גופו של הקב”ה הוא העולם שהוא אדם גדול – שיעור קומה | מורה נבוכים א עב (טו) | מורה נבוכים 155 – Transcript
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור: פרק ע”ב במורה נבוכים ומושג “שיעור קומה”
1. מעמד הפרק ומשמעותו
1.1. הפרק מציג את המסגרת הכללית ביותר של “תמונת העולם” של הרמב”ם:
– המציאות כולה = האל + מעשיו (הנמצאים)
– זהו הפרק המרכזי ביותר להבנת המציאות לפי הרמב”ם
1.2. שם טוב מכנה את הפרק “שיעור קומה” ומגדירו כ”יקר ונכבד מאוד”
1.3. מאמר חז”ל המובא כסמך:
– “כל היודע שיעורו של הקב”ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
– רבי ישמעאל ורבי עקיבא ערבים לכך
2. ספר “שיעור קומה” – רקע היסטורי וספרותי
2.1. מקור הספר:
– ספר עתיק, מוכר כבר לגאונים ולראשונים
– מיוחס לרבי עקיבא ורבי ישמעאל
– חלק מספרות ההיכלות והמרכבה
– בעיית עריכה: אין טקסט מוסכם או מהדורה אחידה
2.2. ספרות ההיכלות והמרכבה – הקשר רחב:
– פירוש מורחב למסכת חגיגה (ארבעה נכנסו לפרדס)
– מבנה העלייה: היכל להיכל עד ההיכל השביעי, שם כיסא הכבוד
– משל המלך בארמון בסוף מורה נבוכים מקביל למבנה זה
2.3. משמעות המונח “שיעור קומה”:
– מקור במקרא: תיאורי מראה אדם ביחזקאל; שיר השירים – תיאור מפורט של כל האיברים
– שיר השירים כמקור: “זאת קומתך דמתה לתמר”; “דודי צח ואדום… ראשו כתם פז”
– פירוש המונח: “שיעור” = גודל; “קומה” = הגוף השלם; מבוסס על “גדול אדוננו ורב כוח”
3. תוכן ספר “שיעור קומה” המקורי
3.1. הבסיס הפרשני:
– מבוסס על “גדול אדוננו ורב כוח”
– “ורב כוח” = 236 בגימטריה → גודל ה’ הוא 236 פרסאות (או רבבות/מיליוני פרסאות)
3.2. שיטת החישוב:
– הפרסאות האלוהיות אינן כפרסאות אנושיות
– הזרת האלוהית = “מלוא כל העולם” (על פי “ושמים בזרת תיכן”)
– האוניברס כולו = יחידת המידה הקטנה ביותר
3.3. מבנה הספר:
– ספירת כל “האיברים” האלוהיים מלמטה למעלה
– מתן שמות (מילים ללא משמעות בעברית) לכל איבר
3.4. השבחים ליודע הספר:
– מובטח לו שהוא בן העולם הבא
– הצלחה גדולה בעולם הזה ובעולם הבא
– הוא “האדם השלם”
– חובה לחזור עליו כל יום
4. הקשר לשם מ”ב אותיות (פרק ס”ב במורה נבוכים)
4.1. הדמיון בשבחים (גמרא קידושין):
– “אהוב למעלה ונחמד למטה, אימתו מוטלת על הבריות, תלמודו מתקיים בידו, נוחל שני עולמים”
4.2. פירוש הרמב”ם לשם מ”ב:
– לא יכול להיות אותיות בלי פירוש
– חייב להיות כמה משפטים = תיאור/נוסח של הוכחה לקיום האל מתוך המציאות
4.3. הפירוש הרמב”מי לשבחים:
– “תלמודו מתקיים בידו”: מי שיודע חוכמה אלוהית אמיתית – אי אפשר לשכוח אותה (השגת השכל הפועל = נצחי)
– “בן העולם הבא”: רק מי שמשיג את האל ונדבק שכלו בשכל הפועל
5. שתי הבעיות המרכזיות בספר “שיעור קומה”
5.1. בעיית הסמכות וההיסטוריה:
– מקור הספר לא ברור
– לא מופיע בגמרא
– אין עריכה מוסכמת
– ייחוס לתנאים אינו ראיה
5.2. בעיית ההגשמה:
– הספר הכי “מגשים” בעולם היהודי (בקריאה פשוטה)
– מתאר מידות איברי האל ונותן להם שמות
– הקראים השתמשו בספר כראיה שהרבנים מגשימים
6. מחלוקת הגאונים על הספר
6.1. שיטת רב שרירא גאון (תשובה לאנשי פז):
השאלה: סתירה בין המשנה “אין דורשים” לבין שיעור קומה שמחייב לימוד יומי
התשובה:
1. לא ייתכן שר’ ישמעאל אמר מדעתו – “מאיפה ייפול בדעתו של אדם?”
2. מסקנה: זו הלכה למשה מסיני
3. אין הגשמה כפשוטה – “יוצרנו מרומם ומעולה מהיות לו איברים”
4. אלו “דברי חכמה שיש להם טעמים גדולים”
5. הסוד לא נמסר – “אנחנו לא מוסרים לכם את הסוד”
6.2. שיטת רב סעדיה גאון (מצוטט בפירוש ר’ יהודה ברצלוני):
טענה ראשונה – ספק באותנטיות:
– “לא נתקבצו עליו דברי כל החכמים”
– לא במשנה ולא בתלמוד
– ייתכן שמישהו זייף וכתב על שם ר’ ישמעאל
טענה שנייה – פירוש הכבוד הנברא:
– הפתרון: “הכבוד הנברא” – אור נברא שה’ מראה לנביאיו
– שיעור קומה = תיאור האור הנברא, לא האל עצמו
חולשת הפירוש:
– לא מסביר מדוע ידיעת “שיעור קומה” כה חשובה
– אם זה רק מראה לנביאים – למה ההבטחה על עולם הבא?
7. פירוש אבן עזרא – שיעור קומה כידיעת המציאות
7.1. מקורות הפירוש:
– ספר “יסוד מורא” (פעמיים)
– פירושו לספר שמות ולשיר השירים
7.2. תוכן הפירוש:
– שיעור קומה = ידיעת המציאות כולה
– מבוסס על הרעיון “האדם עולם קטן”
– המציאות כולה נראית כ”איש אחד”
– “שיעור קומתו של יוצר בראשית” = השגת כל הנברא
7.3. הצדקת החשיבות:
– מכירים את האל רק דרך מעשיו
– להכיר את האל = להכיר את כל המציאות
7.4. הקושי בפירוש:
– הטקסט המקורי משווה מידות המציאות למידות האל
– אם הכל שיעורי העולם – מה עם ההשוואה לאל?
8. עמדת הרמב”ם – התפתחות ושינוי
8.1. בפירוש המשנה (פרק חלק):
– קישר שיעור קומה לסודות הנבואה
– אמר שצריך לבאר: מציאות המלאכים, הנפש וכוחותיה
– “ייכנס בזה שיעור קומה ועניינו”
8.2. המחיקה בכתב היד:
– בכתב יד הרמב”ם – מחק את השורה על שיעור קומה
– מעיד על חזרה מעמדה קודמת
8.3. תשובת הרמב”ם (איגרת):
הצדדים שהוצגו בשאלה:
– צד א’: חיבור קראי
– צד ב’: סוד מסודות החכמים – עניינים טבעיים או אלוהיים
תשובת הרמב”ם:
1. “לא חשבתי מעולם שהוא מחיברי החכמים”
2. חיבור של “אחד הדרשנים היוונים/האדומיים” (= יהודי מביזנטיום)
3. “למחוק זה הספר ולכרות עניינו הוא מצווה רבה”
4. “מי שיש לו קומה הוא אלוהים אחרים בלי ספק” – ספר עבודה זרה
8.4. הבעייתיות בתשובה:
– סתירה לפירוש המשנה
– השפה החשודה: “לא חשבתי מעולם”
– מקור הידיעה על המחבר לא ברור
– הרמב”ם מתעלם לחלוטין מהאופציה שזה משל
9. פרשנות מחודשת לתשובת הרמב”ם
9.1. הטענה המרכזית:
– הרמב”ם אינו חולק על הפירוש שזהו סוד אמיתי
– הוא מסכים לפירוש אבן עזרא
– הסיבה להוראת המחיקה: אסטרטגיה חינוכית, לא עמדה תוכנית
9.2. הרקע – התייאשות הרמב”ם מפירוש אגדות:
1. הרמב”ם חזר בו מכוונתו לחבר “ספר הנבואה” ו”ספר הדרשות”
2. הנימוק: “אחליף משל במשל” – לא יועיל
3. הדילמה:
– חכמים – לא צריכים משל, צריכים פילוסופיה עצמה
– פשוטי עם – יאמינו כפשוטו בכל מקרה
9.3. יישום לשיעור קומה:
– הרמב”ם החליט שאנשים רגילים ייקחו הכל כפשוטו
– לכן העדיף מחיקה על פני פירוש
– זו אסטרטגיה שהצליחה: היום כמעט אף אחד לא קורא את הספר
9.4. יחס הרמב”ם לאגדות מגשימות בכלל:
– בהלכות יסודי התורה ותשובה – מזכיר רק פסוקים כמשל
– לא מזכיר כלל את המדרשים המגשימים
– שיעור קומה – אפשר “למחוק”; גמרות מגשימות – מתעלם
10. פירוש רבי משה נרבוני לשיעור קומה
10.1. מקור הזיהוי:
– נרבוני (לא רב שם טוב) זיהה ראשון את פרק ע”ב עם שיעור קומה
– כתב “אגרת על שיעור קומה” – מאמר נפרד
– בנוי כפירוש על פירוש אבן עזרא, אך מרחיק לכת יותר
10.2. ההבדל מאבן עזרא:
| אבן עזרא | נרבוני |
|———-|——–|
| שיעור קומה = העולם | שיעור קומה = גם על האל |
| לא מדבר על אלוהים בכלל | כן מדבר על אלוהים |
10.3. תיקון הטעות בהבנת אריסטו:
1. הטענה השגויה (אבן סינא): האל יודע רק את עצמו, לא את העולם
2. התיקון: האל הוא סיבת המציאות
3. המסקנה: כשהאל חושב את עצמו – הוא חושב את עצמו כסיבה לכל המציאות
4. התוצאה: כל המציאות כלולה באל
10.4. זהות הידיעה:
– לדעת את האל = לדעת את המציאות
– לא רק מצד ההוכחה (מסדר העולם לאל)
– אלא גם מהצד ההפוך (האל כסיבת העולם)
10.5. הגדרת שיעור קומה לפי נרבוני:
– שיעור קומה = איך העולם נמצא בתוך האל
– מסביר את חזיונות הנביאים: ראו איך האל הוא סיבת העולם והעולם כלול בו
10.6. קרבה לפירוש המקובלים:
– המקובלים: שיעור קומה = תפארת ומלכות
– הרמ”ק: הספירות = המחשבה של האל על העולם לפני שיש עולם
– הקשר: אחדות שכל, משכיל ומושכל
11. שלושת הפירושים לשיעור קומה – סיכום
| פירוש | תוכן |
|——-|——|
| רס”ג | לא האל אלא הכבוד הנברא שלו |
| אבן עזרא | לא האל אלא העולם |
| נרבוני | העולם וגם האל – כי האל סיבת העולם וחוכמתו |
12. היפוך התמונה המקובלת של מורה נבוכים
12.1. התפיסה הרווחת:
– הרמב”ם מדגיש הבדלה והפרדה של האל מהעולם
12.2. התפיסה המחודשת:
1. המפתח: השורה בפרק ע”ב – האל מחובר לכל העולם, אפילו בפרט האחרון (בחומר)
2. עבודת השגת השם = עבודת השגת העולם
3. אין דרך להשיג את האל שלא דרך העולם
4. האל = הנהגת העולם, קיום העולם, צורת העולם (פרק ס”ט)
12.3. משמעות פרק ע”ב:
– תיאור צורת האדם של העולם כולל בתוכו את האלוהים
– כמו שלאדם יש נשמה ושכל נקנה – כך לעולם יש “נשמה” שהיא האל
– אין שני דברים נפרדים – יש אדם אחד שכולל בתוכו את האל
13. המסקנה הרדיקלית: “לאל יש גוף”
13.1. ההבחנה המכרעת:
| אמירה | משמעות |
|——–|———|
| “האל הוא גוף” | שגוי – האל אינו גוף |
| “לאל יש גוף” | נכון – העולם הוא הגוף של האל |
13.2. האנלוגיה לאדם:
1. השכל הנקנה = האדם באמת (נבדל מהגוף)
2. ועדיין – אף אחד לא יגיד “לאדם אין גוף”
3. הגוף שייך לשכל הנקנה כי הוא שופע עליו ומנהיג אותו
13.3. היחס בין האל לעולם:
– האל שופע על העולם ומנהיג אותו
– בדרך נפרדת – לא נעשה מעורב בעולם
– ועדיין מנהיג את כולו
– לכן העולם הוא “הגוף של האל”
13.4. אישוש מהמקורות:
– אבן עזרא: מדרש חמישה דברים – “הנשמה מחיה את הגוף, והאל מחיה את העולם”
– פרק ס”ט: “האל הוא צורת העולם” = האל הוא נשמת העולם
– ההבדל: הצורה הזו נפרדת לגמרי, לא טבועה בחומר
13.5. הפשטת האל מקרבת ולא מרחיקה:
1. הדמיון השגוי: האל כישות נפרדת עם גוף משלו, שמזיז את העולם “ביד”
– במודל זה: העולם הוא “דבר שלישי” (אל → גוף האל → העולם)
2. ההבנה הנכונה: האל מניע ישירות (בהשפעה/האצלה/השכלה)
– אין תיווך של “גוף נפרד”
– העולם עצמו הוא גופו
14. המסקנה הסופית
14.1. ניסוח מדויק של עמדת הרמב”ם:
– לא: “לאל אין גוף”
– אלא: “לאל אין גוף נפרד מהעולם”
– כל העולם הוא גופו של האל
14.2. הבחנות חשובות:
– האל אינו תלוי בעולם כמו שהשכל הנמוך שלנו תלוי בגוף
– השכל הנבדל אינו תלוי בגוף
– העולם הוא גוף האלוהים, אך ללא יחס תלות הפוך
14.3. המשמעות לשיעור קומה:
– שיעור קומה מתאר ממדי איברי האל
– ממדי המציאות = ממדי גוף האל
– שיעור קומה יכול להיות כפשוטו ממש
תמלול מלא 📝
גופו של הקב”ה הוא העולם שהוא אדם גדול – שיעור קומה | מורה נבוכים א עב (טו) | מורה נבוכים 155
Series: מורה נבוכים
Number: 155
Date: 2025-12-11
סיכום השיעור
השיעור חושף פרשנות מפתיעה לספר המסתורי “שיעור קומה” – טקסט עתיק שמתאר את “מידות גופו” של האל ונחשב לאחד הכתבים המגשימים ביותר ביהדות. דרך ניתוח מחלוקת הגאונים, עמדתו המורכבת של הרמב”ם (שמחק התייחסות לספר ואף קרא למחוק אותו), ופירושי אבן עזרא והנרבוני, מגיע השיעור למסקנה רדיקלית: הרמב”ם לא טען שלאל *אין* גוף, אלא שהאל *אינו* גוף – וההבדל מכריע, שכן העולם כולו הוא “גופו של האל” באותו יחס שבו הגוף שלנו הוא גוף הנשמה.
Argument Flow Summary
סיכום השיעור: פרק ע”ב במורה נבוכים ומושג “שיעור קומה”
1. מעמד הפרק ומשמעותו
1.1. הפרק מציג את המסגרת הכללית ביותר של “תמונת העולם” של הרמב”ם:
– המציאות כולה = האל + מעשיו (הנמצאים)
– זהו הפרק המרכזי ביותר להבנת המציאות לפי הרמב”ם
1.2. שם טוב מכנה את הפרק “שיעור קומה” ומגדירו כ”יקר ונכבד מאוד”
1.3. מאמר חז”ל המובא כסמך:
– “כל היודע שיעורו של הקב”ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא”
– רבי ישמעאל ורבי עקיבא ערבים לכך
2. ספר “שיעור קומה” – רקע היסטורי וספרותי
2.1. מקור הספר:
– ספר עתיק, מוכר כבר לגאונים ולראשונים
– מיוחס לרבי עקיבא ורבי ישמעאל
– חלק מספרות ההיכלות והמרכבה
– בעיית עריכה: אין טקסט מוסכם או מהדורה אחידה
2.2. ספרות ההיכלות והמרכבה – הקשר רחב:
– פירוש מורחב למסכת חגיגה (ארבעה נכנסו לפרדס)
– מבנה העלייה: היכל להיכל עד ההיכל השביעי, שם כיסא הכבוד
– משל המלך בארמון בסוף מורה נבוכים מקביל למבנה זה
2.3. משמעות המונח “שיעור קומה”:
– מקור במקרא: תיאורי מראה אדם ביחזקאל; שיר השירים – תיאור מפורט של כל האיברים
– שיר השירים כמקור: “זאת קומתך דמתה לתמר”; “דודי צח ואדום… ראשו כתם פז”
– פירוש המונח: “שיעור” = גודל; “קומה” = הגוף השלם; מבוסס על “גדול אדוננו ורב כוח”
3. תוכן ספר “שיעור קומה” המקורי
3.1. הבסיס הפרשני:
– מבוסס על “גדול אדוננו ורב כוח”
– “ורב כוח” = 236 בגימטריה → גודל ה’ הוא 236 פרסאות (או רבבות/מיליוני פרסאות)
3.2. שיטת החישוב:
– הפרסאות האלוהיות אינן כפרסאות אנושיות
– הזרת האלוהית = “מלוא כל העולם” (על פי “ושמים בזרת תיכן”)
– האוניברס כולו = יחידת המידה הקטנה ביותר
3.3. מבנה הספר:
– ספירת כל “האיברים” האלוהיים מלמטה למעלה
– מתן שמות (מילים ללא משמעות בעברית) לכל איבר
3.4. השבחים ליודע הספר:
– מובטח לו שהוא בן העולם הבא
– הצלחה גדולה בעולם הזה ובעולם הבא
– הוא “האדם השלם”
– חובה לחזור עליו כל יום
4. הקשר לשם מ”ב אותיות (פרק ס”ב במורה נבוכים)
4.1. הדמיון בשבחים (גמרא קידושין):
– “אהוב למעלה ונחמד למטה, אימתו מוטלת על הבריות, תלמודו מתקיים בידו, נוחל שני עולמים”
4.2. פירוש הרמב”ם לשם מ”ב:
– לא יכול להיות אותיות בלי פירוש
– חייב להיות כמה משפטים = תיאור/נוסח של הוכחה לקיום האל מתוך המציאות
4.3. הפירוש הרמב”מי לשבחים:
– “תלמודו מתקיים בידו”: מי שיודע חוכמה אלוהית אמיתית – אי אפשר לשכוח אותה (השגת השכל הפועל = נצחי)
– “בן העולם הבא”: רק מי שמשיג את האל ונדבק שכלו בשכל הפועל
5. שתי הבעיות המרכזיות בספר “שיעור קומה”
5.1. בעיית הסמכות וההיסטוריה:
– מקור הספר לא ברור
– לא מופיע בגמרא
– אין עריכה מוסכמת
– ייחוס לתנאים אינו ראיה
5.2. בעיית ההגשמה:
– הספר הכי “מגשים” בעולם היהודי (בקריאה פשוטה)
– מתאר מידות איברי האל ונותן להם שמות
– הקראים השתמשו בספר כראיה שהרבנים מגשימים
6. מחלוקת הגאונים על הספר
6.1. שיטת רב שרירא גאון (תשובה לאנשי פז):
השאלה: סתירה בין המשנה “אין דורשים” לבין שיעור קומה שמחייב לימוד יומי
התשובה:
1. לא ייתכן שר’ ישמעאל אמר מדעתו – “מאיפה ייפול בדעתו של אדם?”
2. מסקנה: זו הלכה למשה מסיני
3. אין הגשמה כפשוטה – “יוצרנו מרומם ומעולה מהיות לו איברים”
4. אלו “דברי חכמה שיש להם טעמים גדולים”
5. הסוד לא נמסר – “אנחנו לא מוסרים לכם את הסוד”
6.2. שיטת רב סעדיה גאון (מצוטט בפירוש ר’ יהודה ברצלוני):
טענה ראשונה – ספק באותנטיות:
– “לא נתקבצו עליו דברי כל החכמים”
– לא במשנה ולא בתלמוד
– ייתכן שמישהו זייף וכתב על שם ר’ ישמעאל
טענה שנייה – פירוש הכבוד הנברא:
– הפתרון: “הכבוד הנברא” – אור נברא שה’ מראה לנביאיו
– שיעור קומה = תיאור האור הנברא, לא האל עצמו
חולשת הפירוש:
– לא מסביר מדוע ידיעת “שיעור קומה” כה חשובה
– אם זה רק מראה לנביאים – למה ההבטחה על עולם הבא?
7. פירוש אבן עזרא – שיעור קומה כידיעת המציאות
7.1. מקורות הפירוש:
– ספר “יסוד מורא” (פעמיים)
– פירושו לספר שמות ולשיר השירים
7.2. תוכן הפירוש:
– שיעור קומה = ידיעת המציאות כולה
– מבוסס על הרעיון “האדם עולם קטן”
– המציאות כולה נראית כ”איש אחד”
– “שיעור קומתו של יוצר בראשית” = השגת כל הנברא
7.3. הצדקת החשיבות:
– מכירים את האל רק דרך מעשיו
– להכיר את האל = להכיר את כל המציאות
7.4. הקושי בפירוש:
– הטקסט המקורי משווה מידות המציאות למידות האל
– אם הכל שיעורי העולם – מה עם ההשוואה לאל?
8. עמדת הרמב”ם – התפתחות ושינוי
8.1. בפירוש המשנה (פרק חלק):
– קישר שיעור קומה לסודות הנבואה
– אמר שצריך לבאר: מציאות המלאכים, הנפש וכוחותיה
– “ייכנס בזה שיעור קומה ועניינו”
8.2. המחיקה בכתב היד:
– בכתב יד הרמב”ם – מחק את השורה על שיעור קומה
– מעיד על חזרה מעמדה קודמת
8.3. תשובת הרמב”ם (איגרת):
הצדדים שהוצגו בשאלה:
– צד א’: חיבור קראי
– צד ב’: סוד מסודות החכמים – עניינים טבעיים או אלוהיים
תשובת הרמב”ם:
1. “לא חשבתי מעולם שהוא מחיברי החכמים”
2. חיבור של “אחד הדרשנים היוונים/האדומיים” (= יהודי מביזנטיום)
3. “למחוק זה הספר ולכרות עניינו הוא מצווה רבה”
4. “מי שיש לו קומה הוא אלוהים אחרים בלי ספק” – ספר עבודה זרה
8.4. הבעייתיות בתשובה:
– סתירה לפירוש המשנה
– השפה החשודה: “לא חשבתי מעולם”
– מקור הידיעה על המחבר לא ברור
– הרמב”ם מתעלם לחלוטין מהאופציה שזה משל
9. פרשנות מחודשת לתשובת הרמב”ם
9.1. הטענה המרכזית:
– הרמב”ם אינו חולק על הפירוש שזהו סוד אמיתי
– הוא מסכים לפירוש אבן עזרא
– הסיבה להוראת המחיקה: אסטרטגיה חינוכית, לא עמדה תוכנית
9.2. הרקע – התייאשות הרמב”ם מפירוש אגדות:
1. הרמב”ם חזר בו מכוונתו לחבר “ספר הנבואה” ו”ספר הדרשות”
2. הנימוק: “אחליף משל במשל” – לא יועיל
3. הדילמה:
– חכמים – לא צריכים משל, צריכים פילוסופיה עצמה
– פשוטי עם – יאמינו כפשוטו בכל מקרה
9.3. יישום לשיעור קומה:
– הרמב”ם החליט שאנשים רגילים ייקחו הכל כפשוטו
– לכן העדיף מחיקה על פני פירוש
– זו אסטרטגיה שהצליחה: היום כמעט אף אחד לא קורא את הספר
9.4. יחס הרמב”ם לאגדות מגשימות בכלל:
– בהלכות יסודי התורה ותשובה – מזכיר רק פסוקים כמשל
– לא מזכיר כלל את המדרשים המגשימים
– שיעור קומה – אפשר “למחוק”; גמרות מגשימות – מתעלם
10. פירוש רבי משה נרבוני לשיעור קומה
10.1. מקור הזיהוי:
– נרבוני (לא רב שם טוב) זיהה ראשון את פרק ע”ב עם שיעור קומה
– כתב “אגרת על שיעור קומה” – מאמר נפרד
– בנוי כפירוש על פירוש אבן עזרא, אך מרחיק לכת יותר
10.2. ההבדל מאבן עזרא:
| אבן עזרא | נרבוני |
|———-|——–|
| שיעור קומה = העולם | שיעור קומה = גם על האל |
| לא מדבר על אלוהים בכלל | כן מדבר על אלוהים |
10.3. תיקון הטעות בהבנת אריסטו:
1. הטענה השגויה (אבן סינא): האל יודע רק את עצמו, לא את העולם
2. התיקון: האל הוא סיבת המציאות
3. המסקנה: כשהאל חושב את עצמו – הוא חושב את עצמו כסיבה לכל המציאות
4. התוצאה: כל המציאות כלולה באל
10.4. זהות הידיעה:
– לדעת את האל = לדעת את המציאות
– לא רק מצד ההוכחה (מסדר העולם לאל)
– אלא גם מהצד ההפוך (האל כסיבת העולם)
10.5. הגדרת שיעור קומה לפי נרבוני:
– שיעור קומה = איך העולם נמצא בתוך האל
– מסביר את חזיונות הנביאים: ראו איך האל הוא סיבת העולם והעולם כלול בו
10.6. קרבה לפירוש המקובלים:
– המקובלים: שיעור קומה = תפארת ומלכות
– הרמ”ק: הספירות = המחשבה של האל על העולם לפני שיש עולם
– הקשר: אחדות שכל, משכיל ומושכל
11. שלושת הפירושים לשיעור קומה – סיכום
| פירוש | תוכן |
|——-|——|
| רס”ג | לא האל אלא הכבוד הנברא שלו |
| אבן עזרא | לא האל אלא העולם |
| נרבוני | העולם וגם האל – כי האל סיבת העולם וחוכמתו |
12. היפוך התמונה המקובלת של מורה נבוכים
12.1. התפיסה הרווחת:
– הרמב”ם מדגיש הבדלה והפרדה של האל מהעולם
12.2. התפיסה המחודשת:
1. המפתח: השורה בפרק ע”ב – האל מחובר לכל העולם, אפילו בפרט האחרון (בחומר)
2. עבודת השגת השם = עבודת השגת העולם
3. אין דרך להשיג את האל שלא דרך העולם
4. האל = הנהגת העולם, קיום העולם, צורת העולם (פרק ס”ט)
12.3. משמעות פרק ע”ב:
– תיאור צורת האדם של העולם כולל בתוכו את האלוהים
– כמו שלאדם יש נשמה ושכל נקנה – כך לעולם יש “נשמה” שהיא האל
– אין שני דברים נפרדים – יש אדם אחד שכולל בתוכו את האל
13. המסקנה הרדיקלית: “לאל יש גוף”
13.1. ההבחנה המכרעת:
| אמירה | משמעות |
|——–|———|
| “האל הוא גוף” | שגוי – האל אינו גוף |
| “לאל יש גוף” | נכון – העולם הוא הגוף של האל |
13.2. האנלוגיה לאדם:
1. השכל הנקנה = האדם באמת (נבדל מהגוף)
2. ועדיין – אף אחד לא יגיד “לאדם אין גוף”
3. הגוף שייך לשכל הנקנה כי הוא שופע עליו ומנהיג אותו
13.3. היחס בין האל לעולם:
– האל שופע על העולם ומנהיג אותו
– בדרך נפרדת – לא נעשה מעורב בעולם
– ועדיין מנהיג את כולו
– לכן העולם הוא “הגוף של האל”
13.4. אישוש מהמקורות:
– אבן עזרא: מדרש חמישה דברים – “הנשמה מחיה את הגוף, והאל מחיה את העולם”
– פרק ס”ט: “האל הוא צורת העולם” = האל הוא נשמת העולם
– ההבדל: הצורה הזו נפרדת לגמרי, לא טבועה בחומר
13.5. הפשטת האל מקרבת ולא מרחיקה:
1. הדמיון השגוי: האל כישות נפרדת עם גוף משלו, שמזיז את העולם “ביד”
– במודל זה: העולם הוא “דבר שלישי” (אל → גוף האל → העולם)
2. ההבנה הנכונה: האל מניע ישירות (בהשפעה/האצלה/השכלה)
– אין תיווך של “גוף נפרד”
– העולם עצמו הוא גופו
14. המסקנה הסופית
14.1. ניסוח מדויק של עמדת הרמב”ם:
– לא: “לאל אין גוף”
– אלא: “לאל אין גוף נפרד מהעולם”
– כל העולם הוא גופו של האל
14.2. הבחנות חשובות:
– האל אינו תלוי בעולם כמו שהשכל הנמוך שלנו תלוי בגוף
– השכל הנבדל אינו תלוי בגוף
– העולם הוא גוף האלוהים, אך ללא יחס תלות הפוך
14.3. המשמעות לשיעור קומה:
– שיעור קומה מתאר ממדי איברי האל
– ממדי המציאות = ממדי גוף האל
– שיעור קומה יכול להיות כפשוטו ממש
Full Transcript
שיעור על פרק ע”ב במורה נבוכים: מושג “שיעור קומה”
מבוא: מעמדו של הפרק
אוקיי, השיעור הזה הוא לא שיעור על הטקסט של הרמב”ם, אלא משהו כללי חשוב אודות הפרק הזה. והפרק הזה, שכבר היה, שעדיין נמצא – פרק ע”ב – יש גם הקדמות לפרקים הבאים, אבל בשביל זה צריך עוד ללמוד. אבל פה יש משהו שאני לא מוצא… אה, כבר הבאתי. פה יש משהו שצריך ללמוד.
אז ככה, אני אעביר את זה לקטע הזה. אז אפשר לראות פה משהו כזה, כן?
זיהוי נושא הפרק
תמונת העולם הכוללת
הנושא של השיעור הוא הזיהוי של הנושא של הפרק שלנו, שהוא, כפי שדיברתי כבר, אפשר להגיד: למי שרוצה לדעת את המציאות – שהמציאות כולה אין בה מציאות אלא האל ומעשיו. כן, הנמצא הזה והיוצר או הסיבה שלו שהוא האל.
אז בשביל התמונה הכוללת של המציאות, שזה התפקיד של הפרק הזה, אז באמת מי שרוצה להכיר את העולם ואת המציאות – אז בעיקר הוא צריך להכיר את הפרק הזה, שהוא המסגרת הכי כללית שהרמב”ם נותן אי פעם לכל מה שקוראים “תמונת העולם” שלו. לא תמונת העולם במובן של כל מיני רעיונות ושיטות, אלא תמונת עולם מילולית – התמונה של איך העולם נראה. זה הפרק הזה.
ולכן הוא פרק מאוד חשוב ומאוד מרכזי שצריך להתבונן בו, ובאופן מיוחד יש פה רעיון מסוים שכדאי לעבור עליו.
לא רואים את זה עכשיו. אני פשוט אנסה לשנות, ומה שאני יכול אני אביא, ומה שלא – אז תאמינו לי שזה כתוב.
דברי המפרש שם טוב
המפרש שם טוב בתחילת הפרק הוא מודיע לנו שהפרק הוא יקר ונכבד מאוד, כפי שאני אומר, והוא קורא לו שם. הוא אומר שהפרק הזה נקרא “שיעור קומה”.
והוא מביא על העניין הזה של שיעור קומה מאמר חז”ל:
> כבר אמרו חז”ל: אמר רבי ישמעאל – כל היודע שיעורו של הקדוש ברוך הוא, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואני ועקיבא ערבים בדבר.
אז לכן הרב שם טוב אומר שצריך להעריך את הפרק הזה ולהבין אותו, כי הפרק הזה הוא נקרא “שיעור קומה”, וכתוב על השיעור קומה שמי שיודע אותו יש לו חלק לעולם הבא, כן?
אז אנחנו צריכים לפענח את המילים האלה ולתת קצת הקשר וגם להסביר כמה דברים.
הספר “שיעור קומה” – רקע היסטורי וספרותי
מהות הספר ומקורותיו
אז קודם כל, אז אני אעביר לקטע של שיעור קומה.
הספר הזה שהוא נקרא “שיעור קומה” – הוא ספר מסוים, כן? יש ספר יחסית עתיק, כלומר הגאונים והראשונים כבר מדברים עליו, אז הוא ודאי קדום להם. הספר מיוחס לרבי עקיבא ורבי ישמעאל, כמו שבעצם הוא חלק ממה שנקרא “ספרות ההיכלות והמרכבה”.
לא ברור אם זה ממש חלק מאחד הספרים האלה או שזה איזשהו טקסט נפרד, וכל הספרות הזאת היא – אפשר להגיד ככה – אין לנו איזושהי עריכה מוסכמת שלהם.
בעיית העריכה והנוסח
זה לא כמו שיש מדרשים שונים וכתבים שונים מיוחסים לחכמים, שלפחות עכשיו יש לנו איזושהי עריכה מוסכמת, שזה הטקסט העיקרי – למרות שתמיד, חלק, רוב הכתבים אפשר להגיד, היו להם פעם כל מיני גרסאות ומקורות. אבל יש לנו לפחות איזשהו טקסט מוסכם שלהם.
הדברים האלה – אין לנו טקסט מוסכם. אז כאילו אתה נכנס לחנות ספרים ואתה מבקש לקנות “שיעור קומה”, הוא לא יודע מה לתת לך. אז יש כל מיני גרסאות ומהדורות שנמצאים בכל מיני ספרים – גם ספרים מצויים וגם ספרים לא מצויים, וגם כל מיני כתבי יד. והעריכות שיש עכשיו מכל המקורות שיש לזה – אפשר למצוא עכשיו את כל הסוגים והמקורות.
אבל זה ספר שידוע. בכל מקרה, זה ספר שידוע אצל הגאונים והראשונים בשם “שיעור קומה”, ככה הם מכנים לספר הזה – למרות שיכול להיות שהוא רק חלק מספר אחר. הוא חלק, אפשר להגיד בוודאי שהוא חלק מהספרות הזאת שנקראת “ספרות ההיכלות והמרכבה”.
ספרות ההיכלות והמרכבה
תוכן הספרות ומבנה העלייה
עכשיו, מה שמיוחד בספר הזה לעומת הספרים של ההיכלות באופן כללי, שהם ספרים שמתארים – כל הספרות הזאת, כל ספרות ההיכלות מתארת בעצם, אפשר להגיד, פירוש מאוד מורחב למאמרים שנמצאים במסכת חגיגה על הכניסה לפרדס – “ארבעה שנכנסו לפרדס”.
ויש כבר בגמרא, שזה פשוט – הגמרא היא פשוט אחד הספרים שכבר נערכו, אז יש לנו איזושהי מהדורה מוסכמת שלו. אבל אם מסתכלים על מה זה מורכב, אז יש שם כל מיני קטעים, חתיכות של הראיונות האלה או הסיפורים האלה, והם כולם סיפורים בעיקר על שני התנאים האלה – רבי ישמעאל ורבי עקיבא.
כן, בסיפור יש כידוע את הארבעה שנכנסו לפרדס, רבי עקיבא הוא המרכזי. יש גם סיפורים על רבי ישמעאל בגמרא שהוא ראה את השם וכל מיני דברים כאלה.
מבנה ההיכלות וכיסא הכבוד
אז בכל מקרה, הספרים האלה הם ספרים שמרחיבים מאוד את העניינים האלה – מרחיבים איך עולים למרכבה, שהם מפרשים את זה בתור היכלות, סיפור שלם. ובסוף, אפשר להגיד, המרכז של כל העליות האלה – שהוא באיזשהו מובן גם פירוש על מרכבת יחזקאל, שיש לו כל מיני מדרגות – והמרכז של מרכבת יחזקאל זה שהוא רואה את האדם שיושב על הכיסא.
אז ככה בספרים האלה, זה לא ממש כתוב באופן הזה, אבל ככה לכאורה ההיגיון של זה: יש כל מיני תיאורים של כל מה שהם מכנים “היכלות” – כמו השם יושב בהיכל. זה בעצם נמצא בספר ישעיה, במרכבה של ישעיה הנביא: “שוליו מלאים את ההיכל”, השם יושב על כיסא בהיכל.
ויש להם כל מיני תיאורים של כל החדרים – הם מכונים לזה “חדרי מרכבה” או “היכלות” – הרבה רבדים, שאתה נכנס להיכל פנימי לפני מפנימי, עד שאתה מגיע להיכל השביעי. בהיכל השביעי יושב כיסא הכבוד.
הקשר לרמב”ם
הרמב”ם יש לו כמובן משל שעובד באותו אופן בסוף הספר, כן – משל המלך שיושב בארמון שלו. משל הארמון הוא המשל של ספרות היכלות, כן, זה מעניין. בכל מקרה, לא משל אלא חיזיון או מראה.
ובסוף יש את ראיית האדם שיושב על הכיסא, שבשפה של הספרים האלה הוא נקרא “שיעור קומה”.
משמעות המונח “שיעור קומה”
המקור בשיר השירים
מה זה “שיעור קומה”? שיעור קומה זה מילה שהיא מבוססת על שיר השירים, כן?
אז אם מחפשים במקרא את התיאורים של איך השם נראה, אז יש את כל המקומות האלה שבסופם יש “מראה אדם” – “ממראה מתניו ולמעלה, ממראה מתניו ולמטה”, כתוב “תחת רגליו” – משהו כזה, בצורה מאוד כללית. אפשר להגיד שבתורה, במקרא, כתוב שיש לאדם הזה שראו הנביאים יש צד עליון וצד תחתון – רגליים ומה שלמעלה מרגליים – אבל הרבה יותר מזה לא כתוב.
אבל יש מקום אחד במקרא שאם מפרשים אותו לפי המדרש, אז דווקא כן כתוב על כל האיברים שלו, וזה הספר שנקרא שיר השירים, כן?
תיאורי הדוד והאהובה
בשיר השירים יש תיאורים – יש שלושה תיאורים כאלה בעצם – של הדוד האהוב והאהובה, שהם שניהם מתארים זה לזה, או משבחים זה לזה בעצם, את כל הקומה שלהם, את כל הציור שלהם.
ואחד, אם מתרגמים, אם קוראים ששיר השירים הוא למשל יחסים של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, או בשפה יותר מורחבת אפשר להגיד יחסים של האל והמציאות – כן, שני הדברים האלה הם הנמשל של שיר השירים – אז יוצא שיש לנו בשיר השירים דימוי מאוד מפורט של איך השם נראה, כן.
המילה “קומה” דווקא כתובה על הקומה שלה, כן – “זאת קומתך דמתה לתמר” וכולי. אבל גם כלפי השם יש תיאור שמתחיל “דודי צח ואדום, דגול מרבבה, ראשו כתם פז” – ויורד עד לרגליים, שוקיו וכו’. אז יש לנו תיאור מאוד שלם של אדם עם תיאורים מסוימים לכל איבר ואיבר, לכל מדרגה ומדרגה.
הספר כפירוש על שיר השירים
אז הספרים האלה, הספר הזה – אפשר להגיד “שיעור קומה”, או יש לו כל מיני גרסאות ושיטות – אבל הוא באופן עקרוני פירוש שמבוסס על התיאורים האלה והוא מפרט.
פירוש המונח
ועכשיו, זה דבר ראשון שלו, זה לגבי המקור שלו והתורה, ולגבי המילה “שיעור קומה”:
– “השיעור” – זה פשוט לשון חכמים לגודל, כן, כמה גדול הוא.
– “קומה” – זה ממש המילה שכתוב בשיר השירים, שהם מפרשים כנראה על הגוף השלם, כן. קומה זה לא איזשהו חלק מסוים אלא הכל – כל הקומה כולה נקראת “קומה”.
והם עוסקים בשיעור שלו.
הפסוק “גדול אדוננו ורב כוח”
עכשיו, העניין של השיעור שלו זה שהם עוסקים בגודל שלו, כן. יש את ה… וזה נדרש על פסוק אחר, פסוק מרכזי בספר שיעור קומה – זה הפסוק בתהילים שכתוב “גדול אדוננו ורב כוח”.
השם הוא גדול, כן – אנחנו אומרים “האל הגדול והגיבור והנורא”. אז הם מתרכזים על המילה “גדול”, והם אומרים: אם הוא גדול, אז כמובן ש”גדול” לפי הפשט זה מטאפורה, כן, זה לא – אין הכוונה לגודל באורך ורוחב, אלא לאיזושהי גדלות, כוח או רוממות או משהו כזה.
