הלכות קריאת שמע פרק ד (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום של שיעור – פרק ד’ מהלכות קריאת שמע (רמב”ם)
סקירה כללית של הפרק
הפרק הרביעי מהלכות קריאת שמע עוסק בנושא של מי חייב ומי פטור מקריאת שמע. הסדר של הפרקים הראשונים הוא: פרק א’ – עצם מצות הקריאה, ברכות וזמן; פרק ב’ – אופן הקריאה (כוונה, סדר וכו’); פרק ג’ – כבוד קריאת שמע (מקום מטונף, ניקיון); פרק ד’ – מי חייב ומי פטור. אף על פי שרבים מהדינים בפרק זה (כמו עוסק במצוה פטור מן המצוה) הם דינים כלליים השייכים לכל המצוות, קבע הרמב”ם אותם דווקא בקריאת שמע, מפני שהגמרא מפרטת אותם בהקשר זה.
—
הלכה א – נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע
דברי הרמב”ם
„נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע. ומלמדין את הקטנים לקרוא אותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה, כדי לחנכם במצוות.”
פשט
נשים, עבדים (עבד כנעני שיש לו דין כאשה), וקטנים פטורים מקריאת שמע מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. לפיכך יש חיוב חינוך על קטנים – מלמדים אותם לומר קריאת שמע בעונתה עם ברכות.
חידושים והסברות
1) היכן הרמב”ם מביא את הכלל של מצות עשה שהזמן גרמא:
את הכלל שנשים ועבדים פטורים ממצות עשה שהזמן גרמא כבר פירט הרמב”ם בהלכות עבודה זרה, במצוה של פאה – שם כתוב שכל מצוות לא תעשה נשים חייבות (חוץ מבל תקיף ובל תשחית), ומצוות עשה שהזמן גרמא הן פטורות, חוץ מחריגים מסוימים.
2) אהבת ה’ לעומת קריאת שמע:
עצם ידיעת יחוד השם ואהבת השם היא חיוב על כולם (גם נשים), אבל קריאת שמע היא מצוה לעצמה – מצות עשה שהזמן גרמא ספציפית – ומזו נשים פטורות.
3) הבדל בין הלכות תלמוד תורה לכאן בנוגע לחינוך קטנים:
בהלכות תלמוד תורה (פ”א הי”ג) כתוב שכאשר קטן מתחיל לדבר, מלמדים אותו “תורה צוה לנו משה” ו”שמע ישראל”. שם זהו דין של תלמוד תורה – המילים הראשונות שקטן מדבר יהיו תורה – ולא בעונתה, לא עם ברכות, לא בזמן קריאת שמע. כאן מדובר בדרגה גבוהה יותר של חינוך – ללמד קריאת שמע בעונתה עם ברכות, הדורש קטן מבוגר יותר שיכול כבר להבין ברכות, יודע מתי יום ומתי לילה – “קטן מיומן”.
4) הרמב”ם לא מציין מאיזה גיל:
הרמב”ם לא מפרט מאיזה גיל מתחיל חיוב החינוך בקריאת שמע. זה מתאים לכלל שבכל מצוה הגיל של חינוך לפי אותה מצוה: במצה – “קטן היודע לאכול דגן”; בלולב – “קטן היודע לנענע”; בציצית – קטן שכבר לא קורא לאמו בלילה. כל פעילות רלוונטית לגיל מסוים.
5) האם חינוך הוא ענף של תלמוד תורה:
מועלה מהלך שאולי כל מצות החינוך היא ענף של המצוה שהאב ילמד את בניו תורה – ממילא צריך גם לחנך אותם במצוות.
—
הלכה ב – מי שהיה לבו טרוד
דברי הרמב”ם
„מי שהיה לבו טרוד – פטור מקריאת שמע.”
פשט
אדם העוסק במצוה (עוסק במצוה פטור מן המצוה) אין לו ישוב הדעת, ופטור מקריאת שמע.
חידושים והסברות
1) “טרוד” – מה פירושו:
המילה “טרוד” מקושרת ל”חיפזון” (כמו “כי בחפזון יצאת מארץ מצרים”) – הוא עסוק, אין לו מחשבה, אינו יכול להתרכז.
2) ליבו פנוי – תנאי בקריאת שמע:
רבינו יונה אומר שקריאת שמע דורשת “ליבו פנוי” – הלב צריך להיות פנוי. גם רבינו פרץ אומר כך. זה לא רק ענין של עוסק במצוה, אלא דרישה ספציפית של קריאת שמע שיהיה ישוב הדעת לקבלת עול מלכות שמים.
3) טרדה דנפש שאינה מצוה:
אם הטרדה אינה ממצוה (סתם טרדה דנפש), אזי היא אינה דוחה קריאת שמע – מניחים הכל בצד ואומרים קריאת שמע. הפטור הוא רק כאשר עוסק במצוה.
—
הלכה ד – חתן פטור מקריאת שמע
דברי הרמב”ם
„חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה… לפי שאין דעתו פנויה… נושא את האלמנה חייב בקריאת שמע.”
פשט
חתן שנישא לבתולה פטור מקריאת שמע עד שיהיה לו ביאה ראשונה, מפני שאין דעתו פנויה. נושא אלמנה חייב.
חידושים והסברות
1) שני תנאים לפטור – טרדה ומצוה:
הפטור של חתן צריך שני דברים: (א) הוא טרוד ונחפז – אין דעתו פנויה, (ב) הטרדה באה ממצוה. בטרדה דרשות (כמו פרנסה) אומרים לו “תתיישב בדעתך”, אבל בטרדה דמצוה – כמו חתונה – הטרדה לגיטימית, אי אפשר לומר לו “הפסק”.
2) עוסק במצוה פטור מן המצוה – עוסק מנטלי במצוה:
הפטור של חתן אינו סתירה פיזית (כמו שאי אפשר לשבת בסוכה ולעשות פדיון שבויים בו זמנית), אלא עוסק מנטלי במצוה – הוא “איש על משימה”, ראשו ממוקד על דבר אחד. קריאת שמע דורשת כוונה (קבלת עול מלכות שמים), ומוחו אינו מסוגל לעשות זאת.
3) מדוע אינו יכול למצוא רגע:
קושיה: שהחתן ימצא כמה דקות עם דעת פנויה לקרוא קריאת שמע? תירוץ: הרמב”ם מדבר באופן שאין לו כלל דעת פנויה. אם אכן מוצא רגע של דעת פנויה, יהיה חייב. יש מחלוקת בהלכה האם חתן בזמננו פטור למעשה – תלוי אם אכן אין לו דעת פנויה.
4) הרמב”ם בפירוש המשניות – “שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין”:
הרמב”ם בפירוש המשניות מתאר את המצב שבו החתן נעשה חייב: “שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין” – חרדת החתונה חלפה. זה מראה שהפטור הוא בעיה פסיכולוגית – הוא עצבני, אינו יכול להתרכז. זה מושווה למה שחז”ל אומרים שקשה ללמוד אם לא נישא.
5) בתולה לעומת אלמנה – מה ההבדל:
בבתולה יש טרדה מיוחדת – “שמא ימצא פתח פתוח” (חשש שלא ימצא בתולים), ואולי ענייני טהרה, וכל המצב צריך להיות “באופן” נכון. באלמנה אין אותה מתיחות – “אינו דומה מי שיש לו פת בסלו” – לכן הוא חייב בקריאת שמע.
6) “וכן כל כיוצא בזה” – כלל של רמב”ם:
הרמב”ם כותב “וכן כל כיוצא בזה”, מה שמציב כלל חשוב: כאשר עוסק במצוה אבל המצוה אינה תופסת את כל הראש (כמו נושא אלמנה), חייב בקריאת שמע. זהו יסוד להלכות אחרות של עוסק במצוה אצל הרמב”ם.
7) ר’ שמעון בן יוחאי – מפסיק לקריאת שמע:
ר’ שמעון בן יוחאי וחבריו היו מפסיקים מלימוד תורה לקריאת שמע. אף על פי שתלמוד תורה גם היא מצוה, היו מפסיקים – מפני שלימוד תורה אינו תופס את הראש באופן שאי אפשר לכוון בקריאת שמע.
8) [דיגרסיה: הרב מבארדיטשוב – טרדה דמצוה באהבת השם:]
הרב מבארדיטשוב בערב סוכות, כשהיה עסוק באתרוג ובהלל, היה כל כך שקוע עד שאפשר היה לומר שהוא פטור מקריאת שמע. אבל היו מסופקים: אם הטרדה היא אהבת השם, אפשר באותו חשבון לפטור כל אחד מקריאת שמע – צריך לדעת את הגדר המדויק.
9) טרדה דמצוה לעומת טרדה דרשות:
החתן בבתולה הוא דוגמה לטרדה דמצוה, להוציא טרדה דרשות כמו “טבעה ספינתו בים” (כמו שהגמרא אומרת). אבל כל טרדה דמצוה שתופסת את כל הראש לכאורה גם תפטור.
10) למעשה בזמננו:
נרמז שדעת הראבי”ה היא היסוד למה חתנים כיום אומרים קריאת שמע – הסברא היא שכיום אין לחתנים אותה דרגה של טרדה.
—
הלכה ה – מי שמתו מוטל לפניו
דברי הרמב”ם
„מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע… עד שיקברנו, משום שאין דעתו פנויה לקרות.”
פשט
מי שמת לו קרוב שחייב להתאבל עליו, פטור מקריאת שמע עד לאחר הקבורה, מפני שאין דעתו פנויה.
חידושים והסברות
1) “מתו” – רק מת שחייב להתאבל עליו:
הרמב”ם מדגיש “שחייב להתאבל עליו” – דווקא קרוב שחייב אבילות עליו (שבעת הקרובים). ידיד קרוב שנפטר, אף על פי שיש צער, אינו אותו גדר של פטור. הרמ”א מוזכר כמקור להבחנה זו.
2) שני היבטים של הפטור:
לפטור יש שני צדדים: (א) הוא עוסק במצוה (מצות קבורה, שהרמב”ם מונה כמצות עשה של “לא תלין נבלתו על העץ”), (ב) יש לו טרדה ואין דעתו פנויה. לשון הרמב”ם “שאין דעתו פנויה” מצביע על הטעם השני.
3) פטור אפילו ללא עיסוק מעשי:
חידוש חשוב – הקרוב פטור אפילו כשאינו עושה מעשית דבר לקבורה (למשל, הוא גר בארץ ישראל והנפטר במקום אחר). זה דומה לחתן – לא שהוא חייב להיות עסוק פיזית, אלא “זה על ראשו” שהקבורה תתרחש. הטרדה עצמה מספיקה.
4) מנהג ירושלים:
מוזכר מנהג החסידים בירושלים שילדים אינם הולכים עד הקבר כש”השלשלת נפסקת”. יש לזה משמעות שהקרובים הם המלווים עד הקבורה, ו”עד שיקברנו” הוא ספציפית דאגת הקרובים.
—
המשמר את המת – אפילו אינו מתו
דברי הרמב”ם
„וכן המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו – פטור מקריאת שמע.”
פשט
גם שומר מת שאינו קרוב (למשל חברה קדישא, מתנדב) פטור מקריאת שמע.
חידושים והסברות
1) גדר אחר מהקרוב:
אצל הקרוב הפטור הוא מטרדה/אין דעתו פנויה (דומה לחתן). אצל שומר המת זה יותר עוסק במצוה מעשי – הוא חייב להיות ממש ליד המת כל הזמן.
2) קשור ל”ליד המת”:
פטור שומר המת קשור גם לדין שאסור לקרוא קריאת שמע מול מת (שנלמד בפרק ג’). השומר חייב להיות ליד המת, וליד המת אסור לקרוא – כך שזה לא רק “עוסק במצוה” אלא גם אי אפשרות מעשית.
—
שנים שומרים – זה קורא וזה משמר
דברי הרמב”ם
„ואם היו שומרים שנים, זה משמר וזה הולך וקורא, וחוזר ומשמר, והשני הולך וקורא.”
פשט
שני שומרים מתחלפים – אחד שומר, השני הולך (לפחות ארבע אמות), קורא קריאת שמע, חוזר, והשני הולך.
חידושים
זה מאשר ששומר חייב להיות ממש ליד המת – אינו יכול לקרוא במקומו, עליו להתרחק.
—
החופר קבר למת
דברי הרמב”ם
„וכן החופר קבר למת” – פטור מקריאת שמע.
חידושים והסברות
1) קושיה מפועלים:
קודם הרמב”ם הביא שפועלים יכולים לתפוס את הפסוק הראשון של שמע ישראל בזמן עבודתם. מדוע לא אומרים את אותו דבר בחופר קבר – שיתפוס קריאת שמע בזמן חפירה?
2) תירוץ – עוסק במצוה פטור לגמרי:
ההבדל הוא שפועל (עוסק במלאכה) אינו פטור מקריאת שמע, ממילא מוצאים לו עצה מעשית. אבל עוסק במצוה פטור לגמרי – “מצות קריאת שמע אינה חלה על העוסק במצוה”. אין פוטרים אותו, הוא לא צריך לעשות דבר. יכול אפילו להיות “מצוה הבאה בעבירה” אם יפסיק את מצוותו בגלל קריאת שמע.
3) מתאים יותר לשיטת הרמב”ם:
כל ההלכות הללו מתאימות יותר לפי שיטת הרמב”ם שעיקר מצות קריאת שמע היא מיד כשמגיע הזמן (לפני הנץ החמה), ומאוחר יותר כבר בדיעבד במקצת. העוסק במצוה פטור מהזמן הלכתחילי.
—
אין מוציאין את המת סמוך לזמן קריאת שמע
דברי הרמב”ם
„אין מוציאין את המת לקברו סמוך לזמן קריאת שמע, אלא אם כן היה אדם גדול.”
פשט
אין להתחיל הלוויה סמוך לזמן קריאת שמע, מפני שזה יגרום לאנשים רבים לפספס קריאת שמע. אבל לאדם גדול מותר, משום כבודו.
—
נושאי המיטה וחליפיהם וחליפי חליפיהם
דברי הרמב”ם
„נושאי המיטה וחליפיהם וחליפי חליפיהם, בין לפני המיטה בין לאחר המיטה – את שלמיטה צורך בהם, פטורים. ואת שאין למיטה צורך בהם, חייבים.”
פשט
הנושאים את המיטה, מחליפיהם, ואפילו מחליפי המחליפים – אם המיטה צריכה אותם (הם ישאו), פטורים. אם לא, חייבים. אין הבדל אם הם לפני או אחרי המיטה.
חידושים והסברות
1) “לפני המיטה” ו”לאחר המיטה”:
מועלית סברא שכאשר נושאים בשורה ומעבירים בהדרגה, גם מי שעומד בראש או בסוף יכול להיות “למיטה צורך בהם”.
2) קשר לארבע אמות של מת:
למעשה, נושאי המיטה וחליפיהם נמצאים בארבע אמות של מת (שם אסור לקרוא), בעוד המלווים האחרים אינם בארבע אמות, ממילא יכולים לקרוא.
3) מלווים סתם חייבים:
אנשים שנמצאים בהלוויה כמלווים (מלווים) אבל אין להם תפקיד מעשי בנשיאה, חייבים בקריאת שמע.
—
בשעת הספד – המת מוטל לפניהם לעומת אינו מוטל לפניהם
דברי הרמב”ם
„בשעת המת מוטל לפניהם – נשמטים אחד אחד וקורין. אין המת מוטל לפניהם – הם קורין וכולם קורין, והאבל יושב ודומם.”
פשט
כאשר המת מונח לפניהם (למשל בשעת הספד), לא יצאו כולם בבת אחת (בזיון המת), אלא אחד אחד יוצא, קורא קריאת שמע, וחוזר. כאשר המת אינו שם (סתם אסיפת הספד), כולם יכולים לקרוא קריאת שמע במקומם.
חידושים והסברות
1) טעם “נשמטים אחד אחד”:
כאשר המת נוכח, זה בזיון אם כולם יוצאים בבת אחת. ממילא יוצא אחד בכל פעם, לא מפריע להלוויה, הוא מפספס הספד אחד, וחוזר.
2) כאשר המת אינו שם:
זה לא בזיון, ממילא כולם יכולים לקרוא. הם יכולים להישאר במקומם, לרגע לא להקשיב למספיד, ולהתרכז בקריאת שמע.
3) האבל יושב ודומם:
האבל אינו קורא קריאת שמע אפילו כשהמת אינו מוטל לפניו. הטעם: הוא פטור משני צדדים – (א) הוא עוסק במצוה (מצות קבורה עדיין עליו עד לאחר הקבורה), (ב) יש לו את הטרדה. הלשון “יושב ודומם” הוא מהפסוק (איכה), ומקורו במשנה מסכת ברכות. האבל פטור אפילו כשאינו עושה דבר מעשית – הוא יושב באמצע הספד בהפסקה, והוא עדיין פטור. אם היה עושה משהו מעשית, ממילא לא היה שם.
4) פטור האבל – גם מכל המצוות:
האבל (אונן) פטור לא רק כעוסק במצוה, אלא גם מכל המצוות בכלל – דין מיוחד.
—
שורה לנחם אבלים – סדר התנחומים לאחר הקבורה
דברי הרמב”ם (בערך)
„חוזרים העולם מאחרי הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין.”
פשט
לאחר הקבורה חוזרים מהקבר, ועושים שורה כדי לנחם אבלים – האבלים עומדים ומקבלים תנחומים.
חידושים והסברות
1) מי עומד ומי הולך:
לפי הרמב”ם האבלים עומדים במקום, והציבור עובר לפניהם – “למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין”. זה הפוך מהמנהג שרואים כיום, שהציבור עומד בשורות והאבלים עוברים.
2) מה פירוש “שורה”:
“שורה” לא בהכרח קו אופקי, אלא יכול להיות סדר אנכי – אחד אחרי השני – שהראשון רואה את האבל, השני עומד רחוק יותר, וכן הלאה. זה מסביר מדוע לא כל אחד צריך לומר בעצמו “המקום ינחם” – הכבוד הוא שקהל גדול עומד שם.
3) פנימיים וחיצוניים בשורה:
אלה שרואים פני האבל (פנימיים) – הם פטורים מקריאת שמע מפני שעוסקים במצות ניחום אבלים. אבל החיצוניים – העומדים רחוק יותר ואינם רואים את האבל, אלא עומדים שם לכבוד – הם חייבים בקריאת שמע.
4) כבוד המת דרך קהל גדול:
הטעם שאפילו החיצוניים עומדים שם (אף על פי שאינם רואים את האבל) הוא כבוד המת – שתהיה ליווי גדול. מוזכר הענין שמ
ת רוצה שישים ריבוא מלווים.
5) [דיגרסיה: שורה בהלכות אחרות:]
מושווה למקומות אחרים שבהם “שורה” מופיעה: (א) הלכות תשובה – כאשר רוצים לרצות אדם, שולחים שורה של שלושה אנשים לקבר נשיא; (ב) יום טוב – שליחת מתנות עם שורה. זה מראה ש”שורה” היא סדר של כבוד, משלחת.
6) הפסקה בין קבורה לשורה – זמן לקריאת שמע:
הנקודה המעשית היא שבין הקבורה לשורה יש הפסקה, ובזמן הזה אפשר לתפוס קריאת שמע. זמן הנץ החמה חשוב מאוד – לא רק סוף הזמן, אלא גם תחילת הזמן – כמו “מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה”.
—
דין אונן – חילוק הגמרא
חידוש
הכסף משנה מביא את הגמרא: “הבאים מחמת האבל פטורים, מחמת עצמם חייבים” – אנשים הבאים להלוויה לכבוד המת פטורים, אבל סתם “סקרנים” הבאים לראות את החדשות חייבים בקריאת שמע. התופעה של “סקרנים” כבר הייתה בזמן הגמרא.
—
פטור מקריאת שמע – אם רוצה להחמיר על עצמו
דברי הרמב”ם (בערך)
“כל מי שפטור מקריאת שמע, אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות – קורא, והוא שיכול ליישב דעתו. אבל מי שהוא פטור מפני הטירוף ואינו יכול ליישב דעתו – לא יקרא.”
פשט
כל הפטורים (חתן, אבלים וכו’) יכולים להחמיר ולקרוא קריאת שמע, אבל רק אם יכולים להתיישב בדעת. אם אדם מבולבל (טירוף/טרדה) ואינו יכול לכוון, לא יקרא.
חידושים והסברות
1) תנאי הרמב”ם – ישוב הדעת:
הרמב”ם מתנה שמותר להחמיר רק אם יכול ליישב דעתו. בלי כוונה אין זה ענין לקרוא קריאת שמע – “אין שום ענין לקרוא קריאת שמע בטירוף”. הסברא היא שלא להתרגל לקרוא קריאת שמע בלי כוונה.
2) השגת הראב”ד:
הראב”ד חולק בחריפות. הוא אינו מבין מדוע לא יהיה מותר לקרוא בלי כוונה – קריאת שמע היא “קורא בתורה”, לא תפילה! בתפילה הוא מבין שבלי כוונה זה בזיון (לכן “לא יעמוד להתפלל”). אבל קריאת שמע היא רק קריאת פסוקים – מה מפריע בלי כוונה? הראב”ד מביא ראיה ממה שהרמב”ם עצמו אמר קודם שקריאת שמע היא “קורא בתורה”.
3) “לא כל הרוצה ליטול את השם יטול” – שני פירושים:
במשנה אומר רבן שמעון בן גמליאל ש”לא כל הרוצה ליטול את השם יטול” – לא כל אחד יכול לקחת את השם (של חסידות). הגמרא חששה ליוהרא – שזה מראה גאווה שיש לו ישוב הדעת אפילו בזמנים קשים.
הרמב”ם מבין את הפסוק אחרת: “לא כל הרוצה ליטול את השם” פירושו לא כל אחד יכול באמת להתיישב בדעת. אם אתה יכול – כל הכבוד, קרא. אבל מי שאינו יכול, לא יאמר “אני קורא” כשאינו יכול לכוון. זה לא חשש יוהרא, אלא תנאי מעשי – בלי כוונה זה לא קבלת עול מלכות שמים, אלא “סתם מילים שנאמרו”.
4) קושיה על הרמב”ם:
מה פירוש “מבטל שם שמים” (מבטל מלכות שמים) אם אומרים בלי כוונה? זה לא קבלת עול מלכות שמים אמיתית – זה סתם מילים! זו סברא לטובת הראב”ד – שאפילו בלי כוונה כדאי לומר, מפני שהעיקר הוא לא לבטל.
5) חכמי התלמוד עצמם:
הראב”ד מביא שאפילו חכמי התלמוד הודו שהם מתפללים/קורים בלי כוונה – כך שאין זו יוהרא לקרוא בלי כוונה, מפני שכולם יודעים שאנשים קורים בלי כוונה.
6) מסקנת הלומד:
הלומד אומר שהוא “יותר לצד הראב”ד” – שקשה להבין את איסור הרמב”ם לקרוא בלי כוונה כשפטור.
7) הצעה מהחברותא:
שינסה לקרוא קריאת שמע – אם הצליח בכוונה, נפלא; אם לא, הוא “כקורא בתורה”. הרמב”ם אבל אומר: אם לא יודעים בוודאות שיש ישוב הדעת, לא יקראו כלל. הרמב”ם חשש שיתרגלו לומר בלי ישוב הדעת ויזלזלו בקריאת שמע.
8) הבנת הראב”ד ב”כקורא בתורה”:
הראב”ד הבין ש”כקורא בתורה” מקודם חל גם על הענין של קבלת עול מלכות שמים – הוא אומר “כקורא בתורה, ולא יבטל שם שמים מעליו”.
—
טמאים וקריאת שמע / תקנת עזרא
דברי הרמב”ם
“כל הטמאים חייבין בקריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן, אפילו אפשר להם לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגע בשרץ או בנידה או בזבה וכיוצא בהן.”
“ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאים עד שיטבול. ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל, ולא ראו כח רוב הציבור לעמוד בה, לפיכך בטלה.”
“לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם.”
פשט
כל הטמאים חייבים בקריאת שמע עם ברכות, אפילו בעודם טמאים, אפילו יכולים להיטהר עוד היום (כמו נוגע בשרץ, נידה, זבה). עזרא תיקן שבעל קרי יבדל מטמאים אחרים ולא יקרא קריאת שמע עד שיטבול. אבל התקנה מעולם לא התקבלה בכלל ישראל, ולכן בטלה. להלכה למעשה קורים קריאת שמע ולומדים תורה אפילו אם בעל קרי.
חידושים והסברות
1) “לא פשטה” – מעולם לא הפכה לחיוב:
הרמב”ם אומר “ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל” – פירוש שהתקנה מעולם לא הפכה לתקנה מחייבת מלאה, מפני שכלל ישראל לא קיבל אותה. זה בהתאם למה שהרמב”ם כותב בהקדמתו למשנה תורה, שגזירה/תקנה נעשית חיוב רק כאשר כלל ישראל מקבל אותה. זה מסיר את הקושיה הקשה של מפרשים שונים: כיצד בית דין מאוחר יכול לבטל תקנת עזרא, הלא “אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין”? לפי הרמב”ם אין זו קושיה – מעולם לא הפכה לתקנה מלאה מלכתחילה.
2) אבל בכל זאת יש קצת ביטול:
נקודה נגדית: זה בכל זאת נכון שמהרגע הראשון שעזרא עשה את התקנה, התחילו לקיים אותה. אחר כך ראו שלא מצליח, והיא בטלה. גם, הגמרא אומרת בפירוש “בטלוה לתפילתא” – זה נשמע כביטול, לא כמו שמעולם לא התקבלה. זה נשאר קצת קשה על ניסוח הרמב”ם.
3) “אין דברי תורה מקבלין טומאה” – שיטת רבי יהודה בן בתירא:
הרמב”ם מסיים בטעם “לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם”. הרמב”ם פוסק כרבי יהודה בן בתירא, שכלל לא החזיק בתקנת עזרא. רבי יהודה בן בתירא אמר שדברי תורה אינם מתטמאים – להיפך, אנשים נעשים טהורים דרכם. פירוש שהרמב”ם מביא לא רק שהתקנה בטלה מפני שלא פשטה, אלא שמעיקרא הדין האמיתי הוא שדברי תורה אינם מקבלים טומאה – זה הטעם העיקרי.
4) האם עזרא סבר שדברי תורה מקבלים טומאה:
קושיה חדה: לא פשוט שעזרא סבר שדברי תורה מתטמאים כשבעל קרי אומר אותם. עזרא רק רצה גדר שיטבלו לפני כן – אבל זה לא אומר שהוא סבר שתורה נעשית ממש טמאה.
5) אנלוגיה לבית המקדש – וההבדל:
כאשר טמא אסור להיכנס לבית המקדש, האם זה אומר שהמקדש “מקבל טומאה”? לא – זה אומר שהוא “נפגע” מטומאה, יש פגם. אבל בתורה הרמב”ם אומר שאין אפילו פגם – תורה עוד יותר גבוהה מבית המקדש בהיבט זה.
6) “הלא כה דברי כאש” – תורה כמו אש:
הפסוק מובא כמקור: כשם שאש אינה מקבלת טומאה (מפני שהיא “דבר שאינו ממשי”, דבר רוחני), כך גם דברי תורה. תורה היא דבר רוחני “אמיתי” שאינו יכול להיטמא.
7) קושיית הכסף משנה ותירוצו:
הכסף משנה שואל: כיצד אפשר לומר “אין דברי תורה מקבלין טומאה” כשיש הלכות שאסור לקרוא במקום מטונף וכדומה? הוא עונה: טומאה היא “דבר שכלי” – דבר רוחני/אינטלקטואלי שלא רואים. אם אדם מלוכלך פיזית, שיתרחץ – זה “דבר מורגש” (דבר פיזי). אבל טומאה עצמה היא דבר שכלי, ועל זה תורה, שהיא גם שכלית/רוחנית (ועוד יותר גבוהה), אינה יכולה לקבל טומאה. הכסף משנה מביא גם תירוץ שני בנוגע לפסוק “והיה מחניך קדוש”.
8) הראב”ד אינו חולק על זה:
הראב”ד, החולק על דברים אחרים, אינו חולק על הלכה זו בנוגע לבעל קרי.
9) מכתב הרמב”ם על טבילה:
מוזכר שמביאים מכתב מהרמב”ם שבו הוא אומר שהוא כן נהג לטבול (כמנהג חסידות, לא מהדין), אבל המקור המדויק לא נמצא באותו רגע.
תמלול מלא 📝
פרק ד: הפטורים מקריאת שמע
הקדמה לפרק
מועד טוב, ואנחנו ממשיכים ללמוד הלכות קריאת שמע. אני רוצה להזכיר את הספונסר, ידידנו החשוב, תומך תורה וחכמה הידוע, הרב ר’ יואל ווייסברגר, נשיא מכון כרם תורה וחכמה, שתרם את ארבעת השיעורים היפים הראשונים, אבל תכלית תרומתו היתה כדי שילמדו ממנו. “ממנו ילמדו וכן יעשו”. אנחנו מתאמצים בחול המועד, משקיעים למען הלומדים, גם אנחנו צריכים ללמוד תורה, אבל גם הלומדים צריכים להראות את עצמם ולהשליך את העול. זה נפלא.
אנחנו הולכים ללמוד את הפרק הרביעי של הלכות קריאת שמע בספר אהבה.
סקירה של שלושת הפרקים הראשונים
כן, בעצם, למדנו בפרק הראשון שהרמב”ם ביאר את עצם מצוות הקריאה, מהי הקריאה, וגם את ברכות קריאת שמע ואת זמן קריאת שמע.
בפרק השני הרמב”ם ביאר את האופן כיצד עושים זאת, דהיינו מה פוסל, ישן, בלא כוונה, וכן הלאה, כיצד מדקדקים, מה קורה עם הכניסה לבית הכסא בסדר.
השלישי היה כבוד קריאת שמע, שאסור להיות במקום מטונף, וכל פרטי הדינים של מה קורה אם אתה יושב במקום מטונף, ומה נחשב מקום מטונף או מקום שמפריע, האם זה מפריע לכוונה, האם זה מפריע לטהרה שלה.
ובפרק זה הולכים ללמוד על מי חייב ומי פטור מקריאת שמע.
נושא הפרק: מי פטור
נכון, בעיקר מי פטור. מי חייב, אני מתכוון שיש הלכה שהרמב”ם מתחיל כך, מי חייב, קטנים, קטנות, וכן הלאה. כאן הוא התחיל בכך שזו מצווה, ובעצם כל אחד מחויב לכאורה. עכשיו הולכים ללמוד מי פטור. יש כמה אנשים שפטורים.
אז אולי נראה את הסדר. בדרך כלל מי שפטור הוא חרש, שוטה וקטן, אבל כאן מצטרפים עוד אנשים שטרודים מאוד, או אדם שמלווה את המת. אולי בשביל זה זה נושא שלם בפני עצמו. נשים, סדר המשנה הולך אפילו שיש פרק שלם “מי שמתו” וכו’ שמדבר רק על ה…
זה מעניין, יכול להיות שבשביל זה יש את הסדר של דברים טמאים, דברים טהורים, וגם כל האריכות יש כאן. ששם כבר הגמרא פלפולים, יש אולי אצל מצוות אחרות, ויש יותר פלפולים. אבל כאן עומד שזה גברא של קריאת שמע, והרמב”ם קבע זאת אצל קריאת שמע. לכאורה אותו דבר גם כאן, מה זה קשור לעצם עוסק במצווה פטור מן המצווה, או כשאדם פטור, אבל זה עומד כאן אצל קריאת שמע, ומשחקים עם זה על נושאים אחרים.
צריך לראות זאת, צריך לחשוב על זה. אני לא יודע אם כל ההלכות זהות בתפילה, ורואים זאת כאן. מסוימות, כן, מסוימות. ההבנה, עוסק במצווה היא לכאורה על כל המצוות, כן.
הלכה א: נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע
בסדר, אז קודם הולכים ללמוד איזה גברא, איזה סוג אנשים פטורים מקריאת שמע.
כן, אומר הרמב”ם, אומר הרמב”ם, “נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע”. אלו שלוש הקטגוריות. נשים, ואחריהן עבדים, כלומר עבד כנעני, שיש לו דין כמו אישה, וקטנים פטורים מקריאת שמע.
טעם הפטור: מצוות עשה שהזמן גרמא
מפני שזו מצוות עשה שהזמן גרמא, ולמדנו בהלכות תלמוד תורה פרק א’ הלכה י”ג, שהם פטורים מכל מצוות עשה שהזמן גרמא.
הרמב”ם כבר ביאר את הכלל, את הכלל של מצוות עשה שהזמן גרמא הרמב”ם ביאר בהלכות תלמוד תורה, לא? לא בהלכות תלמוד תורה. אנחנו כברראינו את הכלל איפשהו, איפה ראינו אותו? אני זוכר שלמדנו אותו.
כן, אולי אכן כן, אולי בהלכות תלמוד תורה, לא? לא, לא, לא בהלכות תלמוד תורה. בהלכות, איפה זה יכול להיות?
יציאת מצרים.
אני לא זוכר כבר.
כן, אנחנו למדנו אותו בהלכות עבודה זרה, במקום מעניין, אצל מצוות פדיון. זוכר? שם למדנו כל מצוות עשה שהזמן גרמא, חוץ מכל הכללים של מה נשים פטורות, נשים ועבדים וקטנים, לא קטנים, נשים ועבדים שהם פטורים, למדנו את הכלל שכל מצוות לא תעשה הם חייבים, חוץ מבל תקיף ובל תשחית, כן? למעשה, ומצוות עשה שהזמן גרמא הם כולם פטורים, חוץ ממצוות עשה מסוימות שהזמן גרמא שהם כן חייבים, שלמדנו את ההלכה. ואת הכללים למדנו במסכת עבודה זרה פרק, במסכת עבודה זרה זה היה.
בכל מקרה, עכשיו לא מדברים על הכללים, עכשיו כבר סתם, אומרים את ההלכה שמה, שנשים פטורות.
חידוש: אהבת השם לעומת קריאת שמע
זה אומר שעצם ידיעת יחוד השם, אהבת השם, היא חיוב, אבל מה שקורה דרך קריאת שמע, קריאת שמע היא מצווה בפני עצמה. טוב, כן.
חיוב חינוך בקטנים
אבל, צריך אבל כן מה, ללמד קטנים לקרוא אותה בעונתה. יש קריאת שמע בעונתה, יש קריאת שמע בזמנה, שחרית קריאת שמע, וברכות לפניה ולאחריה, כדי לחנכם במצוות, שיהיו מחונכים במצווה, יש מצוות חינוך.
השוואה להלכות תלמוד תורה
הדבר הזה עומד גם בפעם השנייה, כי הלכות תלמוד תורה הרמב”ם אמר קטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל כשהם מתחילים לדבר, כך מלמדים אותם אותיות תורה צוה לנו משה ושמע ישראל. אבל זה לא בעונתה, זה רק שהדבר הראשון שמדברים יהיה תורה. כאן זה כבר יותר מזה, שמלמדים אותם מה, לומר כראוי קריאת שמע, ושיעשו זאת דווקא בעונתה, ועם הברכות, כדי לחנכם במצוות.
