אודות
תרומה / חברות

הלכות שבת פרק ד׳ (תורגם אוטומטית)

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

רמב״ם הלכות שבת פרק ד׳ – הטמנה

הקדמה – הענין של הטמנה בהקשר של פרקים ג׳–ד׳

פרק ג׳ עסק בשהייה וחזרה — הנחה על האש ערב שבת או החזרה בשבת. פרק ד׳ עוסק בהטמנה — שמירת האוכל בחומרים השומרים חום, ללא אש. זוהי דרך אחרת לשמור אוכל חם לשבת.

משני הפרקים (ג׳ וד׳) רואים שחז״ל סברו שזה דבר חשוב להחזיק אוכל חם בשבת. הרמב״ם לא אומר זאת במפורש, אבל הרמ״א בשולחן ערוך אומר זאת בבירור. זה מסביר מדוע פירטו כל כך הרבה הלכות איך מותר לשמור אוכל חם — זה לא סתם, זה דבר בעל ערך. גישה אחרת: אולי מפרק ג׳ עצמו רואים כבר שמותר, והאיסורים הם רק משום שמא יחתה — זה עצמו כבר מדגיש שזה דבר בעל ערך.

הלכה א׳: דבר המוסיף הבל ודבר שאינו מוסיף הבל

דברי הרמב״ם: “יש דברים שאם טומנין בהן את התבשיל הן מתחממין ומוסיפין בבישולו, כגון גפת, זבל, מלח, סיד, חול, זגין, מוכין, ועשבים בזמן שהן לחין — ודברים אלו נקראין דבר המוסיף. ויש דברים שמשמרין את החום אבל אין מוסיפין — כגון זגין, מוכין, ועשבים יבשים, כסות, פירות, כנפי יונה, נעורת הפשתן, נסורת של חרשים, גיזי צמר — ואלו נקראין דבר שאינו מוסיף.”

פשט: הרמב״ם מחלק לשתי קטגוריות של חומרים להטמנה: (1) דבר המוסיף הבל — דברים שמחממים את התבשיל עוד יותר, (2) דבר שאינו מוסיף — דברים שרק שומרים את החום אבל לא מחממים יותר. שלושה דברים (זגין, מוכין, עשבים) יכולים להיות בשתי הקטגוריות — כשהם רטובים הם מוסיף, כשיבשים הם אינו מוסיף.

חידושים והסברות:

1. חידוש: “דבר המוסיף” לא אומר שממש נעשה חם יותר. מנקודת מבט פיזיקלית זה בלתי אפשרי שחומר שאינו בעצמו מקור חום יחמם דבר אחר יותר ממה שהוא כבר. אפילו הבידוד הטוב ביותר יכול רק לשמור חום, לא להוסיף חום. מכאן שצריך להבין ש״מוסיף הבל” פירושו שהוא שומר את התבשיל כמעט באותה רמת חום — הבידוד כל כך טוב שהוא יכול לשמור את התבשיל רותח, כמעט כמו שהיה. “אינו מוסיף” פירושו ששומר אותו חם אבל לא באותה רמה. יש אנשים שטוענים שאפשר למצוא חומרים ביולוגיים (כמו עשבים רטובים) שמייצרים חום דרך תסיסה/קומפוסטציה, אבל יש ספק רב אם זה מה שחז״ל התכוונו בהקשר של הטמנה.

הלכה א׳ (המשך): דין הטמנה בדבר המוסיף — גזירת חכמים

דברי הרמב״ם: “מן הדין היה ראוי שיהיה מותר להטמין בדבר המוסיף מערב שבת… אבל אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום, גזירה שמא ירתיח התבשיל בשבת ויצטרך לגלותו כדי לנוח רתיחתו, ויחזור ויכסה בשבת — ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת, וזה אסור.”

פשט: מן הדין הטמנה בדבר המוסיף ערב שבת היתה מותרת, כי זה לא בישול ולא אש. אבל חכמים אסרו זאת מטעם גזירה: התבשיל יכול להיות חם מדי, האדם יצטרך לגלות בשבת כדי לנוח רתיחתו, וכשיכסה בחזרה בשבת הוא טומן בדבר המוסיף בשבת.

חידושים והסברות:

1. מדוע הטמנה בשבת גופא אסורה? הרמב״ם אומר שהבעיה הסופית היא “ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת, וזה אסור.” אבל מדוע הטמנה בדבר המוסיף בשבת גופא אסורה? הרמב״ם בפירוש המשניות (פרק ג׳) מביא שהגזירה היא שמא יטמין ברמץ — שזה יכול להוביל לכך שיטמין באש חמה. דעות אחרות: שהטמנה בדבר המוסיף בשבת עצמה נראית דומה מדי לבישול, או שיבוא להניח את התבשיל על האש במקום בדבר המוסיף, ועל האש אסור להניח אפילו דבר שנתבשל כל צרכו.

2. קושיא: הוא רוצה שלא יהיה כל כך חם — מדוע יניח על האש? אם האדם גילה כי חם מדי (לנוח רתיחתו), מדוע ילך להניח על האש? התירוץ: “לנוח רתיחתו” לא אומר שחם מדי בכלל — אולי פירושו שעולה על דופנות הכלי, הוא רוצה רק שיפסיק לבעבע, אבל הוא רוצה עדיין לשמור אותו חם. אלו שני דברים שונים — הוא לא רוצה שיבשל/יבעבע, אבל הוא רוצה שיישאר חם. מכאן שיכול לבוא להניח על האש או בחזרה בדבר המוסיף.

הלכה א׳ (המשך): הטמנה בין השמשות בדבר המוסיף

דברי הרמב״ם: “לפיכך מותר להטמין בדבר המוסיף בין השמשות, כיון שכבר רתחו ונחו מבעוד יום — כיון שנחו ישיבתן רותחת, שוב אינו חושש שמא יצטרך לגלות.”

פשט: בין השמשות מותר להטמין בדבר המוסיף הבל, כי התבשיל כבר התבשל ונח מקודם, ולא יהיה חם כל כך שיצטרך לגלות.

חידושים והסברות:

1. בין השמשות קל יותר מערב שבת: נקודה מעניינת: בין השמשות מקילים יותר מבעוד יום! מבעוד יום אסור להטמין בדבר המוסיף, אבל בין השמשות מותר. הטעם הוא כי בין השמשות התבשיל כבר נח, ואין יותר את החשש. בנוסף, בין השמשות מותר לעשות מלאכות דרבנן, והטמנה היא רק איסור דרבנן, והגזירה שמא יחזור ויטמין בשבת היא גם דרבנן.

2. ראיה ש״דבר המוסיף” לא אומר ממש חם יותר: הרמב״ם אומר שבין השמשות מותר כי “כבר רתחו ונחו” — התבשיל כבר נח. אם דבר המוסיף היה ממש מחמם יותר, זה לא היה עוזר — זה עדיין היה יכול להתחמם! זה מוכיח ש״מוסיף הבל” פירושו ששומר את התבשיל חם מאוד (כמעט באותה רמה), אבל לא יכול לחמם תבשיל שכבר התקרר בחזרה. כשהתבשיל כבר נח, לדבר המוסיף אין יותר את הכוח להחזיר אותו לרמת רתיחה.

3. דיון: אולי דבר המוסיף הוא רק כשהתבשיל חם מאוד? אולי החילוק הוא כך: כשמניחים תבשיל חם מאוד בחומרים, יש להם את הכוח לשמור אותו ברמה החמה (מוסיף/שומר חום חזק). אבל כשהתבשיל כבר נח, לאותם חומרים אין יותר את הכוח להחזיר אותו — מכאן שהם מתפקדים כבר כ״אינו מוסיף.” זהו חידוש בהבנת הגדר של “מוסיף” — זו לא קטגוריה של החומר עצמו, אלא של האינטראקציה בין החומר למצב התבשיל.

הלכה ב׳: הטמנה בדבר שאינו מוסיף – בשבת גופא

דברי הרמב״ם: “מן הדין היה להתיר תבשיל בדבר שאינו מוסיף בשבת עצמה, אלא שאף דבר זה חכמים אסרו להטמין בשבת, גזירה שמא יטמין ברמץ.”

פשט: מדין תורה היה צריך להיות מותר להטמין בשבת עצמה בדבר שאינו מוסיף הבל, כי אין זה מבשל ואין חשש. אבל החכמים אסרו זאת אפילו בשבת.

חידושים והסברות:

1. הטעם לגזירה – שמא יטמין ברמץ: רמץ הוא תערובת של גחלים עם אש, שיש בו ניצוצות של אש. החשש הוא שאם יתירו להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף, יבוא להטמין ברמץ, ואז הוא חותה בגחלים, שזה קרוב למבעיר. זוהי שכבה שנייה של גזירה — כל הטמנה בשבת, אפילו אינו מוסיף, אסורה כי זה יכול להוביל להטמנה ברמץ.

הלכה ב׳ (המשך): ספק חשיכה

דברי הרמב״ם: “ספק חשיכה ספק לא חשיכה – מותר להטמין את הדבר החם.”

פשט: כשיש ספק אם כבר לילה, מותר עדיין להטמין דבר חם.

חידושים והסברות:

1. חילוק בין ספק חשיכה ובין השמשות: ספק חשיכה אינו אותו דבר כמו בין השמשות. בין השמשות הוא כשהאדם יודע בוודאי שזה בין השמשות (שכבר למדנו קודם ש״סתם קדירות בין השמשות רותחין”). אבל ספק חשיכה פירושו שהאדם לא יודע — יכול להיות שזה כבר ממש לילה. אפילו אז מותר, כי האיסור של הטמנה בשבת הוא איסור חלש יותר (דרבנן), ובספיקות מותר.

הלכה ב׳ (המשך): הטמנת דבר צונן בשבת

דברי הרמב״ם: “מותר להטמין את הדבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף, כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שיפיג צנתו.”

פשט: דבר קר מותר להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף.

חידושים והסברות:

1. שני טעמים – שלא יצטנן ביותר, או שיפיג צנתו: “שלא יצטנן ביותר” פירושו שלא יהיה קר יותר. “שיפיג צנתו” פירושו אפילו שיתחמם מעט. שניהם מותרים בדבר קר. מדובר כאן בממש קר — “בכלל לא חם” — לא חם ולא מעט חם, אלא ממש קר.

הלכה ב׳ (המשך): חמין שנתגלו, החלפת כיסוי, ופינוי לכלי שני

דברי הרמב״ם: “חמין שהטמינם ערב שבת ונתגלו בשבת – מותר לכסותן.” “מותר לכסות את הכיסוי בשבת” — מותר להחליף את הכיסוי. “נוטל כיסויים ומניח כסוי” — מותר להחליף מדבר אחד לאחר. “פינוי התבשיל מכלי לכלי אחר” — אם מוזגים מכלי ראשון לכלי שני, מותר להטמין את אותו כלי שני בשבת.

חידושים והסברות:

1. חמין שנתגלו – תיקון אינו הטמנה חדשה: כשההטמנה נפתחה בשבת, מותר לכסות בחזרה. הסברא היא שאינו מוסיף הטמנה חדשה, הוא רק מתקן את אותה הטמנה שכבר היתה לו מערב שבת.

2. החלפת כיסוי – אפילו ממוסיף לאינו מוסיף: מותר להחליף את הכיסוי מדבר המוסיף הבל לדבר שאינו מוסיף הבל, או להיפך. אבל זה מדבר רק על כיסוי (לכסות), לא על כלי על גבי כלי.

3. פינוי לכלי שני – האיסור נופל: אם מוזגים את התבשיל מהכלי הראשון (הסיר שהיה על האש) לכלי שני, מותר להטמין את אותו כלי שני בשבת. על זה אין את האיסור.

הלכה ג׳: מניחין מיחם על גבי מיחם

דברי הרמב״ם: “מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת, קדירה על גבי קדירה, קדירה על גבי מיחם, מיחם על גבי קדירה. ובתוך פיהם בועצין. לא בשביל שיוחמו, אלא בשביל שיעמוד חומן.”

פשט: מותר להניח סיר על סיר חם בשבת, לא כדי שיתחמם, אלא כדי שישמר חמימותו. מיחם הוא קומקום למים, קדירה היא סיר לתבשילים.

חידושים והסברות:

1. היסוד – “על גבי” אינו הטמנה: הטמנה פירושה כשהסיר מוקף לגמרי מכל הצדדים. אבל רק להניח כלי על כלי (על גבי) לא נקרא הטמנה, לכן זה מותר. אפילו אם הכלי התחתון הוא דבר המוסיף הבל — כיון שזה לא הטמנה, האיסור נופל.

2. “בועצין בתוך פיהם”: מותר אפילו לסתום את הכלי העליון בפתח עם פקק. גם זה מותר כי זה נשאר לא הטמנה במובן הטכני.

3. “לא שיוחמו אלא שיעמוד חומן”: התנאי הוא שהמטרה תהיה רק לשמור את החום, לא לחמם יותר. זה החילוק מדוע זה מותר.

הלכה ג׳ (המשך): כלי צונן על גבי כלי חם

דברי הרמב״ם: “אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת. ואם הניחו מערב שבת – מותר.”

פשט: סיר עם דברים קרים אסור להניח על סיר חם בשבת, כי מוליד חום. אבל אם הניח זאת ערב שבת, מותר.

חידושים והסברות:

1. “מוליד בו חום” – מהו האיסור? מה הרמב״ם מתכוון ב״שהרי מוליד בו חום”? האם זה איסור של “מוליד” (קטגוריה מיוחדת), או שהוא מתכוון שזה יכול להיות ממש חם ואז יש חשש בישול, או שזה מחזי כמבשל? הרמב״ם לא אומר במפורש מה הבעיה — הוא אומר רק “מוליד בו חום” ללא הסבר נוסף.

2. שיטת המפרשים: המפרשים אומרים שזה יכול להיות ממש חם (כלומר, יד סולדת בו), ואז יהיה בישול ממש. בדרך כלל זה לא נעשה ממש חם, אבל זה יכול לקרות.