אבל דווקא ה…
ספר “שיעור קומה” – תוכנו ומשמעותו
תוכן הספר ושיטת החישוב
אז לספר הזה הוא קורא “גדול אדוננו” כפשוטו – השם הוא גדול. אז עכשיו יש לו שאלה: כמה הוא גדול? כן? כמה טפחים או אמות או משהו כזה הוא גדול. ואז הוא טוען שהתשובה לזה כתובה בהמשך הפסוק: “ורב כוח”. “ורב כוח” זה בגימטריה 236, אז השם הוא גדול 236.
236 מה? אז עכשיו הוא נכנס לחשבון שלם שאומר 236 פרסאות, או רבבות פרסאות, או מיליוני פרסאות. ואז הוא אומר: אבל הפרסאות שלו הן לא פרסאות שלנו, ויש שם חשבון שלם של כמה המידות שהשם משתמש בהן כביכול הן גדולות מהפרסאות של בשר ודם. יש כמה שיטות בעניין הזה באותו ספר, ובסך הכל יוצא שהשם הוא מאוד גדול. רל”ו פרסאות, אבל לא הפרסאות שלנו, אלא הפרסאות שלו, כן?
ההקבלה למידת הזמן
כן, בדומה, יש לנו את הסוג החשיבה הזאת כבר בתהילים גם, לא על מידת המרחב, אלא על מידת הזמן. כן, שיש לנו “אלף שנים” שהם אצלו כיום אחד, אז יוצא שהיום שלו הוא אלף שנים, כן. וככה הוא עושה חשבון דומה לגבי הגודל שלו.
פירוט החישוב מתוך הספר
המעשה שלנו הוא, כן, החשבון מבוסס על משהו כזה, שאפשר לראות את זה באמת פה אם רוצים. זה נמצא פה, בו הוא אומר, כן, אז אני קורא: רל”ו אלף רבבות פרסאות. אבל כל פרסה היא שלושה מילין – זה לא בדיוק פרסה שלנו, היא ארבעה מילין, אבל לא משנה. הוא נותן, כאילו הפרסה זה השיעור הכי גדול, והיא מורכבת ממילין, והמיל מורכב מאמות, והאמה מורכבת מזרתות, שהוא שליש אמה לפי הכתוב פה.
ואז הוא אומר: הזרת שלו היא מלוא כל העולם, שנאמר “ושמים בזרת תיכן”. כנראה צריך לחשוב שהפרסה שלו היא כך וכך מידות עולמות – הוא סופר ככה בעולמות. והעולם שלנו, האוניברס כולו, הוא המספר הכי קטן, ומזה הוא מתחיל לחשב את המידות היותר גדולות של המספרים, עד שהוא מגיע ויוצא מספר מופלג, שהגובה של הבורא הוא רל”ו אלף רבבות פרסאות.
ספירת האיברים והשמות
אז זה לגבי הגודל שלו, ובהמשך הוא פשוט הולך וסופר את כל האיברים שלו, מלמטה למעלה. מה הפרסות שלו – פרסות במובן שני, כן? יש שני מובנים למילה פרסה, כן. פרסה זה מידת אורך, כן, כמה מילין, ויש גם פרסה במובן של פרסות רגליו. אז הוא מזכיר כנראה את שתי המשמעויות האלה של המילה פרסה.
והוא מתחיל לספור כמה גדולות הפרסות שלו, ונותן שמות גם – שמות מוזרים, שמות במובן של מילים שאין להן משמעות בעברית – גם לכל האיברים, והוא עולה: לקרסוליו, ורגליו, וליבו, וכולי. לכל אחד יש שמות.
אז זה התוכן של ספר “שיעור קומה”, אוקיי? עכשיו, פה אין לי את הכל, כי הדפסתי רק חלק. אז זה הספר “שיעור קומה”, שהוא והרקע שלו במקרא ובמדרש.
—
השבחים בסוף הספר ופירושם
ההבטחות ליודע הספר
ועכשיו, בסוף הספר הזה כתוב שבחים מופלגים על מי שיודע אותו. זה הקטע שהרב שם טוב כבר ציטט, ויש נוסחאות שונות גם של זה, אבל עיקרם שמי שיודע את הספר הזה – וכתוב גם שהוא צריך לחזור עליו כל יום, כמו משנה או כמו קריאת שמע או כמו תפילת שמונה עשרה. שתפילת העמידה היא כנראה סוג של… כנראה שהתיאורים של ירידת המרכבה הם תיאורים של גרסאות של התפילה, כי הם כתובים גם באופנים של תפילות. אז זה עוד עניין שצריך לדבר עליו בהקשר אחר.
ומי שיודע אותו, הוא מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והוא גם יצליח, תהיה לו הצלחה מאוד גדולה בעולם הזה ובעולם הבא. הוא ממש, בקיצור, הוא האדם השלם, כן? זה התרגום הרמב”מיסטי למילים האלה.
הקשר לגמרא על שם מ”ב
והאמת שזה גם, זה בעצמו פירוש על מה שכתוב בגמרא, במסכת קידושין, על מי שיודע את שם ע”ב או מ”ב, אם אני זוכר, שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה וכו’. והרמב”ם יש לו פירוש על הדבר הזה. אז המשפט של “שיעור קומה” הוא מאוד דומה למשפטים דומים שכתובים בגמרא על מי שיודע את סוד השם.
עכשיו זה היה פרק מסוים, אני צריך לחפש שנייה. בוא נחפש איפה כתוב מורה נבוכים על זה. אבל בכל מקרה, זה היה, זה הספר הזה שנקרא “שיעור קומה”, זה מה שהספר הזה עושה.
—
פירוש הרב שם טוב והקשר לפרק ע”ב
הזיהוי בין פרק ע”ב לספר שיעור קומה
עכשיו, אני אפרש בקיצור את מה שהרב שם טוב מתכוון להגיד, ואחר כך אני אוסיף לזה קצת רקע. אז הרב שם טוב פה, הוא פשוט לוקח את המילים שהזכרנו ואת ההבטחה הכתובה בסוף הספר הזה, שהוא מדבר על החשיבות הגדולה של הספר, ואומר שבעצם הפרק הזה, פרק ע”ב, הוא פירוש לעניין הזה, כן? זה פחות או יותר העניין. הוא מכיר את הספר, הוא לא מצטט אותו הרבה, ואומר שזה כן, אני אביא לך. זה הפירוש של הספר הזה, והשבח הגדול שכתוב על מי שיודע אותו הוא בעצם על מי שיודע את הפרק הזה.
איך הפירוש אמור לעבוד?
אז איך זה אמור לעבוד? איך זה אמור לעבוד? אז קודם כל יש, אני אמרתי שצריך… מצאתי. השבח הזה הוא, כמו שרמזתי, זה נשמע דומה למה שכתוב בגמרא, וזה הרמב”ם מביא את זה בפרק ס”ב.
—
פרק ס”ב במורה נבוכים – שם מ”ב אותיות
הציטוט מהגמרא
בפרק ס”ב כתוב: שם מ”ב אותיות, קדוש ומקודש וכולי, וכל היודעו והזהיר בו, ומשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, אימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.
פירוש הרמב”ם לשם מ”ב
עכשיו, הרמב”ם נותן לזה פירוש מעניין, וזה ממש מעניין. כשלמדנו את הפרק הזה, ס”ב, שבו הרמב”ם חולק על בעלי השמות – אנשים שיש להם שמות מסוימים ומוזרים לאל – דיברנו על שם מ”ב, שיש באמת קבלה מגאונים, או מאותה תקופה, על האותיות שלו, שזה כן הראשי תיבות של “אנא בכוח”. והרמב”ם כנראה חולק על זה.
אבל זה מאוד מעניין, כי אין לנו ראייה שהרמב”ם ידע על המסורות האלה. ויכול להיות שהוא ידע, ויכול להיות הרבה דברים. אבל כשהוא מדבר על שמות, אחר כך באותו פרק ס”ב, הוא מדבר על אותיות שבדו, ואמרו שהם עושים ופועלים כשמזכירים את השמות האלה, והוא נותן לזה פירוש למה, כן? הוא נותן היסטוריה, שזה התחיל מאיזה שקרן הראשון, ואז הגיע איזשהו צדיק אחד שלא היה לו כוח אבחנה, והוא קרא את זה, ואז אנחנו מוצאים את זה בעיזבון של אותם צדיקים, וזה פתאום יאמין לכל דבר.
עמדת הרמב”ם כלפי השמות המוזרים
אז דיברנו שם שלא ברור למה הרמב”ם מתכוון. ועכשיו, אנחנו יודעים שהרמב”ם מכיר את הספר הזה, “שיעור קומה”, כפי שנראה עוד מעט, ובספר הזה יש מלא שמות מהסוג הזה. אז ברור שהוא גם מתכוון לזה, כן? ושם הוא חולק על זה, הוא מפורש אומר שזה שטויות, וכפי שנראה הוא גם אומר את זה במקום אחר במפורש.
הפירוש הרמב”מי לשם מ”ב
אבל בכל מקרה, מה שכן חשוב זה לגבי הרב שם טוב פה, שהרמב”ם שם אומר שלפי שיטתו השם מ”ב בעצם מדבר על השגת האל והשגת האל מתוך המציאות. והוא מסביר שזה לא יכול להיות מילים בלי פשר, זה חייב להיות מילים עם פשר. כלומר, הרמב”ם מפרש השם מ”ב שכתוב בגמרא, כן, כפי שהוא מעריך שם, שלא יכול להיות שזה אותיות בלי פירוש, וחייב להיות אותיות עם מובן. ואין מילה אחת בת 42 אותיות, היא לא קיימת בשפה, ולכן חייב להיות שזה כמה משפטים. וכלומר, הוא מתכוון שזה סוג של תיאור או נוסח מסוים של ההוכחה לקיום האל מתוך המציאות.
פירוש השבחים לפי הרמב”ם
ועל זה הרמב”ם מבין שהשבח הגדול הזה, כן? והוא אומר שאי אפשר להיות כזה שבח גדול רק למי שיודע אותיות, כי כל אחד יכול לקרוא את האותיות. אז חייב להיות שזה על סודי תורה לפי הפירוש שלו.
ויש לו גם פירוש על המשפט הזה שכתוב “תלמודו מתקיים בידו”, שכתוב בספרים המחוברים בחוכמה האלוהית האמיתית, שמי שיודע את החוכמה הזאת, אי אפשר לשכוח אותה. כי זה עניין של השגת השכל הפועל, וזה דבר נצחי. אז, וזה הוא מפרש את “תלמודו מתקיים בידו”.
וכנראה שגם ככה הוא מפרש את זה שכתוב שהוא בן העולם הבא. הרי לפי הפירוש הרמב”מיסטי לזה, זה ממש מאוד, זה ממש כתוב פה הפירוש הקיצוני שלו להישארות הנפש, כן? הרי אנחנו יודעים שהרמב”ם חושב שהישארות הנפש האמיתית היא רק למי שמשיג את האל ונדבק שכלו בשכל הפועל וכולי. והוא מפרש הרי שהגמרא הזאת שמדברת על השגת שם מ”ב בעצם מדברת על זה.
ולכן זה שכתוב שיש לו חיים, חיי העולם הבא, זה כמובן גם חיי העולם הזה, כי זה קשור לפירוש שלו בהלכות תשובה, איך זה עובד. אבל בכל מקרה, זה נובע מתוך השגת האלוהים, כן? כלומר, הרמב”ם גם יקרא פה שלילה, לא רק שמישהו יודע וזהיר בשם הזה הישראלי.
פירוש הרמב”ם למאמר “שם מ”ב” וקשר לעולם הבא
הזיהוי של הרמב”ם
והוא מפרש, הרי שהגמרא הזאת שמדברת על השגת שם מ”ב, בעצם מדברת על זה. ולכן זה שכתוב שיש לו חיים, חיי העולם הבא, וכמובן גם חיי העולם הזה, כי זה קשור לפירוש שלו בהלכות תשובה, איך זה עובד. אבל בכל מקרה, זה נובע מתוך השגת האלוהים, כן? כלומר, הרמב”ם גם יקרא פה שלילה – לא רק שמי שיודע וזהיר בשם הזה יש לו חלק לעולם הבא, אלא מי שלא יודע אותו אין לו חלק, כן? כלומר, לא חלק אמיתי, כי הרי העולם הבא האמיתי הוא רק למי שמשיג את האל.
התאמה לספרות המיסטית
אז זה הפירוש שלו. הרב שם טוב בוודאי מתכוון לסוג של פירוש כזה כשהוא מביא על הפרק שלנו, שהוא מזהה בתור שיעור קומה, את המאמר הזה של רבי ישמעאל שאומר: “אני ועקיבא ערבים בדבר זה, שמי שידע את זה הוא בן העולם הבא.” למה? כי הוא מפרש את זה על ידיעה פילוסופית של המציאות, ולכן יש לו חלק לעולם הבא וגם לעולם הזה, וכל ההצלחות האלה שהם כולם מגיעים למי שיש לו את הידע הזה.
אז במובן הזה, הדברים המופלגים שכתובים בספרים המכונים מיסטיים כאלה, שכאילו רק מי שיש לו את ההשגה הזאת הוא בן אדם, יש לו חלק לעולם הבא ויש לו חלק לעולם הזה – זה מאוד מתאים דווקא לקריאה האזוטרית של הרמב”ם בהשגת העולם הבא, בהשגת האל.
שתי הבעיות המרכזיות בספר “שיעור קומה”
אבל כמובן, אז עכשיו אנחנו יודעים פירוש המילות באמירה של הרב שם טוב. כמובן שיש פה בעיה מאוד גדולה, כן? הבעיה הראשונית בספר הזה היא שתי בעיות. אפשר להגיד שתי בעיות שהם כמובן קשורים לזה, אבל לא אותו דבר, כן?
בעיית הסמכות וההיסטוריה
שאלה אחת זה: מאיפה זה? מי יש לה סמכות ויש לה היסטוריה, כן? מי המציא את הספר הזה, מאיפה זה מגיע? זה לא ברור. כן, זה לא כתוב בגמרא, וזה גם לא איזשהו… כפי שאמרתי, אין לו אפילו עריכה מוסכמת שלו. זה ספר שמסתובב ככה בעולם ולא ברור. כן, הוא כתוב פה, כתוב בו כמובן שמות של תנאים – רבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי נתן – זה מיוחס לתנאים, אבל זה לא ראייה, כן, כי הרי יכול להיות שמישהו סתם שיקר וכתב על זה שמות של תנאים. זה לא תופעה חדשה, זה תמיד קורה.
אז על זה כבר נחלקו הגאונים. זו מחלוקת גאונים על השאלה הזאת אם הספר אותנטי. זה דבר ראשון.
בעיית ההגשמה
ודבר שני הוא כמובן הבעיה היותר גדולה, שזה הספר הכי מגשים שיש לכאורה בעולם היהודי, לפחות אם קוראים אותו כפשוטו, כן? הוא ממש מתאר את מידות איברי האל וגם נותן להם שמות. אז שמות – בעיה אחת, אבל המידות והתיאור של האיברים הוא לכאורה הגשמה הכי גמורה שיכולה להיות.
וגם זה קושיה מאוד עתיקה. קושיה כל כך עתיקה שהקראים, שהיו כותבים נגד הרבנים – כבר דיברנו בפרק ע”א שבאיזשהו מובן הקראים הקדימו אותנו בפרשנות האלגורית לעניינים של סדרי תורה, של הפשטה וכל הדברים האלה – והם תמיד טענו שהרבנים הם מגשימים. הטיעון הזה שאנחנו מגשימים ואנחנו לא יודעים את הסודות, כפי שדיברנו שם, הוא טיעון קראי במקורו. והם באמת השתמשו – יש לנו כתבי פולמוס קראיים שהם השתמשו בספר הזה של שיעור קומה להגיד: “תראה מה הרבנים מאמינים!” ובמיוחד שזה מיוחס לתנאים, לתנאים המרכזיים של המסורת הרבנית.
מחלוקת הגאונים על הספר
אז לכן לגבי שתי השאלות האלה היה דיון כבר בזמן הגאונים. גם מראה לנו שהטקסט כבר היה קיים אז, ויש לנו שיטות הפוכות בגאונים, אם אפשר להגיד, או קצת הפוכות, כן? וזה אפשר לראות פה.
שיטת רב שרירא גאון
יש שאלה של אנשי פז ששאלו מרבי שרירא גאון על השאלה הזאת, על הספר הזה. זה מעניין איך השאלה שלהם מנוסחת. הם מביאים שכתוב במשנה: “אין דורשים בעריות ובמעשה בראשית ובמרכבה.” ואילו רבי ישמעאל אומר – ומצטטים דווקא את הפירוש הזה, הספר הזה: “כמה שיעורו של יוצרנו שהוא מכוסה מכל הבריאות” – זה הכל ציטוטים של הספר. הוא מפרט את השיעור וקורא שמות לאיברי חברו.
למה שמישהו יקרא שמות לאיברים של חברו? אני לא יודע. כן, לאהובותיו אני מבין, כמו “שערי חגן הסער” או “שוקה ועמודי שש” – זה לא בדיוק שמות, אבל השמות של שיעור קומה הם לא שמות מסוג הזה.
ואז הוא מצטט – רואים שזה הציטוט הסופי הזה, הוא מאוד מרכזי בכל הדיון על שיעור קומה – הוא מצטט את מה שכתוב בסוף: “כשבאתי ורציתי דברים אלה לפני רבי עקיבא, אמר לי: מישהו יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקדוש ברוך הוא, והובטח לו שהוא מן העולם הבא” וכולי. וכתוב: “בלבד שישנו אותו במשנה כל יום.”
השאלה
ואז יש להם שאלה, זו השאלה. אז עד כאן הציטוט שהם מכירים. אז הם מביאים כאילו שני ציטוטים: יש את המשנה שאומרת “אין דורשים”, ולעומת זאת יש את הספר הזה, שיעור קומה, שקודם כל הוא דורש – הוא אומר בדיוק איך השם נראה וכל האיברים שלו, דבר אחד. ודבר שני, הוא גם אומר, זה נראה שהוא דורש מאיתנו לדעת את זה. דורש, הוא אומר שמי שלומד את זה יש לו חלק לעולם הבא ושיש לו לשנות את זה במשנה כל יום. אז זה נשמע סוג של סתירה. אז זה מה שהם, ככה הם שואלים.
“ודבר זה אנחנו רוצים לדעת: האם זה שרבי ישמעאל אומר, אם זה שמר מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, או שאפשר לומר כשמדעתו אמר?” ואז קשה על זה: “ואתנן כל שלא חס על כבוד קונו,” כן? אז אם זה מסורת, אז אולי הוא פשוט מעביר את המסורת, וזה הרי שיטת הגאונים שהם מתארים את כל התורה שבעל פה כמסורת רבו מרבו עד הלכה למשה מסיני. אבל אם הוא אמר מדעתו, אז לכאורה הוא עובר על המשנה – איך הוא יכול? אז זו השאלה.
התשובה
והתשובה היא ככה. דבר ראשון: אנחנו לא יכולים להסביר לכם את כל זה. זה דבר ראשון, זה לא מובן כל הנושא הזה. כי חס ושלום שרבי ישמעאל אמר דברים הללו מדעת עצמו, ומניין באים טעמים האלה מדעתו של אדם? אז קודם כל הוא אומר: הצד הזה שזה מדעתו של רבי ישמעאל לא יכול להיות. מאיפה זה ייפול בדעתו של אדם, כל מיני דברים כאלה מוזרים? אז זה כאילו, הוא מכריע כמו הצד שזה באמת הלכה למשה מסיני, כולל ההבטחה הזאת, ולכן זה לא סתירה גם לזה שהוא גילה את זה כנראה.
ודבר שני: אתה לא מבין. זה בהמשך, “ועוד,” כן, זו עוד ראייה לזה שאתה בוודאי לא מבין את מה שכתוב. ואולי זו גם התשובה לזה שזה כתוב, כי זה לא הסוד. שיוצרנו מרומם ומעולה מהיות לו איברים ומידות כפשוטם של דברים, כי אם “היא דומה ומה דמות תערכו לו.” אז לא יכול להיות שבאמת ליוצרנו יש לו איברים, אלא זה דברי חוכמה שיש להם טעמים גדולים וכולי, ועל זה כתוב שלא מוסרים, בקיצור. אז אין מוסרים, אז זו התשובה.
אז הם אומרים שאנחנו אומרים לכם את זה כי אתם חשובים, אבל אנחנו לא מוסרים לכם את הסוד.
סיכום שיטת רב שרירא גאון
אז הם פשוט אומרים: דבר ראשון מאשרים את זה שזו מסורת, ויש להם סברה מעניינת שמאיפה מגיעים דברים האלה בדעתו של אדם – שזו סברה טובה, כי הרי יש סברות דומות על כל מיני כתבים מיסטיים כאלה. מאיפה להגיע לאר”י על זה? לא סברות, כן, זה לא ממש דברים של הכרעת הדעת. אז זה חייב להיות איזושהי השגה, ככה אומרים היום. והוא אומר: זה חייב להיות מסורת. זו באמת טענה מעניינת.
ודבר שני: זה שזה בצורה של הגשמה – זה לא נכון. זה סודות התורה ואנחנו לא יכולים להסביר את זה, וכנראה הוא מתכוון בדיוק כמו שאנחנו לא מסבירים את הפסוקים שמדברים בשפה הזאת, אז תאמין שזה סודות התורה, אוקיי? אז לא כתוב מה הנמשל, כן? כתוב שאתם לא מבינים, ולכן בעצם זה לא סותר את המשנה, כי זה אולי ראשי פרקים למשהו שרק החכמים יודעים.
אלה דברי רב שרירא גאון.
שיטת רב סעדיה גאון
יש רב סעדיה גאון שמובא בספר של פירוש ספר יצירה של רבי יהודה ברצלוני. הוא מצטט את זה מאיזשהו ספר שכותב נגד מין אחד – כנראה הקראים האלה שהיו טוענים את זה נגד הרבנים, שהם כיבדו, חכמי התלמוד, מתנאים, באמת חשבו שיש לאל דמות וצורה. ורב סעדיה טוען נגדם. הוא מאריך על השאלה של “אכתריאל,” שזה המאמר המיוחס לרבי ישמעאל במסכת ברכות, ואחר כך הוא מדבר על הספר שיעור קומה.
ספק באותנטיות הספר
והוא אומר ככה: “ואני משלים הדבר על שיעור קומה” – זה ציטוט של ברצלוני על הספר של רב סעדיה – והוא אומר: “כי שיעור קומה לא נתקבצו עליו דברי כל החכמים, בפני שאינו לא במשנה ולא בתלמוד. ואין לנו דרך שנתבלענו לאן הוא בא, אם הוא דברי רבי ישמעאל אם לא. ואולי איש אחד, איש אחר אמר כך על שמו, כמו שנראה רבים מהספרים קרואים בשמות אנשים שלא עשו אותם.” כן?
אז הוא אומר: קודם כל זה לא מוסכם, “לא נתקבצו עליו כל דברי החכמים.” אני חושב שהוא מתכוון: אין הסכמה בין החכמים שזה באמת דברי תורה, כן? הרי ספר התלמוד וכו’, זה הסכמת כל חכמי ישראל שזה המשנה והתלמוד. אבל הספרים האלה אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים אם זה בכלל ספר אותנטי ואם בכלל זה רבי ישמעאל אמר, או שסתם מישהו זייף וכתב על שמו כפי שנפוץ.
פירוש הכבוד הנברא
ואומר: אבל, אבל – אז קודם, זו תשובה ראשונה כאילו לטענת הקראי שאומר “תראה, התנאים שלכם מאמינים ככה,” הוא אומר: אני אפילו לא יודע אם זה תנאים.
ודבר שני, אפילו אם זה כן: “שאם שמנו כתב שיעור קומה לרבי ישמעאל, אז היינו מוצאים כמה פנים לדבריו ומפרשים, כי המצוות מפרשים.” כן? אז הוא אומר: אם אני חייב לפרש, אז יש לי כל מיני אופנים לפרש. ובעיקר הוא מפרש בעניין של הכבוד הנברא, שזה הפטנט הידוע של רב סעדיה גאון לכל הדברים שבמקרא ובמדרש שכתובים באופן הזה, שאומר שיש לה’ אור שהוא מראה לנביאיו, ואור נברא שאפשר לראות. ולכן השיעור קומה הוא, אם הוא נכון, אז הוא כנראה תיאור של האור הנברא ולא של ה’ עצמו. והאור הנברא הזה הוא כל כך גדול, כן, הוא מילולית.
זה לכאורה התירוץ של רב סעדיה גאון, ולכן גם כל חסידי אשכנז למשל, שהם נמשכים מאחורי רב סעדיה בדברים האלה, הם מפרשים את זה באריכות.
פירוש רב סעדיה גאון – הערכה וחולשות
בכל מקרה, זה הכל הפירוש הזה של רב סעדיה, לפי הצד שזה אמיתי, שזה אותנטי, אוקיי? אז עד כאן שני צדדים ופירוש אחד בנושא – שהוא לא באמת תיאור של האל, אלא תיאור של כבוד נברא הנראה לנביאים.
כמובן, זה לא מסביר כל כך למה זה כל כך חשוב לדעת את זה. מי שנביא, אז כנראה שהוא כבר רואה, אוקיי? אבל למה זה כל כך מרכזי לפי האמירות האלה שהן בעניין העולם הבא, כל הדברים האלה – הפירוש של רב סעדיה פחות מסביר. אפשר להסביר את זה, אבל זה פחות. אז לכן אנחנו צריכים, וזה גם לא הפירוש של רב שם טוב שאני מתכוון אליו.
מה יש?
פירוש אבן עזרא – שיעור קומה כידיעת המציאות
הקדמה לפירוש
אז אנחנו צריכים להקדים שהיה פירוש אחר. היה פירוש אחר, והפירוש הזה נמצא לפחות בספר של אבן עזרא, ויכול להיות שגם בעוד מקומות. כאילו, כנראה שעוד הרבה מפרשים מהסוג הזה ככה הבינו, אבל זה נמצא במפורש בכתבי אבן עזרא.
מקורות הפירוש בכתבי אבן עזרא
אז אבן עזרא, בכמה מקומות – גם בספר שלו “יסוד מורא” פעמיים, וגם בפירוש שלו על המקרא, בפרשת שמות, בספר שמות, כשכתוב שמשה ראה את השם – מפרש, מביא את העניין הזה של שיעור קומה והוא אומר שוודאי שזה לא כפשוטו, כן, אלא מה זה?
והוא אומר, הוא לא אומר את זה לגמרי מפורש, אבל פחות או יותר מפורש, הוא אומר שהנושא הזה הוא ידיעת המציאות כולה, כן?
תוכן הפירוש – האדם עולם קטן
אז לפי ה… כן, הוא מצטט פה למשל את מה שחכמי התושייה, שזו מילה שלו לחכמי הפילוסופיה, שאמרו שאדם הוא עולם קטן. הוא אומר, זה סוד “מבשרי אחזה אלוה”, וזה סוד שאמרו חז”ל בחמישה דברים – הוא מתכוון למאמר הידוע שהנשמה דומה לאל בחמישה דברים – ועל זה הוא מביא גם את הספר שיעור קומה, כן.
ועל כן כתוב בשיעור קומה שמי שיודע אותו שיעור של יוצר בראשית, מובטח לו שהוא בן עולם הבא, כן. אז כלומר, וזה גם באמת הסגנון של שיעור קומה – לא כתוב באמת, רב שם טוב ציטט את הלשון הזה, אבל זה לא לשון נכון. הלשון שלו זה: מי שיודע שיעור קומתו של יוצר בראשית.
משמעות הכינוי “יוצר בראשית”
מה זה היוצר בראשית הזה? האם הוא אותו דבר כמו הקדוש ברוך הוא? אז יש לזה כל מיני פירושים, אבל בוודאי שהכינוי הזה הוא מכוון. כלומר, זה משהו שקשור ליצירת בראשית. ולכן אבן עזרא מבין שהשיעור קומה הוא לא תיאור של האל בכלל, אלא תיאור של הנמצא, של המציאות כולה, שהמציאות כולה היא איש אחד, כפי שכתוב גם בפרק הזה, וכפי הציטוט שהוא מביא מחכמי התושייה – האדם עולם קטן.
הצדקת החשיבות – ידיעת האל דרך מעשיו
והוא מביא מפורש: בגלל שאנחנו מכירים את האל דרך מעשיו, וזה דבר שיש לו גם עומקים מעבר למה שכתוב בפרק, כפי שדיברנו, אבל בגלל שאנחנו מכירים את האל דרך מעשיו, אז להכיר את האל זה משמע להכיר את כל המציאות, ואיך כל המציאות נראית כמו אדם. ולכן להשיג שיעור קומה של יוצר בראשית זה בעצם להשיג את כל המציאות שמתוכה אנחנו יודעים את האל.
הפירוש בשיר השירים
אז זה הפירוש של אבן עזרא על שיעור קומה, שהוא חוזר עליו יותר מפעם אחת. וככה גם באמת בפירושו על שיר השירים, ככה הוא מפרש את הפסוקים האלה של שיעור קומה, ונותן גם פירוש מפורט מה הראש שלו, ומה השפתיים שלו, מה הידיים שלו, והכל במדרגות של המציאות, כלומר של העולם.
ההבדל מפירוש רב סעדיה
אז זה פירוש מאוד שונה מהפירוש של רב סעדיה למשל. רב סעדיה גם אומר שזה על משהו נברא, אבל על כבוד נברא מסוים שנראה לנביאים. פה הפירוש של אבן עזרא זה שהשיעור קומה הוא פשוט להשיג את כל המציאות, להבין את כל המדע, כן? את כל המדע שהעולם כולו כאיש אחד.
ולמה זה בכלל חשוב? כי כפי שרמב”ם אומר, למה זה חשוב לדעת את העולם? כי אין דרך לדעת את האל אלא מתוך העולם. וכמובן גם ידיעת העולם כולו, איך הכל מתחבר ואיך הכל מתנהג, הוא ידיעת הנהגת השם בעולם, או מה שהוא כינה פה “ההתחברות שלו הנעלמת”. כי אנחנו צריכים להגיד בו דבר והפכו – שהוא גם מחובר לכל חלקי המציאות וגם נפרד מכל חלקי המציאות – אבל זה נקרא השגה של שיעור קומה.
וזה פירוש של אבן עזרא וגם של עוד כל מיני אנשים שנמשכים אחרי הפירוש הזה בהמשך.
סיכום ביניים
כן, אז יוצא שזה לא איזשהו משהו דמיוני או נס מסוים שקורה לנביאים כמו הפירוש של רב סעדיה, וגם לא שיעור של השם, כן. אז זה לא שני הדברים האלה. לא שיעור של השם, כי לשם אין שיעור, אלא שיעור של העולם שדווקא כן יש לו שיעור.
הקושי בפירוש אבן עזרא
כמובן יש קושי מאוד פשוט בפירוש הזה, אם מנסים בכלל להכניס את זה לטקסט של שיעור קומה, כי השיעור קומה אומר במפורש ומשווה בין המידות של המציאות לבין המידות של האל. הוא אומר שהמידות של האל כולו מתחילים מזרת אחד שהוא העולם כולו, ופה אתה אומר שהכל שיעורים של העולם – אז זה בעיה, זה לא כל כך, יש פה בעיה.
אפשר לפרש את זה, אבל אני אומר שיהיה קושי גדול למי שיוצא באמת לקרוא את הספר שיעור קומה לפי המטאפורה הזאת, לפי הפירוש האלגוריסטי הזה – יהיה איזשהו קושי וצריך לתרץ את זה. יש לי רעיונות, אבל זה בעיה.
קבלת הפירוש בקרב הפילוסופים
עכשיו, יש, אבל בכל מקרה זה פירוש שמקובל על הפילוסופים, על הרציונליסטים. זה פירוש די יחסית מקובל שהשיעור קומה הוא בעצם עוסק בדמות האדם שהוא העולם כולו.
עמדת הרמב”ם – סתירה או חזרה
השאלה על עמדת הרמב”ם
האם הרמב”ם היה מסכים לפירוש הזה? זו שאלה, שאלה מאוד מעניינת ומאוד חשובה. אני לא בטוח אם היא כל כך חשובה האמת, אבל צריך לדבר על זה פשוט כי אנחנו מפרשים פה את הרמב”ם, שלכאורה, כפי הפירוש הזה, הוא מפרש את שיעור קומה. אבל הרמב”ם עצמו יש פה איזושהי מבוכה בעניין הזה.
למה? כי יש סתירה של הרמב”ם, או סתירה, או חזרה, או משהו, משהו מאוד מוזר.
הרמב”ם בפירוש המשנה – פרק חלק
הרמב”ם בפירוש המשנה, כשהוא דיבר על נבואת משה בפרק חלק, הוא אמר שהוא היה רוצה, הוא היה רוצה לבאר את העניין הנפלא הזה של השגת נבואת משה, שזה אחד הסודות המרכזיים שרמב”ם רוצה לפרש – סוד הנבואה.
אבל הוא אומר שהוא לא יכול לעשות את זה, כי הוא צריך הרבה ראיות. זה מאוד דומה למה שראינו בסוף הפרק הזה, שהעניין הזה של השגת הנבואה והשכלים, הם דברים שהוא כל הזמן דוחה לפרש אותם בסוף.
דחיות קודמות בפירוש המשנה
הוא אומר שפעמיים בפירוש המשנה הוא דוחה – גם בשמונה פרקים, פרק א’, כשהוא מגיע לדבר על חלקי הנפש, הוא מסיים בשכל הנקנה בעצם, הוא אומר: אני לא מפרש את השכל הנקנה.
וגם פה, כשהוא מדבר על הנבואה, הוא אומר שהוא צריך לבאר הרבה דברים – הקדמות ומשלים, ולבאר את מציאות המלאכים, כלומר השכלים, כן? והנפש וכל כוחותיה, ולהרחיב את העיגול. אנחנו צריכים להרחיב את המעגל מאוד, עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים, שנראו לבורא ולמלאכים – איך הנביאים רואים את המלאכים ואת האל.
הקישור לשיעור קומה
“וייכנס בזה שיעור קומה ועניינו” – הוא מדבר על הצורות שהנביאים רואים לבורא ולמלאכים, שזה קשור לשיעור קומה. “ולא יספיק בעניין הזה, אפילו בקיצור תכלית הקיצור, מעט דפים” – אז הוא יניח את זה לספר הדרשות או ספר הנבואה שהוא רוצה לחבר.
הפניה למורה הנבוכים
ואנחנו יודעים כבר שבפתיחה למורה הנבוכים כתוב שהוא עזב מלכתוב את הספר הזה, כי הוא ראה שזה לא יהיה לו תועלת, אבל עניין הנבואה כתוב “יתבאר בספר הזה בדרך אחרת מן הביאור”. זה פירוש שפה מעורפלת לגבי האם הוא בכלל בסוף מפרש את הנבואה במורה הנבוכים או לא.
אבל בכל מקרה פה כתוב במפורש ששיעור קומה, כשהוא בוודאי מתכוון לספר הזה שיעור קומה, הוא קשור להשגת הנבואה. וזה נראה שהוא חושב על הפירוש של רב סעדיה, ששיעור קומה זה הדמות שהנביאים רואים. למרות שזה אולי לא, כי הוא לא דיבר פה על הכבוד הנברא. יכול להיות שהוא מתכוון גם לפירוש של אבן עזרא, לפירוש השני, שזה איכשהו קשור להשגת המציאות, שבתוכה רואים את כל הסדר של המציאות, שהוא סוג של שיעור קומה אחד.
בכל מקרה זה כתוב בפירוש המשנה, ביצירה הראשונה.
המחיקה בכתב היד
עכשיו, יש לנו את כתב היד של הרמב”ם של פירוש המשנה, וצריך לראות את זה, אבל שמה רואים שאחר כך הרמב”ם פשוט מחק את השורה הזאת. הוא מחק את זה לגמרי והוציא את הקטע הזה מהספר שלו. אז יש פה איזושהי חזרה לפחות.
תשובת הרמב”ם – האיגרת
ואם זה לא מספיק, אז יש לו גם תשובה של הרמב”ם, או איגרת שלו, שמישהו שאל אותו על השיעור קומה. ואני חושב שנוסח השאלה הוא מעניין, כי הוא אמר, יש לנו גם את השאלה וגם את התשובה.
מישהו שאל את הרמב”ם: מה לענות למי ששאל בדבר שיעור קומה? והוא מביא כמה צדדים. האם הוא כדברי מי שאמר שהוא חיבור של הקראים ומסר זאת בשם הדרתכם? אז מישהו אמר בשם הרמב”ם ששיעור קומה זה חיבור קראי.
זה מאוד מוזר, כן? כי אנחנו זוכרים שהקראים טענו מהספר הזה שהרבנים מגשימים. ואז מישהו אמר בשם הרמב”ם: לא, הפוך, זה היה חיבור קראי ולא…
תשובת הרמב”ם בשאלות ותשובות
הצגת הצדדים בשאלה שנשאל הרמב”ם
אז זה עניין מידי שאחד. או הצד השני – כן, אין לו צד. לשואל הזה אין צד שזה כפשוטו, כן, זה בכלל לא צד שלו. צד אחד זה קראי, אוקיי, אולי אז זה כפשוטו, אבל כמובן הקראים הם לא מגשימים, אז יש פה איזשהו משהו מוזר. או סוד מסודות החכמים, שבו עניינים עצומים, טבעיים או אלוהיים. כן, אנחנו זוכרים תבע, כן, סודות פיזיקליים או סודות תיאולוגיים או מטאפיזיים, שזה בדיוק הקטגוריה של הרמב”ם – למעשה בראשית ולמעשה מרכבה.
והוא מביא, כמו שרבי יהודה אמר באחד הקונטרסים בשאלות חגיגה, שזו השאלה שקראנו לפני שנייה. אז זה הצדדים: או שזה חיבור קראי ואז אולי זה כפשוטו, או שבכלל לא משנה לנו כי זה לא חכמים, או שזה כן סוד של החכמים והוא לא כפשוטו, אלא הוא מדבר על סודות של הטבע או האלוהות.
כן, אז הפירוש שזה סודות של הטבע הוא בדיוק הפירוש שלנו, שהוא איכשהו תיאור של המציאות, של הבריאה, לא של האל. ואם זה עניינים אלוהיים, אז גם זה משל לעניינים מטאפיזיים.
תשובת הרמב”ם
וזאת התשובה. התשובה של הרמב”ם, וזאת כמובן תשובה מתורגמת, ויש לו כל מיני גרסאות, אז יכול להיות שיש פה בעיות, אבל זו התשובה, הנוסח העיקרי של התשובה.
כתוב, הרמב”ם עונה: דבר ראשון, לא חשבתי מעולם שהוא מחברי החכמים, וחלילה להם שזה יהיה מהם. זה דבר ראשון.
השפה החשודה
וזה ממש מחשיד, השפה הזאת – “לא חשבתי מעולם”. למה שמישהו יחשוב שהוא פעם חשב, כן? כמובן, השואל הזה אמר משהו בשם הרמב”ם, הוא שמע שהרמב”ם אמר שזה חיבור של קראים. ופה הרמב”ם אומר: אני אף פעם לא חשבתי שזה חיבור של החכמים. זה לא מובן. כאילו, אלא אם זה היה חשש לרמב”ם עצמו למה שהוא כן חשב, כן?
כי הרי הוא בספר שלו, שהוא כתב בצעירותו על פירוש המשנה, כן כתוב, מזכיר את שיעור קומה, ואפשר להניח שהוא מזכיר את זה בעיקר כי הוא חושב שזה חיבור של החכמים, כי אחרת למה שהוא יזכיר את זה? כנראה שהוא מזכיר את זה כי זו שאלה ידועה בעולם שלו – מה עושים עם הספר הזה, שיעור קומה? אבל הוא אומר, תראה, זה שייך לסודות של הנבואה.
ופה הוא אומר, כנראה שהוא מכחיש: אני אף פעם לא חשבתי שזה חיבור חכמים. זה מעניין. כאילו, זה כמעט נראה שהוא משקר במפורש לגבי זה שהוא כן חשב. או שאפשר לפרש את זה באופנים אחרים.
זיהוי המחבר
ואז זה הכרעה של הרמב”ם, והוא גם יודע על מי זה כן, זה מאוד מעניין, אני לא יודע מי סיפר לו של מי זה כן. אז הוא לא קראים, כמובן שזה סתם בלבול, ואין הוא אלא חיבור אחד הדרשנים היוונים. וזה התרגום פה, אפשר לתרגם גם “האדומיים”, כתוב “אל רום” בערבית. הכוונה אדומיים או יוונים, הכוונה היא שתהיה עם אותו דבר – משהו כמו אנשים שיושבים בארצות הנצרות. הרמב”ם קורא להם אדומיים, במילה הזאת קורא להם אירופאים בעצם. בעצם יוונים הכוונה היא ביזנטיום, לא יוון. כלומר, המלכות הרומאית המזרחית.