דיון: מאיזה גיל מתחיל חיוב החינוך?
בסדר, עכשיו מדברים על חיוב חינוך, אני לא כל כך בטוח. כי אם מדברים על שנתיים שלוש שמתחילים לדבר… בואו נחשוב, קודם כל, הוא לא אומר כאן מתי, הוא אומר קטנים, הוא לא אומר מאימתי. נראה שהוא צריך לדעת לדבר, הוא צריך כבר לדעת לומר קריאת שמע, אני לא יודע. הוא אומר שהחיוב הוא כדי לחנכם במצוות.
אם יש הלכה שכדי לחנכם במצוות עצמו החיוב הוא לפי מה שהגיעו, שאצל תפילין זה יודע לשמרן, ואצל מצה זה יודע לאכול דגן. אז יכול להיות שכן, אותו גיל כמו אותו סדר בהלכות תלמוד תורה, שמלמדים אותם “תורה צוה” ו”שמע ישראל”.
אבל שם מדברים על קטנים יותר, ילדים שיודעים לדבר רק מילים, מלמדים אותם את הפסוק “שמע ישראל”. כאן מדברים כבר על ללמד עם הברכות, עם הברכות זה צריך להיות אולי שש-שבע, כי הם יודעים לומר, במיוחד “ואהבת”. אבל ממש את הפסוק “שמע ישראל” אמרנו ששם מלמדים.
כאן רואים שיכול להיות ששם זה פשוט שהרמב”ם תפס שזה פסוק חשוב מאוד, זה פסוק קריטי, “תורה צוה” ו”שמע ישראל”. יכול להיות ששם הוא באמת לא התכוון עם ה”ואהבת” ושאר הפרשיות של קריאת שמע.
ובכלל, בהלכות תלמוד תורה לא ברור שזה דין של חינוך. זה לכאורה לא קריאת שמע, זה דין של חינוך לתלמוד תורה. לא חינוך, זה לא דין חינוך, לא מפני שלבן יש מצווה של תלמוד תורה צריך ללמד אותו. כאן יש מצווה נוספת שהאב צריך ללמד את ילדיו תורה לשמה קטנים.
אגב, יכול אפילו להיות שכל מצוות החינוך היא ענף מזה, אולי טענו אז, שחינוך אולי נלמד מזה שהאב צריך ללמד תלמוד תורה, ממילא הוא צריך כבר גם לחנך אותו במצוות.
כאן לא עומד ברור, עומד שקטנים מחנכים, הרמב”ם לא אומר מאיזה גיל. אני זוכר שבהלכות חמץ ומצה עברתי כשלמדנו, הרמב”ם הביא שקטן היודע לאכול דגן, מאימתי הוא אוכל לחם צריך לחנך אותו. כן, בלולב עומד קטן היודע לנענע, בציצית עומד קטן שכבר לא קורא לאמו בלילה.
אז מבינים שאצל כל מצווה זה לפי אותה מצווה. זה דבר יפה מאוד, כי זה מאוד, חושבים כך כמו היום לגמרי, שכל סוג פעולה צריך לחשוב על הפעילות, לאיזה גיל הפעילות רלוונטית. אז הפעילות של דיבור היא גיל צעיר מאוד, אומרים כבר את הפסוק “שמע ישראל”. הפעילות של לנענע משהו היא גיל מסוים.
כאן מדברים כבר על כשהילד הוא כבר לכאורה בגיל שהוא יכול לדעת מתי יום ומתי לילה, והוא יודע לומר ברכות רבונו של עולם, לך רוב. הוא מדבר כבר לכאורה קצת יותר בוגר.
אבל הוא לא אומר, למה הוא לא אומר? כי הוא לא אומר “מי שיודע למי מברכין”. בברכות עומד “למי מברכין”, כן, שם יודעים את מכתב ברכה. כאן לא עומד. הוא מביא בצד שרואים במשנה, ומה שרואים במגילה, רואים שקטן יכול לפטור על שמע. זאת אומרת, הוא לא יכול לפטור על שמע, אבל מפני שהוא לא יכול להוציא את הרבים, אבל רואים שקטן פטור על שמע, דהיינו הוא מחויב בברכות קריאת שמע וכדומה. בסדר. מה שהשבועה מתכוונת, לא משנה.
הלכה א (המשך): מי שהיה ליבו טרוד
עכשיו מגיע סוג חדש של פטור שהוא לכאורה מיוחד לקריאת שמע, אבל נראה בתפילה אם יש גם פטור כזה. סוג חדש של פטור, אה, לא רק קריאת שמע, יש גם בתפילה. כן, קודם בקריאת שמע, מי שטרוד בסוג מסוים, עושה את המצווה, הוא פטור מלקרוא קריאת שמע.
פירוש: ליבו טרוד
כן, ליבו טרוד, מי שליבו תפוס, אין לו ישוב הדעת. זה מלשון חיפזון, כן, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים. הוא עסוק, אין לו מחשבה, לא משנה. הוא עסוק במצווה, יש ישוב הדעת מסוים שנדרש בקריאת שמע.
לא, לא כל כך פשוט. נראה מה הגמרא אומרת. הוא לא יכול להתרכז, אין לו ליבו פנוי. רבינו פרץ אומר גם כן כך לקריאת שמע, שצריך להיות ליבו פנוי, כמו שרבינו יונה אומר. שלא יהיה עסוק, לא עול מלכות שמים או מה.
חילוק: טרדה דמצווה לעומת טרדה דנפש
אם זו טרדה דנפש עם לא מצווה, אז זה דוחה באמת, שלא תהיה טרדה דנפש. מניחים הכל בצד, כמו שלמדנו קודם, אם אוחזים באמצע עשיית העבודה, שלפחות לא יבינו את הפסוק של שבת, את השאר אפשר להיות.
הלכה ד: חתן פטור מקריאת שמע
דברי הרמב”ם: חתן שנשא בתולה פטור
דובר 1:
הרב אמר קודם גם שלקריאת שמע צריך להיות לב פנוי, כן, כמו שהגמרא אמרה זאת. שלא יעשו עסקנות ציבור או מה, בואו נראה את זה. זה היה בהשפעה, קריעת הים. אבל הרבנים שזה בעמר צריך להיות בלי פחד, כי הפסוק הראשון הוא קבלת עול מלכות שמים, אי אפשר להיות טרוד ונחפז. זה צריך להיות רגוע, פטור מקריאת שמע.
אדרבה, אם יש טרדה ונחפז שזה לא מצווה, אז זה חיוב שהוא לא יהיה טרוד ונחפז. הוא צריך להניח הכל בצד. כמו שלמדנו קודם, שאם אוחזים באמצע עשיית העבודה, שלפחות יתכוון לפסוק של שמע, או את השאר אפשר להיות ממש בלי דיבור. אבל כשיש שני דברים, אחד או שזה טרדה ונחפז, או שזה עם מצווה, פטורים מקריאת שמע.
הפטור של חתן — טרדה דמצווה
כן, לא עומד כאן שהסיבה היא שצריך להיות. יכול להיות שזו הסיבה, אבל, גלוי, לא עומד כתוב יותר מאני יודע מה של הברכה מצווה. פטור מקריאת שמע עד שיבוא עליה, לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא בתולים. הוא דואג לגבי הענין של בתולים. ואז צריך להשכים לבית דין, כמו שאנחנו לומדים בתחילת… כן, פרשת אסימלא. כן, פרשת אסימלא. זה הופך ל… הוא יצטרך ללמוד את הדפים הקשים של הגתיבות. כן, שמח רעים אהובים. כי הוא… הוא אומר כאן ברור שכשאין לו דעת פנויה שזה לכאורה, כן, אין לו… כן?
דיון: עוסק במצווה פטור מן המצווה — עוסק במצווה מנטלי
דובר 2:
כן, אבל יכול להיות שזה סוג של עוסק במצווה פטור מן המצווה. זה רק סוג של עוסק במצווה שזה לא דווקא בגלל טרחה, אלא אין לו…
דובר 1:
נכון, נכון. אפשר לומר, אבל זה עוסק במצווה פטור מן המצווה שיש גם כאן את הדבר של “אין לב לשתי פנים”. מצווה אחרת אולי היו אומרים “עצור את המצווה לרגע וקרא קריאת שמע”. אבל כאן קשה לומר לו “עצור”, כי הראש שלו, המוח שלו לפי זה. אתה לא יכול לומר לו “עצור” וקרא קריאת שמע. כן? כך המקרה.
דובר 2:
כן, טוב מאוד. אבל לא רק טרחה, אפילו… לא רק או טרחה או שזה… אני מתכוון שהמילה של מצווה היא אולי שזה לגיטימי, זה נכון. בטרדה דרשות אומרים “צריך להתיישב דעת”. אתה נאמר להיות עסוק בפרנסתך עכשיו, אבל כן אמרו לך. זו מצווה להתחתן, וחלק ממצוות החתונה מגיע עם הטרדה שאולי הוא עכשיו לא יכול להיות עם ישוב הדעת. הייתי שואל את החתם סופר, ויש מילה כזו ממנו, אני לא יודע מה, שאדם דואג, אבל… יכול להיות שהוא לא מתכוון דווקא לזה, אני לא יודע. מה אתה חושב?
דיון: האם החתן יכול למצוא רגע עם דעת פנויה?
דובר 1:
דבר מצחיק, כל חתן הוא…
דובר 2:
אמרו שיכול להיות שהשיעור הוא שאתה לא יכול לקרוא קריאת שמע עם כוונה נכונה. אבל האם אתה יכול למצוא כמה דקות במשך היום עד החתונה, או עד סוף זמן קריאת שמע, שאתה יכול להתיישב דעת כראוי? אה, הוא אומר שיכול להיות. אני מתכוון שהוא מדבר כאן באופן כשאין דעת פנויה. אם הוא מוצא שיש דעת פנויה, הוא יהיה חייב. אמרתי שיש מחלוקת בהלכה האם חתן למעשה בזמנים של היום פטור, האם זה משתנה. אם חתן אומר לך שיש לו דעת פנויה, שהוא יכול להתרכז בכל החתונה ולרקוד עם כל אחד ולשמוע את הבדחן, הוא אומר לך שיש לו מספיק דעת פנויה, לא?
דובר 1:
לא, לא. בזמנים הישנים לא היו ריקודים. לא, זו לא ראיה. יש סיבה… היום הולכים לראות את הרבי”ה, וזה יבוא, ואחר כך הולכים לראות את הסיבה למה היום החתנים אומרים קריאת שמע, כי אומרים שבכל מקרה הוא לא מחויב, הוא ממילא כך גם. אבל זה לא כך. אני מתכוון שזו פשוט טרדה, זו בעיה פסיכולוגית, ולכן אני חושב שיכול להיות שזה מה שאומרים אהרן’ס בתולות. אני לא יודע אם זה ממש הדבר. זו פשוט עניין עצבני, הוא חתן בפעם הראשונה, וההלכה אומרת לך כשאין לו דעת פנויה, כן? מלילה ראשון עד שלא בא עליה, חוץ מנראה את היוצאים מן הכלל בעוד שנייה, נכון?
הרמב”ם בפירוש המשניות: “שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין”
דובר 2:
למה אז… אתה שואל קושיה, הוא לא יכול למצוא רגע? לא כך. זה עוסק במצווה, אבל לא עוסק במצווה פיזית, אתה באמצע נסיעה לאיפשהו, אתה לא יכול לשבת בסוכה. זה… איך אומרים, עוסק במצווה מנטלי. הוא עכשיו, מאימתי הוא מתחיל לעשות את הקידושין, מהלילה הראשון שהיתה לו חתונה עד הביאה הראשונה, הוא אדם במשימה, הוא ממוקד על דבר אחד. בסדר?
דובר 1:
בסדר. המשך המשנה הוא, החתונות היו ליל רביעי, חמישי, רביעי, ליל רביעי. הוא לא רצה לבעול, כדי שיוכל לקרוא קריאת שמע כך. הוא כותב “נתקררה דעתו וליבו גס בה”, הוא כבר התרגל לאשתו, אין לו אותה טרדה, “וליבו גס בה אבל ביאה לא בעל”. זה מאוד מעניין. והוא אומר בפירוש המשניות אומר הרמב”ם, הלשון היא “שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין”. יש לזה הרבה קשר לענין של שהוא מאוד בתאווה או מה. אני מתכוון שהוא לא יכול להתרכז, כמו שדיברו לגבי לימוד, שקשה ללמוד אם לא התחתנו.
בתולה לעומת אלמנה — החילוק
דובר 2:
נכון, לא, מזה אני חושב שזה מה שאומרים “שם אלקים צבאות”. זה לא דווקא זה. אתה רואה איך אומרים הטירדה של החתן בבתולה בפעם הראשונה. עם בתולה יש איזושהי טירדה, יכול להיות כי יש את הענין של טהרה, ויש את הענין של… זה צריך להיות באופן… אני לא יודע באיזה אופן. מה שכתוב הוא שיש לו מורא שמא ימצא בה פתח פתוח. מי יודע. אוקיי.
עכשיו, נושא אלמנה או גרושה, הוא גם עוסק במצווה, או רבי מצווה מהסעודה, אין הבדל. אבל הוא כן חייב בקריאת שמע, אם אינו דומה מי שיש לו פת בסלו. באלמנה אין את המשיכה, אז הוא לא טרוד בשעת מעשה. ממילא הוא כן חייב בקריאת שמע, וכך אומר הרמב”ם, “וכן כל כיוצא בזה”. לכאורה אומר הרמב”ם בזה, שכאשר יש עוסק במצווה שלא לוקח את כל הראש, אז גם אותו דבר. צריך לדעת עד כמה יש הלכות של עוסק במצווה אצל הרמב”ם, אבל כאן כתוב כלל חשוב, שמה זה מצווה שלא לוקחת את כל הראש, צריך… אבל עכשיו הוא עוסק במצווה בשעת מעשה, האם הוא צריך להפסיק?
דיון: מתי צריך להפסיק מעוסק במצווה?
למשל, למדנו שר’ שמעון בן יוחאי וחבריו הפסיקו לקריאת שמע, והרי הוא היה עוסק בתורה. אבל כוונתם לקריאת שמע, כן.
אבל אם עוסקים באיזו מצווה, למשל כמו שאני יודע בהלכות סוכה כתוב שאם אוחזים באמצע עשיית פדיון שבויים, סוג כזה של מצווה שאולי לוקח את כל הראש, האם יהיו פטורים מקריאת שמע, מה שאינו ליבא דמלכא. אז אני אומר, אני מתכוון צריך להבין, כי לכאורה הנקודה למה קריאת שמע שונה מלמשל ישיבה בסוכה, כי ישיבה בסוכה למעשה לוקחת הרבה זמן, צריך ללכת למצוא סוכה, אי אפשר באותו זמן להיות עוסק בפדיון שבויים, זו סתירה בפעולה, שתי פעולות הן סתירה. כאן אין סתירה, אתה יכול באמצע חתונה למצוא זמן, אפילו נושא בתולה. פשוט שפשוט אין לו זמן בחתונה לעשות מניין מעריב, להתפלל קריאת שמע. פשוט אין לו ראש. ועד שהוא הולך לעשות את המעשה, אפשר לומר אולי, אני חושב, כי כך אחד כל כך עסוק בטרדתו, שהמצווה שלו תצליח, אני לא יודע, ועד עכשיו זה הזמן, אני שואל שאלה, הוא צריך לתזמן את זה אחרת, אולי פשוט דבר, הוא טרוד, הוא מחכה שיבואו התוצאות של קמפיין פדיון השבויים שהוא עושה, אני לא יודע, צריך למצוא דבר שהוא טרדה, אבל הטרדה גרמה לו לרוץ.
דיון: טרדה דמצווה לעומת טרדה דרשות
דובר 1:
כן, אם זו טרדה דרשות. הרב מברדיטשוב, הרב מברדיטשוב ערב סוכות כשהתעסק עם האתרוג, עם ההלל, היה פטור מקריאת שמע. גם לא צריך להיות, כי הטרדה הייתה אהבת ה’, באותה שביתה אפשר להפטר מישהו מקריאת שמע. כן, צריך לדעת את הגדר המדויק.
דובר 2:
כן, אבל זה לכאורה, מה שאומר טרדה דמצווה זה חידוש, זו רק דוגמה מאיזה סוג טרדה יכולה להיות טרדה דמצווה, לאפוקי טרדה דרשות של טבעה ספינתו בים, כמו שהגמרא אומרת. אבל any kind of טרדה דמצווה… אנחנו לא נוהגים את ההלכות למעשה בדרך כלל, כי אנחנו אומרים כי מיד רואים, אז לכאורה זה לא נוגע, but יכול להיות שכן יש אופן.
הלכה ד (המשך): מי שמתו מוטל לפניו
דברי הרמב”ם: פטור עד שיקברנו
דובר 2:
אוקיי, בואו נלך להלכה הבאה. כן, עכשיו בואו נלמד על אבלות, כן, עכשיו בואו נלמד על אבלות, מי שמטפל במת, זה פוטר אותו, ואיך זה פוטר מקריאת שמע, זה אבל בשעה שמתו מוטל לפניו.
“מי שמתו מוטל לפניו”, מת עליו. מעניין הלשון “מי שמתו”, יש את הלשון “ואני איש שמתו מוטל לפניו”. מת עליו, צריך להיות מת, המת הוא מת מרגיש, המת שעליו הוא מת. “אבל מי שלא ידע בו”, הגמרא בברכות. מת עליו מת, “מתו מוטל לפניו”, כן, כן, כן, כן. מת עליו מת, אומר הרמ”א, מה זה שיעור חייב להתאבל עליו, סתם ידיד קרוב. מה שהוא לא מחויב כי גם מת עליו, אבל זה לא אותו גדר. פטור מקריאת שמע עד שיקברנו. גם זה נראה כמו עוד מקרה של עוסק במצווה שיש טרדה, שיש פיזור הדעת גדול, כן, כי הקבורה היא מצוות עשה, כן, הרמב”ם מנה קבורה כמצוות עשה מ”לא תלין נבלתו על העץ”.
הלכה ה: מי שמת לו מת – פטור עד שיקברנו
דברי הרמב”ם: מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו – פטור מקריאת שמע עד שיקברנו, משום שאין דעתו פנויה לקרות.
אומר הרמב”ם, מה זה “שחייב להתאבל עליו”? סתם ידיד קרוב שהוא לא מחויב באבל, גם מת עליו, אבל זה לא אותו גדר.
פטור מקריאת שמע עד שיקברנו. גם זה נראה כמו עוד מקרה של עוסק במצווה שיש טרדה, שיש פיזור הדעת גדול. כן, כי העיקר הוא מצוות עשה, כן? הרמב”ם מנה קבורה כמצוות עשה מ”לא תלין נבלתו על העץ”.
דובר 2: לא.
דובר 1: כן. זה גם הכשר מצווה, אבל עיקר המצווה אינה ספציפית על הקרובים. כאן פשוט הקרוב, הוא עומד עכשיו לדבר עם החברה קדישא, הוא רוצה למצוא קבר, אני יודע מה, מה שצריך לעשות, אז הוא… יהיה קרוב מלהתעסק.
חשבתי שאולי זה שבת, אולי זה לא בטוח, שאפשר לקחת את המנהג ירושלים שהחסידים נוהגים, שהילדים לא הולכים… כשהשלשלת הולכת, שהקבורה אולי הילדים… האם יש משמעות שהקרובים הם אלה שמלווים עד הקבורה. וגם, כמו ש”עד שיקברנו” היא הדאגה של הקרובים.
אוקיי, “משום שאין דעתו פנויה לקרות”. זה אותו דבר, כי דעתו אינה פנויה לקרוא קריאת שמע. כן.
המשמר את המת – אף על פי שאינו מתו
“וכן המשמר את המת”, זה… הדבר הראשון נוגע לכל הקרובים שיש להם… כן.
דובר 2: לא, לא, כל הקרובים, אפילו כל עוד הם לא סיימו עם הקבורה, פטורים.
דובר 1: ועכשיו אומרים אם הוא לא קרוב. “וכן המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו”, אפילו זה לא המת שלו, הוא לא קרוב, אבל התפקיד שלו הוא שומר מת, למשל הוא מתנדב לשמור מתים, בחברה קדישא, גם פטור מקריאת שמע, כי הוא משמר מת.
חילוק בין קרוב לשומר מת
אה, זה שונה. במילים אחרות, בואו נבין. ההלכה הראשונה היא ממש כמו חתן. לא שייך שהוא עושה משהו. אפילו, אפשר אפילו לשאול שאלה, אני רואה, אני זוכר שאנשים מדברים על זה. זה לא, בואו נגיד למישהו אביו מת, והוא גר בארץ ישראל, אני יודע מה. הוא לא עושה כלום לקבורה. הוא… אין שהוא לא צריך לעשות, כי הוא טרוד. זה על הראש שלו שתקרה הקבורה. איזה חילוק יש לו בזה פרקטית? ההלכה הפרקטית היא כן ההלכה הפרקטית. מי שהוא השומר? החברה קדישא.
אבל כאן השאלה האם זה גם ענין של פנוי דעת, או יכול להיות שעוד נלמד בפרק ג’ שאסור לקרוא קריאת שמע מול מת, מאיזושהי סיבה. הוא בכלל אונן, יש לו מת, יש לו צרה, הוא לא צריך להתרחק מהמת. זה ענין, המת צריך שמירה, כמו שהגמרא אומרת בברכות, והתפקיד שלו לשמור את המת, וליד המת אסור לו לקרוא. לא דווקא שיש לו פיזור הדעת, יכול להיות שזה לא המת שלו. אבל ליד המת אסור לו לקרוא. כן, לכאורה יותר עוסק במצווה, זה יותר עוסק במצווה פרקטי.
שנים שומרים – זה משמר וזה קורא
אוקיי, צריך לחשוב, למשל, ליד המת הוא עומד, הוא הולך ארבע אמות, והוא רואה שזה לא… הוא רואה אותו.
דובר 2: אוקיי, אפשר למתוח את זה. אם אי אפשר להסתובב, כן. אוקיי.
דובר 1: “ואם היו שומרים שנים”, אז אתה רואה שממש כששומרים מת זה אומר שצריך להיות לידו כל הזמן, נראה. “ואם היו שומרים שנים, זה אחד משמר והשני הולך וקורא”, כדי שהשני הולך למקום אחר, הוא מתרחק סתם ד’ אמות כמו שלמדנו קודם, “וקורא וחוזר ומשמר”, והוא חוזר, ולא באותו זמן. “וקורא”, הם מחליפים.
החופר קבר למת
כמו שהרמב”ם פוסק, “וכן החופר קבר למת”, וזה לוקח זמן, זה לוקח את כל הזמן משם, מהעניינים של קריאת שמע, מה… אם זה לוקח את כל הזמן, שוב, אם זה לוקח מאוד הרבה זמן, הם חייבים בזה. הנקודה היא, זה מגיע עד שפטורים מקריאת שמע, כן. עוסק במצווה פטור מן המצווה.
קושיא: למה לא אומרים שיתפוס שמע ישראל?
כל ההלכות האלה מסתדרות קצת יותר טוב, אם הולכים כמו הרמב”ם, שבעצם עיקר מצוות קריאת שמע, למשל בפרי, היא לקרוא מיד כשמגיע הזמן, מיד לפני הנץ החמה. הוא אומר, עכשיו הוא עדיין פטור. אחר כך זה כבר קצת בדיעבד אפילו לקרוא עד סוף זמן קריאת שמע.
זה קצת מעניין. קודם הוא הביא את הפועלים, שהוא צריך רק לתפוס את הפסוק הפשוט של שמע ישראל, והוא יכול להמשיך לעשות את העבודה שלו. אז אם חופר קבר לא פשוט שליבו אינו פנוי, למה לא לומר לו שיתפוס כמה שיש לו זמן? הוא יכול לומר בזמן שהוא עובד.
תירוץ: עוסק במצווה פטור לגמרי
אבל אתה רואה שעוסק במצווה לא יפטרו אותו. המילה היא שהוא יוכל להתמקד לגמרי במצווה שהוא עוסק בה.
פועל הוא פטור, עוסק במלאכה לא פטור מקריאת שמע. ממילא, הוא אומר שיש דרך איך הוא יעשה את זה, הוא יכול לעשות את זה.
דובר 2: כן, אבל הוא פוטר אותו. הוא אומר לך, התנאים פטרו אותו. הוא לא יכול, הוא יכול… זהו, הוא פטור. מצוות קריאת שמע לא חלה על מי שעוסק במצווה.
דובר 1: אז, הוא אומר שהוא יכול למצוא עצות פרקטיות. יכול להיות אפילו זו מצווה הבאה בעבירה לעשות כך, אבל הוא לא צריך. הוא עוסק במצווה אחת, הוא פטור מהשנייה. כן, מיד נראה מה עם מצווה הבאה בעבירה כאן. אבל לכאורה זו המילה. יכול גם להיות שלא צריך… צריך לדבר על זה בנפרד כשנגיע לדבר על זה.
הלכה ה (המשך): אין מוציאין את המת סמוך לזמן קריאת שמע
בואו נמשיך מהדברים שלי. אומר הוא הלאה, “אין מוציאין את המת לקברו סמוך לזמן קריאת שמע.” דווקא בגלל זה, כי כל עוד לא קוברים אותו כולם פטורים מקריאת שמע, לא ילכו לקבור אותו סמוך לזמן קריאת שמע, כדי לא לגרום שכל כך הרבה אנשים יפספסו את מצוות קריאת שמע. “אלא אם כן היה אדם גדול, שאז משום כבודו ישתדלו בביטול תורה ומצוות עבורו.” כן, אדם גדול אפשר כן לעשות אפילו סמוך לזמן קריאת שמע, ואפילו בגלל זה יהודים לא יקראו קריאת שמע.
נושאי המיטה וחליפיהם – מי פטור
ועכשיו נראה מה הם הפרטים, מי בדיוק נפטר מקריאת שמע אם הוא הולך להלוויה?
כן, אבל לא אנשים שסתם בהלוויה, אלא אלה שמטפלים במת. סתם אנשים שבהלוויה, זה כמו שאומרים, כמו שכבר התחלנו, הולכים ללוות את המת, כגוזמא, אומרים לא מחפשים… סתם, הולכים ללוות, מלווים את המת.
אז יש, נשיאת המת לצורך, אדם מהמת לצורך, הולכים, נושאי המיטה, אלה שמחזיקים עכשיו את המיטה, אבל זה קשה, מחזיקים דרך ארוכה, ורוצים לשאת אותו, למשל בבית הקברות ישאו אותו בחוץ מהעיר, אז, מתחלפים כל הזמן. אז חשוב מאוד, לא רק שאלה שנושאים עכשיו את המיטה כל אחד אחר ילך, אלא גם אלה שהולכים להחליף את המיטה, או אפילו אלה שהולכים להחליף את המיטה בשני סבבים אחר כך, חליפי חליפין, אלה שהולכים עכשיו להחליף את נושאי המיטה הבאים, או אלה שהולכים להיות המשמרת הבאה אחת אחרי השנייה, אז “בין לפני המיטה בין לאחר המיטה”, אין הבדל אם הם מול המיטה או מאחורי המיטה.
דובר 2: אני לא יודע בדיוק מה הדין של לפנים ולאחריהם.
דובר 1: אני מתכוון שאחד מהם, אני לא יודע איזה מהם, אני מתכוון שאחד מהם הוא נורמלי.
דובר 2: כבר דיברנו.
דובר 1: כן, אבל אני מתכוון שאפילו אלה שאחר המיטה, לכאורה לפני המיטה, בואו נגיד שאתה נושא אותו, בואו נגיד נעשה שורה של אנשים, מעבירים אותו לאט לאט, האדם שעומד מלפנים, בואו נגיד מעבירים אותו לזה שמלפנים, כן. אז אפילו אלה שמאחור, אבל קורה לפעמים שהוא גם הבא, משהו כזה, חשבתי על זה.
אם, יש מלווה ומלווים אחרים, נושאי המיטה לצורך, והחליפים כן חייבים בקריאת שמע.
דובר 2: יפה מאוד. אני מתכוון שזה גם לכאורה פרקטי, נושאי המיטה וחליפיהם נמצאים בארבע אמות של מת.
דובר 1: נכון.
דובר 2: כל האחרים לא נמצאים בד’ אמות של מת, ממילא…
דובר 1: אה, אבל זה גם ענין לכאורה של כבוד המת, של עוסק במצווה של ליווי המת. אפילו אבלים כן, זו המילה, אפילו אבלים כן. למה הם כן? מתרחקים, מכיוון שרואים אותו, אפשר להסתובב קצת ולחזור. אוקיי.
הלכה ה (המשך): בשעת הספד – המת מוטל לפניהם
אם יש הספד ומחזיקים באמצע, מה ההלכה? זה זמן קריאת שמע.
בשעת המת מוטל לפניו – נשמטים אחד אחד
“בשעת המת מוטל לפניו”, אה, שכחתי לומר, “בשעת המת מוטל לפניו”, אז לא כל הקהל ילך, כי זה בזיון למת. “נשמטים אחד אחד”, אחד בכל פעם הולך, ומהמת לא קורה כלום, ולא מתבטלת ההלוויה. לא תופסים, אחד בכל פעם הולך לבד לקריאת שמע, הוא מפספס הספד אחד, והם חוזרים להספד להמשך.
אין המת מוטל לפניהם – כל העם קורין
אבל מי שהמת מוטל לפניו, אבל אם המת לא מונח לפניהם…
תגיד לי עושים הספד, המת לא נמצא כאן עכשיו. זו סתם אסיפת הספד, או לפני או אחרי. הוא אומר כן, בזמן שהוא מטפל במת, או אני לא יודע מה, הוא לא התחיל לענות על זה. אז כן, זה לא בזיון למת, אז “כל העולם קורין קריאת שמע”, כולנו יכולים לקרוא קריאת שמע.
אה, לכאורה כי המילה היא כי עוסקים, כי הם לא ליד מת. זו המילה? המילה היא על שזה לא בזיון, או על פרקטית, כי הם יכולים שם איפה שהם עומדים, למרות שהמת כאן, הוא לא הולך, הם יכולים להישאר שם בהספד ולרגע לא להקשיב למספיד, ורק להתמקד בקריאת שמע. אז לכאורה זה הענין.
האבל יושב ודומם
כן, אבל האבל, “אבל יושב ודומם”. האבל, כמו שמנינו קודם המשנה במסכת ל”ו, הגמרא היא יושב ודומם, כן, לשון הפסוק, כן. יושב ודומם ונטל עליו, כן. הוא לא קורא קריאת שמע, כי לא אחד חייב נקרא עוסק במצווה, כי הוא לגמרי פטור. למדנו, יש לו את הטרדה, מצוות הקבורה, עד אחרי הקבורה.
הלאה, כאן רואים ברור, אבל הוא לא מדבר שעושים משהו. אם הוא היה עושה משהו, הוא בכל מקרה לא היה כאן. יושבים באמצע הספד, ולהספד יש הפסקה. לא עצרו את ההספד, אמרו “רבותי, זה זמן קריאת שמע”.
והאבל לא שמספידים עליו, האבל פטור גם כדינים הרגילים כאן של פטור העוסק במצווה, אבל גם השניים פטורים מכל המצוות.
אה, יש לו עסק בזה. לא, זו לא אותה הלכה? אה, אחד הוא חלק משניהם, אחד אולי…
הלכה ו: שורה לנחם אבלים – סדר התנחומין אחר הקבורה
תרגום לעברית
אם היה עושה משהו, הרי הוא בכל מקרה כבר לא היה כאן. יושבים ויושבים ויושבים בהספד, ולהספד יש הפסקה. לא הפסיקו את ההספד, אומרים, “רבונו של עולם, קריאת שמע!” והעולם יושב כמובן. אז העולם פטור גם מכל הדינים הרגילים כאן של פטור מן המצוות, אבל גם הם עוסקים בכל המצוות.
למה דווקא בגלל זה, לא? האם זו לא אותה הנחה? אה, אחד גבוה יותר, שניהם אחד אולי. גם עוסק במצוה פטור מן המצוה.
דברי הרמ”א: “לכבוד האבלים לקבל תנחומין”
הלאה אומר הרמ”א, “לכבוד האבלים לקבל תנחומין”. אחרי הקבורה המנהג העולם שהאבלים עומדים בצד, וכך עובר העולם, והעולם עומד בשורות, וכשהולכים כבר לומר, אנחנו מנחמים, אומרים את המילים המפורסמות, “המקום ינחם”. אז “חוזרים העולם מאחרי הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין”.
מי עומד ומי הולך? – ביאור בסדר של השורה
איך זה נראה? שהאבלים מקבלים תנחומין. אה, כאן איך האבלים עומדים לקבל תנחומין. הולכים הביתה מהדרך, הלכו למקום הקבורה, ועכשיו מטיילים חזרה. יש מקום, יודע כמה מקום יש? אנחנו יודעים כמה מקום יש. יש מקום, והולכים עכשיו לעשות את השורה. האבלים עומדים בשורה להיות מקבלים תנחומין, והאנשים הולכים דרך מולם. כך זה נראה.
לא, אצלנו זה הפוך. האנשים… לא, אצלנו אני מתכוון ראיתי, האנשים עומדים בשורה, והאבלים הולכים דרך. כך זה נראה, “למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה”, האנשים הולכים דרך מולם.
יודע באמת… האבלים עומדים בשורה לקבל תנחומין. כך זה נראה. שצריך באמת לעשות הפוך. זה באמת מצחיק. אני לא יודע למה עושים כך. אבל אי אפשר באמת לסבול, אי אפשר באמת לסבול, ולא מבינים בדיוק מה בדיוק זה צריך להיות. אולי הוא גם לא מתכוון לזה, אלא הוא רוצה להיות מדייק.
לא, כך זה נראה, כי העולם מקבל תנחומין, האבלים מקבלים תנחומין. האבלים עומדים לעשות שורה לקבל תנחומין. והאנשים הולכים, האנשים הולכים. לא, הבנתי. הולך לא אומר שעומדים, הולכים, אלא השורה היא ההליכה. זו שאלה מעשית איך עושים את השורה.
ההפסקה בין קבורה לשורה – זמן לקריאת שמע
הנקודה היא עכשיו, עכשיו יש כמו הפסקה בין הקבורה לשורה. עכשיו עוצרים בדרך בין השלב הזה לשלב ההוא. עוצרים בין…
ואז אפשר שם לתפוס מצוות קריאת שמע, זה חשוב כמו קודם, העניין של להתחיל בזמן, לפני הנץ החמה. לפני הנץ החמה זה מאוד חשוב.
נכון, אנחנו מסתכלים על זה תמיד כאילו יש סוף זמן. בכל ההלכות האבלות יש גם כמו התחלת זמן. כשמגיע הזמן, בעצם צריך לקרוא. דוחים את זה, זה כמו מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, שצריך בעצם לעשות את ההתחלה של הזמן.
