הלכות שבת פרק י״ד (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – רמב״ם הלכות שבת פרק י״ד: ארבע רשויות לשבת
הקדמה
פרק י״ד מתחיל עם ארבע רשויות לשבת, לאחר שפרק י״ג עסק בעקירה והנחה ומלאכת מחשבת. לפי סדר הרמב״ם היה זה אולי התחלה טובה יותר לכל הלכות הוצאה, כי כאן מוסבר לראשונה מהן הרשויות.
—
הלכה א – רשות הרבים
הרמב״ם: “איזהו רשות הרבים? מדבריות ויערים ושווקים ודרכים המפולשים להם, שיהא רחב שש עשרה אמה ולא יהא לו תקרה.”
פשט
רשות הרבים היא: מדבריות (מדבריות), יערים (יערות), שווקים (שווקים), ודרכים המובילים אליהם – בתנאי שיהיו רחבים 16 אמה ולא יהיה להם תקרה.
חידושים וביאורים
1. מדוע מתחיל הרמב״ם ברשות הרבים? כי רשות הרבים היא המקום העיקרי שבו מתרחשת יציאת שבת – מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או ד׳ אמות ברשות הרבים.
2. מדוע מתחיל במדבריות ולא בשווקים? שווקים הם רשות הרבים המובהקת ביותר. הרמב״ם מתחיל במה שהוא יותר חידוש – שגם מדבריות ויערים הם רשות הרבים. היסוד: רשות הרבים אינה דווקא מקום שהרבים נמצאים בו, אלא כל המקומות שהרבים יכולים להיות בהם – מקומות פתוחים שאין לאיש בעלות עליהם ואפשר לעבור בהם בקלות.
3. קושיא מהגמרא על מדבר: הגמרא אומרת שהתורה ניתנה במדבר שהוא רשות הרבים. רש״י ושאר ראשונים מבינים: רק בזמן שכלל ישראל היו במדבר היה זה רשות הרבים (כי רבים הלכו שם); כיום שאין איש הולך במדבר, הוא כרמלית. כיצד כותב הרמב״ם סתם שמדבריות הם רשות הרבים?
4. תשובת הרמב״ם (ברכת אברהם): הרמב״ם לומד את הגמרא הפוך: בזמן שכלל ישראל היו במדבר, לא יכלו לעבור בחופשיות – היו צריכים לבקש רשות משבט ראובן לעבור בשטחו, כך שזה לא היה רשות הרבים (אולי כרמלית). כיום שמדבר פתוח לכל, להיפך – הוא רשות הרבים.
5. חילוק בין מדבר וים: ים הוא כרמלית (כמפורש), כי אי אפשר לעבור בו בקלות – צריך לבנות ספינה. אבל מדבר יכול אדם להיכנס בו בקלות, לכן הוא רשות הרבים.
6. תנאי 16 אמה רוחב: זה מתייחס כנראה ל״דרכים המפולשים” – הדרכים המובילות לשווקים/מדבריות. המדבריות והשווקים עצמם רחבים מספיק באופן אוטומטי.
7. רשות הרבים מקורה: אם מניחים תקרה על רשות הרבים, אינה עוד רשות הרבים – היא נעשית כמו בניין, רשות היחיד. זהו כלל בגמרא.
—
הלכה ב – רשות היחיד
הרמב״ם: “ואיזהו רשות היחיד? תל גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, או חריץ שעמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן, וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה טפחים ויש ביניהם ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בו כמה מילין, אם הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה, או מבואות שיש להם שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה – כולן רשות היחיד גמורה.”
פשט
רשות היחיד היא: (1) תל (גבעה) גבוה 10 טפחים ורחב 4×4 טפחים; (2) חריץ (תעלה) עמוק 10 טפחים ורחב 4×4; (3) מקום מוקף 4 מחיצות גבוהות 10 טפחים עם 4×4 בפנים. אפילו מקום של כמה מילין, אם הוקף לדירה – כמו עיר עם חומה שננעלת בלילה, מבואות עם 3 קירות ולחי, חצר, דיר, סהר – הכל רשות היחיד גמורה.
חידושים וביאורים
1. רשות היחיד אינה בעלות: “רשות היחיד” אינה פירושה שהיא שייכת לאדם אחד. אין לזה קשר לבעלות. רשות הרבים השייכת למושל העיר אך פתוחה לכל, היא עדיין רשות הרבים. בשתי הרשויות אין מדברים על למי זה שייך.
2. הרמב״ם מתחיל בחידוש: ברשות הרבים התחיל במדבריות (החידוש), לא בשווקים (הפשוט). כך גם ברשות היחיד מתחיל בתל וחריץ (החידוש), לא במקום מוקף ד׳ מחיצות לדירה (הפשוט).
3. שלוש דוגמאות לרשות היחיד – כולן מחיצות: כל שלוש הקטגוריות (תל, חריץ, מוקף מחיצות) הן בעצם מחיצות – אלא שבתל ההר עצמו הוא כמו מחיצה (כי צריך לטפס 10 טפחים), בחריץ הירידה היא כמו מחיצה, והשלישי הוא ממש מחיצות.
4. מדוע תל ברשות הרבים הוא רשות היחיד? כי אנשים אינם עולים על גבעה שגבוהה 10 טפחים – זה לא משהו שעוברים דרכו, זה נעשה מקום בפני עצמו.
5. הוקף לדירה – מה פירושו? “הוקף לדירה” אינו פירושו שאדם אחד יגור שם, אלא שהמחיצות נעשו למטרות מגורים – להפריד את המקום מהסביבה. זה לאפוקי כרפף (מקום גדול פתוח שלא הוקף למטרות דירה), שאין לו דין רשות היחיד מדאורייתא.
6. “דלתותיה ננעלות בלילה”: זה מראה שאינו מקום הפקר – הוא ננעל, הוא דבר בפני עצמו.
7. כלים כרשות היחיד: אפילו כלים – כמו ספינה או מגדל של עץ (מבנה/ארגז עץ גדול) – אם יש להם רוחב 4 טפחים וגובה 10 טפחים, הם רשות היחיד גמורה. החידוש הוא שכלי, שהיינו חושבים שאינו בכלל “רשות”, יכול להיות רשות היחיד. (מקרר שגבוה 10 ורחב 4 הוא רשות היחיד גמורה.)
8. הוקף לדירה בכלים: בכלים אין תנאי של הוקף לדירה – התנאי הוא רק במקומות גדולים מאוד.
—
הלכה ג – עובי אגפלין של רשות היחיד
הרמב״ם: “עובי אגפלין של רשות היחיד כרשות היחיד, ומה חרם המושם בחוץ עושה רשות היחיד, הוא עצמו לא כל שכן.”
פשט
עובי הקירות של רשות היחיד יש להם עצמם דין רשות היחיד. אם מניחים משהו על הקיר, זה כאילו הניחו ברשות היחיד.
חידושים וביאורים
הרמב״ם מביא קל וחומר מהגמרא: אם הקירות יכולים לעשות את המקום הפנימי לרשות היחיד, קל וחומר שהם עצמם יהיו גם רשות היחיד.
קושיא על הקל וחומר: מדוע דבר שיוצר דין חייב גם הוא עצמו להיות בעל אותו דין? זה דומה ל״שומר” שלא חייב בהכרח לשמור על עצמו, או דבר שמטמא אחרים אך אינו עצמו טמא.
תירוץ: זו לשון הגמרא, ואפשר גם להבין שרשות היחיד מתחילה מהמקום שהקיר מתחיל – הקירות אינם רק סיבה לרשות היחיד, אלא חלק ממנה.
—
הלכה ג (המשך) – אויר רשות היחיד ורשות הרבים
הרמב״ם: “אויר רשות היחיד כרשות היחיד… רשות היחיד עד לרקיע (בוקע ועולה עד לרקיע). אבל אויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, למעלה מעשרה באויר רשות הרבים הוא מקום פטור.”
פשט
האוויר מעל רשות היחיד יש לו אותו דין כרשות היחיד, ללא שיעור גובה – עד השמים. אבל ברשות הרבים, רק עד עשרה טפחים הוא רשות הרבים; מעל לכך הוא מקום פטור.
חידושים וביאורים
החילוק היסודי: רשות הרבים מוגדרת על ידי שימוש – מקום שהרבים משתמשים בו, ומעל 10 טפחים אין משתמשים. רשות היחיד מוגדרת על ידי גדרים/מחיצות – היא שייכת ליחיד, ורשות היחיד אינה מסתיימת ב-10 טפחים. השימוש הוא העיקר ברשות הרבים, אך לא ברשות היחיד.
—
הלכה ד – ארבע רשויות לשבת
הרמב״ם: “ארבע רשויות לשבת – רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור.”
פשט
מלבד רשות היחיד ורשות הרבים, יש עוד שתי רשויות: כרמלית ומקום פטור.
חידושים וביאורים
על הנוסח: בנוסח המודפס הפרק מתחיל ב״ארבע רשויות לשבת”, אך בגירסאות אחרות מתחיל ב״רשות הרבים, רשות היחיד” – כי רשות הרבים ורשות היחיד כבר נדונו קודם; החידוש בא רק כשמזכירים את השתיים הנוספות.
בעצם יש רק שלוש רשויות: מקום פטור אינו רשות – אפילו לא נקרא “רשות”. כל הנקודה של מקום פטור היא שזה מקום פטור מכל הדינים. מה שקוראים לזה “ארבע רשויות” הוא רק כדי שיהיה קל יותר להבין.
—
הלכה ד (המשך) – איזהו כרמלית: חמשת הסוגים
1) תל
הרמב״ם: “תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יותר, וגבוה משלשה ועד עשרה – כרמלית. שהכרמלית אינו תופס אלא עד עשרה.”
פשט: גבעה שרחבה 4×4 טפחים, גבוהה מ-3 עד 10 טפחים. אם היתה גבוהה 10 – רשות היחיד; פחות מ-3 – לבוד, נחשב כקרקע שטוחה. בין 3 ל-10 זה אמצעי – כרמלית.
2) חריץ
הרמב״ם: “חריץ שיש בו רחב ארבעה על ארבעה או יתר, ועומק משלשה ועד עשרה.”
פשט: תעלה עם אותו שיעור כמו תל, רק שקועה במקום בולטת.
3) מקום שהוקף ארבע מחיצות
הרמב״ם: “מקום שהוקף ארבע מחיצות גבוה משלשה ועד עשרה, ובו רחב ארבעה על ארבעה או יתר.”
פשט: מקום מוקף קירות שאינם גבוהים מספיק (3-10 טפחים) לעשות רשות היחיד.
4) קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים
הרמב״ם: “מקום שהוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית רשות הרבים, כגון מבוי.”
פשט: מבוי עם שלושה קירות והצד הרביעי פתוח לרשות הרבים. עם לחי או קורה הוא נעשה רשות היחיד; בלעדיהם – אינו רשות הרבים (בגלל שלושה קירות), אך גם לא רשות היחיד (כי פתוח לרשות הרבים), לכן כרמלית.
5) הימים והבקעה
הרמב״ם: “הימים והבקעה, בין מימות החמה בין מימות הגשמים.”
פשט: ימים (מים) ובקעות (עמקים) הם כרמלית ללא הבדל בין קיץ לחורף. ים הוא הפקר כמו מדבר, אך אין הולכים שם בחופשיות – צריך ספינה, לכן אינו רשות הרבים.
חידושים על בקעה: “בקעה” פירושה עמק שהוא עמוק יותר, שלא מסתובבים בו כל כך. “בקעה מסודרת שאין בה מחיצות” – מקום שאינו מגודר, אולי גדל שם בר, אינו רשות הרבים (כי לא הולכים שם) ולא רשות היחיד (כי אין מחיצות).
משמעות המילה “כרמלית” – שלושה פירושים
1. רמב״ם בפירוש המשניות: כרמלית = כ-ארמלית (כמו אלמנה). אלמנה אינה שייכת לאיש – כך גם כרמלית אינה רשות היחיד (שייכת ליחיד) ולא רשות הרבים (שייכת לרבים).
2. תוספות: כרמלית = לשון כרמל, תבואה שעדיין לא התייבשה – “בין השמשות” של תבואות, מצב ביניים. הערה: “בין השמשות” הוא ספק, אך כרמלית אינה ספק – היא ביניים, מצב ביניים עם תכונות של שתי הרשויות.
3. רש״י (הפירוש המועדף): כרמל = שדה/מקום של עצי פרי (כמו פרדס), כמו הפסוק “יער וככרמל” (ישעיה). זו דוגמה ישירה לכרמלית – בקעה שגדלים בה דברים אך אינה מגודרת.
—
הלכה ד (המשך) – אויר כרמלית
הרמב״ם: “אוירא דכרמלית הרי היא ככרמלית עד עשרה טפחים, אבל למעלה מעשרה טפחים אוירא דכרמלית הרי היא כמקום פטור.”
פשט
האוויר מעל כרמלית הוא כרמלית רק עד 10 טפחים; מעל לכך הוא נעשה מקום פטור.
חידושים
בימים ונהרות, מודדים את ה-10 טפחים מעל פני המים – מפני השטח של המים, לא מקרקעית הים.
—
הלכה ד (המשך) – בור שבכרמלית
הרמב״ם: “בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, ואין בו ארבעה.”
פשט
תעלה באמצע כרמלית היא חלק מהכרמלית, אפילו היא עמוקה מאה אמה — אך רק כשאין לה ארבעה טפחים רוחב. אם יש לה ארבעה טפחים והיא עמוקה מאוד, היתה נעשית רשות היחיד.
חידושים
הכלל של כל עומק המלא מים הרי הוא כקרקע עבה — מים ממלאים את השטח ונעשים כמו אדמה מוצקה. לא מודדים עשרה טפחים מעל המים, אלא מהקרקע מתחת למים. כשאדם זורק למטה על מים או נוטל מהמים — מחשיבים כאילו הוא הוציא מכל המים, לא רק מלמעלה.
—
הלכה ד (המשך) – סוגים נוספים של כרמלית
הרמב״ם מונה מקרים נוספים שיש להם דין כרמלית: (1) רשות הרבים עם תקרה; (2) סמטה צרה מ-16 אמה; (3) אצטבא שבין העמודים ברשות הרבים; (4) צדי רשות הרבים.
פשט
1. רשות הרבים שמקבלת תקרה — אינה עוד רשות הרבים, אך עדיין לא רשות היחיד, אלא כרמלית.
2. סמטה שאינה רחבה 16 אמה — גם כרמלית.
3. אצטבא (במה/דוכן לישיבה) בין עמודים ברשות הרבים.
4. צדי רשות הרבים — הצדדים של רשות הרבים.
חידושים
– חילוק בין כרמלית עיקרית לדין כרמלית: ימים, בקעות הם שטחים טבעיים שהם כרמלית מצד עצמם (כרמלית עיקרית). תל, חריץ, מקום מוקף ד׳ מחיצות הם כרמלית “הלכתית” – דברים שמקבלים דין כרמלית מסיבות ספציפיות.
– אצטבא היא מילה רומית לבמה/דוכן שיושבים עליו, מוכרים דברים — פינה בצד רשות הרבים שאינה החלק הפעיל שבו אנשים הולכים.
– חילוק בין אצטבא שבין העמודים לבין העמודים סתם: אצטבא שבין העמודים היא כרמלית כי היא מופרדת מרשות הרבים. אבל בין העמודים עצמם — הואיל ורבים דורסין בה, הרי הוא רשות הרבים. הגמרא אומרת שאנשים הולכים שם לתקן את חפציהם ליד העמודים, לכן זה נשאר רשות הרבים.
– צדי רשות הרבים הוא מקום ליד רשות הרבים — לא ממש חלק מרשות הרבים, אך פתוח אליה (כמו מדרכה או מדף). אפילו יש לו אותן מחיצות, אך מכיוון שאין שם את השימוש הראוי של רשות הרבים (אנשים לא מסתובבים שם כל כך), זה כרמלית. זה גם מוצג כקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים.
—
הלכה ה (בערך) – מקום פטור
הרמב״ם: “מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה, וגבוה שלשה עד לרקיע… כל פחות משלשה כארעא… אפילו קוצים וברקנים או גללים ברשות הרבים, גבוה שלשה ואין בו ארבעה על ארבעה, הרי זה מקום פטור. וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועומקו משלשה… עד התהום.”
פשט
מקום פטור הוא מקום קטן מ-4 על 4 טפחים, גבוה מ-3 טפחים עד השמים (או עמוק מ-3 טפחים עד התהום). פחות מ-3 טפחים גובה נחשב כקרקע עצמו (לבוד). אפילו דברים טבעיים כמו קוצים, זבל, או אשפה ברשות הרבים — אם יש להם את השיעור, הם מקום פטור.
חידושים
1. כל פחות משלשה כארעא: פחות מ-3 טפחים גובה נחשב כקרקע עצמו (לבוד), לכן היה לו דין הרשות שסביב. רק כשהוא גבוה 3 אך אין לו 4 על 4 — הוא מקום פטור. לבוד אינו פירושו שזה לא קיים כלל – אפילו כשרואים גבעה קטנה או חור, אך כיוון שזה קרוב מספיק, זה בטל ואינו דבר בפני עצמו.
2. קוצים וברקנים — שני מיני קוצים/צמחים רעים. הרמב״ם מביא זאת כדי להראות שמקום פטור אינו רק מבנה שבנה אדם, אלא אפילו צבירות טבעיות של זבל/אשפה שאנשים לא הולכים שם.
3. מדוע כותב הרמב״ם “מקום” במקום “תל”? כל ארבע הרשויות התחילו בתל וחריץ, אך כאן כותב הרמב״ם “מקום” — כי הוא רוצה להוסיף את “אפילו קוצים”, שאינו “תל” קלאסי (גבעה), אלא ערימות זבל וצבירות אחרות.
4. מה עם קוצים וברקנים שכן יש להם 4 על 4? זה היה כרמלית (אם 3-10 טפחים גובה), ועוד יותר רשות היחיד (אם 10 טפחים).
—
הלכה ה (המשך) – מקום המוקף
**הרמב״ם: “מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו ארכו אלף אמות ורחבו ארבעה פחות אשהו, וגובהו משלשה ומעלה, הרי זה מקום פט
הלכה ה (המשך) – מקום המוקף
הרמב״ם: “מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו ארכו אלף אמות ורחבו ארבעה פחות אשהו, וגובהו משלשה ומעלה, הרי זה מקום פטור.”
פשט
מקום מוקף קירות, אפילו הוא אלף אמה באורך, אם הרוחב הוא מעט פחות מ-4 טפחים והוא גבוה מ-3 ומעלה — הוא מקום פטור.
חידושים
מדוע שטח חייב להיות 4 על 4 כדי להיחשב רשות? מקום צר וארוך יכול להיות בעל שטח רב, אך הוא עדיין מקום פטור. הנקודה: הוא חייב להיות “מרובע” (4 על 4) כדי להיחשב רשות שניתן להשתמש בה. מבנה צר אינו למעשה שמיש כרשות בפני עצמה.
—
הלכה: מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמים ברשות הרבים
הרמב״ם: “מקום שיש בגבהו תשעה טפחים מצומצמים, לא פחות ולא יותר, ברשות הרבים — הרי הוא כרשות הרבים, ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו, בין רחב בין קצר הרי הוא כרשות הרבים, והרבים מכתפים עליו.”
פשט
מקום מוגבה ברשות הרבים שהוא בדיוק 9 טפחים גבוה — לא יותר, לא פחות — נחשב כרשות הרבים, אפילו לא מסתכלים על רוחב או אורך.
חידושים
1. “מכתפים עליו”: המושג “כתף” (כתף) פירושו שאנשים הנושאים חבילות ברשות הרבים יכולים שם לנוח, להישען, או להיעזר בחבילותיהם. 9 טפחים הוא בדיוק הגובה הנוח לשימוש כזה. לכן זה לא “מבנה חיצוני” ברשות הרבים, אלא כמו “ריהוט” של רשות הרבים – משהו שהוצב לנוחיות הציבור.
2. מדוע דווקא 9 טפחים מצומצמים? זהו שיעור ספציפי לכלי/מבנה שמציבים ברשות הרבים כדי שיוכלו להיות מכתף. אם הוא נמוך מדי — אינו שמיש; אם הוא גבוה מדי (עשרה טפחים) — הוא נעשה רשות לעצמו.
3. אם הוא יותר מתשעה: הרמב״ם אומר “אם היה יתר על תשעה… אם היה 4 על 4 או יתר — כרמלית” — זה בוודאי מתכוון כשיותר מ-9 אך לא עשרה (בין 9 ל-10). כש-4 על 4 ועשרה טפחים גובה — זה בפירוש רשות היחיד. אם אין לו 4 על 4 — זה מקום פטור.
—
הלכה: גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים
הרמב״ם: “גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים… אסור לטלטל לגג עד שיעשה לו סולם קבוע לעלות בו.”
פשט
גג של בית שבולט לתוך רשות הרבים בתוך עשרה טפחים — אנשים משתמשים בו “לכתף”. בעל הבית היה חושב שהגג הוא רשות היחיד, אך כיוון שהוא כל כך קרוב לרשות הרבים והציבור משתמש בו, אסור לטלטל — עד שיעשה סולם קבוע.
חידושים
1. סולם קבוע כגילוי דעת: הסולם הקבוע הוא רמז/סימן שמישהו משתמש במקום — אנשים רואים שמישהו עולה ויורד, וזה מספיק גילוי דעת שזו רשות היחיד.
2. “אסור” לא “חייב”: הרמב״ם אומר רק אסור, לא חייב — מה שמשמע שאין זו רשות הרבים דאורייתא, אלא חשש דרבנן.
3. דיון על “מקום פטור” — האם פירושו “מקום מותר”: “מקום פטור” אינו פירושו מקום שמותר לכתחילה, אלא מקום שפטור אך אסור. “עני רשות הרבים דרבנן” אפשר לקרוא כרמלית — לכרמלית יש משמעות מקורית (סוג שטח ספציפי), אך למעשה קוראים גם ל״עני רשות הרבים דרבנן” בשם כרמלית.
—
הלכה: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה
הרמב״ם: “עמוד ברשות הרבים… גבוה עשרה ורחב ארבעה — הרי זה רשות היחיד.”
פשט
עמוד (עמוד) ברשות הרבים שגבוה עשרה טפחים ורחב 4 על 4 — הוא רשות היחיד.
—
הלכה: יתד כל שהוא בעמוד
הרמב״ם: “אם נעץ יתד כל שהוא בגובהו, אפילו אינו גבוה שלשה, הואיל וראוי ליתלות בו — יתדות להשתמש בו…”
פשט
אם תוקעים יתד בצד של העמוד (לא למעלה), אפילו היתד אינה גבוהה 3 טפחים — כיוון שאנשים יכולים לתלות שם את חבילותיהם, זה נעשה בשימוש.
חידושים
1. “בגובהו” אינו פירושו למעלה על העמוד — זה פירושו בצד, שם שהגובה עולה.
2. מתחת ל-3 טפחים — לבוד: יתד שנמצאת מתחת ל-3 טפחים מקרקעית העמוד היא סמוך לג׳ מעורב — היא בטלה לקרקעית העמוד דרך כלל הלבוד. אך כיוון שראוי ליתלות בו, זה עושה הבדל.
—
הלכה: מילא כולו יתדות
שיטת הרמב״ם: אם תוקעים יתדות בעמוד ברשות הרבים, זה ממעט את גובה העמוד, כי מודדים רק מן היסוד ולמעלה. אפילו מילא כולו יתדות — כל העמוד נעשה ממועט והופך לכרמלית.
פשט
היתדות גורמות לכך שהחלק התחתון של העמוד נעשה בשימוש על ידי בני רשות הרבים (תולים דברים), לכן מודדים רק מהיתד ומעלה. זה ממעט את הגובה, ואם לא נשארים עשרה טפחים, זה נעשה כרמלית במקום רשות היחיד.
חידושים
1. מדוע כרמלית ולא רשות הרבים? הרמב״ם אומר במפורש “נעשה כרמלית” — לעמוד כבר אין מספיק שיעור לרשות היחיד (פחות מעשרה טפחים גובה), אך הוא גם לא ממש רשות הרבים.
2. מה פירוש “כולו”? לא שכל סנטימטר מכוסה ביתדות (שהיה גורם לכך שאי אפשר לתלות כלום), אלא שכל כמה טפחים יש וו, כך שעדיין אפשר להשתמש. הרמב״ם כותב במפורש “תולין בו את היתדות ומשתמשים בהם”.
3. הרמב״ם לומד את הגמרא אחרת מרוב הראשונים: רש״י, ראב״ד, ושאר ראשונים לומדים את הגמרא בכלל אחרת. הרמב״ם לא אומר שהיתד עושה את החלק התחתון לחלק מרשות הרבים (כמו “אמה שמקפת הכל”), אלא רק שמודדים את הגובה אחרת.
4. נפקא מינה מעשית: בזמנינו זה לא כל כך נוגע למעשה, כי לפי מפרשים רבים אין רשות הרבים דאורייתא היום.
—
הלכה י״א – חור ברשות היחיד וחור ברשות הרבים
הרמב״ם: “חור רשות היחיד הרי הוא כרשות היחיד. חור רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא אם כן יש בו ארבעה על ארבעה.” כיצד: “אם יש בו ארבע על ארבע וגבוה עשרה — רשות היחיד. ואם אין גבוה עשרה — הרי זה כרמלית. ואם אין בו ארבע על ארבע — הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלשה, שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ.”
פשט
חור (חור) בקיר של רשות היחיד הוא אוטומטית רשות היחיד, ללא תנאים. אך חור בקיר ליד רשות הרבים אינו אוטומטית רשות הרבים — זה תלוי בשיעור: 4 על 4 וגבוה 10 = רשות היחיד; 4 על 4 אך לא גבוה 10 = כרמלית; פחות מ-4 על 4 אך גבוה 3 = מקום פטור; פחות מ-3 = כארץ (חלק מרשות הרבים).
חידושים
1. יסוד החילוק: רשות היחיד שייכת לאדם אחד — כל מה שנמצא ברשותו (אפילו חור בקירו) הוא שלו, ללא תנאי של שיעור. רשות הרבים לעומת זאת צריכה להיות בצורה שהרבים יכולים ממש להשתמש בה — לכן לא כל חור הוא אוטומטית רשות הרבים. רשות היחיד עולה עד רקיע ללא שיעור, משא״כ רשות הרבים היא רק עד 10 טפחים, כי היא צריכה להיות מקום שיש לו צורה לשימוש על ידי רבים.
2. חור לעומת בור: חור (חור בקיר) הוא בעצם דבר אחר מבור (חור באדמה). הדמיון היחיד הוא ששניהם יש להם שלושת השיעורים (רשות היחיד, כרמלית, מקום פטור), אך חור הוא חור בקיר (בצד), ובור הוא חור באדמה (למטה).
3. קושיא — כמה קטן יכול חור להיות? אם כל חור קטן בקיר ברשות הרבים כבר אינו רשות הרבים (אלא מקום פטור אם גבוה 3), זה חידוש גדול. בבור לא אמרנו שבור קטן יוצא מרשות הרבים. רשות הרבים שהולכת בגבעות — האם נאמר שמסתיימת רשות הרבים כשזה נעשה מעט עמוק יותר? התירוץ: חור (בקיר) הוא דבר שונה לגמרי מבור (באדמה), ואי אפשר להשוות.