אז הרמב”ם כאילו יודע פתאום מי חיבר את זה – דרשן אחד אדומי ולא חכמים, וזהו. כאילו, מאוד לא ברור מה הוא מתכוון בעניין. קודם כל מאיפה הוא יודע את זה? והוא מתכוון דרשן, כמובן דרשן יהודי, ויכול להיות שהוא מתכוון למשהו כמו שאנחנו יודעים שבביזנטיום היו כל מיני דרשנים יהודיים וגם פייטנים יהודיים. כן, הקלירי הוא סוג של… הוא לא גר, הוא גר בארץ ישראל אבל תחת הביזנטים. ואחרים מהסוג הזה, אולי מדרשים גם שנערכו באותה תקופה, שהרמב”ם חשב שהם נוטים להגשמה.
שיטת הרמב”ם ביחס ליהודי אירופה
שיטת הרמב”ם, והרמב”ם, ויש באמת שאלה אם הוא צדק באמירה הזאת, אבל הרמב”ם ודאי חשב שהיו הרבה מחכמי ישראל, ובמיוחד כאלה שגרים באירופה, כן? כלומר, לא ספרדים, כן? זה העיקר. ספרדים תמיד, כלומר, האנדלוסים תמיד ידעו את האמת. זו השיטה של הרמב”ם. אבל האחרים, מארצות אחרות, באמת היו יהודים מגשימים, והוא חושב שהם באמת יכולים להאמין את השיעור קומה הזה כפשוטו, כנראה.
הפסיקה למחוק את הספר
וסוף דבר, אז כאילו הרמב”ם פשוט אומר: סוף דבר, אני מקצר, למחוק זה הספר ולכרות עניינו הוא מצווה רבה. מצווה למחוק את הספר הזה, ו”שם אלוהים האחרים לא תזכירו”. והרמב”ם אומר: והרי מי שיש לו קומה הוא אלוהים האחרים בלי ספק, אז פשוט זה ספר עבודה זרה.
זה כאילו הפסק היחיד של הרמב”ם שממש לוקח ברצינות, כן. אנחנו יודעים שהוא אמר שמי שמאמין שיש לו גוף הוא מין, ואנחנו גם יודעים שבספרו במורה הנבוכים, פרק נ”ט ואחרים, הוא טען שלהאמין בהגשמה זה דומה ל… או יותר גרוע, כן? יותר מכעיס מעובד עבודה זרה. אבל אף פעם לא ראינו אותו ממש כותב את זה למעשה. זה המקום היחיד אולי, או אחד היחידים שהוא ממש כותב למעשה, והוא גם אומר למחוק חיבור שאחרים חושבים שהוא מחיברי החכמים – אחרים כמו רב סעדיה גאון, כן? שאמרו שזה מסורת. ואומר שזה לא יכול להיות, אני אף פעם לא האמנתי את זה, זה חייב להיות איזשהו יהודי יותר מאוחר שסתם המציא את זה, ולכן זה ממש מצוות ביעור עבודה זרה למחוק את הספר הזה. כי הרי מי שיש לו קומה הוא לא אלוהים. זו התשובה של הרמב”ם.
פרשנויות לשינוי עמדת הרמב”ם
התיאוריה המקובלת
הבעיה שלי, אז רוב הכותבים על העניין הזה היום אומרים פשוט: כנראה הרמב”ם חזר בו, וקודם הוא חשב כנראה שזה כן מהחכמים, או לפחות היה לו אסטרטגיה אחרת לטפל בזה. אולי הוא באמת לא משקר פה, פה שאומר “לא חשבתי מעולם” ואולי אפשר למחוק את המילה “מעולם”, גם יש גרסאות שהיא לא כתובה, כנראה בגלל הבעיה הזאת. אולי מי שכתב את זה ודאי חושב על זה שכתוב בפירוש המשנה.
אבל אפשר להגיד משהו כמו: הוא חשב, אנשים לפחות חושבים שזה מחכמים, אז הוא יפרש את זה כמו שרב סעדיה אמר, שצריך לפרש את זה במובן לא מגושם. ואחר כך הוא החליט שאפשר להשתמש באסטרטגיה אחרת ופשוט להגיד שזה לא מחכמים.
וזה מאוד מזכיר את מה שהוא אמר גם בפרק נ”ט על הכתבים של האשמות, שיכול להיות שהוא מתכוון בדיוק לספר הזה, שהוא אמר שזה נמצא בעיזבון החסידים הזחלים ולא צריך להאמין לזה.
התפתחות ביחס לחכמים
אז כנראה, ויש גם, דיברנו על זה כבר, שיש תיאוריה שבנתה ככה בהבדלים בין פירוש המשנה למורה נבוכים, שהרמב”ם התקרר קצת באמונת החכמים שלו. כלומר, בסוף במורה נבוכים זה נשמע, לפחות כותב במפורש בהקדמה שלו, שהוא לא כל כך עסוק בהגנה על החכמים, הוא עסוק בהגנה על המקרא, כלומר בפירוש סודות המקרא, והוא כנראה חושב שיש מהחכמים התנאים והאמוראים שהם לא ידעו באמת את הסודות. זה כתוב במפורש, גם כתוב במפורש בגמרא, זה לא שהרמב”ם המציא את זה. אבל הרמב”ם לוקח יותר ברצינות את האופציה הזאת, שלא צריך לתרץ כל דברי חכמים, יכול להיות שיש להם סוד, יכול להיות שהחכמים טעו, לא מפריע לו, ופה יש לו גם פטנט אחר – הוא יכול להגיד שזה מזויף.
אז זה מהלך אחד להבין את מה שקורה פה, שהוא חזר בו או שהוא לא חזר בו אלא החליט לשנות את האסטרטגיה והוא קיבל יותר אומץ לצאת נגד דברי חכמים או לפחות דברים מיוחסים לחכמים ולהגיד במקום לפרש את זה, להגיד שזה מזויף.
קושיה על תשובת הרמב”ם
לי זה נראה קצת מוזר. למה זה מוזר? כי אני אדגיש את זה. כי הרי ברור שהסיבה שהוא חושב שלא מהחכמים היא לא בגלל שהוא עשה שם מחקר היסטורי ואמר זה לא נראה מהסגנון של החכמים או משהו כזה. כן, לא נמצא פה דבר כזה. כן כתוב שהוא יודע שזה מהדרשנים היוונים, שזה אולי מראה שהוא גילה איזשהו מידע, כי אחרת למה בדיוק הדרשנים האלה. אבל מה שכתוב בתשובה היא לא שהוא מעריך, הוא אומר אני ביררתי וראיתי, זה לא הנקודה שלו. זה שהתוכן שלו לא נראה בעיניו, התוכן שלו נראה לו עבודה זרה. ולכן אני חושב שאם כבר חושבים שהרמב”ם שיקר או משחק, אז אפשר בדיוק ככה להאמין, כמו שאני אוהב להגיד, שזה שהוא אומר פה שלא מהחכמים – זה שקר.
כלומר, הוא פשוט החליט שלא כדאי לו לשכנע את היהודים שהחיבורים האלה הם סודות התורה, הרמב”ם לא אוהב את הגישה הזאת עכשיו. הוא הרבה יותר פשוט להגיד שזה פשוט לא היה ולא נברא, וזה עבודה זרה, אולי בכלל נוצרי כתב את זה. כן, אולי הוא מרמז כשהוא אומר “דרשן אדומי”, אולי בכלל גוי או יהודי נוצרי כתב את זה, זה בכלל לא, כן, ואצלו זה הנוצרים הם באמת עובדי עבודה זרה, או לפחות מגשימים. אז הוא בכלל לא צריך לתרץ והוא חושב שזה הדרך היותר טובה להילחם במה שהוא באמת רואה כאלוהים האחרים. כן, הוא באמת מאוד נגד הגשמה ויכול להיות שזו הסיבה שהוא…
הבעיה המרכזית
אבל יש עדיין קושיה מאוד טובה, כי הרי האופציה הזאת, שהשואל עצמו הביא מרב סעדיה, שזה עניינים טבעיים או אלוהיים – כמובן האופציה הזאת, אני חש שזה לא כפשוטו. להפך, השואל אף פעם לא שאל אולי הספר נכון כפשוטו. אז למה הוא בכלל, לא היה אכפת לו כל העניין הזה, למחוק עניינו? למה למחוק עניינו? הרי זה כל ספר שיש כאלה שאומרים שהוא קראי, אוקיי, אז אפשר למחוק, אבל יש כאלה שאומרים שהוא סודות, הוא משל או משהו כזה.
אז למה הרמב”ם, כשהוא עונה, הוא בכלל לא עונה על השאלה, כן? מישהו שואל, לפי הצעד, אז נכון, לפי הצעד שזה אמיתי, אז זה משל. אז מה אכפת לרמב”ם? הוא לא מצליח למחוק את זה. כאילו, בתשובה הוא פשוט מתעלם בכלל מהאופציה שזה באמת סודות, שזה באמת סודות של מעשה בראשית ומעשה מרכבה.
אי-התלות הלוגית
עכשיו, יכול להיות שזה פשוט כי הוא חשב, כי הוא החליט שזה לא מהחכמים, ולכן מוכרח שזה כפשוטו. הדברים האלה לא תלויים זה בזה, כן? זה שיכול להיות שזה לא מהחכמים, ועדיין זה משל. יכול להיות שזה כן מהחכמים, והחכמים חשבו כפשוטו, כפי שהקראים טוענו. יכול להיות שזה בכלל, כאילו…
פרשנות מחודשת לתשובת הרמב”ם על שיעור קומה
הטענה המרכזית: הרמב”ם מסכים לפירוש אך בוחר באסטרטגיה אחרת
אז מה מפריע לו? ולכן אני הייתי מציע שבוודאי שלרמב”ם אין בעיה באופן עקרוני לחשוב, וכמו שרב שם טוב תפסו, שהוא פרשן של הרמב”ם, הוא פשוט לא הכיר את התשובה הזאת. וכפי שנראה, זה מגיע מרבי משה נרבוני, אבל אין בכלל בעיה מבחינתי להגיד שהרמב”ם מסכים לפירוש הזה, והוא אפילו יכול להיות חושב שזה אמת.
כלומר, יכול להיות שזה באמת הפירוש האמיתי. כלומר, מי שיגיד, מי שיודע שיעור קומתו של יוצר בראשית, הוא מתכוון השיעור כמה שהוא ברא, שבדרכו אנחנו יודעים אותו. זה באמת נכון, וזה גם נכון שיש לו חלק לעולם הבא, וכל הדברים האלה הם נכונים.
התייאשות הרמב”ם מפירוש אגדות להמון
אבל הרמב”ם החליט שאנשים רגילים לא יבינו את זה, ואנחנו רואים שהוא התייאש. כשהוא, זו חזרה מפורשת, כן, הוא התייאש מלחבר את ספר הנבואה וספר הדרשות, כי הוא אמר שאני אחליף משל במשל, וממה נפשך: או שאני אדבר עם אנשים שמבינים, ואז הם לא צריכים משל, הם צריכים את הפילוסופיה עצמה, או שמדבר עם אנשים שלא קשה להם שום דבר, אז שיאמינו כפשוטו.
כן, אז הרמב”ם קצת חזר בו מהעניין שהוא יכול לפרש לאנשים את האגדות באופנים מושכלים, כי הוא אמר שזה לא יועיל, כי לחכמים זה לא נצרך ולטיפשים זה לא יועיל.
יישום לעניין שיעור קומה
אז כנראה שזה אותו מהלך שקורה פה, שהוא קודם ניסה לשכנע את ההמון שזה משל, ויכול להיות שמי ששואל אותו הוא גם חכם, אז הוא כבר מבין, אבל הוא החליט שאנשים רגילים הם ייקחו את הכל כפשוטו. ולכן, כשהוא – דרך אגב, כשהרמב”ם מדבר בהלכות יסודי התורה, בהלכות תשובה, על מי שחושב שהבורא הוא מין, שהבורא יש לו – סליחה, שהבורא יש לו גוף, הוא בכלל לא מזכיר את דברי חכמים, כן? הוא מזכיר את הפסוקים, הוא אומר שהפסוקים הם משל, ומה עם המדרשים? הוא כנראה חושב פשוט למחוק אותם.
דפוס ההתעלמות מאגדות מגשימות
כן, הרמב”ם, מה שאני טוען זה שהרמב”ם פה לא רק היה מוחק את המאמר, את השיעור קומה, כי במקרה באמת זה אולי מפוקפק, כי זה לא נמצא בתלמוד. לך תדע למה אנחנו צריכים לפקפק בדיוק באופן הזה ולא בתלמוד, אבל הוא גם היה מוחק את הגמרא במסכת ברכות, שכתוב שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, כן? זה קצת בעיה, כי הוא לא יכול למחוק חלק מהתלמוד, אבל הוא לגמרי מתעלם מזה, כן?
הוא לא אומר ליהודים הפשוטים בקהילה שלו: תראו, הגמרא הזאת היא משל. הוא אומר פשוט, הוא לא לומד אותה פשוט, הוא כנראה לא מלמד אותם בכלל, ואף פעם לא מדבר על זה ואף פעם לא מפרש את האגדות האלה, הוא פשוט מתעלם מכל האגדות, כן?
הבנת הראב”ד את עמדת הרמב”ם
מה שהראב”ד הבין טוב – הראב”ד אומר: האגדות משבשות את השכל. זה לפי הרמב”ם. הרמב”ם באמת היה אומר שהאגדות האלה הן לא נכונות וזהו, כי הוא לא חושב שאפשר לשכנע. בשלב הזה הוא לא חושב שאפשר לשכנע את המון העם, וכולל את החכמים הבורים – מה שהוא כינה בעלי התלמוד שלא יודעים פילוסופיה – אי אפשר לשכנע אותם בכלל בהתכנות של פירושים כאלה. אז לכן הוא פשוט מתעלם ופשוט עומד למחוק.
אבל זה לא קשור בכלל לפירוש האמיתי ההיסטורי. הרמב”ם באמת מאמין שהחכמים גנזו סודות בדברים האלה, כפי שהוא אמר בפרק ע”א. הוא באמת חושב שהפתרון של, כן, שהוא שייך לאותה מערכת, כן, הפתרון של הרקיעים הוא באמת הגלגלים וכיסא הכבוד, הוא באמת מדבר על כיסא הרקיע הרביעי וכולי. הרמב”ם באמת האמין בנמשל הזה על דברי חכמים.
הקושי בהתאמה לסגנון שיעור קומה
זה יכול להיות כמובן, כפי שהזכרתי, שקצת קשה להכניס את כל זה לסגנון של שיעור קומה. אוקיי, אבל שערי תירוצים לא ננעלו. אבל בעיקרו של דבר, זה נראה לי פשוט האסטרטגיה החדשה שהוא לקח למחוק את הדברים המיוחסים לחכמים באופן הזה, ולא קשור למה הוא באמת חשב, לא על הספר הזה ולא על העניין בעצמו. העניין בוודאי אמיתי.
טענת “לא מהחכמים” – טענה מהותית ולא היסטורית
וגם זה שהוא אומר שהוא לא חשב, ורואים מה הטענה שלו, שזה לא מהחכמים, כן? חלילה, זו לא טענה, כן? זו לא טענה היסטורית, זו טענה מהותית. לא יכול להיות שהחכמים האמינו שלאל יש גוף.
הרמב”ם בוודאי באמת חושב שזה כן יכול להיות. אין ספק שהרמב”ם חשב במורה נבוכים, הוא חושב שיש חכמים שחשבו טעויות אמיתיות, יכול להיות שאפילו נביאים היו שטעו בעניינים תיאולוגיים כאלה, ולא ברור שזו טענה. זו טענה בשביל מי שלוקח את סמכות החכמים, אז במקום לפרש הוא פשוט מוחק. וכנראה שהוא יכול, כי כנראה שזה עבד, כי היום אף אחד כמעט לא קורא את הספר הזה, וזה לא נמצא בארון הספרים הרגיל.
אז זה מה שאני חושב על התשובה הזאת. לכן, אפשר להתווכח איתי, אבל זה מה שאני חושב.
—
פירוש רבי משה נרבוני על שיעור קומה
מקור הזיהוי של פרק ע”ב עם שיעור קומה
לכן, אנחנו יכולים להמשיך לעוד נקודה אחת, שזה, בוא נראה אם אני הבאתי את זה, לעוד נקודה אחת, כן, לא הבאתי, אבל עוד נקודה אחת חשובה, שזה הפירוש של רבי משה נרבוני לעניין הזה.
עכשיו, הציטוט הזה שהבאנו, ואחר כך לעוד דבר של, הציטוט הזה שהבאתי מרב שם טוב, כן? שאמר שהפרק הזה נקרא שיעור קומה, הוא כמו כל הדברים הטובים שהוא מביא, הוא לא המציא את זה לבד, אלא זה משהו שמגיע מרבי משה נרבוני. הנרבוני הוא זה שזיהה את הפרק הזה עם השיעור קומה, וזה נמצא לא בפירוש שלו פה, יכול להיות שזה מרומז בפירוש שלו פה, במקומות האחרים, אבל יש לו מאמר שנקרא “אגרת על שיעור קומה”, ושם הוא מסביר את העניין הזה.
פירוש נרבוני לעומת אבן עזרא
עכשיו, מה שהוא מסביר זה פירוש אחר קצת. כלומר, הוא לא סותר את העניין שהסברנו של אבן עזרא, הוא מביא, בעצם המאמר הזה הוא בנוי כפירוש על הפירוש של אבן עזרא על השיעור קומה. אבל הוא מרחיק לכת יותר מאבן עזרא. למה? כי אבן עזרא פשוט פירש את זה על העולם. יכול להיות שאבן עזרא גם כבר רימז הנקודה שאנחנו אומרים, אבל לא במפורש כזה. ולכן לפי אבן עזרא זה פשוט לא מדבר על אלוהים בכלל. הנרבוני בעצם כן אומר שזה מדבר על אלוהים.
אלא שהפתרון שלו, ואני לא יכול להסביר את זה עכשיו, אבל הפתרון שלו קשור למה שדיברנו בשיעור הקודם, לפתרון האמיתי של הרמב”ם, ויש לו שיטה מסוימת על העניין הזה, אבל באופן כללי זה קשור לפרשנות האמיתית של הרמב”ם על היחס בין הבורא לבריאה.
—
הבסיס הפילוסופי: היחס בין הבורא לבריאה
לפי הפשט – חיבור נעלם
כן, דיברנו בשבוע שעבר שלפי הפשט, אם אנחנו מדברים בעולם שלא מבין את העניין של השפעת השכלים, ובעצם לא מבין גם את העניין של השכל המשכיל והמושכל, אז אנחנו אומרים האל מחובר בעולם, חיבור נעלם מאיתנו, ישתבח מי שניצחנו וישלם אותו.
ולכן באותה שפה אנחנו יכולים להגיד: אנחנו יודעים מתוך הנהגת העולם, מתוך הסדר שבעולם, כן, מתוך החכמה שבעולם, אנחנו מכירים את האל. ואנחנו צריכים להגיד שהסדר או המסדר הוא לא זהה לעולם ולא תלוי בעולם, ומצד שני אנחנו רואים אותו, הוא החכמה של העולם, ואנחנו לא יכולים לפתור את המבוכה בין שני הדברים האלה. אנחנו אומרים: הוא גדול מאיתנו ואנחנו לא שואלים יותר. זה לפי הפשט.
לפי האמת – רעיון השכל הנקנה
לפי האמת, אנחנו כן יכולים להסביר את זה, כי אנחנו מבינים את הרעיון של השכל הנקנה, ובעצם קשור לרעיון של התאחדות המשכיל והשכל כשהוא בפועל, כפי שהרמב”ם מסביר בפרק ס”ח. לכן האדם שמשיג את האל הוא זהה לאל, או לפחות זהה לשכל הפועל, כי אולי הוא לא משיג את האל בצורה שלמה, לא משנה.
ולכן יוצא שאם אנחנו מדברים בשפה הזאת, אז אנחנו יכולים להבין, או לפחות כבר מהשפה הפשוטה אנחנו מבינים, של לדבר על שיעור קומתו של מעשה בראשית, הוא לא כל כך רחוק מלדבר על שיעור קומתו של היוצר בראשית. כי הרי היוצר נמצא בתוך כל היצירה, למרות שאנחנו אומרים שהוא לא נמצא בתוכו אלא נפרד ממנו.
ובמיוחד אם אנחנו מבינים לפי האמת, שהאל, כפי שהרמב”ם, השפה של הרמב”ם זה ככה: בידיעת עצמו יודע את הכל, כן?
—
רקע: מחלוקת על ידיעת ה’
עמדת אריסטו – שכל שחושב את עצמו
אז הרמב”ם, בשונה מפירוש אחר שהוא הכיר, וזה נגיע גם במקומות אחרים, יש דברי אריסטו. אריסטו אמר שהאל הוא שכל שמשכיל את השכל, כן, שכל משכיל ומושכל, כלומר משכיל את עצמו, כן, הרי המושכל זה השכל עצמו, כן. וזה היה המילים של אריסטו, כשאמר השכל משכיל מושכל, הוא אמר האל הוא שכל שחושב את עצמו, כלומר שכל, שכל, שכל, כן, שכל שחושב את עצמו שהוא השכל הראשון.
פירוש אבן סינא – האל לא יודע את העולם
ומתוך זה, הפירוש, אמרו, אבן סינא, היו כאלה שאמרו, שיוצא שהאל לא יודע את העולם, כן? כי הוא יודע רק את עצמו, כי הרי האל חושב רק את הדבר הכי טוב, הדבר הכי טוב הוא האל, לכן הוא חושב רק על עצמו ולא חושב על הדברים האחרים.
ביקורת אלע’זאלי והאשמת הפילוסופים
ולכן האשים אלע’זאלי את הפילוסופים, במיוחד את אבן סינא, בכפירה בידיעת השם, והרמב”ם עצמו מזכיר את הכפירה הזאת בחלק שלישי באריכות.
תשובת אבן רושד
ענה לזה אבן רושד בתשובה שלו לאלע’זאלי, כן, ב”הפלת ההפלה” (תהאפֻת אלתהאפֻת).
פירוש רבי משה נרבוני לשיעור קומה
תיקון הטעות בהבנת אריסטו
והוא עונה לזה שזו טעות, זו טעות בהבנת אריסטו. אריסטו לא מתכוון להגיד, לא אומר שהאל יודע רק את עצמו. כי הרי מהו האל? האל הוא הסיבה למציאות, או לפחות זה חלק ממהות האל. ולכן, כשהאל חושב את עצמו, הוא גם חושב את עצמו בתור סיבה לכל המציאות. ולכן כל המציאות כלולה באל, כלולה בזה כי זה שהוא אל הוא סיבת הקיום, סיבת המציאות, הוא הסדר של המציאות, החוכמה של כל המציאות.
זהות הידיעה – לדעת את האל ולדעת את המציאות
יוצא שלדעת את האל הוא אותו דבר כמו לדעת את המציאות. לא רק בגלל, כפי שהרמב”ם לכאורה אומר, שאנחנו יש לנו הוכחה למציאות האל מתוך הסדר של העולם, אלא גם מהצד השני – שאם אנחנו מתחילים מזה שהאל הוא סיבת העולם, אז להכיר את האל זה להכיר את סיבת העולם. ולכן האל, כשהוא חושב את עצמו, כשהוא חושב על עצמו, הוא גם חושב על כל המציאות באותו דבר, באותו מובן. ולכן גם מי שמכיר את המציאות במובן של הכרת האל שבתוכו, הוא גם מכיר את האל וגם את כל המציאות באותה ידיעה. ולכן גם הוא יודע את העולם הזה ואת העולם הבא, כן?
הגדרת שיעור קומה לפי נרבוני
אז יוצא, יוצא שהשיעור קומה, אפשר לקרוא לזה איך העולם נמצא בתוך האל, כן? וזה הפירוש של “עולם קטן”, וזה גם הפירוש שמסביר למה הפילוסופים, למה הנביאים, כשאומרים שראו את האדם הזה, אנחנו אומרים שהם ראו את האל, ואז הפילוסופים אומרים לא, הם ראו את העולם. כי אנחנו מבינים שהם ראו איך האל הוא סיבת העולם ואיך לכן העולם כלול בו, או שהאל נמצא בתוך כל העולם, כפי שהרמב”ם עצמו הזכיר כמעט במפורש בפרק ע”ב.
קרבה לפירוש המקובלים
אז זה הפירוש של הנרבוני למושג שיעור קומה, וזה מאוד קרוב, מאוד קרוב לפירוש המקובלים. המקובלים אומרים שיעור קומה הוא תפארת ומלכות. יש כל מיני אופנים, אבל באופנים דומים, השיעור כלומר הוא תפארת ומלכות. והרמ”ק, למשל, בוודאי מבין את הספירות באופן הזה, שהוא, כביכול, קורא לזה המחשבה של האל על העולם לפני שיש עולם. או אפשר להגיד, במובן הפילוסופי הזה, המובן שבו העולם כולו כלול באל. שזה הכל קשור לעניין הזה של אחדות שכל, משכיל ומושכל.
הסתייגות – פירוש נרבוני מול פירוש הרמב”ם
אז זה הפירוש של הנרבוני, זה הפירוש שהוא קצת על דעתו של הנרבוני ולא על דעתו של הרמב”ם, לפחות בפרק הזה, כי הרמב”ם בפרק הזה לא נכנס לעניין הזה של השכל, ולכן אי אפשר באמת להגיד שזו הכוונה של הפרק הזה. אבל זה כן, יש, ויש גם הבדל, כי הרמב”ם לא בטוח שהוא חושב שהשכל הראשון שמנהיג את העולם זהה לאל. יש בזה סתירה ברמב”ם, וזה קשור למחלוקת העתיקה של הפלטוניים והאריסטוטליים, וכולי. אבל באופן כללי זה דבר ש… זה הפירוש של השיעור קומה לפי דעת רבי משה נרבוני, שקשור בעניין הזה.
פירוש שלישי לשיעור קומה
וזה כבר פירוש שלישי, כן? לא רק הפירוש שהוא לא האל אלא הכבוד שלו, ולא הפירוש שהוא לא האל אלא העולם, אלא שזה העולם וזה גם האל. כי זה שהאל הוא סיבת העולם וחוכמת העולם, והוא זהה לחוכמתו, ולכן הוא קצת זהה לעולם, בצד אחד. ויוצא שלדעת את שיעור קומתו שיוצא בראשית, הוא ממש לדעת את הדבר הזה.
הנחת היסוד של הרמב”ם – לדעת את האל זה לדעת את העולם
והרמב”ם בוודאי חושב שלדעת את האל, לפחות במובן של הידע, אין ספק שהרמב”ם חושב שלדעת את האל זה לדעת את העולם. אין עוד מה לדעת, כן? אנחנו כמובן יודעים את סיבת העולם ואת כל האופנים שבו האל הוא לא העולם, אבל זה הכל נובע מתוך העולם, כמו שהוא מסביר בפרק נ”ט בידיעת השלילה. אז אנחנו צריכים להכיר את העולם בשביל לדעת את זה.
אז ודאי שמבחינת הידיעה להכיר את האל אצל הרמב”ם צריך ללמוד את הפרק הזה וגם עוד פרקים שמדברים גם על השכלים וחלקים שהוא השמיט והעלים בפרק הזה, אבל ודאי שמבחינת הידע זה נכון. כמובן מבחינת העבודה המעשית של מה שהרמב”ם מכנה מצוות אהבת השם של ללמוד את החוכמות המודיעות לך את כבודו, שהוא ממש, איך אני אומר, החוכמות המודיעות לך את כבודו, כמו העולם המודיע לך את כבודו, כן, או האדם הזה שנראה לנביאים שמודיע להם את אלוהים.
היפוך התמונה המקובלת של מורה נבוכים
עכשיו אני צריך להמשיך עוד שלב אחד, להסביר משהו מאוד מעניין שיוצא מכל זה, וזה שאנחנו התחלנו מזה שלא יכול להיות שיש לאל גוף.
התפיסה המחודשת – האל מחובר לכל העולם
עכשיו, האמירה הזאת היא לא כל כך אמירה פשוטה. ברגע שמבינים את הדבר הזה, שהוא ממש, כן, המילה הזאת, השורה הזאת בפרק ע”ב, שבו הרמב”ם חושב או כותב שהאל מחובר לכל העולם, כן? ואפילו בפרט האחרון שלו, כן? אפילו בחומר. הוא ממש המפתח שפותח לנו את הצד ההפוך של כל המורה נבוכים, או כל מה שרוב האנשים מבינים ממורה נבוכים, שזה הסברת ההבדלה של האל והעולם.
עבודת השגת השם היא עבודת השגת העולם
כי הרי הידע של האל הוא ממש מתוך העולם, לפחות, כשאני אומר על זה, כולם מסכימים שאנחנו לא יודעים את האל אלא מתוך העולם. ולכן, למשל, עבודת השגת השם היא עבודת השגת העולם. במובן הזה אין שום מחלוקת שזה דעת הרמב”ם.
ויוצא פה משהו ממש קצת הפוך ממה שתמיד מדברים על ההפשטה וההבדלה, ההפרדה של אל מהעולם. כן, כאילו, מי שחושב שיש אפשרות להשיג את האל לא דרך העולם, הוא יש לו עבודה של השגת האל שהוא נפרד מהעולם, אבל לרמב”ם אין לו עבודה כזאת. ברור אצלו שהשגת האל היא השגת העולם, אין דרך אחרת, או אין השגה אחרת, אפשר להגיד.
וזה לא רק בגלל ההוכחה, זה ודאי גם כי באמת האל הוא הנהגת העולם והוא קיום העולם, כלומר, הוא צורת העולם, כפי שכתוב בפרק ס”ט. אם האל הוא צורת העולם, אז הכרת העולם היא בעצמה השגת האל, וזה ממש כתוב בפרק הזה.
משמעות פרק ע”ב – העולם כולל בתוכו את האלוהים
הפרק הזה, שהוא מתאר את צורת האדם של העולם, כולל בתוכו את האלוהים, כן? אי אפשר להפריז כמה זה חשוב. אם אתה מכיר את העולם כמו איש אחד, באנלוגיה לאיש אחד, אתה מבין שבדיוק כמו שאיש אחד יש לו נשמה, יש לו שכל, יש לו שכל נקנה, שהוא המהות של האדם באמת, כן? הרי שכל נקנה זה מה שנקרא צורת אדם, זה מה שנקרא צלם אלוהים וכו’. ככה להכיר את העולם – יש לו גוף כביכול ונשמה, או שכל, ושכל עוד יותר עליון, שהוא האל, כן? אין שני דברים, אין שני אדמים. יש אדם אחד שכולל בתוכו את האל. רק שכמו גם אצל אדם יש חלק שכלול בתוכו שהוא לא אותו, שהוא נבדל ממנו ושופע עליו, אוקיי. אבל עדיין העולם לרמב”ם נראה בדיוק כמו האדם, בתמונה של האדם שיש לו שכל ונשמה שמחיה אותו.
המסקנה הרדיקלית: לאל יש גוף
ההבחנה המכרעת – “האל הוא גוף” מול “לאל יש גוף”
אז אנחנו מוצאים פה ממש, אפשר להגיד ככה, כן? אז יוצא, אני חייב להגיד את זה במילים האלה, כי ככה יוצא – יוצא שלאל כן יש גוף. מה שרמב”ם כל הזמן אמר, שלאל אין גוף, זה נכון במובן שהאל הוא לא גוף, כן? ואם אנחנו מדברים עליו במובן שהוא נפרד מהעולם, אז אין שם חלקים ואין שם גוף וכו’. אבל אם אנחנו מדברים על כל המערכת הזאת ביחד, אז העולם הוא הגוף של האל. אי אפשר להימלט מהמסקנה הזאת, עד כמה שאני מבין. העולם הוא הגוף של האל.
האנלוגיה לאדם – השכל הנקנה והגוף
הרי כשאתה חושב על האדם במובן של השכל הנקנה, שהוא האדם באמת, אז גם הגוף שלו הוא לא חלק מתוכו. השכל שהוא האני באמת, אם אדם שלם שמזדהה עם השכל הפועל שלו, עם השכל הפועל הכללי, הוא לא הגוף שלו, הוא נפרד מהגוף, הבדל אמיתי, כמעט הבדל כל כך טוב כמו שאל נבדל מעולם. ועדיין אנחנו אומרים שיש לו גוף, לפחות בעת שהגוף קיים, אף אחד לא יגיד האדם אין לו גוף.
במובן אחד זה נכון, הפשטת השכל, הפשטת הנפש, הוא להגיד שהאדם הוא לא גוף, אבל יש לו גוף. יש הבחנה מאוד גדולה בין להגיד “הוא גוף” לבין “יש לו גוף”. וכולם חושבים שרמב”ם אומר שלאל אין לו גוף, וזה, עד כמה שאני מבין פה, פשוט לא נכון. האל יש לו גוף, והגוף שלו הוא כל העולם כולו.
אישוש מהמקורות – אבן עזרא ופרק ס”ט
במובן, כמו שהרב אבן עזרא הביא את המדרש של חמישה דברים: האדם המשיל, הנשמה מחיה את הגוף, והאל מחיה את העולם. יש הבדלים בין האופן הזה. הרמב”ם, גם בפרק ס”ט, כשהוא אומר האל הוא צורת העולם, שזה בדיוק להגיד האל הוא נשמת העולם, הוא מבחין בין זה לזה, כי הוא אומר: אנחנו לא מתכוונים צורה במובן של צורה שטבועה בחומר שהיא נבדלת, שהיא תמות כשהחומר ימות, כן? הצורה הזאת היא נפרדת לגמרי ואנחנו רק מכנים אותה צורה על דרך אנלוגיה שהוא הסיבה של העולם.
אבל הרי האמת היא שכשאנחנו אומרים על צורת האדם שהוא האדם, אנחנו גם מתכוונים בזה שזה מה שעושה את האדם לאדם. אנחנו לא מתכוונים בזה שהוא הצורה הטבועה בחומר, זו הצורה הנמוכה של הבן אדם, שהצורה של השכל הנקנה, זה פשוט המהות של האדם במובן שכלי מופשט. לכן, אם האל צורת העולם, גם אם זו צורה אחרת, אפילו נפרדת מאיך שהשכל הנקנה של האדם הוא צורת האדם. נכון, יש הבדלה, כי זה לא מחויב המציאות וכל הדברים האלה. אבל עדיין ההבנה שלו היא אותה הבנה.
היחס בין האל לעולם – שפיעה והנהגה
ולכן יוצא שבדיוק למה הגוף שלי הוא בכלל הגוף שלי או של השכל הנקנה שלי? כי אני מנהיג אותו, כן? הרי אין יחס אחר בין השכל, כי אני שופע עליו ומנהיג אותו. והשכל הנקנה שופע על הגוף ומנהיג אותו בדרך נפרדת. בדרך שהוא לא נמצא, לא נהיה מעורב מהגוף כשהוא מנהיג אותו, ועדיין הוא מנהיג את כולו, כן? אפשר לדייק את זה.
העולם כגופו של האל
הטענה המרכזית: העולם כולו הוא גופו של האל
הוא מנהיג את כולו, לפחות במובן האמיתי, הוא מנהיג את כולו. ולכן העולם כולו הוא הגוף של האל, כי זה הדבר שהאל מנהיג.
הפשטת האל מקרבת ולא מרחיקה
ולא רק שהוא, כמו שאנחנו כל הזמן אומרים, הפשטת האל – להגיד שהאל הוא לא גוף – מקרבת אותו לעולם ולא מרחיקה אותו. כי הרי אם אתה מדמיין את האל בתור איזשהו דבר נפרד, שיש לו גוף של עצמו, ואז דרך הגוף הזה הוא מנהיג את העולם, אז היו שני שלבים. כן, היה את האל, השכל שלו נגיד, הנשמה שלו, והגוף שלו, הידיים שלו, ואז הוא לוקח את היד שלו ומזיז את העולם עם היד שלו – אז יוצא שהעולם הוא הדבר השלישי.
אבל לא מניע ביד, כן? הוא מניע בדרך שנקראת השפעה או האצלה או השכלה וכולי, כל האופנים האלה שבהם הוא מניע את העולם בלי יד. הוא רוצה שהוא ישירות מניע את העולם, כן? לא ישירות, כי יש שרשרת ספירות ודברים כאלה, אבל אם אנחנו מדברים על כל המערכת הזאת כדבר אחד, אז הוא מניע ישירות את העולם.
והעולם הוא גופו של האל, העולם כולו הוא גופו של האל באותו יחס קרבה כמו שהגוף שלי הוא גופו של הנשמה שלי, של השכל שלי.
המשמעות לשיעור קומה
ואז יוצא שהשיעור קומה שמתאר את הממדים של איברי האל, ואנחנו אומרים שהוא מדבר על הממדים של המציאות – הוא בדיוק מתאר גם את הגוף של האל. כי אין דרך אחרת מלהגיד, אלא שזה לא גוף, לא לטעות שזה נפרד מהעולם, לא לטעות שזה, איך אומרים, שיש את הגוף שלו ויש את העולם. עוד לא להגיד שיש לו את אותה תלות שיש לשכל שלנו מהגוף שלנו – השכל הנבדל שלנו לפחות, הוא לא תלוי בגוף כמו שהשכל הנמוך שלנו לפחות תלוי בגוף.
אבל העולם, האם האל הוא השכל של העולם? אז העולם הוא הגוף של האלוהים, ולכן השיעור קומה יכול להיות כפשוטו ממש.
פתרון הקושיה על ההבדל בין מידות העולם למידות האל
נשאלה לנו הקושיה הקטנה ששאלתי: איך יכול להיות שהשיעור קומה מבחין בין המידות של העולם למידות של האל?
שתי אפשרויות פרשניות
וכמובן, התשובה היא שהעולם הוא יותר גדול ממה שהעולם שלנו נראה, כן? “שמים בזרת תיכן” – כנראה הוא מתכוון, אם אנחנו מפרשים ככה, שהשמיים עצמם הם יותר גדולים, או שהכוח שהשם מכניס בעולם הוא כוח יותר גדול מהעולם עצמו.
יש שתי אופציות שאפשר לפרש. הרמב”ם כמובן לא חושב שהשמיים יותר גדולים, אבל לפי המדע שלנו, אז העולם כולו הוא באמת הרבה יותר גדול מהעולם שאנחנו מכירים, גם העולם שהרמב”ם מכיר. אז לכן אני אוהב את הפירוש הזה.
ואפשר גם לפרש פירוש מופשט שקשור לרעיון של הרמב”ם שיש כוח אינסופי, בגלל שיש תנועה אינסופית, אבל בתוך כל זמן אין תנועה, אין כוח אינסופי. ולכן הדבר הזה שהוקרא לו גודל, שהוא פשוט – יש גם פירוש של “לוית חן” של רבי לוי בן אברהם שאומר שכאשר שיעור קומה מדבר על גודל הוא מתכוון פשוט על התפשטות של כוח אינסופי, ולכן זה מתאים לפירוש הזה.
המסקנה הסופית
ובכל מקרה יוצא לנו שהרמב”ם לא חושב שלאל אין לו גוף, אלא הוא חושב שאין לו גוף נפרד מהעולם, אבל כל העולם הוא גופו של האל.
ואני חושב שזה מספיק בשביל השיעור הזה.
גופו של הקב”ה הוא העולם שהוא אדם גדול – שיעור קומה | מורה נבוכים א עב (טו) | מורה נבוכים 155 – Transcript
גופו של הקב”ה הוא העולם שהוא אדם גדול – שיעור קומה | מורה נבוכים א עב (טו) | מורה נבוכים 155
חוקים ומשפטים צדיקים – ‘עדל’ – גלייך, ריכטיג, ממוצג
תמלול מלא 📝
חוקים ומשפטים צדיקים – ‘עדל’ – גלייך, ריכטיג, ממוצג
Series: Shmone Prakim Yiddish
Number: 53
Date: 2025-12-10
In this fascinating shiur, the maggid explores how Rabbi Shmuel ibn Tibbon’s translation of Rambam’s “good deeds” (מעשים טובים) instead of the literal “good actions” (פעולות טובות) reveals a profound principle: translation isn’t just about converting words between languages, but about translating entire cultural and philosophical frameworks. Through detailed analysis of Arabic sources and comparisons with Aristotle and Plato, he demonstrates how the concept of “balance” (צדק/מעתדלה) connects justice, health, and virtue in both Greek philosophy and Jewish thought. This deep dive into translation methodology shows how understanding requires not just linguistic knowledge but cultural literacy – knowing how to express universal truths in the unique “language” of each tradition.
Argument Flow Summary
סיכום מקיף של השיעור על הרמב”ם
נושא מרכזי: מחלוקת בתרגום המילה הראשונה בפרק של הרמב”ם
הקדמה ורקע
השיעור מתמקד במילה אחת (אולי שתיים) מהרמב”ם, ומפתח דיון עמוק על היחס בין תורה, פילוסופיה ושפה. בשיעור הקודם נדונו “תורות גדולות” בנוגע למחלוקת בין המתרגמים.
