אודות
תרומה / חברות

סדר התפילות ב׳ (תורגם אוטומטית)

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור רמב״ם – הלכות נוסח התפילה: ברכות קריאת שמע (שחרית וערבית) ושמונה עשרה

כללות ברכות קריאת שמע

שיטת הרמב״ם: בשחרית יש שתי ברכות לפני קריאת שמע ואחת לאחריה; בערבית – שתיים לפניה ושתיים לאחריה.

פשט: מבנה ברכות קריאת שמע:

ברכה ראשונה שלפניה (שחרית וערבית): ברכה על האירועים הטבעיים – בוקר (אור) או לילה (חושך).

ברכה שנייה שלפניה: מעין ברכת התורה – אהבת ה׳ ומתן תורה.

ברכה ראשונה שלאחריה: חזרה על אמת, עניינים של קריאת שמע, זכירת יציאת מצרים.

ברכה רביעית (רק בערבית): תפילה/בקשה על לילה מוצלח.

חידושים:

1. מדוע בשחרית אין ברכה רביעית (בקשה על היום)? ביום מתפללים ומבקשים כסדר, מודים על בשורות טובות וכו׳. אבל בלילה הולכים לישון – לא יתפללו באמצע השינה – לכן צריך ברכת בקשה מיוחדת לפני כן. זה כמו “קריאת שמע עם מצב”.

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחר — “יוצר אור”

א. פתיחה — “ברוך אתה ה׳… יוצר אור ובורא חושך”

נוסח הרמב״ם: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל.”

פשט: מודים לה׳ על הבוקר החדש, על האור, ועל מה שהיום החדש מביא עמו עדות על ה׳. זו לשון הפסוק (ישעיה מ״ה:ז) – “יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע.” אך בתפילה אומרים “ובורא את הכל” במקום “רע” – כי אין רוצים להזכיר רע, אף שה׳ ברא הכל.

חידושים:

1. הדגש על האור חזק יותר מקודם: עד כה בתפילה (פסוקי דזמרה וכו׳) לא היה דגש חזק כל כך על כך שהתחיל הבוקר, שנעשה אור. רק כאן, ביוצר אור, בא הביטוי העיקרי של זה.

2. ההקשר ההיסטורי בין קריאת שמע לבוקר: קריאת שמע היא במקור “תגובה” על מה שמתחיל הבוקר – כך אמרו חכמים. כאשר אומרים קריאת שמע בנץ החמה, יוצר אור מתאים מאוד – מודים על האור ממש כשהוא בא. אבל היסטורית, כשהתפילה התפתחה והתארכה (עם פסוקי דזמרה, ישתבח, וכו׳), יצא שעד שמגיעים ליוצר אור כבר חצי שעה בתפילה, והשמש כבר זרחה שעה קודם. במקור זה “עשה הרבה סנס” – אבל מבינים שבעצם זה שייך לקריאת שמע ששייכת לבוקר.

3. ברכת המפיל לעומת המעריב ערבים: ברכת המפיל (לפני השינה) מדברת על ההיבט האנושי – “המפיל חבלי שינה על עיני.” אבל “המעריב ערבים” (ברכה ראשונה לערבית) מדברת על השמש/הטבע – במקביל ליוצר אור. אלה שני עניינים נפרדים.

ב. “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”

פשט: ה׳ ברא בבריאת העולם את המאורות, והוא מחדש בכל יום שיצאו – העולם מתחדש בכל יום.

ג. “מה רבו מעשיך ה׳” / “מלאה הארץ קנינך”

פשט: “קנינך” – ה׳ הוא הבורא, הוא “קונה” דברים דרך בריאה, והכל מלא בדברים שהוא עשה. “המלך המרומם… מימות עולם” – מדבר גם על נצחיות.

ד. “אלקי עולם מלכנו ברחמיך הרבים רחם עלינו”

חידוש – מדוע נכנס “רחם עלינו”? לא ברור מדוע באמצע ברכה המשבחת את ה׳ על המאורות נכנסת בקשה – “רחם עלינו”. זו תפילה/בקשה קטנה באמצע. אולי “ברחמיך הרבים רחם עלינו” פירושו שיתן לנו מאורות, שיהיה אור.

הערה: “אדון עוזנו, צור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו” – כל ארבעה מכוונים בעצם לאותו דבר: ה׳ הוא אדון כל מיני עצות, ישועות, סגולות.

ה. ממאורות למלאכים — “כתר יתנו לך” / “התברך”

פשט: לאחר שמדברים על השמש והמאורות, עוברים למלאכים. ה׳ עשה בחכמה את השמש וכל המאורות, כולם כבוד ומשבחים את ה׳.

חידושים:

1. שיטת הרמב״ם שהמאורות יש להם שכל: הרמב״ם סובר שכאשר אומרים שהמאורות “משבחים” את ה׳, הכוונה ממש – כי המאורות (גרמי השמים) יש להם שכל (בעלי נפש) והם משבחים את ה׳. לחלופין אפשר לומר שמעצם שרואים את הסדר היפה של שמש ולבנה, זה עצמו משבח את ה׳.

2. “סלה” אצל “התברך”: “סלה” הוא כמו סימן סיום. בתנ״ך (לפי אבן עזרא ומפרשי הפשט) “סלה” הוא סימן למשוררים לעשות הפסקה מוזיקלית. אבל בתפילה “סלה” תמיד פירושו “לנצח” (כפי שחז״ל פירשו). אולי הניגון/הצליל של “סלה” צריך גם לסמל נצחיות – צליל שלא נגמר.

3. “סלה” כמונה מבני: “סלה” מסמן את סוף החלק על המאורות, ומ״התברך” מתחיל החלק על המלאכים.

ו. “התברך שם אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת”

חידוש – בשמים ממעל לעומת על הארץ מתחת: “בשמים ממעל” – ה׳ מתברך דרך המאורות והמלאכים. “ועל הארץ מתחת” – דרכנו, היהודים המתפללים כאן למטה. זה כל העניין: מדברים איך זה נראה למעלה בשמים (שירת המלאכים), ואחר כך אנחנו עושים את אותו דבר כאן למטה עם השירה שלנו.

ז. “בורא קדושים” / “יוצר משרתיו”

פשט: “בורא קדושים” – הוא ברא קדושים, כלומר מלאכים. “יוצר משרתיו” – אותו דבר כמו “בורא קדושים,” פעמיים אותו דבר.

חידוש – “קדושים” יכול גם להתכוון לשמש: השמש קדושה מאוד – היא תמיד עושה רצון ה׳, לא כמו בני אדם שיום כן ויום לא.

[דיגרסיה: מלאכים וקדושה] למעשה יש עניין שמלאכים הם “כמעט בכלל לא קדושים” – יש מעלה ומטה, אבל העניין לא מפותח.

ח. “פינות” — מה הכוונה?

חידוש: יש פירושים ש״פינות” פירושו “ראשי צבאות.” לפי הרמב״ם זה מתאים מאוד שעוברים ממאורות למלאכים – הכל גרמי השמים, הכל בעלי נפש, אבל רמות שונות. (גרמי = גופים, אבל משרתיו = מלאכים.)

ט. קדושה ביוצר — שיטת הרמב״ם שיחיד לא אומר

הרמב״ם (הלכות תפילה פרק ז׳): יחיד לא אומר קדושה – “מדלג קדושה עם ברכה שלפניה.” רק שליח ציבור / בציבור.

חידוש: לכאורה מ״התברך” מתחיל נושא הקדושה, וזה מה שהיחיד מדלג. “אנחנו לא נוהגים כך, אבל זו שיטת הרמב״ם.”

נפקא מינה למעשה: לפי שיטת הרמב״ם שיחיד לא אומר קדושה, המפרשים בשולחן ערוך מבינים שלא אומרים את הפסוקים “קדוש קדוש” לבד. אבל גם ההקדמה שבאה לפני זה לא הגיונית לומר בלי מנין. מכאן נפקא מינה למעשה: האם יחיד מתחיל שוב מ״לאל ברוך” או מ״קהל ועדה” — זו שאלה מעשית של המחלוקת.

י. המלאכים אומרים קדושה — “אשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים בקול יחד בדברי אלקים חיים ומלך עולם”

פשט: המלאכים עומדים בעולמות העליונים והם “משמיעים בקול יחד.”

חידושים:

1. מה הכוונה ב״דברי אלקים חיים”? כמה פירושים: (א) הם מדברים על אלקים חיים – הם משבחים את ה׳. (ב) יש להם גם מעין “נוסח התפילה” של דברי אלקים חיים – הם מודים לה׳ במילים קדושות. (ג) זו הקדמה לקדוש קדוש קדוש – “דברי אלקים חיים” מתייחס לפסוק הקדושה שנמצא בתורה/נביאים. נוסח הרמב״ם “בדברי אלוקים חיים” הגיוני יותר מגרסאות אחרות.

יא. “כולם אהובים… ונותנים רשות זה לזה”

פשט: משבחים את המלאכים — הם אהובים, ברורים, גיבורים, עושים רצון הבורא, ונותנים רשות זה לזה לומר קדושה.

חידושים:

1. “באהבה” — ביניהם או לה׳? מסופק אם זה אהבה ביניהם (בין המלאכים) או אהבה לה׳. מכיוון שמיד אחר כך כתוב “ונותנים רשות זה לזה” נראה שמדובר באהבה ביניהם — עניין מעניין שאצל משרתי עליון יש אהבה זה לזה.

2. “זה לזה” — קבלת שפע: “זה לזה” מקושר ליסוד במורה נבוכים שמלאכים מקבלים שפע זה מזה — צמצום של שכל, כל מלאך מקבל מהמלאך הגבוה יותר, כביכול מ״רבו”.

יב. קדוש קדוש קדוש וברוך כבוד ה׳ ממקומו

פשט: המשרתים (שרפים) אומרים “קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו”, והאופנים וחיות הקודש עונים “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”.

חידושים:

1. שני נביאים: “קדוש” מישעיהו (שרפים עומדים ממעל לו, וקרא זה אל זה ואמר קדוש), ו״ברוך כבוד ה׳ ממקומו” מיחזקאל (ואשמע אחרי קול רעש גדול).

2. “וקרא זה אל זה” מפורש דרך הנוסח “נותנים רשות זה לזה” — זה פירוש על הפסוק.

3. לפי הרמב״ם בהלכות יסודי התורה (ספר המדע) אופנים וחיות הקודש הם שתי המדרגות הראשונות (הגבוהות) של מלאכים. מכאן יוצא שלפי הרמב״ם כל המלאכים אומרים “קדוש”, אבל המדרגה הגבוהה יותר — אופנים וחיות — אומרים “ברוך כבוד ה׳ ממקומו”.

4. הסוד של איך בני אדם אומרים קדושה: “קדוש” ו״ברוך כבוד ה׳ ממקומו” הם פסוקים שאנחנו רוצים לומר, אבל אנחנו לא אומרים אותם בשמנו — אנחנו מכניסים שזה מה שהמלאכים אומרים, ואוטומטית כשבעל התפילה אומר זאת והקהל קורא “קדוש”, אנחנו אומרים זאת למעשה. אנחנו מיוחסים למלאכים, אין לנו כביכול חוצפה לומר זאת בעצמנו. כאן טמון סוד מסוים.

[דיגרסיה:] בשבועות קוראים את המרכבה של יחזקאל, ושם נלמד יותר על זה.

יג. “לאל ברוך נעימות יתנו” — גישור חזרה למאורות

פשט: אחרי הקדושה חוזרים לסיום הברכה שהתחילה ב״יוצר אור ובורא חושך”.

חידושים:

1. החלק האחרון הוא דרך לגשר מהמלאכים חזרה למאורות — התחילו במאורות, הכניסו מלאכים, וצריך לחזור למאורות לסיום.

2. מסופק אם “לאל ברוך נעימות יתנו” מדבר על בני אדם (אנחנו אומרים נעימות) או עדיין על מלאכים.

יד. סיום — “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית… ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות”

פשט: סיום הברכה חוזר על מעין הפתיחה — התחיל ב״המחדש בטובו” ומביא פסוק “לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו” כראיה. “כי לעולם חסדו” מראה שזה נמשך לעד. הברכה נחתמת ב״יוצר המאורות” — חזרה לנושא המאורות. זה כלל בברכות — מעין חתימה סמוך לחתימה.

חידוש: “לשמח עולמו” — הוא שמח ממה שרואים את המאורות. מה הקשר בין “ברחמים” (שהרמב״ם אומר) ל״שמחה”? אולי ברחמים ושמחה זה אותו דבר.

ברכה שנייה שלפני קריאת שמע בשחר — ברכת אהבה (אהבה רבה)

מהות הברכה

פשט: הברכה השנייה מדברת על אהבת ה׳ לישראל, בחירת עם ישראל, מתן תורה, ומבקשים על גאולה וארץ ישראל. הברכה אינה פותחת בברוך כי היא סמוכה לחברתה.

חידושים:

1. הקשר לקריאת שמע: קריאת שמע היא הדבר הראשון שיהודי עושה (“בשכבך ובקומך”), ממילא אומרים קודם שבח לבורא על הנשמה (ברכות השחר), שבח על המאורות (יוצר אור), ואז מדברים על בחירת עם ישראל ומתן תורה — ששמע ישראל הוא עיקר דברי תורה, שעליו גם אמרו ברכת התורה קודם.

נוסח הרמב״ם — “מלוך עלינו”

נוסח הרמב״ם: “מלוך עלינו מהרה אתה לבדך, כי שם קדשך באמת נקרא עלינו… באושר ועושר והוד והדר וכבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה מהרה והבא תרים קרנינו ותושיענו למען שמך”

חידוש: נוסח הרמב״ם ייחודי — “כי שם קדשך באמת נקרא עלינו” פירושו שה׳ קרא שמו על היהודים, זה דרך קריאת שמע. גם סדר “כבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה” שונה מהנוסח הרגיל.

“כי בנו בחרת מכל עם ולשון” — סיום

פשט: כיוון שה׳ בחר בנו מכל העמים, יש לנו תורה ומגיעה לנו ארץ ישראל.

חידושים:

1. “וקרבתנו לשמך הגדול להודות לך” — להתפלל; “אהבה ושמך” — לומר קריאת שמע, שמדברת על “ואהבת” — אהבת שמך.

2. מבנה הברכה: היא מתחילה ב״אהבת ה׳ עלינו” ומפתחת “כי בנו בחרת… באהבה” — אהבה ובחירה זה אותו דבר, כמו “ואהבת” ו״אתה בחרתנו”. בינתיים נכנסים פרטים — תפילה על מתן תורה, גאולה, ארץ ישראל — אבל המבנה העיקרי: אהבה → בחירה → באהבה.

3. מבקשים על גאולה “בקומה זקופה” — בראש מורם, בגאווה — “לארצנו”.

ברכה שלאחרי קריאת שמע בשחר — “אמת ויציב”

דברי הרמב״ם: ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע בשחר — מאשרים שכל מה שאמרנו בקריאת שמע הוא אמת, בלשונות שונות של אמת, וזוכרים יציאת מצרים, קריעת ים סוף, ונחתמים ב״גאל ישראל”.

פשט: אחרי קריאת שמע אומרים ברכה המאשרת שכל מה שאמרנו — ייחוד השם, אהבתו, קבלת עול מצוות — הוא אמת. מונים לשונות שונות של אמת (אמת ויציב, נכון, קיים, ישר, נאמן, אהוב, חביב, וכו׳), מדברים על נצחיות השם, על השם כגואל ישראל, על יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ונחתמים ב״ברוך אתה ה׳ גאל ישראל”. הברכה לא מתחילה ב״ברוך” כי היא ברכה הסמוכה לחברתה.

חידושים:

1. מבנה “אמת” כפיוט — במקביל ל״ברוך שאמר”: “אמת ויציב” דומה במבנה ל״ברוך שאמר”. כשם ש״ברוך שאמר” הוא פיוט הבנוי על המילה “ברוך” (אומרים הרבה פעמים “ברוך” עם שבחים שונים), כך “אמת ויציב” הוא פיוט הבנוי על המילה “אמת” — מונים מילים נרדפות והיבטים שונים של אמת.

2. “ה׳ אלהיכם אמת” — איך זה מתחבר: קריאת שמע נגמרת ב״אני ה׳ אלהיכם” ואומרים “ה׳ אלהיכם אמת”. יש פסוק “וה׳ אלהים אמת” (ירמיה י:י), והפיוט “אמת ויציב” בנוי על אותו פסוק — ה׳ אלהיכם הוא אמת, הוא מחויב המציאות, הוא נצחי, ומשם ממשיכים למנות דברים נוספים שהם גם אמת.

3. איפה מתחילה הברכה — “אמת ויציב” לא “ויציב”: אין “ויציב” לבד — זה “אמת ויציב”. צריך לסמוך “ה׳ אלהיכם” ל״אמת ויציב”, לא ש״ה׳ אלהיכם אמת” הוא יחידה נפרדת. הסיבה שאומרים “ה׳ אלהיכם” היא כי מחכים לשליח ציבור (שמסיים “ה׳ אלהיכם”), אבל נוסח הברכה הוא “אמת ויציב”.

4. מבנה תוכני של אמת ויציב — ארבעה חלקים:

חלק ראשון: אישור כללי שכל מה שאמרנו הוא אמת, עם מילים נרדפות לאמת (ויציב, ונכון, וקיים, וישר, ונאמן, ואהוב, וחביב, וכו׳). בסידור שלנו כתובות שמונה לשונות, ברמב״ם אחרת, ובעל התפילה לעתים משמיט במקומות הלא נכונים.

חלק שני: נצחיות — “והדבר הזה לעולם ועד”, שה׳ נצחי, אלקינו ואלקי אבותינו, מגן ישענו, לדור ודור. דגש חזק על נצחיות, במקביל ל״ברוך שאמר” ו״ישתבח” שיש גם להם נושא נצחיות גדול.

חלק שלישי: ה׳ עם כלל ישראל — “אמת אתה הוא אדון לעמך”, גואל אבותינו, אין לנו עוד מלבדו, עזרת אבותינו מגן ומושיע לבניהם אחריהם. “עזרת” אינה התחלה חדשה — זו המשך של נושא ה״אמת”.

חלק רביעי: הצהרות אמונה — “אמת אשרי איש שישמע למצוותיך” — כמו “אני מאמין”, אמונה בשכר ועונש, קבלת עול מצוות. הכוזרי לומד כאן פשטים שלמים. פשט פשוט: “אשרי איש שישמע למצוותיך” מתייחס חזרה למצוות שלמדנו זה עתה בקריאת שמע — מי ששומע למצוות שאמרנו עכשיו, הוא מאושר.

5. יציאת מצרים וקריעת ים סוף — “אמת ממצרים גאלתנו”: החלק הגדול האחרון מדבר על יציאת מ

צרים: מכת בכורות (שנקראת “דבר”), פדיון הבכורים היהודיים (“ובכורך גאלת” — הרמב״ם לא אומר “ישראל” בזה), קריעת ים סוף. היהודים נקראים “ידידים” — במקביל ל״ישר כדש ידידים מבטן”, כי ה׳ אוהב אותם.

6. פסוקי שירת הים בברכות קריאת שמע — במקביל לפסוקי דזמרה: בפסוקי דזמרה יש מנהג (חז״ל אומרים “אומר שירת הים בכל יום”) לומר שירת הים. אבל גם כאן, בברכות קריאת שמע, מביאים שני פסוקי עיקר משירת הים — “מי כמוכה באלים ה׳” ו״ה׳ ימלוך לעולם ועד”. אלה ההכרזות של קבלת עול מלכות שמים שנמצאות בשירה. זה למי שלא אומרים את כל השירה — בכל זאת מזכירים אותה כאן.

מקבילה: כשם שאומרים כל יום “תפילה לדוד” (אוסף הפסוקים היפים ביותר של דוד), ו״ויברך דוד” מדברי הימים, ושירת המלאכים — כך מביאים גם קטעים משירת בני ישראל. ה׳ הוא “בוחר בשירי זמרה” — מביאים שירות ממקורות שונים.

7. “משה ובני ישראל לך ענו בשמחה רבה”: זה לא מתחיל “משה ענה” — אלא “תהלה לאל עליון, משה ובני ישראל לך ענו בשמחה רבה ואמרו כולם”. זו דרך פיוטית יפה להקדים את השבח לה׳, ורק אחר כך להזכיר מי אמר זאת.

8. חתימה “גאל ישראל” — גואל ראשון וגואל אחרון: מביאים את הפסוק “ה׳ ימלוך לעולם ועד” — שהגואל ממצרים ימשיך לגאול. מביאים גם פסוק מישעיהו (“ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”) המדבר על גאולת ישראל, וחותמים “ברוך אתה ה׳ גאל ישראל”.

9. זכירת יציאת מצרים — זכירה כפולה: חז״ל אומרים שעניין קריאת שמע הוא “לזכר יציאת מצרים” (פרשת ציצית), וכאן בברכת אמת ויציב זוכרים שוב יציאת מצרים וקריעת ים סוף — זכירה כפולה.

ברכות קריאת שמע של ערבית

א. ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית — “המעריב ערבים”

נוסח הרמב״ם: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים…” — מודים לה׳ שהוא עושה שיהיה לילה, הוא מכניס את השמש, מוציא את הכוכבים במשמרותיהם, הוא מרחיק אור לפני חושך וחושך לפני אור, עושה הבדלה בין יום ולילה. “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל. ברוך אתה ה׳ המעריב ערבים.”

פשט: מבנה דומה ליוצר אור של שחרית, רק שמדברים על הלילה וזה קצר יותר. כשם שבבוקר מודים על האור, בלילה מודים על החושך. מתחיל ב״ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם” (מתחיל בברוך).

חידושים:

1. “ה׳ צבאות” — מדוע דווקא כאן: הביטוי “ה׳ צבאות” מתאים לתוכן הברכה, כי “צבא השמים” — ה׳ שולט על הצבאות, הוא מכניס את הצבא (שמש) ומוציא (כוכבים), “בחכמה פותח שערים” — יש עניין של עשיית סדר בצבאות, היום והלילה.

2. הפסוק “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”: זה מישעיהו, שם כתוב “גואלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל” — רק כאן הורידו את המילה “גואלנו”. מעניין: אותו פסוק משמש בסוף שחרית (אצל גאל ישראל) עם “גואלנו”, וכאן בתחילת ערבית בלי “גואלנו”.

3. “מסכים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום” (גמרא): בבוקר אומרים “יוצר אור ובורא חושך” — מזכירים גם את הלילה. בלילה אומרים גם “מעביר יום ומביא לילה” — מזכירים גם את היום. אבל בלילה מדברים יותר על זה. החידוש: בשחרית זה פשוט — מודים על האור, כמו מעשה בראשית. אבל בלילה יש בעיה — עכשיו בא “הדבר הרע” (חושך), לכן צריך להדגיש יותר שמלך העולם מנהל מערכת, אל תדאג, שוב יבוא הבוקר.

4. לילה כהכנה: הלילה הוא הכנה לבוקר הבא — כשם שאצל אדם שינה היא עניין של מיתה, אבל מתכוננים לבוקר הבא, וה׳ עושה עכשיו סדר שמחר תוכל השמש לזרוח שוב.

5. “קל חי תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד”: זה כתוב בנוסח שלנו אבל הרמב״ם לא מביא זאת. מעניין — מדברים על בריאה (טבע) ופתאום מדברים באופן ייחודי ש״קדוש ישראל”, שייכות מיוחדת לכלל ישראל.

ב. ברכה שנייה שלפני קריאת שמע של ערבית — “אהבת עולם”

נוסח הרמב״ם: “אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת…” — מבקשים שנזכה תמיד לדבר בחוקי רצונך, “ונשמח ונעלוז”, כי התורה היא “חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה”. “ואהבתך אל תסיר ממנו… ברוך אתה ה׳ אוהב עמו ישראל לעד.”

פשט: אותו עניין כמו אהבה רבה של שחרית — מדברים על האהבה שה׳ נתן את התורה. לא מתחיל ב״ברוך” (ברכה הסמוכה לחברתה).

חידושים:

1. השוואה ל״והערב נא” (ברכת התורה): “ונשמח ונעלוז” הוא ממש אותה מחשבה כמו “והערב נא ה׳ אלקינו את דברי תורתך” — שניהם מבקשים שהתורה תבוא בשמחה. זו תפילה כי מבקשים “ונשמח ונעלוז”.

2. “ואהבתך אל תסיר ממנו” — משמעות מיוחדת בלילה: בלילה הולכים לישון, לא לומדים כל כך תורה, אבל בכל זאת מבקשים שאהבת השם שהוא נותן לנו את התורה לא תסתלק לעולם — אפילו בלילה, אפילו באופן כללי (“עולם הזה דומה ללילה”). זה ההבדל בין שחרית (“הבוחר בעמו ישראל באהבה”) לערבית (“אוהב עמו ישראל לעד“) — בלילה מדגישים את הנצחיות, שזה נמשך לעד אפילו בחושך.

3. “יומם ולילה” — המשך מהברכה הראשונה: זה המשך ממה שדיברנו בברכה הראשונה על יום ולילה — בלילה לא לומדים כל כך תורה, אבל “ובהם נהגה יומם ולילה”, אפשר עדיין ללמוד קצת בלילה גם כן.

4. “כי היא חיינו” — לשון נקבה: “היא” הוא לשון נקבה — זה מתייחס לתורה. אבל אפשר גם לחשוב שזה מתייחס לאהבת השם.

ג. ברכה שלאחרי קריאת שמע של ערבית — “אמת ואמונה” / גאל ישראל

נוסח הרמב״ם: “אמת ואמונה כל זאת…” — שה׳ הוא אלוקינו ואנחנו עמו. אחר כך עוברים ישר ליציאת מצרים, קריעת ים סוף, “מי כמוך באלים ה׳”, “ה׳ ימלוך לעולם ועד”, “גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה ה׳ גאל ישראל.”

פשט: דומה ל״אמת ויציב” של שחרית, רק קצר יותר. החלק הראשון (“אמת ואמונה”) קצר, ועוברים מהר ליציאת מצרים.

חידושים:

1. “פדנו” — גאולה כללית, לא רק ממצרים: מודים על הכלל — ה׳ פודה אותנו מכל הצרות, הוא נותן לנו לחיות, הוא מנהיג אותנו על אויבינו. גם בבוקר היה “מוציא אסורים, פודה ענוים” — יציאת מצרים נלמדת גם כמידה כללית שה׳ מרחם על יהודים, על אנשים עניים.

2. עבר, הווה, ועתיד: ה׳ הוציא אותנו ממצרים (עבר), הוא סומך נופלים וחי תמיד (הווה), ו״גאלנו” מדבר על גאולה הנמשכת לעד — אולי כמו “ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד”. מצרים היא אחת המקרים של מידה כללית — הוא גואל מכף עריצים, ומזה לומדים הלאה.

3. “מי כמוך” — קבלת עול מלכות שמים בשירת הים: איך היהודים קיבלו מלכות שמים בשירת הים? דרך “מי כמוך באלים ה׳” — הםראו שהוא הגדול ביותר, ואמרו “ה׳ ימלוך לעולם ועד”. זה כתוב כאן יותר ברור מאשר בשחרית: “מלכותו ברצון קבלו עליהם.”

4. שירת הים — שני חלקים: שירת הים מחולקת לשני חלקים, כל חלק נגמר בקבלת עול מלכות שמים או שבח. החלק הראשון נגמר ב״מי כמוך” (אחרי מרכבות פרעה וחילו), והשני ב״ה׳ ימלוך לעולם ועד” (אחרי “תביאמו ותטעמו” — שמדבר על העתיד, עד “מכון למקדש”). אז שירת הים עצמה מראה שזה לא רק על אז, זה גם על העתיד.

5. “גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל” — קשר ל״המעריב ערבים”: אותו פסוק “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל” משמש בשני המקומות — בברכה הראשונה (המעריב ערבים) ובאחרונה (גאל ישראל). הקשר: בהמעריב ערבים “ה׳ צבאות” פירושו מי שמנהל את צבא השמים (שמש, כוכבים). בגאל ישראל “ה׳ צבאות” פירושו מי שהנהיג את צבא ישראל דרך הים, הטביע את צבא מצרים — הוא היה המצביא, הגיבור איש מלחמה. זה קשר עמוק: כשם שה׳ עושה הבדלה בין יום ולילה (ברכה ראשונה), כך הבדיל בין מצרים לישראל (בקריעת ים סוף).

6. מדוע הפסוק “גאלנו”: מביאים את הפסוק “גאלנו ה׳ צבאות” כי רוצים להביא לשון גאולה — ב״מי כמוך” עצמו לא כתובה המילה גאולה, וצריך לסיים ב״גאל ישראל”.

ד. ברכת “השכיבנו” — ברכה רביעית של ערבית

נוסח הרמב״ם: “השכיבנו ה׳ אלקינו לשלום…” — בקשה על הלילה, שנלך לישון לשלום, נקום לשלום, לא נמות בלילה. “ופרוש עלינו סוכת שלומך” — מבקשים על שלום, הגנה, עצות טובות, נשמר ומציל מדברים רעים, מ״פחד לילה”. “ושבור השטן מלפנינו ומאחרינו, ושמור צאתנו ובואנו.”

פשט: ברכה שקיימת רק בערבית (לא בשחרית), בקשה ספציפית ללילה.

חידושים:

1. בלילה זה זמן מפחיד: כל עניין “השכיבנו” מראה שלילה הוא זמן של סכנה — “פחד לילה”. זה מתאים לחידוש הקודם שבלילה צריך יותר חיזוק, כי בא “הדבר הרע” (חושך).

2. “סוכת שלומך” הוא לשון מלחמה: “ופרוש עלינו סוכת שלומך” הוא פשוטו לשון מלחמה — סוכה היא מחסה, הגנה (כמו הגנה). ראיה מהרבה פסוקים בתהלים שבנויים על כך שבלילה זה זמן מסוכן — הולכים למחנה בלילה ויכולה לבוא התקפת פתע (כמו “בחצי הלילה”). לשון התורה תמיד על מלחמה.

3. “ושבור השטן” — פירושים שונים: הרמב״ם לא רוצה סתם להסיר את השטן, אלא “לשבור” אותו. מה “שטן” פירושו: (א) יצר הרע, (ב) כוחות רעים של טומאה, (ג) אויב — כמו הדד שהיה “שטן” לשלמה, או המלאך שהיה “שטן לו” על חמור בלעם. שטן יכול לפרש סתם אויב בהקשר של מלחמה.

4. “ושמור צאתנו ובואנו” — שני פירושים: (א) כמו “שומר צאתך ובואך” — יציאה מעיר וכניסה, הליכה למלחמה. (ב) כשהנשמה יוצאת (בשעת שינה) וחוזרת — שלא “יתפסו” בתהליך.

ה. שיטת הרמב״ם: “ברוך השם לעולם” הוא הרחבה של השכיבנו, לא ברכה נפרדת

שיטת הרמב״ם: כל הקטע של “ברוך השם לעולם אמן ואמן” עד “ברוך אתה ה׳” בסוף הוא כולו הרחבה של ברכת השכיבנו — לא ברכה שלישית נפרדת אחרי קריאת שמע.

פשט: בערבית רוב היהודים (חוץ לארץ) נוהגים לומר “ברוך השם לעולם” אחרי השכיבנו. הרמב״ם מבין שזה המשך של השכיבנו, לא ברכה חדשה.

חידושים:

1. ראיה מהמשנה: המשנה אומרת שאחרי קריאת שמע בלילה יש שתי ברכות (לא שלוש). הרמב״ם סובר לכן שאי אפשר לעשות חתימה שלישית — “שומר עמו ישראל לעד” אינה ברכה נפרדת, אלא מרחיבים את ברכת השכיבנו. זו מחלוקת ברורה עם נוסחאות אחרות שכן עושות חתימה נפרדת. הרמב״ם מביא זאת בשם “קצת חכמי ספרד” שגם סברו שלא לעשות עוד חתימה.

2. השוואה לברכת המזון: כשם שבברכת המזון אפשר לומר “ברוך” הרבה פעמים עד שמגיעים למילה, כך גם כאן — הוא עושה “ברוך שומר עמו ישראל לעד”, אחר כך “ברוך השם לעולם” הוא המשך, שלוש פעמים “ברוך”, ולבסוף מגיע ל״ברוך אתה ה׳” בסוף.

3. “אמן ואמן” — לא אמן על ברכה: כיוון ש״ברוך השם לעולם אמן ואמן” אינו “ברוך אתה ה׳” שהקהל עונה עליו אמן, עשו ניסוח כזה. זה דומה ל״אמן ואמן” בסוף פתיחתא דזמרה — זה סיום של מהלך שלם.

4. הרמב״ם ואמן על הברכה: הרמב״ם אמר במקום אחר שעל הברכה (של השכיבנו/שומר עמו ישראל לעד) לא יאמרו אמן, כי היא סמוכה לתפילה (הפסק בין גאולה לתפילה). אבל אמן על ברכת עצמו אומרים רק אחרי סט ברכות — כמו סיום ברכות קריאת שמע.

ו. שני נוסחאות הרמב״ם של ברכת השכיבנו

הרמב״ם מביא שני נוסחאות:

נוסח ראשון: מההתחלה עד “כי אל שובר אויבינו ושומר רחמינו אתה הוא, ברוך אתה ה׳ שומר את עמו ישראל לעד” — תפילה “מוכלת” המבקשת על שמירה ללילה.

נוסח אחר: “מתחילת הברכה עד ‘שומר את עמו ישראל לעד׳ הכל שוה, אלא שמוסיפין ואומרים ‘ויהי כל העם עונים ואומרים׳” — ואחר כך באים פסוקים. הרמב״ם נסמך על הירושלמי בתענית שאומר שצריך להוסיף הוספת פסוקים באמצע הברכה.

חידושים:

1. תוכן הפסוקים: “ויהי כל העם עונים ואומרים” — זה ממעשה אליהו עם המלאכים (בהר הכרמל), כשכולם הודו “ה׳ הוא האלקים”. אחר כך באים פסוקי גאולה: “כי לא יטוש ה׳ את עמו” (שמואל), “ועלו מושיעים בהר ציון” (עובדיה), “והיה ה׳ למלך על כל הארץ” (זכריה).

2. “בידך אפקיד רוחי” — הפקדת הנשמה בשעת שינה: נוסח הרמב״ם מכיל “בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת” — תפילה ספציפית על מה שהולכים עכשיו לישון, מפקידים את הרוח אצל ה׳. בזוהר הקדוש כתוב פשט איך מפקידים את הרוח בעץ החיים.

3. קבלת עול מלכות שמים בנוסח הארוך יותר: הנוסח השני הוא הרבה יותר קבלת עול מלכות שמים — “מלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד”. מבקשים על מלכות השם, על גאולה — “כי אם לציון מלך אלקיך”. ה׳ כבר מלך, אבל הוא הולך שוב “ימלוך” — הוא הולך לגלות את מלכותו.

4. הבדלים קטנים בין נוסחאות: הרמב״ם אומר “המלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו”, הנוסח שלנו אומר “המלך בכבודו ימלוך עלינו” — הבדלים קטנים אבל בדרך כלל אותה רעיון.

5. “ברוך” כמרכז הפיוט: “ברוך” הוא מרכז הקטע — “ברוך שומר עמו ישראל לעד” נכנס יפה מאוד, וזה נגמר ב״ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה” — הרבה “ברוך״ים, כמו מרובה ברכות.

6. פסוקים משלמה המלך: הנוסח מכיל “ברוך ה׳ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל” — זה ממלכים א׳ פרק ח׳ (תפילת שלמה בחנוכת בית המקדש).

הערה כללית על דרך הרמב״ם

חידוש: רואים איך הרמב״ם מתחשב במנהגים שונים — הוא מביא שני נוסחאות, “נוסח אחר”, ומעיר מה קהילות שונות נוהגות. זה מעניין כי הוא לא פוסק רק דרך אחת, אלא הוא נותן לגיטימציה למנהגים שונים.

הערה כללית על שמונה עשרה

לשון הרמב״ם: הרמב״ם קורא לשמונה עשרה בשם “תפילה” (סתם “התפילה”).

פשט: כשהרמב״ם כותב “תפילה” הכוונה לשמונה עשרה, שהיא עיקר התפילה.

חידושים:

1. “שמונה עשרה” — שמונה עשרה או תשע עשרה? אנחנו (בשימוש השפה הכללי) קוראים לזה “שמונה עשרה” — שמונה עשרה, אבל באמת יש תשע עשרה ברכות כי ברכת המינים נוספה מאוחר יותר, בימי רבן גמליאל ביבנה (גמרא ברכות כ״ח ע״ב — שמואל הקטן תיקן ברכת המינים). השם “שמונה עשרה” נשאר מהמספר המקורי של שמונה עשרה ברכות, אפילו אחרי שהוסיפו עוד אחת.


תמלול מלא 📝

שיעור רמב״ם – הלכות נוסח התפילה: ברכות קריאת שמע בשחרית

הקדמה: מגבית פאר בית המדרש עין למחשבה

אנחנו לומדים הלאה רמב״ם, ספר אהבה, בסוף, הלכות נוסח התפילה, סדר התפילה.

הימים מסתיימים המגבית למפעל הגדול של הרחבת התורה של ידידי הגאון ר׳ יצחק, כלומר בית המדרש עין למחשבה, חבורות מתכנסות בכל הערים להתעמק ביסודות היהדות ובסודות, לטייל בפרדס התורה בעונג רוחני גדול. וחלק מעין למחשבה הוא שיעור הרמב״ם שלנו, ואני מבקש מכל אחד שעדיין לא תמך, אלו ששומעים דרך הקו, יש מספר מיוחד שאפשר להתקשר גם עם התרומות, המספר הוא 732-217-4634, שאפשר להתקשר לחזק את מפעל התורה, שיוכלו להמשיך ולהרחיב את גבולי הקדושה.

כללים של ברכות קריאת שמע

אנחנו נמצאים באמצע הפסוקים, נוסח התפילה, כבר למדנו עד אחרי ישתבח, עכשיו אנחנו הולכים לברכות קריאת שמע.

טוב, אומר הרמב״ם, כבר אמרנו בשיעור הקודם שאנחנו לא ממש מסבירים את פירוש המילות, אבל אומרים על כל חלק פחות או יותר מה זה.

מבנה הברכות

אומר הרמב״ם, ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחר, אחרי ישתבח באות ברכות קריאת שמע, הברכה הראשונה בשחר זהו נוסחה, זה הנוסח.

בעיקרון, מודים לקב״ה על הבוקר החדש, על היום החדש, ועל מה שהיום החדש מביא עמו עדות על הקב״ה. כבר אמרנו קודם, אבל כאן זה עומד חזק יותר. אני מתכוון הדגש, עד עכשיו לא היה הדגש כל כך חזק על זה שנעשה בוקר, שנעשה אור.

שני דברים. קודם כל, בואו נזכיר את הכללים, כן? הרמב״ם כבר אמר מהי קריאת שמע:

בבוקר באות שתי ברכות לפני קריאת שמע ואחת אחריה.

בלילה באות שתי ברכות לפניה ושתי ברכות אחריה.

תוכן הברכות

הברכה הראשונה לפניה היא תמיד ברכה על האירועים הקודמים – בוקר, בלילה, הסדר, ובלילה.

הברכה השנייה לפניה היא תמיד כמו סוג של ברכת התורה, ברכה על אהבת ה׳ שנתן את התורה.

הברכה אחריה, הברכה הראשונה היא בשני המקרים כמו חזרה על האמת, הענינים של אהבת ה׳ שדיברנו בקריאת שמע עצמה, וגם מזכירים את יציאת מצרים שם תמיד.

הברכה הרביעית בלילה היא כמו ברכה על הלילה, תפילה בעצם שיהיה לילה מוצלח.

שאלה: למה בבוקר אין ברכה רביעית?

מעניין שבבוקר אין ברכה כזו. אני לא יודע למה. תפילה כזו היא דרך ללילה. כן, למה בבוקר אין ברכה שהקב״ה יעזור לך היום, אני לא יודע.

אני מתכוון כי בבוקר אומרים את זה כל הזמן, כן, מודים כל פעם שיש בשורה טובה ובשורה רעה, וכן הלאה. כאן הולכים לישון, שיהיה לילה שקט, לא יתפללו באמצע השינה, באמצע החלום. זה כמו קריאת שמע עם מצב.

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחר – יוצר אור

הקשר בין יוצר אור לבוקר

כן, אבל כאן מעניין מאוד הדבר הזה של ברכת יוצר אור. כי כשמגיע הבוקר זה מאוד יפה, אדם אומר יוצר אור, נעשה בוקר. ועם קריאת שמע זה מתאים מאוד חזק, שקריאת שמע היא גם משהו שהוא תגובה, כמו שהרבנים אמרו, כשמגיע הבוקר.

