המציאות עוד יותר מוזרה מסיפורי הניסים שאנו מספרים | זוהר ערב פסח תשפ”ו
המציאות עוד יותר מוזרה מסיפורי הניסים שאנו מספרים | זוהר ערב פסח תשפ”ו
הקדמת הרמב”ם חלק א – מסורת התורה עד המשנה
📋 Shiur Overview
Combined Summary of Torah Lecture on the Rambam, Chain of Tradition, and the Mishnah
Prefatory Note: The original transcript is a heavily garbled/mistranslated automatic transcription of a Torah lecture (shiur) originally delivered in Hebrew or Yiddish. Much of the content is incoherent due to translation errors (e.g., “tortoise” likely mistranslates “Torah,” “Parisians” likely mistranslates “mefarshim/commentators,” etc.). What follows is a reconstruction of the discernible content.
—
Study of the Rambam (Maimonides) — Methodology and Scope
The study of the Rambam proceeds through multiple layers of analysis: the plain text (pshat), secondary/adjacent readings, commentary (likely Tosafot or similar), and analytical reasoning (chakiras/chakmas). Each section of the Rambam has its own distinct commentary and approach. The commentary being studied was composed specifically for the Rambam’s work as a whole, not borrowed from elsewhere.
The Rambam encompasses all areas of halacha — not limited to one tractate or topic. The entire Torah tradition given at Sinai is incorporated into the Rambam’s rulings. The Rambam can only rely on certain categories of authorities (possibly Chazal, Pirkei Avot, Levi’im), and he specifically contracted or engaged with the Neviim (prophetic) tradition.
Moshe Rabbeinu and the Torah
Moshe Rabbeinu wrote 13 Torah scrolls (Sifrei Torah) before his death — one for each of the twelve tribes and one placed in the Ark. This is presented as a foundational point at the beginning of the work being studied. There is a discussion about whether Moshe wrote these on a formal list/document or whether the tradition of 13 is derived from other sources.
Three Halachic Categories
Three distinct halachic categories are identified, though the specific terms are garbled beyond recovery in the transcript. A related discussion about the value of certain items — possibly connected to halachic measurements or minimum values for obligations — involves coins and fixed denominations, but the specific halachic point is unrecoverable.
—
The Chain of Tradition: From Moshe Through the Prophets
The Sanhedrin and Their Status
The Sanhedrin — the body of 70 (or 69 plus a head) — holds a specific status in the chain of tradition. There is a discussion about whether members of the Sanhedrin possess a form of halachic immunity or exemption. The 70 elders and another figure are identified as the next two ranks of leadership after Moshe, with a discussion about relative levels of authority and whether different figures received their appointment directly from Moshe or through other channels.
Direct vs. Indirect Kabbalah (Receiving Tradition)
A key distinction emerges between receiving tradition directly from Moshe versus receiving it from other sources. The 70 elders received from Moshe specifically, not from all other sources. There is a qualitative difference in the type of kabbalah (transmission) depending on its origin.
Yehoshua’s Unique Status
Yehoshua’s relationship to Moshe is distinct from the elders’ relationship. Yehoshua learned directly from Moshe’s own being/essence, whereas the elders received from Moshe in a different manner. Yehoshua has a unique level — described as having no independent Torah transmission apart from what came through Moshe.
Pinchas and the Chain of Transmission
Pinchas appears as a significant link in the chain of tradition, connecting directly back to Moshe. There is a principle of direct transmission returning or cycling back through Pinchas.
The Elders’ Dependence on Moshe
The Sanhedrin members do not transmit Torah independently of Moshe. Moshe and the elders together form a unit, but the elders’ authority derives solely from Moshe, not from independent standing.
Moshe Among All the Prophets
There is a distinction between the power/authority of Moshe among all the prophets versus the lineup/sequence of prophets — these are two different concepts. Moshe is identified as the greatest of the prophets, and all subsequent prophets received prophecy directly. Unlike prophets or leaders who could theoretically be “skipped” in a chain of tradition, God’s role as King of Israel cannot be bypassed.
—
Prophetic Chains and Transmission After Moshe
Eliyahu HaNavi and Achiyah HaShiloni
Eliyahu HaNavi (Elijah the Prophet) went to Achiyah HaShiloni (the Shilonite), not directly to David. The reason relates to chronology: Eliyahu lived much later than David’s time. Achiyah HaShiloni is described as a great figure who knew the tradition going back to the time of Moshe and through David’s era to Eliyahu HaNavi. He served as a critical link in the chain of prophetic transmission.
Neviim vs. Melachim (Prophets vs. Kings)
Kings (Melachim) such as Solomon and Solomon’s sons do not count in this particular discussion — the focus is exclusively on Neviim (prophets), with the exception of David, who had prophetic status (David is considered a Navi). The Rambam’s framework distinguishes between communication with prophets versus communication through Ruach HaKodesh (divine inspiration). Those with Ruach HaKodesh are in a different category from full prophets.
Territorial Associations of Prophets
Prophets are categorized by their geographic/tribal origins. Prophets from the tribe of Levi have a specific claim to the land of Judea, while other prophets — Zechariah, Hoshea, Amos, and others — have different territorial associations that affect their halakhic or traditional standing.
—
The Mishnah: Centralization and Compilation
Centralization vs. Decentralization
Up until the time of Rabbeinu HaKadosh (Rabbi Yehuda HaNasi), the assumption was that everyone would study the Mishnah individually in their own home, with no single authoritative written version. This “decentralized” model is incorrect. Rabbeinu HaKadosh compiled the Mishnah as a single, centralized, authoritative text — one unified work written by one authority. Once a particular formulation is fixed in the Mishnah, one cannot simply learn a different version — it is set for all subsequent generations.
Brevity and Accessibility
The entire Mishnah is relatively short and can be studied in a surprisingly brief time — perhaps around half an hour for a given tractate. There are not that many Mishnaic passages overall; the text is concise despite covering vast areas of law.
Practical Challenges of Torah Study
A personal anecdote illustrates the difficulty of traveling to study — needing to arrive by 7 o’clock, a father who did not want his child traveling to the city, and a mother who would encourage Mishnah study. The logistics of gathering with other scholars and the time commitment involved were real obstacles. This reinforces why a centralized, written Mishnah was necessary.
—
Oral Tradition, Memory, and Written Records
Round numbers in traditions serve as mnemonic aids, making transmission easier to remember. One cannot simply “hang on to a piece of paper” — written documents alone are insufficient. Oral tradition requires continuous, active engagement and transmission rather than passive reliance on written records. A narrative or tradition must be kept alive through ongoing practice, not merely preserved as a static written text.
A reference to learning traditions connected to the people of Babylon — with a note about not yet having seen Jerusalem but already carrying extensive remembered knowledge — suggests the power of oral memory even in exile.
📝 Full Transcript
Transcript: Study of the Rambam
—
We are going to learn the Rambam—the plain text, with the commentaries on the side, with Tosafot, and with chakiras [analytical questions]. Now we are going to learn a little bit of the Rambam. We are going to start with the introduction.
In the name of God. The Rambam’s sefer [book] begins with “In the name of God.” I don’t know if you understand it in Hebrew or Yiddish—”In the name of God.” What does this mean? It has an inscription at the beginning. The Rambam has an inscription at the opening.
And the second section of the introduction is—I don’t know if you understand what I am saying—because the Rambam goes through the entire Torah, but we don’t know where to begin. We don’t know.
Now we are going to learn the Rambam with the commentaries on the side, with Tosafot, and with chakiras. If you learn one sugya [topic], it goes through the whole Rambam. Every section of the Rambam has its own approach. Chakiras, chakiras—everything is done with chakiras.
People say that the chakiras are from the [specific] yeshiva. Is that true? Yes, it is. And also, every section has its own approach. I mean, this approach is the approach of the Rambam. Yes, because the Rambam has its own methodology. This approach is only for the Rambam. It was created for the whole Rambam.
No, it doesn’t make sense [to say otherwise]. For the Rambam—because the Rambam has its own approaches. He encompasses all the approaches. He can do everything. This is it.
So, no, no. The Rambam has all the approaches. The Rambam has all the approaches. It is not that the Rambam is [limited to] what was given at Sinai. Not just one part. All the approaches that were given at Sinai—it is given that they are [included] in the Rambam.
If you go to the introduction, there is only [one concept], you see [another concept] right next to it. There is no [third concept]. Nobody knows. He doesn’t know if this is [that concept]. But according to most Rabbis, this is given with the mefarshim [commentators].
If you go to the introduction, there is only [one thing], you see [another] right next to it. And the Torah was given as a mitzvah.
Three Categories
So, there are three things:
1. [First category] was a mitzvah
2. [Second category] was a mitzvah
3. [Third category] is the same—a special category
Mitzvah means we should fulfill the mitzvah. The mefarshim say we should fulfill the mitzvah, we should fulfill what the Rambam says was a mitzvah.
Why would [this] be a mitzvah? [This] is a mitzvah. In the middle, here is a distinction because it’s [this type]. This mitzvah should be called [by a specific name].
It’s not written explicitly, but we can pay attention and understand. [One type] doesn’t have [certain characteristics]. It’s not written explicitly, but we can understand it as [this type]. The other one is different.
This means the mefarshim are explaining the distinction. [One type] is if not [done this way], the mitzvah is like that—the thing constitutes the mitzvah. [This category] alone determines what to fulfill. The mitzvah means to fulfill. The essence of the mitzvah. With [this], he knows what to fulfill—the details, the specifics, the requirements.
With the mitzvah, it’s like the… It’s like the Gemara’s discussion about what a mitzvah is, [this category], but I don’t understand it. Not what a mitzvah is, but what [this category] is. In the mitzvah of [this type], what is called mitzvah, what is called [this category].
I don’t know what a mitzvah is. I mean a mitzvah—[this] is a mitzvah. And after that mitzvah, in the mitzvah of [this type], what is called a mitzvah. That’s the complete mitzvah. And after [that category], in the mitzvah, what is called a mitzvah.
It doesn’t have to be [one type], it can be anything. It can be [this], it can be [that]. You know what I mean. You understand what I’m saying.
Before, it wasn’t the whole thing. Before, everything was written on one page. See? That’s what we thought. The format doesn’t look good. Okay.
The whole [category]… The whole [category] can’t be called a mitzvah. No one can call it a mitzvah. The whole [category]… Which [type] is it? No, which [type] means the [category].
Ah, that [category]—all mitzvos are [of this type]. The [category] is called [this] in the mitzvah. [This type] in the mitzvah.
Question: So, is [this category] usually from the area of [specific halachic domain], or is it usually from all mitzvos that are the same?
Answer: I don’t know. I don’t know.
In the mitzvah of [this type] it says from the area of [specific domain]. I can imagine what it means, but it doesn’t mean that much. Because you, [this category], mean [this] is [this type] in the mitzvah. And in the Gemara, we know that it means [this] in the mitzvah. It means [this category]. Okay.
Moshe Rabbeinu and the Thirteen Sifrei Torah
The whole [tradition] comes from Moshe Rabbeinu, who was commanded as a mitzvah from Hashem. He is [mentioned in] Chazal. Moshe Rabbeinu wrote 13 [Sifrei Torah] before he died. Moshe Rabbeinu is the Rebbi of Chazal. But he wrote that he [fulfilled this] as a mitzvah. He didn’t write it down in a formal list. There are at least 12 of them [for the tribes]. And of them, there are 12 according to this logic. But according to him, Moshe Rabbeinu wrote the 13 [Sifrei Torah]. He didn’t write it as a formal list. The 13 is shown in this discussion.
His first passage in this book is about the 13.
Did you understand what he said about [this concept]? He didn’t say that he understood what he was saying. He said, if I can check the 13 in the sources, I can do it. He didn’t say that he understood what he was saying. He didn’t say what [the specific detail] is.
Discussion About Value/Coins
The one who was discussing with him said that [this item] is worth [a certain amount]. He didn’t know what he was saying. The Rabbeinu learned that [this item] is the most valuable. [This item] is for everyone. [This item] is the most valuable.
He wouldn’t say something unreasonable, so I hadn’t heard anything unreasonable. You’re saying that [this item] is the most valuable. It’s not the cheapest [item] in the world. He didn’t say that [this item] can be worth [an arbitrary amount]. I think it’s [a fixed value]. The end of the discussion.
He didn’t say that [it’s] the cheapest [item] in the world. He said that a coin can be worth [a specific amount].
On the board there is a number that has the same denomination that is standard. You can’t get it from the bank [in that form]. You can’t get it from the bank. It is not [just any] coin. It is a [specific] coin. It is a [specific] coin. It is a [specific] coin.
You can get it from the bank. It is a coin. It has a denomination that is the same as the [standard] coin. You can get it from the bank. It is a coin. It has a denomination that is the same as the [standard] coin…
[Text becomes repetitive and trails off]
—
End of Chunk 1 of 6
Note: This transcript appears to be a heavily garbled automatic transcription of a Torah lecture originally delivered in Hebrew/Yiddish. Many technical terms have been severely mistranscribed. I have attempted to clarify where possible, but significant portions remain unclear.
—
Moshe says, regarding Av Beit Din, they won’t shoot him. Av Beit Din says, regarding Av Beit Din, they won’t shoot him. They won’t shoot him? No, they are Av Beit Din, they won’t shoot him.
Av Beit Din says, regarding the place. They kill Av’s stable [unclear], they won’t shoot him. Do you think that Rambam… I don’t know, I saw Av Beit Din and I gave him to them, they won’t shoot him.
Do you think that Rambam… That Rambam has Av before him, right? It’s important for some reason that he is Av. He says, in Av there is a shiv’im [seventy], if you know what I mean. There is a shiv’im, in Av, there are 70 people, or 69 people. They won’t shoot him.
If you are a clerk, you have three tables of Moshe, one of the tables is a shiv’im, but if you are a priest, you say, regarding the shiv’im, they won’t shoot him. You can say, the original… I don’t know if you understand.
You can say, if the Lazar [?] is a shiv’im, if he is a king, they won’t shoot him, or if he is Av Beit Din. No, no, they won’t shoot him. They won’t shoot him. They won’t shoot him. Even in the world, they won’t shoot him.
Do you think that the Lazar is a shiv’im? Of course they are a shiv’im. Ah, maybe not. But they won’t shoot him. Why not? Is the shiv’im more important than the shiv’im? No. It’s like Av Beit Din. Do you understand? Av Beit Din is a symbolic thing. No, it’s not. It should be like that.
But it’s for sure… No, the idea is that they won’t shoot him, and he will sleep, and they won’t kill him. So the whole idea of 70 people, they won’t shoot him, they won’t shoot Moshe. They are the best. So it’s for sure that they won’t shoot him, because they are the best. They won’t shoot him, they are Av Beit Din.
It’s fair that the Lazar is a shiv’im. They won’t shoot him. Then he will be an extra character. There will be more fights. The Lazar is not important, I don’t know what happens to the Lazar. But the shiv’im and the Lazar are the next two, Rishon [first] best, after Moshe. So maybe it’s different. They are the Rishon best. The Rishon is more expensive, so if you want to call them…
The Lazar was Polish, so he was on their level. Is it possible that the Lazar will be known as melameid [teacher]? He was melameid from the beginning, not from Moshe. It’s not about hair yet. He could have been a hair [unclear]. But he was also a shiv’im in the beginning. Not clear.
You see, the Lazar was a shiv’im. The Lazar with the hair. But later. The Lazar was seen as a Lazar. So what do you want? The shiv’im was from Moshe, and the Lazar from the hair. I don’t know. The Lazar and the Lazar were shiv’im. The Lazar with the hair. They saw the Lazar as a shiv’im. And then he fought Moshe.
He fought between limud Moshe [learning of Moshe] and kibbel Moshe [receiving from Moshe]. He fought for all shiv’im, but there were only three kabbalot [receptions/traditions]. Maybe. It’s a bit later. Kibbel, yes. He fought Moshe, kibbel, Torah, mesorah [tradition], shura [row/line], and Yehoshua. He didn’t fight all shiv’im, but there were mesorot [traditions]. Kabbalah and mesorah.
Kabbalah means the one with the hair. The one with the hair in the village. But the problem is that only Yehoshua and Pinchas are there. Ah! The Lazar is you. You are on the same level as Pinchas but you don’t know Moshe. Maybe the Lazar has three. The Lazar has three. No, it’s not like that. The Lazar has three shiv’im. The Lazar is 70. The Lazar is a good guy.
I think Torah is the one with the hair. The Lazar is like the one with the hair in the village. He fights for all shiv’im, but he can’t do it. He can’t be like that. He can be like that. But the Lazar can’t be like that. He’s the biggest guy. He wants to… Let’s leave it like that. The Lazar is Pinchas. The Lazar is Moshe. You can’t be like that. [Repeated several times]
I don’t know exactly how it works. Okay. Yehoshua, talmid of Moshe. Moshe and talmid. One of them was the biggest mesorah. Moshe, Torah and shiv’im. Shiv’im and olam [world]. Shiv’im and olam. Not only shiv’im. Shiv’im and olam. Shiv’im and olam.
[Several unclear passages]
But this is the first level of Moshe and Talmud. Now if Talmud finds Yehoshua… They can rob him. Then they can’t. The next time they can’t. They can’t find Yehoshua. It’s not the same for no one. Interesting. The same word for no one. They can’t find him. They write it in Israel. It’s not the same for no one. They can’t find Yehoshua alone. Or they can’t find him in a loose pile.
We know that. We don’t need one Moshe in every village. We’ve learned that from everyone. You’re not here with us. You’re not here with us. [Repeated]
He says… Yes, if he hears something about Yehoshua he hears something about no one. It doesn’t matter. Yehoshua has no one. Sometimes he thinks that with Moshe and Yehoshua it’s a little different. It’s an interesting thing.
Sometimes… Moshe has a being that he has learned from his own heart with his being. And Yehoshua doesn’t. We can [ask]: can Yehoshua in every village learn from his being? In Yehoshua there is no one. There is no one in his being. Maybe they will make him go to jail. Maybe. But all Yehoshua have all been from Yehoshua. So Yeshiva? It sounds like. The best is you. I don’t know exactly what you mean.
[Discussion about transmission of Torah]
So you are saying that there is no one in Moshe and Yehoshua but only from Yehoshua not from all beings? Yes. And the same thing about Lazar Pesch [?] that only from Moshe and not from all beings? Not only Lazar Pesch. All 70 are not from Moshe and Yehoshua. Moshe and Yehoshua don’t have anyone.
We should have this theme that says that there is no man in Moshe and Yehoshua but only from Moshe and not from all beings. So it sounds like there is no one in Moshe and Yehoshua but only from Moshe and not from all beings. You are the best. You are saying that there is no one in Moshe and Yehoshua but it’s a different situation. That’s what it sounds like.
Moshe understands me from what? Moshe was the one who conquered the Alps [?]. Only he can say that he conquered but not from Yehoshua. I understand. But he understands what is Yehoshua. Kabbalah from Yehoshua is different than kabbalah from other places. Yehoshua was a place that was called Yehoshua. It was a living chazara [review] like the Alps [?].
I was the first. I was the second. I was the second daughter. Sometimes people say that Yehoshua is inside of Moshe but Yehoshua is inside of Moshe but Yehoshua is inside of Moshe. Yehoshua has a different level. There is no Talmud. No Talmud. [Repeated several times]
[Discussion about differences between Moshe and Talmud]
What is different between Moshe or Talmud? For Moshe the first thing that comes is the office. It is Pinchas. The trick is the first sentence was Pinchas the end is [unclear]. It’s because Pinchas was the only person who knew Pinchas. The [unclear] was [unclear]. Pinchas is magic. He skips the 108 [?].
It was very long I don’t understand. Moshe was a great [unclear]. He didn’t have a school. He didn’t go to the country. He went to the [unclear]. [Unclear] I mean the [unclear] in the back. He had a [unclear]. [Unclear] means he skips. He skips the school. I don’t understand. He skips when he skips. He skips when he can’t see the Catholic Church [likely mistranscription].
That’s it. That’s it. We have a little Pinchas. It was the fastest to see. It was a trick. You saw one of the [unclear] musicians. It was like a trick. From time to time we put a piece to the trick to make it stronger. I don’t think it’s three. But you put a piece to the trick. No. Not only that. It goes back.
Pinchas is a direct [connection] to Moshe. Eliyahu is a direct [connection] to Moshe. Eliyahu is a direct [connection] to Moshe. It’s a reality. It goes 24 hours later. It’s a reality. It goes back. Same principle. Maybe. Exactly.
So this situation Moshe is here but Eliyahu is still an insider. So I don’t know her. So Eliyahu was a… [trails off]
—
End of Chunk 2
He didn’t go to David; he went to Eliyahu HaNavi. Eliyahu HaNavi went to Achiyah HaShiloni. So he connected the transmission line. There was a chain in a certain time period.
But he didn’t go directly. In a certain time, he went to the Rabbanim. I can’t remember exactly when. Then Eliyahu HaNavi went to Achiyah HaShiloni. Yes, he went to Achiyah HaShiloni.
The problem is, Eliyahu HaNavi came much later. Why couldn’t Eliyahu HaNavi go directly to David? That’s the issue. Eliyahu HaNavi lived in the time of Achav. Do you understand?
Achiyah HaShiloni knew the tradition from Moshe through David to Eliyahu HaNavi. Achiyah HaShiloni is a great, great man.
It’s interesting. The Rambam wanted to know who had the tradition. Shlomo, Shlomo’s children, Shlomo’s son. But no, Melachim (Kings) don’t count. They’re excluded. Only Nevi’im (Prophets) count here. Except for David—David was a Navi.
The Rambam dealt with all the Nevi’im. You don’t speak with Nevi’im directly; you speak through Ruach HaKodesh. You speak with those who have Ruach HaKodesh. You don’t talk directly with Nevi’im in that way.
A conversation was held between the Nevi’im and the Rambam. The Rambam can only rely on Chazal, Pirkei Avot, the Levi’im. And now the Rambam contracted with the Nevi’im tradition.
The Levi’im are claiming certain territories. Aliyah from Levi is claiming Judea. Zechariah and other Nevi’im are claiming Judea. So it’s Nevi’im and Nevi’im—there’s no difference.
So if all the Nevi’im, except those who are with certain groups, are from the same lineage, they still have authority and they still claim Judea. Exactly.
It’s interesting, especially what the Rambam has learned about the Nevi’im. Not just about Nevi’im, but through Nevi’im. It’s actually the opposite—it’s much better than direct prophecy.
The Rambam has learned that certain Nevi’im can’t claim specific territories, can’t go to certain places—it’s not the same. So they have two categories, two ways of relating to the Nevi’im.
Zechariah, Hoshea, Amos, and others—because certain Nevi’im have different status, they’re not the same as other Nevi’im. They are distinct.
Hoshea, Amos, and others from specific periods are not the same as the people from other traditions; they are different.
[The remainder of this section becomes increasingly unclear due to transcription issues]
[Technical difficulties – no usable content in this segment]
*Note: This portion of the recording contains technical issues and no substantive lecture content was captured.*
—
Okay, a little bit. We have to double it. More cheese. We’ll see. We’ll not believe the cheese is true. Because we kill them. Ah, they wrote it down. Kill them. They wrote it down. Not only Russia—they wrote it down. It’s written. It’s written by itself. Everybody wrote it. I didn’t write it. No? No, I wrote it down. Because we kill them. Ah. Interesting. Spread the word.
Come on, come on, what do they do? I think I’ve already said it. Office starting. They’ve already known—if he knew it would get further the trouble. Let’s leave it like this. They didn’t know… When I look at it, it looks like they know they need to come up with something.
Did you learn yet? What have you got so early? The problem is that up until now we’ve thought that everyone gets to feel it in his own home. But nobody—I didn’t write any numbers. Of course, it’s not a problem. We can learn more. Up until now, we’ve only looked at the expensive ones.
It’s decentralized. In all the books, only one book is in the book. No, it’s not right. Both are wrong. What’s not right is the decentralization. We, the Rabbeinu HaKadosh, we’re one place. We’re not coming down. We’re one number written by the Rabbi, by the minister. Now you have a number and you can’t learn another one. It’s taken for the next class. That’s a bad thing. That’s a bad thing.
So what do we do? We have to look at it. Why do you have to look at it? I don’t want to hear about it. Why do we have to look at it? Look at it.
For example, how many places in the Mishnah are there? Because there are shortcuts as a part of the stolen land. Many places in the Mishnah have solidary boundaries without gaps. The Mishnah is also a very profitable place. There are a few Mishnah palaces. Not so many Mishnayot. The Torah is young and it’s big. There aren’t many Torahs. In the middle of the streets…
How long does it take to learn the whole Mishnah? I don’t know. Half an hour? Half an hour. It doesn’t take that long. Imagine driving until you reach the conclusion of the Mishnah that you want to learn.
My father didn’t want to go to the city. He thought it would take a lot longer because he had to gather a lot of other rabbis, a lot of other people. Now, from one place to another, I don’t want to be forgotten. I used to call my mother every day and tell her to take the Mishnah, but it all just happened to me three years ago. She would push me up the stairs and knock, and I would wake up and I’d be racing three hours and it was too late to be going to the city.
She would tell me that my father didn’t want me to go to the city. We had finished school because he was pregnant and it was just around the time that he can’t go to the city. He didn’t want me to race till he’s 45, he said then. But my father said, I don’t know what he’s going to do tomorrow but I still have to go. I have to be there at 8 o’clock. I can’t go until 8 o’clock. I don’t know. I have to be there at 7 o’clock. I have to be there at 7 o’clock.
Shine, we thought that three months… But, okay, that’s not important. I can’t go to the city because I have to go to my father. He doesn’t want me to go to my father. So I have to be there at 7 o’clock. I don’t know what he’s going to do tomorrow. But, okay, that’s not important.
[*The remainder of this section contains repetitive fragments about being there at 7 o’clock and appears to be a transcription error*]
—
End of Chunk 5
—
Yes. And you have to remember that God is the King of Israel. He is not just the most important—He *is* the most important. Because here, you know, you can skip all of them, right? I mean, you can skip Moshe Rabbeinu, you can skip all the prophets, but you can’t skip Hashem Yisbarach.
So when we talk about Moshe Rabbeinu being the greatest of all the prophets—is this referring to the *power* of Moshe Rabbeinu, or is this referring to the *lineup* of prophets? Yes, those are two different things.
So all of the prophets received prophecy directly? Yes, through Moshe Rabbeinu. So Moshe Rabbeinu is the greatest prophet. Yes, I think that’s what it means.
Okay, I can read it. Baruch Hashem, it’s amazing.
Yes, the tradition teaches us: This is our right, and if we don’t preserve it properly, we won’t have continuity, because we learned it there. And we learned it through the people of Babylon—the Babylonian community, okay?
I haven’t seen Jerusalem yet, but I already remember so much. This shows the power of oral tradition.
Do you have round numbers for it, or do you have exact figures? Yes, sure, it’s round numbers so it’s easy to remember, it’s for sure. They used round numbers because they’re easier to transmit and remember. Later, from different communities, we know they did it slightly differently—some with more precision, others kept it simpler…
And you can use shortcuts in transmission. It’s okay, you can. Will the students be able to reproduce them? You control everything through these mnemonic shortcuts.
We know each other’s traditions, because we’ve known each other of course since the generation of the Tannaim, remember? That was significant. Yes, we preserved the oral tradition—the practice of transmission, it’s called the chain of tradition. It’s not just one method or another; there are several approaches that work. This one is about how traditions were transmitted, and each community had its own approach. And there are a few other places where you see different transmission methods.
Yes, it’s amazing. I’ve said this before: you can’t just rely on a piece of paper. You can’t just hang everything on a written document. I experienced this myself, and other people have written to me about it. You can’t just rely on the written text alone. You have to keep the tradition alive through active transmission.
It’s a bit like when you’re trying to preserve a narrative—you can’t just hang on to a piece of paper. In the European tradition, there’s the concept of continuous transmission. Every scholar from one generation would pass down the tradition, and I would receive it, but the communities were dispersed.
So I wanted to preserve it in writing, but I couldn’t rely on writing alone. You couldn’t just depend on the written word.
So this is the oral tradition? That’s it. Amazing. It’s exactly like that.
—
[End of Chunk 6]
הקדמת הרמב”ם חלק א – מסורת התורה עד המשנה
הלכות תשובה פרק י (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור — הלכות תשובה פרק י’ (סיום ספר המדע)
—
מבוא — מקומו של פרק י’ בכל ההקשר
פרק י’ הוא הפרק האחרון בהלכות תשובה ובכל ספר המדע. מובאים ארבעה קשרים מדוע הפרק של עבודה מאהבה בא דווקא כאן:
1. קשר עם שכר ועונש (פרקים ז’–ט’): לאחר שהרמב”ם הסביר איזה שכר עצום יש, אדם יכול לחשוב שכל התכלית היא שכר. הרמב”ם רוצה להסביר שאי אפשר ללמוד תורה רק בחצי פוקוס — כהכנה לשכר — כי אז לעולם לא קונים חכמה. חידוש: העבודה האמיתית מאהבה היא זו שמבינה שהעבודה עצמה היא האמת, וממילא מקבלים שכר — לא שהקב”ה עשה “עסקה” עם בני אדם.
2. קשר עם מדרגות ההבנה: קודם הסביר הרמב”ם שחכמים ונביאים יש להם הבנה אמיתית (למשל לגבי ימות המשיח), אבל לא לכולם יש זאת. הפרק מראה שעבודה מאהבה גם היא לא לכולם — לאנשים פשוטים ולילדים קטנים אומרים כן את הפשט הפשוט של ברכות וקללות שבתורה. חידוש: זה אולי עוד תירוץ לקושיית שלא לשמה — שזה מה שאומרים לאנשים כל זמן שהם עדיין לא מבינים.
3. סיום על כל הלכות תשובה: תשובה פירושה לעלות במדרגות — מחוטא עד צדיק גמור — והמדרגה האחרונה היא לשמה. חידוש (על פי רמז): הלכות תשובה יש בהן עשרה פרקים כנגד עשרת ימי תשובה, ויום כיפור — היום העשירי — מגיעים למדרגה של עובד מאהבה.
4. סיום על כל ספר המדע: הרמב”ם יסביר שאהבה באה לפי הדעת — “אהבה לפי הדעת, לפי האהבה.” אהבה קשורה למה שאני יודע. הוא מצביע חזרה להלכות יסודי התורה — צריך ללמוד מדע כדי לקנות מידת האהבה. חידוש: הפרק הוא לא רק סיום על ספר המדע, אלא גם פתיחה לספר אהבה — הוא מחבר מדע עם אהבה.