עיקר המחלוקת בתרגום
שתי גישות עיקריות:
1. תרגום מילולי מערבית: “הפעולות הטובות”
2. תרגום של ר’ שמואל אבן תיבון: “המעשים הטובים”
חשיבות ר’ שמואל אבן תיבון:
– מתרגם מורשה של הרמב”ם (קיבל הסכמה)
– הרמב”ם התפעל מידיעתו בערבית
– הרמב”ם מציין שערבית היא “לשון קודש שנשתבשה”
הטענה המרכזית: תרגום תרבות, לא רק שפה
אבן תיבון לא רק תרגם שפה אלא תרגם תרבות:
– מערבית לעברית – תרגום לשוני
– מ”מוסלמית” ל”יהודית” – תרגום תרבותי ומושגי
– התאים את המושגים לעולם היהודי
דוגמאות:
– “מעשים טובים” – מושג יהודי מוכר (מופיע במשנה, ירושלמי, מדרש)
– שימוש בשמות ראובן ושמעון במקום שמות ערביים
– המחשה מתרגום “ספר” ל-“book” או “scripture” – חשיבות התאמת המושג התרבותי
דיון פילוסופי: היחס בין תורה לפילוסופיה
ביקורת על הטענות נגד הרמב”ם
טענות נגד הרמב”ם:
– יש הטוענים שהרמב”ם “הכניס בדוחק” רעיונות מאריסטו לתוך התורה
– מושגים כמו “שלימות הנפש”, “שלימות השכל”, “שלימות המידות” לא מופיעים במפורש בתורה
תשובת המגיד שיעור:
1. רעיונות לא שייכים לאף אחד – אין “רעיונות יהודיים” מול “רעיונות גויים”
2. מחלוקות קיימות בכל מקום – גם בין חכמי ישראל, גם בין אומות העולם
3. דוגמה מאתיקה רפואית – אותן שאלות מופיעות גם בהלכה וגם בספרות כללית
ראיות לזהות בין תורה לפילוסופיה
דוגמה מפורשת מהרמב”ם חלק ב’:
– הרמב”ם מצביע על זהות בין לשון חז”ל ללשון אפלטון
– חז”ל: “הסתכל בתורה וברא את העולם”
– אפלטון: “הסתכל בשכלו”
– מסקנה: אותו רעיון, אותה שפה – רק במינוחים שונים
עדות היסטורית חשובה
ר’ שמואל אבן תיבון בספר “יקוו המים”:
– מבקר את תלמידי החכמים בזמנו
– טוען שהם עסוקים בפלפולים אך לא יודעים דבר על האלוהות והיסודות
– הסיבה: לא למדו מדרש!
– מציין שלמד בראשית רבה, קהלת רבה, ויקרא רבה – ושם מצא פילוסופיה
חשיבות השפה והקונטקסט התרבותי
עיקרון “ברית הלשון”
פירוש “ברית מילה” כ”ברית הלשון”:
– ברית = הסכם על משמעות מילים
– כשנולד ילד יהודי, הברית מילה מסמלת כניסה לברית השפה היהודית
– מחלוקת = חילוק ברית (אי הסכמה על משמעויות)
בעיית לימוד תורה לגוי:
– גוי שאינו דובר את השפה לא יבין “שבת לכט” כמו יהודי
– גר – רק אחרי דורות רבים יוכל להבין באמת
התפתחות מושגים פילוסופיים מהשפה הרגילה
דוגמה: המושג “מידות”
ניתוח פילולוגי:
– הרמב”ם לא המציא את המילה “מידות” – היא מופיעה במשנה
– “ארבע מידות בדעות” – במסכת אבות
– המקור: מלשון מדידה (“וימד וימודד ארץ”)
– חכמים הרחיבו את המשמעות
שימושים שונים במילה “מידה”:
1. מידה טובה
2. “כל מידה ומידה שהיא מודד לך”
3. מידות הקב”ה – מידת הרחמים, מידת הדין
4. מידות בדעות – תכונות נפשיות
העיקרון: לא העצם עצמו קובע אלא המידה שלו – “די מעסטונג פון די זאך”
דוגמה נוספת: “חומר וצורה”
– ביוונית: הילו (חומר=עץ) ומורפוס (צורה=צורה ממש)
– בעברית: חומר (במקור=טיט) וצורה
– המושגים הפכו טכניים אך התחילו כמילים רגילות
חזרה לנושא המרכזי: “מעשים טובים” לעומת “מצוות”
חידוש מרכזי בהבנת המושגים
“מעשים טובים” במדרש ≠ מצוות:
– הראיה: הרמב”ם כותב “תורה ומעשים טובים” ולא “תורה ומצוות”
– אם הכוונה למצוות, תורה עצמה היא מצווה אחת מני רבות
ארבעת המינים במדרש:
– יש “בעלי תורה” ויש “בעלי מעשים”
– לא ייתכן שמדובר במי שפטור מתורה
– כולם מקיימים מצוות, אבל יש הבדל בין סוגי האנשים
הקבלה לרמב”ם – “עם הארץ” ו”דרך ארץ”
הגדרת “עם הארץ”:
– לא אדם רע, אלא מי שאינו עוסק בשימוש תלמידי חכמים
– יכול להיות עניו וטוב, אבל חסר לו הלימוד
“דרך ארץ” = “תיקון הגוף” אצל הרמב”ם:
– בדיוק מה שהרמב”ם מכנה בהלכות דעות (פרקים ג-ה)
– “דרך ארץ קדמה לתורה” – חשיבות המידות והתיקון האישי
– המושג “דרך ארץ” מקביל למושג “Nature” – הדרך שבה דברים מתנהגים באופן טבעי
מושגי יסוד ברמב”ם – גוט, פרום וקלוג
השוואה בין גישות:
– רמב”ם: אדם צריך להיות “גוט וקלוג” (טוב וחכם)
– רבינו יונה: צריך להיות “גוט, פרום וקלוג” (טוב, חסיד וחכם)
הגדרת המושגים:
– גוט = מעשים טובים, בן אדם לחבירו
– קלוג = חכמה, הבנה אינטלקטואלית
– פרום (Pious) = יראת שמים, כבוד לאלוקים, בן אדם למקום
עמדת הרמב”ם: מדגיש מעשים טובים ושלמות האדם
חקירה פילולוגית: המונח “מעתדלה”
תיקון טעות מהשיעור הקודם
בעיית התרגום של “אלמעאתדלה”:
– בשיעור הקודם פירשו שהמילה הערבית מתורגמת ל”השוות”
– המרצה מגלה שזו טעות בתרגום של אבן תיבון ואלחריזי
שיטת המחקר:
– השוואה בין הרמב”ם לאל-פאראבי (מקורו)
– אל-פאראבי לקח מאריסטו
– בדיקה מדוקדקת של התרגומים הערביים
בירור מקור המונח
הבעיה המרכזית:
– הרמב”ם משתמש במונח “מעתדלה” (מהשורש עד”ל) לתיאור דרך האמצע
– מונח זה לא מופיע בתרגום הערבי של אריסטו
– המרצה חקר ומצא שזו מילה חדשה שלא מקורה באריסטו
שתי משמעויות השורש עד”ל בערבית:
1. צדק/צדקות – כפי שמתרגם רס”ג את “צדק” בתורה
2. שיווי/איזון – משמעות שקשורה לדרך האמצע
ראיה מרמב”ם מורה נבוכים חלק ב’ פרק ל”ט
הטיעון המרכזי:
– דבר שהגיע לשלמות מוחלטת במינו – אי אפשר לשפרו
– כל תוספת או גריעה תפגע בשלמות
– התורה היא ב”מזג השווה” – באיזון המושלם
הפסוק “חוקים ומשפטים צדיקים”:
– הרמב”ם מפרש: “צדיקים = שווים” (מאוזנים)
– זו לא המשמעות הרגילה של “צדק” (justice)
– הרמב”ם משתמש במילה אחרת כשהוא מתכוון ל-justice במובן המקובל
תורת הבריאות כמשל למידות
עיקרון הבריאות לפי חכמי יוון
המודל הרפואי:
– האדם מורכב מיסודות וליחות שונים
– מחלה = חוסר הרמוניה בין היסודות
– בריאות = מזיגה טובה של כל הכוחות
המושג “מזיגה”:
– מזיגה = ערבוב מאוזן של היסודות
– דוגמה: מזיגת יין ומים בפרופורציה הנכונה
הכוזרי ורפובליקה של פלאטו – השוואה מפתיעה
החסיד כמושל (כוזרי מאמר ג’):
– חסיד = מושל המנהיג את כוחות נפשו
– נותן לכל כוח את המקום הראוי לו
הקשר לרפובליקה של פלאטו:
– הגדרת הצדק (Justice) אצל פלאטו: מתן חלק ראוי לכל אחד
– צדיק = מי שנותן לכל חלק בנפשו את המגיע לו
– שלושה תחומים זהים: רפואת הגוף, רפואת הנפש, הנהגת המדינה
ביקורת על פרישות
עמדת הכוזרי והרמב”ם:
– פרישות מתאימה למנזרים ולנוצרים
– התורה דוגלת בדרך האמצע, לא בנזירות
– “נתנה תורה במדבר” – אבל לא ללכת למדבר!
סיכום: הצעות תרגום ומסקנות
הצעות תרגום ל”מעתדלה”
בעיית התרגום:
– קושי לתרגם במילה אחת
– הרמב”ם עצמו מעיד שלפעמים צריך שתי מילים
הצעות:
1. “מעשיהם של צדיקים השקולים”
2. “אדם שקול” (מופיע בתורה)
3. פירוש “צדק” כאיזון – “חוקים ומשפטים צדיקים” = חוקים מאוזנים
המסקנה המרכזית של השיעור
חז”ל והרמב”ם חושבים בדיוק באותו אופן – אין כאן מחלוקת אלא המשכיות רעיונית. הרמב”ם לא הכניס רעיונות זרים לתורה, אלא ביטא רעיונות קיימים בשפה פילוסופית מדויקת יותר. השפה והתרבות היהודית פיתחו מושגים פילוסופיים עמוקים משלהן, והמפתח להבנתם הוא הכרת השפה והמקורות לעומק.
הערות צד חשובות
– ביקורת על המינוח המודרני “רצון השם” – מושג שלא היה קיים לפני 1900
– ביקורת על פרשנות קבלה שטחית בימינו
– חשיבות השימוש ב-AI למחקר טקסטואלי (עם זהירות)
– דיון על המושג “בעל” (בעל תורה, בעל תאווה)
Full Transcript
תרגום תרבותי מול תרגום לשוני: עיון במילה אחת מהרמב”ם
פתיחה: מיקוד השיעור
המגיד שיעור:
רבותי, היינט איז א שיעור אויף איין ווארט פון דער רמב”ם ווי ער האט עס געשריבן, אפשר אויף צוויי ווערטער אויב מען האט אנגעקומען צום צייט. לעצטע וואך איז געווען א שיעור, אין די ענט פון דער שיעור לעצטע וואך האבן מיר עס גערעדט אין גרויסע תורות, וויכטיגע תורה אין מיין אַרבעט.
פרק א: המחלוקת בתרגום
הצגת המחלוקת בין המתרגמים
פאר מחלוקת עס איז פארשון די טרענסלייטערס וויאזוי צו טרענסלייטן די ערשטע ווארט וואס דער רבי [הרמב”ם] האט געשריבן אין דעם פיידאג [פרק], די ערשטע צוויי ווערטער. יא, די טרענסלייישן וואס אונז האבן דא שטייט, איך האב שוין געמאכט אין די נייע דריי טרענסלייישנס, עס איז דאס, פעיג’ [עמוד] 41 דא, אונז איז די לעצטע ווארט, יענע וועלכער האט זיך געטוישט.
תלמיד:
וואס איז דאס? דאס איז וואס ער האט געשיקט דארט?
המגיד שיעור:
וואס איז דארט? איך האלט מיט די אלטע זאקן. איך האלט מיט די 11. איך האלט מיט די 12.
הצגת התרגומים השונים
און די מעלה translation – עס איז פאר א סאך translations, כאילו – in any case, די translation איז, אונז האבן געלערנט טייטש – און דאס איז די literal טייטש, די חברה, די שטראמער וואס זאגט אים זיין בריוו צו הרב שמואל בן טיבון.
פרק ב: רקע היסטורי – הרמב”ם ור’ שמואל אבן תיבון
הערכת הרמב”ם לידיעת הערבית של ר’ שמואל
און ער האט גערעדט לעצטע טאג וועגן די בריוו אחת, האט ער גערעדט דערווייטער פון אז ער איז געווען מורא’דיג און פרעסט אז רבי שמואל אבן טיבון קען ערבית, א גמר אז ער איז אויפגעוואקסן דארט נעבאך ביי די ערבים, איקס אלא ערבים. די רמב”ם האבן נישט אויפגעוואקסן איקס אלא ערבים, ווייל זיי מיילן זיך, און איך האב געזעקט אזא רופן. און איך האב מזל אויף די פעולה אז זיי קענען אזוי גוט ערבית, שיהו דלי ספקת לשון קודש און לשון אפשר.
הערך בידיעת ערבית
סאוי, כאילו ווען די רמב”ם’ס משפחה זיי קענען ערבית… איך קען עס פארצו פראנצויזיש, עס איז נישט קיין מעלה צו קענען פראנצויזיש. אבער ערבית איז עפעס א מעלה צו קענען, ווייל עס איז בעצם א פארדרייטלעש אין קודש. סאו נישט אפשר מעט אזוי שטייען אונז איז אמת, עס איז א סעמיטיק לענגוואדזש [שפה שמית], דאס איז פון די זעלבע משפחה, עס איז נישט א קודש ארמית, די אלע שפראכן פון די געגנט.
דוגמה מהטקסט הערבי
סאו אז דו אסאך, אויב דו קוקסט אויף די ערבישע זייט, וואס איך האב אריינגעברענגט, עס צו זעהן אז עס זענען די זעלבע שורשים, כמעט נישט די זעלבע, אלעס די ווארט, הפעולות, איז די זעלבע שורש אין ערבית פועל, און ס’שטייט אזוי אויף ערבית, הפעולות הטובות, אדער אשר הן טובות, ס’איז אביסל א לענגערע וועג פון זאגן די זעלבע זאך.
התרגום של ר’ יצחק שילת והמתרגמים המודרניים
אזוי האט רב, אונזער פריענדער הרב יצחק שילת, וואס ער האט טרענסלייט די ווערזשין, ער האט אזוי געטראנסלייטעט, און אזוי אנדערע היינטיגע טרענסלייטערס טרענסלייטן אזוי. און זיי האבן גערעדט לעצטע וואך… און וויאזוי האט ער דאס איבערנטובלט? און וויאזוי האט ער דאס איבערנטובלט? איך האב דאס צייטלעך געמאכט מיין אייגענע קוגל.
פרק ג: תרגומו של ר’ שמואל אבן תיבון – “מעשים טובים”
ר’ שמואל אבן תיבון כמתרגם מורשה
אבער אונז האבן גערעדט לעצטע וואך אז רבי שמואל ר’ בן תיבון, וואס האט געווען די authorized translator [מתרגם מורשה] פון דעם רמב”ם – רמב”ם האט אים געגעבן א הסכמה אז ער קען translaten אין יענע בריוו – ער זאגט אז ער האט איבערגעטאשעט אויכעט שמונה פרקים. און ער האט געשריבן מעשים טובים.
“מעשים טובים” כמושג יהודי
און אונז האבן גערעדט לעצטע וואך אז מעשים טובים איז א אידיש ווארט. שטייט אינדערמישן אסאך מאל:
– תורה ומעשים טובים
– תשובה ומעשים טובים
אין די ירושלמי און אין די מדרש שטייט א לשון, אויך מצוות ומעשים טובים, סאמטיימס. לכאורה די אנדערע וואס זאגן נישט אזוי מיינען ווי צו זאגן אז מעשים טובים אינקלודן שוין די מצוות, האט מען גערעדט פונקט דעם ביז לעצטע וואך.
פרק ד: הטענה המרכזית – תרגום תרבותי לא רק לשוני
הבנת ר’ שמואל אבן תיבון
און על כל פנים איז די מילה וואס איך גע’טענה’ט, עס איז מיין גרויסער טענה, און עס איז זייער א וויכטיגער טענה, א יוספאוויטשער טענה, אז רבי שמואל אבן תיבון האט זייער גוט פארשטאנען. הגם, ער האט דאך געקענט ערבית, ער האט געוואוסט אז אויב מען וויל טייטשן ליטעראלי דארף מען שרייבן הפעולות הטובות.
תרגום משפה למסורת
אבער, מ’זאל אים גערעדט אז רבי שמואל אבן תיבון האט נישט נאר אמת’דיגע זלחודו [לבדו] רמב”ם האט אים געבעטן אזוי צו טוען. ער האט נישט נאר איבערגעטייטשט פון ערבישע שפראך צו די נישט קודש’דיגע שפראך, עברית. נאר אויך האט ער איבערגעטייטשט פון ערבית, פון מוסלומעניש, אויף אידיש. אויף אידיש עסקט אויף די אידישע מסורות, אויף די אידישע קולטור, אויף די אידישע ספרים.
דוגמאות מהגמרא
אזא מען ברענגט פארשטוטן אין די גמרא’ס לעצטע וואך. עקשני ענדיגען, אזא מען ברענגט א גוטע דינא פון ראובן און שמעון, און דאס ווערט נישט דא געווען אין זייער פארבאסט.
עקרון התרגום התרבותי
אז ער האט איבערגעטייטשט – און יעדע שפראך האט דאך דא וועגן וויאזוי מען זאגט די זאכן, און די גמות [דוגמאות] וואס מען ברענגט יסדר [לסדר], איז נישט נאר די ווערטער וואס מען קען איבערטייטשן.
פרק ה: דוגמאות להמחשת התרגום התרבותי
דוגמה א: תרגום המילה “ספר”
אזוי ווי למשל – ס’איז נישט נאר אז סתם טעסערס [מילים] וואס מען קען איבערטייטשן אפילו די זעלבע ווארט, עס איז נאר עפעס אנדערש. ווייל למשל עס גיין צו א ווי א גוי וואס זאגן פאר איינס נאר. דו ווייסט אז אין אידיש איז דא א חילוק פון א ספר מיט א בוק [book], יא?
ס’איז געזאגט פאר א גוי, “We took out the book” – דו כאפסט אז ס’איז זייער גוטע ענגליש, אבער ס’איז נישט גוט איבערגעטייטשט. ווייל דארפסט דו טרעפן עפעס א ווארט אויף ענגליש, דאס מיינט עפעס אזוי ווי א הייליגע בוק. איך מיין שוין אויב ס’איז אזא ווארט, אויב ס’איז א חילוק.
תלמיד:
נפוס?
המגיד שיעור:
סקריפטור [scripture].
תלמיד:
סקריפטור, יא.
המגיד שיעור:
אויך, סקריפטור איז א פאני [מצחיק] ווארט. זיי זאגן פאר א איד, “have you read the scripture?” קיינער מיינט אז ער וועט אז מען האט געליינט אין פרשה, יא?
המחשת הבעיה בשימוש ב-“scripture”
סא, this is a funny example, אבער עס איז דא זאך וואס איז מסורת וואס מיינט עפעס. יעצט אויב מ’צייגט שניי [לגוי], אויב קיין מיך, און איך זאג אז רידינג די סקריפטור איז דאס וואס מ’טוט ביי קריאת התורה – וואס איז אזוי א זאך? תורה איז נישט א סקריפטור! סקריפטור טייט שוין כתובים – כתובים איז סקריפטור, און דאס איז תורה, און נישט תורה.
תלמיד:
לא, תורה איז א דריטשע הוראה.
המגיד שיעור:
דו האב עס א כווי ענדעטיישן [heavy connotation – קונוטציה כבדה]. אויב א מיינסטע וואלט איך געזאגט אזוי, וואלט איך געזאגט פאר א אינגערמאן, דו מיינסט קריאת התורה וואס איז אזא קריאת התורה? ניין, מיר ליינען די סקריפטור. אה, יעצט פארשטייט איך וואס מ’טוט, right? איך וואלט מיר טרענסלייטעד… נישט נאר פון די ווערטער וואס מען זאל עס קענען ליינען אין די בוק, אלעס געבן א אידישע מוסד [מוסד], וואס מיינט די זעלבע גויאישע מוסד, אדער די זעלבע שכל’דיגע מוסד, אויב לאמיר זאגן יעצט וואס מ’וואלט געווען שכל’דיג.
עקרון כללי
אדער אסאך אזעלכע סארט זאכן זענען דא.
פרק ו: טענות נגד הרמב”ם והתשובה עליהן
הטענה: הרמב”ם הכניס מושגים זרים לתורה
יעצט איינע פון די איר טענה, און אויב עס גייט צו ר’ יונתן שיעורים, ווייסט אז אז עס זענען זייערע סאך זאכן וואס דער רמב”ם האט איינגערייט אזוי טענה’ט ער, אז ער האט אריינגעקוועטשט און אריינגעטענה’ט פארשידענע מסודים [מוסדות] פון אריסטא [אריסטו] און פיקוסאפיע [פילוסופיה] אריין אין די תורה.
דוגמה: מושגי השלימות
און ער האט דערויגעז אויף דעם לעצטענס, ער זאגט אז עס איז א דוחק, און ער טענה’ט אז עס איז מיט דוחק, אז ער האט דערמאט… נאכדעם ווערן זיי צו זאגן אזעלכע תורות, אויב נישט, יא, אפשר נישט די וואך, לעצטע וואך, סייווייט, צוריק, זייער זאכליק.
און אזעלכע מען טענה’ט אז עס איז א גרויסע דוחק אז מען זעט אין די תורה אז זייער זאך הייסט קרבנות און ס’גייט אזוי וכדומה, א זאך וואס האט זאכן. און עס איז א גרויסע דוחק, אזוי וועלן מיר איינער טענה’ן.
הרחבת הטענה
א דוחק מיט צד ווערן א דוחק אין די סענס [במובן] אז, אונז האט מען אויסגעדערענט, איינער קען זאגן נאך נישט איינער קען זאגן, סך מענטשן זאגן אזעלכע דרשות אז, איך ווייסט, אין די תורה שטייט, און מיר זאגן תורה אין חז”ל, שטייט אז א איד דארף טון תורה ומצוות.
עס קומט אריין מיט נייע תורות, א איד דארף האבן:
– שלימות הנפש
– שלימות הגוף
– שלימות הנפש
– אלא מיני סארט לעוועלס [רמות] פון שלימות
– שלימות המידות
– שלימות השכל
עס שטייט נישט אין די גאנצע תורה שמידות שלימות השכל. עס קען זיין אז דער רמב”ם טראפט עפעס א פסוק, ער האט דאס פארדרייט, ער האט עס אריינגעלערט אין די פסוק. א תשלש’דיס [חסידישע] תורה קען דאך יעדער חסידישער רבי זאגן, עס מיינט דאך נישט גארנישט. מי אנשטער זאגן דאס טאקע.
דוגמה מהסאטמרער רבי
דער וויליאמסבורגער הגה”ה [הרב מוויליאמסבורג] האט טאקע געזאגט, נישט דארף געזאגט, נישט דאס האט ער געזאגט, ער האט געזאגט אן אנדערע זאך. מען מענטשן זאגן דאס. יא, און איך אריין ווי…
ניסוח הטענה
סאו, סאו, דעס איז א טערע [טענה] וואס מען האט. אז מענטשן וואלטן אז א פון די רמב”ם איז גרינגער צו זאגן, ווייל די קענען זען זייער קלאר, עס איז דא אזא סיסטעם אויף די ארט, די קענען זען די בוקס וואס רעדן די שפראך, די קענען זען די תורה וואס די תורה רעדט נישט די שפראך, און די רמב”ם, עפעס מאכט א קוגל, און עס איז איינס מודות היינט, עס איז דא סתירה, פאראייניגט אין דעם ספר וואס ער שרייבט אז א תירה איז דא א סתירה, און א תירה איז דא א סתירה, און מען דארף מער יישר פון זיין… דאס איז זייערע פראלן [בעיות] וואס מענטשן האבן.
התשובה המתחילה
און איך טענה בריחת גדול [בריחה גדולה]… ווי טענה’ס בריחת גדול, מען ווייסט נישט. אזוי פארציילט דער עולם. אזוי פארציילט דער עולם. אזוי גייך איך זאג אזוי… איך טענה אנדערש, יא, ווייטער אנדערש. איך טענה, אבער דאס איז נישט ריכטיג. דאס איז נישט ריכטיג.
פארוואס?
פרק ז: התשובה – רעיונות אינם שייכים לאף אחד
עקרון יסוד: האמת היא האמת
ווייל… איך דייסט, אויב די רוח איז אמת, אויב א מחלוקת איז אמת, אויב א מיטה דקה [מידה דקה] איז גערעכט, דער אייבערשטער איז אזוי, דער אייבערשטער איז אזוי. יא, מצוה איז אזוי, זייער מצוה איז אזוי.
מחלוקות קיימות בכל מקום
די מחלוקת קען מען האבן… סטייט מאל זאגן, קען דער טורג איד קענען האבן די מחלוקת, די פשט אין די תורה קען מען האבן די מחלוקת, די פשט אין שכל הישר קען מען האבן די מחלוקת. מען קען האבן די מחלוקת אין אלע וועגן.
רעיונות אינם שייכים לאומה מסוימת
ס’איז נישט קיין זאך אז די שיטה באלאנגט פאר די גויים, די שיטה באלאנגט פאר אונז, גארנישט, נישט פאר קיינעם. אמאל איז דא די פונקט. אבער בעצם, מיין אידיעע [רעיון], באלאנגט נישט פאר קיינעם.
פרק ח: דוגמה מאתיקה רפואית
הקדמה לדוגמה
און דו קענסט אפילו זען… און דאס קענסט זיי גוט… ווי יעצט ווי אז די משל אויף עדות ליינען, למשל, וועס ער טוט, און איך ווייס, אמאל פלעג איך קוקן אמאל… וויאזוי הייסט עס? מעדיקאל עטיקס [אתיקה רפואית], יא?
תיאור השאלות
עטיקס, שאלות פון וואס מען פירט זיך, מיט וועמען מען הרגט, וועמען מען לאזט לעבן, יא? זייער חשד [חשובות] שאלות.
התופעה המעניינת
וואס טו זען, א זייער אינטערעסאנטע זאך, אז… אדער, עני סובדזשעקט [כל נושא] – אפילו איך רעד אין הלכה און אין לוה [או] וואס עס איז דא די זעלבע שאלות – וואס זענען אן צאמטע [מסובכות] זאך, אין די משנה אדער אין די גמרא, אדער שפעטער אין די אחרונים, וואס צו זען אין די מחלוקת און אין די ספרים ארויף און אראפ, און יעדע ספרה האט א גמרא צו זיין ראיה און א מקור און א פסוק וכדומה.
השוואה לספרות הכללית
און נאכדעם וועסטו גיין קוקן אין די גוי’אישע ספרים, און איך ווייס, סתם די מענטשן וואס רעדן וועגן דא, עמז [אפשר] צו זעהן אז זיי האבן זעלבע געזאגט זאכן, אבער מיט אנדערע מקורות. א דרום [או] קיין מקורות, וועלכע סתם א גוי האט נישט קיין מקורות.
המסקנה מהדוגמה
סוי ס’טעסט [נראה] אז דא א סובדזשעקט [נושא]. פשט, ס’איז די אמת’יגע א סובדזשעקט. מען ווייסט שוואס צו טון. מען קען נוטה זיין אזוי. מען קען ברענגען א מקור. ס’איז וויכטיג אז ס’איז דא א מקור. א מענטש איז בחיר. ס’איז א געוויסע סיסטעם. עטר [אבל] גייבן מיט די מקור וואס איז מער משמע אזוי. אבער די ספרים טורצן [טועים] זיך נישט. ס’איז די זעלבע זאך. די חילוק איז נאר וועלכע שפראך מען זאגט עס.
האפשרות למחלוקת גם בתוך המסורת היהודית
וואס איך ווייס נישט. אפשר יא, אפשר נישט. אפשר איז א מחלוקת געווען ישעיהו מיט ירמיהו וועגן דעם. אפשר איז דא א מחלוקת ישעיהו מיט ירמיהו – ס’איז נאט פאני [לא מצחיק]. אפשר איז דא א פסוק וואס טאקע גייט מיט דעם שיטה, און דער אנדערער פסוק גייט מיט אן אנדערן שיטה. און אפשר איז דא אין די אמוראים א מחלוקת וועגן דעם שיטה. וועסן מיר די רשעים [רואים]?
הרחבה: גם בפילוסופיה יש מחלוקות
און ועלכע טועים – איך קען עס גיין! איך האב נישט אויפגעפרעגט. עס קען אויך זיין אז זיי זענען די פילאסאפן, אזא מחלוקת. ס’איז נישט מעזוי [כך] אזא, ווי איך זאג מיט די מעשה. די פילוסופיה זאגט אזא. די תורה איז אזא. איך בין נישט צוגאב [נוגע] פילוסופיש. עס איז קיין תורה. ס’איז צווי [שני] די אזוי, ס’איז צווי די מהר [מהר”ל].
ניסוח העקרון מחדש
עפעס דארף עס זיין ווערן די פילוסאפן מיט די תורה, אבער דארף זיך זאגן מיט מיט די עצה מיט די עדה.
פרק ט: דוגמאות נוספות
התייחסות לשיעורים אחרים
תלמיד:
אקעי הער אויס. זייער גוט. ס’איז גאר סאך שאלות. שאלה איז באלד צו זיין שבועות נישט שבועות. די אנדערע יום טוב וואס הייסט איז חנוכה, וואס מ’רעדט וועגן די עינים [יוונים] און די פילוסאפן און אזוי ווייטער. שבועות איז די זעלבע שאלה.
המגיד שיעור:
עניוועיס [בכל אופן], אבער…
פרק י: סיכום הטענה המרכזית
חזרה על העקרון
סאוי, וואס וויל איך, וואס טענה איך? איך טענה אזוי, איך טענה אזוי. איך האב א עכטיגע טענה, וואס איך האב געלערדעט פון די אריינבוים וואס מוינען אין לבאכע [לובאוויטש] און אנדערע פלעצער.
שתי נקודות יסוד
אבער איך טענה אזוי:
קודם כל טענה איך – וואס ווערט זיך אזאגט? אז די ספרדא [ספרות] איך האב דערמאנט נישט פאר קיינעם.
צווייטנס –
[הקטע נקטע באמצע]
פרק ב: שאלות מתודולוגיות בפרשנות ובעיית המקורות
מחלוקות אפשריות בין נביאים ואמוראים
ווייסטו וואס? איך ווייס נישט. אפשר יא, אפשר נישט. אפשר איז דא א מחלוקת געווען ישעיהו מיט ירמיהו וועגן דעם. אפשר איז דא א מחלוקת ישעיהו מיט ירמיהו וועגן נאנט פאני. וואס טאקע גייט מיט דעם שיטה, און די אנדערע פסוק קען מיט אן אנדערע שיטה. און אפשר איז דא אין די מוראים [אמוראים] א מחלוקת וועגן דעם שוין. ווייסן מיט די רשעים? וועסן מיט די רשעים? וועלכע דברים – איך קען עס גיין. בכלל נישט צוגעפרעגט.
און עס קען אויך זיין אז זיי זענען די פילאסאפן מיט די מחלוקת. עס איז נישט פאר אזוי אז איך זאג דעם דעי מעשה [די מעשה]. די פילאסאפיע זאגט אזוי, די תורה איז אזוי. נישט שטארק פילאסאפיש, נישט קיין תורה. צווי דעם אזוי, צווי דעם אהער. עפעס דארף עס זיין. ווער איז דער פילאסאפיער מיט די תורה? איך זאג דעם. מ’צייל דעם עצם עס איך דיר…
שאלות על שבועות וחנוכה
תלמיד: אוקיי, איך האב א סך שאלות. שאלה בעלט עס זענען שבועות נישט שבועות די אנדערע יום טוב וואס הייסט עס חנוכה וואס מ’רעדט וועגן די ראיאנען מיט די פילאסאפן און אזוי ווייטער. שבועות איז די זעלבע שאלה.
מרצה: עניוועיס, אבער…
טענה עיקרית: בעיית המקורות והפרשנות
סאו, וואס וויל איך? וואס טענה איך? זאל איך טענה אזוי, איך טענה אזוי. האב א וויכטיגע טענה וואס כאטש געלערנט די אריינבוים מוז מורא לבאכן אין אנדערע פלעצער. אבער איך טענה אזוי:
קודם כל, איינעך וואס דער יששכר זאגט אז די ספרים באלאנגען נישט פאר קיינעם. צווייטנס, אויב איינער זאגט ניין, אבער אפשר די אידן האבן נישט גערעדט די ספרים, זיי האבן פונקט די גמרא האלט אנדערע ספרים.
הבעיה בפרשנות דרשנית מאולצת
וויל איך זאג א וויכטיגע זאך: ס’איז אמת אז אסאך מאל זעט מען א טייטש, פילעכט א אידישע טייטש, אדער אני סארט פון די ספרים וואס טייטשן אריין גאנצע אידעיעס אין גמרא און מקורות, אין די חילוק חומש און מדרש וכו’. ס’איז אמת אז אסאך מאל זייער טייטש מאכט נישט קיין סענס, יא?
דוגמה: ווי “וישלח יעקב מלאכים” מיינט נישט אז א איד דארף זיין א שליח פון דער ליובאוויטשער רבי און זיך אויסלערנען. ס’מיינט נישט דאס, אפילו נישט בדרך דרוש. יא, א גאנצער ליובאוויטשער רבי האט זיכער געזאגט דער איז שמוער ווי איינער. זייער גוט, קען זיין. אבער מיט צייט שיין, איך וויל דיר ארויסברענגען.
המקורות הנכונים כן קיימים
דאס מיינט נישט אז עס איז דא א אנדערער בפירוש און פסוק וואס זאגט יא דאס. אסאך מאל… סייב וואלט דו זאגסט מ’דארף זאגן די סדרה יעדע וואך, דארף מען טרעפן יעדע שאלה שידות וואס זאגן די זעלבע זאך. און דאס איז א דרך אגב, וואס דאס איז אביסל אמוראציש.
לאמיר זאגן, איך מיין אז עס איז דא ערגעץ יא א פסוק וואס שטייט בפירוש אז אידי דארף זיין א שליח און גיין… די ענע פסוק שטייט אויך נישט, אויך איז נישט א גוטע פסוק, נישט נאר בדרך רמז.
דוגמאות למקורות ברורים:
– עס איז דא א גוטע פסוק, איך ווייס, עס שטייט א פסוק פון די מענטע נושאים, “ואת בניכם” – לערנען דעם חומש וואס ער מיינט לויט לערנען פאר אלע אידן, און עס איז נישט אויף די הדריי, שטארקע דיינע קינדער זענען עפעס פאר שפעשעל, יעדער איינער…
– ס’איז דא פסוקים וואס שטייען ביז דא פארשידענע טויזנטער ממרא חז”ל וואס רעדן וועגן די מעלה
– ס’איז דא טויזנטער ממרא חז”ל וואס רעדן וועגן די הערן הכהן, וועגן די מעלה, וואס ס’פעלט נישט קיין פסוקים, רייט? ס’פעלט נישט קיין בפירוש’ע פסוקים
דוגמה מהסאטמארער רבי
און יענע פסוקים קענען זיך דאן זיין צו אזוי, צו אזוי, צו… ער וועט לייגן תפילין אויף אים קודם אדער קודם ער וועט אויסלערנען אז ער זאל האבן א גוף נקי, אזוי ווי דער סאטמאר רבי – ער האט געזאגט אז סאטמאר רבי האט געהאלטן אז קודם איך וועל אויסלערנען פון די פרייע אידן נישט צום קיין איד און ער וויל נאכטועלן לייגן די תפילין… ווייל נישט, רבי, עס האט מען דארט געהאנגען פארקערט. אוקיי.
יא, קענסטו דעם? פארקאסט נישט קיין געלט, אדער איך ווייס שוין פארוואס מ’טוט דאס. די אמת’ע, איך ווייס שוין פארוואס מ’טוט דאס. די ווייב ביי די יסודות, איך ווייס שוין פארוואס מ’טוט דאס. אויב איז דא אן אנדערע מפרש אויף וואס וואס שטייט יא, און דארט קען מען פאקערן מיט די אייגזיין. ס’מיינט אזוי, ס’מיינט אזוי.
הסיבה לבעיה: חוסר ידע בסיסי
סאו, איך טראכט אסאך מאל אז דער איד וואלט מען זיצט נישט, ווייל דער עולם איז א געווענליכער עם הארץ. און מען קען נישט. אזוי מיין איך. רוב דרשנים למשל… איך ווייס נישט…
עדות מר’ חיים קאניעווסקי: ספר “יקוו המים”
איך האב געזען למשל רבי חיים קאניעווסקי, ער האט געווען א גרויסן בוק, ער הערט א ספר, “יקוו המים” [ספר מתלמיד הרמב”ם]. מוזר ספר. עס איז מוזטער א שקפה אביסל. און דער חידוש פון דעם ספר איז ער זאגט נישט קיין חידושים. א חידוש פון דעם ספר איז ער זאגט מדרשים ממרא חז”ל אן קיין פירושים.
הסבר: ווייל ער איז געווען גענוג א גרויסע בקי, אז אויב ער וואלט געוואלט זאגן א דרשה מ’זאל לערנען ביי א התמדה, א מפרש און מדרש און קהלת, עס שטייט אז מ’זאל לערנען ביי א התמדה. ער האט נישט דארף זאגן אז עס שטייט “וישלח יעקב מלאכים” פאר דעם זאל מען לערנען ביי התמדה. דאס קינד ווייל מ’קען נישט גענוג, ווייל מ’ווייס נישט ווי צו טרעפן די ריכטיגע מקום.
עדות מר’ שמואל אבן תיבון: ביקורת על תלמידי חכמים
יא, און דאס איז טאר ווי מען קען נישט. און כדי פארמיידער זענען עם הארץ, און די זעלבע זאך וואס קלפי חומר איז אין טיפערער ענינים פון פילאסאפיה אדער טעאלאגיע, אדער יסודות הדעות ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, ווי דער רמב”ם רופט זיך.
אז ס’זעהט נישט אויס אז – at least – זייער אסאך פון די ריזן פארוואס אונז קוקן נאר אסאך תורה’ליך אלץ תורה’ליך און ס’שטימט טאקע נישט. קודם כל, מען ווייסט נישט די ריכטיגע פלאץ ווי צו קוקן. עס איז דא מפרשי מדרשים, מפרשי ממורא חז”ל, מפרשי מקורות – וואס רעדן עקזעקטלי וועגן דעם.
דוגמאות למקורות קיימים
אונז האבן גערעדט דעם מקור פון “עשה מרחותיו” [עושה מעשיו ברחמים], וואס דער רמב”ם האט געברענגט, “כל השם מרחותיו” [כל מעשיו ברחמים]. עס איז דאך נאך א גוטע מקור. מען קען זיך וואקענען, זיך געדינגען. אבער עס איז דאך א גוטע מקור.
עס איז דא נאך מקורות וואס דרמאן [הרמב”ם] ברענגט אויף די נושא פון דרך אמצעית, וואס – לויט וויאזוי ער לערנט – עס איז א גוטע מקור. און עס איז נישט אפגעפרעגט בכלל פשוט בשעת איינער זאל זאגן אז ס’שטייט נישט א חזק דרך אמצעית. ס’שטייט יא.
תלמיד: אה, זיי זאגן אזוי. ס’שטייט נישט די ווארט דרך אמצעית. ס’שטייט עפעס א אנדערע ווארט.
מרצה: נו, ווערט ער דאך נישט קיין גריך? ער איז נישט קיין יאפאניש. ווער מען נישט צו רעדן אויף גריכיש ווי ס’הייסט “mathematics” אויף יאפאניש. זיי רעדן אויף זייער שפראך.
עיקרון חשוב: שפות תרבותיות שונות
דאס רעדט אן אנדערע שפראך. דאס איז איך זאך קרית התורה, און יענעס קרית די קריפטע מיינט נישט זיי רעדן אן אנדערע זאך. עס איז אזוי א חילוק. דער ספר תורה איז די יודישע, מיט א יודישער קאנצעפט. עס קרעקט זיך מיט עפעס א פסוק וכו’ וכו’, אבער זיי מיינען בכלל נישט, זיי רעדן די זעלבע זאך.
הסיבות לבעיה
ווייל אסאך מאל – קודם כל, אסאך פון די בעל דרשנים – ווייסן נישט. און צוויי… אונז מען לערנט נישט.
