Dialectic restricting temperance to pleasures of body and to sense of touch (NE III.10)
https://www.dropbox.com/scl/fi/tz2icgfz2pn1y8y398h1o/SPE058-Dialectic-restricting-temperance-to-pleasures-of-body-and-to-sense-of-touch-NE-III.10.mp4?rlkey=8plui8jdatcmcrln0ftkohk1y&dl=0
Dialectic restricting temperance to pleasures of body and to sense of touch (NE III.10) – Video
Dialectic restricting temperance to pleasures of body and to sense of touch (NE III.10)
הלכות שבת פרק ט״ז (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ז — מוקף שלא לדירה, דיני מחיצות
[דיגרסיה: סדר הרמב״ם — דאורייתא ודרבנן]
הרמב״ם בדרך כלל מקפיד להפריד בין דאורייתא ודרבנן — הוא כותב תחילה את כל ל״ט מלאכות (דאורייתא), ורק אחר כך (פרקים כ״א–כ״ג) מביא את השבותים/דרבנן. אבל בהוצאה כותב הוא כבר בפרק ט״ז (ולפני כן) הרבה הלכות דרבנן (כרמלית, מוקף שלא לדירה, וכו׳) יחד עם הלכות דאורייתא, במקום להמתין עד פרק כ״ג. הסבר אפשרי הוא שהרמב״ם הולך במקצת לפי סדר המשנה, שמונה תחילה את ל״ט מלאכות ואחר כך מאריכה בפרטי הוצאה. אבל נשארת בעיה עם הסדר, והמסקנה היא שהוצאה היה ממש בלתי אפשרי להפריד לדאורייתא/דרבנן, ולכן לא עשה זאת.
—
הלכה א — מקום שהוקף שלא לדירה
דברי הרמב״ם
“מקום שלא הוקף לדירה… כגון גנות ופרדסים, וכן המקיף מקום בארץ לשמרו, וכיוצא בהן – אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר, הרי זו רשות היחיד לחייב המוציא והזורק והמושיט מרשות הרבים לזו… אבל אין מטלטלין בכולן אלא אם כן יש בה בית סאתים ופחות. אבל אם יש בה יותר מבית סאתים – אסור לטלטל בה אלא ארבע אמות ככרמלית.”
פשט
מקום המוקף מחיצות אבל לא לדירה (כגון גנות, פרדסים, או שטח שמשמרים אותו), אם המחיצות גבוהות עשרה טפחים — הוא רשות היחיד לחומרא (חייב על הוצאה/זריקה/הושטה מרשות הרבים לשם). אבל לקולא (טלטול בתוכו) — רק אם הוא בית סאתים או פחות. גדול מבית סאתים — מותר לטלטל רק ארבע אמות, כמו כרמלית.
חידושים והסברים
1. “הוקף לדירה” לעומת “שלא לדירה”: אם הוא הוקף לדירה אין בעיה — אפילו ארמון גדול מאוד הוא רשות היחיד ללא כל הגבלה. כל דין בית סאתים נאמר רק על מוקף שלא לדירה.
2. פירוש “לעבר”: “כדי תשמישו לעבר” פירושו שמירה (עושים מחיצות כדי שבהמות/אנשים לא ייכנסו), או אוורור (הולכים שם לטייל, לא לגור).
3. הדין הכפול — חומרא וקולא: המקום הוא מדאורייתא רשות היחיד (כי יש לו מחיצות של עשרה טפחים). החומרא נשארת: הוצאה מרשות הרבים לשם חייבת מדאורייתא. אבל מדרבנן אסרו חכמים לטלטל בתוכו (אם גדול מבית סאתים), כי הוא מקבל דין כרמלית לגבי טלטול בתוכו.
4. הסבר מדוע חכמים התייחסו אליו ככרמלית: רשות היחיד/רשות הרבים אינו ממש “פרטי”/”ציבורי” — זה קשור לאיך זה נראה. מוקף גדול שלא לדירה נראה כרשות הרבים — הוא גדול, לא גרים שם, מסתובבים שם כמו בכרמלית. זה לא נראה כחצר פרטית, לכן חכמים התייחסו אליו ככרמלית לגבי טלטול.
—
עמוד שגבוה עשרה ורחב בית סאתים
דברי הרמב״ם
במה גבוהה עשרה טפחים ורחבה עד בית סאתים — מטלטלין בכולה. יותר מבית סאתים — רק ארבע אמות.
פשט
במה גבוהה מקבלת דין רשות היחיד מדאורייתא (כי היא גבוהה עשרה), אבל חכמים הגבילו את הטלטול עד בית סאתים. יותר מבית סאתים מקבלת דין כרמלית לענין טלטול בתוכה.
חידושים
– השיעור “עמוד” אינו פירושו עמוד צר, אלא כל שטח מוגבה — אי שלם, במה, אבן רחבה. זה יכול להיות גם חריץ (שטח מעומק) או לוח. הרמב״ם מונה בכל הלכה את הדרכים השונות שבהן ניתן להיות רשות היחיד: (1) מחיצות, (2) עמוד (שטח מוגבה), (3) לוח — כל שלושתם דרכים להשיג דין רשות היחיד.
—
סלע שבים — אבן בים
דברי הרמב״ם
סלע שבים: אם פחות מעשרה — בטל לים (כרמלית), מטלטלין ממנה לים ומן הים לתוכה. אם גבוה עשרה ורחב עד בית סאתים — רשות היחיד, מטלטלין בכולה, אבל אסור ממנה לים ומן הים לתוכה. אם גבוה עשרה אבל יותר מבית סאתים — אף על פי שהוא רשות היחיד, הואיל ואסור לטלטל בו אלא בארבע אמות ככרמלית, מותר לטלטל ממנה לים ומן הים לתוכה.
פשט
שלוש דוגמאות של סלע שבים:
1. פחות מעשרה — כרמלית כמו הים עצמו.
2. גבוה עשרה, עד בית סאתים — רשות היחיד גמורה, עם קולא (מטלטלין בכולה) וחומרא (אין לטלטל אל/מן הים).
3. גבוה עשרה, יותר מבית סאתים — מקבל דין כרמלית לקולא (מותר ממנה לים) ולחומרא (רק ארבע אמות בתוכה).
חידושים
1. קושיא: מדוע בסלע שבים יותר מבית סאתים נותנים רק חומרא אחת (ארבע אמות בתוכה) אבל לא שתי החומרות (גם לא לטלטל בתוכה, גם לא לטלטל אל הים)? בקרפף רגיל יותר מבית סאתים יש שתי החומרות!
2. תירוץ — דבר שאינו מצוי לא גזרו בו: חז״ל לא גזרו שתי החומרות כי זה “דבר שאינו מצוי.” הרשב״א מביא שפירוש “דבר שאינו מצוי” הוא לא שאבנים כאלה לא קיימות בעולם (יש אלפי כאלה), אלא שאינו מצוי שאדם יטלטל מספינה לאבן ומהאבן לספינה. כלומר, המעשה של טלטול בין הסלע והים אינו דבר יומיומי.
3. משל הפיל: מובאת ראיה מברכת “משנה הבריות” על פיל — אף שיש פילים רבים בעולם, לאדם הבודד זה לא מצוי. “מצוי” נמדד יחסית לכמה אנשים פוגשים זאת, לא כמה זה קיים בעולם. אבל החברותא לא מסכים למשל הזה, כי באבן ליד עיר זה מצוי לתושבי העיר.
4. עיקר הפשט (ראב״ד/רשב״א): “דבר שאינו מצוי” פירושו שמעשה הטלטול מספינה לסלע אינו דבר רגיל. כלל גזירות חכמים הוא: גוזרים רק על דברים שקורים לעתים קרובות, שיכולים להוביל לפרצה. דבר שקורה לעתים רחוקות — “לא גזרו בו.”
5. שוב קושיא: מדוע חכמים לא עשו להיפך — השאירו את דין רשות היחיד (לא לטלטל אל הים) והסירו את גזירת הכרמלית (ארבע אמות)? תירוץ: מה שמטלטלים בתוכה הוא דבר “תמידי”, דבר רגיל — על זה נשארת החומרא. האדם ה״משוגע” שהולך ליטול מהסלע אל הים — זה התירו כי זה הדבר שאינו מצוי.
6. עקביות תקנת חכמים: חכמים עשו דין עקבי — כשהוא מקבל דין כרמלית, מקבל שניהם — קולא (מותר ממנה לים) וגם חומרא (רק ארבע אמות בתוכה). לא עושים סתירות מניה וביה.
—
שיעור בית סאתים — חישוב
פשט
בית סאה = 50 אמה × 50 אמה = 2,500 אמות מרובעות. בית סאתים = 5,000 אמות מרובעות. אם מרובע (ריבוע) — שבעים ושיריים × שבעים ושיריים אמה.
חידושים
1. השורש הריבועי של 5,000 הוא מספר אי-רציונלי — אי אפשר לבטא אותו במדויק. הרמב״ם אומר לכן “שבעים ושיריים” (70 עם שארית).
2. הביטוי “במקום שיש בו שבירה” / “בשבירה” / “בתשבורת” פירושו: אפילו אם השטח אינו תיבה ישרה, אלא צורה לא סדירה, מחשבים את השטח (area) — אם אפשר להוציא 5,000 אמות מרובעות, זה בית סאתים. המילה “תשבורת” באה משבירה/שבירות — כלומר השטח כמו שהוא, אפילו שבור/לא סדיר. הגמרא מדברת על “עיגול” (מעגל) — “בשבירה” פירושו מחשבים את השטח של איזו צורה שהיא.
3. זו בעיית שטח (area), לא בעיית היקף (circumference). ההמרה ממלבן (100×50) לריבוע עם אותו שטח אין לה נוסחה פשוטה — אי אפשר פשוט להכפיל צד אחד, כי אז השטח נעשה פי ארבעה גדול יותר.
—
ארכו כשנים ברחבו — כחצר המשכן
דברי הרמב״ם
“מקום שלא הוקף לדירה שיש בו בית סאתים – אם היה ארכו כשנים ברחבו, כחצר המשכן, מותר לטלטל בכולו.” אבל “אם היה ארכה יתר על שתים ברחבה, אפילו אמה אחת – אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.”
פשט
מקום המוקף מחיצות אבל לא הוקף לדירה, עד בית סאתים מותר לטלטל — אבל רק כאשר האורך הוא בדיוק פעמיים הרוחב (100×50, כחצר המשכן). אם האורך יותר מפעמיים הרוחב, אפילו מעט, נעשה כרמלית ומותר לטלטל רק ארבע אמות.
חידושים
1. מקור שיעור בית סאתים: כל ההיתר של בית סאתים נובע מחצר המשכן. כל הלכות הוצאה נלמדות מטלטול כלי המשכן (רשות היחיד) אל המדבר (רשות הרבים). חצר המשכן היתה בדיוק בית סאתים (100×50), וזה המקור מדוע עד בית סאתים מותר.
2. שאלה: האם משכן “הוקף לדירה”? מועלה הפסוק “ושכנתי בתוכם” — שיכול לעשות את המשכן “הוקף לדירה.” אבל זה לא מוחזק כראיה, כי הדין הוא דרבנן.
3. שני תנאים להיתר טלטול במקום שלא הוקף לדירה: יש שני תנאים: (א) השטח לא יהיה גדול מבית סאתים (5,000 אמות ריבוע), (ב) האורך לא יהיה יותר מפעמיים הרוחב. אפילו כשהשטח קטן מבית סאתים, אם האורך יותר מפעמיים הרוחב — אסור.
4. מחלוקת: האם התנאי של ארכו כשנים ברחבו חל רק בדיוק בית סאתים, או גם בקטן יותר? השער הציון (שהובא על ידי ר׳ אברהם דומב) אומר שהתנאי של ארכו כשנים ברחבו חל רק כאשר זה בדיוק בית סאתים. בקטן מבית סאתים פשוט מותר ללא תנאי זה. זה מתאים ללשון הרמב״ם “מקום שיש בו כמידה הזאת” — שפירושו בדיוק המידה.
5. קושיא על גישה זו: אם התנאי חל רק בדיוק בית סאתים, קשה — כי בקטן מבית סאתים היינו יכולים לקבל שטח ארוך מאוד וצר, שלא נראה כחצר כלל. זה לא נפתר סופית.
—
פרץ וגדר לשם דירה — כיצד הופכים מקום שלא הוקף לדירה להוקף לדירה
דברי הרמב״ם
“מקום שהוקף שלא לשם דירה – אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים וגדר בה לשם דירה – מותר לטלטל בכולה. אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה, [ואחר כך פרץ עוד אמה וגדרה לשם דירה], עד שהשלימה ליותר מעשר – מותר לטלטל בכולה, אף על פי שיש בה כמה מילין.”
פשט
מקום המוקף מחיצות שלא לשם דירה אפשר להפוך ל״הוקף לדירה” על ידי עשיית פרצה של יותר מ-10 אמות במחיצות הישנות (שמבטלת אותן) ואחר כך בנייה מחדש לשם דירה. זה תקף אפילו כשעושים זאת בהדרגה — אמה אחת בכל פעם.
חידושים
1. מנגנון ההיתר: היסוד הוא שפרצה של יותר מ-10 אמות מבטלת את המחיצות הישנות. כשבונים מחדש, זה בניין חדש לשם דירה, וזה הופך את כל המקום ל״הוקף לדירה.”
2. חידוש — בהדרגה (אמה בכל פעם): לא אומרים שכל אמה מתבטלת בפני עצמה (כי פרצה של אמה אחת אינה מבטלת מחיצות). מסתכלים על התוצאה המצטברת — כאשר כל הפרצות הקטנות ביחד הן יותר מ-10 אמות, וכולן נבנו מחדש לשם דירה, זה מספיק.
3. אין הגבלת שיעור על המקום: כאשר המקום כבר “הוקף לדירה” דרך תיקון זה, מותר לטלטל בכולה אפילו כמה מילין — כי דין בית סאתים חל רק בשלא הוקף לדירה.
—
דין מקום שהוקף לדירה אבל נזרע רובו או מיעוטו
דברי הרמב״ם
מקום שכן הוקף לדירה, אבל אם נזרע רובו — אסור לטלטל בכולו. אם נזרע מיעוטו — תלוי: אם נזרע מיני בית הסאה (החלק הנזרע קטן מבית סאה) — מותר לטלטל בכולו. אבל אם היה המקום הזרוע יותר מבית סאה — אפילו הוא מיעוט — אסור לטלטל בכולו.
פשט
כאשר רוב מקום מוקף-לדירה נעשה שדה, כל המקום מתבטל — אפילו החלק שעדיין לדירה נעשה גם כן אסור, כי הכל סביב אותן מחיצות. במיעוט: שדה קטנה (עד בית סאה) מתבטלת לדירה. אבל שדה גדולה מבית סאה היא “שדה חשובה” ואינה מתבטלת — והיא מבטלת אפילו את הרוב שהוא דירה.
חידושים
1. שדה אינה דירה — זה היסוד. לשדה יש דין ככרמלית כשהיא שלא הוקף לדירה.
2. ביטול חל על כל תוכן המחיצה: אין הלכה שהיא רק חלק — או כל המקום מותר או כל המקום אסור, כי הכל סביב אותן מחיצות.
3. בית סאה הוא שיעור החשיבות לשדה: שדה קטנה מבית סאה מתבטלת לחלק הדירה. אבל שדה גדולה מבית סאה חשובה מספיק שהיא מבטלת אפילו רוב שהוא דירה.
4. קושיא מעניינת: מדוע מיעוט שהוא יותר מבית סאה יבטל רוב? אין טעם ברור לכך — זה פשוט כך כמו כל דין בית סאה.
—
הבדל בין נזרע תבואה ונטעים (עצים)
דברי הרמב״ם
אם נטעים (עצים) נזרע רובו — הרי הוא כחצר, ומטלטלין בכולו.
פשט
עצים אינם מבטלים חצר/דירה, כי רגיל שאדם יהיו לו עצים בחצרו לדירה (ליופי). אבל תבואה (זריעה) מבטלת, כי שדה אינה בית.
חידושים
– הבדל זריעה/נטיעה: זריעה פירושה תמיד תבואה, נטיעה פירושה תמיד עצים — כפי שלמדנו במלאכת זריעה.
– עצים הם חלק מחיי דירה: היסוד הוא שעצים מתאימים לחצר לדירה, אבל שדה תבואה אינה מתאימה.
—
דין מים (מים) במקום המוקף-לדירה
דברי הרמב״ם
מים במקום, אפילו עמוקים מאוד — אם היו ראויים לתשמיש (אפשר להשתמש בהם, להיכנס לתוכם, או להשתמש בהם ליופי) — הרי הן כנטעים, ומטלטלין בכולו. ואם אינן ראויים — אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.
חידושים
– מים ראויים לתשמיש = כנטעים: כשם שעצים רגילים ליופי בחצר, כך בריכת מים (בריכה) רגילה ליופי בדירה.
– מים שאינם ראויים = כרמלית: כאשר המים אינם נקיים או אינם נגישים, נעשים ככרמלית עם רק ארבע אמות.
– הגבלה: זה חל רק כאשר עיקר המקום הוא לדירה לכתחילה. אם המקום מוקף לכתחילה להיות אגם (כגנות ופרדסים), לא עוזר כלום — תלוי מה תכלית המקום.
—
דין קירויו מתירו — קירוי מתיר את השטח
דברי הרמב״ם
מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו בית שלש סאין וקירה בו בית סאה — קירויו מתירו.
פשט
הקירוי יוצר מחיצה דרך הכלל “שפת תקרה יורד וסותם” — רואים כאילו שפת הקירוי יורדת וסוגרת כמו קיר. בכך החלק המקורה (בית סאה) מופרד עם “קירות” משלו, ומה שנשאר פתוח הוא רק בית סאתים — שמותר לטלטל.
חידושים
– שפת תקרה יורד וסותם הוא אחד מהלכות מחיצות (כמו לבוד) — קירוי נחשב כאילו יש לו קירות.
– הרמב״ם משתמש כאן לראשונה במילה כרפף (קרפף) — עד כה לא השתמש בה.
—
ונפרץ במילואו לחצר — קרפף שנפתח לחצר
דברי הרמב״ם
כאשר קרפף (מקום שהוקף שלא לשם דירה) נפרץ במילואו לחצר — הקיר בין הקרפף והחצר (הוקף לדירה) נופל, וגם נפרץ חצר כנגדו (קיר החצר מהצד השני נופל גם כן) — החצר מותרת כשהיתה, והכרפף אסור כשהיה.
פשט
שתי בעיות: (1) בית הסאתים נעשה כעת גדול יותר כי הוא פתוח אל הקרפף; (2) לחצר יש פרצה גדולה. ההלכה היא: החצר נשארת מותרת כי הקרפף הוא רק חומרא דרבנן (לא באמת פתוח לכרמלית/רשות הרבים), והקרפף נשאר אסור.
חידושים
1. הקרפף הוא מחיצה מספקת לחצר: לגבי החצר, הקרפף משמש כמחיצה — הוא לא פתוח לרשות הרבים, אלא למקום שהוא בסך הכל חומרא דרבנן.
2. לא אומרים שהחצר מתירה את הקרפף: אפשר לחשב שבית הסאתים נשאר בית סאתים, והחצר מותרת, ממילא הכל יהיה מותר — אבל כך לא אומרים. הקרפף נשאר א
סור כי אין לו כעת קירות משלו סביבו, והוא גדול מבית סאתים. “אף על פי שהחצר מתירתו” — לא אומרים שהיתר החצר מתפשט על הקרפף.
3. הקרפף עוזר לחצר, אבל החצר לא עוזרת לקרפף. הטעם: הקרפף היה קודם לגמרי חיצוני עם קיר נפרד. רק לאחר שהקיר נפל, הוא נפרץ. במקרה כזה הקרפף לא נעשה מותר. אבל אם הקרפף היה נבנה מלכתחילה יחד עם החצר — פתוח למקום מוקף לדירה — אולי היה נראה כחצר גדולה יותר, אפילו גדולה מבית סאתים, ואולי היה בטל.
—
מיעוט בית סאתים — כיצד מקטינים קרפף מבית סאתים
אילנות אינו מיעוט
רב הונא אמר רב: אם יש קרפף גדול מבית סאתים (שמקבל דין כרמלית מדרבנן), ורוצים להקטינו — אילנות (עצים) אינו מיעוט — נטיעת עצים לא מקטינה את השטח.
עמוד בצד הכותל
אבל בנה עמוד בצד הכותל, גבוה עשרה ורחב שלושה או יותר — הרי זה מיעוט. אם בונים עמוד ליד הקיר, גבוה עשרה טפחים ורחב שלושה טפחים, זה כן מיעוט — המקום נעשה קטן מבית סאתים, ומותר לטלטל.
אבל פחות משלושה אינו מיעוט — כי כל פחות משלושה כלבוד היא — פחות משלושה טפחים מהקיר נחשב כקיר עצמו (לבוד), ממילא לא הוספנו כלום.
מחיצה הרחוקה מן הכותל
הרחיק מן הכותל שלושה ועשה מחיצה — מיעט. אם הרחיקו שלושה טפחים מהקיר ועשו מחיצה, זה מיעוט. אבל פחות משלושה — לא עשה כלום, אותו דין לבוד.
טח את הכותל בטיט
טח את הכותל בטיט — אפילו שאינו יכול לעמוד בפני עצמו — הרי זה מיעוט. אם טחו טיט על הקיר, אפילו הטיט לא יכול לעמוד בפני עצמו, זה מיעוט — כי באמת עשו את הקיר עבה יותר, והשטח באמת נעשה קטן יותר.
חידוש — ההבדל בין עמוד/מחיצה וטח בטיט
בעמוד או מחיצה ליד הקיר צריך לפחות שלושה טפחים רוחב/מרחק, כי פחות מכך הוא לבוד. אבל בטח בטיט — שבו מעבים את הקיר עצמו — אין צורך בשיעור, כי באמת הגדילו את הקיר. הסברא: עמוד או מחיצה העומדים ליד הקיר אינם מחוברים לקיר, וגם אינם גדולים מספיק להיות קיר בפני עצמם — ממילא זה כאילו מניחים משהו באמצע (כמו עצים, שלא מקטין את השטח). אבל כשמעבים את הקיר עצמו, באמת הקטינו את השטח.
—
תל כמחיצה — מחיצה על גבי מחיצה
היסוד: תל נעשה מחיצה
תל (גבעה) שגבוה עשרה טפחים יכול לשמש כמחיצה, והמקום למעלה על התל נעשה רשות היחיד. אם המקום למעלה גדול מבית סאתים, נעשה כרמלית (לא רשות היחיד), כי הוא שלא הוקף לדירה.
מחיצה על התל — הרחיק מן התל שלושה ועשה מחיצה
אם הרחיקו שלושה טפחים משפת התל ועשו מחיצה פנימה — מיעט, זה עוזר. מתחילים לחשב את בית הסאתים מאיפה שהמחיצה עומדת, ואם השטח כעת קטן מבית סאתים, מותר.
עשה מחיצה על שפת התל — מחיצה על גבי מחיצה אינה מועילה
אבל אם עשו מחיצה על שפת התל — כלומר, פשוט עשו את שפת הגבעה גבוהה יותר — זה לא עוזר. הטעם: התל עצמו כבר מחיצה, ומחיצה על גבי מחיצה אינה מועילה.
חידוש
היינו חושבים שתל אינו ממש מחיצה (הוא גבעה טבעית), ממילא צריך להיות אפשר להוסיף מחיצה עליו. בא החידוש שהתל כן נחשב כמחיצה, והוספת מחיצה עליו היא מחיצה על גבי מחיצה, שלא עוזרת. ההבדל: עשיית מחיצה פנימה על התל (מרוחקת משפת התל) — עוזרת, כי מקטינים את השטח. עשיית מחיצה על שפת התל — לא עוזרת, כי זו מחיצה על גבי מחיצה.
—
רחבה שאחורי הבתים
דברי הרמב״ם
רחבה (מקום פתוח מאחורי הבתים) שהיא גדולה מבית סאתים — אין לטלטל בה יותר מארבע אמות, אפילו יש פתח של בית פתוח אל המקום. אבל אם פתחו תחילה את הפתח ואחר כך עשו את ההיקף — הוא כהיקף לדירה ומותר לטלטל בכולה.
פשט
רחבה מאחורי הבתים אינה כחצר (שהיא לפני הבית ומשמשת לתשמישי הבית). הרחבה מטופלת כאינו מוקף לדירה, אפילו כשדלת פתוחה אליה. ההבדל הוא: אם פתחו תחילה את הפתח ואחר כך עשו את המחיצות — אז זה נחשב נבנה לשם דירה (כחצר), ומותר לטלטל.
חידושים
– הבדל בין חצר ורחבה: חצר היא לפני הבית ומשמשת לתשמישי הבית. רחבה היא מאחורי הבתים — אולי מטיילים שם, אבל לא משתמשים בה לדברים מעשיים. לכן לרחבה גדולה מבית סאתים יש דין ככרמלית.
– חידוש שאפילו עם פתח פתוח: לא אומרים שמכיוון שהפתח פתוח לבית זה נקרא מוקף לדירה. סדר הבנייה הוא קריטי — רק כאשר פתחו תחילה את הפתח ואחר כך בנו את המחיצה, זה נחשב לשם דירה.
– הסברא: זה לא רק שאלה של מטרה/כוונה, אלא דין — סדר הבנייה (פתח תחילה, היקף אחר כך) קובע את המעמד.
—
רחבה פתוחה למדינה מצד אחד ולשביל הנהר מצד אחר
דברי הרמב״ם
רחבה שפתוחה מצד אחד למבוי (רשות היחיד/מדינה) ומהצד השני לשביל המוביל לנהר — עושים לחי מצד המדינה, ומותר לטלטל מהרחבה למדינה וחזרה.
חידושים
– קושיא קשה: מדוע צריך דווקא להזכיר את הנהר? לחי צריך לעזור גם בלי הנהר! ומצד הנהר (כרמלית) ממילא אסור לטלטל.
– תירוץ אפשרי: הנהר גורם לכך שהרחבה נעשית חלק משימוש העיר — אנשים עוברים דרך הרחבה להביא מים מהנהר. זה נותן לרחבה מעלה של שימוש/דירה.
– מסקנה: זה לא נשאר ברור. זה אחד המקרים שבהם הרמב״ם מביא מעשה מהגמרא כמו שהוא, וחסר מידע להבין את המנגנון המלא.
—
יחיד ושנים ששבתו בבקעה — דין שיירא
דברי הרמב״ם
יחיד ששבת בבקעה ועשה מחיצה סביב — אם יש בה עד בית סאתים מותר לטלטל בכולה, ואם הוסיף על בית סאתים אסור. וכן שנים. אבל שלושה ישראלים או יותר ששבתו בבקעה — הרי הן שיירא, ומותר להן לטלטל בכל צרכן אפילו כמה מילין. תנאי: שלא ישארו במחיצה בית סאתים פנוי בלא כלים. אם כן — אסור לטלטל אלא בארבע אמות.
פשט
בקעה היא כרמלית. אחד או שניים שעושים מחיצה — עד בית סאתים מותר להם לטלטל, יותר לא (כי זה אינו מוקף לדירה). אבל שלושה או יותר מקבלים דין “שיירא” (שיירה) ומותר להם לטלטל אפילו כמה מילין, בתנאי שכל בית סאתים יהיו בו כלים.
חידושים
1. חילוק השולחן ערוך: השולחן ערוך אומר שהאיסור ביותר מבית סאתים הוא רק במחיצה חלשה. הרמב״ם לא מביא חילוק זה.
2. סברת שיירא: לקהל גדול בית סאתים אינו שטח גדול — זה כבר לא נראה ככרמלית אלא כדירה. כי שיירה צריכה יותר מקום (גמלים, חפצים, שקים), כל השטח שהם משתמשים בו נחשב מוקף לדירה.
3. סתירה קטנה: תחילה אומר הרמב״ם “אפילו כמה מילין” (משמע ללא הגבלה), ואחר כך מציב תנאי שכל בית סאתים צריך להיות בו כלים. זו סתירה קטנה — כי “כמה מילין” נשמע ללא הגבלה, אבל תנאי הכלים מגביל זאת למעשה. תירוץ: לשיירה יש אכן מספיק כלים וחפצים למלא את השטח, כי הם נוסעים עם סחורה.
4. “פנוי בלא כלים”: זה לא אומר שאפשר פשוט להניח כלי אחד על כל עשרה רגל. צריך להיות שהשטח באמת משמש — “צריכין להו” — הם צריכים את השטח. אם הם לא צריכים את השטח (בית סאתים פנוי), נעשה אסור.
5. דין מת אחד מהן: אם אחד מהשלושה מת באמצע שבת — מכיוון שבכניסת שבת היו שלושה, דין שיירא נשאר בתוקף. המעמד נקבע בכניסת שבת.
6. קטנים: קטנים לא נספרים למניין שלושה לשיירא — צריך להיות שלושה גדולים.
—
שלושה מקומות המוקפין זה בצד זה ופתחים זה לזה
דברי הרמב״ם
אם שניים מן החיצוניים רחבים והאמצעי קצר — שנמצא לשניים מן החיצוניים פסים מכאן ומכאן — הרי אלו נעשים כשיירה, מותרים לטלטל. אם האמצעי רחב ושני החיצוניים קצרים — אין נותנין להן כל צרכן אלא כל אחד ואחד יש לו בית סאתים בלבד.
פשט
שלושה מקומות שפתוחים זה לזה. כאשר שני החיצוניים רחבים והאמצעי צר, יוצא שלחיצוניים יש פסים (חתיכות קיר) משני הצדדים — רואים אותם כשיירה אחת. כאשר להיפך (אמצעי רחב, חיצוניים צרים), כל אחד מקבל רק בית סאתים.
חידושים
– אם שניים באמצעי (שני אנשים באמצעי) או שניים בזה ושניים בזה ואחד באמצעי — נותנין להם כל צרכן. הכלל הוא שצריך לחשב ששלושה אנשים נמצאים ביחד במקום אחד.
—
הלכה ב — כללי המחיצה
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה — אינה מחיצה.
מחיצה שחלשה מדי ותיפול מרוח רגילה, אינה מחיצה.
מחיצה שאינה עשויה לנחת
וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת — אינה מחיצה.
מחיצה שלא נעשתה להישאר — אינה מחיצה. הפשט: לשם קביעות — שהמחיצה תישאר שם. מחיצה זמנית (מחיצה מורכבת, מבנה זמני) אינה מחיצה.
מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד
וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד — אינה מחיצה.
מחיצה שנעשתה רק לפרטיות (להתלבש/להתפשט), לא להקיף מקום — אינה מחיצה.
מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים
וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יתר — אינה מחיצה גמורה.
מחיצה שאינה עשרה טפחים גבוהה אינה מחיצה שלמה — היא נעשית כרמלית אבל לא רשות היחיד. נדון גם המקרה של גודר חמישה וחקק חמישה — כאשר חופרים חמישה טפחים מתחת לאדמה ובונים חמישה טפחים למעלה, ביחד עשרה.
—
פרוץ מרובה על העומד
דברי הרמב״ם
כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד — אינה מחיצה.
פשט
כאשר הפרצות (מקומות פתוחים) הן יותר מהחלק העומד של המחיצה — זו אינה מחיצה.
חידושים
1. כאשר פרוץ ועומד שווים — יש מחלוקת, אבל זה כשר.
2. פרצה שהיא יותר מעשר אמות — פרצה אחת גדולה מעשר אמות מבטלת את כל המחיצה.
3. עשר אמות עצמן — הרי היא כפתח (כדלת) ואינה מבטלת, ובלבד שתהיה לה צורת הפתח — צריך צורת הפתח (שני עמודי צד עם משהו למעלה).
4. עם צורת הפתח — אפילו יותר מעשר אמות כשר.
5. אבל: אם פרוץ מרובה על העומד — לא עוזרת צורת הפתח! זהו חידוש גדול בשיטת הרמב״ם.
6. חידוש לגבי עירובין מודרניים: לשיטת הרמב״ם, העירובין המודרניים שלנו המורכבים בעיקר מצורת הפתח (חוטים בין עמודים) — שבהם בוודאי פרוץ מרובה על העומד — לא עוזרים. לכן, מי שרוצה להיות “רמב״מיסט גדול” לא יסמוך על עירובין כאלה. (כמובן ראשונים אחרים חולקים.)
—
לבוד במחיצות
דברי הרמב״ם
מדובר במחיצה בזמן שהפרצות משלושה טפחים ומעלה… אבל אם היו הפרצות כל פרצה פחותה משלושה, הרי זו מחיצה אפילו שהפרוץ מרובה על העומד, שכל פחות משלושה הרי הוא כלבוד.
פשט
כלל פרוץ מרובה חל רק כאשר כל פרצה היא שלושה טפחים או יותר. אם כל פרצה פחות משלושה טפחים, זה לבוד — רואים זאת כסגור, אפילו כשפרוץ מרובה על העומד.
חידושים
1. קנים (מוטות): אם בין כל שני קנים יש פחות משלושה טפחים — זו מחיצה שלמה.
2. חבילין (אגודות): אותו כלל.
3. שתי בלא ערב או ערב בלא שתי — צריך רק אחד (רק אופקי או רק אנכי), לא שניהם.
4. אפילו כשיש שלושה טפחים שלמים ריקים בכיוון אחד (למעלה או בצד) — זו עדיין מחיצה שלמה, כי צריך רק שתי או ערב.
5. וצריך שיהא גובה הקנה עשרה — הקנים חייבים להיות עשרה טפחים גבוהים, או מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה — בחבלים, מהאדמה עד החבל העליון ביחד עשרה טפחים.
—
צורת הפתח — פרטי דינים
דברי הרמב״ם
צורת הפתח האמורה בכל מקום — קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר. צריך שתי קנים הראויים לקבל דלת, אפילו דלת של קש.
פשט
צורת הפתח מורכבת משני עמודי צד (לחיים) עם קנה למעלה. הלחיים צריכים להיות לפחות עשרה טפחים גבוהים. הקנים צריכים להיות חזקים מספיק כדי להחזיק דלת — אפילו דלת מינימלית של קש.
חידושים
– הרמב״ם קורא לעמודי הצד של צורת הפתח “לחיים” — שבדרך כלל פירושו לחי ללא צורת הפתח. כאן “לחי” פירושו כמו מזוזה/עמוד צד. אין להתבלבל עם המושג הרגיל של לחי.
– אפילו אם שני הלחיים רחוקים זה מזה (“כמה אמות”), זה כשר כל עוד שניהם עשרה טפחים גבוהים עם קנה למעלה.
—
פתח של צורת כיפה (קשת עגולה)
דברי הרמב״ם
אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים — הרי זו צורת הפתח.
פשט
בפתח קשת עגולה, אם ה״רגליים” של הכיפה (החלק הישר משני הצדדים) הם עשרה טפחים, זו צורת הפתח כשרה.
חידושים
– אם כל המבנה עגול, אפשר לטעון שאין עשרה טפחים מלאים בגובה. אבל הרמב״ם אומר שמסתכלים על “רגלי הכיפה” — החלק הישר מלמטה.
– נשארת שאלה: האם החלק הישר חייב להיות עשרה טפחים, או שמחשבים גם את החלק העגול? הפשט הוא “ומקודם שמתחיל הפתח לעגל” — החלק הישר עד שמתחיל להיות עגול. אבל זה לא ברור ברמב״ם.
—
צורת הפתח מן הצד
דברי הרמב״ם
צורת הפתח שעשאה מן הצד — אינה כלום. וכן אם עשאה באויר באמצע.
פשט
צורת הפתח שנעשתה בצד (לא באמצע הקיר) אינה כלום. גם באמצע באוויר (ללא חתיכת קיר) אינה כלום.
חידושים
– שיטות אחרות יש להן פירושים אחרים ל״מן הצד.”
– צורת הפתח צריכה להיות באמצע קיר — כמו דלת רגילה.
—
בכל עושין מחיצה — חומרים למחיצה
דברי הרמב״ם
בכל עושין מחיצה, בין בכלים בין באוכלים בין באדם, אפילו בבהמה חיה ועוף. והוא שיהיו כפותין כדי שלא ינודו.
פשט
אפשר לעשות מחיצה מכל דבר — כלים, אוכל, אנשים, בהמות, חיות, עופות. רק בהמות/חיות צריך לקשור (כופתין) כדי שלא יזוזו.
חידושים
– באדם לא ברור אם צריך לכפות אותו — אדם יכול להתאפק, אבל בהמה תברח.
– אדם לא צריך לעמוד כל השבת — רק לכמה דקות.
—
מחיצה העומדת מאליה / נעשית בשבת
דברי הרמב״ם
מחיצה העומדת מאליה הרי זו כשרה. מחיצה שנעשית בשבת — אם נעשית בשוגג מותר לטלטל בה עד מוצאי שבת. והוא שלא תעשה על דעת המטלטל.
פשט
מחיצה העומדת מעצמה (לא נבנתה במיוחד) כשרה. מחיצה שנעשתה בשבת בשוגג — מותר להשתמש, אבל לא אם היא נעשתה עבור האדם שרוצה לטלטל.
חידושים
– אפילו בשוגג, אם העושה חשב על האדם הספציפי שצריך את המחיצה, היא נאסרת — זה קנס.
– אם אחד עשה במזיד מחיצה אבל לא עבור המטלטל, או בשוגג עבור אדם אחר — המטלטל יכול להשתמש בה.
—
מחיצה מאדם בשבת
דברי הרמב״ם
**מותר לעשות מחיצה מאדם בשבת, שיעמיד זה בצד זה, ובלב
ד שלא יודיע לאלו העומדים שבשביל לעשות מחיצה העמידן. ולא יעמיד אותו אדם שרוצה להשתמש במחיצה זו, אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו.**
פשט
מותר להעמיד אנשים כמחיצה בשבת, אבל: (1) אסור להגיד להם שהם עומדים שם כמחיצה, (2) לא האדם שצריך את המחיצה יעמיד אותם, אלא שלישי.
חידושים
– מדוע אסור להגיד להם? כי אם הם יודעים, זה נעשה דומה ל״בונה כלי” — מעמידים אותם עם “תורת מחיצה.” בלי ידיעה, האדם הוא פשוט אדם שעומד שם, ומשתמשים בו כמחיצה.
– מדוע לא המטלטל עצמו? כי הוא “עסוק בעשיית מחיצות” — זה יותר דומה לבונה כאשר האדם שצריך זאת הוא זה שמארגן זאת.
– הדרך המעשית: שולחים שליח, הוא אומר לאנשים לעמוד שם, בלי להסביר למה.
—
אילן שמתיישר על הארץ — עץ שמתכופף
דברי הרמב״ם
אילן שמתיישר על הארץ, אם אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים — ממלא בין בדיו עלה תבן וקש, וקושרו ומהדקו עד שיהא עומד ברוח מצויה ולא יתנדנד, ומטלטלין תחתיו. והוא שתהיה תחתיו עד בית סאתים.
פשט
עץ שמתכופף על הארץ, אם ענפיו אינם גבוהים יותר משלושה טפחים מהאדמה (לבוד), אפשר למלא קש בין הענפים, לקשור אותו, והוא נעשה מחיצה. מותר לטלטל מתחת לעץ, עד בית סאתים.
חידושים
1. קושיא: אם זה כבר בתוך שלושה טפחים (לבוד), למה צריך בכלל למלא בתבן וקש? הלבוד עצמו צריך להספיק!
2. תירוץ (מפירוש המשניות): המילוי אינו בגלל לבוד לקרקע, אלא כדי שהענפים לא יזוזו ברוח — “קושרו ומהדקו” עושה אותו יציב.
3. אבל זה לא נשאר לגמרי ברור — ה״קושרו ומהדקו” עצמו צריך להספיק ליציבות, אז מה עושה ה״ממלא”?
4. שיעור בית סאתים מיושם כפי שלמדנו קודם — גדול מבית סאתים לא עוזר, כי זה שלא הוקף לדירה.
5. לפי פירוש המשניות שיעור “למעלה” (גובה המחיצה) קשור גם לענין “שלא ירבו” — כדי שלא יקפצו יותר מדי. אבל זה נשאר לא ברור.
—
סיכום פרק ט״ז — שני עניינים עיקריים
הפרק עוסק בשני עניינים עיקריים:
1. הלכה א: מקום שלא הוקף לדירה שהוא גדול מבית סאתים — אסור לטלטל יותר מארבע אמות בשבת, וזו גזירה מדרבנן. לכך כל הפרטים: שיעור בית סאתים, ארכו כשנים ברחבו, פרץ וגדר לשם דירה, נזרע רובו/מיעוטו, נטעים, מים, קירויו מתירו, נפרץ לחצר, מיעוט בית סאתים, תל כמחיצה, רחבה שאחורי הבתים, דין שיירא.
2. הלכה ב: מהי מחיצה — פרטי המחיצה: עמידה ברוח מצויה, עשויה לנחת, לא רק לצניעות, גובה עשרה טפחים, פרוץ מרובה על העומד, פרצה יותר מעשר אמות, צורת הפתח, לבוד, חומרים למחיצה, מחיצה מאדם, מחיצה נעשית בשבת, אילן שמתיישר על הארץ.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ז – מקום שלא הוקף לדירה
הקדמה לפרק
דובר 1: אנו לומדים רמב״ם, הלכות שבת, בספר זמנים, פרק ט״ז. אנו ממשיכים ללמוד חלק גדול ויפה מהלכות שבת על מלאכת המוציא מרשות לרשות, כמו הפרקים האחרונים והפרקים הבאים.
לפני שנמשיך צריך לשבח את אלו שתומכים בשיעור שלנו, ובראשם התומך הראשי של השיעור שלנו, ידידנו היקר, הרבני הנגיד ר׳ יואל הלוי ורצברגר, שתומך בשיעור שלנו, ומי יתן יום תרוחן יאסי, תומך בשיעור שלנו בגוף, כלומר הוא צריך להחזיק את השיעור, לא בגוף אלא בממונם, במוח, בשמיעת האוזן, ובשיתוף עם אנשים אחרים. זה שיעור נפלא, ברוך השם הם כבר סיימו, עם השיעור הבא כבר ילמדו את רוב הלכות שבת. כן, נכון? כן, טוב מאוד.
סיכום הנושאים שכבר נלמדו
אז כפי שראינו כאן קצת, למדנו את עיקר איסור ההוצאה, שאסור להוציא. ואחר כך החכמים הוסיפו עוד שתי רשויות, כמו שנקרא ארבע רשויות לשבת, שתיים הן דאורייתא ושתיים דרבנן. אפשר לקרוא לזה כך, כלומר כרמלית, מקום פטור אינו דרבנן גם לא, שהוא מותר, אבל בעיקר כרמלית. והם גם הוסיפו, למדנו בפרק הקודם, אופנים שונים שאסור לטלטל, למשל כשנמצאים ברשות אחת ומטלטלים לרשות אחרת, או אופנים שרשות אחת עוברת דרך רשות אחרת, למשל רשות היחיד עוברת דרך כרמלית וכדומה, סוגים כאלה של גזירות.
נושא הפרק: מקום מוקף שלא לדירה
ועכשיו נלמד על אופנים שלכאורה מעיקר הדין, מדאורייתא, צריך להיות רשות היחיד, כמו מקום מוקף, מוקף מחיצות, אבל מפני שאינו מוקף לדירה, או נראה עוד אופנים, שיש לו פירצה, אפילו מקום שיש לו מחיצות, לפעמים אין לו דין רשות היחיד. זה העיקר, אני חושב שעיקר הנושא של הפרק, זה פרק ארוך מאוד, אבל אני חושב שכמעט כולו מדבר על סוגים כאלה של דברים, איך יכול להיות דבר שיש לו מחיצה אבל אינה מחיצה כשרה. זה התוכן.
דיגרסיה: קושיא על סדר הרמב״ם – דאורייתא ודרבנן
צריך לשאול באמת, אני בטוח שמישהו כבר שאל את הקושיא, שהרמב״ם הרי מקפיד מאוד לחלק בין דאורייתא ודרבנן. הוא כתב את כל ל״ט מלאכות תחילה עם הדאורייתא, ורק אחר כך, בפרק… זוכר איזה פרק? אחרי כמה פרקים הוא מתחיל בכלל לומר שיש שבותים מכל ל״ט המלאכות. אבל כאן בהלכות כבר הפרק השני או השלישי שרוב ההלכות הן מדרבנן. כלומר, בכלל דין כרמלית, למה הוא היה צריך לכתוב את זה במקום נפרד? אולי הוצאה היא יוצאת מן הכלל, או אולי צריך להיות איזה מהלך על הסדר הזה. מבין מה אני שואל?
דובר 2: כן.
דובר 1: אה, מעניין. אני רוצה רק לראות, בואו נבדוק. המוציא… איפה. אז בעצם, הלכות הוצאה הולכות עד פרק י״ט. אחר כך פרק כ׳ מדבר על שביתת בהמה, זה לאו נפרד או משהו. ואחר כך מתחיל בפרק כ״א הנושא של שבות, והרמב״ם עובר על כל ל״ט המלאכות, מכורש, כ״א, כ״ב, כ״ג, זה הכל. אבל הוא באמת לא עובר על כולן, בואו נראה, עד מבער. אז זה מאוד מעניין. אז באמת, הדרבנן של הוצאה לא עומדים מאוחר יותר בפרק כ״ג כפי שהיה צריך להיות לכאורה. הוא כבר מנה את כל הדרבנן. נכון. אז זה מעניין. אז יש לך אולי יוצא מן הכלל מהסדר שלו.
דיון: למה הרמב״ם לא חילק דאורייתא ודרבנן בהוצאה?
אבל הוצאה, לכאורה באמת כי זה מאוד קשה. האמת היא, כל המלאכות באמת קשות. חשבתי שאולי זה שהרמב״ם הולך קצת כמו המשנה, כי המשנה מונה תחילה את ל״ט המלאכות, ואחר כך היא מונה הרבה פרטים על הוצאה, ואחר כך היא נכנסת לפרטים על חלק מל״ט המלאכות. אז הרמב״ם רצה לא רק למנות את ל״ט המלאכות כרשימה, אלא הוא רצה לתת על כל מלאכה קצת יותר, השיעור או החיוב.
דובר 2: לא, מה שאתה מתכוון לומר, אבל למשנה יש הרבה מאוד הלכות הוצאה עוד לפני “האופה”. והרשימה… הרמב״ם עשה רשימה, הרשימה שלו היא בפרק ז׳. אחר כך הוא עובר, הוא אומר את ההלכות של כל אחת, לא רק רשימה ארוכה יותר. זו הרחבה על הרשימה. ואחרי שהוא מסיים את הרשימה, הוא מתחיל עם ההוצאה ומשא ומתן, כמו המשנה שמאריכה בזה, והרמב״ם ממשיך על ה…
דובר 1: לא, אני לא מסכים. יש בעיה, יש בכלל בעיה במה שהרמב״ם עשה, ובמשנה יש את החילוק של דאורייתא ודרבנן, אני לא מתכוון מסודר בצורה הזו. המשנה הולכת קצת ככה, יש רשימה ואחר כך היא מדברת קצת על ל״ט המלאכות, אבל לא בסדר הזה. צריך ללמוד את המשנה כדי לראות את סדר המשנה טוב יותר. אבל מה שהרמב״ם חילק דאורייתא ודרבנן של שבת כבר למדנו מלכתחילה הרבה מאוד, כי כל פעם שהוא אומר “פטור”, הפירוש הוא שהוא אומר “אסור מדרבנן”. זו לא אינדיקציה שזה אסור, זה הפירוש. “פטור אבל אסור” הוא כבר אמר בהקדמה בפרק א׳. ובכלל, כל הדרבנן הם כמו “דבר זה” קצת יותר. זה מאוד יפה איך הוא חילק, הוא רצה מאוד לחלק ולא לכתוב בנפרד, אבל בכל זאת זה לא מסתדר. ונראה שההוצאה היה ממש בלתי אפשרי לעשות, אז הוא לא עשה את זה כפי שאנחנו אומרים. בסדר.
הלכה א: מקום שלא הוקף לדירה
פרק ט״ז. אז כאן נדבר על מקומות שהיו צריכים להיות רשות היחיד כי יש להם מחיצות, אבל יש להם בעיות, למחיצות יש בעיות, ואיך מתקנים את הבעיות, וכן הלאה, כן?
אומר הרמב״ם כך: רשות היחיד היא מקום שמוקף מחיצות. מוקף מחיצות זה כשמוקף מחיצות כדי לגור שם, כמו בית, או מוקף מחיצות מסיבות אחרות.
לשון הרמב״ם
אומר הוא כך: “מקום שלא הוקף לדירה” – מקום שהקיפו במחיצות, אבל לא הקיפו במחיצות כדי שיהיה מקום צנוע, מקום מופרד שאפשר לגור בו, אלא “כדי תשמישו לעבר”. את המחיצות עשו כדי לשמור על המקום. אני לא יודע בדיוק מה זה אומר “לעבר”. אבל לא לדירה… משתמשים בו כדי להתאוורר, כך אני חושב שזה פירוש עברי. למשל, הוא יגיד גן, הולכים שם לאוויר, ובכל זאת משתמשים בו לאוויר, ולא מקום שגרים בו. מתאווררים. אז אולי… יודעים… אבל הולכים לשמור על העבודה של המקום. כלומר, שמים שם את הקירות כדי לשמור שלא ייכנסו, כי שם יש גן.
דובר 2: אה, אתה מתכוון שזה לא לשמור על העבודה? זה עניין של שמירה, אבל זה שומר על העבודה. זה שומר על ה… כן.
דובר 1: בסדר, אולי.
כגון, מתאווררים, פשוט הדעת אינה פירוש. כגון, גנות ופרדסים, שדות ופרדסים, וכן המקיף מקום בארץ לשמרו, יש לו שטח על… על אדמתו, והוא מקיף במחיצות כדי שלא יסתובבו שם, מה שלא יהיה, לשמור, וכיוצא בהן.
אז כך, הוא מתחיל מיד עם המקום שהוקף לדירה. כלומר כך, אם הוקף לדירה, אין שום בעיה, אפילו זו דירה גדולה מאוד. אדם בונה ארמון גדול מאוד, זו רשות היחיד. הם זכרו מרש״י, הלשון כשהרמב״ם אומר, לפני רשות היחיד, מקום מוקף לדירה. נכון, אבל כשאינו מוקף לדירה, אז כבר יש פרטים מתי המחיצות עושות את זה לרשות היחיד ומתי לא.
דין מחיצות בגנות ופרדסים
אז כך, אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר, ויש מחיצה שלמה שהיא שיעור מחיצות עשרה טפחים, הרי זו רשות היחיד. לגבי מה? גם… תחילה יש את החומרות, כן.
אז כך, זו רשות היחיד לחומרא, כך שלחייב המוציא והזורק והמושיט. מי שעושה אחד משלושת סוגי ההוצאה, דרך הוצאה, זריקה או הושטה, מן רשות הרבים לרשות הרבים לזו, הרי זה חייב. כי המחיצות עושות את זה לרשות היחיד.
אבל הקולא שיש לרשות היחיד, שברשות היחיד מותר לטלטל, זה שונה מרשות הרבים שמותר רק לטלטל תוך ד׳ אמות, הקולא הזו אין לה. “אין מטלטלין בכולן”, אי אפשר לטלטל בגנות ופרדסים האלה, “אלא אם כן יש בה בית סאתים ופחות”, אלא אם כן זה לא גדול מאוד, וזה בית סאתים ופחות. “אבל אם יש בה יותר מבית סאתים”, אם זה גדול יותר מבית סאתים, אפילו יש לו מחיצות, אבל מאחר שהמחיצות לא עושות את זה ממש לבית, המחיצות נעשו רק לשמירה או שהבהמות לא יצאו, “אסור לטלטל בה אלא ארבע אמות ככרמלית”, מותר רק לטלטל בתוכה ד׳ אמות, “כרמלית” פירושו מדרבנן, מותר רק לטלטל בתוכה ד׳ אמות.
דיון: פירוש “ככרמלית”
דובר 2: המילה “כרמלית” חוזרת על כל הדבר, שזה מקבל דין כמו כרמלית, ואסור לטלטל בתוכו אלא ד׳ אמות. כלומר מדרבנן, במילים אחרות, זה מקבל דין כמו כרמלית, זה נעשה כמו כרמלית. המקום מדאורייתא הוא רשות היחיד, אבל החכמים לא יכולים להקל יותר מרשות היחיד. הפירוש, אם אתה מכניס לתוך זה משהו ואתה מוציא, אתה חייב מדרבנן, אתה חייב. החומרא נשארת שזו רשות היחיד.
דובר 1: הקולא והחומרא מדאורייתא, נשארות, אתה צודק, יש חומרא, אבל זה בעצם רשות היחיד. החכמים אומרים שלגבי לטלטל בתוכו זה אסור, כמו רשות הרבים, כלומר כמו כרמלית, שהיא רשות הרבים מדרבנן, שאסור לטלטל בתוכו.
הסבר: למה זה נראה כמו כרמלית
לכאורה, מה הפירוש של זה? יש הסבר להלכה הזו? כי זה נראה כמו כרמלית, זה נראה כמו רשות הרבים.
דובר 2: כן, קשה להבין? קצת, כן.
דובר 1: אני לא רואה מה קשה להבין. יש שטח גדול, יש מחיצה ישנה רגילה. צריך להסביר שרשות היחיד ורשות הרבים לא פירושו, זה אף פעם לא ליטרלי שרשות היחיד פירושו רשות לאדם אחד ורשות הרבים פירושו רשות לכמה אנשים, כי אם כן, אז זה גם רשות היחיד. זה אומר שיש לזה קשר גם לאיך זה נראה. רשות היחיד נראית כמו רשות היחיד, ורשות הרבים נראית כמו רשות הרבים. והמקום הזה נראה כמו רשות הרבים, כי מחיצה נעשתה ברשות הרבים. כי זה כל כך גדול, זה לא נראה כמו דירה, זה לא נראה כמו מקום פרטי של אדם, זה לא נראה כמו רשות היחיד, ומפני שהולכים שם כמו כרמלית. לא גרים שם, זה מקום שמסתובבים בו, וזה דומה לרשות הרבים שהיא מקום שמסתובבים בו.
הלכות שבת: דיני כרמלית, רשות היחיד, ושיעור בית סאתים
הלכה ב: עמוד שגבוה עשרה ורחב בית סאתים
דובר 1:
החכמים… רשות היחיד ורשות הרבים פירושו מחיצות, זה לא פירושו אף פעם אחרת ממחיצות. זה מעיקר הדין מדאורייתא. החכמים אומרים ששטח כל כך גדול, אנחנו כבר רואים את זה כמו כרמלית, כאילו.
וכן, אותו הדבר הוא לא רק מקום פטור, אלא זו פלטפורמה גדולה, עמוד, פלטפורמה שגבוה עשרה ורחב בית סאתים. שרוחבו עד בית סאתים, מטלטלין בכולו. כי מאחר שזה עמוד גבוה עשרה, זה מקבל דין רשות היחיד, ודין רשות היחיד הולך עד בית סאתים. אמרו חכמים, עד רוחב בית סאתים, מטלטלין בו, יותר מבית סאתים, זה רק ארבע אמות.
דובר 2:
כן, טוב מאוד. הלאה.
סלע שבים — אבן בים
דובר 1:
סלע שבים, הוא מביא שלוש דוגמאות לאותו הדבר. סלע שבים, באמצע המים יש אבן גדולה שבולטת כמו הר במים.
הואיל וגבוה פחות מעשרה, אם זה פחות מעשרה, מטלטלין… הים הרי כרמלית. אז הסלע שבים, אם זה לא סלע גדול מאוד, זה בטל לים, זה כרמלית. מותר לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה, הכל כרמלית, זו אותה כרמלית, אמנם אסור לטלטל יותר מד׳ אמות, אבל בתוך ד׳ אמות מותר לטלטל מהסלע לים וכן הלאה.
אבל הואיל וגבוה עשרה, אם זה כן גבוה עשרה, זה נעשה שטח נפרד בפני עצמו. אז כך, אם ארכו ארבעה טפחים עד בית סאתים, אם זה מתחת לבית סאתים, פחות מבית סאתים, אז זה מקבל דין רשות היחיד, והואיל ומותר לטלטל בכולו, מאחר שמותר לטלטל בכולו, זה מקבל דין, כלומר לא כמו כרמלית שבכרמלית מותר רק לטלטל כמו ברשות הרבים פחות מד׳ אמות, זה מקבל דין שמותר כן לטלטל עליו, כי זה שטח בפני עצמו, זה נעשה כמו רשות היחיד.
