרשות / ד׳ אמות ברשות הרבים.
[דיגרסיה: מדוע דווקא הוצאה – מלאכה גרועה – יש לה את האריכות הרבה ביותר?]
כמה הסברים:
1. מעשי: הוצאה קורה לעתים קרובות בחיי היום-יום – אנשים מחזיקים דברים בידיים כל הזמן. גם מוקצה הוא משום הוצאה.
2. למדני: חכמים אהבו הלכות למדניות. הוצאה היא יותר מלאכת מחשבה – כמעט רק מחשבה. כל המלאכות יש בהן “מלאכת מחשבת אסרה תורה,” אבל בהוצאה זה כמעט רק מחשבה. רשות היא דבר רוחני – אי אפשר לראות רשות הרבים; זה תלוי בחילוקים עדינים.
3. מלאכה עירונית: חכמים הם אנשי עיר (כמו שכתוב “מרגלא בפומיה דרבנן” – אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה). הוצאה היא כמעט המלאכה היחידה השייכת לחיים העירוניים. (אבל זה לא כל כך חזק, כי בורר שייך באכילה, קוצר בסירוק שיער, וכו׳.)
4. טעם התוספות: תוספות שואל מדוע מסכת שבת מתחילה ביציאות השבת – כי זו מלאכה גרועה צריך להתרחק. חידוש: “גרועה” פירושו גרועה בגשמיות (פחות פיזית), אבל ברוחניות היא טובה יותר/גבוהה יותר – כי היא מבוססת יותר על מחשבה.
—
פרק ט״ו, הלכה א׳: עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
דברי הרמב״ם: עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולו – מותר. עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות – מותר. ואם הוציא – פטור.
פשט
כאשר אדם עומד ברשות אחת אבל מטלטל (מזיז דברים) ברשות שנייה, רואים איפה החפץ נמצא, לא איפה האדם נמצא. עומד הוא ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד – מותר בכל רשות היחיד. עומד הוא ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים – רק בתוך ד׳ אמות.
חידושים והסברות
1. ד׳ אמות ברשות הרבים לכתחילה: העובדה שמותר לטלטל ד׳ אמות ברשות הרבים לכתחילה מתאימה לשיטת הרמב״ם שד׳ אמות ברשות הרבים מותר לכתחילה, לא כשיטות אחרות המתירות רק באופנים מסוימים.
2. סתירה במהלך – קולא וחומרא: לחומרא אומר הרמב״ם שרואים רק איפה החפץ נמצא (לא האדם) – לכן מותר לטלטל ברשות היחיד כולו אפילו כשהאדם עומד ברשות הרבים. אבל לקולא – אם הוציא חוץ לד׳ אמות ברשות הרבים כשהוא עצמו עומד ברשות היחיד – הוא פטור (לא חייב חטאת). זה אומר שלענין חיוב רואים כן איפה האדם עומד.
קושיא: אם פטור מחטאת (כי רואים גם את האדם), מדוע לא גם לאסור את הטלטול ברשות היחיד כולו (כי האדם עומד ברשות הרבים)?
תירוץ: אין כאן סתירה. מנקודת מבט של מלאכת הוצאה, הדרך הרגילה היא שהאדם עומד באותו מקום שבו הוא עושה עקירה. כשהוא עומד ברשות שנייה, זה שינוי מהאופן הרגיל – מספיק לפטור מחטאת, אבל לא מספיק לאסור את הטלטול ברשות האחרת.
—
פרק ט״ו, הלכה א׳ (המשך): פותח ונועל ברשות אחרת
דברי הרמב״ם: עומד אדם ברשות היחיד ופושט ידו לרשות הרבים – פותח ונועל.
פשט
אדם רשאי לעמוד ברשות היחיד, להושיט ידו לרשות הרבים, ולפתוח או לנעול דלת/מנעול שם.
חידושים והסברות
1. מה החידוש? נשאלת שאלה חזקה: מה ההווה-אמינא שזה יהיה אסור? הוא לא נושא כלום! הוא רק פותח דלת. בכל המקרים האחרים בהלכה מדובר על מטלטל – הזזת חפץ. כאן אין כלל טלטול. דלת התלויה על צירים אינה ענין של נשיאה כלל.
2. בעיית המפתח: מוצע שאולי מדובר על מפתח – האדם לוקח מפתח מרשותו ופותח מנעול ברשות האחרת. אבל הרמב״ם לא מזכיר כלל מפתח – הוא אומר סתם “פותח ונועל.”
3. עיקר החידוש עם המפתח: החידוש אינו על פתיחת הדלת עצמה, אלא על המפתח הנמצא ב(או ליד) הדלת. יכול היה להיחשב שכיון שהמפתח נמצא שם, יש חשש שהאדם יטלטל את המפתח. החידוש הוא שכיון שהמפתח כבר נמצא בדלת (הוא לא נושא אותו לשום מקום), זה מותר. אילו היה מחזיק את המפתח בידו, לא היה מותר.
4. שיטת רבי מאיר: רבי מאיר סבר שאסור לפתוח דלת מרשות אחרת – צריך לעמוד באותה רשות כמו הדלת. הרמב״ם לא פוסק כרבי מאיר. קשה להבין את שיטת רבי מאיר – זה היה אומר שאדם העומד ברשות הרבים אינו רשאי לפתוח דלת להיכנס לרשות היחיד.
—
בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים
דברי הרמב״ם: בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים — מותר להאכילה. אבל גמל — עד שיכניס רוב גופו בפנים, הואיל וצוארו ארוך.
פשט
בהמה העומדת בחוץ (רשות הרבים) וראשה בפנים (רשות היחיד) — מותר להאכילה. אבל גמל, שיש לו צוואר ארוך, אסור להאכילו עד שמכניסים רוב גופו פנימה.
חידושים והסברות
– הטעם שגמל שונה: כיון שלגמל צוואר ארוך, יש חשש שהאדם ימשך אחר הגמל – הוא יושיט את ידו רחוק יותר עד שהוא כבר ברשות הרבים. בבהמה רגילה, אם היא הולכת, מבחינים מיד. אבל בגמל עם צוואר ארוך, האדם יכול להושיט את ידו עוד קצת ולעבור כבר על הוצאה מרשות לרשות. זו גמרא מפורשת בעירובין.
—
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים
דברי הרמב״ם: לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום ששותה.
פשט
לפי הכלל שמותר להחזיק את הידיים ברשות אחרת, היה אפשר לחשוב שמותר גם לשתות ברשות אחרת. אבל אסור – אסור לעמוד ברשות אחת ולשתות באחרת, בכל כיוון, אלא אם כן נמצא שם ראשו ורובו.
חידושים והסברות
1. טעם האיסור: הרמב״ם מסביר שמדובר בכלים נאים (כלים חשובים) – כלים שיש חשש שהאדם יקח אותם חזרה אחרי השתייה. גזירה שמא יוציאם – חוששים שאחרי השתייה הוא ייקח את הכלי אליו לרשותו, וזו הוצאה מרשות לרשות.
2. חריג בכלים שאינם נאים: אם אלו כלים שהוא ישאיר שם (אינו צריך אותם), אין את החשש.
3. חריג בכרמלית: אם אחת הרשויות היא כרמלית (לא רשות הרבים דאורייתא), אז אפילו עם כלים נאים, אפילו בלי ראשו ורובו – מותר, כי אפילו אם הוא ימשך ויקח את הכלי, זה יהיה רק דרבנן, ואין עושים גזירה לגזירה (לא גזרינן גזירה לגזירה).
4. הערה על סדר הרמב״ם: בהתחלה כשהרמב״ם דיבר על מטלטלין ברשות אחרת, לא הזכיר שום חשש להוציא חפץ. החשש רק “נולד” במקרה של שתייה. הרמב״ם יכול היה לעשות זאת כהלכה נפרדת, אבל הוא חיבר את זה יחד. הערוך חיבר זאת אחרת, אבל הרמב״ם עשה חילוק.
—
העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר (תופס מים מצינור)
דברי הרמב״ם: העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר — מותר. אבל אם הושיט ידו לנגוע בצינור ובכותל ויקבל — אסור. עוד: אם נגע, אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה ופחות משלשה סמוך לגג — הרי זה אסור, שנמצא כעוקר מן הגג. גם: אם היה הצינור רחב ד׳ על ד׳ — בין בתוך עשרה בין למעלה מעשרה — אסור, כי זה נעשה רשות היחיד או כרמלית.
פשט
אדם העומד ברשות הרבים ותופס מים הזורמים מצינור/קיר של רשות היחיד – אם הוא לא נוגע בקיר/צינור, מותר. אם הוא נוגע, זה אסור בנסיבות מסוימות.
חידושים והסברות
1. מדוע הוא לא חייב (רק אסור)? הרמב״ם עונה: מפני שאין המים נחים שם – המים לא נחו ברשות היחיד. זה לא “הולך ונח” – המים זורמים, הם כבר לא ברשות היחיד.
2. קושיא חריפה: האדם עומד לגמרי ברשות הרבים – הוא לא נכנס לרשות היחיד! איך בכלל הוא יכול היה להתחייב? הוא לא לוקח מרשות היחיד, הוא לוקח מהאוויר! הבגדי ישע (ר׳ ישעיה ויינר, פירוש על המגן אברהם, מובא במשנה ברורה) שאל את אותה קושיא, מה שמאשר שזו שאלה לגיטימית.
3. התירוץ (חידוש): “לא נח” פירושו אותו דבר כמו שזה בא מעצמו – הוא עושה רק את ההנחה (הוא מקבל אותו), הוא לא עושה את העקירה (הוא לא תולש אותו ממקומו). אילו המים היו נחים (שוכבים בשקט על הצינור/גג), הוא היה צריך לעשות עקירה – הוא היה צריך לתלוש את המים ממקומם ברשות היחיד, וזו הייתה עקירה מרשות היחיד. אבל כיון שאינם נחים – המים כבר זורמים מעצמם – הוא לא צריך לעשות עקירה, זה בא אליו מעצמו, והוא עושה רק הנחה ברשות הרבים. לכן הוא לא חייב מדאורייתא (כי חסרה עקירה), אבל זה אסור מדרבנן כי זה נראה כעוקר מרשות היחיד.
4. שאלת יסוד: מעמד של קיר של רשות היחיד: הצד החיצוני של קיר של רשות היחיד הוא רשות הרבים (או מקום פטור למעלה מעשרה). אין שום שיטה האומרת אחרת. רשות הרבים מגיעה עד הקיר ממש – זו המחיצה. כל הרשויות בשבת לא הולכות בגובה – כלומר, הצד החיצוני של קיר של רשות היחיד הוא אוטומטית רשות הרבים.
5. הצינור מבפנים: בתוך הצינור זו רשות היחיד (כי צינור הוא מקום סגור). אבל כשהמים יוצאים מהצינור, הם כבר ברשות הרבים. האדם אף פעם לא לוקח מים הנמצאים ברשות היחיד – כל המים שהוא לוקח כבר ברשות הרבים.
6. חילוק בין דבר גוש לנוזלים: כשדבר גוש מונח על הצינור ולוקחים אותו, הוא היה לוקח מרשות היחיד. אבל במים הזורמים, הם אף פעם לא “נחים” על הצינור, וכשהם יוצאים הם כבר ברשות הרבים.
7. בצינור רחב ד׳ על ד׳: הצינור עצמו נעשה רשות נפרדת – אם למעלה מעשרה זו רשות היחיד, אם בתוך עשרה זו כרמלית – ולכן אסור לקחת משם לרשות הרבים.
8. הערה על נוסחאות: כמה נוסחאות עשויות להיות חסרות את המילים “מפני שעשה עקירה ברשות היחיד.”
—
זיז שלפני החלון (אדן חלון)
דברי הרמב״ם: זיז היוצא מן הכותל לפני החלון – אם עולה למעלה מעשרה טפחים — מותר להשתמש בה.
פשט
מדף/קרש היוצא מהקיר לפני החלון, לתוך רשות הרבים. רשות הרבים שולטת רק עד עשרה טפחים גובה. גבוה מעשרה טפחים כבר לא רשות הרבים. לכן, אדם הגר בבית ליד רשות הרבים, אפילו הזיז בולט לתוך רשות הרבים, כל עוד הוא גבוה מעשרה טפחים, מותר להשתמש בו.
—
שני זיזין זה על גבי זה
דברי הרמב״ם: אם יש בו זיז העליון ד׳ על ד׳ טפחים, יש לפניו חלון או על גביו, אסור להשתמש בו מפני שהיא רשות בפני עצמה. ואין בעליון עירוב ואין בתחתון עירוב — העליון משתמש בשניהם. היה בתחתון עירוב ועליון אין בו עירוב — העליון אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד.
פשט
כששני זיזין בולטים מקיר, אחד מעל השני, והעליון יש בו ד׳ על ד׳ טפחים, הוא נעשה “רשות בפני עצמה” – הוא לא רשות הרבים (כי הוא לא על הקרקע) ולא רשות היחיד (כי אין לו מחיצות עשרה). לכן אסרו חכמים ששתי רשויות לא ישתמשו ברשות אחת – “אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.”
חידושים והסברות
1. יסוד “רשות בפני עצמה”: זיז של ד׳ על ד׳ טפחים אינו בטל לשום רשות – הוא “משהו חדש מוזר” – רשות לעצמו. האיסור הוא מדרבנן: חכמים חששו שייראה כאילו נושאים מרשות לרשות בשבת.
2. מדוע שניהם אסורים ולא רק אחד: כי לא ידעו איזה מותר להשתמש, יטעו. שניהם נאסרים לחומרא.
3. כששניהם אין להם עירוב: שני הזיזין בטלים לרשות היחיד שמהם הם בולטים, כי הם כמו מקום פטור – לכן העליון רשאי להשתמש בשניהם.
4. כשלתחתון יש עירוב: העליון רשאי להשתמש רק כנגד חלונו – החלק של הזיז שנמצא ישירות מול החלון שלו. ההסבר: החלק מול החלון, כשהוא פחות מד׳ טפחים, בטל לחלון. אבל הצדדים שאינם מול החלון לא בטלים – הם נשארים חלק מהרשות התחתונה (כי רשות היחיד עולה עד לרקיע), ולכן אסור.
5. שאלה על עירוב בין השניים: קשה לעשות עירובי חצירות בין שתי הקומות, כי כדי לעשות עירוב צריך תחילה להיות מחיצה, וכאן מדובר שאין מחיצה.
6. קיצור הדינים: זיז אחד (קטן או גדול) – מותר. שני זיזין גדולים – מפריעים זה לזה. העליון גדול – מפריע לשניהם. התחתון גדול – מפריע רק לעליון, אבל לא מול החלון שלו עצמו.
—
גזירה בזיז — כלי חרס
דברי הרמב״ם: כל זיז היוצא על רשות הרבים שמתיר להשתמש בו — כשמשתמש בו אין נוטלין ממנו ואין נותנין עליו אלא כלי חרס וכיוצא בהן, שמא יפלו ברשות הרבים וישברו.
פשט
כשמשתמשים בזיז התלוי מעל רשות הרבים, מותר לשים שם רק כלי חרס (שנשברים כשנופלים) – כי אם הם נופלים, הם ישברו, והאדם לא ירד לאסוף אותם. אבל כלים יקרים או כלי מתכת – אסור, כי אם הם נופלים, הוא ירד להביא אותם, והוא יעבור על הוצאה.
חידושים
1. טעם הגזירה: דומה לגזירה ב״כלים נאים” בשתייה – חוששים שהאדם יבוא לשאת ד׳ אמות ברשות הרבים או לעשות הוצאה.
2. חילוק הרמ״א: זה רק בזיז קטן שייתכן שדברים יפלו. אבל גג שלם – אין את החשש, כי זה לא ייפול.
—
שני בתים משני צדי רשות הרבים — זריקה למעלה מעשרה
דברי הרמב״ם: שני בתים בשני צדי רשות הרבים — זורק מזה לזה למעלה מעשרה, והוא שיהיו שניהם שלו או שעירבו ביניהם. ואם היו אפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק. ואם היה זה למעלה מזה ולא בשוה — אסור לזרוק בהם כיוצא בהם שמא יפול ויביאנו, אבל כלי חרס וכיוצא בו זורק.
פשט
שני בתים בשני צדי רשות הרבים – מותר לזרוק מאחד לשני למעלה מעשרה (דרך מקום פטור), בתנאי ששניהם שייכים לאדם אחד או שעשו עירוב. כששניהם באותו גובה – מותר אפילו בגדים וכלי מתכת. אבל כשאחד גבוה מהשני – רק כלי חרס, כי קשה יותר לזרוק במדויק וזה עלול ליפול.
חידושים
1. מדוע צריך “שניהם שלו”: מדרבנן יש איסור לשאת מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת כששני אנשים יש להם בלי עירוב. לכן הרמב״ם חייב להוסיף “או שעירבו ביניהם” – זה כל הענין של עירובי חצירות.
2. החילוק בין בשווה ולא בשווה: כששני הבתים באותו גובה, קל לזרוק במדויק למעלה מעשרה, לכן מותר אפילו כלים יקרים. אבל כשאחד גבוה יותר – קשה יותר לכוון, וזה עלול ליפול לרשות הרבים, לכן רק כלי חרס.
3. יסוד הזריקה דרך מקום פטור: מותר לזרוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור (למעלה מעשרה מעל רשות הרבים).
—
בור ברשות הרבים עם חלון מעליו
דברי הרמב״ם: בור ברשות הרבים, וחלון של רשות היחיד מעליו — הבור וחולייתה מצטרפין לעשרה, וממלא הימנו בשבת. עוד: אבל אם הוא מופלג — צריך שתהא חולייתה גבוהה עשרה.
פשט
כ
שהבור עם החוליא שלו (השפה/הקרקע סביב הבור) יחד מגיעים לעשרה טפחים, מותר לשאוב מים בשבת, כי נושאים מרשות היחיד אחת (הבור) לרשות היחיד אחרת (דרך החלון).
חידושים והסברות
1. מדוע הבור שייך לבעל החלון: הבור הוא טכנית הפקר – הוא שייך לכולם ברשות הרבים. אבל כיון שאף אחד אחר לא יכול להשתמש בו (רק האדם עם החלון יכול להגיע), זה נעשה כאילו “כלי שלו” – זה שייך לו למעשה. לכן אין בעיה של עירוב בין שתי רשויות היחיד.
2. תנאי: סמוך לכותל: הבור חייב להיות סמוך לקיר של רשות היחיד, וגבוה ד׳ טפחים כך שאף אדם מרשות הרבים לא יכול לעבור בין הבור לקיר.
3. אבל אם הוא מופלג (מרוחק): כשהבור מרוחק מרשות היחיד, החוליא עצמה חייבת להיות עשרה טפחים גבוהה. הטעם: כשהבור מרוחק, אדם יכול לעמוד ברשות הרבים ולשאוב – כשהוא מרים את הדלי, הוא עומד ברשות הרבים והוא מטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים. העצה: אם החוליא גבוהה עשרה טפחים, אז כשהדלי עובר את עשרת הטפחים, הוא עובר דרך מקום פטור, מה שעושה את זה מותר.
—
אשפה ברשות הרבים עם חלון מעליה
דברי הרמב״ם: אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, וחלונו על גבה — שופך לתוכה מים בשבת. אבל רק אשפה של רבים שאין דרכן לפנותה. אבל של יחיד אין שופכין לתוכה — שמא תפנה.
פשט
מותר לשפוך מים מחלון (רשות היחיד) לאשפה (שהיא גם רשות היחיד כי היא גבוהה עשרה). אבל רק באשפה ציבורית שלא מפנים אותה.
חידושים והסברות
1. אשפה של רבים לעומת של יחיד: אשפה ציבורית נשארת תמיד – מותר לשפוך כי היא תמיד רשות היחיד (גבוהה עשרה). אשפה פרטית היחיד יפנה אותה מתישהו – שמא תפנה – האדם לא ידע שהיא כבר אינה, והוא ימשיך לשפוך ישירות לרשות הרבים.
2. המשל לבת המן: האדם עומד למעלה בחלון ולא יודע מה למטה – הוא עלול לטעות שהאשפה עדיין שם, כשהיא כבר הוסרה. לכן זו גזירה.
—
אמת המים העוברת בחצר
דברי הרמב״ם: אמת המים שהיא עוברת בחצר — אם יש בה גובה עשרה טפחים ורחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות, אין ממלאין הימנה בשבת, מפני שהיא כפרצה במחיצה. עצה: עושה מחיצה גבוהה עשרה בכניסתו וביציאתו. אבל אם אין בגובהה עשרה ורוחב ארבעה — ממלא ממנו בלא מחיצה.
פשט
תעלת מים החוצה דרך חצר (רשות היחיד): אם היא עמוקה 10 טפחים ורחבה 4+ טפחים (עד 10 אמות), אסור לשאוב ממנה, כי היא נחשבת ככרמלית בתוך רשות היחיד. עם מחיצות בכניסה וביציאה – מותר. קטן מהשיעור הזה – בטל לחצר, מותר בלי מחיצה.
חידושים והסברות
1. מדוע אמת המים היא כרמלית: אמת המים באה מים או נהר – שהוא כרמלית. כשהתעלה יש לה שיעור של עשרה טפחים עומק וארבעה רוחב, היא חשובה מספיק שרואים אותה כחלק מהכרמלית החודרת לתוך רשות היחיד. היא לא בטלה לחצר.
2. קטן מהשיעור: אם התעלה אינה עמוקה עשרה או אינה רחבה ארבעה – היא בטלה לרשות היחיד, כמו שלולית מים בשדה.
3. כרמלית היא דרבנן: “אין ממלאין” פירושו איסור דרבנן, לא חיוב מדאורייתא.
4. העצה של מחיצה בכניסתו וביציאתו: בונים מחיצה גבוהה עשרה בכניסה וביציאה של האמה לחצר. זה מנתק את התעלה משאר הכרמלית, ואז המים בחצר נעשים חלק מרשות היחיד.
5. “בגובהה” פירושו עומק: הרמב״ם אומר “גובה” על מה שהוא למעשה עומק. מנקודת מבט של מי שעומד בתוך התעלה, זה “גובה” – כמה גבוהות הקירות סביבו.
—
אמת המים רחבה יותר מעשר אמות
דברי הרמב״ם: אם אמת המים רחבה יותר מעשר אמות, אפילו אין גובהה עשרה, אין ממלאין הימנו עד שיעשה לה מחיצה, שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת את המחיצות.
פשט
כשאמת המים רחבה יותר מעשר אמות, זו “פרצה” בקירות החצר, המבטלת את המחיצות. אסור לשאוב מים בלי מחיצה.
חידושים
– כאן יש שתי בעיות נפרדות: (1) אמת המים עצמה היא כרמלית, (2) הפרצה של יותר מעשר אמות מבטלת את המחיצות של כל החצר. כשהיא רחבה יותר מעשר אמות אבל אין גובהה עשרה (לא עמוקה עשרה טפחים), לא היינו אומרים שהיא רשות לעצמה בתוך החצר, אבל בכל זאת נשארת הבעיה שהיא כרמלית העוברת דרך, כי הפרצה מבטלת את הקירות.
—
דין פס מכאן ופס מכאן
דברי הרמב״ם: אם נשתייר בצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן כל שהוא — מותר לטלטל בכל החצר. אם פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת — מותר לטלטל בכל החצר. ואין אוסר אלא מים המונחים בלבד. אבל אם אין שם פס כלל — אסור לטלטל בכל החצר, שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית.
פשט
אם נשאר קצת קיר (פס) משני צדי הפרצה – אפילו כל שהוא – מותר לטלטל בחצר. אם רק מצד אחד – הפס צריך להיות ד׳ טפחים. בלי פס כלל – אסור לטלטל בכל החצר.
חידושים
1. הפס לא אומר שצריך לבנות משהו – זה אומר שנשאר קצת מהקיר המקורי משני צדי המקום שבו אמת המים פורצת דרך.
2. הסברא העיקרית דומה לצורת הפתח: כשיש פס משני הצדדים, זה נראה כאילו בכוונה פתחו פתח בקיר (כמו דלת גדולה), לא כמו פרצה ששברה קיר. דלת גדולה לא הורסת את הקיר.
3. חילוק חשוב: הפס עוזר רק שהפרצה לא תבטל את המחיצות של החצר – מותר לטלטל בחצר. אבל הפס לא עוזר לבעיה של שאיבת מים מאמת המים עצמה, כי היא נשארת כרמלית.
—
מחיצה ליד המים – דין מחיצה תלויה
דברי הרמב״ם: אם הוסיף למעלה מן המים — צריך שיהא טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה מחיצה כולה בתוך המים — צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי שיהיו המים שבחצר מובדלים. ואף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מתרת.
פשט
כשבונים מחיצה ליד אמת המים: אם היא למעלה – טפח צריך לרדת לתוך המים; אם היא כולה בתוך המים – טפח צריך לצאת למעלה. מחיצה של עשרה טפחים מספיקה אפילו אם היא לא מגיעה לקרקע.
חידושים
1. הטפח היורד בתוך המים נחוץ כדי להראות שהמחיצה היא למים – שהיא מבדילה בין המים של החצר למים מבחוץ.
2. חידוש עיקרי – מחיצה תלויה: בדרך כלל מחיצה תלויה (שלא מגיעה לקרקע) לא עוזרת, אבל במים התירו חז״ל. הטעם: איסור טלטול במים הוא רק מדרבנן (כרמלית), ממילא הקילו במחיצתה – המחיצה צריכה רק להיות כדי לעשות היכר, לא מחיצה מלאה מדאורייתא.
3. שתי רמות דרבנן: כאן יש קולא כפולה: (1) כרמלית עצמה היא דרבנן, (2) שכשאמת המים נכנסת לחצר היא עדיין חלק מהכרמלית – אפילו זה הכשר דרבנן. ההיכר מפריד את חלק המים בחצר מהכרמלית הגדולה יותר.
4. קושיא על “כמי שהונח”: למדנו קודם שכל מים רואים “כמי שהונח” — כאילו הם מונחים על הקרקע. אם כך, מדוע המחיצה צריכה להגיע לקרקע? יספיק שהיא תגיע לפני המים! תשובה: העיקרון של “כמי שהונח” נאמר רק לגבי דינים ספציפיים (לענין “הכיר והניחו” ולענין “רשות הרבים למעלה מעשרה”), אבל זה לא אומר שפני המים נעשים ממש קרקע לכל הענינים.
5. יסוד: המים שבחצר, כשמפרידים אותם מהמים מבחוץ, נעשים חלק מהחצר. הבעיה היא רק כשהם מחוברים לכרמלית הגדולה יותר.
—
אמת המים העוברת בין החצרות
דברי הרמב״ם (בקירוב): אמת המים העוברת בין החצרות, וחלונות פתוחות לה — אם אין בה כדי שיעור (עשרה טפחים גובה וד׳ על ד׳ רוחב), משלשלין מן החלונות וממלאין הימנה בשבת. במה דברים אמורים? שאינו מופלג מן הכותל שלשה טפחים. אבל אם מופלג שלשה, אין ממלאין ממנו אלא אם כן היו פסים יוצאים מן הקצוין מכאן ומכאן.
פשט
תעלת מים העוברת בין חצרות, עם חלונות פתוחים אליה – אם אין לה את השיעור של כרמלית (10 טפחים עומק/גובה, 4×4 רוחב), מותר להוריד דלי דרך החלון ולשאוב מים. זה נכון רק כשהתעלה לא רחוקה יותר מ-3 טפחים מהקיר. אם היא רחוקה יותר מ-3 טפחים, צריך “פסים” (מחיצות קטנות) משני הצדדים.
חידושים וביאורים
1. מקביל להלכה של בור ברשות הרבים: אותו דין כמו בבור מתחת לבית: כשהבור ממש ליד הבית (בתוך 3 טפחים), רואים אותו כבטל לבית, כי אף אחד לא יכול לעבור ביניהם.
2. כל חלק של אמת המים בטל לחצר שלו: כשהתעלה עוברת ליד מספר חצרות, רואים כל חלק של אמת המים ליד כל חצר כבטל לאותה חצר. אם לחצר יש עירוב חצרות, אין בעיה.
3. מדוע לא צריך עירוב כשזה בתוך 3 טפחים? כי המים בטלים לחצר – זה כמו שירות לבית. שואבים רק דרך החלון, לאף אחד אחר אין גישה.
4. מה עושים “פסים” כשזה רחוק יותר מ-3 טפחים? כשהתעלה יותר מ-3 טפחים מהקיר, היא לא “דבוקה” לחצר. הפסים מראים שחלק המים הזה שייך לבית/חצר. אבל זה עוזר רק כשלתעלה אין את השיעור של כרמלית. כשיש לה את השיעור, היא כרמלית ממשית, וצריך מחיצה אמיתית — פסים לא עוזרים.
5. חידוש בחילוק בין עם שיעור ובלי שיעור: בלי שיעור כרמלית — התעלה אינה רשות נפרדת, אלא שאלה של “מחוץ לחצר.” פסים עוזרים לבטל אותה לחצר. עם שיעור כרמלית — היא כרמלית ממשית, וצריך מחיצה אמיתית. הרמב״ם לא מביא בפירוש מה לעשות כשיש שיעור.
—
[הערה על הראב״ד והמגיד משנה]
המגיד משנה מביא שהראב״ד חולק על הרמב״ם בהלכות אלו — הוא סובר שהרמב״ם למד את הגמרא בטעות. המגיד משנה אומר אבל: “ואין דברים אלו מוציאין כדי להאריך בהן” — כי הלכות אלו אינן נוגעות למעשה (כי יש כבר עירובין), הוא לא האריך.
חידוש על שיטת המגיד משנה: המגיד משנה, ואפילו הטור, כשמגיעה סוגיא שאינה נוגעת למעשה, הם ממשיכים בלי להאריך. הרמב״ם עצמו עובד אחרת — הוא רוצה לכסות כל תורה שבעל פה, אפילו הלכות שאינן נוגעות.
[דיגרסיה: תיאוריית קונספירציה] מוצע: אולי הרמב״ם פחות מדויק בהלכות שאינן נוגעות למעשה, ושטעות שם אינה עוולה כל כך גדולה. אבל זה נדחה מיד — לא רואים שהרמב״ם לוקח למשל הלכות קידוש החודש פחות ברצינות.
—
גזוזטרא (כצוצרה) שעל גבי הים
[הקדמה: מהי גזוזטרא?]
במה (פלטפורמה) הבולטת מקיר מעל מים — מבנה דמוי מרפסת מעל ים או נהר. פעם בנו חדרים קטנים כאלה הבולטים מהבית מעל המים, כדי שיוכלו לשאוב מים בקלות (בתקופה ללא כיורים וצינורות מים). כשלומדים הלכות אלו צריך להודות לקב״ה על אינסטלציה מודרנית!
דברי הרמב״ם: גזוזטרא שעל גבי הים, וחלון בתוכה על גבי המים — אין ממלאין מים בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה טפחים גבוהה על גבי המים כנגד החלון שבגזוזטרא, או יעשה מחיצה יורדת מן הגזוזטרא כנגד המים. כשם שממלאין הימנה בשבת מפני המחיצה, כך שופכין ממנה לים.
פשט
גזוזטרא (חדר קטן/במה) העומדת מעל ים (מים), עם חלון שדרכו אפשר לשאוב מים. החדר הוא רשות היחיד, המים הם כרמלית. מדרבנן אסור לשאוב מכרמלית לרשות היחיד. ההיתר הוא לעשות מחיצה — או סביב אזור המים (עשרה טפחים גובה), או מחיצה היורדת מהגזוזטרא אל המים.
חידושים והסברות
1. שני אופנים של מחיצה: (א) לבנות מחיצה סביב אזור המים שממנו שואבים, עשרה טפחים גבוהה, המפרידה את החלק הזה מהכרמלית ועושה אותו לרשות היחיד; (ב) מחיצה היורדת ישירות מהגזוזטרא כנגד המים.
2. מדוע מחיצה עוזרת במים זורמים? המים זורמים כל הזמן, הם לא נשארים עומדים ברשות היחיד — איך מחיצה עוזרת? התירוץ: הואיל והשאיבה/שפיכה הראשונה נכנסת לרשות היחיד (האזור המגודר), לא אכפת לנו שהמים זורמים הלאה לכרמלית. מעשה ההוצאה/הכנסה נשפט לפי היכן המים נמצאים בשעת המעשה, לא לאן הם הולכים אחר כך.
3. “כך שופכין ממנה לים”: מותר גם לשפוך מים דרך אותו מקום. חלק האזור המגודר הוא באמת רשות היחיד גמורה — רק בגלל שהמים זורמים הלאה, היתה החומרא שלא לעשות זאת; וההיתר הוא שברגע שהרגע הראשון הוא ברשות היחיד, זה מותר.
4. יסוד ההיתר בכרמלית: כל הכרמלית היא מדרבנן, ובצורך מעשי כזה (שאיבת מים) חכמים הקילו שאם מקום השאיבה הוא רשות היחיד, לא אכפת לנו שהמים מגיעים מכרמלית או הולכים אחר כך חזרה לכרמלית.
—
ספינה בכרמלית — שאיבת מים מים
דברי הרמב״ם: לא ימלא מן הספינה מים מן הים, אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים.
פשט
אסור לשאוב מים מים (כרמלית) לתוך ספינה (רשות היחיד), אלא אם כן בונים במה (גזוזטרא) של ד׳ על ד׳ הבולטת מהספינה מעל הים.
חידושים והסברות
1. חילוק בין שפיכה ושאיבה: שפיכת מים מהספינה על דופן הספינה מותרת (מכוחו לכרמלית), אבל שאיבת מים מים שונה — זו ממש שאיבה מכרמלית לרשות היחיד, לכן צריך תיקון.
2. מה עושה הגזוזטרא? המקום ד׳ על ד׳ הבולט מעל הים נעשה כאילו רשות היחיד, ואז שואבים מרשות היחיד לרשות היחיד.
3. חילוק בין תוך עשרה ולמעלה מעשרה: כשהאדם עומד תוך עשרה טפחים מהמים, הוא צריך לעשות מקום ד׳ על ד׳. אבל אם הספינה גבוהה והוא עומד למעלה מעשרה טפחים מהים, החלק העליון של הים כבר מקום פטור (גבוה מעשרה טפחים מכרמלית), והוא שואב דרך מקום פטור — אז מספיק משהו קטן כהיכר, לא ד׳ על ד׳ מלא.
—
חצר קטנה שפחותה מד׳ אמות — שפיכת מים
דברי הרמב״ם: חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות — אין שופכין בתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו עוקה מחזקת סאתים. או יעשה גומא ברשות הרבים בצד החצר כדי שיהיו המים נקבצים לתוכה, ויבנה כיפה מבחוץ כדי שלא תראה עוקה זו מרשות הרבים. אם החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות — מותר. חצי אמה על חצי אמה ברום שלוש חומשי אמה — זהו שיעור סאתים.
פשט
חצר קטנה (קטנה מד׳ אמות על ד׳ אמות) — אסור לשפוך שם מים בשבת, כי המים יזרמו מיד לרשות הרבים, וזה נראה כאילו שופכים לרשות הרבים. ההיתר הוא לעשות עוקה (בור) המחזיק סאתים.
חידושים והסברות
1. מדוע זו בעיה? למעשה שופכים ברשות היחיד (החצר). אבל כיון שהחצר כל כך קטנה, מובן שהתכלית היא שהמים יישפכו לרשות הרבים. בחצר גדולה רואים את זה כאילו הוא שופך ברשות היחיד; בחצר קטנה זה נראה כאילו הוא שולח משהו לרשות הרבים. זו גרמא — הוא גורם למים לצאת — וזה לא איסור דאורייתא, אבל מדרבנן זה אסור.
2. שני אופנים של עוקה: (א) בור בחצר עצמה המחזיק סאתים; (ב) בור בחוץ ברשות הרבים ממש ליד החצר. אם עושים אותו
בחוץ, צריך לבנות כיפה (גג/כיסוי) שלא יראו את הבור מרשות הרבים — זה היכר שהוא לא שופך לרשות הרבים, אלא לתוך העוקה.
3. שיעור סאתים במידות: חצי אמה על חצי אמה ברום שלוש חומשי אמה.
4. חצר עם אכסדרה: אפילו אם החצר עצמו קטן מד׳ אמות, אם החצר עם האכסדרה יחד הם ד׳ אמות, אין את הבעיה.
5. עוקה קטנה מסאתים: מותר לשפוך רק כמה שהעוקה יכולה להכיל — לא יותר. אבל אם העוקה מחזיקה סאתים, מותר לשפוך אפילו ששים סאה — כי ברגע שיש את השיעור, זה כבר לא נראה כאילו שופכים לרשות הרבים, למרות שזה יישפך מהעוקה.
6. הגומא נעשית מקום פטור: למעשה שופכים מרשות היחיד למקום פטור, לא ישירות לכרמלית/רשות הרבים. מדוע מקום פטור ולא רשות היחיד? כי השיעור הוא חצי אמה על חצי אמה — לא צריך ד׳ טפחים. אבל אם עושים אותו גדול יותר, הוא נעשה רשות היחיד.
7. מחלוקת ראשונים: הרמב״ם סובר שהעיקול הוא סתם היכר (מראית עין). ראשונים אחרים סוברים שיש לזה קשר להלכה ממש — שדרך העיקול זה נעשה הלכתית לא שופכין לרשות הרבים.
8. [דיגרסיה: אינסטלציה מודרנית] מועלית שאלה מעשית על אסלות מודרניות ששוטפות — המים הולכים דרך צינורות מתחת לקרקע ויוצאים לרשות הרבים. הצד להקל הוא שהצינורות הם רשות היחיד, או עד שזה מגיע החוצה זה עובר דרך עוד הרבה רשויות היחיד.
—
ימות החמה לעומת ימות הגשמים
פשט
בימות הגשמים מותר לשפוך, כי הכל מלא מים ואף אחד לא יאמר “האדם משתמש במים שבאים מרשות היחיד.” אבל בימות החמה: אם העיקול מחזיק סאתים — מותר; אם פחות מסאתים — אסור לגמרי לשפוך.
חידושים
1. בפחות מסאתים בימות החמה זו חומרא גדולה — אסור בכלל לשפוך. היסוד הוא מראית עין: כשלא יורד גשם, רואים בבירור שהאדם שופך מים לרשות הרבים.
2. “ימות הגשמים” פירושו חורף — בימים הישנים כל החורף הרחוב היה מלוכלך ומלא מים, אפילו כשלא ממש ירד גשם. הרמב״ם אומר “מפני שרבו עוברי דרכים ואין להם מקום לעבור.”
3. טעם הרמב״ם לימות הגשמים: “אדם רוצה שיבואו המים במקומן” — הוא בכלל לא מחפש שזה יצא לרשות הרבים. זה קצת שונה מהפשט הפשוט שאף אחד לא רואה שזה בא מרשות היחיד.
—
ביב וצינור
דברי הרמב״ם: ביב (צינור תת-קרקעי/תעלה) ששופכים לתוכו מים והוא זורם מתחת לקרקע ויוצא לרשות הרבים; צינור (צינור על הקיר) ששופכים לתוכו והוא זורם על הקיר לרשות הרבים — אפילו אם הקיר או הדרך ארוכים מאה אמה, הואיל ואינו שופך אלא על פי הביב/צינור והמים יוצאים מכחו לרשות הרבים — זה אסור.
פשט
ביב הוא צינור/מערכת תת-קרקעית מתחת לבית; צינור הוא על קירות הבית. אפילו אם הדרך ארוכה, הואיל והמים יוצאים מכוחו — אסור.
חידושים
1. קושיא: מה משנה אם שופכים לתוך הבור או ליד הבור? הרואה רואה בסופו של דבר שהאדם שופך וזה יוצא לרשות הרבים! תירוץ: זה היכר — כששופכים ליד הבור (לא ישירות לתוכו), זה נראה אחרת.
2. בימות הגשמים מותר לשפוך אפילו דרך ביב/צינור, כי לא רואים שזה בא מרשות היחיד.
—
כחו בכרמלית — החידוש הגדול
דברי הרמב״ם: אם המים מגיעים לכרמלית (לא רשות הרבים), מותר אפילו מי השופכין — שלא גזרו על כחו בכרמלית.
פשט
ברשות הרבים אסרו אפילו מכוחו (כששופכים ברשות היחיד וזה זורם מכוחו לרשות הרבים). אבל בכרמלית — שהיא עצמה רק דרבנן — חז״ל לא הוסיפו עוד גזירה על מכוחו.
חידושים
1. יסוד: מכוחו הוא איסור דרבנן (כי לא נושאים ממש בידיים). על דרבנן (כרמלית) לא עשו עוד דרבנן (מכוחו).
2. נפקא מינה מעשית — ספינה: מי שנוסע בספינה (רשות היחיד) על ים (כרמלית) — מותר לו לשפוך מים על דופן הספינה (קיר הספינה), ומשם זה זורם לתוך הים. זה מכוחו לכרמלית, שמותר. אבל לשפוך ישירות לים היה אומר לשאת מרשות היחיד לכרמלית, שאסור.
—
קורא בספר בכרמלית ונתגלגל לרשות הרבים
דברי הרמב״ם: קורא ספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו — אם נתגלגל לתוך ארבע אמות, גוללו אצלו. חוץ לארבע אמות — הופכו על הכתב.
פשט
מי שקורא מגילה (גליל) בכרמלית, וחלק התגלגל לרשות הרבים. אם זה בתוך ד׳ אמות — מותר לגלול אותו חזרה. אם זה רחוק יותר מד׳ אמות — הופכים אותו על הכתב (שהכתב יהיה מכוסה).
חידושים והסברות
1. מדוע מותר בכלל לגלול חזרה? כי כל עוד הוא מחזיק את הקצה, לא היתה הנחה ברשות הרבים, וזו לא עקירה-הנחה מלאה. זה נתגלגל, שפטור.
2. גזירה שמא יתקן המיטה ויעבירנו ד׳ אמות: כשזה חוץ לד׳ אמות, חכמים לא התירו למשוך חזרה, כי חוששים שזה ייפול מידו, ואז הוא יצטרך לשאת אותו ד׳ אמות ברשות הרבים — שזה איסור דאורייתא.
3. “הופכו על הכתב” — כבוד הספר: ההיתר להשאיר אותו מונח ברשות הרבים הוא רק כשהופכים אותו שהכתב לא יהיה גלוי — זה כבוד לספר.
4. [דיגרסיה: כבוד הכתב לעומת כבוד הספר] בשולחן ערוך יורה דעה כתוב שאסור להפוך ספר תורה (על הפנים), אלא צריך לכסות אותו. זה לכאורה סותר את ההלכה שלנו שבה הופכים אותו. התירוץ: העיקר כבוד הוא לכתב (המילים), לא לכריכה. ברגע שהכתב מכוסה, זה כבר בסדר. כאן אי אפשר להביא בד לכסות, אז ההיפוך הוא עצה מעשית.
—
קורא בספר ברשות היחיד ונתגלגל לרשות הרבים
פשט
כשמי שקורא ברשות היחיד וזה מתגלגל לרשות הרבים — זה מצב חמור יותר כי זה איסור דאורייתא (רשות היחיד לרשות הרבים).
חידושים
1. אם נח על הקרקע של רשות הרבים: אם זה כבר הגיע לקרקע של רשות הרבים, אסור למשוך אותו חזרה — אפילו פחות מד׳ אמות — כי זו כבר הנחה ברשות הרבים, ולמשוך חזרה יהיה הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד (דאורייתא).
2. אם לא נח, אלא תלוי באויר רשות הרבים: אם זה עדיין תלוי באוויר של רשות הרבים (לא נח על הקרקע), אז גוללו אצלו — מותר לגלול אותו חזרה. כל עוד זה לא נח, אין הנחה, ומותר למשוך חזרה.
3. שאלה על שלושה טפחים (לבוד): האם אם הספר תלוי בתוך ג׳ טפחים מהקרקע, נאמר לבוד (כאילו זה מונח על הקרקע). הגור אריה אומר שתוך ג׳ טפחים זה באמת אסור בגלל לבוד. אבל הרמב״ם לא אומר זאת — הרמב״ם סובר שזה לא נקרא לבוד בהקשר הזה.
4. מדוע החילוק בין נח ולא נח? שני מהלכים: (1) כי בלי הנחה אין גמר מלאכה; (2) מעשית — כשזה תלוי באוויר פחות סביר שזה ייפול מידו.
—
האם ההיתר הוא רק בכתבי הקודש
חידושים
– הרמב״ם כותב סתם “ספר” — לא דווקא ספר קודש. זה יכול לומר שההיתר חל גם על ספר רגיל, כי יש הפסד (הוא לא רוצה להפסיד את ספרו).
– הרמ״א אומר שזה דווקא כתבי הקודש.
– אבל יש דעות שאפילו ספר רגיל גם נכלל (בגלל הפסד).
—
המעביר קוץ ברשות הרבים ובכרמלית
דברי הרמב״ם: המעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים — מעביר ברשות הרבים פחות פחות מד׳ אמות, ובכרמלית מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה.
פשט
מותר להסיר קוץ/שבב מרשות הרבים כדי שאנשים לא ייפגעו. ברשות הרבים — רק פחות פחות מד׳ אמות; בכרמלית — מותר לשאת כרגיל אפילו מאה אמה.
חידושים
1. זו כבר הפעם השלישית שהרמב״ם מביא את הלכת הקוץ בהלכות שבת. החידוש העיקרי כאן הוא להדגיש את הקולא בכרמלית.
2. לפי הרמב״ם זו גם מלאכה שאינה צריכה לגופה, שלפי הרמב״ם לא עוזר (הוא חייב מדאורייתא). בכל זאת התירו בכרמלית מפני צורך הרבים.
3. התוספות אומר שפחות פחות מד׳ אמות מותר רק במקום צורך, אבל הרמב״ם אומר שד׳ אמות בבת אחת מותר בכלל, לא רק במקום צורך.
—
מת שהסריח
דברי הרמב״ם: מת שהסריח ונתבזה יותר מדאי ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו — מוציאין אותו אפילו לכרמלית.
פשט
מת שמסריח כל כך עד שהשכנים לא יכולים לסבול — מותר להוציא אותו אפילו לכרמלית.
חידושים
1. כבוד המת או כבוד השכנים? זה לא קשור למת (למתים חפשי), אלא זה כבוד/נוחות לשכנים. אולי מדובר גם על נבילה (בעל חי מת) או אפילו גוי שאין בו דין כבוד המת.
2. הרמב״ם כותב שני התנאים: (א) נתבזה יותר מדאי, (ב) ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו. זה משמע שצריך שניהם — ביזיון למת וגם סירחון לשכנים. אם מת מונח בחוץ ומסריח אבל אף אחד לא עומד שם — אסור לשאת אותו לכרמלית.
3. מת הוא גם מוקצה, שזה איסור אחר. ר׳ בנימין שלמה המבורגר (ויזל הולנד) עומד על זה איפשהו מאוחר יותר, אולי בפרק כ״ג על מוקצה. כאן בהלכה שלנו כתוב רק שבכרמלית מותר בכלל, אבל בעיית המוקצה לא נוגעת כאן.
—
היורד לרחוץ בים — להתנגב לפני היציאה
דברי הרמב״ם: היורד לרחוץ בים, כשיעלה ינגב עצמו יפה קודם שיצא מן הים, שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית.
פשט
מי שיורד להתרחץ בים, כשהוא עולה ינגב את עצמו היטב לפני שיוצא מהים, כדי שלא ישא מים ד׳ אמות בכרמלית (האזור סביב הים הוא כרמלית).
חידושים
1. איך הוא מנגב את עצמו אם הוא לא יכול לקחת מגבת? הוא צריך להתיז/לנער את המים מעליו.
2. זה דבר שאינו מתכוין — אדם הולך והוא לא מתכוון לשאת מים! זו גזירה מדרבנן/חומרא, והרמב״ם אומר זאת בלשון “שמא יעביר” — זה חשש.
3. כשיורד גשם, גם אסור ללכת ברחוב? לא — שם האדם לא מכניס את המים על עצמו בכוונה.
4. נפקא מינה מעשית: יהודים יראי שמים ההולכים למקווה בשבת, נשארים מים בזקן (כי הם חוששים מסחיטה), ואז יש להם בעיה של נשיאת מים ד׳ אמות ברשות הרבים. זו חומרא גדולה — שהמעט מים בזקן ייחשב כהוצאה.
5. הלשון “כשיעלה”: זה משמע שהוא כבר בתהליך של יציאה. כל עוד הוא במים, זה כמו טמינה במים — המים עליו בטלים לים. רק כשהוא יוצא זה נעשה חפצא נפרד של מים שהוא נושא.
6. על רחיצה בשבת בכלל: כאן מדובר באופן שמותר להתרחץ — למשל לטבילה/מקווה. בים (מים קרים) מותר מעיקר הדין, אבל שחייה אסורה (גזירה שמא יעשה חבית של שייטין). הרמב״ם אומר “לרחוץ” — לא לשחות. כמה אחרונים לא נוהגים להתרחץ בים בשבת.
—
עד כאן פרק ט״ז מהלכות שבת.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ו – גזירות שונות על הוצאה
הקדמה לפרק
בוקר טוב, אנחנו לומדים רמב״ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט״ו, הפרק החמישה עשר של הלכות שבת. ועם זה אנחנו הולכים לסיים, כשנסיים את הפרק הזה, סיימנו חצי הלכות שבת. כן, נכון, הלכות שבת הם שלושים.
לפני שאנחנו הולכים ללמוד, צריכים אנחנו, הכל עם הכרת הטוב ועם החיזוק להמשיך את השיעור שלנו, צריכים אנחנו להוציא לשבח ברכה לראש משביר, בעל הקמח שעושה שהתורה תוכל להימשך, ידידנו הנגיד ר׳ יואל הלוי וועצבערגער, שתומך בשיעור שלנו. ויהי רצון מלפניך וכן יעשה, מי שרוצה להיות שותף בתמיכה בשיעור הזה ובשיעורי תורה אחרים של ידידי הרב ר׳ יצחק, שימצא דרך איך לבצע זאת.
טוב מאוד. וגם אלה שלומדים לבד, ומי שיש לו קושיות על השיעור שלנו, או חושב שלמדנו לא נכון, שישלח להערות גרופ. אפשר לשאול קושיות, סתם ככה מגיעים שם לאחדות. וגם את מניינם וכן יעשה ליהודים שעושים כבר כך.
דיגרסיה: מדוע למלאכת הוצאה יש כל כך הרבה אריכות?
טוב מאוד. אנחנו נמצאים באמצע הענין של יציאת שבת. החלק מבין כל ל״ט מלאכות, המלאכה של מוציא בשבת, לשאת ברשות הרבים או ד׳ אמות, יש לה את האריכות הרבה ביותר בהלכות שבת. וברור, כבר היו לנו כמה פעמים מהלכים מסוימים להסביר למה יציאה היא האריכות הגדולה. למרות שיציאה היא מלאכה גרועה, מלאכה חלשה יותר, אולי זה דבר שקורה יותר לעתים קרובות, או אולי זה דבר שיש בו יותר ספיקות.
לכאורה, אתה אומר שכשאתה חופר בקרקע, אתה לא חופר, אבל לשאת זה משהו שאנשים הולכים ותמיד מחזיקים בידיים דברים. כן, רואים שמוקצה הוא גם בגלל הוצאה. רואים שהוצאה צריכה להיות האריכות הרבה ביותר.
אני מתכוון כי זה יותר, יותר על פי קבלה. לא על פי קבלה, זה יותר מפורש. החכמים אוהבים מה שיותר מפורש. לדבר על קו ולחרוש באדמה, הרבנן חכמים בכלל, הרי כתוב “מרגלא בפומיה דרבנן” של אביי ורבא. אני ברי וחברי ברי, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. חכם הוא מי שיושב בעיר, העובד עובד בשדה. כנראה שואל פעם שאלה, הוא שואל לרב, הוא הרי בשדה שלו. יעקב איש תם יושב אהלים. הוא שואל פעם שאלה, אבל הדברים שהחכמים עוסקים בהם הם דברים עירוניים. אז הוצאה היא בעצם כמעט המלאכה היחידה. אני מתכוון, בישול, בישול עושה האישה. אבל הוצאה, זה הדבר שהחכמים עושים, שעושים בעיר. עסקים, אולי אפשר לומר שעסקים קשורים להוצאה. אבל על כל פנים, חברים, זה לא ממש מסתדר, כי בורר שייך גם באכילה, וקוצר שייך גם בסירוק השיער.
אני מתכוון לומר, דברים יומיומיים שנוגעים לל״ט מלאכות. אולי העיקר של קוצר הוא כשעומדים וקוצרים את השיבולים. אבל חז״ל אומרים ברור, שמי שתולש שתי שערות, או אפילו אחת, כשזו מלאכת גוזז. כן, בקיצור, לא כל כך ברור למה דווקא הוצאה צריכה כל כך לבלוט. זה יותר למדני. החכמים אהבו יותר הלכות למדניות.
כתוב שזה חמור, כי תוספות מדבר על זה, למה המסכת מתחילה ביציאות השבת? כן, כי זו מלאכה גרועה, צריך להרחיק. מה שיותר מעניין, גרועה פירושה גרועה בגשמיות, זה יותר… אבל ברוחניות זה טוב יותר, כי זה פחות פיזי, זה יותר מחשבה. כמעט כל… כל המלאכות הן בלבת מחשבת אסרה תורה, אבל משהו עושים. בהוצאה זה כמעט רק המחשבה. כן, מזיזים משהו מרשות לרשות. ואיך רואים מהי הרשות? הרשות היא לא דבר שאפשר לראות. איך לא לשים, איך לא לתפוס. לא, הרשות היא דבר רוחני. רשות היא דבר רוחני. ראית פעם רשות הרבים? לא יכול לראות. זה תלוי בכל כך הרבה חילוקים עדינים.
עכשיו מדברים אבל כן קצת על דברים מעשיים. דברים מסוימים נראים כן, זה מעשי. זה דווקא גם מעניין לראות, אפילו הפשיטו את המילה רשות הרבים, רשות היחיד.
אוקיי, עכשיו כתוב שהם לקחו רשות הרבים, רשות היחיד, והם אמרו שאין לזה קשר לשימוש או לרשות למי זה שייך. יש לזה קשר לאיך המבנה נראה בדרך כלל, כמה גבוה, כמה גדול זה. הם עשו הכל למידות. כן, הייתי יכול לחשוב שרשות הרבים הוא מקום ששייך לרבים. וזה שייך לראשון ברמב״ם וזה בכלל לא נוגע.
הלכה א׳: עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
לשון הרמב״ם
אוקיי, אומר הרמב״ם הקדוש, כן, הלכה א׳. אנחנו לומדים בעצם על ארבע ההלכות הראשונות, יש רשימה שמדברת על זה, למי האדם שנושא, או שהוא מוציא – למה קוראים לזה נושא את המלאכה? המלאכה היא לא נושא, המלאכה היא להוציא או להכניס.
עקירה והנחה, כן. לא נושא. הוצאה פירושה להוציא, לא לשאת. נושא זה יותר העברה. ד׳ אמות ברשות הרבים זה כבר נושא, לא שם המילה נושא. קצת. גם, העברה פירושה להעביר. נושא זה כמו משא, לא? נושא. אין מלאכת נשיאה.
בכל אופן, הולכים לדבר על נשיאה. כשהאדם שעושה את הפעולה לא נמצא באותה רשות ש… לא, כשאדם עומד בין שתי רשויות. בעצם כבר למדנו את זה קצת, אני מתכוון כבר למדנו את זה בסוף הפרק הקודם, אבל אנחנו הולכים ללמוד כאן, ובעצם עם זה מתחילה מסכת שבת. מסכת שבת מתחילה עם אחד עומד מצד החלון, ואחד עומד מצד החלון, ויש חצי עקירה, חצי הנחה, סוג הדברים האלה.
אז, אומר הרמב״ם כך: עומד ברשות הרבים, אדם יכול לעמוד ברשות הרבים, למשל הוא עומד ברשות הרבים ממש ליד חלון פתוח של רשות היחיד, למה? ומטלטל ברשות היחיד כולו, הוא יכול לטלטל ברשות היחיד. סתם כך, לא מסתכלים איפה האדם נמצא, אלא מסתכלים איפה הטלטול קורה. הדבר מטולטל ברשות היחיד.
חידוש: זה אפילו מותר לכתחילה
החידוש הוא שזה אפילו מותר. לכאורה הייתי אומר, כן, הוא יכול להיכנס כמו ראשו ורובו נכנסים לתוכה, יש חשש שהוא לא ייכנס. הייתי אומר שצריך לחשוב כך. נראה בהלכה הבאה שכן יש לנו כן. נראה שהיה דווקא החכם לדרך כזו, כי יש חשש שהוא ילך להכניס למי שהוא. אבל סתם לטלטל מותר. אם הוא זוכר, וכשאין את החשש, מותר.
להיפך: עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים
עומד ברשות היחיד, אפשר גם לעשות להיפך, להיות עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, פירושו בסך הכל ד׳ אמות. כמו שהוא אומר, ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות. ובלבד, ברשות היחיד, הוא כבר אומר רשות היחיד כולו. ברשות היחיד מותר יותר מד׳ אמות, אבל מטלטלים ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות.
טוב מאוד. זה לפי שיטת הרמב״ם שלומד שד׳ אמות ברשות הרבים מותר לכתחילה, לא כמו הרב שאמר שרק באופנים מסוימים מותר. נכון? נכון. טוב מאוד.
ואם הוציא – פטור
ואם הוציא, אם הוא כן עמד ברשות היחיד והוא הוציא ד׳ אמות ברשות הרבים, פטור. רק הוא שרוי בשב ואל תעשה. כדי להתחייב חטאת או עונש, צריך להיות שהוא ממש ישא ד׳ אמות ברשות הרבים כשהוא גם ברשות הרבים. אבל הוא ברשות אחרת, נראה שהרשות האחרת לוקחים לחומרא למעשה, אבל על להתחייב הוא הרי ברשות אחרת.
דיון: סתירה במהלך – קולא וחומרא
וכן, זה קצת מעניין, כי אם אתה אומר מטלטל ברשות היחיד כולה, הרי פשט שאתה אומר שמסתכלים רק איפה הדבר נמצא. אם כך היה צריך להיות גם חייב. כן? מה פירוש שמקילים בענין. הייתי רוצה לומר שאם פטור מחטאת, הרי פשט שמסתכלים גם על האדם, שיהיה גם חשש לא להתיר לטלטל ברשות היחיד כולה. יש כאן קולא.
אין סתירה, כי קודם כל, זו לא סתירה ממלאכת הוצאה. כשאתה הולך עם מלאכה, שאתה עומד במקום החפץ שבו אתה עושה עקירה, כך זה נורמלי. זה לא כמו שינוי, משהו קנס מדרבנן, אבל זו לא הדרך הנורמלית של הוצאה. זה דומה לכך שהתורה לא דיברה על מגפה או אחד מסוג הדברים האלה, זה דרך שולחן ערוך, משהו דומה כזה.
פושט ידו ופותח ונועל
כן. וכן, עומד אדם ברשות היחיד, ופושט ברשות הרבים. הוא יכול לפתוח את הדלת, הוא יכול לקחת מפתח ולהוציא אותו מאיפה שהוא עומד ברשות היחיד. מה אני מחזיק? מה הפתיחה? המפתח כבר שוכב שם. מה החידוש של פותח? לפתוח דלת מותר בכל מקום, מה יש בזה חידוש?
זה החידוש. החידוש הוא שהוא נושא קצת, או פותח דלת. מה הוא נושא? הוא לא נושא כלום, הוא פותח דלת. כי אתה יכול לחשוב שצריך לגזור, כי אולי יראו בפנים מה החכמים גזרו. זה החידוש, זה מותר. זה דברים שלגמרי מותרים.
דיון: מה ההווה אמינא?
זה היה הגיוני מאוד, תחשוב, לאדם יש חנות או משהו, דבר סגור, שוכב ברשות אחרת. יש לו מפתח בדלת, נניח, או המפתח שוכב ליד זה. הוא לוקח את המפתח משם והוא פותח. אבל הוא פותח כדי להרים, הנורמלי לוקח את המפתח ושם אותו בכיס. יש כאן איזה חפץ שנקרא מפתח שמוזז. הרמב״ם לא אומר את זה. הוא לא אומר שהוא לא מזיז את המפתח, הוא משאיר את זה. זה בטוח אסור. נניח הוא מזיז את המפתח, הוא לא מזיז מרשות לרשות. נכון, נכון. אבל יש כאן איזה מפתח, לא מדברים סתם על פתיחת דלת. הרמב״ם לא אומר כלום על מפתח, אפילו בלי מפתח.
מה ההווה אמינא? מה ההווה אמינא? אין כאן שום נשיאה בכלל. בהווה אמינא היא גזירת חכמים, נניח ברור. יש אופן שלא עושים, וזה בכלל לא שייך לפתיחה. דווקא לכן זה מותר, אבל דברים אחרים אסורים.
כן, אבל כל הדברים האחרים מדברים על נשיאה. הפתיחה בכלל אין בה נשיאה. מדברים על כל האופנים שאין בהם איסור נשיאה. לא איסור נשיאה, אבל מדברים על נשיאה, מטלטלים דבר. כאן הוא בכלל לא מדבר על טלטול, כאן הוא מדבר על פתיחת דלת. מותר לפתוח דלת בשבת? הייתי רוצה להבין, מותר לפתוח דלת בשבת מרשות אחרת? למה יהיה חילוק? הוא לא נושא כלום. תראה הלאה, במקרה האחר הוא גם לא נושא כלום. זו לא השאלה.
שיטת רבי מאיר
וזה עוד היה כאן שיטת רבי מאיר, התנא הקדוש רבי מאיר סבר שאסור. בואו נראה. אסור מה? לפתוח דלת מרשות אחרת. בדיוק כמו הבית. צריך לעמוד באותה רשות שפותחים את הדלת. כי כל פעם שאדם עומד ברחוב והוא פותח את הדלת של בית, בדיוק, מותר רק להישאר בבית לפי רבי מאיר. או שאתה עומד ברשות הרבים ואתה רוצה דלת להיכנס לרשות היחיד, אסור. אסור להיכנס בין שתי הרשויות לפי רבי מאיר. אוקיי, אני חושב… אני לא חושב כך. קשה לי להאמין כך. צריך לראות על מה מדברים. צריך לראות… כן, איזה מפתח בקיר. המכון לא למד את הסוגיא, איך אני יכול להגיד לו? לא נושאים את המפתח.
פרק טו: גזירות שונות על הוצאה — עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
הלכה: פתיחת דלת בשבת
דובר 1:
מדברים על נשיאה, לטלטל דבר. כאן הוא בכלל לא מדבר על טלטול, כאן הוא מדבר על פתיחת דלת. מותר לפתוח דלת בשבת.
הייתי מבין שמותר לפתוח דלת בשבת מרשות אחרת. למה לא אפילו לפתוח דלת מרשות אחרת? מה החילוק? הוא לא נושא כלום. תראה הלאה, במקרה האחר הוא גם לא נושא כלום.
זו לא השאלה, זו לא אחרי מה שהיה שיטת רבי מאיר, התנא הקדוש רבי מאיר סבר שאסור. בואו נראה, אסור מה? לפתוח דלת ברשות אחרת. בדיוק כמו ההיתר, צריך לעמוד באותה רשות שפותחים את הדלת. כי כל פעם שאדם עומד ברחוב ופותח את הדלת של בית, שיישארו רק בבית לפי רבי מאיר, וכל האנשים יישארו בבית.
מה זה? כך הוא אומר? אם יש רשות הרבים ויש דלת להיכנס, שלא יפתח, אסור להיכנס בין שתי הרשויות, לפי רבי מאיר אתה אומר? אוקיי, אני לא חושב כך, קשה לי להאמין כך.
החידוש עם המפתח
דובר 1:
צריך לראות מה מדברים, כשרואים כן איזה מפתח בקיר, לא למדתי שלא נושאים את המפתח, אין חילוק. לא נשיאה, אבל איזה… כמו שיש מקום שיש איזה חשש, משהו מטולטל כאן.
טוב מאוד, אפשר לפתוח דלת. אף אחד לא חשב שלפתוח דלת פירושו שנושאים דלת. כמו מה? כמו מה אתה אומר? דלת ששוכבת על צירים, כן? הוא בכלל לא אמר כלום על נשיאת הדלת. לא אמרתי לך כלום, רק אמרתי מה שמותר כן. אין בעיה, אתה מחפש כל מה שאסור, אבל הרמב״ם אומר שמותר כן, אז זה לא נכון.
אמרתי לך את החידוש הגדול, שמותר לשאת כי אנחנו רשות היחיד, אם היד שלך ברשות הרבים, שם מותר. אבל מה החידוש? הוא מדבר משהו על מפתח. אוקיי, למה הוא מדבר על מפתח? אבל זה רק שהמפתח כבר שוכב בדלת, או שוכב ליד הדלת, אין חילוק. הוא לא נושא את המפתח לשום מקום, זה החידוש.
החידוש הוא כי אתה יכול לחשוב שצדיקים אחרים גזרו, הוא ילך לשאת את המפתח, הוא ילך לקחת אותו בחזרה. התירוץ הוא שהוא לא ילך.
יש משהו להוסיף, שיש חשש על המפתח. שכשיש מפתח בדלת, יש שיטה שאולי צריך לחשוש שהוא ילך לכבוד לטלטל את המפתח. אוקיי, כן. וכאן הוא לא רואה את עצמו מטלטל ברשות הרבים כש… כשהוא פותח, כי הוא הרי עדיין בחוץ. כן, הוא רוצה לפתוח את הדלת.
אז אם היה מחזיק את המפתח ביד, לא היה מותר. אז כי המפתח שוכב בדלת, מותר. אם היה מביא את ה… כן, אבל כאן זה לא כמו בשעת היחיד במיטה בשעת הרבים, כי… כן? אני יודע איך זה עם טלית, בכלל. עם טלית צריך להיות דלת פתוחה שהיד שלו כבר תהיה בפנים. אני מתכוון כך.
אין כאן טלית. הרי יש כאן חתיכה שאולי הדרך הנורמלית היא שהאדם שם את המפתח בכיס, אני לא יודע, משהו כזה זה. אבל בכל אופן, זה מותר, אז זה לא משנה להסביר מה ההיתר, זה רק היתר. טוב מאוד.
הלכה: בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים
דובר 1:
הלאה, בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים, בהמה שעומדת בחוץ מהרשות, וראשה תקוע בפנים ברשות היחיד, אסור להאכילה, מותר לתת לה לאכול. אבל גמל, אבל גמל זה כך, עד שיכניס רוב גופו בפנים, הואיל וצוארו ארוך, גמל שיש לו צוואר ארוך, אסור לתת לו לאכול כשהוא בחוץ וראשו בפנים.
למה? כי מאימתי שהוא בולע עד שזה מגיע לבטן שלו זה עובר ד׳ אמות? לא, לא, מחזיקים עכשיו בחוששין. אז שאר ההלכה היא, הוא ילך להרים איתו, הוא לא יעשה את זה. כי הגמל הזיז אותו קצת, ואתה הושטת את ידך אליו, זו המילה.
כן, או שהגמל ילך להוציא את זה. לא, אין בעיה שהגמל יוציא את זה. מה ההיתר? הוא עושה… כן, הוא מביא כאן לשון הרמב״ם כזה, יש חשש שהוא ימשך אחרי הצוואר הארוך של הגמל.
זה לא כמו בהמה רגילה, אם הבהמה הולכת להזיז, אתה תופס שאתה עכשיו יוצא מרשות הרבים. אבל כאן יש צוואר ארוך, יש חשש שהאדם ייצא אל הגמל. כי הוא תוקע עכשיו, בואו נחשוב, הוא עומד כאן והוא תוקע לתוך הפה שלו. הגמל עומד רחוק ויש לו צוואר ארוך. אם הוא תוקע רק קצת יותר את ידו, הוא עובר על הוצאה מרשות לרשות.
תרגום לעברית
אז בהמה נשארת, אבל גמל יכול להתהפך בשנייה, משהו כזה. כן. אוקיי. עכשיו אפשר ללמוד מזה שאסור לעשות הוצאה לרשות אחרת מדרבנן, וגמרא מפורשת בעירובין.
הלכה: לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים
דובר 1:
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים. לפי הכלל שמותר להחזיק את הידיים בפנים ברשות האחרת ואסור להחזיק את החפץ, היה אדם חושב שמותר גם לשתות בדרך זו. אבל אסור. אסור לעמוד ברשות אחת ולהכניס את הראש ולשתות, או להיפך, עומד ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד.
אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום ששותה, רק אם הוא שם ראשו ורובו. והוא מסביר, מדובר במים משלושה טפחים סמוך לקרקע, רק אם הוא שותה בכלים יפים, או, יש את הלשון “נאים”, הוא לא מתכוון דווקא נאים, הוא מתכוון למשהו שיש חשש שיחשבו שהאדם הולך לקחת אותו אחר כך, שצריך לעניין מה שהוא הולך לרצות. גזירה שמא יוציאם, אחרי השתייה הוא ילך ויקח איתו את הכלי ויקח אותו לעצמו, והוא עומד הרי ברשות האחרת.
אבל אם היו כלים שאינם נאים, אם הם כלים שהוא הולך להשאיר שם על המים, הם כלים שהוא לא צריך, או שהיו המים בכרמלית, או אם ה… זה לא מקרה של רשות היחיד ורשות הרבים, זה רק ממה שיש איסור לא לעבור זה טוב, לא יעברו מדאורייתא, אלא זה רשות היחיד או רשות הרבים לכרמלית, שאפילו במקרה של נמשך ולקיחת הכלי עמו זה יהיה רק דרבנן, אז לא צריך לחשוש, לא עושים גזירה לגזירה. אפילו שהכלים נאים, אפילו אם הם כן כלים שהם כלים טובים שיש את החשש שהוא ירצה לקחת אותם, מותר כן הכניס ראשו ורובו, מותר כן להכניס את הראש אפילו זה לא ראשו ורובו, ושותה במקומו, אפילו שלא הכניס ראשו ורובו.
בקיצור, במילה אחת, החכמים עשו גזירה שיהודי ששותה בכוסות יפות, או כוסות כאלה שיש חשש שהוא הולך לקחת אותם בחזרה, שלא ישתה במקום שאינו אותה רשות שבה הוא נמצא, אלא אם כן הוא ראשו ורובו שם.
הערה: החשש נוצר עם השתייה
דובר 1:
מעניין שבהתחלה כשהוא אמר “מטלטלין ברשות האחרת”, הוא לא אמר “מטלטלין להוציא חפץ”. אין שום חשש לחשוש. נראה שהחשש נוצר עם השתייה. זה איזה מקרה של שתייה. הוא היה יכול פשוט להגיד מקרה חדש של שתייה. הוא אומר, זה עם החזקה ברשות האחרת זה כשבטוח שהוא הולך אחר כך לשכוח ולקחת לעצמו.
כן, זה מה שכתוב כאן, אבל יש שני מקרים בגמרא, והרמב״ם לא עשה את זה למטה. יש חילוק שהרמב״ם עשה דבר כזה, אבל כמו שכתוב בערוך הוא עשה את הקינטא.
הלכה: העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר
דובר 1:
אז, הלאה. אומר רב, העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר, אדם שעומד ברשות הרבים והוא מחזיק איזה כלי לקבל מהאוויר את המים שזורמים מהצינור. כלומר, סביב הבית יש איזה גאטר, אני יודע איך המים זורמים. או סתם ככה זורמים מים על הקיר. הוא רוצה עכשיו לתפוס את המים ולשתות.
בכלי מדברים? אין הבדל. כלומר, זה נוטף על קיר של רשות היחיד, או מהצינור של רשות היחיד, והוא עומד ברשות הרבים. אז אומרים, שאם סתם הוא עומד במקום אחד והוא לא נוגע ברשות היחיד, אז מותר. אבל אם הושיט ידו לנגוע בצינור ובכותל, ויקבל, אבל אם הוא ממש הושיט את הצינור והוא לוקח את זה ממש מהקיר, או ממש מהצינור, אסור.