עדות נוספת מתלמיד הרמב”ם
איך האב געזען – נישט איך – תלמיד זען, נישט איך טראכט אויס דעם טענה. ר’ שמואל אבן תיבון אין זיין ספר – אדער ר’ יהושע זלמן תיבון האט דער צווייטער תלמיד פונעם רמב”ם, וואס איז דער גרייטסטע’ן רבי ר’ אהרן, ר’ יוסף זלמן דער יואל מיינעך. יא, ער האט א ספר, “יקוו המים”.
ער שטארקט דעם ספר, און דארט אין די אנהייב שרייט ער, זאגט ער, אז דער עולם – דאס איז דער רמב”ם, זאגט ער, סוף, דאס איז דער עולם – ער האט דא אסאך תלמידי חכמים, ער ווייסט נישט אבער גארנישט וועגן דער אייבערשטער, ער ווייסט נישט גארנישט וועגן די בעסעק זאכן. זיי זענען ביזי לערנען חתמיקי צי [פלפולים].
הסבר שלו: און זאגט ער, ער היילט אז דאס איז… פארוואס איז דאס? זיי האבן געלערנט נישט קיין מדרש. אזוי זאגט ער. האסט געוואוסט? די ערנאר מיינט א דראמא, מען מוז טון זאגן אן אנטי-מדרש. נישט דעמאס.
ער זאגט: קוק, איך האב געלערנט בראשית רבה, קהלת רבה, ויקרא רבה, אזעלכע מדרשים. מען זעט אז זיי טוען אין פילאסאפיה. ער האט זיי פאר’אנגעטארפט שטייט זיך לויט ווי ער האט זיך פארשטאנען. אבער עס איז גערעכט.
המסקנה מהעדות
עס איז נויסא ווען דו זעטס די וועלט ווי ס’זעט די אייבערשטע ווי גייט עס ווי קומט עס. אזאב דעס וואס דו ווייסט מיך האלס נישט אז דא איז א אנאר השרגער און פלעמאל וואסטא מזרח, יא לערנסט נאר נישט אין מיין זיג און דאס שטייט נישט. שאמפיין איז אויסער צעקומען מיט מי א חזן אבער וואס איז קיין פשוט’ע אויב אזא נישט קיין פשוט’ע הייבט זיך אן א שמועס. אבער דו קענסט בכלל נישט די בעסיגסטע זאכן.
סיכום הטענה העיקרית
אז דאס איז די איינע כידע [צד]. מען קען פלעיג נישט די מקורות. אין דער מיילא מיינט מען אז די זעלבע זאך איז דורך הגה [הגיון].
איך מיין, אזוי ווי איך רעד וועגן חז”ל, זאג איך, עס איז א חידוש. באט אויב עס איז דא אזויפיל בעל דרשנים אין היינטיגע צייטן און אפשר אכטאמאל־געצייטן… דאס איז אין תורה, דאס איז אין קבלה.
ביקורת על פרשנות קבלה מודרנית
און בין משכילי קבלה איז א מדרש פלעג, קיינער ווייסט וואס ס’איז וועגן. און מ’מוז לערנען אז ס’רעדט זיך וועגן שלום בית, וואס ס’רעדט זיך וועגן relationship, עס איז אזוי מוז זיין. ווי, נישט? האסטו געהערט אזא דרשה?
דוגמה לפרשנות שטחית: און דער ריזל שטייט אפשר א פאני מדרש וועגן די נסירה [ניסורא: הפרדה בקבלה]… וואס רעדט זיך עס וועגן? וואס בידערט פון אונז? עס מוז זיין אזוי ווי יעדער מאן, מענטשלעך, חתן אויף א פרוי קענען א נסירה, און נאכ’ן צוריק טוט ער וועגן די נסירה…
תגובת המרצה: נע, דו קענסט נישט קענען אזוי ווייט. דו קענסט זאגן וועגן מידות. וועגן מידות האלט איך שוין אינמיטן רעדן אין מיין שיעור פרייטאג. איך האב שוין געזאגט די טייל צייט.
עניוועיס, יא. וואס מאכט מען די סאמורי די? איך זאג איך, איך זאג איין וואס איז געשריבן. יא, איך האב צו ארבעט דערויף, ווייטש וואס איז געשען. איך האב געגאנגען די קוואש. א קורצער…
הפתרון: לימוד נכון של המקורות
סאו, בקורצער… אבער דאס איז סתם ממלכות, ווייל אויב איינער לערנט דעם ריכטיגן קורס, ער גייט לערנען פיידע סימנים. און דאס איז נישט קיין סתפוק וואס קבלה רעדט זיך וועגן. ער גייט לערנען פשט, און טויסנטער און מחלוצים [מאמרי חז”ל].
אונז זאגן נישט אז ס’איז עפעס א זייער קלארע זייט, אבער ס’איז נישט עפעס אזא מדרש פלועה [מדרש מוזר] וואס מען דארף פארשטיין. און בכלל וואס רעדט זיך אויגעגאנגען? אויב עס איז א מדרשפיר ווייל דו ביסט מיסט אין קאנטעקסט אדער מיסט מיסט אין basic information. דאס איז איין זאך.
עיקרון עמוק יותר: השפה התרבותית
א ביסל טיפער, און עס איז טאקע טיפער. די צווייטע זאך וואס איך האב אנגעהויבן צו זאגן: אז אין יעדע קאלטריע [תרבות], אין יעדע שפראך – א שפראך מיינט נישט נאר א שפראך, און זיי רעדן די שפראך פון דער חומש, און זיי רעדן די שפראך פון דער חז”ל.
השימוש בפסוקים כשפה
אויב אונז ווילן עפעס זאגן די זאכן, קומט עס נאך א פסוק – וואס זאגט דאס? אריין די פסוק רעדט נישט דער קאנטעקס, אבער די language קומט פון די פסוק. יא, עס קומט שוין.
און so, וויבאלד אז יעדע דעת איז שוין, יא, מיוחד. איך זאג, ס’איז דא זאכן וואס די עצם ספרים באלאנגט נישט פאר קיינעם נישט. אבער די שפראך באלאנגט, יא, די נושא פון די שפראך, פון די מקורות.
עיקרון מרכזי: כאילו די language באלאנגט פאר די געוויסע מענטשן וואס רעדן די שפראך, און געוויסע מענטשן וואס רעדן אן אנדערע שפראך.
חשיבות הבנת השפה היהודית
און דערפאר עס איז זייער וויכטיג צו קענען אויספירקן וויאזוי מען זאגט א געדאנק, וויאזוי מען זאגט א קאנצעפט אויף די אידישע שפראך, אויף די שפראך וואס דו רעדסט. ווייל טאקע נישט, ביז עס איז טאקע סטאק, ווייסט ער נישט וואו עס איז צו טרעפן.
שתי בעיות:
1. נישט נאר ווייסט ער נישט וואו עס איז צו טרעפן, ווייל ער האט נישט טראפן די מדרש וואס רעדט בפירוש דורכדעם הנושא. דאס איז א פשוט’ער לעבע [רמה].
2. נישט וויאזוי צו טרעפן אז ער רעדט יא פון דער געדאנק
דוגמה מפורטת: המושג “מידות”
למשל, איך זאג די משל דער געדאנק – איך רעד נישט וועגן דעם מינוט. למשל, דער געדאנק – פונעם האבן גערעדט אז מידות איז א נושא פון אפשאצן – יא, דער רמב”ם האט געזאגט, א שם רכותף [שמונה פרקים] – דארף זיך אפשאצן און מעסטן יעדע זאך, צו עס איז נישט צופיל און נישט צו ווייניג.
אזא סארט געדאנק, דער מפשט’ער געדאנק פון דרך אמצעית, און נישט דער פשוט’ער פשט וואס דער עולם מיינט.
הבעיה: איפה למצוא את המושג?
ווייל למשל דער געדאנק… דו ווייסט נישט בכלל וויאזוי עס צו טרעפן, ווייל דו מיינסט אין הריסטא [בנצרות] וועלכע ספרים שטייט אזא שיין. ווייל אין די תורה שטייט עס נישט, עס שטייט נישט אויף די סארט איזעך וויאזוי ער זייגט זיך אראפ.
עס איז אמת, עס שטייט אז עס איז נישט טרעפן קיין שום פרק און ברכה [פרק בתורה] וואס עס איז מסביר אז דו דארפסט אפמעסטן די מידות… נישט די מידות, די פילינגס, די הנהגות וכו’.
המקור במשנה
אבער וועסטו יא טרעפן א דבר פלס [דבר ברור], טרעפן א זמירקא [מקור] וואס שטייט אז דא איז א זאך וואס הייסט מידות.
תלמיד: יא, אונז האבן גערעדט שוין וועגן דעם?
מרצה: איך האב גערעדט וועגן דעם. דער רמב”ם האט נישט אויסגעטרעכט די ווארט מידות, ווען עס שטייט אין די משנה.
ניתוח המילה “מידות” במשנה
עס שטייט “ארבע מידות בדעות” [במסכת אבות]: “כשר לחוץ ונחלץ, ליציץ ונחלץ, ונחלץ וחילוט” [נוח לכעוס ונוח לרצות, קשה לכעוס וקשה לרצות, וכו’].
שאלה: און וואס איז די ווארט מידות? וואס טייט שוין די ווארט מידות? דו ווייסט, עס שטייט פונעם גאנצן תורה די ווארט מידות.
תלמיד: דו מיינסט ס’שטייט יא. אבער ס’מיינט מעסן.
מרצה: יא. מידות – עס טייט שוין מאס. “וימודד באמה” [וימדוד באמה]. ווייל אנגעמאסטן…
פיתוח המושג על ידי חז”ל
און די חכמים האבן זיך געמאכט פון דעם השם דבר [מהמילה הזו]. מידה. עס איז דא אמאל מידה. אזוי ווי איד גאוים מידות, שטאטו נדרשות [שבע מידות שהתורה נדרשת בהן]. מען דארף פארשטיין וואס עס מיינט אין יענער קאנטעקסט.
שימושים שונים במילה “מידה”
דאס איז א מידה טובה [זו מידה טובה].
“כל מידה ומידה שהיא מודד לך, ומודד לבב, ומאוד, ומאוד” [כל מידה ומידה שהוא מודד לך, מודד לו באותה מידה]. זייער קהל מדרש [מדרש ידוע].
דאס זענען דא פיר מדרש [ארבעה משמעויות]. פיר אנדערע משמעות פון דעם. מיד. חפץ. מידה. שהיא מודד. מועדה מועד, דאס אלץ שטייט נאר בכל מועדך.
הערה על המדרש: אבער אוקיי, זיי שפילן דא, ס’איז א מדרש, א שטיקל טעאטריע, שפילט מען דען. אבער דו זעסט אז זיי האבן דעם ווארט מדה.
המשמעות הבסיסית
דו ווילט די פשטות אז מען געטיילט, און אלעס רופט מיין מדה. די הנהגת השם רופט זיך מידות: מידת שימולי, מידת הרחמים, מידת הדין [מידת הרחמים, מידת הדין]. אה, “ארבע מידות בדעות” [ארבע מידות בדעות].
פרק ג: המושג “מידה” והקשר בין תורה לפילוסופיה
ארבע משמעויות של “מידה” במדרש
דו האסט דא פיר אנדערע משמעות’ן פון דעם “מד”: חמד, מדה, ומודד, מודא, ומועד. דאס אלץ שטייט נאר בכל מועדך. אבער… אוקיי, זיי שפילן דא. ס’איז א מדרש. ס’איז א שטיקל poetry. ער שפילט מיט דעם. אבער דו זעסט אז זיי האבן דעם ווארט “מידה”.
הסבר המושג “מידה” – מדוע נקרא כך?
דו ווילסט די פשטות אז מען געטיילט… און אלעס רופט מיט “מידה”. וואס דער הנהגת אין השם רופט זיך מידת רחמים, מידת דין, און מיט די הייסט עס מידת בני אדם, מידת בריאת, וכו’. פארוואס רופט זיך עס “מידה”? ווי קומט די ווארט?
העיקרון: המדידה היא המהות
א ווארט ליגט פון דעם א קאנצעפט. און די קאנצעפט וואס ליגט דעם איך ווייס נישט קיין אנדערע פשט וואס זאל ליגן אין דעם, נאר אז דער זעלבער עקזאקטער ידיעה וואס די פילאסאפן זענען מסביר אין די כבודים און שפעטער אין אנדערע, אז מ’רעדט פון דעם אז די מעסטונג פון די זאך, דאס איז וואס ס’מאכט עס.
כדי די עצם זאך טוט נישט די עצם זאך, די חומר פון די זאך איז נישט געמאסטן, אזוי ווי. אויב מען איז פשוט וועלכע. דאס מעסט עס.
דוגמה להבנת המושג
דאס איז א זייער גוטער עקזעמפל, ווייל מען האט בכלל נישט געכאפט אז די עובדא וואס שטייט נישט די למדה איז די ספרה אז א מידה מיינט א אמת. אז עס מיינט טאקע! מענטשן קענען מענטשן זאגן גאנצע תורות, ווייל וואס הייסט עס “מידות”?
און די כבודים זאגן דאס. עס הייסט אז עס מיינט א אמת, ווייל זיי האבן אסאך אן אנדערע פשט, ווייל זיי רעדן אן אנדערע נקודה. אבער עס איז זיך די אנדערסידענע תורה, ווייל וואס רופסט די ראם מלכות דעת, נישט די חמדות, אלע ווי פורים תורות?
הסבר מפורט: מדידה והערכה
פארשטעלט, ווייל מ’ווייסט נישט די בייסיק ווי אזוי די סוגיא הייבט זיך אן ווי אזוי ענדיגט זיך, און ס’איז זיכער אז די סוגיא הייבט זיך אן, אזוי דעת מיינט די פילינגס און די הנהגות פון מענטשן, און דאס דארף ווערן געמאסטן.
אזוי געשטאלט השם הרחום, ווייל דו דארפסט עס אפשאצן, אפמעסטן. און דערפאר מעסט עס “מידות”. ווייל די וועג ווי דו ביסט צוגעמיינט זיך צו פירן, איז א געוויסע אפמעסטונג פון די מידות הקהילת, די מידות הרציבה, און כו’ אלע.
עס איז א באפערשענדע משנה. א מאס אין סביבה? א מאס. זעסטו, א מיינט, א מעזשערינג [measuring]. א ענגלישע מעזשערינג. אז עס זענען קראפטונגען מיט א מאס.
תלמיד: יא, מיט די ריכטיגע מאס. קענסטו זיין ריכטיגע מאס? ס’איז גארנישט. וכו’ דא?
מגיד שיעור: יא.
סאו דעס איז ממש א בפירוש המשתנה. סאו דעס איז אז די גאנצע זאך שטייט אין די משתנה. אבער דו וואלסט קיינמאל נישט געוואוסט ווען דו ווייסט נישט די בעקגראונד פון די ספרים. אבער איך האב נישט קיין אנדערע פשט פאר מלמדים וואס האבן דעס אנגעהויבן צו אזוי רופן.
ראיות מפורשות מהרמב”ם – הקשר בין תורה לפילוסופיה
דוגמה מחלק ב’ של מורה נבוכים
עס איז דא נאך זאכן וואס זענען כמעט בפירוש. דער רמב”ם אין חלק ב’ זאגט – איך זאג עס פאר מיין משל – ער רעדט וועגן די שכלים, די עיקרות פון משפיע אויף מלאכים, און פון דעם ווער די וועלט – וכו’, און ער זאגט אזויווערס, ער זאגט אז הפילה איז די זעלבע לשון וואס שטייט אין חז”ל, די זעלבע לשון וואס אפלטון [Plato] זאגט.
דאס איז א שטיקל רמב”ם, איך בין נישט אויסגעטראכט. ווייל די חכמים זאגן, ער ברענגט אז א לשון איז הסתכל בתורה וברא את העולם. און אזוי זאגט אפלטון, אז דער בורא איז הסתכל בשכלים, און דארט ווערן מיט אויף די זאך אין די וועלט.
ניתוח הדמיון בלשון
דאס איז די זעלבע זאך. דער איסתכל, דאס מיינט נישט קוקן, עס מיינט וואטעווער ס’מיינט, אבער עס זעט אז עס זעט אפילו די זעלבע לשון. ס’פארשטייט זיך, דא שטייט תורה, דא שטייט חכמה אדער שכל, ס’בידער ס’פארשטיין אז ס’רעדט פון די זעלבע זאך.
אפשר דא האבן ס’א חילוק. דאס ווייסט מען, אז תורה מיינט חכמה, אז די חכמה מיינט תורה. אדער אפשר די ריכטיגע חכמה איז די תורה, אדער די ריכטיגע תורה איז די חכמה – וועלכע וועג לעסט עס זאגן?
מסקנה: תורה ופילוסופיה – אותו דבר
אבער דו זעסט, אז אויב מען קען אביסל די שפראך בעסער, זעט מען קלאר אז ס’שטייט יא. און ס’איז נישט אמת דאס וואס די מענטשן זאגן, אז ס’שטייט נישט אז ס’איז דא תורה און ס’איז דא פילאסאפיע. ס’איז נישט דעמאלטס.
תורה און פילאסאפיה איז די זעלבע זאך. און ס’איז דא ספרות אזוי און ספרות אזוי. אבער יעדער געגנט, יעדער תרבות, יעדער קולטור, עס זענען זיינע מקורות וואס ער ליינט, און מילא די שפראך וואס ער רעדט. און מילא אין יעדן איינער צו רעדן אזוי.
ביקורת על תפיסות מוטעות של פילוסופיה
הטעות הנפוצה
נאך א זאך וואס מענטשן זיך שטארק טוען, מיט סאטשיינע [citations], וואס איז א דריטע נקודה וואס מען דארף זייער גוט פארשטיין.
סאטשיינע, ווי מענטשן מיינען, און אזוי ווי פילע גרויסע אידן זאגן אזוי, וואס איז דעם שטותים. אז פילאסאפיה איז פשט אז מען זעט זיך טראכטן פליין ריין, אזוי ווי דער קארט [Descartes] האט פארציילט, אבער אזא מענטש…
תורה איז פשט, עס איז נאמען קורות אויף אנהייבן ווייסן, און די נשכה איז, אז דער פסוק אים ברענגט א ראיה פון א פסוק. ס’איז נישט א ראיה, ס’איז א יארן ראיה.
המציאות האמיתית של הפילוסופיה
מענטשן זאגן, דער מעשה איז דער מיומס. דער מעשה, זאגט אז פילאסאפיה… איך וויל נישט יעצט רעדן פאר וואס א פילאסאף איז שטיפל. יא, א פילאסאף איז פשט. וואס איך טראכט דאס אזוי אמת? אין תורה וואס שטארקט מהאב אטמאל, ס’איז שטארקט וכדומה.
מגיד שיעור: ווער האט עווער געליינט, עקסטעולע פילאסאפיה? ס’איז נישט גערעדט פאר די מוסדות, ס’איז דערוועגן א ריסטא [Aristotle] וואס זיי געפארן געסן רעבעטס אדער עפעס. ווער האט עס געליינט, עקסטעולע, א ריסטא אדער א זעלכע ספרים? פארציילטע גרויסע פילאסאפיה.
היינטיגע פילאסאפיה, פראדענט טאקע אזוי ווי ס’איז מער קאמפליזירט. און זיי זאגן אויך די שפראך וואס זיי זאגן אז אונז זענען עטווערנט דאס איינכעלע האמער’ס ליב צו זאגן… עס איז אמת! אבער עס מיינט נאך נישט… יא, יעדער איינער זייט… אוקיי, עס מוז זיין נישט… עס מיינט נאך נישט!
דוגמה מהרמב”ם: אריסטו מצטט את הומרוס
עס איז נישט אמת! ווער עס לערנט… דער רמב”ם אליינס ברענגט דאס… ער זאגט אז… אריסטו [Aristotle] האט געברענגט א ראיה אויף קדמות עולם פון האמר [Homer]… מ-מ-מ-מ… קען עס ברענגען א ראיה רחל? נאכאן קען עס ברענגען א ראיה חילום. עס זאגט דאס אזא קדמה חומה…
אבער ווער עס ליינט אריסטו… עקשני, עס זעט אז ער האלט אין א ברענגערייעס פון האמר, נישט נאר פון האמר פון… שפריך ווערטער וואס מען נעמט זיין זאגן…
וואס הייסט עס איז געווען די זאך? עס מיינט נישט… זיי מוזן זאגן… וואס מיינט קיין מיין? זייגער… עס מיינט נישט… ס’איז, דאס איז נישט תלוי דשאלה נצית האמר ונשמיים… אוקיי?
ווען דער דשאלה משטעט, עס מעג זיין אין די ספרי אמורות, לאזט עס געגרעס די אלמאן. אבער ווי האט ער עס גענומען שוין?
הומרוס – רקע היסטורי
תלמיד: ווער?
מגיד שיעור: עס איז מיין אלטע מעשיות וואס איך האב געציילט אין דער סדר. איך ווייס נישט, איך האב נישט געקענט. דאס איז פאר מיינע צייטן. זייער לאנגע צייט צוריק. 800 לפני הספירה זאל מען גיין. זייער אלטע צייט. די צייט פון די ערשטע בית המקדש נאך.
תלמיד: ווי האט ער געלעבט?
מגיד שיעור: אין יואל פארן [ביוון הקדומה]. אין יואל פארן. ער האט געענטפערט א חכמה אין יואל פארן. ער גייט זייער אלט. ער איז זייער אלט. עס זענען דא וואס זאגן אז די מעשה איז פארציילט שוין קיין א פאר הונדערט יאר פאר אים. 1200 ביז צו בערך. איך האב געציילט עפענע פרובינען ווי ער האט שוין געמאכט.
תלמיד: און… וואס?
מגיד שיעור: זייער און זייער פריער. און בעל כפנים איז מסורה. עס איז באטיילט מעשיות דורכאויס אינגענמען און כדומה.
פילוסופים מצטטים מקורות עתיקים
אבער די אלע יווניש’ע ספרים, עווער, אפילו די גרעסטע חכם, אפילו אפלטון… אפילו וואס ער זאגט אז אפלטון האט געשריבן א ספר רעפובליק [Republic], ער האט געשריבן אז ווען ער גייט מאכן א מדינה אין זיין סיסטעם גייט מען טאר נישט לערנען האמר, ווייל עס איז פארשטאט די צופיל שטותים, און וואס לערנט אויס פאר די קינדער שלעכטע מידות און שלעכטע טעאלאגיע און אלע מיני נארישקייטן וועגן די געטער, וואס מ’טאר נישט גלייבן פאר גאט, אלע מיני זאכן.
אפילו ער האלט אין איין קוואט אין האמורימסט, בתור ראיה צו זיינע זאכן. אפילו די רעפובליקאן… א גרויסן, עס איז פארך דא און תורות, אסך תורות, פשט, אבער…
העיקרון: פילוסופיה מתחילה מהשפה והתרבות
הבעיה בגישה המוטעית
וואס איך וויל דא ארויסברענגען, עס קענסט אריינגיין אין א תושלת, און ווייל פארן גלייבט אז עס איז נישט. מה הין? אז מיט יעדע זאך וואס עס שטייט איז אמת און מה היה דער קימגרינג הייער? איך ווייס נישט, אבער עס איז נישט תלוי אין דעם. עס איז נישט תלוי אין דעם. קען זיין אז מען האט עס געגלייבט, קען זיין אז נישט. אבער עס איז נישט תלוי אין דעם.
העיקרון הנכון
ס’איז תלוי אין א פשוט’ע זאך. ווייל וואס איז די פשוט’ע זאך? אז פילאסאפיה – וואס מיינט טראכטן – עס זענען פיינצי ווארט – פראבירן צו פארשטיין בעסער. און פאר כשרות און אהבת און חכמה – פילאסאפיה – איז, פשוט הייבט זיך אלעמאל אויס וואס מ’טראכט זייער תפילה.
ס’קען נישט אנהייבן קיין פילאסאפיה, אן זאל מענטשן האבן א שפראך, דאס איז אז מענטשן זאלן מדבר, ער האט א שפראך, ער רעדט, ער האט שוין מיט געוויסע קאנצעפס, א מענטש וואס איז א מדבר וועט נישט צום מחנות, ער מיינט ער האט קאנצעפס, ער רעדט מיט א געוויסע מסוגים.
תפקיד הפילוסוף
די גאנצע זאך וואס דער פילאסאף קען טון, איז קלארער מאכן און בעסער מאכן דעם וואס ס’טאגט וואס דו האסט. אפ פאר איגן געוויסע ווייזן, ווייל דאס שטארקט נישט אינגאנצן, ווייל עס איז נאר אמת’ן א זייער קליינער וועג, וכו’.
הפנטזיה של חי בן יקטן
ווען א מענטש האט נישט קיין שמעון, א מענטש וואס איז נישט קיין מדבר, עווענטשויילט אויפגעוואקסן אין א וואלד ערגעץ, אזוי ווי עס איז דא זיין פאנטאזיע! די פאלימערס איז געווען חי בן יקטן [Hayy ibn Yaqzan]. זייער פעמיסע… עקספערימענט.
תלמיד: ניין, יא-יא, דער אראבישער פילאסאף האט געשריבן אזא ספר, עס איז געזאכט ווי דעסקרייבן ווערסט ווי א אינגל ווערט פארכאפט אויפן אינזל, און און אבן טפיל [Ibn Tufail] האט געשריבן…
מגיד שיעור: אבן טפיל איז געהייסן… ער האט געשריבן אז זיין ספר האט עס איבערגעטייטשט, די אידישע תלמידי פילאסאפן האבן זייער איבריג אויף די ספר, די צייטלעך אינגעלס אויפן אינזל דארט, צוויסלעך ווי אזוי צו דיסקאווען די ראבונו שלעולם, אבער די מעשה ארבעט זיך, די ריאליטי ארבעט זיך, די איז א שיינע פאנטאזיע וואס פילאסאפן האבן, דער ריאליטער, אפילו פון די אמת’דיגע פילאסאפן, ארבעט נישט אזוי.
המציאות: התפתחות מהשפה והתרבות
ס’ארבעט אז מען ווערט באשאפן, מען וואקסט אויף מיט פארשידענע אידעאס, אביסל אמת, אביסל נישט אמת. און די אידעאס זענען זאכיג, מאכט מען קלארער. און זיי אליינס ווערן פילאסאפיש.
דוגמאות למושגים פילוסופיים שמקורם בשפה הרגילה
חומר וצורה
אויבודעם די אלע פילאסאפישע ווערטער וואס וואס רופן טעקניקל ווערטער איז דא חומר וצורה למשל א קיינע מאושר וואס חומר וצורה איז. אבער אריגינעל דאס זענען ווערטער ביי אונז איז שוין דעם טעקניקל ווארט קיינער טוט אז ס’איז נישט נארמאל.
אבער אריגינעל חומר וצורה מיינען אויף יווניש – הילו איז חומר און צורה און מורפוס, און ס’מיינט פשוט’ע האלץ מיט בילדער. צורה מיט ממש ציון.
תלמיד: יא, צורה מיינט פשוט’ע עצירה.
מגיד שיעור: און חומר מיינט האלץ, אבער ס’איז נישט גודר, חומר מיינט ליין. נישט קיין גרויסע חילוק. די גאנצע חילוק… זיי זענען זייער אינטערעסאנט. און חומר, דאס שטייט נישט ממש אין די פסוק, אבער… חומר לבנים. חומר לבנים. די אידעע איז צו ניצן אויף די וועג…
תלמיד: וואס?
מגיד שיעור: א חומר אין די תורה מיינט נישט דאס. א חומר מיינט לעים [טיט]. אבער עס שטייט שויך נער בתי חומר. עס איז א פסוק וואס אין איוב שטייט אז איד מענטש זענען שוכני בתי חומר.
פירוש פילוסופי של “בתי חומר”
האבן זיי אריינגעלערנט אז עס מיינט אז דער נשמה ליגט אין א חומר. ווייל צו פשוט פשוט מיינט אז ער זאל וואוינען אין הייזער פון לעים. דו קענסט אויך א משלה, אבער עס איז לאוי דארף קיין משלה אויף דעהנערע קידוס. נישט טאמאס, עס איז אלצהאם. ס’איז נישט קיין א האלטעדיגע זאך. ס’איז ערליך.
תלמיד: יא, עס איז גערעכט.
מגיד שיעור: דער רמב”ם האט יא געזוכט א חתונה פאר דעם, און ער האט געטראפן א די לשון גולה. אזוי ווי גאל מיט קליעץ, וואס איז ענליך.
מסקנה: מושגים טכניים מתפתחים משפה רגילה
אייך ברענגען דארט ארויס אז אלע פילע די איינצי ווערטער זענען אריגינעלע נארמאלע ווערטער וואס זיי האבן צוביסלעך באקומען אזא… וואס איז מזרחיק באקומט עס א מער טעקנישע מינונג און דעמאלטס קען מען עס ניצן צו זאגן איך מיין נישט צורה אזוי דער רמב”ן אליינס זאגט ווען ס’שטייט נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו הא צלם זאגט דער רמב”ן דו מיינסט אז צלם מיינט צורה וואס דער עולם רופט צורה ניין צלם.
דוגמה: המושג “צלם”
ניין, זיי וואלטן עפעס אריינקווערט און זאגן אז עס איז א תורה. אזוי זאגט ער. איך זאג נישט אז עס זאגט נישט אזוי, אבער איך מיין אז אמת’דיג, דאס איז א נארמאלע וועג. ווייל דער ווארט צלם איז דערנאנט א גוטער דוגמא.
צלם טייטש צורה, טייטש עפארים, יאנוא, ארצלמים, אזוי ווי. זאגט דער רמב”ם, טראכט אבער אריין… עס זען… עס זאגט עס… אפילו מען זאגט עצלים… עצלים פון עבודה זרה… וואס מיינט מען אין דעם?
צלם – לא החומר אלא הרעיון
מיינט דאס א שטיקל האלץ? קיינער מיינט נישט א שטיקל האלץ. מיינט די אידעא. אידעא וואס איז אריינגעפארעמט, אריינגעקריצט אין דעם… די שעפט… אבער א שעפט איז א משפט’דיגע זאך. א שעפט קענסטו נישט מפשר זיין. דו קענסט נישט זען, מען קען עס זען ביי ראיית זיכלות. דו קענסט עס טראכטן, דו קענסט עס פארשטיין, דו קענסט זייער אייגן פארשטיין.
חשיבות השפה בלימוד התורה: ברית הלשון והבנת המושגים
פרק ד: הדגמה מעשית של חומר וצורה
הסבר מוחשי למושגים פילוסופיים
המרצה:
ווען דיין אויגן קענסט נישט, ווען דיין דעמיון קענסט נישט, ווען דיין שכל קענסט דיך כסיינע… וויזן מיר, דו קענסט זייער גרינג פארשטיין. די זעלבע פיקטשער וואס איך האב געמאכט מיט ליין [line], האב איך געמאכט מיט האלץ. ס’איז די זעלבע פיקטשער. די זעלבע ארטיסט איז אנדערש. די זעלבע צורה פון די אנדערע חומר, יא?
סאו די זעהסט זייער גרינג. אבער די געזינג – אויב איילער’ן טוט דאס נישט דאס, ווייסט ער נישט – מען קען רעדן א גאנץ לעבן ווען חומר וצורה. קאמיר נישט געכאפט וואס איז עברי טייטש און מען רעדט נישט צום פטירה מיט די בהמה.
סא קומער, קוק אריין. א בענקל – וואס איז א בענקל? דאס איז א בענקל, און דאס איז א בענקל, אבער דער צווייטער איז אויך א בענקל. וואס איז דאס זעלבע פון זיי? די צורה. וואס איז אנדערש פון זיי? די חומר. יא.
זייער גוט. יעצט פארשטייסטו וואס איז די חומר פון די צורה. יעצט קען מען מדייק זיין טיפע רחבות. אבער אויב דו הייבסט שוין פון די בעסיג שפראך איז זייער שווער צו בכלל מיין ענישינג שוין מיין ענישינג.
פרק ה: חשיבות השפה בלימוד – “ברית הלשון”
העיקרון המרכזי: לימוד בשפת האם
המרצה:
וועגן דעם איז אבער זייער וויכטיג אז יעדער איינער זאל טהון די חכמים, די עומי, די פילאזאפיה, די עומי ואקציעס – ווי ווילסטו עס רופען נישט? פילאזאפיה? קבלה. וואס מ’טהון?
אין די שפראך וואס מ’איז אויפגעוואקסן און אדער אין די שפראך וואס מען עסטאהייליגט. די גרעסטע אויפגעוואקסן וואס עס קען נאר זיין, די תמוז און די שפראך, און די הייליגע תורה.
ווייל אויב דו טוסט דאס אויף יבניש [Japanese], דעמאלטס איז דאס א ווייטער מושג. אויב דו הייבט אן די לערנען חומש, און דער רבי זאגט, איך וויס מיט דיך, וואס איז דא א פשוט’ע טייטש פון די תלמידים כדי מ’הערן, איז דא אויפגעראכט א טיפע טייטש. טייטש, טראכט אריין וואס עס צעט.
הבעיה: אובדן המסורה
המרצה:
ווייל די מסורה איז נישט אזוי געשען. ווייל די מסורה, איז ווי דער רמב”ם האט געציילט אין פרק א’ א’, איז די מסורה וואס האט אויסגעלערנט די טיפערניש פון די תורה איז פארגעסן געווארן. אזוי איז דער רמב”ם.
און די מקובלים זאגן אז זיין געדינק איז נאך. די רמב”ם זאגט אז מען האט עס פארגעסן. מען האט געווען די גרויסע היסטאריע פון מאכלעוועריקייט צווישן רמב”ם און קבלה.
דער רמב”ם זאגט ניין, ער וואלט געמעגסט, נעג זאגט, נאר בער זאגט נישט. דער רמב”ם זאגט אז דער אמת תורה טאר איז נישט מקובל געווען, און ער זאגט מלכה קודש. מלכה קודש, יא.
הער זענט נישט צוגעקומען דערצו. יא, ער איז צוגעקומען צו, אזוי ווי דער ר’ שמואל [רבי שמואל אבן תיבון] האט געוואוסט. אזוי נישט אז ער האט געהאט א מסורת ביי זיין טאטע. ער האט אויסגעלערנט זאכן. אזוי זאך מען זענט מיט א מסור.
און וואס מיינט די מסורת פאר דא? דאס זאג איך, דער טרוי מינינג [true meaning]… די אנדערליין [underlying]… דער טרוי מינינג, די מופש’דיגע מינינג. געזאגט.
הבעיה: תרגום לשפה אחרת
המרצה:
יעצט, אבער דעס איז א גרויסע צרה. דעס וואס מ’האט פארגעסן, און יעצט ברענגט מען עס צוריק דורך א אנדערע שפראך. דעס וואס איז טאקע גורם, אז מען זאל נישט פארשטיין די תורה, און מען מיינט אז ס’איז פורים תורה.
און עס האבן אמבער זאגט טאקע צו ערונגען די תורה, מען זאגט אז דאס איז די ווארנג ווארט [wrong word], די ווארנג טיילטער [wrong translation]. דאס איז פשוט א שטאט. ממש מ’טוישט פשוט איינער און צווייטן.
די תורה איז אזעקטליק [exactly]. די תורה איז איז געגאנגען אין די ווארנג… מען מיינט אז מען דארף ארבעטן אסאך, און דער רבי האט אליינס געארבעט אסאך, און זיינע תלמידים האבן געארבעט נאך מער, אויף צו ווייזן, און די מקומים נאכאמער זאלן פשוט זיין מיט תלמידים, נאר מער נוסח’דיג אויף דאס צו טון, אויף צו ווייזן וויאזוי מען קען יא רעדן אויף אידיש – אידיש מיין איך אידיש.
פירוש “ברית מילה” כ”ברית הלשון”
המרצה:
און דאס הייסט, ווען דער גוי איז, למשל, אז דער גוי זאל דיך זאפי’ דערמאנען. קומט א איד, ער זאגט, איך וועל דיר זאגן וואס דיין. דער רבה זאגט, דיין הייסט קריוון [crown].
אה, יעצט פארשטיי איך זיי גוט. עס פרעגן א קשיא, אויסטאמ מיט דאזן אידן, נישט יענס.
תלמיד:
א גוטע שאלה.
המרצה:
אבער איך זאג דיר, יעצט פארשטייסטו די איידיע, אין די אידישע קאנטעקסט, פארשטייסט פון וואס מ’רעדט, און דאס מיינט אמת’דיג.
נישט קיין ברית מילה, אזוי שטייט אין די כיבוד, דארף נחמד זיין, וואס מיינט עס? פארשטייט זיך וואס עס מיינט? עס איז נאר ברית מילה, עס איז ברית הלשון.
תלמיד:
יא, עקזעקטליי [exactly].
המרצה:
ברית מילה מיינט סייווייטל [covenant], אזוי שטייט אין זייטן צוקרין סייווייט צורה, ברית, ברית הלשון.
ברית הלשון, דאס איז א פשוט’ע זאך. וואס הייסט א ברית הלשון? מען פארשטייט זיך.
תלמיד:
עקזעקטליך, איך מיט דו, איך האב מקורות געווען ברית.
המרצה:
ווייל דו האסט מקורות געווען ברית? ווען איך גיי זאגן איך, מיינט עס מי? ווען איך זאג דו, מיינט עס דו? ס’איז נישט קיין שטאקניש, ס’איז נישט קיין פאקט. ס’איז א ברית. ס’איז א העסקע [agreement]. ס’איז אפגעמיינט. עס זאל זיין אזוי. עס זאל זיין אז די ברית אונדערלייגט.
למעשה, איך האב מקורות געווען א ברית. ס’קען זיין אז ס’מיינט עפעס ענדערסטיג. אבער למעשה, ס’איז א אפמאך וואס מענטשן האבן געמאכט.
הסמל של ברית מילה
המרצה:
ווען דו ווערסט געבוירן אויף א אידישע אינגל, די ערשטע זאך שניידט מען דאך אפ דיין ערלה. דאס איז נאר א סימבאל. אבער דאס מיינט אז מ’הייבט אן צו רעדן אידיש.
יעצט האסטו א ברית מיט אלע אידן, אז זיי גייען זיך פארשטיין. און די מעשה איז, אז זיי פארשטיין זיך נישט אזוי גוט. אז דאס איז א פארקיימען א ברית. אבער דאס מאכט ליצנות.
תלמיד:
יא יא.
המרצה:
אויף אנדער. מחלוקת, עס איז געקומען בברית, שטייט שליחי דבוש להאם יחידי בבריתא. דו מיינסט אז ס’מיינט פארקערט, ס’מיינט די אנדערע וועג.
דו פארשטייסט? גוט. און א דקה, קענסט אויך פארשטיין, אבער איך דארף זיך חילוקן. און דארף זיך נאר פארעדן מיט א צווייטן, נישט נאר מיר רעדן מיט זיך אליינס.
תלמיד:
רייס [right], דו פארשטייסט? אליינס.
המרצה:
סאו…
בעיית לימוד תורה לגוי
המרצה:
און דערפאר א גוי וואס ער רעדט נישט די שפראך, קענסטו מען לערנען תורה? ס’גייט קיינמאל נישט מיינען ביי אים די זעלבע זאך שבת לך ווי ס’מיינט ביי דיך. ס’קען נישט.
אפי’ לערנען יא ווערן גירות אינדער שבת לך. אוקיי, אפשר נאך צען דורות… עפעשטלי, א גר נאך צען דורות, אפשר…
מען האט שוין נישט געקענט חוזר געמאכן פון גוים אין פראנט פון אים. וואס מיינט דאס? ווייל איך האב א חוזה פון א גוי? דו כאפסט נישט.
פארוואס טאר מען נישט חוזה מאכן פאר א…
תלמיד:
יא, ס’שטייט…
המרצה:
ווייל א גיור אין די…
תלמיד:
יא, ס’שטייט… די רשע ברענגט… מענטשן זאגן… יא, אפילו ביז צען דורות, לויסט די בעת יא אין די מובל קיין מיין.
המרצה:
וואס איז די פשטת? איך פרעג דיך, אויב מען זאל מיך קליינסטאלט, אדער מעג מען נישט חוזק מאכן קיין גוי – און דעמאלט זאל מען עס קיינמאל נישט טון, אפילו מען איז נישטא קיין גוי און זאל מיר קיין גירער, און זאל מען נישט חוזק מאכן פאר איינער.
אדער מעג מען – יא, וואס יענער פערסענל [personal] ווערט געשטעלט, איז עפעס א שוואכע מעשה.
הסבר העומק: משמעות שונה בשפות שונות
המרצה:
די טעה דערצו איז, ווען א איד מיינט א חוזה פון א גוי, מיינט ער נישט א גוי. עס האט גארנישט צו טון. יעדער גרופ דארף איינע חוזה קמאכטן. ס’מיינט נישט אז מיר זאלן יענעם פיין. ס’האט גארנישט צו טון. ס’מיינט צו זאגן…
ווען איך זאג פאר מיינע קינדער, אין א אידישע הויז טוט מען נישט אזוי. מען מיינט אז טאקע אין א גוי’איש הויז טוט מען יא אזוי? מען טוט דייטל יא אזוי. מען זאל נישט אזוי טון. דאס איז נישט קיין וועג.