וממילא, מפני שאמרתי כמו רשות היחיד ואמרתי מותר לטלטל בכולו, זה מקבל גם חומרא, כי לא יכולה להיות סתירה מיניה וביה, אי אפשר לומר שזה גם כרמלית וגם רשות היחיד. זו רשות היחיד, מעיקר הדין מדאורייתא זו רשות היחיד, כן, והואיל, הוא אומר שמותר לטלטל בכולו. כן, כמו ההלכה הבאה שראית. זה מקבל דין כמו רשות היחיד, וכשם שזה מקבל דין רשות היחיד לקולא שמותר לטלטל בכולו, זה מקבל גם את החומרא שאסור לטלטל מכרמלית לשם או משם לכרמלית, וממילא מתוכה לים אסור לטלטל מהאבן לים ולא מהים לסלע שבים.
הואיל ויותר מבית סאתים, אפילו שהוא רשות היחיד, אם זה גדול יותר מבית סאתים, אפילו יש לו דין רשות היחיד, אבל הואיל ואסור לטלטל בו אלא בד׳ אמות ככרמלית, דיברנו שמקום שגדול יותר מבית סאתים מקבל דין כמו כרמלית, ממילא מאחר שזה מקבל דין כרמלית לחומרא שמותר רק לטלטל בתוך ד׳ אמות, אז גם מקילים שיש לזה גם את הדינים שהסלע לא נעשית כמו רשות היחיד לעצמה, אלא הסלע מקבלת דין כמו כרמלית, ממילא מותר לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה.
קושיא: למה לא שתי חומרות?
אה, הוא שואל למה? הוא שואל, האם אין לנו הלכה אחרת, תמיד לכרפף יש שתי חומרות באמת. גם אסור לטלטל ממנו, גם אסור לטלטל בתוכו אלא ד׳ אמות, נכון? אז מה זה שונה? מה שונה סלע שבים? הגדר של סלע שבים היא כהלכתה מקום מוקף מחיצות, זה גבוה ועמוק ורחב, רק שזה גדול מדי, וממילא לא מתירים לכן לטלטל בפנים. אז למה מתירים כן לטלטל מהים אליה, ולהיפך? למה לא לומר שצריך לעשות את שני הצדדים לחומרא? כיוון שזו בעצם רשות היחיד, רק שמחמירים, צריך גם לעשות את שני הצדדים לחומרא?
תירוץ: דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה
הוא אומר שחז״ל לא עשו את שני הצדדים לחומרא, אלא הם כן השאירו את זה עם הקולות של כרמלית, שזה כמו המים מסביב, שנקרא כרמלית, מותר לטלטל מתוכה לים, ומן הים לתוכה. למה? שהדבר שאינו מצוי, הם אמנם גזרו שאסור לטלטל מכרמלית למשהו שיש לו דין רשות היחיד, אבל זה, מאחר שזה דבר שאינו מצוי שתיעשה בדיוק אבן כזו בים, ולא גזרו רבנן.
דיון: מה פירוש “דבר שאינו מצוי”?
דובר 2:
מה זה אומר? מה זה דבר שאינו מצוי? אם יש מקום אחד, אז המקום הזה כבר דבר מצוי. חכמים לא גוזרים על דברים שלא קורים. זה כל האיסור של תלת. אם יש ארבעה מהם בים, זה דבר מצוי, יש את ארבעת המקומות, יש את הסלע, הסלע לא זזה.
דובר 1:
לא, לא זה הפירוש. הפירוש הוא, כפי שהרשב״א מביא, שדבר שאינו מצוי שיטלטלו מהאבן לספינה, ומהספינה לאבן. לא מפני שזה דבר שאינו מצוי שתיעשה אבן כזו. אבן כזו, שם שיש אותה, היא קיימת היום, אפשר בלוויין לזהות שיש מאה אלף אבנים כאלה. זה לא דבר שאינו מצוי האבן. זה דבר שאינו מצוי שיטלטלו מהספינה לאבן, ומהאבן לספינה.
תרגום לעברית
מצוי פירושו יחסית לכמה אנשים שיש. לא מצוי שבעולם יש חמשת אלפים. גם יש בעולם הרבה מאוד פילים, ובכל זאת בכל פעם שיהודי פוגש פיל הוא מברך “משנה הבריות”. למה? כי בביתו אין הרבה פילים. הוא רואה בבירור את הראיה של פיל. אבל זה הפירוש של דבר שאינו מצוי. דבר שאינו מצוי הוא שאדם יטלטל בין הסוג הזה של רשות היחיד לסוג הזה של כרמלית.
דובר 2:
למה? למה? למה יש עיר שיודעים שבה, ליד העיר יש את האבן הזאת? כלומר, עבור העיר זה לא דבר שאינו מצוי, העיר יודעת שליד העיר, על חוף לוד, יש את האבן הזאת והזאת. איך זה נעשה דבר שאינו מצוי?
דובר 1:
התשובה של דבר שאינו מצוי היא שלא מצוי שאדם יישא מהספינה אל האבן.
דובר 2:
תשכח כבר פעם אחת, אבל… אני לא מסכים לתורתך על הפיל. הפיל הוא הפיל, וכאן מדברים על האבן, וזה לא דבר שאינו מצוי גדול. וכך אומר הראב״ד, שלא מצוי שיטלטלו מהספינה אל היבשה.
דובר 1:
לא רציתי להפריע לך, אני רק רוצה לומר פשט בדבר שאינו מצוי. אתה, הוא מדבר, הרשב״א שאתה רואה, הוא מדבר על בעיה חטופה, למה הוא עושה הפוך, למה הם לא אמרו, אתה עונה עם התורה שלך, למה הם לא אומרים הפוך? אם זה דבר שאינו מצוי, הרי יש את שתי הגזירות, שיעשו הפוך, שיעשו שזה רשות היחיד, ולא יעשו את הגזירה החדשה של כרפף. זו לכאורה גזירה חדשה. לכן הוא אומר שהם רוצים אחרת, כי זה תמיד, כי זה דבר רגיל. האדם הרגיל שהוא הולך לקחת מהסלע, את זה הם התירו. זה מה שהוא בא לומר עם זה.
הפירוש של דבר שאינו מצוי אינו שזה לא קורה בעולם. כל דבר שיש בעולם, יש עשרת אלפים ממנו. דבר שאינו מצוי, ואתה יכול למצוא עוד תורה של דבר שאינו מצוי לא גזרו רבנן. לכן אני אומר זאת, כי זה כלל, זה כלל, דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה. כי זה הגיוני.
למה החכמים עושים… אני רק רוצה לדעת, למה בדבר שאינו מצוי אין גזירה? מה רע אם זה לא מצוי? גזירה של הרבנן, פשוט, החכמים רואים שבכל שבת אנשים עושים זאת, לאט לאט נעשית איזושהי פרצה, חושבים שמותר לטלטל ברשות היחיד, רשות הרבים, נכון? זה הפירוש. אבל דבר שקורה, שזה לא דבר יום-יומי, צריך לנסוע בים על ספינה ולהילחם, ואני לא יודע מה. אז אין גזירות.
עכשיו אתה שואל שאלה אחרת: אילו גזירות צריך להסיר? כי זה כולו נעשה שלא תהיה סתירה. אתה רואה, החכמים הרגישו… הרגישו מוזר עם זה, עשו כאן מקום שיש בו חומרת רשות היחיד ולא קולת רשות היחיד. זה מצחיק, שבאופן הזה הם אכן עשו קוהרנטי. יש לזה את הקולא ולא את החומרא.
דובר 2:
לאו דווקא, כי נראה לנו שהעמוד שגבוה עשרה ורוחב ארבעה על ארבעה יש גם דבוק שאני אומר. האם פעם ראית עמוד שעליו בונים מבנה ענק של בית סאתיים?
דובר 1:
עמוד לא פירושו עמוד. עמוד פירושו רק לומר, שבדיוק כמו שהם למדו בכל דבר, האמת הוא יכול להיות אפילו בחריץ גם כן. כלומר, יש שתי דרכים איך זה יכול להיות רשות היחיד, או דרך מחיצה, או דרך עמוד. אמת, יש דרך שלישית, זה יכול להיות עוד לוח. יש בעצם שלוש דרכים מלבד מחיצה, אבל אנחנו קוראים לכולן, וכל הלכה הוא מנה את השתיים או שלוש הדרכים איך זה יכול להיות רשות היחיד. יכול להיות שגוררים אי שלם, כי זה שלם… עמוד אסור לפרש כעמוד.
דובר 2:
אתה אומר, כתוב המילה עמוד, אבל זה לא פירושו עמוד.
דובר 1:
אבל זה לא עמוד, זה איזה שטח גבוה יותר.
דובר 2:
בסדר.
הלכה ג: כמה הוי בית סאה?
דובר 1:
כמה הוי בית סאה? דיברנו שהשיעור הוא עד בית סאתיים. כמה זה סאה? סאה היא חמישים אמה על חמישים אמה, יוצא שבית סאתיים במקום שיש בו שבירה, ב… ריבוע, כן? ממש כל הדבר, פירושו כשאתה מחשב הכל ביחד, פירושו אפילו אם זה לא קופסה, לא קופסה ישרה, אבל אם אתה יכול לעשות ממנו שטח של חמשת אלפים אמה…
דובר 2:
מה פירוש בשבירה, האם זה תשבורת?
דובר 1:
תשבורת היא, זה בא מהמילה תשבורת?
דובר 2:
כן, לכאורה, השבירה שלו.
דובר 1:
בוא… בוא… פירושו אפילו אם זה לא אבן ישרה, אם זה אבן שבולטת… בכל צורה שהיא, אם אתה יכול להוציא ממנה חמשת אלפים אמה… זה מאוד פשוט, 50 אמה על 50 אמה זה בית סאה, זה 100 על 50, 100 כפול 50 זה 5,000, כן? יוצא 5,000 רגל מרובע. ממילא, כל מקום שיש בו, יצא כך, בכלל כשיש את השיעור בית סאתיים, 5,000 אמה… בית סאה אם מרובע, שבעים אמה ושיריים…
דובר 2:
איך יוצא מרובע? ואיך יוצא שיהיה שבעים ושבעים אמה על שבעים ושבעים אמה, אם זה מרובע.
דובר 1:
הגמרא אומרת “עיגול”, בשעת צורה, זה פירוש בשבירה. בכל צורה שהיא, איפשהו בולט מתוך שטח גס. מהו השטח ההוא? הרי זה נקרא בית סאה.
דובר 2:
אה, אולי שבירה פירושו באנגלית זה area.
הלכות מקום שלא הוקף לדירה – שיעור בית סאתים וצורת המרובע
הלכה ג: שיעור בית סאתים במרובע – שבעים ושיריים אמה על שבעים ושיריים אמה
איך יוצא מרובע? מרובע יוצא שיהיה שבעים ושיריים אמה על שבעים ושיריים אמה. זו הקופסה. בית סאה אינו ארבע צורות, זה השטח, השטח של שטח גדול, מהו השטח ההוא, הוא נקרא בית סאתיים.
אה, שטח הפירוש באנגלית הוא “area”. זה לא ההיקף, ה”circumference”, אלא ה”area”. נכון. השבעים ושיריים זו בעיה, כי זה מאוד קשה, יש, כל אחד יודע שאין דרך “rational” לעשות גדול יותר “square”. אז, אין שכן, מה זה פעמיים חמישים אמה על חמישים אמה? מאה על חמישים זה “rectangle”. אבל איך עושים מזה “square”? אין “formula”, אין דרך קלה לעשות. הרמב״ם אומר שבעים ושיריים. מבין מה אני אומר? איך עושים? זה צריך להיות לא פעמיים גדול יותר, כי פעמיים יהיה כבר ארבע פעמים. זה נעשה קטן יותר מצד אחד וגדול יותר מהצד השני.
נכון, איך מחושב. לעשות את שני הצדדים גדולים יותר שיישאר “square”, אבל מאוד קשה למצוא את ה”size” בדיוק. אוקיי, בכל מקרה, זה “math”, “geometry”.
הלכה ד: ארכו כשנים ברחבו – כחצר המשכן
אומר הרמב״ם הלאה, “מקום שלא הוקף לדירה”, מקום שיש לו מחיצות, אבל המחיצות אינן לדירה, “שיש בו בית סאתים”, שדיברנו שאז נעשה רשות היחיד, נעשה, חכמים עושים אותו ככרמלית, “אם היה ארכו כשנים ברחבו”, כלומר, ההלכה היא כך, בית סאתים עושה אותו רשות היחיד, אבל יש בזה תנאי, ש“אם היה ארכו כשנים ברחבו”, אם האורך כפול בדיוק מהרוחב, יוצא שזה מאה על חמישים, יוצא שהשיעור נעשה עכשיו כמו שיעור מאה על שיעור חמישים, מאה על חמישים, “כחצר המשכן”, ה”size” הוא כמו שיעור המשכן שגם היה מאה על חמישים, “מותר לטלטל בכולו”. מותר כן לטלטל בכולו, אז אין את הדין שזה נעשה רשות היחיד, זה נשאר עדיין רשות היחיד.
דיון: מה הסיבה? זה קשור למשכן?
דובר 1: מה הסיבה? זה קשור למשכן?
דובר 2: אני אתחיל להסביר לך, בוא להלכה הבאה, אוקיי, כן.
אם היה ארכה יתר על שתים ברחבה
אבל אם היה ארכה יתר על שתים ברחבה, אבל אם זה לא בדיוק שהאורך הוא פעמיים מהרוחב, אלא האורך הוא יותר מפעמיים מהרוחב, אפילו משהו, אפילו רק אמה אחת שהאורך גדול יותר מהרוחב, אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, אז זה מקבל גם דין, כמו שלמדנו קודם, שזה נעשה כרמלית, ומותר לטלטל רק בד׳ אמות.
ביאור הטעם: שלא עשו בית סאתים אלא מחצר המשכן
אומר הוא, למה בעצם? מה העניין שאם זה ארכה כשנים ברחבה, אם זה כשיעור חצר המשכן, אז זה כן רשות היחיד? שלא עשו בית סאתים שתשמישו לאויר כשאר חצרות אלא מחצר המשכן. הדין שהחכמים עשו שפעם אחת זה נעשה בית סאתים וזה לא הוקף לדירה, אלא זה הוקף לאויר, מקבל דין כרמלית, הם לא עשו.
דיון: היסוד של ההלכה – המשכן כמקור
זה שוב הפוך, אמרתי שמותר עד בית סאתים, עד בית סאתים מותר, למה? כי המשכן היה כמו בית סאתים, אז מותר. ונראה שלמדו לכאורה את זה מזה, כי הרי אנחנו לומדים את כל הלכות הוצאה מנשיאת הכלים מהמשכן אל המשכן, ומחשבים את עצמנו כל הזמן איך נושאים החוצה למשל את הכלים מהמשכן, שהוא רשות היחיד, אל המדבר בחוץ, שהוא רשות הרבים. יש לך ראיה ברורה במקום שמקום שלא הוקף לדירה, זה הוקף לתשמיש… אה, המשכן לא הוקף לדירה?
דובר 1: זה אמרנו, אתה יכול לומר “ושכנתי בתוכם”, “ושכנתי בתוכם” עושה אותו הוקף לדירה, לא? אני לא יודע אם זו… אני לא בטוח אם זו הראיה. אוקיי, זה חכמים דרבנן. זה אמת, אבל זה הולך הפוך. בעצם, החכמים התירו את הגודל, עד בית סאתים מותר, כמו במשכן שהיה מותר, כך כאן גם מותר.
דובר 2: היה מותר לגבינו, זה היה רשות היחיד.
דובר 1: המשכן הוא יותר מבית סאתים.
דובר 2: לא, חצר המשכן הייתה בדיוק בית סאתים.
דובר 1: עד בית סאתים פירושו עוד חצר רגילה שכן הוקפה לדירה, כלומר אפילו לא הוקף לדירה, פירושו קטן מספיק, מותר. זה נכון, אבל מה שכתוב כאן… לא, זה חמור. מילא חמישים כחצר המשכן מותר. אם זה קצת יותר ארוך מ… אז ההלכה שאמרתי שגדול מבית סאתים נעשה אסור, היא רק כשזה נראה כמו המשכן. זה ממש לא נוגע לדבר אחד, לשיעור המדויק. כתוב אפילו יותר מזה כבר לא נוגע לי שזה ארכו שנים ברחבו. שוב, זה הולך על ההיתר, כביכול ההיתר. זה שמותר כשזה בית סאתים, זה רק כשזה מלבן. אם זה אפילו פחות מבית סאתים, אבל זה ארוך יותר ממאה אמה, נכון? אה, או ארכו יתר על שנים ברחבו, אפילו זה פחות מבית סאתים, עדיין אסור לטלטל. זו הלכה חדשה.
חידוש: שני תנאים להיתר טלטול
במילים אחרות, תן לי לומר איך אני מבין. צריך להוסיף להלכה הקודמת עוד כלל. למדנו שיותר משטח של חמשת אלפים אמה מרובע אסור לטלטל, מספר אחת, בלי חילוק איזו צורה זה. עוד. עוד הלכה היא, כל שטח, אפילו שטח קטן, אם זה יותר ארוך יותר מפעמיים הרוחב, גם אסור לטלטל. וזה לומדים מחצר המשכן, כי חצר המשכן הייתה בדיוק פעמיים כל כך ארוכה כמו שהיא רחבה, וזה עוד שיעור של חצר, אבל כל דבר שארוך יותר משהוא רחב יותר מפעמיים, אסור לטלטל, אפילו זה קטן מבית סאתים, ולא הוקף לדירה.
דיון: עד כמה קטן יותר תקף התנאי?
דובר 2: אפילו זה בית סאתים. אפילו זה קטן מבית סאתים. עד כמה קטן יותר?
דובר 1: אפילו זה קטן יותר. עד כמה קטן יותר? הוא אומר כשזה בית סאתים. ולא הוקף לדירה.
דובר 2: לא מסכים. כל מקום שהוא ולא הוקף לדירה… לא.
דובר 1: הוא אומר כאן שבית סאתים מותר, ורק גבוה מבית סאתים נעשה ככרמלית, זה רק כשזה ארכו כשנים ברחבו. אם זה לא השיעור, אז אפילו בית סאתים מקבל את הדין כמו גדול מבית סאתים.
דובר 2: אם זה לא מה?
דובר 1: אם זה יותר ארכו יתר על רחבו. כן, אפילו אם זה בית סאתים, זה בשיעור של בית סאתים, אם זה קטן יותר זה סתם היתר. הוא אומר כאן שדווקא בית סאתים מותר זה רק כשזה השיעור. זה באמת מעניין, אבל כך נראה שהוא אומר כאן.
דובר 2: הוא לא אומר שבית סאתים חייב תמיד להיות מסוים… הוא אמר קודם שאפשר להוציא בשבירו, כי כשהוא אומר בשבירו הוא אמר את זה. אין חילוק איך עושים את זה, איך מעריכים את זה. בעל הגהות אמר שאין חילוק איך עושים את זה.
דובר 1: לא, נראה שהוא מוסיף על השיעור של בית סאתים עצמו. לכאורה מוסיף תנאי.
דובר 2: כן, יש מי שאומרים כמו שאתה אומר, כמו כל הלכה, זה לא מסתדר כשמסתכלים, כי אנשים חושבים מה הם אומרים. זה בטוח לכל הדעות הקדומים שיש עוד תנאי כאן, נכון? חוץ מבית סאתים יש עוד תנאי. יש שאלה האם התנאי הוא רק כשזה בדיוק בית סאתים, או אולי אפילו פחות. הוא מביא מהשער הציון כמו שאתה אומר, שזה רק כשזה בדיוק בית סאתים. כך מביא ר׳ אברהם דומב. כך נראה שעל זה הוא אמר ש“מקום שיש בו שבירו, וכל מקום שיש בו כמידה הזאת”, כלומר, בין שהיא מרובעת בין שהיא מועטת.
דובר 1: אני מבין. על זה נקרא בית סאתים. רק באותה צורה שהיא ארכו יתר על רחבו, שקשה לומר.
דובר 2: אני מסכים שבאופן כללי… לא, והוא גם לא אומר עד מתי, עד איזה גודל. בכל פעם שזה ארכו יתר על רחבו זה לא יכול להיות רשות היחיד, זה לא יכול להיות. אם זה לא הוקף לדירה גם לא יכול להיות. בכל פעם שזה לא הוקף לדירה זה רק מותר באופן שזה לא ארכו… לא. רק יש היסטוגוס בבית סאתים, בשיעור המדויק של בית סאתים זה… כן, אני לא יודע, זה לא יכול להיות שזה יכול להיות.
הלכה ה: פרץ וגדר לשם דירה – איך עושים מקום שלא הוקף לדירה להוקף לדירה
הוא אומר הלאה, “מקום שהוקף שלא לשם דירה”. עוד הלכה עם המקום שמוקף מחיצות אבל שלא לשם דירה היא כך: “אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים”, אם יש בו פרצה גדולה ב… השאלה שלו היא איך עושים ממקום שלא הוקף לדירה אותנו למקום של דירה, כמה צריך לבנות מחדש כביכול, נכון?
ההיתר: פרצה וגדר לשם דירה
הוא אומר ממש היתר, מקום שהוקף שלא לשם דירה, שבדרך כלל ההלכה הייתה צריכה להיות שזה ככרמלית, אומר הוא, שאפילו כל המחיצות לא הונחו לשם דירה, אבל אם תיקנו את החלק האחרון כן עשו לשם דירה, כלומר עשו פרצה, ובזה שברו את הישנה, הפרצה שוברת את המחיצות הישנות, ובנו מחדש, וגדר בה לשם דירה, בנו מחדש, עכשיו שעשו את הגדר זה כאילו העמידו מחדש מחיצות, פירושו כאילו עשו את המחיצות כן לשם דירה, מותר לטלטל בכולה. זו עצה.
חידוש: אפילו לאט לאט – אמה בכל פעם
אומר הוא, אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה, קודם מה שכתוב כאן הוא שהוא עושה פרצה ראויה של עשר אמות בגובה עשרה טפחים, שזה כבר מבטל את המחיצות הישנות, ממילא עכשיו כשהוא עושה את המחיצות החדשות פירושו הוקף לדירה. כשהוא עושה את הדלת כביכול, הוא מתקן את הפרצה.
אומר הרמב״ם, השיעור של יתר על עשר אמות אינו דווקא שהוא עושה בבת אחת פרצה של יתר על עשר אמות, אלא אפילו הוא עשה פרצות קטנות יותר בגדר, אבל ביחד הן היו עשר אמות, והוא בנה מחדש, אפילו הוא בנה מחדש לאט לאט, אבל למעשה הוא בנה את הקיר לשם דירה, שאם הוא לא היה מתקן היו נתבטלות מחיצות, ממילא פירושו כאילו זה נבנה לשם דירה וזה מותר. אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה, ואחר כך פרץ את האמה הבאה וגדרה לשם דירה, עד שהשלימה ליותר מעשר, שהכל ביחד הוא עכשיו הוריד מהקיר הישן עשר אמות ובנה עשר אמות, אפילו זה אמה אחת בכל פעם, מותר לטלטל בכולה.
ביאור החידוש: מסתכלים על התוצאה המצטברת
החידוש כאן הוא שלא אומרים שכל אמה מתבטלת בפני עצמה, שהרי כל אמה אינה פרצה שלמה. אלא מסתכלים, בין כולן, הוא אומר כן, בין כל הפרצות שעשה עשה פרצה של עשר אמות, ונעשה כאילו הוקף לדירה, מותר לטלטל בכולה אע״פ שיש בה כמה מילין. זה אפילו מקום ענק, אבל הוא תיקן עשר, כי דין הקבוע נעשה עכשיו, כי לפני כן נקרא לא מוקף, בעיקר לכאורה לדירה.
דין מקום שהוקף שלא לדירה — תיקון דרך פרצה, זריעה, נטיעה, מים, קירוי, ונפרץ לחצר
תיקון מקום שהוקף שלא לדירה דרך פרצה של עשר אמות
דובר 1:
מסתכלים כן בין כולן, אומרים כן שבין כל הפרצות שעשה, עשה פרצה של עשר אמות, ונעשה מוקף לדירה, בטל לגבי קולא אפילו יש בו כמה מילין. כלומר, אפילו מקום ענק, אבל הוא תיקן עשר, כי דין הקף נעשה עכשיו, כי לפני כן נקרא לא מוקף בעיקר לחומרא בדרך כלל, כי עכשיו אי אפשר לטלטל בו בגלל הרושם שנפרש, וממילא גם הבעיה נפתרת, והוא רשאי עכשיו לטלטל בו. זהו פתרון. הגמרא שאומרת שאיחרו את הבאר, כי כשעשו אותה לא עשו אותה לשם דירה. תמיד יש דרך לעשות אותה עכשיו לשם דירה דרך התרגיל הזה.
דין מקום יותר מבית סאתים שהוקף לדירה — נזרע רובו או מיעוטו
דובר 1:
עכשיו נראה כך. מקום יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. עד עכשיו דיברנו בשלא לשם דירה. מה קורה כשאדם כן עשה לדירה? הוא חשב, “אני רוצה לעשות מקום שאפשר יהיה לגור שם.” אבל במקום הזה הוא גם עשה חלק שיהיה שדה. השאלה היא, באיזו נקודה השדה מבטל את המקום שהוקף לדירה? כי שדה, הרי דיברנו, יש לו דין כמו כרמלית.
אז כך, מקום יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. שדה אינו דירה, זו הנקודה. יש לו דין כמו כרמלית אם הוא לא הוקף לדירה. אפילו, אפילו בית סאתים, כן, מה הענין של לחשב בדיוק בית סאתים? הרי נאמר שכאן החידוש הוא שזה אפילו מוקף מחיצות. אבל כשיש מקום שהוא רק שדה, זה נקרא לא הוקף לדירה, זה בטוח. השאלה היא רק איך זה נעשה הוקף לדירה, באיזה שלב, כמו שנאמר.
אז, אם נזרע רובו, אם רוב המקום נזרע, הולכים אחר הרוב, רואים את כל המקום כגינה, רואים את כל המקום כשדה, ולא עוזרות מחיצותיו, ולא רואים את כל המקום כדירה, שהוא לדירה. בטל לגבי קולא, אפילו נניח את החלק של השטח שהוא משתמש בו כן לדירה, אבל הואיל והוא מוקף באותן קירות, הוא מתבטל, גם המקום שהוא משתמש בו לדירה גם הוא מתבטל.
מה זה? אסור לטלטל בכולו.
אסור לטלטל בכל השטח, אפילו בחלק שהוא לדירה.
כן, הכל הוא לדירה. אפילו במקום הוא נשאר כולו, הוא עדיין גר שם כולו. נניח הוא לא מביא… הוא לא גר שם ממש.
נזרע מיעוטו, אם רק מיעוט השטח נזרע, אז כך: תלוי, אם נזרע ממנו בית הסאה, אם השטח שנזרע הוא בית הסאה, מותר לטלטל בכולו, מותר לטלטל בכל המקום. רק בית הסאה, כלומר עד בית הסאה. אה, עד בית הסאה, טוב מאוד. רק זה אומר, מיעוט, והשדה קטן מבית הסאה, אז גם בית הסאה מתבטל למקום שאינו שדה, שהוא הדירה.
אבל אם היה המקום הזרוע יתר מבית סאה, אפילו זה מיעוט, אבל זה מיעוט גדול מדי, כי זה שדה חשוב מדי. בית סאה הוא כבר שדה חשוב. שדה חשוב כזה לא אומרים שהוא מתבטל למקום הדירה. אסור לטלטל בו בכולו. כן, כי כל הדבר שהוא גדול בית סאה מבטל, אפילו רוב שגדול ממנו.
דיון: מדוע בית סאה מבטל אפילו רוב?
דובר 2:
רוב שמבטל את כל הדבר, או חתיכה אחת שיותר מבית סאה, זה רוב גדול, מבטלים את המיעוט ומבטלים את הרוב. למה? מה הענין שאם נטוע בית סאה מבטלים את הרוב? כי זה יותר מבית סאה. אני לא יודע, בדיוק כמו כל הדין כאן הוא בית סאה. זה באמת מעניין. אני לא יודע, אין לי טעם בשבילך.
דובר 1:
אפילו, כן, רואים שהרי שדה שגדול מבית סאה לא מתבטל לבית הדירה.
דובר 2:
נכון, אבל עכשיו כל הדבר הוא דירה, כך הוא אומר, כך הוא אומר שהחלק שהוא דירה, זה הוא לא אומר, כי הכל סביב אותן מחיצות. יכול להיות שהוא מתיר דרך המחיצות, את השדה. ומבטל את המחיצות. המחיצות סביב השדה לא עוזרות, זה נשאר עדיין כרמלית. אין הלכה שהיא רק חלק, תמיד זה או הכל כך או כך.
חילוק בין נזרע תבואה לנטעים (עצים)
דובר 1:
זה כשעשה נזרע, זרע תבואה. אבל אם זרע נטעים, הרי לא למדנו במלאכת זריעה, או חישבנו שיש זריעה ויש נטיעה? זריעה פירושה תמיד תבואה, ונטיעה פירושה תמיד עצים. אם נטע עצים רובו, הרי הוא כחצר, זה כמו חצר, זה רשות היחיד, ומטלטל בכולו. כלומר, העצים הנטועים אינם מבטלים. אבל תבואה מבטלת, כי שדה אינו בית. עצים אבל אינם מבטלים חצר, זה נורמלי שאדם יהיה לו חצר לדירה ויהיו שם עצים.
דין מים (מים) בשטח המוקף-לדירה
דובר 1:
ונשמע מינה מים, מה קורה אם בשטח נעשו שם הרבה מים, אפילו עמוקה מאד, אפילו מים עמוקים, נעשתה שם אגם עמוק? אז כך, אם היו ראויין לתשמיש, אם זה מים שאפשר להשתמש בהם, מים כאלה שאפשר להיכנס לתוכם, או מים שאפשר להשתמש בהם, הרי הן כנטעים, זה כמו נטעים, וזה חלק מבית סאתים, מרשות היחיד, ומטלטלין בכולו. אבל ואם אינן ראויין, מה פירוש אינן ראויין? זה לא מים נקיים, זה לא מקום שאפשר להיכנס. איך אפשר להשתמש במים לדירה? אפשר לגור באגם? בבריכה? כן, יש לו בריכה בדירתו, ברשות היחיד שלו. כמו עצים, כמו שאתה רואה עצים זה נורמלי שאדם יהיה לו עצים ליופי, יש לו מים ליופי. כן, אני יודע, לא ברור.
ואם אינן ראויין, אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות. מה נעשה כאן? כמו כרמלית שמותר רק לטלטל בארבע אמות. הוא אומר לשיטתיה אדם, לא ברור. אבל זה מעניין. זה לא עוזר, למדנו קודם, למשל גנות ופרדסים, שיש גם עצים, לא עוזר. כל הדבר הוא רק שזה לא מבטל מקום שעיקרו לדירה לכתחילה. אם זה לכתחילה מוקף להיות אגם, זה לא יעזור. נכון. כלום לא יעזור. זה אומר, בוודאי, כשזה גן, זה לא בית שנטעו בו עצים יפים. נכון. זה תלוי לכתחילה מה מוקף, מה תכלית המקום. טוב מאוד.
דין קירויו מתירו — גג מתיר את השטח
דובר 1:
טוב, אומר הרמב״ם כך, הלכה חדשה: “מקום שהוקף שלא לשם דירה”. בסדר, עד עכשיו היה סוג אחד של הלכה, כן? של איך בית סאתים נעשה דין כרמלית. בסדר, “מקום שהוקף שלא לשם דירה”, מקום שהמחיצות הן שלא לשם דירה, “שיש בו בית שלש סאין”, זה גדול יותר, זה יותר מבית סאתים, זה שלוש סאה, “וקירו בו בית סאה”, אבל שליש ממנו עשו גג. פירושו כיסו סאה אחת, ונשאר עכשיו מקום פתוח שהוא בית סאתים. עכשיו השאלה, בית סאתים הרי נאמר שיותר מבית סאתים מותר לטלטל. זה החילוק. היותר מבית סאתים מתבטל למקום שמוקף.
אז עכשיו יש לנו כאן שאלה, פירושו זה בעצם גדול מבית סאתים, שהיה צריך להיות כמו דין כרמלית, אבל שליש ממנו, פירושו הסאה האחת שעושה אותו יותר מבית סאתים, מוקף בגג. יש חידוש כאן, הלכה. אומרת ההלכה כך: “קירויו מתירו”, הגג מתיר את כל המקום, את כל השטח מותר כן לטלטל. זה נקרא קרפף, אבל אצלנו עדיין לא היתה המילה קרפף מהרמב״ם. השטח, המקום המוקף, חושבים אותנו עוד שבית סאתים מותר, כי “קירויו מתירו”, הגג מתיר אותו. למה? כי יש הלכה, אחת מהלכות המחיצות, כמו שיש הלכה של לבוד וסוג הדברים האלה, יש הלכה שאנו רואים שמקום שיש לו גג, “שפת תקרה יורד וסותם”, שהמקום שיש לו הגג רואים אנו כאילו יש לו גם קירות. כמו אותו שטח, השליש של המקום, הסאה הנוספת שהיה צריך לראות אותנו כשטח לעצמו שמוקף בקירות. כלומר כיון שהוא מוקף בגג, רואים אנו כאילו הוא גם מוקף בקירות. אז מה נשאר עכשיו פתוח שלא מוקף ב… שרק מוקף עם האחרות, עם הקירות הישנים, ההקפה המקורית, בית סאתים, ממילא מותר כן לטלטל, זה לא מקבל דין כרמלית.
דין ונפרץ במילואו לחצר — כרפף שנפתח לחצר
דובר 1:
יפה. אז כך, מה קורה ונפרץ במילואו לחצר? מה זה ונפרץ? המקום שהוקף שלא לשם דירה נפתח לחצר. זה ליד חצר שכן הוקף לדירה, ונפתחה הדלת בין המקום שהוקף שלא לשם דירה והחצר. ונפרץ… תן לי להביא את התמונה. ונפרץ חצר כנגדו, כן? אתה מבין מה הוא אומר? ונפרץ חצר כנגדו, כאן הכרפף וכאן החצר. נעשה, קיר החצר כאן נעלם, וגם בצד השני קיר החצר נעלם. זה מאוד מעניין. אז עכשיו נשארת כאן חצר שבעצם כמעט אין לה מחיצות, יש לה פרצה גדולה. אבל ההלכה היא כך, כן? נכון. אז יש לנו כאן שתי בעיות. קודם יש לנו בעיה שבית סאתים נעשה עכשיו גדול מבית סאתים, אז עכשיו השאלה האם כל המקום נעשה כרמלית. ועוד יש לנו שאלה האם בשטח החצר אפשר יהיה לטלטל, כי שטח החצר נהרסו הקירות.
אומרים אנו אבל ההלכה כך, החצר מותרת כשהיתה, החצר עדיין מותרת, ואנו לא חוששים מזה שנפרץ בין החצר והכרפף. כי לגבי החצר, הכרפף הוא גם רק מחיצה קלה. אהה, הכרפף יכול להיות מחיצה מספיקה ל… זה הרי כבר לא פתוח לרשות הרבים. זה הרי רק פתוח בסך הכל למקום שהוא רק חומרא דרבנן שיראו אותו ככרמלית, זה לא באמת פתוח לכרמלית. ממילא החצר מותרת. נכון. והכרפף אסור כשהיה, הכרפף אבל כן אסור. יפה. אף על פי שהחצר מתירתו. לא אומרים ש… כי אפשר לעשות חשבון כזה. אתה יכול לומר שבית סאתים נשאר רק בית סאתים, והחצר הרי מותרת, כי זו הרי חצר, ממילא הכל מותר. לא אומרים כך. אלא אנו אומרים שהחצר האחת מתירה את המקום של בית סאתים, והיות שזה עכשיו פתוח, אין לו קירות סביב, רואים אנו אותו כגדול מבית סאתים. למה היה צריך להיות מותר? זה לכאורה פשוט.
הלכות מקום שלא הוקף לדירה – כרפף, בית סאתים, ומיעוט שטח
כרפף שנפרץ לחצר – שאין עבר החצר מתירה
דובר 1: אבל למעשה זה לא לגמרי מוקף, זה הרי נפרץ, ממילא זה אסור. הייתי חושב שכאילו החצר עכשיו משתמשת כאילו בקיר של הכרפף.
דובר 2: מה היית מתכוון? שהוא נעשה חלק מהחצר?
דובר 1: לא, הוא לא נעשה חלק. לגבי החצר הוא כשר, אבל לגבי עצמו… החצר, הוא עוזר לחצר, אבל החצר לא עוזרת לו. כך הייתי מפרש, אבל אני רואה ש…
דובר 2: הסיבה שהחצר מותרת היא בגלל הקירות, או בגלל שזה לא כרמלית?
דובר 1: אם היה פתוח לכרמלית, אולי הכרמלית היתה יכולה לפסול אותו. זה הרי פתוח למקום שהוא בעצם מן התורה רשות היחיד, דיברנו.
דובר 2: זה לא נקרא “פורץ”, זה כך, לא ברור. האנשים לא יודעים בבירור, מדברים על פרצה יותר מעשר אמות או פחות מעשר אמות, ומה משפיע על כל החידוש. אני לא יודע. צריך לשאול את הרבנים.
דובר 1: בקיצור, אנו לומדים כאן הלכות, זו הפעם הראשונה שעומדת המילה “כרפף”. כלומר, לא חשבתי על המילה. אולי “כרפף” היא מילה לסוג מסוים של שטח שנעשה ליד חצר, לפני כן זה עומד כאן.
מה שהוא לומד הוא שאין עבר החצר מתירה, כי היו יכולים לומר שהכרפף הוא טפל לחצר. זו חצר שפתוחה לחתיכה גדולה יותר של רשות היחיד. אבל לא אומרים כך.
אבל אה, זה בכלל לא היה נפרד. אם היה כמו קרפף שפתוח למקום מוקף לדירה, קרפף כזה אולי לא היה מקבל דין כקרפף נפרד, זה היה נראה כמו חצר גדולה יותר, אפילו גדול מבית סאתים, וזה לא היה נפרד, אלא בנו כך רשמית. ואפילו השטח לא באמת חצר, באמת לא לשם דירה, אבל זה בנוי ביחד, אולי היה מתבטל.
אבל זה לא היה כך, אלא היה קודם הקיר, וזה היה לגמרי נפרד. עכשיו כשהקיר נפל, זה לא נעשה מותר. החצר גם לא נעשית אסורה, אבל זה לא נעשה מותר.
דובר 2: בסדר, טוב מאוד.
הלכה ט – מיעוט בית סאתים
אילנות אינו מיעוט
דובר 1: אז כך, מה קורה? היתה יתירה על בית סאתים, יש לו מקום, קרפף שגדול מבית סאתים, וממילא הוא הולך לקבל דין ככרמלית מדרבנן, רוצה לעשות אותו קטן מבית סאתים. אבל במקום לבנות עכשיו קיר לעשות קטן מבית סאתים, הוא שם בפנים עצים.
אמר רב הונא אמר רב, אילנות אינו מיעוט, זה לא נקרא מיעוט. כלומר, בית סאתים שיש בתוכו עצים, העצים לא מבטלים את השטח.
עמוד בצד הכותל – גבוה עשרה ורחב שלשה
אבל בנה עמוד בצד הכותל, אם הוא אבל בנה משהו, הוא בנה עמוד ליד הקיר, קרוב לקיר, גבוה עשרה ורחב שלשה או יותר, העמוד גבוה עשרה טפחים ורחב שלושה טפחים, הרי זה מיעוט. כלומר כן בנה משהו שעושה את בית סאתים קטן יותר, אז הרי זה מיעוט, נעשה עכשיו המקום שהוא לא בית סאתים, מותר לטלטל בו.
אבל זה צריך אבל להיות, העמוד חייב אבל להיות שלושה, כי אחרת זה דבר קטן.
אבל פחות משלשה אינו מיעוט, למה? שכל פחות משלשה כלבוד היא. אם זה ליד הקיר, וזה לא גדול שלושה, היו אומרים שזה נחשב כקיר.
דובר 2: אהה, אז צריך להיות שהוא עושה את החצר קצת קטנה מבית סאתים.
דובר 1: כן, תפוס אותי. זה יכול לקרות אבל מאוחר יותר, כלומר פעם אחת שנעשה דין בית סאתים, לא חושבים עם מה שהוא עושה אחר כך.
דובר 2: כי זה לבוד אומר כאילו בנית על הקיר. זה אומר כאילו… פחות משלושה טפחים זה כלום, לא מבטל.
מחיצה הרחוקה מן הכותל שלשה
דובר 1: מה קורה? אה, וכן, הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה, הוא הרחיק… לא עמוד, אלא הוא עשה מחיצה. מיעט! הוא בזה הקטין את המקום. זה נעשה קטן מבית סאתים.
אבל אם זה פחות משלשה? לא עשה כלום, הוא לא עשה כלום, כי אותו ענין של לבוד.
טח את הכותל בטיט
דובר 1: מה קורה? לא שהוא עשה מחיצה או עמוד. אלא טח את הכותל בטיט. הוא פשוט הגדיל את הכותל. הוא מרח עליו טיט. אפילו שאינו יכול לעמוד בפני עצמו, אפילו אם הטיט, זה לא איזה בניין. זה רק הגדיל את הטיט. אבל הוא נקרא מיעט. בזה עשה שהכותל הוא כך עכשיו עבה יותר, ולא נשאר בית סאתים מסוף הכותל והלאה. זה נקרא כן, הוא מיעט. זה מעט.
דיון: ההבדל בין עמוד בצד כותל לבין טח כותל בטיט
דובר 2: אה, שלושת הטפחים פירושו שהוא רחב שלושה טפחים. לא רחוק שלושה טפחים מהכותל.
דובר 1: לא, מדברים כן על רחוק. הרחיק מן הכותל.
דובר 2: אה, אבל הטח כותל בטיט…
דובר 1: לא, כאן זה דבר אחר, כי כאן הוא הגדיל את הכותל. מחיצה זה כלום, עמוד, מי שבונה סתם עמוד באמצע בית סאתים, הוא לא עושה כלום. כי אתה רוצה שהעמוד ייחשב כמו כותל חדש. כמו שבנית עכשיו כותל חדש. את חתיכת הכותל הזו תראה כחיצוני. לא רואים כחיצוני את הכותל כשהוא קרוב לכותל.
אבל אם עשו את הכותל עבה יותר, אז באמת עשו את כל הכותל. כל המקום נעשה קטן יותר.
דובר 2: אה, לכאורה, לא… לא… אה… יודע, צריך באמת כמות מסוימת פחות מבית סאתים. זה לא יכול להיות הכל, אבל צריך להיות משהו בעל חשיבות מסוימת שיכנס לבית סאתים משהו.
דובר 1: שאלתך צריכה להיות ההבדל בין טח כותל לעמוד. עמוד בצד כותל. כי אם זה… כי… אותו דבר, אתה עושה את זה קטן יותר, לשים משהו חתיכה לקיר, כביכול ליד הקיר אתה שם משהו. זה לא דבר אמיתי, כי זה לא מחובר לקיר מצד אחד, וזה גם לא גדול מספיק שייקרא כמו קיר בפני עצמו.
אבל כשעשית בפועל משהו, הקיר נעשה גדול יותר, אז באמת השטח שלך נעשה קטן יותר. שם לא השטח שלך נעשה קטן יותר, זה כאילו אתה שם משהו באמצע. אתה שם משהו, אתה לוקח את השטח. שם שמים קופסאות, לא לקחת את השטח. זה כמו לשתול עצים, שלא עושה את השטח קטן יותר. אבל בעשותך את הקיר עבה יותר, באמת עשית שיש פה פחות מבית סאתים.
דובר 2: בסדר.
הקיפו בתל – מחיצה על גבי מחיצה
התל בטקסט
דובר 1: “הקיפו בתל שלשה“, נו, איך נכנס התל? אנחנו עדיין לא היה לנו כאן תל, אז חסר לנו עוד קצת מידע.
דובר 2: שוב, מה יש כאן? “הקיפו בתל”, מה זה אומר? איך, במקום של בית סאתים יש תל?
דובר 1: כתוב “כותל” בדפוס האחר, אני לא יודע.
דובר 2: אה, “הקיפו בכותל”. לא “בתל”.
דובר 1: כתוב כן. לא. “ספר ארץ ישראל” כתוב “בתל”.
דובר 2: אה, אולי יש… לא, לא, כתוב כן “הקיפו בתל”.
דובר 1: אממ… היה משהו תל. זה תל. המחיצה הייתה תל. אני לא יודע מה קרה כאן, איך נכנס כאן תל.
דובר 2: מישהו אומר… אממ… כאן הלאה אני לא מבין את ה… הוא אומר שחסר כאן משהו מילים, אבל כמו שבבית סאתים יש תל.
דובר 1: בסדר, ו?
דובר 2: נראה שהתל עדיין לא מבטל, עדיין לא יוצא בית סאתים. התל… לא ברור.
הפשט: תל כמחיצה במקום עמוק
דובר 1: הוא אומר כך, שמדברים על מקום שהוא מקום עמוק, והתל הוא המחיצה. אז אז, אם עושים מחיצה, עוזר שלושה טפחים הרחק.
דובר 2: אם הוא עושה מחיצה כמו שהוא… הוא עושה את המחיצה גבוהה יותר, מה בא… למה זה יעזור? אני לא מבין בדיוק על מה הוא מדבר.
דובר 1: הוא רוצה להוציא מ״תוכו של כותל בטיט”. פעם אחת הוא אמר “תוכו של כותל בטיט”, אז הוא חושב שבאותו אופן אפשר לעשות בכל הדרכים גם. אם זה למטה, אבל לכאורה למטה יצטרך גם לעזור. אין הבדל איך המקום נעשה בית סאתים.
הוא אומר שמדובר שזה אומר, זה לא יכול… בואו נגיד קודם את ההלכה שכתובה, ואחר כך נראה על מה הוא מדבר.
הלכה: הרחיק מן התל שלושה – מועיל; על שפת התל – אינו מועיל
דובר 1: הוא אומר כך, אם עושים מחיצה ליד התל, זה עוזר. אם עושים מחיצה “על גבי” התל, זה לא עוזר. “שעושה מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל“.
דובר 2: אולי הוא מתכוון לומר כי הוא עושה מחיצה חדשה לשם דירה, כמו החלק הבא.
דובר 1: אז, בואו נכנס פנימה.
ביאור: תל כרשות היחיד, ואיך עושים אותו מוקף לדירה
דובר 1: אז, עד עכשיו דיברנו על בית סאתים שמוקף בחומה, קיר, והקיר עושה אותו לבית סאתים. יש עוד דרך שמקום נעשה בית סאתים, מקום שהוא קצת גבעה.
דובר 2: תל פירושו… תל פירושו גבעה או הר?
דובר 1: תל פירושו הר. ההר מסביב, אז הוא “בפנים” ההר. אז יש הר שהוא גדול בית סאתים. אם היה קטן מבית סאתים, זה נקרא כמו מקום לעצמו, כי ההר שהוא גבוה עשרה וכן הלאה עושה אותו למקום כמו רשות היחיד, כמו שלמדנו קודם שמקום נעשה רשות היחיד.
אם זה גדול יותר מבית סאתים, זה יוצא מרשות היחיד. מה קורה שהוא רוצה שזה יחזור להיות מקום של… שזה יחזור להיקרא רשות היחיד, לא כרמלית? מה הוא עושה? הוא עושה מחיצה על שפת התל, והוא חושב שבזה הוא הולך לעשות אותו מוקף לדירה.
אומר, “הרחיק מן התל שלושה ועשה מחיצה” – אם הוא עשה מחיצה על התל, יוצא שמתחילים לחשב שבית סאתים הוא לא כל התל, אלא מאיפה שהמחיצה מתחילה. מאיפה שהמחיצה מתחילה יש פחות מבית סאתים, אז זה מותר, הואיל עזר. זה באמת נעשה מקום שנעשה פחות מבית סאתים, או שזה נעשה מקום מוקף לדירה.
המחיצה החדשה יכולה לעשות אחד משני דברים: או שבזה זה נעשה קטן יותר, וזה כשהוא עושה את המחיצה פנימה בתל.
אבל “עשה מחיצה על שפת התל”, הוא פשוט עשה ששפת התל תהיה גבוהה יותר, הוא בנה כך על ההר, בקצה ההר שיהיה עוד קיר, לא עוזר. לא אומרים שבזה זה נעשה כאילו עכשיו מוקף לדירה. כי אין כאן שום מחיצה. זה שהוא עושה תל עצמו הוא מחיצה, זה עושה את המקום לבית סאתים חיצוני. עושה רק מחיצה על גבי מחיצה, אינו מועיל, לא עוזר.
החידוש: מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל
דובר 1: זה החידוש. כל אחד היה מבין שסתם שהוא עושה חורים בקיר לא עוזר. כאן שאתה יכול לחשוב שתל הוא לא ממש מחיצה, הוא מוסיף, אומר לא, זה לא עוזר.
דיני מוקף לדירה, רחבה, ושיירא בבקעה
רחבה שאחורי הבתים
דובר: אה, התחתונה נעלמה. התל התמוטט, ועכשיו נשאר רק הקיר? זה שקע באדמה, אני לא יודע. זה גר ממש ליד סדום או מה?
והרי העליונה קיימת, הואיל ונעשית העליונה לשם דירה. הבעיה למה המחיצה לא עוזרת היא כי זה מחיצה על גבי מחיצה. לא משתמשים יותר במחיצה על גבי מחיצה כי המחיצה הישנה התחתונה נפלה. נשאר לי עכשיו רק עם מחיצה אחת, והמחיצה הזו כן נעשתה לשם דירה. והרי עכשיו נראין אלו, עכשיו רואים רק את המחיצה האחת שהיא מחיצה לשם דירה, הרי זהו, אין אמצעו זורקין וניטלין, מותר כן.
אז עד עכשיו למדנו על נורמלי, כמו מקום קבוע, או לא, לא זה רציתי לומר, אני עדיין לא שם. עד עכשיו למדנו על כרפף, או מקום שאינו מוקף לדירה. עכשיו נלך ללמוד משהו סוג חדש של אופן שהוא בעצם אותו סוג של בעיות. אני לא יודע מה החידוש. החידוש הוא אולי שאפילו באופן כזה זה עדיין בעיה.
זה גדול יותר מבית סאתים, זה נעשה כמו כרמלית. זה לא רק כשזה בכלל לא מוקף לדירה, אלא אפילו זה מהצד האחר, זה מאחורי בתים. ממילא, אפשר אולי לומר שזה נקרא לענין שזה נקרא כמו חצר לבתים. אומרת הגמרא, אבל אם זה גדול יותר מבית סאתים, לוקחים את זה עדיין היתר נוסף, ולא זה נעשה כרמלית. זה נעשה רחבה.
יש דבר כזה שנקרא רחבה. העירובין מביא מהמשנה שיש דברים שונים. חצר נקרא גם מקום פתוח, אבל משתמשים בו. זה לא סתם יארד, יארד יפה. זה לא סתם מקום שמשתמשים, חצר היא חלק מתשמישי הבית. והחצר היא בחזית הבית בדרך כלל.
אבל רחובות שמאחורי הבתים, שהוא מאחורה, אם לא משתמשים בו, אולי מטיילים שם, אבל לא משתמשים בו לעשות דברים, אז אפילו זה מוקף, פעם אחת טלטולין בו אלא בד׳ אמות, הזקן גזר, כמו כרמלית, שאסור לטלטל יותר מד׳ אמות.
ואפילו היה פתח הבית פתוח לתוכו, אפילו זה פתוח לבית שלך, לא אומרים שבגלל זה זה נקרא היקף לדירה שהוא מחובר. לא, מאחר שבנו אותו לא לשם דירה, אז יש לו דין של מקום שאינו מוקף לדירה, ואסור לטלטל בו אלא פחות מד׳ אמות.
אבל, ואם פתח הפתח לשם ואחר כך הקיפה, אם בנו את זה לכתחילה כך, כך נראה, קודם פתחו את הדלת ואחר כך עשו את ההיקף, אז, הפשט הוא שזה לא נבנה סתם בתור משהו מקום שמור למעבר, זה נבנה לכתחילה כדי להיות יותר כמו שומר משמרך לבית, אז הרי זו כהיקף לדירה ומותר לטלטל בכולו, אז מותר לטלטל בכולו.
אני מבין שאפילו אני לא יודע מה זה קשור למטרה, לא כי אז בנו אותו לשימוש, אלא נראה שזה דין, כי בנו אותו אחרי שפתחו לדלת, זה נקרא כמו חצר. וזה האופן איך זה נעשה חצר. במילים אחרות, הדינים הקודמים דיברו כשקודם בנו את הרחוב ואחר כך פתחו דלת. טוב מאוד.
רחבה פתוחה למדינה ולשביל הנהר
עכשיו יש עוד משהו דין מעניין, לא הבנתי בדיוק את הדין גם לא. יש רחוב, הבאתי תמונה. פתוחה למדינה מצדה, זה פתוח לעיר, זה אומר לבתים, לאו דווקא, למה? לרשות היחיד, כי מדינה פירושו… אה, הוא אומר מבוי. כן, זה חייב להיות מבוי, כי לא רשות הרבים לא יעזור.
ומצד אחר היא פתוחה לשביל המגיע לנהר, זה משהו מקום נופש. אז יש מהצד האחר דרך כזו שהולכת לנהר. אז זה גם דרך רחבה שאינה מוקפת לדירה לכאורה. זה מצד אחד זה פתוח לרשות היחיד, ומצד אחד זה פתוח לכרמלית. כן, משהו כזה, כן.
אז אז מה? עושין לה לחי מצד המדינה, עושה לחי בצד העיר, והיא מטלטלת כולה, ומתוכה, זה אומר הוא מותר עכשיו, זה נעשה כלי, אני לא יודע מה זה נעשה, ומתוכה למדינה ומדינה לתוכה, ומותר לטלטל לכל הכיוונים.
למה עוזר הלחי בדיוק, אין לי מושג. מה זה אומר, לא הולכים להיות מותרים לטלטל מהנהר, לשם לא הולכים לטלטל. מהכרמלית לא הולכים להיות מותרים לטלטל. אז אני לא יודע מה הנהר עוזר. הייתי יכול לשנות את זה סתם בלי הנהר.
מה? למה בכלל משלמים על נהר? כן, מה חסר הנהר? שסתם רחבה אסור לטלטל. אומר, לא, הלחי זה מתיר. לא, הוא אומר כאן משהו על לחי. תנאי הלכה, לחי מתיר. אז מה נכנס הנהר? כן, מה זה המצד אחד פתוחה? זה מה שעושה שהלחי יוכל לעבוד? מעניין. לא ברור.
אולי המילה היא, כי אז יודעים שהולכים לעבור בבית הסתום להגיע לנהר, וזה הכל כאילו… אני לא יודע. חסר משהו מידע במעשה. זה אבל מאוד ספציפי. זה משהו נהר. כן, מדברים כאן משהו. זה מקרה כזה שהרחבה נעשית משהו חלק משימוש של המדינה. זה רחבה שמשתמשים כדי לוכל ללכת ולבוא מהנהר, כדי להוכל להביא מים מהנהר. אולי כך זה נראה. זמנים דרך באדין, כך הוא אומר.
לא ברור. זה מעשה בגמרא. זה אחד המקרים שהרמב״ם מביא בדיוק כמו שהיה משנה מעשה בגמרא, וכדי לוכל שאלה דרבנן עם אחרים הם התווכחו איך צריך לעשות את זה. בסדר. לא, זה לא ברור.
יחיד ושיירא ששבתו בבקעה
עכשיו נבוא ללמוד לא בעיר, אלא בבקעות. זה אומר אנשים היו בבקעה, שלמדנו פירושו שטח פתוח גדול כמו שנוסעים, או שיש כאן שדות לפעמים וכדומה. והיה אדם יחיד.
מה הדין של בקעה? בקעה היא כרמלית, כן? בקעה היא בעצם כרמלית, כן. למדנו במפורש, בקעה תשע כרמלית, כן. אז אדם היה שבת בבקעה, הוא לא הלך הביתה, הוא היה בדרך, הוא עשה קמפינג שבת. כן, טוב, הוא עשה קמפינג.
דין יחיד ושנים
תלוי אבל כמה אנשים. זו הלכה מעניינת, זה תלוי כמה אנשים. אז, יחיד ששוהה בבקעה, עשה מחיצה סביב לה, יהודי הלך לבקעה, הוא עשה מחיצה, הוא רוצה לוכל לטלטל שבת את הצ׳ולנט שלו לאוהל של הקמפינג, כן. אז כך, אם יש בה עד בית סאתים, מותר לטלטל בכולה, כי זה נעשה רשות היחיד, עשה כראוי מחיצה.