מסתבר. ואם נגע, מה קורה? יש איסור דרבנן? אם נגע, אם הוא כן נגע, כלומר הוא נגע, הוא קלט את המים בנגיעה, עם ממש לגעת בקיר, אז אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה, אם המקום שבו הוא נגע הוא גבוה מעשרה טפחים, ופחות משלשה סמוך לגג, פחות משלושה טפחים קרוב לגג, הרי זה אסור, זה אסור לעשות. למה? שנמצא כעוקר מן הגג, נראה כאילו הוא לוקח את המים מהגג.
אבל הוא לוקח הרי את המים מהאוויר. אבל כיון שהוא נוגע, כן, זה נוטף לך המים על ה… נראה כמו עוקר מעל גג של רשות היחיד, ממילא נראה כאילו הוא לוקח מרשות היחיד, כיון שהוא עומד ברשות הרבים.
וכן, כן, זה לא אומר ממש שהוא… זה רק אסור לכתחילה, זה לא חייב. הוא הולך להסביר, כן, כן. וכן אם היה הצינור רחב ארבעה על ארבעה, או אם הצינור הוא צינור גדול יותר, יש לו ארבעה על ארבעה, בין אם הצינור בתוך עשרה, בין אם זה למעלה מעשרה, אבל כיון שזה ארבעה על ארבעה זה נעשה כמו רשות היחיד. או כרמלית. ארבעה שהוא פחות מעשרה, אם זה בעשרה זה רשות היחיד, אם זה פחות זה כרמלית.
אז גם יש כאן איסור, כי אתה לוקח מרשות היחיד או מכרמלית לרשות הרבים. ולמה אינו חייב? אבל למה אומר לנו שזה כאילו זה אומר כאילו זה היה נלקח מרשות היחיד של הבית שעליו זה נוטף, למה לא נאמר שזה אומר ממש? אומר, מפני שאין המים נחים שם. המים לא נחתו על הבית, זה לא שהמים מונחים על הבית.
כשהמים מונחים על הבית והוא לוקח אותם, הרי דיברנו שמים אנחנו רואים כאילו כל המים מונחים על הקרקע, היינו רואים כאילו כל המים מונחים על רשות היחיד ואתה לוקח אותם. אבל זה הרי לא כך, זה הרי לא הולך ונח, המים זורמים. המים זורמים, זה לא שהמים באים מרשות היחיד, אבל זה כבר לא ברשות היחיד.
דיון: למה הוא לא חייב?
דובר 2:
אבל אני לא מבין, הוא לא לוקח את זה בכלל. הוא לוקח את זה כן, הוא לוקח את זה בכלי, הוא לוקח את זה בפיו. אבל הוא לא לוקח את זה מרשות היחיד, הוא לוקח את זה מאחר כך. זה זורם על הקיר.
דובר 1:
לא, הוא מניח את עצמו ליד הקיר, זה נוטף לתוכו. אתה צריך להיות בסיס שעליו המים יזרמו פנימה. המים זורמים לתוכו למשהו. זה זורם על רשות היחיד, נראה כאילו אתה לוקח מרשות היחיד. כתוב הרי שזה נראה.
אבל הרמב״ם אומר כאן, למה הוא לא חייב? מפני שאינן נחים. כלומר, אם זה היה כן נח כן, היה חייב. אבל אני לא רואה איך הוא היה חייב. הוא הרי לא נכנס לרשות היחיד, האדם עומד הרי לגמרי ברשות הרבים, האדם.
דובר 2:
אבל הוא לוקח את זה אחר כך אליו. הוא עומד ברשות הרבים, חושב מהצינור, כן? לצינור יש מים, כשזה היה נח, והוא הולך והוא ממלא את ידו במים מהצינור והוא שותה את זה שם שהוא נמצא, הוא לא היה צריך ללכת מים.
דובר 1:
אה, זה כבר תפס אותך. “לא נח” אומר אותו דבר כמו שזה בא מעצמו. הוא עושה רק את ההנחה, הוא לא עושה את העקירה. אם זה היה נח היה צריך לעשות עקירה בשעת היחוד. אבל דווקא כי זה לא נח לא צריך, כי זה יכול ככה.
דיון בהלכות שבת: צינור, קיר של רשות היחיד, וזיז שלפני החלון
המעשה של צינור והשאלה של עקירה
דובר 1:
הוא עומד ברשות הרבים, הוא נוגע בצינור, כן, לצינור יש מים, כשזה היה נח, והוא הולך, והוא ממלא את ידו במים מהצינור, והוא שותה את זה שם.
אה, אבל אה, אין לזה שום קשר. לא נח אומר אותו דבר כמו שזה בא מעצמו. הוא עושה רק אז הנחה, הוא לא עושה שום עקירה. אם זה היה נח, היה צריך לעשות עקירה ברשות היחיד. אבל דווקא כי זה לא נח, לא צריך.
דובר 2:
לא, כי יכול להיות שאם הוא לוקח את זה בכלי, זה עדיין אומר עקירה. המים זורמים, אבל ברגע שהוא לוקח את זה מהזרימה, זה אומר עקירה.
דובר 1:
אני לא מדבר עכשיו, אני מדבר דבר פשוט, האדם מעולם לא היה ברשות היחיד. לא הוא, לא ידו, אף אחד לא ברשות היחיד. המעשה שלו אומר, הוא לקח מים מרשות היחיד. אתה לא לקחת, זה בא מעצמו.
דובר 2:
מה זאת אומרת הוא לוקח בכלי? הוא עומד, והנה הכלי שלו, והנה ידו, והוא לוקח את המים והוא שותה אותם. אבל הוא לוקח אותם מרשות הרבים.
דובר 1:
הוא לא לוקח אותם מרשות הרבים, הוא לוקח אותם מרשות היחיד, שזורם על הקיר.
דובר 2:
לא היית מספיק, אבל הוא לוקח את זה בחזרה.
דובר 1:
אני מדבר פשוט, מה ההבדל? למה הוא לא יעשה את העקירה כשהוא לוקח את המים? את העקירה הוא עושה כבר ברשות הרבים. הוא לגמרי ברשות הרבים. את העקירה הוא עושה כשהוא תופס את ידו ליד הקיר של רשות היחיד. ידו גבוהה מהקיר, או ברשות הרבים כבר.
דיון: סטטוס של קיר של רשות היחיד
דובר 2:
כשמישהו לוקח משהו מקיר, זה שאלת קודם, למישהו יש כלי על קיר. הוא הולך על הקיר, משהו נופל מהקיר, ואני תופס את זה אחר כך. כן, זה נלקח מקיר.
דובר 1:
מה עולה לך? אתה צריך לקחת את זה מרשות היחיד. אין היתר כזה בעולם. הוא לקח מהקיר, משהו נפל ממנו, זה מונח על הקיר, זה נפל מהקיר. אני לא מבין על מה אתה מדבר.
האדם עומד לגמרי ברשות הרבים, לא הוא, לא ידו, מעולם לא היה ברשות היחיד. אין בעולם היתר כזה, שלא מכניסים שום דבר לרשות האחרת. אין דבר כזה. האדם מעולם לא היה ברשות היחיד. אמת?
מבין מה אני אומר? יש בית, ויש קיר. על הקיר זוחל שם שרץ, כן? והוא לוקח אותו מהקיר. האם הוא עשה עכשיו עקירה מקיר? האם הוא הכניס את ידו לרשות היחיד?
דובר 2:
לא, לא, מהקיר. הקיר הוא רשות היחיד.
דובר 1:
אבל הקיר, הקיר מבחוץ…
דובר 2:
אבל הקיר מבחוץ הוא כותל רשות היחיד, הוא רשות היחיד.
דובר 1:
שוב, הוא רק נוגע בזה, אבל הוא לא לוקח את זה משם. הוא לא לוקח מרשות הרבים.
אני אומר לך, יש צינור. אני אומר לך, יש צינור. אני אומר לך, יש צינור.
עוד ימים עם תרגום, אין הנחה. לא צריך להיות עוד ימים. נוסחאות יכולות לטעות לומר “מפני שעשה עקירה ברשות היחיד”.
ביאור: למה זה לא עקירה
דובר 1:
תאר לעצמך יש צינור. זה לא עקירה, כי זה לא נח. כשזה היה נח, היה אומר עקירה. לא נכנס הנושא של נח. נכנס הנושא שהאדם לא עשה שום עקירה. הוא לא עשה שום עקירה, כי הוא לא צריך. אבל דווקא, אפילו כשהוא היה כן צריך, כשזה היה אומר נח, כשברגע שהוא לוקח את זה משם היה אומר עקירה, זה לא היה… כי הוא לא לוקח את זה משם, הוא לוקח את זה אחר כך.
דובר 2:
אני לא מבין על מה אתה מדבר. הנה רשות היחיד, הנה הוא עומד. איך הוא לוקח את המים מרשות היחיד? אמרת שזה זורם על רשות היחיד. זה זרם אתמול, מה אכפת לי מאתמול?
עכשיו, האדם, הוא לא ברשות היחיד, הוא בחוץ, כן? הנה יש צינור, כן? מאתיים צינור, נגמר הצינור, עכשיו הוא נוגע בזה, בוא כבר נגיד, אבל כאן הוא לוקח. אמת? איך הוא? איפה נגמרת רשות היחיד? הראה לי. כאן, כן? הוא לוקח מאיפה? מרשות היחיד או מרשות הרבים?
דובר 1:
אני לא מבין. מבין בכלל על מה אני שואל, או אני מבולבל? חס ושלום.
הבהרה: ההלכה של כותל רשות הרבים
דובר 2:
לא, לא למדת משהו? בוא נדבר הלכה, כן? מה קורה כשמשהו דבוק על קיר של רשות היחיד, והאדם עומד ברשות הרבים, ומשהו מונח על הקיר של רשות היחיד, והוא לוקח את זה מרשות הרבים? את זה למדו בפירוש, זה כותל רשות הרבים. הצד השני של הקיר הוא רשות הרבים, לא רשות היחיד.
דובר 1:
לא, יש הרי הלכה לקחת אם זה הקיר שלו.
דובר 2:
לא, זה לא הקיר של רשות היחיד. חוץ מזה, הקיר של רשות היחיד הוא הרי רשות הרבים. אלה אנחנו רבנן.
חזרה לצינור: בפנים ובחוץ
דובר 1:
צינור. פשוט צינור, צינור מים. בוא נגיד הצינור הוא רשות היחיד. אחרי הצינור זה מה? אחרי הצינור, מכיוון שהמים זורמים, הוא זורם הוא כבר ברשות הרבים, הוא כבר לא מונח ברשות היחיד.
זה צינור, רבותי. השטח הוא מה? רשות היחיד, כי צינור הוא רשות היחיד. בפנים הצינור, אבל מלמעלה אמרנו שמסתבר מה, אם משהו תלוי על הצינור, אם על הצינור מישהו שם משהו. לא תלוי שום דבר, זה נופל החוצה, זה כבר יצא.
אבל זה דבר בוא נגיד, לגבי זה זה לא אומר שזה מונח על הצינור, כי אם מונח איזה דבר גוש על הצינור והוא לוקח את זה מהצינור, הוא היה לוקח מרשות היחיד. כשזה בפנים, זה מעולם לא היה ברשות היחיד. אין לזה רוחב.
העיקר: נשפך למעלה
דובר 1:
אבל העיקר שנוגע לנו כאן הוא, כי כשהוא לוקח כשמשהו שמונח על הצינור… ודרך אגב, ההלכה שאתה אומר עכשיו, עשית עכשיו הלכה חדשה, שמשהו תלוי בתוך רשות הרבים מרשות היחיד, זה אומר ברשות היחיד. זה בבירור לא נכון. בבירור לא נכון.
אבל עכשיו זה כבר לא מונח. הוא מעולם לא לוקח שום מים שמונחים על רשות היחיד. כל המים שהוא לוקח מונחים כבר ברשות הרבים. זה לא מונח.
דובר 2:
בדיוק, זה מה שאני אומר, כי הנשפך למעלה זה כבר ברשות הרבים.
דובר 1:
אוקיי.
בלבול ותסכול
דובר 1:
או שאני מבולבל, או שאני לא מבין את ההלכה, או שההלכה לא מתכוונת לזה, כי אני לא מבין אף מילה. יש את כל ההלכה של נוגע וסמוך לשלושה, מה קשור לי כל הדברים האלה? אתה לוקח, אתה נכנס, אתה לא ברשות היחיד. זה מה שהוא אומר בחלק, ואני לא מבין. אולי זה בגלל זה דווקא רק מדרבנן, אבל הרמב״ם עושה סיבה אחרת למה זה רק מדרבנן, ואת זה אני לא מבין.
והוא מביא שיש אחרים שאומרים שזה דווקא מדאורייתא אסור בצינור. אני בבירור לא מבין. נגיעה, על מה הוא מדבר? אני בבירור לא מבין.
אתה שואל אותי, האדם מעולם לא היה ברשות היחיד, תהיה בריא. אומר, נראה… הוא אבל עוקר דבר ממה ש… הוא לא, הוא לא עושה שום דבר למים ברשות היחיד! הוא ממש קולט. אתה יודע מה זה קולט? קולט אומר אני תופס. אני לא מושך מים. בלי נגיעה היו לוקחים את זה. אפילו עם נגיעה אתה לא מושך מים. עם נגיעה זה היה אסור אם לא החידוש שהמים זורמים. היה אומר שאתה לוקח משהו שמונח על הקיר. אבל היסוד הוא, זה לא מונח על הקיר. אז ממילא זה אומר שאתה עושה… כשהוא לוקח משהו שמונח על הקיר הוא היה חייב, כי הקיר הוא רשות היחיד.
אישור: היסוד של רשות הרבים עד הקיר
דובר 2:
צריך לבדוק את זה.
דובר 1:
מה זה לבדוק? כל… כל… כל מה שבחוץ מרשות היחיד הוא רשות הרבים.
דובר 2:
כן, אם זה רשות הרבים, בוודאי.
דובר 1:
כולם יודעים שרשות הרבים הולכת עד הקיר ממש. בוודאי הולכת עד הקיר ממש, זו הרי המחיצה. על מה אתה מדבר? בוודאי הולכת. אין שום ספק.
דובר 2:
לא, לא, אתה עושה ספק.
תרגום לעברית
דובר 1:
אין בכך שום ספק. אם לאדם יש רשות היחיד, הקיר שתלוי בצד השני של הקיר נקרא הדבר ברשות הרבים לכל הדעות. אין שום שיטה שאומרת אחרת, אין שום צד אופן שהוא אחרת. בוודאי לא.
מסיבה כלשהי חשבו האנשים שאפילו זה נוגע, הוא לוקח את המים מבפנים. אני לא מבין. אני לא מבין. אני לא יודע מה לומר, אני פשוט לא מבין. אני צריך יותר בהירות בהלכה שכל קיר שבחוץ מרשות היחיד הוא אוטומטית רשות הרבים. קיר, תמיד, תמיד. איפה למדת אחרת?
משל של עמוד ברשות הרבים
דובר 1:
למה שזה יהיה אחרת מעמוד ברשות הרבים, או… עם עמוד ברשות הרבים? אתה מדבר על הצד. כל העניין הוא… ברשות הרבים יש עמוד שהוא חיצוני. הגג הוא רשות היחיד, והקיר הוא רשות היחיד. בצד, בוודאי.
כל הרשויות בשבת לא הולכות בגובה. כלומר, זה נכנס לתוך רשות הרבים? אני תולה משהו על בית, ובית הוא רשות הרבים שהוא רשות היחיד? מה? אין דבר כזה. תמיד זה כך. כאן זה כבר רשות הרבים. זה נעשה שם חדש, זה למעלה מעשרה ברשות הרבים, מה שאני לא יודע, אבל זה בטוח רשות הרבים.
דובר 2:
אני לא מבין. אתה אומר שזה למעלה מעשרה.
דובר 1:
אוקיי, אני לא מבין. אני לא מבין. אני לא מבין. אולי זה אומר “לא נכון”. זה הרבה פחות, זה מה שאני לא מבין.
קושיית הבגדי ישע
דובר 1:
שואל כבר הקדוש, רואה, אני לא הראשון ששאל את הקושיא. הבגדי ישע שאל את הקושיא שלי. אני לא משוגע, קיוויתי שאני לא משוגע. אבל כל שאר הרבנים מבינים משהו, אני לא יודע, משהו…
אתה יכול לומר שזה באמת פירושו “מנהג של מלכות”, מתכוונים לארץ ישראל. זו התשובה. הלו, דבר כל כך בסיסי, כל הרבנים מדברים כאן, כולי עלמא, זה הגיוני, משהו לא בסדר. משהו לא בסדר. אז ברוך השם כבר התרגזתי על הרבנים היום גם. אני לא יודע.
דובר 2:
מי זה הבגדי ישע בכלל? הבגדי ישע זה השל״ה, לא? השל״ה זה משהו… מי זה הבגדי ישע? זוכר?
דובר 1:
לא. בגדי ישע, על מה? איפה הבגדי ישע? בשולחן ערוך? בגדי ישע… אני לא יודע. איזה צדיק שמביאים. הוא בטוח היה צדיק. אוקיי. אוקיי.
אוקיי, רגע. הבגדי ישע זה פירוש על המגן אברהם, זה צדיק, ר׳ ישעיה ויינר. אני יודע שהפוסקים מביאים אותו. בסדר, אבל אני לא יודע מה זה. המשנה ברורה מביא אותו, כמו שאתה אומר, כן?
דובר 2:
כן, אנשים כאלה.
דובר 1:
אני לא יודע. אממ, בואו ננסה להמשיך.
מסקנה: הפשט בענין
דובר 1:
אז בכל מקרה, יכול להיות שזה הפשט, שהארץ שלנו נשאר מה שנכנס, שזה באמת ענין של הרבנים, שהם באמת נוהגים כך, אבל דווקא כי אין זו דרישה, אין זו הלכה, לא היה צריך לעשות עקירה וכבר.
הלכה ד: זיז שלפני החלון
דובר 1:
עכשיו ככה, אנחנו צריכים ללמוד על זיז. מה פירוש זיז? זיז זה בעצם מדף כזה, חתיכה שבולטת מהקיר. מול החלון נעשה חסר, זיז שלפני החלון יוצא בעוביו של סובב, השאלה היא, האדם שעומד בבית, האם הוא רשאי להשתמש באדן החלון שלו, מהצד החיצוני שנמצא ברשות הרבים.
אז ככה, אם עולה למעלה מעשרה טפחים, מותר להשתמש בה, למה? כי לכתחילה אין אחד שולט ברשות הרבים בפנים, אלא עד עשרה טפחים. אז הפשט הוא, מאחר ומותר להשתמש בה, כל הקומה עד עשרה טפחים, אדם שגר בבית ליד רשות הרבים, אפילו זה בולט לתוך רשות הרבים, כל עוד זה גבוה יותר מעשרה טפחים, גבוה יותר מעשרה טפחים זה כבר לא רשות הרבים, הוא רשאי
הלכות זיזין וגזירות שונות על הוצאה
שני זיזין זה על גבי זה
אבל מה שאין כן למטה, האם זו יכולה להיות הלכה למעשה, אם לאדם יש משהו שבולט מהחלון שלו, אז למעלה מעשרה אין בעיה, למטה מעשרה צריך לראות, יש אופן שהוא אולי יותר מסובך.
מדובר במקום שיש לו שני זיזין, יש שני זיזין, או אפילו שניהם למעלה מעשרה, יש בעיה, כי זיז אחד יכול להפוך לרשות שחוסמת את הבא.
אם יש בו זיז העליון, יש לפניו חלון, או על גביו, אסור להשתמש בו. למה? מפני שהיא רשות בפני עצמה.
כלומר, זיז שהוא ד׳ על ד׳ טפחים הוא רשות, כל דבר של ד׳ על ד׳ הוא רשות, אז זה לא בטל לרשות היחיד או לרשות הרבים, זה דבר פרטי, כי הוא לא רשות הרבים כי רשות הרבים אין כאן, והוא גם לא רשות היחיד. אז מה הוא? משהו חדש, זו רשות היחיד משלו. זה לא רשות היחיד כי זה לא גבוה עשרה, אין לו מחיצות, מה הוא בדיוק? משהו חדש מוזר. זו רשות לעצמו משהו, אוקיי.
אבל החכמים אסרו, זה אסור מדרבנן, החכמים לא נותנים להשתמש אם יש לו, העליון יש לו ארבעה טפחים, מה שאומר שתי רשויות בפני עצמן, והתחתון יש לו רשות אחרת, זה דבר חיצוני. ואסרו זה על זה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. יש כמו אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת.
מיד שהעליון הוא רשות בפני עצמו, והתחתון הוא רשות חיצונית, איזו רשות, אני לא יודע, אז ממילא אי אפשר לשניהם להשתמש, כי אלו שני דברים שונים.
דובר 2: כן, שניהם לא.
דובר 1: זה על זה אסרו, זה נעשה כמו, החכמים חוששים, שזה ייראה כאילו משתמשים, נושאים מרשות היחיד לרשות היחיד, שבת, שבת, שבת, אין חילוק. שתי רשויות. שבת זה דבר שכל אחד נשאר ברשות אחת, לא מערבבים רשויות בשבת, זה המילה, בשבת לא מתערבבים.
דיון: למה לא לתת להשתמש באחד?
דובר 2: למה לא לומר שלפחות אפשר להשתמש באחד?
דובר 1: כי באיזה? אולי יטעו באיזה מותר להשתמש.
דובר 2: אז בשנות חיי אמרו שניהם לחומרא עד שיבוא אליהו.
דובר 1: לא, צריכה להיות סיבה למדנית, כי משהו דומה, כן. בואו נראה.
כששניהם אין להם עירוב
ואין בעליון עירוב ואין בתחתון עירוב, אם לשניהם אין, העליון משתמש בשניהם, כי זה לא נעשה רשות, אין בעיה, שניהם כלום, ומקום הפטור כולו בעצם, לכתחילה. אז הם בטלים לרשות היחיד שממנה זה בולט. ההלכה היא שמקום הפטור, אפילו כשאין, הוא מקום הפטור, אז זה יוצא לכתחילה.
כשלתחתון יש עירוב
היה בתחתון עירוב ועליון אין בו עירוב, אז אחד משתמש, העליון אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד, והעליון רשאי להשתמש רק כנגד חלונו, מול החלון של האדם שבולט שם. אבל בשאר הרשות שבשני צדי החלון, כן, אסור להשתמש, וזה של תחתון יש לו רשות לעצמו.
כלומר, אם לשניהם יש רשויות לעצמן, הרשות הולכת עד התהום, אז הם מפריעים זה לזה, אי אפשר. אבל אם רק התחתון… אה, הפשט הוא ששניהם ברשות התחתונה, כי רשות היחיד עולה. אז הוא רשאי להשתמש בעליון רק כנגד החלון שלו, שם הוא משהו חיצוני, שלישי… אני לא יודע בדיוק, לא רשות.
דיון: למה ההבדל?
דובר 2: אז למה… אבל בצדדים שאין שם חלון, הוא לא רשאי. למה ההבדל? מה ההיגיון?
דובר 1: נו, אני מבין על מה מדברים, ולמה? החלק שאינו כנגד החלון… אה, אז כמו שאמרת. כך מפרש הצדיק, שאם יש פחות מד׳ טפחים, זה נעשה כאילו בטל לחלון. אז אבל החלק שאינו ליד החלון, לא בטל. אז הוא נשאר חלק מהרשות התחתונה, ואז זה אסור.
דובר 2: למה זה אסור?
דובר 1: כי הוא כן דבר חדש, וזה שתי רשויות. הוא מביא איזה פירוש ששתי רשויות זה כמו… כמו הדין של מה שצריך לעשות עירוב. ששתי רשויות שנמצאות באחד… אולי, כן, אולי אני חושב שעירוב שייך.
דובר 2: אבל עירוב בדרך כלל זה שני אנשים, ואדם אחד הוא אותו דבר, זה שייך לו. אולי שני אנשים באמת, אי אפשר לעשות עירוב?
דובר 1: ואיך עושים עירוב כששניהם… לא העירוב שלנו, כן, הוא מדבר על עירובי חצרות. אם יש עירוב גדול יותר בין שני הבתים, נניח שזה קומה אחת והשנייה קומה תחתונה, מה זה עוזר? כדי להיות עירוב, אתה צריך להיות לפחות רשות, צריך להיות מחיצה קודם. וכאן מדברים שאין מחיצה, אז אני לא יודע אם זה יעזור. כי זה עדיין שתי רשויות חיצוניות כביכול במובן של מחיצות.
אוקיי, פרטים קטנים מאוד מעניינים שצריך לתפוס. ההלכה פחות או יותר ברורה. למה בדיוק זה כך קצת קשה להבין, אבל ההלכה ברורה. זיז אחד, זיז קטן, אפילו זיז גדול, מותר. שני זיזין, גדולים, מפריעים. אחד גדול, העליון גדול, מפריע לשניהם. התחתון גדול, מפריע רק לעליון כנגדו, לא כנגד החלון שלו. אוקיי. עד כאן הלכה של זיז.
גזירה בזיז — כלי חרס
עכשיו נלמד כך. כל זיז, עכשיו אבל יש כאן גזירה. כמו שלמדנו קודם שדברים שחוששים שיגעו בהם גוזרים, גם בזיז יש גזירה כזו.
“כל זיז היוצא על רשות הרבים, שמתיר להשתמש בו, כשמשתמש בו, אין נוטלין ממנו ואין נותנין עליו, אלא כלי חרס וכיוצא בהן, שמא יפלו ברשות הרבים וישברו”.
אסור להניח שם כלים שבירים, דברים שנופלים ונשברים. כי אז זה נשבר, מה ההבדל? אם זה נשבר, לא יעשו, יעשו קישוט מהדבר השבור. אז אסור, “שמא יפלו ברשות הרבים ויבואו”.
כלומר, מאחר וזה מרחב מסוכן, זה מדף כלשהו שנמצא מעל הרחוב, מי יודע, בא רוח, זה נופל, אסור להניח שם דברים שיכול להיות חשש שהם יפלו.
דובר 2: לא, לא אסור בכלל להוציא. הנשיאה שאתה אומר שמותר להשתמש, לשאת מבפנים לחוץ.
דובר 1: לא, לא, לא. מותר שיהיה שם רק כלים יקרים, לא אלו שאתה מדבר. דומה לכלים נאים שאמרו בשתייה. זו אותה סוג גזירה.
אומר הרמ״א, זה רק בזיז קטן. גג שלם, אין חשש כי זה לא ייפול. זיז זה דבר קטן, זה יכול ליפול. אני מביא זאת רק כדי להסביר מה החשש, כי זה דבר קטן, זה יכול ליפול. אם הנפילה הגיונית, זה מקום שזה מתאים. אוקיי.
שני בתים משני צדי רשות הרבים — זריקה למעלה מעשרה
עכשיו, ההלכה הבאה לא קשורה לזיז. זו הלכה דומה, אבל זה עוד דבר שלפעמים אנחנו נוכחים שגוזרים שמא יבואו.
“שני בתים משני צדי רשות הרבים”. יש לך שני בתים, רשות היחיד אחת, שני צדדים של רשות הרבים, נניח שהם עשו עירוב, או שזה אותו בית. זורק מזה לזה למעלה מעשרה, מדברים שזורקים מאחד לשני, כל זמן שזורקים למעלה מעשרה, כי למעלה מעשרה זה מקום פטור, ולמדנו שמותר… למדנו שמותר? לא למדנו כראוי. אבל נראה שמותר לזרוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור. זו ההלכה.
כלומר, והוא שיהיו שניהם שלו, שזו אותה רשות היחיד, אותו אדם, או שעירבו ביניהם, כי מדברים על איסור דרבנן של נשיאה מרשות היחיד לרשות היחיד שאין להם עירוב.
דיון: למה צריך “שניהם שלו”?
דובר 2: רגע שוב, שניהם שלו נופל למה? זה לא נשאר אותה רשות היחיד אם לשני אנשים יש את זה? האם אלו שתי רשויות היחיד שונות?
דובר 1: אה, מדרבנן צריך עירוב, לא נושא הטלטול.
דובר 2: אה, או שעירבו ביניהם, אה, אה. בגלל זה הוא אומר או שעירבו ביניהם.
דובר 1: כן, זה בגלל כל הענין של עירוב.
דובר 2: כן, אבל הוא רוצה כאן לומר מותר לכתחילה, הוא צריך לומר גם את הדברים שהתנאים, אתה צודק, זה פרט מייגע.
כששניהם בשווה
ואם היו אפילו בגדים וכלי מתכות, מותר לזרוק, אפילו דברים שלא נשברים, כי כאן אין את הגזירה, כי סוג כזה של דבר בדרך כלל אדם יכול לזרוק אותו טוב, אין חשש שייפול מסיבה כלשהי.
כשאחד גבוה מהשני
ואם היה זה למעלה מזה ולא בשוה, אבל אם בית אחד לא באותו גובה כמו הבית הקודם, כמו הצד השני, אז קשה יותר לזרוק בדיוק שיהיה למעלה מעשרה ויגיע, אסור לזרוק בהם כיוצא בהם, שמא יפול ויביאנו, שוב הגזירה שמא יביאנו. אבל כלי חרס וכיוצא בו זורק, כי אם זה יישבר הוא לא יטרח מה לעשות, כמו ההלכה הקודמת.
דובר 2: כן.
סיכום
דובר 1: אז עד כאן הלכות של זיזין, או של, בקיצור, של אופנים שונים שיש גזירה, יש עוד גזירה באמת, נושא השתי רשויות משתמשות, אבל גם יש את הנושא של, לכאורה מה שהרמב״ם מביא כאן, האופנים שאסור להטיל מותר, כי חוששים שייפול, ומשום שזו קצת רשות אחרת, ובמובן מסוים חוששים שייפול והוא יעשה הוצאה וכדומה. נכון?
דובר 2: כן.
דובר 1: אוקיי. ממשיכים?
דובר 2: כן, עוד קצת.
דובר 1: אז עכשיו אפשר ללמוד את כל ההלכות יותר טוב.
הלכות שבת – פרק ט״ו: בור ברשות הרבים, אשפה, ואמת המים
המשך הלימוד
דובר 1: נכון?
דובר 2: כן.
דובר 1: אוקיי. ממשיכים?
דובר 2: כן, עוד קצת.
בור ברשות הרבים וחלון על גביו
דובר 1: אז עכשיו הולכים ללמוד את כל ההלכות, כל הפרק בעצם על אופנים איך נושאים מרשות אחת לאחרת. מתעורר דבר, יש ברשות אחת, יש משהו שעושה אותו רשות לעצמו, כזה לא ממש רשות הרבים, אלא יש זיז שנעשה רשות לעצמו, או דברים דומים. נכון, בדרך כלל כמו זיז, והוא לא נושא כשהוא עומד באותה רשות, כי לא עומדים בזיז, הוא נושא כשהוא עומד ברשות היחיד. ואז, זה מה שאני מתכוון, כלומר, אם הוא היה עומד האדם בזיז, אני לא יודע, תמיד השאלה היא, משהו עומד ברשות האחרת, והוא נושא לרשות למעלה, ונעשות שאלות, לפעמים מותר, לפעמים אסור.
אז עכשיו יש דבר חדש. בור ברשות הרבים, יש בור, בור מים, מים, ברשות הרבים, וחלון על גבה, אבל החלון שלו גבוה מזה, אז הוא יכול להוציא את ראשו ולשאוב את המים מהבור. אז ההלכה כך, הבור וחולייתה מצטרפין, שהבור והחוליא של הבור, כלומר החוליא של הבור, סביב הבור יש כזה טבעת, כזה גומה חפורה, החוליא שנמצאת בגומה, מצטרפין לעשרה, כלומר, אם ביחד הגומה עם הכלי כביכול, אני לא יודע בדיוק איך זה נקרא, זה נקרא חוליא, אוקיי, מצטרפין לעשרה, וממלא הימנו בשבת. כלומר, כל עוד אתה ברשות היחיד, מותר למלא. אתה יוצא מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת. אתה באותה רשות היחיד, רחוק, אוקיי, באותה.
דיון: איך מותר לקחת לרשות היחיד הבאה?
דובר 2: אז, אה, איך מותר לקחת לרשות היחיד הבאה? גם עם עירוב?
דובר 1: מה עם עירוב? יכול להיות עירוב בין שתי רשויות היחיד. אבל כאן באר המים לא שייכת לאף אחד, היא שייכת לכולם. אז כך הוא מביא כאן שכלי נכנס לשם, אז זה שייך לאדם היחיד שיכול להשתמש בו, כי יש לו חלון. אז זה נעשה כלי שלו, אף אחד לא יכול להשתמש בו, אז זה שלו. אפילו זה לא שייך לו, זה שייך לרשות הרבים, אבל רשות הרבים לא יכולה להשתמש בו בכל מקרה, הם לא יכולים להיכנס לרשות היחיד, להיכנס לבור.
תנאי: סמוך לכותל
תרגום לעברית
דובר 1: ומדברי רמב״ם משמע שהוא סמוך לכותל, אבל הוא גבוה ד׳ טפחים, שאין אדם יחיד יכול לעבור שם ד׳ טפחים, ואף אחד לא יכול לעבור שם. ממילא מה המקום? המקום הוא ברשות הרבים, אבל המקום עצמו הוא רשות היחיד, והוא ליד רשות היחיד, ואין הולכים דרך בין רשות היחיד לבור ההוא. אז זה עושה שכלי שלו, זה שייך לו, ממילא אפשר לומר שזה עוד רשות היחיד שהוא רשאי ליטול ממנו.
אבל אם הוא מופלג
דובר 1: אבל אם הוא מופלג, אבל אם זה מרוחק מרשות היחיד, אינו ממלא ממנו, אז לא עוזר אם הבור עם החוליא ביחד נעשה אסורה. אז אפשר לדבר רק, רק החוליא תיעשה אסורה, אז רק אם החוליא מסביב, החול מסביב לבור גבוה מספיק אסורה.
למה? הוא לוקח דלי, הוא מושיט אותו מהחוליא, הוא זורק אותו למקום פטור. למה זה מקום פטור? כלומר אם הוא הולך גבוה יותר. החשש הוא שאם אפשר ללכת לא רק מהחוליא, אפשר פשוט לעמוד ברשות הרבים, הוא ילקח את הדלי, ואחר כך האדם עומד ברשות הרבים. אם הוא רק מזיז קצת את הדלי, הוא מעביר אותו כהלכה מרשות היחיד לרשות הרבים, נכון?
אבל מה זה קשור לאם אדם יחיד יכול לעבור שם? שאז אפשר לשאת מרשות הרבים לשם. אבל אם אף אחד לא יכול לעבור שם, היחיד שיקח מהבור הזה הוא האדם שעומד כבר ברשות היחיד האחרת, שאז זה רק בעיה של עירוב, ואת הבעיה ההיא אין לנו.
אבל אם אתה יכול לעמוד ברשות הרבים, בעצם, שוכחים את כל האדם. יש בור ברשות הרבים, ונושאים, שואלים אם מותר לשאוב ממנו. זה טכנית רשות היחיד. הבעיה היא אבל, ברגע שאתה מרים אותו, אתה עומד ברשות הרבים, אתה מביא אותו אליך, אתה מטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים. אם אתה עושה עשרה טפחים גבוה יותר מזה, אפילו הוא עובר את כל עשרת הטפחים, וכבר מחזיקים ברשות הרבים, יש כבר מקום פטור, אז מותר. מסכים?
אשפה ברשות הרבים וחלון על גבה
דובר 1: עכשיו יכול להיות להפך, לא למשוך מבור שנמצא ברשות הרבים פנימה לחלון של האדם, אלא להפך, שופכים מהחלון לרשות הרבים. אשפה, אשפה פירושו מה, זבל, אני לא יודע בדיוק, אשפה כפשוטו. ברשות הרבים… ערימה של לכלוך ברשות הרבים.
דובר 2: אוקיי, ערימה, ערימה, ערימה.
דובר 1: זה חייב להיות איזו רשות, זה אני אומר. שופכים, זה מים, זה בור בעצם, זה אני אומר. כי אם זה סתם ערימה, אז צריך שיהיה לה גובה עשרה, מה שעושה אותה רשות לעצמה.
דובר 2: אוקיי, הגמרא אומרת שזו רשות היחיד האשפה.
דובר 1: וחלונו על גבה, עוד, האדם גר עם חלון מעליה, שופך למים בשבת, הוא רשאי לשפוך מים לאשפה ההיא בשבת, כי הוא שופך מרשות היחיד לרשות היחיד. ועוד אותו דבר, ועוד, כאן אין את הטרחה של ארבעה טפחים, אני לא יודע.
אשפה של רבים vs. של יחיד
דובר 1: אשפה של רבים שאין דרכן לפנותה, אז זה נשאר שם. אבל של יחיד אין שופכין לתוכה, למה? שמא תפנה, וימצא שופכין כדרכו ברשות הרבים. של יחיד לא משאירים שם, אז באיזשהו שלב, אני לא יודע, האדם עצמו או מישהו בא והוא שופך אותה לרשות הרבים.
דובר 2: לא, הוא אומר אחרת, הוא אומר שמא תפנה, האדם יסיר אותה, היחיד שעושה זבל לא משאיר שם את הזבל שלו, זה רק זמני. הבעיה היא, בשבוע הבא לא ידעו שאין יותר זבל שם, והם ישפכו, וזה יהיה רשות הרבים ממש.
דובר 1: אני מתכוון שהמילה היא לכאורה אשפה לגיטימית לעומת כזו פרטית, סתם יחיד עשה לעצמו אשפה.
דובר 2: יש מקומות שם שופכים אשפה, כן, זה לכאורה המילה שהוא אומר.
דובר 1: הוא אומר שזו גזירה, שמאחר שהוא אמר במיוחד, הוא לא ידע שכבר אין שם אשפה, הוא עומד בחלון, הוא כמו בת המן, הוא לא יודע מה מונח למטה, אז הוא יטעה, ולכן אסור. אוקיי.
יהיה טוב. אוקיי.
אמת המים שהיא עוברת בחצר
דובר 1: אמת המים שהיא עוברת בחצר.
דובר 2: כן, אמת המים שהיא עוברת בחצר. זרם של מים, כן?
דובר 1: אמה, מה פירוש המילה אמה?
דובר 2: אמת המים, פירושו מהים יוצא תעלה קטנה של מים, זרם קטן של מים, והוא חותך דרך החצר.
דובר 1: חצר היא רשות היחיד שבדרך כלל מוקפת קירות, אבל כאן יש משהו שהוא פרצה, זה קורע דרך החצר. אז כך, אם יש בה גבוה עשרה טפחים, ורחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות, אין ממלאין הימנו בשבת, אי אפשר למלא ממנו בשבת, מפני שהיא כפרצה במחיצה. זה נעשה כמו פרצה במחיצה. הים עצמו בחצר, חצר היא מקום שמוקף קירות.
דיון: למה זו פרצה?
דובר 2: כן, אבל מה נכנס משהו במיוחד? זה קשור לשיעור כרמלית. למדנו בי״ד שאם מים הם ככרמלית, אם יש משלשול…
דובר 1: שוב, זו רשות היחיד, החצר היא רשות היחיד, כן?
דובר 2: לא, גם השיעור שהוא אומר עכשיו, וגבוה עשרה טפחים ורחבה ארבעה או יתר, זה השיעור שעושה מזה בדרך כלל רשות היחיד, כמו רשות בפני עצמה. נכון. אבל מה קורה אם זו רשות…
דובר 1: אבל זה מים שבאים מהכרמלית, כן? זה חלק מהכרמלית. זה יצא מהמים, באה אמת המים. אמת המים היא לא כמו בור של מי גשמים. אמת המים היא… עכשיו, בפרק הבא נלמד שיותר מעשר אמות נעשה סוג של פרצה. אבל עכשיו, כשזה עדיין לא… הוא לא מדבר על שום פרצה. הוא מדבר על יתר על כן. אז מה העניין? כי זה נעשה כמו חלק מהכרמלית.
דובר 2: איזו כרמלית?
דובר 1: אמת המים באה מהמים, שהם כרמלית. אמת המים היא קצת מים שבאים מהים או מהנהר, שהם כרמלית, וזה נכנס לשדה שלך. אם זו אמת מים קטנה ממש, אומרים שזה כלום, זה בטל לשדה, למרות שזה בא מהכרמלית. אבל אם יש בזה קצת שיעור בשדה, בחצר, כן, ברשות היחיד, אם יש אבל קצת שיעור של אמת המים, רואים את זה כאילו הכרמלית נכנסת לשדה שלך.
דובר 2: מעניין. אוקיי.
דובר 1: אז אין ממלאין ממנה בשבת, כי זה היה אומר לשאת מכרמלית. חשבתי שזה היה אומר מעיקר הדין, או שזה דומה, זו חומרא, זה עיקר הדין, לא יודע. אני צריך לעיין במפרשים. רואים את זה כאילו הוא לוקח עכשיו מכרמלית לרשות היחיד.
דובר 2: אה, כל הכרמלית היא… לא משנה. כל המים הם כרמלית, וגם אמת המים שיוצאת מהם.
דובר 1: בוא נהיה ברורים, אין שום חילוק. כרמלית היא לכתחילה דרבנן, אז אין ממלאין ממנה פירושו אין ממלאין ממנה מדרבנן. כן, לא חייב. זה בוודאי לא יהיה חייב, אפילו כרשות הרבים זה בוודאי לא.
העצה: מחיצה בכניסתו וביציאתו
דובר 1: מה העצה? אם זה קטן יותר, שוב, אם זה קטן יותר מעשרה ורוחב ארבעה, היינו אומרים שזה בטל לרשות היחיד, זה היה כמו שלולית ברשות היחיד. אבל אם זה מספיק חשוב, רואים את זה כאילו זו כרמלית שנכנסת לרשות היחיד. אז מה עושים? איך מתירים כרמלית ברשות היחיד? עושים מחיצה גבוהה עשרה בכניסתו וביציאתו. בכניסתו וביציאתו פירושו מאיפה האמה נכנסת ואיפה האמה מסתיימת, איפה היא נכנסת ויוצאת מהחצר. כלום, אז זה סגור, אז זה עדיין חלק מהחצר שלך. אז רואים את זה כאילו זה מופרד משאר הכרמלית, זה חלק מהחצר שלך, מותר כן כבר להוציא משם מים.
ואם אין בגובהה עשרה
דובר 1: ואם אין בגובהה עשרה, אבל אם אמת המים אינה עמוקה עשרה. מעניין, הוא אומר בגובהה, מדברים כאן בעומק, כן?
דובר 2: אני יכול לשמוע.
דובר 1: פירושו, כשמישהו עומד ברצפת האמה, זה כמה גבוה זה. אבל זה מתכוון לעומק, זה פירושו כשמישהו עומד למעלה, הוא מסתכל למטה כמה עומק. אולי זה בנוי עם כמו שלמדנו קודם, עם צינור גדול. לא צינור, איזה… מה שזה לא יהיה, איזו מחיצה. כן, אוקיי.
אבל מחיצות גובה עשרה ורוחב ארבעה, אז זה לא נקרא ככרמלית שנכנסת לרשות היחיד, זה ממולא ממנו בלא מחיצה.
אמת המים שעוברת בחצר – המשך דינים
רוחב יותר מעשר אמות – דין פרצה
דובר 1:
אז הפירוש, אני יכול לשמוע, הפירוש הוא, כשמישהו עומד ברצפת האמה זה כמה גבוה זה, אבל זה מתכוון בעומק. זה כמו מישהו שעומד למעלה מסתכל למטה כמה עומק. אולי זה בנוי כמו שלמדנו קודם עם צינור גדול כזה, לא צינור, איזה… מה שזה לא יהיה, איזו מחיצה. כן, אוקיי. אבל אין גובהה עשרה, או שהיא רחבה הרבה, אז זה לא נקרא ככרמלית שנכנסת לרשות היחיד, זה ממלאין הימנו בלא מחיצה.
יפה מאוד. אבל אם היא רחבה יותר מעשר אמות, אם אמת המים רחבה מאוד, זה עשר אמות, אז יש בעיה אחרת, כמו שאמרת, שאז הבעיה היא שזה מבטל את הקירות של החצר. עשית… למה זו חצר? כי היא מוקפת קירות. אבל אם יש פרצה כל כך גדולה בחצר… בקרוב נראה לגבי החצר, קודם בוא נראה לגבי אמת המים עצמה.
אוקיי, אם היא רחבה יותר מעשר אמות, אם רוחב אמת המים הוא יותר מעשר אמות, אפילו אין גובהה עשרה, אין ממלאין הימנו עד שיעשה לה מחיצה, אי אפשר לשאוב מים מאמת המים עד שעושים לה מחיצה. למה? שכל יתר על עשר פרצה היא, ההלכה היא שכל דבר שהוא גדול מעשר אמות הוא פרצה בקירות של החצר, ומפסדת את המחיצות, זה מפסיד את המחיצות.
שתי בעיות נפרדות
דובר 1:
אז שואל הרמב״ם מיד, אם כך הרי הבעיה גדולה יותר מאמת המים עצמה. לא רק הבעיה האם מותר לשאוב מאמת המים, עכשיו השאלה היא אם כל החצר נעשית בטלה. יפה מאוד, אבל בוא קודם נבין מה ההלכה של אמת המים עצמה.
אמת, זה מתחיל עם “מטלטלין כלי לפנים”, אז החידוש של רחבה עשרה הוא רק שאז, אפילו כשזה לא יותר מעשרה טפחים, כלומר זה לא היה, לא היינו אומרים שזו רשות לעצמה בתוך החצר, ומכל מקום, עכשיו הפרצה מבטלת, וממילא כל הדבר נקרא עדיין כרמלית, ויש לזה אותה בעיה שהייתה לנו קודם כשזו כן רשות לעצמה.
עכשיו נשארת אבל בעיה, כמו שאמרת, עם כל החצר עצמה. עכשיו שוב, הבעיה היא לא רק שהמים הם כרמלית, ואולי כל השדה צריך עכשיו להיפרץ לכרמלית. כל החצר היא עכשיו כאילו פרוצה לכרמלית. אבל על זה נראה שיש יותר קולא. זה לא אותו דבר.
מה הדין? איך מותר לטלטל בכל החצר? אם אתה אומר שהפרצה, היתר על עשר אמות הוא פרצה, זה מקלקל את המחיצה, איך מותר לטלטל בחצר?
דין פס מכאן ופס מכאן
דובר 2:
ההלכה הראשונה אמרה שהפרצה מקלקלת את המחיצה במובן שעכשיו החלק הזה הוא המשך של הכרמלית. עכשיו אפשר ללמוד…
דובר 1:
כן. אז כך. אז כך, איך מותר? הלשון היא “מאי”? איך מותר? מה אפשר לעשות לגבי העניין של הפרצה?
אז כך, אם נשתייר בצד הפרצה, אם ליד הצד שבו אמת המים פורצת דרך קירות החצר, אם אבל נשאר בצד הפרצה, פס מכאן ופס מכאן כל שהוא, זה לא סתם שבור, אלא נעשה פס פירושו קצת, איזה… שוב, עדיין יש פס מכאן ומכאן, כמו שזה נראה כמו דלת כזו, כן? זה נראה כאילו עשו שם פתח. זה לא סתם פרצה, אלא עשו את זה כמו פתח.
דיון: מהו פס?
דובר 2:
אם אני מבין, “פס” פירושו ממש שנשאר משהו. החצר פשוט יש קירות משלושת הצדדים, נכון? בצד עדיין יש משהו משני צדי האמה. זה לא פשוט שנגמר הקיר מהצד, ויש רק את אמת המים. יש איזה פס, עדיין חלק מהקיר שנשאר כך, ועדיין נשאר כך. לא יותר מזה.
דובר 1:
אני חושב שאולי המילה היא שעשר אמות נקרא אמנם פרצה, אבל אם יש לזה צורת הפתח, רואים את זה כמו דלת גדולה. כאן אין צורת הפתח, אבל משהו דומה לזה, שמאחר שיש לזה איזו צורה מסוימת… פס, יש לזה עיצוב. אבל אני רוצה לומר, משהו כשקיר שבור, רואים את זה כאילו אין יותר קיר. אבל אם זה בנוי בצורה שרואים שכאן פתוח הקיר, וזה עשוי יפה, רואים שזו לא סתם פרצה ששברה קיר.
זו הלכה מיוחדת למקרה של אמת המים, ואני מניח שם הייתה אמת המים. אבל הפס… לא אומר שצריך לבנות משהו מיוחד. אני אומר, זה אומר שנשאר מהקיר משהו. או שהצד השני יש עוד אפשרות, אז זה כן יותר כמו היכר.
אתה צודק שזה לגבי איך זה נראה. זה דבר דומה, כמו שצורת הפתח מצילה פרצה, כך כאן הפס צריך להציל את הפרצה. זה לערבב דברים, כי אני עם זה עם זה. יש כלל, שעשר אמות פורץ המחיצה, אבל גם יש כלל שכשיש לזה איזו צורה מסוימת, לפעמים זו צורת הפתח, כאן זו איזו צורה ורואים שפתחו כאן בקיר. זה לא כמו פרצה, אלא זה כמו קיר שיש לו פתח. כמו שדלת גדולה לא הורגת את הקיר.
דין פס רחב ארבעה טפחים
דובר 1:
אם פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת, צד אחד מאיפה שאמת המים נכנסת, עשו פס, שמו חתיכת עץ, רחב ארבעה טפחים, מותר לטלטל בכל החצר. אפילו שמהצד השני זה פתוח לגמרי, אם שני הצדדים לא צריכים להיות ארבעה טפחים, זה מספיק, משהו, קצת עדיין נשאר מהקיר, אז כבר טוב. אם זה לגמרי כן, אז צריכים לשים ארבעה טפחים, שאז זה נעשה כמו קצת יותר היכר.
כן, אז מותר לטלטל בכל החצר, זו הפרצה, זו כבר לא פרצה שמבטלת מחיצה, אבל זה לא עוזר אבל לבעיה שהמים עצמם הם כרמלית שזורמת דרך השדה, ואין אוסר אלא מים המונחים בלבד. מאמת המים עדיין אסור להוציא מים, כי היא נקראת כן מחיצה. המילה קודם נאמרה. הפס לא עוזר למים. הפס עוזר רק שהפרצה לא תבטל את המחיצות.
אבל אם אין שם פס כלל, שזה אסור לטלטל בכל החצר, אסור לטלטל בכל החצר. שהרי נפרצה חצר לים, שהוא כרמלית. החצר נפרצת לאמת המים, שהיא חלק מהים, שהוא כרמלית. כן, לא מתכוונים דווקא לאוקיינוס. כן, כן, מתכוונים למים. כן.
מחיצה ליד המים – דין מחיצה תלויה
דובר 1:
אז עכשיו אפשר ללמוד שלמחיצה יש כאן קולא מסוימת. זה, עושים מחיצה, פשוט הולכים לסגור את המים, המים לא תמיד באים. אז צריך לראות איך עושים את המחיצה, שורה שצריך לעשות, למטה להיות, להחזיק, אז משאירים את המים, איך עושים את זה? כן? כן, אז כך. אה, יש כאן בעיה של איך עושים את המחיצה ליד המים.
דיון: איפה מציבים את המחיצה?
דובר 2:
גבוה מעמיד… זה אומר כך, המים הם עמוקים, כן? אז עצה אחת היא לעשות את המחיצה למעלה על הקיר, גבוה לגמרי מהמים, כן?
דובר 1:
המשך דיון: אמת המים העוברת בחצר
אוקיי, איך מבין. אז איך צריך לתרגם את החלק הזה מאידיש לעברית, תוך שמירה על ציטוטים בלשון המקור ושמירה על סגנון השיעור.
—
אוקיי, ואיך מניחים את המחיצה סביב המים? כמו במים, כן, בחלק של הכרמלית. סביב המים, שם שנכנס לחצר, נכון? כן.
מחיצה למעלה מן המים
דובר 1:
אז כך, אם הוסיף למעלה מן המים, אם רוצים להציב את המחיצה, רוצים לתלות אותה מעל המים, המים עמוקים למטה, רוצים לעשות גבוה יותר, אבל לא מספיק שזה סתם על הרמה, על רמת הקרקע של מעל המים, אלא צריך לראות שהמחיצה היא עבור המים, צריך קצת להיכנס פנימה אל המים. צריך שיהא טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, כלומר, המחיצה יכולה להיות בנויה על הקרקע, אבל צריך להיות חפור למטה אל המים, טפח ממנה יהיה בתוך המים, כלומר מתחת לרמת הקרקע לרמת המים, כן, בתוך המים, איפה שהמים נמצאים.
מחיצה בתוך המים
דובר 1:
ואם היתה מחיצה כולה בתוך המים, אם עושים, בונים את המחיצה למטה בתוך המים, גם זה לא מספיק, צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים. כי אז גם לא יראו בבירור שהמחיצה היא עבור החצר, יחשבו שזה חלק מהמבנה של המים או משהו. צריך גם לצאת טפח למעלה מן המים כדי להראות שהחצר, שהמים מופרדים מכל החצר. כדי שיהיו המים שבחצר מובדלים, חלק המחיצה שיוצא מראה, מבדיל את המים של החצר, מהמים שבחוץ מהחצר, נכון? הבעיה כאן היא שים הוא… להפריד מהכרמלית עבורנו בחצר, אני עושה מחיצה, סטופ, כאן מתחיל מעשה חדש, אותו מעשה ממש מתחיל רשות היחיד.
אומר הוא, המים עצמם שבחצר, אם מפרידים אותם מהמים שבחוץ, זה חלק מהחצר. זו רק הבעיה שמחוברת לכרמלית הגדולה יותר, ועם המחיצה מפרידים אותם מהכרמלית הגדולה יותר.
ביאור: מחיצה כולה בתוך המים
דובר 1:
אומר הרמב״ם, כן, כשאומרים מחיצה כולה בתוך המים, הכוונה לומר, נניח המים גבוהים עשרים טפחים, לא תעשה עשרה טפחים מחיצה שם איפשהו עמוק מתחת למים, אף אחד לא יראה את זה, צריך לוכל לראות. צריך לראות שזה מבדיל בין החצר והמים.
חידוש: מחיצה תלויה במים
דובר 1:
אומר הרמב״ם, ואף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, אפילו המחיצה שבונים למשל למעלה מן המים, כן, אפילו לא מגיעה עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מתרת, מחיצה של עשרה טפחים מספיקה, לא חייבת להגיע עד הקרקע.
ולא, אומר הרמב״ם, בדרך כלל לא היה עוזר, מחיצה תלויה לא היתה עוזרת, אולי רק אם זה קרוב לשלושה טפחים, אולי לבוד, אבל סתם כך לא היה עוזר מחיצה תלויה. אבל במים חז״ל כן התירו שאפילו מחיצה שתלויה, שאינה מחיצה שנוגעת ברצפה, נחשבת מחיצה.
טעם הקולא: כרמלית היא דרבנן
דובר 1:
אמנם לא התירו במים בלבד, אמנם לא התירו במים, ומה שאיסור הטלטול במים מדבריהם, איסור הטלטול במים הוא מדבריהם, זה ענין הכרמלית, זה לא רשות הרבים או רשות היחיד שהם מדאורייתא. זה מקום פטור, רק החכמים עשו אותו רשות לעצמו שאסור מדברי חכמים, ממילא הקילו במחיצתה. הרי ממילא כל הדבר הוא חומרא דרבנן, גם הקילו שהמחיצה מספיקה, שאינה אלא כדי לעשות היכר.
עיקר המחיצה, מן התורה זה לא רשות נפרדת, אז מה כל המחיצה, למה חז״ל ציוו לעשות מחיצה? כדי לעשות היכר בין הכרמלית והחצר סביב זה. ממילא מספיק, להיכר מספיק אפילו הכרמלית החיצונית והמים שבחצר, ממילא מספיקה המחיצה אפילו אם לא מגיעה עד הקרקע.
דיסקוסיה: שני רבדים דרבנן
דובר 2:
כן, לכאורה יש שני רבדים דרבנן. כלומר, זה עניין אחד, ולכאורה יש עוד דבר שאפילו נניח כרמלית היא דרבנן, אבל כאן הרי כשנכנסת אמת המים פנימה, זה עדיין חלק מאותה כרמלית, אפילו מדרבנן, אבל דרבנן נוסף.
ההיכר לא עוזר לך לגבי ענין הכרמלית בעצם, כי לא עושים היכר בין הכרמלית כולה. עושים היכר לומר בין שאר המים והמים. מבטלים את המים לחצר, זה מה שצריך להיות.
קושיא: מים כמי שהונח
דובר 1: אבל אני רוצה להבין משהו אחר שלמדנו אתמול, שכל המים רואים כאילו הם על הרצפה, כן? כך למדנו לגבי כשזורקים על המים. חשבתי, שכשהמחיצה נוגעת למעלה מהמים, נראה שעיקר הדין היה שהמחיצה צריכה להגיע עד הרצפה. אשאל, עם הדין שכל המים רואים כמי שהונח, שלמדנו עכשיו לגבי נושא אחר, לגבי נושא הזריקה תחתיו, עכשיו לא מדברים… טוב, אבל אני רוצה להבין לגבי מה שלמדנו לגבי זה ש… משהו אחד שהצגת שלא בהכרח עמד שזו אותה הלכה, לגבי זה שלא אומרים שזה כאילו בתוך הקרקע. נו, מה למדנו עשרה טפחים? אני כבר לא זוכר.
דובר 2: אין לי ממש כאן הלכה כזו שמים לא נחשבים. זה קצת מוגזם עם זה. יש הלכה ש… הערה ש… לא, אם אותה הלכה היתה שכל מים רואים כמי שהונח, ממש כמו הקרקע, אבל זו לא הבעיה עם הקרקע. אוקיי, נו, יש לי עוד הערה אם מישהו רוצה לשמוע מה אני אומר. למדנו אתמול שאם מישהו זורק למעלה או לוקח למטה מים מלמעלה, לא אומרים שהוא לקח מהמים, אלא שהוא לקח מהקרקע. אבל נראה שלא מספיק שהמים העליונים כבר ייקראו הקרקע, שכשהמחיצה נוגעת עד אותם מים יקרא שנוגעת בקרקע. זו הערה טובה.
תירוץ: הבעיה אינה המים בעצם
אני אומר, כאן יש בעיה אחרת. הבעיה אינה באמת המים. הבעיה באמת שכאן נראה שנכנסת רשות אחרת לחצר שלך. המים, גודל המים אינו מה שעושה את הבעיה. אומרים שזה עושה את הבעיה, אבל זה רק כי אחרת, כי אם היתה שלולית קטנה, נניח, היית צודק שזה כלום. אבל כך נכנסים אולי מים שלמים, וזה מחזיק כמו אותה בעיה בעצם, לא הבעיה של הכיר והניחו שזה עוזר או דברים כאלה. למדנו, לא נכנס שוב, לענין הכיר והניחו פשוט שיש דין מסוים שאנו רואים את הקרקע. לענין הכיר והניחו, או לענין שרשות הרבים למעלה מעשרה. אלו שני הדברים שראינו שיש מציאות, והם אמרו שלא אומרים שלמעלה מעשרה זורקים בים, למרות שכרמלית היא למעלה מעשרה, כי זה כמו הקרקע העבה. אוקיי, אבל יש בעיות אחרות. לבעיה זו היה עוזר, לבעיות אחרות לא היה עוזר.
הלכה ט״ז: אמת המים העוברת בין החצרות
דובר 2: שואל ה… היכי דמי היא מחיצה? הרי כבר למדנו בי״ד. שוין, הלאה. כאן מדברים על מקרה, לא כשאמת המים בחצר אחת, אלא יש מבוי עם חצרות, ועוברת שם דרך אמת המים. יש מערכת אינסטלציה כזו שבנו, עשו שאמת המים תעבור בין החצרות, וכך אנשים יוכלו לשאוב מים. וההלכה איך מותר לעשות זאת בשבת היא כך: אמת המים עוברת בין החצרות. אז זו הלכה דומה לזו שלמדנו קודם בחצר כשיש בור מים שמותר להושיט מהחלון. זו הלכה דומה… אותה הלכה בעצם. אז אמת המים עוברת בין החצרות. אז דיברנו שזה כמו כרמלית שעוברת בין חצרות.
וחלונות פתוחות לה, והחלונות של החצרות פתוחים לאמת המים, שיוכלו לשאוב. אז כך, אם אין בה כדי שיעור, אם אמת המים היא אמת מים קטנה, קטנה מהשיעור שאמרנו של עשרה טפחים וארבעה על ארבעה טפחים, אין בה כדי שיעור, אז זה אומר שיש לה דין כמו השטח מסביב. ונניח, אם זה מבוי שעשו עליו עירוב, משלשלין מן החלונות וממלאין הימנו בשבת. מותר, רואים את זה כמו המקום מסביב. אם זה מקום שמותר לטלטל, מותר גם לטלטל מאמת המים. משלשלין מן החלונות וממלאין, אפשר להוריד דלי ולשאוב מזה. למדנו קודם שאפילו כשאין עירוב, נכון? מאחר שאי אפשר לעשות כלום עם אמת המים או עם הבאר אלא לשאוב מהחלונות, זה בטל לחלונות, לא צריך אפילו עירוב, כי כך למדנו מההלכה הקודמת.
דיסקוסיה: צריך עירוב במספר חצרות?
דובר 1: אבל גם כשעובר בין חצרות? כלומר, אם העיר היא עיר שאסור לטלטל, לא היו מחייבים עירוב? כי עירוב היו מחייבים רק מרשות אחת לשנייה, אבל זה הרי… כי זה בטל. כך למדנו, הכל כשזה אדם אחד. אתה שואל שאלה האם בחצרות זה אותו דבר? אני לא יודע. מבין מה אני שואל?
דובר 2: למדנו שזה הולך מרשות היחיד לאותה רשות היחיד, ולאמת המים יש לו רק גישה, לאף אחד אחר אין גישה, אין בעיה. מאחר שאי אפשר מרשות הרבים למלא, או מהחלון. זה אומר באר ברשות הרבים וחלון עליה? אבל אז היה גם בתנאי שרק אם אינו מופלג מן הכותל. כאן אותו תנאי גם כאן.
דובר 1: אה, יפה מאוד. כמו ההלכה הקודמת.
דובר 2: אה, יפה מאוד, אתה אומר יפה מאוד.
ביאור: אותו דין כמו באר תחת בית
למדנו קודם את ההלכה שאם לאדם יש באר תחת ביתו, אם זה ממש ליד הבית, אפילו טכנית הבאר ברשות הרבים, אבל מאחר שרואים את הבאר כשירות לבית, שזו באר שהבית משתמש בה, רואים אותה, אם זה ממש קרוב לבית ואף אחד לא יכול לעבור בין הבית והבאר, זה נעשה כאילו בטל לבית ואפשר לשאוב ממנה, נכון?
אומר הוא, אותו דבר יהיה גם כשעובר למספר בתים, כלומר, כל חלק אמת המים ליד כל חצר רואים אותו כאילו בטל לאותה חצר. כך נראה, או לחצר. והחצר יש לה עירוב חצרות, אין בעיה.
התנאי: שאינו מופלג מן הכותל שלושה
במה דברים אמורים? שאינו מופלג מן הכותל שלושה, כמו קודם בהלכה, כשזה לא רחוק מהכותל יותר משלושה טפחים. אבל אם זה רחוק מהכותל שלושה טפחים, אי אפשר לראות את זה דבוק לחצר, כן. בשלושה זה דבוק, רואים את זה כאילו זה ממש מים שמחוברים לבית. אבל אם זה יותר משלושה טפחים, הרי זה לא מחובר לבית, לחצר, כן. ממילא זה עכשיו כמו אדם ששואב מ… ממשהו שאינו בית, מרשות אחרת, מחוץ לחצר.
דין הפסים
“אין ממלאין ממנו אלא אם כן היו פסים יוצאים מן הקצוין מכאן ומכאן”. רק אם יש פסים, יש… איך לתרגם? הולכים כאן הרבה פעמים ללמוד את המילה פסים – מחיצות קטנות. פסים מתרגם מחיצות קטנות. יפה מאוד. אם יש מחיצות קטנות, פס רק, נניח פסים. הבעיה אינה פסים עם תי״ו שזה לחם, אלא פס עם סמ״ך. פסים זה מותר מחיצה, או דרך פס שאוכלים לחם, או פס עם סמ״ך זה מותר עירוב, אתה מתכוון. כן.
אם יש מחיצות קטנות כאלה יוצאים מן הקצוין מכאן ומכאן, מראה, הפס מראה שחלק המים שייך לבית, לחצר, וזה אמבטיה וכלים יוצאים לחצר. יפה מאוד.
דיסקוסיה: פסים עוזרים רק בלי שיעור
דובר 1: זה הלאה לכאורה כי כל הדבר הוא דרבנן, כי המים הם כרמלית, שהרבנן יתנו… זו כרמלית!
דובר 2: לא, זו לא כרמלית, רק השאלה היא מים שהם משהו שבחוץ מהחצר. אם יש שיעור, יצטרכו… אם יש כן שיעור, לכאורה גם הפסים עזרו. זה בא אחר כך, אם יש שיעור לא עוזר.
דובר 1: מעניין, אם יש שיעור, אז זה ממש כרמלית, צריך לעשות מחיצה אמיתית. נלמד את זה מאוחר יותר, כן? הוא יגיע לאם יש כן השיעור? הוא לא אומר, לא.
דובר 2: הוא אומר, משמע מזה שאם יש שיעור, אז… זה עוזר רק כל עוד אין שיעור, יש מקום אחר כך, זה רק שנראה שאפשר לעזור בפס וכדומה. כך הוא אומר, כן.
כלומר, הפס הקודם עזר רק שלא יהיה פרצה, אבל כאן מדברים על חצר, זה לא מוקף במחיצות. כאן זה מחוץ לחצר, זה לא מוקף במחיצות. אז הפס עוזר רק שכשאין שיעור כרמלית, יקרא בטל לבית, לא יקרא שאתה לוקח מחוץ לחצר. אין מחיצות כאן.
הערה על הראב״ד והמגיד משנה
כן, צריך לדעת, אם מישהו רוצה לנהוג להלכה למעשה, שיראה, המגיד משנה מביא, אני מתכוון שהראב״ד חולק על כל ההלכות האלה, הוא סובר שהרמב״ם למד את הגמרות בטעות, והמגיד משנה אומר שאין לו זמן לדבר על זה. כי זה ממילא לא נוגע, “ואין דברים אלו מוציאין כדי להאריך בהן”. ואם אתה רוצה לדעת את שיטת הרשב״א, תראה בספרו. בקיצור, המגיד משנה היה כך, בדברים שאינם נוגעים לא האריך. אז, כאן עשיתי את זה ארוך, כשזה היה נוגע.
לא, זה מאוד מעניין. אנחנו חושבים שמישהו כותב פירוש על ספר, הוא חייב לחקור כל חלק. המגיד משנה, או אפילו הטור נראה לפעמים, מגיעה סוגיה שלמה, ארבע שיטות בראשונים, מבוכה שלמה, אז הוא בא, הוא נוהג אחד, “לא נוגע, אני ממשיך הלאה”.
אז, הרמב״ם עצמו לא עובד כך. הרמב״ם לא מסתכל אם זה נוגע להלכה, כי הרמב״ם רוצה לכסות תורה שבעל פה. אבל המגיד משנה רוצה שתדע לגבי הלכה. אני יכול לעשות תיאוריית קונספירציה, שהרמב״ם, בדברים שפחות נוגעים או פחות מעובדים היטב, הוא פחות מאריך? הוא לא פחות מאריך, כי הוא צריך להביא כל הלכה. אבל יכול להיות שהוא לוקח את זה פחות ברצינות, ושאם יש לו שם טעות זה לא עולה גדולה. הקושי הרמב״מי של אי הגעה לבהירות לא כל כך גדול. אבל אין לי ראיה לזה, זו תיאוריית קונספירציה. אני לא רואה שהוא למשל הלכות קידוש החודש לוקח פחות ברצינות מהלכות… הוא רוצה לדעת, יש לו ענקים. או הלכות… כן, אני לא אומר שהוא לא לוקח ברצינות, אני רק אומר שאתה יכול תמיד לומר שאולי הוא היה מדייק, דווקא כי זה לא נוגע היה פחות מדייק. אני לא יודע.
הלכה י״ז: כצוצרה
תרגום לעברית
דובר 2: טוב מאוד. אוקיי, עכשיו נלמד על גזוזטרא. הגמרא קוראת לזה גזוזטרא, הרמב״ם קורא לזה כצוצרה. יש נוסח כזה? יש נוסח כזה, כן. אני חושב שזה אותו דבר, זה מאוד דומה, כ״ץ צ״ר, לא משנה. כצוצרה. גזוזטרא, איך מתרגמים גזוזטרא ביידיש? תסתכלו על התמונה. חתיכה כזאת שבולטת מהקיר. פלטפורמה כזאת שיוצאת החוצה. מה זה כצוצרה? כן, כצוצרה, לא משנה, משהו. כן, מה יש כאן? מסגרת כזאת, בית קטן כזה, למעלה מן הים. כלומר, זה יוצא מה… יש קיר, בית, בצד אחד של הבית שלו יש מים. היום יש כיורים, יש את כל זה, אבל פעם היו טריקים שונים איך להביא את המים הביתה. אז נראה שיש דבר כזה שליד מים צריך לבנות בית קטן כזה שאפשר לשאוב שם בקלות.
אני אומר, כשלומדים את ההלכות צריך להודות להקב״ה שיש כיורים ומערכות ביוב וצינורות מים וכל הדברים האלה.
הלכות שבת – גזוזטרא שעל גבי הים וחצר קטנה
גזוזטרא שעל גבי הים – שאיבת מים מכרמלית
דובר 1: אז יש מסגרת כזאת, בית קטן כזה, למעלה מן הים. כלומר, זה יוצא מה… יש אדם, יש לו בית, בצד אחד של הבית שלו יש מים. כן. היום יש כיורים, יש את כל זה. בזמנים הקדומים היו טריקים שונים איך להביא את המים הביתה. אז נראה שיש דבר כזה שליד מים צריך לבנות בית קטן כזה שאפשר לשאוב שם בקלות. כן.
זה ככה, כן, חוסכים כל יום, חסכנו הרבה זמן, כל יום יש לנו כמה שעות נוספות, לא צריך ללכת לגזוזטרא לסחוב מים. היה הרבה יותר זמן, כן.
אז ככה, גזוזטרא שעל גבי הים, פלטפורמה כזאת שהיא בית, ולידה יש כמו חלון וזיז היוצא מן החלון. התלמידים יכולים לראות את התמונה? לא. צריך להכניס את התמונה ל… כן. אני אנסה כשאתה רוצה, כן. בוא נראה אם אפשר. יש תמונות יפות מאוד החברה. בוא רק נראה, בוא נראה. עכשיו אני לא רואה שום תמונה. אוקיי. יש פלטפורמה, ויש חלון, ועל החלון יש זיז היוצא מן החלון, ודרך שם אפשר לשאוב החוצה.
אז ככה, גזוזטרא שעל גבי הים, וחלון בתוכה על גבי המים, מהגזוזטרא יוצא חלון, שדרך החלון אפשר לשאוב מים. הגזוזטרא זה החלק, הבנתי. הגזוזטרא נראית כמו כיור, וזה הבית שלך, ועומד כאן חלון מולו, שדרכו הולכים ושואבים מה… מהים.
אז ככה, הבית הוא רשות היחיד, המים הם כרמלית. אסור מדרבנן להוציא מים מהכרמלית להכניס לבית. אז מה כן העצה? אז ככה, אין ממלאין מים בשבת, אסור למלא מים מהים בשבת, אלא אם כן עשו מחיצה עשרה טפחים גבוהה על גבי המים, כנגד החלון שבגזוזטרא.
אוי, בוא קודם נלמד את כל הקטע. “או יעשה מחיצה יורדת מן הגזוזטרא כנגד המים, או רואין אותה כאילו יורדת ונוגעת עד המים”. אז ככה, כאן מדברים על כרמלית, שאסורה מדרבנן. חכמים העלו דרכים איך אפשר כן להתיר לאנשים לשאוב מהגזוזטרא. בדרך כלל היינו אומרים שאתה צריך ממש להקיף חלק מהמים עם שלוש מחיצות מלאות, או עם מחיצות מלאות, אבל הואיל וזו כרמלית, חכמים הקלו שמספיק שיש חלק מחיצה. ואת חלק המחיצה הוא נותן לך שתי אפשרויות. או שבנו מחיצה ממש ליד הגזוזטרא, מקיפים שירד קיר מהגזוזטרא. או, קודם, אוקיי, הראשון הוא אומר, שהגזוזטרא תרד למים, אבל שלא תיכנס ישר למים, אלא סביב המים צריך לבנות קטנה, סביב השטח של המים מאיפה רוצים לשאוב, צריך לבנות מחיצה קטנה, מחיצות של עשרה טפחים, שזה יפריד שהחלק הזה לא כרמלית, אלא החלק הזה הוא כמו נפרד מהכרמלית.