4. מערכת השיעורים: פחות מ-3 טפחים = בטל (לבוד); מ-3 טפחים אך פחות מ-4 על 4 = מקום פטור; 4 על 4 אך פחות מ-10 טפחים = כרמלית; 4 על 4 ו-10 טפחים = רשות היחיד.
—
הלכה י״ב – דינים של כרמלית ומקום פטור
הרמב״ם: “רשות היחיד ומקום פטור מטלטלין בכולן, אפילו היה אורך כל אחת מהן כמה מילין. אבל רשות הרבים והכרמלית אין מטלטלין בהן אלא בתוך ארבע אמות. ואם העביר או הושיט או זרק חוץ לארבע אמות – ברשות הרבים חייב, ובכרמלית פטור, לפי שאיסור הכרמלית מדבריהם, מפני שהיא דומה לרשות הרבים, שמא תתחלף ברשות הרבים.”
פשט
רשות היחיד ומקום פטור – מותר לטלטל בהם ללא שיעור. רשות הרבים וכרמלית – רק בתוך 4 אמות. החילוק: ברשות הרבים חייב, בכרמלית פטור אבל אסור (דרבנן).
חידושים
1. מקום פטור כמה מילין: הרמב״ם אומר שאפילו מקום פטור יכול להיות “כמה מילין” – וזה קשה, כי מקום פטור חייב להיות פחות מ-4 על 4. התירוץ: מדובר במקום צר וארוך – מקום המוקף מחיצות שהוא פחות מ-4 על 4 ברוחב אך ארוך מאוד.
2. טעם איסור כרמלית: הרמב״ם נותן טעם – “שמא תתחלף ברשות הרבים” – אם יחשבו שמותר לטלטל בכרמלית, יבואו לטלטל ברשות הרבים.
3. כרמלית היא ברור חומרא דרבנן, לא קולא: מדאורייתא מקום שחסר משהו מלהיות רשות היחיד (למשל, לא גבוה עשרה טפחים אך רחב יותר מ-4 טפחים) היה מקום פטור – היו מותרים לטלטל אליו, ממנו, ובתוכו. החכמים החמירו ועשו כרמלית. אי אפשר לומר שחכמים “עשו” רשות היחיד – רשות היחיד היא דין דאורייתא. חכמים רק עשו שמקומות מסוימים שהם מדאורייתא מקום פטור, יהיו להם חומרות כמו רשות היחיד (אסור לטלטל בפנים) וגם חומרות כמו רשות הרבים (אסור להכניס מרשות הרבים).
—
הלכה י״ב (המשך) – מלאכה שאינה צריכה לגופה בכרמלית
הרמב״ם: “לפיכך, אם לא היה צריך לגוף ההוצאה, כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יזוקו בו רבים, וכיוצא בזה – מותר.”
פשט
כשאין צורך בהוצאה לגופה (כמו להסיר קוץ שלא ייפגעו), מותר בכרמלית.
חידושים
1. קושיא לפי שיטת הרמב״ם: הרמב״ם סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מדאורייתא! מדוע זה יעזור? תירוץ: אולי בדרבנן (כרמלית) יש קולא כשזה “שאינה צריכה לגופה” – שבות דשבות. או: הטעם של “שמא תתחלף” לא מתאים כשזה לא נראה כמו הוצאה רגילה – כשרואים מישהו מסיר קוץ, זה לא נראה כמו טלטול, ממילא לא יבואו לטלטל ברשות הרבים.
2. מה פירוש “כיוצא בזה”? סוגים אחרים של היזק. אך כשזה “צורך לגופו או למקומו” (רוצים ממש את הדבר או את המקום), לכאורה אין היתר – כי אז זה דומה מדי להוצאה רגילה, ויבואו לטלטל ברשות הרבים. זה נשאר מעט פתוח.
3. ברשות הרבים – קוץ: ברשות הרבים עצמה מותר להסיר קוץ רק “פחות פחות מ-4 אמות” (פחות מ-4 אמות בכל פעם). אך בכרמלית מותר לעשות זאת כראוי (ללא מגבלה זו).
—
הלכה י״ב (המשך) – מקום פטור: הכנסה והוצאה
הרמב״ם: “כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור, כך מותר להכניס ממנו לרשות היחיד או לרשות הרבים או לכרמלית, ולהוציא מהן אליו.”
פשט
מקום פטור קל יותר מרשות היחיד – לא רק מותר לטלטל בפנים, אלא גם מותר להכניס ולהוציא מ/אל כל שאר הרשויות.
חידושים
1. מקום פטור – מהו הגדר? מקום פטור אינו ממש בטל למקום שלידו (כי אז היה נעשה רשות הרבים), אלא הוא רשות מיוחדת שיש לה קולא מיוחדת – מותר לטלטל הן בפנים, הן להכניס/להוציא מכל הרשויות.
2. כרמלית – הפוך ממקום פטור: לכרמלית יש חומרא: אסור לטלטל יותר מ-4 אמות בפנים, ואסור לטלטל מ/אל רשות היחיד או רשות הרבים. המוציא/מכניס פטור אבל אסור (דרבנן).
3. קושיא מפרי חדש – מדוע אסור לטלטל מרשות הרבים לכרמלית? אם כרמלית אסורה כי היא “דומה לרשות הרבים” – היה צריך להיות מותר לטלטל מרשות הרבים לכרמלית, כמו מרשות הרבים לרשות הרבים (שמותר בפחות מ-4 אמות)! תירוץ א: להיפך – אז כרמלית דומה מדי לרשות היחיד, ויבואו לטלטל מרשות הרבים לרשות היחיד. תירוץ ב: אי אפשר לעשות קל יותר משאר רשויות – כרמלית היא גדר לעצמו, וללא הגדר הזה היה זה מקום פטור או רשות היחיד. הרמב״ם לא מתכוון שזה ממש רשות הרבים – זה דומה לרשות הרבים ולפעמים דומה לרשות היחיד. זה נשאר לא מבואר לגמרי.
—
הלכה י״ד – המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד וכרמלית באמצע
הרמב״ם: “המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, או מרשות הרבים לרשות הרבים, וכרמלית באמצע – פטור. וכן המושיט או הזורק מזה לזה וכרמלית באמצע – פטור.”
פשט
כשמוציאים מרשות היחיד לרשות היחיד (או רשות הרבים לרשות הרבים) דרך כרמלית, פטור אבל אסור.
חידושים
1. מהו החידוש? לכאורה שפטור זה פשוט – אפילו אם רשות הרבים היתה באמצע (במקום כרמלית) היה פטור. החידוש הוא שזה אסור – החכמים שאסרו לטלטל בכרמלית, אסרו גם לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית.
2. לשון הרמב״ם: הרמב״ם היה צריך לומר “אסור” במקום “פטור”, כי החידוש העיקרי הוא האיסור דרבנן. אך כיוון שהרמב״ם עדיין לא התחיל לדבר על איסורי דרבנן (הוא יביא זאת מאוחר יותר), הוא נשאר עם הלשון “פטור” – אך הוא מתכוון פטור אבל אסור.
—
הלכה: המוציא מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והכניסו לרשות היחיד
הרמב״ם: “המוציא חפץ מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והכניסו לרשות היחיד – פטור. או הוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והוציאו לרשות הרבים – פטור.”
פשט
כשמוציאים מרשות הרבים, מניחים בכרמלית, ואחר כך לוקחים הלאה לרשות היחיד – פטור מחיוב דאורייתא (מטלטול רשות הרבים לרשות היחיד), כי ההנחה בכרמלית חתכה את המעשה.
חידושים
סתירה בין שתי הלכות: בהלכה הקודמת אומר הרמב״ם שכרמלית באמצע לא מקילה (אסור מדרבנן לטלטל דרך כרמלית). אך כאן הוא אומר שכרמלית כן מקילה – זה מצילה מחיוב דאורייתא!
תירוץ: זה לא דרבנן שפוטרים אותו – אפילו במקום פטור היה פטור. ההנחה בכרמלית שוברת את מעשה ההוצאה בדיוק כמו הנחה במקום פטור. החידוש הוא שהחומרא של כרמלית (שאסור לטלטל לשם) לא גורמת לכך שנחמיר גם לחשוב את זה כהמשך של ההוצאה.
—
הלכה: המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור
הרמב״ם: “המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר במקום פטור בהילוכו – חייב. ואין צריך לומר בזורק שעבר החפץ במקום פטור.”
פשט
כשהולכים מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור בלי לעצור – חייב, כי מהלך אינו כעומד (הליכה אינה כעמידה). רק כשעומדים במקום פטור, זה שובר את המעשה.
חידושים
בזורק (זריקה) זה עוד יותר פשוט – אם החפץ טס דרך מקום פטור בלי לעצור, הוא חייב, כי **עובר אינו כמי שה
הלכה: המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור (המשך)
חידושים (המשך)
בזורק (זריקה) זה עוד יותר פשוט – אם החפץ טס דרך מקום פטור בלי לעצור, הוא חייב, כי עובר אינו כמי שהונח (מעבר אינו כהנחה).
—
הלכה: עומד במקום פטור ונוטל/נותן
הרמב״ם: “העומד במקום פטור ונוטל חפץ מרשות היחיד ונותנו לרשות הרבים, או נוטל מרשות הרבים ונותנו לרשות היחיד – פטור.”
פשט
מי שעומד במקום פטור (בין רשות היחיד ורשות הרבים) ולוקח חפץ מאחת ומניח באחרת – פטור, כי הוא עומד במקום פטור.
חידושים
חקירה: אפשר לטעון שזה לא נקרא “עצר” – הוא לוקח ומעביר, הוא לא עוצר ממש. אך הרמב״ם סובר שזה כן נקרא עצר – כיוון שהוא נח (שוקט) במקום פטור, זה מספיק כדי לשבור את המעשה. זה שונה ממהלך (מעבר), שבו אומרים מהלך אינו כעומד.
—
הלכה: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה עם בסיס צר
הרמב״ם: “העמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, ואין בעיקרו ארבעה, ואין בו בגובה הקצר שלושה – הרי זה רשות היחיד, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב.”
פשט
עמוד ברשות הרבים שהוא 10 טפחים גבוה ו-4 רחב למעלה, אך החלק התחתון צר מ-4 (כמו “קונוס הפוך”), והחלק הצר הוא פחות מ-3 טפחים גובה – זה רשות היחיד.
חידושים
היסוד הוא לבוד – כיוון שבין המקום שבו זה נעשה 4 טפחים רחב לבין הארץ יש פחות מ-3 טפחים, מחשיבים זאת כגוד אחית מחיצתא – המחיצה יורדת עד הארץ. אם היה 3 טפחים או יותר, זו היתה רשות נפרדת (מקום פטור, כי אין לה 4 על 4 בגובה 10).
—
הלכה: תל המתלקט
הרמב״ם: “תל המתלקט עשרה טפחים מתוך ארבע אמות – הרי זה רשות היחיד, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב.”
פשט
גבעה ברשות הרבים שעולה 10 טפחים בתוך 4 אמות (תלול מספיק) – היא רשות היחיד.
חידושים
1. אם לוקח יותר מ-4 אמות לעלות 10 טפחים, זו רק רשות הרבים גבוהה, לא רשות נפרדת. אך אם “בתוך” 4 אמות מגיעים ל-10 טפחים, רואים זאת כמחיצה/קיר רחב.
2. מדוע דווקא 4 אמות? זה מקושר לדין גוד אסיק – מהמקום שבו יש 4 טפחים רוחב, מחשיבים שגם במקום שהוא צר יותר, זה כמו 4.
3. שאלה: האם מודדים את 4 האמות לפי פני השטח המעוקל (מרחק על פני השטח) או המרחק האופקי הישר מלמטה? (לא נפתר)
4. ר׳ חיים מוזכר שרצה להבין היכן בדיוק נמצאת המחיצה בתל כזה.
—
הלכה: רשות היחיד עולה עד לרקיע – קנה ברשות היחיד
הרמב״ם: “הנותן קנה ברשות היחיד, אפילו גבוה מאה אמה, וזורק מרשות הרבים ונח על גבו – חייב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע.”
פשט
מוט ברשות היחיד, אפילו 100 אמה גובה – מי שזורק מרשות הרבים והוא נח למעלה, חייב, כי רשות היחיד עולה עד השמים.
חידושים
1. שאלה יסודית: מדוע רשות היחיד עולה עד לרקיע אך רשות הרבים לא? תירוץ: רשות הרבים מוגדרת על ידי שימוש – מעל 10 טפחים אין משתמשים. רשות היחיד מוגדרת על ידי גדרים/מחיצות – רשות היחיד אינה מסתיימת ב-10 טפחים.
2. צריכה להיות הנחה: אם משהו נשאר באוויר מעל רשות היחיד ללא הנחה, אין חיוב. רק כשהוא נח על משהו (כמו המוט), יש הנחה.
3. שאלה על 4 על 4: למוט למעלה אין 4 על 4 טפחים – מדוע יש כאן הנחה? סברא אפשרית: המוט מחובר לארץ של רשות היחיד, כמו המשך של הארץ, ולכן אין צורך ב-4 על 4 למעלה.
4. [דיגרסיה: טיסה במטוס] — שאלה על טיסה מעל מקום המנוגע, או כהן מעל בית הקברות. “עד לרקיע” הוא כנראה גוזמא. גם, במטוס אין הנחה.
—
הלכה: אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים
הרמב״ם: “אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים, וזרק ונח על נופו – פטור, שהרי אין הנוף הולך אחר העיקר.”
פשט
עץ העומד ברשות היחיד אך ענפיו בולטים לרשות הרבים – מי שזורק מרשות הרבים והוא נופל על הענפים (שנמצאים באוויר של רשות הרבים) – פטור, כי הענף אינו הולך אחר העיקר (הגזע).
חידושים
1. אפשר היה לטעון להיפך: אם זורקים על הענפים, צריך להיות חייב כי “הנוף הולך אחר העיקר” – העיקר עומד ברשות היחיד! אך כאן לא הולכים אחר העיקר, אלא מסתכלים היכן הדבר עצמו נמצא – והענפים נמצאים באוויר של רשות הרבים, שהוא מעל 10 טפחים (לא רשות הרבים).
2. יש מחלוקת בעניין זה, אך הרמב״ם פוסק פטור.
3. פטור אבל אסור – אסור לעשות זאת לכתחילה.
—
הלכה: קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל
הרמב״ם: “קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל, וזרק והניח על גביו – פטור, שהרי רשות הרבים אינה עולה עד עשרה.”
פשט
מוט ברשות הרבים עם סל למעלה – מי שזורק והוא נח למעלה – פטור, כי רשות הרבים אינה עולה מעל 10 טפחים.
חידושים
1. מדוע הרמב״ם צריך להזכיר טרסקל (סל/כלי קיבול)? לכאורה צריך להיות פטור אפילו בלי טרסקל.
2. מגיד משנה: ההלכה היא אפילו פחות מעשרה – כיוון שרשות הרבים אינה עולה עד השמים, צריך שיפול ממש על הארץ כדי להיות חייב.
3. השגת הראב״ד: הראב״ד אומר במפורש שאפילו עד עשרה (פחות מ-10) פטור – זה לא רשות היחיד (אין מחיצות), ולא רשות הרבים (לא על הארץ), אלא כרמלית, ופטור אבל אסור.
4. ראב״ד לעומת רמב״ם: הראב״ד סובר שלמעלה מעשרה ברשות הרבים אינו רשות היחיד כי אין מחיצה, אלא כרמלית.
5. קושיא על הפטור מתחת לעשרה: מדוע יהיה פטור על עמוד מתחת לעשרה? העמוד הוא “גידול זר” — הוא לא שייך לרשות הרבים, הוא משהו אחר (עמודים לנוי).
6. שיטת המגיד משנה: המגיד משנה טוען שהרמב״ם בעצם מודה לראב״ד. הרמב״ם אומר זאת רק כדי להסביר מדוע זה שונה מרשות היחיד — ברשות היחיד היה חייב כי עולה עד לרקיע, אך ברשות הרבים כל דבר מעל 3 טפחים הוא “חלוקה רשות לעצמה.” זה “קצת דוחק, אך זה באמת קשה.”
—
הלכה: הזורק ונתחב בכותל — גוש של חול או בוץ
הרמב״ם: “הזורק ד׳ אמות ברשות הרבים ונתחב בכותל — גוש של חול או של בוץ ונדבק בכותל — פטור מחילול.”
פשט
מישהו זורק דבר דביק (חול/בוץ) והוא נדבק על הקיר.
חידושים
1. אם נדבק למעלה מעשרה טפחים — כזורק באויר, כי למעלה מעשרה ברשות הרבים הוא מקום פטור, לכן פטור.
2. אם נדבק למטה מעשרה טפחים — כזורק בארץ וחייב, כי זה באוויר רשות הרבים.
3. הכותל נחשב מקום 4 על 4, לכן זה נחשב הנחה.
4. אך בחור כל שהוא (חור קטן בקיר) — פטור, כי החור אינו 4 על 4, ולא אומרים חוקקין להשלים (מגיד משנה).
—
הלכה: זרק קנה או רומח מרשות היחיד לרשות הרבים
הרמב״ם: “זרק קנה או רומח ברשות היחיד ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד – פטור, שאין מקצתו מקום פטור.”
פשט
מוט/חנית שהוא מעל 10 טפחים, נתקע עומד ברשות הרבים — פטור כי חלק ממנו הוא למעלה מעשרה (מקום פטור).
חידושים
1. קושיא: מדוע לא נאמר להיפך — חייב, כי מקצתו במקום חייב (החלק התחתון עומד על רשות הרבים)?
2. תירוץ: כפי שלמדנו קודם, צריך לעקור ולהניח את כל הדבר — אם חלק נמצא במקום פטור, אין הנחה שלמה ברשות הרבים. זהו יסוד: בהוצאה צריך את כל הדבר.
—
הלכה: הזורק כלי גדול מרשות היחיד לרשות הרבים
הרמב״ם: “הזורק כלי מרשות היחיד לרשות הרבים, והיה הכלי גדול ויש בו ד׳ על ד׳ בגובה עשרה – פטור, לפי שכלי זה רשות היחיד גמורה, ונמצא כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.”
פשט
כלי שהוא עצמו 4 על 4 בגובה 10 הוא רשות היחיד — כשזורקים אותו, זה כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.
חידושים
1. קושיא חשובה: אם זורקים את הכלי מרשות הרבים לרשות היחיד — הוא עשה עקירה מרשות הרבים! כשהוא מרים את הכלי ברשות הרבים, הכלי הוא רשות לעצמו. הרמב״ם אומר רק “כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.”
2. כלי-כרמלית: מה עם כלי שהוא 4 על 4 אך פחות מעשרה (דין כרמלית)? הרמב״ם לא מדבר על כך; מובאים פוסקים מאוחרים שדנים בזה.
3. [דיגרסיה: מדוע הגמרא מאריכה כל כך בהלכות הוצאה?] למעשה מקרים כאלה (זריקת ארון-מקרר בשבת) נדירים מאוד. הזוהר הקדוש (ר׳ שמעון) אומר שכאשר משהו לא מסתדר בפסוקים/סתירות, צריך לומר שזה מכיל אגדות/סודות נסתרים — כך גם צריך לומר שהאריכות בהלכות הוצאה מכילה סודות עמוקים של התורה, לא רק הלכה מעשית. שיטת הרמב״ם היא פשוט לכתוב את המסקנה של הגמרא — “רוצה ללמוד את הפרטים? תבין זאת בעצמך.”
—
הלכה: בור 9 ברשות הרבים — עקירה/הנחה ומחיצה כאחת
הרמב״ם: “בור ט׳ ברשות הרבים ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימה לעשרה – פטור. עקירה ומחיצה כאחת – פטור.” גם להיפך: “היה הבור עשרה (רשות היחיד) והשליך לתוכה חוליא מיעטו לעשרה – פטור.”
פשט
בור של 9 טפחים (כרמלית, אם 4 על 4) — מישהו חופר חתיכה מלמטה ועושה אותו 10 (רשות היחיד). הוא פטור כי עקירה ומחיצה כאחת. גם להיפך — בור של 10 שממלאים עד שהוא נעשה 9 — פטור, כי הנחה ומחיצה כאחת.
חידושים
1. יסוד: אי אפשר לעשות הוצאה ומחיצה כאחת. קודם צריכה להיות רשות, ואחר כך אפשר להוציא/להכניס.
2. בעקירה: כשהרים את החוליא, זה עדיין היה חלק מרשות הרבים (כרמלית), כי הבור עדיין לא היה 10. רק אחרי העקירה זה נעשה רשות היחיד — אך אז העקירה כבר עברה. אלא: עקירה מרשות הרבים לרשות הרבים.
3. בהנחה (להיפך): כשזורק פנימה את החוליא, בשעת הנחה הבור כבר אינו רשות היחיד (כי הוא נעשה פחות מעשרה). אלא: הנחה בכרמלית, לא רשות היחיד — פטור.
4. נקודה מעניינת: אפשר לחלק בין “תחילת הנחה” (כשהחול מתחיל לגעת ברצפה) ל״סוף הנחה” (כשהכל כבר מונח) — זה יכול לעשות נפקא מינה בדין זה.
5. חורש: בחפירת החוליא הוא גם עובר על חורש (או לפחות אוזר חורש), אך זו נקודה צדדית.
—
הלכה: דף על גבי יתדות — מחיצה והנחה באין כאחת
הרמב״ם: “הזורק דף והניחה על גבי יתדות ברשות הרבים ונעשית רשות היחיד — אפילו כלי על גבי דף — פטור, שעשיית המחיצה והנחת הכלי באין כאחת.”
פשט
כשמישהו זורק לוח שטוח (דף) שנופל על יתדות (יתדות) ברשות הרבים והוא נעשה רשות היחיד (עשרה טפחים גובה), ואפילו אם על הלוח היה מונח כלי — הוא פטור, כי יצירת המחיצה והנחת הכלי באים ברגע אחד.
חידושים
החידוש הגדול: לא מחשיבים לפי מתי התחלת לעשות את המלאכה. אפשר היה לומר: עשית בפועל טלטול מרשות אחת לאחרת, אך מסתכלים על זה “מאוד טכני” — צריכה להיות עקירה כשרה והנחה כשרה, ואם אחת מהן אינה קיימת (כי הרשות עדיין לא קיימת או כבר לא קיימת), פטור.
—
הלכה: בור ברשות הרבים — חלוקה על ידי מחיצה
הרמב״ם: “בור שעומקה עשרה ורחבה שמונה ברשות הרבים, זרק לתוכה מחיצה וחולקה הבור ברחבה לשנים – פטור, שבטלה המחיצה ונמצא כל מקום אין בו ארבעה על ארבעה.”
פשט
תעלה ברשות הרבים שעמוקה עשרה ורחבה שמונה (רשות היחיד) — כשזורקים פנימה מחיצה שמחלקת אותה לשניים, כל חלק נעשה פחות מ-4 טפחים, והיא כבר לא רשות היחיד.
חידושים
זהו עוד מקרה של “מחיצה והנחה כאחת” בהיפך — כאן רשות היחיד מתבטלת ברגע ההנחה, במקום נוצרת.
—
הלכה: בור מלאה מים — מים אינן מבטלין מחיצות
הרמב״ם: “בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, מלאה מים — הנוטל מתוכה ונותן על גבה, חייב, שאין המים מבטלין מחיצות.”
פשט
תעלה ברשות הרבים שעמוקה עשרה ורחבה 4, אפילו כשהיא מלאה מים, היא נשארת רשות היחיד. מים אינם מבטלים מחיצות.
חידושים
1. מים לעומת פירות: כשהתעלה מלאה פירות — פטור, כי פירות ממלאים את השטח ואי אפשר להיכנס בלי להוציא אותם. אך מים — אדם עדיין יכול להיכנס למים, שיעור התעלה נשאר, לכן זה נשאר רשות היחיד.
2. דיון ארוך — האם פירות מבטלים רשות היחיד של בית: אם ממלאים בית (שהוא רשות היחיד “אמיתית” עם מחיצות) בפירות עד שנשאר פחות מ-4 טפחים מקום — האם זה יוצא מרשות היחיד? חילוק: בבור ברשות הרבים שהוא רק רשות היחיד כי יש לו שיעור (עומק 10 ורוחב 4), כשפירות ממלאים אותו השטח הקטן מתבטל לרשות הרבים. אך בבית של אדם — שהוא “אבי כל רשויות היחיד” — סביר שזה נשאר רשות היחיד אפילו כשהוא מלא, כי עיקר רשות היחיד הוא המחיצות, לא השטח.
3. [דיגרסיה: פשט של “רשות היחיד”] — הפשט האמיתי של “רשות היחיד” הוא “רשות של יחיד” — מקום שאדם גר בו. ההלכה ממנו היא מבוססת על מחיצות, מה שעושה אותו דומה לרשות היחיד האמיתי. לכן בית עם מחיצות שונה מבור ברשות הרבים.
4. שאלה מעשית: האם אפשר למלא “מחסן” מלא דברים עם אנשים עד שנשאר פחות מ-4 טפחים, ואז להוציא משהו בשבת כי זה מקום פטור? זה נשאר כשאלה.
—
הלכה: רקק (אמת המים) ברשות הרבים
הרמב״ם: “רקק מים שהרבים מהלכין בו — אם אין בעומקו עשרה טפחים, הרי הוא כרשות הרבים… ואם יש בה עשרה ויותר — הרי היא כרמלית כשאר הימים. ואם יש ברחבו ארבעה טפחים — הרי היא כרמלית, ואין בו ארבעה טפחים — הרי היא מקום פטור.”
פשט
נחל מים רדוד ברשות הרבים: אם הוא לא עמוק עשרה טפחים — הוא כמו רשות הרבים (כי אנשים הולכים דרכו או קופצים מעליו). אם הוא עמוק עשרה — הוא נעשה כרמלית כמו כל הימים. אם הוא עמוק עשרה אך צר (פחות מ-4 טפחים) — הוא מקום פטור.
חידושים
1. מהו “רקק”: “רקק” אינו פירושו רוק (כפי שהמילה יכולה להיראות), אלא “אמת המים” — זרם מים רדוד ושטוח. “דומה לרקק” פירושו משהו שטוח, נמוך.
2. החילוק העיקרי: ברשות הרבים התנאי הוא ש״רבים” צריכים לדרוך שם. אם אנשים הולכים במים (או יכולים ללכת), זה עדיין חלק מרשות הרבים. רק כשזה נעשה עשרה טפחים עמוק — אנשים לא הולכים בו, והוא נעשה כרמלית כמו כל הימים.
3. [דיגרסיה: קריעת ים סוף] — בקריעת ים סוף, כשהיהודים עברו, זה לא היה שבת. אך לפי הדין — כשאנשים הולכים דרך מים שאינם עמוקים עשרה טפחים, זה רשות הרבים.