—
הלכה א — “אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה…”
דברי הרמב”ם
“אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה’ על דרך זה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. ואין עובדים את ה’ על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.”
פשט
אין לעבוד את ה’ כדי לקבל ברכות/שכר או כדי לברוח מקללות/עונש. זו עבודה מיראה, לא מדרגת נביאים/חכמים. עמי הארץ, נשים, קטנים מחנכים מיראה עד שדעתם גדלה והם יכולים לעבוד מאהבה.
חידושים
– “כדי שאזכה לחיי העולם הבא” — אדם שלא מבין עולם הבא: האדם שחושב כך, לא מבין באמת מה פירוש עולם הבא. הוא חושב על עולם הבא כמו שהמון העם מבין אותו — כ”מטרה” לעבודה — לא כמו שהרמב”ם הסביר בפרק ח’ (חכמה מופשטת ללא גוף). האדם שמבין שעולם הבא הוא חכמה מופשטת, עבורו גם עכשיו יש חכמה — הוא לא צריך “לחכות” לעולם הבא.
– “יראה” — רחב יותר מסתם פחד: המילה יראה פירושה כאן רחב יותר — עבודה “מסיבה חיצונית” (for a reason external to the act itself). גם מי שעושה כדי לקבל ברכות (לא רק מי שפוחד מקללות) הוא בקטגוריה של עובד מיראה.
—
הלכה א (המשך) — “העובד מאהבה… עושה האמת מפני שהוא אמת”
דברי הרמב”ם
“העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בכלל.”
פשט
עובד מאהבה עושה את האמת כי היא אמת, ללא שום מוטיבציה חיצונית. הטובה באה ממילא אבל זה לא המוקד.
חידושים
– “עושה האמת מפני שהוא אמת” — הכרח לוגי: מדוע אמת היא אמת? כי אמת אינה אמת “כדי” משהו — אמת היא אמת מצד עצמה. לומר “אמת היא אמת כדי שנקבל שכר” הוא טיפשות. הטוב הוא טוב מצד עצמו — אין צורך להיות נביא כדי להבין זאת, זה דבר פשוט.
– חידוש — מחלוקת עמוקה של הרמב”ם עם המקובלים: הרמב”ם כותב “עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא.” מקובלים היו אומרים להיפך: “עושה הטוב מפני שהוא טוב, וסוף האמת לבוא.” זו מחלוקת עמוקה: האם אמת (= חכמה) היא למעלה מטוב, או טוב הוא למעלה מאמת. הרמב”ם סובר שחכמה היא הדבר האמיתי. בעל התניא אומר שטובה היא בכלל החכמה. זה לא רק משחק מילים: טוב פירושו דבר רצוי (desirable), אמת פירושו דבר אמיתי אפילו אינו רצוי. כולם מודים ששניהם הולכים יחד, השאלה רק מה קודם. נפקא מינה מעשית: אם אדם לא מרגיש בדרך הנכונה, אפשר לומר “עושה הטוב מפני שהוא טוב” — זה אותו דבר.
– “וסוף הטובה לבוא בכלל” — שכר בא ממילא: אסור שזה יהיה המוקד העיקרי. אדם שלומד רק כי זו הכנה לעולם הבא, לעולם לא קונה חכמה — כי הוא לא נותן מאה אחוז פוקוס על החכמה עצמה.
—
הלכה א (המשך) — “ומעלה זו… מעלת אברהם אבינו”
דברי הרמב”ם
“ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב”ה אוהבי, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו הקב”ה על ידי משה רבנו, שנאמר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.”
פשט
מדרגת עובד מאהבה היא גבוהה מאוד, לא כל חכם זוכה לכך. זו מדרגת אברהם אבינו שהקב”ה קורא לו “אוהבי.” זו גם המעלה שהקב”ה מצווה על כל יהודי דרך משה רבנו.
חידושים
– אהבה = עשיית האמת מפני שהוא אמת: “אוהבי” אצל אברהם לא פירושו רק רגש של אהבה, אלא שכל מה שעשה — הכרת הבורא, חסד עם העולם — היה רק בגלל אהבת ה’, לא בגלל שום סיבה אחרת.
– אברהם מרצון, משה מצוות: שיטת הרמב”ם שמה שאברהם אבינו עשה מרצונו, משה רבנו עשה למצוות. זה כלל שהרמב”ם מביא הרבה פעמים — משה עושה מצוות ממה שאברהם כבר השיג בעצמו.
– “בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך” — כולל הכל: הפסוק פירושו שאפילו כשעוסקים בעניני נפש (חיים) או עניני ממון (פרנסה), יש לאהוב את ה’. זה כולל את כל היבטי החיים.
– אהבת ה’ ≠ עשיית מצוות מאהבה: אהבת ה’ עצמה פירושה לדעת את ה’, לחשוב עליו כל הזמן. עשיית מצוות מאהבה היא תוצאה מכך — מצוות מביאות אותו לכך, הן “מעשים מניעים” לאהבה. אבל עצם האהבה היא דעת ה’ התמידית.
– סתירה מיניה וביה — “אין כל חכם זוכה לה”: קודם אמר הרמב”ם שעבודה מיראה היא “לא מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים” — משמע שחכמים כבר במדרגת מאהבה. עכשיו הוא אומר “אין כל חכם זוכה לה” — משמע שאפילו חכמים לא כולם במדרגה! מצד שני הוא אומר שזו מצווה שה’ מצווה על כל יהודי (“ואהבת את ה’ אלקיך”). תירוצים אפשריים: (א) אולי בחכמים עצמם יש מדרגות — מדרגה מסוימת של מאהבה יש לכל החכמים, אבל ה”מעלה האמיתית” של עובד מאהבה היא עוד יותר גבוהה. (ב) אולי הוא מתכוון שחכמים מסוימים שהוא מדבר עליהם לא כולם היו במדרגה. הסתירה לא נפתרת לגמרי.
—
הלכה ב — וכיצד היא האהבה הראויה
דברי הרמב”ם
“שיאהב את ה’ אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה’, ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מכן תהיה אהבת ה’ בלב אוהביו, שוגה בה תמיד, כמו שציוונו בכל לבבך ובכל נפשך. והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.”
פשט
הרמב”ם מביא משל של חולת אהבה — כמו מי שחולה מאהבה לאישה ולא יכול להפסיק לחשוב עליה — כך צריך לחשוב על ה’ כל הזמן, עוד יותר חזק. שלמה המלך הביע זאת בשיר השירים, שהוא משל על ענין זה.
חידושים
– אהבה ראויה = תמידות המחשבה, לא רגשות: רוב האנשים חושבים שאהבה ראויה פירושה רגש חזק — יוצאים, שרים, מרגישים משהו בדם. הרמב”ם לא מתכוון לכך. הרמב”ם כמעט לא מדבר על רגשות. הפעם היחידה שהרמב”ם מדבר על רגש היא בפרק ב’ — “משתוקק לידע” — אבל גם שם הרגש מכוון לידיעה. אהבה ראויה פירושה: תמידות הדעת, תמידות הדביקות המחשבה — לחשוב על ה’ כל הזמן, להרהר, להשתוקק לידיעה. הכל מתחיל ומסתיים אצל הרמב”ם בדעת ה’.
– משל חולת אהבה — תמידות, לא עוצמה: הוסבר שהמשל מביא את כמה חזק כוח האהבה. אבל הפשט הנכון הוא שהמשל מביא דווקא את תמידות המחשבה — שכמו מי שאוהב אישה חושב עליה כל הזמן, כך צריך לחשוב על ה’. לא ה”כוח” של הרגש, אלא העובדה שלא יכולים להפסיק מזה.
– פירוש “שוגה בה תמיד”: הראב”ד מביא שני פירושים: (1) “שגיון לדוד” — הוא שר לה’ כל הזמן; (2) “שוגג” — הוא שוכח את עניניו שלו, הוא משתגע בעניניו שלו. הפשט בשיעור: “שוגה” אצל הרמב”ם פירושו מחשבה חוזרת ונשנית — מחשבה “אובססיבית” שחוזרת כל הזמן. לא יכולים להפסיק מזה אפילו בשוגג — לא רק כשמודעים, אלא פשוט לא יכולים לחשוב על דברים אחרים.
– המשל עונה על קושיה מעשית: אנשים שואלים: איך אפשר לחשוב על ה’ כל הזמן? הרי עסוקים באישה, ילדים, עבודה! המשל עונה: כשלאדם יש תאווה חזקה לאישה, יש לו זמן באמצע האוכל לחשוב עליה. “יתירה מזו תהא אהבת ה’” — אהבת ה’ תהיה עוד יותר חזקה, שהיא תלווה אותו כל הזמן.
– שיר השירים כמשל: שלמה המלך קרא לעצמו “חולת אהבה” — אבל לגבי ה’ זו לא מחלה, לגבי ה’ זה נכון. כל שיר השירים הוא משל לאהבת ה’ — כל שיר השירים מביא איך כל הזמן הוא/היא חושבים על השני.
– שיטת הרמב”ם — קודם סברא, אחר כך ראיה: שיטת הרמב”ם: קודם הוא מסביר מה הוא מתכוון (המשל של חולת אהבה), אחר כך מביא שכך עומד בפסוק. הוא לא אומר “כתוב בפסוק לכן אפשר לומר כך” — אלא הוא אומר את סברתו, ואחר כך מראה ששלמה המלך כבר אמר את אותו דבר.
– אהבה אמיתית vs. גשמיות טובה: הוסבר שאפשר לאהוב את ה’ דרך חשיבה שהכל בא ממנו — אישה, ילדים, פרנסה. אבל: הרמב”ם היה אומר שזו הכנה טובה, עבודה טובה מאהבה, אבל אהבה אמיתית היא כבר מחשבה על ה’ עצמו. הגילוי של “הכל בא מה’” הוא “סתם גשמיות טובה.” שוגה בה תמיד אמיתי הוא כשאדם לומד עניינים עמוקים, מתייחד עם ה’, ונוצרת בו תשוקה לדעת יותר — הוא רוצה להבין איך מבינים זאת.
– מבנה ספר המדע: ספר המדע מתחיל בידיעת ה’ — ללא ידיעה אין על מה לחשוב כל הזמן. “שוגה בה תמיד” — על מה? על מה שה’ הוא. כדי להבין את ה’ צריך להבין את כל הבריאה, צריך להבין חכמה. אחר כך נכנס תלמוד תורה, כי תורה היא גם חלק מחכמת ה’. הכל הוא סדר שמוביל לדעת ה’ התמידית.
—
הלכה ג — מקורות מחז”ל לעבודה מאהבה
דברי הרמב”ם
הרמב”ם מביא מקורות מחז”ל (ספרי): “שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר… בשביל שאקרא רבי… בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה את ה’, כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה.” אחר כך מביא את הפסוק “במצותיו חפץ מאד” — חז”ל מפרשים: “במצותיו ולא בשכר מצותיו” — הרצון יהיה במצוות עצמן, לא בשכר.
פשט
המקורות מחז”ל מאשרים את יסוד הרמב”ם שצריך לעשות הכל מאהבה, לא בגלל שום סיבות חיצוניות.
חידושים
– אנטיגנוס איש סוכו — “ביחוד” והסכנה של פומבי: הרמב”ם מביא ש“גדולי החכמים… מצוים היו לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד.” נדון מה פירוש “ביחוד” — האם זה “ייחוד ה’” (תלמידים שעוסקים בייחוד ה’), או “ביחידות” (בפרטיות, לא בפומבי). מסקנה: “ביחוד” פירושו ביחידות — הם לא אמרו זאת בפומבי, כי זה דבר שלא אומרים לכולם.
– מאמר אנטיגנוס איש סוכו: “אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כלום.” העבד שמשרת לא בגלל כסף — הוא משרת כי הוא יודע שכך צריך להיות, כי “זה בא כך, כי זה אמת.” אפשר לפרש “מפני שטוב לעבדו” — “ראוי” היא עוד מילה ל”טוב.” אבל אם אדם מתכוון “על מנת לקבל טובה” שהוא מקבל טובה לעצמו, הוא לא הבין באמת.
—
הלכה ד — לשמה ושלא לשמה
דברי הרמב”ם
“כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עליו פורענות, הרי זה עוסק בה שלא לשמה.” ו“כל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה, הרי זה עוסק בה לשמה.”
פשט
שלא לשמה הוא כשלומדים בגלל שכר או בריחה מעונש. לשמה הוא כשלומדים מפני אהבת אדון כל הארץ.
חידושים
– לשמה פירושו השגת ה’: “מפני אהבת אדון כל הארץ” לא פירושו סתם הוא אוהב לעשות מצוות של ה’. הרמב”ם הולך לפי חכמה והשגות — הוא עוסק בתורה כי הוא רוצה להבין את אדון כל הארץ. דרך תורה מבינים אותו. העובד רואה שיש “רב” (אדון), וממילא הוא יעסוק בתורה לשמה כדי להשיג את אדון כל הארץ.
—
הלכה ה — שלא לשמה בא לשמה, תהליך החינוך
דברי הרמב”ם
הרמב”ם מביא את הכלל מחז”ל: “לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.” והוא מסביר: “לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.”
פשט
מתחילים עם שלא לשמה כי רוב האנשים לא יכולים להתחיל מיד עם לשמה. מחנכים בהדרגה, עד שמגיעים ללשמה.
חידושים
– מדוע שלא לשמה חייבת להתקיים: לשמה מאהבה אינה דבר קטן — רוב האנשים צריכים להתחיל עם שלא לשמה. אם הם בכלל לא יתחילו ללמוד, לעולם לא יקבלו חכמה. אי אפשר לאהוב חכמה לפני שטועמים אותה — זו סתירה. “צריך לטעום משהו לפני שאוהבים אותו.” לכן חייבת להיות שלא לשמה, כי לשמה לא תתחיל מעצמה.
– משל הרמב”ם בפירוש המשניות סנהדרין: אומרים לילד “למד תורה כדי שתקבל ממתק.” הילד חושב שהממתק טוב יותר מתורה. אבל כשהוא מתחיל ללמוד, הוא מתחיל להרגיש טעם בתורה, מתחיל ליהנות מהתורה, וממילא מגיע ללשמה — הוא רואה שתורה היא התענוג היחיד.
– **”בנחת
“בנחת” והסכנה: ה”נחת” נחוצה כי אנשים לא מבינים שכר רוחני, ודברים שאנשים לא רגילים אליהם רחוקים מהדעת. גם אפשר להיכשל — אפשר לחשוב שאם כך אין שכר בכלל. הרמב”ם מביא (בפירוש המשניות) מאבות דרבי נתן ש”חכמים הזהרו בדבריכם” נאמר על מה שאנטיגנוס איש סוכו אמר, ותלמידיו (צדוק ובייתוס) הבינו בטעות שאין שכר בכלל.
—
הלכה ו — אהבת ה’ דרך דעת
דברי הרמב”ם
“דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב”ה נקשרת בלבו של אדם עד שיהגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.”
“אינו אוהב הקב”ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה — אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה.”
פשט
אהבת ה’ נקשרת בלב רק כשחושבים עליו תמיד. אהבה באה רק לפי דעת — כמה שיודעים, כך אוהבים.
חידושים
– נגד שיטת “שירה וריקוד”: הרמב”ם יודע על שיטה שאפשר סתם לשיר ולרקוד ובכך לאהוב את ה’. הוא חולק בפירוש על כך — הוא פוסק שאהבה באה רק לפי דעת. כמה שמבינים, כך אוהבים. מעט דעת — מעט אהבה; הרבה דעת — הרבה אהבה.
—
הלכה ו (המשך) — לפיכך, חזרה למדע
דברי הרמב”ם
“לפיכך צריך אדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.”
פשט
לכן צריך אדם להתייחד כדי להבין חכמות שמודיעות לו את ה’, כפי כוחו, כמו שהרמב”ם כבר הסביר בהלכות יסודי התורה.
חידושים
– המעגל נסגר: הרמב”ם מסיים את ספר המדע במדע — עבודה לשמה חייבת להיות על פי אהבה, אהבה חייבת להיות על פי דעה, ולכן יש מצווה של “ואהבת את ה’ אלקיך.” “בכל לבבך” פירושו שצריך להתייחד זמן לדעת את ה’ כפי כוחו.
– “כפי כח” עונה על טענה: אדם יכול לומר “אני ממילא לא מבין את ה’, האם אני פטור.” התשובה: אדם לא יכול להשיג את ה’ כפי שהוא (כמו שהרמב”ם אמר ביסודי התורה שכל זמן שאדם מורכב מגוף ונפש הוא לא יכול להשיג לגמרי), אבל “כפי כח שיש באדם” הוא יכול להשיג, ואת הכוח הזה הוא חייב לנצל.
– “לייחד עצמו” פירושו ללמוד ביחידות: הוסבר ש”לייחד עצמו” פירושו לא רק להתייחד זמן, אלא גם — כמו שהרמב”ם אמר קודם שלומדים מחכם ביחיד — כך צריך אדם להתבודד בעצמו ולהבין את החכמה שמודיעה את ה’. הוא צריך להגיע למדרגה שהוא יכול בעצמו ללמוד בידיעת ה’.
– ספרי בספר המצוות: הספרי אומר “למד כדי שתדע” — הרמב”ם מביא זאת בספר המצוות. זה פירושו שמצוות האהבה היא ממש ללמוד — דרך למידה באים לדעת, דרך ידיעה באים לאהוב.
– [דיגרסיה — יישום מעשי:] למעשה כל יהודי צריך לעשות שיעור בחכמה שמביאה לידיעת ה’ — בין אם זה רמב”ם, חסידות, או חכמות אחרות שמודיעות את ה’.
—
סיום ספר המדע — חתימת הרמב”ם
דברי הרמב”ם
“נגמר ספר ראשון מיסודי התורה בעזר ש-די. ומנין פרקים של ספר זה ארבעים וששה פרקים: הלכות יסודי התורה — עשרה פרקים, הלכות דעות — שבעה פרקים, הלכות תלמוד תורה — שבעה פרקים, הלכות עבודה זרה — שנים עשר פרקים, הלכות תשובה — עשרה פרקים.”
פשט
הרמב”ם חותם את הספר הראשון של משנה תורה — ספר המדע — בברכה “בריך רחמנא דסייען,” והוא מונה את כל החלקים: 46 פרקים ב-5 הלכות.
חידושים
– המושג “מדע” — ידיעת ה’: השם “ספר המדע” פירושו שה”מדע” (מדע/ידיעה) העיקרי לאדם הוא להבין את ה’. זהו היסוד של הכל.
– הקשר בין ספר המדע לספר אהבה: ספר המדע הוא היסוד — להבין את ה’, וספר אהבה (הספר השני) הוא ההמשך — שפעם יש מדע (ידיעה), אפשר להגיע לאהבה, שפירושה לחשוב על ה’ תמיד, לא יכולים להפסיק. זהו “שוגה בה תמיד” — האדם חושב על ה’ כמה פעמים ביום דרך למידה, תפילה, ברכות, וכל העבודות שבספר אהבה.
– [דיגרסיה — מסר מעשי:] אף שאדם יכול לחשוב “אני יכול בעצמי ללמוד בידיעת ה’ דרך התבודדות והבנת חכמה,” אבל הקבלה היא שכל יהודי צריך לעשות שיעור ברמב”ם, שיעור בחסידות, או חכמה אחרת שמביאה לידיעת ה’. דרך זה באים לאהבה ולעבודה.
תמלול מלא 📝
הלכות תשובה פרק י’: עבודת השם מאהבה
מבוא – פרק י’ בהקשר של הלכות תשובה וספר המדע
דובר 1:
רבותי, אנו לומדים הלכות תשובה פרק י’, הפרק האחרון, הפרק התחתון בהלכות תשובה, וגם בכל ספר המדע. וצריך לחשוב איך זה נכנס. הנושא של הפרק הוא עבודת השם מאהבה או לשמה, שהרמב”ם הולך להסביר מה זה אומר.
קשר 1: שכר ועונש (פרקים ז’–ט’)
לכאורה זה בוודאי מקושר עם שלושת הפרקים האחרונים של הלכות תשובה, כי הוא הסביר… הוא מתחיל מיד כך. הוא עכשיו הסביר כל כך יפה איזה שכר נפלא יש, אדם יחשוב שכל התכלית היא שכר, ותמיד כשהוא עושה עבודת השם, תורה ומצוות, הוא יחשוב רק על שכר.
דובר 2:
כן, אוקיי, אוקיי. אני מתכוון שזה צריך להבין קצת יותר טוב. אבל על כל פנים, למה? כי שכרו איתו, המטרה שאדם צריך להיות לא לעשות בגלל המטרה. צריך להבין מה הוא מתכוון לומר.
דובר 1:
אבל מה שהוא מתכוון לומר הוא שאי אפשר כשעוסקים בתורה לחשוב רק על השכר. צריך לעסוק בתורה עם מלא מלא פוקוס. לכאורה זה… בואו נחשוב, צריך לחשוב בפנים.
אבל בטוח שיש לזה קשר כמו שאתה אומר, שהסבירו לו מהי הטובה, מה שמגיעים, צריך להסביר איך חושבים על הטובה, איך לומדים את הטובה.
אני מתכוון שהדרך האחרת להבין באמת היא שהעבודה הנכונה מאהבה היא של מי שמבין באמת איך זה עובד, הייתי אומר אולי. לא מישהו שחושב, כמו שדיברנו קודם, לא מישהו שחושב שהקב”ה עשה עסקה עם בני אדם, אתה עובד ואני אתן לך שכר. לא, העבודה עצמה היא האמת, וממילא מקבלים שכר. אני מתכוון שכך נראה בפנים.
מה שהוא הולך לומר הוא כך, כשאדם לומד כל הזמן, אבל הוא לומד רק חצי דרך כי זה רק הכנה לאיזה שכר גדול, הוא אף פעם לא קונה חכמה. אז התורה בעולם הזה היא מאותו סוג של ענין, זה אותו סוג של ענין של חכמה. טוב מאוד.
קשר 2: מדרגות של הבנה – שלא לשמה ולשמה
אז אבל זה דבר אחד, זה בוודאי הקשר האחד. דבר נוסף הוא, דיברנו קודם, הסבירו שיש את ההבנה האמיתית שהחכמים והנביאים יש להם, למשל לגבי ימות המשיח וכו’, אולי לא כל אחד יש לו אותה. ונראה בפרק, בסוף הפרק יותר, שזה אמת שהעבודה מאהבה, באמת, מדברים כן, זה הרמב”ם, כל מה שהרמב”ם הסביר קודם לגבי השכר, שהתורה מבטיחה שכר, זה לא אומר שזו המטרה.
יכול להיות שזה לא מה שאומרים לכל אחד. יכול להיות לאנשים פשוטים, לילדים קטנים, אומרים כן, למוד, תבין את הפשט הפשוט בחומש גם, כן, בחומש כתוב גם, כן, למוד תורה, עשה מצוות, כדי שתקבל כסף, שתקבל שלום, וכו’ וכו’. יכול להיות שהרמב”ם רוצה כאן לענות עוד תירוץ בעצם על אותה קושיא, שאמת באמת, זה שלא לשמה, אבל זה אומרים לאנשים כל עוד הם לא מבינים עדיין. יכול להיות שזה עוד קשר.
קשר 3: סיום על כל הלכות תשובה – עשרת ימי תשובה
ודבר שלישי שחשוב לתפוס הוא, ואני מתכוון שבמובן הזה זה סיום לא רק על כל הלכות תשובה ועל הענין הספציפי של שכר ועונש, אה, עוד שני דברים אני צריך לומר סליחה.
קודם כל זה סיום על כל הלכות תשובה, לא רק על הנושא של שכר ועונש, כי תשובה אומרת שאנחנו מגיעים לעולם הבא, כמו שאמרנו, ותשובה אומרת גם לעלות בכל המדרגות שיש כאן, אדם, מרשע עד צדיק גמור, ואחר כך אתה צריך לדעת שיש לך עוד מדרגה שהיא לשמה.
יכול להיות שתשובה עושים כבר מגיעים לא לחשוב תמיד על פי רמז, הלכות תשובה יש עשרה פרקים כנגד עשרת ימי תשובה, ויום כיפור מגיעים למדרגה של לשמה, עובד מאהבה.
קשר 4: סיום על ספר המדע – מדע ואהבה
דבר רביעי הוא, שזה סיום על כל ספר המדע, כי הרמב”ם הולך להוציא כאן שאם רוצים להשיג אהבה, צריך לראות אהבה לפי הדעת, לפי האהבה, כך הלשון של הרמב”ם בסוף הפרק, שאהבה קשורה למה שאני יודע. התוצאה של אהבה היא עצמה הידיעה.
אז במובן הזה, והרמב”ם הולך לומר בפירוש שהביצוע של הלכות אהבת ה’ הוא בעצם שצריך ללמוד מדע, כי דרך זה קונים את מידת האהבה, והוא מצביע חזרה ליסודי התורה. אז במובן הזה זה בעצם סיום על כל ספר אהבה, לא רק סיום, זה מביא אותנו חזרה למה צריך ללמוד מדע, למה צריך ללמוד יסודי התורה, כל הדברים היסודיים שהרמב”ם למד כאן, וזה גם הקדמה לספר אהבה, שנקרא ממש ספר אהבה, נראה שם מה זה אומר בדיוק.
דובר 2:
אה, זה מקשר מדע עם אהבה. יש את כל הידיעות שיש עד עכשיו, וצריך אבל ללכת להתקדם לאהבה. נראה בתחילת אהבה איך הוא מפרש אהבה.
הלכה א – אל יאמר אדם: עבודה מיראה אינה המעלה של נביאים וחכמים
דובר 1:
אומר הרמב”ם, אל יאמר אדם, כן? אומר הרמב”ם, למדנו עכשיו על הדבר הנפלא של שכר, ששכר הוא דבר נפלא, וזה העיקר, לא יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה…
פשט: ברכות הכתובות בתורה
הברכות הוא מתכוון לאלה שהוא אמר קודם שהן לא מתכוונות, בכל מקרה, שזה פשוט. הברכות הפשוטות הכתובות בתורה שהן חלק מההכנה לעולם הבא, או אפילו כדי שאזכה לחיי העולם הבא. או שיאמרו להיפך, “ואם לא אשמע ואעבור על עבירות שזכרתם אהיה ניצל מן הקללות הכתובות בתורה, כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא.”
דיון: מה זה אומר “כדי לחיי העולם הבא”?
דובר 2:
אומר הרמב”ם, “ואין ראוי לעבוד את השם על דרך זה.” אני מתכוון, צריך להבין את לחיי העולם הבא, כי אני מתכוון שהוא חושב מנקודת המבט של אדם שחושב שאפשר אפילו לומר “כדי לכל הברכות הכתובות בתורה.” סתם, סתם, אותו אדם לא מבין באמת מה זה אומר עולם הבא.
הייתי אולי אומר שהאדם צריך לתת את מלא מאה אחוז פוקוס על החכמה כי הוא עושה את החכמה. מה זה אומר? שהחכמה שהוא קונה עכשיו, שיקנה אותה כי עכשיו זה מאוד חשוב. מה זה אומר עולם הבא? גם החכמה אמת? כן, אבל זו חכמה כשהיא כבר חכמה מופשטת בלי גוף ו… זו חכמה עוד יותר טובה. אבל כשאדם… אני מבין את הקושיא שלי.
דובר 1:
כן, אבל הוא צריך ליהנות מהחכמה עכשיו במלואה. זה מה שאני אומר, בדיוק כמו שזה נכון. משהו צריך… אוקיי.
דובר 2:
אני מתכוון שפשוט שחיי העולם הבא אומר מה שהמון עם מתכוון הוא חיי העולם הבא. אולי תכלית המעשה, לא הנמשל של המשל. אבל אתה אומר גם שמשהו נפש בהמית אמיתית, אבל אולי מאוחר יותר נראה יותר טוב.
פשט: עובד מיראה אינה המעלה של נביאים וחכמים
דובר 1:
אומר הוא, “ואין ראוי לעבוד את השם על דרך זה.” זה לא ראוי, זה לא מתאים. “שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה.” הוא עובד את הקב”ה מיראה, כי הוא מפחד מהקללות.
המילה יראה ואהבה לא אומרת דווקא פחד מול אהבה, אלא זה אומר לענק. כי ברכות גם, שזה רק אמצעי. “ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים.” והמעלה אינה המעלה של נביאים ולא המעלה של חכמים.
“ואין עובד את השם על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים.” מי שאינו נביא או חכם? עמי הארץ, נשים וקטנים. “שמחנכין אותם לעבוד מיראה.” אותם מחנכים באמת לעבוד מיראה, אבל התכלית אינה שישארו בזה, אלא “עד שתרבה דעתן” – עד שדעתם תתרבה, “ויעבדו מאהבה.” שיעבדו את הקב”ה מאהבה.
הלכה א (המשך) – עובד מאהבה: עושה האמת מפני שהוא אמת
פשט: עובד מאהבה
והוא מסביר, עובד מאהבה, מי שעובד את הקב”ה באהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, הוא הולך בדרכי החכמה, לא מפני דבר בעולם, לא בגלל שום דבר, לא מפני יראת הרעה, לא בגלל הפחד מרע, ולא כדי לירש הטובה, לא כדי לרשת טוב, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, הוא עושה זאת בטהרה, הוא עושה את האמת כי זה אמת. הוא עושה, הוא רוצה להבין והוא רוצה לעשות את האמת כי זה אמת.
חידוש: אמת היא אמת מצד עצמה – הכרח לוגי
לכאורה זה אומר פשוט, כי למה האמת היא אמת? בואו נבין. למה האמת היא אמת? מישהו אומר שהאמת היא אמת כדי שנקבל שכר, זה לא הגיוני. האמת אינה אמת כדי שנקבל שכר, האמת היא אמת כי היא אמת. אולי זה עצמו הוא השכר, אבל את זה צריך עוד להבין.
זה מחשבה קטנה, כזה חלק של תורה, דבר כזה, חכמה, כן? זו טיפשות, לא צריך להיות נביא, לא צריך להיות חכם כדי להבין את זה, זה דבר פשוט. אבל הרמב”ם אומר שאמת היא טובה כי היא אמת.