3. ערב שבת – מותר, כי “על גבי” אינו הטמנה: אם הניח זאת ערב שבת, מותר. הטעם: אפילו אם הכלי החם התחתון הוא דבר המוסיף הבל, “על גבי” אינו הטמנה (כי הכלי לא מוקף מכל הצדדים). והטמנה בדבר המוסיף הבל מערב שבת אסורה — אבל זה רק כשזה נקרא הטמנה. כאן, כיון שזה מונח רק על הסיר, מותר אפילו מערב שבת.

[דיגרסיה: קרוק-פוט]

יש אנשים שסוברים שקרוק-פוט (סיר בישול איטי) הוא הטמנה בדבר המוסיף הבל, כי התבשיל מוקף מכל הצדדים בחום. זוהי נפקא מינה מעשית מהלכות הטמנה.


תמלול מלא 📝

רמב״ם הלכות שבת פרק ד׳ – הטמנה

בס״ד, רמב״ם הלכות שבת פרק ד׳.

אנחנו ממשיכים הלכות שבת, ועכשיו אנחנו הולכים ללמוד את הפרק הרביעי, הטמנה. בפרק הקודם למדנו על הנחת דברים על האש ערב שבת, או החזרה בשבת. עכשיו אנחנו הולכים ללמוד מתי שאין אש מעורבת, אלא מכסים את האוכל בסחורות או דברים ששומרים חום, ההלכות מה מותר ומה אסור.

ואנחנו צריכים להזכיר את הספונסר של השיעור שלנו, התומך תורה, ידידנו הרב ר׳ יואל הלוי, שתומך בנו שנוכל להכין את הקמח לתורה. ממנו ילמדו וכן יעשו.

הלכה א׳: דבר המוסיף הבל ודבר שאינו מוסיף הבל

דברי הרמב״ם: שתי קטגוריות של חומרים

אומר הרמב״ם, “יש דברים”, יש סוגי דברים… כך הרמב״ם הולך לומר לנו במה מותר לשמור, זה נקרא הטמנה, שמירת האוכל. כלומר, ערב שבת יש דרך אחרת. הדרך הקודמת הייתה שיהיה על האש בשבת. הדרך האחרת היא שאתה מבשל ערב שבת, ובשבת רק שומרים את זה במשהו ששומר את החום.

רואים כאן בשני הפרקים שיש ענין להחזיק אוכל חם בשבת. הרמב״ם לא אמר זאת בפירוש, אבל בשולחן ערוך… אני מתכוון שהרמ״א אומר שיש ענין, הרמ״א הולך כך, שיש ענין לאכול אוכל חם, חם בשבת. מחפשים, זה לא עולם הפקר, לא עושים הרבה דברים לא עושים משום שמא יחתה, אבל מחשבים את כל ההלכות כי זה דבר חשוב, זה לא סתם.

כן, יכול להיות שהרמב״ם התכוון שראינו את הפרק הקודם, וממשיכים לומר שמותר, רק יש איסורים משום שמא יחתה, אולי זה המדגיש. אני שומע.

אומר הרמב״ם, “יש דברים”, יש סוג דברים, “שאם טומנין בהן את התבשיל”, אם מניחים בתוכם תבשיל חם, “הן מתחממין ומוסיפין בבישולו”, הדברים גורמים למאכל להתחמם יותר, וזה עוזר לבישול, זה מוסיף בישול. בכל מקרה, לדברים האלה יש חום כמעט כמו אש. כגון גפת, פסולת של זיתים, זבל, מלח, מלח, סיד. סיד זה לא צבע, לא משנה, איזה סוג חול שממנו עושים בדרך כלל סיד. וכו׳, או חול, או זגין, אני חושב שזה השלכת, זגין חרצנים וזג, כן, זה השלכת של ענבים, או מחטין זה בדרך כלל צמר גפן, חתיכות קטנות, ועשבים, או עשב, בזמן שהן לחין מחמת עצמן, על שלושת הדברים האלה, זגין, מחטין, ועשבים, אם הם רטובים. כל הדברים האלה יש להם טבע שהם גורמים לדברים שמכסים בהם להיות יותר חמים.

ואיך הם נקראים בגמרא? אומר הרמב״ם, “ודברים אלו נקראין”, אלה נקראים ב… כשלומדים את הדברים האלה הם נקראים “דבר המוסיף”, דבר שמוסיף, שגורם ליותר חום.

אבל עכשיו הוא אומר, יש סוגי דברים שאם שומרים בהם תבשיל הוא “אינו מתחמם”, יש דברים שיש להם את התכונה שהם יכולים לשמור חום, אבל הם לא יכולים לגרום לחימום יותר. “ואין מוסיפין לה בישול”, זה לא גורם לזה להיות יותר חם, זה רק גורם לאוכל להישאר חם. כלומר, “מונעין אותה מלהצטנן”, זה רק מונע מלהתקרר, זה שומר על זה. כגון זגין ומחטין ועשבים, שלושת הדברים שהוא מנה, אבל “יבשים”, שהם כבר יבשים. או הדברים האחרים הם כסות, סחורות, פירות, כנפי יונה – נוצות של ציפור, נעורת הפשתן – חתיכות פסולת, חתיכות קטנות של פשתן, או נסורת של חרשים – חתיכות קטנות של עץ, ושלוחין וגיזי צמר – שני סוגי עור או פרווה של בהמה.

כל הדברים האלה הם גם דברים שטוב לשמור בהם תבשיל, אבל רק כדי לשמור חום. זה נקרא בלשון חכמים “דבר שאינו מוסיף”, דבר שלא מוסיף חום. הגמרא קוראת לזה “מוסיף הבל” או “אינו מוסיף הבל”. הרמב״ם אומר רק “מוסיף”.

חידוש: “דבר המוסיף” לא אומר שזה ממש נעשה יותר חם

כן, אני חושב שצריך להבין, כי ראיתי אנשים מדברים על זה, אני לא זוכר מה המסקנה הסופית שלהם בזה, אבל פשוט לא אפשרי שדבר שלא חם בעצמו יגרום לדבר אחר להיות יותר חם. זה לא הדרך שבה המציאות עובדת. קח את התרמוס הכי טוב, הבידוד הכי טוב, שים בתוכו מרק חם, זה נשאר מאוד חם, אבל זה לא נעשה יותר חם.

לכאורה צריך ללמוד שכשהחכמים אומרים דבר המוסיף, הם מתכוונים כמו שיש לנו תרמוס טוב, זה שומר על זה כביכול, נגיד, מאוד חם, או שזה לא נעשה יותר חם מקודם. או אולי אחד מוסיף אומר שזה שומר על זה לא קר, לא שזה שומר על זה חם כמו שהיה, או משהו כזה, כמעט כל כך חם. כי קשה מאוד להאמין שדבר המוסיף הוא כפשוטו שזה נעשה יותר חם.

אני שומע שיש מי שרוצה לטעון, וזה עושה משהו… יש איזושהי דרך שאפשר למצוא איזה עשב שיגרום לחימום, אבל קשה להאמין שעל זה מדברים בהטמנה.

הלכה א׳ (המשך): דין הטמנה בדבר המוסיף – גזירת חכמים

דברי הרמב״ם: גזירה שמא ירתיח ויחזור ויכסה בשבת

עכשיו, קודם כל אומר הרמב״ם עובדה, נכון? כמו משנה. אומר הרמב״ם כך, לכאורה, סתם כך, ממה שלמדנו עד עכשיו, לכאורה לא הייתה שום בעיה בשניהם, כי אין שום איסור בישול, ואין שום אש. אומר הרמב״ם כך, מן הדין היה צריך להיות, וכך היה, כך היה במקור ההלכה, שמותר להטמין גם בדבר המוסיף הבל. אם רוצים להכניס סיר חם ערב שבת שיישאר חם, צריך להיות מותר להטמין מערב שבת גם בדבר המוסיף, גם בדבר שמוסיף או שומר מאוד את החום, מוסיף הבל. “ואיסור התבשיל הטמון בשבת, והתבשיל יישאר שם בשבת, הקולחן שעל גבי האש בשבת”, אני רואה כאן אפילו דרך שמותר להחזיר על אש, “דבר המוסיף לא יכול להיות יותר חמור”.

אבל למעשה, אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל, החכמים כן אסרו להטמין בדבר המוסיף, אפילו מניחים את זה ערב שבת. למה? הגזירה היא כך, חוששים, שכיוון שהדבר מוסיף הבל, “שמא ירתיח התבשיל בשבת”, הסיר יהיה מאוד חם, והוא חושש שזה יהיה חם מדי, יסיר זמנית את המכסה, הוא צריך לגלות אותו קצת, כדי להניח רתיחתו, שזה יירגע קצת מהחום, ורק אחר כך ויחזור ויכסה בשבת הוא ילך לכסות בשבת.

מה הבעיה אז? כשאנחנו אומרים כך יצא שטומן בדבר המוסיף בשבת, כשהוא מחזיר את זה, הוא שוב מכסה, הוא אז טומן בדבר המוסיף בשבת, וזה אסור. למה בדיוק זה אסור אנחנו עדיין גם לא יודעים.

דיון: למה הטמנה בדבר המוסיף בשבת עצמה אסורה?

הרמב״ם בפירוש המשניות עומד בסימן ג׳ אומר שהגזירה שמא יטמין, חייבת להיות אותה גזירה שמא יטמין ברמץ. הוא מביא שבפירוש המשניות כתוב משהו אחר, שאם באמצע שבת זה יכול להיות דומה מדי לבישול, או שזה נראה בעצמו כמו בישול, או כמו שאחרים אומרים, כך כתוב בשלמה ובמקומות אחרים, או שהוא אומר שהרמב״ם אומר שהוא בא לחמם בשבת, הוא ישים את זה על האש, על האש אסור לשים בשבת, אפילו דבר שנתבשל כל צרכו, נראה שזה דומה מדי למבשל, ואם הוא הולך לפתוח בשבת ולהחזיר, הוא בא לשים על הסיר גם משהו, על האש גם משהו, זה יתחמם יותר, כך הוא מביא, זה גם קצת לא ברור.

קושיה: הוא רוצה שזה לא יהיה כל כך חם – למה הוא ישים על האש?

למה אז, הוא רוצה שזה לא יהיה כל כך חם, הוא פתח את זה כדי להניח רתיחתו.

כן, אבל אולי להניח מרתיחתו זה לא אותו דבר כמו שזה קר, אולי זה איזה נושא אחר. מבין ככה? אי אפשר לומר את אותו הפרט, אולי זה מתבשל, אולי זה מבעבע, הוא לא רוצה שזה יבעבע, אולי זה מבעבע ועולה על הדופן, אז הוא מחמם את זה אחר כך. הוא צריך לוודא שזה הטמפרטורה הנכונה. זה יכול להיות שני דברים אחרים.

העניין הוא הטמנה בשבת אנחנו בטוח לא יודעים, ממילא דבר המוסיף, מאחר וזה יכול לגרום שיצטרכו להטמין בשבת, גם זה אסור.

הלכה א׳ (המשך): הטמנה בין השמשות בדבר המוסיף

דברי הרמב״ם: היתר בין השמשות

לפיכך, מותר להטמין בדבר המוסיף בין השמשות. בין השמשות מותר להטמין בדבר המוסיף הבל. זה לא מבעוד יום, אלא כשכבר נעשה שבת.

נכון.

ובין השמשות מותר כן הטמנה בדבר המוסיף הבל. למה זה הטעם? כיון שבין השמשות כבר רתחו ונחו מבעוד יום, כבר נרגעו מהחום, ממילא אין יותר את החשש של יצטרך לגלות, כיון שנחו אינן רותחות, ממילא לא הולך להיות כל כך חם, אין יותר את החשש של שמא יצטרך לגלות, כל העניין.

דיון: בין השמשות קל יותר מערב שבת

דובר 1: מה שמעניין, כי בין השמשות, נראה שבין השמשות זה זמן שעדיין מותר לעשות מלאכות.

דובר 2: מלאכות דרבנן.

דובר 1: עם דרבנן. זה רק איסור דרבנן הטמנה.

דובר 2: אבל כל השאלה היא שמא ירתיח ויחזור בשבת.

דובר 1: מ.

דובר 2: זה גם רק איסור דרבנן.

דובר 1: מ.

דובר 2: הטמנה זה לא איסור, זה לא בישול, מבשל.

דובר 1: לא, אבל מעניין שבין השמשות זה עוד יותר קל מערב שבת, כן, כי אין את הגזירה, כן.

נכון. וכאן נראה גם ברור שהוא לא אומר אפילו קדירה רותחת מותר. מותר לומדים כי זה כבר סתם קדירה רותחת, זה מעניין, כבר רתחו.

אנחנו מדברים על, נו, ועל כרחך, אם למישהו יש קדירה שהיא יורדת מעל גבי הכירה, אולי הוא לא יכול, אבל בין השמשות הוא יכול, כי אדם לא מבשל לפני שבת בדיוק בין השמשות, הוא מבשל שעה לפני כן, ועכשיו הוא רק רוצה להטמין שזה יהיה חם לסעודה.

ראיה שדבר המוסיף לא אומר ממש יותר חם

וכאן אתה רואה גם ברור שדבר המוסיף לא אומר שזה נעשה ממש יותר חם, אלא שזה יכול להיות רותח.

דובר 2: אבל אם זה היה המילה, הוא היה אומר כי אז זה לא נקרא מוסיף הבל. אם כמו שאתה אומר, כי ככה בעצמו זה כבר לא מוסיף הבל.

דובר 1: זה כבר לא דבר המוסיף. הוא לא אומר כך, הוא אומר כי זה סתם ככה, כבר רתחו ונחו.

דובר 2: אבל היה צריך לומר שכל הדברים האלה שאמרנו מוסיף זה רק כשמכניסים לתוך סיר כשזה מאוד חם זה מוסיף. כשמכניסים לתוך סיר כשזה לא מאוד חם זה לא מוסיף הבל, לא יכול יותר, אין לזה את הכוח.

דובר 1: אני לא הבנתי על מה אנחנו מדברים. אני אומר בסך הכל שטענתי שדבר המוסיף לא אומר שזה נעשה ממש יותר חם. אם היה ממש יותר חם, “כיון שנחו אינן רותחות” לא היה נכון, כי זה עדיין יכול להיות דבר המוסיף. זה גורם ליותר חום? התשובה היא לא, זה גורם לזה להישאר מאוד חם, אבל זה לא גורם ליותר חום.