אחר כך החכמים הוסיפו שקריאת שמע תבוא עם ברכות קריאת שמע, אז זה גם מאוד יפה, כי גם זה בוקר לפני שאומרים קריאת שמע.

ההתפתחות ההיסטורית של התפילה

אבל אם אומרים קריאת שמע כשמגיע הבוקר, ואחר כך הולכים לבית המדרש ואומרים את הנוסח הארוך, יוצא שכבר מחזיקים חצי שעה בתפילה, ישר כוח לבורא על השמש. השמש כבר יצאה לפני שעה. זה קצת מעניין, אבל אפשר לראות איך זה התפתח. במקור זה הגיוני מאוד.

כן, אוקיי, אני לא מדבר עלינו החסידים. אפילו היקה, ואפילו מי שהוא עוקב אחרי הרמב״ם והוא אומר קריאת שמע בנץ החמה, עד שהוא מגיע לכאן זה בדרך כלל, אלא אם כן הוא ממהר והוא רוצה ממש להתפלל ותיקין, אבל הוא שם חצי שעה. זה קצת מעניין, אבל מבינים שבעצם זה שייך לקריאת שמע ששייכת לבוקר. אפילו אם ההיסטוריה עשתה שהתפילה התפתחה, נעשתה תפילה ארוכה יותר. וכן, כאן מדברים שבת בבוקר אפשר כבר לומר את זה אצלנו, 11 בערך, 11:30, אז… כן.

נוסח הברכה: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם

אז, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם, מודים על האור.

דיון: ברכת המפיל והמעריב ערבים

ואני חושב שברכת המפיל היא כמו הברכה לפני כן. בברכת המפיל מדברים על שמתחשך. אבל כאן לא צריך לומר, אתה יכול לומר את הברכה “המעריב ערבים”.

אה, המעריב ערבים, כן, כן, כן. המפיל היא כמו “המפיל חבלי שינה על עיני”, זה האנשים, כאן מדברים על השמש.

יוצר אור ובורא חושך

אז, מודים לקב״ה שברא אור ובורא חושך. זה לשון הפסוק, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הרע. אבל בפסוק הם אמרו עושה שלום ובורא את הכל. זה רע מתכוון אפילו רע, הקב״ה ברא הכל. אבל לא רוצים להזכיר רע, אז “בורא את הכל”.

המאיר לארץ והמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית

ומודים לקב״ה, הקב״ה שמאיר לארץ, מאיר את העולם, ואת האנשים שגרים על העולם, והמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

כן, התרגום העברי מתכוון כמו שהקב״ה עשה בשבוע הראשון שתצא השמש, עשה את המאורות, הוא עושה כל יום שיצאו המאורות. זה התרגום. כן, העולם מתחדש כל יום, כן.

מה רבו מעשיך ה׳

מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך. כמו הפסוק של “מה רבו מעשיך ה׳”. הכל בתהלים, כן.

מלאה הארץ קנינך מתכוון שהקב״ה הוא הבורא, הוא קונה דברים דרך בריאה, והכל מלא בדברים שהקב״ה עשה. שם הקב״ה מרומם, משובח ומפואר מימות עולם. מדברים גם על נצחיות.

אלקי עולם מלכנו – בקשה באמצע

וכאן נכנסת תפילה כזו, אלקי עולם מלכנו, אה, אלקי עולם, כאן אומרים “מלכנו”. ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עוזנו, האדון שלנו, הכוח שלנו, “אדון עוזנו”, האדון על הכוח שלנו.

בואו נגיד בבירור, למה נכנס “רחם עלינו”? אין לי מושג. זו תפילה קטנה כזו. זו בקשה כזו באמצע. אבל אומרים ארבע פעמים את אותו הדבר: אדון עוזנו, צור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו. כל ארבעת הדברים האלה מתכוונים לאותו דבר.

בקיצור, הקב״ה הוא האדון של כל מיני עצות וישועות וסגולות, הוא אדון הכל, מתגאה על גאים.

מהמאורות למלאכים – כתר יתנו לך

כן, בואו אני אעבור קצת יותר מהר, כי אנחנו לא נהיה לנו זמן. עכשיו בא פיוט קטן כזה כתר יתנו לך. אלף בית, מדובר על השמש, ואולי גם על המלאכים, נראה בעוד רגע.

המאורות משבחים את הקב״ה

על כל פנים, מדובר על השמש, מדובר שהקב״ה בחכמתו הגדולה עשה את השמש ואת כל המאורות, כולם כבוד והם משבחים את הקב״ה.

הרמב״ם סבר שזה מתכוון ממש, כי למאורות יש שכל והם משבחים את הקב״ה, או שזה מתכוון שמזה שרואים את הסדר היפה של השמש והלבנה, זה משבח את הקב״ה.

וכך הוא מוציא שהתברך, הקב״ה מתברך משמים, מארץ, מכל הדברים שהוא עשה, הם מהללים את הקב״ה. כן? נכון?

דיון: מה זה “פינות”?

כן. פינות? מה זה פינות? אין לי מושג.

אהא, אוקיי. יש תרגומים שזה מתכוון ראשי צבאות, אבל הרמב״ם כותב שזה בלשון פינות שזה פלא, אבל לפי הרמב״ם מתאים מאוד שעוברים מהמאורות למלאכים, שהם כולם גרמי השמים, כולם בעלי נפש, אבל סוגים שונים של רמות. מאוד טוב.

התברך – השירה של המלאכים

כאן מדברים על המלאכים, השירה שהמלאכים עושים. מאוד טוב.

שיטת הרמב״ם: יחיד לא אומר קדושה

וכאן הוא מביא שהרמב״ם בהלכות תפילה פרק ז׳ אמר שיחיד לא אומר קדושה. אני לא יודע בדיוק מתי הוא מתחיל לדלג, הרמב״ם אומר מדלג קדושה עם ברכה שלפניה. לכאורה מהתברך מתחיל בעיקרון הנושא של קדושה, הרמב״ם סובר שיחיד לא אומר את זה, רק שליח ציבור, רק הרבן, רק מצטרפים בציבור. אנחנו לא נוהגים כך, אבל כך היא שיטת הרמב״ם.

התברך שם אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת

מאוד טוב. התברך שם אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, שם הקב״ה יהיה מבורך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

זה מעניין, כי בשמים ממעל זה קורה דרך המאורות והמלאכים, ועל הארץ מתחת זה קורה דרכנו, דרכנו יהודים שמתפללים כאן. זה כל הענין כאן, מדברים איך זה נראה למעלה בשמים, ואחר כך אנחנו עושים את אותו הדבר כאן למטה עם השירה שלנו.

דיון: מה זה “סלה”?

כן, את החלק הזה חשבתי עכשיו שסלה הוא כמו סוף הברכה על המאורות בחלק הזה, ומהתברך מתחיל על המלאכים. אתה רק רצית לומר שסלה הוא לשון סוף פסוק, כן?

אני אומר סלה ב, ב, בפסוק בתנ״ך התרגום הוא משהו הערה, כך אומר אבן עזרא וכל מפרשי הפשט, שזה משהו סימן למשוררים שיעשו משהו טרה-לה-לה-לה, אני לא יודע מילה אחת, אף אחד לא יודע מה. אבל בתפילה זה תמיד מתכוון לנצח, כמו שחז״ל תרגמו, סלה מתכוון לנצח, ממילא כשאתה אומר סלה זה מתכוון שצריך להלל את הקב״ה לעולם.

יכול להיות שמשתמשים בזה בסוף, כי כך רואים בפסוקים זה בא תמיד יותר בסוף. יכול להיות שהניגון צריך גם לסמל משהו שהוא נצח, כמו שהניגון ממשיך, משהו מין צליל שלא נגמר. יש צליל שמוציא את הענין של סלה, של נצח.

ברוך לנצח צורנו מלכנו – בורא קדושים ויוצר משרתים

עכשיו, הלאה, ברוך לנצח צורנו מלכנו גואלנו בורא קדושים. הוא ברא נשמות של קדושים, צדיקים או מלאכים?

קדושים מתכוון כאן המלאכים, כן. מלאכים, אה. אולי גם, דרך אגב, אולי גם השמש. השמש היא מאוד קדושה, היא עושה תמיד רצון ה׳, לא כמונו שיום כן ויום לא. השמש היא תמיד…

בעצם יש ענין שהמלאכים הם בכלל לא קדושים, יש מעלה ומטה, לא נכנס לסתירה. אבל אנחנו לא קדושים. הדברים בטלים… לא צריך חומר, אבל איך… כן.

ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתיו. אה, יוצר משרתיו זה אותו דבר כמו בורא קדושים. פעמיים אותו דבר. הקב״ה, אשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם.

דיון: גרמי השמים ומשרתיו

המשרתיו הם גרמי השמים. הרמב״ם אומר את המילה גרמי השמים. משרתיו כאן מתכוון, גרמי מתרגם גופים, אבל משרתיו כאן מתכוון המלאכים, לא ה…

נכון, אתה כבר אצל קדושים עכשיו. אה, כאן המלאכים, עומדים ברום עולם. ברום עולם מתכוון מקום גבוה, כן, כביכול בעולמות העליונים, ומשמיעים בקול יחד.

דיון: מה זה “דברי אלקים חיים”?

משמיעים בקול יחד, ומשמיעים בקול יחד בדברי אלקים חיים ומלך עולם.

נוסח הרמב״ם הגיוני יותר. זה מתכוון לומר שהם מוציאים את הדברים שמדברים על… הם מדברים על אלקים חיים? או אולי יש להם גם משהו כמו נוסח התפילה של דברי אלקים חיים? כביכול הם מודים לקב״ה עם דברי אלקים חיים.

הולכים להביא את לשון הפסוק “קדוש קדוש”. זה הקדמה לקדושה, נכון? שהם משמיעים את קולם, “ודברי אלקים חיים”, שזה קדוש, שזה אלקים חיים, כי זה כתוב בתורה, כן?

יכול להיות. הייתי אומר תרגום פשוט, זה לא הגיוני כל כך. הייתי אומר תרגום פשוט שהם מדברים על אלקים חיים. “ודברו אלקים חיים”, כמו… אני מתכוון, אני לא יודע.

המלאכים אומרים קדושה

הרמב״ם אומר את המילה גרמי השמים. משרתי, כאן מתכוון גרמי מתרגם גופים, אבל משרתי, כאן מתכוון המלאכים, לא כך?

הוא כבר אצל קדושה עכשיו, כך הוא אומר. אה, כאן המלאכים עומדים ברום עולם. ברום עולם מתכוון מקום גבוה, כן, כביכול בעולמות העליונים, ומשמיעים את קולם יחד בדברי אלוקים חיים ומלך עולם.

נוסח הרמב״ם הגיוני יותר. זה מתכוון לומר שהם מוציאים את הדברים שמדברים על אלוקים חיים. הם מדברים על אלוקים חיים. אולי יש להם גם משהו כמו נוסח התפילה של דברי אלוקים חיים? כביכול הם מודים לקב״ה עם דברי אלוקים חיים. הולכים להביא את לשון הפסוק “קדוש קדוש”. זה הכל הקדמה לקדושה, נכון? הם משמיעים את קולם בדברי אלוקים חיים, שזה קדוש, שזה אלוקים חיים כי זה כתוב בתורה, כן? יכול להיות. הייתי אומר תרגום פשוט, זה כבר קצת הגיוני. הייתי אומר תרגום פשוט שהם מדברים על אלוקים חיים, בדברו אלוקים חיים, כמו.

“כולם אהובים… ונותנים רשות זה לזה”

נו, נו. ועכשיו אומרים בשבח המלאכים: כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, עושים באימה רצון קונם באהבה, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. יש פשט שהיה שותפות בין המלאכים. ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. יכול להיות שכאן באהבה הולך אהבה ביניהם, או אהבה מתכוון לכאורה אהבה לקב״ה. אבל מזה שאומרים מיד אחר כך “ונותנים רשות זה לזה”, יכול להיות שזה מצב של אהבה. מעניין שאצל משרתי עליון יש ענין של אהבה זה לזה, כך זה נראה כאן.

אני זוכר בספר התורה, אני כבר לא זוכר אלף או בית, אני זוכר שהמלאכים מקבלים זה מזה את השפע, את הצמצומים, זה ממש יסודות. אצלו יש את הלשון “זה לזה”. כן. כלומר, הוא נותן שכל, מאיפה הוא מקבל שכל? מהרבי שלו כביכול, מהמלאך הגבוה יותר, וכו׳.

השירה של המלאכים

להקדיש ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה… אוקיי, בואו נסיים את החלק הזה. בנחת רוח, הם נותנים רשות אחד לשני, הם אומרים יפה, הם אומרים בשפה ברורה ובנעימה, הם אומרים יפה. טהרה, קול מלאכי, כולם כאחד עונים ביראה ואומרים, הם אומרים את הפסוק של קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. זו השירה שהמלאכים אומרים. אוטומטית אנחנו אומרים את זה כשאנחנו אומרים מה שהמלאכים אומרים, אנחנו תופסים טרמפ איתם. הקב״ה קדוש, מופשט, אבל גם מלא כל הארץ כבודו. מה נלמד בתניא עם כל הספרים האחרים שמדברים על מלא כל הארץ כבודו, או צריך להיזכר הרמב״ם בהרבה מקומות.

אופנים וחיות הקודש

ואופנים וחיות הקודש, אלו המשרתים שכבר פירטנו, המשרתים שכבר פירטנו, הוא אומר לנו עוד שמות עליהם, המשרתים אומרים קדוש, והאופנים וחיות הקודש, שהם סוג אחר של משרתים, יחד מתנשאים לעומתם, הם מתאחדים ביחד בקול, והם עונים משבחים ואומרים עם הפסוק ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

כן, התרגום העברי הוא שזה בא משני נביאים אחרים, נכון? איך קוראים לו, ישעיהו הנביא ראה משרתים או שרפים עומדים ממעל לו, והם אומרים קדוש, וקרא זה אל זה ואמר קדוש. את זה עכשיו הסברנו עם הנוטלין רשות זה לזה, היה פירוש כזה על הפסוק וקרא זה אל זה. והחלק השני הוא מיחזקאל, לא במרכבה, אלא מאוחר יותר בסוף כתוב שואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה׳ ממקומו. אלו החיות והאופנים שיחזקאל ראה.

והרמב״ם בהלכות בספר המדע אמר שהאופנים וחיות הקודש הם השניים הראשונים, כן, הם המדרגות הגבוהות יותר של משרתים. אז כאן לכאורה היה הרמב״ם מסתכל שכולם אומרים קדוש, והמדרגה הגבוהה יותר היא אלו שאומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו. אנחנו יודעים מה זה על שני הפסוקים, איזה פסוק יותר עם המשרתים, איזה פסוק יותר עם האופנים, ומה הענין, מה ברוך כבוד ה׳ ממקומו הוא כמו חלק השלמה או תשובה לקדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, ברוך כבוד ה׳ ממקומו הוא פשט שאלה, אבל נלמד מאוחר יותר נדבר.

זה מה שאמרת, זה בא משני כמו מרכבות שישעיהו ראה ויחזקאל ראה, והקשר נלמד בשבועות המרכבה, כי בשבועות קוראים את המרכבה. יחזקאל, צריך לקרוא אחרים בגלל הספקות? מי שרוצה יכול לבוא הלאה. אוקיי.

הסוד של איך אנשים אומרים קדושה

המשך – ברכת יוצר אור

המשך הברכה – מלאכים וחזרה למאורות

הלאה, לאל ברוך נעימות יתנו. מפרטים כך, סוף הברכה, כאן מגיעים כבר לסיום הברכה, שמתחילה ב״יוצר אור ובורא חושך”. כלומר לכאורה, החלק האחרון הוא איזושהי דרך לגשר חזרה מהמלאכים חזרה למאורות. את המאורות התחלנו קודם, והכנסנו את המלאכים. אז איכשהו אומרים שהם אומרים לפני הקב״ה נעימות וכן הלאה, “כי הוא” כי הוא זה שעושה את מעשה בראשית. כך אני חושב, אבל זה לא מסתדר כל כך טוב.

מבינים מה אני אומר? רוצים לחזור למאורות, צריכים לסיים עם המאורות, לא עם המלאכים. או אולי כאן מדברים כבר על בני האדם, “לאל ברוך נעימות יתנו”, אנחנו נאמר נעימות, אנחנו נאמר קריאת שמע וכן הלאה, “למלך אל חי וקיים”.

אבל אנחנו רואים משהו כמו “קדוש קדוש” ו״ברוך כבוד ה׳ ממקומו” הם פסוקים שאנחנו רוצים לומר, אבל אנחנו לא אומרים אותם בשמנו. אנחנו מכניסים שזה מה שהמלאכים אומרים, וכשאוטומטית, שליח הציבור אומר זאת, וכולם צועקים “קדוש”, צועק הקהל, כלומר למעשה אנחנו אומרים זאת. אנחנו מיוחסים למלאכים, אין לנו איזושהי חוצפה לומר. צריך כאן לדעת את הסוד, אבל כאן טמון איזשהו סוד.

נפקא מינה למעשה — יחיד בקדושה

וכאן חוזרים, אנחנו בני האדם, “לאל ברוך”, לבורא שאנחנו מכירים אותו, ואנחנו אומרים נעימות, זמירות, שבחות, “קהל ועדה פועל גבורות”. הייתי אומר שהנפקא מינה של החקירה, כי אם מישהו נוהג לפי שיטת הרמב״ם שיחיד לא אומר קדושה, אז המפרשים בשולחן ערוך מבינים שזה מתכוון פשוט לפסוקים, לא אומרים “קדוש קדוש”. אבל בוודאי ההקדמה שבאה לפני זה גם לא הגיוני לומר.

צריך לדעת האם מתחילים חזרה מ״לאל ברוך” או מ״קהל ועדה”. זו נפקא מינה למעשה של המחלוקת שלנו.

סיום ברכת יוצר — “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”

אוקיי, ב״קהל ועדה”, הנוסח שלנו קצת שונה, הנוסח שלנו לומד הרמ״א: פועל גבורות, עושה חדשות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. האם לא אמרנו כבר פעם אחת, כאומר לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו? זו ראיה על כך שהקב״ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, “כי לעולם חסדו”, זה נמשך לעולם. התקנת מאורות לשמח עולמו, ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות. זה כעין סיום. כלומר “כי”, כל פעם ב״כי” של סוף ברכה, כאן חוזרים לסיום, והוא חוזר על מעין הפתיחה. הוא התחיל עם המחדש בטובו, והוא מביא על זה פסוק “לעושה אורים גדולים”.

דיון: “לשמח עולמו” ו״ברחמים”

יש עוד חלק, “לשמח עולמו”, הוא שמח מזה שרואים את המאורות. כן, יש כאן “עצתו נתונה לדודו מלאה ברחמים”. אומרים כן ברחמים, אבל… אולי ברחמים ושמחה זה אותו דבר? הרמב״ם אומר ברחמים. משהו ברחמים הוא התכוון. אה, “ברחמיך הרבים רחם עלינו”? אולי רחם עלינו מתכוון לתת לנו את המאורות, שיהיה מואר עבורנו. אבל מה נכנס כאן תודה רבה עם המאורות? משהו לא מסתדר לי כאן. כן, אני יודע. משהו את החלק הזה צריך להבין טוב יותר, מה שנכנס.

אני חושב שהמאורות זה משהו… יכול להיות שזה כמו אסטרולוגיה, הרמב״ם לא מסכים לאסטרולוגיה, אבל מהראייה הזו באה איזושהי שפע של כל מיני דברים טובים.

כן, על כל פנים, אז זו הברכה הראשונה של ברכות קריאת שמע. זה מעניין, כי זה לא ממש מקושר לקריאת שמע, אבל נראה שקריאת שמע היא הדבר הראשון שיהודי עושה, עושים כן “בשכבך ובקומך”, וממילא אומרים תודה לבורא על הנשמה, תודה לבורא על המאורות. וזה כבר יותר מחובר, כאן מדברים על בחירת עם ישראל, קבלת התורה, ששמע ישראל הוא עיקר דברי תורה, שעל זה אמרו גם את ברכת התורה הקודמת.

ברכת אהבה — ברכה שנייה של ברכות קריאת שמע

מהות הברכה

מפרטים, מדברים על האהבה והחמלה שהקב״ה היה לו, ונתן את התורה, ומבקשים “על אבותינו שבטחו בך”, וזכות האבות שבטחו בקב״ה, ושקיבלו את התורה, הם כן קיבלו את התורה, או יש את האבות שקיבלו את התורה, מבקשים מהקב״ה, אבינו אב הרחמן, שימשיך לרחם עלינו, שנזכה לכל המדרגות של תורה, לשמור ולעשות, כל המצוות שיש בתורה, וגם לקיים את התורה, שזה כן לא רק תלמוד תורה, אלא תורה וקיומה. ומבקשים שנזכה למאיר עינינו במצוותיך וכן הלאה, שנזכה באמת ללימוד תורה וקיומה.

נוסח הרמב״ם — “מלוך עלינו”

ומבקשים על מלכות שמים. כאן הנוסח של הרמב״ם ייחודי, לא כולם יודעים אותו, מלוך עלינו מהרה אתה לבדך, כי שם קדשך באמת נקרא עלינו. הקב״ה קרא שמו על היהודים, זה דרך קריאת שמע. באושר ועושר והוד והדר וכבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה מהרה והבא תרים קרנינו ותושיענו למען שמך. אפילו הלשון לא שונה ממה שהתרגלנו, ה״כבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה” נמצא בנוסח שלנו בהתחלה, כן.

ברוב טובך לא נבוש, בשמך חסינו לא נכלם, לא נכשל לעד ולעולמי עד, כי בנו מלכנו אתה, נגילה ונשמח בישועתך. רחמיך ה׳ אלוקינו וחסדיך, הקב״ה הרחמן לא יעזוב אותנו לעולם, ויביא לנו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ, ומבקשים על הגאולה, אבל שזה יעלה בקומה זקופה, כלומר עם ראש מורם, בגאווה, לארצנו.

“כי בנו בחרת מכל עם ולשון” — סיום

כי בנו בחרת מכל עם ולשון. כאן מקשרים, הקב״ה אוהב אותנו, ממילא נתן לנו את התורה, וממילא יתן לנו את ארץ ישראל. נראה שכיון שאנחנו נבחרים מכל העמים, יש לנו תורה ומגיע לנו ארץ ישראל. וקרבתנו לשמך הגדול. כל הדברים האלה קשורים לקריאת שמע, כן, זה הכל. וקרבתנו לשמך הגדול, שקירבו אותנו להודות לך, שנודה, כלומר שנתפלל את התפילה שאומרים כאן, אהבה ושמך, כלומר שנאמר קריאת שמע, ואהבת, שמדברים על אהבת שמך.

ברוך אתה ה׳, הבוחר בעמו ישראל באהבה. בואו נעבור קצת יותר לפשט. כמו כל ברכה, אומרים בהתחלה דבר אחד פעמיים, וזה לא פותח בברוך כי זה סמוך לחברתה, למדנו. אבל זה גם פותח בדבר אחד, “אהבת ה׳ עלינו”, ומסיימים “כי בנו בחרת”, זו אהבת ה׳. כמו שאומרים “ואהבת” ו״אתה בחרתנו”, זה אותו דבר. ומסיימים שהקב״ה בחר בנו “באהבה”, זו הברכה. בינתיים נכנס שמתפללים שהאהבה היא מתן תורה, והאהבה היא גם נקרא שמך עלינו, שיגיעו הגאולות, הכל פרטים שנכנסים, אבל זה חשוב לי מאוד.

ברכות קריאת שמע – ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע בשחרית (אמת ויציב)

אבל זה גם קשור לדבר אחד, אהבת השם עלינו, ומסיימים “כי בנו בחרת”. זו אהבת השם. כמו שאומר “אהבת אותנו ואתה בחרתנו”, זה אותו דבר. ומסיימים שהקב״ה בחר בנו באהבה, זו הברכה.

ובינתיים נכנס שמתפללים שהאהבה, מתן תורה, תצליח באמת התורה, והאהבה היא גם “נקרא שמך עלינו”, שיצליחו הגאולות. כל זה הפרטים שנכנסים.

אבל חשוב לי מאוד שאומרים את נוסח הסידור ותופסים כל מילה בדיוק, אין בזה טעם. אדם שיש לו דרשה, סתם ככה, כמו קבלת התורה נמצאת שם, הקב״ה נתן את התורה באהבה, כי הקב״ה אוהב יהודים. זה מאוד קשור, כי מיד אחר כך נאמר “ואהבת את ה׳ אלקיך”, אנחנו נאהב בחזרה. הקב״ה מבקש מאיתנו שנאהב בחזרה.

וגם בסוף “למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם”, שתהיה האהבה משני הצדדים. הלאה, הברכה כבר.

נוסח הברכה – אמת ויציב

וכאן באה קריאת שמע, ועכשיו הרמב״ם יאמר את הברכות שאחרי קריאת שמע.

ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע בשחר, זה נכון, גם לא פשוט שאומרים ברוך כי זו ברכה הסמוכה לחברתה ומבואר. אהם, כך אמר הרמב״ם, וזה גם נחשב בדיוק לפעמים, אבל כן.

עכשיו אומרים שכל הדברים שאמרו בקריאת שמע, שדיברו שם על יחוד השם ואהבתו, הוא אמת, מאשרים זאת.

מפרטים לשונות שונות, אחת שתיים שלוש אר��ע חמש… כמה לשונות של אמת? שלוש עשרה? בסידור שלנו כתוב שמונה, אני כבר יודע כמה כתוב ברמב״ם. הקהל לא יודע, כי שליח הציבור גם כאן משמיט במקום הלא נכון.

לפני “עזרת” זה לא עזרת שום עצירה. עזרת היא המשך של אמת אחת. אז, אמת, הדבר הראשון, כל מה שאמרנו. אמת, בואו נאמר…

מבנה של אמת ויציב – פיוט על המילה “אמת”

זה מעניין, קודם למשל “ברוך שאמר” היה הרבה פעמים “ברוך”, המילה הראשונה הייתה “ברוך”, והודו לקב״ה. זה פיוט כזה על המילה “אמת”. לא מסיימים עם “ה׳ אלקיכם אמת”. בזה מסיימים קריאת שמע, ועכשיו עושים כמו פיוט על המילה אמת, שכל מה שלמדנו הוא אמת, אבל מוסיפים עוד דברים על שבח השם ודברים חשובים שהם אמת.

דיון: איך מתחבר “ה׳ אלקיכם אמת”?

חשבתי, אומרים כן בקריאת שמע לא כתובה כן המילה אמת, זה קצת מוזר, זה דבר שהקהל קצת מבולבל. אני תמיד מבין, כי יש פיוט שמתחיל אמת ויציב, או בלילה אמת ואמונה. נו?

מכיוון שיש פסוק אחר “וה׳ אלהיכם אמת”, אז כן הפיוט בנוי על אותו פסוק, כי ה׳ אלהיכם בא אמת, זה מסביר שהכל אמת. ממילא רוצים לחבר כך, מתחילים “ה׳ אלהיכם אמת ויציב”.

אבל אין שום… דיברתי עם מישהו, הוא אומר, כן, הברכה השנייה אחרי קריאת שמע מתחילה ב״ויציב”. אין שום “ויציב”, זה “אמת ויציב”. וסומכים, פשט צריך לומר “ה׳ אלהיכם אמת ויציב”, לא “ה׳ אלהיכם אמת, ויציב”.

לא, הסיבה שזה קרה כך היא כי מחכים כן לרב עם “ה׳ אלהיכם”, ומסדרי התפילה סידרו זאת כך, זה ממש… צריך לסמוך, אבל צריך לסמוך ל״אמת ויציב”, לא ל״ה׳ אלהיכם אמת”, הולך כן הנוסח ויציב.

מקבילה לברוך שאמר

מאוד מעניין שזה קצת פיוט דומה לברוך שאמר, באופן שהנושא כאן הוא אמת. וכמו שזה אמת העדות שלמדנו “ה׳ אלהיכם”, ועל זה אמרו ש״ה׳ אלהיכם אמת”, כמו “ה׳ אלהיכם אמת”, ברכת ציצית מסתיימת ב״אני ה׳ אלהיכם”, ולכן הוסיפו “ה׳ אלהיכם” הוא אמת, זה נצחי, זה אמת, זה מחויב המציאות.

ועכשיו מתחילים לפרט עוד דברים שהם גם אמת, דברים שאנחנו מפרטים כאמת, שאנחנו מאמינים או אמת שאנחנו מבקשים.

תוכן של אמת ויציב

חלק ראשון: לשונות של אמת

אז קודם מפרטים שונות אמת ויציב, זה נצחי, זה טוב, זה נאמן, זה אהוב, וכן הלאה. הכל לשונות שיש להם קשר לאמת, על זה אומרים שזה אמת. זה ארבע עשרה או שש עשרה, אני לא יודע בדיוק כמה. אמת וטוב, ו…

כן, אמת זה לא בדעה הצרה שאמת היא עטרת הספירות, אמת מתכוון שיש גם יותר מזה. כל אלה הם אולי עוד תנאים באמת.

חלק שני: נצחיות

והדבר הזה לעולם ועד, דעת אמת נצחית, ה׳ אלוקים, וכאן מדברים יותר, שהקב״ה, אלוקינו ואלוקי אבותינו, הקב״ה הוא כוחנו, מגן ישענו, והוא גם נצחי.

הלאה מדברים הרבה על מלכות, לעולם ועד, והאמת היא גם הייתה נצחית ותהיה על דורותינו הבאים, על ראשונים ועל אחרונים. יש פוקוס חזק על הנצחיות, כמו שהיה לנו בברכות קריאת שמע, שהקב״ה נצחי ואנחנו מאמינים בו לנצח. נכון, ברוך שאמר היה לו נצחיות גדולה, וגם שם בישתבח מדברים הלאה על הנצחיות.

אז בואו נאמר כך, בקיצור, החלק הראשון אמת אומר סתם בכלל כל הדברים שאנחנו אומרים עכשיו הוא אמת, לא שמות נרדפים אחרים לאמת. אז אומרים שהקב״ה הוא אמת נצחית, ואנחנו מאמינים בו לנצח, כמו שאתה אומר.

חלק שלישי: הקב״ה עם כלל ישראל

הדבר השלישי מדברים יותר על הקב״ה עם היהודים, הקב״ה הוא אלוקי ישראל. אומרים, וזה גם אמת נצחית, שהבורא הגדול שהוא נצח שאמרנו עכשיו, הוא גואל אבותינו, והוא האלוקים שלנו, כי אין לנו עוד מלבדו, אין לנו אלוקים אחר, והוא עזרת אבותינו.

זה כי אמרנו באמת, הוא אומר עזרת, זה המשך עם האמת, הכותרות. הקב״ה הוא עזרת אבותינו, ואותו בורא שעזר לאבותינו הוא מושיע לבנים אחריהם, הוא תמיד יעזור ליהודים.

וברום עולם מושבך, אני לא יודע למה הפסוק לא כל כך חזק הטעם, אבל על כל פנים, כן, ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ, והלאה אמת. זה כמו עוד דרך לומר בכל דור ודור, משמים עד הארץ, מנצח לנצח.

חלק רביעי: הצהרות אמונה

וכאן יותר האמת היא יותר הצהרות של אמונה, כמו שאדם אומר אני מאמין. כך בכוזרי הוא אומר זאת כך, הכוזרי מלמד פנימה פשטים שלמים בברכות כאן. אמת אשרי איש וכו׳, כאן לוקחים כמו אמונה בשכר ועונש וכן הלאה, קבלת עול מצוות. אמת אתה הוא אדון לעמך.

אני חושב עכשיו שלכאורה הפשט הפשוט הוא, אני אכניס להקשר, אמרת כן שמע ישראל, אמרת את המצוות, עכשיו אומרים אשרי איש ששמע שמע ישראל, המצוות שלך שזה עתה למדנו. כן, מאוד טוב.

אמת אתה הוא אדון לעמך, מלך גבור ורב לריב ריבם, אוקיי, מאוד דומה ל״עזרת אבותינו”. כן. ושוב הולכים שוב עם נצחיות, “אל תיראי ואל תחת”, נצחיות, ויחוד השם. והשניים הם כמו קיצור של השניים הקודמים. אה, שם היה בדיוק. אה, והבא הוא עוד המשך על היחוד שהשם אלוקי ישראל, שהקב״ה הציל את היהודים.

יציאת מצרים וקריעת ים סוף

אמת ממצרים גאלתנו

“אמת ממצרים גאלתנו ה׳ אלקינו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת”. כן, הדבר, מכת בכורות נקראת כאן דבר, כן. “ובכורך” – הרמב״ם לא אומר ישראל – “ובכורך גאלת”, שאלה היהודים, הקב״ה בחר ביהודים. “וים סוף בקעת”, הם טבעו המצרים, וכולם מתו, והיהודים עברו.

למה נקראים היהודים “ידידים”? אה, מאוד טוב, כמו “ישר כדש ידידים מבטן”, היהודים, הקב״ה אוהב אותם.

שירות ותשבחות

ועל זה צריך להודות לקב״ה. כלומר, מסיימים את ברכות קריאת שמע בהודיה על יציאת מצרים וים סוף. שרוצים להגיע לשני הפסוקים “מי כמוך” ו״ה׳ ימלוך לעולם ועד”.

זה מעניין, ראינו קודם, יש מנהג, כתוב בחז״ל, הרמב״ם לא הביא זאת, שאומרים את השירה כל יום, “אומר שירת הים בכל יום”, זה מדרש, שזה לקב״ה זמירות. אבל אתה רואה שגם כאן מביאים קצת מהשירה, שני פסוקים, שהם הפסוקים העיקריים של השירה, הכרזת קבלת עול מלכות שמים שנמצאת בשירה, מביאים כל יום בברכות קריאת שמע בסוף, וזה כמו הקדמה לכך. מאוד מעניין.

מקבילה לתפילת דוד ושירת המלאכים

כלומר, כמו שאנחנו אומרים כל יום את התפילה של דוד, שזה אוסף של הפסוקים היפים ביותר של דוד, אחר כך אומרים אנחנו את השירה של המלאכים, וכאן רוצים אנחנו לפחות להזכיר פסוק שהיהודים אומרים בשירה, למי שלא אומרים את כל השירה. ויש לנו גם תפילת דוד של “ויברך דוד” מדברי הימים לדוד, כי הוא “בוחר בשירי זמרה”, מביאים את החלקים מהשירה.

ובגלל זה, כיוון שאנחנו מאמינים באמת הזו, ראוי שבכל יום… שקט כאן מאוד טוב, כי חז״ל אומרים שהעניין של זה הוא לזכר יציאת מצרים, והציצית מזכירות להזכיר יציאת מצרים, שכאן מזכירים שוב יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שהגאולים, היהודים נגאלו, והאויבים עברו דרך הכל, ונתנו שירות ותשבחות למלך חי וקיים, רם ונשא גדול ונורא, משפיל גאים עד ארץ, כל הדברים האלה שהוא הראה ביציאת מצרים, שהוא השפיל את המצרים והוא גאל את היהודים, זה הראה שהוא בורא חי ופעיל, מוציא אסורים ופודה ענוים ועוזר דלים, הכל לשונות על הוצאת היהודים, והעונה לעמו ישראל בעת שועם אליו, כשהיהודים צעקו לה׳ במצרים, והלאה תהלות לאל עליון, נתן משה את ה… ה… זה לא מתחיל באמת, אולי המשך.

נוסח “תהלה לאל עליון”

סליחה, בואו, כל זה… זה מה שאמרתי לך, האמת האמיתית… כך אני רואה זאת, אין לי ראיה מהרמב״ם, אבל זה כמו שני חלקים, אבל הכל תחת הכותרת, האמת האחרון, אמת ממצרים גאלתנו, אבל בעצם מגיע כאן חלק חדש, כי רוצים להביא את מי כמוך וה׳ ימלוך, שמתחיל כאילו שהתהילות הוא לה׳ ש… מה התהילות? משה ובני ישראל, כך כתוב כאן יפה משה ובני ישראל.

הפיוט הזה, לא מתחיל משה ענו, אומר תהלה לאל עליון, משה ובני ישראל לך ענו בשמחה רבה ואמרו כולם, דרך מעניינת מאוד לכתוב, “מי כמוך באלים ה׳”, הפסוק מקריעת ים סוף, משירת הים, “מי כמוך נאדר בקדש”, איך הבורא נאדר בקדש, “נורא תהלות עשה פלא”, מסיימים ב“ה׳ ימלוך לעולם ועד”, שהגואל הראשון, גואל מצרים, ימשיך… או שה׳ הוא הגואל, כביכול “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”, פסוק בישעיהו שמדבר על גאולת ישראל, “ברוך אתה ה׳ גאל ישראל”, ובזה מסיימים את ברכת קריאת שמע, וכאן מגיעה ברכת שמונה עשרה.

אה, למעשה, כאן נגמרת ברכת קריאת שמע של שחרית, ועכשיו הולך הרמב״ם להביא את ברכות קריאת שמע של לילה, שיש מבנה דומה.

ברכות קריאת שמע של ערבית

כן, טוב, למדו בלילה קודם את אותו הדבר, ואז עם השני, מדברים על הלילה, וזה צריך להיות קצר יותר משחרית, אה, בלילה מודים על הלילה, על החושך.

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית, אומר הרמב״ם, זה נוסחה, ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם, שמתחילים בברוך. מה עושה שיהיה ערב, שיהיה לילה?

ברכות קריאת שמע של מעריב

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית — “המעריב ערבים”

אה, סליחה, אלו ברכות קריאת שמע של שחרית. ועכשיו הולך הרמב״ם להביא את ברכות קריאת שמע של לילה, שיש מבנה דומה.

אה, טוב. למדנו, בלילה הולך אותו הדבר, רק עם אחר… מדברים על הלילה, וקצת יותר קצר. כמו ששחרית מודים על האור, בלילה מודים על הלילה, על החושך.

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית, אומר הרמב״ם, זהו נוסחה: ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם, שמתחילים בברוך. מה עושה שיהיה ערב, שיהיה לילה? בחכמה פותח שערים, פותחים את השערים, והוא מכניס את השמש, והוא מוציא את הכוכבים במשמרותיהם לפי סדרם. ומודים לה׳ שהוא הבורא של שניהם, יום ולילה, אור וחושך, והוא מעביר אור לפני חושך, וחושך לפני אור. הוא מחליף את היום ואת הלילה, הוא מעביר את היום והוא מביא את הלילה, ובדיוק להיפך מוציא את היום, והוא עושה הבדלה בין השניים. ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל.

הפסוק “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”

אה, אז, רגע, תן לי לחשוב קודם דבר אחד. קדוש ישראל… מדברים על ה׳… לא, מדברים שה׳ הוא הבורא של העולם, ומסיימים שהוא קדוש ישראל. ברוך אתה ה׳ המעריב ערבים. אצלנו יש עוד פסוק, ה׳ קדוש ישראל נגדו מיום ועד עולם. מה מגיע כאן? זה בישעיהו. אה, גואלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל. אה, הורידו את המילה “גואלנו”. ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל, כן? מעניין, זה מתאים לזה. אז מה מגיע כאן? מסיימים שוב עם אותו פסוק, אבל הורידו את “גואלנו”. עכשיו זה סוף שחרית, וכאן זה התחלת מעריב.

אני חושב אבל, “ה׳ צבאות” מתאים, כי צבא השמים, “ה׳ צבאות” שולט על הצבאות. הוא מכניס את הצבא, הוא מוציא, בחכמה פותח שערים. זה עניין של סדר, לעשות סדר בצבאות, היום והלילה. “קדוש ישראל”.

מסכים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום

נראה לי כך: הגמרא אומרת שצריך להסכים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום. בבוקר אומרים, כשמזכירים משהו מהלילה, אומרים יוצר אור ובורא חושך. ובלילה אומרים גם משהו על מעביר יום ומביא לילה. כן, אומרים גם את שני הצדדים, שה׳ מעביר את הלילה ומביא את היום.

לכאורה הפשט הוא שבלילה, אני רואה אבל שבלילה מדברים יותר על זה, מדברים הרבה על מסיר שינה מעינינו, המעביר חבלי שינה. לכאורה כי בלילה זו בעיה, בבוקר פשוט, מודים על האור, כמו החושך, ה׳ עשה את האור, כמו מעשה בראשית. אבל בלילה להיפך, מגיע עכשיו הדבר הרע, מלך העולם אל תדאג, מגיע שוב הבוקר, ה׳ מנהל מערכת, ה׳ שומר שניים זה שמונה.