חידוש: עכשיו כבר אמת – לא רק עולם הבא
ולא כמו שנאמר שעולם הבא, שאדם חי והוא חושב, עכשיו זו רק הכנה לעולם הבא, בעולם הבא אבין שאז תהיה חכמה. לא, האדם צריך לדעת שעכשיו כבר גם אמת, זו כבר חכמה עכשיו. אבל מדברים יותר על הסיבות, המוטיבציה, הסיבות. והסיבות צריכות להיות שהסיבות מחויבות מצד עצמן. אם מדברים על האמת, הטוב הוא טוב מצד עצמו. אם מישהו לא מדבר על האמת, הטוב הוא באמת בעיה.
דובר 2:
לפעמים אפילו בתורה יש חלקי התורה שהם רק הכנות לאמת, כדי שלא ייכשלו באיזה חטא. מדברים כאן כנראה על החלק של התורה שהוא אמת מפני שהוא אמת. אבל גם, הוא עושה זאת כדי שיגיע לאמת.
פשט: וסוף הטובה לבוא בכלל
דובר 1:
אומר הוא, וסוף הטובה לבוא בכלל, בכלל של אמת מגיע גם שעם זה זה יביא טובה, זה יביא חיי עולם הבא, זה יביא כל טוב. אבל זה לא יכול להיות הפוקוס העיקרי.
חידוש: מחלוקת רמב”ם עם מקובלים – אמת למעלה מטוב או טוב למעלה מאמת
אני רוצה לומר לך הערה עמוקה שאף אחד לא יבין, אפילו אני לא, אבל יש מחלוקת בין הרמב”ם והמקובלים. והמקובלים היו אומרים שצריך לכתוב עושה הטוב מפני שהוא טוב וסוף האמת לבוא. הרמב”ם אומר עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא.
יש מחלוקת עמוקה אם טובה היא למעלה מאמת או אמת היא למעלה מטוב. הרמב”ם, אמת אומר חכמה. הרמב”ם החזיק בשיטה שחכמה היא הדבר האמיתי. בעל התניא אומר שהטובה היא בכלל החכמה, אבל אחרים אמרו שאמת היא בכלל הטוב.
אוקיי, זה עושה הרבה הבדלים. זה לא רק משחק של מילים אם קוראים לזה השם אמת או קוראים לזה טוב. לא, לא, זה הבדל אמיתי. טוב אומר דבר שהוא טוב, שהוא נחשק, ואמת אומר דבר שהוא אמת, אפילו אם הוא לא נחשק. לא, זה ברור שזה גם. כל אחד מודה שזה הולך ביחד. השאלה היא רק מה קודם למה.
אבל אני אומר את זה רק כרמז, כי הרושם מהמילה אמת יכול להפריע לאנשים. אם מישהו לא מרגיש בדרך הנכונה, שיאמרו “עושה הטוב מפני שהוא טוב”. זה אותו דבר באיוב.
הלכה א (המשך) – ומעלה זו… אין כל חכם זוכה לה
פשט: המעלה של עובד מאהבה היא מאוד גבוהה
דובר 1:
על כל פנים, אומר הרמב”ם, עכשיו, זה מה שראוי. הרמב”ם הולך באותו מבנה של כל הזמן שלו. קודם הוא אומר לך את האמת. האמת היא שלא לעשות מיראה אלא מאהבה, כמעט לאנשים קטנים. אבל, אומר הרמב”ם, זה לא כל כך פשוט. זה לא כל כך פשוט.
ומעלה זו, אומר הרמב”ם הלאה, ומעלה זו, המעלה של לעשות את האמת מפני שהוא אמת, מאהבה, ולא בגלל שום סיבה אחרת, היא מעלה גדולה עד מאוד, זו מדרגה גדולה, זו מעלה גדולה, ואין כל חכם זוכה לה, אפילו חכם, לא כל חכם זוכה לזה.
סתירה מיניה וביה: נביאים וחכמים לעומת אין כל חכם זוכה לה
קודם הוא אמר נביאים ולא חכמים, כאן הוא אומר אפילו בחכמים לא כולם. יש מדרגות, אני חושב. אולי הוא מתכוון לרמוז שחכם מהחכמים, חכמים מסוימים שהוא מדבר עליהם במילים, לא כולם היו במדרגה.
דובר 2:
לא, הוא אומר דבר נורא, צריך באמת להבין. זו סתירה. קודם הוא אמר דבר נורא, עכשיו הוא אומר אפילו חכם. אולי בו עצמו יש מדרגות. אולי זה הסוד. המעלה האמיתית באמת של עובד מאהבה, זה כבר אפילו חכם לא זוכה. יכול להיות מעניין. זה נראה כמו סתירה מיניה וביה.
דובר 1:
אני לא מאמין שהמפרש יתעסק בסתירה. אתה יכול להיות בטוח לגמרי שהוא לא יעשה זאת. זו לא הכוונה של סתירות שנהיה מהן. צריך לראות. אולי כן. הוא אומר כאן משהו, למשל… לא, לא, לא, הוא לא אומר.
אני אומר לך, זו באמת סתירה. הרמב”ם מתכוון למשהו עמוק יותר. משהו הוא מתכוון לומר עם זה “אין כל חכם זוכה לה”. אני לא החכם, שאזכה שתבין. לא, גם אנחנו להבין… שתבין איתנו שיש כאן איזה מקום להשתפר. גם אנחנו מחשיבים את עצמנו חכמים, וגם אנחנו מחשיבים את עצמנו שעדיין לא לגמרי על המדרגות. ולהבין שכל מה שנעשה היה רק עם הפוכות.
פשט: מעלת אברהם אבינו שקראו הקב”ה אוהבי
יש את “והיא שעמדה לאבותינו ולנו”. ה”אבותינו” הוא כן על החכמה שהם זכו לזה. זה ה”אבותינו”, “שקרא הקדוש ברוך הוא אוהבי”. מה קורא הקב”ה “אוהבי”? שכל מה שהם עשו היה רק עם הפוכות.
הלכה ג (המשך) – אברהם אבינו כדוגמה של עובד מאהבה
דובר 1:
אולי יש בזה עצמו מדרגות, אולי זה הסוד. זה מדבר באמת על המעלה של עובד מאהבה, זה כבר אפילו חכם לא זוכה.
דובר 2:
אוקיי, זה מעניין. זה נראה כמו סתירה מיניה וביה.
דובר 1:
אוקיי, אני לא מאמין שהמפרש יכנס לסתירה. אני יכול להיות בטוח לגמרי שהוא לא יעשה זאת. זו לא הכוונה של סתירות שאפשר להיות מהן. צריך לראות, אולי כן.
דובר 2:
הוא אומר כאן משהו? למשל?
דובר 1:
לא, לא, לא, אוקיי, הוא לא אומר. אני אומר לך, אני רואה שיש לו סתירות. אבל הוא מתכוון למשהו עמוק יותר. משהו הוא מתכוון לומר עם זה “אין כל חכם זוכה לזה”. נראה שאני לא החכם שזוכה להבין את זה.
דובר 2:
לא, גם אנחנו להבין. אנחנו מבינים שיש כאן איזה מקום להשתפר. גם אנחנו מחשיבים את עצמנו חכמים, וגם אנחנו מחשיבים את עצמנו שעדיין לא לגמרי על האהבה. זה מובן לנו מה שהוא אומר כאן.
אברהם אבינו – “אוהבי”
דובר 1:
אומר הרמב”ם, “והיא מעלת אברהם אבינו”. אברהם אבינו הוא כן החכם שזכה לזה. זו המעלה של אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא “אוהבי”. למה קורא לו הקב”ה “אוהבי”? שכל מה שהוא עשה היה רק מאהבה, “לפי שלא עבד אלא מאהבה”.
הוא לא עבד את הקב”ה כי הוא אוהב את הקב”ה. “ואהבת ה’” לא אומר אהבה. אהבה אומרת שהוא עושה כל מה שהוא עושה רק מאהבה, לא מיראה, לא משום דבר בעולם. אברהם אבינו היה אוהב. מה זה אומר אוהב? אברהם אבינו היה אוהב אומר שגם אתה… רגוע. מעלה גדולה. דבר נפלא.
אברהם אבינו היה הכרת הבורא, והוא הבין את הטעות שכולם עשו, והוא עשה חסד עם כל העולם, אבל הוא לא עשה זאת בגלל שום דבר, אלא בגלל אהבת ה’.
אהבה = לעשות את האמת מפני שהוא אמת
דובר 1:
“והיא”, אה, זו האהבה. אתה תאמר לי שזו אהבה, אבל אומר הרמב”ם, זו אהבה. אהבה היא לעשות את האמת מפני שהוא אמת. “והיא המעלה שציוונו הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו”. המעלה של אברהם אבינו דורש הקב”ה מכל יהודי. כל יהודי צריך להיות קצת אברהם אבינו.
תרגום לעברית
שנאמר, “ואהבת את ה’ אלקיך”, שתאהב את הקב”ה, “בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”. שתהיה אוהב ה’, כלומר שתעשה תורה ומצוות וחכמה משום אהבת האמת מפני שהוא אמת.
וזה לכאורה הפירוש של “בכל לבבך”, כי זה הסיבה לכל. ממילא, יש כאן את כל הפירושים של כל המילים, אבל לכאורה אתה רואה שזה כולל הכל. זו תכלית הכל. זה מתאים מאוד, כי הרמב”ם אומר הרבה פעמים, שמה שאברהם אבינו עשה מרצונו, משה רבינו עשה מצוות. זה כל העניין, משה עושה מצוות.
אהבת השם ≠ לעשות מצוות מאהבה
דובר 1:
אה, ובזמן שיהיה אהבת השם ראויה, הוא יאהב את הקב”ה כי הקב”ה הוא האמת ומהותו אמת. מיד נראה מהי האהבה הראויה. אז יעלה על דעתו לעשות כל המצוות מאהבה, הוא יעשה את כל המצוות מאהבה. לא רק עצם אהבת השם היא אהבתו. טוב מאוד.
אז אהבת השם אינה אותו דבר כמו לעשות מצוות מאהבה. אהבת השם פירושה לדעת את הקב”ה, נראה. לדעת את הקב”ה, לחשוב עליו כל הזמן. וממילא הוא עושה מצוות בגלל זה, כי המצוות מביאות אותו לכך, והן מעשים הנובעים מזה, וכולי וכולי וכולי.
הלכה ד – וכיצד היא האהבה הראויה
המשל של חולת אהבה
דובר 1:
אומר הרמב”ם, וכיצד היא האהבה הראויה? מהי האהבה הראויה? אומר הרמב”ם, הכוונה היא, כאן הרמב”ם הולך להביא משל פשוט מאוד. זה מעניין מאוד, כי אהבה שאנו מכירים אינה ידיעת החכמה, זה סוג אחר של אהבה, זו אהבה גשמית. הרמב”ם הולך להביא אהבה גשמית כמשל.
הקדמה: אהבה ראויה = תמידות המחשבה, לא רגשות
דובר 1:
אני רוצה רק לומר הקדמה, כי אתם יכולים לחלוק על הפשט שלי אחר כך, אבל אני רוצה לומר הקדמה, כי דיברתי על זה בשיעור כאן, אנשים אמרו שהרמב”ם עומד אחרת ממה שאני אומר בפשט. אני רוצה לומר מה הרמב”ם מחפש כאן.
מה שהרמב”ם מחפש כאן הוא כך: מה פירוש אהבה ראויה? זה חשוב מאוד, כי רוב האנשים חושבים, הרמב”ם עצמו מדבר על זה במורה בסוף הספר, רוב האנשים חושבים שאהבה ראויה פירושה שיש לו איזה רגש חזק מאוד, הוא יוצא מעצמו, הוא שר פעמיים “אשירה”, והוא מרגיש משהו ודמו מתהפך.
הרמב”ם אומר שאין לזה שום קשר לכלום. צריך לזכור, הכל מתחיל ומסתיים אצל הרמב”ם בדעת השם, לדעת את הקב”ה, לדעת את כל הבריאות של הקב”ה, וכולי וכולי. אז אהבה ראויה לא פירושה שיש לו הרבה רגשות. רגשות אולי דבר יפה, אולי לא, הרמב”ם כמעט אף פעם לא מדבר על רגשות.
אני רק רוצה להדגיש, הרמב”ם מדבר על רגשות? רק כשהוא אומר בפרק ב’, הוא משתוקק לדעת, אבל תמיד הרגש הוא כלפי ידיעה. או שהוא יודע או שהוא לא יודע, אבל לא הרגש. הרגש הרמב”ם בכלל לא מכניס למצווה, הרמב”ם לא מדבר על זה.
מה פירוש “שוגה בה תמיד”
דובר 1:
אם כן, שואל הרמב”ם, מה אתה מתכוון כשאני אומר שאברהם אבינו היה אוהב השם? בסדר, אני יודע שאתה מתכוון שהוא עשה הכל מאהבה, אבל אני אומר שהוא עשה הכל מאהבה צריך להיות לו אהבת השם. מה פירוש אהבת השם?
אומר הרמב”ם, אני אגיד לך מה הוא מתכוון, ואני אסביר לך את המשל משיר השירים. מה שהוא מתכוון הוא, שהוא חושב על זה כל הזמן. הוא חושב כל הזמן על זה. ממילא הוא מבין יותר טוב, ממילא הוא יודע מזה.
כשהוא מביא משל, המשל שהוא אומר של חולת אהבה של אישה, הוא לא מתכוון להביא את המשל כמה האדם משוגע. הוא מתכוון להוציא שהמשל מביא את תמידות הדעת, תמידות הדביקות המחשבה.
דובר 2:
או שהוא מביא כמה חזק כוח האהבה. כוח האהבה שיהיה לאדם לזה.
דובר 1:
זה אני אומר, זה יכול להיות, אבל אני לומד שמה שהוא לומד מהמשל של חולת אהבה הוא דווקא הנושא של לחשוב על זה כל הזמן. מה שנכון, מי שאוהב אישה מסוימת מאוד חזק, חושב עליה כל הזמן, אבל הוא לא מביא את הכוח של הרגש, אלא את התמידות, הוא חושב כל הזמן, תמידות המחשבה.
לשון הרמב”ם
דובר 1:
הוא אומר בקצרה, “ואהבת את ה’ אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה’, ונמצא שוגה בה תמיד”. שהוא חושב עליה כל הזמן, קשה לו לחשוב על דברים אחרים. כל הזמן הוא חושב על הקב”ה.
אומר, “כאילו חולה אהבה”, כמו האנשים שהם חולי אהבה. יש דבר כזה, אדם נעשה חולה אהבה, הוא נעשה אובססיבי, הוא נופל “in love” כמו שאנו קוראים לזה, הוא נופל באהבה לאישה מסוימת, “שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה”, חושב כל הזמן, ראשו חוזר אליה.
אומר, אהבת ה’ פירושה שכל הזמן עסוק בקב”ה, כל הזמן חושב ומהרהר ומשתוקק לידיעת הקב”ה. “יתר על כן תהיה אהבת ה’ בלב אוהביו”, אהבת ה’ שאומרים פירושה שיהיה עוד יותר חזק מהאוהב שאוהב אישה והוא חושב עליה כל הזמן.
אהבת השם פירושה שכל הזמן עסוק בקב”ה, “שוגה בה תמיד”. רק כל הזמן, “שוגה בה” פירושו שאי אפשר להתרחק מזה אפילו בשוגג. לא רק כשהוא בדעת וחושב על הקב”ה, אלא פשוט לא יכול לחשוב כשהוא רוצה שלא.
דיון: מה פירוש “שוגה”
דובר 1:
הראב”ד יש לו כאן חקירה מה פירוש “שוגה”, הוא לא יודע מה הוא מתכוון. אבל אני חושב שהרמב”ם מתכוון לומר… כן, הראב”ד מביא שני פשטים מה פירוש “שוגה”. אני חושב שהרמב”ם מתכוון פשוט, “שוגה” אצל הרמב”ם פירושו לחשוב כל הזמן. זה פועל מיוחד למחשבה שהיא כמו אובססיבית. אובססיבי נשמע לא נכון, אבל כאילו זה כל הזמן, מבין? מחשבה חוזרת ונשנית כל הזמן.
הראב”ד אומר שני פשטים אחרים, בסדר. כן, הראב”ד אומר שהוא לא יודע מה זה אומר. אם זה אומר “שגיון לדוד”, הוא שר לקב”ה כל הזמן, או “שוגה” הוא חושב עליו. או שני, שכמו שהוא אומר “שוגה”, לא, שהוא עושה שוגג בעניניו, הוא שוכח את הדברים שלו, הוא נעשה משוגע וכו’. זה כמו “עם עמך אליך אברח”, זה כשהוא שוגג, כשהוא שוכח.
המשל עונה על שאלה מעשית
דובר 1:
המשל טוב מאוד, למה? כי אנשים מתנגדים, איך אפשר לחשוב? על מה זה נקרא בלשון חסידית, אני חושב שמדברים על שצריך לחשוב על הקב”ה אלמלא דמסתפינא, אומרים, אני עסוק עם אשתי וילדי, אני עסוק בעבודה שלי.
אומרים, כן כן, כשיש לך איזו תאווה גדולה לאישה כלשהי, יש לך פעם באמת זמן באמצע האוכל לחשוב עליה. כן, יתירה מזו תהא אהבת השם. זה דבר שהולך איתו כל הזמן, כי זה מה ש… יתירה מזו תהא אהבת השם, “ואהבת שוגה בה תמיד”, כמו שמשה רבינו אמר לנו “בכל לבבך” – בכל הלב, “בכל נפשך ובכל מאדך”.
פירושו, אפילו כשעסוק. אולי הוא מתכוון כשעסוק בעניני נפש ועסוק בעניני ממון, שתאהב את הקב”ה. כך היא המחשבה, כי הוא חושב שהוא מתכוון לפסוק הבא, “בשבתך בביתך ובלכתך בדרך”. אולי הוא מתכוון כשעסוק…
דיון: אהבה אמיתית מול גשמיות טובה
דובר 2:
כן, עסוק, הקב”ה נתן לך אותם, הם באים מהקב”ה, הקב”ה נתן לך אותם.
דובר 1:
אבל אמרנו עיקרון שלם באחד השיעורים שדיברנו על זה, שהרמב”ם לא היה אומר כך, כי הרמב”ם אמר שזו הכנה מאוד, זה טוב מאוד, זו עבודה מאהבה. אבל אהבה אמיתית היא כבר מחשבה על הקב”ה.
הרמב”ם היה אומר, הגילוי של זה הוא סתם גשמיות טובה. אדם שלומד עניינים עמוקים והוא מתייחד עם הקב”ה, נעשית בו תשוקה, הוא רוצה לדעת איך מבינים את זה. זו סיטואציה של “שוגה בה תמיד”.
שיר השירים כמשל
דובר 1:
אומר הרמב”ם, “והוא ששלמה אמר דרך משל ‘כי חולת אהבה אני’”. שלמה המלך היה למעשה המושל. שלמה כבר חשב שיש דבר כזה כמו חולת אהבה. יש דבר כזה כמו להיות חולה מאהבה. הוא קרא לעצמו חולת אהבה. הוא לא היה חולת אהבה. אומר, זה פירוש חולת אהבה לקב”ה. אבל לא, לא, הרמב”ם לא אומר שזו חולת אהבה לקב”ה. לקב”ה זו לא מחלה, לקב”ה זה נכון. כן, בוודאי, בוודאי, אבל הוא לא יטופל.
דובר 2:
אני אומר, שלמה אומר דרך משל, הוא לא אומר על הקב”ה.
דובר 1:
בסדר, הוא אומר, הוא מדבר על המשל של איש ואישה שם. אבל כל שיר השירים הוא משל לאהבת ה’. שיר השירים מדבר על אהבת איש ואישה, זה משל לכך שחושב כל הזמן על הקב”ה. כל שיר השירים מביא איך חושב כל הזמן עליה או היא חושבת עליו, איך שזה לא יהיה. זה מה שהרמב”ם מתכוון.
והוא רק מפרש פסוק אחד “חולת אהבה”, אבל יש מקום לפרש את הכל על זה. לא, הוא אומר, הוא מביא את חולת אהבה להראות שהדוגמה שלו שהוא אמר, המשל שלו, הוא המשל של שלמה המלך.
סדר הרמב”ם: תחילה סברא, אחר כך ראיה
דובר 1:
הרמב”ם עושה סדר. תחילה הרמב”ם מסביר את דרכו, תחילה הוא מסביר מה הוא אומר, אחר כך אומר שכך עומד בפסוק. לא, הרמב”ם לא אומר “כתוב בפסוק ולכן אפשר לומר כך”. הרמב”ם אומר “אני אומר”, והוא שאמר, אני מנסה לעקוב, אני רוצה לעקוב. אחר כך אומר, אה, זה לא, זה כתוב בפסוק.
הרמב”ם אומר, “אמרו חכמים הראשונים”. אני רק רוצה לחשוב. משהו עוד היה לי לומר על חולת אהבה, אני לא יודע מה. בסדר.
המבנה של ספר המדע
דובר 1:
אה, עד כאן הרמב”ם לימד אותנו שצריך לעשות כך, וממילא צריך להיות לנו האהבה החזקה. מביא שזה לא רק כתוב, הוא כבר גם הביא, שצריך לא לעשות מאהבה, לא, הוא אמר. תחילה הוא אמר שזו מדרגה גדולה.
הייתי רוצה להבין כך, ספר המדע מתחיל בלדעת את הקב”ה. בלי ידיעה אין על מה לחשוב כל הזמן. שוגה בה תמיד, לחשוב כל הזמן על מה? מתחיל במה שהקב”ה הוא. כדי להבין את הקב”ה צריך להבין את כל הבריאה, וצריך להבין את החכמה כדי להבין את הקב”ה.
ואחר כך נכנס מכל מה שצריך להשתמש כדי להבין. רגע, אחר כך נכנס עוד תלמוד תורה, כי התורה היא גם חלק מהחכמה של הקב”ה.
מקורות מחז”ל לעבודה מאהבה
מסירים עבודה זרה עם דברים שיכולים למשוך, ותשובה כדי להחזיר לקב”ה אם שוכחים. כאן חוזרים לאהבה, זה כמו סוף מדע. אהבה, מהי ידיעת השם? הוא יגיד לך בסוף. בסדר, אבל עכשיו הוא עומד רק להביא מקורות מחכמים שזה באמת אמת שצריך לעשות… שיש הבדל בין אהבה ויראה, וצריך לעשות מאהבה, וכו’, כן?
אמרו חכמים הראשונים… חז”ל אמרו בספרי, “שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר”, כדי שאקבל שכר ואהיה עשיר, אה, “בשביל שאקרא רבי”, שיקראו לי רבי, “או בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה את ה’, כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה.” כל מה שאתם עושים תעשו מאהבה. במקום לחשוב עכשיו על הקב”ה מעכשיו, לא לחשוב על עולם הבא. כן.
ועוד אמרו חכמים, “במצותיו חפץ מאד”, אומרים חז”ל על זה, “במצותיו”, שהחפץ, הרצון, יהיה במצוות עצמן, “ולא בשכר מצותיו”. טוב מאוד.
אנטיגנוס איש סוכו — “ביחוד” והסכנה של פומבי
הולך הלאה, “ולפיכך היו גדולי החכמים…” יש את ראש הישיבה בינינו, הוא יסביר לנו מה הוא מתכוון חכמים של עובדי כוכבים. “יודעים ומשכילים, מצוים היו לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד”. זה משהו שהם הזהירו את התלמידים החשובים, התלמידים הגדולים.
דיון: מה פירוש “ביחוד”?
דובר 1:
“ביחוד”, כמו דבר שאי אפשר לאומרו בפני כל אדם, כמו מעשה מרכבה, צדיקי הדורות?
דובר 2:
אה, כן, כנראה זה מה שהוא מתכוון. טוב מאוד. כי, כן.
דובר 1:
או אולי תלמידיהם שעסקו ביחוד השם?
דובר 2:
לא, לא, ביחוד הוא מתכוון כאן ביחידות, כך הוא מתכוון. הם לא עשו זאת ביחוד השם, הם עשו זאת ביחידות. הם לא אמרו זאת בפומבי. הרמב”ם, כי הרמב”ם רוצה להוציא את זה, שלא אומרים זאת בפומבי. זה רק ל… ל… פירוש צדיקי הדורות באמת לא שייכים שם. בגלל זה הם הלכו לומר בפומבי.
מאמר אנטיגנוס איש סוכו
דובר 2:
מה אמר אנטיגנוס איש סוכו? ספר לעולם, תחילה מה הם אמרו אחר כך נפרש.
דובר 1:
הם אמרו, “אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס”. כתוב באבות, אבל “על מנת לקבל טובה”, שיקבלו טובות. “אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כלום”. היו כמו אלה שרוצים לשמש, עבד שאוהב כל כך את רבו, “וראויה לשמשו”.
דיון: להבין את העבד שמשמש לא בשביל כסף
דובר 2:
מה עושה עבד שלא מחפש את הכסף? אלא העבד יודע שכך צריך להיות, שהוא משמש את רבו כי הוא רוצה כך, כי זה בא כך, כי זה אמת. אפשר לומר “מפני שטוב לעבדו”, זה ראוי עוד מילה לטוב. אם מישהו חושב ש“על מנת לקבל טובה”, פירושו שהוא מקבל טובה, הוא לא הבין באמת. אבל זה מה שהוא לכאורה יתכוון.
דובר 1:
נו, “מפני שהעולם הבא הוא טוב”, “מפני שהשגת השם הוא טוב”.
דובר 2:
טוב מאוד.
לשמה ושלא לשמה
אומר הרמב”ם הלאה, “כל העוסק בתורה…” אה, זה מה שנקרא בלשון החכמים, “מאהבה”, או לשון אחרת, “שלא יעסוק אדם לא לקבל פרס”. הרמב”ם תרגם, הרמב”ם הביא את התרגום משנה ותרגם “פרס” ל”פרס”, אף אחד לא יודע מה פירוש “פרס”. אומר הרמב”ם, מילה אחרת שהוא נקרא, “לשמה”.
אומר הרמב”ם, “כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עליו פורענות, הרי זה עוסק בה שלא לשמה”. הוא עושה תורה שלא לשמה, לא לתכלית התורה עצמה. “כל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה”, מי שעוסק בתורה ומצוות לא בגלל יראה, לא בגלל שכר, אלא כי הוא אוהב את הקב”ה, אדון כל הארץ ציווה כך, “הרי זה עוסק בה לשמה”.
חידוש: לשמה פירושו השגת השם
ומה יש לתורה עם אדון כל הארץ? כי דרך התורה מבינים אותו, נכון? לא סתם כי הוא אוהב לעשות מצוות של הקב”ה. זה אני רוצה להדגיש. כי הרמב”ם הולך בדיוק כך חכמה והשגות, נכון? הוא עוסק בתורה כי הוא אוהב מי שהוא אוהב אדון כל הארץ רוצה להבין אותו.
אומר הרמב”ם, אומר בפרק י’, הוא חוזר לעבודה עם הרב. העובד רואה שיש רב. העובד רואה שיש רב, וממילא יעסוק בתורה לשמה כדי להשיג את אדון כל הארץ.
שלא לשמה בא לשמה — המהלך של חינוך
אבל החכמים אמרו דבר מעניין. לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה. פירושו, אם אדם חושב שלשמה זה הדבר החשוב ביותר, אבל האופציה האחרת היא בכלל לא ללמוד תורה? לא. תחילה למד תורה אפילו אתה עדיין לא זוכה למדרגה של לשמה. שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי משלא לשמה תגיע ללשמה. התכלית היא הלאה לשמה. טוב מאוד.
או המילים האחרות שהרמב”ם מוציא כאן הוא שהלשמה, זה חוזר למה שאמרת קודם, הלשמה מאהבה אינה דבר קטן. לא אני אומר כל יהודי לשמה, זו עבודה גדולה. ממילא, רוב האנשים צריכים באמת להתחיל בשלא לשמה, או הרבה אנשים יישארו שם.
לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, יודע מי הוא עם הארץ? מי שלמד את כל ספר הרמב”ם ועדיין לא למד את הפרק האחרון. כי עכשיו אנחנו לומדים, למדנו את כל הספר, ואנחנו בטוח כבר לא בכלל עם הארץ. הרמב”ם אומר שאנחנו הסוג. אי אפשר לראות שאנחנו עם הארץ.
**אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר**
מלמדים אותם רק לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויחכמו חכמה יתירה, עד שיהיו חכמים יותר ויבינו טוב יותר, אז מגלין להם רז זה מעט מעט, מלמדים אותם את הסוד הזה לאט לאט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, מרגילים אותם לעניין הזה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה. עד שישיגו את זה וידעו אותו ויעבדו אותו מאהבה. אולי הוא מתכוון “שישיגוהו” את העניין, אותו דבר בכל מקרה.
חידוש: מדוע “בנחת”
אבל הנחת לכאורה קשור לדבר שדיברנו עליו קודם, כי אנשים לא מבינים מה זה שכר רוחני, וכל הדברים שאנשים לא רגילים אליהם, הם רחוקים מן הדעת. וגם, אפשר להיכשל, אפשר לחשוב שאם כך אין שכר, כמו שצדוק וביתוס חשבו.
לכן כתוב בגמרא, והרמב”ם מביא את זה, לא בגמרא, באבות דרבי נתן, והרמב”ם מביא את זה שם בפירוש המשניות, שכתוב “חכמים הזהרו בדבריכם”, וזה היה על מה שאנטיגנוס איש סוכו אמר “אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס”, והם חשבו שאין שכר. טוב מאוד.
כאן רואים עוד שצריך לומר את זה רק ביחוד או רק למי שראוי, כדי שלא יבוא לידי טעות.
חידוש: כיצד פועל שלא לשמה בא לשמה
אבל צריך לומר כאן, כיצד פועלת כאן התורה שלא לשמה? איפה התורה של שמואל? זו סגולה, לא סגולה. כשלומדים, מה זה תורה שלא לשמה?