דיון: למה מחיצה עוזרת במים זורמים?
והחלק הזה נעשה רשות היחיד, כי המים מתחתיו לא… המים זורמים כל הזמן, לא שאלת אותי שהולכים עד רצפת המים? זו בעיה, צריך לדעת. זה הטוב לא משנה… אוקיי. שאם בונים את המחיצה, עושים שהחלק הזה מהכרמלית נעשה כמו רשות היחיד. או הדרך האחרת שעושים את המחיצה היא שיורד ישר מהגזוזטרא כנגד המים. אחת משתי המחיצות עוזרת שאפשר לשאוב מים מהגזוזטרא מהים לשטח מתחתיו.
המחיצה עוזרת גם לשפיכה
והמחיצה עוזרת לא רק לשאוב מים, אלא עוזרת גם לשפוך מים, אם משתמשים שם באותו מקום למערכת ביוב. “כשם שממלאין הימנה בשבת מפני המחיצה, כך שופכין ממנה לים”, מותר גם לשפוך לכרמלית, הרי הם שופכים לכרמלית. רואים כאן מהמילים “לכרמלית” לא שזה נשאר כרמלית. המחיצה עושה את זה. המלבי״ם מסביר את זה, שנראה בשבוע הבא שזה ככה. נראה כאן שזה עדיין נקרא כרמלית, והמחיצה נותנת היתר לשאוב מהכרמלית.
הסבר: איך המחיצה עובדת
מה זה אומר, כבר אמרתי מה זה אומר, ואני רואה כך במזל״ג שלנו, זה אומר שהחלק הזה בוודאי רשות היחיד, העשרה טפחים הם עשרה טפחים ראויים שיש להם דין רשות היחיד גמור. אבל, המים לא נשארים שם, הם זורמים החוצה. על זה היתה החומרא שאם לכתחילה השפיכה הראשונה או השאיבה הראשונה הוא הולך לרשות היחיד, לא אכפת לנו שהוא זורם הלאה לכרמלית. זו קודם הדרך בהיתר.
סתם ככה, אתה אומר ככה שזו הכרמלית, ממשיכה לזרום, כאילו המים לא שוכבים ברשות היחיד, עדיין היה יכול להיקרא כאילו אתה שואב מהכרמלית, כי המים לא שוכבים ברשות היחיד, הם שוכבים בכרמלית, אז אתה לוקח מהכרמלית, אבל זה דומה לרשות היחיד. אבל כאן זה לא יעזור. זה עובר דרך רשות היחיד. נלמד הלכה דומה. ההלכה הבאה מהעיקר מפורשת מאוד שזו הדרך בהיתר. ממי אני חושב שגם כאן זה ככה. כל הכרמלית היא מדרבנן, וכשאופן כזה של מים נראה שחסר שאפשר לשאוב מים, חכמים אמרו שאם עושים קודם את המקום שאני שואב במקור הוא רשות היחיד, לא אכפת לי שהמים באים מאוחר יותר מכרמלית, או בשנייה מאוחר יותר הם הולכים לכרמלית. זה כבר מותר. זו לדעתי הדרך שזה עובד.
חצר קטנה שפחותה מארבע אמות – שפיכת מים
ויכול להיות דומה… כן, זה ככה, חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות, חצר קטנה שהיא קטנה יותר, מארבע אמות על ארבע אמות… אין שופכין בתוכה מים בשבת… אסור לשפוך מים בחצר, בדרך כלל היינו מותרים לשפוך בחצר שהיא רשות היחיד, אבל מאחר שזו חצר קטנה מאוד, והנקודה של שפיכה היא שהוא ישפך מהחצר כי החצר הוא רוצה שהמים ישפכו ושופך דווקא בחצר אבל התכלית היא שהוא ישפך לרשות הרבים כששופך בחצר גדולה רשות היחיד, היינו מסתכלים כאילו הוא שופך ברשות היחיד, אבל כשזו חצר קטנה רשות היחיד, מבינים שהוא מתכוון לשפוך לרשות הרבים, נראה כאילו הוא שופך לרשות הרבים, או זה כאילו כששופך הוא שולח משהו החוצה לרשות הרבים. אז ההלכה, אסור לשפוך מים בשבת שיוצאים לרשות הרבים במהרה. זה קצת מעניין, מה אכפת לי שהוא שופך לרשות הרבים במהרה, ולמעשה השפיכה שלו עדיין במקום כשר. אז מה העניין? זה גרמא כזאת, הוא גורם שהמים יצאו. זה לא איסור דאורייתא.
העצה: עשיית גומא
לכאורה, מה עושים? לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר, אז צריך לעשות גומא, צריך לעשות בור בחצר, שאפשר לשפוך שם את המים שרוצים לשפוך, והגומא צריכה להיות גדולה מספיק להחזיק סאתים. או יעשה גומא ברשות הרבים בצד החצר, עוד יותר עמוק החוצה מרשות הרבים, ממש ליד החצר, כדי שיהיו המים נקבצים לתוכה, שהמים יתאספו שם. נראה כאן לכאורה שאפילו הוא ישפוך יותר מסאתים, אבל ברגע שיש שיעור כזה גדול, זה כבר לא נקרא שהוא שופך לרשות הרבים, כי סתם אתה אומר לו עצה מעשית איך לעשות אינסטלציה. יכול להיות שזה כבר מלא, לא משנה. הנקודה היא, לא שופכים ישר לרשות הרבים, שופכים לתוך הבור, מערכת הספיגה כזאת.
אבל, אם עושים את זה מבחוץ ברשות הרבים מצד החצר, צריך לבנות כיפה מבחוץ, צריך לבנות כזה, כיפה פירושה בדרך כלל מבנה עגול, גג, קורה, כדי שלא תראה עוקה זו מרשות הרבים, שלא יראו מרשות הרבים את הבור. כי אם רואים את הבור מרשות הרבים, נראה עדיין כאילו הוא שופך החוצה לרשות הרבים. אה, שלא יראו, חשבתי שלא תראה, שלא ייראה כאילו זה עדיין חלק מרשות הרבים. שיהיה היכר. אבל זה יהיה מוסתר, אפשר לראות שיש מים מלמטה. זה יהיה חתיכה פשוטה, היכר שהוא לא שופך מרשות הרבים, הוא שופך לתוך העוקה. העוקה, אדם הולך הוא כן יראה, העוקה שייכת לחצר. זה מצב מאוד קשה.
חצר עם אכסדרה
כן, אז, הוא אומר, למדנו שפחות מסאתים זו בעיה. שאם זו חצר קטנה, הוא אומר שאפילו אם החצר עצמה לא גדולה, אבל אם החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות – כבר אין את הבעיה. אה, אצלך מותר כן לשפוך. כן, אם זה כבר גדול יותר.
שיעור סאתים
וכיצד עושין גומא שתהא מחזקת סאתים? איך עושים גומא שהיא גדולה סאתים? כמה גדול הגודל שיחזיק סאתים? סאתים זה שיעור במשקל, לא בגודל. זה גודל של מים, אבל כמה גדול זה צריך להיות באמות כדי לבנות את זה? כן, הוא אומר, חצי אמה על חצי אמה ברום שלוש חומשי אמה. חצי אמה על חצי אמה בגובה של שלוש חמישיות של אמה.
דיגרסיה: אינסטלציה מודרנית
זה מעניין, כי למשל אם לאדם יש קטן, נניח, יש לו בית קטן ויש שם שירותים ששוטפים, צריך לחשוב שזה הולך כמו שזה נכנס לרשות הרבים, זה יורד עמוק מתחת לאדמה. אה, הצינורות הם רשות היחיד, או שזה אף פעם לא נכנס מתחת לאדמה, זה יוצא החוצה במדינות המתקדמות לפחות. או עד שזה מגיע לשם, כבר עוברים כמה רשויות היחיד, שראינו שזה מותר. לכאורה.
עוקה קטנה מסאתים
כן, אז עכשיו, היתה עוקה, כן, היתה עוקה פחותה מסאתים, אם העוקה קטנה יותר מסאתים, לא ישפוך יותר ממה שהיא מחזקת, לא ישפוך יותר ממה שהעוקה יכולה להחזיק. שופך לאמה, הוא מותר לשפוך כמה שרוצה בלי העוקה, כי אז אתה לא נושא החוצה לרשות הרבים. אבל היתה סאתים, אבל אם אתה שופך יותר מזה… אה, סליחה, אם זה קטן יותר מסאתים, אין היתר שאפשר לשפוך יותר מזה, אתה יכול רק לשפוך כמה שאתה צריך. אבל ברגע שיש לזה שיעור סאתים, כבר לא נראה כאילו שופכים נטילת ידיים שחרית, ואז יש היתר אפילו ששים סאה מים מותר לשפוך הרבה יותר.
למה יש היתר? כי לפי שמיא איז גברא, כשהוא ממשיך לשפוך על גבי לגינות, אפילו זה ישפך מהעוקה, ככל שהוא שופך יותר ישפך יותר מהעוקה.
שפיכת מים דרך ביב וצינור, וכחו בכרמלית
הלכה יז (המשך) — שיעור סאתים בעוקה
דובר 1: אבל אם אתה שופך יותר מזה… אה, סליחה, אם זה קטן יותר מסאתים, אין היתר שאפשר לשפוך יותר מזה, אתה יכול רק לשפוך כמה שאתה צריך. אבל ברגע שיש לזה שיעור סאתים, כבר לא נראה כאילו שופכים לרשות הרבים, אז שופכין אפילו ששים סאה מים, מותר לשפוך הרבה יותר. לפי שמים איז גברי, בפי צמ״א לגמ״ל לחיות, אפילו זה ישפך מהעוקה, ככל שזה ישפך מהעוקה.
דיסקוסיה: מה זה עוקה וגומא?
דובר 2: מה זה עוקה? גומא זה אותו דבר?
דובר 1: גומא… כן. אני לא יודע, זו המילה עוקה, ביקו, מבלוקו… עוקה אני חושב זה שם לביוב. כך היו קוראים לבור שופכין שבחצר. וגומא זה פשוט בור. גומא זה תרגום בור. אז גומא שמשמשת בתור עוקה. כך אני חושב, אני מדמיין.
דובר 2: כן.
דובר 1: כן, טוב מאוד.
חידוש: הגומא נעשית מקום פטור
דובר 1: באמת אני מיישב… אני רואה שהוא מביא כאן שזה לא רק היכר שאתה לא שופך לרשות הרבים, אלא שגומא נעשית מקום פטור, אני רואה. אתה רואה? למעשה זה כאילו אתה שופך מרשות היחיד למקום פטור.
דובר 2: כן, זה דומה למה שאמרנו קודם.
דובר 1: למה אני חושב ששניהם דומים, כי הפשט הוא שלא שופכים ישר לתוך כרמלית, אלא שופכים למשהו רשות אחרת, רשות היחיד, או שהגומא כבר גדולה יותר. למה זה רק מקום פטור? זה אולי…
דובר 2: לא, כי חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה, זה אומר… זה לא צריך ארבעה טפחים.
דובר 1: אבל למה עושים את זה גדול יותר? אני רואה שאפשר לעשות את זה גדול יותר. אם עושים את זה גדול יותר, אז זה יהיה מלבד מקום פטור, זה יהיה רשות היחיד, וזה יהיה ששופכים מרשות היחיד לרשות היחיד. הנקודה היא שזה לא ישר לתוך הכרמלית.
שיטת הרמב״ם: עוקה היא היכר
דובר 1: אוקיי, הרמב״ם אומר שזה חייב להיות קטן. הוא אומר גם העוקה, כי העוקה כבר נראית… ברגע שעושים את העוקה כבר נראה שהמילה היא מקום פטור. אוקיי, זה כן פשט בזה מצד היכר.
דובר 2: לא, אתה רואה כאן שהם מדברים שהעוקה היא סתם היכר.
דובר 1: הרמב״ם אומר שזה סתם היכר. ראשונים אחרים אמרו שיש לזה קשר להלכה ממש, שזה נעשה דרך זה לא… בקיצור, צריך את זה… טוב מאוד.
הלכה יז (המשך) — ימות החמה לעומת ימות הגשמים
דובר 1: הרמב״ם אומר הלאה, ההלכה שאם העוקה גדולה מספיק, מותר לשפוך אפילו הרבה מים, אפילו זה בסוף יגיע לרשות הרבים. מדובר במקום שאין בו מוצא לשמים, שהחצירות מתקלקלות. חצירות מתקלקלות פירושו כנראה מערכות המים של החצרות. לא משנה, כשיש מערכת שהמים ילכו, נעשה קלקול, הכל מוצף, הסטנדרטים נורא מקולקל. וכשיש צינורות, זה זורם.
מילא, ולא יבואו הרואים לומר זה משתמש במים היוצאים מכח רשות הרבים. לא יוכלו לטעון, “אה, אתה רואה את המים? זה מרשות היחיד.” כי בחורף הכל מלא ב… כי זה מי גשמים.
אבל אם היתה חמה, ואם היתה מחזקת סאתים, אפילו אם זה גדול סאתים, אין היתר לשפוך בלי שיעור, אין שופכין לתוכה כל עיקר. ואם היתה פחות מסאתים, אין שופכין לתוכה כל עיקר, אסור לשפוך בכלל. מה שנראה כחומרא גדולה. מה העניין? זה פשוט מראית עין.
דיסקוסיה: למה פחות מסאתים אסור?
דובר 2: כן, כשזה הולך להיראות מיד, אסור. אם זה… במילים אחרות, זה הולך בגלל שאנשים רואים. אנשים רואים אבל שזה נכנס למקום פטור או למקום שהם רואים שזה רשות הרבים. זה עדיין, זה לא נשאר בעוקה.
דובר 1: אתה לא מדבר על זה. אם זה כמה שזה נכנס לעוקה… אתה מדבר על הפחות מסאתים?
דובר 2: בשניהם אני רוצה להבין.
דובר 1: אוקיי.
דובר 2: לא, אני רוצה להבין שברגע שיש לך סאתים, אז כבר השאר זה רק גזירה, זה כבר זורם מעצמו, כי קודם אמרתי שזה זורם לתוך הבור.
דובר 1: כן, אבל הפחות מסאתים אני חושב גם שזה לא נשאר שם לנצח, זה ממשיך הלאה למשהו.
תרגום לעברית
דובר 2: בשעת… הנקודה היא, אתה לא יכול לומר בשעה שאתה יוצק שרואים שאתה יוצק לתוך רשות הרבים.
דובר 1: לפי הפחות מסאתיים, הרי לא מספיק שיוכל להכיל אפילו כמה שיוצקים החוצה בשבת רגילה. אז הפשט הוא שאתה יכול כן, שזה חוזר ונשפך לרשות הרבים. האם זה ענין של מראית עין, או שזה ענין כמו גזירה בשופכין כל עיקר.
הלכה יח — ביב וצינור
דובר 1: אומר הוא הלאה, “ביב”. ביב זה כזה… צינור, כן.
דובר 2: צינור או משהו כזה.
דובר 1: או חפירה בקרקע?
דובר 2: צינור, חלק מצינור.
דובר 1: בסדר.
דובר 2: לא צינור, יכול להיות צינור סגור כי זה מתחת לאדמה. חריץ כזה.
דיון: חילוק בין ביב וצינור
דובר 1: ביב זה חילוק, ביב וצינור. ביב זה… צינור?
דובר 2: ביב זה… אחד מהם פתוח ואחד מהם סגור, כך אני חושב. צינור נשמע כמו צינור סגור.
דובר 1: להיפך, דיברנו על צינור כמו קודם, שזה דבר שתופס את המים מהגג, לא?
דובר 2: לא, צינור זה… זה דבר פתוח. בדרך כלל נקרא צינור pipe. בשפה שלנו, צינורות המקלחין, אני מתכוון להיפך.
דובר 1: מה הוא אומר שהוא יכול להיות מדייק? מה הוא אומר? “ביב חריץ”, אומר הוא, וצינור זה… אה, אז ביב זה סתם חור? בקיצור, זה לא חילוק גדול, אני רק רוצה לדעת את הפירוש.
דובר 2: כן, מעבירים בו את המים.
לשון הרמב״ם
דובר 1: כן, “ביב ששופכין בו מים”, מערכת אינסטלציה כזו, “והוא נשפך והולך תחת הקרקע”, ודרך הביב נכנסים המים עמוק מתחת לאדמה.
דובר 2: לא, אז הביב הוא מתחת לקרקע, אבל אחר כך זורמים ממנו החוצה, “ויוצא לרשות הרבים”. אז קטע קבור ברשות היחיד, כזה… עד רשות הרבים, שם ישפך.
דובר 1: וכן צינור ששופכין על פיו מים, שיוצקים לתוך הצינור מים, “והוא נשפך על הכותל…” אה, נראה שביב הוא צינור שמתחת לבית, וצינור הוא על קירות הבית. צינור ששופכין על פיו מים, והוא נשפך על הכותל ויורד לרשות הרבים, הצינור עובר על הקיר, והמים זורמים החוצה על הקיר וזה הולך לרשות הרבים, אז “אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך השופך עליו מאה אמה”, אפילו אם זה רחוק, מהמקום שהאדם יוצק עד רשות הרבים זה רחוק, אבל “הואיל ואינו שופך אלא על פי הביב או על פי הצינור, והמים יוצאים מכחו לרשות הרבים”, כי דרך יציקתו שם ברשות היחיד לתוך הביב, זורמים אבל החוצה לרשות הרבים מכוחו, ומה זה אומר כאילו הוא נושא מרשות היחיד לרשות הרבים, או שזה דומה לזה?
זה ראינו קודם, אסור לעשות שאנשים יראו שאתה שולח לתוך רשות הרבים באמצע שבת.
קושיא: מה החילוק בין יציקה לתוך הבור ולצד הבור?
דובר 1: אלא, מה אפשר כן לעשות? תשפוך חמתך על הגוים, תן להם לשפוך ישירות לתוך הבור או ישירות לתוך הצינור, לכאורה. כי בימות החמה שזורם מעצמו פנימה, מה זה גרמא כזו? מה זה משנה? אני מתכוון שהאדם שרואה את כל הדבר, מה ההבדל אם שפכת לתוך הבור או ליד הבור? הוא רואה שהאדם יוצק, וזה יוצא לרשות הרבים.
דובר 2: כאן אתה רואה שהוא יוצק לצד, כן, זה אותו דרבנן, זה היכר, או שזה נראה אחרת.
הלכה יט — ימות החמה לעומת ימות הגשמים
דובר 1: בסדר, מדובר איז אמרו בימות החמה. הלאה, אותו חילוק. ימות החמה שיש לך מעט מים, וזה לא זורם מים all over the place, אם זורמים החוצה מים, רואים, “אה, האדם עכשיו שפך מים לרשות הרבים.” אבל בימות הגשמים מותר כן לשפוך, מותר לשפוך פעם אחת, ואפילו מותר לשפוך פעמיים, ואפילו אין צריך להתאפק. שופכין צינורות המקלחים מים.
דיון: מה המשמעות של “ימות הגשמים”?
דובר 2: מעניין, ימות הגשמים פירושו ימים שיורד גשם, או שזה אומר חורף? הרי לא בחורף יורד גשם כל הזמן בארץ ישראל, או שצריך לרדת גשם כל הזמן. והימים שלא יורד גשם, הרי סתם צינורות המקלחים מים. אולי הכוונה ממש לימים גשומים מאוד.
דובר 1: לא, לא, ימות הגשמים פירושו חורף.
דובר 2: אנחנו גרים בעיר fancy עם…
דובר 1: בסדר, אני אדבר ברצינות? אצלנו באמת לא היו עושים.
דובר 2: אומרים ימות הגשמים רק כשיורד גשם?
דובר 1: אפילו לא כשאומרים ימות הגשמים. כל ההלכות האלה, כן כן, רגע, כל ההלכות האלה מדברות, אתה צריך לזכור…
דובר 2: אם אתה יודע שיורד גשם מותר כן?
דובר 1: לא, לא, אין לזה קשר אם יורד גשם. אתה יוצק, שוב, אם זורמים ממך החוצה מים, צריך קודם לדעת על מה מדברים. בזמנים קדומים, כל החורף הרחוב היה מלוכלך. לומדים הרבה מאוד פעמים, תשאל יהודי זקן שעוד זוכר, לא רק יהודי זקן, אלא מישהו שלא גר בעיר מאוד בנויה עם אספלט בכל מקום. אין היום עיר בנויה שאין בה מערכת ביוב וכן הלאה. כל הדבר הוא עולם הפקר, אני לא יודע בדיוק איך זה נראה.
אז כל החורף היה קורה, רצו, איך הוא אומר כאן, “מפני שרבו עוברי דרכים ואין להם מקום לעבור.” היום זו לא המציאות, אז צריך לדעת מה עושים היום.
הטעם של הרמב״ם לימות הגשמים
דובר 1: אבל בחורף מותר כן, כי שייך נתלכלכו המים, אבל אדם רוצה שיבואו המים במקומן, הוא לא מחפש שזה יצא דווקא לרשות הרבים.
דובר 2: אה, חשבתי שהמילה היא כי אדם לא יראה שזה בא מרשות היחיד, כי בכל מקום סביב יש מים, אבל כאן זה נראה יותר…
דובר 1: אדם רוצה שיבואו המים במקומן, הוא בכלל לא מחפש שזה יצא לרשות היחיד, כמו שיש שם בפתח זה נכנס לקרקע. או שופך על פי הבור והמים יוצאים לכרמלית.
הלכה יט (המשך) — כחו בכרמלית
דובר 1: אז, כל הדברים האלה מדברים כשהמים יוצאים לרשות הרבים, אי אפשר לעשות מיתקן כזה. מה קורה אם ה… עד עכשיו דיברנו כשהוא יוצק מרשות היחיד והמים מגיעים לרשות הרבים, אבל אם המים מגיעים לכרמלית, אז כן מותר, אז אפילו מותר, אפילו מי השופכין. שלא גזרו על כחו בכרמלית.
ברשות הרבים התירו אפילו כשהוא לא נושא אותם, בדרך כלל נשיאה פירושה ממש נשיאה בידיים. כאן הרי זו לא נשיאה בידיים, זו יציקה משהו והולך מכוחו. או שהפשט של כחו הוא שאתה לא יוצק בכלל ישירות החוצה לרשות הרבים. כל המקרים כאן מדברים שאתה יוצק ברשות היחיד והולך מכוחו. ועל מכוחו גם אסרו, יש איסור מכוחו. איסור מכוחו הוא רק על רשות הרבים. על כרמלית נראה שמכוחו הוא איסור דרבנן, ועל איסור דרבנן לא הוסיפו עוד חומרא, אפילו מי השופכין שלא גזרו על כחו בכרמלית.
נפקא מינה — שפיכה מספינה
דובר 1: לפיכך, אומר הוא, איך יוצא ההיתר? מתי משתמשים בהיתר של כרמלית? אומר הוא, אם מישהו נוסע בים עם ספינה, הוא נוסע בכרמלית, והוא רוצה לשפוך מים מהספינה לתוך הים, יוצקים מרשות היחיד לכרמלית, מותר, אין צורך לבנות שם את כל הדברים שדיברנו עליהם לגבי עשיית מחיצות עם דברים. אסור לשפוך ישירות למים, כי לשפוך ישירות למים היה אומר נשיאה מרשות היחיד לכרמלית, אבל על פי הכותל הספינה, החשבון הוא שאתה יוצק אותם עוד על רשות היחיד, ומשם זה נכנס מכוחו לים.
הלכות ספינה
דובר 1: הלאה מדבר הוא על הלכות ספינה, שספינה היא רשות היחיד שנמצאת בכרמלית. זו רשות היחיד רק אם זה בנוי בצורה מסוימת, אם יש את השיעור. לא אמרתי בדיוק ממה עושים ספינה? ספינה היא רשות היחיד. זה לא על כמה גדולה הספינה או בגלל שלספינה יש קירות. הספינה הרי יש לה קירות של ג׳ טפחים, זה תלוי איך.
דובר 2: איך יכולה להיות ספינה שאינה רשות היחיד? הרי יש קירות משהו?
דובר 1: כלומר, לכל ספינה יש קירות. זה אחרת שזו ספינה.
ספינה בכרמלית – המשך: שאיבת מים מים, וקורא בספר ונתגלגל לרשות הרבים
הלכה כ: שאיבת מים מספינה – דין גזוזטרא
דובר 1:
אנחנו מדברים על ספינה, שספינה היא רשות היחיד שנמצאת בכרמלית. זו רשות היחיד רק אם זה בנוי בצורה מסוימת, אם יש לה את השיעור. אני לא אומר הרבה, מה עושה ספינה לרשות היחיד. זה לא על כמה גדולה הספינה.
אבל ספינה, נראה, אם אין לה מחיצות ג׳ טפחים, על מה הוא מדבר כאן? איך יכולה להיות ספינה שאינה רשות היחיד? האם זה שמשהו חסר? כלומר, לכל ספינה יש קירות, אז איך אחרת זו ספינה? אני לא יודע. הוא פעם בדק את הספינות הקטנות שאין להן מחיצות? בסדר, הם יודעים.
אומר הוא, כשאדם נמצא בספינה, הוא יכול לשפוך על כותל הספינה. אבל כשהוא רוצה להכניס מים, איך הוא עושה זאת? על זה אין את העצה, כי הוא ממילא ישאב מים מהכרמלית לרשות היחיד. על זה צריך גם לבנות משהו, אז לא ימלא מן הספינה, לא ישפוך מים מהים לספינה, אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים. כמו קודם שהיה לנו שצריך לבנות משהו קצת מחיצה, צריך לבנות מקום ארבעה על ארבעה שיצא מהספינה מעל הים, וכך זה לא ייקרא כאילו הוא שואב מכרמלית לרשות היחיד.
כאן זה יותר קל מההלכה הקודמת, זה לא אומר שצריך לעשות מחיצות, צריך לעשות גזוזטרא בעצם. נכון, אבל מה זה עוזר? אז זה ייקרא כאילו הוא שואב מהים ל… מהכרמלית ל… לא לרשות היחיד, לפחות לא לרשות היחיד. אה, מרשות היחיד לרשות היחיד, כאילו המקום שממנו הוא שואב הוא רשות היחיד. המקום האחרון נעשה כאילו רשות היחיד.
דבר אחר: שובר תוך עשרה
דבר אחר, שובר תוך עשרה. כשהקיר שבונים אליו, הארבעה על ארבעה, אינו ספינה גבוהה מאוד, והארבעה על ארבעה נמצא בעשרה טפחים של המים, אז צריך ארבעה על ארבעה. אם האדם עומד תוך עשרה מהמים, צריך ארבעה על ארבעה. אבל למעלה מעשרה, מאחר שזה גבוה מעשרה טפחים, יש כרמלית של הים. אבל אם למעלה, מדברים שהספינה היא ספינה גבוהה והוא עומד לכתחילה גבוה מעשרה טפחים מהים, אינו צריך לבנות כל עירוב, אלא מספיק שיש קולטשין, ומספיק שהוא שם משהו קטן, ולמעלה שרי, דרך מקום פטור ממילא. כי למעלה מודדים הכל כמקום פטור.
אה טוב, אז הוא לוקח אותם מגבוה מהכרמלית, הוא לוקח אותם מעשרה טפחים מעל הכרמלית, מים באים מכל הצדדים מלמטה, אבל החלק האחרון של הכלי הוא דרך מקום פטור. אז הוא לוקח אותם ממקום פטור, מהכרמלית לספינה הוא לא לוקח אותם משטח הכרמלית, אלא הוא לוקח אותם דרך מקום פטור. ולצורך זה אומרים, שאתה צריך להיות עם משהו היכר. זה קטע קטן כזה.
הלכה כא: קורא בספר בכרמלית ונתגלגל לרשות הרבים
דובר 1:
הנה כאן. עכשיו נלך לקחת עוד שתי קולות איך אפשר להביא משהו מכרמלית, שבמקומות אחרים מחמירים יותר. אבל אפשר לומר יותר כללית איך שומרים על קדושת ספר במקום הצורך סביב סביב. שתי ההלכות הבאות הן שלצורך מותר מה שמותר בכרמלית, מה שמותר ברשות הרבים במקום הצורך. אז כך, קורא בספר בכרמלית, מישהו קורא בספר, מתכוונים למגילה, משהו שהוא גליל ארוך, ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו, חלק הוא עוד מחזיק, אבל חלק התגלגל לרשות הרבים. אז כך, אם נתגלגל חוץ לארבע אמות, אם התגלגל הספר החוצה מארבע אמות מהמקום שהאדם יושב, אז כך, אם הוא הולך עכשיו לגלגל אותו חזרה, הוא יצטרך להביא אותו בארבע אמות של רשות הרבים, מותר לו לגלגל אותו חזרה, אבל גזירה, מאחר שלמדנו שאסור להיות מגלגל, כל עוד אני עוד מחזיק אותו זה עוד לא אומר שזה מונח ברשות הרבים, אז כשהוא הולך לגלגל אותו חזרה זה לא ייקרא כאילו הוא ממש טלטל מרשות הרבים לכרמלית, אסור לו לעשות זאת. אבל מה העצה? אם זה החוצה מארבע אמות, הופך אותו, למה? כי גזירה, אם זה יותר מארבע אמות, הופך חלל הכתב מונח, הרי אין זה כבוד לספר לשכב כך נגרר ברשות הרבים. אז הוא הופך אותו, כן? כלומר הוא עושה ש… כן? לא. הוא עושה ש… ה… החלק החיצוני יכסה אותו. נראה שזו דרך של כבוד לספר, כן? כמו שלמדנו בהלכות ספר תורה, שמגוללים את ספר התורה עם הכתב מבפנים. לא שאפשר לראות. מבינים למה אני מתכוון?
דיון: כבוד הספר – הפיכה או כיסוי?
דובר 2:
נו נו, פאטער רבי וחיד״א נתנו לעשות כך? לא זוכר? נו? הם לא נתנו?
דובר 1:
כי הם סברו שאין זה כבוד? כאן רואים שזה כן כבוד. להיפך, אין זה כבוד. כלומר, להשאיר בחוץ ברשות הרבים אין זה כבוד. כלומר, הוא רוצה להזהיר אותנו על כבוד הספר, אז על כבוד המילים של הספר. ברגע שהמילים של הספר מכוסות, כבר מסודר. כלומר, הענין אינו כבוד הכריכה, אלא כבוד המילים. כתבי הקודש, בוודאי זה עדיף כשזה כבר מונח, אבל זה ה…
נכון. ולמה? גזירה שמא יתקן המיטה ויעבירנו ד׳ אמות. כל עוד הוא מחזיק, כמו שאמרנו, בעצם מותר אפילו ד׳ אמות, כי הרי לא נעשתה עקירה מידו.
חידוש: נתגלגל אינו הנחה
נכון, כאן יש חידוש גדול, כי אם זה לא יצא לגמרי מידו, זה עוד לא אומר שזה נחת, הרי זו רק כרמלית. לכאורה היה צריך להיות מותר.
דובר 2:
ברשות הרבים.
דובר 1:
טוב, אבל זה רק מרשות היחיד לכרמלית, זה רק דרבנן, וזה לא נשיאה כי זה נתגלגל. אבל בכל זאת יש גזירה. אבל הרי זה ד׳ אמות ברשות הרבים. אה, אם זה לא עם הפיכה, הוא יצטרך לגרור אותו ברשות הרבים. יש חשש שהוא לא יהפוך, לא נותנים לו כאן להחזיר אותו בגרירה. אבל אם זה באמת מעט…
דובר 2:
ויעבירנו ד׳ אמות פירושו ממש נשיאה או פירושו גלגול? כי אם הוא מגלגל ד׳ אמות זה עדיין לא היה נקרא נשיאה.
דובר 1:
לא, אמת. זו גזירה שהוא לא יישא אותו ממש. אם זה כבר התחיל להחליק, ליפול, שמא יתקן המיטה. וכן גם, כל עוד זה מתגלגל מותר. זו ההלכה בעצם, נתגלגל. כלומר, אפילו… בואו… הרמב״ם כותב את זה בדרך אחרת. נתגלגל לתוך ארבע אמות, אז גוללו אצלו. אז, בעצם מותר, כל עוד זה מחזיק עוד, זה נתגלגל, הוא מחזיק עוד את קצה התורה, המגילה, מותר לו לגרור אותו חזרה. רק אם זה החוצה מד׳ אמות, לא נותנים החכמים, גזירה שיפול, אז הוא לא יוכל, זה יהיה ממש ד׳ אמות ברשות הרבים, שזה איסור תורה.
היינו נתגלגל לרשות היחיד, גוללו אצלו. כלומר, אפילו זה הלך לרשות היחיד, אין חילוק, כרמלית, רשות היחיד, רשות הרבים, שניהם דרבנן, נכון? זה כשהוא בכרמלית. מה אם הוא קורא את הספר ברשות היחיד, וזה נתגלגל לרשות הרבים, שאז זה כן איסור תורה, אז ממילא אפילו פחות מד׳ אמות, עדיין, אה, הוא יהיה, הוא מחזיק בדרך להגיע. עדיין, אם זה עצר על הקרקע רשות הרבים, אז אסור לו לגרור אותו חזרה, שוב, אם היה אומר אם נתגלגל היה מותר, אבל אותה גזירה…
דובר 2:
לא, למדנו אתמול נתגלגל הוא פטור, זה לא מותר, זה פטור. נשיאה על ידי זריקה צריכה להיות מותרת.
דובר 1:
תרגום לעברית
אה, נכון, כי יש כאן מקום של כבוד ספר תורה, אבל בכל זאת לא הקילו. אז אם נפל סתם, הם לא הקילו כי הם פחדו שיפול ממנו והוא יכניס אותו מרשות הרבים לרשות היחיד.
אם לא נח – תלוי באוויר רשות הרבים
אם זה עדיין, אז אם נפל סתם, אבל אם לא נח, כלומר עדיין לא היתה אפילו הנחה ברשות הרבים, אלא תלוי באוויר רשות הרבים לא יכניסנו, כלומר כאן עדיין מדברים שהוא מחזיק אותו עדיין, נכון? החידוש הוא שזה תלוי פשוט באוויר, אפילו לא נתגלגל על הקרקע של רשות הרבים, אז גוללו אצלו, הוא רשאי לגלגל אותו חזרה אליו.
דובר 2:
אוויר רשות הרבים פירושו גבוה עשרה או אפילו מה שזה…
דובר 1:
לא, אין חילוק. אבל אם הגיע לאוויר, למה לא לומר בשלושה טפחים של רשות הרבים? אולי זה לא… לא, הנקודה היא, לא, אני לא יודע, הנח הוא כי זה הולך להיות הנחה, או אולי זה פשוט כי באופן כזה פחות סביר שהוא יפול ממנו. אבל זה לא נראה כמו נשמה, זה לא יכול להיות, זה יותר דבר מעשי גם כי… עדיין. כלומר, כל העניין הוא שיש גזירה דרבנן, אפילו עדיין, כל זמן שהוא מחזיק זה בגלל מגלגל, בעצם מגלגל, או שהחברים אומרים שזה נפל. אם עדיין, הם לא פוחדים שזה נפל. אולי זה ה… אולי גם שהוא לא רוצה שיקרה שזה נפל. אני לא יודע.
דיון: שלושה טפחים ולבוד
דובר 2:
מישהו מדבר משהו על שלושה טפחים, האם מסתכלים על לבוד בזה.
דובר 1:
מה פירוש עדיין? בעבירות חמורות רואים שאפילו אם זה בשלושה טפחים נראה ש… צריך לחשוב, כן, נו אוקיי, זה לא… אני עדיין מחזיק את זה. זה רק שזה יראה בשלמות. אולי אז הוא לא מקפיד על לבוד, רק מקפיד על כש… נכון.
האם ההיתר דווקא בכתבי הקודש?
אבל כל ההיתרים האלה הם לפי זה רק על כתבי הקודש. כלומר, כשקוראים ספר. הרמב״ם לא אומר ספר קודש, אבל יוצא שספר פירושו ספר תורה, לא סתם ספר. אם כי אולי לא, אולי הרמב״ם לא אומר, אולי הוא מתכוון לכל הפסד. יכול להיות הפסד. זה אומר שהוא לא רוצה להפסיד את הספר שלו. אני לא יודע. זה לא ברור. הוא מביא כאן למטה שהרמ״א אומר דווקא שזה דווקא כתבי הקודש, אבל יש מי שאומרים לא, שאולי כל ספר. צריך לדעת, כי זה גם לא היתר שמותר לקרוא בשבת. מדברים כאן על משהו שמותר לקרוא בשבת. זו שאלה אחרת האם מותר לקרוא בשבת. אה, אתה תאמר שזה לא גילוי, אבל אסור לקרות לאור הנר. אוקיי.
דיון: סתירה ליורה דעה – הפיכת ספר תורה
דובר 2:
אה, רואה, הוא מביא את הקושיה שלי. בשולחן ערוך כתוב ביורה דעה שאסור להפוך תורה, צריך לכסות אותה. רואה? אוקיי. וכאן רואים אבל… כן, יש מלאכה.
דובר 1:
נו, זה מה שהתכוונתי. הרבי אומר שיש מלאכה. כן, אבל כאן רואים שכן יש דבר כזה של יופך על הכתב. הוא שואל ממש על הקושיה הזו. אני מתכוון… מעניין.
אוקיי, יהיה ממילא מכוסה. זה יותר טוב מאשר כשזה כן פתוח. אולי. לא, אבל אמרתי לך כן שבהלכות ספר תורה כתוב שעושים שהכתב יהיה פנימה, שהכתב לא יהיה פתוח. זו האמת, שיש כבוד מסוים שזה לא יהיה פתוח. אני מסכים.
אבל, אה, אתה רוצה אולי לומר, אתה לא יכול לכסות כאן, כי אתה לא יכול להביא שום בד ולא שום דבר, אין לך כאן שום דבר לכסות. כן. אה, רואה…
דובר 2:
על מה הוא מדבר על השלושה טפחים?
דובר 1:
כן, הוא מביא כן. הגור אריה אומר, שאדרבה, שלושה טפחים דווקא אסור כי זה לבוד.
אבל הרמב״ם לא אומר, הרש״י מתכוון כן, או מה. הרמב״ם לא אומר. הרמב״ם מתכוון שזה לא נקרא לבוד.
פרק ט״ז: הלכות שונות בכרמלית – קוץ, מת שהסריח, והיורד לרחוץ בים
חזרה: דין כיסוי דבר מאוס – שלושה טפחים ולבוד
דובר 1: אה, דוד, אתה תאמר, אתה לא יכול לכסות דוד, כי אתה לא יכול להביא שום בד ברשות הרבים או בכרמלית לכסות את זה. אה, רואה, הוא מדבר על השלושה טפחים, כן, הוא מביא את הגמרא שאומרת שאפילו הכי שלושה טפחים אסור כי זה לבוד. אבל הרמב״ם לא אומר, אולי הוא מתכוון לזה? יכול להיות שהרמב״ם שאומר רשות הרבים, מתכוון כשזה לא נקרא לבוד זה עושה את זה לרשות הרבים? או שהוא אומר עדיין, יכול להיות שכאן זה דבר מעשי, אז זה לא משנה. אנחנו רוצים לדעת האם זה יותר הלמדנות, כי זה יותר איסור ממשי שיחזיר את זה, או לא? אוקיי.
הלכה כ״ב: המעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים
דובר 1: אוקיי, עוד אחת, עוד יותר, עוד כמה דברים שמתירים בכרמלית לעשות מפני הצורך. כן.
המעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים. כבר היה יפה כמה פעמים הקוץ בהלכות שבת. זה קורה הרבה פעמים. כן, זה קרה יותר פעמים כשזה היה חלק מצמחים, כשיש צמחים יש קוצים. הוא מעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים, שאנשים לא יקרעו עליו את בגדיהם. אז מעביר ברשות הרבים, התירו. בדרך כלל אסור לטלטל ברשות הרבים, רק פחות פחות מארבע אמות, גם רק במקום צורך. כן, זה לא היה לנו. התוספות והרמב״ם זה לאו דווקא מקום צורך. אה, הרמב״ם אומר שבארבע אמות מותר, ולא כמו אלו שאומרים שמותר רק במקום צורך. פחות פחות, מותר בוודאי רק במקום צורך. פחות פחות בבת אחת. אה, כתוב שם שמותר דרך חבר, תוספות אומר שמותר לכתחילה. כאן נראה שמותר רק כי זה שלא יזיקו בו רבים.
כוונת הרמב״ם: רשות הרבים או כרמלית?
הרמב״ם אולי היה אומר, הוא מתכוון לומר מעביר ברשות הרבים, הוא לא מתיר יותר מהרגיל פחות פחות מארבע אמות. הוא רוצה לבוא לומר שמעביר בכרמלית מותר כן מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה. בכרמלית, שזה איסור דרבנן, התירו לטלטל קוץ כזה.
מלאכה שאינה צריכה לגופה
האם זה גם, למדנו כבר שלוש פעמים שזה גם מלאכה שאינה צריכה לגופה. לפי הרמב״ם לא עוזר שזה מלאכה שאינה צריכה לגופה. אם כך זה קריעת ים סוף עם הרבים, אולי שמו לב אפילו יותר מארבע אמות. או אולי זה בגלל פחות פחות. אני לא יודע. אתה צודק ממש, למה הוא מביא שלוש פעמים את ההלכה, כבר הפעם השלישית, אני לא יודע.
הלכה כ״ב: מת שהסריח ונתבזה יותר מדאי
דובר 1: וכן מת שהסריח ונתבזה יותר מדאי, יש שיעור כמה זה נורמלי שאדם יתבזה, יותר מזה זה כבר לא, ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו. נראה שזה לא נוגע למת. המת הוא למתים חפשי, זה השכנים.
דובר 2: לא, הוא כזה, אולי זה השיעור של יותר מדאי, הוא מסריח כל כך חזק שאי אפשר לעמוד שם.
דובר 1: אה, זו הסיבה. מוציאין אותו אפילו לכרמלית, שזה לא יהיה ליד השכנים, שלא להפריע להם. זה לא כבוד למת, זה כבוד לשכנים.
דובר 2: כי אתה מדבר… לכאורה מדברים על נבילה, אני מתכוון שהנקודה היא לא כבוד המת.
דובר 1: אני לא יודע, אולי יש גוי, אני לא יודע, אין דין כבוד המת. מדברים כאן הכל על כבוד השכנים. מוציאין אותו אפילו לכרמלית מותר.
דיון: מת או נבילה?
דובר 2: היולדת… כן, נראה לכאורה שמתכוונים כאן ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו, לא מתכוונים למילה דווקא מת, מתכוונים לסוג דבר כזה, כמו למשל בעל חי מת.
דובר 1: אבל הוא אומר שיכול להיות, הרב בנימין שלמה ויזל הולנד כותב על זה איפשהו יותר רחוק, אולי בהלכה מאוחרת יותר יעמוד שמת מותר לטלטל תינוק שלם בהלכה של אותו רבי? כאן לא כתוב זה, אבל כאן כתוב שבכרמלית מותר בכלל. כאן יש עוד בעיה שמת הוא מוקצה, זה איסור אחר. אולי שם, לגבי זה, צריך תינוק. כאן הוא אומר שיכול להיות, נראה בפרק כ״ג על הנושא של מוקצה.
בזיון המת או צער השכנים?
יכול להיות שזה בזיון למת שאנשים לא יכולים לעמוד לידו. רואים כאן שצריך להיות שניהם, כי הוא אומר נתבזה יותר מדאי ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו. כתוב כאן בזיון המת וסירחון לשכנים. כלומר, אדם שוכב בחוץ והוא מסריח, זה לא מסוכן. אם עומדים שם אנשים, זה לא טירחה, זה גם לא בשבילו. אוקיי. אסור לטלטל אותו אפילו לכרמלית. כן. עוד הלכה.
הלכה כ״ב: היורד לרחוץ בים – להתנגב לפני היציאה
דובר 1: מה ההלכה? יורד לרחוץ בים. כשאחד יורד להתרחץ בים, מה נכנס כאן, דיברנו על ההלכות של ים, של שאיבת מים מים וכדומה, אז “כשיעלה ינגב עצמו יפה קודם שיצא מן הים”. הוא יתנגב לפני שהוא יוצא לגמרי מהים.
דובר 2: יתנגב.
דובר 1: “כשיעלה”, כלומר כשהוא יוצא מהים, עוד לפני שהוא יוצא לגמרי מהכרמלית לרשות הרבים או רשות היחיד שם שזה, שיתנגב, “שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית”. אני לא מבין בדיוק איך ה… איך הרטיבות היא עליו.
דובר 2: כן, אבל איך… אה, שהוא לא יהלך ב… נניח שכל המקום סביב הים נקרא כרמלית, ליד הים, ממש ליד הים, שהוא לא יטלטל את הארבע אמות בכרמלית, והוא יתנגב את המים.
דיון: איך מתנגבים?
דובר 1: איך הוא מתנגב? במגבת הוא לא יכול לקחת.
דובר 2: הוא יתיז את המים מעליו.
דובר 1: מה באמת הפשט? זה… לפנינו טלטול… הוא הולך, ויש דבר שאינו מתכוין.
דובר 2: זו חומרא. הוא לא אומר ש… זה לא ברור.
דובר 1: לא, הוא אומר את זה כמו… “שמא יעביר”. זה לא ברור. וכל כרמלית היא רק דרבנן ממילא, אבל…
דיון: האם זה טלטול או לא?
דובר 2: זה… זה לא היה רמב״ם כזה שגם לכאורה היה נקרא טלטול ברשות הרבים להיות חייב. זה לא נקרא טלטול, זה לא דרך. אדם הולך רטוב, זה אומר שהוא מטלטל מים? כמו שאדם מטלטל מים, שיש לו מים בזקן?
דובר 1: אה, הוא מביא את זה רק. אני מדבר על זה, שמה זה כשיורד גשם, אסור ללכת ברחוב?
דובר 2: לא, כשיורד גשם אין איסור.
נפקא מינה מעשית: מים בזקן מהמקווה
דובר 1: אני יודע שיש יהודים יראי שמים, כשהם הולכים מהמקווה יש מים בזקן, כי הם פוחדים מסחיטה, קודם כל, נשאר מים בזקן, ועכשיו יש לו בעיה של טלטול המים ארבע אמות ברשות הרבים.
דובר 2: מה כתוב כאן על סחיטה? כאן כתוב להיפך, שיש עצה שיתנגב כי לא סחיטה.
דובר 1: אוקיי, ינגב עצמו לא מדברים כאן על איך מתייבשים את השערות, את השיער, אבל מעניין לי לומר שהמעט מים שנמצא בזקן שלך אתה מוציא. זה נראה כמו חומרא גדולה.
דובר 2: זו לא חומרא כזו, זו גזירה מדרבנן ש…
הסבר: “כשיעלה” – טמינה במים
דובר 1: אבל ה״כשיעלה” מעניין, כי “כשיעלה” משמע ש… כבר הלכת ארבע אמות.
דובר 2: הוא אומר שכל זמן שאתה במים זה כמו שיש טמינה במים. וגם בכלל, הוא הולך במים, גם הוא נע בארבע אמות בקנין עם המים, ואז זה שמים של עפר, ארץ בתוך המים.
דיון: רחיצה בים בשבת
דובר 1: ומדברים כאן גם באופן שמותר להתרחץ בים. מאוחר יותר הולכים ללמוד עוד הלכות על רחיצה בשבת, ומדברים כאן באופן שכשעושים את זה ללבון, למקווה, מותר. למה אומרים שאסור רחיצה בשבת רק בחמין?
דובר 2: אהה, נכון. פשוט בים מותר. העניין של להיות שוטה, של לשחות.
דובר 1: אהה, אי אפשר לשחות. כתוב הלך לרחוץ.
דובר 2: אהה, לא לשחות.
דובר 1: ממש, אתה צודק. יש עוד כמה אחרונים שאומרים שלא נוהגים אפילו להתרחץ בים בשבת, אפילו בטענה שמעיקר הדין מותר. כן. למשל לגבי ההלכה, רוב העולם לא יודע, אסור לטלטל. אבל מעיקר הדין בטענה בוודאי מותר.
—
דובר 1: כן. עד כאן פרק ט״ז מהלכות שבת.
Laws of Shabbat Chapter 15 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur – Rambam Hilchos Shabbos, Chapters 15-16
—
Introduction: Why Does Hotza’ah Have So Much Length in Hilchos Shabbos?
With the completion of Chapter 15, we have finished half of Hilchos Shabbos (30 chapters in total). We are still in the middle of the topic of melachas hotza’ah – carrying from reshus to reshus / four amos in reshus harabim.
[Digression: Why does specifically hotza’ah – an inferior melachah – have the most length?]
Several explanations:
1. Practical: Hotza’ah happens more often in daily life – people constantly hold things in their hands. Also muktzeh is because of hotza’ah.
2. Lomdish: The Chachamim loved lomdishe halachos. Hotza’ah is more of a machshavah-melachah – almost only thought. All melachos have “meleches machsheves asrah Torah,” but by hotza’ah it’s almost only machshavah. A reshus is a spiritual matter – you can’t see a reshus harabim; it depends on subtle distinctions.
3. City melachah: The Chachamim were city people (as it says “margla befumei derabbanan” – I work in the city and he works in the field). Hotza’ah is almost the only melachah relevant to city life. (But this isn’t very strong, because borer is relevant to eating, kotzer to combing hair, etc.)
4. Tosafos’s reason: Tosafos asks why Maseches Shabbos begins with yetzios haShabbos – because it’s a melachah geru’ah one must be distant from it. Chiddush: “geru’ah” means inferior in physicality (less physical), but in spirituality it’s better/higher – because it’s more thought-based.
—
Chapter 15, Halachah 1: Standing in One Reshus and Moving Objects in Another
The Rambam’s words: One standing in reshus harabim and moving objects in reshus hayachid entirely – permitted. Standing in reshus hayachid and moving objects in reshus harabim, as long as he doesn’t take out beyond four amos – permitted. And if he took out – exempt.
Explanation
When a person stands in one reshus but moves (manipulates objects) in a second reshus, we look at where the object is, not where the person is. If he stands in reshus harabim and moves objects in reshus hayachid – he may do so throughout the entire reshus hayachid. If he stands in reshus hayachid and moves objects in reshus harabim – only within four amos.
Chiddushim and Explanations
1. Four amos in reshus harabim lechatchilah: That one may move objects four amos in reshus harabim lechatchilah fits with the Rambam’s position that four amos in reshus harabim is permitted lechatchilah, unlike other opinions that permit only in certain circumstances.
2. Contradiction in the approach – leniency and stringency: As a stringency the Rambam says we look only at where the object is (not the person) – therefore one may move objects throughout the entire reshus hayachid even when the person stands in reshus harabim. But as a leniency – if he took out beyond four amos in reshus harabim when he himself stands in reshus hayachid – he is exempt (not liable for a chatas). This means that regarding liability we do look at where the person stands.
Question: If one is exempt from chatas (because we also look at the person), why shouldn’t we also prohibit moving objects throughout the entire reshus hayachid (because the person stands in reshus harabim)?
Answer: There is no contradiction. From a melachas hotza’ah standpoint, the normal way is that the person stands in the same place where he performs akirah. When he stands in a second reshus, it’s a deviation from the normal manner – enough to exempt from chatas, but not enough to prohibit moving objects in the other reshus.
—
Chapter 15, Halachah 1 (continued): Opening and Closing in Another Reshus
The Rambam’s words: A person may stand in reshus hayachid and extend his hand into reshus harabim – opening and closing.
Explanation
A person may stand in reshus hayachid, extend his hand into reshus harabim, and open or close a door/lock there.
Chiddushim and Explanations
1. What is the chiddush? It’s strongly asked: What would be the hava amina that it should be prohibited? He’s not carrying anything! He’s only opening a door. In all other cases in this halachah we’re talking about moving objects – moving an object. Here there is no carrying at all. A door that hangs on hinges isn’t a matter of carrying at all.
2. Key problem: It’s suggested that perhaps we’re talking about a key – the person takes a key from his reshus and opens a lock in the other reshus. But the Rambam doesn’t mention any key – he simply says “opening and closing.”
3. The main chiddush with the key: The chiddush isn’t about opening the door itself, but about the key that lies in (or near) the door. One might have thought that because the key is there, there’s a concern that the person will move the key. The chiddush is that because the key already lies in the door (he’s not carrying it anywhere), it’s permitted. If he were holding the key in his hand, it wouldn’t be allowed.
4. Rabbi Meir’s position: Rabbi Meir held that one may not open a door from another reshus – one must stand in the same reshus as the door. The Rambam doesn’t rule like Rabbi Meir. It’s difficult to understand Rabbi Meir’s position – it would mean that a person standing in reshus harabim may not open a door to enter reshus hayachid.
—
An Animal Standing Outside with Its Head Inside
The Rambam’s words: An animal standing outside with its head inside – one may feed it. But a camel – until one brings most of its body inside, since its neck is long.
Explanation
An animal standing outside (reshus harabim) with its head inside (reshus hayachid) – one may give it food. But a camel, which has a long neck, one may not feed until one brings in most of its body.
Chiddushim and Explanations
– The reason why a camel is different: Because the camel has a long neck, there’s a concern that the person will be drawn after the camel – he’ll extend further until he’s already in reshus harabim. With a regular animal, if it walks away, one notices immediately. But with a camel with a long neck, the person can extend his hand just a bit more and already be transgressing hotza’ah from reshus to reshus. This is an explicit Gemara in Eruvin.
—
A Person May Not Stand in Reshus Hayachid and Drink in Reshus Harabim
The Rambam’s words: A person may not stand in reshus hayachid and drink in reshus harabim, or in reshus harabim and drink in reshus hayachid, unless he brings his head and most of his body to the place where he drinks.
Explanation
According to the rule that one may hold one’s hands in another reshus, one would think that one may also drink in another reshus. But one may not – one may not stand in one reshus and drink in another, in either direction, unless one is there with one’s head and majority.
Chiddushim and Explanations
1. The reason for the prohibition: The Rambam explains that it’s talking about nice vessels – vessels where there’s a concern that the person will take them back after drinking. A decree lest he take them out – we’re afraid that after drinking he’ll take the vessel to himself in his reshus, which is hotza’ah from reshus to reshus.
2. Exception with vessels that aren’t nice: If they’re vessels he’ll leave there (he doesn’t need them), there’s no concern.
3. Exception with karmelis: If one of the reshuyos is a karmelis (not reshus harabim d’Oraisa), then even with nice vessels, even without head and majority – it’s permitted, because even if he’ll be drawn and take the vessel, it will only be a derabbanan, and we don’t make a decree for a decree (lo gezrinan gezeirah legezeirah).
4. Note about the Rambam’s order: In the beginning when the Rambam spoke about moving objects in another reshus, he didn’t mention any concern about taking out an object. The concern was only “born” in the case of drinking. The Rambam could have made this a separate halachah, but he combined them. The Aruch organized this differently, but the Rambam made a distinction.
—
One Standing in Reshus Harabim and Catching from the Air (catching water from a pipe)
The Rambam’s words: One standing in reshus harabim and catching from the air – permitted. But if he extended his hand to touch the pipe and wall and receive – prohibited. Further: If he touched, if the place he touched was above ten and less than three near the roof – this is prohibited, as it’s found to be removing from the roof. Also: If the pipe was wide four by four – whether within ten or above ten – prohibited, because it becomes a reshus hayachid or karmelis.
Explanation
A person standing in reshus harabim and catching water running down from a pipe/wall of a reshus hayachid – if he doesn’t touch the wall/pipe, it’s permitted. If he touches, it’s prohibited in certain circumstances.
Chiddushim and Explanations
1. Why isn’t he liable (only prohibited)? The Rambam answers: because the water isn’t resting there – the water hasn’t rested on the reshus hayachid. It’s not “holech venach” – the water is running, it’s no longer in the reshus hayachid.
2. A sharp question: The person is standing entirely in reshus harabim – he’s not entering reshus hayachid at all! How could he possibly be liable? He’s not taking from reshus hayachid, he’s taking from the air! The Bigdei Yesha (R’ Yeshaya Weiner, a commentary on the Magen Avraham, brought in Mishnah Berurah) asked the same question, which confirms it’s a legitimate question.
3. The answer (chiddush): “Lo nach” means the same as if it comes by itself – he only performs the hanachah (he receives it), he doesn’t perform the akirah (he doesn’t tear it from its place). If the water were resting (lying still on the pipe/roof), he would have to perform an akirah – he would have to tear the water from its place in reshus hayachid, and that would be akirah from reshus hayachid. But because it’s not resting – the water is already running by itself – he doesn’t need to perform any akirah, it comes to him by itself, and he only performs hanachah in reshus harabim. Therefore he’s not liable mid’Oraisa (because akirah is missing), but it’s prohibited miderabbanan because it looks like removing from reshus hayachid.
4. Fundamental question: Status of a wall of reshus hayachid: The outer side of a wall of reshus hayachid is reshus harabim (or makom petur above ten). There’s no position that says otherwise. Reshus harabim goes right up to the wall – that’s the partition. All reshuyos on Shabbos don’t go into the height – that is, the outer side of a wall of reshus hayachid is automatically reshus harabim.
5. The pipe inside: Inside the pipe is reshus hayachid (because a pipe is an enclosed place). But when the water runs out of the pipe, it’s already in reshus harabim. The person never takes water that lies in reshus hayachid – all the water he takes is already in reshus harabim.
6. Distinction between a solid object and liquids: When a solid object lies on the pipe and one takes it down, he would have taken from reshus hayachid. But with water that’s running, it’s never “resting” on the pipe, and when it comes out it’s already in reshus harabim.
7. With a pipe wide four by four: The pipe itself becomes a separate reshus – if above ten it’s a reshus hayachid, if within ten it’s a karmelis – and therefore it’s prohibited to take from there to reshus harabim.
8. Note about versions: Some versions may be missing the words “because he performed akirah in reshus hayachid.”
—
A Ledge Before a Window
The Rambam’s words: A ledge projecting from the wall before a window – if it rises above ten tefachim – permitted to use it.
Explanation
A shelf/board that sticks out from the wall in front of the window, into reshus harabim. Reshus harabim only rules up to ten tefachim high. Higher than ten tefachim is no longer reshus harabim. Therefore, a person who lives in a house next to reshus harabim, even if the ledge sticks out into reshus harabim, as long as it’s higher than ten tefachim, he may use it.
—
Two Ledges One Above the Other
The Rambam’s words: If the upper ledge has four by four tefachim, and there’s a window before it or above it, it’s prohibited to use it because it’s a reshus by itself. If neither the upper nor lower has an eruv – the upper one may use both. If the lower has an eruv and the upper doesn’t – the upper may only use directly opposite his window.
Explanation
When two ledges stick out from a wall, one higher than the other, and the upper one has four by four tefachim, it becomes a “reshus bifnei atzmo” – it’s not reshus harabim (because it’s not on the ground) and not reshus hayachid (because it doesn’t have partitions of ten). Therefore the Rabbis prohibited that two reshuyos shouldn’t use one reshus – “two kings don’t use one crown.”
Chiddushim and Explanations
1. The foundation of “reshus bifnei atzmo”: A ledge of four by four tefachim isn’t nullified to any reshus – it’s “some new strange thing” – a reshus unto itself. The prohibition is miderabbanan: the Chachamim were afraid it would look like one is carrying from reshus to reshus on Shabbos.
2. Why both are prohibited and not just one: Because we won’t know which one may be used, we’ll make a mistake. Both become prohibited as a stringency.
3. When both don’t have an eruv: Both ledges become nullified to the reshus hayachid from which they project, because they’re like a makom hapetur – therefore the upper one may use both.
4. When the lower has an eruv: The upper may only use opposite his window – the part of the ledge that’s directly opposite his window. The explanation: The part opposite the window, when it’s less than four tefachim, becomes nullified to the window. But the sides that aren’t opposite the window don’t become nullified – they remain part of the lower reshus (because reshus hayachid rises to the sky), and therefore prohibited.
5. Question about eruv between the two: It’s difficult to make an eruv chatzeiros between the two floors, because in order to make an eruv one must first have a partition, and here we’re talking about there not being any partition.
6. Summary of laws: One ledge (small or large) – permitted. Two large ledges – they interfere with each other. The upper one large – interferes with both. The lower one large – only interferes with the upper, but not opposite its own window.
—
Decree by a Ledge — Earthenware Vessels
The Rambam’s words: Any ledge projecting over reshus harabim that’s permitted to use – when using it, one doesn’t take from it or place on it except earthenware vessels and the like, lest they fall into reshus harabim and break.
Explanation
When using a ledge that hangs over reshus harabim, one may only place earthenware there (which break when they fall) – because if they fall down, they’ll break, and the person won’t go down to pick them up. But expensive vessels or metal vessels – prohibited, because if they fall down, he’ll go down to get them, and he’ll transgress hotza’ah.
Chiddushim
1. The reason for the decree: Similar to the decree with “nice vessels” by drinking – we’re afraid the person will come to carry four amos in reshus harabim or perform hotza’ah.
2. The Rema’s distinction: This is only with a small ledge where it’s likely that things will fall down. But a whole roof – there’s no concern, because it won’t fall.
—
Two Houses on Two Sides of Reshus Harabim — Throwing Above Ten
The Rambam’s words: Two houses on two sides of reshus harabim – one throws from one to the other above ten, provided both belong to him or they made an eruv between them. And even if they were clothing and metal vessels, it’s permitted to throw. But if one was higher than the other and not level – prohibited to throw such items lest they fall and he bring them, but earthenware and the like one may throw.
Explanation
Two houses on both sides of reshus harabim – one may throw from one to the other above ten (through makom petur), on condition that both belong to one person or they made an eruv. When both are at the same height – one may even throw clothing and metal vessels. But when one is higher than the other – only earthenware, because it’s harder to throw accurately and it might fall down.
Chiddushim
1. Why does one need “both his”: Miderabbanan there’s a prohibition of carrying from one reshus hayachid to another reshus hayachid when two people have it without an eruv. Therefore the Rambam must add “or they made an eruv between them” – this is the whole matter of eruv chatzeiros.
2. The distinction between level and not level: When both houses are at the same height, it’s easy to throw accurately above ten, therefore one may even throw expensive vessels. But when one is higher – it’s harder to aim, and it might fall into reshus harabim, therefore only earthenware.
3. The foundation of throwing through makom petur: One may throw from reshus hayachid to reshus hayachid through makom petur (above ten over reshus harabim).
—
A Pit in Reshus Harabim with a Window Above It
The Rambam’s words: A pit in reshus harabim, and a window from a reshus hayachid is above it – the pit and its rim combine to make ten, and one may draw from it on Shabbos. Further: But if it’s distant – the rim must be ten high.
Explanation
When the pit with its rim (the edge/ground around the pit) together reach ten tefachim, one may draw water on Shabbos, because one is carrying from one reshus hayachid (the pit) to another reshus hayachid (through the window).
Chiddushim and Explanations
1. Why does the pit belong to the window owner: The pit is technically ownerless – it belongs to everyone in reshus harabim. But because no one else can use it (only the person with the window can reach it), it becomes as if “his vessel” – it practically belongs to him. Therefore there’s no problem of eruv between two reshuyos hayachid.
2. Condition: Close to the wall: The pit must be close to the wall of the reshus hayachid, and high four tefachim so that no person from reshus harabim can pass between the pit and the wall.
3. But if it’s distant: When the pit is distant from the reshus hayachid, the rim itself must be ten tefachim high. The reason: When the pit is distant, a person can stand in reshus harabim and draw – when he lifts the bucket, he’s standing in reshus harabim and he’s moving from reshus hayachid to reshus harabim. The solution: If the rim is ten tefachim high, then when the bucket passes the ten tefachim, it passes through a makom petur, which makes it permitted.
—
A Garbage Heap in Reshus Harabim with a Window Above It
The Rambam’s words: A garbage heap in reshus harabim ten tefachim high, with his window above it – one may pour water into it on Shabbos. But only a public garbage heap that isn’t normally cleared. But a private one, one doesn’t pour into it – lest it be cleared.
Explanation
One may pour water from a window (reshus hayachid) into a garbage heap (which is also reshus hayachid because it’s ten high). But only with a public garbage heap that isn’t removed.
Chiddushim and Explanations
1. Public garbage heap vs. private: A public garbage heap remains permanently – one may pour because it’s always a reshus hayachid (ten high). A private garbage heap the individual will eventually remove – lest it be cleared – the person won’t know it’s already gone, and he’ll continue pouring directly into reshus harabim.
2. The parable to Haman’s daughter: The person stands above in the window and doesn’t know what’s below – he can mistakenly think the garbage heap is still there, when it’s already been removed. Therefore it’s a decree.
—
A Water Channel Passing Through a Courtyard
The Rambam’s words: A water channel passing through a courtyard – if it has a depth of ten tefachim and width of four or more up to ten amos, one doesn’t draw from it on Shabbos, because it’s like a breach in the partition. Solution: make a partition ten high at its entrance and exit. But if it doesn’t have a depth of ten and width of four – one may draw from it without a partition.
Explanation
A water channel that cuts through a courtyard (reshus hayachid): if it’s deep 10 tefachim and wide 4+ tefachim (up to 10 amos), one may not draw from it, because it’s considered like a karmelis within the reshus hayachid. With partitions at the entrance and exit – one may. Smaller than this measure – it’s nullified to the courtyard, one may without a partition.
Chiddushim and Explanations
1. Why is a water channel a karmelis: A water channel comes from a sea or river – which is a karmelis. When the channel has a measure of ten tefachim deep and four wide, it’s significant enough that we view it as a part of the karmelis that penetrates into the reshus hayachid. It doesn’t become nullified to the courtyard.
2. Smaller than the measure: If the channel is not deep ten or not wide four – it’s nullified to the reshus hayachid, like a puddle of water in a field.
3. Karmelis is derabbanan: “One doesn’t draw” means a prohibition derabbanan, not a liability mid’Oraisa.
4. The solution of a partition at its entrance and exit: One builds a partition ten high at the entrance and exit of the channel into the courtyard. This cuts off the channel from the rest of the karmelis, and then the water in the courtyard becomes part of the reshus hayachid.
5. “In its height” means depth: The Rambam says “height” for what is actually depth. From the standpoint of one standing in the channel, it’s “height” – how high the walls are around him.
—
A Water Channel Wider Than Ten Amos
The Rambam’s words: If the water channel is wider than ten amos, even if it doesn’t have a depth of ten, one doesn’t draw from it until one makes a partition for it, because anything more than ten is a breach and invalidates the partitions.
Explanation
When the water channel is wider than ten amos, it’s a “breach” in the walls of the courtyard, which nullifies the partitions. One may not draw water without a partition.
Chiddushim
– Here there are two separate problems: (1) the water channel itself is a karmelis, (2) the breach of more than ten amos nullifies the partitions of the entire courtyard. When it’s wider than ten amos but doesn’t have a depth of ten (not ten tefachim deep), we wouldn’t say it’s a reshus unto itself within the courtyard, but nevertheless the problem remains that it’s a karmelis running through, because the breach nullifies the wall.
—
The Law of a Post Here and a Post There
The Rambam’s words: If there remained on the side of the breach a post here and a post there of any amount – permitted to carry in the entire courtyard. If a post four tefachim wide from one side – permitted to carry in the entire courtyard. And it only prohibits the water lying there. But if there’s no post at all – prohibited to carry in the entire courtyard, as the courtyard has been breached to the sea which is a karmelis.
Explanation
If there remained a bit of wall (post) on both sides of the breach – even any amount – it’s permitted to carry in the courtyard. If only from one side – the post must be four tefachim. Without any post – prohibited to carry in the entire courtyard.
Chiddushim
1. The post doesn’t mean one needs to build something – it means there remained a bit of the original wall on both sides of where the water channel breaks through.
2. The main reasoning is similar to tzuras hapesach: When there’s a post on both sides, it looks like one intentionally opened an opening in the wall (like a large door), not like a breach that broke a wall. A large door doesn’t destroy the wall.
3. Important distinction: The post only helps so that the breach shouldn’t nullify the partitions of the courtyard – one may carry in the courtyard. But the post doesn’t help for the problem of drawing water from the water channel itself, because it remains a karmelis.
—
A Partition by the Water – The Law of a Hanging Partition
The Rambam’s words: If one added above the water – a tefach of the partition must descend into the water. And if the entire partition was in the water – a tefach of it must emerge above the water, so that the water in the courtyard will be separated. And even though the partition doesn’t reach the ground, since it has ten tefachim it permits.
Explanation
When one builds a partition by the water channel: if it’s above – a tefach must go down into the water; if it’s entirely in the water – a tefach must come out above. A partition of ten tefachim is sufficient even if it doesn’t reach the ground.
Chiddushim
1. The tefach descending into the water is necessary to show that the partition is for the water – that it separates between the water of the courtyard and the water from outside.
2. Main chiddush – hanging partition: Generally a hanging partition (that doesn’t reach the ground) doesn’t help, but in water Chazal permitted. The reason: the prohibition of carrying in water is only miderabbanan (karmelis), therefore they were lenient with its partition – the partition only needs to be to make a distinction, not a full partition mid’Oraisa.
3. Two levels derabbanan: Here is a double leniency: (1) karmelis itself is derabbanan, (2) that when a water channel enters a courtyard it’s still part of the karmelis – even this is a stringency derabbanan. The distinction separates the piece of water in the courtyard from the larger karmelis.
4. Question about “as if placed”: We learned earlier that all water is viewed “as if placed” — as if it lies on the ground. If so, why must the partition reach the ground? It should be enough that it reaches the surface of the water! Answer: The principle of “as if placed” was said only regarding specific laws (regarding “recognized and placed it” and regarding “reshus harabim above ten”), but this doesn’t mean that the surface of water actually becomes ground for all matters.
5. Foundation: The water that’s in the courtyard, when one separates it from the water outside, becomes a part of the courtyard. The problem is only when it’s connected to the larger karmelis.
—
A Water Channel Passing Between Courtyards
The Rambam’s words (approximately): A water channel passing between courtyards, with windows open to it – if it doesn’t have the measure (ten tefachim high and four by four wide), one may lower from the windows and draw from it on Shabbos. When does this apply? When it’s not distant from the wall three tefachim. But if it’s distant three, one doesn’t draw from it unless there were posts projecting from the corners on both sides.
Explanation
A water channel running between courtyards, with windows open to it – if it doesn’t have the measure of a karmelis (10 tefachim deep/high, 4×4 wide), one may lower a bucket through the window and draw water. This only applies when the channel is no more than 3 tefachim from the wall. If it’s more than 3 tefachim, one needs “posts” (small partitions) on both sides.
Chiddushim and Explanations
1. Parallel to the law of a pit in reshus harabim: The same law as with a pit under a house: when the pit is right next to the house (within 3 tefachim), we view it as nullified to the house, because no one can pass between them.
2. Each piece of water channel is nullified to its courtyard: When the channel runs by several courtyards, we view each piece of water channel next to each courtyard as nullified to that courtyard. If the courtyard has an eruv chatzeiros, there’s no problem.
3. Why doesn’t one need an eruv when it’s within 3 tefachim? Because the water is nullified to the courtyard – it’s like a service for the house. One only draws through the window, no one else has access.
4. What do “posts” do when it’s more than 3 tefachim? When the channel is more than 3 tefachim from the wall, it’s not “attached” to the courtyard. The posts show that this piece of water belongs to the house/courtyard. But this only helps when the channel doesn’t have the measure of a karmelis. When it does have the measure, it’s an actual karmelis, and one needs a real partition — posts don’t help.
5. Chiddush in the distinction between with measure and without measure: Without the measure of karmelis — the channel isn’t a separate reshus, but a question of “outside the courtyard.” Posts help nullify it to the courtyard. With the measure of karmelis — it’s an actual karmelis, and one needs a proper partition. The Rambam doesn’t bring explicitly what to do when there is a measure.
—
[Note about the Raavad and Maggid Mishneh]
The Maggid Mishneh brings that the Raavad disagrees with the Rambam in these halachos — he holds that the Rambam learned the Gemara’s incorrectly. But the Maggid Mishneh says: “And these matters aren’t worth elaborating on” — because these halachos aren’t relevant practically (because we already have eruvin), he didn’t elaborate.