ואם הוסיף על בית סאתים, אסור לטלטל בה, הוא עשה את זה גדול מדי, כן, זו בעיה. אם אדם הולך לבקעה והוא עושה מחיצה, לפי מה שאנחנו לומדים כאן, הוא צריך לוודא שזה פחות מבית סאתים, כי אם לא תהיה הגזירה שאסור לטלטל בו. המחיצה נראה שהיא לא נעשתה לשם דירה, היא נעשתה לשם עבר כמו. מדובר כי זו בקעה, הוא הולך לטייל, הוא בא לכאן לטייל, כן.
הוא מביא, השולחן ערוך אומר שזה באמת מעניין, זה רק אם הוא עושה מחיצה חלשה, לכאורה. וכאן אומר הרמב״ם לא את ההבדל.
וכן אם היו שנים, שני יהודים גם, עכשיו הלאה, זה נקרא בית סאתים, זה מוקף לדירה, ואי אפשר לטלטל שם.
דין שיירא — שלושה או יותר
אבל שלושה ישראלים או יותר על כן ששהו בבקעה, יותר משלושה יהודים שהלכו שבת לבקעה, הלכה חדשה, הרי הן שיירא, הם מקבלים דין שנקרא שיירא. מותר להן לטלטל בכל צורכן, אפילו כמה מילין, אז הם מותרים לטלטל כמה שהם רוצים, אפילו כמה מילין.
למה? כי לכאורה, מחנה נעשה לכאורה כנראה בדרך, כך זה נראה. זה נראה משהו כמו כי לעולם כל כך גדול בית סאתים לא שטח גדול, זה כבר לא נראה כמו כרמלית. כל בית סאתים גדול מדי שיאמרו שזו רשות היחיד לאדם. מדברים כן באמת אם לא מכוון לדירה. אבל אם יש שם, זה מעניין כי ההלכה היינו יכולים בעצם לא שניים קודם, שאם המקום לעולם גדול לגור, רואים את זה שזה לא נכון. זה רק כשנוסעים בדרך, שיש להם את השבת שלהם… רק ה, בואו נחשוב את כל המעשה.
לא ברור אם זה לא דווקא לדירה. זה כמו חצי לדירה, זו דירת עראי. הוא עושה רק לשבת דירה לשבת. אז, אם זה מרובה, אולי כמו שאתה אומר, אדם אחד לא צריך כל כך הרבה שטח, אבל יותר משלושה אנשים יכולים כמה שטח שהם רוצים.
תנאי: שלא ישארו בית סאתים פנוי בלא כלים
אבל אני חושב שזו קולא רק בדרך, באופן כזה, כששיירא. וזה אומר גם תנאי, זה נשמע כמו שלך, “שלא ישארו במחיצה שהקיפו בית סאתים פנוי בלא כלים”. לא יכול להישאר מהמחיצה שהם הקיפו, שיהיה שני סאה בית סאתים ריק בלי שום כלים. זה אומר, הוא צריך לשים בכל בית סאתים משהו דבר שיש להם.
“אבל אם נשארו בית סאתים פנוי בלא כלים, ולא צריכין להו”, זה אומר הם לא צריכים את השטח, אם הם כן צריכים, זה אומר שיש כלים, זה צריכין להו, כן, הם משתמשים, הם עושים שם משהו, אז “אוסרין לטלטל בכל המחיצה אלא בארבע אמות”. אז לא עוזר, והם אסורים לטלטל בשטח.
זה באמת נראה כך, שכי זו שיירא הוא צריך יותר מקום, אז כל המקומות שהוא משתמש נקרא בית דירה. אם זו שיירא. זה אפילו כמה מילין.
קושיא: סתירה בין “כמה מילין” לתנאי “בלא כלים”
המשך דיני שיירה ומחיצות
יש כאן פשוט קצת סתירה באוזני, אם זה קמל קמל מילין… נוסעים, אני מתכוון גמלים, הם נוסעים כך כמו… נכון, הם צריכים יותר מקום, אפשר לשמוע את זה. זה מחנה שלם לא… זה קצת מעניין, קודם הוא אומר אפילו קמל מילין, ועכשיו… “פנוי בלא כלים” הוא מתכוון כנראה לא שאפשר עכשיו לעשות צבא ולשים על כל עשרה רגל כלי אחד.
נראה שבכל אופן אז צריכים יותר מקום, כי באים ביחד עם חפצים ושקים, כי נוסעים שיירה, נוסעים ויש דברים. אני לא יודע.
קטנים בשיירה
בשביל עקוט אחד לא עושים שיירה, אבל אם יש שני אנשים עקוטים, לא עוזר, צריך להיות שלושה גדולים. כן, שלושה גדולים. שאלתי את החכמים, הם אומרים שעקוטים… מה הקשר?
דין מת אחד מהן
אבל אחד מת, “שלושה שהיו מהלכין בדרך, ומת אחד מהן”, הוא עשה קודש שביעי, הוא עשה שבת, באמצע שמונה כרכים נבוך, יכול להיות טרגדיה. אחד מהם מת, ועכשיו הם נשארים שניים, האם הם לא יטלטלו יותר.
התירוץ הוא, לא, הרי הם טהורים לטבול בקלי, לכאורה, כי כשנעשה שבת זה נקרא כן מקום מיקח ולדירה, או מקום מיקח ולדירה לשלשה, כך הוא מתכוון. אבל להיפך, תהיה טוב, כך הוא אומר, לא יכול להיות. להיפך, מילא תאמר שיוצא חומרא, לא יכול להיות.
מחיצות של שיירה וכללי המחיצה
שלושה מקומות המוקפין זו בצד זו
דובר 1:
אבל להיפך, תהיה טוב, כך הוא אומר, “היו שניים”, להיפך, בכל אופן אז יבוא חומרא, “היו שניים ושבתו בבית זה”, הם קבעו שביתה במקום גדול שאסור לטלטל שם, “ואחר כך בא להם שלישי”, באמצע שבת בא שלישי, איך הוא בא באמצע שבת, לך תדע, “אסורין לטלטל אלא ארבע אמות, כשם שהיו קודם שיבוא זה.” השביתה היא הגורמת, לא הדיורין, בשעה שנעשה שבת צריך להיות כבר שלושה דיורין, לא המגורים בפועל, אפילו עכשיו בשעת סעודה יש כבר שלושה אנשים לא עוזר כי… כן.
מה ההלכה החדשה? זה לא דעת תלמידי שיעור, יש לו מעשה חדש. “שלושה מקומות המוקפין”, ראינו תמונה איך צריך, “שלושה מקומות המוקפין, שלושה מדירות זו בצד זו, ופתחין זו לזו”, שלושה מקומות שכולם שלושה מצבים כאלה, פתוחים אחד לשני, מסתובב, “אם שניים מן החיצונים רחבים והאמצעי קצר”, כן, כמו שהוא מראה כאן תמונה, שניים ראשונים חיצונים רחבים והאמצעי קצר, כן, נראה, כן, זאת אומרת, יש מקום, האמצעי הוא כמו, הם בולטים אחד מהשני והשני, “שנמצא לשניים מן החיצונים פסים מכאן ומכאן”, יוצא שהם, שוב נפגשים הפסים, יש קצת קיר משני הצדדים עבור החיצוניים, “ואין אחד בזה”, ואחר כך, “ואין אחד בזה”, זה גורם דיר אחד ודיר אחד, לא מהצדדים, אם כבר גורם דיר אחד, הוא מדבר כן עוד על שיירה, או זה כמו שיירה, זה כמו שרואים אותם כקבוצה אחת, נכון, זה לוחץ דיר אחד כאן ודיר אחד כאן ודיר אחד כאן, “הרי אלו נעשים כשיירה, מותרים לטלטל.” כך השיירה מקבלת כל צרכן, לא הוא מקבל את כל העולם. בכל אופן, בין השמשות של שבת עושים עירוב, יצטרך לעשות מחיצה, הוא ילך ייקח כמה שהוא צריך.
אבל להיפך, כן, “אם האמצעי רחב”, אם אפשר לדמיין את התמונה ההפוכה, אני לא צריך לכתוב, כן, “אם האמצעי רחב ושני החיצונים קצרים”, האמצעי הוא בין הפס, “ושני החיצונים”, כן, הפסים הם כאן בדרך השנייה, “ושני החיצונים” יוצא שהפסים הם כמו מחיצות, פשוט המקום האמצעי מוקף במחיצות.
נכון, “לפיכך אם שרו זה בזה וזה בזה וזה בזה, אין נותנין להן כל צרכן, אלא כל אחד ואחד יש לו בית סאתים בלבד”, לא כל יהודי יקבל בית סאתים, אבל שלושה יהודים שקיבלו יותר מזה, נכון, כאן הוא לא מקבל. אבל יש עוד דרך שאפשר כן לקבל, “אם היו זה בזה וזה בזה ושנים באמצעי”, אם יש שני אנשים באמצעי, “או שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי, אז נותנין להם כל צרכן”, זאת אומרת אפילו כשיש כן, כשהחיצונים רחבים.
דיון: למה עוזר שניים באמצע?
דובר 2:
נראה, מה העניין? למה? לא יודעים, אלא אם כן כשהאמצעי רחב, לא יודעים את הסוד. מה הסוד? נותנין להם כל צרכן, למה? לא ברור.
דובר 1:
אני מתכוון כי… איך הוא מסביר? זאת אומרת, מי שפתוח לשני כלול ביחד איתו, נכון? למשל במקרה, והם כולם ביחד, כל שלושת היהודים ביחד. אם זה המקרה, כן, אמצעי רחב והחיצונים צרים, כן, נניח כך, אז הוא, לא כל שלושה נפרדים, אולי רק שניים נפרדים, אז שלושה נפגשים כבר ביחד באמצע, או אחד עם אחד נפרד, אולי יש כלל של נשיאות, איכשהו נעשה כבר שלושה אנשים ביחד. זה הכל על איך מסדרים את שלושת היהודים, זה הנושא כאן. צריך להבין בדיוק את הפרטים, אם למישהו יש פעם נשיאות במקרה, צריך לבדוק את ההלכה.
כן, עכשיו נלך לבדוק מחיצה. כן, טוב. למדנו שמחיצה, מה עושה רשות היחיד? רשות היחיד עושה קולות וחומרות וכו׳. צריך לדעת מה זה מחיצה? כללי המחיצה.
הלכה ט״ו: כללי המחיצה
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
דובר 1:
אני אומר את הרמב״ם כך, מה פירוש מחיצה? אומר הרמב״ם, “כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה”, בנו משהו, אבל בנו חלש מאוד, שמרוח רגילה, רוח נורמלית שהיא תכופה, זה יפול, “אינה מחיצה”, כי זה לא מחזיק באמת.
מחיצה שאינה עשויה לנחת
עוד, “וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת”, זה לא נעשה שאפשר יהיה לנוח שם, או שאפשר יהיה להשתמש במקום, “אינה מחיצה.” למשל, כשבנו מסיבות אחרות. אני יודע, קיר ישן שבנו עבור בית שלא בנו לנסיעה, אני לא יודע מה, לא בנו למחיצה, אינה מחיצה. צריך להסביר יותר, אינה עשויה לנחת. הוא אומר שהוא לא הביא את זה, לא ברור מה זה אומר, מה פירוש עשויה לנחת? הפירוש של עשויה לנחת פירושו שזה לא נעשה לשם קביעות, לשם שזה יישאר שם לעולם, לנחת שהמחיצה תישאר שם. זאת אומרת, זו מחיצה, מחיצה זמנית, או זו מחיצה שהיא לא… שהיא זמנית, אינה מחיצה.
מחיצה שעשויה לצניעות בלבד
עוד תנאי במחיצה, “וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד”, רק שאפשר יהיה להתלבש שם, להתפשט, דבר כזה, זה לא נעשה לשימוש שהמקום יהיה מוקף בקיר, אלא כדי לשמור על הצניעות, “אינה מחיצה.”
מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים
ועכשיו הגודל, “וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יתר”, זה לא גבוה מספיק, “אינה מחיצה גמורה.” אולי קצת מחיצה זה, ובהלכות אחרות מסוימות. הוא אומר שזה נעשה כרמלית, אבל זה לא נעשה רשות היחיד. משהו זה כן נעשה, מקום פטור, אבל זה לא…
מה קורה אם אדם חפר מתחת לאדמה חמישה? או לא חפר, הוא אפילו עשה גבעה קטנה, גודר חמישה, וגודר, הוא עשה גבעה עם אבנים או משהו, תל, ועל זה הוא בנה מחיצה שמשתרעת, זה לא קיר אחד, זה חצי קיר וחצי קיר, כמו שהיה לנו קודם אצל התל. אוקיי, עוד הלכות.
הלכה ט״ז: פרוץ מרובה על העומד
הכלל של פרוץ מרובה
דובר 1:
כן, “כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד”, שהמחיצה יש בה פרצות גדולות ויותר פתוח מאשר סגור, והמקום שפתוח, הפרצות, גדול כמו העומד, מחיצה אחת. זה גדול יותר, זה פרוץ מרובה. “אבל אם הפרצות באות, אם הן שתיהן באותו גודל, זה כשר עם שערים.”
פרצה יותר מעשר אמות
אבל זה רק כשזה פרוץ כמו עומד, כי יש הרבה פרצות קטנות. אבל אם פרצה אחת גדולה מאוד, זו בעיה גדולה. הוא אומר כך, “בודאי שאלו יועילו בה פרצות, פרצה שהיא יותר מעשר אמות.” פרצה של יותר מעשר אמות מבטלת לגמרי את הקיר, את המחיצה. אבל זה כשזה גדול מעשר אמות. אבל עשר אמות עצמן, “הרי היא כפתח.” עשר אמות פירושו כמו פתח וזה לא מבטל.
דובר 2:
הרי היא כפתח פירושו גם לגבי העניין של פרוץ מרובה על העומד, שלא מחשבים את העשר אמות כי זה פתח? או לאו דווקא? אני אומר, יש כמה פרצות, אבל פרצה אחת היא עשר אמות. האם פעם אחת שאומרים שזה פתח, לא מחשבים את זה בכלל?
צורת הפתח
דובר 1:
החלק הבא, “ובלבד שתהיה לה צורת הפתח”, ממש צורה, לא סתם ריבוע. זה שעשר אמות זה פתח וגדול מעשר אמות זו פרצה, לא פתח, זה רק כשאין לזה צורת הפתח. אבל אם יש לזה צורת הפתח, יש משהו שנראה כמו דלת, עם שני עמודים בצדדים, או יש משקוף, משהו שעושה את זה לפתח, אז אפילו יותר מעשר אמות זה בסדר המחיצה, זה לא עושה קלקול במחיצה, כי זו דלת.
אבל הוא אומר, “אבל אם יש בה פרוץ מרובה”, אם הדלת גדולה יותר מכל המחיצה, לא עוזר אפילו הדלת היא פתח.
דיון: צורת הפתח ופרוץ מרובה
דובר 2:
אבל אני עדיין לא יודע מה קורה כשיש את הדלת, הדלת היא מספר מסוים, ויש עוד כמה פרצות קטנות. אותו דבר, יהיה פרוץ מרובה.
דובר 1:
לא, אתה צריך להבין, הפרץ, הפרץ, העשר לא צריך להיות גדול יותר מה…
דובר 2:
לא, פרוץ מרובה זה הכלל, כמו שלמדנו, פרוץ מרובה זה אפילו פרץ של אמה. אז אפילו על ה… והאם מחשבים גם את הדלת? עם הפתח?
דובר 1:
עם הפתח? נכון.
שיטת הרמב״ם: צורת הפתח לא עוזרת על פרוץ מרובה
פרוץ מרובה, כך יש פוסקים אחרים שמביאים כך ששיטת הרמב״ם היא שפרוץ מרובה, שצורת הפתח לא עוזרת על פרוץ מרובה. במילים אחרות, צורת הפתח עוזרת על הבעיה של עשר אמות, אבל אחרת זה לא עוזר. אני מתכוון אותו דבר, עשר ופחות מעשר אמות לא עוזר, זה עוזר רק… צריך להיות שתי הקולות. צריך להיות גם פרוץ מרובה, לפי הרמב״ם אין עצה לעירוב. זו הנקודה. פרוץ מרובה אף פעם לא… תמיד מבטל את המחיצה.
חידוש: נפקא מינה לגבי עירובים מודרניים
למשל העירוב שלנו שעושים צורת הפתח, שהוא בעצם רק צורת הפתח, אבל בוודאי פרוץ מרובה על העומד, לשיטת הרמב״ם, לשיטת הרמב״ם זה לא עוזר. ולכן יש מי שרוצה להיות רמב״מיסט גדול לא צריך לסמוך על עירובים כאלה בדרך כלל. יכול להיות שבאמת למשל כאן ברחוב… יש מקומות שכן. למשל ברחוב שלי, יכול להיות שיש כן פרוץ עומד מרובה שזה הולך, שזה הולך.
דובר 2:
כן, אבל אם רוב הוא צורת הפתח, אז זה לא יותר רוב.
דובר 1:
כן, אם פרוץ מרובה על העומד, לשיטת הרמב״ם זו בעיה. זה לא עוזר.
דובר 2:
הוא עדיין לא אמר רמב״ם. הוא עדיין לא אמר אמת.
דובר 1:
אוקיי. עוד עוד עוד.
הלכה י״ז: לבוד במחיצות
פרצות פחותה משלשה
דובר 1:
“במה דברים אמורים במחיצה בזמן שהפרצות משלשה טפחים ומעלה, שהפרצות הן אויר, אבל אם היו הפרצות כל פרצה פחותה משלשה, הרי זו מחיצה אפילו שהפרוץ מרובה על העומד, שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד.” כל פחות משלשה פירושו כלבוד. במילים אחרות, לגבי לבוד אין בעיה של פרוץ מרובה. נכון.
הלכה י״ח: מחיצה של קנים וחבלים
קנים
דובר 1:
הוא נותן דוגמה על הפרצה. הוא נותן עצה. “הרי שנקב קנים”, הוא לא בנה קיר, הוא רק העמיד הרבה מקלות. “ואם אין בין כל אחד וחבירו שלשה טפחים”, רואים כאילו בין כל שני קנים יש קיר. זה עושה לבוד.
חבלים
כך גם “נקב חבלים, ואם אין בין חבל לחבירו שלשה טפחים, הרי זו מחיצה גמורה, אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, שצריך רק או שתי או ערב”. כאן שלושה טפחים מלמעלה, גם הוא מדבר על המהלך באידיש, אז זה יכול להיות ששלושה טפחים צריך להיות שלושה טפחים ריבוע. לא, אפילו יש שלושה טפחים שלמים ריקים עד למעלה, או להיפך, ועדיין זה נקרא מחיצה גמורה.
שיעור גובה
“וצריך שיהא גובה הקנה עשרה”, כשעושים את המחיצה עם קנים, הקנים צריכים להיות עשרה טפחים לכל הפחות, שיהיה שיעור מחיצה. “או שיהא מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה”, אם הלכו עם חבלים,
הלכות מחיצה – צורת הפתח, חומרים למחיצות, ודינים של מחיצה מאדם
צורת הפתח – גובה עשרה טפחים
דובר 1: שמהאדמה עד סוף עובי החבל העליון צריך להיות עשרה טפחים. כבר שמת חבלים, אבל צריך להיות כל שלושה, לא יכול להיות בין שלושה טפחים, והעליון צריך להיות עשרה טפחים, אי אפשר לשים טפח או שניים או שלושה, נכון? שאין מחיצה פחותה מעשרה, מחיצה צריכה להיות לכל הפחות גבוהה עשרה.
איך לומדים את זה? על השירים העליונים, הלכה למשה מסיני. הרמב״ם מתכוון שהעשרה, המחיצה היא הלכה למשה מסיני, שקיבלו שמחיצה היא עשרה טפחים, ושלבוד הוא שלושה טפחים, דברים כאלה. מאוד נחמד.
צורת הפתח – ההגדרה
דובר 1: ועוד, עכשיו הוא הולך לומר מה היא צורת הפתח שהוא אמר, הוא אומר שאם יש לזה צורת הפתח, אז אפילו אם זה גדול מעשר טפחים. כן, מה זה? מה זה? צורת הפתח האמורה בכל מקום, היא? היא אפילו קנה אחד עומד מכאן וקנה מכאן, שני מוטות, וקנה על גביהן, עם צורת הפתח, קנה על גביהן.
דובר 2: חס?
דובר 1: כן. גובה שני הלחיים, אז הקנים מהצד הוא קורא עכשיו לחי. את הלחי בדרך כלל פירושו שאין צורת הפתח, כן, לא להתבלבל, אבל כאן קוראים לזה, הלחי פירושו כמו המזוזה, כן, הצד, צריך להיות עשרה טפחים. גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר, והקנה העליון שעל גביהן, או שני הלחיים, אלא שיש ביניהם כמה אמות, אפילו הם לא נוגעים, אבל גובה הלחיים עשרה.
הקנים צריכים לדעת להחזיק דלת
דובר 1: מה היא צורת הפתח? אומר הרמב״ם, מה צריך להיות? צורת הפתח, אומרים “צריך שני קנים הראויים לקבל דלת”. אה, צורת הפתח צריכה להיות מוטות חזקים כאלה שיוכלו באמת לעשות עליהם דלת. אפילו לא עשו דלת, אבל זה צריך לדעת להחזיק דלת. אפילו דלת של קש, אפילו זו דלת חלשה, זה לא צריך להיות דלת חזקה כל כך, אבל זה דבר כמו דלת של קש. זה משהו דלת מינימלית. קש, אוקיי.
דובר 2: כן, אתה מתכוון לומר הקנים, צריך להיות חזק מספיק המוט ששמים שאפשר יהיה לשים עליו קצת דלת.
דובר 1: כן.
פתח בצורת כיפה
דובר 1: עוד אופן של צורת הפתח שצריך להיות שם חזק.
דובר 2: כן, פתח בצורת כיפה.
דובר 1: הוא אומר שיש כאן שני קנים, ומעל זה שמים עוד קנה. אבל מה קורה שהעליון הוא עגול, הוא כיפה? אז איך מחשבים את זה? אפשר היה לחשוב שזה לא עשרה טפחים, כי זה מתעקם, אין גובה שלם של עשרה טפחים. אבל לא רואים כך, אלא “אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים”, אפילו זה הולך עגול, ואין… זה לא עומד בגובה עשרה טפחים, זו צורת הפתח.
דיון: השיעור של עשרה טפחים בכיפה
דובר 2: אבל צריך להיות עשרה טפחים משני הצדדים. יש כן עשרה טפחים, רק לא בטוח… אני לא יודע אם אני שואל טוב, יכול להיות פחות מעשר טפחים זו קורה כשרה?
דובר 1: צריך לדעת להיכנס לפתח. אם זה ממש עשרה טפחים בכל העגלגלות, אז זו דלת קטנה.
דובר 2: נכון, אבל משני הצדדים, סוף כל סוף זה נעשה עגול, צריך כבר להיות עשרה טפחים, או… אני לא יודע בדיוק. אני לא יודע אם אני שואל טוב, צריך להיות עשרה טפחים בדיוק?
דובר 1: “ומקודם שמתחיל הפתח לעגל”, כך הוא אומר.
דובר 2: נכון, אבל זה לא כתוב ברמב״ם כראוי. אני לא יודע.
צורת הפתח שעשאה מן הצד
דובר 1: כאן יש משהו יסוד מעניין של כלל, איך אי אפשר לעשות את צורת הפתח.
דובר 2: כן, “צורת הפתח שעשאה מן הצד, אינה כלום”. מעניין.
תרגום לעברית
דובר 1: נכון, צורת הפתח שמדברים עליה צריכה להיות באמצע הקיר. דלת רגילה עושים באמצע הקיר, ועושים את צורת הפתח. “וכן אם עשאה באויר באמצע”, זה דבר מעניין. צריך להיות קצת קיר, אבל אין שם לחי, אז צריך לשים משהו רחב יותר, ורוצים לעשות שם צורת הפתח. ההלכה והמפרשים שואלים את השאלה, ובאמת יש שיטות אחרות שלא מחזיקות כהלכה, יש להם פירושים אחרים ב״מן הצד”.
דובר 2: אוקיי.
דיון: צורת הפתח ומחיצות
דובר 2: בוא נמשיך ממה עושים מחיצה. אם לא הבנתי, צורת הפתח שלמה היא מספיק שתי מחיצות, שני צדדים?
דובר 1: לא, זה… לא, למה? לא, צורת הפתח היא כך. אבל מבוי צריך רק בצד אחד לחי. אני בכלל לא צריך שום צורת הפתח. אבל מקומות אחרים שצריך להיות רק לחי, אבל צורת הפתח היא משני הצדדים, כך אני מתכוון.
דובר 2: אוקיי.
בכל עושין מחיצה – חומרים למחיצות
דובר 1: בוא נמשיך ממה אפשר לעשות את המחיצה, כן? “בכל עושין מחיצה”, אפשר מכל דבר לעשות מחיצה. כבר דיברנו על הגודל, עכשיו מדברים על החומר של המחיצה. “בין בכלים, בין באוכלים”, אפשר להשתמש באוכל. “בין באדם”, אפשר לקחת אדם ולכפות ולשים אותו שם. “אפילו בבהמה חיה ועוף”. אבל “והוא שיהיו כפותין”, אם זה אדם או בהמה צריך לכפות אותם “כדי שלא ינודו”, כי אם הם זזים זה כמו “אחד עומד ואחד יושב”, אי אפשר.
לא ברור שאדם צריך להיות כפות, בהמה צריך. אדם יכול להתאפק.
דובר 2: כן, בהמה תברח. אדם… תעמיד אותו שם ערב שבת, תחזור מוצאי שבת לראות אם הוא עדיין עומד.
דובר 1: לא, הוא לא צריך לעמוד כל השבת. הוא צריך לעמוד כמה דקות, נראה את הענין מאוחר יותר.
דובר 2: כן, נראה. תסתכל בהלכה הבאה ידברו על זה.
דובר 1: אבל יש, כן, אם צריך לטלטל משהו ורוצים לעשות מחיצה, אי אפשר להעמיד אנשים והם יהיו המחיצה. זה לא צריך להיות בדעת, עוד נראה.
מחיצה העומדת מאליה ומחיצה הנעשית בשבת
דובר 1: “מחיצה העומדת מאליה הרי זו כשרה”. זה לא צריך להיות “מאליה”, זה לא צריך להיות בנוי. יש מחיצה, אפשר לא לחשוב עליה כמחיצה. ו“מחיצה שנעשית בשבת”, אם עושים מחיצה בשבת, גם זה טוב.
דובר 2: אבל מותר?
דובר 1: אסור, זה בונה. “ואם נעשית בשוגג, מותר לטלטל בה עד מוצאי שבת”. “והוא שלא תעשה על דעת המטלטל”, אסור לעשות זאת על דעת המטלטל. אם יש מטלטל, אנחנו קונסים אותו כמו “כדי שיעשה”, זו המילה?
דיון: מחיצה שנעשית על דעת המטלטל
דובר 1: הוא מדבר עכשיו, בוא לא נתבלבל, על מחיצה שאסור לעשות. ובוא נגיד לא בדרך זו, כן, אדם עומד. אדם.
דובר 2: נכון.
דובר 1: אתה לא רוצה לעשות לדעת על הטלטול.
דובר 2: נכון.
דובר 1: האם התכוונתי לדעת על הטלטול? האם התכוונתי שזו מחיצה שאסורה בשבת על הטלטול? אפילו זה בשוגג, אפילו אני במזיד, אפילו אני לא מתכוון, אסור לטלטל בה. כלומר, אם אחר עשה בשוגג מחיצה, אתה יכול להשתמש במחיצה לשבת. זמן רב הוא עשה זאת בשבילך, אפילו בשוגג, הוא לא ידע שזה שבת, הוא חשב שהוא עושה מחיצה סתם לכבוד, אני לא יודע מה, ובכל זאת, מכיוון שהיה לו אותך בראש, זה נאסר. זה סוג של קנס.
דובר 2: אבל, או במזיד, הוא לא התכוון אליך, כן?
דובר 1: אבל אם הוא עשה בשוגג בשביל אדם אחר, אז אתה יכול להשתמש במחיצה בשבת.
דובר 2: נכון, טוב.
מחיצה מאדם בשבת
דובר 1: איך עושים מאנשים, מותר לעשות מחיצה מאדם בשבת, שיעמיד זה בצד זה, ובלבד שלא יודיע לאלו העומדים שבשביל לעשות מחיצה העמידן. אומרים להם, עמדו כאן, אבל אסור להגיד להם שהם עומדים שם כדי לעשות מחיצה.
דיון: למה אסור להגיד?
דובר 2: למה המודעות, כשחושבים שזו מחיצה זה לא טוב?
דובר 1: נראה שזה סוג של בונה, שהוא מביא כאן אולי חשש בונה, שאסור לעשות בשבת. זה לא ממש בונה, זה משהו כמו… אם הם יודעים, הם ירגישו כאילו הם עושים משהו בונה בשבת, או שיש איזו דמיון לבונה. אומרים להם, עמדו כאן, הרב אמר אל תדברו קושיות, ובינתיים כבר מטלטלים.
דובר 1: ולא יעמיד אותו אדם שרוצה להשתמש במחיצה זו, לא אותו אדם, האדם שהעמיד אותם.
דובר 2: לא, אפילו, כלומר, צריך להעמיד את האדם, אסור להגיד לו שהם עושים מחיצה. אפילו לא יעשה אותו אדם, זה שצריך את המחיצה, אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו. כלומר, שולחים שליח, הוא יגיד לאנשים לעמוד שם, ולא יגיד להם למה. נכון?
דובר 1: נכון. אז אם פתאום מישהו קורא לו והוא אומר לו ערב שבת, עמוד כאן לרגע, הוא יידע שמשתמשים בו עכשיו כמחיצה. הוא לא יידע, כי אז זה יהיה אסור. אל תגיד. מעניין.
דובר 2: כן.
דיון: ההסבר של הדינים
דובר 2: מה ההסבר של הדברים האלה? למה לא להגיד? מה זה שהמודעות עושה את זה פסול?
דובר 1: כי זה נעשה כמו סוג של בונה כלי. אם הם יביאו אותם לכאן, זה פשוט. אבל אם הם לא יודעים, אני מתכוון, אדם הוא מחיצה, סתם הוא לא יודע, אני אשתמש בו, אבל אני לא מעמיד אותו בתורת מחיצה בפנים. וגם האדם שצריך את המחיצה לא הוא זה שמעמיד אותם.
דובר 2: נכון, זה גם יותר דומה לבונה, כי הוא כאן עסוק בעשיית מחיצות.
דובר 1: זה סייעתא. זה לא ברור.
דובר 2: אוקיי, עוד הלכה.
אילן שמתיישר על הארץ
דובר 1: עץ, אילן, עץ שמתכופף על הארץ, אילן שמתיישר על הארץ, הוא כך, אם אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים, אם העלים, החלק של העץ, לא גבוה מהארץ שלושה טפחים, אז ממלא בין בדיו עלה תבן וקש, הוא יכול להכניס עוד חתיכות עץ בין הענפים כך שזה יגיע עד הרצפה. וקושרו ומהדקו, והוא צריך לקשור את התבן והקש, עד שיהא עומד ברוח מצויה ולא יתנדנד, דיברנו שהמחיצה צריכה להיות יציבה, שתוכל לעמוד ברוח מצויה, ומטלטלין תחתיו, ובזה זה נעשה מחיצה.
דיון: למה הוא צריך למלא?
דובר 2: נכון. למה הוא בכלל צריך את המרווח שיש יותר משלושה טפחים בין העלים?
דובר 1: נכון, נכון, כי העלים לא מספיק קרובים לקרקע לבוד, שיהיה… הקרקע כן, אבל הם לא קרובים אחד לשני, כי יש שלושה טפחים, אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים.
דובר 2: נכון. אם זה גבוה יותר, הוא יכול גם אולי למלא, אבל אני לא יודע. זה לא ברור. אה, מה חסר?
דובר 1: לא, הוא אומר אם אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים, ממילא צריך להוסיף.
דובר 2: לא, להיפך, אם זה לא גבוה שלושה טפחים, צריך לבוד. אם הוא מוסיף בצד, סתם כך, כדי שלא… אה, הוא צריך להוסיף להביא שלא יקפוץ, זה סייעתא.
דובר 1: זו המילה, כי זה יכול לזוז.
דובר 2: לא, הזזה היא הבעיה. בעצם העץ טוב, הבעיה היא שזה יכול לזוז, ממילא צריך לדחוס אותו.
דובר 1: אבל למה הוא צריך להיות ממלא בין בדיו?
דובר 2: כי זה גורם שלא יזוז.
דובר 1: לא, הקושרו ומהדקו גורם שלא יזוז. אני יודע, אני לא יודע. אז, זה סייעתא, אבל הוא לא אומר את השלושה טפחים. זה לא שהוא עושה… הוא עושה… אני לא יודע. מבין? כלומר בעצם זה טוב, אבל המעלה היא, כך מביאים מפירוש המשניות, המעלה היא גם כדי שלא יקפוץ, לא ברור.
השיעור של בית סאתים
דובר 1: אבל והוא שתהיה תחתיו עד בית סאתים, אבל רק אם זה עד בית סאתים. אם זה גדול יותר מבית סאתים, כמו שלמדנו קודם, זה לא עוזר. עד בית סאתים, אמת, תחתיו ד׳ אמות, ובלבד שתהיה תחתיו
פרק ט״ז: סיכום — מקום שלא הוקף לדירה ומחיצה
הלכה ב (המשך) — מחיצה העליונה וגובה
דובר 1: אז על כל פנים בעצם זה טוב, אבל המעלה היא, כך מביאים מפירוש המשניות, שהמעלה היא גם כדי שלא ירבו לקפוץ. לא ברור.
אבל והוא שתהא תחתיו בית סאתים, אבל רק אם זה עד בית סאתים, אם זה גדול יותר מבית סאתים, כמו שלמדנו קודם, זה לא עוזר.
כך גם מחיצה, מקום שלא הוקף לדירה, זה שגובה לא גדול יותר מרגל המחיצה, זה יעשה טוב יותר.
דובר 2: כן, אבל זה פשוט לגמרי.
דובר 1: כן.
—
סיכום של פרק ט״ז
דובר 1: אוקיי, עד כאן פרק ט״ז. מה שלמדנו בפרק זה שתי הלכות:
הלכה א — מקום שלא הוקף לדירה
הלכה אחת היא, מחיצה, מקום שלא הוקף לדירה שהוא גדול יותר מבית סאתים, אסור לטלטל ד׳ אמות בשבת, גזירה מדרבנן.
הלכה ב — פרטים של מחיצה
ההלכה השנייה היא, מה זה מחיצה? כל אחד מבין פחות או יותר מה זה מחיצה, אבל כמה פרטים לגבי מחיצה:
– מה אם יש פרוץ מרובה על העומד
– מה אם יש פתח בזה
– וכו׳
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
Laws of Shabbat Chapter 16 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Rambam Hilchot Shabbat Chapter 16 — Mukaf Shelo L’dirah, Laws of Mechitzot
[Digression: The Rambam’s Order — D’oraita and D’rabbanan]
The Rambam is generally careful to separate d’oraita and d’rabbanan — he writes first all 39 melachot (d’oraita), and only later (chapters 21–23) does he bring the shevutim/d’rabbanans. But by hotza’ah he already writes in chapter 16 (and earlier) many d’rabbanan laws (karmelit, mukaf shelo l’dirah, etc.) together with the d’oraita laws, instead of waiting until chapter 23. A possible explanation is that the Rambam goes somewhat according to the order of the Mishnah, which first lists the 39 melachot and then elaborates on the details of hotza’ah. But there remains a problem with this order, and the conclusion is that hotza’ah was simply impossible to divide into d’oraita/d’rabbanan, so he didn’t do it.
—
Halacha 1 — Makom She’hukaf Shelo L’dirah
The Rambam’s Words
“A place that was not enclosed for dwelling… such as gardens and orchards, and similarly one who encloses a place in the field to guard it, and the like — if the height of the mechitzot is ten tefachim or more, this is a reshut hayachid to be liable for one who carries out, throws, or passes from reshut harabim to this… but one may not carry in all of it unless it is a beit sa’atayim or less. But if it contains more than a beit sa’atayim — it is forbidden to carry in it except four amot like a karmelit.”
Explanation
A place that is mukaf with mechitzot but not for dwelling (like gardens, orchards, or an area that one guards), if the mechitzot are 10 tefachim high — it is reshut hayachid for stringency (liable for hotza’ah/zerikah/hoshtah from reshut harabim to there). But for leniency (carrying within it) — only if it is beit sa’atayim or smaller. Larger than beit sa’atayim — one may only carry four amot, like a karmelit.
Chiddushim and Explanations
1. “Hukaf l’dirah” vs. “Shelo l’dirah”: If it is hukaf l’dirah there is no problem — even a very large palace is a reshut hayachid without any limitation. The entire law of beit sa’atayim only applies to mukaf shelo l’dirah.
2. Meaning of “l’aver”: “Kdei tashmeesho l’aver” means guarding/watching (one makes mechitzot so animals/people shouldn’t run in), or relaxing (one goes there to stroll, not to live).
3. The double law — stringency and leniency: The place is biblically a reshut hayachid (because it has mechitzot of 10 tefachim). The stringency remains: carrying out from reshut harabim to there is biblically liable. But rabbinically the Sages forbade carrying within it (if larger than beit sa’atayim), because it receives a law of karmelit regarding carrying within it.
4. Explanation why the Sages treated it like a karmelit: Reshut hayachid/reshut harabim is not literally “private”/”public” — it has to do with how it looks. A large mukaf shelo l’dirah looks like reshut harabim — it’s large, one doesn’t live there, one moves around there like in a karmelit. It doesn’t look like a private dwelling, therefore the Sages treated it like a karmelit regarding carrying.
—
Amud She’gavoah Asarah V’rachav Beit Sa’atayim
The Rambam’s Words
A large platform (amud) that is ten tefachim high and wide up to beit sa’atayim — one may carry in all of it. More than beit sa’atayim — only four amot.
Explanation
A high platform receives the law of reshut hayachid biblically (because it is ten high), but the Sages limited the carrying to beit sa’atayim. More than beit sa’atayim it receives the law of karmelit regarding carrying within it.
Chiddushim
– The term “amud” doesn’t mean a narrow pillar, but any raised area — an entire island, a platform, a wide stone. It can also be a charitz (sunken area) or a luach. The Rambam counts in each halacha the different ways it can become a reshut hayachid: (1) mechitzot, (2) amud (raised area), (3) luach — all three are ways to receive the law of reshut hayachid.
—
Sela Shebayam — Rock in the Sea
The Rambam’s Words
A sela in the sea: if less than ten — it is nullified to the sea (karmelit), one may carry from it to the sea and from the sea to it. If ten high and wide up to beit sa’atayim — reshut hayachid, one may carry in all of it, but it is forbidden from it to the sea and from the sea to it. If ten high but more than beit sa’atayim — even though it is a reshut hayachid, since it is forbidden to carry in it except four amot like a karmelit, it is permitted to carry from it to the sea and from the sea to it.
Explanation
Three examples of sela in the sea:
1. Less than ten — karmelit like the sea itself.
2. Ten high, up to beit sa’atayim — complete reshut hayachid, with leniency (one may carry in all of it) and stringency (not carrying to/from sea).
3. Ten high, more than beit sa’atayim — receives the law of karmelit for leniency (permitted from it to sea) and for stringency (only four amot within it).
Chiddushim
1. Question: Why by sela in the sea more than beit sa’atayim do we give only one stringency (four amot within it) but not both stringencies (both not carrying within it and not carrying to sea)? By a normal karpef more than beit sa’atayim we have both stringencies!
2. Answer — davar she’eino matzui lo gazru bei: Chazal didn’t decree both stringencies because it is a “davar she’eino matzui.” The Rashba brings that the meaning of “davar she’eino matzui” is not that such rocks don’t exist in the world (there are thousands of them), but that it is not common for a person to carry from a ship to the rock and from the rock to a ship. That is, the act of carrying between the sela and the sea is not an everyday thing.
3. Parable of the elephant: A proof is brought from the blessing “meshaneh habriyot” on an elephant — even though there are many elephants in the world, for the individual person it is not matzui. “Matzui” is measured relative to how many people encounter it, not how much it exists in the world. But the chavruta doesn’t agree with this parable, because by a rock near a city it is matzui for the city residents.
4. The main explanation (Raavad/Rashba): “Davar she’eino matzui” means that the act of carrying from ship to sela is not a regular thing. The principle of the Sages’ decrees is: they only decree on things that happen often, where it can lead to a breach. Something that happens rarely — “lo gazru bei.”
5. Another question: Why didn’t the Sages do the opposite — leave the law of reshut hayachid (not carrying to sea) and remove the decree of karmelit (four amot)? Answer: What one carries within it is a “tamid” thing, a normal thing — on that the stringency remains. The “crazy” person who goes to take from sela to sea — that they permitted because that is the davar she’eino matzui.
6. Coherence of the Sages’ enactment: The Sages made a coherent law — when it receives the law of karmelit, it receives both — leniency (permitted from it to sea) and stringency (only four amot within it). One doesn’t make contradictions within it.
—
Shiur Beit Sa’atayim — Calculation
Explanation
Beit se’ah = 50 amah × 50 amah = 2,500 square amot. Beit sa’atayim = 5,000 square amot. If square — seventy and a bit × seventy and a bit amah.
Chiddushim
1. The square root of 5,000 is an irrational number — it cannot be expressed precisely. The Rambam therefore says “seventy and a bit” (70 with a remainder).
2. The expression “b’makom sheyesh bo shevira” / “bishvira” / “b’tashboret” means: even if the area is not a straight box, but an irregular shape, one calculates the area — if one can extract 5,000 square amot, it is beit sa’atayim. The word “tashboret” comes from shevira/brokenness — that is, the area as it is, even broken/irregular. The Gemara speaks of “igul” (circle) — “bishvira” means one calculates the area of whatever shape it is.
3. This is an area problem, not a circumference problem. The conversion from a rectangle (100×50) to a square with the same area doesn’t have a simple formula — one can’t simply double one side, because then the area becomes four times larger.
—
Arko Kishnayim B’rochbo — Like the Courtyard of the Mishkan
The Rambam’s Words
“A place not enclosed for dwelling that contains beit sa’atayim — if its length is twice its width, like the courtyard of the Mishkan, it is permitted to carry in all of it.” But “if its length is more than twice its width, even one amah — one may carry in it only four amot.”
Explanation
A place that is mukaf with mechitzot but not hukaf l’dirah, up to beit sa’atayim one may carry — but only when the length is exactly twice the width (100×50, like the courtyard of the Mishkan). If the length is more than twice the width, even slightly, it becomes a karmelit and one may only carry four amot.
Chiddushim
1. Source of the shiur beit sa’atayim: The entire heter of beit sa’atayim comes from the courtyard of the Mishkan. All laws of hotza’ah are learned from carrying vessels from the Mishkan (reshut hayachid) to the desert (reshut harabim). The courtyard of the Mishkan was exactly beit sa’atayim (100×50), and this is the source why up to beit sa’atayim is permitted.
2. Question: Is the Mishkan “hukaf l’dirah”? The verse “v’shachanti b’tocham” is brought up — which could make the Mishkan “hukaf l’dirah.” But it is not maintained as proof, because the law is rabbinical.
3. Two conditions for the heter of carrying in a place not hukaf l’dirah: There are two conditions: (a) the area may not be larger than beit sa’atayim (5,000 square amot), (b) the length may not be more than twice the width. Even when the area is smaller than beit sa’atayim, if the length is more than twice the width — it is forbidden.
4. Dispute: Does the condition of arko kishnayim b’rochbo apply only at exactly beit sa’atayim, or also when smaller? The Sha’ar Hatziyun (brought by R’ Avraham Domb) says that the condition of arko kishnayim b’rochbo applies only when it is exactly beit sa’atayim. When smaller than beit sa’atayim it is simply permitted without this condition. This fits with the language of the Rambam “makom sheyesh bo kamidah hazot” — which means exactly this measure.
5. Question on this approach: If the condition applies only at exactly beit sa’atayim, it’s difficult — because when smaller than beit sa’atayim one could have a very long narrow area, which doesn’t look like a courtyard at all. This is not finally resolved.
—
Paratz V’gadar L’shem Dirah — How to Make a Place Shelo Hukaf L’dirah into Hukaf L’dirah
The Rambam’s Words
“A place that was enclosed not for dwelling — if one made a breach in it of more than ten amot at a height of ten tefachim and closed it for dwelling — it is permitted to carry in all of it. Even if one breached one amah and closed it for dwelling, [and then breached another amah and closed it for dwelling], until completing more than ten — it is permitted to carry in all of it, even if it contains several mil.”
Explanation
A place that is mukaf with mechitzot shelo l’shem dirah can be converted to “hukaf l’dirah” by making a breach of more than 10 amot in the old mechitzot (which nullifies them) and then rebuilding for dwelling. This applies even when done bit by bit — one amah at a time.
Chiddushim
1. Mechanism of this heter: The principle is that a breach of more than 10 amot nullifies the old mechitzot. When one rebuilds, this is a new construction for dwelling, and this makes the entire place “hukaf l’dirah.”
2. Chiddush — bit by bit (one amah at a time): We don’t say that each amah is nullified by itself (because a one-amah breach doesn’t nullify mechitzot). We look at the cumulative result — when all the small breaches together are more than 10 amot, and all were rebuilt for dwelling, that is enough.
3. No size limitation on the place: When the place is already “hukaf l’dirah” through this correction, it is permitted to carry in all of it even if it is several mil — because the law of beit sa’atayim only applies to shelo hukaf l’dirah.
—
Law of a Place That Was Hukaf L’dirah But Its Majority or Minority Was Planted
The Rambam’s Words
A place that was indeed hukaf l’dirah, but if its majority was planted — it is forbidden to carry in all of it. If its minority was planted — it depends: if the planted portion is less than beit se’ah (the planted part is smaller than beit se’ah) — it is permitted to carry in all of it. But if the planted place was more than beit se’ah — even though it’s a minority — it is forbidden to carry in all of it.
Explanation
When the majority of a mukaf-l’dirah place becomes a field, the entire place is nullified — even the part that is still for dwelling also becomes forbidden, because everything is around the same mechitzot. By a minority: a small field (up to beit se’ah) is nullified to the dwelling. But a field larger than beit se’ah is a “significant field” and is not nullified — and it nullifies even the majority that is dwelling.
Chiddushim
1. A field (sadeh) is not a dwelling — this is the principle. A sadeh has a law like a karmelit when it is shelo hukaf l’dirah.
2. Nullification applies to the entire mechitzah-content: There is no law that is only partial — either the entire place is permitted or the entire is forbidden, because everything is around the same mechitzot.
3. Beit se’ah is the measure of significance for a field: A field smaller than beit se’ah is nullified to the dwelling part. But a field larger than beit se’ah is significant enough that it nullifies even a majority that is dwelling.
4. Interesting question: Why should a minority that is more than beit se’ah nullify a majority? There is no clear reason for this — it’s simply how the entire law of beit se’ah works.
—
Distinction Between Planted Grain and Trees
The Rambam’s Words
If trees (neti’im) — its majority was planted — it is like a courtyard, and one may carry in all of it.
Explanation
Trees don’t nullify a courtyard/dwelling, because it’s normal for a person to have trees in his courtyard for dwelling (for beauty). But grain (planting) nullifies, because a field is not a house.
Chiddushim
– Distinction between planting/trees: Planting always means grain, trees always means trees — as we learned by the melachah of planting.
– Trees are part of dwelling life: The principle is that trees fit a courtyard for dwelling, but a grain field doesn’t fit.
—
Law of Water in the Mukaf-L’dirah Area
The Rambam’s Words
Water in the area, even very deep — if it is suitable for use (one can use it, wade in it, or use it for beauty) — it is like trees, and one may carry in all of it. And if it is not suitable — one may carry in it only four amot.
Chiddushim
– Water suitable for use = like trees: Just as trees are normal for beauty in a courtyard, so a water basin (pool) is normal for beauty in a dwelling.
– Water not suitable = karmelit: When the water is not clean or not accessible, it becomes like a karmelit with only four amot.
– Limitation: This only applies when the essence of the place is for dwelling initially. If the place is initially mukaf to be a lake (like gardens and orchards), it doesn’t help at all — it depends what the purpose of the place is.
—
Law of Kiruyo Matiro — A Roof Permits the Area
The Rambam’s Words
A place that was enclosed not for dwelling that contains three se’ah and one roofed a se’ah of it — its roofing permits it.
Explanation
The roof creates a mechitzah through the principle “sefat tikrah yored v’sotem” — we view the edge of the roof as going down and closing like a wall. This separates the covered part (beit se’ah) with its own “walls,” and what remains open is only beit sa’atayim — which one may carry.
Chiddushim
– Sefat tikrah yored v’sotem is one of the laws of mechitzot (like lavud) — a roof is viewed as having walls.
– The Rambam uses here for the first time the word karpef — until now he hasn’t used it.
—
V’nifratz B’milu’o L’chatzer — Karpef That Opens to a Courtyard
The Rambam’s Words
When a karpef (place hukaf shelo l’dirah) is breached in its entirety to a courtyard — the wall between the karpef and a courtyard (hukaf l’dirah) falls away, and also the courtyard is breached opposite it (the courtyard’s wall from the other side also falls away) — the courtyard remains permitted as it was, and the karpef remains forbidden as it was.
Explanation
Two problems: (1) the beit sa’atayim now becomes larger because it’s open to the karpef; (2) the courtyard has a large breach. The law is: the courtyard remains permitted because the karpef is only a rabbinical stringency (not truly open to a karmelit/reshut harabim), and the karpef remains forbidden.
Chiddushim
1. The karpef is sufficient mechitzah for the courtyard: Regarding the courtyard, the karpef serves as a mechitzah — it’s not open to reshut harabim, only to a place that is essentially a rabbinical stringency.
2. We don’t say that the courtyard permits the karpef: One could make a calculation that the beit sa’atayim remains beit sa’atayim, and the courtyard is permitted, therefore everything should be permitted — but we don’t say this. The karpef remains forbidden because it now has no walls around it, and it’s larger than beit sa’atayim. “Even though the courtyard permits it” — we don’t say that the courtyard’s heter spreads to the karpef.
3. The karpef helps the courtyard, but the courtyard doesn’t help the karpef. The reason: the karpef was previously completely separate with a separate wall. Only after the wall fell away did it become breached. In such a case the karpef doesn’t become permitted. But if the karpef had been built from the beginning together with the courtyard — open to a place mukaf l’dirah — it would perhaps look like a larger courtyard, even larger than beit sa’atayim, and would perhaps be nullified.
—
Mi’ut Beit Sa’atayim — How to Make a Karpef Smaller Than Beit Sa’atayim
Trees Are Not a Reduction
Rav Huna said in the name of Rav: If one has a karpef larger than beit sa’atayim (which receives a rabbinical law of karmelit), and one wants to make it smaller — trees are not a reduction — planting trees doesn’t make the area smaller.
Amud B’tzad Hakotel
But if one built an amud next to the wall, ten high and three wide or more — this is a reduction. If one builds an amud next to the wall, ten tefachim high and three tefachim wide, this is indeed a reduction — the place becomes smaller than beit sa’atayim, and one may carry.
But less than three is not a reduction — because anything less than three is like lavud — less than three tefachim from the wall is considered like the wall itself (lavud), therefore one has added nothing.
Mechitzah Harechukah Min Hakotel
If one distanced from the wall three and made a mechitzah — it reduces. If one moved three tefachim away from the wall and made a mechitzah, this is a reduction. But less than three — one has done nothing, the same law of lavud.
Tach Et Hakotel B’tit
If one plastered the wall with clay — even if it cannot stand by itself — this is a reduction. If one smeared clay on the wall, even if the clay cannot stand on its own, this is a reduction — because one has actually made the wall thicker, and the area has actually become smaller.
Chiddush — The Distinction Between Amud/Mechitzah and Plastering with Clay
By an amud or mechitzah next to the wall one needs at least three tefachim wide/away, because less is lavud. But by plastering with clay — where one makes the wall itself thicker — no measure is needed, because one has actually enlarged the wall. The reasoning: an amud or mechitzah that stands next to the wall is not connected to the wall, and is also not large enough to be a wall by itself — therefore it’s as if one places something in the middle (like trees, which doesn’t make the area smaller). But when one makes the wall itself thicker, one has actually made the area smaller.
—
Tel K’mechitzah — Mechitzah on Top of Mechitzah
The Principle: Tel Becomes a Mechitzah
A tel (mound) that is ten tefachim high can serve as a mechitzah, and the place on top of the tel becomes a reshut hayachid. If the place on top is larger than beit sa’atayim, it becomes a karmelit (not a reshut hayachid), because it is shelo hukaf l’dirah.
Mechitzah on the Tel — Hirchik Min Hatel Shloshah V’asah Mechitzah
If one distanced three tefachim from the edge of the tel and made a mechitzah inward — it reduces, it helps. One begins to calculate the beit sa’atayim from where the mechitzah stands, and if the area is now smaller than beit sa’atayim, it is permitted.
Asah Mechitzah Al Sefat Hatel — Mechitzah on Top of Mechitzah Doesn’t Help
But if one made a mechitzah on the edge of the tel — that is, one simply made the edge of the mound higher — it doesn’t help. The reason: the tel itself is already a mechitzah, and mechitzah on top of mechitzah doesn’t help.
Chiddush
One would have thought that a tel is not really a mechitzah (it’s a natural mound), therefore one should be able to add a mechitzah on it. Comes the chiddush that the tel is indeed viewed as a mechitzah, and adding a mechitzah on it is mechitzah on top of mechitzah, which doesn’t help. The distinction: making a mechitzah inward on the tel (distanced from the edge of the tel) — helps, because one makes the area smaller. Making a mechitzah on the edge of the tel — doesn’t help, because it’s mechitzah on top of mechitzah.
—
Rechavah She’achorei Habatim
The Rambam’s Words
A rechavah (open space behind the houses) that is larger than beit sa’atayim — one may not carry in it more than four amot, even if there is an opening from a house to the space. But if one first opened the opening and then made the enclosure — it is like hukaf l’dirah and it is permitted to carry in all of it.
Explanation
A rechavah behind the houses is not like a courtyard (which is in front of the house and is used for household purposes). The rechavah is treated as not mukaf l’dirah, even when a door is open to it. The distinction is: if one first opened the opening and then made the mechitzot — then it is considered built for dwelling (like a courtyard), and one may carry.
Chiddushim
– Distinction between courtyard and rechavah: A courtyard is in front of the house and is used for household purposes. A rechavah is behind the houses — perhaps one strolls there, but one doesn’t use it for practical things. Therefore a rechavah larger than beit sa’atayim has a law like a karmelit.
– Chiddush that even with an open opening: We don’t say that because the opening is open to the house it means mukaf l’dirah. The order of building is critical — only when one first opened the opening and then built the mechitzah, is it considered for dwelling.
– The reasoning: It’s not just a question of goal/intention, but a law — the order of building (opening first, enclosure afterward) determines the status.
—
Rechavah Open to the City from One Side and to the River Path from the Other Side
The Rambam’s Words
A rechavah that is open from one side to a mavoy (reshut hayachid/city) and from the other side to a path that leads to the river — one makes a lechi from the city side, and one may carry from the rechavah to the city and back.
Chiddushim
– Difficult question: Why must one specifically mention the river? A lechi should help without the river too! And from the river side (karmelit) one may not carry anyway.
– Possible answer: The river makes the rechavah become part of the city’s use — people go through the rechavah to bring water from the river. This gives the rechavah a level of use/dwelling.
– Conclusion: It remains unclear. This is one of the cases where the Rambam brings a case from the Gemara as it is, and information is missing to understand the full mechanism.
—
Yachid U’shnayim She’shavtu Babik’ah — Law of Shayara
The Rambam’s Words
An individual who spent Shabbat in a valley and made a mechitzah around — if it contains up to beit sa’atayim it is permitted to carry in all of it, and if it exceeds beit sa’atayim it is forbidden. And so too two. But three Jews or more who spent Shabbat in a valley — they are a shayara, and it is permitted for them to carry all they need even several mil. Condition: that there not remain in the mechitzah a beit sa’atayim empty without vessels. If yes — it is forbidden to carry except four amot.
Explanation
A valley is a karmelit. One or two who make a mechitzah — up to beit sa’atayim they may carry, no more (because it is not mukaf l’dirah). But three or more receive a law of “shayara” (caravan) and may carry even several mil, on condition that every beit sa’atayim should have vessels in it.
Chiddushim
1. Shulchan Aruch’s distinction: The Shulchan Aruch says that the prohibition by more than beit sa’atayim is only by a weak mechitzah. The Rambam doesn’t bring this distinction.