פאר מיז א סימבאל אויף אונזער ברית א סימבאל פון א זאך וואס מ’טוט נישט איז א גוי שויז א גוי שויז די קינדער קומען נישט אין צייט מ’סאפער א אידישע אויסוי קען מען אויכעט נישט אבער מ’זאגט זיי אז אין א אידישע אויסוי מ’טוט נישט אזוי.
און א גוי שוין, עס נאכט פארקערט. איך ווייס, איך שטעל זיך פאר אז א גוי זאגט, אה, ביסט א איד? מייסט נישט. עס קען זיין אזוי. עס שטעפט מיך נישט. אויב ער טוט אין פלאנד [Poland] פאר מיך…
דעמאלטס, די קראסינג לענגוואדזשעס [crossing languages], דאס האט די סיין מינעדיג [same meaning]. טאר מען עס טאקע נישט טון. פאר דעם אויף יוטיוב, טאר מען עס נישט זאגן, למשל.
אבער… אבער דאס איז א פראוואלט [provoked]. איך האב געווען א געריכט. מען הייבט א טעם. אבער דעי כבוד אין ענגליש מיינט אז עס איז פאר איד, נישט פאר גוים.
תרגום לעומת הבנה פנימית
המרצה:
אדער מען קען טרענסלעגגען [translate]. זאג נישט אז מען קען נישט טרענסלעגגען. דארף דאך בארייטער ווי שופל לשון. טאג נאר, די איידיע איז פארוואס ס’מיינט נישט די זעלבע זאך. ער מיינט אז דאס איז זיכער.
ווייטער, פארוואלטס האבן שטיין תורה פאר גוים? ווייל א תורה שטייט א מיט תלדות קעגן גוים. ס’מיינט אבער נישט זיי. זיי כאפן נישט. ס’מייזן, ס’מיינט אונז.
ס’איז דא פארבאכונוג [condemnation] אין די גוי וואס שטייט אין די ספרים הקדושים. און פאר אונז מיינט עס אישת [something else].
תלמיד:
אז בעפלאכו [they cursed] אים?
המרצה:
ווייל און… דא איז אמת. עס איז אמת. מען שטייט אין די גדולים פון די ספרים אז agents…
די אמת איז אז ס’איז נישט געמאכט אז די גוי זאל עס ליינען. סאוי ס’מיינט נישט וואר א איימער וואלט געוואלט אז די גוי וואלט ליינען האט מען עס אים געזאגט. זאגט זיך אים נישט.
סאוי ס’מיינט עפעס פאר אונז. סאוי ס’מיינט טאקע אז… עס זאגט נישט אז מיר האלטן טאקע אז די גוים זענען זיך צדיקים. דאס איז אבער אינערליך. צווישן אונז…
ווייל אונז וויל זאגן איינעם וואס איז נישט צו די זאך זאגט מען הגא ביז לעז אויב איר צושטערט מען נישט אבער דארף זיך נישט אנגעפאנט פון מיר.
פרק ו: חזרה לנושא – “מעשים טובים” לעומת “מצוות”
חשיבות הלימוד בשפה הנכונה
המרצה:
איך וואלט אמאל צוריק צו די נושא. די דעם איז זייער וויכטיג צו אנהייבן און רעדן די אידישע שפראך. סאוו ווינט זייער וויכטיג און סאוו א גרויסע עבודה. סאוו ווערט אפילו סאוו אביסל ניהדיג וואויניג, סאווו אביסל אריינקראכן אין זייער אסאך קליינע פרטים צו זען.
א פאר פון די זאכן וואס איך האב אויסגעפירט, געזיכט מען שמשהויע איז, אז דאס איז טאקע פשט פון די פסוק, דאס איז טאקע פשט פון די מדרש, ס’איז נישט קיין דרש, ס’איז גלאר אדער מיינט דאס, און מ’קען דאס זייער גוט פארשטיין.
סאו דאס איז אלץ א הקדמה פארוואס אונז לערנען.
הדוגמה מרבי שמואל אבן תיבון
המרצה:
סאו איך האב געזאגט, למשל, צוריק צו אידן צו אונז האלטן, האבן געזאגט א ר’ שמואל אבן תיבון, בויען – אנשטאט צו איבערטייטשן א פעולת א תובע וואס דאס פעולת תובע איז טעכניקלי די קורעקט טרענסלעישן [correct translation] ווארט פאר ווארט – האט ער געשריבן א מעשה מיט א תובע.
וואס זאגט ער מיט דאס? ער זאגט מיט דאס ביז גיט אזא זאך ווי מעשה מיט תובע? האט קיין משהו געטראכט פון דעם אז מעשה מיט תובע מיינט נישט מצוות? האט ער געזאגט אז עס מיינט מצוות? עס מיינט נישט.
עס קען זיין אז מצוות זענען מעשים טובים. אבער מעשים טובים דער ווארט מעשים טובים מיינט נישט מצוות.
הבחנה בין “מעשים טובים” ל”מצוות”
המרצה:
דער רב אין ז מדות איז, דער חכם ווייסט ווי צו זאגן מצוות, דער משנ פערסענל [personal] וואלט געזאלט זאגן טון תורה אין מצוות, ווילט אז עס קען נאר טון תורה אין מצוות. עס פארשטאגט נישט, עושה עוסק בתורה ובמצוות, אדער עושה עוסק בתורה ובמעשה טובה.
זיי זאגן, איך האב נישט דא אפילו א גאנצע קאנט, אבער עס איז דא א סארט איד וואס עס עס עוסק נאר במעשה טובה, און בעיניו יעדער תורה, יא? דער… דער… פון די אלזינ’ע אידן.
תלמיד:
ניין, ס’האט נאך א אסאך פלעצער.
המרצה:
וואס הייסט, אויך מיר מעשן תורה, מען לערנט נישט אין זייער שעה וועטס. יא?
תלמיד:
וואס? דאס פארוואס רופט מען נעמען נישט קיין בעל תורה? וואס גייט דא פאר?
המרצה:
עס זענען נישט דא קיין שום ספק ווי ווער ס’טראכט אריין אין דעם. מען זעט, אז אונזער חכם טראכט מען פיקולייכט אזוי וועג ווי דער רמב”ם.
מענטשן זאגן אסאך, דער רמב”ם איז א ליטערסט [elitist], ער האט אן איידיע פון די חכמים. און המון עם, די חכמים זענען אסאך ערגערע איליטערסט [elitist] פון דאס. זיי האבן אן איידיע פון עס, עס הייסט עם הארץ.
הקבלה לרמב”ם: “עם הארץ” ו”דרך ארץ”
המרצה:
און דער רמב”ם זאגט, עם הארץ מענט נישט שלעכטע מענטשן. זיי האבן נישט קיין תעניס אויף זיי. עס מיינט סאך צווישן, מענטשן וואס לערנען. און דער אויסגעביש איז אייבערשטער עולם. המייארעט [the majority].
ומש איינע ומקרא ומושא ועלובד דרך ארץ. עס איז בדרך ארץ. דרך ארץ איז א זייער וויכטיגע זאך. ס’איז קודם לתורה. ס’קען זיין זייערע גרויסע ענינים. אבער ס’איז נישט די זעלבע זאך. ס’איז די אנדערע ווערטער.
ס’איז עקזעקטלי [exactly] וואס דער המער… איך מיין דאס איז עקזעקטלי! ס’איז נישט אפי’ אפגעריקט אין אסטראפע. כ’האב נישט קיין אנדערע וועגן צו מאם זיין. איך זאל מען זאגן וויכאנדן.
הקבלה להלכות דעות של הרמב”ם
המרצה:
וואס דער אלעמער רוקט תיקון הגוף, און די בולע דבורה פון פרק, תיידער ג’ פרק, לעבן מיט something, זיין זייער א וויכטיגער פרק, צו תיקון הגוף און תיקון הנפש, דרך ארץ איז טיישט תיקון הגוף.
און אנדערע ווערטער, אלעס וואס יעדער גוי וואס שטייט אים א יישוב ועולם, דאס איז דרך ארץ, דאס טוט א איד איין וואס דארף טון אים, ווייל נישט, ס’איז וויכטיג, דרך ארץ איז צוריק חיזוק, א וויכטיגע זאך. דאס הייסט די תורה דרך אגב, דרך ארץ.
משמעות המונח “דרך ארץ”
המרצה:
האבן מיר אמאל געטראכט וואס די טייטש איז דער ווארט דרך ארץ? וואס מיינט די וועג? די וועג איז די משל אמת. ווי זאגט מען דרך אויף יפאניש [Japanese]?
תלמיד:
Nature.
המרצה:
ווען? איז דאס פאר אנדערס? איך זאג דיך, ניין, עס איז נישט די זעלבע ווארט. Nature מיינט ארץ.
פרק ו: דרך ארץ, טבע ומושג ה”Nature”
דרך ארץ קדמה לתורה – הגדרת המושג
המרצה: דרך ארץ איז פארזאמט תורה, תיקון הגוף. אנדערע ווערטער, אלעס וואס איד גוי רכ[?] שטייט, דארף א ווי צוויסן א ש[?] affirm, דאס איז דרך ארץ. ס’איז וויכטיג אז דאס זייט אין תורה דרך הגב[?], דאס זייט זיין תורה.
ווארט, “Nature” מיינט נישט א וועג, און דרך מיינט נישט “Nature”. אבער דער זעלבער מושג, עקזעקטלי, דרך ארץ… וויאזוי זאגט דער גמרא דרך ארץ… וואס מיינט “Nature”? דרך ארץ…
תלמיד: אגען, דו מיינסט אז “Nature” איז א פאסאדגיע מיינסטער פון מחלוקת את[?]. ס’איז יא די טבע, ס’איז נישט די טבע, ס’איז עפעס א מושג.
המרצה: דו ווייסט וואס “all-nature” מיינט? מען “Nature” מיינט אז עס איז דא א וועג וואס די זאכן זענען. דיין צוואל[?]. דרך. כל הערות[?]. אז דאס שטייט… וויאזוי רופן עס די חכמים? ענליכע נשים[?]. וויאזוי רופן עס די חכמים? מנהגו של עולם. און נאך די שלום טייטש “Nature” וואס איז נישט… ס’איז עקזעקטלי די קאנסעפט.
איינער זאגט אז ס’שטייט נישט אין תורה א קאנסעפט “Nature”. ס’איז אמת, ס’שטייט נישט די ווארט… וויאזוי הייסטו די שבת[?] די חמץ[?] געשריבן א תשובה, אז ס’שטייט נישט די ווארט טבע אין תורה? מ’האט געפרעגט, ס’שטייט נישט אין חלק הנעתו[?] זאת שטייט מזוהב[?]. אבער, אבער, עס שטייט נישט אין חז”ל די ווארט טבע.
דוגמה מהמבול – “כי השחית כל בשר את דרכו”
עס זאגט דער חיים חיים[?], ר’ שמואל מדא[?], וואס שרייבט, אז ער האט אויסגעטראכט די ווארט טבע אין אראביש.
תלמיד: יא.
המרצה: אונז האבן ארגעגעצויגט[?], אז עס צעט[?] פון איר רעידעראייע[?] דאס אין אראביש, אנסט[?] licensed טבע. די מדי[?] וואס שרייבט, אז ער האט אויסגעטראכט די ווארט טבע?
תלמיד: פון אראביש?
המרצה: יא. יעצט איבער איז געסעקט[?] סת[?] scripted[?] ערעיט[?] אן גליצעטן[?] אין אראביש. אויף אראביש זאגט מען טבע.
אה, אבער ס’שטייט צו אויב די קאנסעפט טבע, ס’איז נישט אמת אז ס’שטייט נישט אן ווארט. איך האב צוביסלט[?] א מספר דורך די ווארט.
תלמיד: יא, שוואוילן[?].
המרצה: וואס?! וואס זאגסטו?!
תלמיד: זענען גוט. קישערס[?], קאלבאזע[?], דארקע[?], אלע ארץ.
המרצה: דאס מיינט, זיי דינען און נעשרול[?] טינגעס[?]. וואס מען האט נאר געהערט פון אז מען זאגט דאך פאר א נישט קינדע[?] זאך, אז עס איז נישט נעשרול[?]. דאס טעיסט[?] איז א פסוק. דאס מיינט צו נישט נעשה. ס’קומט נישט ארויס פאר קינדער, פון דעם קען מען נישט קיין וועגן, מען קען נישט פון דעם ממש קיין וועלט. ס’איז א גרויסע עבירה וואס איז, איך ווייס נישט… ס’איז א פשוט’ע זאך, נישט למעלה מדעת. דאס איז די הויפט זאך מיט…
מנהגו של עולם – הקבלה למושג Nature
וואס האט ער געוואלט זאגן? מנהגו של עולם, העצמאר[?] חז”ל. מנהגו של עולם… מנהגו של עולם… אויף זייער שפראך הייסט עס דרך ארץ אדער מנהגו של עולם אדער דרכה של עולם, אלע זעכעס[?] וואס האט נוסחאות אויף די ווארט “Nature”.
וואס מיינט די ווארט “Nature”? דאס איז שוין א לאטינישע ווארט. עס קומט פון די יוונ’ישע פוסקות[?], און פוסקות[?] מיינט רוקן זיך, תנועה. ווארשיינטער[?] זאגט מען קאלט תנועה אין שטאטיפער[?] של עולם, און עס מיינט “Nature”.
עניגערס[?]. אבער עס איז נישט אינטערעסאנט, ווייל פון דארט פלעגט מען טראכטן אזוי. מען זאגט די ווארט, און פון דעם איז געווארן דער מושג. עס קומט נאר זאגן די אנדערע ווארט, און עס איז געווארן אביסל אנדערש דער מושג. אבער עס איז די זעלבע מושג, ס’איז די זעלבע זאך. ס’איז זייער וויכטיג. זייער זעלבע זאך.
פרק ז: מעשים טובים – גוט, פרום און קלוג
מעשים טובים לעומת רצון השם
מעשים טובים, זיי זענען נאכאמאל טראכטן פון וואס א מענטש איז. זיי זאגן נישט וואס א מענטש דארף טון. רצון השם איז דורך אגב.
איך טשאלענדזש יעדע איד וואס איך קען טרענקן[?], וואס דארף ער טון אין די וועלט? רצון השם, האט מען געזאגט. איך טשאלענדזש איר צו טרעפן איין ספר וואס היינט 1900, דו זאגסט דאס. איינס מער, דאס איז פראבלי דאס. But איך מיין אפשר א ביסל פריער… ומי יעשה מהחשון ובאדם יעשה רצון ה’. צו טרעפט מיך איינער וואס זאגט דאס.
ווייל עס איז צו מיט ניצות[?] הייסט נישט רצון ה’. וואס איז די אנדערע ווארט. די ווארט איז זייער וויכטיג. איך טוה מיט וואס הייסט מעשים טובים הייסט שלמה סעודם[?].
דער רמב”ם וואלט קיינמאל זאגט אז א יוד דארף טון רצון השם, ווייל אין רמב”ם זאגט אז א מענטש דארף זיין אן אדם שלם. ער זאגט צומת[?], אז דער רבי וואס דער וויל, לעזט[?]. וואס מיינט דער רבי וואס דער וויל? לעזט[?], ער וויל נישט. עס איז א חילוק. אבער דער נוסח איז נישט קיין נוסח וואס ער וואלט געזאגט, עס מאכט א חילוק. ס’איז א אנדערע הבנה.
תלמיד: דו מיינסט אז עס איז א… אין אייניג קעיס[?], איך ווייס נישט.
המרצה: אבער דער רמב”ם זאגט קלאר, מעשים טובים. האט מען נישט צוטון מעשים טובים. מעשים טובים…
השוואה בין רמב”ם לרבינו יונה – גוט, פרום וקלוג
טאקע, וואס זאגט דער רמב”ם? א מענטש דארף טון צוויי זאכן, יא? א מענטש דארף זיין גוט און קלוג. רבינו יונה מלכים[?] זאגט אז א איד דארף זיין גוט און פרום און קלוג. דער רמב”ם זאגט אז ס’איז גענוג צו זיין גוט און קלוג. איך ווייס שוויסל[?] מיט די פרומקייט. ער האט נישט געהויבערט געווען פרומקייט.
תלמיד: ווי אזוי ווי ער זאגט? פרום?
המרצה: נאר וואלט[?]. גוט און פרום און קלוג.
תלמיד: גוט און פרום און קלוג איז די זעלבע זאך?
המרצה: ניין ניין ניין. פרום מיינט פרום. א ירא שמים, אזוי ווי זיי האבן געזאגט דארט. עס איז אזוי ווי געזאגט, דא א משתא[?] מיט די לאהבן[?] מיט עתות[?], נאר דא איינס. תהיה חכם ועלתיה תהיה. וואס איז ער אבער רבינו? ווייל דאס איז אבער, ס’איז דא אויך די זאכן וואס וועט נישט פארנעמען די זעלבע גוטע און פרומע און קלוג.
תלמיד: ניין. וואס מיינט פייס[?] איז א פיליגע זאך וואס… ערליך…
המרצה: כ’זאג וואס איר מיינט, אבער איך גיי גיין ווייטן נאך דעם. פרום מיינט אז מ’גיט פאר דער אייבערשטער וואס געקומט צו אים, פאר גאט. פאר ווארעווער יאר גאט איז. ס’איז בארי בעד[?]. ס’איז בעד אדער נאך…
גוט, זיי האבן זיך ווייערע[?] קלוג, ס’איז פאר מיר, איך ווייס דאס פארשטיין. און פרום, פייערסטע[?], טייטש, וואטעווער מענטש האט געזאגט. חובות הלבבות, קלאפע[?], מיט די ראדעלע[?] מלכה. חובות הלבבות, אדער איינער נעמט קיר[?] פון די אייבערשטע. וואטעווער, ס’איז אלעכט[?] דארט. עס איז דארך געוואוינט.
תלמיד: ניין, דאס זאגסטו שוין אז דו גייסט שוין אריין אין חקירות. איך זאג דיך נאך וואס עס מיינט.
המרצה: אוקיי, יעצט, און דאס מיינט פרומקייט, אדער נישט עקזעקטלי, איך זאג נישט וואס פייער[?] דו מיינסט.
בעל תורה לעומת בעל תאווה
און א קורצע דרמא[?] זאגט מען דארט אז דו מיינסט מצוות ומעשים טובים, און עס איז קלאר אין די חכמות, אבער דאס איז זיכער אז ווען די חכמים רעדן פון א בעל תורה, די בעל, איך מיין די בעל, וועגן קען מען דיר בעלן[?], ס’איז דא א בעל תאווה, תאווה אדער א בעל… נישט קיין בעל תאווה וועלכער א זאך האט געזוכט… אבער עס איז דא א בעל… א בעל תורה…
תלמיד: איך בין איר געוואוינען ביי א בעל תאווה.
המרצה: עס איז מיין ביי שפעטע, אה? די רמב”ם שטייט אז עס איז נאך די דעות. יא?
תלמיד: יא.
המרצה: אבער איך האב נישט געטראפן מיין חז”ל. דאס איז טאער[?] תאווה. עס שטייט בעלי אנדערע זאכן. און אנדערע מידות אפשר אויך, אבער נישט בעלי תורה.
תלמיד: אינטערעסאנט.
המרצה: אבער מיר דארפן נעמען דאס עקסטער[?]. און כ’פארמאגט[?], ס’איז דא בעלי תורה. וואס מיינט בעלי תורה? ס’מיינט, ער איז א זאך-טאט מענטש, רייט? איך שטעל מיט זייער מוכן מצוות און מלמד תורה, אסאך. אה, ס’איז א זאך-טאט מענטש, זייער אינטעלעקטואר, רייט? א ראש שלימה אין מסוכות[?].
דאס איז עקזעקטוו וואס דער רב זאגט דורך א אנדערע שפראך פון זיין חילוק. ער זאגט עקזעקטוו דאס, ווייל ער זאל זיך טון בעלי מעשים, ווען ער זאל זיך טון מעשים – ווען דער רב איז פארעמפערט[?] די קשר פון די בריתים[?], וואס ער האט גענערט[?] לעצטער וועלט.
פרק ח: תיקון טעות – פעולות לעומת מעשים
מעשים טובים ופעולות – תרגום נכון
יעצט, דאס איז וועגן מעשים טובים און וועגן פעולות, וואס ר’ שמואל אבן תיבון האט גע’טייטש’ט ריכטיג. נישט ריכטיג אין מדהיג’דיגע[?] טרענסלעישן, אבער ריכטיג אין די קאלטראטע[?] טרענסלעישן האט ער זייער גוט געמאכט.
יעצט, איך וויל דיר פאראויס זאגן זייער אן אינטערעסאנטע זאך. נעקסטע ליין, מען קען רעדן דורך נאך א שיעור וועגן פעולות ווערס מעשים קומט אן קיין כח. נעקסטע ליין איז, און עס שטייט שוין אין מיין ערע[?], און די נעקסטע שיעור וואס שטייט נאך שוין אין די ערע[?], איז לתקן טעות.
לעצטע וואך האבן מיר געזאגט אז א זאך איז א שקר זי’ חיזוק[?], און דארף מען טאקע זיין. דער רבי זאגט אז דאכנט[?] וואס זענען די מעשים טובים היום המעשים… עס שטייט אזוי… אלמעתדלה… איז עס מנהיג דארט? אלמעתדלה בין טרפין… איך קען נישט ליינען די קידוסעס[?], איך ווייס ווי מען זאגט אויף אראביש, אבער ער זאגט…
הבעיה בתרגום “אלמעתדלה”
פאר מעשה אונז האבן אונז געטייטשווען[?] אין געסטאלן[?] וואס שטייט א פעולה איז א שבות[?], אוקיי פעולת איז וואס שטייט א שבות[?] וואס די ווארט און איך האב געזאגט אז איך מיין אז עס טייטש “equal” אויף ענגליש… אונז האבן גערעדט וואס מיינט “equal”… “equal” איז א לשון את וואס מ’מיינט די זעלבע זאך. “equal” זייט עס קען זיין מער אזוי ווי עס קען זיין ווייניגער…
און דאס, אויב breath[?] איך האב געלערנט פשט, און לויט דעם האט מען עס פארשטאנען – דאס איז טאקע די ווארט וואס אריסטו נוצן… און מיר האבן בגלה געווען היינט אז עס איז צו שטות’ן.
תלמיד: וואס הייסט צו שטות’ן?
המרצה: אזוי, אונז האבן געלערנט אז ס’איז נישט שטות’ן אז ס’מיינט דעי קאנצערט[?]. אז די שטות’ן מיט די טייטש איז נישט ריכטיג. ס’הייסט, ס’איז נישט אמת אז די ווארט אלמעתדלה מיינט שבות[?]. ס’פלענט[?] נישט אמת. ס’הייסט, ס’פלענט[?] נישט אמת, און ס’איז קלאר נישט ריכטיג.
פארוואס זאג איך אזוי קלאר? נישט ריכטיג. הגה”ה ר’ שמואל אבן תיבון האט אזוי גע’טייטש’ט, און אויך ר’ יהודה אלחריזי האט אזוי גע’טייטש’ט, און ער ברענגט א פאראי’ פון די רמב”ם, ער האט אזוי גע’טייטש’ט, עס איז א טעות און א ראי’ לדעתי. און עס איז נישט ריכטיג.
שיטת המחקר – השוואה למקורות
פארוואס איז עס נישט ריכטיג? קודם, איך האב געבעטן זאגן די היסטאריע. האסטו געזעהן פארוואס איך זאג אזוי? די היסטאריע איז אזכאזוי… אונז האבן געלערנט אז די אלע רמב”ם האבן עס איבערגעטייטשט ווארט פאר ווארט, כמעט ווארט פאר ווארט.
און קענען זען דא… ווי איז עס… אין די paper, אויב הייסט ארויף דא גענוג… אין די paper קענסטו זען אז איך האב געברענגט די רמב”ם’ס מקור פון אראביש פירקי מדינה [פרקי המדינה של אל-פאראבי]. און דא קענסטו זען ווארט פאר ווארט אויף אראביש, אויף ענגליש פון אראביש, און אויף transliterated אראביש. זיי וועלן עס קענען ליינען, ווייל איך קען דאס גוט ליינען – אראביש אותיות.
שימוש ב-AI למחקר
און די אלע ארבעט האט ער געמאכט פאר אונז א צדיק וואס הייסט Artificial Intelligence, אבער ער האט שוין אויסגעטראכט, און איך האב אים געבעטן פשוט איבערכאפט און איך האב אים געברענגט די מקור, היינט קען מען זייער גרינג אלעס טרעפן, און ער האט געברענגט די אראבישע מקור פון אל-פאראבי.
און דער רמב”ם… קענסטו זען? דער רמב”ם פשוט טייטשט איבער אויף אידישע [=עברית] אותיות, אראביש – עקזעקטלי וואס ער זאגט – כבוד[?] ווארט פאר ווארט, און אפאר ווערטער וואס זענען אנדערש. איך האב געדאנקט און עס זענען ווערטער וואס זענען אנדערש. ער האט געדאהן א הסבר, אדער א הערה אין דעם פעידזש.
תלמיד: אויך עטער[?] יא?
המרצה: ניין. ער האט אנגעהויבן, און איך האב עס געפיקסט. איך האב עס בחברותא געשריבן מיט אים.
תלמיד: ניין, איך האב עס געטשעקט.
המרצה: נישט חומך[?] אויף אים גארנישט, נאר אויף די טרענסלעישן, וואס איך האב געטשעקט אז עס איז מער ווייניגער ריכטיג.
הממצא – הרמב”ם מעתיק מאל-פאראבי
יעצט, וואס האב איך געטראפן דא? די ווארט וואס דער רב שרייבט איז עקזעקטליכע[?], סאו דעם לעומס[?] האט מען עקזעקטליכע איבערגעשריבן אויף אראבישע אותיות, עס איז דער גאנצער חילוק. איז נישט קיין שושם[?] חילוק אין די ווערטער.
אבער עס דארף מען וויסן ווייטער, דאס האב איך שוין נישט געברענגט, איך האב נישט געהאט קיין צייט צו רעדן מיט איר [=AI] אס איז שיינע עלטס פינפיל[?]. אבער, ווי האט עס דאך דער רבי גענומען? ווי האט ער גענומען די תורות? דאס האט ער איינס גענומען. ער האט געזאגט, ער האט זיך גערומען פון די קדמונה פון תל אדם אין אריסטו. פון אריסטו.
עס גייט מען זוכן אין אריסטו ווי האט ער עס גענומען. אבער אריסטו האט געשריבן א גריכיש, און איך קען עס לערנען אויף ענגליש. דאס גייט דאך נישט ארויסקומען מיט דעם. ווייל ברוך השם, עס איז דא איז ווייסן ווערט עס גענומען פון פארוואס ווייל ווידער רבים האבן געלענט אריסטו, דער רב האט אויך נישט געקענט קיין גריכיש.
אישק בן חונין – המתרגם מיוונית לערבית
נאר וואס, עס איז געווען א גוי, ער האט געהייסן אישק בן… סאמטינג… כנען משה כזה[?]. און ער איז געווען א זייער פרימערס[?] טרענסלעיטער פון אריסטו באלעארביש. עס איז פאר א פאר יאר פאר דער רמב”ם האט געווען געווען. דער רמב”ם אין די בריוו צו שפילה בן טיווואוין[?] ברענגט
[הטקסט נפסק כאן באמצע המשפט]
דרך האמצע והשורש ע.ד.ל – חקירה פילולוגית ברמב”ם
פרק ו: מקור המונח “מעתדלה” – בירור לשוני והשוואת מקורות
מקור המונח בתרגום אריסטו לערבית
ווייל ברוך השם ער איז דא, איז דעסטוועגן ווערט עס גענומען פון פארוואס? ווייל ווידער רמב”ם האבן געלערנט אריסטו. רמב”ם האט אויך נישט געקענט קיין גריכיש. נאר וואס? עס איז געווען א גוי געהייסן אישק [Ishaq ibn Hunayn] – אישק אבן חונין סאמטינג, און ער איז געווען אזא פרומער טראנסלעיטער פון אריסטו אויף ערביש. עס איז פון א פאר יאר פאר דער רמב”ם האט געווען. אזוי ווי איך ווייס, מען קען לערנען היינט צום די כאפן, איך ווייס. איך געפארן אין אינטערנעט.
אניווייס, אונז האבן דעם מענטש’ס טראנסלעישן אויף ערביש, וואס דו האסט געדרוקט א פאר מאל, שוין מיט קארעס טרעפן אינעם אינטערנעט, ס’איז אלץ דא. און מ’קען קוקן וויאזוי ער איז א טראנסלעיט אדער די לשון פון אריסטו וואס ער זאגט אז מ’דארף גיין בדרך די אילוי סם מ’הא די איקוועל און די מלמצא. זיי וועלן זען אז די ווארטהעלע… אין אריסטו, איז דא ביידע די שונא.
שתי המילים באריסטו: שווה וממוצע
דאס הייסט אזוי ווי איך האב עס געלערנט, ווייל איך האב עס געלערנט פון אריסטו, אזוי שטייט דארט. אז אריסטו הייבט אן צום מסביר זיין אז עס איז דא… אין יעדע זאך זיי זאגט מען אז מען קען צוטיילן דעם עסטן – anything that’s divisible and continuous מען קען האלטן איינס צוטיילן. איז דא מער, ווייניגער און גלייך.
אויף דעם שטייט די ווארט – און איך טענק נישט אויף די יווניש’ע ווארט – אויף ענגליש שרייט מען עס איז equal, אז דער שטייט ווייסט וואס עס מיינט. און אויף ערביש שטייט שווה – מה שווה הוא. עס איז א פידעלע של קודש – שווה. די זעלבע שורש. שווה טייטש גלייך. דאס איז אמת – שווה טייטש גלייך.
נאכדעם אבער זאגט ער – וואס דעי איז נאך נאר דער ערשטער הגדול – וואס דער שובע איז דער וואס איז ממוצע אויף ערביש – סארי אויף יווניש איז עס, אויב איך דענק נישט – ממוצע אפשר מעסטאט – אינצווישן צוויי קיצוות’ן. וויאזוי טיילט מען די ווארט ממוצע? דאס איז די ווארט וואס דער רב מ’האלט אינאיינברענגען.
דא, ס’איז אויף ערביש – מוטאוועסט השקר זעט… דא שטייט מטהוסטא, דאך איז דער נאך פונעם עובדים אין קידוש. דאס איז תשמר מוצאי אויף ערביש, אינצווישן, אינצווישן. הער אויס, הער אויס. ממוצאי איז תשמר מוצאי. מטהוסטא, מטהועסט, איז מטהועסט אזעלכע דלות ראשונות, דאס איז תשמר מוצאי אויף ערביש, און דעיס איז אויך ריכטיג translated געפונדן.
דאס איז אלעמאל – ווען זיי רעדן פון דרך אמוצע, דאס שטייט דאס ווארט אויף ערביש. אין די גאנצער ספר – איך האב געטראקסט דא אין די ווארקייל גלאסערי – מיר קענען זען יעדע ווארט וואס האבן געמאכט זייער גוט פאר ווער ס’זוכט אזעלכע זאכן, ווי ס’שטייט יעדע שורש אין די ספר, יעדע ווארט, און ס’שטייט אז דאס וואס ער טראנסלעט אלעמאל וואס דאס הייסט ממוצע אויף יווניש, טראנסלעט ער מיט דעם שורש. עס איז זייער גוט.
המילה השלישית ברמב”ם: מעתדלה
אויב אזוי, איז זייער גוט. האב אן צוויי ווערטער, איינס איז ממוצע, און איינס איז שווה. אזוי האב איך טאקע גוט לערנט. אבער אין די רמב”ם שטייט א אנדערע ווארט אזא ערביש. נישט אין די רמב”ם. נאכנעם אין די פאמיליאר ערביש שטייט א דריטע ווארט – מעתדלה. ער זאגט אותך די מעתדלה היא מיד. כולה א גאנצער אינטערעסטע ווארט טוט נישט טייטש, און מ’המצא דעם ווארט.
אפשר איז עס יא טייטש, אבער ס’איז נישט טייטש שווה. זיכער נישט. ס’איז נישט טייטש שווה בכלל נישט. מען קען עס מאכן מיט א עדש, מען קען קוועטשן, און מיט א קוועטש קען מען עס מאכן טייטש. אבער נישט היינט דעיאס, ס’איז טייטש עפעס אנדערש.
אה, וואס איז עס טייטש? זייער אינטערעסאנט, און די טראנסלעישאן פון אריסטו, רבי, ס’טייט נישט קיין איינמאל דעם שורש. ס’סטייט נישט. איך האב געטשעקט, ס’סטייט נישט. ס’איז נישט קיין ווארט וואס קומט פון די טשערנאטיסטישע א נייע ווארט. פון וואו קומט עס? א גוטע שאלה.
איך האב דעם מחלוקת מיט די טשעט – איך ווייס נישט צו אייער אייג פון קאפ אריין – עובד היינט, אז ס’קומט פון ערגעץ. איך האב געטשעקט, ס’איז נישט קלאר. עס קען זיין אז יא, קען זיין אז נישט. אבער איך ווייס יא צוויי זאכן וועגן די ווארט. און איך ווייס פון די רמב”ם, אוקיי?
שיטת הלימוד: מרס”ג לרמב”ם
איך האב געזאגט לעצטע וואך, איך ווייס נישט. איך לערן אזוי ווי די ראשי. ער לערנט ארמיש פון תרגום אונקלוס, און צוריק געטראנסלעטעד. אזוי קען איך פעסער פארשטיין ווען איך קען לערנען די שפראך וואס דער רמב”ם לערנט.
קוקט אין די הייליגע ספר פון וויאזוי לערנט מען ערביש, האט מען געזעהן פון די טראנסלעישן, נא, פון תרגום רב סעדיה גאון על התורה, זעט מען ווי עס שטייט אין תורה די ווארט צדק טייטש אז ס’איז מיט דעם שורש. צדק צדק תרדוף, אדלה אדלה אדלה. רבי ער טייטש עס נישט צוויי מאל, ער האט א וועג וואס ער איז נישט גורס, די סארט פון די זכות.
א צדיק אלעמאל טייטשט אדל. אלעמאל. זענען צדיק גאר. און דאס איז אמת. אין ערביש… איך האב עס נישט אויסגעטראפן. ערביש, די שורש, מיינט צדקות. אויף ענגליש, צדקות, טייטש, justice. אבער justice האט אויך אויף יווניש און אויך אויף ענגליש א ברייטערע פארנומען, אזוי ווי מען זאגט צדיק – a just man. עס מיינט נישט דארט נאר עוסק און מדרש, א צדיק צאל. צו מיינט עס איז ריכטיג. דו קענסט פארשטיין. Justice – דאס איז א טייטש דעי שורש, א טייטש צודק.
רמב”ם מורה נבוכים חלק ב’ פרק ל”ט
יעצט וואס איז זייער אינטערעסאנט, איז אז דער רמב”ם – און באלד איך האב דיך געזאגט א שטיקל רמב”ם, איך האב אים געברענגט אין די מונע וועלכן מ’זאל עס קענען זיין – א דבר פלא, ממש א דבר פלא, און אלפי רבי אפארענטלי ניצט דאס ווארט אויכעט פאר דער וואס פירט זיך בדרך המצוות. אייניג פשט.
שטייט איין מינוט האט ער געקענט דערווייזן א שטיקל רמב”ם און עס איז געווען א דבר פיל קוק ווען עס איז דא א שטיקל רמב”ם וואו וואו איז עס אהם איך ווייס ווי ס’איז חלק ב’ פרק ל”ט אוקיי זייער א וויכטיגער פרק וואס האט צוטון מיט דרך אמוצע.
עס שטייט אזוי, איך האב אויך געדארפט ברענגען עס נישט פון אינעווייניג, באט נישט אן אנדערעמאל. עס שטייט אזוי, ער רעדט וועגן דעם… עס ביסט פון אינעווייניג. יא, אבל די איירער… ביז ער וואלט גלייבן אין גמי, איך פאר נישט גלייבן קייניש. און עס איז געהער אויס.
הקשר: מעלת משה רבינו ותורתו
דער רמב”ם זאגט דארט אזוי… ער רעדט וועגן דער מעלה פון רבי יוסף משה – דאס איז א פרק קיין רבי יואל. ער רעדט, פארוואס נאר משה רבינו האט געקענט מאכן א תורה, איז נישט פאר אים, און נישט נאכדעם איז געווען א נביא וואס האט געמאכט א תורה. דאס איז די נושא פון דעם פלג.
און ער איז ווייזנער, פארוואס? קודם ברענגט א רייסל, א פילע ידות חכמנא, אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו. עס נישט מאכט קיין תורה. נאכדעם זאגט ער, אז אויך נאכדעם איז נישט געקיילט פון קיין נייע תורה.
הפסוק “לא בשמים היא”
וכן נאמר, כן יאונתם. דאס איז וואס שטייט לא בשמים היא. יא, דער רב ברענגט די טייטש, לא בשמים היא. אייזער כדי אז לא בשמים, ס’איז שוין מער נישט דארט. מען האט שוין אלעס אויסגעגאסן. ס’איז שוין אלעס דא? די מיינע קען נישט זיין קיין אייו, פאר ס’איז נישט דא פון ווי ס’איז געקומען. כאפסט? דער אייבערשטער איז שוין אויסגעגעבן.
כאפסט, איך האב נישט קיינמאל געפרעכט אז לא בשמים איז דארט. לא בשמים – איז טייטש? יא, מען קען עס. איך האב געמיינט אז עס איז נישט דארט, עס איז דא. ווייל עס איז מער נישט דא. דער אייבערשטער האט געהאט א תורה. עס איז used up. מער נישט דא. דאס איז די מציאות. דאס איז the truth. אוקיי.
העיקרון: שלמות מוחלטת אינה ניתנת לשיפור
כי הדבר השלים בתכלית השלימות האפשרי במינו, א זאך וואס איז די שפיץ שלימות וואס קען זיין פאר דעס סארט זאך, אי אפשר שימצא, צו עס איז לא במינו אלא חסר מן השלימות ההוא. מ’קען נישט ווערן בעסער ווי דער חורבן מיין. מ’קען זיין אין בתי ספרות, ובחסרו במעזיג השווה אשרי תכלית שבעה המאונה ההוא. כי כל מעזיג יוצא מן השווה ההוא בוחר שרן התחספות.
דאס איז די ווארט שווה פיר מאל. גלייך… אנדערע ווערטער… דער גלייכער וועג, מע קען נישט זיין בעסער פון דעם.
הסבר הקשר לדרך האמצע
דאס וואס געזיינט עס ביי דיר וואס אונז האבן דעם מסביר אין איין שודר, ווייל די כלל גוט איז די דרך האמצע. פארווייל די דרך האמצע איז נישט ווייל דו קענסט צו זיין בעסער… בעסערע… קענסט צולייגן וואס וועט ווערן ערגער, נישט בעסער. עס לערנען נער, עס זענען מער פרעהם, מעסטו זיין א ערגערער מענטש, נישט א בעסערער מענטש. ווייל דעם איז לויט תוספה דער תגריר, רייט?
און ער זאגט – זיי, ער, עס הערט אויס, יעצט, ער זאגט אזוי, איך וויל דיך ווייזן היינט – כי ראוים, אזוי איז די תורה – דאס איז די פשט פון דעם תורה – כי משה איז באר משבוע – פון די שווה, פון די גלייכקייט פון די תורה – דאס הייסט, נתבה, ווי איז נתבה געווארן – באלד דער זאגט, ער גייט, דו פארשטייסט – ווייל דו לערנסט די תורה, כאפסטו נישט, אז ס’איז אזא אזא גוטע מיטל מעסקה, ווי געסט לענטער כתמוץ, עס פארשטייט אזוי, זאגט ער אין די ענדע פון די פרק, אבער זוכט אים, זאגט ער אזוי, קוים ברענגט ער אויף די ים פסוק.
הפסוק “חוקים ומשפטים צדיקים” – המפתח להבנה
ואומר, אזוי ווי עס שטייט אין פסוק, חוקים ומשפטים צדיקים, ס’שטייט אים, יגאל גדול השלוחים פון משפטים צדיקים, וכבר יודעת, דו ווייסט שוין, וויאזוי ווייסטו, שאין צדיקים שווים – דאס וועט מען טון מיט די טראנסלעישן – צדיקים וואס טייט שווים – יעצט, דא שטייט נישט דאך שווים אין די בגינט, ס’שטייט נישט שווים אין די מקום.