פנימיים וחיצוניים בשורה
עכשיו, אנחנו נקראים פטור כי אנחנו עסוקים בצרכי המת, יש פנימיים שרואין פני האבל. אז זה עומדים כבר בשורה. כשמגיע זמן קריאת שמע עומדים בשורה כבר, מחכים לאבל. אז או רב, צריך לעשות את זה עם האבל. אז אלה שרואים פני האבל פטורים מקריאת שמע. והחיצונים…
נראה שלא כל אחד צריך בעצמו, צריך להיות מספיק שורה ארוכה, כל אחד… הכבוד הוא שעולם גדול עומד שם, לא כל אחד חייב בעצמו לומר את זה. יש חיצוניים, אלה שלא הולכים לראות את האבל, והם לא הולכים לצטרך לומר “המקום ינחם”, הם צריכים רק לעמוד שם לעשות את כבוד המת ואת כבוד האבל.
מה זה אומר “שורה”? – אנכי או אופקי
אני תופס עכשיו, שורה יכולה להיות לא דווקא שצריך לעשות אותנו כמו קו אחד. יכול להיות ששורה היא פשוט אחד מול השני. יכולה להיות שורה… פשוט אמור, השורה היא אנכית, לא אופקית. כי יש את הראשון שהוא רואה את האבל, השני, השלישי, אולי הולכים דרך, אבל הוא עומד עוד בחלק האחורי של הקו.
כבוד המת – הטעם לעולם גדול
זה גם מקודם שיהיה לו עבודה. נראה שצריך עוד חצי להיות שם. אבל למה לא לשלוח אותו הביתה? נראה שיש טעם של כבוד המת, שיש עולם גדול שמלווה. נראה שמת רוצה שיהיו ששים רבוא שמלווים. זה כבוד למת או לאבלים שיש עוד מתים. אפילו הם לא רואים את האנשים, האנשים לא רואים אותם.
דיגרסיה: שורה בהלכות אחרות
אני חושב עכשיו בענייני אבלות, אבל השורה, זוכר איך עוד שלמדנו שורה של שלושה בני אדם? בהלכות תשובה, שרוצים לרצות אדם. שולחים לקבר. שולחים לקבר, לנשיא שולחים שלושה אנשים עם שורות. נראה שזה איזה פרסום, שרוצים לדבר עם אדם, רוצים לעשות כבוד, שולחים לו כמו שורה של שלושה אנשים. עוד מקום אני חושב שכתוב, כתוב אחרי יום טוב כששולחים מתנות, ששולחים עם שורה או לא שולחים עם שורה, כן, זה עניין. זה איזה… כן, זה איזה סדר. אצלנו אין לנו את הסדרים, מה שאנחנו עושים בלוויות זה זכר בלבד, אבל יש סדר, עומדים שלושה אנשים, זה בא כמו משלחת, לנחם, זה כבוד. כן.
הלכה ז: פטור מקריאת שמע – אם רוצה להחמיר
אוקיי. האונן, האונן, הוא לא יכול להיות אבל, והוא לא יכול להיות אבל, אפילו קריאת שמע במקומו. זה לא אותו דבר שיש כאן שהוא עוסק במצוה ומישהו שם בשבילו. הוא לא יכול לומר קריאת שמע, אבל הוא צריך לומר ברכה, אמן יהא שמיה רבא, הוא צריך לענות. הוא לא יכול לומר, הוא לא רוצה להיות, הוא לא יכול לומר, הוא רוצה שכולם יכניסו לו קריאת שמע. אבל התשובה היא, הוא צריך לומר קריאת שמע. כן, זה משהו כזה, ספק. הראב”ד מתווכח, הראב”ד אומר שזה כתוב… לא, לא, האם הראב”ד מדבר על ההלכה הקודמת. משהו הראב”ד שם כתוב כאן. על כל פנים, אני צריך להבין את המציאות. מה הפשט שהוא לא יכול לומר קריאת שמע?
הבאים מחמת האבל פטורים, מחמת עצמם חייבים
אוקיי, הוא צריך עכשיו… כתוב, אותו דבר אומרת הגמרא. הכסף משנה מביא את הגמרא, כתוב: “הבאים מחמת האבל פטורים, מחמת עצמם חייבים”. יש אנשים שבאים ללוויה, אירוע, הוא בא מחמת עצמו, זה אירוע, הוא בא לראות את החדשות. הוא בכלל מחויב בקריאת שמע. אבל הוא בא לכבוד המת… אבל אלה ש… יש אנשים שבאים לכבוד המת, יש סתם צופים. זה… הם גם חייבים בקריאת שמע. סתם שידעו שה”צופים” תמיד כבר היו, כתוב בגמרא על זה.
דברי הרמב”ם: כל מי שפטור – אם יכול ליישב דעתו
אה, עכשיו הלכה חשובה. מי שפטור מקריאת שמע… זה מאוד מעניין, הוא לומד הלכות קריאת שמע, מיד הוא נכנס לאבלים ולחתנים עם ה… אני הולך להבין. אוקיי. כן, “כל מי שפטור מקריאת שמע”. כל אלה שלמדנו עד עכשיו, מי שפטור, חתן ואבלים וכן הלאה, הוא פטור, אבל אם הוא רוצה להחמיר ולקרוא קריאת שמע, מותר לו, הוא מותר. אבל “והוא שיכול ליישב דעתו”, אם הוא יכול להירגע ולקרוא בכוונה. אבל אם הוא פטור, הוא פטור מקריאת שמע מפני הטירוף, הוא מבולבל והוא נסער.
טירוף – הוא לא יכול ליישב דעתו
זה מעניין, יכול להיות משום “מת למת”, אולי אין לו את המלא… ליבו לא שם לומר “ה’ אלוקינו ה’ אחד”, יש לו טיפשות… לא, יש לו פשוט טרדה. לא, פשוט פשוט טרדה זה לשון של… הוא מבולבל. מי שמבולבל, הוא לא יכול ליישב דעתו לומר קריאת שמע, אז ממילא “אינו מיישב דעתו”.
תנאי הרמב”ם: רק אם אפשר ליישב את הדעת
הרמב”ם עושה תנאי מעניין: אם רוצים לעשות את הפנים ה’ אלוקינו למרות שהוא פטור, והוא רוצה להיות מי שמצווה ועושה, זה מאוד טוב. אבל זה טוב רק אם ה”פנים ה’” יהיה… שאתה יכול ליישב את הדעת. אם לא, אין שום עניין לקרוא קריאת שמע בטירוף, זה כבר לא. מבין מה הוא אומר?
השגת הראב”ד: קריאת שמע היא קורא בתורה, לא תפילה
הראב”ד מתווכח על זה. הראב”ד אומר הוא לא מבין מה לא בסדר, שמישהו רוצה להחמיר והוא קורא קריאת שמע למרות שהוא בעולם התוהו, הוא רוצה להיות “מצווה ועושה”? אני זוכר את הראב”ד, אם אבוא כך, אני לא רוצה לבטל מלכות שמים.
אבל בלי כוונה? הראב”ד אומר, זה כמו קורא בתורה. “לא יעמוד להתפלל”. הראב”ד אומר, בתפילה הוא מבין, תפילה משמע בלי כוונה זה אולי בזיון אז בלי כוונה. אבל איך זה רק, זה קורא בתורה. הוא הרמב”ם קודם אמר שלא נשארים בשעת… זה קורא בתורה. מה מפריע?
כן, אבל הרמב”ם סבר שהוא לא צריך להתרגל להיות מעשה של קריאת שמע בלי כוונה. אני יודע, אוקיי, זה הפשט שלי.
“לא כל הרוצה ליטול את השם יטול” – שני פירושים
והוא אומר שהוא… “לא יעמוד להתפלל”, אה, זו לשון המשנה, שרבן גמליאל אמר, אני לא רוצה לבטל מלכות שמים מעלי. וזו תפילה, הוא קורא בלי כוונה. אני לא יודע.
והראב”ד אומר ש… אה, מישהו אומר, במשנה כתוב עוד דבר, דבר אחר, יכול להיות שזה הרמב”ם באמת התכוון. במשנה כתוב שרבן שמעון בן גמליאל אמר, “לא כל הרוצה ליטול את השם יטול”. זה אומר, הגמרא פחדה מיהורא. הוא אומר, הוא מראה גאוה שיש לו ישוב הדעת אפילו בזמן הקשה ביותר.
אומר הוא, ברמב”ם אין יהורא, להפך, כולם יחשבו שהוא קורא בלי כוונה, כמו כולם שקוראים בלי כוונה. ולא רק אנחנו, אלא חכמי התלמוד כבר אמרו שהם קוראים בלי כוונה. הם מתפללים בלי כוונה.
כן, אבל הרמב”ם רואה שהוא מביא כן את הדין הגמרא, ובגמרא כתוב כן זה, שלא מוחזק כל אחד, “לא כל הרוצה ליטול את השם”. יכול להיות שזה הרמב”ם הבין, “לא כל הרוצה ליטול את השם” אומר לא כל אחד יכול באמת ליישב דעת. אם אתה יכול, כל הכבוד. אבל מי שלא יכול, הוא לא צריך לומר, “אה, אני קורא, אני מחזיק את עצמי גדול, אני יכול לקרוא.” אתה לא יכול.
קושיא: מה זה אומר “מבטל מלכות שמים” בלי כוונה?
מעניין. אפשר גם לשאול, מה זה אומר נמינא שם שמים זה לומר בלי כוונה? זה לא קבלת עול מלכות שמים, זה סתם אמירת מילים.
זה דבר מאוד מעניין. אני קצת יותר בצד של הראב”ד. אוקיי.
אני לא שומע אותך.
המשך הדיון: כוונה בקריאת שמע – מחלוקת רמב”ם וראב”ד
דובר 1: אתה מושתק, אתה לא, אתה אני לא שומע אותך.
דובר 2: כן, אתה שומע עכשיו, ר’ יצחק?
דובר 1: עכשיו דרך אגב, צריך להתגלח בערב?
דובר 2: אני לא יודע, אני לא יודע.
דובר 1: אוקיי בואו נסיים כאן ככה, אז אז אז, הוא אומר אולי ככה, הוא אומר אולי ככה, ככה, תן לו לקרוא קריאת שמע, אם הוא בדיוק הצליח עם כוונה, נהדר, היה לו קריאת שמע, ואם לא הוא כקורא בתורה, אומר הוא אין לו ישוב הדעת שלא יקרא.
ישוב הדעת זה דבר שמחליק בקלות מהידיים, משהו יש לו כן ישוב הדעת, נהדר, ואם לא היה לו כקורא בתורה. נסה את זה ככה.
הרמב”ם אומר, אם אתה לא יודע בוודאות שיש ישוב הדעת אומר הוא בכלל לא. מעניין. הרמב”ם פחד הוא ירגיל את עצמו לומר בלי ישוב הדעת, שהוא יזלזל בקריאת שמע, אבל הרמב”ם אומר שינסה, לזלזל, זה איזו סברא.
אממ, אבל אומר הרמב”ם זה טוב מאוד מובן, שינסה, במקרה הראשון יהיה כקורא בתורה, משהו כזה לנסות. זו מחלוקת אמיתית. הולכים לעצור, הולכים לסיים בפעם הבאה. משהו התבלבל כאן.
דובר 2: לא, זה לא לאז.
דובר 1: אוקיי.
דובר 2: זה יותר טוב?
דובר 1: לא, אני פשוט שומע את עצמי פעמיים.
דובר 2: כן, עכשיו אני לא שומע פעמיים. זה יותר טוב?
דובר 1: כן.
דובר 2: אוקיי, אוקיי, אוקיי, בקיצור אז… אנחנו יודעים כבר את ההלכה הבאה, שמותר ללמוד, בקיצור זו מחלוקת רמב”ם וראב”ד האם מותר לקרוא קריאת שמע בלי כוונה.
נראה שהראב”ד הבין שמה שכתוב קודם כקורא בתורה, זה גם כאן בעניין של קבלת עול מלכות שמים. מבין מה אני אומר? כי רואה ככה, הוא אומר כקורא בתורה, ולא יבטל שם שמים מעליו. אוקיי, בואו נסיים את ההלכה האחרונה, והוא למד על שמים.
הלכה ח: טמאים חייבים בקריאת שמע
דובר 2: אומר הרמב”ם הלאה. כל הטמאים, כל האנשים שטמאים, חייבין בקריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן, אפילו אם הם עדיין טמאים, הם יכולים לקרוא קריאת שמע למרות שהם טמאים. אפשר להם לעלות מטומאתן בו ביום, אפילו הם יכולים עוד מאוחר יותר ביום להיות טהורים, מותר להם לקרוא קריאת שמע אפילו כשהם עדיין טמאים. כגון הנוגע בשרץ או בנידה או בזבה וכיוצא בהן, שהם הולכים למקוה בלילה והם טהורים, מותר להם לקרוא קריאת שמע אפילו כשהם עדיין טמאים.
אל תאמר שהואיל ומישהו הוא טמא מת, אני יודע מה הוא צריך בכל מקרה לחכות, אוקיי, אבל הוא יכול ללכת למקוה ולהיות טבול יום כבר עכשיו. לא, אפילו הכי, אין חילוק, הוא מחויב והוא צריך והוא יכול לקרוא קריאת שמע.
תקנת עזרא וביטולה
דובר 2: אומר הרמב”ם הלכה כזו: ועזרא ובית דינו תיקנו, עזרא ובית דינו תיקנו תקנה, שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאים עד שיטבול. זה אומר, עזרא אמר שבעל קרי יהיה שונה משאר הטמאים, והוא לא יקרא קריאת שמע אלא אם הוא טובל.
אבל אומר הרמב”ם: ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל. התקנה מעולם לא הפכה לתקנה מקובלת. ממילא, תקנת עזרא מעולם לא הפכה לחיוב.
כמו שלמדנו בהקדמה למשנה תורה, שהחיוב של גזירה כזו הוא רק כשכלל ישראל מקבל אותה.
דובר 1: כן.
דובר 2: למה זה לא התקבל? כי לא ראו כח רוב הציבור לעמוד בה. טוב מאוד. לפיכך בטלה.
דיון: איך תקנה יכולה להתבטל?
דובר 2: אני חושב שהדרך שלמדתי את זה עכשיו מסירה שאלות שונות של מפרשים איך יכול בית דין מאוחר יותר לבטל את תקנת עזרא, ואין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו. אבל נראה שהרמב”ם אומר שזה מעולם לא הפך לתקנה שהפכה לחיוב. טוב מאוד.
ולכן זה פשט שוכך מתנהגים באמת יהודים להלכה למעשה, לקרוא בתורה, בין ללמוד תורה, בין לקרוא קריאת שמע, אפילו אם הם בעלי קריין.
“אין דברי תורה מקבלין טומאה”
דובר 2: הוא מסיים, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם.
מאוד מעניין. הוא לא אומר שזה מאיזו סיבה לא התקבל. הוא סובר שכך צריך להיות. הדרך הנכונה היא לומר שדברי תורה לא מקבלים טומאה, כי תורה תמיד טהורה, ואנשי כנסת הגדולה לא היו יכולים לומר שזה מקבל טומאה.
רואה את השיטה האמיתית של רבי יהודה בן בתירא. נראה שהוא מתווכח בכלל על תקנת עזרא. זה אומר, בעצם, כשהייתה התקנה, הוא רק סבר שיש מחלוקת. רבי יהודה בן בתירא בכלל לא סבר כך. ממילא, מה שאומרים ש”בכל מקרה” זה בוטל, לא קשור לכל הדין טהרה שהוא אומר שדברי תורה מקבלים טומאה.
אבל לא נראה שזה בוטל פעם, אלא שזה מעולם לא הפך לתקנה שחייבה. זו לשון הרמב”ם.
דיון: זה היה קצת ביטול
דובר 2: אבל כל פעם שחושבים, כשעושים תקנה, איך זה יכול לא להתפשט אם זה לא נעשה? זה קצת מצחיק.
דובר 1: יש כן מהרגע הראשון שעזרא עשה את התקנה, התחילו לעקוב אחריה. ראו שזה לא מצליח, אז זה בוטל. יש קצת ביטול. הגמרא כתובה כן הלשון “בטלוה לתפילתא”. זו הנקודה.
דובר 2: אבל זה מאוד מעניין, כי לא פשוט לי שעזרא סבר שדברי תורה כן מקבלין טומאה. לא פשוט לי שהוא סבר שהתורה נעשית טמאה כשבעל קרי אומר אותה. הוא רצה גדר שיטבלו לפני כן. אבל… כן.
דיון: מה משמעות “אין דברי תורה מקבלין טומאה”?
דובר 2: אתה יודע מה משמעות הלשון “אין דברי תורה מקבלין טומאה”? זה אומר… אבל על זה דווקא אומר רבי יהודה בן בתירא, “לא, דברי תורה לא נעשים טמאים. להיפך, אולי האנשים נעשים טהורים דרכם.” זה לא… זה מצחיק. אתה צודק. לא פשוט שעזרא סבר שדברי תורה מקבל… אני לא מבין.
דובר 1: כשטמא אסור להיכנס לבית המקדש, האם זה בגלל שהמקדש מקבל טומאה?
דובר 2: זה לא אומר מקבל טומאה. זה אומר שהוא נפגע מלהיות טמא. אם אדם שהוא טמא נכנס לבית המקדש, הוא חייב כרת. זה חסר בקריאת שמע. זה חסר ב… כן, כן, אני מבין. לא פגם, וזו הסיבה.
הרי הוא אומר הרי עומד פסוק “הלא כה דברי כאש”, דברי תורה הם אש, אש אינה מקבלת טומאה. הפשט הוא, זה דבר שאינו ממשי, זה דבר רוחני, זה מה שהוא מתכוון לומר לכאורה, נכון? זה דבר אמיתי, זה לא סוג הדבר שיכול להיטמא. כל חפצא קדושה, בית המקדש יכול להיטמא, כלומר, הוא נפגם כביכול כשמטמאים אותו. תורה היא עוד יותר גבוהה, מזה תורה אינה מקבלת טומאה.
והרמב”ם גם מוציא מזה שצריך דווקא לאהוב לבטא בלשונות יפות. נכון, נכון, בסופו של דבר, כלומר, הרמב”ם גם אמר את כל האופנים שלא להתחיל את החיים במקום של טינוף. אתה אומר שדברי תורה מקבלין טומאה? זה לא, לא זה הדבר.
קושיית הכסף משנה ותירוצו
דובר 2: אוקיי, הכסף משנה שואל את הקושיא. הכסף משנה אומר שיש תירוץ מעניין. הוא אומר, שלמה, חשבתי שזו קושיא קצת מצחיקה, כי דלא דמי, דבר הנמס, הפשט הוא שאתה רואה אותו, זה לא שהתורה נעשית טמאה, אתה רואה שזה… זה מבולבל, זה מבולבל.
מה שאין כן טומאה היא דבר מורגש, היא דבר שכלי. השכליות היא ממש, אתה לא רואה. אם מישהו מלוכלך מהגוף, שיתרחץ באמת, לא מדברים על זה. אם הוא רק טומאה, זה דבר רוחני, הוא מדבר על דבר שכלי, על זה אין שדברי תורה מקבלין טומאה, כי להיפך, התורה גם שכלית, היא גבוהה מזה, וכדומה. נפלא.
הוא אומר עוד תירוץ, זה מעניין, הכסף משנה שואל את הקושיא, ואחר כך הוא אומר תירוץ אחר, אולי זה ענין של נמי, הרי יש פסוק “והיה מחניך קדוש”, לומדים מזה באמת ש… אוקיי.
מעניין, הראב”ד לא חולק על זה. הראב”ד לא חולק על זה. אני זוכר שמביאים איזה מכתב מהרמב”ם שהוא אומר שהוא כן נהג לטבול. אני לא מוצא כאן איפה הוא מביא את זה. אני אבדוק.
על כל פנים, זו פסק ההלכה. אוקיי. אז למדנו פרק?
דובר 1: כן.
דובר 2: אוקיי, נפלא. תחזיק את זה פתוח בטלפון שלך, כי אני זוכר שהוא צריך להעלות משהו, אני יודע.
דובר 1: אה, אוקיי. סטופ.
דובר 2: אוקיי. זה עובד, אני מקווה. אוקיי, נפלא.
—
סיכום: סיום פרק ד
דובר 2: ערב טוב, אנחנו לומדים את הפרק הרביעי מהלכות קריאת שמע. אז הם כבר למדו את העיקרים של הלכות קריאת שמע. הרמב”ם ממשיך עם… הם כבר למדו את העיקרים של הלכות קריאת שמע.
דובר 1: נראה נפלא. תחזיק את זה פתוח בטלפון שלך, כי אני זוכר שהוא צריך להעלות משהו, אני יודע. אה, אוקיי. סטופ. אוקיי. זה עובד, אני מקווה.
הבה נתחיל. נראה נפלא. ערב טוב, היום אנחנו לומדים את הפרק הרביעי מהלכות קריאת שמע. אז כבר למדנו את העיקרים של הלכות קריאת שמע, הרמב”ם הביא בסדר יפה מאוד את הלכות קריאת שמע.
אתה רוצה להכריז על הספונסר שלך?
דובר 2: אה, יש לי שוב כאן, בואו נתחיל יפה, כי הדקות הראשונות הן יותר מהכל.
דובר 1: אז הבה נתחיל, ונסביר ספונסר. כן. אוקיי. כן, ערב טוב. מועד טוב. כן? ערב טוב?
דובר 2: סליחה, סליחה, סליחה. פספסתי משהו.
דובר 1: אז בואו נתחיל.
Laws of Reciting the Shema, Chapter 4 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of the Shiur – Chapter 4 of Hilchos Krias Shema (Rambam)
Overview of the Chapter
The fourth chapter of Hilchos Krias Shema deals with the topic of who is obligated and who is exempt from Krias Shema. The order of the first chapters is: Chapter 1 – the essential mitzvah of reading, blessings, and time; Chapter 2 – the manner of reading (kavana, order, etc.); Chapter 3 – honor of Krias Shema (makom metunaph, cleanliness); Chapter 4 – who is obligated and who is exempt. Although many of the laws in this chapter (like oseik b’mitzvah patur min hamitzvah) are general laws that apply to all mitzvos, the Rambam establishes them specifically by Krias Shema, because the Gemara discusses them in this context.
—
Halacha 1 – Women, Slaves, and Minors are Exempt from Krias Shema
Words of the Rambam
“Women, slaves, and minors are exempt from Krias Shema. And we teach the minors to read it at its proper time and to recite the blessings before and after it, in order to educate them in mitzvos.”
Explanation
Women, slaves (Canaanite slaves who have the same status as women), and minors are exempt from Krias Shema because it is a mitzvas asei she’hazman grama (time-bound positive commandment). Therefore, there is an obligation of chinuch (education) for minors – we teach them to say Krias Shema at its proper time with blessings.
Insights and Explanations
1) Where the Rambam brings the principle of mitzvas asei she’hazman grama:
The principle that women and slaves are exempt from mitzvas asei she’hazman grama was already stated by the Rambam in Hilchos Avodah Zarah, regarding the mitzvah of peyos – there it states that all negative commandments apply to women (except for bal takif and bal tashchis), and mitzvas asei she’hazman grama they are exempt from, except for certain exceptions.
2) Ahavas Hashem vs. Krias Shema:
The essential knowledge of yichud Hashem and ahavas Hashem is an obligation on everyone (including women), but Krias Shema is a mitzvah in itself – a specific mitzvas asei she’hazman grama – and from this women are exempt.
3) Distinction between Hilchos Talmud Torah and here regarding chinuch of minors:
In Hilchos Talmud Torah (Chapter 1, Halacha 13) it states that when a child begins to speak, we teach him “Torah tzivah lanu Moshe” and “Shema Yisrael”. There it is a law of Talmud Torah – the first words a child speaks should be Torah – and not at its proper time, not with blessings, not at the time of Krias Shema. Here we are speaking of a higher level of chinuch – teaching Krias Shema at its proper time with blessings, which requires an older child who can already understand blessings, knows when it is day and night – a “more mature katan.”
4) The Rambam doesn’t specify from what age:
The Rambam does not specify from what age the obligation of chinuch begins for Krias Shema. This is consistent with the principle that for each mitzvah the age of chinuch is according to that mitzvah: for matzah – “katan hayodei’a le’echol dagan”; for lulav – “katan hayodei’a lena’anei’a”; for tzitzis – a katan who no longer calls for his mother at night. Each activity is relevant for a different age.
5) Whether chinuch is a branch of Talmud Torah:
A possibility is raised that perhaps the entire mitzvah of chinuch is a branch of the mitzvah that the father should teach his children Torah – consequently he must also educate them in mitzvos.
—
Halacha 2 – One Whose Heart is Preoccupied
Words of the Rambam
“One whose heart is preoccupied – is exempt from Krias Shema.”
Explanation
A person who is occupied with a mitzvah (oseik b’mitzvah patur min hamitzvah) does not have yishuv hadaas (settled mind), and is exempt from Krias Shema.
Insights and Explanations
1) “Tarud” – what does it mean:
The word “tarud” is connected with “chipazon” (as in “ki b’chipazon yatzasa mei’eretz Mitzrayim”) – he is busy, he has no mental focus, he cannot concentrate.
2) Libo panui – a condition in Krias Shema:
Rabbeinu Yonah says that Krias Shema requires “libo panui” – the heart should be free. Rabbeinu Peretz also says this. This is not merely a matter of oseik b’mitzvah, but a specific requirement of Krias Shema that one should have yishuv hadaas for kabbalas ol malchus shamayim.
3) Mental preoccupation without a mitzvah:
If the preoccupation is not from a mitzvah (just mental preoccupation), then it does not override Krias Shema – one puts everything aside and says Krias Shema. The exemption is only when one is oseik b’mitzvah.
—
Halacha 4 – A Groom is Exempt from Krias Shema
Words of the Rambam
“A groom who married a virgin is exempt from Krias Shema on the first night until after Shabbos if he did not perform the act… because his mind is not free… One who marries a widow is obligated in Krias Shema.”
Explanation
A groom who has a wedding with a virgin is exempt from Krias Shema until he has the first relations, because he does not have a free mind. But one who marries a widow is obligated.
Insights and Explanations
1) Two conditions for the exemption – preoccupation + mitzvah:
The exemption of a groom requires two things: (a) he is tarud and nechpaz – he does not have a free mind, (b) the preoccupation comes from a mitzvah. For a preoccupation of reshus (like livelihood) we tell him “you should settle your mind,” but for a preoccupation of mitzvah – like a wedding – the preoccupation is legitimate, we cannot tell him “stop.”
2) Oseik b’mitzvah patur min hamitzvah – a mental oseik b’mitzvah:
The exemption of a groom is not a physical contradiction (like one cannot simultaneously sit in a sukkah and perform pidyon shevuyim), but a mental oseik b’mitzvah – he is “a man on a mission,” his mind is focused on one thing. Krias Shema requires kavana (kabbalas ol malchus shamayim), and his brain is not capable of doing this.
3) Why can’t he find a minute?
Question: Let the groom find a few minutes with a free mind to read Krias Shema? Answer: The Rambam is speaking of a situation when he has no free mind at all. If he does find a moment of free mind, he would indeed be obligated. There is a dispute in halacha whether a groom nowadays is actually exempt – it depends on whether he truly has no free mind.
4) The Rambam in Peirush HaMishnayos – “shekvar sara mimenu charadas hanisuin”:
The Rambam in Peirush HaMishnayos describes the situation when the groom becomes obligated: “shekvar sara mimenu charadas hanisuin” – the anxiety of the wedding is gone. This shows that the exemption is a psychological problem – he is nervous, he cannot focus. It is compared to what Chazal say that it is difficult to learn if one has not married.
5) Besulah vs. almanah – what is the distinction?
With a virgin there is a special preoccupation – “shema yimtza pesach pasuach” (fear that he will not find virginity), and perhaps matters of purity, and the whole situation needs to be “properly” done. With a widow there is not the same tension – “eino domeh mi she’yeish lo pas b’salo” – therefore he is obligated in Krias Shema.
6) “V’chein kol kayotze bazeh” – a principle of the Rambam:
The Rambam writes “v’chein kol kayotze bazeh,” which establishes an important principle: when one is oseik b’mitzvah but the mitzvah does not take away the entire mind (like one who marries a widow), one is indeed obligated in Krias Shema. This is a foundation for other laws of oseik b’mitzvah by the Rambam.
7) Rabbi Shimon bar Yochai – interrupting for Krias Shema:
Rabbi Shimon bar Yochai and his colleagues would interrupt from Torah learning for Krias Shema. Although Talmud Torah is also a mitzvah, they would interrupt – because Torah learning does not take away the mind in such a way that one cannot have kavana for Krias Shema.
8) [Digression: The Barditchever Rav – preoccupation of mitzvah with ahavas Hashem:]
The Barditchever Rav on erev Sukkos, when he was occupied with the esrog and Hallel, was so preoccupied that one could have said he is exempt from Krias Shema. But there was doubt: if the preoccupation is ahavas Hashem, with the same reasoning one could exempt everyone from Krias Shema – one needs to know the precise definition.
9) Preoccupation of mitzvah vs. preoccupation of reshus:
The groom with a virgin is an example of preoccupation of mitzvah, as opposed to preoccupation of reshus like “tav’ah sefinaso bayam” (as the Gemara says). But any preoccupation of mitzvah that takes away the entire mind should apparently also exempt.
10) Practically nowadays:
It is suggested that the Ravyah’s position is the basis for why grooms nowadays do say Krias Shema – the reasoning is that today grooms do not have the same level of preoccupation.
—
Halacha 5 – One Whose Dead Lies Before Him
Words of the Rambam
“One whose dead lies before him is exempt from Krias Shema… until he buries him, because his mind is not free to read.”
Explanation
Someone whose close relative whom he is obligated to mourn has died, is exempt from Krias Shema until after the burial, because his mind is not free.
Insights and Explanations
1) “Meiso” – only a dead person whom he is obligated to mourn:
The Rambam emphasizes “she’chayav lehis’abeil alav” – specifically a close relative for whom one is obligated in mourning (the seven relatives). A close friend who dies, although one has pain, is not the same definition of exemption. The Rema is mentioned as a source for this distinction.
2) Two aspects of the exemption:
The exemption has two sides: (a) he is oseik b’mitzvah (the mitzvah of burial, which the Rambam counts as a mitzvas asei from “lo salin nivlaso al ha’eitz”), (b) he has preoccupation and his mind is not free. The Rambam’s language “she’ein daato penuyah” points to the second reason.
3) Exempt even without practical involvement:
An important innovation – the relative is exempt even when he is doing nothing practical for the burial (for example, he lives in Eretz Yisrael and the deceased is elsewhere). This is similar to the groom – it is not that he must be physically occupied, but “it is on his mind” that the burial should happen. The preoccupation itself is enough.
4) Minhag Yerushalayim:
The custom of Chassidim in Yerushalayim is mentioned that children do not go to the grave when “the chain is going away.” This has significance that the relatives are those who accompany to the burial, and “ad she’yikberenu” is specifically the concern of relatives.
—
The Guardian of the Dead – Even if it is Not His Dead
Words of the Rambam
“And likewise the guardian of the dead, even though it is not his dead – is exempt from Krias Shema.”
Explanation
Also a guardian of the dead who is not a relative (for example chevra kadisha, a volunteer) is exempt from Krias Shema.
Insights and Explanations
1) Different definition than the relative:
For the relative the exemption is from preoccupation/his mind is not free (similar to a groom). For the guardian of the dead it is more a practical oseik b’mitzvah – he must actually be next to the dead the entire time.
2) Connected to “next to the dead”:
The exemption of the guardian of the dead also has a connection to the law that one may not read Krias Shema in front of a dead person (which is learned in Chapter 3). The guardian must be next to the dead, and next to the dead one may not read – so it is not only “oseik b’mitzvah” but also a practical impossibility.
—
Two Guardians – One Reads and One Guards
Words of the Rambam
“And if there were two guardians, one guards and the other goes and reads, and returns and guards, and the second goes and reads.”
Explanation
Two guardians take turns – one watches, the second goes away (at least four amos), reads Krias Shema, returns, and the second goes.
Insights
This confirms that the guardian must actually be next to the dead – he cannot read in his place, he must move away.
—
One Who Digs a Grave for the Dead
Words of the Rambam
“And likewise one who digs a grave for the dead” – is exempt from Krias Shema.
Insights and Explanations
1) Question from workers:
Earlier the Rambam brought that workers can grab the first verse of Shema Yisrael while they work. Why don’t we say the same thing for one who digs a grave – he should grab Krias Shema while he digs?
2) Answer – oseik b’mitzvah is completely exempt:
The distinction is that a worker (oseik b’melacha) is not exempt from Krias Shema, so we find him a practical solution. But an oseik b’mitzvah is completely exempt – “the mitzvah of Krias Shema does not apply to one who is oseik b’mitzvah.” We don’t exempt him, he doesn’t need to do anything. It could even be a “mitzvah haba’ah ba’aveirah” if he would stop his mitzvah for Krias Shema.
3) Fits better with the Rambam’s position:
All these laws fit better according to the Rambam’s position that the essential mitzvah of Krias Shema is right when the time comes (before netz hachamah), and later is already somewhat b’dieved. The oseik b’mitzvah is exempt from the optimal time.
—
We Do Not Take Out the Dead Close to the Time of Krias Shema
Words of the Rambam
“We do not take out the dead to burial close to the time of Krias Shema, unless it was a great person.”
Explanation
One should not begin a funeral close to the time of Krias Shema, because this will cause many people to miss Krias Shema. But for a great person one may, because of his honor.
—
The Pallbearers and Their Replacements and the Replacements of Their Replacements
Words of the Rambam
“The pallbearers and their replacements and the replacements of their replacements, whether before the bier or after the bier – those whom the bier needs, are exempt. And those whom the bier does not need, are obligated.”
Explanation
Those who carry the bier, their replacements, and even the replacements of the replacements – if the bier needs them (they will carry), they are exempt. If not, they are obligated. There is no distinction whether they are in front or behind the bier.
Insights and Explanations
1) “Before the bier” and “after the bier”:
A reasoning is brought that when one carries in a line and passes off gradually, the one who stands in front or behind can also be “the bier needs them.”
2) Connection to four amos from the dead:
Practically, the pallbearers and their replacements are within four amos of the dead (where one may not read), while the other escorts are not within four amos, so they can read.
3) Regular escorts are obligated:
People who are just at the funeral as escorts (accompaniers) but have no practical role in carrying, are obligated in Krias Shema.
—
During the Eulogy – The Dead Lies Before Them vs. Does Not Lie Before Them
Words of the Rambam
“When the dead lies before them – they slip away one by one and read. If the dead does not lie before them – they read and all read, and the mourner sits and is silent.”
Explanation
When the dead lies before them (for example during the eulogy), they should not all leave at once (disgrace to the dead), but one after another goes away, reads Krias Shema, and returns. When the dead is not there (just a gathering for eulogy), everyone can read Krias Shema in their place.
Insights and Explanations
1) Reason for “slip away one by one”:
When the dead is there, it is a disgrace if everyone leaves at once. So one goes at a time, the funeral is not disrupted, he misses one eulogy, and returns.
2) When the dead is not there:
This is not a disgrace, so everyone can read. They can remain in their place, for a minute not listen to the eulogizer, and focus on Krias Shema.