2. Reasoning of shayara: For a large group, beit sa’atayim is not a large area — it no longer looks like a karmelit but like a dwelling. Because a shayara needs more space (camels, packs, sacks), the entire area they use is considered mukaf l’dirah.
3. Slight contradiction: First the Rambam says “even several mil” (implying unlimited), and then he sets a condition that every beit sa’atayim must have vessels. This is a slight contradiction — because “several mil” sounds unlimited, but the condition of vessels practically limits it. Answer: A shayara indeed has enough vessels and packs to fill the area, because they travel with merchandise.
4. “Empty without vessels”: This doesn’t mean one can simply place one vessel every ten feet. It must be that the area is actually used — “tzrichin lehu” — they need the area. If they don’t need the area (beit sa’atayim empty), it becomes forbidden.
5. Law of if one of them died: If one of the three dies in the middle of Shabbat — because at the entrance of Shabbat they were three, the law of shayara remains in effect. The status is established at the entrance of Shabbat.
6. Minors: Minors don’t count toward the count of three for shayara — it must be three adults.
—
Three Places Mukafin Next to Each Other and Open to Each Other
The Rambam’s Words
If two of the outer ones are wide and the middle one is narrow — so that the two outer ones have strips on both sides — they become like a shayara, permitted to carry. If the middle one is wide and the two outer ones are narrow — we don’t give them all they need but each one has only beit sa’atayim.
Explanation
Three places that are open to each other. When the two outer ones are wide and the middle one is narrow, it turns out that the outer ones have strips (pieces of wall) from both sides — we view them as one shayara. When the opposite (middle wide, outer ones narrow), each receives only beit sa’atayim.
Chiddushim
– If two in the middle (two people in the middle one) or two in this one and two in that one and one in the middle — we give them all they need. The principle is that one must calculate that three people meet together in one place.
—
Halacha 2 — Principles of Mechitzah
Mechitzah That Cannot Stand in a Common Wind
Any mechitzah that cannot stand in a common wind — is not a mechitzah.
A mechitzah that is too weak and will fall from a normal wind, is not a mechitzah.
Mechitzah That Is Not Made to Remain
**And any mechitzah that is not made to remain — is not a mech
Mechitzah That Is Not Made to Remain
And any mechitzah that is not made to remain — is not a mechitzah.
A mechitzah that is not made to stay — is not a mechitzah. The explanation: for permanence — that the mechitzah should remain there. A temporary mechitzah (a collapsible mechitzah, a temporary structure) is not a mechitzah.
Mechitzah That Is Made Only for Privacy
And any mechitzah that is made only for privacy — is not a mechitzah.
A mechitzah that is only made for privacy (for dressing/undressing), not to enclose a place — is not a mechitzah.
Mechitzah That Is Not Ten Tefachim High
And any mechitzah that is not ten tefachim high or more — is not a complete mechitzah.
A mechitzah that is not ten tefachim high is not a complete mechitzah — it becomes a karmelit but not a reshut hayachid. The case of goder chamishah v’chakak chamishah is also discussed — when one digs five tefachim below the ground and builds five tefachim above, together ten.
—
Parutz Merubeh Al Ha’omed
The Rambam’s Words
Any mechitzah that has parutz merubeh al ha’omed — is not a mechitzah.
Explanation
When the breaches (open places) are more than the standing part of the mechitzah — it is not a mechitzah.
Chiddushim
1. When parutz and omed are equal (shaveh) — there is a dispute, but it is valid.
2. A breach that is more than ten amot — one breach larger than ten amot nullifies the entire mechitzah.
3. Ten amot itself — is like an opening (like a door) and does not nullify, provided it has a tzurat hapetach — one needs a tzurat hapetach (two side posts with something on top).
4. With a tzurat hapetach — even more than ten amot is valid.
5. However: if parutz merubeh al ha’omed — a tzurat hapetach does not help! This is a major chiddush in the Rambam’s approach.
6. Chiddush regarding modern eruvin: According to the Rambam’s approach, our modern eruvin that consist primarily of tzurat hapetach (wires between posts) — where there is certainly parutz merubeh al ha’omed — doesn’t help. Therefore, whoever wants to be a “great Rambamist” should not rely on such eruvin. (Of course other Rishonim disagree.)
—
Lavud by Mechitzot
The Rambam’s Words
We are speaking of a mechitzah when the breaches are three tefachim or more… but if the breaches were each less than three, this is a mechitzah even if parutz merubeh al ha’omed, because anything less than three is like lavud.
Explanation
The principle of parutz merubeh only applies when each breach is three tefachim or more. If each breach is less than three tefachim, it is lavud — we view it as closed, even when parutz merubeh al ha’omed.
Chiddushim
1. Kanim (reeds): if between every two kanim is less than three tefachim — it is a complete mechitzah.
2. Chavilin (bundles): the same principle.
3. Sheti blo erev or erev blo sheti — one needs only one (only horizontal or only vertical), not both.
4. Even when there are a full three tefachim empty in one direction (on top or on the side) — it is still a complete mechitzah, because one needs only sheti or erev.
5. And the kaneh must be ten high — the kanim must be ten tefachim high, or from the ground to the end of the thickness of the upper rope ten — by ropes, from the ground to the uppermost rope together ten tefachim.
—
Tzurat Hapetach — Details of the Laws
The Rambam’s Words
The tzurat hapetach mentioned everywhere — a kaneh on one side and a kaneh on the other side and a kaneh on top of them. The height of the two lechayim is ten tefachim or more. It requires two kanim that are suitable to receive a door, even a door of straw.
Explanation
A tzurat hapetach consists of two side posts (lechayim) with a kaneh on top. The lechayim must be at minimum ten tefachim high. The kanim must be strong enough to hold a door — even a minimal door of straw.
Chiddushim
– The Rambam calls the side posts of a tzurat hapetach “lechayim” — which usually means a lechi without a tzurat hapetach. Here “lechi” means like a mezuzah/side post. One should not confuse this with the regular concept of lechi.
– Even if the two lechayim are far from each other (“several amot”), it is valid as long as both are ten tefachim high with a kaneh on top.
—
Petach of Tzurat Kipah (Arched Opening)
The Rambam’s Words
If the length of the legs of the arch is ten tefachim — this is a tzurat hapetach.
Explanation
By an arched opening, if the “feet” of the arch (the straight part on both sides) have ten tefachim, it is a valid tzurat hapetach.
Chiddushim
– If the entire structure is arched, one could argue that there is no full ten tefachim high. But the Rambam says that we look at the “legs of the arch” — the straight part from below.
– A question remains: Must the straight part be ten tefachim, or do we also count the arched part? The explanation is “from before the opening begins to curve” — the straight part until where it begins to become arched. But it is not stated clearly in the Rambam.
—
Tzurat Hapetach Min Hatzad
The Rambam’s Words
A tzurat hapetach that one made from the side — is nothing. And similarly if one made it in the air in the middle.
Explanation
A tzurat hapetach that is made on the side (not in the middle of the wall) is invalid. Also in the middle in the air (without a piece of wall) is invalid.
Chiddushim
– Other approaches have different explanations of “min hatzad.”
– A tzurat hapetach must be in the middle of a wall — like a normal door.
—
B’chol Osin Mechitzah — Materials for a Mechitzah
The Rambam’s Words
With anything one makes a mechitzah, whether with vessels, whether with food, whether with a person, even with an animal, beast, or bird. And they must be bound so they won’t move.
Explanation
One can make a mechitzah from anything — vessels, food, people, animals, beasts, birds. Only animals/beasts need to be tied (koftin) so they won’t move.
Chiddushim
– By a person it’s not clear if one needs to bind him — a person can restrain himself, but an animal will run away.
– A person doesn’t need to stand an entire Shabbat — only for a few minutes.
—
Mechitzah Ha’omedet Me’elehah / Na’aseit B’Shabbat
The Rambam’s Words
A mechitzah that stands by itself is valid. A mechitzah that was made on Shabbat — if it was made inadvertently it is permitted to carry in it until the end of Shabbat. And this is when it was not made with the knowledge of the one carrying.
Explanation
A mechitzah that stands by itself (not specially built) is valid. A mechitzah made on Shabbat inadvertently — one may use it, but not if it was made for the person who wants to carry.
Chiddushim
– Even inadvertently, if the maker had in mind the specific person who needs the mechitzah, it becomes forbidden — this is a penalty.
– If one intentionally made a mechitzah but not for the one carrying, or inadvertently for a second person — the one carrying may use it.
—
Mechitzah Me’adam B’Shabbat
The Rambam’s Words
It is permitted to make a mechitzah from people on Shabbat, that one should stand them side by side, provided one doesn’t inform those standing that it is in order to make a mechitzah that one is standing them. And the person who wants to use this mechitzah should not stand them, but another should stand them without his knowledge.
Explanation
One may position people as a mechitzah on Shabbat, but: (1) one may not tell them that they are standing there as a mechitzah, (2) not the person who needs the mechitzah should position them, but a third party.
Chiddushim
– Why may one not tell them? Because if they know, it becomes similar to “boneh kli” — one positions them with “torat mechitzah.” Without knowing, the person is simply a person standing there, and one uses him as a mechitzah.
– Why not the one carrying himself? Because he is “busy making mechitzot” — it is more similar to boneh when the person who needs it is the one organizing it.
– The practical method: One sends a messenger, he tells the people to stand there, without explaining why.
—
Ilan She’mityasher Al Ha’aretz — A Tree That Bends
The Rambam’s Words
A tree that bends over the ground, if it is not three tefachim high from the ground — one fills between its branches with straw and hay, and ties it and tightens it until it stands in a common wind and doesn’t sway, and one may carry under it. And this is when there is under it up to beit sa’atayim.
Explanation
A tree that bends over the ground, if its branches are not higher than three tefachim from the ground (lavud), one can insert straw between the branches, tie it, and it becomes a mechitzah. One may carry under the tree, up to beit sa’atayim.
Chiddushim
1. Question: If it’s already within three tefachim (lavud), why does he need to fill it with straw and hay at all? The lavud itself should be enough!
2. Answer (from Perush Hamishnayot): The filling is not about lavud to the ground, but so that the branches won’t move in the wind — “koshro u’mahdko” makes it stable.
3. But it remains not entirely clear — the “koshro u’mahdko” itself should be enough for stability, so what does the “filling” do?
4. The measure of beit sa’atayim is applied as learned earlier — larger than beit sa’atayim doesn’t help, because it is shelo hukaf l’dirah.
5. According to the Perush Hamishnayot the measure of “l’ma’alah” (the height of the mechitzah) is also connected to the concept of “shelo yirbu” — so that one won’t jump too much. But this remains unclear.
—
Summary of Chapter 16 — Two Main Laws
The chapter deals with two main topics:
1. Halacha 1: A place not hukaf l’dirah that is larger than beit sa’atayim — one may not carry more than four amot on Shabbat, and this is a rabbinical decree. Including all the details: the measure of beit sa’atayim, arko kishnayim b’rochbo, paratz v’gadar l’shem dirah, planted majority/minority, trees, water, kiruyo matiro, breached to a courtyard, reduction of beit sa’atayim, tel as mechitzah, rechavah behind houses, law of shayara.
2. Halacha 2: What is a mechitzah — the details of mechitzah: standing in a common wind, made to remain, not only for privacy, height of ten tefachim, parutz merubeh al ha’omed, breach of more than ten amot, tzurat hapetach, lavud, materials for mechitzah, mechitzah from a person, mechitzah made on Shabbat, tree that bends over the ground.
📝 Full Transcript
Rambam Hilchot Shabbat Chapter 16 – A Place Not Enclosed for Dwelling
Introduction to the Chapter
Speaker 1: We are learning Rambam, Hilchot Shabbat, in Sefer Zemanim, Chapter 16. We are in the middle of learning a beautiful, large chunk of Hilchot Shabbat about the melacha of hamotzi m’reshut l’reshut (transferring from domain to domain), like the last few chapters and the coming few chapters.
Before we continue, we must praise those who support our shiur, and at their head the main supporter of our shiur, our dear friend, the generous Rabbi Yoel Halevi Wertzberger, who supports our shiur, and may it be granted that he should support our shiur physically, meaning he should attend the shiur, not physically but with his wealth, with his mind, with listening, and by sharing with other people. It’s a tremendous shiur, baruch Hashem they have already finished, with the coming shiur they will have learned most of Hilchot Shabbat. Yes, right? Yes, very good.
Summary of Topics Already Learned
So, as we’ve seen here a bit, we learned the essential prohibition of hotza’ah, how one may not carry out. And afterwards the Chachamim added two more domains, as they are called the four domains for Shabbat, two are d’oraita and two are d’rabbanan. I can call it that, meaning karmelit, the makom patur is not d’rabbanan either, it’s not, which is permitted, but mainly karmelit. And they also added, we learned in the previous chapter, various ways that one may not carry, for example when one is in one domain carrying to another domain, or ways that one domain runs through another domain, for example reshut hayachid runs through a karmelit and the like, such types of decrees.
Topic of the Chapter: A Place Enclosed Not for Dwelling
And now we’re going to learn about situations that are ostensibly from the essential law, d’oraita, should be a reshut hayachid, like a place that is enclosed, enclosed with partitions, but because it’s not enclosed for dwelling, or we’ll see other situations, that it has a breach, even a place that has partitions, sometimes it doesn’t have the status of reshut hayachid. That’s the essence, I think that the main topic of the chapter, it’s a whole long chapter, but I think almost the whole thing speaks about such types of things, how it can be something that has a partition but it’s not a valid partition. That’s the content.
Digression: Question on the Rambam’s Order – D’oraita and D’rabbanan
One must truly ask, I’m sure someone has already asked this question, that the Rambam is very careful to separate d’oraita and d’rabbanan. He wrote all 39 melachot first with the d’oraita, and only later, in chapter… do you remember which chapter? After a few chapters he begins to say that there are shevutim from all the 39 melachot. But here in these laws, it’s already the second or third chapter where most of the laws are d’rabbanan. That is, in general the law of karmelit, why did he have to write this in a separate place? Perhaps hotza’ah is an exception, or perhaps there’s some approach to this order. Do you understand what I’m asking?
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: Ah, interesting. I just want to see, let’s check. Hamotzi… where. So basically, Hilchot Hotza’ah goes until Chapter 19. After that Chapter 20 speaks about shevitat behema, it’s a separate prohibition or something. And afterwards begins in Chapter 21 the topic of shevut, and the Rambam goes through all 39 melachot, in order, 21, 22, 23, that’s all. But he actually doesn’t go through all of them, let’s see, until mevarer. So it’s very interesting. So actually, the d’rabbanan laws of hotza’ah don’t stand later in Chapter 23 where they would ostensibly belong. He already calculated all the d’rabbanan laws. Right. So it’s interesting. So you perhaps have an exception to his order.
Discussion: Why Didn’t the Rambam Separate D’oraita and D’rabbanan by Hotza’ah?
But hotza’ah, ostensibly actually because it’s very difficult. The truth is, all melachot are truly difficult. I thought that perhaps it’s that the Rambam goes a bit like the Mishna, because the Mishna first lists the 39 melachot, and afterwards it lists many details about hotza’ah, and afterwards it goes into details about certain of the 39 melachot. So the Rambam didn’t want to just list the 39 melachot like a list, rather he wanted to give on each melacha a drop more, the shiur or the obligation.
Speaker 2: No, what do you mean to say, but the Mishna has very many laws of hotza’ah before “ha’ofeh”. And the list… the Rambam made a list, his list is in Chapter 7. Afterwards he goes through, he says the laws of each one, not just a longer list. That’s an expansion on the list. And after he finishes the list, he begins with the hotza’ah and masa and matan, like the Mishna which elaborates on this, and the Rambam continues on the…
Speaker 1: No, I don’t agree. There’s a problem, it’s generally a problem what the Rambam did, and the Mishna has this distinction of d’oraita and d’rabbanan, I don’t mean organized in this manner. The Mishna actually goes a bit like this, there’s a list, afterwards it speaks a bit about the 39 melachot, but not in this order. One must learn the Mishna to see the Mishna’s order better. But what the Rambam separated d’oraita and d’rabbanan of Shabbat we’ve already learned initially very much, because every time he says “patur”, the simple meaning is he’s saying “forbidden d’rabbanan”. That’s not an indication that it’s forbidden, that’s the translation. “Patur but forbidden” he already said in the introduction in Chapter 1. And in general, all d’rabbanan laws are like “this thing” a bit more. It’s very fine how he separated, he wanted to strongly separate and not write extra, but still it doesn’t work out. And it seems that hotza’ah was simply impossible to do, so he didn’t do it as we say. Okay.
Halacha 1: A Place Not Enclosed for Dwelling
Chapter 16. So here we’re going to speak about places that should have been a reshut hayachid because they have partitions, but they have problems, the partitions have problems, and how one fixes the problems, and so on, yes?
The Rambam says thus: A reshut hayachid is a place that is enclosed with partitions. An enclosed with partitions exists when it’s enclosed with partitions to be able to dwell there, like a house, or enclosed with partitions for other reasons.
Language of the Rambam
He says thus: “A place that was not enclosed for dwelling” – a place that was surrounded with partitions, but it wasn’t surrounded with partitions so that it should be a private place, a separated place where one could dwell, rather “in order to use it for air”. The partitions were made to protect the place. I don’t know exactly what “for air” means. But not for dwelling… one uses it to air oneself out, that’s what I think is the translation of “air”. For example, he’s going to say a garden, one goes there for air, and still one uses it for air, and not a place where one dwells. One airs oneself out. Perhaps… one knows… but one is going to protect the work of the place. That is, one puts there the walls to protect so that one shouldn’t run in, because there is a garden there.
Speaker 2: Ah, you mean that it’s not to guard the work? It’s a matter of guarding, but it guards the work. It guards the… yes.
Speaker 1: Okay, maybe.
For example, one airs oneself out, the simple understanding isn’t the translation. For example, gardens and orchards, fields and orchards, and likewise one who encloses a place in the land to guard it, he has an area on his… on his land, and he surrounds it with partitions so that people shouldn’t wander there, whatever, to guard it, and the like.
So, he begins immediately with the place that was not enclosed for dwelling. That means thus, if it is enclosed for dwelling, there’s no problem, even if it’s a very large dwelling. A person builds a very large palace, it’s a reshut hayachid. They remembered from Rashi, the language when the Rambam says, before reshut hayachid, a place enclosed for dwelling. Right, but when it’s not enclosed for dwelling, then there are details when the partitions make it actually into a reshut hayachid and when not.
Law of Partitions in Gardens and Orchards
So, if the height of the partitions is ten tefachim or more, and it’s a complete partition which is the measure of partitions ten tefachim, this is a reshut hayachid. Regarding what? Both… first there are the stringencies, yes.
So, it’s a reshut hayachid for stringency, so to obligate one who carries out and throws and passes. Someone does one of the three types of hotza’ah, through hotza’ah, throwing or passing, from reshut harabim to this reshut harabim, he is liable. Because the partitions make it into a reshut hayachid.
But the leniency that a reshut hayachid has, that in a reshut hayachid one may carry around, it’s different from a reshut harabim where one may only carry within four amot, this leniency it doesn’t have. “One may not carry in all of them”, one cannot carry in these gardens and orchards, “unless it is a beit sa’atayim or less”, only if it’s not very large, and it’s from a beit sa’atayim and smaller. “But if it has more than a beit sa’atayim”, if it’s larger than a beit sa’atayim, even if it has partitions, but since the partitions don’t make it truly into a house, the partitions are only made for guarding or so the animals shouldn’t go out, “it’s forbidden to carry in it except four amot like a karmelit”, one may only carry in it four amot, “karmelit” means d’rabbanan, one may only carry in it four amot.
Discussion: Explanation of “Like a Karmelit”
Speaker 2: That word “karmelit” goes on the whole thing, that it gets a status like a karmelit, and one may not carry in it except four amot. It means d’rabbanan, in other words, it gets a status like a karmelit, it becomes like a karmelit. The place d’oraita is a reshut hayachid, but the Rabbanan cannot be more lenient than reshut hayachid. The meaning, if you put something into it and you take out, you’re liable d’rabbanan, you’re liable. The stringency remains that it’s a reshut hayachid.
Speaker 1: The leniency and the stringency d’oraita, it remains, you’re right, there’s a stringency, but it’s essentially a reshut hayachid. The Chachamim say that regarding carrying within it, it’s forbidden, like a reshut harabim, that means like a karmelit, which is a reshut harabim d’rabbanan, that one may not carry within it.
Explanation: Why Does It Look Like a Karmelit
Ostensibly, what’s the simple meaning of this? Is there an explanation for this law? Because it looks like a karmelit, it looks like a reshut harabim.
Speaker 2: Yes, is it hard to understand? A bit, yes.
Speaker 1: I don’t see what’s hard to understand. There’s a large area, it’s just an old partition. One must explain that reshut hayachid and reshut harabim doesn’t mean, it’s never literal that reshut hayachid means a domain for one person and reshut harabim means a domain for many people, because if yes, then this is also a reshut hayachid. It means that it also has to do with how it looks. Reshut hayachid looks like a reshut hayachid, and reshut harabim looks like a reshut harabim. And this place looks like a reshut harabim, because a partition was made in reshut harabim. Because it’s so large, it doesn’t look like a dwelling, it doesn’t look like a private place of a person, it doesn’t look like a reshut hayachid, and because one walks there like a karmelit. One doesn’t dwell there, it’s a place where one wanders, and it’s similar to reshut harabim which is a place where one wanders.
Hilchot Shabbat: Laws of Karmelit, Reshut Hayachid, and the Measure of Beit Sa’atayim
Halacha 2: A Pillar Ten High and Wide as a Beit Sa’atayim
Speaker 1:
The Rabbanan… reshut hayachid and reshut harabim means partitions, it never means anything other than partitions. That’s from the essential law d’oraita. The Rabbanan say that such a large place, we already look at it like a karmelit, as if.
And likewise, the same thing is not just a makom patur, rather it’s a large platform, a pillar, a platform that is ten high and wide as a beit sa’atayim. Which is wide up to a beit sa’atayim, one may carry in all of it. Because since it’s a pillar ten high, it gets a status of reshut hayachid, and the law of reshut hayachid goes up to a beit sa’atayim. The Chachamim said, up to the width of a beit sa’atayim, one may carry in it, more than a beit sa’atayim, it’s only four amot.
Speaker 2:
Yes, very good. Continue.
Sela Shebayam — A Rock in the Sea
Speaker 1:
A rock in the sea, he brings three examples of the same thing. A rock in the sea, in the middle of the water there’s a large rock that sticks out like a mountain in the water.
Since it’s less than ten high, if it’s less than ten, one may carry… the sea is indeed a karmelit. So the rock in the sea, if it’s not a very large rock, it’s nullified to the sea, it’s a karmelit. One may carry from it to the sea and from the sea to it, it’s all karmelit, it’s the same karmelit, actually one may not carry more than four amot, but within the four amot one may carry from the rock to the sea and so on.
But since it’s ten high, if it is indeed ten high, it becomes a separate area by itself. So, if its length is four tefachim up to a beit sa’atayim, if it’s under a beit sa’atayim, less than a beit sa’atayim, then it gets a status of reshut hayachid, and since it’s permitted to carry in all of it, since it’s permitted to carry in all of it, it gets a status, it’s not like a karmelit where in a karmelit one may only carry like in reshut harabim less than four amot, it gets a status that one may indeed carry on it, because it’s an area by itself, it becomes like a reshut hayachid.
And consequently, because I said like a reshut hayachid and I said it’s permitted to carry in all of it, it also gets a stringency, because there can’t be a contradiction within itself, you can’t say that it’s both a karmelit and also a reshut hayachid. It’s a reshut hayachid, from the essential law d’oraita it’s a reshut hayachid, yes, and the since, he says that it’s permitted to carry in all of it. Yes, like the next law you saw. It gets a status like a reshut hayachid, and just as it gets a status of reshut hayachid for leniency that one may carry in all of it, it also gets the stringency that one may not carry from a karmelit to there or from there to a karmelit, and consequently from it to the sea one may not carry from the rock to the sea and not from the sea to the rock in the sea.
Since it’s more than a beit sa’atayim, even though it’s a reshut hayachid, if it’s larger than a beit sa’atayim, even though it has a status of reshut hayachid, but since it’s forbidden to carry in it except four amot like a karmelit, we spoke that a place that is larger than a beit sa’atayim gets a status like a karmelit, consequently since it gets a status of karmelit for stringency that one may only carry within four amot, one is also lenient that it also has the laws that the rock doesn’t become like a reshut hayachid by itself, rather the rock gets a status like a karmelit, consequently it’s permitted to carry from it to the sea and from the sea to it.
Question: Why Not Both Stringencies?
Ah, he asks why? He asks, don’t we have a law by us in another thing, always the karpef has both stringencies actually. Both one may not carry from it, and one may not carry inside except four amot, right? So what’s different here? What’s different about the rock in the sea? The boundary of the rock in the sea is properly a place enclosed with partitions, it’s high and tall and wide, only it’s too large, and consequently one doesn’t allow carrying inside. So why does one allow carrying from the sea into it, and vice versa? Why shouldn’t one say that one should make both sides stringent? Just as it’s essentially a reshut hayachid, only one is stringent, one should also have to make both sides stringent?
Answer: Something Uncommon They Didn’t Decree About
He says that Chazal didn’t make both sides the stringency, rather they did allow it with the leniencies of a karmelit, that it’s like the water around, that it’s called a karmelit, it’s permitted to carry from it to the sea, and from the sea to it. Why? Because it’s something uncommon, they did decree that one shouldn’t carry from a karmelit to something that has a status of reshut hayachid, but this, since it’s something uncommon that such a type of rock should happen to form in the sea, the Rabbanan didn’t decree.
Discussion: What Does “Something Uncommon” Mean?
Speaker 2:
What does that mean? What does something uncommon mean? If there’s one place, then that place is already something common. The Chachamim don’t decree on things that don’t happen. That’s the whole prohibition of carrying. If there are four of them in the sea, it’s something common, there are the four places, there’s the rock, the rock doesn’t move.
Speaker 1:
No, that’s not the simple meaning. The simple meaning is, as the Rashba brings, that it’s something uncommon that one should carry from the rock to the ship, and from the ship to the rock. Not because it’s something uncommon that such a rock should form. Such a rock, where it exists, it exists today, one can determine with satellite that there are a hundred thousand such rocks. It’s not something uncommon, the rock. It’s something uncommon that one should carry from the ship to the rock, and from the rock to the ship.
Translation
“Matzui” means relative to how many people there are. Not matzui that there are five thousand in the world. There are also very many elephants in the world, yet every time a Jew encounters an elephant he makes a blessing “meshaneh habriyos.” Why? Because in his house there aren’t many elephants. He very rarely sees the sight of an elephant. But that’s the meaning of davar she’eino matzui. A davar she’eino matzui is that a person should be carrying between this type of reshus hayachid and this type of karmelis.
Speaker 2:
Why? Why? Why is there a city that knows that next to the city there is this rock? Meaning, for the city it’s not a davar she’eino matzui, the city knows that next to the city, on the shore of Lod, there is such and such a rock. How does it become a davar she’eino matzui?
Speaker 1:
The answer of davar she’eino matzui is that it’s not matzui that a person should carry from the ship to the rock.
Speaker 2:
Forget it already, but… I don’t agree with your Torah about the elephant. The elephant is the elephant, and here we’re talking about the rock, and it’s not such a great davar she’eino matzui. And so says the Raavad, that it’s not matzui that one should be carrying from the ship to the dry land.
Speaker 1:
I didn’t want to interrupt you, I just want to explain the plain meaning of davar she’eino matzui. You, he’s talking, the Rashba that you see, he’s talking about a different problem, why does he do it backwards, why didn’t they say, you answer with your Torah, why don’t they say it backwards? If it’s a davar she’eino matzui, there are two decrees, let them do it backwards, let them make it a reshus hayachid, and not make the new decree of karpef. It’s seemingly a new decree. Therefore he says that they want it differently, because this is always, because this is a normal thing. The normal person who goes to take from the rock, that they permitted. That’s what he comes to say with this.
The meaning of davar she’eino matzui is not that it doesn’t happen in the world. Every thing that exists in the world, there are ten thousand of them. Davar she’eino matzui, and you can find another Torah about davar she’eino matzui lo gazru rabanan. Therefore I say this, because it’s a rule, this is a rule, davar she’eino matzui lo gazru beih. Because it makes sense.
Why do the Chachamim make… I just want to know, why for a davar she’eino matzui is there no decree? What’s wrong if it’s not matzui? A decree from the Rabbanan, simply, the Chachamim see that every Shabbos people do this, gradually something becomes a breach, one thinks that one may carry in reshus hayachid, reshus harabim, right? That’s the meaning. But something that happens, it’s not a daily thing, one must travel on a sea on a ship and fight, and I don’t know what. Then there are no decrees.
Now you have another question: which decrees should one remove? Because this is made entirely so there shouldn’t be a contradiction. You see, the Chachamim felt… felt weird with this, so they made here a place that has the stringency of reshus hayachid and not the leniency of reshus hayachid. It’s funny, that in this way they actually made it coherent. It actually has this leniency and not this stringency.
Speaker 2:
Not necessarily, because we see that the amud shegavoah asarah verochav arba al arba is also there’s a specific case. Have you ever seen a pole on which one builds a huge structure of a beis sasayim?
Speaker 1:
Amud doesn’t mean a pole. Amud just means to say, that just as they learned by every thing, the truth is it can even be by a ditch also. Meaning to say, that there are two ways how it can become a reshus hayachid, either through a mechitzah, or through an amud. True, there is a third way, it can also be a board. There are actually three ways besides a mechitzah, but we call all three, and every halachah he counted these two or three ways how it can become a reshus hayachid. Maybe one drags a whole island, because it’s a whole… amud one shouldn’t mean a pole.
Speaker 2:
You’re saying, it says the word amud, but it doesn’t mean a pole.
Speaker 1:
But it’s not a pole, it’s some elevated area.
Speaker 2:
Okay.
Halachah 3: How Much is a Beis Se’ah?
Speaker 1:
How much is a beis se’ah? We discussed that the measure is up to beis sasayim. How much is a se’ah? A se’ah is fifty amos by fifty amos, it comes out that beis sasayim in a place that has a broken shape, in the… square, yes? Actually the whole thing, it means when you calculate everything together, it means even if it’s not a box, not a straight box, but if you can make from it an area of five thousand amos…
Speaker 2:
What does bishvirah mean, in its brokenness?
Speaker 1:
Tishbores is, it comes from the word tishbores?
Speaker 2:
Yes, seemingly, its brokenness.
Speaker 1:
Let’s… let’s… it means even if it’s not a straight stone, if it’s a stone that sticks out… whatever shape it is, if you can extract from it five thousand amos… it’s very simple, 50 amos by 50 amos is a beis se’ah, it’s 100 by 50, 100 times 50 is 5,000, yes? It comes out 5,000 square feet. Therefore, kol makom sheyesh bo, it came out like this, generally when there is this measure of beis sasayim, 5,000 amos… beis se’ah if it’s square, seventy amos and a bit…
Speaker 2:
How would it come out square? And we would come out that it should be seventy and seventy amos by seventy and seventy amos, if it’s boxed.
Speaker 1:
The Gemara says “round”, when it’s circular, that means bishvirah. Whatever the shape is, somewhere it sticks out from a straight area. Which is that area? This is called a beis se’ah.
Speaker 2:
Ah, perhaps shvirah means in English is that.
Laws of a Place Not Enclosed for Dwelling – The Measure of Beis Sasayim and the Square Shape
Halachah 3: The Measure of Beis Sasayim in a Square – Seventy and a Bit Amos by Seventy and a Bit Amos
How will it come out square? Square will come out that it should be seventy and a bit amos by seventy and a bit amos. That’s the box. But the beis se’ah is not a square shape, it’s the area, the area of a large space, which is that area, it is then called beis sasayim.
Ah, some area is the meaning in English is “area”. It’s not the perimeter, the “circumference”, but the “area”. Right. The seventy and a bit is a problem, because it’s very difficult, there is, everyone knows that there’s no “rational” way of making a “square” larger. So, there isn’t that yes, what is twice fifty amos by fifty amos? One hundred by fifty is a “rectangle”. But how does one make from this a “square”? There’s no “formula”, no easy way to make it. The Rambam says seventy and a bit. Do you understand what I’m saying? How does one do it? It shouldn’t be twice as large, because twice will already be four times. It’s made smaller from one side and larger from the other side.
Right, how to calculate. To make both sides larger so it remains a “square”, but it’s very hard to find the exact “size”. Okay, anyways, this is “math”, “geometry”.
Halachah 4: Its Length is Twice its Width – Like the Courtyard of the Mishkan
The Rambam says further, “A place that was not enclosed for dwelling”, a place that has mechitzos, but the mechitzos are not for dwelling, “that has a beis sasayim”, which we discussed that then it becomes a reshus hayachid, it becomes, the Chachamim make it like a karmelis, “if its length was twice its width”, that is, the law is thus, beis sasayim makes it a reshus hayachid, but there is in this a condition, that “if its length was twice its width”, if the length is exactly double the width, it comes out that it’s one hundred by fifty, it comes out that the measure now becomes like a measure of one hundred by a measure of fifty, one hundred by fifty, “like the courtyard of the Mishkan”, the “size” is like the measure of the Mishkan which was also one hundred by fifty, “one may carry in all of it”. One may indeed carry in the entire thing, then there isn’t the law that it becomes a reshus hayachid, it still remains a reshus hayachid.
Discussion: What is the Reason? Does it Have to Do with the Mishkan?
Speaker 1: What is the reason? Does it have to do with the Mishkan?
Speaker 2: I’m going to start explaining to you, come to the next one, okay, yes.
But if its Length was More than Twice its Width
But if its length was more than twice its width, but if it’s not exact that the length is twice the width, but the length is more than twice the width, even a bit, even just one amah that the length is greater than the width, one may only carry in it four amos, then it also gets a law, as we learned earlier, that it becomes a karmelis, and one may only carry within four amos.
Explanation of the Reason: They Only Made Beis Sasayim from the Courtyard of the Mishkan
He says, why indeed? What is the matter that if it is length twice the width, if it is like the measure of the courtyard of the Mishkan, then it is indeed a reshus hayachid? They only made beis sasayim whose use is for air like other courtyards from the courtyard of the Mishkan. The law that the Chachamim made that once it becomes a beis sasayim and it’s not fixed for dwelling, but it’s fixed for air, it gets a law of karmelis, they didn’t make.
Discussion: The Foundation of the Law – The Mishkan as the Source
It’s again backwards, I said that one may up to beis sasayim, up to beis sasayim one may, why? Because the Mishkan was like a beis sasayim, then one may. And it appears that one derived this from there seemingly, because we learn all the laws of hotza’ah from carrying the vessels from the Mishkan to the Mishkan, and we calculate the whole time how one carries out for example the vessels from the Mishkan, which is a reshus hayachid, to the desert outside, which is a reshus harabim. Don’t you have a clear proof on the spot that a place that is not fixed for dwelling, it’s fixed for use… ah, the Mishkan is not fixed for dwelling?
Speaker 1: That we said, you can say “veshachanti besocham”, “veshachanti besocham” makes it for fixed for dwelling, no? I don’t know if that’s… I’m not sure if that’s the proof. Okay, it’s rabbinic. It’s true, but it goes backwards. Actually, the Chachamim permitted the size, up to beis sasayim one may, just as by the Mishkan one was allowed, so here one may also.
Speaker 2: One was allowed regarding us, it was a reshus hayachid.
Speaker 1: The Mishkan is more than beis sasayim.
Speaker 2: No, the courtyard of the Mishkan was exactly beis sasayim.
Speaker 1: Up to beis sasayim means even a normal courtyard that is indeed enclosed for dwelling, that means even if it’s not enclosed for dwelling, meaning it’s small enough, one may. It’s correct, but what it says here… no, it’s stringent. At least fifty like the courtyard of the Mishkan one may. If it’s a bit longer than… So the law that I said that larger than beis sasayim becomes forbidden, is only when it looks like the Mishkan. It’s really not relevant for one thing, for the exact measure. It says even more than that doesn’t concern me that it’s length twice its width. Again, it goes on the leniency, as it were the leniency. That which one may when it’s beis sasayim, that’s only when it’s a rectangle. If it’s even less than beis sasayim, but it’s longer than one hundred amos, right? Ah, or its length is more than twice its width, even if it’s less than beis sasayim, one still may not carry. It’s a new law.
Innovation: Two Conditions for the Leniency of Carrying
In other words, let me say how I understand. One must add to the previous law another rule. We learned that more than an area of five thousand square amos one may not carry, number one, no difference what shape it is. More. Another law is, any area, even a small area, if it’s longer more than twice the width, one also may not carry. And this one learns from the courtyard of the Mishkan, because the courtyard of the Mishkan was exactly twice as long as it was wide, so that is still a measure of a courtyard, but anything that is longer than it is wide more than twice, one may not carry, even if it’s smaller than beis sasayim, and not enclosed for dwelling.
Discussion: How Much Smaller Does the Condition Apply?
Speaker 2: Even if it’s beis sasayim. Even if it’s smaller than beis sasayim. How much smaller?
Speaker 1: Even if it’s smaller. How much smaller? He says when it’s a beis sasayim. And not enclosed for dwelling.
Speaker 2: One doesn’t agree. Every place that is not enclosed for dwelling… no.
Speaker 1: He says here that a beis sasayim is permitted, and only higher than beis sasayim it becomes like a karmelis, is only when it’s length twice its width. If it’s not this measure, then even a beis sasayim gets the law like greater than a beis sasayim.
Speaker 2: If it’s not what?
Speaker 1: If it’s more length greater than its width. Yes, even if it’s a beis sasayim, it’s at the measure of beis sasayim, if it’s smaller it’s simply permitted. He says here that exactly beis sasayim is permitted is only when it’s the measure. It’s actually interesting, but so it appears that he says here.
Speaker 2: He doesn’t say that a beis sasayim must always be a certain… he said earlier that one can extract bishviro, because when he says bishviro he said that. There’s no difference how one does it, how one estimates it. The Baal Hagahos said that there’s no difference how one does it.
Speaker 1: No, it appears that he adds to the measure of beis sasayim itself. Seemingly he adds a condition.
Speaker 2: Yes, there are those who say as you say, like every law, it doesn’t hold up when one looks, because people think what they say. It’s certainly according to all the earlier opinions that there is another condition here, right? Besides the beis sasayim there is another condition. There is a question whether the condition is only when it’s exactly beis sasayim, or perhaps even less. He brings from the Sha’ar Hatziyon as you say, that it’s only when it’s exactly beis sasayim. So brings Rabbi Avraham Domb. So it appears that about this he said that “a place that has bishviro, and every place that has this measure”, meaning, whether the shape is square or whether the shape is less.
Speaker 1: I understand. This is called beis sasayim. Only in the one form which is its length greater than its width, which is hard to say.
Speaker 2: I agree that generally… no, and he also doesn’t say until when, until which size. Every time when it’s length greater than its width it can’t be a reshus hayachid, it can’t be. If it’s not enclosed for dwelling it also can’t be. Every time when it’s not enclosed for dwelling is only permitted in a way that it’s not length… no. Only there’s a special status in the beis sasayim, in the exact measure of beis sasayim is… yes, I don’t know, it can’t be that it can be.
Halachah 5: Breach and Fence for the Sake of Dwelling – How One Makes a Place Not Enclosed for Dwelling into Enclosed for Dwelling
He says further, “A place that was enclosed not for the sake of dwelling”. Another law with the place that is surrounded by mechitzos but not for the sake of dwelling is thus: “If one made in it a breach of more than ten amos at a height of ten tefachim”, if there is in it a large breach in the… his question is how one makes from a place not enclosed for dwelling into a place of dwelling, how much must one rebuild as it were, right?
The Leniency: Breach and Fence for the Sake of Dwelling
He says quite a leniency, a place that was enclosed not for the sake of dwelling, which normally the law would have to be that it’s like a karmelis, he says, that even if all the mechitzos were not laid for the sake of dwelling, but if one fixed the last bit one indeed made for the sake of dwelling, meaning one made a breach, and with this one broke the old, the breach breaks the old mechitzos, and one rebuilt, and fenced it for the sake of dwelling, one rebuilt, now that one made the fence it’s as if one re-erected mechitzos, it means as if one made the mechitzos indeed for the sake of dwelling, one may carry in all of it. This is advice.
Innovation: Even Bit by Bit – One Amah at a Time
He says, even if one breached an amah and fenced it for the sake of dwelling, first what it says here is that he makes a proper breach of ten amos at a height of ten tefachim, which already nullifies the old mechitzos, therefore now when he makes the new mechitzos it means enclosed for dwelling. When he makes the door as it were, he fixes the breach.
The Rambam says, the measure of more than ten amos is not necessarily that he makes at once a breach of more than ten amos, but even if he made smaller breaches in the fence, but together they were ten amos, and he rebuilt, even if he rebuilt bit by bit, but in practice he built the wall for the sake of dwelling, which if he hadn’t fixed it the mechitzos would have been nullified, therefore it means as if it’s built for the sake of dwelling and it’s permitted. Even if he breached an amah and fenced it for the sake of dwelling, and afterwards breached the next amah and fenced it for the sake of dwelling, until he completed more than ten, that all together he now took down from the old wall ten amos and built up ten amos, even if it’s one amah at a time, one may carry in all of it.
Explanation of the Innovation: We Look at the Cumulative Result
The innovation here is that we don’t say that each amah (cubit) is nullified by itself, each amah is not a complete breach. We look, yes, among all of them, he says yes, among all the breaches that he made, he made a breach of ten amos, and it becomes as if hukkaf ledira (enclosed for dwelling), permitted to carry in all of it even though it contains several mil. It’s even a huge place, but he fixed ten, because the din (law) of hakavua (fixed) has now become, because before it was called not mekuva, essentially seemingly ledira.
The Law of a Place Enclosed Not for Dwelling — Fixing Through a Breach, Planting, Trees, Water, Roofing, and Breached to a Courtyard
Fixing a Place Enclosed Not for Dwelling Through a Breach of Ten Amos
Speaker 1:
We look, yes, among all of them, we say yes, among all the breaches that he made, he made a breach of ten amos, and it becomes a mukaf ledira, nullified to the lenient side even if it contains several mil. That means, even a huge place, but he fixed ten, because the din of hekef has now become, because before it was called not mukaf, essentially lechumra (stringently) usually, because now one cannot carry in it because of the breach that is spread out, and therefore the problem is also nullified, and he may now carry in it. This is a solution. The Gemara that says that they delayed the well, because when they made it, they didn’t make it leshem dira (for dwelling). There’s always a way to make it now leshem dira through this trick.
The Law of a Place Larger Than Beis Sasayim Enclosed for Dwelling — If Most or Minority Was Planted
Speaker 1:
Now let’s see this way. A place larger than beis sasayim that was not enclosed for dwelling. Until now we’ve been talking about shelo leshem dira. What happens when a person did make it ledira? He thought, “I want to make a place where people can live there.” But in this place he also made a section that should be a field. The question becomes, at which point does the field nullify the place that is hukkaf ledira? Because a field, we’ve discussed, has a din like a karmelis.
So, it’s like this, a place larger than beis sasayim that was not enclosed for dwelling. A field is not a dwelling, that’s the point. It has a din like a karmelis if it’s lo hukkaf ledira. Even, even beis sasayim, yes, what is the matter of calculating exactly beis sasayim? We said that here is the innovation that it’s even though it’s mukaf mechitzos (enclosed by partitions). But when there’s a place that is only a field, it’s called not hukkaf ledira, that’s certain. The question is only how this becomes hukkaf ledira, at which stage, as was said.
So, if most of it was planted, if most of the place became planted, we follow the majority, we look at the entire place like a garden, we look at the entire place like a field, and its mechitzos don’t help, and we don’t look at the entire place as a dwelling, which is ledira. Nullified to the lenient side, even let’s say the part of the area that he does use for dwelling, but since it’s surrounded by the same walls, it becomes nullified, even the place that he uses ledira also becomes nullified.
What is this? Forbidden to carry in all of it.
One may not carry in the entire area, even in the part that is ledira.
Yes, the entire thing is ledira. Even in the place it remained entirely, he still lives there entirely. Let’s say he doesn’t bring… he doesn’t actually live there.
If a minority was planted, if only a minority of the area became planted, it’s like this: it depends, if a beis haseah was planted from it, if the area that was planted is a beis haseah, permitted to carry in all of it, one may carry in the entire place. Only a beis haseah, that means up to beis haseah. Ah, up to beis haseah, very good. But it means this way, a minority, and in the field is smaller than a beis haseah, then also the beis haseah becomes nullified to the place that is not a field, which is the dwelling.
But if the planted place was more than a beis seah, even if it’s a minority, but it’s too large a minority, because it’s too significant a field. Beis seah is already a significant field. Such a significant field we don’t say becomes nullified to the place of dwelling. Forbidden to carry in all of it. Yes, because the entire thing which is larger than beis seah nullifies, even a majority that is larger than it.
Discussion: Why Does Beis Seah Nullify Even a Majority?
Speaker 2:
A majority that nullifies the entire thing, or one piece that is more than beis seah, that’s a large majority, it nullifies the minority and it nullifies the majority. Why? What is the matter that if beis seah is planted, one nullifies the majority? Because it’s more than beis seah. I don’t know, just like the entire din here is beis seah. It’s actually interesting. I don’t know, I don’t have a reason for you.
Speaker 1:
Even, yes, we see that a field that is larger than a beis seah doesn’t become nullified to the dwelling house.
Speaker 2:
Right, but now the entire thing is a dwelling, so he says, so he says that the part that is dwelling, he doesn’t say that, because it’s all around the same mechitzos. It could be that he permits through the mechitzos, the field. And nullifies the mechitzos. The mechitzos around the field don’t help, it still remains a karmelis. There’s no law that is only a part, always it’s either the entire thing is this way or that way.
Distinction Between Planted Grain and Trees
Speaker 1:
So this is when one made planted, one planted grain. But if one planted trees, didn’t we learn by the melacha (forbidden labor) of planting, or did we calculate there is planting and there is tree-planting? Planting always means grain, and tree-planting always means trees. If one planted trees in most of it, it is like a courtyard, it’s called like a courtyard, it’s a reshus hayachid (private domain), and one carries in all of it. That means, planted trees don’t nullify. But grain nullifies, because a field is not a house. But trees don’t nullify a courtyard, it’s normal that a person should have a courtyard ledira and there should be trees there.
The Law of Water in the Mukaf-Ledira Area
Speaker 1:
And we learn from this regarding water, what happens if the area became filled with a lot of water there, even very deep, even deep water, a deep lake formed there? It’s like this, if they were fit for use, if it’s water that can be used, such water where one can wade in, or water that can be used, they are like trees, it’s called like trees, and it’s part of the beis sasayim, of the reshus hayachid, and one carries in all of it. But if they are not fit, what does not fit mean? It’s not clean water, it’s not a place where one can go in. How can one use water for a dwelling? Can one live in a lake? A pool? Yes, he has a pool in his dwelling, in his reshus hayachid. Like trees, like you see trees, it’s normal that a person should have trees for beauty, he has water for beauty. Yes, I know, not clear.
And if they are not fit, one only carries in it within four amos. What happens here? Like a karmelis where one may only carry within four amos. He says leshitasay adam, not clear. But it’s interesting. This doesn’t help, we learned earlier, for example gardens and orchards, which also have trees, don’t help. The entire thing is only that it doesn’t nullify a place whose essence is ledira from the outset. If it was from the outset mukaf to be a lake, it won’t help. Right. Nothing will help. It means I, certainly, when it’s a garden, it’s not a house where one planted beautiful trees in it. Right. It depends from the outset what is mukaf, what the purpose of the place is. Very good.
The Law of Kiruy Matiro — A Roof Permits the Area
Speaker 1:
Good, the Rambam says this way, a new halacha: “A place that was enclosed not for dwelling”. Okay, until now it was one type of halacha, yes? About how a beis sasayim becomes a din of karmelis. Okay, “A place that was enclosed not for dwelling”, a place where the mechitzos are shelo leshem dira, “that contains three seah”, it’s larger, it’s more than beis sasayim, it’s three seah, “and he roofed a beis seah of it”, but a third of it he made a roof. It means he covered one seah, and now an open place of beis sasayim remains. Now the question is, regarding beis sasayim we said that more than beis sasayim one may carry. That’s the distinction. The more than beis sasayim becomes nullified to the place that is mukaf.
So now we have a question here, it means it’s essentially larger than a beis sasayim, which would have had to be like a din of karmelis, but a third of it, meaning the one seah that makes it more than a beis sasayim, is surrounded by a roof. There’s an innovation here, a halacha. The halacha says this way: “Its roofing permits it”, the roof permits the entire place, the entire area one may carry. This is called karpef, but we haven’t yet had the word karpef from the Rambam. The area, the enclosed place, we calculate further that the beis sasayim is permitted, because “its roofing permits it”, the roof permits it. Why? Because there’s a halacha, one of the halachos of mechitzos, just as there’s a halacha of lavud and such things, there’s a halacha that we look at a place that has a roof, “the edge of the ceiling descends and closes”, that the place that has the roof we look at as if it also has walls. Like that area, the third of the place, the extra seah that would have had to be looked at as an area by itself that is surrounded by walls. That means because it’s surrounded by a roof, we look at it as if it’s also surrounded by walls. So what remains open now that is not surrounded by… that is only surrounded by the other walls, by the old walls, the original enclosure, the beis sasayim, therefore one may carry, it doesn’t get a din of karmelis.
The Law of Venifrats Bemiluo Lechatzer — A Karpef That Opens to a Courtyard
Speaker 1:
Good. So, what happens if it was breached in its entirety to a courtyard? What is venifrats? The place that was enclosed not for dwelling opened to the courtyard. It’s next to a courtyard that is hukkaf ledira, and the door opened between the place that was enclosed not for dwelling and the courtyard. Venifrats… let me bring you the picture. Venifrats chatzer kenegdo, yes? Do you understand what he’s saying? Venifrats chatzer kenegdo, here is the karpef and here is the courtyard. It became, the courtyard’s wall here went away, and also on the other side the courtyard’s wall went away. It’s very interesting. So now there remains a courtyard that essentially barely has mechitzos, it has a large breach. But the halacha is this way, yes? Right. So we have here two problems. First we have a problem that the beis sasayim has now become larger than beis sasayim, so now the question is whether the entire place becomes a karmelis. And again we have a question whether in the courtyard area one will be able to carry, because the courtyard area has torn down the walls.
But we say the halacha this way, the courtyard is permitted as it was, the courtyard is still permitted, and we’re not afraid of the fact that it opened between the courtyard and the karpef. Because regarding the courtyard, the karpef is also just a light partition. Aha, the karpef can be enough of a partition for the… It’s no longer open to reshus harabim. It’s only open basically to a place that is only a stringency derabbanan that we should look at it like a karmelis, it’s not truly open to a karmelis. Therefore the courtyard is permitted. Right. But the karpef is forbidden as it was, the karpef is however forbidden. Good. Even though the courtyard permits it. We don’t say that the… because one can make such a calculation. You can say that this beis sasayim remains only a beis sasayim, and the courtyard is permitted, because it’s a courtyard, therefore everything is permitted. We don’t say that way. Rather we say that the one side, the courtyard permits the place of beis sasayim, and since it’s now open, it has no walls around it, we look at it as if it’s larger than beis sasayim. Why would it have had to become permitted? It’s seemingly obvious.
Laws of a Place Not Enclosed for Dwelling – Karpef, Beis Sasayim, and Reducing Area
A Karpef Breached to a Courtyard – That the Courtyard Side Doesn’t Permit
Speaker 1: But in practice it’s not completely surrounded, it’s breached, therefore it’s forbidden. I would have thought that as if the courtyard now uses as if the wall of the karpef.
Speaker 2: What would you have meant? That it becomes part of the courtyard?
Speaker 1: No, it doesn’t become part. Regarding the courtyard it’s kosher, but regarding itself… The courtyard, it helps the courtyard, but the courtyard doesn’t help it. That’s how I would have interpreted it, but I see that…
Speaker 2: Is the reason why the courtyard is permitted because of the walls, or because it’s not a karmelis?
Speaker 1: If it were open to a karmelis, perhaps the karmelis could invalidate it. It’s open to a place that is essentially min hatorah (from Torah law) a reshus hayachid, we discussed.
Speaker 2: It doesn’t mean “poretz”, it’s this way, not clear. People don’t know clearly, it’s discussed a breach more than ten amos or less than ten amos, and what makes the entire innovation. I don’t know. We need to ask the rabbis.
Speaker 1: In short, we’re learning here halachos, this is the first time the word “karpef” appears. That is, I didn’t figure out the word. Perhaps “karpef” is a word for a certain type of area that is made next to a courtyard, before it appears here.
What he learns is that the courtyard side doesn’t permit, because one could have said that the karpef is secondary to the courtyard. It’s a courtyard that is open to a larger piece of reshus hayachid. But we don’t say that way.
But ah, it was never breached. It would have been like a karpef that is open to a place mukaf ledira, such a karpef perhaps wouldn’t get a din like a separate karpef, it would look like a larger courtyard, even larger than beis sasayim, and it wouldn’t have been separate, but one officially built it that way. And even if the area is not really a courtyard, it’s really not leshem dira, but it’s built together, it perhaps would have become nullified.
But it wasn’t that way, rather there was previously the wall, and it was completely separate. Now when the wall fell, this doesn’t become permitted. The courtyard also doesn’t become forbidden, but this doesn’t become permitted.
Speaker 2: Okay, very good.
Halacha 9 – Reducing Beis Sasayim
Trees Are Not a Reduction
Speaker 1: So, what happens? If it was larger than beis sasayim, he has a place, a karpef that is larger than beis sasayim, and therefore it will get a din like a karmelis miderabbanan (rabbinically), he wants to make it smaller than beis sasayim. But instead of building now a wall to make it smaller than beis sasayim, he puts in trees.
Rav Huna said in the name of Rav, trees are not a reduction, it’s not called a reduction. What does it mean, a beis sasayim that has trees inside, the trees don’t nullify the area.
A Pillar Next to the Wall – Ten High and Three Wide
But if he built a pillar next to the wall, if he built something, he built a pillar next to the wall, close to the wall, ten high and three wide or more, the pillar is ten tefachim high and three tefachim wide, this is a reduction. That means something built that makes the beis sasayim smaller, so this is a reduction, now the place becomes a place that is not a beis sasayim, one may carry in it.
But it must be, the pillar must be three, because otherwise it’s a small thing.
But less than three is not a reduction, why? Because anything less than three is like lavud. If it’s next to the wall, if it’s not as large as three, we would say that it’s counted like the wall.
Speaker 2: Aha, so it must be that he makes the courtyard a bit smaller than beis sasayim.
Speaker 1: Yes, catch me. But it can happen later, that means once it became a din of beis sasayim, we don’t count what he does later.
Speaker 2: Because it’s lavud it says as if you built on the wall. It says as if… less than three tefachim is nothing, doesn’t nullify.
A Partition Distant from the Wall by Three
Speaker 1: What happens? Ah, and similarly, if he distanced from the wall three and made a partition, he moved away a… not a pillar, but he made a partition. He reduced! With this he made the place smaller. It became smaller than beis sasayim.
But if it’s less than three? He did nothing, he did nothing, because of the same matter of lavud.
He Plastered the Wall with Clay
Speaker 1: What happens? Not that he made a partition or pillar. But he plastered the wall with clay. He simply made the wall thicker. He smeared clay on it. Even if it cannot stand by itself, even if the clay, it’s not some building. It’s simply made the wall thicker with clay. But he’s called he reduced. With this he made the wall now thicker, and there doesn’t remain a beis sasayim from the end of the wall and further. It’s called yes, he reduced. It’s little.
Discussion: The Distinction Between a Pillar Next to a Wall and Plastering a Wall with Mortar
Speaker 2: Ah, the three tefachim means it should be three tefachim wide. Not three tefachim away from the wall.
Speaker 1: No, we’re talking about distance. Hirchik min hakosel.
Speaker 2: Ah, but the tach kosel betit…
Speaker 1: No, here it’s a different thing, because here he made the wall larger. A partition is nothing, a pillar, someone who builds just a pole in the middle of a beis sasayim, he does nothing. Because you want the pole to be viewed as a new wall. Like you’ve now built a new wall. This piece of wall you should look at as extra. One doesn’t look at it as extra to the wall when it’s close to the wall.
But if one made the wall thicker, one has actually made the entire wall. The entire place has become smaller.
Speaker 2: Ah, seemingly, a not… a not… a… you know, one needs a certain amount less than a beis sasayim. It can’t be the whole thing, but there needs to be some significance that it will encroach into the beis sasayim something.
Speaker 1: The question is the distinction between tach kosel and a pillar. A pillar next to a wall. Because if it’s… because… the same thing, you make it smaller, to add a piece to the wall, as if next to the wall you’re adding something. That’s not a real thing, because it’s not connected to the wall on one side, and it’s also not big enough that it should be called a wall by itself.