—
הערות כלליות
– כל הדינים של “מחיצה והנחה באין כאחת” הם **פטור
הערות כלליות (המשך)
– כל הדינים של “מחיצה והנחה באין כאחת” הם פטור אבל אסור, ולכן זה לא עומד בשולחן ערוך — כי זה לא נוגע למעשה לעניין עונש או חטאות.
– זהו סוף הלימוד של הלכות תולדות הרשויות בשבת בפרק י״ד.
—
סיכום כללי של הפרק
פרק י״ד של הרמב״ם בהלכות שבת עוסק בארבע רשויות לשבת ובכל הפרטים והחילוקים ביניהן. הפרק מתחיל בהגדרת רשות הרבים ורשות היחיד, ממשיך לכרמלית ומקום פטור, ומסיים בדינים מורכבים של מקרים שבהם נוצרת או מתבטלת רשות בשעת העקירה או ההנחה.
נקודות מרכזיות:
1. רשות הרבים מוגדרת על ידי שימוש ציבורי ופתיחות, לא בהכרח על ידי נוכחות רבים בפועל.
2. רשות היחיד מוגדרת על ידי מחיצות ושיעורים, לא על ידי בעלות פרטית.
3. כרמלית היא חומרא דרבנן שנועדה למנוע בלבול עם רשות הרבים.
4. מקום פטור אינו באמת “רשות” אלא מקום שפטור מכל הדינים.
5. העיקרון של “מחיצה והנחה כאחת” — כשהרשות נוצרת או מתבטלת בו-זמנית עם העקירה או ההנחה, אין חיוב.
6. המחיצות והשיעורים הם הגורמים המכריעים בהגדרת הרשויות, לא השימוש בפועל או הבעלות.
7. רשות היחיד עולה עד לרקיע אך רשות הרבים רק עד עשרה טפחים — חילוק יסודי המבוסס על ההבדל בין גדרים לבין שימוש.
הפרק מלמד אותנו שדיני שבת אינם רק הלכות מעשיות פשוטות, אלא מערכת מורכבת של עקרונות והגדרות שיש בהם עומק רב. הרמב״ם מציג את הדינים בצורה שיטתית וברורה, תוך שהוא מבאר את היסודות ההלכתיים שעליהם הם מבוססים.
כפי שצוין בדיגרסיה, האריכות הרבה בהלכות הוצאה — במיוחד במקרים שנדירים מאוד למעשה — מלמדת שיש כאן לא רק הלכה מעשית אלא גם סודות עמוקים של התורה. הלימוד המעמיק בפרטי הדינים מגלה את החכמה האלוקית שבתורה ומעמיק את הבינה בעבודת השם.
—
סוף סיכום פרק י״ד
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק י״ד – ארבע רשויות של שבת
הקדמה לפרק י״ד
דובר 1:
טוב, טוב, חברים יקרים, אנחנו לומדים רמב״ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י״ד. כבר סיימנו את ל״ט המלאכות, והסימנים האחרונים מדברים הכל על מלאכת הוצאה. בשני הפרקים הקודמים כבר דיברנו על עיקר דין הוצאה, דין עקירה, שזה שכל הוצאה בשבת צריכה להיות עקירה והנחה, וצריך להיות עקירה והנחה באופן שחשב, זה מלאכת מחשבת, עם כל ההלכות שלמדנו בפרק י״ג.
כאן הרמב״ם הולך לתת לנו יותר את הסדר. האמת היא שלפי איך שהרמב״ם מסדר דברים, אולי זו הייתה התחלה טובה לכל הלכות הוצאה בשבת, כי כאן הרמב״ם מתחיל עם מה הן הרשויות הארבע של שבת. הרמב״ם הולך למנות את ארבע הרשויות לשבת, שיש ארבע רשויות לענין שבת. והרמב״ם מתחיל ברשות הרבים, כי רשות הרבים היא כמו עיקר יציאת שבת מתרחשת, כי או מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, או ד׳ אמות ברשות הרבים. הוא מתחיל ברשות הרבים.
הלכה א – רשות הרבים
איזהו רשות הרבים? אומר הרמב״ם, מהי רשות הרבים? מדבריות ויערים ושווקים. הייתי מתחיל משווקים. שווקים זו רשות הרבים הכי ברורה. הוא מתכוון לרחוב שאנשים מסתובבים בו, שאנשים עושים סחורות. זו רשות הרבים. הרמב״ם מוסיף שגם מדבריות או יערות נקראים גם רשות הרבים. הפשט בזה הוא לכאורה, הרמב״ם אומר שרשות הרבים היא לא דווקא איפה שהרבים נמצאים, אלא כל המקומות שהרבים יכולים להיות. מדבר הוא מקום שפתוח. אנשים שהולכים מארץ אחת לאחרת, או שיירות הולכות למקומות, יש להם זכות לעבור במדבריות. ומדבריות זה לא מקום שמישהו שם עליו בעלות. ואותו דבר עם יערות. יער הוא מקום שאפשר לעבור דרכו.
דיון: השאלה על מדבר והגמרא
והמפרשים על הרמב״ם מתקשים קצת בזה, כי לכאורה נראה שמדבר הוא לא… כמו מקום שומם, אולי אחרים היו אומרים שזו כרמלית או מקום פטור. אבל עיקר המחשבה לדעתי היא, הרמב״ם אומר שמקום שהרבים יש להם רשות לעבור דרכו, שזה מקום גדול ופתוח שהרבים יכולים לעבור בלי טרחה. אחרת זה למשל כמו ים שצריך לעלות עליו וצריך לבנות ספינה לעבור. מקום שאדם יכול להיכנס בקלות נקרא רשות הרבים.
דובר 2:
תן לי כן להזכיר את הגמרא, כי אני יודע, לא מלך, זה חשוב. כלומר, שוק, שוק הוא, כמו שאתה אומר, ברור, זו באמת רשות הרבים, לכולי עלמא, יש מחלוקת מסוימת, יש שיטות ראשונים לגבי שישים ריבוא, אבל ברור בגמרא ששוק הוא רשות הרבים. מדבריות, לכאורה כאן מפורש בגמרא שאומרת שזה לא רשות הרבים. כלומר, הגמרא אומרת שהתורה ניתנה במדבר שהוא רשות הרבים, אומרת הגמרא, “כל זמן שישראל היו במדבר, כל זמן שזה לא”. רוב היהודים הבינו, רש״י ואחרים, שכאשר היהודים היו במדבר, היו אנשים במדבר, היו שם כל האנשים, אז היה רשות הרבים. היום שאף אחד לא הולך במדבר, זה לא נקרא רשות הרבים, זו כרמלית. כן, זה לא רשות היחיד, אבל זו כרמלית. הרמב״ם אפילו לא רק שאל, הרמב״ם אומר “וכן”, אני לא יודע מה הפשט של הרמב״ם, אבל עומד ברור בגמרא שמדבר בזמן הזה הוא לא רשות הרבים. והרמב״ם אומר, למה?
דובר 1:
כי הרמב״ם בתשובותיו, ברכת אברהם, מובא כאן בצד, שאלו את השאלה, איך מגיע הנוסח של יערים ומדבר? אמר שהפשט בגמרא הוא בדיוק הפוך. כשהיהודים היו במדבר, אז לא יכלו ללכת, היו שם אנשים שונים, היה צריך לבקש רשות משבט ראובן ללכת בשטח שלו. לא היה רשות הרבים, היה אולי כרמלית, או חלקים ממנו.
דובר 2:
נראה איך לומדים איך הבדואים עשו, שנראה. כן, כן, כן. תלוי באיזה חלק.
דובר 1:
היום שמדבר פתוח לכולם, להפך, זה נקרא רשות הרבים. אה, זה באמת כמו שאתה אומר כאן, מקומות כמו ים, שעומד ברור שזו כרמלית. הפשט הוא, בים לא יכולים ללכת בקלות. כמו שיש דוכן, כשעומד “יער” מתכוון ליער או מה שאפשר לעבור דרכו כראוי. אם זה באמת קשה, זו תהיה באמת כרמלית. אפשר לשמוע, עומד שהתורה ניתנה במדבר, שכל אחד יכול ללכת. מדבר הוא כמו שלא שייך יותר לי מאשר לך, זה מקום הפקר. ורשות היחיד הם גם מקומות שקשה יותר לאדם ללכת, כי זה אולי דרך קשה לעלות וכדומה.
דרכים המפולשים והתנאים של רשות הרבים
אומר הרמב״ם הלאה, מה עוד נקרא רשות הרבים? לא רק המדבריות יערים שווקים, אלא גם דרכים המפולשים להם, דרכים שמובילות לשווקים מדבריות, שהיערים הם חלק מרשות הרבים. אבל רשות הרבים יש לה שני תנאים, שיהא רחב דרך שש עשרה אמה, שיהיה רחב שש עשרה אמות, מתכוון כנראה לדרכים המפולשים, כי המדבריות יערים שווקים זה אוטומטית, מדובר ברחובות גדולים. הדרכים שחייבות הן רק הדרכים הגדולות והשחוקות שמובילות למקומות שהם הפקר.
ולא יהא לו תקרה, אם שמים עליו גג כבר יש לו דין חדש, הוא נעשה כמו בניין שכבר נקרא רשות היחיד. זה כמו כלל מהגמרא, רשות הרבים מקורה אינה רשות הרבים, רשות הרבים היא מקום בלי גג.
הלכה ב – רשות היחיד
הולך הרמב״ם הלאה, ואיזהו רשות היחיד? מהי רשות היחיד? הרשות השנייה היא רשות היחיד. מהי רשות היחיד? כך הרמב״ם גם הולך להביא שתי דוגמאות, מלבד המובן מאליו, שרשות היחיד מתכוונת לבית של אדם, אבל הוא אומר אפילו מקום שכן… לא בית של אדם, just to be clear. הרמב״ם לא אומר על בית של אדם, בית של אדם הוא לא רשות היחיד. הוא מתכוון מלבד אם הוא מקיים את התנאים.
דובר 2:
כן, אבל אני חושב שהוא מתכוון כן לומר, שהוא מתכוון להסביר שהוא לא מתכוון רק כפשוטו וכמשמעו רשות ששייכת ליחיד, אלא כל מקום שלא נוח, לא מקום שטבעי לרבים לעבור דרכו.
רשות היחיד אינה ענין של בעלות
דובר 1:
נכון, אבל בואו נהיה ברורים. רשות היחיד, מעיקרא, יש נקודות לגבי זה, אבל עיקר ההלכה היא… הרמב״ם נותן כאן שלוש דוגמאות של רשות היחיד. שלוש, נכון? לא רק שתיים. מניתי את זה קצת כך כי זה יותר קל, אבל הוא נותן כאן שלוש דוגמאות של רשות היחיד. וכן יש תנאי, מיד נראה, צריך ללמוד הלאה. אבל רשות היחיד, מעיקר ההגדרה של רשות היחיד היא מקום ד׳ על ד׳ על עשרה, שיש לו או מחיצה או יש תל הנחרץ שהוא כעין מחיצה. זה מה שזה. למי זה שייך אין שום… פשוט, הוא אומר בדרך כלל שום ענין של בעלות. זה לא שרשות היחיד מתכוונת ששייך לאדם אחד. האמת, רשות הרבים כן יש תנאי שצריך להיות מקום שרבים באים ובאים בו, במובן מסוים רשות היחיד היא ההפך מזה, אבל עיקר ההלכה שהרמב״ם אומר כאן היא לא ההלכה. רשות היחיד לא מתכוונת דווקא… לא מדברים על בעלות. בשני הדברים לא מדברים על למי זה שייך. זה שייך למושל של העיר, אבל זה פתוח לכולם, זה עדיין רשות הרבים.
דובר 2:
אבל… אני חושב שהוא מתחיל כן, אני חושב בשני המקומות, הוא לא רוצה קודם לומר… הוא אומר קודם את הפחות מובנים מאליהם. שוק הוא הכי מובן מאליו, או מקום מוקף ארבע מחיצות לדירה הוא גם הכי מובן מאליו. זה אומר רשות היחיד. אבל הוא לא אומר רק את זה.
שלוש הדוגמאות של רשות היחיד
דובר 1:
הוא מתחיל עם מה שהוא קצת יותר חידוש. שגם גבעה שהיא גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, רק בגלל שזה קצת גבוה ויש לו דבר מסוים, זו רשות לעצמה. אפילו נאמר שזה במדבר או במקום שכל המקום מסביב פתוח, אבל המקום הזה נעשה כמו מקום לעצמו, כי זה לא משהו שדורכים דרכו. זה למשל, זה ליד רשות הרבים, האנשים לא הולכים ועולים על זה, כי צריך לטפס על זה עשרה טפחים, וזה דבר לעצמו, נעשה דבר לעצמו, זה נעשה רשות היחיד.
או תל מתכוון לגבעה גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן. אותו דבר חריץ, יש שתי דרכים איך שלא יהיה רשות הרבים ברמה, כי זה בור עמוק יותר למטה, שעמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן נקרא גם רשות היחיד. וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות. בעצם כל שלושה זה מחיצות, רק השלישי הוא ממש מחיצות. האחרים הם כאלה… זה הר למעלה, אז זה אוטומטית כמו מחיצה, או החריץ למטה נעשה כמו מחיצה. או מקום שיש לו ממש ארבע מחיצות. כמה גבוהות צריכות להיות המחיצות? שיהיו עשרה טפחים, וביניהם צריך להיות ארבעה על ארבעה טפחים או יתר על כן.
הוקף לדירה – מה זה אומר?
אומר, אפילו יש בו כמה מילין, אפילו אם גודל המקום הוא כמה מילין, מיל הוא נדמה לי אלפיים אמה, אבל אם אם הוקף לדירה, אם זה הוקף, כלומר המחיצות נעשו כדי להפריד אותו מהמקום מסביב שיהיה לדירה, כגון, הוא הולך להביא מה זה אומר מוקף לדירה, שזה לא שייך לאדם פרטי, מה אומר “הוקף לדירה”? כגון, אומר, “הוקף לדירה” לא אומר שאדם אחד יגור שם. “הוקף לדירה” – למגורים, לדיור. כגון, מדינה, עיר שמוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה, שמוקפת חומה שנועלים את הדלתות בלילה. הרי פשוט שנועלים, פשוט שזה לא מקום הפקר, זה מקום שנסגר, וזה דבר לעצמו. או מבואות, סמטאות שאפשר לעבור דרכן, אבל שיש להן שלושה כתלים, יש להן שלושה קירות, מוקפות דירות מהצדדים, או קירות, ולחי ברוח רביעית, ובצד הרביעי שכן פתוח, יש גם משהו לחי – נלמד הרבה יותר מאוחר יותר על הלחי. וכן, או חצר, או דיר – מקום של בהמות, או סהר, אה… מה זה אומר סהר?
דובר 2:
סהר אומר… מעגל?
דובר 1:
כן, חצי לבנה, גדר, בסדר. שהוקפו לדירה, שהוקפו למגורים, כולן רשות היחיד גמורה. כל אלה נקראים רשות היחיד.
הוקף לדירה אומר להוציא מה שנלמד כרפף, שפתוח, שהוא גדר גדול, וזה לא למגורי אנשים, אלא לסיבה אחרת, אז אין לו דין רשות היחיד מדאורייתא. יש לו דין אחר, זה יכול להיות מקום פטור או כדומה. נכון, כרמלית, כרפף. זה האומר שזו רשות היחיד.
כלים כרשות היחיד
נאמר עוד הלכה אחת. אפילו כלים, כלי יכול גם להיקרא רשות היחיד, אם זה כלי גדול. כגון ספינה, ספינה, או מגדל של עץ – גדול… בדרך כלל מגדל של עץ אומר ארון, אבל כאן מתכוונים למשהו מבנה עשוי עץ. זה יכול להתכוון לארון, לא מדברים על ארון יותר גדול. אם יש בהן רוחב ארבעה, אם זה רק כלי, החידוש הוא שזה כלי, זה בכלל לא רשות. מקרר שהוא גבוה עשרה רחב ארבעה, הוא רשות היחיד גמורה. אם יש בהן רוחב ארבעה וגבוה עשרה טפחים, כך… הרי הן רשות היחיד גמורה.
זה לא הוקף לדירה, אבל הוקף לדירה הוא רק תנאי בדברים גדולים מאוד. בדבר קטן זה לא תמיד כך. ורשות הרבים שיש, יש את הישיבה, אסור להכניס לתוכה, מה שאומר רשות היחיד.
הלכה ג – עובי המחיצות
בסדר, בואו ניקח עוד קצת הלכות רשות היחיד, עוד הלכה אחת. כי הלאה… דיברנו שרשות היחיד היא כשיש ארבעה על ארבעה, איך מחשבים את הקירות עצמם? אומר כך, “עובי אכסדרה”.
מגדל של עץ – רשות היחיד גמור
בדרך כלל מגדל של עץ אומר ארון, אבל כאן מתכוונים למשהו מבנה עשוי עץ. זה יכול להתכוון לארון, ארון יותר גדול. אם יש בו ארבעה על ארבעה, לא כל כך ארבעה.
אם זה רק כלי, הרי פשוט שזה כלי, זה בכלל לא רשות? בוודאי זו רשות היחיד. מקרר שהוא גבוה עשרה רחב ארבעה, זה נעשה רשות היחיד גמור. אם יש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה, הרי זה רשות היחיד גמור. זה לא הוקף לדירה, אבל הוקף לדירה הוא רק תנאי בדבר גדול. בדבר קטן, קופסה, זה אוטומטית רשות היחיד, ולא רשות הרבים שהוא ההדדי, אסור להכניס לתוכו, מה שאומר רשות היחיד.
עובי דפנות של רשות היחיד
בסדר, בואו נלמד עוד קצת הלכות רשות היחיד, עוד הלכה אחת. כי דיברנו שרשות היחיד היא כשיש ארבעה על ארבעה, איך מחשבים את הקירות עצמם? אומר כך, עובי דפנות של רשות היחיד, עובי הקירות של רשות היחיד, כרשות היחיד. זה קל וחומר. כלומר, אם מישהו שם משהו על הקיר עצמו, זה כאילו שם את זה על רשות היחיד. והוא אומר למה? כי “ומה מחיצה המושמת בחוץ עושה רשות היחיד, היא עצמה לא כל שכן?” מה עושה את רשות היחיד לרשות היחיד? הקירות. הרי פשוט שהקירות עושים את רשות היחיד, אז לא כל שכן שהם יכולים לעשות רשות היחיד, הם עצמם גם רשות היחיד.
דיון: הקל וחומר של עובי דפנות
אני לא מבין את הקל וחומר הזה. זה כאילו השומר צריך לדעת לשמור על עצמו. לא להפך, הכלל הוא שיכול להיות דבר שמטמא טמא טהורים. לא תמיד יש את הכלל שדבר צריך להיות… כן, אני לא מבין שזה טוב. הגמרא אומרת שזה קל וחומר. אפשר לשמוע למה, אפשר לשמוע שרשות היחיד מתחילה מאיפה שהקיר מתחיל, לא הקירות עצמם זה פשוט. למה צריך לומר את הקל וחומר? אתה אומר יכול להיות שלומדים את זה מקל וחומר. אני מסביר שזה כך. אהה, זו לשון הקל וחומר. זו לשון הגמרא.
אוויר רשות היחיד ורשות הרבים
הרמב״ם הלאה, אוויר רשות היחיד, משהו שלא נחת על הרצפה של רשות היחיד, אלא הגיע לאוויר רשות היחיד, הוא כרשות היחיד.
מה קורה גבוה יותר מרשות היחיד? רשות היחיד, אוויר או האוויר גבוה יותר מרשות היחיד, או דין רשות היחיד עד לרקיע, הוא בוקע ועולה עד לרקיע אומר הרשות. אם זרק משהו באוויר גבוה יותר מרשות היחיד, פשוט שזרק את זה לרשות היחיד. שם זה נופל על המקום, דל דל דל, מה שלא יהיה, זו רשות היחיד.
אבל אוויר רשות הרבים, האוויר של רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים. רשות הרבים היא רק עד עשרה טפחים. למעלה מעשרה באוויר רשות הרבים הוא מקום פטור. זו כבר רשות מיוחדת.
הלכה ד – ארבע רשויות לשבת
סעיף ד׳ הלאה, ארבע רשויות לשבת. כבר דיברנו על שתי רשויות, דיברנו על רשות הרבים ורשות היחיד, ואם נושאים מרשות הרבים לרשות היחיד או להפך, עוברים על איסור הוצאה. אבל יש עוד שתי רשויות, שביחד זה ארבע רשויות. כלומר, מלבד רשות היחיד ורשות הרבים שכבר מנינו, יש עוד שתיים שנקראות כרמלית ומקום פטור. ונראה כבר מה ההלכות, מה הגדרים של שני המקומות. אבל קודם הוא הולך למנות מה הם, ואחר כך הוא הולך לומר מה ההלכות שלהם.
איזהו כרמלית – חמשת הסוגים
הולך הוא למנות איזהו כרמלית. איזהו כרמלית?
1) תל
תל, גבעה שיש בה ארבעה טפחים על ארבעה או יותר על הקרקע, הרוחב הוא לכל הפחות ארבעה על ארבעה טפחים, וגבוה משלושה ועד עשרה, והגובה הוא משלושה עד עשרה, זו כרמלית. שהכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה. אם היה גבוה עשרה טפחים, היה רשות היחיד, היה רשות נוספת. אבל אם היה פחות משלושה, היה לבוד, היה נחשב כאילו זה מקום ישר. אבל מאחר שהוא גבוה יותר משלושה, זה כבר לא קרקע רגילה, זה כבר משהו נוסף, וזה לא מספיק גבוה שיהיה רשות היחיד, אז זה איזה מקום אמצעי שנקרא כרמלית. שהכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה, ורוחבו אפילו פחות מארבעה על ארבעה.
2) חריץ
הלאה, וכן, תל הוא משהו שבולט למעלה מהקרקע, וחריץ הוא משהו שבולט פנימה עמוק לתוך הקרקע. וכן חריץ, גומא שיש בה רוחב ארבעה על ארבעה או יותר על כן, ועומק משלושה ועד עשרה.
3) מקום שהוקף ארבע מחיצות
וכן, יש עוד מקום שיש לו דין כרמלית, מקום שהוקף ארבע מחיצות, שהמחיצות הן גבוה משלושה ועד עשרה. אלו לא מחיצות שלמות, אם היה גבוה עשרה היו מחיצות שלמות. אלו מחיצות חלקיות, ובו רוחב ארבעה על ארבעה או יותר על כן, זו כרמלית.
4) קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים
וכן, עוד… המין הרביעי של כרמלית, קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים. פינה, קורנר, שפתוחה לרשות הרבים, אבל היא לא חלק מרשות הרבים. והוא המקום שהוקף שלוש מחיצות, הוא מוקף בשלוש מחיצות, והרוח הרביעית רשות הרבים, הצד הרביעי הוא רשות הרבים. כגון, הוא אומר כגון, מה הדוגמה, מבוי, מבוי הוא סמטה שיש לה… שמוקפת בקירות מכל הצדדים, או בתים מכל הצדדים, משלושה צדדים, משלושה צדדים, והיא פתוחה לרשות הרבים.
אז הפינה שבה היא פתוחה לרשות הרבים, כלומר שם שזה עמוק בתוך המבוי… אה, לא, כל המבוי, סליחה. מבוי שמוקף משלושה צדדים, והצד הרביעי פתוח לרשות הרבים, אז אם מניחים לחי או קורה, אז זה בכלל לא נקרא רשות הרבים, זה נקרא רשות היחיד. אבל אם לא מניחים כלום, זה לא רשות הרבים, כי זה מוקף משלושה צדדים, אבל מאחר שזה פתוח לרשות הרבים, יש בזה משהו שדומה לרשות הרבים, אז זה לא לגמרי רשות הרבים, וזה נקרא כרמלית.
5) הימים והבקעה
וכן, הדבר החמישי הוא, הימים והבקעה. מים או עמק עמוק, בין בימות החמה בין בימות הגשמים. הוא אומר שאין חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים, כי לגבי דברים אחרים, אני מתכוון שדות או מה, יהיה חילוק בין רשות הרבים לרשות היחיד. הדברים האלה הם כרמלית. כלומר, למשל, ים הוא שונה ממדבר, שניהם מקומות שהם כל כך הפקר, אבל לא הולכים שם. אבל במדבר אנשים יכולים ללכת, קבוצות גדולות יכולות ללכת, או למדנו שמדבר הוא רשות הרבים. אבל ים טכנית אפשר ללכת, זה שייך לרבים, אבל צריך לבנות ספינה, זה כבר עניין שלם, כלומר זה לא רשות הרבים, יש לזה דין כרמלית.
דיון: מה פירוש “בקעה”?
מה פירוש המילה כרמלית, כבר אמרת לי? כר-מ-לית. אומרים את המילה כרמל. כרמל הוא הר בארץ ישראל, הר הכרמל, אני לא יודע. למה ההר נקרא כך? זה שם, נכון? כן, הר הכרמל. למה זה נקרא הר הכרמל? אני לא יודע.
שלושה פירושים במילה “כרמלית”
פירוש 1: רמב״ם – כארמלית (אלמנה)
אז הוא מביא שהרמב״ם אומר בפירוש המשניות שכרמלית הוא לשון כארמלית, שזו אלמנה. הרשות היא כמו אלמנה. היא לא רשות של היחיד, ולא רשות של הרבים. לא היחיד, כי היחיד שייך ליחיד. רשות הרבים שייכת לרבים. כרמלית לא שייכת לאף אחד.
פירוש 2: תוספות – תבואה שהיא כרמל
יש פירושים אחרים. כן, תוספות אומר שזה לשון כרמל, אבל לא הר הכרמל, אלא תבואה שהיא כרמל. כשהיא עדיין לחה לגמרי, היא עדיין תבואה שגדלה. כשהיא מתחילה להתייבש, יש לה שם אחר. כרמל הוא בין השמשות של תבואות. וכרמלית היא כמו בין השמשות, המצב הביניים בין רשות הרבים לרשות היחיד.
בין השמשות הוא ספק. זה לא ספק. יש בזה דברים שדומים לרשות הרבים, ודברים שדומים לרשות היחיד. כן, זה אמצעי. זו מילה טובה יותר.
זה מעניין, כשיש מילה כזו ומוצאים תורות כאלה, כארמלית, זה נשמע כאילו האמת עדיין לא התגלתה, כאילו זה צריך להיות משהו יותר פשוט.
פירוש 3: רש״י – שדה של עצים
לא, הפירוש של רש״י שהוא מביא, הפירוש השלישי, זה הכי הגיוני, שכרמל הוא… אני מתכוון שלפני כן זה נקרא הר הכרמל. כרמל פירושו כמו שדה או מקום של עצים. כך אני מתכוון שזה הפירוש הרגיל של כרמל. “יער וככרמל”, הוא מביא שם פסוק בישעיהו. אני מתכוון שכרמל הוא מקום של עצי פרי, משהו כמו פרדס. כן. אני זוכר שיש עוד מקומות בתנ״ך את המילה הזו. ולכאורה זו דוגמה של כרמלית. בקעה, כביכול, בקעה פירושה כמו מקום שגדלים בו דברים. זה פירוש כרמל, מילה אחת, אני חושב שזה נכון. כרמלית.
