רזי התורה וסתרי תורה | זוהר נשא תשפ״ו (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור ערב שבת פרשת נשא
השאלה: שתי פרשיות בארץ ישראל ובחוץ לארץ
בארץ ישראל קורים כבר בהעלותך, ואנחנו בחוץ לארץ קורים עדיין נשא. זה מבלבל אנשים, ובצדק — כי הפרשה של השבוע היא ממש סוג של קביעת זמן, תאריך: “היום הוא ערב שבת פרשת נשא.” אם כך, כשבארץ ישראל כבר פרשה אחרת, איזה יום הוא היום באמת?
היסוד: זמן הוא מדרגה רוחנית
אפשר בוודאי לעשות את הענין נמוך — לומר שזה סתם סדר טכני, צריך להגיע עם הפרשיות, יש קבלה שבחוקותי יהיה לפני שבועות, לכן נשא תמיד אחרי שבועות. אבל באמת יש כאן בחינה עליונה.
שורש הזמן נמצא בעולם הבינה. בעולם החכמה לא לוקח שום דבר זמן — שם הכל בבת אחת. רק בעולם הבינה, שבו נשמות צריכות ללמוד, לעבור שלבים, שם מתחיל זמן. זה סוד נ׳ שערי בינה — כמה בינה יש לך, כך אתה יודע היכן אתה נמצא בזמן. זה סוד שיתא אלפי שנין אלפי עלמין, סוד השמיטות — סדר של תורה שקובע זמן.
הקושיא הידועה: מתי באמת שבת?
זו הקושיא המפורסמת של הרדב״ז ושאר אחרונים, המובאת בשולחן ערוך הרב סימן א׳ ובספרי חב״ד: אם קדושת שבת היא קדושה אמיתית שיורדת לעולם — לא רק הרגשה סובייקטיבית — איך יכול להיות שבארץ ישראל כבר שבת ואצלנו עדיין שישי? על קו התאריך יכול להיות ממש שאצל אחד ראשון ואצל השני שבת. מתי היא באמת השבת?
אם שבת הייתה רק דמיון, דבר סובייקטיבי, הקושיא לא הייתה מתחילה. אבל אפילו אז — אפילו אם אומרים שזה סובייקטיבי — עדיין צריך לדבר על זה כעל דבר אמיתי, וזה נעשה קשה.
התירוץ — חלק ראשון: בעל התניא
הבעל התניא אומר: צריך להפריד. כשאומרים שהזמן קדוש, לא מתכוונים לדקה. קדושת שבת פירושה באמת מדרגה בשכלות — רמה של הבנה שמגיעים אליה.
המהלך: “שבעת ימים תאכל מצות”, “שבע שבתות תמימות” — זה אומר שבעה שלבים של קושיות ותירוצים. שואלים קושיא, עונים, עדיין לא מסתדר, הולכים עמוק יותר, שוב, עד שמגיעים לשלב השביעי — זה שבת. זה מה שהאריז״ל התכוון כשלמד כל סוגיא שבעה פירושים על פי פשט ופירוש אחד על פי סוד. לא ממש שבעה פירושים שונים — אלא שבע פעמים ללכת עמוק יותר, עד שמגיעים לסוד, שפירושו: זה מסתדר מאה אחוז, זה כבר לא בדרך משל.
קדושת שבת היא אם כן עולם השכל, עולם המושכל — רמת ההבנה שמגיעים אליה אחרי שבעה שלבים. אחרי שבע פעמים מזה יש שמיטה, וכן הלאה. זה עיקר קדושת הזמן.
כשזה משתלשל למטה, כשעושים יום אחד כזכר או התלבשות או מרכבה לזה בזמן גשמי — זה משתנה לפי אנשים, לפי מקומות, לפי זמנים. בארץ ישראל זה מגיע בזמן אחד, באמריקה בזמן אחר.
התירוץ — חלק שני: רמ״ק וכוזרי
הרמ״ק שם את הדגש על הצד השני: שבת היא באמת רק בארץ ישראל. זה תירוץ הכוזרי שהתחיל את כל השיחה על קו התאריך.
הרמ״ק מסביר על פי קבלה: השבת האמיתית היא בארץ ישראל, וכל העולם יונק מתמצית ארץ ישראל — כמו שנותנים תרומה או בכורים לכהן, לבית המקדש, וכל העולם לוקח רק שיריים. אפילו אם יש מקומות שיש להם שבת לפני ארץ ישראל (מזרח), אנחנו באמריקה מערב לארץ ישראל — אנחנו מקבלים שבת אחרי ארץ ישראל.
לכן, כשבארץ ישראל קורים כבר בהעלותך ואנחנו קורים עדיין נשא — ארץ ישראל קדימה, לא מאחור. זה נכון כך, כי סדר הזמנים הנכון הוא בארץ ישראל.
החילוק בין חסידות וקבלה בענין זה
בקבלה (רמ״ק, מקובלים) שמים יותר את הדגש על הצד השני — המקום, ארץ ישראל, גילוי המקום. בחסידות (בעל התניא) שמים יותר את הדגש על הצד הראשון — שקדושת שבת היא מושג עליון, מדרגה בשכלות, למעלה ממקום וזמן. שני הצדדים אמת.
משל ממתמטיקה: מושג מופשט והתלבשותו
משל להבין את הענין: מתמטיקה. כשמלמדים ילד: “שלושה תפוחים עםארבעה תפוזים זה שבעה” — התפוחים הם משל, הלימוד לא על תפוחים (תפוחים זה “הלכות תפוחים”), אלא על מספרים שבתפוחים. שלוש ועוד ארבע שווה שבע זה דבר מופשט בפני עצמו.
שתי נקודות:
1. לא מחפשים את התפוחים — מחפשים את המושג המופשט שעומד מאחוריהם.
2. כל דבר בעולם יכול לשמש כמשל — שלושה תפוחים, שלוש דלעות, שלוש שערות על הראש — הכל שווה, כי המושג המופשט עומד למעלה מכל החילוקים. דווקא כי הוא למעלה מהחילוקים, אפשר להחילו על כל דבר בנפרד.
לא כל המשלים שווים — מהו “משל טוב”?
לכן יש משלים טובים יותר וחלשים יותר. משל טוב הוא כזה שיש בו פחות הסחות דעת — הוא יותר קרוב להפשטה. כשאומרים “שלושה אנשים”, הילד מתחיל לחשוב על האנשים — את זה אני אוהב, את זה לא — והוא שוכח מהמתמטיקה. אפילו תפוחים — ילד יכול להתחיל לחשוב: האם זה תפוח מתוק או מר? זה לא משנה כלל לגבי המתמטיקה, אבל התכונות הנוספות של התפוח יכולות לבלבל את הלומד. לכן, כשלומדים מתמטיקה מתקדמת, משתמשים באיקסים ובוואים — סמלים שיש להם פחות תכונות נוספות, משל ברור יותר.
היסוד: אף על פי שהנמשל יכול להתפשט בכל דבר, והנמשל בכלל לא דומה למשל — בכל זאת יש משלים טובים יותר וחלשים יותר.
יישום על קדושה: שבת במקומות שונים
קדושה היא תמיד משל. קדושת שבת היא דבר עליון שבעצם אין לו קשר לזמן בעולמנו. אבל יש מקומות שבהם המשל מתאים יותר — שבהם הדבר העליון מתלבש יותר נכון.
דוגמה: הצפון הקיצוני. שם השמש לא שוקעת כל הקיץ, ולא זורחת כל החורף. שקיעת החמה והנץ החמה לא עובדים שם. הפוסקים דנים מה עושים שם עם שבת. אפשר לומר שאין שם שבת? זה היה שקר — כי שבת היא דבר עליון, ובכל מקום שאנשים חיים טוב להם לעבוד ששה ימים ולנוח ביום השביעי, לזכור אלוקות, ישוב הדעת — כל מעלות השבת קיימות גם שם. אבל — אותו מקום פחות מתאים, פחות מוכן. מבנה הזמן לא מובא היטב שם. התורה לא ניתנה למקום כזה — היא ניתנה למקום עם יום ולילה רגילים, שבו המשל מתאים יותר.
ארץ ישראל כמשל הטוב ביותר — הרמ״ק, הכוזרי
באותו אופן: בארץ ישראל שבת מתאימה יותר. הכוזרי אומר: שם התחיל מחזור השמש. במקום אחר אפשר גם לומר “כאן מתחיל” — מאז שהגענו מתחילים לספור. אבל בארץ ישראל זה באמת התחיל — זה משל טוב יותר, יותר ברור.
הרמ״ק הולך עמוק יותר, יותר רוחני, יותר קבלי: בארץ ישראל כל המציאות מסודרת שתהיה השראת השכינה, בית המקדש — המציאות התחתונה שם מוכנת יותר שהימים יתלבשו בדברים עליונים.
דוגמאות נוספות: מועדים ועונות
(מוזכר בשם ר׳ מתתיהו זילבר🙂 חג הקציר, חג האסיף, חודש האביב — סדר המועדים סובב סביב עונות. אבל זה מתאים רק בארץ ישראל (או באופן כללי בחצי הכדור הצפוני). בדרום אמריקה זה הפוך — פסח בסוף הקיץ, סוכות בתחילת הקיץ. העונות לא מתאימות. אפילו אמריקה אין לה את אותו אקלים כמו ארץ ישראל. הסדר העליון של מועדים ושבתות נעשה לארץ ישראל, לא לנו.
זה לא אומר שהתורה לא תקפה בחוץ לארץ
הבעל שם טוב אומר: התורה בכל מקום — כי הקדושה באמת מתפשטת. אבל זה לא אומר שאין מקומות שבהם המשל מתאים יותר. בארץ ישראל זה מתאים יותר, ולכן זה מסתדר שם יותר.
יום טוב שני של גלויות — הטעם העמוק יותר
בגמרא כתוב הטעם הפשוט: לא ידעו מתי ראש חודש, היה ספק. אבל ר׳ יעקב עמדין, החתם סופר, ואחרים אמרו: זה לא יכול להיות כל הטעם, זה טעם חלש, חייב להיות ענין עמוק יותר. הרמח״ל, וולוז׳ין ואחרים הסבירו:
הענין העמוק יותר מתלבש בטעם הפשוט. כשעומד על השעון באמריקה ט״ו ניסן — זה ט״ו ניסן חלש יותר. אפילו כשאתה יודע בבירור שזה אותו ט״ו ניסן כמו בארץ ישראל — זה לא ט״ו ניסן אמיתי. ט״ו ניסן הוא הסכמה, בהירות, גדר, החלטה שבית דין עשה. ההחלטה לא חלה כל כך טוב בחוץ לארץ. הזמן של חוץ לארץ לא תופס כל כך טוב את ט״ו ניסן — לוקח שני ימים לתפוס. רק אחרי שני ימים תפסו שהיה יום טוב. לכן הפרשה נדחית — כי לוקח לנו יותר זמן לתפוס, הזמן התחתון לא כל כך מוכן לזמן העליון בחוץ לארץ.
חזרה לפרשה: פרשת נשא בחוץ לארץ
לכן נכון לומר שזה לא ברור כמה אמיתי פרשת נשא אצלנו. זה רק באמצע הדרך פרשת נשא — כי בארץ ישראל כבר פרשת בהעלותך, יש להם את הזמן הנכון. אבל אנחנו בחוץ לארץ, שמאחרים, לוקח לנו זמן לתפוס הכל — אנחנו עדיין בפרשת נשא.
הזוהר בפרשת נשא — אדרא רבא
האור יקר של רמ״ק
מובא יסוד חשוב בשם הרמ״ק בספרו אור יקר, מאמר שנדפס ערב יום טוב. זה גם הנושא של הזוהר בפרשת נשא.
מהי אדרא רבא?
הזוהר בפרשת נשא ארוך מאוד, אבל רובו לא באמת על הפרשה עצמה. רובו הוא החלק שנקרא אדרא רבא — שבו רבי שמעון בר יוחאי עם תלמידיו התכנסו להסביר סודות תורה מסוימים שלא היה להם האומץ, היכולת, האפשרות, המוחין לדבר עליהם באופן כללי בשאר הזוהר (חוץ מאדרות אחרות פשוטות יותר, ספר דצניעותא, וכדומה).
למה אדרא רבא דווקא בפרשת נשא?
כל המפרשים שואלים: מה הקשר? אפשר לחשוב שזה לא שייך לפרשת נשא, שהמדפיסים סתם הכניסו את הזוהר לא על הסדר. אבל זה לא נכון. רואים בבירור משאר הזוהר, מהסדר, שזה נכתב לכתחילה לפרשה. הזוהר מקשר זאת במפורש עם הפרשה ותחילת הפרשה.
למה דווקא פרשת נשא — שבועות ומתן תורה
אחת הסיבות הפשוטות: פרשת נשא חלה תמיד סביב שבועות, ויש לזה קשר למתן תורה. רבי שמעון משווה את מעמד האדרא רבא למתן תורה — זה זמן שתופסים סודות התורה, מעשה מרכבה, שלומדים בשבועות.
השאלה: למה פרשת נשא כל כך “ריקה” מתוכן?
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר, אבל לכאורה יש בה מעט תוכן. כן, יש פרשיות חשובות — סוטה, נזיר, ברכת כהנים — אבל הרוב הוא ספירת הלויים והכהנים, ואחר כך חנוכת הנשיאים שחוזר על אותו דבר שתים עשרה פעמים. לכאורה מעט סודות התורה. היו חושבים שבשבוע של שבועות תהיה פרשה עמוקה מאוד — כי תשא למשל, או בראשית, לך לך, וירא — אבל לא נשא.
החידושי הרי״ם אומר: יש כל כך הרבה מדרשים על פרשת נשא כי הייתה חיות גדולה בתורה משבועות, אמרו הרבה חידושים. ממש מעניין — יש הכי הרבה מדרש רבה על פרשת נשא, באריכות גדולה, עם הרבה רמזים. אבל אפילו הפשט הכי פשוט יש בו גם אמת — צריך להבין את הקשר האמיתי.
הנושא של שערות — הפתח לאדרא רבא
הזוהר מראה שבפרשת נשא יש שתיים (או שלוש) פרשיות שמדברות על שיער של אדם, וזה הפתח לאדרא רבא:
סוטה — שיער של טומאה
“ופרע את ראש האשה” — מגלים את שיער הסוטה. זה מראה שיש סוג של שיער — שיער של בחינת נקבה — ששייך להיות מכוסה. “שער באשה ערוה” — זה בזיון לבנות ישראל שמגלים את שערן. זה חלק מהעונש או הבדיקה של הסוטה.
נזיר — שיער של קדושה
“הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין” — הנזיר לא שותה יין, אבל הוא גם מגדל את שערו: “גדל פרע שער ראשו.” זה ממש דיאלקטיקה, סתירה: אצל סוטה (אישה) שיער מגולה הוא טומאה, בזיון. אבל אצל נזיר — שהוא “נזיר להזיר לה׳”, מקודש לקב״ה, כמו כהן מרצון — שיער ארוך דווקא קדושה. (כהן עצמו לא יכול להיות עם שיער ארוך כמו נזיר, אבל לנזיר יש זאת.)
רואים אם כן: יש שיער של קדושה, ושיער שהוא הפוך. לגבר יש שני סוגים של שיער: שיער הראש ושיער הזקן. לנשים אין זקן. לגבר יש “הדרת פנים זקן” — הזקן, ושיער על הראש, שהנזיר לא מגלח.
מפרשת נשא למעשה מרכבה — השערות למעלה
כשלומדים מעשה מרכבה — ביחזקאל לא כתוב על שיער, אבל בדניאל, שבו הוא רואה את עתיק יומין על כסא של אש, כתוב: “ושער רישיה כעמר נקי” — שיער ראשו כצמר לבן, שיער לבן יפה. הזוהר מתאר שמדובר גם על הזקן, אף על פי שלא כתוב במפורש.
גם בשיר השירים יש תיאורים: “קווצותיו תלתלים שחורות כעורב” — בחור עם פאות שחורות, שיער שחור, “כגיבור מלחמה.” “לחיו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים” — קצת שיער על לחייו. אבל בעיקר שיר השירים לא מדבר על זקן, כי זה מדבר על בחור.
הזוהר חשב שכל הדברים האלה קשורים — השערות בפרשת נשא, השערות בדניאל, השערות בשיר השירים — וכאן מצא פתח לדבר על אדרא רבא, שחלק גדול ממנה הוא סודות הזקן — כלומר י״ג מדות הרחמים, שהזוהר מפרש על סדר הזקן.
הקטע בזוהר שמקשר פרשת נשא עם האדרא רבא
תני ר׳ שמעון: “אילמלא ידעו בני נשא מה קאמרי בהאי שעתא” — אם אנשים היו יודעים מה אומרים בשעה שמדברים על השערות — “יתבררו להו רזין דסודות דאורייתא” — היו יודעים את הסודות שבזה — “כמו דיתבררו רזי דרזין” — כמו שכתוב בספר “רזי דרזין” (המובא בפרשת יתרו), שבו כתוב שאפשר לראות על אדם, על שערו, על צורת פרצופו, בחינות עליונות — “ישתמודעון למראיהון בחכמה שלים” — היו יודעים את בוראם, היו יודעים את הקב״ה על פי סודם, בחכמה עליונה.
שתי רמות של סודות התורה: רזי דאורייתא וסתרי תורה
אחר כך כתוב בזוהר: “עד כאן רזי דאורייתא” — עד כאן סודות התורה. “מכאן ולהלאה — סתרי תורה” (או “כתרי תורה” לפי גירסא אחרת). הוא מביא פסוק: “סחרה ואתננה קדש לה׳” — סתרי התורה הם לגמרי קודש, רמה עליונה יותר.
לכאורה “רזי דאורייתא” ו״סתרי תורה” הם אותו דבר — אחד בארמית, אחד בלשון הקודש. זה נשמע כמו: “עד כאן היה שבת, מכאן והלאה היום השביעי.” מה ההבדל?
הסבר הרמ״ק: שתי מדרגות
הרמ״ק (בפרדס שלו, בכמה מקומות) מסביר שיש באמת שתי רמות של סודות התורה:
רמה 1 — רזי דאורייתא (עומק הפשט)
לוקחים את המצוות והמעשיות של התורה ומסבירים אותם ברמה עליונה יותר. למשל: אברהם אבינו הוא בחינה של מידת החסד — לא רק פסיכולוגיה, אלא התלבשות של מידת החסד העליונה. או: לומדים את סוד לקט שכחה ופאה — איזו מבנה יש בעולמות העליונים, מה המשמעות האמיתית של זה. מי שנותן לקט שכחה ופאה בכוונה, עושה תיקון אמיתי בשמים.
זה עדיין בתוך מסגרת המשל — עדיין מדברים על המשל שמביא לנמשל. הרמ״ק אומר: רוב הזוהר עושה זאת בעיקר — לוקח את המעשיות, האבות, המצוות, ומראה את הצד העליון.
רמה 2 — סתרי תורה / כתרי תור
ה
זו מדרגה אחרת לגמרי. העיקר של סתרי תורה הוא: התורה לא באה רק לעשות את החיים בעולם הזה טובים יותר. ברמה הראשונה — כן, התורה גם באה לעשות זאת, זה הפשט, זה מה שהרמב״ם קורא “אפילו חז״ל מזכירים קצף.” אבל התורה גם באה לתת לאדם חיי עולם הבא, לומר את האמת — “אמת ה׳ לעולם.” סתרי תורה זה כשמפסיקים ללמוד את התורה כפירוש על עולם הזה, ומתחילים ללמוד אותה כאמת בפני עצמו.
כל הפירושים שאומרים על תורה — אפילו הסודות הכי עמוקים שמקשרים אברהם עם חסד עליון, שרה עם שכינה — כל זה עדיין מדרגה נמוכה של סתרי תורה. למה? כי עדיין מפרשים את התורה כפירוש לעולם הזה — עדיין מדברים על אברהם ושרה התחתונים, רק עם סיבוב שהם מייצגים ספירות. כל עוד מדברים עליהם, עדיין נמצאים בלבוש, במשל. כן, זה משל טוב יותר ממעשה של גוי איפשהו — אבל זה עדיין לא סתרי תורה אמיתיים.
המשל של “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”
הרמ״ק מביא את הדוגמה מהאדרא עצמה: הפסוק “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל” — בלע בן בעור, וכו׳. בפשט זה אומר פשוט שהיו מלכים באדום. לרמב״ן יש הסבר למה צריך לדעת זאת. אבל הזוהר שואל: האם אין לתורה מה יותר טוב לעשות מלספר מעשיות על בלע?
העיקר: באש שחורה על גבי אש לבנה — בתורה כפי שהיא באמת נכתבה — לא כתוב שום דבר על מר בלע בן בעור. אף מילה אחת. מה שמפרשים היום מנסים לעשות — לומר שבלעם באמת היה אדם רע, ולכן הוא “בבחינת” שבירת הכלים — זה עדיין רק רזין דאורייתא, לא כתרי תורה. אין להם באמת השגה במדרגה העליונה.
מה פירוש כתרי תורה באמת
כתרי תורה פירושו: התורה בכלל לא מדברת על שום בלעמים. היא מדברת על דברים שלפני השם, על דברים עליונים, על דברים אמיתיים שאין להם מילים בשפה שלנו. אפילו “עשר ספירות החסד של אצילות” זו עדיין מילה שאומרים על פי משל. התוכן האמיתי עוד יותר גבוה מזה.
המושג “כתרי תורה” בא מקוצים שקשורים לאותיות של רבי עקיבא — “קווצותיו” — זו בחינת שערות של התורה. כמו אצל אדם: מדברים על פניו, גופו — ואחר כך מדברים על שערו. השיער אומר משהו, אבל זה לא האדם עצמו. כך גם: הכתרים הם למעלה מהתורה, מחוברים לתורה אבל גבוהים ממנה.
ההבדל בין “אמת” בעולם הזה לבין אמת אמיתית
נקודת המפתח: כל עוד אצלך “אמת” פירושו דברים שאפשר לראות בעולם הזה — כלומר, צירופי התורה שאנחנו יכולים לראות — יצא לך שהפשט של בלע בן בעור הוא החזק ביותר, והסוד הוא החלש ביותר, כי הוא לא מחובר לפשט. אבל מי שמבין שאמת פירושו דברים שלא צריך לראות בעולם הזה — אפשר להבין אותם, אפשר להאמין בהם, אבל לא לראות — הוא רק מתחיל ללמוד תורה על פי אמת, כלומר כתר התורה.
בשמים קורים אחרת
בשמים, כשאומרים “ויבא אל אדום בלעם בן בעור”, בכלל לא חושבים שיש פשט שהיה אדם בלעם. זה אומר לכתחילה אותו דבר עליון. זה יסוד הרמב״ן בהקדמתו: אפשר לקרוא את כל התורה עם צירופים אחרים, ואז מבינים בכלל מילים אחרות.
חזרה להתחלה: פרשת נשא, חוץ לארץ, והמסר
כאן הכל מתחבר: כשיש פרשה כמו נשא שקשה ללמוד על פשט פשוט, או כשזה לא מסתדר כל כך טוב — כשנמצאים בחוץ לארץ ונמצאים ב״מקום הלא נכון” — אז חייבים ללמוד בדרך העליונה יותר. דרך זה שנמצאים תקועים לגבי המדרגות הנמוכות, מגיעים למדרגה עליונה יותר. מה שכתוב “בלע” מקבל פשט אחר לגמרי — הפשט האמיתי. זה נעשה הפירוש של תורה דלעילא — “היא בטלה ואינה עושה פירות” — התורה העליונה, לא התורה שמדברת על בלע בן בעור, אלא התורה שמדברת על עולם האצילות. זו התורה שצריך ללמוד לשבת שמח.
תמלול מלא 📝
קדושת הזמן: המהות הרוחנית של שבת ופרשת השבוע
הקדמה: השאלה של שתי פרשיות בארץ ישראל ובחוץ לארץ
אחים יקרים, היום הוא ערב שבת פרשת נשא, ובארץ ישראל קורים כבר בהעלותך. אבל אנחנו כאן יהודים שאנו קורים את הפרשה לפי הסדר שלנו.
אנשים מתבלבלים, כי אנשים חושבים – והם צודקים, לא רק שהם חושבים – שהשבוע נקבע לפי איזו פרשה זה, כמו הזמן. כן, כמו שהיום הוא כך וכך בחודש סיון, וזה יום ערב שבת פרשת נשא. אז אם בארץ ישראל יש פרשת שבוע אחרת, אז איזה יום זה היום? אני בכלל לא יודע איפה אני נמצא.
היסוד: זמן הוא מדרגה רוחנית
אבל כיון שבמקור יש יום, ובשבת הזה יש שבת, יש שבוע, ובשבת הזה, בשבוע קורים את הפרשה. אז זה שאנו סופרים את הזמן לפי הפרשה הוא אמת. אבל מזה שמתבלבלים מזה, צריך להבין שיש בחינה גבוהה יותר, לא נמוכה יותר.
אם רוצים לעשות את זה נמוך יותר זה קל, לומר: מה זה אומר? צריך לקרוא את הפרשה כל שנה, צריך להגיע, אין הבדל, ולא שזה דבר שהשבוע הוא הפרשה. אין לי טעם. כל הסיבה למה נשא היא תמיד אחרי שבועות היא כי זה חייב להיות כך, זו קבלה, זה קשור לזה שאנו רוצים לקרוא בחוקותי לפני שבועות רשמית.
אבל בטוח שזה גם לא בחינות שנשא היא תמיד אחרי שבועות. אז בארץ ישראל כבר היה אסרו חג שבועות, ואצלנו יש כבר שבוע שלם ביניהם, אבל רואים שזה כן בכוונה, יש דבר כזה, בטוח שכן יש דבר כזה כמו הזמן האמיתי, הזמן האמיתי שזו הפרשה של השבוע.
שורש הזמן: עולם הבינה ונ׳ שערי בינה
זה נפלא בתורה, וכל אחד מבין את זה לפי מה שלמדנו בנושא של שיטת אלפי שנין אלפי עלמין, סוד השמיטות, שזה סדר של התורה, נ׳ שערי בינה, ולפי כמה בינה יש, כך יודעים כמה זמן זה.
הזמן עצמו הוא רק, שורש הזמן הוא זה שלוקח זמן ללמוד עבורנו בעולם הבינה, כן, לא בעולם החכמה, אלא בעולם הבינה עבור הנשמות לוקח זמן ללמוד. בגלל זה יש זמן וגשמיות, אז בטוח שזה עושה הבדל גדול.
שתי רמות של זמן: רוחניות וגשמיות
אבל מה, צריך להבין, איך בכלל צריך רק להבין שיש שתי רמות אפשר לומר. כלומר, קודם כל, מבינים פשוט, אה, יש זמן כזה שנקרא פרשת נשא, יש זמן כזה. אבל הזמן לא מתכוון ליום בשבוע, היום בחודש, היום בשנה, כלומר הזמן הגשמי. זה מתכוון לזמן הרוחני.
הקושיא הידועה: מתי זה שבת באמת?
יכול להיות, בגלל זה יש קושיא, כן, זו התירוץ על הקושיא הידועה, כן, שמובא בשולחן ערוך הרב בסימן א׳ ובכמה מקומות בספרי חב״ד, למדנו פעם בהרחבה על זה.
יש קושיא ידועה מהרדב״ז ואחרונים אחרים ששאלו קושיא, כל כך אתה מדבר על קדושת שבת, קדושת הזמן, קדושת יום טוב, איך יכול להיות שבמקומות אחרים יש יום אחר שבת? אפילו על קו התאריך יכול להיות ממש שאצלי זה יום ראשון ואצלך זה שבת.
אבל אפילו יותר מזה, הרי העולם הוא עולם גדול, העולם הוא עגול, ויכול להיות שבזמן שבארץ ישראל זה שבת עכשיו, כבר שבת, או כן, כבר שבת בארץ ישראל, ואצלנו זה עדיין יום שישי. איך הולכים שני הדברים? כלומר, הרי יורדת שבת קדושה על העולם. זה לא דבר מזויף.
למה הקושיא מתחילה
אם זה היה רק דמיון בראש שלנו, הרי הקושיא לא מתחילה. זה רק דמיון, זה סובייקטיבי, אפשר אפילו להסביר. אז מתחילה הקושיא, כמו שלמדנו אז בהרחבה. שאפילו אז זה אפילו בראש שלנו, אפילו זה דמיון, אפילו זה רק סובייקטיבי, עדיין צריך לדבר על זה כמו דבר אמיתי.
זה נעשה קשה, אנשים מתבלבלים. אז, אני מתקשר לאחי בארץ ישראל, ובאמת זה לפני שבת, אז אני מחלל שבת. לא, מבינים שאני לא יכול להתקשר אליו, אני לא הולך להרים אותו. אז, מה זה שבת? אז, זה ערב שבת? אז, זה יום ראשון? מה זה מוצאי שבת? יש קצת בעיה.
התירוץ – חלק ראשון: בעל התניא – להפריד את הרמות
והתירוץ, אומר האדמו״ר הזקן, אומר בעל התניא כמה פעמים, והרמ״ק מביא את זה מרמ״ק, הוא לא אומר ממש את התירוץ, נגיע אליו, הוא יעזור לנו עם זה. זו הקדמה למה שאני רוצה ללמוד בפרשה.
אבל בעל התניא אומר תירוץ על זה, התירוץ הוא שצריך להפריד את זה. ודאי, כשאומרים שהזמן קדוש, לא מתכוונים לדקה. ודאי, אי אפשר לומר גם שלא, נכון? כשחל קדושת שבת בפועל במקום, לפי מתי מגיעה השקיעה, לפי מתי מגיעה פרשת השבוע במקום, זה נעשה כן שבת במקום.
אבל עצם קדושת שבת, מה זה שאתה דואג לגבי זה, אתה שואל אם כך, מתי זו השבת האמיתית? השבת האמיתית היא לא אף אחת. השבת האמיתית היא מדרגה, בואו נקרא לזה מדרגה בשכלות.
סוד השבעה: שבעה ימים, שבע שבתות
כמו שאמרנו, שבעה ימים תאכל מצות, שבעה שבועות תספור לך, או “וספרתם לכם שבע שבתות תמימות”. כל הדברים האלה מתכוונים, שאל שבע קושיות, או שבע פעמים שאלה ותירוץ, ובסוף יש לו תירוץ.
כן, זה בערך מה שכתוב באר״י הקדוש, שהאריז״ל למד כל סוגיא שבעה פירושים על פי פשט ופירוש אחד על פי סוד. מה זה אומר באמת זה לא שבעה פירושים. מה הענין לומר שבעה פירושים על כל דבר? יכול להיות לפעמים דברים שיש להם שבעה היבטים, יכול להיות שיש שבעה פירושים אמיתיים.
אבל יותר עמוק זה מתכוון, הוא שאל שבע פעמים קושיא, שבע פעמים למד משהו, הוא אומר, “זה עדיין לא מסתדר, בוא נלך הלאה, אולי זה יסתדר, בוא נלך עוד יותר עמוק,” עד שהוא הגיע לשבת, שזה הפירוש על פי סוד. על פי סוד מתכוון לומר שזה מסתדר באמת, זה כבר לא בדרך משל, לא סתם, זה מסתדר מאה אחוז, זה הפירוש.