But when you’ve actually made something, the wall has become larger, your area has actually become smaller. There your area hasn’t become smaller, it’s as if you’re placing something down in the middle. You place something down, you take away the area. There placing boxes, you haven’t taken away the area. It’s like planting trees, which doesn’t make the area smaller. But by making the wall thicker, you’ve actually made it so there’s less than a beis sasayim.
Speaker 2: Okay.
Hikifuhu Betel – A Partition Upon a Partition
The Tel in the Text
Speaker 1: “Hikifuhu betel shelosha“, well, how does the tel come in? We haven’t had a tel here yet, so we’re still missing a bit of information.
Speaker 2: Again, what is here? “Hikifuhu betel”, what does that mean? Like, in the place of the beis sasayim there’s a tel?
Speaker 1: It says “kosel” in the other printing, I don’t know.
Speaker 2: Ah, “hikifuhu bekosel”. Not “betel”.
Speaker 1: It does say that. No. “Sefer Eretz Yisrael” says “betel”.
Speaker 2: Ah, perhaps there’s… no, no, it does say “hikifuhu betel”.
Speaker 1: Um… there was some tel. It’s a tel. The partition was a tel. I don’t know what happened here, how a tel came in here.
Speaker 2: Someone says… um… here further I don’t catch the… he says that words are missing here, but it’s like in the beis sasayim there’s a tel.
Speaker 1: Okay, and?
Speaker 2: It seems that the tel isn’t yet mevatel, it doesn’t yet become a beis sasayim. The tel… not clear.
The Explanation: Tel as a Partition in a Deep Place
Speaker 1: He says like this, that we’re talking about a place that’s a deep place, and the tel is the partition. Then, if one makes a partition, it helps three tefachim away.
Speaker 2: If he makes a partition as what did he… he makes the partition higher, what comes… why should it help? I don’t catch exactly what he’s saying.
Speaker 1: He wants to derive from “tocho shel kosel betit”. Once he said “tocho shel kosel betit”, he thinks that this same way one can do all ways too. If it’s down, but seemingly down should also need to help. There’s no distinction how the place becomes a beis sasayim.
He says that it’s being said that it means, it can’t… let’s first say the halacha that’s written, and afterwards we’ll see what he’s saying.
Halacha: Hirchik Min Hatel Shelosha – Effective; Al Sefas Hatel – Not Effective
Speaker 1: He says like this, if one makes a partition next to the tel, it helps. If one makes a partition “on top” of the tel, it doesn’t help. “She’oseh mechitza al gabei mechitza eino mo’il“.
Speaker 2: Perhaps he means to say because he makes a new partition leshem dirah, like the next piece.
Speaker 1: So, let’s go inside.
Explanation: Tel as Reshus Hayachid, and How One Makes It Mukaf Ledirah
Speaker 1: So, until now we’ve been talking about a beis sasayim that’s surrounded by a wall, a wall, and the wall makes it into a beis sasayim. There’s another way that a place becomes a beis sasayim, a place that’s a little pit.
Speaker 2: Tel means… tel means a pit or a hill?
Speaker 1: Tel means a hill. The hill is around, so he’s “inside” the hill. So there’s a hill that’s the size of a beis sasayim. If it were smaller than a beis sasayim, it’s called like a place unto itself, because the hill that’s ten high and so forth makes it into a place like a reshus hayachid, like we learned earlier that a place becomes a reshus hayachid.
If it’s larger than a beis sasayim, it becomes a reshus hayachid. What happens if he wants it to become again a place of… it should again be called a reshus hayachid, not a karmelis? What does he do? He makes a partition al sefas hatel, and he thinks that with this he’ll make it mukaf ledirah.
He says, “Horchak min hatel shelosha ve’asah mechitza” – if he made a partition on the tel, it means that one begins to calculate that the beis sasayim isn’t the entire tel, but from where the partition begins. From where the partition begins there’s less than a beis sasayim, so it’s permitted, since it helped. It actually becomes a place that becomes less than a beis sasayim, or it becomes a place mukaf ledirah.
The new partition can do one of two things: either with this it becomes smaller, and that’s when he makes the partition into the tel.
But “asah mechitza al sefas hatel”, he simply made the edge of the tel become higher, he built like this on the mountain, at the edge of the mountain there should be another wall, it doesn’t help. One doesn’t say that with this it becomes as if now mukaf ledirah. Because there isn’t any partition here. What he makes a tel itself is already a partition, that makes the place into an extra beis sasayim. If he only makes a partition al gabei mechitza, eino mo’il, it doesn’t help.
The Novelty: Mechitza Al Gabei Mechitza Eino Mo’il
Speaker 1: That’s the novelty. Everyone would have understood that simply if he makes holes in a wall it doesn’t help. Here where you might think that a tel isn’t really a partition, he’s adding on, he says no, it doesn’t help.
Laws of Mukaf Ledirah, Rechavah, and Shayara Babik’ah
Rechavah She’achorei Habatim
Speaker: Ah, the lower one has gone away. The tel has collapsed, and now only the wall remains? It sank into the ground, I don’t know. It lived right near Sodom or what?
Veharei ha’elyonah kayemes, ho’il vene’eses ha’elyonah leshem dirah. The problem why the partition doesn’t help is because it’s mechitza al gabei mechitza. One no longer uses mechitza al gabei mechitza because the old lower partition has fallen. I’m left now with only one partition, and the partition was indeed made leshem dirah. Veharei achshav nir’in elu, now one sees only the one partition that’s a partition leshem dirah, harei zehu, ein emtza’o zorkin venitlin, one may indeed.
So until now we’ve learned about a normal, like a fixed place, or no, that’s not what I wanted to say, I’m not yet at that. Until now we’ve learned about a karpef, or a place that’s not mukaf ledirah. Now we’re going to learn something a new sort of manner which is basically the same sort of problems. I don’t know what the novelty is. The novelty is perhaps that even in such a manner it’s still a problem.
This is larger than a beis sasayim, so it becomes like a karmelis. It’s not only when it’s not mukaf ledirah at all, but even if it’s on the other side, it’s in back of houses. Therefore, one can perhaps say that this is called regarding that it’s called like a courtyard for the houses. The Gemara says, but if it’s larger than a beis sasayim, one still needs an extra heter, and it doesn’t become a karmelis. It becomes a rechavah.
There’s such a thing called rechavah. The Eruvin brings from the Mishnah that there are different things. A courtyard also means an open place, but one uses it. It’s not just a yard, a nice yard. It’s not just a place that one uses, a courtyard is part of the tashmishei habayis. And the courtyard is usually in front of the house.
But rechovos sheme’achorei habatim, which is in the back, if one doesn’t use it, perhaps one walks there, but one doesn’t use it to do things, then even if it’s surrounded, once the elder decreed, like a karmelis, that one may not carry more than four amos.
Ve’afilu hayah pesach habayis paso’ach lesocho, even if it’s open to your house, one doesn’t say that because of this it’s called hekeif ledirah that’s connected. No, since one built it not leshem dirah, it has the law of a place she’eino mukaf ledirah, and one may not carry in it except less than four amos.
But, ve’im pasach hapesach leshem ve’achar kach hikifah, if one built it initially like this, it seems, one first opened the door and afterwards made the enclosure, then, the simple meaning is that it wasn’t built simply as some guarded place to pass through, it was built initially in order to be more like a guardian for the house, then harei zo kehekeif ledirah umutar letaltel bechulo, then one may carry in all of it.
I understand that even I don’t know what it has to do with the purpose, not because then one built it for use, but it seems it’s a law, because one built it after one opened to a door, it’s called like a courtyard. And this is the manner how it becomes a courtyard. In other words, the previous laws spoke when first one built the street and afterwards one opened a door. Very good.
Rechavah Pesucha Lamedinah Uleshevil Hanahar
Now there’s another interesting law, I didn’t understand the law exactly either. There’s a street, I brought a picture. Pesucha lamedinah mitzidah, it’s open to the city, that means to the houses, not necessarily, to what? To a reshus hayachid, because medinah means… ah, he says mavoi. Yes, it must be a mavoi, because not a reshus harabim won’t help.
Umitzad acher hi pesucha lishvil hamagi’a lanahar, it’s some vacation place. So on the other side is such a path that leads to the river. So this is also a way a rechavah that’s not mukaf ledirah seemingly. One side it’s open to reshus hayachid, and one side it’s open to karmelis. Yes, something like that, yes.
So then what? Osin lah lechi mitzad hamedinah, he makes a lechi on the side of the city, vehi metaleles kulah, umitocha, that means he may now, it becomes all, I don’t know what it becomes, umitocha lamedinah umedinah lesocha, and one may carry all ways.
Why the lechi helps exactly, I have no idea. What does it mean, one won’t be able to carry from the river, there one won’t carry. From the karmelis one won’t be able to carry. So I don’t know what the river helps. I could have changed it simply without the river.
What? Why do we care about a river at all? Yes, what’s missing the river? That simply a rechavah one may not carry. He says, no, the lechi permits it. No, he says here something about a lechi. A condition of halacha, a lechi permits. So what comes in the river? Yes, what is the other side open? Is that what makes the lechi able to work? Interesting. Not clear.
Perhaps the point is, because then one knows that one will go around in the enclosed area to get to the river, and it’s all like a… I don’t know. One is missing some information in the story. But it’s very specific. It’s some river. Yes, one is talking here about something. It’s such a case the rechavah becomes part of a use of the city. It’s a rechavah that one uses to be able to go and come from the river, to be able to bring water from the river. Perhaps that’s how it looks. Sometimes through bathing, so he says.
Not clear. It’s a story in the Gemara. This is one of the cases that the Rambam brings exactly as it was a story in the Gemara, and to be able to ask a question the rabbis argued with each other how one should do it. Okay. No, it’s not clear.
Yachid Veshayara Sheshavsu Babik’ah
Now we’re going to learn not in a city, but in valleys. That means people were in a valley, which we learned means a large open area where one travels, or one has fields there sometimes and the like. And there was one person, a yachid.
What’s the law of a valley? A valley is a karmelis, yes? A valley is basically a karmelis, yes. We learned explicitly, a valley is a karmelis, yes. So a person was Shabbos in a valley, he didn’t go home, he was on the way, he made a camping Shabbos. Yes, good, he made a camping.
Law of Yachid and Two
But it depends how many people. It’s an interesting halacha, it depends how many people. So, yachid sheshahah babik’ah, asah mechitza saviv lah, a Jew went into a valley, he made a partition, he wants to be able to carry his cholent on Shabbos to the camping tent, yes. So, im yesh bah ad beis sasayim, mutar letaltel bechulah, because it’s made a reshus hayachid, properly made a partition.
Ve’im hosif al beis sasayim, asur letaltel bah, he made it too big, yes, that’s a problem. If a person goes into a valley and he makes a partition, according to what we’re learning here, he needs to make sure it’s less than a beis sasayim, because if not there will be the decree that one may not carry in it. The partition seems that it’s not made leshem dirah, it’s made leshem passing through like. It’s being said because it’s a valley, he’s going for a walk, he comes here for a walk, yes.
He brings, the Shulchan Aruch says that this is actually interesting, this is only if he makes a weak partition, seemingly. And here the Rambam doesn’t say the distinction.
Vechen im hayu shenayim, two Jews also, now further, it’s called a beis sasayim, it’s mukaf ledirah, and one can’t carry there.
Law of Shayara — Three or More
Aval shelosha Yisra’elim o yoser al ken sheshahu babik’ah, more than three Jews who went for a Shabbos in a valley, a new halacha, harei hen shayara, they receive a law called shayara. Mutar lahen letaltel bechol tzorchan, afilu kamah milin, then they may carry as much as they want, even several miles.
Why? Because seemingly, a camp was made seemingly weapons on the way, that’s what it looked like. It seems something like because for such a large crowd a beis sasayim isn’t a large area, it no longer looks like a karmelis. The entire beis sasayim is too large to say it’s a reshus hayachid for a person. We’re talking actually if one isn’t intending for dwelling. But if there’s there, it’s interesting because the halacha one could have basically not two earlier, that if the place is for a large crowd to live, one views it as if it’s not proper. It’s only when one travels on the way, which had their Shabbos… only the, let’s think the whole story.
It’s not clear if it’s not specifically ledirah. It’s like half ledirah, it’s a diras arai. He only makes for Shabbos a dwelling for Shabbos. So, if it’s abundant, perhaps that’s what you’re saying, one person doesn’t need so much space, but more than three people can have as much space as they want.
Condition: That a Beis Sasayim Not Remain Empty Without Vessels
But I think this is a leniency only on the way, on such a sort of aspect, when it’s a shayara. And this also says a condition, this sounds like you, “shelo yisha’aru bamechitza shehikifu beis sasayim panui belo kelim”. There may not remain from the partition that they enclosed, that there should be two se’ah beis sasayim empty without any vessels. That means, he must place in every beis sasayim something that they have.
“Aval im nish’aru beis sasayim panui belo kelim, velo tzerichin lehu”, that means they don’t need the space, if they do need it, it means there are vessels, it’s tzerichin lehu, yes, they use it, they do something there, then “osrin letaltel bechol hamechitza ela be’arba amos”. Then it doesn’t help, and they may not carry in the space.
It actually looks like this, that because it’s a shayara he needs more space, so all the places that he uses are called a dwelling place. If it’s a shayara. It’s even several miles.
Question: Contradiction Between “Several Miles” and the Condition “Without Vessels”
Contradictions in the Shiura and Laws of Mechitzos
There seems to be a bit of a contradiction in my ear, if it’s camel camel milin… they travel, I mean camels, they travel like a… right, they need more space, you can hear it. It’s a whole machaneh that doesn’t… It’s a bit interesting, first he says even camel milin, and now… “panui belo keilim” he probably doesn’t mean that you can now make an army and place one vessel every ten feet.
It seems like, naturally back then you need more space, because you come together with pack and sack, because you travel a shayara, you travel and you have things. I don’t know.
Ketanim in a Shayara
For one katan you don’t make a shayara, but if there are two people who are ketanim, it doesn’t help, there must be three gedolim. Yes, three gedolim. I asked the chachamim, they say that ketanim… what’s the connection?
The Law of Met Echad Mehen
But one dies, “shelosha shehayu mehalchin baderech, umet echad mehen,” he made kodesh shevi’i, he made Shabbos, in the middle of eight kerech unfortunately, it could be a tragedy. One of them died, and now they become yoresh, they won’t carry anymore.
The answer is, no, harei hem tehorim litvol bekli, seemingly, because when Shabbos came it was called yes makom mikach uledira, or makom mikach uledira leshelosha, that’s what he means. But on the contrary, be good, so he says, it can’t be. On the contrary, granted you should say a chumra comes out, it can’t be.
Mechitzos of a Shayara and General Laws of Mechitzos
Shelosha Mekomos Hamukafin Zo Betzad Zo
Speaker 1:
But on the contrary, be good, so he says, “hayu shnayim,” on the contrary, naturally a chumra should come, “hayu shnayim veshavtu bebayis zeh,” they were kove’a shevisa in a large place where you’re not allowed to carry there, “ve’achar kach ba lahem shelishi,” in the middle of Shabbos a third one came, how did he come in the middle of Shabbos, who knows, “asurin letaltel ela arba amos, keshem shehayu kodem sheyavo zeh.” The shevisa is the cause, not the residents, at the time when Shabbos comes there must already be three residents, not the actual dwelling, even now during the meal there are already three people, it doesn’t help because… yes.
What’s the new halacha? This isn’t the view of the students of the shiur, he has a new case. “Shelosha mekomos hamukafin,” we saw a picture of how it should be, “shelosha madiros zo betzad zo, upesachin zo lezo,” three places that are all three such sorts of situations, are open one to the other, it turns, “im shnayim min hachitzonim rechabim veha’emtza’i katzar,” yes, as he shows here a picture, shnayim rishonim chitzonim rechabim veha’emtza’i katzar, yes, we’ll see, yes, that means, there’s a place, the middle one is like, they stick out one from the other and the other second, “shenimtza lishnayim min hachitzonim pasim mikan umikan,” it comes out that the, again the pasim meet, it has such a piece of wall on both sides for the outer ones, “ve’ein echad bazeh,” and then, “ve’ein echad bazeh,” it causes one dwelling and one dwelling, not from the opposite, if it already causes one dwelling, he speaks yes further of a shayara, or it’s like a shayara, it’s as if we look at them as one group, right, it presses one dwelling here and one dwelling here and one dwelling here, “harei eilu na’asim keshayara, mutarin letaltel.” So the shayara gets all their needs, not he gets the whole world. Anyway, the twilight of Shabbos they make an eruv, he’ll need to make a mechitza, he’ll take as much as he needs.
But on the contrary, yes, “im ha’emtza’i rachav,” if you can imagine the opposite picture, I don’t need to write it in, yes, “im ha’emtza’i rachav usheni hachitzonim ketzarim,” the middle one is between the pas, “usheni hachitzonim,” yes, the pasim are there for the other way, “usheni hachitzonim” it comes out that the pasim are like mechitzos, simply the middle place is surrounded with mechitzos.
Right, “lefikach im sharu zeh bazeh vezeh bazeh vezeh bazeh, ein nosnin lahen kol tzorchan, ela kol echad ve’echad yesh lo beis sa’atayim bilvad,” each Jew doesn’t get beis sa’atayim, but three Jews who got more than that, right, here he doesn’t get. But there’s another way that you can yes get, “im hayu zeh bazeh vezeh bazeh ushnayim ba’emtza’i,” if there are two people in the middle one, “or shnayim bazeh ushnayim bazeh ve’echad ba’emtza’i, then nosnin lahem kol tzorchan,” that means even when there is yes, when the chitzonim are rechabim.
Discussion: Why Does Two in the Middle Help?
Speaker 2:
It seems, what’s the matter? Why? We don’t know, unless when the middle one is rachav, we don’t know the secret. What’s the secret? Nosnin lahem kol tzorchan, why? We don’t know clearly.
Speaker 1:
I mean because… how is he explaining? That means, whoever is open to the other is included together with him, right? For example in the case, and they all together, all three Jews together. If it’s the case, yes, middle rachav and the chitzonim are narrow, yes, let’s say so, so he is, not all three are separate, perhaps only two are separate, so three already meet together in the middle, or one with one is separate, perhaps there’s a rule of carrying, somehow three people become together. This is all about how the three Jews are arranged, that’s the topic here. You need to understand precisely the details, if one has carrying in the case, he needs to look up the halacha.
Yes, now we’re going to look at mechitza. Yes, good. We learned that mechitza, what makes a reshus hayachid? Reshus hayachid makes leniencies and stringencies etc. You need to know what is a mechitza? General laws of mechitza.
Halacha 15: General Laws of Mechitza
A Mechitza That Cannot Stand in a Common Wind
Speaker 1:
I’ll say the Rambam like this, what does a mechitza mean? Says the Rambam, “kol mechitza she’eina yechola la’amod beruach metzuya,” you built something, but you built very weakly, that from a regular wind, a normal wind that is frequent, it will fall, “eina mechitza,” because it doesn’t hold truly.
A Mechitza That Is Not Made for Settling
Further, “vechol mechitza she’eina asuya lanachas,” it’s not made that you should be able to rest there, or you should be able to use the place, “eina mechitza.” For example, when it was built for other reasons. I know, an old wall that was built for a house that wasn’t built for traveling, I don’t know what, it wasn’t built for a mechitza, it’s not a mechitza. You need to explain later, it’s not made lanachas. He says that he didn’t bring it, it’s not clear what it means, what does asuya lanachas mean? The meaning of asuya lanachas means that it’s not made leshem kevi’us, leshem that it should remain there forever, lanachas that the mechitza should remain there. That means, it’s a mechitza, a temporary mechitza, or it’s a mechitza that isn’t a… that is temporary, it’s not a mechitza.
A Mechitza Made Only for Privacy
Another condition in mechitza, “vechol mechitza she’eina asuya ela letzniyus bilvad,” only that you should be able to dress there, undress, such a sort of thing, it’s not made to use that the place should now be surrounded with a wall, but to be able to hide underneath, “eina mechitza.”
A Mechitza Without Ten Tefachim in Height
And now the size, “vechol mechitza she’ein begovha asara tefachim o yoser,” it’s not high enough, “eina mechitza gemura.” Perhaps it’s a bit of a mechitza, and certain other halachos. He says it becomes a karmelis, but it doesn’t become a reshus hayachid. Something it becomes yes, a makom patur, but it’s not…
What happens if a person dug under the ground five? Or didn’t dig, he even made a little hill, goder chamisha, and geder, he made a hill with stones or something, a tel, and on that he built a mechitza that’s steep, it’s not one wall, it’s half a wall and half a wall, like we had earlier by the tel. Okay, more halachos.
Halacha 16: Parutz Merubeh Al Ha’omed
The Rule of Parutz Merubeh
Speaker 1:
Yes, “kol mechitza sheyesh ba parutz merubeh al ha’omed,” that the mechitza has large breaches and it’s more open than closed, and the place that is open, the breaches, is as large as the standing part, one mechitza. It’s larger, it’s parutz merubeh. “But if the breaches come, if they are both the same size, it’s a question with doubts.”
A Breach Greater Than Ten Amos
But this is only when it’s truly parutz as much as omed, because it has many small breaches. But if one breach is very large, it’s a big problem. He says so, “certainly these breaches won’t help, a breach that is more than ten amos.” A breach of more than ten amos completely nullifies the wall, the mechitza. But this is when it’s greater than ten amos. But ten amos itself, “harei hi kepesach.” Ten amos means like an opening and it doesn’t nullify.
Speaker 2:
Harei hi kepesach also means that regarding the matter of parutz merubeh al ha’omed, that you don’t count the ten amos because it’s a pesach? Or not necessarily? I say, there are several breaches, but one breach is ten amos. So once we say it’s a pesach, do you not count it at all?
Tzuras Hapesach
Speaker 1:
The next piece, “uvilvad shetihyeh la tzuras hapesach,” an actual form, not just a square. That ten amos is a pesach and greater than ten amos is a breach, not a pesach, is only when it doesn’t have tzuras hapesach. But if it has tzuras hapesach, there’s something that looks like a door, with two poles on the sides, or there’s a threshold, something that makes it into a pesach, then even more than ten amos is fine for the mechitza, it doesn’t cause any damage to the mechitza, because it’s a door.
But he says, “aval im yesh ba parutz merubeh,” if the door is greater than the entire mechitza, even the door being a pesach doesn’t help.
Discussion: Tzuras Hapesach and Parutz Merubeh
Speaker 2:
But I still don’t know what happens when there’s the door, the door is a certain number, and there are still several small breaches. The same thing, it will be parutz merubeh.
Speaker 1:
No, you must have the same, the breach, the breach, the ten shouldn’t be greater than the…
Speaker 2:
No, parutz merubeh is the rule, as we learned, parutz merubeh is even a breach of one amah. So even on the… and do you also count the door? With the pesach?
Speaker 1:
With the pesach? Right.
The Rambam’s View: Tzuras Hapesach Doesn’t Help for Parutz Merubeh
Parutz merubeh, so there are other poskim who bring that the view of the Rambam is that parutz merubeh, that tzuras hapesach doesn’t help for parutz merubeh. In other words, tzuras hapesach helps for the problem of ten amos, but otherwise it doesn’t help. I mean the same thing, ten and less than ten amos doesn’t help, it only helps… Both leniencies must be present. It must be both parutz merubeh, according to the Rambam there’s no solution for an eruv. That’s the point. Parutz merubeh is never… always nullifies the mechitza.
Innovation: Practical Difference Regarding Modern Eruvin
For example our sort of eruv that we make a tzuras hapesach, which is basically only tzuras hapesach, but certainly parutz merubeh al ha’omed, according to the view of the Rambam, according to the view of the Rambam it doesn’t help. And therefore there are those who want to be great Rambamists who shouldn’t rely on such sorts of eruvin generally. It could be actually that for example here in the street… there are places that yes. For example in my street, it could be that there is yes parutz omed merubeh that it works, that it works.
Speaker 2:
Yes, but if most is a tzuras hapesach, then it’s no longer most.
Speaker 1:
Yes, if parutz merubeh al ha’omed, according to the view of the Rambam it’s a problem. It doesn’t help.
Speaker 2:
He hasn’t yet said Rambam. He hasn’t yet said the truth.
Speaker 1:
Okay. More more more.
Halacha 17: Lavud by Mechitzos
Breaches Less Than Three
Speaker 1:
“We’re speaking about a mechitza when the breaches are from three tefachim and up, that the breaches are air, but if the breaches were each breach less than three, this is a mechitza even though the parutz is greater than the omed, because anything less than three is considered lavud.” Each less than three means like lavud. In other words, regarding lavud there’s no problem of parutz merubeh. Right.
Halacha 18: A Mechitza of Reeds and Ropes
Reeds
Speaker 1:
He gives an example of the breach. He gives advice. “Harosh yakev vekanim,” he didn’t build a wall, he only placed many little sticks. “Ve’im ein bein kol echad vachaveiro shelosha tefachim,” we look between every two reeds as if there’s a wall. This makes lavud.
Ropes
So too “yakev vechabilin, ve’im ein bein chavila lachavarta shelosha tefachim, harei zo mechitza gemura, af al pi shehi shesi belo erev o erev belo shesi, shetzorich rak o shesi o erev”. Here three tefachim from above, he also speaks the path in Yiddish, so it could mean that three tefachim must be three tefachim square. No, even if there’s a full three tefachim empty until above, or the other way, and still it’s called a mechitza gemura.
The Measure of Height
“Vetzorich sheyehe govah hakaneh asara,” when you make the mechitza with reeds, the reeds must be ten tefachim at least, so it should be the measure of a mechitza. “O sheyehe min ha’aretz ad sof ovi hachevel ha’elyon asara,” if you went with ropes,
Laws of Mechitza – Tzuras Hapesach, Materials for Mechitzos, and Laws of Mechitza from a Person
Tzuras Hapesach – Height of Ten Tefachim
Speaker 1: That from the ground until the end of the thickness of the upper rope must be ten tefachim. You’ve already laid ropes, but it must be every three, there can’t be between three tefachim, and the actual one must be ten tefachim, you can’t lay one tefach or two or three, right? Because there’s no mechitza less than ten, a mechitza must be at least ten high.
How do we learn this? Al hashiurim ha’elyonim, halacha leMoshe miSinai. The Rambam means that the ten, the mechitza is halacha leMoshe miSinai, that it was received that a mechitza is ten tefachim, and that lavud is three tefachim, such things. Very nice.
Tzuras Hapesach – The Definition
Speaker 1: And further, now he’ll say what is the tzuras hapesach that he said, he says that if it has a tzuras hapesach, then even if it’s greater than ten tefachim. Yes, mah zeh? What is this? Tzuras hapesach ha’amura bechol makom, hi? Hi afilu kaneh veyotze bo mikan vekaneh mikan, two poles, vekaneh al gabeihen, with a tzuras hapesach, a kaneh al gabeihen.
Speaker 2: A what?
Speaker 1: Yes. Govah shnei halechayim, so the reeds from the side he now calls lechi. The lechi usually means that there’s no tzuras hapesach, yes, don’t get confused, but here it’s called, the lechi means like the mezuza, yes, the side, must be ten tefachim. Govah shnei halechayim asara tefachim o yoser, vehakaneh veyotze bo she’al gabeihen, or shnei halechayim, ela sheyesh beineihem kama amos, even if they don’t touch, but govah halechayim ten.
The Reeds Must Be Able to Hold a Door
Speaker 1: What is tzuras hapesach? Says the Rambam, what must there be? A tzuras hapesach, we say “tzorich shnei kanim hare’uyim lekabel deles.” Ah, the tzuras hapesach must be such strong reeds that should be able to actually make a door on them. Even if you didn’t make a door, but it must be able to hold a door. Afilu deles shel kash, even if it’s a weak door, it doesn’t need to be such a strong door, but it’s such a thing as a door of straw. It’s something a minimum door. Straw, okay.
Speaker 2: Yes, you mean to say the reeds, it must be strong enough the pole that you lay that you should be able to put on something a piece of door.
Speaker 1: Yes.
An Opening in the Form of a Dome
Speaker 1: Another form of a tzuras hapesach that you need to be strong there.
Speaker 2: Yes, an opening in the form of a dome.
Speaker 1: He says that you have here two reeds, and higher than that you lay another reed. But what happens if the top is round, is a dome? So how do you count that? You might think that this isn’t ten tefachim, because it bends, there isn’t a full height of ten tefachim. But we don’t look at it that way, rather “im yesh be’orech raglei hakipa asara tefachim,” even if it goes round, and there isn’t… it doesn’t stand at a height of ten tefachim, this is a tzuras hapesach.
Discussion: The Measure of Ten Tefachim by a Dome
Speaker 2: But it must be ten tefachim from both sides. There is yes ten tefachim, but not certainly… I don’t know if I’m asking well, it could be less than ten tefachim is it a valid beam?
Speaker 1: You must be able to walk into the opening. If it’s exactly ten tefachim in the entire roundness, it’s a tiny door.
Speaker 2: Right, but from both sides, after all it becomes round, must it already be ten tefachim, or… I don’t know precisely. I don’t know if I’m asking well, must it be ten tefachim straight?
Speaker 1: “Umikodem shematchil hapesach le’agel,” so he says.
Speaker 2: Right, but it doesn’t say in the Rambam properly. I don’t know.
Tzuras Hapesach Made from the Side
Speaker 1: Here there’s something an interesting foundation of a rule, how you can’t make the tzuras hapesach.
Speaker 2: Yes, “tzuras hapesach she’asaha min hatzad, eina klum.” Interesting.
English Translation
Speaker 1: Right, the tzuras hapesach (form of a doorway) that we’re talking about must be in the middle of a wall. A regular door is made in the middle of the wall, and one makes the tzuras hapesach. “And so if he made it in the air in the middle,” it’s an interesting thing. There needs to be some piece of wall, but there’s no lechi (side post), so one must place something wider, and one wants to make a tzuras hapesach there. The halacha and the commentators ask this question, and actually you have other opinions that don’t hold this halacha, they have other interpretations of “from the side.”
Speaker 2: Okay.
Discussion: Tzuras Hapesach and Partitions
Speaker 2: Let’s continue with what makes a partition. If I didn’t understand, a full tzuras hapesach is enough with two partitions, two sides?
Speaker 1: No, that’s… no, why? No, tzuras hapesach is like this. But a mavoy (alleyway) only needs a lechi on one side. I don’t need a tzuras hapesach at all. But other places that only need a lechi, but tzuras hapesach is on both sides, that’s what I mean.
Speaker 2: Okay.
With Anything One Makes a Partition – Materials for Partitions
Speaker 1: Let’s continue with what one can make the partition from, yes? “With anything one makes a partition,” one can make a partition with anything. We already spoke about the size, now we’re talking about the material of the partition. “Whether with vessels, whether with food,” one can use food. “Whether with a person,” one can take a person and tie them and place them there. “Even with an animal, beast, or bird. But ‘provided they are bound,’” if it’s a person or an animal, one must tie them “so that they won’t move,” because if they move it’s like “one standing and one sitting,” it doesn’t work.
It’s not clear that a person needs to be bound, an animal needs to be. A person can restrain himself.
Speaker 2: Yes, an animal will run away. A person… put him there erev Shabbos (Sabbath eve), come back motzaei Shabbos (Saturday night) to see if he’s still standing.
Speaker 1: No, he doesn’t have to stand the whole Shabbos. He has to stand for a few minutes, we’ll see this matter later.
Speaker 2: Yes, we’ll see. Look in the next halacha, we’ll talk about this.
Speaker 1: But there is, yes, if one needs to carry something and wants to make a partition, one cannot place people and have them be the partition. It doesn’t have to be with knowledge, we’ll see.
A Partition That Stands By Itself and a Partition Made on Shabbos
Speaker 1: “A partition that stands by itself is valid.” It doesn’t have to be “by itself,” it doesn’t have to be built. There is a partition, one cannot count it as a partition. And “a partition that was made on Shabbos,” if one makes a partition on Shabbos, it’s also good.
Speaker 2: But is it permitted?
Speaker 1: It’s not permitted, it’s building. “And if it was made inadvertently, it’s permitted to carry in it until motzaei Shabbos.” “Provided it wasn’t made with the intention of carrying,” one may not do it with the intention of carrying. If there is carrying, we punish him like “in order that he should do,” is that the word?
Discussion: A Partition Made With the Intention of Carrying
Speaker 1: He’s now talking, let’s not get confused, about a partition that one may not make. And let’s say not this way, yes, a person stands. A person.
Speaker 2: Right.
Speaker 1: You don’t want to make it knowingly for the purpose of carrying.
Speaker 2: Right.
Speaker 1: Did I intend it knowingly for the purpose of carrying? Did I intend that this is a partition that is forbidden on Shabbos for the purpose of carrying? Even if this is inadvertent, even if I did it intentionally, even if I didn’t intend it, it’s forbidden to carry in it. That means, if someone else inadvertently made a partition, you may use the partition for Shabbos. A long time he made it for you, even inadvertently, he didn’t know it was Shabbos, he thought he was just making a partition for the sake of this, I don’t know what, and nevertheless, since he had you in mind, it becomes forbidden. This is some sort of penalty.
Speaker 2: But, or intentionally, he didn’t mean you, yes?
Speaker 1: But if he inadvertently made it for another minute, for another person, then you may use the partition on Shabbos.
Speaker 2: Right, good.
A Partition From People on Shabbos
Speaker 1: How does one make from people, it’s permitted to make a partition from a person on Shabbos, that he should stand one next to the other, provided that he doesn’t inform those standing that it’s for the purpose of making a partition that he positioned them. One tells them, stand here, but one may not tell them that they’re standing there to make a partition.
Discussion: Why May One Not Tell?
Speaker 2: Why the awareness, when one thinks it’s a partition it doesn’t work?
Speaker 1: It seems it’s a kind of building, that he brings here perhaps a concern of building, that one may not make on Shabbos. It’s not actual building, it’s something like a… if they know, they’ll feel like they’re doing some kind of building on Shabbos, or it’s something similar to building. One tells them, stand here, the rabbi said don’t ask questions, and meanwhile one carries already.
Speaker 1: And he shouldn’t position them, that person who wants to use this partition, not the same person, the person who positioned them.
Speaker 2: No, even, that means, one must position the person, one may not tell him that they’re making a partition. Even not that person should make it, the one who needs the partition, rather another should position them without his knowledge. That means, one sends an agent, he should tell the people to stand there, and not tell them why. Right?
Speaker 1: Right. So if suddenly someone calls him and tells him erev Shabbos, position yourself here for a minute, he should know that he’s now being used as a partition. He shouldn’t know, because then it will become forbidden. Don’t say it. Interesting.
Speaker 2: Yes.
Discussion: The Explanation of These Laws
Speaker 2: What’s the explanation of these things? Why shouldn’t one tell? What is it that the awareness makes it invalid?
Speaker 1: Because it becomes like a kind of building a vessel. If they’ll bring them here, it’s obvious to me. But if they don’t know, I mean, a person is a partition, simply he doesn’t know, I’ll use him, but I don’t position him with the nature of a partition explicitly. And also the person who needs the partition shouldn’t be the one who positions them.
Speaker 2: Right, it’s also more similar to building, because he’s here busy making partitions.
Speaker 1: That’s assistance. It’s not clear.
Speaker 2: Okay, another halacha.
A Tree That Bends Over the Ground
Speaker 1: A tree, ilan, a tree that bends over the ground, a tree that bends over the ground, it’s like this, if it’s not higher than three tefachim (handbreadths) from the ground, if the leaves, the thing from the tree, is not higher than three tefachim from the ground, then one fills between its branches with straw and hay, he can put in more pieces of wood between the branches so it will indeed reach to the floor. And ties it and packs it, and he must tie the straw and hay, until it stands in a common wind and doesn’t sway, we spoke that the partition must be stable, it should be able to stand in a common wind, and one may carry under it, and with this it becomes a partition.
Discussion: Why Must He Fill?
Speaker 2: Right. Why does he need at all the space that’s there more than three tefachim between the leaves?
Speaker 1: Right, right, because the leaves aren’t close enough to the ground for lavud (legal fiction of connection), that it should be a… the ground yes, but they’re not close one to the other, because there are three tefachim, it’s not higher than three tefachim from the ground.
Speaker 2: Right. If it’s higher, he can also perhaps fill, but I don’t know. It’s not clear. Ah, what does it say?
Speaker 1: No, he says if it’s not higher than three tefachim from the ground, therefore he must add.
Speaker 2: No, on the contrary, if it’s not higher three tefachim, it should be lavud. If he adds on the side, just so, so it won’t… ah, he must add to bring so it won’t jump around, that’s assistance.
Speaker 1: That’s the word, because this can move around.
Speaker 2: No, the moving around is the problem. Actually the tree is good, the problem is that it can move around, therefore he must compress it.
Speaker 1: But why must he fill between its branches?
Speaker 2: Because that makes it so it won’t move around.
Speaker 1: No, the tying and packing makes it so it won’t move around. I know, I don’t know. So, that’s assistance, but he doesn’t say the three tefachim. It’s not that he makes a… he makes a… I don’t know. Do you understand? It means that actually it’s good, but the advantage is, so they bring from the commentary on the Mishnah, the advantage is also so it won’t go jumping around, not clear.
The Measure of Beis Sasayim
Speaker 1: But provided there is under it up to beis sasayim (area of a field requiring two se’ah of seed), but only if it’s up to beis sasayim. If it’s larger than beis sasayim, as we learned earlier, this doesn’t help. Up to beis sasayim, true, under it four amos (cubits), provided there is under it
Chapter 16: Summary — A Place Not Enclosed for Dwelling and Partition
Halacha 2 (Continued) — Upper Partition and Height
Speaker 1: So in any case, actually it’s good, but the advantage is, so they bring from the commentary on the Mishnah, that the advantage is also so they won’t multiply jumping. Not clear.
But provided there is under it beis sasayim, but only if it’s up to beis sasayim, if it’s larger than beis sasayim, as we learned earlier, it doesn’t help.
So also a partition, a place not enclosed for dwelling, it’s indeed height not greater than a regel (foot) of the partition, it will make it better.
Speaker 2: Yes, but that’s completely simple.
Speaker 1: Yes.
—
Summary of Chapter 16
Speaker 1: Okay, until here chapter 16. What we learned in this chapter, two halachos:
Halacha 1 — A Place Not Enclosed for Dwelling
One halacha is, a partition, a place not enclosed for dwelling that is larger than beis sasayim, one may not carry four amos on Shabbos, a rabbinic decree.
Halacha 2 — Details of a Partition
The second halacha is, what is a partition? Everyone understands more or less what a partition is, but several details about a partition:
– What if there’s more breach than standing wall
– What if there’s an opening in it
– Etc.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
הלכות שבת פרק ט״ז – תמלול
סיכום השיעור 📋
רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ז — מוקף שלא לדירה, דיני מחיצות
[דיגרעסיע: דער רמב״ם׳ס סדר — דאורייתא און דרבנן]
דער רמב״ם איז בדרך כלל מקפיד צו צעטיילן דאורייתא און דרבנן — ער שרייבט ערשט אלע ל״ט מלאכות (דאורייתא), און ערשט שפעטער (פרקים כ״א–כ״ג) ברענגט ער די שבותים/דרבנן׳ס. אבער ביי הוצאה שרייבט ער שוין אין פרק ט״ז (און פריער) אסאך דרבנן-הלכות (כרמלית, מוקף שלא לדירה, א.א.וו.) צוזאמען מיט די דאורייתא-הלכות, אנשטאט צו ווארטן ביז פרק כ״ג. א מעגליכע הסבר איז אז דער רמב״ם גייט אביסל לויט דעם סדר פון די משנה, וואס רעכנט אויס ערשט די ל״ט מלאכות און נאכדעם איז מאריך אין דיטעילס פון הוצאה. אבער עס בלייבט א פראבלעם מיט דעם סדר, און די מסקנא איז אז הוצאה איז ממש אוממעגליך געווען צו צעטיילן אויף דאורייתא/דרבנן, האט ער עס נישט געטון.
—
הלכה א — מקום שהוקף שלא לדירה
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“מקום שלא הוקף לדירה… כגון גנות ופרדסים, וכן המקיף מקום בארץ לשמרו, וכיוצא בהן – אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר, הרי זו רשות היחיד לחייב המוציא והזורק והמושיט מרשות הרבים לזו… אבל אין מטלטלין בכולן אלא אם כן יש בה בית סאתים ופחות. אבל אם יש בה יותר מבית סאתים – אסור לטלטל בה אלא ארבע אמות ככרמלית.”
פשט
א מקום וואס איז מוקף מחיצות אבער נישט לדירה (ווי גערטנער, פרדסים, אדער א שטח וואס מען היט אפ), אויב די מחיצות זענען 10 טפחים הויך — איז עס רשות היחיד לחומרא (חייב אויף הוצאה/זריקה/הושטה פון רה״ר אהין). אבער לקולא (טראגן בתוכו) — נאר אויב עס איז בית סאתים אדער קלענער. גרעסער פון בית סאתים — מעג מען נאר טראגן ד׳ אמות, ווי א כרמלית.
חידושים און הסברים
1. “הוקף לדירה” vs. “שלא לדירה”: אויב עס איז הוקף לדירה איז נישטא קיין פראבלעם — אפילו א זייער גרויסע פאלאץ איז א רשות היחיד אן שום באגרעניצונג. דער גאנצער דין פון בית סאתים גייט נאר אויף מוקף שלא לדירה.
2. טייטש פון “לעבר”: “כדי תשמישו לעבר” מיינט שמירה/אפהיטן (מען מאכט מחיצות אז בהמות/מענטשן זאלן נישט אריינלויפן), אדער אויפלופטערן זיך (מען גייט דארט ספאצירן, נישט וואוינען).
3. דער דאפלטער דין — חומרא און קולא: דער מקום איז מדאורייתא א רשות היחיד (ווייל עס האט מחיצות פון 10 טפחים). די חומרא בלייבט: ארויסטראגן פון רה״ר אהין איז חייב מדאורייתא. אבער מדרבנן האבן חכמים אסור געמאכט צו טראגן בתוכו (אויב גרעסער פון בית סאתים), ווייל עס באקומט א דין כרמלית לגבי טלטול בתוכו.
4. הסבר פארוואס חכמים האבן עס באהאנדלט ווי כרמלית: רשות היחיד/רשות הרבים איז נישט ליטעראל “פריוואט”/”עפנטליך” — עס האט צו טון מיט וויאזוי עס זעט אויס. א גרויסע מוקף שלא לדירה זעט אויס ווי רשות הרבים — עס איז גרויס, מען וואוינט נישט דארט, מען דרייט זיך דארט ווי אין א כרמלית. עס זעט נישט אויס ווי א פריוואטע דירה, דערפאר האבן חכמים באהאנדלט עס ווי א כרמלית לגבי טלטול.
—
עמוד שגבוה עשרה ורחב בית סאתים
דער רמב״ם׳ס ווערטער
א גרויסע פלאטפארמע (עמוד) וואס איז גבוה עשרה טפחים און ברייט ביז בית סאתים — מטלטלין בכולו. מער ווי בית סאתים — נאר ד׳ אמות.
פשט
א הויכע פלאטפארמע באקומט דין רשות היחיד מדאורייתא (ווייל עס איז גבוה עשרה), אבער חכמים האבן באגרעניצט דעם טילטול ביז בית סאתים. מער ווי בית סאתים באקומט עס דין כרמלית לענין טילטול בתוכו.
חידושים
– דער שיעור „עמוד” מיינט נישט א שמאלע זייל, נאר יעדע ערהויבענע שטח — א גאנצע אינזל, א פלאטפארמע, א ברייטע שטיין. עס קען אויך זיין א חריץ (פארטיפטע שטח) אדער א לוח. דער רמב״ם רעכנט אויף ביי יעדע הלכה די פארשידענע וועגן ווי עס קען ווערן רשות היחיד: (1) מחיצות, (2) עמוד (ערהויבענע שטח), (3) לוח — אלע דריי זענען וועגן צו באקומען דין רשות היחיד.
—
סלע שבים — שטיין אין ים
דער רמב״ם׳ס ווערטער
א סלע שבים: אויב פחות מעשרה — בטל צו די ים (כרמלית), מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה. אויב גבוה עשרה און ברייט ביז בית סאתים — רשות היחיד, מטלטלין בכולו, אבער אסור מתוכה לים ומן הים לתוכה. אויב גבוה עשרה אבער יותר מבית סאתים — אע״פ שהוא רשות היחיד, הואיל ואסור לטלטל בו אלא בד׳ אמות ככרמלית, מותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה.
פשט
דריי דוגמאות פון סלע שבים:
1. פחות מעשרה — כרמלית ווי דער ים אליין.
2. גבוה עשרה, ביז בית סאתים — רשות היחיד גמורה, מיט קולא (מטלטלין בכולו) און חומרא (נישט טראגן צו/פון ים).
3. גבוה עשרה, יותר מבית סאתים — באקומט דין כרמלית לקולא (מותר מתוכה לים) און לחומרא (נאר ד׳ אמות בתוכו).
חידושים
1. קשיא: פארוואס ביי סלע שבים יותר מבית סאתים גיט מען נאר איין חומרא (ד׳ אמות בתוכו) אבער נישט ביידע חומרות (סיי נישט טראגן בתוכו, סיי נישט טראגן צו ים)? ביי א נארמאלע קרפף יותר מבית סאתים האט מען דאך ביידע חומרות!
2. תירוץ — דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה: חז״ל האבן נישט גוזר געווען ביידע חומרות ווייל עס איז א „דבר שאינו מצוי.” דער רשב״א ברענגט אז דער פשט פון „דבר שאינו מצוי” איז נישט אז אזעלכע שטיינער עקזיסטירן נישט אין דער וועלט (עס זענען דא טויזנטער אזעלכע), נאר אז עס איז נישט מצוי אז א מענטש זאל מטלטל זיין פון א שיף צו דער שטיין און פון דער שטיין צו א שיף. דאס הייסט, דער מעשה פון טילטול צווישן דער סלע און דער ים איז נישט א טאג-טעגליכע זאך.
3. משל פון עלעפאנט: עס ווערט געברענגט א ראיה פון דער ברכה „משנה הבריות” אויף אן עלעפאנט — אפילו עס זענען דא פילע עלעפאנטן אין דער וועלט, פאר דעם איינצלנעם מענטש איז עס נישט מצוי. „מצוי” ווערט געמאסטן רעלאטיוו צו וויפיל מענטשן עס טרעפן דאס, נישט וויפיל עס עקזיסטירט אין דער וועלט. אבער דער חברותא איז נישט מסכים צו דעם משל, ווייל ביי א שטיין לעבן א שטאט איז עס דאך מצוי פאר די שטאט-באוואוינער.
4. דער עיקר פשט (ראב״ד/רשב״א): „דבר שאינו מצוי” מיינט אז דער מעשה טילטול פון שיף צו סלע איז נישט א רעגולערע זאך. דער כלל פון חכמים׳ס גזירות איז: זיי גוזר׳ן נאר אויף זאכן וואס מאכן זיך אפט, וואו עס קען פירן צו א פרצה. א זאך וואס מאכט זיך זעלטן — „לא גזרו ביה.”
5. נאכאמאל קשיא: פארוואס האבן חכמים נישט געמאכט פארקערט — געלאזט דעם דין רשות היחיד (נישט טראגן צו ים) און אוועקגענומען די גזירה פון כרמלית (ד׳ אמות)? תירוץ: דאס וואס מ׳טראגט בתוכו איז א „תמיד” זאך, א נארמאלע זאך — דערויף בלייבט די חומרא. דער „מאדנער” מענטש וואס גייט נעמען פון סלע צו ים — דאס האבן זיי מתיר געווען ווייל דאס איז דער דבר שאינו מצוי.
6. Coherence פון חכמים׳ס תקנה: חכמים האבן געמאכט א coherent דין — ווען עס באקומט דין כרמלית, באקומט עס ביידע — קולא (מותר מתוכה לים) און חומרא (נאר ד׳ אמות בתוכו). מ׳מאכט נישט סתירות מניה וביה.
—
שיעור בית סאתים — חשבון
פשט
בית סאה = 50 אמה × 50 אמה = 2,500 אמות מרובעות. בית סאתים = 5,000 אמות מרובעות. אויב מרובע (סקווער) — שבעים ושיריים × שבעים ושיריים אמה.
חידושים
1. דער סקווער-רוט פון 5,000 איז אן אירראציאנאלע צאל — מ׳קען עס נישט פרעציז אויסדריקן. דער רמב״ם זאגט דעריבער “שבעים ושיריים” (70 מיט א שאריות).
2. דער אויסדרוק „במקום שיש בו שבירה” / „בשבירה” / „בתשבורת” מיינט: אפילו אויב דער שטח איז נישט א גראדע באקס, נאר אן אירעגולערע שעפ, רעכנט מען דעם שטח (area) — אויב מ׳קען ארויסקראצן 5,000 אמות מרובעות, איז עס בית סאתים. דאס ווארט „תשבורת” קומט פון שבירה/צעבראכנקייט — דאס הייסט דער שטח ווי ער איז, אפילו צעבראכן/אירעגולער. די גמרא רעדט פון „עיגול” (קרייז) — „בשבירה” מיינט מ׳רעכנט דעם area פון וועלכע שעפ עס איז.
3. דאס איז א שטח (area) פראבלעם, נישט א היקף (circumference) פראבלעם. דער אומרעכענונג פון א רעקטאנגל (100×50) צו א סקווער מיט דעם זעלבן שטח האט נישט קיין פשוט׳ע פארמולע — מ׳קען נישט פשוט פארדאפלען איין זייט, ווייל דאן ווערט דער שטח פיר מאל גרעסער.
—
ארכו כשנים ברחבו — כחצר המשכן
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“מקום שלא הוקף לדירה שיש בו בית סאתים – אם היה ארכו כשנים ברחבו, כחצר המשכן, מותר לטלטל בכולו.” אבער “אם היה ארכה יתר על שתים ברחבה, אפילו אמה אחת – אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.”
פשט
א מקום וואס איז מוקף מחיצות אבער נישט הוקף לדירה, ביז בית סאתים מעג מען טראגן — אבער נאר ווען דער אורך איז פונקטליך צוויי מאל דער רוחב (100×50, ווי חצר המשכן). אויב דער אורך איז מער ווי צוויי מאל דער רוחב, אפילו א משהו, ווערט עס א כרמלית און מ׳מעג נאר טראגן ד׳ אמות.
חידושים
1. מקור פון דעם שיעור בית סאתים: דער גאנצער היתר פון בית סאתים שטאמט פון חצר המשכן. אלע הלכות הוצאה ווערן געלערנט פון טראגן כלים פון משכן (רשות היחיד) צום מדבר (רשות הרבים). חצר המשכן איז געווען פונקטליך בית סאתים (100×50), און דאס איז דער מקור פארוואס ביז בית סאתים איז מותר.
2. שאלה: צי איז משכן “הוקף לדירה”? עס ווערט אויפגעברענגט דער פסוק “ושכנתי בתוכם” — וואס קען מאכן דעם משכן פאר “הוקף לדירה.” אבער עס ווערט נישט אויסגעהאלטן אלס ראיה, ווייל דער דין איז דרבנן.
3. צוויי באדינגונגען פאר היתר טלטול אין מקום שלא הוקף לדירה: עס זענען דא צוויי תנאים: (א) דער שטח טאר נישט זיין גרעסער ווי בית סאתים (5,000 אמות קוואדראט), (ב) דער אורך טאר נישט זיין מער ווי צוויי מאל דער רוחב. אפילו ווען דער שטח איז קלענער ווי בית סאתים, אויב דער אורך איז מער ווי צוויי מאל דער רוחב — איז אסור.
4. מחלוקת: צי גילט דער תנאי פון ארכו כשנים ברחבו נאר ביי פונקטליך בית סאתים, אדער אויך ביי קלענער? דער שער הציון (געברענגט דורך ר׳ אברהם דומב) זאגט אז דער תנאי פון ארכו כשנים ברחבו גילט נאר ווען ס׳איז פונקטליך בית סאתים. ביי קלענער ווי בית סאתים איז סתם מותר אן דעם תנאי. דאס שטימט מיט דעם לשון פון רמב״ם “מקום שיש בו כמידה הזאת” — וואס מיינט פונקטליך די מידה.
5. קשיא אויף דעם צוגאנג: אויב דער תנאי גילט נאר ביי פונקטליך בית סאתים, איז שווער — ווייל ביי קלענער ווי בית סאתים וואלט מען געמעגט האבן א זייער לאנגע שמאלע שטח, וואס זעט נישט אויס ווי א חצר בכלל. עס ווערט נישט פינאל אויסגעלייזט.
—
פרץ וגדר לשם דירה — וויאזוי מאכט מען א מקום שלא הוקף לדירה פאר הוקף לדירה
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“מקום שהוקף שלא לשם דירה – אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים וגדר בה לשם דירה – מותר לטלטל בכולה. אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה, [ונאכדעם פרץ נאך אן אמה וגדרה לשם דירה], עד שהשלימה ליותר מעשר – מותר לטלטל בכולה, אע״פ שיש בה כמה מילין.”
פשט
א מקום וואס איז מוקף מחיצות שלא לשם דירה קען מען פארוואנדלען צו “הוקף לדירה” דורך מאכן א פרצה פון מער ווי 10 אמות אין די אלטע מחיצות (וואס איז מבטל זיי) און דערנאך צוריקבויען לשם דירה. דאס גילט אפילו ווען מ׳טוט עס צוביסלעך — איין אמה אויף אמאל.
חידושים
1. מעכאניזם פון דעם היתר: דער יסוד איז אז א פרצה פון מער ווי 10 אמות איז מבטל די אלטע מחיצות. ווען מ׳בויט צוריק, איז דאס א נייע בנין לשם דירה, און דאס מאכט דעם גאנצן מקום פאר “הוקף לדירה.”
2. חידוש — צוביסלעך (אמה אויף אמאל): מ׳זאגט נישט אז יעדע אמה ווערט בטל פאר זיך (ווייל איין אמה פרצה איז נישט מבטל מחיצות). מ׳קוקט אויף דעם קומולאטיוון רעזולטאט — ווען אלע קליינע פרצות צוזאמען זענען מער ווי 10 אמות, און אלע זענען צוריקגעבויט געווארן לשם דירה, איז דאס גענוג.
3. קיין שיעור-באגרעניצונג אויפ׳ן מקום: ווען דער מקום איז שוין “הוקף לדירה” דורך דעם תיקון, איז מותר לטלטל בכולה אפילו ס׳איז כמה מילין — ווייל דער דין פון בית סאתים גילט נאר ביי שלא הוקף לדירה.
—
דין מקום שהוקף לדירה אבער נזרע רובו אדער מיעוטו
דער רמב״ם׳ס ווערטער
א מקום וואס איז יא הוקף לדירה, אבער אם נזרע רובו — אסור לטלטל בכולו. אם נזרע מיעוטו — ווענדט זיך: אם נזרע מיני בית הסאה (דער אנגעזייטער חלק איז קלענער ווי בית סאה) — מותר לטלטל בכולו. אבער אם היה המקום הזרע יתר מבית סאה — אפילו ס׳איז א מיעוט — אסור לטלטל בו בכולו.
פשט
ווען רוב פון א מוקף-לדירה פלאץ ווערט א פעלד, ווערט די גאנצע פלאץ בטל — אפילו דער חלק וואס איז נאך לדירה ווערט אויך אסור, ווייל אלעס איז ארום די זעלבע מחיצות. ביי מיעוט: א קליינע פעלד (ביז בית סאה) ווערט בטל צו דער דירה. אבער א פעלד גרעסער ווי בית סאה איז א “חשוב׳ע פעלד” און ווערט נישט בטל — און עס איז מבטל אפילו דעם רוב וואס איז דירה.
חידושים
1. א פעלד (שדה) איז נישט קיין דירה — דאס איז דער יסוד. א שדה האט א דין ווי א כרמלית ווען עס איז שלא הוקף לדירה.
2. ביטול גייט אויף די גאנצע מחיצה-אינהאלט: ס׳איז נישט דא קיין הלכה וואס איז נאר א חלק — אדער די גאנצע פלאץ איז מותר אדער די גאנצע איז אסור, ווייל אלעס איז ארום די זעלבע מחיצות.
3. בית סאה איז דער שיעור פון חשיבות פאר א פעלד: א פעלד קלענער ווי בית סאה ווערט בטל צום דירה-חלק. אבער א פעלד גרעסער ווי בית סאה איז חשוב גענוג אז עס איז מבטל אפילו א רוב וואס איז דירה.
4. אינטערעסאנטע קשיא: פארוואס זאל א מיעוט וואס איז מער ווי בית סאה מבטל א רוב? עס איז נישט קיין קלארן טעם דערפאר — ס׳איז פשוט אזוי ווי דער גאנצער דין פון בית סאה.