בקעה לא ידוע שהמילה הזו פירושה שגדלים בה דברים. בקעה פירושה מקום שנמוך יותר, שהוא עמק. ממילא זה לא רשות הרבים.
זה מקום שלא מסתובבים בו, כי זה משהו למטה מהר. לא, לא, לא. בקעה, אם אני זוכר, איך כתוב כאן? “בקעה מסודרת שאין בה מחיצות”. בקעה היא למרגלות ההר, על ההר. יכול להיות גם ההר, האמת. אבל בהר פשוט לא נוטעים בדרך כלל, אף אחד לא מסתובב, זה קשה, צריך לטפס. ובבקעה נוטעים בחוץ, וזה נעשה רשות היחיד. זה מקום שהוא לא ממש, אולי זה מקום טבעי שגדל סתם, גדל בר, זה לא שמישהו גידל את זה. אפילו נניח שנוטעים, אבל זה לא… לא נקטף.
אוויר כרמלית
אוקיי, ומה קורה עם ה… זה תלוי באילו מחיצות, סאהדיר, סאהדיר, קפלוטירא, ווטאבר. כן, מה קורה עם האוויר? כבר למדנו, נדמה לי, שהאוויר של כל רשות מקבל דין כמו אותה רשות. כלומר, רשות היחיד עולה רשות היחיד, כלומר גם האוויר למעלה רשות היחיד. רשות הרבים גבוה מעשרה לא נקרא רשות הרבים. והוא אומר, מה האוויר עם כרמלית, כן? כלומר, זה יהיה נוגע אם מישהו זורק גבוה מכרמלית. הוא אומר, אוירא דכרמלית הרי היא ככרמלית עד עשרה טפחים. עד עשרה טפחים יש לזה אותו דין כמו כרמלית. כלומר, למשל, מישהו זורק מהכרמלית לאוירא דכרמלית, הוא לא יצא מהכרמלית, הוא עדיין נשאר בכרמלית. אבל למעלה מעשרה טפחים, אוירא דכרמלית הרי היא כמקום פטור. אבל למעלה מעשרה טפחים, הרבה יותר גבוה מהכרמלית, האוויר לא נעשה חלק מהכרמלית, אלא יש לזה דין בפני עצמו שנקרא מקום פטור.
אוויר של ימים ונהרות
לפיכך, כך הוא, המים שבימים ושבנהרות, מה קורה עם האוויר מעל המים בימים ובנהרות? אז עד עשרה טפחים באוירן, עד עשרה טפחים קרוב לים באוויר, יש דין כרמלית, כי הים עצמו דיברנו הימים ובקעות כרמלית, גם עד עשרה טפחים זה כרמלית, אבל למעלה מעשרה זה כבר יוצא מהרשות של הכרמלית וזה נעשה כבר מקום פטור. אומר הרמב״ם, אבל זה נמדד מעל פני המים.
כרמלית – בור שבכרמלית
דובר 1:
אבל לא, כל עומק המלא מים הרי הוא כקרקע עבה. לא אומרים שעשרה טפחים מעל המים זה בעצם מאה טפחים מעל האדמה מתחת למים. המים הם הדבר שממלא את השטח, וזה נעשה כמו קרקע עבה.
אבל אי אפשר להיכנס למים. אדרבה, אם נכנסים למים זה עדיין. למדנו דומה לזה, אדם זורק למטה על מים, לעומת אדם שמניח למטה, או אדם שמוציא מהמים. מה אמרנו שם? שכשהוא מוציא מהמים, זה כאילו הוא הוציא מכל המים. לא אומרים שהוא רק לקח מלמעלה.
אוקיי, לאו דווקא.
מה קורה בור שבכרמלית? באמצע הכרמלית יש בור. הרי הוא ככרמלית, זה חלק מהכרמלית. אפילו עמוק מאה אמה, אפילו הבור עמוק מאה אמה, זה עדיין חלק מהכרמלית, ואין בו ארבעה. אם אין בו ארבעה טפחים.
אם היה בו ארבעה טפחים והוא עמוק מאוד, היה נעשה רשות היחיד.
כרמלית – סוגים נוספים
מה עוד הוא כרמלית? הוא מונה עוד דברים. התלמוד קורא מנה את סוגי הכרמלית. כאן הוא מונה עוד אופנים מעניינים כאלה שמשהו נעשה כרמלית, כן?
דובר 2:
כן, הייתי חושב אפילו קודם שאם חושבים על המילה כרמלית, לכאורה העיקר כרמלית הוא כמו הים, ימים, והבקעה, שהוא לכאורה כרמלית, שזה סוג שטח בעולם שהוא כרמלית.
השלושה או ארבעה הראשונים, תל, חריץ, מקום ד׳ משולש עד יוד וכדומה, נראה לי שזה כמו, זה דין חכמי כרמלית, מבין אתה? זה מדמה לכרמלית. יש לזה אותו דין, אבל לכאורה הכרמלית המקורית היא לכאורה הבקעה, הייתי סתם חושב.
דובר 1:
אוקיי. יש עוד דברים שיש להם דין כרמלית. יש עוד דברים שיש להם הלכתית דין כרמלית, שהם מקבלים דין כרמלית מסיבות מסוימות.
הוא אומר כך, רשות הרבים שאין לה תקרה, הם דיברו קודם שאם יש לזה גג זה כבר לא רשות הרבים. רשות הרבים היא מקום פתוח. כשיש לזה גג, זה עדיין לא נעשה רשות היחיד, זה נעשה כרמלית.
דובר 2:
אה, יפה.
דובר 1:
או שאין בה רוחב ט״ז אמה. הם דיברו שרשות הרבים היא רחוב שרחב ט״ז אמה. אם זה לא ברוחב הזה, זה גם לא רשות היחיד. מה זה? כן, כרמלית.
אצטבא שבין העמודים העומדים ברשות הרבים. ברשות הרבים היו מקומות שיש שם עמודים ועליהם גג. אם יש גג, זה כבר רשות הרבים שאין לה תקרה. או שאין לה תקרה.
מה פירוש אצטבא? אצטבא פירושו מקום שהולכים בו?
דובר 2:
הוא אומר שזה מקום שיושבים בו. משהו… שם ליד העמודים היו יושבים למכור דברים.
דובר 1:
אצטבא פירושו דוכן כזה, במה כזו, משהו שאפשר לשבת עליו. סתם, זו מילה רומית למשהו. כן, ואני מתכוון שהגמרא אומרת כך, זה מקום שנעשה כדי לנוח. זה לא רשות הרבים עצמה, אף אחד לא נח, הולכים, זה אקטיבי. אצטבא היא פינה כזו בצד, טריטוריה נוספת כזו של רשות הרבים, שאפשר לנוח, בין עמודים העומדים ברשות הרבים.
זה נראה שהמקרה, אם זה מול העמודים זה משמע… לא, שם ישענו על העמודים. אבל בין העמודים, כאן בעט ליעסט כתוב רק שבין העמודים, כי אז לכאורה עמודים היה אחד ועוד, אבל מה שהיה מתחת לעמודים, ובקיצור שם זה לא מקום שהולכים בו, כמו שאתה אומר, זה חורבה, זה נפל, אם אני זוכר טוב, סדרת כרמלית.
דובר 2:
גם צדי רשות הרבים, מה פירוש צדי רשות הרבים? הצד של רשות הרבים? מה פירוש זה? זה מקום שעומד ברשות הרבים.
דובר 1:
אוקיי, נראה. לא, זה הולך עמודים לרשות הרבים, הוא כבר מתכוון למבוי. אוקיי, נראה מה זה צדי רשות הרבים. לא, צדדים פירושו, זה קצת יונט, בשם אחר. קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים. לא ברשות הרבים, אלא דבר מכל הצדדים שפתוח אליה.
צדי רשות הרבים הוא למשל משהו מדף ברשות הרבים, או הלכו לכאורה ללמוד הלכות שיוצאות מהדין של צדי רשות הרבים. אפשר לומר היום גם שזה כמו מדרכה אולי, אני לא יודע. המקום הוא שלא… אוקיי, ליד רשות הרבים אולי. על כל פנים, משהו… לא ממש חלק מרשות הרבים.
כלומר אפילו אותן מחיצות, אין הבדל מחיצות, דברים כאלה, אבל מאחר ששם אין מקום שהוא השימוש הרגיל של רשות הרבים, איך האנשים מסתובבים כל כך הרבה, זה כרמלית.
דיון: בין העמודים – רשות הרבים או כרמלית?
דובר 1:
אבל בין העמודים, אה, הוא מבהיר את ההבדל בין ה… אבל לא אצטבא, הוא לא אומר אצטבא בין העמודים, הוא אומר בין העמודים.
דובר 2:
אה, בין העמודים עצמם. כתוב שבין העמודים יש שטח שהוא כמו אצטבא, ששם נחים, אבל בין העמודים סתם כך. אצטבא היא… משהו בניין, משהו מדרגה, או משהו… מקום ל… אבל בין העמודים, אפילו זה בין העמודים שמופרד קצת מרשות הרבים, אבל הואיל ורבים דורסין בה, מסתובבים שם, הרי הוא רשות הרבים, זה כן חלק מרשות הרבים.
דובר 1:
אם אני זוכר טוב, הגמרא אומרת שאנשים הולכים שם כשהם רוצים לתקן את הדברים שלהם שהם מחזיקים על עצמם, זה שימושי את העמודים, מסתובבים שם, אז הרי הוא רשות הרבים. זה כרמלית.
מקום פטור – הגדרה
הרמב״ם הולך למנות את הסוג הרביעי של מקום מארבע רשויות לשבת.
איזהו מקום פטור? איזה מקום נקרא מקום פטור?
הוא אומר, מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה, מקום שקטן מארבעה על ארבעה, וגבוה שלושה עד לרקיע, והוא גבוה משלושה, וכמה גבוה שלא יהיה, כל גובה יכול להיות מקום פטור.
אומר הרמב״ם, זה צריך להיות גבוה יותר משלושה, כי כל פחות משלושה כארץ, מקום שהוא פחות משלושה הוא כארץ, לא היה עוזר, היה כמו הארץ מסביב, היה או רשות היחיד או רשות הרבים.
אז כרמלית היא פחות מארבעה על ארבעה. אז קודם היה לנו שיש לזה ארבעה על ארבעה גבוה משלושה. עכשיו אנחנו אומרים, זה לא גדול מארבעה על ארבעה, זה לא מספיק חשוב להיות רשות בפני עצמה, אז הוא כרמלית. רשות שלא מספיק גבוהה נקראת כרמלית. אבל אם זה בכלל לא מספיק רחב, זה כמעט כלום, אניתינג, אז זה מקום פטור נקרא. כן.
דובר 2:
נפלא.
מקום פטור – קוצים וברקנים
דובר 1:
אפילו? הוא אומר, אפילו קוצים וברקנים או גללים ברשות הרבים, קוצים… מה פירוש ברקנים? גם סוגי קוצים? קוצים וברקנים, שני מיני קוצים? צמחים שלא גדלים טוב. או גללים או פסולת ברשות הרבים, אם יש ערימה שגבוה שלושה ואין בו ארבעה על ארבעה, אנשים לא הולכים שם כי יש קוצים וברקנים, וזה גבוה, לא תלך, ולא תיכנס. גבוה שלושה ואין בו ארבעה, הרי זה מקום פטור.
מה הוא רוצה להוציא לנו? זה לא רק כשזה מקום שנבנה על ידי אנשים, אלא סתם הטבע עשה את זה, זה חתיכת מקום קטנה של זבל, מקום שלא הולכים בו, אבל אם יש לזה את השיעור שגבוה שלושה ואין בו ארבעה על ארבעה, יש לזה גם דין מקום פטור.
וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועומקו משלושה, וכמה גבוה, כמה נמוך צריך להיות שלושה טפחים פנימה מהקרקע, וכמה עמוק למטה זה כבר עד התהום, זה כבר לא משנה.
דיון: תל וחריץ אצל מקום פטור
דובר 2:
זה מעניין, כי כל שלוש הרשויות או ארבע רשויות התחילו עם שני הדברים האלה, תל וחריץ. כאן זה השתנה למקום וחריץ. אני צריך לומר שמקום פירושו תל, נכון? מקום גבוה בנוי. אני לא יודע למה הוא שכח את המילה תל.
דובר 1:
אלא משהו הוא רוצה להוסיף את האפילו קוצים, כי תל בדרך כלל פירושו גבעה. כאן הוא אומר שזה לאו דווקא גבעה, זה יכול להיות מה שאדם בנה, זה יכול להיות בדיוק אשפה שנערמה.
צריך להיזהר מה קורה קוצים וברקנים, שכן ארבעה על ארבעה, שזה נעשה כרמלית, שזה נעשה גדול יותר זה נעשה רשות היחיד. נראה כאן שזה דין מיוחד למקום פטור. אבל אם המילה היא תמיד על הגודל, אין הבדל למעלה.
דובר 2:
אוקיי.
מקום פטור – מקום המוקף
דובר 1:
וכן איזה מקום נוסף הוא מקום פטור? מקום המוקף, מקום שמוקף בקירות, שאין בו ארבעה על ארבעה. אין בו ארבעה על ארבעה. כלומר, אפילו אם יש לזה הרבה שטח, אפילו ארכו אלף אמות, זה מקום צר ארוך, ורוחבו, אבל אם הרוחב שלו הוא ארבעה פחות משהו, קצת פחות מארבעה, וגובהו משלושה ומעלה, והגובה הוא כמו שדיברנו משלושה ומעלה, הרי זה מקום פטור.
חלל שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו אם יש לו הרבה רגל מרובע כי הוא מאוד ארוך או מה, אז זה נעשה מקום פטור.
דיון: למה צריך להיות ארבעה על ארבעה?
דובר 2:
תרגום לעברית
זה קצת מעניין, למה צריך להיות פחות מארבעה טפחים? למה שטח צריך להיות מרובע? הרי יוצא כאן שטח גדול שמוקף.
דובר 1:
כן, אבל זו הנקודה של מקום פטור, שכמעט לא יכולים לעשות איתו כלום. זה פחות מארבעה טפחים, כן? זה צריך להיות קטן מאוד. אולי יש כאן מבנה קטן. אף אחד לא עושה מבנה ארוך. אם זה מבנה, זה משהו לשער, אני יודע כבר משהו ליהודי, אבל… זו המילה. כן.
למעלה מעשרה
דובר 1:
וכן, אבל רבי של ריש לקיש, אם הוא יכול ללמד אותו למעלה מעשרה, הרי דיברו שרבי של ריש לקיש הולך עד עשרה, גבוה מזה הוא לא הלך. מה גבוה מזה? אומר הוא עכשיו,
סקירה כללית של ד׳ רשויות
דובר 1:
מקום. כן, אבל זו הנקודה של מקום פטור, שכמעט לא יכולים לעשות איתו כלום. זה פחות מארבעה טפחים, כן?
כן, זה צריך להיות קטן מאוד. איזה מבנה קטן. אף אחד לא עושה… אני מתכוון, אם יש כזה מבנה, זה משהו לשער, אני יודע מה, משהו ליהודי, אבל… זו המילה. כן. כן.
רבי חיים, “עבר רשות הרבים, או עבר כרמלית למעלה מעשרה” — הרי דיברו שרשות הרבים הולכת עד עשרה. גבוה מזה אינו רשות הרבים. אותו דבר כרמלית. אומר הוא עכשיו, מה גבוה מזה? אותו דבר, “עבר כרמלית” — דיברנו הולכת עד עשרה. מה גבוה מזה? נכנס למקום פטור. אהה. טוב מאוד.
ועכשיו הולך הרמב״ם להיכנס יותר… לא, הוא לא נכנס עכשיו לכרמלית ומקום פטור. הוא רצה להיכנס לכרמלית, הוא הולך לחזור לרשות הרבים. ויש עוד שלא נלמד. עד כאן, בואו נעצור רגע, אני יכול להסתכל כאן אצלך, כן? למדנו את ארבע הרשויות.
נוסח תחילת הפרק — “ארבע רשויות” או לא
ודיברנו לפני השיעור, לא אמרתי זאת, שהרמב״ם, בדפוס כתוב תחילת הפרק “ארבע רשויות לשבת”. ובגירסה שלנו כתוב מתחיל רק “רשות הרבים, רשות היחיד”, ואחר כך אומר כל הרשויות. למה? כי רשות הרבים ורשות היחיד כבר למדנו עליהן עד עכשיו, והן בעצם פשוטות. רק כשצריך לדבר על השתיים הבאות, בא חידוש שיש בעצם ארבע.
אבל רציתי לעשות שזה יהיה גם ההתחלה, זה לא… אני חושב, אני מדייק שבעצם יש רק שלוש רשויות, כי מקום פטור אינו פשט שזו רשות. כל הנקודה שלו היא שאינו רשות. מה שקוראים לזה ארבע רשויות, זה כמו שאומרים שיהיה יותר קל להבין. כן, אבל מקום פטור הוא בעצם כלום. כל הנקודה שלו היא שזה מקום שהוא מקום. כן, מקום פטור, אינו רשות. זה אפילו לא נקרא רשות. רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית שאינה טובה לשום דבר, ומקום פטור שאפילו אינו מקום.
הקדמה להלכות הבאות
בכל מקרה, זה מה שהרמב״ם יעשה. הוא ייתן לנו את ד׳ הרשויות. אם הן בתוך פתח ברשות הרבים, כי אין שייכות לדבר כזה, אבל הן בטלות. כלומר, למדנו קודם מצד רשות הרבים, או מה שקוראים מקום הפטור ברשות הרבים, שיש לו דין כרמלית, זה כן חריג. עכשיו נלמד על אופנים שונים שיש מקום, איזה חילוק ברשות הרבים, אבל זה לא נעשה אחרת, זה בטל ברשות הרבים.
הוא יאמר על מקום ברשות הרבים וברשות היחיד, שאדם היה יכול לחשוב שזו כרמלית או מקום פטור, כי זה לא ממש רשות הרבים או רשות היחיד, אבל אם יש לזה סיבות הלכתיות, זה נעשה חלק מרשות הרבים ורשות היחיד. לכן הוא חוזר להסביר את הלכות כרמלית ומקום פטור.
הלכה ט: מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמים ברשות הרבים
דובר 1:
הוא אומר כך: “מקום שיש בגבהו תשעה טפחים מצומצמים, לא פחות ולא יותר, ברשות הרבים” — למישהו יש חתיכה כזו, ברשות הרבים יש חתיכת גבעה. הוא לא אומר שזה שייך כאן, אבל למעלה יש חתיכה של משהו, אבל זה גבוה תשעה טפחים, בדיוק תשעה טפחים, ברשות הרבים, הרי הוא כרשות הרבים, זה נעשה חלק מרשות הרבים. כלומר, אם היה קצת יותר גבוה, היה עשרה, היה רשות היחיד, ואם היה קצת יותר קטן, היה חלק מרשות הרבים. זה הוא, כי זה רק תשעה טפחים מצומצמים, הרי הוא כרשות הרבים.
אבל החילוק הוא כך, “ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו” — לא צריך להסתכל, להשגיח בדיוק כמה ארוך או כמה רחב זה, “בין רחב בין קצר, הרי הוא כרשות הרבים, והרבים מכתפים עליו”.
פירוש: “מכתפים עליו” — נוחות לרבים
סוג כזה של מקום הוא מקום שבא בדיוק לשימוש, המידה של תשעה טפחים מצומצמים היא מקום שאנשים יכולים להשתמש “לכתף”. “לכתף” פירושו “מכתפים עליו”, הוא מתכוון למשהו שקשור לכתף, לאקסל. אנשים הולכים ברשות הרבים וסוחבים חבילות, ויכולים שם לנוח, להישען, או להיעזר עם החבילות, משהו משתמשים בו לנוחות. ממילא, זה מקום שהרבים משתמשים בו, לא רואים אותו כמבנה חריג ברשות הרבים. אלא רואים אותו כריהוט של רשות הרבים, כמשהו ברשות הרבים שמיועד לציבור.
אם זה יותר מתשעה או פחות
“אבל אם היה יתר על תשעה או פחות”, אלא זה רק אם בגובה זה תשעה טפחים מצומצמים, אבל אם זה גבוה מזה או נמוך מזה, זה כבר קטגוריה אחרת. הוא פנה כך, “אם היה ארבעה על ארבעה או יתר”, אם זה רחב ארבעה על ארבעה זה רשות היחיד, זה נעשה כרמלית. במה דברים אמורים? בארבעה על ארבעה. אם זה דבר קטן יותר שאין לו ארבעה על ארבעה, זה מקום פטור.
למה? למה אין… אז זה מקום פטור. זה מקום פטור רק כש…
דיון: למה דווקא תשעה טפחים מצומצמים?
דובר 2:
כן, זה אני מבין, אבל אם זה יותר מתשעה, במילים אחרות, אם זה עשר, ואני לא מדבר יותר מתשעה פירושו מתשעה עד עשר? שואל אני, אם זה עשרה טפחים וארבעה על ארבעה, זה רשות היחיד, זה אפילו כרמלית. מה שהוא אומר יותר מתשעה או פחות, הוא מתכוון פחות, או יותר אבל אין לזה עשרה טפחים?
דובר 1:
מסכים?
דובר 2:
אני לא בטוח.
דובר 1:
למה לא?
דובר 2:
אני לא מבין, כי מה באמת יהיה החילוק? למה אדם מגרד את גבו, בודק אם זה בדיוק סוג של שטח?
דובר 1:
שוב, רגע רגע רגע, עכשיו אתה שואל קושיה על ההלכה.
דובר 2:
לא, אני לא מבין, על כל פנים משהו חסר לנו עוד בעל המאור.
דובר 1:
אני מבין מאוד טוב. התירוץ הוא שיש סוג כזה של מקל, סוג כזה של משיכה, ביד אין, אולי נשאר רק ההלכה לעניין פעם שזה השיעור, אבל צריך להיות סוג כזה של מקל שמניחים ברשות הרבים כדי שיכתפו שם. מי שבונה את רשות הרבים, בהזמנה שלו לבנאים, שולח את זה. וזה בדיוק באופן כזה, אם זה קטן מדי זה פטל, אם זה גדול מדי זה רשות לעצמה, גבוה מדי, כי העיקר הוא הגובה, כי אנשים הולכים, צריכים להתאים בגובה. אם זה לא סוג הכלי, חוזרים להלכה הרגילה, סך הכל יוצא מן הכלל. הדרך שבה הגדרתי את היוצא מן הכלל היא בנוסח של בדיוק תשעה טפחים. אתה יכול לומר אחרת, אם יש לזה וו, שתולים שם את תיק הברית. אני לא יודע, דברים אחרים, כך הגדירו את הדבר. אבל אני מבין את זה. אני רק רוצה לדעת אם זה יותר מעשר, לכאורה זה רשות היחיד, כך אני חושב. זה חייב להיות, הם לא למדו. בפירוש, ד׳ על ד׳, זה רשות היחיד.
דובר 2:
אוקיי.
הלכה ט: גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים
דובר 1:
הלאה הוא אומר כך, גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים, ברשות הרבים נכנס גג של בית סמוך למה, ובתוך עשרה טפחים, זה עשרה טפחים רחוק ממקום שהרבים מסתובבים, זה גם נעשה מקום שאנשים באים לכתף, כי בעשרה טפחים פירושו מתאים לכתף. אסור לטלטל לגג, אסור לאדם שגר בבית ליד הגג, הוא היה חושב שהגג הוא רשות היחיד, אבל כיון שזה כל כך קרוב לרשות הרבים, והציבור משתמש בזה לכתף, אסור לו לטלטל שם. אסור לטלטל לגג עד שיעשה לו סולם קבוע לעלות בו. הוא יעשה, אם הוא עושה סולם קבוע, הוא מניח שם סולם באופן קבוע, שהציבור יראו שהמקום הוא, אפילו אם הם משתמשים בו בהתחלה, והם ימשיכו אולי אפילו הם ימשיכו לכתף, אבל הם ידעו, הסולם יהיה רמז שמישהו משתמש בזה, הנה מישהו, מישהו עולה ויורד, ובזה זה יהיה מותר. כלומר אז זה מספיק גילוי דעת שהאנשים שמכתפים לא ישנו, זה לא יסיר את הקטגוריה שזה עדיין רשות היחיד.
דיון: “אסור” לא “חייב” — האם זו כרמלית?
דובר 2:
אבל הוא לא אומר אסור שזה נעשה רשות הרבים, יכול להיות שאסור שיש חשש רשות הרבים, הוא לא אומר חייב. לכאורה זה עם הרבנים. הוא אומר כך? למה עוזר סולם קבוע?
דובר 1:
אוקיי, הסולם הקבוע הייתי אומר, זה עושה את זה לרשות היחיד. זה לא עושה ממש, זה לא משנה את הרשות, אלא זה זכר, שאתה אומר שהוא הצהיר בעלות על זה. השאלה היא של מי המעבר? אם בני החצר, האנשים שגרים שם שמים סולם, הם הצהירו שזה שלהם. אם לאו, זה נעשה חלק מרשות הרבים.
דובר 2:
לא, אבל אני אומר מהעשר, נראה שאין דין רשות הרבים. זה אולי… רוצה אני לדעת, מקום פטור פירושו מקום מותר או רק מקום פטור? כי אם זה פטור… כלומר, מקום מותר פירושו מקום שמותר, נניח. כי אם זה לא רשות הרבים, אלא רק אסור לכתחילה, משהו שאסור זה נעשה כרמלית או… כמו כרמלית. הרי יש דין כרמלית. אבל הדין הוא כי זה נראה כמו רשות הרבים. אבל זה אסור, לא חייב. מה ההבדל?
דובר 1:
כל רשות הרבים דרבנן אתה יכול לקרוא כרמלית אם אתה רוצה, אבל זו כבר שאלה על לשון. זה שונה מ… כרמלית היא סוג שטח לעצמו שנתנו דין שמחמירים כמו רשות הרבים בדברים מסוימים. אבל כאן אומרים שזה סוג של רשות הרבים, זה רק לא רשות הרבים דאורייתא.
דובר 2:
נכון, אבל זה כבר למדנו, שכשאומרים את המילה כרמלית, יש לזה כמו משמעות מקורית, מה שכרמלית היא, או כמו שאתה אומר שזו כרמלית אמיתית. אבל למעשה, כל רשות הרבים דרבנן קוראים לנו כרמלית בסוף, כמו שהגמרא אומרת על פחות מי׳.
הלכה י: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה
דובר 1:
אומר הרמב״ם הלאה, “עמוד ברשות הרבים”… אה, הוא אומר את הפירוש. עמוד, כן, הוא כבר יאמר. עמוד ברשות הרבים, אבל זה כן גבוה עשרה. זה לא מתחת לעשרה שאנשים היו עוד מגרדים על זה את גבם. זה גבוה עשרה ורחב ארבעה, הרי זה רשות היחיד. כמו כל דבר שגבוה עשרה ורחב ארבעה, זה רשות לעצמו.