אני לא הבנתי מה עניתָ, אני עדיין לא הבנתי מה התכוונתָ. אני מבין כך, שהדבר המוסיף הוא מספיק טוב שכשאתה שם סיר מאוד חם, שזה לא שומר חזק מאוד חם, אבל כשאתה שם סיר לא חם,

הלכה ב׳: הטמנה בדבר שאינו מוסיף – בשבת גופא

אני חושב שיש הבדל. אני לא מסכים. אני חושב שיש הבדל. אבל אז זה מותר. אני מתכוון, בערב שבת מותר כבר אפילו לכתחילה.

אומר הרמב״ם הלאה, “וכן, מן הדין היה להתיר תבשיל בדבר שאינו מוסיף בשבת עצמה”. מן הדין היה צריך להיות מותר, אין שום סיבה למה לא יהיה מותר להטמין בשבת. זה לא מבשל וזה כלום. אנחנו מדברים על דבר שאינו מוסיף, אין אפילו חשש, זה לא נראה כמו בישול או משהו.

“אלא שאף דבר זה חכמים אסרו להטמין בשבת”. למה? “גזירה שמא יטמין ברמץ”. יש עוד דרך של להטמין ברמץ. רמץ אומר סתם תערובת של גחלים עם אש, ויש בו ניצוצות של אש. אז, אם הוא מטמין ברמץ בשבת, זה חותה בגחלים, זה קרוב להיות מבעיר. אז, כל דבר שהוא, כל הטמנה חוששים שמא יטמין ברמץ. אפילו דבר שאינו מוסיף, אפילו בשבת, בשאינו מוסיף אסור. למה? כי הוא אחר כך מטמין ברמץ, ואז הוא ממש חותה בגחלים.

אוקיי.

ספק חשיכה

לא ברור. וכן, עוד דבר, סליחה, עד כאן. אומר הרמב״ם, ספק חשיכה ספק לא חשיכה, כשיש ספק אם זה כבר שבת. מה מותר אז לעשות ומה לא? זה כך, מותר להטמין את הדבר החם. אז מותר כן. אז עדיין אין את האיסור של שמא ירתיח, אז עדיין יש, עדיין מותר להטמין בדבר חם.

זה כבר למדנו בעצם, שבין השמשות, כי אין סתם קדירות בין השמשות רותחות, זה לא זה. זה כשבין השמשות, עכשיו הוא מדבר על ספק. ספק שזה כבר ממש לילה. בין השמשות זה כשהוא יודע בוודאות שזה בין השמשות. אדם לא יודע, יכול להיות שזה כבר ממש לילה. אז מותר. יש כבר… בספיקות מותר, האיסור של… זה איסור יותר חלש.

אוקיי.

הטמנת דבר צונן בשבת

מה מותר כן לעשות בשבת? בשבת עצמה, דבר שלא חם בכלל, מותר להטמין את הדבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף. למה הוא רוצה להטמין את זה? כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שלא יפיג צנתו, שזה לא יהיה כל כך קר, או שזה לא יהיה יותר קר. מותר כן. דבר קר, שלא יפיג צנתו אומר אפילו לחמם קצת. דבר קר מותר להטמין בשבת. הוא לא אומר חם וקצת חם, ממש קר, כמו משהו, בכלל לא חם. מותר.

חמין שנתגלו, החלפת כיסוי, ופינוי לכלי שני

עוד דבר, סליחה, חמין שהטמינם ערב שבת ונתגלו בשבת, נפתח, ההטמנה לא החזיקה מעמד, מותר לכסותן. מותר לתקן את ההטמנה. זה לא אינו מוסיף. הוא לא מוסיף הטמנה חדשה, הוא הולך לאותה הטמנה שהייתה לו, הוא מתקן את זה. זו לא בעיה.

נכון. ומותר לכסות, מה קורה עם הכיסוי, הדבר ששמים על הסיר? מותר לכסות את הכיסוי בשבת. מותר בשבת להחליף את הדבר מעל הסיר. כיצד? נוטל כיסויים, הוא יכול להסיר את מה שכיסו עם כיסויים, ומעל הסיר יש עוד כיסוי. מותר להסיר את זה ומניח כלי על גבי כלי ולשים סחורה אחרת? כלי על גבי כלי זה הדבר שדיברנו עליו קודם, יש לאחד מהדברים… אחד מוסיף הבל.

כן.

כן. אז מותר להחליף. אבל לא כלי על גבי כלי, אלא מניח כסוי. מותר להחליף מדבר המוסיף אחד, אחד מוסיף, לדבר שאינו מוסיף אחר. מה… מה זה אחד מוסיף. מה זה לא מוסיף. כבר.

פינוי התבשיל או מים חמים מכלי לכלי אחר. עד עכשיו מדברים שהוא לוקח את הסיר שהיה על האש והוא רוצה עכשיו להטמין אותו. אבל אם לוקחים סיר חדש ושופכים לתוכו את התבשיל מהכלי ראשון, מהסיר שהיה על האש, את הכלי השני מותר כבר כן להטמין בשבת. מותר כן, על זה אין את האיסור.

הלכה ג׳: מניחין מיחם על גבי מיחם

ההלכה הבאה. אומר הרמב״ם כך, מה קורה לגבי לא לשים דברים ישירות על אש, אלא כך: מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת. מותר לשים סיר על סיר חם בשבת. או מיחם אומר בדרך כלל קומקום למים. קדירה זו קדירה לתבשילים, לדברים קשים. מותר לשים מיחם על גבי מיחם, קדירה על גבי קדירה, או קדירה על גבי מיחם, מיחם על גבי קדירה. ובתוך פיהם בפקקין, מותר אפילו… לסתום את המיחם העליון… המיחם העליון או מתכוונים לומר ששניהם מדברים עם פקק. מה זה בדיוק? מותר אפילו לשים עם הפקק. לא בשביל שיוחמו, לא שהסיר העליון יהיה עכשיו חם, אלא בשביל שיעמוד חומן, אלא שיישמר החום.

למה? אה, אתה אומר שזה גם כמו דבר המוסיף הבל, הסיר התחתון מחמם את הסיר העליון. אבל שלא אסרו אלא להטמין בשבת. האיסור שהחכמים אמרו בהטמנה הוא רק כשמטמינים, כשלוקחים לגמרי מסביב לסיר. אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי שיעמוד חומן, מותר, שיישמר חם מותר. ההבדל הוא האם הוא שם את זה פנימה, זה מוקף… הטמנה אומרת שהסיר מוקף לגמרי מכל ארבע הצדדים, או המילה היא כי זה מונח על משהו. בקיצור, כשזה לא נקרא הטמנה מותר.

כלי צונן על גבי כלי חם

אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת. זה אסור לעשות. כלומר, אסור להניח סיר שיש בו דברים קרים שהם קרים לגמרי, להניח על סיר חם בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת. בכך הוא גורם שהסיר העליון יתחמם.

מהו האיסור? האיסור הוא מוליד, או שזה מחזי כמבשל, או שזה חשש בישול? שהרי מוליד בו חום. הוא מתכוון שזה איסור של מוליד, או שהוא מתכוון שזה נעשה חם? ומחמירים שזה חשש בישול.

מה? ככה כתוב כאן, אני לא יודע. ככה כתוב כאן, לא?

כן, אבל הוא לא אומר, הוא אומר מוליד חום, הוא לא אומר מה זה אומר, מה הבעיה עם המוליד חום הזה.

ומניחין מערב… המפרשים אומרים שזה יכול להיות חם ממש, בדרך כלל זה לא נעשה חם ממש, אבל זה יכול להיות חם ממש, ואז יהיה בישול אמיתי. יש אחרים שאומרים אחרת, לא ברור.

אבל ואם הניחו מערב, אם הניחו כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, מערב, עוד בערב שבת, זה כן מותר. כי אין זה אלא כהטמנה בדבר המוסיף, שגם אסור לעשות בערב שבת. אבל שוב, מכיוון שזה לא הטמנה, זה רק מונח ליד הסיר, זה לא נקרא הטמנה, כמו שלמדנו קודם, על גבי לא נקרא הטמנה, לכן זה מותר.

זו התשובה בפרק ד׳ בהלכות הטמנה, מהר מאוד.

אתה עושה לפעמים הטמנה?

אני לא עושה כל כך הרבה. אבל סיר חימום איטי כן. יש אנשים שסוברים שסיר חימום איטי הוא הטמנה בדבר המוסיף הבל.

בסדר.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Laws of Shabbat Chapter 4 (Auto Translated)

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Rambam Hilchos Shabbos Chapter 4 – Hatmanah

Introduction – The Topic of Hatmanah in the Context of Chapters 3-4

Chapter 3 dealt with shehiyah and chazarah — placing on the fire before Shabbos or returning to the fire on Shabbos. Chapter 4 deals with hatmanah — insulating the food in materials that retain heat, without fire. This is a different method of keeping food warm for Shabbos.

From both chapters (3 and 4) we see that Chazal held that it is an important thing to have hot food on Shabbos. The Rambam doesn’t say it explicitly, but the Rema in Shulchan Aruch says it clearly. This explains why they worked out so many halachos regarding how one may keep food warm — it’s not just anything, it’s a valuable thing. Another approach: perhaps from chapter 3 itself we already see that it’s permitted, and the prohibitions are only because of shema yachteh — this itself already emphasizes that it’s a valuable thing.

Halacha 1: Davar Hamosif Hevel and Davar She’eino Mosif Hevel

Words of the Rambam: “There are materials that if one insulates food in them, they heat up and add to its cooking, such as gefes (olive waste), manure, salt, lime, sand, wet zagin (grape skins), wet mochin (cloth scraps), and herbs when they are moist — and these materials are called davar hamosif. And there are materials that preserve the heat but do not add — such as dry zagin, dry mochin, and dry herbs, clothing, fruits, pigeon wings, flax fibers, wood shavings, wool shearings — and these are called davar she’eino mosif.”

Explanation: The Rambam divides into two categories of materials for hatmanah: (1) davar hamosif hevel — things that make the food even hotter, (2) davar she’eino mosif — things that only maintain the warmth but don’t make it hotter. Three things (zagin, mochin, herbs) can be in both categories — when they are wet they are mosif, when dry they are eino mosif.

Novel Points and Explanations:

1. Novel point: “Davar hamosif” doesn’t mean it literally gets hotter. From a physical standpoint it’s impossible for a material that isn’t itself a heat source to make something else hotter than it already is. Even the best thermos (insulation) can only retain heat, not add heat. Therefore we must understand that “mosif hevel” means that it keeps the food almost at the same level of heat — it’s such good insulation that it can keep the food boiling hot, almost as it was. “Eino mosif” means that it keeps it warm but not at the same level. There are people who argue that one can actually find biological materials (like wet grass) that produce heat through fermentation/composting, but it’s expressed as doubtful whether this is what Chazal mean in the hatmanah context.

Halacha 1 (continued): The Law of Hatmanah in Davar Hamosif — A Rabbinic Decree

Words of the Rambam: “According to the law it would have been proper to permit insulating in davar hamosif from before Shabbos… but the Sages forbade insulating in davar hamosif hevel even while it is still day, a decree lest the food boil on Shabbos and he will need to uncover it so that its boiling will subside, and he will return and cover it on Shabbos — and he will be found insulating in davar hamosif on Shabbos, and this is forbidden.”

Explanation: According to the law, hatmanah in davar hamosif before Shabbos would have been permitted, because it’s not cooking and not fire. But the Sages forbade it due to a decree: the food can become too hot, the person will need to uncover it on Shabbos to stop its boiling, and when he covers it back on Shabbos he is insulating in davar hamosif on Shabbos.

Novel Points and Explanations:

1. Why is hatmanah on Shabbos itself forbidden? The Rambam says that the ultimate problem is “and he will be found insulating in davar hamosif on Shabbos, and this is forbidden.” But why is hatmanah in davar hamosif on Shabbos itself forbidden? The Rambam in Perush HaMishnayos (chapter 3) brings that the decree is shema yitmin b’remetz — that it can lead to him insulating in hot coals. Other opinions: that hatmanah in davar hamosif on Shabbos itself looks too similar to cooking, or that he will come to place the food on the fire instead of in davar hamosif, and on fire one may not place even something fully cooked.

2. Question: He wants it not to be so hot — why would he place it on the fire? If the person uncovered it because it’s too hot (to stop its boiling), why would he go place it on the fire? The answer: “to stop its boiling” doesn’t mean it’s too hot in general — perhaps it means it’s boiling over, he only wants it to stop bubbling, but he still wants to keep it warm. These are two different things — he doesn’t want it to cook/bubble, but he wants it to remain hot. Therefore he can come to place it on the fire or back in davar hamosif.

Halacha 1 (continued): Hatmanah During Bein Hashmashos in Davar Hamosif

Words of the Rambam: “Therefore it is permitted to insulate in davar hamosif during bein hashmashos, since they already boiled and subsided while it was still day — since they subsided, their remaining boiling hot, he is no longer concerned that he will need to uncover.”

Explanation: During bein hashmashos one may indeed insulate in davar hamosif hevel, because the food already cooked and settled (nachu) earlier, and it won’t become so hot that he would need to uncover it.

Novel Points and Explanations:

1. Bein hashmashos is more lenient than before Shabbos: An interesting point: bein hashmashos is more lenient than while it is still day! While it is still day one may not insulate in davar hamosif, but during bein hashmashos one may. The reason is because during bein hashmashos the food has already subsided (nachu), and there’s no longer the concern. Additionally, during bein hashmashos one may generally do rabbinic prohibitions, and hatmanah is only a rabbinic prohibition, and the decree of shema yachzor v’yitmin b’Shabbos is also only rabbinic.

2. Proof that “davar hamosif” doesn’t mean literally hotter: The Rambam says that during bein hashmashos it’s permitted because “they already boiled and subsided” — the food has already settled. If davar hamosif would literally make it hotter, this wouldn’t help — it could still become hotter! This proves that “mosif hevel” means that it keeps the food very hot (almost at the same level), but it can’t make an already-cooled food hot again. When the food has already subsided (nachu), the davar hamosif no longer has the power to bring it back to the boiling level.