3) The mourner sits and is silent:
The mourner does not read Krias Shema even when the dead does not lie before him. The reason: he is exempt from two sides – (a) he is oseik b’mitzvah (the mitzvah of burial is still upon him until after burial), (b) he has the preoccupation. The language “yosheiv v’domeim” is from a verse (Eicha), and comes from the Mishnah in Maseches Berachos. The mourner is exempt even when he is doing nothing practical – he sits in the middle of a eulogy during a pause, and he is still exempt. If he were doing something practical, he wouldn’t be there anyway.
4) The mourner’s exemption – also from all mitzvos:
The mourner (onein) is exempt not only as oseik b’mitzvah, but also from all mitzvos in general – a special law.
—
The Row to Comfort Mourners – Order of Consolation After Burial
Words of the Rambam (approximately)
“The people return from the grave to the place where the mourners stand to make a row to receive consolation.”
Explanation
After the burial one returns from the grave, and one makes a row in order to comfort the mourners – the mourners stand and one receives consolation.
Insights and Explanations
1) Who stands and who goes?
According to the Rambam the mourners stand in a place, and the people go through before them – “to the place where the mourners stand to make a row to receive consolation.” This is the opposite of the custom seen today, where the people stand in rows and the mourners walk through.
2) What does “row” mean?
“Row” does not necessarily mean a horizontal line, but can be a vertical order – one behind the other – where the first sees the mourner, the second stands further, etc. This explains why not every individual needs to say “HaMakom yenachem” themselves – the honor is that a large crowd stands there.
3) Inner and outer ones in the row:
Those who see the face of the mourner (inner ones) – they are exempt from Krias Shema because they are engaged in the mitzvah of nichum aveilim. But the outer ones – who stand further and do not see the mourner, but stand there for honor – they are obligated in Krias Shema.
4) Honor of the dead through a large crowd:
The reason why even the outer ones stand there (although they don’t see the mourner) is honor of the dead – that there should be a large escort. The matter is touched upon that a dead person wants to have sixty myriads of escorts.
5) [Digression: Row in other laws:]
It is compared with other places where “row” appears: (a) Hilchos Teshuvah – when one wants to appease a person, one sends a row of three people to the grave of a nasi; (b) Yom Tov – sending gifts with a row. This shows that “row” is an order of honor, a delegation.
6) Pause between burial and row – time for Krias Shema:
The practical point is that between the burial and the row there is a pause, and during that time one can grab Krias Shema. The time of netz hachamah is very important – not only the end time, but also the beginning time – like “mitzvah haba’ah l’yadcha al tachmitzenah.”
—
Law of Onein – The Gemara’s Distinction
Innovation
The Kesef Mishneh brings the Gemara: “Those who come because of the mourner are exempt, those who come for themselves are obligated” – people who come to a funeral for honor of the dead are exempt, but mere “onlookers” who come to see the news are obligated in Krias Shema. The phenomenon of “onlookers” already existed in the times of the Gemara.
—
Exempt from Krias Shema – If He Wishes to Be Stringent Upon Himself
Words of the Rambam (approximately)
“Anyone who is exempt from Krias Shema, if he wishes to be stringent upon himself and read – he may read, provided that he can settle his mind. But one who is exempt because of confusion and cannot settle his mind – should not read.”
Explanation
All who are exempt (groom, mourners, etc.) may be stringent and read Krias Shema, but only if they can settle their mind. If someone is confused (tiruf/tirda) and cannot have kavana, he should not read.
Insights and Explanations
1) The Rambam’s condition – yishuv hadaas:
The Rambam sets a condition that one may only be stringent if one can settle one’s mind. Without kavana it is not worthwhile to read Krias Shema – “there is no point in reading Krias Shema in confusion.” The reasoning is that one should not get accustomed to reading Krias Shema without kavana.
2) Objection of the Ra’avad:
The Ra’avad strongly disagrees. He doesn’t understand why one should not be allowed to read without kavana – Krias Shema is “korei baTorah”, not prayer! For prayer he understands that without kavana it is a disgrace (therefore “lo ya’amod lehispaleil”). But Krias Shema is just reading verses – what does kavana matter? The Ra’avad brings proof from what the Rambam himself said earlier that Krias Shema is “korei baTorah.”
3) “Lo kol harotzeh litol es hashem yitol” – two interpretations:
In the Mishnah Rabban Shimon ben Gamliel says that “lo kol harotzeh litol es hashem yitol” – not everyone can take the name (of piety). The Gemara was afraid of yuhara – that it shows arrogance that he has yishuv hadaas even in difficult times.
But the Rambam understands the verse differently: “Lo kol harotzeh litol es hashem” means not everyone can actually settle their mind. If you can – all honor, read. But one who cannot, should not say “I am reading” when he cannot have kavana. This is not a yuhara concern, but a practical condition – without kavana it is not kabbalas ol malchus shamayim, but “just said words.”
4) Question on the Rambam:
What does it mean “taking Hashem’s name in vain” (mevatel malchus shamayim) if one says it without kavana? It is not true kabbalas ol malchus shamayim – it is just words! This is a reasoning in favor of the Ra’avad – that even without kavana it is worthwhile to say, because the main thing is not to nullify.
5) The Sages of the Talmud themselves:
The Ra’avad brings that even the Sages of the Talmud admitted that they pray/read without kavana – so it is not yuhara to read without kavana, because everyone knows that people read without kavana.
6) The student’s conclusion:
The student says he is “more on the side of the Ra’avad” – that it is difficult to understand the Rambam’s prohibition to read without kavana when one is exempt.
7) A suggestion from the study partner:
Let him try to read Krias Shema – if he succeeded with kavana, wonderful; if not, he is “like one who reads Torah.” But the Rambam says: if one doesn’t know for certain that one has yishuv hadaas, one should not read at all. The Rambam was afraid that one will get accustomed to saying without yishuv hadaas and be disrespectful of Krias Shema.
8) The Ra’avad’s understanding of “like one who reads Torah”:
The Ra’avad understood that “like one who reads Torah” from earlier also applies to this matter of kabbalas ol malchus shamayim – he says “like one who reads Torah, and does not nullify the name of Heaven from himself.”
—
The Impure and Krias Shema / The Enactment of Ezra
Words of the Rambam
“All the impure are obligated in Krias Shema and recite the blessings before and after it, even while in their impurity, even if it is possible for them to rise from their impurity on that day, such as one who touches a sheretz or a niddah or a zavah and the like.”
“And Ezra and his court enacted that a ba’al keri alone from other impure people should not read until he immerses. And this enactment did not spread throughout all of Israel, and the majority of the public did not have the strength to stand by it, therefore it was nullified.”
“Because words of Torah do not receive impurity, but stand in their purity forever.”
Explanation
All impure people are obligated in Krias Shema with blessings, even while they are impure, even if they can still become pure today (like one who touches a sheretz, niddah, zavah). Ezra enacted that a ba’al keri should separate from other impure people and not read Krias Shema until he immerses. But the enactment was never accepted by all of Israel, and therefore it was nullified. The halacha l’ma’aseh is that one reads Krias Shema and learns Torah even if one is a ba’al keri.
Insights and Explanations
1) “Lo pashta” – never became an obligation:
The Rambam says “and this enactment did not spread throughout all of Israel” – this means that the enactment never became a full obligatory enactment, because all of Israel did not accept it. This is in accordance with what the Rambam writes in his introduction to Mishneh Torah, that a decree/enactment only becomes an obligation when all of Israel accepts it. This removes the difficult question from various commentators: how can a later court nullify the enactment of Ezra, since “a court cannot nullify the words of another court unless it is greater than it in wisdom and number”? According to the Rambam this is no question – it never became a full enactment from the outset.
2) But there is still some nullification:
A counter-point: it is true that from the first minute that Ezra made the enactment, people began to follow it. Later it was seen that it didn’t work, and it was nullified. Also, the Gemara says explicitly the language “bitluha litfilasa” – this sounds like a nullification, not like it was never accepted. This remains somewhat difficult on the Rambam’s formulation.
3) “Words of Torah do not receive impurity” – the position of Rabbi Yehudah ben Beseira:
The Rambam concludes with the reason “because words of Torah do not receive impurity, but stand in their purity forever.” The Rambam rules like Rabbi Yehudah ben Beseira, who did not hold of the enactment of Ezra at all. Rabbi Yehudah ben Beseira said that words of Torah do not become impure – on the contrary, people become pure through them. This means that the Rambam brings not only that the enactment was nullified because it did not spread, but that from the outset the true law is that words of Torah do not receive impurity – this is the essential reason.
4) Did Ezra hold that words of Torah receive impurity?
A sharp question: it is not clear that Ezra held that words of Torah become impure when a ba’al keri says them. Ezra only wanted a fence that one should immerse beforehand – but this doesn’t mean that he holds that Torah actually becomes impure.
5) Analogy to the Beis HaMikdash – and the distinction:
When an impure person may not enter the Beis HaMikdash, does this mean that the Mikdash is “mekabel tumah”? No – it means that it is “affected” by impurity, it is a flaw. But for Torah the Rambam says that there is not even a flaw – Torah is even higher than the Beis HaMikdash in this respect.
6) “Halo choh devari ka’eish” – Torah is like fire:
The verse is brought as a source: just as fire does not receive impurity (because it is a “davar she’eino mamashi,” a spiritual thing), so too words of Torah. Torah is a “real” spiritual thing that cannot become impure.
7) Kesef Mishneh’s question and answer:
The Kesef Mishneh asks: how can we say “words of Torah do not receive impurity” when we have laws that one may not read in a makom metunaph and the like? He answers: Tumah is a “davar sichli” – a spiritual/intellectual thing that is not seen. If someone is physically dirty, he should indeed wash – this is a “davar murgash” (a physical thing). But tumah itself is an intellectual thing, and Torah, which is also intellectual/spiritual (and even higher), cannot receive tumah from this. The Kesef Mishneh also brings a second answer regarding the verse “v’haya machanecha kadosh.”
8) The Ra’avad does not argue on this:
The Ra’avad, who argues on other things, does not argue on this halacha regarding ba’al keri.
9) Letter from the Rambam about immersion:
It is mentioned that a letter from the Rambam is brought where he says that he did practice immersion (as a custom of piety, not from the law), but the precise source is not found
9) Letter from the Rambam about immersion:
It is mentioned that a letter from the Rambam is brought where he says that he did practice immersion (as a custom of piety, not from the law), but the precise source is not found at this moment.
📝 Full Transcript
Chapter 4: Those Exempt from Reciting Shema
Introduction to the Chapter
A gut moed (good holiday), and we continue learning the laws of reciting Shema. I want to acknowledge the sponsor, our esteemed friend, well-known supporter of Torah and wisdom, Rabbi R’ Yoel Weissberger, the president of Machon Kerem Torah V’Chochma, who has donated for the first beautiful few shiurim, but the purpose of his donation is that we should learn from him. “Mimenu yilmedu v’chen ya’asu” (from him they shall learn and so they shall do). We tear ourselves away during Chol HaMoed, we exert ourselves for the learners, we too will need to learn Torah, but also the learners should also show themselves and also throw off the blanket. This is tremendous.
Now we will learn the fourth chapter of the laws of reciting Shema in Sefer Ahava.
Overview of the First Three Chapters
Yes, so basically, we learned in the first chapter that the Rambam set forth the essential mitzvah of recitation, what the recitation is, and also the blessings of Shema and the time for reciting Shema.
In the second chapter, the Rambam discussed the manner of how one does it, namely what invalidates it, drowsiness, lack of intention, and so forth, how one is precise, what happens with mistakes in the order.
The third was about the honor due to Shema, that one may not be in an unclean place, and all the detailed laws of what happens if you are sitting in an unclean place, and what constitutes an unclean place or a place that disturbs, whether it disturbs the intention or whether it disturbs the cleanliness thereof.
And in this chapter we will learn about who is obligated and who is exempt from reciting Shema.
The Topic of the Chapter: Who is Exempt
Right, mostly who is exempt. Who is obligated, I mean there is a law that the Rambam begins thus, who is obligated, minors, girls, and so forth. Here he began with the fact that it is a mitzvah, and essentially everyone is obligated apparently. Now we will learn who is exempt. There are several people who are exempt.
So, perhaps we will see the order. Usually who is exempt is the deaf, the mentally incompetent and slaves, but here there are also added people who are very troubled, or a person who accompanies a deceased. Perhaps for this reason this is a whole topic in itself. Women, the order of the Mishnah goes even though there is a whole chapter “Mi shemeto” etc. which speaks only about the…
It’s interesting, it could be that for this reason there is the order of the matter of impure things, pure things, and also the whole length is there. There the Gemara’s pilpulim (dialectical discussions) are already there, there are perhaps with other mitzvot, and there are more pilpulim. But here it says that it is a person regarding Shema, and the Rambam established it by Shema. Apparently the same thing here too, what does it have to do with the essence of one engaged in a mitzvah is exempt from the mitzvah, or when a person is exempt, but it stands here regarding Shema, and one applies it to other topics.
One must see this, one must think about this. I don’t know if all the laws are the same by prayer, and one sees it here. Certain ones, yes, certain ones. The understanding, one engaged in a mitzvah is apparently for all mitzvot, yes.
Law 1: Women, Slaves and Minors are Exempt from Reciting Shema
Okay, so first we will learn which person, which type of people are exempt from reciting Shema.
Yes, says the Rambam, says the Rambam, “Women, slaves and minors are exempt from reciting Shema.” These are the three categories. Women, and then slaves, meaning a Canaanite slave, who has the same law as a woman, and minors are exempt from reciting Shema.
Reason for the Exemption: A Time-Bound Positive Commandment
Because it is a time-bound positive commandment, and we learned in the laws of Talmud Torah chapter 1 law 13, that they are exempt from all time-bound positive commandments.
The Rambam already enumerated the principle, the principle of time-bound positive commandments the Rambam enumerated in the laws of Talmud Torah, no? Not in the laws of Talmud Torah. We already saw the principle somewhere, where did we see it? I remember that we learned it.
Yes, perhaps indeed yes, perhaps in the laws of Talmud Torah, no? No, no, not in the laws of Talmud Torah. In the laws of, where could it be?
Leaving Egypt.
I don’t remember anymore.
Yes, we learned it in the laws of idolatry, in an interesting place, by the mitzvah of pe’ot (sidelocks). Remember? There we learned all time-bound positive commandments, except for all the principles of what women are exempt from, women and slaves and minors, by not minors, women and slaves who are exempt, we learned the principle that all negative commandments they are obligated, except for bal takif and bal tashchit, yes? In practice, and time-bound positive commandments they are all exempt, except for certain time-bound positive commandments that they are indeed obligated, which we learned the law. And we learned the principles in tractate Avodah Zarah chapter, in tractate Avodah Zarah it was.
Anyway, now we’re not speaking of the principles, now it’s already simply, one states the law that what, that women are exempt.
Innovation: Love of God vs. Reciting Shema
This means that the essential knowledge of God’s unity, love of God, is an obligation, but what happens through reciting Shema, reciting Shema is a mitzvah in itself. Good, yes.
Obligation of Chinuch (Education) for Minors
But, one must however yes what, teach children to recite it at its proper time. There is reciting Shema at its proper time, there is reciting Shema at its time, the morning Shema, and the blessings before it and after it, in order to educate them in mitzvot, so they should be educated in the mitzvah, there is a mitzvah of chinuch.
Comparison to the Laws of Talmud Torah
This matter actually appears also a second time, because in the laws of Talmud Torah the Rambam said minors are exempt from Talmud Torah, but when they begin to speak, so teach them the letters “Torah tziva lanu Moshe” and “Shema Yisrael.” But that is not at its proper time, that is only that the first thing one speaks should be Torah. Here it is already more than that, that one teaches them what, to say Shema properly, and one should do it actually at its proper time, and with the blessings, in order to educate them in mitzvot.
Discussion: From What Age Does the Obligation of Chinuch Begin?
Okay, now we’re speaking of the obligation of chinuch, I’m not so sure. Because if we’re speaking of two-three year olds who begin to be able to speak… Let’s think, first of all, he doesn’t say here when, he says minors, he doesn’t say from when. It seems he must be able to speak, he must already be able to say Shema, I don’t know. He says that the obligation is in order to educate them in mitzvot.
If there is a law that in order to educate them in mitzvot itself the obligation is according to what they have reached, that by tefillin it is one who knows how to guard them, and by matzah it is one who knows how to eat grain. So it could mean that yes, the same age as the same order in the laws of Talmud Torah, that one teaches them “Torah tziva” and “Shema Yisrael.”
But there we’re speaking of younger ones, children who can only speak words, one teaches them the verse “Shema Yisrael.” Here we’re already speaking of teaching with the blessings, with the blessings it must perhaps be six-seven, because they can say, especially “V’ahavta.” But the very verse “Shema Yisrael” we said that there one teaches.
Here one sees that it could be that there it is simply that the Rambam grasped that it is a very important verse, it is a critical verse, “Torah tziva” and “Shema Yisrael.” It could be that there he actually didn’t mean with the “V’ahavta” and the other sections of Shema.
And in general, in the laws of Talmud Torah it’s not clear that it’s a law of chinuch. It’s apparently not Shema, it’s a law of chinuch for Talmud Torah. Not chinuch, it’s not a law of chinuch, not because the son has a mitzvah of Talmud Torah one must teach him. Here is an external mitzvah that the father should teach his young children Torah for its own sake.
By the way, it could even be that the whole mitzvah of chinuch is a branch of that, we perhaps argued then, that chinuch perhaps is derived from the fact that the father must teach Talmud Torah, therefore he must also educate him in mitzvot.
Here it doesn’t say clearly, it says that minors are educated, the Rambam doesn’t say from which age. I remember that by the laws of chametz and matzah I looked over when we learned, the Rambam brought that a minor who knows how to eat grain, from when he eats bread one must educate him. Yes, in lulav it says a minor who knows how to shake, in tzitzit it says a minor who no longer calls for his mother at night.
So one understands that by each mitzvah it is according to that mitzvah. It’s a very beautiful thing, because it’s very, one thinks like very contemporary, that each type of activity one must think about the activity, for which age is the activity relevant. So the activity of speaking is a very young age, one already says the verse “Shema Yisrael.” The activity of shaking something is a certain age.
Here we’re already speaking of when the child is already apparently an age that he can know when it is day and when it is night, and he knows to say blessings Master of the Universe, to You the Multitude. He already speaks apparently a bit more maturely.
But he doesn’t say, why doesn’t he say? Because he doesn’t say “one who knows to Whom one blesses.” By blessings it says “to Whom one blesses,” yes, there one knows the text of the blessing. Here it doesn’t say. He brings on the side that one sees in the Mishnah, and what one sees in the Megillah, one sees that a minor can exempt regarding Shema. That is, he cannot exempt regarding Shema, but because he cannot fulfill the obligation for the public, but one sees that a minor is exempt regarding Shema, namely he is obligated in the blessings of Shema and the like. Okay. What the oath means, whatever.
Law 1 (Continued): One Whose Heart is Troubled
Now comes a new type of exemption which is apparently special for Shema, but we will see in prayer if there is also such an exemption. A new type of exemption, ah, not only Shema, it’s also there by prayer. Yes, first by Shema, whoever is troubled in a certain way, doing the mitzvah, he is exempt from reciting Shema.
Explanation: Libo Tarud (Heart is Troubled)
Yes, libo tarud (his heart is troubled), one whose heart is preoccupied, he doesn’t have peace of mind. It’s from the language of haste, yes, “ki b’chipazon yatzata me’eretz Mitzrayim” (for in haste you left the land of Egypt). He is busy, he doesn’t have any thought, whatever. He is busy with a mitzvah, there is a certain peace of mind that is required in Shema.
No, not so simple. We’ll see what the Gemara says. He can’t focus, he doesn’t have his heart free. Rabbeinu Peretz also says so for Shema, that one must have one’s heart free, as Rabbeinu Yonah says. It shouldn’t be burdened, not any yoke of the kingdom of heaven or what.
Distinction: Trouble of a Mitzvah vs. Trouble of the Soul
If it is trouble of the soul with not a mitzvah, then it is indeed overridden, it should not be a trouble of the soul. One puts everything aside, as we learned earlier, if one is in the middle of doing work, one should at least not understand the verse of Shabbat, the rest one can be.
Law 4: A Groom is Exempt from Reciting Shema
The Rambam’s Words: A Groom Who Married a Virgin is Exempt
Speaker 1:
The Rav also said earlier that for Shema one must have a free heart, yes, as the Gemara said this. One should not engage in public affairs or what, let’s see by. It was stated in the influence, a splitting of the sea. But the rabbis who are scholars must have no fear, because the first verse is acceptance of the yoke of the kingdom of heaven, one cannot be troubled and hurried. It is very calm, exempt from Shema.
On the contrary, if there is trouble and haste which is not a mitzvah, then it is an obligation that he should not be troubled and hurried. He should put everything aside. As we learned earlier, that if one is in the middle of doing work, one should at least imagine the verse of Shema, or the rest one can come to no words at all. But when there are two things, one whether it is trouble and haste, and whether it is with a mitzvah, one is exempt from Shema.
The Exemption of a Groom — Trouble of a Mitzvah
Yes, it doesn’t say here that the reason is that one must have. It could be the reason, but, openly, it doesn’t seem clearer than I know what from the blessing of a mitzvah. Exempt from Shema until it passes over him, because his mind is not free lest he not find virginity. He is worried about the matter of virginity. And first he will have to rise early to the court, as we learn in the beginning of… Yes, a chapter of… Yes, a chapter of… It becomes a whole… He will have to study the difficult pages of the tractates. Yes, gladden the beloved friends. Because he is… He says here clearly that when he doesn’t have a free mind which is apparently, yes, one doesn’t have… Yes?
Discussion: One Engaged in a Mitzvah is Exempt from the Mitzvah — A Mental Engagement in a Mitzvah
Speaker 2:
Yes, but it could be that it’s a type of one engaged in a mitzvah is exempt from the mitzvah. It’s only a type of engaged in a mitzvah which is not necessarily because of trouble, rather he doesn’t have…
Speaker 1:
Right, right. One can say, but it’s one engaged in a mitzvah exempt from the mitzvah which also has the thing that “a heart doesn’t have two faces.” Another mitzvah perhaps one would say “stop the mitzvah for a minute and recite Shema.” But here it’s hard to tell him “stop,” because his head, his brain is according to this. You can’t tell him “stop” and recite Shema. Yes? So the case.
Speaker 2:
Yes, very good. But not only trouble, even… Not only whether trouble and whether it is… I mean that the word of mitzvah is perhaps that it’s legitimate, it’s right. By a trouble of permission one says “you should be settled in mind.” You are commanded to be busy with your livelihood now, but you were indeed commanded. It’s a mitzvah to have a wedding, and part of the mitzvah of having a wedding comes with the trouble that perhaps he can’t now have peace of mind. I would ask the Chatam Sofer, and there is such a word from him, I don’t know what, that a person is worried, but… It could be that he doesn’t mean necessarily that, I don’t know. What do you think?
Discussion: Can the Groom Find a Minute with a Free Mind?
Speaker 1:
A funny thing, every groom is…
Speaker 2:
It was said that it could be that the measure is that you can’t recite Shema with proper intention. But can you find a few minutes during the course of the day until the wedding, or until the end of the time for Shema, when you can properly settle your mind? Ah, he says that it could be. I mean that he speaks here in general about a free mind, meaning in a manner when there is no free mind. If he finds that there is a free mind, he will indeed be obligated. I said that there is a dispute in halacha whether a groom is in practice in current times exempt, or it changes. If a groom tells you that he has a free mind, that he can focus a whole wedding and dance with everyone and hear the jester, he tells you that he has enough free mind, no?
Speaker 1:
No, not. In the old times there wasn’t any dancing. No, that’s not a proof. There is a reason… Today we will see the Ravia, and it will come, and later we will see the reason why today grooms say Shema, because one says that anyway he is not obligated, so he is therefore also so. But it’s not so. I mean this is simply a trouble, it’s a psychological problem, and therefore I think that it could be that this is what one says about virginity. I don’t know if it’s exactly that the thing. It’s simply a nervous thing, he is a groom the first time, and the halacha tells you when he is in a free mind, yes? From the first night until he has not yet had relations with her, except we’ll see the exceptions in a second, right?
The Rambam in Peirush HaMishnayot: “The Anxiety of Marriage Has Already Departed from Him”
Speaker 2:
Why is then… You ask a question, he can’t find any minute? Not so. This is one engaged in a mitzvah, but not a physical engagement in a mitzvah, you are in the middle of traveling somewhere, you can’t sit in a sukkah. It’s a… how does one say, a mental engagement in a mitzvah. He is now, from when he begins making the kiddushin, from the first night he had a wedding until the first relations, he is a man on a mission, he is focused on one thing. Okay?
Speaker 1:
Okay. The continuation of the Mishnah is, the weddings were on Wednesday night, Thursday, Wednesday, Wednesday night. He didn’t want to have relations, so that he could recite Shema thus. He writes “his mind cooled and his heart became bold with her,” he already got used to his wife, he doesn’t have the same trouble, “and his heart became bold with her but he did not have relations.” It’s very interesting. And he says in Peirush HaMishnayot the Rambam says, the language is “the anxiety of marriage has already departed from him.” This has much to do with a matter of that he is very strongly in desire or what. I mean he can’t focus, as they spoke regarding learning, that it’s hard to learn if one hasn’t gotten married.
Virgin vs. Widow — The Distinction
Speaker 2:
Right, no, from this I think that this is what is meant by “shem Elokim Tzeva’os”. It’s not necessarily that. You see how it says the tirda (anxiety) of the groom with a virgin the first time. With a virgin there is some tirda, perhaps because there is the matter of tahara (purity), and there is the matter of… it needs to be in a manner… I don’t know what kind of manner. What it says is that he has fear lest he find in her an open opening. Who knows. Okay.
Now, one who marries a widow or divorcee, he is also engaged in a mitzva, or rather a mitzva from the meal, no difference. But he is indeed obligated in Krias Shema, if it is not comparable to one who has bread in his basket. By a widow there isn’t this attraction, so he is not troubled during the act. Therefore he is indeed obligated in Krias Shema, and so says the Rambam, “and likewise all similar cases”. Apparently the Rambam is saying with this, that when there is an osek b’mitzva (one engaged in a mitzva) that doesn’t take away the entire mind, then it’s also the same thing. This one needs to know how many more laws there are of osek b’mitzva by the Rambam, but here stands an important principle, that what is a mitzva that doesn’t take away the entire mind, one needs to… but now he is an osek b’mitzva during the act, should he interrupt?
Discussion: When Must One Interrupt from Osek B’Mitzva?
For example, we learned that Rabbi Shimon bar Yochai and his companions would interrupt for Krias Shema, yet he was engaged in Torah. But their intention was for Krias Shema, yes.
But if one is engaged in a certain type of mitzva, for example as I know in Hilchos Sukka it says that if one is in the middle of doing pidyon shvuyim (redeeming captives), such a type of mitzva that perhaps takes away the entire mind, should one be exempt from Krias Shema, which is not the king’s will. So I say, I mean one needs to understand, because apparently the point why Krias Shema is different from for example sitting in a sukka, because sitting in a sukka actually takes a lot of time, one needs to go find a sukka, one cannot at the same time be engaged in pidyon shvuyim, it’s a contradiction in the action, two actions are a contradiction. Here there is no contradiction, you can in the middle of a wedding find time, even one marrying a virgin. It’s simple that he simply doesn’t have time at the wedding to make a minyan for Ma’ariv, to pray Krias Shema. Simply he doesn’t have the mind. And until he goes to do the act, you could say perhaps, I think, because such a person is so busy with his tirda, that his mitzva should succeed, I don’t know, and now is the time, I ask a question, he needs to schedule it differently, perhaps simply a thing, his tirda, he’s waiting for the results to come from the pidyon shvuyim campaign that he’s doing, I don’t know, one needs to find something that is a tirda, but the tirda has him running around.
Discussion: Tirdas Mitzva vs. Tirdas Reshus
Speaker 1:
Yes, if it’s a tirdas reshus (anxiety of optional matters). The Barditchever Rav, the Barditchever Rav on erev Sukkos when he was busy with the esrog, with the lulav, he was exempt from Krias Shema. Also it doesn’t need to be, because the tirda was ahavas Hashem (love of God), with the same reasoning one can exempt someone from Krias Shema. Yes, one needs to know the precise definition.
Speaker 2:
Yes, but this is apparently, what this says a tirdas mitzva is a chiddush (novelty), this is indeed a tirda with the tirda of be’ila (marital relations), it’s just an example of which type of tirda can be a tirdas mitzva, to exclude tirdas reshus from “his ship sank at sea”, as the Gemara says. But any kind of tirdas mitzva… we don’t conduct ourselves with the practical halachos usually, because we say because one immediately sees, so apparently it’s not relevant, but it could be that there is indeed a way.
Halacha 4 (continued): One Whose Dead Lies Before Him
Words of the Rambam: Exempt Until He Buries Him
Speaker 2:
Okay, let’s go to the next halacha. Yes, now let’s learn about mourning, yes, now let’s learn about mourning, someone who is dealing with a dead person, this exempts him, and how it exempts from Krias Shema, this is however when his dead lies before him.
“One whose dead lies before him”, someone has died on him. It’s interesting the language “one whose dead”, there is this language “and I am a man whose dead lies before him”. Someone has died on him, it must be a dead person, the dead person is a felt dead person, the dead person to whom he has died. “But one who didn’t know about it”, the Gemara in Berachos. A dead person has died to him, “his dead lies before him”, yes, yes, yes, yes. A dead person has died to him, says the Rema, what is the measure that he is obligated to mourn for him, just a close friend. That he is not obligated because it also died on him, but it’s not the same definition. Exempt from Krias Shema until he buries him. This also looks like it’s another case of an osek b’mitzva where there is a tirda, where there is a great confusion of mind, yes, because the burial is indeed a mitzvas aseh (positive commandment), yes, the Rambam counted burial as a mitzvas aseh from life.
Halacha 5: One Whose Dead Has Died – Exempt Until He Buries Him
Words of the Rambam: One whose dead has died whom he is obligated to mourn for – is exempt from Krias Shema until he buries him, because his mind is not free to read.
Says the Rambam, what does “whom he is obligated to mourn for” mean? Just a close friend whom he is not obligated in mourning, has also died on him, but it’s not the same definition.
Exempt from Krias Shema until he buries him. This also looks like it’s another case of an osek b’mitzva where there is a tirda, where there is a great confusion of mind. Yes, because the main burning is the mitzvas aseh, yes? The Rambam counted burial as a mitzvas aseh from “lo salin nivlaso al ha’etz” (his body shall not remain overnight on the tree).
Speaker 2: No.
Speaker 1: Yes. It’s also a preparation for a mitzva, but the main mitzva is not specifically on the relatives. Here it’s simply the relative, he now stands to speak with the chevra kadisha (burial society), he wants to find a grave, I know what, whatever to do everything that needs to be done, so he is… it will be close to light to do.
I thought that perhaps this is Shabbos, perhaps this is not certain, that one can perhaps take the custom of Jerusalem that the Chassidim are accustomed, that the children don’t go… when the chain goes away, that the burial perhaps the children… so this indeed has significance that the relatives are the ones who accompany until the burial. And also, just as “until he buries him” is the concern of the relatives.
Okay, “because his mind is not free to read”. It’s the same thing, because his mind is not free to read Krias Shema. Yes.
The One Who Guards the Dead – Even Though It’s Not His Dead
“And likewise one who guards the dead”, this is… the first thing is relevant for all relatives who have a… yes.
Speaker 2: No, no, all relatives, even as long as they’re not finished with the burial, are exempt.
Speaker 1: And now it says if he’s not a relative. “And likewise one who guards the dead, even though it’s not his dead”, even if it’s not his dead person, he’s not a relative, but his job is he’s a shomer mes (guardian of the dead), for example he’s a volunteer to guard dead bodies, is in chevra kadisha, is also exempt from Krias Shema, because he is guarding a dead person.
Difference Between Relative and Shomer Mes
Ah, it’s different. In other words, let’s understand. The first halacha is exactly like a groom. It’s not relevant that he does anything. Even, one can even ask a question, I see, I still remember that people talk about this. It’s not, let’s say someone’s father died, and he lives in Eretz Yisrael, I know what. He does nothing for the burial. He… it’s not that he has nothing to do, because he is troubled. It’s on his mind that the burial should happen. What practical difference does this have? The practical halacha is yes the practical halacha. The one who is the shomer? The chevra kadisha.
But here is the question whether it’s also a matter of free mind, or it could be that we will still learn in chapter 3 that one may not read Krias Shema in front of a dead person, whatever the circumstances. He is essentially an onen (acute mourner), he has a dead person, he has a trouble, he must not move away from the dead person. It’s indeed a matter, the dead person needs guarding, as the Gemara says in Berachos, and his job is to guard the dead person, and next to the dead person he may not read. It’s not necessarily that he has a confusion of mind, it could be that it’s not his dead person. But next to the dead person he may not read. It’s yes, apparently more an osek b’mitzva, it’s more a practical osek b’mitzva.
Two Guardians – This One Guards and That One Reads
Okay, one needs to think, for example, next to the dead person he stood, he goes away four amos, and he sees that it’s not… he sees him.
Speaker 2: Okay, one can pull oneself like that. If one cannot turn around, yes. Okay.
Speaker 1: “And if there were two guardians”, so you see that literally when one guards a dead person means that one must literally be next to him the entire time, it seems. “And if there were two guardians, this one guards and the other goes and reads”, so that the second one goes over to another place, he moves away just four amos as we learned earlier, “and reads and returns and guards”, and he comes back, and not at the same time. “And reads”, they take turns.
One Who Digs a Grave for the Dead
As the Rambam rules, “and likewise one who digs a grave for the dead”, and it takes time, it takes the entire time from there, from the matters of Krias Shema, from the… if it takes the entire time, again, if it takes very long, they are indeed obligated in this digging. The point is, it comes to that one is exempt from Krias Shema, yes. Osek b’mitzva is exempt from the mitzva.
Question: Why Don’t We Say He Should Grab Shema Yisrael?
All these halachos fit a bit better, if one goes like the Rambam, that essentially the main mitzva of Krias Shema, for example in the morning, is to read immediately when the time comes, immediately before sunrise. He says, now he is still exempt. Later it’s already somewhat after the fact even to read until the end of the time of Krias Shema.
It’s a bit interesting. Earlier he brought the workers, that he only needs to grab the simple verse of Shema Yisrael, and he can go further to do his work. So if one who digs a grave it’s not simple that his heart is not free, why shouldn’t we tell him he should grab as long as he has time? He can indeed say while he works.
Answer: Osek B’Mitzva Is Completely Exempt
But you see that an osek b’mitzva we won’t bother him. The point is that he should be able to focus entirely on the mitzva that he is engaged in.
A worker is indeed exempt, an osek b’melacha (one engaged in work) is not exempt from Krias Shema. Therefore, he says that there is a way how he should do it, he can do it.
Speaker 2: Yes, but he exempts him. He tells you indeed, the Tannaim exempted him. He cannot, he can… that’s it, he is exempt. The mitzva of Krias Shema does not apply to one who is osek b’mitzva.
Speaker 1: So, he says that he can find practical solutions. It could be even it’s a mitzva haba’a ba’aveira (mitzva that comes through a transgression) to do so, but he doesn’t need to. He is engaged in one mitzva, he is exempt from the second. Yes, soon we’ll see what is with a mitzva haba’a ba’aveira here. But apparently that’s the point. It could also be that one doesn’t need to… one needs to speak about this specifically when we’ll come to speak about this.