יתד כל שהוא בעמוד
אז כך, אבל איך אפשר להוריד דבר כזה? אדם חושב שהוא תפס חתיכת רשות היחיד. אבל אם הוא מכניס יתד כל שהוא, למעלה מהעמוד הוא מכניס מסמר קטן, אפילו אינו גבוה שלשה, אפילו המסמרים אינם גבוהים שלושה… הוא מתכוון לומר, המסמר גבוה, זה סמוך לג׳ מעורב. לכאורה המסמר נעשה כך בטל לקרקע שבעמוד. אה, זה בגובהו פירושו לא למעלה מהעמוד, בגובהו פירושו לפיכך למעלה. בגביו פירושו בצד, שם שהגובה עולה, זה מה שהוא מתכוון לומר, לא לעומת על הרוחב של למעלה מהעמוד.
אפילו אם זה מתחת לשלושה, אבל הואיל וראוי ליתלות בו יתדות להשתמש בו, אנשים ישתמשו ביתדות, פעם שיש יתד כזו אנשים יעשו נוח ויתלו על זה את החבילות שלהם או מה.
הלכה י (המשך): יתדות בעמוד ברשות הרבים
דובר 1:
הרי זה ממעטו. אז היסוד הוא כמו שממעטים מהשטח, ונעשה כרמלית. ואין מודדין אלא מן היסוד ולמעלה.
כלומר, אנו רואים את היסוד כאילו זה סימן לבני רשות הרבים שזה משהו שאפשר להשתמש, כי זה בא פרקטית לשימוש, שאפשר לקצר. ממילא, זה לא בטל, זה לא עושה את זה לרשות הרבים, אבל זה עושה שעד היכן שהיתד נמצא כן אנשים רואים כמו רשות הרבים, כמו רשות הרבים. ממילא נשאר לך רק עם השטח של המסמר והלאה. ממילא, חסר מהשטח וזה נעשה כרמלית, כי עכשיו זה נעשה עמוד שאינו גבוה עשרה ורחב ארבעה, אלא גבוה פחות מעשרה.
ואין מודדין אלא מן היסוד ולמעלה. אומר הוא, אפילו מילא כולו יתדות, מה זה אומר שהוא שם בכל מקום, הוא שם על כל העמוד מסמרים, וואים, הרי זה נתמעט גובהו, אז איפה שאתה שם מסמר, עד היכן שהמסמר נמצא לא מחשבים כרשות נוספת, מחשבים את זה כרשות הרבים.
אז ממילא אם שמת בכל מקום יתדות, כל השטח יהיה, לא ייקרא רשות היחיד. הוא לא אומר שזה נעשה ממש רשות הרבים, אולי כל הדבר נעשה כרמלית, כתוב “נעשה כרמלית” בפירוש.
דיון: למה כרמלית ולא רשות הרבים?
דובר 2:
אבל כאן זה קצת מעניין, לא, כי שם המילה כרמלית היא כי ממעטים את זה. אם מילא נשאר לך רק עם השטח שהוא מהמסמר וגבוה יותר. אבל אם מילא כולו יסודות, אולי חשבתי לעשות את כל הדבר לתשמיש לרשות הרבים, זה נעשה כמו העמודים שיושבים עליהם ברשות הרבים. יכול להיות שזה אותו דבר?
דובר 1:
לא?
דובר 2:
מה הדין? זה נעשה כרמלית, ומה הדין?
דובר 1:
מדרבנן לא מותר לשאת מרשות הרבים לשם, ומשם לרשות הרבים.
דובר 2:
לא. מה הדין של כרמלית? מרשות הרבים?
דובר 1:
לא לוקחים מדרבנן. זה לא נקרא רשות הרבים.
דובר 2:
כן, אבל יש איסור מדרבנן לשאת מפחות מד׳ אמות מרשות הרבים לכרמלית, אם אני זוכר. אז זה עושה הבדל. זה לא כך? כרמלית שסמוכה לרשות הרבים, מה הדין?
דובר 1:
לא ברור. הרמב״ם אומר כן, יש… אסור לשים מכרמלית לרשות הרבים.
דובר 2:
אוקיי, נראה כבר. זה אולי לא. מה אני רוצה לדעת, הנסמך גבוי, האם המקום נקרא…
דובר 1:
אוקיי, אנחנו לא יודעים מה המקום נקרא. מה שכתוב כאן זה שבפירוש זה נעשה כרמלית?
דובר 2:
לא, זה לא ממש בפירוש. זה כך, השואל שואל אם זה נתכרמל, אבל הוא אמר… זו עצה ממה נפשך אם זה נתכרמל.
דובר 1:
טוב מאוד. זה נעשה פחות, זה נעשה קטן מאוד. זה נחשב, אם זה כלום, אולי לא נשאר כלום.
דובר 2:
אולי לא נשאר כלום, אולי זה לא מספיק. אולי נשאר אפס. הוא לא אומר ממש…
דובר 1:
כן, אבל כולו… הוא מתכוון כל אינץ׳, אבל אולי לא נשאר מספיק שטח בפני עצמו. מה שיש, מה הדין של אותו שטח? יכול להיות, הוא מביא שהנסמך… סליחה, מלא כולו זה בעצם חידוש, כי בדרך כלל מלא כולו אומרים שלא יכולים להשתמש בזה. כי כשיש וו אחד, אפשר להשתמש בזה. דבר שלם עם וואים, לא יכולים לתלות כלום.
דובר 2:
לא, הוא לא מתכוון… זה הפוך. הוא אומר הקדוש… לא, הוא לא מתכוון כולו יסודות, הוא מתכוון שהוא שם כמה יסודות שצריך, אבל כל כמה אינצ׳ים יש וו.
דובר 1:
לא, טוב. אבל מסיבה כלשהי, אנשים קוראים לזה. כל היהודים שלמדו גמרא, שהם יודעים מאיפה הרמב״ם בא, הם אומרים כך פירוש. אז… מה הפשט?
דובר 2:
אוקיי. אתה אומר שאין שום דבר אחר?
דובר 1:
אני לא יודע. הרמב״ם אומר מאוד ברור, הוא כותב “תולים בו את היסודות ומשתמשים בהם”. אבל משתמשים בזה כן.
דובר 2:
טוב מאוד. הוא כותב שאפשר, כן, עדיין קצת להשתמש. הוא כותב את מה שהוא מזיז את זה. זה עדיין יכול. אז הוא מסביר את…
תרגום לעברית
דובר 1:
כך הוא מסביר. כל הטור בכלל, שלומד בכלל את כל הגמרא אחרת. זו לא הבעיה. אבל זה אומר, כל ההלכה היא מודנית. בואו נהיה ברורים. כל ההלכה היא משהו מוזר. יסוד, כמו שרוב מה שהוא הפירוש בגמרא, רש״י, הראב״ד, כולם לומדים בכלל אחרת מהרמב״ם בגמרא. זה בכלל לא החידוש שהרמב״ם היה לו.
אבל לפי פירוש הרמב״ם לומדים ה… אז אם הוא הכניס יסוד כזה, אז אותו מקום שעשה אותו רשות היחיד, נעשה כרמלית. הרמב״ם עצמו היה עושה סנס אם אתה אומר שיסוד עושה את כל הדבר כמו שאתה אומר, שזה עושה אותו לרשות הרבים, כי הרמב״ם לא אומר את זה. הוא אומר שזה נעשה כרמלית.
דובר 2:
טוב מאוד. זאת אומרת, במילים אחרות, והוא לא רק לא אומר את זה, הוא גם לא אומר שהיסוד עושה את כל הדבר למטה כמו האמה שמקפת הכל. זה היה עושה הרבה מאוד סנס. למדנו שיש דבר כזה אמה, וזו האמה ששייכת לרשות הרבים. אבל הרמב״ם לא אומר את זה. הוא אומר רק, מתחילים לחשב אחרת את המספרים. זה מאוד מוזר. למה? למה לא לומר שזה נעשה… כמו שימוש רשות הרבים?
דובר 1:
כן. אבל אתה רוצה ללמוד אצל הכלאיים, אבל מה נכנס כלאיים? זה לא ברור.
דובר 2:
אוקיי. בקיצור, הכל כי הרמב״ם למד לכתחילה את הגמרא אחרת מרוב ראשונים אחרים, ולא מבינים אפילו מה הרמב״ם התכוון. אני לא יודע. זה לא נוגע להלכות בכל מקרה, נכון? צריך לבדוק. למה אנחנו מחפשים את רשות הרבים. בסדר. זה לא מקדש רשות הרבים בכל מקרה בזמנים של היום, לפי המפרשים.
—
הלכה יד: חור רשות היחיד וחור רשות הרבים
דובר 1:
אוקיי, הלאה. חור רשות היחיד, עכשיו הוא הולך לומר לנו מה קורה עם… נעשה חור ב… בקיר או משהו. אז חור רשות היחיד, חור ברשות היחיד, הרי הוא כרשות היחיד.
אבל זה לא כך שבכל מקום שיש חור מחשבים כמו המקום סביב החור, כי חור רשות הרבים אינו כרשות הרבים, אלא אם כן יש בו ארבעה על ארבעה, זה תלוי כמה גדול החור, כיצד.
אז לכאורה, תן לי רק לנסות לחשוב, מה ההבדל? ההבדל הוא לכאורה פשוט. רשות היחיד שייכת לאדם אחד, אדם אחד אז החור שייך גם לו, זה עדיין חלק מרשותו. אבל רשות הרבים אנחנו רואים כאן בכל ההלכות האלה, יש תנאי שרשות הרבים פירושו רק החלק שרשות הרבים משתמשת בו.
זה מראה לך שכמו… איך אני אומר, לרשות היחיד אין… אנחנו הולכים ללמוד מדרבנן מצוות עירוב, אבל לרשות היחיד אין גדר שהיחיד צריך לדעת להשתמש בו. כל רשות היחיד היא עדיין חלק מרשות היחיד עד הרקיע, כן? משא״כ רשות הרבים, למשל רשות הרבים היא רק עד עשרה טפחים, כי רשות הרבים צריכה ממש… זה צריך להיות לא מוקף מחיצות, אבל גם צריך להיות מקום שיש לו צורה כזו שהרבים יכולים להשתמש. אם לא, זה לא נקרא רשות הרבים. אתה מסכים?
דובר 2:
בערך. אבל אני לא יודע מה החידוש של חור, כי חור נעשה סוג של בור. יש בור שנקרא בור, ויש בור שנקרא חור. על מה מדברים כאן, נכון?
דובר 1:
הם אומרים הרי, לא חור, חור פירושו כמו ה… הקיר, בוא נגיד. אני מתכוון כשחור פירושו בקיר.
דובר 2:
בקיר של מה? מה נמצא ליד רשות הרבים?
דובר 1:
כן.
דובר 2:
או ברשות היחיד?
דובר 1:
כן. חור בקיר, לא חור ברצפה. אז חור ובור זה אותו דבר. הוא אומר שבדיוק כמו שיש שטח ברשות הרבים שנעשה רשות היחיד, או בכרמלית, אז אותו דבר, אין הבדל אם החור למטה או שהוא בצד בקיר.
דובר 2:
כן כן, אתה צודק לכאורה שרשות היחיד… שבור ברשות היחיד הוא גם בור. אתה צודק לכאורה שברשות היחיד זה לא נעשה רשות נוספת אם יש חור או גבעה. אמת. אבל כאן כתוב ברור ההבדל של רשות הרבים ורשות היחיד. שם זה לא כתוב ברור. אתה רואה שרשות הרבים… כי אתה יכול לומר, כמו שהחור משמש רשות הרבים, אז הוא רשות הרבים. כאן היו לנו אמוראים שסברו כך, הם לא נשאלו, כמו שאנחנו לומדים. יש דברים שהם בטלים, אבל אפשר להשתמש בהם. אני לא יודע. כאן כתוב שלא. ושמות דומים, הדינים לא אותם דינים של כל… נכון. אבל חור ברשות הרבים הוא לא אוטומטית רשות הרבים. זה תלוי במקרה.
דובר 1:
כיצד? הוא אף פעם לא רשות הרבים.
דובר 2:
אף פעם לא. נכון. או שהוא… זה תלוי בגודלו.
דובר 1:
כן. לא, אם זה ממש קטן, אז זה… אז זה בטל, זה לא חור, זה חלק מרשות הרבים. אנחנו מדברים על חור.
דובר 2:
אתה תראה, אוקיי. הנה תקרא משהו.
שלושת השיעורים של חור ברשות הרבים
דובר 1:
אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה, כבר דיברנו לגבי בור ותל, שזה אותו דבר לגבי חור, שמקום שהוא ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה, הוא נעשה רשות היחיד.
ואם אין גבוה עשרה, הרי זה כרמלית, כמו שדיברנו.
ואם אין בו ארבעה על ארבעה, אם אין לו ארבעה על ארבעה, הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלושה, שכל פחות משלושה הרי הוא כארץ. אם זה גבוה משלושה ואין לו ארבעה על ארבעה, אז זה מקום פטור.
דיון: כמה קטן יכול להיות חור ועדיין להיחשב מקום פטור?
דובר 2:
עד כאן אנחנו יודעים על דברים שהם בעיקרון דברים ברשות הרבים, שהם כן או לא… הוא אומר לי כבר, אם אין בו מקום ארבעה על ארבעה, עד כמה? זאת אומרת, כל חור יש לו אוטומטית מקום פטור? אם יש חור קטן באיזה קיר באיזו רשות הרבים, זה לא רשות הרבים? מעניין.
דובר 1:
כן, זה מעניין. אצל בור לא אמרו דבר כזה. בור קטנטן לא נעשה עכשיו בור. זאת אומרת, אם יש… איפשהו ברשות הרבים יש מקום שזה נעשה טיפה יותר עמוק פנימה, זה לא נעשה רשות הרבים, כי צריך ללכת קצת יותר? רשות הרבים שהולכת בהרים, נאמר שנגמרת רשות הרבים כשצריך לחשב לפי ה…
דובר 2:
לא, כי אתה זה שהגעת עם הרעיון שחור ובור דומים. הם באמת לגמרי דברים אחרים. הדמיון היחיד הוא ש… הדמיון היחיד הוא שכאן אומרים שלחור יש גם… אותם שלושה שיעורים שעושים את שלושת השיעורים האחרים, אבל בעצם חור זה דבר אחר לגמרי. בור הוא רק אם זה בור.
דובר 1:
כמה קטן? אני לא יודע כמה קטן. מתי זה לא בור? זה באמת לא ממש רשות הרבים. כמה קטן? אני לא יודע. לא ברור. מתי זה באמת שלושה טפחים?
דובר 2:
לא, אנחנו יודעים שזה כרמלית. אם יש חור, אז כן.
הלכה יא – שיעורי חור והרשויות השונות
דובר 1:
כן, הדמיון היחיד הוא שכאן אומרים שלחור יש גם אותם שלושה שיעורים שעושים את שלוש הרשויות האחרות. אבל בעצם חור זה דבר אחר לגמרי. בור הוא רק אם זה בור. כמה קטן? אני לא יודע. אני לא יודע, לא ברור. מתי זה בור? כששזה שלושה טפחים. אני מתכוון בקרקע, אני מתכוון שזה עמוק. אם יש חור, אז כן יש הבדל. מבין?
מה למדנו? בור צריך להיות, כמה גדול צריך להיות הבור? מה זה אומר? הכל, איזהו כרמלית, כן, ברשות הרבים זה? כן. חריץ זה נקרא בלשון הרמב״ם, נכון? ארבעה על ארבעה ועמוק משלושה. אם זה פחות מארבעה על ארבעה, זה מקום פטור. ופחות משלושה, פחות משלושה. זה השיעור. פחות משלושה זה לבוד. כמו שזה… רק לבוד זו המילה, ולא המילה שזה בכלל לא קיים. זה מתורגם לבוד.
דובר 2:
לא, לבוד פירושו אפילו כשיש באמת גבעה ברורה.
דובר 1:
אוקיי, כן, טוב. זה אומר לבוד, שלא שמים לב לזה כל כך חזק, כן. ר׳ יוסף, כשזה מספיק קרוב, ממילא זה לא דבר בפני עצמו. אבל כשזה טוב מאוד, שהשיעור הוא שלושה טפחים. יותר גבוה, גבעה שהיא פחות משלושה טפחים היא באמת בטלה, או חור שהוא פחות משלושה טפחים הוא באמת בטל. אבל אם זה יותר משלושה טפחים, אז תלוי, אם זה ארבעה טפחים ברוחב, אז זה כרמלית. אם זה פחות זה מקום פטור. זה פשוט. אם זה גם עשרה טפחים עמוק, אז זה רשות היחיד. מובן?
הלכה יב – דיני טלטול ברשויות אלו
דובר 1:
עכשיו הולך הרמב״ם לומר לנו מה קורה עם הכרמלית ומקום פטור, מה הגדר שלהם בהלכה? מה מותר ולא מותר לעשות? אומר הוא כך, במילים אחרות, מרשות היחיד לרשות הרבים אנחנו יודעים כבר בעיקרון שאסור לטלטל, זה היה כתוב קודם בפרק, בפרק הראשון כתוב, נכון? י״ב, זה הרי מקום ללמוד. מה קורה עם הרשויות האחרות בעצם?
אומר הוא, כך, רשות היחיד ומקום פטור הם שני מקומות שאפשר מטלטל בכולן, אפילו היה אורך כל אחת מהן כמה מילין, אין הבדל כמה גדול זה. אם זו רשות היחיד, רשות היחיד יכולה להיות גדולה כמה מילין, מטלטלין בכולן. אותו דבר מקום פטור. מקום פטור לא יכול להיות כמה מילין, אבל כן, אני מתכוון, כן, חוץ מאותו דבר מוזר ארוך, דבר צר ארוך. הם למדו.
מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה
דובר 1:
הם למדו גם על אפילו ארוכה כמה מילין, כן, מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה. כי בדרך כלל מקום פטור חייב להיות פחות מד׳ על ד׳, יכול להיות רק אם זה מקום של מחיצות, שהוא מאוד צר וארוך, אפשר לטלטל את כולו. כן.
דיני טלטול ברשות הרבים וכרמלית
דובר 1:
אבל רשות הרבים והכרמלית, אין מטלטלין בהן אלא בתוך ארבע אמות. ואם העביר או הושיט או זרק, טלטל או העביר לשני, או זרק חוץ לארבע אמות, כאן ההבדל, ברשות הרבים חייב, ובכרמלית פטור, לפי שאיסור הכרמלית מדבריהם. זה שאמרו שאפשר לטלטל בה בתוך ארבע אמות הוא מדבריהם, מדברי חכמים. והסיבה היא מפני שהיא דומה לרשות הרבים, לכרמלית יש דמיון לרשות הרבים, ממילא יש חשש שמא תתחלף ברשות הרבים, אם אדם יחשוב שמותר לטלטל שם, יבוא גם לטלטל ברשות הרבים.
מלאכה שאינה צריכה לגופה בכרמלית
דובר 1:
אומר הרמב״ם, לפיכך, ברגע שאתה מבין בזה, שכרמלית היא רק דרבנן, האיסור לטלטל בכרמלית הוא כי זה דומה לרשות הרבים, אז כך, אם לא היה צריך לגוף הוצאה, אם הוא לא צריך את גוף ההוצאה, זה אומר שהוא לא צריך את המלאכה של טלטול, זה אומר בדרך כלל טלטול הוא רוצה שמקום יגיע ממקום אחד למקום הבא, זה לא עוד דרך איך מטלטלים, אלא הטלטול הוא המלאכה שאינה צריכה לגופה. אבל כשרוצים רק שהדבר לא יהיה כאן כי זה מפריע, כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יזוקו בו רבים, יש קוץ, עכשיו הוא הכניס אותו לכרמלית, הוא טלטל אותו בכרמלית, בוא נגיד, לפינה של הכרמלית, שלא ייזוקו. ברשות הרבים מותר לעשות זאת אפילו העברה ארבע אמות, כי בכלל מלאכה שאינה צריכה לגופה בדרך כלל חייב, אבל כשזה דרבנן ומקילים ב… כשזה דרבנן וזה לצורך, לצורך שלא יזוקו בו רבים.
דיון: למה יש היתר?
דובר 2:
אז זה מאוד מוזר, כך לא צריך להגיע לגוף ההוצאה. נכון. אתה צריך להגיע להיתר של מלאכה שאינה צריכה לגופה, לא שצריך להגיע, זה לא משנה כלום, כי הרמב״ם הרי סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. זה לא משנה. אולי בדרבנן יש לפעמים פטור, אולי כך. אבל זה בטוח שכך לא מניחים רק משהו לצורך, שלא יזוקו בו. כמו שאנחנו לומדים תמיד דרבנן מתירים דברים לצורך שלא יזוקו בו וכדומה.
דובר 1:
אולי המילה היא, זה לא צורך לגופו הוצאה, הם כן ילכו צורך לגופו הוצאה, כי הם יפחדו שזה דומה לרשות הרבים. מה אתה חושב כך, מה זה צורך או שלא היזק שהוא כן בגלל גוף ההוצאה? למשל, הוא רוצה לטלטל בכרמלית דבר שהוא חשוב, הוא רוצה לטלטל תרופה, לא לסכנה, הוא רוצה לטלטל תרופה שנמצאת בכרמלית. זה הרי צורך, זה צורך הרבים, הוא רוצה לטלטל סידור לרבים בכרמלית.
דובר 2:
אז צריך לדעת למה. אם אתה אומר שמלאכה שאינה צריכה לגופה לא משנה לפי הרמב״ם, זה יכול להיות קשור לשבות דשבות. נכון. שכשזה נראה כמו הוצאה, רואים אדם מטלטל, רואים אדם עושה הוצאה, יעשו הוצאה ברשות הרבים. אבל כשזה לא נראה כמו הוצאה, כי רואים אותו הוא פשוט קוץ, נכון. כך זה הגיוני. וחיים וכל כיוצא בזה. זאת אומרת סוג אחר של היזק, אבל הרמב״ם אומר “כיוצא בזה” פירושו כשאחד צריך לגופו או למקומו. אם צריך לגופו, לכאורה אין היתר, אפילו יש לך כאן צורך לכאורה. כי אז זה לא מספיק אחרת, אז זה עדיין מתעסק. איך אתה אומר את הפשט?
דובר 1:
אוקיי. אז מה יודעים? אה, ואחר כך הולך הרמב״ם לומר שאם יש קוץ ברשות הרבים, אסור להוציא אותו אלא פחות פחות מד׳ אמות. ובכרמלית מותר כראוי. אוקיי. מה הבעיה? יש לי בעיה? לא, עכשיו אחד שצריך לגופו נשאר לי קצת פתוח שצריך להבין יותר טוב.
דיני מקום פטור – הכנסה והוצאה
דובר 1:
אה, הלאה אומר הוא, כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור, אז עד עכשיו למדנו שבפנים במקום פטור, כמו ברשות היחיד. אומר הוא, מקום פטור הוא משהו שהוא עוד יותר קל, כי כשם שמותר לטלטל במקום פטור, כך מותר להכניס מן רשות היחיד או מן רשות הרבים או מן הכרמלית. מרשות היחיד אסור לטלטל לרשות הרבים או לכרמלית. אבל מקום פטור, שבפנים מותר לטלטל כמו ברשות היחיד, אז אבל יותר קל מרשות היחיד, כי מותר גם לטלטל מרשות היחיד או מרשות הרבים או מכרמלית לשם.
דיון: מה הגדר של מקום פטור?
דובר 2:
מה זה אומר שמקום פטור הוא בכלל לא מקום נוסף? מקום פטור הוא משהו מקום שבטל למקום שליד זה, משהו כזה, כן? יכול להיות, כי מקום פטור הוא בדרך כלל סוג של מקום קטן. אני לא יודע אם זה בטל. אני לא יודע אם זה בטל. אם זה ממש בטל, זה היה נעשה רשות הרבים. אבל זה נשאר מקום פטור, רק זה מקבל את הדין של המקום שליד איפה שהוא, או מה? אוקיי, בוא נראה. בוא נראה.
דובר 1:
לא, לא, זה לא מקבל את הדין של המקום איפה שהוא. בוא נקרא לזה רשות נוספת, רק זה מקום פטור, שמותר לטלטל גם בפנים, וגם מותר לטלטל מהמקום הבא לשם. וכרמלית זה בדיוק הפוך, אסור להוציא ארבע אמות בפנים בכרמלית. זו החומרא שהחכמים אמרו שלא לטלטל יותר מארבע אמות, שהרמב״ם אסור לטלטל יותר מארבע אמות בכרמלית. וגם אסור לטלטל מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית, או להפך, להוציא מהכרמלית לרשות היחיד, או להכניס לכרמלית מרשות היחיד או רשות הרבים. והמוציא והמכניס פטור, כי זה איסור דרבנן, זה אסור אבל זה פטור מדאורייתא.
דיון: קושיא מפרי חדש – למה אסור לטלטל מרשות הרבים לכרמלית?
דובר 2:
אהה. בסדר. אני לא מבין אבל משהו שאמרו שהכרמלית החכמים אסרו כי זה דומה לרשות הרבים, אמת?
דובר 1:
כן.
דובר 2:
אז מרשות הרבים לרשות הרבים מותר לטלטל, אמת?
דובר 1:
מתכוונים שאסור פחות מד׳ אמות. נכון.
דובר 2:
זה רק קצת דומה, זה לא מספיק דומה. זה נראה כמו מטלטל. זה יותר גרוע מרשות הרבים, כי הרמב״ם אומר שאסור לטלטל מרשות הרבים לכרמלית.
דובר 1:
נכון. אפילו בפחות פחות, הוא לא מדבר כאן על כל ארבע האמות, כן. נכון. אז זה מספיק כאילו זה רשות היחיד אז, מבין?
דובר 2:
תרגום לעברית
כן, כי החכמים לא הולכים להקל יותר מ… החכמים החמירו בכרמלית, הם עשו אותה כמו רשות הרבים שאסור לטלטל. אבל אם יאמרו שמותר לטלטל מרשות הרבים לשם, הרי שהם היו עושים קולא, כן? כי רואים שזה לא רשות היחיד, אלא זה כרמלית. הם לא אמרו זאת לקולא. נכון.
דובר 1:
לא, זה לא היה רשות היחיד, זה היה מקום פטור.
דובר 2:
אהה. הוא מביא שהפרי חדש שאל את הקושיה, והוא אומר כך, להיפך, אז אולי זה דומה מדי לרשות היחיד. אני שומע. אני לא יודע. אממ… רוב האחרונים אומרים אולי שזה כמו… לא אפשר להקל יותר מרשויות אחרות, משהו כזה. אני לא בטוח. כי יש מקרים של כרמלית שאם לא היה גדר לעצמו לא היה מקום פטור, אלא רשות היחיד. צריך לדעת איזו כרמלית.
דובר 1:
לא, זה לא יכול להיות. אה… בוא נלך, כרמלית ש… זה לא יכול להיות, כי אז הם היו צריכים לעשות קהילה. הם לא עשו שום קהילה, כי הם אמרו לעצמם שאסור להסתובב בקדושת רשות הרבים לשם.
דובר 2:
כן, אבל אתה צריך כרמלית אחת ש… עם אביו. איי.
דובר 1:
אני מתכוון, זה כתוב במגן אברהם, זה כתוב ברמב״ם כך. אני לא מאמין שכל הכרמליות הן דברים שהם בעצם כן.