3. Discussion: Perhaps davar hamosif is only when the food is very hot? Perhaps the distinction is as follows: when one places a very hot food into the materials, they have the power to keep it at that hot level (mosif/strongly retaining heat). But when the food has already subsided (nachu), the same materials no longer have the power to bring it back — therefore they already function like “eino mosif.” This is a novel understanding of the definition of “mosif” — it’s not a category of the material itself, but rather of the interaction between the material and the state of the food.

Halacha 2: Hatmanah in Davar She’eino Mosif – On Shabbos Itself

Words of the Rambam: “According to the law it would have been proper to permit insulating food in davar she’eino mosif on Shabbos itself, except that even this the Sages forbade to insulate on Shabbos, a decree lest he insulate in remetz.”

Explanation: According to Torah law one should be able to insulate on Shabbos itself in davar she’eino mosif hevel, because it’s not cooking and there’s no concern. But the Sages forbade it even on Shabbos.

Novel Points and Explanations:

1. The reason for the decree – shema yitmin b’remetz: Remetz is a mixture of coals with fire, which contains sparks of fire. The concern is that if we permit insulating on Shabbos even in davar she’eino mosif, he will come to insulate in remetz, and then he is stirring the coals (choteh b’gachalim), which is close to kindling. This is a second level of decree — every hatmanah on Shabbos, even eino mosif, is forbidden because it can lead to hatmanah in remetz.

Halacha 2 (continued): Doubtful Nightfall

Words of the Rambam: “Doubtful nightfall, doubtful if it has not become night — it is permitted to insulate the hot item.”

Explanation: When there is doubt whether it’s already night, one may still insulate a hot item.

Novel Points and Explanations:

1. Distinction between doubtful nightfall and bein hashmashos: Doubtful nightfall is not the same as bein hashmashos. Bein hashmashos is when the person knows for certain that it is bein hashmashos (which we already learned earlier that “ordinary pots during bein hashmashos are boiling”). But doubtful nightfall means that the person doesn’t know — it might be that it’s already completely night. Even then it’s permitted, because the prohibition of hatmanah on Shabbos is a weaker prohibition (rabbinic), and in cases of doubt it’s permitted.

Halacha 2 (continued): Insulating a Cold Item on Shabbos

Words of the Rambam: “It is permitted to insulate a cold item on Shabbos in davar she’eino mosif, so that it should not become more cold, or so that its coldness should diminish.”

Explanation: A cold item may be insulated on Shabbos in davar she’eino mosif.

Novel Points and Explanations:

1. Two reasons – so it shouldn’t become more cold, or so its coldness should diminish: “So it shouldn’t become more cold” means that it shouldn’t become even colder. “So its coldness should diminish” means even that it should warm up a bit. Both are permitted with a cold item. We’re talking here about truly cold — “not hot at all” — not hot and not a bit hot, but truly cold.

Halacha 2 (continued): Hot Water That Was Uncovered, Changing the Covering, and Transferring to a Second Vessel

Words of the Rambam: “Hot water that one insulated before Shabbos and was uncovered on Shabbos – it is permitted to cover it.” “It is permitted to cover the covering on Shabbos” — one may change the covering. “He removes coverings and places a covering” — one may change from one item to another. “Transferring the food from a vessel to another vessel” — if one pours from the first vessel into a second vessel, one may insulate that second vessel on Shabbos.

Novel Points and Explanations:

1. Hot water that was uncovered – fixing is not new hatmanah: When the hatmanah opened on Shabbos, one may cover it back. The reasoning is that he’s not adding any new hatmanah, he’s only fixing the same hatmanah that he already had from before Shabbos.

2. Changing the covering – even from mosif to eino mosif: One may change the covering from one davar hamosif hevel to another davar she’eino mosif hevel, or vice versa. But this only refers to covering (covering over), not to vessel upon vessel.

3. Transferring to a second vessel – the prohibition falls away: If one pours the food from the first vessel (the pot that was on the fire) into a second vessel, one may already insulate that second vessel on Shabbos. On this there is no prohibition.

Halacha 3: Placing One Pot Upon Another Pot

Words of the Rambam: “One places a kettle upon a kettle on Shabbos, a pot upon a pot, a pot upon a kettle, a kettle upon a pot. And in their openings with stoppers. Not in order that they should be heated, but in order that their heat should remain.”

Explanation: One may place a pot on a warm pot on Shabbos, not so that it should become hotter, but so that it should remain warm. A kettle (meicham) is for water, a pot (kedeirah) is for cooked foods.

Novel Points and Explanations:

1. The principle – “upon” is not hatmanah: Hatmanah means when the pot is completely surrounded from all sides. But merely placing a vessel upon a vessel (al gabei) is not called hatmanah, therefore it’s permitted. Even if the lower vessel is davar hamosif hevel — because it’s not hatmanah, the prohibition falls away.

2. “Stoppers in their openings”: One may even plug the upper vessel at the opening (mouth) with a stopper. This is also permitted because it still doesn’t constitute hatmanah in the technical sense.

3. “Not that they should be heated but that their heat should remain”: The condition is that the purpose should only be to maintain the heat, not to make it hotter. This is the distinction why it’s permitted.

Halacha 3 (continued): A Cold Vessel Upon a Hot Vessel

Words of the Rambam: “But one may not place a vessel that has something cold in it upon a hot vessel on Shabbos, for he is creating heat in it on Shabbos. And if he placed it before Shabbos – it is permitted.”

Explanation: A pot with cold items may not be placed on a hot pot on Shabbos, because one is creating heat (molid chom). But if one placed it there before Shabbos, it’s permitted.

Novel Points and Explanations:

1. “Molid chom” – what is the prohibition? What does the Rambam mean by “for he is creating heat in it”? Is this a prohibition of “molid” (a special category), or does he mean that it can become truly hot and then there’s a concern of cooking, or is it appearing like cooking (mechzei k’mevashel)? The Rambam doesn’t say explicitly what the problem is — he only says “creating heat in it” without further explanation.

2. Opinion of the commentators: The commentators say that it can become truly hot (namely, yad soledes bo), and then there will be actual cooking. Usually it doesn’t become truly hot, but it can happen.

3. Before Shabbos – permitted, because “upon” is not hatmanah: If one placed it there before Shabbos, it’s permitted. The reason: even if the lower hot vessel is davar hamosif hevel, “upon” is not hatmanah (because the vessel is not surrounded from all sides). And hatmanah in davar hamosif hevel before Shabbos is forbidden — but that’s only when it’s called hatmanah. Here, because it only sits on top of the pot, it’s permitted even from before Shabbos.

[Digression: Crock-Pot]

There are people who hold that a crock-pot (slow cooker) is hatmanah in davar hamosif hevel, because the food is surrounded from all sides with heat. This is a practical application of these laws of hatmanah.


📝 Full Transcript

Rambam Laws of Shabbat Chapter 4 – Hatmanah (Insulation)

With God’s help, Rambam Laws of Shabbat Chapter 4.

We are holding in the middle of Laws of Shabbat, we are now going to learn the fourth chapter, hatmanah. In the previous chapter we learned about placing things on the fire on erev Shabbat, or returning them on Shabbat. Now we are going to learn when there is no fire involved, but rather one covers the food in merchandise or things that keep warm, the laws of what is permitted and what is forbidden.

And we must mention the sponsor of our shiur, the supporter of Torah, our friend the Rabbi R’ Yoel Halevi, who supports us so that we can produce the flour for the Torah. From him they will learn and so they will do.

Law 1: Davar HaMosif Hevel and Davar She’eino Mosif Hevel

The Rambam’s Words: Two Categories of Materials

The Rambam says, “There are things”, there are certain types of things… so the Rambam is going to tell us here what one may store in, it’s called hatmanah, storing the food. That is, on erev Shabbat there is another method. The previous method was that it should be on the fire on Shabbat. The other method is that you cook on erev Shabbat, and on Shabbat one should only store it in something that holds the warmth.

We see here in both chapters that there is a concept of having hot food on Shabbat. The Rambam didn’t say it clearly, but in the Shulchan Aruch… I mean the Rema says that there is a concept, the Rema goes like this, that there is a concept to eat a warm, hot food on Shabbat. We try, it’s not a lawless world, we don’t do many things we don’t do because of lest he stoke, but we calculate all the laws because it’s an important thing, it’s not just anything.

Yes, it could be that the Rambam meant that we saw the previous chapter, and we’re in the middle of saying that it’s permitted, there are only prohibitions because of lest he stoke, perhaps that’s what he’s emphasizing. I hear.

The Rambam says, “There are things”, there are certain types of things, “that if one insulates food in them”, if one places in them a warm dish, “they heat up and add to its cooking”, these things make the food become even warmer, and it helps to cook it, it adds cooking. Anyway, these things have heat almost like fire. Such as geft, waste from olives, manure, salt, sid. Sid is not paint, whatever, some kind of sand from which one usually makes lime. Etc., or sand, or zagin, I think it’s the shells, zagin chartzanim vezag, yes, it’s the shells from grapes, or mochtin is usually cotton, small pieces, and herbs, or grass, when they are moist from themselves, on these three things, zagin, mochtin, and herbs, if they are wet. All these things have a nature that they make things that are stored in them hotter.

And how are they called in the Gemara? The Rambam says, “And these things are called”, they are called in the… when one learns these things they are called “davar hamosif”, a thing that adds, that makes more heat.

But now he says, there are types of things that if one stores a dish in them “it holds the heat”, there are things that have the quality that they can keep warm, but they cannot make warmer. “And they don’t add to its cooking”, it doesn’t make it hotter, it only makes the food stay hot. That is, “they prevent it from cooling”, it only protects from becoming colder, it holds it. Such as zagin and mochtin and herbs, the three things that he enumerated, but “dry”, that are already dry. Or the other things are garments, merchandise, fruits, bird wings – feathers from a bird, ne’oret hapishtan – small pieces of waste, small pieces from flax, or sawdust from carpenters – small pieces of wood, and shelulin and gizei tzemer – two types of hide or skin from an animal.

All these things are also things that are good to store a dish in, but only to keep hot. This is called in the language of the Sages “davar she’eino mosif”, a thing that doesn’t add heat. The Gemara calls it “mosif hevel” or “eino mosif hevel”. The Rambam only says “mosif”.

Novel Point: “Davar HaMosif” Doesn’t Mean Literally That It Gets Hotter

Yes, I think one must understand, because I’ve seen people talk about this, I don’t remember what their final conclusion in it is, but simply it’s not possible that a thing that is not itself hot should make another thing hotter. That’s not the way reality works. Take the best thermos, the best insulation, put in it a hot soup, it stays very hot, but it doesn’t become hotter.

Apparently one must learn that when the Sages say davar hamosif, they mean like we have a good thermos, it holds it as if, let’s say, very hot, or it doesn’t become hotter than before. Or perhaps one mosif means that it keeps it not cold, not that it keeps it as hot as it was, or something like that, almost as hot. Because it’s very hard to believe that davar hamosif is literally that it becomes hotter.

I hear that there are those who will argue, and it makes some… there is some way that one can find some grass that should make hot, but it’s hard to believe that this is what we’re talking about in hatmanah.

Law 1 (Continued): The Law of Hatmanah in Davar HaMosif – A Rabbinic Decree

The Rambam’s Words: A Decree Lest He Boil and Return and Cover on Shabbat

Now, first of all the Rambam says a fact, right? Like a Mishnah. The Rambam says like this, apparently, just like that, from what we’ve learned until now, apparently there wouldn’t have been any problem in both of them, because there is no prohibition of cooking, and there is no fire. The Rambam says like this, according to the law it should have been, and it was, so originally the law was like this, that one may insulate even in davar hamosif hevel. If one wants to place a hot pot on erev Shabbat so that it should stay hot, one should be permitted to insulate from erev Shabbat even in a davar hamosif, even in the thing that adds or holds very strongly the heat, mosif hevel. “And the dish that is insulated should remain on Shabbat, and the dish should remain there on Shabbat, like on the fire on Shabbat”, I see here even a way that one may return to the fire, “a davar hamosif cannot be worse”.

But in practice, the Sages forbade insulating in davar hamosif hevel, the Sages did forbid insulating in the davar hamosif, even if one places it on erev Shabbat. Why? The decree is like this, we are afraid, because the thing is mosif hevel, “lest the dish boil on Shabbat”, the pot becomes very hot, and he’s afraid that it shouldn’t be too hot, he will temporarily remove the cover, he needs to uncover it a bit, in order to calm its boiling, so that it should ease a bit from the heat, and only afterwards and he will return and cover on Shabbat he will go cover it on Shabbat.

What is the problem then? When we say like this it comes out that he is insulating in davar hamosif on Shabbat, when he puts it back, he is again covering, he is then insulating in davar hamosif on Shabbat, and this is forbidden. Why exactly is this forbidden we also don’t yet know.

Discussion: Why Is Hatmanah in Davar HaMosif on Shabbat Itself Forbidden?

The Rambam in Perush HaMishnayot that stands in siman 3 says that the decree lest he insulate, must have the same decree lest he insulate in hot ashes. He brings that in Perush HaMishnayot it says something else, that if in the middle of Shabbat it can be too similar to cooking, or it looks itself like cooking, or as others say, so it says in the Shlomo and other places, or he says that the Rambam says that he came to heat on Shabbat, he will place it on the fire, on the fire one may not place on Shabbat, even though even a thing that is fully cooked, it looks too similar to cooking, and if he goes to open on Shabbat and put back, he came to place on the pot also something, on the fire also something, it will warm up more, so he brings, it’s also a bit unclear.

Question: He Wants It Not To Be So Hot – Why Will He Place It on the Fire?

Why then, he wants it not to be so hot, he opened it in order to calm its boiling.

Yes, but perhaps the calming from boiling is not the same as it being cold, perhaps this is something else. Do you understand like this? One cannot say the same detail, perhaps it’s cooking, perhaps it’s bubbling, he doesn’t want it to bubble, perhaps it’s bubbling over, so he warms himself afterwards. He needs to make sure it’s the right temperature. It can be two different things.

The point is hatmanah on Shabbat we certainly don’t know, therefore a davar hamosif, since it can cause that one should need to insulate on Shabbat, is also forbidden.