Halacha 5 (continued): We Don’t Take Out the Dead Close to the Time of Krias Shema
Let’s go further from my thing collecting. He says further, “We don’t take out the dead to his grave close to the time of Krias Shema.” Indeed for this, because as long as we don’t bury him everyone is exempt from Krias Shema, we shouldn’t go bury him close to the time of Krias Shema, in order not to cause so many people to miss the mitzva of Krias Shema. Unless he was a great person, for then because of his honor they will endeavor in nullification of Torah and mitzvos for him. Yes, a great person one can indeed do even close to the time of Krias Shema, and even though thereby Jews don’t read Krias Shema.
The Bearers of the Bier and Their Replacements – Who Is Exempt
And now we’ll see what are indeed the details, who indeed becomes exempt from Krias Shema if he goes to the funeral?
Him, yes, but not people who are just at the funeral, only those who are dealing with the dead person. Just people who are at the funeral, is indeed as we say, as we’ve already begun, one goes to escort the dead person, as an exaggeration, we say we don’t seek any… just, one goes to escort, one escorts the dead person.
So indeed there is, carrying the dead person for the need, people from the dead person for the need, going, the bearers of the bier, those who are now holding the bier, but it’s heavy, one holds for a long way, and one wants to carry it, for example in the cemetery one will carry it outside the city, so, it changes the entire time. So it’s very important, not only that those who are carrying the bier now each one differently should go away, but also those who are going to take over the bier, or even those who are going to take over the bier in two rows later, replacements of replacements, those who are now going to take over the bearers of the bier the next, or those who are going to be the next shift one after the other, so indeed whether before the bier or after the bier, no difference whether they are in front of the bier or in back of the bier.
Speaker 2: I don’t know exactly what the law is of front and back.
Speaker 1: I mean that one of them, I don’t know which of them, I mean that one of them is normal.
Speaker 2: We’ve already spoken about this.
Speaker 1: Yes, but I mean that even those who are after the bier, apparently before the bier, let’s say that you’re carrying it, let’s say there’s a line of people, one passes it over bit by bit, the person who stands in front, let’s say one passes it over to the one in front, yes. So even those who are in back, but it happens sometimes that he is also the next one, something like that, I thought of this.
Um, there is an escort and other accompaniers, those who need the bier, and the replacements are indeed obligated in Krias Shema.
Speaker 2: Very good. I mean that this is also apparently practical, the bearers of the bier and their replacements are in the four amos of a dead person.
Speaker 1: Right.
Speaker 2: All the others are not in the four amos of a dead person, therefore…
Speaker 1: Ah, but it’s also a matter apparently of honor of the dead, of osek b’mitzva of escorting the dead. Even mourners are yes, that’s indeed the point, even mourners are yes. Why are they yes? They move over, because him one sees, one can turn away a bit and come back. Okay.
Halacha 5 (continued): During the Eulogy – The Dead Lies Before Them
If one has a eulogy and one is in the middle, what is the halacha? So my Krias Shema.
When the Dead Lies Before Him – They Slip Away One by One
When the dead lies before him, ah, I forgot to say, when the dead lies before him, so the entire crowd shouldn’t go away, because that is a disgrace to the dead person. They slip away one by one, one at a time goes away, and from the middle nothing happens, and the funeral is not disrupted. One doesn’t grab, one at a time goes away alone for Krias Shema, he misses one eulogy, and they come back to the eulogy to continue.
When the Dead Doesn’t Lie Before Them – All the People Read
But someone for whom the dead person lies before him, but if the dead person doesn’t lie in front of them…
Tell me one makes a eulogy, the dead person is not here now. It’s just a gathering for eulogy, or before or after. He says yes, when he is dealing with the dead person, or I don’t know what, he hasn’t begun to answer that. So yes, this is no disgrace to the dead person, so all the world reads Krias Shema, we can all read Krias Shema.
Ah, apparently because the point is because one is engaged, because they are not next to a dead person. That is the point? The point is about it’s no disgrace, or about practically, because they can there where they are stand, although the dead person is here, he indeed won’t go away, they can remain there at the eulogy and for a minute not listen to the eulogizer, and just focus on Krias Shema. So apparently the matter.
The Mourner Sits and Is Silent
Yes, but the mourner, the mourner sits and is silent. The mourner, as we earlier calculated the Mishna in tractate 36, the ground is he sits and is silent, yes, the language of the verse, yes. Sits and is silent and took upon him, yes. He doesn’t read Krias Shema, because not one obligated is called osek b’mitzva, because he is indeed completely exempt. We indeed learned, he indeed has the tirda, the mitzva of the burial, until after burial.
Further, here one sees clearly, but he doesn’t speak that one does anything. If he would do something, he indeed wouldn’t be here anyway. One sits in the middle of a eulogy, and the eulogy has a pause. One didn’t stop the eulogy, one said “gentlemen, it’s time for Krias Shema”.
And the mourner is not that one eulogizes for him, the mourner is exempt also as the regular laws here of exempting the osek b’mitzva, but also the two witnesses are exempt from all mitzvos.
Ah, he indeed has a business about this. No, it’s not the same halacha? Ah, one is a part of both, one is perhaps…
Halacha 6: The Row to Comfort Mourners – Order of Consolation After Burial
Translation
If he had done something, he wouldn’t have been there anyway. People sit and sit and sit at the hesped (eulogy), and the hesped has a pause. They didn’t stop the hesped, they say, “Ribono shel Olam, Krias Shema!” and the olam (congregation) continues sitting, of course. So the olam is exempt also from all the regular dinim here of being exempt from mitzvos, but they are also engaged in all the mitzvos.
Why then specifically about this, no? Isn’t it the same assumption? Ah, one higher, both one perhaps. Also an oseik b’mitzvah patur min hamitzvah (one engaged in a mitzvah is exempt from another mitzvah).
The Words of the Rema: “To Honor the Mourners to Receive Consolation”
The Rema says further, “to honor the mourners to receive consolation”. After the burial, the custom of the world is that the mourners stand aside, and so the olam passes by, and the olam stands in rows, and as one goes to say, we are consoling, one says the famous words, “HaMakom yenachem”. So “the olam returns from behind the grave to the place where the mourners stand to make a row to receive consolation”.
Who Stands and Who Goes? – Explanation of the Order of the Row
What does this look like? That the mourners are mekabel tanchumin (receiving consolation). Ah, here where the mourners stand to receive consolation. One goes home from the way, one went to the burial place, and now one walks back. There’s space, you know how much space there is? We know how much space there is. There’s space, and now one goes to make the row. The mourners stand in a row to be mekabel tanchumin, and the people go through in front of them. That’s what it looks like.
No, by us it’s reversed. The people… no, by us I mean I’ve seen, the people stand in the row, and the mourners go through. That’s what it looks like, “to the place where the mourners stand to make a row”, the people go through in front of them.
You know actually… the mourners stand in the row to receive consolation. That’s what it looks like. That one actually has to do it reversed. It actually makes a lot of sense. I don’t know why we do it this way. But one can’t really tolerate it, one can’t really tolerate it, and one doesn’t understand precisely what the exact should be. Perhaps he doesn’t mean that either, but he wants to be precise.
No, that’s what it looks like, because the olam is mekabel tanchumin, the mourners are mekabel tanchumin. The mourners are standing to make a row to receive consolation. And the people are walking, the people go. No, I understood. Walking doesn’t mean one stands, one goes, but the row is the walking. This is a practical question of how one makes the row.
The Pause Between Burial and Row – Time for Krias Shema
The point is now, now there’s like a pause between the burial and the row. Now one stops on the way between this step and that step. One stops between…
And then one can catch there the mitzvah of Krias Shema, it’s important as earlier, the matter of starting on time, before netz hachamah (sunrise). Before netz hachamah is very important.
Right, we always look at it as if there’s a sof zman (end time). All these laws of mourning also have like a beginning time. When the time comes, essentially one must read. One pushes it off, it’s like a mitzvah haba’ah l’yadcha al tachmitzenah (a mitzvah that comes to your hand, don’t let it slip away), that one must essentially do the beginning of the time.
Inner and Outer Ones in the Row
Now, we call exempt because we are engaged in the needs of the deceased, there are inner ones who see the face of the mourner. So that means one is already standing in the row. When the time of Krias Shema comes, one is already standing in the row, waiting for the mourner. So either way, one must do this with the mourner. So those who see the face of the mourner are exempt from Krias Shema. And the outer ones…
It seems that not every single person needs to themselves, there needs to be a long enough row, every single person… the honor is that a large olam stands there, not every single person must say it themselves. So there are outer ones, those who won’t see the mourner, and they won’t need to say “HaMakom yenachem”, they just need to stand there to give honor to the deceased and honor to the mourner.
What Does “Row” Mean? – Vertical or Horizontal
I now understand, row can mean doesn’t necessarily mean that it should make us like one line stretching out. It can be that row is simply one in front of the other. It can be a row… simply said, the row is vertical, not horizontal. Because there’s the first one who sees the mourner, the second, third, perhaps one goes through, but he still stands in the back of the line.
Honor of the Deceased – The Reason for a Large Olam
It also gets promoted that he should have a job. It seems that it should still be half worthwhile. But why not tell him to go home? It seems that there’s a reason of honor of the deceased, that there’s a large olam that is accompanying. It seems that a deceased wants to have sixty myriads accompanying. It’s an honor for the deceased or for the mourners that there are more people there. Even if they don’t see the people, the people don’t see them.
Digression: Row in Other Laws
I’m thinking now about matters of mourning, but the row, do you remember where else we learned about a row of three people? In the laws of teshuvah, when one wants to appease a person. One sends to the grave. One sends to the grave, for a nasi one sends three people with rows. It seems that it’s some kind of publicity, when one wants to speak with a person, one wants to give honor, one sends him like a row of three people. Another place I think it says, after Yom Tov when one sends gifts, whether one sends with a row or doesn’t send with a row, yes, it’s a matter. It’s something a… yes, it’s some kind of order. We don’t have these orders, what we do at funerals is itself a remembrance, but there’s an order, three people stand, it comes like a delegation, to console, it’s an honor. Yes.
Law 7: Exempt from Krias Shema – If One Wishes to Be Stringent
Okay. The onen (one whose deceased relative has not yet been buried), the onen, he cannot be a mourner, and he cannot be a mourner, even Krias Shema in his place. It’s not that thing that’s here that he’s an oseik b’mitzvah and someone there for him. He can’t say Krias Shema, but he should say a blessing, Amen yehei shmei rabba, he should answer. He can’t say, he doesn’t want to be, he can’t say, he wants to teach him Krias Shema with everything. But the answer is, he should say Krias Shema. Yes, it’s something like that, a spindle. The Ra’avad argues, the Ra’avad says that this is too stands… no, no, the Ra’avad is speaking about the previous law. Something the Ra’avad there stands there. In any case, I need to understand the reality. What does it mean that he can’t say Krias Shema?
Those Who Come Because of the Mourner Are Exempt, Because of Themselves Are Obligated
Okay, he now needs… it says, the same thing the Gemara says. The Kesef Mishneh brings the Gemara, it says: “Those who come because of the mourner are exempt, because of themselves are obligated”. There are people who come to a funeral, an event, he came because of himself, it’s an event, he came to see the news. He is included as obligated in Krias Shema. But he came for the honor of the deceased… but those who… there are people who come for the honor of the deceased, there are just onlookers. It’s… they are also obligated in Krias Shema. Just so you should know that the “onlookers” have always existed, it says in the Gemara about this.
The Words of the Rambam: Anyone Who Is Exempt – If He Can Settle His Mind
Ah, now an important law. Someone who is exempt from Krias Shema… it’s very interesting, he’s learning the laws of Krias Shema, immediately he comes to the mourners and the grooms with the… I’ll understand. Okay. Yes, “anyone who is exempt from Krias Shema”. All those who until now we’ve learned, whoever is exempt, a groom and mourners and so on, he’s exempt, but if he wants to be stringent and read Krias Shema, he may, he may. But “and this is if he can settle his mind”, if he can calm himself and read with concentration. But if he’s exempt, he’s exempt from Krias Shema because of confusion, he’s mixed up and he’s bewildered.
Confusion – He Cannot Settle His Mind
This is interesting, it can be because of “met l’met” (deceased to deceased), perhaps he doesn’t have the full… his heart isn’t there to say “Hashem Elokeinu Hashem Echad”, he has a foolishness… no, he has a simple distraction. No, simply simple distraction is a language of… he’s confused. Someone who is confused, he can’t settle his mind to say Krias Shema, so automatically “he doesn’t settle his mind”.
The Rambam’s Condition: Only If One Can Settle Oneself
The Rambam makes an interesting condition: if one wants to make the face of Hashem Elokeinu even though he’s exempt, and he wants to be one who is commanded and does, it’s very good. But this is only good if the “face of Hashem” should be… that you can settle yourself. If not, there’s no point at all in reading Krias Shema in confusion, that’s already not. Do you understand what he’s saying?
The Objection of the Ra’avad: Krias Shema Is Reading Torah, Not Prayer
The Ra’avad argues about this. The Ra’avad says he doesn’t understand what’s wrong, if someone wants to be stringent and he reads Krias Shema even though he’s in the world of confusion, he wants to be “commanded and does”? I remember the Ra’avad, if I come like this, I don’t want to nullify the yoke of Heaven.
But without concentration? The Ra’avad says, it’s like reading Torah. “One should not stand to pray”. The Ra’avad says, by prayer he understands, prayer is implied without concentration it’s perhaps a disgrace then without concentration. But how is it just, it’s reading Torah. The Rambam said earlier that one doesn’t remain at the time of… it’s reading Torah. What’s the problem?
Yes, but the Rambam held that he shouldn’t accustom himself to the act of reading Krias Shema without concentration. I know, okay, that’s my simple explanation.
“Not Everyone Who Wishes to Take the Name May Take” – Two Explanations
And he says that he is… “one should not stand to pray”, ah, that’s the language of the Mishnah, that Rabban Gamliel said, I don’t want to nullify the yoke of Heaven from myself. And that’s a prayer, he’s reading without concentration. I don’t know.
And the Ra’avad says that… ah, one could say, in the Mishnah it says another thing, a different thing, it could be that this is what the Rambam actually meant. In the Mishnah it says that Rabban Shimon ben Gamliel said, “not everyone who wishes to take the Name may take”. That means, the Gemara was afraid of arrogance. He says, he shows pride that he has settled mind even in the most difficult time.
He says, by the Rambam there’s no arrogance, on the contrary, everyone will think that he’s reading without concentration, just like everyone who reads without concentration. And not only us, but the sages of the Talmud already said that they read without concentration. They pray without concentration.
Yes, but the Rambam sees that he brings yes the law of the Gemara, and in the Gemara it says yes this, that it’s not held by everyone, “not everyone who wishes to take the Name”. It could be that this is what the Rambam understood, “not everyone who wishes to take the Name” means not everyone can actually settle their mind. If you can, all honor. But the one who can’t, he shouldn’t say, “Ah, I’m reading, I hold myself great, I can read.” You can’t.
Question: What Does “Nullifying the Yoke of Heaven” Mean Without Concentration?
Interesting. One can also ask, what does it mean to take the Name of Heaven to say without concentration? It’s not acceptance of the yoke of Heaven, it’s just saying words.
It’s a very interesting thing. I’m somewhat more on the side of the Ra’avad. Okay.
I don’t hear you.
Continuation of the Discussion: Concentration in Krias Shema – Dispute Between Rambam and Ra’avad
Speaker 1: A ta mute, a ta not, a ta I don’t hear you.
Speaker 2: Yes, do you still hear, R’ Yitzchak?
Speaker 1: Now by the way, do you need to shave in the morning?
Speaker 2: I don’t know, I don’t know.
Speaker 1: Okay let’s finish here like this, so so so, he says perhaps like this, he says perhaps like this, like this, let him read Krias Shema, if he happened to succeed with concentration, that’s wonderful, he had Krias Shema, and if not he’s like one reading Torah, he says he doesn’t have settled mind he shouldn’t read.
Settled mind is something that easily slips out of one’s hands, something he does have settled mind, that’s wonderful, and if not he had like reading Torah. Try it out like this.
The Rambam says, if you don’t know for certain that there’s settled mind, he says don’t say it at all. Interesting. The Rambam was afraid he’ll accustom himself to saying without settled mind, that he’ll be disrespectful of Krias Shema, but the Rambam says let him try, be disrespectful, it’s some kind of reasoning.
Umm, but the Rambam says it’s quite well understood, let him try, first case he’ll be like reading Torah, something like trying. It’s a real head-case. We’ll stop, we’ll finish next time. Something got confused here.
Speaker 2: No, it’s not lost.
Speaker 1: Okay.
Speaker 2: Is it better?
Speaker 1: No, I just hear myself twice.
Speaker 2: Yes, now I don’t hear twice. Is it better?
Speaker 1: Yes.
Speaker 2: Okay, okay, okay, in short so… we already know the next law, that one may learn, in short it’s a dispute between Rambam and Ra’avad whether one may read Krias Shema without concentration.
It seems that the Ra’avad understood that what it says earlier like reading Torah, is also here in the matter of accepting the yoke of Heaven. Do you understand what I’m saying? Because look, he says like reading Torah, and one shouldn’t nullify the Name of Heaven from himself. Okay, let’s finish the last law, and he learned about Heaven.
Law 8: The Impure Are Obligated in Krias Shema
Speaker 2: The Rambam says further. All the impure, all people who are tamei (ritually impure), are obligated in Krias Shema and bless before it and after it, and they are in their impurity, even if they are still tamei, they can read Krias Shema even though they are tamei. It is possible for them to ascend from their impurity on that day, even if they can later in the day be tahor (ritually pure), they may read Krias Shema even when they are still tamei. Like one who touches a sheretz (creeping thing) or a niddah (menstruant woman) or a zavah (woman with irregular discharge) and the like, who go to the mikveh at night and are tahor, they may read Krias Shema even when they are still tamei.
You shouldn’t say that since someone is a tamei met (impure from a corpse), I know what he needs to wait anyway, okay, but he can go to the mikveh and become a tevul yom (one who immersed that day) right now. No, even so, there’s no distinction, he’s obligated and he must and he can read Krias Shema.
The Enactment of Ezra and Its Nullification
Speaker 2: The Rambam says such a law: And Ezra and his court enacted, Ezra and his court enacted an enactment, that a ba’al keri (one who had a seminal emission) alone from other impure people should not read until he immerses. That means, Ezra said that a ba’al keri should be different from the other impure people, and he shouldn’t read Krias Shema unless he immerses.
But the Rambam says: And this enactment did not spread throughout all Israel. The enactment never became an accepted enactment. Therefore, the enactment of Ezra never became an obligation.
Just as we learned in the introduction to Mishneh Torah, that the obligation of such a type of decree is only when all of Israel accepts it.
Speaker 1: Yes.
Speaker 2: Why wasn’t it accepted? Because the majority of the public didn’t have the strength to stand by it. Very good. Therefore it was nullified.
Discussion: How Can an Enactment Be Nullified?
Speaker 2: I think the way I just learned it removes various commentators’ questions of how can a later court nullify the enactment of Ezra, since a court cannot nullify the words of another court unless it is greater than it. But it seems the Rambam is saying that it never became an enactment that became an obligation. Very good.
And therefore it’s indeed simple that and so Jews conduct themselves in practice, to read Torah, whether to learn Torah, whether to read Krias Shema, even if they are ba’alei keri.
“Words of Torah Do Not Receive Impurity”
Speaker 2: He concludes, because words of Torah do not receive impurity, but stand in their purity forever.
Very interesting. He doesn’t say that it’s because for some reason it wasn’t accepted. He holds that this is how it should be. The correct way is to say that words of Torah don’t receive impurity, because Torah is eternally pure, and the Men of the Great Assembly couldn’t have said that it receives impurity.
You see the true position of Rabbi Yehudah ben Beseira. It seems that he argues in principle on the enactment of Ezra. That means, essentially, when there was the enactment, he only held that there’s a dispute. Rabbi Yehudah ben Beseira didn’t hold of it at all. Therefore, what one says that “anyway” it was nullified, doesn’t come to the whole law of purity that he says that words of Torah receive impurity.
But it doesn’t seem like it was nullified at some point, but that it never became an enactment that was obligating. That’s the language of the Rambam.
Discussion: There Was Indeed Some Nullification
Speaker 2: But every time one thinks, when one makes an enactment, how can it not spread if it doesn’t? It’s a bit funny.
Speaker 1: There is indeed from the first minute that Ezra made the enactment, people started to follow it. They saw that it didn’t work, so it became nullified. There is indeed a bit of nullification. The Gemara indeed has the language “they nullified the prayer”. That’s the point.
Speaker 2: But it’s very interesting, because it’s not simple to me that Ezra held that divrei Torah (words of Torah) are indeed mekabel tumah (susceptible to impurity). It’s not simple to me that he held that the Torah becomes tamei (impure) when a baal keri (one who had a seminal emission) says it. He wanted a fence that one should immerse oneself beforehand. But… yes.
Discussion: What Does “Divrei Torah Are Not Mekabel Tumah” Mean?
Speaker 2: Do you know what the expression “ein divrei Torah mekablin tumah” (words of Torah do not receive impurity) means? It means… but on this specifically Rabbi Yehuda ben Beseira says, “No, divrei Torah don’t become tamei. On the contrary, perhaps people become tahor (pure) through them.” It’s not a… it’s strange. You’re right. It’s not simple that Ezra held that divrei Torah are mekabel… I don’t understand.
Speaker 1: When a tamei (impure person) is not allowed to enter the Beis HaMikdash (Temple), is that because the Mikdash is mekabel tumah?
Speaker 2: It doesn’t mean mekabel tumah. It means that it becomes damaged from becoming tamei. If a person who is tamei goes into the Beis HaMikdash, he becomes chayav kares (liable to excision). It’s lacking in the recitation of Shema. It’s lacking in the… yes, yes, I understand. Not a defect, and that’s the reason.
He says, after all, there’s a verse “halo koh devari ka’eish” (Is not My word like fire), divrei Torah is a fire, fire is not mekabel tumah. The simple meaning is, it’s a davar she’eino mamashi (something intangible), it’s a spiritual thing, that’s what he apparently means to say, right? It’s a real thing, it’s not the sort of thing that can become tamei. An entire cheftza kedosha (holy object), the Beis HaMikdash can become tamei, I mean, it becomes damaged, so to speak, when one defiles it. Torah is even higher, therefore Torah is not mekabel tumah.
And the Rambam also brings out that one should indeed love to express oneself with beautiful language. Right, right, ultimately, I mean, the Rambam also said all these ways that one shouldn’t begin life in a place with filth. You say that divrei Torah are mekabel tumah? It’s not, that’s not the point.
The Kesef Mishneh’s Question and Answer
Speaker 2: Okay, the Kesef Mishneh asks this question. The Kesef Mishneh says it’s an interesting answer. He says, Shlomo, I thought it’s a bit of a strange question, because it’s not comparable, a davar hanirgas (something tangible), the simple meaning is you see it, it’s not that the Torah becomes tamei, you see that it’s a… it’s confused, it’s confused.
Whereas tumah is a davar murgash (something felt), it’s a davar sichli (intellectual matter). The intellect is indeed, you don’t see it at all. If someone is physically dirty, let him indeed wash himself, we’re not talking about that. If he’s only a tumah, it’s a spiritual thing, he’s talking about a davar sichli, on this there isn’t that divrei Torah are mekabel tumah, because on the contrary, the Torah is also sichli, is higher than that, and so forth. Wonderful.
He says another answer, it’s interesting, the Kesef Mishneh asks the question, and afterwards he says another answer, perhaps it’s a matter of also, after all there’s a verse “vehaya machanecha kadosh” (and your camp shall be holy), one indeed learns that… okay.
Interesting, the Ra’avad doesn’t argue on this. The Ra’avad doesn’t argue on this. I remember that they bring some letter from the Rambam where he says that he indeed conducted himself to immerse. I don’t find here where he brings it. I’ll look it up later.
In any case, this is the halachic ruling. Okay. So, have we learned a chapter?
Speaker 1: Yes.
Speaker 2: Okay, wonderful. Keep it open on your phone, because I remember that he needs to upload something, I know.
Speaker 1: Ah, okay. Stop.
Speaker 2: Okay. It’s working, I hope. Okay, wonderful.
—
Summary: Conclusion of Chapter 4
Speaker 2: Good evening, we’re learning the fourth chapter of Hilchos Krias Shema. So they’ve already learned the fundamentals of Hilchos Krias Shema. The Rambam continues with… they’ve already learned the fundamentals of Hilchos Krias Shema.
Speaker 1: Looks wonderful. Keep it open on your phone, because I remember that he needs to upload something, I know. Ah, okay. Stop. Okay. It’s working, I hope.
Let’s begin. Looks wonderful. Good, today we’re learning the fourth chapter of Hilchos Krias Shema. So, we’ve already learned the fundamentals of Hilchos Krias Shema, the Rambam has presented with very beautiful order the laws of Krias Shema.
Do you want to announce your sponsor?
Speaker 2: Ah, I have again here, let’s start nicely, because the first few minutes are more than everything.
Speaker 1: So, let’s begin, and we’ll announce a sponsor. Yes. Okay. Yes, good. A good moed. Yes? Good?
Speaker 2: Sorry, sorry, sorry. I missed something.
Speaker 1: So, let’s begin.
הלכות קריאת שמע פרק ד – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – פרק ד פון הלכות קריאת שמע (רמב”ם)
איבערבליק פון דעם פרק
דער פערטער פרק פון הלכות קריאת שמע באהאנדלט דעם ענין פון ווער איז חייב און ווער איז פטור פון קריאת שמע. דער סדר פון די ערשטע פרקים איז: פרק א – די עצם מצות קריאה, ברכות, און זמן; פרק ב – דער אופן פון קריאה (כוונה, סדר, וכו’); פרק ג – כבוד קריאת שמע (מקום מטונף, ריינקייט); פרק ד – ווער איז חייב און ווער איז פטור. כאטש אסאך פון די דינים אין דעם פרק (ווי עוסק במצוה פטור מן המצוה) זענען כלליות’דיגע דינים וואס שייכן צו אלע מצוות, האט דער רמב”ם זיי קובע דווקא ביי קריאת שמע, ווייל די גמרא שפּילט זיי אויס אין דעם קאנטעקסט.
—
הלכה א – נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע
דברי הרמב”ם
„נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע. ומלמדין את הקטנים לקרוא אותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה, כדי לחנכם במצוות.”
פשט
נשים, עבדים (עבד כנעני וואס האט א דין ווי אן אשה), און קטנים זענען פטור פון קריאת שמע ווייל עס איז א מצות עשה שהזמן גרמא. פונדעסטוועגן איז דא א חיוב חינוך אויף קטנים – מ’לערנט זיי זאגן קריאת שמע בעונתה מיט ברכות.
חידושים און הסברות
1) וואו דער רמב”ם ברענגט דעם כלל פון מצות עשה שהזמן גרמא:
דער כלל אז נשים ועבדים זענען פטור פון מצות עשה שהזמן גרמא האט דער רמב”ם שוין אויסגערעכנט אין הלכות עבודה זרה, ביי דער מצוה פון פיוס – דארט שטייט אז אלע מצוות לא תעשה זענען נשים חייב (חוץ פון בל תקיף ובל תשחית), און מצוות עשה שהזמן גרמא זענען זיי פטור, חוץ פון געוויסע אויסנאמען.
2) אהבת ה’ vs. קריאת שמע:
די עצם ידיעת יחוד השם און אהבת השם איז א חיוב אויף אלעמען (אויך נשים), אבער קריאת שמע איז א מצוה לעצמה – א ספּעציפישע מצות עשה שהזמן גרמא – און דערפון זענען נשים פטור.
3) חילוק צווישן הלכות תלמוד תורה און דא בנוגע חינוך קטנים:
אין הלכות תלמוד תורה (פ”א הי”ג) שטייט אז ווען א קינד הייבט אן רעדן, לערנט מען אים אויס „תורה צוה לנו משה” און „שמע ישראל”. דארט איז עס א דין פון תלמוד תורה – די ערשטע ווערטער וואס א קינד רעדט זאלן זיין תורה – און נישט בעונתה, נישט מיט ברכות, נישט אין דער צייט פון קריאת שמע. דא רעדט מען פון א העכערע מדרגה פון חינוך – אויסלערנען קריאת שמע בעונתה מיט ברכות, וואס פאדערט א עלטערע קינד וואס קען שוין פארשטיין ברכות, ווייסט ווען ס’איז טאג און נאכט – א „געניטערע קטן”.
4) דער רמב”ם זאגט נישט פון וועלכע גיל:
דער רמב”ם ספּעציפיצירט נישט פון וועלכע גיל דער חיוב חינוך אנהייבט ביי קריאת שמע. דאס שטימט מיט דעם כלל אז ביי יעדע מצוה איז דער גיל פון חינוך לפי יענע מצוה: ביי מצה – „קטן היודע לאכול דגן”; ביי לולב – „קטן היודע לנענע”; ביי ציצית – א קטן וואס רופט שוין נישט זיין מאמע ביינאכט. יעדע אקטיוויטי איז רעלעוואנט פאר א באזונדערע עלטער.
5) צי חינוך איז אן ענף פון תלמוד תורה:
עס ווערט אויפגעברענגט א מהלך אז אפשר די גאנצע מצוה פון חינוך איז אן ענף פון דער מצוה אז דער טאטע זאל אויסלערנען זיינע קינדער תורה – ממילא דארף ער אים אויך מחנך זיין במצוות.
—
הלכה ב – מי שהיה לבו טרוד
דברי הרמב”ם
„מי שהיה לבו טרוד – פטור מקריאת שמע.”
פשט
א מענטש וואס איז פארנומען מיט א מצוה (עוסק במצוה פטור מן המצוה) האט נישט קיין ישוב הדעת, און איז פטור פון קריאת שמע.
חידושים און הסברות
1) „טרוד” – וואס מיינט עס:
דאס ווארט „טרוד” ווערט פארבונדן מיט „חיפזון” (ווי „כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים”) – ער איז ביזי, ער האט נישט קיין מחשבה, ער קען נישט פאקוסירן.
2) ליבו פנוי – א תנאי אין קריאת שמע:
רבינו יונה זאגט אז קריאת שמע פאדערט „ליבו פנוי” – דאס הארץ זאל זיין פריי. דער רבינו פרץ זאגט אויך אזוי. דאס איז נישט סתם א ענין פון עוסק במצוה, נאר א ספּעציפישע דרישה פון קריאת שמע אז מ’זאל האבן ישוב הדעת פאר קבלת עול מלכות שמים.
3) טרדה דנפש אן א מצוה:
אויב די טרדה איז נישט פון א מצוה (סתם טרדה דנפש), דאן איז עס נישט דוחה קריאת שמע – מ’לייגט אלעס אין זייט און מ’זאגט קריאת שמע. דער פטור איז נאר ווען מ’איז עוסק במצוה.
—
הלכה ד – חתן פטור מקריאת שמע
דברי הרמב”ם
„חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה… לפי שאין דעתו פנויה… נושא את האלמנה חייב בקריאת שמע.”
פשט
א חתן וואס האט חתונה מיט א בתולה איז פטור פון קריאת שמע ביז ער האט ביאה ראשונה, ווייל ער האט נישט קיין דעת פנויה. א נושא אלמנה איז אבער חייב.
חידושים און הסברות
1) צוויי תנאים פאר דעם פטור – טרדה + מצוה:
דער פטור פון חתן דארף צוויי זאכן: (א) ער איז טרוד ונחפז – ער האט נישט קיין דעת פנויה, (ב) די טרדה קומט פון א מצוה. ביי א טרדה דרשות (ווי פרנסה) זאגט מען אים „זאלסט זיך מיישב דעת זיין”, אבער ביי א טרדה דמצוה – ווי חתונה – איז די טרדה לעגיטים, מ’קען אים נישט זאגן „הער אויף”.
2) עוסק במצוה פטור מן המצוה – א מענטאלער עוסק במצוה:
דער פטור פון חתן איז נישט א פיזישע סתירה (ווי מ’קען נישט גלייכצייטיג זיצן אין סוכה און טון פדיון שבויים), נאר א מענטאלער עוסק במצוה – ער איז „א מען אויף א מישאן”, זיין קאפ איז פאוקעסד אויף איין זאך. קריאת שמע דארף כוונה (קבלת עול מלכות שמים), און זיין ברעין איז נישט אימשטאנד דאס צו טון.
3) פארוואס קען ער נישט טרעפן א מינוט?
קשיא: זאל דער חתן טרעפן אפאר מינוטן מיט דעת פנויה צו ליינען קריאת שמע? תירוץ: דער רמב”ם רעדט אין אן אופן ווען ער האט בכלל נישט קיין דעת פנויה. אויב ער טרעפט טאקע א מאמענט פון דעת פנויה, וועט ער יא זיין חייב. עס איז דא א מחלוקת אין הלכה צו א חתן איז למעשה היינטיגע צייטן פטור – ס’ווענדט זיך צו ער האט טאקע נישט קיין דעת פנויה.
4) דער רמב”ם אין פירוש המשניות – „שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין”:
דער רמב”ם אין פירוש המשניות באשרייבט דעם מצב ווען דער חתן ווערט חייב: „שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין” – די חרדה פון חתונה איז אוועק. דאס ווייזט אז דער פטור איז א פסיכאלאגישע פראבלעם – ער איז נערוועז, ער קען נישט פאוקעסן. עס ווערט פארגליכן צו דעם וואס חז”ל זאגן אז ס’איז שווער צו לערנען אויב מ’האט נישט חתונה געהאט.
5) בתולה vs. אלמנה – וואס איז דער חילוק?
ביי א בתולה איז דא א ספעציעלע טרדה – „שמא ימצא פתח פתוח” (מורא אז ער וועט נישט טרעפן בתולים), און אפשר ענינים פון טהרה, און דער גאנצער מצב דארף זיין „באופן” ריכטיג. ביי אן אלמנה איז נישט דא די זעלבע אנגעצויגנקייט – „אינו דומה מי שיש לו פת בסלו” – דערפאר איז ער חייב אין קריאת שמע.
6) „וכן כל כיוצא בזה” – א כלל פון רמב”ם:
דער רמב”ם שרייבט „וכן כל כיוצא בזה”, וואס שטעלט אויף א וויכטיגע כלל: ווען מ’איז עוסק במצוה אבער די מצוה נעמט נישט אוועק דעם גאנצן קאפ (ווי נושא אלמנה), איז מען יא חייב אין קריאת שמע. דאס איז א יסוד פאר אנדערע הלכות פון עוסק במצוה ביים רמב”ם.
7) ר’ שמעון בן יוחאי – מפסיק לקריאת שמע:
ר’ שמעון בן יוחאי וחבריו האבן מפסיק געווען פון תורה לערנען פאר קריאת שמע. כאטש תלמוד תורה איז אויך א מצוה, האבן זיי מפסיק געווען – ווייל תורה לערנען נעמט נישט אוועק דעם קאפ אויף אזא אופן אז מ’קען נישט האבן כוונה פאר קריאת שמע.