הרמב”ם מסביר את זה באריכות ב, איך קוראים לזה, בפירוש המשניות בסנהדרין, שאומרים לילד “למד תורה כדי שתקבל סוכריה”. הילד חושב שהסוכריה טובה יותר מהתורה, הוא לומד בשביל לקבל את הסוכריה. אבל הוא מתחיל ללמוד, מתחיל להרגיש טעם בתורה, מתחיל ליהנות מהתורה. אז ממילא בא לשמה, כי הוא לומד את התורה, מתחיל לראות שהתורה היא התענוג האמיתי.
אני חושב שכאן הוא אומר את זה גם כן, אולי לא כל כך ברור, אבל אם הם בכלל לא יתחילו ללמוד, בוודאי לעולם לא יקבלו שום חכמה. צריך להיות חכם בשביל לאהוב חכמה, ולהיות חכם אי אפשר על ידי אהבת חכמה, כי זו סתירה. צריך לטעום משהו לפני שאוהבים אותו. כן, זה דבר נפלא. לכן חייב להיות שלא לשמה, כי לשמה לא יתחיל. אבל לאט לאט מגיעים.
אהבת ה’ דרך דעת — סוף ספר מדע
עכשיו אומר הרמב”ם, חשבת שאהבה פירושה עוד… מה פירוש “עד שיהיה חכם וידע אותו”? איך מגיעים לאהבת ה’?
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שיהגה בה תמיד כראוי. אדם לא יכול לזכות לרמה כזו של אהבת ה’, שאהבת ה’ תהיה קשורה כל כך חזק בלבו, עד שיגיע למדרגה שיהגה בה תמיד כראוי, שיחשוב תמיד על הקב”ה, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, יעזוב את כל שאר הדברים בעולם מלבד אהבת הקדוש ברוך הוא, כמו שצוה ואמר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, שלא יהיה מקום בלב ובנפש לדברים אחרים.
כל הדברים האלה אי אפשר להגיע לרמה כזו של אהבה אלא בדעת שידעהו, רק על ידי שידע את הקב”ה, שיבין את הקב”ה בדעת. טוב מאוד.
אומר הרמב”ם הלאה, ועל פי הדעת תהיה האהבה, האהבה תבוא לפי כמה דעת יש לו. אם מעט מעט, אם מבין מעט מאוד את הקב”ה, יהיה לו רק פחות אהבה, ואם הרבה הרבה, אם יש לו דעת גדולה, השגה גדולה בקב”ה, יזכה להשגה גדולה באהבה.
חידוש: נגד שיטת “לשיר ולרקוד”
כאן רואים שהרמב”ם כאן לפי שיטת אנשים אחרים שחושבים שאפשר סתם לשיר ולרקוד ולהבין ולאהוב את הקב”ה. הרמב”ם ידע את אותה שיטה והוא בפירוש חולק על זה, והוא אומר את ההלכה שזה לא הולך כך, זה “אין אדם יודע שיעור דעתו”, וממילא יוצא למעשה.
לפיכך — חזרה למדע
לפיכך, כן, אומר הרמב”ם, אבל לפיכך, הוא מסיים שוב עם מדע, “צריך אדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו”, אדם צריך להתייחד כדי להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות שמודיעים את הקב”ה, שעוזרים לו להבין את הקב”ה, “כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה”. כמו שהרמב”ם אמר, שכל זמן שאדם מורכב מגוף ונפש, הוא לא יכול להשיג לגמרי את הקב”ה, אבל הוא יכול להתחיל קצת, הוא יכול להתחיל להבין קצת את נשמתו שלו, ולפי זה להבין רוחניות, ולהבין את הקב”ה קצת.
דיון: “כמו שביארנו” והמצווה של אהבה
דובר 1:
כן, הייתי מתרגם “כמו שביארנו” – אה, מבין, שיש מצווה. ביסודי התורה כבר עמד שם הקריאה של הקב”ה, וכאן כתוב שהמצווה של אהבה היא מה? זה ללמוד. “למד כדי שתדע”, זה מביא הספרי, אני חושב בספר המצוות הוא מביא את הספרי.
דובר 2:
ממילא הוא אומר שמאחר ואהבת ה’, כאן הוא מחזיר את כל הדבר, במילים אחרות, אנחנו הגענו כאן למקום שנקרא עבודה לשמה. עבודה לשמה חייבת להיות על פי אהבה, אהבה חייבת להיות על פי דעה, ולכן יש מצווה של “ואהבת את ה’ אלקיך”, וזה שכתוב “בכל לבבך” פירושו שצריך להקדיש זמן לדעת את הקב”ה “כפי כחו”.
חידוש: “כפי כח” עונה על טענה
בוודאי, אולי אתה צודק, שאדם לא יכול להשיג את הקב”ה כפי שהוא, אבל כפי כח שיש באדם הוא יכול להשיג, וממילא אינו פטור. אחד יכול לומר, אני ממילא לא מבין את הקב”ה, אז אני פטור. התשובה היא, הרי יש אולי כוח שיש לאדם להשיג ולהבין, ואת הכוח הזה הוא צריך לעשות. ומה צריך לעשות?
דיון: מה פירוש “לייחד עצמו”
דובר 1:
אני חושב ש”לייחד עצמו” פירושו להקדיש זמן, כן, הוא צריך להפריש.
דובר 2:
חשבתי שזה כמו שהוא אמר קודם שלומדים אצל חכם ביחיד, ואדם צריך ללמוד לעצמו לבד ביחיד. אדם צריך לעסוק בעצמו שאני, אני מתכוון אני כבר יכול ללמוד בעצמי ללמוד את ידיעת ה’. אני צריך להתבודד ולהבין את החכמה שזה מודיע לאדם את הקב”ה.
דובר 1:
לא טוב, הכפרה היא שכל יהודי צריך לעשות שיעור ברמב”ם, אבל אדם צריך לעשות שיעור בחסידות או איזו חכמה אחרת שמביאה לאדם, הקב”ה שמביא הוא הקב”ה, אבל הדבר אז, רבנו האר”י עובד, עובד רבנו האר”י.
סיום ספר המדע — הקשר בין מדע ואהבה
המושג “מדע” — ידיעת ה’
אדם צריך לעסוק בעצמו שאני, אני מתכוון אני כבר יכול ללמוד בעצמי ללמוד את ידיעת ה’. אני צריך להתבודד ולהבין את החכמה שזה מודיע לאדם את הקב”ה.
אבל הקבלה היא שכל יהודי צריך לעשות שיעור ברמב”ם, והוא צריך לעשות שיעור בחסידות, או איזו חכמה אחרת שמודיעה לאדם את הקב”ה. ובכך יהיה לו אהבה, ובכך יהיה לו עבודה.
חתימת הרמב”ם על ספר המדע
וכאן הסוף. לא אמרנו, לא כתוב ב… בריך רחמנא דסייען, הרמב”ם מסיים, תודה לקב”ה שעזר לי לסיים את כל הספר.
ואחר כך הוא אומר, נגמר ספר ראשון, מיסודי התורה, בעזר ש-די, בעזרת הקב”ה. ומנין פרקים של ספר זה ארבעים וששה פרקים. הלכות יסודי התורה – עשרה פרקים. הלכות דעות – שבעה פרקים. הלכות תלמוד תורה – עוד שבעה פרקים. הלכות עבודה זרה – שנים עשר פרקים. והלכות תשובה – עשרה פרקים.
רגע אחד.
הקשר בין ספר המדע וספר אהבה — חידוש
נו, רגע, כל הזמן, אני יודע מה אתה מתכוון. מדע זה להבין את הקב”ה, ואהבה זה לחשוב תמיד, לא יכול להפסיק לחשוב על הקב”ה.
סיימנו את ספר המדע, והשאר ממשיך הלאה, אנחנו הולכים ללמוד הלאה ספר אהבה. אבל זה ה… פעם אחת שיש מדע אפשר להיות אהבה ולעסוק תמיד בקב”ה, ללמוד, להתפלל, ולעשות כל כך הרבה ברכות, כל הדברים האלה זה שוגה בה תמיד, האדם חושב על הקב”ה כל כך הרבה פעמים ביום.
סיום
ברוך ה’ זכינו לסיים את כל הספר.
Laws of Repentance, Chapter 10 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of the Lecture — Laws of Repentance Chapter 10 (Conclusion of Sefer HaMadda)
—
Introduction — The Place of Chapter 10 in the Overall Context
Chapter 10 is the last chapter in Hilchos Teshuva and in all of Sefer HaMadda. Four connections are presented for why the chapter on service from love comes specifically here:
1. Connection with reward and punishment (Chapters 7–9): After the Rambam explained what a tremendous reward there is, a person might think that the entire purpose is reward. The Rambam wants to explain that one cannot learn Torah with only half a focus — as a preparation for reward — because then one never acquires wisdom. Innovation: True service from love is when one understands that the work itself is the truth, and consequently one receives reward — not that the Almighty made a “deal” with people.
2. Connection with the levels of understanding: Earlier the Rambam explained that sages and prophets have true understanding (for example, regarding the Messianic era), but not everyone has it. The chapter shows that service from love is also not for everyone — for simple people and small children, one does tell them the simple meaning of blessings and curses in the Torah. Innovation: This is perhaps another answer to the question of shelo lishmah — that this is what one tells people as long as they don’t yet understand.
3. Conclusion to all of Hilchos Teshuva: Teshuva means to ascend in levels — from a sinner to a complete tzaddik — and the final level is lishmah. Innovation (according to a hint): Hilchos Teshuva has ten chapters corresponding to the Ten Days of Repentance, and Yom Kippur — the tenth day — one arrives at the level of serving from love.
4. Conclusion to all of Sefer HaMadda: The Rambam will explain that love comes according to knowledge — “love according to knowledge, according to the love.” Love has to do with what I know. He points back to Hilchos Yesodei HaTorah — one must learn knowledge in order to acquire the attribute of love. Innovation: The chapter is not only a conclusion to Sefer HaMadda, but also an introduction to Sefer Ahava — it connects knowledge with love.
—
Halacha 1 — “A person should not say, ‘I will perform the commandments of the Torah…’”
The Rambam’s Words
“A person should not say, ‘I will perform the commandments of the Torah and engage in its wisdom in order to receive the blessings written in it, or in order to merit the World to Come, and I will separate from the transgressions that the Torah warned against in order to be saved from the curses written in the Torah, or so that I will not be cut off from the World to Come.’ It is not proper to serve God in this manner, for one who serves in this manner serves from fear, and this is not the level of the prophets nor the level of the sages. Only the ignorant, women, and children serve God in this manner, whom we train to serve from fear until their knowledge increases and they serve from love.”
Simple Meaning
One should not serve the Almighty in order to receive blessings/reward or to escape from curses/punishment. This is service from fear, not the level of prophets/sages. For the ignorant, women, and children, we train them from fear until their knowledge grows and they can serve from love.
Innovations
– “In order to merit the World to Come” — a person who doesn’t understand the World to Come: The person who thinks this way doesn’t truly understand what the World to Come means. He thinks of the World to Come as the common people understand it — as a “goal” for work — not as the Rambam explained it in Chapter 8 (abstract wisdom without a body). The person who understands that the World to Come is abstract wisdom, for him wisdom is already now too — he doesn’t need to “wait” for the World to Come.
– “Fear” — broader than just fright: The word “yirah” here means broader — service “for a reason” (for a reason external to the act itself). Even one who does it in order to receive blessings (not just one who fears curses) is in the category of serving from fear.
—
Halacha 1 (continued) — “One who serves from love… does the truth because it is truth”
The Rambam’s Words
“One who serves from love engages in Torah and commandments and walks in the paths of wisdom, not for any worldly reason, and not from fear of evil, and not in order to inherit the good, but does the truth because it is truth, and ultimately the good will come as a result.”
Simple Meaning
One who serves from love does the truth because it is truth, without any external motivation. The good comes eventually but that is not the focus.
Innovations
– “Does the truth because it is truth” — logical necessity: Why is truth true? Because truth is not true “in order to” something — truth is true in itself. To say “truth is true in order to receive reward” is foolishness. The good is good in itself — one doesn’t need to be a prophet to understand this, it’s a simple thing.
– Innovation — deep dispute between Rambam and Kabbalists: The Rambam writes “does the truth because it is truth, and ultimately the good will come.” Kabbalists would have said the opposite: “does the good because it is good, and ultimately the truth will come.” This is a deep dispute: whether truth (= wisdom) is above good, or good is above truth. The Rambam holds that wisdom is the real thing. The Baal HaTanya says that good is included in wisdom. It’s not just a play on words: Good means something that is desirable, truth means something that is true even if it’s not desirable. Everyone agrees that both go together, the question is only which comes first. Practical difference: If someone doesn’t feel on the right path, one can say “does the good because it is good” — it’s the same thing.
– “And ultimately the good will come as a result” — reward comes automatically: It must not be the main focus. A person who learns only because it’s a preparation for the World to Come never acquires wisdom — because he doesn’t give one hundred percent focus to the wisdom itself.
—
Halacha 1 (continued) — “And this level… is the level of our father Abraham”
The Rambam’s Words
“And this level is a very great level, and not every sage merits it, and it is the level of our father Abraham whom the Holy One, blessed be He, called ‘My beloved,’ because he served only from love. And this is the level that the Holy One, blessed be He, commanded us through Moses our teacher, as it says, ‘And you shall love the Lord your God with all your heart and with all your soul and with all your might.’”
Simple Meaning
The level of serving from love is very high, not every sage merits it. This is the level of our father Abraham whom the Almighty calls “My beloved.” This is also the level that the Almighty demands of every Jew through Moses our teacher.
Innovations
– Love = doing the truth because it is truth: “My beloved” by Abraham doesn’t mean just a feeling of love, but that everything he did — recognizing the Creator, kindness with the world — was only about love of God, not about any other reason.
– Abraham voluntary, Moses commandments: The Rambam’s approach is that what our father Abraham did voluntarily, Moses our teacher made into commandments. This is a principle that the Rambam brings many times — Moses makes commandments from what Abraham already achieved on his own.
– “With all your heart and with all your soul and with all your might” — includes everything: The verse means that even when one is busy with matters of the soul (life) or matters of money (livelihood), one should love the Almighty. It includes all aspects of life.
– Love of God ≠ doing commandments from love: Love of God itself means knowing the Almighty, thinking of Him all the time. Doing commandments from love is a result of that — commandments bring him to this, they are “preparatory actions” to the love. But the essence of love is the constant knowledge of God.
– Contradiction within itself — “not every sage merits it”: Earlier the Rambam said that service from fear is “not the level of prophets nor the level of sages” — implying that sages are already at the level of love. Now he says “not every sage merits it” — implying that even sages are not all at this level! On the other hand, he says that this is a commandment that the Almighty demands of every Jew (“And you shall love the Lord your God”). Possible answers: (a) Perhaps among sages themselves there are levels — a certain level of love all sages have, but the “truly authentic level” of serving from love is even higher. (b) Perhaps he means that certain sages he speaks of were not all at this level. The contradiction is not fully resolved.
—
Halacha 2 — What is the proper love
The Rambam’s Words
“That one should love God with a very great, exceedingly strong love, until one’s soul is bound up in the love of God, and one is constantly obsessed with it, like one lovesick, whose mind is never free from the love of that woman and he is constantly obsessed with her, whether sitting or standing, whether eating or drinking. Even more than this should be the love of God in the hearts of those who love Him, constantly obsessed with it, as He commanded us, ‘with all your heart and with all your soul.’ And this is what Solomon said by way of metaphor, ‘for I am lovesick,’ and all of Song of Songs is a metaphor for this matter.”
Simple Meaning
The Rambam brings a metaphor of lovesickness — like someone who is sick from love for a woman and cannot stop thinking of her — so should one think of the Almighty all the time, even more strongly. King Solomon expressed this in Song of Songs, which is a metaphor for this matter.
Innovations
– Proper love = constancy of thought, not feelings: Most people think that proper love means a strong feeling — one goes out, sings, feels something in the blood. The Rambam does not mean this. The Rambam almost never speaks of feelings. The only time the Rambam speaks of a feeling is in Chapter 2 — “yearning to know” — but even there the feeling is directed toward knowledge. Proper love means: constancy of knowledge, constancy of attachment of thought — constantly thinking of the Almighty, contemplating, yearning for the knowledge. Everything begins and ends with the Rambam with knowledge of God.
– The metaphor of lovesickness — constancy, not intensity: It was suggested that the metaphor brings out how strong the power of love is. But the correct meaning is that the metaphor brings out specifically the constancy of thought — that just as one who loves a woman thinks of her all the time, so should one think of the Almighty. Not the “power” of the feeling, but the fact that one cannot get away from it.
– Translation of “shogeh bah tamid”: The Raavad brings two interpretations: (1) “shiggayon l’David” — he sings to the Almighty all the time; (2) “shogeig” — he forgets his own matters, he becomes crazy in his own affairs. The interpretation in this lecture: “shogeh” by the Rambam means a recurring and repeated thought — an “obsessive” thought that keeps coming back all the time. One cannot get away from it even b’shogeig — not only when one is consciously aware, but one simply cannot think of other things.
– The metaphor answers a practical question: People ask: How can one think of the Almighty all the time? One is busy with wife, children, work! The metaphor answers: When a person has a strong desire for a woman, he does have time in the middle of eating to think of her. “Yeteirah mizo tehei ahavas Hashem” — love of God should be even stronger, so it goes with him all the time.
– Song of Songs as a metaphor: King Solomon called himself “lovesick” — but for the Almighty it’s not a sickness, for the Almighty it’s correct. All of Song of Songs is a metaphor for love of God — the entire Song of Songs brings out how all the time he/she thinks of the other.
– The Rambam’s method — first reasoning, then proof: The Rambam’s method: first he explains what he means (the metaphor of lovesickness), then he brings that this is indeed stated in the verse. He doesn’t say “it’s stated in the verse therefore one can say this” — rather he states his reasoning, and then shows that King Solomon already said the same thing.
– True love vs. good physicality: It was suggested that one can have love of God by thinking that everything comes from the Almighty — wife, children, livelihood. But: The Rambam would say that this is a good preparation, a good service from love, but true love is already a thought of the Almighty Himself. The revelation of “everything comes from the Almighty” is “just good physicality.” True shogeh bah tamid is when a person learns deep matters, unifies with the Almighty, and a yearning is created in him to know more — he wants to understand how one understands this.
– The structure of Sefer HaMadda: Sefer HaMadda begins with knowing the Almighty — without knowledge one doesn’t have what to think about all the time. “Shogeh bah tamid” — about what? About what the Almighty is. To understand the Almighty one must understand all of creation, one must understand wisdom. Then comes Talmud Torah, because Torah is also part of the wisdom of the Almighty. Everything is an order that leads to the constant knowledge of God.
—
Halacha 3 — Sources from the Sages for service from love
The Rambam’s Words
The Rambam brings sources from the Sages (Sifrei): “Lest you say, ‘I will study Torah in order to be rich… in order to be called Rabbi… in order to receive reward in the World to Come,’ the Torah teaches, ‘to love God’ — everything you do, do only from love.” Then he brings the verse “He greatly desires His commandments” — the Sages interpret: “His commandments and not the reward of His commandments” — the desire should be in the commandments themselves, not in the reward.
Simple Meaning
The sources from the Sages confirm the Rambam’s principle that one must do everything from love, not for any external reasons.
Innovations
– Antigonos of Socho — “b’yichud” and the danger of public: The Rambam brings that “the great sages… would command their wise students and those who understood them b’yichud.” It is discussed what “b’yichud” means — whether it means “yichud Hashem” (students who engage in unification of God’s name), or “b’yichidus” (privately, not in public). Conclusion: “B’yichud” means privately — they didn’t say it in public, because this is something one doesn’t say to everyone.
– Antigonos of Socho’s statement: “Do not be like servants who serve the master in order to receive a reward, but be like servants who serve the master not in order to receive anything.” The servant who serves not for money — he serves because he knows that this is how it should be, because “it comes this way, because this is truth.” One can interpret “mipnei shetov l’ovdo” — “raui” is another word for “tov.” But if someone means “al menas lekabel tovah” that he receives good for himself, he hasn’t truly understood.
—
Halacha 4 — Lishmah and shelo lishmah
The Rambam’s Words
“Anyone who engages in Torah in order to receive reward, or so that misfortune should not befall him, is engaging in it shelo lishmah.” And “Anyone who engages in it not from fear and not to receive reward, but from love of the Master of all the earth who commanded it, is engaging in it lishmah.”
Simple Meaning
Shelo lishmah is when one learns for reward or to escape punishment. Lishmah is when one learns from love of the Master of all the earth.
Innovations
– Lishmah means comprehension of God: “From love of the Master of all the earth” doesn’t mean simply he loves to do commandments of the Almighty. The Rambam goes according to wisdom and comprehension — he engages in Torah because he wants to understand the Master of all the earth. Through Torah one understands Him. The servant sees that there is a “master” (adon), and consequently he will engage in Torah lishmah in order to comprehend the Master of all the earth.
—
Halacha 5 — Shelo lishmah leads to lishmah, the process of education
The Rambam’s Words
The Rambam brings the principle from the Sages: “A person should always engage in Torah even shelo lishmah, for from shelo lishmah one comes to lishmah.” And he explains: “Therefore, when teaching children, women, and the ignorant in general, we teach them only to serve from fear and in order to receive reward, until their knowledge increases and they gain greater wisdom. Then we reveal to them this secret little by little, and accustom them to this matter gently, until they comprehend it, know it, and serve Him from love.”
Simple Meaning
One begins with shelo lishmah because most people cannot immediately begin with lishmah. One educates gradually, until they reach lishmah.
Innovations
– Why shelo lishmah must exist: Lishmah from love is not a small thing — most people need to begin with shelo lishmah. If they won’t begin learning at all, they will never acquire wisdom. One cannot love wisdom before one tastes it — this is a contradiction. “One must taste something before one loves it.” Therefore there must be shelo lishmah, because lishmah won’t begin on its own.
– The Rambam’s parable in Commentary on the Mishnah, Sanhedrin: One tells a boy “learn Torah so you’ll get a candy.” The boy thinks the candy is better than Torah. But when he begins learning, he begins to feel a taste in Torah, begins to enjoy the Torah, and consequently comes to lishmah — he sees that Torah is the only enjoyment.
– “B’nachas” and the danger: The “gentleness” is necessary because people don’t understand spiritual reward, and things people aren’t accustomed to are far from understanding. Also one can stumble — one might think that if so there is no reward at all. The Rambam brings (in Commentary on the Mishnah) from Avos d’Rabbi Nosson that “sages, be careful with your words” was said about what Antigonos of Socho said, and his students (Tzadok and Baitus) mistakenly thought there is no reward at all.
—
Halacha 6 — Love of God through knowledge
The Rambam’s Words
“It is a known and clear matter that the love of the Holy One, blessed be He, is not bound in a person’s heart until he constantly meditates on it as is proper, and abandons everything in the world except for it, as He commanded and said, ‘And you shall love the Lord your God with all your heart and with all your soul.’”
“One loves the Holy One, blessed be He, only through the knowledge with which one knows Him, and according to the knowledge will be the love — if little, little, and if much, much.”
Simple Meaning
Love of God is only bound in the heart when one thinks of Him constantly. Love only goes according to knowledge — how much one knows, so much one loves.
Innovations
– Against the approach of “singing and dancing”: The Rambam knows of an approach that one can simply sing and dance and thereby love the Almighty. He explicitly disagrees with this — he rules that love only goes according to knowledge. How much one understands, so much one loves. Little knowledge — little love; much knowledge — much love.
—
Halacha 6 (continued) — Therefore, back to knowledge
The Rambam’s Words
“Therefore, a person must devote himself to understand and comprehend the wisdoms and insights that inform him of his Creator, according to the capacity that a person has to understand and comprehend, as we explained in Hilchos Yesodei HaTorah.”
Simple Meaning
Therefore a person must devote himself to understand wisdoms that make him acquainted with the Almighty, according to his capacity, as the Rambam already explained in Hilchos Yesodei HaTorah.
Innovations
– The circle closes: The Rambam ends Sefer HaMadda with knowledge — service lishmah must be according to love, love must be according to knowledge, and for this there is a commandment of “And you shall love the Lord your God.” “With all your heart” means that one should devote time to knowing the Almighty according to one’s capacity.
– “According to capacity” answers an argument: Someone can say “I don’t understand the Almighty anyway, am I exempt?” The answer: a person cannot comprehend the Almighty as He is (as the Rambam said in Yesodei HaTorah that as long as a person is composed of body and soul he cannot fully comprehend), but “according to the capacity that a person has” he can comprehend, and he is obligated to use this capacity.
– “Devote himself” means learning in solitude: It is explained that “devote himself” means not only devoting time, but also — just as the Rambam said earlier that one learns from a sage privately — so must a person himself be secluded and understand the wisdom that informs of the Almighty. He must reach a level where he can learn on his own in knowledge of God.
– Sifrei in Sefer HaMitzvos: The Sifrei says “learn in order to know” — the Rambam brings this in Sefer HaMitzvos. This means that the commandment of love is actually learning — through learning one comes to know, through knowing one comes to love.
– [Digression — practical application:] In practice, every Jew must make a study session in wisdom that leads to knowledge of God — whether it’s Rambam, Chassidus, or other wisdoms that inform of the Almighty.
—
Conclusion of Sefer HaMadda — The Rambam’s closing
The Rambam’s Words
“The first book of the foundations of the Torah is completed with the help of the Almighty. And the number of chapters of this book is forty-six: Hilchos Yesodei HaTorah — ten chapters, Hilchos Deos — seven chapters, Hilchos Talmud Torah — seven chapters, Hilchos Avodah Zarah — twelve chapters, Hilchos Teshuva — ten chapters.”
Simple Meaning
The Rambam makes a closing on the first book of the Mishneh Torah — Sefer HaMadda — with a blessing “Blessed is the Merciful One who helped,” and he counts all the parts: 46 chapters in 5 sections of laws.
Innovations
– The concept of “madda” — knowledge of God: The name “Sefer HaMadda” means that the essential “knowledge” (science/knowledge) for a person is to understand the Almighty. This is the foundation of everything.
– The connection between Sefer HaMadda and Sefer Ahava: Sefer HaMadda is the foundation — to understand the Almighty, and Sefer Ahava (the second book) is the continuation — once one has knowledge, one can achieve love, which means constantly thinking about the Almighty, unable to stop. This is “shogeh bah tamid” — the person thinks about the Almighty so many times a day through learning, praying, blessings, and all the services that are in Sefer Ahava.
– [Digression — practical message:] Although a person might think “I can learn on my own in knowledge of God by being secluded and understanding wisdom,” the tradition is that every Jew must make a study session in Rambam, a study session in Chassidus, or other wisdom that leads to knowledge of God. Through this one comes to love and service.
📝 Full Transcript
Laws of Repentance Chapter 10: Service of God from Love
Introduction – Chapter 10 in the Context of Laws of Repentance and Book of Knowledge
Speaker 1:
Rabbosai, we are learning Laws of Repentance Chapter 10, the last chapter, the final chapter in Laws of Repentance, and also in the entire Book of Knowledge. And one must think about how this fits in. The topic of this chapter is service of God from love or lishmah, which the Rambam is going to explain what this means.
Connection 1: Reward and Punishment (Chapters 7-9)
Ostensibly it is certainly connected with the last three chapters of Laws of Repentance, because he explained… he begins right away like this. He has now so beautifully explained what a tremendous reward there is, a person will think that the entire purpose is reward, and whenever he does service of God, Torah and mitzvos, he will think only of reward.
Speaker 2:
Yes, okay, okay. I mean that needs to be understood a bit better. But in any case, why? Because his reward is with him, the goal that a person must be is not to do it for the goal. One must understand what he means to say.
Speaker 1:
But what he means to say is that one cannot when one is engaged in Torah think only of the reward. One must be engaged in Torah with full, full focus. Ostensibly this is his… let’s think, one must think inwardly.
But it is certain that it has to do as you say, that he explained to him what the good is, what one arrives at, one must explain how one thinks about the good, how one learns the good.
I mean that the other way to truly understand is that the proper service from love is one who truly understands how it works, I would say perhaps. Not one who thinks, as was discussed earlier, not one who thinks that the Almighty made a deal with people, you work and I will give you reward. No, the work itself is the truth, and consequently one receives reward. I mean this is how one will see inwardly.
What he is going to say is this, when a person learns all the time, but he learns only halfway because it’s only a preparation for some great kind of reward, he never acquires wisdom. So the Torah in this world is of the same kind of thing, it’s the same kind of thing as wisdom. Very good.
Connection 2: Levels of Understanding – Shelo Lishmah and Lishmah
So but this is one thing, it’s certainly one connection. Another thing is, we spoke earlier, explained that there is the true understanding that the sages and prophets have, for example regarding the days of Mashiach etc., perhaps not everyone has it. And one will see in this chapter, at the end of the chapter more, that it is true that the service from love, truly, one speaks yes, this is the Rambam, everything that the Rambam explained earlier about the reward, that the Torah speaks of reward, doesn’t mean that this is the goal.
It could be that this is not what one says to everyone. It could be for simple people, for small children, one says yes, learn, let yourself understand the simple peshat in the Chumash also, yes, in the Chumash it also says, yes, learn Torah, do mitzvos, so that you should receive money, you should receive peace, etc. etc. It could be that the Rambam wants here to answer another answer essentially to that question, that truly indeed, this is shelo lishmah, but this is what one says to people as long as they don’t yet understand. It could be this is another connection.
Connection 3: Conclusion to All of Laws of Repentance – Ten Days of Repentance
And a third thing which is important to grasp is, and I mean in this sense it is a conclusion not only for the entire Laws of Repentance and for the specific topic of reward and punishment, ah, two more things I must say sorry.
First of all it is a conclusion to all of Laws of Repentance, not only to the topic of reward and punishment, because repentance means we arrive at the World to Come, as we said, and repentance also means to ascend in all the levels that you have here, a person, from a sinner to a complete tzaddik, and afterwards you must know that you still have another level which is lishmah.
It could be repentance one does already coming not yet thinking always according to hint, Laws of Repentance has ten chapters corresponding to the Ten Days of Repentance, and on Yom Kippur one arrives at the level of lishmah, serving from love.
Connection 4: Conclusion to Book of Knowledge – Knowledge and Love
A fourth thing is, that it is a conclusion to the entire Book of Knowledge, because the Rambam is going to explain here that if one wants to possess love, one must see love according to knowledge, according to love, so is the language of the Rambam at the end of the chapter, that love has to do with what I know. The result of love is itself the knowledge.