קדושת שבת היא עולם השכל
אז, קדושת שבת מתכוונת באמת לסוג הקדושה, שאנו קוראים מה שנקרא “עולם השכל”, במילים אחרות, בעולם המושכל, שאפשר להבין. הרמה שמגיעים, השכל שמגיעים אליו, שהוא אחרי שבע רמות של קושיות, זה נקרא שבת. ואחרי שבע פעמים מזה נקרא שמיטה, וכולי וכולי. וזה עיקר קדושת השבת, זה עיקר קדושת הזמן.
ההשתלשלות למטה: זמן בגשמיות
אבל מה כאן כשזה משתלשל למטה, כשעושים יום אחד כמו זכר לזה, או כמו התלבשות של זה, מרכבה של זה בזמן, זה משתנה באמת לפי האנשים, לפי הזמנים, לפי המקומות שנמצאים. בארץ ישראל מגיע הזמן, באמריקה מגיע הזמן, וכולי וכולי.
אז זה החלק הראשון של התירוץ. זה החלק שבעל התניא בדרך כלל מדגיש כשהוא מדבר על הסוגיא.
התירוץ – חלק שני: הרמ״ק – ארץ ישראל היא המקור
החלק השני של התירוץ אבל הוא מה שהרמ״ק מדגיש, וזה אמת, זה נכון. מקובלים תמיד הרמ״ק מדגיש יותר את הצד השני. ובחסידות מדגישים את הפעם הראשונה, צריך לזכור את זה.
התירוץ של הכוזרי והרמ״ק
הרמ״ק מסביר, התירוץ של הרמ״ק הוא כך, ששבת היא רק בארץ ישראל. אמת, זה התירוץ של הכוזרי שהתחיל את כל השיחה של הנושא של קו התאריך על זה.
הוא אומר, הרמ״ק מסביר בשפה שלו על פי קבלה, השבת האמיתית היא בארץ ישראל. כך הוא אומר, יש מקום שם באמת שבת, וכל העולם, מכל שכן לשון כזה, יונק מתמצית ארץ ישראל.
כמו מישהו שהוא מקבל את העיקר, כמו למשל רבי, כמו שזה הסוד שנותנים תרומה לכהן וכדומה, או בכורים לכהן, לבית המקדש, כביכול בית המקדש, הכהן, הקדושה, זה מקבל את הכל, וכל העולם לוקח רק שיריים.
זה המקום האמיתי של שבת הוא בארץ ישראל, ואפילו יש מקומות שיש להם כבר שבת לפני ארץ ישראל, כבר עד שזה יהיה מיושב טכנית, אבל אין לנו את הבעיה, אנחנו מערב לארץ ישראל, אנחנו מקבלים באמת שבת אחרי ארץ ישראל.
למה ארץ ישראל קדימה בפרשיות
אז התירוץ על הקושיא למה שבת בארץ ישראל לפנינו, או למה הם כבר קראו פרשת נשא לפנינו, כמו תמיד כשיש חילוקי פרשיות ארץ ישראל קדימה, לא מאחור, אז התירוץ הוא שזה אמת, כי הזמן הנכון של שבת, של סדר הזמנים, הוא בארץ ישראל.
שם, הכוזרי אומר שם בראו את העולם, יתחילו לקרוא שם, אבל הוא לא מתכוון רק לזה, אלא כמו שהרמ״ק מסביר, וזה צריך להסביר קצת יותר טוב.
השיטה של הרמ״ק: גם בהשתלשלות יש הבדלים
כלומר אף על פי שודאי, כל אחד מודה, הרמ״ק לא חולק, שעיקר קדושת הזמנים היא המושג העליון, אפשר לקרוא לזה הספירות, אפשר לקרוא לזה סדר הבינה שלמדנו.
אבל יש גם חלות, יש גם השתלשלות, יש גם ירידה של הזמנים אצלנו. כי כשאני עושה שבת היום השביעי של סדר היום שלי, של מהלך השבוע שלי, כאן בלייקווד, כאן בהאוול, כאן באמריקה, חל קדושת שבת, לא רק קדושת שבת התיאורטית, הרעיון, זה חל על הזמן. עכשיו אני מתנהג בזמן קדוש, אני לובש את הבקישע שלי, השטריימל שלי, אני הולך למקווה, זה נעשה שבת, כן?
הבדלים באיך שבת חל: דרכים טובות יותר וחלשות יותר
עכשיו בזה יש גם הבדלים, צריך לדעת. צריך לדעת את היסוד, יסוד הקבלה, בזה יש גם הבדלים. בזה שאצלי יש שבת, יש דרך טובה יותר ודרך גרועה יותר, או דרך חזקה יותר ודרך חלשה יותר, איך יכול להיות כאן שבת.
כלומר, יש מקומות, הבחינה של גילוי המקום, או הבחינה של המקום, יש אנשים, יש זמנים בהיסטוריה וכדומה, שהם יכולים להוריד יותר טוב את קדושת שבת, המושגים העליונים, כמו שהם.
משל ממתמטיקה: מושג מופשט והתלבשותו
למשל, בואו נחשוב על סוג של משל עם נמשל, למשל, כן? למשל, כל דבר יכול להיות משל כמעט לכל דבר. כלומר, אם מבינים את המבנה, המבנה הבסיסי של כל דבר, לכל דבר יש למשל שלושה צדדים, כן?
בואו נגיד מישהו מדבר מתמטיקה, זה משל קל לדברים כאלה. לכל דבר יש שלושה ממדים, לכל דבר גשמי יש שלושה ממדים, יש לו גובה, רוחב, ועומק, אורך רוחב גובה, width ו-height ו-depth. וממילא אפשר למדוד כל דבר לפי החוקים, לפי הכללים של גיאומטריה, של מתמטיקה, אפשר למדוד כל דבר.
מספרים ומשלים
אבל זה קשה לאנשים לדבר, חוץ מכשלומדים מתמטיקה מדברים כך, נותנים מספרים. מספרים זה גם משל, זה סמל, או קו, דיאגרמה, זה גם סמל או משל לזה.
או אפילו יותר מעשי, נותנים משל: תסתכל על השולחן הזה, תסתכל על הבית הזה, תסתכל על המחשב הזה, שם יש כך וכך, ואני נותן לך משל. כן? זה משל.
אבל, יש את הרעיון, בואו נגיד יש את הקונספט, המושג, משולש הוא משולש, זה קונספט, אפשר להגדיר את זה, אפילו ההגדרה תהיה במילים שזה לא הדבר עצמו, אלא לבוש שלו, סמל קל שזה נותן את זה. ויש את הדברים שהם לעצם משל.
שלושה תפוחים עםארבעה תפוזים
כשבאים ללמד מתמטיקה לילד, אומרים, שלושה תפוחים עם ארבעה תפוזים זה בסך הכל שלוש עם ארבע זה שבע. השלוש עם ארבע זה שבע זה דבר נפרד בפני עצמו, אבל השלושה תפוחים והארבעה תפוזים הם משל.
עכשיו, אם נחשוב נראה שלא כל משל הוא אותו דבר, בעצם הכל משל. כלומר, בעצם שני דברים:
בעצם, מה שמחפשים זה לא התפוחים. כשלומדים מתמטיקה לא לומדים על תפוחים; תפוחים זה לימוד בפני עצמו, הלכות תפוחים. מתמטיקה היא על המספרים שבתפוחים, זה לא על התפוחים בכלל. זה דבר אחד.
שנית, בעצם, כל דבר בעולם אפשר למדוד, אפשר לספור. כל דבר גשמי שיש חל עליו מספרים, אפשר לספור ולראות, אין שום הבדל של שלושה תפוחים ושלושה דלעתים, או שלוש שערות על ראש של אדם, או תערובת של כל הדברים האלה, שערות עם דלעתים, עם תפוחים, עם פצצות שזורקים.
הכל זה אותו דבר, על הכל חל המשל בעצם באותה דרך, דווקא כי יש מושג מופשט שהוא למעלה מכל ההבדלים של תפוחים עם תפוזים, אפשר לחול על כל דבר אחרת. אבל זה הכל עדיין
—
*[השיעור נפסק כאן באמצע המשל, כהקדמה למה שהוא רוצה ללמוד בפרשת נשא]*
משלים ומציאות: איך קדושה מתלבשת בזמן ובמקום
פרק ב: טבע המשלים — ממתמטיקה עד קדושה
המשל של מתמטיקה: מה זה “משל” ומה זה “נמשל”
ויש את הדברים שמשתמשים בהם עם המשלים שלהם. באים ומלמדים מתמטיקה לילדים, אומרים שלושה תפוחים עם ארבעה תפוזים זה בסך הכל שלוש עם ארבע זה שבע. השלוש עם ארבע זה שבע זה דבר מופשט בפני עצמו, אבל השלושה תפוחים והארבעה תפוזים הם משל.
עכשיו, כשחושבים יראו שלא כל משל… שבעצם הכל משל. כלומר, בעצם שני דברים:
ראשית, מה שמחפשים זה לא התפוחים. כשלומדים מתמטיקה לא לומדים על תפוחים. תפוחים יש לימוד בפני עצמו שזה תפוחים. מתמטיקה היא על המספר שבתפוחים, זה לא על התפוחים בכלל. זה דבר אחד.
שנית, בעצם כל דבר בעולם אפשר למדוד, אפשר לספור. כל דבר גשמי שיש חל עליו מספרים על משהו, אפשר לספור. כלומר, אין שום הבדל של שלושה תפוחים ושלושה דלעתים, או שלוש שערות על ראש של אדם, או תערובת של כל הדברים האלה — שערות עם דלעתים עם תפוחים עם פצצות שזורקים. הכל זה אותו דבר. על הכל חל המשל בעצם באותה דרך. דווקא כי זה דבר מופשט שהוא למעלה מכל ההבדלים של תפוחים עם תפוזים, אפשר לחול על כל דבר אחרת.
לא כל המשלים שווים — מה זה “משל טוב”?
אבל, זה עדיין יש אופנים, זה עדיין יש דוגמאות שהן דוגמאות טובות יותר. מי שהוא מלמד יודע שזו עבודה גדולה של להיות מורה, של ללמד ילדים למשל מתמטיקה, היא למצוא משלים טובים.
מה זה אומר משל טוב? משל טוב הוא משל כזה שיש בו פחות הסחות דעת. בואו נגיד, זה יותר קרוב להפשטה. זו דרך פשוטה שאפשר להבין את זה.
אם אני אומר שלושה אנשים, מתחילים לחשוב הרבה על האנשים, ואת זה אני אוהב, את זה אני לא אוהב, אני שוכח מהמתמטיקה. אם אני מדבר על תפוחים, יכול עדיין גם מישהו להיזכר מהתפוחים, מאני אוהב תפוחים, וילד יכול להתחיל להתבלבל: האם זה תפוח מתוק או האם זה תפוח מר? אין שום הבדל לגבי המתמטיקה אם זה מתוק או מר. אבל לתפוח יש מתיקות ויש מרירות. יש תכונות נוספות, יש את התכונות הנוספות שיש לתפוח חוץ מזה שהוא מספר, יכול קצת לבלבל את האדם, וזה לא משל כל כך טוב.
התרגום לעברית
לכן המשל שלומדים מתקדם, לא אומרים תפוח, אומרים אקסס ווייס, ולומדים משלים אחרים, שגם הם משלים, כן? סמלים, משלים. אבל, יש הבדל קצת בין סמל למשל, אפשר לחשוב על החילוק, אבל מוצאים משל טוב יותר, שזה משל ברור יותר לענין. וכל אחד שלומד דברים עמוקים ומסובכים יותר יודע שזה תמיד דבר גדול כשמוצאים משל טוב שמביא את זה. אמנם, במקור אפשר להמשיך כל דבר, ובמקור הנמשל בכלל אינו דומה למשל, אבל מכל זה יש משלים טובים יותר וחלשים יותר.
יישום על קדושה: שבת במקומות שונים
אותו דבר, הקדושה תמיד היתה משל. קדושה, אמנם יש שבת, קדושת שבת היא דבר עליון, אין לה שום קשר לזמן בעולמנו. אבל יש מקומות ואופנים שבהם המשל מתאים יותר, שבהם הוא מתלבש טוב יותר, הוא מתלבש נכון יותר.
דוגמה: שבת בצפון הקיצוני
למשל, קדושת שבת האמיתית אינה דוגמה טובה לכך, כי קדושת שבת היא בפרט שכתוב “שבת לה׳ כל מלאכתך”, כן? קדושת שבת אינה דבר שבעצם, אפילו על פי הלכה, לא נכון שזה דבר שתלוי בזמן. נכון, קל לראות שזה בכל זמן, אבל כאן יש ימים, ואיך יכול להיות שבת?
נכון, אמנם, יש מקומות שלא. לא נגיד את זה, יש מקומות, נגיד משל שהוא באמת בעיה, כן? יש מקומות בצפון, צפון מאוד מאוד, שם השמש לא שוקעת שנה שלמה, כן? קיץ שלם יש שמש, חורף שלם אין שמש, בערך, כן? והפוסקים דנים, זה בערך דבר, קושטא דדינא, וכן הלאה, שאלות דומות. מה עושים שם עם שבת? כן? מחלוקת, כל אחד ישאל את רבו אם הוא רוצה ללכת לשם מה לעשות.
אבל מה שזה מביא הוא, בוודאי, נניח, אפשר אחד יגיד, שם אין שבת. זה היה מוזר, כן? נגיד שזה בוודאי לא נכון, כי שבת היא דבר עליון, ובכל מקום שבני אדם חיים, ובאותו מקום גם טוב לבני אדם לעבוד ששת ימים ולנוח ביום השביעי, לזכור אלוקות, לזכור ישוב הדעת, כל המעלות של שבת יש גם שם, כל עוד שיש בני אדם.
בכל זאת, אותו מקום פחות מתאים, הוא פחות מותאם לנושא של שבת, לזמן. הזמן הוא משהו שם לא מובא היטב. בוודאי, בני האדם שם חושבים משהו, יש להם שעון, הם חושבים משהו. אבל השקיעה עם הזריחה, הנץ החמה עם שקיעת החמה, הם לא עובדים כל כך טוב שם. זה לא מקום שמותאם, התורה לא ניתנה שם באמת. שם הוא נתן מקום שיש בו יום רגיל ולילה רגיל, ושם זה מתאים יותר, המשל מתאים יותר. זה משל טוב יותר, זו התלבשות טובה יותר, זה ברור יותר לראות מתי זה שבת.
ארץ ישראל כמשל הטוב ביותר — הרמ״ק, הכוזרי
ובאותו אופן טוען הרמ״ק [רבי משה קורדובירו], בארץ ישראל שבת מתאימה יותר. למה? כי זה, נגיד הכוזרי אומר, כי שם התחיל כביכול המעגל של השמש. לשמש יש מחזור, אבל זה התחיל איפשהו. אז, אגב, אין שום הבדל, בכל מקום אפשר לומר שזה מתחיל כאן, מאז שהגענו לכאן בפעם הראשונה מתחילים לספור. טוב מאוד. אבל בארץ ישראל זה באמת התחיל, אז זה יותר ברור, זה משל טוב יותר, מה שהכוזרי רוצה להביא, זה משל טוב יותר.
או כמו שהרמ״ק אומר, קצת יותר רוחני, קצת יותר אפילו קבלה, לא רק מהשמש, אבל גם זה, צריך לכאורה לומר גם זה. אבל בארץ ישראל ה… ה… ה… כל המציאות שם הוא רצה שתהיה, שכל אחד, נגיד, הוא רצה שתהיה השראת השכינה, שיהיה בית המקדש, שהיה, שם יותר, זה יותר הגיוני, המציאות מוצגת טוב יותר שם, המציאות התחתונה, שהימים יתלבשו, בימים יתלבשו הדברים העליונים. זה מוצג טוב יותר שם לכך.
דוגמאות נוספות: מועדים ועונות
על הראשונים היו אומרים, על האקלים זה התאים יותר, וכדומה, דברים שונים. כן, כמו שכל אחד יודע, שמעתי את זה פעם מר׳ מאטיס זילבר, שהרי כתוב חג הקציר, חג האסיף, חג חודש האביב, שסדר המועדים מסתובב סביב העונות. אבל זה נכון רק בארץ ישראל, או אולי יותר באופן כללי בהמיספירה המערבית. אבל כשהולכים לברזיל, והולכים לדרום אמריקה, זה הפוך, שם הקיץ, בפסח נגמר החורף, סליחה, הקיץ, ובשבועות וסוכות מתחיל הקיץ. זו סתירה, אי אפשר להיות שם במציאות שמצביעה על עונתיות, זו בעיה קטנה. כי זו סתם התפילה שצריך לבקש, אבל החגים לא מתאימים, התורה לא נעשתה לאותו מקום, כן?
ואפילו יותר בפרטיות, זה לא אותו אקלים בארץ ישראל כמו באמריקה, אפילו במובן הזה שזה אותו דבר, יש הבדלים, המתאים, הדרך שבה רוצים להביא את הסדר העליון של סדר המועדים, סדר השבתות, נעשה לארץ ישראל, זה לא נעשה לנו.
זה לא אומר שהתורה לא תקפה בחוץ לארץ
במילים אחרות, לא חס ושלום שהתורה לא תקפה, מה שאנו אומרים, הבעל שם טוב אומר תמיד, התורה היא בכל מקום, למה התורה בכל מקום? כי התורה מתפשטת באמת, הקדושה מתפשטת באמת מזה. אבל זה לא אומר שאין מקומות שיש בהם משל טוב יותר לכך, שמתאים יותר לאותו מקום, ועל כן באותו מקום זה מתאים יותר.
פרק ג: יום טוב שני של גלויות — הטעם העמוק
היסוד של יום טוב שני על פי קבלה
זה באמת כל הענין על פי קבלה שיש יום טוב שני של גלויות, כל התירוץ שהפרשה נכתבת כאן על יום טוב שני של גלויות, וכתוב גם בוולוז׳ין ואחרים הסבירו, הרמח״ל [רבי משה חיים לוצאטו], למה יש יום טוב שני של גלויות?
בוודאי בגמרא כתוב תירוץ על הסיבה, רבי יעקב עמדין והחתם סופר, אחרים אמרו שבוודאי לא יכול להיות שזה כל הטעם, זה טעם חלש מאוד, חייב להיות שיש בזה ענין עמוק יותר. אבל הענין העמוק מתלבש בדבר הפשוט יותר, שאנחנו לא יודעים מתי ראש חודש, אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים כן, אבל לקבוע ראש חודש לערבט, זה עובד טוב יותר, בית הדין של ארץ ישראל, היהודים בארץ ישראל הם יודעים מיד מתי ראש חודש, כי שם זה יותר ברור.
למה ראש חודש יותר ברור בארץ ישראל?
אמנם את הלבנה אפשר לראות בכל מקום, אבל צריך לך ללכת, לפעמים אפשר לראות קודם במקומות אחרים, אבל ההלכה היא, הדרך שבה נקבע מתי החודש ליהודים נעשה בארץ ישראל, ובכל מקום אחר זה כמו השערה, זה חלש יותר, אצלנו זה פחות ברור.
הטעם העמוק: הזמן בחוץ לארץ לא תופס כל כך טוב את יום טוב
אז בוודאי התירוץ הטכני הוא, לא ידעו מתי ראש חודש, היה ספק. בסדר, אבל תחשוב קצת יותר עמוק תבין, שאפשר מאותו דבר להבין, לא רק שהיה ספק, אלא שנגיד שיודעים כבר כן, והם כבר עשו חשבון, ויש להם טלפון והם יכולים להתקשר אלינו ולברר, זו לא הבעיה האמיתית.
הבעיה היא שזה אומר בסך הכל, שכשכתוב בשעון באמריקה ט״ו ניסן, זה ט״ו ניסן חלש, אפילו כשאתה יודע בבירור שזה אותו ט״ו ניסן מארץ ישראל, זה לא ט״ו ניסן אמיתי. ט״ו ניסן הוא הסכמה, בהירות, גדר, החלטה שבית הדין עשה, כן, בית הדין עשה החלטה, זה לא המשמעות של ט״ו ניסן, וההחלטה לא חלה כל כך טוב, הזמן של אמריקה, הזמן של חוץ לארץ, לא תופס כל כך טוב את ט״ו ניסן, שלוקח יומיים לתפוס, המשמעות לא באמריקה, וחוץ לארץ לוקח יומיים לתפוס, אה, תפסו שהיה יום טוב, לקח יומיים, ואז כבר נעצר, הפרשה כבר נעצרה, כי לוקח לנו יותר זמן לתפוס, הזמן התחתון לא כל כך מותאם לזמן העליון בחוץ לארץ ביחס לענין, ביחס לחלקים שיש.
חזרה לפרשה: פרשת נשא בחוץ לארץ
אז זו הנקודה למה זה נכון במובן מסוים לומר שזה לא ברור כמו אמת ולא אמיתי כל כך פרשת נשא. זה רק באמצע הדרך פרשת נשא, כי בארץ ישראל כבר בהעלותך, שיש להם את הזמן הנכון, אבל אנחנו שמאחרים, לוקח לנו זמן לתפוס הכל, אנחנו עדיין מחזיקים בפרשת נשא.
פרק ד: האור יקר של הרמ״ק — מאמר ששייך לפרשה
היסוד בשם הרמ״ק
אז אני רוצה להביא יסוד חשוב בשם הרמ״ק והמאמר באור יקר שהוא הדפיס ערב יום טוב, כבר הזכרתי ערב יום טוב את המאמר. זה גם הנושא של הזוהר בפרשת נשא, אז אני רוצה להזכיר את הדבר.
הזוהר בפרשת נשא — אדרא רבא
אז כל אחד יודע שהזוהר בפרשת נשא הוא ארוך מאוד, אבל זה לא באמת על הפרשה. רוב הזוהר הוא חלק שנקרא אדרא רבא [האידרא רבא], ושם רבי שמעון בר יוחאי עם תלמידיו התאספו להסביר סודות תורה מסוימים, שלא היה להם האומץ, לא היתה להם היכולת, לא היתה להם האפשרות, לא המוחין לדבר באופן כללי בשאר הזוהר, חוץ מהאידרות הפשוטות האחרות, ספר דצניעותא, וכן הלאה שהולכים לנקודה הזו.
למה אדרא רבא דווקא בפרשת נשא?
אז חשוב להבין, כאן יש דבר חשוב, מה הקשר של זה עם הפרשה. נשאל כך, למה זה עומד בפרשת נשא? שואלים כל המפרשים. והאמת היא שאין על מה לחשוב, שזה לא שייך לפרשת נשא, זה עומד סתם ככה, כי המדפיסים הדפיסו את הזוהר לא על הסדר, והכניסו לנו כמו שזה, אבל זה לא נכון.
נראה ברור משאר הזוהר, מהסדר כאן, שזה נכתב לכתחילה, זה שייך לפרשה, וכך הוא מקשר את זה בפירוש עם הפרשה והחלק של הפרשה בהתחלה. בפרשת נשא יש מעט מאוד, יחסית, לא הרבה זוהר, יש פחות זוהר בפרשת נשא, וה…
הקשר של אדרא רבא עם פרשת נשא ושתי הרמות של סודות התורה
פרק א: הקשר האמיתי של אדרא רבא עם פרשת נשא
הדעה שאדרא רבא לא שייכת לפרשת נשא
האמת היא שיש מה לחשוב שזה לא שייך לפרשת נשא, זה עומד סתם ככה כי הדפיסו את הזוהר, זה לא על הסדר והכניסו את זה איפה שזה. אבל זה לא נכון.
רואים ברור משאר הזוהר, מהסדר כאן, שזה נכתב לכתחילה, כלומר, זה שייך לפרשה, וכך הוא מקשר את זה בפירוש עם הפרשה והחלק של הפרשה.
המציאות שיש מעט זוהר בפרשת נשא
בהתחלת פרשת נשא יש מעט מאוד, יחסית, לא כל כך הרבה זוהר, יש פחות זוהר בפרשת נשא, וחלק מהסיבות לכך הוא כי היה, זה תופס את המקום של ה, האדרא תופסת את המקום, ויש קשר מפורש בזוהר של הפרשה עם ה, עם ה, עם האדרא. זה לא סתם דרך אגב.
הקשר עם שבועות ומתן תורה
ועוד, אחת הסיבות היא אולי הסיבה הפשוטה, דווקא כי השבוע תמיד חל שבועות בפרשת נשא, ויש לזה קשר עם מתן תורה. רבי שמעון משווה את המעמד של האדרא רבא למתן תורה. זה זמן שתופסים את סודות התורה שתופסים במעשה מרכבה שלומדים בשבועות. בוודאי שזה גם פשט פשוט, אבל יש לזה גם קשר עם פרשת נשא.
פרק ב: הבעיה עם פרשת נשא – למה היא כל כך “ריקה”?
הפרשה הארוכה ביותר עם התוכן המועט ביותר
עכשיו יש בעיה עם פרשת נשא. פרשת נשא היא פרשה ארוכה מאוד, כמו שכל אחד יודע, אבל לא כתוב בה כל כך הרבה. יש כאן כמה פרשיות חשובות ומעניינות בתוכה:
– סוטה
– נזיר
– ברכת כהנים
– וכן הלאה
אבל רובה בהתחלה היא הסדר שספרו את הלויים, הכהנים, ואחר כך כתוב חנוכת הנשיאים, שיש בו פחות, זה הרבה מאוד חזרה על אותו דבר לכאורה שמדברים על זה. יש לכאורה מעט מאוד תוכן וענינים כך מסודות התורה שאפשר להבין.
השאלה: איך מקשרים?
אז איך מקשרים? זו סתם שאלה, יכול היה להיות שבפרשת נשא, שהיא שבוע שבועות, יהיה משהו פרשה עמוקה מאוד. יכול היה להיות פרשת כי תשא אז, זה בדרך כלל פורים, אז הדור קבלוה. שם כתוב הרבה סודות התורה בפרשת כי תשא. אני יודע, בראשית כל אחד מבין, לך לך, וירא, אבל לא פרשת נשא זה משהו לא.
התירוץ של החידושי הרי״ם
כל אחד יודע, החידושי הרי״ם אמר שיש הרבה מדרשים על פרשת נשא, כי היתה חיות גדולה בתורה משבועות, אמרו הרבה חידושים? באמת מעניין מאוד! באמת יש הכי הרבה מדרש לדעתי על פרשת נשא, באריכות גדולה, הרבה רמזים, במדרש רבה.
זה על זה לדעתי גם פשט למה, ודיברתי פעם על זה בזמן חנוכה. אבל בכל מקרה, חשוב שאפילו הדבר הכי נכון יש בו גם אמת, אפילו חושבים שזה לא פירוש נכון, אבל צריך להבין את הקשר.
פרק ג: הנושא של שערות – הפתח לאדרא רבא
שתי הפרשיות שמדברות על שיער
אז הזוהר אומר, אני רוצה לקרוא כך, אז הזוהר אומר בעצם כך, אז זו הדרך של הקשר, אני רק רוצה לקרוא ולהסביר את הנקודה ולסיים עם זה.
הקשר של פרשת נשא הוא עם מה שכתוב כך, יש שתי פרשיות לפחות, או אולי שלוש, אבל שתי פרשיות לפחות מהפרשה שמדברות על הנושא של השיער של אדם. מה מדובר בפרשה על השיער של אדם?
פרשת סוטה – שיער של טומאה
יש את הפרשה של סוטה, שיש לה קשר עם השיער, כתוב “וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה”, מראים אישה, מבזים אישה, מבזים סוטה בכך שמגלים את שערה. רואים שיש סוג אחד של שיער, השיער של אישה, של בחינת נקבה, שלא אמור להיות מגולה, אמור להיות מכוסה. יש מובן מאליו פשוט שזה לא דבר יפה, זה נקרא “שער באשה ערוה”, זה בזיון לבנות ישראל שמגלים להן את השיער, זה כמו העונש, או חלק מהעונש או מהבדיקה של הסוטה. זה דבר אחד.
פרשת נזיר – שיער של קדושה
ומעניין מאוד, “הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין”, אבל נזיר, חוץ מזה שהוא לא שותה יין, הוא גם מגדל את שערו, “גָּדֵל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ”, הוא מגדל את שערו ארוך, הוא לא מסתפר.
הדיאלקטיקה של שני סוגי השיער
זה ממש כמו סתירה, כמו דיאלקטיקה. סוטה, אישה, אפשר לומר סוטה אישה, אישה לא הולכת עם שיער, זו טומאה כביכול, זה בזיון, פחיתות כבוד ללכת עם שיער. אבל נזיר דווקא, מה זה נזיר? “קֹדֶשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ”, יש קדושה בזה. נזיר שהוא פרוש, שהוא “נזיר להזיר לה׳”, הוא מקודש לקב״ה כביכול, כמו כהן, כהן מרצון, שלמדנו בשיעור שלנו על פי פשט, דווקא יש לו שיער ארוך.
כהן עצמו אין לו, כהן לא יכול להיות לו שיער ארוך כמו נזיר, אבל לנזיר יש שיער ארוך, הוא מגדל שיער ארוך, הוא לא מסתפר. זה מעניין, רואים שיש סוג שיער של קדושה, ויש שיער שהוא הפוך.
בעלי הזוהר מתעוררים לדבר על כך
כך הדבר הזה הצית מאוד את הדמיון, וזה עורר את בעלי הזוהר, וצריך לדבר הרבה על כך, והם אכן דיברו על זה, אמרו על זה מדוע שער של אישה אינו טוב, ושער של איש כן טוב, שער של נזיר, ואז יש אישה שמעשנת, שגם היא לא מגלחת את שערה, אבל אולי היא מכסה אותו תחת המטפחת, היא לא מגלחת אותו.
שני סוגי השער של איש
על כל פנים, זה הנושא של שערות, אי אפשר עכשיו לומר שיעור שלם להסביר את נושא השערות, כי אני רוצה לעשות נקודה מטא יותר על זה.
אומר הזוהר כך, ועל פי הזוהר גם לאיש יש שער, לאיש יש שני שערות, יש לו גם את השער של זקנו, לא רק את השער של ראשו. לנשים אין זקן, אולי יש לה מעט פלומה, אין לה זקן, וגם את השער אין לה, היא מכסה אותו. לאיש יש יותר שער, יש לו שני שערות, יש לו את השער של זקנו, הדרת פנים זקן, ויש לו שער על ראשו, שנזיר, זה השער העיקרי שנזיר לא חותך.
פרק ד: מפרשת נשא למעשה מרכבה – השערות למעלה
השערות במראה דניאל
ואחר כך, כשלומדים, והזוהר מחבר את זה מיד, לומדים במעשה מרכבה, לומדים למשל בדניאל, במרכבה של יחזקאל לא כתוב כלום על השער, ובמרכבה האמיתית של דניאל, אבל יש מראה שהוא כעין מראה של מרכבה, הוא ראה את עתיק יומין יושב על כסא שם, על כסא של אש, ושם כתוב “וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא”, שער ראשו כמו צמר לבן, כמו צמר לבן, שער לבן יפה.