או אתה יכול לומר אולי כך, שמלך העולם אומר בלילה שזו הכנה לבוקר הבא, כמו מה שאדם עושה בעצם, זה עניין של מיתה, אבל מתכוננים לבוקר הבא, וה׳ עושה עכשיו סדר שמחר תוכל השמש לזרוח שוב.

אצלנו יש עוד את קל חי תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד, סתם כמו עם קדוש ישראל, אתה קדוש ישראל שלנו, תמיד ימלוך עלינו. אבל הרמב״ם לא מביא את זה, זה קצת קדוש ישראל, במובן שזה קצת מעניין, מדברים על הבריאה, וכאן מדברים באופן ייחודי שקדוש ישראל. הבוחר בעמו ישראל באהבה, שמים לב עד עכשיו שזה אותו פסוק שאומרים שחרית אצל גאל ישראל.

ברכה שניה שלפני קריאת שמע של ערבית — “אהבת עולם”

עכשיו אפשר ללמוד את הברכה הבאה. עכשיו אהבת עולם, הברכה השנייה של קריאת שמע של לילה, היא גם אותו עניין, שמדברים על האהבה שה׳ נתן את התורה, היא גם ברכה שלא מתחילה בברוך, אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת. מבקשים שנזכה תמיד לדבר בחוקי רצונך, ולשמוח, ונשמח ונעלוז. כבר היה לנו ששמחים עם התורה? והערב נא בברכת התורה, ששמחים עם דברי תורתך, כי זה חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה.

ואהבתך אל תסיר ממנו, כי היא התורה היא תורתנו, התורה היא התורה שלנו, כן? במשלי אומרים כך, התורה היא התורה שלנו, ברוך אתה ה׳ אוהב עמו ישראל לעד.

השוואה לאלוקי נשמה

אז, אני לא מומחה, אמרת שזו תפילה, אני לא בטוח שאלוקי נשמה היא תפילה, אני אומר לך עכשיו שזה יותר כמו הבטחה, או כמו שהוא אומר שזה עושה כך, ונראה לי גם שזה גם המשך למה שדיברנו קודם בברכה הראשונה, מדברים שה׳ עושה את היום והלילה, זה מחזור, אז בעצם בלילה לא לומדים הרבה תורה.

בהחלט, אבל בכל זאת, אתה יכול ללכת בדרכיך, קצת תורה, הולכים עכשיו ללמוד בלילה גם, יומם ולילה, ואנחנו מבקשים ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים, הולך עכשיו לישון, אבל בכל זאת, אהבת ה׳ שהוא נותן לנו את התורה, לעולם לא תשכח, אפילו בלילה, או אפילו באופן כללי, עולם הזה דומה ללילה וכדומה.

“כי היא” — לשון נקבה

תורה שניה, כן, כתוב כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, משהו, אולי דומה, תורה שמה אגרסיבית, כן, משהו פוסיסיבי, לפי הפשט זה הולך על התורה, כביכול התורה היא תורה, אבל נראה ש״היא” היא לשון נקבה, התורה, לא? אהבת ה׳, כן, אהא, אהבת ה׳ היא תורה שניה.

יכול להיות שזו תפילה כי מבקשים ונשמח ונעלוז, כמו שזה יותר מוהערב נא, זו גם תפילה, זה ממש אותו רעיון כמו והערב נא, ו״תעשה לנו זאת”, אבל שיבוא עם שמחה כבר. כאן מגיעה קריאת שמע אחר כך, כי שחרית אומרים הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכאן מדברים על ההמשכיות, שזה הולך תמיד, אפילו בלילה, אפילו כש… שזה הולך תמיד, הנצחיות של זה.

ברכה ראשונה שלאחרי קריאת שמע של ערבית — “אמת ואמונה” / גאל ישראל

ואחרי קריאת שמע יש גם כמו שיש את ברכת קריאת שמע שלאחריה שחרית, שה׳ אלקיכם, שמים את המילה אמת, יש גם סוג כזה של דבר שמביא גם את זכר יציאת מצרים ו… נכון, אז כאן זה קצת יותר קצר, החלק הראשון הולך די מהר, אמת ואמונה כל זאת שה׳ הוא אלוקינו ואנחנו עמו, זה כבר אמרנו ארבע פעמים בשחרית בארבע דרכים אחרות, נכון?

ואחר כך הולך ישר ליציאת מצרים פחות או יותר, נכון? כן, וזה הולך ליציאת מצרים, וגם כדי שנוכל לסיים עם אותה חתימה של לומר מי כמוכה באלים ה׳, מה ששרו את התפילה הנפלאה של קריעת ים סוף, השבח של קריעת ים סוף, ומסיימים עם אותו פסוק ה׳ ימלוך לעולם ועד, מדברים על הגאולה. אז ביניהם נכון אמת מלכנו אמת? אמת מלכנו אפס זולתו?

“פדנו” — גאולה כללית

פדנו. אנחנו לא אומרים, את השני אמת תאמר, תאמר בעצם פדנו, כי מודים על הכלל, ה׳ פודה אותנו מכל המלאכים, הוא נותן לנו לחיות, הוא מנהל אותנו על אויבינו. חשבתי שהולכים ספציפית לפרעה. אני מתכוון שגם בבוקר היה כמו מוציא אסורים, פודה ענוים. נראה שיציאת מצרים מלמדת גם את הדבר הכללי שלה׳ יש רחמים על היהודים, על האנשים העניים.

עבר, הווה, ועתיד

גם לעניין אהבת ה׳, חושבים שזה היה פעם, זה תמיד. ה׳ הוציא אותנו ממצרים, אבל הוא תמיד הווה, אולי כמו ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד, עבר הווה ועתיד, הוציא אותנו ממצרים, הוא סומך נופלים וחיים תמיד, וגאלנו מדברים כבר כן כנראה על הגאולה, משהו יותר מהאויבים שלנו, מדברים על גאולה עתידה או מה, הגאולה הנצחית, כן? כי אני חושב רק, עבר והווה זה יותר כמו סתם מידה כללית, הוא גואל מכף עריצים. אחד המקרים היה מצרים, ומזה לומדים הלאה, כן.

קריעת ים סוף וקבלת עול מלכות שמים

כמו הבוחר בעמו ישראל באהבה, שה׳ סומך נופלים וחיים, הוא עוזר לנו בהווה כמו שאנחנו אומרים, וכאן מונים ברכה על יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כמו שעושים בבוקר, וה׳ בקע את ים סוף, והוא הטביע את הרודפים עם האויבים המצרים, וכשהיהודים ראו אותם אמרו את השירה של מי כמוך, וקיבלו עול מלכות שמים בשמחה, ברצון ובשמחה, ואמרו את הפסוק מי כמוך באלם ה׳ מי כמוך נאדר בקדש.

כתוב בנוסחאות שחרית שזה השיא של קריעת ים סוף, של שירת הים, זה כמו הפסוק החשוב ביותר, מי כמוך באלם ה׳ מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עשה פלא, ה׳ ימלוך לעולם ועד.

ומסיימים עם אותו פסוק, גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה ה׳ גאל ישראל. לכאורה הפסוק גאלנו, ורוצים פשוט להביא לשון גאולה, רוצים לומר גאל ישראל, אז הפסוק גאלנו, במי כמוך לא כתובה המילה גאולה.

זה גם ברור, כי רוצים להביא את, כמו שכתוב כאן יותר ברור מאשר בקודם, מלכותו ברצון קבלו עליהם, איך קיבלו היהודים מלכות שמים בשירת הים? דרך מי כמוך באלם ה׳, שראו שהוא האל הגדול ביותר, ואמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד.

שירת הים — שני חלקים

ואפשר אחר כך לראות, יש סדר, ואפשר לראות בשירת הים שהיא מחולקת לשני חלקים, וכל חלק מסתיים עם סוג של עניין, קבלת עול מלכות שמים או שבח.

ואני מתכוון שהמחצית הראשונה מסתיימת מי כמוך, והשנייה ה׳ ימלוך לעולם ועד. זה גם מאוד מעניין שגאלנו ה׳ צבאות שמך קדוש ישראל הוציאו דווקא במעריב ערבים.

הקשר בין “ה׳ צבאות” בהמעריב ערבים ובגאל ישראל

ואני מתכוון שכאן יש גם קשר, כמו שה׳ מכניס את צבא השמים, יש זמן לשמש, יש זמן, ה׳ עשה את זה, כמו שהים יהיה בצד, הוא העביר את צבא ישראל, הוא הטביע את צבא מצרים, הוא היה המצביא, הוא היה הגיבור איש מלחמה. זה ה׳ צבאות שם מתכוון לה׳ שמתנהל עם צבא השמים, וכאן גאלנו ה׳ צבאות שעשה בים את העבודה, כביכול הגן על היהודים.

ואני תופס עכשיו שיש פסח שבועות סיטואציה, אה, יש לי מליצה. כמו שהפסוק כתוב כאן שניהם, הוא הבדיל בין מצרים לישראל.

שירת הים מדברת גם על העתיד

אני תופס עכשיו ששירת הים גם הצביעה לעתיד גם אז, כי מי כמוך הוא אחרי שמדברים על מרכבות פרעה וחילו, אחר כך הולכים הלאה ואומרים תביאמו ותטעמו, כל הדברים האלה, על זה כתוב ה׳ ימלוך לעולם ועד, על זה שה׳ גואל את היהודים והוא מביא אותם עד מכון למקדש, כל ההמשך. אז בשירת הים כתוב גם ברור שזה לא רק על אז, זה גם על העתיד.

ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע של ערבית — “השכיבנו”

אוקיי, עכשיו מגיעה עוד ברכה אחת, במעריב מגיעה עוד ברכה אחת אחר כך. אה, כן, כבר הזכרנו את הברכה, זו בקשה על הלילה, השכיבנו ה׳ אלקינו לשלום, שנלך לישון לשלום, ונקום לשלום, שלא נמות בלילה, שלא יקרה כלום. ופרוש עלינו סוכת שלומך, שיהיה עוד להתפלל על שלום והגנה, שיתן עצות טובות, שנהיה נשמר וניצול מדברים רעים, מפחד לילה.

בלילה נראה, זה זמן מפחיד, כמה קשה יש לשטן, כשאומרים “מה זה השטן?”, הרמב״ם רוצה יותר, הרמב״ם לא רוצה שיסירו את הבחירה, ומיהודים מייחריני, שלא

ברכת השכיבנו — נוסח, פירוש, והמחלוקת רמב״ם

נוסח של “ופרוש עלינו סוכת שלומך” — לשון מלחמה ושמירה

דובר 1: ופרוש עלינו סוכת שלומך, שיהיה עוד כל התפילות על שלום והגנה, שיהיו עצות טובות, שנהיה נשמר וניצול מדברים רעים, מפחד לילה, בלילה נראה זה זמן מפחיד, ושבור השטן, בואו נגיד מה זה השטן, הרמב״ם רוצה יותר, הרמב״ם לא רוצה סתם להסיר, לשבור, מלפנינו ומאחרינו, שלא ניכשל בשום… מה שטן מתכוון, כי בלילה, האדם עושה חשבון נפש, או מה זה מתכוון, שטן מתכוון יצר הרע, או מה זה מתכוון… אפשר להתכוון לכל הכוחות הרעים של טומאה, איך שהם ייקראו. ושמור צאתנו ובואנו, זה אומר איך הולכים ובאים, שאולי כשהנשמה יוצאת וחוזרת שלא יתפסו.

לכאורה, ופרוש עלינו סוכת שלומך הוא פשוטו לשון מלחמה, כן, סוכה היום אמרו מקלט, הגנה, כמו שמגיעים טילים. ורואים בהרבה פסוקים בתהילים שזה לכאורה בנוי על שבלילה זה זמן מסוכן מאוד, הולכים למחנה בלילה ויכולה לבוא התקפת פתע, כמו בחצי הלילה, נכון? תמיד הלשון של התורה על מלחמה.

דובר 2: אהא. כמו שומר צאתך ובואך, כשאתה יוצא.

דובר 1: כמו שומר צאתך ובואך במלחמה. כן, כן, כן כן, ישמור את החיילים, זה עניין שכתוב שם משהו ה… כן. צאתנו ובואנו מתכוון לצאת מעיר, להיכנס לעיר, ללכת למלחמה, או הוא ראה שהוא לא הסתכל לא מה שמסבירים כאן, אבל כך אני מבין.

שיטת הרמב״ם: “ברוך ה׳ לעולם” היא הרחבה של השכיבנו

תרגום לעברית

דובר 1: אצלנו זה הולך ככה, במעריב רוב היהודים נוהגים בחוץ לארץ לומר ברוך ה׳ לעולם, אחר כך אנחנו יכולים את זה, כל ישראל יש להם חלק, אחר כך שומר עמו ישראל לעד בא אחר כך כמו ברכה, אחר כך חתיכה שלמה. נראה שהרמב״ם הבין שזה הכל הרחבה על ברכת השכיבנו, וזה כמו שהם ראו למשל בברכת המזון, אפשר לומר ברוך הרבה פעמים עד שמגיעים למילה, גם כאן, הוא עושה ברוך שומר עמו ישראל לעד, ברוך ה׳ לעולם זה המשך, אז שלוש פעמים ברוך, ולבסוף הוא מגיע לברוך אתה ה׳ בסוף.

כך הוא אומר, או, אבל הרמב״ם כבר הזכיר את ברוך שומר עמו ישראל לעד לעניין אמן משהו, כן? אתה רואה הרי בסידור כתוב ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן, זה האמן על זה. ואומרים שוב ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמן. כאן הוא מביא מאליהו או ממלאכים, ויענו כל העם ויאמרו פניו, וכולם הודו ה׳ הוא האלקים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ששמעה כל הארץ. הרי זה שתומך הוא הקב״ה.

ברוך ה׳ כל האופנים האלה, ביום בלילה בבקר בערב, שכבנו ונקומה, ואל אשר בידו נפשות החיים והמתים, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. זה ממש תפילה על מה שהולכים מיד לישון, ורוח כל בשר איש, ויותר אפקודותיך, פדיתה אותי ה׳ אל אמת, אתה הולך לפדות אותי, אתה הולך להחזיר לי את הנשמה, אתה מגן עלי, אתה שומר עלי מהמוות.

הפקדת הנשמה בשעת שינה

דובר 2: כן, יאירו עיני, זה הרי פלא, מה פירוש אתה מפקיד את הרוח?

דובר 1: אבל בזוהר הקדוש כתוב הרי פשט איך מפקידים את הרוח, איך מפקידים את הרוח בעץ החיים, ואיך עושים את זה. יאירו עיני, וישמחו לבנו, אומרים שזה יפה, משובי עזר, כאן מבקשים על הגאולה, הגאולה, כי עם לציון מלך אלהיך, על הגאולה, ומכיוון שאנחנו יודעים הרי שהקב״ה כבר מלך, אבל הוא הולך שוב ימלוך, הוא הולך לגלות את מלכותו, ומבקשים על מלכות ה׳. מלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.

אז הרמב״ם אומר המלך בכבודו, אנחנו אומרים המלך בכבודו ימלוך עלינו, הרמב״ם אומר המלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו. זה הכל חילוקים קטנים, בדרך כלל זה אותו רעיון. אבל כאן אומר הרמב״ם, והסידור שלנו כתוב הרבה יותר ארוך, והרמב״ם יש לו נוסחאות קצת שונות.

שני הנוסחאות שהרמב״ם מביא

דובר 1: אומר הרמב״ם, יש מי שנוהגים להוסיף גם את ויהי כל העם עונים ואומרים פעם שנייה. לא, לא, הוא לא אומר. הוא אמר עכשיו את נוסח ברכת השכיבנו לפי הרמב״ם. כתוב כי אל שומר אויבנו ושומר רחמינו אתה הוא, ברוך אתה ה׳ שומר את עמו ישראל לעד.

עכשיו הוא מביא את הנוסח האחר, אומר, נוסח אחר: ומתחילת הברכה עד ‘שומר את עמו ישראל לעד׳ הכל שווה, אלא שמוסיפין ואומרים ‘ויהי כל העם עונים ואומרים׳. וכאן מתחיל מה שאומרים גם, מתחילים לומר את כל הפסוקים. הגמרא בתענית אומרת שצריך להוסיף את הוספת הפסוקים באמצע ברכה ז׳.

הפסוקים בנוסח הארוך יותר

דובר 1: וזה הולך כך: ויהי כל העם עונים ואומרים בשם אלוקים, וירא יעקב מאד ויצר לו, וכאן מתחיל מה שהקהילות אומרות, אשר יאמרו בעת ההיא לעם הזה ולירושלים מה דבר ה׳ אליהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, כבר ביקש על הגאולה, כן? כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול, גם גאולה. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה׳ המלוכה, זה פסוק בשמואל, אני חושב שאני זוכר, כן? ועלו מושיעים זה בעובדיה. והיתה לה׳ המלוכה, והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד, זה בזכריה. פסוקי גאולה שונים.

והלאה, אלוקינו שבשמים קיים שמך ומלכותך עלינו תמיד. בידך נפש החיים ונפש המתים, אשר בידך נפש כל חי ורוח כל בשר איש, בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת. זה מעניין, כי הקהילות לא אומרות את נוסח הרמב״ם, או… לא, לא זה כתוב. כי בנוסח הרמב״ם יש לו גם את הדרכים של אפקיד רוחי. זו הגרסה שלו של אפקיד רוחי: בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת.

ואנחנו עמך וצאן מרעיתך, אנחנו היהודים עמך וצאן מרעיתך, ונודה לך ונספר תהלתך, שנוכל תמיד להודות ולספר תהלתך. ה׳ יצילנו נפשינו משפת שקר ומלשון רמיה, פלא. ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. יושב מלונינו, יושב מלוה עשינו, אל תזבחנו ואל תטשנו. זה מתפילת דוד. לתת לנו ערה בלכתנו בכל דרכינו, ולא מצרות, אלא משפיטת עצות אויבינו.

דובר 2: שלמה… אני זוכר הוא אומר את זה באחת ההפטרות. מלכים א׳, ח׳, אוקיי.

דובר 1: כן, אבל זה שלמה אצל דוד במלכים, אחרי שהמלך… ספר מלכים לא מדבר כבר על המלך. ברוך ה׳ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. ברוך ה׳ היום, ברוך ה׳ לילה, אותה ברכה שהוא אמר, הוא לקח את הנוסח. כאן הם לקחו ה׳ אלוקינו, נשיא באמונתך. זה לא בסוף. ברוך ה׳ המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד. הרמב״ם כתב גרסה קצת יותר ארוכה של סוף ברכת השכיבנו. כך לומד הרמב״ם.

שיטת הרמב״ם: זו לא ברכה שלישית

דובר 1: השנייה… סוף ברכת קריאת שמע, התפילה השלישית של ברכת קריאת שמע. לא השלישית, השנייה. זה… אצלנו זו ברכה שלישית. אתה רואה שהרמב״ם הבין שזו הרחבה של ברכת השכיבנו. זו השכיבנו ארוכה יותר. והוא מביא שני נוסחאות בזה. זה מאוד מעניין. אתה רואה איך הרמב״ם מתחשב במנהגים שונים. יש מנהג כך, יש מנהג כך.

זה מעניין, אפשר לשמוע בנוסח שלנו, כי השכיבנו, כמו שאנחנו אומרים, היא תפילה “מוכלת” שלמה שמבקשת על שמירה ללילה. הבאה היא הרבה יותר גדולה, אני חושב שיש בה הרבה יותר קבלת עול מלכות שמים. אני חושב שקבלת עול מלכות שמים לא קשורה להשכיבנו.

דובר 2: אבל אתה יכול להבין שזו הרחבה של הרעיון.

דובר 1: אני יכול לשמוע. בטח לפי הפשט שלי שתשימנו ותעירנו פירושו הולכים למלחמה, משיח יבוא, מה שלא יהיה.

דיון: פירושים שונים של “שטן”

דובר 2: שטן יכול גם לומר, כמו שכתוב שהדד היה שטן לשלמה. שטן זה לא אחד. זה יכול לומר על ימינו, שטן לו על חמורו של בלעם. זה יכול לומר סתם אויב, קנאת סופרים תרבה חכמה.

דובר 1: כן, אז זו התפילה היפה. וגם עם מה שאמרת שברוך הוא המרכז של הפיוט, ברוך שם עמו ישראל לעד נכנס מאוד יפה. זה לא הסוף, בנוסח אשכנז שלנו, אבל זו התחלה של מילה חוזרת מסוימת של “ברוך”, וזה מסתיים בברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה, שיש ממש הרבה ברוך, כמו מרובה ברכות בשנה אחת.

המחלוקת: שתי ברכות או שלוש?

דובר 1: הוא מביא דווקא… אה, אני כבר טועה. הוא מביא דווקא מהרמב״ם, הוא אומר דווקא שלא לעשות עוד חתימה, כמו שאמרו קצת חכמי ספרד. לא יכולות להיות שלוש ברכות, המשנה אומרת שיש רק שתי ברכות. הוא אומר דווקא, הרמב״ם, לא חותמים שומר עמו ישראל לעד, אלא מרחיבים את הברכה. אז הייתי צודק עד שהבנתי.

זו דווקא מחלוקת ברורה של הרמב״ם עם הנוסחאות האחרות שעושות כן. זו דווקא קושיה איך אנחנו יכולים לעשות שלוש ברכות אחרי קריאת שמע, המשנה אומרת שתיים. יש תירוץ על זה, הרמב״ם סבר שבגלל זה צריך להכניס את זה לתוך הברכה.

דיון: העניין של “אמן ואמן”

דובר 2: אבל אני זוכר משהו שהרמב״ם מדבר על אמן על הברכה. כשהרמב״ם דיבר על אמן, הוא אמר שעל הברכה לא אומרים אמן, למה? כי היא סמוכה לתפילה.

דובר 1: אבל אנחנו למדנו שאמן על ברכת עצמו אומרים רק אחרי סט ברכות, כמו למשל סיום ברכות קריאת שמע. אבל אתה פוגש דבר אחר, אולי זה הפסק בין גאולה לתפילה, אני זוכר. אבל יכול להיות שהאמן ואמן שאומרים כאן הוא מעין דבר כזה. אתה רואה גם בסוף פתיחתא דזמרה היה לנו דבר כזה, כן, ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. זה מעניין שכמו סוף של חלק, של מהלך שלם, בא אמן ואמן כזה.

דובר 2: לא, כי אין ברוך אתה ה׳ שומר עמו ישראל לעד שהעולם עונה אמן, עשו כזה… אני לא יודע מה לומר. האם זה אנחנו שהאנשים חוששים לומר אמן כי הם הולכים להפסיק, עושים כזה שמונה עשרה ברכות של אמן. זה אריכות שלמה.

דובר 1: אוקיי, עד כאן… עד כאן הלכות ברכות. ברכות קריאת שמע. החלק הבא יהיה ברכות קריאת שמע.

ברכת שמונה עשרה — טרמינולוגיה של הרמב״ם

לשונו של הרמב״ם לשמונה עשרה

ברכת שמונה, הרמב״ם קורא לזה התפילה, מה שאנחנו קוראים שמונה עשרה, אבל יש תשע עשרה ברכות.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Order of Prayers 2 (Auto Translated)

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Rambam Lecture – Laws of the Text of Prayer: Blessings of Shema (Morning and Evening) and Shemoneh Esrei

General Overview of the Blessings of Shema

The Rambam’s approach: In the morning there are two blessings before Shema and one after; in the evening – two before and two after.

Explanation: The structure of the blessings of Shema:

First blessing before (morning and evening): A blessing on natural phenomena – morning (light) or night (darkness).

Second blessing before: A type of blessing on Torah – God’s love and the giving of the Torah.

First blessing after: A review of truth, matters of Shema, mentions the Exodus from Egypt.

Fourth blessing (evening only): A prayer/request for a successful night.

Novel insights:

1. Why is there no fourth blessing in the morning (a request for the day)? During the day one prays and requests regularly, gives thanks for good news, etc. But at night one goes to sleep – one won’t be praying in the middle of sleep – therefore one needs a special request-blessing beforehand. This is like “Shema with a situation.”

First Blessing Before Morning Shema — “Yotzer Or”

A. Opening — “Baruch Atah Hashem… Yotzer Or Uvorei Choshech”

The Rambam’s text: “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Yotzer Or Uvorei Choshech Oseh Shalom Uvorei Et HaKol.”

Explanation: We thank the Almighty for the new morning, for the light, and what the new day brings with it as testimony to the Almighty. This is the language of the verse (Isaiah 45:7) – “Yotzer Or Uvorei Choshech Oseh Shalom Uvorei Et HaRa.” But in prayer we say “Uvorei Et HaKol” instead of “Et HaRa” – because we don’t want to mention evil, although the Almighty created everything.

Novel insights:

1. The emphasis on light is stronger here than before: Until now in prayer (Pesukei DeZimra, etc.) there wasn’t such a strong emphasis on the fact that it became morning, that it became light. Only here, at Yotzer Or, comes the main expression of this.

2. The historical connection between Shema and morning: Shema is originally a “response” to the morning – this is how the Sages established it. When one says Shema at sunrise, Yotzer Or fits very well – one thanks for the light exactly when it comes. But historically, as prayer developed and became longer (with Pesukei DeZimra, Yishtabach, etc.), it turns out that by the time one reaches Yotzer Or, half an hour has already passed in prayer, and the sun rose an hour ago. Originally it “made a lot of sense” – but we understand that essentially it belongs to Shema which belongs to morning.

3. Birkat HaMappil vs. HaMaariv Aravim: Birkat HaMappil (before sleep) speaks of the human aspect – “HaMappil Chavlei Sheinah Al Einai.” But “HaMaariv Aravim” (first blessing for evening) speaks of the sun/nature – parallel to Yotzer Or. These are two separate matters.

B. “HaMechadesh Betuvo BeChol Yom Tamid Maaseh Bereishit”

Explanation: The Almighty created the luminaries in Creation, and He renews them every day so they should come out – the world is renewed every day.

C. “Mah Rabu Maasecha Hashem” / “Maleah HaAretz Kinyanecha”

Explanation: “Kinyanecha” – the Almighty is the Creator, He “acquires” things through creation, and everything is full of things He made. “HaMelech HaMeromam… Mimot Olam” – also speaks of eternity.

D. “Elokei Olam Malkeinu BeRachamecha HaRabbim Rachem Aleinu”

Novel insight – why does “Rachem Aleinu” come in? It’s unclear why in the middle of a blessing that praises the Almighty for the luminaries comes in a request – “Rachem Aleinu.” It’s a small prayer/request in the middle. Perhaps “BeRachamecha HaRabbim Rachem Aleinu” means He should give us luminaries, it should be light.

Note: “Adon Uzeinu, Tzur Misgaveinu, Magen Yisheinu, Misgav Badeinu” – all four essentially mean the same thing: the Almighty is the master of all kinds of counsels, salvations, virtues.

E. From Luminaries to Angels — “Keter Yitnu Lach” / “HaTibarech”

Explanation: After speaking of the sun and luminaries, we move to the angels. The Almighty created the sun and all luminaries with wisdom, they are all an honor and praise the Almighty.

Novel insights:

1. The Rambam’s view that luminaries have intelligence: The Rambam holds that when we say the luminaries “praise” the Almighty, it means literally – because the luminaries (heavenly bodies) have intelligence (possess souls) and they praise the Almighty. Alternatively, one can say that from seeing the beautiful order of sun and moon, this itself praises the Almighty.

2. “Selah” at “HaTibarech”: “Selah” is like an end-marker. In Tanach (according to Ibn Ezra and the plain meaning commentators) “Selah” is a sign for the singers to make a musical pause. But in prayer “Selah” always means “forever” (as Chazal interpreted). Perhaps the tune/sound at “Selah” should also symbolize eternity – a sound that doesn’t end.

3. “Selah” as a structural marker: “Selah” marks the end of the section about luminaries, and from “HaTibarech” begins the section about angels.

F. “HaTibarech Shem Elokeinu BaShamayim MiMaal VeAl HaAretz MiTachat”

Novel insight – BaShamayim MiMaal vs. Al HaAretz MiTachat: “BaShamayim MiMaal” – the Almighty is praised by the luminaries and angels. “VeAl HaAretz MiTachat” – by us Jews who pray here below. This is the whole matter: we speak of how it looks above in heaven (the angels’ song), and then we do the same thing here below with our song.

G. “Borei Kedoshim” / “Yotzer Mesharetav”

Explanation: “Borei Kedoshim” – He created holy ones, meaning angels. “Yotzer Mesharetav” – the same as “Borei Kedoshim,” twice the same thing.

Novel insight – “Kedoshim” can also mean the sun: The sun is very holy – it always does God’s will, not like people who one day yes and one day no.

[Digression: Angels and holiness] Actually there’s a matter that angels are “mostly not holy at all” – there’s ascent and descent, but the matter isn’t developed.

H. “Pinnot” — What does this mean?

Novel insight: There are interpretations that “Pinnot” means “heads of hosts.” According to the Rambam it fits very well that we go from luminaries to angels – all heavenly bodies, all possessing souls, but different kinds of levels. (Garmei = bodies, but Mesharetav = angels.)

I. Kedushah in Yotzer — The Rambam’s view that an individual doesn’t say it

The Rambam (Laws of Prayer Chapter 7): An individual doesn’t say Kedushah – “skips Kedushah with the blessing before it.” Only the prayer leader / with a congregation.

Novel insight: Seemingly from “HaTibarech” begins the topic of Kedushah, and this is what the individual skips. “We don’t conduct ourselves this way, but this is the Rambam’s approach.”

Practical difference: According to the Rambam’s view that an individual doesn’t say Kedushah, the commentators in Shulchan Aruch understand that one doesn’t say the verses “Kadosh Kadosh” alone. But also the introduction that comes before it doesn’t make sense to say without a minyan. From this comes a practical difference: whether an individual begins again at “LaKel Baruch” or at “Kahal VeEdah” — this is a practical question from the dispute.

J. The angels say Kedushah — “Asher Mesharetav Kulam Omdim BeRum Olam UMashmiim BeKol Yachad BeDivrei Elokim Chayim UMelech Olam”

Explanation: The angels stand in the higher worlds and they “make heard with one voice.”

Novel insights:

1. What does “Divrei Elokim Chayim” mean? Several interpretations: (a) They speak about the living God – they praise the Almighty. (b) They also have a kind of “text of prayer” from the words of the living God – they thank the Almighty with holy words. (c) This is an introduction to Kadosh Kadosh Kadosh – “Divrei Elokim Chayim” refers to the verse of Kedushah that appears in Torah/Prophets. The Rambam’s text “BeDivrei Elokim Chayim” makes more sense than other versions.

K. “Kulam Ahuvim… VeNotnim Reshut Zeh LaZeh”

Explanation: We praise the angels — they are beloved, clear, mighty, do the will of the Creator, and give permission one to another to say Kedushah.

Novel insights:

1. “BeAhavah” — among themselves or to the Almighty? There’s doubt whether this means love among themselves (among the angels) or love for the Almighty. From the fact that immediately after it says “VeNotnim Reshut Zeh LaZeh” it appears it speaks of love among themselves — an interesting matter that among the heavenly servants there is love for one another.

2. “Zeh LaZeh” — receiving abundance: “Zeh LaZeh” is connected with the principle from Moreh Nevuchim that angels receive abundance one from another — a contraction of intellect, each angel receives from the higher angel, as if from “his teacher”.

L. Kadosh Kadosh Kadosh and Baruch Kevod Hashem MiMekomo

Explanation: The servants (Seraphim) say “Kadosh Kadosh Kadosh Hashem Tzevakot Melo Chol HaAretz Kevodo”, and the Ofanim and Chayot HaKodesh respond “Baruch Kevod Hashem MiMekomo”.

Novel insights:

1. Two prophets: “Kadosh” comes from Isaiah (Seraphim standing above Him, and one called to another and said Kadosh), and “Baruch Kevod Hashem MiMekomo” comes from Ezekiel (and I heard behind me the sound of a great noise).

2. “VeKara Zeh El Zeh” is explained through the text “Notnim Reshut Zeh LaZeh” — this is an explanation of the verse.

3. According to the Rambam in Laws of Foundations of Torah (Book of Knowledge) Ofanim and Chayot HaKodesh are the first two (highest) levels of angels. From this it emerges that according to the Rambam all angels say “Kadosh”, but the next higher level — Ofanim and Chayot — say “Baruch Kevod Hashem MiMekomo”.

4. The secret of how people say Kedushah: “Kadosh” and “Baruch Kevod Hashem MiMekomo” are verses we want to say, but we don’t say them in our own name — we insert that this is what the angels say, and automatically when the prayer leader says it and the congregation calls out “Kadosh”, we say it in practice. We are attributed to the angels, we don’t have the audacity to say it ourselves, so to speak. Here lies something of a secret.

[Digression:] On Shavuot we read the Merkavah of Ezekiel, and there we will learn more about this.

M. “LaKel Baruch Neimot Yitenu” — Bridging back to luminaries

Explanation: After the Kedushah we return to the conclusion of the blessing that began with “Yotzer Or Uvorei Choshech”.

Novel insights:

1. This last piece is a way to bridge from the angels back to the luminaries — we began with luminaries, brought in angels, and must return to luminaries for the conclusion.

2. There’s doubt whether “LaKel Baruch Neimot Yitenu” speaks of people (we say pleasant things) or still of angels.

N. Conclusion — “HaMechadesh Betuvo BeChol Yom Tamid Maaseh Bereishit… Baruch Atah Hashem Yotzer HaMeorot”

Explanation: The conclusion of the blessing repeats similar to the opening — it began with “HaMechadesh Betuvo” and brings a verse “LeOseh Orim Gedolim Ki LeOlam Chasdo” as proof. “Ki LeOlam Chasdo” shows it goes on forever. The blessing ends with “Yotzer HaMeorot” — back to the theme of luminaries. This is a rule in blessings — similar conclusion close to the conclusion.

Novel insight: “LeSameach Olamo” — He rejoices from seeing the luminaries. What is the connection between “BeRachamim” (which the Rambam says) and “Simchah”? Perhaps mercy and joy are the same.

Second Blessing Before Morning Shema — Blessing of Love (Ahavah Rabbah)

Nature of the blessing

Explanation: The second blessing speaks of God’s love for Israel, the choosing of the Jewish people, the giving of the Torah, and we request redemption and the Land of Israel. The blessing doesn’t open with “Baruch” because it’s adjacent to its companion.

Novel insights:

1. The connection to Shema: Shema is the first thing a Jew does (“when you lie down and when you rise”), therefore we first praise the Creator for the soul (morning blessings), praise for the luminaries (Yotzer Or), and then speak about the choosing of the Jewish people and the giving of the Torah — which Shema Yisrael is the essence of Torah words, for which we also said the blessing on Torah earlier.

The Rambam’s text — “Meloch Aleinu”

The Rambam’s text: “Meloch Aleinu Meherah Atah Levadecha, Ki Shem Kodshecha BeEmet Nikra Aleinu… BeOsher UveOsher UveHod VeHadar VeChavod UveOz UveGevurah UveGilah UveRinah Meherah VeHava Tarim Karneinu VeToshieinu LeMaan Shemecha”

Novel insight: The Rambam’s text is unique — “Ki Shem Kodshecha BeEmet Nikra Aleinu” means that the Almighty called His name upon the Jews, this is through Shema. Also the order of “Kavod VeOz UveGevurah UveGilah UveRinah” is different from the regular text.

“Ki Vanu Bacharta MiKol Am VeLashon” — Conclusion

Explanation: Because the Almighty chose us from all peoples, we have Torah and the Land of Israel comes to us.

Novel insights:

1. “VeKeravtanu LeShimcha HaGadol LeHodot Lach” — to pray; “Ahavah VeShimcha” — to say Shema, which speaks of “VeAhavta” — love of Your name.

2. The structure of the blessing: It begins with “God’s love for us” and concludes “Ki Vanu Bacharta… BeAhavah” — love and choosing are the same, just as “VeAhavta” and “Atah Bechartanu”. In between come details — prayer for the giving of Torah, redemption, Land of Israel — but the main structure is: love → choosing → with love.

3. We request redemption “BeKomah Zekufah” — with an uplifted head, with pride — “to our land”.

Blessing After Morning Shema — “Emet VeYatziv”

The Rambam’s words: The final blessing after morning Shema — we confirm that everything we said in Shema is true, with various expressions of truth, and we mention the Exodus from Egypt, the splitting of the Sea of Reeds, and conclude with “Gaal Yisrael”.

Explanation: After Shema we say a blessing that confirms that everything we said — the unity of God, His love, acceptance of the yoke of commandments — is true. We enumerate various expressions of truth (true and firm, correct, enduring, straight, faithful, beloved, dear, etc.), speak of God’s eternity, of God as Redeemer of Israel, of the Exodus from Egypt and the splitting of the Sea of Reeds, and conclude with “Baruch Atah Hashem Gaal Yisrael”. The blessing doesn’t begin with “Baruch” because it’s a blessing adjacent to its companion.

Novel insights:

1. Structure of “Emet” as a piyyut — parallel to “Baruch SheAmar”: “Emet VeYatziv” is structurally similar to “Baruch SheAmar”. Just as “Baruch SheAmar” is a piyyut built on the word “Baruch” (we say “Baruch” many times with different praises), so “Emet VeYatziv” is a piyyut built on the word “Emet” — we enumerate various synonyms and aspects of truth.

2. “Hashem Elokeichem Emet” — how it connects: Shema ends with “Ani Hashem Elokeichem” and we say “Hashem Elokeichem Emet”. There’s a verse “VaHashem Elokim Emet” (Jeremiah 10:10), and the piyyut “Emet VeYatziv” is built on that verse — Hashem Elokeichem is true, He is the necessary existence, He is eternal, and from there we go on to enumerate other things that are also true.

3. Where does the blessing begin — “Emet VeYatziv” not “VeYatziv”: There’s no “VeYatziv” alone — it’s “Emet VeYatziv”. One must connect “Hashem Elokeichem” to “Emet VeYatziv”, not that “Hashem Elokeichem Emet” is a separate unit. The reason we say “Hashem Elokeichem” is because we wait for the prayer leader (who ends “Hashem Elokeichem”), but the text of the blessing is “Emet VeYatziv”.

4. Content structure of Emet VeYatziv — four parts:

First part: General confirmation that everything we said is true, with synonyms for truth (and firm, and correct, and enduring, and straight, and faithful, and beloved, and dear, etc.). In our siddur there are eight expressions, in the Rambam differently, and the prayer leader often leaves out in the wrong places.

Second part: Eternity — “VeHaDavar HaZeh LeOlam VaEd”, that the Almighty is eternal, our God and God of our fathers, shield of our salvation, from generation to generation. Strong focus on eternity, parallel to “Baruch SheAmar” and “Yishtabach” which also have a great eternity theme.

Third part: The Almighty with the Jewish people — “Emet Atah Hu Adon LeAmecha”, Redeemer of our fathers, we have no other besides Him, help of our fathers shield and savior to their children after them. “Ezrat” is not a new beginning — it’s a continuation of the “Emet” theme.

Fourth part: Faith declarations — “Emet Ashrei Ish SheYishma LeMitzvotecha” — like “I believe”, faith in reward and punishment, acceptance of the yoke of commandments. The Kuzari learns entire explanations into this. Simple explanation: “Ashrei Ish SheYishma LeMitzvotecha” refers back to the commandments we just learned in Shema — whoever listens to the commandments we just said is fortunate.

5. Exodus from Egypt and splitting of the Sea of Reeds — “Emet MiMitzrayim Gealtanu”: The last major section speaks of the Exodus from Egypt: the plague of the firstborn (which is called “Davar”), redemption of the Jewish firstborn (“UVechorcha Gaalta” — the Rambam doesn’t say “Yisrael” there), splitting of the Sea of Reeds. The Jews are called “Yedidim” — parallel to “Yeshar Kedesh Yedidim MiBeten”, because the Almighty loves them.

6. Verses from the Song at the Sea in the blessings of Shema — parallel to Pesukei DeZimra: In Pesukei DeZimra there’s a custom (Chazal say “one says the Song at the Sea every day”) to say the Song at the Sea. But also here, in the blessings of Shema, we bring two main verses from the Song at the Sea — “Mi Chamocha BaElim Hashem” and “Hashem Yimloch LeOlam VaEd”. These are the declarations of accepting the yoke of God’s kingship that appear in the Song. This is for those who don’t say the entire Song — at least we mention it here.

A parallel: Just as we say every day “Tefillah LeDavid” (a collection of the most beautiful verses of David), and “VaYevarech David” from Chronicles, and the song of the angels — so we also bring pieces from the song of the Children of Israel. The Almighty is “Bocher BeShirei Zimrah” — we bring songs from different sources.