8) [דיגרעסיע: דער בארדיטשעווער רב – טרדה דמצוה מיט אהבת השם:]
דער בארדיטשעווער רב ערב סוכות, ווען ער האט זיך געקאכט מיט דעם אתרוג און הלל, איז ער געווען אזוי פארנומען אז מ’וואלט געקענט זאגן ער איז פטור פון קריאת שמע. אבער מ’האט מסתפק געווען: אויב די טרדה איז אהבת השם, קען מען מיט דעם זעלבן חשבון פטור’ן יעדן פון קריאת שמע – מ’דארף וויסן דעם פינקטליכן גדר.
9) טרדה דמצוה vs. טרדה דרשות:
דער חתן בבתולה איז א דוגמא פון טרדה דמצוה, לאפוקי טרדה דרשות ווי „טבעה ספינתו בים” (ווי די גמרא זאגט). אבער any טרדה דמצוה וואס נעמט אוועק דעם גאנצן קאפ זאל לכאורה אויך פטור’ן.
10) למעשה היינטיגע צייטן:
עס ווערט אנגעדייט אז דער ראבי”ה’ס שיטה איז דער יסוד פארוואס היינטיגע חתנים זאגן יא קריאת שמע – די סברא איז אז היינט האבן חתנים נישט די זעלבע מדרגה פון טרדה.
—
הלכה ה – מי שמתו מוטל לפניו
דברי הרמב”ם
„מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע… עד שיקברנו, משום שאין דעתו פנויה לקרות.”
פשט
איינער וואס עס איז געשטארבן אויף אים א קרוב וואס ער איז מחויב להתאבל עליו, איז פטור פון קריאת שמע ביז נאך די קבורה, ווייל זיין דעת איז נישט פנוי.
חידושים און הסברות
1) „מתו” – נאר א מת שחייב להתאבל עליו:
דער רמב”ם באטאנט „שחייב להתאבל עליו” – דוקא א קרוב וואס מ’איז מחויב אבילות אויף אים (די שבעה קרובים). א סתם נאנטער ידיד וואס שטארבט אוועק, כאטש מ’האט צער, איז נישט דער זעלבער גדר פון פטור. דער רמ”א ווערט דערמאנט אלס מקור פאר דעם חילוק.
2) צוויי אספעקטן פון דעם פטור:
דער פטור האט צוויי צדדים: (א) ער איז עוסק במצוה (מצות קבורה, וואס דער רמב”ם רעכנט אלס מצות עשה פון „לא תלין נבלתו על העץ”), (ב) ער האט א טרדה און זיין דעת איז נישט פנוי. דער רמב”ם’ס לשון „שאין דעתו פנויה” ווייזט אויף דעם צווייטן טעם.
3) פטור אפילו אן פראקטישע עסק:
א וויכטיגער חידוש – דער קרוב איז פטור אפילו ווען ער טוט פראקטיש גארנישט פאר די קבורה (למשל, ער וואוינט אין ארץ ישראל און דער נפטר איז אנדערשוואו). דאס איז ענלעך צום חתן – ס’איז נישט אז ער מוז זיין פיזיש פארנומען, נאר „ס’איז אויף זיין קאפ” אז די קבורה זאל געשען. די טרדה אליין איז גענוג.
4) מנהג ירושלים:
עס ווערט דערמאנט דער מנהג פון חסידים אין ירושלים אז קינדער גייען נישט מיט ביז צום קבר ווען די „שלשלת גייט אוועק.” דאס האט א משמעות אז די קרובים זענען די וואס באגלייטן ביז די קבורה, און „עד שיקברנו” איז ספעציפיש די דאגה פון קרובים.
—
המשמר את המת – אפילו אינו מתו
דברי הרמב”ם
„וכן המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו – פטור מקריאת שמע.”
פשט
אויך א שומר מת וואס איז נישט א קרוב (למשל חברה קדישא, א וואלונטיר) איז פטור פון קריאת שמע.
חידושים און הסברות
1) אנדערער גדר ווי דער קרוב:
ביי דעם קרוב איז דער פטור פון טרדה/אין דעתו פנויה (ענלעך צו חתן). ביי דעם שומר מת איז עס מער א פראקטישער עוסק במצוה – ער מוז ממש זיין ליד המת א גאנצע צייט.
2) צוגעבונדן צו „ליד המת”:
דער שומר מת’ס פטור האט אויך א שייכות צו דעם דין אז מ’טאר נישט ליינען קריאת שמע פארנט פון א מת (וואס ווערט געלערנט אין פרק ג’). דער שומר מוז זיין ליד המת, און ליד המת טאר מען נישט ליינען – אזוי אז ס’איז נישט נאר „עוסק במצוה” נאר אויך א פראקטישע אוממעגלעכקייט.
—
שנים שומרים – זה קורא וזה משמר
דברי הרמב”ם
„ואם היו שומרים שנים, זה משמר וזה הולך וקורא, וחוזר ומשמר, והשני הולך וקורא.”
פשט
צוויי שומרים נעמען טשענדזשעס – איינער היט, דער צווייטער גייט אוועק (כמינימום ד’ אמות), ליינט קריאת שמע, קומט צוריק, און דער צווייטער גייט.
חידושים
דאס באשטעטיגט אז דער שומר מוז ממש זיין ליד המת – ער קען נישט ליינען אויף זיין פלאץ, ער מוז זיך אוועקרוקן.
—
החופר קבר למת
דברי הרמב”ם
„וכן החופר קבר למת” – איז פטור פון קריאת שמע.
חידושים און הסברות
1) קשיא פון ארבעטער:
פריער האט דער רמב”ם געברענגט אז ארבעטער קענען כאפן דעם ערשטן פסוק פון שמע ישראל בשעת זיי ארבעטן. פארוואס זאגט מען נישט דאס זעלבע ביי א חופר קבר – ער זאל כאפן קריאת שמע בשעת ער גראבט?
2) תירוץ – עוסק במצוה פטור לגמרי:
דער חילוק איז אז א ארבעטער (עוסק במלאכה) איז נישט פטור פון קריאת שמע, ממילא מ’טרעפט אים א פראקטישע עצה. אבער א עוסק במצוה איז לגמרי פטור – „די מצוה פון קריאת שמע איז נישט חל אויף דער וואס איז עוסק במצוה.” מ’פאטערט אים נישט, ער דארף גארנישט טון. ס’קען אפילו זיין א „מצוה הבאה בעבירה” אויב ער וואלט אפגעשטעלט זיין מצוה צוליב קריאת שמע.
3) שטימט בעסער מיט’ן רמב”ם’ס שיטה:
די אלע הלכות שטימען בעסער לויט דעם רמב”ם’ס שיטה אז די עיקר מצוה פון קריאת שמע איז גלייך ווען ס’קומט די צייט (לפני הנץ החמה), און שפעטער איז שוין א שטיקל בדיעבד. דער עוסק במצוה איז פטור פון דעם לכתחילה’דיגן זמן.
—
אין מוציאין את המת סמוך לזמן קריאת שמע
דברי הרמב”ם
„אין מוציאין את המת לקברו סמוך לזמן קריאת שמע, אלא אם כן היה אדם גדול.”
פשט
מ’זאל נישט אנהויבן א לויה סמוך צו זמן קריאת שמע, ווייל דאס וועט פארשאפן אז פילע מענטשן וועלן פארפאסן קריאת שמע. אבער פאר אן אדם גדול מעג מען, משום כבודו.
—
נושאי המיטה וחליפיהם וחליפי חליפיהם
דברי הרמב”ם
„נושאי המיטה וחליפיהם וחליפי חליפיהם, בין לפני המיטה בין לאחר המיטה – את שלמיטה צורך בהם, פטורים. ואת שאין למיטה צורך בהם, חייבים.”
פשט
די וואס טראגן די מיטה, זייערע פארבייטער, און אפילו די פארבייטער פון די פארבייטער – אויב די מיטה האט זיי נויטיג (זיי וועלן טראגן), זענען פטור. אויב נישט, זענען חייב. קיין חילוק צי זיי זענען פארנט אדער הינטן פון די מיטה.
חידושים און הסברות
1) „לפני המיטה” און „לאחר המיטה”:
א סברא ווערט געברענגט אז ווען מ’טראגט אין א ליין און מ’גיט איבער צוביסלעך, קען דער וואס שטייט אין פראנט אדער הינטן אויך זיין „למיטה צורך בהם.”
2) שייכות צו ד’ אמות פון מת:
פראקטיש, די נושאי המיטה וחליפיהם זענען אין ד’ אמות פון א מת (וואו מ’טאר נישט ליינען), בעת די אנדערע באגלייטערס זענען נישט אין ד’ אמות, ממילא קענען זיי ליינען.
3) סתם מלווים זענען חייב:
מענטשן וואס זענען סתם ביי די לויה אלס מלווים (באגלייטערס) אבער האבן נישט קיין פראקטישע ראלע אין טראגן, זענען חייב אין קריאת שמע.
—
בשעת הספד – המת מוטל לפניהם vs. אינו מוטל לפניהם
דברי הרמב”ם
„בשעת המת מוטל לפניהם – נשמטים אחד אחד וקורין. אין המת מוטל לפניהם – הם קורין וכולם קורין, והאבל יושב ודומם.”
פשט
ווען דער מת ליגט פאר זיי (למשל בשעת הספד), זאלן זיי נישט אלע אויף אמאל אוועקגיין (בזיון המת), נאר איינער נאכן אנדערן גייט אוועק, ליינט קריאת שמע, און קומט צוריק. ווען דער מת איז נישט דא (סתם אן אסיפת הספד), קענען אלע ליינען קריאת שמע אויף זייער פלאץ.
חידושים און הסברות
1) טעם פון „נשמטים אחד אחד”:
ווען דער מת איז דא, איז עס א בזיון אויב אלע גייען אוועק אויף אמאל. ממילא גייט איינער אויף אמאל, ס’ווערט נישט צושטערט די לויה, ער פארפעלט איין הספד, און קומט צוריק.
2) ווען דער מת איז נישט דא:
דאס איז נישט קיין בזיון, ממילא קענען אלע ליינען. זיי קענען בלייבן אויף זייער פלאץ, פאר א מינוט נישט אויסהערן דעם בעל מספיד, און פאוקוסן אויף קריאת שמע.
3) דער אבל יושב ודומם:
דער אבל ליינט נישט קריאת שמע אפילו ווען דער מת איז נישט מוטל לפניו. דער טעם: ער איז פטור פון צוויי זייטן – (א) ער איז עוסק במצוה (מצות קבורה איז נאך אויף אים ביז נאך קבורה), (ב) ער האט די טרדה. דער לשון „יושב ודומם” איז פון פסוק (איכה), און שטאמט פון די משנה מסכת ברכות. דער אבל איז פטור אפילו ווען ער טוט גארנישט פראקטיש – ער זיצט אינמיטן א הספד בשעת א פאוז, און ער איז אלץ פטור. ווען ער וואלט עפעס פראקטיש געטון, וואלט ער דאך עניוועי נישט דא געווען.
4) אבל’ס פטור – אויך פון אלע מצוות:
דער אבל (אונן) איז פטור נישט נאר אלס עוסק במצוה, נאר אויך פון אלע מצוות בכלל – א באזונדערער דין.
—
שורה לנחם אבלים – סדר התנחומין נאך קבורה
דברי הרמב”ם (בערך)
„חוזרים העולם מאחרי הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין.”
פשט
נאך דער קבורה גייט מען צוריק פון קבר, און מען מאכט א שורה כדי מנחם אבל צו זיין – די אבלים שטייען און מען איז מקבל תנחומין.
חידושים און הסברות
1) ווער שטייט און ווער גייט?
לויט דעם רמב”ם שטייען די אבלים אין א מקום, און דער עולם גייט אדורך פאר זיי – „למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין”. דאס איז פארקערט פון דעם מנהג וואס מען זעט היינט, וואו דער עולם שטייט אין שורות און די אבלים גייען אדורך.
2) וואס מיינט „שורה”?
„שורה” מיינט נישט דוקא א האריזאנטאלע ליניע, נאר קען זיין א ווערטיקאלע סדר – איינער הינטער דעם צווייטן – וואו דער ערשטער זעט דעם אבל, דער צווייטער שטייט ווייטער, א.א.וו. דאס ערקלערט פארוואס נישט יעדער איינער דארף אליין זאגן „המקום ינחם” – דער כבוד איז אז א גרויסע עולם שטייט דארט.
3) פנימיים און חיצוניים אין דער שורה:
די וואס זעען פני האבל (פנימיים) – זיי זענען פטור פון קריאת שמע ווייל זיי זענען עוסקים אין דער מצוה פון ניחום אבלים. אבער די חיצוניים – וואס שטייען ווייטער און זעען נישט דעם אבל, נאר שטייען דארט לכבוד – זיי זענען חייב אין קריאת שמע.
4) כבוד המת דורך גרויסע עולם:
דער טעם פארוואס אפילו די חיצוניים שטייען דארט (כאטש זיי זעען נישט דעם אבל) איז כבוד המת – אז עס זאל זיין א גרויסע באגלייטונג. עס ווערט אנגערירט דער ענין אז א מת רוצה האבן ששים רבוא באגלייטער.
5) [דיגרעסיע: שורה אין אנדערע הלכות:]
עס ווערט פארגליכן מיט אנדערע מקומות וואו „שורה” קומט פאר: (א) הלכות תשובה – ווען מען וויל מרצה זיין א מענטש, שיקט מען א שורה פון דריי מענטשן צום קבר פון א נשיא; (ב) יום טוב – שיקן מתנות מיט א שורה. דאס ווייזט אז „שורה” איז א סדר פון כבוד, א משלחת.
6) פויזע צווישן קבורה און שורה – זמן פאר קריאת שמע:
דער פראקטישער נקודה איז אז צווישן דער קבורה און דער שורה איז דא א פויזע, און אין דער צייט קען מען אריינכאפן קריאת שמע. דער זמן פון נץ החמה איז זייער וויכטיג – נישט נאר דער סוף זמן, נאר אויך דער התחלה זמן – ווי „מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה”.
—
דין אונן – גמרא’ס חילוק
חידוש
דער כסף משנה ברענגט די גמרא: „הבאים מחמת האבל פטורים, מחמת עצמם חייבים” – מענטשן וואס קומען צו א לוויה לכבוד המת זענען פטור, אבער סתם „קוקערס” וואס קומען זען די נייעס זענען חייב אין קריאת שמע. דער פענאמען פון „קוקערס” איז שוין דא געווען אין צייטן פון דער גמרא.
—
פטור מקריאת שמע – אם רוצה להחמיר על עצמו
דברי הרמב”ם (בערך)
„כל מי שפטור מקריאת שמע, אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות – קורא, והוא שיכול ליישב דעתו. אבל מי שהוא פטור מפני הטירוף ואינו יכול ליישב דעתו – לא יקרא.”
פשט
אלע וואס זענען פטור (חתן, אבלים, א.א.וו.) מעגן מחמיר זיין און ליינען קריאת שמע, אבער נאר אויב זיי קענען זיך מיישב זיין בדעת. אויב איינער איז צעמישט (טירוף/טירדא) און קען נישט האבן כוונה, זאל ער נישט ליינען.
חידושים און הסברות
1) דער רמב”ם’ס תנאי – ישוב הדעת:
דער רמב”ם שטעלט א תנאי אז מען מעג נאר מחמיר זיין אויב מען קען ליישב דעתו. אן כוונה איז עס נישט קיין ענין צו ליינען קריאת שמע – „ס’איז נישט קיין שום ענין צו ליינען קריאת שמע בטירוף”. דער סברא איז אז מען זאל זיך נישט צוגעוואוינען צו ליינען קריאת שמע אן כוונה.
2) השגת הראב”ד:
דער ראב”ד חולק’ט שטארק. ער פארשטייט נישט פארוואס מען זאל נישט מעגן ליינען אן כוונה – קריאת שמע איז דאך „קורא בתורה”, נישט תפילה! ביי תפילה פארשטייט ער אז אן כוונה איז א בזיון (דערפאר „לא יעמוד להתפלל”). אבער קריאת שמע איז בלויז ליינען פסוקים – וואס שטערט עס אן כוונה? דער ראב”ד ברענגט ראיה פון דעם וואס דער רמב”ם אליין האט פריער געזאגט אז קריאת שמע איז „קורא בתורה”.
3) „לא כל הרוצה ליטול את השם יטול” – צוויי פירושים:
אין דער משנה זאגט רבן שמעון בן גמליאל אז „לא כל הרוצה ליטול את השם יטול” – נישט יעדער קען זיך נעמען דעם שם (פון פרומקייט). די גמרא האט מורא געהאט פאר יוהרא – אז עס ווייזט גאוה אז ער האט ישוב הדעת אפילו אין שווערע צייטן.
דער רמב”ם אבער פארשטייט דעם פסוק אנדערש: „לא כל הרוצה ליטול את השם” מיינט נישט יעדער קען זיך טאקע מיישב דעת זיין. אויב דו קענסט – כל הכבוד, לייען. אבער דער וואס קען נישט, זאל נישט זאגן „איך לייען” ווען ער קען נישט האבן כוונה. דאס איז נישט יוהרא-קאנצערן, נאר א פראקטישער תנאי – אן כוונה איז עס נישט קבלת עול מלכות שמים, נאר „סתם געזאגטע ווערטער”.
4) קשיא אויפ’ן רמב”ם:
וואס הייסט „נמינא שם שמים” (מבטל מלכות שמים) אויב מען זאגט עס אן כוונה? עס איז דאך נישט קיין אמת’ע קבלת עול מלכות שמים – עס איז סתם ווערטער! דאס איז א סברא לטובת דעם ראב”ד – אז אפילו אן כוונה איז עס כדאי צו זאגן, ווייל דער עיקר איז נישט מבטל זיין.
5) חכמי התלמוד אליין:
דער ראב”ד ברענגט אז אפילו חכמי התלמוד האבן מודה געווען אז זיי דאווענען/ליינען אן כוונה – אזוי אז עס איז נישט קיין יוהרא צו ליינען אן כוונה, ווייל יעדער ווייסט אז מענטשן ליינען אן כוונה.
6) דער לומד’ס מסקנא:
דער לומד זאגט ער איז „מער אויף די זייט פון דעם ראב”ד” – אז עס איז שווער צו פארשטיין דעם רמב”ם’ס איסור צו ליינען אן כוונה ווען מען איז פטור.
7) א פארשלאג פון דער חברותא:
זאל ער פרובירן ליינען קריאת שמע – אויב ער האט מצליח געווען מיט כוונה, איז געוואלדיג; אויב נישט, איז ער „כקורא בתורה.” דער רמב”ם אבער זאגט: אויב מ’ווייסט נישט פאר זיכער אז מ’האט יישוב הדעת, זאל מען בכלל נישט ליינען. דער רמב”ם האט מורא געהאט אז מ’וועט זיך צוגעוווינען צו זאגן אן יישוב הדעת און מזלזל זיין אין קריאת שמע.
8) דער ראב”ד’ס פארשטאנד פון „כקורא בתורה”:
דער ראב”ד האט פארשטאנען אז „כקורא בתורה” פון פריער אפליקירט זיך אויך אויף דעם ענין פון קבלת עול מלכות שמים – ער זאגט „כקורא בתורה, ולא יבטל שם שמים מעליו.”
—
טמאים און קריאת שמע / תקנת עזרא
דברי הרמב”ם
„כל הטמאים חייבין בקריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן, אפילו אפשר להם לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגע בשרץ או בנידה או בזבה וכיוצא בהן.”
„ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאים עד שיטבול. ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל, ולא ראו כח רוב הציבור לעמוד בה, לפיכך בטלה.”
„לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם.”
פשט
אלע טמאים זענען מחויב אין קריאת שמע מיט ברכות, אפילו בעוד זיי זענען טמא, אפילו זיי קענען נאך היינט טהור ווערן (ווי נוגע בשרץ, נידה, זבה). עזרא האט מתקן געווען אז בעל קרי זאל זיך אפזונדערן פון אנדערע טמאים און נישט ליינען קריאת שמע ביז ער טובל’ט. אבער די תקנה איז קיינמאל נישט אנגענומען געווארן ביי כלל ישראל, און דערפאר איז זי בטל. להלכה למעשה ליינט מען קריאת שמע און לערנט תורה אפילו אויב מ’איז א בעל קרי.
חידושים און הסברות
1) „לא פשטה” – קיינמאל נישט געווארן א חיוב:
דער רמב”ם זאגט „ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל” – דאס מיינט אז די תקנה איז קיינמאל נישט געווארן א פולע מחייב’דיגע תקנה, ווייל כלל ישראל האט עס נישט אנגענומען. דאס איז בהתאם צו דעם וואס דער רמב”ם שרייבט אין זיין הקדמה צו משנה תורה, אז א גזירה/תקנה ווערט נאר א חיוב ווען כלל ישראל נעמט עס אן. דאס נעמט אוועק די שווערע קשיא פון פארשידענע מפרשים: וויאזוי קען א שפעטערע בית דין מבטל זיין תקנת עזרא, הלא „אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין”? לויט דעם רמב”ם איז דאס קיין קשיא נישט – ס’איז קיינמאל נישט געווארן א פולע תקנה מלכתחילה.
2) אבער דאך איז דא א שטיקל ביטול:
א קאונטער-פונקט: ס’איז דאך אמת אז פון דער ערשטער מינוט וואס עזרא האט געמאכט די תקנה, האט מען עס אנגעהויבן צו פאלגן. מ’האט נאכדעם געזען אז ס’געלונגט נישט, און עס איז געווארן בטל. אויך, די גמרא זאגט דאך בפירוש דעם לשון „בטלוה לתפילתא” – דאס קלינגט ווי א ביטול, נישט ווי עס איז קיינמאל נישט אנגענומען געווארן. דאס בלייבט א שטיקל שווער אויפ’ן רמב”ם’ס פארמולירונג.
3) „אין דברי תורה מקבלין טומאה” – שיטת רבי יהודה בן בתירא:
דער רמב”ם מסיים מיט דעם טעם „לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם.” דער רמב”ם פסק’נט ווי רבי יהודה בן בתירא, וואס האט בכלל נישט געהאלטן פון תקנת עזרא. רבי יהודה בן בתירא האט געזאגט אז דברי תורה ווערט נישט טמא – פארקערט, מענטשן ווערן טהור דורך זיי. דאס מיינט אז דער רמב”ם ברענגט נישט נאר אז די תקנה איז בטל געווארן מפני שלא פשטה, נאר אז מעיקרא איז דער אמת’ער דין אז דברי תורה איז נישט מקבל טומאה – דאס איז דער עיקר טעם.
4) צי האט עזרא געהאלטן אז דברי תורה איז מקבל טומאה?
א שארפע קשיא: ס’איז נישט פשוט אז עזרא האט געהאלטן אז דברי תורה ווערט טמא ווען א בעל קרי זאגט עס. עזרא האט בלויז געוואלט א גדר אז מ’זאל זיך טובל’ן פארדעם – אבער דאס מיינט נישט אז ער האלט אז תורה ווערט ממש טמא.
5) אנאלאגיע צו בית המקדש – און דער חילוק:
ווען א טמא טאר נישט אריינגיין אין בית המקדש, מיינט דאס אז דער מקדש איז „מקבל טומאה”? ניין – ס’מיינט אז ער ווערט „נפגע” פון טומאה, ס’איז א פגם. ביי תורה אבער זאגט דער רמב”ם אז ס’איז נישט דא אפילו א פגם – תורה איז נאך העכער פון בית המקדש אין דעם הינזיכט.
6) „הלא כה דברי כאש” – תורה איז ווי פייער:
דער פסוק ווערט געברענגט אלס מקור: אזוי ווי פייער איז נישט מקבל טומאה (ווייל ס’איז א „דבר שאינו ממשי,” א רוחניות’דיגע זאך), אזוי אויך דברי תורה. תורה איז אן „עכטע” רוחניות’דיגע זאך וואס קען נישט טמא ווערן.
7) כסף משנה’ס קשיא און תירוץ:
דער כסף משנה פרעגט: ווי קען מען זאגן „אין דברי תורה מקבלין טומאה” ווען מ’האט דאך הלכות אז מ’טאר נישט ליינען אין א מקום מטונף וכדומה? ער ענטפערט: טומאה איז א „דבר שכלי” – א רוחניות’דיגע/אינטעלעקטועלע זאך וואס מ’זעט נישט. אויב איינער איז שמוציג פון קערפער, זאל ער זיך טאקע אפוואשן – דאס איז א „דבר מורגש” (א פיזישע זאך). אבער טומאה אליין איז א שכלי’דיגע זאך, און אויף דעם קען תורה, וואס איז אויך שכלי/רוחני (און נאך העכער), נישט מקבל זיין טומאה. דער כסף משנה ברענגט אויך א צווייטן תירוץ בנוגע דעם פסוק „והיה מחניך קדוש.”
8) דער ראב”ד קריגט זיך נישט אויף דעם:
דער ראב”ד, וואס קריגט זיך אויף אנדערע זאכן, קריגט זיך נישט אויף דעם הלכה בנוגע בעל קרי.
9) בריוו פון רמב”ם וועגן טבילה:
עס ווערט דערמאנט אז מ’ברענגט א בריוו פון דעם רמב”ם וואו ער זאגט אז ער האט זיך יא געפירט צו טובל’ן (כמנהג חסידות, נישט מדינא), אבער דער פינקטליכער מקור ווערט נישט געטראפן אין דעם מאמענט.
תמלול מלא 📝
פרק ד: הפטורים מקריאת שמע
הקדמה לפרק
א גוטן מועד, און מיר לערנען ווייטער הלכות קריאת שמע. איך וויל אויסשמועסן די ספאנסאר, אונזער חשוב’ער ידיד, באקאנטער תומך תורה וחכמה, הרב ר’ יואל ווייסבערגער, דער נשיא פון מכון כרם תורה וחכמה, וואס האט מנדב געווען די ערשטע שיינע פאר שיעורים, אבער די תכלית פון זיין מנדב זיין איז געווען כדי מ’זאל זיך אפלערנען פון אים. “ממנו ילמדו וכן יעשו”. אונז רייסן זיך אפ אין חול המועד, מ’שטרענגט זיך אן פאר די לומדים, אויך וועלן מיר דארפן לערנען תורה, אבער אויך די לומדים זאלן זיך אויך ארויסווייזן זיך אויך ארויסווארפן די ארבל. דאס איז געוואלדיג.
אונז גייען מיר לערנען די פערדע פרק פון הלכות קריאת שמע אין ספר אהבה.
איבערבליק פון די ערשטע דריי פרקים
יא, סאו בעיסיקלי, מיר האבן געלערנט אין די ערשטע פרק האט דער רמב”ם אויסגעזאגט די עצם מצות קריאה, וואס די קריאה איז, און אויך די ברכות קריאת שמע און די זמן פון קריאת שמע.
די צווייטע פרק האט דער רמב”ם אויסגעשמועסט די אופן וויאזוי מ’טוט עס, דהיינו וואס ס’פאסלט, וואקעדיג, אן כוונה, און אזוי ווייטער, וויאזוי מ’איז מדקדק, וואס טוט זיך מיט הכניסה לוקה בסדר.
די דריטע איז געווען די כבוד פון קריאת שמע, אז מ’טאר נישט זיין ביי א מקום מטונף, און אלע פרטי דינים פון וואס טוט זיך אויב דו ביסט מיושב אין א מקום מטונף, און וואס הייסט אלץ א מקום מטונף אדער א מקום וואס ס’שטערט, צו ס’שטערט די כוונה, צו ס’שטערט די ריינקייט דערפון.
און אין דעם פרק גייט מען לערנען וועגן ווער איז חייב און ווער איז פטור פון קריאת שמע.
נושא הפרק: ווער איז פטור
רייט, מאוסטלי ווער איז פטור. ווער איז חייב, איך מיין אז ס’איז דא א הלכה וואס דער רמב”ם הייבט אן אזוי, ווער איז חייב, קטנים, קטנות, און אזוי ווייטער. דא האט ער אנגעהויבן מיט דעם אז ס’איז א מצוה, און בעצם יעדער איינער איז מחויב לכאורה. יעצט גייען מיר זיך אויסלערנען ווער איז פטור. ס’איז דא אפאר מענטשן וואס זענען פטור.
סאו, אפשר וועלן מיר זען די סדר. געווענליך איז ווער איז פטור איז חרש, שוטה ועובדים, אבער דא קומט נאך צו מענטשן וואס זענען זייער טרוד, אדער א מענטש וואס מלווה א מת. אפשר פאר דעם איז דאס א גאנצע נושא פון זיך. נשים, דער סדר פון די משנה גייט אפילו ס’איז דא א גאנצע פרק “מי שמתו” וכו’ וואס רעדט נאר וועגן די…
ס’איז אינטערעסאנט, ס’קען זיין אז פאר דעם איז דא די סדר ענין פון דברים טמאים, דברים טהורים, און איז אויך די גאנצע אריכות איז דא. וואס דארט איז שוין די גמרא פילפולים, ס’איז דא אפשר ביי אנדערע מצוות, און ס’איז דא מער פילפולים. אבער דא שטייט דאך אז ס’איז א גברא קריאת שמע, און דער רמב”ם האט עס קובע געווען ביי קריאת שמע. לכאורה די זעלבע זאך דא אויך, וואס האט עס צו טון מיט די עצם עוסק במצוה פטור מן המצוה, אדער ווען א מענטש איז פטור, אבער ס’שטייט דא גבי קריאת שמע, און מ’שפילט מיט די אויף אנדערע נושאים.
מ’דארף דאס זען, מ’דארף טראכטן וועגן דעם. איך ווייס נישט אויב אלע הלכות זענען די זעלבע ביי תפילה, און מ’זעט עס דא. געוויסע, יא, געוויסע. די הבנה, עוסק במצוה איז לכאורה אויף אלע מצוות, יא.
הלכה א: נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע
אקעי, סא קודם גייען מיר לערנען וועלכע גברא, וועלכע סארט מענטשן זענען פטור פון קריאת שמע.
יא, זאגט דער רמב”ם, זאגט דער רמב”ם, “נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע”. דאס זענען די דריי קאטעגאריעס. נשים, און נאכדעם עבדים, מיינט עבד כנעני, וואס האט א דין אזויווי אן אשה, און קטנים זענען פטור פון קריאת שמע.
טעם הפטור: מצות עשה שהזמן גרמא
ווייל ס’איז א מצות עשה שהזמן גרמא, און מ’האט געלערנט אין הלכות תלמוד תורה פרק א’ הלכה י”ג, אז זיי זענען פטור פון אלע מצוות עשה שהזמן גרמא.
דער רמב”ם האט שוין אויסגערעכנט די כלל, די כלל פון מצות עשה שהזמן גרמא האט דער רמב”ם אויסגערעכנט אין הלכות תלמוד תורה, ניין? נישט אין הלכות תלמוד תורה. אונז האבן מיר שוין געזען די כלל ערגעץ, וואו האבן מיר עס געזען? איך געדענק אז מיר האבן עס געלערנט.
יא, אפשר טאקע יא, אפשר אין הלכות תלמוד תורה, ניין? ניין, ניין, נישט אין הלכות תלמוד תורה. אין הלכות, וואו קען עס זיין?
יציאה ממצרים.
איך געדענק נישט שוין.
יא, אונז האבן מיר עס געלערנט אין הלכות עבודה זרה, אין אן אינטערעסאנטע פלאץ, ביי די מצוה פון פיוס. געדענקסט? דארט האבן מיר געלערנט אלע מצוות עשה שהזמן גרמא, חוץ פון אלע די כללים פון וואס נשים זענען פטור, נשים ועבדים וקטנים, ביי נישט קטנים, נשים ועבדים וואס זיי זענען פטור, האבן מיר געלערנט די כלל אז אלע מצוות לא תעשה זענען זיי חייב, חוץ פון בל תקיף ובל תשחית, יא? למעשה, און מצוות עשה שהזמן גרמא זענען זיי אלע פטור, חוץ פון א געוויסע מצוות עשה שהזמן גרמא וואס זיי זענען יא חייב, וואס מ’האט געלערנט די הלכה. און די כללים האבן מיר געלערנט אין מסכת עבודה זרה פרק, אין מסכת עבודה זרה איז עס געווען.
עניוועי, יעצט רעדט מען שוין נישט פון די כללים, יעצט איז שוין סתם, מ’זאגט די הלכה אז וואס, אז נשים זענען פטור.
חידוש: אהבת השם vs. קריאת שמע
דאס הייסט אז די עצם ידיעת יחוד השם, אהבת השם, איז א חיוב, אבער דאס וואס ס’געשעט דורך קריאת שמע, קריאת שמע איז א מצוה לעצמה. א גוט, יא.
חיוב חינוך בקטנים
אבער, מ’דארף אבער יא וואס, לערנען קינדער לקרוא אותה בעונתה. ס’איז דא א קריאת שמע בעונתה, ס’איז דא א קריאת שמע בזמנה, שחרית קריאת שמע, און ברכות לפניה ולאחריה, כדי לחנכם במצוות, אז זיי זאלן מחנך זיין די מצוה, ס’איז דא א מצות חינוך.
השוואה להלכות תלמוד תורה
די זאך גראדע שטייט שוין אויך די צווייטע מאל, ווייל הלכות תלמוד תורה האט דער רמב”ם געזאגט קטנים זענען פטור פון תלמוד תורה, אבער ווען זיי הייבן אן רעדן, אזוי לערנט זיי אותיות תורה צוה לנו משה און שמע ישראל. אבער יענץ איז נישט בעונתה, יענץ איז נאר אז די ערשטע זאך וואס מ’רעדט זאל זיין תורה. דא איז שוין מער פון דעם, אז מ’לערנט זיי וואס, זאגן געהעריג קריאת שמע, און מ’זאל עס טון טאקע בעונתה, און מיט די ברכות, כדי לחנכם במצוות.
דיון: פון וועלכע גיל הייבט אן דער חיוב חינוך?
אקעי, יעצט רעדן מיר שוין פון חיוב חינוך, בין איך נישט אזוי זיכער. ווייל אויב רעדט מען פון צוויי דריי יאר אלט וואס זיי הייבן אן קענען רעדן… לאמיר טראכטן, קודם כל, ער זאגט נישט דא ווען, ער זאגט קטנים, ער זאגט נישט פון ווען. שטעלט זיך פאר ער דארף קענען רעדן, ער דארף שוין קענען זאגן קריאת שמע, איך ווייס נישט. ער זאגט אז די חיוב איז כדי לחנכם במצוות.
אויב איז דא א הלכה אז כדי לחנכם במצוות אליין איז די חיוב לפי מה שהגיעו, אז ביי תפילין איז יודע לשמורם, און ביי מצה איז יודע לאכול דגן. סאו ס’קען מיינען אז יא, די זעלבע גיל ווי די זעלבע סדר אין הלכות תלמוד תורה, אז מ’לערנט זיי אויס “תורה צוה” און “שמע ישראל”.