והזוהר מעמיד שמדובר כאן גם על הזקן, אף על פי שבזקן לא כתוב בפירוש.
השערות בשיר השירים
וגם בשיר השירים, שיש שם את התיאורים של הבחור שם, מדובר גם כמעט לא בפירוש על זקנו, כי מדובר על בחור צעיר שאין לו עדיין זקן, אולי מעט, “לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים”, מדובר על מעט שער שיש לו על פניו, על לחייו, אבל בעיקר לא מדובר על שום שער.
מדובר כן על שער ראשו, “קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב”, כמו שהגמרא אומרת, “כגיבור מלחמה”, יש לו בחור צעיר עם פאות שחורות, שער שחור, “קווצותיו תלתלים”, מתכוונים כמו פאות, או איזה שער כזה שבולט החוצה, זה היופי של בחור.
הזוהר מחבר את כל השערות יחד
הזוהר חשב בוודאי שכל הדברים האלה מחוברים, וממילא כאן הוא מצא פתח לדבר מהאדרא רבא, שחלק גדול מהאדרא רבא כפי שהוא לומד הוא סודות הזקן, כלומר י״ג מידות הרחמים, שהזוהר מפרש על סדר הזקן, של המארי, של מה שכל אחד ראה בעצם ממה שהיה בנוי.
פרק ה: קטע הזוהר שמחבר פרשת נשא עם אדרא רבא
הלימוד של רבי שמעון
על קטע הזוהר האחרון כתוב כך, זה החיבור, זה הקטע שמחבר את פרשת נשא עם האדרא רבא. כתוב כך:
תני רבי שמעון, רבי שמעון לימד: אִלְמָלֵא יָדְעוּ בְּנֵי נָשָׁא, אילו בני אדם היו יודעים, מַה קָאַמְרֵי בְּהַאי שַׁעֲתָא, מה אומרים בשעה הזו, שהוא מדבר על השער, כל הדברים האלה שדיברנו עכשיו הם יותר קודם על פי פשט, יִתְבָּרְרוּ לְהוּ רָזִין דְּסוֹדוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, היו יודעים את הסודות מזה, כְּמוֹ דְּיִתְבָּרְרוּ רָזֵי דְרָזִין, כמו שכתוב רזי דרזין.
ספר רזי דרזין – חכמת הפרצוף
רזי דרזין הוא ספר שמובא מעט בפרשת יתרו, שכתוב שם שאלו סודות שאפשר לראות על אדם, על שערו, על צורת הפרצוף, חכמת הפרצוף, אפשר לראות על האדם בחינות עליונות, אפשר לראות סודות מהשער.
אומר הוא, אילו בני אדם היו מבינים באמת את הספר שנקרא רזי דרזין, לא היה מספיק, יִשְׁתַּמּוֹדְעוּן לְמַרְאֵיהוֹן בְּחָכְמָה שְׁלִים, היו יודעים אֶת בּוֹרְאָם, היו יודעים אֶת אֲדוֹנָם, היו יודעים את הקדוש ברוך הוא על פי סודם, היו יודעים באמת בחכמה עליונה מה מתכוון הקדוש ברוך הוא. וממילא הוא הולך לנסות ללמוד את זה כראוי.
עד כאן רזי דאורייתא, מכאן ולהלאה סתרי תורה
וזה כתוב כך, אחר כך כתוב קטע כזה: עַד כָּאן, אומר רבי שמעון או מחבר הזוהר, איני יודע, עַד כָּאן רָזֵי דְאוֹרַיְיתָא, עד כאן, עד החלק הזה בפרשה, הוא סודות התורה. מִכָּאן וּלְהַלְאָה, מכאן והלאה, סִתְרֵי תוֹרָה, או יש גירסא כִּתְרֵי תוֹרָה, איני יודע איזו גירסא, שתי הגירסאות הן אמיתיות.
והוא מביא פסוק, “סְחָרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה׳”, סתרי התורה הוא גם סחורה וגם אתנן, שזה משל, הוא לגמרי קודש, זה לגמרי קודש, זו רמה גבוהה יותר.
פרק ו: שתי הרמות של סודות התורה – רזי דאורייתא וסתרי תורה
השאלה: מה ההבדל?
מה ההבדל בין רזי דאורייתא לסתרי תורה? סתם זה אותו דבר, אחד בלשון הקודש, אחד בארמית, רזין, סתרים, אורייתא, תורה, סתם בסך הכל אמרו אותו דבר, בארמית אומרים רזי דאורייתא, והוא אומר סתרי תורה.
מה זה הקטע הזה, זה ממש קטע משעשע כאן. אחד אומר “עד כאן היה שבת”, ומהיום והלאה זה היום השביעי. זה ממש אותו דבר. מה הפירוש של זה?
ביאור הרמ״ק
הפירוש של זה אומר הרמ״ק, איני יודע, אין לי זמן לעיין באוצר החכמה על המקום, אבל הרמ״ק בכמה מקומות בפרדס שלו, בכמה קטעים שיש לו, הוא מסביר כך: שיש באמת שתי רמות של סודות התורה. וזה חשוב לחבר עם כל השיעורים שלמדנו לפני שבועות על זה, מי שהיה איתנו יודע.
רמה 1: רזי דאורייתא – עומק הפשט
יש שני דברים שנקראים סודות התורה, וזה מתחבר עם מה שדיברתי בהתחלה על הזמנים. יש שני סוגים של סודות התורה.
יש מה שאנו אומרים פשט, כמו הפשט, קוראים לזה עומק הפשט. אנו אומרים את הפשט של הדברים, של המצוות שכתובות בתורה, ומסבירים אותו קצת יותר טוב, או נותנים את ההיבט הגבוה יותר של זה. כמו שאנו אומרים בכל השיעורים, אנו אומרים לתת את ההיבט הגבוה יותר של מה שאנו לומדים.
משל: לקט שכחה ופאה
למשל, אנו לומדים את הסוד של לקט שכחה ופאה, למדנו את זה אתמול, ואנחנו צריכים לומר על פי קבלה מה זה לקט שכחה ופאה, איזו מבנה יש בעולמות העליונים שהוא המובן האמיתי של לקט שכחה ופאה. והכוונה האמיתית, מי שנותן לקט שכחה ופאה עם הכוונה, אז זה תיקון אמיתי בשמים. זה דבר אחד שאפשר לעשות.
משל: אברהם אבינו ומידת החסד
והזוהר, הרמ״ק אומר, רוב הזוהר עושה את זה בעיקר. הזוהר אומר, אברהם אבינו הוא בחינה של מידת החסד. כן, והפירוש, בוודאי, זה לא אומר רק לומר פסיכולוגיה של אברהם אבינו, כמו שאנשים של היום מתכוונים חס ושלום. זה אומר שיש התלבשות של מידת החסד.
ואיך הוא יכול לדבר על מידת החסד העליון, על מידת החסד של כביכול למעלה? דרך זה שיש לנו את המילים, את המשל שדיברנו עליו. למעשה דיברנו קודם, כאן המושגים העליונים צריכים להיות להם משל.
אברהם אבינו הוא בוודאי משל טוב, הוא אכן התנהג במידת החסד. והדרך שבה התורה מספרת את המעשיות היא בוודאי מדויקת כדי שיהיה משל טוב. זה משל טוב, אתה רוצה להכניס אדם למושגים פשוטים עליונים, מושגים קדושים, סודות וענינים קדושים של השם, אתה מדבר על אברהם אבינו. אתה יכול לדבר על יצחק אבינו מעקידת יצחק, הוא מבין את הענין, הוא מבין את זה.
אבל זה עדיין המשל
אבל זה עדיין כשמדברים עוד על המשל, שהמשל מביא אל הנמשל. אומר הרמ״ק, אבל צריך לדעת שזה עדיין רמה נמוכה לגמרי של סודות התורה. אחרים מאמינים שסתרי תורה זה עדיין מפרש כאילו זה כתוב כפירוש על עולם הזה.
רמה 2: סתרי תורה – התורה כאמת בפני עצמה
כל המילה של סתרי תורה היא שהתורה לא באה לעשות את החיים בעולם הזה טובים יותר. זה הסוד של סתרי תורה. זה לא מספיק, היא באה גם לעשות את זה, זה הפשט. זה מה שהרמב״ם אומר “אפילו חז״ל מזכירים קצף”, זה המזכירים קצף, טוב מאוד.
אבל התורה גם באה לתת לאדם חיי עולם הבא. התורה באה לומר את האמת, אמת ה׳ לעולם.
כתרי תורה: המדרגה הגבוהה ביותר של סתרי תורה
פרק ד: חילוק הרמ״ק בין רזין דאורייתא לכתרי תורה
המדרגה הנמוכה של סתרי תורה
אומר הרמ״ק, אבל צריך לדעת שזה עדיין רמה נמוכה לגמרי של סתרי תורה. למה זו רמה נמוכה של סתרי תורה? כי אתה עדיין מפרש כאילו זה כתוב כפירוש על עולם הזה. כל המילה של סתרי תורה היא שהתורה לא באה לעשות את החיים בעולם הזה טובים יותר. זה הסוד של סתרי תורה.
זה לא מספיק – היא באה גם לתת לך – זה הפשט. כמו שהרמ״ק אומר, יש פירוש על מסכת כסף, זה המסכת כסף, טוב מאוד. אבל התורה גם באה לתת לאדם חיי עולם הבא, התורה באה לומר את האמת, אמת ה׳ לעולם, ההתאחדות וההתדבקות בשם, וזה באמת סתרי תורה. זה מה שהתורה באה לומר.
הבעיה עם לדבר על אברהם ושרה התחתונים
ולכן, זה הפרק הנכון, אפשר לרצות לומר שזה הפרק האמיתי. בואו נדבר רגע לפני שזה פירוש של התורה, אני אגיד דרך ברורה מבלי לומר שזה פירוש של התורה. ולכן, לא צריך בכלל לדבר על אברהם ושרה התחתונים. כל עוד מדברים עוד עליהם, עדיין נמצאים בלבוש, זה לבוש מסוים, זה משל מסוים.
זה משל טוב, יותר טוב מלדבר על איזה גוי איפשהו – זה משל חלש יותר לחסד עליון, בסדר. אבל סתרי תורה אמיתיים, סתרי התורה זה לא.
מה זה רזין דאורייתא
זה רזין דאורייתא, במילים אחרות, אלו הסודות שטמונים במה שהוא מתכוון, אני אגיד את המילים שהוא מתכוון. זה רזין דאורייתא, אלו הרזין שטמונים בתורה. איך מבינים ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להבין את אברהם אבינו, מבינים אותו כך. אבל יש אבל על מה לומדים את התורה שאין לזה שום קשר לפשט.
פרק ה: הדוגמא של “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”
ההבנה הפשוטה של הפסוק
תדמיין שכתוב פסוק, והרמ״ק מביא את הדוגמא מהאדרא. תדמיין שכתוב פסוק “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל”. אתה חושב שזה אומר פשט פשוט? שבאמת, בוודאי אמריקאי לפשטות, זה אומר שהיו באדום כל המלכים האלה, בלע ובן בעור וכן הלאה.
קושיית הזוהר
בא הזוהר והוא אומר, מה, התורה אין לה מה לעשות לבזבז זמן לספר מעשיות של בלע? עכשיו, בוודאי אפשר לענות על הקושיא על פי פשט. כן, זה נחוץ, צריך לדעת את זה, הרמב״ן יש לו איזה הסבר, אפשר לדעת למה נחוץ לומר את המעשה של בלע בן בעור.
אש שחורה על גבי אש לבנה
אבל באש שחורה על גבי אש לבנה, שהתורה נכתבה באמת, לא כתוב כלום על מר בלע בן בעור, לא כתובה אף מילה אחת על זה.
הטעות של מפרשים של היום
והסודות שאומרים על זה, הלוואי, הרמ״ק, הלוואי שכל מפרשי היום מנסים לעשות. למה הם מנסים לעשות את זה? כי אין להם באמת שום השגה ברזין דאורייתא, או בכתרי תורה. הם רוצים רק רזין דאורייתא. אומרים הם, צריך להבין שבלעם היה איכשהו אכן אדם רע, וממילא הוא היה בבחינת בלעם בן בעור מהשבירה של כל הדבר.
לא, זו לא הנקודה. הנקודה היא שאפשר לשמוע שהאמת שפירושה תורה, שזה פירושו אמת, לא מדברת בכלל על שום בלעם עם כל המשוגעים האלה. זה מדבר בכלל על עשר ספירות החסד של אצילות, זה גם מילה שאומרים על פי משל. זה מדבר בכלל על דברים שאין להם מילים בשפה שלנו. על זה זה מדבר, על דברים אמתיים, על דברים עליונים, הדברים שלפני השם, על זה זה מדבר.
פרק ו: המשמעות האמיתית של כתרי תורה
הרמזים הקלושים
ואפילו אם נראה לך שכתוב איזה דבר שיש לו המשכה בעולם הזה, זה ממש רמז קלוש. במילים אחרות, הפוך ממה שהיינו חושבים. היינו חושבים, אם כשהזוהר אומר פשט טוב בפרשה של עקידת יצחק, מה העומק של עקידת יצחק? כך וכך, על פי קבלה, אנשים שמחים, אה, הסבר טוב בעקידת יצחק.
אם כשהזוהר אומר שבלעם בן בעור זה מתכוון, הרמזים מאוד חלשים, הרמזים הם ממש רמזים קלושים, זה חלש בדעתי שאפילו תלמד אריז״ל, דרושים יפים על זה. הרמזים הם ממש כך, כתרי תורה.
המשל של השערות
מה זה כתרי תורה? על רבי עקיבא, קוצים שקשורים לאותיות, או קוצים, כתוב קווצותיו, זה בחינת השערות של התורה, כן? במילים אחרות, מדברים על אדם וגופו ופניו, וכן הלאה מדברים על שערו. מה זה השער? זה אומר משהו. כן, מי שמבין, וזה לא אומר. אבל זה… לא מדברים בכלל על האדם יותר.
רזין דחכמתא
מדברים עכשיו על סתרי תורה, כל האמת, על סתרי המציאות אפשר באמת לומר. במקומות אחרים קורא לזה הזוהר רזין דחכמתא, לא סתרי תורה, אלא רזין דחכמתא. כשהוא אומר כאן סתרי תורה, הוא מתכוון חזרה לאותו דבר שבמקומות אחרים הוא קורא רזין דחכמתא, בתיקוני זוהר כתובה לשון כזו, באופן סתרי תורה ורזין דחכמתא.
או אולי על זה הוא אומר כאן כתרי תורה, אלו גם הכתרים שהם למעלה מהתורה. זה מחובר לתורה, כי במילים אחרות, בשמים, כשאומרים בשמים “ויבא אל אדום בלעם בן בעור”, לא חושבים בכלל שיש פשט, בכלל אין שום פשט שהיה אדם בלעם. זה מתכוון לכתחילה ההוא, וזה הפשט שהזוהר רוצה ללמד אותנו, המדרגה של האדרא.
פרק ז: המדרגה הבאה – תורה דלעילא
חזרה להתחלה: הפתרון עבורנו
המדרגה הבאה, זה בכלל לא מספיק. במילים אחרות, כאן אני חוזר להתחלה, למה הפתרון עבורנו יהודים, מה שלנו, אם המשל לא מתאים כל כך טוב, זה הפשט, כן? יש מקומות שהמשל טוב, זה קצת זהב מזוקק מכסף, טוב מאוד, יש זהב, יש כסף, יש יותר, הפנימיות טובה יותר מהחיצוניות, אבל החיצוניות היא גם כסף.
כשהחיצוניות בכלל לא כסף
אבל יש מקומות שהחיצוניות בכלל לא כסף, בלע בן בעור, צריך לומר שזה קטע תורה קדוש, אבל למעשה, מעשה חלש, זה לא מזוקק מכסף גם לא, לומדים כמעט כלום מהפרשה על פי פשט.
צריך ללמוד לגמרי בדרך אחרת
רק מה? צריך ללמוד את זה לגמרי בדרך אחרת, צריך ללמוד שכאן מדובר בכלל על דברים העומדים ברומו של עולם, זה מחובר בדרך רמז רחוק בעלמא לבלעם בן בעור, ולמילים שכתוב בלעם בן בעור, באמת צריך לקרוא את המילים אחרת, כמו שהרמב״ן אומר בהקדמה שלו, אפשר לקרוא את כל התורה בצירופים אחרים, מבינים בכלל מילים אחרות.
כשאמת פירושה דברים שאפשר לראות בעולם הזה
אנשים רואים את זה רק כפשט החלש ביותר בתורה, כי זה לא מחובר לפשט, כן, זה כל עוד אתה צריך שאצלך אמת פירושה דברים שאפשר לראות בעולם הזה, שעליהם מדברים צירופי התורה שאנחנו יכולים לראות.
כשאמת פירושה דברים שאין צורך לראות בעולם הזה
אבל מי שמבין שאמת פירושה דברים שאין צורך שנוכל לראות בעולם הזה, אפשר להבין אותם, אפשר לראות אותם, אפשר אולי להאמין בהם, אבל אי אפשר לראות אותם בעולם הזה, אז תבין, ואז, רק כשמתחילים ללמוד כך תורה, מתחילים ללמוד תורה על פי אמת, זה נקרא כתר התורה.
פרק ח: היישום המעשי — פרשת נשא וחוץ לארץ
רמה אחרת לגמרי
זו רמה אחרת לגמרי, וכשיש פרשה כמו נשא שקשה ללמוד בה פשט פשוט, צריך ללמוד כך, או כשזה לא מסתדר כל כך טוב, והם במקום הנמוך, והם בחוץ לארץ, צריך ללמוד כך.
דרך תקיעות מגיעים לגבוה יותר
ואז מגיעים למדרגה גבוהה יותר דרך זה שנתקעים לגבי המדרגות הנמוכות כביכול, ואז המדרגה הנמוכה האמתית, כלומר מה שכתוב בלעם, נעשה פשט אחר לגמרי, וזה הפשט האמתי.
תורה דלעילא — התורה העליונה
הפירוש שלה נעשה הפשט של התורה דלעילא, היא בטלה ואינה עושה פירות, התורה העליונה, לא התורה שמדברת על בלעם בן בעור, התורה שמדברת על עולם האצילות, את התורה הזו צריך ללמוד למישהו לכבוד שבת שמח.
—
סיכום: הרמ״ק מלמד אותנו שיש שלוש מדרגות בלימוד תורה:
1. רזין דאורייתא — הסודות שטמונים בתורה, איך מבינים את אברהם אבינו בדרך הגבוהה ביותר, אבל זה עדיין נשאר פירוש על הפשט
2. סתרי תורה / כתרי תורה — הסודות האמתיים, שלא מדברים בכלל על ההבנה הפשוטה, אלא על דברים העומדים ברומו של עולם
3. תורה דלעילא — התורה העליונה ביותר, שמדברת על עולם האצילות והיא למעלה מכל המעשים
זה הלקח שאנחנו צריכים לקחת מזה שאנחנו בחוץ לארץ ולומדים פרשה שקשה להבין בפשט — זה סימן שאנחנו צריכים ללמוד את התורה במדרגה הגבוהה ביותר.
Secrets of the Torah and Hidden Mysteries of Torah | Zohar Naso 5786 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of the Shabbos Eve Lecture on Parshas Naso
The Question: Two Parshiyos in Eretz Yisrael and Chutz La’aretz
In Eretz Yisrael they’re already reading Beha’aloscha, and we in chutz la’aretz are still reading Naso. This confuses people, and rightfully so — because the parsha of the week is truly a kind of time-marker, a date: “Today is erev Shabbos Parshas Naso.” If so, when in Eretz Yisrael it’s already a different parsha, which day is today really?
The Foundation: Time is a Spiritual Level
One can certainly make this matter mundane — say that it’s just a technical arrangement, we need to catch up with the parshiyos, it’s a tradition that Bechukosai should be before Shavuos, therefore Naso always comes after Shavuos. But truly there lies here a higher dimension.
The root of time lies in Olam HaBinah. In Olam HaChochmah nothing takes time — there everything is at once. Only in Olam HaBinah, where souls need to learn, need to go through stages, there time begins. This is the secret of the fifty gates of Binah — according to how much binah one has, so does one know where one stands in time. This is the secret of shita alfi shnin alfi almin, the secret of the shemittos — an order of Torah that determines time.
The Well-Known Question: When is Shabbos Really?
This is the well-known question of the Radbaz and other Acharonim, brought in Shulchan Aruch HaRav Siman Alef and in Chabad sefarim: If kedushas Shabbos is a real kedusha that comes down to the world — not just a subjective feeling — how can it be that in Eretz Yisrael it’s already Shabbos and by us it’s still Friday? On the dateline it can literally be that by one person it’s Sunday and by the other it’s Shabbos. When is the real Shabbos?
If Shabbos were only an imagination, a subjective thing, the question wouldn’t begin. But even then — even if one says it’s subjective — one must still speak of it as a real thing, and that becomes difficult.
The Answer — First Half: The Baal HaTanya
The Baal HaTanya says: One must separate it. When one says that time is holy, one doesn’t mean the minute. Kedushas Shabbos truly means a level in intellect — a level of understanding that one reaches.
The approach: “Shivas yamim tochal matzos”, “sheva Shabbosos temimos” — this means seven stages of questions and answers. One asks a question, one answers, it still doesn’t fit, one goes deeper, again, until one reaches the seventh level — that is Shabbos. This is what the Arizal meant when he learned every sugya seven perushim al pi pshat and one perush al pi sod. Not literally seven separate interpretations — rather going seven times deeper, until one reaches the sod, which means: it fits one hundred percent, it’s no longer by way of metaphor.
Kedushas Shabbos is thus the Olam HaSeichel, the Olam HaMuskol — the level of understanding that one reaches after seven stages. After seven times of this is a shemita, and so on. This is the essence of kedushas hazman.
When it descends below, when one makes one day as a remembrance or an embodiment or a merkava of this in physical time — this changes according to people, according to places, according to times. In Eretz Yisrael it comes one time, in America another time.
The Answer — Second Half: The Ramak and the Kuzari
The Ramak places the accent on the second side: Shabbos is truly only in Eretz Yisrael. This is the answer of the Kuzari who began the whole discussion about the dateline.
The Ramak explains according to Kabbalah: The true Shabbos is in Eretz Yisrael, and the whole world draws from the essence of Eretz Yisrael — just as one gives terumah or bikkurim to the Kohen, to the Beis HaMikdash, and the whole world takes only leftovers. Even if there are places that have Shabbos before Eretz Yisrael (east), we in America are west to Eretz Yisrael — we receive Shabbos after Eretz Yisrael.
Therefore, when in Eretz Yisrael they’re already reading Beha’aloscha and we’re still reading Naso — Eretz Yisrael is ahead, not behind. This is correct, because the proper order of times is in Eretz Yisrael.
The Difference Between Chassidus and Kabbalah in This Matter
In Kabbalah (Ramak, mekubalim) one places more accent on the second side — the place, Eretz Yisrael, the revelation of the place. In Chassidus (Baal HaTanya) one places more accent on the first side — that kedushas Shabbos is a supreme concept, a level in intellect, above place and time. Both sides are true.
A Parable from Mathematics: Abstract Concept and Its Embodiment
A parable to understand this matter: Mathematics. When one teaches a child: “Three apples with four oranges is seven” — the apples are a parable, the learning isn’t about apples (apples is “hilchos apples”), but about numbers in apples. Three plus four equals seven is an abstract thing in itself.
Two points:
1. One doesn’t seek the apples — one seeks the abstract concept that stands behind them.
2. Every thing in the world can serve as a parable — three apples, three pumpkins, three hairs on the head — everything is equal, because the abstract concept stands above all distinctions. Precisely because it’s above the distinctions, can one apply it to each thing separately.
Not All Parables Are Equal — What is a “Good Parable”?
Therefore there are better and weaker parables. A good parable is one that has fewer distractions — it is closer to the abstraction. When one says “three people”, the child begins thinking about the people — this one I like, that one not — and he forgets the mathematics. Even apples — a child can begin thinking: is it a sweet apple or a bitter one? This makes no difference regarding the mathematics, but the additional properties of the apple can confuse the learner. Therefore, when one learns advanced mathematics, one uses x’s and y’s — symbols that have fewer extra properties, a clearer parable.
The foundation: Although the nimshal can extend into every thing, and the nimshal is essentially not similar to the mashal — therefore there are better and weaker parables.
Application to Kedusha: Shabbos in Different Places
Kedusha is always a parable. Kedushas Shabbos is a supreme thing that essentially has nothing to do with time in our world. But there are places where the parable fits better — where the supreme thing is embodied more correctly.
Example: The extreme north. There the sun doesn’t set a whole summer, and doesn’t rise a whole winter. Shkias hachamah with hanetz hachamah don’t work there. The poskim discuss what one does there with Shabbos. Can one say that there is no Shabbos there? That would be false — because Shabbos is a supreme thing, and everywhere where people live it’s good for them to work six days and rest the seventh, to remember Godliness, yishuv hadaas — all the virtues of Shabbos are there too. But — that place is less suitable, less fitting. The time-structure isn’t well expressed there. The Torah wasn’t given for such a place — it was given for a place with a normal day and a normal night, where the parable fits better.
Eretz Yisrael as the Best Parable — The Ramak, the Kuzari
In the same way: in Eretz Yisrael Shabbos fits better. The Kuzari says: there the cycle of the sun began. In another place one can also say “here it begins” — from when we arrived one begins counting. But in Eretz Yisrael it actually began — it’s a better parable, clearer.
The Ramak goes deeper, more spiritual, more kabbalistic: in Eretz Yisrael the whole existence is set up that there should be hashraas haShechina, a Beis HaMikdash — the lower reality there is better suited that the days should be embodied in supreme things.
Additional Examples: Moadim and Seasons
(Mentioned in the name of Rav Matis Zilber🙂 Chag hakatzir, chag ha’asif, chodesh ha’aviv — the order of the moadim revolves around seasons. But this fits only in Eretz Yisrael (or generally in the northern hemisphere). In South America it’s reversed — Pesach is at the end of summer, Sukkos at the beginning of summer. The seasons don’t fit. Even America doesn’t have the same climate as Eretz Yisrael. The supreme order of moadim and Shabbosos is made for Eretz Yisrael, not for us.
This Doesn’t Mean the Torah Isn’t Valid in Chutz La’aretz
The Baal Shem Tov says: the Torah is everywhere — because the kedusha truly spreads. But this doesn’t mean there aren’t places where the parable fits better. In Eretz Yisrael it fits better, and therefore it fits there better.
Yom Tov Sheini Shel Galuyos — The Deeper Reason
In the Gemara stands the simple reason: they didn’t know when Rosh Chodesh was, so they had a doubt. But Rav Yaakov Emden, the Chasam Sofer, and others said: this can’t be the whole reason, it’s a weak reason, there must be a deeper matter. The Ramchal, Volozhin and others explained:
The deeper matter is embodied in the simpler reason. When it says on the clock in America the fifteenth of Nissan — it’s a weaker fifteenth of Nissan. Even when you know clearly that this is the same fifteenth of Nissan as in Eretz Yisrael — it’s not truly the fifteenth of Nissan. The fifteenth of Nissan is an agreement, a clarity, a definition, a decision that Beis Din made. The decision is not effective as well in chutz la’aretz. The time of chutz la’aretz doesn’t grasp as well the fifteenth of Nissan — it takes two days to grasp. Only after two days did one grasp that it was Yom Tov. Therefore the parsha gets pushed off — because it takes us longer to grasp, the lower time isn’t as well suited to the upper time in chutz la’aretz.
Back to the Parsha: Parshas Naso in Chutz La’aretz
Therefore it’s correct to say that it’s not as truly clear Parshas Naso by us. It’s only halfway Parshas Naso — because in Eretz Yisrael it’s already Parshas Beha’aloscha, they have the correct time. But we in chutz la’aretz, who are delayed, it takes us time to grasp everything — we’re still holding in Parshas Naso.
The Zohar in Parshas Naso — Idra Rabba
The Ohr Yakar of the Ramak
There is brought an important foundation in the name of the Ramak in his sefer Ohr Yakar, an essay that was printed erev Yom Tov. This is also the topic of the Zohar in Parshas Naso.
What is Idra Rabba?
The Zohar in Parshas Naso is very long, but most of it is not truly about the parsha itself. Most is the section called Idra Rabba — where Rabbi Shimon bar Yochai with his students gathered to explain certain secrets of the Torah that they didn’t have the courage, didn’t have the ability, didn’t have the possibility, didn’t have the mochin to speak about generally in the rest of the Zohar (except for other simpler Idros, Sefer HaTznius, and the like).
Why Does Idra Rabba Stand Specifically in Parshas Naso?
All the mefarshim ask: What is the connection? One might think it doesn’t belong in Parshas Naso, that the printers simply inserted this Zohar not in order. But this is not correct. One sees clearly from the rest of the Zohar, from the order, that it was written originally for the parsha. The Zohar explicitly connects it with the parsha and the beginning of the parsha.
Why Specifically Parshas Naso — Shavuos and Matan Torah
One of the simple reasons: Parshas Naso always falls around Shavuos, and it has to do with Matan Torah. Rabbi Shimon compares the gathering of the Idra Rabba to Matan Torah — it’s a time when one grasps secrets of the Torah, maaseh merkava, which one learns on Shavuos.
The Question: Why is Parshas Naso So “Empty” of Content?
Parshas Naso is the longest parsha, but it seemingly contains little content. Yes, there are important parshiyos — sotah, nazir, birchas kohanim — but most is counting the Levi’im and Kohanim, and later chanukas hanesi’im which repeats the same thing twelve times. There are seemingly few secrets of the Torah. One would have thought that in the week of Shavuos there should be a very deep parsha — Ki Sisa for example, or Bereishis, Lech Lecha, Vayeira — but not Naso.
The Chiddushei HaRim says: there are so many midrashim on Parshas Naso because there was great enthusiasm in Torah from Shavuos, so they said many chiddushim. Quite interesting — there is the most Midrash Rabba on Parshas Naso, great length, with many hints. But even the simplest pshat also has truth in it — one must understand the true connection.
The Topic of Hair — The Opening to the Idra Rabba
The Zohar shows that in Parshas Naso there are two (or three) parshiyos that speak about a person’s hair, and this is the opening to the Idra Rabba:
Sotah — Hair of Impurity
“Ufara es rosh ha’isha” — one uncovers the hair of the sotah. This shows that there is a kind of hair — hair of the aspect of female — that belongs to be covered. “Se’ar b’isha erva” — it’s a disgrace for daughters of Israel that one uncovers their hair. This is part of the punishment or examination of the sotah.