7. “Moshe UVnei Yisrael Lecha Anu BeSimchah Rabbah”: It doesn’t begin “Moshe Anah” — rather “Tehillah LaKel Elyon, Moshe UVnei Yisrael Lecha Anu BeSimchah Rabbah VeAmru Chulam”. This is a beautiful poetic way to preface the praise to the Almighty, and only then mention who said it.

8. Conclusion “Gaal Yisrael” — first redeemer and final redeemer: We bring the verse “Hashem Yimloch LeOlam VaEd” — that the Redeemer from Egypt should continue to redeem. We also bring a verse from Isaiah (“Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael”) which speaks of the redemption of Israel, and conclude “Baruch Atah Hashem Gaal Yisrael”.

9. Remembering the Exodus from Egypt — double mention: Chazal say the matter of Shema is “to remember the Exodus from Egypt” (the portion of tzitzit), and here in the blessing of Emet VeYatziv we mention again the Exodus from Egypt and the splitting of the Sea of Reeds — a double mention.

Blessings of Evening Shema

A. First Blessing Before Evening Shema — “HaMaariv Aravim”

The Rambam’s text: “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Asher BiDvaro Maariv Aravim, BeChochmah Poteach Shearim…” — we thank the Almighty who makes it become night, He brings in the sun, brings out the stars in their watches, He moves away light for darkness and darkness for light, makes distinction between day and night. “Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael. Baruch Atah Hashem HaMaariv Aravim.”

Explanation: Similar structure to Yotzer Or of morning, but we speak of the night and it’s shorter. Just as in the morning we thank for the light, at night we thank for the darkness. Begins with “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam” (begins with Baruch).

Novel insights:

1. “Hashem Tzevakot” — why specifically here: The expression “Hashem Tzevakot” fits with the content of the blessing, because “the host of heaven” — the Almighty rules over the hosts, He brings in the host (sun) and brings out (stars), “BeChochmah Poteach Shearim” — it’s a matter of making order in the hosts, day and night.

2. The verse “Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael”: This comes from Isaiah, where it says “Goaleinu Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael” — but here we removed the word “Goaleinu”. Interesting: the same verse is used at the end of morning (at Gaal Yisrael) with “Goaleinu”, and here at the beginning of evening without “Goaleinu”.

3. “Masechim Middat Yom BaLailah UMiddat Lailah BaYom” (Gemara): In the morning we say “Yotzer Or Uvorei Choshech” — we also mention the night. At night we also say “Maavir Yom UMevi Lailah” — we also mention the day. But at night we speak more about it. The novel insight: In the morning it’s simple — we thank for the light, as in Creation. But at night there’s a problem — now comes “the bad thing” (darkness), therefore we must emphasize more that the King of the world runs a system, don’t worry, morning will come again.

4. Night as preparation: Night is preparation for the next morning — just as for a person sleep is a matter of death, but one prepares for the next morning, and the Almighty now makes order so tomorrow the sun can shine again.

5. “Kel Chai Tamid Yimloch Aleinu LeOlam VaEd”: This appears in our text but the Rambam doesn’t bring it. Interesting — we speak of creation (nature) and suddenly we speak uniquely that “Kedosh Yisrael”, a specific connection to the Jewish people.

B. Second Blessing Before Evening Shema — “Ahavat Olam”

The Rambam’s text: “Ahavat Olam Beit Yisrael Amcha Ahavta, Torah UMitzvot Chukim UMishpatim Otanu Limadta…” — we request that we should always merit to speak in the laws of Your will, “VeNismach VeNaaloz”, because Torah is “our life and the length of our days and in them we will meditate day and night”. “VeAhavatcha Al Tasir Mimenu… Baruch Atah Hashem Ohev Amo Yisrael LaEd.”

Explanation: The same matter as Ahavah Rabbah of morning — we speak of the love with which the Almighty gave the Torah. Doesn’t begin with “Baruch” (blessing adjacent to its companion).

Novel insights:

1. Comparison with “VeHaarev Na” (blessing on Torah): “VeNismach VeNaaloz” is exactly the same thought as “VeHaarev Na Hashem Elokeinu Et Divrei Toratecha” — both request that Torah should come with joy. It’s a prayer because we request “VeNismach VeNaaloz”.

2. “VeAhavatcha Al Tasir Mimenu” — special meaning at night: At night one goes to sleep, one doesn’t learn as much Torah, but still we request that God’s love in giving us the Torah should never go away — even at night, even in a general way (“this world is like night”). This is the difference between morning (“HaBocher BeAmo Yisrael BeAhavah”) and evening (“Ohev Amo Yisrael LaEd“) — at night we emphasize the eternity, that it goes on forever even in darkness.

3. “Yomam VaLailah” — continuation from first blessing: It’s a continuation of what we spoke about in the first blessing about day and night — at night one doesn’t learn as much Torah, but “in them we will meditate day and night”, one can still learn a little at night too.

4. “Ki Hi Chayeinu” — feminine language: “Hi” is feminine — it refers to Torah. But one can also think it refers to God’s love.

C. Blessing After Evening Shema — “Emet VeEmunah” / Gaal Yisrael

The Rambam’s text: “Emet VeEmunah Kol Zot…” — that the Almighty is our God and we are His people. Then we go directly to the Exodus from Egypt, splitting of the Sea of Reeds, “Mi Chamocha BaElim Hashem”, “Hashem Yimloch LeOlam VaEd”, “Gealanu Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael, Baruch Atah Hashem Gaal Yisrael.”

Explanation: Similar to “Emet VeYatziv” of morning, but shorter. The first part (“Emet VeEmunah”) is short, and we go quickly to the Exodus from Egypt.

Novel insights:

1. “Pedanu” — general redemption, not just Egypt: We thank in general — the Almighty redeems us from all troubles, He lets us live, He leads us over our enemies. Also in the morning there was “Motzi Asurim, Podeh Anavim” — the Exodus from Egypt is also learned as a general attribute that the Almighty has mercy on Jews, on poor people.

2. Past, present, and future: The Almighty took us out of Egypt (past), He supports the fallen and lives constantly (present), and “Gealanu” speaks of a redemption that goes on forever — perhaps like “Hashem Melech Hashem Malach Hashem Yimloch LeOlam VaEd”. Egypt is one of the instances of a general attribute — He is Redeemer from the hand of tyrants, and from this we learn further.

3. “Mi Chamocha” — accepting the yoke of God’s kingship at the Song at the Sea: How did the Jews accept God’s kingship at the Song at the Sea? Through “Mi Chamocha BaElim Hashem” — they saw that He is the greatest, and said “Hashem Yimloch LeOlam VaEd”. This appears clearer here than in the morning: “Malchuto BeRatzon Kiblu Aleihem.”

4. Song at the Sea — two parts: The Song at the Sea is divided into two parts, each part ends with accepting the yoke of God’s kingship or praise. The first part ends with “Mi Chamocha” (after Pharaoh’s chariots and army), and the second with “Hashem Yimloch LeOlam VaEd” (after “You will bring them and plant them” — which speaks of the future, until

“a foundation for Your dwelling”). So the Song at the Sea itself shows that it’s not only about then, it’s also about the future.

5. “Gealanu Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael” — connection to “HaMaariv Aravim”: The same verse “Hashem Tzevakot Shemo Kedosh Yisrael” is used both times — at the first blessing (HaMaariv Aravim) and at the last (Gaal Yisrael). The connection: At HaMaariv Aravim “Hashem Tzevakot” means the One who conducts the host of heaven (sun, stars). At Gaal Yisrael “Hashem Tzevakot” means the One who led the host of Israel through the sea, drowned the host of Egypt — He was the commander, the mighty man of war. This is a deep connection: Just as the Almighty makes distinction between day and night (first blessing), so He distinguished between Egypt and Israel (at the splitting of the Sea of Reeds).

6. Why the verse “Gealanu”: We bring the verse “Gealanu Hashem Tzevakot” because we want to bring a language of redemption — in “Mi Chamocha” itself the word redemption doesn’t appear, and we must end with “Gaal Yisrael”.

D. Blessing of “Hashkiveinu” — Fourth Blessing of Evening

The Rambam’s text: “Hashkiveinu Hashem Elokeinu LeShalom…” — a request for the night, that we should go to sleep in peace, arise in peace, not die at night. “UFros Aleinu Sukkat Shelomecha” — we request peace, protection, good counsel, guarded and saved from bad things, from “fear of night”. “UShvor Satan MiLefaneinu UMeAchareinu, UShemor Tzeteinu UVoeinu.”

Explanation: A blessing that exists only at evening (not at morning), a request specifically for the night.

Novel insights:

1. Night is a frightening time: The entire matter of “Hashkiveinu” shows that night is a time of danger — “fear of night”. This fits with the previous novel insight that at night we need more strengthening, because “the bad thing” (darkness) comes.

2. “Sukkat Shelomecha” is military language: “UFros Aleinu Sukkat Shelomecha” is plainly military language — a sukkah is a shelter, a defense (like protection). Proof from many verses in Psalms that are built on the fact that night is a dangerous time — one goes into camp at night and there can come a surprise attack (like “at midnight”). The language of Torah is always about war.

3. “UShvor Satan” — different interpretations: The Rambam doesn’t just want to remove the Satan, but to “break” him. What “Satan” means: (a) evil inclination, (b) evil forces of impurity, (c) an enemy — like Hadad who was a “Satan” to Solomon, or the angel who was “Satan to him” on Balaam’s donkey. Satan can mean simply an enemy in a war context.

4. “UShemor Tzeteinu UVoeinu” — two interpretations: (a) Like “Shomer Tzetcha UVoecha” — going out from the city and coming in, going to war. (b) When the soul goes out (during sleep) and returns — that it shouldn’t “catch” in the process.

E. The Rambam’s view: “Baruch Hashem LeOlam” is an expansion of Hashkiveinu, not a separate blessing

The Rambam’s view: The entire section from “Baruch Hashem LeOlam Amen VeAmen” until “Baruch Atah Hashem” at the end is all an expansion of the blessing of Hashkiveinu — not a third separate blessing after Shema.

Explanation: At evening most Jews (outside the Land of Israel) conduct themselves to say “Baruch Hashem LeOlam” after Hashkiveinu. The Rambam understands that this is a continuation of Hashkiveinu, not a new blessing.

Novel insights:

1. Proof from the Mishnah: The Mishnah says that after Shema at night there are two blessings (not three). The Rambam therefore holds that one cannot make a third conclusion — “Shomer Amo Yisrael LaEd” is not a separate blessing, rather we expand the blessing of Hashkiveinu. This is a clear dispute with other texts that do make a separate conclusion. The Rambam brings this in the name of “some sages of Spain” who also held that one shouldn’t make another conclusion.

2. Comparison to Birkat HaMazon: Just as at Birkat HaMazon one can say “Baruch” many times until one comes to the word, so also here — he makes “Baruch Shomer Amo Yisrael LaEd”, then “Baruch Hashem LeOlam” is a continuation, three times “Baruch”, and finally he comes to “Baruch Atah Hashem” at the end.

3. “Amen VeAmen” — not Amen on a blessing: Because “Baruch Hashem LeOlam Amen VeAmen” is not a “Baruch Atah Hashem” that the congregation answers Amen to, such a formulation was made. This is similar to the “Amen VeAmen” at the end of the opening of praise — it’s a conclusion of an entire process.

4. The Rambam and Amen on the blessing: The Rambam said in another place that on the blessing (of Hashkiveinu/Shomer Amo Yisrael LaEd) one shouldn’t say Amen, because it’s adjacent to prayer (interruption between redemption and prayer). But Amen on one’s own blessing one says only after a set of blessings — like the conclusion of the blessings of Shema.

F. The Rambam’s two versions of the blessing of Hashkiveinu

The Rambam brings two versions:

First version: From the beginning until “Ki El Shover Oyveinu VeShomer Rachamenu Atah Hu, Baruch Atah Hashem Shomer Et Amo Yisrael LaEd” — a “contained” prayer that requests protection for the night.

Another version: “From the beginning of the blessing until ‘Shomer Et Amo Yisrael LaEd’ everything is the same, except they add and say ‘VaYehi Chol HaAm Onim VeOmrim’” — and then come verses. The Rambam relies on the Yerushalmi in Taanit which says that one must add additional verses in the middle of the blessing.

Novel insights:

1. Content of the verses: “VaYehi Chol HaAm Onim VeOmrim” — this comes from Elijah’s deed with the angels (on Mount Carmel), when everyone acknowledged “Hashem Hu HaElokim”. Then come verses of redemption: “Ki Lo Yitosh Hashem Et Amo” (Samuel), “VeAlu Moshiim BeHar Tzion” (Obadiah), “VeHayah Hashem LeMelech Al Kol HaAretz” (Zechariah).

2. “BeYadcha Afkid Ruchi” — depositing the soul during sleep: The Rambam’s text contains “BeYadcha Afkid Ruchi Padit Oti Hashem El Emet” — a prayer specifically for going to sleep soon, one deposits one’s spirit with the Almighty. In the holy Zohar there’s an explanation of how one deposits the spirit in the Tree of Life.

3. Accepting the yoke of God’s kingship in the longer version: The second version is much more about accepting the yoke of God’s kingship — “Melech BiChvodo Chai VeKayam Tamid Yimloch Aleinu LeOlam VaEd”. We request God’s kingship, redemption — “Ki Im LeTzion Melech Elokecha”. The Almighty is already King, but He will again “Yimloch” — He will reveal His kingship.

4. Small differences between versions: The Rambam says “HaMelech BiChvodo Chai VeKayam Tamid Yimloch Aleinu”, our text says “HaMelech BiChvodo Yimloch Aleinu” — small differences but generally the same idea.

5. “Baruch” as the center of the piyyut: “Baruch” is the center of this piece — “Baruch Shomer Amo Yisrael LaEd” fits very well, and it ends with “Baruch Hashem BaYom Baruch Hashem BaLailah” — many “Baruch”s, like multiple blessings.

6. Verses from King Solomon: The text contains “Baruch Hashem Asher Natan Menuchah LeAmo Yisrael” — this is from Kings I chapter 8 (Solomon’s prayer at the dedication of the Temple).

General note about the Rambam’s approach

Novel insight: We see how the Rambam deals with different customs — he brings two versions, “another version”, and notes what different communities conduct themselves. This is interesting because he doesn’t just rule one way, but gives legitimacy to different customs.

General Note About Shemoneh Esrei

The Rambam’s language: The Rambam calls the Shemoneh Esrei by the name “Tefillah” (simply “the prayer”).

Explanation: When the Rambam writes “Tefillah” he means the Shemoneh Esrei, which is the essence of prayer.

Novel insights:

1. “Shemoneh Esrei” — eighteen or nineteen? We (in general language usage) call it “Shemoneh Esrei” — eighteen, but in truth there are nineteen blessings because the blessing against heretics was added later, in the days of Rabban Gamliel of Yavneh (Gemara Berachot 28b — Shmuel HaKatan established the blessing against heretics). The name “Shemoneh Esrei” remained from the original number of eighteen blessings, even after another one was added.


📝 Full Transcript

Rambam Shiur – Laws of the Text of Prayer: Blessings of Shema in Shacharit

Introduction: Fundraising for Beit Midrash Ein LaMachshava

We continue learning Rambam, Sefer Ahava, near the end, Laws of the Text of Prayer, the Order of Prayer.

These days the fundraising campaign is ending for the tremendous enterprise of spreading Torah of my friend the Gaon Rabbi Yitzchak, that is Beit Midrash Ein LaMachshava, groups gather together in all cities to delve deeply into the foundations of Judaism and its secrets, walking in the Pardes HaTorah with tremendous spiritual pleasure. And part of Ein LaMachshava is our Rambam shiur, and I ask everyone who hasn’t yet supported, those who listen through the hotline, there is a special number where one can call in also with donations, the number is 732-217-4634, where one can call in to strengthen the enterprise of Torah, so they can continue and expand the boundaries of holiness.

General Principles of the Blessings of Kriat Shema

We are in the middle of the verses, the text of prayer, we have already learned until after Yishtabach, now we go to the blessings of Kriat Shema.

One thing, says the Rambam, we already said in the previous shiur that we are not really explaining the meaning of the words, but we say on each piece more or less what it is.

Structure of the Blessings

Says the Rambam, the first blessing before Kriat Shema in the morning, after Yishtabach come the blessings of Kriat Shema, the first blessing in the morning this is its text, this is the text.

Basically, one thanks the Almighty for the new dawn, for the new day, and what the new day brings with it as testimony to the Almighty. We already said before, but here it stands out more strongly. I mean the emphasis, until now there wasn’t such a strong emphasis on the fact that it became dawn, it became light.

Two things. First of all, let’s just recall the principles, yes? The Rambam already said which is Kriat Shema:

In the morning come two blessings before Kriat Shema and one after.

At night come two blessings before and two blessings after.

Content of the Blessings

The first blessing before is always a blessing on the preceding events – dawn, at night, the order, and at night.

The second blessing before is always like a kind of blessing on Torah, a blessing on the love of Hashem that gave the Torah.

The blessing after, the first blessing is both times like a review of the truth, the matters of love of Hashem that were spoken about in Kriat Shema itself, and also one mentions the Exodus from Egypt there always.

The fourth blessing at night is like a blessing on the night, a prayer actually that it should be a successful night.

Question: Why is there no fourth blessing in the morning?

Interesting that in the morning there is no such blessing. I don’t know why. Such a prayer is appropriate for the night. Yes, why is there no blessing in the morning that the Almighty should help you today, I don’t know.

I mean because in the morning one says it the whole time, yes, one thanks every time there is good news and bad news, and so on. Here one goes to sleep, one should have a peaceful night, one won’t be praying in the middle of sleep, in the middle of a dream. This is like Kriat Shema with a situation.

First Blessing Before Kriat Shema in the Morning – Yotzer Or

The Connection Between Yotzer Or and Dawn

Yes, but here is very interesting the matter of the blessing of Yotzer Or. Because when it becomes dawn it is very beautiful, a person says Yotzer Or, it became dawn. And with Kriat Shema it fits very strongly, that Kriat Shema is also something that is a response, as the Rabbis said, when it becomes dawn.

Afterwards the Sages added that Kriat Shema should come with the blessings of Kriat Shema, so it is also very beautiful, because it is also dawn before one says Kriat Shema.

The Historical Development of Prayer

But if one says Kriat Shema when it becomes dawn, and afterwards one goes to the Beit Midrash and says the long text, it comes out that one is already holding half an hour into davening, yasher koach to the Creator for the sun. The sun already came out an hour ago. It’s a bit interesting, but one can see how it developed. Originally it makes a lot of sense.

Yes, okay, I’m not talking about us Chassidim. Even the Yekke, and even the one who follows the Rambam and he says Kriat Shema at sunrise, by the time he gets here it’s normally, unless he’s rushing and he wants to daven specifically vatikkin, but he’s there half an hour. It’s a bit interesting, but one understands that actually it belongs to Kriat Shema which belongs to dawn. Even if history has made that the prayer developed, it became a longer prayer. And yes, here we’re talking about Shabbat morning one can already say this by us, 11 o’clock, 11:30, so… yes.

Text of the Blessing: Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech HaOlam

So, Baruch Ata Hashem Elokeinu Melech HaOlam, one thanks for the light.

Discussion: Birkat HaMapil and HaMaariv Aravim

And I mean that Birkat HaMapil is like the pre-blessing before that. In Birkat HaMapil one speaks about it becoming dark. But here you don’t need to say, you can say the blessing “HaMaariv Aravim.”

Ah, HaMaariv Aravim, yes, yes, yes. HaMapil is like “HaMapil chevlei sheina al einai,” that’s the people, here we’re talking about the sun.

Yotzer Or U’Vorei Choshech

So, one thanks the Almighty who created light and creates darkness. It’s the language of the verse, Yotzer or u’vorei choshech, oseh shalom u’vorei et hara. But in the verse they said oseh shalom u’vorei et hakol. It’s that ra means even evil, the Almighty created everything. But we don’t want to mention evil, so “u’vorei et hakol.”

HaMeir LaAretz VeHaMechadesh B’Tuvo B’Chol Yom Tamid Maaseh Bereishit

And one thanks the Almighty, the Almighty who illuminates the earth, lights up the world, and the people who live on the earth, vehamechadesh b’tuvo b’chol yom tamid maaseh bereishit.

Yes, the literal translation means like the Almighty made in the first week that the sun should come out, made the luminaries, He makes every day that the luminaries should come out. That’s the translation. Yes, the world is renewed every day, yes.

Ma Rabu Maasecha Hashem

Ma rabu maasecha Hashem, kulam b’chochma asita, malah ha’aretz kinyanecha. Like the verse of “Ma rabu maasecha Hashem.” Everything in Tehillim, yes.

Malah ha’aretz kinyanecha means the Almighty is the Creator, He acquires things through creation, and everything is full of things that the Almighty made. The Almighty’s name is exalted, praised and glorified from the days of the world. One also speaks of eternity.

Elokei Olam Malkeinu – A Request in the Middle

And here one enters such a prayer, Elokei Olam Malkeinu, ah, Elokei Olam, here one says “Malkeinu.” B’rachamecha harabim rachem aleinu, Adon uzeinu, our Master, our strength, “Adon uzeinu,” the Master over our strength.

Let’s say clearly, why does “rachem aleinu” come in? I have no idea. This is such a small prayer like this. It’s a request like this in the middle. But one says four times the same thing: Adon uzeinu, tzur misgabeinu, magen yisheinu, misgav badeinu. These four things all mean the same thing.

In short, the Almighty is the Master of all kinds of counsels and salvations and virtues, He is the Master of all, exalted above the proud.

From Luminaries to Angels – Keter Yitnu Lach

Yes, let me go a bit faster, because we won’t have time. Now comes such a small piyut Keter Yitnu Lach. Alef-bet, it speaks about the sun, and perhaps also about the angels, we’ll see in a minute.

The Luminaries Praise the Almighty

In any case, it speaks of the sun, it says that the Almighty with His great wisdom made the sun and all the luminaries, they are all an honor and they praise the Almighty.

The Rambam held that this means literally, because the luminaries have intellect and they praise the Almighty, or it means that from seeing the beautiful order of the sun and moon, this praises the Almighty.

And so he explains that blessed, the Almighty is blessed from heaven, from earth, from all the things He made, they praise the Almighty. Yes? Right?

Discussion: What Does “Pinot” Mean?

Yes. Pinot? What does pinot mean? I have no idea.

Aha, okay. There are translations that it means heads of hosts, but the Rambam writes that it’s in the language of pinot which is a wonder, but according to the Rambam it fits very well that one goes from the luminaries to the angels, which are all heavenly bodies, all possessors of soul, but different kinds of levels. Very good.

Hitbarach – The Song of the Angels

Here one speaks of the angels, the song that the angels do. Very good.

The Rambam’s Position: An Individual Does Not Say Kedusha

And here he brings that the Rambam in Laws of Prayer chapter 7 said that an individual does not say Kedusha. I don’t know exactly when he begins to skip, the Rambam says one skips Kedusha with the blessing before it. Apparently from Hitbarach basically begins the topic of Kedusha, the Rambam holds that an individual doesn’t say it, only the prayer leader, only the rabbi, only joining with the congregation. We don’t conduct ourselves this way, but this is the position of the Rambam.

Hitbarach Shem Elokeinu BaShamayim MiMaal V’Al HaAretz MiTachat

Very good. Hitbarach shem Elokeinu bashamayim mimaal v’al ha’aretz mitachat, the Almighty’s name should be blessed in heaven above and on earth below.

It’s interesting, because in heaven above it happens through the luminaries and the angels, and on earth below it happens through us, through us Jews who pray here. That’s the whole thing here, one speaks how it looks above in heaven, and afterwards we do the same thing here below with our song.

Discussion: What Does “Selah” Mean?

Yes, this piece I now thought that selah is like the end of the blessing on the luminaries in this piece, and from Hitbarach begins on the angels. You just wanted to say that selah is such a language of end of verse, yes?

I say selah in the, in the, in the verse in Tanach the translation is something a note, so says the Ibn Ezra and all the commentators of the plain meaning, that it’s some sign for the singers to make some tra-la-la-la-la, I don’t know one word, no one knows what. But in prayer this always means forever, as Chazal translated, selah means forever, therefore when you say selah it means that one should praise the Almighty eternally.

It could be that one uses it at the end, because that’s how one sees in the verses it always comes more at the end. Could be that the melody must also symbolize something that is eternal, like the melody continues, some kind of sound that doesn’t end. There is a sound that brings out the matter of selah, of eternity.

Baruch L’Netzach Tzureinu Malkeinu – Borei Kedoshim V’Yotzer Mesharetim

Now, further, Baruch l’netzach tzureinu malkeinu goaleinu borei kedoshim. He created souls of holy ones, righteous people or angels?

Kedoshim means here the angels, yes. Angels, ah. Perhaps also, by the way, perhaps also the sun. The sun is very holy, it always does the will of Hashem, not like us who one day yes and one day no. The sun is always…

Actually there is a matter that the angels are mostly not holy at all, there is ascending and descending, we’re not getting into the contradiction. But we are not holy. The things are null… one shouldn’t be stringent, but like… yes.

Yishtabach shimcha la’ad malkeinu yotzer mesharetav. Ah, yotzer mesharetav is the same as borei kedoshim. Twice the same thing. The Almighty, asher mesharetav kulam omdim b’rum olam.

Discussion: Garmei HaShamayim and Mesharetav

The mesharetav are the heavenly bodies. The Rambam says the word garmei hashamayim. Mesharetav here means, garmei means bodies, but mesharetav here means the angels, not the…

Right, you’re already at kedoshim now. Ah, here the angels, omdim b’rum olam. B’rum olam means a high place, yes, as if in the upper worlds, u’mashmiim b’kol yachad.

Discussion: What Does “Divrei Elokim Chaim” Mean?

Mashmiim b’kol yachad, u’mashmiim b’kol yachad b’divrei Elokim chaim u’melech olam.

The Rambam’s text makes more sense. It means to say that they give out the words that speak about… they speak about the living God? Or perhaps they also have something like a text of prayer of divrei Elokim chaim? As if they thank the Almighty with divrei Elokim chaim.

One is going to bring the language of the verse “kadosh kadosh.” It’s all an introduction to the Kedusha, right? That they are proclaiming their voice, “v’divrei Elokim chaim,” which this is kadosh, which is Elokim chaim because it’s written in the Torah, yes?

Could be. I would have said a simple translation, it doesn’t make so much sense. I would have said a simple translation that they speak about the living God. “V’dibru Elokim chaim,” like… I mean, I don’t know.

The Angels Say Kedusha

The Rambam says the word garmei hashamayim. Mesharetei, here means garmei means bodies, but mesharetei, here means the angels, not so?

He’s already at Kedusha now, so he says. Ah, here the angels omdim b’rum olam. B’rum olam means a high place, yes, as if in the upper worlds, u’mashmiim et kolam yachad b’divrei Elokim chaim u’melech olam.

The Rambam’s text makes more sense. It means to say that they give out the words that speak about the living God. They speak about the living God. Perhaps they also have something like a text of prayer of divrei Elokim chaim? As if they thank the Almighty with divrei Elokim chaim. One is going to bring the language of the verse “kadosh kadosh.” It’s all an introduction to the Kedusha, right? They are proclaiming their voice b’divrei Elokim chaim, which this is kadosh, which is Elokim chaim because it’s written in the Torah, yes? Could be. I would have said a simple translation, it already makes a bit of sense. I would have said a simple translation that they speak about the living God, b’dibro Elokim chaim, like.

“Kulam Ahuvim… V’Notnim Reshut Zeh LaZeh”

Well, nu. And now one says in praise of the angels: Kulam ahuvim, kulam berurim, kulam giborim, osim b’eima retzon konam b’ahava, v’chulam mekablim aleihem ol malchut shamayim zeh mizeh. There was a simple meaning of partnership between the angels. V’notnim reshut zeh lazeh l’hakdish l’yotzram. It could be that here b’ahava goes love between them, or ahava means apparently love to the Almighty. But from what one says immediately afterwards “v’notnim reshut zeh lazeh,” could be that this is a state of love. Interesting that by the heavenly servants there is a matter of love zeh lazeh, so it looks here.

I remember in Sefer HaTorah, I don’t remember anymore alef or bet, I remember that the angels receive zeh mizeh the abundance, the contractions, it’s literally foundations. By this there is the language “zeh lazeh.” Yes. That means, he gives intellect, from where does he receive intellect? From his teacher as it were, from the higher angel, etc.

The Song of the Angels

L’hakdish l’yotzram b’nachat ruach, b’safa berura… okay, let’s finish this piece. B’nachat ruach, they give permission one to the other, they say nicely, they say b’safa berura u’vneima, they say nicely. Tahara, an angelic voice, kulam k’echad onim b’yira v’omrim, they say the verse of kadosh kadosh kadosh Hashem tzeva’ot malei chol ha’aretz kevodo. This is the song that the angels say. Automatically we say it when we say what the angels say, we catch a ride with them. The Almighty is holy, abstract, but it is also malei chol ha’aretz kevodo. What we will learn in Tanya with all other books that speak of malei chol ha’aretz kevodo, or one must remember the Rambam in many places.

Ofanim V’Chayot HaKodesh

V’ofanim v’chayot hakodesh, these are the servants that were already counted, the servants that were already counted, he tells us more names for them, the servants say kadosh, and the ofanim v’chayot hakodesh, which are other kinds of servants, yachad mitnas’im l’umatam, they take together the choir, and they answer meshabchim v’omrim with the verse baruch kevod Hashem mimkomo.

Yes, the literal translation is that this comes from two other prophets, right? What’s his name, Isaiah the prophet saw servants or seraphim standing above him, and they say kadosh, v’kara zeh el zeh v’amar kadosh. This was now explained with the notlin reshut zeh lazeh, it was such an explanation on the verse v’kara zeh el zeh. And the second piece is from Ezekiel, not by the Merkava, by later at the end it says that va’eshma acharai kol ra’ash gadol baruch kevod Hashem mimkomo. These are the chayot v’ofanim that Ezekiel saw.

And the Rambam in Laws in Sefer HaMada said that the ofanim v’chayot hakodesh are the first two, yes, are the higher levels of servants. So here apparently the Rambam would have looked that all say kadosh, and the next higher level is those who say baruch kevod Hashem mimkomo. We know what is about these two verses, which verse has more with the servants, which verse has more with the ofanim, and what is the matter, that baruch kevod Hashem mimkomo is like a piece of completion or an answer to kadosh Hashem tzeva’ot malei chol ha’aretz kevodo, baruch kevod Hashem mimkomo is a simple difficult question, but we’ll learn later to discuss.

That’s what you said, it comes from the two other like chariots that Isaiah saw and Ezekiel saw, and the connection we’ll learn by Shavuot the Merkava, because Shavuot we read the Merkava. Ezekiel, should one because of doubts another? Whoever wants can come further. Okay.

The Secret of How People Say Kedusha

Continuation of Yotzer Or Blessing

Further, “To God, the blessed One, they give pleasantness”. This is explained as the end of the blessing. Here we’re already coming to the conclusion of the blessing, which begins with “Yotzer Or u’Vorei Choshech” (Creator of light and Former of darkness). It seems, ostensibly, that the last section is somehow a way to bridge back from the angels back to the luminaries. We began earlier with the luminaries, and we brought in the angels. So somehow we’re saying that they say pleasantness before God and so forth, “ki hu” (for He is) because He is the One who makes the ma’aseh bereishit (act of creation). That’s what I think, but it doesn’t fit so well.

Do you understand what I’m saying? We want to return to the luminaries, we need to end with the luminaries, not with the angels. Or perhaps here we’re already speaking of people, “To God, the blessed One, they give pleasantness” – we are going to say pleasantness, we are going to say Kriat Shema and so forth, “to the King, the living and enduring God.”

But we see something like “Kadosh Kadosh” (Holy, Holy) and “Baruch Kevod Hashem Mimkomo” (Blessed is the glory of God from His place) are verses that we want to say, but we don’t say them in our own name. We insert that this is what the angels say, and when automatically the prayer leader says it, and everyone shouts “Kadosh,” the congregation shouts, it means in practice we are saying it. We are attributed to the angels, we somehow don’t have the chutzpah (audacity) to say it. One needs to know the secret here, but there lies some secret here.

Practical Difference – Individual in Kedusha

And here we return, we people, “To God, the blessed One,” before the Creator whom we know, and we say pleasantness, songs, praises, “the congregation and assembly, Doer of mighty acts.” I would say the practical difference of this inquiry, because if one follows the opinion of the Rambam that an individual doesn’t say Kedusha, so the commentators in Shulchan Aruch understand that it simply means the verses, one doesn’t say “Kadosh Kadosh.” But certainly the introduction that comes before it also doesn’t make sense to say.

One needs to know whether we begin again from “To God, the blessed One” or “the congregation and assembly.” It’s a practical difference from our dispute.

Conclusion of Yotzer Blessing – “Who Renews in His Goodness Daily, Continuously, the Work of Creation”

Okay, by “the congregation and assembly,” our text is a bit different, our text the Rama learns: Doer of mighty acts, Maker of new things, Sower of righteousness, Sprouter of salvations, Creator of remedies, Who renews in His goodness daily, continuously, the work of creation. Didn’t we already say once, “as it says, ‘To the Maker of great lights, for His kindness is eternal’”? This is proof that the Almighty renews in His goodness daily, continuously, the work of creation, “for His kindness is eternal,” it goes on forever. “He established luminaries to gladden His world”, “Blessed are You, God, Creator of the luminaries.” This is like a conclusion. It means “ki” (for), every time with the “ki” at the end of a blessing, here we return to the conclusion, and he repeats the essence of the opening. He began with renewing in His goodness, and he brings on this a verse “to the Maker of great lights.”

Discussion: “To Gladden His World” and “With Mercy”

There’s another piece, “to gladden His world,” He becomes joyful from seeing the luminaries. Yes, but there is “His counsel is given to His beloved, full of mercy.” We do say “with mercy,” but… perhaps mercy and joy are the same thing? The Rambam says “with mercy.” He meant something with mercy. Ah, “in Your abundant mercy have mercy on us”? Perhaps “have mercy on us” means to give us the luminaries, that it should be light for us. But what does a thank you have to do with the luminaries? Something doesn’t fit for me here. Yes, I know. This piece needs to be understood better, what’s coming in.

I think that the luminaries are something… it could be that it’s like astrology, the Rambam doesn’t agree with astrology, but from seeing them comes some abundance of all kinds of good things.

Yes, in any case, so this is the first blessing of the blessings of Kriat Shema. It’s interesting, because this isn’t really connected to Kriat Shema, but it seems that Kriat Shema is the first thing a Jew does, we do “when you lie down and when you rise up,” and therefore we say thank you to the Creator for the soul, thank you to the Creator for the luminaries. And this is already more connected, here we speak about the choosing of the people of Israel, receiving the Torah, where Shema Yisrael is the essence of the words of Torah, about which we also said the previous blessing of the Torah.

Birkat Ahava – Second Blessing of Blessings of Kriat Shema

Nature of the Blessing

We recount, we speak of the love and compassion that the Almighty had, and gave the Torah, and we ask “for our fathers who trusted in You,” and the merit of the fathers who trusted in the Almighty, and who received the Torah, they were indeed recipients of the Torah, or there are the fathers who received the Torah, we ask the Almighty, our Father, merciful Father, to continue to have mercy on us, that we should merit all levels of Torah, to keep and to do, all the commandments that exist in the Torah, and also to fulfill the Torah, which isn’t only Torah study, but Torah and its fulfillment. And we ask that we should merit “enlighten our eyes in Your commandments” and so forth, that we should truly merit Torah study and its fulfillment.

Rambam’s Text – “Reign Over Us”

And we ask for the Kingdom of Heaven. Here the Rambam’s text is unique, not everyone knows it, “Reign over us speedily, You alone, for Your holy Name is truly called upon us.” The Almighty called His Name upon the Jews, this is through Kriat Shema. “In happiness and wealth and splendor and glory and honor and might and strength and gladness and joy, speedily raise our horn and save us for Your Name’s sake.” Even the language isn’t different from what we’re accustomed to, the “honor and might and strength and gladness and joy” is in our text at the beginning, yes.

“In Your abundant goodness we shall not be ashamed, in Your Name we take refuge, we shall not be humiliated, we shall not stumble forever and ever, for You are our King, we shall rejoice and be glad in Your salvation. The mercies of God, our Lord, and Your kindnesses,” the merciful Almighty should never abandon us, and should bring us “blessing and peace from the four corners of the earth,” and we ask for the redemption, but it should come up “with upright stature,” that means with a raised head, with pride, “to our land.”

“For You Have Chosen Us From All Peoples and Tongues” – Conclusion

“For You have chosen us from all peoples and tongues.” Here we connect, the Almighty loves us, therefore He gave us the Torah, and therefore He will give us the Land of Israel. It seems because we are chosen from all peoples, we have Torah and we get the Land of Israel. “And You have brought us close to Your great Name.” All these things have to do with Kriat Shema, yes, this is everything. “And You have brought us close to Your great Name,” that we were brought close “to thank You,” that we should be grateful, that means we should pray the prayer that we say here, “love and Your Name,” that means we should say Kriat Shema, “and you shall love,” which speaks of “love of Your Name.”

“Blessed are You, God, Who chooses His people Israel with love.” Let’s go over it a bit more simplified. Like every blessing, it says at the beginning one thing twice, and it doesn’t open with “Blessed” because it’s adjacent to its companion, we’ve learned. But it also opens with one thing, “the love of God upon us,” and it concludes “for You have chosen us,” this is the love of God. Just as we say “and you shall love” and “You have chosen us,” it’s the same thing. And it concludes that the Almighty chose us “with love,” this is the blessing. Meanwhile, it comes in that we pray that the love is the giving of the Torah, and the love is also “Your Name is called upon us,” it should bring the redemptions, everything is details that come in, but this is very important to me.

Blessings of Kriat Shema – Final Blessing After Kriat Shema in Shacharit (Emet V’Yatziv)

But it’s also connected to one thing, the love of God upon us, and it concludes “for You have chosen us.” This is the love of God. Just as it says “You have loved us and You have chosen us,” it’s the same thing. And it concludes that the Almighty chose us with love, this is the blessing.

And meanwhile it comes in that we pray that the love, the giving of the Torah, should succeed with the Torah, and the love is also “Your Name is called upon us,” it should succeed with the redemptions. This is all the details that come in.

But it’s very important to me that we say the text of the siddur and we catch every word exactly, it has no meaning. A person who has a sermon, just like that, like the receiving of the Torah is there, the Almighty gave the Torah with love, because the Almighty loves Jews. It’s very relevant, because right after this we’re going to say “and you shall love the Lord your God,” we’re going to love back. The Almighty asks us that we should love back.

And also at the end is “so that you shall remember and do all My commandments and be holy to your God,” that the love should be on both sides. Further, the blessing is already.

Text of the Blessing – Emet V’Yatziv

And here comes Kriat Shema, and now the Rambam will say the blessings after Kriat Shema.

The final blessing after Kriat Shema in the morning, this we remember, also it’s not simple that we say “Blessed” because it’s a blessing adjacent to its companion and we clarify. Um, so said the Rambam, and it’s also counted exactly sometimes, but yes.

Now we say that all these things that they said in Kriat Shema, where they spoke there about the unity of God and His love, is true, we confirm it.

We count out various expressions, one two three four five… how many expressions of truth? Thirteen? In our siddur it says eight, I already know how many it says in the Rambam. The world doesn’t know, because the prayer leader also here leaves out in the wrong place.

Before “ezrat” (help) isn’t a stop. Ezrat is the continuation of one truth. So, truth, the first thing, everything we said. Truth, let’s say…

Structure of Emet V’Yatziv – Poem on the Word “Emet”

It’s interesting, earlier for example “Baruch She’amar” was many times “Baruch,” the first word was “Baruch,” and we thanked the Almighty. This is such a poem on the word “emet” (truth). We don’t end with “Hashem Elokeichem emet” (the Lord your God is truth). With this we end Kriat Shema, and now we make like a poem on the word emet, that everything we learned is true, but we add more things about the praise of God and important things that are true.

Discussion: How Does “Hashem Elokeichem Emet” Connect?

I thought, we say in Kriat Shema there isn’t the word emet, it goes a bit backwards, it’s something that the world is a bit confused. I always understand myself, because there’s a poem that begins emet v’yatziv, or at night emet ve’emuna. So?

Since there’s another verse “and the Lord your God is truth,” so the poem is built on that verse, because the Lord your God comes truth, it explains that everything is true. Therefore we want to connect this way, we begin “the Lord your God is truth and certain.”