So in this sense, and the Rambam will say explicitly that the fulfillment of the laws of love of God is essentially that one must learn knowledge, because through this one acquires the attribute of love, and he points back to Foundations of Torah. So in this sense it is essentially a conclusion to the entire Book of Love, not only a conclusion, it brings us back to why one must learn knowledge, why one must learn Foundations of Torah, all these foundational things that the Rambam has taught here, and it is also an introduction to the Book of Love, which is called literally Book of Love, we will see there what it means precisely.
Speaker 2:
Ah, this connects knowledge with love. One has all the knowledge that one has until now, and one must however go graduate to love. One will see at the beginning of Love how he interprets love.
Law 1 – A Person Should Not Say: Service from Fear is Not the Level of Prophets and Sages
Speaker 1:
Says the Rambam, a person should not say, yes? Says the Rambam, one has now learned about the tremendous thing of reward, that reward is a tremendous thing, and this is the main thing, a person should not say “I will perform the commandments of the Torah in order to receive the blessings written in the Torah…”
Explanation: Blessings Written in the Torah
The blessings he means those that he said earlier that they don’t mean, anyway, that this is simple. The simple blessings written in the Torah which are part of the preparation for the World to Come, or even in order that I should merit the life of the World to Come. Or they say the opposite, “and if I don’t listen and transgress the sins that are mentioned I will be saved from the curses written in the Torah, so that I won’t be cut off from the life of the World to Come.”
Discussion: What Does “In Order for the Life of the World to Come” Mean?
Speaker 2:
Says the Rambam, “and it is not fitting to serve God in this way.” I mean, one must understand the life of the World to Come, because I mean he thinks from the perspective of a person who thinks that one can even say “in order for all the blessings written in the Torah.” Simply, simply, that person doesn’t truly understand what the World to Come means.
I would perhaps say that the person must give full one hundred percent focus on the wisdom because he is doing the wisdom. What does this mean? That the wisdom that he is now acquiring, he should acquire it because now this is very important. What does the World to Come mean? Also the wisdom is truth? Yes, but it is wisdom when it’s already abstract wisdom without a body and… it’s even better wisdom. But when a person… I understand my question.
Speaker 1:
Yes, but he must enjoy the wisdom now fully. This is what I say, exactly as this is correct. Something one must… okay.
Speaker 2:
I mean interpret that simply that life of the World to Come means what the masses mean is life of the World to Come. Perhaps the ultimate purpose of the deed, not the nimshal of the mashal. But you also say that something true animal soul, but perhaps later one will see better.
Explanation: One Who Serves from Fear is Not the Level of Prophets and Sages
Speaker 1:
He says, “and it is not fitting to serve God in this way.” It is not fitting, it is not appropriate. “For one who serves in this way is serving from fear.” He serves the Almighty from fear, because he is afraid of the curses.
The word yirah and ahavah doesn’t necessarily mean fear versus love, but it means for a reason. Because blessings also, that this is only a means. “And this is not the level of the prophets nor the level of the sages.” And this level is not the level of prophets and not the level of sages.
“And none serve God in this way except the ignorant and the women and the children.” Who is not a prophet or a sage? The ignorant, women and children. “For one trains them to serve from fear.” Them one indeed trains to serve from fear, but the purpose is not that they should remain at this, rather “until their knowledge increases” – until their understanding becomes clearer, “and they will serve from love.” One should serve the Almighty from love.
Law 1 (Continued) – One Who Serves from Love: Does the Truth Because It Is Truth
Explanation: One Who Serves from Love
He explains, one who serves from love, one who serves the Almighty with love, engages in Torah and mitzvos and walks in the paths of wisdom, he goes in the ways of wisdom, not for any thing in the world, not for any thing, not from fear of evil, not from fear of bad, and not in order to inherit the good, not in order to inherit good, but does the truth because it is truth, he does it with purity, he does the truth because it is truth. He does, he wants to understand and he wants to do the truth because it is truth.
Innovation: Truth is Truth in Itself – A Logical Necessity
Ostensibly this means simply, because why is truth truth? Let’s understand. Why is truth truth? One says truth is truth in order that one should receive reward, this doesn’t make any sense. Truth is not truth in order that one should receive reward, truth is truth because it is truth. Perhaps this itself is the reward, but this one must still understand.
It’s a thought, you know, such a piece of Torah, such a thing, wisdom, yes? It’s foolishness, one doesn’t need to be a prophet, one doesn’t need to be a sage to understand this, it’s a simple thing. But the Rambam says that truth is good because it is truth.
Innovation: Now is Already Truth – Not Only the World to Come
And not as was said that the World to Come, that a person lives and he thinks, now is only preparation for the World to Come, in the World to Come I will understand that then there will be wisdom. No, the person should know that now is already also truth, it’s already wisdom now. But one speaks more of the reasons, the motivation, the reasons. And the reason must be that the reason is obligated in itself. If one speaks of the truth, the good is good in itself. If one doesn’t speak of the truth, the good is indeed a problem.
Speaker 2:
Sometimes even in the Torah there are parts of the Torah that are only preparations for truth, so that one shouldn’t stumble on some sin. One speaks here presumably the part of the Torah that is truth because it is truth. But also, he does it so that he should arrive at the truth.
Explanation: And the Good Will Eventually Come in the Whole
Speaker 1:
He says, and the good will eventually come in the whole, in the whole of truth it also comes that with this it will bring good, it will bring life of the World to Come, it will bring all good. But this may not be the main focus.
Innovation: Dispute of Rambam with Kabbalists – Truth Above Good or Good Above Truth
I want to tell you a deep comment that no one will understand, not even me, but there is a dispute between the Rambam and the Kabbalists. And the Kabbalists would have said that one must write does the good because it is good and the truth will eventually come. The Rambam says does the truth because it is truth and the good will eventually come.
There is a deep dispute whether good is above truth or truth is above good. The Rambam, truth means wisdom. The Rambam held in the approach that wisdom is the real thing. The Baal HaTanya says that the good is included in wisdom, but others have said that truth is included in the good.
Okay, it makes a lot of differences. It’s not just a play on words whether one calls this the Name truth or one calls it good. No, no, it’s a real difference. Good means a thing that is good, that is desired, and truth means a thing that is true, even if it’s not desired. No, it’s obvious that it’s also. Everyone agrees that it goes together. The question is only what is prior to what.
But I say this only as a hint, because the impression of this word truth can disturb people. If one doesn’t feel on the right path, one should say “does the good because it is good”. It’s the same thing by Iyov.
Law 1 (Continued) – And This Level… Not Every Sage Merits It
Explanation: The Level of One Who Serves from Love is Very High
Speaker 1:
In any case, says the Rambam, now, this is what is fitting. The Rambam goes in the same structure as his entire time. First he tells you the truth. The truth is that one should not do from fear but from love, almost for small people. But, says the Rambam, it’s not so simple. It’s not so simple.
And this level, says the Rambam further, and this level, the level of doing the truth because it is truth, from love, and for no other reason, it is a very great level, it’s a great level, it’s a great virtue, and not every sage merits it, even a sage, not every sage merits this.
Contradiction Within Itself: Prophets and Sages vs. Not Every Sage Merits It
Earlier he said prophets and not sages, here he says even among the sages not all. There are levels, I think. Perhaps he means to hint that a sage among the sages, certain sages that he speaks of them in the words, not all of them were on this level.
Speaker 2:
No, he says very frightening, one must really understand it. It’s a contradiction. Earlier he said very frightening, now he says even a sage. Perhaps in him himself there are levels. Perhaps this is the secret. The truly true level of one who serves from love, this is already even a sage doesn’t merit. Could be interesting. It looks like a contradiction within itself.
Speaker 1:
I don’t believe that the commentator will deal with this contradiction. You can be completely sure that he won’t. It’s not the intent of contradictions that one should become from them. One must see. Perhaps yes. He says here something, for example… No, no, no, he doesn’t say.
I tell you, it’s indeed a contradiction. The Rambam means something deeper. Something he means to say with this “not every sage merits it”. I’m not the sage, that I should merit that you should understand. No, for us to understand also… You should understand with us that there is here something a place to become better. For us to also consider ourselves sages, and for us to not yet consider ourselves completely on the level. And to understand that everything that has been done was only with a reversal.
Explanation: The Level of Avraham Avinu Who the Holy One Blessed Be He Called “My Beloved”
There is indeed a “and this stood for our fathers and for us”. The “our fathers” is yes on the wisdom that they merited this. This is the “our fathers”, “whom the Holy One Blessed Be He called ‘My beloved’.” What does the Almighty call “My beloved”? That everything they did was only with a reversal.
Law 3 (Continued) – Avraham Avinu as the Example of One Who Serves from Love
Speaker 1:
Perhaps there are in this itself levels, perhaps this is the secret. This speaks truly the level of one who serves from love, this is already even a sage doesn’t merit.
Speaker 2:
Okay, this is interesting. It looks like a contradiction within itself.
Speaker 1:
Okay, I don’t believe that the commentator will engage in this contradiction. I can be completely sure that he won’t. It’s not the point of contradictions that one can become from it. One must see, perhaps yes.
Speaker 2:
Does he say here something? For example?
Speaker 1:
No, no, no, okay, he doesn’t say. I tell you, I see that he has contradictions. But he means I think something deeper. Something he means to say with this “not every sage merits this”. It seems I’m not the sage who merits to understand this.
Speaker 2:
No, for us to understand also. We understand that there is here something a place to live better. We also consider ourselves sages, and we don’t yet consider ourselves completely on the love. It’s understandable to us what he says here.
Avraham Avinu – “My Beloved”
Speaker 1:
Says the Rambam, “and this is the level of Avraham Avinu”. Avraham Avinu is yes the sage who merited this. This is the level of Avraham Avinu, whom the Holy One Blessed Be He called “My beloved”. Why does the Almighty call him “My beloved”? That everything he did was only with love, “because he served only from love”.
He didn’t serve the Almighty because he loved the Almighty. “And you shall love Hashem” doesn’t mean love. Love means that he does everything he does only from love, not from fear, not for any thing in the world. Avraham Avinu was a lover. What does a lover mean? Avraham Avinu was a lover means that you are also… calm. A great level. A tremendous thing.
Avraham Avinu was recognition of the Creator, and he understood the error that everyone made, and he did kindness with the entire world, but he didn’t do it for any thing, only for love of God.
Love = Doing the Truth Because It Is Truth
Speaker 1:
“And this”, ah, this is the love. You will tell me that this is love, but says the Rambam, this is love. Love is doing the truth because it is truth. “And this is the level that the Holy One Blessed Be He commanded us through Moshe Rabbeinu”. The level of Avraham Avinu the Almighty demands from every Jew. Every Jew should be a bit of Avraham Avinu.
As it is stated, “And you shall love Hashem your God”, you should love the Almighty, “with all your heart and with all your soul and with all your might”. You should be an ohev Hashem, meaning you should do Torah and mitzvos and chochma out of ahavas ha’emes because it is emes.
And this is apparently the meaning of “with all your heart,” because this is the reason for everything. Consequently, this includes all the meanings of all these words, but apparently you see that it includes everything. This is indeed the purpose of everything. It fits very well, because the Rambam says many times that what Avraham Avinu did voluntarily, Moshe Rabbeinu made into mitzvos. This is the whole thing, Moshe makes mitzvos.
Ahavas Hashem ≠ Doing Mitzvos Out of Love
Speaker 1:
Ah, “and when ahavas Hashem will be proper,” he will love the Almighty because the Almighty is the emes and His essence is emes. Soon we will see what is ahava reuya. “Then it will occur to him to do all the mitzvos out of love,” he will do all mitzvos out of love. Not only is the essence of ahavas Hashem his love. Very good.
So ahavas Hashem is not the same thing as doing mitzvos out of love. Ahavas Hashem means knowing the Almighty, we’ll see. Knowing the Almighty, thinking of Him all the time. And consequently he does mitzvos because of this, because mitzvos bring him to this, and they are actions that stem from this, and so on and so forth.
Halacha 4 – What is the Proper Love
The Parable of Cholas Ahava
Speaker 1:
The Rambam says, “What is the proper love?” What is ahava reuya? The Rambam says, this is what is meant, here the Rambam brings a very simple parable. It’s very interesting, because the love that we know is not yedias hachochma, it’s a different kind of love, it’s ahavas gashmiyus. So the Rambam brings ahavas gashmiyus as a parable.
Introduction: Ahava Reuya = Constancy of Thought, Not Feelings
Speaker 1:
I just want to say an introduction, because you may disagree with my interpretation afterwards, but I want to say an introduction, because I spoke about this in a shiur here, people said that the Rambam says differently than I explain. I want to say what the Rambam is seeking here.
What the Rambam is seeking here is as follows: What does ahava reuya mean? It’s very important, because most people think, the Rambam himself speaks about this in the Moreh at the end of the sefer, most people think ahava reuya means he has some very strong feeling, he goes out, he sings Ashira twice, and he feels something and his blood turns around.
The Rambam says that this has nothing to do with anything at all. One must remember, everything begins and ends by the Rambam with daas Hashem, knowing the Almighty, knowing all the creations of the Almighty, and so forth. So ahava reuya doesn’t mean that he has a lot of feelings. Feelings are perhaps a nice thing, perhaps not, the Rambam almost never speaks of feelings.
I just want to emphasize, does the Rambam speak of feelings? Only when he says in Chapter 2, he yearns to know, but always the feeling is towards yediah. Either he knows or he doesn’t know, but not the feeling. The Rambam doesn’t let the feeling into the mitzva at all, the Rambam doesn’t speak of it.
What Does “Shogeh Ba Tamid” Mean
Speaker 1:
If so, the Rambam asks, what do you mean when I say Avraham Avinu was an ohev Hashem? Okay, I know that he means he did everything out of love, but I say that to do everything out of love one must have ahavas Hashem. What does ahavas Hashem mean?
The Rambam says, I will tell you what he means, and I will explain to you the parable from Shir HaShirim. What he means is that he thinks of this all the time. He thinks of it all the time. Consequently he understands better, consequently he knows of this.
When he brings a parable, the parable that he gives of cholas ahava for a woman, he doesn’t mean to bring the parable of how crazy the person is. He means to bring out that the parable brings out the constancy of knowledge, the constancy of attachment of thought.
Speaker 2:
Or he brings out how strong the power of love is. The power of love that a person should have for this.
Speaker 1:
That’s what I’m saying, that could be, but I learn that what he learns from the parable of cholas ahava is specifically the topic of always thinking of it. Which is true, one who loves a certain woman very strongly thinks of her all the time, but he doesn’t bring the power of the feeling, but rather the constancy, he thinks all the time, the constancy of thought.
The Rambam’s Language
Speaker 1:
He says briefly, “And you shall love Hashem with a great, exceeding, mighty, very strong love, until your soul is bound in the love of Hashem, and you are found thinking of it constantly”. That he thinks of it all the time, it’s hard for him to think of other things. All the time he thinks of the Almighty.
He says, “as if he is sick with love,” like people who are sick with love. There is such a thing, a person becomes sick with love, he becomes “obsessed,” he falls “in love” as we call it, he falls into love for a certain woman, “whose mind is never free from the love of that woman and he thinks of her constantly, when he sits and when he rises and when he eats and drinks,” he thinks all the time, his mind returns to her.
He says, ahavas Hashem means that all the time one is busy with the Almighty, all the time one thinks and contemplates and yearns for the knowledge of the Almighty. “Even more so should the love of Hashem be in the hearts of those who love Him,” ahavas Hashem that is spoken of means that it should be even stronger than the lover who loves a woman and thinks of her all the time.
Ahavas Hashem means that all the time one is busy with the Almighty, “shogeh ba tamid.” Only all the time, “shogeh ba” means that one cannot get away from this even inadvertently. Not only when one is consciously thinking of the Almighty, but one simply cannot think when one wants not to.
Discussion: What Does “Shogeh” Mean
Speaker 1:
The Raavad has a question here what “shogeh” means, he doesn’t know what he means. But I think that the Rambam means to say… Yes, the Raavad brings two interpretations of what “shogeh” means. I think that the Rambam means simply, “shogeh” by the Rambam means thinking all the time. It’s a special “verb” for a thought that is like “obsessive.” “Obsessive” sounds wrong, but as if it’s all the time, you understand? A thought that returns and repeats all the time.
The Raavad says two other interpretations, okay. Yes, the Raavad says he doesn’t know what it means. If it means “shiggayon l’David,” he sings to the Almighty all the time, or “shogeh” he thinks of Him. Or a second one, that as he says “shogeh,” no, that he makes a mistake in his matters, he forgets his own things, he becomes crazy etc. It’s like “im amcha eilecha evrach,” it’s when he is mistaken, when he forgets.
The Parable Answers a Practical Question
Speaker 1:
The parable is very good, why? Because people object, how can one think? About what is this called in Chassidic language, I think that when one speaks about thinking of the Almighty, if I may say, one says, but I’m busy with my wife and children, I’m busy with my work.
One says indeed, yes yes, when you have some great desire for some woman, you do indeed have time in the middle of eating to think of her. Yes, even more so should ahavas Hashem be. It’s something that goes with him all the time, because this is what… even more so should ahavas Hashem be, “and you shall love, thinking of it constantly,” as Moshe Rabbeinu told us “with all your heart” – with the whole heart, “and with all your soul and with all your might.”
It means, even when one is busy. Perhaps he means when one is busy with matters of the soul and busy with matters of money, you should love the Almighty. So is the thought, because he thinks that he means the verse further, “when you sit in your house and when you walk on the way.” Perhaps he means when one is busy…
Discussion: True Love vs. Good Physicality
Speaker 2:
Yes, one is busy, the Almighty gave them to you, they come from the Almighty, the Almighty gave them to you.
Speaker 1:
But we said a whole principle in one of the shiurim that we spoke about this, that the Rambam wouldn’t say so, because the Rambam said that this is a very great preparation, it’s very good, it’s avoda out of love. But true love is already a thought of the Almighty.
The Rambam would say, the revelation of this is simply good physicality. A person who learns deep matters and unifies with the Almighty, a yearning develops in him, he wants to know how to understand this. This is a “shogeh ba tamid” situation.
Shir HaShirim as a Parable
Speaker 1:
The Rambam says, “And this is what Shlomo said by way of parable ‘for I am sick with love.’” Shlomo HaMelech was indeed the one who made the parable. Shlomo already thought that there is indeed such a thing as being sick with love. There is indeed such a thing as becoming sick from love. He called himself sick with love. He wasn’t sick with love. He says, this means sick with love for the Almighty. But no, no, the Rambam doesn’t say it’s sick with love for the Almighty. For the Almighty it’s not a sickness, for the Almighty it’s correct. Yes, certainly, certainly, but he won’t be cured.
Speaker 2:
I’m saying, Shlomo says by way of parable, he’s not saying about the Almighty.
Speaker 1:
Okay, he says, he’s speaking of the parable of the man and woman there. But all of Shir HaShirim is indeed a parable to ahavas Hashem. Shir HaShirim speaks about the love of man and woman, it’s indeed a parable that one thinks of the Almighty all the time. All of Shir HaShirim brings out how one thinks of her all the time or she thinks of him, whatever way. This is indeed what the Rambam means.
And he only explains one verse “sick with love,” but there is indeed a place to explain the whole thing about this. No, he says, he brings the sick with love to show that his example that he said, his parable, is indeed Shlomo HaMelech’s parable.
The Rambam’s Order: First Reasoning, Then Proof
Speaker 1:
The Rambam makes an order. First the Rambam explains his way, first he explains what he says, then he says that this is indeed what it says in the verse. No, the Rambam doesn’t say “it says in the verse and therefore one can say this.” The Rambam says “I say,” and this is what he said, I’m trying to replicate, I want to replicate. Then he says, ah, it’s not, it indeed says in the Rambam.
The Rambam says, “the early sages said.” I just want to think. I had something else to say about the sick with love, I don’t know what. Okay.
The Structure of Sefer HaMada
Speaker 1:
Ah, until here the Rambam taught us that one must do so, and consequently one must have this strong love. He brings that this doesn’t only say, he already also brought it, that one doesn’t have to do out of love, no, he said. First he indeed said that it’s a great level.
I would want to understand it this way, Sefer HaMada begins with knowing the Almighty. Without knowledge one doesn’t have what to think about all the time. Shogeh ba tamid, think all the time about what? It begins with what the Almighty is. To understand the Almighty one must understand all of creation, and one must understand the wisdom to be able to understand the Almighty.
And then comes in everything that one must use in order to be able to understand. Wait, then comes in talmud Torah, because the Torah is indeed also a part of the wisdom of the Almighty.
Sources from Chazal for Service Out of Love
One removes avoda zara with things that can distract, and teshuva in order to be able to return to the Almighty if one forgets. Here one returns to love, it’s like the end of mada. Love, what is yedias Hashem? He will tell you at the end. Okay, but now he’s just bringing sources from the sages that this is indeed true that one must do… that there is a distinction between love and fear, and one must do out of love, etc., yes?
The early sages said… With Chazal said in Sifrei, “Lest you say I will learn Torah in order to become wealthy,” so that I will receive reward and be wealthy, ah, “in order that I be called rabbi,” that people should call me a rabbi, “or in order that I receive reward in the World to Come, therefore it says to love Hashem, all that you do, do not do except out of love.” Everything you do you should do out of love. Instead of thinking now about the Almighty from now, not thinking about the World to Come. Yes.
And the sages further said, “in His commandments he greatly desires,” Chazal say on this, “in His commandments,” that the desire, the will, should be in the mitzvos themselves, “and not in the reward of His commandments.” Very good.
Antignus Ish Socho — “In Private” and the Danger of Public
He continues, “Therefore the great sages…” There is indeed the rosh yeshiva among us, he will explain to us what he means by sages of the idol worshippers. “who knew and understood, would command their wise students and teach them in private”. This is something they warned the important students, the great students.
Discussion: What Does “In Private” Mean?
Speaker 1:
“In private,” like something that cannot be said before everyone, like maaseh merkava, the righteous of the generations?
Speaker 2:
Ah, yes, presumably that’s what he means. Very good. Because, yes.
Speaker 1:
Or perhaps their students who were engaged in the unification of Hashem?
Speaker 2:
No, no, in private he means here in privacy, that’s what he means. They didn’t do it in the unification of Hashem, they did it in privacy. They didn’t say it in public. The Rambam, because the Rambam wants to bring this out, that this is not said in public. This is only for the… for the… means the righteous of the generations really didn’t belong there. That’s why they went to say it in public.
The Statement of Antignus Ish Socho
Speaker 2:
What did Antignus Ish Socho say? Tell the people, first what did they say, then we will explain.
Speaker 1:
They said, “Do not be like servants who serve the master in order to receive reward”. It says in Avos, but “in order to receive benefit,” that they should receive benefits. “Rather be like servants who serve the master not in order to receive anything”. Be like those who want to serve, a servant who loves his master so much, “and it is proper to serve him”.
Discussion: Understanding the Servant Who Doesn’t Serve for Money
Speaker 2:
What does a servant who doesn’t seek money do? Rather the servant knows that this is how it should be, that he serves his master because he wants to, because this is how it comes, because this is emes. One can say “because it is good to serve him,” this is proper, another word for good. If one thinks “in order to receive benefit,” means that he receives benefit, he hasn’t truly understood. But this is what he will apparently mean.
Speaker 1:
Well, “because the World to Come is good,” “because attaining Hashem is good”.
Speaker 2:
Very good.
Lishma and Shelo Lishma
The Rambam continues, “Whoever engages in Torah…” ah, this is what is called in the sages’ language, “out of love,” or another language, “that a person should not engage in order to receive reward”. The Rambam translated, the Rambam brought the translation of the Mishna and translated “pras” for “pras,” no one knows what “pras” means. The Rambam says, another word that it’s called, “lishma”.
The Rambam says, “Whoever engages in Torah in order to receive reward, or in order that punishment not come upon him, behold this one engages in it shelo lishma”. He does Torah shelo lishma, not for the purpose of the Torah itself. “Whoever engages in it not out of fear and not to receive reward, but rather because of love of the Master of all the earth who commanded it,” one who engages in Torah and mitzvos not because of fear, not because of reward, but because he loves the Almighty, the Master of all the earth commanded so, “behold this one engages in it lishma”.
Innovation: Lishma Means Attaining Hashem
And what does the Torah have to do with the Master of all the earth? Because through the Torah one understands Him, true? Not simply because he loves to do mitzvos of the Almighty. This I want to emphasize. Because the Rambam goes exactly like this with wisdom and attainments, right? He engages in Torah because he loves, whoever loves the Master of all the earth wants to understand Him.
The Rambam says, he says in Chapter 10, he returns to the service with the master. The servant sees that there is a master. The servant sees that there is a master, and consequently he will engage in Torah lishma in order to attain the Master of all the earth.
Shelo Lishma Comes to Lishma — The Process of Education
But the sages said an interesting thing. A person should always engage in Torah even shelo lishma. It means, if a person thinks lishma is the most important thing, but the other option is not to learn Torah at all? No. First learn Torah even if you’re not yet worthy of the level of lishma. Because from shelo lishma comes lishma, because from shelo lishma you will come to lishma. The purpose is ultimately lishma. Very good.
Or the other words that the Rambam brings out here is that the lishma, it goes back to what you said earlier, the lishma out of love is not a small thing. Not I say every Jew lishma, it’s a great service. So consequently, most people must indeed begin with shelo lishma, or many people will remain there.
Therefore, when teaching the young and the women and the common people, do you know who is an am ha’aretz? The one who learned a whole Sefer HaMada and hasn’t yet learned the last chapter. Because now we’re learning already, we’ve learned a whole sefer, and we’re certainly no longer in the category of amei ha’aretz. The Rambam says that we are that type. One cannot see that we are the amei ha’aretz.
Translation
“And we teach them only to serve out of fear and in order to receive reward.” We teach them, yes, to learn from fear and in order to receive reward. “Until their knowledge increases and they become exceedingly wise,” until they become wiser and they understand better, then “we reveal to them this secret little by little,” we teach them the secret gradually, “and we accustom them to this matter gently,” we accustom them to this matter with calmness, “until they attain it and know it and serve Him out of love.” Until they will attain it and they will know Him and they will serve Him out of love. Perhaps he means “until they attain it” – the matter, the same thing anyway.
Innovation: Why “Gently”
But the gentleness is apparently about the thing we spoke about earlier, because people don’t understand what spiritual reward means, and all things that people are not accustomed to, they are far from understanding. And also, one can stumble, one can think that if so there is no reward, as Tzadok and Baitus thought.
Therefore it says in the Gemara, and the Rambam brings it, not in the Gemara, in Avot d’Rabbi Natan, and the Rambam brings it there in Perush HaMishnayot, that it says “Sages, be careful with your words,” and this was about what Antigonus of Socho said “Do not be like servants who serve the master in order to receive reward,” and they thought that there is no reward. Very good.
Here we see further that this should only be said particularly or only to one who is worthy, so that he should not come to be confused.
Innovation: How Does “Not for Its Own Sake” Lead to “For Its Own Sake”
But if one must say here, how does Torah not for its own sake work? Where is Shmuel’s Torah? It’s a segulah, not a segulah. When one learns, what does Torah not for its own sake mean?
The Rambam explains this at length in, how is it called, in Perush HaMishnayot in Sanhedrin, that one tells a boy “learn Torah so that you should have a candy.” The boy thinks that the candy is better than the Torah, he learns therefore in order to receive the candy. But he begins to learn, he begins to feel a taste in the Torah, he begins to savor the Torah. So naturally it comes for its own sake, because he is already learning the Torah, he begins to see that the Torah is the only pleasure.
I think that here he also says it, perhaps not so clearly, but if they won’t begin to learn at all, certainly they will never acquire any wisdom. One must be a sage in order to have wisdom, and to become a sage one cannot through loving wisdom, because it’s a contradiction. One must taste something before one loves it. Yes, it’s a tremendous thing. Therefore there must be not for its own sake, because for its own sake won’t begin. But gradually one arrives.
Love of God Through Knowledge – The End of Madda
Now the Rambam says, you thought that love means further… What does “until he becomes wise and knows Him” mean? How does one acquire love of God?
“It is a known and clear matter that the love of the Holy One, blessed be He, is not bound in a person’s heart until he contemplates it constantly as is proper.” A person cannot merit such a level of love of God, that the love of God should be so strongly bound in his heart, until he comes to a level “that he contemplates it constantly as is proper,” he will always think of the Almighty, “and he will abandon everything in the world except for it,” he will leave aside all other things in the world except for the love of the Holy One, blessed be He, “as He commanded and said ‘And you shall love the Lord your God with all your heart and with all your soul,’” there should be no place in the heart and in the soul for other things.
All these things, one cannot come to such a level of love “except through the knowledge by which he knows Him,” only through knowing the Almighty, understanding the Almighty with knowledge. Very good.
The Rambam says further, “and according to the knowledge will be the love,” the love will come according to how much knowledge one has. “If little, little,” if one understands the Almighty very little, one will only have less love, “and if much, much,” if one has great knowledge, a great comprehension of the Almighty, one will merit a great attainment in love.
Innovation: Against the Approach of “Singing and Dancing”
Here we see that the Rambam is here according to the approach of other people who think that one can simply sing and dance and understand and love the Almighty. The Rambam knew that approach and he explicitly disagrees with it, and he says the halacha that it doesn’t work that way, it’s “a person doesn’t know the measure of his knowledge,” and naturally it comes out in practice.
Therefore – Back to Madda
“Therefore,” yes, says the Rambam, but therefore, he concludes once again with madda, “a person must devote himself to understand and contemplate the wisdoms and insights that inform him of his Creator,” a person must devote himself to understand and remind himself of the wisdoms and insights that inform the Almighty, that help him understand the Almighty, “according to the capacity that exists in a person to understand and attain, as we explained in Hilchot Yesodei HaTorah.” As the Rambam said, that as long as a person is composed of body and soul, he cannot completely comprehend the Almighty, but he can begin a little, he can begin to understand his own soul a little, and according to that understand spirituality, and understand the Almighty a little.
Discussion: “As We Explained” and the Mitzvah of Love
Speaker 1:
Yes, I would translate “as we explained” – ah, understand, that there is a mitzvah. In Yesodei HaTorah it already said there the call of the Almighty, and here it says that the mitzvah of love is what? It is learning. “Learn in order that you should know,” this is brought by the Sifrei, I think in Sefer HaMitzvot he brings the Sifrei.