Law 1 (Continued): Hatmanah During Bein Hashemashot in Davar HaMosif

The Rambam’s Words: Permission During Bein Hashemashot

Therefore, it is permitted to insulate in davar hamosif during bein hashemashot. During bein hashemashot one may insulate in davar hamosif hevel. It’s not while it’s still day, but when it’s already becoming Shabbat.

Right.

And during bein hashemashot one may do hatmanah in davar hamosif hevel. Why is the reason? Because during bein hashemashot they have already boiled and calmed from while it was still day, they have already eased from the heat, therefore there is no longer the concern of he will need to uncover, since they have calmed from being boiling, therefore it won’t become so strongly hot anymore, there is no longer the concern of lest he need to uncover, the whole thing.

Discussion: Bein Hashemashot Is Easier Than Erev Shabbat

Speaker 1: Which is an interesting thing, because bein hashemashot, it seems bein hashemashot is a time when one may still do melachot.

Speaker 2: Rabbinic melachot.

Speaker 1: With rabbinic. It’s only a rabbinic prohibition hatmanah.

Speaker 2: But the whole question is lest he boil and return on Shabbat.

Speaker 1: Mm.

Speaker 2: It’s also only a rabbinic prohibition.

Speaker 1: Mm.

Speaker 2: Hatmanah is not a prohibition, it’s not cooking, cooking.

Speaker 1: No, but it’s interesting that bein hashemashot is even easier than on erev Shabbat, yes, because there isn’t the decree, yes.

Right. And here it also seems clear that he doesn’t say even a boiling pot is permitted. Permitted we learn because it’s already just a boiling pot, it’s interesting, they have already boiled.

We’re talking about, well, necessarily, if someone has a pot that is coming down from the stove, perhaps he may not, but during bein hashemashot he may, because a person doesn’t cook before Shabbat right during bein hashemashot, he cooks an hour earlier, and now he only wants to insulate so that it should be warm for the meal.

Proof That “Davar HaMosif” Doesn’t Mean Literally Hotter

And here you also see clearly that davar hamosif doesn’t mean that it becomes literally hotter, but that it can become boiling.

Speaker 2: But if that were the word, he would have said because then it’s not called mosif hevel. If like you say, because then itself it’s already not mosif hevel.

Speaker 1: It’s already not a davar hamosif. He doesn’t say like this, he says because it’s just because, they have already boiled and calmed.

Speaker 2: But one should have said that all these things that were said mosif is only when one places in a pot when it’s very hot it is mosif. When one places in a pot when it’s not very hot it’s not mosif hevel, it can no longer, it no longer has the power.

Speaker 1: I didn’t understand what we’re talking about. I’m just saying that I argued that davar hamosif doesn’t mean that it becomes literally hotter. If it were literally hotter, “since they have calmed from being boiling” wouldn’t be correct, because it can still become davar hamosif. Does this make hotter? The answer is no, it makes it stay very hot, but it doesn’t make hotter.

I didn’t understand what you answered, I still didn’t understand what you meant. I understand like this, that the davar hamosif is good enough that when you place a very hot pot, that it doesn’t keep strongly hot, but when you place not a hot pot,

Law 2: Hatmanah in Davar She’eino Mosif – On Shabbat Itself

I hold that there is a distinction. I don’t agree. I hold that there is a distinction. But then this is permitted. I mean, on erev Shabbat one may even lechatchilah.

The Rambam says further, “And likewise, according to the law it should have been permitted to insulate a dish in davar she’eino mosif on Shabbat itself”. According to the law one should have been permitted, there is no reason why one shouldn’t be allowed to insulate on Shabbat. It’s not cooking and it’s nothing. We’re talking about a davar she’eino mosif, there isn’t even a concern, it doesn’t look like cooking or what.

“But even this thing the Sages forbade to insulate on Shabbat”. Why? “A decree lest he insulate in hot ashes”. There is another way of insulating in hot ashes. Hot ashes means just a mixture of coals with fire, and there are sparks of fire in it. Then, if he insulates in hot ashes on Shabbat, this is raking the coals, this is close to being kindling. So, every thing that is, every insulating we are afraid lest he insulate in hot ashes. Even davar she’eino mosif, even on Shabbat, even she’eino mosif one may not. Why? Because he will then insulate in hot ashes, and then he is actually raking the coals.

Okay.

Doubtful Darkness

Not clear. And also, another thing, sorry, until here. The Rambam says, doubtful darkness or not darkness, when it’s a doubt if it’s already Shabbat. What may one do then and what not? It’s like this, it is permitted to insulate the hot thing. Then one may. Then there is not yet the prohibition of lest he boil, then there is still, one may still insulate in a hot thing.

We already learned this actually, that during bein hashemashot, because it’s not just pots during bein hashemashot that are boiling, this is not that. This is when during bein hashemashot, now he’s talking about a doubt. A doubt that it’s already actually night. Bein hashemashot is when he knows for sure that it’s bein hashemashot. A person doesn’t know, it could be that it’s already actually night. Then it is permitted. There is already a… in doubts it’s permitted, the prohibition of… this is a weaker prohibition.

Okay.

Insulating a Cold Thing on Shabbat

What may one do on Shabbat? On Shabbat itself, a thing that is not hot at all, it is permitted to insulate the cold thing on Shabbat in davar she’eino mosif. Why does he want to insulate it? So that it shouldn’t become too cold, or so that its coldness shouldn’t dissipate, so that it shouldn’t be so cold, or so that it shouldn’t become colder. One may. A cold thing, that its coldness shouldn’t dissipate means even to warm up a bit. A cold thing one may insulate on Shabbat. He doesn’t say hot and a bit hot, actually cold, like whatever, not hot at all. Permitted.

Hot Water That Was Uncovered, Changing Covering, and Transferring to a Second Vessel

Another thing, sorry, hot water that one insulated on erev Shabbat and was uncovered on Shabbat, it opened, the insulation didn’t hold, it is permitted to cover them. One may fix the insulation. It’s not she’eino mosif. He doesn’t add any new insulation, he goes the same insulation that he had, he fixes it. This is not a problem.

Right. And it is permitted to cover, what happens to the covering, the thing that one places on the pot? It is permitted to cover the covering on Shabbat. One may on Shabbat change the thing over the pot. How? He takes off the coverings, he may remove what was covered with coverings, and lift the pot there is still another covering. May one remove that and place a vessel on top of a vessel and put other merchandise? A vessel on top of a vessel is the thing that we talked about earlier, one of the things has a… one mosif hevel.

Yes.

Yes. So one may change. But not a vessel on top of a vessel, but rather place a covering. May change from one davar hamosif, one mosif, from the other davar she’eino mosif. What… what is already one mosif. What is not mosif. Already.

Transferring the dish and in it hot water from a vessel to another vessel. Until now we’re talking that he takes the pot that was on the fire and he wants to now insulate it. But if one takes a fresh pot and pours in the dish from the first vessel, from the pot that was on the fire, the second vessel one may already insulate on Shabbat. One may, on this there is not the prohibition.

Law 3: Placing a Kettle on Top of a Kettle

Next law. The Rambam says like this, what happens regarding not placing things directly on fire, but like this: One may place a kettle on top of a kettle on Shabbat. One may place a pot on a warm pot on Shabbat. Or kettle usually means a teapot for water. A pot is a pot for dishes, for solid things. One may place a kettle on top of a kettle, a pot on top of a pot, or a pot on top of a kettle, a kettle on top of a pot. And in their mouths are stoppers, one may even… stop up the upper kettle… the upper kettle or one means to say that both we’re talking with a stopper. What exactly? One may even place with the spout stopped. Not so that they should be heated, not that the upper pot should now become hot, but so that their heat should remain, but so that the heat should be maintained.

Why? Ah, you’re saying also that it’s like a davar hamosif hevel, the lower pot makes hotter the upper pot. But they only forbade insulating on Shabbat. The prohibition that the Sages said in hatmanah is only when one insulates, when one takes completely around a pot. But to place a hot vessel on top of a hot vessel so that its heat should remain, is permitted, so that it should stay warm is permitted. The distinction is whether he places it in, it’s surrounded by… hatmanah means when the pot is completely surrounded from all four sides, or the word is because it’s lying on something. In short, when it’s not called hatmanah one may.

A Cold Vessel on Top of a Hot Vessel

But one may not place a vessel containing something cold on top of a hot vessel on Shabbos. This is not permitted. That is, one may not place a pot that contains cold things that are completely cold on top of a hot pot on Shabbos, for he thereby generates heat in it on Shabbos. Through this he causes the upper pot to become warm.

What is the prohibition? Is the prohibition molid (generating something new), or is it mechazi k’mevashel (appearing like cooking), or is it a concern of mevashel (cooking)? For he generates heat in it. Does he mean that it’s a prohibition of being molid, or does he mean that it becomes hot? And we are stringent that it’s a concern of mevashel.

What? So it says here, I don’t know. So it says here, no?

Yes, but he doesn’t say, he says molid chom (generating heat), he doesn’t say what that means, what the problem is with this molid chom.

And one may place on erev… The commentators say that it can become actually hot, usually it doesn’t become actually hot, but it can become actually hot, and then there will be actual cooking. There are others who say differently, it’s not clear.

But if he placed it on erev, if one placed a vessel containing something cold on top of a hot vessel on Shabbos, on erev, before erev Shabbos, then yes it is permitted. Because this is only like hatmanah (insulation) with something that adds heat, which one also may not do on erev Shabbos. But again, because this is not hatmanah, this is only placed next to the pot, it’s not called hatmanah, as we learned earlier, al gabei (on top of) is not called hatmanah, so it is permitted.

That’s the answer in chapter 4 in the laws of hatmanah, very quickly.

Do you sometimes do hatmanah?

I don’t do it so much. But a crock-pot warmer yes. There are people who hold that a crock-pot is hatmanah b’davar hamosif hevel (insulation with something that adds heat).

Okay.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות שבת פרק ד׳ – תמלול

סיכום השיעור 📋

רמב״ם הלכות שבת פרק ד׳ – הטמנה

הקדמה – דער ענין פון הטמנה אין קאנטעקסט פון פרקים ג׳–ד׳

פרק ג׳ האט געהאנדלט מיט שהייה און חזרה — לייגן אויפן פייער ערב שבת אדער צוריקלייגן אויף שבת. פרק ד׳ האנדלט מיט הטמנה — באהאלטן דעם עסן אין מאטעריאלן וואס האלטן ווארעם, אָן פייער. דאס איז אן אנדערע אופן פון האלטן עסן ווארעם פאר שבת.

פון ביידע פרקים (ג׳ און ד׳) זעט מען אז חז״ל האבן געהאלטן אז ס׳איז א חשוב׳ע זאך צו האבן ווארעמע עסן אויף שבת. דער רמב״ם זאגט עס נישט בפירוש, אבער דער רמ״א אין שולחן ערוך זאגט עס קלאר. דאס דערקלערט פארוואס מ׳האט אויסגערעכנט אזויפיל הלכות ווי אזוי מ׳מעג האלטן עסן ווארעם — ס׳איז נישט סתם, ס׳איז א ווערדפולע זאך. אן אנדערע צוגאנג: אפשר פון פרק ג׳ אליין זעט מען שוין אז מ׳מעג, און די איסורים זענען נאר משום שמא יחתה — דאס אליין איז שוין מדגיש אז ס׳איז א ווערדפולע זאך.

הלכה א׳: דבר המוסיף הבל און דבר שאינו מוסיף הבל

דברי הרמב״ם: “יש דברים שאם טומנין בהן את התבשיל הן מתחממין ומוסיפין בבישולו, כגון גפת, זבל, מלח, סיד, חול, זגין, מוכין, ועשבים בזמן שהן לחין — ודברים אלו נקראין דבר המוסיף. ויש דברים שמשמרין את החום אבל אין מוסיפין — כגון זגין, מוכין, ועשבים יבשים, כסות, פירות, כנפי יונה, נעורת הפשתן, נסורת של חרשים, גיזי צמר — ואלו נקראין דבר שאינו מוסיף.”

פשט: דער רמב״ם טיילט אויס צוויי קאטעגאריעס פון מאטעריאלן פאר הטמנה: (1) דבר המוסיף הבל — זאכן וואס מאכן דעם תבשיל נאך מער הייס, (2) דבר שאינו מוסיף — זאכן וואס האלטן נאר אפ די ווארימקייט אבער מאכן נישט הייסער. דריי זאכן (זגין, מוכין, עשבים) קענען זיין אין ביידע קאטעגאריעס — ווען זיי זענען נאס זענען זיי מוסיף, ווען טרוקן זענען זיי אינו מוסיף.

חידושים און הסברות:

1. חידוש: “דבר המוסיף” מיינט נישט ליטעראלי אז ס׳ווערט הייסער. פון א פיזישן שטאנדפונקט איז עס אוממעגליך אז א מאטעריאל וואס איז נישט אליינס א היץ-קוועלע זאל מאכן אן אנדערע זאך הייסער ווי זי איז שוין. אפילו די בעסטע טערמאס (insulation) קען נאר האלטן היץ, נישט צולייגן היץ. ממילא מוז מען פארשטיין אז “מוסיף הבל” מיינט אז עס האלט דעם תבשיל כמעט אויף דעם זעלבן מדרגה פון היץ — ס׳איז אזוי גוט אן אינסולאציע אז ס׳קען האלטן דעם תבשיל רותח, כמעט ווי ס׳איז געווען. “אינו מוסיף” מיינט אז ס׳האלט עס ווארעם אבער נישט אויף דעם זעלבן מדרגה. עס איז דא מענטשן וואס טענה׳ן אז מ׳קען טאקע טרעפן ביאלאגישע מאטעריאלן (ווי נאסע גראזן) וואס פראדוצירן היץ דורך פערמענטאציע/קאמפאסטינג, אבער עס איז אויסגעדריקט ספק אויב דאס איז וואס חז״ל מיינען אין הטמנה-קאנטעקסט.

הלכה א׳ (המשך): דין הטמנה בדבר המוסיף — גזירת חכמים

דברי הרמב״ם: “מן הדין היה ראוי שיהיה מותר להטמין בדבר המוסיף מערב שבת… אבל אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום, גזירה שמא ירתיח התבשיל בשבת ויצטרך לגלותו כדי לנוח רתיחתו, ויחזור ויכסה בשבת — ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת, וזה אסור.”