Nazir — Hair of Kedusha
“Haro’eh sotah bekilkulah yazir atzmo min hayayin” — the nazir doesn’t drink wine, but he also lets his hair grow: “Gadel pera se’ar rosho.” This is literally a dialectic, a contradiction: by a sotah (woman) uncovered hair is impurity, a disgrace. But by a nazir — who is “nazir lehazir laHashem”, sanctified to the Almighty, like a voluntary Kohen — long hair is specifically a kedusha. (A Kohen himself may not have long hair like a nazir, but the nazir has it.)
So one sees: there is hair of kedusha, and hair that is the opposite. A man has two kinds of hair: hair of the head and hair of the beard. Women don’t have a beard. A man has “hadras panim zakan” — the beard, and hair on the head, which the nazir doesn’t cut.
From Parshas Naso to Maaseh Merkava — The Hair Above
When one learns maaseh merkava — in Yechezkel it doesn’t say about hair, but in Daniel, where he sees the Atik Yomin on a throne of fire, it says: “Usear reishei ke’amar neki” — the hair of his head is like white wool, beautiful white hair. The Zohar imagines that it also speaks of the beard, although it doesn’t say so explicitly.
Also in Shir HaShirim there are descriptions: “Kevutzosav taltalim shechoros ka’orev” — a young man with black peyos, black hair, “kegibbor milchama.” “Lechayav ka’arugas habosem migdalos merkachim” — a bit of hair on his cheeks. But mainly Shir HaShirim doesn’t speak of a beard, because it speaks of a young man.
The Zohar thought that all these things are connected — the hair in Parshas Naso, the hair in Daniel, the hair in Shir HaShirim — and here he found an opening to speak of the Idra Rabba, of which a large part is the secrets of the beard — that is the thirteen attributes of mercy, which the Zohar explains according to the order of the beard.
The Piece of Zohar That Connects Parshas Naso with the Idra Rabba
Tanya Rabbi Shimon: “Ilmalei yad’u bnei nasha ma ka’amri behai she’ata” — if people would know what one says at the time when one speaks about the hair — “yisbareru lehu razin desodos de’oraisa” — they would know the secrets thereof — “kemo deyisbareru razei derazin” — as it says in the sefer “Razei DeRazin” (brought in Parshas Yisro), where it says that one can see on a person, on his hair, on his facial features, supreme aspects — “yishtamodu’un lemera’ihon bechochma shlim” — they would know their Creator, they would know the Almighty according to their secret, with supreme wisdom.
Two Levels of Secrets of the Torah: Razei De’oraisa and Sisrei Torah
Afterward it says in the Zohar: “Ad ka’an razei de’oraisa” — until here is secrets of the Torah. “Mikan ul’hala’ah — sisrei Torah” (or “kisrei Torah” according to another version). He brings a verse: “Secharah ve’esnanah kodesh laHashem” — the sisrei Torah is entirely holy, a higher level.
Seemingly “razei de’oraisa” and “sisrei Torah” are the same thing — one in Aramaic, one in lashon hakodesh. It sounds like: “Until here was Shabbos, from here on is the seventh day.” What is the difference?
The Ramak’s Explanation: Two Levels
The Ramak (in his Pardes, in several pieces) explains that there are truly two levels of secrets of the Torah:
Level 1 — Razei De’oraisa (Depth of Pshat)
One takes the mitzvos and stories of the Torah and explains them on a higher level. For example: Avraham Avinu is an aspect of midas hachesed — not just psychology, but an embodiment of the supreme midas hachesed. Or: one learns the secret of leket shichecha u’pe’ah — what kind of structure there is in the upper worlds, what is the true meaning thereof. Whoever gives leket shichecha u’pe’ah with the proper intention makes a true tikkun in heaven.
This is all still in the realm of parable — one still speaks of the parable that brings to the nimshal. The Ramak says: Most of the Zohar does this mainly — it takes the stories, the Avos, the mitzvos, and shows the higher aspect.
Level 2 — Sisrei Torah / Kisrei Torah
This is a completely different level. The essence of sisrei Torah is: The Torah didn’t come only to make life in this world better. On the first level — yes, the Torah also came to do that, that’s the pshat, that’s what the Rambam calls “even Chazal mention anger.” But the Torah also came to give a person life in Olam Haba, to say the truth — “emes Hashem le’olam.” Sisrei Torah is when one stops learning the Torah as an explanation of Olam Hazeh, and one begins to learn it as the truth in itself.
All the interpretations that one says on Torah — even the deepest secrets that connect Avraham with supreme chesed, Sarah with Shechina — this is all still a low level of sisrei Torah. Why? Because one still holds by explaining the Torah as an explanation for Olam Hazeh — one still speaks of Avraham and Sarah below, only with a twist that they represent sefiros. As long as one still speaks of them, one still holds by a garment, by a parable. Yes, it’s a better parable than a story of a non-Jew somewhere — but it’s still not true sisrei Torah.
The Parable of “Ve’eileh Hamelachim Asher Malchu Be’eretz Edom”
The Ramak brings the example from the Idra itself: the verse “Ve’eileh hamelachim asher malchu be’eretz Edom lifnei meloch melech livnei Yisrael” — Bela ben Be’or, etc. On pshat it simply means there were kings in Edom. The Ramban has an explanation why one needs to know this. But the Zohar asks: Doesn’t the Torah have something better to do than tell stories of Bela?
The essence: in eish shechora al gabei eish levana — in the Torah as it was truly written — nothing stands about Mister Bela ben Be’or. Not one word. What today’s mefarshim try to do — say that Bilam was indeed a bad person, and therefore he is “in the aspect of” shevirat hakelim — this is still only razin de’oraisa, not kisrei Torah. They don’t truly have any comprehension of the higher level.
What Does Kisrei Torah Truly Mean
Kisrei Torah means: the Torah speaks not at all about any Bilams. It speaks of things before Hashem, of supreme things, of true things that have no words in our language. Even “ten sefiros of chesed of Atzilus” is still a word that one says by way of parable. The true content is even higher than that.
The concept “kisrei Torah” comes from Rabbi Akiva’s kotzim shekeshurim le’osiyos — “kevutzosav” — this is the aspect of hair of the Torah. Like by a person: one speaks of his face, his body — and then one speaks of his hair. The hair says something, but it’s not the person himself. So too: the kesarim are above the Torah, connected with Torah but higher than it.
The Difference Between “Truth” in Olam Hazeh and True Truth
The key point: as long as by you “truth” means things that one can see in Olam Hazeh — that is, the combinations of the Torah that we can see — it will come out that the pshat of Bela ben Be’or is the strongest, and the sod is the weakest, because it’s not connected to the pshat. But one who understands that truth means things that one doesn’t need to be able to see in Olam Hazeh — one can understand them, one can believe them, but not see them — he first begins to learn Torah according to truth, that is keser haTorah.
In Heaven One Reads Differently
In heaven, when one says “Vayavo el Edom Bilam ben Be’or”, one doesn’t think at all that there is a pshat that there was a person Bilam. It means originally that higher thing. This is the Ramban’s foundation in his introduction: one can read the entire Torah with different combinations, and then one understands completely different words.
Back to the Beginning: Parshas Naso, Chutz La’aretz, and the Message
Here everything comes together: when there is a parsha like Naso that is difficult to learn on simple pshat, or when it doesn’t fit so well — when one is in chutz la’aretz and one is in the “wrong place” — then one must learn in the higher way. Through being stuck regarding the lower levels, one comes to a higher level. What stands “Bela” receives a completely different pshat — the true pshat. It becomes the meaning of Torah de’leila — “hi beteilah ve’einah osah peiros” — the upper Torah, not the Torah that speaks of Bela ben Be’or, but the Torah that speaks of Olam HaAtzilus. This is the Torah that one must learn for a joyful Shabbos.
📝 Full Transcript
The Sanctity of Time: The Spiritual Essence of Shabbos and the Weekly Torah Portion
Introduction: The Question of Two Portions in the Land of Israel and Outside the Land
Dear brothers, today is erev Shabbos parshas Naso, and in Eretz Yisrael they are already reading Beha’aloscha. But we are Jews here and we read the portion according to our order.
People become confused, because people think – and they are right, not just that they think – that the week is determined by which portion it is, just like the time. Yes, just like today is such and such a date in the month of Sivan, and it is erev Shabbos parshas Naso. So if in Eretz Yisrael there is a different parshas hashavua, so which day is today? I don’t know at all where I am.
The Foundation: Time is a Spiritual Level
But because originally there is a day, and in this Shabbos there is a Shabbos, there is a week, and in this Shabbos, in this week one reads the portion. So the fact that we count the time according to the portion is true. But from the fact that one becomes confused by this, one must understand that there is a higher level, not a lower one.
If one wants to make it lower it’s easy, to say: What does it mean? One must read the portion every year, one must get through it, there’s no difference, and it’s not that the week is the portion. I have no reason. The whole reason why Naso is always after Shavuos is because it must be so, it’s a tradition, it has to do with the fact that we want to read Bechukosai before Shavuos officially.
But it is certain that there are also aspects that Naso is always after Shavuos. So in Eretz Yisrael it was already Isru Chag Shavuos, and by us there is already a whole week in between, but one sees that it is indeed intentional, there is such a thing, certainly there is indeed such a thing as the true time, the true time that this is the portion of the week.
The Root of Time: Olam HaBinah and the Fifty Gates of Understanding
It is tremendous in the Torah, and everyone understands this according to what we have learned regarding the topic of shittah alafim shnin alafim almin, the secret of the shemittos, that this is an order of the Torah, the fifty gates of binah, and according to how much binah there is, that’s how much time one knows there is.
Time itself is only, the root of time is that it takes time to learn for us in olam habinah, yes, not in olam hachochmah, but in olam habinah for the souls it takes time to learn. Because of this there is time and physicality, so it is certainly that it makes a great difference.
Two Levels of Time: Spiritual and Physical
But what, one must understand, how one must only understand that there are two levels one can say. That is, first of all, one understands simply, ah, there is such a time called parshas Naso, there is such a time. But the time doesn’t mean the day of the week, the day of the month, the day of the year, that is the physical time. It means the spiritual time.
The Well-Known Question: When is Shabbos Really?
It can be, because of this there is a question, yes, this is the answer to the well-known question, yes, which is brought in Shulchan Aruch HaRav in siman alef and in several places in Chabad sefarim, we once learned at length about this.
There is a well-known question from the Radbaz and other Acharonim who asked a question, as much as you speak about kedushas Shabbos, kedushas hazman, kedushas Yom Tov, how can it be that in other places it’s a different day of Shabbos? Even on the dateline it can be literally that by me it’s Sunday and by you it’s Shabbos.
But even more than that, the world is a big world, the world is round, and it can be that at a time when in Eretz Yisrael it’s Shabbos now, it’s already Shabbos, or yes, it’s already Shabbos in Eretz Yisrael, and by us it’s still Friday. How do these two things go together? That is, there comes down Shabbos, a kedushah on the world. It’s not a fake thing.
Why the Question Begins
If it were just an imagination in our head, the question wouldn’t begin. It’s just an imagination, it’s subjective, one could even explain it. Then the question already begins, as we learned then at length. That even then if it’s even in our head, even if it’s an imagination, even if it’s only subjective, still one must speak about it as a real thing.
It becomes difficult, people become confused. So, I call my brother in Eretz Yisrael, and it’s really erev Shabbos, so I am desecrating Shabbos. No, one understands that I can’t call him, I won’t pick him up. So, what is Shabbos? So, is this erev Shabbos? So, is this Sunday? What is motzaei Shabbos? There is a bit of a problem.
The Answer – First Half: The Baal HaTanya – Separating the Levels
And the answer, says the Alter Rebbe, says the Baal HaTanya several times, and the Ramak brings it from the Ramak, he doesn’t say exactly the answer, we’ll come to him, he will help us with this. This is an introduction to what I want to learn in the portion.
But the Baal HaTanya says an answer to this, the answer is that one must separate it. Certainly, when one says that time is holy, one doesn’t mean the minute. Certainly, one can’t say also that not, right? When kedushas Shabbos takes effect actually in the place, according to when the sunset comes, according to when parshas Shavua comes in the place, it does become Shabbos in the place.
But the essence of kedushas Shabbos, what is that which you are worried about, you ask if so, when is the real Shabbos? The real Shabbos is not any one. The real Shabbos is a level, let’s call it a level in intellect.
The Secret of Seven: Seven Days, Seven Weeks
As we have said, shivas yamim tochal matzos, shiva shavuos tispor lach, or “usefartem lachem sheva shabbosos temimos”. All these things mean, he asked seven questions, or seven times a question and answer, and at the end he has an answer.
Yes, this is approximately what it says in the Ari HaKadosh, that the Arizal learned every sugya seven explanations according to peshat and one explanation according to sod. What this truly means is not seven explanations. What is the matter of saying seven explanations on everything? It can be sometimes things that have seven aspects, it can indeed have seven true explanations.
But more deeply it means, he asked seven times a question, seven times learned something, he says, “It still doesn’t fit, let’s go further, perhaps it will fit, let’s go deeper,” until he came to Shabbos, which is the explanation according to sod. According to sod means to say that it fits truly, it’s no longer by way of metaphor, not just, it fits one hundred percent, that’s the meaning.
Kedushas Shabbos is Olam HaSeichel
So, kedushas Shabbos truly means the kind of kedushah, which we call what is called “olam haseichel”, and in other words, b’olam hamuskal, which one can understand. The level that one arrives at, the seichel that one arrives at, which is after the seven levels of questions, that is Shabbos. And after seven times of this is called shemittah, and so on and so forth. And this is the essence of kedushas haShabbos, this is the essence of kedushas hazman.
The Hishtalshelus Below: Time in Physicality
But what, here when it is mishtalshal lemata, when one makes one day as a remembrance of this, or as a garment of this, a merkavah of this in time, this indeed changes according to the people, according to the times, according to the places where one is. In Eretz Yisrael the time comes, in America the time comes, and so on and so forth.
So this is the first half of the answer. This is the half that the Baal HaTanya usually emphasizes when he speaks about this topic.
The Answer – Second Half: The Ramak – Eretz Yisrael is the Source
The second half of the answer however is what the Ramak emphasizes, and it’s true, it fits. Mekubalim always the Ramak emphasizes more the second side. And in Chassidus one emphasizes the first time, one must remember it.
The Answer of the Kuzari and Ramak
The Ramak is explaining, the answer of the Ramak is thus, that Shabbos is only in Eretz Yisrael. True, this is the answer of the Kuzari who began the whole discussion of the topic of the dateline about this.
He says, the Ramak explains in his language according to Kabbalah, the true Shabbos is in Eretz Yisrael. So he says, there is a place where there is truly Shabbos, and the whole world, all the more so such a language, draws from the essence of Eretz Yisrael.
Like one who receives the essence, like for example a Rebbe, like this is the secret that one gives terumah to a Kohen and the like, or bikkurim to the Kohen, to the Beis HaMikdash, as it were the Beis HaMikdash, the Kohen, the kedushah, that receives the whole, and the whole world takes only remnants.
The true place of Shabbos is in Eretz Yisrael, and even if there are places that already have Shabbos before Eretz Yisrael, we’ll already settle it technically, but we don’t have the problem, we are west of Eretz Yisrael, we indeed receive Shabbos after Eretz Yisrael.
Why Eretz Yisrael is Ahead in the Portions
So the answer to the question why is Shabbos in Eretz Yisrael before us, or why have they already read parshas Naso before us, as always when there is a difference in portions Eretz Yisrael is ahead, not behind, so the answer is that this is true, because the correct time of Shabbos, of the order of times, is in Eretz Yisrael.
There one has, the Kuzari says there one created the world, one will connect there, but he doesn’t mean only that, but as the Ramak explains, and this one must explain a bit better.
The Approach of the Ramak: Even in Hishtalshelus There Are Differences
That is, although certainly, everyone agrees, the Ramak doesn’t disagree, that the essence of kedushas hazmanim is the supreme concept, one can call it the sefiros, one can call it the order of binah that we learned.
But there is also a manifestation, there is also a hishtalshelus, there is also a descent of the times by us. Because when I make Shabbos the seventh day of my daily order, of my weekly progression, here in Lakewood, here in Howell, here in America, kedushas Shabbos takes effect, not only the theoretical kedushas Shabbos, the ideas, it takes effect on the time. Now I conduct myself in the time holy, I put on my bekeshe, my shtreimel, I go to the mikveh, it becomes Shabbos, yes?
Differences in How Shabbos Takes Effect: Better and Weaker Ways
Now in this there are also differences, one must know. One must know the foundation, the foundation of Kabbalah, in this there are also differences. In the fact that by me there is Shabbos, there is a better way and a worse way, or a stronger way and a weaker way, how there can be Shabbos here.
That is, there are places, the aspect of revelation of the place, or the aspect of the place, there are people, there are times in history and the like, that they can better bring down the kedushas Shabbos, the supreme concepts, as they are.
A Parable from Mathematics: Abstract Concept and Its Garment
For example, let’s think of a kind of parable with an application, for example, yes? For example, everything can be a parable almost for everything. That is, if one understands the structure, the basic structure of everything, everything has for example three sides, yes?
Let’s say one speaks mathematics, it’s an easy parable for such things. Everything has three dimensions, every physical thing has three dimensions, it has a height, a width, and a depth, length width height, a width and a height and a depth. And therefore one can measure everything according to the rules, according to the principles of geometry, of mathematics, one can measure everything.
Numbers and Parables
But it’s difficult for people to speak, except when one learns mathematics one speaks thus, one gives numbers. Numbers is also a parable, it’s a symbol, or a line, a diagram, it’s also a symbol or a parable of this.
Or even more practically, one gives a parable: look at this table, look at this house, look at this computer, there it has so much, and I give you a parable. Yes? This is a parable.
But, there is the idea, let’s say there is the concept, the notion, a triangle is a triangle, it’s a concept, one can define it, even the definition will be with words which is not the thing itself, but a garment of it, an easy symbol that gives it expresses it. And there are the things that are essentially a parable.
Three Apples with Four Oranges
When one comes to teach mathematics to a child, one says, three apples with four oranges is altogether three with four is seven. The three with four is seven is a separate thing in itself, but the three apples and the four oranges are a parable.
Now, if one will think into it one will see that not every parable is the same, essentially everything is a parable. That is, essentially two things:
Essentially, what one seeks is not the apples. When one learns mathematics one doesn’t learn about apples; apples is a study in itself, the laws of apples. Mathematics is about the numbers in apples, it’s not about the apples at all. That’s one thing.
Secondly, essentially, everything in the world one can measure, one can count. Every physical thing that exists, numbers apply to it, one can count and see, there’s no difference at all between three apples and three pumpkins, or three hairs on a person’s head, or a mixture of all these things, hair with pumpkins, with apples, with bombs that one throws.
Everything is the same, on everything the parable applies essentially the same way. Precisely because there is an abstract concept that is above all the differences between apples and oranges, one can apply it to everything differently. But it’s all still there
—
*[The lecture is cut off here in the middle of the parable, as an introduction to what he wants to learn in parshas Naso]*
Parables and Reality: How Kedushah is Clothed in Time and Place
Chapter 2: The Nature of Parables — From Mathematics to Kedushah
The Parable of Mathematics: What is a “Parable” and What is the “Application”
And there are the things that one uses with their parables. One comes and teaches mathematics to children, one says three apples with four oranges is altogether three with four is seven. The three with four is seven is an abstract thing in itself, but the three apples and the four oranges are a parable.
Now, when one thinks into it one will see that not every parable… that essentially everything is a parable. That is, essentially two things:
First, what one seeks is not the apples. When one learns mathematics one doesn’t learn about apples. Apples there is a study in itself which is apples. Mathematics is about the number in apples, it’s not about the apples at all. That’s one thing.
Second, essentially everything in the world one can measure, one can count. Every physical thing that exists, numbers apply to it on something, one can count. That is, there is no difference at all between three apples and three pumpkins, or three hairs on a person’s head, or a mixture of all these things — hair with pumpkins with apples with bombs that one throws. Everything is the same. On everything the parable applies essentially the same way. Precisely because it’s an abstract thing that is above all the differences between apples and oranges, one can apply it to everything differently.
Not All Parables Are Equal — What is a “Good Parable”?
But, there are still ways, there are still examples that are better examples. Whoever is a teacher knows that it’s a great work of being a teacher, of teaching children for example mathematics, is to find good parables.
What does a good parable mean? A good parable is such a parable that has fewer distractions. Let’s say, it’s closer to the abstraction. This is a simple way that one can understand it.
If I say three people, you begin to think a lot about the people, and this one I love, that one I don’t love, I forget about the mathematics. If I speak of apples, one can still also remember the apples, that I love apples, and a boy can begin to become confused: is it a sweet apple or is it a bitter apple? There’s no difference regarding the mathematics whether it’s sweet or bitter. But the apple does have sweetness and does have bitterness. There are additional properties, there are the extra properties that the apple has besides the fact that it’s a number, can confuse the person a bit, and it’s not such a good parable.
The Connection of Idra Rabba with Parshas Naso and the Two Levels of Secrets of the Torah
Chapter 1: The True Connection of Idra Rabba with Parshas Naso
The Opinion that Idra Rabba Doesn’t Belong in Parshas Naso
The truth is that there is what to think that it doesn’t belong in Parshas Naso, it just stands there because they printed the Zohar, it’s lo al haseder (not in order) and they placed it where it is. But this is not correct.
One sees clearly from the rest of the Zohar, from the order here, that it was written originally, that is, it belongs in the parsha, and so it explicitly connects it with the parsha and the section of the parsha.
The Reality that There is Little Zohar in Parshas Naso
At the beginning of Parshas Naso there is very little, relatively, not so much Zohar, there is less Zohar in Parshas Naso, and a part of the reason for this is because it was, it takes up the place of the, the Idra takes up the place, and there is an explicit connection in the Zohar of the parsha with the, with the, with the Idra. It’s not just incidental.
The Connection with Shavuos and Matan Torah
And further, one of the reasons is perhaps the simple reason, precisely because this week Shavuos always falls in Parshas Naso, and it has to do with Matan Torah. Rabbi Shimon compares the gathering of the Idra Rabba to Matan Torah. It’s a time when one grasps the secrets of the Torah that one grasps in Maaseh Merkavah that one learns on Shavuos. It’s certain that this is also simple pshat, but it also has something to do with Parshas Naso.
Chapter 2: The Problem with Parshas Naso – Why is it So “Empty”?
The Longest Parsha with the Least Content
Now there is a problem with Parshas Naso. Parshas Naso is a very long parsha, as everyone knows, but there isn’t so much standing there. We have here a few important, interesting parshiyos in it:
– Sotah
– Nazir
– Birchas Kohanim
– And so forth
But most of it, the beginning is the order where they counted the Levites, the Kohanim, and later stands the Chanukas HaNesiim, where there is less, it’s very much repeated the same thing seemingly that one speaks about this. There is seemingly very little content and matters of secrets of the Torah that one can understand.
The Question: How Does One Connect?
So how does one connect? It’s just such a question, it could have been that in Parshas Naso, which is the week of Shavuos, there should be something a very deep parsha. It should be Parshas Ki Sisa could have been then, it’s actually usually Purim, then is “kiblu v’kimu” (they accepted and fulfilled). There stands much secrets of the Torah in Parshas Ki Sisa. I know, Bereishis everyone understands, Lech Lecha, Vayeira, but not Parshas Naso is something not.
The Chiddushei HaRim’s Answer
Everyone knows, the Chiddushei HaRim said that there are many midrashim on Parshas Naso, because there was a great enthusiasm in Torah from Shavuos, they said many chiddushim? Actually very interesting! There is actually the most Midrash I think on Parshas Naso, at great length, many hints, in Midrash Rabbah.
It’s about this I think also a pshat why, and I spoke once about this in Chanukah time. But anyway, it’s important that even the simplest thing also has in it a truth, even if one thinks it’s not a correct interpretation, but one must understand the connection.
Chapter 3: The Topic of Hair – The Opening to the Idra Rabba
The Two Parshiyos that Speak About Hair
So the Zohar says, I want to read it through, so the Zohar says basically like this, so this is the way of the connection, I just want to read it through and explain the point and with this conclude.
The connection of Parshas Naso is with what it says like this, there are two parshiyos at least, or perhaps three, but two parshiyos at least from the parsha that speak about the topic of the hair of a person. What is spoken in the parsha about the hair of a person?
Parshas Sotah – Hair of Impurity
There is the parsha of Sotah, which has something to connect with the hair, it says “u’para es rosh ha’isha” (and he shall uncover the woman’s head), one shows a woman, one dishevels a woman, one dishevels a Sotah with the fact that one uncovers her hair. One sees that there is one type of hair, the hair of a woman, of the aspect of femininity, which doesn’t belong to be uncovered, it belongs to be covered. There is of course simply that it’s not a nice thing, it’s called “se’ar b’isha ervah” (a woman’s hair is nakedness), it’s a disgrace for the daughters of Israel that one uncovers their hair, this is like the punishment, or a part of the punishment or of the examination of the Sotah. This is one thing.
Parshas Nazir – Hair of Holiness
And very interestingly, “haro’eh sotah b’kilkulah yazir atzmo min hayayin” (one who sees a Sotah in her degradation should abstain from wine), but a Nazir, besides the fact that he doesn’t drink wine, also lets his hair grow, “gadel pera se’ar rosho” (he shall let the hair of his head grow long), he lets his hair grow long, he doesn’t cut his hair.
The Dialectic of the Two Types of Hair
It’s literally like a contradiction, like a dialectic. A Sotah, a woman, one can say a Sotah woman, a woman doesn’t go with hair, it’s an impurity so to speak, it’s a disgrace, a diminishment of honor to go with hair. But a Nazir on the contrary, what does Nazir mean? “Kodesh yiheyeh gadel pera se’ar rosho” (he shall be holy, he shall let the hair of his head grow long), there is a holiness in this. A Nazir who is separated, who is “nazir l’hazir laHashem” (a Nazir to be separated to Hashem), he is sanctified for the Almighty so to speak, like a Kohen, a voluntary Kohen, which we learned in our shiur according to pshat, he specifically yes has long hair.
A Kohen himself doesn’t have, a Kohen is not permitted to have long hair like a Nazir, but a Nazir has long hair, he lets long hair grow, he doesn’t cut his hair. It’s indeed interesting, one sees that there is a type of hair of holiness, and there is hair which is the opposite.
The Masters of the Zohar Are Aroused to Speak About This
So this ignited the imagination much more strongly, and this aroused the masters of the Zohar, and one must speak a great deal about this, and they indeed spoke about this, said about this why a woman’s hair is not good, and a man’s hair is good, a nazir’s hair, and then there is a woman who smokes, who also doesn’t cut her hair, but perhaps she covers it under the kerchief, she doesn’t cut it.
The Two Types of Hair of a Man
In any case, this is the topic of hair, one cannot now give an entire lecture to explain the topic of hair, because I want to make a more meta point about this.
The Zohar says thus, and according to the Zohar a man also has hair, a man has two types of hair, he also has the hair of his beard, not only the hair of his head. Women don’t have a beard, perhaps she has a bit of fuzz, she doesn’t have a beard, and the hair she also doesn’t have, she covers it. A man has more hair, he has two types of hair, he has the hair of his beard, hadrat panim zakan (the glory of the face is the beard), and he has hair on his head, which a nazir, this is the primary hair that a nazir doesn’t cut.
Chapter 4: From Parshat Naso to Ma’aseh Merkavah – The Hair Above
The Hair in Daniel’s Vision
And afterwards, when one learns, and the Zohar connects it immediately, one learns in ma’aseh merkavah (the Divine Chariot), one learns for example in Daniel, in the merkavah of Yechezkel nothing is written about the hair, and in the true merkavah of Daniel, but there is a vision which is like a vision of the merkavah, he saw the Atik Yomin (Ancient of Days) sitting on a throne there, on a throne of fire, and there it says “u’se’ar reisheh ka’amar neki” (and the hair of His head like pure wool), His hair of His head is like white wool, like white wool, beautiful white hair.
And the Zohar imagines that it also speaks of the beard, although regarding the beard it doesn’t say explicitly.
The Hair in Shir HaShirim
And also in Shir HaShirim (Song of Songs), where there are descriptions of the young man there, it also speaks almost not explicitly about his beard, because it speaks of a young man who doesn’t yet have a beard, perhaps a little, “lechayav ka’arugat habosem migdalot merkachim” (his cheeks are like beds of spices, towers of perfumes), it speaks of a bit of hair that he has on his face, on his cheeks, but mainly it doesn’t speak about any beard.
It does speak about his hair of his head, “kevutzotav taltalim shechorot ka’orev” (his locks are curled, black as a raven), as the Gemara says, “kegibbor milchamah” (like a mighty warrior), he has a young man with black sidelocks, black hair, “kevutzotav taltalim,” it means like peyot (sidelocks), or some such hair that sticks out, this is the beauty of a young man.
The Zohar Connects All the Hair Together
The Zohar thought certainly that all these things are connected, and therefore here he found an opening to speak of the Idra Rabba, where a large portion of the Idra Rabba as he learns it is the secrets of the beard, that is the thirteen attributes of mercy, which the Zohar explains according to the order of the beard, of the master, of what each one actually saw from what was built.
Chapter 5: The Piece of Zohar That Connects Parshat Naso with Idra Rabba
The Teaching of Rabbi Shimon
On this last piece the Zohar says thus, this is the connection, this is the piece that connects Parshat Naso with the Idra Rabba. It says thus:
Tana Rabbi Shimon, Rabbi Shimon taught: Ilmalei yad’u benei nasha, if people would know, mah ka’amrei behai sha’ata, what is said at this time, that he speaks about the hair, all these things that we have now spoken is more according to the simple meaning, yitbareru lehu razin desodot de’orayta, they would know the secrets thereof, kemo deyitbareru razei derazin, as it says razei derazin (secrets of secrets).
Sefer Razei Derazin – Chochmat HaPartzuf
Razei derazin is a book that is brought a bit in Parshat Yitro, where it says that these are secrets that one can see on a person, on his hair, on the form of the face, chochmat hapartzuf (the wisdom of physiognomy), one can see on the person supernal aspects, one can see secrets from the hair.
He says, if people would truly understand the book called razei derazin, they would not be enough, yishtamodu’un lemarei’hon bechochma shelim, they would know et bor’am (their Creator), they would know et adonam (their Master), they would know the Almighty according to their secret, they would know truly with supernal wisdom what the Almighty means. And therefore he goes to try to learn it properly.
Ad Kan Razei De’orayta, From Here and Onward Sitrei Torah
And this says thus, afterwards there is such a piece: Ad kan, says Rabbi Shimon or the writer of the Zohar, I don’t know, ad kan razei de’orayta, until here, until this section in the parsha, is the secrets of the Torah. Mikan ulehal’ah, from here and onward, sitrei Torah (hidden things of Torah), or there is a version kitrei Torah (crowns of Torah), I don’t know which version, both versions are honest.
And he brings a verse, “secharah ve’etnannah kodesh laHashem” (her merchandise and her hire shall be holy to Hashem), the sitrei Torah is both merchandise and also a hire, which is a parable, is completely holy, this is completely holy, this is a higher level.
Chapter 6: The Two Levels of Sodot HaTorah – Razei De’orayta and Sitrei Torah
The Question: What Is the Difference?