But there isn’t any… I spoke with someone, he says, yes, the second blessing after Kriat Shema begins “v’yatziv” (and certain). There isn’t “v’yatziv,” it’s “emet v’yatziv.” And we’re adjacent, simply we need to say “Hashem Elokeichem emet v’yatziv,” not “Hashem Elokeichem emet, v’yatziv.”

No, the reason why it happened this way is because we wait for the rabbi with “Hashem Elokeichem,” and the arrangers of the prayer arranged it this way, it’s exactly… we need to be adjacent, but we need to be adjacent to “emet v’yatziv,” not “Hashem Elokeichem emet,” the text goes v’yatziv.

Parallel to Baruch She’amar

It’s very interesting that it’s a bit of a similar poem to Baruch She’amar, in the manner that the theme here is emet. And just as it’s true the testimony that we learned “Hashem Elokeichem,” and about this we said that “Hashem Elokeichem emet,” just as “Hashem Elokeichem emet,” the blessing of tzitzit ends with “I am the Lord your God,” and therefore we added “Hashem Elokeichem” is true, it’s eternal, it’s true, it’s necessarily existent.

And now we begin to count out more things that are also true, things that we count as a truth, that we believe or a truth that we ask for.

Content of Emet V’Yatziv

First Part: Expressions of Truth

So first we count out various emet v’yatziv (true and certain), it’s eternal, it’s good, it’s believed, it’s beloved, and so forth. Everything is all expressions that have a connection to truth, about this we say it’s true. It’s fourteen or sixteen, I don’t know exactly how many. True and good, and…

Yes, emet isn’t in the narrow knowledge that emet is the crown of the sefirot, emet means that there’s also more than that. All these are perhaps conditions in truth.

Second Part: Eternity

And this matter forever and ever, eternal knowledge of truth, the Lord God, and here we speak more, that the Almighty, our God and God of our fathers, the Almighty is our strength, shield of our salvation, and He is also eternal.

Further we speak much about kingship, forever and ever, and the truth was both eternal and will be for our coming generations, for the first ones and for the last ones. There’s a strong focus on eternity, just as we had in the blessings of Kriat Shema, that the Almighty is eternal and we believe in Him eternally. Right, Baruch She’amar had great eternity, and also there in Yishtabach we speak further about eternity.

So let’s say this way, in short, the first piece of emet says simply in general all these things that we’re saying now is true, not any other synonyms for emet. Then we say that the Almighty is eternally true, and we believe in Him eternally, as you say.

Third Part: The Almighty with the Jewish People

The third thing we speak more about the Almighty with the Jews, the Almighty is the God of Israel. We say, and this is also eternally true, that the great Creator who is eternal that we just said, is the Redeemer of our fathers, and He is our God, because “we have no other besides Him,” we have no other God, and He is the help of our fathers.

This is because we indeed said, he says ezrat, it’s a continuation with the emet, the chapters. The Almighty is the help of our fathers, and the same Creator who helped our fathers is “the Savior of children after them,” He will always help the Jews.

And “in the heights of the world is Your dwelling,” I don’t know why this verse isn’t so strongly the meaning, but in any case, yes, “in the heights of the world is Your dwelling and Your judgments and Your righteousness to the ends of the earth,” and further emet. It’s like another way of saying in every generation, from heaven to earth, from forever to forever.

Fourth Part: Faith Declarations

And here is more the truth more declarations of faith, like a person says “I believe.” So in the Kuzari he says it this way, the Kuzari learns entire interpretations into these blessings here. “Emet, happy is the man” etc., here we take like faith in reward and punishment and so forth, the acceptance of the yoke of commandments. “Emet, You are the Master of Your people.”

I think now that ostensibly the simple interpretation is, I should put it in context, you just said Shema Yisrael, you said the commandments, now we say happy is the man who heard Shema Yisrael, Your commandments that we just learned. Yes, very good.

“Emet, You are the Master of Your people,” mighty King and great to fight their fight, okay, very similar to “help of our fathers.” Yes. And again we go again with eternity, “fear not and be not dismayed,” eternity, and the unity of God. And these two are like a summary of the previous two. Ah, there it was exactly. Ah, and the next one is another continuation on the unity that God is the God of Israel, that the Almighty saved the Jews.

The Exodus from Egypt and the Splitting of the Sea

Emet, From Egypt You Redeemed Us

“Emet, from Egypt You redeemed us, Lord our God, and from the house of bondage You ransomed us, all their firstborn You slew.” Yes, the plague, the plague of the firstborn is called here dever (pestilence), yes. “And Your firstborn” – the Rambam doesn’t say Israel – “and Your firstborn You redeemed,” which are the Jews, the Almighty chose the Jews. “And the Sea of Reeds You split,” the Egyptians drowned, and all of them died, and the Jews passed through.

Why are the Jews called “beloved ones”? Ah, very good, just as “upright as the dawn, beloved from the womb,” the Jews, the Almighty loves them.

Songs and Praises

And for this we should thank the Almighty. It means, we end the blessings of Kriat Shema with thanking for the Exodus from Egypt and the Sea. What we want to arrive at the two verses “Mi Chamocha” (Who is like You) and “Hashem Yimloch L’olam Va’ed” (The Lord shall reign forever and ever).

It’s interesting, we saw earlier, there’s a custom, it says in Chazal, the Rambam didn’t bring it, that we say the Song every day, “one says the Song of the Sea every day,” this is a midrash, that this is songs for the Almighty. But you see that also here we bring a bit from the Song, two verses, which are the main verses from the Song, the declaration of acceptance of the yoke of the Kingdom of Heaven that’s in the Song, we bring every day by the blessings of Kriat Shema at the end, and this is like an introduction to it. Very interesting.

Parallel to David’s Prayer and the Song of the Angels

It means, just as we say every day the prayer of David, which is a collection of the most beautiful verses of David, after that we say the song of the angels, and here we want to at least mention a verse that the Jews say in the Song, for those who don’t say the entire Song. And we also have David’s prayer from “And David blessed” from Chronicles for David, because he is “the chooser of songs of praise,” we bring the pieces from the Song.

And because of this, because we believe in this truth, it’s fitting that every day one should… It’s very quiet here, which is good, because Chazal say that the matter of this is to remember the Exodus from Egypt, and the tzitzis remind us to remember the Exodus from Egypt, where one remembers again the Exodus from Egypt and the splitting of the Sea of Reeds, that the redeemed ones, the Jews were redeemed, and the beloved ones passed through the entire, and they gave songs and praises to the King, living and eternal, exalted and uplifted, great and awesome, who humbles the proud to the earth, all these things that He showed at the Exodus from Egypt, that He humbled the Egyptians and He redeemed the Jews, this showed that He is a living, active Creator, who frees prisoners and redeems the poor and helps the needy, these are all expressions for taking out the Jews, and who answers His people Israel when they cry out to Him, when the Jews cried out to the Almighty in Egypt, and further, praises to God Most High, Moses gave them the… the… this doesn’t begin with emes, perhaps a continuation.

The Text of “Tehilah L’El Elyon”

Sorry, let’s go, all this… this is what I told you, the true… so I look at it, I don’t have a proof from the Rambam, but this is like two pieces, but it’s all under the same heading, the last emes, emes mimitzrayim gealtanu, but essentially here comes a new piece, because one wants to bring the Mi Chamocha and Hashem yimloch, which begins as if the praise is to the Almighty who is… what is the praise? Moshe u’vnei Yisrael, so it says here so beautifully Moshe u’vnei Yisrael.

The piyut is this, it doesn’t begin Moshe anu, it says tehilah l’El elyon, Moshe u’vnei Yisrael lecha anu b’simchah rabah v’amru kulam, written in a very interesting way, “Mi chamocha ba’elim Hashem,” the verse from the splitting of the Sea of Reeds, from the Song at the Sea, “Mi chamocha ne’dar bakodesh,” how the Creator is glorious in holiness, “Nora tehilos oseh feleh,” one ends with “Hashem yimloch l’olam va’ed,” that the first redeemer, the redeemer from Egypt, should continue… or the Almighty is the redeemer, as if “Hashem tzeva’os shemo kedosh Yisrael,” a verse in Isaiah that speaks about the redemption of Israel, “Baruch atah Hashem ga’al Yisrael,” and with this one ends the blessing of Krias Shema, and here comes the blessing of Shemoneh Esrei.

Ah, actually, here ends the blessing of Krias Shema of the morning, and now the Rambam will bring the blessings of Krias Shema of the night, which has a similar structure.

Blessings of Krias Shema of Maariv

Yes, good, they learned at night first the same, and then with the other, one speaks about the night, and this must be shorter than the morning, ah, at night one thanks for the night, for the darkness.

The first blessing before Krias Shema of Maariv, says the Rambam, this is its text, Baruch atah Hashem Elokeinu melech ha’olam, beginning with Baruch, what makes it evening, that it should be night? B’chochmah pose’ach she’arim, one opens the gates, and He brings in the sun, and He lets out the stars in their watches according to their order. And one thanks the Almighty who is the Creator of both, day and night, light and darkness, and He moves light before darkness, and darkness before light. He exchanges the day and the night, He moves away the day and He brings the night, and exactly the opposite He brings out the twilight, and He makes a separation between the two. Hashem tzeva’os shemo kedosh Yisrael.

The Verse “Hashem Tzeva’os Shemo Kedosh Yisrael”

Ah, so, wait, let me think first about one thing. Kedosh Yisrael… one speaks about the Almighty… no, one speaks that the Almighty is the Creator of the world, and one ends that He is kedosh Yisrael. Baruch atah Hashem hama’ariv aravim. We have another verse, Hashem kedosh Yisrael negdo miyom v’ad olam. What comes in here? It’s in Isaiah. Ah, go’aleinu Hashem tzeva’os shemo kedosh Yisrael. Ah, so the word “go’aleinu” has been removed. Hashem tzeva’os shemo kedosh Yisrael, yes? Interesting, this fits into this. So what comes in here? One ends again with the same verse, but one has removed the “go’aleinu”. Now it’s the end of Shacharis, and here is the beginning of Maariv.

I think though, “Hashem tzeva’os” fits, because tzeva hashamayim, “Hashem tzeva’os” rules over the hosts. He brings in the host, He takes out, b’chochmah pose’ach she’arim. It’s a matter of order, making order in the hosts, day and night. “Kedosh Yisrael”.

Mixing the Attribute of Day in Night and the Attribute of Night in Day

It seems to me like this: the Gemara says that one must mix the attribute of day in night and the attribute of night in day. In the morning one says, when one mentions something from the night, one says yotzer or u’vorei choshech. And at night one also says something about ma’avir yom u’mevi laylah. Yes, one says both sides, that the Almighty takes away the night and brings the day.

Seemingly the simple meaning is that at night, but I see that at night one speaks more about this, one speaks a lot about mesir sheinah me’eineinu, hama’avir chavlei sheinah. Seemingly because night is a problem, in the morning it’s simple, one thanks for the light, just like the darkness, the Almighty made the light, like the work of Creation. But at night it’s the opposite, now comes the bad thing, the King of the world don’t worry, morning comes again, the Almighty runs a system, the Almighty manages everything.

Or you can say perhaps like this, that the King of the world says at night that it’s a preparation for the next morning, just like what a person does essentially, it’s a matter of death, but one prepares for the next morning, and the Almighty now makes order so that tomorrow the sun can shine again.

We still have Kel chai tamid yimloch aleinu l’olam va’ed, simply like with kedosh Yisrael, You are our kedosh Yisrael, tamid yimloch aleinu. But the Rambam doesn’t bring it, it’s a bit the kedosh Yisrael, in the sense that it’s a bit interesting, one speaks about creation, and here one speaks uniquely that kedosh Yisrael. Habocher b’amo Yisrael b’ahavah, one notices until now that it’s the same verse that one says in the morning by ga’al Yisrael.

The Second Blessing Before Krias Shema of Maariv — “Ahavas Olam”

Now one can learn the next blessing. Now the ahavas olam, the second blessing of Krias Shema of the night, is also the same matter, one speaks about the love that the Almighty gave the Torah, it’s also a blessing that doesn’t begin with Baruch, ahavas olam beis Yisrael amcha ahavta, Torah u’mitzvos chukim u’mishpatim osanu limadta. One asks that one should always merit to speak in the laws of Your will, and to rejoice, v’nismach v’na’aloz. Did we already have that one should rejoice with the Torah? V’ha’arev na by the blessing of the Torah, that one should rejoice with the words of Your Torah, because this is chayeinu v’orech yameinu, u’vahem nehgeh yomam valaylah.

V’ahavascha al tasir mimenu, because it is the Torah, it is our Torah, the Torah is our Torah, yes? In Mishlei one says so, the Torah is our Torah, Baruch atah Hashem ohev amo Yisrael la’ad.

Comparison with Elokai Neshamah

So, I’m not an expert, you said it’s a prayer, I’m not sure that Elokai Neshamah is a prayer, I tell you now that it’s more like a promise, or like he says that it does so, and it seems to me also that it’s also the continuation of what was spoken earlier in the first blessing, one speaks that the Almighty makes the day and night, it’s a cycle, so essentially at night one doesn’t learn much Torah.

Certainly, but still, you can go in your ways, a bit of Torah, one goes now to learn at night also, yomam valaylah, and we ask v’ahavascha al tasir mimenu l’olamim, you’re going to sleep now, but still, the love of Hashem that He gives us the Torah, you should never forget, even at night, or even in a general way, this world is like night and so on.

“Ki Hi” — Feminine Language

A Torah’s second, yes, it says ki livyas chen hem l’roshecha va’anakim l’gargrosecha, something, perhaps similar, a Torah puts on an aggressive, yes, something possessive, according to the simple meaning it goes on the Torah, as if the Torah is a Torah, but it seems that “hi” is feminine language, the Torah, no? The love of Hashem, yes, aha, the love of Hashem is a Torah’s second.

It can be that it’s a prayer because one asks v’nismach v’na’aloz, like this is more than v’ha’arev na, it’s also a prayer, it’s exactly the same thought as v’ha’arev na, and “make it sweet for us”, but it should come with joy already. Here comes Krias Shema after this, because in the morning one says habocher b’amo Yisrael b’ahavah, and here one speaks about the continuation, that it goes on forever, even at night, even when… that it goes on forever, the eternity of this.

The First Blessing After Krias Shema of Maariv — “Emes Ve’emunah” / Ga’al Yisrael

And after Krias Shema there is also just as there is the blessing after Krias Shema in the morning, which connects to Hashem Elokeichem, one adds the word emes, there is also such a thing that brings out also the remembrance of the Exodus from Egypt and… right, so here it’s a bit shorter, the first part goes rather quickly, emes ve’emunah kol zos that the Almighty is our God and we are His people, this has already been said four times in Shacharis in four different ways, right?

And then it goes directly to the Exodus from Egypt more or less, right? Yes, and it goes to the Exodus from Egypt, and also one should be able to end with the same conclusion of saying Mi chamocha ba’elim Hashem, what was discussed, the mighty prayer of the splitting of the Sea of Reeds, the praise of the splitting of the Sea of Reeds, and one ends with the same verse Hashem yimloch l’olam va’ed, one speaks about the redemption. So in between does emes malkeinu emes fit? Emes malkeinu efes zulaso?

“Pedanu” — General Redemption

A pedanu. We don’t say, the second emes you should, you should actually pedanu, because one thanks in general, the Almighty redeems us from all troubles, He lets us live, He leads us over our enemies. I thought that one goes specifically to Pharaoh. I mean that also in the morning it was like motzi asurim, podeh anavim. It seems to me that the Exodus from Egypt also teaches the general thing that the Almighty has mercy on the Jews, on the poor people.

Past, Present, and Future

Also regarding the love of Hashem, one counts it was once, it is forever. The Almighty took us out of Egypt, but He is always present, perhaps like Hashem malach Hashem melech Hashem yimloch l’olam va’ed, past present and future, He took us out of Egypt, He is somech noflim and lives constantly, and ga’aleinu one speaks already yes presumably about the redemption, something more than our forefathers, one speaks about a future redemption or what, the eternal redemption, yes? Because I think only, past and present is more like simply a general attribute, He is go’el mikaf aritzim. One of the instances was Egypt, and from this one learns further, yes.

The Splitting of the Sea of Reeds and Acceptance of the Yoke of Heaven

Just like habocher b’amo Yisrael b’ahavah, that the Almighty is somech noflim and lives, He helps us in the present as we say, and here one recounts a blessing on the Exodus from Egypt and the splitting of the Sea of Reeds, just as one does in the morning, and the Almighty split the Sea of Reeds, and He drowned the pursuers with the enemies the Egyptians, and when the Jews saw them they said the song of Mi Chamocha, and accepted the yoke of the kingdom of Heaven with joy, willingly and with joy, and said the verse Mi chamocha ba’elim Hashem mi chamocha ne’dar bakodesh.

It says in the morning texts that this is the peak of the splitting of the Sea of Reeds, of the Song at the Sea, this is like the most important verse, Mi chamocha ba’elim Hashem mi chamocha ne’dar bakodesh nora sehilos oseh feleh, Hashem yimloch l’olam va’ed.

And one ends with the same verse, go’aleinu Hashem tzeva’os shemo kedosh Yisrael, Baruch atah Hashem ga’al Yisrael. Seemingly the verse go’aleinu, and one simply wants to bring a language of redemption, one wants to say ga’al Yisrael, so the verse go’aleinu, in Mi Chamocha the word redemption doesn’t appear.

It’s also clear, because one wants to bring the, as it says here clearer than in the previous one, malchuso b’ratzon kiblu aleihem, how did the Jews accept the kingdom of Heaven at the Song at the Sea? Through Mi chamocha ba’elim Hashem, that they saw that He is the greatest God, and they said Hashem yimloch l’olam va’ed.

The Song at the Sea — Two Parts

And one can see afterwards, there is an order, and one can see in the Song at the Sea that it’s divided into two parts, and each part ends with this sort of matter, acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven or praise.

And I mean that the first half ends with Mi Chamocha, and the second Hashem yimloch l’olam va’ed. It’s also very interesting that the go’aleinu Hashem tzeva’os shimcha kedosh Yisrael they specifically said at Ma’ariv Aravim.

The Connection Between “Hashem Tzeva’os” by HaMa’ariv Aravim and by Ga’al Yisrael

And I mean that here there is also a connection, just as the Almighty brings in the heavenly host, there is a time for the sun, there is a time, the Almighty made this, just as the sea should be on the side, He brought across the host of Israel, He drowned the host of Egypt, He was the commander, He was the mighty man of war. This is the Hashem tzeva’os there means the Almighty who conducts Himself with the heavenly host, and here go’aleinu Hashem tzeva’os who did at the sea the work, as it were protected the Jews.

And I now grasp that there is a Pesach Shavuos situation, ah, there is for me an allusion. Just as the verse says here both, He separated between Egypt and Israel.

The Song at the Sea Also Speaks About the Future

I now grasp that the Song at the Sea also pointed to the future also then, because Mi Chamocha is after what one speaks about the chariots of Pharaoh and his army, afterwards one goes further and says tevi’emo v’sita’emo, all these things, about this it says Hashem yimloch l’olam va’ed, about this that the Almighty redeems the Jews and He brings them to the place of the Temple, the entire continuation. So in the Song at the Sea it also says clearly that it’s not only about then, it’s also about the future.

The Last Blessing After Krias Shema of Maariv — “Hashkiveinu”

Okay, now comes another blessing, by Maariv comes another blessing after this. Ah, yes, we already mentioned the blessing, it’s a request for the night, Hashkiveinu Hashem Elokeinu l’shalom, that one should go to sleep in peace, and one should wake up in peace, one shouldn’t die at night, nothing should happen. U’fros aleinu sukas shlomecha, one should continue to pray for peace and protection, that should give good advice, one should be guarded and saved from bad things, from the fear of night.

At night it looks, it’s a frightening time, how hard does the Satan, when one says “what is the Satan?”, the Ramban wants more, the Ramban doesn’t want that one should take away free choice, and from Jews my teachers, that one shouldn’t

The Blessing of Hashkiveinu — Text, Explanation, and the Rambam’s Dispute

Text of “U’fros Aleinu Sukas Shlomecha” — Language of War and Protection

Speaker 1: U’fros aleinu sukas shlomecha, that there should continue to be all prayers for peace and protection, there should be good advice, one should be guarded and saved from bad things, from the fear of night, at night it appears it’s a frightening time, u’shvor ha’satan, let’s say what is the Satan, the Rambam wants more, the Rambam doesn’t want to simply remove, break, milfaneinu u’me’achareinu, that one shouldn’t stumble in any… what Satan means, because at night, a person makes an accounting of the soul, or what it means, Satan means the evil inclination, or what it means… one can mean all the evil forces of impurity, whatever they should be called. U’shmor tzeiseinu u’vo’einu, it means as one goes and comes, that perhaps when the soul goes out and comes back that it shouldn’t catch.

Seemingly, u’fros aleinu sukas shlomecha is simply the language of war, yes, a sukkah is today they said a shelter, a defense, like missiles are coming. And one sees in many verses in Tehillim that this is seemingly built on that night is a very dangerous time, one goes into the camp at night and there can come a surprise attack, like at midnight, right? So always the language of the Torah is about war.

Speaker 2: Aha. Like a shomer tzeis’cha u’vo’acha, when you go out.

Speaker 1: Like a shomer tzeis’cha u’vo’acha in war. Yes, yes, when yes, should guard the animals, it’s a matter that says there something the… yes. Tzeiseinu u’vo’einu means going out from the city, going into the city, going to war, or he is seen that he didn’t look not at what they explain here, but so I understand.

The Rambam’s Position: “Baruch Hashem L’olam” is an Expansion of Hashkiveinu

Speaker 1: By us it goes like this, at Maariv (evening prayer) most Jews conduct themselves outside of Israel to say Baruch Hashem l’olam, then we can say, Kol Yisrael yesh lahem chelek, then Shomer amo Yisrael la’ad comes like a blessing, then a whole piece. It appears that the Rambam understood that that is all an expansion on Birkat Hashkiveinu, and it’s like they saw for example by Birkat Hamazon (Grace after Meals), one can say Baruch many times until one comes to the word, here too, he makes Baruch Shomer amo Yisrael la’ad, Baruch Hashem l’olam is a continuation, so three times Baruch, and finally he comes to Baruch Atah Hashem at the end.

So he says, or, but the Rambam already mentioned the Baruch Shomer amo Yisrael la’ad regarding Amen something, yes? You see in the siddur it says Baruch Hashem l’olam Amen v’Amen, that’s the Amen on that. And one says again Yimloch Hashem l’olam Amen v’Amen. Here he brings from Eliyahu or angels, Va’yanu kol ha’am vayomru before Him, and everyone acknowledged Hashem hu ha’Elokim, Baruch shem kevod malchuto l’olam va’ed, that the whole earth heard. For the One who supports is the Almighty.

Baruch Hashem in all ways, bayom balayla baboker ba’erev, shochveinu v’nakuma, v’al asher b’yado nefashot hachayim v’hameitim, asher b’yado nefesh kol chai v’ruach kol basar ish. This is literally a prayer for what one is about to go to sleep, v’ruach kol basar ish, and Your commandments remain, p’doto oti Hashem El emet, You will redeem me, You will return my soul to me, You protect me, You keep me from death.

The Depositing of the Soul During Sleep

Speaker 2: Yes, ya’iru einai, this is indeed a wonder, what does it mean that You deposit the spirit?

Speaker 1: But in the holy Zohar it says plainly how one deposits the spirit, how one deposits the spirit in the Etz HaChaim (Tree of Life), and how one does it. Ya’iru einai, v’yismach libeinu, one says it’s beautiful, meshuvi ezer, here one prays for the redemption, the redemption, ki im l’Tzion melech Elokecha, for the redemption, and because we know that the Almighty is already King, but He will again yimloch, He will reveal His kingship, and one prays for the kingdom of Hashem. Melech bichvodo chai v’kayam tamid yimloch aleinu l’olam va’ed.

When the Rambam says HaMelech bichvodo, we say HaMelech bichvodo yimloch aleinu, the Rambam says HaMelech bichvodo chai v’kayam tamid yimloch aleinu. These are all small differences, generally it’s the same idea. But the Rambam says, and our siddur is much longer, and the Rambam has slightly different versions.

The Two Versions That the Rambam Brings

Speaker 1: The Rambam says, there are those who conduct themselves to add also the V’hayah kol ha’am onim v’omrim a second time. No, no, he doesn’t say that. He just stated the version of Birkat Hashkiveinu according to the Rambam. It says ki El shomer oyveinu v’shomer rachamenu Atah hu, Baruch Atah Hashem shomer et amo Yisrael la’ad.

Now he brings the other version, he says, nusach acher: umitchilat habracha ad ‘shomer et amo Yisrael la’ad’ hakol shaveh, ela shemosifen v’omrim ‘v’hayah kol ha’am onim v’omrim’. And here begins what one also says, one begins to say all these verses. The Gemara in Ta’anit says that one must add the addition of verses within the seventh blessing.

The Verses in the Longer Version

Speaker 1: And it goes like this: V’hayah kol ha’am onim v’omrim b’shem Elokim, vayira Yaakov me’od vayeitzer lo, and here begins what according to the communities they say, asher yomru ba’et hahi la’am hazeh v’liYerushalayim mah davar Hashem aleihem, lo yevoshu ki yedabru et oyvim bashaar, already prayed for the redemption, yes? Ki lo yitosh Hashem et amo ba’avur shemo hagadol, also redemption. V’alu moshi’im b’har Tzion lishpot et har Eisav v’hayta laHashem hamlucha, this is a verse in Shmuel, I think I remember, yes? V’alu moshi’im is in Ovadiah. V’hayta laHashem hamlucha, v’haya Hashem l’melech al kol ha’aretz bayom hahu yihyeh Hashem echad ushmo echad, this is in Zechariah. Various verses of redemption.

And further, Elokeinu shebashamayim kayem shimcha umalchutcha aleinu tamid. B’yadcha nefesh hachayim v’nefesh hameitim, asher b’yadcha nefesh kol chai v’ruach kol basar ish, b’yadcha afkid ruchi padita oti Hashem El emet. It’s interesting, because the communities don’t say the Rambam’s version, or… no, that’s not what it says. Because in the Rambam’s version he also calculated the ways of afkid ruchi. This is his version of afkid ruchi: b’yadcha afkid ruchi padita oti Hashem El emet.

Va’anachnu amcha v’tzon mar’itecha, we Jews are amcha v’tzon mar’itecha, v’nodeh lecha u’nesaper tehilatecha, that we should always be able to give thanks and recount Your praise. Hashem yatzileinu nafsheinu misefat sheker umilashon remiya, a wonder. Yisrael nosha baHashem teshu’at olamim, lo tevoshu v’lo tikalmu ad olmei ad. Yoshev meloneinu, yoshev malveh oseinu, al tizbacheinu v’al titasheinu. This is from the prayer of David. Latet lanu erva b’lechtenu b’chol dracheinu, and not from troubles, but from the counsel of our enemies.

Speaker 2: Shlomo… I remember he says it by one of the haftarot. Melachim Alef, chapter 8, okay.

Speaker 1: Yes, but this is Shlomo by David ben Melachim, after the king… Sefer Melachim doesn’t dwell on the king. Baruch Hashem asher natan menucha l’amo Yisrael. Baruch Hashem hayom, Baruch Hashem layla, the same blessing that he said, he took the hidden one. Here they took Hashem Elokeinu, nasi be’emunatecha. This is not at the end. Baruch Hashem HaMolech bichvodo chai v’kayam tamid yimloch l’olam va’ed. The Rambam calculated a slightly longer version of the end of Birkat Hashkiveinu. So the Rambam learns.

The Rambam’s Position: It’s Not a Third Blessing

Speaker 1: The second… end of Birkat Kriat Shema, the third prayer of Birkat Kriat Shema. Not the third, the second. This is… for us it’s a third blessing. You see that the Rambam understood that this is an expansion of Birkat Hashkiveinu. It’s a longer Hashkiveinu. And he brings two versions of it. It’s very interesting. You see how the Rambam reckons with different customs. There’s a custom like this, there’s a custom like that.

It’s interesting, one can hear in our version, because Hashkiveinu, as we say it, is a whole “contained” prayer that asks for protection for the night. The next one is much larger, I mean it’s much more acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven. I mean acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven has nothing to do with Hashkiveinu.

Speaker 2: But you can understand that it’s an expansion of the idea.

Speaker 1: I can hear it. Certainly according to my interpretation that tashimeinu and ta’ireinu means we’re going to war, Mashiach will come, whatever.

Discussion: Different Interpretations of “Satan”

Speaker 2: Satan can also mean, as it says that Hadad was a satan to Shlomo. Satan is not one thing. It can mean on his right, satan lo on Bilam’s donkey. It can mean simply an enemy, kinat sofrim tarbeh chochma.

Speaker 1: Yes, so this is the beautiful prayer. And also with what you said that Baruch is the center of this piyut, Baruch shem amo Yisrael la’ad fits in very well. It’s not the end, in our Ashkenaz version, but it’s a beginning of a certain repetitive word of “Baruch”, and it ends with Baruch Hashem bayom Baruch Hashem balayla, which has literally many Baruchs, like multiple blessings in one year.

The Dispute: Two Blessings or Three?

Speaker 1: He actually brings… ah, I’m already wrong. He actually brings from the Rambam, he actually says that one shouldn’t make another closing, as some Spanish sages instructed. There can’t be three blessings, the Mishnah says there are only two blessings. He actually says, the Rambam, one doesn’t close with shomer amo Yisrael la’ad, rather one expands the blessing. So I was right until I understood.

It’s actually a clear dispute of the Rambam with the other versions that do make it. It’s actually a question how can we make three blessings after Kriat Shema, the Mishnah says two. There’s an answer to this, the Rambam held that because of this one should include it in the blessing.

Discussion: The Matter of “Amen v’Amen”

Speaker 2: But I remember something the Rambam talks about Amen on the blessing. When the Rambam spoke about Amen, he said that on the blessing one shouldn’t say Amen, why? Because it’s adjacent to the prayer.

Speaker 1: But we learned that Amen al birkat atzmo (Amen on one’s own blessing) one only says after a set of blessings, like for example at the end of the conclusion of the blessings of Kriat Shema. But you’re touching on something else, perhaps it’s an interruption between redemption and prayer, I remember. But it could be that the Amen v’Amen that one says here is such a thing. You also see at the end of Pesukei D’Zimra we had such a thing, yes, Baruch Hashem l’olam Amen v’Amen. It’s interesting that at the end of a piece, of a whole process, comes such an Amen v’Amen.

Speaker 2: No, because there’s no Baruch Atah Hashem shomer amo Yisrael la’ad that the congregation answers Amen to, they made such a… I don’t know what to say. Is it us that people are afraid to say Amen because they’ll be interrupting, so they make such eighteen blessings of Amen. It’s a whole lengthy matter.

Speaker 1: Okay, until here… until here the laws of blessings. Blessings of Kriat Shema. The next piece will be the blessings of Kriat Shema.

Birkat Shemoneh Esreh — The Rambam’s Terminology

The Rambam’s Language for Shemoneh Esreh

Birkat Shemoneh, the Rambam calls this the tefillah (prayer), which we call Shemoneh Esreh (Eighteen), but there are nineteen blessings.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

סדר התפלות ב׳ – תמלול

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור רמב״ם – הלכות נוסח התפילה: ברכות קריאת שמע (שחרית און מעריב) און שמונה עשרה

כלליות פון ברכות קריאת שמע

דער רמב״ם׳ס שיטה: שחרית זענען דא צוויי ברכות פאר קריאת שמע און איינע נאכדעם; מעריב – צוויי פארדעם און צוויי נאכדעם.

פשט: די סטרוקטור פון ברכות קריאת שמע:

ערשטע ברכה פארדעם (שחרית און מעריב): א ברכה אויף די נאטירלעכע געשעענישן – צופרי (אור) אדער נאכט (חושך).

צווייטע ברכה פארדעם: א מין ברכת התורה – אהבת ה׳ און מתן תורה.

ערשטע ברכה נאכדעם: א חזרה אויף אמת, ענינים פון קריאת שמע, דערמאנט יציאת מצרים.

פערטע ברכה (נאר מעריב): א תפילה/בקשה אויף א געלונגענע נאכט.

חידושים:

1. פארוואס איז שחרית נישטא קיין פערטע ברכה (בקשה אויפן טאג)? ביי טאג דאוונט מען און מ׳בעט כסדר, מ׳דאנקט אויף גוטע בשורות וכו׳. אבער ביינאכט גייט מען שלאפן – מ׳וועט זיך נישט מתפלל זיין אינמיטן שלאפן – דעריבער דארף מען א ספעציעלע בקשה-ברכה פארדעם. דאס איז ווי א „קריאת שמע מיט א סיטואציע.”

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחר — „יוצר אור”

א. פתיחה — „ברוך אתה ה׳… יוצר אור ובורא חושך”

דער רמב״ם׳ס נוסח: „ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל.”

פשט: מ׳באדאנקט דעם אייבערשטן אויף דער נייער צופרי, אויף דעם אור, און וואס דער נייער טאג ברענגט מיט זיך אן עדות אויף דעם אייבערשטן. דאס איז א לשון הפסוק (ישעיה מ״ה:ז) – „יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הרע.” נאר אין דאווענען זאגט מען „ובורא את הכל” אנשטאט „את הרע” – ווייל מ׳וויל נישט דערמאנען רע, כאטש דער אייבערשטער האט באשאפן אלעס.

חידושים:

1. דער דגוש אויף אור איז דא שטערקער ווי פריער: ביז יעצט אין דאווענען (פסוקי דזמרה וכו׳) איז נישט געווען אזא שטארקער דגוש אויף דעם אז ס׳איז געווארן צופרי, ס׳איז געווארן אור. ערשט דא, ביי יוצר אור, קומט דער עיקר אויסדרוק פון דעם.

2. דער היסטארישער צוזאמענהאנג צווישן קריאת שמע און צופרי: קריאת שמע איז אריגינעל א „תגובה” אויף וואס ס׳ווערט צופרי – אזוי האבן די חכמים עס אנגעזאגט. ווען מ׳זאגט קריאת שמע ביי נץ החמה, שטימט יוצר אור זייער שיין – מ׳דאנקט אויפן אור ממש ווען ס׳קומט. אבער היסטאריש, ווי די תפילה האט זיך אנטוויקלט און לענגער געווארן (מיט פסוקי דזמרה, ישתבח, וכו׳), קומט אויס אז ביז מ׳דערגרייכט יוצר אור איז שוין א האלבע שעה אריין אין דאווענען, און די זון איז שוין ארויס א שעה צוריק. אריגינעל האט עס „אסאך סענס געמאכט” – אבער מ׳פארשטייט אז בעצם באלאנגט עס צו קריאת שמע וואס באלאנגט צו צופרי.

3. ברכת המפיל vs. המעריב ערבים: ברכת המפיל (פארן שלאפן) רעדט פון דעם מענטשלעכן אספעקט – „המפיל חבלי שינה על עיני.” אבער „המעריב ערבים” (ערשטע ברכה פאר מעריב) רעדט פון דער זון/נאטור – פאראלעל צו יוצר אור. דאס זענען צוויי באזונדערע ענינים.

ב. „המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”

פשט: דער אייבערשטער האט אין בריאת העולם געמאכט די מאורות, און ער מאכט יעדן טאג מחדש אז זיי זאלן ארויסקומען – די וועלט ווערט נתחדש יעדן טאג.

ג. „מה רבו מעשיך ה׳” / „מלאה הארץ קנינך”

פשט: „קנינך” – דער אייבערשטער איז דער בורא, ער „קונה” זאכן דורך בריאה, און אלעס איז פול מיט זאכן וואס ער האט געמאכט. „המלך המרומם… מימות עולם” – רעדט אויך פון נצחיות.

ד. „אלקי עולם מלכנו ברחמיך הרבים רחם עלינו”

חידוש – פארוואס קומט אריין „רחם עלינו”? עס איז אומקלאר פארוואס אינמיטן א ברכה וואס לויבט דעם אייבערשטן אויף די מאורות קומט אריין א בקשה – „רחם עלינו.” ס׳איז א קליינע תפילה/בקשה אינמיטן. אפשר „ברחמיך הרבים רחם עלינו” מיינט ער זאל אונז געבן מאורות, ס׳זאל לעכטיג זיין.

באמערקונג: „אדון עוזנו, צור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו” – אלע פיר מיינען בעצם די זעלבע זאך: דער אייבערשטער איז דער אדון פון אלע מיני עצות, ישועות, סגולות.

ה. פון מאורות צו מלאכים — „כתר יתנו לך” / „התברך”

פשט: נאך דעם וואס מ׳רעדט פון די זון און מאורות, גייט מען איבער צו די מלאכים. דער אייבערשטער האט מיט חכמה געמאכט די זון און אלע מאורות, זיי אלע זענען א כבוד און משבח דעם אייבערשטן.

חידושים:

1. דער רמב״ם׳ס שיטה אז מאורות האבן שכל: דער רמב״ם האלט אז ווען מ׳זאגט אז די מאורות זענען „משבח” דעם אייבערשטן, מיינט עס ליטעראלי – ווייל די מאורות (גרמי השמים) האבן א שכל (בעלי נפש) און זיי זענען משבח דעם אייבערשטן. אלטערנאטיוו קען מען זאגן אז פון דעם וואס מ׳זעט די שיינע סדר פון זון און לבנה, איז דאס גופא משבח דעם אייבערשטן.

2. „סלה” ביי „התברך”: „סלה” איז ווי א ענד-סימן. אין תנ״ך (לויט אבן עזרא און מפרשי הפשט) איז „סלה” א סימן פאר די משוררים צו מאכן א מוזיקאלישע פויזע. אבער אין דאווענען מיינט „סלה” אלעמאל „לנצח” (אזוי ווי חז״ל האבן געטייטשט). אפשר דער ניגון/קלאנג ביי „סלה” דארף אויך סימבאליזירן נצחיות – א קלאנג וואס ענדיגט זיך נישט.

3. „סלה” אלס שטרוקטורעלער ציילן: „סלה” מארקירט דעם ענד פון דעם חלק וועגן מאורות, און פון „התברך” הייבט זיך אן דער חלק וועגן מלאכים.

ו. „התברך שם אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת”

חידוש – בשמים ממעל vs. על הארץ מתחת: „בשמים ממעל” – דער אייבערשטער ווערט געלויבט דורך די מאורות און מלאכים. „ועל הארץ מתחת” – דורך אונז אידן וואס דאווענען דא אונטן. דאס איז דער גאנצער ענין: מ׳רעדט וויאזוי ס׳זעט אויס אויבן אין הימל (מלאכים׳ס שירה), און נאכדעם טוען מיר די זעלבע זאך דא אונטן מיט אונזער שירה.

ז. „בורא קדושים” / „יוצר משרתיו”

פשט: „בורא קדושים” – ער האט באשאפן קדושים, דאס מיינט מלאכים. „יוצר משרתיו” – דאס זעלבע ווי „בורא קדושים,” צוויי מאל די זעלבע זאך.

חידוש – „קדושים” קען אויך מיינען די זון: די זון איז זייער הייליג – זי טוט אלעמאל רצון השם, נישט אזויווי מענטשן וואס א טאג יא און א טאג נישט.

[דיגרעסיע: מלאכים און קדושה] אייגנטליך איז דא אן ענין אז מלאכים זענען „רוב גארנישט קיין קדושים” – ס׳איז דא מעלה ומטה, אבער דער ענין ווערט נישט אויסגעפירט.

ח. „פינות” — וואס מיינט דאס?

חידוש: ס׳איז דא טייטשן אז „פינות” מיינט „ראשי צבאות.” לויט דעם רמב״ם שטימט זייער גוט אז מ׳גייט פון מאורות צו מלאכים – אלעס גרמי השמים, אלעס בעלי נפש, אבער אנדערע מיני לעוועלס. (גרמי = גופים, אבער משרתיו = מלאכים.)

ט. קדושה אין יוצר — שיטת הרמב״ם אז יחיד זאגט נישט

דער רמב״ם (הלכות תפילה פרק ז׳): א יחיד זאגט נישט קדושה – „מדלג קדושה עם ברכה שלפניה.” נאר דער שליח ציבור / בציבור.

חידוש: לכאורה פון „התברך” הייבט זיך אן דער נושא פון קדושה, און דאס איז וואס דער יחיד מדלג. „אונז פירן זיך נישט אזוי, אבער אזוי איז די שיטת הרמב״ם.”

נפקא מינה למעשה: לויט דעם רמב״ם׳ס שיטה אז א יחיד זאגט נישט קדושה, פארשטייען די מפרשים אין שולחן ערוך אז מ׳זאגט נישט די פסוקים „קדוש קדוש” אליין. אבער אויך די הקדמה וואס קומט פאר דעם מאכט נישט קיין סענס צו זאגן אן א מנין. דערפון קומט א נפקא מינה למעשה: צי א יחיד הייבט צוריק אן ביי „לאל ברוך” אדער ביי „קהל ועדה” — דאס איז א פראקטישע שאלה פון דער מחלוקת.