פשט: מן הדין וואלט הטמנה בדבר המוסיף ערב שבת געווען מותר, ווייל ס׳איז נישט בישול און נישט פייער. אבער חכמים האבן עס גע׳אסר׳ט מטעם גזירה: דער תבשיל קען ווערן צו הייס, דער מענטש וועט דארפן אויפדעקן אין שבת צו נייח רתיחתו, און ווען ער דעקט צוריק צו אין שבת איז ער טומן בדבר המוסיף בשבת.

חידושים און הסברות:

1. פארוואס איז הטמנה בשבת גופא אסור? דער רמב״ם זאגט אז דאס ענדגילטיגע פראבלעם איז “ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת, וזה אסור.” אבער פארוואס איז הטמנה בדבר המוסיף אין שבת גופא אסור? דער רמב״ם אין פירוש המשניות (פרק ג׳) ברענגט אז די גזירה איז שמא יטמין ברמץ — אז עס קען פירן דערצו אז ער זאל באהאלטן אין הייסע אש. אנדערע מיינונגען: אז הטמנה בדבר המוסיף בשבת אליין זעט אויס צו ענליך צו בישול, אדער אז ער וועט קומען צו לייגן דעם תבשיל אויפן פייער אנשטאט אין דבר המוסיף, און אויפן פייער טאר מען נישט לייגן אפילו א דבר שנתבשל כל צרכו.

2. קשיא: ער וויל דאך אז ס׳זאל נישט זיין אזוי הייס — פארוואס וועט ער לייגן אויפן פייער? אויב דער מענטש האט אויפגעדעקט ווייל ס׳איז צו הייס (לנוח רתיחתו), פארוואס זאל ער גיין לייגן אויפן פייער? דער תירוץ: “לנוח רתיחתו” מיינט נישט אז ס׳איז צו הייס בכלל — אפשר מיינט עס אז ס׳באבעלט זיך איבער (boiling over), ער וויל נאר אז ס׳זאל אויפהערן באבלען, אבער ער וויל עס נאך האלטן ווארעם. דאס זענען צוויי פארשידענע זאכן — ער וויל נישט אז ס׳זאל קאכן/באבלען, אבער ער וויל עס זאל בלייבן הייס. ממילא קען ער קומען צו לייגן אויפן פייער אדער צוריק אין דבר המוסיף.

הלכה א׳ (המשך): הטמנה בין השמשות בדבר המוסיף

דברי הרמב״ם: “לפיכך מותר להטמין בדבר המוסיף בין השמשות, כיון שכבר רתחו ונחו מבעוד יום — כיון שנחו ישיבתן רותחת, שוב אינו חושש שמא יצטרך לגלות.”

פשט: בין השמשות מעג מען יא מטמין זיין אין דבר המוסיף הבל, ווייל דער תבשיל האט שוין געקאכט און זיך באזעצט (נחו) פון פריער, און ס׳וועט שוין נישט ווערן אזוי הייס אז ער זאל דארפן אויפדעקן.

חידושים און הסברות:

1. בין השמשות איז גרינגער ווי ערב שבת: אן אינטערעסאנטע נקודה: בין השמשות איז מען מיקל׳ער ווי מבעוד יום! מבעוד יום טאר מען נישט מטמין זיין בדבר המוסיף, אבער בין השמשות מעג מען. דער טעם איז ווייל בין השמשות האט דער תבשיל שוין נחו, און ס׳איז נישטא מער די חשש. דערצו, בין השמשות מעג מען בכלל טון מלאכות דרבנן, און הטמנה איז נאר אן איסור דרבנן, און די גזירה שמא יחזור ויטמין בשבת איז אויך נאר דרבנן.

2. ראיה אז “דבר המוסיף” מיינט נישט ליטעראלי הייסער: דער רמב״ם זאגט אז בין השמשות מעג מען ווייל “כבר רתחו ונחו” — דער תבשיל האט זיך שוין באזעצט. אויב דבר המוסיף וואלט ליטעראלי געמאכט הייסער, וואלט דאס נישט געהאלפן — ס׳וואלט נאך אלץ געקענט ווערן הייסער! דאס באווייזט אז “מוסיף הבל” מיינט אז ס׳האלט דעם תבשיל זייער הייס (כמעט אויף דעם זעלבן מדרגה), אבער ס׳קען נישט מאכן א שוין-אפגעקילטן תבשיל צוריק הייסער. ווען דער תבשיל האט שוין נחו, האט דער דבר המוסיף שוין נישט די כח צו ברענגען עס צוריק צום רתיחה-מדרגה.

3. דיון: אפשר דבר המוסיף איז נאר ווען דער תבשיל איז זייער הייס? אפשר דער חילוק איז אזוי: ווען מ׳לייגט אריין א זייער הייסן תבשיל אין די מאטעריאלן, האבן זיי די כח צו האלטן עס אויף דעם הייסן מדרגה (מוסיף/שומר חום שטארק). אבער ווען דער תבשיל האט שוין נחו, האבן די זעלבע מאטעריאלן שוין נישט די כח צו ברענגען עס צוריק — ממילא פונקציאנירן זיי שוין ווי “אינו מוסיף.” דאס איז א חידוש אין פארשטיין דעם גדר פון “מוסיף” — ס׳איז נישט א קאטעגאריע פון דעם מאטעריאל אליין, נאר פון דעם אינטעראקציע צווישן דעם מאטעריאל און דעם מצב פון דעם תבשיל.

הלכה ב׳: הטמנה בדבר שאינו מוסיף – בשבת גופא

דברי הרמב״ם: “מן הדין היה להתיר תבשיל בדבר שאינו מוסיף בשבת עצמה, אלא שאף דבר זה חכמים אסרו להטמין בשבת, גזירה שמא יטמין ברמץ.”

פשט: פון דין תורה וואלט מען געדארפט מעגן מטמין זיין אין שבת אליין אין א דבר שאינו מוסיף הבל, ווייל עס איז נישט קיין מבשל און נישט קיין חשש. אבער די חכמים האבן עס אסור געמאכט אפילו אין שבת.

חידושים און הסברות:

1. דער טעם פון דער גזירה – שמא יטמין ברמץ: רמץ איז א געמיש פון גחלים מיט אש, וואס האט אין זיך ניצוצות של אש. דער חשש איז אז אויב מ׳וועט ערלויבן מטמין זיין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף, וועט ער קומען צו מטמין זיין ברמץ, און דעמאלטס איז ער חותה בגחלים, וואס איז נאנט צו מבעיר. דאס איז א צווייטע שטופע פון גזירה — יעדע הטמנה בשבת, אפילו אינו מוסיף, איז אסור ווייל עס קען פירן צו הטמנה ברמץ.

הלכה ב׳ (המשך): ספק חשיכה

דברי הרמב״ם: “ספק חשיכה ספק לא חשיכה – מותר להטמין את הדבר החם.”

פשט: ווען עס איז א ספק צי עס איז שוין נאכט, מעג מען נאך מטמין זיין א הייסע זאך.

חידושים און הסברות:

1. חילוק צווישן ספק חשיכה און בין השמשות: ספק חשיכה איז נישט דאס זעלבע ווי בין השמשות. בין השמשות איז ווען דער מענטש ווייסט זיכער אז עס איז בין השמשות (וואס מ׳האט שוין פריער געלערנט אז “סתם קדירות בין השמשות רותחין”). אבער ספק חשיכה מיינט אז דער מענטש ווייסט נישט — קען זיין אז עס איז שוין ממש נאכט. אפילו דעמאלטס איז מותר, ווייל דער איסור פון הטמנה בשבת איז א שוואכערע איסור (דרבנן), און בספיקות איז מותר.

הלכה ב׳ (המשך): הטמנת דבר צונן בשבת

דברי הרמב״ם: “מותר להטמין את הדבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף, כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שיפיג צנתו.”

פשט: א קאלטע זאך מעג מען מטמין זיין אין שבת אין א דבר שאינו מוסיף.

חידושים און הסברות:

1. צוויי טעמים – שלא יצטנן ביותר, אדער שיפיג צנתו: “שלא יצטנן ביותר” מיינט אז עס זאל נישט ווערן נאך מער קאלט. “שיפיג צנתו” מיינט אפילו אז עס זאל אביסל אנווארעמען. ביידע זענען מותר ביי א קאלטע זאך. מ׳רעדט דא פון ממש קאלט — “בכלל נישט הייס” — נישט הייס און נישט אביסל הייס, נאר ממש קאלט.

הלכה ב׳ (המשך): חמין שנתגלו, טוישן כיסוי, און פינוי לכלי שני

דברי הרמב״ם: “חמין שהטמינם ערב שבת ונתגלו בשבת – מותר לכסותן.” “מותר לכסות את הכיסוי בשבת” — מען מעג טוישן דעם כיסוי. “נוטל כיסויים ומניח כסוי” — מעג טוישן פון איין דבר צום אנדערן. “פינוי התבשיל מכלי לכלי אחר” — אויב מ׳גיסט אריין פון כלי ראשון אין א צווייטע כלי, מעג מען יענע כלי שני מטמין זיין בשבת.

חידושים און הסברות:

1. חמין שנתגלו – פיקסן איז נישט נייע הטמנה: ווען די הטמנה האט זיך געעפנט בשבת, מעג מען עס צוריק צודעקן. דער סברא איז אז ער לייגט נישט צו קיין נייע הטמנה, ער פיקסט נאר די זעלבע הטמנה וואס ער האט שוין געהאט פון ערב שבת.

2. טוישן כיסוי – אפילו פון מוסיף צו אינו מוסיף: מען מעג טוישן דעם כיסוי פון איין דבר המוסיף הבל צו אן אנדער דבר שאינו מוסיף הבל, אדער פארקערט. אבער דאס רעדט נאר פון כיסוי (צודעקן), נישט פון כלי על גבי כלי.

3. פינוי לכלי שני – דער איסור פאלט אוועק: אויב מ׳גיסט אריין דעם תבשיל פון דעם כלי ראשון (דער טאפ וואס איז געווען אויפ׳ן פייער) אין א צווייטע כלי, מעג מען שוין יענע צווייטע כלי מטמין זיין בשבת. אויף דעם איז נישטא דער איסור.

הלכה ג׳: מניחין מיחם על גבי מיחם

דברי הרמב״ם: “מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת, קדירה על גבי קדירה, קדירה על גבי מיחם, מיחם על גבי קדירה. ובתוך פיהם בועצין. לא בשביל שיוחמו, אלא בשביל שיעמוד חומן.”

פשט: מען מעג לייגן א טאפ אויף א ווארימע טאפ אין שבת, נישט כדי עס זאל ווערן הייסער, נאר כדי עס זאל זיך האלטן ווארעם. מיחם איז א טשייניק פאר וואסער, קדירה איז א טאפ פאר תבשילים.

חידושים און הסברות:

1. דער יסוד – “על גבי” איז נישט הטמנה: הטמנה מיינט ווען דער טאפ איז אינגאנצן ארומגענומען פון אלע זייטן. אבער בלויז לייגן א כלי אויף א כלי (על גבי) הייסט נישט קיין הטמנה, דערפאר איז עס מותר. אפילו אז דער אונטערשטער כלי איז דבר המוסיף הבל — ווייל ס׳איז נישט קיין הטמנה, פאלט אוועק דער איסור.

2. “בועצין בתוך פיהם”: מען מעג אפילו צושטאפן דעם אויבערשטן כלי ביים שפיץ (פה) מיט א בועציק (שטאפל). דאס איז אויך מותר ווייל עס בלייבט נישט הטמנה אין דעם טעכנישן זין.

3. “לא שיוחמו אלא שיעמוד חומן”: דער תנאי איז אז דער ציל זאל זיין נאר צו האלטן דעם חום, נישט צו מאכן הייסער. דאס איז דער חילוק פארוואס עס איז מותר.

הלכה ג׳ (המשך): כלי צונן על גבי כלי חם

דברי הרמב״ם: “אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת. ואם הניחו מערב שבת – מותר.”

פשט: א טאפ מיט קאלטע זאכן טאר מען נישט לייגן אויף א הייסע טאפ אין שבת, ווייל מען איז מוליד חום. אבער אויב מ׳האט עס אהינגעלייגט ערב שבת, איז עס מותר.

חידושים און הסברות:

1. “מוליד בו חום” – וואס איז דער איסור? וואס מיינט דער רמב״ם מיט “שהרי מוליד בו חום”? איז דאס אן איסור פון “מוליד” (א באזונדערע קאטעגאריע), אדער מיינט ער אז עס קען ווערן ממש הייס און דעמאלטס איז דא א חשש מבשל, אדער איז עס מחזי כמבשל? דער רמב״ם זאגט נישט אויסדריקליך וואס דער פראבלעם איז — ער זאגט בלויז “מוליד בו חום” אן ווייטערדיגע הסבר.

2. שיטת המפרשים: די מפרשים זאגן אז עס קען ווערן ממש הייס (כלומר, יד סולדת בו), און דעמאלטס וועט זיין א געהעריגער בישול. געווענליך ווערט עס נישט ממש הייס, אבער עס קען פאסירן.

3. ערב שבת – מותר, ווייל “על גבי” איז נישט הטמנה: אויב מ׳האט עס אהינגעלייגט ערב שבת, איז עס מותר. דער טעם: אפילו אז דער אונטערשטער כלי חם איז דבר המוסיף הבל, איז “על גבי” נישט קיין הטמנה (ווייל דער כלי איז נישט ארומגענומען פון אלע זייטן). און הטמנה בדבר המוסיף הבל מערב שבת איז אסור — אבער דאס איז נאר ווען עס הייסט הטמנה. דא, ווייל עס ליגט בלויז אויף דעם טאפ, איז עס מותר אפילו מערב שבת.

[דיגרעסיע: קראק-פאט]

עס זענען דא מענטשן וואס האלטן אז א קראק-פאט (slow cooker) איז הטמנה בדבר המוסיף הבל, ווייל דער תבשיל איז ארומגענומען פון אלע זייטן מיט היץ. דאס איז א פראקטישע נפקא מינה פון די הלכות הטמנה.