What is the difference between razei de’orayta and sitrei Torah? Simply this is the same thing, one is in lashon hakodesh (Hebrew), one is in Aramaic, razin, setarim, orayta, Torah, simply altogether one has said the same thing, in Aramaic one says razei de’orayta, and he says sitrei Torah.
What is this piece thus, it’s literally a playful piece here. One says “until here it was Shabbat,” and from today and onward it’s the seventh day. It’s literally the same thing. What is the meaning of this?
The Ramak’s Explanation
The meaning of this says the Ramak (Rabbi Moshe Cordovero), I don’t know, I don’t have time to look in Otzar HaChochmah on the spot, but the Ramak in several places in his Pardes, in his several pieces that he has, he explains thus: that there are truly two levels of sodot haTorah. And this is important to connect with all the lectures that we learned before Shavuot about this, whoever kept up knows.
Level 1: Razei De’orayta – The Depth of the Simple Meaning
There are two things called sodot haTorah, and this will connect with what I spoke about at the beginning regarding the times. There are two types of sodot haTorah.
There is what we call peshat (simple meaning), like the peshat, we call it omek hapeshat (the depth of the simple meaning). We say the peshat of the things, of the mitzvot that are in the Torah, and one explains it a bit better, or one gives the higher aspect of this. As we say in all the lectures, we say to give the higher aspect of what we learn.
Example: Leket Shichecha U’Pe’ah
For example, we learn the secret of leket shichecha u’pe’ah (gleanings, forgotten sheaves, and corners), we learned it yesterday, and we must say according to Kabbalah what leket shichecha u’pe’ah means, what kind of structure there is in the supernal worlds which is the true meaning of leket shichecha u’pe’ah. And the true intention, whoever gives leket shichecha u’pe’ah with the intention, then this is a true tikkun (rectification) in the heavens. This is one thing that one can do.
Example: Avraham Avinu and Middat HaChesed
And the Zohar, the Ramak says, most of the Zohar does this primarily. The Zohar says, Avraham Avinu is an aspect of middat hachesed (the attribute of kindness). Yes, and the meaning, certainly, it doesn’t mean only to say a psychology of Avraham Avinu, as contemporary people mean, God forbid. It means to say that there is a manifestation of middat hachesed.
And how can he speak of the supernal middat hachesed, of the middat hachesed of keviyachol (as it were) above? Through the fact that we have the words, the parable that we spoke. Actually we spoke earlier, here the supernal concepts need to have a parable.
Avraham Avinu is certainly a good parable, he indeed conducted himself with middat hachesed. And the way that the Torah tells the stories is certainly precise so that it should be a good parable. It’s a good parable, you want to bring a person into the simple supernal concepts, holy concepts, secrets and holy matters of Hashem, you speak about Avraham Avinu. You can speak about Yitzchak Avinu from Akedat Yitzchak (the Binding of Isaac), he understands the matter, he understands this.
This Is Still the Parable
This is however still when one speaks of the parable, where the parable brings in to the nimshal (the thing being compared). Says the Ramak, but you must know that this is all quite a low level of sodot haTorah. Others believe that sitrei Torah is still explained as if it’s written as a commentary on olam hazeh (this world).
Level 2: Sitrei Torah – The Torah as Truth in Itself
The entire point of sitrei Torah is that the Torah didn’t come to make life in this world better. This is the secret of sitrei Torah. It’s not enough, it came to do this also, this is the peshat. This is what the Rambam says “even Chazal mention wrath,” this is the mention of wrath, very good.
But the Torah also came to give a person chayei olam haba (eternal life). The Torah came to say the truth, emet Hashem le’olam (the truth of Hashem is forever).
Kitrei Torah: The Highest Level of Sitrei Torah
Chapter 4: The Ramak’s Distinction Between Razin De’orayta and Kitrei Torah
The Lower Level of Sitrei Torah
Says the Ramak [Rabbi Moshe Cordovero], but you must know that this is all quite a low level of sitrei Torah [sodot haTorah: the secret depths of the Torah]. Why is this a low level of sitrei Torah? Because you still explain as if it’s written as a commentary for olam hazeh [the material world]. The entire point of sitrei Torah is that the Torah didn’t come to make life in this world better. This is the secret of sitrei Torah.
It’s not enough — it came to give you also — this is the peshat. As the Ramak says, there is a commentary on masechet kesef [the externality of the Torah], this is the masechet kesef, very good. But the Torah also came to give a person chayei olam haba [eternal life], the Torah came to seek the truth, emet Hashem le’olam [the truth of Hashem is forever], the hitachdut vehitdavekut baShem [unification and cleaving to Hashem], and this is truly sitrei Torah. This is what the Torah came to say.
The Problem with Speaking of Avraham and Sarah HaTachtonim
And therefore, this is the proper chapter, you can want to say this is the true chapter. Let’s speak a minute before it’s a commentary on the Torah, I will say a clear way without saying that it’s a commentary on the Torah. And therefore, one shouldn’t speak at all of Avraham and Sarah hatachtonim [the lower Avraham and Sarah]. As long as one still speaks of them, one still holds by levush [a garment, a covering], it’s a certain levush, it’s a certain mashal [parable, analogy].
It’s a good mashal, better than speaking of I don’t know what, a gentile somewhere — that’s a weaker mashal for the chesed elyon [the supernal attribute of kindness], okay. But no true sitrei Torah, sitrei haTorah it’s not.
What Is Razin De’orayta
It’s razin de’orayta [the secrets of the Torah], in other words, it’s the secrets that lie in what he means, I will say the words that he means. It’s razin de’orayta, it’s the razin that lies in the Torah. How does one understand on the highest level that one can understand Avraham Avinu [our father Avraham], one understands him thus. But there is however what one learns the Torah which has nothing to do with the peshat.
Chapter 5: The Example of “Ve’eileh HaMelachim Asher Malchu Be’eretz Edom”
The Simple Understanding of This Verse
Imagine that there’s a verse, and the Ramak brings the example from the Idra [Idra Rabba: a major section of the Zohar]. Imagine there’s a verse “ve’eileh hamelachim asher malchu be’eretz Edom lifnei meloch melech livnei Yisrael” [and these are the kings who reigned in the land of Edom before there reigned a king for the children of Israel]. Do you think it means simple peshat? That truly, certainly according to the simplicity, it means that there were in Edom all these kings, Bela [Bela ben Be’or] and so on.
The Zohar’s Question
The Zohar comes and says, what, the Torah doesn’t have to spend time telling stories of Bela? Now, certainly one can answer this question according to peshat. Yes, it’s necessary, one must know it, the Ramban [Rabbi Moshe ben Nachman, Nachmanides] has some explanation, one can know why it’s necessary to say the story of Bela ben Be’or.
Eish Shechorah Al Gabei Eish Levanah
But in eish shechorah al gabei eish levanah [black fire on white fire — the true Torah as it was written in heaven], where the Torah was truly written, nothing is written about mister Bela ben Be’or, not a single word is written about this.
The Error of Contemporary Commentators
And the secrets that are said about this, the mistake, the Ramak, the mistake that all contemporary commentators try to do. Why do they try to do this? Because they don’t truly have any hasagah [understanding] in razin de’orayta, or in kitrei Torah [the crowns of the Torah]. They only want razin de’orayta. They say, one must understand that Bilam was somehow indeed a wicked person, and therefore he was in the aspect of [bebchinat] Bilam ben Be’or from the breaking [shevirat hakelim: the breaking of the vessels] of the whole thing.
No, this is not the point. The point is that this can hear that the truth which the Torah means, what this means truth, doesn’t speak at all of any Bilam’s with all these crazy people. It speaks entirely of the ten sefirot of chesed of Atzilut [the ten sefirot of the world of Atzilut], this is also a word that is said according to parable. It speaks entirely of things that have no words in our language. About this it speaks, about the devarim amiti’im [true things], about devarim elyonim [supernal things], the devarim shelifnei Hashem [the things that are before Hashem], about this it speaks.
Chapter 6: The True Meaning of Kitrei Torah
The Weak Hints
And even if it seems to you that there’s written something that has a himshacha be’olam hazeh [a connection with the material world], it’s literally a remez kalush [a weak hint]. In other words, the opposite of what we would have thought. We would have thought, if when the Zohar says a good peshat in a parsha of Akedat Yitzchak [the Binding of Isaac], what is the depth of Akedat Yitzchak? Such and such, al pi Kabbalah [according to Kabbalah], people are happy, ah, a good explanation of Akedat Yitzchak.
If when the Zohar says that Bilam ben Be’or means it, the hints are very weak, the hints are literally weak hints, it’s weak in my opinion that even if you learn Arizal [Rabbi Yitzchak Luria, may his memory be blessed, the Arizal], beautiful derushim [Torah interpretations] about this. The hints are literally thus, kitrei Torah.
The Parable of the Hair
What does kitrei Torah mean? On Rabbi Akiva, kotzim shekeshurim le’otiyot [the crowns that are bound to the letters], or kotzim, it says kevutzotav [his hair], this is the aspect of the se’arot shel haTorah [the hair of the Torah], yes? In other words, one speaks of a person and his body and his face [panim], and so on one speaks of his hair. What is the hair? It says something. Yes, whoever understands, and it doesn’t say. But it’s… one doesn’t speak of the person anymore at all.
Razin DeChochmata
One now speaks of the sitrei Torah, all kinds of truth, of the sitrei metziut [the secrets of existence] one can truly say. In other places the Zohar calls it razin dechochmata [the secrets of wisdom], not sitrei Torah, but razin dechochmata. When he says here sitrei Torah, he means back the same thing that in other places he calls razin dechochmata, in Tikkunei Zohar [Tikkunim: a part of the Zohar] there is such a language, sometimes sitrei Torah and razin dechochmata.
Or perhaps about this he says here kitrei Torah, it’s also said the ketarim [crowns] that are above the Torah [lema’alah haTorah]. It’s connected with Torah, because in other words, in heaven, when one says in heaven “vayavo el Edom Bilam ben Be’or,” one doesn’t think at all that there’s a peshat, there’s no peshat at all that there was a person Bilam. It means from the outset that thing, and this is the peshat that the Zohar wants to teach us, the level of the Idra.
Chapter 7: The Next Level – Torah DeLe’eila
Back to the Beginning: The Solution for Us
The next level, it’s not enough at all. In other words, here I come back to the beginning, why is the solution for us Jews, what is ours, if the parable doesn’t fit so well, this is the peshat, yes? There are places where the parable is good, it’s a bit zahav mezukak kesef [gold refined from silver], very good, there’s gold, there’s silver, it’s more, the pnimiyut [inwardness] is better than the chitzoniyut [externality], but the chitzoniyut is also silver.
When the Chitzoniyut Is Not Silver at All
But there are places where the chitzoniyut is not silver at all, Bela ben Be’or, one must say that it’s a holy piece of Torah, but lema’aseh [in practice], a weak story, it’s not mezukak kesef either, one learns almost nothing from the parsha according to peshat.
One Must Learn Entirely in a Different Way
But what? One must learn it completely in a different way, one must learn it that here we’re speaking altogether about devorim ha’omdim b’rumo shel olam [things that stand at the highest level of the world], it’s connected b’derech remez rachok b’alma [only through a distant hint] to Bila ben Be’or, and to the words where it says Bila ben Be’or, in truth one must read the words differently, as the Ramban says in his hakdama [introduction], one can read the entire Torah with different tzirufim [combinations of letters], one understands completely different words.
When Truth Means Things That Can Be Seen in This World
People look at this only as the weakest pshat in the Torah, because it’s not connected in the pshat, yes, that’s as long as you need to have that for you truth means things that can be seen in olam hazeh [this world], that the tzirufei haTorah [combinations of the Torah] speak about what we can see.
When Truth Means Things That Need Not Be Seen in This World
But someone who understands that truth means things that one need not be able to see in olam hazeh, one can understand them, one can see them, one can perhaps believe them, but one cannot see them in olam hazeh, then you will understand, and then, only when one begins to learn Torah this way, one begins to learn Torah al pi emes [Torah according to truth], that is called keter haTorah [the crown of the Torah].
Chapter 8: The Practical Application — Parshas Naso and Chutz La’aretz
A Completely Different Level
This is a completely different level, and when there is a parsha like Naso which is difficult to learn simple pshat, one must learn this way, or when it doesn’t fit so well, and they are in the wrong place, and they are chutz la’aretz [outside the Land of Israel], one must learn this way.
Through Being Stuck One Reaches Higher
And then one reaches a higher madreiga [level] through being stuck [stopped, held back] regarding the lower madreigos [levels] kivyachol [so to speak], and then the true lower madreiga, that is what says Bila, becomes a completely different pshat, and that is the true pshat.
Torah D’leila — The Higher Torah
Its meaning becomes the pshat of the Torah d’leila [the Torah from above] which is hi b’teila v’eina osa peiros [which is nullified and does not produce fruits — the highest Torah which is above all actions], the Torah ha’elyona [the supernal Torah], not the Torah that speaks about Bila ben Be’or, the Torah that speaks about olam ha’Atzilus [the world of Atzilus], this Torah one must learn for a joyful Shabbos.
—
Summary: The Ramak teaches us that there are three levels in learning Torah:
1. Razin d’Oraisa — the secrets that lie in the Torah, how one understands Avraham Avinu in the highest way, but it still remains a commentary on the pshat
2. Sisrei Torah / Kisrei Torah — the true secrets, which don’t speak at all about the simple understanding, but about devorim ha’omdim b’rumo shel olam
3. Torah D’leila — the highest Torah, which speaks about olam ha’Atzilus and is above all actions
This is the lesson that we must take from the fact that we are in chutz la’aretz and learning a parsha that is difficult to understand on pshat — it’s a sign that we must learn the Torah on the highest level.
רזין דאורייתא וסתרי תורה | זוהר נשא תשפ״ו – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור ערב שבת פרשת נשא
די שאלה: צוויי פרשיות אין ארץ ישראל און חוץ לארץ
אין ארץ ישראל ליינט מען שוין בהעלותך, און מיר אין חוץ לארץ ליינען נאך נשא. דאס צעמישט מענטשן, און מיט רעכט — ווייל די פרשה פון דער וואך איז ממש א סארט צייט-באשטימונג, א דאטום: „היינט איז ערב שבת פרשת נשא.” אויב אזוי, ווען אין ארץ ישראל איז שוין אן אנדערע פרשה, וועלכער טאג איז דען היינט באמת?
דער יסוד: צייט איז א רוחניות׳דיגע מדרגה
מען קען אוודאי מאכן דעם ענין נידריג — זאגן אז עס איז סתם א טעכנישער סדר, מען דארף אנקומען מיט די פרשיות, עס איז א קבלה אז בחוקותי זאל זיין פאר שבועות, דערפאר קומט נשא אלעמאל נאך שבועות. אבער אמת׳דיג ליגט דא א העכערע בחינה.
דער שורש פון צייט ליגט אין עולם הבינה. אין עולם החכמה נעמט גארנישט קיין צייט — דארט איז אלץ בבת אחת. נאר אין עולם הבינה, וואו נשמות דארפן לערנען, דארפן דורכגיין שלבים, דארט הייבט זיך אן צייט. דאס איז דער סוד פון נ׳ שערי בינה — לויט וויפיל בינה מען האט, אזוי ווייסט מען וואו מען האלט אין צייט. דאס איז דער סוד פון שיטה אלפי שנין אלפי עלמין, דער סוד השמיטות — א סדר פון תורה וואס באשטימט צייט.
די קשיא הידועה: ווען איז שבת באמת?
דאס איז די באוואוסטע קשיא פון דעם רדב״ז און אנדערע אחרונים, געברענגט אין שולחן ערוך הרב סימן א׳ און אין חב״ד ספרים: אויב קדושת שבת איז א ריאלע קדושה וואס קומט אראפ אויף די וועלט — נישט סתם א סובייעקטיווע געפיל — וויאזוי קען זיין אז אין ארץ ישראל איז שוין שבת און ביי אונז איז נאך פרייטאג? אויף דער דעיטליין קען זיין ממש אז ביי איינעם איז זונטאג און ביים צווייטן איז שבת. ווען איז דען די עכטע שבת?
אויב שבת וואלט געווען נאר א דמיון, א סובייעקטיווע זאך, וואלט די קשיא זיך נישט אנגעהויבן. אבער אפילו דעמאלט — אפילו אויב מען זאגט עס איז סובייעקטיוו — דארף מען נאך אלץ רעדן דערפון ווי אן עכטע זאך, און דאס ווערט שווער.
דער תירוץ — ערשטע האלב: בעל התניא
דער בעל התניא זאגט: מען דארף עס אפשיילן. ווען מען זאגט אז די צייט איז הייליג, מיינט מען נישט די מינוט. קדושת שבת מיינט אמת׳דיג א מדרגה אין שכלות — א לעוועל פון פארשטאנד וואס מען קומט דערצו.
דער מהלך: „שבעה ימים תאכל מצות”, „שבע שבתות תמימות” — דאס מיינט זיבן שלבים פון קושיות און תירוצים. מען פרעגט א קשיא, מען ענטפערט, עס שטימט נאך נישט, מען גייט טיפער, נאכאמאל, ביז מען קומט צום זיבעטן לעוועל — דאס איז שבת. דאס איז וואס דער אריז״ל האט געמיינט ווען ער האט געלערנט יעדע סוגיא זיבן פירושים על פי פשט און איין פירוש על פי סוד. נישט ממש זיבן באזונדערע פירושים — נאר זיבן מאל טיפער גיין, ביז מען קומט צום סוד, וואס מיינט: עס שטימט הונדערט פראצענט, עס איז שוין נישט בדרך משל.
קדושת שבת איז אלזא דער עולם השכל, דער עולם המושכל — דער לעוועל פון פארשטאנד וואס מען דערגרייכט נאך זיבן שלבים. נאך זיבן מאל דערפון איז א שמיטה, און אזוי ווייטער. דאס איז עיקר קדושת הזמן.
ווען עס איז משתלשל למטה, ווען מען מאכט איין טאג אלס א זכר אדער א התלבשות אדער א מרכבה פון דעם אין גשמיות׳דיגע צייט — דאס טוישט זיך לויט מענטשן, לויט פלעצער, לויט זמנים. אין ארץ ישראל קומט עס איין צייט, אין אמעריקע אן אנדערע צייט.
דער תירוץ — צווייטע האלב: רמ״ק און כוזרי
דער רמ״ק לייגט דעם אקצענט אויף דער צווייטער זייט: שבת איז אמת׳דיג נאר אין ארץ ישראל. דאס איז דער תירוץ פון דעם כוזרי וואס האט אנגעהויבן דעם גאנצן שמועס וועגן דער דעיטליין.
דער רמ״ק איז מסביר על פי קבלה: די אמת׳דיגע שבת איז אין ארץ ישראל, און די גאנצע וועלט יונקט מתמצית ארץ ישראל — אזוי ווי מען גיט תרומה אדער בכורים פאר דעם כהן, פאר דעם בית המקדש, און די גאנצע וועלט נעמט נאר שיריים. אפילו אויב עס זענען דא פלעצער וואס האבן שבת פאר ארץ ישראל (מזרח), מיר אין אמעריקע זענען מערב צו ארץ ישראל — מיר באקומען שבת נאך ארץ ישראל.
דערפאר, ווען אין ארץ ישראל ליינט מען שוין בהעלותך און מיר ליינען נאך נשא — ארץ ישראל איז אהעד, נישט ביהיינד. דאס איז ריכטיג אזוי, ווייל דער ריכטיגער סדר הזמנים איז אין ארץ ישראל.
דער חילוק צווישן חסידות און קבלה אין דעם ענין
אין קבלה (רמ״ק, מקובלים) לייגט מען מער דעם אקצענט אויף דער צווייטער זייט — דער פלאץ, ארץ ישראל, דער גילוי המקום. אין חסידות (בעל התניא) לייגט מען מער דעם אקצענט אויף דער ערשטער זייט — אז קדושת שבת איז א מושג עליון, א מדרגה אין שכלות, למעלה פון פלאץ און צייט. ביידע זייטן זענען אמת.
משל פון מאטעמאטיק: מושג מופשט און זיין התלבשות
א משל צו פארשטיין דעם ענין: מאטעמאטיק. ווען מען לערנט א קינד: „דריי עפלעך מיט פיר אראנדזשעס איז זיבן” — די עפלעך זענען א משל, דאס לערנען איז נישט וועגן עפלעך (עפלעך איז „הלכות עפלעך”), נאר וועגן נאמבערס שבעפלעך. דריי פלוס פיר גלייכט זיבן איז א דבר מופשט בפני עצמו.
צוויי נקודות:
1. מען זוכט נישט די עפלעך — מען זוכט דעם מושג מופשט וואס שטייט הינטער זיי.
2. יעדע זאך אויף דער וועלט קען דינען אלס משל — דריי עפלעך, דריי פאמפקינס, דריי האר אויפן קאפ — אלץ איז גלייך, ווייל דער מושג מופשט שטייט למעלה פון אלע חילוקים. דווקא ווייל ער איז למעלה פון די חילוקים, קען מען אים חל׳ן אויף יעדע זאך באזונדער.
נישט אלע משלים זענען גלייך — וואס איז א „גוטע משל”?
פונדעסטוועגן זענען דא בעסערע און שוואכערע משלים. א גוטע משל איז אזא וואס האט ווייניגער דיסטרעקשנס — זי איז מער קרוב אל ההפשטה. ווען מען זאגט „דריי מענטשן”, הייבט דער קינד אן טראכטן וועגן די מענטשן — דעם האב איך ליב, יענעם נישט — און ער פארגעסט פון דער מעטעמאטיק. אפילו עפלעך — א קינד קען אנהייבן טראכטן: איז עס א זיסע עפל אדער א ביטערע? דאס איז קיין שום חילוק לגבי דער מעטעמאטיק, אבער די תכונות נוספות פון דער עפל קענען צומישן דעם לערנער. דערפאר, ווען מען לערנט עדווענסד מעטעמאטיק, נוצט מען עקסעס און וויי׳ס — סימבאלן וואס האבן ווייניגער עקסטרע פראפערטיס, א קלארערע משל.
דער יסוד: הגם דער נמשל קען זיך ממשיך זיין אין יעדע זאך, און דער נמשל איז בכלל נישט דומה למשל — פונדעסטוועגן זענען דא בעסערע און שוואכערע משלים.
אפליקאציע אויף קדושה: שבת אין פארשידענע ערטער
קדושה איז אלץ א משל. קדושת שבת איז א דבר עליון וואס האט בעצם נישט צו טון מיט צייט אין אונזער וועלט. אבער עס זענען דא פלעצער וואו די משל שטימט בעסער — וואו דער דבר עליון איז זיך מלביש מער ריכטיג.
ביישפיל: דער עקסטרעמער צפון. דארט גייט די זון נישט אונטער א גאנצן זומער, און נישט אויף א גאנצן ווינטער. שקיעת החמה מיט הנץ החמה ארבעטן דארט נישט. די פוסקים דיסקוטירן וואס מען טוט דארט מיט שבת. קען מען זאגן אז דארט איז נישטא קיין שבת? דאס וואלט געווען פאלש — ווייל שבת איז א דבר עליון, און אומעטום וואו מענטשן לעבן איז גוט פאר זיי צו ארבעטן זעקס טעג און רוען דעם זיבעטן, צו געדענקען געטליכקייט, ישוב הדעת — אלע מעלות פון שבת זענען דא אויך דארט. אבער — יענע פלאץ איז ווייניגער מתאים, ווייניגער צוגעפאסט. די צייט-סטרוקטור איז דארט נישט גוט ארויסגעברענגט. די תורה איז נישט געגעבן געווארן פאר אזא פלאץ — זי איז געגעבן געווארן פאר א פלאץ מיט א נארמאלן טאג און א נארמאלע נאכט, וואו די משל שטימט בעסער.
ארץ ישראל אלס די בעסטע משל — דער רמ״ק, דער כוזרי
אויף דעם זעלבן וועג: אין ארץ ישראל שטימט שבת בעסער. דער כוזרי זאגט: דארט האט זיך אנגעהויבן דער סייקל פון דער זון. אין אן אנדער פלאץ קען מען אויך זאגן „דא הייבט זיך אן” — פון ווען מיר זענען אנגעקומען הייבט מען אן ציילן. אבער אין ארץ ישראל האט עס זיך טאקע אנגעהויבן — ס׳איז א בעסערע משל, מער קלאר.
דער רמ״ק גייט נאך טיפער, מער רוחניות׳דיג, מער קבלה׳דיג: אין ארץ ישראל איז די גאנצע מציאות אויסגעשטעלט אז עס זאל זיין השראת השכינה, א בית המקדש — די ריעליטי התחתון דארט איז בעסער צוגעפאסט אז די טעג זאלן זיך מתלבש זיין אין דברים עליונים.
צוזעצלעכע ביישפילן: מועדים און סיזאנס
(דערמאנט בשם ר׳ מאטיס זילבער🙂 חג הקציר, חג האסיף, חודש האביב — דער סדר פון די מועדים דרייט זיך ארום סיזאנס. אבער דאס שטימט נאר אין ארץ ישראל (אדער באופן כללי אין דער נארדערן העמיספער). אין סאוט אמעריקע איז פארקערט — פסח איז ביים סוף זומער, סוכות ביים אנהייב זומער. די סיזאנס שטימען נישט. אפילו אמעריקע האט נישט דעם זעלבן קליימעט ווי ארץ ישראל. דער סדר העליון פון מועדים און שבתות איז געמאכט פאר ארץ ישראל, נישט פאר אונז.
דאס מיינט נישט אז די תורה איז נישט פאדעל אין חוץ לארץ
דער בעל שם טוב זאגט: די תורה איז איבעראל — ווייל די קדושה איז אמת׳דיג מתפשט. אבער דאס מיינט נישט אז עס זענען נישטא פלעצער וואו די משל פאסט בעסער. אין ארץ ישראל פאסט עס בעסער אריין, און דערפאר שטימט עס דארט בעסער.
יום טוב שני של גלויות — דער טיפערער טעם
אין גמרא שטייט דער פשוט׳ער טעם: מען האט נישט געוואוסט ווען איז ראש חודש, האט מען געהאט א ספק. אבער ר׳ יעקב עמדין, דער חתם סופר, און אנדערע האבן געזאגט: דאס קען נישט זיין דער גאנצער טעם, ס׳איז א שוואכער טעם, ס׳מוז זיין א טיפערע ענין. דער רמח״ל, וואלאזשין און אנדערע האבן מסביר געווען:
דער טיפערער ענין איז זיך מתלבש אין דעם פשוט׳ערן טעם. ווען עס שטייט אויף דער זייגער אין אמעריקע ט״ו ניסן — איז עס א שוואכערער ט״ו ניסן. אפילו ווען דו ווייסט קלאר אז דאס איז דער זעלבער ט״ו ניסן ווי אין ארץ ישראל — איז עס נישט עכט ט״ו ניסן. ט״ו ניסן איז א הסכמה, א קלארקייט, א גדר, א החלטה וואס בית דין האט געמאכט. די החלטה איז נישט חל אזוי גוט אין חוץ לארץ. די צייט פון חוץ לארץ כאפט נישט אזוי גוט דעם ט״ו ניסן — עס נעמט צוויי טעג צו כאפן. ערשט נאך צוויי טעג האט מען געכאפט אז עס איז געווען יום טוב. דערפאר ווערט די פרשה אפגעשטופט — ווייל עס נעמט אונז לענגער צו כאפן, דער זמן התחתון איז נישט אזוי גוט צוגעפאסט צום זמן העליון אין חוץ לארץ.
צוריק צו דער פרשה: פרשת נשא אין חוץ לארץ
דערפאר איז עס ריכטיג צו זאגן אז עס איז נישט קלאר ווי אמת׳דיג פרשת נשא ביי אונז. עס איז נאר האלב וועגס פרשת נשא — ווייל אין ארץ ישראל איז שוין פרשת בהעלותך, זיי האבן די ריכטיגע צייט. אבער מיר אין חוץ לארץ, וואס זענען פארשפעטיגט, נעמט אונז צייט צו כאפן אלעס — מיר האלטן נאך אין פרשת נשא.
דער זוהר אין פרשת נשא — אדרא רבא
דער אור יקר פון רמ״ק
עס ווערט ארויסגעברענגט א וויכטיגער יסוד בשם דער רמ״ק אין זיין ספר אור יקר, א מאמר וואס איז געדרוקט געווארן ערב יום טוב. דאס איז אויך דער נושא פון דער זוהר אין פרשת נשא.
וואס איז אדרא רבא?
דער זוהר אין פרשת נשא איז גאנץ לאנג, אבער רוב דערפון איז נישט אמת׳דיג וועגן דער פרשה אליין. רוב איז דער חלק וואס הייסט אדרא רבא — וואו רבי שמעון בר יוחאי מיט זיינע תלמידים האבן זיך צוזאמגענומען צו מסביר זיין געוויסע סודות התורה וואס זיי האבן נישט געהאט די קוראזש, נישט די יכולת, נישט די מעגליכקייט, נישט די מוחין צו רעדן באופן כללי אין דער רעסט פון דער זוהר (חוץ פון אנדערע פשוט׳ערע אדרות, ספר דצניעותא, וכדומה).
פארוואס שטייט אדרא רבא דווקא אין פרשת נשא?
אלע מפרשים פרעגן: וואס איז דער קאנעקשאן? מען קען מיינען אז עס באלאנגט נישט אין פרשת נשא, אז די מדפיסים האבן סתם אריינגעלייגט דעם זוהר לא על הסדר. אבער דאס איז נישט ריכטיג. מען זעט קלאר פון דער רעסט פון דער זוהר, פון דער סדר, אז עס איז געשריבן געווארן לכתחילה פאר דער פרשה. דער זוהר קאנעקט עס בפירוש מיט דער פרשה און דעם אנהייב פון דער פרשה.
פארוואס דווקא פרשת נשא — שבועות און מתן תורה
איינע פון די פשוט׳ע סיבות: פרשת נשא פאלט אלעמאל ארום שבועות, און עס האט צו טון מיט מתן תורה. רבי שמעון שטעלט צו דעם מעמד פון דער אדרא רבא צו מתן תורה — עס איז א צייט ווען מען כאפט סודות התורה, מעשה מרכבה, וואס מען לערנט שבועות.
די שאלה: פארוואס איז פרשת נשא אזוי „ליידיג” פון תוכן?
פרשת נשא איז די לענגסטע פרשה, אבער עס שטייט אין איר לכאורה ווייניג תוכן. יא, עס זענען דא וויכטיגע פרשיות — סוטה, נזיר, ברכת כהנים — אבער דער רוב איז ציילן די לויים און כהנים, און שפעטער חנוכת הנשיאים וואס חזר׳ט איבער די זעלבע זאך צוועלף מאל. עס איז לכאורה ווייניג סודות התורה. מען וואלט געמיינט אז אין דער וואך פון שבועות זאל זיין א גאר טיפע פרשה — כי תשא למשל, אדער בראשית, לך לך, וירא — אבער נישט נשא.