—
חילוק צווישן נזרע תבואה און נטעים (ביימער)
דער רמב״ם׳ס ווערטער
אם נטעים (ביימער) נזרע רובו — הרי הוא כחצר, ומטלטלין בכולו.
פשט
ביימער זענען נישט מבטל א חצר/דירה, ווייל ס׳איז נארמאל אז א מענטש זאל האבן ביימער אין זיין חצר לדירה (פאר שיינקייט). אבער תבואה (זריעה) איז מבטל, ווייל א שדה איז נישט קיין בית.
חידושים
– חילוק זריעה/נטיעה: זריעה מיינט אייביג תבואה, נטיעה מיינט אייביג ביימער — ווי מ׳האט געלערנט ביי די מלאכה פון זריעה.
– ביימער זענען חלק פון דירה-לעבן: דער יסוד איז אז ביימער פאסן צו א חצר לדירה, אבער א תבואה-פעלד פאסט נישט.
—
דין מים (וואסער) אין דעם מוקף-לדירה שטח
דער רמב״ם׳ס ווערטער
וואסער אין דעם שטח, אפילו עמוקה מאד — אם היו ראויין לתשמיש (מ׳קען עס נוצן, אריינשפאצירן, אדער נוצן פאר שיינקייט) — הרי הן כנטעים, ומטלטלין בכולו. ואם אינן ראויין — אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות.
חידושים
– וואסער ראוי לתשמיש = ווי נטעים: אזויווי ביימער זענען נארמאל פאר שיינקייט אין א חצר, אזוי איז א וואסער-באסיין (פול) נארמאל פאר שיינקייט אין א דירה.
– וואסער נישט ראוי = כרמלית: ווען דער וואסער איז נישט ריין אדער נישט צוגענגלעך, ווערט עס ווי א כרמלית מיט נאר ד׳ אמות.
– באגרענצונג: דאס גילט נאר ווען דער עיקר פון דעם מקום איז לדירה לכתחילה. אויב דער מקום איז לכתחילה מוקף צו זיין א לעיק (ווי גנות ופרדסים), העלפט גארנישט — ס׳ווענדט זיך וואס דער תכלית פון דעם פלאץ איז.
—
דין קירויו מתירו — א דאך איז מתיר דעם שטח
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בו בית שלש סאין וקירו בו בית סאה — קירויו מתירו.
פשט
דער דאך שאפט א מחיצה דורך דעם כלל “שפת תקרה יורד וסותם” — מ׳קוקט אן ווי די ברעג פון דעם דאך גייט אראפ און פארמאכט ווי א וואנט. דערמיט ווערט דער באדעקטער חלק (בית סאה) אפגעטיילט מיט אייגענע “ווענט”, און וואס בלייבט אפן איז נאר בית סאתים — וואס מעג מען טראגן.
חידושים
– שפת תקרה יורד וסותם איז איינע פון די הלכות מחיצות (ווי לבוד) — א דאך ווערט אנגעקוקט ווי ס׳האט ווענט.
– דער רמב״ם נוצט דא ערשט דעם ווארט כרפף (קרפף) — ביז יעצט האט ער עס נישט געברויכט.
—
ונפרץ במילואו לחצר — כרפף וואס עפנט זיך צו א חצר
דער רמב״ם׳ס ווערטער
ווען א כרפף (מקום שהוקף שלא לשם דירה) נפרץ במילואו לחצר — די וואנט צווישן דעם כרפף און א חצר (הוקף לדירה) פאלט אוועק, און אויך נפרץ חצר כנגדו (די חצר׳ס וואנט פון יענע זייט פאלט אויך אוועק) — החצר מותרת כשהיתה, והכרפף אסור כשהיה.
פשט
צוויי פראבלעמס: (1) דער בית סאתים ווערט יעצט גרעסער ווייל ס׳איז אפן צום כרפף; (2) די חצר האט א גרויסע פרצה. די הלכה איז: די חצר בלייבט מותר ווייל דער כרפף איז נאר א חומרא דרבנן (נישט אמת׳דיג אפן צו א כרמלית/רשות הרבים), און דער כרפף בלייבט אסור.
חידושים
1. דער כרפף איז גענוג מחיצה פאר די חצר: לגבי די חצר, דער כרפף דינט ווי א מחיצה — ס׳איז נישט אפן צו רשות הרבים, נאר צו א פלאץ וואס איז בסך הכל א חומרא דרבנן.
2. מ׳זאגט נישט אז די חצר איז מתיר דעם כרפף: מ׳קען מאכן א חשבון אז דער בית סאתים בלייבט בית סאתים, און די חצר איז מותר, ממילא זאל אלעס זיין מותר — אבער אזוי זאגן מיר נישט. דער כרפף בלייבט אסור ווייל ער האט יעצט נישט קיין אייגענע ווענט ארום, און ס׳איז גרעסער ווי בית סאתים. “אף על פי שהחצר מתירתו” — מ׳זאגט נישט אז די חצר׳ס היתר שפרייט זיך אויס אויפן כרפף.
3. דער כרפף העלפט דער חצר, אבער דער חצר העלפט נישט דעם כרפף. דער טעם: דער כרפף איז געווען פריער אינגאנצן עקסטער מיט א באזונדערע וואנט. ערשט נאכדעם וואס די וואנט איז אוועקגעפאלן, איז עס נפרץ געווארן. אין אזא פאל ווערט דער כרפף נישט מותר. אבער אויב דער כרפף וואלט פון אנהייב אן געבויט געווארן צוזאמען מיט דער חצר — אפן צו א מקום מוקף לדירה — וואלט עס אפשר אויסגעקוקט ווי א גרעסערע חצר, אפילו גרעסער ווי בית סאתים, און וואלט אפשר בטל געווען.
—
מיעוט בית סאתים — ווי מאכט מען א כרפף קלענער ווי בית סאתים
אילנות אינו מיעוט
רב הונא אמר רב: אויב מ׳האט א כרפף גרעסער ווי בית סאתים (וואס באקומט א דין כרמלית מדרבנן), און מ׳וויל עס קלענער מאכן — אילנות (ביימער) אינו מיעוט — ביימער אריינפלאנצן מאכט נישט קלענער דעם שטח.
עמוד בצד הכותל
אבל בנה עמוד בצד הכותל, גבוה עשרה ורחב שלשה או יותר — הרי זה מיעוט. אויב מ׳בויט אן עמוד נעבן דער וואנט, הויך צען טפחים און ברייט דריי טפחים, איז דאס יא א מיעוט — דער פלאץ ווערט קלענער ווי בית סאתים, און מ׳מעג טראגן.
אבל פחות משלשה אינו מיעוט — ווייל כל פחות משלשה כלבוד היא — ווייניגער ווי דריי טפחים פון דער וואנט ווערט גערעכנט ווי דער וואנט אליין (לבוד), ממילא האט מען גארנישט צוגעלייגט.
מחיצה הרחוקה מן הכותל
הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה — מיעט. אויב מ׳האט אוועקגערוקט דריי טפחים פון דער וואנט און געמאכט א מחיצה, איז דאס א מיעוט. אבער פחות משלשה — לא עשה כלום, דער זעלבער דין לבוד.
טח את הכותל בטיט
טח את הכותל בטיט — אפילו שאינו יכול לעמוד בפני עצמו — הרי זה מיעוט. אויב מ׳האט געשמירט טיט אויף דער וואנט, אפילו דער טיט קען נישט שטיין פאר זיך אליין, איז דאס א מיעוט — ווייל מ׳האט באמת געמאכט דער וואנט דיקער, און דער שטח איז באמת קלענער געווארן.
חידוש — דער חילוק צווישן עמוד/מחיצה און טח בטיט
ביי אן עמוד אדער מחיצה נעבן דער וואנט דארף מען מינדסטנס דריי טפחים ברייט/אוועק, ווייל ווייניגער איז לבוד. אבער ביי טח בטיט — וואו מ׳מאכט דער וואנט אליין דיקער — איז קיין שיעור נישט נויטיג, ווייל מ׳האט באמת פארגרעסערט דער וואנט. דער סברא: אן עמוד אדער מחיצה וואס שטייט נעבן דער וואנט איז נישט קאנעקטעד צו דער וואנט, און איז אויך נישט גרויס גענוג צו זיין א וואנט פאר זיך — ממילא איז עס ווי מ׳לייגט עפעס אראפ אינמיטן (ווי ביימער, וואס מאכט נישט קלענער דעם שטח). אבער ווען מ׳מאכט דער וואנט אליין דיקער, האט מען באמת דעם שטח קלענער געמאכט.
—
תל כמחיצה — מחיצה על גבי מחיצה
דער יסוד: תל ווערט א מחיצה
א תל (בערגל) וואס איז גבוה עשרה טפחים קען דינען ווי א מחיצה, און דער פלאץ אויבן אויפן תל ווערט א רשות היחיד. אויב דער פלאץ אויבן איז גרעסער ווי בית סאתים, ווערט עס א כרמלית (נישט קיין רשות היחיד), ווייל עס איז שלא הוקף לדירה.
מחיצה אויפן תל — הרחיק מן התל שלשה ועשה מחיצה
אויב מ׳האט אוועקגערוקט דריי טפחים פון שפת התל און געמאכט א מחיצה אריין — מיעט, עס העלפט. מ׳הייבט אן צו רעכענען דעם בית סאתים פון וואו די מחיצה שטייט, און אויב דער שטח איז יעצט קלענער ווי בית סאתים, איז עס מותר.
עשה מחיצה על שפת התל — מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל
אבער אויב מ׳האט געמאכט א מחיצה אויף שפת התל — דאס הייסט, מ׳האט פשוט געמאכט דעם ראנד פון דער בערגל העכער — העלפט עס נישט. דער טעם: דער תל אליין איז שוין א מחיצה, און מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל.
חידוש
מ׳וואלט געמיינט אז א תל איז נישט ממש א מחיצה (ס׳איז א נאטירליכער בערגל), ממילא זאל מען קענען צולייגן א מחיצה אויף אים. קומט דער חידוש אז דער תל ווערט יא אנגעקוקט ווי א מחיצה, און צולייגן א מחיצה אויף אים איז מחיצה על גבי מחיצה, וואס העלפט נישט. דער חילוק: מאכן א מחיצה אריין אויפן תל (אוועקגערוקט פון שפת התל) — העלפט, ווייל מ׳מאכט דעם שטח קלענער. מאכן א מחיצה אויף שפת התל — העלפט נישט, ווייל ס׳איז מחיצה על גבי מחיצה.
—
רחבה שאחורי הבתים
דער רמב״ם׳ס ווערטער
א רחבה (אפענער פלאץ הינטער די הייזער) וואס איז גרעסער פון בית סאתים — מ׳טאר נישט טראגן דערין מער ווי ד׳ אמות, אפילו ס׳איז א פתח פון הויז אפן צו דעם פלאץ. אבער אויב מ׳האט ערשט געעפנט דעם פתח און דערנאך געמאכט די היקף — איז עס כהיקף לדירה און מותר לטלטל בכולה.
פשט
א רחבה הינטער די הייזער איז נישט ווי א חצר (וואס איז פאר׳ן הויז און ווערט גענוצט פאר תשמישי הבית). די רחבה ווערט באהאנדלט ווי אינו מוקף לדירה, אפילו ווען א טיר איז אפן צו איר. דער חילוק איז: אויב מ׳האט קודם געעפנט דעם פתח און דערנאך געמאכט די מחיצות — דעמאלט ווערט עס באטראכט ווי געבויט לשם דירה (ווי א חצר), און מ׳מעג טראגן.
חידושים
– חילוק צווישן חצר און רחבה: א חצר איז פאר׳ן הויז און ווערט גענוצט פאר תשמישי הבית. א רחבה איז הינטער די הייזער — אפשר שפאצירט מען דארט, אבער מ׳נוצט עס נישט פאר פראקטישע זאכן. דעריבער האט א רחבה גרעסער פון בית סאתים א דין ווי א כרמלית.
– חידוש אז אפילו מיט פתח פתוח: מ׳זאגט נישט אז ווייל דער פתח איז אפן צום הויז הייסט עס מוקף לדירה. דער סדר פון בויען איז קריטיש — נאר ווען מ׳האט ערשט דעם פתח געעפנט און דערנאך די מחיצה געבויט, ווערט עס באטראכט ווי לשם דירה.
– דער סברא: עס איז נישט בלויז א פראגע פון ציל/כוונה, נאר א דין — דער סדר פון בויען (פתח קודם, היקף נאכדעם) באשטימט דעם סטאטוס.
—
רחבה פתוחה למדינה מצד אחד ולשביל הנהר מצד אחר
דער רמב״ם׳ס ווערטער
א רחבה וואס איז אפן פון איין זייט צו א מבוי (רשות היחיד/מדינה) און פון דער אנדערער זייט צו א שביל וואס פירט צום טייך — מאכט מען א לחי פון דער זייט פון מדינה, און מ׳מעג טראגן פון דער רחבה צו מדינה און צוריק.
חידושים
– שווערע קשיא: פארוואס דארף מען דווקא דערמאנען דעם נהר? א לחי זאל העלפן אן דעם נהר אויך! און פון דער נהר-זייט (כרמלית) טאר מען סיי ווי נישט טראגן.
– אפשר׳דיגע תירוץ: דער נהר מאכט אז די רחבה ווערט א חלק פון שימוש פון דער שטאט — מענטשן גייען דורך דער רחבה צו ברענגען וואסער פון דעם נהר. דאס גיט דער רחבה א מעלה פון שימוש/דירה.
– מסקנא: עס בלייבט נישט קלאר. דאס איז איינע פון די פעלער וואו דער רמב״ם ברענגט א מעשה פון דער גמרא ווי עס איז, און עס פעלט אינפארמאציע צו פארשטיין דעם פולן מעכאניזם.
—
יחיד ושנים ששבתו בבקעה — דין שיירא
דער רמב״ם׳ס ווערטער
יחיד ששבת בבקעה ועשה מחיצה סביב — אם יש בה עד בית סאתים מותר לטלטל בכולה, ואם הוסיף על בית סאתים אסור. וכן שנים. אבל שלשה ישראלים או יותר ששבתו בבקעה — הרי הן שיירא, ומותר להן לטלטל בכל צרכן אפילו כמה מילין. תנאי: שלא ישארו במחיצה בית סאתים פנוי בלא כלים. אויב יא — אסור לטלטל אלא בד׳ אמות.
פשט
א בקעה איז א כרמלית. איינער אדער צוויי וואס מאכן א מחיצה — ביז בית סאתים מעגן זיי טראגן, מער נישט (ווייל עס איז אינו מוקף לדירה). אבער דריי אדער מער באקומען א דין “שיירא” (קאראוואן) און מעגן טראגן אפילו כמה מילין, בתנאי אז יעדע בית סאתים זאל האבן כלים דערין.
חידושים
1. שולחן ערוך׳ס חילוק: דער שולחן ערוך זאגט אז דער איסור ביי מער ווי בית סאתים איז נאר ביי א שוואכע מחיצה. דער רמב״ם ברענגט נישט דעם חילוק.
2. סברא פון שיירא: פאר א גרויסע עולם איז בית סאתים נישט קיין גרויסע שטח — עס זעט שוין נישט אויס ווי א כרמלית נאר ווי א דירה. ווייל א שיירא דארף מער פלאץ (קעמלען, פעק, זעק), ווערט דער גאנצער שטח וואס זיי נוצן באטראכט ווי מוקף לדירה.
3. שטיקל סתירה: קודם זאגט דער רמב״ם “אפילו כמה מילין” (משמע אומבאגרענעצט), און דערנאך שטעלט ער א תנאי אז יעדע בית סאתים דארף האבן כלים. דאס איז א שטיקל סתירה — ווייל “כמה מילין” קלינגט ווי אומבאגרענעצט, אבער דער תנאי פון כלים באגרענעצט עס פראקטיש. תירוץ: א שיירא האט טאקע גענוג כלים און פעק צו פילן דעם שטח, ווייל זיי פארן מיט סחורה.
4. “פנוי בלא כלים”: דאס מיינט נישט אז מ׳קען סתם לייגן איין כלי אויף יעדע צען פיס. עס דארף זיין אז דער שטח ווערט טאקע גענוצט — “צריכין להו” — זיי דארפן דעם שטח. אויב זיי דארפן נישט דעם שטח (בית סאתים פנוי), ווערט עס אסור.
5. דין פון מת אחד מהן: אויב איינער פון די דריי שטארבט אינמיטן שבת — ווייל בכניסת שבת זענען זיי געווען דריי, בלייבט דער דין שיירא בעסטאנד. דער סטאטוס ווערט פעסטגעשטעלט בכניסת שבת.
6. קטנים: קטנים צילן נישט צום מנין פון דריי פאר שיירא — עס דארף זיין דריי גדולים.
—
שלושה מקומות המוקפין זו בצד זו ופתחין זו לזו
דער רמב״ם׳ס ווערטער
אם שניים מן החיצונים רחבים והאמצעי קצר — שנמצא לשניים מן החיצונים פסים מכאן ומכאן — הרי אלו נעשים כשיירה, מותרים לטלטל. אם האמצעי רחב ושני החיצונים קצרים — אין נותנין להן כל צרכן אלא כל אחד ואחד יש לו בית סאתים בלבד.
פשט
דריי פלעצער וואס זענען אפן איינע צו די אנדערע. ווען די צוויי אויסערליכע זענען ברייט און די מיטלסטע איז שמאל, קומט אויס אז די חיצונים האבן פסין (שטיקלעך וואנט) פון ביידע זייטן — מ׳קוקט זיי אן ווי איין שיירה. ווען פארקערט (מיטלסטע ברייט, חיצונים שמאל), באקומט יעדער נאר בית סאתים.
חידושים
– אויב שנים באמצעי (צוויי מענטשן אין דער מיטלסטער) אדער שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי — נותנין להם כל צרכן. דער כלל איז אז מ׳דארף אויסרעכענען אז דריי מענטשן טרעפן זיך צוזאמען אין איין פלאץ.
—
הלכה ב — כללי המחיצה
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה — אינה מחיצה.
א מחיצה וואס איז צו שוואך און וועט צעפאלן פון א נארמאלע ווינט, איז נישט קיין מחיצה.
מחיצה שאינה עשויה לנחת
וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת — אינה מחיצה.
א מחיצה וואס איז נישט געמאכט צום בלייבן — איז נישט קיין מחיצה. דער פשט: לשם קביעות — אז די מחיצה זאל בלייבן דארטן. א צייטווייליגע מחיצה (א צוזאמלייג מחיצה, א טעמפּערערי סטראקטשער) איז נישט קיין מחיצה.
מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד
וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד — אינה מחיצה.
א מחיצה וואס איז נאר געמאכט פאר פּריוואטקייט (צום אנטון/אויסטון), נישט צום ארומנעמען א פלאץ — איז נישט קיין מחיצה.
מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים
וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יתר — אינה מחיצה גמורה.
א מחיצה וואס איז נישט צען טפחים הויך איז נישט א פולשטענדיגע מחיצה — ס׳ווערט א כרמלית אבער נישט קיין רשות היחיד. עס ווערט אויך דיסקוטירט דער פאל פון גודר חמישה וחקק חמישה — ווען מ׳גראבט פינף טפ
חים אונטער דער ערד און בויט פינף טפחים אויבן, צוזאמען צען.
—
פרוץ מרובה על העומד
דער רמב״ם׳ס ווערטער
כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד — אינה מחיצה.
פשט
ווען די פרצות (אפענע פלעצער) זענען מער ווי דער שטייענדער טייל פון דער מחיצה — איז עס נישט קיין מחיצה.
חידושים
1. ווען פרוץ און עומד זענען גלייך (שוה) — איז א מחלוקת, אבער ס׳איז כשר.
2. פרצה שהיא יותר מעשר אמות — איין פרצה גרעסער ווי צען אמות איז מבטל די גאנצע מחיצה.
3. עשר אמות אליין — הרי היא כפתח (ווי א טיר) און איז נישט מבטל, ובלבד שתהיה לה צורת הפתח — מ׳דארף א צורת הפתח (צוויי זייטן-פאסטנס מיט עפעס אויבן).
4. מיט א צורת הפתח — אפילו יותר מעשר אמות איז כשר.
5. אבער: אויב פרוץ מרובה על העומד — העלפט נישט קיין צורת הפתח! דאס איז א גרויסער חידוש אין שיטת הרמב״ם.
6. חידוש לגבי מאדערנע עירובין: לשיטת הרמב״ם, אונזערע מאדערנע עירובין וואס באשטייען בעיקר פון צורת הפתח (דראטן צווישן פאסטנס) — וואו ס׳איז זיכער פרוץ מרובה על העומד — העלפט נישט. דעריבער, ווער ס׳וויל זיין א “גרויסער רמב״מיסט” זאל זיך נישט סומך זיין אויף אזעלכע עירובין. (כמובן אנדערע ראשונים חולק׳ן.)
—
לבוד ביי מחיצות
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מדובר במחיצה בזמן שהפרצות משלשה טפחים ומעלה… אבל אם היו הפרצות כל פרצה פחותה משלשה, הרי זו מחיצה אפילו שהפרוץ מרובה על העומד, שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד.
פשט
דער כלל פון פרוץ מרובה גילט נאר ווען יעדע פרצה איז דריי טפחים אדער מער. אויב יעדע פרצה איז ווייניגער ווי דריי טפחים, איז לבוד — מ׳קוקט עס אן ווי פארמאכט, אפילו ווען פרוץ מרובה על העומד.
חידושים
1. קנים (שטעקנס): אויב צווישן יעדע צוויי קנים איז ווייניגער ווי דריי טפחים — איז עס א מחיצה גמורה.
2. חבילין (בינטלעך): דאס זעלבע כלל.
3. שתי בלא ערב או ערב בלא שתי — מ׳דארף נאר איינס (נאר הארעזאנטאל אדער נאר ווערטיקאל), נישט ביידע.
4. אפילו ווען ס׳איז דא גאנצע דריי טפחים ליידיג אין איין ריכטונג (אויבן אדער אויף דער זייט) — איז עס נאך אלץ א מחיצה גמורה, ווייל מ׳דארף נאר שתי אדער ערב.
5. וצריך שיהא גובה הקנה עשרה — די קנים מוזן זיין צען טפחים הויך, אדער מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה — ביי חבלים, פון דער ערד ביז דעם אויבערשטן שטריק צוזאמען צען טפחים.
—
צורת הפתח — פרטי דינים
דער רמב״ם׳ס ווערטער
צורת הפתח האמורה בכל מקום — קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר. צריך שתי קנים הראויים לקבל דלת, אפילו דלת של קש.
פשט
א צורת הפתח באשטייט פון צוויי זייט-שטאנגען (לחיים) מיט א קנה אויבן. די לחיים דארפן זיין מינימום עשרה טפחים הויך. די קנים דארפן שטארק גענוג זיין צו קענען האלטן א טיר — אפילו א מינימאלע טיר פון קש.
חידושים
– דער רמב״ם רופט די זייט-שטאנגען פון א צורת הפתח “לחיים” — וואס געווענליך מיינט א לחי אן א צורת הפתח. דא מיינט “לחי” ווי א מזוזה/זייט-פאסטן. מ׳דארף נישט צומישט ווערן מיט דעם רגיל׳ן באגריף פון לחי.
– אפילו אויב די צוויי לחיים זענען ווייט איינס פון דעם אנדערן (“כמה אמות”), איז עס כשר אזוי לאנג ווי ביידע זענען עשרה טפחים הויך מיט א קנה אויבן.
—
פתח של צורת כיפה (רונדיגער בויגן)
דער רמב״ם׳ס ווערטער
אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים — הרי זו צורת הפתח.
פשט
ביי א רונדיגן בויגן-פתח, אויב די “פיס” פון דער כיפה (דער גראדער טייל פון ביידע זייטן) האבן עשרה טפחים, איז עס א כשר׳ע צורת הפתח.
חידושים
– אויב די גאנצע שטרוקטור איז רונדיג, קען מען טענה׳ן אז ס׳איז נישטא קיין פולע עשרה טפחים הויך. דער רמב״ם זאגט אבער אז מ׳קוקט אויף די “רגלי הכיפה” — דער גראדער טייל פון אונטן.
– עס בלייבט א שאלה: מוז דער גראדער טייל זיין עשרה טפחים, אדער רעכנט מען אויך דעם רונדיגן טייל? דער פשט איז “ומקודם שמתחיל הפתח לעגל” — דער גראדער טייל ביז וואו עס הייבט אן צו ווערן רונדיג. אבער עס שטייט נישט קלאר אין רמב״ם.
—
צורת הפתח מן הצד
דער רמב״ם׳ס ווערטער
צורת הפתח שעשאה מן הצד — אינה כלום. וכן אם עשאה באויר באמצע.
פשט
א צורת הפתח וואס איז געמאכט אויף דער זייט (נישט אינמיטן פון דער וואנט) טויג נישט. אויך אינמיטן אין דער לופט (אן א שטיקל וואנט) טויג נישט.
חידושים
– אנדערע שיטות האבן אנדערע פשטים אין “מן הצד.”
– א צורת הפתח דארף זיין אינמיטן פון א וואנט — ווי א נארמאלע טיר.
—
בכל עושין מחיצה — מאטעריאלן פאר א מחיצה
דער רמב״ם׳ס ווערטער
בכל עושין מחיצה, בין בכלים בין באוכלים בין באדם, אפילו בבהמה חיה ועוף. והוא שיהיו כפוסין כדי שלא ינודו.
פשט
מ׳קען מאכן א מחיצה פון אלעס — כלים, עסנווארג, מענטשן, בהמות, חיות, פויגלען. נאר בהמות/חיות דארף מען צובינדן (כופתין) אז זיי זאלן זיך נישט רירן.
חידושים
– ביי א מענטש איז נישט קלאר אויב מ׳דארף אים כופת זיין — א מענטש קען זיך איינהאלטן, אבער א בהמה וועט אוועקלויפן.
– א מענטש דארף נישט שטיין א גאנצע שבת — נאר פאר א פאר מינוט.
—
מחיצה העומדת מאליה / נעשית בשבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מחיצה העומדת מאליה הרי זו כשרה. מחיצה שנעשית בשבת — אם נעשית בשוגג מותר לטלטל בה עד מוצאי שבת. והוא שלא תעשה על דעת המטלטל.
פשט
א מחיצה וואס שטייט פון אליין (נישט ספעציעל געבויט) איז כשר. א מחיצה געמאכט בשבת בשוגג — מעג מען נוצן, אבער נישט אויב עס איז געמאכט פאר דעם מענטש וואס וויל טראגן.
חידושים
– אפילו בשוגג, אויב דער מאכער האט אין זינען געהאט דעם ספעציפישן מענטש וואס דארף די מחיצה, ווערט עס אסור — דאס איז א קנס.
– אויב איינער האט במזיד געמאכט א מחיצה אבער נישט פאר דעם מטלטל, אדער בשוגג פאר א צווייטן מענטש — מעג דער מטלטל עס נוצן.
—
מחיצה מאדם בשבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מותר לעשות מחיצה מאדם בשבת, שיעמיד זה בצד זה, ובלבד שלא יודיע לאלו העומדים שבשביל לעשות מחיצה העמידן. ולא יעמיד אותו אדם שרוצה להשתמש במחיצה זו, אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו.
פשט
מ׳מעג שטעלן מענטשן אלס מחיצה אין שבת, אבער: (1) מ׳טאר זיי נישט זאגן אז זיי שטייען דארט אלס מחיצה, (2) נישט דער מענטש וואס דארף די מחיצה זאל זיי אוועקשטעלן, נאר א דריטער.
חידושים
– פארוואס טאר מען זיי נישט זאגן? ווייל אויב זיי ווייסן, ווערט עס ענליך צו “בונה כלי” — מ׳שטעלט זיי אוועק מיט “תורת מחיצה.” אן וויסן, איז דער מענטש סתם א מענטש וואס שטייט דארט, און מ׳נוצט אים אלס מחיצה.
– פארוואס נישט דער מטלטל אליין? ווייל ער איז “ביזי מאכן מחיצות” — עס איז מער ענליך צו בונה ווען דער מענטש וואס דארף עס איז דער וואס ארגאניזירט עס.
– דער פראקטישער אופן: מ׳שיקט א שליח, ער זאגט פאר די מענטשן צו שטיין דארט, אן צו דערקלערן פארוואס.
—
אילן שמתיישר על הארץ — א בוים וואס בייגט זיך
דער רמב״ם׳ס ווערטער
אילן שמתיישר על הארץ, אם אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים — ממלא בין בדיו עלה תבן וקש, וקושרו ומהדקו עד שיהא עומד ברוח מצויה ולא יתנדנד, ומטלטלין תחתיו. והוא שתהיה תחתיו עד בית סאתים.
פשט
א בוים וואס בייגט זיך אויף די ערד, אויב זיינע צווייגן זענען נישט העכער ווי דריי טפחים פון דער ערד (לבוד), קען מען אריינלייגן שטרוי צווישן די צווייגן, צובינדן עס, און עס ווערט א מחיצה. מ׳מעג טראגן אונטער דעם בוים, ביז בית סאתים.
חידושים
1. קשיא: אויב ס׳איז שוין אינערהאלב דריי טפחים (לבוד), פארוואס דארף ער בכלל ממלא זיין מיט תבן וקש? דער לבוד אליין זאל גענוג זיין!
2. תירוץ (פון פירוש המשניות): דאס ממלא זיין איז נישט וועגן לבוד צו דער קרקע, נאר כדי אז די צווייגן זאלן זיך נישט ארומרוקן אין ווינט — “קושרו ומהדקו” מאכט עס סטאביל.
3. אבער עס בלייבט נישט גאנץ קלאר — דער “קושרו ומהדקו” אליין זאל גענוג זיין פאר סטאביליטעט, סאו וואס טוט דער “ממלא” צו?
4. דער שיעור פון בית סאתים ווערט אנגעווענדט ווי פריער געלערנט — גרעסער פון בית סאתים העלפט נישט, ווייל עס איז שלא הוקף לדירה.
5. לויט דעם פירוש המשניות איז דער שיעור פון “למעלה” (די הייך פון דער מחיצה) אויך פארבונדן מיט דעם ענין פון “שלא ירבו” — כדי מען זאל נישט צופיל שפרינגען. אבער דאס בלייבט נישט קלאר.
—
סיכום פון פרק ט״ז — צוויי הויפט-הלכות
דער פרק באהאנדלט צוויי הויפט-ענינים:
1. הלכה א: א מקום שלא הוקף לדירה וואס איז גרעסער פון בית סאתים — מען טאר נישט טראגן מער ווי ד׳ אמות בשבת, און דאס איז א גזירה מדרבנן. דערצו אלע פרטים: שיעור בית סאתים, ארכו כשנים ברחבו, פרץ וגדר לשם דירה, נזרע רובו/מיעוטו, נטעים, מים, קירויו מתירו, נפרץ לחצר, מיעוט בית סאתים, תל כמחיצה, רחבה שאחורי הבתים, דין שיירא.
2. הלכה ב: וואס הייסט א מחיצה — די פרטים פון מחיצה: עמידה ברוח מצויה, עשויה לנחת, נישט נאר לצניעות, גובה עשרה טפחים, פרוץ מרובה על העומד, פרצה יותר מעשר אמות, צורת הפתח, לבוד, מאטעריאלן פאר מחיצה, מחיצה מאדם, מחיצה נעשית בשבת, אילן שמתיישר על הארץ.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק ט״ז – מקום שלא הוקף לדירה
הקדמה לפרק
Speaker 1: אונז לערנען רמב״ם, הלכות שבת, אין ספר זמנים, פרק ט״ז. אונז האלטן אינמיטן לערנען א שיינע גרויסע טשונק פון הלכות שבת איבער די מלאכה פון המוציא מרשות לרשות, אזויווי די לעצטע פאר פרקים און די קומענדיגע פאר פרקים.
פאר מיר גייען ווייטער דארף מען זיין משבח זיין די וואס שטיצן אונזער שיעור, ובראשם דער הויפט שטיצער פון אונזער שיעור, אונזער טייערער ידיד, הרבני הנגיד ר׳ יואל הלוי ווערצבערגער, וואס שטיצט אונזער שיעור, ומי יתן יום תרוחן יאסי, שטיצן אונזער שיעור בגוף, ס׳הייסט ער דארף מיטהאלטן די שיעור, נישט בגוף אבער בממונם, במוח, בשמיעת האוזן, און מיט שערן מיט אנדערע מענטשן. ס׳איז א געוואלדיגע שיעור, ברוך השם זיי האבן שוין געענדיגט, מיט די קומענדיגע שיעור גייט מען שוין האבן געלערנט רוב פון הלכות שבת. יא, שטימט? יא, זייער גוט.
סיכום הנושאים שכבר נלמדו
סאו, אזויווי מיר האבן אביסל געזען דא, מיר האבן געלערנט די עיקר איסור פון הוצאה, ווי מ׳טאר נישט ארויסטראגן. און נאכדעם די חכמים האבן צוגעלייגט די נאך צוויי רשויות, אזויווי ס׳הייסט די ארבע רשויות לשבת, צוויי זענען דאורייתא און צוויי דרבנן. איך קען עס אזוי רופן, ס׳הייסט כרמלית, דער מקום פטור איז נישט דרבנן אויך נישט, וואס איז מותר, אבער בעיקר כרמלית. און זיי האבן אויך צוגעלייגט, מיר האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרק, פארשידענע אופנים וואס מ׳טאר נישט טראגן, למשל ווען מ׳איז אין איין רשות טראגן אין די אנדערע רשות, אדער אופנים וואס איין רשות לויפט דורך די אנדערע רשות, למשל רשות היחיד לויפט דורך א כרמלית וכדומה, אזעלכע סארט גזירות.
נושא הפרק: מקום מוקף שלא לדירה
און יעצט גייען מיר לערנען וועגן אופנים וואס איז לכאורה מעיקר הדין, מדאורייתא, דארף עס זיין א רשות היחיד, אזויווי א מקום מוקף, מוקף מחיצות, אבער ווייל ס׳איז נישט מוקף לדירה, אדער מיר וועלן זען נאך אופנים, וואס ס׳האט א פירצה, אפילו א מקום וואס האט מחיצות, סאמטיים האט עס נישט קיין דין רשות היחיד. דאס איז די עיקר, איך מיין אז די עיקר נושא פון די פרק, ס׳איז א גאנצע לאנגע פרק, אבער איך מיין אז כמעט די גאנצע רעדט פון אזעלכע סארט זאכן, וויאזוי ס׳קען זיין א זאך וואס האט א מחיצה אבער ס׳איז נישט קיין כשר׳ע מחיצה. דאס איז דער תוכן.
דיגרעסיע: קשיא אויפן רמב״ם׳ס סדר – דאורייתא און דרבנן
מ׳דארף פרעגן די אמת, איך בין זיכער אז איינער האט שוין געפרעגט די קשיא, אז דער רמב״ם איז דאך זייער מקפיד צו צעטיילן דאורייתא און דרבנן. ער האט געשריבן אלע ל״ט מלאכות קודם מיט די דאורייתא, און נאר שפעטער, אין פרק… געדענקסט וועלכע פרק? נאך אפאר פרקים הייבט ער אן בכלל זאגן אז ס׳איז דא שבותים פון די אלע ל״ט מלאכות. אבער דא אין די הלכות איז שוין די צווייטע אדער דריטע פרק וואס רוב הלכות זענען מדרבנן. דאס הייסט, בכלל די דין כרמלית, פארוואס האט ער דאס געדארפט שרייבן אין אן עקסטערע פלאץ? אפשר הוצאה איז א יוצא מן הכלל, אדער עפעס א מהלך דארף זיין אויף דעם סדר. פארשטייסט וואס איך פרעג?
Speaker 2: יא.
Speaker 1: אה, אינטערעסאנט. איך וויל נאר זען, לאמיר טשעקן. המוציא… וואו. סאו בעיסיקלי, הלכות הוצאה גייט ביז פרק י״ט. נאכדעם פרק כ׳ רעדט וועגן שביתת בהמה, ס׳איז אן עקסטערע לאו אדער עפעס. און נאכדעם הייבט זיך אן אין פרק כ״א די נושא פון שבות, און דער רמב״ם גייט אדורך אלע ל״ט מלאכות, מכורש, כ״א, כ״ב, כ״ג, דעטס אלל. אבער ער גייט טאקע נישט דורך אלע, לאמיר זען, ביז מבער. סאו ס׳איז זייער אינטערעסאנט. סאו טאקע, די דרבנן׳ס פון הוצאה שטייען נישט שפעטער אין פרק כ״ג ווי ס׳וואלט באלאנגט לכאורה. ער האט שוין אויסגערעכנט אלע דרבנן׳ס. רייט. סאו ס׳איז אינטערעסאנט. סאו דו האסט אפשר א יוצא מן הכלל פון זיין סדר.
דיסקוסיע: פארוואס האט דער רמב״ם נישט געצעטיילט דאורייתא און דרבנן ביי הוצאה?
אבער הוצאה, לכאורה טאקע ווייל ס׳איז זייער שווער. דער אמת איז, אלע מלאכות איז אמת׳דיג שווער. איך האב געטראכט אז אפשר איז עס אז דער רמב״ם גייט אביסל ווי די משנה, ווייל די משנה רעכנט אויס קודם די ל״ט מלאכות, און נאכדעם רעכנט זי ארויס אסאך דיטעילס וועגן הוצאה, און נאכדעם גייט ער אריין אין דיטעילס איבער געוויסע פון די ל״ט מלאכות. סאו דער רמב״ם האט געוואלט נישט נאר אויסרעכענען די ל״ט מלאכות ווי א ליסט, נאר ער האט געוואלט אויף יעדע מלאכה געבן א טראפ מער, די שיעור אדער די חיוב.
Speaker 2: ניין, וואס דו מיינסט צו זאגן, אבער די משנה האט זייער אסאך הלכות הוצאה נאך פאר דעם “האופה”. און דער ליסט… דער רמב״ם האט געמאכט א ליסט, זיין ליסט איז אין פרק ז׳. נאכדעם גייט ער דורך, ער זאגט די הלכות פון יעדע איינס, נישט נאר א לענגערע ליסט. דאס איז א הרחבה אויף די ליסט. און נאכדעם וואס ער געענדיגט די ליסט, הייבט ער אן מיט די הוצאה ומשא ומתן, אזויווי די משנה וואס איז מאריך אויף דעם, און דער רמב״ם גייט ווייטער אויף די…
Speaker 1: ניין, איך בין נישט מסכים. ס׳איז דא א פראבלעם, ס׳איז בכלל א פראבלעם וואס דער רמב״ם האט געטון, און די משנה איז דא די חילוק פון דאורייתא און דרבנן, איך מיין נישט מסודר אויף דעם אופן. די משנה גייט טאקע אביסל דאס, ס׳איז דא א ליסטע נאכדעם רעדט ער אביסל פון די ל״ט מלאכות, אבער נישט אין דעם סדר. מ׳דארף לערנען די משנה צו זען די משנה׳ס סדר בעסער. אבער דאס וואס דער רמב״ם האט צעטיילט דאורייתא און דרבנן פון שבת האבן מיר שוין געלערנט לכתחילה זייער אסאך, ווייל יעדע מאל וואס ער זאגט “פטור”, איז די פשט ער זאגט “אסור מדרבנן”. דאס איז נישט אן אינדיקעישן אז ס׳איז אסור, דאס איז די טייטש. “פטור אבל אסור” האט ער שוין געזאגט אין די הקדמה אין פרק א׳. און בכלל, אלע דרבנן׳ס זענען אזויווי “דבר זה” אביסל מער. ס׳איז זייער פיין ווי ער האט צעטיילט, ער האט געוואלט שטארק צעטיילן און נישט שרייבן עקסטער, אבער נאך אלץ שטימט עס נישט. און ס׳זעט אויס אז די הוצאה איז ממש אוממעגליך געווען צו טון, האט ער עס נישט געטון אזויווי מיר זאגן. אקעי.
הלכה א: מקום שלא הוקף לדירה
פרק ט״ז. איז דא גייען מיר אונז רעדן וועגן פלעצער וואס וואלטן געדארפט זיין א רשות היחיד ווייל זיי האבן מחיצות, אבער זיי האבן פראבלעמען, די מחיצות האבן פראבלעמען, און וויאזוי מ׳פארעכט די פראבלעמען, און אזוי ווייטער, יא?
זאגט דער רמב״ם אזוי: א רשות היחיד איז א פלאץ וואס איז מוקף מחיצות. א מוקף מחיצות איז דא ווען ס׳איז מוקף מחיצות צו קענען דארטן וואוינען, ווי א הויז, אדער מוקף מחיצות פאר אנדערע סיבות.
לשון הרמב״ם
זאגט ער אזוי: “מקום שלא הוקף לדירה” – א פלאץ וואס מ׳האט ארומגענומען מיט מחיצות, אבער מ׳האט עס נישט ארומגענומען מיט מחיצות כדי ס׳זאל זיין א מקום צנוע, אן אפגעטיילטע פלאץ וואו מ׳זאל קענען וואוינען, נאר “כדי תשמישו לעבר”. די מחיצות האט מען געמאכט כדי אפצוהיטן די פלאץ. איך ווייס נישט עקזעקטלי וואס דאס מיינט “לעבר”. אבער נישט כדורה… מען ניצט עס אויף זיך אויפצולופטערן, אזוי מיין איך איז עברי טייטש. למשל, ער גייט זאגן א גנה, מען גייט דאך צו אויף א לופט, און נאך אלץ מען ניצט עס אויף לופט, און נישט קיין פלאץ וואו מען וואוינט. מען לופטערט זיך אויס. אז אפשר… מען ווייסט… אבער מען גייט זיך אפצוהיטן די עבודה פון די פלאץ. דאס הייסט, מען לייגט דארט די וואנט אפצוהיטן אז מען זאל נישט אריינלויפן, ווייל דארטן איז א גנה.
Speaker 2: אה, דו מיינסט אז ס׳איז נישט צו היטן אויף די עבודה? ס׳איז אן ענין פון שמירה, אבער ס׳היט אויף די עבודה. ס׳היט אויף די… יא.
Speaker 1: אקעי, מעיבי.
כגון, מען לופטערט זיך אויס, פשוט׳ע דעת איז נישט טייטש. כגון, גנות ופרדסים, פעלדער ופרדסים, וכן המקיף מקום בארץ לשמרו, ער האט א שטח אויף זיין… אויף זיין לאנד, און ער נעמט ארום מחיצות כדי אז מען זאל זיך נישט דארטן דרייען, וואטעווער, אפצוהיטן, וכיוצא בהן.
איז אזוי, ער הייבט גלייך אן מיט די מקום שלוקח לדירה. דאס הייסט אזוי, אויב איז עס הוקף לדירה, איז נישטא קיין פראבלעם, אפילו ס׳איז א זייער גרויסע דירה. א מענטש בויט א זייער גרויסע פאלאץ, איז עס א רשות היחיד. זיי האבן געדענקט פון רש״י, די לשון ווען דער רמב״ם זאגט, איידער רשות היחיד, מקום מוקף לדירה. רייט, אבער ווען ס׳איז נישט מוקף לדירה, דעמאלטס איז שוין דא דיטעילס ווען די מחיצות מאכט עס טאקע פאר א רשות היחיד און ווען נישט.
דין מחיצות בגנות ופרדסים
איז אזוי, אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר, און ס׳איז א גאנצע מחיצה וואס איז די שיעור מחיצות עשרה טפחים, הרי זו רשות היחיד. לגבי וואס? סיי… קודם איז דא די חומרות, יא.
איז אזוי, ס׳איז רשות היחיד לחומרא, אזוי אז לחייב המוציא והזורק והמושיט. איינער טוט איינע פון די דריי סארטן הוצאה, דורך הוצאה, זריקה אדער הושטה, מן רשות הרבים לרשות הרבים לזו, הרי זה חייב. ווייל די מחיצות מאכט עס פאר א רשות היחיד.
אבער די קולא וואס א רשות היחיד האט, אז אין א רשות היחיד מעג מען ארומטראגן, ס׳איז אנדערש ווי א רשות הרבים וואס מ׳מעג נאר טראגן תוך ד׳ אמות, די קולא האט עס נישט. “אין מטלטלין בכולן”, מ׳קען נישט טראגן אין די גנות ופרדסים, “אלא אם כן יש בה בית סאתים ופחות”, נאר אויב ס׳איז נישט זייער גרויס, און ס׳איז פון בית סאתים און ווייניגער. “אבל אם יש בה יותר מבית סאתים”, אויב איז עס גרעסער ווי א בית סאתים, אפילו עס האט מחיצות, אבער היות די מחיצות מאכט עס נישט ממש פאר א הויז, די מחיצות איז נאר געמאכט פאר אפהיטן אדער וואס די בהמות זאלן נישט ארויסגיין, “אסור לטלטל בה אלא ארבע אמות ככרמלית”, מ׳מעג נאר טראגן דערין ב׳ אמות, “כרמלית” טייטשט מדרבנן, מ׳מעג נאר טראגן דערין ב׳ אמות.
דיסקוסיע: פירוש “ככרמלית”
Speaker 2: דאס ווארט “כרמלית” גייט ארויף אויף די גאנצע זאך, אז ס׳באקומט א דין ווי א כרמלית, און מ׳טאר נישט טראגן דערין אלא ב׳ אמות. ס׳הייסט מדרבנן, אין אנדערע ווערטער, ס׳באקומט א דין ווי א כרמלית, ס׳ווערט ווי א כרמלית. די פלאץ מדאורייתא איז עס א רשות היחיד, אבער די רבנן קענען נישט מקיל זיין מער פון רשות היחיד. די טייטש, אויב דו לייגסט אריין אין דעם עפעס און דו נעמסט ארויס, ביסטו חייב מדרבנן, ביסטו חייב. די חומרא בלייבט אז ס׳איז א רשות היחיד.
Speaker 1: די קולא און די חומרא מדאורייתא, ס׳בלייבט, דו ביסט גערעכט, ס׳איז דא א חומרא, אבער ס׳איז אין עצם א רשות היחיד. די חכמים זאגן אז לגבי לטלטל בתוכו איז עס אסור, אזוי ווי א רשות הרבים, דאס הייסט אזוי ווי א כרמלית, וואס איז א רשות הרבים מדרבנן, אז מ׳טאר נישט טראגן בתוכו.
הסבר: פארוואס זעט עס אויס ווי כרמלית
לכאורה, וואס איז די פשט פון דעם? איז דא א הסבר פאר די הלכה? ווייל ס׳זעט אויס ווי א כרמלית, ס׳זעט אויס ווי א רשות הרבים.
Speaker 2: יא, ס׳איז שווער צו פארשטיין? אביסל, יא.
Speaker 1: איך זע נישט וואס איז שווער צו פארשטיין. ס׳איז דא א גרויסע שטח, ס׳איז א גראדע אלטע מחיצה. מ׳דארף מסביר זיין אז רשות היחיד און רשות הרבים טייטשט נישט, ס׳איז קיינמאל נישט ליטעראל אז רשות היחיד מיינט א רשות פאר איין מענטש און רשות הרבים מיינט א רשות פאר מערערע מענטשן, ווייל אויב יא, דאן איז דאס אויך א רשות היחיד. ס׳מיינט אז ס׳האט אויך צוטון מיט וויאזוי ס׳זעט אויס. רשות היחיד זעט אויס ווי רשות היחיד, און רשות הרבים זעט אויס ווי רשות הרבים. און דער פלאץ זעט אויס ווי רשות הרבים, ווייל א מלחמה איז געמאכט געווארן אין רשות הרבים. ווייל ס׳איז אזוי גרויס, ס׳זעט נישט אויס ווי א דירה, ס׳זעט נישט אויס ווי א פריוואטע פלאץ פון א מענטש, ס׳זעט נישט אויס ווי רשות היחיד, און ווייל מ׳איז געגאנגען דארט ווי א כרמלית. מ׳וואוינט נישט דארט, ס׳איז א פלאץ וואו מ׳דרייט זיך, און ס׳איז ענליך צו רשות הרבים וואס איז א פלאץ וואו מ׳דרייט זיך.
הלכות שבת: דיני כרמלית, רשות היחיד, ושיעור בית סאתים
הלכה ב: עמוד שגבוה עשרה ורחב בית סאתים
Speaker 1:
די רבנן… רשות היחיד און רשות הרבים מיינט מחיצות, ס׳מיינט נישט קיינמאל אנדערש ווי מחיצות. דאס איז מעיקר הדין מדאורייתא. די רבנן זאגן אז אזא גרויסע פלאץ, אונז קוקן עס שוין אן ווי א כרמלית, כאילו.
וכן, די זעלבע זאך איז נישט נאר א מקום פטור, נאר ס׳איז א גרויסע פלאטפארמע, עמוד, א פלאטפארמע שגבוה עשרה ורחב בית סאתים. וואס איז ברייט ביז בית סאתים, מטלטלין בכולו. ווייל היות וואס ס׳איז אן עמוד גבוה עשרה, באקומט עס א דין רשות היחיד, און די דין רשות היחיד גייט ביז בית סאתים. אמרו חכמים, עד רוחב בית סאתים, מטלטלין בו, יותר מבית סאתים, איז עס נאר ארבע אמות.
Speaker 2:
יא, זייער גוט. ווייטער.
סלע שבים — שטיין אין ים
Speaker 1:
סלע שבים, ער ברענגט דריי דוגמאות פון די זעלבע זאך. סלע שבים, אין מיטן וואסער איז דא א גרויסע שטיין וואס שטעקט זיך ארויס אזויווי א בארג אין די וואסער.
הואיל וגבוה פחות מעשרה, אויב איז עס פחות מעשרה, מטלטלין… די ים איז דאך א כרמלית. איז די סלע שבים, אויב איז עס נישט זייער א גרויסע סלע, איז עס בטל צו די ים, איז עס א כרמלית. מעג מען טראגן מתוכה לים ומים לתוכה, ס׳איז אלעס כרמלית, ס׳איז די זעלבע כרמלית, טאקע מען טאר נישט טראגן מער ווי ד׳ אמות, אבער אין די ד׳ אמות מעג מען טראגן פון די סלע צו די ים און אזוי ווייטער.
אבער הואיל וגבוה עשרה, אויב ס׳איז יא גבוה עשרה, ווערט עס אן עקסטערע שטח פאר זיך. איז אזוי, אם ארכו ארבעה טפחים עד בית סאתים, אויב ס׳איז אונטער בית סאתים, ווייניגער ווי א בית סאתים, איז באקומט עס א דין רשות היחיד, והואיל ומותר לטלטל בכולו, היות ס׳איז מותר לטלטל בכולו, ס׳באקומט א דין, ס׳הייסט נישט ווי כרמלית וואס כרמלית מעג מען נאר טראגן אזוי ווי אין רשות הרבים פחות פחות מד׳ אמות, ס׳באקומט א דין אז מען מעג יא טראגן דערויף, ווייל ס׳איז א שטח פאר זיך, ס׳ווערט אזוי ווי א רשות היחיד.
און ממילא, ווייל איך האב געזאגט ווי א רשות היחיד און איך האב געזאגט מותר לטלטל בכולו, באקומט עס אויך א חומרא, ווייל ס׳קען נישט זיין קיין סתירה מניה וביה, דו קענסט נישט זאגן אז ס׳איז אויך א כרמלית און אויך א רשות היחיד. ס׳איז א רשות היחיד, מעיקר הדין מדאורייתא איז עס א רשות היחיד, יא, און דער הואיל, ער זאגט אז ער איז מותר לטלטל בכולו. יא, אזוי ווי די נעקסטע הלכה האסטו געזען. ס׳באקומט א דין אזוי ווי א רשות היחיד, און אזוי ווי ס׳באקומט א דין רשות היחיד לקולא אז מען מעג מטלטל זיין בכולו, באקומט עס אויך די חומרא אז מען טאר נישט טראגן פון כרמלית אהין אדער פון דארטן צו כרמלית, און ממילא מתוכה לים טאר מען נישט טראגן פון די שטיין צו די ים און נישט פון די ים צו די סלע שבים.
הואיל ויותר מבית סאתים, אפילו שהוא רשות היחיד, אויב ס׳איז גרעסער ווי א בית סאתים, אפילו ס׳האט א דין רשות היחיד, אבער הואיל ואסור לטלטל בו אלא בד׳ אמות ככרמלית, מיר האבן גערעדט אז א פלאץ וואס איז גרעסער ווי א בית סאתים באקומט א דין ווי א כרמלית, ממילא וויבאלד ס׳באקומט א דין כרמלית לחומרא אז מען מעג נאר טראגן בתוך ד׳ אמות, איז מען אויך מקיל אז ס׳האט אויך די דינים אז די סלע ווערט שוין נישט אזוי ווי א רשות היחיד לעצמה, נאר די סלע באקומט א דין ווי א כרמלית, ממילא איז מותר לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה.
קשיא: פארוואס נישט ביידע חומרות?
איי, פרעגט ער פארוואס? פרעגט ער, ס׳איז נישט דא א הלכה ביי אונז אנדערע זאך, אלעמאל די קרפף האט ביידע חומרות טאקע. סיי מען טאר נישט טראגן מתוכו, סיי מען טאר נישט טראגן אינעווייניג אין די ד׳ אמות, רייט? נו וואס איז דאס אנדערש? וואס איז די סלע שבים אנדערש? די גדר סלע שבים איז געהעריג א מקום מוקף מחיצות, ס׳איז הויך און גראב און ברייט, נאר ס׳איז צו גרויס, און ממילא לאזט מען נישט דערפאר טראגן אינעווייניג. נו פארוואס לאזט מען יא טראגן פון די ים אין צו איר, און פארקערט? פארוואס זאל מען נישט זאגן אז מען זאל מאכן ביידע זייטן לחומרא? אזוי ווי ס׳איז בעצם א רשות היחיד, נאר מען איז מחמיר, זאל מען אויך דארפן מאכן ביידע זייטן לחומרא?
תירוץ: דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה
זאגט ער אז חז״ל האבן נישט געמאכט ביידע זייטן די חומרא, נאר זיי האבן עס יא געלאזט מיט די קולות פון א כרמלית, אז ס׳איז אזוי ווי די וואסער ארום, אז ס׳הייסט א כרמלית, מותר לטלטל מתוכה לים, און מן הים לתוכה. פארוואס? שהדבר שאינו מצוי, זיי האבן טאקע גוזר געווען אז מען זאל נישט טראגן פון א כרמלית צו עפעס וואס האט א דין רשות היחיד, אבער דאס, היות ס׳איז א דבר שאינו מצוי אז ס׳זאל זיך פונקט מאכן אזא סארט שטיין אין די ים, ולא גזרו רבנן.
דיסקוסיע: וואס מיינט “דבר שאינו מצוי”?
Speaker 2:
וואס מיינט דאס? וואס הייסט א דבר שאינו מצוי? אויב איז דא איין פלאץ, איז שוין דער פלאץ א דבר מצוי. חכמים זענען נישט גוזר אויף זאכן וואס מאכן זיך נישט. דאס איז די גאנצע איסור פון תלת. אויב איז דא פיר פון זיי אין די ים, איז עס א דבר מצוי, איז דא די פיר פלעצער, איז דא די סלע, די סלע רירט זיך נישט.
Speaker 1:
ניין, נישט דאס איז דער פשט. דער פשט איז, אזוי ווי דער רשב״א ברענגט, אז א דבר שאינו מצוי אז מען זאל מטלטל זיין פון די שטיין צו די שיף, און פון די שיף צו די שטיין. נישט ווייל ס׳איז א דבר שאינו מצוי אז ס׳זאל זיך מאכן אזא שטיין. אזא שטיין, דארטן וואו ס׳איז דא, ס׳איז דא היינט, מען קען מיט סעטעלייט אפמאכן אז ס׳איז דא הונדערט טויזנט אזעלכע שטיינער. ס׳איז נישט קיין דבר שאינו מצוי די שטיין. ס׳איז א דבר שאינו מצוי אז מען זאל מטלטל זיין פון די שיף צו די שטיין, און פון די שטיין צו די שיף.
מצוי מיינט רעלאטיוו צו וויפיל מענטשן ס׳זענען דא. נישט מצוי אז אין די וועלט איז דא פינף טויזנט. אויך איז דא אין די וועלט זייער אסאך עלעפאנטן, נאך אלץ יעדע מאל וואס א איד טרעפט אן עלעפאנט מאכט ער א ברכה “משנה הבריות”. פארוואס? ווייל אין זיין שטיבל איז נישטא קיין סאך עלעפאנטן. ער זעט זייער שיין די ראיה פון אן עלעפאנט. אבער דאס איז די טייטש פון דבר שאינו מצוי. א דבר שאינו מצוי איז אז א מענטש זאל מטלטל זיין צווישן די סארט רשות היחיד און די סארט כרמלית.