כרמלית היא חומרא, לא קולא
אתה יכול לשאול מי עשה את החלוקה המדויקת. נניח שיש מה שהוא טפח אחרת ממה שמקבל דין רשות היחיד, או טפח אחרת ממה שמקבל דין רשות הרבים. נו, אז החכמים לא הולכים עכשיו להקל ולומר שמותר להכניס לשם מרשות הרבים. למה? כי החכמים אמרו שזה לא רשות היחיד, והם החמירו שזה לא רשות היחיד, וממילא אסור לטלטל בפנים.
שוב, עוד קצת טפח אחרת נעשה ממש מקום פטור, נכון? זה תלוי במצב. צריך לראות מה זה משנה. נניח מקום שהוא כרמלית כי יש לו רק ארבעה על ארבעה, זה לא גדול יותר מזה, כן? זה לא גבוה עשרה טפחים, זה מגודר, זה לא רשות היחיד. נו? זה לא רשות היחיד, חסר לו טפח מלהיות רשות היחיד. האם תאמר שמותר עכשיו לטלטל לשם מרשות הרבים?
נו, מה הבעיה? חכמים החמירו שזה לא יהיה לו דין רשות היחיד, וממילא נתנו לו שם כרמלית, שאסור לטלטל בפנים. אבל הם לא הקלו ואמרו שעכשיו יש כאן רשות הרבים. למה לא לטלטל בפנים? זה לא עוד רשות הרבים, זה כרמלית. נו, חכמים אמרו שזה לא רשות היחיד. אילו זה היה רשות היחיד היה מותר לטלטל. אסור לטלטל כי זה כרמלית. אבל לומר שמטלטלים מרשות הרבים לשם, הרי שהם היו מקילים.
אני לא רואה שום פעם שזה קולא. אין שום דבר שהיה אחרת ברשות היחיד. אם זה היה רשות היחיד, היה מותר לטלטל במקום הזה. טוב מאוד, אבל זה לא הסיפור של הכרמלית. זה גם כשזה הסיפור של הכרמלית. כרמלית היא מקום שחסר לו משהו מלהיות רשות היחיד.
דובר 2: לא מבין מה אתה אומר. זה לא מספיק גדול לרשות היחיד.
דובר 1: נו, זה לא קולא. החכמים עשו כרמלית. החכמים לא עשו רשות היחיד. רשות היחיד היה דאורייתא. מאיפה אתה בא שהחכמים עשו רשות היחיד? החכמים לא עשו רשות היחיד. רשות היחיד הוא מהתורה. התורה אמרה, או החכמים אומרים שהתורה אמרה, איך שזה לא יהיה, שדבר שאינו גבוה עשרה טפחים אינו רשות היחיד. מה זה? היה צריך להיות מקום פטור. אבל אם זה רחב יותר מארבעה טפחים, באים החכמים ואומרים שזה כרמלית.
אמת. מדאורייתא הרי בעצם רחב כארבעה טפחים ופחות, שניהם מקום פטור. אף אחד לא רשות היחיד. והחכמים אומרים שזה כרמלית.
דובר 2: אתה רוצה לומר שזה דומה.
דובר 1: זה אתה כן יכול לומר, זה מספיק דומה. תמצא לי מקרה, האמה שעדיין לא עשרה טפחים, תאמר שזה מספיק דומה לרשות היחיד שאפשר להבין שכרמלית גם יהיו לה חומרות כאילו זה רשות היחיד. אוקיי, זה יכול להיות.
זה נכון, למעשה כרמלית היא חומרא. זה נכון, החכמים בעשותם כרמלית עשו שלא יהיה חייב בטלטול לשם, אבל ברשות הרבים מותר לטלטל ברשות הרבים פחות מארבע אמות, וברשות היחיד מותר לטלטל כראוי ברשות היחיד, ובכרמלית אסור. בטוח שכרמלית היא חומרא, שוב. זה בטוח לא קולא. כי שוב, מדאורייתא היה מותר לכתחילה לטלטל אליה ובתוכה והכל. זה היה מקום פטור. כרמלית היא דבר שפעם היה מקום פטור, כביכול, לפני שהחכמים אסרו אותו, נניח. והם עושים חומרא. זה בטוח שהם עושים חומרא.
השאלה היתה רק, שאם אתה אומר שכרמלית היא כמו רשות הרבים, כמו שהרמב״ם אמר, צריך להיות מותר לטלטל מרשות הרבים לתוכה. הוא מסביר שזה לא מדויק, זה דומה לרשות הרבים ולפעמים דומה לרשות היחיד. זה מה שאתה אומר, בעיקרון. על כל פנים, זה לא כתוב כך ברמב״ם, אבל אולי זה אמת. אוקיי.
הלכה יד: המוציא מרשות לרשות וכרמלית באמצע
אומר הרמב״ם הלאה, סעיף י״ד: המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, או מרשות הרבים לרשות הרבים, זה מותר. אבל כרמלית באמצע, באמצע רשות היחיד יש שטח שנקרא כרמלית, או באמצע רשות הרבים, לכתחילה אסור לטלטל, כמו שאמרת זה עתה, אבל פטור. זה לא פשוט ש…
דובר 2: כן, פשוט כי זה רק איסור מדרבנן.
דובר 1: וכן המושיט או הזורק, מזה לזה וכרמלית באמצע, פטור. פטור מתכוון פטור אבל אסור.
החידוש של ההלכה
זה אולי החידוש. השאלה היא האם החידוש של ההלכה הוא שפטור, או שהחידוש הוא שאסור? כי לכאורה אם פטור זה פשוט.
דובר 2: הוא שואל, שאפילו כששתי רשויות הרבים באמצע היה פטור, חוץ ממושיט במקרה מסוים, נכון? כך למדנו קודם.
דובר 1: אז לכאורה החידוש הוא שאסור. החכמים שאסרו לטלטל בכרמלית, גם אסרו כשרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית.
דובר 2: אה, הוא מתכוון לומר אסור. הרמב״ם היה צריך לומר אסור.
דובר 1: אבל הרמב״ם אומר, אנחנו עדיין לא הגענו לאסור. אסור הוא יאמר כשהוא ידבר על הדרבנן. אז הוא נשאר עם הלשון פטור, אבל הוא מתכוון לומר את ההלכה שאסור לטלטל דרך כרמלית.
המוציא מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם
המוציא חפץ מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, הוא טלטל מרשות הרבים לכרמלית, שהיה על הדרבנן הראשון, והוא עשה שם הנחה, וחזר ועקרו מן הכרמלית והכניסו לרשות היחיד, או להיפך, הוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והוציאו לרשות הרבים, הרי זה פטור.
המשמעות, הוא טלטל מרשות הרבים ואחר כך טלטל אותו לרשות היחיד, אבל בינתיים הניח אותו בכרמלית, הוא לא חייב, ולא אומרים שזה נחשב שטלטל מרשות הרבים לרשות היחיד. למה? כי לא היתה עקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד, היתה בינתיים עקירה עם הנחה בכרמלית.
דיון: הכרמלית מקילה?
זה בעצם חידוש, כי הדבר הקודם הוא אומר שהכרמלית לא מקילה עליך, וכאן הוא אומר שהכרמלית כן מקילה עליך, כי היא הצילה אותך מאיסור דאורייתא מלהיות חייב.
דובר 2: זה לא הדרבנן שפוטר אותו, כי אפילו אם זה היה מקום פטור היה פטור.
דובר 1: אה, זה מה שאתה מתכוון, שהחומרא מקילה עליו עד כדי כך שזה ייחשב כמו ה…
דובר 2: כן, אוקיי. שזה ייחשב כמו הקודם, בדיוק, שבאמת אין עקירה.
הלכה טו: המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור
הלאה, המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. אבל עכשיו הוא אומר, מה קורה שהוא הלך מרשות היחיד לרשות הרבים, והוא הלך דרך מקום פטור ביניהם? אוקיי, בוא נעבור עכשיו למקום פטור. אוקיי, שוב.
המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, ובינתיים הוא עבר במקום פטור, אבל הוא לא הניח את החפץ שלו במקום פטור, הוא לא עצר. אם היה עוצר במקום פטור, היה כמו בכרמלית, הוא בטוח היה פטור, אולי אפילו היה מותר. אבל אם הוא עבר את מקום הפטור בהילוכו, הוא כן חייב.
לא אומרים שהיותו באמצע במקום פטור מפסיק בין רשות היחיד לרשות הרבים. למה? כי מהלך אינו כעומד, כי הוא רק עבר, ועובר, מהלך, לא נחשב כמו עומד. עומד מפסיק, הוא היה ברשות היחיד, אבל עכשיו הוא עצר, הוא נעשה עומד במקום פטור. אבל מהלך אינו כעומד, רואים את זה כאילו הוא הלך מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא מחשיבים את המקום באמצע כעצירה.
אומר, ואין צריך לומר בזרוק שעבר החפץ במקום פטור. אם זורק שזרק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור, הוא עדיין חייב, כי אפילו שעבר במקום פטור, אבל זה אחד חשוב כמי שהונח, ולא רואים כאילו החפץ, החפץ שמטלטלים, נחת, היתה לו מנוחה, עצר במקום פטור, ממילא החפץ עדיין כמו טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים.
עומד במקום פטור ונוטל חפץ
את ההלכות האלה כבר למדנו בעצם. הוא אמר שמהלך אינו כעומד. אם מהלך אינו כעומד, יש לו את אותה הלכה שכבר היתה לנו גם לגבי רשות הרבים.
הוי עומד במקום פטור ונוטל חפץ, הוא עומד שם והוא נוטל חפץ מרשות היחיד, עומד אדם עומד שם, הוא עומד במקום פטור ליד רשות היחיד, והוא לוקח מרשות היחיד והוא מניח אותו ברשות הרבים, או שהוא מרים אותו ברשות היחיד, או שהוא לוקח אותו מאדם שעומד שם. ואותו דבר, הוא מניח אותו ברשות הרבים, או שהוא נותן אותו לאדם שעומד ברשות הרבים. הוא פטור, אומר הרמב״ם, פטור כי הוא עשה את העקירה או את ההנחה במקום פטור.
שניהם הוא עשה, את העקירה ואת ההנחה הוא עשה שניהם, הוא עשה את העקירה מרשות היחיד ואת ההנחה ברשות הרבים, אבל מפני שהוא עומד במקום פטור, כן? הוא עומד במקום פטור פוטר אותו.
דיון: האם הוא עצר?
דובר 2: הא נוטל חפץ מרשות היחיד, הוא עומד שם, זה מקום פטור קטן שנמצא בין רשות היחיד לרשות הרבים. נכון, אבל הוא לא עומד כאן, הוא היה… מה זה אומר נח? כי הוא נח. למדנו הרי, כן, שאם זה היה רשות הרבים היה חייב. נכון? אז, כי הוא עוצר באמצע.
דובר 1: לא כתוב כאן ממש, לא נראה שהוא עוצר, הוא לוקח אותו והוא מטלטל אותו. אבל מפני שהוא עומד באמצע, כאן יש באמת חקירה, הוא מביא שיש מי שטוענים שזה לא נחשב שעצר, ואז הרי שהיה צריך להיות חייב. אבל הרמב״ם נראה שזה נחשב עצירה, זה מספיק.
וכן המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד והוא עומד במקום פטור, פטור. אותו דבר, קודם הוא אמר מרשות היחיד לרשות הרבים, ומרשות הרבים לרשות היחיד.
תחילת הלכות חדשות – רשויות שאלתיות
אוקיי, אז אנחנו הולכים ללמוד עוד כמה הלכות על רשות הרבים, רשות היחיד באמת, דברים ב… אני לא יודע איך זה בא כאן, אני מנסה לתת כותרת, אבל… רשויות שאלתיות והפתרון שיש להן. זה עדיין הכל חלק מהלכות רשויות. זה הכל פחות או יותר חלק ממה זה רשות, ואיך נעשית איזו רשות, ומה עם כל מיני, איך אומרים, שאלתי או מקרי קצה זה נקרא באנגלית, גבולי.
אז ככה, העומד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, זה גבוה עשרה, זה רחב ארבעה, אז לכאורה זה רשות היחיד. אבל חסר לו משהו.
הלכה ט״ז: עמוד ברשות הרבים שאין בעיקרו ארבעה
דובר 1:
זה הרי עדיין חלק מהלכות רשויות, זה הכל פחות או יותר חלק ממה זה רשות, ואיך נעשית איזו רשות, ומה עם כל מיני, כמו שאתה אומר, “שאלתי” או “מקרי קצה” זה נקרא באנגלית, גבולי.
אז ככה, העמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, זה גבוה עשרה וזה רחב ארבעה, אז זה לכאורה רשות היחיד. אבל חסר לו משהו, ואין בעיקרו ארבעה, והתחתית של העמוד אין בה ארבעה טפחים. צריך תמונות כאן, יש להם תמונה שאפשר לראות בבירור את כל הדברים האלה, אני צריך להראות על הוידאו איכשהו, בימים אלה, כן? מלמטה זה פשוט פחות, זה משהו כזה… זה נעשה משולש מלמטה. כן, זה “הפוך קונוס” קצת.
ואין בו בגובה הקצר שלושה, והגובה הקצר, שם שזה נעשה קטן יותר, שם שאין ארבעה, אין שלושה טפחים. אה, אם היה שלושה, היה באמת רשות חדשה, היה נפרד, ומאחר שאין כאן עשרה טפחים, אין בעיקר ארבעה, היה מקום פטור. אבל מאחר שאין שלושה טפחים כמו שאני יודע כאן, בין איפה שמתחיל להיות רחב ארבעה טפחים לקרקע, אין שלושה טפחים, אז הכל מחובר, הרי זה רשות היחיד, זה נעשה רשות היחיד כראוי, כי זה נחשב כמו גוד אחית מחיצתא אני חושב, זה יורד מלמעלה, הארבעה טפחים הולכים למעלה, בכל מקרה מאחר שאין פחות משלושה טפחים ריקים, לא מפריע לנו המקום. אם היה מקום, היה כן מפריע. ממילא הרי זה רשות היחיד, זה נעשה רשות היחיד כראוי כמו עמוד שהוא עשרה על ארבעה, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב.
הלכה ט״ז: תל המתלקט
דובר 1:
עכשיו יש עוד מקרה מעניין, מה אם יש דבר גבוה כמו עמוד ברשות הרבים, אבל אין לו קיר ישר, זה תל המתלקט, כלומר, זה עולה בשיפוע כמו גבעה, כמו כבש, רמפה. אז צריך לדעת מתי נחשב שיש לו קיר. הכלל הוא, אם מתלקט גובה עשרה טפחים מתוך אורך ארבע אמות, אז זה רשות היחיד, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב. זה אומר ככה, שאם זה מאוד, כמו שיש באנגלית מילה, נכון? לא “steep”, כן? זה מאוד מתון, זה לוקח עשר אמות להגיע לגובה עשרה טפחים, אז זה לא נחשב רשות, זה רשות הרבים גבוהה, כמו ששאלנו קודם. אבל אם תוך ארבע אמות זה עולה לעשרה טפחים, רואים את זה שזה קיר, זה פשוט קיר רחב מאוד. אני לא יודע בדיוק מה הסברא של השיעור הזה, אבל זה שיעור שאומר שאם תוך ארבע אמות מגיעים לעשרה טפחים, זה אומר שזה קיר, וממילא זה רשות לעצמה, זה נעשה רשות היחיד, יש לה כל הדינים של רשות היחיד נפרדת. נכון?
דיון: למה דווקא ארבע אמות?
דובר 2:
כן. אתה מבין למה זה כך? אני מתכוון, אני מבין, שאם זה סתם מאוד תלול, זה לא מחיצה. אבל מה זה בדיוק ארבע אמות? מה יש כאן?
דובר 1:
הארבע אמות קשורות לדין של גוד אסיק. אומרים שמאיפה שיש ארבעה, רואים שגם שם שאין ארבעה, יש ארבעה.
דובר 2:
אני שואל על התל המתלקט. שאם למעשה בארבע אמות זה נעשה עשרה טפחים…
דובר 1:
ברור. הצד השני הוא שזה סתם הר, זה גם נעשה רשות הרבים. אם זה מספיק “steep”, זה מספיק… אם זה היה מתלקט עשרה טפחים במשך יותר מארבע אמות, זה כמו גבעה, זה רשות היחיד, אבל פתאום זה רשות הרבים. על זה זה כן עושה מספיק שטח נפרד שאפשר לתת מקום רשות היחיד.
דובר 2:
נכון. אני מנסה עכשיו לתפוס להבין את הלמדות של זה, זה סתם משהו… אומרים שיש אפילו שאלה, מה המשמעות ד׳ אמות? הד׳ אמות זה החלק העקום? או החלק הישר מלמטה, מבין? כי זה יותר ארוך. כן, לכתחילה זה צריך להיות יותר ארוך, זה צריך להיות יותר קצר. אני אצטרך להיות יותר קצר. בכל מקרה.
דובר 1:
תרגום לעברית
אה, הוא מביא את רבי חיים, כן, הוא רצה, מה פירוש, איפה המחיצה? מה הפשט שכל חלק? אוקיי, למדנים אין להם זמן. אוקיי, חתן שלום, הם לומדים תורות יפות מאוד, אבל אנחנו מבינים את הנקודה.
הלכה י״ז: נעץ קנה ברשות היחיד – רשות היחיד עולה עד לרקיע
דובר 1:
עכשיו נוכל ללמוד על עצם ההלכה. ההלכה הבאה היא הלכה פשוטה על כך שרשות היחיד עולה עד לרקיע, כפי שלמדנו. ממילא אומר הרמב״ם, הנותן קנה ברשות היחיד, אפילו גבוה מאה, קנה פירושו צינור, או אולי… קנה הוא סוג של עץ קטן, עץ קטן, מוט גבוה. מאה אמות, כנראה מוט טוב. אפילו, אוקיי, כן, אפילו גבוה מאה אמה, וזורק מרשות הרבים ונח על גבו, הוא חייב. למה? רשות היחיד עולה עד לרקיע, רשות היחיד עולה עד השמים. לכן צריך להישאר בשבת ברשות היחיד, כי צריך להגיע לשמים. לא, זה על פי קבלה. על פי פשט, רשות היחיד אינה כמו רשות הרבים, שכבר למדנו קודם את ההלכה. רשות הרבים נעצרת בעשרה טפחים, ורשות היחיד עולה עד לרקיע. בסך הכל צריכה להיות הנחה. אז אם זה באוויר, אין הנחה. אם הוא תפס אותו והיא נעשית הנחה, אז עובר, אפילו אם זה גבוה מאוד.
דיון: למה רשות היחיד עולה עד לרקיע ורשות הרבים לא?
דובר 2:
אני לא מבין לרגע אחד, למה רשות היחיד עולה עד לרקיע ורשות הרבים לא?
דובר 1:
כן, אני לא יודע. זה… למדנו קודם על רשות היחיד, כמו המקום למטה, ולכן רשות היחיד עולה עד לרקיע, כי זה צריך להיות רשות הרבים.
דובר 2:
לא, אמרתי לך, כי רשות הרבים היא מקום שצריך שהרבים יוכלו להשתמש בו, כפי שאנו לומדים מכל ההלכות. רשות היחיד היא הגדר שלך. רשות היחיד היא מה ששייך לך, שייך לך, מי הם? זה לא רשות הרבים, אתה לא אומר שאדם לא ילך כל כך גבוה. זה בכלל לא ענין. יחיד עשרה, הוא מסתובב על הארץ, הוא מסתובב על הארץ.
דובר 1:
אוקיי, אתה שואל שאלה אחרת, למה השיעור עשרה טפחים? אתה היית רוצה לעשות את השיעור עד הארץ. זו שאלה על כל שיעורי חכמים.
דובר 2:
ואפילו, אני שואל שתי שאלות. היום היית אומר שלמשל אדם שואל אם הוא רשאי להשתמש במשהו, הוא רוצה להשתמש ברחפן, אם זה גבוה מרשות הרבים, אין שאלה של מותר.
דובר 1:
לא, זה שאלה של חושן משפט. עכשיו אנחנו לומדים הלכות שבת. ובהלכות שבת יש פחות מחושן משפט. כלומר, זה לא רק תלוי ב… השמש צודק. כך רואים בבירור, השמש הוא העיקר. כך קורה כשרשות הרבים היא עשרה טפחים. רשות היחיד לא צריכה להיות קשורה כל כך חזק לשמש. כך אני חושב שהסברא. אפשר להבין את זה. אולי יש נקודות אחרות.
המשנה אומרת שהקדושה עולה עד לרקיע, זו רשות היחיד של הקב״ה. אני לא זוכר. מה קורה עם שאלות כאלה כשטסים במטוס גבוה מ… גבוה מרשות הרבים, גבוה ממקום המנוגע. או גבוה מ… להיפך, גבוה ממקום, כמו כהן מעל בית הקברות. טכנית זה עולה עד לרקיע, אבל אולי יש פחות מארבעה טפחים. לרקיע זה כנראה גוזמא. מישהו טס במטוס… אוקיי, אין הנחה. אנחנו מדברים מה לחשב כשיש הנחה.
דיון: השאלה של ד׳ על ד׳ אצל קנה
דובר 2:
כאן יש בעיה אחרת, שהקורות… הרמב״ם לא אומר שהקורות צריכות להיות ד׳ על ד׳. לכאורה, צריכה להיות הנחה על גבי מקום ארבעה טפחים. אז בכל מקרה, המפרשים מדברים על הבעיה. זה לא ברור.
דובר 1:
עכשיו אפשר ללמוד עוד דין. אין לו לכאורה קשר לדינים הקודמים.
דובר 2:
אני חושב אבל, הנחה על גבי קורה ברשות היחיד היא דווקא באופן שיש משהו. למשל, אם אדם זרק משהו לאוויר מעל רשות היחיד, ואני יודע שציפור תפסה אותו. יכול להיות שיש שאלה על… אני לא יודע, אין הנחה. אבל אם היית הנחה… הקורה צריכה להיות הנחה, או שהקורה גם, כאילו צריך להיות משהו שיהיה לו קשר לרשות היחיד מתחת לזה. אתה יודע מה יש אולי קשר לשאלה של ד׳ על ד׳? יש לך מה לומר כאן? למה… למה כשזה ברשות היחיד אין את הדין של ד׳ על ד׳? כי הקורה, כמו שאתה אומר, הקורה מחברת את זה לארץ, זה כביכול עדיין חלק מהארץ. ברשות הרבים זה לא עוזר. אבל… אוקיי.
הלכה י״ז: אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים
דובר 1:
אילן, הלכה חדשה שאין לה קשר לכלום. אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים – יש עץ ברשות פרטית, אבל העלים שלו, “נופו” פירושו העלים שלו, הענפים שלו, בולטים לרשות הרבים. וזרק ונח על נופו – נפל ה… “וזרק” מאיפה? מרשות הרבים. כן. ונח על נופו – אם זה הלך על ה… לא ברשות היחיד. אם זה רק עולה עד הרקיע, הלך על האוויר שברשות הרבים, אז פטור, שהרי אין הנופל הולך אחר העיקר. מישהו היה יכול לטעון את אותה הלכה על חייב, הוא היה יכול לומר אם הוא זורק את זה לרשות היחיד, חייב, שהרי אין הנופל הולך אחר העיקר.
אמת, יש באמת דבר כזה. אבל לא מסתכלים, במקומות אחרים אומרים שהולכים אחר העיקר, כאן לא הולכים אחר העיקר, אלא הולכים אחר איפה שהדבר עצמו נמצא. אמת, יש במחלוקת בזה, אבל כן. זה גם כתוב פטור, יוצא שזה פטור אבל אסור, אסור לכתחילה לעשות את זה.
הלכה י״ח: קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל
דובר 1:
עכשיו אפשר לקחת את הדין ההפוך. את הדין של העמוד אני לא תופס מה זה בא כאן, זה לא הנושא באמת. אבל בכל זאת, מה עם קנה ברשות הרבים? רק קנה ברשות הרבים, אבל כאן הוא אומר כן שבראשו חייב להיות טרסקל. למה? אני לא יודע למה, אולי בגלל זה שברשות הרבים… אני באמת לא יודע למה צריך כאן להיות טרסקל. לכאורה צריך להיות אפילו בלי טרסקל. טרסקל פירושו סל או משהו כלי קיבול. וזרק והניח על גביו, אז פטור, שהרי רשות הרבים אינה עולה עד עשרה.
אז זה לא ברור. אפילו אם בראשו טרסקל, מה זה עושה יותר למקום שנוח, אני לא יודע מה? אבל תראה, הוא לא אומר קנה גבוה עשרה, יכול להיות אפילו קנה פחות מעשרה, אם זה לא חלק מרשות הרבים שבטל כפי שלמדנו קודם. יש מה לטעון, הוא מביא שהמגיד משנה אומר שההלכה היא אפילו פחות מעשרה. מכיוון שרשות הרבים אינה עולה עד הרקיע, אז אפילו פחות מזה, צריך להיות ממש נפל על הארץ מ… אבל הוא אומר שהרי רשות הרבים אינה עולה עד עשרה. אני יודע, אבל יוצא שאפילו לא פחות מעשרה. כך אומר ה… וההגהות, הראב״ד אומר בוודאי כך, הראב״ד אומר בפירוש אפילו עד עשרה פטור, הוא חולק על הרמב״ם. הוא אומר שזה לא רשות היחיד כי אין כאן מחיצה, ורשות הרבים גם לא, אז זה כרמלית. זה פטור כמו בכרמלית. זה אסור, בוודאי זה אסור. כן, הרמב״ם גם אומר שפטור פירושו שזה פטור אבל אסור.
דיון: למה פטור אבל אסור?
דובר 2:
שוב, הסיבה למה צריך להיות כאן פטור היא אם לא אסור, אלא למה אז? בגלל שזה פיקוח נפש? אם זה באסור, מה צריך להיות ההיתר שזה יהיה פטור?
המחלוקת בין הראב״ד והרמב״ם: עמוד למעלה מעשרה ברשות הרבים
הראב״ד אומר בפירוש, “אפילו עד עשרה פטור”. הוא חולק אפילו עם הרמב״ם. הוא אומר שזה לא רשות היחיד, כי אין כאן מחיצה. לא מה שהרמב״ם אוחז בו. זה בעצם כרמלית, וזה פטור כמו בכרמלית. זה עונש. בוודאי זה עונש. כן, הרמב״ם גם אומר שפטור פירושו שזה פטור אבל אסור.
קושיא: למה פטור אם העמוד הוא בעשרה?
שוב, הסיבה למה צריך להיות כאן פטור היא, אם לא אסור, אלא למה אז? בגלל שיש עמוד? אם זה בעשרה, מה צריך להיות ההיתר שזה יהיה פטור? זה צריך להיות הנחה על רשות הרבים. ובעשרה טפחים זה לא יהיה רשות הרבים? אם היה עמוד בעשרה טפחים, זה היה נקרא רשות הרבים, כן?
אלא המילה היא על שזה עמוד שזה עמוד שעשו עליו טרסקל. נפל לי קודם, עמודים שעשויים לקישוט, אני לא יודע מה. נפל על העמודים. כן, בוודאי. כי אותו עמוד הוא… כי העמוד עצמו הוא רשות הרבים. אז המילה היא כי העמוד הוא משהו זר שצמח, ולא שייך כאן. זה כלום. לא ברור.