דער חידושי הרי״ם זאגט: עס זענען דא אזוי פיל מדרשים אויף פרשת נשא ווייל עס איז געווען א גרויסע חיות אין תורה פון שבועות, האבן זיי געזאגט אסאך חידושים. טאקע אינטערעסאנט — עס איז דא די מערסטע מדרש רבה אויף פרשת נשא, באריכות גדול, מיט אסאך רמזים. אבער אפילו דער שטימסטער פשט האט אויך אין זיך אן אמת — מען דארף פארשטיין די אמת׳דיגע קאנעקשאן.
די נושא פון שערות — דער פתח צו דער אדרא רבא
דער זוהר ווייזט אז אין פרשת נשא זענען דא צוויי (אדער דריי) פרשיות וואס רעדן וועגן האר פון א מענטש, און דאס איז דער פתח צו דער אדרא רבא:
סוטה — האר פון טומאה
„ופרע את ראש האשה” — מען דעקט אויף דעם האר פון דער סוטה. דאס ווייזט אז עס איז דא א סארט האר — האר פון דער בחינת נקבה — וואס באלאנגט צו זיין באהאלטן. „שער באשה ערוה” — עס איז א בזיון פאר בנות ישראל אז מען דעקט אויף זייער האר. דאס איז א חלק פון דער עונש אדער בדיקה פון דער סוטה.
נזיר — האר פון קדושה
„הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין” — דער נזיר טרינקט נישט קיין וויין, אבער ער לאזט אויך וואקסן זיין האר: „גדל פרע שער ראשו.” דאס איז ממש א דיאלעקטיק, א סתירה: ביי א סוטה (פרוי) איז אויפגעדעקטע האר א טומאה, א בזיון. אבער ביי א נזיר — וואס איז „נזיר להזיר לה׳”, מקודש פאר דעם אייבערשטן, אזוי ווי א וואלענטערי כהן — איז לאנגע האר דווקא א קדושה. (א כהן אליין טאר נישט האבן לאנגע האר ווי א נזיר, אבער דער נזיר האט עס.)
מען זעט אלזא: עס איז דא האר פון קדושה, און האר וואס איז פארקערט. א מאן האט צוויי סארטן האר: האר פון קאפ און האר פון בארד. פרויען האבן נישט קיין בארד. א מאן האט „הדרת פנים זקן” — די בארד, און האר אויפן קאפ, וואס דער נזיר שניידט נישט.
פון פרשת נשא צו מעשה מרכבה — די שערות למעלה
ווען מען לערנט מעשה מרכבה — אין יחזקאל שטייט נישט וועגן האר, אבער אין דניאל, וואו ער זעט דעם עתיק יומין אויף א כסא של אש, שטייט: „ושער רישיה כעמר נקי” — זיין האר פון זיין קאפ איז ווי ווייסע צמר, שיינע ווייסע האר. דער זוהר שטעלט זיך פאר אז עס רעדט זיך אויך פון דער בארד, הגם עס שטייט נישט בפירוש.
אויך אין שיר השירים זענען דא תיאורים: „קווצותיו תלתלים שחורות כעורב” — א יונגערמאן מיט שווארצע פאות, שווארצע האר, „כגיבור מלחמה.” „לחיו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים” — אביסל האר אויף זיינע באקן. אבער בעיקר רעדט שיר השירים נישט וועגן א בארד, ווייל עס רעדט פון א יונגערמאן.
דער זוהר האט געטראכט אז אלע דאזיגע זאכן זענען קאנעקטעד — די שערות אין פרשת נשא, די שערות אין דניאל, די שערות אין שיר השירים — און דא האט ער געטראפן א פתח צו רעדן פון דער אדרא רבא, וואס א גרויסער חלק דערפון איז די סודות פון דער בארד — דאס הייסט די י״ג מדות הרחמים, וואס דער זוהר איז מפרש אויף דער סדר פון דער בארד.
דער שטיקל זוהר וואס קאנעקט פרשת נשא מיט דער אדרא רבא
תני ר׳ שמעון: „אילמלא ידעו בני נשא מה קאמרי בהאי שעתא” — אויב מענטשן וואלטן געוואוסט וואס מען זאגט אין דער שעה ווען מען רעדט וועגן די האר — „יתבררו להו רזין דסודות דאורייתא” — וואלטן זיי געוואוסט די סודות דערפון — „כמו דיתבררו רזי דרזין” — אזוי ווי עס שטייט אין דעם ספר „רזי דרזין” (געברענגט אין פרשת יתרו), וואו עס שטייט אז מען קען זען אויף א מענטש, אויף זיין האר, אויף זיין צורת הפרצוף, בחינות עליונות — „ישתמודעון למראיהון בחכמה שלים” — וואלטן זיי געוואוסט את בוראם, וואלטן זיי געוואוסט דעם אייבערשטן אויף פי סודם, מיט חכמה עליונה.
צוויי לעוועלס פון סודות התורה: רזי דאורייתא און סתרי תורה
נאכדעם שטייט אין זוהר: „עד כאן רזי דאורייתא” — ביז דא איז סודות התורה. „מכאן ולהלאה — סתרי תורה” (אדער „כתרי תורה” לויט אן אנדערע גירסא). ער ברענגט א פסוק: „סחרה ואתננה קדש לה׳” — די סתרי תורה איז אינגאנצן קודש, א העכערע לעוועל.
לכאורה איז „רזי דאורייתא” און „סתרי תורה” די זעלבע זאך — איינס אויף ארמיש, איינס אויף לשון הקודש. עס קלינגט ווי: „ביז דא איז געווען שבת, פון דא און ווייטער איז דער זיבעטער טאג.” וואס איז דער חילוק?
דער רמ״ק׳ס הסבר: צוויי מדרגות
דער רמ״ק (אין זיין פרדס, אין אפאר שטיקלעך) איז מסביר אז עס זענען אמת׳דיג צוויי לעוועלס פון סודות התורה:
לעוועל 1 — רזי דאורייתא (עומק הפשט)
מען נעמט די מצוות און מעשיות פון דער תורה און מען איז עס מסביר אויף א העכערן לעוועל. למשל: אברהם אבינו איז א בחינה פון מידת החסד — נישט בלויז א פסיכאלאגיע, נאר א התלבשות פון מידת החסד העליון. אדער: מען לערנט דעם סוד פון לקט שכחה ופאה — וואספארא סטרוקטור עס איז דא בעולמות העליונים, וואס איז דער אמת׳דיגער מובן דערפון. ווער עס געבט לקט שכחה ופאה מיט דער כוונה, מאכט אן אמת׳דיגן תיקון אין די שמים.
דאס איז אלץ נאך אין דעם ראם פון משל — מען רעדט נאך פון דער משל וואס ברענגט אריין צום נמשל. דער רמ״ק זאגט: רוב זוהר טוט דאס בעיקר — עס נעמט די מעשיות, די אבות, די מצוות, און ווייזט דעם העכערן אספעקט.
לעוועל 2 — סתרי תורה / כתרי תורה
דאס איז א גאנץ אנדערע מדרגה. דער עיקר פון סתרי תורה איז: די תורה איז נישט געקומען בלויז צו מאכן דאס לעבן אויף דער וועלט בעסער. אויף דעם ערשטן לעוועל — יא, די תורה איז אויך געקומען דאס צו טון, דאס איז דער פשט, דאס איז וואס דער רמב״ם רופט „אפילו חז״ל מזכירים קצף.” אבער די תורה איז אויך געקומען צו געבן א מענטש חיי עולם הבא, צו זאגן דעם אמת — „אמת ה׳ לעולם.” סתרי תורה איז ווען מען הערט אויף צו לערנען די תורה אלס א פירוש אויף עולם הזה, און מען הייבט אן צו לערנען עס אלס דעם אמת בפני עצמו.
אלע פירושים וואס מען זאגט אויף תורה — אפילו די טיפסטע סודות וואס פארבינדן אברהם מיט חסד עליון, שרה מיט שכינה — דאס אלץ איז נאך אלץ א נידריגע מדרגה פון סתרי תורה. פארוואס? ווייל מען האלט נאך אלץ ביי מפרש זיין די תורה אלס א פירוש פאר עולם הזה — מען רעדט נאך אלץ פון אברהם ושרה התחתונים, בלויז מיט א דרייונג אז זיי רעפרעזענטירן ספירות. אזוי לאנג ווי מען רעדט נאך פון זיי, האלט מען נאך ביי א לבוש, ביי א משל. יא, עס איז א בעסערע משל ווי א מעשה פון א גוי ערגעץ — אבער עס איז נאך אלץ נישט אמת׳דיגע סתרי תורה.
דער משל פון „ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”
דער רמ״ק ברענגט דעם דוגמא פון דער אדרא אליין: דער פסוק „ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל” — בלע בן בעור, וכו׳. אויף פשט מיינט עס פשוט אז עס זענען געווען מלכים אין אדום. דער רמב״ן האט א הסבר פארוואס מען דארף דאס וויסן. אבער דער זוהר פרעגט: האט די תורה נישט וואס בעסערס צו טון ווי דערציילן מעשיות פון בלע?
דער עיקר: אין אש שחורה על גבי אש לבנה — אין דער תורה ווי זי איז באמת געשריבן געווארן — שטייט גארנישט וועגן מיסטער בלע בן בעור. נישט איין ווארט. דאס וואס היינטיגע מפרשים טרייען צו טון — זאגן אז בלעם איז טאקע געווען א שלעכטער מענטש, און דערפאר איז ער „בבחינת” שבירת הכלים — דאס איז נאך אלץ בלויז רזין דאורייתא, נישט כתרי תורה. זיי האבן נישט אמת׳דיג קיין השגה אין דער העכערער מדרגה.
וואס מיינט כתרי תורה באמת
כתרי תורה מיינט: די תורה רעדט בכלל נישט פון קיין בלעמ׳ס. זי רעדט פון דברים שלפני השם, פון דברים עליונים, פון דברים אמתיים וואס האבן נישט קיין ווערטער אין אונזער שפראך. אפילו „עשר ספירות החסד פון אצילות” איז נאך א ווארט וואס מען זאגט על פי משל. די אמת׳דיגע אינהאלט איז נאך העכער פון דעם.
דער באגריף „כתרי תורה” קומט פון רבי עקיבא׳ס קוצים שקשורים לאותיות — „קווצותיו” — דאס איז בחינת שערות של התורה. ווי ביי א מענטש: מען רעדט פון זיין פנים, זיין גוף — און דערנאך רעדט מען פון זיין האר. די האר זאגט עפעס, אבער עס איז נישט דער מענטש אליין. אזוי אויך: די כתרים זענען למעלה מן התורה, קאנעקטעד מיט תורה אבער העכער פון איר.
דער חילוק צווישן „אמת” אין עולם הזה און אמת׳דיגע אמת
דער שליסל-פונקט: אזוי לאנג ווי ביי דיר „אמת” מיינט זאכן וואס מען קען זען בעולם הזה — דאס הייסט, די צירופי התורה וואס אונז קענען זען — וועט דיר אויסקומען אז דער פשט פון בלע בן בעור איז דער שטארקסטער, און דער סוד איז דער שוואכסטער, ווייל ער איז נישט קאנעקטעד צום פשט. אבער איינער וואס פארשטייט אז אמת מיינט זאכן וואס מען דארף נישט קענען זען בעולם הזה — מען קען זיי פארשטיין, מען קען זיי גלייבן, אבער נישט זען — דער הייבט ערשט אן לערנען תורה על פי אמת, דאס הייסט כתר התורה.
אין הימל ליינט מען אנדערש
אין הימל, ווען מען זאגט „ויבא אל אדום בלעם בן בעור”, טראכט מען בכלל נישט אז עס איז דא א פשט אז עס איז געווען א מענטש בלעם. עס מיינט לכתחילה יענע העכערע זאך. דאס איז דער רמב״ן׳ס יסוד אין זיין הקדמה: מען קען ליינען די גאנצע תורה מיט אנדערע צירופים, און דעמאלטס פארשטייט מען בכלל אנדערע ווערטער.
צוריק צום אנהייב: פרשת נשא, חוץ לארץ, און דער מסר
דא קומט אלץ צוזאמען: ווען עס איז דא א פרשה ווי נשא וואס איז שווער צו לערנען אויף פשוט פשט, אדער ווען עס שטימט נישט אזוי גוט — ווען מען איז אין חוץ לארץ און מען איז אין דעם „ראנג פלאץ” — דעמאלטס מוז מען לערנען אויף דער העכערער וועג. דורך דעם וואס מען איז סטאק לגבי די נידריגע מדרגות, קומט מען צו א העכערע מדרגה. דאס וואס שטייט „בלע” באקומט א גאנצע אנדערע פשט — דער אמת׳דיגער פשט. עס ווערט דער טייטש פון תורה דלעילא — „היא בטלה ואינה עושה פירות” — די תורה העליונה, נישט די תורה וואס רעדט פון בלע בן בעור, נאר די תורה וואס רעדט פון עולם האצילות. דאס איז די תורה וואס מען דארף לערנען פאר א פרייליכן שבת.
תמלול מלא 📝
קדושת הזמן: די רוחניות׳דיגע מהות פון שבת און פרשת השבוע
הקדמה: די שאלה פון צוויי פרשיות אין ארץ ישראל און חוץ לארץ
טייערע ברידער, היינט איז ערב שבת פרשת נשא, און אין ארץ ישראל ליינט מען שוין בהעלותך. אבער אונז זענען דא אידן וואס אונז ליינען די פרשה לויט ווי אונזער סדר.
מענטשן ווערן צעמישט, ווייל מענטשן מיינען – און זיי זענען גערעכט, נישט נאר אז זיי מיינען – אז די וואך ווערט לויט וועלכע פרשה ס׳איז, אזוי ווי די צייט. יא, אזוי ווי היינט איז אזויפיל און אזויפיל אין חודש סיון, און ס׳איז יום ערב שבת פרשת נשא. איז אויב ס׳שטייט אין ארץ ישראל אן אנדערע פרשת השבוע, סאו וועלכע טאג איז היינט? איך ווייס בכלל נישט וואו איך בין.
דער יסוד: צייט איז א רוחניות׳דיגע מדרגה
אבער ווייל אריגינעל איז דא א טאג, און אין דעם שבת איז דא א שבת, איז דא א וואך, און אין דעם שבת, אין די וואך ליינט מען די פרשה. סאו דאס אז אונז ציילן די צייט לויט די פרשה איז אמת. אבער פון דעם וואס מ׳ווערט צעמישט פון דעם, מוז מען פארשטיין אז ס׳איז דא א העכערע בחינה, נישט נידריגער.
אויב מ׳וויל עס מאכן נידריגער איז גרינג, זאגן: וואס הייסט? מ׳דארף ליינען די פרשה יעדע יאר, מ׳דארף אנקומען, ס׳איז נישט קיין חילוק, און נישט אז ס׳איז א זאך אז די וואך איז די פרשה. איך האב נישט קיין טעם. די גאנצע ריזען פארוואס נשא איז אלעמאל נאך שבועות איז ווייל ס׳מוז אזוי זיין, ס׳איז א קבלה, ס׳האט צוטון מיט דעם וואס אונז ווילן ליינען בחוקותי פאר שבועות אפיציעל.
אבער ס׳איז זיכער אז ס׳איז אויך נישט בחינות אז נשא איז אלעמאל נאך שבועות. סאו אין ארץ ישראל איז שוין געווען אסרו חג שבועות, און ביי אונז איז שוין דא א גאנצע וואך אינצווישן, אבער זעט מען אז ס׳איז יא בכוונה, ס׳איז דא אזא זאך, זיכער איז יא דא אזא זאך ווי די אמת׳דיגע צייט, די אמת׳דיגע צייט וואס דאס איז די פרשה פון די וואך.
דער שורש פון צייט: עולם הבינה און נ׳ שערי בינה
ס׳איז געוואלדיג אין די תורה, און יעדער איינער פארשטייט דאס לויט וואס אונז האבן געלערנט ביי די נושא פון שיטה אלפי שנין אלפי עלמין, די סוד השמיטות, אז דאס איז א סדר פון די תורה, די נ׳ שערי בינה, און לויט וויפיל בינה ס׳איז, אזויפיל צייט ווייסט מען אז ס׳איז.
צייט אליינס איז דאך נאר, די שורש פון צייט איז דאס וואס ס׳נעמט צייט צו לערנען פאר אונז אין עולם הבינה, יא, נישט אין עולם החכמה, נאר אין עולם הבינה פאר די נשמות נעמט צייט צו לערנען. וועגן דעם איז דא צייט וגשמיות, איז דאך זיכער אז ס׳מאכט א גרויסע נפקא מינה.
צוויי לעוועלס פון צייט: רוחניות און גשמיות
נאר וואס, מ׳דארף פארשטיין, ווי באזוי מ׳דארף נאר פארשטיין אז ס׳איז דא צוויי לעוועלס קען מען זאגן. דאס הייסט, קודם כל, מ׳פארשטייט פשוט, אה, ס׳איז דא אזא צייט וואס הייסט פרשת נשא, ס׳איז דא אזא צייט. אבער די צייט מיינט נישט די טאג אין די וואך, די טאג אין די חודש, די טאג אין די יאר, דאס הייסט די גשמיות׳דיגע צייט. ס׳מיינט די רוחניות׳דיגע צייט.
די קשיא הידועה: ווען איז שבת באמת?
ס׳קען זיין, וועגן דעם איז דא א קשיא, יא, דאס איז די תירוץ אויף די קשיא הידועה, יא, וואס ווערט געברענגט אין שולחן ערוך הרב אין סימן א׳ און אין אפאר פלעצער אין חב״ד ספרים, מיר האבן געלערנט אמאל באריכות וועגן דעם.
ס׳איז דא א קשיא הידועה פון די רדב״ז און אנדערע אחרונים וואס האבן געפרעגט א קשיא, אזויפיל דו רעדסט פון קדושת שבת, קדושת הזמן, קדושת יום טוב, וויאזוי קען זיין אז אין אנדערע פלעצער איז אן אנדערע טאג שבת? אפילו אויף די דעיטליין קען זיין ממש אז ביי מיר איז זונטאג און ביי דיר איז שבת.
אבער אפילו מער פון דעם, איז דאך די וועלט איז דאך א גרויסע וועלט, די וועלט איז דאך רינדעכיג, און ס׳קען זיין אז אין א צייט וואס אין ארץ ישראל איז שבת יעצט, ס׳איז שוין שבת, אדער יא, ס׳איז שוין שבת אין ארץ ישראל, און ביי אונז איז נאך פרייטאג. וויאזוי גייען די צוויי זאכן? דאס הייסט, ס׳קומט דאך אראפ שבת א קדושה אויף די וועלט. ס׳איז נישט קיין פעיק זאך.
פארוואס די קשיא הייבט זיך אן
אויב ס׳וואלט געווען סתם א דמיון אין אונזער קאפ, איז דאך די קשיא הייבט זיך נישט אן. ס׳איז נאר א דמיון, ס׳איז סובדזשעקטיוו, מ׳קען אפילו מסביר זיין. דעמאלט הייבט זיך שוין אן די קשיא, אזוי ווי מיר האבן געלערנט דעמאלט באריכות. אז אפילו דעמאלט איז דאס אפילו אין אונזער קאפ, אפילו ס׳איז א דמיון, אפילו ס׳איז נאר סובדזשעקטיוו, נאך אלץ דארף מען רעדן וועגן דעם ווי אן עכטע זאך.
ס׳ווערט שווער, ווערן מענטשן צעמישט. סאו, איך קאל מיין ברודער אין ארץ ישראל, און באמת איז פאר שבת, סאו איך בין מחלל שבת. ניין, מ׳פארשטייט אז איך קען אים נישט קאלן, איך גיי אים נישט אויפהייבן. סאו, וואס איז שבת? סאו, איז דאס ערב שבת? סאו, איז דאס זונטאג? וואס איז די מוצאי שבת? ס׳איז דא א שטיקל בעיה.
דער תירוץ – ערשטע האלב: דער בעל התניא – אפשיילן די לעוועלס
און די תירוץ, זאגט די אלטע רבי, זאגט די בעל התניא אפאר מאל, און דער רמ״ק ברענגט עס פון רמ״ק, ער זאגט נישט ממש די תירוץ, מ׳וועט אנקומען צו אים, ער וועט אונז העלפן מיט דעם. דאס איז א הקדמה פאר וואס איך וויל לערנען אין די פרשה.
אבער די בעל התניא זאגט א תירוץ אויף דעם, דער תירוץ איז אז מ׳דארף עס אפשיילן. אוודאי, ווען מ׳זאגט אז די צייט איז הייליג, מיינט מען נישט די מינוט. אוודאי, מ׳קען נישט זאגן אויך אז נישט, רייט? ווען ס׳איז חל קדושת שבת בפועל אין די פלאץ, לויט ווען ס׳קומט די שקיעה, לויט ווען ס׳קומט די פרשת שבוע אין די פלאץ, ווערט עס יא שבת אין די פלאץ.
אבער די עצם קדושת שבת, וואס איז דאס וואס דו ביסט וואריד וועגן, דו פרעגסט אויב אזוי, ווען איז די עכטע שבת? די עכטע שבת איז קיין איינס נישט. די עכטע שבת איז א מדרגה, לאמיר עס רופן א מדרגה אין שכלות.
דער סוד פון זיבן: שבעה ימים, שבע שבתות
אזוי ווי מיר האבן געזאגט, שבעה ימים תאכל מצות, שבעה שבועות תספור לך, אדער “וספרתם לכם שבע שבתות תמימות”. די אלע זאכן מיינען, ס׳האט אנגעפרעגט זיבן קושיות, אדער זיבן מאל א שאלה ותירוץ, און צום סוף האט ער א תירוץ.
יא, דאס איז א בערך וואס ס׳שטייט אין ארי הקדוש, אז דער אריז״ל האט געלערנט יעדע סוגיא זיבן פירושים על פי פשט און איין פירוש על פי סוד. וואס דאס מיינט אמת׳דיג איז נישט זיבן פירושים. וואס איז די ענין צו זאגן זיבן פירושים אויף יעדע זאך? ס׳קען זיין אמאל זאכן וואס האבן זיבן אספעקטן, ס׳קען טאקע האבן זיבן אמת׳דיגע פירושים.
אבער מער טיפער מיינט עס, ער האט געפרעגט זיבן מאל א קשיא, זיבן מאל געלערנט עפעס, ער זאגט, “ס׳שטימט נאך אלץ נישט, לאמיר גיין ווייטער, אפשר וועט עס שטימען, לאמיר גיין נאך טיפער,” ביז ער איז אנגעקומען צו שבת, וואס דאס איז די פירוש על פי סוד. על פי סוד מיינט צו זאגן אז ס׳שטימט אמת׳דיג, ס׳איז שוין נישט בדרך משל, נישט סתם, ס׳שטימט הונדערט פראצענט, דאס איז די טייטש.
קדושת שבת איז עולם השכל
סאו, קדושת שבת מיינט אמת׳דיג די סארט קדושה, וואס מיר רופן וואס הייסט “עולם השכל”, און אנדערע ווערטער, בעולם המושכל, וואס מ׳קען פארשטיין. די לעוועל וואס מ׳קומט אן, די שכל וואס מ׳קומט אן דערצו, וואס איז נאך די זיבן לעוועלס פון קושיות, דאס הייסט שבת. און נאך זיבן מאל פון דעם הייסט שמיטה, וכולי וכולי. און דאס איז די עיקר קדושת השבת, דאס איז די עיקר קדושת הזמן.
די השתלשלות למטה: צייט אין גשמיות
נאר וואס דא ווען ס׳איז משתלשל למטה, ווען מ׳מאכט איין טאג אזויווי א זכר פון דעם, אדער אזויווי א התלבשות פון דעם, א מרכבה פון דעם אין די צייט, דאס טוישט זיך טאקע לויט די מענטשן, לויט די זמנים, לויט די פלעצער וואו מ׳איז. אין ארץ ישראל קומט עס די צייט, אין אמעריקע קומט עס די צייט, וכולי וכולי.
סאו דאס איז די ערשטע האלב פון די תירוץ. דאס איז די האלב וואס דער בעל התניא איז געווענליך מדגיש ווען ער רעדט פון די סוגיא.
דער תירוץ – צווייטע האלב: דער רמ״ק – ארץ ישראל איז דער מקור
די צווייטע האלב פון די תירוץ אבער איז וואס דער רמ״ק איז מדגיש, און ס׳איז אמת, ס׳שטימט. מקובלים אלעמאל איז דער רמ״ק מדגיש מער די צווייטע צד. און בחסידות איז מען מדגיש די ערשטע צייט, מען דארף עס געדענקען.
דער תירוץ פון דעם כוזרי און רמ״ק
די רמ״ק איז דאך מסביר, די תירוץ פון די רמ״ק איז אזוי, אז שבת איז נאר אין ארץ ישראל. אמת, דאס איז די תירוץ פון די כוזרי וואס האט אנגעהויבן די גאנצע שמועס פון די נושא פון די דעיטליין וועגן דעם.
ער זאגט, די רמ״ק איז מסביר אין זיין שפראך על פי קבלה, די אמת׳דיגע שבת איז אין ארץ ישראל. אזוי זאגט ער, ס׳איז דא א פלאץ וואס דארט איז אמת׳דיג שבת, און די גאנצע וועלט, מכל שכן אזא לשון, איז יונק מתמצית ארץ ישראל.
אזוי ווי איינער וואס ער באקומט די עיקר, אזוי ווי למשל א רבי, אזוי ווי דאס איז די סוד וואס מ׳געבט תרומה פאר א כהן וכדומה, אדער בכורים פאר די כהן, פאר די בית המקדש, כביכול די בית המקדש, די כהן, די קדושה, דאס באקומט די גאנצע, און די גאנצע וועלט נעמט נאר שיריים.
ס׳איז די אמת׳דיגע פלאץ פון שבת איז אין ארץ ישראל, און אפילו ס׳איז דא פלעצער וואס האבן שוין שבת פאר ארץ ישראל, שוין ביז מ׳וועט עס מיושב זיין טעכניקלי, אבער אונז האבן נישט די פראבלעם, אונז זענען מערב צו ארץ ישראל, אונז באקומען טאקע שבת נאך ארץ ישראל.
פארוואס ארץ ישראל איז אהעד אין די פרשיות
סא די תירוץ אויף די קשיא פארוואס איז שבת אין ארץ ישראל פאר אונז, אדער פארוואס האבן זיי שוין געליינט פרשת נשא פאר אונז, ווי אלעמאל ווען ס׳איז דא א חילוקי פרשיות איז ארץ ישראל אהעד, נישט ביהיינד, איז די תירוץ איז אז דאס איז אמת, ווייל די ריכטיגע זמן פון שבת, פון די סדר הזמנים, איז אין ארץ ישראל.
דארט האט מען, די כוזרי זאגט דארט האט מען באשאפן די וועלט, מ׳וועט ליינען זיך דארט אן, אבער ער מיינט נישט נאר דאס, נאר אזוי ווי די רמ״ק איז מסביר, און דאס דארף מען אביסל בעסער מסביר זיין.
די שיטה פון דעם רמ״ק: גם בהשתלשלות איז דא חילוקים
הייסט הגם אז אוודאי, יעדער איינער איז מודה, די רמ״ק איז נישט מחולק, אז די עיקר קדושת הזמנים איז די מושג העליון, מ׳קען עס רופן די ספירות, מ׳קען עס רופן די סדר הבינה וואס מיר האבן געלערנט.
אבער ס׳איז אויך דא א חלות, ס׳איז אויך דא א השתלשלות, ס׳איז אויך דא א ירידה פון די זמנים ביי אונז. ווייל ווען איך מאך שבת די זיבעטע טאג פון מיין סדר היום, פון מיין מהלך וואך, דא אין לעיקוואוד, דא אין האוול, דא אין אמעריקע, איז חל א קדושת שבת, נישט נאר די טעארעטישע קדושת שבת, די איידיעס, ס׳איז חל אויף די זמן. יעצט איך פיר זיך אין די זמן הייליג, איך טו מיין בעקיטשע, מיין שטריימל, איך גיי אין מקוה, ס׳ווערט שבת, יא?
חילוקים אין ווי שבת ווערט חל: בעסערע און שוואכערע וועגן
יעצט אין דעם איז אויך דא חילוקים, מ׳דארף מען וויסן. מ׳דארף וויסן די יסוד, יסוד הקבלה, אין דעם איז אויך דא חילוקים. אין דעם וואס ביי מיר איז דא שבת, איז דא א בעסערע וועג און א ערגערע וועג, אדער א שטערקערע וועג און א שוואכערע וועג, וויאזוי ס׳קען ווערן דא שבת.
דאס הייסט, ס׳איז דא פלעצער, די בחינה פון גילוי המקום, אדער די בחינה פון דעם פלאץ, ס׳איז דא מענטשן, ס׳איז דא זמנים אין די היסטאריע וכדומה, וואס זיי קענען בעסער אראפברענגען די קדושת שבת, די מושגים עליונים, אזוי ווי זיי זענען.
משל פון מאטעמאטיק: מושג מופשט און זיין התלבשות
למשל, לאמיר טראכטן פון א סארט משל מיט א נמשל, למשל, יא? למשל, יעדע זאך קען זיין א משל כמעט פאר יעדע זאך. דאס הייסט, אויב מ׳פארשטייט די סטרוקטור, די בעיסיק סטרוקטור פון יעדע זאך, יעדע זאך האט למשל דריי זייטן, יא?
לאמיר זאגן איינער רעדט מאטעמאטיק, ס׳איז א גרינגע משל פאר אזעלכע זאכן. יעדע זאך האט דריי דימענשאנס, יעדע דבר גשמי האט דריי דימענשאנס, ס׳האט א הויכקייט, א ברייטקייט, מיט א טיפקייט, אורך רוחב גובה, א width און א height און א depth. און ממילא קען מען מעסטן יעדע זאך לויט די חוקים, לויט די כללים פון גיאמעטריע, פון מאטעמאטיק, קען מען מעסטן יעדע זאך.
נאמבערס און משלים
נאר אבער ס׳איז שווער פאר מענטשן צו רעדן, חוץ ווען מ׳לערנט מאטעמאטיק רעדט מען אזוי, מ׳געט נאמבערס. נאמבערס איז אויך דאך א משל, ס׳איז א סימבאל, אדער א line, א diagram, ס׳איז אויך א סימבאל אדער א משל פון דעם.
אדער אפילו מער פראקטיש, מ׳געט א משל: קוק אויף דעם טיש, קוק אויף דעם הויז, קוק אויף דעם קאמפיוטער, דארט האט עס אזויפיל, און איך געב דיר א משל. יא? דאס איז א משל.
אבער, ס׳איז דא די איידיע, לאמיר זאגן ס׳איז דא די קאנצעפט, די מושג, א triangle איז א triangle, ס׳איז א קאנצעפט, מ׳קען עס מגדיר זיין, אפילו די הגדרה וועט זיין מיט ווערטער וואס איז נישט די זאך אליינס, נאר א לבוש דערפון, א גרינגע סימבאל וואס עס געט עס גיט ארויס. און ס׳איז דא די זאכן וואס זענען לעצם א משל.