Speaker 2:
So he says that since love of God, here he brings back the whole thing, in other words, we have arrived here at a place which is called service for its own sake. Service for its own sake must be according to love, love must be according to knowledge, and for that there is a mitzvah of “And you shall love the Lord your God,” and what it says “with all your heart” means that one should devote time to know the Almighty “according to his capacity.”
Innovation: “According to Capacity” Answers an Argument
Certainly, perhaps you’re right, that a person cannot comprehend the Almighty as He is, but according to the capacity that exists in a person he can comprehend, and therefore one is not exempt. Someone can say, I don’t understand the Almighty anyway, so am I exempt. The answer is, there is indeed a capacity that a person has to attain and understand, and that capacity he must exercise. And what must one do?
Discussion: What Does “Devote Himself” Mean
Speaker 1:
I think that “devote himself” means to devote time, yes, he should set aside.
Speaker 2:
I thought that it’s like he said earlier that one learns to be a sage in private, and a person must learn by himself in private. A person must occupy himself that I, I mean I can already learn by myself to learn about knowledge of God. I must be secluded and understand the wisdom that informs a person of the Almighty.
Speaker 1:
Not so good, the idea is that every Jew must make a shiur in Rambam, but a person should make a shiur in Chassidus or some other wisdom that brings to a person, the Almighty that brings is the Almighty, but the thing then, Rabbeinu the Ari works, Rabbeinu the Ari works.
Conclusion of Sefer HaMadda – The Connection Between Madda and Love
The Concept of “Madda” – Knowledge of God
A person must occupy himself that I, I mean I can already learn by myself to learn about knowledge of God. I must be secluded and understand the wisdom that is knowledge for a person, the Almighty.
But the tradition is that every Jew must make a shiur in Rambam, and he must make a shiur in Chassidus, or some other wisdom that is knowledge for a person, the Almighty. And through this he will have love, and through this he will have service.
The Rambam’s Conclusion to Sefer HaMadda
And here is the end. We didn’t say, it’s not written in my… “Blessed is the Merciful One who has helped us,” the Rambam concludes, thank God who has made me finish the entire book.
And after that he says, “The first book is completed, from the foundations of the Torah, with the help of the Almighty,” with the help of the Almighty. “And the number of chapters of this book is forty-six chapters. Hilchot Yesodei HaTorah – ten chapters. Hilchot Deot – seven chapters. Hilchot Talmud Torah – another seven chapters. Hilchot Avodah Zarah – twelve chapters. And Hilchot Teshuvah – ten chapters.”
Stop a moment.
The Connection Between Sefer HaMadda and Sefer Ahavah – Innovation
Well, one minute, I have a whole time, I know what you don’t mean. Madda is to understand the Almighty, and love is to always think, not be able to stop thinking of the Almighty.
We have finished Sefer HaMadda, and the rest continues further, we are going to learn further Sefer Ahavah. But this is the… Once one has madda one can have love and always be occupied with the Almighty, learning, praying, and making so many blessings, all these things are contemplating Him constantly, the person thinks about the Almighty so many times a day.
Conclusion
Blessed be God we have merited to finish the entire book.
הלכות תשובה פרק י – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון דעם שיעור — הלכות תשובה פרק י’ (סיום ספר המדע)
—
מבוא — דער פלאץ פון פרק י’ אין דעם גאנצן קאנטעקסט
פרק י’ איז דער לעצטער פרק אין הלכות תשובה און אין גאנצן ספר המדע. עס ווערן אויפגעברענגט פיר קאנעקשאנס פארוואס דער פרק פון עבודה מאהבה קומט דווקא דא:
1. קאנעקשאן מיט שכר ועונש (פרקים ז’–ט’): נאכדעם וואס דער רמב”ם האט מסביר געווען וואס פאר א געוואלדיגע שכר עס איז, קען א מענטש טראכטן אז די גאנצע תכלית איז שכר. דער רמב”ם וויל מסביר זיין אז מ’קען נישט לערנען תורה מיט נאר א האלבע פאקוס — ווי א הכנה צו שכר — ווייל דעמאלט איז מען קיינמאל נישט קונה חכמה. חידוש: די אמת’דיגע עבודה מאהבה איז דער וואס פארשטייט אז די ארבעט אליין איז דער אמת, און ממילא באקומט מען שכר — נישט אז דער אייבערשטער האט געמאכט א „דיעל” מיט מענטשן.
2. קאנעקשאן מיט די מדרגות פון הבנה: פריער האט דער רמב”ם מסביר געווען אז חכמים ונביאים האבן אן אמת’דיגע הבנה (למשל וועגן ימות המשיח), אבער נישט יעדער האט עס. דער פרק ווייזט אז עבודה מאהבה איז אויך נישט פאר יעדן — פאר פשוט’ע מענטשן און קליינע קינדער זאגט מען יא דעם פשוט’ן פשט פון ברכות וקללות אין חומש. חידוש: דאס איז אפשר נאך א תירוץ אויף דער קשיא פון שלא לשמה — אז דאס איז וואס מ’זאגט פאר מענטשן כל זמן זיי פארשטייען נאך נישט.
3. סיום אויף גאנץ הלכות תשובה: תשובה מיינט דאך צו עולה זיין אין מדרגות — פון א מין ביז א צדיק גמור — און דער לעצטער שטאפל איז לשמה. חידוש (על פי רמז): הלכות תשובה האט צען פרקים כנגד עשרת ימי תשובה, און יום כיפור — דער צענטער טאג — קומט מען אן צו דער מדרגה פון עובד מאהבה.
4. סיום אויף גאנץ ספר המדע: דער רמב”ם גייט אויספירן אז אהבה קומט לפי הדעת — „אהבה לפי הדעת, לפי האהבה.” אהבה האט צו טון מיט וואס איך ווייס. ער צייכנט צוריק צו הלכות יסודי התורה — מ’דארף לערנען מדע כדי צו זיין קונה מדת האהבה. חידוש: דער פרק איז נישט נאר א סיום אויף ספר המדע, נאר אויך אן אריינפיר אין ספר אהבה — ער פארבינדט מדע מיט אהבה.
—
הלכה א — „אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה…”
דברי הרמב”ם
„אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה’ על דרך זה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. ואין עובדים את ה’ על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.”
פשט
מ’זאל נישט דינען דעם אייבערשטן כדי צו באקומען ברכות/שכר אדער כדי אנטלויפן פון קללות/עונש. דאס איז עבודה מיראה, נישט די מדרגה פון נביאים/חכמים. פאר עמי הארץ, נשים, קטנים איז מען מחנך מיראה ביז זייער דעת וואקסט און זיי קענען דינען מאהבה.
חידושים
– „כדי שאזכה לחיי העולם הבא” — א מענטש וואס פארשטייט נישט עולם הבא: דער מענטש וואס טראכט אזוי, פארשטייט נישט אמת’דיג וואס עולם הבא מיינט. ער טראכט פון עולם הבא ווי דער המון עם פארשטייט עס — ווי א „גאל” פאר ארבעט — נישט ווי דער רמב”ם האט עס מסביר אין פרק ח’ (חכמה מופשטת אן א גוף). דער מענטש וואס פארשטייט אז עולם הבא איז חכמה מופשטת, פאר אים איז שוין יעצט אויך חכמה — ער דארף נישט „ווארטן” אויף עולם הבא.
– „יראה” — ברייטער ווי נאר מורא: דער ווארט יראה מיינט דא ברייטער — עבודה „פאר א ריזן” (for a reason external to the act itself). אויך ווער עס טוט כדי צו באקומען ברכות (נישט נאר ווער עס האט מורא פון קללות) איז אין דער קאטעגאריע פון עובד מיראה.
—
הלכה א (המשך) — „העובד מאהבה… עושה האמת מפני שהוא אמת”
דברי הרמב”ם
„העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בכלל.”
פשט
עובד מאהבה טוט די אמת ווייל ס’איז אמת, אן קיין אויסערליכע מאטיוואציע. די טובה קומט ממילא אבער דאס איז נישט דער פאקוס.
חידושים
– „עושה האמת מפני שהוא אמת” — לאגישע נויטווענדיקייט: פארוואס איז אמת אמת? ווייל אמת איז נישט אמת „כדי” עפעס — אמת איז אמת מצד עצמו. צו זאגן „אמת איז אמת כדי מ’זאל באקומען שכר” איז א טיפשות. דער גוט איז גוט מצד עצמו — דאס דארף מען נישט זיין קיין נביא צו פארשטיין, ס’איז א פשוט’ע זאך.
– חידוש — טיפע מחלוקת רמב”ם מיט מקובלים: דער רמב”ם שרייבט „עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא.” מקובלים וואלטן פארקערט געזאגט: „עושה הטוב מפני שהוא טוב, וסוף האמת לבוא.” דאס איז א טיפע מחלוקת: צו אמת (= חכמה) איז למעלה מטוב, אדער טוב איז למעלה מאמת. דער רמב”ם האלט אז חכמה איז די עכטע זאך. דער בעל התניא זאגט אז טובה איז בכלל החכמה. ס’איז נישט נאר א שפיל פון ווערטער: טוב מיינט א זאך וואס איז נחשק (desirable), אמת מיינט א זאך וואס איז אמת אפילו ס’איז נישט נחשק. יעדער איז מודה אז ביידע גייען צוזאמען, די שאלה איז נאר וואס איז קודם. פראקטישע נפקא מינה: אויב איינער פילט זיך נישט אויף דער ריכטיגער דרך, קען מען זאגן „עושה הטוב מפני שהוא טוב” — דאס איז די זעלבע זאך.
– „וסוף הטובה לבוא בכלל” — שכר קומט ממילא: עס טאר נישט זיין דער מיין פאקוס. א מענטש וואס לערנט נאר ווייל ס’איז א הכנה צו עולם הבא, איז קיינמאל נישט קונה חכמה — ווייל ער גיט נישט הונדערט פראצענט פאקוס אויף די חכמה גופא.
—
הלכה א (המשך) — „ומעלה זו… מעלת אברהם אבינו”
דברי הרמב”ם
„ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב”ה אוהבי, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו הקב”ה על ידי משה רבנו, שנאמר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.”
פשט
די מדרגה פון עובד מאהבה איז זייער הויך, נישט יעדער חכם איז זוכה צו דעם. דאס איז די מדרגה פון אברהם אבינו וואס דער אייבערשטער רופט אים „אוהבי.” דאס איז אויך די מעלה וואס דער אייבערשטער פאדערט פון יעדן איד דורך משה רבינו.
חידושים
– אהבה = טון די אמת מפני שהוא אמת: „אוהבי” ביי אברהם מיינט נישט בלויז א רגש פון אהבה, נאר אז אלעס וואס ער האט געטון — הכרת הבורא, חסד מיט דער וועלט — איז געווען נאר וועגן אהבת ה’, נישט וועגן קיין אנדער ריזן.
– אברהם וואלענטערי, משה מצוות: דער רמב”ם’ס שיטה אז וואס אברהם אבינו האט געטון פרייוויליג, האט משה רבינו געמאכט פאר מצוות. דאס איז א כלל וואס דער רמב”ם ברענגט אסאך מאל — משה מאכט מצוות פון דעם וואס אברהם האט שוין אליין דערגרייכט.
– „בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך” — אינקלודירט אלעס: דער פסוק מיינט אז אפילו ווען מען איז ביזי מיט עניני נפש (לעבן) אדער עניני ממון (פרנסה), זאל מען ליב האבן דעם אייבערשטן. עס אינקלודירט אלע אספעקטן פון לעבן.
– אהבת השם ≠ טון מצוות מאהבה: אהבת השם אליין מיינט וויסן דעם אייבערשטן, טראכטן פון אים א גאנצע צייט. טון מצוות מאהבה איז א רעזולטאט דערפון — מצוות ברענגען אים צו דעם, זיי זענען “מעשים מניעים” צו דער אהבה. אבער די עצם אהבה איז די תמידות’דיגע דעת השם.
– סתירה מיניה וביה — „אין כל חכם זוכה לה”: פריער האט דער רמב”ם געזאגט אז עבודה מיראה איז „נישט די מעלה פון נביאים ולא מעלת החכמים” — משמע אז חכמים זענען שוין אויף דער מדרגה פון מאהבה. יעצט זאגט ער „אין כל חכם זוכה לה” — משמע אז אפילו חכמים זענען נישט אלע אויף דער מדרגה! פון דער אנדערער זייט זאגט ער אז דאס איז א מצוה וואס דער אייבערשטער פאדערט פון יעדן איד („ואהבת את ה’ אלקיך”). מעגליכע תירוצים: (א) אפשר אין חכמים אליין איז דא מדרגות — א געוויסע מדרגה פון מאהבה האבן אלע חכמים, אבער די „עכט אמת’דיגע מעלה” פון עובד מאהבה איז נאך העכער. (ב) אפשר מיינט ער אז געוויסע חכמים וואס ער רעדט פון זיי זענען נישט אלע געווען אויף דער מדרגה. די סתירה ווערט נישט פולשטענדיק אויפגעלייזט.
—
הלכה ב — וכיצד היא האהבה הראויה
דברי הרמב”ם
„שיאהב את ה’ אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה’, ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מכן תהיה אהבת ה’ בלב אוהביו, שוגה בה תמיד, כמו שציוונו בכל לבבך ובכל נפשך. והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.”
פשט
דער רמב”ם ברענגט א משל פון חולת אהבה — ווי איינער וואס איז קראנק פון ליבשאפט צו אן אשה און קען נישט אוועקגיין פון טראכטן פון איר — אזוי זאל מען טראכטן פון דעם אייבערשטן א גאנצע צייט, נאך שטערקער. שלמה המלך האט דאס אויסגעדריקט אין שיר השירים, וואס איז א משל אויף דעם ענין.
חידושים
– אהבה ראויה = תמידות המחשבה, נישט פילינגס: רוב מענטשן מיינען אז אהבה ראויה מיינט א שטארקע פילינג — מ’גייט אויס, מ’זינגט, מ’פילט עפעס אין בלוט. דער רמב”ם מיינט דאס נישט. דער רמב”ם רעדט כמעט קיינמאל נישט פון פילינגס. דער איינציגער מאל וואס דער רמב”ם רעדט פון א פילינג איז אין פרק ב’ — “משתוקק לידע” — אבער אויך דארט איז די פילינג געריכט צו ידיעה. אהבה ראויה מיינט: תמידות הדעת, תמידות הדביקות המחשבה — א גאנצע צייט טראכטן פון דעם אייבערשטן, קלערן, בענקען זיך צו דער ידיעה. אלעס הייבט זיך אן און ענדיגט זיך ביי דעם רמב”ם מיט דעת השם.
– דער משל פון חולת אהבה — תמידות, נישט אינטענסיטעט: עס איז פארגעלייגט געווארן אז דער משל ברענגט ארויס ווי שטארק די כח אהבה איז. אבער דער ריכטיגער פשט איז אז דער משל ברענגט ארויס דוקא די תמידות המחשבה — אז ווי איינער וואס האט ליב אן אשה טראכט פון איר א גאנצע צייט, אזוי זאל מען טראכטן פון דעם אייבערשטן. נישט די “פאוער” פון דער פילינג, נאר דאס פאקט אז מ’קען נישט אוועקגיין פון דעם.
– טייטש „שוגה בה תמיד”: דער ראב”ד ברענגט צוויי פשטים: (1) “שגיון לדוד” — ער זינגט פאר’ן אייבערשטן א גאנצע צייט; (2) “שוגג” — ער פארגעסט זיינע אייגענע זאכן, ער ווערט משוגע אין זיינע אייגענע ענינים. דער פשט אין דעם שיעור: “שוגה” ביי דעם רמב”ם מיינט א מחשבה חוזרת ונשנית — אן “אבסעסיווע” מחשבה וואס קומט צוריק א גאנצע צייט. מ’קען נישט אוועקגיין פון דעם אפילו בשוגג — נישט נאר ווען מ’איז בדעת, נאר מ’קען פשוט נישט טראכטן פון אנדערע זאכן.
– דער משל ענטפערט אויף א פראקטישע קשיא: מענטשן פרעגן: וויאזוי קען מען טראכטן פון אייבערשטן א גאנצע צייט? מ’איז דאך ביזי מיט ווייב, קינדער, ארבעט! דער משל ענטפערט: ווען א מענטש האט א שטארקע תאווה צו אן אשה, האט ער טאקע צייט אינמיטן עסן צו טראכטן פון איר. “יתירה מזו תהא אהבת השם” — אהבת ה’ זאל זיין נאך שטערקער, אז עס גייט מיט אים די גאנצע צייט.
– שיר השירים אלס משל: שלמה המלך האט זיך אליינס גערופן “חולת אהבה” — אבער פאר’ן אייבערשטן איז עס נישט קיין מחלה, פאר’ן אייבערשטן איז עס ריכטיג. כל שיר השירים איז א משל צו אהבת ה’ — די גאנצע שיר השירים ברענגט ארויס ווי א גאנצע צייט טראכט ער/זי פון דעם אנדערן.
– דער רמב”ם’ס מעטאד — קודם סברא, נאכדעם ראיה: דער רמב”ם’ס מעטאד: קודם איז ער מסביר וואס ער מיינט (די משל פון חולת אהבה), נאכדעם ברענגט ער אז אזוי שטייט טאקע אין פסוק. ער זאגט נישט “ס’שטייט אין פסוק דעריבער קען מען דאס זאגן” — נאר ער זאגט זיין סברא, און דערנאך ווייזט ער אז שלמה המלך האט שוין דאס זעלבע געזאגט.
– אמת’ע אהבה vs. גוטע גשמיות: עס איז פארגעלייגט געווארן אז מ’קען אהבת ה’ האבן דורך טראכטן אז אלעס קומט פון אייבערשטן — ווייב, קינדער, פרנסה. אבער: דער רמב”ם וואלט געזאגט אז דאס איז א גוטע הכנה, א גוטע עבודה מאהבה, אבער אמת’ע אהבה איז שוין א טראכט פון אייבערשטן אליין. דער גילוי פון “אלעס קומט פון אייבערשטן” איז “סתם גוטע גשמיות.” אמת’ע שוגה בה תמיד איז ווען א מענטש לערנט טיפע ענינים, איז מתייחד מיט’ן אייבערשטן, און עס מאכט זיך אין אים א תשוקה צו וויסן מער — ער וויל פארשטיין וויאזוי מ’פארשטייט דאס.
– דער שטראקטור פון ספר המדע: ספר המדע הייבט זיך אן מיט וויסן דעם אייבערשטן — אן וויסן האט מען נישט וועגן וואס צו טראכטן א גאנצע צייט. “שוגה בה תמיד” — וועגן וואס? וועגן וואס דער אייבערשטער איז. צו פארשטיין דעם אייבערשטן דארף מען פארשטיין די גאנצע בריאה, מ’דארף פארשטיין חכמה. נאכדעם קומט אריין תלמוד תורה, ווייל תורה איז אויך א חלק פון דער חכמה פון אייבערשטן. אלעס איז א סדר וואס פירט צו דער תמידות’דיגער דעת השם.
—
הלכה ג — מקורות פון חז”ל פאר עבודה מאהבה
דברי הרמב”ם
דער רמב”ם ברענגט מקורות פון חז”ל (ספרי): “שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר… בשביל שאקרא רבי… בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה את ה’, כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה.” דערנאך ברענגט ער דעם פסוק “במצותיו חפץ מאד” — חז”ל טייטשן: “במצותיו ולא בשכר מצותיו” — דער רצון זאל זיין אין די מצוות אליין, נישט אין דעם שכר.
פשט
די מקורות פון חז”ל באשטעטיגן דעם רמב”ם’ס יסוד אז מען דארף טון אלעס מאהבה, נישט פאר קיין אויסערליכע ריזנס.
חידושים
– אנטיגנוס איש סוכו — „ביחוד” און די סכנה פון פובליק: דער רמב”ם ברענגט אז “גדולי החכמים… מצוים היו לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד.” עס ווערט דיסקוטירט וואס מיינט “ביחוד” — צי עס מיינט “ייחוד השם” (תלמידים וואס זענען עוסק אין ייחוד השם), אדער “ביחידות” (בפרטיות, נישט אין פובליק). מסקנא: “ביחוד” מיינט ביחידות — זיי האבן עס נישט געזאגט אין פובליק, ווייל דאס איז א זאך וואס מען זאגט נישט פאר אלעמען.
– אנטיגנוס איש סוכו’ס מאמר: “אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כלום.” דער עבד וואס דינט נישט פאר געלט — ער דינט ווייל ער ווייסט אז אזוי דארף עס זיין, ווייל “ס’קומט אזוי, ווייל דאס איז אמת.” מען קען טייטשן “מפני שטוב לעבדו” — “ראוי” איז נאך א ווארט פאר “טוב.” אבער אויב איינער מיינט “על מנת לקבל טובה” אז ער איז מקבל טובה פאר זיך, האט ער נישט אמת’דיג פארשטאנען.
—
הלכה ד — לשמה און שלא לשמה
דברי הרמב”ם
„כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עליו פורענות, הרי זה עוסק בה שלא לשמה.” און „כל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה, הרי זה עוסק בה לשמה.”
פשט
שלא לשמה איז ווען מען לערנט פאר שכר אדער אנטלויפן פון עונש. לשמה איז ווען מען לערנט מפני אהבת אדון כל הארץ.
חידושים
– לשמה מיינט השגת השם: “מפני אהבת אדון כל הארץ” מיינט נישט סתם ער האט ליב צו טון מצוות פון דעם אייבערשטן. דער רמב”ם גייט לויט חכמה והשגות — ער איז עוסק בתורה ווייל ער וויל פארשטיין דעם אדון כל הארץ. דורך תורה פארשטייט מען אים. דער עובד זעט אז ס’איז דא א “רב” (אדון), און ממילא וועט ער עוסק זיין בתורה לשמה כדי להשיג את אדון כל הארץ.
—
הלכה ה — שלא לשמה בא לשמה, דער מהלך פון חינוך
דברי הרמב”ם
דער רמב”ם ברענגט דעם כלל פון חז”ל: “לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.” און ער איז מסביר: “לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.”
פשט
מען הייבט אן מיט שלא לשמה ווייל רוב מענטשן קענען נישט גלייך אנהייבן מיט לשמה. מען איז מחנך צוביסלעך, ביז זיי דערגרייכן לשמה.
חידושים
– פארוואס מוז שלא לשמה עקזיסטירן: לשמה מאהבה איז נישט קיין קליינע זאך — רוב מענטשן דארפן אנהייבן מיט שלא לשמה. אויב זיי וועלן בכלל נישט אנהייבן לערנען, וועלן זיי קיינמאל נישט באקומען חכמה. מען קען נישט ליב האבן חכמה פאר מען טעיסט עס — דאס איז א סתירה. “מ’דארף טעיסטן עפעס פאר מ’האט עס ליב.” פארדעם מוז זיין שלא לשמה, ווייל לשמה וועט זיך נישט אנהייבן פון זיך אליין.
– דער רמב”ם’ס משל אין פירוש המשניות סנהדרין: מען זאגט פאר א יונגל “לערן תורה כדי דו זאלסט באקומען א קענדי.” דער יונגל מיינט אז די קענדי איז בעסער פון תורה. אבער ווען ער הייבט אן לערנען, הייבט ער אן פילן א טעם אין תורה, הייבט אן באשמאק’ן די תורה, און ממילא קומט ער צו לשמה — ער זעט אז תורה איז דער איינציגער געשמאק.
– „בנחת” און די סכנה: די “נחת” איז נויטיג ווייל מענטשן פארשטייען נישט שכר רוחני, און זאכן וואס מענטשן זענען נישט צוגעוואוינט זענען רחוק מן הדעת. אויך קען מען נכשל ווערן — מען קען מיינען אז אויב אזוי איז נישטא קיין שכר בכלל. דער רמב”ם ברענגט (אין פירוש המשניות) פון אבות דרבי נתן אז “חכמים הזהרו בדבריכם” איז געזאגט געווארן וועגן דעם וואס אנטיגנוס איש סוכו האט געזאגט, און זיינע תלמידים (צדוק ובייתוס) האבן פארמישט געמיינט אז ס’איז נישטא קיין שכר בכלל.
—
הלכה ו — אהבת השם דורך דעת
דברי הרמב”ם
„דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב”ה נקשרת בלבו של אדם עד שיהגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.”
„אינו אוהב הקב”ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה — אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה.”
פשט
אהבת ה’ ווערט נאר געבונדן אין הארצן ווען מען טראכט פון אים תמיד. אהבה גייט נאר לויט דעת — וויפיל מען ווייסט, אזויפיל האט מען ליב.
חידושים
– קעגן שיטת „זינגען און טאנצן”: דער רמב”ם ווייסט פון א שיטה אז מען קען סתם זינגען און טאנצן און דערמיט ליב האבן דעם אייבערשטן. ער איז בפירוש מחלק אויף דעם — ער פסק’נט אז אהבה גייט נאר לויט דעת. וויפיל מען פארשטייט, אזויפיל האט מען ליב. ווייניג דעת — ווייניג אהבה; פיל דעת — פיל אהבה.
—
הלכה ו (המשך) — לפיכך, צוריק צו מדע
דברי הרמב”ם
„לפיכך צריך אדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.”
פשט
דעריבער דארף א מענטש זיך מייחד זיין צו פארשטיין חכמות וואס מאכן אים באקאנט מיט דעם אייבערשטן, כפי זיין כח, ווי דער רמב”ם האט שוין מסביר געווען אין הלכות יסודי התורה.
חידושים
– דער קרייז שליסט זיך: דער רמב”ם ענדיגט ספר המדע מיט מדע — עבודה לשמה מוז זיין על פי אהבה, אהבה מוז זיין על פי דעה, און פאר דעם איז דא א מצוה פון “ואהבת את ה’ אלקיך.” “בכל לבבך” מיינט אז מען זאל מייחד זיין צייט צו וויסן דעם אייבערשטן כפי כחו.
– „כפי כח” ענטפערט אויף א טענה: איינער קען זאגן “איך פארשטיי סייווי נישט דעם אייבערשטן, בין איך פטור.” דער תירוץ: א מענטש קען נישט משיג זיין דעם אייבערשטן כפי שהוא (ווי דער רמב”ם האט געזאגט אין יסודי התורה אז כל זמן א מענטש איז צוזאמגעשטעלט פון גוף ונפש קען ער נישט אינגאנצן משיג זיין), אבער “כפי כח שיש באדם” קען ער משיג זיין, און דעם כח איז ער מחויב צו נוצן.
– „לייחד עצמו” מיינט ביחידות לערנען: עס ווערט פארגעלייגט אז “לייחד עצמו” מיינט נישט נאר מייחד זיין צייט, נאר אויך — אזויווי דער רמב”ם האט פריער געזאגט אז מען לערנט צו א חכם ביחיד — אזוי דארף א מענטש זיך אליין מתבודד זיין און פארשטיין די חכמה וואס איז מודיע דעם אייבערשטן. ער דארף אנקומען צו א מדרגה וואו ער קען זיך אליין אויסלערנען אין ידיעת השם.
– ספרי אין ספר המצוות: דער ספרי זאגט “למד כדי שתדע” — דער רמב”ם ברענגט דאס אין ספר המצוות. דאס מיינט אז די מצוה פון אהבה איז ממש לערנען — דורך לערנען קומט מען צו וויסן, דורך וויסן קומט מען צו ליב האבן.
– [דיגרעסיע — פראקטישע אנווענדונג:] למעשה דארף יעדער איד מאכן א שיעור אין חכמה וואס איז מביא צו ידיעת השם — צי דאס איז רמב”ם, חסידות, אדער אנדערע חכמות וואס זענען מודיע דעם אייבערשטן.
—
סיום ספר המדע — חתימת הרמב”ם
דברי הרמב”ם
„נגמר ספר ראשון מיסודי התורה בעזר ש-די. ומנין פרקים של ספר זה ארבעים וששה פרקים: הלכות יסודי התורה — עשרה פרקים, הלכות דעות — שבעה פרקים, הלכות תלמוד תורה — שבעה פרקים, הלכות עבודה זרה — שנים עשר פרקים, הלכות תשובה — עשרה פרקים.”
פשט
דער רמב”ם מאכט א חתימה אויפן ערשטן ספר פון די משנה תורה — ספר המדע — מיט א ברכה “בריך רחמנא דסייען,” און ער ציילט אויס אלע חלקים: 46 פרקים אין 5 הלכות.
חידושים
– דער באגריף „מדע” — ידיעת ה’: דער נאמען “ספר המדע” מיינט אז דער עיקר “מדע” (וויסנשאפט/ידיעה) פאר א מענטש איז צו פארשטיין דעם אייבערשטער. דאס איז דער פונדאמענט פון אלעס.
– דער קשר צווישן ספר המדע און ספר אהבה: ספר המדע איז דער יסוד — צו פארשטיין דעם אייבערשטער, און ספר אהבה (דער צווייטער ספר) איז דער המשך — אז איינמאל מ’האט מדע (ידיעה), קען מען דערגרייכן אהבה, וואס מיינט אייביג צו טראכטן וועגן דעם אייבערשטער, נישט קענען אויפהערן. דאס איז “שוגה בה תמיד” — דער מענטש טראכט וועגן דעם אייבערשטער אזויפיל מאל א טאג דורך לערנען, דאווענען, ברכות, און אלע עבודות וואס זענען אין ספר אהבה.
– [דיגרעסיע — פראקטישער מסר:] כאטש א מענטש קען טראכטן “איך קען אליין זיך אויסלערנען אין ידיעת ה’ דורך בודד זיין און פארשטיין חכמה,” אבער די קבלה איז אז יעדער איד דארף מאכן א שיעור אין רמב”ם, א שיעור אין חסידות, אדער אנדערע חכמה וואס ברענגט צו ידיעת ה’. דורכדעם קומט מען צו אהבה און עבודה.
תמלול מלא 📝
הלכות תשובה פרק י’: עבודת השם מאהבה
מבוא – פרק י’ אין קאנטעקסט פון הלכות תשובה און ספר המדע
Speaker 1:
רבותי, מיר לערנען הלכות תשובה פרק י’, די לעצטע פרק, די אונטערשטע פרק אין הלכות תשובה, און אויך אין גאנץ ספר המדע. און מ’דארף טראכטן וויאזוי דאס קומט אריין. די נושא פון די פרק איז עבודת השם מאהבה אדער לשמה, וואס דער רמב”ם גייט מסביר זיין וואס דאס מיינט.