שיטת המגיד משנה: רשות היחיד עולה עד לרקיע
יש ראיה אחת חלשה מאלה שאומרים כמו הראב״ד. המגיד משנה טוען שהרמב״ם בעצם מודה לראב״ד. הרמב״ם אומר את זה אולי רק כדי לומר ש… למה זה שונה מרשות היחיד? רשות היחיד היה כן חייב, כי זה עולה עד לרקיע. אבל רשות הרבים, כל דבר שגבוה יותר מג׳ הוא רשות לעצמה. מבין? ברשות היחיד אין דברים שהם רשות לעצמם. כך לומד המגיד משנה. זה קצת דוחק, אבל זה באמת קשה למה זה הולך כאן.
הלכה יח: הזורק ונתחב בכותל — גוש של חול או בוץ
אוקיי. עכשיו אפשר ללמוד על עוד אופנים שזה למעלה… איך… הסיפא היא בעצם על ההיתר של רשות הרבים למעלה מעשרה, נכון? יש דרך אחת היא כשמניחים עמוד. ועוד דרך היא כך: הזורק ארבע אמות ברשות הרבים, הוא עומד ברשות הרבים ארבע על ארבע אמות, ונתחב בכותל, הדבר שהוא זורק נתחב בקיר.
איך דבר יכול להיתחב בקיר? קיר הוא קיר. אומר הרמב״ם תירוץ, “גוש של חול או של בוץ ונדבק בכותל, פטור מחילול”. זרקתי משהו דביק, שנדבק בקיר. זה היה שיעור, שיעור תלזל.
למעלה מעשרה — כזורק באויר
אז כך, אם נדבק למעלה מעשרה טפחים, הוא כזורק באויר. אם זה באמת נעצר, זה חייב להיות הנחה, כי זה נקרא הנחה. נניח, זה נקרא אפילו הנחה על מקום ד׳ על ד׳, כי הכותל הוא ד׳ על ד׳, אני לא יודע בדיוק למה. אבל מכיוון שזה למעלה מעשרה טפחים, הוא כזורק באויר, שלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור.
למטה מעשרה — כזורק בארץ וחייב
אבל אם נדבק למטה מעשרה טפחים, כי אז זה באוויר רשות הרבים, הוא כזורק בארץ וחייב. וזה רק כשזה בכותל, כי כותל פירושו מקום ד׳ על ד׳.
זרק למעלה מעשרה בחור כל שהוא — פטור
אבל זורק למעלה מעשרה, והוא זרק את זה בחור כל שהוא, זה נפל לתוך חור, אז פטור. כי חור צריך לחשב כמה גדול החור, מכיוון שהחור אינו מקום ד׳ על ד׳. לא אומרים חוקקין להשלים, אומר המגיד משנה, וממילא הוא פטור. אמרתי שחור הוא בדרך כלל מקום פטור, כן, זו המילה? נכון. כן. חוץ מאם החור הוא ד׳ על ד׳, אבל כאן כתוב חור כל שהוא.
למה הוא אומר את זה? חור רשות היחיד, חור רשות הרבים, תמיד נקרא רשות לעצמה נראה. כך למדנו שם, שזה תלוי כמה גדול זה, אבל כאן הוא מדבר כל שהוא, אין שיעור, אין אפילו שלושה טפחים שזה היה כרמלית, וזה היה פטור. בקיצור, כן.
הלכה יט: זרק קנה או רומח מרשות היחיד לרשות הרבים
אוקיי. עד כאן למדנו על מה אם מישהו זורק משהו על קנה. עכשיו נלמד על האדם שזורק את הקנה עצמו. אחר כך נלמד על מי שזורק רשות שלמה.
אז כך, זרק קנה או רומח ברשות היחיד, זרקתי קנה או רומח, אוקיי, שניהם אותו צורה של דברים, ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד. הקנה גבוה יותר מעשרה טפחים, מניחים, והוא נתקע ברשות הרבים בעמידה. אז הוא פטור. למה? שאין מקצתו במקום פטור.
קושיא: למה לא חייב כי מקצתו במקום חייב?
למרות שהתחתית שלו בוודאי על הארץ, מכיוון שחלק ממנו עדיין למעלה מעשרה, כן, החלק העליון, הם מסבירים את ההלכה. למה לא אומרים להיפך, שחייב? כי מקצתו במקום חייב. זה אומר שהוא לא זרק דבר שלם, זה אומר שהוא זרק חצי דבר?
תירוץ: צריך לעקור את כל הדבר
אה, כמו שלמדו אותו קודם, שצריך לזרוק את הכל, צריך לעקור את הכל, כדי שזה יהיה להיפך, כמו שזה יהיה מתגלגל. אני יודע שם… אה, עכשיו הם למדו כך, הלכות צריך להיות הכל. מעניין.
הלכה יט: הזורק כלי גדול מרשות היחיד לרשות הרבים
תראה את הבא. אחר כך כתוב עוד דומה: “הזורק כלי מרשות היחיד לרשות הרבים”, כן, תגיד תשובה. העניין הוא, אתה אומר, זה עשוי רשות שלמה… אתה יודע בדיוק איך כתבתי את זה. הוא זרק כלי, “והיה הכלי גדול ויש בו ארבע על ארבע בגובה עשרה”, הכלי עצמו הוא רשות היחיד, בעצם. הוא זורק רשות היחיד. הוא פטור. למה? לפי שכלי זה רשות היחיד גמורה, ונמצא כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.
קושיא: מה אם הוא זורק מרשות הרבים?
אפילו הוא אומר שהוא מוציא, אבל מאיפה הוא מוציא? מרשות היחיד אחת לרשות היחיד אחרת. זה באמת, הוא צריך לעשות עירוב, ומדרבנן זה אסור, אבל פטור הוא.
העניין הוא, הרמב״ם לא אומר שהוא זרק רשות שלמה. הרמב״ם אומר כי “כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד”. ואם הוא זורק את זה מרשות הרבים לרשות היחיד? עוד, הוא עשה עקירה מרשות הרבים, הוא זורק את זה ברשות הרבים. כלומר, הוא עכשיו זרק מרשות הרבים לרשות היחיד, כי הכלי עצמו הוא רשות היחיד? אני לא יודע.
אבל כשהוא מרים את הכלי, הוא נושא אותו החוצה ממה שזה. למה? הוא מרים אותו ברשות הרבים. אבל הכלי הוא רשות לעצמו. איך זה נוגע? לאן הכלי הולך? לרשות היחיד, נכון? אתה שואל קושיא, מה אם הוא זורק את זה מרשות הרבים, נכון? אני לא יודע. הוא כן עשה עקירה מרשות הרבים.
דיון: מה הרמב״ם מחדש על רשות שלמה?
מה הרמב״ם מחדש על רשות שלמה? אולי המילה כאן היא שרשות היא לא דבר שאפשר לזרוק? כך הייתי חושב, אבל הרמב״ם לא אומר את זה. הרמב״ם אומר… אני לא מבין, באמת.
אתה צריך לחשוב, כן, עוקר ממקומו בושל, הוא מרים הר, כן. למעשה, שם אצל משה רבינו בגמרא, כן. אסור בוודאי לעשות את זה בשבת. הוא הרים רשות הרבים, כן.
מהנדס. הוא אומר, הוא מביא שלמשל, מה עם כרמלית? מה עם כלי קטן יותר שהוא ארבעה, אבל זה פחות מעשר, שזה דין כרמלית? הוא לא אומר, אבל הוא מביא פוסקים מאוחרים שאומרים.
אבל לזרוק כרמלית זה לא כרמלית, זה בעיה. הוא אומר שיש כאן מי שאומרים. הרמב״ם לא מדבר על המקרה הזה. אני לא יודע.
דיגרסיה: למה הגמרא כל כך מרחיבה בהלכות הוצאה?
כל זה נמצא בגמרא, שיש הרבה יותר כיף כשלומדים את זה בגמרא, כי אז חושבים על כל הדברים האלה. אני חושב שההלכות קיימות עדיין כי היה כיף לגמרא לחשוב על זה. הרמב״ם שעשה את כל ההלכות, סוג ההלכות האלה, לדעתי זה…
למדתי השבוע בזוהר הקדוש שכשמשהו לא מסתדר בפסוקים, סתירות, שם צריך לומר שמתכוונים לאגדות הנסתרות, כך אומר ר׳ שמעון בר יוחאי. כי אם לא, יש ספרים שיכולים לעשות עבודה טובה יותר. אז, צריך לומר שכל הגמרות האלה הן סודות עמוקים של התורה. כן, זה מלא למדנות, למדנות זה מאוד טעים, הגמרא גם אהבה למדנות. אבל להלכה למעשה זה קשה, כן. זה עושה נפקא מינה אם יהיה מקרה, אבל ברצינות, כמה פעמים אנשים זורקים ברשות היחיד? כלי גדול אפשר לזרוק, פירושו, זה קורה לפעמים, אדם זורק מקרר בחזרה… אני שומע, אני שומע. אבל לא בגלל זה קיימת ההלכה, שזה יקרה הרבה פעמים שאנשים זורקים מקררים בשבת. יש הרבה יותר תמציות גבוהות של שבת שאפשר היה לערוך בהלכות שבת, כן.
תרגום לעברית
נכון. האריכות, הגמרא מאריכה מאוד בהלכות הוצאה, ובוודאי יש בזה סוד. סוד יכול להיות על פי פשט סוד, אבל זה לא בגלל שנוצרו הרבה שאלות בהוצאה. זו לא הסיבה. זה לא יכול להיות.
הערה על שיטת הרמב״ם
אוקיי. לשם כך אני צריך… אבל איך הרמב״ם זו קושיה. אני לא רוצה שום קושיה, אני יודע למה, הרמב״ם צריך לכתוב כל הלכה בגמרא. אבל הרבה קושיות שהמפרשים שואלים כאן, ומה העיקר? הרמב״ם לכאורה לא התעניין. הוא אמר, אני כותב לך את המסקנה פחות או יותר מהגמרא. רוצה ללמוד את כל הפרטים? תברר זאת בעצמך. יש לי הרבה קושיות על הרמב״ם.
הלכה כ: בור תשעה ועקר חוליא והשלימו לעשרה — עקירה ומחיצה כאחת
בכל מקרה, איפה אנחנו כאן? עוד מעשה מעניין. היה יהודי שעשה רשות באותו זמן שעשה הוצאה, דומה למקרה שלנו. כן. בור ט׳ ברשות הרבים, ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימה לעשרה, כן, היה בור ט׳, מה הבור עכשיו? כרמלית. כן, נניח שהוא רחב ד׳ על ד׳. האיש הזה נתן דחיפה, הוא תלש חתיכה מהתחתית, נכון? חתיכת חול, מה שזה לא יהיה, והוא נעשה עשרה. כן.
דיון: גם עובר על חורש
לכאורה, לכאורה הוא גם עובר על חורש. איסור חורש. אמת. איסור חורש. אבל איסור חורש, הוא גם היה על… כשהוא תלש את החוליא, הוא תלש מרשות הרבים, אבל בכך הוא גם עשה אותו לרשות היחיד. אז הוא לקח מרשות היחיד לרשות הרבים, נכון?
תירוץ: בשעת עקירה עדיין לא היתה רשות היחיד
אחרי שהוא הרים אותו מרשות הרבים, את חתיכת החוליא, לכאורה, נכון? לא, אבל כשהוא לקח אותו זה עדיין היה חלק מרשות הרבים, כי כשהוא הרים אותו עדיין לא היה עשרה. הוא לקח אותו ממקום של רשות הרבים לרשות הרבים. הוא זורק החוצה את החוליא, אה? לא, נניח שהוא משאיר את החוליא בפנים. בצד של הבור. הוא זורק אותו החוצה לרשות הרבים. מה שזה לא יהיה, ההלכה היא פטור. אין שום חילוק. אפילו העקירה היתה חייב, אבל עקירה ומחיצה כאחת פטור. בני שלשה ומחיצה עשירית תחילה, אסורה, סליחה, בתחילה. כלומר, צריך להיות… כשהוא עשה את העקירה זה עדיין היה רשות הרבים. כרמלית דווקא, כנראה, אבל כן. כרמלית, אה.
יסוד: אי אפשר לעשות הוצאה ומחיצה כאחת
העניין הוא שאי אפשר לעשות הוצאה ומחיצה כאחת. קודם צריכה להיות רשות, ואחר כך אפשר להוציא ממנה. אותו דבר, להיפך. אבל להיפך, לא, אז זה עוזר כן.
הלכה כ: היה הבור עשרה והשליך חוליא מיעטו לעשרה — הנחה ומחיצה כאחת
היה הבור אסורה, היה י׳, לרשות היחיד, והשליך לתוכה חוליא מיעטו לעשרה, עכשיו זה נעשה כרמלית, אז הוא גם פטור. למה? מאותה סיבה. כלומר, מאותה סיבה. כשהוא עשה את ההנחה, הוא לא עשה הנחה ברשות היחיד. הוא עשה הנחה לא ברשות היחיד, כי ברגע שקרתה ההנחה זה כבר היה… זה פשוט לכולי עלמא. הרי הנחה היא חייב, עקירה ומחיצה כאחת, אבל בשעת… אה, בשעת ההנחה. אז קודם היה בשעת העקירה. בשעת העקירה קודם זה עדיין לא היה רשות היחיד.
נקודה: תחילת הנחה וסוף הנחה
זה מעניין, כי אפשר לומר שתחילת ההנחה היא כשהחול מתחיל לגעת ברצפה, סוף ההנחה היא כשהכל כבר מונח, כי אז אפשר יהיה לחלק.
הלכה: הזורק דף והניחה על גבי יתדות — מחיצה והנחה באין כאחת
דברי הרמב״ם: הזורק דף, והניחה על גבי יתדות ברשות הרבים, ונעשית רשות היחיד, אפילו כלי על גבי דף — פטור, שעשיית המחיצה והנחת הכלי באין כאחת.
דובר 1: דף פירושו… לא טלאי, חתיכת עץ ישרה. חתיכת עץ ישרה, כמו משטח של שולחן. והניחה על גבי יתדות ברשות הרבים, הדף נפל על כמו שולחן, בעצם, ארבעה עמודים, כמו יתדות ברשות הרבים, יתדות שנוגעות בקרקע. ונעשית רשות היחיד. כן, זה נעשה רשות היחיד. למה? כי זה היה גבוה עשרה טפחים? עשרה זה חייב להיות, נכון?
אפילו כלי על גבי דף, על הדף הוא זרק יחד עם… הוא זרק את משטח השולחן שלו, ועל המשטח היה כוס יין. אוקיי. פטור.
השאלה היא למה, הרי הוא זרק את כל השולחן. והוא פטור. למה? שעשיית המחיצה והנחת הכלי באין כאחת. הוא מוריד את המחיצה והוא עושה את הכלי באותו זמן. הוא עושה את המחיצה ואת הכלי באותו זמן.
ועוד, בשעת העקירה, בעצם, לא היתה שום רשות שהוא זורק לתוכה, לא היתה רשות היחיד. והוא זורק אותו מרשות הרבים, לא כמו מוסר, הוא זורק אותו משם. אוקיי.
חידוש: לא מחשבים לפי מתי התחלת לעשות את המלאכה
דובר 1: דבר אחד. החידוש של כל הדברים האלה הוא שלא מחשבים לפי מתי התחלת לעשות את המלאכה. אפשר היה לחשוב כך שמה העניין? אתה לא רוצה לשאת מרשות אחת לשנייה, וכאן עשית זאת. לא רואים את זה כך, כן? רואים את זה בצורה מאוד טכנית.
הלכה: בור שעומקה עשרה ורחבה שמונה — חולקה הבור ברוחבה לשנים
דובר 1: אבל להיפך, אותו דבר להיפך. יש כאן אותו היתר, ועוד מקרה של ההיתר, שבשעת ההנחה נעשית הרשות.
דברי הרמב״ם: בור שעומקה עשרה ורחבה שמונה ברשות הרבים, וזרק לתוכה מחיצה וחולקה הבור ברוחבה לשנים — פטור, שבטלה המחיצה ונמצא כל מקום אין בו ארבעה על ארבעה.
דובר 1: יש בור שעומקו עשרה ורוחבו שמונה, שהם שני שיעורים של רשות היחיד כאחד. מה הוא עושה? הוא עושה מחיצה ברשות הרבים, וחולקה הבור ברוחבה לשנים. המחיצה נראה שהיא רחבה קצת, יש לה קצת רוחב. יצא שהבור נעשה שניים פחות מד׳ טפחים. פטור. שבטלה המחיצה, ונמצא לכל מקום אין בו ארבעה על ארבעה.
הלכה: בור ברשות הרבים מלאה מים — שאין המים מבטלין מחיצות
דובר 1: כן, אוקיי. עוד בור ברשות הרבים, עוד הלכה שהיא לא… אה, הלכה חדשה. עכשיו אנחנו מגיעים לעניין של מים. כבר דיברנו שמים יוצאים מן הכלל של כל ההלכות, כי מים… אני לא יודע, מים שונים מדברים אחרים. בואו נראה.
דברי הרמב״ם: בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, מלאה מים — הנוטל מתוכה ונותן על גבה, חייב, שאין המים מבטלין מחיצות.
דובר 1: אבל זה מלא במים, מלאה מים. היית יכול לחשוב שמים, זה מלא, זה לא בור. לא, חייב. נוטל לתוכה ונותן על גבה מים, חייב. שאין המים מבטלין מחיצות. וגם מים, כמו שלמדנו שכלי שמניחים על הארץ, זה חייב, כי מים לא מבטל מחיצות.
חילוק: מים לעומת פירות
דובר 1: היתה מלאה פירות, מה ההלכה? פטור. למה? להיכנס לתוך הפירות זה בעצמו שיעור. זה יהיה מעניין, אפילו פירות שאפשר להוציא אותם, פירות שאפשר להסיר אותם. לא, אבל אם הוא רוצה עכשיו להיכנס לבור, הוא יכול להיכנס? המים לא עושים שהוא לא יוכל, יש את השיעור. פירות הוא צריך לפנות דברים, אז הוא יכול להיכנס.
דיסקוסיה: האם פירות מבטל רשות היחיד של בית
דובר 2: בעניין רשות, רשות היחיד גם, אם ממלאים אותה בפירות היא נעשית? או רק בור?
דובר 1: לא, רשות חייבת להיות דבר ריק. אם זה מלא זה נגמר. זה לא שובר את רשות היחיד, את הבור. אם זה מלא בפירות זה נעשה דבר אחר.
דובר 2: אבל הוא מדבר שלמעשה אין שום מקום ריק בבור. זו רשות היחיד, אני רוצה למלא אותה בפירות.
דובר 1: אה, זה בור שנמצא בתוך הבית שלי, זה לא יכול להיות רשות היחיד. אוקיי, זה… אז למה אני הולך לבית, אני ממלא אותו במזרונים עד שנשאר רק שלושה טפחים, אני לא יודע מה. נו, זה עדיין רשות היחיד. למה? מלא פירות, עכשיו למדת. זה פחות מהשיעור, זה נעשה פחות מהשיעור.
זה נעשה פחות מהשיעור, אבל רק כשזה ברשות הרבים. אנחנו רוצים לומר שכזו רשות היחיד שהיא רק רשות היחיד כי יש לה שטח, אבל כל רשות היחיד פטורה כך.
זה מה שאני מנסה להוציא, שבית של אדם ששייך לאדם הוא האב של כל רשויות היחיד. אנחנו אומרים שגם שטח קטן יש לו גם את הדין, כי זה מקום שאדם יכול לגור בו. מילאתי את הבית שלי בפירות, אני מעלה על הדעת שזה צריך להיות פטור באמת. אני לא מאמין.
למה? זה הולך להיות פטור או אסור, בואו נזכור, זה לא יעזור הרבה, אולי חוץ מזה שזה נעשה מקום פטור. אני לא מאמין שהפירות עושים את זה לא רשות היחיד. הוא אומר שזה עושה את זה גרוע, כי המקום נשאר, זה מקום קטן, אז זה בטל לרשות הרבים.
אבל כשלאדם יש את הבית האמיתי שהוא ממש רשות היחיד, אני לא יודע, זה כזה יוצא מן הכלל, אבל כשלאדם יש בית שמלא באנשים, לאדם יש כמו מגירה צדדית, ככל שהחדר קטן יותר יש יותר אנשים, זה מלא באנשים, אנחנו אומרים שהאנשים חוצצים, זה צריך ממש למלא את השיעור, כן.
תאר לעצמך שיש לך איזה מחסן קטן, אתה רוצה להוציא משם משהו בשבת, אתה תוחב פנימה חבורה של אנשים עד שנשאר רק פחות מד׳ טפחים מקום, אתה יכול להוציא את זה כי זה מקום פטור. אני לא יודע. ישאלו, אני מסכים. מעולם לא מצאנו כזה יוצא מן הכלל, אבל אתה אומר אולי כן.
הכל הוא רשות היחיד כי יש מחיצות, זו רשות היחיד. יש חילוקים של כמו… ובשכל זה הגיוני, כמו שאני אומר שברשות הרבים, כי זה שטח קטן שלא בטל לרשות הרבים, זה כמו רשות היחיד האמיתית שפירושה כי לאדם יש את רשותו. הפשט של רשות היחיד פירושו רשות של יחיד. כן, אבל ההלכה שלה היא המחיצות. יש מדרבנן. המחיצות הן כאן, כי זה עושה את זה דומה לרשות היחיד, קוראים לזה עדיין רשות היחיד. אני לא יודע.
יהיה.
הלכה: רקק מים — אמת המים ברשות הרבים
דובר 1: עכשיו, הלאה עוד דין, איך מים לא מפריעים. כן, יש רקק פירושו שלולית? בריכה? שלולית? מה הלשון? ברכה? לא, גדול יותר מרוק. רוק גדול של מים. רוק של מלאך, לא סתם רוק. זה כמו הקנה שגבריאל שם מתחת לים וזה נעשה אי. הוא אומר שרקק פירושו אמת המים. וכך כתוב “דומה לרקק”. רקק זה כמו מצה, עוגייה? לא, רקק זה לא כך. זה כל כך נמוך, שטוח, רדוד, זה מים שטוחים, כמו שאנחנו הולכים ללמוד, זה לא עמוק.
בקיצור, מים שעוברים דרכם, שהרבים מהלכין בעולם לא הולכים שם דרך זה, כי זה לא עמוק מדי.
דברי הרמב״ם: רקק מים שהרבים מהלכין בו — אם אין בעומקו עשרה טפחים, הרי הוא כרשות הרבים, בין שהיא רחבה אפילו ארבע אמות, בין שלא יהא ברחבה ארבעה טפחים, שהרי רוב העם מדלגין עליה. הואיל ואין בה עשרה, הרי היא כרשות הרבים. ואם יש בה עשרה ויותר — הרי היא כרמלית כשאר הימים. ואם יש ברחבו ארבעה טפחים [הרי היא כרמלית], ואין בו ארבעה טפחים — הרי היא מקום פטור.
דובר 1: כלומר, כשזו בריכה קטנה, אנשים לא צריכים ללכת בתוכה, הם קופצים מעליה, זה לא מפריע. הואיל ואין בה עשרה, הרי היא כרשות הרבים. ואם יש בה עשרה ויותר, הרי היא כרמלית כשאר הימים. אם יש ברחבו ארבעה טפחים, ואין בו ארבעה טפחים, הרי היא כרמלית פחותה מארבעה. כלומר, אם זה פחות מארבעה זה מקום פטור.
אבל מים, זה מה, אם הרבים הולכים במים… ברשות הרבים לפעמים התנאי הוא שהרבים צריכים לוכל ללכת. אם הם הולכים במים, או אפילו הם לא הולכים, אם הם יכולים ללכת, זה עדיין נחשב חלק מרשות הרבים. רק אם זה נעשה עשרה טפחים עמוק, אז הם לא הולכים לכאורה בתוכו, אז זה נעשה כרמלית כמו כל שאר הימים בעולם.
דיגרסיה: קריעת ים סוף
דובר 1: נפלא. ישר כוח. סיימתי.
אז בים סוף, כשעברנו את ים סוף בשבת קודש, זה לא היה שבת. אז עבור היהודים זה היה רשות היחיד, כי עומד על גביו מהלכין בתוכו. אוקיי, זה לא היה עשרה טפחים. אין שום חילוק.
סיום
דובר 1: בקיצור, זה הדין של הלכות תולדות הרשויות בשבת. זה הרקק, בעצם.
—
הערות כלליות מהשיעור
דובר 1: זה עבד לקולא לדעתי. שהרי הנחה זו חייב, ואילו עקירה ומחיצה באין כאחת. אבל בשעת ההנחה, אז קודם היה בשעת העקירה. בשעת העקירה קודם עדיין לא היתה רשות היחיד. וכאן בשעת ההנחה כבר לא היתה רשות היחיד.
זה מעניין, כי אפשר לומר שתחילת ההנחה… תחילת ההנחה היא כשהחול מתחיל לגעת ברצפה. סוף ההנחה היא כשהכל כבר מונח. לפי זה אפשר לחלק. יש לך כאן התחלה וסוף של הנחה. הסתירה היא על זה, מכיוון שאתה צריך גם עקירה וגם הנחה, אז הדרך הראשונה אין כאן עקירה, והדרך השנייה אין כאן הנחה.
בוודאי שזה נעשה עבור הלמדנים, כמו ששוחחנו אם מישהו שיכור או שוטה, ושלא יעשו מה שלא לעשות. בכלל, כל הדברים האלה הם פטור, פטור פירושו פטור אבל אסור. זה לא נוגע בשכחה, זה לא כתוב בשולחן ערוך ההלכה. זה פשוט כי זה לא נוגע למעשה, הכל פטור אבל אסור.
עוד, זרק דף, הובא שבשולחן ערוך זה לא כתוב. כן, אין שום נפקא מינה לעניין עונש, או חטאות, אין שום נפקא מינה לעניין. כן.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
Laws of Shabbat Chapter 14 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur – Rambam Hilchos Shabbos Chapter 14: The Four Domains of Shabbos
Introduction
Chapter 14 begins with the four domains of Shabbos, after Chapter 13 dealt with akirah v’hanachah (lifting and placing) and meleches machsheves (purposeful labor). According to the Rambam’s order, this perhaps should have been a better beginning for all of Hilchos Hotza’ah, because here is where it’s first explained what the domains are.
—
Halacha 1 – Reshus HaRabim
The Rambam: “What is a reshus harabim? Deserts, forests, marketplaces, and roads leading to them, provided they are sixteen amos wide and have no roof.”
Explanation
Reshus harabim is: deserts, forests, marketplaces, and roads leading to them – on condition that they are sixteen amos wide and have no roof.
Insights and Explanations
1. Why does the Rambam begin with reshus harabim? Because reshus harabim is the primary place where hotza’as Shabbos occurs – taking out from reshus hayachid to reshus harabim, or four amos in reshus harabim.
2. Why does he begin with deserts and not marketplaces? Marketplaces are the most obvious reshus harabim. The Rambam begins with what is more of a novelty – that even deserts and forests are reshus harabim. The principle: reshus harabim doesn’t necessarily mean where the public is, but all places where the public can be – open places where no one has ownership and one can easily pass through.