יא, עקזעקט. ס’שטייט שאין צדיקים – מרת עדילה. און וויאזוי ווייסטו דאס? איך האב געקאלט ר’ זאב אלדאן און געשעקט א מעסעדזש און ער האט געזאגט אז אוודאי ווייסטו ווייל דו ביסט געגאנגען אין חדר און דו האסט געלערנט ר’ סעדיה גאון’ס תפסיר און דארט שטייט אזוי די חוקים ומשפטים צדיקים דעם שורש… און יעצט…
הבנת המונח “צדיקים” כ”מאוזנים”
אבער איך מיין אז ער איז נאך נישט געגאנגען אינטערעסאנט, ווייל ער האט זיך אנגענומען אז די מילה האט ער פארשטארן אזוי, אז אויף ערביש, די שורש מיינט צדיקים, צדיק, עס מיינט אויך צוויי אימעגליך אינדערמיטן, עפעס אזא סארט זאך, וואס איז א בעלענס, אפשר בעלענס איז א בעסערע ווארט, ממילא פארשטייסט אויב דו האסט געלערנט אזוי טייערשט נחדר, פארשטייסט אליינס ווען די תורה איז די חוקים ומשפטים צדיקים, וואס הייסט די תורה איז א צדיק? די תורה איז א צדיק, וואס מיינט די תורה איז א חוקים ומשפטים צדיקים?
justice איז די טייערש, אבער וואס מיינט די? ער זאגט אז די צדיקים מיינט נישט דאס, צדיקים מיינט דא נישט דא justice.
הבחנה בין שני מושגים: צדק ו-justice
דער רמב”ם, ווען ער רעדט די דעפיניש פון צדיק, און ער טארט justice, זאגט ער אן אנדערע ווארט. עס איז דא אן אנדערע ווארט פאר justice אויף ערביש. דער רמב”ם נוצט פון אים ווילען אמת’ע גערעדע וועגן justice, נישט דעם ווארט.
און אין די פאראייניגטע וואכן חדר גימל, פרק, און יום ביי, איז די גוטע דעפיניש פון justice. justice איז געגעבן פון יעדער איינער וואס קומט צו חיים. ער זאגט נישט justice מיינט גלייכקייט. ס’איז נישט ריכטיג דאס וואס איך האב געמיינט אין ערדכי חורים מסכים געווען, אז די ריזן פארוואס עס קאנעקט זיך די זאכן, איז ווייל justice מיינט דאס, ס’מיינט נישט דאס.
די מדה פון justice, בפני עצמות, איז א מדה פון בפני עצמות, ס’מיינט נישט דאס, ס’איז אן אנדער ווארט, טרעקט נישט די ווארט, די אנדערע ווארט איז אן אנדערע זאך. נאר וואס גייט דא פארען, אז אן אנדערע זאך. א גאנצע אנדערע זאך.
אפשרות קשר למושג הבריאות
און ס’וועקט נאך אז אפשר עפילו א חידוש, אז דער ווייסט נישט און דארפסט טשעקן אויב ס’איז ריכטיג. עס זעהט אויס אז ס’האט צוטון מיט דעם וואס ס’קען זיין אז מען פלעגט נוצן די ווארט אוכעט, און דאס קומט פון פליטא שוין אוכעט אביסל, פון די נושא פון געזונטהייט. ווייל אונז האבן געלערנט אז חולי הנפש איז אזוי ווי א חולה, און בריאות הנפש איז א געזונטהייט. יעצט, אונז האבן געלערנט… און זיי האבן נישט געלערנט. דעיסטע רומאן האט דאס געלערנט.
פרק ז: השערה חדשה על מקור המונח “מעתדלה” – קשר לפלאטו ולתורת הבריאות
השערה על מקור המונח מפלאטו
ס’זעט אויס אזוי האט מען געטענה’ט, איך ווייס נישט אז מען דארף טשעקן אויב ס’איז ריכטיג. ס’זעט אויס אז ס’האט צו טאָן מיט דעם וואָס ס’קען זיין אז מען פלעגט נוצן די ווארט אויכעט, און דאָס קומט פון פלאטו. שוין אויכעט א ביסל פון די נושא פון געזונטהייט.
תורת הבריאות כמשל למידות – הרחבה
חולי הנפש ובריאות הנפש
ווייל אונז האָבן געלערנט אז חולי הנפש איז אזוי ווי א חולה, און בריאות הנפש איז א געזונטע. אונז האָבן נישט געלערנט דאָס, דער רמב”ם האָט עס נישט געזאָגט, אבער אלפי ראבי האָט עס געזאָגט אין זיין ספר א מינוט פריער. ס’ווערט אויך אז דער רמב”ם גייט מיט די וועג.
עיקרון המחלה והבריאות
אז וועגן דעם די זעלבע וועג, אזוי ווי א חולה – וואָס טייטש א חולה – האָט מסביר געווען דער חכמי הקדמונים, אז א מענטש האָט פארשידענע יסודות, פארשידענע ליחות, פארשידענע פארטס פון דער מענטש. און א חולה איז ווען ער איז צעקריגט מיט זיך אליינס.
מחלוקת – ווי אזוי האָט ער שוין געזאָגט אמפדוקלס [Empedocles – פילוסוף יווני קדמון], עס גייט פון אים, איינער פון די חכמים. ווייל אויך ר’ נחמן ברסלבר אלי פראווינס [כנראה: אליפז פרובינס, מתרגם ספרי ר’ נחמן מברסלב לצרפתית]: די וועלט קומט פון מחלוקת. די מענטש האָט פארשידענע כוחות אין זיין גוף, און אז זיי ארבעט נישט אין הרמוניה, זיי ארבעט נישט צוזאמען, איינער איז די פיר נישט דערמיט – גייט רעפענען פון די גוף ממש.
המושג “מזיגה”
מידות איז א משל פון דעם. ער זאָגט שמיידט נישט – איך ווייס נישט ווער עס איז א משך וואָס עס מיינט יענס. אבער מזוג מיינט אויסגעמישט, אזוי ווי מ’זאָגט דאָס יינען [יין]. אז זיי זענען גוט אויסגעמישט מיט די ריכטיגע בעלאנס – נישט צופיל וואסער, נישט צופיל וויין. דאָס הייסט אז ער האָט א גוטע מזוג, א גוטע מיזיג, א גוטע מישאכט. זיי ארבעטן גוט. עס איז מידי געזאָגט.
פון וויילן העברים האָבן שטארק דערזאָגט: די מעלות האָבן פונקט אזוי ווי די בריאות הגוף ארבעט אזוי. זעלבסט, אזא בריאות הנפש ארבעט אזוי. אזוי ווי מען מוז – אלעס ארבעט צוזאמען ריכטיג בעלאנס, נישט דער רויטער ס’הייטי [כנראה: הדם האדום], די ווייסע איז צו ווייס. עס איז שלום, דאָס איז שלום. דאָס איז דעמאלטס זענען מענטשן געזונט. די זעלבע זאך איז דעמאלטס זענען מענטשן מידות זענען געזונט, ווייל ער פירט איך יעדע איינס לויט וויפיל ס’איז דארט.
הכוזרי ורפובליקה של פלאטו – השוואה מפתיעה
החסיד כמושל בנפשו
די אנדערע אפעקט פון דעם האָט דער חסיד’ער [הכוזרי] געזאָגט אין סטעטערס [כנראה: statements], ווי עס איז ממש ווארט פאר ווארט פון פלאטו אויף די רעפובליק, אז א צדיק איז א גוטער פירער פון א לאנד.
למשל, דו גייסט אין די כוזרי ווי א מאמר ג’ האָט די חסיד דער גודא [כנראה: the good one]. דער מלך האָט געפרעגט פאר די חבר, פארציילט דיר, וואָס איז דער ענקער חסיד? וואָס איז דער ענקער אידעאל מענטש?
ער הייבט אָן צו פארציילן אז דער מלך האָט געהאט פארשידענע סאלדאטן, יעדער איינער האָט אים געלייגט אויף זיין פלאץ. און אין סוף די לאנגע משל, רעגט ער אים: וואָס ער האָט געפרעגט וועגן א חסיד, נישט וועגן א משל.
תורה כדרך האמצע – ביקורת על הפרישות
די פראקט איז מטה גלע און מעטער דעהאל [כנראה: the fact is clear and matter of course] – תורה הייסט נישט וואָס זאל ווערן א מנזר, תורה הייסט וואָס זאל גיין א מדבר. מען געבן תורה אין מדבר, וואָס הייסט וואָס זאל גיין א מדבר? ס’הייסט לער א חתם [כנראה: teach a lesson] וואָס א נארמאלער מענטשלער זאל וועבן אין דעם ס’וועלט מען ווערט. סאו [so] זייט זייער שטארק די זאך.
הצדיק כמנהיג המאזן
זעלבסט איז די חיזור [כנראה: the structure], די זעט יעדע אר יעדע שלי חלק [כנראה: each and every part]. אביסל פאר די שכרון [שכל], אביסל פאר די דמעון [דמיון], אביסל פאר די תאוות, אביסל פאר יעדע זאך – און אזוי פירט אין זיין לאנד. און דעס הייסט א צדיק.
הגדרת הצדק אצל פלאטו
דעס איז פלאטו’ס – דער רעפובליק’ס – דעפינישן אויף Justice [צדק]. און Justice טייטשט געבן פאר יעדער מיידל [כנראה: for everyone their due]. זאָגט ער אז א צדיק הייסט – פארוואָס רופט מען א צדיק? – וואָס איז מיט כללי א צדיק?
שייכות Justice, ווייל ער א צדיק איז איינער וואָס גיט פאר יעדע חלק פון זיין חלקי הנפש וואָס ערקומט זיך זייער. דאָס איז די מער ווייניגטע א דעה פון דרך המצוה, וואָס איז דער פלאטוניק א דעה, נישט אזוי פול אריסטות [Aristotle].
שלושת התחומים הזהים
און די זעלבע דעה פון רפואה, די זעלבע דעה פון… די דריי זאכן זענען די זעלבע זעלבע זאך:
– רפואה איז א גוף – רפואה בגוף
– רפואה אין תנפש – רפואה בנפש
– הנהגות אין מדינה – הנהגת המדינה
און אלע דריי ארבעט פונקט דאָס זעלבע. און אלע דריי זענען צדיק, און אין אלע דריי דארף מען זיין א זאך וואָס הייסט א דאו [כנראה: one who], איינער וואָס איז צודק, איינער וואָס גיט וויכטיג פאר יעדער איינער זיינס פלאץ.
פירוש “צדק” כאיזון – חידוש פרשני
בחירת המונח “שווה”
און פון דעם האָט מען געזאָגט – דארף זען דער הרב הרבי ווען ער האָט געזאָגט דאָס ווארט, ער האָט נישט געזאָגט שווה. שווה איז א טעכניקאל ווארט וואָס בעצם קומט פון די מעסעדזשען סחורה [כנראה: measuring merchandise], איך ווייס וואָס. ער האָט שוין גענוג די ווארט וואָס אינקלאדירט די אידעא פון זיין בעלאנס, מער אזוי ווי אפשר פון די חכם שרפיה [כנראה: Greek wisdom], אויף די חכם פון סתם מדינה.
צדיק = מאוזן
אזוי טענה’ן ער זאָגט אז דער צדיק איז טייטש בעלאנסט. בעלאנסט ריכטיג, עס הייסט אזוי עקזעקט [exact]. אזוי טענה זענען טאטש דנטרא [כנראה: that’s the true meaning] – נישט צדיק. א חוק עם השתנה און צדיק דערציילט ביז א טעדיש בעלאנס [כנראה: tells us it’s balanced].
און דער רבי זענעט ביז די תורה איז א חוק עם השתנה צדיק און די תורה דערס’ני [כנראה: teaches us]. די תורה איז די מערסטע בעלאנס. אזוי ס’געהייבט אל [כנראה: so it all] דיקלעטני [כנראה: declares]. מוז הנצד [כנראה: must be just].
תגובת תלמיד חכם
און די מאסטער [master] פון די 2004 פילאציע קאנסעאר [כנראה: philosophy conference], פארוואָס איז דער גערעכט? איך בין א גערעכטער רעקל [כנראה: I’m a righteous person], ווייל דער נאנט האָט איך נישט אפ [כנראה: because I don’t take what’s not mine]. ס’איז א ביסל פאני [funny].
ס’מאכט אַרויסל מער סענס צו זאָגן אז א צדק בעצם מיינט לייכקייט [כנראה: equality], העסט בעלאנס, און א מאזני צדק איז אין צו עס איז גוט קיין מזכן [כנראה: well-calibrated scales].
קושי במציאת מקורות
אזוי וואלט ער געזען טענה’ן, איך האָב נישט געקענט טראפן קיין אנדערע חוץ פון דעם פסוק. ווייס איך נישט וואָס דער אנדערער באקומען פאר דעם פסוק. ס’איז א גוטער פארשטעלטער [כנראה: it’s a good explanation], אבער דער עולם האָט געזאָגט אז ס’איז שטיצט [כנראה: it’s a stretch].
תלמיד חכם: איין יצחק פרעגט, ער זאָגט אז ס’איז גוט, ס’איז בטורי תורה, ס’איז זיכער גוט.
רס”ג והתרגום הערבי
מרצה: רעדנע ווי אז דער רבב [כנראה: רס”ג – רב סעדיה גאון] האָט אמת’דיג אזוי פארשטארן אליס אין דעם פסוק חוקים ומשפטים צדיקים, ווען דער חודש [כנראה: when the month – או: when the innovator] האָט עס אזוי פארשטארבן אמת’דיג, וועגן ער האָט געליינט על אסאך די גולן טרענסלעישן [the golden translation – התרגום הערבי המפורסם].
אמת זאָגט ער אסאך מאל אין די ראמע [כנראה: in the frame] פון א אזאקע ידיעה [כנראה: such knowledge], אסאך מאל מיינט ער פון די טרענסלעישן וואָס יעדער פלעגט לערנען אין חדר. און די עס א דעי טרענסלעשן [the translation] מיינט די עס, די עס אליינס איז א חידוש שלום פאר רבי [כנראה: is itself an innovation for the Rebbe], עס איז נישט פון די פריערדיגע פרישה [כנראה: earlier interpretation] פון אריתיג [כנראה: Aristotle], זיי האָבן נישט אזוי געלערנט.
און עס ווערט אויסגעלייגט צו האָבן צוטוהן מיט די אידעע וואָס איך האָב יעצט געזאָגט, פון די כוזרי פון פלאטו, פון די איזון, פון די בעלאנס.
הצעות תרגום ל”מעתדלה”
הקושי בתרגום
ממילא קומט אויס אז אויב מ’וויל טייטשן, איז נישט אזוי ווייד [wide – רחב]. אז אויב מ’וויל טייטשן, קומט עס אזוי. איבער’ן טובן [כנראה: over the good] וואָס האָט געטייטשט שווה, מ’האָט נישט געטייטשט די ווארט אינגאנצן.
אין גאנץ טייטשט אינגאנצן א די שורש שווה, ווייל ס’איז נישט א ביסל פאני. און אויב מ’וואלט געטייטשן בעלאנס אדער שקולה, וואלט עס שוין געוועסער געווען.
תלמיד: א שבא [כנראה: שווה] איז נישט קיין שייכות צו דעם וואָס מיינט ער עפעס אנדערש, איך בין נישט מסכים מיט זיין צושטאם [כנראה: assumption]. ער זאל צושטעלן לכאורה אן אנדערע סובדזשעקט.
מרצה: מען דארף זיך טייטשן אפילו אידנ’ע [כנראה: even in Yiddish], נישט אפילו זאקלי [exactly]. נישט נאר דעם. עס שטייט נישט דא די ווארט.
תלמיד: וואָס וואלט געוואלט שטיין שבים [כנראה: שווים]?
מרצה: מען קען שרייבן שבו אויף ערביש. דא א ווארט שבו אויף ערביש. מען דארף נישט אנקומען צו אזא פאני ווארט וואָס מיינט אמאל יא און אמאל נישט. עס איז דארט קעגן טויטש [against translation].
הכרח התרגום המורחב
דערפאר, ווייל מען וויל דא איבער-טייטשן, האָבן מען געדארפט איבער-טייטשן צדיקים. נא דער רמב”ם’ס טייט שוין זיי ברענגט פון… אויב מען וויל שרייבן נאר שוין א מקרא דארף מען טייטשן… מעשי מצדיקים… המעשה מצדיקים אפשר…
דאָס איז שוין פאני, אויב דו קענסט אז דו ווייסט נישט די טייטשן פון די פסוקים, ווייל דו האָסט נישט געלערנט רחצה דוגענטייט [כנראה: Greek philosophy]…
הצעות ספציפיות
די מעלה טאקע, האָב איך געטראכט אז מען קען שרייבן צוויי ווערטער. דער רמב”ם זאָגט אין אין זיין רענדער [כנראה: in his rendering]. איינמאל דארף מען שרייבן צוויי ווערטער פאר איין ווארט, מ’זאל בעסער פארשטיין.
דערפאר, מ’קען שרייבן א מעשה, א צדקה, א משכילה [כנראה: הפעולות הצודקות המשוכללות]. ווען דו פארשטייסט די פינקטליכע וואָס איך זאָג… און אין שקולה, וואָס ווערט פאר מיר א בעסערע ווארט, ווייל עס גיט אַרויס דער בעלאנס.
שקלול או איזון?
די אנדערע האָבן געשיינט [כנראה: suggested], איינער אנדערע איז שווארצער [כנראה: another scholar], האָט געשיינט לערנען מיזונים [מאוזנים]. אבער מיזונים מיין איך, איז אויף עברית. איך מיין נישט אז עס שטייט מועזן און ספרים הקדושים.
קען זיין נישטן אויזן [כנראה: או אוזן] וואָס קומט אסאך אריין. אויזן איז בעלאנס, because it’s inside the ear, and it’s the balance.
תלמיד: איך וויל זיין א פארוואָס צו עסטעסט מיט אזן [אוזן]. אפשר סטייט עס יא, אפשר האָב איך א עדזשי טעק [edgy take – גישה נועזת]. דו שטייט מיט אזן?
מרצה: יא, וואָס דו שטייט מיט אזן… נו, איך פרעג דיך.
תלמיד: זיי האָבן זיך געמזרח’ט [כנראה: they oriented themselves]. זיי האָבן געאדווערט [advertised – כנראה: העידו] אז מען זאָגט מיט אזן.
מרצה: ניין, פארוואָס זאָגט מען פאר אזן? אויב ווער איז די לשון, דעי ווארבס מוזן איז א זאך וואָס שטייט… איך מיין אז ס’שטיינט עיברע צו מיך [כנראה: it seems Hebrew to me]. מ’ווייסט נישט.
איך בין שקולים, עס איז זיכער מער טראדישענעל. סאוי [so], מילה, האָב איך געשריבן אזוי, און איך מיין אז ס’איז…
סיכום החידוש המרכזי
אבער וואָס טו איך אויף בעיקר די זאך, אז די ווארט צדק קאנעקט זיך מיט די ווארט הצדק? אדער אן אדם שקול – איך ווייס אז אדם שקול שטייט אין די תורה. לאזט עס סאונד בעסער צו מיך.
שוין אז דאָס איז מיין חידוש פון היינט, דאָס ווילסט מען לערנען. ווייל איך וויל נישט שרייבן, ס’וועט מען דארפן מיטשרייבן די גאנצע אור [כנראה: the whole light – או: the whole lesson], איינער באשטיינט [כנראה: one understands].
איך שרייב צו, איך שרייב צו די אגורה [כנראה: the letter/correspondence]. איינער… ווייל מיין איינעם ליינטער [כנראה: my one reader] איז צוגעלייגט, איך קען נישט אנהייבן מיט די מערסטע זון דא [כנראה: I can’t start with the main point here]. איך האָב געווארט עס לערנען אן איינעם.
ווייל ווייל איך טון, מיר זאָגן נאר מיט די בעסטע, ווייל דעמאלט מענטשן מייסן וואָס ער מיינט. מען ווערט זעהן, מען ווערט שוין, מען לייסט נישט [כנראה: one doesn’t read]. דא זענען געווארן איבערגעשטאנען איבער דעם גאנצע פרואוון אין ווינגער [כנראה: we’ve gone over this whole proof in detail], ווען דער פאנטס האָט געלאזט א געמייניג און א אפענס צווישן דאטאל [כנראה: when the point has left a common ground and openness between the details].
—
סיכום עיקרי הפרק:
1. השערה חדשה: המונח “מעתדלה” עשוי להיות מושפע מפלאטו ומתורת הבריאות היוונית
2. תורת הבריאות: מחלה = חוסר איזון בין היסודות; בריאות = מזיגה נכונה
3. הכוזרי ופלאטו: החסיד/הצדיק = מנהיג המאזן את כוחות נפשו, בדומה להגדרת הצדק ברפובליקה
4. שלושת התחומים: רפואת הגוף, רפואת הנפש והנהגת המדינה – כולם פועלים על פי אותו עיקרון
5. חידוש פרשני: צדק = איזון/שקלול; “מאזני צדק” = מאזניים מאוזנים
6. קושי התרגום: הצעות שונות – “שקולים”, “מאוזנים”, שימוש בשתי מילים
7. הקשר המרכזי: הקשר בין המושגים צדק, צדיק ואדם שקול
וישלח יעקב מלאכים – א מענטש קען האבן געטליכע מידות כפשוטו – וישלח תשפו
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור: עבודת המידות והשפעתה על העולמות העליונים
מבנה השיעור וזרימה לוגית
פתיחה: הצגת השאלה המרכזית
השיעור פותח בשאלה יסודית: כיצד ניתן להמחיש ולהבין באופן מעשי את השפעת מעשי האדם על העולמות העליונים? המגיד שיעור מדגיש שאין הוא מסתפק בתשובות תיאולוגיות גרידא, אלא מחפש נפקא מינה למעשה – כיצד הבנה זו משנה את אופן העבודה בפועל.
הקדמה חשובה: מושג האמונה כמחבר
לפני הכניסה לתירוץ המרכזי, מוצגת הקדמה חיונית על מהות האמונה:
1. אמונה כמדרגה ראשונית – מידת המלכות, השלב הראשון בעבודה
2. אמונה כ”פטנט” מופלא – מחבר בין האדם להשגות גבוהות גם בזמן קטנות המוחין
3. אמונה כ”מחבר קר” – לא רגש חם אלא קישור פשוט: “אני מאמין שזה כך”
דוגמה מיעקב אבינו: במשך 22 שנה לא זכה להתגלות, אך שמר על הקשר דרך אמונה – “לישועתך קיויתי ה'”
התירוץ המרכזי: הבנת מהות המידות כצורה וחומר
עיקרון יסודי: המידות כנתינת צורה לחומר
1. החומר – הכוחות הגולמיים של האדם (רגשות, תחושות, יצרים)
2. הצורה – ההגדרה וההכוונה שהשכל נותן לכוחות אלו
3. העיקרון: ככל שהצורה השכלית מדויקת ועמוקה יותר, כך המעשה המעשי יוצא מדויק יותר
המשל המרכזי: האמן והחומר
– האמן מחזיק בראשו צורה מדויקת של היצירה
– הצורה השכלית מדויקת יותר מהחומר הגשמי
– תהליך היצירה = העברת הצורה מהשכל אל החומר
– איכות התוצאה תלויה בבהירות הצורה השכלית
יישום על עבודת המידות: רמות שונות של הבנה
דוגמה ממידת הכעס – שלוש רמות:
רמה א’ – הבנה גשמית: “כעס מזיק לבריאות”
– צורה פשוטה של אדם שולט בעצמו
רמה ב’ – הבנה שכלית: “כעס מנוגד לשכל”
– צורה של אדם שתמיד בר-דעת ושוקל בשכל
רמה ג’ – הבנה אלוקית: הבנת מידת הכעס מפרספקטיבת הנהגת ה’
– הבנה שהבריאה כולה צריכה מידת דין מוגבלת
– צורה של אדם המתנהג לפי ההנהגה האלוקית
החידוש המרכזי: הפרספקטיבה האלוקית
תומר דבורה כדוגמה
הספר מלמד להסתכל על המידות מנקודת מבט אלוקית:
– רחמים אנושיים – תמיד מוגבלים בחשבונות
– רחמי ה’ – מעבר לכל חשבון, נובעים ממהותו כטוב מוחלט
מהות הקב”ה כטוב מוחלט
– הקב”ה אינו “עושה חשבונות” כמונו
– מהותו היא רצון להיטיב תמיד (“שש ה’ במעשיו”)
– גם כשהעולם “נגדו” – ממשיך להחיות ולהיטיב
היישום המעשי: האדם כמרכבה למידות עליונות
האדם כ”אלוה” בזעיר אנפין
1. כאב – נותן לילדיו גם כשאינם מכבדים
2. כבעל – משפיע על אשתו
3. כנשמה – מחיה את הגוף
המשמעות המעשית
כשאדם מבין את הציור האלוקי של המידה:
– פועל כ”מרכבה” למידה העליונה
– הרעיון האלוקי מתממש דרך מעשיו
– זוכה לקרדיט של “תן יישר כוח לקב”ה”
סיכום: התשובה לשאלה המרכזית
כיצד מעשי האדם משפיעים על העולמות העליונים?
1. דרך הצורה השכלית – ככל שהאדם מבין עמוק יותר את המידה האלוקית, כך הוא מממש אותה בדיוק רב יותר
2. דרך היותו מרכבה – כשפועל לפי הציור האלוקי, נעשה “כלי” שדרכו המידה העליונה מתגלה בעולם
3. הנפקא מינה למעשה – ההבדל בין מי שפועל מתוך הבנה אנושית למי שפועל מתוך הבנת הפרספקטיבה האלוקית
המסר המרכזי: עבודת המידות אינה רק תיקון עצמי, אלא השתתפות ממשית בהנהגת ה’ בעולם, כאשר האדם נעשה צינור להשפעת המידות העליונות בבריאה.
תמלול מלא 📝
עבודת המידות והשפעתה על העולמות העליונים: אמונה כמחבר
פתיחה: הקשר השיעור
רבותי, ס’איז היינט ערב שבת נאך דאנערשטאג ביינאכט, דארף ס’איז שוין ערב שבת, פרשת וישלח תשפ״ו. איך מוז מאכן די שיעור פריער, ווייל איך דארף ארויספארן די פרי אויף שבת, דארף פארן צו א לוויה פון איינער, און איך וויל נישט קענען צוריקקומען ביז נאך שבת.
סא איך האב געוואלט נאר ממשיך זיין אונזער קליינע סיריעס דא. האלט עס גאנץ לעבן איז איין סיריעס וואס ענדיגט זיך, און מסביר זיין צו ענדיגן די זאכן וואס אונז האבן אויסגעלאזט לעצטע וואך, און שוין פאר צוויי וואכן צוריק.
פרק א: השאלה המרכזית – כיצד ניתן להמחיש את השפעת הפעולות על העולמות העליונים
הצגת השאלה
צו פארענטפערן די שאלה וואס אונז זאל געווען אינמיטן פרעגן, וואס קען דאקע זיין, וויאזוי קען זיך מצייר זיין. עס קען זיין אז דאס איז נאר א שיעור בעיון, מען דארף טראכטן א מינוט צו מען קען עס טון למעשה.
אבער די שאלה איז עס געווען: וויאזוי מען קען זיך מצייר זיין די מעלה פון דאס וואס אונז זאגן אז די פעולות בני אדם, די בפרט עבודת המדות, עבודת פנימות, אפילו עבודת המעשה מצוות, אפילו עבודת מחשבה, אמת’דיג אלע סארט עבודת.
דברי המקובלים על השפעת הפעולות
דאס וואס די מקובלים זאגן אז ער רירט אן אז ער טוט אויף זאכן די עולמות העליונים, און עס איז אויך א תאמיר כבוד למעלה.
אז יעקב אבינו האט געשיקט מלאכים, אזייב נאנטליכע וואכנדיגע סדרה, “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים” [וישלח יעקב מלאכים – ויצא לב, ד], פשוט אז ער האט געשיקט די שליחים צו עשו. אבער אז ער האט געשיקט מלאכים, עס זייט שמלאכים, און ער האט געזאגט תפילות, און עס איז נאנט דעם אלץ עניני בעל יונים [ענייני עולמות עליונים], אפילו אין די אליפה אייסאוו און די ענטפער פארשער און די מלאכה מהשמלכה בארץ עדים וכו’.
איז ער פעלט אויס א הסבר.
הקושי בהבנת הדברים
וואס מי הילה חמא בתקנתם [מה יועילו המעשים בתיקונם] זענען דורכגעגאנגען אין די קשר אין די לעצטע צוויי וואכן.
זענען ארויסגעברענגט לעצטע וואך א געוויסע יסורים פון די זאגן אז מען קען אפילו אין די צייט וואס מ’איז אויסק אין עניני העולם קען מען נאכאלץ זיין דא ווי קיין דער אייבערשטער ווייל דאס איז אוודאי א גוטע אמונה.
אבער אונז האבן געזאגט אז אונז ווילן קענען מסביר זיין א תהילות [תועלת] אין די עצם עבודה גופא.
פרק ב: הצורך בתועלת מעשית ולא רק תיאולוגית
ביקורת על התשובות הקיימות
פארזאלט נישט. ס’זעט אויס אז ס’איז נאר אזוי ווי א איכות תמצא [איכות המציאות] ווי מען קען טראכטן. מען קען טראכטן אנדערע איכות תמצא’ס.
און די חשיבה איז א גרויסע זאך. ס’איז א זייער גרויסע זאך צו העלפן א צווייטן איד. און דער הימל אליינס האט עס ליב. אקעי, ס’איז אלץ פיינער וואויל.
עס קען זיין אז עס איז דא א אנדערע טעאלאגישע זאך פון דעם. וויאזוי, עס קען זיין אז דער אייבערשטער גייט טאן מעשי המצוות, וואס מען גייט טאן אין יארן פון דעם עולם הזה, און עס האט צוטוהן מיט אזא טעאלאגישע נושא ווייל ווייטער אין יארן פון דער טעאלאגיע קען מען רעדן פון גענץ אויכעט אמאל עקסטער.
החיפוש אחר נפקא מינה למעשה
אבער וואס אונז ווילן אנקומען און וואס מיין מחשבה איז געווען, און עס זעהט מיך אויס אזוי, איז אז מען מוז האבן א תועלת אין דעם עצם אופן וויאזוי מען איז א מענטש.
דעי וועג – עס האט גערעדט אינדיגער פון שלום בית, היינט איז עס דער עוסק אין די מצוה פון… און אנדערע מצוות אין עודן, א חבירה, א לבועת המס [לויית המת], וואס איך דארף גיין – עס מוז זיין א וועג ווי אזוי, און די עצם פעולה ציט אויס אנדערש.
הדגשת החשיבות של נפקא מינה למעשה
למעשה… למעשה איז נישט נאר אזוי בשעת מעשה קען מען טראכטן מחשבות, ס’איז נישט קיין אפילו למעשה. לפני למחשבה, בשעת מעשה… איך זאל טענה’ן אז ס’איז דא א נפקמונ’ע [נפקא מינה] למעשה.
און אזוי זעט מיך אויס אויך פון די ספרים וואס רעדן דערוועגן, ס’זעט אויס ווי אזוי צו נעמען זיי אן. מיר דארפן עס נאר קלארער מאכן, מיר דארפן ארויסברענגען וואס דער נפקמונ’ע איז.
תודה והכנה לביאור
איך באדאנק ר’ יואל דער עושר, אונז האבן זיך דורכגעשמועסט לעצטע וואך אביסל בהריחות, זעהן די צדדים וואס קענען דא זיין.
און זעט מיך אויס אזוי איך האב געטראכט דעמאלט צוויי זאכן. איך וויל מסביר זיין אזוי נאכדעם מאכן קודם כל אקדמות, א וויכטיגע אקדמות, און נאכדעם מסביר זיין א מה שיעור פון די צוויי זאכן וואס איך מיין, און דאס וועט זיין אונזער שיעור פאר היינט.
פרק ג: הקדמה חשובה – מושג האמונה
יחס המגיד שיעור לאמונה
די הקדמה איז די נושא פון אמונה.
אונז, יודנא וואס איז מיין חבר, יודנא וואס קומט צום מיין שיעור, ווייסט, עס איז נישט קיין גרויסער חסיד פון די מושג פון אמונה.
פארוואס? ווייל די אמת איז אזוי, די אמת איז ווייל עס איז דא א גרעסערע מדריג פון דעם.
אמונה כמידת המלכות
אמונה הייסט אין די חסידישע ספרים אסאך מאל מידות המלכות די לעצטע מדריגה, און אין די שטעטן תקנת זוהר [תיקוני הזוהר], איה אמונה [איהי אמונה – מלכות נקראת אמונה]. די משכונה [מלכות] הייסט אמונה די לעצטע מדריגה.
עס איז אויב אזוי איז א שיינע זאך, אבער מען קען זיך נישט זיין גענוג אין דעם.
ביקורת על החינוך החסידי המבוסס על אמונה
און ביטור מענטשן וואס זענען מיין חינוך זייער שטארק, מ’גלייבט אזוי, מ’גלייבט אזוי, ווער איז דער חסידישער חינוך. איך גלייבט נאך אסאך מער זאכן ווי די חסידישע ספרים זאגן, און מען גלייבט זיי אונז אלץ זייער פיין.
און וואס אונז ווילן אויפטון איז עפעס ווייטער פון דעם. אונז ווילן דאך פארשטיין, at least experience’ען, at least פארשטיין בשכל אדער experience’ען. אדער איך מוז בויענען זיין אין די וועלט, איך מוז בויענען זיך אליינס.
השאלה על מקור הדברים
וויאזוי פארוואס לאמיר ענטש וועלן זאגן די אלע זאכן? דער חסידישער איינפלאגט [מחבר חסידי] האט דאך נישט געזאגט, ווייל ער האט געגלייבט אין די חסידישע ספרים. יא, ער האט זיך ערגעץ אנגעהויבן. ווי הייבט זיך עס אן?
אמונה כמדרגה ראשונה
וועגן דעם, באופן כוללי… אונז קוקן אזוי אן אז אמונה איז די ערשטע לעוועל, אמת. עס איז א מעלה. אז מען הייבט נישט אן, אז מען זאגט דאס, האט מען דאך נישט אפילו וואס מסביר צו זיין.
איך קום זאגן א שיעור אין א ליטווישע פלאץ, און איך וועל מסביר זיין וועגן וואס מיינט דאס, פארוואס רעדט זיין עצות הקדושים [הצדיקים הקדושים] אין יעדע מעשה, אפילו אין תפארים גשמים [דברים גשמיים], אפילו א מחלף פארים בחמור [מחליף סוס בחמור], און עס זענען מיך אנגעקוקן אזוי… וואס וויסט איך האב קיינמאל נישט געהערט פון די זאך…
קודם דארף מען געבן די אמונה, נאכן קומען אפפרעגן די אמונה, נאכן קומען ער מיישב זיין בדעת די אמונה… ס’איז א גוטע זאך אז מען האט געוויסע אמונות, ווייל דאס איז דער ערשטער סטעפ.
השאיפה למדרגות גבוהות יותר
אבער זייער גוט, די מידות המלכה [מידת המלכות] איז דער ערשטער סטעפ. מען דארף גיין טיפער צו מדריגת הדעת, מדריגת הבינה, חכמה, וכו’.
פרק ד: אמונה כמחבר – החידוש והפטנט
הצד השני – מקור הדברים אינו מאמונה
יעצט, אבער… דאס איז דער צד העכער. מצד שני, נאך דעם וואס מען פארשטייט, זיי זענען פאר מיך, נאך דעם וואס מען פארשטייט אז אז די אלע זאכן וואס שטייען אין די ספרים, אלע פאני זאכן, אלע טיפע זאכן, אלע הויכע זאכן, קיין איינע פון זיי איז נישט געבוירן געווארן פון אמונה.
דאס הייסט אין די סעקונד לעוועל, אין די סעקונד סטעפ ווערט עס אמונה, אז איינער זאגט דאך פון די רבי, און דעמאלטס גלייבט ער פשוט די רבי.
מקור הדברים בהשגה ובחוויה
אבער דער רבי אליינס איז נישט אנגעהויבן פון אמונה. ס’איז אלץ סוגות ועל יומות [חוויות והשגות], ס’איז אלץ זאכן וואס מען האט אמער זיך געזעהן און אמער זיך פארשטייען, און זיי האבן עס שווער ארויסצוברענגען אפי’ אסאך מאל.
ווייל עס זענען דא גענוג ווערטער אין די עולם הזה, אז מען דארף א ריזיגער כשר [כושר] און א ריזיגער מדריגה פון די נבואה צו ארויסברענגען בכלל בעולם הזה דעם סוגים [החוויות] וואס מען רעדט. אבער בעצם איז עס אזוי געווען.
אמונה כפטנט מופלא
נאכדעם וואס מען פארשטייט אזוי, קען מען זען אז די זאך וואס מיר רופן אמונה איז א מורא’דיגע עצות [עצה], א מורא’דיגע פאטענט.
פארוואס? ווייל אמונה קען מען דאס טעסן [לתפוס] אזוי ווי אמונה לאחר הסוג [לאחר ההשגה] אדער אפילו לפני הסוג [לפני ההשגה] אויב מען פארשטייט עס אזוי.
אמונה ככתר העולם התחתון
אדער וואס מען קען זאגן אויב מען וואלט אפילו מען וועט זאגן אז די מדה איז מדות המלכות איז די פראבלעם פון אונז איז נישט אלעמאל אז אונז שטייען העכער פון די מלכות. אמאל זענען אונז בכלל אן עולם פאר דעם איז די מלכות פון די העכערע עולם איז דער כתר פון די פריערדיגע עולם.
פארדעם וואס די ספרים פארשטייט איז אמונה, איז כתר! זיי מיינען די כתר פון די עולם התאחדון [עולם התחתון], וואס איז דער מלכות של עולם העליון.
פרק ה: אמונה כמחבר קר – הדוגמה המעשית
הבעיה: פער בין ההשגה למעשה
און וואס מיין איך דא צו זאגן? אז אזאך מאל איזליך אלס זאגן א ענין, אז מען דארף די חסידישע ספרים זאגן, אז דער אריזאל איז במסבר [מבאר], און ווען ס’קלערנט, און מען קען וויסן די פרטות און די פרטי פרטות, און פון וועלכע בחינה פונקטליך איז צו העלפן די ווייב, און פון וועלכע בחינה איז צו קויפן א מתנה פאר די ווייב, און פון וועלכע בחינה איז צו טוישן די פעמפערס [חיתולים] אויף די קליינע בעיבי, און פון וועלכע בחינה איז צו געבן צווייסענדיג [ארוחת בוקר] פאר די קינדער, וכו’ וכו’ וכו’.
תגובת האדם הפשוט
און זאגט א איד, איך הער, אויב וואלט איך געווען א פשוט’ער איד, דא וואלט איך אפשר געווען happy, אזוי ווי מען זאגט וואס עס געט אים אפס א ווארמקייט. חנוכה זאך, ס’איז א געוואלדיגע זאך. אקעי, דער ווארט געוואלדיג, ס’איז גענוג פאר אים.
תגובת התלמיד המשכיל
אבער איך בין דאך געגאנגען צו יצחק לוי’ס שיעור, און ער האט געזאגט אז ס’איז נישט סתם, ס’איז נאך פון פארשטיין, אין אזא מאד מען רופט עס כתנות המוחן [קטנות המוחין], און די כבודי ספרים, און די חסידיש ספרים, און די אלע בידי כבודי ספרים, איך ווייס נישט, איך האב נישט ליב די ווארט כתנות המוחן, אבער עניוועיס.
איך בין נישט, איך פארשטיי נישט יעצט, איך וועל זאגן פארגעסן, איך וועל זאגן פארגעסן יעצט, איך פארשטיי עס נישט יעצט, דאס האב איך נישט פון די גאנצע זאך גארנישט, דאס וועט זיך פארשטיין.
הבעיה: אי אפשר להמציא חידושים בזמן קטנות המוחין
אונז וועלן דאך סאלפן [לפתור] די זאך exactly, רעדט? אונז וועלן דאך סאלפן וויאזוי מען פירט זיך בשעת, אז מען איז צווישן די זמן הענית גלית [קטנות המוחין].
ס’איז נישט קיין צייט וואס איך קען נישט מחדש זיין. איך קען עס געדענקען, אבער איך קען נישט מחדש זיין. איינמאל האט מען פארגעסן אינגאנצן.
הפתרון: אמונה כמחבר
דא קומט אריין א זאך וואס הייסט אמונה… אמונה איז א טריק וואס מען קען קאנעקטן, מען קען קאנעקטן, ס’איז ממש א דרוק [כפתור], און מען ווערט געצראכט אריין דאס, זען?
איך קען זאגן, איך ווייס טאקע, נישט ווי ס’גלייב, דאס איז ממש א מורא’דיגע טריק.
אזהרה: לא להסתפק באמונה בלבד
נישט אז וועגן דעם זאל מען זיין א פסח יאר מיט א חול דבר [פושר ורפה], אוודאי נישט.
אבער אויב מען פארשטייט אז עס איז יא דא די אלע טיפערע זאך, די אלע איידערע זאך… ווייל וואס פארשטייט מען אזוי? מען האט אמאל געהאט אן אנטע טובה [חוויה טובה] ווען מען האט אמאל געזעהן, אדער די זייט האט אמאל געזעהן – עס איז אויך עפעס!