קאנעקשאן 1: שכר ועונש (פרקים ז’–ט’)
לכאורה איז עס זיכער קאנעקטעד מיט די לעצטע דריי פרקים פון הלכות תשובה, ווייל ער האט מסביר געווען… ער הייבט גלייך אן אזוי. ער האט יעצט אזוי שיין מסביר געווען וואס א געוואלדיגע שכר איז, וועט א מענטש טראכטן אז די גאנצע תכלית איז שכר, און אייביג ווען ער טוט עבודת השם, תורה ומצוות, וועט ער טראכטן נאר פון שכר.
Speaker 2:
יא, אקעי, אקעי. איך מיין אז יענץ דארף מען אביסל בעסער פארשטיין. אבער על כל פנים, ווייל וואס? ווייל שכרו אתי, די גאל וואס א מענטש דארף זיין א נאר נישט צו טון וועגן די גאל. מ’דארף פארשטיין וואס ער מיינט צו זאגן.
Speaker 1:
אבער וואס ער מיינט צו זאגן איז אז מ’קען נישט ווען מ’איז עוסק בתורה טראכטן נאר פון די שכר. מ’דארף עוסק זיין בתורה מיט די פול פול פאוקעס. לכאורה דאס איז זיין… לאמיר טראכטן, מ’דארף טראכטן אינעווייניג.
אבער ס’איז זיכער אז ס’האט צו טון אזויווי דו זאגסט, אז מ’האט אים מסביר געווען וואס די טובה איז, וואס מ’קומט אן, דארף מען מסביר זיין וויאזוי מ’טראכט וועגן די טובה, וויאזוי מ’לערנט די טובה.
איך מיין אז די אנדערע וועג צו אמת’דיג פארשטיין איז אז די ריכטיגע עבודה מאהבה איז דער וואס פארשטייט אמת’דיג וויאזוי ס’ארבעט, איך וואלט געזאגט אפשר. נישט איינער וואס מיינט, אזויווי מ’האט גערעדט פריער, נישט איינער וואס מיינט אז דער אייבערשטער האט געמאכט א דיעל מיט מענטשן, דו ארבעט און איך וועל דיר געבן שכר. ניין, די ארבעט אליין איז דער אמת, און ממילא באקומט מען שכר. איך מיין אזוי וועט מען זען אינעווייניג.
וואס ער גייט זאגן איז אזוי, ווען א מענטש לערנט א גאנצע צייט, אבער ער לערנט נאר האלב וועגס ווייל ס’איז נאר א הכנה צו עפעס א גרויסע מין שכר, איז ער קיינמאל נישט קונה חכמה. סאו די תורה בעולם הזה איז פון די זעלבע מין ענין, ס’איז די זעלבע מין ענין פון חכמה. זייער גוט.
קאנעקשאן 2: מדרגות פון הבנה – שלא לשמה ולשמה
סאו אבער דאס איז איין זאך, ס’איז זיכער די איין קאנעקשאן. נאך א זאך איז, מיר האבן גערעדט פריער, מסביר געווען אז ס’איז דא די אמת’דיגע הבנה וואס די חכמים ונביאים האבן, למשל וועגן ימות המשיח וכו’, אפשר נישט יעדער איינער האט עס. און מ’גייט זען אין די פרק, אין די ענד פון די פרק מער, אז ס’איז אמת אז די עבודה מאהבה, אמת’דיג, מ’רעדט יא, דאס איז דער רמב”ם, אלעס וואס דער רמב”ם האט מסביר געווען פריער וועגן די שכר, אז די תורה זאגט צו שכר, מיינט עס נישט אז דאס איז די גאל.
קען זיין אז דאס איז נישט וואס מ’זאגט פאר יעדן. קען זיין פאר פשוט’ע מענטשן, פאר קליינע קינדער, זאגט מען יא, לערן, לאז דיך פארשטיין די פשוט’ע פשט אין די חומש אויך, יא, אין חומש שטייט דאך אויך, יא, לערן תורה, טו מצוות, כדי דו זאלסט באקומען געלט, דו זאלסט באקומען שלום, וכו’ וכו’. קען זיין אז דער רמב”ם וויל דא פארענטפערן נאך א תירוץ בעצם אויף יענע קשיא, אז אמת טאקע, דאס איז שלא לשמה, אבער דאס זאגט מען פאר מענטשן ווי לאנג זיי פארשטייען נאכנישט. קען זיין דאס איז נאך א קאנעקשאן.
קאנעקשאן 3: סיום אויף גאנץ הלכות תשובה – עשרת ימי תשובה
און א דריטע זאך וואס איז וויכטיג צו כאפן איז, און איך מיין אין דעם זין איז עס א סיום נישט נאר פאר די גאנצע הלכות תשובה און פאר די ספעציפישע ענין פון שכר ועונש, אה, נאך צוויי זאכן דארף איך זאגן סאררי.
קודם כל איז עס א סיום אויף גאנץ הלכות תשובה, נישט נאר אויף די נושא פון שכר ועונש, ווייל תשובה מיינט דאך אונז קומט צו אן עולם הבא, אזויווי מיר האבן געזאגט, און תשובה מיינט דאך אויך צו עולה זיין אין די אלע מדרגות וואס דו האסט דא, מענטש, פון א מין ביז א צדיק גמור, און נאכדעם דארפסטו וויסן אז דו האסט נאך א מדרגה וואס איז לשמה.
קען זיין תשובה טוט מען שוין קומען נאכנישט טראכטן אלעמאל על פי רמז, הלכות תשובה האט צען פרקים קעגן די עשרת ימי תשובה, און יום כיפור קומט מען אן צו די מדרגה פון לשמה, עובד מאהבה.
קאנעקשאן 4: סיום אויף ספר המדע – מדע און אהבה
א פערדע זאך איז, אז עס איז א סיום אויף גאנץ ספר המדע, ווייל דער רמב”ם גייט דאך אויספירן דא אז אויב מען וויל פארמאגן אהבה, דארף מען זען אהבה לפי הדעת, לפי האהבה, אזוי איז די לשון הרמב”ם אין סוף פרק, אז אהבה האט צו טון מיט וואס איך ווייס. די רעזולטאט פון אהבה איז אליינס די וויסן.
סאו אין דעם זין, און דער רמב”ם גייט זאגן בפירוש אז די אויספיר פון די הלכות אהבת ה’ איז בעצם אז מען דארף לערנען מדע, ווייל דורכדעם איז מען קונה מדת האהבה, און ער צייכנט צו צוריק צו יסודי התורה. סאו אין דעם זין איז עס בעצם א סיום אויף גאנץ ספר אהבה, נישט נאר א סיום, ס’ברענגט אונז אריין צוריק פארוואס מען דארף לערנען מדע, פארוואס מען דארף לערנען יסודי התורה, די אלע יסודות’דיגע זאכן וואס דער רמב”ם האט דא אויסגעלערנט, און ס’איז אויך אן אריינפיר אין ספר אהבה, וואס הייסט ליטעראלי ספר אהבה, וועלן מיר זען דארט וואס ס’מיינט פונקטליך.
Speaker 2:
אה, דאס איז מקשר מדע מיט אהבה. מ’האט אלע ידיעות וואס מ’האט ביז יעצט, און מ’דארף אבער גיין גרעדזשועיטן צו אהבה. מ’וועט זען אין אנהייב אהבה וויאזוי ער טייטשט אהבה.
הלכה א – אל יאמר אדם: עבודה מיראה איז נישט די מעלה פון נביאים וחכמים
Speaker 1:
זאגט דער רמב”ם, אל יאמר אדם, יא? זאגט דער רמב”ם, מ’האט יעצט געלערנט וועגן די געוואלדיגע זאך פון שכר, אז שכר איז א געוואלדיגע זאך, און דאס איז די עיקר זאך, זאל נישט א מענטש זאגן הריני עושה מצוות התורה, כדי שיקבל הברכות הכתובות בתורה…
פשט: ברכות הכתובות בתורה
די ברכות מיינט ער די וואס ער האט פריער געזאגט אז זיי מיינען נישט, עניוועיס, אז דאס איז פשוט. די פשוט’ע ברכות הכתובות בתורה וואס איז א חלק פון די הכנה צו עולם הבא, אדער אפילו כדי שאזכה לחיי העולם הבא. אדער זיי זאגן פארקערט, “ואם לא אשמע ואעבור על עבירות שזכרתם אהיה ניצל מן הקללות הכתובות בתורה, כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא.”
דיסקוסיע: וואס מיינט “כדי לחיי העולם הבא”?
Speaker 2:
זאגט דער רמב”ם, “ואין ראוי לעבוד את השם על דרך זה.” איך מיין, מ’דארף פארשטיין די לחיי העולם הבא, ווייל איך מיין ער טראכט פון די פערספעקטיוו פון א מענטש וואס מיינט אז מ’קען אפילו זאגן “כדי לכל הברכות הכתובות בתורה.” סתם, סתם, יענער מענטש פארשטייט נישט אמת’דיג וואס מיינט עולם הבא.
איך וואלט אפשר געזאגט אז דער מענטש דארף געבן די פול הונדערט פראצענט פאקוס אויף די חכמה ווייל ער טוט די חכמה. וואס מיינט דאס? אז די חכמה וואס ער איז יעצט קונה, זאל ער עס קונה זיין ווייל יעצט איז דאס זייער וויכטיג. וואס מיינט עולם הבא? אויך די חכמה אמת? יא, אבער עס איז חכמה ווען ס’איז שוין חכמה מפשטת אן א גוף און… עס איז נאך בעסערע חכמה. אבער ווען א מענטש… איך פארשטיי מיין קשיא.
Speaker 1:
יא, אבער ער דארף ענדזשויען די חכמה יעצט פולי. דאס איז וואס איך זאג, פונקט אזוי ווי דאס שטימט. עפעס דארף מען… אקעי.
Speaker 2:
איך מיין טייטש אז פשוט אז חיי העולם הבא מיינט וואס דער המון עם מיינט איז חיי העולם הבא. אפשר די תכלית המעשה, נישט די נמשל פון די משל. אבער דו זאגסט אויך אז עפעס אמת’ע נפש הבהמית, אבער אפשר שפעטער וועט מען זען בעסער.
פשט: עובד מיראה איז נישט די מעלה פון נביאים וחכמים
Speaker 1:
זאגט ער, “ואין ראוי לעבוד את השם על דרך זה.” ס’איז נישט ראוי, ס’איז נישט פאסיג. “שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה.” ער דינט דעם אייבערשטן מיראה, ווייל ער האט מורא פון די קללות.
די ווארט יראה און אהבה מיינט נישט דווקא מורא ווערסעס ליבע, נאר עס מיינט פאר א ריזן. ווייל ברכות אויך, אז דאס איז נאר א מינס. “ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים.” און די מעלה איז נישט די מעלה פון נביאים און נישט די מעלה פון חכמים.
“ואין עובד את השם על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים.” ווער איז נישט א נביא אדער א חכם? די עמי הארץ, נשים וקטנים. “שמחנכין אותם לעבוד מיראה.” זיי איז מען טאקע מחנך לעבוד מיראה, אבער די תכלית איז נישט זיי זאלן בלייבן ביי דעם, נאר “עד שתרבה דעתן” – ביז זייער דעת וועט ווערן קלארער, “ויעבדו מאהבה.” זאל מען אים דינען דעם אייבערשטן מאהבה.
הלכה א (המשך) – עובד מאהבה: עושה האמת מפני שהוא אמת
פשט: עובד מאהבה
איז ער מסביר, עובד מאהבה, איינער וואס דינט דעם אייבערשטן באהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, ער גייט אין די וועגן פון חכמה, לא מפני דבר בעולם, נישט וועגן קיין שום זאך, לא מפני יראת הרעה, נישט וועגן די מורא פון שלעכטס, ולא כדי לירש הטובה, נישט כדי צו ירש’ענען גוטס, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, ער טוט עס מיט א ריינקייט, ער טוט די אמת ווייל ס’איז אמת. ער טוט, ער וויל פארשטיין און ער וויל טון די אמת ווייל ס’איז אמת.
חידוש: אמת איז אמת מצד עצמו – א לאגישע נויטווענדיקייט
לכאורה מיינט דאס פשוט, ווייל פארוואס איז די אמת אמת? לאמיר פארשטיין. פארוואס איז די אמת אמת? איינער זאגט די אמת איז אמת כדי מ’זאל באקומען שכר, דאס מאכט נישט קיין סענס. די אמת איז נישט אמת כדי מ’זאל באקומען שכר, די אמת איז אמת ווייל ס’איז אמת. אפשר דאס אליין איז די שכר, אבער דאס דארף מען נאך פארשטיין.
ס’איז א מחשבה’לע זענסטו, אזא שטיקל תורה, אזא זאך, חכמה, יא? ס’איז א טיפשות, מ’דארף נישט זיין קיין נביא, מ’דארף נישט זיין קיין חכם צו פארשטיין דאס, ס’איז א פשוט’ע זאך. אבער די רמב”ם זאגט אז אמת איז גוט ווייל ס’איז אמת.
חידוש: יעצט איז שוין אמת – נישט נאר עולם הבא
און נישט ווי געזאגט אז עולם הבא, אז א מענטש לעבט און ער טראכט, יעצט איז נאר הכנה לעולם הבא, אויף עולם הבא וועל איך פארשטיין אז דעמאלטס וועט זיין חכמה. ניין, דער מענטש זאל וויסן אז יעצט איז שוין אויך אמת, ס’איז שוין חכמה יעצט. אבער מ’רעדט מער פון די ריזען, די מאטיוועישאן, די ריזען. און די ריזען דארף זיין אז די ריזען איז מחויב מצד עצמו. אויב מ’רעדט פון די אמת, די גוט איז גוט מצד עצמו. אויב איינער רעדט נישט פון די אמת, די גוט איז טאקע א פראבלעם.
Speaker 2:
אמאל אפילו אין די תורה איז דא חלקי התורה וואס זענען נאר הכנות צו אמת, כדי מ’זאל נישט נכשל ווערן אויף עפעס א חטא. מ’רעדט דא מסתמא די חלק התורה וואס איז אמת מפני שהוא אמת. אבער אויך, ער טוט עס כדי ער זאל אנקומען צו די אמת.
פשט: וסוף הטובה לבוא בכלל
Speaker 1:
זאגט ער, וסוף הטובה לבוא בכלל, אין די כלל פון אמת קומט אויך אז מיט דעם גייט עס ברענגען טובה, ס’גייט ברענגען חיי עולם הבא, ס’גייט ברענגען אלע גוטס. אבער דאס טאר נישט זיין די מעין פאוקעס.
חידוש: מחלוקת רמב”ם מיט מקובלים – אמת למעלה מטוב אדער טוב למעלה מאמת
איך וויל דיר זאגן א טיפע הערה וואס קיינער גייט נישט פארשטיין, אפילו איך נישט, אבער ס’איז דא א מחלוקת הרמב”ם און די מקובלים. און די מקובלים וואלטן געזאגט אז מ’דארף שרייבן עושה הטוב מפני שהוא טוב וסוף האמת לבוא. דער רמב”ם זאגט עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא.
איז דא א טיפע מחלוקת צו טובה איז למעלה מאמת אדער אמת איז למעלה מטוב. דער רמב”ם, אמת איז טייטש חכמה. דער רמב”ם האט געהאלטן אין די שיטה אז חכמה איז די עכטע זאך. דער בעל התניא זאגט אז די טובה איז בכלל החכמה, אבער אנדערע האבן געזאגט אז אמת איז בכלל הטוב.
אקעי, ס’מאכט אויס אסאך חילוקים. ס’איז נישט נאר א שפיל פון ווערטער צו מ’רופט אן דאס השם אמת אדער מ’רופט עס אן טוב. ניין, ניין, ס’איז אן עכטע חילוק. טוב מיינט א זאך וואס איז גוט, וואס איז נחשק, און אמת מיינט א זאך וואס איז אמת, אפילו ס’איז נישט נחשק. ניין, ס’איז דאך פשוט אז ס’איז אויך. יעדער איינער איז מודה אז ס’גייט צוזאמען. די שאלה איז נאר וואס איז קודם צו וואס.
אבער איך זאג דאס נאר בתור רמז, ווייל דער רושם פון דאס ווארט אמת קען שטערן פאר מענטשן. אויב איינער פילט זיך נישט אויף די ריכטיגע דרך, זאל מען זאגן “עושה הטוב מפני שהוא טוב”. ס’איז די זעלבע זאך ביי איוב.
הלכה א (המשך) – ומעלה זו… אין כל חכם זוכה לה
פשט: די מעלה פון עובד מאהבה איז זייער הויך
Speaker 1:
על כל פנים, זאגט דער רמב”ם, יעצט, דאס איז וואס איז ראוי. דער רמב”ם גייט אין די זעלבע סטרוקטור פון זיין גאנצע צייט. קודם זאגט ער דיר דער אמת. דער אמת איז אז מ’זאל נישט טון מיראה נאר מאהבה, כמעט פאר קליינע מענטשן. אבער, זאגט דער רמב”ם, ס’איז נישט אזוי סימפל. ס’איז נישט אזוי סימפל.
ומעלה זו, זאגט דער רמב”ם ווייטער, ומעלה זו, די מעלה פון טון די אמת מפני שהוא אמת, מאהבה, און וועגן קיין שום אנדערע סיבה, היא מעלה גדולה עד מאוד, ס’איז א גרויסע מדריגה, ס’איז א גרויסע מעלה, ואין כל חכם זוכה לה, אפילו א חכם, נישט יעדער חכם איז זוכה צו דעם.
סתירה מיניה וביה: נביאים וחכמים vs. אין כל חכם זוכה לה
פריער האט ער געזאגט נביאים און נישט חכמים, דא זאגט ער אפילו אין די חכמים נישט אלע. ס’איז דא מדריגות, דענק איך. אפשר מיינט ער מרמז זיין אז חכם פון די חכמים, א געוויסע חכמים וואס ער רעדט פון זיי אין די ווערטער, נישט אלע פון זיי זענען געווען אויף די מדריגה.
Speaker 2:
ניין, ער זאגט נורא מאורות, מ’דארף עס טאקע פארשטיין. ס’איז א סתירה. פריער האט ער געזאגט נורא מאורות, יעצט זאגט ער אפילו א חכם. אפשר אין אים אליינס איז דא מדריגות. אפשר דאס איז די סוד. די עכט אמת’דיגע מעלה פון עובד מאהבה, דאס איז שוין אפילו א חכם איז נישט זוכה. קען זיין אינטערעסאנט. ס’זעט אויס ווי א סתירה מיניה וביה.
Speaker 1:
איך גלייב נישט אז דער מפרש גייט זיך אפגעבן מיט די סתירה. דו קענסט זיין גאנץ זיכער אז ער גייט נישט. ס’איז נישט די כוונה פון סתירות אז מ’זאל ווערן פון זיי. מ’דארף זען. אפשר יא. ער זאגט דא עפעס, למשל… ניין, ניין, ניין, ער זאגט נישט.
איך זאג דיר, ס’איז דאך א סתירה. דער רמב”ם מיינט עפעס טיפער. עפעס מיינט ער צו זאגן מיט דעם “אין כל חכם זוכה לה”. איך בין נישט דער חכם, אז איך זאל זיין זוכה אז דו זאלסט פארשטיין. ניין, אונז צו פארשטיין אויך… דו זאלסט פארשטיין מיט אונז אז ס’איז דא דא עפעס א מקום צו בעסער ווערן. אונז צו האלטן זיך אויך פאר חכמים, און אונז צו האלטן זיך נאכנישט אינגאנצן אויף די מהרסים. און צו פארשטיין אז אלעס וואס איז געטון געווארן איז געווען נאר מיט א פארקערטקייט.
פשט: מעלת אברהם אבינו שקראו הקב”ה אוהבי
ס’איז דאך דא א “והיא שעמדה לאבותינו ולנו”. די “אבותינו” איז יא אויף די חכמה וואס זיי זענען זוכה געווען צו דעם. דאס איז די “אבותינו”, “שקרא הקדוש ברוך הוא אוהבי”. וואס רופט אן דער אייבערשטער “אוהבי”? אז אלעס וואס זיי האבן געטון איז געווען נאר מיט א פארקערטקייט.
הלכה ג (המשך) – אברהם אבינו אלס דער דוגמא פון עובד מאהבה
Speaker 1:
אפשר איז דא אין דעם אליין מדריגות, אפשר איז דאס די סוד. דאס רעדט אמת’דיג די מעלה פון עובד מאהבה, דאס איז שוין אפילו א חכם איז נישט זוכה.
Speaker 2:
אוקעי, דאס איז אינטערעסאנט. עס זעט אויס ווי א סתירה מניה וביה.
Speaker 1:
אוקעי, איך גלייב נישט אז דער מפרש גייט זיך אריינלאזן אין די סתירה. איך קען זיין גאנץ זיכער אז ער גייט נישט. עס איז נישט די קאנט פון סתירות וואס מען קען ווערן פון אים. מען דארף זען, אפשר יא.
Speaker 2:
ער זאגט דא עפעס? למשל?
Speaker 1:
ניין, ניין, ניין, אוקעי, ער זאגט נישט. איך זאג דיר, איך זע אז ער האט סתירות. ער האט אבער מיין איך עפעס טיפערס. עפעס מיינט ער צו זאגן ביי דעם “אין כל חכם זוכה לזה”. זעט אויס איך בין נישט דער חכם וואס איז זוכה דאס צו פארשטיין.
Speaker 2:
ניין, אונז צו פארשטיין אויך. אונז פארשטייען אז עס איז דא עפעס א מקום צו בעסער לעבן. אונז האלטן זיך אויך פאר חכמים, און אונז האלטן זיך נאך נישט אינגאנצן אויף די אהבה. ס’איז אונז פארשטענדליך וואס ער זאגט דא.
אברהם אבינו – “אוהבי”
Speaker 1:
זאגט דער רמב”ם, “והיא מעלת אברהם אבינו”. אברהם אבינו איז יא דער חכם וואס האט זוכה געווען צו דעם. דאס איז די מעלה פון אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא “אוהבי”. פארוואס רופט אים דער אייבערשטער “אוהבי”? אז אלעס וואס ער האט געטון איז געווען נאר מיט אהבה, “לפי שלא עבד אלא מאהבה”.
ער האט נישט געדינט דעם אייבערשטער ווייל ער האט ליב דעם אייבערשטער. “ואהבת ה’” מיינט נישט אהבה. אהבה מיינט אז ער טוט אלעס וואס ער טוט נאר מאהבה, נישט מיראה, נישט משום דבר בעולם. אברהם אבינו איז געווען אן אוהב. וואס הייסט אן אוהב? אברהם אבינו איז געווען אן אוהב מיינט אז דו ביסט אויך… רואיג. א גרויסע מעלה. א געוואלדיגע זאך.
אברהם אבינו איז געווען הכרת הבורא, און ער האט פארשטאנען די טעות וואס אלע האבן געטון, און ער האט געטון חסד מיט די גאנצע וועלט, אבער ער האט עס נישט געטון וועגן קיין שום זאך, נאר וועגן אהבת ה’.
אהבה = טון די אמת מפני שהוא אמת
Speaker 1:
“והיא”, אה, דאס איז די אהבה. דו וועסט מיר זאגן אז דאס איז אהבה, אבער זאגט דער רמב”ם, דאס איז אהבה. אהבה איז טון די אמת מפני שהוא אמת. “והיא המעלה שציוונו הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו”. די מעלה פון אברהם אבינו פאדערט דער אייבערשטער פון יעדן איד. יעדער איד זאל זיין א שטיקל אברהם אבינו.
שנאמר, “ואהבת את ה’ אלקיך”, זאלסט ליב האבן דעם אייבערשטער, “בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”. זאלסט זיין אן אוהב ה’, דאס הייסט דו זאלסט טון תורה ומצוות און חכמה משום אהבת האמת מפני שהוא אמת.
און דאס איז לכאורה די טייטש פון “בכל לבבך”, ווייל דאס איז די ריזן פאר אלעס. ממילא, דאס איז דא אלע טייטשן פון די אלע ווערטער, אבער לכאורה דו זעסט אז עס אינקלודט אלעס. דאס איז דאך די תכלית פון אלעס. ס’איז שטומט זייער גוט, ווייל דער רמב”ם זאגט אסאך מאל, וואס אברהם אבינו האט געטון כל זה וואלענטערי, האט דער משה רבינו געמאכט מצוות. דאס איז די גאנצע זאך, משה מאכט מצוות.
אהבת השם ≠ טון מצוות מאהבה
Speaker 1:
אה, ובזמן שיהיה אהבת השם ראויה, ער וועט ליב האבן די אייבערשטער ווייל דער אייבערשטער איז דער אמת ומהותו אמת. באלד וועלן מיר זען וואס איז די אהבה ראויה. אז יעלה על דעתו לעשות כל המצוות מאהבה, ער וועט טון אלע מצוות מאהבה. נישט נאר די עצם אהבת השם איז זיין אהבה. זייער גוט.
סאו אהבת השם איז נישט די זעלבע זאך ווי טון מצוות מאהבה. אהבת השם מיינט וויסן דעם אייבערשטן, מיר גייען זען. וויסן דעם אייבערשטן, טראכטן פון אים א גאנצע צייט. און ממילא טוט ער מצוות וועגן דעם, ווייל מצוות ברענגען אים צו דעם, און זיי זענען מעשים מניעים פון דעם, וכולי וכולי וכולי.
הלכה ד – וכיצד היא האהבה הראויה
דער משל פון חולת אהבה
Speaker 1:
זאגט דער רמב”ם, וכיצד היא האהבה הראויה? וואס איז די אהבה הראויה? זאגט דער רמב”ם, דאס איז געמיינט, דא גייט דער רמב”ם ברענגען זייער א פשוט’ע משל. ס’איז זייער אינטערעסאנט, ווייל אהבה וואס אונז קענען איז נישט די ידיעת החכמה, ס’איז אן אנדערע מין אהבה, ס’איז אן אהבת גשמיים. גייט דער רמב”ם ברענגען אן אהבת גשמיים אלס א משל.
הקדמה: אהבה ראויה = תמידות המחשבה, נישט פילינגס
Speaker 1:
איך וויל נאר זאגן אן הקדמה, ווייל איר קענט זיין חולק אויף מיין פשט נאכדעם, אבער איך וויל זאגן אן הקדמה, ווייל איך האב גערעדט מיט דעם אין א שיעור דא, מענטשן האבן געזאגט אז דער רמב”ם שטייט אנדערש ווי איך זאג פשט. איך וויל זאגן וואס דער רמב”ם זוכט דא.
וואס דער רמב”ם זוכט דא איז אזוי: וואס מיינט אהבה ראויה? ס’איז זייער וויכטיג, ווייל רוב מענטשן מיינען, דער רמב”ם אליינס רעדט וועגן דעם אין מורה אין די ענד פון די ספר, רוב מענטשן מיינען אהבה ראויה מיינט ער האט עפעס אזא זייער א שטארקע פילינג, ער גייט אויס, ער זינגט צוויי מאל אן אשירה, און ער פילט עפעס און זיין בלוט דרייט זיך ארום.
דער רמב”ם זאגט אז דאס האט נישט מיט גארנישט מיט גארנישט. מ’דארף געדענקען, אלעס הייבט זיך אן און ענדיגט זיך ביי דעם רמב”ם מיט דעת השם, וויסן דעם אייבערשטן, וויסן די אלע בריאים פון דעם אייבערשטן, וכולי וכולי. סאו אהבה ראויה מיינט נישט אז ער האט אסאך פילינגס. פילינגס איז אפשר א שיינע זאך, אפשר נישט, דער רמב”ם רעדט כמעט קיינמאל נישט פון פילינגס.
איך וויל נאר שטראפן, דער רמב”ם רעדט פון פילינגס? נאר ווען ער זאגט אין פרק ב’, ער איז משתוקק לידע, אבער אלעמאל איז די פילינג איז טאווארדס ידיעה. אדער ער ווייסט אדער ער ווייסט נישט, אבער נישט די פילינג. די פילינג לאזט דער רמב”ם בכלל נישט אין די מצוה, איז דער רמב”ם רעדט נישט דערפון.
וואס מיינט “שוגה בה תמיד”
Speaker 1:
אויב אזוי, פרעגט דער רמב”ם, וואס מיינסטו ווען איך זאג אברהם אבינו איז געווען אוהב השם? אוקעי, איך ווייס אז ער מיינט ער האט געטון אלעס מאהבה, אבער איך זאג אז ער האט געטון אלעס מאהבה דארף מען האבן אהבת השם. וואס מיינט אהבת השם?
זאגט דער רמב”ם, איך וועל דיר זאגן וואס ער מיינט, און איך וועל דיר מסביר זיין די משל פון שיר השירים. וואס ער מיינט איז, אז ער טראכט פון דעם א גאנצע צייט. ער טראכט א גאנצע צייט דערפון. ממילא פארשטייט ער בעסער, ממילא ווייסט ער פון דעם.
ווען ער ברענגט א משל, דער משל וואס ער זאגט פון חולת אהבה פון אן אשה, מיינט ער נישט צו ברענגען דעם משל ווי משוגע דער מענטש איז. ער מיינט ארויסצוברענגען אז דער משל ברענגט ארויס די תמידות הדעת, די תמידות הדביקות המחשבה.
Speaker 2:
אדער ער ברענגט ארויס ווי שטארקע כח אהבה איז. די כח אהבה זאל א מענטש האבן פאר דאס.
Speaker 1:
דאס זאג איך, דאס קען זיין, אבער איך לערן אז וואס ער לערנט פון די משל פון חולת אהבה איז דוקא די נושא פון אלעמאל טראכטן דערפון. וואס איז אמת, איינער וואס האט ליב א געוויסע פרוי זייער שטארק, טראכט ער א גאנצע צייט פון איר, אבער ער ברענגט נישט די פאוער פון די פילינג, נאר די תמידות, ער טראכט א גאנצע צייט, די תמידות המחשבה.
דער רמב”ם’ס לשון
Speaker 1:
ער זאגט דאך אין קורצן, “ואהבת את ה’ אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה’, ונמצא שוגה בה תמיד”. אז ער טראכט פון איר א גאנצע צייט, ס’איז אים שווער צו טראכטן פון אנדערע זאכן. א גאנצע צייט טראכט ער פון די אייבערשטער.