י. די מלאכים זאגן קדושה — „אשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים בקול יחד בדברי אלקים חיים ומלך עולם”

פשט: די מלאכים שטייען אין עולמות העליונים און זיי זענען „משמיעים בקול יחד.”

חידושים:

1. וואס מיינט „דברי אלקים חיים”? עטלעכע טייטשן: (א) זיי רעדן וועגן אלקים חיים – זיי לויבן דעם אייבערשטן. (ב) זיי האבן אויך א מין „נוסח התפילה” פון דברי אלקים חיים – זיי דאנקען דעם אייבערשטן מיט הייליגע ווערטער. (ג) דאס איז א הקדמה פאר קדוש קדוש קדוש – „דברי אלקים חיים” רעפערירט צו דעם פסוק פון קדושה וואס שטייט אין תורה/נביאים. דער רמב״ם׳ס נוסח „בדברי אלוקים חיים” מאכט מער סענס ווי אנדערע גירסאות.

יא. „כולם אהובים… ונותנים רשות זה לזה”

פשט: מ׳זאגט שבח פון די מלאכים — זיי זענען אהובים, ברורים, גיבורים, טוען דעם רצון פון באשעפער, און געבן רשות איינער דעם צווייטן צו זאגן קדושה.

חידושים:

1. „באהבה” — צווישן זיך אדער צום אייבערשטן? ס׳ווערט מסתפק צי דאס מיינט אהבה צווישן זיך (צווישן די מלאכים) אדער אהבה צום אייבערשטן. פון דעם וואס גלייך נאכדעם שטייט „ונותנים רשות זה לזה” זעט אויס אז עס רעדט פון אהבה צווישן זיך — אן אינטערעסאנטער ענין אז ביי משרתי עליון איז דא אהבה זה לזה.

2. „זה לזה” — קבלת שפע: „זה לזה” ווערט פארבונדן מיט דעם יסוד פון מורה נבוכים אז מלאכים זענען מקבל שפע איינער פון דעם צווייטן — א צמצום פון שכל, יעדער מלאך באקומט פון דעם העכערן מלאך, כביכול פון „זיין רבי׳ן”.

יב. קדוש קדוש קדוש און ברוך כבוד ה׳ ממקומו

פשט: די משרתים (שרפים) זאגן „קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו”, און די אופנים וחיות הקודש ענטפערן „ברוך כבוד ה׳ ממקומו”.

חידושים:

1. צוויי נביאים: „קדוש” קומט פון ישעיהו (שרפים עומדים ממעל לו, וקרא זה אל זה ואמר קדוש), און „ברוך כבוד ה׳ ממקומו” קומט פון יחזקאל (ואשמע אחרי קול רעש גדול).

2. „וקרא זה אל זה” ווערט מפורש דורך דעם נוסח „נותנים רשות זה לזה” — דאס איז א פירוש אויפן פסוק.

3. לויט דעם רמב״ם אין הלכות יסודי התורה (ספר המדע) זענען אופנים וחיות הקודש די צוויי ערשטע (העכסטע) מדריגות פון מלאכים. דערפון קומט ארויס אז לויט דעם רמב״ם זאגן אלע מלאכים „קדוש”, אבער די נאך העכערע מדריגה — אופנים וחיות — זאגן „ברוך כבוד ה׳ ממקומו”.

4. דער סוד פון ווי מענטשן זאגן קדושה: „קדוש” און „ברוך כבוד ה׳ ממקומו” זענען פסוקים וואס מיר ווילן זאגן, אבער מיר זאגן עס נישט בשמינו — מיר לייגן עס אריין אז דאס איז וואס די מלאכים זאגן, און אויטאמאטיש ווען דער בעל תפילה זאגט עס און דער עולם שרייט „קדוש”, זאגן מיר עס למעשה. מיר זענען מיוחס צו די מלאכים, מיר האבן כביכול נישט די חוצפה עס אליין צו זאגן. דא ליגט עפעס א סוד.

[דיגרעסיע:] שבועות ליינט מען די מרכבה פון יחזקאל, און דארט וועט מען מער לערנען וועגן דעם.

יג. „לאל ברוך נעימות יתנו” — ברידזשן צוריק צו מאורות

פשט: נאך דער קדושה קומט מען צוריק צום סיום פון דער ברכה וואס האט זיך אנגעהויבן מיט „יוצר אור ובורא חושך”.

חידושים:

1. דאס לעצטע שטיקל איז א וועג צו ברידזשן פון די מלאכים צוריק צו די מאורות — מ׳האט אנגעהויבן מיט מאורות, אריינגעברענגט מלאכים, און מוז צוריקקומען צו מאורות פאר׳ן סיום.

2. ס׳ווערט מסתפק צי „לאל ברוך נעימות יתנו” רעדט פון מענטשן (מיר זאגן נעימות) אדער נאך פון מלאכים.

יד. סיום — „המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית… ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות”

פשט: דער סיום פון דער ברכה חזר׳ט איבער מעין הפתיחה — ער האט אנגעהויבן מיט „המחדש בטובו” און ער ברענגט א פסוק „לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו” אלס ראיה. „כי לעולם חסדו” ווייזט אז עס גייט אייביג אן. די ברכה ענדיגט מיט „יוצר המאורות” — צוריק צום טעמע פון מאורות. דאס איז א כלל אין ברכות — מעין חתימה סמוך לחתימה.

חידוש: „לשמח עולמו” — ער ווערט פרייליך פון דעם וואס מ׳זעט די מאורות. וואס איז דער צוזאמענהאנג צווישן „ברחמים” (וואס דער רמב״ם זאגט) און „שמחה”? אפשר ברחמים ושמחה איז דאס זעלבע.

ברכה שניה שלפני קריאת שמע בשחר — ברכת אהבה (אהבה רבה)

מהות פון דער ברכה

פשט: די צווייטע ברכה רעדט וועגן אהבת ה׳ צו ישראל, בחירת עם ישראל, מתן תורה, און מ׳בעט אויף גאולה און ארץ ישראל. די ברכה איז נישט פותח בברוך ווייל ס׳איז סמוך לחברתה.

חידושים:

1. דער צוזאמענהאנג צו קריאת שמע: קריאת שמע איז די ערשטע זאך וואס א איד טוט („בשכבך ובקומך”), ממילא זאגט מען פריער שבח פאר׳ן באשעפער פאר די נשמה (ברכות השחר), שבח פאר די מאורות (יוצר אור), און דאן רעדט מען וועגן בחירת עם ישראל און מתן תורה — וואס שמע ישראל איז די עיקר דברי תורה, וואס אויף דעם האט מען אויך געזאגט ברכת התורה פריער.

נוסח הרמב״ם — „מלוך עלינו”

דער רמב״ם׳ס נוסח: „מלוך עלינו מהרה אתה לבדך, כי שם קדשך באמת נקרא עלינו… באושר ועושר והוד והדר וכבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה מהרה והבא תרים קרנינו ותושיענו למען שמך”

חידוש: דער נוסח הרמב״ם איז unique — „כי שם קדשך באמת נקרא עלינו” מיינט אז דער אייבערשטער האט קורא געווען שמו אויף אידן, דאס איז דורך קריאת שמע. אויך די סדר פון „כבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה” איז אנדערש ווי דער רגיל׳ער נוסח.

„כי בנו בחרת מכל עם ולשון” — סיום

פשט: ווייל דער אייבערשטער האט אונז אויסגעקליבן פון אלע פעלקער, האבן מיר תורה און קומט אונז ארץ ישראל.

חידושים:

1. „וקרבתנו לשמך הגדול להודות לך” — מ׳זאל דאווענען; „אהבה ושמך” — מ׳זאל זאגן קריאת שמע, וואס רעדט פון „ואהבת” — אהבת שמך.

2. דער סטרוקטור פון דער ברכה: זי הייבט אן מיט „אהבת ה׳ עלינו” און פירט אויס „כי בנו בחרת… באהבה” — אהבה און בחירה איז דאס זעלבע, אזויווי „ואהבת” און „אתה בחרתנו”. אינצווישן קומען אריין פרטים — תפילה אויף מתן תורה, גאולה, ארץ ישראל — אבער דער עיקר סטרוקטור איז: אהבה → בחירה → באהבה.

3. מ׳בעט אויף גאולה „בקומה זקופה” — מיט אן אויפגעהויבענעם קאפ, מיט שטאלץ — „לארצנו”.

ברכה שלאחרי קריאת שמע בשחר — „אמת ויציב”

דער רמב״ם׳ס ווערטער: ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע בשחר — מ׳באשטעטיגט אז אלעס וואס מ׳האט געזאגט אין קריאת שמע איז אמת, מיט פארשידענע לשונות פון אמת, און מ׳דערמאנט יציאת מצרים, קריעת ים סוף, און מ׳ענדיגט מיט „גאל ישראל”.

פשט: נאך קריאת שמע זאגט מען א ברכה וואס באשטעטיגט אז אלעס וואס מ׳האט געזאגט — ייחוד השם, אהבתו, קבלת עול מצוות — איז אמת. מ׳רעכנט אויס פארשידענע לשונות פון אמת (אמת ויציב, נכון, קיים, ישר, נאמן, אהוב, חביב, וכו׳), מ׳רעדט וועגן נצחיות השם, וועגן השם אלס גואל ישראל, וועגן יציאת מצרים און קריעת ים סוף, און מ׳ענדיגט מיט „ברוך אתה ה׳ גאל ישראל”. די ברכה הייבט זיך נישט אן מיט „ברוך” ווייל עס איז א ברכה הסמוכה לחברתה.

חידושים:

1. סטרוקטור פון „אמת” אלס פיוט — פאראלעל צו „ברוך שאמר”: „אמת ויציב” איז סטרוקטורעל ענליך צו „ברוך שאמר”. אזוי ווי „ברוך שאמר” איז א פיוט געבויט אויפ׳ן ווארט „ברוך” (מ׳זאגט אסאך מאל „ברוך” מיט פארשידענע שבחים), אזוי איז „אמת ויציב” א פיוט געבויט אויפ׳ן ווארט „אמת” — מ׳רעכנט אויס פארשידענע סינאנימען און אספעקטן פון אמת.

2. „ה׳ אלהיכם אמת” — ווי אזוי עס קאנעקט זיך: קריאת שמע ענדיגט מיט „אני ה׳ אלהיכם” און מ׳זאגט „ה׳ אלהיכם אמת”. עס איז דא א פסוק „וה׳ אלהים אמת” (ירמיה י:י), און דער פיוט „אמת ויציב” איז געבויט אויף יענעם פסוק — ה׳ אלהיכם איז אמת, ער איז מוכרח המציאות, ער איז אייביג, און פון דארט גייט מען אויסרעכענען נאך זאכן וואס זענען אויך אמת.

3. וואו הייבט זיך אן די ברכה — „אמת ויציב” נישט „ויציב”: עס איז נישטא קיין „ויציב” אליין — עס איז „אמת ויציב”. מ׳דארף סומך זיין „ה׳ אלהיכם” צו „אמת ויציב”, נישט אז „ה׳ אלהיכם אמת” איז א באזונדערע יחידה. דער סיבה פארוואס מ׳זאגט „ה׳ אלהיכם” איז ווייל מ׳ווארט פאר׳ן שליח ציבור (וואס ענדיגט „ה׳ אלהיכם”), אבער דער נוסח פון די ברכה איז „אמת ויציב”.

4. אינהאלטליכע סטרוקטור פון אמת ויציב — פיר חלקים:

ערשטער חלק: כללות׳דיגע באשטעטיגונג אז אלעס וואס מ׳האט געזאגט איז אמת, מיט סינאנימען פאר אמת (ויציב, ונכון, וקיים, וישר, ונאמן, ואהוב, וחביב, וכו׳). אין אונזער סידור שטייט אכט לשונות, אין רמב״ם אנדערש, און דער בעל תפילה לאזט אפט אויס אין די פאלשע פלעצער.

צווייטער חלק: נצחיות — „והדבר הזה לעולם ועד”, אז דער אייבערשטער איז אייביג, אלקינו ואלקי אבותינו, מגן ישענו, לדור ודור. שטארקע פאקוס אויף נצחיות, פאראלעל צו „ברוך שאמר” און „ישתבח” וואס האבן אויך א גרויסע נצחיות-טעמע.

דריטער חלק: דער אייבערשטער מיט כלל ישראל — „אמת אתה הוא אדון לעמך”, גואל אבותינו, אין לנו עוד מלבדו, עזרת אבותינו מגן ומושיע לבניהם אחריהם. „עזרת” איז נישט קיין נייער אנהייב — עס איז א המשך פון דעם „אמת” טעמע.

פערטער חלק: אמונה-דעקלאראציעס — „אמת אשרי איש שישמע למצוותיך” — אזוי ווי „אני מאמין”, אמונה אין שכר ועונש, קבלת עול מצוות. דער כוזרי לערנט אריין גאנצע פשטים אין דעם. פשוט׳ער פשט: „אשרי איש שישמע למצוותיך” רעפערירט צוריק צו די מצוות וואס מ׳האט דזשאסט געלערנט אין קריאת שמע — ווער עס הערט צו די מצוות וואס מ׳האט יעצט געזאגט, איז גליקלעך.

5. יציאת מצרים און קריעת ים סוף — „אמת ממצרים גאלתנו”: דער לעצטער גרויסער חלק רעדט וועגן יציאת מצרים: מכת בכורות (וואס ווערט גערופן „דבר”), אויסלייזונג פון די אידישע בכורים („ובכורך גאלת” — דער רמב״ם זאגט נישט „ישראל” דערביי), קריעת ים סוף. די אידן ווערן גערופן „ידידים” — פאראלעל צו „ישר כדש ידידים מבטן”, ווייל דער אייבערשטער האט זיי ליב.

6. פסוקי שירת הים אין ברכות קריאת שמע — פאראלעל צו פסוקי דזמרה: אין פסוקי דזמרה האט מען א מנהג (חז״ל זאגן „אומר שירת הים בכל יום”) צו זאגן שירת הים. אבער אויך דא, אין ברכות קריאת שמע, ברענגט מען צוויי עיקר-פסוקים פון שירת הים — „מי כמוכה באלים ה׳” און „ה׳ ימלוך לעולם ועד”. דאס זענען די הכרזות פון קבלת עול מלכות שמים וואס שטייען אין שירה. דאס איז פאר די וואס זאגן נישט די גאנצע שירה — כאטשיג דערמאנט מען עס דא.

א פאראלעל: אזוי ווי מ׳זאגט יעדן טאג „תפילה לדוד” (א קאלעקציע פון שענסטע פסוקים פון דוד), און „ויברך דוד” פון דברי הימים, און שירת המלאכים — אזוי ברענגט מען אויך שטיקלעך פון שירת בני ישראל. דער אייבערשטער איז „בוחר בשירי זמרה” — מ׳ברענגט שירות פון פארשידענע קוואלן.

7. „משה ובני ישראל לך ענו בשמחה רבה”: עס הייבט נישט אן „משה ענה” — נאר „תהלה לאל עליון, משה ובני ישראל לך ענו בשמחה רבה ואמרו כולם”. דאס איז א שיינע פאעטישע וועג צו מקדים זיין דעם שבח פאר׳ן אייבערשטן, און ערשט דערנאך דערמאנען ווער האט עס געזאגט.

8. חתימה „גאל ישראל” — גואל ראשון און גואל אחרון: מ׳ברענגט דעם פסוק „ה׳ ימלוך לעולם ועד” — אז דער גואל פון מצרים זאל ווייטער גואל זיין. מ׳ברענגט אויך א פסוק פון ישעיה („ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”) וואס רעדט וועגן גאולת ישראל, און מ׳חותם „ברוך אתה ה׳ גאל ישראל”.

9. זכירת יציאת מצרים — דאפלטע דערמאנונג: חז״ל זאגן דער ענין פון קריאת שמע איז „לזכר יציאת מצרים” (פרשת ציצית), און דא אין ברכת אמת ויציב דערמאנט מען נאכאמאל יציאת מצרים און קריעת ים סוף — א דאפלטע דערמאנונג.

ברכות קריאת שמע של ערבית

א. ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית — „המעריב ערבים”

דער רמב״ם׳ס נוסח: „ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים…” — מען דאנקט דעם אייבערשטן וואס ער מאכט עס זאל ווערן ביינאכט, ער נעמט אריין די זון, לאזט ארויס די כוכבים במשמרותיהם, ער רוקט אוועק אור פאר חושך און חושך פאר אור, מאכט הבדלה צווישן טאג און נאכט. „ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל. ברוך אתה ה׳ המעריב ערבים.”

פשט: ענליכע סטרוקטור ווי יוצר אור פון שחרית, נאר מ׳רעדט פון דער נאכט און עס איז קירצער. אזוי ווי צופרי דאנקט מען אויף דער אור, ביינאכט דאנקט מען אויף דער חושך. הייבט זיך אן מיט „ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם” (מתחיל בברוך).

חידושים:

1. „ה׳ צבאות” — פארוואס דווקא דא: דער אויסדרוק „ה׳ צבאות” שטימט מיט דעם אינהאלט פון דער ברכה, ווייל „צבא השמים” — דער אייבערשטער איז מושל אויף די צבאות, ער נעמט אריין די צבא (זון) און נעמט ארויס (כוכבים), „בחכמה פותח שערים” — ס׳איז אן ענין פון סדר מאכן אין די צבאות, היום והלילה.

2. דער פסוק „ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”: דאס שטאמט פון ישעיה, וואו עס שטייט „גואלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל” — נאר דא האט מען אראפגענומען דאס ווארט „גואלנו”. אינטערעסאנט: דער זעלבער פסוק ווערט באנוצט ביי דער סוף פון שחרית (ביי גאל ישראל) מיט „גואלנו”, און דא ביי דער אנהייב פון מעריב אן „גואלנו”.

3. „מסכים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום” (גמרא): אינדערפרי זאגט מען „יוצר אור ובורא חושך” — מען דערמאנט אויך די נאכט. ביינאכט זאגט מען אויך „מעביר יום ומביא לילה” — מען דערמאנט אויך דעם טאג. אבער ביינאכט רעדט מען מער וועגן דעם. דער חידוש: ביי שחרית איז פשוט — מען דאנקט אויף דער אור, אזוי ווי מעשה בראשית. אבער ביינאכט איז א פראבלעם — עס קומט יעצט „די שלעכטע זאך” (חושך), דארום מוז מען מער באטאנען אז דער מלך העולם פירט א סיסטעם, זארג דיך נישט, עס קומט נאכאמאל דער פרימארגן.

4. נאכט אלס הכנה: ביינאכט איז א הכנה פאר דער נעקסטער צופרי — אזוי ווי ביי א מענטש איז שלאף אן ענין פון מיתה, אבער מ׳גרייט זיך אן פאר דער נעקסטער צופרי, און דער אייבערשטער מאכט יעצט סדר אז מארגן זאל נאכאמאל די זון קענען שיינען.

5. „קל חי תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד”: דאס שטייט אין אונזער נוסח אבער דער רמב״ם ברענגט עס נישט. אינטערעסאנט — מען רעדט וועגן בריאה (נאטור) און פלוצלינג רעדט מען יחידות׳דיג אז „קדוש ישראל”, א ספעציפישע שייכות צו כלל ישראל.

ב. ברכה שניה שלפני קריאת שמע של ערבית — „אהבת עולם”

דער רמב״ם׳ס נוסח: „אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת…” — מען בעט אז מען זאל אייביג זוכה זיין צו רעדן בחוקי רצונך, „ונשמח ונעלוז”, ווייל תורה איז „חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה”. „ואהבתך אל תסיר ממנו… ברוך אתה ה׳ אוהב עמו ישראל לעד.”

פשט: דער זעלבער ענין ווי אהבה רבה פון שחרית — מען רעדט וועגן דער אהבה וואס דער אייבערשטער האט געגעבן די תורה. הייבט זיך נישט אן מיט „ברוך” (ברכה הסמוכה לחברתה).

חידושים:

1. פארגלייך מיט „והערב נא” (ברכת התורה): „ונשמח ונעלוז” איז ממש דער זעלבער געדאנק ווי „והערב נא ה׳ אלקינו את דברי תורתך” — ביידע בעטן אז תורה זאל קומען מיט שמחה. ס׳איז א תפילה ווייל מען בעט „ונשמח ונעלוז”.

2. „ואהבתך אל תסיר ממנו” — ספעציעלע באדייטונג ביינאכט: ביינאכט גייט מען שלאפן, מען לערנט נישט אזויפיל תורה, אבער נאך אלץ בעט מען אז די אהבת השם וואס ער גיט אונז די תורה זאל קיינמאל נישט אוועקגיין — אפילו ביינאכט, אפילו אויף אן אופן כללי („עולם הזה דומה ללילה”). דאס איז דער חילוק צווישן שחרית („הבוחר בעמו ישראל באהבה”) און מעריב („אוהב עמו ישראל לעד“) — ביינאכט באטאנט מען די נצחיות, אז עס גייט אייביג אן אפילו אין חושך.

3. „יומם ולילה” — המשך פון ערשטער ברכה: עס איז א המשך פון דעם וואס מ׳האט גערעדט אין דער ערשטער ברכה וועגן טאג און נאכט — ביינאכט לערנט מען נישט אזויפיל תורה, אבער „ובהם נהגה יומם ולילה”, מען קען נאך אלץ א ביסל לערנען ביינאכט אויכעט.

4. „כי היא חיינו” — לשון נקבה: „היא” איז לשון נקבה — עס גייט אויף די תורה. אבער מען קען אויך טראכטן אז עס גייט אויף אהבת השם.

ג. ברכה שלאחרי קריאת שמע של ערבית — „אמת ואמונה” / גאל ישראל

דער רמב״ם׳ס נוסח: „אמת ואמונה כל זאת…” — אז דער אייבערשטער איז אונזער גאט און מיר זענען זיין פאלק. נאכדעם גייט מען גלייך צו יציאת מצרים, קריעת ים סוף, „מי כמוך באלים ה׳”, „ה׳ ימלוך לעולם ועד”, „גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה ה׳ גאל ישראל.”

פשט: ענליך צו „אמת ויציב” פון שחרית, נאר קירצער. דער ערשטער חלק („אמת ואמונה”) איז קורץ, און מען גייט שנעל צו יציאת מצרים.

חידושים:

1. „פדנו” — כללות׳דיגע גאולה, נישט נאר מצרים: מען דאנקט אויף כללות — דער אייבערשטער לייזט אונז פון אלע צרות, ער לאזט אונז לעבן, ער פירט אונז אויף אונזערע שונאים. אויך אינדערפרי איז געווען „מוציא אסורים, פודה ענוים” — יציאת מצרים לערנט זיך אויך אלס כללות׳דיגע מדה אז דער אייבערשטער האט רחמנות אויף אידן, אויף ארימע לייט.

2. עבר, הווה, ועתיד: דער אייבערשטער האט אונז ארויסגענומען פון מצרים (עבר), ער איז סומך נופלים וחיים שטענדיג (הווה), און „גאלנו” רעדט פון א גאולה וואס גייט אייביג — אפשר אזוי ווי „ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד”. מצרים איז איינע פון די אינסטאנסעס פון א כללות׳דיגע מדה — ער איז גואל מכף עריצים, און פון דעם לערנט מען ווייטער.

3. „מי כמוך” — קבלת עול מלכות שמים ביי שירת הים: ווי האבן די אידן מקבל געווען מלכות שמים ביי שירת הים? דורך „מי כמוך באלים ה׳” — זיי האבן געזען אז ער איז דער גרעסטער, און געזאגט „ה׳ ימלוך לעולם ועד”. דאס שטייט דא קלארער ווי אין שחרית: „מלכותו ברצון קבלו עליהם.”

4. שירת הים — צוויי חלקים: שירת הים איז צעטיילט אויף צוויי חלקים, יעדער חלק ענדיגט זיך מיט קבלת עול מלכות שמים אדער שבח. דער ערשטער חלק ענדיגט זיך מיט „מי כמוך” (נאך מרכבות פרעה וחילו), און דער צווייטער מיט „ה׳ ימלוך לעולם ועד” (נאך „תביאמו ותטעמו” — וואס רעדט וועגן דער צוקונפט, ביז „מכון למקדש”). אזוי אז שירת הים אליין ווייזט אז ס׳איז נישט נאר וועגן דעמאלטס, ס׳איז אויך וועגן דער צוקונפט.

5. „גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל” — קשר צו „המעריב ערבים”: דער זעלבער פסוק „ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל” ווערט באנוצט ביידע מאל — ביי דער ערשטער ברכה (המעריב ערבים) און ביי דער לעצטער (גאל ישראל). דער קשר: ביי המעריב ערבים מיינט „ה׳ צבאות” דעם וואס פירט זיך אויף מיט צבא השמים (זון, כוכבים). ביי גאל ישראל מיינט „ה׳ צבאות” דעם וואס האט געפירט די צבא ישראל דורך דער ים, מטביע געווען די צבא מצרים — ער איז געווען דער מצביא, דער גיבור איש מלחמה. דאס איז א טיפער קשר: אזוי ווי דער אייבערשטער מאכט הבדלה צווישן טאג און נאכט (ערשטע ברכה), אזוי האט ער מבדיל געווען בין מצרים לישראל (ביי קריעת ים סוף).

6. פארוואס דער פסוק „גאלנו”: מען ברענגט דעם פסוק „גאלנו ה׳ צבאות” ווייל מען וויל ברענגען א לשון גאולה — אין „מי כמוך” אליין שטייט נישט דאס ווארט גאולה, און מען דארף דאך ענדיגן מיט „גאל ישראל”.

ד. ברכת „השכיבנו” — ברכה רביעית פון מעריב

דער רמב״ם׳ס נוסח: „השכיבנו ה׳ אלקינו לשלום…” — א בקשה אויף די נאכט, מען זאל גיין שלאפן לשלום, אויפשטיין לשלום, נישט שטארבן ביינאכט. „ופרוש עלינו סוכת שלומך” — מען בעט אויף שלום, הגנה, גוטע עצות, נשמר ומציל פון שלעכטע זאכן, פון „פחד לילה”. „ושבור השטן מלפנינו ומאחרינו, ושמור צאתנו ובואנו.”

פשט: א ברכה וואס עקזיסטירט נאר ביי מעריב (נישט ביי שחרית), א בקשה ספעציפיש פאר דער נאכט.

חידושים:

1. ביינאכט איז א שרעקעדיגע צייט: דער גאנצער ענין פון „השכיבנו” ווייזט אז נאכט איז א צייט פון סכנה — „פחד לילה”. דאס שטימט מיט דעם פריערדיגן חידוש אז ביינאכט דארף מען מער חיזוק, ווייל עס קומט „די שלעכטע זאך” (חושך).

2. „סוכת שלומך” איז לשון מלחמה: „ופרוש עלינו סוכת שלומך” איז פשטות א לשון פון מלחמה — א סוכה איז א שעלטער, א דיפענס (ווי א באשיצונג). ראיה פון אסאך פסוקים אין תהלים וואס זענען געבויט אויף דעם אז ביינאכט איז א דענדזשערעסע צייט — מ׳גייט אין מחנה ביינאכט און ס׳קען קומען א סורפרייז אטאקע (ווי „בחצי הלילה”). די לשון פון תורה איז אלעמאל אויף מלחמה.

3. „ושבור השטן” — פארשידענע פירושים: דער רמב״ם וויל נישט סתם אוועקנעמען דעם שטן, נאר „צעברעכן” אים. וואס „שטן” מיינט: (א) יצר הרע, (ב) שלעכטע כוחות פון טומאה, (ג) א פיינט — ווי הדד וואס איז געווען א „שטן

” פאר שלמה, אדער דער מלאך וואס איז געווען „שטן לו” אויף בלעם׳ס אייזל. שטן קען מיינען סתם א פיינט אין א מלחמה-קאנטעקסט.

4. „ושמור צאתנו ובואנו” — צוויי פירושים: (א) אזוי ווי „שומר צאתך ובואך” — ארויסגיין פון שטאט און אריינגיין, גיין אין מלחמה. (ב) ווען די נשמה גייט ארויס (בשעת שלאף) און קומט צוריק — אז ס׳זאל נישט „כאפן” אין דעם פראצעס.

ה. דער רמב״ם׳ס שיטה: „ברוך השם לעולם” איז א הרחבה פון השכיבנו, נישט א באזונדערע ברכה

דער רמב״ם׳ס שיטה: דער גאנצער שטיקל פון „ברוך השם לעולם אמן ואמן” ביז „ברוך אתה ה׳” אין סוף איז אלץ א הרחבה פון ברכת השכיבנו — נישט א דריטע באזונדערע ברכה נאך קריאת שמע.

פשט: ביי מעריב פירן זיך רוב אידן (חוץ לארץ) צו זאגן „ברוך השם לעולם” נאך השכיבנו. דער רמב״ם פארשטייט אז דאס איז א המשך פון השכיבנו, נישט א נייע ברכה.

חידושים:

1. ראיה פון די משנה: די משנה זאגט אז נאך קריאת שמע ביינאכט זענען דא צוויי ברכות (נישט דריי). דער רמב״ם האלט דעריבער אז מ׳קען נישט מאכן א דריטע חתימה — „שומר עמו ישראל לעד” איז נישט א באזונדערע ברכה, נאר מ׳איז מרחיב די ברכה פון השכיבנו. דאס איז א קלארע מחלוקת מיט אנדערע נוסחאות וואס מאכן יא א באזונדערע חתימה. דער רמב״ם ברענגט דאס בשם „קצת חכמי ספרד” וואס האבן אויך אזוי געהאלטן אז מ׳זאל נישט מאכן נאך א חתימה.

2. פארגלייך צו ברכת המזון: אזוי ווי ביי ברכת המזון קען מען זאגן „ברוך” אסאך מאל ביז מ׳קומט צום ווארט, אזוי אויך דא — ער מאכט „ברוך שומר עמו ישראל לעד”, דערנאך „ברוך השם לעולם” איז א המשך, דריי מאל „ברוך”, און פיינלי קומט ער אן צו „ברוך אתה ה׳” אין סוף.

3. „אמן ואמן” — נישט אמן אויף א ברכה: ווייל „ברוך השם לעולם אמן ואמן” איז נישט א „ברוך אתה ה׳” וואס דער עולם ענטפערט אמן דערויף, האט מען געמאכט אזא פארמולירונג. דאס איז ענלעך צו דער „אמן ואמן” ביי ענד פון פתיחתא דזמרה — ס׳איז א סיום פון א גאנצע מהלך.

4. דער רמב״ם און אמן אויף די ברכה: דער רמב״ם האט אין אן אנדער ערט גערעדט אז אויף די ברכה (פון השכיבנו/שומר עמו ישראל לעד) זאל מען נישט זאגן אמן, ווייל ס׳איז סמוכה לתפילה (הפסק בין גאולה לתפילה). אבער אמן על ברכת עצמו זאגט מען נאר נאך א סעט ברכות — ווי סיום ברכות קריאת שמע.

ו. דער רמב״ם׳ס צוויי נוסחאות פון ברכת השכיבנו

דער רמב״ם ברענגט צוויי נוסחאות:

נוסח ראשון: פון אנהייב ביז „כי אל שובר אויבינו ושומר רחמינו אתה הוא, ברוך אתה ה׳ שומר את עמו ישראל לעד” — א „קאנטיינד” תפילה וואס בעט אויף שמירה פאר די נאכט.

נוסח אחר: „מתחילת הברכה עד ‘שומר את עמו ישראל לעד׳ הכל שוה, אלא שמוסיפין ואומרים ‘ויהי כל העם עונים ואומרים׳” — און דערנאך קומען פסוקים. דער רמב״ם שטיצט זיך אויף דער ירושלמי אין תענית וואס זאגט אז מ׳דארף צולייגן הוספת פסוקים אינמיטן ברכה.

חידושים:

1. אינהאלט פון די פסוקים: „ויהי כל העם עונים ואומרים” — דאס קומט פון אליהו׳ס מעשה מיט די מלאכים (אויפן הר הכרמל), ווען אלע האבן מודה געווען „ה׳ הוא האלקים”. דערנאך קומען פסוקי גאולה: „כי לא יטוש ה׳ את עמו” (שמואל), „ועלו מושיעים בהר ציון” (עובדיה), „והיה ה׳ למלך על כל הארץ” (זכריה).

2. „בידך אפקיד רוחי” — הפקדת הנשמה בשעת שלאף: דער רמב״ם׳ס נוסח אנטהאלט „בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת” — א תפילה ספעציפיש אויף דעם וואס מ׳גייט באלד שלאפן, מ׳איז מפקיד זיין רוח ביים אייבערשטן. אין זוהר הקדוש שטייט א פשט וויאזוי מ׳איז מפקיד די רוח אין דעם עץ החיים.

3. קבלת עול מלכות שמים אין דער לענגערער נוסח: דער צווייטער נוסח איז א סך מער קבלת עול מלכות שמים — „מלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד”. מ׳בעט אויף מלכות השם, אויף גאולה — „כי אם לציון מלך אלקיך”. דער אייבערשטער איז שוין מלך, אבער ער גייט נאכאמאל „ימלוך” — ער גייט מגלה זיין זיין מלכות.

4. קליינע חילוקים צווישן נוסחאות: דער רמב״ם זאגט „המלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו”, אונזער נוסח זאגט „המלך בכבודו ימלוך עלינו” — קליינע חילוקים אבער בדרך כלל די זעלבע אידיע.

5. „ברוך” אלס צענטער פון דעם פיוט: „ברוך” איז דער צענטער פון דעם שטיקל — „ברוך שומר עמו ישראל לעד” קומט זייער גוט אריין, און ס׳ענדיגט זיך מיט „ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה” — אסאך „ברוך״ס, אזוי ווי מרובה ברכות.

6. פסוקים פון שלמה המלך: דער נוסח אנטהאלט „ברוך ה׳ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל” — דאס איז פון מלכים א׳ פרק ח׳ (שלמה׳ס תפילה ביי חנוכת בית המקדש).

כללי׳ע באמערקונג וועגן דער רמב״ם׳ס אופן

חידוש: מ׳זעט ווי דער רמב״ם רעכנט זיך מיט פארשידענע מנהגים — ער ברענגט צוויי נוסחאות, „נוסח אחר”, און באמערקט וואס פארשידענע קהילות פירן זיך. דאס איז אינטערעסאנט ווייל ער פסק׳נט נישט נאר איין וועג, נאר ער גיט לעגיטימאציע צו פארשידענע מנהגים.

כללי הערה וועגן שמונה עשרה

דער רמב״ם׳ס שפּראך: דער רמב״ם רופט די שמונה עשרה מיט׳ן נאמען „תפילה” (סתם „די תפילה”).

פשט: ווען דער רמב״ם שרייבט „תפילה” מיינט ער די שמונה עשרה, וואס איז דער עיקר פון תפילה.

חידושים:

1. „שמונה עשרה” — אכצן אדער ניינצן? אונז (אין אלגעמיינעם שפּראך-געברויך) רופן עס „שמונה עשרה” — אכצן, אבער אין אמת׳ן זענען דא ניינצן ברכות ווייל ברכת המינים איז צוגעלייגט געווארן שפּעטער, אין ימי רבן גמליאל דיבנה (גמרא ברכות כ״ח ע״ב — שמואל הקטן האט מתקן געווען ברכת המינים). דער נאמען „שמונה עשרה” איז אבער געבליבן פון דעם אריגינעלן מספר פון אכצן ברכות, אפילו נאכדעם וואס מ׳האט צוגעלייגט נאך איינע.


תמלול מלא 📝

שיעור רמב״ם – הלכות נוסח התפילה: ברכות קריאת שמע בשחרית

הקדמה: מגבית פאר בית המדרש עין למחשבה

מיר לערנען ווייטער רמב״ם, ספר אהבה, ביי די ענד, הלכות נוסח התפילה, סדר התפילה.

די טעג ענדיגט זיך די מגבית פאר די געוואלדיגע מפעל הרחבת התורה פון מיין ידיד הגאון ר׳ יצחק, דאס הייסט בית המדרש עין למחשבה, חבורות קומען זיך צוזאמען אין אלע שטעט זיך מתעמק זיין אין יסודות היהדות און סודות, שפאצירן אין פרדס התורה מיט א געוואלדיגע עונג רוחני. און א חלק פון די עין למחשבה איז אונזער שיעור רמב״ם, און איך בעט יעדן איינעם ווער ס׳האט נאכנישט געשטיצט, די וואס הערן דורך די האטליין, איז דא א ספעציעלע נאמבער וואו מ׳קען אריינרופן אויכעט מיט די דאונעישאנס, די נאמבער איז 732-217-4634, וואו מ׳קען אריינרופן מחזק זיין די מפעל התורה, זיי זאלן קענען אנגיין און מרחיב זיין גבולי הקדושה.

כללים פון ברכות קריאת שמע

אונז האלטן אינמיטן די פסוקי, די נוסח התפילה, מיר האבן שוין געלערנט ביז נאך ישתבח, יעצט גייען מיר ברכות קריאת שמע.

איין גוט, זאגט דער רמב״ם, אונז האבן שוין אין די פריערדיגע שיעור געזאגט אז מיר זענען נישט ממש מסביר די פירוש המילות, אבער מ׳זאגט אויף יעדע שטיקל מער ווייניגער וואס ס׳איז.

סטרוקטור פון די ברכות

זאגט דער רמב״ם, ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחר, נאך די ישתבח קומט די ברכות פון קריאת שמע, די ערשטע ברכה בשחר זהו נוסחה, דאס איז די נוסח.

בעסיקלי, מ׳דאנקט דעם אייבערשטן אויף די נייע צופרי, אויף די נייע טאג, און וואס די נייע טאג ברענגט מיט זיך אן עדות אויף דעם אייבערשטן. אונז האבן שוין פריער געזאגט, אבער דא שטייט עס שטערקער. איך מיין די דגוש, ביז יעצט איז נאכנישט געווען די דגוש אזוי שטארק אויף דעם אז ס׳איז געווארן צופרי, ס׳איז געווארן אור.

צוויי זאכן. קודם כל, לאמיר נאר דערמאנען די כללים, יא? דער רמב״ם האט שוין געזאגט וועלכע איז קריאת שמע:

אינדערפרי קומט אן צוויי ברכות פאר קריאת שמע און איינס נאכדעם.

ביינאכט קומט צוויי ברכות פארדעם און צוויי ברכות נאכדעם.

תוכן פון די ברכות

די ערשטע ברכה פארדעם איז אלעמאל א ברכה אויף די פריערדיגע געשעענישן – צופרי, ביינאכט, די סדר, און ביינאכט.

די צווייטע ברכה פארדעם איז אלעמאל אזויווי א סארט ברכת התורה, א ברכה אויף די אהבת ה׳ וואס מ׳האט געגעבן די תורה.

די ברכה נאכדעם, די ערשטע ברכה איז ביידע מאל אזויווי א חזרה אויף די אמת, די ענינים פון אהבת ה׳ וואס מ׳האט גערעדט ביי קריאת שמע בעצם, און אויך דערמאנט מען יציאת מצרים דארט אלעמאל.

די פערטע ברכה ביינאכט איז אזויווי א ברכה אויף די נאכט, א תפילה בעצם אז ס׳זאל זיין א געלונגענע נאכט.

קשיא: פארוואס איז אינדערפרי נישטא קיין פערטע ברכה?

אינטערעסאנט אז אינדערפרי איז נישטא אזא ברכה. איך ווייס נישט פארוואס. אזא תפילה איז א דרך פאר די ביינאכט. יא, פארוואס איז אינדערפרי נישטא קיין ברכה אז דער אייבערשטער זאל דיר העלפן היינט, איך ווייס נישט.

איך מיין ווייל צופרי זאגט מען דאך עס א גאנצע צייט, יא, מ׳דאנקט יעדע מאל וואס איז דא א גוטע בשורה און א שלעכטע בשורה, און אזוי ווייטער. דא גייט מען שלאפן, מ׳זאל האבן א רואיגע נאכט, מ׳וועט זיך נישט מתפלל זיין אינמיטן שלאפן, אינמיטן חלום. דאס איז ווי א קריאת שמע מיט א סיטואציע.

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע בשחר – יוצר אור

דער צוזאמענהאנג צווישן יוצר אור און צופרי

יא, אבער דא איז זייער אינטערעסאנט די זאך די ברכה פון יוצר אור. ווייל ווען ס׳ווערט צופרי איז זייער שיין, א מענטש זאגט יוצר אור, ס׳איז געווארן צופרי. און מיט קריאת שמע שטימט עס זייער שטארק, אז קריאת שמע איז דאך אויך עפעס א זאך וואס איז א תגובה, אזויווי די רבנים האבן געזאגט, ווען ס׳ווערט צופרי.