תמלול מלא 📝

רמב״ם הלכות שבת פרק ד׳ – הטמנה

בס״ד, רמב״ם הלכות שבת פרק ד׳.

אונז האלטן אינמיטן הלכות שבת, אונז גייען יעצט לערנען די פערטע פרק, הטמנה. אין די פריערדיגע פרק האבן מיר געלערנט וועגן לייגן זאכן אויפן פייער ערב שבת, אדער צוריקלייגן אויף שבת. יעצט גייען מיר לערנען ווען ס׳איז נישט פייער אינוואלווד, נאר מ׳דעקט צו די עסן אין סחורות אדער זאכן וואס האלטן ווארעם, די הלכות וואס מ׳מעג יא און וואס מ׳טאר נישט.

און מיר דארפן מזכיר זיין די ספאנסער פון אונזער שיעור, דער תומך תורה, אונזער ידיד הרב ר׳ יואל הלוי, וואס שטיצט אונז מיר זאלן קענען ערשטעלן צו די קמח פאר די תורה. ממנו ילמדו וכן יעשו.

הלכה א׳: דבר המוסיף הבל און דבר שאינו מוסיף הבל

דברי הרמב״ם: צוויי קאטעגאריעס פון מאטעריאלן

זאגט דער רמב״ם, “יש דברים”, ס׳איז דא סארטן זאכן… סאו דער רמב״ם גייט אונז דא זאגן אין וואס מ׳מעג יא באהאלטן, ס׳ווערט אנגערופן הטמנה, באהאלטן די עסן. דאס הייסט, ערב שבת איז דא אן אנדערע אופן. די פריערדיגע אופן איז געווען אז ס׳זאל זיין אויפן פייער בשבת. די אנדערע אופן איז אז דו קאכסט ערב שבת, און בשבת זאל מען עס נאר באהאלטן אין עפעס וואס האלט די ווארימקייט.

מ׳זעט דא אין ביידע פרקים אז ס׳איז דא אן ענין צו האבן הייסע עסן אין שבת. דער רמב״ם האט עס נישט געזאגט קלאר, אבער אין שולחן ערוך… איך מיין דער רמ״א זאגט אז ס׳איז דא אן ענין, דער רמ״א גייט אזוי, אז ס׳איז דא אן ענין צו עסן א ווארעמע, הייסע עסן אין שבת. מ׳זוכט, מ׳איז נישט הפקר וועלט, מ׳טוט נישט אסאך זאכן טוט מען נישט משום שמא יחתה, אבער מ׳רעכנט אויס אלע הלכות ווייל ס׳איז א חשוב׳ע זאך, ס׳איז נישט סתם.

יא, קען זיין אז דער רמב״ם האט געמיינט אז מ׳האט געזען די פריערדיגע פרק, און מ׳האלט אינמיטן זאגן אז מ׳מעג, ס׳איז נאר דא איסורים משום שמא יחתה, אפשר דאס איז די מדגיש. איך הער.

זאגט דער רמב״ם, “יש דברים”, ס׳איז דא סארט זאכן, “שאם טומנין בהן את התבשיל”, אז אויב מ׳לייגט אריין אין דעם א ווארעמע תבשיל, “הן מתחממין ומוסיפין בבישולו”, די דברים מאכן די מאכל ווערן נאך מער ווארעם, און ס׳העלפט צו דערקאכן, ס׳איז מוסיף בישול. עניוועיס, די זאכן האבן א היץ כמעט אזויווי פייער. כגון גפת, פסולת פון זיתים, זבל, מלח, זאלץ, סיד. סיד איז נישט פעינט, וואטעווער, עפעס א סארט זאמד וואס פון דעם מאכט מען געווענליך סיד. וכו׳, אדער זאמד, אדער זגין, מיין איך איז די שאלאכץ, זגין חרצנים וזג, יא, ס׳איז די שאלאכץ פון טרויבן, או מחטין איז געווענליך וואטע, קאטען שטיקלעך, ועשבים, אדער גראז, בזמן שהן לחין מחמת עצמן, אויף די דריי זאכן, זגין, מחטין, ועשבים, אויב איז עס נאס. די אלע זאכן האט א טבע אז ס׳מאכט זאכן וואס מ׳באהאלט אין דעם מער הייס.

און וויאזוי זיי ווערן גערופן אין די גמרא? זאגט דער רמב״ם, “ודברים אלו נקראין”, די ווערן גערופן אין די… ווען מ׳לערנט די זאכן ווערן זיי גערופן “דבר המוסיף”, א זאך וואס איז מוסיף, וואס ס׳מאכט מער היץ.

אבער יעצט זאגט ער, איז דא מיני זאכן וואס אויב מ׳באהאלט אין זיי א תבשיל איז עס “אסור בחמה”, איז דא זאכן וואס האבן די קוואליטי אז זיי קענען האלטן ווארעם, אבער זיי קענען נישט מאכן ווארעמער. “ואין מוסיפין לה בישול”, ס׳מאכט עס נישט הייסער, ס׳מאכט נאר אז די עסן זאל זיך האלטן הייס. דאס הייסט, “מונעין אותה מלהצטנן”, ס׳היט נאר אפ פון ווערן קעלטער, ס׳האלט עס. כגון זגין ומחטין ועשבים, די דריי זאכן וואס ער האט אויסגערעכנט, אבער “יבשים”, וואס זענען שוין טרוקן. אדער די אנדערע זאכן זענען כסות, סחורות, פירות, כנפי יונה – פעדערן פון א פויגל, נעורת הפשתן – שטיקלעך פסולת, קליינע שטיקלעך פון פשתן, אדער נסורת של חרשים – קליינע שטיקלעך האלץ, ושלוחין וגיזי צמר – צוויי סארטן הויט אדער פעל פון א בהמה.

די אלע זאכן זענען אויך זאכן וואס ס׳איז גוט אין דעם צו באהאלטן א תבשיל, אבער נאר אויף צו האלטן הייס. דאס ווערט אנגערופן אין לשון חכמים “דבר שאינו מוסיף”, א זאך וואס לייגט נישט צו היץ. די גמרא רופט עס “מוסיף הבל” אדער “אינו מוסיף הבל”. דער רמב״ם זאגט נאר “מוסיף”.

חידוש: “דבר המוסיף” מיינט נישט ליטעראלי אז ס׳ווערט הייסער

יא, איך מיין אז מ׳מוז פארשטיין, ווייל איך האב געזען מענטשן רעדן וועגן דעם, איך געדענק נישט וואס זייער ענדגילטיגע מסקנא דערין איז, אבער פשטות איז נישט מעגליך אז א זאך וואס איז נישט אליינס הייס זאל מאכן אן אנדערע זאך הייסער. ס׳איז נישט די וועג וויאזוי די רעאליטעט ארבעט. נעם די בעסטע טערמאס, די בעסטע insulation, לייג אריין אין דעם א הייסע זופ, ס׳בלייבט זייער הייס, אבער ס׳ווערט נישט מער הייס.

לכאורה מוז מען לערנען אז ווען די חכמים זאגן דבר המוסיף, מיינען זיי אזויווי אונז האבן א גוטע טערמאס, ס׳האלט עס כביכול, לאמיר זאגן, זייער הייס, אדער ס׳ווערט נישט מער הייס ווי פריער. אדער אפשר איינער מוסיף מיינט אז ס׳האלט עס נישט קאלט, נישט אז ס׳האלט עס אזוי הייס ווי ס׳איז געווען, אדער עפעס אזוי, כמעט אזוי הייס. ווייל ס׳איז זייער שווער צו גלייבן אז דבר המוסיף איז כפשוטו אז ס׳ווערט הייסער.

איך הער אז ס׳איז דא וואס וועלן טענה׳ן, און ס׳מאכט עפעס… ס׳איז דא עפעס אן אופן וואס מ׳קען טרעפן עפעס גראז וואס זאל מאכן הייס, אבער ס׳איז שווער צו גלייבן אז פון דעם רעדט מען אין הטמנה.

הלכה א׳ (המשך): דין הטמנה בדבר המוסיף – גזירת חכמים

דברי הרמב״ם: גזירה שמא ירתיח ויחזור ויכסה בשבת

יעצט, קודם כל זאגט דער רמב״ם א פאקט, רייט? אזויווי א משנה. זאגט דער רמב״ם אזוי, לכאורה, סתם אזוי, פון וואס מ׳האט געלערנט ביז יעצט, וואלט לכאורה נישט געווען קיין פראבלעם אין ביידע פון זיי, ווייל ס׳איז דאך נישטא קיין שום איסור בישול, און ס׳איז דאך נישטא קיין פייער. זאגט דער רמב״ם אזוי, מן הדין וואלט ווען געדארפט זיין, און ס׳איז געווען, אזוי איז אריגינעל געווען אזוי די הלכה, אז מ׳מעג מטמין זיין אויך בדבר המוסיף הבל. אויב מ׳וויל אריינלייגן א הייסע טאפ ערב שבת וואס ס׳זאל זיך האלטן הייס, זאל מען מעגן אויך מטמין זיין פון ערב שבת אויך אין א דבר המוסיף, אויך אין די זאך וואס לייגט צו אדער האלט זייער שטארק די היץ, מוסיף הבל. “ואיסור התבשיל הטמון בשבת, והתבשיל זאל בלייבן דארטן בשבת, הקולחן שעל גבי האש בשבת”, איך זע דא אפילו אן אופן אז מ׳מעג מחזיר זיין אויף אש, “דבר המוסיף קען דאך נישט זיין הארבער”.

אבל למעשה, אסרו חכמים להטמין בדבר המוסיף הבל, די חכמים האבן יא גע׳אסר׳ט צו מטמין זיין אין די דבר המוסיף, אפילו מ׳לייגט עס ערב שבת. פארוואס? די גזירה איז אזוי, מ׳האט מורא, אז ווייל די זאך איז מוסיף הבל, “שמא ירתיח התבשיל בשבת”, די טאפ ווערן זייער הייס, און ער האט מורא אז עס זאל נישט זיין צו הייס, וועט ער צייטווייליג ארויסנעמען די דעקל, ער דארף עס אויפדעקן אביסל, כדי צו נייח רתיחתו, וואס עס זאל זיך אביסל נאכלאזן פון די היץ, און נאר נאכדעם ויחזור ויכסה בשבת וועט ער גיין צודעקן בשבת.

וואס איז דעמאלטס די פראבלעם? ווען אונז זאגן אזוי קומט אויס אז ער איז טומן בדבר המוסיף בשבת, ווען ער לייגט עס צוריק, ער איז צוריק מכסה, איז ער דעמאלטס טומן בדבר המוסיף בשבת, וזה אסור. פארוואס טאקע איז דאס אסור ווייסן מיר נאך אויך נישט.

דיון: פארוואס איז הטמנה בדבר המוסיף בשבת גופא אסור?

דער רמב״ם אין פירוש המשניות שטייט אין סימן ג׳ זאגט ער אז די גזירה שמא יטמין, מוז האבן די זעלבע גזירה שמא יטמין ברמץ. ער ברענגט אז אין פירוש המשניות שטייט עפעס אן אנדערע זאך, אז אויב אין מיטן שבת קען עס זיין צו ענליך צו קאכן, אדער עס זעט אויס אליינס ווי קאכן, אדער ווי אנדערע זאגן, אזוי שטייט אין די שלמה און אנדערע פלעצער, אדער ער זאגט אז דער רמב״ם זאגט אז ער איז געקומען מחמם זיין אין שבת, ער וועט עס לייגן אויפן פייער, אויפן פייער טאר מען דאך נישט לייגן שבת, הגם אפילו א דבר שנתבשל כל צרכו, זעט אויס אז עס איז צו ענליך צו מבשל, און אויב ער גייט עפענען אין שבת און צוריקלייגן, האט ער עס געקומען לייגן אויפן טאפ אויך עפעס, אויפן פייער אויך עפעס, עס וועט מער אנווארעמען, אזוי ברענגט ער, עס איז אויך אביסל נישט קלאר.

קשיא: ער וויל דאך אז ס׳זאל נישט זיין אזוי הייס – פארוואס וועט ער לייגן אויפן פייער?

פארוואס דען, ער וויל דאך עס זאל נישט זיין אזוי הייס, ער האט עס געעפענט כדי צו נייח רתיחתו.

יא, אבער אפשר די תנוח מרתיחתו איז נישט די זעלבע ווי אז עס איז קאלט, אפשר איז דאס עפעס אן אנדערע נושא. פארשטייסט זיך אזוי? מען קען נישט געזאגט די זעלבע פרט, אפשר עס קאכט זיך, אפשר עס באבעלט, ער וויל נישט עס זאל באבעלן, אפשר עס באבעלט זיך איבער, אזוי מאכט ער זיך ווארים נאכדעם. ער דארף מאכן זיכער אז עס איז די ריכטיגע טעמפעראטור. עס קען זיין צוויי אנדערע זאכן.

די פוינט איז הטמנה אין שבת ווייסן מיר זיכער נישט, ממילא א דבר המוסיף, וויבאלד עס קען גורם זיין אז מען זאל דארפן מטמין זיין אין שבת, איז אויך אסור.

הלכה א׳ (המשך): הטמנה בין השמשות בדבר המוסיף

דברי הרמב״ם: היתר בין השמשות

לפיכך, מותר להטמין בדבר המוסיף בין השמשות. בין השמשות מעג מען טומן זיין בדבר המוסיף הבל. ס׳איז נישט מבעוד יום, נאר ווען ס׳ווערט שוין שבת.

רייט.

און בין השמשות מעג מען יא הטמנה בדבר המוסיף הבל. פארוואס איז די טעם? כדי בין השמשות כבר רתחו ונחו מיבעוד יום, האבן שוין נאכגעלאזט פון די היץ, ממילא איז שוין נישטא די חשש פון יצטריך לגלויי, כיון שנחו ישיבתן רותחת, ממילא גייט שוין נישט ווערן אזוי שטארק הייס, איז שוין מער נישטא די חשש פון שמא יצטרך לגלויי, די גאנצע זאך.

דיון: בין השמשות איז גרינגער ווי ערב שבת

Speaker 1: וואס איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל בין השמשות, זעט אויס בין השמשות איז א צייט וואס מ׳מעג נאך טון מלאכות.