דריי עפלעך מיט פיר אראנדזשעס
אז מ׳קומט לערנען מאטעמאטיק פאר א קינד, זאגט מען, דריי עפלעך מיט פיר אראנדזשעס איז סך הכל דריי מיט פיר איז זיבן. די דריי מיט פיר איז זיבן איז א דבר נפרד בפני עצמו, אבער די דריי עפלעך און די פיר אראנדזשעס זענען א משל.
יעצט, אויב מ׳וועט אריינטראכטן וועט מען זען אז נישט יעדע משל איז א גאמאס, בעצם איז אלעס א משל. דאס הייסט, בעצם צוויי זאכן:
בעצם, וואס מ׳זוכט איז נישט די עפלעך. ווען מ׳לערנט מאטעמאטיק לערנט מען נישט וועגן עפלעך; עפלעך איז דאך א לימוד בפני עצמו, הלכות עפלעך. מאטעמאטיק איז וועגן די נאמבערס שבעפלעך, דאס איז נישט וועגן די עפלעך בכלל. דאס איז איין זאך.
צווייטנס, בעצם, יעדע זאך אויף די וועלט קען מען מעסטן, קען מען ציילן. יעדע דבר גשמי וואס איז דא חל אויף דעם נאמבערס, קען מען ציילן און זען, ס׳איז נישט קיין שום חילוק פון דריי עפלעך און דריי פאמפקינס, אדער דריי האר אויף א מענטש׳ס קאפ, אדער א צומיש פון די אלע זאכן, האר מיט פאמפקינס, מיט עפלעך, מיט באמבעס וואס מען ווארפט.
אלעס איז די זעלבע, אויף אלעס איז חל די משל בעצם די זעלבע וועג, טאקע ווייל ס׳איז דא א מושג מופשט וואס איז למעלה פון די אלע חילוקים פון עפלעך מיט אראנדזשעס, קען מען עס חל׳ן אויף יעדע זאך אנדערש. אבער ס׳איז דאך אלץ דא
—
*[דער שיעור ווערט אפגעשטעלט דא אינמיטן דעם משל, אלס הקדמה צו וואס ער וויל לערנען אין פרשת נשא]*
משלים און מציאות: ווי קדושה איז זיך מתלבש אין צייט און ארט
פרק ב: די נאטור פון משלים — פון מעטעמאטיק ביז קדושה
דער משל פון מעטעמאטיק: וואס הייסט א “משל” און וואס הייסט א “נמשל”
און ס׳איז דא די זאכן וואס מ׳נוצט מיט זייערע משלים. מ׳קומט און מ׳לערנט מעטעמאטיק פאר קינדער, זאגט מען דריי עפלעך מיט פיר אָרענדזשעס איז סך הכל דריי מיט פיר איז זיבן. די דריי מיט פיר איז זיבן איז א דבר מופשט בפני עצמו, אבער די דריי עפלעך און די פיר אָרענדזשעס זענען א משל.
יעצט, ווען מ׳טראכט אריין וועט מען זען אז נישט יעדער משל… אז בעצם איז אלעס א משל. דאס הייסט, בעצם צוויי זאכן:
ערשטנס, וואס מ׳זוכט איז נישט די עפלעך. ווען מ׳לערנט מעטעמאטיק לערנט מען נישט וועגן עפלעך. עפלעך איז דא א לימוד בפני עצמו וואס איז עפלעך. מעטעמאטיק איז וועגן די נומבער שבעפלעך, ס׳איז נישט וועגן די עפלעך בכלל. דאס איז איין זאך.
צווייטנס, בעצם יעדע זאך אין דער וועלט קען מען מעסטן, קען מען ציילן. יעדע דבר גשמי וואס ס׳איז דא חל אויף דעם נומבערס אויף עפעס, קען מען ציילן. דאס הייסט, ס׳איז נישטא קיין שום חילוק פון דריי עפלעך און דריי פאמפקינס, אדער דריי האר אויף א מענטש׳ס קאפ, אדער א צומיש פון די אלע זאכן — האר מיט פאמפקינס מיט עפלעך מיט באמבעס וואס מ׳שפירט. אלעס איז די זעלבע. אויף אלעס איז חל די משל בעצם די זעלבע וועג. טאקע ווייל ס׳איז א דבר מופשט וואס איז למעלה פון די אלע חילוקים פון עפלעך מיט אָרענדזשעס, קען מען זיך חל׳ן אויף יעדע זאך אנדערש.
נישט אלע משלים זענען גלייך — וואס איז א “גוטע משל”?
אבער, ס׳איז דאך אלץ דא אופנים, ס׳איז דאך אלץ דא דוגמאות וואס זענען בעסערע דוגמאות. ווער ס׳איז א מלמד ווייסט אז ס׳איז א גרויסע עבודה פון זיין א טיטשער, פון אויסלערנען קינדער למשל מעטעמאטיק, איז צו טרעפן גוטע משלים.
וואס מיינט א גוטע משל? א גוטע משל איז אזא משל וואס האט ווייניגער דיסטראַקשאַנס [הסחות דעת]. לאמיר זאגן, ס׳איז מער קרוב אל ההפשטה. דאס איז א פשוט׳ע וועג וואס מ׳קען עס פארשטיין.
אז איך זאג דריי מענטשן, הייבסטו אן צו טראכטן אסאך וועגן די מענטשן, און דעם האב איך ליב, יענעם האב איך נישט ליב, איך פארגעס פון די מעטעמאטיק. אז איך רעד פון עפלעך, קען נאך אויך זיך איינער דערמאנען פון די עפלעך, פון איך האב ליב עפלעך, און א יונגל קען אנהייבן ווערן צומישט: איז עס א זיסע עפל אדער איז עס א ביטערע עפל? ס׳איז קיין שום חילוק לגבי די מעטעמאטיק צו ס׳איז א זיסע אדער א ביטערע. אבער די עפל האט דאך זיסקייט און האט דאך ביטערקייט. ס׳איז דא תכונות נוספות, ס׳איז דא די עקסטרע פּראָפּערטיס [תכונות] וואס די עפל האט חוץ פון דעם וואס ער איז א נומבער, קען אביסל צומישן דעם מענטש, און ס׳איז נישט אזא גוטע משל.
פארדעם די משל וואס מ׳לערנט עדוואַנסד [מתקדם], מ׳זאגט נישט עפלעך, מ׳זאגט עקסעס און וויי׳ס, און מ׳לערנט זיך אנדערע משלים, וואס זענען אויך משלים, יא? סימבאָלס [סמלים], משלים. נאר, ס׳איז אביסל אנדערש א סימבאָל ווי א משל, מ׳קען טראכטן וועגן די חילוק, אבער מען טרעפט א בעסערע משל, וואס דאס איז א קלארערע משל פאר די ענין. און יעדער איינער וואס לערנט טיפערע און מער קאָמפּליצירטע זאכן ווייסט אז ס׳איז אלעמאל א גרויסע זאך ווען מ׳טרעפט א גוטע משל וואס גיבט ארויס דאס. הגם, אָריגינעל קען מען יעדע זאך ממשיך זיין, און אָריגינעל די נמשל איז בכלל נישט דומה למשל, אבער מכל זה איז דא בעסערע און שוואכערע משלים.
אפליקאציע אויף קדושה: שבת אין פארשידענע ערטער
די זעלבע זאך, די קדושה איז אלץ געווען א משל. קדושה, הגם אז ס׳איז דא שבת, קדושת שבת איז א דבר עליון, ס׳האט נישט גארנישט צו טון מיט צייט אין אונזער וועלט. איז דא אבער פלעצער און אופנים וואו ס׳שטימט בעסער די משל, וואו ס׳איז זיך מלביש בעסער, ס׳איז זיך מלביש מער ריכטיג.
ביישפיל: שבת אין דעם עקסטרעמען צפון
למשל, די אמת׳ע קדושת שבת איז נישט אזא גוטע דוגמא פון דעם, ווייל קדושת שבת איז בפרט אז ס׳שטייט “שבת לה׳ כל מלאכתך”, יא? קדושת שבת איז נישט קיין זאך וואס בעצם, אפילו על פי הלכה, איז נישט אמת אז ס׳איז א זאך וואס איז תלוי בזמן. ס׳איז אמת, גרינג צו זען אז ס׳איז אין יעדע צייט, אבער דא איז דא טעג, און וויאזוי קען זיין שבת?
אמת, הגם, ס׳איז דא פלעצער וואס נישט. לאמיר עס נישט זאגן, ס׳איז דא פלעצער, לאמיר זאגן א משל וואס איז טאקע א פּראָבלעם, יא? ס׳איז דא פלעצער אין צפון, זייער זייער נארד [צפון], וואס דארט איז נישט די זון שוקע א גאנצע יאר, יא? א גאנצע זומער איז דא די זון, א גאנצע ווינטער איז נישט דא די זון, בערך, יא? און די פוסקים רעדן זיך, ס׳איז בערך א זאך, קושטא דדינא [קושיית הדין], און אזוי ווייטער, ענליכע שאלות. וואס טוט מען דארט מיט שבת? יא? א מחלוקת, יעדער זאל פרעגן זיין רב אויב ער וויל גיין דארט וואס צו טון.
אבער וואס דאס ברענגט ארויס איז, אוודאי, לאמיר אננעמען, מ׳קען איינער זאגן, דארט איז נישטא קיין שבת. וואלט געווען פאַני [מוזר], יא? לאמיר זאגן אז דאס איז זיכער נישט ריכטיג, ווייל שבת איז דאס א דבר עליון, און אומעטום וואו מענטשן לעבן, און אין יענע פלאץ איז אויך גוט פאר מענטשן צו ארבעטן זעקס טעג און רוען די זיבעטע טאג, צו געדענקען געטליכקייט, צו געדענקען ישוב הדעת, די אלע מעלות פון שבת איז אויך דא דארטן, אזוי לאנג ווי ס׳איז דא מענטשן.
בכל זאת, יענע פלאץ איז ווייניגער מתאים, ס׳איז ווייניגער צוגעפאסט צו די נושא פון שבת, צו די זמן. די זמן איז עפעס דארט נישט גוט ארויסגעברענגט. אוודאי, די מענטשן דארט טראכטן עפעס אויס, זיי האבן אויף זייער זייגער, זיי טראכטן עפעס אויס. אבער די שקיעה מיט די זריחה, די הנץ החמה מיט די שקיעת החמה, זיי ארבעטן נישט אזוי גוט דארט. ס׳איז נישט קיין פלאץ וואס איז צוגעפאסט, די תורה האט מען טאקע נישט געגעבן. דארט האט ער געגעבן א פלאץ וואו ס׳איז דא א נארמאלע טאג און א נארמאלע נאכט, וואס דארט שטימט עס בעסער, די משל שטימט בעסער. ס׳איז א בעסערע משל, ס׳איז א בעסערע התלבשות, ס׳איז קלארער צו זען ווען ס׳איז שבת.
ארץ ישראל אלס די בעסטע משל — דער רמ״ק, דער כוזרי
און די זעלבע וועג טענה׳ט דער רמ״ק [רבי משה קורדובירו], אין ארץ ישראל שטימט בעסער שבת. פארוואס? ווייל דאס, לאמיר זאגן דער כוזרי זאגט, ווייל דארט האט זיך כביכול אנגעהויבן די סירקל [מעגל] פון די זון. די זון האט דאך א סייקל [מחזור], אבער ס׳האט זיך ערגעץ אנגעהויבן. סאָו [אזוי], אגב, ס׳איז נישט קיין שום חילוק, אין ענע פלאץ קען מען זאגן ס׳הייבט זיך אן דא, פון ווען מיר זענען אנגעקומען דא די ערשטע מאל הייבט מען אן צו ציילן. זייער גוט. אבער אין ארץ ישראל האט זיך עס טאקע אנגעהויבן, סאָו ס׳איז קלארער, ס׳איז מער א גוטע משל, דאס וואס דער כוזרי וויל ארויסברענגען, ס׳איז מער א גוטע משל.
אדער ווי דער רמ״ק זאגט, אביסל מער רוחניות׳דיג, אביסל מער אזוי אפילו קבלה, נישט נאר פון די זון, אבער דאס אויכעט, מען מוז לכאורה זאגן דאס אויכעט. אבער אין ארץ ישראל איז די… איז די… איז די… די גאנצע מציאות דארט האט ער געוואלט צו זיין, אז יעדער, לאמיר זאגן, ער האט געוואלט אז ס׳זאל זיין השראת השכינה, אז ס׳איז דא א בית המקדש, אז ס׳איז געווען, דארט איז מער, ס׳מאכט מער סענס [הגיון], ס׳איז בעסער אויסגעשטעלט די ריעליטי [מציאות] דארט, די ריעליטי התחתון, אז די טעג זאלן זיך מתלבש זיין, אין די טעג זאלן זיך מתלבש זיין די דברים עליונים. ס׳איז בעסער אויסגעשטעלט דארט פאר דעם.
צוזעצלעכע ביישפילן: מועדים און סיזאנס
וועגן די ראשונים פלעגן זאגן, וועגן די קליימעט [אקלים] האט עס מער צוגעפאסט, וכדומה, פארשידענע זאכן. יא, ווי יעדער איינער ווייסט, איך האב דאס אמאל געהערט פון ר׳ מאטיס זילבער, אז ס׳שטייט דאך חג הקציר, חג האסיף, חג חודש האביב, וואס די סדר פון די מועדים דרייט זיך ארום די סיזאָנס [עונות]. דאס איז אבער נאר אמת אין ארץ ישראל, אדער אפשר מער באופן כללי אין די וועסטערן העמיספער [המיספירה המערבית]. אבער ווען מ׳גייט אראף אין בראזיל, און מ׳גייט אין סאָוט אמעריקע [דרום אמעריקה], איז פארקערט, דארט איז די זומער, איז פסח ענדיגט זיך די ווינטער, סארי [סליחה], די זומער, און שבועות און סוכות הייבט זיך אן די זומער. ס׳איז סתירות, מ׳קען נישט דארט זיין אין א מציאות וואס טיפט אויף סיינטאָלאָגי [עונתיות], ס׳איז א קליינע פּראָבלעם. ווייל דאס איז סתם די תפילה וואס מ׳דארף בעטן, אבער די ימים טובים שטימען נישט, די תורה איז נישט געמאכט פאר יענע פלאץ, יא?
און אפילו מער בפרטיות, ס׳איז נישט די זעלבע קליימעט ארץ ישראל ווי אמעריקע, אפילו אין דעם סענס איז דאס די זעלבע, איז דא חילוקים, דער צוגעפאסט, דער וועג ווי אזוי מ׳וויל ארויסברענגען די סדר העליון פון די סדר המועדים, די סדר פון די שבתים, איז געמאכט פאר ארץ ישראל, ס׳איז נישט געמאכט פאר אונז.
דאס מיינט נישט אז די תורה איז נישט פאדעל אין חוץ לארץ
מיט אנדערע ווערטער, נישט חס ושלום די תורה איז נישט פאדעל [תקפה], וואס מיר זאגן, דער בעל שם טוב זאגט אלעמאל, די תורה איז איבעראל, פארוואס איז די תורה איבעראל? ווייל די תורה איז אמת׳דיג מתפשט, די קדושה איז אמת׳דיג מתפשט פון דעם. ס׳מיינט אבער נישט אז ס׳איז דא פלעצער וואס ס׳איז דא א בעסערע משל דערפאר, וואס ס׳פאסט אריין בעסער אין יענע פלאץ, און וועגן דעם אין יענע פלאץ שטימט בעסער.
פרק ג: יום טוב שני של גלויות — דער טיפערער טעם
דער יסוד פון יום טוב שני על פי קבלה
דאס איז אמת׳דיג די גאנצע ענין על פי קבלה וואס איז דא יום טוב שני של גלויות, דער גאנצער תירוץ וואס די פרשה שרייבט זיך דא אויף דעם יום טוב שני של גלויות, און שטייט אויך אין וואלאזשין און אנדערע האבן מסביר געווען, דער רמח״ל [רבי משה חיים לוצאטו], אז פארוואס איז דא יום טוב שני של גלויות?
אוודאי אין גמרא שטייט א תירוץ על הסיבה, ר׳ יעקב עמדין און דער חתם סופר, אנדערע האבן געזאגט אז ס׳איז זיכער אז ס׳קען נישט זיין אז דאס איז דער גאנצער טעם, ס׳איז זייער א שוואכע טעם, ס׳מוז זיין אז ס׳איז דא אין דעם א טיפערע ענין. אבער דער טיפערע ענין איז זיך מתלבש אין די פשוט׳ערע זאך, אז אונז ווייסן נישט ווען איז ראש חודש, אונז ווייסן נישט, אונז ווייסן יא, אבער צו פאסן ראש חודש לערבטן, ארבעט עס בעסער, די בית דין פון ארץ ישראל, די אידן אין ארץ ישראל זיי ווייסן גלייך ווען איז ראש חודש, ווייל דארט איז עס מער קלאר.
פארוואס איז ראש חודש מער קלאר אין ארץ ישראל?
הגם די לבנה קען מען זען איבעראל, אבער מ׳דארף דאך גיין, אמאל קען מען זען ערשט אין אנדערע פלעצער, אבער די הלכה איז, דער וועג ווי אזוי ס׳איז נקבע ווען איז די חודש פאר די אידן ווערט אין ארץ ישראל, און איבעראל אנדערש איז אזוי ווי השערות [השערה], ס׳איז שוואכער, ביי אונז איז ווייניגער קלאר.
דער טיפערער טעם: די צייט אין חוץ לארץ כאפט נישט אזוי גוט דעם יום טוב
סאָו אוודאי דער טעקניקל [טכני] תירוץ איז, מ׳האט נישט געוואוסט ווען איז ראש חודש, האט מען געהאט א ספק. אוקיי, אבער טראכט אריין אביסל טיפער וועסטו פארשטיין, אז מ׳קען פון די זעלבע זאך פארשטיין, נישט נאר אז מ׳האט געהאט א ספק, נאר אז מ׳זאל זאגן אז מ׳ווייסט שוין יא, און זיי האבן שוין געמאכט א חשבון, און זיי האבן א טעלעפאָן און זיי קענען אונז קאָלן [רופן] און אויסגעפינען, דאס איז נישט די עכטע פּראָבלעם.
די פּראָבלעם איז אז דאס מיינט סך הכל, אז ווען ס׳שטייט אין די זייגערניץ אין אמעריקע ט״ו ניסן, איז עס שוואכער ט״ו ניסן, אפילו ווען דו ווייסט יא קלאר אז דאס איז די זעלבע ט״ו ניסן פון ארץ ישראל, איז עס נישט עכט ט״ו ניסן. ט״ו ניסן איז דאך א הסכמה, א קלארקייט, א גדר, א החלטה וואס די בית דין האט געמאכט, יא, די בית דין האט געמאכט א החלטה, דאס איז נישט דער טייטש ט״ו ניסן, און די החלטה איז נישט חל אזוי גוט, די צייט פון אמעריקע, די צייט פון חוץ לארץ, כאפט נישט אזוי גוט דעם ט״ו ניסן, וואס עס נעמט צוויי טעג צו כאפן, די טייטש נישט אין אמעריקע, און חוץ לארץ נעמט צוויי טעג צו כאפן, אה, מען האט געכאפט אז עס איז געווען יום טוב, האט גענומען צוויי טעג, און דעמאלטס איז שוין געווארן אפגעשטופט, די פרשה איז שוין געווארן אפגעשטופט, ווייל עס נעמט אונז לענגער צו כאפן, עס איז נישט אזוי גוט צוגעפאסט די זמן התחתון צו די זמן העליון אין חוץ לארץ לגבי די ענין, לגבי די חלקים וואס איז דא.
צוריק צו דער פרשה: פרשת נשא אין חוץ לארץ
סאָו דאס איז די נקודה פון פארוואס עס איז ריכטיג אין א געוויסע וועג צו זאגן אז עס איז נישט קלאר ווי אמת און נישט אמת׳דיג אזוי פרשת נשא. עס איז נאר האלב וועגס פרשת נשא, ווייל אין ארץ ישראל איז שוין פרשת בהעלותך, וואס זיי האבן די ריכטיגע צייט, אבער אונז וואס זענען פארשפעטיגט, נעמט אונז צייט צו כאפן אלעס, אונז האלטן נאך אין פרשת נשא.
פרק ד: דער אור יקר פון רמ״ק — א מאמר וואס באלאנגט צו דער פרשה
דער יסוד בשם דער רמ״ק
סאָו איך וויל ארויסברענגען א וויכטיגע יסוד בשם דער רמ״ק און דער מאמר אין אור יקר וואס ער האט געדרוקט ערב יום טוב, איך האב שוין דערמאנט ערב יום טוב די מאמר. דאס איז אויך די נושא פון די זוהר אין פרשת נשא, סאָו איך וויל מזכיר זיין די זאך.
דער זוהר אין פרשת נשא — אדרא רבא
סאָו יעדער איינער ווייסט אז די זוהר אין פרשת נשא איז גאנץ לאנג, אבער עס איז נישט אמת׳דיג וועגן די פרשה. רוב זוהר איז א חלק וואס הייסט אדרא רבא [האידרא רבא], וואס דארט האט רבי שמעון בר יוחאי מיט זיינע תלמידים זיך צוזאמגענומען צו מסביר זיין געוויסע סודות התורה, וואס זיי האבן נישט געהאט די קוראזש [אומץ], נישט געהאט די יכולת, נישט געהאט די מעגליכקייט, נישט די מוחין צו רעדן א גאנצע באופן כללי אין די רעסט פון די זוהר, חוץ פון די אנדערע פשוט׳ערע אדרות, ספר דצניעותא, און אזוי ווייטער וואס גייען אין די נקודה.
פארוואס שטייט אדרא רבא דווקא אין פרשת נשא?
סאָו עס איז וויכטיג צו פארשטיין, דא איז דא א וויכטיגע זאך, וואס איז די קאָנעקשאַן [קשר] פון דעם מיט די פרשה. לאמיר פרעגן אזוי, פארוואס שטייט עס אין פרשת נשא? פרעגן אלע מפרשים. און די אמת איז אז עס איז נישט דא וואס צו טראכטן, אז ס׳באלאנגט נישט אין פרשת נשא, ס׳שטייט סתם אזוי, ווייל די מדפיסים האבן געדרוקט דעם זוהר לא על הסדר, און מ׳האט אונז אריינגעלייגט ווי ס׳איז, אבער דאס איז נישט ריכטיג.
ס׳זעט קלאר פון די רעסט פון די זוהר, פון די סדר דא, אז ס׳איז געשריבן געווארן לכתחילה, ס׳באלאנגט אין דער פרשה, און אזוי קאָנעקט ער עס בפירוש מיט די פרשה און די חלק פון די פרשה אנהייב. פרשת נשא איז דא זייער ווייניג, רעלאַטיוולי [יחסית], נישט אסאך זוהר, ס׳איז דא ווייניגער זוהר אין פרשת נשא, און די…
די קאנעקשאן פון אדרא רבא מיט פרשת נשא און די צוויי לעוועלס פון סודות התורה
פרק א: די אמת׳דיגע קאנעקשאן פון אדרא רבא מיט פרשת נשא
די מיינונג אז אדרא רבא באלאנגט נישט אין פרשת נשא
די אמת איז אז ס׳איז דא וואס טראכטן אז ס׳באלאנגט נישט אין פרשת נשא, ס׳שטייט סתם אזוי ווייל מ׳האט צוגעדריקט די זוהר, ס׳איז לא על הסדר און מ׳האט עס אריינגעלייגט וואו ס׳איז. אבער דאס איז נישט ריכטיג.
מ׳זעט קלאר פון די רעשט פון די זוהר, פון די סדר דא, אז ס׳איז געשריבן געווארן לכתחילה, דאס הייסט, ס׳באלאנגט אין דער פרשה, און אזוי קאנעקט עס בפירוש מיט די פרשה און די חלק פון די פרשה.
די מציאות אז ס׳איז ווייניג זוהר אין פרשת נשא
אנהייב פרשת נשא איז דא זייער ווייניג, רעלאטיוולי, נישט אזוי סאך זוהר, ס׳איז דא ווייניגער זוהר אין פרשת נשא, און א חלק פון די ריזן פון דעם איז ווייל ס׳איז געווען, ס׳נעמט אויף די פלאץ פון די, די אדרא נעמט אויף די פלאץ, און ס׳איז דא א מפורש׳ע קאנעקשאן אין די זוהר פון דער פרשה מיט די, מיט די, מיט די אדרא. ס׳איז נישט קיין סתם א דרך אגב.
די קאנעקשאן מיט שבועות און מתן תורה
און ווייטער, איינע פון די ריזנס איז אפשר די פשוט׳ע ריזן, טאקע ווייל די וואך איז אלעמאל פאלט שבועות אין פרשת נשא, און ס׳האט צו טון מיט מתן תורה. רבי שמעון שטעלט צו די מעמד פון די אדרא רבא צו מתן תורה. ס׳איז א צייט וואס מ׳כאפט די סודות התורה וואס מ׳כאפט אין מעשה מרכבה וואס מ׳לערנט שבועות. ס׳איז זיכער אז דאס איז אויך פשוט פשט, אבער ס׳האט אויך עפעס צו טון מיט פרשת נשא.
פרק ב: די פראבלעם מיט פרשת נשא – פארוואס איז זי אזוי “ליידיג”?
די לענגסטע פרשה מיט די ווייניגסטע תוכן
יעצט איז דא א פראבלעם מיט פרשת נשא. פרשת נשא איז זייער א לאנגע פרשה, ווי יעדער איינער ווייסט, אבער ס׳שטייט נישט אזוי פיל. מ׳האט דא אפאר וויכטיגע, אינטערעסאנטע פרשיות דערין:
– סוטה
– נזיר
– ברכת כהנים
– און אזוי ווייטער
אבער ס׳איז רוב דערפון די אנהייב איז די סדר וואס מ׳האט געציילט די לויים, די כהנים, און שפעטער שטייט די חנוכת הנשיאים, וואס איז דא ווייניגער, ס׳איז זייער אסאך איבערגעחזר׳ט די זעלבע זאך לכאורה וואס מ׳רעדט וועגן דעם. ס׳איז דא לכאורה זייער ווייניג תוכן און ענינים אזוי פון סודות התורה וואס מ׳קען פארשטיין.
די שאלה: וויאזוי קאנעקט מען?
סאו וויאזוי קאנעקט מען? ס׳איז סתם אזוי א שאלה, ס׳וואלט געמעגט זיין אז אין פרשת נשא, וואס איז די וואך פון שבועות, זאל זיין עפעס א גאר טיפע פרשה. ס׳זאל זיין פרשת כי תשא וואלט געמעגט זיין דעמאלטס, ס׳איז טאקע פורים געווענליך, דעמאלטס איז הדור קבלוה. דארט שטייט אסאך סודות התורה אין פרשת כי תשא. איך ווייס, בראשית פארשטייט יעדער, לך לך, וירא, אבער נישט פרשת נשא איז עפעס נישט.
דער חידושי הרי״ם׳ס תירוץ
יעדער איינער ווייסט, דער חידושי הרי״ם האט געזאגט אז ס׳איז דא אסאך מדרשים אויף פרשת נשא, ווייל ס׳איז געווען א גרויסע חיות אין תורה פון שבועות, האבן זיי געזאגט אסאך חידושים? טאקע זייער אינטערעסאנט! ס׳איז טאקע דא די מערסטע מדרש מיין איך אויף פרשת נשא, באריכות גדול, אסאך רמזים, אין מדרש רבה.
ס׳איז וועגן דעם מיין איך אויך א פשט פארוואס, און איך האב גערעדט אמאל וועגן דעם אין חנוכה צייט. אבער עניוועיס, ס׳איז וויכטיג אז אפילו די שטימסטע זאך האט אויך אין זיך אן אמת, אפילו מ׳מיינט אז ס׳איז נישט א ריכטיגע טייטש, אבער מ׳דארף פארשטיין די קאנעקשאן.
פרק ג: די נושא פון שערות – דער פתח צו דער אדרא רבא
די צוויי פרשיות וואס רעדן וועגן האר
סאו די זוהר זאגט, איך וויל פארליינען אזוי, סאו די זוהר זאגט בעסיקלי אזוי, סאו דאס איז די וועג פון די קאנעקשאן, איך וויל עס נאר פארליינען און מסביר זיין די נקודה און מיט דעם ענדיגן.
די קאנעקשאן פון פרשת נשא איז מיט דעם וואס ס׳שטייט אזוי, ס׳איז דא צוויי פרשיות עט ליעסט, אדער אפשר דריי, אבער צוויי פרשיות עט ליעסט פון די פרשה וואס רעדן זיך וועגן די נושא פון די האר פון א מענטש. וואס רעדט זיך אין די פרשה פון די האר פון א מענטש?
פרשת סוטה – האר פון טומאה
ס׳איז דא די פרשה פון סוטה, וואס האט עפעס צו קאנעקטן מיט די האר, ס׳שטייט “וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה”, מ׳ווייזט א פרוי, מ׳בייזערט א פרוי, מ׳בייזערט א סוטה מיט דעם וואס מ׳דעקט אויף איר האר. זעט מען אז ס׳איז דא איין סארט האר, די האר פון אן אשה, פון די בחינת נקבה, וואס ס׳באלאנגט נישט צו זיין אויפגעדעקט, ס׳באלאנגט צו זיין באהאלטן. ס׳איז דא פארשטייט זיך פשטות אז ס׳איז נישט קיין שיינע זאך, ס׳הייסט “שער באשה ערוה”, ס׳איז א בזיון פאר בנות ישראל אז מ׳דעקט זיי אויף די האר, דאס איז אזוי ווי די עונש, אדער א חלק פון די עונש אדער פון די בדיקה פון די סוטה. דאס איז איין זאך.
פרשת נזיר – האר פון קדושה
און זייער אינטערעסאנט, “הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין”, אבער א נזיר, חוץ פון דעם וואס ער טרינקט נישט קיין וויין, לאזט ער אויך וואקסן זיין האר, “גָּדֵל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ”, ער לאזט וואקסן זיין האר לאנג, ער שניידט נישט זיין האר.
די דיאלעקטיק פון די צוויי סארטן האר
ס׳איז ממש אזוי ווי א סתירה, אזוי ווי א דיאלעקטיק. א סוטה, א פרוי, קען מען זאגן א סוטה ווייב, א פרוי גייט נישט קיין האר, ס׳איז א טומאה כביכול, ס׳איז א בזיון, א פחיתות כבוד צו גיין מיט האר. אבער א נזיר גאר, וואס הייסט נזיר? “קֹדֶשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ”, ס׳איז דא א קדושה אין דעם. א נזיר וואס איז א פרוש, וואס איז “נזיר להזיר לה׳”, ער איז מקודש פאר׳ן אייבערשטן כביכול, אזוי ווי א כהן, א וואלענטערי כהן, וואס מיר האבן געלערנט אין אונזער שיעור על פי פשט, ער האט דייקא יא לאנגע האר.