Chiddush about the Maggid Mishneh’s method: The Maggid Mishneh, and even the Tur, when it comes to a sugya that isn’t relevant practically, they move on without elaborating. The Rambam himself works differently — he wants to cover all of Torah she’be’al peh, even non-relevant halachos.
[Digression: Conspiracy theory] It’s suggested: perhaps the Rambam is less precise in halachos that aren’t relevant practically, and that a mistake there isn’t
Summary of Shiur – Rambam Hilchos Shabbos, Chapters 15-16 (continued)
—
[Digression: Conspiracy theory] It’s suggested: perhaps the Rambam is less precise in halachos that aren’t relevant practically, and that a mistake there isn’t such a great transgression. But it’s immediately rejected — we don’t see that the Rambam would take, for example, Hilchos Kiddush HaChodesh less seriously.
—
A Gezuztra (Balcony) Above the Sea
[Introduction: What is a gezuztra?]
A platform that sticks out from a wall over water — a balcony-type structure above a sea or pond. In the past, people built such small rooms projecting from the house over the water, so that one could easily draw water (in a time without sinks and water pipes). When learning these halachos one must thank the Almighty for modern plumbing!
The Rambam’s words: A gezuztra above the sea, with a window in it above the water — one doesn’t draw water on Shabbos unless one made a partition ten tefachim high above the water opposite the window in the gezuztra, or make a partition descending from the gezuztra toward the water. Just as one may draw from it on Shabbos because of the partition, so one may pour from it into the sea.
Explanation
A gezuztra (a small room/platform) that stands over a sea (water), with a window through which one can draw water. The room is reshus hayachid, the water is a karmelis. Miderabbanan one may not draw from karmelis to reshus hayachid. The solution is to make a partition — either around the area of water (ten tefachim high), or a partition that goes down from the gezuztra to the water.
Chiddushim and Explanations
1. Two methods of partition: (a) build a partition around the area of water from which one draws, ten tefachim high, which separates that piece from the karmelis and makes it into a reshus hayachid; (b) a partition that goes straight down from the gezuztra toward the water.
2. Why does a partition help with flowing water? The water flows constantly, it doesn’t remain still in the reshus hayachid — how does a partition help? The answer: Since the first drawing/pouring enters into a reshus hayachid (the fenced-off area), we don’t care that the water flows further out to the karmelis. The act of hotza’ah/hachnasah is judged according to where the water is at the time of the act, not where it goes afterward.
3. “So one may pour from it into the sea”: One may also pour out water through the same place. The fenced-off piece is actually a complete reshus hayachid — only because the water flows further, there was a stringency that one shouldn’t do it; and the leniency is that once the first moment is in reshus hayachid, it’s permitted.
4. The foundation of the leniency with karmelis: The entire karmelis is miderabbanan, and with such a practical need (drawing water) the Chachamim were lenient that if the place of drawing is reshus hayachid, we don’t care that the water originates from a karmelis or goes back afterward to a karmelis.
—
A Ship in Karmelis — Drawing Water from the Sea
The Rambam’s words: One may not draw from a ship water from the sea, unless one made a place four by four projecting from the ship over the sea.
Explanation
One may not draw water from the sea (karmelis) into a ship (reshus hayachid), unless one builds a platform (gezuztra) of four by four that sticks out from the ship over the sea.
Chiddushim and Explanations
1. Distinction between pouring out and drawing in: Pouring water from the ship onto the ship’s wall is permitted (from his power to karmelis), but drawing in water from the sea is different — this is actually drawing from karmelis to reshus hayachid, therefore one needs a solution.
2. What does the gezuztra do? The place of four by four that sticks out over the sea becomes as if a reshus hayachid, and then one draws from reshus hayachid to reshus hayachid.
3. Distinction between within ten and above ten: When the person stands within ten tefachim of the water, he must make a place of four by four. But if the ship is high and he stands above ten tefachim from the sea, the upper part of the sea is already makom petur (higher than ten tefachim from karmelis), and he draws through makom petur — then a small marker is enough, not a full four by four.
—
A Small Courtyard Less Than Four Amos — Pouring Water
The Rambam’s words: A courtyard that’s less than four amos by four amos — one doesn’t pour water into it on Shabbos, unless one made a pit that holds two se’ah. Or make a hole in reshus harabim next to the courtyard so that the water will collect into it, and build a dome from outside so that this pit won’t be seen from reshus harabim. If the courtyard and the exedra combine to four amos — permitted. Half an amah by half an amah in a height of three-fifths of an amah — this is the measure of two se’ah.
Explanation
A small courtyard (smaller than four amos by four amos) — one may not pour water there on Shabbos, because the water will immediately run out to reshus harabim, and it looks like one is pouring out into reshus harabim. The solution is to make a pit (groove) that holds two se’ah.
Chiddushim and Explanations
1. Why is it a problem? In practice one is pouring into reshus hayachid (the courtyard). But because the courtyard is so small, it’s understood that the purpose is for the water to pour out to reshus harabim. With a large reshus hayachid we view it as if he’s pouring into reshus hayachid; with a small courtyard it looks like he’s sending something out to reshus harabim. This is a gerama — he causes the water to go out — and it’s not a prohibition d’Oraisa, but miderabbanan it’s prohibited.
2. Two methods of pit: (a) a groove in the courtyard itself that holds two se’ah; (b) a groove outside in reshus harabim right next to the courtyard. If one makes it outside, one must build a dome (a roof/cover) so that the groove won’t be seen from reshus harabim — this is a marker that he’s not pouring out into reshus harabim, but into the pit.
3. The measure of two se’ah in dimensions: Half an amah by half an amah in a height of three-fifths of an amah.
4. Courtyard with exedra: Even if the courtyard itself is smaller than four amos, if the courtyard with the exedra together are four amos, there’s no longer the problem.
5. A pit smaller than two se’ah: One may only pour as much as the pit can hold — not more. But if the pit holds two se’ah, one may pour even sixty se’ah — because once there’s the measure, it no longer looks like one is pouring out into reshus harabim, even though it will overflow from the pit.
6. The hole becomes a makom petur: In practice one pours from reshus hayachid to a makom petur, not directly to karmelis/reshus harabim. Why makom petur and not reshus hayachid? Because the measure is half an amah by half an amah — it doesn’t need four tefachim. But if one makes it larger, it becomes a reshus hayachid.
7. Dispute among Rishonim: The Rambam holds that the pit is simply a marker (appearance). Other Rishonim hold that it has to do with an actual halachah — that through the pit it halachically doesn’t become pouring into reshus harabim.
8. [Digression: Modern plumbing] A practical question is raised about modern toilets that flush — the water goes through pipes under the ground and out into reshus harabim. The side for leniency is that the pipes are reshus hayachid, or until it comes out it goes through many more reshuyos hayachid.
—
Summer Days vs. Rainy Days
Explanation
In the rainy season one may pour, because everything is full of water and no one will say “the person is using water that comes from reshus hayachid.” But in the summer: if the pit holds two se’ah — one may; if less than two se’ah — one may not pour at all.
Chiddushim
1. With less than two se’ah in summer it’s a great stringency — one may not pour at all. The foundation is appearance: when it’s not raining, one clearly sees that the person is pouring water to reshus harabim.
2. “Rainy days” means winter — in ancient times an entire winter the street was dirty and full of water, even when it wasn’t actively raining. The Rambam says “because many passersby and they have no place to pass.”
3. The Rambam’s reason for rainy days: “A person wants the water to come to its place” — he doesn’t want it to go out to reshus harabim at all. This is somewhat different from the simple explanation that no one sees that it comes from reshus hayachid.
—
A Pipe and Gutter
The Rambam’s words: A pipe (an underground pipe/channel) into which one pours water and it runs under the ground and comes out in reshus harabim; a gutter (a pipe on the wall) into which one pours and it runs on the wall out to reshus harabim — even if the wall or the path is a hundred amos long, since one only pours through the pipe/gutter and the water goes out from his power to reshus harabim — it’s prohibited.
Explanation
A pipe is an underground pipe/system under the house; a gutter is on the walls of the house. Even if the path is long, since the water comes out from his power — prohibited.
Chiddushim
1. Question: What difference does it make whether one pours into the pit or next to the pit? The observer ultimately sees that the person pours and it comes out into reshus harabim! Answer: It’s a marker — when one pours next to the pit (not directly into it), it looks different.
2. In the rainy season one may indeed pour even through a pipe/gutter, because one doesn’t see that it comes from reshus hayachid.
—
From His Power in Karmelis — The Great Chiddush
The Rambam’s words: If the water reaches a karmelis (not reshus harabim), it’s permitted even waste water — they didn’t decree on his power in karmelis.
Explanation
With reshus harabim they prohibited even from his power (when one pours in reshus hayachid and it runs out from his power to reshus harabim). But with karmelis — which is itself only derabbanan — Chazal didn’t add another decree on from his power.
Chiddushim
1. Foundation: From his power is a prohibition derabbanan (because one doesn’t actually carry with one’s hands). On a derabbanan (karmelis) they didn’t make another derabbanan (from his power).
2. Practical application — ship: One who travels in a ship (reshus hayachid) on a sea (karmelis) — he may pour water on the ship’s wall, and from there it runs into the sea. This is from his power to karmelis, which is permitted. But pouring directly into the sea would mean carrying from reshus hayachid to karmelis, which is prohibited.
—
Reading a Book in Karmelis and It Rolled to Reshus Harabim
The Rambam’s words: One reading a book in karmelis and part of the book rolled to reshus harabim while part is in his hand — if it rolled within four amos, he rolls it to himself. Beyond four amos — he turns it over onto the writing.
Explanation
One is reading a scroll in karmelis, and part has rolled out into reshus harabim. If it’s within four amos — he may roll it back. If it’s beyond four amos — he turns it over onto the writing (so the writing will be covered).
Chiddushim and Explanations
1. Why may one roll it back at all? Because as long as he’s still holding the end, there was no hanachah in reshus harabim, and it’s not a complete akirah-hanachah. This is rolled, which is exempt.
2. Decree lest he fix the bed and carry it four amos: When it’s beyond four amos, the Chachamim didn’t allow dragging it back, because we’re afraid it will fall from his hand, and then he’ll have to carry it four amos in reshus harabim — which is a prohibition d’Oraisa.
3. “Turn it over onto the writing” — honor of the book: The permission to leave it lying in reshus harabim is only when one turns it over so the writing won’t be exposed — this is honor for the book.
4. [Digression: Honor of the writing vs. honor of the book] In Shulchan Aruch Yoreh De’ah it says that one may not turn over a Sefer Torah (face down), but must cover it. This apparently contradicts our halachah where one turns it over. The answer: The main honor is for the writing (the words), not for the binding. Once the writing is covered, it’s already proper. Here one can’t bring a cloth to cover it, so turning it over is a practical solution.
—
Reading a Book in Reshus Hayachid and It Rolled to Reshus Harabim
Explanation
When one is reading in reshus hayachid and it rolls out into reshus harabim — this is a more serious situation because it’s a prohibition d’Oraisa (reshus hayachid to reshus harabim).
Chiddushim
1. If it rested on the ground of reshus harabim: If it’s already reached the ground of reshus harabim, he may not drag it back — even less than four amos — because it’s already a hanachah in reshus harabim, and pulling it back will be hotza’ah from reshus harabim to reshus hayachid (d’Oraisa).
2. If it didn’t rest, but is hanging in the air of reshus harabim: If it’s still hanging in the air of reshus harabim (not resting on the ground), then he rolls it to himself — he may roll it back. As long as it’s not resting, there’s no hanachah, and one may pull it back.
3. Question about three tefachim (lavud): Whether if the book hangs within three tefachim of the ground, we should say lavud (as if it’s lying on the ground). The Gur Aryeh says that within three tefachim is indeed prohibited because of lavud. But the Rambam doesn’t say this — the Rambam holds that it’s not called lavud in this context.
4. Why is there a distinction between resting and not resting? Two approaches: (1) because without hanachah there’s no completion of the melachah; (2) practically — when it’s still hanging in the air it’s less likely to fall from his hand.
—
Whether the Leniency Is Only with Holy Writings
Chiddushim
– The Rambam writes simply “book” — not specifically a holy book. This could mean that the leniency also applies to a regular book, because there’s a loss (he doesn’t want to lose his book).
– The Rema says it’s specifically holy writings.
– But there are opinions that even a regular book is also included (because of loss).
—
One Who Removes a Thorn in Reshus Harabim and in Karmelis
The Rambam’s words: One who removes a thorn so that the public won’t be harmed by it — carries in reshus harabim less than four amos at a time, and in karmelis carries it in the normal way even a hundred amos.
Explanation
One may remove a thorn/spike from reshus harabim so people won’t be injured. In reshus harabim — only less than four amos at a time; in karmelis — one may carry normally even a hundred amos.
Chiddushim
1. This is already the third time that the Rambam brings the law of a thorn in Hilchos Shabbos. The main chiddush here is to emphasize the leniency in karmelis.
2. According to the Rambam this is also a melachah she’einah tzrichah legufa, which according to the Rambam doesn’t help (he’s liable mid’Oraisa). Nevertheless they permitted in karmelis because of the public need.
3. Tosafos says that less than four amos at a time is only permitted in a place of need, but the Rambam says that four amos at once one may do in general, not only in a place of need.
—
A Corpse That Has Decomposed
The Rambam’s words: A corpse that has decomposed and become degraded excessively and the neighbors cannot stand with it — one may take it out even to karmelis.
Explanation
A corpse that stinks so strongly that the neighbors cannot bear it — one may carry it out even into karmelis.
Chiddushim
1. Honor of the dead or honor of the neighbors? It’s not about the corpse (the dead are free), but it’s an honor/comfort for the neighbors. Perhaps we’re also talking about a carcass (dead animal) or even a non-Jew where there’s no law of honor of the dead.
2. The Rambam writes both conditions: (a) degraded excessively, (b) and the neighbors cannot stand with it. This implies that one needs both — a disgrace to the corpse and a stench for the neighbors. If a corpse lies outside and stinks but no one is standing there — one may not carry it into karmelis.
3. A corpse is also muktzeh, which is another prohibition. R’ Binyamin Shlomo Hamburger (Wiesel Holland) addresses this somewhere later, perhaps in Chapter 23 about muktzeh. Here in our halachah it only says that in karmelis one may in general, but the muktzeh problem isn’t touched upon here.
—
One Who Goes Down to Bathe in the Sea — Drying Off Before Coming Out
The Rambam’s words: One who goes down to bathe in the sea, when he comes up he should dry himself well before he exits from the sea, lest he carry water on himself four amos in karmelis.
Explanation
One who goes down to wash in the sea, when he comes out he should dry himself well before he leaves the sea, so that he won’t carry water four amos in karmelis (the area around the sea is karmelis).
Chiddushim
1. How does he wipe himself if he can’t take a towel? He should shake/splash the water off himself.
2. It’s a davar she’eino miskavein — a person walks and he doesn’t intend to carry water! It’s a decree miderabbanan/stringency, and the Rambam says it with the language “lest he carry” — it’s a concern.
3. When it rains, may one also not go in the street? No — there the person doesn’t bring the water upon himself intentionally.
4. Practical application: Ehrliche Jews who go to the mikveh on Shabbos, water remains in the beard (because they’re afraid of squeezing), and then they have a problem of carrying water four amos in reshus harabim. This is a great stringency — that the bit of water in the beard should be considered like hotza’ah.
5. The language “when he comes up”: This implies he’s already in the process of coming out. As long as he’s in the water, it’s like concealment in the water — the water on him is nullified to the sea. Only when he comes out does it become a separate entity of water that he’s carrying.
6. About bathing on Shabbos in general: Here we’re talking about a situation where one may bathe — for example for a tevilah/mikveh. In a sea (cold water) one may fundamentally, but swimming one may not (a decree lest he make a barrel of swimmers). The Rambam says “to bathe” — not swimming. Some Acharonim don’t conduct themselves to bathe in the sea on Shabbos.
—
Thus far Chapter 16 of Hilchos Shabbos.
📝 Full Transcript
Rambam Hilchos Shabbos Chapter 15 – Various Decrees Regarding Hotza’ah (Carrying Out)
Introduction to the Chapter
Good, we are learning Rambam, Sefer Zemanim, Hilchos Shabbos, Chapter 15, the fifteenth chapter of Hilchos Shabbos. And with this we will have finished, when we finish this chapter, we will have finished half of Hilchos Shabbos. Yes, that’s right, Hilchos Shabbos is thirty chapters.
Before we begin learning, we must, as part of expressing our hakaras hatov (gratitude) and strengthening our shiur further, bring praise and blessing to the master provider, the baal hakemach (provider of sustenance) who enables the Torah to continue, our dear friend the generous donor Rabbi Yoel Halevi Wexberger, who supports our shiur. May it be the will before Him that he continue to do so, and whoever wants to have a share in supporting this shiur and the other Torah shiurim of my friend Rabbi Yitzchak, should find a way to carry it out.
Very good. And also those who learn on their own, and whoever has questions on our shiur, or thinks that we learned incorrectly, should send them to the notes group. One can ask questions, and this way we come to unity. And also may their numbers increase for the Jews who already do so.
Digression: Why Does the Melacha of Hotza’ah Have So Much Length?
Very good. We are in the middle of the topic of yetzias Shabbos (carrying out on Shabbos). The section among all thirty-nine melachos, the melacha of motzi b’Shabbos, carrying in reshus harabim or four amos, has the most length in Hilchos Shabbos. And it’s clear, we’ve already had several approaches explaining why yetzi’ah has such great length. Although yetzi’ah is a melacha geru’ah, a weaker melacha, perhaps it’s something that happens more often, or perhaps it’s something where there are more doubts.
Seemingly, you say that when you dig in the ground, you’re not digging, but carrying is something where people go and are always holding things in their hands. Yes, we see that muktzeh is also because of hotza’ah. We see that hotza’ah needs to have the most length.
I mean because it’s more, more according to kabbalah. Not according to kabbalah, it’s more explicit. The Chachamim loved what’s more explicit. Speaking about plowing in the ground, the Rabbinic sages in general, it says “margla b’pumei d’rabanan” of Abaye and Rava: “I am expert and my colleague is expert, I do my work in the city and he does his work in the field.” A chacham is one who sits in the city, the worker works in the field. Presumably he occasionally asks a question, he asks the rav, but he’s in his field. “Yaakov ish tam yoshev ohalim” (Yaakov was a simple man dwelling in tents). He occasionally asks a question, but the things the Chachamim deal with are city matters. So hotza’ah is essentially almost the only melacha. I mean, cooking, the wife does cooking. But hotza’ah, that’s what the Chachamim do, what one does in the city. Business, you could perhaps say that business involves hotza’ah. But in any case, friends, this doesn’t really work, because borer is also relevant to eating, and tearing is also relevant to combing one’s hair.
I mean to say, daily things that touch on the thirty-nine melachos. Perhaps the main reaping is when one stands and cuts off the stalks. But Chazal say clearly, that if one pulls out two hairs, or even one, when it’s meleches boneh (building). Yes, in short, it’s not so clear why specifically hotza’ah needs to stand out so strongly. It’s more lamdus (analytical). The Chachamim loved more analytical halachos.
It says that it’s chamur (stringent), because Tosafos speaks about this, why does the tractate begin with yetzios haShabbos? Yes, because it’s a melacha geru’ah, one must distance oneself. What’s more interesting, geru’ah means geru’ah in physicality, it’s more… but spiritually it’s better, because it’s less physical, it’s more thought. Almost the entire… all melachos are “bilvat machsheves asrah Torah” (the Torah prohibited with thought), but one does something. By hotza’ah it’s almost only the thought. Yes, one moves something from reshus to reshus. And how do you see what the reshus is? The reshus isn’t something one can see. How one shouldn’t place, how one shouldn’t carry. No, the reshus is a spiritual matter. A reshus is a spiritual matter. Have you ever seen a reshus harabim? You can’t see it. It depends on so many subtle distinctions.
Now we’re speaking about yes, somewhat practical things. Certain things appear yes, it’s practical. This is actually also interesting to see, they even stripped the words reshus harabim, reshus hayachid.
Okay, now it says that they took reshus harabim, reshus hayachid, and they said that it has nothing to do with the need or with the authority of whom it belongs to. It has to do with how the structure generally looks, how high, how large it is. They made everything into sizes. Yes, I could have thought that reshus harabim is a place that belongs to the public. And it belongs to the first Rambam and it’s completely not relevant.
Halacha 1: Standing in One Reshus and Moving Objects in Another Reshus
Language of the Rambam
Okay, says the holy Rambam, yes, halacha 1. We’re essentially learning about the first few halachos, there’s a list speaking about this, regarding when the person who is carrying, or who is motzi – why do they call the melacha carrying? The melacha isn’t carrying, the melacha is taking out or bringing in.
Akirah and hanachah, yes. Not carrying. Hotza’ah means taking out, not carrying. Carrying is more ha’avarah. Four amos in reshus harabim is already carrying, there isn’t the word carrying. A bit. Also, ha’avarah means transferring. Carrying is like a burden, no? Carrying. It’s not a meleches nesi’ah (melacha of carrying).
Anyway, we’re going to speak about carrying. When the person who does the action is not in the same reshus as… no, when a person stands between two reshuyos. Actually we already learned this a bit, I mean we already learned it at the end of the previous chapter, but we’re going to learn here, and actually with this Maseches Shabbos begins. Maseches Shabbos begins with one standing on one side of the window, and one standing on the other side of the window, and there’s a half akirah, half hanachah, these sorts of things.
So, the Rambam says thus: “One standing in reshus harabim”, a person may stand in reshus harabim, for example he stands in reshus harabim right next to an open window of a reshus hayachid, for what? “and moves objects throughout the reshus hayachid”, he may carry around in the reshus hayachid. Simply, we don’t look at where the person is, rather we look at where the moving happens. The object is being carried in the reshus hayachid.
The Novelty: It’s Even Permitted L’chatchilah
The novelty is that it’s even permitted. Seemingly I would have said, yes, he can enter like rosho v’rubo (his head and majority) into it, we’re afraid he won’t enter. I would have said that one must think this way. We’ll see in the next halacha that there was actually a concern for such a way, because we’re afraid that he’ll bring it in to where he is. But simply moving around is permitted. If he remembers, and when there isn’t that concern, one may.
The Reverse: Standing in Reshus Hayachid and Moving in Reshus Harabim
“One standing in reshus hayachid”, one may also do the reverse, be standing in reshus hayachid “and move objects in reshus harabim”, meaning essentially four amos. As he says, “provided that he doesn’t take out beyond four amos”. Provided, in reshus hayachid, he already said reshus hayachid entirely. In reshus hayachid one may more than four amos, but one moves in reshus harabim provided that he doesn’t take out beyond four amos.
Very good. This is according to the Rambam’s approach which holds that four amos in reshus harabim is permitted l’chatchilah, unlike the Rav who said that only in certain situations is it permitted. Right? Right. Very good.
And If He Took Out – He’s Exempt
“And if he took out”, if he indeed stood in reshus hayachid and he was motzi four amos in reshus harabim, “he’s exempt”. But he’s in a state of “sit and don’t do.” To be liable for a chatas or a punishment, it must be that he actually carries four amos in reshus harabim when he’s also in reshus harabim. But he’s in another reshus, it appears that the other reshus is taken stringently in practice, but regarding being liable he’s in another reshus.
Discussion: Contradiction in the Approach – Leniency and Stringency
And so, it’s a bit interesting, because if you say one moves in reshus hayachid entirely, the simple meaning is that you’re saying that we only look at where the object is. If so, one should also be liable. Yes? What does it mean we’re lenient in this matter. I would have wanted to say that if one is exempt from chatas, the simple meaning is that we also look at the person, so one should also be concerned not to be permitted to move in reshus hayachid entirely. There is a leniency here.
It’s not a contradiction, because first of all, this isn’t a contradiction of a meleches hotza’ah. When you go with a melacha, that you stand in the place of the object where you make an akirah, that’s normal. It’s not like a change, some rabbinic penalty, but this isn’t the normal way of being motzi. It’s similar to how the Torah didn’t speak of some plague or one of these sorts of things, it’s a standard way, something like that.
Extending His Hand and Opening and Closing
Yes. “And so, a person stands in reshus hayachid, and extends into reshus harabim”. He may open the door, he may take a key and take it out from where he stands in reshus hayachid. What am I including? What is the opening? The key already lies there. What’s the novelty of opening? One may open a door everywhere, what’s the novelty here?
This is the novelty. The novelty is that he carries a bit, or opens a door. What does he carry? He carries nothing, he opens a door. Because you could think that one should decree, because perhaps we’ll see inside what the Chachamim decreed. This is the novelty, this is permitted. These are things that are completely permitted.
Discussion: What’s the Hava Amina?
It would have made a lot of sense, think about it, a person has a store or something, a locked thing, lying in the other reshus. He has a key in the door, let’s say, or the key lies next to it. He takes the key from there and he opens it. But he opens it to lift, normally one takes the key and puts it in the pocket. So there’s here some object called a key that gets moved. The Rambam doesn’t say it. He doesn’t say that he doesn’t move the key, he leaves the key. This is certainly forbidden. Let’s say he moves the key, doesn’t he move from reshus to reshus. Right, right. But there’s here some key, we’re not speaking simply of opening a door. The Rambam doesn’t say anything about a key, even without a key.
What’s the hava amina? What’s the hava amina? There’s no carrying at all here. In the hava amina is the decree of the Chachamim, let’s say clearly. There’s a situation that one doesn’t do, and it has nothing to do with opening. Actually therefore it’s permitted, but other things are forbidden.
Yes, but all other things we speak of carrying. The opening has nothing to do with carrying at all. We’re speaking of all situations where there’s no prohibition of carrying. Not a prohibition of carrying, but we’re speaking of carrying, one moves an object. Here he’s not speaking at all about moving, here he’s speaking about opening a door. May one open a door on Shabbos? I would have wanted to understand, may one open a door on Shabbos from another reshus? Why should there be a distinction? He carries nothing. Look further, in the other case he also carries nothing. That’s not the question.
The Opinion of Rabbi Meir
And this is still our opinion of Rabbi Meir, the holy Tanna Rabbi Meir held that one may not. Let’s see. One may not what? Open a door from another reshus. Exactly like the house. One must stand in the same reshus where one opens the door. Because every time a person stands in the street and he opens the door of a house, exactly, one may only remain in the house according to Rabbi Meir. Or you stand in reshus harabim and you want a door to enter into reshus hayachid, you may not. You may not enter between the two reshuyos according to Rabbi Meir. Okay, I don’t think so. It’s hard for me to believe that. One must see what we’re speaking of. One must see… Yes, some key in the wall. The institute didn’t learn the sugya, how can I tell him? One doesn’t carry the key.
Chapter 15: Various Decrees Regarding Hotza’ah — Standing in One Reshus and Moving in Another
Halacha: Opening a Door on Shabbos
Speaker 1:
We’re speaking of carrying, moving an object. Here he’s not speaking at all about moving, here he’s speaking about opening a door. May one open a door on Shabbos.
I would have understood that one may open a door on Shabbos from another reshus. Why shouldn’t one even open a door from another reshus? What’s the difference? He carries nothing. Look further, in the other case he also carries nothing.
It’s not the question, it’s not after what was the opinion of Rabbi Meir, the holy Tanna Rabbi Meir held that one may not. Let’s see, one may not what? Open a door in another reshus. Exactly like the permission, one must stand in the same reshus where one opens the door. Because every time a person stands in the street and opens the door of a house, one may only remain in the house according to Rabbi Meir, and all people should remain in the house.
What is this? Does he say so? If there is reshus harabim and there’s a door to enter, it shouldn’t be opened, one may not enter between the two reshuyos, according to Rabbi Meir you’re saying? Okay, I don’t think so, it’s hard for me to believe that.
The Novelty with the Key
Speaker 1:
One must see what we’re speaking of, when we see yes some key in the wall, I didn’t learn that one doesn’t carry the key, there’s no difference. Not carrying, but something… how there’s a place like some concern, something is being carried there.
Very good, one may open a door. No one thought that opening a door means that one carries a door. Like what? Like what are you saying? A door that lies on hinges, yes? He didn’t say anything about carrying the door. I didn’t tell you anything, I only said what one may yes. It’s not a problem, you’re looking for everything one may not, but the Rambam says that one may yes, so it’s not pure.
I told you the great novelty, that one may carry because we are reshus hayachid, if your hand is in reshus harabim, there one may. But what’s the novelty? He’s speaking something about a key. Okay, why is he speaking about a key? But it’s only that the key already lies in the door, or it lies next to the door, there’s no difference. He doesn’t carry the key anywhere, that’s the novelty.
The novelty is because you could think other righteous ones decreed, he’ll carry the key, he’ll take it back. The answer is that he won’t.
There’s something to add, that there’s a concern about the key. That when there’s a key in the door, there’s an opinion that perhaps one should be afraid that he’ll go to honor moving the key. Okay, yes. And here he doesn’t see himself moving in reshus harabim when… when he opens, because he’s still outside. Yes, he wants to open the door.
So if he would have held the key in his hand, one wouldn’t be permitted. So because the key lies in the door, one may. If he would have brought the… yes, but here it’s not like during seclusion in a bed during public, because… yes? I already know how it is with a tallis, in general. With a tallis there must be an open door where his hand should already lie inside. I mean so.
There’s no tallis. There’s a piece that perhaps the normal way is that the person puts the key in his pocket, I don’t know, something like that it is. But anyway, it’s permitted, so it doesn’t matter to explain what the permission is, it’s just a permission. Very good.
Halacha: An Animal Standing Outside with Its Head Inside
Speaker 1:
Further, “An animal that stands outside with its head inside”, an animal that stands outside the reshus, and its head sticks into the reshus hayachid, “it’s forbidden to feed it”, one may give it to eat. “But a camel”, but a camel is such, “until most of its body enters inside, since its neck is long”, a camel that has a long neck, one may not give it to eat when it’s outside and its head is inside.
Why? Because from when it swallows until it reaches its stomach it goes four amos? No, no, we’re now holding by being concerned. So the rest of the halacha is, he’ll lift up with it, he won’t do this. Because the camel woke him up a bit, and you extended your hand to it, that’s the word.
Yes, or the camel will take it out. No, it’s not a problem that the camel takes it out. What’s the permission? He makes a… yes, he brings here such language of the Rambam, we’re afraid that he’ll be drawn after the camel’s long neck.
It’s not like a regular animal, if the animal walks away, you catch that you’re now walking out from reshus harabim. But here there’s a long neck, we’re afraid that the person will go out to the camel. Because he’s now sticking in, let’s think, he stands here and he sticks into its mouth. The camel stands far and it has a long neck. If he extends his hand just a bit longer, he transgresses hotza’ah from reshus to reshus.
Discussion in Hilchos Shabbos: Pipes, Walls of Reshus Hayachid, and Ledges Before Windows
The Case of the Pipe and the Question of Akirah (Lifting)
Speaker 1:
He’s standing in reshus harabim, he touches the pipe, yes, the pipe has water, when it would be nach (at rest), and he goes, and he fills his hand with water from the pipe, and he drinks it there.
Ah, but ah, that has no connection. Lo nach (not at rest) means the same as that it comes by itself. He only makes the hanachah (placing down), he doesn’t make any akirah (lifting). If it would have been nach, he would have had to make an akirah in reshus hayachid. But precisely because it’s not nach, he doesn’t need to.
Speaker 2:
No, because it could be that if he takes it in a vessel, it’s still called an akirah. The water is flowing, but the moment he takes it away from the flow, it’s called an akirah.
Speaker 1:
I’m not talking now, I’m talking about a simple thing, the person was never in reshus hayachid. Not him, not his hand, no one in reshus hayachid. His action means, he took water from reshus hayachid. You didn’t take, it comes by itself.
Speaker 2:
What does it mean he takes with a vessel? He stands, and here is his vessel, and here is his hand, and he takes the water and he drinks it. But he takes it from reshus harabim.
Speaker 1:
He doesn’t take it from reshus harabim, he takes it from reshus hayachid, which is flowing on the wall.
Speaker 2:
You weren’t enough, but he takes it back.
Speaker 1:
I’m speaking simply, what’s the nafka minah (practical difference)? Why shouldn’t he make the akirah when he takes the water? The akirah he makes already in reshus harabim. He’s entirely in reshus harabim. The akirah he makes when he grabs his hand by the wall of reshus hayachid. His hand is higher than the wall, or in reshus harabim already.
Discussion: Status of a Wall of Reshus Hayachid
Speaker 2:
When someone takes something down from a wall, you asked this before, someone has a vessel on a wall. He goes on the wall, something falls down from the wall, and I catch it afterward. Yes, it’s taken from a wall.
Speaker 1:
What are you thinking? You need to take it from reshus hayachid. There’s no such heter (permission) in the world. He took from the wall, something fell from it, it’s lying on the wall, it fell from the wall. I don’t understand what you’re saying.
The person is standing entirely in reshus harabim, not him, not his hand, was never in reshus hayachid. There’s no such heter in the world, like you don’t put anything into the other reshus. There’s no such thing. The person was never in reshus hayachid. True?
Do you understand what I’m saying? There’s a house, and there’s a wall. On the wall there crawls a sheretz (creeping creature), yes? And he takes it down from the wall. Did he now make an akirah from a wall? Did he put his hand into reshus hayachid?
Speaker 2:
No, no, from the wall. The wall is reshus hayachid.
Speaker 1:
But the wall, the wall from the outside…
Speaker 2:
But the wall from the outside is kosel reshus hayachid, is reshus hayachid.
Speaker 1:
Again, he only touches it, but he doesn’t take it from there. He doesn’t take from reshus harabim.
I’m telling you, there’s a pipe. I’m telling you, there’s a pipe. I’m telling you, there’s a pipe.
Still days with meaning, there’s no hanachah. It doesn’t need to be still days. Versions can mistakenly say “because he made an akirah in reshus hayachid.”
Explanation: Why It’s Not an Akirah
Speaker 1:
Imagine there’s a pipe. It’s not an akirah, because it’s not nach. When it would have been nach, it would be called akirah. The subject of nach doesn’t come in. The subject comes in that the person didn’t make any akirah. He didn’t make an akirah, because he doesn’t need to. But precisely, even when he would have needed to, when it would be called nach, when at the moment that he takes it down from there it would be called akirah, it wouldn’t be… because he doesn’t take it from there, he takes it afterward.
Speaker 2:
I don’t understand what you’re saying. Here is reshus hayachid, here he stands. How does he take the water from reshus hayachid? You said that it flows on reshus hayachid. It flowed yesterday, what do I care about yesterday?
Now, the person, he’s not in reshus hayachid, he’s outside, yes? Here there’s a pipe, yes? Two hundred pipes, the pipe ends, now he touches it, let’s say, but here he takes. True? How is he? Where does reshus hayachid end? Show me. Here, yes? He takes from where? From reshus hayachid or from reshus harabim?
Speaker 1:
I don’t understand. Do you understand at all what I’m asking, or am I confused? God forbid.
Clarification: The Halachah of Kosel Reshus Harabim
Speaker 2:
No, didn’t you learn something? Let’s speak halachah, yes? What happens when something sticks on a wall of reshus hayachid, and the person stands in reshus harabim, and something is lying on the wall of reshus hayachid, and he takes it from reshus harabim? They learned this explicitly, this is kosel reshus harabim. The other side of the wall is reshus harabim, not reshus hayachid.
Speaker 1:
No, there’s a halachah to take if it’s his wall.
Speaker 2:
No, it’s not the wall of reshus hayachid. Besides that, the wall of reshus hayachid is indeed reshus harabim. These are from the Rabbanan.
Return to the Pipe: Inside and Outside
Speaker 1:
A pipe. Plain a pipe, a water pipe. Let’s say the pipe is reshus hayachid. After the pipe is what? After the pipe, since the water flows, it flows already in reshus harabim, it’s no longer lying in reshus hayachid.
This is a pipe, rabbosai. The space is what? Reshus hayachid, because a pipe is reshus hayachid. Inside the pipe, but on top we said that it turns out what, if something hangs on the pipe, if on the pipe someone puts something on it. Nothing hangs, it falls out, it’s already gone out.
But this is a thing let’s say, about this it’s not called like it’s lying on the pipe, because if something, a solid object is lying on the pipe and he takes it down from the pipe, he would have taken from reshus hayachid. When it’s inside, it was never in reshus hayachid. It has no width.
The Main Point: Nishpach L’maalah (Spilled Upward)
Speaker 1:
But the main point that’s relevant to us here is, because when he takes when something that’s lying on the pipe… and by the way, the halachah that you’re saying now, you just made a new halachah, that something hangs into reshus harabim from reshus hayachid, it’s called in reshus hayachid. That’s plainly not true. Plainly not true.
But now it’s no longer lying on it. He never takes any water that’s lying on reshus hayachid. All the water that he takes is already lying in reshus harabim. It’s not lying on it.
Speaker 2:
Exactly, that’s what I’m saying, because the nishpach l’maalah (spilled upward) it’s already in reshus harabim.
Speaker 1:
Okay.
Confusion and Frustration
Speaker 1:
Either I’m confused, or I don’t understand the halachah, or the halachah doesn’t mean this, because I don’t understand a single word. There’s this whole halachah of nogei’a v’samuch l’shloshah (touching and close to three), what do all these things have to do with me? You take, you come in, you’re not in reshus hayachid. That’s what he says in part, and I don’t understand. Perhaps it’s because of this that it’s only miderabanan, but the Rambam makes a different reason why it’s only miderabanan, and that I don’t understand.
And he brings that there are others who say that it’s actually forbidden mid’oraisa in the pipe. I plainly don’t understand. Negi’ah (touching), what is he talking about? I plainly don’t understand.
You ask me, the person was never in reshus hayachid, be well. He says, it looks like… but he’s oker (lifting) a thing from what… he’s not, he doesn’t do anything to the water in reshus hayachid! He’s literally kolet (catching). Do you know what kolet means? Kolet means I catch. I don’t move water. Without negi’ah one would have taken it. Even with negi’ah you don’t move water. With negi’ah it would have been forbidden if not for the chiddush (novel point) that the water is flowing. It would mean that you’re taking something that’s lying on the wall. But the yesod (foundation) is, it’s not lying on the wall. So therefore it means that you’re doing… when he takes something that’s lying on the wall he would be chayav (liable), because the wall is reshus hayachid.
Confirmation: The Foundation of Reshus Harabim Up to the Wall
Speaker 2:
One needs to check this.
Speaker 1:
This needs checking? Everyone… everyone… everyone outside of reshus hayachid is reshus harabim.
Speaker 2:
Yes, if it’s reshus harabim, certainly.
Speaker 1:
Everyone knows that reshus harabim goes right up to the wall itself. Certainly it goes right up to the wall itself, that’s the mechitzah (partition). What are you talking about? Certainly it goes. There’s no doubt.
Speaker 2:
No, no, you’re making a doubt.
Laws of Shabbat – Chapter 15: A Pit in the Public Domain, Garbage Heaps, and Water Channels
Continuation of the Study
Speaker 1:
That’s right?
Speaker 2:
Yes.
Speaker 1:
Okay. Should we continue?
Speaker 2:
Yes, a bit more.
A Pit in the Public Domain with a Window Above It
Speaker 1:
So, now we’re going to learn all these laws, the entire chapter is essentially about ways in which one carries from one domain to another. The situation arises, there is in one domain, there is something that makes it a domain unto itself, such a thing that’s not exactly a public domain, rather there is a ledge that becomes a domain unto itself, or similar things. Right, in the manner of a ledge, and he doesn’t carry when he stands in that domain, because one doesn’t stand in a ledge, he carries when he stands in the private domain. And then, that’s what I mean, that is, if the person were standing in the ledge, I don’t know, always the question is, something stands in the other domain, and he carries into the domain above, and questions arise, sometimes it’s permitted, sometimes it’s not.
So now there’s a new thing. A pit in the public domain, there is a pit, a water pit, mayim, in the public domain, and a window above it, but his window is higher than it, so he can stick out his head and draw his water from the pit. So the law is as follows, the pit and its rim combine, that the pit and the chulia of the pit, that is the chulia of the pit, around the pit there is such a rim, such an excavated groove, the chulia that lies in the groove, combine to make ten, that is, if together the groove with the, like, vessel, I don’t know exactly what it’s called, it’s called a chulia, okay, combine to make ten, and one may draw from it on Shabbat. That is, as long as you are in the private domain, one may draw. You’re going from one private domain to another private domain. You are in the same private domain, well, okay, in the same one.
Discussion: How May One Take to the Next Private Domain?
Speaker 2:
So, ah, how may one take to the next private domain? Also with an eruv?
Speaker 1:
What with an eruv? There can be an eruv between two private domains. But here the water well doesn’t belong to anyone, it belongs to everyone. So that’s how he brings here that a vessel enters there, so it belongs to the only person who can use it, because he has a window. So it becomes his vessel, no one can use it, so it’s his. Even though it doesn’t belong to him, it belongs to the public domain, but the public domain can’t use it anyway, they can’t crawl into the private domain, crawl into the well.
Condition: Adjacent to the Wall
Translation
Speaker 1: And from the words of the Rambam it appears that it is adjacent to the wall, but it is ten handbreadths high, that an individual person cannot pass through there four handbreadths, and no one can go through. Therefore what is the place? The place is in a public domain, but the place itself is a private domain, and it is next to the private domain, and one doesn’t walk through between the private domain and that pit. So this makes it that it’s his vessel, it belongs to him, therefore one can say that it’s still a private domain that he may take from.
But if it is distant
Speaker 1: But if it is distant, but if it is removed from the private domain, one may not draw from it, then it doesn’t help if the pit together with the rim becomes forbidden. Then one can only speak, only the rim can become forbidden, then only if the rim around, the sand around the pit is high enough, forbidden.
Why? He takes a bucket, he pours it from the rim, he throws it into a place of exemption. Why is it a place of exemption? That means if he goes even higher. The concern is that if one can go not just from the rim, one can simply stand in the public domain, he will pick up the bucket, and afterwards the person stands in the public domain. If he just moves the bucket a bit, he carries it properly from a private domain to a public domain, right?
But what does this have to do with whether an individual person can pass through there? That then one can carry from the public domain to there. But if no one can go through, the only one who will take from that pit is the person who is already standing in the other private domain, which then is only a problem of eruv, and we don’t have that problem.
But if you can stand in the public domain, basically, forget the whole person. There’s a pit in the public domain, and one carries, one asks whether one may draw from it. It’s technically a private domain. The problem is though, the moment you lift it up, you position yourself in the public domain, you bring it to yourself, you are carrying from a private domain to a public domain. If you make this ten handbreadths higher, even if he goes over the entire ten handbreadths, and one is already holding in the public domain, we already have a place of exemption, then it’s permitted. Right?
A garbage heap in the public domain and a window above it
Speaker 1: Now it can be the opposite, not drawing from a pit that is in the public domain into the person’s window, but the opposite, one pours out from the window into the public domain. Garbage heap, garbage heap means what, garbage, I don’t know exactly, garbage heap literally. In the public domain… a pile of dirt in the public domain.
Speaker 2: Okay, a pile, a pile, a pile.
Speaker 1: It must be some kind of domain, that’s what I’m saying. One pours, it’s water, it’s basically a pit, that’s what I’m saying. Because if it’s just a pile, then it needs to have a height of ten, which makes it a domain unto itself.
Speaker 2: Okay, the Gemara says that the garbage heap is a private domain.
Speaker 1: And his window is above it, further, the person lives with a window above it, he pours water on Shabbat, he may pour water into that garbage heap on Shabbat, because he pours from a private domain to a private domain. And further the same thing, and further, here there isn’t the trouble of four handbreadths, I don’t know.
Garbage heap of the public vs. of an individual
Speaker 1: A garbage heap of the public that they don’t customarily clear away, so it stays there. But of an individual one may not pour into it, why? Lest it be cleared away, and he will be found pouring as usual into the public domain. Of an individual one doesn’t leave it there, so at some point, I don’t know, the person himself or someone comes and he pours it into the public domain.
Speaker 2: No, he says differently, he says lest it be cleared away, the person will remove it, the individual who makes garbage doesn’t leave his garbage there, it’s only temporary. The problem is, next week they won’t know that there’s no longer any garbage there, and they will pour in, and it will be a proper public domain.
Speaker 1: I mean the word is apparently a legitimate garbage heap versus such a private one, just an individual made himself a garbage heap.
Speaker 2: There are places where there one pours garbage, yes, that is apparently the word that he says.
Speaker 1: He says that this is a decree, that since he said specifically, he didn’t know that there are no longer any birds, he stands at the window, he is like Haman’s daughter, he doesn’t know what lies below, so he will make a mistake, and therefore one may not. Okay.
May it be good. Okay.
A water channel that passes through a courtyard
Speaker 1: A water channel that passes through a courtyard.
Speaker 2: Yes, a water channel that passes through a courtyard. A stream of water, yes?
Speaker 1: Channel, what does the word channel mean?
Speaker 2: Water channel, it means from the sea flows out a small canal of water, a small stream of water, and it cuts through the courtyard.
Speaker 1: A courtyard is a private domain that is usually surrounded by walls, but here there is something that is a breach, it tears through the courtyard. So, if it is ten handbreadths high, and four wide or more up to ten cubits, one may not draw from it on Shabbat, one cannot draw from it on Shabbat, because it is like a breach in the partition. It becomes like a breach in the partition. The sea itself is in the courtyard, a courtyard is a place that is surrounded by walls.
Discussion: Why is this a breach?
Speaker 2: Yes, but what comes in specifically? It has to do with the measure of a karmelit. We learned in chapter 14 that if water is like a karmelit, if there is from flowing…
Speaker 1: Again, this is a private domain, the courtyard is a private domain, yes?
Speaker 2: No, also the measure that he says now, and ten handbreadths high and four wide or more, is the measure that makes from this usually a private domain, like a domain in its own right. Right. But what’s going on if it’s a domain…
Speaker 1: But it’s water that comes from the karmelit, yes? It’s a part of the karmelit. It went out from the water, comes the water channel. A water channel is not like a pit of rainwater. A water channel is… now, the next chapter we will learn that more than ten cubits becomes a brand of the breach. But now, when it’s not yet… he’s not talking about any breach yet. He’s talking about more than that. So what is the matter? Because it becomes like a part of the karmelit.
Speaker 2: Which karmelit?
Speaker 1: The water channel comes from the water, which is a karmelit. A water channel is a piece of water that comes from the sea or from the river, which is a karmelit, and it comes into your field. If it’s really a tiny water channel, one says it’s nothing, it becomes nullified to the field, despite that it comes from the karmelit. But if it’s a bit of a measure in the field, in the courtyard, yes, in the private domain, if it’s however a bit of a measure of a water channel, one looks at it as the karmelit comes into your field.
Speaker 2: Interesting. Okay.
Speaker 1: So one may not draw from it on Shabbat, because it would mean carrying from a karmelit. I thought that it would mean fundamentally by law, or it’s similar, it’s a stringency, it’s a fundamental law, I don’t know. I need to look in the commentators. One looks at it as he now takes out from a karmelit to a private domain.
Speaker 2: Ah, the whole karmelit is… It doesn’t matter. The whole water is a karmelit, and also the water channel that comes out from it.
Speaker 1: Let’s be clear, there’s no difference. Karmelit is initially rabbinically, so one may not draw from it means one may not draw from it rabbinically. Yes, not liable. It will certainly not be liable, even as a public domain it’s certainly not.
The solution: A partition at its entrance and exit
Speaker 1: What is the solution? If it’s smaller, again, if it’s smaller than ten in width of four, one would say it’s nullified to the private domain, it would be like a puddle in a private domain. But if it’s important enough, one looks at it as it’s a karmelit that goes into a private domain. So what does one do? How does one permit a karmelit in a private domain? One makes a partition ten high at its entrance and exit. At its entrance and exit means from where the channel comes in and where the channel ends, where it goes in and out of the courtyard. Nothing, then it’s closed, then it’s still part of your courtyard. Then one looks at it as it’s separated from the rest of the karmelit, it’s a part of your courtyard, one may indeed already take out water from there.
And if it is not ten in its height
Speaker 1: And if it is not ten in its height, but if the channel is not ten deep. Interesting, he says in its height, we’re talking here about depth, yes?
Speaker 2: I can hear.
Speaker 1: It means, when someone stands on the floor of the channel, it’s how high it is. But it means depth, it means when someone stands above, he looks down how deep. Perhaps it’s built up with as we learned earlier, with a large pipe. Not a pipe, such a whatever, such a partition. Yes, okay.
But partitions ten high and four wide, then it doesn’t mean like a karmelit that comes into a private domain, it is one draws from it without a partition.
A water channel that passes through a courtyard – continuation of laws
Width more than ten cubits – law of a breach
Speaker 1:
So the meaning is, I can hear, the meaning is, when someone stands on the floor of the channel it’s how high it is, but it means in depth. It’s like someone who stands above looks down how deep. Perhaps it’s built up as we learned earlier with such a large pipe, not a pipe, such… whatever, such a partition. Yes, okay. But if it is not ten in height, or if it is very wide, then it doesn’t mean like a karmelit that comes into a private domain, it is one draws from it without a partition.
Very good. But if it is wider than ten cubits, if the water channel is very wide, it’s ten cubits, then there is another problem, as you said, that then the problem is that it nullifies the walls of the courtyard. You made a… why is it a courtyard? Because it’s surrounded by walls. But if there is such a large breach in the courtyard… soon we will see about the courtyard, first let’s see about the water channel itself.
Okay, if it is wider than ten cubits, if the width of the water channel is more than ten cubits, even if it is not ten in height, one may not draw from it until one makes for it a partition, one cannot draw water from the water channel until one makes a partition. Why? Because anything more than ten is a breach, the law is that anything that is greater than ten cubits is a breach in the walls of the courtyard, and it invalidates the partitions, it invalidates the partitions.
Two separate problems
Speaker 1:
So the Rambam asks immediately, if so the problem is greater than the water channel itself. Not only the problem whether one may draw from the water channel, now the question is whether the entire courtyard now becomes nullified. Very good, but let’s first understand what is the law of the water channel itself.
True, it begins with “one carries vessels inside”, so the novelty of the width of ten is only that then, even when it’s not more than ten handbreadths, that means it wouldn’t have been, one wouldn’t have said that it’s a domain unto itself within the courtyard, and nevertheless, now the breach nullifies, and therefore the whole thing still means a karmelit, and it has the same problem that we had earlier when it is indeed a domain unto itself.
Now however a problem remains, as you said, with the entire courtyard itself. Now again, the problem is not only that the water is a karmelit, and perhaps the entire field should now become breached to a karmelit. The entire courtyard is now as if breached to a karmelit. But on this we will see that there is more of a leniency. It’s not the same thing.
What is the law? How may one carry in the entire courtyard? If you say that the breach, the more than ten cubits is a breach, this makes the partition bad, how may one carry in the courtyard?
Law of a post on this side and a post on that side
Speaker 2:
The first law said that the breach makes the partition bad in the sense that now this piece is a continuation of the karmelit. Now one can learn…
Speaker 1:
Yes. So. So, how may one? The language is “how”? How may one? What can one do about the matter of the breach?
So, if there remains at the side of the breach, if by the side where the water channel breaks through the walls of the courtyard, if however there remains at the side of the breach, a post on this side and a post on that side of any amount, it’s not just broken through, but it’s made a post means a piece, a… again, there’s still a post on this side and that side, as if it looks like a door such, yes? It looks like an opening was made there. It’s not just a breach, but it was made like an opening.
Discussion: What is a post?
Speaker 2:
If I understand, “post” literally means that something remained. The courtyard is simply there are walls on all three sides, right? On this side there’s still something from both sides of the channel. It’s not simply that the wall from the side became gone, and there’s only the water channel. There’s something a post, still part of the wall that remained so, and still remained so. Not more than that.
Speaker 1:
I mean that perhaps the word is that ten cubits indeed means a breach, but if it has a doorway form, one looks at it as a large door. Here there is no doorway form, but something similar to that, that since it has some certain form… a post, it has a hook. But I want to say, something when a wall is broken through, one looks at it as there’s no longer any wall. But if it’s built in a way that one sees that here the wall is open, and it’s made nicely, one sees that it’s not just a breach that broke a wall.
This is a special law for the case of the water channel, and I assume that there was the water channel there. But the post… doesn’t mean that one must build something special. I say, it means that something remained from the wall. Or the second side there is still another option, then it is indeed more like a marker.
You’re right that it’s about how it looks. It’s the similar thing, just as a doorway form saves a breach, so here the post must save the breach. It’s mixing two things, because I with sight with sight. There is a rule, that ten cubits breaches the partition, but however there is also a rule that when it has some certain form, sometimes it’s a doorway form, here is some form and one sees that one opened here in the wall. It’s not like a breach, but it’s like a wall that has an opening. Just as a large door doesn’t kill the wall.
Law of a post four handbreadths wide
Speaker 1:
If a post four handbreadths wide on one side, one side from where the water channel comes in, one made a post, one laid a piece of wood, four handbreadths wide, it is permitted to carry in the entire courtyard. Even if from the other side it’s completely open, if both sides don’t need to be four handbreadths, it’s enough, anything, some little piece still remained from the wall, it’s already good. If it’s completely yes, then one must lay four handbreadths, which then becomes like a bit more of a marker.
Yes, so it is permitted to carry in the entire courtyard, it’s the breach, it’s no longer a breach that nullifies a partition, but it doesn’t help however for the problem that the water itself is a karmelit that runs through in the field, and it only forbids the water that is placed alone. From the water channel one still may not take out any water, because it indeed means a partition. The word was said earlier. The post doesn’t help for the water. The post only helps that the breach should not nullify the partitions.
But if there is no post at all, if it is forbidden to carry in the entire courtyard, one may not carry in the entire courtyard. Because behold the courtyard is breached to the sea, which is a karmelit. The courtyard becomes breached to the water channel, which is a part of the sea, which is a karmelit. Yes, one doesn’t mean specifically an ocean. Yes, yes, means water. Yes.
A partition by the water – law of a suspended partition
Speaker 1:
So now one can learn that regarding the partition there is a certain leniency. It’s, one makes a partition, simply one will close the water, the water won’t always come. So one must see how one makes the partition, a line that one must make, to be below, to hold, so one lets the water, how does one do it? Yes? Yes, so. Ah, there is here a problem of how one makes the partition by the water.
Discussion: Where does one place the partition?
Speaker 2:
How does one establish… it means so, the water is deep, yes? So one solution is to make the partition above on the wall, higher completely than the water, yes?
Speaker 1:
Water Channel Passing Through a Courtyard and Laws of Drainage
Continuation of Discussion: Partition That Doesn’t Reach the Ground
Speaker 1: Okay, so how does one place the partition around the water? Just like with the water, yes, with the part of the karmelis. Around the water, there where it enters into the courtyard, right? Yes.
Partition Above the Water
Speaker 1:
So, if one added above the water, if one wants to place the partition, one wants to hang it higher than the water, the water is deep down, one wants to make it higher, but it’s not enough that it’s simply at the level, at the ground level of higher than the water, rather one must see that the partition is for the water, one must go in a bit to the water. It must be that a tefach of the partition descends into the water, that is, the partition can be built on the ground, but it must be dug down under to the water, one tefach of it should be within the water, that is under the ground level to the water level, yes, in the water, however the water is.
Partition Within the Water
Speaker 1:
And if the entire partition was within the water, if one makes, builds the partition down in the water, this too is not enough, it must be that a tefach of it emerges above the water. Because then one also won’t see clearly that the partition is for the courtyard, one will think that it’s a part of the structure of the water or something. It must also come out a tefach above the water to show that the courtyard, that the water is separated from the entire courtyard. So that the water in the courtyard should be separated, the piece of partition that comes out shows, separates the water from the courtyard, from the water that is outside the courtyard, right? The problem here is that a sea is… to separate from the karmelis for me in the courtyard, I make a partition, stop, here begins a new matter, an entirely different matter begins, a reshus hayachid.
He says, the water itself that is in the courtyard, if one separates it from the water outside, it’s a part of the courtyard. It’s only the problem that is connected to the larger karmelis, and with the partition one separates it from the larger karmelis.
Explanation: Entire Partition Within the Water
Speaker 1:
The Rambam says, yes, when one says the entire partition is within the water, it means to say, let’s say the water is twenty tefachim high, you shouldn’t make ten tefachim of partition there somewhere deep under the water, no one will see it, one must be able to see it. One must see that it separates between the courtyard and the water.
Innovation: Partition Suspended in Water
Speaker 1:
The Rambam says, even though the partition doesn’t reach the ground, even the partition that one builds for example above the water, yes, even if it doesn’t reach the ground, since it has ten tefachim it permits, a partition of ten tefachim is enough, it doesn’t have to reach the ground.
And no, says the Rambam, generally it wouldn’t help, a suspended partition wouldn’t help, perhaps only if it’s close to three tefachim, perhaps lavud, but just so wouldn’t help a suspended partition. But in water the Sages permitted that even a partition that hangs, it’s not a partition that touches the floor, is called a partition.
Reason for the Leniency: Karmelis is Rabbinic
Speaker 1:
However, they only permitted in water, however they only permitted in water, and that which the prohibition of carrying in water is from their words, the prohibition of carrying in water is from their words, it’s the matter of karmelis, it’s not a reshus harabim or reshus hayachid which is from the Torah. It’s a makom patur, it’s only the Sages made it into a domain of its own which is forbidden by rabbinic decree, therefore they were lenient regarding its partition. Since the whole thing is a rabbinic stringency, they were also lenient that the partition is enough, which is only to make a distinguishing mark.
The essential partition, from the Torah it’s not an external domain, so what is the whole partition, why did the Sages require making a partition? In order to make a distinguishing mark between the karmelis and the courtyard around it. Therefore it’s enough, for a distinguishing mark it’s enough even the external karmelis and the water that is in the courtyard, therefore the partition is enough even if it doesn’t reach the ground.
Discussion: Two Levels of Rabbinic Law
Speaker 2:
Yes, seemingly there are two levels of rabbinic law. That is, this is one matter, and seemingly there’s another thing that even let’s say karmelis is rabbinic, but that when a water channel comes into a courtyard it’s still a continuation of the same karmelis, even rabbinically, but an additional rabbinic law.
The distinguishing mark doesn’t help you regarding the matter of karmelis itself, because one doesn’t make a distinguishing mark between the entire karmelis. One makes a distinguishing mark to say between the other water and the water. One nullifies the water to the courtyard, that’s what it should be.
Question: Water as if Placed
Speaker 1: But I want to understand something else that we learned yesterday, that all water is viewed as if it’s on the floor, yes? That’s what we learned regarding when one throws onto water. I thought, that when the partition touches on top of the water, it seems that fundamentally the law would be when the partition had to reach the floor. I’ll ask, with the law that all water is viewed as if placed, which we learned now regarding another topic, regarding the topic of the ground beneath it, now we’re not talking… Good, but I want to understand regarding what we learned regarding that the… something one thing that you added which isn’t necessarily the same law, regarding that one doesn’t say that it’s as if within the ground. Well, what did we learn about ten tefachim? I don’t remember anymore.
Speaker 2: There isn’t really such a law here that water doesn’t count. That’s a bit exaggerated with that. There is a law that… a note that… No, if that law were that every water is viewed as if placed, exactly like the ground, but that’s not the problem with the ground. Okay, well, I have another note if anyone wants to hear what I’m saying. We learned yesterday that if someone throws up or takes down water from above, one doesn’t say how he took it down from the water, but how he took it down from the ground. But it seems that it doesn’t mean enough that the top water should already be called the ground, that when the partition touches until that water it should already be called as if it touches the ground. That’s a good note.
Answer: The Problem Isn’t the Water Itself
I say, here there’s a different problem. The problem isn’t really the water. The problem is really that here it seems that another domain continues into your courtyard. The water, the size of the water isn’t what makes the problem. One says it makes the problem, but it’s only because otherwise, because it was a small puddle, let’s say, you would have been right that it’s nothing. But when perhaps whole water comes in, and it holds like that problem itself, not the problem that he recognized and placed it helps or such things. We learned, let’s not go in again, regarding he recognized and placed it the simple meaning is that it has a certain law that we view the ground. Regarding he recognized and placed it, or regarding that reshus harabim above ten. These are the two things that we saw that it’s relevant, and they said that it doesn’t mean that above ten one throws into the sea, although a karmelis is above ten, because that’s like the thick ground. Okay, but there are other problems. For that problem it would help, for other problems it wouldn’t help.
Law 16: Water Channel Passing Between Courtyards
Speaker 2: The question is… what is a partition? We already learned in fourteen. Already, further. Here one speaks of a case, not when the water channel is in one courtyard, but there’s a mavoi with courtyards, and a water channel runs through there. It’s such a plumbing system that was built, one made that the water channel should run through between the courtyards, and so people should be able to draw water. And the law how one may do it in the field is thus: A water channel passing between the courtyards. So this is a similar law like we learned earlier in a courtyard when there’s a water cistern that one may draw from the windows. It’s a similar… the same law essentially. So the water channel runs through between the courtyards. So we said that this is like a karmelis that runs through between courtyards.
And windows are open to it, and the windows of the courtyards are open to the water channel, so they can draw. So, if it has the measure, if the water channel is a small water channel, smaller than the measure that we said of ten tefachim and four by four tefachim, it doesn’t have the measure, then it has the law like the area around. And let’s say, if this is a mavoi on which one made an eruv, one may lower from the windows and fill from it on Shabbos. One may, one views this like the place around. If this is a place where one may carry, one may also carry from the water channel. Lower from the windows and fill, one can lower a bucket and draw from it. We learned earlier that even when there’s no eruv, right? Since one can’t do anything with the water channel or with the cistern except draw from the windows, it’s nullified to the windows, one doesn’t even need an eruv, because that’s what we learned from the previous law.
Discussion: Does One Need an Eruv with Multiple Courtyards?
Speaker 1: But also when it runs by courtyards? What does it mean, if the area is an area where one may not carry, wasn’t one obligated in an eruv? Because an eruv one would only be obligated from one domain to another, but this is… because this is nullified. That’s what we learned, everything when it’s one person. You’re asking a question whether by courtyards is it the same? I don’t know. Do you understand what I’m asking?
Speaker 2: We learned that it goes from a reshus hayachid to the same reshus hayachid, and the water channel only he has access, no one else has access, it’s not a problem. Since one can’t fill from the reshus harabim, or from the window. Does that mean the cistern in the reshus harabim and a window over it? But then there was also a condition that only if it’s not separated from the wall. Here the same condition is here too.
Speaker 1: Ah, very good. Like the previous law.
Speaker 2: Ah, very good, you say very good.
Explanation: The Same Law as with a Cistern Under a House
We learned earlier the law that if a person has a cistern under his house, if it’s right next to the house, even if technically the cistern is in the reshus harabim, but since one views the cistern as a service for the house, as it’s a cistern that the house uses, one views it, if it’s very close to the house and no one can walk through between the house and the cistern, it becomes as if nullified to the house and one can draw from it, right?
He says, the same thing will be also when it runs to multiple houses, that is, each piece of water channel next to each courtyard one views it as if it’s nullified to that courtyard. So it seems, or to the courtyard. And the courtyard has an eruv chatzeros, there’s no problem.
The Condition: That It’s Not Separated from the Wall by Three
In what case are we speaking? That it’s not separated from the wall by three, like earlier was in the law, when it’s not far from the wall more than three tefachim. But if it’s far from the wall three tefachim, one can’t view it as attached to the courtyard, yes. Within three is attached, one views it as if it’s actually water that’s connected to the house. But if it’s more than three tefachim, it’s not connected to the house, to the courtyard, yes. Therefore now it’s like a person draws out from a… from something that’s not a house, from another domain, from outside the courtyard.
The Law of Boards
“One may not fill from it unless there were boards extending from the edges on both sides”. Only if there are boards, there are… how should one translate? One will often learn the word pasim – small partitions. Pasim means small partitions. Very good. If there are small partitions, just a pas, let’s say pasim. The problem isn’t pasim with a tav which is bread, but a pas with a samech. Pasim is like a partition, or through a pas that one eats bread, or a pas with a samech is like an eruv, you mean. Yes.
If there are such small partitions extending from the edges on both sides, shows, the pas shows that the piece of water belongs to the house, to the courtyard, and it’s a bathtub and vessels extending to the courtyard. Very good.
Discussion: Boards Only Help Without the Measure
Speaker 1: This is further seemingly because the whole thing is rabbinic, because the water is a karmelis, should the rabbis allow… It’s a karmelis!
Speaker 2: No, it’s not a karmelis, it’s only the question is something water that’s outside the courtyard. If it has the measure, one will need… if it does have the measure, seemingly the boards also helped. It once came after, if it has the measure it doesn’t help.
Speaker 1: Interesting, if it has the measure, then it’s actually a karmelis, one had to make a real partition. One will learn it later, yes? He’ll come to if it does have the measure? He doesn’t say, no.
Speaker 2: He says, it’s implied from this that if there is the measure, then… this only helps as long as it doesn’t have the measure, there’s a place after, it’s only that it seems that one can help with the pas and the like. So he says, yes.
That is, the previous pas only helped that there shouldn’t be a breach, but here one speaks of a courtyard, it’s not surrounded with partitions. Here is the outside of the courtyard, it’s not surrounded with partitions. So the pas only helps that when there’s no measure of karmelis, it should be called nullified to the house, it shouldn’t be called like you’re taking from outside the courtyard. There are no partitions here.
Note About the Raavad and Maggid Mishneh
Yes, one must know, if anyone wants to conduct themselves in practical law, he should look, the Maggid Mishneh brings, I mean the Raavad disagrees with all these laws, he holds that the Rambam learned the gemaras incorrectly, and the Maggid Mishneh says that he has no time to speak about this. Because it’s not practical anyway, “and these matters are not practical to elaborate on them”. And if you want to know the Rashba’s position, you should look in his book. In short, the Maggid Mishneh was such, in things that aren’t practical he didn’t elaborate. So, here I made it long, when it was relevant.
No, it’s very interesting. We think that if someone writes a commentary on a book, he must explain every piece. The Maggid Mishneh, or even the Tur one will see sometimes, comes a whole sugya, four positions in the Rishonim, a whole mess, so he comes, he conducts himself one way, “not relevant, I move on”.
So, the Rambam himself doesn’t work that way. The Rambam doesn’t look at whether it’s relevant to law, because the Rambam wants to cover the Oral Torah. But the Maggid Mishneh wants you to know regarding law. I can make a conspiracy theory, that the Rambam, when things that are less relevant or less strongly worked out, is he less elaborate? He’s not less elaborate, because he must bring every law. But it can be that he takes it less seriously, and if he has an error there it’s not a big deal. The Rambam’s chances of not coming to clarity aren’t so great. But I have no proof for this, this is a conspiracy theory. I don’t see that he should for example take Hilchos Kiddush HaChodesh less seriously than Hilchos… He wants to know, he has reasons. Or Hilchos… Yes, I’m not saying he doesn’t take it seriously, I’m only saying that you can always say that perhaps he was precise, precisely because it’s not relevant he was less precise. I don’t know.
Law 17: Like a Tzotzrah
Speaker 2: Very good. Okay, now we’re going to learn about a gzuztra. The Gemara calls it gzuztra, the Rambam calls it ketzutzra. Is there such a version? Is there such a version, yes. I think it’s the same thing, it’s very similar, kaf-tzadi, tzadi-reish, whatever. A ketzutzra. A gzuztra, how do you translate gzuztra into Yiddish? Look at the picture. A little piece that sticks out from the wall. A platform like that which comes out. What is a ketzutzra? Yes, ketzutzra, whatever, something. Yes, what is there? Such a frame, such a small room like, above the water. That means, it comes out from the… There’s a wall, a house, on one side of his house there is water. Today there are sinks, there’s all of that, but in the past there were various tricks for how to bring water to the house. So it seems that there’s a thing that next to water one should build such a small room where one can easily draw water.
I say, when one learns the halachos one must thank the Almighty that there are sinks and sewer systems and water pipes and all things.
Laws of Shabbos – Gzuztra Above the Water and a Small Courtyard
Gzuztra Above the Water – Drawing Water from a Karmelis
Speaker 1: So there is such a frame, such a small room like, above the water. That means, it comes out from the… There’s a person, he has a house, on one side of his house there is water. Yes. Today there are sinks, there’s all of this. In the old times there were various tricks for how to bring water to the house. So it seems that there’s such a thing that next to water one should build such a small room where one can easily draw water. Yes.
It’s like this, yes, we save ourselves every day, we’ve saved a lot of time, every day we have a few extra hours, we don’t have to go to the gzuztra to schlep water. We had much more time, yes.
So it is, gzuztra above the water, such a platform which is a room, and next to it there is like a window and a projection extending from the window. Can the students see the picture? No. We need to put the picture in the… Yes. I’ll try when you want, yes. Let’s see if we can. There are very nice pictures here, chevra. Let’s just see, let’s see. Now I don’t see any picture. Okay. There’s a platform, and there’s a window, and on the window there’s such a projection extending from the window, and through there one can draw out.
So it is, gzuztra above the water, and a window in it above the water, from the gzuztra comes out a window, through which the window one should be able to draw water. The gzuztra means that piece, I understood. The gzuztra looks like a sink, and this is your house, and there stands a window opposite it, through which one goes and draws from the… from the water.
So it is, the room is a reshus hayachid, the water is a karmelis. One may not rabbinically take out water from the karmelis to bring into the house. So what is the solution? So it is, one may not fill water on Shabbos, one may not fill water from the water on Shabbos, unless they made a partition ten tefachim high above the water, opposite the window in the gzuztra.
Oh, let’s first learn the whole piece. “Or one makes a partition descending from the gzuztra opposite the water, or we view it as if it descends and touches until the water”. So it is, here we’re talking about a karmelis, which is rabbinically forbidden. The Sages came up with ways how one can permit people to draw from the gzuztra. Normally one would say that you must actually surround a portion of the water with full three-sided partitions, or with full partitions, but since it’s a karmelis, the Sages were lenient that it’s enough that there’s a piece of a partition. And this piece of partition gives you two options. Either one built a partition right next to the gzuztra, one surrounds it so that a wall should come down from the gzuztra. Or, first, okay, the first one he says, that the gzuztra should go down into the water, but it shouldn’t go directly into the water, rather around the water one should build a small, around the area of the water from where one wants to draw, one should build a small partition, partitions of ten tefachim, which will separate so that this piece is not a karmelis, rather this piece is like separate from the karmelis.
Discussion: Why Does a Partition Help by Flowing Water?
And this piece becomes a reshus hayachid, because the water underneath is not… the water is flowing all the time, you didn’t ask me that it goes to the floor of the water? That’s a problem, one needs to know. That’s the good whatever… Okay. That if one builds the partition, one makes it so that this piece of the karmelis becomes like a reshus hayachid. Or the other way that one makes the partition is that it comes directly down from the gzuztra opposite the water. One of the two partitions helps that one should be able to draw water from the gzuztra from the water to the area underneath.
The Partition Also Helps for Pouring Out
And the partition doesn’t only help for drawing water, but it also helps for pouring out water, if one uses the same place for a sewer system. “Just as one fills from it on Shabbos because of the partition, so one pours from it to the water”, one may also pour out onto the karmelis, they’re pouring onto the karmelis. One sees here from the words “onto the karmelis” not that it remains a karmelis. The partition makes it work. The Malbim explains this, that we’ll see next week that it goes like this. It seems here that it’s still called a karmelis, and the partition gives permission to draw from the karmelis.
Explanation: How the Partition Works
What it means is, I already said what it means, and I see this in our Mishnah Lamelech, it means that the piece is certainly a reshus hayachid, the ten tefachim is proper ten tefachim which has the law of a complete reshus hayachid. However, the water doesn’t remain there, it flows out. On this the stringency was that if initially the first pour or the first draw goes into a reshus hayachid, we don’t care that it flows further from the karmelis. That’s the way of the leniency first.
Just like that, you say that this is the karmelis, it keeps flowing, it’s as if the water doesn’t lie in the reshus hayachid, it could still be called as if you’re drawing from the karmelis, because the water doesn’t lie in the reshus hayachid, it lies in the karmelis, so you’re taking from the karmelis, but it’s similar to a reshus hayachid. But here that won’t help. It goes through a reshus hayachid. We’re going to learn a similar halacha. The next halacha from the Rambam is very explicit that this is the way of the leniency. From whom I think that here is also like this. The entire karmelis is rabbinic, and when such a situation with water seems that it’s lacking that one should be able to draw water, the Sages said that if one first makes the place where I draw originally a reshus hayachid, it doesn’t concern me that the water comes from a karmelis, or in a second later it will go to the karmelis. It’s already permitted. That’s the way it works.