Speaker 2: מלאכות דרבנן.

Speaker 1: מיט דרבנן. ס׳איז דאך נאר א איסור דרבנן הטמנה.

Speaker 2: אבער די גאנצע שאלה איז שמא ירתיח ויחזור בשבת.

Speaker 1: ממ.

Speaker 2: ס׳איז אויך נאר אן איסור דרבנן.

Speaker 1: ממ.

Speaker 2: הטמנה איז נישט קיין איסור, ס׳איז נישט קיין בישול, מבשל.

Speaker 1: ניין, אבער ס׳איז אינטערעסאנט אז בין השמשות איז נאך גרינגער ווי בערב שבת, יא, ווייל ס׳איז נישטא די גזירה, יא.

רייט. און דא זעט אויך אויס קלאר אז ער זאגט נישט אפילו א קדירה רותחת מותר. מותר לערנט מען ווייל ס׳איז שוין סתם קדירה רותחת, ס׳איז אינטערעסאנט, כבר רתחו.

אונז רעדן דאך פון, נו, ועל כרחך, אויב איינער האט א קדירה זי יורדת מעל גבי הכירה, אפשר מעג ער נישט, אבער בין השמשות מעג ער, ווייל א מענטש קאכט דאך נישט פאר שבת גלייך בין השמשות, ער קאכט א שעה צוריק, און יעצט וויל ער נאר מטמין זיין אז ס׳זאל זיין ווארעם פאר די סעודה.

ראיה אז “דבר המוסיף” מיינט נישט ליטעראלי הייסער

און דא זעסטו אויך קלאר אז דבר המוסיף מיינט נישט אז ס׳ווערט ליטעראלי הייסער, נאר אז ס׳קען ווערן רותחין.

Speaker 2: אבער אויב וואלט דאס געווען די ווארט, וואלט ער געזאגט ווייל דעמאלטס הייסט עס נישט מוסיף הבל. אויב אזוי ווי דו זאגסט, ווייל אזוי אליין איז שוין נישט מוסיף הבל.

Speaker 1: דאס איז שוין נישט קיין דבר המוסיף. ער זאגט נישט אזוי, ער זאגט ווייל ס׳איז סתם כדי, כבר רתחו ונחו.

Speaker 2: אבער מ׳האט געדארפט זאגן אז די אלע זאכן וואס מ׳האט געזאגט מוסיף איז נאר ווען מ׳לייגט אריין אין טאפ ווען ס׳איז זייער הייס איז עס מוסיף. ווען מ׳לייגט אריין אין טאפ ווען ס׳איז נישט זייער הייס איז נישט מוסיף הבל, קען שוין מער נישט, האט שוין נישט די כח.

Speaker 1: איך האב נישט פארשטאנען וואס אונז רעדן וועגן. איך זאג סך הכל אז איך האב גע׳טענה׳ט אז דבר המוסיף מיינט נישט אז ס׳ווערט ליטעראלי הייסער. אויב וואלט געווען ליטעראלי הייסער, וואלט “כיון שנחו ישיבתן רותחת” נישט געווען ריכטיג, ווייל ס׳קען נאך ווערן דבר המוסיף. מאכט דאס הייסער? דער ענטפער איז ניין, ס׳מאכט עס בלייבן זייער הייס, אבער ס׳מאכט נישט הייסער.

איך האב נישט פארשטאנען וואס דו האסט געענטפערט, איך האב נאכנישט פארשטאנען וואס דו האסט געמיינט. איך פארשטיי אזוי, אז דער דבר המוסיף איז גענוג גוט אז ווען דו לייגסט זייער א הייסע טאפ, אז ס׳האלט נישט שטארק הייס, אבער ווען דו לייגסט אריין נישט א הייסע טאפ,

הלכה ב׳: הטמנה בדבר שאינו מוסיף – בשבת גופא

איך האלט אז ס׳איז דא א חילוק. איך בין נישט מסכים. איך האלט אז ס׳איז דא א חילוק. אבער דעמאלטס איז דאס מותר. איך מיין, בערב שבת מעג מען שוין אפילו לכתחילה.

זאגט דער רמב״ם ווייטער, “וכן, מן הדין היה להתיר תבשיל בדבר שאינו מוסיף בשבת עצמה”. מן הדין וואלט מען געדארפט מעגן, נישטא קיין שום סיבה פארוואס מ׳זאל נישט טארן מטמין זיין בשבת. ס׳איז נישט קיין מבשל און ס׳איז גארנישט. מ׳רעדט דאך פון א דבר שאינו מוסיף, ס׳איז אפילו נישטא קיין חשש, ס׳זעט נישט אויס ווי קאכן אדער וואס.

“אלא שאף דבר זה חכמים אסרו להטמין בשבת”. פארוואס? “גזירה שמא יטמין ברמץ”. ס׳איז דא נאך אן אופן פון מטמין זיין אין רמץ. רמץ מיינט סתם א געמישעכץ פון גחלים מיט אש, ויש בו ניצוצות של אש. דעמאלטס, אויב ער איז מטמין ברמץ בשבת, איז דאך דאס חותה בגחלים, איז דאך דאס נאנט צו זיין מבעיר. סא, יעדע זאך וואס איז, יעדע טומן זיין האט מען מורא שמא יטמין ברמץ. אפילו דבר שאינו מוסיף, אפילו אין שבת, אין אינו מוסיף טאר מען נישט. פארוואס? ווייל ער האט נאכדעם מטמין זיין אין רמץ, און דעמאלטס איז ער דאך ממש חותה בגחלים.

אוקעי.

ספק חשיכה

נישט קלאר. וכן, נאך א זאך, סארי, עד כאן. זאגט דער רמב״ם, ספק חשיכה ספק לא חשיכה, ווען ס׳איז א ספק איז עס שוין שבת. וואס מעג מען דעמאלטס טון און וואס נישט? איז אזוי, מותר להטמין את הדבר החם. דעמאלטס מעג מען יא. דעמאלטס איז נאך נישט דא דער איסור פון שמא ירתיח, דעמאלטס איז נאך דא, מען מעג נאך מטמין זיין בדבר חם.

דאס האבן מיר שוין געלערנט בעצם, אז בין השמשות, ווייל ס׳איז נישט קיין סתם קדירות בין השמשות רותחין, דאס איז נישט דאס. דאס איז ווען בין השמשות, יעצט רעדט ער פון א ספק. ספק אז ס׳איז שוין ממש נאכט. בין השמשות איז ווען ער ווייסט זיכער אז ס׳איז בין השמשות. א מענטש ווייסט נישט, קען זיין אז ס׳איז שוין ממש נאכט. דעמאלטס איז מותר. ס׳איז שוין דא א… בספיקות מותר, דער איסור פון… דאס איז א שוואכערע איסור.

אוקעי.

הטמנת דבר צונן בשבת

וואס מעג מען יא טון שבת? שבת אליין, א זאך וואס איז נישט חם בכלל, מותר להטמין את הדבר הצונן בשבת בדבר שאינו מוסיף. פארוואס וויל ער עס מטמין זיין? כדי שלא יצטנן ביותר, או כדי שלא יפיג צנתו, אז ס׳זאל נישט זיין אזוי קאלט, אדער אז ס׳זאל נישט ווערן מער קאלט. מעג מען יא. א קאלטע זאך, שלא יפיג צנתו מיינט אפילו אנווארעמען אביסל. א קאלטע זאך מעג מען מטמין זיין אין שבת. ער זאגט נישט הייס און אביסל הייס, ממש קאלט, אזויווי whatever, בכלל נישט הייס. מותר.

חמין שנתגלו, טוישן כיסוי, און פינוי לכלי שני

נאך א זאך, סארי, חמין שהטמינם ערב שבת ונתגלו בשבת, ס׳האט זיך געעפנט, די הטמנה האט זיך נישט געהאלטן, מותר לכסותן. מען מעג פיקסן די הטמנה. ס׳איז נישט קיין אינו מוסיף. ער לייגט נישט צו קיין נייע הטמנה, ער גייט די זעלבע הטמנה וואס ער האט געהאט, ער פיקסט עס. דאס איז נישט קיין פראבלעם.

רייט. און מותר לכסות, וואס טוט זיך די כיסוי, די זאך וואס מען לייגט אויף די טאפ? מותר לכסות את הכיסוי בשבת. מען מעג אום שבת טוישן די זאך איבער די טאפ. כיצד? נוטל כיסויים, ער מעג אראפנעמען וואס מ׳האט צוגעדעקט מיט כיסויים, און העכער די טאפ איז דא נאך א כיסוי. מעג מען יענץ אראפנעמען און מניח כלי על גבי כלי און לייגן אנדערע סחורה? כלי על גבי כלי איז די זאך וואס מיר האבן פריער גערעדט, ס׳האט איינע פון די דברים א… איינע מוסיף הבל.

יא.

יא. סא מעג טוישן. אבער נישט כלי על גבי כלי, נאר מניח כסוי. מעג טוישן פון איין דבר המוסיף, איינע מוסיף, פון די אנדערע דבר שאינו מוסיף. וואס… וואס איז שוין איינע מוסיף. וואס איז נישט מוסיף. שוין.

פינוי התבשיל ובו מים חמים מכלי לכלי אחר. ביז יעצט רעדט מען אז ער נעמט די טאפ וואס איז געווען אויפ׳ן פייער און ער וויל עס יעצט מטמין זיין. אבער אויב נעמט מען א פרישע טאפ און מען גיסט אריין די תבשיל פון די כלי ראשון, פון די טאפ וואס איז געווען אויפ׳ן פייער, די צווייטע כלי מעג מען שוין יא מטמין זיין בשבת. מעג מען יא, אויף דעם איז נישטא די איסור.

הלכה ג׳: מניחין מיחם על גבי מיחם

נעקסטע הלכה. זאגט די רמ״א אזוי, וואס טוט זיך וועגן נישט לייגן זאכן דירעקט אויף פייער, נאר אזוי: מניחין מיחם על גבי מיחם בשבת. מען מעג לייגן א טאפ אויף א ווארימע טאפ שבת. אדער מיחם מיינט געווענליך א טשייניק פאר וואסער. קדירה איז א קדירה פאר תבשילים, פאר הארטע זאכן. מעג לייגן א מיחם על גבי מיחם, א קדירה על גבי קדירה, אדער קדירה על גבי מיחם, מיחם על גבי קדירה. ובתוך פיהם בועצין, מעג מען אפילו… צושטאפן די אויבערשטע מיחם… די אויבערשטע מיחם אדער מען מיינט צו זאגן אז ביידע רעדט מען מיט א בועציק. וואס איז פונקטליך? מען מעג אפילו לייגן ביי די שפיץ בועציק. לא בשביל שיוחמו, נישט אז די אויבערשטע טאפ זאל יעצט ווערן הייס, אלא בשביל שיעמוד חומן, נאר ס׳זאל זיך האלטן די היץ.

פארוואס? אה, דו זאגסט דאך אויך אז ס׳איז ווי א דבר המוסיף הבל, די אונטערשטע טאפ מאכט הייסער די אויבערשטע טאפ. אבער שלא אסרו אלא להטמין בשבת. די איסור וואס די חכמים האבן געזאגט אין הטמנה איז נאר ווען מ׳איז מטמין, ווען מ׳נעמט אינגאנצן ארום א טאפ. אבל להניח כלי חם על גבי כלי חם כדי שיעמוד חומן, מותר, אז ס׳זאל זיך האלטן ווארעם איז מותר. דער חילוק איז צו ער לייגט עס אריין, ס׳איז ארומגענומען מיט… הטמנה מיינט ווען דער טאפ איז אינגאנצן ארומגענומען פון אלע פיר זייטן, אדער די ווארט איז ווייל ס׳ליגט אויף עפעס. קיצור, ווען ס׳הייסט נישט הטמנה מעג מען.

כלי צונן על גבי כלי חם

אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת. דאס טאר מען נישט. טייטש, מ׳טאר נישט לייגן א טאפ וואס האט אין זיך קאלטע זאכן וואס זענען אינגאנצן קאלט, לייגן אויף א הייסע טאפ בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת. מיט דעם מאכט ער אז דער אויבערשטער טאפ זאל ווערן ווארעם.

וואס איז דער איסור? דער איסור איז מוליד, אדער איז עס מחזי כמבשל, אדער איז עס א חשש מבשל? שהרי מוליד בו חום. ער מיינט אז ס׳איז אן איסור פון מוליד זיין, אדער ער מיינט אז ס׳ווערט הייס? און מ׳איז מחמיר אז ס׳איז א חשש מבשל.

וואס? אזוי שטייט דא, איך ווייס נישט. אזוי שטייט דא, ניין?

יא, אבער ער זאגט נישט, ער זאגט מוליד חום, ער זאגט נישט וואס דאס מיינט, וואס דער פראבלעם איז מיט דעם מוליד חום.

און מניחין מערב… די מפרשים זאגן אז ס׳קען ווערן ממש הייס, געווענליך ווערט עס נישט ממש הייס, אבער ס׳קען ווערן ממש הייס, און דעמאלטס וועט זיין א געהעריגער בישול. ס׳איז דא אנדערע וואס זאגן אנדערש, נישט קלאר.

אבער ואם הניחו מערב, אויב האט מען געלייגט כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת, מערב, נאך ערב שבת, איז יא מותר. ווייל אין זה אלא כהטמנה בדבר המוסיף, וואס מ׳טאר אויך נישט טון בערב שבת. אבער אגיין, ווייל דאס איז נישט קיין הטמנה, דאס איז נאר געלייגט נעבן דעם טאפ, הייסט נישט קיין הטמנה, אזויווי מיר האבן געלערנט פריער, על גבי הייסט נישט קיין הטמנה, איז עס מותר.

דאס איז דער ענטפער אין פרק ד׳ אין הלכות הטמנה, זייער שנעל.

דו מאכסט אמאל הטמנה?

איך מאך נישט אזוי שטארק. אבער א קראק-פאט ווארעמער יא. ס׳איז דא מענטשן וואס האלטן אז א קראק-פאט איז הטמנה בדבר המוסיף הבל.

אוקעי.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.