א כהן אליינס האט נישט, א כהן טאר נישט האבן לאנגע האר אזויווי א נזיר, אבער א נזיר האט לאנגע האר, ער לאזט לאנגע האר וואקסן, ער שניידט נישט זיין האר. ס׳איז דאך אינטערעסאנט, זעט מען אז ס׳איז דא סארט האר פון קדושה, און ס׳איז דא האר וואס איז פארקערט.
די בעלי הזוהר ווערן מעורר צו רעדן וועגן דעם
סאו דאס האט מער שטארק אנגעצונדן די דמיון, און דאס איז געווען מעורר די בעלי הזוהר, און מ׳דארף דא אסאך רעדן וועגן דעם, און זיי האבן טאקע גערעדט וועגן דעם, געזאגט וועגן דעם פארוואס א פרוי׳ס האר איז נישט גוט, און א מאנ׳ס האר איז יא גוט, א נזיר׳ס האר, און דעמאלטס איז דא א פרוי וואס רויכערט, וואס זי שערט אויך נישט אירע האר, אבער אפשר דעקט זי עס צו אונטער די טיכל, זי שערט עס נישט.
די צוויי סארטן האר פון א מאן
על כל פנים, דאס איז די נושא פון שערות, מ׳קען נישט יעצט זאגן א גאנצע שיעור צו מסביר זיין די נושא פון שערות, ווייל איך וויל מאכן א מער מעטא פוינט וועגן דעם.
זאגט אויס די זוהר אזוי, און אויף די זוהר האט א מאן אויך האר, א מאן האט צוויי האר, ער האט אויך די האר פון זיין בארד, נישט נאר די האר פון זיין קאפ. פרויען האבן נישט קיין בארד, אפשר האט זי אביסל פוך, זי האט נישט קיין בארד, און די האר האט זי אויך נישט, זי דעקט עס צו. א מאן האט מער האר, ער האט צוויי האר, ער האט די האר פון זיין בארד, הדרת פנים זקן, און ער האט האר אויף זיין קאפ, וואס א נזיר, דאס איז די עיקר׳דיגע האר וואס א נזיר שניידט נישט.
פרק ד: פון פרשת נשא צו מעשה מרכבה – די שערות למעלה
די שערות אין דניאל׳ס מראה
און נאכדעם, ווען מ׳לערנט, און די זוהר קאנעקט עס גלייך, מ׳לערנט אין מעשה מרכבה, מ׳לערנט למשל אין דניאל, אין די מרכבה פון יחזקאל שטייט נישט גארנישט וועגן די האר, און אין די אמת׳ע מרכבה פון דניאל, אבער ס׳איז דא א מראה וואס איז כעין א מראה פון מרכבה, ער האט געזען די עתיק יומין יושב אויף א כסא דארט, אויף א כסא של אש, און דארט שטייט “וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא”, זיין האר פון זיין קאפ איז אזוי ווי ווייסע צמר, אזוי ווי ווייסע וואל, א שיינע ווייסע האר.
און די זוהר שטעלט זיך פאר אז ס׳רעדט זיך דא פון די בארד אויכעט, הגם אין די בארד שטייט נישט בפירוש.
די שערות אין שיר השירים
און אויך אין שיר השירים, וואס דארט איז דא די תיאורים פון דעם בחור דארט, רעדט זיך אויך כמעט נישט בפירוש וועגן זיין בארד, ווייל ס׳רעדט זיך פון א יונגערמאן וואס האט נאך נישט קיין בארד, אפשר אביסל, “לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים”, מ׳רעדט זיך פון אביסל האר וואס ער האט אויף זיין פנים, אויף זיינע באקן, אבער בעיקר רעדט זיך נישט וועגן קיין האר.
ס׳רעדט זיך יא וועגן זיינע האר פון זיין קאפ, “קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב”, אזויווי די גמרא זאגט, “כגיבור מלחמה”, ער האט א יונגערמאן מיט שווארצע פאות׳לעך, שווארצע האר, “קווצותיו תלתלים”, מ׳מיינט אזוי ווי פאות, אדער עפעס אזא האר וואס שטעקט זיך ארויס, דאס איז די יופי פון א בחור.
דער זוהר קאנעקט אלע די שערות צוזאמען
דער זוהר האט געטראכט אוודאי אז די אלע זאכן זענען קאנעקטעד, און ממילא דא האט ער געטראפן א פתח צו רעדן פון די אדרא רבא, וואס א גרויסער חלק פון די אדרא רבא ווי ער לערנט איז די סודות פון די בארד, דאס הייסט די י״ג מדות הרחמים, וואס דער זוהר איז מפרש אויף די סדר פון די בארד, פון די מארי, פון וואס א יעדער האט געזען בעצם פון דעם וואס איז געווען געבויט.
פרק ה: דער שטיקל זוהר וואס קאנעקט פרשת נשא מיט אדרא רבא
די לימוד פון רבי שמעון
אויף די לעצטע שטיקל זוהר שטייט אזוי, דאס איז די קאנעקשן, דאס איז די שטיקל וואס קאנעקט די פרשת נשא מיט די אדרא רבא. עס שטייט אזוי:
תני רבי שמעון, רבי שמעון האט געלערנט: אִלְמָלֵא יָדְעוּ בְּנֵי נָשָׁא, אויב מענטשן וואלטן געוואוסט, מַה קָאַמְרֵי בְּהַאי שַׁעֲתָא, וואס מען זאגט אין די שעה, אז ער רעדט וועגן די האר, די אלע זאכן וואס מיר האבן יעצט גערעדט איז מער קודם על פי פשט, יִתְבָּרְרוּ לְהוּ רָזִין דְּסוֹדוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, וואלטן זיי געוואוסט די סודות דערפון, כְּמוֹ דְּיִתְבָּרְרוּ רָזֵי דְרָזִין, אזוי ווי עס שטייט רזי דרזין.
ספר רזי דרזין – חכמת הפרצוף
רזי דרזין איז א ספר וואס ווערט געברענגט אביסל אין פרשת יתרו, וואס דארט שטייט אז דאס איז סודות וואס מען קען זען אויף א מענטש, אויף זיין האר, אויף די צורת הפרצוף, חכמת הפרצוף, מען קען זען אויף די מענטש בחינות עליונות, מען קען זען סודות פון די האר.
זאגט ער, אויב וואלטן מענטשן פארשטאנען אמת׳דיג די ספר וואס הייסט רזי דרזין, וואלטן זיי נישט גענוג, יִשְׁתַּמּוֹדְעוּן לְמַרְאֵיהוֹן בְּחָכְמָה שְׁלִים, וואלטן זיי געוואוסט אֶת בּוֹרְאָם, וואלטן זיי געוואוסט אֶת אֲדוֹנָם, וואלטן זיי געוואוסט דעם אייבערשטן על פי סודם, וואלטן זיי געוואוסט אמת׳דיג מיט חכמה עליונה וואס מיינט דער אייבערשטער. און ממילא גייט ער עס פרובירן צו לערנען ריכטיג.
עד כאן רזי דאורייתא, מכאן ולהלאה סתרי תורה
און דאס שטייט אזוי, נאכדעם שטייט אזא שטיקל: עַד כָּאן, זאגט רבי שמעון אדער דער שרייבער פון זוהר, איך ווייס נישט, עַד כָּאן רָזֵי דְאוֹרַיְיתָא, ביז דא, ביז דער חלק אין די פרשה, איז סודות התורה. מִכָּאן וּלְהַלְאָה, פון דא און ווייטער, סִתְרֵי תוֹרָה, אדער עס איז דא א גירסא כִּתְרֵי תוֹרָה, איך ווייס נישט וועלכע גירסא, ביידע גירסאות איז ערליך.
און ער ברענגט א פסוק, “סְחָרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה׳”, די סתרי תורה איז סיי א סחורה און סיי א אתנן, וואס איז א משל, איז אינגאנצן קודש, דאס איז אינגאנצן קודש, דאס איז א העכערע לעוועל.
פרק ו: די צוויי לעוועלס פון סודות התורה – רזי דאורייתא און סתרי תורה
די שאלה: וואס איז דער חילוק?
וואס איז די חילוק פון רזי דאורייתא מיט סתרי תורה? סתם איז דאס די זעלבע זאך, איינס איז אויף לשון הקודש, איינס איז אויף ארמיש, רזין, סתרים, אורייתא, תורה, סתם סך הכל האט מען געזאגט די זעלבע זאך, אויף ארמיש זאגט מען רזי דאורייתא, און ער זאגט סתרי תורה.
וואס איז דאס שטיקל אזוי, ס׳איז ממש א שפילעדיגע שטיקל דא. איינער זאגט “ביז דא איז געווען שבת”, און פון היינט און ווייטער איז די זיבעטע טאג. ס׳איז ממש די זעלבע זאך. וואס איז די טייטש פון דעם?
דער רמ״ק׳ס ביאור
די טייטש פון דעם זאגט דער רמ״ק, איך ווייס נישט, איך האב נישט קיין צייט צו קוקן אין אוצר החכמה אויפ׳ן פלאץ, אבער דער רמ״ק אין אפאר פלעצער אין זיין פרדס, אין זיין אפאר שטיקלעך וואס ער האט, איז ער מסביר אזוי: אז ס׳איז דא אמת׳דיג צוויי לעוועלס פון סודות התורה. און דאס איז וויכטיג צו קאנעקטן מיט אלע שיעורים וואס מיר האבן געלערנט פאר שבועות וועגן דעם, ווער ס׳האט מיטגעהאלטן ווייסט.
לעוועל 1: רזי דאורייתא – עומק הפשט
ס׳איז דא צוויי זאכן וואס הייסט סודות התורה, און דאס גייט זיך מחבר זיין מיט וואס איך האב גערעדט אנהייב וועגן די זמנים. ס׳איז דא צוויי סארט סודות התורה.
ס׳איז דא וואס מיר זאגן פשט, אזוי ווי די פשט, מ׳רופט עס עומק הפשט. מיר זאגן די פשט פון די זאכן, פון די מצוות וואס שטייען אין די תורה, און מ׳איז עס מסביר אביסל בעסער, אדער מ׳געט די העכערע אספעקט פון דעם. אזוי ווי מיר זאגן אין די אלע שיעורים, מיר זאגן געבן די העכערע אספעקט פון וואס מיר לערנען.
משל: לקט שכחה ופאה
למשל, מיר לערנען די סוד פון לקט שכחה ופאה, מיר האבן עס געלערנט נעכטן, און מיר דארפן זאגן על פי קבלה וואס הייסט לקט שכחה ופאה, וואספארא סטרוקטור איז דא בעולמות העליונים וואס איז די אמת׳דיגע מובן פון לקט שכחה ופאה. און די אמת׳דיגע כוונה, ווער ס׳געבט לקט שכחה ופאה מיט די כוונה, דעמאלט איז דאס אן אמת׳דיג תיקון אין די שמים. דאס איז איין זאך וואס מ׳קען טון.
משל: אברהם אבינו און מידת החסד
און דער זוהר, דער רמ״ק זאגט, רוב זוהר טוט דאס בעיקר. דער זוהר זאגט, אברהם אבינו איז א בחינה פון מידת החסד. יא, און די טייטש, אוודאי, ס׳מיינט נישט נאר צו זאגן א פסיכאלאגיע פון אברהם אבינו, אזוי ווי היינטיגע מענטשן מיינען חס ושלום. ס׳מיינט צו זאגן אז ס׳איז דא א התלבשות פון מידת החסד.
און וויאזוי קען ער רעדן פון מידת החסד העליון, פון די מידת החסד פון כביכול למעלה? דורכדעם וואס אונז האבן די ווערטער, די משל וואס מיר האבן גערעדט. אייגנטליך האבן מיר גערעדט פריער, דא די מושגים העליונים דארפן האבן א משל.
אברהם אבינו איז אוודאי א גוטע משל, ער האט זיך טאקע געפירט מיט מידת החסד. און די וועג וויאזוי די תורה פארציילט די מעשיות איז אוודאי מדויק כדי ס׳זאל זיין א גוטע משל. ס׳איז א גוטע משל, דו ווילסט אריינברענגען א מענטש אין די מושגים פשוטים עליונים, מושגים קדושים, סודות ועניינים קדושים של השם, רעדסטו וועגן אברהם אבינו. קענסט רעדן וועגן יצחק אבינו פון עקידת יצחק, פארשטייט ער די ענין, פארשטייט ער דאס.
דאס איז אבער נאך אלץ די משל
דאס איז אבער אלץ ווען מ׳רעדט נאך פון די משל, וואס די משל ברענגט אריין צו די נמשל. זאגט דער רמ״ק, אבער דארפסט וויסן אז דאס איז אלץ גאנץ א נידריגע לעוועל פון סודות התורה. אנדערע גלייבן אז סתרי תורה איז נאך אלץ מפרש כאילו ס׳איז געשריבן אלס א פירוש אויף עולם הזה.
לעוועל 2: סתרי תורה – די תורה אלס אמת בפני עצמו
די גאנצע ווארט פון סתרי תורה איז אז די תורה איז נישט געקומען צו מאכן די לעבן אויף די וועלט בעסער. דאס איז די סוד פון סתרי תורה. ס׳איז נישט גענוג, ס׳איז געקומען דאס אויך צו טון, דאס איז די פשט. דאס איז די רמב״ם זאגט “אפילו חז״ל מזכירים קצף”, דאס איז די מזכירים קצף, זייער גוט.
אבער די תורה איז אויך געקומען צו געבן א מענטש חיי עולם הבא. די תורה איז געקומען צו זאגן די אמת, אמת ה׳ לעולם.
כתרי תורה: די העכסטע מדרגה פון סתרי תורה
פרק ד: דער רמ״ק׳ס חילוק צווישן רזין דאורייתא און כתרי תורה
די נידריגע מדרגה פון סתרי תורה
זאגט דער רמ״ק [רבי משה קורדובירו], אבער דארפסטו וויסן אז דאס איז אלץ גאנץ א נידריגע לעוועל פון סתרי תורה [סודות התורה: די געהיימע טיפקייטן פון דער תורה]. פארוואס איז דאס א נידריגע לעוועל פון סתרי תורה? ווייל דו האלטסט נאך אלץ מפרש כאילו ס׳איז געשריבן אלס א פירוש פאר עולם הזה [די מטריאלע וועלט]. די גאנצע ווארט פון סתרי תורה איז אז די תורה איז נישט געקומען צו מאכן די לעבן אויף די וועלט בעסער. דאס איז די סוד פון סתרי תורה.
ס׳איז נישט גענוג — ס׳איז געקומען דיר אויך צו געבן — דאס איז די פשט. ווי דער רמ״ק זאגט, א פירוש איז דא אויף מסכת כסף [די חיצוניות פון די תורה], דאס איז די מסכת כסף, זייער גוט. אבער די תורה איז אויך געקומען צו געבן א מענטש חיי עולם הבא [אייביגע לעבן], די תורה איז געקומען צו זוכן די אמת, אמת ה׳ לעולם [די אמת פון השם איז אייביג], די התאחדות והתדבקות בשם [פאראייניגונג און פארבינדונג מיט השם], און דעם איז אמת׳דיג דא סתרי תורה. דאס איז די תורה געקומען צו זאגן.
דער פראבלעם מיט רעדן פון אברהם ושרה התחתונים
און דערפאר, דאס איז די ריכטיגע פרק, קענסטו וועלן זאגן דאס איז די אמת׳דיגע פרק. לאמיר רעדן א מינוט פאר ס׳איז א פירוש פון די תורה, איך וועל זאגן א קלארע וועג אן זאגן אז ס׳איז א פירוש פון די תורה. און דערפאר, מ׳דארף בכלל נישט רעדן פון אברהם ושרה התחתונים [די נידעריגע אברהם און שרה]. ווי לאנג מ׳רעדט נאך פון זיי, האלט מען נאך ביי לבוש [א געוואנט, א באדעקונג], ס׳איז א געוויסע לבוש, ס׳איז א געוויסע משל [פאראבל, אנאלאגיע].
ס׳איז א גוטע משל, בעסער פון רעדן פון איך ווייס וואס, א גוי ערגעץ — דאס איז א שוואכערע משל פאר די חסד עליון [די העכערע מידה פון חסד], אקעי. אבער קיין אמת׳דיגע סתרי תורה, סתרי התורה איז עס נישט.
וואס איז רזין דאורייתא
ס׳איז רזין דאורייתא [די געהיימענישן פון דער תורה], אנדערע ווערטער, ס׳איז די סודות וואס ליגן אין דאס וואס ער מיינט, איך וועל זאגן די ווערטער וואס ער מיינט. ס׳איז רזין דאורייתא, ס׳איז די רזין וואס ס׳ליגט אין די תורה. וויאזוי פארשטייט מען אויף די העכסטע לעוועל וואס מ׳קען פארשטיין אברהם אבינו [אונזער פאטער אברהם], פארשטייט מען אים אזוי. אבער ס׳איז דא אבער וועגן וואס מ׳לערנט די תורה וואס ס׳האט גארנישט צו טון מיט די פשט.
פרק ה: דער דוגמא פון „ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”
די פשוט׳ע פארשטאנד פון דעם פסוק
שטעל דיך פאר אז ס׳שטייט א פסוק, און דער רמ״ק ברענגט די דוגמא פון די אדרא [אדרא רבא: א הויפט-טייל פון דעם זוהר]. שטעל דיך פאר ס׳שטייט א פסוק “ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל” [און דאס זענען די מלכים וואס האבן געהערשט אין לאנד פון אדום איידער עס האט געהערשט א מלך פאר די קינדער פון ישראל]. מיינסטו אז ס׳מיינט פשוט פשט? אז אמת, אוודאי אמעריקאנער צו די פשטות, ס׳מיינט אז ס׳זענען געווען אין אדום די אלע מלכים, בלע [בלעם בן בעור] און אזוי ווייטער.
דער זוהר׳ס קשיא
קומט די זוהר און ער זאגט, וואס, די תורה האט נישט צו טון די צייט פארציילן מעשיות פון בלע? יעצט, אוודאי קען מען פארענטפערן די קשיא על פי פשט. יא, ס׳פעלט אויס, מ׳דארף עס וויסן, דער רמב״ן [רבי משה בן נחמן, נחמנידעס] האט עפעס א הסבר, מ׳קען וויסן פארוואס ס׳פעלט אויס צו זאגן די מעשה פון בלע בן בעור.
אש שחורה על גבי אש לבנה
אבער אין אש שחורה על גבי אש לבנה [שווארצע פייער אויף ווייסע פייער — די אמת׳דיגע תורה ווי זי איז געשריבן געווארן אין הימל], וואס די תורה איז געשריבן געווארן אמת׳דיג, שטייט נישט גארנישט וועגן מיסטער בלע בן בעור, שטייט נישט קיין איין ווארט וועגן דעם.
די טעות פון היינטיגע מפרשים
און די סודות וואס מ׳זאגט וועגן דעם, די לוי, דער רמ״ק, די לוי וואס אלע היינטיגע מפרשים טרייען צו טון. פארוואס טרייען זיי דאס צו טון? ווייל זיי האבן נישט אמת׳דיג קיין השגה [פארשטאנד] אין רזין דאורייתא, אדער אין כתרי תורה [די קרוינען פון דער תורה]. זיי ווילן נאר רזין דאורייתא. זאגן זיי, מוז מען פארשטיין אז דער בלעם איז סאמהאו טאקע געווען א שלעכטער מענטש, און ממילא איז ער געווען בבחינת [אין דער אספעקט פון] בלעם בן בעור פון די שבירה [שבירת הכלים: דער צעברעכונג פון די כלים] פון די גאנצע זאך.
ניין, דאס איז נישט די פוינט. די פוינט איז אז דאס קענען הערן אז די אמת וואס טייטשט תורה, וואס דאס טייטשט אמת, רעדט בכלל נישט פון קיין בלעם׳ס מיט די אלע משוגעים. ס׳רעדט בכלל פון די עשר ספירות החסד פון אצילות [די צען ספירות פון די וועלט פון אצילות], דאס איז אויך א ווארט וואס מ׳זאגט על פי משל. ס׳רעדט זיך בכלל פון די זאכן וואס האבן נישט קיין ווערטער אין אונזער שפראך. וועגן דעם רעדט עס, וועגן די דברים אמתיים [אמת׳דיגע זאכן], וועגן דברים עליונים [העכערע זאכן], די דברים שלפני השם [די זאכן וואס זענען פאר השם], וועגן דעם רעדט זיך עס.
פרק ו: די אמת׳דיגע באדייט פון כתרי תורה
די רמזים קלושים
און אפילו אויב ס׳זעט דיר אויס אז ס׳שטייט עפעס א זאך וואס האט א התמשכות בעולם הזה [א פארבינדונג מיט דער מטריאלער וועלט], ס׳איז ממש א רמז קלוש [א שוואכער רמז]. אין אנדערע ווערטער, פארקערט וואס אונז וואלטן געמיינט. אונז וואלטן געמיינט, אויב ווען דער זוהר זאגט א גוטע פשט אין א פרשה פון עקידת יצחק [די בינדונג פון יצחק], וואס איז די טיפקייט פון עקידת יצחק? כך וכך, על פי קבלה [לויט קבלה], איז מענטשן העפי, אה, א גוטע מסביר אין עקידת יצחק.
אויב ווען דער זוהר זאגט אז בלעם בן בעור מיינט עס, די רמזים זענען זייער שוואך, די רמזים זענען ממש רמזים קלושים, עס איז שוואך אין מיין אז אפילו וועסטו לערנען אריז״ל [רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה, דער אריזל], שיינע דרושים [תורה-פירושים] וועגן דעם. די רמזים זענען ממש אזוי, כתרי תורה.
דער משל פון די שערות
וואס הייסט כתרי תורה? אויף רבי עקיבא, קוצים שקשורים לאותיות [די שפיצן וואס זענען געבונדן צו די אותיות], אדער קוצים, שטייט קווצותיו [זיינע האר], דאס איז בחינת די שערות של התורה [די האר פון דער תורה], יא? אין אנדערע ווערטער, ס׳רעדט פון א מענטש און זיין באדי און זיין פנים [פנים], און אזוי ווייטער רעדט מען פון זיין האר. וואס איז די האר? ס׳זאגט עפעס. יא, ווער ס׳פארשטייט, און ס׳זאגט נישט. אבער ס׳איז… מען רעדט בכלל נישט פון די מענטש ענימאר.
רזין דחכמתא
מען רעדט יעצט פון די סתרי תורה, אלערליי די אמת, פון די סתרי מציאות [די געהיימענישן פון דער עקזיסטענץ] קען מען אמת׳דיג זאגן. אין אנדערע פלעצער רופט עס דער זוהר רזין דחכמתא [די געהיימענישן פון חכמה], נישט סתרי תורה, נאר רזין דחכמתא. ווען ער זאגט דא סתרי תורה, מיינט ער צוריק די זעלבע זאך וואס אין אנדערע פלעצער רופט ער רזין דחכמתא, אין תיקוני זוהר [תיקונים: א טייל פון דעם זוהר] שטייט אזא לשון, באפעלן סתרי תורה און רזין דחכמתא.
אדער אפשר וועגן דעם זאגט ער דא כתרי תורה, ס׳איז אויך געזאגט די כתרים [קרוינען] וואס זענען למעלה התורה [העכער ווי די תורה]. ס׳איז קאנעקטעד מיט תורה, ווייל אין אנדערע ווערטער, אין הימל, ווען מ׳זאגט אין הימל “ויבא אל אדום בלעם בן בעור”, טראכט מען בכלל נישט אז ס׳איז דא א פשט, ס׳איז בכלל נישט דא קיין פשט אז ס׳איז געווען א מענטש בלעם. ס׳מיינט לכתחילה יענץ, און דאס איז די פשט וואס דער זוהר וויל אונז אויסלערנען, די מדרגה פון די אדרא.
פרק ז: די נעקסטע מדרגה — תורה דלעילא
צוריק צום אנהייב: די סאלושן פאר אונז
די נעקסטע מדריגה, ס׳איז בכלל נישט דעי. אין אנדערע ווערטער, דא קום איך צוריק צו די אנהייב, פאר וואס איז די סאלושן פאר אונז אידן, וואס איז אונזער, אויב ס׳שטימט נישט אזוי גוט די משל, דאס איז די פשט, יא? ס׳איז דא פלעצער וואו די משל איז גוט, ס׳איז אביסל זהב מזוקק כסף [גאלד געריינעט פון זילבער], זייער גוט, ס׳איז דא זהב, ס׳איז דא כסף, ס׳איז מער, די פנימיות [אינערליכקייט] איז בעסער פון די חיצוניות [אויסערליכקייט], אבער די חיצוניות איז אויך כסף.
ווען די חיצוניות איז בכלל נישט כסף
אבער ס׳איז דא פלעצער וואו די חיצוניות איז בכלל נישט קיין כסף, בלע בן בעור, מ׳דארף זאגן אז ס׳איז א הייליגע שטיקל תורה, אבער למעשה [אין פראקטיק], א שוואכע מעשה, ס׳איז נישט קיין מזוקק כסף אויך נישט, מ׳לערנט כמעט גארנישט פון די פרשה על פי פשט.
מען דארף לערנען אינגאנצן אויף אן אנדערע וועג
נאר וואס? מ׳דארף עס לערנען אינגאנצן אויף אן אנדערע וועג, מ׳דארף עס לערנען אז דא רעדט זיך בכלל פון דברים העומדים ברומו של עולם [זאכן וואס שטייען אין דער העכסטער שטאפל פון דער וועלט], ס׳איז קאנעקטעד בדרך רמז רחוק בעלמא [דורך א ווייטע רמז בלויז] צו דעם בלע בן בעור, און צו די ווערטער וואס שטייט בלע בן בעור, באמת דארף מען ליינען די ווערטער אנדערש, אזויווי דער רמב״ן זאגט אין זיין הקדמה [אריינפיר], מ׳קען ליינען די גאנצע תורה מיט אנדערע צירופים [קאמבינאציעס פון אותיות], פארשטייט מען בכלל אנדערע ווערטער.
ווען אמת מיינט זאכן וואס מען קען זען בעולם הזה
מענטשן קוקן דאס נאר אז דאס איז די שוואכסטע פשט אין די תורה, ווייל ס׳איז נישט קאנעקטעד אין די פשט, יא, דאס איז ווי לאנג דו דארפסט האבן אז ביי דיר אמת מיינט זאכן וואס מ׳קען זען בעולם הזה, וואס דאס רעדט זיך די צירופי התורה וואס אונז קענען זען.
ווען אמת מיינט זאכן וואס מען דארף נישט זען בעולם הזה
אבער איינער וואס פארשטייט אז אמת מיינט זאכן וואס מ׳דארף נישט קענען זען בעולם הזה, מ׳קען זיי פארשטיין, מ׳קען זיי זען, מ׳קען זיי אפשר גלייבן, אבער מ׳קען זיי נישט זען בעולם הזה, דעמאלטס וועסטו פארשטיין, און דעמאלטס, נאר ווען מ׳הייבט אן צו לערנען אזוי תורה, הייבט מען אן צו לערנען תורה על פי אמת [תורה לויט אמת], הייסט כתר התורה [די קרוין פון דער תורה].
פרק ח: די פראקטישע אפליקאציע — פרשת נשא און חוץ לארץ
א גאנצע אנדערע לעוועל
דאס איז א גאנצע אנדערע לעוועל, און אז ס׳איז דא א פרשה אזויווי נשא וואס איז שווער צו לערנען פשוט פשט, מוז מען אזוי לערנען, אדער ווען ס׳שטימט נישט אזוי גוט, און זיי זענען די ראנג פלאץ, און זיי זענען חוץ לארץ [אינדרויסן פון ארץ ישראל], מוז מען אזוי לערנען.
דורך סטאק קומט מען צו העכער
און דעמאלטס קומט מען צו א העכערע מדריגה דורך דעם וואס מ׳איז סטאק [געשטאפט, געהאלטן] לגבי די נידריגע מדריגות כביכול [אזוי צו זאגן], און דעמאלטס די אמת׳ע נידריגע מדריגה, דאס הייסט דאס וואס שטייט בלע, ווערט א גאנצע אנדערע פשט, און דאס איז די אמת׳דיגע פשט.
תורה דלעילא — די תורה העליונה
ס׳ווערט זיין טייטש ווערט די פשט פון די תורה דלעילא [די תורה פון אויבן] די היא בטלה ואינה עושה פירות [וואס איז בטל און מאכט נישט קיין פירות — די העכסטע תורה וואס איז העכער פון אלע מעשים], די תורה העליונה, נישט די תורה וואס רעדט זיך פון בלע בן בעור, די תורה וואס רעדט זיך פון עולם האצילות [די וועלט פון אצילות], די תורה דארף מען איינעם צו לערנען פאר א פרייליכן שבת.
—
סיכום: דער רמ״ק לערנט אונז אז עס איז דא דריי מדרגות אין לערנען תורה:
1. רזין דאורייתא — די סודות וואס ליגן אין דער תורה, ווי מען פארשטייט אברהם אבינו אויף דער העכסטער וועג, אבער עס בלייבט נאך אלץ א פירוש אויף דעם פשט
2. סתרי תורה / כתרי תורה — די אמת׳דיגע געהיימענישן, וואס רעדן זיך בכלל נישט פון די פשוט׳ע פארשטאנד, נאר פון דברים העומדים ברומו של עולם
3. תורה דלעילא — די העכסטע תורה, וואס רעדט זיך פון עולם האצילות און איז העכער פון אלע מעשים
דאס איז די לעקציע וואס מיר דארפן נעמען פון דעם וואס מיר זענען אין חוץ לארץ און לערנען א פרשה וואס איז שווער צו פארשטיין אויף פשט — עס איז א סימן אז מיר דארפן לערנען די תורה אויף דער העכסטער מדרגה.
רזין דאורייתא וסתרי תורה | זוהר נשא תשפ״ו
https://www.dropbox.com/scl/fi/2ujc2seuuvo7yr39sfn8f/Z497-_-_.mp4?rlkey=yqgc0ai7tdtwp3xw0fkzizu8h&dl=0
רזין דאורייתא וסתרי תורה | זוהר נשא תשפ״ו – וידאו
רזין דאורייתא וסתרי תורה | זוהר נשא תשפ״ו
דער שיעור באהאנדלט די שאלה פארוואס עס איז דא צוויי פארשידענע פרשיות אין ארץ ישראל און חוץ לארץ, און ברענגט ארויס אז צייט איז נישט נאר א גשמיות׳דיגע זאך נאר א רוחניות׳דיגע מדרגה. דער רמ״ק טיילט אויף דריי לעוועלס אין לערנען תורה: רזין דאורייתא (סודות וואס ליגן אין דעם פשט), סתרי תורה (די אמת׳דיגע געהיימענישן וואס רעדן זיך פון העכערע ענינים), און תורה דלעילא (די העכסטע תורה פון עולם האצילות). דאס ווערט מסביר געווארן דורך די קאנעקשאן פון פרשת נשא מיט אדרא רבא און די נושא פון שערות.