נאכדעם האבן די חכמים צוגעלייגט אז קריאת שמע זאל שוין קומען מיט ברכות קריאת שמע, איז עס אויך זייער שיין, ווייל אויך איז צופרי פאר מ׳זאגט קריאת שמע.

די היסטארישע אנטוויקלונג פון דער תפילה

אבער אז מ׳זאגט קריאת שמע ווען ס׳ווערט צופרי, און נאכדעם גייט מען אין בית המדרש און מ׳זאגט די לאנגע נוסח, קומט אויס אז מ׳האלט שוין א האלבע שעה אריין אין דאווענען, יישר כח באשעפער פאר די זון. די זון איז שוין ארויסגעקומען א שעה צוריק. ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, אבער מ׳קען זען וויאזוי ס׳האט זיך אנטוויקלט. ארידזשינעלי מאכט עס אסאך סענס.

יא, אקעי, איך רעד נישט פון אונז חסידים. אפילו דער יעקע, און אפילו דער וואס ער פאלגט דעם רמב״ם און ער זאגט קריאת שמע ביי די נץ החמה, ביז ער האלט דא איז נארמאלערהייט, אויסער אז ער יאגט זיך און ער וויל ממש דאווענען ותיקין, אבער ער איז דארט א האלבע שעה. ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, אבער מ׳פארשטייט אז בעצם באלאנגט עס צו קריאת שמע וואס באלאנגט צופרי. אפילו אז די היסטאריע האט געמאכט אז די תפילה האט זיך אנטוויקלט, ס׳איז געווארן א לענגערע תפילה. און יא, דא רעדט מען שבת צופרי קען מען דאס שוין זאגן דארטן ביי מיר, 11 אזייגער, 11:30, סאו… יא.

נוסח הברכה: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם

סאו, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם, מ׳באדאנקט אויף די אור.

דיסקוסיע: ברכת המפיל און המעריב ערבים

און איך מיין אז די ברכת המפיל איז אזויווי די פארברכה פארדעם. אין ברכת המפיל רעדט מען וועגן דעם אז ס׳גייט ווערן טונקל. אבער דא דארפסטו נישט זאגן, דו קענסט זאגן די ברכה “המעריב ערבים”.

אה, המעריב ערבים, יא, יא, יא. המפיל איז דאך אזויווי “המפיל חבלי שינה על עיני”, דאס איז די מענטש׳לאך, דא רעדט מען פון די זון.

יוצר אור ובורא חושך

סאו, מ׳דאנקט דעם אייבערשטן וואס האט באשאפן אור און בורא חושך. ס׳איז א לשון הפסוק, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הרע. נאר אין פסוק האבן זיי געזאגט עושה שלום ובורא את הכל. ס׳איז דאך רע מיינט אפילו רע, דער אייבערשטער האט באשאפן אלעס. נאר מ׳וויל נישט דערמאנען רע, איז “בורא את הכל”.

המאיר לארץ והמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית

און מ׳דאנקט דעם אייבערשטן, דער אייבערשטער וואס איז מאיר לארץ, באלייכט די וועלט, און די מענטשן וואס וואוינען אויף די וועלט, והמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

יא, די איברי טייטש מיינט אזויווי דער אייבערשטער האט געמאכט אין די ערשטע וואך אז ס׳זאל ארויסקומען די זון, געמאכט די מאורות, מאכט ער יעדן טאג אז ס׳זאל ארויסקומען די מאורות. דאס איז די טייטש. יא, די וועלט ווערט נתחדש יעדן טאג, יא.

מה רבו מעשיך ה׳

מה רבו מעשיך ה׳, כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך. ווי די פסוק פון “מה רבו מעשיך ה׳”. אלעס אין תהלים, יא.

מלאה הארץ קנינך מיינט דער אייבערשטער איז דער בורא, ער קונה זאכן דורך בריאה, און אלעס איז פול מיט זאכן וואס דער אייבערשטער האט געמאכט. דער אייבערשטער׳ס נאמען איז מרומם, משובח ומפואר מימות עולם. רעדט מען אויך פון נצחיות.

אלקי עולם מלכנו – א בקשה אינמיטן

און דא גייט מען אריין אזא תפילה, אלקי עולם מלכנו, אה, אלקי עולם, דא זאגט מען “מלכנו”. ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עוזנו, אונזער אדון, אונזער שטארקייט, “אדון עוזנו”, דער אדון איבער אונזער שטארקייט.

לאמיר זאגן קלאר, פארוואס קומט אריין “רחם עלינו”? האב איך נישט קיין אהנונג. דאס איז אזא קליינע תפילה אזוי. ס׳איז א בקשה אזוי אינמיטן. אבער מ׳זאגט פיר מאל די זעלבע זאך: אדון עוזנו, צור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו. די אלע פיר זאכן מיינען די זעלבע זאך.

בקיצור, דער אייבערשטער איז דער אדון פון אלע מיני עצות און ישועות און סגולות, ער איז דער אדון הכל, מתגאה על גאים.

פון מאורות צו מלאכים – כתר יתנו לך

יא, לאמיר איך אביסל פארן שנעלער, ווייל אונז גייען מיר נישט האבן קיין צייט. יעצט קומט אזא קליינע פיוט כתר יתנו לך. אלף בית, ס׳רעדט זיך וועגן די זון, און אפשר אויך וועגן די מלאכים, מ׳וועט זען אין א מינוט.

די מאורות זענען משבח דעם אייבערשטן

על כל פנים, ס׳רעדט פון די זון, ס׳רעדט אז דער אייבערשטער מיט זיין גרויסע חכמה האט געמאכט די זון און די אלע מאורות, זיי אלע זענען א כבוד און זיי זענען משבח דעם אייבערשטן.

דער רמב״ם האט געהאלטן אז דאס מיינט ליטעראלי, ווייל די מאורות האבן א שכל און זיי זענען משבח דעם אייבערשטן, אדער ס׳מיינט אז פון דעם וואס מ׳זעט אז די שיינע סדר הזון והלבנה, איז דאס משבח דעם אייבערשטן.

און אזוי פירט ער אויס אז התברך, דער אייבערשטער ווערט געבענטשט פון הימל, פון ערד, פון די אלע זאכן וואס ער האט געמאכט, זיי דאס לויבט דעם אייבערשטן. יא? שטימט?

דיסקוסיע: וואס מיינט “פינות”?

יא. פינות? וואס טייטש פינות? איך האב נישט קיין אנונג.

אהא, אקעי. ס׳איז דא טייטשן אז מ׳מיינט ראשי צבאות, אבער דער רמב״ם שרייבט אז ס׳איז בלשון פינות וואס איז א פלא, אבער לויט דעם רמב״ם שטימט זייער גוט אז מ׳גייט פון די מאורות צו די מלאכים, וואס זענען אלעס גרמי השמים, אלעס בעלי נפש, אבער אנדערע מיני לעוועלס. זייער גוט.

התברך – די שירה פון די מלאכים

דא רעדט מען פון די מלאכים, די שירה וואס די מלאכים טוען. זייער גוט.

שיטת הרמב״ם: יחיד זאגט נישט קדושה

און דא ברענגט ער אז דער רמב״ם אין הלכות תפילה פרק ז׳ האט געזאגט אז א יחיד זאגט נישט קדושה. איך ווייס נישט פונקטליך ווען ער הייבט אן מדלג זיין, דער רמב״ם זאגט מדלג קדושה עם ברכה שלפניה. לכאורה פון התברך הייבט זיך בעיסיקלי אן די נושא פון קדושה, דער רמב״ם האלט אז א יחיד זאגט עס נישט, נאר דער שליח ציבור, נאר דער רבן, נאר מצרפין בציבור. אונז פירן זיך נישט אזוי, אבער אזוי איז די שיטת הרמב״ם.

התברך שם אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת

זייער גוט. התברך שם אלקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, דער אייבערשטער׳ס נאמען זאל זיין מבורך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל בשמים ממעל געשעט עס דורך די מאורות און די מלאכים, ועל הארץ מתחת געשעט עס דורך מיר, דורך אונז אידן וואס דאווענען דא. דאס איז די גאנצע זאך דא, מ׳רעדט וויאזוי ס׳זעט אויס אויבן אין הימל, און נאכדעם טוען מיר די זעלבע זאך דא אונטן מיט אונזער שירה.

דיסקוסיע: וואס מיינט “סלה”?

יא, די שטיקל האב איך יעצט געטראכט אז סלה איז ווי די ענד פון די ברכה אויף די מאורות אין די שטיקל, און פון התברך הייבט זיך אן אויף די מלאכים. דו האסט נאר געוואלט זאגן אז סלה איז אזא לשון סוף פסוק, יא?

איך זאג סלה אין די, אין די, אין די פסוק אין תנ״ך איז די טייטש עפעס א נאוט, אזוי זאגט דער אבן עזרא און אלע מפרשי הפשט, אז ס׳איז עפעס א סימן פאר די משוררים זאלן מאכן עפעס א טרא-לא-לא-לא, איך ווייס נישט קיין איין ווארט, קיינער ווייסט נישט וואס. אבער אין דאווענען מיינט דאס אלעמאל לנצח, אזוי ווי חז״ל האבן געטייטשט, סלה מיינט לנצח, ממילא ווען דו זאגסט סלה מיינט עס אז מ׳זאל לויבן דעם אייבערשטן אייביג.

ס׳קען דאך זיין אז מ׳נוצט עס אין די ענד, ווייל אזוי זעט מען אין די פסוקים קומט עס אלעמאל מער אין די ענד. קען זיין אז די ניגון דארף אויך סימבאליזירן עפעס וואס איז נצח, אזוי ווי אז די ניגון קאנטיניוט, עפעס א מין קלאנג וואס ענדיגט זיך נישט. ס׳איז דא א קלאנג וואס ברענגט ארויס די ענין פון סלה, פון נצח.

ברוך לנצח צורנו מלכנו – בורא קדושים ויוצר משרתים

יעצט, ווייטער, ברוך לנצח צורנו מלכנו גואלנו בורא קדושים. ער האט באשאפן נשמות פון קדושים, צדיקים אדער מלאכים?

קדושים מיינט דא די מלאכים, יא. מלאכים, אה. אפשר אויך, ביי די וועי, אפשר אויך די זון. די זון איז זייער הייליג, זי טוט אלעמאל רצון השם, נישט אזויווי אונז וואס א טאג יא און א טאג נישט. די זון איז אלעמאל…

אייגנטליך איז דאך דא אן ענין אז די מלאכים זענען רוב גארנישט קיין קדושים, ס׳איז דאך דא מעלה ומטה, מ׳איז נישט דא אריין אין די סתירה. אבער אונז זענען נישט קיין קדושים. די דברים בטלים… מ׳זאל נישט קיין חומר, אבער ווי… יא.

ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתיו. אה, יוצר משרתיו איז דאס זעלבע ווי בורא קדושים. צוויי מאל די זעלבע זאך. די אייבערשטער, אשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם.

דיסקוסיע: גרמי השמים און משרתיו

די משרתיו זענען די גרמי השמים. דער רמב״ם זאגט די ווארט גרמי השמים. משרתיו דא מיינט, גרמי טייטשט גופים, אבער משרתיו דא מיינט די מלאכים, נישט די…

רייט, דו האלטסט שוין ביי קדושים יעצט. אה, דא די מלאכים, עומדים ברום עולם. ברום עולם מיינט א הויכע פלאץ, יא, כאילו אין עולמות העליונים, ומשמיעים בקול יחד.

דיסקוסיע: וואס מיינט “דברי אלקים חיים”?

משמיעים בקול יחד, ומשמיעים בקול יחד בדברי אלקים חיים ומלך עולם.

די רמב״ם׳ס נוסח מאכט מער סענס. ס׳מיינט צו זאגן אז זיי געבן ארויס די דברים וואס רעדן וועגן די… זיי רעדן וועגן אלקים חיים? אדער אפשר האבן זיי אויך עפעס אזויווי א נוסח התפילה פון דברי אלקים חיים? כאילו זיי דאנקען דעם אייבערשטן מיט דברי אלקים חיים.

מ׳גייט דיר ברענגען די לשון הפסוק “קדוש קדוש”. אלס הקדמה פאר די קידוש, רייט? אז זיי זענען משמיע את קולו, “ודברי אלקים חיים”, וואס דאס איז קידוש, וואס איז אלקים חיים, ווייל ס׳שטייט אין די תורה, יא?

קען זיין. איך וואלט געזאגט א פשוט׳ע טייטש, ס׳מאכט נישט אזויפיל סענס. איך וואלט געזאגט פשוט׳ע טייטש אז זיי רעדן וועגן אלקים חיים. “ודברו אלקים חיים”, אזויווי… איך מיין, איך ווייס נישט.

די מלאכים זאגן קדושה

דער רמב״ם זאגט דאך די ווארט גורמי השמים. משרתי, דא מיינט גורמי טייטשט גופים, אבער משרתי, דא מיינט די מלאכים, נישט אזוי?

ער האלט שוין ביי קדושה יעצט, אזוי זאגט ער. אה, דא די מלאכים עומדים ברום עולם. ברום עולם מיינט א הויכע פלאץ, יא, כביכול אין עולם העליונים, ומשמיעים את קולם יחד בדברי אלוקים חיים ומלך עולם.

דער רמב״ם׳ס נוסח מאכט מער סענס. ס׳מיינט צו זאגן אז זיי געבן ארויס די דברים וואס רעדן וועגן אלוקים חיים. זיי רעדן וועגן אלוקים חיים. אפשר האבן זיי אויך עפעס אזויווי א נוסח התפילה פון דברי אלוקים חיים? כביכול זיי דאנקען דעם אייבערשטן מיט דברי אלוקים חיים. מ׳גייט דאך ברענגען די לשון הפסוק “קדוש קדוש”. ס׳איז אלץ אן הקדמה פאר די קדושה, ריכטיג? זיי זענען משמיעים את קולם בדברי אלוקים חיים, וואס דאס איז קדוש, וואס איז אלוקים חיים ווייל ס׳שטייט אין די תורה, יא? קען זיין. איך וואלט געזאגט א פשוט׳ע טייטש, ס׳מאכט שוין אביסל סענס. איך וואלט געזאגט פשוט׳ע טייטש אז זיי רעדן וועגן אלוקים חיים, בדברו אלוקים חיים, אזויווי.

“כולם אהובים… ונותנים רשות זה לזה”

נא, נו. און יעצט זאגט מען בשבח המלאכים: כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, עושים באימה רצון קונם באהבה, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. ס׳איז דא פשט געווען שותפות צווישן די מלאכים. ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם. ס׳קען זיין אז דא באהבה גייט אהבה צווישן זיך, אדער אהבה מיינט לכאורה אהבה צו דעם אייבערשטן. אבער פון דעם וואס מ׳זאגט גלייך נאכדעם “ונותנים רשות זה לזה”, קען זיין אז דאס איז א מצב פון אהבה. אינטערעסאנט אז ביי די משרתי עליון איז דא אן ענין פון אהבה זה לזה, אזוי זעט דא אויס.

איך געדענקט דאך אין ספר התורה, איך געדענק שוין נישט אלף אדער בית, איך געדענק אז די מלאכים זענען מקבל זה מזה די שפע, די צמצומים, ס׳איז ממש יסודות. ביי דעם איז דא די לשון “זה לזה”. יא. דאס הייסט, ער געט שכל, פון וואו באקומט ער שכל? פון זיין רבי׳ן כביכול, פון די העכערע מלאך, וכו׳.

די שירה פון די מלאכים

להקדיש ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה… אקעי, לאמיר ענדיגן דאס שטיקל. בנחת רוח, זיי געבן רשות איינער דעם צווייטן, זיי זאגן שיין, זיי זאגן בשפה ברורה ובנעימה, זיי זאגן שיין. טהרה, א מלאכים׳דיגע קול, כולם כאחד עונים ביראה ואומרים, זיי זאגן די פסוק פון קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. דאס איז די שירה וואס די מלאכים זאגן. אויטאמאטיש זאגן מיר עס ווען מיר זאגן וואס די מלאכים זאגן, מיר כאפן א היטש מיט זיי. דער אייבערשטער איז קדוש, מופשט, אבער עס איז אויך מלא כל הארץ כבודו. וואס וועלן מיר לערנען אין תניא מיט אלע אנדערע ספרים וואס רעדן פון מלא כל הארץ כבודו, אדער מ׳דארף זיך דערמאנען די רמב״ם אין אסאך פלעצער.

אופנים וחיות הקודש

ואופנים וחיות הקודש, דאס איז די משרתים וואס מ׳האט שוין אויסגערעכנט, די משרתים וואס מ׳האט שוין אויסגערעכנט, ער זאגט אונז נאך נעמען אויף זיי, די משרתים זאגן קדוש, און די אופנים וחיות הקודש, וואס זענען אנדערע סארט משרתים, יחד מתנשאים לעומתם, נעמען זיי זיך אזוי צוזאם די אקווייער, און זיי ענטפערן משבחים ואומרים מיט די פסוק ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

יא, די עברי טייטש איז אז דאס קומט פון צוויי אנדערע נביאים, רייט? וויאזוי הייסט ער, ישעיה הנביא האט געזען משרתים אדער שרפים עומדים ממעל לו, און זיי זאגן קדוש, וקרא זה אל זה ואמר קדוש. דאס האט מען יעצט מסביר געווען מיט די נוטלין רשות זה לזה, איז געווען אזוי א פירוש אויף די פסוק וקרא זה אל זה. און די צווייטע שטיקל איז פון יחזקאל, נישט ביי די מרכבה, ביי שפעטער אין סוף שטייט אז ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה׳ ממקומו. דאס איז די חיות ואופנים וואס יחזקאל האט געזען.

און די רמב״ם אין הלכות אין ספר המדע האט געזאגט אז די אופנים וחיות הקודש זענען די צוויי ערשטע, יא, זענען די העכערע מדריגות פון משרתים. סא דא לכאורה וואלט די רמב״ם אויסגעקוקט אז אלע זאגן קדוש, און די נאך העכערע מדריגה איז די וואס זאגן ברוך כבוד ה׳ ממקומו. מיר ווייסן וואס איז אבאוט די צוויי פסוקים, וואס די פסוק האט מער מיט די משרתים, וואס די פסוק האט מער מיט די אופנים, און וואס איז די ענין, וואס ברוך כבוד ה׳ ממקומו איז אזויווי א שטיקל השלמה אדער אן ענטפער צו קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, ברוך כבוד ה׳ ממקומו איז א פשט קשיא, אבער מיר לערנען שפעטער שמועסן.

דאס איז וואס דו האסט געזאגט, ס׳קומט פון די צוויי אנדערע אזויווי מרכבות וואס ישעיה האט געזען און יחזקאל האט געזען, און די קאנעקשאן וועט מען לערנען ביי שבועות די מרכבה, ווייל שבועות ליינט מען די מרכבה. יחזקאל, זאל מען די מחמת ספקס אנדערע? ווער ס׳וויל קען קומען ווייטער. אקעי.

די סוד פון ווי מענטשן זאגן קדושה

ווייטער, לאל ברוך נעימות יתנו. פירט מען אויס אזוי, די ענד פון די ברכה, דא גייט מען שוין צוקומען צו די סיום פון די ברכה, וואס הייבט זיך אן מיט “יוצר אור ובורא חושך”. הייסט עס לכאורה, די לעצטע שטיקל איז עפעס א וועג צו ברידזשן צוריק פון די מלאכים צוריק צו די מאורות. די מאורות האט מען דאך פריער אנגעהויבן, און מ׳האט אריינגעברענגט די מלאכים. סא עפעס סאמהאו זאגט מען אז זיי זאגן פאר דעם גאט נעימות און אזוי ווייטער, “כי הוא” ווייל ער איז דער וואס מאכט די מעשה בראשית. אזוי טראכט איך, אבער ס׳שטימט נישט אזוי גוט.

פארשטייסט וואס איך זאג? מ׳וויל צוריקקומען צו די מאורות, מ׳דארף ענדיגן מיט די מאורות, נישט מיט די מלאכים. אדער אפשר דא רעדט מען שוין פון די מענטשן, “לאל ברוך נעימות יתנו”, אונז גייען מיר זאגן נעימות, אונז גייען מיר זאגן קריאת שמע און אזוי ווייטער, “למלך אל חי וקים”.

אבער מיר זעט עפעס אויס אזוי ווי “קדוש קדוש” און “ברוך כבוד ה׳ ממקומו” זענען פסוקים וואס אונז ווילן זאגן, אבער אונז זאגן עס נישט בשמינו. אונז לייגן עס אריין אז דאס איז וואס די מלאכים זאגן, און ווען אויטאמאטיש, די בעל תפילה זאגט עס, און יעדער שרייט “קדוש”, שרייט דער עולם, הייסט עס למעשה אונז זאגן עס. אונז זענען מיוחס צו די מלאכים, אונז האבן עפעס נישט די חוצפה צו זאגן. מ׳דארף דא וויסן די סוד, אבער דא ליגט עפעס א סוד.

נפקא מינה למעשה — יחיד אין קדושה

און דא קומט מען צוריק, אונז מענטשן, “לאל ברוך”, פאר׳ן באשעפער וואס אונז קענען אים, און מיר זאגן נעימות, זמירות, שבחות, “קהל ועדה פועל גבורות”. איך וואלט געזאגט די נפקא מינה פון די חקירה, ווייל אויב איינער פירט זיך מיט די שיטת הרמב״ם אז א יחיד זאגט נישט קדושה, סא די מפרשים אין שולחן ערוך פארשטייען אז ס׳מיינט פשוט די פסוקים, מ׳זאגט נישט “קדוש קדוש”. אבער אוודאי די הקדמה וואס קומט פאר דעם מאכט אויך נישט קיין סענס צו זאגן.

ס׳דארף מען וויסן צו מ׳הייבט צוריק אן “לאל ברוך” אדער “קהל ועדה”. ס׳איז א נפקא מינה למעשה פון אונזער מחלוקת.

סיום ברכת יוצר — “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”

אקעי, ביי “קהל ועדה”, אונזער נוסח איז אביסל אנדערש, אונזער נוסח לערנט די רמ״א: פועל גבורות, עושה חדשות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. האבן מיר נישט געזאגט איינמאל, כאומר לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו? דאס איז א ראיה אויף דעם וואס דער אייבערשטער איז מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, “כי לעולם חסדו”, ס׳גייט אייביג אן. התקנת מאורות לשמח עולמו, ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות. דאס איז כעין א סיום. ס׳הייסט “כי”, יעדע מאל ביי די “כי” פון די ענדע פון א ברכה, דא קומט מען צוריק צו די סיום, און ער חזר׳ט איבער מעין הפתיחה. ער האט אנגעהויבן מיט דעם מחדש בטובו, און ער ברענגט אויף דעם א פסוק “לעושה אורים גדולים”.

דיסקוסיע: “לשמח עולמו” און “ברחמים”

ס׳איז נאך א שטיקל, “לשמח עולמו”, ער ווערט פרייליך פון דעם וואס מ׳זעט די מאורות. יא, ס׳איז דאך דא “עצתו נתונה לדודו מלאה ברחמים”. מ׳זאגט דאך ברחמים, אבער… אפשר ברחמים ושמחה איז דאס זעלבע? די רמב״ם זאגט ברחמים. עפעס ברחמים האט ער באמיינט. אה, “ברחמיך הרבים רחם עלינו”? אפשר רחם עלינו מיינט ער צו געבן אונז די מאורות, ס׳זאל זיין לעכטיג פאר אונז. אבער וואס קומט אריין א דאנקע שיין מיט די מאורות? עפעס שטימט מיר נישט דא. יא, איך ווייס. עפעס דאס שטיקל דארף מען פארשטיין בעסער, וואס ס׳קומט אריין.

איך מיין אז די מאורות איז עפעס א… קען זיין אז ס׳איז ווי אסטרולוגיע, דער רמב״ם איז נישט מסכים צו אסטרולוגיע, אבער פון דעם זעען קומט עפעס א שפע פון אלע מיני גוטע זאכן.

יא, על כל פנים, סאו דאס איז די ערשטע ברכה פון ברכות קריאת שמע. ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל דאס איז נישט ממש מקושר צו קריאת שמע, אבער ס׳זעט אויס אז קריאת שמע איז די ערשטע זאך וואס א איד טוט, מ׳טוט דאך “בשכבך ובקומך”, און ממילא מ׳זאגט שכוח באשעפער פאר די נשמה, שכוח באשעפער פאר די מאורות. און דאס איז שוין מער קאנעקטעד, דא רעדט מען וועגן די בחירת עם ישראל, באקומען די תורה, וואס שמע ישראל איז די עיקר דברי תורה, וואס אויף דעם האט מען אויך געזאגט די פריערדיגע ברכת התורה.

ברכת אהבה — צווייטע ברכה פון ברכות קריאת שמע

מהות פון דער ברכה

רעכנט מען אויס, רעדט מען פון די אהבה און די חמלה וואס דער אייבערשטער האט געהאט, און געגעבן די תורה, און מ׳בעט מען “על אבותינו שבטחו בך”, און די זכות פון די אבות וואס האבן בוטח געווען אין אייבערשטער, און וואס זיי האבן באקומען די תורה, זיי זענען דאך מקבל געווען די תורה, אדער ס׳איז דא די אבות וואס האבן מקבל געווען די תורה, בעט מען דעם אייבערשטער, אבינו אב הרחמן, זאל ווייטער רחמנות האבן אויף אונז, מיר זאלן קענען זוכה זיין צו אלע מדריגות פון תורה, לשמור ולעשות, אלע מצוות וואס איז דא אין די תורה, און אויך מקיים זיין די תורה, וואס ס׳איז דאך נישט נאר תלמוד תורה, נאר תורה וקיומה. און מ׳בעט מען אז מ׳זאל זוכה זיין צו מאיר עינינו במצוותיך און אזוי ווייטער, מ׳זאל טאקע זוכה זיין צו לימוד תורה וקיומה.

נוסח הרמב״ם — “מלוך עלינו”

און מ׳בעט אויף מלכות שמים. דא איז די נוסח הרמב״ם unique, נישט יעדער ווייסט עס, מלוך עלינו מהרה אתה לבדך, כי שם קדשך באמת נקרא עלינו. דער אייבערשטער האט קורא געווען שמו אויף אידן, דאס איז דורך קריאת שמע. באושר ועושר והוד והדר וכבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה מהרה והבא תרים קרנינו ותושיענו למען שמך. אפילו די לשון איז נישט אנדערש ווי מ׳האט צוגעוואוינט, די “כבוד ועוז וגבורה וגילה ורינה” איז אין אונזער נוסח אין אנהייב, יא.

ברוב טובך לא נבוש, בשמך חסינו לא נכלם, לא נכשל לעד ולעולמי עד, כי בנו מלכנו אתה, נגילה ונשמח בישועתך. רחמיך ה׳ אלוקינו וחסדיך, דער אייבערשטער דער רחמן זאל אונז קיינמאל נישט איבערלאזן, און זאל אונז ברענגען ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ, און מ׳בעט מען אויף די גאולה, אבער עס זאל ארויפגיין בקומה זקופה, דאס הייסט מיט אן אויפגעהויבענעם קאפ, מיט א שטאלץ, לארצנו.

“כי בנו בחרת מכל עם ולשון” — סיום

כי בנו בחרת מכל עם ולשון. דא איז מען קושר, דער אייבערשטער האט אונז ליב, ממילא האט ער אונז געגעבן די תורה, און ממילא גייט ער אונז געבן ארץ ישראל. ס׳זעט אויס ווייל מיר זענען נבחר מכל העמים, האבן מיר אונז תורה און קומט אונז ארץ ישראל. וקרבתנו לשמך הגדול. די אלע זאכן האט צו טון מיט קריאת שמע, יא, דאס איז אלעס. וקרבתנו לשמך הגדול, אז מ׳איז מקרב געווען להודות לך, זאל מען זיך מודה זיין, דאס הייסט מ׳זאל דאווענען די תפילה וואס מ׳זאגט דא, אהבה ושמך, דאס הייסט מ׳זאל זאגן קריאת שמע, ואהבת, וואס מ׳רעדט פון אהבת שמך.

ברוך אתה ה׳, הבוחר בעמו ישראל באהבה. לאמיר איבערגיין אביסל מער סימפליפייען. אזויווי יעדע ברכה, עס זאגט אין אנהייב איין זאך צוויי מאל, און ס׳איז נישט פותח בברוך ווייל ס׳איז סמוך לחברתה, האבן מיר געלערנט. אבער ס׳איז אויך פותח מיט איין זאך, “אהבת ה׳ עלינו”, און ס׳פירט אויס “כי בנו בחרת”, דאס איז די אהבת ה׳. אזויווי מ׳זאגט “ואהבת” און “אתה בחרתנו”, ס׳האלט די זעלבע זאך. און ס׳פירט אויס אז דער אייבערשטער האט אונז בחר געווען “באהבה”, דאס איז די ברכה. אינצווישן קומט אריין אז מ׳איז מתפלל אז די אהבה איז די מתן תורה, און די אהבה איז אויך א נקרא שמחה לעינו, עס האט אנגעלאנגט די גאולות, אלעס איז פרטים וואס גייט אריין, אבער דאס איז מיר זייער וויכטיג.

ברכות קריאת שמע – ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע בשחרית (אמת ויציב)

נאר ס׳איז אויך שייך מיט איין זאך, אהבת השם עלינו, און ס׳פירט אויס “כי בנו בחרת”. דאס איז די אהבת השם. אזויווי ס׳זאגט “אהבת אותנו ואתה בחרתנו”, ס׳איז די זעלבע זאך. און ס׳פירט אויס אז דער אייבערשטער האט אונז בחר געווען באהבה, דאס איז די ברכה.

און אינצווישן קומט אריין אז מ׳איז מתפלל אז די אהבה, די מתן תורה, זאל טאקע געלונגען די תורה, און די אהבה איז אויך די “נקרא שמך עלינו”, ס׳זאל געלונגען די גאולות. דאס אלעס איז די פרטים וואס גייט אריין.

אבער ס׳איז מיר זייער וויכטיג אז מ׳זאגט די נוסח הסידור און מ׳כאפט יעדע ווארט עקסטער, ס׳האט נישט קיין טעם. א מענטש וואס האט א דרשה, סתם אזוי, אזויווי קבלת התורה איז דארט, דער אייבערשטער האט געגעבן די תורה באהבה, ווייל דער אייבערשטער האט ליב אידן. ס׳איז זייער שייך, ווייל גלייך נאכדעם גייען מיר זאגן “ואהבת את ה׳ אלקיך”, אונז גייען צוריק ליב האבן. דער אייבערשטער בעט אונז זאלן מיר צוריק ליב האבן.

און אויך ביי די ענד איז “למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם”, אז ס׳זאל זיין די אהבה אויף ביידע וועגן. ווייטער, די ברכה איז שוין.

נוסח הברכה – אמת ויציב

און דא קומט קריאת שמע, און יעצט גייט דער רמב״ם זאגן די ברכות פון נאך קריאת שמע.

ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע בשחר, זהו נזכור, אויך איז נישט פשט אז מ׳זאגט ברוך ווייל ס׳איז א ברכה הסמוכה לחברתה און מ׳איז מבארר. אהם, אזוי האט דער רמב״ם געזאגט, און ס׳ווערט אויך גערעכנט עקסטער אמאל, אבער יא.

יעצט זאגט מען אז די אלע זאכן וואס זיי האבן געזאגט קריאת שמע, וואס זיי האבן דארטן גערעדט וועגן ייחוד השם ואהבתו, איז אמת, מ׳באשטעטיגט עס.

רעכנט מען אויס פארשידענע לשונות, איינס צוויי דריי פיר פינף… וויפיל לשונות פון אמת? דרייצן? אין אונזער סידור שטייט אכט, איך ווייס שוין וויפיל ס׳שטייט אין רמב״ם. דער עולם ווייסט נישט, ווייל די בעל תפילה אויך דא לאזט אויס אין די ראנג פלאץ.

פאר “עזרת” איז נישט עזרת קיין סטאפ. עזרת איז די המשך פון איין אמת. סאו, אמת, די ערשטע זאך, אלעס וואס מ׳האט געזאגט. אמת, לאמיר זאגן…

סטרוקטור פון אמת ויציב – פיוט אויף די ווארט “אמת”

ס׳איז אינטערעסאנט, פריער למשל “ברוך שאמר” איז געווען אסאך מאל “ברוך”, די ערשטע ווארט איז געווען “ברוך”, און מ׳האט געדאנקט דעם אייבערשטן. דאס איז אזא פיוט אויף די ווארט “אמת”. מ׳ענדיגט נישט צו מיט “ה׳ אלקיכם אמת”. מיט דעם ענדיגט מען קריאת שמע, און יעצט מאכט מען אזוי ווי א פיוט אויף די ווארט אמת, אז דאס איז אלעס וואס מ׳האט געלערנט איז אמת, נאר מ׳לייגט צו נאך זאכן וועגן שבח השם און וויכטיגע זאכן וואס איז אמת.

דיסקוסיע: ווי אזוי קאנעקט זיך “ה׳ אלקיכם אמת”?

איך האב געטראכט, מען זאגט דאך אין קריאת שמע שטייט דאך נישט די ווארט אמת, ס׳גייט דאך אביסל בעקל, ס׳איז דאך א זאך וואס דער עולם איז אביסל קאנפיוזד. איך פארשטיי מיך אלעמאל, ווייל ס׳איז דא א פיוט הייבט זיך אן אמת ויציב, אדער ביינאכט אמת ואמונה. נו?

וויבאלד ס׳איז דא אן אנדערע פסוק “וה׳ אלהיכם אמת”, איז דאך די פיוט איז געבויט אויף יענעם פסוק, ווייל ה׳ אלהיכם קומט אמת, ס׳איז מסביר אז אלעס איז אמת. ממילא וויל מען אזוי קאנעקטן, הייבט מען אן “ה׳ אלהיכם אמת ויציב”.

אבער ס׳איז נישטא קיין… איך האב גערעדט מיט איינעם, ער זאגט, יא, די צווייטע ברכה נאך קריאת שמע הייבט זיך אן “ויציב”. ס׳איז נישטא קיין “ויציב”, ס׳איז “אמת ויציב”. און מ׳איז סומך, פשט מ׳דארף זאגן “ה׳ אלהיכם אמת ויציב”, נישט “ה׳ אלהיכם אמת, ויציב”.

ניין, די סיבה פארוואס ס׳איז געשען אזוי איז ווייל מ׳ווארט דאך פאר׳ן רב מיט “ה׳ אלהיכם”, און די מסדרי התפילה האבן עס צאמגעשטעלט אזוי, ס׳איז ממש… מ׳דארף סומך זיין, אבער מ׳דארף סומך זיין צו “אמת ויציב”, נישט “ה׳ אלהיכם אמת”, ס׳גייט דאך די נוסח ויציב.

פאראלעל צו ברוך שאמר

ס׳איז זייער אינטערעסאנט אז ס׳איז אביסל אן ענליכע פיוט צו ברוך שאמר, מיט די אופן אז די טים דא איז אמת. און אזוי ווי ס׳איז אמת די עדות וואס מיר האבן געלערנט “ה׳ אלהיכם”, און אויף דעם האט מען געזאגט אז “ה׳ אלהיכם אמת”, אזוי ווי “ה׳ אלהיכם אמת”, די ברכת ציצית ענדיגט זיך מיט “אני ה׳ אלהיכם”, און דערפאר האט מען ארויפגעלייגט “ה׳ אלהיכם” איז אמת, ס׳איז אייביג, ס׳איז אמת, ס׳איז מוכרח המציאות.

און יעצט הייבט מען אן אויסרעכענען נאך זאכן וואס איז אויך אמת, זאכן וואס מיר רעכענען אויס אלס אן אמת, וואס מיר גלייבן אדער אן אמת וואס מיר בעטן.

אינהאלט פון אמת ויציב

ערשטער חלק: לשונות פון אמת

איז קודם רעכנט מען אויס פארשידענע אמת ויציב, ס׳איז אייביג, ס׳איז גוט, ס׳איז באגלייבט, ס׳איז באליבט, און אזוי ווייטער. אלעס איז אלע לשונות וואס האט א קשר צו אמת, וועגן דעם זאגט מען אז ס׳איז אמת. ס׳איז פערצן אדער זעכצן, איך ווייס נישט פונקטליך וויפיל. אמת און גוט, און…

יא, אמת איז נישט אין די שמאלע דעת אז אמת איז עטרת הספירות, אמת מיינט אז ס׳איז דא אויך מער ווי דעם. די אלע זענען נאך אפשר תנאים אין אמת.

צווייטער חלק: נצחיות

והדבר הזה לעולם ועד, אייביגע דעת אמת, ה׳ אלוקים, און דא רעדט מען מער, אז דער אייבערשטער, אלקינו ואלקי אבותינו, דער אייבערשטער איז אונזער שטארקייט, מגן ישענו, און ער איז אויך אייביג.

ווייטער רעדט מען אסאך וועגן מלכות, לעולם ועד, און די אמת איז סיי אייביג געווען און ס׳וועט זיין על דורותינו הבאים, על ראשונים ועל אחרונים. ס׳איז דא א שטארקע פאקוס אויף די נצחיות, אזוי ווי מיר האבן געהאט אין ברכות קריאת שמע, אז דער אייבערשטער איז אייביג און מיר גלייבן אין אים אייביג. רייט, ברוך שאמר האט געהאט א גרויסע נצחיות, און אויך דארטן אין ישתבח רעדט מען ווייטער וועגן די נצחיות.

סא לאמיר זאגן אזוי, בקיצור, די ערשטע שטיקל אמת זאגט סתם בכלל די אלע זאכן וואס מיר זאגן יעצט איז אמת, נישט קיין אנדערע שמות נרדפים פאר אמת. דאך זאגט מען אז דער אייבערשטער איז אייביג אמת, און אונז גלייבן אין אים אייביג, אזוי ווי דו זאגסט.

דריטער חלק: דער אייבערשטער מיט כלל ישראל

די דריטע זאך רעדט מען מער וועגן דער אייבערשטער מיט די אידן, דער אייבערשטער איז אלקי ישראל. זאגט מען, און דאס איז אויך אייביג אמת, אז די גרויסע באשעפער וואס איז נצח וואס מיר האבן יעצט געזאגט, איז גואל אבותינו, און ער איז אונזער גאט, ווייל אין לנו עוד מלבדו, מיר האבן נישט קיין אנדערע גאט, און ער איז עזרת אבותינו.

דאס איז ווייל מיר האבן טאקע געזאגט, ער זאגט עזרת, ס׳איז א המשך מיט די אמת, די קעפל. דער אייבערשטער איז די עזרת אבותינו, און די זעלבע באשעפער וואס האט געהאלפן אונזערע אבות איז מושיע לבנים אחריהם, ער וועט אייביג העלפן די אידן.

און ברום עולם מושבך, איך ווייס נישט פארוואס די פסוק איז נישט אזוי שטארק די טעם, אבער על כל פנים, יא, ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ, און ווייטער אמת. ס׳איז אזויווי נאך א וועג פון זאגן בכל דור ודור, פון הימל ביז דר׳ערד, פון אייביג ביז אייביג.

פערטער חלק: אמונה-דעקלאראציעס

און דא איז מער די אמת מער דעקלערעישאנס פון אמונה, אזויווי א מענטש זאגט אני מאמין. אזוי אין די כוזרי זאגט ער עס אזוי, די כוזרי לערנט אריין גאנצע פשטים אין די ברכות דא. אמת אשרי איש וכו׳, דא נעמט מען אזויווי אמונה אין שכר ועונש און אזוי ווייטער, די קבלת עול מצוות. אמת אתה הוא אדון לעמך.

איך טראכט יעצט אז לכאורה פשוט פשט איז, איך זאל אריינלייגן אין די קאנטעקסט, דו האסט דאך געזאגט שמע ישראל, דו האסט געזאגט די מצוות, יעצט זאגט מען אשרי איש וואס האט געהערט שמע ישראל, די מצוותיך וואס מיר האבן דזשאסט געלערנט. יא, זייער גוט.

אמת אתה הוא אדון לעמך, מלך גבור ורב לריב ריבם, אקעי, זייער ענליך צו “עזרת אבותינו”. יא. און נאכאמאל גייט מען נאכאמאל מיט נצחיות, “אל תיראי ואל תחת”, נצחיות, און יחוד השם. און די צוויי זענען אזוי ווי א קיצור פון די פריערדיגע צוויי. אה, דארט איז געווען עקסטער. אה, און דער נעקסטער איז נאך א המשך אויף די יחוד אז השם אלקי ישראל, אז דער אייבערשטער האט געראטעוועט די אידן.