Speaker 2:
פארוואס? פארוואס? פארוואס איז דא א שטאט וואס מ׳ווייסט אז דארטן לעבן די שטאט איז דא דער שטיין? וואס הייסט, פאר די שטאט איז נישט קיין דבר שאינו מצוי, די שטאט ווייסט אז לעבן די שטאט, אויף די ברעג פון לוד, איז דא דער און דער שטיין. וויאזוי ווערט עס א דבר שאינו מצוי?
Speaker 1:
די ענטפער פון דבר שאינו מצוי איז אז ס׳איז נישט מצוי אז א מענטש זאל טראגן פון די שיף צו די שטיין.
Speaker 2:
פארגעס שוין איינמאל, אבער… איך בין נישט מסכים צו דיין תורה פון די עלעפאנט. די עלעפאנט איז די עלעפאנט, און דא רעדט מען פון די שטיין, און ס׳איז נישט קיין גרויסע דבר שאינו מצוי. און אזוי זאגט די ראב״ד, אז ס׳איז נישט מצוי אז מ׳זאל מטלטל זיין פון די שיף צו די יבשה.
Speaker 1:
איך האב דיר נישט געוואלט אריינהאקן, איך וויל נאר זאגן פשט אין דבר שאינו מצוי. דו, ער רעדט, די רשב״א וואס דו זעסט, ער רעדט פון א חטאף פראבלעם, פארוואס מאכט ער פארקערט, פארוואס האבן זיי נישט געזאגט, דו פארענטפערסט מיט דיין תורה, פארוואס זאגן זיי נישט פארקערט? אויב ס׳איז דבר שאינו מצוי, ס׳איז דאך דא די צוויי גזירות, זאלן זיי מאכן פארקערט, זאלן זיי מאכן ס׳איז רשות היחיד, און נישט מאכן די נייע גזירה פון כרפס. ס׳איז לכאורה א נייע גזירה. פארדעם זאגט ער אז זיי ווילן ענדערש, ווייל דאס איז תמיד, ווייל דאס איז א נארמאלע זאך. דער מאדנער מענטש וואס ער גייט נעמען פון די סלע, דאס האבן זיי מתיר געווען. דאס איז וואס ער קומט זאגן מיט דעם.
די טייטש פון דבר שאינו מצוי איז נישט אז ס׳מאכט זיך נישט אין די וועלט. יעדע זאך וואס ס׳איז דא אין די וועלט, איז דא צען טויזנט פון דעם. דבר שאינו מצוי, און דו קענסט טרעפן נאך א תורה פון דבר שאינו מצוי לא גזרו רבנן. פארדעם זאג איך דאס, ווייל ס׳איז א כלל, דאס איז א כלל, דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה. ווייל ס׳מאכט סענס.
פארוואס מאכן די חכמים… איך וויל נאר וויסן, פארוואס דבר שאינו מצוי איז נישט דא קיין גזירה? וואס איז שלעכט אויב ס׳איז נישט מצוי? א גזירה פון די רבנן, פשט, די חכמים זעען אז יעדע שבת מענטשן טוען דאס, צוביסלעך ווערט עפעס א פרצה, מיינט מען שוין אז מ׳מעג טראגן אין רשות היחיד, רשות הרבים, רייט? דאס איז די טייטש. אבער א זאך וואס מאכט זיך, ס׳איז נישט קיין טאג-טעגליכע זאך, מ׳דארף פארן אין א ים אויף א שיף און קעמפן, און איך ווייס נישט וואס. דעמאלטס איז נישט דא קיין גזירות.
יעצט דו דו אנדערע שאלה: וועלכע גזירות זאל מען אוועקנעמען? ווייל דאס איז א כולא אים געמאכט זאל נישט זיין דעיס סתירה. דו זעסט, די חכמים האבן געפילט… האבן געפילט weird מיט דעיס, האבן זיי געמאכט דא א פלאץ וואס האט חומר׳דיג רשות היחיד און נישט קל׳ע רשות היחיד. ס׳איז funny, אז אויף דעם אופן האבן זיי טאקע געמאכט coherent. עס האט טאקע דעם קולא און נישט דעם חומרא.
Speaker 2:
לאו דווקא, ווייל מיר זעט אויס אז דער עמוד שגבוה עשרה ורוחב ארבעה על ארבעה איז אויך דא דבוק שאני אומר. דו האסט אמאל געזען א פאול וואס אויף דעם בויעט מען א ריזיגע סטראקטשער פונעם בית סאתים?
Speaker 1:
עמוד מיינט נישט א פאול. עמוד מיינט נאר צו זאגן, אז פונקט אזוי ווי זיי האבן געלערנט ביי יעדע זאך, דער אמת ער קען אפילו זיין ביי א חריץ אויכעט. מיינט דאך צו זאגן, אז ס׳איז דא צוויי וועגן ווי אזוי עס קען זיין ווערן א רשות היחיד, אדער דורך א מחיצה, אדער דורך אן עמוד. אמת, עס איז דא דריטע וועג, עס קען נאך זיין א לוח. עס איז בעצם דריי וועגן פון לעבן א מחיצה, אבער אונז רופן עס אלעדריי, און יעדע הלכה האט ער גערעכנט דעי צוויי אדער דריי וועגן ווי עס קען ווערן רשות היחיד. קען זיין מ׳שלעפט א גאנצע אינזל, ווייל ס׳איז א גאנצע… עמוד מעג מען נישט מיינען א פאול.
Speaker 2:
זאגסט, ס׳שטייט די ווארט עמוד, אבער עס מיינט נישט א פאול.
Speaker 1:
אבער עס איז דאך נישט קיין פאול, עס איז עפעס א העכערע שטח.
Speaker 2:
שוין.
הלכה ג: כמה הוי בית סאה?
Speaker 1:
כמה הוי בית סאה? מ׳האט געשמועסט אז די שיעור איז ביז בית סאתים. וויפיל איז א סאה? סאה איז חמישים אמה על חמישים אמה, עס קומט אויס אז בית סאתים במקום שיש בו שבירה, אין די… סקווער, יא? טאקע די גאנצע זאך, ס׳טייטש ווען דו רעכנסט אלעס צאמען, ס׳טייטש אפילו אויב עס איז נישט קיין box, נישט קיין גראדע box, אבער אויב קענסטו מאכן פונעם א שטח פון חמשת אלפים אמה…
Speaker 2:
וואס טייטש בשבירה, אין זיין תשבורת?
Speaker 1:
תשבורת איז, עס קומט פון דעם ווארט תשבורת?
Speaker 2:
יא, לכאורה, זיין צעבראכענקייט.
Speaker 1:
לאמיר… לאמיר… ס׳טייטש אפילו אויב עס איז נישט א גראדע שטיין, אויב עס איז א שטיין וואס שטעקט זיך אויף… whatever shape עס איז, אויב קענסטו ארויסקראצן דערפון חמשת אלפים אמה… עס איז זייער פשוט, 50 אמה על 50 אמה איז א בית סאה, עס איז 100 אויף 50, 100 מאל 50 איז 5,000, יא? ס׳קומט אויס 5,000 סקווער פיס. ממילא, כל מקום שיש בו, ס׳איז באקומען מיט אזוי, איבערהויפט ווי עס איז דא דעי שיעור בית סאתים, 5,000 אמה… בית סאה אם מרובה, שיבעים אמה ושיריים…
Speaker 2:
ווי אזוי וואלט אויסגעקומען מרובה? און מיר וואלט אויסגעקומען אז ס׳זאל זיין שבעים ושבעים אמה על שבעים ושבעים אמה, אויב ס׳איז באקסד.
Speaker 1:
די גמרא שרייט “יעגול”, בשעת רצירה, דאס טייטש בשבירה. וואטעווער די שעפס איז, ערגעץ וואו שטעקט זיך ארויס פון א גראבע שטח. וועלכע איז די יענע שטח? הרי זה נקרא בית סאה.
Speaker 2:
אה, אפשר שבירה טייטשט אויף ענגליש איז דאס.
הלכות מקום שלא הוקף לדירה – שיעור בית סאתים וצורת המרובע
הלכה ג: שיעור בית סאתים במרובע – שבעים ושיריים אמה על שבעים ושיריים אמה
וויאזוי וועט אויסקומען מרובע? מרובע וועט אויסקומען אז ס׳זאל זיין שבעים ושיריים אמה על שבעים ושיריים אמה. דאס איז די באקס. די בית סאה איז אבער נישט אן ארבע צורות, ס׳איז דאך די שטח, די שטח פון א גרויסע שטח, וועלכע ס׳איז די יענע שטח, ער איז דען נקרא בית סאתים.
אה, עפעס שטח איז די טייטש אויף ענגליש איז “area”. ס׳איז נישט די היקף, די “circumference”, נאר די “area”. רייט. די שבעים ושיריים איז א פראבלעם, ווייל ס׳איז זייער שווער, ס׳איז דא, יעדער איינער ווייסט אז ס׳איז נישטא קיין “rational” וועג פון מאכן גרעסער א “square”. סאו, ס׳איז נישטא אז יא, וואס איז צוויי מאל פופציג אמה אויף פופציג אמה? הונדערט אויף פופציג איז א “rectangle”. אבער וויאזוי מאכט מען פון דעם א “square”? ס׳איז נישטא קיין “formula”, קיין גרינגע וועג צו מאכן. די רמב״ם זאגט זיבעציג און שיריים. פארשטייסט וואס איך זאג? וויאזוי מאכט מען? ס׳דארף זיין נישט צוויי מאל גרעסער, ווייל צוויי מאל וועט שוין זיין פיר מאל. ס׳איז קלענער געמאכט פון איין זייט און גרעסער געמאכט פון די אנדערע זייט.
רייט, וויאזוי אויסגערעכנט. צו מאכן ביידע זייטן גרעסער אז ס׳זאל בלייבן א “square”, אבער ס׳איז זייער שווער צו טרעפן די “size” עכט. אקעי, עניוועיס, דאס איז “math”, “geometry”.
הלכה ד: ארכו כשנים ברחבו – כחצר המשכן
זאגט די רמב״ם ווייטער, “מקום שלא הוקף לדירה”, א מקום וואס האט די מחיצות, אבער די מחיצות זענען נישט לדירה, “שיש בו בית סאתים”, וואס מ׳האט געשמועסט אז דעמאלטס ווערט עס אויס רשות היחיד, ס׳ווערט, חכמים מאכן עס ווי א כרמלית, “אם היה ארכו כשנים ברחבו”, דאס איז, די הלכה איז אזוי, בית סאתים מאכט עס אויס רשות היחיד, אבער ס׳איז דא אין דעם א תנאי, אז “אם היה ארכו כשנים ברחבו”, אויב די לענג איז דאפלט אזוי גרויס ווי די ברייט, פונקטליך, ס׳קומט אויס אז ס׳איז מאה על חמישים, ס׳איז די שיעור ווערט יעצט אזוי ווי א שיעור מאה על שיעור חמישים, הונדערט אויף פופציג, “כחצר המשכן”, די “size” איז אזוי ווי די שיעור המשכן וואס איז אויך געווען מאה על חמישים, “מותר לטלטל בכולו”. מעג מען יא מטלטל זיין אין די גאנצע, דעמאלטס איז נישטא די דין אז ס׳ווערט אויס רשות היחיד, ס׳בלייבט נאך אלץ א רשות היחיד.
דיסקוסיע: וואס איז די סיבה? ס׳האט צו טון וועגן די משכן?
Speaker 1: וואס איז די סיבה? ס׳האט צו טון וועגן די משכן?
Speaker 2: איך גיי דיר אנהייבן אויספירן, קום די נעקסטע, אקעי, יא.
אם היה ארכה יתר על שתים ברחבה
אבל אם היה ארכה יתר על שתים ברחבה, אבער אויב ס׳איז נישט עגזעקט אז די אורך איז צוויי מאל ווי די רוחב, נאר די אורך איז מער ווי צוויי מאל ווי די רוחב, אפילו א משהו, אפילו נאר איין אמה וואס די אורך איז גרעסער ווי די רוחב, אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, דעמאלטס באקומט עס אויך א דין, אזויווי מיר האבן פריער געלערנט, אז ס׳ווערט א כרמלית, און מ׳מעג נאר טראגן אין די ד׳ אמות.
ביאור הטעם: שלא עשו בית סאתים אלא מחצר המשכן
זאגט ער, פארוואס טאקע? וואס איז די ענין אז אויב איז עס ארכה כשנים ברחבה, אויב איז עס כשיעור חצר המשכן, דעמאלטס איז עס יא א רשות היחיד? שלא עשו בית סאתים שתשמישו לאויר כשאר חצרות אלא מחצר המשכן. די דין וואס די חכמים האבן געמאכט אז איינמאל ס׳ווערט א בית סאתים און ס׳איז נישט הוקבע לדירה, נאר ס׳איז הוקבע לאויר, באקומט עס א דין כרמלית, האבן זיי נישט געמאכט.
דיסקוסיע: דער יסוד פון די הלכה – די משכן אלס מקור
ס׳איז ווידער פארקערט, כ׳האב געזאגט אז מ׳מעג ביז בית סאתים, ביז בית סאתים מעג מען, פארוואס? ווייל די משכן איז געווען אזויווי א בית סאתים, דעמאלטס מעג מען. און ס׳ווייזט אויס אז מ׳האט ארויסגעלערנט לכאורה דאס דערפון, ווייל מיר לערנען דאך ארויס אלע הלכות הוצאה פון טראגן די כלים פון משכן צו די משכן, און מ׳רעכנט אונז זיך א גאנצע צייט ווי מ׳טראגט ארויס למשל די כלים פון די משכן, וואס איז א רשות היחיד, צו די מדבר אינדרויסן, וואס איז א רשות הרבים. האסטו דאך א קלארע ראיה אויפ׳ן פלאץ אז א פלאץ וואס איז נישט הוקבע לדירה, ס׳איז הוקבע לתשמיש… אה, די משכן איז נישט הוקבע לדירה?
Speaker 1: דאס האבן מיר געזאגט, דו קענסט זאגן “ושכנתי בתוכם”, “ושכנתי בתוכם” מאכט עס פאר הוקבע לדירה, ניין? איך ווייס נישט אויב דאס איז… איך בין נישט זיכער אויב דאס איז די ראיה. אקעי, ס׳איז חכמים דרבנן. ס׳איז אמת, אבער ס׳גייט פארקערט. בעצם, די חכמים האבן מתיר געווען די סייז, ביז בית סאתים מעג מען, אזויווי ביי די משכן האט מען געמעגט, אזוי דא מעג מען אויך.
Speaker 2: מ׳האט געמעגט לגבי אונז, ס׳איז געווען א רשות היחיד.
Speaker 1: די משכן איז דאך מער ווי בית סאתים.
Speaker 2: ניין, די חצר המשכן איז געווען פונקטליך בית סאתים.
Speaker 1: ביז בית סאתים הייסט נאך א רמלה חצר וואס איז יא הוקף לדירה, דאס הייסט אפילו ס׳איז נישט הוקף לדירה, הייסט עס גענוג קליין, מעג מען. ס׳שטימט, אבער וואס ס׳שטייט דא… ניין, ס׳איז חמור. מילא חמישים כחצר המשכן מעג מען. אויב ס׳איז אביסל לענגער ווי… סאו די הלכה וואס איך האב געזאגט אז גרעסער ווי בית סאתים ווערט אסור, איז נאר ווען ס׳זעט אויס ווי דער משכן. ס׳איז ממש נישט נוגע פאר איין זאך, פאר די עקזעקט שיעור. ס׳שטייט שוין אפילו מער ווי דעם גייט מיך שוין נישט אן אז ס׳איז ארכו שנים ברחבו. נאכאמאל, ס׳גייט אויף די היתר, כביכול די היתר. דאס וואס מ׳מעג ווען ס׳איז בית סאתים, דאס איז נאר ווען ס׳איז רעקטענגל. אויב ס׳איז אפילו ווייניגער ווי בית סאתים, אבער ס׳איז לענגער ווי הונדערט אמה, רייט? אה, אדער ארכו יתר על שנים ברחבו, אפילו ס׳איז ווייניגער ווי בית סאתים, מעג מען נאך אלץ נישט טראגן. ס׳איז א נייע הלכה.
חידוש: צוויי תנאים פאר היתר טלטול
מיט אנדערע ווערטער, לאמיך זאגן וויאזוי איך פארשטיי. מ׳דארף צולייגן צו די פריערדיגע הלכה נאך א כלל. מיר האבן געלערנט אז מער ווי שטח פון פינף טויזנט אמה סקווער טאר מען נישט טראגן, נאמבער וואן, נישט קיין חילוק וועלכע שעיפ ס׳איז. מער. נאך א הלכה איז, עני שטח, אפילו א קליינע שטח, אויב ס׳איז מער לענגער מער ווי צוויי מאל די ברייט, טאר מען אויך נישט טראגן. און דאס לערנט מען פון די חצר המשכן, ווייל די חצר המשכן איז געווען פונקטליך צוויי מאל אזוי לאנג ווי ס׳איז ברייט, איז דאס איז נאך א שיעור פון א חצר, אבער עניטינג וואס איז לענגער ווי ס׳איז ברייט מער ווי צוויי מאל, טאר מען נישט טראגן, אפילו ס׳איז קלענער ווי בית סאתים, ולא הוקף לדירה.
דיסקוסיע: ביז וויפיל קלענער גילט דער תנאי?
Speaker 2: אפילו ס׳איז בית סאתים. אפילו ס׳איז קלענער ווי בית סאתים. ביז וויפיל קלענער?
Speaker 1: אפילו ס׳איז קלענער. ביז וויפיל קלענער? ער זאגט ווען ס׳איז א בית סאתים. ולא הוקף לדירה.
Speaker 2: מ׳איז נישט מסכים. יעדע פלאץ וואס איז ולא הוקף לדירה… ניין.
Speaker 1: ער זאגט דא דאס אז א בית סאתים איז מותר, און נאר העכער פון בית סאתים ווערט עס ווי א כרמלית, איז נאר ווען ס׳איז ארכו כשנים ברחבו. אויב ס׳איז נישט די שיעור, דעמאלטס אפילו א בית סאתים באקומט ער דעם דין ווי גרעסער ווי א בית סאתים.
Speaker 2: אויב ס׳איז נישט וואס?
Speaker 1: אויב ס׳איז מער ארכו יתר על רחבו. יא, אפילו אויב ס׳איז א בית סאתים, ס׳איז ביי די שיעור פון בית סאתים, אויב ס׳איז קלענער איז דאך סתם היתר. ער זאגט דא אז פונקט בית סאתים איז מותר איז נאר ווען ס׳איז די שיעור. ס׳איז טאקע אינטערעסאנט, אבער אזוי זעט עס אויס אז ער זאגט דא.
Speaker 2: ער זאגט נישט אז א בית סאתים מוז אייביג זיין א געוויסע… ער האט דאך פריער געזאגט אז מ׳קען ארויסקראצן בשבירו, ווייל ווען ער זאגט בשבירו האט ער דאך דאס געזאגט. ס׳איז נישט קיין חילוק וויאזוי מ׳טוט עס, וויאזוי מ׳שאצט עס אפ. בעל הגהות האט געזאגט אז ס׳איז נישט קיין חילוק וויאזוי מ׳טוט עס.
Speaker 1: ניין, ס׳זעט אויס אז ער לייגט צו אויף די שיעור פון בית סאתים אליין. לכאורה לייגט ער צו א תנאי.
Speaker 2: יא, ס׳איז דא וואס זאגן אזוי ווי דו זאגסט, אזוי ווי יעדע הלכה, ס׳האלט זיך נישט אויס ווען מ׳קוקט, ווייל מענטשן טראכטן וואס זיי זאגן. ס׳איז זיכער לכל הדעות הקדומים אז ס׳איז דא נאך א תנאי דא, רייט? חוץ פון די בית סאתים איז דא נאך א תנאי. איז דא א שאלה צו די תנאי איז נאר ווען ס׳איז פונקטליך בית סאתים, אדער אפשר אפילו ווייניגער. ער ברענגט פון די שער הציון אזוי ווי דו זאגסט, אז ס׳איז נאר ווען ס׳איז עקזעקטלי בית סאתים. אזוי ברענגט ר׳ אברהם דומב. אזוי זעט אויס אז אויף דעם האט ער געזאגט אז “מקום שיש בו שבירו, וכל מקום שיש בו כמידה הזאת”, ס׳הייסט, בין שערה מרובה בין שערה מועטת.
Speaker 1: איך פארשטיי. על זה נקרא בית סאתים. נאר אין די איין צורה וואס איז ארכו יתר על רחבו, וואס איז שווער צו זאגן.
Speaker 2: איך בין מסכים אז באופן כללי… ניין, און ער זאגט אויך נישט ביז ווי, ביז וועלכע סייז. יעדע מאל ווען ס׳איז ארכו יתר על רחבו קען עס נישט זיין קיין רשות היחיד, ס׳קען נישט זיין. אויב ס׳איז לא הוקף לדירה קען אויך נישט זיין. יעדע מאל ווען ס׳איז נישט הוקף לדירה איז נאר מותר באופן אז ס׳איז נישט ארכו… ניין. נאר ס׳איז דא א היסטאגוס אין די בית סאתים, אין די עקזעקט שיעור פון בית סאתים איז… יא, איך ווייס נישט, ס׳קען נישט זיין אז ס׳קען זיין.
הלכה ה: פרץ וגדר לשם דירה – וויאזוי מאכט מען א מקום שלא הוקף לדירה צו הוקף לדירה
ער זאגט ווייטער, “מקום שהוקף שלא לשם דירה”. נאך א הלכה מיט די מקום וואס איז מוקף מחיצות אבער שלא לשם דירה איז אזוי: “אם פרץ בו פרצה יתר על עשר אמות בגובה עשרה טפחים”, אויב איז דא דערין א גרויסע פרצה אין די… זיין שאלה איז וויאזוי מ׳מאכט פון א מקום שלא הוקף לדירה אונז צו א מקום של דירה, וויפיל דארף מען איבערבויען כאילו, רייט?
דער היתר: פרצה וגדר לשם דירה
ער זאגט גאר א היתר, א מקום שהוקף שלא לשם דירה, וואס נארמאל וואלט די הלכה געדארפט זיין אז ס׳איז אזויווי א כרמלית, זאגט ער, אז אפילו די גאנצע מחיצות זענען נישט געלייגט געווארן לשם דירה, אבער אויב האט מען געפיקסט די לעצטע ביסל האט מען יא געמאכט לשם דירה, ס׳הייסט מ׳האט געמאכט א פרצה, און מיט דעם האט מען צעבראכן די אלטע, די פרצה צעברעכט די אלטע מחיצות, און מ׳האט צוריקגעבויט, וגדר בה לשם דירה, האט מען צוריקגעבויט, יעצט אז מ׳האט געמאכט די גדר איז אזויווי מ׳האט צוריק אויפגעשטעלט מחיצות, הייסט עס ווי מ׳האט געמאכט די מחיצות יא לשם דירה, איז מותר לטלטל בכולה. דאס איז אן עצה.
חידוש: אפילו צוביסלעך – אמה אויף אמאל
זאגט ער, אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה, קודם וואס דא שטייט איז אז ער מאכט א געהעריגע פרצה פון עשר אמות בגובה עשרה טפחים, וואס דאס איז שוין מבטל די אלטע מחיצות, ממילא יעצט ווען ער מאכט די נייע מחיצות הייסט עס הוקף לדירה. ווען ער מאכט צו די טיר כאילו, ער פיקסט די פרצה.
זאגט דער רמב״ם, די שיעור פון יתר על עשר אמות איז לאו דוקא אז ער מאכט אויף איינמאל א פרצה פון יתר על עשר אמות, נאר אפילו ער האט געמאכט קלענערע פרצות אין די גדר, אבער צוזאמען זענען זיי געווען צען אמות, און ער האט צוריקגעבויט, אפילו ער האט צוריקגעבויט צוביסלעך, אבער למעשה האט ער געבויט די וואנט לשם דירה, וואס ווען ער וואלט עס ווען נישט געפיקסט וואלטן ווען געווארן בטלין מחיצות, ממילא הייסט עס ווי ס׳איז געבויט לשם דירה און ס׳איז מותר. אפילו פרץ אמה וגדרה לשם דירה, און נאכדעם פרץ די נעקסטע אמה וגדרה לשם דירה, עד שהשלימה ליותר מעשר, אז אלעס צוזאמען האט ער יעצט אראפגענומען פון די אלטע וואנט צען אמות און אויפגעבויט צען אמות, אפילו ס׳איז איין אמה אויף אמאל, מותר לטלטל בכולה.
ביאור החידוש: מ׳קוקט אויף דעם קומולאטיוון רעזולטאט
די חידוש דא איז אז מ׳זאגט נישט אז יעדע אמה ווערט בטל פאר זיך, יעדע אמה איז דאך נישט קיין גאנצע פרצה. מ׳קוקט יא, צווישן אלע, ער זאגט יא, צווישן אלע פרצות וואס ער האט געמאכט האט ער געמאכט א פרצה פון צען אמות, און ס׳ווערט עס כאילו הוקף לדירה, מותר לטלטל בכולה אע״פ שיש בה כמה מילין. עס איז אפילו א ריזיגן פלאץ, אבער ער האט געפיקסט צען, ווייל דער דין הקבוע איז יעצט געווארן, ווייל פאר דעם האט עס געהייסן נישט מקובע, בעיקר לכאורה לדירה.
דין מקום שהוקף שלא לדירה — תיקון דורך פרצה, זריעה, נטיעה, מים, קירוי, ונפרץ לחצר
תיקון מקום שהוקף שלא לדירה דורך פרצה פון צען אמות
Speaker 1:
מ׳קוקט יא אז צווישן אלע, מ׳זאגט יא אז צווישן אלע פרצות וואס ער האט געמאכט, האט ער געמאכט א פרצה פון צען אמות, און ווערט עס א מוקף לדירה, בטל לגבי קולא אפילו יש בו כמה מילין. דאס הייסט, אפילו א ריזיגן פלאץ, אבער ער האט געפיקסט צען, ווייל די דין הקף איז יעצט געווארן, ווייל פארדעם האט עס געהייסן נישט מוקף בעיקר לחומרא געווענליך, ווייל יעצט קען מען נישט טראגן דערין ווייל די רייסע וואס ווערט אויסגעשריכן, און ממילא ווערט אויך די פראבלעם, און ער מעג יעצט טראגן דערין. דאס איז א סאלושן. דער גמרא וואס איז זאגן אז מ׳האט פארשפעטיגט די באר, ווייל ווען מ׳האט עס געמאכט האט מען עס נישט געמאכט לשם דירה. ס׳איז אייביג דא א וועג עס צו מאכן יעצט לשם דירה דורך די טריק.
דין מקום יותר מבית סאתים שהוקף לדירה — נזרע רובו אדער מיעוטו
Speaker 1:
יעצט גייען מיר זען אזוי. מקום יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. ביז יעצט האבן מיר גערעדט בשלא לשם דירה. וואס טוט זיך ווען א מענטש האט יא געמאכט לדירה? ער האט געטראכט, “איך וויל מאכן א פלאץ אז מ׳זאל קענען דארטן וואוינען.” אבער אין די פלאץ האט ער אויך געמאכט א חלק וואס זאל זיין א פעלד. ווערט איז די שאלה, ביי וועלכע פוינט איז די פעלד מבטל די מקום וואס איז הוקף לדירה? ווייל א פעלד, האבן מיר דאך געשמועסט, האט א דין ווי א כרמלית.
סאו, איז אזוי, מקום יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. א פעלד איז נישט קיין דירה, דאס איז די פוינט. ס׳האט א דין ווי א כרמלית אויב ס׳איז לא הוקף לדירה. אפילו, אפילו בית סאתים, יא, וואס איז דען די ענין פון אויסרעכענען גאנץ בית סאתים? מ׳האט דאך געזאגט אז דא איז דאך די חידוש אז ס׳איז אפילו ס׳איז מוקף מחיצות. אבער ווען ס׳איז דא א פלאץ וואס איז נאר א פעלד, הייסט עס נישט הוקף לדירה, דאס איז זיכער. די שאלה איז נאר וויאזוי דאס ווערט אויס הוקף לדירה, ביי וועלכע סטעידזש, ווי מ׳האט געזאגט.
איז, אם נזרע רובו, אויב רוב פון די פלאץ איז געווארן אנגעזייט, גייט מען נאך די רוב, קוקט מען אן די גאנצע פלאץ ווי א גינה, קוקט מען אן די גאנצע פלאץ ווי א פעלד, און ס׳העלפט נישט זיין מחיצות, און מ׳קוקט נישט אן ווי די גאנצע פלאץ איז א דירה, וואס איז לדירה. בטל לגבי קולא, אפילו לאמיר זאגן די פארט פון די שטח וואס ער נוצט יא פאר דירה, אבער הואיל און ס׳איז ארומגענומען מיט די זעלבע ווענט, ווערט עס בטל, ווערט אויך די פלאץ וואס ער נוצט לדירה ווערט אויך בטל.
וואס איז דאס? אסור לטלטל בכולו.
מ׳טאר נישט מטלטל זיין אין די גאנצע שטח, אפילו אין די חלק וואס איז לדירה.
יא, די גאנצע איז לדירה. אפילו אין די פלאץ איז עס כולי געבליבן, ער וואוינט נאך דארט כולי. לאמיר זאגן ער ברענגט נישט… ער וואוינט דארט נישט ממש.
נזרע מיעוטו, אויב האט ער נאר א מיעוט פון די שטח געווארן אנגעזייט, איז אזוי: ווענדט זיך, אם נזרע ממנו בית הסאה, אויב די שטח וואס איז געווארן אנגעפלאנצט איז א בית הסאה, מותר לטלטל בכולו, מעג מען טלטל׳ן אין די גאנצע פלאץ. נאר א בית הסאה, דאס הייסט ביז בית הסאה. אה, ביז בית הסאה, זייער גוט. נאר ס׳הייסט אזוי, א מיעוט, און אין די פעלד איז קלענער ווי א בית הסאה, איז ווערט אויך די בית הסאה ווערט בטל צו די פלאץ וואס איז נישט א פעלד, וואס איז די דירה.
אבער אם היה המקום הזרוע יתר מבית סאה, אפילו ס׳איז א מיעוט, איז עס אבער צו א גרויסע מיעוט, ווייל ס׳איז צו א חשוב׳ע פעלד. בית סאה איז שוין א חשוב׳ע פעלד. אזא חשוב׳ע פעלד זאגט מען נישט אז ס׳ווערט בטל למקום הדירה. אסור לטלטל בו בכולו. יא, ווייל די גאנצע זאך וואס איז גרויס בית סאה איז מבטל, אפילו א רוב וואס איז גרעסער פון אים.
דיסקוסיע: פארוואס איז בית סאה מבטל אפילו א רוב?
Speaker 2:
רוב וואס איז מבטל די גאנצע זאך, אדער איין שטיקל וואס איז מער ווי בית סאה, דאס איז א גרויסע רוב, מ׳איז מבטל די מיעוט און מ׳איז מבטל די רוב. פארוואס? וואס איז די ענין אז אויב ס׳איז איינגעפלאנצט בית סאה איז מען מבטל די רוב? ווייל ס׳איז מער ווי בית סאה. איך ווייס נישט, פונקט אזוי ווי די גאנצע דין דא איז בית סאה. ס׳איז טאקע אינטערעסאנט. איך ווייס נישט, איך האב נישט קיין טעם פאר דיר.
Speaker 1:
אפילו, יא, מ׳זעט דאך אז א פעלד וואס איז גרעסער ווי א בית סאה ווערט נישט בטל צו די בית דירה.
Speaker 2:
רייט, אבער יעצט די גאנצע זאך איז דירה, אזוי זאגט ער דאך, אזוי זאגט ער דאך אז די חלק וואס איז דירה, דאס זאגט ער דאך נישט, ווייל ס׳איז אלעס ארום די זעלבע מחיצות. ס׳קען זיין אז ער איז מתיר דורך די מחיצות, די פעלד. און מבטל די מחיצות. די מחיצות ארום די פעלד העלפן נישט, עס בלייבט נאך אלץ א כרמלית. ס׳איז נישט דא קיין איין הלכה וואס איז נאר א חלק, אלעמאל איז עס אדער די גאנצע איז אזוי אדער אזוי.
חילוק צווישן נזרע תבואה און נטעים (ביימער)
Speaker 1:
אז דאס איז ווען מ׳האט געמאכט נזרע, מ׳האט געזייט תבואה. אבער אויב מ׳האט געזייט נטעים, האבן מיר דאך נישט געלערנט ביי די מלאכה פון זריעה, אדער האבן מיר אויסגערעכנט ס׳איז דא זריעה און ס׳איז דא נטיעה? זריעה מיינט אייביג תבואה, און נטיעה מיינט אייביג ביימער. אויב האט מען אנגעזייט ביימער רובו, הרי הוא כחצר, הייסט עס אזויווי א חצר, ס׳איז א רשות היחיד, ומטלטל בכולו. דאס הייסט, די זרוע ביימער איז נישט מבטל. אבער תבואה איז מבטל, ווייל א שדה איז נישט קיין בית. ביימער איז אבער נישט מבטל א חצר, ס׳איז נארמאל אז א מענטש זאל האבן א חצר לדירה און ס׳זאל זיין דארטן ביימער.
דין מים (וואסער) אין דעם מוקף-לדירה שטח
Speaker 1:
ונשמע מינה מים, וואס טוט זיך אז די שטח איז געווארן דארטן אסאך וואסער, אפילו עמוקה מאד, אפילו טיפע וואסער, ס׳האט זיך געמאכט דארטן א טיפע לעיק? איז אזוי, אם היו ראויין לתשמיש, אויב איז עס א וואסער וואס מ׳קען נוצן, אזא וואסער וואו מ׳קען אריינשפאצירן, אדער וואסער וואס מ׳קען נוצן, הרי הן כנטעים, הייסט עס אזויווי נטעים, און ס׳איז א חלק פון די בית סאתים, פון די רשות היחיד, ומטלטלין בכולו. אבער ואם אינן ראויין, וואס מיינט אינן ראויין? ס׳איז נישט קיין ריינע וואסער, ס׳איז נישט א פלאץ וואו מ׳קען אריינגיין. וויאזוי קען מען נוצן וואסער פאר א דירה? מ׳קען וואוינען אין א לעיק? א פול? יא, ער האט א פול אין זיין דירה, אין זיין רשות היחיד. אזויווי ביימער, אזויווי דו זעסט ביימער איז נארמאל אז א מענטש זאל האבן ביימער פאר שיינקייט, האט ער א וואסער פאר שיינקייט. יא, איך ווייס, נישט קלאר.
ואם אינן ראויין, אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות. וואס ווערט עס דא? אזויווי א כרמלית וואס מ׳מעג נאר מטלטל זיין מיט ד׳ אמות. ער זאגט לשיטתיה אדם, נישט קלאר. אבער ס׳איז אינטערעסאנט. דאס העלפט נישט, מיר האבן געלערנט פריער, למשל גנות ופרדסים, וואס האט אויך ביימער, העלפט נישט. די גאנצע זאך איז נאר אז ס׳איז נישט מבטל א מקום שעיקרו לדירה לכתחילה. אויב ס׳איז לכתחילה מוקף צו זיין א לעיק, וועט עס נישט העלפן. רייט. גארנישט וועט העלפן. ס׳מיינט איך, אוודאי, ווען ס׳איז א גן, ס׳איז נישט א הויז וואס מ׳האט אריינגעפלאנצט דערין שיינע ביימער. רייט. ס׳ווענדט זיך לכתחילה וואס איז מוקף, וואס די תכלית פון די פלאץ איז. זייער גוט.
דין קירויו מתירו — א דאך איז מתיר דעם שטח
Speaker 1:
שוין, זאגט דער רמב״ם אזוי, א נייע הלכה: “מקום שהוקף שלא לשם דירה”. אקעי, ביז יעצט איז געווען איין סארט הלכה, יא? פון וויאזוי ווערט א בית סאתים א דין כרמלית. אקעי, “מקום שהוקף שלא לשם דירה”, א מקום וואס די מחיצות זענען שלא לשם דירה, “שיש בו בית שלש סאין”, ס׳איז גרעסער, ס׳איז מער ווי בית סאתים, ס׳איז דריי סאה, “וקירו בו בית סאה”, אבער א דריטל דערפון האט מען געמאכט א דאך. ס׳טייטש מ׳האט באדעקט איין סאה, און ס׳איז געבליבן יעצט אן אפענע פלאץ וואס איז בית סאתים. איז יעצט די שאלה, די בית סאתים האט מען דאך געזאגט אז יותר מבית סאתים מעג מען טראגן. דאס איז די חילוק. די יותר מבית סאתים ווערט בטל צו די פלאץ וואס איז מוקף.
איז יעצט האבן מיר דא א שאלה, ס׳טייטש ס׳איז בעצם גרעסער ווי א בית סאתים, וואס ס׳וואלט ווען געדארפט זיין אזויווי א דין א כרמלית, אבער א דריטל דערפון, ס׳טייטש די איין סאה וואס מאכט עס מער ווי א בית סאתים, איז ארומגענומען מיט א דאך. איז דא א חידוש דא, א הלכה. זאגט די הלכה אזוי: “קירויו מתירו”, די דאך איז מתיר די גאנצע מקום, די גאנצע שטח מעג מען יא טראגן. דאס איז גערופן קרפף, אבער אונז האבן מיר נאכנישט געהאט די ווארט קרפף פון די רמב״ם. די שטח, די מקום מוקף, רעכנט אונז ווייטער ווי די בית סאתים איז מותר, ווייל “קירויו מתירו”, די דאך איז עס מתיר. פארוואס? ווייל ס׳איז דא א הלכה, איינע פון די הלכות פון מחיצות, אזויווי ס׳איז דא א הלכה פון לבוד און די סארט זאכן, איז דא א הלכה פון אז אונז קוקן אן אז א פלאץ וואס האט א דאך, “שפת תקרה יורד וסותם”, אז די פלאץ וואס האט די דאך קוקן מיר אן ווי ס׳האט אויך ווענט. ווי יענע שטח, די דריטל פון די פלאץ, די עקסטרע סאה וואס וואלט ווען געדארפט קוקן אונז אן ווי א שטח לעצמה וואס איז ארומגענומען מיט ווענט. דאס הייסט ווייל ס׳איז ארומגענומען מיט א דאך, קוקן אונז אן ווי ס׳איז אויך ארומגענומען מיט ווענט. איז וואס בלייבט יעצט אפן וואס איז נישט ארומגענומען מיט… וואס איז עקסטער ארומגענומען מיט די אנדערע ווענט, מיט די אלטע ווענט, די אריגינעלע הקפה, די בית סאתים, ממילא מעג מען יא טראגן, ס׳באקומט נישט קיין דין כרמלית.
דין ונפרץ במילואו לחצר — כרפף וואס עפנט זיך צו א חצר
Speaker 1:
שיין. איז אזוי, וואס טוט זיך ונפרץ במילואו לחצר? וואס איז ונפרץ? דער מקום שהוקף שלא לשם דירה האט זיך געעפנט צו די חצר. ס׳איז לעבן א חצר וואס איז יא הוקף לדירה, און ס׳האט זיך געעפנט די טיר צווישן דער מקום שהוקף שלא לשם דירה און די חצר. ונפרץ… לאמיך דיר ברענגען די פיקטשער. ונפרץ חצר כנגדו, יא? דו פארשטייסט וואס ער זאגט? ונפרץ חצר כנגדו, דא איז די כרפף און דא איז די חצר. ס׳איז געווארן, די חצר׳ס וואנט דא האט זיך אוועקגעגאנגען, און אויך די אנדערע זייט איז די חצר׳ס וואנט אוועקגעגאנגען. איז זייער אינטערעסאנט. סאו יעצט בלייבט דא א חצר וואס בעצם האט ער קוים מחיצות, ס׳האט דאך א גרויסע פרצה. אבער די הלכה איז אזוי, יא? רייט. סאו אונז האבן דא צוויי פראבלעמס. קודם האבן אונז א פראבלעם אז די בית סאתים איז געווארן יעצט גרעסער ווי בית סאתים, איז יעצט די שאלה צו די גאנצע פלאץ ווערט א כרמלית. און נאכאמאל האבן אונז א שאלה צו אין די חצר שטח גייט מען מעגן טראגן, ווייל די חצר שטח האט זיך אראפגעריסן די ווענט.
זאגן אונז אבער די הלכה אזוי, די חצר מותרת כשהיתה, די חצר איז ווייטער מותר, און אונז שרעקן זיך נישט פון דעם אז ס׳האט זיך אויפגעריסן צווישן די חצר און די כרפף. ווייל לגבי די חצר, די כרפף איז אויך אט נאר א מחיצה קלה. אהא, די כרפף קען זיין גענוג מחיצה פאר די… ס׳איז דאך שוין נישט אפן צו רשות הרבים. ס׳איז דאך נאר אפן בסך הכל צו א פלאץ וואס איז נאר א חומרא דרבנן אז מ׳זאל עס אנקוקן ווי א כרמלית, ס׳איז נישט אמת׳דיג אפן צו א כרמלית. ממילא איז די חצר מותר. רייט. והכרפף אסור כשהיה, די כרפף איז אבער יא אסור. שיין. אף על פי שהחצר מתירתו. מ׳זאגט נישט אז די… ווייל מ׳קען מאכן אזא חשבון. דו קענסט זאגן אז דאס בית סאתים בלייבט נאר א בית סאתים, און די חצר איז דאך מותר, ווייל ס׳איז דאך א חצר, ממילא איז אלעס מותר. זאגן מיר נישט אזוי. נאר מיר זאגן אז די איינע אברא חצר מתיר די פלאץ פון בית סאתים, און היות ס׳איז יעצט אפן, האט עס נישט קיין ווענט ארום, קוקן מיר עס אן ווי ס׳איז גרעסער ווי בית סאתים. פארוואס וואלט עס געדארפט ווערן מותר? ס׳איז לכאורה פשוט.
הלכות מקום שלא הוקף לדירה – כרפף, בית סאתים, ומיעוט שטח
כרפף שנפרץ לחצר – שאין עבר החצר מתירה
Speaker 1: אבער למעשה איז עס נישט אינגאנצן ארומגענומען, ס׳איז דאך נפרץ, ממילא איז עס אסור. איך וואלט געטראכט אז כאילו די חצר יעצט נוצט כאילו די וואנט פון די כרפף.
Speaker 2: וואס וואלסטו געמיינט? אז ער ווערט פארט פון די חצר?
Speaker 1: ניין, ער ווערט נישט פארט. לגבי די חצר איז ער כשר, אבער לגבי זיך אליינס… די חצר, ער העלפט די חצר, אבער די חצר העלפט אים נישט. אזוי וואלט איך געטייטשט, אבער איך זע אז…
Speaker 2: די סיבה פארוואס די חצר איז מותר איז וועגן די וואנט, אדער וועגן ס׳איז נישט קיין כרמלית?
Speaker 1: אויב וואלט עס געווען אפן צו א כרמלית, וואלט אפשר די כרמלית געקענט עס פסל׳ן. ס׳איז דאך אפן צו א פלאץ וואס איז בעצם מן התורה א רשות היחיד, האבן מיר געשמועסט.
Speaker 2: ס׳הייסט נישט “פורץ”, ס׳איז אזוי, נישט קלאר. דער עולם ווייסט נישט קלאר, ס׳רעדט זיך א פרצה מער ווי צען אמות אדער ווייניגער ווי צען אמות, און וואס פעלט אויס די גאנצע חידוש. איי דאונט נאו. מ׳דארף פרעגן די רבנים.
Speaker 1: בקיצור, מיר לערנען דא הלכות, דאס איז די ערשטע מאל וואס ס׳שטייט דאס ווארט “כרפף”. ס׳הייסט, איך האב נישט אויסגעטראכט דעם ווארט. אפשר “כרפף” איז א ווארט פאר א געוויסע סארט שטח וואס מאכט זיך נעבן א חצר, פארדעם שטייט עס דא.
וואס ער לערנט איז שאין עבר החצר מתירה, ווייל מ׳וואלט געקענט זאגן אז די כרפף איז א טפל צו די חצר. ס׳איז א חצר וואס איז אפן צו א גרעסערע שטיקל רשות היחיד. זאגט מען אבער נישט אזוי.
אבער אה, ס׳האט זיך קיין וועג נישט געווען נפרד. וואלט עס געווען אזויווי א קרפף וואס איז אפן צו א מקום מוקף לדירה, אזא קרפף וואלט אפשר נישט באקומען א דין ווי אן עקסטערע קרפף, עס וואלט אויסגעקוקט ווי א גרעסערע חצר, אפילו גרעסער ווי בית סאתים, און עס וואלט נישט געווען נפרד, נאר מ׳האט אפיציעל געבויט אזוי. און אפילו די שטח איז נישט באמת א חצר, איז באמת לא לשם דירה, אבער עס איז געבויט צוזאמען, וואלט עס אפשר געווארן בטל.
אבער עס איז נישט געווען אזוי, נאר עס איז געווען פריער די וואנט, און עס איז געווען אינגאנצן עקסטער. יעצט ווען די וואנט איז אוועקגעפאלן, ווערט דאס נישט מותר. די חצר ווערט אויך נישט אסור, אבער דאס ווערט נישט מותר.
Speaker 2: אקעי, זייער גוט.
הלכה ט – מיעוט בית סאתים
אילנות אינו מיעוט
Speaker 1: איז אזוי, וואס טוט זיך? היתה יתירה על בית סאתים, ער האט א פלאץ, א קרפף וואס איז גרעסער ווי בית סאתים, און ממילא גייט עס באקומען א דין ווי א כרמלית מדרבנן, וויל ער עס מאכן קלענער ווי א בית סאתים. אבער אנשטאט בויען יעצט א וואנט צו מאכן קלענער ווי א בית סאתים, לייגט ער אריין ביימער.
אמר רב הונא אמר רב, אילנות אינו מיעוט, הייסט נישט קיין מיעוט. וואס הייסט, א בית סאתים וואס האט אינעווייניג ביימער, די ביימער איז נישט מבטל די שטח.
עמוד בצד הכותל – גבוה עשרה ורחב שלשה
אבל בנה עמוד בצד הכותל, אויב האט ער אבער געבויט עפעס, ער האט געבויט אן עמוד לעבן די וואנט, נאנט צו די וואנט, גבוה עשרה ורחב שלשה או יותר, די עמוד איז גבוה עשרה טפחים און ברייט דריי טפחים, הרי זה מיעוט. דאס הייסט יא עפעס געבויט וואס מאכט די בית סאתים קלענער, איז הרי זה מיעוט, ווערט עס יעצט די פלאץ ווערט עס א מקום וואס איז נישט א בית סאתים, מעג מען טראגן דערין.
אבער עס דארף אבער זיין, די עמוד מוז אבער זיין שלשה, ווייל נישט איז עס א קלייניגקייט.
אבל פחות משלשה אינו מיעוט, פארוואס? שכל פחות משלשה כלבוד היא. אויב איז עס לעבן די וואנט, איז עס נישט גרויס שלשה, וואלט מען געזאגט אז עס ווערט גערעכנט ווי די וואנט.
Speaker 2: אהא, סאו עס דארף זיין אז ער מאכט די חצר אביסל קלענער ווי א בית סאתים.
Speaker 1: יא, כאפ מיר. עס קען עס אבער געשען שפעטער, דאס הייסט איינמאל ס׳איז געווארן א דין בית סאתים, רעכנט מען נישט מיט דעם וואס ער מאכט שפעטער.
Speaker 2: ווייל ס׳איז לבוד זאגט עס כאילו דו האסט געבויט אויף די וואנט. עס זאגט כאילו… ווייניגער ווי דריי טפחים איז גארנישט, נישט מבטל.
מחיצה הרחוקה מן הכותל שלשה
Speaker 1: וואס טוט זיך? אה, וכן, הרחיק מן הכותל שלשה ועשה מחיצה, ער האט אוועקגערוקט א… נישט אן עמוד, נאר ער האט געמאכט א מחיצה. מיעט! האט ער מיט דעם קלענער געמאכט די פלאץ. עס איז געווארן קלענער ווי א בית סאתים.
אבער אויב עס איז פחות משלשה? לא עשה כלום, האט ער גארנישט געטון, ווייל דער זעלבער ענין פון לבוד.
טח את הכותל בטיט
Speaker 1: וואס טוט זיך? נישט ער האט געמאכט א מחיצה אדער עמוד. נאר טח את הכותל בטיט. ער האט דער פשוט גרעסער געמאכט די כותל. ער האט געשמירט דערויף טיט. אפילו שאינו יכול לעמוד בפני עצמו, אפילו אויב דער טיט, עס איז נישט עפעס א געביידע. ס׳איז א חקול גרעסער געמאכט די טיט. אבער ער הייסט ער מיעט. מיט דעם האט געמאכט אז די כותל איז אזוי יעצט דיקער, און ס׳בלייבט נישט קיין בית סאתים פון די ענד פון די כותל און ווייטער. הייסט עס יא, ער מיעט. עס איז ווייניג.
דיון: דער חילוק צווישן עמוד בצד כותל און טח כותל בטיט
Speaker 2: אה, די דריי טפחים מיינט עס עס זיין ברייט דריי טפחים. נישט ווייט דריי טפחים פון די כותל.
Speaker 1: ניין, מ׳רעדט יא פון ווייט. הרחיק מן הכותל.
Speaker 2: אה, אבער די טח כותל בטיט…
Speaker 1: ניין, דא איז אן אנדערע זאך, ווייל דא האט ער גרעסער געמאכט די כותל. א מחיצה איז גארנישט, א עמוד, איינער וואס בויט סתם א פויל אינמיטן פון א בית סאתים, טוט ער גארנישט. ווייל דו ווילסט אז די פויל זאל ווערן אנגעקוקט ווי א נייע כותל. ווי דו האסט יעצט געבויט א נייע כותל. דאס שטיקל כותל זאלסטו אנקוקן עקסטער. מען קוקט נישט אן ווי עקסטער די כותל ווען ס׳איז נאנט צו די כותל.
אבער אויב מען האט געמאכט דיקער די כותל, האט מען באמת געמאכט די טשענצע כותל. די גאנצע פלאץ איז געווארן קלענער.
Speaker 2: אה, לכאורה, א נישט… א נישט… א… ווייססט נישט, דארף מען טאקע א געוויסן וויפיל ווייניגער פון א בית סאתים. עס קען א נישט די גאנצע, אבער עס דארף זיין עפעס א געוויסע חשיבות אז עס וועט אריינגערוקט אין די בית סאתים עפעס.
Speaker 1: פריק דארף דאס א חילוק טח כותל מיט אן עמוד. אן עמוד בצד א כותל. ווייל אויב עס איז… ווייל… די זעלבע זאך, דו מאכסט עס קלענער, צו לייגן עפעס א שטיקל צו די וואנט, כביכול נעבן די וואנט לייגסטו עפעס. דאס איז נישט קיין עכטע זאך, ווייל עס איז נישט קאנעקטעד צו די וואנט פון איין זייט, און עס איז אויך נישט גענוג גרויס וואס עס זאל הייסן ווי א וואנט פאר זיך.
אבער ווען דו האסט עקטשועלי געמאכט עפעס, די וואנט איז געווארן גרעסער, איז זיך טאקע דיין שטח געווארן קלענער. דארט איז נישט דיין שטח געווארן קלענער, ס׳איז אזויווי דו לייגסט עפעס אראפ אינמיטן. דו לייגסט עפעס אראפ, דו נעמסט אראפ די שטח. דארט לייגן באקסעס, האסטו נישט אוועקגענומען די שטח. ס׳איז אזויווי אריינפלאנצן ביימער, וואס מאכט נישט קלענער די שטח. אבער מאכנדיג דיקער די וואנט, האסטו באמת געמאכט אז ס׳איז דא קלענער ווי א בית סאתים.
Speaker 2: אקעי.
הקיפו בתל – מחיצה על גבי מחיצה
דער תל אין דעם טעקסט
Speaker 1: “הקיפו בתל שלשה“, נו, ווי קומט אריין דער תל? אונז האבן נאך נישט געהאט דא א תל, סאו ס׳פעלט אונז נאך אביסל אינפארמאציע.
Speaker 2: נאכאמאל, וואס איז דא? “הקיפו בתל”, וואס הייסט דאס? ווי, אין דעם פלאץ פון בית סאתים איז דא א תל?
Speaker 1: ס׳שטייט “כותל” ביי די אנדערע דרוק, איך ווייס נישט.
Speaker 2: אה, “הקיפו בכותל”. נישט “בתל”.
Speaker 1: ס׳שטייט יא. ניין. “ספר ארץ ישראל” שטייט “בתל”.
Speaker 2: אה, אפשר איז דא… ניין, ניין, ס׳שטייט יא “הקיפו בתל”.
Speaker 1: אממ… ס׳איז געווען עפעס א תל. ס׳איז א תל. די מחיצה איז געווען א תל. איך ווייס נישט וואס איז דא געשען, וויאזוי איז דא אריינגעקומען א תל.
Speaker 2: איינער זאגט… אממ… דא ווייטער כאפ איך נישט די… ער זאגט אז ס׳פעלט דא עפעס ווערטער, אבער אזויווי אין דעם בית סאתים איז דא א תל.
Speaker 1: אקעי, און?
Speaker 2: זעט אויס אז דער תל איז נאך נישט מבטל, ס׳ווערט נאך נישט אויס בית סאתים. דער תל… נישט קלאר.
דער פשט: תל אלס מחיצה אין א טיפע פלאץ
Speaker 1: ער זאגט אזוי, אז מ׳רעדט פון א פלאץ וואס איז א טיפע פלאץ, און דער תל איז די מחיצה. איז דעמאלטס, אויב מ׳מאכט א מחיצה, העלפט עס דריי טפחים אוועק.
Speaker 2: טאמער מאכט ער א מחיצה אלס וואס האט ער… ער מאכט העכער די מחיצה, וואס קומט… פארוואס זאל עס העלפן? איך כאפ נישט פונקטליך וואס ער רעדט.
Speaker 1: ער וויל ארויסברענגען פון “תוכו של כותל בטוט”. איינמאל ער האט געזאגט “תוכו של כותל בטוט”, איז ער טראכט אז די מין וועג קען מען טון אלע וועגן אויך. אויב איז עס אראפ, אבער לכאורה אראפ וועט דאך אויך דארפן העלפן. ס׳איז נישט קיין חילוק וויאזוי דער פלאץ ווערט א בית סאתים.
ער זאגט אז ס׳רעדט זיך אז ס׳מיינט, ס׳קען נישט… לאמיר קודם זאגן די הלכה וואס שטייט, און נאכדעם וועלן מיר זען וואס ער רעדט.
הלכה: הרחיק מן התל שלשה – מועיל; על שפת התל – אינו מועיל
Speaker 1: ער זאגט אזוי, אויב מ׳מאכט א מחיצה נעבן די תל, העלפט עס. אויב מ׳מאכט א מחיצה “אן טאפ” אויף די תל, העלפט עס נישט. “שעושה מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל“.
Speaker 2: אפשר מיינט ער צו זאגן ווייל ער מאכט א נייע מחיצה לשם דירה, אזויווי די נעקסטע שטיקל.
Speaker 1: סאו, לאמיר אינעווייניג גיין.
ביאור: תל אלס רשות היחיד, און ווי מ׳מאכט עס מוקף לדירה
Speaker 1: סאו, ביז יעצט האבן מיר גערעדט וועגן א בית סאתים וואס איז ארומגענומען מיט א מויער, א וואנט, און די וואנט מאכט עס פאר א בית סאתים. ס׳איז דא נאך א וועג ווי א פלאץ ווערט א בית סאתים, א פלאץ וואס איז א שטיקל גריבל.
Speaker 2: תל מיינט… תל מיינט א גריבל אדער א בערגל?
Speaker 1: תל מיינט א בערגל. די בערגל איז ארום, סאו ער איז “אינסייד” די בערגל. סאו ס׳איז דא א בערגל וואס איז גרויס בית סאתים. ווען ס׳וואלט געווען קלענער ווי בית סאתים, הייסט עס אזויווי א מקום לעצמו, ווייל די בערגל וואס איז גבוה עשרה און אזוי ווייטער מאכט עס פאר א מקום אזויווי רשות היחיד, אזויווי מיר האבן פריער געלערנט אז א פלאץ ווערט א רשות היחיד.
אויב ס׳איז גרעסער ווי בית סאתים, ווערט עס אויס רשות היחיד. וואס טוט זיך אז ער וויל אז ס׳זאל צוריק ווערן א מקום פון… ס׳זאל צוריק הייסן א רשות היחיד, נישט קיין כרמלית? וואס טוט ער? ער מאכט א מחיצה על שפת התל, און ער טראכט אז מיט דעם גייט ער עס מאכן מוקף לדירה.