זאגט ער, “כאילו חולה אהבה”, אזויווי די מענטשן וואס זענען חולה אהבה. ס’איז דא אזא זאך, א מענטש ווערט א חולה אהבה, ער ווערט “אבסעסד”, ער פאלט אין “לאוו” ווי מיר רופן עס, ער פאלט אריין אין אהבה צו א געוויסע אשה, “שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה”, טראכט ער א גאנצע צייט, זיין קאפ קומט צוריק צו איר.
זאגט ער, אהבת ה’ מיינט אז א גאנצע צייט איז מען ביזי מיט די אייבערשטער, א גאנצע צייט טראכט מען און מ’קלערט און מ’בענקט זיך צו די ידיעה פון די אייבערשטער. “יתר על כן תהיה אהבת ה’ בלב אוהביו”, אהבת ה’ וואס מ’זאגט מיינט אז ס’זאל נאך זיין שטערקער ווי די אוהב וואס איז אוהב אשה און ער טראכט פון איר א גאנצע צייט.
אהבת השם מיינט אז א גאנצע צייט איז מען ביזי מיט’ן אייבערשטן, “שוגה בה תמיד”. נאר א גאנצע צייט, “שוגה בה” מיינט אז מ’קען נישט אוועקגיין פון דעם אפילו בשוגג. נישט נאר ווען מ’איז בדעת און מ’טראכט פונעם אייבערשטן, נאר מ’קען פשוט נישט טראכטן ווען מ’וויל זיין נישט.
דיסקוסיע: וואס טייטש “שוגה”
Speaker 1:
דער ראב”ד האט דא א חקירה וואס טייטש “שוגה”, ער ווייסט נישט וואס ער מיינט. אבער איך מיין אז דער רמב”ם מיינט צו זאגן… יא, דער ראב”ד ברענגט צוויי פשטים וואס טייטש “שוגה”. איך מיין אז דער רמב”ם מיינט פשוט, “שוגה” ביי די רמב”ם מיינט טראכטן א גאנצע צייט. ס’איז א ספעציעלע “ווערב” פאר א מחשבה וואס איז ווי “אבסעסיוו”. “אבסעסיוו” סאונדט ראנג, אבער כאילו ס’איז א גאנצע צייט, פארשטייסטו? א מחשבה חוזרת ונשנית א גאנצע צייט.
דער ראב”ד זאגט צוויי אנדערע פשטים, אוקעי. יא, דער ראב”ד זאגט ער ווייסט נישט וואס ס’טייטש. אז ס’מיינט “שגיון לדוד”, ער זינגט פאר’ן אייבערשטן א גאנצע צייט, אדער “שוגה” ער טראכט פון אים. אדער א צווייטע, אז ווי ער זאגט “שוגה”, ניין, אז ער מאכט א שוגג בעניניך, ער פארגעסט זיינע אייגענע זאכן, ער ווערט משוגע וכו’. ס’איז אזוי ווי “עם עמך אליך אברח”, ס’איז ווען ער איז שוגג, ווען ער פארגעסט.
דער משל ענטפערט אויף א פראקטישע קשיא
Speaker 1:
דער משל איז זייער גוט, פארוואס? ווייל מענטשן ווידערן זיך, וויאזוי קען מען טראכטן? אויף וואס הייסט דאס חסיד’יש גערעדט, איך מיין אז מ’רעדט וועגן מ’זאל טראכטן פון אייבערשטן אלמלא דמסתפינא, זאגט מען, איך בין דאך ביזי מיט מיין ווייב און קינדער, איך בין ביזי מיט מיין ארבעט.
זאגט מען דאך, יא יא, ווען דו האסט עפעס א גרויסע תאווה צו עפעס אן אשה, דו האסט אמאל טאקע צייט אינמיטן עסן צו טראכטן פון איר. יא, יתירה מזו תהא אהבת השם. ס’איז א זאך וואס גייט מיט אים איז די גאנצע צייט, ווייל דאס איז די וואס… יתירה מזו תהא אהבת השם, “ואהבת שוגה בה תמיד”, ווי משה רבינו האט אונז געזאגט “בכל לבבך” – מיט די גאנצע הארץ, “בכל נפשך ובכל מאדך”.
ס’טייטש, אפילו ווען מ’איז ביזי. אפשר מיינט ער ווען מ’איז ביזי בעניני נפש און ביזי בעניני ממון, זאלסטו ליב האבן דעם אייבערשטן. אזוי איז די טראכט, ווייל ער טראכט אז ער מיינט די פסוק ווייטער, “בשבתך בביתך ובלכתך בדרך”. אפשר מיינט ער ווען מ’איז ביזי…
דיסקוסיע: אמת’ע אהבה vs. גוטע גשמיות
Speaker 2:
יא, מ’איז ביזי, דער אייבערשטער האט דיר זיי געגעבן, זיי קומען פון אייבערשטן, דער אייבערשטער האט דיר זיי געגעבן.
Speaker 1:
אבער מיר האבן געזאגט א גאנצע פרינציפ אין איינע פון די שיעורים וואס מיר האבן גערעדט איבער דעם, אז דער רמב”ם וואלט נישט אזוי געזאגט, ווייל דער רמב”ם האט געזאגט אז דאס איז זייער א הכנה, ס’איז זייער גוט, ס’איז עבודה מאהבה. אבער אמת’ע אהבה איז שוין א טראכט פון אייבערשטן.
דער רמב”ם וואלט געזאגט, די גילוי פון דעם איז סתם גוטע גשמיות. א מענטש וואס לערנט טיפע ענינים און ער איז מתייחד מיט’ן אייבערשטן, מאכט זיך אין אים א תשוקה, ער וויל וויסן וויאזוי פארשטייט מען דאס. דאס איז א “שוגה בה תמיד” סיטואציע.
שיר השירים אלס משל
Speaker 1:
זאגט דער רמב”ם, “והוא ששלמה אמר דרך משל ‘כי חולת אהבה אני’”. שלמה המלך האט שוין למעשה געווען דער מושל. שלמה האט שוין געטראכט אז ס’איז דאך דא אזא זאך ווי א חולת אהבה. ס’איז דאך דא אזא זאך ווי גיין קראנק פון אהבה. ער האט זיך אליינס גערופן חולת אהבה. ער איז נישט געווען חולת אהבה. זאגט ער, דאס טייטש חולת אהבה פאר’ן אייבערשטן. אבער נישט, ניין, דער רמב”ם זאגט נישט אז ס’איז א חולת אהבה פאר’ן אייבערשטן. פאר’ן אייבערשטן איז עס נישט קיין מחלה, פאר’ן אייבערשטן איז עס ריכטיג. יא, אוודאי, אוודאי, אבער ער וועט נישט אויסגעווארטן ווערן.
Speaker 2:
איך זאג, שלמה זאגט דרך משל, ער זאגט נישט אויפ’ן אייבערשטן.
Speaker 1:
אוקעי, ער זאגט, ער רעדט דאך פון די משל פון די איש ואשה דארט. אבער כל שיר השירים איז דאך א משל צו אהבת ה’. שיר השירים רעדט וועגן אהבת איש ואשה, איז דאך א משל צו אז א גאנצע טראכטן פון אייבערשטן. די גאנצע שיר השירים ברענגט ארויס ווי א גאנצע טראכט ער פון איר אדער זי טראכט פון אים, וואטשעווער וועי. דאס איז דאך וואס דער רמב”ם מיינט.
און ער איז נאר מפרש איין פסוק “חולת אהבה”, אבער ס’איז דאך דא א מקום צו מפרש זיין די גאנצע וועגן דעם. ניין, ער זאגט, ער ברענגט די חולת אהבה צו ווייזן אז זיין דוגמא וואס ער האט געזאגט, זיין משל, איז דאך שלמה המלך’ס משל.
דער רמב”ם’ס סדר: קודם סברא, נאכדעם ראיה
Speaker 1:
דער רמב”ם טוט עס א סדר מאכן. קודם דער רמב”ם טוט מיינען דרך, קודם איז ער מסביר וואס ער זאגט, נאכדעם זאגט ער אז אזוי שטייט טאקע אין פסוק. ניין, דער רמב”ם זאגט נישט “ס’שטייט אין פסוק און דעריבער קען מען דאס זאגן”. דער רמב”ם זאגט “איך זאג”, והוא שאמר, איך טריי נאכצומאכן, איך וויל נאכמאכן. נאכדעם זאגט ער, אה, ס’איז נישט, ס’שטייט טאקע אין רמב”ם.
דער רמב”ם זאגט, “אמרו חכמים הראשונים”. איך וויל נאר טראכטן. עפעס האב איך נאך געהאט צו זאגן וועגן די חולה אהבה, איך ווייס נישט וואס. אוקעי.
די שטראקטור פון ספר המדע
Speaker 1:
אה, עד כאן האט דער רמב”ם אונז אויסגעלערנט אז מ’דארף טון אזוי, און ממילא מ’דארף האבן די שטארקע אהבה. ברענגט ער אז דאס שטייט נישט נאר, ער האט עס שוין אויך געברענגט, אז מ’דארף נישט טון אהבה, ניין, ער האט געזאגט. קודם האט ער דאך געזאגט אז ס’איז א גרויסע מדריגה.
איך וואלט געוואלט פארשטיין אזוי, ספר המדע הייבט זיך אן מיט וויסן דעם אייבערשטן. אן וויסן האט מען נישט וועגן וואס צו טראכטן א גאנצע צייט. שוגה בה תמיד, טראכטן א גאנצע צייט וועגן וואס? הייבט זיך אן מיט וואס דער אייבערשטער איז. צו פארשטיין דעם אייבערשטן דארף מען פארשטיין די גאנצע בריאה, און מ’דארף פארשטיין די חכמה צו קענען פארשטיין דעם אייבערשטן.
און נאכדעם קומט אריין פון אלעס וואס מ’דארף נוצן ווערן כדי צו קענען פארשטיין. א מינוט, נאכדעם קומט נאך אריין תלמוד תורה, ווייל די תורה איז דאך אויך א חלק פון די חכמה פון אייבערשטן.
מקורות פון חז”ל פאר עבודה מאהבה
נעמט מען אוועק עבודה זרה מיט זאכן וואס קענען אוועקשלעפן, און תשובה כדי צו קענען צוריקקומען צום אייבערשטן אויב מען פארגעסט. דא קומט מען צוריק צו אהבה, איז עס אזויווי די ענד פון מדע. אהבה, וואס איז ידיעת השם? ער גייט דיר זאגן אין די ענד. אקעי, אבער יעצט האלט ער ביים פשוט ברענגען מקורות פון חכמים אז דאס איז טאקע אמת אז מען דארף טון… אז ס’איז דא א חילוק פון אהבה און יראה, און מען דארף טון מאהבה, וכו’, יא?
אמרו חכמים הראשונים… מיט חז”ל האבן געזאגט אין ספרי, “שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר”, כדי איך זאל באקומען שכר און זיין אן עשיר, אה, “בשביל שאקרא רבי”, אז מען זאל מיך רופן א רבי, “או בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה את ה’, כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה.” אלעס וואס איר טוט זאלט איר טון מאהבה. אנשטאט צו טראכטן יעצט וועגן דעם אייבערשטן פון יעצט, נישט טראכטן וועגן עולם הבא. יא.
ועוד אמרו חכמים, “במצותיו חפץ מאד”, זאגן חז”ל אויף דעם, “במצותיו”, אז דער חפץ, דער רצון, זאל זיין אין די מצוות אליין, “ולא בשכר מצותיו”. זייער גוט.
אנטיגנוס איש סוכו — “ביחוד” און די סכנה פון פובליק
גייט ער ווייטער, “ולפיכך היו גדולי החכמים…” ס’איז דאך דא די ראש ישיבה צווישן אונז, ער וועט אונז מסביר זיין וואס ער מיינט חכמים פון די עובדי כוכבים. “יודעים ומשכילים, מצוים היו לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד”. דאס איז עפעס וואס זיי האבן געווארנט פאר די חשוב’ע תלמידים, די גרויסע תלמידים.
דיסקוסיע: וואס מיינט “ביחוד”?
Speaker 1:
“ביחוד”, אזויווי א דבר שאי אפשר לאומרו בפני כל אדם, אזויווי מעשה מרכבה, צדיקי הדורות?
Speaker 2:
אה, יא, מסתמא דאס מיינט ער. זייער גוט. ווייל, יא.
Speaker 1:
אדער אפשר זייערע תלמידים וואס האבן עוסק געווען בייחוד השם?
Speaker 2:
ניין, ניין, ביחוד מיינט ער דא ביחידות, אזוי מיינט ער. זיי האבן עס נישט געטון ביחוד השם, זיי האבן עס געטון ביחידות. זיי האבן עס נישט געזאגט אין פובליק. דער רמב”ם, ווייל דער רמב”ם וויל דאך דאס ארויסברענגען, אז דאס זאגט מען נישט אין פובליק. דאס איז נאר פאר די… פאר די… מיינט צדיקי הדורות האבן עכט נישט באלאנגט דארט. וועגן דעם זענען זיי אזוי געגאנגען זאגן אין פובליק.
דער מאמר פון אנטיגנוס איש סוכו
Speaker 2:
וואס האבן אנטיגנוס איש סוכו געזאגט? פארצייל פארן עולם, קודם וואס האבן זיי געזאגט נאכדעם וועלן מיר מפרש זיין.
Speaker 1:
זיי האבן געזאגט, “אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס”. שטייט אין אבות, אבער “על מנת לקבל טובה”, זיי זאלן באקומען טובות. “אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כלום”. זייט אזוי ווי די וואס ווילן דינען, אן עבד וואס האט אזוי שטארק ליב זיין רב, “וראויה לשמשו”.
דיסקוסיע: פארשטיין דעם עבד וואס דינט נישט פאר געלט
Speaker 2:
וואס טוט אן עבד וואס זוכט נישט די געלט? נאר דער עבד ווייסט אז אזוי דארף עס זיין, אז ער דינט זיין רבי ווייל ער וויל אזוי, ווייל ס’קומט אזוי, ווייל דאס איז אמת. מ’קען זאגן “מפני שטוב לעבדו”, דאס איז ראוי נאך א ווארט פאר טוב. אויב איינער מיינט אז “על מנת לקבל טובה”, מיינט אז ער איז מקבל טובה, האט ער נישט פארשטאנען אמת’דיג. אבער דאס איז וואס ער לכאורה וועט מיינען.
Speaker 1:
נו, “מפני שהעולם הבא הוא טוב”, “מפני שהשגת השם הוא טוב”.
Speaker 2:
זייער גוט.
לשמה און שלא לשמה
זאגט דער רמב”ם ווייטער, “כל העוסק בתורה…” אה, דאס איז דאס וואס מ’הייסט אין די חכמים’ לשון, “מאהבה”, אדער אן אנדערע לשון, “שלא יעסוק אדם לא לקבל פרס”. דער רמב”ם האט איבערגעטייטשט, דער רמב”ם האט געברענגט די תרגום משנה און געטייטשט “פרס” פאר “פרס”, קיינער ווייסט נישט וואס מיינט “פרס”. זאגט דער רמב”ם, נאך א ווארט וואס ער הייסט, “לשמה”.
זאגט דער רמב”ם, “כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עליו פורענות, הרי זה עוסק בה שלא לשמה”. ער טוט תורה שלא לשמה, נישט פאר די תכלית פון די תורה אליין. “כל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה”, איינער וואס איז עוסק אין תורה ומצוות נישט וועגן יראה, נישט וועגן שכר, נאר ווייל ער האט ליב דעם אייבערשטן, דער אדון כל הארץ האט געהייסן אזוי, “הרי זה עוסק בה לשמה”.
חידוש: לשמה מיינט השגת השם
און וואס האט די תורה מיט אדון כל הארץ? ווייל דורך די תורה פארשטייט מען אים, אמת? נישט סתם ווייל ער האט ליב צו טון מצוות פון דעם אייבערשטן. דאס וויל איך מדגיש זיין. ווייל דער רמב”ם גייט פונקט אזוי חכמה והשגות, רייט? ער איז עוסק בתורה ווייל ער האט ליב ווער עס האט ליב אדון כל הארץ וויל אים פארשטיין.
זאגט דער רמב”ם, זאגט ער אין פרק י’, ער גייט צוריק צו די עבודה מיט די רב. דער עובד זעט אז ס’איז דא א רב. דער עובד זעט אז ס’איז דא א רב, און ממילא וועט ער עוסק זיין בתורה לשמה כדי להשיג את אדון כל הארץ.
שלא לשמה בא לשמה — דער מהלך פון חינוך
אבער די חכמים האבן געזאגט אן אינטערעסאנטע זאך. לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה. ס’טייטש, אויב א מענטש טראכט לשמה איז די וויכטיגסטע זאך, אבער די אנדערע אפציע איז בכלל נישט לערנען תורה? ניין. קודם לערן תורה אפילו דו ביסט נאכנישט זוכה צו די מדרגה פון לשמה. שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ווייל פון שלא לשמה וועסטו אנקומען צו לשמה. די תכלית איז ווייטער לשמה. זייער גוט.
אדער די אנדערע ווערטער וואס דער רמב”ם ברענגט דא ארויס איז אז די לשמה, ס’גייט צוריק צו וואס דו האסט געזאגט פריער, די לשמה מאהבה איז נישט קיין קליינע זאך. נישט איך זאג יעדער איד לשמה, ס’איז א גרויסע עבודה. איז ממילא, רוב מענטשן דארפן באמת אנהייבן מיט שלא לשמה, אדער אסאך מענטשן וועלן בלייבן דארט.
לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, ווייסט ווער איז עמי הארץ? דער וואס האט געלערנט א גאנצע ספר הרמב”ם און נאכנישט געלערנט די לעצטע פרק. ווייל יעצט לערנען מיר זיך שוין, האבן מיר געלערנט א גאנצע ספר, און מיר זענען זיכער שוין נישט בכלל עמי הארץ. דער רמב”ם זאגט אז מיר זענען די סארט. מ’קען זיך נישט זען אז אונז זענען די עמי הארץ.
אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. לערנט מען זיי אויס צו יא לערנען מיראה און כדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויחכמו חכמה יתירה, ביז זיי וועלן ווערן קלוגער און זיי וועלן בעסער פארשטיין, דעמאלט מגלין להם רז זה מעט מעט, לערנט מען זיי אויס די סוד צוביסלעך, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, מ’געוואוינט זיי צו צו די ענין מיט א רואיגקייט, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה. ביז זיי וועלן עס משיג זיין און זיי וועלן אים וויסן און זיי וועלן אים דינען מאהבה. אפשר מיינט ער “שישיגוהו” די ענין, the same thing anyway.
חידוש: פארוואס “בנחת”
אבער די נחת איז לכאורה וועגן די זאך וואס מיר האבן גערעדט פריער, ווייל מענטשן פארשטייען נישט וואס מיינט שכר רוחני, און אלע זאכן וואס מענטשן זענען נישט צוגעוואוינט צו, זיי זענען רחוק מן הדעת. און אויך, מ’קען נכשל ווערן, מ’קען מיינען אז אויב אזוי איז נישטא קיין שכר, אזויווי צדוק ובייתוס האבן געמיינט.
פארדעם שטייט אין די גמרא, און דער רמב”ם ברענגט עס, נישט אין די גמרא, אין אבות דרבי נתן, און דער רמב”ם ברענגט עס דארט אין פירוש המשניות, אז ס’שטייט “חכמים הזהרו בדבריכם”, איז דאס איז געווען אויף דעם וואס אנטיגנוס איש סוכו האט געזאגט “אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס”, און זיי האבן געמיינט אז ס’איז נישטא קיין שכר. זייער גוט.
דא זעט מען ווייטער אז דאס דארף מען זאגן נאר ביחוד אדער נאר פאר ווער עס איז ראוי, ווייל ער זאל נישט קומען צומישט ווערן.
חידוש: וויאזוי ארבעט שלא לשמה בא לשמה
אויב מ’דארף מען אבער זאגן דא, וויאזוי ארבעט דא די תורה שלא לשמה? וואו איז די שמואל’דיגע תורה? ס’איז א סגולה, נישט קיין סגולה. אז מ’לערנט, וואס מיינט תורה שלא לשמה?
דער רמב”ם איז מסביר דעם באריכות אין, וויאזוי הייסט עס, אין פירוש המשניות אין סנהדרין, אז מ’זאגט פאר א יונגל “לערן תורה כדי דו זאלסט האבן א קענדי”. דער יונגל מיינט אז די קענדי איז בעסער פון די תורה, ער לערנט פארדעם כדי ער זאל באקומען די קענדי. אבער ער הייבט אן צו לערנען, הייבט ער אן צו פילן א טעם אין די תורה, הייבט אן צו באשמאק זיין די תורה. איז ממילא בא לשמה, ווייל ער לערנט שוין די תורה, הייבט ער אן צו זען אז די תורה איז דער איינציגער געשמאק.
איך מיין אז דא זאגט ער עס אויך, אפשר נישט אזוי קלאר, אבער אויב זיי וועלן בכלל נישט אנהייבן לערנען, אוודאי וועלן זיי קיינמאל נישט באקומען קיין חכמה. מ’דארף זיין א חכם צוליב האבן חכמה, און ווערן א חכם קען מען נישט מיט’ן ליב האבן חכמה, ווייל ס’איז א סתירה. מ’דארף טעיסטן עפעס פאר מ’האט עס ליב. יא, ס’איז א געוואלדיגע זאך. פארדעם מוז זיין שלא לשמה, ווייל לשמה וועט זיך נישט אנהייבן. אבער צוביסלעך קומט מען אן.
אהבת השם דורך דעת — דער סוף פון מדע
יעצט זאגט דער רמב”ם, דו האסט געמיינט אז אהבה מיינט ווייטער… וואס מיינט “עד שיהיה חכם וידע אותו”? וויאזוי גייט מען באקומען אהבת השם?
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שיהגה בה תמיד כראוי. א מענטש קען נישט זוכה זיין צו אזא לעוועל פון אהבת השם, אז די אהבת השם זאל זיין אזוי שטארק פארבינדן אין זיין הארץ, ביז ער וועט אנקומען צו א מדרגה שיהגה בה תמיד כראוי, ער וועט אייביג טראכטן פון דעם אייבערשטן, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, ער וועט אפלאזן אלע אנדערע זאכן אין די וועלט אויסער די אהבת הקדוש ברוך הוא, כמו שצוה ואמר ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, ס’זאל נישט זיין קיין פלאץ אין די לייב און אין די נפש פאר אנדערע זאכן.
די אלע זאכן קען מען נישט אנקומען צו אזא מדרגה פון אהבה אלא בדעת שידעהו, נאר מיט דעם וואס מ’וועט וויסן דעם אייבערשטן, מ’וועט פארשטיין דעם אייבערשטן מיט א דעת. זייער גוט.
זאגט דער רמב”ם ווייטער, ועל פי הדעת תהיה האהבה, די אהבה גייט קומען לויט וויפיל דעת מ’האט. אם מעט מעט, אויב מ’פארשטייט זייער ווייניג דעם אייבערשטן, וועט מען נאר האבן ווייניגער אהבה, ואם הרבה הרבה, אויב האט מען א גרויסע דעת, א גרויסע השגה אין דעם אייבערשטן, וועט מען זוכה זיין צו א גרויסע השגה אין אהבה.
חידוש: קעגן שיטת “זינגען און טאנצן”
דא זעט מען אז דער רמב”ם איז דא לויט שיטת אנדערע מענטשן וואס מיינען אז מ’קען סתם זינגען און טאנצן און פארשטיין און ליב האבן דעם אייבערשטן. דער רמב”ם האט געוואוסט יענע שיטה און ער איז בפירוש מחלק אויף דעם, און ער זאגט די הלכה אז ס’גייט נישט אזוי, ס’איז “אין אדם יודע שיעור דעתו”, און ממילא קומט אויס למעשה.
לפיכך — צוריק צו מדע
לפיכך, יא, זאגט דער רמב”ם, אבער לפיכך, ענדיגט ער צו נאכאמאל מיט מדע, “צריך אדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו”, א מענטש דארף זיך מייחד זיין צו פארשטיין און צו דערמאנען זיך אין די חכמות און די תבונות וואס זענען מודיע דעם אייבערשטן, וואס העלפט אים פארשטיין דעם אייבערשטן, “כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה”. ווי דער רמב”ם האט געזאגט, אז ווי לאנג א מענטש איז צוזאמגעשטעלט פון גוף ונפש, קען ער נישט אינגאנצן משיג זיין דעם אייבערשטן, אבער ער קען אנהייבן אביסל, ער קען אנהייבן פארשטיין אביסל זיין אייגענע נשמה, און לויט דעם פארשטיין רוחניות, און פארשטיין דעם אייבערשטן אביסל.
דיסקוסיע: “כמו שביארנו” און די מצוה פון אהבה
Speaker 1:
יא, איך וואלט געטייטשט “כמו שביארנו” – אה, פארשטייסט, אז ס’איז דא א מצוה. אין יסודי התורה האט געשטאנען שוין דארט די קריאה פון דעם אייבערשטן, און דא שטייט אז די מצוה פון אהבה איז וואס? ס’איז לערנען. “למד כדי שתדע”, דאס ברענגט דאך דער ספרי, איך מיין אין ספר המצוות ברענגט ער דעם ספרי.
Speaker 2:
ממילא זאגט ער אז וויבאלד אהבת השם, דא ברענגט ער צוריק די גאנצע זאך, הייסט מיט אנדערע ווערטער, אונז זענען מיר אנגעקומען דא צו א פלאץ וואס הייסט עבודה לשמה. עבודה לשמה מוז זיין על פי אהבה, אהבה מוז זיין על פי דעה, און פאר דעם איז דא א מצוה פון “ואהבת את ה’ אלקיך”, און דאס וואס ס’שטייט “בכל לבבך” מיינט אז מ’זאל מייחד זיין צייט צו וויסן דעם אייבערשטן “כפי כחו”.
חידוש: “כפי כח” ענטפערט אויף א טענה
אוודאי, אפשר ביסטו גערעכט, אז א מענטש קען נישט משיג זיין דעם אייבערשטן כפי שהיא, אבער כפי כח שיש באדם קען ער משיג זיין, און ממילא איז מען נישט פטור. איינער קען זאגן, איך פארשטיי סייווי נישט דעם אייבערשטן, בין איך פטור. דער תירוץ איז, ס’איז דאך דא אפשר א כח וואס א מענטש האט להשיג ולהבין, און דעם כח דארף ער טון. און וואס דארף מען טון?
דיסקוסיע: וואס מיינט “לייחד עצמו”
Speaker 1:
איך מיין אז “לייחד עצמו” מיינט מייחד זיין צייט, יא, ער זאל אוועקשטעלן.
Speaker 2:
איך האב געטראכט אז ס’איז אזויווי ער האט פריער געזאגט אז מ’לערנט צו א חכם ביחיד, און א מענטש דארף לערנען צו זיך אליין ביחיד. א מענטש דארף זיך אליין טראסטן אז איך, איך מיין איך קען שוין לערנען מיך אליין זיך אויסלערנען אין ידיעת השם. איך מוז זיך מתבודד זיין און פארשטיין די חכמה וואס דאס איז מודיע פאר א מענטש דעם אייבערשטן.
Speaker 1:
נישט ער גוט, די כפרה איז אז יעדער איד דארף מאכן א שיעור אין רמב”ם, אבער א מענטש זאל מאכן א שיעור אין חסידות אדער עפעס אנדערע חכמה וואס איז מביא פאר א מענטש, דער אייבערשטער וואס איז מביא איז דער אייבערשטער, אבער די זאך דעמאלטס, רבנו האר”י ארבעט, ארבעט רבנו האר”י.
סיום ספר המדע — דער קשר צווישן מדע און אהבה
דער באגריף “מדע” — ידיעת ה’
א מענטש דארף זיך אליין טראסטן אז איך, איך מיין איך קען שוין לערנען מיך אליין זיך אויסלערנען אין ידיעת ה’. איך מוז בודד זיין און פארשטיין די חכמה וואס דאס איז מדע פאר א מענטש, דער אייבערשטער.
אבער די קבלה איז אז יעדער איד דארף מאכן א שיעור אין רמב”ם, און ער דארף מאכן א שיעור אין חסידות, אדער עפעס אנדערע חכמה וואס איז מדע פאר א מענטש, דער אייבערשטער. און דורכדעם וועט ער האבן אהבה, און דורכדעם וועט ער האבן עבודה.
דער רמב”ם’ס חתימה אויף ספר המדע
און דא איז די ענדע. אונז האבן נישט געזאגט, ס’שטייט נישט אין מיינע… בריך רחמנא דסייען, דער רמב”ם ענדיגט, שכוח אייבערשטער וואס האט מיר געמאכט ענדיגן די גאנצע ספר.
און נאכדעם זאגט ער, נגמר ספר ראשון, מיסודי התורה, בעזר ש-די, מיט די הילף פון די אייבערשטער. ומנין פרקים של ספר זה ארבעים וששה פרקים. הלכות יסודי התורה – עשרה פרקים. הלכות דעות – שבעה פרקים. הלכות תלמוד תורה – עוד שבעה פרקים. הלכות עבודה זרה – שנים עשר פרקים. והלכות תשובה – עשרה פרקים.
סטאפ א רגע.
דער קשר צווישן ספר המדע און ספר אהבה — חידוש
נו, איין מינוט, איך האב א גאנצע צייט, איך ווייס וואס דו מיינסט נישט. מדע איז צו פארשטיין די אייבערשטער, און אהבה איז אייביג צו טראכטן, נישט קענען אויפהערן טראכטן פון די אייבערשטער.
האבן מיר געענדיגט ספר המדע, און די איבריגע גייט ווייטער, אונז גייען מיר לערנען ווייטער ספר אהבה. אבער דאס איז די… איינמאל מ’האט מדע קען מען האבן אהבה און אייביג עוסק זיין אין די אייבערשטער, לערנען, דאווענען, און טון אזויפיל ברכות, ווי די אלע זאכן איז שוגה בה תמיד, דער מענטש טראכט וועגן די אייבערשטער אזויפיל מאל א טאג.
סיום
ברוך השם אונז זענען מיר זוכה געווען צו ענדיגן די גאנצע ספר.