יציאת מצרים און קריעת ים סוף

אמת ממצרים גאלתנו

“אמת ממצרים גאלתנו ה׳ אלקינו ומבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם הרגת”. יא, די דבר, די מכת בכורות ווערט גערופן דא דבר, יא. “ובכורך” – דער רמב״ם זאגט נישט ישראל – “ובכורך גאלת”, וואס דאס זענען די אידן, דער אייבערשטער האט אויסגעוועלט די אידן. “וים סוף בקעת”, זיי האבן טיבע געווען די מצרים, און אלע פון זיי זענען געשטארבן, און די אידן האבן דורכגעגאנגען.

פארוואס הייסן די אידן “ידידים”? אה, זייער גוט, אזוי ווי “ישר כדש ידידים מבטן”, די אידן, דער אייבערשטער האט זיי ליב.

שירות ותשבחות

און אויף דעם זאל מען דאנקען דעם אייבערשטן. ס׳טייטש, מען ענדיגט די ברכות קריאת שמע מיט דאנקען אויף יציאת מצרים און ים סוף. וואס מ׳וויל אנקומען צו די צוויי פסוקים “מי כמוך” און “ה׳ ימלוך לעולם ועד”.

ס׳איז אינטערעסאנט, מיר האבן געזען פריער, ס׳איז דא א מנהג, שטייט אין חז״ל, דער רמב״ם האט עס נישט געברענגט, אז מ׳זאגט די שירה יעדן טאג, “אומר שירת הים בכל יום”, דאס איז א מדרש, אז דאס איז פאר׳ן אייבערשטן זמירות. אבער דו זעסט אז אויך דא ברענגט מען אביסל פון די שירה, צוויי פסוקים, וואס ס׳איז די עיקר פסוקים פון די שירה, די הכרזת קבלת עול מלכות שמים וואס שטייט אין די שירה, ברענגט מען יעדן טאג ביי ברכות קריאת שמע אין די ענד, און דאס איז אזוי ווי א הקדמה דערצו. זייער אינטערעסאנט.

פאראלעל צו תפילת דוד און שירת המלאכים

ס׳טייטש, אזוי ווי מיר זאגן יעדן טאג די תפילה פון דוד, וואס דאס איז א קאלעקציע פון די שענסטע פסוקים פון דוד, נאכדעם זאגן אונז די שירה פון די מלאכים, און דא ווילן אונז כאטשיג דערמאנען א פסוק וואס די אידן זאגן אין די שירה, פאר די וואס זאגן נישט די גאנצע שירה. און מיר האבן אויך תפילת דוד פון “ויברך דוד” פון דברי הימים פאר דוד, ווייל ער איז “בוחר בשירי זמרה”, ברענגט מען די שטיקלעך פון די שירה.

און פאר דעם, ווייל אונז גלייבן אין דעם אמת, פאסט אז יעדן טאג זאל מען… ס׳איז שטיל דא זייער גוט, ווייל חז״ל זאגן אז דער ענין פון דעם איז לזכר יציאת מצרים, און דעם מזכיר קצוצות צו דערמאנען יציאת מצרים, וואס דא דערמאנט מען נאכאמאל יציאת מצרים און קריעת ים סוף, אז גאולים, די אידן זענען געווארן אויסגעלייזט, און די ידידים זענען דורכגעגאנגען די גאנצע, און זאלן געבן שירות ותשבחות פאר למלך חי וקיים, רם ונשא גדול ונורא, משפיל גאים עד ארץ, די אלע זאכן וואס ער האט געוויזן ביי יציאת מצרים, אז ער משפילט די מצרים און ער לייזט אויס די אידן, דאס האט געוויזן אז ער איז א לעבעדיגער עקטיווער באשעפער, מוציא אסורים ופודה ענוים ועוזר דלים, ס׳איז אלעס לשונות פארן ארויסנעמען די אידן, והעונה לעמו ישראל בעת שועם אליו, ווען די אידן האבן געשריגן צו דער אייבערשטער אין מצרים, און ווייטער תהלות לאל עליון, האבן משה די געגעבן די… די… דאס הייבט זיך נישט אן מיט אמת, אפשר א המשך.

נוסח “תהלה לאל עליון”

סארי, גייען מיר, די אלעס… דאס איז וואס איך האב דיר געזאגט, די אמת׳דיגע… אזוי קוק איך אן, איך האב נישט קיין ראיה פון דער רמב״ם, אבער דאס איז אזוי ווי צוויי שטיקלעך, אבער עס איז אלץ אונטער די הערחל, דער לעצטער אמת, אמת ממצרים גאלתנו, אבער בעצם קומט זיך דא א נייע שטיקל, ווייל מען וויל ברענגען דעם מי כמוך און השם ימלוך, וואס עס הייבט אן אזוי ווי אז די תהלות איז דער אייבערשטער וואס איז… וואס איז די תהלות? משה ובני ישראל, אזוי שטייט דא אזוי שיין משה ובני ישראל.

דער פיוט איז דאס זיינט, האבן עס הייבט נישט אן משה ענו, זאגט תהלה לאל עליון, משה ובני ישראל לך ענו בשמחה רבה ואמרו כולם, זייער אן אינטערעסאנטע וועג געשריבן, “מי כמוך באלים ה׳”, דער פסוק פון קריעת ים סוף, פון שירת הים, “מי כמוך נאדר בקדש”, ווי דער באשעפער נאדר בקדש, “נורא תהלות עשה פלא”, ענדיגט מען מיט “ה׳ ימלוך לעולם ועד”, אז דער גואל ראשון, דער גואל פון מצרים, זאל ווייטער… אדער איז דער אייבערשטער גואל, כאילו “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”, א פסוק אין ישעיה וואס רעדט וועגן גאולת ישראל, “ברוך אתה ה׳ גאל ישראל”, און מיט דעם ענדיגט מען די ברכת קריאת שמע, און דא קומט ברכת שמונה עשרה.

אה, עקטשועלי, דא ווערסט די ברכת קריאת שמע פון צופרי, און יעצט גייט דער רמב״ם ברענגען די ברכות קריאת שמע פון ביינאכט, וואס איז אן ענליכע סטרוקטור.

ברכות קריאת שמע של ערבית

יא, גוט, זיי האבן געלערנט ביינאכט קודם די זעלבע, און דאן מיט די אנדערע, מען רעדט ווען די נאכט, און דעם מיסן קירצער געסט פון צופרי, אה, ביינאכט דאנקט מען אויף די נאכט, אויף די טונקליקייט.

ברכה ראשונה של ליפן הקריאת מיט של ערבית, זאגט אריין ביי מזוה ניסחא, ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם, מתחיל בברוך, וואס מאכט עס זאל זיין גאנצער…

ברכות קריאת שמע פון מעריב

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית — “המעריב ערבים”

אה, אנטשולדיג, דאס איז די ברכות קריאת שמע פון צופרי. און יעצט גייט דער רמב״ם ברענגען די ברכות קריאת שמע פון ביינאכט, וואס איז אן ענליכע סטרוקטור.

אה, גוט. ס׳האבן מיר געלערנט, ביינאכט גייט די זעלבע, נאר מיט אנדערע… מ׳רעדט פון די נאכט, און אביסל קורצער. אזוי ווי צופרי דאנקט מען אויף די אור, ביינאכט דאנקט מען אויף די נאכט, אויף די טונקלעניש.

ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע של ערבית, זאגט דער רמב״ם, זוהי נוסחה: ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם, וואס מ׳פאנגט אן מיט ברוך. וואס מאכט עס זאל זיין ערב, עס זאל זיין ביינאכט? בחכמה פותח שערים, מ׳עפנט די טויערן, און ער נעמט אריין די זון, און ער לאזט ארויס די כוכבים במשמרותיהם לויט זייער סדר. און מ׳דאנקט דעם אייבערשטן וואס איז דער בורא פון ביידע, יום ולילה, אור און חושך, און ער רוקט אור פאר חושך, און חושך פאר אור. ער טוישט די טאג און די נאכט, ער רוקט אוועק די טאג און ער ברענגט די נאכט, און פונקט פארקערט ברענגט ער ארויס די דימוי, און ער מאכט אן הבדלה צווישן די צוויי. ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל.

דער פסוק “ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל”

אה, סאו, ווארט, לאמיך טראכטן קודם איין זאך. קדוש ישראל… מ׳רעדט פון דעם אייבערשטן… ניין, מ׳רעדט אז דער אייבערשטן איז דער בורא פון דער וועלט, און מ׳ענדיגט צו אז ער איז קדוש ישראל. ברוך אתה ה׳ המעריב ערבים. אונז האבן מיר נאך א פסוק, ה׳ קדוש ישראל נגדו מיום ועד עולם. וואס קומט דא אריין? ס׳איז אין ישעיה. אה, גואלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל. אה, ס׳איז דאך אראפגענומען די ווארט “גואלנו”. ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל, יא? אינטערעסאנט, דאס טרעפט אין דעם. סאו וואס קומט עס דא אריין? מ׳ענדיגט נאכאמאל מיט די זעלבע פסוק, אבער מ׳האט אראפגענומען די “גואלנו”. יעצט איז די ענד פון שחרית, און דא איז די אנהייב פון מעריב.

איך טראכט אבער, “ה׳ צבאות” שטימט, ווייל צבא השמים, “ה׳ צבאות” איז מושל אויף די צבאות. ער נעמט אריין די צבא, ער נעמט ארויס, בחכמה פותח שערים. ס׳איז אן ענין פון סדר, מאכן סדר אין די צבאות, היום והלילה. “קדוש ישראל”.

מסכים מידת יום בלילה ומידת לילה ביום

ס׳איז מיר נראה לי אזוי: די גמרא זאגט אז מ׳דארף מסכים זיין מידת יום בלילה ומידת לילה ביום. אינדערפרי זאגט מען, ווען מען דערמאנט עפעס פון ביינאכט, מ׳זאגט יוצר אור ובורא חושך. און ביינאכט זאגט מען אויך עפעס וועגן מעביר יום ומביא לילה. יא, מען זאגט אויך ביידע זייטן, אז דער אייבערשטער נעמט אוועק די נאכט און ברענגט די טאג.

לכאורה די פשט איז אז ביינאכט, איך זע אבער אז ביינאכט רעדט מען מער וועגן דעם, מען רעדט אסאך פון די מסיר שינה מעינינו, המעביר חבלי שינה. לכאורה ווייל ביינאכט איז א פראבלעם, ביי די פרי איז פשוט, מען דאנקט אויף די אור, אזוי ווי די חושך, דער אייבערשטער האט געמאכט די אור, אזוי ווי מעשה בראשית. אבער ביינאכט איז פארקערט, ס׳קומט יעצט די שלעכטע זאך, דער מלך העולם זארג דיך נישט, ס׳קומט נאכאמאל די פרי, דער אייבערשטער פירט א סיסטעם, דער אייבערשטער גליינט צוויי איז שמונה.

אדער דו קענסט זאגן אפשר אזוי ווי, אז דער מלך העולם זאגט ביינאכט אז ס׳איז א הכנה פאר די נעקסטע צופרי, אזוי ווי דאס וואס א מענטש טוט בעצם, ס׳איז א ענין פון מיתה, אבער מ׳גרייט זיך אן פאר די נעקסטע צופרי, און דער אייבערשטער טוט יעצט סדר אז מארגן זאל נאכאמאל די זון קענען שיינען.

אונז האבן נאך די קל חי תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד, סתם אזוי ווי מיט קדושי ישראל, דו ביסט אונזער קדושי ישראל, תמיד ימלוך עלינו. אבער דער רמב״ם ברענגט עס נישט, ס׳איז אביסל די קדושי ישראל, אין דעם זין אז ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, מען רעדט וועגן די בריאה, און דא רעדט מען דא יחידות׳דיג אז קדושי ישראל. הבוחר בעמו ישראל באהבה, מען מערקט ביז יעצט אז ס׳איז די זעלבע פסוק ווי מ׳זאגט צופרי ביי גאל ישראל.

ברכה שניה שלפני קריאת שמע של ערבית — “אהבת עולם”

יעצט קען מען לערנען די ווייטערדיגע ברכה. יעצט די אהבת עולם, די צווייטע ברכה פון קריאת שמע פון ביינאכט, איז אויך די זעלבע ענין, פון מען רעדט וועגן די אהבה וואס דער אייבערשטער האט געגעבן די תורה, איז אויך א ברכה וואס הייבט זיך נישט אן ביי ברוך, אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת. מען בעט אז מען זאל אייביג זוכה זיין צו רעדן בחוקי רצונך, און זיך פרייען, ונשמח ונעלוז. האבן מיר שוין געהאט אז מען זאל זיך פרייען מיט די תורה? והערב נא ביי ברכת התורה, אז מען זאל זיך פרייען מיט דברי תורתך, ווייל דאס איז חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה.

ואהבתך אל תסיר ממנו, כי היא התורה היא תורתנו, די תורה איז אונזער תורה, יא? משלי זאגט מען אזוי, די תורה איז אונזער תורה, ברוך אתה ה׳ אוהב עמו ישראל לעד.

פארגלייך מיט אלקי נשמה

סאו, איך בין נישט קיין מומחה, דו האסט געזאגט אז ס׳איז א תפילה, איך בין נישט זיכער אז אלקי נשמה איז א תפילה, איך זאג דיר יעצט אז ס׳איז מער אזויווי א הבטחה, אדער אזויווי ער זאגט אז ס׳טוט טון אזוי, און ס׳זעט מיר אויס אויך אז ס׳איז אויך די המשך וואס מ׳האט פריער גערעדט ביי די ערשטע ברכה, מ׳רעדט אז דער אייבערשטער מאכט די טאג און ביינאכט, ס׳איז א סייקל, סאו בעצם ביינאכט לערנט מען נישט קיין סאך תורה.

באשטימט, אבער נאך אלץ, קענסטו גיין אין דיינע וועגן, א ביסל תורה, גייט מען יעצט לערנען ביינאכט אויכעט, יומם ולילה, און מיר בעטן ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים, גייסטו דיך יעצט שלאפן, אבער נאך אלץ, די אהבת השם וואס ער גיט אונז די תורה, זאלסטו קיינמאל נישט פארגעסן, אפילו ביינאכט, אדער אפילו אויף אן אופן כללי, עולם הזה דומה ללילה וכדומה.

“כי היא” — לשון נקבה

א תורה׳ס השניה, יא, עס שטייט כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, סאמטינג, אפשר דמיון׳דיג, א תורה לייגט אן אגרעסיווע, יא, עפעס א פאסעסיווע, לויט דעם פשט גייט עס אויף די תורה, כאילו די תורה איז א תורה, אבער עס טראכט זיך אז “היא” איז א לשון נקבה, די תורה, ניין? אהבת השם, יא, אהא, די אהבת השם איז א תורה׳ס השניה.

קען יא זיין אז ס׳איז א תפילה ווייל מען בעט ונשמח ונעלוז, ווי דאס איז מער ווי והערב נא, איז אויך א תפילה, עס איז ממש דער זעלבער געדאנק ווי והערב נא, און “זיי מיר עס טון”, אבער עס זאל קומען מיט א שמחה שוין. דא קומט קרישמע נאכדעם, ווייל צופרי זאגט מען הבוחר בעמו ישראל באהבה, און דא רעדט מען פון די המשכה, אז ס׳גייט אייביג אן, אפילו בלילה, אפילו ווען… אז ס׳גייט אייביג אן, די נצחיות פון דעם.

ברכה ראשונה שלאחרי קריאת שמע של ערבית — “אמת ואמונה” / גאל ישראל

און נאך קרישמע איז אויך דא אזוי ווי ס׳איז דא די ברכת קרישמע שלאחריה צופרי, וואס ס׳איז מקשר צו השם אלקיכם, לייגט מען דאס ווארט אמת, איז אויך דא אזא סארט זאך וואס ברענגט ארויס אויכעט די זכר יציאת מצרים און… רייט, סאו דא איז עס א ביסל קערצער, דער ערשטער חלק גייט איידער שנעל, אמת ואמונה כל זאת אז דער אויבערשטער איז אונזער גאט און אונז זענען זיין פאלק, דאס האט מען שוין געזאגט פיר מאל אין שחרית אין פיר אנדערע וועגן, שטימט?

און נאכדעם גייט גלייך צו יציאת מצרים מער ווייניגער, שטימט? יא, און ס׳גייט צו יציאת מצרים, און אויכעט מען זאל קענען ענדיגן מיט די זעלבע חתימה פון זאגן מי כמכה באלים ה׳, דאס וואס מען האט געשמועסט די געוואלדיגע תפילה פון קריעת ים סוף, די שבח פון קריעת ים סוף, און מען ענדיגט מיט דעם זעלבן פסוק ה׳ ימלוך לעולם ועד, מען רעדט וועגן די גאולה. איז צווישן דעם שטימט די אמת מלכנו אמת? אמת מלכנו אפס זולתו?

“פדנו” — כללות׳דיגע גאולה

א פדינו. אונז זאגן נישט, די צווייטע אמת׳ע זאלסטו, מ׳זאלסטו אקטועל פדינו, ווייל מ׳דאנקט דאך אויף כללות, דער אייבערשטער לייזט אונז פון אלע מלאכים, ער לאזט אונז לעבן, ער פירט אונז אויף אונזערע שונאים. איך דאכט מיר אז מ׳גייט מען ספעציפיש צו פרעה. איך מיין אז אויך אינדערפרי איז געווען אזוי ווי מוציא אסורים, פודה ענוים. זעט מיר אויס אז יציאת מצרים לערנט זיך אויך די כללות׳דיגע זאך אז דער אייבערשטער האט רחמנות אויף די אידן, אויף די ארימע לייט.

עבר, הווה, ועתיד

אויך לענין אהבת ה׳, רעכנט מען עס איז אמאל געווען, עס איז אייביג. דער אייבערשטער האט אונז ארויסגענומען פון מצרים, אבער ער איז אייביג סיי הווה, אפשר אזוי ווי ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד, עבר הווה ועתיד, האט ער אונז ארויסגענומען פון מצרים, ער איז סומך נופלים וחיים שטענדיג, און גאלנו רעדט מען שוין יא מסתם פון די גאולה, עפעס מער ווי אונזערע אפיהיטן, רעדט מען פון א גאולה העתידה אדער וואס, די אייביגע גאולה, יא? ווייל איך טראכט נאר, עבר והווה איז מער אזוי ווי סתם א כללות׳דיגע מדה, ער איז גואל מכף עריצים. איינע פון די אינסטענסעס איז געווען מצרים, און פון דעם לערנט מען דאך ווייטער, יא.

קריעת ים סוף און קבלת עול מלכות שמים

אזוי ווי הבוחר בעמו ישראל באהבה, אז דער אייבערשטער איז סומך נופלים וחיים, ער העלפט אונז בהווה ווי מיר זאגן, און דא רעכנט מען אויס א ברכה אויף יציאת מצרים און קריעת ים סוף, אזוי ווי מ׳טוט אינדערפרי, און דער אייבערשטער האט מבקע געווען בורא וגזר ים סוף, און ער האט מטביע געווען די רודפים מיט די שונאים די מצרים, און ווען די אידן האבן זיי געזען האבן זיי געזאגט די שירה פון מי כמוך, און מקבל געווען עול מלכות שמים בשמחה, ברצון ובשמחה, און געזאגט דעם פסוק מי כמוך באלם ה׳ מי כמוך נאדר בקדש.

ס׳שטייט אין די נוסחאות צופרי אז דאס איז די פיק פון קריעת ים סוף, פון די שירת הים, דאס איז אזוי ווי די וויכטיגסטע פסוק, מי כמוך באלם ה׳ מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עשה פלא, ה׳ ימלוך לעולם ועד.

און מ׳ענדיגט מיט די זעלבע פסוק, גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל, ברוך אתה ה׳ גאל ישראל. לכאורה דער פסוק גאלנו, און מען וויל פשוט ברענגען א לשון גאולה, מען וויל דאך זאגן גאל ישראל, סאו די פסוק גאלינו, אין מי כמוך שטייט נישט די ווארט גאולה.

ס׳איז אויך קלאר, ווייל מען וויל דאך ברענגען די, אזויווי ס׳שטייט דא קלארער ווי אין די פריערדיגע, מלכותו ברצון קבלו עליהם, ווי האבן די אידן מקבל געווען מלכות שמים ביי שירת הים? דורך מי כמוך באלם ה׳, אז זיי האבן געזען אז ער איז די גרעסטע גאט, און זיי האבן געזאגט ה׳ ימלוך לעולם ועד.

שירת הים — צוויי חלקים

און מ׳קען נאכדעם זען, ס׳איז דא א סדר, און מ׳קען זען אין שירת הים אז ס׳איז צעטיילט אויף צוויי חלקים, און יעדע חלק ענדיגט זיך מיט די סארט ענין, קבלת עול מלכות שמים אדער שבח.

און איך מיין אז די ערשטע האלב ענדיגט זיך מי כמוך, און די צווייטע ה׳ ימלוך לעולם ועד. ס׳איז אויך זייער אינטערעסאנט אז די גאלינו ה׳ צבאות שמך קדוש ישראל האבן זיי אויסגערעכנט אויס ביי מעריב ארויבים.

דער קשר צווישן “ה׳ צבאות” ביי המעריב ערבים און ביי גאל ישראל

און איך מיין אז דא איז אויך דא א קשר, אזויווי דער אייבערשטער נעמט אריין די צבא השמים, ס׳איז דא א צייט פאר די זון, ס׳איז דא א צייט, דער אייבערשטער האט דאס געמאכט, אזויווי די ים זאל זיין די זייט, ער האט אריבערגעברענגט די צבא ישראל, ער האט מטביע געווען די צבא מצרים, ער איז געווען די מצביא, ער איז געווען די גיבור איש מלחמה. דאס איז די ה׳ צבאות דארטן מיינט דער אייבערשטער וואס פירט זיך אויף מיט די צבא השמים, און דא גאלינו ה׳ צבאות וואס האט געטון ביי די ים די ארבעט, כביכול באדעקט די אידן.

און איך כאפ יעצט אז ס׳איז דא פסח שבועות סיטואציע, אה, ס׳איז דא מיר א מליצה. אזוי ווי די פסוק שטייט דא ביידע, ער האט מבדיל געווען בין מצרים לישראל.

שירת הים רעדט אויך וועגן דער צוקונפט

איך כאפ יעצט אז די שירת הים אויך האט געפוינט צום לעתיד אויך דעמאלטס, ווייל מי כמוך איז נאכדעם וואס מ׳רעדט וועגן מרכבות פרעה וחילו, נאכדעם גייט מען ווייטער און מ׳זאגט תביאמו ותטעמו, די אלע זאכן, אויף דעם שטייט ה׳ ימלוך לעולם ועד, אויף דעם וואס דער אייבערשטער איז גואל די אידן און ער ברענגט זיי ביז די מכון למקדש, די גאנצע המשך. סאו אין שירת הים שטייט אויך קלאר אז ס׳איז נישט נאר וועגן דעמאלטס, ס׳איז אויך וועגן די פיוטשער.

ברכה אחרונה שלאחרי קריאת שמע של ערבית — “השכיבנו”

אקעי, יעצט קומט נאך איין ברכה, ביי מעריב קומט נאך איין ברכה נאכדעם. אה, יא, מיר האבן שוין דערמאנט די ברכה, ס׳איז א בקשה אויף די נאכט, השכיבנו ה׳ אלקינו לשלום, אז מ׳זאל גיין שלאפן לשלום, און מ׳זאל אויפשטיין לשלום, מ׳זאל נישט שטארבן ביינאכט, ס׳זאל נישט געשען גארנישט. ופרוש עלינו סוכת שלומך, מען זאל זיין ווייטער מתפלל אויף שלום און הגנה, וואס זאל געבן גוטע עצות, מען זאל זיין נשמר ומציל פון שלעכטע זאכן, פון פחד לילה.

ביינאכט זעט דא אויס, עס איז א שרעקעדיגע צייט, ווי שווער האט דער שטן, ווען מ׳זאגט “וואס איז דער שטן?”, דער רמב״ן וויל מער, דער רמב״ן וויל נישט אז מ׳זאל אוועקנעמען די בחירה, און פון אידן מייחריני, אז מ׳זאל נישט

ברכת השכיבנו — נוסח, פירוש, און די מחלוקת רמב״ם

נוסח פון “ופרוש עלינו סוכת שלומך” — לשון מלחמה און שמירה

Speaker 1: ופרוש עלינו סוכת שלומך, אז ס׳זאל זיין ווייטער אלעס תפילות אויף שלום און הגנה, ס׳זאל זיין גוטע עצות, מ׳זאל זיין נשמר וניצול פון שלעכטע זאכן, פון פחד לילה, ביינאכט זעט אויס איז א שרעקליכע צייט, ושבור השטן, לאמיר זאגן וואס איז השטן, דער רמב״ם וויל מער, דער רמב״ם וויל נישט סתם אוועקנעמען, צעברעכן, מלפנינו ומאחרינו, אז מ׳זאל נישט נכשל ווערן אין קיין… וואס סאטן מיינט, ווייל ביינאכט, דער מענטש מאכט א חשבון הנפש, אדער וואס ס׳מיינט, סאטן מיינט יצר הרע, אדער וואס ס׳מיינט… מ׳קען מיינען אלע שלעכטע כוחות פון טומאה, וואטעווער וויאזוי זיי זאלן הייסן. ושמור צאתנו ובואנו, ס׳איז טייטש ווי מ׳גייט און מ׳קומט, אז אפשר ווען די נשמה גייט ארויס און ס׳קומט צוריק אז ס׳זאל נישט כאפן.

לכאורה, ופרוש עלינו סוכת שלומך איז פשטות לשון מלחמה, יא, א סוכה איז היינט האבן זיי געזאגט א שעלטער, א דיפענס, אזוי ווי ס׳קומען מיסילס. און מ׳זעט אין אסאך פסוקים אין תהלים וואס דאס איז לכאורה געבויט אויף אז ביינאכט איז א גרויסע דענדזשערעס צייט, מ׳גייט אין די מחנה ביינאכט און ס׳קען קומען א סורפרייז אטאקע, ווי בחצי הלילה, רייט? איז אלעמאל די לשון פון די תורה אויף מלחמה.

Speaker 2: אהא. אזוי ווי א שומר צאתך ובואך, ווען דו גייסט ארויס.

Speaker 1: אזוי ווי א שומר צאתך ובואך אויף מלחמה. יא, יא, ווען יא, זאל שומר זיין די חיות, איז אן ענין וואס שטייט דארטן עפעס דער… יא. צאתנו ובואנו מיינט ארויסגיין פון שטאט, אריינגיין אין שטאט, גיין מלחמה, אדער ער איז געזען אז ער האט נישט געקוקט נישט א וואס זענען מסביר דא, אבער אזוי פארשטיי איך.

דער רמב״ם׳ס שיטה: “ברוך השם לעולם” איז א הרחבה פון השכיבנו

Speaker 1: ביי אונז גייט אזוי, ביי מעריב איז רוב אידן פירן זיך חוץ לארץ צו זאגן ברוך השם לעולם, נאך אונז קענען עס אן, כל ישראל יש להם חלק, נאך שומר עמו ישראל לעד קומט נאך אזוי ווי א ברכה, נאך א גאנצע שטיקל. זעט אויס אז דער רמב״ם האט פארשטאנען אז יענץ איז אלץ א הרחבה אויף ברכת השכיבנו, און ס׳איז אזוי ווי זיי האבן געזען למשל ביי ברכת המזון, מ׳קען זאגן ברוך אסאך מאל ביז מ׳קומט צום ווארט, דא אויכעט, ער מאכט ברוך שומר עמו ישראל לעד, ברוך השם לעולם איז א המשך, אזוי דריי מאל ברוך, און פיינלי קומט ער אן צו ברוך אתה ה׳ אין די ענד.

אזוי זאגט ער, אדער, אבער דער רמב״ם האט שוין געמענטשנט די ברוך שומר עמו ישראל לעד לענין אמן עפעס, יא? דו זעסט דאך אין סידור שטייט ברוך השם לעולם אמן ואמן, דאס איז די אמן אויף יענץ. און מ׳זאגט נאכאמאל ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמן. דא ברענגט ער פון אליהו אדער מלאכים, ויענו כל העם ויאמרו פניו, און אלע האבן מודה געווען ה׳ הוא האלקים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ששמעת כל הארץ. דאך דער וואס איז תומך איז דער אייבערשטער.

ברוך ה׳ די אלע אופנים, ביום בלילה בבקר בערב, שכבינו ונקומה, ואל אשר בידו נפשות החיים והמתים, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. דאס איז ממש א תפילה אויף דעם וואס מ׳גייט באלד גיין שלאפן, ורוח כל בשר איש, ויותרו אפקודותיך, פדותו אותי ה׳ אל אמת, דו גייסט מיך אויסלייזן, דו גייסט מיר צוריקגעבן די נשמה, דו פראטעקטסט מיך, דו האלטסט מיך פון מוות.

הפקדת הנשמה בשעת שלאף

Speaker 2: יא, יאירו עיני, דאס איז דאך א פלא, וואס טייטש דו ביסט מפקיד זיין די רוח?

Speaker 1: אבער אין זוהר הקדוש שטייט דאך פשט וויאזוי מ׳איז מפקיד זיין די רוח, וויאזוי מ׳איז מפקיד די רוח אין די עץ החיים, און וויאזוי מ׳טוט עס. יאירו עיני, וישמחו לבנו, זאגט מען אז ס׳איז שיין, משובי עזר, דא בעט מען אויף די גאולה, די גאולה, כי אם לציון מלך אלהיך, אויף די גאולה, און ווייל מיר ווייסן דאך אז דער אייבערשטער איז שוין מלך, אבער ער גייט נאכאמאל ימלוך, ער גייט מגלה זיין מלכותו, און מ׳בעט מען אויף מלכות השם. מלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.

אז דער רמב״ם זאגט המלך בכבודו, אונז זאגן המלך בכבודו ימלוך עלינו, דער רמב״ם זאגט המלך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו. ס׳איז אלץ קליינע חילוקים, בדרך כלל איז עס די זעלבע אידיע. דאך אבער זאגט דער רמב״ם, און אונזער סידור שטייט אסאך לענגער, און דער רמב״ם האט אביסל אנדערע נוסחאות.

די צוויי נוסחאות וואס דער רמב״ם ברענגט

Speaker 1: זאגט דער רמב״ם, ס׳איז דא וואס פירן זיך צוצולייגן אויך די ויהי כל העם עונים ואומרים א צווייטע מאל. ניין, ניין, ער זאגט נישט. ער האט געזאגט יעצט די נוסח ברכת השכיבנו לויט דער רמב״ם. ס׳שטייט כי אל שובר אויבינו ושומר רחמינו אתה הוא, ברוך אתה ה׳ שומר את עמו ישראל לעד.

יעצט ברענגט ער די אנדערע נוסח, זאגט ער, נוסח אחר: ומתחילת הברכה עד ‘שומר את עמו ישראל לעד׳ הכל שוה, אלא שמוסיפין ואומרים ‘ויהי כל העם עונים ואומרים׳. און דא הייבט זיך אן וואס מ׳זאגט אויך, מ׳הייבט אן זאגן די אלע פסוקים. די לויער גמרא אין תענית זאגט אז מ׳דארף צולייגן די הוספת פסוקים אינמיטן ברכה ז׳.

די פסוקים אין דער לענגערער נוסח

Speaker 1: און ס׳גייט אזוי: ויהי כל העם עונים ואומרים בשם אלוקים, וירא יעקב מאד ויצר לו, און דא הייבט זיך אן וואס לויט די קהילות זאגן, אשר יאמרו בעת ההיא לעם הזה ולירושלים מה דבר ה׳ אליהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, האט שוין געבעטן אויף די גאולה, יא? כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול, אויך גאולה. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה׳ המלוכה, דאס איז א פסוק אין שמואל, איך מיין איך געדענק, יא? ועלו מושיעים איז אין עובדיה. והיתה לה׳ המלוכה, והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד, דאס איז אין זכריה. פארשידענע פסוקי גאולה.

און ווייטער, אלוקינו שבשמים קיים שמך ומלכותך עלינו תמיד. בידך נפש החיים ונפש המתים, אשר בידך נפש כל חי ורוח כל בשר איש, בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת. ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל די קהילות זאגט נישט דער רמב״ם׳ס נוסח, אדער… ניין, נישט דאס שטייט. ווייל אין דער רמב״ם׳ס נוסח האט ער אויך אויסגערעכנט די וועגן אפקיד רוחי. דאס איז זיין ווערסיע פון אפקיד רוחי: בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה׳ אל אמת.

ואנחנו עמך וצאן מרעיתך, אונז אידן זענען עמך וצאן מרעיתך, ונודה לך ונספר תהלתך, אז מיר זאלן אייביג קענען מודה זיין און מספר זיין תהלתך. ה׳ יצילנו נפשינו משפת שקר ומלשון רמיה, פלא. ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. יושב מלונינו, יושב מלוה עשינו, אל תזבחנו ואל תטשנו. דאס איז פון תפילת דוד. לתת לנו ערה בלכתנו בכל דרכינו, און נישט פון צרות, נאר פון שפיטת עצות אויבינו.

Speaker 2: שלמה… איך געדענק ער זאגט עס ביי איינע פון די הפטרות. מלכים א׳, ח׳, אקעי.

Speaker 1: יא, אבער דאס איז שלמה ביי דוד בן מלכים, נאך דעם וואס דער מלך… ספר מלכים לעבט שוין נישט אויף דעם מלך. ברוך ה׳ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. ברוך ה׳ היום, ברוך ה׳ לילה, די זעלבע ברכה וואס ער האט געזאגט, ער האט גענומען די נסתר. דא האבן זיי גענומען ה׳ אלוקינו, נשיא באמונתך. דאס איז נישט ביים סוף. ברוך ה׳ המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד. דער רמב״ם האט אויסגערעכנט אביסל א לענגערע ווערסיע פון די ענד פון ברכת השכיבנו. אזוי לערנט דער רמב״ם.

דער רמב״ם׳ס שיטה: ס׳איז נישט קיין דריטע ברכה

Speaker 1: די צווייטע… סוף ברכת קריאת שמע, די דריטע תפילה פון ברכת קריאת שמע. נישט די דריטע, די צווייטע. דאס איז… פאר אונז איז עס א דריטע ברכה. דו זעסט אז דער רמב״ם האט פארשטאנען אז דאס איז א הרחבה פון ברכת השכיבנו. ס׳איז א לענגערע השכיבנו. און ער ברענגט צוויי נוסחאות דערין. ס׳איז זייער אינטערעסאנט. דו זעסט ווי דער רמב״ם רעכנט זיך מיט פארשידענע מנהגים. ס׳איז דא א מנהג אזוי, ס׳איז דא א מנהג אזוי.

ס׳איז אינטערעסאנט, מ׳קען הערן אין אונזער נוסח, ווייל השכיבנו, אזויווי אונז זאגן, איז א גאנצע “קאנטעינד” תפילה וואס בעט אויף שמירה פאר די נאכט. די נעקסטע איז א סך א גרעסערע, איך מיין אז ס׳איז א סך מער קבלת עול מלכות שמים. איך מיין אז קבלת עול מלכות שמים האט נישט מיט השכיבנו.

Speaker 2: אבער דו קענסט פארשטיין אז ס׳איז א הרחבה פון די איידיע.

Speaker 1: איך קען הערן. זיכער לויט מיין פשט אז תשימנו און תעירנו מיינט מ׳גייט אין מלחמה, מ׳גייט משיח זאל קומען, וואטעווער.

דיסקוסיע: פארשידענע פירושים פון “שטן”

Speaker 2: שטן קען אויך מיינען, אזויווי ס׳שטייט אז הדד איז געווען א שטן פאר שלמה. שטן איז נישט איינס. ס׳קען מיינען אויף ימינו, שטן לו אויף בלעם׳ס אייזל. ס׳קען מיינען סתם א פיינט, קנאת סופרים תרבה חכמה.

Speaker 1: יא, סאו דאס איז די שיינע תפילה. און אויך מיט דעם וואס דו האסט געזאגט אז ברוך איז דא דער סענטער פון דעם פיוט, איז ברוך שם עמו ישראל לעד קומט זייער גוט אריין. ס׳איז נישט דער ענד, ביי אונזער נוסח אשכנז, אבער ס׳איז אן אנהייב פון א געוויסע רעפעטיטיוו ווארט פון “ברוך”, און ס׳ענדיגט זיך מיט ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה, וואס האט ממש אסאך ברוך׳ס, אזוי ווי מרובה ברכות אין איין יאר.

די מחלוקת: צוויי ברכות אדער דריי?

Speaker 1: ער ברענגט טאקע… אה, איך בין שוין ראנג. ער ברענגט טאקע פונעם רמב״ם, ער זאגט טאקע אז מ׳זאל נישט מאכן נאך א חתימה, כמו שאורו קצת חכמי ספרד. ס׳קען נישט זיין דריי ברכות, די משנה שטייט אז ס׳איז נאר צוויי ברכות. ער זאגט טאקע, דער רמב״ם, מ׳איז נישט חותם שומר עמו ישראל לעד, נאר מ׳איז מרחיב די ברכה. סאו איך בין געווען גערעכט ביז איך האב פארשטאנען.

ס׳איז טאקע א קלארע מחלוקת פון דעם רמב״ם מיט די אנדערע נוסחאות וואס מאכן יא. ס׳איז טאקע א קשיא וויאזוי קען אונז מאכן דריי ברכות נאך קריאת שמע, די משנה זאגט צוויי. ס׳איז דא א תירוץ אויף דעם, דער רמב״ם האט געהאלטן אז וועגן דעם זאל מען עס אריינלייגן אין די ברכה.

דיסקוסיע: די ענין פון “אמן ואמן”

Speaker 2: אבער איך געדענק עפעס דער רמב״ם רעדט וועגן אמן אויף די ברכה. ווען דער רמב״ם האט גערעדט פון אמן, האט ער געזאגט אז אויף די ברכה זאל מען נישט זאגן אמן, פארוואס? ווייל ס׳איז סמוכה לתפילה.

Speaker 1: אבער אונז האבן געלערנט אז אמן על ברכת עצמו זאגט מען נאר נאך א סעט ברכות, אזוי ווי למשל סוף סיום ברכות קריאת שמע. אבער דו טרעפסט אן אנדערע זאך, אפשר איז עס א הפסק בין גאולה לתפילה, איך געדענק. אבער ס׳קען יא זיין אז די אמן ואמן וואס מ׳זאגט דא איז אזא מין זאך. דו זעסט אויך ביי די ענד פון פתיחתא דזמרה האבן מיר געהאט אזא זאך, יא, ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. ס׳איז אינטערעסאנט אז אזוי ווי די ענד פון א שטיקל, פון א גאנצע מהלך, קומט אזא אמן ואמן.

Speaker 2: ניין, ווייל ס׳איז נישט קיין ברוך אתה ה׳ שומר עמו ישראל לעד וואס דער עולם ענטפערט אמן, האט מען געמאכט אזא… איך ווייס נישט וואס צו זאגן. איז עס אונז וואס די מענטשן האבן מורא צו זאגן אמן ווייל זיי גייען מפסיק זיין, מאכט מען אזא אכצן ברכות פון אמן. ס׳איז א גאנצע אריכות.

Speaker 1: אקעי, עד כאן… עד כאן הלכות ברכות. ברכות קריאת שמע. די נעקסטע שטיקל גייט זיין די ברכות קריאת שמע.

ברכת שמונה עשרה — טערמינאלאגיע פון דער רמב״ם

די רמב״ם׳ס שפּראך פאר שמונה עשרה

ברכת שמונה, די רמב״ם רופט דאס די תפילה, וואס אונז רופן שמונה עשרה, אבער ס׳איז דא ניינצן ברכות.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

סדר התפלות ב׳

דער שיעור לערנט רמב״ם הלכות נוסח התפילה, ספעציפיש די ברכות פון קריאת שמע בשחרית און מעריב. ס׳ווערט דורכגעגאנגען די סטרוקטור פון די ברכות – יוצר אור וואס רעדט וועגן די מאורות און מלאכים, אהבת עולם וועגן מתן תורה, און אמת ויציב וואס פארבינדט קריאת שמע מיט יציאת מצרים און קריעת ים סוף. ביי מעריב ווערט אויך באהאנדלט המעריב ערבים און די ברכה פון השכיבנו, אריינגערעכנט די מחלוקת צי ברוך השם לעולם איז א באזונדערע ברכה אדער א הרחבה פון השכיבנו.