אמונה כמחבר קר
און יעצט בין איך נישט דארט! אבער איך קען זאגן, איך גלייב דאס.
און די אמונה איז א סארט… זייער א קאלטע קאנעקטאר [מחבר קר]. אמונה איז נישט קיין ווארעמע זאך. אמונה איז זייער א קאלטע זאך. זייער א פשוט’ע זאך.
ער זאגט זיך זייער פשוט, איך גלייב אז ס’איז אזוי…
המשמעות של אמונה כמחבר
יעצט אז איך גלייב אז ס’איז אזוי, איז א גארמע [גרמא, תוצאה] אז איך פיל עס נישט יעצט, איך פארשטיי עס נישט יעצט, מיר פרעגן יעצט אין הסבר, איך זאג מיר לבא דעטי [לא בדעתי], איך וועל פארטון אנדערע זאכן, איך קען נישט אריינגיין אין דעם.
אבער אז איך האב די אמונה… אמונה איז א קאנעקטאר, אמונה איז א מורא’דיגע טריק, א ממש א חידוש, אזוי אזא זאך אויף די וועלט, אזוי אזא זאך אז מענטשן קענען נישט האלטן דערביי און זאגן און גלייבן דעראין.
הפלא: אמונה ללא הבנה
איז בשקר, און ער ווייסט אפילו נישט פון וואס ער רעדט. ער ווייסט בעצם פון וואס ער רעדט. אבער ער קען דאך באמונה.
און דאס איז די נושא פון באמונה. עס איז זייער א וויכטיגע נושא.
פרק ו: דוגמה מיעקב אבינו – אמונה בזמן העדר התגלות
המדרש על יעקב אבינו
עס שטייט כדי אין די מדרש… לעצטע וואך אין די מדרש אין יעקב אבינו שפעטער, ער זאגט “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'” [בראשית מט, יח] אונז האבן גערעדט אפאר מאל…
יעקב ראה את ה’ רק שלוש פעמים
דער יעקב אבינו האט געזען דער אייבערשטער אין זיין לעבן נאר צוויי אדער דריי מאל. עס איז געווען פון די אבות, און ער זעט זייער קלאר, ער האט געזען די אייבערשטע, די מלאך, די אייבערשטע:
הפעם הראשונה: ווען עס איז ארויסגעגאנגען פון באר שבע, ער האט געזאגט [ויראה את ה’ במראה הסולם]
הפעם השנייה: עס איז צוריקגעקומען יעצט, די נוחה ועדת בית ה’ [ויפגעו בו מלאכי אלוקים] אויף א וועג צוריק
הפעם השלישית: פאר עס איז צוריקגעקומען, נאך א דריטע מאל, ווען עס איז צוריקגעקומען, “וַיֵּרָא אֵלָיו ה'” [בראשית לה, ט], שטייט ער האט אים געזען…
כל השנים שבינתיים – ללא התגלות
אבער די גאנצע… אלע 22 יאר, אלע יארן אינצווישן, האט ער נישט געזען. נאר וואס האט ער געטון?
המדרש: “לא אנו מאבדים סברנו מבוראנו”
שטייט אין די מדרש… “לֵשְׁנוֹ מוֹבֵד סְבִירוֹ מִבּוֹרְאוֹ” [איננו מאבדים תקוותנו מבוראנו]… איך פארליר נישט מיין האפענונג צו דער אייבערשטער…
אמונה כתקווה
די מדרש רופט א האפענונג. ס’איז שוין א בעסערע ווארט פון אמונה, יא? אמונה איז זייער א יוזד-ארט [משומש] ווארט. איך האף…
דו קענסט זאגן אז איך האב נאך אז דאס וואס דער אייבערשטער האט מיר צוגעזאגט, אזוי ווי יעקב האט מיר געזאגט, די אייבערשטער האט מיר צוגעזאגט, “תַּנָא נְחִי אִימִיךְ” [הנה אנכי עמך ושמרתיך], איך האב טאקע מורא’דיג געהאט, “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ” [בראשית לב, ח], עס קען זיין אסאך חסרון אן אמון [חוסר אמונה].
אמונה גם בזמן פחד
אבער איך האב נאך – “לֵשְׁעָן הַמּוֹבֵר אִיז צִיווּרִימֵן בְּרוּךְ דְּךְ” [איננו מאבדים תקוותנו מבוראנו] – איך האב נאך אז אפשר דער עייבערשטער ענטפערט מיט מיך.
אייסטע, איך גלייב אז איך האב מיט מיך איינגענומען. איך קען זאגן, איך גלייב – איך קען זאגן, איך האב. ס’מיינט די זעלבע זאך.
המשמעות: אמונה כקשר בהעדר חוויה
ס’מיינט אז עס איז נישט מיט מיר אין מיין experience די מינוט, אבער איך גלייב נאך אז ער איז דא.
דוגמה נוספת: תלמיד ורבו
אז א חידוש איד [תלמיד חכם] זאגט, איך גלייב אז דער רב איז שטארק. נאר איך פארשטיי נישט. נישט נאר איך פארשטיי נישט. איך בין ווי יראי עכו מורא ווי יצר לו [ויירא יעקב מאד ויצר לו]. איך בין נישט… בכלל איך זאג וואס איך פיל יעצט.
אבער רבי מינע [הרבי שלי]…
—
[המשך השיעור בחלק הבא]
עבודת המידות והשפעתה על העולמות העליונים – חלק ב’: אמונה, מידות וצורה
פרק א: יסוד האמונה – המשל מיעקב אבינו
האמונה כתקווה ושליחות
שטייט אין די מדרש: “לא אני מאבד סברי מבוראי” – פארליר נישט מיין האפענונג צו דער אויבערשטער. די מדרשת סופרינגס איז אפשר א בעסערע ווארט פון אמונה. אמונה איז זייער א יוזעד אפ ווארט. איך האף – דו קענסט זאגן, איך האב נאך אז דאס וואס דער אייבערשטער האט מיך צוגעזאגט, אזוי ווי יעקב האט מיר געזאגט: “דער אייבערשטער האט מיך צוגעזאגט” – כ’קען זאגן א כן. עס מיינט די זעלבע זאך. עס מיינט אז ער איז נישט מיט מיך און מיין עקספיריענס דעם מינוט, אבער איך גלייב נאך אז ער איז דא.
א חסידישע איד זאגט: “איך גלייב אז דער אייבערשטער איז אלעמען. איך פארשטיי נישט. די השגה – איך פארשטיי נישט. איך בין ואראו יעקב ומועד ויצר לו? איך בין נישט בכלל. איך זאג וואס איך פיל יעצט.”
הבנת המשמעות של “צוגעזאגט”
אבער ר’ מנחם, פשט: ווייבאלד איך האב פארשטאנען ווען איך האב געזען דער אייבערשטער – וואס ער טענטש, וואס ער פארשטייט אינדערז, לאמיר פארשטיין חסידיש – ער זאל זאגן “דער אייבערשטער האט צוגעזאגט”… וואס מיינט דאס? ס’מיינט דאך אזוי: ס’מיינט דאך אז די זכא אלס זאכן די תורה האט דיך געמאכט צום מקיים זיין יעדן טאג.
עס מיינט דאך צו זאגן: ווען יעקב אבינו האט זיך מתבונן געווען אין די מעשה מרכבה פון די סולם מוצב ארצה פון ראש מגיע השמימה, האט ער דעמאלסט פארשטאנען אז זיין סארט השגה – האט ער פארשטאנען אז דער גאט וואס ער זעט דא איז אלעמאל. ס’איז סיי ביים ארבעטן, סיי ביים עסן, סיי ביים פארען מיט לבן – ושמרתיך בכל אשר תלך – דאס האט ער פארשטאנען.
האמונה בזמן העדר ההשגה
שפעטער, ווען ער איז ארויסגעגאנגען פון דארט, וועט יוסף יעקב פראגן: ווען ער איז געגאנגען זיך טון מיט לבן, ער איז נישט געווען אין די מצב פון השגה, ער האט נישט געזען די סולם מוצב ארצה. אבער ער האט געהאט די אמונה. יא שמיר, אב אב שמר עשה דבר.
יעקב איז געווען א גרויסער ממתין, ווארטן און האפן אויף זאכן. ער האט געהאפט אז דער גאט – דעיסטער וואס ער האט פארשטאנען דעמאלט אז דער אייבערשטער איז מיט אים – אפילו אין אזא סארט סיטואציע אז ס’איז אמת, אז ס’איז טאקע אזוי. און דאס הייסט א בחינת אמונה.
אמונה כ”היתר” – שליחות מההשגה
אמונה איז א זאך ווען מען מעג עס נוצן. ס’איז ווי א היתר. היתר. דאס שטייט אין רמב”ן: מלאך איז דער שכינה, מלאך איז דער אמונה. דאס הייסט: עס איז א שליח פון דער נעכטן גאסטאג. נעכטן האב איך פארשטאנען אז דער אייבערשטער איז מחיה, ער האט מיר צוגעזאגט אז ער גייט מיך ראטעווען פון אלע צרות. יעצט זעה איך נישט, און איך זאג אז ער פארשיקט נאך א מלאך. דאס הייסט: ער פארשיקט נאך א שליח.
דאס איז כביכול, אזוי ווי אונז האבן גערעדט אמאל, אז דער גמרא זאגט אז דער מלאך הממונה – דער מלאך הממונה לתפלה – ס’איז משבוע די תפילות זאלן גיין צו ווי זיי דארפן גיין, בראש השלקה די שבחה דארפן זיי גיין. אבער און דאס הייסט: איך קען נישט, איך בין נישט אייניש פארן כסא כבוד. און ווען עס זענט אז איך בין נישט דא, איך שיק א מלאך, איך שיק אויפן פאסט, איך שיק בדרך די אמונה.
התועלת של האמונה
דאס איז דער יסוד פון אמונה – עס איז א גרויסער יסוד. און איך זאג דעס בתורת הקדמה, פאר אלעס וואס אונז רעדן: איז עס אפשר זייער איידליגע זאכן, זייער טיפע זאכן, זייער זאכן וואס איז נישט – האלטן ביי בחינות מעשה קען מען אפשר גלייבן, עס איז שוין א תועלת, א געוויסע תועלת.
דאס איז דיינע דער ערשטע הקדמה וועגן בחינות אמונה. מען קען זיך אסאך אמאל אריינטראכטן אין דעם, אבער דאס איז א גרויסע ווארט וואס איך האב געזאגט.
פרק ב: התירוץ – הבנת מהות המידות
השאלה היסודית: הקשר בין הקב”ה למידות האנושיות
יעצט וויל איך זאגן די תירוץ וואס איך וויל זאגן. די תירוץ איז געבויט אויף דעיסטע פון וואס זיי האבן געלערנט – זיי האבן זיך געלערנט אין די ערשטע שיעורים וועגן דעם:
אז וואס איז בכלל די טייטש? וואס איז בכלל די טייטש אז א מענטש איז מתהלך בדרכיו של מקום? אז א מענטש מאכט נאך ולכת בדרכיו? וואס איז די טייטש וואס קאנעקט בכלל דער אייבערשטער אליינס וואס ערנט בורא העולם, לאמיר זאגן – דער אייבערשטער בתור בורא העולם – וויאזוי קאנעקט זיך דאס מיט דאס וואס איך ער פירט זיך עפעס אין א געוויסע וועג מיט מיין מידות הכעס, מיין מידות התאווה, מיין ביינישלע און שטימע רודן לחברו?
וואס א שייכות’טע האט עס? דער אייבערשטער האט נישט קיין ווייב, דער אייבערשטער האט נישט קיין שונאים, דער אייבערשטער האט נישט קיין אוהבים. דער אויבערשטער האט קיין מיט נישט ברוגז אויף קיינער, א קען נישט זיין ברוגז – ער קאנטראלט אלעס. יא, ברוגז איז ווען עפעס איז קעגן דיר. דער אויבערשטער איז גארנישט נישט קעגן אים. ער האט נישט ליב גארנישט ווייל אלעס איז אים. קענסט רופן דעם אהבה…
המשמעות העמוקה של “מידות”
אבער מדא איז גאר א טיפערע טייטש פאר מדא טייטש די מוס, די מעסטינג. וואס הייסט די מעסטינג? אז אזוי ווי ס’שטייט שא דיישא על מילי העולם – איידער אייבערשטער האט געמאכט די וועלט, האט ער געמאכט – ס’איז מען כביכול מתפשט וואלך. ס’הייסט אז די חומר פון די וועלט, די זאך וואס די וועלט איז געמאכט פון, איז א זאך וואס האט נישט קיין צורה, וואס האט נישט קיין הגדרות. עס קענען זיין אלע מיני זאכן – דאס הייסט יצר הרע און תהנגת השם.
די בריאת העולם איז דער טייטש אז עס ווערט אויף פארומס: די יום, לילה, חושך, אור, און אזוי ווייטער. גאנץ ששת ימי בראשית קען מען זען ווי עס איז געגעבן א פארום, א הבדלה פאר די וועלט.
המשל: חומר וצורה
יעצט פארשטייען אונז – איבער אזוי פארשטייען אונז – און די זעלבע זאך זאגן אונז, אונז האבן געדענט, די זעלבע זאך איז דער טייטש מידות.
מידות – ווען עס זאגט אז א מענטש האט מידות, אזוי ווי דער אמר זאגט אז א מענטש האט פארשידענע דעות, פארשידענע פילינגס, פארשידענע תחושות. אבער מ’דארף עס אויספארמען…
אזוי ווי כבוד יואל – א שטיק ליים, א חומר, וואס מען גייט אויף דעם א לבינה [לבנה – לבנה], מ’לייגט אויף דעם א שטיק צווארום, מ’לייגט עס אריין אין א צוגל. יעצט אין א פארום – דעמאלטס ווערט עס א שטיקל צוגל. עס איז נישט סתם א משהו פון ליים, עס ווערט א ציגל.
יישום המשל על המידות
די מענטש איז מידות, די מענטש איז יכולות, די מענטש איז פאטענציאל – אלעס וואס איז דא אין די מענטש. ווען מ’לייגט עס אריין אין א געוויסע הגדרה – ער פארשטייט ווער לייגט אריין די הגדרה, די דעת – האבן זיי געלערנט די דעת לייגט עס אריין אין א הגדרה און ער מאכט אז עס זאל רעגענען זיך בשעת מען דארף זיך רעגענען אדער קיינמאל נישט, און ליבהאבן זאל מען דאס וואס מען דארף ליבהאבן, און פיינטאבן זאל מען דאס וואס מען דארף פיינטאבן. ער האט עס געמאכט א הגדרה און א מידה פאר אלע זיינע דעות. דאס איז דער יסוד פון מידות.
פרק ג: הקשר בין הצורה השכלית לביצוע המעשי
העיקרון: דיוק הצורה קובע את איכות המעשה
אויב אזוי פארשטייען אונז – אבער אונז האבן שוין גערעדט אביסל – אז ווי טיפער, ווי קלארער, מען זאל זאגן ווי מער פונקטליך איז די מידה, די פארעם וואס א מענטש האט אין זיין קאפ, אזוי בעסער עס קומט אויס למעשה אויך.
משל האמן והחומר
אזוי, למשל, למעשה דומה. זאגן אז א חומר צורה איז א משל פון א ליין וואס מען מאכט פון דעם א ציגל, אדער מען קען זאגן אז מען מאכט פון דעם א סטאטוע, מען מאכט פון דעם א שיינע בילד.
עס איז ווי… ווער לייגט ווי? פון וואו קומט די בילד? פון וואו קומט די צורה? די צורה אריין אין די חומר? עס קומט פון די צורה וואס ליגט אין די קאפ פון דער ארטיסט, דער וואס מאכט עס, דער וואס מאכט עס. ער האט א געוויסע פיקטשער אין קאפ. די פיקטשער איז אסאך קלארער.
הצורה השכלית מדויקת יותר מהחומר
מע קענסט זיין אסאך מער פונקטליך ווי דער חומר. חומר איז א משהו – מע קען דיר מאכן וואס מע וויל. דו קענסט קוקן אויף דעם און זיך פאנטעזירן. אבער דער צוהרער [הצייר] האט א פונקטליכע צוהרע [צורה] אין זיין קאפ. און אפשר האט ער עס אפילו אראפגעשריבן אין א נאוטבוק, אין א בלו-פרינט…
אבער דער עיקר איז נישט דער בלו-פרינט וואס ער האט געשריבן – עס איז שוין אויך א חומר. דער עיקר איז אין זיין קאפ. אין זיין קאפ האט ער אן איידיעע פונקטליך וויאזוי עס איז א דבר מופשט. דו דיילסט, מען קענסט נישט זען – ווייל מען שרייבט עס אראפ, עס איז נאר א רעפרעזענטעישאן דערפון. אבער און ער זעט אין זיין קאפ, האט ער א איידיעל פון וויאזוי ס’דארף זיין פונקטליך.
תהליך הביצוע
און ווען ער איז מצייר – ס’איז דא א סטעפ אינמיטן… וויאזוי ער איז מצייר… זיין הענטער איז מצייר… אדער ער האט א מאשין וואס איז מצייר… אדער ער האט א עבד וואס איז אין מצייר… נישט קיין חילוק.
אבער דער פעולת הצייר איז אז ער איז מייכלער [מעכאניזם], ער לייגט אריין די איידיע וואס ער האט אין זיין קאפ – עס איז א פונקטליכע איידיע – ער פארסט אריינקומען יחל די חומר אריין אין דעם איידיע.
התנאים להצלחה
און עס פארשטייט זיך אז ווי מער בעסער, ווי מער טיף ער טראכט, ווי מער פונקטליך ער האט אן איידיע פון עס, אזוי קען ער at least ארטפארמען די חומר בעסער.
פארשטייט זיך, ס’איז נישט גענוג אז ער האט א גוטע איידיע. ער דארף אויך האבן די ריכטיגע כלים. ער דארף האבן א געוויסע טול [כלי] וואס טשיזלט [חורץ] אזוי פונקטליך, און נאך א טול וואס מאכט גלאט, און אזוי ווייטער. אלע טולס [כלים] זענען הכרחיים. אבער ס’איז זיכער אז די ערשטע הכרח איז ער זאל האבן א גוטע פיקטשער אין זיין קאפ פון וויאזוי ס’זעט אויס.
פרק ד: יישום העיקרון על עבודת המידות
השכל נותן צורה למידות
ס’איז די זעלבע זאך אויב מען רעדט פון מידות בני אדם. האט מען פארשטיין אז אויב די מידות איז א טייט פון געבן א מידה, געבן א מאס פאר די חומר, די חומריות’דיגע מידות, כוחות וואס א מענטש האט – ווער גיט אים צו איר? דער שכל.
ס’איז אמת אז ס’דארף זיין אינצווישן נאך אן עבודה – וואס זיי רופן עבודת המדרס [המידות], די התרגלות – די פראקטישע הזודה [עבודה], וואס דאס איז למעשה – דאס איז דער וואס טוט דאס בפועל.
משל הבנין
אבער די איידיע פון וואו נעמט ער… יא, איך האב א הויז און איך מאך א בלו-פרינט, און דא דער בלו-פרינט איז די צורה פון דער הויז. נאכן די מדינה קען איך עפעס א גאל [קבלן], ער זאל עס אויספירן. זייער גוט.
און דער גאל דארף אויך האבן זיין אייגענע כישוף [כישרון] און זאל ער האבן א אייגענע טאלאנט פון פאלאווען דעם בלו-פרינט. אבער דער בלו-פרינט איז עמד’דיג דער וואס מאכט עס. דאס הייסט נישט דער בלו-פרינט דרך מחבר א בלו-פרינט, דער וואס האט די איידיע אין זיין קאפ. און ווי בעסער די איידיע איז, אזוי קען מען בעסער אויסארבעטן זיך די הויז וואס ער גייט בויען.
פרק ה: רמות שונות של הבנה שכלית במידת הכעס
העיקרון הכללי
עס איז די זעלבע וועג. אויב א מענטש – אויב אונז פארשטייען אבער אזוי, פארשטייען אונז… ווען מ’זאגט למשל אז א מענטש טארפט א מידת הכעס, אז ער דארף זיך אויספארמען מיט די מידת הכעס – איז דא זייער אסאך סארט צורים, זייער אסאך צורות, זייער אסאך לעוועלס פון צורות, וואס אויף דעם לויט זיי קען מען אויספארמען מיט די מידת הכעס.
רמה א’: הבנה בסיסית – בריאות גופנית
ער זיין מיט א פשוט’ע צוהער [צורה], ער זאגט: “איך דארף האבן א גוטע לעבן. ס’איז נישט גוט אז מען רעגט זיך א גאנצן טאג.”
דאס איז א געוויסע צוהער, ס’איז געווען א געוויסע פיקטשער, א געוויסע… נישט פיקטשער… וואס מען זעט, א פיקטשער און איידיעע וואס עס זעט אויס א מענטש וואס האט די ריכטיגע הנהגה לגבי כעס.
און דורכדעם ערט ער וואס? ערט ער… ער האט אויס’מאשל’ן און אויס’מענטש’ל’ן זיין מידות הכעס. זייער גוט.
רמה ב’: הבנה שכלית – הכעס מנוגד לשכל
וואס איז אבער איינער וואס האט א טיפערע צוהער, א מער פינקטליכע, און ער האט בעסער געלערנט, און ער האט פארשטייט, למשל, אז עס איז נישט סתם אז א מענטש דארף זיך נישט צופיל רעגענען ווייל עס איז נישט געזונט פאר דער הארץ, און איך ווייס וואס א זאך האט זאך.
נאר ער דארף זיך נישט ווייניג רעגענען ווייל, לאמיר זאגן, ווייל א מענטש דארף דערצון זיין שכל. און כעס איז “כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו” – א כעס איז קעגן שכל א מענטש.
תוצאת ההבנה העמוקה יותר
און במילא דארף ער מער… יעצט האט ער אן אנדערע צוהער פון וויאזוי עס זעט אויס דער מענטש וואס איז נישט כעס. נישט סתם איז א מענטש וואס איז נישט געפערליך, ער איז אביסל אין אנדערע קאנטראל. ער איז א נייע סארט מענטש.
ער רעדט יעצט פון א מענטש וואס איז אלעמאל א בר דעת. אלעמאל קוקט ער וואס איז ריכטיג. ער איז אלעמאל נישט נאר אין קאנטראל. עס איז א אנדערע לעוועל. אנדערע מאל זעט ער וואס איז דער עתה כסייכל – ווי אזא מענטש קען אלעמאל ליגן און סייכלן און פארשטיין זאכן און קען שוקל זיין זאכן סייכל’דיג און אנסטעט פון עמאשיאנעלי מיט כעס וכו’.
ההבדל בין הרמות
דאס איז א גאנצער אנדערע לעוועל. פון וואו קומט דעי נייע לעוועל? מען פארשטייט אז די חלקה למעשה האט אויכעט געהאלבן ווייניגער כעס, מער פונקטליך. ער האט פונקטליך געוואוסט וויאזוי צו נוצן די כעס, ווען צו נוצן די כעס און וויאזוי צו נוצן די כעס.
פארוואס? פאר זיין פיקטשער, זיין צוהער. ציכלי [המטרה] פון דעם איז אנדערש, עס איז העכער, מער פונקטליך.
רמה ג’: הבנה רוחנית – הקשר לבריאה כולה
דאס איז נאך אלץ א גשמיות’דיגע לעוועל. ומיידע כדי לחיים, ר’ איינער, האט א געטליכע איידע פון וואס עס וואלט אויסגעזען די ריכטיגע מיט דאס כעס.
לאמיר זאגן ווען ער פארשטייט וואס עס מיינט פאר דער אייבערשטער. תשלולת זניח [תשלום זניחה?], פשוט רחמך, ומידותיך…
יא, וואס מיינט עס? דארט דאך די גאנצע בריאה – נישט סתם מיין כעס אין מיין לעבן גייט נישט אויסארבעטן.
עבודת המידות והנהגת ה’ – פרספקטיבה אלוקית על הרחמים
פרק א: רמות שונות של הבנת הכעס והרחמים
הבנה גשמית של מידת הכעס
פארוואס? פאר זיין פיקטשער, זיין צוהער, צו זוכלי פון דעם איז אנדערש, עס איז העכער, מער פונקטליך. דאס איז נאך אלץ א גשמיות’דיגע לעוועל. א חומר ר’ איינער, האט א געטליכע אידעע פון וואס ער וואלט אויסגעזען די ריכטיגע מיט דאס כעס.
לאמיר זאגן ווען ער פארשטייט וואס ער מיינט פאר דער אייבערשטער. תשלולת זניח פשוט רחמכת מיט די שכל. יא, וואס מיינט עס גייט דאך אויף די גאנצע בריאה. נישט סתם, מיין כעס און מיין לעבן גייט נישט אויסארבעטן. ער פארשטייט עפעס, אז די גאנצע בריאה דארף ארבעטן צוטאר ביז א בחינות כעס אין די בריאה.
רעידת אדמה כבחינת כעס של הבריאה
לאמיר זאגן, בחינות גבורות. צוטאר, א earthquake [רעידת אדמה] איז א בחינות כעס פון די בריאה. יא. אונז האט א הפשטות’דיגע חמד רגע, וואס הייסט, די מידות הדין של למעלה.
הצורך בגבול למידת הדין
און דאס דארף האבן א גבול, ווייל עס וועלן זיין נאר earthquakes [רעידות אדמה], עס וועט זיין סדום און די גאנצע וועלט וועט חרוב ווערן און איבערגעקערט ווערן. עס מוז זיין א גבול פאר דעם.
אפילו מען קען עס זאגן אזוי, אפילו ווען ס’לוינט זיך. אפילו ווען ס’איז ריכטיג. ווילסט דאך קענען טון ביים השכלה, ווילסט דאך קענען אויף נישט פירן דיין לעבן ראציאנאל, און דאס שטערט ראציאנאליש. אקעי, אבער נאך אלץ אמאל איז יא ראציאנאל צו זיין מורא’דיג בכעס, למשל. אמאל דארף מען… אמאל דארף מען… יא, אמאל האט יענער געטון אזא עוולות, איז נישט קיין ברירה. דער גאנצער תורה פון זיין ראציאנעל איז אלעס. ראציאנעל זאגט אז ער זאל זיין בכעס. זייער גוט.
פרק ב: רחמי השם – פרספקטיבה מעבר לחשבון אנושי
המעבר לרמה גבוהה יותר של חשבון
וואס איז אויב דער מענטש טראכט זיך אריין און וואס הייסט רחמי השם? רחמי השם איז נאך אן אנדערע לעוועל פון חשבון. היינט רחמי השם זאגט… לאמיר זאגן אז די גאנצע וועלט קומט צו חרוב צו ווערן, אזוי ווי ביי די מבול, דאס דארט זעט מען רחמה השם און אלעס ביז צום דם. ניין. לאמיר זאגן אז די גאנצע וועלט דארף חרוב ווערן, אום כל זאת די וועלט דארף נישט אנגיין, ס’קען נישט זיין.
הפרספקטיבה האנושית לעומת האלוקית
איז די גאנצע טענה וואס ער האט געהאט יעצט, און ס’האט אים געמאכט טראכטן אז עס גייט ווערן בכעס, ווייל ס’איז ריכטיג, דאס איז אלץ גוט פון א מענטשליכער פרספקטיוו. פון דער אייבערשטער פרספקטיוו… ווען מען זאגט דער אייבערשטער פרספקטיוו, מיינט זיך נישט וואס דער אייבערשטער פילט. יא, דער אייבערשטער… די הנהגת בעולם מ’קוקט פון די פרספקטיוו פון די גאנצע וועלט, וואס דעיס קוקט דער אייבערשטער. עס איז אפילו אזא סטארק סיטואציע פון כעס, קומט נישט קיין כעס. אדער אליסט, מען דארף זיין limited [מוגבל] די כעס, ווייל מען דארף דאך דאך אנגיין.
פרק ג: תומר דבורה – הציור המעשי של מידת הרחמים
תומר דבורה מסביר את הפרספקטיבה האלוקית
און ווער עס לערנט, תומר דבורה למשל, זעט, ס’איז ממש דאס. דעס וואס איך זאג יעצט, ס’איז נישט קיין לוי, לא איז נישט קיין דינורים ונסתרים. דאס איז עקזעקטע וואס תומר דבורה זאגט. תומר דבורה טרייט מסביר זיין עקזעקטלי דאס, אז אויב דו טראכטסט פון מידות רחמים, מבחינות פון א מענטשליכן פערספעקטיוו, קענסט אנקומט אסאך לעוועלס. אבער עס איז נאך אלעמאל זיין א סיטואציע וואס מיט דא קומט נישט קיין שום רחמים. לא אין מגיעה. עס קומט נישט. עס האט א לימיט.
הגבולות של הרחמים האנושיים
אלע ספרים וואס מענטשן קענען זאגן צו לטובת העולם, צו לטובת עצמו, אז ער זאל בלייבן מיט זיין השראות, אז מען זאל זיין איש ודעת, וכדומה. ס’איז אלץ גוט, און ס’איז אלץ א לימיט.
הפרספקטיבה האלוקית – מעבר לכל גבול
זאגט דער תומר דבורה, טראכט אבער פון דער אויבערשטער ספעקטיוו. דער אייבערשטער זאגט דער תומר דבורה למשל אז מען חייבט די וועלט אפילו ווען די גאנצע וועלט איז קעגן אים. פארוואס? ווייל ער פארשטייט בעסער. ער פארשטייט אז די וועלט דארף אנגיין. זיין הטבע איז אז די וועלט זאל אנגיין אפילו ווען די גאנצע וועלט איז קעגן אים.
הבנת מהות הרחמים האלוקיים
פארוואס טאקע? עס זעט אז ער האט א ריזן… נישט משוגע דער אייבערשטער… ער איז נישט סתם א גוטער… ער איז א גוטער מיט דאס… און ווייל האט ער א ריזן פון דעם… אבער אויב אזוי… האט ער דאך דא געוויזן… ר’ משה קורדובירא… א לעוועל פון רחמנות…
הציור השכלי של מידת הרחמים
א לעוועס איז נישט סתם א לעוועס פאר א חמץ – א לעוועס פאר א חמץ איז געבויט אויף א אידעע, עס איז נישט סתם – ער האט געזאגט, דאס האמיר א חמץ אזא אין סוף. דאס קען מען גרינג זאגן, מען וואלט נישט דארפן דעם אויבערשטן. אבער מען קען נישט. פארוואס דאך האבן א חמץ אזא אין סוף? די אלע עמודות ווערן קאנטראלט אויך א געוויסער ציור שכלי.
ההדרכה המעשית – לחשוב מפרספקטיבת ה’
ער גייט דאך א צוהער, ער זאגט דאך, קוק, טראכט פון די רעספעקטיוו פון די אייבערשטע. יעצט קען מען נישט טאקע פרעגן ווי די רעספעקטיוו איז חליל אין די סיטואשיע. אמת, ר’ מאקלע הערטער, ס’איז דא אמאל. אמאל יא, אמאל נישט. אבער אמאל…
פרק ד: דוגמת האב – יישום מעשי של הפרספקטיבה האלוקית
מידת נושא – המידה היומיומית של אב
און סתלח מידותא מיינט אז אסאך מאל דארף מען גיין ממש מיט רייבערשטער. דער וואס איז א טאטע למשל מיט קינדער ווייסט אז דער מידה פון נושא ווי ער זאגט מי על כי מוחל מלך אלף איז ממש דער מידה. א טאטע דארף זיך פון יעדן טאג מיט דעם מידה. רייט? ס’איז נישט קיין אחרע זאכן.
הקושי בהבנת מידת נושא
אבער עס איז זייער שווער צו פארשטיין, א מענטש וואס האט נישט די השגה אז אזוי גייט עס, טרייבן אזוי די טאטע א גאנצע טאג, איך געב געלט פאר מיינע קינדער, וואס טוען זיי? זיי קויפן זיך שטותים, און זיי… איך רע די נישט נאר געלט, און ער קען טראכטן… אז די טאטע טראכט… נו, פאר דעם וועלן מיר פיינען מיט מיינע קינדער. איך ארבעט א גאנצע טאג צו מאכן א פאר דאלער, און מיין קינד זאל האבן א שטוב צו וואוינען, און אזוי ווייטער. און נו, בכלל נישט מכבד, און בכלל נישט וואס איך וויל, און אזוי ווייטער.
הציור הנכון של אבהות
זאגט דער ר’ מארק, טראכט עס אריין. מיין טאטע איז אזוי ווי א נישט פאר קודם לכבוד המקום. מיין טאטע איז א זאך לויט מענטש, וואס ער איז א געבער. דיין דזשאב איז צו געבן דיין קינד חיות. עס שטייט זיך אויף די ריכטיגע וועג, און פרובירן אים צו מחנך זיין וכדומה. אבער די צייט וואס דו האסט… עה, דו פירסט נישט ריכטיג, איך געב אים גארנישט.
הציור של אב בשר ודם לעומת הציור האלוקי
די צוהער פון א טאטע. פארוואס דארף זיי שטיין די צוהער פון א טאטע? ווייל דיין צוהער איז פון א טאטע בשר ודם, וואס טאקע האט א לימוד. אבער דארפסטו זיך לערנען אביסל, צו וויפיל א מענטש קען זיך לערנען, צו האבן דער אייבערשטער צוהער. דער אייבערשטער צוהער איז א גאנץ אנדער לעוועל פון רחמים. עס איז א גאנץ אנדערע סארט רחמים. רחמי אמת, מען מאכט א פשוט’ע נפת מילה למעשה.
פרק ה: מהות הקב”ה כטוב מוחלט – מעבר לאמונה
האם צריך אמונה או הבנה?
יעצט, איך מיין אז ווען א מענטש פארשטייט דאס אין העלפט, איך האב געזאגט פריער, מען דארף אמונה, און איך האב געטראכט נאך א בחינה יעצט, איך האב געזאגט א פשוט’ע בחינה, און ברוך השם, איך בין זיך איז דער שיעור, קען מען זאגן אז מען דארף נישט פארדערן אפילו אמונה? ווייל דעס איז ברור! ווען ער ערנט, פארשטייט וואס… כביכול מען שטארץ פרעגן!
מהות הקב”ה – שש במעשיו תמיד
וויאזוי פילט דער אייבערשטער ווען… ווען די גאנצע וועלט טוט נישט וואס ער דארף און ער איז נאך אלץ מחייך? ער פילט נישט!… דאס איז די גאנצע אידעע פון דער אייבערשטער! ער איז זייער happy [שמח]! ער איז נאך אלץ happy [שמח]! גייסמאכט השם במעשה! וואס ער איז.
הקב”ה כמהות של תאווה, לא של חשבונות
דער אייבערשטער איז א מהות פון א תאוות. דער אייבערשטער איז נישט קיין מהות פון מאכן די חשבונות. מיט א חשבון! דער תאות איז נישט אין די וועלט אריין. ס’איז דא א סדר אין דעם. אבער זיין סדר איז אזוי beyond [מעבר] די אלע חשבונות וואס אונז קענען טראכטן וואס ער האט פון דעהעמען, צו ער האט יא פון דעהעמען, וואס אזוי ווייטער, אז ער איז פונקט נישט גע’מאפט’ בכלל, נישט גע’טראש’ט בכלל.
פרק ו: האדם כ”אלוה” בזעיר אנפין – מרכבה למידות עליונות
האדם כמשפיע ויוצר עולמות
א מענטש קען, א מענטש קען זיין דריי וואשנייע, א מענטש האט אויך זיינע לימוד’ס, אבער דער מענטש קען זען, אין די בחינות למשל, ווי ער איז א משפיע, א טאטע, אפשר א מאן און א ווייב, אפשר א מענטש פאר זיך אליינס, און זיין נשמה איז מחיית הגוף, אזוי ווי דער הייבערשטער איז מחיית כדולה בקהילה. ער דארף עס וויסן.
הנשמה כמקור החיות
יא, א מענטש איז נשמה. וואס מיינט זיין נשמה? מהן כוחך שכלי, מהן כוחך עליה, דער העכער… דאס וואס טאטשט מיך, העכערע זאכן. די זאכן וואס איך האב אנגערעדט פאר דיר. א מאל ווייסט מען נאר אמונה דערין.
הטעות של מי שמגביל את נשמתו
און א מאל זאגט א מענטש… נא. נו, קומט ער שבת און ער זעט אז זיין נשמה קומט אזוי ווי זיין נשמה יתירה, און ער מאכט אזא דין, רייט? ער מאכט אזא משפט פאר די גוף, און ער זאגט, קומער, איך זע וואס דו האסט געטון א גאנצע וואך. איך האלט נישט ביים קומען די שבת. אה, מעסט שלום. איך קער נישט. עס גייט נישט זיין קיין מוח אין די שבת.
עס איז א פשוט’ער mistake [טעות], ווייל דו פארשטייסט נישט וואס ער מיינט. און דער מענטש מאכט אליינס דעם mistake [טעות], ווייל ער האט אביסל קאנטראל איבער זיין נשמה, און א מענטש אידעך זיין נשמה… און אמאל וועגן דעם איז ער טאקע נאר געמילט צו דינען – ער האט א שוואכן שבת.
הציור הנכון – הקב”ה כנותן מוחלט
דארף ער וויסן, דאס גייט נישט אזוי. דער אייבערשטער גייט נישט אזוי, דו גייסט נישט אזוי. דער אייבערשטער גיט פאר יעדן איינעם. דער אייבערשטער מאכט אפילו ממזרים – אזוי ווי ס’שטייט. כבוחל, מטרוחה, מלדות. אבער דאס איז נאר… פון אונזער פרספקטיוו זעט עס אזוי אויס. דער אייבערשטער האט געמאכט אז ווער ס’טוט די ענין פון האבן א קינד, נסינה וואס איז בכלל נישט בגדר פון צוריקנעמען, אויף בגדר פון מאכן דער דרך השבונות.
פרק ז: האדם כמרכבה למידות עליונות – יישום מעשי
המשל הפשוט שכל אדם יכול להבין
אז דאס איז א פשוט’ער משל וואס דו קענסט זען, אז ווען איך רעד דיך פון די הייבערשטער זאכמים, און דו קענסט זאגן ווי קען איך זיך צושטעלן, דו קענסט זיך צושטעלן, ווייל אין א געוויסע זון ביסטו א גאט, ביסטו א נושא, אין נושא’ן ביזטו א בורא אז יעדער מענטש איז א יוצר העולם וואס עס איבער די רייבערשטער. ער האלט קינדער, er מאכט תלמידים, ער האלט אנדערע זאכן וואס ער בויט. ער איז דאך ממש אזוי.
האדם כמרכבה למידות הכתר
דאס וואס געזאגט, האט ער דאך געגעבן א צוהיר. יעצט ממש, און עס טראכט אריין צו זען, אז ווען איך זאג יעצט, אז יעצט ווען דו געדסט פאר דיינע קינדער, ביסטו יעדע מרכבה פאר די מידות הבאה להא, וואס געדסט פאר זיינע קינדער, פאר די מידות הכתר, עס איז ממש אזוי.
הארכיטקט והפועל – למי שייך הקרדיט
ווייל פון ווער, וואס איז דא? א סך המצאה וואס איז דורך דיינע מידות, דורך דיינע כלים, גשמי מפעל, דורך וויפיל געלט דו האסט, דורך פראקטישע זאכן, אזוי ווי דער גוי וואס איז א שליח פון דער ארקיטעקט צו מאכן די בנין. אבער קיינער האט נישט געגעבן קיין גרויסן יישר כוח פאר דער גוי. עפעס א שכר קומט זיך אים און מצאלט אים. אבער מיר זאגן, ווער האט געבויט די בנין? וועמעס בנין?
“תן יישר כוח לקב”ה” – הקרדיט שייך לו
זאגט גיבה השכוח פאר דער אייבערשטער עס הייסט פאר דער אייבערשטער ווייל ער איז די אידעע ער איז אויפגעקומען כידוכים מיט די אידעע ווי עס פון זיך אזוי פירן. ווייל אוודאי ס’איז דא לעוועלס וואס דארפן זיך אויך די מלאכים די לעוועלס אינצווישן דארפן אויספירן די אידעע אבער עס איז דער אייבערשטער און דאס הייסט ער איז א מרכבי.
האדם כמרכבה – מקור הציור האלוקי
פשוט אז זיי זענען מער קובע, ווייל די אידעע פון וויאזוי ער פירט זיך, איז געבויט פאר א ציור וואס קומט פון דער אייבערשטער דירעקט. דער אייבערשטער איז די ציור פון הנהגת ה’ וואס איז נישט קיין ציור פון בני אדם, און נישט קיין ציור פון אנדערע חשבונות. דאס איז א פשוט’ער בחינה וואס מען קען פארשטיין.
—
סיום:
און דער עולם זאל האבן א פרייליכע שבת.