A Small Courtyard Less Than Four Amos – Pouring Out Water
And it can be similar… Yes, it’s like this, a courtyard that is less than four amos by four amos, a small courtyard that is smaller, we view it as four amos by four amos… one may not pour water into it on Shabbos… one may not pour water into the courtyard, normally one would be allowed to pour into the courtyard which is a reshus hayachid, but since it’s a very small courtyard, and the point of pouring is that it should pour out from the courtyard because the courtyard wants it so that the water should pour out and one indeed pours into the courtyard but the purpose is that it should pour out to the reshus harabbim, when one pours into a large reshus hayachid, we would look at it as if he’s pouring into a reshus hayachid, but when it’s a small reshus hayachid, we understand that he intends to pour into the reshus harabbim, it looks like he’s pouring into the reshus harabbim, or it’s as if when he pours he’s sending something out to the reshus harabbim. So the halacha is, one may not pour water on Shabbos that goes out to the reshus harabbim quickly. It’s a bit interesting, what do I care if he pours into the reshus harabbim quickly, and in practice his pouring is still in a kosher place. So what’s the issue? It’s such an indirect causation, he causes the water to go out. It’s not a Torah prohibition.
The Solution: Making a Pit
Apparently, what does one do? Therefore one must make a pit that holds two se’ah within the courtyard, so one must make a pit, one must make a hole in the courtyard, so that one should be able to pour out there the water that one wants to pour out, and the pit must be large enough to hold two se’ah. Or one makes a pit in the reshus harabbim next to the courtyard, or deeper out from the reshus harabbim, right by the courtyard, so that the water will collect into it, so that the water should gather there. It seems here apparently that even if one will pour more than two se’ah, but once there’s such a large measure, it’s no longer called as if he’s pouring out to the reshus harabbim, because you’re just telling him a practical solution for how to make plumbing. It could be it’s already full, whatever. The point is, one doesn’t pour directly into the reshus harabbim, one pours into the pit, the septic system like that.
But, if one makes it from outside in the reshus harabbim next to the courtyard, one must build a covering from outside, one must build such, covering usually means a rounded structure, a roof, a cover, so that this pit should not be seen from the reshus harabbim, one shouldn’t see the pit from the reshus harabbim. Because if one sees the pit from the reshus harabbim, it still looks like he’s pouring out into the reshus harabbim. Oh, so it shouldn’t be seen, I thought it shouldn’t look like it’s still part of the reshus harabbim. It should be a distinguishing sign. But it should be hidden, one will be able to see that there’s water from below. It will be a simple piece, a distinguishing sign that he’s not pouring from the reshus harabbim, he’s pouring into the pit. The pit, a person will see it, the pit belongs to the courtyard. This is a very difficult situation.
Courtyard with a Porch
Yes, already, he says, we learned that less than two se’ah is a problem. That if it’s a small courtyard, he says that even if the courtyard itself is not large, but if the courtyard and the porch combine to four amos – then there’s no longer this problem. Ah, by you one may pour. Yes, if it’s already larger.
The Measure of Two Se’ah
And how does one make a pit that holds two se’ah? How does one make a pit that is large enough for two se’ah? How large is the size that should hold two se’ah? Two se’ah is a measure in weight, not in size. It’s a size of water, but how large must it be in amos that one should build it? Yes, he says, half an amah by half an amah in the height of three-fifths of an amah. Half an amah by half an amah in the height of three-fifths of an amah.
Digression: Modern Plumbing
It’s interesting, because for example if a person has a small, let’s say, he has a small room and there’s a toilet there that flushes, one must think that it goes as if it goes into the reshus harabbim, it goes down deep under the ground. Oh, the pipes are reshus hayachid, or it never goes down under the ground, it goes out outside in the advanced countries at least. Or by the time it gets there, one already holds a bunch of reshus hayachids, which we saw is permitted. Apparently.
A Pit Smaller Than Two Se’ah
Yes, so now, if there was a pit, yes, if there was a pit less than two se’ah, if the pit is smaller than two se’ah, one should not pour more than what it holds, one may not pour more than how much the pit can hold. He pours to the amah, he may pour as much as he wants into the pit, because then you’re not carrying out to the reshus harabbim. But if it was two se’ah, but if you pour more than that… ah, excuse me, if it’s smaller than two se’ah, it’s not a leniency that one may pour more than that, you may only pour as much as you need. But once it has the measure of two se’ah, it no longer looks like one is pouring into the reshus harabbim, then there’s a leniency that even sixty se’ah of water one may pour much more.
Why is there a leniency? Because it’s obvious, as he causes pitchers upon pitchers, even if it will pour out from the pit, the more he pours the more will pour out from the pit.
Pouring Water Through a Gutter and Pipe, and His Power in a Karmelis
Halacha 17 (Continued) — The Measure of Two Se’ah in a Pit
Speaker 1: But if you pour more than that… ah, excuse me, if it’s smaller than two se’ah, it’s not a leniency that one may pour more than that, you may only pour as much as you need. But once it has the measure of two se’ah, it no longer looks like one is pouring into the reshus harabbim, then one pours even sixty se’ah of water, one may pour much more. It’s obvious, as he causes pitchers upon pitchers, even if it will pour out from the pit, the more it will pour out from the pit.
Discussion: What is a Pit and a Hole?
Speaker 2: What is this pit? Is a hole the same thing?
Speaker 1: A hole… yes. I don’t know, this is the word pit, pit, from the pit… pit I think is a name for a sewer. Like they used to call the cesspool in the courtyard. And a hole is simply a hole. A hole means a hole. So a hole that serves as a pit. That’s what I think, that’s how I imagine it.
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: Yes, very good.
Innovation: The Pit Becomes a Makom Patur
Speaker 1: Actually I’m reconciling… I see that he brings here that this is not just a distinguishing sign that you’re not pouring into the reshus harabbim, but that a pit becomes a makom patur, I see. Do you see? In practice it’s like you’re pouring from a reshus hayachid to a makom patur.
Speaker 2: Yes, it’s similar to what we said earlier.
Speaker 1: Why I think both are similar, because the simple explanation is one doesn’t pour directly into a karmelis, but one pours into something else, another domain, a reshus hayachid, or the pit is already larger. Why is it only a makom patur? It’s perhaps a…
Speaker 2: No, because half an amah by half an amah in the height of three-fifths of an amah, it means… it doesn’t need four tefachim.
Speaker 1: But why does one make it larger? I see that one may make it larger. If one makes it larger, then it will be besides a makom patur, it will be a reshus hayachid, and it will be pouring from reshus hayachid to reshus hayachid. The point is that it’s not straight into the karmelis.
The Rambam’s Approach: The Pit is a Distinguishing Sign
Speaker 1: Okay, the Rambam says it must be small. He also says the pit, because the pit already looks… once one makes the pit it already looks like the word is makom patur. Okay, it’s the simple explanation of a distinguishing sign.
Speaker 2: No, you see here that they’re talking about the pit is just a distinguishing sign.
Speaker 1: The Rambam says it’s just a distinguishing sign. Other Rishonim said that it has to do with an actual halacha, that it doesn’t become through this… in short, one needs it… Very good.
Halacha 17 (Continued) — Summer Days vs. Rainy Days
Speaker 1: The Rambam says further, the halacha that if the pit is large enough, one may pour in even a lot of water, even if it will eventually reach the reshus harabbim. This is speaking of a place where there is no outlet to the sky, where the courtyards become ruined. Courtyards become ruined presumably means the water systems of the courtyards. Whatever, when one has a system where the water should go, it becomes clogged, everything becomes flooded, the whole thing becomes ruined. And when there are pipes, it flows.
Therefore, and those who see will not come to say this one is using water that comes from the power of the reshus harabbim. One won’t be able to point, “Ah, you see the water? That’s from the reshus hayachid.” Because in the winter everything is full of… because it’s rainwater.
But if it was summer, and if it held two se’ah, even if it’s large enough for two se’ah, there’s no leniency to be able to pour in without limit, one may not pour into it at all. And if it was less than two se’ah, one may not pour into it at all, one may not pour in at all. Which seems like a great stringency. What’s the issue? It’s simply appearance.
Discussion: Why is Less Than Two Se’ah Forbidden?
Speaker 2: Yes, when it will be immediately seen, one may not. If it’s… in other words, it’s because people will see. But people see that it goes into a makom patur or into a place that they see is reshus harabbim. It still, it doesn’t remain in the pit.
Speaker 1: You’re not talking about that. If it’s as much as it goes into the pit… you’re talking about the less than two se’ah?
Speaker 2: By both I want to understand.
Speaker 1: Okay.
Speaker 2: No, I want to understand that once you have two se’ah, then the rest is just a decree, it flows out by itself, because first I said that it flows into the pit.
Speaker 1: Yes, but the less than two se’ah I also think that it doesn’t remain there forever, it goes further somewhere.
Speaker 2: At the time… the point is, you can’t say that when you pour, people see that you’re pouring into the reshus harabim (public domain).
Speaker 1: According to the less than se’asayim, it’s not enough that it can hold even however much one pours out on a regular Shabbos. So the simple understanding is that you can, yes, that it gets poured back out into the reshus harabim. Is it a matter of maris ayin (appearance of wrongdoing), or is it a matter like a gezeirah (rabbinic decree) regarding shofchin (pouring) altogether?
Halacha 18 — Biv and Tsinor
Speaker 1: He says further, “biv”. A biv is such a… a pipe, yes.
Speaker 2: A pipe or something like that.
Speaker 1: Or an excavation in the ground?
Speaker 2: A pipe, part of a pipe.
Speaker 1: Okay.
Speaker 2: Not a pipe, it can be a closed pipe because it’s under the ground. A little ditch like that.
Discussion: Difference Between Biv and Tsinor
Speaker 1: A biv is a difference, a biv and a tsinor. A biv is a… a tsinor?
Speaker 2: A biv is a… one of them is open and one of them is closed, that’s what I think. A tsinor sounds like a closed pipe.
Speaker 1: The opposite, we spoke earlier about tsinor, that it’s a thing that catches the water from the roof, no?
Speaker 2: No, a tsinor is a… it’s an open thing. Usually tsinor means a pipe. In our language, tsinoros hamiklechin (shower pipes), I mean the opposite.
Speaker 1: What does he say he can derive? What does he say? “Biv charitz”, he says, and tsinor is… ah, so a biv is just a hole? In short, it’s not a big difference, I just want to know the meaning.
Speaker 2: Yes, one channels the water.
The Rambam’s Language
Speaker 1: Yes, “biv sheshofchin bo mayim” (a biv into which water is poured), such a plumbing system, “vehu nishpach vehoilech tachas hakarka” (and it flows along under the ground), and through the biv the water goes in deep under the ground.
Speaker 2: No, so the biv is under the ground, but afterwards it flows out from it, “veyotzei lireshus harabim” (and exits to the public domain). So a piece buried in the reshus hayachid (private domain), such a… until the reshus harabim, there it should pour out.
Speaker 1: Vechen tsinor sheshofchin al piv mayim (and likewise a tsinor into whose opening water is poured), which one pours into, a pipe into which one pours water, “vehu nishpach al hakoisel…” (and it flows on the wall…) ah, it seems that a biv is a pipe that’s under the house, and a tsinor is on the walls of the house. Tsinor sheshofchin al piv mayim, vehu nishpach al hakoisel veyoreid lireshus harabim (a tsinor into whose opening water is poured, and it flows on the wall and descends to the public domain), the tsinor goes on the wall, and the water runs out on the wall and it goes into the reshus harabim, so “afilu hayah orech hakoisel o orech haderech hashoifech alav mei’ah amah” (even if the length of the wall or the length of the path onto which it flows was a hundred amos), even if it’s far, from where the person pours until the reshus harabim is far, but “hoil ve’eino shoifech ela al pi habiv o al pi hatsinor, vehamayim yotz’im mikocho lireshus harabim” (since he only pours into the opening of the biv or into the opening of the tsinor, and the water exits from his power to the public domain), because through his pouring there in the reshus hayachid into the biv, it nevertheless flows out into the reshus harabim from his power, and what does that mean, like he’s carrying from reshus hayachid to reshus harabim, or is it similar to that?
We saw this earlier, one may not cause people to see that you’re sending into the reshus harabim in the middle of Shabbos.
Question: What’s the Difference Between Pouring Into the Pit and Next to the Pit?
Speaker 1: Rather, what can one do? Pour out your wrath upon the nations, let them pour directly into the pit or directly into the tsinor, seemingly. Because in the summer when it flows in by itself, what kind of grama (indirect causation) is that? What difference does it make? I mean that the person who sees the whole thing, what’s the difference whether you poured into the pit or next to the pit? He sees that the person is pouring, and it comes out into the reshus harabim.
Speaker 2: Here you see that he pours next to it, yes, that’s the same rabbinic decree, it’s a heiker (distinguishing sign), or it looks different.
Halacha 19 — Summer vs. Winter
Speaker 1: Okay, what we’re speaking about is in the summer. Further, the same distinction. In the summer when you have little water, and water isn’t running all over the place, if water runs out, one sees, “Ah, the person has now poured out water to the reshus harabim.” But in the winter one may pour out, one may pour once, and even one may pour twice, and even one doesn’t need to hold back. Shofchin tsinoros hamiklechim mayim (one may pour water from shower pipes).
Discussion: What Does “Winter” Mean?
Speaker 2: It’s interesting, does winter mean days when it rains, or does it mean winter? It’s not that in winter it rains all the time in Eretz Yisrael, or that it needs to rain all the time. And the days when it doesn’t rain, it’s just shower pipes with water. Perhaps he means really strong rainy days.
Speaker 1: No, no, winter means winter.
Speaker 2: We live in a fancy city with…
Speaker 1: Okay, shall I speak seriously? By us actually one wouldn’t do it.
Speaker 2: Does one say winter only when it rains?
Speaker 1: Even not when one says winter. All these halachos, yes yes, wait, all these halachos speak, you need to remember…
Speaker 2: If you know it’s raining, does one weigh yes?
Speaker 1: No, no, it has nothing to do with whether it’s raining. You pour, again, if water runs out from you, one must first know what we’re talking about. In olden times, a whole winter the street was dirty. One learns many times, you’ll ask an old Jew who still remembers, not just an old Jew, but someone who doesn’t live in a very built-up city with asphalt everywhere. There isn’t today any built-up city where there isn’t a sewer system and so forth. The whole thing is a lawless world, I don’t know exactly how it looked.
So a whole winter it happened, one wanted, how does he say here, “mipnei sheravu ovrei derachim ve’ein lahem makom la’avor” (because the passersby are many and they have no place to pass). Today that’s not the reality, so one needs to know what one does today.
The Rambam’s Reason for Winter
Speaker 1: But in the winter one may, yes, because it happens that the water gets dirty, but adam rotzeh sheyavo’u hamayim bimkoman (a person wants the water to come to its place), he doesn’t seek that it should go out specifically into the reshus harabim.
Speaker 2: Ah, I thought the reason is because a person won’t see that this comes from the reshus hayachid, because everywhere around is water, but here it seems more…
Speaker 1: Adam rotzeh sheyavo’u hamayim bimkoman, he doesn’t seek at all that it should go out to the reshus hayachid, as it is there in the opening it goes into the ground. O shoifech al pi habor vehamayim yotz’im lekarmelis (or pours into the opening of the pit and the water exits to the karmelis).
Halacha 19 (Continued) — His Power in Karmelis
Speaker 1: So, all these things we’re speaking about when the water goes out to the reshus harabim, you can’t make such a kind of arrangement. What happens if the… until now we’ve spoken about when he pours from the reshus hayachid and the water arrives in the reshus harabim, but if the water arrives at the karmelis, it’s permitted, yes, it’s even permitted, even mei hashofchin (waste water). Shelo gazru al kocho bekarmelis (they didn’t decree regarding his power in a karmelis).
By reshus harabim they permitted even when he doesn’t carry it, usually carrying means actually carrying with the hands. Here it’s not carrying with the hands, it’s rather pouring and it goes from his power. Or the simple meaning of kocho (his power) is that you don’t pour directly out into the reshus harabim at all. All these cases here speak of pouring in a reshus hayachid and it goes from his power. And on kocho they also prohibited, there is a prohibition of kocho. The prohibition of kocho is only on reshus harabim. On karmelis it seems that kocho is a rabbinic prohibition, and on a rabbinic prohibition they didn’t add another stringency, even mei hashofchin shelo gazru al kocho bekarmelis.
Practical Application — Pouring from a Ship
Speaker 1: Lefikach (therefore), he says, how does the leniency come out? When does one use the leniency of karmelis? He says, if someone travels on the sea with a ship, he’s traveling in a karmelis, and he wants to pour out water from the ship into the sea, one pours from a reshus hayachid to a karmelis, one may, one doesn’t need to build there all those things we spoke about regarding making partitions with things. One may not pour out directly to the water, because pouring out directly to the water would mean carrying from reshus hayachid to karmelis, but al pi hakoisel hasefinah (onto the wall of the ship), the calculation is that you pour it still onto the reshus hayachid, and from there it goes in from his power to the sea.
Laws of a Ship
Speaker 1: Further he speaks about the laws of a ship, that a ship is a reshus hayachid that’s in the karmelis. It’s a reshus hayachid only if it’s built in a certain way, if it has the measure. I haven’t said exactly what makes a ship? A ship is a reshus hayachid. It’s not about how big the ship is or because the ship has walls. The ship has walls of three tefachim, it depends how.
Speaker 2: How can there be a ship that’s not a reshus hayachid? It has walls of something?
Speaker 1: I mean, every ship has walls. It’s different that it’s a ship.
Ship in Karmelis – Continuation: Drawing Water from the Sea, and Reading in a Book That Rolled to Reshus Harabim
Halacha 20: Drawing Water from a Ship – The Law of a Gizuztra
Speaker 1:
We’re speaking about a ship, that a ship is a reshus hayachid that’s in the karmelis. It’s a reshus hayachid only if it’s built in a certain way, if it has the measure. I’m not saying much, what makes a ship a reshus hayachid. It’s not about how big the ship is.
But a ship, it seems, if it doesn’t have partitions of three tefachim, what is he speaking about here? How can there be a ship that’s not a reshus hayachid? Is that that one turns something? I mean, every ship has walls, so how is a ship different? I don’t know. Did he once check the small ships that don’t have partitions? Okay, they know.
He says, when a person is in a ship, he can pour out onto the wall of the ship. But when he wants to bring in water, how does he do that? For this there isn’t this solution, because he will anyway be drawing water from the karmelis to the reshus hayachid. For this one also needs to build something, so lo yemalei min hasefinah (one should not fill from the ship), one shouldn’t pour water from the sea to the ship, ela im kein asah makom arba’ah al arba’ah yotzei min hasefinah al hayam (unless he made a place four by four extending from the ship over the sea). Just as earlier we had that one needs to build some kind of partition, one needs to build a place four by four that should extend from the ship above the sea, and so it won’t be called like he’s drawing from a karmelis to a reshus hayachid.
Here it’s more lenient than the previous halacha, it doesn’t say one needs to make partitions, one needs to make a gizuztra (platform) basically. Right, but what does that help? Then it will be called like he’s drawing from the sea to… from the karmelis to… to not a reshus hayachid, at least not to a reshus hayachid. Ah, from reshus hayachid to reshus hayachid, as if the place from where he draws is a reshus hayachid. The last place becomes as if a reshus hayachid.
Another Matter: Breaking Within Ten
Another matter, breaking within ten. When the wall that one builds to, the four by four, is not a very high ship, and the four by four is within the ten tefachim from the water, then one needs four by four. If the person stands within ten from the water, he needs four by four. But above ten, since it’s higher than ten tefachim, there’s a karmelis from the sea. But if above, we’re speaking that the ship is a high ship and he stands initially higher than ten tefachim from the sea, he doesn’t need to build a whole eruv, but it’s enough that there are something, and it’s enough that he places some small thing, and above is permitted, through a makom patur (exempt place) anyway. Because above one measures everything as a makom patur.
Okay good, so he takes it from above the karmelis, he takes it from ten tefachim above the karmelis, water comes from all sides from below, but the last piece of the vessel is through a makom patur. So he takes it from the makom patur, from the karmelis to the ship he doesn’t take it from the surface of the karmelis, but he takes it through a makom patur. And for this purpose one says, that you need to have some kind of heiker. It’s such a small piece.
Halacha 21: Reading in a Book in Karmelis That Rolled to Reshus Harabim
Speaker 1:
Right here. Now we’re going to take another two leniencies of how one may bring something from a karmelis, which in other places one is more stringent. But one can say more generally how one guards the sanctity of a book when necessary all around. The next two halachos are that when necessary one may do in karmelis what one may do in reshus harabim when necessary. So, one reads in a book in karmelis, one reads in a book, we mean a scroll, something that’s a long roll, venisglgal miktzas hasefer lireshus harabim umiktzaso beyado (and part of the book rolled to the reshus harabim and part is in his hand), a part he still holds, but a part has rolled out into the reshus harabim. So, im nisglgal chutz le’arba amos (if it rolled outside four amos), if the book has rolled out beyond the four amos from where the person sits, so, if he’s now going to roll it back in, he’s going to have to bring it within the four amos of the reshus harabim, may he roll it back in, but a decree, since we’ve learned that one may not roll, as long as I still hold it doesn’t yet mean that it’s placed in the reshus harabim, so when he’s going to roll it back in it won’t be called like he actually moved from reshus harabim to karmelis, he may not do it. But what’s the solution? If it’s outside the four amos, the Shulchan Aruch allows, why? Because a decree, if it’s more than the four amos, hofeich kesav munach (he turns over so the writing is placed down), it’s not respectful for a book to lie dragged like that in the reshus harabim. So he turns it over, yes? That means he makes that the… yes? No. He makes that the… the outside should cover it. It seems that this is a way of respect for a book, yes? Just as we learned in the laws of a Torah scroll, that one rolls up the Torah scroll with the writing on the inside. Not where one can see. Do you understand what I mean?
Discussion: Honor of the Book – Turning Over or Covering?
Speaker 2:
Well well, didn’t the Chida and Rabbi allow doing this? Don’t you remember? Well? They didn’t allow?
Speaker 1:
Because they held that it’s not respectful? Here one sees that it is respectful. On the contrary, it’s not respectful. That means, to leave it outside in the reshus harabim is not respectful. That means, he wants to alert us to the respect of the book, so to the respect of the words of the book. Once the words of the book are covered, it’s already arranged. That means, the matter is not the respect of the binding, but the respect of the words. Sacred writings, certainly it’s better when it’s already put away, but that’s the…
Right. And why? Gezeirah shema yesaken hamitah veya’avirenu arba amos (a decree lest he fix the bed and carry it four amos). As long as he doesn’t hold, as we said, actually one may even four amos, because it hasn’t become an uprooting from his hand.
Innovation: Rolled Is Not a Placement
Right, here there’s a great innovation, because if it hasn’t completely gone out from his hand, it doesn’t yet mean that it has landed, it’s only a karmelis. One would seemingly have to be able.
Speaker 2:
In reshus harabim.
Speaker 1:
Good, but it’s only from a reshus hayachid to a karmelis, it’s only rabbinic, and it’s not carrying because it’s rolled. But still there’s a decree. But it’s four amos in reshus harabim. Ah, if it’s not with him, he would have to drag it in the reshus harabim. There will be a fear that he won’t be with him, don’t let him have to drag it back here. But if it’s actually little…
Speaker 2:
And carry it four amos means actually carrying or means rolling? Because if he rolls four amos it would still not be called carrying.
Speaker 1:
No, true. It’s a decree that he shouldn’t actually carry it. If it’s already started to slip out, fall out, lest he fix the bed. And likewise, as long as it rolls one may. That’s the halacha actually, rolled. That means, even… let’s… the Rambam writes it the other way. Nisglgal lesoch arba amos, then roll it to him. So, actually one may, as long as it still holds, it’s rolled, he still holds the end of the Torah, the scroll, he may drag it back. Only if it’s outside four amos, the Sages don’t allow, a decree it should fall out, then he won’t be able, it will be actually four amos in reshus harabim, which that’s a Torah prohibition.
That is, rolled to reshus hayachid, roll it to him. That means, even if it went into a reshus hayachid, there’s no difference, a karmelis, reshus hayachid, reshus harabim, both are rabbinic, right? That’s when he’s in a karmelis. What if he’s reading the book in a reshus hayachid, and it rolled into the reshus harabim, which then is a Torah prohibition, so obviously even less than four amos, still, ah, he’ll have, he’s holding on a way to become reached. Still, if it stopped on the ground of the reshus harabim, then he may not drag it back, again, if he would have said if rolled he could have, but the same decree…
Speaker 2:
No, we learned yesterday rolled is exempt, it’s not permitted, it’s exempt. Carrying through throwing must be permitted.
Speaker 1:
Chapter 16: Various Laws in a Karmelit – A Thorn, A Decomposing Corpse, and One Who Descends to Bathe in the Sea
Review: The Law of Covering Something Disgusting – Three Tefachim and Lavud
Ah, right, because there is a place of honor for the Sefer Torah (Torah scroll), but nevertheless they were not lenient. So if it fell out completely, they were not lenient because they were afraid it would fall out and he would bring it in from a reshut harabim (public domain) into a reshut hayachid (private domain).
If It Has Not Come to Rest – Suspended in the Air of the Reshut Harabim
If it has come to rest, then if it fell out completely, but if it has not come to rest, that means there wasn’t even a hanachah (act of placing) in the reshut harabim, rather it is suspended in the air of the reshut harabim, he should not bring it in, that means here we’re still talking about him holding it, right? The novelty is that it’s simply hanging in the air, not even having rolled on the ground of the reshut harabim, then roll it back to himself, he may roll it back to himself.
Speaker 2:
Air of the reshut harabim means higher than ten or even what is…
Speaker 1:
No, there’s no distinction. But if it came into the air, why shouldn’t we say in the three tefachim of the reshut harabim? Perhaps it’s not… No, the point is, no, I don’t know, the “resting” is because it’s going to become a hanachah, or perhaps it’s simply because in this manner it’s less likely that it will fall out. But it doesn’t look like a clear reason, it can’t be, it’s more a practical matter also because… Still. That means, the whole thing is there’s a rabbinic decree, even still, as long as he’s holding it regarding rolling, essentially rolling, or the Sages say that it fell out. If he’s still holding it, they’re not afraid that it fell out. Perhaps that’s the… perhaps also that he doesn’t want it to happen that it fell down. I don’t know.
Discussion: Three Tefachim and Lavud
Speaker 2:
Someone is talking something about three tefachim, whether we look at lavud in this.
Speaker 1:
What does it mean he’s still holding it? By serious transgressions we see that even if it’s in the three tefachim we see that… one must think, yes, well okay, it’s not… I’m still holding it. It’s only that it should look complete. Perhaps then he’s not particular about lavud, only particular about when it’s… right.
Is the Leniency Specifically for Holy Writings?
But all these leniencies according to this are only for holy writings. That means, when one is reading a book. The Rambam doesn’t say “holy book,” but it comes out that “book” means a Sefer Torah, not just any book. Although perhaps not, perhaps the Rambam doesn’t say, perhaps he means any loss. It could be a loss. It means he doesn’t want to lose his book. I don’t know. It’s not clear. He brings down here that the Rema says specifically that it’s specifically holy writings, but there are those who say no, that perhaps any book. One must know, because it’s also not a leniency that one may read on Shabbat. We’re talking about something that one may read on Shabbat. It’s a different question whether one may read on Shabbat. Ah, you’ll say it’s not a revelation, but it’s forbidden to read lying down. Okay.
Discussion: Contradiction to Yoreh Deah – Turning Over a Sefer Torah
Speaker 2:
Ah, see, he brings my question. In Shulchan Aruch it says in Yoreh Deah that one may not turn over a Torah, one must cover it. See? Okay. And here we see but… yes, there’s a labor.
Speaker 1:
Well, that’s what I meant. The Rebbe says it’s a labor. Yes, but here we see that there is indeed such a thing as turning it over on the writing. He asks indeed on this question. I mean… interesting.
Okay, it will be automatically covered. It’s better than when it’s open. Maybe. No, but I did tell you that in the laws of a Sefer Torah it says that one makes the writing turned inward, the writing should not be open. That’s the truth, that there’s a certain honor that it shouldn’t be open. I agree.
But, ah, you want to say perhaps, you can’t cover it here, because you can’t bring any cloth and no rag, you have nothing here to cover with. Yes. Ah, see…
Speaker 2:
What is he talking about the three tefachim?
Speaker 1:
Yes, he brings it yes. The Gur Aryeh says, that on the contrary, three tefachim is indeed forbidden because it’s lavud.
But the Rambam doesn’t say, does he mean Rashi yes, or what. The Rambam doesn’t say. The Rambam means that it’s not called lavud.
Speaker 1: Ah, David, you’ll say, you can’t cover David, because you can’t bring any cloth in a reshut harabim or in a karmelit to cover it with. Ah, see, he talks about the three tefachim, yes, he brings the Gemara that says that even so three tefachim is forbidden because it’s lavud. But the Rambam doesn’t say, perhaps he means this? Could be the Rambam who says reshut harabim, means when it’s not called lavud it makes it a reshut harabim? Or he says still, could be here it’s a practical matter, then it doesn’t matter. We want to know if it’s more the legal theory, because it’s more a substantive prohibition he’ll bring it back, or not? Okay.
Law 22: One Who Removes a Thorn So That the Public Should Not Be Injured by It
Speaker 1: Okay, another one, more, a few more things that are permitted in a karmelit to do because of necessity. Yes.
One who removes a thorn so that the public should not be injured by it. We’ve already had the thorn a nice few times in the laws of Shabbat. It happens quite often. Yes, it probably happened more times when it was part of plants, when there are plants there are thorns. He carries away a thorn so that the public should not be injured by it, so people shouldn’t tear their garments on it. So he carries it in a reshut harabim, this was permitted. Generally one may not carry in a reshut harabim, only less than four amot, also only in a place of necessity. Yes, we didn’t have this. The Tosafot and the Rambam is not necessarily a place of necessity. Ah, the Rambam says that within four amot one may, and not like those who say that one may only in a place of necessity. Less than less, one may certainly only in a place of necessity. Less than less at once. Ah, it says there that one may through a friend, Tosafot says that one may ab initio. Here it appears that one may only because it’s so that the public should not be injured by it.
The Rambam’s Intention: Reshut Harabim or Karmelit?
The Rambam would perhaps have said, he means to say carries in a reshut harabim, he’s not permitting more than the usual less than four amot. He wants to come to say that carrying in a karmelit one may indeed carry it in its normal way even a hundred amot. In a karmelit, which is a rabbinic prohibition, they permitted carrying such a thorn.
A Labor Not Needed for Its Own Sake
Is this also, we’ve already learned three times that this is also a labor not needed for its own sake. According to the Rambam it doesn’t help that it’s a labor not needed for its own sake. If so, the splitting of the Red Sea with the public, perhaps they noticed even more than four amot. Or perhaps this is because of less than less. I don’t know. You’re actually right, why he brings the law three times, already the third time, I don’t know.
Law 22: A Corpse That Has Decomposed and Is Excessively Degraded
Speaker 1: And similarly a corpse that has decomposed and is excessively degraded, there’s a measure of how much it’s normal for a person to be degraded, more than that is no longer, and the neighbors cannot stand with it. It appears that it doesn’t concern the corpse. The corpse is free among the dead, it’s the neighbors.
Speaker 2: No, he is so, perhaps that’s the measure of excessively, he stinks so strongly that one cannot stand there.
Speaker 1: Ah, that’s the reason. They take it out even to a karmelit, so it shouldn’t be near the neighbors, so they shouldn’t be bothered. It’s not an honor for the corpse, this is an honor for the neighbors.
Speaker 2: Because you’re talking… seemingly we’re talking about a carcass, I mean the point isn’t the honor of the dead.
Speaker 1: I don’t know, perhaps there’s a non-Jew, I don’t know, there’s no law of honor of the dead. We’re talking here all about honor of the neighbors. They take it out even to a karmelit one may.
Discussion: Corpse or Carcass?
Speaker 2: The woman in childbirth… yes, it appears seemingly that we mean here “and the neighbors cannot stand with it,” we don’t mean the word specifically corpse, we mean such a type of thing, like for example a dead animal.
Speaker 1: But he says that it could be, Rabbi Binyamin Shlomo Vizel of Holland writes about this somewhere further, perhaps in a later one it will say that a corpse one may carry a whole infant in that other rabbi’s law? Here it doesn’t say that, but here it says that in a karmelit one may in general. Here there’s still a problem that a corpse is muktzeh, it’s another prohibition. Perhaps there, regarding that, one needs an infant. Here he says that it could be, we’ll see in chapter 23 about the topic of muktzeh.
Degradation of the Corpse or Distress of the Neighbors?
It could be that it’s a degradation for the corpse that people cannot stand near it. We see here that it must be both, because he says degraded excessively and the neighbors cannot stand with it. There’s a degradation of the corpse and a stench to the neighbors. That means, a person is lying outside and he stinks, it’s not dangerous. If people are standing there, this isn’t a burden, this isn’t for him either. Okay. One may not carry him even to a karmelit. Yes. Another law.
Law 22: One Who Descends to Bathe in the Sea – Drying Oneself Before Coming Out
Speaker 1: What’s the law? One who descends to bathe in the sea. When someone goes down to wash in the sea, what comes in here, we’ve talked about the laws of a sea, of drawing water from a sea and the like, so “when he comes up he should dry himself well before he exits from the sea.” He should wash himself off before he comes out completely from the sea.
Speaker 2: Wipe off.
Speaker 1: “When he comes up,” that means when he comes out from the sea, still before he comes out completely from the karmelit to the reshut harabim or reshut hayachid there where it is, he should wash himself off, “lest he carry the water that’s on him four amot in a karmelit.” I don’t understand exactly how the… how the wetness is there on him.
Speaker 2: Yes, but how… ah, he shouldn’t walk around in the… let’s say that the whole area around the sea is called karmelit, near the sea, right near the sea, he shouldn’t carry the four amot in a karmelit, and he should wipe off the water.
Discussion: How Does One Wipe Oneself Off?
Speaker 1: How does he wipe himself off? With a towel he can’t take.
Speaker 2: He should shake off the water from himself.
Speaker 1: What’s actually the plain meaning? It’s… before we carry… he walks, and there’s a thing not intended.
Speaker 2: This is a stringency. He doesn’t say that it’s… it’s not clear.
Speaker 1: No, he says it like a… “lest he carry.” It’s not clear. And the whole karmelit is only rabbinic anyway, but…
Discussion: Is This Carrying or Not?
Speaker 2: It’s… it would not be such a Rambam that also seemingly would have meant carrying in a reshut harabim to be liable. That’s not called carrying, it’s not a normal way. A person walks wet, does that mean he’s carrying water? Like a person carries water, that he has water in his beard?
Speaker 1: Ah, he brings this only. I’m talking about this, that what is when it rains, may one not go in the street?
Speaker 2: No, when it rains there’s no prohibition.
Practical Ramification: Water in the Beard from the Mikveh
Speaker 1: I know that there are proper Jews, when they walk from the mikveh there’s water in the beard, because they’re afraid of squeezing, first of all, water remains in the beard, and now he has a problem of carrying the water four amot in a reshut harabim.
Speaker 2: What does it say here about squeezing? Here it says the opposite, that it’s advice that one should dry oneself because not squeezing.
Speaker 1: Okay, drying oneself we’re not talking here about how one deals with the hair, with the hair, but it’s interesting to me to say that the bit of water that lies in your beard you’re taking out. It seems like a great stringency.
Speaker 2: It’s not such a stringency, it’s a rabbinic decree that…
Explanation: “When He Comes Up” – Concealment in the Water
Speaker 1: But the “when he comes up” is interesting, because “when he comes up” implies that… you’ve already walked up four amot.
Speaker 2: He says that as long as you’re in the water it’s as if it’s concealed in the water. And also in general, he goes in the water, he also travels four amot by acquisition with the water, and then it’s like earth within water.
Discussion: Bathing in the Sea on Shabbat
Speaker 1: And we’re also talking here in a manner that one may bathe in the sea. Later we’ll still learn laws about bathing on Shabbat, and we’re talking here in a manner when one does it for purification, for mikveh, one may. Why do we say one may not bathe on Shabbat only in hot water?
Speaker 2: Aha, right. Simply in a sea one may. The thing of being foolish, of swimming.
Speaker 1: Aha, one can’t swim. It says he went to bathe.
Speaker 2: Aha, not swimming.
Speaker 1: Indeed, you’re right. There are indeed several later authorities who say that one doesn’t conduct oneself even not to bathe in the sea on Shabbat, even though they claim that according to the basic law it’s permitted. Yes. For example regarding the law, most of the world doesn’t know, one may not carry. But according to the basic law with claims it’s certainly permitted.
—
Speaker 1: Yes. Until here chapter 16 of the laws of Shabbat.
הלכות שבת פרק ט״ו – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – רמב״ם הלכות שבת, פרק ט״ו-ט״ז
—
הקדמה: פארוואס האט הוצאה אזויפיל אריכות אין הלכות שבת?
מיט׳ן ענדיגן פרק ט״ו האט מען געענדיגט האלב הלכות שבת (30 פרקים בסך הכל). מ׳איז נאך אינמיטן דעם ענין פון מלאכת הוצאה – טראגן פון רשות לרשות / ד׳ אמות ברשות הרבים.
[דיגרעסיע: פארוואס האט דווקא הוצאה – א מלאכה גרועה – די מערסטע אריכות?]
עטליכע הסברים:
1. פרעקטיש: הוצאה פאסירט אפטער אין טאג-טעגליכן לעבן – מענטשן האלטן שטענדיג זאכן אין די הענט. אויך מוקצה איז משום הוצאה.
2. למדנ׳יש: חכמים האבן ליב געהאט למדנ׳ישע הלכות. הוצאה איז מער א מחשבה-מלאכה – כמעט נאר מחשבה. אלע מלאכות האבן “מלאכת מחשבת אסרה תורה,” אבער ביי הוצאה איז עס כמעט נאר מחשבה. א רשות איז א דבר רוחני – מ׳קען נישט זען א רשות הרבים; עס איז תלוי אין איידעלע חילוקים.
3. שטאטישע מלאכה: חכמים זענען שטאט-מענטשן (ווי עס שטייט “מרגלא בפומיה דרבנן” – אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה). הוצאה איז כמעט די איינציגע מלאכה וואס איז שייך צום שטאטישן לעבן. (אבער דאס איז נישט גאנץ שטארק, ווייל בורר איז שייך ביים עסן, קוצר ביים אויסקעמען האר, א.א.וו.)
4. תוספות׳ס טעם: תוספות פרעגט פארוואס מסכת שבת הייבט זיך אן מיט יציאות השבת – ווייל עס איז א מלאכה גרועה דארף מען מרחיק זיין. חידוש: “גרועה” מיינט גרועה בגשמיות (ווייניגער פיזיש), אבער ברוחניות איז עס בעסער/העכער – ווייל עס איז מער מחשבה-באזירט.
—
פרק ט״ו, הלכה א׳: עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולו – מותר. עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות – מותר. ואם הוציא – פטור.
פשט
ווען א מענטש שטייט אין איין רשות אבער טלטל׳ט (באוועגט זאכן) אין א צווייטע רשות, קוקט מען וואו די זאך איז, נישט וואו דער מענטש איז. שטייט ער אין רשות הרבים און טלטל׳ט אין רשות היחיד – מעג ער אין גאנצן רשות היחיד. שטייט ער אין רשות היחיד און טלטל׳ט אין רשות הרבים – נאר אינערהאלב ד׳ אמות.
חידושים און הסברות
1. ד׳ אמות ברשות הרבים לכתחילה: דאס אז מ׳מעג מטלטל זיין ד׳ אמות ברשות הרבים לכתחילה שטימט מיט דעם רמב״ם׳ס שיטה אז ד׳ אמות ברשות הרבים איז מותר לכתחילה, נישט ווי אנדערע שיטות וואס מתירן נאר אין געוויסע אופנים.
2. סתירה אין דעם מהלך – קולא און חומרא: לחומרא זאגט דער רמב״ם אז מ׳קוקט נאר אויף וואו די זאך איז (נישט דער מענטש) – דעריבער מעג מען מטלטל זיין ברשות היחיד כולו אפילו ווען דער מענטש שטייט ברשות הרבים. אבער לקולא – אויב ער האט מוציא געווען חוץ לד׳ אמות ברשות הרבים ווען ער אליין שטייט ברשות היחיד – איז ער פטור (נישט חייב חטאת). דאס מיינט אז לענין חיוב קוקט מען יא אויף וואו דער מענטש שטייט.
קשיא: אויב מ׳איז פטור מחטאת (ווייל מ׳קוקט אויך אויף דעם מענטש), פארוואס זאל מען נישט אויך אסור׳ן דעם מטלטל ברשות היחיד כולו (ווייל דער מענטש שטייט ברשות הרבים)?
תירוץ: עס איז נישט קיין סתירה. פון א מלאכת הוצאה שטאנדפונקט, די נארמאלע דרך איז אז דער מענטש שטייט אין דעם זעלבן פלאץ ווי ער מאכט עקירה. ווען ער שטייט אין א צווייטע רשות, איז עס א שינוי פון דעם נארמאלן אופן – גענוג צו פטור׳ן פון חטאת, אבער נישט גענוג צו אסור׳ן דעם מטלטל אין דער אנדערער רשות.
—
פרק ט״ו, הלכה א׳ (המשך): פותח ונועל ברשות אחרת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: עומד אדם ברשות היחיד ופושט ידו לרשות הרבים – פותח ונועל.
פשט
א מענטש מעג שטיין אין רשות היחיד, אויסשטרעקן זיין האנט אין רשות הרבים, און עפענען אדער פארמאכן א טיר/שלאס דארט.
חידושים און הסברות
1. וואס איז די חידוש? עס ווערט שטארק געפרעגט: וואס איז בכלל די הוה-אמינא אז עס זאל אסור זיין? ער טראגט דאך גארנישט! ער עפענט בלויז א טיר. ביי אלע אנדערע פאלן אין דער הלכה רעדט מען פון מטלטל – באוועגן א חפץ. דא איז גאר נישט קיין טלטול. א טיר וואס הענגט אויף צירים (הינדזשעס) איז נישט קיין ענין פון טראגן בכלל.
2. שליסל-פראבלעם: עס ווערט פארגעלייגט אז אפשר רעדט מען פון א שליסל – דער מענטש נעמט א שליסל פון זיין רשות און מאכט אויף א שלאס אין דער אנדערער רשות. אבער דער רמב״ם דערמאנט גאר נישט קיין שליסל – ער זאגט סתם “פותח ונועל.”
3. דער עיקר חידוש מיט דעם שליסל: דער חידוש איז נישט וועגן עפענען די טיר אליין, נאר וועגן דעם שליסל וואס ליגט אין (אדער נעבן) דער טיר. מ׳וואלט געקענט טראכטן אז ווייל דער שליסל איז דא, איז דא א חשש אז דער מענטש וועט דעם שליסל מטלטל זיין. דער חידוש איז אז ווייל דער שליסל ליגט שוין אין דער טיר (ער טראגט עס נישט ערגעץ), איז עס מותר. אויב ער וואלט געהאלטן דעם שליסל אין דער האנט, וואלט מען נישט געטארט.
4. שיטת רבי מאיר: רבי מאיר האט געהאלטן אז מ׳טאר נישט עפענען א טיר פון אן אנדערע רשות – מ׳דארף שטיין אין דער זעלבער רשות ווי די טיר. דער רמב״ם פסק׳נט נישט ווי רבי מאיר. עס איז שווער צו פארשטיין רבי מאיר׳ס שיטה – עס וואלט געמיינט אז א מענטש וואס שטייט אין רשות הרבים טאר נישט עפענען א טיר אריינצוגיין אין רשות היחיד.
—
בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים — מותר להאכילה. אבל גמל — עד שיכניס רוב גופו בפנים, הואיל וצוארו ארוך.
פשט
א בהמה וואס שטייט אינדרויסן (רשות הרבים) און איר קאפ איז אינעווייניג (רשות היחיד) — מעג מען איר געבן עסן. אבער א גמל (קעמל), וואס האט א לאנגע האלדז, טאר מען נישט געבן עסן ביז מ׳ברענגט אריין רוב גופו.
חידושים און הסברות
– דער טעם פארוואס א גמל איז אנדערש: ווייל דער גמל האט א לאנגע האלדז, איז דא א חשש אז דער מענטש וועט נמשך ווערן נאך דעם גמל – ער וועט זיך אויסשטרעקן ווייטער ביז ער איז שוין אין רשות הרבים. ביי א געוויינטליכע בהמה, אויב זי גייט אוועק, מערקט מען גלייך. אבער ביי א גמל מיט א לאנגע האלדז, קען דער מענטש אויסשטרעקן זיין האנט נאר אביסל מער און שוין זיין עובר אויף הוצאה מרשות לרשות. דאס איז א גמרא מפורשת אין עירובין.
—
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום ששותה.
פשט
לויט דעם כלל אז מ׳מעג האלטן די הענט אין אן אנדערע רשות, וואלט מען געטראכט אז מ׳מעג אויך טרינקען אין אן אנדערע רשות. אבער מ׳טאר נישט – מ׳טאר נישט שטיין אין איין רשות און טרינקען אין אן אנדערע, סיי וועלכע ריכטונג, אויסער אויב מ׳איז דארט ראשו ורובו.
חידושים און הסברות
1. דער טעם פון דעם איסור: דער רמב״ם איז מסביר אז עס רעדט זיך פון כלים נאים (חשובע כלים) – כלים וואס ס׳איז דא א חשש אז דער מענטש וועט זיי צוריקנעמען נאכ׳ן טרינקען. גזירה שמא יוציאם – מ׳האט מורא אז נאכ׳ן טרינקען וועט ער מיטנעמען די כלי צו זיך אין זיין רשות, וואס איז הוצאה מרשות לרשות.
2. אויסנאם ביי כלים שאינם נאים: אויב ס׳איז כלים וואס ער גייט איבערלאזן דארטן (ער דארף זיי נישט), איז נישטא דער חשש.
3. אויסנאם ביי כרמלית: אויב איינע פון די רשויות איז א כרמלית (נישט רשות הרבים דאורייתא), דעמאלט אפילו מיט כלים נאים, אפילו אן ראשו ורובו – מעג מען, ווייל אפילו אויב ער וועט נמשך ווערן און מיטנעמען די כלי, וועט עס נאר זיין א דרבנן, און מ׳מאכט נישט גזירה לגזירה (לא גזרינן גזירה לגזירה).
4. באמערקונג וועגן דער סדר הרמב״ם: אין אנפאנג ווען דער רמב״ם האט גערעדט פון מטלטלין אין אן אנדערע רשות, האט ער נישט דערמאנט קיין חשש פון להוציא חפץ. דער חשש איז ערשט “נולד געווארן” ביים פאל פון טרינקען. דער רמב״ם וואלט געקענט דאס מאכן אלס א באזונדערע הלכה, אבער ער האט עס צוזאמענגעשטעלט. דער ערוך האט דאס אנדערש צוזאמענגעשטעלט, אבער דער רמב״ם האט א חילוק געמאכט.
—
העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר (כאפן וואסער פון א צינור)
דער רמב״ם׳ס ווערטער: העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר — מותר. אבל אם הושיט ידו לנגוע בצינור ובכותל ויקבל — אסור. ווייטער: אם נגע, אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה ופחות משלשה סמוך לגג — הרי זה אסור, שנמצא כעוקר מן הגג. אויך: אם היה הצינור רחב ד׳ על ד׳ — בין בתוך עשרה בין למעלה מעשרה — אסור, ווייל ס׳ווערט א רשות היחיד אדער כרמלית.
פשט
א מענטש וואס שטייט אין רשות הרבים און כאפט וואסער וואס רינט אראפ פון א צינור/וואנט פון א רשות היחיד – אויב ער רירט נישט אן די וואנט/צינור, מעג מען. אויב ער רירט אן, איז עס אסור אין געוויסע אומשטענדן.
חידושים און הסברות
1. פארוואס איז ער נישט חייב (נאר אסור)? דער רמב״ם ענטפערט: מפני שאין המים נחים שם – די וואסער האט נישט גערוט אויף דער רשות היחיד. ס׳איז נישט “הולך ונח” – די וואסער לויפט, זי איז נישט מער אין דער רשות היחיד.
2. א שארפע קשיא: דער מענטש שטייט דאך אינגאנצן אין רשות הרבים – ער גייט דאך נישט אריין אין רשות היחיד! וויאזוי וואלט ער בכלל געקענט חייב זיין? ער נעמט דאך נישט פון רשות היחיד, ער נעמט פון דער אויר! דער בגדי ישע (ר׳ ישעיה וויינער, א פירוש אויפן מגן אברהם, געברענגט אין משנה ברורה) האט געפרעגט דעם זעלבן קשיא, וואס באשטעטיגט אז עס איז א לעגיטימע שאלה.
3. דער תירוץ (חידוש): “לא נח” מיינט דאס זעלבע ווי אז ס׳קומט אליינס – ער מאכט נאר די הנחה (ער נעמט עס אן), ער מאכט נישט די עקירה (ער רייסט עס נישט אפ פון זיין פלאץ). אויב די וואסער וואלט יא געווען נח (רואיג ליגנדיג אויפ׳ן צינור/דאך), וואלט ער געדארפט מאכן אן עקירה – ער וואלט באדארפט אפרייסן די וואסער פון איר מקום אין רשות היחיד, און דאס וואלט געווען עקירה מרשות היחיד. אבער ווייל ס׳איז נישט נח – די וואסער לויפט שוין אליין – דארף ער נישט מאכן קיין עקירה, ס׳קומט צו אים אליין, און ער מאכט נאר הנחה ברשות הרבים. דערפאר איז ער נישט חייב מדאורייתא (ווייל ס׳פעלט עקירה), אבער ס׳איז אסור מדרבנן ווייל ס׳זעט אויס ווי עוקר מרשות היחיד.
4. גרונט-שאלה: סטאטוס פון א וואנט פון רשות היחיד: די אויסערליכע זייט פון א וואנט פון רשות היחיד איז רשות הרבים (אדער מקום פטור למעלה מעשרה). ס׳איז נישטא קיין שום שיטה וואס זאגט אנדערש. רשות הרבים גייט ביז דער וואנט ממש – דאס איז דאך די מחיצה. אלע רשויות אין שבת גייען נישט אין דער הייך – דאס הייסט, די אויסערליכע זייט פון א וואנט פון רשות היחיד איז אויטאמאטיש רשות הרבים.
5. דער צינור אינעווייניג: אינסייד דעם פייפ איז רשות היחיד (ווייל א פייפ איז א סגורה מקום). אבער ווען די וואסער רינט ארויס פון דעם פייפ, איז עס שוין אין רשות הרבים. דער מענטש נעמט קיינמאל נישט וואסער וואס ליגט אין רשות היחיד – אלע וואסער וואס ער נעמט איז שוין אין רשות הרבים.
6. חילוק צווישן דבר גוש און נוזלים: ווען עפעס א דבר גוש ליגט אויף דעם פייפ און מ׳נעמט עס אראפ, וואלט ער גענומען פון רשות היחיד. אבער ביי וואסער וואס רינט, איז עס קיינמאל נישט “נח” אויף דעם פייפ, און ווען עס קומט ארויס איז עס שוין אין רשות הרבים.
7. ביי א צינור רחב ד׳ על ד׳: ווערט דער צינור אליין א באזונדערע רשות – אויב למעלה מעשרה איז עס א רשות היחיד, אויב בתוך עשרה איז עס א כרמלית – און דעריבער איז אסור צו נעמען פון דארט צו רשות הרבים.
8. באמערקונג וועגן נוסחאות: עטליכע נוסחאות קענען פעלן די ווערטער “מפני שעשה עקירה ברשות היחיד.”
—
זיז שלפני החלון (ווינדאו סיל)
דער רמב״ם׳ס ווערטער: זיז היוצא מן הכותל לפני החלון – אם עולה למעלה מעשרה טפחים — מותר להשתמש בה.
פשט
א שעלף/ברעט וואס שטעקט זיך ארויס פון דער וואנט פאר דעם פענסטער, אריין אין רשות הרבים. רשות הרבים שולט נאר ביז צען טפחים הויך. העכער ווי צען טפחים איז שוין נישט רשות הרבים. דעריבער, א מענטש וואס וואוינט אין א הויז נעבן רשות הרבים, אפילו דער זיז שטעקט זיך ארויס אין רשות הרבים, ווי לאנג ס׳איז העכער ווי צען טפחים, מעג ער עס באנוצן.
—
צוויי זיזין איינער אויף דעם אנדערן
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אם יש בו זיז העליון ד׳ על ד׳ טפחים, יש לפניו חלון או על גביו, אסור להשתמש בו מפני שהיא רשות בפני עצמה. ואין בעליון עירוב ואין בתחתון עירוב — העליון משתמש בשניהם. היה בתחתון עירוב ועליון אין בו עירוב — העליון אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד.
פשט
ווען צוויי זיזין שטעקן ארויס פון א וואנט, איינער העכער פון דעם אנדערן, און דער אויבערשטער האט ד׳ על ד׳ טפחים, ווערט ער א “רשות בפני עצמה” – ער איז נישט רשות הרבים (ווייל ער איז נישט אויף דער ערד) און נישט רשות היחיד (ווייל ער האט נישט מחיצות עשרה). דעריבער אסרו חכמים אז שתי רשויות זאלן נישט משתמש זיין אין איין רשות – “אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.”
חידושים און הסברות
1. דער יסוד פון “רשות בפני עצמה”: א זיז פון ד׳ על ד׳ טפחים איז נישט בטל צו קיין רשות – ער איז “עפעס א נייע מאדנע זאך” – א רשות לעצמו. דער איסור איז מדרבנן: חכמים האבן מורא אז ס׳זאל אויסזען ווי מ׳טראגט פון רשות צו רשות בשבת.
2. פארוואס ביידע אסור און נישט בלויז איינס: ווייל מ׳וועט נישט וויסן וועלכע מ׳מעג נוצן, וועט מען זיך טועה זיין. ביידע ווערן אסור לחומרא.
3. ווען ביידע האבן נישט קיין עירוב: ביידע זיזין ווערן בטל צו דער רשות היחיד פון וואו זיי שטעקן ארויס, ווייל זיי זענען ווי א מקום הפטור – דעריבער מעג דער עליון משתמש זיין אין ביידע.
4. ווען דער תחתון האט עירוב: דער עליון מעג נאר נוצן כנגד חלונו – דער חלק פון זיז וואס איז דירעקט קעגן זיין פענסטער. דער הסבר: דער חלק קעגן דעם חלון, ווען ער איז ווייניגער פון ד׳ טפחים, ווערט בטל צום חלון. אבער די זייטן וואס זענען נישט קעגן דעם חלון ווערן נישט בטל – זיי בלייבן א טייל פון דער אונטערשטער רשות (ווייל רשות היחיד עולה עד לרקיע), און דעריבער אסור.
5. שאלה וועגן עירוב צווישן די צוויי: עס איז שווער צו מאכן אן עירובי חצירות צווישן די צוויי שטאקן, ווייל כדי צו מאכן אן עירוב דארף מען ערשט האבן א מחיצה, און דא רעדט מען אז ס׳איז נישט דא קיין מחיצה.
6. קיצור פון דינים: איין זיז (קליין אדער גרויס) – מותר. צוויי גרויסע זיזין – שטערן איינער דעם אנדערן. דער אויבערשטער גרויס – שטערט ביידע. דער אונטערשטער גרויס – שטערט נאר דעם אויבערשטן, אבער נישט קעגן זיין אייגענעם חלון.
—
גזירה ביי זיז — כלי חרס
דער רמב״ם׳ס ווערטער: כל זיז היוצא על רשות הרבים שמתיר להשתמש בו — כשמשתמש בו אין נוטלין ממנו ואין נותנין עליו אלא כלי חרס וכיוצא בהן, שמא יפלו ברשות הרבים וישברו.
פשט
ווען מ׳נוצט א זיז וואס הענגט איבער רשות הרבים, טאר מען נאר לייגן דארט כלי חרס (וואס צוברעכן זיך ווען זיי פאלן) – ווייל אויב זיי פאלן אראפ, וועלן זיי צוברעכן ווערן, און דער מענטש וועט נישט גיין אראפ זיי אויפהייבן. אבער טייערע כלים אדער מעטאלענע כלים – אסור, ווייל אויב זיי פאלן אראפ, וועט ער גיין אראפ זיי ברענגען, און ער וועט זיין עובר אויף הוצאה.
חידושים
1. דער טעם פון דער גזירה: ענליך צו דער גזירה ביי “כלים נאים” ביים טרינקען – מ׳האט מורא דער מענטש וועט קומען צו טראגן ד׳ אמות ברשות הרבים אדער מאכן הוצאה.
2. דער רמ״א׳ס חילוק: דאס איז נאר ביי א קליינע זיז וואו ס׳איז שייך אז זאכן פאלן אראפ. אבער א גאנצע דאך – נישטא די חשש, ווייל ס׳וועט נישט פאלן.
—
צוויי בתים משני צדי רשות הרבים — ווארפן למעלה מעשרה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: שני בתים בשני צדי רשות הרבים — זורק מזה לזה למעלה מעשרה, והוא שיהיו שניהם שלו או שעירבו ביניהם. ואם היו אפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק. ואם היה זה למעלה מזה ולא בשוה — אסור לזרוק בהם כיוצא בהם שמא יפול ויביאנו, אבל כלי חרס וכיוצא בו זורק.
פשט
צוויי הייזער אויף ביידע זייטן פון רשות הרבים – מ׳מעג ווארפן פון איינס צום אנדערן למעלה מעשרה (דרך מקום פטור), בתנאי אז ביידע באלאנגען צו איין מענטש אדער זיי האבן געמאכט עירוב. ווען ביידע זענען אין דער זעלבער הויך – מעג מען אפילו בגדים און מעטאלענע כלים ווארפן. אבער ווען איינס איז העכער פון דעם אנדערן – נאר כלי חרס, ווייל ס׳איז שווערער צו ווארפן פונקטלעך און ס׳קען אראפפאלן.
חידושים
1. פארוואס דארף מען “שניהם שלו”: מדרבנן איז דא אן איסור פון טראגן פון איין רשות היחיד צו אן אנדער רשות היחיד ווען צוויי מענטשן האבן עס אן אן עירוב. דעריבער מוז דער רמב״ם צוגעבן “או שעירבו ביניהם” – דאס איז דער גאנצער ענין פון עירובי חצירות.
2. דער חילוק צווישן בשוה און נישט בשוה: ווען ביידע הייזער זענען אין דער זעלבער הויך, איז גרינג צו ווארפן פונקטלעך למעלה מעשרה, דעריבער מעג מען אפילו טייערע כלים. אבער ווען איינס איז העכער – ס׳איז שווערער צו ציילן, און ס׳קען אראפפאלן אין רשות הרבים, דעריבער נאר כלי חרס.
3. דער יסוד פון ווארפן דרך מקום פטור: מ׳מעג ווארפן פון רשות היחיד צו רשות היחיד דרך מקום פטור (למעלה מעשרה איבער רשות הרבים).
—
בור ברשות הרבים מיט א חלון דערויבער
דער רמב״ם׳ס ווערטער: בור ברשות הרבים, וחלון פון א רשות היחיד איז דערויבער — הבור וחולייתה מצטרפין לעשרה, וממלא הימנו בשבת. ווייטער: אבל אם הוא מופלג — צריך שתהא חולייתה גבוהה עשרה.
פשט
ווען דער בור מיט זיין חוליא (דער ראנד/ערד ארום דעם בור) צוזאמען דערגרייכן צען טפחים, מעג מען שעפּן וואסער בשבת, ווייל מען טראגט פון איין רשות היחיד (דער בור) צו אן אנדערע רשות היחיד (דורכן חלון).
חידושים און הסברות
1. פארוואס באלאנגט דער בור צום בעל החלון: דער בור איז טעכניש הפקר – ער באלאנגט פאר אלעמען אין רשות הרבים. אבער ווייל קיינער אנדערש קען עס נישט נוצן (נאר דער מענטש מיטן חלון קען דערגרייכן), ווערט עס כאילו “כלי שלו” – עס באלאנגט פראקטיש פאר אים. דערפאר איז נישטא קיין פראבלעם פון עירוב צווישן צוויי רשויות היחיד.
2. תנאי: סמוך לכותל: דער בור מוז זיין סמוך צום כותל פון דער רשות היחיד, און גבוה ד׳ טפחים אזוי אז קיין מענטש פון רשות הרבים קען נישט אדורכגיין צווישן דעם בור און דער וואנט.
3. אבל אם הוא מופלג (אפגערוקט): ווען דער בור איז אפגערוקט פון דער רשות היחיד, מוז די חוליא אליין זיין עשרה טפחים הויך. דער טעם: ווען דער בור איז אפגערוקט, קען א מענטש שטיין אין רשות הרבים און שעפּן – ווען ער הייבט אויף דעם דלי (עמער), שטייט ער אין רשות הרבים און ער איז מטלטל פון רשות היחיד צו רשות הרבים. די עצה: אויב די חוליא איז עשרה טפחים הויך, דאן ווען דער דלי גייט אריבער די צען טפחים, פאסירט ער דורך א מקום פטור, וואס מאכט עס מותר.
—
אשפה ברשות הרבים מיט א חלון דערויבער
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, וחלונו על גבה — שופך לתוכה מים בשבת. אבל נאר אשפה של רבים שאין דרכן לפנותה. אבל של יחיד אין שופכין לתוכה — שמא תפנה.
פשט
מען מעג גיסן וואסער פון א חלון (רשות היחיד) אין אן אשפה (וואס איז אויך רשות היחיד ווייל זי איז גבוהה עשרה). אבער נאר ביי א פובליקע אשפה וואס מען נעמט נישט אוועק.
חידושים און הסברות
1. אשפה של רבים vs. של יחיד: א פובליקע אשפה בלייבט שטענדיג – מען מעג גיסן ווייל זי איז שטענדיג א רשות היחיד (גבוהה עשרה). א פריוואטע אשפה וועט דער יחיד אמאל אוועקנעמען – שמא תפנה – דער מענטש וועט נישט וויסן אז זי איז שוין אוועק, און ער וועט ווייטער גיסן גלייך אין רשות הרבים.
2. דער משל צו המן׳ס טאכטער: דער מענטש שטייט אויבן אין חלון און ווייסט נישט וואס איז אונטן – ער קען זיך טועה זיין אז די אשפה איז נאך דא, ווען זי איז שוין אוועקגענומען. דערפאר איז עס א גזירה.
—
אמת המים העוברת בחצר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אמת המים שהיא עוברת בחצר — אם יש בה גובה עשרה טפחים ורחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות, אין ממלאין הימנה בשבת, מפני שהיא כפרצה במחיצה. עצה: עושה מחיצה גבוהה עשרה בכניסתו וביציאתו. אבל אם אין בגובהה עשרה ורוחב ארבעה — ממלא ממנו בלא מחיצה.
פשט
א קאנאל וואסער וואס שניידט דורך א חצר (רשות היחיד): אויב ער איז טיף 10 טפחים און ברייט 4+ טפחים (ביז 10 אמות), טאר מען נישט שעפּן דערפון, ווייל ער ווערט באטראכט ווי א כרמלית אינעם רשות היחיד. מיט מחיצות ביים אריינגאנג און ארויסגאנג – מעג מען. קלענער ווי דעם שיעור – בטל צום חצר, מעג מען אן א מחיצה.
חידושים און הסברות
1. פארוואס איז אמת המים א כרמלית: אמת המים קומט פון א ים אדער נהר – וואס איז א כרמלית. ווען דער קאנאל האט א שיעור פון עשרה טפחים טיף און ארבעה רוחב, איז ער חשוב גענוג אז מען קוקט אים אן ווי א חלק פון דער כרמלית וואס דרינגט אריין אין רשות היחיד. ער ווערט נישט בטל צום חצר.
2. קלענער ווי דעם שיעור: אויב דער קאנאל איז נישט טיף עשרה אדער נישט ברייט ארבעה – איז ער בטל צום רשות היחיד, ווי א פאדל וואסער אין א פעלד.
3. כרמלית איז דרבנן: “אין ממלאין” מיינט א איסור דרבנן, נישט חיוב מדאורייתא.
4. די עצה פון מחיצה בכניסתו וביציאתו: מען בויט א מחיצה גבוהה עשרה ביים אריינגאנג און ארויסגאנג פון דער אמה אין חצר. דאס שניידט אפ דעם קאנאל פון דער איבעריגער כרמלית, און דעמאלט ווערט דער וואסער אינעם חצר א חלק פון דער רשות היחיד.
5. “בגובהה” מיינט עומק: דער רמב״ם זאגט “גובה” אויף וואס איז טאקע עומק (טיפקייט). פון דעם שטאנדפונקט פון איינעם וואס שטייט אינעם קאנאל, איז עס “גובה” – ווי הויך די ווענט זענען ארום אים.
—
אמת המים רחבה יותר מעשר אמות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אויב די אמת המים איז רחבה יותר מעשר אמות, אפילו אין גובהה עשרה, אין ממלאין הימנו עד שיעשה לה מחיצה, שכל יתר על עשר פרצה היא ומפסדת את המחיצות.
פשט
ווען די אמת המים איז ברייטער ווי צען אמות, איז עס א “פרצה” אין די ווענט פון דער חצר, וואס איז מבטל די מחיצות. מען טאר נישט שעפּן וואסער אן א מחיצה.
חידושים
– דא זענען צוויי באזונדערע פּראבלעמען: (1) די אמת המים אליין איז א כרמלית, (2) די פרצה פון מער ווי עשר אמות איז מבטל די מחיצות פון דער גאנצער חצר. ווען ס׳איז רחבה יותר מעשר אמות אבער אין גובהה עשרה (נישט צען טפחים טיף), וואלט מען נישט געזאגט אז ס׳איז א רשות לעצמה בתוך החצר, אבער פונדעסטוועגן בלייבט די פראבלעם אז ס׳איז א כרמלית וואס לויפט דורך, ווייל די פרצה איז מבטל די ווענט.
—
דין פס מכאן ופס מכאן
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אם נשתייר בצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן כל שהוא — מותר לטלטל בכל החצר. אם פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת — מותר לטלטל בכל החצר. ואין אוסר אלא מים המונחים בלבד. אבל אם אין שם פס כלל — אסור לטלטל בכל החצר, שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית.
פשט
אויב ס׳איז געבליבן א שטיקל וואנט (פס) פון ביידע זייטן פון דער פרצה – אפילו כל שהוא – איז מותר צו מטלטל זיין אין דער חצר. אויב נאר פון איין זייט – דארף דער פס זיין ד׳ טפחים. אן קיין פס – אסור צו מטלטל זיין אין דער גאנצער חצר.
חידושים
1. דער פס מיינט נישט אז מען דארף עפּעס צובויען – עס מיינט אז ס׳איז געבליבן א שטיקל פון דער אריגינעלער וואנט פון ביידע זייטן פון וואו די אמת המים ברעכט דורך.
2. דער עיקר סברא איז ענליך צו צורת הפתח: ווען ס׳איז דא א פס פון ביידע זייטן, זעט עס אויס ווי מען האט בכוונה געעפנט אן עפענונג אין דער וואנט (ווי א גרויסע טיר), נישט ווי א פרצה וואס האט צעבראכן א וואנט. א גרויסע טיר הרג׳עט נישט די וואנט.
3. וויכטיגער חילוק: דער פס העלפט נאר אז די פרצה זאל נישט מבטל זיין די מחיצות פון דער חצר – מען מעג מטלטל זיין אין דער חצר. אבער דער פס העלפט נישט פאר דער פראבלעם פון שעפּן וואסער פון דער אמת המים אליין, ווייל זי בלייבט א כרמלית.
—
מחיצה ביי די וואסער – דין מחיצה תלויה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אם הוסיף למעלה מן המים — צריך שיהא טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה מחיצה כולה בתוך המים — צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים, כדי שיהיו המים שבחצר מובדלים. ואף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מתרת.
פשט
ווען מען בויט א מחיצה ביי דער אמת המים: אויב ס׳איז אויבן – דארף א טפח אראפּגיין אין די וואסער; אויב ס׳איז אינגאנצן אין די וואסער – דארף א טפח ארויסקומען למעלה. א מחיצה פון צען טפחים איז גענוג אפילו אויב זי קומט נישט אן צום קרקע.
חידושים
1. דער טפח יורד בתוך המים איז נויטיג כדי צו ווייזן אז די מחיצה איז פאר די וואסער – אז זי איז מבדיל צווישן די מים פון דער חצר און די מים פון דרויסן.
2. עיקר חידוש – מחיצה תלויה: בדרך כלל העלפט א מחיצה תלויה (וואס קומט נישט אן צום קרקע) נישט, אבער במים האבן חז״ל מתיר געווען. דער טעם: דער איסור טלטול במים איז נאר מדרבנן (כרמלית), ממילא הקילו במחיצתה – די מחיצה דארף נאר זיין כדי לעשות היכר, נישט א פולע מחיצה מדאורייתא.
3. צוויי לעוועלס דרבנן: דא איז א כפל קולא: (1) כרמלית אליין איז דרבנן, (2) אז ווען אמת המים קומט אריין אין א חצר איז עס נאך אלץ חלק פון דער כרמלית – אפילו דאס איז א הכשר דרבנן. דער היכר טיילט אפּ דעם שטיקל וואסער אין דער חצר פון דער גרעסערער כרמלית.
4. קשיא וועגן “כמי שהונח”: מיר האבן פריער געלערנט אז אלע וואסער קוקט מען אן “כמי שהונח” — ווי עס ליגט אויף דער קרקע. אויב אזוי, פארוואס דארף די מחיצה אנקומען ביז דער קרקע? זאל גענוג זיין אז זי קומט אן ביז דער אויבערפלאך פון וואסער! תשובה: דאס פרינציפ פון “כמי שהונח” איז געזאגט געווארן נאר לגבי ספעציפישע דינים (לענין “הכיר והניחו” און לענין “רשות הרבים למעלה מעשרה”), אבער דאס מיינט נישט אז דער אויבערפלאך פון וואסער ווערט ממש קרקע פאר אלע ענינים.
5. יסוד: די מים וואס איז אין דער חצר, ווען מען טיילט עס אפּ פון די מים פון דרויסן, ווערט עס א חלק פון דער חצר. די פראבלעם איז נאר ווען ס׳איז קאנעקטעד צו דער גרעסערער כרמלית.
—
אמת המים העוברת בין החצרות
דער רמב״ם׳ס ווערטער (בקירוב): אמת המים העוברת בין החצרות, וחלונות פתוחות לה — אם אין בה כדי שיעור (עשרה טפחים הויך און ד׳ על ד׳ רוחב), משלשלין מן החלונות וממלאין הימנה בשבת. במה דברים אמורים? שאינו מופלג מן הכותל שלשה טפחים. אבל אם מופלג שלשה, אין ממלאין ממנו אלא אם כן היו פסים יוצאים מן הקצוין מכאן ומכאן.
פשט
א וואסער-קאנאל וואס לויפט דורך צווישן חצרות, מיט פענסטערס אפן צו איר – אויב זי האט נישט דעם שיעור פון א כרמלית (10 טפחים טיף/הויך, 4×4 ברייט), מעג מען אראפלאזן א עמער דורכן פענסטער און שעפן וואסער. דאס גילט נאר ווען דער קאנאל איז נישט ווייטער ווי 3 טפחים פון דער וואנט. אויב ער איז ווייטער ווי 3 טפחים, דארף מען “פסים” (קליינע מחיצות) אויף ביידע זייטן.
חידושים און ביאורים
1. פאראלעל צו דער הלכה פון באר ברשות הרבים: דער זעלבער דין ווי ביי א באר אונטער א הויז: ווען דער באר איז גלייך לעבן דער הויז (אינערהאלב 3 טפחים), קוקט מען עס אן ווי בטל צו דער הויז, ווייל קיינער קען נישט דורכגיין צווישן זיי.