אבער דארט רעדט מען זיך פון קלענערע, קינדער וואס קענען רעדן נאר ווערטער, לערנט מען זיי אויס די פסוק “שמע ישראל”. דא רעדט מען שוין פון אויסלערנען מיט די ברכות, מיט די ברכות דארף עס אפשר זיין תפילין זעקס-זיבן, ווייל זיי קענען זאגן, ספעציעל “ואהבת”. אבער ממש די פסוק “שמע ישראל” האבן מיר געזאגט אז דארט לערנט מען אויס.
דא זעט מען אז ס’קען זיין אז דארט איז עס פשוט אז דער רמב”ם האט אנגעכאפט אז ס’איז זייער א וויכטיגע פסוק, ס’איז א קריטישע פסוק, “תורה צוה” און “שמע ישראל”. ס’קען זיין אז דארט האט ער טאקע נישט געמיינט מיט די “ואהבת” און די איבריגע פרשיות פון קריאת שמע.
און בכלל, אין הלכות תלמוד תורה איז נישט קלאר אז ס’איז א דין פון חינוך. ס’איז לכאורה נישט קריאת שמע, ס’איז א דין פון חינוך פאר תלמוד תורה. נישט חינוך, ס’איז נישט א דין חינוך, נישט ווייל דער זון האט א מצוה פון תלמוד תורה דארף מען אים אויסלערנען. דא איז אן עקסטערע מצוה אז דער טאטע זאל אויסלערנען זיינע קינדער תורה לשמה קטנים.
אגב, ס’קען אפילו זיין אז די גאנצע מצוה פון חינוך איז אן ענף פון יענץ, האבן מיר אפשר גע’טענה’ט דעמאלטס, אז חינוך אפשר לערנט זיך אויס פון דעם אז דער טאטע דארף אויסלערנען תלמוד תורה, ממילא דארף ער אים שוין אויך מחנך זיין במצוות.
דא שטייט נישט קלאר, ס’שטייט אז קטנים זענען מחנך, דער רמב”ם זאגט נישט פון וועלכע גיל. איך געדענק אז ביי הלכות חמץ ומצה האב איך איבערגעקוקט ווען מיר האבן געלערנט, האט דער רמב”ם געברענגט אז קטן היודע לאכול דגן, פון ווען ער עסט ברויט דארף מען אים מחנך זיין. יא, אין לולב שטייט קטן היודע לנענע, אין ציצית שטייט א קטן וואס רופט שוין נישט זיין מאמע ביינאכט.
סאו מ’פארשטייט אז ביי יעדע מצוה איז לפי יענע מצוה. ס’איז זייער א שיינע זאך, ווייל ס’איז זייער, מ’טראכט אזוי ווי גאנץ היינטיג, אז יעדע מין פעולה דארף מען טראכטן צו די אקטיוויטי, פאר וועלכע עידזש איז די אקטיוויטי רעלעווענט. סאו די אקטיוויטי פון רעדן איז זייער א יונגע עידזש, זאגט מען שוין די פסוק “שמע ישראל”. די אקטיוויטי פון שאקלען עפעס איז א געוויסע עידזש.
דא רעדט מען שוין פון ווען דער קינד איז שוין לכאורה אן עידזש אז ער קען וויסן ווען ס’איז טאג און ווען ס’איז נאכט, און ער ווייסט צו זאגן ברכות רבונו של עולם, לך רוב. ער רעדט שוין לכאורה אביסל געניטערע קטן.
אבער ער זאגט נישט, פארוואס זאגט ער נישט? ווייל ער זאגט נישט “מי שיודע למי מברכין”. ביי ברכות שטייט “למי מברכין”, יא, דארט ווייסט מען דאך די מכתב ברכה. דא שטייט נישט. ער ברענגט אין די זייט אז מען זעט אין די משנה, און וואס מען זעט אין די מגילה, זעט מען אז א קטן קען פטור זיין על שמע. דאס הייסט, ער קען נישט פטור זיין על שמע, אבער ווייל ער קען נישט מוציא זיין את הרבים, אבער מען זעט אז א קטן איז פטור על שמע, דהיינו ער איז מחויב אין ברכות קריאת שמע וכדומה. אקעי. וואס דער שבועה מיינט, whatever.
הלכה א (המשך): מי שהיה ליבו טרוד
יעצט קומט א נייע סארט פטור וואס איז לכאורה ספעציעל פאר קריאת שמע, אבער מ’וועט זען אין תפילה אויב ס’איז אויך דא אזא פטור. א נייע סארט פטור, אה, נישט נאר קריאת שמע, ס’איז אויך דא ביי תפילה. יא, קודם ביי קריאת שמע, ווער ס’איז טרוד אין א געוויסע סארט, טוט די מצוה, איז ער פטור פון ליינען קריאת שמע.
פירוש: ליבו טרוד
יא, ליבו טרוד, איינער וואס זיין הארץ איז פארנומען, ער האט נישט קיין ישוב הדעת. ס’איז מלשון חיפזון, יא, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים. ער איז ביזי, ער האט נישט קיין מחשבה, whatever. ער איז ביזי מיט א מצוה, ס’איז דא א געוויסע ישוב הדעת וואס פאדערט זיך אין קריאת שמע.
ניין, נישט אזוי פשוט. מ’וועט זען וואס די גמרא זאגט. ער קען נישט פאוקוס’ן, ער האט נישט קיין ליבו פנוי. דער רבינו פרץ זאגט אויך אזוי פאר קריאת שמע, אז מ’דארף האבן ליבו פנוי, ווי דער רבינו יונה זאגט. זאל נישט זיין אפגעאקט, נישט קיין עול מלכות שמים אדער וואס.
חילוק: טרדה דמצוה vs. טרדה דנפש
אויב עס איז טרדה דנפש מיט נישט קיין מצוה, דאן איז עס דוחה טאקע, עס זאל נישט זיין א טרדה דנפש. מען לייגט אלעס אין די זייט, אזויווי מען האט פריער געלערנט, אויב מען האלט אינמיטן טון די ארבעט, זאל מען כאטש נישט פארשטאנען אויף די פסוק פון שבת, די איבריגע קען מען זיין.
הלכה ד: חתן פטור מקריאת שמע
דברי הרמב”ם: חתן שנשא בתולה פטור
Speaker 1:
דער רב האט פריער אויך געזאגט אז פאר קריאת שמע דארף מען האבן א לב פנוי, יא, ווי די גמרא האט דאס געזאגט. מען זאל נישט מאכן קיין עסקנות ציבור אדער וואס, לאמיר זען די ביי. עס איז געשטאנען אין די השפעה, א קריעת הים. אבער די רבנים וואס איז א באמער דארף האבן קיין מורא, ווייל די ערשטע פסוק איז קבלת עול מלכות שמים, מען קען נישט זיין טרוד ונחפז. עס איז אייער רואיג, פטור מקריאת שמע.
אדרבה, אויב עס איז דא טרוד ונחפז וואס איז נישט קיין מצוה, דאן איז עס א חיוב אז ער זאל נישט זיין טרוד ונחפז. ער זאל אוועקלייגן אלעס אין די זייט. אזוי ווי מען האט פריער געלערנט, אז אויב מען האלט אינמיטן טון די ארבעט, זאל מען כאטש זיך פארשטעלן אויף די פסוק פון שמע, אדער די איבעריגע קען מען זיין אנקומען ממש קיין ווארע. אבער ווען ס’איז דא צוויי זאכן, איינס סיי עס איז טרוד ונחפז, און סיי עס איז מיט די בר מצוה, איז מען פטור פון קריאת שמע.
דער פטור פון חתן — טרדה דמצוה
יא, ס’שטייט נישט דא אז די ריזן איז אז מען דארף האבן זיין. ס’קען זיין ביסט די ריזן, אבער, גלוי, ס’שטייט זיך געזען נישט שפתר פון איך ווייס שוואס פון די ברכא מצוה. פטור מקריאת שמע עד שיעבור עליו, לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא בתולים. ער איז איין רעוועז וועגן די ערנינג פון בתולים. און טאמינערשט גייט עס דארף משכים זיינע בית דין, אזוי ווי אונז לערנען אין די אנהייב פון… יא, א פארשי אסימלא. יא, א פארשי אסימלא. ס’ווערט א גאנצע… ער גייט דארפן דורכלערנען די שווערע בלעטער פון די גתיבות. יא, שמח רעים אהובים. ווייל ער איז… ער זאגט דא קלאר אז ווען ער האט נישט קיין דעת פנויה וואס איז לכאורה, יא, מען האט אים נישט קיין… יא?
דיון: עוסק במצוה פטור מן המצוה — א מענטאלער עוסק במצוה
Speaker 2:
יא, אבער ס’קען זיין אז ס’איז א סארט עוסק במצוה פטור מן המצוה. ס’איז נאר א סארט עוסק במצוה וואס איז נישט דוקא צוליב טרחה, נאר ער האט נישט קיין…
Speaker 1:
רייט, רייט. מ’קען זאגן, אבער ס’איז עוסק במצוה פטור מן המצוה וואס איז אויך דא די זאך אז “אין לב ב’ פנים”. אן אנדערע מצוה אפשר וואלט מען געזאגט “סטאפ די מצוה פאר א מינוט און לייען קריאת שמע”. אבער דא איז שווער אים צו זאגן “סטאפ”, ווייל זיין קאפ, זיין ברעין איז לויט דעם. דו קענסט אים נישט זאגן “סטאפ” און לייען קריאת שמע. יא? אזוי די קאז.
Speaker 2:
יא, זייער גוט. אבער נישט נאר טרחה, אפילו… נישט נאר סיי טרחה און סיי עס איז… איך מיין אז די ווארט פון מצוה איז אפשר אז ס’איז לעגיטים, ס’איז ריכטיג. ביי א טרדה דרשות זאגט מען “זאלסט זיך מיישב דעת זיין”. דו ווערסט געהייסן זיין ביזי מיט דיין פרנסה יעצט, אבער מ’האט דיר יא געהייסן. ס’איז דאך א מצוה צו חתונה האבן, און פארט פון די מצוה פון חתונה האבן קומט מיט די טרדה אז אפשר קען ער יעצט נישט האבן קיין ישוב הדעת. איך וואלט געפרעגט די חתם סופר, און ס’איז דא אזא ווארט פון אים, איך ווייס נישט וואס, אז א מענטש איז וואריד, אבער… ס’קען זיין אז ער מיינט נישט דוקא דאס, איך ווייס נישט. וואס מיינסטו האלטסטו?
דיון: קען דער חתן טרעפן א מינוט מיט דעת פנויה?
Speaker 1:
א פאני זאך, יעדע חתן איז דאך…
Speaker 2:
מ’האט געזאגט אז ס’קען זיין אז די שיעור איז אז דו קענסט נישט ליינען קריאת שמע מיט געהעריגע כוונה. אבער קענסטו טרעפן אפאר מינוט אין די משך פון די טאג ביז די חתונה, אדער ביז סוף זמן קריאת שמע, וואס דו קענסט זיך געהעריג מיישב דעת זיין? אה, ער זאגט אז ס’קען זיין. איך מיין אז ער רעדט דא אין רפיש אין דעת פנויה, מיינט ביי אופן ווען ס’איז נישט דא קיין דעת פנויה. אויב טרעפט ער אז ס’איז דא דעת פנויה, וועט ער יא זיין חייב. איך האב געזאגט אז ס’איז דא א מחלוקת אין הלכה צו א חתן איז למעשה היינטיגע צייטן פטור, צו ס’ווענדט זיך. אויב א חתן זאגט דיר אז ער האט דעת פנויה, אז ער קען פאוקעסן א גאנצע חתונה און טאנצן מיט יעדן איינעם און הערן די בדחן, ער זאגט דיר אז ער האט גענוג דעת פנויה, ניין?
Speaker 1:
ניין, נישט. אין די אמאל’יגע צייטן פלעגט נישט זיין קיין טאנצעריי. ניין, דאס איז נישט קיין ראיה. ס’איז דא א ריזן… היינט גייט מען זען די ראבי”ה, און ס’גייט אנקומען, און שפעטער גייט מען זען די ריזן פארוואס היינט די חתנים זאגן קריאת שמע, ווייל מ’זאגט אז עניוועי איז ער נישט מחויב, איז ער ממילא אזוי אויך. אבער ס’איז נישט אזוי. איך מיין דאס איז פשוט א טירדא, ס’איז א פסיכאלאגישע פראבלעם, און דערפאר טראכט איך אז ס’קען זיין אז דאס איז וואס מ’זאגט אהרן’ס בתולות. איך ווייס נישט צו ס’איז ממש דאס די זאך. ס’איז פשוט א נערוועזע זאך, ער איז א חתן די ערשטע מאל, און די הלכה זאגט דיר ווען ער איז איין דעת פנויה, יא? פון לילה ראשון עד שלא בא עליה, חוץ מ’גייט זען די יוצאים מן הכלל אין א סעקונדע, רייט?
דער רמב”ם אין פירוש המשניות: “שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין”
Speaker 2:
פארוואס איז דעמאלטס… דו פרעגסט א קשיא, ער קען נישט טרעפן קיין מינוט? נישט אזוי. דאס איז אן עוסק במצוה, אבער נישט קיין עוסק במצוה פיזיש, דו ביסט אינמיטן פארן ערגעץ, דו קענסט נישט זיצן אין סוכה. ס’איז א… וויאזוי זאגט מען, א מענטאל עוסק במצוה. ער איז יעצט, פון ווען ער הייבט אן מאכן די קידושין, פון די לילה ראשון ער האט חתונה געהאט ביז די ביאה ראשונה, איז ער א מען אויף א מישאן, ער איז פאוקעסד אויף איין זאך. אקעי?
Speaker 1:
אקעי. די המשך פון די משנה איז, די חתונות זענען געווען ליל רביעי, דאנערשטאג, מיטוואך, ליל רביעי. ער האט נישט געוואלט בעל זיין, כדי ער זאל קענען ליינען קריאת שמע אזוי. ער שרייבט “נתקררה דעתו וליבו גס בה”, ער האט זיך שוין צוגעוואוינט צו זיין ווייב, ער האט נישט די זעלבע טירדא, “וליבו גס בה אבל ביאה לא בעל”. ס’איז זייער אינטערעסאנט. און ער זאגט אין פירוש המשניות זאגט דער רמב”ם, די לשון איז “שכבר סרה ממנו חרדת הנישואין”. דאס האט פיל צו טון מיט אן ענין פון אז ער איז זייער שטארק בתאוה אדער וואס. איך מיין ער קען נישט פאוקעסן, אזויווי זיי האבן גערעדט לגבי לערנען, אז ס’איז שווער צו לערנען אויב מ’האט נישט חתונה געהאט.
בתולה vs. אלמנה — דער חילוק
Speaker 2:
רייט, ניין, איך פון דעם טראכט איך אז דאס איז וואס מ’זאגט “שם אלהים צבאות”. ס’איז נישט דווקא דאס. זעסט ווי מ’זאגט די טירדא פון דער חתן בבתולה די ערשטע מאל. מיט א בתולה איז עפעס א טירדא, קען זיין ווייל ס’איז דא די ענין פון טהרה, און ס’איז דא די ענין פון… ס’דארף זיין באופן… איך ווייס נישט וואספארא אופן. וואס ס’שטייט איז אז ער האט מורא שמא ימצא בה פתח פתוח. גיי ווייס. אקעי.
יעצט, נושא אלמנה אדער גרושה, איז ער אויך עוסק במצוה, אדער רבי מצוה פון די סעודה, נישט קיין חילוק. איז ער אבער יא חייב אין קריאת שמע, אויב אינו דומה מי שיש לו פת בסלו. ביי אלמנה איז נישט דא די אנגעצויגנקייט, איז ער נישט טרוד בשעת מעשה. ממילא איז ער יא חייב אין קריאת שמע, און אזוי זאגט די רמב”ם, “וכן כל כיוצא בזה”. לכאורה זאגט די רמב”ם מיט דעם, אז ווען ס’איז דא אן עוסק במצוה וואס נעמט נישט אוועק די גאנצע קאפ, דעמאלט איז אויך די זעלבע זאך. דאס דארף מען וויסן ווי נאך ס’איז דא הלכות פון עוסק במצוה ביי די רמב”ם, אבער דא שטייט א וויכטיגע כלל, אז וואס איז א מצוה וואס נעמט נישט אוועק די גאנצע קאפ, דארף מען… דאך יעצט איז ער אן עוסק במצוה בשעת מעשה, זאל ער מפסיק זיין?
דיון: ווען דארף מען מפסיק זיין פון עוסק במצוה?
למשל, מ’האט געלערנט אז ר’ שמעון בן יוחאי וחבריו האבן מפסיק געווען לקריאת שמע, איז ער דאך געווען עוסק בתורה. אבער כוונתם לקריאת שמע, יא.
אבער אויב איז מען עוסק אין א סארט מצוה, למשל ווי איך ווייס אין הלכות סוכה שטייט אז מ’האלט אינמיטן טון פדיון שבויים, אזא סארט מצוה וואס אפשר נעמט עס אוועק די גאנצע קאפ, זאל מען זיין פטור פון קריאת שמע, וואס איז נישט ליבא דמלכא. אזוי זאג איך, איך מיין מ’דארף פארשטיין, ווייל לכאורה די נקודה פארוואס קריאת שמע איז אנדערש פון למשל זיצן אין סוכה, ווייל זיצן אין סוכה פאקטיש נעמט אסאך צייט, מ’דארף גיין טרעפן א סוכה, מ’קען נישט אין די זעלבע צייט עוסק זיין אין פדיון שבויים, ס’איז א סתירה אין די פעולה, צוויי פעולות זענען א סתירה. דא איז נישט קיין סתירה, דו קענסט אינמיטן חתונה טרעפן צייט, אפילו נושא בתולה. ס’איז פשט אז ער האט פשוט נישט קיין צייט ביי די חתונה צו מאכן א מנין מעריב, צו דאווענען קריאת שמע. פשוט ער האט נישט קיין קאפ. און ביז ער גייט טון דעם מעשה, קענסטו זאגן אפשר, איך טראכט, ווייל אזוי איינער איז ביזי מיט זיין טירדא, אז זיין מצווה זאל געלונגען, איך ווייס נישט, און צו יעצט איז די צייט, איך פרעג א שאלה, ער דארף עס סקעדזשועלן אנדערש, אפשר פשוט א זאך, ער טירדא, ער ווארט אז עס זאל קומען די ריזאלטס פון די פדיון שבויים קאמפיין וואס ער מאכט, איך ווייס נישט, מען דארף טרעפן א זאך וואס איז א טירדא, אבער די טירדא האט אים דעם ריסלאפן.
דיון: טירדה דמצוה vs. טירדה דרשות
Speaker 1:
יא, אויב ס’איז א טירדא דרשות. דער בארדיטשעווער רב, דער בארדיטשעווער רב ערב סוכות ווען ער האט זיך געקאכט מיט דעם אתרוג, מיט די הלל, איז ער געווען פטור פון קריאת שמע. אויך דארף נישט זיין, ווייל די טירדא איז געווען אהבת השם, מיט די זעלבע בשבות קען מען דאך פטור’ן איינעם פון קריאת שמע. יא, דארף מען וויסן די פינקטליכע גדר.
Speaker 2:
יא, אבער דאס איז לכאורה, וואס דעם זאגט א טירדא דמצווה איז א חידוש, דאס איז דאך א טירדא מיט די טירדא פון בעילה, ס’איז דאך נאר א דוגמא פון וועלכע סארט טירדא קען זיין טירדא דמצווה, לאפוקי טירדא דרשות פון טבעה ספינתו בים, ווי די גמרא זאגט. אבער any kind of טירדא דמצווה… אונז פירן זיך נישט די הלכות למעשה געווענליך, ווייל אונז זאגן ווייל מען באלד זען, סאו לכאורה איז נישט נוגע, but קען זיין אז ס’איז יא דא א אופן.
הלכה ד (המשך): מי שמתו מוטל לפניו
דברי הרמב”ם: פטור עד שיקברנו
Speaker 2:
אוקעי, לאמיר גיין די נעקסטע הלכה. יא, יעצט גיימיר לערנען וועגן אבלות, יא, יעצט גיימיר לערנען וועגן אבלות, איינער וואס איז זיך מטפל מיט א מת, דאס פטור’ט אים, און וויאזוי ס’פטור’ט פון קריאת שמע, דאס איז אבער בשעה שמתו מוטל לפניו.
“מי שמתו מוטל לפניו”, ס’איז געשטארבן אויף אים. ס’איז אינטערעסאנט דער לשון “מי שמתו”, ס’איז דא דעם לשון “ואני איש שמתו מוטל לפניו”. ס’איז געשטארבן אויף אים, ס’דארף זיין א מת, דער מת איז א מת מרגיש, דער מת וואס צו אים איז ער געשטארבן. “אבל מי שלא ידע בו”, די גמרא אין ברכות. ס’איז געשטארבן צו אים א מת, “מתו מוטל לפניו”, יא, יא, יא, יא. ס’איז געשטארבן צו אים א מת, זאגט דער רמ”א, וואס איז א שיעור חייב להתאבל עליו, סתם א נאנטע ידיד. וואס ער איז נישט מחויב ווייל עס איז אויך געשטארבן אויף אים, אבער עס איז נישט די זעלבע גדר. פטור מקריאת שמע עד שיקברנו. דאס זעט אויך אויס ווי ס’איז נאך א פאל פון א עוסק במצוה וואס איז דא א טרדה, וואס איז דא א גרויסע פיזור הדעת, יא, ווייל די יקברנו איז דאך א מצות עשה, יא, דער רמב”ם האט אויסגערעכנט קבורה אלץ א מצות עשה פון לעבן.
הלכה ה: מי שמת לו מת – פטור עד שיקברנו
דברי הרמב”ם: מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו – פטור מקריאת שמע עד שיקברנו, משום שאין דעתו פנויה לקרות.
זאגט דער רמב”ם, וואס הייסט “שחייב להתאבל עליו”? סתם א נאנטער ידיד וואס ער איז נישט מחויב באבל, איז אויך געשטארבן אויף אים, אבער ס’איז נישט די זעלבע גדר.
פטור מקריאת שמע עד שיקברנו. דאס זעט אויך אויס ווי ס’איז נאך א פאל פון א עוסק במצוה וואס איז דא א טרדה, וואס איז דא א גרויסע פירות הדעת. יא, ווייל די עיקר ברען איז די מצוות עשה, יא? דער רמב”ם האט אויסגערעכנט קבורה אלס א מצוות עשה פון “לא תלין נבלתו על העץ”.
Speaker 2: ניין.
Speaker 1: יא. ס’איז אויך א הכשר מצוה, אבער די עיקר מצוה איז נישט ספעציפיש אויף די קרובים. דא איז פשוט דער קרוב, ער שטייט יעצט צו רעדן מיט די חברה קדישא, ער וויל טרעפן א קבר, איך ווייס וואס, וואטעווער טון אלעס וואס מ’דארף טון, איז ער… ס’וועט זיין קרוב פון ליכטן טון.
איך האב געטראכט אז אפשר איז דאס שבת, אפשר איז דאס נישט זיכער, אז מ’קען אפשר נעמען דעם מנהג ירושלים וואס די חסידים זענען נוהג, אז די קינדער גייען נישט… ווען די שלשלת גייט אוועק, אז די קבורה אפשר די קינדער… איז דאס איז דאך דא א משמעות אז די קרובים זענען די וואס באגלייטן ביז די קבורה. און אויך, אזוי ווי “עד שיקברנו” איז די דאגה פון די קרובים.
אקעי, “משום שאין דעתו פנויה לקרות”. ס’איז די זעלבע זאך, ווייל זיין דעת איז נישט פנוי צו ליינען קריאת שמע. יא.
המשמר את המת – אף על פי שאינו מתו
וכן המשמר את המת”, דאס איז… די ערשטע זאך איז נוגע פאר אלע קרובים וואס האבן א… יא.
Speaker 2: ניין, ניין, אלע קרובים, אפילו ווילאנג זיי זענען נישט פארטיג מיט די קבורה, זענען פטור.
Speaker 1: און יעצט זאגט מען אויב ער איז נישט קיין קרוב. וכן המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו”, אפילו ס’איז נישט זיין מת, ער איז נישט א קרוב, אבער זיין דזשאב איז ער איז א שומר מת, למשל ער איז א וואלונטיר צו אפהיטן מתים, איז חברה קדישא, איז אויך פטור מקריאת שמע, ווייל ער איז משמר מת.
חילוק בין קרוב לשומר מת
אה, ס’איז אנדערש. אין אנדערע ווערטער, לאמיר פארשטיין. די ערשטע הלכה איז ממש אזוי ווי א חתן. ס’איז נישט שייך אז ער טוט עפעס. אפילו, מ’קען אפילו פרעגן א שאלה, איך זע, איך געדענק נאך אז מענטשן רעדן וועגן דעם. ס’איז דאך נישט, לאמיר זאגן איינער זיין טאטע איז געשטארבן, און ער וואוינט אין ארץ ישראל, איך ווייס וואס. ער טוט גארנישט פאר די קבורה. ער… ס’איז נישט דא אז ער האט נישט צו טון, ווייל ער איז טרוד. ס’איז אויף זיין קאפ אז ס’זאל געשען די קבורה. וואסערע חילוק האט ער דאס פראקטיש? די פראקטישע הלכה איז יא די פראקטישע הלכה. דער וואס איז דער משמר? דער חברה קדישא.
אבער דא איז די שאלה צו ס’איז אויך אן ענין פון פנוי דעת, אדער ס’קען זיין אז מ’וועט נאך לערנען אין פרק ג’ אז מ’טאר נישט ליינען קריאת שמע פארנט פון א מת, אוואסערע קורות. ער איז בכלל אן אונן, ער האט א מת, ער האט א צרה, ער מוז זיך נישט אוועקרוקן פון דעם מת. ס’איז דאך אן ענין, דער מת דארף שמירה, אזויווי די גמרא זאגט אין ברכות, און זיין דזשאב איז צו אפהיטן דעם מת, און ליד המת טאר ער נישט ליינען. ס’איז לאו דווקא אז ער האט אן עניוות פנים, ס’קען זיין אז ער איז נישט זיין מת. אבער ליד המת טאר ער נישט ליינען. ס’איז יא, לכאורה מער אן עוסק במצוה, ס’איז מער א פראקטישע עוסק במצוה.
שנים שומרים – זה משמר וזה קורא
אקעי, מ’דארף טראכטן, למשל, ליד המת איז ער געשטאנען, ער גייט אוועק ארבע אמות, און ער זעט אז ס’איז נישט… ער זעט אים.
Speaker 2: אקעי, מ’קען זיך אזוי ציען. אויב מ’קען זיך נישט ארומדרייען, יא. אקעי.
Speaker 1: “ואם היו שומרים שנים”, סאו דו זעסט אז ממש ווען מ’היט א מת מיינט אז מ’דארף ממש זיין לידו א גאנצע צייט, זעט אויס. “ואם היו שומרים שנים, זה אחד משמר והשני הולך וקורא”, כדי דער צווייטער גייט זיך אריבער אויף אן אנדערע פלאץ, ער רוקט זיך אוועק סתם ד’ אמות ווי מ’האט פריער געלערנט, “וקורא וחוזר ומשמר”, און ער קומט צוריק, און נישט אין די זעלבע צייט. “וקורא”, זיי נעמען טשענסעס.
החופר קבר למת
ווי דער רמב”ם פסק’נט, “וכן החופר קבר למת”, און ס’נעמט צייט, ס’נעמט די גאנצע צייט פון דארטן, פון די ענינים פון קריאת שמע, פון די… אויב ס’נעמט די גאנצע צייט, אגען, אויב ס’נעמט זייער לאנג, זיי זענען דאך מחויב אין דעם דיק. די פוינט איז, ס’קומט דאך ביז מ’איז פטור פון קריאת שמע, יא. עוסק במצוה פטור מן המצוה.
קשיא: פארוואס זאגט מען נישט ער זאל כאפן שמע ישראל?
די אלע הלכות שטימען אביסל בעסער, אויב מ’גייט אזוי ווי דער רמב”ם, אז בעצם די עיקר מצוה פון קריאת שמע, למשל אין דער פרי, איז צו ליינען גלייך ווען ס’קומט די צייט, גלייך לפני הנץ החמה. ער זאגט, יעצט איז ער נאך פטור. שפעטער איז שוין א שטיקל דיעבד אפילו צו ליינען ביז דער סוף זמן קריאת שמע.
ס’איז אביסל אינטערעסאנט. פריער האט ער געברענגט די ארבעטער, אז ער דארף נאר כאפן ביי די פשוט’ע פסוק פון שמע ישראל, און ער קען גיין ווייטער טון זיין ארבעט. איז אויב חופר קבר איז נישט פשוט אז לבו אינו פנוי, פארוואס זאל מען אים נישט זאגן ער זאל כאפן ווי לאנג ער האט צייט? ער קען דאך זאגן בשעת ער ארבעט.
תירוץ: עוסק במצוה פטור לגמרי
אבער דו זעסט אז א עוסק במצוה וועט מען אים נישט פאטערן. די ווארט איז אז ער זאל קענען פאוקעסן די גאנצע אויף די מצוה וואס ער איז עוסק אין דעם.
א ארבעטער איז דאך פטור, א עוסק במלאכה איז נישט פטור פון קריאת שמע. ממילא, ער זאגט אז ס’איז דא א וועג וויאזוי ער זאל עס טון, ער קען עס טון.
Speaker 2: יא, באט ער פאטערט אים. ער זאגט דיר דאך, די תנאים האבן אים געפאטערט. ער קען נישט, ער קען… דאס איז דאס, ער איז פטור. די מצוה פון קריאת שמע איז נישט חל אויף דער וואס איז עוסק במצוה.
Speaker 1: סאו, ער זאגט אז ער קען טרעפן פראקטישע עצות. ס’קען זיין אפילו ס’איז א מצוה הבאה בעבירה אזוי צו טון, אבער ער דארף נישט. ער איז עוסק אין איין מצוה, ער איז פטור פון די צווייטע. יא, באלד וועט מען זען וואס איז מיט איין מצוה הבאה בעבירה דא. באט לכאורה דאס איז די ווארט. ס’קען אויך זיין אז מ’דארף נישט… מ’דארף רעדן וועגן דעם באזונדער ווען מ’וועט אנקומען צו רעדן וועגן דעם.
הלכה ה (המשך): אין מוציאין את המת סמוך לזמן קריאת שמע
לאמיר גיין ווייטער פון מיין זאך קאלעקטן. זאגט ער ווייטער, “אין מוציאין את המת לקברו סמוך לזמן קריאת שמע.” טאקע פאר דעם, ווייל ווי לאנג מ’באגראבט אים נישט איז יעדער איינער פטור פון קריאת שמע, זאל מען אים נישט גיין באגראבן סמוך לזמן קריאת שמע, כדי נישט צו מאכן אזויפיל מענטשן זאלן פארפאסן די מצוה פון קריאת שמע. אלא אם כן היה אדם גדול, שאז משום כבודו ישתדלו בביטול תורה ומצוות עבורו. יא, אן אדם גדול קען מען יא טון אפילו סמוך לזמן קריאת שמע, און אפילו דורכדעם גייען אידן נישט ליינען קריאת שמע.
נושאי המיטה וחליפיהם – ווער איז פטור
און יעצט גייט מען זען וואס זענען טאקע די פרטים, ווער ווערט טאקע פטור פון קריאת שמע אויב ער גייט צו די לויה?
אים, יא, אבער נישט מענטשן וואס זענען סתם ביי די לויה, נאר די וואס זענען מטפל מיט די מת. סתם מענטשן וואס זענען ביי די לויה, איז דאך ווי מ’זאגט, ווי מ’האט שוין אנגעהויבן, מ’גייט מלווה זיין די מת, ווי גוזמא, מ’זאגט מ’זוכט נישט קיין… סתם, מ’גייט מלווה זיין, מ’איז מלווה את המת.
איז דאך דא, נשיאת המת לצורך, אדם פון די מת לצורך, גיין, נושאי המיטה, די וואס האלטן יעצט די מיטה, אבער ס’איז שווער, מ’האלט פאר א לאנגע וועג, און מ’וויל עס טראגן, למשל אין בית הקברות וועט מען עס טראגן אינדרויסן פון שטאט, איז, ס’טוישט זיך א גאנצע צייט. איז זייער וויכטיג, נישט נאר אז די וואס טראגן יעצט די מיטה יעדער איינער אנדערש זאל אוועקגיין, נאר אויך די וואס גייען איבערנעמען די מיטה, אדער אפילו די וואס גייען איבערנעמען די מיטה אין צוויי ראוז שפעטער, חליפי חליפין, די וואס גייען יעצט איבערנעמען די נושאי המיטה די נעקסט, אדער די וואס גייען זיין די נעקסטע שיפט איינס נאכדעם, איז דאך בין לפני המיטה בין לאחר המיטה, נישט קיין חילוק צו זיי זענען אין פראנט פון די מיטה אדער אין בעק פון די מיטה.
Speaker 2: איך ווייס נישט פונקטליך וואס די דין איז פון פארנט און נאכדעם.
Speaker 1: איך מיין אז איינע פון זיי, איך ווייס נישט וועלכע פון זיי, איך מיין אז איינע פון זיי איז נארמאל.
Speaker 2: האבן מיר שוין גערעדט.
Speaker 1: יא, אבער איך מיין אז אפילו די וואס זענען אחר המיטה, לכאורה לפני המיטה, לאמיר זאגן אז דו טראגסט עס, לאמיר זאגן ס’מאכט זיך א ליין פון מענטשן, מ’געבט עס איבער צוביסלעך, דער מענטש וואס שטייט אין פראנט, לאמיר זאגן מ’געבט עס איבער צו דעם אין פראנט, יא. איז אפילו די וואס זענען אין בעק, אבער ס’מאכט זיך אמאל אז ער איז אויך די נעקסטע וואן, עפעס אזוי, איך האב דאס געטראכט.
אום, ס’איז דא א מלווה און אנדערע באגלייטערס, שואלי המיטה צורך, און די חליפים זענען יא מחויב אין קריאת שמע.
Speaker 2: זייער גוט. איך מיין אז דאס איז אויך לכאורה פראקטיש, די נושאי המיטה און חליפיהם זענען אין די ארבע אמות פון א מת.
Speaker 1: רייט.
Speaker 2: די אלע אנדערע זענען נישט אין די ד’ אמות פון א מת, ממילא…
Speaker 1: אה, אבער ס’איז אויך א ענין לכאורה פון כבוד המת, פון עוסק במצוה פון לוית המת. אפילו אבל זענען יא, דאס איז דאך די ווארט, אפילו אבל זענען יא. פארוואס זענען זיי יא? רוקן זיי זיך אריבער, וויבאלד אים זעהט מען, מען קען זיך ארויסדרייען אביסל און צוריקקומען. אקעי.
הלכה ה (המשך): בשעת הספד – המת מוטל לפניהם
אויב האט מען א הספד און מ’האלט אינמיטן, וואס איז די הלכה? איז מיין קריאת שמע.
בשעת המת מוטל לפניו – נשמטים אחד אחד
בשעת המת מוטל לפניו, אה, איך האב פארגעסן צו זאגן, בשעת המת מוטל לפניו, איז זאל מען נישט די גאנצע עולם אוועקגיין, ווייל דאס איז א בזיון פאר’ן מת. נשמטים אחד אחד, איינער אויף אמאל גייט אוועק, און פון די מיט געשעט נישט גארנישט, און ס’ווערט נישט צושטערט די לויה. מ’כאפט נישט, איינער אויף אמאל גייט אוועק אליין קריאת שמע, ער פארפעלט איין הספד, און זיי קומען צוריק צום הספד צום ווייטער.