זאגט ער, “הורחק מן התל שלושה ועשה מחיצה” – אויב האט ער געמאכט א מחיצה אויף די תל, שטייט אז מ׳הייבט אן צו רעכענען ווי די בית סאתים איז נישט די גאנצע תל, נאר פון ווי די מחיצה הייבט זיך אן. פון ווי די מחיצה הייבט זיך אן איז דא קלענער ווי א בית סאתים, איז עס מותר, הואיל האט ער געהאלפן. ס׳ווערט טאקע א מקום וואס ווערט ווייניגער ווי א בית סאתים, אדער ווערט עס א מקום מוקף לדירה.
די נייע מחיצה קען טון איינע פון די צוויי זאכן: אדער מיט דעם ווערט עס קלענער, און דאס איז ווען ער מאכט די מחיצה אריין אין די תל.
אבער “עשה מחיצה על שפת התל”, ער האט פשוט געמאכט אז די שפת התל זאל העכער ווערן, ער האט געבויט אזוי אויף די בארג, ביי די עק פון די בארג זאל זיין נאך א וואנט, העלפט נישט. מ׳זאגט נישט אז מיט דעם ווערט עס אזויווי יעצט מוקף לדירה. ווייל ס׳איז דאך נישטא דא קיין מחיצה. דאס וואס ער מאכט א תל אליין איז דאך א מחיצה, דאס מאכט די פלאץ פאר אן עקסטערע בית סאתים. מאכט ער נאר א מחיצה על גבי מחיצה, אינו מועיל, העלפט עס נישט.
דער חידוש: מחיצה על גבי מחיצה אינו מועיל
Speaker 1: דאס איז די חידוש. יעדער איינער וואלט פארשטאנען אז סתם אז ער מאכט לעכער אין א וואנט העלפט נישט. דא וואס דו קענסט מיינען אז א תל איז דאך נישט ממש א מחיצה, ער לייגט דאך אויף, זאגט ער ניין, ס׳העלפט נישט.
דיני מוקף לדירה, רחבה, ושיירא בבקעה
רחבה שאחורי הבתים
Speaker: אה, די אונטערשטע איז אוועקגעגאנגען. די תל האט זיך צעפאלן, און יעצט איז נאר געבליבן די וואנט? ס׳איז אריינגעזינקען אין די ערד, איך ווייס נישט. ס׳האט געוואוינט גלייך לעבן סדום אדער וואס?
והרי העליונה קיימת, הואיל ונעשית העליונה לשם דירה. די פראבלעם פארוואס די מחיצה העלפט נישט איז ווייל ס׳איז מחיצה על גבי מחיצה. מ׳נוצט מער נישט קיין מחיצה על גבי מחיצה ווייל די אלטע מחיצה התחתונה איז אראפגעפאלן. בלייבט מיר יעצט נאר מיט איין מחיצה, און די מחיצה איז יא געמאכט געווארן לשם דירה. והרי עכשיו נראין אלו, יעצט זעט מען דאך נאר די איין מחיצה וואס איז א מחיצה לשם דירה, הרי זהו, אין אמצעו זורקין וניטלין, מעג מען יא.
סאו ביז יעצט האבן מיר געלערנט וועגן א נארמאלע, אזוי ווי א מקום קבוע, אדער ניין, נישט דאס האב איך געוואלט זאגן, איך האלט נאך נישט ביי דעם. ביז יעצט האבן מיר געלערנט וועגן א כרפף, אדער א פלאץ וואס איז נישט מוקף לדירה. יעצט גייען מיר לערנען עפעס א נייע סארט אופן וואס איז בעצם די זעלבע סארט פראבלעמס. איך ווייס נישט וואס איז די חידוש. די חידוש איז אפשר אז אפילו אין אזא אופן איז עס נאך אלץ א פראבלעם.
דאס איז גרעסער פון א בית סאתים, ווערט עס דאך ווי א כרמלית. ס׳איז נישט נאר ווען ס׳איז בכלל נישט מוקף לדירה, נאר אפילו ס׳איז פון די אנדערע זייט, ס׳איז בעק פון הייזער. ממילא, מ׳קען אפשר זאגן אז דאס הייסט יא לענין אז ס׳הייסט אזוי א חצר פאר די הייזער. זאגט די גמרא, אבער אויב ס׳איז גרעסער ווי א בית סאתים, נעמט מען עס נאך אלץ אן עקסטרע היתר, און נישט ווערט עס א כרמלית. ס׳ווערט א רחבה.
ס׳איז דא אזא זאך וואס הייסט רחבה. די עירובין ברענגט פון די משנה אז ס׳איז דא פארשידענע זאכן. א חצר הייסט אויך אן אפענע פלאץ, אבער מ׳נוצט עס. ס׳איז נישט סתם א יארד, א שיינע יארד. ס׳איז נישט סתם א פלאץ וואס מ׳נוצט, א חצר איז פארט פון די תשמישי הבית. און די חצר איז אין די פראנט פון די הויז געווענליך.
אבער רחובות שמאחורי הבתים, וואס איז אין די בעק, טאמער נוצט מען עס נישט, אפשר שפאצירט מען דארט, אבער מ׳נוצט עס נישט אויף צו טון זאכן, איז אפילו עס איז ארומגענומען, איין מאל טלטולין בו אלא בד׳ אמות, האט דער עלטערער גוזר געווען, אזוי ווי א כרמלית, אז מ׳טאר נישט טראגן מער ווי ד׳ אמות.
ואפילו היה פתח הבית פתוח לתוכו, אפילו ס׳איז אפן צו דיין הויז, זאגט מען נישט אז וועגן דעם הייסט עס היקף לדירה וואס איז קאנעקטעד. ניין, וויבאלד מ׳האט עס געבויט נישט לשם דירה, איז עס האט עס די דין פון א מקום שאינו מוקף לדירה, און מ׳טאר נישט טראגן דערין נאר ווייניגער ווי ד׳ אמות.
אבער, ואם פתח הפתח לשם ואחר כך הקיפה, אויב מ׳האט לכתחילה עס געבויט אזוי, אזוי זעט אויס, מ׳האט קודם געעפנט די טיר און נאכדעם האט מען געמאכט די היקף, דעמאלט׳ס, פשט איז אז ס׳איז נישט געבויט געווארן סתם בתור עפעס א מקום משומר לעבור, ס׳איז געבויט געווארן לכתחילה כדי צו זיין מער אזוי ווי א שומר משמרך פאר די הויז, דעמאלט׳ס הרי זו כהיקף לדירה ומותר לטלטל בכלו, דעמאלט׳ס מעג מען טראגן אין גאנצן.
איך פארשטיי אז אפילו איך ווייס נישט וואס ס׳האט צו טון מיט די ציל, נישט ווייל דעמאלט׳ס האט מען עס געבויט לשמוש, נאר ס׳זעט אויס ס׳איז א דין, ווייל מ׳האט עס געבויט נאכדעם וואס מ׳האט געעפנט צו א טיר, הייסט עס ווי א חצר. און דאס איז די אופן וויאזוי ס׳ווערט א חצר. אין אנדערע ווערטער, די פריערדיגע דינים האבן גערעדט ווען קודם האט מען געבויט די רחוב און נאכדעם האט מען געעפנט א טיר. זייער גוט.
רחבה פתוחה למדינה ולשביל הנהר
יעצט איז דא נאך עפעס אן אינטערעסאנטע דין, איך האב נישט פארשטאנען פונקטליך די דין אויך נישט. ס׳איז דא א רחוב, איך האב געברענגט א פיקטשער. פתוחה למדינה מצדה, ס׳איז אפן צו די שטאט, ס׳הייסט צו די הייזער, לאו דווקא, צו וואס? צו א רשות היחיד, ווייל מדינה מיינט… אה, ער זאגט מבוי. יא, ס׳מוז זיין א מבוי, ווייל נישט א רשות הרבים וועט נישט העלפן.
ומצד אחר היא פתוחה לשביל המגיע לנהר, ס׳איז עפעס א וואקאציע פלאץ. איז דא די אנדערע זייט איז אזא וועג וואס פארט צו די טייך. איז דאס אויך א דרך א רחבה וואס איז נישט לוקף לדיירין לכאורה. ס׳איז איין זייט איז עס אפן צו רשות היחיד, און איין זייט איז עס אפן צו כרמלית. יא, עפעס אזוי, יא.
איז דעמאלטס וואס? עושין לה לחי מצד המדינה, מאכט ער א לחי אויף די זייט פון די שטאט, והיא מטלטלת כולה, ומתוכה, דאס הייסט ער מעג יעצט, ווערט עס כלי, איך ווייס נישט וואס ס׳ווערט, ומתוכה למדינה ומדינה לתוכה, און מ׳מעג טראגן אלע וועגן.
פארוואס העלפט די לחי פונקטליך, האב איך נישט קיין אהנונג. וואס הייסט, מ׳גייט נישט טארן טראגן פון די נהר, אהין גייט מען נישט טראגן. פון די כרמלית גייט מען נישט טארן טראגן. סאו איך ווייס נישט וואס די נהר העלפט. איך וואלט עס געקענט סתם אזוי ענדערן אן די נהר.
וואס? פארוואס באצאלט מען בכלל וועגן א נהר? יא, וואס פעלט אויס די נהר? אז סתם א רחבה טאר מען נישט טראגן. זאגט ער, ניין, די לחי איז עס מתיר. ניין, ער זאגט דא עפעס וועגן א לחי. תנאי הלכה, א לחי איז מתיר. סאו וואס קומט אריין די נהר? יא, וואס איז די מצד אחד פתוחה? דאס איז וואס מאכט אז די לחי זאל קענען ארבעטן? אינטערעסאנט. נישט קלאר.
אפשר די ווארט איז, ווייל דעמאלטס ווייסט מען אז מ׳גייט ארומגיין אין די בית הסתום אנצוקומען צו די נהר, און ס׳איז אלעס אזויווי א… איך ווייס נישט. מ׳איז מיסינג עפעס אינפארמעישאן אין די מעשה. ס׳איז אבער זייער ספעציפיש. ס׳איז עפעס א נהר. יא, מ׳רעדט דא עפעס. ס׳איז דאך אזא פאל ווערט די רחבה עפעס א חלק פון א שימוש פון די מדינה. ס׳איז א רחבה וואס מ׳נוצט צו קענען גיין און קומען פון די נהר, צו קענען ברענגען וואסער פון די נהר. אפשר אזוי זעט עס אויס. זמנים דרך באדין, אזוי זאגט ער.
נישט קלאר. ס׳איז א מעשה אין די גמרא. דאס איז איינע פון די קעיסעס וואס די רמב״ם ברענגט פונקט ווי ס׳איז געווען משנה מעשה אין די גמרא, און צו קענען א שאלה דרבנן מיט אנדערע האבן זיי זיך געדינגען וויאזוי מ׳דארף עס טון. אקעי. ניין, ס׳איז נישט קלאר.
יחיד ושיירא ששבתו בבקעה
יעצט קומען מיר לערנען נישט אין א שטאט, נאר בבקעות. דאס הייסט מענטשן זענען געווען אין א בקעה, וואס מיר האבן געלערנט מיינט א גרויסע אפענע שטח ווי מ׳פארט, אדער מ׳האט עס דא שדות אמאל וכדומה. און ס׳איז געווען א מענטש יחיד.
וואס איז דער דין פון א בקעה? א בקעה איז א כרמלית, יא? בקעה איז בעצם א כרמלית, יא. מיר האבן געלערנט בפירוש, בקעה תשע כרמלית, יא. איז א מענטש האט געווען שבת אין א בקעה, ער איז נישט געגאנגען אהיים, ער איז געווען אויפ׳ן וועג, ער האט געמאכט א קעמפינג שבת. יא, גוט, ער האט געמאכט א קעמפינג.
דין יחיד ושנים
ווענדט זיך אבער וויפיל מענטשן. ס׳איז אן אינטערעסאנטע הלכה, ס׳ווענדט זיך וויפיל מענטשן. אזוי, יחיד ששוהה בבקעה, עשה מחיצה סביב לה, א איד איז געגאנגען אין א בקעה, ער האט געמאכט א מחיצה, ער וויל קענען טראגן שבת זיין טשאלנט צו די טענט פון די קעמפינג, יא. איז אזוי, אם יש בה עד בית סאתים, מותר לטלטל בכולה, ווייל ס׳איז געמאכט א רשות היחיד, געהעריג געמאכט א מחיצה.
ואם הוסיף על בית סאתים, אסור לטלטל בה, ער האט עס געמאכט צו גרויס, יא, דאס איז א פראבלעם. אויב א מענטש גייט אין א בקעה און ער מאכט א מחיצה, לויט וואס מיר לערנען דא, דארף ער מאכן זיכער אז ס׳איז ווייניגער ווי בית סאתים, ווייל אויב נישט וועט זיין די גזירה אז מ׳טאר נישט טראגן דערין. די מחיצה זעט אויס אז ס׳איז נישט געמאכט לשם דירה, ס׳איז געמאכט לשם עבר אזוי ווי. ס׳רעדט זיך דאך ווייל ס׳איז א בקעה, ער גייט שפאצירן, ער קומט דא שפאצירן, יא.
ער ברענגט, דער שולחן ערוך זאגט אז דאס איז טאקע אינטערעסאנט, דאס איז נאר אויב ער מאכט א שוואכע מחיצה, לכאורה. און דא זאגט דער רמב״ם נישט דער חילוק.
וכן אם היו שנים, צוויי אידן אויך, יעצט ווייטער, הייסט עס א בית סאתים, ס׳איז א לוקה לדירה, און מ׳קען נישט טראגן דארט.
דין שיירא — שלשה או יותר
אבל שלשה ישראלים או יותר על כן ששהו בבקעה, מער ווי דריי אידן וואס זענען געגאנגען א שבת אין א בקעה, א נייע הלכה, הרי הן שיירא, באקומען זיי א דין וואס הייסט שיירא. מותר להן לטלטל בכל צורכן, אפילו כמה מילין, דעמאלט מעגן זיי טראגן וויפיל זיי ווילן, אפילו אפאר מייל.
פארוואס? ווייל לכאורה, מחנה מייקל געווען לכאורה וואפן אונטערוועגנס, אויף דעם האט אויסגעזען. ס׳זעט עפעס אויס ווי ווייל פאר אזא גרויסע עולם איז בית סאתים נישט קיין גרויסע שטח, ס׳זעט שוין נישט אויס ווי א כרמלית. די גאנצע בית סאתים איז צו גרויס אז מ׳זאל זאגן אז ס׳איז א רשות היחיד פאר א מענטש. מ׳רעדט דאך טאקע אויב מ׳איז נישט איינער מכוון לדירה. אבער אויב ס׳איז דא דארט, ס׳איז אינטערעסאנט ווייל די הלכה וואלט מען געקענט בעצם נישט צוויי פריער, אז אויב איז די פלאץ פאר א גרויסע עולם צו וואוינען, קוקט מען עס אן ווי ס׳איז נישט ריכטיג. ס׳איז נאר ווען מ׳פארט אויף די וועג, וועלכע האט די שבת זייער… נאר די, לאמיר טראכטן די גאנצע מעשה.
ס׳איז נישט קלאר אויב ס׳איז נישט דווקא לדירה. ס׳איז ווי חצי לדירה, ס׳איז א דירת עראי. ער מאכט נאר פאר די שבת א דירה פאר די שבת. סא, אויב ס׳איז מרובה, אפשר אזוי וואס דו זאגסט, איין מענטש דארף נישט אזויפיל שטח, אבער מער ווי דריי מענטשן קענען וויפיל שטח זיי ווילן.
תנאי: שלא ישארו בית סאתים פנוי בלא כלים
אבער איך מיין אז דאס איז א קולא נאר אויף אונטערוועגנס, אויף אזא סארט בחינה, ווען שיירא. און דאס זאגט אויך א תנאי, דאס סאונדט אזוי ווי דיר, “שלא ישארו במחיצה שהקיפו בית סאתים פנוי בלא כלים”. ס׳טאר נישט איבערבלייבן פון די מחיצה וואס זיי האבן צוזאמגענומען, זאל זיין קיין צוויי סאה בית סאתים ליידיג אן קיין כלים. דאס הייסט, ער דארף לייגן אין יעדע בית סאתים עפעס א זאך וואס זיי האבן.
“אבל אם נשארו בית סאתים פנוי בלא כלים, ולא צריכין להו”, דאס הייסט זיי דארפן נישט די שטח, אויב זיי דארפן יא, הייסט אז ס׳איז דא כלים, ס׳איז צריכין להו, יא, זיי נוצן עס, זיי טוען דארט עפעס, דעמאלטס “אוסרין לטלטל בכל המחיצה אלא בארבע אמות”. דעמאלטס העלפט נישט, און זיי טארן נישט טראגן אין די שטח.
ס׳זעט טאקע אויס אזוי, אז ווייל ס׳איז א שיירא דארף ער מער פלאץ, איז די אלע פלעצער וואס ער נוצט הייסט בית דירה. אויב ס׳איז א שיירא. ס׳איז דאך אפילו קאמל מילין.
קשיא: סתירה בין “כמה מילין” לתנאי “בלא כלים”
ס׳איז דא פשוט א שטיקל סתירה אין מיין אויער, אויב ס׳איז קאמל קאמל מילין… מ׳פארט, איך מיין קעמלעך, זיי פארן אזוי ווי א… רייט, דארפן זיי מער פלאץ, מ׳קען דאס הערן. ס׳איז א גאנצע מחנה ווערט נישט… ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, קודם זאגט ער אפילו קאמל מילין, און יעצט… “פנוי בלא כלים” מיינט ער מסתמא נישט אז מ׳קען יעצט מאכן אן ארמיי און לייגן אויף יעדע צען פיס איין כלי.
ס׳זעט אויס ווי, ממילא דעמאלטס דארף מען מער פלאץ, ווייל מ׳קומט צוזאמען מיט פעק און זעק, ווייל מ׳פארט א שיירא, פארט מען און מ׳האט זאכן. איך ווייס נישט.
קטנים אין שיירא
פאר איין עקוטן מאכט מען נישט קיין שיירא, אבער אויב ס׳איז דא צוויי מענטשן עקוטן, העלפט עס נישט, ס׳דארף זיין דריי גדולים. יא, דריי גדולים. איך האב געפרעגט די חכמים, זיי זאגן אז עקוטן… וואס איז די שייכות?
דין מת אחד מהן
אבער איינער שטארבט, “שלושה שהיו מהלכין בדרך, ומת אחד מהן”, ער האט געמאכט קודש שביעי, ער האט געמאכט שבת, אינמיטן אכט קערעך נעבעך, קען זיין א טראגעדיע. איינער פון זיי איז געשטארבן, און יעצט ווערן זיי אויס שוין יורש, וועלן זיי מער נישט טראגן.
תירץ איז, ניין, הרי הם טהורים לטבול בקלי, לכאורה, ווייל ווען ס׳איז געווארן שבת האט עס געהייסן יא מקום מיקח ולדירה, אדער מקום מיקח ולדירה לשלשה, אזוי מיינט ער. אבער פארקערט, זיי גוט, אזוי זאגט ער, קען נישט זיין. פארקערט, מילא זאלסטו זאגן ס׳קומט ארויס א חומרא, קען נישט זיין.
מחיצות פון שיירה און כללי המחיצה
שלושה מקומות המוקפין זו בצד זו
Speaker 1:
אבער פארקערט, זיי גוט, אזוי זאגט ער, “היו שניים”, פארקערט, ממילא זאל דאך קומען א חומרא, “היו שניים ושבתו בבית זה”, זיי האבן קובע געווען שביתה אין א גרויסע פלאץ וואס מ׳טאר נישט טראגן דארט, “ואחר כך בא להם שלישי”, אינמיטן שבת איז געקומען א דריטער, וויאזוי איז ער געקומען אינמיטן שבת, גיי ווייס, “אסורין לטלטל אלא ארבע אמות, כשם שהיו קודם שיבוא זה.” די שביתה איז די גורם, לא הדיורין, בשעת ווען ס׳ווערט שבת דארף זיין שוין דריי דיורין, נישט די עקטשועל וואוינען, אפילו יעצט בשעת סעודה ס׳איז שוין דא דריי מענטשן העלפט נישט ווייל… יא.
וואס איז די נייע הלכה? דאס איז נישט די דעת תלמידי שיעור, ער האט א נייע מעשה. “שלושה מקומות המוקפין”, מ׳האט געזען א פיקטשער ווי מ׳דארף, “שלושה מקומות המוקפין, שלושה מדירות זו בצד זו, ופתחין זו לזו”, דריי פלעצער וואס זענען אלע דריי אזעלכע סארט סיטואציעס, זענען אפן איינע צו די צווייטע, עס ווענדט זיך, “אם שניים מן החיצונים רחבים והאמצעי קצר”, יא, אזוי ווי ער ווייזט דא א פיקטשער, שניים ראשונים חיצונים רחבים והאמצעי קצר, יא, וועלן מיר זען, יא, דאס הייסט, ס׳איז דא פלאץ, די מיטלסטע איז אזוי ווי, זיי שטעקן זיך ארויס איינע פון די צווייטע און די אנדערע צווייט, “שנמצא לשניים מן החיצונים פסים מכאן ומכאן”, קומט אויס אז די, נאכאמאל טרעפן די פסים, ס׳האט אזא שטיקל וואנט פון ביידע זייטן פאר די דרויסן, “ואין אחד בזה”, און נאכדעם, “ואין אחד בזה”, ס׳איז גורם איין דיר און איין דיר, נישט פון די געגנטער, אז שוין איז גורם איין דיר, ער רעדט יא ווייטער פון א שיירה, אדער ס׳איז כלי כשיירה, ס׳איז אזוי ווי מ׳קוקט זיי אן ווי איין גרופע, רייט, ס׳דריקט איין דיר דא און איין דיר דא און איין דיר דא, “הרי אלו נעשים כשיירה, מותרים לטלטל.” אזוי די שירה באקומט כל צרכן, נישט ער באקומט די גאנצע וועלט. עניוועי, די שמשות בין השמשות פון שבת מאכן א עירוב, וועט ער דארפן מאכן א מחיצה, ער גייט נעמען וויפיל ער דארף.
אבער פארקערט, יא, “אם האמצעי רחב”, אויב מ׳קען זיך פארשטעלן די פארקערטע פיקטשער, איך דארף נישט אריינשרייבן, יא, “אם האמצעי רחב ושני החיצונים קצרים”, די אמצעי איז צווישן די פס, “ושני החיצונים”, יא, די פסים זענען דא פאר די אנדערע וועג, “ושני החיצונים” קומט אויס אז די פסים זענען אזוי ווי מחיצות, פשוט די מיטלסטע פלאץ איז ארומגענומען מיט מחיצות.
רייט, “לפיכך אם שרו זה בזה וזה בזה וזה בזה, אין נותנין להן כל צרכן, אלא כל אחד ואחד יש לו בית סאתים בלבד”, ווערט נישט יעדע איד באקומען בית סאתים, אבער דריי אידן וואס האבן באקומען מער פון דעם, רייט, דא באקומט ער נישט. אבער ס׳איז דא נאך א וועג וואס מ׳קען יא באקומען, “אם היו זה בזה וזה בזה ושנים באמצעי”, אויב ס׳איז דא צוויי מענטשן אין די מיטלסטע, “אדער שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי, דעמאלטס נותנין להם כל צרכן”, דאס הייסט אפילו ווען ס׳איז יא דא, ווען די חיצונים זענען רחבים.
דיסקוסיע: פארוואס העלפט צוויי אין די מיטן?
Speaker 2:
ס׳זעט אויס, וואס איז די ענין? פארוואס? מ׳ווייסט נישט, סיידן ווען די אמצעי איז רחב, מ׳ווייסט נישט די סוד. וואס איז די סוד? נותנין להם כל צרכן, פארוואס? מ׳ווייסט נישט קלאר.
Speaker 1:
איך מיין ווייל… וויאזוי ער איז מסביר? דאס הייסט, ווער ס׳איז אפן צו די צווייטע איז כלול צוזאמען מיט אים, רייט? למשל ביי די קעיס, און זיי אלע צוזאמען, אלע דריי אידן צוזאמען. אויב ס׳איז די קעיס, יא, אמצעי רחב און די חיצונים זענען צרים, יא, לאמיר זאגן אזוי, סאו ער איז, נישט אלע דריי זענען סעפערעט, אפשר נאר צוויי זענען סעפערעט, סאו דריי טרעפן זיך שוין צוזאמען אין די מיטן, אדער איינער מיט איינער איז סעפערעט, אפשר איז דא א כלל פון נשיאות, סאמהאו ווערט שוין דריי מענטשן צוזאמען. דאס איז אלעס וועגן וויאזוי מ׳איז מסדר די דריי אידן, דאס איז דא די נושא. מ׳דארף פארשטיין פונקטליך די פרטים, אויב איינער האט אמאל א נשיאות אין די קעיס, דארף ער נאכקוקן די הלכה.
יא, יעצט גייען מיר נאכקוקן מחיצה. יא, גוט. האבן מיר געלערנט אז מחיצה, וואס מאכט א רשות היחיד? רשות היחיד מאכט קולות און חומרות וכו׳. דארף מען וויסן וואס איז דאס א מחיצה? כללי המחיצה.
הלכה ט״ו: כללי המחיצה
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
Speaker 1:
איך זאג די רמב״ם אזוי, וואס טייטשט א מחיצה? זאגט דער רמב״ם, “כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה”, מ׳האט געבויט עפעס, אבער מ׳האט געבויט זייער שוואך, אז פון א רעגולער ווינט, א נארמאלע ווינט וואס איז אפט, וועט עס צעפאלן, “אינה מחיצה”, ווייל ס׳האלט זיך נישט עכט.
מחיצה שאינה עשויה לנחת
ווייטער, “וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת”, ס׳איז נישט געמאכט אז מ׳זאל קענען דארטן זיך אפרוען, אדער מ׳זאל קענען נוצן די פלאץ, “אינה מחיצה.” למשל, ווען מ׳האט געבויט פאר אנדערע סיבות. איך ווייס, אן אלטע וואנט וואס מ׳האט געבויט פאר א הויז וואס מ׳האט נישט געבויט צום פארן, איך ווייס נישט וואס, מ׳האט נישט געבויט פאר א מחיצה, אינה מחיצה. דארף מען שפעטער מסביר זיין, אינה עשויה לנחת. ער זאגט אז ער האט עס נישט געברענגט, ס׳איז נישט קלאר וואס ס׳מיינט, וואס מיינט דאס עשויה לנחת? דער טייטש פון עשויה לנחת מיינט אז ס׳איז נישט געמאכט לשם קביעות, לשם אז ס׳זאל אייביג בלייבן דארטן, לנחת אז די מחיצה זאל בלייבן דארטן. דאס הייסט, ס׳איז א מחיצה, א צאמלייג מחיצה, אדער ס׳איז א מחיצה וואס איז נישט א… וואס איז צייטווייליג, אינה מחיצה.
מחיצה שעשויה לצניעות בלבד
נאך א תנאי אין מחיצה, “וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד”, נאר אז מ׳זאל זיך קענען דארטן אנטון, אויסטון, אזא סארט זאך, ס׳איז נישט געמאכט צו נוצן אז די פלאץ זאל ווערן יעצט ארומגענומען מיט א וואנט, נאר צו קענען באהאלטן אונטער דעם, “אינה מחיצה.”
מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים
און יעצט די סייז, “וכל מחיצה שאין בגובהה עשרה טפחים או יתר”, ס׳איז נישט גענוג הויך, “אינה מחיצה גמורה.” אפשר א שטיקל מחיצה איז עס, און געוויסע אנדערע הלכות. ער זאגט אז ס׳ווערט א כרמלית, אבער ס׳ווערט נישט קיין רשות היחיד. עפעס ווערט עס יא, א מקום פטור, אבער ס׳איז נישט…
וואס טוט זיך אז א מענטש האט אראפגעגראבן אונטער די ערד חמישה? אדער נישט געגראבן, ער האט אפילו געמאכט א שטיקל בערגל, גודר חמישה, און גודר, ער האט געמאכט א בערגל מיט שטיינער אדער עפעס, א תל, און אויף דעם האט ער געבויט א מחיצה וואס מ׳שטארפן, ס׳איז נישט איין וואנט, ס׳איז א האלבע וואנט און א האלבע וואנט, אזוי ווי מיר האבן פריער געהאט ביי די תל. אקעי, נאך הלכות.
הלכה ט״ז: פרוץ מרובה על העומד
דער כלל פון פרוץ מרובה
Speaker 1:
יא, “כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד”, וואס די מחיצה האט גרויסע פרצות און ס׳איז מער אפן ווי צוגעמאכט, און די פלאץ וואס איז אפן, די פרצות, איז אזוי גרויס ווי די עומד, איינע מחיצה. ס׳איז גרעסער, ס׳איז פרוץ מרובה. “אבער אויב די פרצות קומען, אויב זיי זענען ביידע די זעלבע סייז, איז ערייזר מיט טערות.”
פרצה יותר מעשר אמות
אבער דאס איז נאר ווען ס׳איז טאקע פרוץ אזוי סאך ווי עומד, ווייל ס׳האט אסאך קליינע פרצות. אבער אויב איין פרצה איז זייער גרויס, איז א גרויסע פראבלעם. זאגט ער אזוי, “בודאי שאלו יועילו בה פרצות, פרצה שהיא יותר מעשר אמות.” א פרצה פון יותר מעשר אמות איז אינגאנצן מבטל די וואנט, די מחיצה. אבער דאס איז ווען ס׳איז גרעסער ווי עשר אמות. אבער צען אמות אליין, “הרי היא כפתח.” צען אמות הייסט אזוי ווי א פתח און ס׳איז נישט מבטל.
Speaker 2:
הרי היא כפתח מיינט אויך אז לגבי די ענין פון פרוץ מרובה על העומד, אז מ׳רעכנט נישט די עשר אמות ווייל ס׳איז א פתח? אדער לאו דוקא? איך זאג, ס׳איז דא אפאר פרצות, אבער איין פרצה איז עשר אמות. איז איינמאל מ׳זאגט אז ס׳איז א פתח, רעכנט מען עס בכלל נישט?
צורת הפתח
Speaker 1:
די נעקסטע שטיקל, “ובלבד שתהיה לה צורת הפתח”, ממש א צורה, נישט סתם א סקווער. דאס אז צען אמות איז א פתח און גרעסער ווי צען אמות איז א פרצה, נישט קיין פתח, איז נאר ווען ס׳האט נישט קיין צורת הפתח. אבער אויב ס׳האט א צורת הפתח, ס׳איז דא עפעס וואס ס׳זעט אויס ווי א טיר, מיט צוויי פאולס ביי די זייטן, אדער ס׳איז דא א שוועל, עפעס וואס מאכט עס צו א פתח, איז דעמאלטס אפילו יותר מעשר אמות איז אין ארדענונג די מחיצה, ס׳מאכט נישט קיין קלקול אין די מחיצה, ווייל ס׳איז א טיר.
אבער זאגט ער, “אבל אם יש בה פרוץ מרובה”, אויב איז די טיר גרעסער ווי די גאנצע מחיצה, העלפט נישט אפילו די טיר איז א פתח.
דיסקוסיע: צורת הפתח און פרוץ מרובה
Speaker 2:
אבער איך ווייס נאך נישט וואס געשעט ווען ס׳איז דא די טיר, די טיר איז א געוויסע נאמבער, און ס׳איז דא נאך אפאר קליינע פרצות. די זעלבע זאך, ס׳וועט זיין פרוץ מרובה.
Speaker 1:
ניין, דו מוזט האבן גלישע, די א פרץ, די פרץ, די עשר זאל נישט זיין גרעסער ווי די…
Speaker 2:
ניין, פרוץ מרובה איז די כלל, אזויווי מיר האבן געלערנט, פרוץ מרובה איז אפילו א פרץ פון אן אמה. איז אפילו אויף די… און מ׳רעכנט מען אויך די טיר? מיט די פתח?
Speaker 1:
מיט דער פסח? רייט.
שיטת הרמב״ם: צורת הפתח העלפט נישט אויף פרוץ מרובה
פרוץ מרובה, אזוי איז דא אנדערע פוסקים ברענגען אזוי אז די שיטת הרמב״ם איז אז פרוץ מרובה, אז צורת הפתח העלפט נישט אויף פרוץ מרובה. מיט אנדערע ווערטער, צורת הפתח העלפט אויף דאס פריילן פון צען אמות, אבער אנדערש העלפט עס נישט. איך מיין די זעלבע זאך, צען און ווייניגער ווי צען אמות העלפט נישט, עס העלפט נאר… ס׳דארף זיין ביידע קולות. ס׳דארף זיין סיי פרוץ מרובה, לויט דער רמב״ם איז נישטא קיין עצה פאר אן עירוב. דאס איז די פוינט. פרוץ מרובה איז קיינמאל נישט… איז אלעמאל מבטל די מחיצה.
חידוש: נפקא מינה לגבי מאדערנע עירובין
למשל אונזער סארט עירוב וואס מ׳מאכט א צורת הפתח, וואס איז בעיסיקלי נאר צורת הפתח, אבער זיכער פרוץ מרובה על העומד, איז לשיטת הרמב״ם, לשיטת הרמב״ם העלפט עס נישט. און דעריבער איז דא ווער ס׳וויל זיין א גרויסער רמב״מיסט זאל זיך נישט סומך זיין אויף אזעלכע סארט עירובין געווענליך. ס׳קען זיין טאקע אז למשל דא אין די גאס… ס׳איז דא פלעצער וואס יא. למשל אין מיין גאס, ס׳קען זיין אז ס׳איז יא דא פרוץ עומד מרובה וואס ס׳איז זיך גייט, וואס ס׳איז זיך גייט.
Speaker 2:
יא, אבער אויב ס׳איז רוב איז א צורת הפתח, דעמאלטס איז עס מער נישט רוב.
Speaker 1:
יא, אויב פרוץ מרובה על העומד, איז לשיטת הרמב״ם איז עס א פראבלעם. ס׳העלפט עס נישט.
Speaker 2:
ער האט נאך נישט געזאגט רמב״ם. ער האט נאך נישט געזאגט אמת.
Speaker 1:
אקעי. נאך נאך נאך.
הלכה י״ז: לבוד ביי מחיצות
פרצות פחותה משלשה
Speaker 1:
“מדובר במחיצה בזמן שהפרצות משלשה טפחים ומעלה, שהפרצות הן אויר, אבל אם היו הפרצות כל פרצה פחותה משלשה, הרי זו מחיצה אפילו שהפרוץ מרובה על העומד, שכל פחות משלשה הרי הוא כלבוד.” יעדע ווייניגער ווי דריי הייסט ווי לבוד. מיט אנדערע ווערטער, לגבי לבוד איז נישטא קיין פראבלעם פון פרוץ מרובה. רייט.
הלכה י״ח: מחיצה פון קנים און חבלים
קנים
Speaker 1:
ער געבט אן עקזעמפל אויף די פרצה. ער געבט אן עצה. “הראש יקב וקנים”, ער האט נישט געבויט א וואנט, ער האט נאר אוועקגעשטעלט אסאך העלצערלעך. “ואם אין בין כל אחד וחבירו שלשה טפחים”, קוקט מען אן ווי צווישן יעדע צוויי קנים קוקט מען אן ווי ס׳איז דא א וואנט. דאס מאכט לבוד.
חבלים
אזוי אויך “יקב וחבילין, ואם אין בין חבילה לחבירתה שלשה טפחים, הרי זו מחיצה גמורה, אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, שצריך רק או שתי או ערב”. דא דריי טפחים פון אויבן, אויך רעדט ער זיך די מהלך אין אידיש, אזוי ס׳קען מיינען אז דריי טפחים מוז זיין דריי טפחים סקווער. ניין, אפילו ס׳איז דא גאנצע דריי טפחים ליידיג ביז אויבן, אדער די אנדערע וועג, און נאך אלץ הייסט עס א מחיצה גמורה.
שיעור גובה
“וצריך שיהא גובה הקנה עשרה”, די ווען מען מאכט די מחיצה מיט קנים, דארפן די קנים זיין עשרה טפחים לכל הפחות, ס׳זאל זיין א שיעור מחיצה. “או שיהא מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה”, אויב איז מען געגאנגען מיט חבלים,
הלכות מחיצה – צורת הפתח, מאטעריאלן פאר מחיצות, און דינים פון מחיצה מאדם
צורת הפתח – גובה עשרה טפחים
Speaker 1: אז פון די ערד ביז די סוף עובי החבל העליון דארף זיין עשרה טפחים. דו האסט שוין געלייגט שטריקן, אבער ס׳דארף זיין יעדע דריי, ס׳טאר נישט זיין צווישן דריי טפחים, און די עכטע דארף זיין צען טפחים, דו קענסט נישט לייגן א טפח אדער צוויי אדער דריי, רייט? שאין מחיצה פחותה מעשרה, א מחיצה מוז זיין לכל הפחות גבוה עשרה.
ווי לערנט מען דאס ארויס? על השירים העליונים, הלכה למשה מסיני. דער רמב״ם מיינט אז די עשרה, די מחיצה איז הלכה למשה מסיני, אז מ׳האט מקבל געווען אז א מחיצה איז צען טפחים, און אז לבוד איז דריי טפחים, אזעלכע זאכן. זייער געשמאק.
צורת הפתח – די דעפיניציע
Speaker 1: און ווייטער, יעצט גייט ער זאגן וואס איז די צורת הפתח וואס ער האט געזאגט, ער זאגט אז אויב האט עס א צורת הפתח, איז דעמאלטס אפילו אויב ס׳איז גרעסער ווי צען טפחים. יא, מה זה? וואס איז דאס? צורת הפתח האמורה בכל מקום, היא? היא אפילו קנה ויוצא בו מכאן וקנה מכאן, צוויי שטאנגען, וקנה על גביהן, מיט א צורת הפתח, א קנה על גביהן.
Speaker 2: א חס?
Speaker 1: יא. גובה שני הלחיים, סא די קנים פון די זייט רופט ער יעצט לחי. דעם לחי געווענליך מיינט אז ס׳איז נישט דא קיין צורת הפתח, יא, נישט ווערן צומישט, אבער דא רופט מען עס, די לחי מיינט אזויווי די מזוזה, יא, די זייט, דארף זיין עשרה טפחים. גובה שני הלחיים עשרה טפחים או יתר, והקנה ויוצא בו שעל גביהן, אדער שני הלחיים, אלא שיש ביניהם כמה אמות, אפילו זיי טאטשן זיך נישט, אבל גובה הלחיים עשרה.
די קנים דארפן קענען האלטן א טיר
Speaker 1: וואס איז צורת הפתח? זאגט דער רמב״ם, וואס דארף זיין? א צורת הפתח, אמרינן “צריך שתי קנים הראויים לקבל דלת”. אה, די צורת הפתח דארף זיין אזעלכע שטארקע קנים וואס זאלן קענען טאקע מאכן דערויף א טיר. אפילו מ׳האט נישט געמאכט א טיר, אבער ס׳דארף קענען האלטן א טיר. אפילו דלת של קש, אפילו ס׳איז א שוואכע טיר, ס׳דארף נישט זיין אזא שטארקע טיר, אבער ס׳איז אזא זאך ווי א דלת של קש. ס׳איז עפעס א מינימום טיר. קש, אקעי.
Speaker 2: יא, דו מיינסט צו זאגן די קנים, ס׳דארף זיין גענוג שטארק די שטאנג וואס מ׳לייגט אז מ׳זאל קענען ארויפלייגן עפעס א שטיקל טיר.
Speaker 1: יא.
פתח של צורת כיפה
Speaker 1: נאך א אופן פון א צורת הפתח וואס מ׳דארף דארט זיין שטארק.
Speaker 2: יא, א פתח של צורת כיפה.
Speaker 1: ער זאגט אז מ׳האט דא צוויי קנים, און העכער דעם לייגט מען נאך א קנה. אבער וואס טוט זיך אז די אויבן איז א רונדיגע, איז א כיפה? איז וויאזוי רעכנט מען יענץ? מ׳וואלט געקענט טראכטן אז דאס איז נישט קיין צען טפחים, ווייל ס׳בייגט זיך דאך, ס׳איז נישטא קיין גאנצע הויכקייט פון צען טפחים. אבער מ׳קוקט נישט אזוי, נאר “אם יש באורך רגלי הכיפה עשרה טפחים”, אפילו ס׳גייט רונדיג, און ס׳איז נישטא קיין… ס׳שטייט נישט בגובה עשרה טפחים, איז דאס א צורת הפתח.
דיסקוסיע: די שיעור פון עשרה טפחים ביי א כיפה
Speaker 2: אבער ס׳מוז זיין צען טפחים פון ביידע זייטן. ס׳איז יא דא צען טפחים, נאר נישט זיכער… איך ווייס נישט צו איך פרעג גוט, ס׳קען זיין ווייניגער ווי צען טפחים איז עס א כשר׳ע קורה?
Speaker 1: מ׳דארף קענען אריינוואקן אין דער פתח. אויב ס׳איז ממש צען טפחים אין די גאנצע רונדיגקייט, איז דאך עס א פיצי טיר.
Speaker 2: רייט, אבער פון די ביידע זייטן, סוף כל סוף ווערט עס רונדיג, דארף שוין זיין צען טפחים, אדער… איך ווייס נישט פונקטליך. איך ווייס נישט צו איך פרעג גוט, מוז זיין צען טפחים גראד?
Speaker 1: “ומקודם שמתחיל הפתח לעגל”, אזוי זאגט ער.
Speaker 2: רייט, אבער ס׳שטייט נישט אין רמב״ם געהעריג. איך ווייס נישט.
צורת הפתח שעשאה מן הצד
Speaker 1: דא איז דא עפעס אן אינטערעסאנטע יסוד פון א כלל, וויאזוי מ׳קען נישט מאכן די צורת הפתח.
Speaker 2: יא, “צורת הפתח שעשאה מן הצד, אינה כלום”. אינטערעסאנט.
Speaker 1: רייט, די צורת הפתח וואס מ׳רעדט דארף זיין אינמיטן פון א וואנט. א געווענליכע טיר מאכט מען אינמיטן פון די וואנט, און מ׳מאכט די צורת הפתח. “וכן אם עשאה באויר באמצע”, ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך. ס׳דארף זיין עפעס א שטיקל וואנט, אבער ס׳איז נישט דא קיין לחי, סאו מ׳מוז לייגן עפעס א ברייטערע זאך, און מ׳וויל מאכן דארט א צורת הפתח. די הלכה און די מפרשים פרעגן די קשיא, און באמת האסטו אנדערע שיטות וואס האלטן נישט די הלכה, זיי האבן אנדערע פשטים אין די “מן הצד”.
Speaker 2: אקעי.
דיסקוסיע: צורת הפתח און מחיצות
Speaker 2: לאמיר גיין ווייטער פון וואס מ׳מאכט א מחיצה. אויב איך האב נישט פארשטאנען, א פולע צורת הפתח איז גענוג צוויי מחיצות, צוויי זייטן?
Speaker 1: ניין, דאס איז… ניין, פארוואס? ניין, צורת הפתח איז אזוי. נאר א מבוי דארף נאר אויף איין זייט א לחי. איך דארף בכלל נישט קיין צורת הפתח. אבער אנדערע פלעצער וואס דארף זיין נאר א לחי, אבער צורת הפתח איז אויף ביידע זייטן, אזוי מיין איך.
Speaker 2: אקעי.
בכל עושין מחיצה – מאטעריאלן פאר מחיצות
Speaker 1: לאמיר גיין ווייטער פון וואס מ׳קען מאכן די מחיצה, יא? “בכל עושין מחיצה”, מ׳קען מיט סיי וואס קען מען מאכן א מחיצה. מ׳האט שוין גערעדט וועגן די סייז, יעצט רעדט מען פון די מאטריאל פון די מחיצה. “בין בכלים, בין באוכלים”, מ׳קען נוצן עסן. “בין באדם”, מ׳קען נעמען א מענטש און בינדן און לייגן דארטן. “אפילו בבהמה חיה ועוף”. אבער “והוא שיהיו כפוסין”, אויב ס׳איז אן אדם אדער א בהמה דארף מען זיי צובינדן “כדי שלא ינודו”, ווייל אויב זיי רוקן זיך איז אזוי ווי “אחד עומד ואחד יושב”, מ׳קען נישט.
ס׳איז נישט קלאר אז א מענטש דארף מען כופת זיין, א בהמה דארף מען. א מענטש קען זיך איינהאלטן.
Speaker 2: יא, א בהמה וועט אוועקלויפן. א מענטש… שטעל אים אוועק דארטן ערב שבת, קום צוריק מוצאי שבת צו זען אויב ער שטייט נאך.
Speaker 1: ניין, ער דארף נישט שטיין א גאנצע שבת. ער דארף פאר א פאר מינוט שטיין, מ׳וועט זען דעם ענין שפעטער.
Speaker 2: יא, מ׳וועט זען. קוק אין די נעקסטע הלכה וועט מען רעדן וועגן דעם.
Speaker 1: אבער ס׳איז דא, יא, אויב מ׳דארף טראגן עפעס און מ׳וויל מאכן א מחיצה, קען מען נישט שטעלן מענטשן און זיי זאלן זיין די מחיצה. ס׳דארף נישט זיין מיט דעת, מ׳וועט שוין זען.
מחיצה העומדת מאליה ומחיצה הנעשית בשבת
Speaker 1: “מחיצה העומדת מאליה הרי זו כשרה”. ס׳דארף נישט זיין “מאליה”, ס׳דארף נישט זיין געבויט. ס׳איז דא א מחיצה, מ׳קען עס נישט רעכענען פאר א מחיצה. און “מחיצה שנעשית בשבת”, אויב מ׳מאכט א מחיצה אין שבת, אויך איז גוט.
Speaker 2: אבער מ׳מעג?
Speaker 1: מ׳מעג נישט, מ׳איז בונה. “ואם נעשית בשוגג, מותר לטלטל בה עד מוצאי שבת”. “והוא שלא תעשה על דעת המטלטל”, מ׳טאר עס נישט טון על דעת המטלטל. אויב ס׳איז דא א מטלטל, פאנישן מיר אים אזוי ווי “כדי שיעשה”, דאס איז די ווארט?
דיסקוסיע: מחיצה שנעשית על דעת המטלטל
Speaker 1: ער רעדט יעצט, לאמיר נישט פארקריכן, פון א מחיצה וואס מ׳טאר נישט מאכן. און לאמיר זאגן נישט דעם וועג, יא, א מענטש שטייט. א מענטש.
Speaker 2: רייט.
Speaker 1: דו ווילסט נישט מאכן לדעת על הטלטול.
Speaker 2: רייט.
Speaker 1: האב איך מכוון לדעת על הטלטול? האב איך מכוון אז דאס איז א מחיצה וואס איז אסור בשבת על הטלטול? אפילו דאס איז בשוגג, אפילו איך האב מזיד, אפילו איך בין נישט מכוון, איז עס אסור לטלטל בה. דאס הייסט, אויב א צווייטער האט בשוגג געמאכט א מחיצה, מעגסטו נוצן די מחיצה פאר שבת. א לאנגע צייט האט ער עס געמאכט פאר דיר, אפילו בשוגג, ער האט נישט געוואוסט אז ס׳איז שבת, ער האט געמיינט אז ער מאכט דאך א מחיצה סתם לכבוד דעם, איך ווייס נישט וואס, און נאך אלץ, וויבאלד ער האט דיר אין זין געהאט, ווערט עס אסור. דאס איז עפעס אזא סארט קנס.
Speaker 2: אבער, אדער במזיד, ער האט נישט דיר געמיינט, יא?
Speaker 1: אבער אויב האט ער בשוגג געמאכט פאר א צווייטע מינוט, פאר א צווייטע מענטש, דעמאלטס מעגסטו נוצן די מחיצה שבת.
Speaker 2: רייט, גוט.
מחיצה מאדם בשבת
Speaker 1: וויאזוי מאכט מען פון מענטשן, מותר לעשות מחיצה מאדם בשבת, שיעמיד זה בצד זה, ובלבד שלא יודיע לאלו העומדים שבשביל לעשות מחיצה העמידן. מ׳זאגט זיי, שטייטס דא, אבער מ׳טאר זיי נישט זאגן אז זיי שטייען דארטן פאר צו מאכן א מחיצה.
דיסקוסיע: פארוואס טאר מען נישט זאגן?
Speaker 2: פארוואס די אווערנעסס, ווען מ׳טראכט אז ס׳איז א מחיצה טויגט עס נישט?
Speaker 1: ס׳זעט אויס אז ס׳איז א סארט בונה, אז ער ברענגט דא אפשר א חשש בונה, אז מ׳טאר נישט מאכן בשבת. ס׳איז נישט קיין ממש בונה, ס׳איז עפעס אזוי ווי א… אויב זיי ווייסן, זיי וועלן זיך פילן אזוי ווי זיי מאכן עפעס א בונה בשבת, אדער ס׳איז עפעס אן ענליכקייט צו בונה. מ׳זאגט זיי, שטייטס דא, דער רבי האט געזאגט רעדט נישט קשיות, און ביז דערווייל טראגט מען אן שוין.
Speaker 1: ולא יעמיד אותו אדם שרוצה להשתמש במחיצה זו, נישט דער זעלבער מענטש, דער מענטש וואס האט זיי אוועקגעשטעלט.
Speaker 2: ניין, אפילו, דאס הייסט, מ׳דארף אויסלייגן דעם מענטש, מ׳טאר אים נישט זאגן אז זיי מאכן א מחיצה. אפילו דער זאל נישט יענער מענטש מאכן, דער וואס דארף די מחיצה, אלא יעמיד אותן אחר שלא לדעתו. דאס הייסט, מ׳שיקט א שליח, ער זאל זאגן פאר די מענטשן צו שטיין דארט, און זיי נישט זאגן פארוואס. שטימט?
Speaker 1: רייט. סאו אויב פלוצלינג איינער רופט אים און ער זאגט אים ערב שבת, שטעל דיך אוועק דא פאר א מינוט, זאל ער וויסן אז מ׳נוצט אים יעצט פאר א מחיצה. ער זאל נישט וויסן, ווייל דעמאלטס גייט ווערן אסור. זאג נישט אויס. אינטערעסאנט.
Speaker 2: יא.
דיסקוסיע: די הסבר פון די דינים
Speaker 2: וואס איז די הסבר פון די זאכן? פארוואס זאל מען נישט זאגן? וואס איז די זאך אז די אווערנעסס מאכט עס קאליע?
Speaker 1: ווייל ס׳ווערט אזוי ווי א סארט בונה כלי. אויב זיי וועלן ברענגען זיי דא, ס׳איז מיר פאני. נאר אויב זיי ווייסן נישט, כ׳מיין, א מענטש איז א מחיצה, סתם ער ווייסט נישט, איך וועל אים ניצן, אבער איך טו אים נישט אוועקשטעלן מיט תורת מחיצה בפנים. און אויך דער מענטש וואס דארף די מחיצה איז נישט ער זאל זיין דער וואס שטעלט זיי.
Speaker 2: רייט, ס׳איז אויך מער ענליך צו בונה, ווייל ער איז דא ביזי מאכן מחיצות.
Speaker 1: דאס איז סייעתא. ס׳איז נישט קלאר.
Speaker 2: אקעי, נאך א הלכה.
אילן שמתיישר על הארץ
Speaker 1: א בוים, אילן, א בוים וואס בייגט זיך איבער אויף די ערד, אילן שמתיישר על הארץ, איז אזוי, אם אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים, אויב די בלעטער, די זאך פון די בוים, איז נישט העכער פון די ערד דריי טפחים, איז ממלא בין בדיו עלה תבן וקש, קען ער אריינלייגן נאך שטיקלעך האלץ צווישן די צווייגן אז ס׳זאל יא ריטשן ביז די פלאר. וקושרו ומהדקו, און ער דארף עס צובינדן די תבן וקש, עד שיהא עומד ברוח מצויה ולא יתנדנד, מיר האבן גערעדט אז די מחיצה דארף זיין סטעבל, ס׳זאל קענען שטיין ברוח מצויה, ומטלטלין תחתיו, און מיט דעם ווערט עס א מחיצה.
דיסקוסיע: פארוואס דארף ער ממלא זיין?
Speaker 2: רייט. פארוואס דארף ער בכלל די ספעיס וואס איז דא מער ווי דריי טפחים צווישן די בלעטער?
Speaker 1: רייט, רייט, ווייל די בלעטער זענען נישט גענוג נאנט צו די קרקע לבוד, אז ס׳זאל זיין א… די קרקע יא, אבער זיי זענען נישט נאנט איינס צו די אנדערע, ווייל ס׳איז דא דריי טפחים, אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים.
Speaker 2: רייט. אויב ס׳איז העכער, קען ער אויך אפשר ממלא זיין, אבער איך ווייס נישט. ס׳איז נישט קלאר. אה, וואס פעלט עס אויס?
Speaker 1: ניין, ער זאגט אם אינו גבוה מן הארץ שלושה טפחים, ממילא דארף ער צולייגן.
Speaker 2: ניין, פארקערט, אויב ס׳איז נישט גבוה שלושה טפחים, דארף ער דאך לבוד. אויב ער לייגט צו אין די זייט, סתם אזוי, ווייל ס׳זאל נישט… אה, ער דארף צולייגן ברענגען אז ס׳זאל נישט ארומ׳דזשאמפן׳, דאס איז סייעתא.
Speaker 1: דאס איז די ווארט, ווייל דאס קען זיך ארומרוקן.
Speaker 2: ניין, די ארומרוקן איז די פראבלעם. בעצם די בוים איז גוט, די פראבלעם איז אז ס׳קען זיך ארומרוקן, ממילא דארף ער עס צוזאמפרעסן.
Speaker 1: אבער פארוואס דארף ער זיין ממלא בין בדיו?
Speaker 2: ווייל דאס מאכט אז ס׳זאל זיך נישט ארומרוקן.
Speaker 1: ניין, די קושרו ומהדקו מאכט אז ס׳זאל זיך נישט ארומרוקן. איך ווייס, איך ווייס נישט. סאו, דאס איז סייעתא, אבער ער זאגט נישט די שלושה טפחים. ס׳איז נישט אז ער מאכט א… ער מאכט א… איך ווייס נישט. פארשטייסטו? ס׳הייסט אז בעצם איז עס גוט, נאר די מעלה איז, אזוי ברענגען זיי פון פירוש המשניות, די מעלה איז אויך כדי ס׳זאל נישט ארומגיין דזשאמפן, נישט קלאר.
די שיעור פון בית סאתים
Speaker 1: אבער והוא שתהיה תחתיו עד בית סאתים, נאר אויב ס׳איז ביז בית סאתים. אויב ס׳איז גרעסער פון בית סאתים, אזויווי פריער האט מען געלערנט, דאס העלפט נישט. ביז בית סאתים, אמת, תחתיו ד׳ אמות, ובלבד שתהיה תחתיו
פרק ט״ז: סיכום — מקום שלא הוקף לדירה ומחיצה
הלכה ב (המשך) — מחיצה העליונה וגובה
Speaker 1: סאו על כל פנים בעצם איז עס גוט, נאר די למעלה איז, אזוי ברענגען זיי פון פירוש המשניות, אז די למעלה איז אויך כדי שלא ירבו ג׳מפ׳ן. נישט קלאר.
אבער והוא שתהא תחתיו בית סאתים, נאר אויב ס׳איז ביז בית סאתים, אויב ס׳איז גרעסער פון בית סאתים, אזויווי פריער האבן מיר געלערנט, ס׳העלפט נישט.
אזוי אויך א מחיצה, א מקום שלא הוקף לדירה, ס׳איז דאך גובה נישט גרעסער ווי א רגל המחיצה, ס׳וועט מאכן בעסער.
Speaker 2: יא, אבער דאס איז פשוט לגמרי.
Speaker 1: יא.
—
סיכום פון פרק ט״ז
Speaker 1: אקעי, עד כאן פרק ט״ז. וואס מיר האבן געלערנט אין דעם פרק ב׳ הלכות:
הלכה א — מקום שלא הוקף לדירה
איין הלכה איז, א מחיצה, א מקום שלא הוקף לדירה וואס איז גרעסער ווי בית סאתים, טאר מען נישט טראגן ד׳ אמות שבת, א גזירה מדרבנן.
הלכה ב — פרטים פון מחיצה
די צווייטע הלכה איז, וואס הייסט א מחיצה? יעדער איינער פארשטייט מער ווייניגער וואס הייסט א מחיצה, נאר כמה פרטים וועגן מחיצה:
– וואס איז אויב ס׳איז פרוץ מרובה על העומד
– וואס איז אויב ס׳איז דא א פתח אין דעם
– וכו׳
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On