2. יעדע שטיקל אמת המים איז בטל צו זיין חצר: ווען דער קאנאל לויפט ביי מערערע חצרות, קוקט מען יעדע שטיקל אמת המים לעבן יעדע חצר ווי בטל צו יענע חצר. אויב די חצר האט א עירוב חצרות, איז נישט קיין פראבלעם.
3. פארוואס דארף מען נישט קיין עירוב ווען ס׳איז אינערהאלב 3 טפחים? ווייל דער וואסער איז בטל צו דער חצר – ס׳איז ווי א סערוויס פאר דער הויז. מ׳שעפט נאר דורכן פענסטער, קיינער אנדערש האט נישט צוטריט.
4. וואס טוען “פסים” ווען ס׳איז ווייטער ווי 3 טפחים? ווען דער קאנאל איז מער ווי 3 טפחים פון דער וואנט, איז ער נישט “דבוק” צו דער חצר. די פסים ווייזן אז דאס שטיקל וואסער באלאנגט צו דער הויז/חצר. אבער דאס העלפט נאר ווען דער קאנאל האט נישט דעם שיעור פון א כרמלית. ווען ער האט יא דעם שיעור, איז ער א ממש׳דיגע כרמלית, און מ׳דארף אן אמת׳די
גע מחיצה — פסים העלפן נישט.
5. חידוש אין דער חילוק צווישן מיט שיעור און אן שיעור: אן שיעור כרמלית — דער קאנאל איז נישט א באזונדערע רשות, נאר א שאלה פון “דרויסן פון חצר.” פסים העלפן עס מבטל זיין צום חצר. מיט שיעור כרמלית — ער איז א ממש׳דיגע כרמלית, און מ׳דארף א ריכטיגע מחיצה. דער רמב״ם ברענגט נישט בפירוש וואס צו טון ווען ס׳איז יא א שיעור.
—
[הערה וועגן דער ראב״ד און מגיד משנה]
דער מגיד משנה ברענגט אז דער ראב״ד איז מחולק אויף דעם רמב״ם אין דאזיגע הלכות — ער האלט אז דער רמב״ם האט פאלש געלערנט די גמרא׳ס. דער מגיד משנה זאגט אבער: “ואין דברים אלו מוציאין כדי להאריך בהן” — ווייל דאזיגע הלכות זענען נישט נוגע למעשה (ווייל מ׳האט שוין עירובין), האט ער נישט מאריך געווען.
חידוש וועגן דער מגיד משנה׳ס מעטאדע: דער מגיד משנה, און אפילו דער טור, ווען עס קומט אן א סוגיא וואס איז נישט נוגע למעשה, גייען זיי ווייטער אן מאריך צו זיין. דער רמב״ם אליין ארבעט אנדערש — ער וויל קאווערן כל תורה שבעל פה, אפילו נישט-נוגע׳דיגע הלכות.
[דיגרעסיע: קאנספיראציע-טעאריע] עס ווערט פארגעלייגט: אפשר איז דער רמב״ם ווייניגער מדייק אין הלכות וואס זענען נישט נוגע למעשה, און אז א טעות דארט איז נישט אזא גרויסע עולה. אבער עס ווערט באלד אפגעוויזן — מ׳זעט נישט אז דער רמב״ם זאל למשל הלכות קידוש החודש נעמען ווייניגער ערנסט.
—
גזוזטרא (כצוצרה) שעל גבי הים
[הקדמה: וואס איז א גזוזטרא?]
א פלאטפארמע וואס שטעקט זיך ארויס פון א וואנט איבער וואסער — א באלקאן-ארטיגע סטרוקטור למעלה פון א ים אדער טייך. אמאל האט מען געבויט אזעלכע קליינע שטיבלעך ארויסשטעקנדיג פון דער הויז איבער׳ן וואסער, כדי מ׳זאל קענען גרינג שעפן וואסער (אין א צייט אן סינקס און וואסער-פייפס). ווען מ׳לערנט דאזיגע הלכות דארף מען דאנקען דעם אייבערשטן פאר מאדערנע פלאמבינג!
דער רמב״ם׳ס ווערטער: גזוזטרא שעל גבי הים, וחלון בתוכה על גבי המים — אין ממלאין מים בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה טפחים גבוהה על גבי המים כנגד החלון שבגזוזטרא, או יעשה מחיצה יורדת מן הגזוזטרא כנגד המים. כשם שממלאין הימנה בשבת מפני המחיצה, כך שופכין ממנה לים.
פשט
א גזוזטרא (א קליין שטיבל/פלאטפארמע) וואס שטייט איבער א ים (וואסער), מיט א חלון דורך וועלכע מען קען שעפן וואסער. די שטיבל איז רשות היחיד, דאס וואסער איז א כרמלית. מדרבנן טאר מען נישט שעפן פון כרמלית צו רשות היחיד. דער היתר איז צו מאכן א מחיצה — אנטוועדער ארום דעם שטח פון וואסער (עשרה טפחים הויך), אדער א מחיצה וואס גייט אראפ פון דער גזוזטרא צום וואסער.
חידושים און הסברות
1. צוויי אופנים פון מחיצה: (א) בויען א מחיצה ארום דעם שטח פון וואסער פון וואו מען שעפט, עשרה טפחים הויך, וואס טיילט אפ דעם שטיקל פון דער כרמלית און מאכט עס צו א רשות היחיד; (ב) א מחיצה וואס גייט גלייך אראפ פון דער גזוזטרא כנגד המים.
2. פארוואס העלפט א מחיצה ביי פליסנדע וואסער? דאס וואסער פליסט כסדר, עס בלייבט נישט שטיין אין דער רשות היחיד — וויאזוי העלפט א מחיצה? דער תירוץ: הואיל און דער ערשטער שעפ/גיס גייט אריין אין א רשות היחיד (דער אפגעצוימטער שטח), קערט מען זיך נישט אן וואס דאס וואסער פליסט ווייטער ארויס צו דער כרמלית. דער מעשה הוצאה/הכנסה ווערט באורטיילט לויט וואו דאס וואסער איז בשעת מעשה, נישט וואו עס גייט נאכדעם.
3. “כך שופכין ממנה לים”: מען מעג אויך אויסגיסן וואסער דורך דעם זעלבן פלאץ. דער שטיקל אפגעצוימטער שטח איז טאקע א רשות היחיד גמור — נאר ווייל דאס וואסער פליסט ווייטער, איז דער חומרא געווען אז מען זאל עס נישט טאן; און דער היתר איז אז איינמאל דער ערשטער מאמענט איז אין רשות היחיד, איז עס מותר.
4. דער יסוד פון דעם היתר ביי כרמלית: די גאנצע כרמלית איז מדרבנן, און ביי אזא פראקטישע נויט (וואסער שעפן) האבן חכמים מיקל געווען אז אויב דער פלאץ פון שעפן איז רשות היחיד, גייט מען נישט אן וואס דאס וואסער שטאמט פון א כרמלית אדער גייט נאכדעם צוריק צו א כרמלית.
—
ספינה אין כרמלית — שעפן וואסער פון ים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: לא ימלא מן הספינה מים מן הים, אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים.
פשט
מ׳טאר נישט שעפּן וואסער פון ים (כרמלית) אריין אין ספינה (רשות היחיד), סיידן מ׳בויט א פלאטפארמע (גזוזטרא) פון ד׳ על ד׳ וואס שטייט ארויס פון דער ספינה איבער׳ן ים.
חידושים און הסברות
1. חילוק צווישן אויסגיסן און אריינשעפּן: אויסגיסן וואסער פון דער ספינה אויף דער כותל הספינה איז מותר (מכוחו לכרמלית), אבער אריינשעפּן וואסער פון ים איז אנדערש — דאס איז ממש שעפּן פון כרמלית צו רשות היחיד, דערפאר דארף מען א תיקון.
2. וואס טוט די גזוזטרא? דער מקום ד׳ על ד׳ וואס שטייט ארויס איבער׳ן ים ווערט כאילו א רשות היחיד, און דעמאלט שעפּט מען פון רשות היחיד צו רשות היחיד.
3. חילוק צווישן תוך עשרה און למעלה מעשרה: ווען דער מענטש שטייט תוך עשרה טפחים פון וואסער, דארף ער מאכן א מקום ד׳ על ד׳. אבער אויב די שיף איז הויך און ער שטייט למעלה מעשרה טפחים פון ים, איז דער אויבערשטער טייל פון ים שוין מקום פטור (העכער פון צען טפחים פון כרמלית), און ער שעפּט דרך מקום פטור — דעמאלט איז גענוג א קלייניגקייט אלס היכר, נישט א פולע ד׳ על ד׳.
—
חצר קטנה שפחותה מד׳ אמות — אויסגיסן וואסער
דער רמב״ם׳ס ווערטער: חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות — אין שופכין בתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו עוקה מחזקת סאתים. או יעשה גומא ברשות הרבים בצד החצר כדי שיהיו המים נקבצים לתוכה, ויבנה כיפה מבחוץ כדי שלא תראה עוקה זו מרשות הרבים. אם החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות — מותר. חצי אמה על חצי אמה ברום שלוש חומשי אמה — זהו שיעור סאתים.
פשט
א קליינע חצר (קלענער פון ד׳ אמות אויף ד׳ אמות) — מען טאר נישט אויסגיסן וואסער דארט בשבת, ווייל דאס וואסער וועט גלייך ארויסלויפן צו רשות הרבים, און עס זעט אויס ווי מען גיסט ארויס אין רשות הרבים. דער היתר איז צו מאכן א עוקה (גרוב) וואס האלט סאתים.
חידושים און הסברות
1. פארוואס איז עס א פראבלעם? למעשה גיסט מען דאך אין רשות היחיד (דער חצר). אבער ווייל דער חצר איז אזוי קליין, פארשטייט מען אז דער תכלית איז אז דאס וואסער זאל זיך ארויסגיסן צו רשות הרבים. ביי א גרויסע רשות היחיד קוקט מען עס אן ווי ער גיסט אין רשות היחיד; ביי א קליינע חצר זעט עס אויס ווי ער שיקט עפעס ארויס צו רשות הרבים. דאס איז א גרמא — ער איז גורם אז דאס וואסער זאל ארויסגיין — און עס איז נישט קיין איסור דאורייתא, אבער מדרבנן איז עס אסור.
2. צוויי אופנים פון עוקה: (א) א גרוב אין דער חצר גופא וואס האלט סאתים; (ב) א גרוב אינדרויסן אין רשות הרבים גלייך לעבן דער חצר. אויב מען מאכט עס אינדרויסן, דארף מען בויען א כיפה (א דאך/דעקל) אז מען זאל נישט זען די גרוב פון רשות הרבים — דאס איז א היכר אז ער גיסט נישט אויס אין רשות הרבים, נאר אריין אין דער עוקה.
3. שיעור סאתים אין מדות: חצי אמה על חצי אמה ברום שלוש חומשי אמה.
4. חצר מיט אכסדרה: אפילו אויב דער חצר אליין איז קלענער פון ד׳ אמות, אויב דער חצר מיט דער אכסדרה צוזאמען זענען ד׳ אמות, איז שוין נישטא דער פראבלעם.
5. עוקה קלענער פון סאתים: טאר מען נאר אויסגיסן וויפיל די עוקה קען אנהאלטן — נישט מער. אבער אויב די עוקה האלט סאתים, מעג מען אויסגיסן אפילו ששים סאה — ווייל איינמאל ס׳איז דא דער שיעור, זעט עס שוין נישט אויס ווי מען גיסט ארויס אין רשות הרבים, כאטש עס גייט זיך אויסגיסן פון דער עוקה.
6. די גומא ווערט א מקום פטור: למעשה גיסט מען פון רשות היחיד צו א מקום פטור, נישט דירעקט צו כרמלית/רשות הרבים. פארוואס מקום פטור און נישט רשות היחיד? ווייל דער שיעור איז חצי אמה על חצי אמה — ס׳דארף נישט קיין ד׳ טפחים. אבער אויב מ׳מאכט עס גרעסער, ווערט עס א רשות היחיד.
7. מחלוקת ראשונים: דער רמב״ם האלט אז דער עיקול איז סתם א היכר (מראית עין). אנדערע ראשונים האלטן אז עס האט צוטון מיט א הלכה ממש — אז דורך דעם עיקול ווערט עס הלכתית נישט שופכין לרשות הרבים.
8. [דיגרעסיע: מאדערנע פלאמבינג] עס ווערט אויפגעברענגט א פראקטישע שאלה וועגן מאדערנע טוילעטן וואס פלאשן — דאס וואסער גייט דורך פייפס אונטער דער ערד און ארויס אין רשות הרבים. דער צד להקל איז אז די פייפס זענען רשות היחיד, אדער ביז עס קומט אן אינדרויסן גייט עס דורך נאך א סך רשות היחיד׳ס.
—
ימות החמה vs. ימות הגשמים
פשט
אין ימות הגשמים מעג מען שופכין, ווייל אלעס איז פול מיט וואסער און קיינער וועט נישט זאגן “דער מענטש באנוצט זיך מיט וואסער וואס קומט פון רשות היחיד.” אבער אין ימות החמה: אויב דער עיקול האלט סאתים — מעג מען; אויב פחות מסאתים — טאר מען בכלל נישט גיסן.
חידושים
1. ביי פחות מסאתים אין ימות החמה איז עס א גרויסע חומרא — מ׳טאר בכלל נישט גיסן. דער יסוד איז מראית עין: ווען ס׳רעגנט נישט, זעט מען קלאר אז דער מענטש גיסט וואסער צו רשות הרבים.
2. “ימות הגשמים” מיינט ווינטער — אין אמאליגע צייטן איז א גאנצע ווינטער די גאס געווען שמוציג און פול מיט וואסער, אפילו ווען ס׳האט נישט געהאלטן אין רעגענען. דער רמב״ם זאגט “מפני שרבו עוברי דרכים ואין להם מקום לעבור.”
3. דער רמב״ם׳ס טעם פאר ימות הגשמים: “אדם רוצה שיבואו המים במקומן” — ער זוכט בכלל נישט אז ס׳זאל ארויסגיין צו רשות הרבים. דאס איז א ביסל אנדערש פון דעם פשוט׳ן פשט אז קיינער זעט נישט אז עס קומט פון רשות היחיד.
—
ביב און צינור
דער רמב״ם׳ס ווערטער: א ביב (אן אונטערערדישע פייפ/גריבל) וואס מ׳גיסט אריין וואסער און ס׳רינט אונטער דער ערד און קומט ארויס אין רשות הרבים; א צינור (א פייפ אויף דער וואנט) וואס מ׳גיסט אריין און ס׳רינט אויף דער וואנט ארויס צו רשות הרבים — אפילו אויב דער וואנט אדער דער וועג איז מאה אמה לאנג, הואיל ואינו שופך אלא על פי הביב/צינור והמים יוצאים מכחו לרשות הרבים — איז עס אסור.
פשט
ביב איז אן אונטערערדישע פייפ/סיסטעם אונטער דער הויז; צינור איז אויף די ווענט פון דער הויז. אפילו אויב דער וועג איז לאנג, הואיל ודאס וואסער קומט ארויס מכחו — אסור.
חידושים
1. קשיא: וואס טוישט עס צי מ׳גיסט אין דער בור אדער לעבן דער בור? דער רואה זעט סוף כל סוף אז דער מענטש גיסט און ס׳קומט ארויס אין רשות הרבים! תירוץ: ס׳איז א היכר — ווען מ׳גיסט נעבן דער בור (נישט דירעקט אריין), זעט עס אנדערש אויס.
2. אין ימות הגשמים מעג מען יא גיסן אפילו דורך ביב/צינור, ווייל מ׳זעט נישט אז עס קומט פון רשות היחיד.
—
כחו בכרמלית — דער גרויסער חידוש
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אויב די וואסער קומט אן צו א כרמלית (נישט רשות הרבים), איז מותר אפילו מי השופכין — שלא גזרו על כחו בכרמלית.
פשט
ביי רשות הרבים האט מען גע׳אסר׳ט אפילו מכוחו (ווען מ׳גיסט אין רשות היחיד און ס׳רינט ארויס מכוחו צו רשות הרבים). אבער ביי כרמלית — וואס איז אליין נאר דרבנן — האבן חז״ל נישט צוגעלייגט נאך א גזירה אויף מכוחו.
חידושים
1. יסוד: מכוחו איז אן איסור דרבנן (ווייל מ׳טראגט נישט ממש מיט די הענט). אויף א דרבנן (כרמלית) האבן זיי נישט געמאכט נאך א דרבנן (מכוחו).
2. פראקטישע נפקא מינה — ספינה: איינער וואס פארט אין א שיף (רשות היחיד) אויף א ים (כרמלית) — מעג ער אויסגיסן וואסער אויף דער כותל הספינה (וואנט פון דער שיף), און פון דארטן רינט עס אריין אין ים. דאס איז מכוחו לכרמלית, וואס איז מותר. אבער דירעקט ארויסגיסן אין ים וואלט געהייסן טראגן פון רשות היחיד צו כרמלית, וואס איז אסור.
—
קורא בספר בכרמלית ונתגלגל לרשות הרבים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: קורא ספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו — אם נתגלגל לתוך ארבע אמות, גוללו אצלו. חוץ לארבע אמות — הופכו על הכתב.
פשט
איינער ליינט א מגילה (ראָל) אין כרמלית, און א טייל האט זיך ארויסגעראָלט אין רשות הרבים. אויב ס׳איז אינערהאלב ד׳ אמות — מעג ער עס צוריקראָלן. אויב ס׳איז ווייטער פון ד׳ אמות — דרייט ער עס איבער אויפ׳ן כתב (אז די שריפט זאל זיין פארדעקט).
חידושים און הסברות
1. פארוואס מעג מען בכלל צוריקראָלן? ווייל כל זמן ער האלט נאך אן דעם ענד, איז נישט געווען קיין הנחה אין רשות הרבים, און ס׳איז נישט קיין פולע עקירה-הנחה. דאס איז נתגלגל, וואס איז פטור.
2. גזירה שמא יתקן המיטה ויעבירנו ד׳ אמות: ווען ס׳איז חוץ לד׳ אמות, האבן חכמים נישט געלאזט צוריקשלעפּן, ווייל מ׳האט מורא אז ס׳וועט ארויספאלן פון זיין האנט, און דעמאלט וועט ער עס מוזן טראגן ד׳ אמות ברשות הרבים — וואס איז א איסור דאורייתא.
3. “הופכו על הכתב” — כבוד הספר: דער היתר צו לאזן עס ליגן אין רשות הרבים איז נאר ווען מ׳דרייט עס איבער אז דער כתב זאל נישט זיין אפן — דאס איז כבוד פאר׳ן ספר.
4. [דיגרעסיע: כבוד הכתב vs. כבוד הספר] אין שולחן ערוך יורה דעה שטייט אז מ׳טאר נישט איבערדרייען א ספר תורה (אויפ׳ן פנים), נאר מ׳דארף עס צודעקן. דאס שטייט לכאורה אין סתירה צו אונזער הלכה וואו מ׳דרייט עס איבער. דער תירוץ: דער עיקר כבוד איז פאר׳ן כתב (די ווערטער), נישט פאר׳ן באנד. איינמאל דער כתב איז באדעקט, איז שוין מסודר. דא קען מען נישט ברענגען א שמאטע צו צודעקן, איז דאס איבערדרייען א פראקטישע עצה.
—
קורא בספר ברשות היחיד ונתגלגל לרשות הרבים
פשט
ווען איינער ליינט אין רשות היחיד און ס׳ראָלט זיך אויס אין רשות הרבים — דאס איז א שווערערע סיטואציע ווייל ס׳איז א איסור דאורייתא (רשות היחיד צו רשות הרבים).
חידושים
1. אם נח על הקרקע של רשות הרבים: אויב ס׳איז שוין אנגעקומען אויף דער ערד פון רשות הרבים, טאר ער עס נישט צוריקשלעפּן — אפילו ווייניגער פון ד׳ אמות — ווייל ס׳איז שוין א הנחה ברשות הרבים, און צוריקציען וועט זיין הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד (דאורייתא).
2. אם לא נח, אלא תלוי באויר רשות הרבים: אויב ס׳הענגט נאך אין דער לופט פון רשות הרבים (נישט נח אויף דער קרקע), דעמאלט גוללו אצלו — ער מעג עס צוריקדרייען. כל זמן ס׳איז נישט נח, איז נישטא קיין הנחה, און מ׳מעג צוריקציען.
3. שאלה וועגן דריי טפחים (לבוד): צי אויב דער ספר הענגט אינערהאלב ג׳ טפחים פון דער קרקע, זאל מען זאגן לבוד (כאילו ס׳ליגט אויף דער ערד). דער גור אריה זאגט אז תוך ג׳ טפחים איז טאקע אסור ווייל לבוד. אבער דער רמב״ם זאגט דאס נישט — דער רמב״ם האלט אז ס׳הייסט נישט לבוד אין דעם קאנטעקסט.
4. פארוואס איז דער חילוק צווישן נח און לא נח? צוויי מהלכים: (1) ווייל אן א הנחה איז נישטא קיין גמר מלאכה; (2) פראקטיש — ווען ס׳הענגט נאך אין דער לופט איז ווייניגער מסתבר אז ס׳וועט ארויספאלן פון זיין האנט.
—
צי דער היתר איז נאר בכתבי הקודש
חידושים
– דער רמב״ם שרייבט סתם “ספר” — נישט דווקא ספר קודש. דאס קען מיינען אז דער היתר גילט אויך פאר סתם א בוך, ווייל ס׳איז דא הפסד (ער וויל נישט מפסיד זיין זיין בוך).
– דער רמ״א זאגט אז ס׳איז דווקא כתבי הקודש.
– אבער ס׳איז דא מיינונגען אז אפילו א רעגולערע בוך איז אויך אריינגערעכנט (ווייל הפסד).
—
המעביר קוץ ברשות הרבים ובכרמלית
דער רמב״ם׳ס ווערטער: המעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים — מעביר ברשות הרבים פחות פחות מד׳ אמות, ובכרמלית מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה.
פשט
מ׳מעג אוועקטראגן א דארן/קוץ פון א רשות הרבים כדי מענטשן זאלן זיך נישט שעדיגן. אין רשות הרבים — נאר פחות פחות מד׳ אמות; אין כרמלית — מעג מען טראגן ווי געווענליך אפילו הונדערט אמה.
חידושים
1. דאס איז שוין די דריטע מאל וואס דער רמב״ם ברענגט די הלכה פון קוץ אין הלכות שבת. דער עיקר חידוש דא איז צו באטאנען דעם קולא אין כרמלית.
2. לויט׳ן רמב״ם איז דאס אויך א מלאכה שאינה צריכה לגופה, וואס לויט׳ן רמב״ם העלפט נישט (ער איז חייב מדאורייתא). פונדעסטוועגן האט מען מתיר געווען אין כרמלית מפני צורך הרבים.
3. דער תוספות זאגט אז פחות פחות מד׳ אמות איז נאר מותר במקום צורך, אבער דער רמב״ם זאגט אז ד׳ אמות אויף איינמאל מעג מען בכלל, נישט נאר במקום צורך.
—
מת שהסריח
דער רמב״ם׳ס ווערטער: מת שהסריח ונתבזה יותר מדאי ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו — מוציאין אותו אפילו לכרמלית.
פשט
א מת וואס שטינקט אזוי שטארק אז די שכנים קענען נישט אויסהאלטן — מעג מען אים ארויסטראגן אפילו אין כרמלית.
חידושים
1. כבוד המת אדער כבוד השכנים? ס׳גייט נישט אן דעם מת (למתים חפשי), נאר ס׳איז א כבוד/נוחיות פאר די שכנים. אפשר רעדט מען אויך פון א נבילה (טויטע בעל חי) אדער אפילו א גוי וואו ס׳איז נישטא קיין דין כבוד המת.
2. דער רמב״ם שרייבט ביידע תנאים: (א) נתבזה יותר מדאי, (ב) ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו. דאס משמע אז מ׳דארף ביידע — א בזיון פאר׳ן מת און א סירחון פאר די שכנים. אויב א מת ליגט אינדרויסן און שטינקט אבער קיינער שטייט נישט דארט — מעג מען אים נישט טראגן אין כרמלית.
3. א מת איז אויך מוקצה, וואס איז אן אנדערע איסור. דער ר׳ בנימין שלמה המבורגער (וויזל האלאנד) שטייט וועגן דעם ערגעץ שפעטער, אפשר אין פרק כ״ג וועגן מוקצה. דא אין אונזער הלכה שטייט נאר אז אין כרמלית מעג מען בכלל, אבער דער מוקצה-פראבלעם ווערט נישט אנגערירט דא.
—
היורד לרחוץ בים — זיך אפטריקענען פאר׳ן ארויסגיין
דער רמב״ם׳ס ווערטער: היורד לרחוץ בים, כשיעלה ינגב עצמו יפה קודם שיצא מן הים, שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית.
פשט
ווער עס גייט אראפ זיך וואשן אין ים, ווען ער קומט ארויס זאל ער זיך גוט אפטריקענען איידער ער גייט ארויס פון ים, כדי ער זאל נישט טראגן וואסער ד׳ אמות אין כרמלית (דער געגנט ארום דעם ים איז כרמלית).
חידושים
1. וויאזוי ווישט ער זיך אפ אויב ער קען נישט מיטנעמען א האנטוך? ער זאל אפשפריצן/אפשאקלען די וואסער פון זיך.
2. ס׳איז דאך א דבר שאינו מתכוין — א מענטש וואקט און ער האט נישט בכוונה צו טראגן וואסער! ס׳איז א גזירה מדרבנן/חומרא, און דער רמב״ם זאגט עס מיט דער לשון “שמא יעביר” — ס׳איז א חשש.
3. ווען ס׳רעגנט, טאר מען אויך נישט גיין אין גאס? ניין — דארט איז דער מענטש נישט מכניס די וואסער אויף זיך בכוונה.
4. מעשה׳דיגע נפקא מינה: ערליכע אידן וואס גייען אין מקוה שבת, בלייבט וואסער אין דער בארד (ווייל זיי האבן מורא פון סחיטה), און דאן האבן זיי א פראבלעם פון טראגן וואסער ד׳ אמות אין רשות הרבים. דאס איז א גרויסע חומרא — אז דאס ביסל וואסער אין דער בארד זאל חשוב זיין ווי הוצאה.
5. דער לשון “כשיעלה”: דאס משמע אז ער איז שוין אין גאנג פון ארויסגיין. כל זמן ער איז אין די וואסער, איז דאס ווי טמינה אין די וואסער — די וואסער אויף אים איז בטל צום ים. ערשט ווען ער קומט ארויס ווערט עס א באזונדערע חפצא פון וואסער וואס ער טראגט.
6. וועגן רחיצה בשבת בכלל: דא רעדט מען באופן וואו מ׳מעג זיך רוחץ זיין — למשל פאר א טבילה/מקוה. אין א ים (קאלט וואסער) מעג מען מעיקר הדין, אבער שווימען מעג מען נישט (גזירה שמא יעשה חבית של שייטין). דער רמב״ם זאגט “לרחוץ” — נישט שווימען. עטליכע אחרונים פירן זיך נישט צו באדן זיך אין ים שבת.
—
עד כאן פרק ט״ז מהלכות שבת.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ו – גזירות שונות על הוצאה
הקדמה לפרק
א גוטן, מיר לערנען רמב״ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט״ו, דער פופצנטער פרק פון הלכות שבת. און מיט דעם גייען מיר האבן געענדיגט, ווען מיר ענדיגן דעם פרק, האבן מיר געענדיגט האלב הלכות שבת. יא, שטימט, הלכות שבת איז דרייסיג.
פאר מיר גייען לערנען, דארפן מיר, אלס מיט דעם הכרת הטוב און מיט דעם מחזק זיין ווייטער אונזער שיעור, דארפן מיר ארויסברענגען לשבח ברכה לראש משביר, דער בעל הקמח וואס מאכט אז די תורה זאל קענען אנהאלטן, אונזער ידיד הנגיד ר׳ יואל הלוי וועצבערגער, וואס שטיצט ארויס אונזער שיעור. ויהי רצון מלפניך וכן יעשה, ווער ס׳וויל האבן א חלק אין שטיצן דעם שיעור און די אנדערע שיעורי תורה פון מיין ידיד הרב ר׳ יצחק, זאל ער טרעפן א וועג וויאזוי עס צו אויספירן.
זייער גוט. און אויך די וואס לערנען אליינס, און ווער ס׳האט קשיות אויף אונזער שיעור, אדער האלט אז מיר האבן פאלש געלערנט, זאל אריינשיקן אין די הערות גרופ. מ׳קען פרעגן קשיות, סתם אזוי קומט מען דארט צו אן אחדות. און אויך את מניינם וכן יעשה פאר די אידן וואס טוען שוין אזוי.
דיגרעסיע: פארוואס האט מלאכת הוצאה אזויפיל אריכות?
זייער גוט. מיר האלטן אינמיטן די ענין פון יציאת שבת. די חלק פון צווישן אלע ל״ט מלאכות, די מלאכה פון מוציא בשבת, טראגן ברשות הרבים אדער ד׳ אמות, האט די מערסטע אריכות אין הלכות שבת. און ס׳איז קלאר, מיר האבן שוין אפאר מאל געהאט געוויסע מהלכים מסביר צו זיין פארוואס יציאה איז די גרויסע אריכות. הגם יציאה איז א מלאכה גרועה, א שוואכערע יציאה, אפשר איז עס א זאך וואס געשעט מער אפט, אדער אפשר איז עס א זאך וואו ס׳איז דא מער ספיקות.
לכאורה, דו זאגסט אז ווען דו גראבסט אין די פלאר, גראבסטו נישט, אבער טראגן איז עפעס וואס מענטשן גייען און מ׳האלט אייביג אין די הענט זאכן. יא, מ׳זעט דאך אז מוקצה איז אויך משום הוצאה. מ׳זעט אז הוצאה דארף זיין די מערסטע אריכות.
איך מיין ווייל ס׳איז מער, מער על פי קבלה. נישט על פי קבלה, ס׳איז מער מפורש. די חכמים האבן ליב ווי מער מפורש. רעדן וועגן קו אין חורש זיין אין די ערד, די רבנן חכמים בכלל, ס׳שטייט דאך “מרגלא בפומיה דרבנן” די אביי ורבא. אני ברי וחברי ברי, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. א חכם איז איינער וואס זיצט אין די שטאט, דער ארבעטער ארבעט אין פעלד. מסתמא פרעגט ער אמאל א שאלה, ער פרעגט פאר׳ן רב, ער איז דאך אין זיין פעלד. יעקב איש תם יושב אהלים. ער פרעגט אמאל א שאלה, אבער די זאכן וואס די חכמים קערן וועגן זענען שטאטישע זאכן. סאו הוצאה איז בעצם כמעט די איינציגסטע מלאכה. איך מיין, בישול, בישול מאכט די ווייב. אבער הוצאה, דאס איז די זאך וואס די חכמים טוען, וואס מ׳טוט אין שטאט. ביזנעס, קענסטו אפשר זאגן אז ביזנעס האט מיט הוצאה. אבער על כל פנים, חבר׳ה, דאס געבט דאך נישט ממש, ווייל בורר איז דאך שייך אויך ביים עסן, און רייסן איז שייך אויך ביים אויסקעמען די האר.
איך מיין צו זאגן, טאג-טעגליכע זאכן וואס טאטשט אן די ל״ט מלאכות. אפשר די עיקר קוצר איז ווען מ׳שטייט און מ׳שערט אפ די שעפעלע. אבער חז״ל זאגן קלאר, אז איינער רייסט ארויס צוויי האר, אדער אפילו איינס, ווען ס׳איז מלאכת לבנות. יא, בקיצור, ס׳איז נישט אזוי קלאר פארוואס פונקט הוצאה דארף אזוי שטארק ארויסשטיין. ס׳איז מער למדנ׳יש. די חכמים האבן ליב געהאט מער למדנ׳ישע הלכות.
ס׳שטייט אז ס׳איז חמור, ווייל תוספות רעדט וועגן דעם, פארוואס די מסכת הייבט זיך אן מיט יציאות השבת? יא, ווייל ס׳איז א מלאכה גרועה, דארף מען מהרחיק זיין. וואס איז מער אינטערעסאנט, גרועה מיינט גרועה בגשמיות, ס׳איז מער… אבער ברוחניות איז בעסער, ווייל ס׳איז ווייניגער פיזיקל, ס׳איז מער מחשבה. כמעט די גאנצע… אלע מלאכות איז בלבת מחשבת אסרה תורה, אבער עפעס טוט מען. ביי הוצאה איז כמעט נאר די מחשבה. יא, מ׳רוקט עפעס פון רשות צו רשות. און ווי זעסטו וואס איז די רשות? די רשות איז נישט קיין זאך וואס מ׳קען זען. ווי מ׳זאל נישט לייגן, ווי מ׳זאל נישט לופש׳ן. ניין, די רשות איז א דבר רוחני. א רשות איז א דבר רוחני. דו האסט אמאל געזען א רשות הרבים? קענסט נישט זען. ס׳איז תלוי אין אזויפיל איידעלע חילוקים.
יעצט רעדט מען אבער יא אביסל פרעקטיקל זאכן. געוויסע זאכן זעט אויס יא, ס׳איז פרעקטיש. דאס איז טאקע אויך אינטערעסאנט צו זען, מ׳איז אפילו מפשיט געווען די ווארט רשות הרבים, רשות היחיד.
אקעי, יעצט שטייט אז זיי האבן גענומען רשות הרבים, רשות היחיד, און זיי האבן געזאגט אז ס׳האט נישט צוטון מיט די הצטרכות אדער מיט די רשות צו וועם ס׳באלאנגט. ס׳האט צוטון מיט וויאזוי די סטראקטשער זעט געווענליך אויס, ווי הויך, ווי גרויס ס׳איז. זיי האבן געמאכט אלעס אינטו סייזעס. יא, איך וואלט געקענט טראכטן אז רשות הרבים איז א פלאץ וואס באלאנגט צו די רבים. און ס׳באלאנגט פאר די ערשטע רמב״ם און ס׳איז אינגאנצן נישט נוגע.
הלכה א׳: עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
לשון הרמב״ם
אקעי, זאגט די הייליגע רמב״ם, יא, הלכה א׳. אונז לערנען בעצם וועגן די ערשטע פאר הלכות, איז דא א ליסט רעדן וועגן דעם, צו ווען דער מענטש וואס טראגט, אדער וואס איז מוציא – פארוואס רופן זיי עס טראגן די מלאכה? די מלאכה איז נישט טראגן, די מלאכה איז ארויסנעמען אדער אריינברענגען.
עקירה והנחה, יא. נישט טראגן. הוצאה מיינט ארויסנעמען, נישט טראגן. טראגן איז מער העברה. ד׳ אמות ברשות הרבים איז שוין טראגן, נישט דא דאס ווארט טראגן. אביסל. אויך, העברה מיינט איבערברענגען. טראגן איז אזוי ווי משא, ניין? נושא. ס׳איז נישט קיין מלאכת נשיאה.
עניוועיס, מ׳גייט רעדן וועגן טראגן. ווען דער מענטש וואס טוט די פעולה איז נישט אין די זעלבע רשות ווי… ניין, ווען א מענטש שטייט צווישן צוויי רשויות. בעצם האבן אונז דאס שוין געלערנט אביסל, איך מיין אונז האבן עס שוין געלערנט אין סוף פון די פריערדיגע פרק, אבער אונז גייען דא לערנען, און בעצם מיט דעם הייבט זיך אן מסכת שבת. מסכת שבת הייבט זיך אן מיט איינער שטייט פון די זייט פון די פענסטער, און איינער שטייט פון די זייט פון די פענסטער, און ס׳איז דא א האלב עקירה, האלב הנחה, די סארט זאכן.
שוין, זאגט דער רמב״ם אזוי: עומד ברשות הרבים, א מענטש מעג שטיין אין רשות הרבים, למשל ער שטייט אין רשות הרבים גלייך לעבן אן אפענע פענסטער פון א רשות היחיד, צו וואס? ומטלטל ברשות היחיד כולו, ער מעג ארומטראגן אין די רשות היחיד. סתם אזוי, מ׳קוקט נישט אן וואו דער מענטש איז, נאר מ׳קוקט וואו די טלטול געשעט. די זאך ווערט געטראגן אין די רשות היחיד.
חידוש: ס׳איז אפילו מותר לכתחילה
די חידוש איז אז ס׳איז אפילו מותר. לכאורה וואלט איך געזאגט, יא, ער קען אריינגיין אזוי ווי ראשו ורובו בחצי לתוכה, מ׳האט מורא ער גייט נישט אריינגיין. איך וואלט געזאגט אז מ׳דארף צו טראכטן אזוי. מ׳גייט זען אין די נעקסטע הלכה אז דא איז פאר אונז יא. מ׳וועט זען אז ס׳איז געווען טאקע די חכם פאר אזא וועג, ווייל מ׳האט מורא אז ער גייט עס אריינברענגען צו ווער איז. אבער סתם מטלטל זיין מעג מען. אויב ער געדענקט, און ווען ס׳איז נישט דא דער חשש, מעג מען.
פארקערט: עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים
עומד ברשות היחיד, מ׳מעג אויך טון פארקערט, זיין עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, מיינט ער בסך הכל ד׳ אמות. אזוי ווי ער זאגט, ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות. ובלבד, ברשות היחיד, ער זאגט שוין רשות היחיד כולו. ברשות היחיד מעג מען מער ווי ד׳ אמות, אבער מען טלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות.
זייער גוט. דאס איז לויט די רמב״ם׳ס שיטה וואס לערנט אז ד׳ אמות ברשות הרבים מעג מען מותר לכתחילה, נישט ווי די רב וואס האט געזאגט אז נאר אין געוויסע אופנים מעג מען. רייט? רייט. זייער גוט.
ואם הוציא – פטור
ואם הוציא, אויב ער האט יא געשטאנען אין רשות היחיד און ער האט מוציא געווען ד׳ אמות ברשות הרבים, פטור. נאר ער איז שרוי בשב ואל תעשה. צו זיין חייב א חטאת אדער אן עונש, דארף זיין אז ער זאל ממש טראגן ד׳ אמות ברשות הרבים ווען ער איז אויך אין רשות הרבים. אבער ער איז ברשות אחרת, זעט אויס אז די רשות אחרת נעמט מען אן לחומרא אויף למעשה, אבער אויף צו זיין חייב איז ער דאך ברשות אחרת.
דיסקוסיע: סתירה אין דעם מהלך – קולא און חומרא
וכן, ס׳טייטשט אביסל אינטערעסאנט, ווייל אז דו זאגסט מען טלטל ברשות היחיד כולא, איז דאך פשט אז דו זאגסט אז מען קוקט נאר אויף וואו די זאך איז. אויב אזוי וואלט מען געדארפט זיין אויך חייב. יא? ס׳איז וואס טייטשט מ׳איז מקיל אין די ענין. איך וואלט געוואלט זאגן אז אויב מ׳איז פטור פון חטאת, איז דאך פשט אז מ׳קוקט אויך אויף די מענטש, זאל מען יא חושש זיין אויך נישט צו מעגן מטלטל זיין ברשות היחיד כולא. ס׳איז דא דאך א קולא.
ס׳איז נישט קיין סתירה, ווייל קודם כל, דאס איז נישט קיין סתירה פון א מלאכת הוצאה. ווען דו גייסט מיט א מלאכה, אז דו שטייסט אין די חפץ פון די פלאץ וואו דו מאכסט אן עקירה, אזוי איז נארמאל. ס׳איז נישט אזוי ווי א שינוי, עפעס א קנס מדרבנן, אבער דאס איז נישט די נארמאלע וועג פון מוציא זיין. ס׳איז ענליך צו אזוי ווי די תורה האט נישט גערעדט פון עפעס א מגפה אדער איינע פון די סארט זאכן, ס׳איז א שולחן ערוך׳דיגע דרך, עפעס אזא ענליכע זאך.
פושט ידו ופותח ונועל
יא. וכן, עומד אדם ברשות היחיד, ופושט ברשות הרבים. ער מעג אויפמאכן די טיר, ער מעג נעמען א שליסל און עס ארויסנעמען פון וואו ער שטייט אין רשות היחיד. וואס היילט איך איין? וואס איז די פתח? די שליסל ליגט שוין דארט. וואס איז די חידוש פון פותח? עפענען א טיר מעג מען איבעראל, וואס איז עפעס מיט דעם א חידוש?
דאס איז די חידוש. די חידוש איז אז ער טראגט אביסל, אדער עפענט א טיר. וואס טראגט ער? ער טראגט גארנישט, ער עפענט א טיר. ווייל דו קענסט טראכטן אז מ׳זאל גוזר זיין, ווייל טאמער וועט מען זען אין פנים וואס די חכמים האבן גוזר געווען. דאס איז די חידוש, דאס איז מותר. דאס איז זאכן וואס זענען אינגאנצן מותר.
דיסקוסיע: וואס איז די הוה אמינא?
ס׳וואלט געמאכט אסאך סענס, טראכט אריין, א מענטש האט א סטאר אדער עפעס, א פארמאכטע זאך, ליגט אין די אנדערע רשות. ער האט א שליסל אין די טיר, לאמיר זאגן, אדער די שליסל ליגט נעבן דעם. ער נעמט די שליסל פון דארט און ער מאכט אויף. באט ער מאכט עס אויף צו הייבן, דער נארמאלער נעמט די שליסל און לייגט עס אריין אין טאש. איז דא דא עפעס א חפץ וואס הייסט א שליסל וואס ווערט גערוקט. דער רמב״ם זאגט עס נישט. ער זאגט נישט אז ער ריקט נישט די שליסל, ער משריש די סס. דאס איז זיכער אסור. לאמיר זאגן ער ריקט די שליסל, ריקט ער נישט פון רשות לרשות. רייט, רייט. אבער ס׳איז דא דא עפעס א שליסל, מ׳רעדט נישט סתם פון עפענען א טיר. דער רמב״ם זאגט נישט גארנישט וועגן א שליסל, אפילו אן א שליסל.
וואס איז די הוה אמינא? וואס איז די הוה אמינא? ס׳איז דא דאך א שום טראגן בכלל. אין די הוה אמינא איז די גזירת חכמים, לאמיר זאגן קלאר. ס׳איז דא א אופן וואס מ׳טוט נישט, און ס׳איז גארנישט שייך וועגן פותח זיין. טאקע פארדעם איז עס מותר, אבער אנדערע זאכן זענען אסור.
יא, אבער אלע אנדערע זאכן רעדט מען פון טראגן. די פותח זיין האט דאך בכלל גארנישט קיין טראגן. מ׳רעדט אויף אלע אופנים וואס מ׳האט נישט קיין איסור פון טראגן. נישט איסור פון טראגן, אבער מ׳רעדט פון טראגן, מ׳טלטל׳ט זיין א זאך. דא רעדט ער גארנישט אן מיט טלטל׳ן זיין, דא רעדט ער וועגן עפענען א טיר. מ׳מעג עפענען א טיר שבת? איך וואלט געוואלט פארשטיין, מ׳מעג עפענען א טיר שבת פון אן אנדערע רשות? פארוואס זאל זיין א חילוק? ער טראגט גארנישט. קוק ווייטער, אין די אנדערע קעיס טראגט ער אויך גארנישט. דאס איז נישט די שאלה.
שיטת רבי מאיר
און דאס איז נאך דא אונזער געווען א שיטת רבי מאיר, דער הייליגער תנא רבי מאיר האט געהאלטן אז מ׳טאר נישט. לאמיר זען. מ׳טאר נישט וואס? עפענען א טיר פון אן אנדערע רשות. עקזעקטלי אזויווי די הויז. מ׳דארף שטיין אין די זעלבע רשות ווי מ׳עפענט די טיר. ווייל יעדע מאל א מענטש שטייט אין גאס און ער עפענט אויף די טיר פון א הויז, עקזעקטלי, מ׳מעג נאר בלייבן אין הויז לויט רבי מאיר. אדער דו שטייסט אין רשות הרבים און דו ווילסט א טיר אריינצוגיין אין רשות היחיד, טארסטו נישט. טארסטו נישט אריינגיין צווישן די צוויי רשויות לויט רבי מאיר. אקעי, איך גלייב… I don’t think so. ס׳איז מיר שווער צו גלייבן אזוי. מ׳דארף זען פון וואס מ׳רעדט. מ׳דארף זען… יא, עפעס א שליסל אין די וואו. די מכון האט נישט געלערנט די סוגיא, וויאזוי קען איך אים זאגן? מ׳טראגט נישט דעם שליסל.
פרק טו: גזירות שונות על הוצאה — עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
הלכה: עפענען א טיר בשבת
Speaker 1:
מ׳רעדט פון טראגן, מטלטל זיין א זאך. דא רעדט ער גארנישט אויף מטלטל זיין, דא רעדט ער וועגן עפענען א טיר. מ׳מעג עפענען א טיר שבת.
וואלט איך פארשטאנען אז מ׳מעג עפענען א טיר שבת פון אן אנדערע רשות. פארוואס זאל מען נישט אפילו עפענען א טיר פון אן אנדערע רשות? וואס איז די חילוק? ער טראגט גארנישט. קוק ווייטער, אין די אנדערע קעיס טראגט ער אויך גארנישט.
איז נישט די שאלה, איז נישט נאכדעם וואס איז געווען א שיטת רבי מאיר, די הייליגע תנא רבי מאיר האט געהאלטן אז מ׳טאר נישט. לאמיר געזען, מ׳טאר נישט וואס? עפענען א טיר אין אן אנדערע רשות. עקזעקטלי אזוי ווי די היתר, מ׳דארף שטיין אין די זעלבע רשות ווי מ׳עפנט די טיר. ווייל יעדע מאל א מענטש שטייט אין גאס און עפנט אויף די טיר פון א הויז, זאל מען נאר בלייבן אין די הויז לויט רבי מאיר, און אלע מענטשן זאלן בלייבן אין די הויז.
וואס איז דאס? אזוי זאגט ער? אויב דא איז דא רשות הרבים און ס׳איז דא א טיר אריינצוגיין, שלא יופתח, מ׳טאר נישט אריינגיין צווישן די צוויי רשויות, לויט רבי מאיר זאגסטו? אקעי, איך דאונט טינק סאו, ס׳איז מיר שווער צו גלייבן אזוי.
דער חידוש מיט דעם שליסל
Speaker 1:
מ׳דארף זען וואס מ׳רעדט, ווען מ׳זעט יא עפעס א שליסל אין די וואנט, האב איך נישט געלערנט אז מ׳טראגט נישט דעם שליסל, ס׳איז נישט קיין חילוק. אן טראגן, אבער עפעס א… ווי ס׳איז דא א מקום ווי עפעס א חשש, עפעס ווערט דא געטראגן.
זייער גוט, מ׳קען עפענען א טיר. קיינער האט נישט געטראכט אז עפענען א טיר הייסט אז מ׳טראגט א טיר. אזויווי וואס? אזויווי וואס זאגסטו? א טיר וואס ליגט אויף הינדזשעס, יא? האט ער נישט גארנישט געזאגט וועגן טראגן די טיר. איך האב דיר גארנישט געזאגט, איך האב נאר געזאגט וואס מ׳מעג יא. ס׳איז נישט קיין פראבלעם, דו זוכסט אלעס וואס מ׳מעג נישט, אבער דער רמב״ם זאגט אז מ׳מעג יא, סאו ס׳איז נישט ריין.
איך האב דיר געזאגט די גרויסע חידוש, אז מ׳מעג טראגן ווייל מיר זענען רשות היחיד, אויב דיין הענט איז אין רשות הרבים, דארטן מעג מען. אבער וואס איז די חידוש? ער רעדט דאך עפעס פון א שליסל. אקעי, פארוואס רעדט ער פון א שליסל? אבער ס׳איז נאר אז דער שליסל ליגט שוין אין די טיר, אדער ס׳ליגט נעבן די טיר, ס׳איז נישט קיין חילוק. ער טראגט נישט דעם שליסל אין ערגעץ, דאס איז דער חידוש.
דער חידוש איז ווייל דו קענסט טראכטן אנדערע צדיקים האבן גוזר געווען, ער גייט טראגן דעם שליסל, ער גייט עס צוריקנעמען. דער תירוץ איז אז ער גייט נישט.
ס׳איז דא עפעס צולייגן, אז ס׳איז דא א חשש אויף דעם שליסל. אז ווען ס׳איז דא א שליסל אין די טיר, איז דא א שיטה אז אפשר זאל מען מורא האבן אז ער גייט לכבוד דעם מטלטל זיין דעם שליסל. אקעי, יא. און דא זעט ער זיך נישט מטלטל ברשות הרבים ווען… ווען ער עפנט, ווייל ער איז דאך נאך אינדרויסן. יא, ער וויל עפענען די טיר.
סאו אויב וואלט ער ווען געהאלטן די שליסל אין די האנט, וואלט מען נישט געטארט. סאו ווייל די שליסל ליגט אין די טיר, מעג מען. אויב וואלט ער געברענגט די… יא, אבער דא איז נישט אזוי ווי בשעת היחוד אין מטה בשעת הרבים, ווייל… יא? איך ווייס שוין ווי ס׳איז מיט א טאלטל, בכלל. מיט א טאלטל דארף זיין אן אפענע טיר וואו זיין האנט זאל שוין ליגן אינעווייניג. איך מיין אזוי.
ס׳איז נישט דא קיין טאלטל. ס׳איז דאך דא א שטיקל וואס אפשר די נארמאלע וועג איז אז דער מענטש לייגט אריין די שליסל אין טאש, איך ווייס נישט, עפעס אזוי ס׳איז. אבער עניוועי, ס׳איז מותר, סאו ס׳שפילט נישט אויס מסביר צו זיין וואס די היתר איז, ס׳איז נאר א היתר. זייער גוט.
הלכה: בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים
Speaker 1:
ווייטער, בהמה שעומדת בחוץ וראשה בפנים, א בהמה וואס שטייט אינדרויסן פון די רשות, און זיין קאפ שטעקט זיך אריין אין די רשות היחיד, אסור להאכילה, מעג מען אים געבן צו עסן. אבל גמל, אבער א גמל איז אזוי, עד שיכניס רוב גופו בפנים, הואיל וצוארו ארוך, א גמל וואס האט א לאנגע האלדז, טאר מען נישט געבן צו עסן ווען ער איז אינדרויסן און זיין ראשו בפנים.
פארוואס? ווייל פון ווען ער שלינגט עס ביז ס׳קומט אן צו זיין בויך גייט עס ד׳ אמות? ניין, ניין, מ׳האלט יעצט בחוששין. איז די רעשט פון די הלכה איז, גייט ער אויפהייבן מיט אים, ער גייט נישט טון דעיס. ווייל די גמל האט אים אביסל אוועקגעוואקט, און דו האסט ארויסגעשטעקט דיין האנט צו אים, דאס איז די ווארט.
יא, אדער די גמל גייט עס ארויסנעמען. ניין, ס׳איז נישט קיין פראבלעם אז די גמל נעמט עס ארויס. וואס איז די היתר? ער מאכט א… יא, ער ברענגט דא אזא לשון הרמב״ם, מ׳האט מורא אז ער גייט נמשך ווערן נאך די גמל׳ס לאנגע האלדז.
ס׳איז נישט ווי א געווענליכע בהמה, אויב גייט די בהמה אוועקוואקן, גייסטו כאפן אז דו וואקסט יעצט ארויס פון רשות הרבים. אבער דא איז דא א לאנגע האלדז, האט מען מורא אז דער מענטש גייט ארויסגיין צו די גמל. ווייל ער שטעקט זיך יעצט אריין, לאמיר טראכטן, ער שטייט דא און ער שטעקט זיך אריין אין זיין מויל. די גמל שטייט ווייט און ער האט א לאנגע האלדז. אויב ער שטעקט נאר אביסל לענגער זיין האנט, איז ער עובר אויף הוצאה מרשות לרשות.
סאו א בהמה בלייבט, אבער א גמל קען זיך אויסדרייען אין א סעקונדע, עפעס אזוי. יא. אקעי. יעצט קען מען לערנען פון דעם וואס מ׳טאר נישט מאכן הוצאה אין די אנדערע רשות מדרבנן, און א גמרא מפורשת אין עירובין.
הלכה: לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים
Speaker 1:
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים. לויט די כלל אז מ׳מעג האלטן די הענט אינעווייניג אין די אנדערע רשות און מ׳טאר נישט האלטן די זאך, וואלט א מענטש געטראכט אז מ׳מעג אויך טרינקען אין די וועג. אבער מ׳טאר נישט. מ׳טאר נישט שטיין אין איין רשות און זיך אריינשטעקן די קאפ און טרינקען, אדער פארקערט, שטיין ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד.
אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום ששותה, נאר אויב ער איז דארטן ראשו ורובו. און ער איז מסביר, מדובר במים משלושה טפחים סמוך לקרקע, נאר אויב טרינקט ער אין שיינע כלים, אדער, ס׳איז דא די לשון “נאים”, ער מיינט נישט דווקא נאים, ער מיינט עפעס וואס ס׳איז דא א חשש אז מ׳וועט טראכטן אז דער מענטש גייט עס נאכדעם נעמען, שצריך לענין מה שהוא גייט וועלן. גזירה שמא יוציאם, נאכ׳ן טרינקען גייט ער מיטנעמען מיט זיך די כלי און עס נעמען צו זיך, און ער שטייט דאך אין די אנדערע רשות.
אבל אם היו כלים שאינם נאים, אויב ס׳איז כלים וואס ער גייט איבערלאזן דארטן אויף די וואסער, ס׳איז כלים וואס ער דארף נישט, או שהיו המים בכרמלית, אדער אויב די… ס׳איז נישט א פאל פון א רשות היחיד און רשות הרבים, ס׳איז נאר פון וואו ס׳איז דא א איסור נישט גיין איז גוט, וועט מען נישט ווערן עובר מדאורייתא, נאר ס׳איז א רשות היחיד אדער א רשות הרבים צו א כרמלית, וואס דארטן אפילו אין פאל פון נמשך ווערן און מיטנעמען די כלי מיט זיך וועט עס נאר זיין א דרבנן, דעמאלטס דארף מען נישט מורא האבן, מ׳מאכט נישט קיין גזירה לגזירה. אפילו שהכלים נאים, אפילו אויב ס׳איז יא כלים וואס זענען גוטע כלים וואס ס׳איז דא די חשש אז ער וועט עס וועלן נעמען, מעג מען יא הכניס ראשו ורובו, מעג מען יא אריינשטעקן די קאפ אפילו ס׳איז נישט ראשו ורובו, ושותה במקומו, אפילו שלא הכניס ראשו ורובו.
בקיצור, אויף איין ווארט, די חכמים האבן געמאכט א גזירה אז א איד וואס טרינקט מיט שיינע גלעזער, אדער אזעלכע גלעזער וואס ס׳איז א חשש אז ער גייט עס צוריקנעמען, זאל ער נישט טרינקען אין א פלאץ וואס איז נישט די זעלבע רשות ווי ער איז, חוץ אויב ער איז ראשו ורובו דארט.
באמערקונג: דער חשש איז נולד געווארן מיט טרינקען
Speaker 1:
ס׳איז אינטערעסאנט אז אין אנפאנג ווען ער האט געזאגט “מטלטלין אין די אנדערע רשות”, האט ער נישט געזאגט “מטלטלין להוציא חפץ”. איז נישטא קיין חשש מורא צו האבן. ס׳זעט אויס ווי דער חשש איז נולד געווארן מיט טרינקען. דאס איז עפעס א פאל פון טרינקען. ער וואלט געקענט מאכן סתם אנזאגן א נייע פאל פון טרינקען. ער זאגט, דאס מיט טאלטן אין די אנדערע רשות איז ווען ס׳איז זיכער אז ער גייט צווישן נאכדעם פארגעסן און נעמען צו זיך.
יא, דאס איז וואס שטייט דא, אבער ס׳איז צוויי פעלער אין די גמרא, און דער רמב״ם האט עס נישט געמאכט אונטער. ס׳איז א חילוק וואס דער רמב״ם האט געטון אזא זאך, אבער ווי ס׳שטייט אין די ערוך האט ער געמאכט די קינטא.
הלכה: העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר
Speaker 1:
אשא, ווייטער. אומר רב, העומד ברשות הרבים וקולט מן האויר, א מענטש וואס שטייט אין רשות הרבים און ער האלט עפעס א כלי צו ארייננעמען פון די אויר די וואסער וואס רינט אראפ פון די צינור. ס׳טייטש, ארום די הויז איז דא אזא גאטער, איך ווייס ווי די וואסער רינט אראפ. אדער סתם אזוי עס רינט וואסער אראפ אויף די וואנט. וויל ער יעצט כאפן די וואסער און טרינקען.
מיט א כלי רעדט מען? ס׳איז נישט קיין חילוק. ס׳טייטש, ס׳טראפט אראפ אויף א וואנט פון די רשות היחיד, אדער פון די צינור פון די רשות היחיד, און ער שטייט אין רשות הרבים. איז זאגט מען, אז אויב סתם ער שטייט אויף איין פלאץ און ער טאטשט נישט די רשות היחיד, דעמאלטס מעג מען. אבל אם הושיט ידו לנגוע בצינור ובכותל, ויקבל, אבער אויב ער האט ממש אויסגערוקט די צינור און ער נעמט עס ממש פון די וואנט, אדער ממש פון די צינור, טאר מען נישט.
ווענדט זיך. ואם נגע, וואס טוט זיך? איז דא א דרבנן איסור? אם נגע, אויב האט ער יא צוגערירט, ס׳טייטש ער האט צוגעלייגט, ער האט קולט געווען די מים מיט א נגיעה, מיט ממש רירן די וואנט, איז אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה, אויב די פלאץ וואו ער האט צוגערירט איז העכער פון צען טפחים, ופחות משלשה סמוך לגג, ווייניגער ווי דריי טפחים נאנט צו די דאך, הרי זה אסור, דאס טאר מען נישט טון. פארוואס? שנמצא כעוקר מן הגג, ס׳זעט אויס ווי ער נעמט דאס וואסער פון די דאך.
אבער ער נעמט דאך די וואסער פון די אויר. אבער ווייל ער רירט אן, יא, עס טראפט דיר די וואסער אראפ אויף די… עס זעט אויס ווי עוקר מעל גג של רשות היחיד, ממילא זעט עס אויס ווי ער נעמט פון א רשות היחיד, ווייל ער שטייט אין רשות הרבים.
וכן, יא, ס׳הייסט נישט ממש ווי ער… ס׳איז נאר אסור לכתחילה, ס׳איז נישט חייב. ער גייט מסביר זיין, יא, יא. וכן אם היה הצינור רחב ארבעה על ארבעה, אדער אויב דער צינור איז א גרעסערע צינור, ער האט ארבעה על ארבעה, בין סיי אויב דער צינור איז בתוך עשרה, סיי ס׳איז למעלה מעשרה, אבער ווייל ס׳איז אזוי ארבעה על ארבעה ווערט עס אזוי ווי א רשות היחיד. אדער א כרמלית. ארבעה וואס איז פחות מעשרה, אויב ס׳איז אין עשרה איז עס א רשות היחיד, אויב ס׳איז פחות איז עס א כרמלית.
דאן איז אויך דא א איסור, ווייל דו נעמסט פון א רשות היחיד אדער פון א כרמלית צו א רשות הרבים. ולמה אינו חייב? אבער פארוואס זאגט אונז אז ס׳איז כאילו ס׳הייסט אזוי ווי ס׳וואלט געווען גענומען פון די רשות היחיד פון די הויז אויף וואס ס׳טראפט, פארוואס זאגן מיר נישט אז ס׳הייסט ממש? זאגט ער, מפני שאין המים נחים שם. די וואסער האט נישט געלאנדעט אויף די הויז, ס׳איז נישט אז די וואסער ליגט אויף די הויז.
ווען די וואסער ליגט אויף די הויז און ער נעמט עס, מיר האבן דאך געשמועסט אז וואסער קוקן מיר אן ווי אלע וואסער ליגט אויף די קרקע, וואלטן מיר געקוקט ווי אלע וואסער ליגט אויף די רשות היחיד און דו נעמסט עס. אבער ס׳איז דאך נישט אזוי, ס׳איז דאך נישט הולך ונח, די וואסער לויפט. די וואסער לויפט, ס׳איז נישט אז די וואסער קומט פון די רשות היחיד, אבער ס׳איז שוין נישט אין די רשות היחיד.
דיון: פארוואס איז ער נישט חייב?
Speaker 2:
אבער איך פארשטיי נישט, ער נעמט עס בכלל נישט. ער נעמט עס יא, ער נעמט עס אין א כלי, ער נעמט עס אין זיין מויל. אבער ער נעמט עס נישט פון די רשות היחיד, ער נעמט עס פון נאכדעם. ס׳רינט אראפ אויף די וואנט.
Speaker 1:
ניין, ער לייגט זיך נעבן די וואנט, ס׳טראפט אים אריין. דו דארפסט האבן א בעיס אויף וואס די וואסער זאל ארינרינען. די וואסער רינט אים אריין אין עפעס. ס׳רינט אויף א רשות היחיד, ס׳זעט אויס ווי דו נעמסט פון א רשות היחיד. ס׳שטייט דאך אז ס׳זעט אויס.
אבער דער רמב״ם זאגט דא, פארוואס איז ער נישט חייב? מפני שאינן נחים. ס׳הייסט, אויב ס׳וואלט יא געווען נח יא, וואלט ער געווען חייב. אבער איך זע נישט וויאזוי ער וואלט געווען חייב. ער גייט דאך נישט אין די רשות היחיד, דער מענטש שטייט דאך אינגאנצן אין רשות הרבים, דער מענטש.
Speaker 2:
אבער ער נעמט עס נאכדעם אריין צו זיך. ער שטייט אין רשות הרבים, טראכט פון די צינור, יא? די צינור האט דא וואסער, ווען ס׳וואלט געווען נח, און ער גייט און ער פילט אן זיין האנט מיט וואסער פון די צינור און ער טרינקט עס דארט וואו ער איז, וואלט ער נישט געדארפט גיין וואסער.
Speaker 1:
אה, ס׳האט דיך שוין געכאפט. “לא נח” מיינט דאס זעלבע ווי אז ס׳קומט אליינס. ער מאכט נאר די הנחה, ער מאכט נישט די עקירה. אויב ס׳וואלט געווען נח וואלט ער געדארפט מאכן אן עקירה בשעת היחוד. אבער טאקע ווייל ס׳איז נישט נח דארף ער נישט, ווייל ס׳קען אזוי.
דיון אין הלכות שבת: צינור, וואנט פון רשות היחיד, און זיז שלפני החלון
דער מעשה פון צינור און די שאלה פון עקירה
Speaker 1:
ער שטייט אין רשות הרבים, ער טראגט דעם צינור, יא, דער צינור איז דא וואסער, ווען ס׳וואלט געווען נח, און ער גייט, און ער פילט אן זיין האנט מיט וואסער פון די צינור, און ער טרינקט עס דארטן.
אה, אבער אה, ס׳האט דאס נישט קיין שייכות. לא נח מיינט די זעלבע ווי אז ס׳קומט אליינס. ער מאכט נאר דאן הנחה, ער מאכט נישט קיין עקירה. אויב ס׳וואלט געווען נח, וואלט ער געדארפט מאכן אן עקירה ברשות היחיד. אבער טאקע ווייל ס׳איז נישט נח, דארף ער נישט.
Speaker 2:
ניין, ווייל ס׳קען זיין אז אויב ער נעמט עס אין א כלי, הייסט עס נאך אלץ אן עקירה. די וואסער רינט, אבער אין די מינוט ער נעמט עס אוועק פון די פלאו, הייסט עס אן עקירה.
Speaker 1:
איך רעד נישט יעצט, איך רעד א פשוט׳ע זאך, דער מענטש איז קיינמאל נישט געווען אין רשות היחיד. נישט ער, נישט זיין האנט, קיינער נישט אין רשות היחיד. זיין מעשה הייסט, ער האט גענומען וואסער פון רשות היחיד. דו האסט נישט גענומען, ס׳קומט אליינס.
Speaker 2:
וואס הייסט ער נעמט מיט א כלי? ער שטייט, און דא איז זיין כלי, און דא איז זיין האנט, און ער נעמט די וואסער און ער טרינקט עס. אבער ער נעמט עס פון די רשות הרבים.
Speaker 1:
ער נעמט עס נישט פון די רשות הרבים, ער נעמט עס פון די רשות היחיד, וואס רינט אויף די וואנט.
Speaker 2:
דו האסט נישט גענוג געווען, אבער ער נעמט עס צוריק.
Speaker 1:
איך רעד פשוט, וואס איז די נפקא מינה? פארוואס זאל ער נישט מאכן די עקירה ווען ער נעמט די וואסער? די עקירה מאכט ער שוין אין רשות הרבים. ער איז אינגאנצן אין רשות הרבים. די עקירה מאכט ער ווען ער כאפט אן זיין האנט ביי די וואנט פון רשות היחיד. זיין האנט איז העכער די וואנט, אדער אין רשות הרבים שוין.
דיון: סטאטוס פון א וואנט פון רשות היחיד
Speaker 2:
ווען איינער נעמט עפעס אראפ פון א וואנט, דאס האסטו פריער געשטעלט, איינער האט א כלי אויף א וואנט. ער גייט אויף די וואנט, עפעס פאלט אראפ פון די וואנט, און איך כאפ עס נאכדעם. יא, ס׳איז גענומען פון א וואנט.
Speaker 1:
וואס פאלט דיך איין? דו דארפסט עס נעמען פון די רשות היחיד. ס׳איז נישטא אזא היתר אין די וועלט. ער האט גענומען פון די וואנט, עפעס איז געפאלן דערפון, ס׳ליגט אויף די וואנט, ס׳איז געפאלן פון די וואנט. איך פארשטיי נישט וואס דו רעדסט.
דער מענטש שטייט אינגאנצן אין רשות הרבים, נישט ער, נישט זיין האנט, איז קיינמאל נישט געווען אין רשות היחיד. ס׳איז נישטא אין די וועלט אזא היתר, ווי מ׳לייגט נישט גארנישט אריין אין די אנדערע רשות. ס׳איז נישטא אזא זאך. דער מענטש איז קיינמאל נישט געווען אין רשות היחיד. אמת?
פארשטייסטו וואס איך זאג? ס׳איז דא א הויז, און ס׳איז דא א וואנט. אויף דער וואנט קריכט דארטן א שרץ, יא? און ער נעמט עס אראפ פון דער וואנט. האט ער יעצט געמאכט אן עקירה פון א וואנט? האט ער אריינגעלייגט זיין האנט אין דער רשות היחיד?
Speaker 2:
ניין, ניין, פון דער וואנט. די וואנט איז רשות היחיד.
Speaker 1:
אבער די וואנט, די וואנט פון די אויטסייד…
Speaker 2:
אבער די וואנט פון די אויטסייד איז כותל רשות היחיד, איז רשות היחיד.
Speaker 1:
נאכאמאל, ער טאטשט עס נאר, אבער ער נעמט עס נישט פון דארט. ער נעמט נישט פון דער רשות הרבים.
איך זאג דיר, עס איז דא א צינור. איך זאג דיר, עס איז דא א צינור. איך זאג דיר, עס איז דא א צינור.
נאך יומים מיט טייטש, עס איז נישטא קיין הנחה. ס׳דארף נישט זיין נאך יומים. נסחאות קענען פעלן זאגן “מפני שעשה עקירה ברשות היחיד”.
ביאור: פארוואס ס׳איז נישט קיין עקירה
Speaker 1:
שטעל דיר פאר ס׳איז דא א צינור. ס׳איז נישט קיין עקירה, ווייל ס׳איז נישט נח. ווען ס׳וואלט געווען נח, וואלט געהייסן עקירה. ס׳קומט נישט אריין די נושא פון נח. ס׳קומט אריין די נושא אז דער מענטש האט נישט געמאכט קיין איין עקירה. ער האט נישט געמאכט קיין עקירה, ווייל ער דארף נישט. אבער גראדע, אפילו ווען ער וואלט יא געדארפט, ווען ס׳וואלט געהייסן נח, ווען אין די מינוט וואס ער נעמט עס אראפ פון דארט וואלט געהייסן עקירה, וואלט עס נישט… ווייל ער נעמט עס נישט פון דארט, ער נעמט עס נאכדעם.
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט וואס דו רעדסט. דא איז רשות היחיד, דא שטייט ער. ווי נעמט ער די מים פון דער רשות היחיד? דו האסט געזאגט אז ס׳פליסט אויף דער רשות היחיד. ס׳איז נעכטן געפליסט, וואס גייט מיר אן נעכטן?
יעצט, דער מענטש, ער איז נישט אין דער רשות היחיד, ער איז אויטסייד, יא? דא איז דא א צינור, יא? צוויי הונדערט צינור, ס׳ענדיגט זיך די צינור, יעצט ער טאטשט עס, לאמיר שוין זאגן, אבער דא נעמט ער. אמת? ווי איז ער? וואו ענדיגט זיך די רשות היחיד? ווייז מיר. דא, יא? ער נעמט פון וואו? פון דער רשות היחיד אדער פון דער רשות הרבים?
Speaker 1:
איי דאונט אנדערסטענד. פארשטייסטו בכלל וואס איך פרעג, אדער איך בין צעדרייט? חס ושלום.
קלארשטעלונג: די הלכה פון כותל רשות הרבים
Speaker 2:
ניין, האסטו עפעס נישט געלערנט? לאמיר רעדן הלכה, יא? וואס טוט זיך ווען ס׳קלעבט עפעס אויף א וואנט פון א רשות היחיד, און דער מענטש שטייט אין דער רשות הרבים, און עפעס ליגט אויף דער וואנט פון דער רשות היחיד, און ער נעמט עס פון דער רשות הרבים? דאס האבן זיי געלערנט בפירוש, דאס איז כותל רשות הרבים. די אנדערע זייט פון דער וואנט איז א רשות הרבים, נישט קיין רשות היחיד.
Speaker 1:
ניין, ס׳איז דאך דא אן הלכה צו נעמען אויב איז עס זיין וואנט.
Speaker 2:
ניין, ס׳איז נישט די וואנט פון דער רשות היחיד. חוץ פון דעם, די וואנט פון דער רשות היחיד איז דאך א רשות הרבים. די זענען מיר רבנן.
חזרה צום צינור: אינסייד און אויטסייד
Speaker 1:
א צינור. פלעין א צינור, א פייפ וואסער. לאמיר זאגן די פייפ איז רשות היחיד. נאך די פייפ איז וואס? נאך די פייפ, וויבאלד די וואסער רינט, איז ער רינט ער שוין אין די רשות הרבים, ער ליגט שוין נישט אין די רשות היחיד.
דאס איז א פייפ, רבותי. דער שטח איז וואס? רשות היחיד, ווייל א פייפ איז א רשות היחיד. אינסייד די פייפ, אבער אויבנאויף האבן מיר געזאגט אז ס׳ווענדט זיך וואס, אויב עפעס הענגט אויף די פייפ, אויב אויף די פייפ לייגט איינער עפעס ארויף. ס׳הענגט נישט גארנישט, ס׳פאלט ארויס, ס׳איז שוין ארויסגעגאנגען.
אבער דאס איז א זאך לאמיר זאגן, וועגן דעם הייסט עס נישט ווי ס׳ליגט אויף די פייפ, ווייל אויב ס׳ליגט עפעס א דבר גוש אויף די פייפ און ער נעמט עס אראפ פון די פייפ, וואלט ער גענומען פון א רשות היחיד. ווען ס׳איז אינסייד, איז עס קיינמאל נישט געווען אין די רשות היחיד. ס׳האט נישט קיין רוחות דאס.
דער עיקר ווארט: נשפך למעלה
Speaker 1:
אבער די עיקר ווארט וואס אונז איז נוגע דא איז, ווייל ווען ער נעמט ווען עפעס וואס ליגט אויף די פייפ… און דרך אגב, די הלכה וואס דו זאגסט יעצט, דו האסט יעצט געמאכט א נייע הלכה, אז עפעס הענגט אריין אין א רשות הרבים פון א רשות היחיד, הייסט עס אין די רשות היחיד. That’s plainly not true. Plainly not true.
אבער יעצט ליגט עס שוין נישט אויף. ער נעמט נישט קיינמאל קיין וואסער וואס ליגט אויף די רשות היחיד. אלע וואסער וואס ער נעמט ליגט שוין אין די רשות הרבים. ס׳ליגט נישט אויף.