אין המת מוטל לפניהם – כל העם קורין
אבער איינער וואס דער מת מוטל לפניו, אויב אבער דער מת ליגט נישט אין פראנט פון זיי…
זאג מיר מ’מאכט א הספד, דער מת איז נישט דא יעצט. ס’איז סתם א אסיפת הספד, אדער פארדעם אדער נאכדעם. ער זאגט יא, בשעתן ער איז מתעפל מיט’ן מת, אדער איך ווייס נישט וואס, ער האט נישט אנגעהויבן דאס צו ענטפערן. איז יא, דאס איז נישט קיין בזיון פאר’ן מת, איז כל העולם קורין קריאת שמע, מיר קענען אלע ליינען קריאת שמע.
אה, לכאורה ווייל די ווארט איז ווייל מ’איז עוסק, ווייל זיי זענען נישט לעבן א מת. דאס איז די ווארט? די ווארט איז וועגן ס’איז נישט קיין בזיון, אדער וועגן פראקטיש, ווייל זיי קענען דארטן וואו זיי זענען שטיין, כאטש די מת איז דא, גייט ער דאך נישט אוועקגיין, זיי קענען דארטן בלייבן ביי די הספד און פאר א מינוט נישט אויסהערן די בעל מספיד, און נאר פאוקוסן אויף קריאת שמע. איז לכאורה די ענין.
האבל יושב ודומם
יא, אבער די אבל, אבל יושב ודומם. די אבל, אזויווי מ’האט פריער אויסגערעכנט די משנה מסכת ל”ו, די גרונטע איז די יושב ודומם, יא, לשון הפסוק, יא. יושב ודומם ונטל עליו, יא. ער ליינט נישט קריאת שמע, ווייל נישט איינער חייב נקרא עוסק במצוה, ווייל ער איז דאך אינגאנצן פטור. מיר האבן דאך געלערנט, ער האט דאך די טרדה, די מצוה פון די קבורה, ביז נאך קבורה.
ווייטער, דא זעט מען קלאר, אבער ער רעדט נישט אז מ’טוט עניטינג. אויב ער וואלט עפעס געטון, וואלט ער דאך עניוועי נישט דא געווען. מ’זיצט אינמיטן א הספד, און די הספד האט א פאוז. מ’האט נישט געסטאפט די הספד, מ’האט געזאגט “רבותי, ס’איז צייט קריאת שמע”.
און די אבל איז נישט אז מ’איז מספיד פאר אים, די אבל איז פטור אויך אלס די רעגולער דינים דא פון פטור דעם עוסק במצוה, אבער אויך די צוויי עדים איז פטור פון אלע מצוות.
אה, ער האט דאך אן עסק וועגן דעם. ניין, ס’איז נישט די זעלבע הלכה? אה, איינס איז א חלק פון ביידע, איינס איז אפשר…
הלכה ו: שורה לנחם אבלים – סדר התנחומין נאך קבורה
אויב ער וואלט עפעס געטון, וואלט ער דאך שוין עניוועי נישט דא געווען. מען זיצט און מען זיצט און מען זיצט אין הספד, און דער הספד האט א פאוז. מען האט נישט געסטאפט די הספד, מען זאגט, “רבונו של עולם, קריאת שמע!” און דער עולם זיצט פארט פארשטייט זיך. איז דער עולם פטור אויך אלס די רעגולער דינים דא פון פטור דא מהמצוות, אבער אויך זענען זיי עוסקים אין כל המצוות.
פארוואס דען טאקע וועגן דעם, ניין? איז נישט די זעלבע הנחה? אה, איינס העכער, ביידע איינס אפשר. אויך אן עוסק במצוה פטור מן המצוה.
דברי הרמ”א: “לכבוד האבלים לקבל תנחומין”
ווייטער זאגט דער רמ”א, “לכבוד האבלים לקבל תנחומין”. נאכן קבורה איז דער מנהג העולם אז די אבלים שטעלן זיך אוועק, און אזוי גייען אריבער דער עולם, און דער עולם שטעלט זיך אין שורות, און אזוי ווי מען גייט שוין זאגן, מיר זענען מנחם, מען זאגט די מפורסמ’דיגע ווערטער, “המקום ינחם”. איז “חוזרים העולם מאחרי הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין”.
ווער שטייט און ווער גייט? – ביאור אין דעם סדר פון די שורה
וואס זעט דא אויס? אז די אבלים זענען מקבל תנחומין. אה, דא ווי די אבלים שטייען לקבל תנחומין. מען גייט אהיים פון וועג, מען איז געגאנגען צו די מקום הקבורה, און יעצט שפאצירט מען צוריק. ס’איז דא פלאץ, ווייסטו וויפיל פלאץ איז דא? אונז ווייסן מיר דאך וויפיל פלאץ איז דא. איז דא פלאץ, און מען גייט יעצט מאכן די שורה. די אבלים שטעלן זיך אין א שורה צו מקבל זיין תנחומין, און די מענטשן גייען אדורך אין פראנט פון זיי. אזוי זעט אויס.
ניין, ביי אונז איז פארקערט. די מענטשן… ניין, ביי אונז מיין איך האב איך געזען, די מענטשן שטייען אין די שורה, און די אבלים גייען אדורך. אזוי זעט אויס, “למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה”, די מענטשן גייען אדורך אין פראנט פון זיי.
ווייסט טאקע… די אבלים שטייען אין די שורה לקבל תנחומין. אזוי זעט אויס. אז מ’דארף טאקע טון פארקערט. ס’מאכט טאקע זייער פאן. איך ווייס נישט פארוואס מ’טוט אזוי. אבער מ’קען נישט עכט סבלות, מ’קען נישט עכט סבלות, און מ’פארשטייט נישט פונקטליך וואס די עקזעקט זיין. אפשר מיינט ער אויך נישט דאס, נאר ער וויל דייקא זיין.
ניין, אזוי זעט אויס, ווייל די עולם איז מקבל תנחומין, די אבלים זענען מקבל תנחומין. די אבלים זענען עומדים לעשות שורה לקבל תנחומין. און די מענטשן הולכים, די מענטשן גייען. ניין, איך האב פארשטאנען. הולך מיינט נישט מען שטייט, מען גייט, נאר די שורה איז די הליכה. דאס איז אן פראקטישע שאלה וויאזוי מען מאכט די שורה.
די פויזע צווישן קבורה און שורה – זמן פאר קריאת שמע
דער פוינט איז יעצט, יעצט איז דא אזוי ווי א פויזע צווישן די קבורה און די שורה. יעצט האלט מען אויפ’ן וועג צווישן דעם סטעפ און יענעם סטעפ. מען האלט צווישן…
און דעמאלט קען מען דארט אריינכאפן מצוות קריאת שמע, ס’איז וויכטיג ווי פריער, די זאך פון אנהייבן אויף צייט, פאר’ן נץ החמה. פאר’ן נץ החמה איז זייער וויכטיג.
רייט, אונז קוקן עס אלעמאל אזוי ווי ס’איז דא א סוף זמן. די אלע הלכות האבלות איז דא אויך אזוי ווי א התחלה זמן. ווען ס’קומט די זמן, בעצם דארף מען ליינען. מ’שטופט עס אפ, איז עס אזוי ווי א מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, אז מ’דארף בעצם טון די אנהייב פון די זמן.
פנימיים און חיצוניים אין דער שורה
יעצט, מיר הייסן פטור ווייל מיר זענען אריינגעטון אין צרכי המת, איז דא פנימיים שרואין פני האבל. סא דאס שטייט מען שוין בשורה. ווען ס’קומט די זמן קריאת שמע שטייט מען בשורה שוין, מ’ווארט אויף די אבל. איז אדער רב, מ’מוז דאס טון מיט די אבל. איז די וואס זעען פני האבל זענען פטור פון קריאת שמע. והחיצונים…
ס’זעט אויס אז נישט יעדער איינער דארף אליינס, ס’דארף זיין גענוג א לאנגע שורה, יעדער איינער… די כבוד איז אז א גרויסע עולם שטייט דארט, נישט יעדער איינער מוז אליינס זאגן דאס. איז דא חיצוניים, די וואס גייען נישט זען די אבל, און זיי גייען נישט דארפן זאגן “המקום ינחם”, זיי דארפן נאר שטיין דארטן צו טון די כבוד המת און די כבוד פון די אבל.
וואס מיינט “שורה”? – ווערטיקעל אדער האריזאנטעל
איך כאפ יעצט, שורה קען זיין מיינט נישט דוקא אז ס’זאל אונז מאכן אזוי ווי איין ליין זיך אויס. ס’קען זיין אז שורה איז פשוט איינס אין פראנט פון די צווייטע. ס’קען זיין א שורה… פשוט געזאגט, די שורה איז ווערטיקעל, נישט האריזאנטעל. ווייל ס’איז דא דער ערשטער וואס ער זעט די אבל, דער צווייטער, דריטער, אפשר גייט מען אדורך, אבער ער שטייט נאך אין די בעק פון די ליין.
כבוד המת – דער טעם פאר א גרויסע עולם
ס’ווערט אויך פראמאוטעד אז ער זאל האבן א דזשאב. ס’זעט אויס אז ס’זאל נאך האלב פארדן זיין. אבער וואס זאגן אים נישט כדי אהיים? ס’זעט אויס אז ס’איז דא א טעם פון כבוד המת, אז ס’איז דא א גרויסע עולם וואס איז באגלייטן. ס’זעט אויס אז א מת רוצה האבן ששים רבוא וואס איז דא באגלייטן. ס’איז א כבוד פאר די מת אדער פאר די אבלים אז ס’איז דא נאך מתים. אפילו זיי זעען נישט די מענטשן, די מענטשן זעען זיי נישט.
דיגרעסיע: שורה אין אנדערע הלכות
איך טראכט יעצט אין די ענינים פון אבילות, אבער די שורה, געדענקסטו ווי נאך אז מ’האט געלערנט א שורה של שלושה בני אדם? בהלכות תשובה, אז מ’וויל מרצה זיין א מענטש. מ’שיקט צו די קבר. מ’שיקט צו די קבר, פאר א נשיא שיקט מען דריי מענטשן מיט שורות. ס’זעט אויס אז ס’איז עפעס א פרסום, אז מ’וויל רעדן מיט א מענטש, מ’וויל מאכן כבוד, שיקט מען אים אזוי ווי א שורה פון דריי מענטשן. נאך א פלאץ מיין איך שטייט, שטייט נאך יום טוב ווען מ’שיקט מתנות, אז מ’טוט שיקן מיט א שורה אדער נישט שיקן מיט א שורה, יא, ס’איז אן ענין. ס’איז עפעס א… יא, ס’איז עפעס א סדר. אונז האבן מיר נישט די סדרים, וואס אונז מאכן ביי די לוויות איז דאך א זכר אליין, אבער ס’איז דא א סדר, שטייט דריי מענטשן, ס’קומט אזוי ווי א משלחת, דורך מנחם זיין, ס’איז א כבוד. יא.
הלכה ז: פטור מקריאת שמע – אם רוצה להחמיר
אקעי. דער אונן, דער אונן, ער קען נישט זיין אן אבל, און ער קען נישט זיין אן אבל, אפילו קריאת שמע במקומו. ס’איז דאך די יעניגע וואס איז דא נישט דא אז ער איז אן עוסק במצוה און איינער דארט פאר אים. ער קען נישט זאגן קריאת שמע, אבער ער זאל זאגן א ברכה, אמן יהא שמיה רבא, ער זאל ענטפערן. ער קען נישט זאגן, ער וויל נישט זיין, ער קען נישט זאגן, ער וויל אלטע מיט אים אריינלערנען קריאת שמע. אבער דער ענטפער איז, ער זאל זאגן קריאת שמע. יא, ס’איז עפעס אזוי, א שפינקל. דער ראב”ד דינגט זיך, דער ראב”ד זאגט אז דאס איז צו שטייט… ניין, ניין, צו דער ראב”ד רעדט פון די פריערדיגע הלכה. עפעס איז דער ראב”ד דארט שטייט דא. על כל פנים, איך דארף פארשטיין די ריעליטי. וואס איז די פשט אז ער קען נישט זאגן קריאת שמע?
הבאים מחמת האבל פטורים, מחמת עצמם חייבים
אקעי, ער דארף יעצט… ס’שטייט, דאס זעלבע זאך זאגט די גמרא. דער כסף משנה ברענגט די גמרא, ס’שטייט: “הבאים מחמת האבל פטורים, מחמת עצמם חייבים”. ס’איז דא מענטשן וואס קומען צו א לוי’, א געשעעניש, ער איז געקומען מחמת עצמו, ס’איז א געשעעניש, ער איז געקומען זען די נייעס. ער איז בכלל מחויב בקריאת שמע. אבער ער איז געקומען לכבוד המת… נאר די וואס… ס’איז דא מענטשן וואס קומען לכבוד המת, ס’איז דא סתם קוקערס. ס’איז… זיי זענען אויך חייב בקריאת שמע. סתם מ’זאל וויסן אז די “קוקערס” איז אלעמאל שוין געווען, ס’שטייט אין די גמרא וועגן דעם.
דברי הרמב”ם: כל מי שפטור – אם יכול ליישב דעתו
אה, יעצט א וויכטיגע הלכה. איינער וואס איז פטור מקריאת שמע… ס’איז זייער אינטערעסאנט, ער לערנט הלכות קריאת שמע, גלייך קומט ער אריין צו די אבילים און די חתנים מיט די… איך גיי פארשטיין. אקעי. יא, “כל מי שפטור מקריאת שמע”. די אלע וואס מ’האט ביז יעצט געלערנט, ווער ס’איז אלס פטור, א חתן און אבילים און אזוי ווייטער, ער איז פטור, אבער אויב וויל ער מחמיר זיין און ליינען קריאת שמע, מעג ער, ער מעג. אבער “והוא שיכול ליישב דעתו”, אויב ער קען זיך בארואיגן און ליינען מיט א כוונה. אבער אויב ער איז פטור, איז ער פטור מקריאת שמע מפני הטירוף, ער איז צעמישט און ער איז באוואונדערט.
טירוף – ער קען נישט ליישב דעתו
דאס אינטערעסאנט, קען זיין משום “מת למת”, אפשר האט ער נישט דעם פולן… זיין הארץ איז נישט דארט צו זאגן “השם אלוקינו השם אחד”, ער האט א טיפשות… ניין, ער האט א פשוט’ע טירדא. ניין, פשוט פשוט טירדא איז א לשון פון… ער איז צעמישט. איינער וואס איז צעמישט, ער קען נישט ליישב דעתו צו זאגן קריאת שמע, איז ממילא “אינו מיישב דעתו”.
תנאי הרמב”ם: נאר אויב מען קען זיך מיישב זיין
דער רמב”ם מאכט אן אינטערעסאנטן תנאי: אויב מ’וויל מאכן דעם פנים השם אלוקינו כאטש ער איז פטור, און ער וויל זיין איינער וואס איז מצווה ועושה, ס’איז זייער גוט. אבער דאס איז נאר גוט אויב די “פנים השם” זאל זיין… אז דו קענסט זיך מיישב זיין. אויב נישט, ס’איז נישט קיין שום ענין צו ליינען קריאת שמע בטירוף, דאס שוין נישט. פארשטייסט וואס ער זאגט?
השגת הראב”ד: קריאת שמע איז קורא בתורה, נישט תפילה
דער ראב”ד דינגט זיך אויף דעם. דער ראב”ד זאגט ער פארשטייט נישט וואס איז ראנג, אז איינער וויל מחמיר זיין און ער ליינט קריאת שמע כאטש ער איז אויף די עולם התוהו, ער וויל זיין “מצווה ועושה”? איך געדענק די ראב”ד, אם אבוא כך, איך וויל נישט מבטל זיין מלכות שמים.
אבער אן כוונה? די ראב”ד זאגט, ס’איז אזוי ווי קורא בתורה. “לא יעמוד להתפלל”. די ראב”ד זאגט, ביי תפילה פארשטייט ער, תפילה איז משמע אן כוונה איז עס א בזיון אפשר דאן אן כוונה. אבער ווי איז נאר, ס’איז קורא בתורה. ער האט די רמב”ם פריער געזאגט אז מ’בלייבט נישט בשעת… ס’איז קורא בתורה. וואס שטערט עס?
יא, נאר די רמב”ם האט געהאלטן אז ער טאר זיך נישט צוגעוואוינען צו זיין מעשה פון ליינען קריאת שמע אן כוונה. איך ווייס, אקעי, דאס איז מיין רעפש פשט.
“לא כל הרוצה ליטול את השם יטול” – צוויי פירושים
און ער זאגט אז ער איז… “לא יעמוד להתפלל”, אה, דאס איז דאך די לשון פון די משנה, אז רבן גמליאל האט געזאגט, איך וויל נישט מבטל זיין מלכות שמים מעלי. און דאס איז א תפילה, ער איז דאך קורא בלי כוונה. איך ווייס נישט.
און די ראב”ד זאגט אז… אה, איז איינער זאגן, אין די משנה שטייט נאך א זאך, אן אנדערע זאך, קען זיין אז דאס האט די רמב”ם באמת געמיינט. אין די משנה שטייט דאך אז רבן שמעון בן גמליאל האט געזאגט, “לא כל הרוצה ליטול את השם יטול”. דאס הייסט, די גמרא האט מורא געהאט פאר יהורא. ער זאגט, ער ווייזט גאוה אז ער האט ישוב הדעת אפילו אין די שווערסטע צייט.
זאגט ער, ביי די רמב”ם איז נישט קיין יהורא, פארקערט, יעדער וועט טראכטן אז ער ליינט אן כוונה, אזויווי יעדער וואס ליינט אן כוונה. און נישט נאר אונז, נאר די חכמי התלמוד האבן שוין געזאגט אז זיי ליינען אן כוונה. זיי דאווענען אן כוונה.
יא, אבער די רמב”ם זעט אז ער ברענגט יא די דין די גמרא, און אין די גמרא שטייט דאך יא דאס, אז ס’איז נישט אויסגעהאלטן יעדער איינער, “לא כל הרוצה ליטול את השם”. קען זיין אז דאס האט די רמב”ם פארשטאנען, “לא כל הרוצה ליטול את השם” מיינט נישט יעדער איינער קען זיך טאקע מיישב דעת זיין. אויב דו קענסט, כל הכבוד. אבער דער וואס קען נישט, ער זאל נישט זאגן, “אה, איך לייען, איך האלט זיך גרויס, איך קען ליינען.” דו קענסט נישט.
קשיא: וואס הייסט “מבטל מלכות שמים” אן כוונה?
אינטערעסאנט. מ’קען אויך פרעגן, וואס הייסט א נמינא שם שמים איז דאס צו זאגן אן כוונה? ס’איז דאך נישט קיין קבלת עול מלכות שמים, ס’איז דאך סתם געזאגט ווערטער.
ס’איז א זייער אינטערעסאנטע זאך. איך בין עפעס מער אויף די זייט פון די ראב”ד. אקעי.
איך הער דיך נישט.
המשך הדיון: כוונה בקריאת שמע – מחלוקת רמב”ם וראב”ד
Speaker 1: א טא מיוט, א טא נישט, א טא איך נישט הער דיך.
Speaker 2: יא, הערסטו נאך, ר’ יצחק?
Speaker 1: יעצט דרך אגב, דארפסט זיך שעווען אין די פריע?
Speaker 2: איך ווייס נישט, איך ווייס נישט.
Speaker 1: אקעי לאמיר ענדיגן דא אזוי, סאו סאו סאו, ער זאגט אפשר אזוי, ער זאגט אפשר אזוי, אזוי, לאז אים ליינען קריאת שמע, אויב האט ער פונקט מצליח געווען מיט א כוונה, דאך געוואלדיג, האט ער געהאט קריאת שמע, און אויב נישט איז ער כקורא בתורה, זאגט ער ער האט נישט קיין יישוב הדעת זאל ער נישט ליינען.
יישוב הדעת איז דאך א זאך וואס גליטשט זיך גרינג ארויס פון די הענט, עפעס האט ער יא יישוב הדעת, דאך געוואלדיג, און אויב נישט האט ער געהאט כקורא בתורה. טריי עס אויס אזוי.
דער רמב”ם זאגט, אויב ווייסטו נישט פאר זיכער אז ס’איז דא יישוב הדעת זאגט ער בכלל נישט. אינטערעסאנט. דער רמב”ם האט מורא געהאט ער גייט זיך צוגעוווינען צו זאגן אן יישוב הדעת, אז ער וועט מזלזל זיין אין קריאת שמע, אבער דער רמב”ם זאגט זאל ער טרייען, מזלזל זיין, ס’איז עפעס א סברא.
אממ, דאך זאגט דער רמב”ם ס’איז גאנץ גוט פארשטאנען, זאל ער טרייען, ערסטע פאל וועט ער זיין כקורא בתורה, עפעס אזוי טרייען. ס’איז אן עכטע קאפ-פאלעס. מען גייט סטאפן, מען גייט ענדיגן נעקסטע מאל. עפעס האט זיך פארדרייט דא.
Speaker 2: ניין, ס’איז נישט לאז.
Speaker 1: אקעי.
Speaker 2: ס’איז בעסער?
Speaker 1: ניין, איך הער זיך פשוט צוויי מאל.
Speaker 2: יא, יעצט הער איך נישט צוויי מאל. ס’איז בעסער?
Speaker 1: יא.
Speaker 2: אקעי, אקעי, אקעי, בקיצור אלזא, סאו… אונז ווייסן שוין די נעקסטע הלכה, אז מ’טאר לערנען, בקיצור ס’איז א מחלוקת רמב”ם און ראב”ד צי מען מעג ליינען קריאת שמע אן כוונה.
ס’זעט אויס אז דער ראב”ד האט פארשטאנען אז דאס וואס שטייט פריער כקורא בתורה, איז אויך דא אין דעם ענין פון קבלת עול מלכות שמים. פארשטייסט וואס איך זאג? ווייל זעסט אזוי, ער זאגט כקורא בתורה, ולא יבטל שם שמים מעליו. אקעי, לאמיר ענדיגן די לעצטע הלכה, און ער האט געלערנט וועגן שמים.
הלכה ח: טמאים חייבים בקריאת שמע
Speaker 2: זאגט דער רמב”ם ווייטער. כל הטמאים, אלע מענטשן וואס זענען טמא, חייבין בקריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן, אפילו אויב זיי זענען נאך טמא, זיי קענען ליינען קריאת שמע ווייל זיי זענען טמא. אפשר להם לעלות מטומאתן בו ביום, אפילו זיי קענען נאך שפעטער אין טאג זיין טהור, מעגן זיי ליינען קריאת שמע אפילו ווען זיי זענען נאך טמא. כגון הנוגע בשרץ או בנידה או בזבה וכיוצא בהן, וואס זיי גייען אין מקוה ביינאכט און זיי זענען טהור, מעגן זיי ליינען קריאת שמע אפילו ווען זיי זענען נאך טמא.
דו זאלסט נישט זאגן אז הואיל און איינער איז א טמא מת, איך ווייס וואס ער דארף עניוועיס ווארטן, אקעי, אבער ער קען דאך גיין אין מקוה און ווערן א טבול יום שוין יעצט. ניין, אפילו הכי, ס’איז נישט קיין חילוק, ער איז מחויב און ער דארף און ער קען ליינען קריאת שמע.
תקנת עזרא ובטולה
Speaker 2: זאגט דער רמב”ם אזא הלכה: ועזרא ובית דינו תיקנו, עזרא און זיין בית דין האבן מתקן געווען א תקנה, שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאים עד שיטבול. דאס הייסט, עזרא האט געזאגט אז בעל קרי זאל זיין אנדערש ווי די אנדערע טמאים, און ער זאל נישט ליינען קריאת שמע נאר אויב ער טובל’ט זיך.
זאגט אבער דער רמב”ם: ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל. די תקנה איז קיינמאל נישט געווארן קיין אנגענומענע תקנה. ממילא, די תקנת עזרא איז קיינמאל נישט געווארן א חיוב.
אזוי ווי מיר האבן געלערנט אין די הקדמה פון משנה תורה, אז די חיוב פון אזא סארט גזירה איז נאר ווען כלל ישראל נעמט עס אן.
Speaker 1: יא.
Speaker 2: פארוואס איז עס נישט געווארן אנגענומען? ווייל לא ראו כח רוב הציבור לעמוד בה. זייער גוט. לפיכך בטלה.
דיון: וויאזוי קען א תקנה ביטל ווערן?
Speaker 2: איך מיין אז די וועג וויאזוי איך האב עס יעצט געלערנט נעמט אוועק פארשידענע מפרשים’ס פראגעס וויאזוי קען קומען א שפעטערע בית דין מבטל זיין די תקנה פון עזרא, אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו. אבער ס’זעט אויס ווי דער רמב”ם זאגט אז ס’איז קיינמאל נישט געווארן א תקנה וואס איז געווארן א חיוב. זייער גוט.
און דערפאר איז דאך פשט אז און אזוי פירן זיך טאקע אידן להלכה למעשה, לקרוא בתורה, סיי צו לערנען תורה, סיי לקרוא קריאת שמע, אפילו אויב זיי זענען בעלי קריין.
“אין דברי תורה מקבלין טומאה”
Speaker 2: ער ענדיגט צו, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם.
זייער אינטערעסאנט. ער זאגט נישט אז ס’איז משום מאיזה סיבה נישט געווארן אנגענומען. ער האלט אז אזוי דארף זיין. די ריכטיגע וועג איז צו זאגן אז דברי תורה איז נישט מקבל טומאה, ווייל תורה איז אייביג טהור, און אנשי כנסת הגדולה וואלטן נישט געקענט זאגן אז ס’איז מקבל טומאה.
זעסטו די אמת’ע שיטה פון רבי יהודה בן בתירא. ס’זעט אויס אז ער דינגט זיך בכלל אויף די תקנת עזרא. דאס הייסט, בעצם, ווען ס’איז געווען די תקנה, האט ער נאר געהאלטן אז ס’איז דא א מחלוקת. רבי יהודה בן בתירא האט בכלל נישט געהאלטן דערפון. ממילא, וואס מ’זאגט אז “anyway” איז עס בטל געווארן, איז קומט נישט אן צו די גאנצע דין טהרה וואס ער זאגט אז דברי תורה איז מקבל טומאה.
אבער ס’זעט נישט אויס ווי ס’איז בטל געווארן אמאל, נאר אז ס’איז קיינמאל נישט געווארן א תקנה וואס האט מחייב געווען. דאס איז דער לשון פון רמב”ם.
דיון: ס’איז דאך געווען א שטיקל ביטול
Speaker 2: אבער יעדע מאל ווען מ’טראכט זיך, ווען מ’מאכט א תקנה, וויאזוי קען עס נישט פושט ווערן אויב ס’ווערט נישט? ס’איז אביסל פאני.
Speaker 1: ס’איז יא דא פון די ערשטע מינוט וואס עזרא האט געמאכט די תקנה, האט מען עס אנגעהויבן צו פאלגן. מ’האט געזען אז ס’געלונגט נישט, איז עס געווארן בטל. ס’איז יא דא א שטיקל ביטול. די גמרא שטייט יא דער לשון “בטלוה לתפילתא”. דאס איז דאך די נקודה.
Speaker 2: אבער ס’איז זייער אינטערעסאנט, ווייל ס’איז מיר נישט פשוט אז עזרא האט געהאלטן אז דברי תורה איז יא מקבל טומאה. ס’איז מיר נישט פשוט אז ער האט געהאלטן אז די תורה ווערט טמא ווען א בעל קרי זאגט עס. ער האט געוואלט א גדר אז מ’זאל זיך טובל’ן פארדעם. אבער… יא.
דיון: וואס מיינט “אין דברי תורה מקבלין טומאה”?
Speaker 2: דו ווייסט וואס ס’מיינט דער לשון “אין דברי תורה מקבלין טומאה”? ס’מיינט… אבער אויף דעם טאקע זאגט רבי יהודה בן בתירא, “ניין, דברי תורה ווערט נישט טמא. פארקערט, אפשר די מענטשן ווערן טהור דורך זיי.” ס’איז נישט קיין… ס’איז פאני. דו ביסט גערעכט. ס’איז נישט פשוט אז עזרא האט געהאלטן אז דברי תורה איז מקבל… איך פארשטיי נישט.
Speaker 1: ווען א טמא טאר נישט אריינגיין אין בית המקדש, איז דאס ווייל דער מקדש איז מקבל טומאה?
Speaker 2: ס’מיינט נישט מקבל טומאה. ס’מיינט אז ער ווערט נפגע פון ווערן טמא. אז א מענטש וואס איז טמא גייט אריין אין בית המקדש, ווערט ער חייב כרת. ס’פעלט אין די קריאת שמע. ס’פעלט אין די… יא, יא, איך פארשטיי. נישט קיין פגם, און דאס איז די טעם.
ער זאגט דאך שטייט דאך א פסוק “הלא כה דברי כאש”, דברי תורה איז א פייער, פייער איז נישט מקבל טומאה. פשט איז, ס’איז א דבר שאינו ממשי, ס’איז א רוחניות’דיגע זאך, דאס מיינט ער לכאורה צו זאגן, רייט? ס’איז אן עכטע זאך, ס’איז נישט די סארט זאך וואס קען טמא ווערן. א גאנצע חפצא קדושה, די בית המקדש קען ווערן טמא, איך מיין, ס’ווערט נפגם כביכול ווען מ’איז דאס מטמא. תורה איז נאך העכער, פון דעם איז תורה נישט מקבל טומאה.
און דער רמב”ם פירט אויך ארויס מיט דעם וואס מ’זאל טאקע ליב האבן אויסצופירן מיט שיינע לשונות. רייט, רייט, סוף סוף, איך מיין, דער רמב”ם האט אויך געזאגט די אלע אופנים אז מ’זאל נישט הייבן אין לעבן א מקום מיט טינוף. דו זאגסט אז דברי תורה איז מקבל טומאה? ס’איז נישט, נישט דאס איז די ווארט.
כסף משנה’ס קשיא און תירוץ
Speaker 2: אקעי, דער כסף משנה פרעגט די קשיא. דער כסף משנה זאגט אז ס’איז אן אינטערעסאנטע תירוץ. ער זאגט, שלמה, איך האב געטראכט אז ס’איז אביסל א פאני קשיא, ווייל דלא דמי, א דבר הנמס, פשט איז דו זעסט עס, ס’איז נישט אז די תורה ווערט טמא, דו זעסט דאך אז ס’איז א… ס’איז מבולבל, ס’איז מבולבל.
מה שאין כן טומאה איז א דבר מורגש, איז א דבר שכלי. די שכליות איז דאך דאך גאר, דו זעסט דאך נישט. אויב איינער איז שמוציג פון די קערפער, זאל ער זיך טאקע אפוואשן, מ’רעדט נישט פון דעם. אויב ער איז נאר א טומאה, ס’איז א רוחניות’דיגע זאך, ער רעדט פון א דבר שכלי, אויף דעם איז דאך נישט דא אז דברי תורה איז מקבל טומאה, ווייל פארקערט, די תורה איז אויך שכלי, איז העכער פון דעם, וכדומה. געוואלדיג.
ער זאגט נאך א תירוץ, ס’איז אינטערעסאנט, דער כסף משנה פרעגט די קשיא, און נאכדעם זאגט ער אן אנדערע תירוץ, אפשר איז עס אן ענין פון נמי, ס’איז דאך דא א פסוק “והיה מחניך קדוש”, לערנט מען זיך טאקע אז… אקעי.
אינטערעסאנט, דער ראב”ד קריגט זיך נישט אויף דעם. דער ראב”ד קריגט זיך נישט אויף דעם. איך געדענק אז מ’ברענגט עפעס א בריוו פון די רמב”ם וואס ער זאגט אז ער האט זיך יא געפירט זיך צו טובל’ן. איך טרעף נישט דא וואו ער ברענגט עס. איך וועל נאכקוקן.
על כל פנים, דאס איז די פסק הלכה. אקעי. שוין, האבן מיר געלערנט א פרק?
Speaker 1: יא.
Speaker 2: אקעי, געוואלדיג. האלט עס אפן אויף דיין פאון, ווייל איך געדענק אז ער דארף עפעס אפלאודן, איך ווייס.
Speaker 1: אה, אקעי. סטאפ.
Speaker 2: אקעי. ס’ארבעט, איך האף. אקעי, געוואלדיג.
—
סיכום: סיום פרק ד
Speaker 2: א גוטן אווענט, אונז לערנען די פערדע פרק פון הלכות קריאת שמע. סאו זיי האבן שוין געלערנט די עיקרים פון הלכות קריאת שמע. דער רמ”א איז ממשיך מיט… זיי האבן שוין געלערנט די עיקרים פון הלכות קריאת שמע.
Speaker 1: קוקט געוואלדיג. האלט עס אפן אויף דיין פאון, ווייל כ’געדענק אז ער דארף עפעס אפלאודן, איך ווייס. אה, אקעי. סטאפ. אקעי. ס’ארבעט, איך האף.
הבה נתחיל. קוקט געוואלדיג. א גוטן, היינט לערנען מיר די פערדע פרק פון הלכות קריאת שמע. סאו, מיר האבן שוין געלערנט די עיקרים פון הלכות קריאת שמע, די רמב”ם האט אויפגעברענגט מיט זייער שיינע סדר הלכות קריאת שמע.
דו ווילסט אנאנסן דיין ספאנסאר?
Speaker 2: אה, איך האב נאכאמאל דא, לאמיר אנהייבן שיין, ווייל די ערשטע פאר מינוט איז מער ווי אלעס.
Speaker 1: סאו, הבה נתחיל, און מ’וועט אויסלייגן א ספאנסאר. יא. אקעי. יא, א גוטן. א גוטן מועד. יא? א גוטן?
Speaker 2: סארי, סארי, סארי. איך האב עפעס פארפאסט.
Speaker 1: סאו, לאמיר אנהייבן.
הלכות קריאת שמע פרק ד – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/kfliw7o5l4q01tpjufbiv/DR062.mp4?rlkey=2fil5xv1xu54109voarx0km3p&dl=0
הלכות קריאת שמע פרק ד – וידאו
הלכות קריאת שמע פרק ד
אין דעם שיעור לערנט מען פרק ד’ פון הלכות קריאת שמע, וואס באהאנדלט ווער איז פטור פון קריאת שמע. די הויפט קאטעגאריעס זענען: נשים, עבדים און קטנים (ווייל ס’איז א מצות עשה שהזמן גרמא), חתנים (ווייל זייער דעת איז נישט פנוי), אבלים און די וואס זענען עוסק מיט א מת (ביז נאך די קבורה), און די וואס זענען טרוד אין אנדערע מצוות. דער פרק ענדיגט זיך מיט די הלכה אז טמאים זענען חייב אין קריאת שמע, און אז תקנת עזרא פון בעל קרי איז געווארן בטל ווייל “אין דברי תורה מקבלין טומאה”.