Speaker 2:
Exactly, דאס איז וואס איך זאג, ווייל די נשפך למעלה איז עס שוין אין די רשות הרבים.
Speaker 1:
אקעי.
צעמישונג און פרוסטראציע
Speaker 1:
אדער בין איך צודרייט, אדער פארשטיי איך נישט די הלכה, אדער מיינט נישט די הלכה דאס, ווייל איך פארשטיי נישט קיין איין ווארט. ס׳איז דא די גאנצע הלכה פון נוגע וסמוך לשלושה, וואס גייט מיך אן די אלע זאכן? דו נעמסט צו, דו קומסט אריין, ביסטו נישט אין די רשות היחיד. דאס איז וואס ער זאגט אין טייל, און איך פארשטיי נישט. אפשר איז עס צוליב דעם טאקע נאר מדרבנן, אבער דער רמב״ם מאכט אן אנדערע reason פארוואס ס׳איז נאר מדרבנן, און דאס פארשטיי איך נישט.
און ער ברענגט אז ס׳איז דא אנדערע וואס זאגן אז ס׳איז טאקע מדאורייתא אסור אין די צינור. I plainly don’t understand. נגיעה, וואס איז ער טאקינג אבאוט? I plainly don’t understand.
דו פרעגסט מיר, דער מענטש איז קיינמאל נישט געווען אין די רשות היחיד, זיי געזונט. זאגט ער, ס׳זעט אויס… ער איז אבער עוקר א זאך פון וואס… ער איז נישט, ער טוט נישט גארנישט צו די וואסער אין די רשות היחיד! ער איז literally קולט. דו ווייסט וואס מיינט קולט? קולט מיינט איך כאפ. איך רוק נישט וואסער. אן נגיעה וואלט מען עס אנגענומען. אפילו מיט נגיעה רוקסטו נישט וואסער. מיט נגיעה וואלט עס געווען אסור ווען נישט דער חידוש אז די וואסער איז לויט. וואלט עס געהייסן אז דו נעמסט עפעס וואס ליגט אויף די וואנט. אבער די יסוד איז, עס ליגט נישט אויף די וואנט. איז ממילא הייסט עס אז דו טוסט… ווען ער נעמט עפעס וואס ליגט אויף די וואנט וואלט ער געווען חייב, ווייל די וואנט איז א רשות היחיד.
באשטעטיגונג: די יסוד פון רשות הרבים ביז די וואנט
Speaker 2:
דארף מען טשעקן דאס.
Speaker 1:
דאס הייסט טשעקן? יעדער… יעדער… יעדער אינדרויסן פון א רשות היחיד איז א רשות הרבים.
Speaker 2:
יא, אויב ס׳איז א רשות הרבים, אוודאי.
Speaker 1:
יעדער ווייסט אז רשות הרבים גייט ביז די וואנט ממש. אוודאי גייט עס ביז די וואנט ממש, דאס איז דאך די מחיצה. וואס רעדסטו? אוודאי גייט עס. ס׳איז נישט קיין ספק.
Speaker 2:
ניין, ניין, דו מאכסט א ספק.
Speaker 1:
דאס איז נישט קיין ספק. אויב א מענטש האט א רשות היחיד, די וואנט וואס הענגט אויף די אנדערע זייט פון די וואנט הייסט די זאך אין רשות הרבים לכל הדעות. ס׳איז נישטא קיין שום שיטה וואס זאגט אנדערש, ס׳איז נישטא קיין צד אופן וואס איז אנדערש. אוודאי נישט.
עפעס פאר סאם ריזען האבן די מענטשן געטראכט אז אפילו ס׳איז נוגע, ער נעמט די וואסער פון אינסייד. איך פארשטיי נישט. אני לא מבין. איך ווייס נישט וואס צו זאגן, איך פארשטיי עס פשוט נישט. איך דארף מער קלארקייט אין די הלכה אז יעדע וואנט אינדרויסן פון די רשות היחיד איז אויטאמאטיש רשות הרבים. א וואנט, אלעמאל, אלעמאל. וואו האסטו געלערנט אנדערש?
משל פון אן עמוד ברשות הרבים
Speaker 1:
פארוואס זאל עס זיין אנדערש ווי אן עמוד ברשות הרבים, אדער א… מיט אן עמוד ברשות הרבים? דו רעדסט פון די זייט. די גאנצע זאך איז א… אין רשות הרבים איז דא אן עמוד וואס איז עקסטער. די דאך איז די רשות היחיד, און די וואנט איז די רשות היחיד. אויף די זייט, אוודאי.
אלע רשויות אין שבת גייען נישט אין די הייעך. דאס הייסט, דאס שטעקט זיך שוין אריין אין די רשות הרבים? איך הענג עפעס אויף א הויז, און א הויז איז א רשות הרבים וואס איז א רשות היחיד? וואס? נישטא אזא זאך. אלעמאל איז עס אזוי. דא איז שוין רשות הרבים. ס׳ווערט א נייע שם, ס׳איז למעלה מעשרה ברשות הרבים, וואס איך ווייס נישט, אבער ס׳איז זיכער רשות הרבים.
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט. דו זאגסט דאך אז ס׳איז למעלה מעשרה.
Speaker 1:
אקעי, איך פארשטיי נישט. איך פארשטיי נישט. איך פארשטיי נישט. אפשר דאס מיינט “לא נכון”. ס׳איז אסאך ווייניגער, דאס איז וואס I don’t understand.
דער בגדי ישע׳ס קשיא
Speaker 1:
פרעגט שוין דער הייליגער, זעסט, איך בין נישט דער ערשטער וואס האט געפרעגט די קשיא. דער בגדי ישע האט געפרעגט מיין קשיא. איך בין נישט משוגע, איך האב געהאפט אז איך בין נישט משוגע. אבער אלע אנדערע רבנים פארשטייען עפעס, I don’t know, עפעס…
דו קענסט זאגן אז ס׳איז טאקע טייטש “מנוע של מלכות”, מ׳מיינט ארץ ישראל. דאס איז די תירוץ. העלאו, אזא בעיסיק זאך, אלע רבנים רעדן דא, כולי עלמא, ס׳מאכט סענס, עפעס איז ראנג. עפעס איז ראנג. שוין, ברוך השם האב איך זיך שוין אויפגערעגט אויף די רבנים היינט אויך. איך ווייס נישט.
Speaker 2:
ווער איז דער בגדי ישע בכלל? דער בגדי ישע איז דער של״ה, ניין? דער של״ה איז עפעס… ווער איז דער בגדי ישע? געדענקסט?
Speaker 1:
ניין. בגדי ישע, אויף וואס? וואו איז דער בגדי ישע? אין שולחן ערוך? בגדי ישע… איך ווייס נישט. עפעס א צדיק וואס מ׳ברענגט. ער איז זיכער געווען א צדיק. אקעי. אקעי.
אקעי, סטאפ א מינוט. דער בגדי ישע איז א פירוש אויפן מגן אברהם, ס׳איז א צדיק, ר׳ ישעיה וויינער. איך ווייס אז די פוסקים ברענגען אים. בסדר, אבער איך ווייס נישט וואס ס׳איז. די משנה ברורה ברענגט אים, ווי דו זאגסט דאך, יא?
Speaker 2:
יא, אזעלכע מענטשן.
Speaker 1:
I don’t know. אהם, לאמיר פרובירן צו גיין ווייטער.
מסקנא: דער פשט אין דעם ענין
Speaker 1:
סאו, עניוועיס, ס׳קען זיין אז דאס איז פשט, אז אונז לאנד בלייבט מען וואס יאגט אריין, אז ס׳איז טאקע אן ענין פון די רבנים, וואס זיי זענען טאקע אזוי נוהג, אבער טאקע ווייל ס׳איז נישט קיין דריסה, ס׳איז נישט קיין הלכה, האט מען נישט געדארפט מאכן אן עקירה און שוין.
הלכה ד: זיז שלפני החלון
Speaker 1:
יעצט איז אזוי, מיר דארפן לערנען וועגן א זיז. וואס טייטש א זיז? א זיז איז אזא שעלף בעיסיקלי, א שטיקל וואס שטעקט זיך ארויס פון די וואנט. אין פראנט פון די פענסטער מאכט זיך חסר, זיז שלפני החלון יוצא בעוביו של סובב, די שאלה איז, דער מענטש וואס שטייט אינדערהיים, צו ער מעג נוצן זיין ווינדאו סיל, פון די outside וואס ליגט אין די רשות הרבים.
איז אזוי, אם עולה למעלה מעשרה טפחים, מותר להשתמש בה, פארוואס? ווייל לכתחילה איז נישט איינער שולט אין רשות הרבים די פעיס, אלא עד עשרה טפחים. סא, די פשט איז, וויבאלד מותר להשתמש בה, כל הקומה עד עשרה טפחים, א מענטש וואוינט אין א הויז נעבן רשות הרבים, אפילו ס׳שטעקט זיך ארויס אין רשות הרבים, ווי לאנג ס׳איז העכער ווי צען טפחים, העכער ווי צען טפחים איז שוין נישט קיין רשות הרבים, מעג ער
הלכות זיזין וגזירות שונות על הוצאה
צוויי זיזין איינער אויף דעם אנדערן
אבער מה שאין כן למטה, צו דאס קען זיין א הלכה למעשה, אויב א מענטש האט עפעס וואס שטייט ארויס פון זיין פענסטער, איז למעלה מעשרה איז נישט קיין פראבלעם, למטה מעשרה מוז מען זען, ס׳איז דא אופן וואס איז אפשר מער קאמפליקירט.
מדובר במקום שיש לו שני זיזין, ס׳איז דא צוויי זיזין, אדער אפילו שני למעלה מעשרה, איז דא א פראבלעם, ווייל איין זיז קען ווערן א רשות וואס בלאקט די נעקסטע.
אם יש בו זיז העליון, יש לפניו חלון, או על גביו, אסור להשתמש בו. פארוואס? מפני שהיא רשות בפני עצמה.
דהיינו, א זיז וואס איז ד׳ על ד׳ טפחים איז דאך א רשות, יעדע זאך פון ד׳ על ד׳ איז א רשות, סאו ס׳ווערט נישט בטל פאר די רשות היחיד אדער פאר די רשות הרבים, ס׳איז א פריוואטע זאך, ווייל ער איז נישט קיין רשות הרבים ווייל רשות הרבים איז נישט דא, און ער איז אויך נישט קיין רשות היחיד. סאו וואס איז ער? עפעס א נייע זאך, איז א אייגענע רשות היחיד. ס׳איז נישט קיין רשות היחיד ווייל ס׳איז נישט גבוה עשרה, ס׳האט נישט קיין מחיצות, וואס איז ער עקזעקטלי? עפעס א נייע מאדנע זאך. ס׳איז א רשות לעצמו עפעס, אקעי.
אבער די חכמים אסרן, דאס איז אסור מדרבנן, די חכמים לאזן נישט נוצן אויב ס׳האט, דער אויבערשטער האט פיר טפחים, וואס מיינט שתי רשויות בפני עצמן, און די אונטערשטע האט א רשות אחרת, ס׳איז אן עקסטערע זאך. ואסרו זה על זה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. ס׳איז דא אזוי ווי אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת.
ס׳איז באלד אז דער אויבערשטער איז א רשות בפני עצמו, און דער אונטערשטער איז אן עקסטערע רשות, וועלכע רשות, איי דאנט נאו, איז ממילא קען מען נישט ביידע נוצן, ווייל ס׳איז צוויי אנדערע זאכן.
Speaker 2: יא, ביידע נישט.
Speaker 1: זה על זה אסרי, ס׳ווערט אזוי ווי, די חכמים האבן מורא, ס׳זאל אויסזען ווי מ׳נוצט, מ׳טראגט פון רשות היחיד צו רשות היחיד, שבת, שבת, שבת, נישט קיין חילוק. צוויי רשויות. שבת איז א זאך וואס יעדער איינער בלייבט אין איין רשות, מ׳מישט נישט רשויות שבת, דאס איז די ווארט, שבת מישט מען זיך נישט.
דיסקוסיע: פארוואס נישט לאזן נוצן איינס?
Speaker 2: פארוואס זאל מען נישט זאגן אז עט ליעסט מען קען נוצן איינס?
Speaker 1: ווייל וועלכע? אפשר וועט מען זיך טועה זיין וועלכע מ׳מעג נוצן.
Speaker 2: שוין, אין מיינע יארן האט מען געזאגט ביידע לחומרא עד שיבוא אליהו.
Speaker 1: ניין, ס׳דארף זיין א למדנ׳ישע טעם, ווייל עפעס ענליך, יא. לאמיר זען.
ווען ביידע האבן נישט קיין עירוב
ואין בעליון עירוב ואין בתחתון עירוב, אויב ביידע האבן נישט, העליון משתמש בשניהם, ווייל ס׳ווערט נישט קיין רשות, ס׳איז נישט קיין פראבלעם, ביידע זענען גארנישט, און א מקום הפטור כולי בעצם, לכתחילה. אזוי זענען זיי בטל צו די רשות היחיד פון וואו ס׳שטעקט זיך ארויס. די הלכה איז דאך אז א מקום הפטור, אפילו ווען ס׳איז נישט, איז א מקום הפטור, אזוי קומט לכתחילה אויס.
ווען דער תחתון האט עירוב
היה בתחתון עירוב ועליון אין בו עירוב, דעמאלטס איז איינער משתמש, העליון אינו משתמש אלא כנגד חלונו בלבד, און דער עליון טאר נאר נוצן כנגד חלונו, קעגן דעם מענטש׳ס פענסטער וואס שטעקט זיך ארויס דארט. אבל בשאר הרשות שבשני צדי החלון, יא, אסור להשתמש, וזה של תחתון יש לו רשות לעצמו.
דאס הייסט, אויב ביידע האבן רשויות לעצמן, די רשות גייט דאך אן עד התהום, דעמאלטס שטערן זיי איינער דעם צווייטן, מען קען נישט. אבער טאמער נאר די אונטערשטע… אה, פשט איז ביידע זענען אין די אונטערשטע רשות, ווייל רשות היחיד איז עולה. סא, מעג ער נוצן די עליה נאר קעגן זיין אייגענע חלון, וואס דארט איז ער עפעס אן עקסטערע, א דריטע… איך ווייס נישט פונקט, נישט קיין רשות.
דיסקוסיע: פארוואס איז דער חילוק?
Speaker 2: סא פארוואס… אבער אין די זייטן וואס איז נישט דא קיין פענסטער, טאר ער נישט. פארוואס איז דער חילוק? וואס איז די סאנד?
Speaker 1: נו, איך פארשטיי פון וואס מ׳רעדט, און פארוואס? די חלק וואס איז נישט קעגן די חלון… אה, סא אזוי ווי דו האסט געזאגט. אזוי טייטשט דער צדיק, אז אויב ס׳איז דא א ווייניגער ווי ד׳ טפחים, ווערט עס אזוי ווי בטל פאר די חלון. סא, אבער די פארט וואס איז נישט ביי די חלון, ווערט נישט בטל. סא ער ווערט פארט פון די אונטערשטע רשות, און דעמאלטס איז עס אסור.
Speaker 2: פארוואס איז עס אסור?
Speaker 1: ווייל ער איז יא א נייע זאך, און ס׳איז די שתי רשויות. ער ברענגט עפעס א פירוש אז שתי רשויות איז אזויווי… אזויווי די דין פון וואס מ׳דארף מאכן אן עירוב. וואס צוויי רשויות וואס זענען אין איין… אפשר, יא, אפשר איך טראכט אז אן עירוב איז דאך שייך.
Speaker 2: אבער עירוב געווענליך איז צוויי מענטשן, און א מענטש איז דאך די זעלבע זאך, ער באלאנגט פאר אים. אפשר איז צוויי מענטשן טאקע, קען מען נישט מאכן קיין עירוב?
Speaker 1: און אויף מען מאכט אן עירוב ווי ביידע… נישט אונזער עירוב, יא, ער רעדט פון עירובי חצירות. אויב איז דא א גרעסערע עירוב צווישן די צוויי הייזער, לאמיר זאגן אז ס׳איז איין שטאק און די אנדערע איז אונטן שטאק, וואס העלפט עס? כדי צו זיין אן עירוב, דארפסטו זיין אט ליעסט א רשות, דארפסט האבן א מחיצה קודם. און דא רעדט מען אז ס׳איז נישט דא קיין מחיצה, סא איך ווייס נישט צו ס׳גייט העלפן. ווייל ס׳איז נאך אלץ צוויי עקסטערע אזויווי רשויות בבחינת מחיצות.
אקעי, אינטערסאנטע אזויווי זייער קליינע פרטים וואס מ׳דארף כאפן. די הלכה איז מער ווייניגער קלאר. פארוואס פונקטליך איז עס אזוי איז אביסל שווער צו פארשטיין, אבער די הלכה איז קלאר. איין זיז, א קליינע זיז, אפילו א גרויסע זיז, מותר. צוויי זיזין, גרויסע, שטערן. איינס גרויס, די אויבערשטע איז גרויס, שטערט ביידע. די אונטערשטע איז גרויס, שטערט נאר פאר די אויבערשטע קעגן אים, נישט קעגן זיין אייגענע חלון. אקעי. עד כאן הלכה של זיז.
גזירה ביי זיז — כלי חרס
יעצט גייען מיר לערנען אזוי. כל זיז, יעצט אבער דא א גזירה. אזוי ווי מיר האבן געלערנט פריער אז זאכן וואס מ׳איז חושש אז מ׳גייט זיך בארירן איז מען גוזר, אויך ביי די זיז איז דא אזא גזירה.
“כל זיז היוצא על רשות הרבים, שמתיר להשתמש בו, כשמשתמש בו, אין נוטלין ממנו ואין נותנין עליו, אלא כלי חרס וכיוצא בהן, שמא יפלו ברשות הרבים וישברו”.
מ׳טאר נישט לייגן דארט פרעדזשיל כלים, זאכן וואס פאלן אראפ און צעברעכן זיך. ווייל דעמאלטס איז עס צעבראכן, וואס איז די חילוק? איז עס צעבראכן, מ׳גייט נישט טון, מ׳גייט מאכן א דעקארעישאן פון די צעבראכענע אזאך. איז אסור, “שמא יפלו ברשות הרבים ויבואו”.
דאס הייסט, וויבאלד דאס איז עפעס א דעינדזשערעס ספעיס, דאס איז עפעס א לעדזש וואס ליגט העכער די גאס, גיי ווייס, ס׳קומט א ווינט, ס׳פאלט אראפ, טאר מען נישט לייגן דארט זאכן וואס ס׳קען זיין א חשש אז זיי גייען אראפפאלן.
Speaker 2: ניין, נישט מ׳טאר בכלל נישט ארויסלייגן. די טראגן וואס דו זאגסט אז מ׳מעג משתמש זיין, טראגן פון אינעווייניג צו אינדרויסן.
Speaker 1: ניין, ניין, ניין. ס׳מעג ליגן דארט נאר טייערע כלים, נישט די וואס דו רעדסט. ענליך צו די כלים נאים וואס מ׳האט געזאגט ביים טרינקען. ס׳איז די זעלבע סארט גזירה.
זאגט די רמ״א, דאס איז נאר ביי א קליינע זיז. א גאנצע דאך, איז נישטא די חשש ווייל ס׳וועט נישט פאלן. א זיז איז א קליינע זאך, ס׳קען פאלן. איך ברענג דאס נאר צו מסביר זיין וואס איז די חשש, ווייל ס׳איז א קליינע זאך, ס׳קען אראפפאלן. אז דאס פאלן מאכט סענס, ס׳איז א פלאץ וואו ס׳שטימט. אקעי.
שני בתים משני צדי רשות הרבים — ווארפן למעלה מעשרה
יעצט, די נעקסטע הלכה האט נישט מיט א זיז. ס׳איז אן ענליכע הלכה, אבער ס׳איז ווייטער א זאך וואס אמאל זענען מיר פארהאן וואס מ׳איז גוזר שמא יבואו.
“שני בתים שני צדי רשות הרבים”. דו האסט צוויי הייזער, איין רשות היחיד, צוויי זייטן פון רשות הרבים, לאמיר שוין זאגן זיי האבן געמאכט א עירוב, אדער ס׳איז די אייגענע הויז. זורק מזה לזה למעלה מעשרה, מ׳רעדט מ׳ווארפט איינער צום צווייטן, כל זמן וואס מ׳ווארפט למעלה מעשרה, ווייל למעלה מעשרה איז דאך א מקום פטור, און מיר האבן געלערנט אז מ׳מעג… האבן מיר געלערנט אז מ׳מעג? האבן מיר נישט געהעריג געלערנט. אבער ס׳קוקט אויס אז מ׳מעג ווארפן פון רשות היחיד צו רשות היחיד דרך מקום פטור. דאס איז די הלכה.
דאס הייסט, והוא שיהיו שניהם שלו, וואס איז די זעלבע רשות היחיד, די זעלבע מענטש, או שעירבו ביניהם, ווייל מ׳רעדט פון א איסור דרבנן פון טראגן פון רשות היחיד צו רשות היחיד וואס האבן נישט קיין עירוב.
דיסקוסיע: פארוואס דארף מען “שניהם שלו”?
Speaker 2: ווארט נאכאמאל, שניהם שלו פעלט אויס פארוואס? ס׳בלייבט נישט די זעלבע רשות היחיד אויב צוויי מענטשן האבן עס? איז עס צוויי אנדערע רשויות היחיד?
Speaker 1: אה, מדרבנן דארף מען א עירוב, נישט די נושא פון טלטול.
Speaker 2: אה, או שעירבו ביניהם, אה, אה. וועגן דעם זאגט ער או שעירבו ביניהם.
Speaker 1: יא, דאס איז דאך שוין צוליב די גאנצע ענין פון עירוב.
Speaker 2: יא, אבער ער וויל דא זאגן מותר לכתחילה, מוז ער זאגן אויך די זאכן וואס די תנאים, דו ביסט גערעכט, ס׳איז אן עמלות׳דיגע פרט.
ווען ביידע זענען בשוה
ואם היו אפילו בגדים וכלי מתכות, מותר לזרוק, אפילו זאכן וואס גייען זיך נישט צוברעכן, ווייל דא איז נישט דא די גזירה, ווייל אזא סארט זאך געווענליך א מענטש קען אים ווארפן גוט, מ׳האט נישט מורא ס׳וועט אראפפאלן פאר סאם ריזען.
ווען איינס איז העכער פון דעם אנדערן
ואם היה זה למעלה מזה ולא בשוה, אבער אויב איין הויז איז נישט די זעלבע הויך ווי די פריערדיגע הויז, ווי די אנדערע זייט, דעמאלט איז עס שווערער צו ווארפן פונקטלעך ס׳זאל זיין למעלה מעשרה און אנקומען, אסור לזרוק בהם כיוצא בהם, שמא יפול ויביאנו, ווייטער די גזירה שמא יביאנו. אבל כלי חרס וכיוצא בו זורק, ווייל אויב ס׳וועט זיך צוברעכן וועט ער נישט אנווערן וואס צו טון, אזויווי די פריערדיגע הלכה.
Speaker 2: יא.
סיכום
Speaker 1: שוין, עד כאן איז די הלכות פון זיזין, אדער פון, בקיצור, פון פארשידענע אופנים וואס ס׳איז דא א גזירה, דאס האט נאך א גזירה באמת, די נושא פון די שתי רשויות משתמשין, אבער אויך איז דא די נושא פון, לכאורה דאס וואס דער רמב״ם ברענגט דא אריין, די אופנים וואס מ׳טאר נישט הוטל א מותר, ווייל מ׳האט מורא ס׳וועט אראפפאלן, און ווייל ס׳איז אביסל אן אנדערע רשות, און אין א געוויסע זין האט מען מורא אז ס׳וועט אראפפאלן און ער וועט עס טון הוצאה וכדומה. שטימט?
Speaker 2: יא.
Speaker 1: אקעי. גייען ווייטער?
Speaker 2: יא, נאך אביסל.
Speaker 1: סאו יעצט קען מען לערנען די אלע הלכות בעסער.
הלכות שבת – פרק ט״ו: בור ברשות הרבים, אשפה, ואמת המים
המשך הלימוד
Speaker 1: שטימט?
Speaker 2: יא.
Speaker 1: אקעי. גייען ווייטער?
Speaker 2: יא, נאך אביסל.
בור ברשות הרבים וחלון על גביו
Speaker 1: סא, יעצט גייט מען לערנען די אלע הלכות, די גאנצע פרק איז בעצם וועגן אופנים וויאזוי מ׳טראגט אין איין רשות צו אן אנדערע. שטעלט זיך אזאך, ס׳איז דא אין איין רשות, איז דא עפעס א זאך וואס מאכט עס א רשות לעצמו, אזא נישט ממש א רשות הרבים, נאר ס׳איז דא א זיז וואס ווערט א רשות לעצמו, אדער ענליכע זאכן. רייט, בדרך אופן אזוי ווי א זיז, און ער טראגט נישט ווען ער שטייט אין יענע רשות, ווייל מ׳שטייט נישט אין א זיז, ער טראגט ווען ער שטייט אין רשות היחיד. און דעמאלטס, דאס איז וואס איך מיין, דאס הייסט, אויב ער וואלט געשטאנען דער מענטש אין די זיז, ווייס איך נישט, אלעמאל די שאלה איז, עפעס שטייט אין די אנדערע רשות, און ער טראגט אין די רשות למעלה, און ווערט שאלות, אמאל מעג מען, אמאל מעג מען נישט.
סא יעצט איז דא א נייע זאך. א בור ברשות הרבים, ס׳איז דא א בור, א בור וואסער, מים, אין רשות הרבים, וחלון על גבה, אבער זיין פענסטער איז העכער דעם, סא ער קען ארויסשטעקן זיין קאפ און שואב זיין מים פון די בור. איז די הלכה אזוי, הבור וחולייתה מצטרפין, אז די בור און די חוליא פון די בור, דאס הייסט די חוליא פון די בור, ארום די בור איז דא אזא טעל, אזא אויסגעגראבענע גרוב, די חוליא וואס ליגט אין די גרוב, מצטרפין לעשרה, דאס הייסט, אויב צוזאמען די גרוב מיט די אזויווי געיט כלי, איך ווייס נישט פונקטליך וויאזוי ס׳הייסט, ס׳הייסט א חוליא, אקעי, מצטרפין לעשרה, וממלא הימנו בשבת. דאס הייסט, ווי לאנג דו ביסט אין די רשות היחיד, מעג מען ממלא זיין. דו גייסט פון איין רשות היחיד צו אן אנדערע רשות היחיד. דו ביסט אין די זעלבע רשות היחיד, ווייט, אקעי, אין די זעלבע.
דיון: וויאזוי מעג מען נעמען צו די נעקסטע רשות היחיד?
Speaker 2: סא, אה, וויאזוי מעג מען נעמען צו די נעקסטע רשות היחיד? אויך מיט א עירוב?
Speaker 1: וואס מיט א עירוב? ס׳קען זיין א עירוב צווישן צוויי רשות היחיד׳ס. אבער דא די וואסער באר באלאנגט נישט פאר קיינעם, עס באלאנגט פאר יעדער. סאו אזוי ברענגט ער דא אז כלי נכנס לשם, סאו עס באלאנגט פאר דער איינציגסטער מענטש וואס קען עס נוצן, ווייל ער האט א פענסטער. סאו עס ווערט כלי שלו, קיינער קען עס נישט נוצן, סאו עס איז זיינס. אפילו עס באלאנגט נישט פאר אים, עס באלאנגט פאר רשות הרבים, אבער די רשות הרבים קען עס נישט נוצן עניוועי, זיי קענען נישט אריינקריכן אין דער רשות היחיד, אריינקריכן אין דער באר.
תנאי: סמוך לכותל
Speaker 1: ומדברי רמב״ם משמע שהוא סמוך לכותל, אבער הוא גבוה ד׳ טפחים, שאין אדם יחיד יכול לעבור שם ד׳ טפחים, און קיינער קען נישט אדורך גיין. ממילא וואס איז די פלאץ? די פלאץ איז אין א רשות הרבים, אבער די פלאץ אליין איז א רשות היחיד, און עס איז לעבן די רשות היחיד, און מען וואקט נישט אדורך צווישן די רשות היחיד און יענע באר. סאו דאס מאכט עס אז כלי שלו, עס באלאנגט פאר אים, ממילא קען מען זאגן אז עס איז נאך א רשות היחיד וואס ער מעג נעמען פון.
אבל אם הוא מופלג
Speaker 1: אבל אם הוא מופלג, אבער אויב עס איז אפגערוקט פון די רשות היחיד, אינו ממלא ממנו, דעמאלטס העלפט נישט אויב די באר מיט די חוליא צוזאמען ווערט אסורה. דעמאלטס מעג מען נאר רעדן, קען נאר די חוליא זאל ווערן אסורה, דעמאלטס נאר אויב די חוליא ארום, די זאמד ארום די באר איז גענוג הויעך אסורה.
פארוואס? ער נעמט צו א דלי, ער שיט עס פון די חוליא, ער ווארפט עס אין א מקום פטור. פארוואס איז עס א מקום פטור? דאס הייסט אויב ער גייט גיין נאך העכער. די חשש איז אז אויב מען קען גיין נישט נאר פון די חוליא, מען קען סתם שטיין אין רשות הרבים, גייט ער אויפנעמען די דלי, און נאכדעם שטייט ער דער מענטש אין רשות הרבים. אויב ער רוקט נאר אביסל די דלי, ליגט ער עס געהעריג פון רשות היחיד צו רשות הרבים, רייט?
אבער וואס זאל דאס צו טון צו ס׳איז אדם יחיד יכול לעבור שם? אז דעמאלטס קען מען טראגן פון רשות הרבים דערצו. אויב אבער קיינער קען נישט אדורך גיין, די איינציגסטע וואס גייט נעמען פון דעם באר איז דער מענטש וואס שטייט שוין אין די אנדערע רשות היחיד, וואס דעמאלטס איז נאר א פראבלעם פון עירוב, און יענע פראבלעם האבן מיר נישט.
אבער אויב דו קענסט שטיין אין רשות הרבים, בעיסיקלי, פארגעסט מען די גאנצע מענטש. ס׳איז דא א באר אין די רשות הרבים, און מען טראגט, מען פרעגט צו מען מעג שאפן פון דעם. ס׳איז טעקניקלי א רשות היחיד. די פראבלעם איז אבער, די רגע וואס דו הייבסט עס אויף, דו שטעלסט זיך אין רשות הרבים, דו ברענגסט עס צו דיר, ביסטו מטלטל פון רשות היחיד צו רשות הרבים. אויב דו מאכסט צען טפחים העכער דאס, אפילו ער גייט אריבער די גאנצע צען טפחים, און מ׳האלט שוין אין רשות הרבים, האבן שוין א מקום פטור, דעמאלט איז מותר. שטימט?
אשפה ברשות הרבים וחלון על גבה
Speaker 1: יעצט קען זיין פארקערט, נישט א משוך פון א בור וואס איז אין רשות הרבים אריין אין דעם מענטש׳ס פענסטער, נאר פארקערט, מ׳גיסט ארויס פון די פענסטער אין רשות הרבים. אשפה, אשפה מיינט וואס, א גארבידזש, איך ווייס נישט פונקט, אשפה כפשוטו. אין רשות הרבים… א פייל פון שמיץ אין רשות הרבים.
Speaker 2: אקעי, א פייל, א פייל, א פייל.
Speaker 1: ס׳מוז זיין עפעס א רשות, דאס זאג איך. מ׳גיסט, ס׳איז א מים, ס׳איז א בור בעיסיקלי, דאס זאג איך. ווייל אויב ס׳איז סתם א פייל, דעמאלט דארף עס האבן גובה עשרה, וואס מאכט עס פאר א רשות לעצמו.
Speaker 2: אקעי, די גמרא זאגט אז ס׳איז א רשות היחיד די אשפה.
Speaker 1: און חלונו על גבה, ווייטער, דער מענטש וואוינט מיט א פענסטער העכער עס, שופך למים בשבת, ער מעג אריינגיסן וואסער אין דעם אשפה פון שבת, ווייל ער גיסט פון רשות היחיד צו רשות היחיד. און ווייטער די זעלבע זאך, און ווייטער, דא איז נישט דא די טרחה פון פיר טפחים, איך ווייס נישט.
אשפה של רבים vs. של יחיד
Speaker 1: אשפה של רבים שאין דרכן לפנותה, סא ס׳בלייבט דארט. אבל של יחיד אין שופכין לתוכה, פארוואס? שמא תפנה, וימצא שופכין כדרכו ברשות הרבים. של יחיד לאזט מען נישט דארט, סא עט סאם פוינט, איך ווייס נישט, דער מענטש אליינס אדער איינער קומט און ער גיסט עס אריין אין רשות הרבים.
Speaker 2: ניין, ער זאגט אנדערש, ער זאגט שמא תפנה, דער מענטש וועט עס אוועקנעמען, דער יחיד וואס מאכט א גארבידזש לאזט נישט דארט זיין גארבידזש, ס׳איז נאר צייטווייליג. די פראבלעם איז, נעקסטע וואך וועלן זיי נישט וויסן אז ס׳איז מער נישט דא קיין גארבידזש דארט, און זיי וועלן אריינגיסן, און ס׳וועט זיין א געהעריגע רשות הרבים.
Speaker 1: איך מיין די ווארט איז לכאורה א לעדזשיטימעט אשפה ווערסעס אזא פריוואטע, סתם א יחיד האט זיך געמאכט אן אשפה.
Speaker 2: ס׳איז דא פלעצער וואו דארטן גיסט מען אשפה, יא, דאס איז לכאורה די ווארט וואס ער זאגט.
Speaker 1: ער זאגט אז דאס איז א גזירה, אז וויבאלד ער האט געזאגט ספיראטיש, ער האט נישט געוואוסט אז ס׳איז שוין נישט דארט קיין עופות, ער שטייט אין פענסטער, ער איז ווי המן׳ס טאכטער, ער ווייסט נישט וואס ליגט אונטן, סאו ער גייט זיך טועה זיין, און מילא טאר מען נישט. אקעי.
זאל זיין גוט. אקעי.
אמת המים שהיא עוברת בחצר
Speaker 1: אמת המים שהיא עוברת בחצר.
Speaker 2: יא, אמת המים שהיא עוברת בחצר. א סטריעם פון וואסער, יא?
Speaker 1: אמה, וואס טייטש דאס ווארט אמה?
Speaker 2: אמת המים, ס׳טייטש פון די ים פליסט ארויס א קליינע קאנאל פון וואסער, א קליינע סטריעם פון וואסער, און ס׳שניידט דורך די חצר.
Speaker 1: א חצר איז א רשות היחיד וואס איז געווענליך ארומגענומען מיט ווענט, אבער דא איז דא עפעס וואס איז א פרצה, ס׳רייסט דורך די חצר. איז אזוי, אם יש בה גבוה עשרה טפחים, ורחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות, אין ממלאין הימנו בשבת, קען מען נישט ממלא זיין דערפון בשבת, מפני שהיא כפרצה במחיצה. ס׳ווערט אזוי ווי א פרצה אין די מחיצה. די ים אליין איז בחצר, א חצר איז א פלאץ וואס איז ארומגענומען מיט ווענט.
דיון: פארוואס איז דאס א פרצה?
Speaker 2: יא, אבער וואס קומט אריין עפעס ספיראטיש? ס׳האט צוטון מיט שיעור כרמלית. מיר האבן געלערנט אין י״ד אז אויב א וואסער איז ווי כרמלית, אויב ס׳איז דא פון שלשול…
Speaker 1: נאכאמאל, דאס איז א רשות היחיד, די חצר איז א רשות היחיד, יא?
Speaker 2: ניין, אויך די שיעור וואס ער זאגט יעצט, וגבוה עשרה טפחים ורחבה ארבעה או יתר, איז די שיעור וואס מאכט פון דעם געווענליך א רשות היחיד, אזוי ווי א רשות בפני עצמה. רייט. נאר וואס גייט אן אויב ס׳איז א רשות…
Speaker 1: אבער ס׳איז וואסער וואס קומט פון די כרמלית, יא? ס׳איז א חלק פון די כרמלית. ס׳איז ארויסגעגאנגען פון די וואסער, קומט די אמת המים. אמת המים איז נישט אזוי ווי א בור פון מי גשמים. אמת המים איז… יעצט, די נעקסטע פרק וועלן מיר לערנען אז מער ווי עשר אמות ווערט א בראנד פון די פרצה. אבער יעצט, ווען ס׳איז נאכנישט… ער רעדט נישט אויף שוין קיין פרצה. ער רעדט אויף יתר על כן. סאו וואס איז די ענין? ווייל ס׳ווערט אזוי ווי א חלק פון די כרמלית.
Speaker 2: וועלכע כרמלית?
Speaker 1: אמת המים קומט דאך פון די מים, וואס איז א כרמלית. אמת המים איז א שטיקל וואסער וואס קומט פון די ים אדער פון די נהר, וואס איז א כרמלית, און ס׳קומט אריין אין דיין פעלד. אויב איז עס ממש א קליינטשיגע אמת המים, זאגט מען ס׳איז גארנישט, ס׳ווערט בטל צו די פעלד, אגב אז ס׳קומט פון די כרמלית. אבער אויב איז עס א שטיקל שיעור אין די פעלד, אין די חצר, יא, אין די רשות היחיד, אויב איז עס אבער א שטיקל שיעור פון אמת המים, קוקט מען אן ווי די כרמלית קומט אריין אין דיין פעלד.
Speaker 2: אינטערעסאנט. אקעי.
Speaker 1: איז אין ממלאין ממנה בשבת, ווייל ס׳וואלט געהייסן טראגן פון א כרמלית. כ׳האב געמיינט אז ס׳וואלט געהייסן מעיקר הדין, אדער ס׳איז ענליך, ס׳איז א חומרא, ס׳איז א עיקר הדין, ווייס איך נישט. איך דארף קוקן אין די מפרשים. מען קוקט עס אן ווי ער נעמט יעצט ארויס פון א כרמלית צו א רשות היחיד.
Speaker 2: אה, די גאנצע כרמלית איז… It doesn’t matter. די גאנצע וואסער איז א כרמלית, און אויך די אמת המים וואס קומט ארויס דערפון.
Speaker 1: לאמיר זיין קלאר, ס׳איז נישט קיין חילוק. כרמלית איז לכתחילה דרבנן, סאו אין ממלאין ממנה איז טייטש אין ממלאין ממנה מדרבנן. יא, נישט חייב. ס׳וועט זיכער נישט זיין חייב, אפי׳ כרשות הרבים איז עס זיכער נישט.
די עצה: מחיצה בכניסתו וביציאתו
Speaker 1: וואס איז די עצה? אויב איז עס קלענער, נאכאמאל, אויב איז עס קלענער ווי עשרה אין רוחב ארבעה, וואלט מען געזאגט ס׳איז בטל צו די רשות היחיד, וואלט עס געווען אזוי ווי א פאדל אין א רשות היחיד. אבער אויב איז עס גענוג חשוב, קוקט מען עס אן ווי ס׳איז א כרמלית וואס גייט אריין אין רשות היחיד. איז וואס טוט מען? וויאזוי איז מען מתיר א כרמלית אין רשות היחיד? מען מאכט א מחיצה גבוהה עשרה בכניסתו וביציאתו. בכניסתו וביציאתו מיינט פון וואו די אמה קומט אריין און וואו די אמה ענדיגט זיך, וואו ער גייט אריין און ארויס פון די חצר. גארנישט, דעמאלטס איז עס פארמאכט, דעמאלטס איז עס פארט פון דיין חצר. דעמאלטס קוקט מען עס אן ווי ס׳איז אפגעטיילט פון די איבעריגע כרמלית, ס׳איז א חלק פון דיין חצר, מעג מען יא שוין ארויסנעמען פון דארטן וואסער.
ואם אין בגובהה עשרה
Speaker 1: ואם אין בגובהה עשרה, אבער אויב איז נישט די אמה נישט טיף עשרה. אינטערעסאנט, ער זאגט בגובהה, מ׳רעדט זיך דא בעומק, יא?
Speaker 2: איך קען הערן.
Speaker 1: ס׳טייטש, ווען איינער שטייט אין די פלאר פון די אמה, איז עס ווי הויך ס׳איז. אבער ס׳מיינט עומק, ס׳טייטש ווען איינער שטייט אויבן, קוקט ער אראפ ווי עומק. אפשר איז עס ארויפגעבויט מיט אזוי ווי מיר האבן געלערנט פריער, מיט א גרויסע פייפ. נישט א פייפ, אזא וואטעווער, אזא מחיצה. יא, אקעי.
אבער מחיצות גובה עשרה ורוחב ארבעה, דעמאלטס הייסט עס נישט ווי א כרמלית וואס קומט אריין אין רשות היחיד, עס איז ממולא ממנו בלא מחיצה.
אמת המים שעוברת בחצר – המשך דינים
רוחב יותר מעשר אמות – דין פרצה
Speaker 1:
איז דער טייטש, איך קען הערן, דער טייטש איז, ווען איינער שטייט אין די פלאר פון די אמה איז עס ווי הויך ס׳איז, אבער ס׳מיינט בעומק. ס׳איז אזוי ווי איינער וואס שטייט אויבן קוקט עס אראפ ווי עומק. אפשר איז עס ארויפגעבויט אזויווי מיר האבן געלערנט פריער מיט אזא גרויסע פייפ, נישט א פייפ, אזא… וואטעווער, אזא מחיצה. יא, אקעי. אבער אין גובהה עשרה, או שהיא רחבה הרבה, דעמאלטס הייסט עס נישט ווי א כרמלית וואס קומט אריין אין רשות היחיד, ס׳איז ממלאין הימנו בלא מחיצה.
זייער גוט. אבער אויב איז רחבה יותר מעשר אמות, אויב איז די אמת המים אסאך ברייט, ס׳איז עשר אמות, דעמאלטס איז דא אן אנדערע פראבלעם, אזויווי דו האסט געזאגט, אז דעמאלטס איז די פראבלעם אז ס׳איז מבטל די ווענט פון די חצר. דו האסט געמאכט א… פארוואס איז עס א חצר? ווייל ס׳איז מיט ווענט ארומגענומען. אבער אויב איז דא אזא גרויסע פרצה אין די חצר… באלד וועלן מיר זען וועגן די חצר, קודם לאמיר זען וועגן די אמת המים אליין.
אקעי, אויב איז רחבה יותר מעשר אמות, אויב די ברייט פון די אמת המים איז מער ווי צען אמות, אפילו אין גובהה עשרה, אין ממלאין הימנו עד שיעשה לה מחיצה, קען מען נישט ארויסשעפן וואסער פון די אמת המים ביז מ׳מאכט א מחיצה. פארוואס? שכל יתר על עשר פרצה היא, די הלכה איז אז יעדע זאך וואס איז גרעסער ווי צען אמות איז א פרצה אין די ווענט פון די חצר, ומפסדת את המחיצות, ס׳איז מפסדת די מחיצות.
צוויי באזונדערע פראבלעמען
Speaker 1:
סאו פרעגט זיך די רמב״ם גלייך, אויב אזוי איז דאך די פראבלעם גרעסער ווי די אמת המים אליין. נישט נאר די פראבלעם צו מ׳מעג ארויסשעפן פון די אמת המים, יעצט איז די שאלה אויב די גאנצע חצר ווערט יעצט בטל. זייער גוט, אבער לאמיר קודם פארשטיין וואס איז די הלכה פון די אמת המים אליין.
אמת, ס׳הייבט אן מיט “מטלטלין כלי לפנים”, איז די חידוש פון די רחבה עשרה איז נאר אז דעמאלטס, אפילו ווען ס׳איז נישט מער ווי צען טפחים, דאס הייסט ס׳וואלט נישט געווען, מ׳וואלט נישט געזאגט אז ס׳איז א רשות לעצמה בתוך החצר, און מכל מקום, יעצט די פרצה איז מבטל, און ממילא די גאנצע זאך הייסט נאך אלץ א כרמלית, און ס׳האט די זעלבע פראבלעם וואס מיר האבן געהאט פריער ווען ס׳איז יא א רשות לעצמה.
יעצט בלייבט אבער א פראבלעם, אזויווי דו האסט געזאגט, מיט די גאנצע חצר אליין. יעצט נאכאמאל, די פראבלעם איז נישט נאר אז די וואסער איז א כרמלית, און אפשר די גאנצע פעלד דארף יעצט ווערן נפרץ צו א כרמלית. די גאנצע חצר איז יעצט אזויווי פרוץ צו א כרמלית. אבער אויף דעם וועלן מיר זען אז ס׳איז דא מער א קולא. ס׳איז נישט די זעלבע זאך.
וואס איז די דין? וויאזוי מעג מען מטלטל זיין בכל החצר? אויב זאגסטו אז די פרצה, די יתר על עשר אמות איז א פרצה, דאס מאכט שלעכט די מחיצה, וויאזוי מעג מען מטלטל זיין אין די חצר?
דין פס מכאן ופס מכאן
Speaker 2:
די ערשטע הלכה האט געזאגט אז די פרצה מאכט שלעכט די מחיצה אין די סענס אז יעצט איז דעי שטיקל א המשך פון די כרמלית. יעצט קען מען לערנען…
Speaker 1:
יא. איז אזוי. איז אזוי, וויאזוי מעג מען? די לשון איז “מאי”? וויאזוי מעג מען? וואס קען מען טון וועגן די ענין פון די פרצה?
איז אזוי, אם נשתייר בצד הפרצה, אויב ביי די זייט ווי די אמת המים ברעכט אדורך די ווענט פון די חצר, אויב איז אבער געבליבן בצד הפרצה, פס מכאן ופס מכאן כל שהוא, ס׳איז נישט סתם א דורכגעבראכענע, נאר ס׳איז געמאכט פס מענט א שטיקל, א… נאכאמאל, ס׳איז נאך אלץ דא פס מכאן ומכאן, אזויווי ס׳איז אויסגעקוקט ווי א טיר אזא, יא? ס׳זעט אויס ווי מ׳האט געמאכט דארטן אן עפענונג. ס׳איז נישט סתם א פרצה, נאר מ׳האט עס געמאכט ווי אן עפענונג.
דיסקוסיע: וואס איז א פס?
Speaker 2:
אויב איך פארשטיי, “פס” איז ליטעראלי מיינט אז ס׳איז געבליבן עפעס. די חצר איז פשוט דא ווענט פון אלע דריי זייטן, רייט? אויף די זייט איז נאך דא עפעס פון ביידע זייטן פון די אמה. ס׳איז נישט פשוט אז ס׳איז געווארן אויס די וואנט פון די זייט, און ס׳איז נאר דא די אמת המים. ס׳איז דא עפעס א פס, פארט פון די וואנט וואס איז געבליבן אזוי, און פארט איז געבליבן אזוי. נישט מער פון דעם.
Speaker 1:
איך מיין אז אפשר די ווארט איז אז עשר אמות הייסט טאקע א פרצה, אבער אויב ס׳האט א צורת הפתח, קוקט מען עס אן ווי א גרויסע טיר. דא איז נישט קיין צורת הפתח, אבער עפעס ענליך צו דעם, אז וויבאלד ס׳האט עפעס א געוויסע צורה… א פס, ס׳האט א העקער. אבער איך וויל זאגן, עפעס ווען א וואנט איז דורכגעבראכן, קוקט מען עס אן ווי ס׳איז מער נישט דא קיין וואנט. אבער אויב ס׳איז געבויט אויף א וועג אז מ׳זעט אז דא איז אפן די וואנט, און ס׳איז געמאכט שיין, זעט מען אז ס׳איז נישט סתם א פרצה וואס האט צעבראכן א וואנט.
דאס איז א ספעציעלע הלכה פאר די קעיס פון די אמת המים, און איך נעם אן אז דארט איז געווען די אמת המים. אבער די פס… מיינט נישט אז מ׳דארף צובויען עפעס ספעציעל. איך זאג, ס׳מיינט אז ס׳איז געבליבן פון די וואנט עפעס. אדער די צווייטע זייט איז דא נאך אן אפציע, דעמאלטס איז יא אזוי מער אזוי ווי א היכר.
דו ביסט גערעכט אז ס׳איז וועגן ס׳זעט אויס. ס׳איז די ענליכע זאך, אזויווי א צורת הפתח ראטעוועט א פרצה, דארף זאך דא די פס ראטעווען די פרצה. ס׳איז צו צומישן זאכן, ווייל איך מיט זייעכט מיט זייעכט. ס׳איז דא א כלל, אז א צען אמות איז פורץ המחיצה, אזוי אבער עס איז אויך דא א כלל אז ווען ס׳האט עפעס א געוויסע צורה, אמאל איז א צורת הפתח, דא איז עפעס א צורה און מען זעט אז מען האט דא געעפנט אין די וואנט. ס׳איז נישט ווי א פרצה, נאר ס׳איז ווי א וואנט וואס האט אן עפענונג. אזויווי א גרויסע טיר הרג׳עט נישט די וואנט.
דין פס רחב ארבעה טפחים
Speaker 1:
אויב פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת, איין זייט פון וואו די אמת המים קומט אריין, האט מען געמאכט א פס, האט מען געלייגט א שטיק האלץ, רחב ארבעה טפחים, מותר לטלטל בכל החצר. אפילו אז פון די אנדערע זייט איז אינגאנצן אפן, אויב ביידע זייטן דארפן נישט זיין פיר טפחים, ס׳איז גענוג, עניטינג, עפעס א שטיקל איז נאך געבליבן פון די וואנט, איז שוין גוט. אויב ס׳איז אינגאנצן יא, דעמאלטס דארפן לייגן פיר טפחים, וואס דעמאלטס ווערט אזוי ווי א שטיקל מער היכר.
יא, איז מותר לטלטל בכל החצר, ס׳איז די פרצה, ס׳איז מער נישט קיין פרצה וואס איז מבטל א מחיצה, אבער ס׳העלפט אבער נישט פאר די פראבלעם אז די וואסער אליין איז א כרמלית וואס לויפט דורך אין די פעלד, ואין אוסר אלא מים המונחים בלבד. פון די אמת המים טאר מען ווייטער נישט ארויסנעמען קיין וואסער, ווייל זי הייסט יא א מחיצה. דער ווערט פריער געזאגט. דער פס העלפט נישט פאר די וואסער. דער פס העלפט נאר אז די פרצה זאל נישט מבטל זיין די מחיצות.
אבל אם אין שם פס כלל, אז עס איז אסור לטלטל בכל החצר, טאר מען נישט מטלטל זיין אין די גאנצע חצר. שהרי נפרצה חצר לים, שהוא כרמלית. די חצר ווערט נפרץ צו די אמת המים, וואס איז א חלק פון די ים, וואס איז א כרמלית. יא, מ׳מיינט נישט דווקא אן אוישן. יא, יא, מיינט א וואסער. יא.
מחיצה ביי די וואסער – דין מחיצה תלויה
Speaker 1:
איז יעצט קען מען לערנען אז די מחיצה איז דא א געוויסע קולא. ס׳איז, מ׳מאכט א מחיצה, פשוט מ׳גייט פארמאכן די וואסער, די וואסער גייט נישט אלץ קומען. זאל מ׳דארף זען וויאזוי מ׳מאכט די מחיצה, א שורה וואס מ׳דארף מאכן, מטה צו זיין, מיטצוהאלטן, זאל מען לאזן די מים, וויאזוי מאכט מען עס? יא? יא, איז אזוי. אה, ס׳איז דא דא א פראבלעם פון וויאזוי מאכט מען די מחיצה ביי די וואסער.
דיסקוסיע: וואו שטעלט מען די מחיצה?
Speaker 2:
הייך מעמיד… ס׳טייטש אזוי, די וואסער איז דאך טיף, יא? איז איין עצה איז דא מאכן די מחיצה אויבן אויף די וואנט, העכער אינגאנצן פון די וואסער, יא?
Speaker 1:
אקעי, וויאזוי לייגט מען די מחיצה ארום די מים? אזויווי ביי די וואסער, יא, ביי די חלק פון די כרמלית. ארום די וואסער, דארט וואו ס׳קומט אריין אין די חצר, רייט? יא.
מחיצה למעלה מן המים
Speaker 1:
איז אזוי, אם הוסיף למעלה מן המים, אויב וויל מען שטעלן די מחיצה, מען וויל עס אויפהענגען העכער די וואסער, די וואסער איז טיף אראפ, מען וויל מאכן העכער, איז אבער נישט גענוג אז ס׳איז סתם אויף די לעוועל, אויף די גראונד לעוועל פון העכער די וואסער, נאר מ׳דארף זען אז די מחיצה איז פאר די וואסער, מ׳דארף עס אביסל אריינגיין אריין צו די וואסער. צריך שיהא טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, ס׳טייטש, די מחיצה קען זיין געבויט אויף די ערד, אבער ס׳דארף זיין אראפגעגראבן אונטער צו די וואסער, איין טפח דערפון זאל זיין בתוך המים, ס׳טייטש אונטער די קרקע לעוועל צו די מים לעוועל, יא, אין די וואסער, האועווער די וואסער איז.
מחיצה בתוך המים
Speaker 1:
ואם היתה מחיצה כולה בתוך המים, אויב מאכט מען, בויעט מען די מחיצה אראפ אין די וואסער, איז דאס אויך נישט גענוג, צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן הממים. ווייל דעמאלטס וועט מען אויך נישט זען קלאר אז די מחיצה איז פאר די חצר, מ׳וועט מיינען אז ס׳איז א חלק פון די געבוי פון די וואסער אדער וואס. ס׳דארף אויך ארויסקומען פון א טפח למעלה מן המים צו ווייזן אז די חצר, אז די מים איז אפגעטיילט פון די גאנצע חצר. כדי שיהיו המים שבחצר מובדלים, די שטיקל מחיצה וואס קומט ארויס ווייזט, איז מבדיל די מים פון די חצר, פון די מים וואס איז אינדרויסן פון די חצר, רייט? די פראבלעם דא איז אז א ים איז… אפטיילן פון די כרמלית פאר מיר אין חצר, איך מאך א מחיצה, סטאפ, דא הייבט זיך אן א נייע מעשה, א גאנץ די זעלבע מעשה הייבט זיך אן א רשות היחיד.
זאגט ער, די מים אליין וואס איז אין די חצר, אויב טיילט מען עס אפ פון די מים פון דרויסן, איז דאס א חלק פון די חצר. ס׳איז נאר די פראבלעם וואס איז קאנעקטעד צו די גרעסערע כרמלית, און מיט די מחיצה טיילט מען עס אפ פון די גרעסערע כרמלית.
ביאור: מחיצה כולה בתוך המים
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, יא, ווען מ׳זאגט מחיצה כולה בתוך המים, מיינט עס צו זאגן, לאמיר זאגן די מים איז צוואנציק טפחים הויך, זאלסטו נישט מאכן צען טפחים מחיצה דארט ערגעץ טיף אונטער די וואסער, קיינער גייט עס נישט זען, מ׳דארף עס קענען זען. מ׳דארף זען אז ס׳איז מבדיל צווישן די חצר און די מים.
חידוש: מחיצה תלויה במים
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, ואף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע, אפילו די מחיצה וואס מ׳בויעט למשל למעלה מן המים, יא, אפילו ס׳קומט נישט אן עד הקרקע, הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מתרת, א מחיצה פון צען טפחים איז גענוג, ס׳מוז נישט אנקומען עד הקרקע.
ולא, זאגט דער רמב״ם, בדרך כלל וואלט עס נישט געהאלפן, א מחיצה תלויה וואלט נישט געהאלפן, אפשר נאר אויב ס׳איז נאנט צו דריי טפחים, אפשר לבוד, אבער סתם אזוי וואלט נישט געהאלפן א מחיצה תלויה. אבל במים האבן חז״ל יא מתיר געווען אז אפילו א מחיצה וואס הענגט, ס׳איז נישט קיין מחיצה וואס ריטשט די פלאר, הייסט א מחיצה.
טעם הקולא: כרמלית איז דרבנן
Speaker 1:
אמנם לא התירו במים בלבד, אמנם לא התירו במים, ומה שאיסור הטלטול במים מדבריהם, דער איסור טלטול במים איז דאך מדבריהם, ס׳איז דאך די ענין פון כרמלית, ס׳איז נישט קיין רשות הרבים אדער רשות היחיד וואס איז מדאורייתא. ס׳איז דאך א מקום פטור, ס׳איז נאר די חכמים האבן עס געמאכט פאר א רשות לעצמו וואס איז אסור מדברי חכמים, ממילא הקילו במחיצתה. ס׳איז דאך סייווי די גאנצע זאך איז א חומרא דרבנן, האבן זיי אויך מקיל געווען אז די מחיצה איז גענוג, שאינה אלא כדי לעשות היכר.
די עיקר מחיצה, א יוצא מן התורה איז דאך נישט אן עקסטערע רשות, וואס דען איז די גאנצע מחיצה, פארוואס האבן חז״ל געהייסן מאכן א מחיצה? כדי צו מאכן א היכר צווישן די כרמלית און די חצר ארום דעם. ממילא איז גענוג, פאר א היכר איז גענוג אפילו די דרויסנדיגע כרמלית און די וואסער וואס איז אין די חצר, ממילא איז גענוג די מחיצה אפילו אויב ס׳קומט נישט אן עד הקרקע.
דיסקוסיע: צוויי לעוועלס דרבנן
Speaker 2:
יא, לכאורה ס׳איז צוויי לעוועלס דרבנן. דאס הייסט, דאס איז איין עלה לסקר, איז לכאורה נאך א זאך אז אפילו לאמיר זאגן כרמלית איז דרבנן, אבער דאס אז ווען ס׳קומט אריין א אמת המים אין א מעשר איז עס נאך אלץ די פארט פון די זעלבע כרמלית, אפילו מדרבנן, וועט זיין א הכשר דרבנן. יא, ווייל די הכר העלפט דיר נישט לגבי די ענין פון כרמלית בעצם, ווייל ער מאכט נישט קיין הכר צווישן די כרמלית כולו.
Speaker 1:
[ענדע פון חלק]
אמת המים העוברת בחצר והלכות שופכין
המשך הדיון: מחיצה שאינה מגעת לקרקע
Speaker 1: ממילא איז גענוג די מחיצה אפילו אויב ס׳קומט נישט אן עד הקרקע.
Speaker 2: יא, לכאורה ס׳איז צוויי לעוועלס רבנן. דאס הייסט, דאס איז איין היתר, און לכאורה איז נאך א זאך, אז אפילו לאמיר זאגן כרמלית איז דרבנן, אבער דא איז דאך ווען ס׳קומט אריין א אמת׳ע ים אינעווייניג, איז עס נאך אלץ די פארט פון די זעלבע כרמלית, אפילו מדרבנן, אבער אן אקסטערע דרבנן.
די היכר העלפט דיך נישט לגבי די ענין פון כרמלית בעצם, ווייל מ׳מאכט נישט קיין היכר צווישן די כרמלית כולו. מ׳מאכט א היכר צו זאגן צווישן די איבעריגע וואסער און די וואסער. מ׳איז מבטל די וואסער צום חצר, דאס איז וואס ס׳זאל זיין.
קשיא: וואסער כמי שהונח
Speaker 1: אבער איך וויל פארשטיין עפעס אן אנדערע זאך וואס מיר האבן נעכטן געלערנט, אז אלע וואסער קוקט מען אן ווי ס׳איז אויף די פלאר, יא? אזוי האבן מיר געלערנט לגבי ווען מ׳ווארפט אויף די וואסער. האב איך געטראכט, אז ווען די מחיצה ריטשט אן אויבן פון די וואסער, זעט אויס ווי עיקר הדין וואלט ווען די מחיצה געדארפט אנקומען ביז די פלאר. וועל איך פרעגן, מיט די דין אז אלע וואסער קוקט מען אן כמי שהונח, וואס מיר האבן געלערנט יעצט לגבי אן אנדערע נושא, לגבי די נושא פון הקירן תחתיו, יעצט רעדן מיר נישט… גוט, אבער איך וויל פארשטיין לגבי וואס מיר האבן געלערנט לגבי דעם אז די… עפעס איין זאך וואס דו האסט צוגעשטעלט וואס איז נישט אומבאדינגט געשטאנען אז ס׳איז די זעלבע הלכה, לגבי דאס אז מ׳זאגט נישט אז ס׳איז אזוי ווי א בתוך הקרקע. נו, וואס האבן מיר געלערנט א צען טפחים? איך געדענק שוין נישט.
Speaker 2: ס׳איז מיר נישט ממש דא אזא הלכה אז וואסער דאזנט קאונט. דאס איז אביסל מגזם מיט דעם. ס׳איז דא א הלכה אז… אן הערה אז… ניין, אויב יענע הלכה וואלט געווען אז יעדע וואסער קוקט מען אן כמי שהונח, ממש אזוי ווי די קרקע, אבער דאס איז נישט די פראבלעם מיט די קרקע. אקעי, נו, איך האב נאך אן הערה אויב איינער וויל הערן וואס איך זאג. מיר האבן נעכטן געלערנט אז אויב איינער ווארפט ארויף אדער נעמט אראפ וואסער פון אויבן, זאגט מען נישט ווי ער האט עס אראפגענומען פון די וואסער, נאר ווי ער האט עס אראפגענומען פון די קרקע. אבער ס׳זעט אויס אז ס׳הייסט נישט גענוג אז די אויבערשטע וואסער זאל שוין הייסן די קרקע, אז ווען די מחיצה ריטשט אן ביז יענע וואסער זאל עס שוין הייסן ווי ס׳ריטשט די קרקע. דאס איז א גוטע הערה.
תירוץ: די פראבלעם איז נישט די וואסער בעצם
איך זאג, דא איז דא אן אנדערע פראבלעם. די פראבלעם איז נישט עכט די וואסער. די פראבלעם איז עכט אז דא זעט אויס אז ס׳פארט אריין אן אנדערע רשות אין דיין חצר. די וואסער, די סייז פון די וואסער איז נישט וואס מאכט די פראבלעם. מ׳זאגט אז ס׳מאכט די פראבלעם, אבער ס׳איז נאר ווייל אנדערש, ווייל ס׳איז געווען א קליינע פאדל, לאמיר זאגן, וואלסטו געווען גערעכט אז ס׳איז גארנישט. אבער אזוי ס׳קומט אריין אפשר גאנצע וואסער, און ס׳האלט ווי יענע פראבלעם בעצם, נישט די פראבלעם וואס הכיר והניחו ס׳העלפט אדער אזעלכע זאכן. אונז האבן געלערנט, לאמיר נישט אריינגיין נאכאמאל, לענין הכיר והניחו איז פשט אז ס׳האט א געוויסע דין אז אונז קוקן אן די קרקע. לענין הכיר והניחו, אדער לענין אז רשות הרבים למעלה מעשרה. דאס זענען די צוויי זאכן וואס אונז האבן געזען אז ס׳איז א מסייע, און זיי האבן געזאגט אז ס׳הייסט נישט אז למעלה מעשרה ווארפט מען אין ים, הגם אז א כרמלית איז למעלה מעשרה, ווייל דאס איז אזויווי די דיקע קרקע. אקעי, אבער ס׳איז אנדערע פראבלעמען. פאר די פראבלעם וואלט עס געהאלפן, פאר אנדערע פראבלעמען וואלט עס נישט געהאלפן.
הלכה ט״ז: אמת המים העוברת בין החצרות
Speaker 2: פרעגט דער… היכי דמי איז א מחיצה? האבן מיר דאך שוין געלערנט אין י״ד. שוין, ווייטער. דא רעדט מען א פאל, נישט ווען די אמת המים איז אין איין חצר, נאר ס׳איז דא א מבוי מיט חצרות, און ס׳לויפט דארטן דורך אן אמת המים. ס׳איז אזא פלאמבינג סיסטעם וואס מ׳האט געבויט, מ׳האט געמאכט אז די אמת המים זאל דורכלויפן צווישן די חצרות, און אזוי זאלן מענטשן קענען ארויסשעפן וואסער. און די הלכה וויאזוי מען מעג עס טון אין פעלד איז אזוי: אמת המים עוברת בין החצרות. סאו דאס איז אן ענליכע הלכה אזויווי אונז האבן געלערנט פריער אין א חצר ווען ס׳איז דא א בור מים אז מען מעג ארויסשטעקן פון די פענסטער. ס׳איז אן ענליכע… די זעלבע הלכה בעצם. סאו די אמת המים לויפט דורך צווישן די חצרות. סאו אונז האבן גערעדט אז דאס איז אזויווי א כרמלית וואס לויפט דורך צווישן חצרות.
וחלונות פתוחות לה, און די פענסטערס פון די חצרות זענען אפן צו די אמת המים, אז זיי קענען ארויסשעפן. איז אזוי, אם אין בה כדי שיעור, אויב די אמת המים איז א קליינטשיגע אמת המים, קלענער ווי די שיעור וואס אונז האבן געזאגט פון צען טפחים און ד׳ על ד׳ טפחים, אין בה כדי שיעור, איז עס הייסט עס האט עס די דין ווי די שטח ארום. און לאמיר זאגן, אויב דאס איז א מבוי וואס מ׳האט געמאכט דערויף א עירוב, איז משלשלין מן החלונות וממלאין הימנו בשבת. מ׳מעג, מ׳קוקט דאס אן אזויווי די פלאץ ארום. אויב דאס איז א פלאץ וואו מ׳מעג טראגן, מעג מען אויך פון די אמת המים טראגן. משלשלין מן החלונות וממלאין, קען מען אראפלאזן א דלי און שעפן פון דעם. מיר האבן געלערנט פריער אז אפילו ווען ס׳איז נישטא קיין עירוב, רייט? וויבאלד מען קען נישט גארנישט טון מיט דעם אמת המים אדער מיט דעם באר נאר פון שעפן פון די פענסטערס, הייסט עס בטל צו די פענסטערס, מען דארף אפילו נישט קיין עירוב, ווייל אזוי האבן מיר געלערנט פון די פריערדיגע הלכה.
דיסקוסיע: דארף מען אן עירוב ביי מערערע חצרות?
Speaker 1: אבער אויך ווען ס׳לויפט ביי א חצרות? וואס הייסט, אויב איז די עיריה א עיריה וואו מען טאר נישט טראגן, האט מען נישט מחייב געווען אן עירוב? ווייל עירוב וואלט מען נאר מחייב געווען פון איין רשות צו די אנדערע, אבער דאס איז דאך… ווייל דאס איז בטל. אזוי האבן מיר געלערנט, אלעס ווען ס׳איז איין מענטש. דו פרעגסט א שאלה צו ביי א חצרות איז דאס די זעלבע? איך ווייס נישט. פארשטייסט וואס איך פרעג?
Speaker 2: מיר האבן געלערנט אז ס׳גייט דאך פון א רשות היחיד צו די זעלבע רשות היחיד, און די אמת המים האט ער נאר צוטריט, קיינער אנדערש האט נישט קיין צוטריט, ס׳איז נישט קיין פראבלעם. וויבאלד מען קען נישט פון די רשות הרבים ממלא זיין, אדער פון די חלון. דאס מיינט די באר ברשות הרבים וחלון עליה? אבער דעמאלטס איז געווען אויך מיט א תנאי אז נאר אויב ס׳איז נישט מפליג מן הכותל. דא איז די זעלבע תנאי דא אויך.
Speaker 1: אה, זייער גוט. אזוי ווי די פריערדיגע הלכה.
Speaker 2: אה, זייער גוט, זאגסט זייער גוט.
ביאור: די זעלבע דין ווי ביי באר אונטער הויז
מיר האבן פריער געלערנט די הלכה אז אויב א מענטש האט א באר אונטער זיין הויז, אויב ס׳איז גלייך לעבן די הויז, אפילו טעקניקלי די באר איז אין רשות הרבים, אבער היות מ׳קוקט אן די באר ווי א סערוויס פאר די הויז, ווי ס׳איז א באר וואס די הויז ניצט, קוקט מען עס אן, אויב ס׳איז ממש נאנט צו די הויז און קיינער קען נישט אדורך וואקן צווישן די הויז און די באר, ווערט עס אזוי ווי בטל צו די הויז און מ׳קען אפשעפן דערפון, רייט?
זאגט ער, די זעלבע זאך וועט זיין אויך ווען ס׳לויפט צו מערערע הייזער, דאס הייסט, יעדע שטיקל אמת המים לעבן יעדע חצר קוקט מען עס אן ווי ס׳איז בטל צו יענע חצר. אזוי זעט עס אויס, אדער צו די חצר. און די חצר האט א עירוב חצרות, איז נישט קיין פראבלעם.
התנאי: שאינו מופלג מן הכותל שלשה
במדברים אמורים? שאינו מופלג מן הכותל שלשה, אזויווי פריער איז געווען אין די הלכה, ווען ס׳איז נישט ווייט פון די וואנט מער ווי דריי טפחים. אבער אויב ס׳איז ווייט פון די וואנט דריי טפחים, קען מען עס נישט אנקוקן דבוק צו די חצר, יא. אין די דריי איז דבוק, קוקט מען עס אן ווי ס׳איז ממש א וואסער וואס איז קאנעקטעד צו די הויז. אבער אויב ס׳איז מער ווי דריי טפחים, איז דאך עס נישט קאנעקטעד צו די הויז, צו די חצר, יא. ממילא הייסט עס יעצט ווי א מענטש שעפט ארויס פון א… פון עפעס וואס איז נישט א הויז, פון אן אנדערע רשות, פון דרויסן פון די חצר.
דער דין פון פסים
“אין ממלאין ממנו אלא אם כן היו פסים יוצאים מן הקצוין מכאן ומכאן”. נאר אויב ס׳איז דא פסים, ס׳איז דא… וויאזוי זאל מען טייטשן? מ׳גייט דא אסאך מאל לערנען די ווארט פסים – קליינע מחיצות. פסים טייטשט קליינע מחיצות. זייער גוט. אויב ס׳איז דא קליינע מחיצות, א פס נאר, לאמיר זאגן פסים. די פראבלעם איז נישט פסים מיט א ת׳ וואס איז א ברויט, נאר א פס מיט א ס׳. פסים איז מותר א מחיצה, אדער דורך א פס וואס מ׳עסט ברויט, אדער א פס וואס איז מיט א ס׳ איז מותר עירוב, מיינסטו. יא.
אויב ס׳איז דא אזעלכע קליינע מחיצות יוצאים מן הקצוין מכאן ולכאן, ווייזט, די פס ווייזט אז די שטיקל וואסער באלאנגט צו די הויז, צו די חצר, און ס׳איז אן אמבטיא וכלים יוצאים לחצר. זייער גוט.
דיסקוסיע: פסים העלפן נאר אן שיעור
Speaker 1: דאס איז ווייטער לכאורה ווייל די גאנצע זאך איז דרבנן, ווייל די מים איז א כרמלית, זאלן די רבנן לאזן… ס׳איז א כרמלית!
Speaker 2: ניין, ס׳איז נישט קיין כרמלית, ס׳איז נאר די שאלה איז וואסערע עפעס וואס איז אין דרויסן פון די חצר. אויב ס׳איז א שיעור, גייט מען דארפן… אויב ס׳איז יא א שיעור, לכאורה האט די פסים אויך געהאלפן. ס׳איז אמאל געקומען בתר, אויב ס׳איז א שיעור העלפט נישט.
Speaker 1: אינטערעסאנט, אויב ס׳איז א שיעור, דעמאלטס איז עס ממש א כרמלית, האט מען דארפן מאכן אן אמת׳דיגע מחיצה. מ׳וועט עס לערנען שפעטער, יא? ער גייט אנקומען צו אויב ס׳איז יא די שיעור? ער זאגט נישט, ניין.
Speaker 2: ער זאגט, ס׳איז משמע פון דעם אז אויב ס׳איז דא א שיעור, דעמאלטס… די העלפט נאר ווי לאנג ס׳האט נישט קיין שיעור, ס׳איז דא א מקום בתר, ס׳איז נאר אז ס׳זעט אויס אז מ׳קען העלפן די פס וכדומה. אזוי זאגט ער, יא.
דאס הייסט, די פריערדיגע פס האט נאר געהאלפן אז ס׳זאל נישט זיין קיין פרצה, אבער דא רעדט מען פון א חצר, ס׳איז נישט ארומגענומען מיט מחיצות. דא איז די אויטסייד פון די חצר, ס׳איז נישט ארומגענומען מיט מחיצות. סאו די פס העלפט נאר אז ווען ס׳איז נישט קיין שיעור כרמלית, זאל עס הייסן בטל צו די הויז, ס׳זאל נישט הייסן ווי דו נעמסט פון דרויסן פון די חצר. ס׳איז נישטא קיין מחיצות דא.
הערה וועגן דער ראב״ד און מגיד משנה
יא, מ׳דארף וויסן, אויב איינער וויל פירן זיך להלכה למעשה, זאל ער קוקן, די מגיד משנה ברענגט, איך מיין די ראב״ד איז מחולק אויף די אלע הלכות, ער האלט אז די רמב״ם האט פאלש געלערנט די גמרא׳ס, און די מגיד משנה זאגט אז ער האט נישט קיין צייט צו רעדן וועגן דעם. ווייל ס׳איז עניוועי נישט מוציא, “ואין דברים אלו מוציאין כדי להאריך בהן”. און אויב דו ווילסט וויסן די רשב״א׳ס שיטה, זאלסטו קוקן אין זיין ספר. בקיצור, דער מגיד משנה איז געווען אזוי, אין זאכן וואס זענען נישט מוציא האט ער נישט מאריך געווען. סא, דא האב איך עס לאנג געמאכט, ווען ס׳איז געווען נוגע.
ניין, ס׳איז זייער אינטערעסאנט. אונז מיינען אז איינער שרייבט א פירוש אויף א ספר, ער מוז פארשן יעדע שטיקל. דער מגיד משנה, אדער אפילו דער טור וועט מען זען סאמטיים׳ס, ס׳קומט אן א גאנצע סוגיא, פיר שיטות אין די ראשונים, א גאנצע מבכה, אזוי קומט ער, ער פירט זיך איינס, “נישט נוגע, איך פאר ווייטער”.
סא, דער רמב״ם אליין ארבעט נישט אזוי. דער רמב״ם קוקט נישט אן צו ס׳איז נוגע להלכה, ווייל דער רמב״ם וויל קאווערן תורה שבעל פה. אבער דער מגיד משנה וויל דיך וויסן לגבי הלכה. איך קען מאכן א קאנספיראציע טעאריע, אז דער רמב״ם, ווען זאכן וואס זענען ווייניגער נוגע אדער ווייניגער שטארק אויסגעארבעט, איז ער ווייניגער מאריך? ער איז נישט ווייניגער מאריך, ווייל ער דארף ברענגען יעדע הלכה. אבער ס׳קען יא זיין אז ער נעמט עס ווייניגער ערנסט, און אז ער האט דארט א טעות איז נישט קיין גרויסע עולה. די רמב״ם׳ישע קעשענעס פון נישט קומען צו די קלארקייט איז נישט אזוי גרויס. אבער איך האב נישט קיין ראיה פאר דעם, דאס איז א קאנספיראציע טעאריע. איך זע נישט אז ער זאל למשל הלכות קידוש החודש נעמען ווייניגער ערנסט ווי הלכות… ער וויל וויסן, ער האט ריזענס. אדער הלכות… יא, איך זאג נישט אז ער נעמט נישט ערנסט, איך זאג נאר אז דו קענסט אלעמאל זאגן אז אפשר איז ער מדייק געווען, טאקע ווייל ס׳איז נישט נוגע האט ער ווייניגער מדייק געווען. איך ווייס נישט.
הלכה י״ז: כצוצרה
Speaker 2: זייער גוט. אקעי, יעצט גייען מיר לערנען וועגן גזוזטרא. די גמרא רופט עס גזוזטרא, דער רמב״ם רופט עס כצוצרה. ס׳איז דא א מנהג אזא גירסא? ס׳איז דא א מנהג אזא גירסא, יא. איך מיין אז ס׳איז די זעלבע, ס׳איז זייער ענליך, כ״ץ צ״ר, וואטעווער. א כצוצרה. א גזוזטרא, וויאזוי טייטשט מען גזוזטרא אין אידיש? קוק אויף די פיקטשער. אזא שטיקל וואס שטעקט זיך ארויס פון די וואנט. א פלאטפארמע אזא וואס קומט ארויס. וואס איז א כצוצרה? יא, כצוצרה, וואטעווער, סאמטינג. יא, וואס איז דא? אזא פרעים, אזא קליינע שטיבל אזוי ווי, למעלה מן הים. דאס הייסט, ס׳קומט ארויס פון די… ס׳איז דא א וואנט, הויז, אויף די איין סייד פון זיין הויז איז דא א וואסער. היינט איז דא סינקס, איז דא אלעס דאס, אבער אמאל איז געווען פארשידענע טריקס וויאזוי צו ברענגען די וואסער צו שטוב. סאו ס׳זעט אויס אז דא איז א זאך אז לעבן א וואסער זאל מען בויען אזא קליין שטיבל וואס דארטן קען מען גרינג שעפן.
זאג איך, ווען מ׳לערנט די הלכות דארף מען דאנקען דעם אייבערשטן אז ס׳איז דא סינקס און סוער סיסטעמס און וואסער פייפס און אלע זאכן.
הלכות שבת – גזוזטרא שעל גבי הים וחצר קטנה
גזוזטרא שעל גבי הים – שעפן וואסער פון א כרמלית
Speaker 1: סאו ס׳איז דא אזא frame, אזא קליינע שטיבל אזויווי, למעלה מן הים. דאס הייסט, ס׳קומט ארויס פון די… ס׳איז דא א מענטש, ער האט א הויז, אויף די איין סייד פון זיין הויז איז דא א וואסער. יא. היינט איז דא סינקס, ס׳איז דא אלעס דעיס. ביי די אמאליגע צייטן איז געווען פארשידענע טריקס וויאזוי צו ברענגען די וואסער צו שטוב. סאו ס׳זעט אויס אז ס׳איז דא אזא זאך אז לעבן א וואסער זאל מען בויען אזא קליין שטיבל וואס דארטן קען מען גרינג שעפן. יא.
ס׳איז אזוי, יא, מ׳שפארט זיך יעדן טאג, אונז האבן געשפארט אסאך צייט, יעדן טאג האבן אונז אפאר עקסטערע שעה, מ׳דארף נישט גיין צו די גזוזטרא שלעפן וואסער. מ׳האט געהאט אסאך מער צייט, יא.
איז אזוי, גזוזטרא שעל גבי הים, אזא פלאטפארמע וואס איז א שטיבל, און לעבן דעם איז דא אזוי ווי א חלון און א זיז היוצא מן החלון. די תלמידים קענען זען די פיקטשער? ניין. מ׳דארף אריינלייגן די פיקטשער אין די… יא. איך וועל פרובירן ווען דו ווילסט, יא. לאמיר זען צו מ׳קען. ס׳איז דא זייער שיינע פיקטשערס די חברה. לאמיר נאר זען, לאמיר זען. יעצט זע איך נישט קיין פיקטשער. אקעי. ס׳איז דא א פלאטפארמע, און ס׳איז דא א פענסטער, און אויף די פענסטער איז דא אזא זיז היוצא מן החלון, און דורך דארטן קען מען ארויסשעפן.
איז אזוי, גזוזטרא שעל גבי הים, וחלון בתוכה על גבי המים, פון די גזוזטרא קומט ארויס א חלון, וואס through די חלון זאל מען קענען אנשעפן וואסער. די גזוזטרא מיינט דעי שטיקל, האב איך פארשטאנען. די גזוזטרא זעט אויס ווי א סינק, און דאס איז דיין הויז, און ס׳שטייט דא א חלון קעגן דעם, וואס דורך דעם גייט מען און מ׳שעפט פון די… פון די ים.
איז אזוי, די שטיבל איז רשות היחיד, די מים איז א כרמלית. טאר מען נישט מדרבנן ארויסנעמען וואסער פון די כרמלית אריינצוברענגען אין די שטוב. סאו וואס איז יא די עצה? איז אזוי, אין ממלאין מים בשבת, טאר מען נישט אנפילן וואסער פון די מים בשבת, אלא אם כן עשו מחיצה עשרה טפחים גבוהה על גבי המים. כנגד החלון שבגזוזטרא.
אוי, לאמיר קודם אפלערנען די גאנצע שטיקל. “או יעשה מחיצה יורדת מן הגזוזטרא כנגד המים, או רואין אותה כאילו יורדת ונוגעת עד המים”. איז אזוי, דא רעדט מען פון א כרמלית, וואס איז אסור מדרבנן. האבן חכמים אויפגעקומען מיט וועגן וויאזוי מ׳קען יא מתיר זיין פאר מענטשן צו אויסשעפן פון די גזוזטרא. געווענליך וואלט מען געזאגט אז דו דארפסט ממש ארומנעמען א חלק פון די וואסער מיט פול דריי זייטן מחיצות, אדער מיט פולע מחיצות, אבער הואיל און ס׳איז א כרמלית, האבן די חכמים מיקל געווען אז ס׳איז גענוג אז ס׳איז דא א שטיקל מחיצה. און די שטיקל מחיצה געבט ער דיר צוויי אפשענס. אדער האט מען געבויט א מחיצה גלייך לעבן די גזוזטרא, מ׳נעמט ארום אז ס׳זאל אראפקומען א וואנט פון די גזוזטרא. אדער, קודם, אקעי, די ערשטע זאגט ער, אז די גזוזטרא זאל אראפגיין אין די וואסער, אבער ס׳זאל נישט גלייך אריינגיין אין די וואסער, נאר ארום די וואסער זאל מען בויען א קליינע, ארום די שטח פון די וואסער פון וואו מ׳וויל ארויסשעפן, זאל מען בויען א קליינע מחיצה, מחיצות פון צען טפחים, וואס דאס זאל אפטיילן אז דאס שטיקל איז נישט א כרמלית, נאר דאס שטיקל איז אזוי ווי עקסטער פון די כרמלית.
דיון: פארוואס העלפט א מחיצה ביי פליסנדע וואסער?
און דאס שטיקל ווערט א רשות היחיד, ווייל די וואסער אונטער דעם איז נישט… די וואסער איז א גאנצע צייט צולויפט, דו האסט מיר נישט געפרעגט אז מ׳גייט ביז די פלאר פון די וואסער? דאס איז א פראבלעם, דארף מען וויסן. דאס איז די גוטע וואטעווער… אקעי. אז אויב מ׳בויעט די מחיצה, מאכט מען אז דאס שטיקל פון די כרמלית ווערט אזוי ווי א רשות היחיד. אדער די אנדערע וועג וואס מ׳מאכט די מחיצה איז אז ס׳קומט גלייך אראפ פון די גזוזטרא כנגד המים. איינע פון די צוויי מחיצות העלפט אז מ׳זאל קענען אנשעפן וואסער פון די גזוזטרא פון די מים צו די שטח אונטער דעם.
די מחיצה העלפט אויך פאר אויסגיסן
און די מחיצה העלפט נישט נאר אויף אויסצושעפן וואסער, נאר ס׳העלפט אויך אויסצוגיסן וואסער, אויב מ׳נוצט דארט די זעלבע פלאץ פאר א סוער סיסטעם. “כשם שממלאין הימנה בשבת מפני המחיצה, כך שופכין ממנה לים”, מ׳מעג אויך אויסגיסן הרי על הכרמלית, זיי גיסן דאך אויף די כרמלית. מ׳זעט דא פון די ווערטער “הרי על הכרמלית” נישט אויף אז ס׳בלייבט א כרמלית. די מחיצה מאכט עס אויס. די מלבי״ם איז דאס מסביר, אז מ׳וועט זען די נעקסטע וואך אז ס׳גייט אזוי. ס׳זעט דא אויס אז ס׳הייסט נאך אלץ א כרמלית, און די מחיצה גיט א היתר צו שעפן פון די כרמלית.
הסבר: וויאזוי די מחיצה ארבעט
וואס ס׳הייסט איז, איך האב דאס שוין געזאגט וואס ס׳הייסט איז, און איך זע אזוי אין אונזער מזל״ג, ס׳הייסט אז די שטיקל איז זיכער א רשות היחיד, די צען טפחים איז געהעריגע צען טפחים וואס עס האט א דין רשות היחיד גמור. ברם כל, עס בלייבט נישט די וואסער דארט, עס פליסט ארויס. אויף דעם איז דער חומרא מתה געווען אז אויב לכתחילה די ערשטע אזוי ווי גיס אדער די ערשטע שעפ גייט ער דאך אין א רשות היחיד, אונז קערן נישט פון דעם וואס ער פליסט ווייטער פון די כרמלית. דאס איז קודם די וועג אין די היתר.
סתם אזוי, דו זאגסט אזוי אז דאס איז די כרמלית, האלט אין איין לויפן, מאכט ווי די וואסער ליגט נישט אין די רשות היחיד, וואלט עס נאך אלץ געקענט הייסן ווי דו שעפסט פון די כרמלית, ווייל די וואסער ליגט נישט אין די רשות היחיד, ס׳ליגט אין די כרמלית, סאו דו נעמסט פון די כרמלית, אבער עס איז ענליך צו א רשות היחיד. נאר דא וועט נישט העלפן. עס גייט אדורך א רשות היחיד. אונז גייען לערנען אן ענליכע הלכה. די נעקסטע הלכה פון די עיקר איז זייער מפורש אז דאס איז דער וועג אין די היתר. פון וועמען טראכט איך אז דא איז אויך אזא. די גאנצע כרמלית איז מדרבנן, און ווען אזא אופן פון מים זעט אויס אז ס׳פעלט אויס מען זאל קענען אין וואסער-שעפעס, האבן דער חכמים געזאגט אז אויב מאכט קודם די פלאץ ווי איך שעפ אריגינעל איז רשות יחיד, גייט מיך נישט אן אז די וואסער קומט בעטער פון א כרמלית, אדער אין א סעקונדע שפעטער גייט עס גיין צו די כרמלית. עס איז שוין מותר. דאס איז מיינעך די וועג וואס ערוועט.
חצר קטנה שפחותה מארבע אמות – אויסגיסן וואסער
און ס׳קען זיין ענליכע… יא, ס׳איז אזוי, חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות, א קליינטשיגער חצר וואס איז קלענער, מ’view על בעמות על הערביי עמות… אין שופכין בתוכה מים בשבת… טאר מען נישט אויסגיסן וואסער אין דער חצר, נארמען ווילט מען געמעגט אויסגיסן אין דער חצר וואס איז איבער א רשות היחיד, אבער היות, אז ס׳איז זייער א קליינער חצר, און די פוינט פון אויסגיסן איז אז ער זאל זיך ארויסגיסן פון די חצר וועל די חצר וויל ער דאך זיין אזוי וויל די וואסער זאל זיך אויסגיסן און גיס עס טאקע אין די חצר אבער די תכלית איז ער זאל זיך אויסגיסן צו רשות הרבים ווען ער גיסט אין א גרויסע רשות היחיד, וואלט מען אונז אנקוקט ווי ער גיסט אין רשות היחיד, אבער ווען עס א חפד צו רשות היחיד, פארשטייען אונז אז ער מיינט צו גיסן אין רשות הורבן, זעט עס אויס ווי ער גיסט אין רשות הרבים, אדער עס איז כאילו ווען ער גיסט שיקט ער עפעס ארויס צו די רשות הרבים. איז די הלכה, טאר מען נישט גיסן מיט עוקר מים בשבת וואס עס גייט ארויס אין רשות הרבים אין מהרה. ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, וואס גייט מיך אן ווי ער גיסט אין רשות הרבים אין מהרה, און למעשה זיין גיסן איז נאך אלץ אין א מקום כשר. איז וואס איז די ענין? ס׳איז אזא גרמא אזא, ער איז גורם אז די וואסער זאל ארויסגיין. ס׳איז נישט קיין איסור דאורייתא.
די עצה: מאכן א גומא
לכאורה, וואס טוט מען? לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר, איז דארף מען מאכן א גומא, דארף מען מאכן א גרוב אין די חצר, אז מ׳זאל דארטן קענען אויסגיסן די וואסער וואס מ׳וויל אויסגיסן, און די גומא דארף זיין גענוג גרויס צו האלטן סאתים. או יעשה גומא ברשות הרבים בצד החצר, נאך פאר טיף ארויס פון די רשות הרבים, גלייך ביי די חצר, כדי שיהיו המים נקבצים לתוכה, אז די וואסער זאל זיך דארטן צוזאמזאמלען. ס׳זעט דא אויס לכאורה אז אפילו ער וועט אויסגיסן מער ווי סאתים, אבער איינמאל ס׳איז דא אזא גרויסע שיעור, הייסט עס שוין נישט ווי ער גיסט אויס פאר די רשות הרבים, ווייל סתם זאגסטו אים א פראקטישע עצה וויאזוי צו מאכן פלאמבינג. ס׳קען זיין ס׳איז שוין פול, וואטעווער. די פוינט איז, מ׳גיסט נישט גלייך אין רשות הרבים, מ׳גיסט אריין אין די עוקל, די סעפטיק סיסטעם אזא.
אבער, אויב מאכט מען עס פון דרויסן אין רשות הרבים מצד החצר, דארף מען בויען א כיפה מבחוץ, דארף מען בויען אזא, כיפה מיינט געווענליך א רינדכיגע סטרוקטשער, א דעכל, א דאך, כדי שלא תראה עוקה זו מרשות הרבים, מ׳זאל נישט זען פון די רשות הרבים די גרוב. ווייל אויב זעט מען די גרוב פון די רשות הרבים, זעט עס ווייטער אויס ווי ער גיסט ארויס אין רשות הרבים. איי, מ׳זאל עס נישט זען, איך האב געמיינט תשלו תראה, ס׳זאל נישט אויסקוקן ווי ס׳איז פארט פון רשות הרבים. ס׳זאל זיין א היכר. ס׳זאל אבער גיין זיך פארהאלטן, מ׳גייט קענען זען אז ס׳איז דא וואסער פון אונטן. ס׳גייט זיין א פשוט׳ע שטעקל, א היכר אז ער גיסט נישט אויס פון רשות הרבים, ער גיסט אריין אין די עוקה. די עוקה, א מענטש גייט ער דאך זען, די עוקה געהערט פאר דעם חצר. דאס איז א זייער שווערע סיטואציע.
חצר מיט אכסדרה
יא, שוין, זאגט ער, דאס האבן מיר געלערנט אז א פחות סאתים איז א פראבלעם. אז אויב ס׳איז א קליינע חצר, זאגט ער אז אפילו אויב די חצר אליין איז נישט גרויס, אבער אם החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות – איז שוין נישטא די פראבלעם. אה, ביי דיר מעג מען יא אויסגיסן. יא, אויב ס׳איז שוין גרעסער.
שיעור סאתים
וכיצד עושין גומא שתהא מחזקת סאתים? וויאזוי מאכט מען א גומא וואס איז גרויס סאתים? ווי גרויס איז די סייז וואס זאל האלטן סאתים? סאתים איז דאך א שיעור אין וואג, נישט אין סייז. ס׳איז א סייז פון וואסער, אבער ווי גרויס דארף עס זיין אין אמות אז מ׳זאל עס בויען? יא, זאגט ער, חצי אמה על חצי אמה ברום שלוש חומשי אמה. א האלב אמה אויף א האלב אמה אין די הויכקייט פון דריי פינפטלעך פון אן אמה.
דיגרעסיע: מאדערנע פלאמבינג
ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל למשל אויב א מענטש האט א קליינטשיגע, לאמיר זאגן, ער האט א קליינטשיגע שטיבלע און ס׳איז דא דארטן א טוילעט וואס פלאשט, מ׳דארף טראכטן אז ס׳גייט צו ווי ס׳גייט אריין אין רשות הרבים, ס׳גייט אראפ טיף אונטער די ערד. איי, די פייפס זענען רשות היחיד, אדער ס׳גייט קיינמאל נישט אריין אראפ אונטער די ערד, ס׳גייט ארויס אינדרויסן אין די פארגעשריטענע מדינות לכל הפחות. אדער ביז ווען ס׳קומט דארט אן, האלט מען שוין נאך א באנטש רשות היחיד׳ס, וואס מ׳האט געזען אז ס׳איז מותר. לכאורה.
עוקה קלענער פון סאתים
יא, איז יעצט, היתה עוקה, יא, היתה עוקה פחותה מסאתים, אויב די עוקה איז קלענער ווי סאתים, לא ישפוך יותר ממה שהיא מחזקת, זאל מען נישט גיסן מער וויפיל די עוקה קען אנהאלטן. שופך לאמה, ער מעג אויסגיסן וויפיל ס׳ווילט אן די עוקה, ווייל דעמאלטס טראגסטו זיך נישט ארויס אין רשות הרבים. אבל היתה סאתים, אבער אויב דו גיסט אויס מער פון דעם… אה, אנטשולדיגט, אויב איז עס קלענער ווי סתימה, איז עס נישט קיין היתר אז מ׳זאל מעגן אויסגיסן מער ווי דעם, מעגסטו נאר אויסגיסן וויפיל דו דארפסט. אבער איינמאל ס׳האט א שיעור סתימה, זעט עס שוין נישט אויס ווי מ׳גיסט אויס א נטילת ידיים שחרית, און דעמאלטס איז דא א היתר אפילו ששים סאה מים מעג מען אויסגיסן אסאך מער.
פארוואס איז דא א היתר? ווייל פאפי שמיא איז גברא, ווי ער פירט צו מלגים על גבי לגינות, אפילו ס׳גייט זיך אויסגיסן פון די איקו, ווי מער ער גיסט גייט זיך מער אויסגיסן פון די איקו.
שפיכת מים דרך ביב וצינור, וכחו בכרמלית
הלכה יז (המשך) — שיעור סאתים בעיקול
Speaker 1: אבער אויב דו גיסט אויס מער פון דעם… אה, אנטשולדיגט, אויב איז עס קלענער ווי סאתים, איז עס נישט קיין היתר אז מ׳זאל מעגן אויסגיסן מער ווי דעם, מעגסטו נאר גיסן וויפיל דו דארפסט. אבער איינמאל ס׳האט א שיעור סאתים, זעט עס שוין נישט אויס ווי מ׳גיסט אויס אין רשות הרבים, דעמאלטס שופכין אפילו ששים סאה מים, מעג מען אויסגיסן אסאך מער. פאפי שמים איז גברי, בפי צמ״א לגמ״ל לחיות, אפילו ס׳גייט זיך אויסגיסן פון די איקו, ווי מער ס׳גייט זיך אויסגיסן פון די איקו.
דיסקוסיע: וואס איז אן עיקול און א גומא?
Speaker 2: וואס איז דאס איקו? גומא איז די זעלבע זאך?
Speaker 1: גומא… יא. איך ווייס נישט, דאס איז די ווארט איקו, ביקו, מבלוקו… איקו מיין איך איז א נאמען פאר א סוער. אזוי פלעגט מען רופן דעם בור שופכין שבחצר. און גומא איז פשוט א לאך. גומא איז דאך טייטש א לאך. סאו א גומא וואס משמשת בתור איקו. אזוי טראכט איך, שטעל איך זיך פאר.
Speaker 2: יא.
Speaker 1: יא, זייער גוט.
חידוש: די גומא ווערט א מקום פטור
Speaker 1: באמת בין איך מיר מיישב… איך זע אז ער ברענגט דא אז דאס איז נישט נאר א היכר אז דו גיסט נישט אויס אין רשות הרבים, נאר אז א גומא ווערט א מקום פטור, זע איך. דו זעסט? למעשה איז ווי דו גיסט אויס פון א רשות היחיד צו א מקום פטור.
Speaker 2: יא, ס׳איז ענליך צו וואס מיר האבן פריער געזאגט.
Speaker 1: פארוואס איך טראכט אז ביידע זענען ענליך, ווייל די פשט איז מ׳גיסט נישט גלייך אריין אין א כרמלית, נאר מ׳גיסט אין עפעס אן אנדערע רשות, א רשות היחיד, אדער די גומא איז שוין גרעסער. פארוואס איז עס נאר א מקום פטור? ס׳איז אפשר א…
Speaker 2: ניין, ווייל חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה, ס׳טייטש… ס׳דארף נישט קיין פיר טפחים.
Speaker 1: אבער פארוואס מאכט מען עס גרעסער? איך זע אז מ׳מעג עס מאכן גרעסער. אויב מ׳מאכט עס גרעסער, דעמאלטס וועט עס זיין אויסער א מקום פטור, וועט עס זיין א רשות היחיד, און וועט עס זיין מ׳גיסט פון רשות היחיד צו רשות היחיד. די פוינט איז אז ס׳איז נישט סטרעיט אריין אין די כרמלית.
דער רמב״ם׳ס שיטה: עיקול איז א היכר
Speaker 1: אקעי, דער רמב״ם זאגט אז ס׳מוז זיין קליין. ער זאגט אויך די עקיפה, ווייל די עקיפה זעט שוין… איינמאל מ׳מאכט די עקיפה זעט שוין אויס אז די ווארט איז מקום פטור. אקעי, ס׳איז יא פשט אין דעם פון א היכר.
Speaker 2: ניין, דו זעסט דא אז זיי רעדן צו די עקיפה איז סתם א היכר.
Speaker 1: דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז סתם א היכר. אנדערע ראשונים האבן געזאגט אז ס׳האט צוטון מיט א הלכה ממש, אז ס׳ווערט דורך דעם נישט… בקיצור, מ׳דארף עס… זייער גוט.
הלכה יז (המשך) — ימות החמה vs. ימות הגשמים
Speaker 1: זאגט דער רמב״ם ווייטער, די הלכה אז אויב איז דער עיקול גענוג גרויס, מעג מען אריינגיסן אפילו אסאך וואסער, אפילו עס גייט צום סוף אנקומען אין רשות הרבים. מדובר במקום שאין בו מוצא לשמים, שהחצירות מתקלקלות. חצירות מתקלקלות מיינט מען מסתמא די וואסער סיסטעמס פון די חצירות. וואטעווער, ווען מען האט א סיסטעם ווי די וואסער זאל גיין, ווערט קאליע, אלעס ווערט אווערפלאוד, די סטאנצע נארעס מקולקל. און ווי עס איז דא פייפס, רינט עס.
מיילא, ולא יבואו הרואים לומר זה משתמש במים היוצאים מכח רשות הרבים. מען גייט נישט קענען פוינטן, “אה, דו זעסט די וואסער? דאס איז פון רשות היחיד.” ווייל אין די ווינטער אלעס איז פול מיט… ווייל עס איז רין וואסער.
אבל אם היתה חמה, ואם היתה מחזקת סאתים, אפילו אויב ס׳איז גרויס סאתים, איז נישט קיין היתר צו מעגן אריינגיסן אן א שיעור, אין שופכין לתוכה כל עיקר. ואם היתה פחות מסאתים, אין שופכין לתוכה כל עיקר, טאר מען בכלל נישט אריינגיסן. וואס דאס זעט אויס ווי א גרויסע חומרא. וואס איז דער ענין? ס׳איז פשוט מראית עין.
דיסקוסיע: פארוואס איז פחות מסאתים אסור?
Speaker 2: יא, ווען ס׳גייט גלייך זען, טאר מען נישט. אויב ס׳איז… מיט אנדערע ווערטער, ס׳גייט מחמת מענטשן זען. מענטשן זען אבער אז ס׳גייט אריין אין א מקום פטור אדער אין א מקום וואס זיי זעען אז ס׳איז רשות הרבים. ס׳פארט נאכאמאל, ס׳בלייבט נישט אין דעם עיקול.
Speaker 1: דו רעדסט נישט פון דעם. אויב ס׳איז וויפיל ס׳פארט אריין אין די עיקול… דו רעדסט פון די פחות מסאתים?
Speaker 2: ביי ביידע וויל איך פארשטיין.
Speaker 1: אקעי.
Speaker 2: ניין, איך וויל פארשטיין אז איינמאל האסטו א סאתים, איז שוין די איבריגע שוין נאר א גזירה, ס׳רינט שוין ארויס פון זיך אליין, ווייל קודם האב איך געזאגט אז ס׳רינט אריין אין די באר.
Speaker 1: יא, אבער די פחות מסאתים מיינט איך אויך אז ס׳בלייבט נישט דארט פאר אייביג, ס׳פארט ווייטער עפעס.
Speaker 2: בשעת… די פוינט איז, דו קענסט נישט זאגן בשעת דו גיסט אז מען זעט אז דו גיסט אריין אין רשות הרבים.
Speaker 1: לויט די פחות מסאתים, איז דאך נישט גענוג אז ס׳זאל קענען אנהאלטן אפילו וויפיל מען גיסט ארויס אין א געווענליכע שבת. איז דאך די פשט אז דו קענסט יא, אז ס׳ווערט צוריק אויסגעגאסן אין רשות הרבים. איז עס אן ענין פון מראית עין, אדער איז עס אן ענין ווי א גזירה אין שופכין כל עיקר.
הלכה יח — ביב וצינור
Speaker 1: זאגט ער ווייטער, “ביב”. א ביב איז אזא… א פייפ, יא.
Speaker 2: א פייפ אדער עפעס אזא.
Speaker 1: אדער אן אויסגראבונג אין די קרקע?
Speaker 2: א פייפ, א טייל פון א פייפ.
Speaker 1: אקעי.
Speaker 2: נישט א פייפ, ס׳קען זיין א פארמאכטע פייפ ווייל ס׳איז אונטער דער ערד. א גריבל אזא.
דיסקוסיע: חילוק צווישן ביב און צינור
Speaker 1: א ביוו איז א חילוק, א ביוו און א צינור. א ביוו איז א… א צינור?
Speaker 2: א ביוו איז א… איינער פון זיי איז אפן און איינער פון זיי איז פארמאכט, אזוי מיין איך. א צינור סאונדט ווי א פארמאכטע צינור.
Speaker 1: פארקערט, האבן מיר גערעדט צינור ווי פריער, אז ס׳איז א זאך וואס מ׳כאפט פון דעם וואסער פון די דאך, ניין?
Speaker 2: ניין, א צינור איז א… ס׳איז אן אפענע זאך. געווענליך הייסט א צינור א פייפ. אין אונזער שפראך, צינורות המקלחין, איך מיין פארקערט.
Speaker 1: וואס זאגט ער אז ער מעג מדייק זיין? וואס זאגט ער? ביב חריץ”, זאגט ער, און צינור איז… אה, סאו א ביוו איז סתם א לאך? קיצור, ס׳איז נישט קיין גרויסער חילוק, איך וויל סתם וויסן דעם טייטש.
Speaker 2: יא, מ׳פארט אריין דעם וואסער.
דער רמב״ם׳ס לשון
Speaker 1: יא, “ביב ששופכין בו מים”, אזא פלאמבינג סיסטעם, “והוא נשפך והולך תחת הקרקע”, און דורך די ביוו גייט די וואסער אריין טיף אונטער די ערד.
Speaker 2: ניין, סאו די ביוו איז אונטער די קרקע, אבער נאכדעם רינט עס ארויס דערפון, “ויוצא לרשות הרבים”. סאו א שטיקל אריינגעגראבן אין רשות היחיד, אזא… ביז רשות הרבים, דארט זאל זיך עס אויסגיסן.
Speaker 1: וכן צינור ששופכין על פיו מים, וואס מ׳גיסט אריין, א פייפ וואס מ׳גיסט אריין אין די פייפ וואסער, “והוא נשפך על הכותל…” אה, ס׳זעט אויס אז א ביוו איז א פייפ וואס איז אונטער די הויז, און צינור איז אויף די ווענט פון די הויז. צינור ששופכין על פיו מים, והוא נשפך על הכותל ויורד לרשות הרבים, די צינור גייט אויף די וואנט, און די וואסער רינט ארויס אויף די וואנט און ס׳גייט אין רשות הרבים, איז “אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך השופך עליו מאה אמה”, אפילו אויב ס׳איז ווייט, פון וואו דער מענטש גיסט ביז רשות הרבים איז ווייט, אבער “הואיל ואינו שופך אלא על פי הביב או על פי הצינור, והמים יוצאים מכחו לרשות הרבים”, ווייל דורך זיין אריינגיסן דארטן אין רשות היחיד אין די ביוו, רינט זיך עס אבער ארויס אין רשות הרבים מכחו, און וואס הייסט אזוי ווי ער טראגט פון רשות היחיד צו רשות הרבים, אדער ס׳איז ענליך צו דעם?
דאס האבן מיר געזען פריער, מ׳טאר נישט מאכן אז מענטשן זאלן זען אז דו שיקסט אריין אין רשות הרבים אינמיטן שבת.
קשיא: וואס איז דער חילוק צווישן גיסן אין דער בור און נעבן דער בור?
Speaker 1: אלא, וואס קען מען יא טון? תשפוך חמתך על הגוים, לאז זיי אריינגיסן דירעקט אין די בור אדער דירעקט אין די צינור, לכאורה. ווייל אין ימות החמה וואס ס׳רינט אליין אריין, וואס איז דאס א גרמא אזא? וואס טוישט עס? איך מיין אז דער מענטש וואס זעט די גאנצע זאך, וואס איז די חילוק צי דו האסט געגאסן אין די בור אדער לעבן די בור? ער זעט אז דער מענטש גיסט, און ס׳קומט ארויס אין רשות הרבים.
Speaker 2: דא זעסטו אז ער גיסט נעבן, יא, דאס איז די זעלבע דרבנן, ס׳איז א היכר, אדער דאס זעט אויס אנדערש.
הלכה יט — ימות החמה vs. ימות הגשמים
Speaker 1: אקעי, מדובר איז אמרו בימות החמה. ווייטער, די זעלבע חילוק. ימות החמה וואס דו האסט ווייניג וואסער, און ס׳רינט נישט וואסער all over the place, אויב ס׳רינט ארויס וואסער, זעט מען, “אה, דער מענטש האט יעצט אויסגעגאסן וואסער צו רשות הרבים.” אבל בימות הגשמים מעג מען יא אויסגיסן, מען מעג גיסן איינמאל, און אפילו מ׳מעג גיסן צוויי מאל, און אפילו מ׳דארף זיך נישט צוריקהאלטן. שופכין צינורות המקלחים מים.
דיסקוסיע: וואס מיינט “ימות הגשמים”?
Speaker 2: איז אינטערעסאנט, ימות הגשמים מיינט טעג וואס ס׳רעגנט, אדער ס׳מיינט ווינטער? ס׳איז דאך נישט אין ווינטער אז ס׳רעגנט די גאנצע צייט אין ארץ ישראל, אדער ס׳דארף צו רעגנען די גאנצע צייט. און די טעג וואס ס׳רעגנט נישט, איז דאך סתם צינורות המקלחים מים. אפשר מיינט ער ממש שטארקע רעגנדיגע טעג.
Speaker 1: ניין, ניין, ימות הגשמים מיינט ווינטער.
Speaker 2: אונז וואוינען אין א fancy שטאט מיט…
Speaker 1: אקעי, זאל איך רעדן ערנסט? ביי אונז טאקע וואלט מען נישט געטון.
Speaker 2: מ׳זאגט ימות הגשמים נאר ווען ס׳רעגנט?
Speaker 1: אפילו נישט ווען מ׳זאגט ימות הגשמים. די אלע הלכות, יא יא, ווארט, די אלע הלכות רעדן, דו דארפסט געדענקען…
Speaker 2: אז דו ווייסט אז ס׳רעגנט וועגט מען יא?
Speaker 1: ניין, ניין, ס׳האט נישט צו טון צי ס׳רעגנט. דו גיסט, again, אויב ס׳רינט פון דיר ארויס וואסער, דארף מען קודם וויסן פון וואס מ׳רעדט. אמאלגע צייטן, א גאנץ ווינטער איז די גאס געווען שמוציג. מ׳לערנט ביטער אסאך מאל, וועסטו פרעגן אן אלטן איד וואס האט נאך געדענקען, נישט נאר אן אלטן איד, נאר איינער וואס וואוינט נישט אין זייער א געבויטע שטאט מיט אספאלט איבעראל. ס׳איז נישטא היינט קיין געבויטע שטאט וואו ס׳איז נישטא קיין sewer system און אזוי ווייטער. די גאנצע זאך איז דאך הפקר וועלט, איך ווייס נישט פונקטליך וויאזוי ס׳האט אויסגעזען.
סאו א גאנצע ווינטער האט זיך געטון, מ׳האט געוואלט, וויאזוי זאגט ער דא, “מפני שרבו עוברי דרכים ואין להם מקום לעבור.” היינט איז נישט דאס די reality, סאו מ׳דארף וויסן וואס מ׳טוט היינט.
דער רמב״ם׳ס טעם פאר ימות הגשמים
Speaker 1: אבער אין די ווינטער מעג מען יא, ווייל ס׳שטאמט צו נתלכלכו המים, אבער אדם רוצה שיבואו המים במקומן, ער זוכט נישט אז ס׳זאל ארויסגיין דווקא אין רשות הרבים.
Speaker 2: אה, איך האב געמיינט די ווארט איז ווייל א מענטש גייט נישט זען אז דאס קומט פון רשות היחיד, ווייל איבעראל ארום איז וואסער, אבער דא זעט עפעס אויס מער…
Speaker 1: אדם רוצה שיבואו המים במקומן, ער זוכט בכלל נישט אז ס׳זאל ארויסגיין צו די רשות היחיד, ווי ס׳איז דארטן אין די פתח גייט עס אריין אין די קרקע. או שופך על פי הבור והמים יוצאים לכרמלית.
הלכה יט (המשך) — כחו בכרמלית
Speaker 1: אלזא, די אלע זאכן רעדט מען ווען די וואסער גייט ארויס צו רשות הרבים, קענסטו נישט מאכן אזא מין אפטייל. וואס טוט זיך אויב די… ביז יעצט האבן מיר גערעדט ווען ער גיסט פון רשות היחיד און ס׳קומט אן די וואסער אין רשות הרבים, אבער אויב די וואסער קומט אן צו די כרמלית, איז יא מותר, איז אפילו מותר, אפילו מי השופכין. שלא גזרו על כחו בכרמלית.
ביי רשות הרבים האבן זיי מתיר געווען אפילו ווען ער טראגט עס נישט, געווענליך טראגן מיינט ממש טראגן מיט די הענט. דא איז דאך נישט טראגן מיט די הענט, דאך עפעס גיסן און ס׳גייט מכוחו. אדער די פשט פון כחו איז אז דו גיסט בכלל נישט דירעקט ארויס אין רשות הרבים. אלע די קעיסעס דא רעדן אז דו גיסט אין א רשות היחיד און ס׳גייט מכוחו. און אויף מכוחו האט מען אויך גע׳אסר׳ט, ס׳איז דא א איסור מכוחו. די איסור מכוחו איז נאר אויף רשות הרבים. אויף כרמלית זעט אויס אז מכוחו איז א איסור דרבנן, און אויף א איסור דרבנן האבן זיי נישט צוגעלייגט נאך א חומרא, אפילו מי השופכין שלא גזרו על כחו בכרמלית.
נפקא מינה — שפיכה מספינה
Speaker 1: לפיכך, זאגט ער, ווי קומט אויס די היתר? ווען נוצט מען די היתר פון כרמלית? זאגט ער, אויב איינער פארט אין א ים מיט א שיף, ער פארט דאך אין א כרמלית, און ער וויל אויסגיסן וואסער פון די ספינה אריין אין די ים, גיסט מען פון א רשות היחיד צו א כרמלית, מעג מען, מ׳דארף נישט דארטן בויען די אלע זאכן וואס מיר האבן גערעדט וועגן מאכן מחיצות מיט זאכן. מ׳מעג נישט ארויסגיסן דירעקט צו די וואסער, ווייל אויסגיסן דירעקט צו די וואסער וואלט געהייסן טראגן פון רשות היחיד צו כרמלית, אבער על פי הכותל הספינה, די חשבון איז אז דו גיסט עס נאך אויף די רשות היחיד, און פון דארטן גייט עס אריין מכוחו לים.
הלכות ספינה
Speaker 1: ווייטער רעדט ער וועגן הלכות ספינה, וואס ספינה איז א רשות היחיד וואס איז אין די כרמלית. ס׳איז א רשות היחיד נאר אויב ס׳איז געבויט אין א געוויסע וועג, אויב ס׳איז די שיעור. איך האב נישט געזאגט פונקטליך פון וואס מאכט א ספינה? א ספינה איז א רשות היחיד. ס׳איז נישט וועגן ווי גרויס די ספינה איז אדער ווייל די ספינה האט ווענט. די ספינה האט דאך ווענט פון ג׳ טפחים, ס׳ווענדט זיך וויאזוי.
Speaker 2: וויאזוי קען זיין א ספינה וואס איז נישט קיין רשות היחיד? ס׳איז דאך פון ווענט עפעס?
Speaker 1: מיין, יעדע ספינה האט ווענט. ס׳איז אנדערש אז ס׳איז א ספינה.
ספינה אין כרמלית – המשך: שאיבת מים פון ים, און קורא בספר ונתגלגל לרשות הרבים
הלכה כ: שאיבת מים פון ספינה – דין גזוזטרא
Speaker 1:
מיר רעדן וועגן ספינה, וואס א ספינה איז א רשות היחיד וואס איז אין די כרמלית. ס׳איז א רשות היחיד נאר אויב ס׳איז געבויט אויף א געוויסע וועג, אויב ס׳האט די שיעור. איך זאג נישט קיין סך, וואס מאכט א ספינה א רשות היחיד. ס׳איז נישט וועגן ווי גרויס די ספינה איז.
אבער א ספינה, זעט אויס, אויב ס׳האט נישט קיין מחיצות ג׳ טפחים, וואס רעדט ער דא וועגן? וויאזוי קען זיין א ספינה וואס איז נישט קיין רשות היחיד? איז דאס אז מ׳ווענט עפעס? איך מיין, יעדע ספינה האט ווענט, איז ווי אנדערש איז א ספינה? איך ווייס נישט. ער האט אמאל געטשעקט די קליינע ספינות וואס האבן נישט קיין מחיצות? אקעי, זיי וויסן.
זאגט ער, ווען א מענטש איז אין א ספינה, קען ער אויסגיסן אויף די כותל הספינה. אבער ווען ער וויל אריינברענגען וואסער, וויאזוי טוט ער דאס? אויף דעם איז נישט דא די עצה, ווייל ער וועט דאך ממילא שעפן וואסער פון די כרמלית צו רשות היחיד. אויף דעם דארף מען אויך בויען עפעס, איז לא ימלא מן הספינה, מ׳זאל נישט אנגיסן וואסער פון די ים צו די ספינה, אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים. אזוי ווי פריער האבן מיר געהאט אז מ׳דארף בויען עפעס א שטיקל מחיצה, דארף מען בויען א מקום ארבעה על ארבעה וואס זאל ארויסקומען פון די ספינה העכער די ים, און אזוי זאל עס נישט הייסן ווי ער שעפט פון א כרמלית צו א רשות היחיד.
דא איז מער קל ווי די פריערדיגע הלכה, ס׳זאגט נישט אז מ׳דארף מאכן מחיצות, מ׳דארף מאכן א גזוזטרא בעסיקלי. רייט, אבער וואס העלפט דאס? דעמאלט וועט עס הייסן ווי ער שעפט פון די ים צו… פון די כרמלית צו… צו נישט קיין רשות היחיד, עכ״פ נישט צו רשות היחיד. אה, פון רשות היחיד צו רשות היחיד, כאילו די פלאץ פון וואו ער שעפט איז א רשות היחיד. די לעצטע פלאץ ווערט כאילו א רשות היחיד.
דבר אחר: שובר תוך עשרה
דבר אחר, שובר תוך עשרה. ווען די וואנט וואס מ׳בויעט צו, די ארבעה על ארבעה, איז נישט זייער א הויכע שיף, און די ארבעה על ארבעה איז אין די צען טפחים פון די וואסער, דעמאלט דארף מען ארבעה על ארבעה. אויב דער מענטש שטייט תוך עשרה פון די וואסער, דארף ער ארבעה על ארבעה. אבל למעלה מעשרה, וויבאלד עס איז העכער צען טפחים, איז דא א כרמלית פון די ים. אבער אויב למעלה, מען רעדט אז די שיף איז א הויכע שיף און ער שטייט לכתחילה העכער ווי צען טפחים פון די ים, דארף ער נישט בויען קיין גאנצע עירוב, נאר ס׳איז גענוג אז ס׳איז דא קאלטשיזן, און ס׳איז גענוג אז ער לייגט עפעס א קלייניגקייט, און למעלה איז שרי, דרך מקום פטור ממילא. ווייל למעלה מעסט מען דאך אלס א מקום פטור.
איי גוט, סאו ער נעמט עס פון העכער פון די כרמלית, ער נעמט עס פון צען טפחים העכער פון די כרמלית, וואסער קומט פון אלע זייטן פון אונטן, אבער די לעצטע שטיקל פון די כלי איז דרך מקום פטור. סאו ער נעמט עס פון די מקום פטור, פון די כרמלית צו די שיף נעמט ער עס נישט פון די שטח פון די כרמלית, נאר ער נעמט עס דרך מקום פטור. און לצורך לזה זאגט מען, אז דו דארפסט האבן עפעס א היכר. ס׳איז אזא קליינע שטיקל.
הלכה כא: קורא בספר בכרמלית ונתגלגל לרשות הרבים
Speaker 1:
אט כאן. יעצט גייען מיר צו נעמען נאך צוויי קולות וויאזוי מען מעג ברענגען עפעס פון א כרמלית, וואס אנדערע פלעצער איז מען מער מחמיר. אבער מ׳קען זאגן מער כלליות׳דיג וויאזוי מ׳היט אפ קדושת ספר במקום הצורך ארום און ארום. די נעקסטע צוויי הלכות איז אז לצורך מעג מען וואס מ׳מעג אין כרמלית, וואס מ׳מעג אין רשות הרבים במקום הצורך. איז אזוי, כורת ספר בכרמלית, איינער ליינט אין א ספר, מ׳מיינט א מגילה, עפעס וואס איז א לאנגע ראל, ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו, א חלק האלט ער נאך אן, אבער א חלק האט זיך אויסגעראלט אין רשות הרבים. איז אזוי, אם נתגלגל חוץ לארבע אמות, אויב האט זיך ארויסגעראלט די ספר אינדרויסן פון די ארבע אמות פון וואו דער מענטש זיצט, איז אזוי, אויב ער גייט עס יעצט צוריק אריינראלן, גייט ער עס מוזן ברענגען אין די ארבע אמות פון די רשות הרבים, מעג ער עס צוריק אריינראלן, אבער גזירה, וויבאלד מ׳האט געלערנט אז מ׳טאר נישט מגלגל זיין, ווי לאנג איך האב עס נאך אן הייסט עס נאך נישט אז ס׳איז געלייגט אין די רשות הרבים, סאו ווען ער גייט עס צוריק אריינראלן גייט עס נישט הייסן אזויווי ער האט ממש מטלטל געווען פון רשות הרבים צו כרמלית, טאר ער עס נישט טון. אבער וואס איז די עצה? אויב ס׳איז אינדרויסן פון די ארבע אמות, לאזט אים די שו״ע, פארוואס? ווייל א גזירה, אויב ס׳איז מער ווי די ארבע אמות, הויף חלל הכתב מונח, ס׳איז דאך נישט קיין כבוד פאר א ספר צו ליגן אזוי זיך געשלעפט אין די רשות הרבים. אזוי ער דרייט עס איבער, יא? ס׳הייסט ער מאכט אז די… יא? ניין. ער מאכט אז די… די אוטסייד זאל עס צודעקן. זעט אויס אז דאס איז א וועג פון כבוד פאר א ספר, יא? אזוי ווי מיר האבן געלערנט אין הלכות ספר תורה, אז מ׳דרייט צוזאם די ספר תורה מיט די כתב פון אינעווייניג. נישט וואו מ׳קען זען. פארשטייסט וואס איך מיין?
דיסקוסיע: כבוד הספר – איבערדרייען אדער צודעקן?
Speaker 2:
נו נו, פאטער רבי און חיד״א האבן געלאזט אזוי טון? געדענקסטו נישט? נו? זיי האבן נישט געלאזט?
Speaker 1:
ווייל זיי האבן געהאלטן אז ס׳איז נישט קיין כבוד? דא זעט מען אז ס׳איז יא כבוד. פארקערט, ס׳איז נישט כבוד. ס׳הייסט, צו לאזן אין דרויסן אין רשות הרבים איז נישט קיין כבוד. דאס הייסט, ער וויל אונז וואטשן אויף די כבוד פון די ספר, איז אויף די כבוד פון די ווערטער פון די ספר. איינמאל די ווערטער פון די ספר זענען באדעקט, איז שוין מסודר. דאס הייסט, די ענין איז נישט די כבוד פון די באנד, נאר די כבוד פון די ווערטער. כתבי הקודש, אוודאי איז דאס בעסער ווען ס׳איז שוין אוועקגעלייגט, אבער דאס איז די…
רייט. און פארוואס? גזירה שמא יתקן המיטה ויעבירנו ד׳ אמות. ווי לאנג ער האלט נישט, אזוי ווי מיר האבן געזאגט, איז בעצם מעג מען אפילו ד׳ אמות, ווייל ס׳איז דאך נישט געווארן קיין עקירה פון זיין האנט.
חידוש: נתגלגל איז נישט קיין הנחה
רייט, דא איז דא א גרויסע חידוש, ווייל אויב ס׳איז נישט אינגאנצן ארויסגעגאנגען פון זיין האנט, הייסט נאך נישט ווי ס׳האט געלאנדעט, איז דאך נאר א כרמלית. וואלט מען דאך לכאורה געדארפט מעגן.
Speaker 2:
אין רשות הרבים.
Speaker 1:
גוט, אבער ס׳איז נאר פון א רשות היחיד צו א כרמלית, ס׳איז נאר א דרבנן, און ס׳איז נישט קיין טראגן ווייל ס׳איז נתגלגל. אבער דאך איז דא א גזירה. אבער ס׳איז דאך ד׳ אמות ברשות הרבים. אה, אויב ס׳איז נישט מיט ווערן, ער האט עס דארפן שלעפן אין רשות הרבים. ס׳וועט זיין א מורא אז ער וועט נישט מיט ווערן, לאזט ער נישט דא האבן עס צוריק שלעפן. אבער אויב ס׳איז טאקע ווייניג…
Speaker 2:
און יעבירנו ד׳ אמות מיינט ממש טראגן אדער מיינט ראולן? ווייל אויב ער ראולט ד׳ אמות וואלט עס נאך אלץ נישט געהייסן טראגן.
Speaker 1:
ניין, אמת. ס׳איז א גזירה אז ער זאל עס נישט ממש טראגן. אויב ס׳איז שוין אנגעהויבן ארויסגליטשן, ארויספאלן, שמא יתקן המיטה. און הכי נמי, ווי לאנג ס׳ראולט מעג. דאס איז די הלכה בעצם, נתגלגל. ס׳הייסט, אפילו… לאמיר… דער רמב״ם שרייבט עס די אנדערע וועג. נתגלגל לתוך ארבע אמות, דעמאלט גוללו אצלו. סאו, בעצם מעג מען, ווילאנג ס׳האלט נאך, ס׳איז נתגלגל, ער האלט נאך די ענד פון דעם תורה, די מגילה, מעג ער עס צוריקשלעפן. נאר אויב ס׳איז אינדרויסן פון ד׳ אמות, לאזן נישט די חכמים, גזירה עס זאל ארויספאלן, דעמאלטס וועט ער נישט מעגן, ס׳וועט זיין ממש ד׳ אמות אין רשות הרבים, וואס דאס איז א איסור תורה.
היינו נתגלגל לרשות היחיד, גוללו אצלו. דאס הייסט, אפילו ס׳איז געגאנגען אין א רשות היחיד, ס׳איז נישט קיין חילוק, א כרמלית, רשות היחיד, רשות הרבים, ביידע איז דרבנן, רייט? דאס איז ווען ער איז אין א כרמלית. וואס איז אויב ער ליינט די ספר אין רשות היחיד, און ס׳איז נתגלגל אין רשות הרבים, וואס דעמאלטס איז יא א איסור תורה, איז ממילא אפילו ווייניגער פון ד׳ אמות, אים נאך, אה, ער וועט זיך האבן, ער האלט דאך אויף א וועג צו ווערן מגיע. אים נאך, אויב ס׳האט געסטאפט אויף די קרקע רשות הרבים, דעמאלטס טאר ער עס נישט צוריקשלעפן, אגעין, אויב ער וואלט געזאגט אויב נתגלגל האט ער געמעגט, אבער די זעלבע גזירה…
Speaker 2:
ניין, מיר האבן נעכטן געלערנט נתגלגל איז פטור, ס׳איז נישט מותר, ס׳איז פטור. טראגן דורך ווארפן דארף מותר זיין.
Speaker 1:
אה, רייט, ווייל ס׳איז דאך דא א מקום פון כבוד הספר תורה, אבער דאך האט מען נישט מקיל געווען. איז אויב חלק סתם, זיי האבן נישט מקיל געווען ווייל זיי האבן מורא געהאט ס׳וועט ארויספאלן און ער וועט עס אריינברענגען פון רשות הרבים אין רשות היחיד.
אם לא נח – תלוי באויר רשות הרבים
אויב ס׳איז נאך, איז אויב חלק סתם, אבער אם לא נח, דאס הייסט ס׳איז נאכנישט אפילו געווען קיין הנחה אין די רשות הרבים, אלא תלוי באויר רשות הרבים לא יכניסנו, דאס הייסט דא נאך רעדט מען ער האלט עס נאך, רייט? דער חידוש איז אז ס׳הענגט פשוט אויף די לופט, אפילו נישט נתגלגל על הקרקע של רשות הרבים, דעמאלטס גוללו אצלו, ער מעג עס צוריק דרייען צו אים.
Speaker 2:
אויר רשות הרבים מיינט ער העכער צען אדער אפילו וואס ס׳איז…
Speaker 1:
ניין, ס׳איז נישט קיין חילוק. אבער אויב ס׳איז אנגעקומען אין די לופט, פארוואס זאל מען נישט זאגן אין די דריי טפחים פון רשות הרבים? אפשר איז עס נישט… ניין, דער פוינט איז, ניין, איך ווייס נישט, די נח איז ווייל ס׳גייט ווערן א הנחה, אדער אפשר איז עס פשוט ווייל אויף דעם אופן איז ווייניגער מסתבר אז ער וועט ארויספאלן מיט ווערן. אבער ס׳זעט נישט אויס ווי נשמה, ס׳קען נישט זיין, ס׳איז מער א פראקטישע זאך אויך ווייל… נאך. דאס הייסט, די גאנצע זאך איז דא א גזירה דרבנן, אפילו נאך, ווי לאנג עס האלט איז וועגן מגלגל, בעצם מגלגל, אדער די חברים זאגן אז ס׳איז ארויסגעפאלן. אויב לוינט נאך, האבן זיי נישט מורא אז ס׳איז ארויסגעפאלן. אפשר דאס איז די… אפשר אויך אז ער וויל נישט ס׳זאל טראפן אז ס׳איז ארויפגעפאלן. איך ווייס נישט.
דיסקוסיע: דריי טפחים און לבוד
Speaker 2:
איינער רעדט עפעס וועגן דריי טפחים, צו מ׳קוקט אויף לבוד אין דעם.
Speaker 1:
וואס איז פשט לוינט נאך? ביי עבירות חמורות זעט מען אז אפילו אויב ס׳איז אין די דריי טפחים זעט מען אויס אז… דארף מען טראכטן, יא, נו אקעי, ס׳איז דאך נישט קיין… איך האלט עס נאך אן. ס׳איז נאר אז ס׳זאל אויסקוקן בשלמות. אפשר דעמאלטס איז ער נישט מקפיד אויף לבוד, נאר מקפיד אויף ווען ס׳איז… רייט.
צי דער היתר איז דווקא בכתבי הקודש?
אבער די אלע היתרים איז לויט דאס נאר אויף אין כתבי הקודש. דאס הייסט, ווען מ׳ליינט א ספר. דער רמב״ם זאגט נישט ספר קודש, אבער ס׳קומט אויס אז ספר מיינט ער א ספר תורה, נישט סתם א בוק. הגם אפשר נישט, אפשר דער רמב״ם זאגט נישט, אפשר מיינט ער אלץ הפסד. קען זיין א הפסד. ס׳איז טייטש ער וויל נישט מפסיד זיין זיין בוק. איך ווייס נישט. ס׳איז נישט קלאר. ער ברענגט דא אונטן אז דער רמ״א זאגט טאקע אז ס׳איז דווקא כתבי הקודש, אבער ס׳איז דא וואס זאגן ניין, אז אפשר עני בוק. דארף מען וויסן, ווייל ס׳איז דאך אויך נישט קיין היתר וואס מ׳מעג ליינען שבת. מ׳רעדט דאך עפעס וואס מ׳מעג ליינען שבת. ס׳איז אן אנדערע שאלה צו מ׳מעג ליינען שבת. אה, דו וועסט זאגן אז ס׳איז נישט גילוי, אבער אסור לקרות לייקענען. אקעי.
דיסקוסיע: סתירה צו יורה דעה – איבערדרייען א ספר תורה
Speaker 2:
אה, זעסט, ער ברענגט מיין קשיא. אין שולחן ערוך שטייט אין יורה דעה אז מ׳טאר נישט איבערדרייען א תורה, מ׳דארף עס צודעקן. זעסט? אקעי. און דא זעט מען אבער… יא, ס׳איז דא א מלאכה.
Speaker 1:
נו, דאס האב איך געמיינט. דער רבי זאגט אז ס׳איז א מלאכה. יא, אבער דא זעט מען אז ס׳איז יא דא אזא זאך פון יופך על הכתב. פרעגט ער שוין טאקע אויף די קשיא. איך מיין… אינטערעסאנט.
אקעי, וועט דאך זיין ממילא בנדלק. ס׳איז דאך בעסער ווי ווען ס׳איז יא אפן. מייבי. ניין, אבער איך האב דיר דאך יא געזאגט אז אין הלכות ספר תורה שטייט אז מ׳מאכט די כתב זאל זיין אריינגעדרייט, די כתב זאל נישט זיין אפן. דאס איז די אמת, אז ס׳איז דא א געוויסע כבוד אז ס׳זאל נישט זיין אפן. איך בין מסכים.
נאר, אה, דו ווילסט אפשר זאגן, דו קענסט נישט צודעקן דא, ווייל דו קענסט נישט ברענגען קיין שמאטע און נישט קיין סראבען, דו האסט דא גארנישט צו צודעקן. יא. אה, זעסט…
Speaker 2:
וואס רעדט ער פון די דריי טפחים?
Speaker 1:
יא, ס׳איז ברענגט ער יא. דער גור אריה זאגט, אז אדרבה, דריי טפחים איז טאקע אסור ווייל ס׳איז לבוד.
אבער דער רמב״ם זאגט נישט, דער רש״י מיינט ער יא, אדער וואס. דער רמב״ם זאגט נישט. דער רמב״ם מיינט אז ס׳הייסט נישט לבוד.
פרק ט״ז: הלכות שונות בכרמלית – קוץ, מת שהסריח, והיורד לרחוץ בים
חזרה: דין צודעקן דבר מאוס – דריי טפחים ולבוד
Speaker 1: אה, דוד, וועסטו זאגן, דו קענסט נישט צודעקן דוד, ווייל דו קענסט נישט ברענגען קיין שמאטע אין רשות הרבים אדער אין כרמלית דאס צוצודעקן. אה, זעסט, רעדט ער פון די דריי טפחים, יא, ער ברענגט די גמרא וואס זאגט אז אפילו הכי דריי טפחים איז אסור ווייל עס איז לבוד. אבער דער רמב״ם זאגט נישט, אפשר מיינט ער יא דאס? קען זיין דער רמב״ם וואס זאגט רשות הרבים, מיינט ער ווען עס הייסט נישט לבוד מאכט עס פאר רשות הרבים? אדער ער זאגט נאך, קען זיין דא איז א פראקטישע זאך, דעמאלטס מאכט עס נישט אויס. מיר ווילן וויסן צו ס׳איז מער די למדנות, ווייל ס׳איז מער א ממשות׳דיגע איסור וועט עס צוריק ברענגען, אדער נישט? אקעי.
הלכה כ״ב: המעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים
Speaker 1: אקעי, נאך איינע, נאך מער, נאך אפאר זאכן וואס מ׳איז מתיר אין א כרמלית צו טון מפני הצורך. יא.
המעביר קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים. ס׳האט זיך שוין געהאט א שיינע פאר מאל די קוץ אין הלכות שבת. ס׳מאכט זיך אסאך מאל. יא, ס׳האט זיך מסתם געמאכט מער אמאל ווען ס׳איז געווען א חלק פון געוויקסן, ווען ס׳איז דא געוויקסן איז דא קוצים. ער טראגט אוועק א קוץ כדי שלא יזיקו בו רבים, מענטשן זאלן זיך נישט צערייסן דערויף זייערע בגדים. איז מעביר ברשות הרבים, האט מען מתיר געווען. בדרך כלל טאר מען נישט טראגן אין רשות הרבים, נאר פחות פחות מד׳ אמות, אויך נאר במקום צורך. יא, דאס האבן מיר דאך נישט געהאט. די תוספות אין דער רמב״ם איז לאו דוקא מקום צורך. אה, דער רמב״ם זאגט אז אין די ד׳ אמות מעג מען, און נישט אזויווי די וואס זאגן אז מען מעג נאר במקום צורך. פחות פחות, מעג מען זיכער נאר במקום צורך. פחות פחות אויף איינמאל. אה, ס׳שטייט דארטן אז מען מעג דורך א חבר, תוספות זאגט אז מען מעג לכתחילה. דא זעט אויס אז מען מעג נאר ווייל ס׳איז שלא יזיקו בו רבים.
דער רמב״ם׳ס כוונה: רשות הרבים אדער כרמלית?
דער רמב״ם וואלט אפשר געזאגט, ער מיינט צו זאגן מעביר ברשות הרבים, ער איז נישט מתיר מער ווי די געווענליכע פחות פחות מד׳ אמות. ער וויל צוקומען צו זאגן אז מעביר בכרמלית מעג מען יא מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה. אין כרמלית, וואס איז אן איסור דרבנן, האט מען מתיר געווען צו טראגן אזא קוץ.
מלאכה שאינה צריכה לגופה
איז דאס אויך, מיר האבן געלערנט שוין דריי מאל אז דאס איז אויך א מלאכה שאינה צריכה לגופה. לויט׳ן רמב״ם העלפט נישט אז ס׳איז א מלאכה שאינה צריכה לגופה. אויב אזוי איז קריעת ים סוף מיט די רבים, אפשר האט מען געמערקט אפילו מער ווי ארבע אמות. אדער אפשר איז דאס ווייל וועגן פחות פחות. איך ווייס נישט. דו ביסט טאקע גערעכט, פארוואס ער ברענגט דריי מאל די הלכה, שוין די דריטע מאל, איך ווייס נישט.
הלכה כ״ב: מת שהסריח ונתבזה יותר מדאי
Speaker 1: וכן מת שהסריח ונתבזה יותר מדאי, ס׳איז דא א שיעור וויפיל ס׳איז נארמאל אז א מענטש זאל ווערן נתבזה, מער ווי דעם איז שוין נישט, ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו. ס׳זעט אויס אז ס׳גייט אים נישט אן די מת. די מת איז למתים חפשי, ס׳איז דאך די שכנים.
Speaker 2: ניין, ער איז אזוי, אפשר דאס איז די שיעור פון יותר מדאי, ער שטינקט אזוי שטארק אז מ׳קען נישט שטיין דארט.
Speaker 1: אה, דאס איז די סיבה. מוציאין אותו אפילו לכרמלית, אז ס׳זאל נישט זיין לעבן די שכנים, מ׳זאל זיי נישט באדערן. ס׳איז נישט קיין כבוד פאר די מת, דאס איז א כבוד פאר די שכנים.
Speaker 2: ווייל דו רעדסט דאך… לכאורה רעדט מען דאך פון א נבילה, איך מיין די פוינט איז נישט די כבוד המת.
Speaker 1: איך ווייס נישט, אפשר איז דא א גוי, איך ווייס נישט, ס׳איז נישטא קיין דין כבוד המת. מ׳רעדט דא אלס כבוד השכנים. מוציאין אותו אפילו לכרמלית מעג מען.
דיסקוסיע: מת אדער נבילה?
Speaker 2: די יולדת… יא, ס׳זעט אויס לכאורה אז מ׳מיינט דא ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו, מ׳מיינט נישט די ווארט דוקא מת, מ׳מיינט אזא סארט זאך, ווי למשל א טויטע בעל חי.
Speaker 1: אבער ער זאגט אז ס׳קען זיין, דער ר׳ בנימין שלמה וויזל האלאנד שטייט וועגן דעם ערגעץ ווייטער, אפשר ביי א שפעטערע גייט שטיין אז א מת מעג מען טראגן א גאנצע תינוק אין יענעם רבי׳ס הלכה? דא שטייט נישט דאס, אבער דא שטייט אז אין כרמלית מעג מען בכלל. דא איז נאך א פראבלעם אז א מת איז מוקצה, ס׳איז אן אנדערע איסור. אפשר דארט, לגבי דעם, דארף מען א תינוק. דא זאגט ער אז ס׳קען זיין, מ׳וועט זען אין פרק כ״ג וועגן די נושא פון מוקצה.
בזיון המת אדער צער השכנים?
ס׳קען זיין אז ס׳איז א בזיון פאר די מת אז מענטשן קענען נישט שטיין לעבן אים. מ׳זעט דא אז ס׳דארף זיין ביידע, ווייל ער זאגט נתבזה יותר מדאי און ולא יוכלו שכנים לעמוד עמו. ס׳שטייט דא א בזיון המת און א סירחון צו די שכנים. דאס הייסט, א מענטש ליגט אינדרויסן און ער שטינקט, איז נישט געפערליך. אויב ס׳שטייען דארט מענטשן, איז דאס נישט קיין טירחא, איז דאס פאר אים אויך נישט. אקעי. מעג מען אים נישט טראגן אפילו לכרמלית. יא. נאך א הלכה.
הלכה כ״ב: היורד לרחוץ בים – זיך אפטריקענען פאר׳ן ארויסגיין
Speaker 1: וואס איז די הלכה? א יורד לרחוץ בים. ווען איינער גייט אראפ זיך וואשן אין ים, וואס קומט דא אריין, מ׳האט גערעדט וועגן די הלכות פון א ים, פון שעפן וואסער פון א ים וכדומה, איז “כשיעלה ינגב עצמו יפה קודם שיצא מן הים”. ער זאל זיך אפוואשן פאר ער קומט אינגאנצן ארויס פון ים.
Speaker 2: אפווישן.
Speaker 1: “כשיעלה”, דאס הייסט ווען ער קומט ארויס פון ים, נאך פאר ער קומט ארויס אינגאנצן פון די כרמלית צו די רשות הרבים אדער רשות היחיד דארט וואס איז, זאל ער זיך אפוואשן, “שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית”. איך כאפ נישט פונקטליך ווי ער… ווי די נאסעקייט איז דא אויף אים.
Speaker 2: יא, אבער ווי… אה, ער זאל נישט ארומוואקן אין די… לאמיר זאגן אז די גאנצע פלאץ ארום די ים הייסט כרמלית, לעבן די ים, גלייך לעבן די ים, זאל ער נישט טראגן די ד׳ אמות בכרמלית, און ער זאל אפווישן די וואסער.
דיסקוסיע: וויאזוי ווישט מען זיך אפ?
Speaker 1: וויאזוי ווישט ער זיך אפ? מיט א האנטוך קען ער נישט מיטנעמען.
Speaker 2: ער זאל אפשפריצן די וואסער פון זיך.
Speaker 1: וואס איז טאקע פשט? ס׳איז דאך… פאר מיר טראגן… ער וואקט דאך, און ס׳איז דאך דא א דבר שאינו מתכוין.
Speaker 2: דאס איז דאך א חומרא. ער זאגט נישט אז ס׳איז… ס׳איז נישט קלאר.
Speaker 1: ניין, ער זאגט עס ווי א… “שמא יעביר”. ס׳איז נישט קלאר. און גאנץ כרמלית איז דאך נאר א דרבנן עניוועיס, אבער…
דיסקוסיע: איז דאס טראגן אדער נישט?
Speaker 2: ס׳איז דאך… ס׳וואלט געווען נישט אזא רמב״ם וואס אויך לכאורה וואלט געהייסן געטראגן אין רשות הרבים צו זיין חייב. דאס הייסט נישט געטראגן, ס׳איז נישט קיין דרך. א מענטש וואקט נאס, דאס הייסט ער טראגט וואסער? אזויווי א מענטש טראגט וואסער, אז ער האט וואסער אין די בארד?
Speaker 1: אה, ער ברענגט דאס זיך נאר. איך רעד וועגן דעם, אז וואס איז ווען ס׳רעגנט, טאר מען נישט גיין אין די גאס?
Speaker 2: ניין, ווען ס׳רעגנט איז נישט קיין איסור.
מעשה׳דיגע נפקא מינה: וואסער אין די בארד פון מקוה
Speaker 1: איך ווייס אז ס׳איז דא ערליכע אידן, ווען זיי וואקן פון די מקוה איז דא וואסער אין די בארד, ווייל זיי האבן מורא פון סחיטה, קודם כל, בלייבט וואסער אין די בארד, און יעצט האט ער א פראבלעם פון טראגן די וואסער ד׳ אמות אין רשות הרבים.
Speaker 2: וואס שטייט דא וועגן סחיטה? דא שטייט פארקערט, אז ס׳איז אן עצה מ׳זאל זיך מנגב זיין ווייל נישט סחיטה.
Speaker 1: אקעי, מנהג עצמו מ׳רעדט נישט דא וועגן וויאזוי מ׳דיעלט מיט די שערות, מיט די האר, אבער ס׳איז מיר אינטערעסאנט צו זאגן אז די ביסל וואסער וואס ליגט אין דיין בארד ביזטו מוציא. ס׳זעט אויס ווי א גרויסע חומרא.
Speaker 2: ס׳איז נישט אזא חומרא, ס׳איז א גזירה מדרבנן אז…
הסבר: “כשיעלה” – טמינה אין די וואסער
Speaker 1: אבער די “כשיעלה” איז אינטערעסאנט, ווייל “כשיעלה” איז משמע אז… האסטו שוין ארויפגעוואקט ד׳ אמות.
Speaker 2: ער זאגט אז ווי לאנג דו ביסט אין די וואסער איז אזוי ווי ס׳איז טמינה אין די וואסער. און אויך בכלל, ער גייט אין די וואסער, אויך פארט ער אין א ד׳ אמות בקנין מיט די וואסער, און דעמאלטס איז שמים של עפר, ארץ בתוך המים.
דיסקוסיע: רחיצה בים בשבת
Speaker 1: און מ׳רעדט דאך דא אויך באופן אז מ׳מעג זיך רוחץ זיין בים. שפעטער גייט מען נאך לערנען הלכות וועגן רחיצה בשבת, און מ׳רעדט דאך דא באופן ווען מ׳טוט עס פאר א לבון, למקוה, מעג מען. פארוואס זאגט מען מעג נישט רחיצה בשבת נאר בחמין?
Speaker 2: אהא, רייט. פשטות אין א ים מעג מען. די זאך פון שוטה זיין, פון שווימען.
Speaker 1: אהא, מ׳קען נישט שווימען. ס׳שטייט דאך געגאנגען לרחוץ.
Speaker 2: אהא, נישט שווימען.
Speaker 1: טאקע, דו ביסט גערעכט. ס׳איז דאך דא נאך עטליכע אחרונים זאגן אז מ׳פירט זיך נישט אפילו צו לא רחיצה זיין בים שבת, אפילו בטוענים אז מעיקר הדין איז מותר. יא. למשל וועגן די הלכה, רוב עולם ווייסט נישט, מ׳טאר נישט טראגן. אבער מעיקר הדין איז בטוענים זיכער מותר.
—
Speaker 1: יא. עד כאן פרק ט״ז מהלכות שבת.
הלכות שבת פרק ט״ו – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/56bpb5zkpvgzoubxl5bo7/DR128-_.mp4?rlkey=rgfoawz3jvajb272bragw4f69&dl=0
הלכות שבת פרק ט״ו – וידאו
הלכות שבת פרק ט״ו
אין דעם שיעור לערנט מען רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ו, וואס באהאנדלט גזירות שונות אויף הוצאה. מען לערנט די דינים פון עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת, אמת המים העוברת בחצר, גזוזטרא שעל גבי הים, און די הלכות פון שפיכת מים בשבת. אויך ווערט באהאנדלט די דינים פון זיזין, ספינה בכרמלית, און פארשידענע קולות וואס מען איז מתיר במקום הצורך.