3. Question from the Gemara about the desert: The Gemara says that the Torah was given in a desert which is reshus harabim. Rashi and other Rishonim understand: only when Klal Yisrael was in the desert was it reshus harabim (because the public walked there); today when no one walks in the desert, it’s a karmelis. How does the Rambam write simply that deserts are reshus harabim?
4. The Rambam’s answer (Birkas Avraham): The Rambam learns the Gemara the opposite way: When Klal Yisrael was in the desert, one could not pass through freely – one had to ask permission from the tribe of Reuven to go through their territory, so it was not reshus harabim (perhaps karmelis). Today when a desert is open to everyone, on the contrary – it is reshus harabim.
5. Distinction between desert and sea: A sea is a karmelis (as stated explicitly), because one cannot easily pass through – one needs to build a ship. But a desert, a person can enter easily, therefore it is reshus harabim.
6. The condition of 16 amos wide: This presumably refers to the “roads leading” – the roads that lead to the marketplaces/deserts. The deserts and marketplaces themselves are automatically wide enough.
7. Covered reshus harabim: If one places a roof over a reshus harabim, it’s no longer reshus harabim – it becomes like a building, a reshus hayachid. This is a principle in the Gemara.
—
Halacha 2 – Reshus HaYachid
The Rambam: “What is a reshus hayachid? A mound ten tefachim high and four by four tefachim wide or more, or a ditch ten deep and four by four wide or more, and likewise a place surrounded by four walls ten tefachim high with four by four or more between them, even if it’s several mil, if it was enclosed for dwelling purposes such as a city surrounded by a wall whose gates are locked at night, or courtyards that have three walls and a lechi on the fourth side, and likewise a courtyard, animal pen, and enclosure that were enclosed for dwelling – all are complete reshus hayachid.”
Explanation
Reshus hayachid is: (1) a mound ten tefachim high and four by four tefachim wide; (2) a ditch ten tefachim deep and four by four wide; (3) a place surrounded by four walls ten tefachim high with four by four inside. Even a place of several mil, if it’s mukaf l’dirah – like a city with a wall that’s locked at night, courtyards with three walls and a lechi, courtyard, animal pen, enclosure – all are complete reshus hayachid.
Insights and Explanations
1. Reshus hayachid doesn’t mean ownership: “Reshus hayachid” does not mean that it belongs to one person. It has nothing to do with ownership. A reshus harabim that belongs to the city ruler but is open to everyone is still reshus harabim. In both domains, we’re not talking about who it belongs to.
2. The Rambam begins with the novelty: By reshus harabim he began with deserts (the novelty), not marketplaces (the obvious). Similarly, by reshus hayachid he begins with a mound and ditch (the novelty), not with a place enclosed by four walls for dwelling (the obvious).
3. Three examples of reshus hayachid – all are mechitzos: All three categories (mound, ditch, enclosed by walls) are essentially mechitzos – but by a mound, the hill itself is like a mechitzah (because one must climb up ten tefachim), by a ditch the descent is like a mechitzah, and the third is actual mechitzos.
4. Why is a mound in reshus harabim a reshus hayachid? Because people don’t go up on a mound that’s ten tefachim high – it’s not something one steps through, it becomes a place unto itself.
5. Mukaf l’dirah – what does it mean? “Mukaf l’dirah” doesn’t mean that one person should live there, but that the walls were made for dwelling purposes – to separate the place from the surroundings. This excludes a karfef (large open area not enclosed for dwelling purposes), which doesn’t have the status of reshus hayachid mid’oraisa.
6. “Its gates are locked at night”: This shows that it’s not a hefker place – it’s closed, it’s a thing unto itself.
7. Vessels as reshus hayachid: Even vessels – like a ship or a wooden tower (a large wooden structure/cabinet) – if they have a width of four tefachim and height of ten tefachim, they are complete reshus hayachid. The novelty is that a vessel, which one might think isn’t a “domain” at all, can indeed be reshus hayachid. (A refrigerator that’s ten high and four wide is a complete reshus hayachid.)
8. Mukaf l’dirah by vessels: By vessels there’s no condition of mukaf l’dirah – the condition is only by very large areas.
—
Halacha 3 – The Thickness of the Walls of Reshus HaYachid
The Rambam: “The thickness of the walls of reshus hayachid is like reshus hayachid, and if a net placed outside makes a reshus hayachid, it itself all the more so.”
Explanation
The thickness of the walls of reshus hayachid itself has the status of reshus hayachid. If one places something on the wall, it’s as if one placed it in reshus hayachid.
Insights and Explanations
The Rambam brings a kal vachomer from the Gemara: if the walls can make the inner space into a reshus hayachid, kal vachomer that they themselves should also be reshus hayachid.
Question on this kal vachomer: Why must something that creates a status also have that status itself? It’s comparable to a “guardian” who doesn’t necessarily need to be able to guard himself, or something that makes others tamei but isn’t itself tamei.
Answer: It’s the language of the Gemara, and one can also understand that reshus hayachid begins from where the wall begins – the walls aren’t just a cause for reshus hayachid, but part of it.
—
Halacha 3 (continued) – The Airspace of Reshus HaYachid and Reshus HaRabim
The Rambam: “The airspace of reshus hayachid is like reshus hayachid… reshus hayachid extends to the sky (pierces and rises to the sky). But the airspace of reshus harabim is only like reshus harabim up to ten tefachim; above ten in the airspace of reshus harabim is a makom patur.”
Explanation
The air above reshus hayachid has the same status as reshus hayachid, without a height limit – until the sky. But by reshus harabim, only up to ten tefachim is reshus harabim; higher than that is makom patur.
Insights and Explanations
The fundamental distinction: reshus harabim is defined by use – a place that the public uses, and above ten tefachim one doesn’t use. Reshus hayachid is defined by boundaries/mechitzos – it belongs to the individual, and the individual’s domain doesn’t end at ten tefachim. The use is the essence by reshus harabim, but not by reshus hayachid.
—
Halacha 4 – Four Domains for Shabbos
The Rambam: “There are four domains for Shabbos – reshus hayachid, reshus harabim, karmelis, and makom patur.”
Explanation
Besides reshus hayachid and reshus harabim, there are two more domains: karmelis and makom patur.
Insights and Explanations
About the text: In the printed version, the chapter begins with “four domains for Shabbos,” but in other versions it begins with “reshus harabim, reshus hayachid” – because reshus harabim and reshus hayachid were already discussed earlier; the novelty comes only when the other two are mentioned.
Essentially there are only three domains: Makom patur is not a domain – it’s not even called a “reshus.” The whole point of makom patur is that it’s a place that’s exempt from all laws. That we call it “four domains” is only to make it easier to understand.
—
Halacha 4 (continued) – What is Karmelis: The Five Types
1) Mound
The Rambam: “A mound that has four by four or more, and is high from three to ten – karmelis. For karmelis only extends up to ten.”
Explanation: A mound that’s four by four tefachim wide, high from three to ten tefachim. If it were ten high – reshus hayachid; less than three – lavud, considered like flat ground. Between three and ten is an intermediate – karmelis.
2) Ditch
The Rambam: “A ditch that has four by four wide or more, and depth from three to ten.”
Explanation: A ditch with the same measurements as a mound, but sunken instead of raised.
3) Place Enclosed by Four Walls
The Rambam: “A place enclosed by four walls high from three to ten, with four by four width or more.”
Explanation: A place surrounded by walls that aren’t high enough (3-10 tefachim) to make a reshus hayachid.
4) Corner Adjacent to Reshus HaRabim
The Rambam: “A place enclosed by three walls and the fourth side is reshus harabim, like a mavoy.”
Explanation: A mavoy with three walls and the fourth side open to reshus harabim. With a lechi or koreh it becomes reshus hayachid; without it – it’s not reshus harabim (because of three walls), but also not reshus hayachid (because open to reshus harabim), therefore karmelis.
5) Seas and Valleys
The Rambam: “Seas and valleys, whether in summer or winter.”
Explanation: Seas (water) and valleys are karmelis without distinction between summer and winter. A sea is hefker like a desert, but one doesn’t go there freely – one needs a ship, therefore it’s not reshus harabim.
Insights about valley: “Bik’ah” means a valley that’s deeper, where one doesn’t frequent as much. “A valley without walls” – a place that’s not enclosed, perhaps grows wild, it’s not reshus harabim (because one doesn’t go there) and not reshus hayachid (because no walls).
Meaning of the Word “Karmelis” – Three Explanations
1. Rambam in Perush HaMishnayos: Karmelis = k-armelis (like a widow). A widow doesn’t belong to anyone – similarly karmelis is not reshus hayachid (belongs to an individual) and not reshus harabim (belongs to the public).
2. Tosafos: Karmelis = language of karmel, grain that’s not yet dried – a “bein hashmashos” of grains, an intermediate state. Note: “bein hashmashos” is a doubt, but karmelis is not a doubt – it’s an intermediate, a state in between with characteristics of both domains.
3. Rashi (the preferred explanation): Karmel = a field/place of fruit trees (like an orchard), like the verse “forest and like karmel” (Yeshayahu). This is a direct example of a karmelis – a valley where things grow but it’s not enclosed.
—
Halacha 4 (continued) – Airspace of Karmelis
The Rambam: “The airspace of karmelis is like karmelis up to ten tefachim, but above ten tefachim the airspace of karmelis is like makom patur.”
Explanation
The air above a karmelis is karmelis only up to ten tefachim; higher than that it becomes makom patur.
Insights
By seas and rivers, one measures the ten tefachim from above the water surface – from the surface of the water, not from the bottom of the sea.
—
Halacha 4 (continued) – A Pit in Karmelis
The Rambam: “A pit in karmelis is like karmelis, even if it’s a hundred amos deep, and doesn’t have four.”
Explanation
A pit in the middle of a karmelis is part of the karmelis, even if it’s a hundred amos deep — but only when it doesn’t have four tefachim wide. When it does have four tefachim and is very deep, it would become a reshus hayachid.
Insights
The principle of kol omek hamale mayim harei hu k’karka avah — water fills the space and becomes like solid earth. One doesn’t measure ten tefachim from above the water, but from the ground under the water. When a person throws down onto water or takes out from water — one considers as if he took out from the entire water, not just from the top.
—
Halacha 4 (continued) – Other Types of Karmelis
The Rambam lists other cases that have the status of karmelis: (1) reshus harabim with a roof; (2) a street narrower than sixteen amos; (3) itztaba between pillars in reshus harabim; (4) sides of reshus harabim.
Explanation
1. A reshus harabim that gets a roof — it’s no longer reshus harabim, but not yet reshus hayachid, rather karmelis.
2. A street that’s not sixteen amos wide — also karmelis.
3. Itztaba (a platform/stand for sitting) between pillars in reshus harabim.
4. Sides of reshus harabim — the sides of reshus harabim.
Insights
– Distinction between essential karmelis and status of karmelis: Seas, valleys are natural areas that are karmelis in themselves (essential karmelis). Mound, ditch, enclosed place are “technical” karmelis – things that get the status of karmelis for specific reasons.
– Itztaba is a Roman word for a platform/stand where one sits, sells things — a corner by the side of reshus harabim that’s not the active part where people walk.
– Distinction between itztaba between pillars and between pillars itself: Itztaba between pillars is karmelis because it’s separated from reshus harabim. But between the pillars itself — since the public treads there, it is reshus harabim. The Gemara says that people go there to fix their things by the pillars, therefore it remains reshus harabim.
– Sides of reshus harabim is a place next to reshus harabim — not exactly part of reshus harabim, but open to it (like a sidewalk or shelf). Even if it has the same walls, but since there isn’t the proper use of reshus harabim (people don’t frequent as much), it’s karmelis. It’s also presented as a corner adjacent to reshus harabim.
—
Halacha 5 (approximately) – Makom Patur
The Rambam: “A place that has less than four by four, and is high from three to the sky… anything less than three is like the ground… even thorns and thistles or dung in reshus harabim, high three and doesn’t have four by four, this is makom patur. And likewise a ditch that doesn’t have four by four and its depth is from three… to the depths.”
Explanation
Makom patur is a place smaller than four by four tefachim, high from three tefachim to the sky (or deep from three tefachim to the depths). Less than three tefachim high is considered like the ground itself (lavud). Even natural things like thorns, dung, or garbage in reshus harabim — if they have the measurement, they are makom patur.
Insights
1. Anything less than three is like the ground: Less than three tefachim high is considered like the ground itself (lavud), therefore it would have the status of the domain around it. But when it’s three high but not four by four — it’s makom patur. Lavud doesn’t mean it doesn’t exist at all – even when one sees a small mound or hole, but because it’s close enough, it’s nullified and not a thing unto itself.
2. Thorns and thistles — two types of thorns/bad growths. The Rambam brings this to show that makom patur is not only a man-made structure, but even natural accumulations of junk/garbage where people don’t go.
3. Why does the Rambam write “place” instead of “mound”? All four domains began with mound and ditch, but here the Rambam writes “place” — because he wants to add the “even thorns,” which is not a classic “mound,” but garbage heaps and other accumulations.
4. What about thorns and thistles that do have four by four? That would be a karmelis (if 3-10 tefachim high), and even larger a reshus hayachid (if ten tefachim).
—
Halacha 5 (continued) – An Enclosed Place
The Rambam: “A place enclosed that doesn’t have four by four, even if its length is a thousand amos and its width is four minus a bit, and its height is from three and up, this is makom patur.”
Explanation
A place surrounded by walls, even if it’s a thousand amos long, if the width is a bit less than four tefachim and it’s high from three and up — it’s makom patur.
Insights
Why must an area be four by four to be considered a domain? A narrow long place can have a lot of square feet, but it’s still makom patur. The point: it must be “boxy” (four by four) to be considered a usable domain. A narrow structure is practically not usable as a domain unto itself.
—
Halacha: A Place Nine Tefachim High Exactly in Reshus HaRabim
The Rambam: “A place that is exactly nine tefachim high, no less and no more, in reshus harabim — it is like reshus harabim, and we don’t consider its length or width, whether wide or narrow it is like reshus harabim, and the public shoulders on it.”
Explanation
A raised place in reshus harabim that’s exactly nine tefachim high — not more, not less — is considered like reshus harabim, even though we don’t look at width or length.
Insights
1. “Shouldering on it”: The concept “kessef” (shoulder) means that people carrying packages in reshus harabim can rest, lean, or help themselves with their packages there. Nine tefachim is exactly the height that’s convenient for such use. Therefore it’s not an “external structure” in reshus harabim, but like “furniture” of reshus harabim – something that’s set up for the public’s convenience.
2. Why specifically nine tefachim exactly? It’s a specific measurement for a vessel/structure that one places in reshus harabim so that one can shoulder on it. If it’s too small — it’s not usable; if it’s too high (ten tefachim) — it becomes a domain unto itself.
3. If it’s more than nine: The Rambam says “if it was more than nine… if it was four by four or more — karmelis” — this must mean when it’s more than nine but not ten (between nine and ten). When it’s four by four and ten tefachim high — it’s explicitly reshus hayachid. If it doesn’t have four by four — it’s makom patur.
—
Halacha: A Roof Adjacent to Reshus HaRabim Within Ten Tefachim
The Rambam: “A roof adjacent to reshus harabim within ten tefachim… it’s forbidden to carry to the roof until one makes a fixed ladder to go up on it.”
Explanation
A roof of a house that extends into reshus harabim within ten tefachim — people use it “to shoulder.” The homeowner would think that the roof is reshus hayachid, but because it’s so close to reshus harabim and the public uses it, one may not carry — until one places a fixed ladder.
Insights
1. Fixed ladder as disclosure of intent: The fixed ladder is a sign/indication that someone uses the place — people see that someone goes up and down, and this is enough disclosure of intent that it’s reshus hayachid.
2. “Forbidden” not “liable”: The Rambam says only forbidden, not liable — which implies it’s not a Torah-level reshus harabim, but a rabbinic concern.
3. Discussion about “makom patur” — whether it means “permitted place”: “Makom patur” doesn’t mean a place where one may do so initially, but a place where one is exempt but forbidden. “Poor man’s reshus harabim rabbinically” can be called karmelis — karmelis has an original meaning (a specific type of area), but in practice one also calls “poor man’s reshus harabim rabbinically” by the name karmelis.
—
Halacha: A Pillar in Reshus HaRabim Ten High and Four Wide
The Rambam: “A pillar in reshus harabim… ten high and four wide — this is reshus hayachid.”
Explanation
A pole in reshus harabim that’s ten tefachim high and four by four wide — is reshus hayachid.
—
Halacha: Any Peg in a Pillar
The Rambam: “If one stuck a peg of any size in its height, even if it’s not three high, since it’s suitable to hang on — pegs to use…”
Explanation
If one sticks a nail in the side of the pillar (not on top), even if the nail isn’t three tefachim high — because people can hang their packages there, it becomes used.
Insights
1. “In its height” doesn’t mean on top of the pillar — it means on the side, there where the height goes up.
2. Under three tefachim — lavud: A peg that’s under three tefachim from the ground of the pillar is close to three mixed — it’s nullified to the ground of the pillar through the principle of lavud. But because it’s suitable to hang on, it makes a difference.
—
Halacha: If He Filled It All with Pegs
The Rambam’s position: If one sticks pegs into a pillar in reshus harabim, it reduces the height of the pillar, because one only measures from the base upward. Even if he filled it all with pegs — the entire pillar is reduced and becomes a karmelis.
Explanation
The pegs make the lower part of the pillar used by people of reshus harabim (one hangs things on them), therefore one only counts from the peg and higher. This reduces the height, and if there don’t remain ten tefachim, it becomes a karmelis instead of a reshus hayachid.
Insights
1. Why karmelis and not reshus harabim? The Rambam says explicitly “it becomes karmelis” — the pillar no longer has enough measurement for reshus hayachid (less than ten tefachim high), but it’s also not exactly reshus harabim.
2. What does “all of it” mean? Not that every inch is covered with nails (which would make it impossible to hang anything), but that every few tefachim there’s a hook, so one can still use it. The Rambam writes explicitly “they hang the pegs and use them.”
3. The Rambam learns the Gemara differently than most Rishonim: Rashi, Ra’avad, and other Rishonim learn the Gemara completely differently. The Rambam doesn’t say that the peg makes the lower part into part of reshus harabim (like “amah shemakefes hakol”), but only that one counts the height differently.
4. Practical difference: In modern times it’s not so relevant practically, because according to many commentators there’s no Torah-level reshus harabim today.
—
Halacha 11 – A Hole in Reshus HaYachid and a Hole in Reshus HaRabim
The Rambam: “A hole in reshus hayachid is like reshus hayachid. A hole in reshus harabim is not like reshus harabim unless it has four by four.” How so: “If it has four by four and is ten high — reshus hayachid. And if it’s not ten high — it is like karmelis. And if it doesn’t have four by four — it is makom patur, provided it’s three high, for anything less than three is like the ground.”
Explanation
A hole in a wall of reshus hayachid is automatically reshus hayachid, without any conditions. But a hole in a wall next to reshus harabim is not automatically reshus harabim — it depends on the measurement: four by four and ten high = reshus hayachid; four by four but not ten high = karmelis; less than four by four but three high = makom patur; less than three = like the ground (part of reshus harabim).
Insights
1. The basis of this distinction: Reshus hayachid belongs to one person — everything that’s in his domain (even a hole in his wall) is his, without any condition of measurement. Reshus harabim however needs to have a form that the public can actually use — therefore not every hole is automatically reshus harabim. Reshus hayachid goes to the sky without measurement, whereas reshus harabim is only up to ten tefachim, because it must be a place that has a form for use by the public.
2. Hole vs. pit: A hole (in a wall) is essentially a different thing than a pit (hole in the ground). The only similarity is that both have the three measurements (reshus hayachid, karmelis, makom patur), but a hole is a hole in a wall (on the side), and a pit is a hole in the ground (downward).
3. Question — how small can a hole be? If every tiny hole in a wall in reshus harabim is no longer reshus harabim (but makom patur if three high), that’s a big novelty. By a pit we didn’t say that a tiny pit stops being reshus harabim. A reshus harabim that goes hilly — should we say that reshus harabim ends when it gets a bit deeper? The answer: a hole (in a wall) is a completely different thing than a pit (in the ground), and one can’t compare.
4. The measurement system: Less than 3 tefachim = nullified (lavud); from 3 tefachim but less than 4 by 4 = makom patur; 4 by 4 but less than 10 tefachim = karmelis; 4 by 4 and 10 tefachim = reshus hayachid.
—
Halacha 12 – Laws of Karmelis and Makom Patur
The Rambam: “Reshus hayachid and makom patur, one may carry in all of them, even if the length of each is several mil. But reshus harabim and karmelis, one may only carry within four amos. And if one transferred or extended or threw outside four amos – in reshus harabim one is liable, and in karmelis one is exempt, because the prohibition of karmelis is rabbinic, because it resembles reshus harabim, lest it be confused with reshus harabim.”
Explanation
Reshus hayachid and makom patur – one may carry in them without limit. Reshus harabim and karmelis – only within four amos. The distinction: in reshus harabim one is liable, in karmelis exempt but forbidden (rabbinically).
Insights
1. Makom patur several mil: The Rambam says that even makom patur can be “several mil” – which is difficult, because makom patur must be less than four by four. The answer: it’s talking about a narrow, long place – an enclosed place that’s less than four by four in width but very long.
2. Reason for the prohibition of karmelis: The Rambam gives a reason – “lest it be confused with reshus harabim” – if one will think one may carry in karmelis, one will come to carry in reshus harabim.
3. Karmelis is clearly a rabbinic stringency, not a leniency: Biblically, a place that lacks something from being a reshus hayachid (for example, not ten tefachim high but wider than four tefachim) would have been a makom patur – one could carry to it, from it, and in it. The Sages were stringent and made it a karmelis. One can’t say that the Sages “made” a reshus hayachid – reshus hayachid is a Torah law. The Sages only made that certain places which are biblically makom patur should have stringencies like reshus hayachid (one may not carry inside) and stringencies like reshus harabim (one may not carry in from reshus harabim).
—
Halacha 12 (continued) – Melachah She’einah Tzrichah L’gufah in Karmelis
The Rambam: “Therefore, if one didn’t need the carrying itself, such as one who transferred a thorn in karmelis so that the public wouldn’t be injured by it, and the like – it’s permitted.”
Explanation
When one doesn’t need the hotza’ah for itself (like removing a thorn so one won’t be injured), it’s permitted in karmelis.
Insights
1. Question according to the Rambam’s position: The Rambam holds that melachah she’einah tzrichah l’gufah is liable biblically! Why should this help? Answer: Perhaps by a rabbinic prohibition (karmelis) there’s a leniency when it’s “she’einah tzrichah l’gufah” – a shvus d’shvus. Or: the reason of “lest it be confused” doesn’t apply when it doesn’t look like a normal
Halacha 12 (continued) – Melachah She’einah Tzrichah L’gufah in Karmelis
The Rambam: “Therefore, if one didn’t need the carrying itself, such as one who transferred a thorn in karmelis so that the public wouldn’t be injured by it, and the like – it’s permitted.”
Explanation
When one doesn’t need the hotza’ah for itself (like removing a thorn so one won’t be injured), it’s permitted in karmelis.
Insights
1. Question according to the Rambam’s position: The Rambam holds that melachah she’einah tzrichah l’gufah is liable biblically! Why should this help? Answer: Perhaps by a rabbinic prohibition (karmelis) there’s a leniency when it’s “she’einah tzrichah l’gufah” – a shvus d’shvus. Or: the reason of “lest it be confused” doesn’t apply when it doesn’t look like a normal hotza’ah – when one sees someone removing a thorn, it doesn’t look like carrying, therefore one won’t come to carry in reshus harabim.
2. What does “and the like” mean? Other types of damage. But when it’s “a need for itself or its place” (one actually wants the thing or the place), seemingly there’s no permission – because then it’s too similar to a normal hotza’ah, and one will come to carry in reshus harabim. This remains somewhat open.
3. In reshus harabim – a thorn: In reshus harabim itself one may remove a thorn only “less than four amos at a time” (less than four amos at once). But in karmelis one may do it properly (without this limitation).
—
Halacha 12 (continued) – Makom Patur: Bringing In and Taking Out
The Rambam: “Just as it’s permitted to carry in all of makom patur, so it’s permitted to bring in from it to reshus hayachid or to reshus harabim or to karmelis, and to take out from them to it.”
Explanation
Makom patur is easier than reshus hayachid – not only may one carry inside, but one may also bring in and take out from/to all other domains.
Insights
1. Makom patur – what kind of definition? Makom patur is not exactly nullified to the adjacent place (because then it would become reshus harabim), but it’s a special domain that has a special leniency – one may carry both inside and in/out from all domains.
2. Karmelis – the opposite of makom patur: Karmelis has a stringency: one may not carry more than four amos inside, and one may not carry from/to reshus hayachid or reshus harabim. One who takes out/brings in is exempt but forbidden (rabbinically).
3. Question from Pri Chadash – why may one not carry from reshus harabim to karmelis? If karmelis is forbidden because it’s “similar to reshus harabim” – one should be able to carry from reshus harabim to karmelis, like from reshus harabim to reshus harabim (which is permitted within four amos)! Answer a: On the contrary – then karmelis is too similar to reshus hayachid, and one would come to carry from reshus harabim to reshus hayachid. Answer b: One can’t make it easier than other domains – karmelis is a definition unto itself, and without this definition it would have been a makom patur or a reshus hayachid. The Rambam doesn’t mean that it’s actually reshus harabim – it’s similar to reshus harabim and sometimes similar to reshus hayachid. This remains not fully clarified.
—
Halacha 14 – One Who Takes Out from Reshus HaYachid to Reshus HaYachid with Karmelis in Between
The Rambam: “One who takes out from reshus hayachid to reshus hayachid, or from reshus harabim to reshus harabim, with karmelis in between – exempt. And likewise one who extends or throws from one to the other with karmelis in between – exempt.”
Explanation
When one carries from reshus hayachid to reshus hayachid (or reshus harabim to reshus harabim) through a karmelis, one is exempt but forbidden.
Insights
1. What is the novelty? Seemingly that it’s exempt is obvious – even if reshus harabim were in between (instead of karmelis) he would be exempt. The novelty is that it’s forbidden – the Sages who forbade carrying in karmelis also forbade carrying from reshus hayachid to reshus hayachid through a karmelis.
2. The Rambam’s language: The Rambam should have said “forbidden” instead of “exempt,” because the main novelty is the rabbinic prohibition. But because the Rambam hasn’t yet begun to speak about rabbinic prohibitions (he will bring this later), he stays with the language “exempt” – but he means exempt but forbidden.
—
Halacha: One Who Takes Out from Reshus HaRabim to Karmelis and Places It There, and Returns and Lifts It from Karmelis and Brings It to Reshus HaYachid
The Rambam: “One who takes out an object from reshus harabim to karmelis and places it there, and returns and lifts it from karmelis and brings it to reshus hayachid – exempt. Or took it out from reshus hayachid to karmelis and placed it there, and returned and lifted it from karmelis and took it out to reshus harabim – exempt.”
Explanation
When one carries from reshus harabim, places it down in karmelis, and then takes it further to reshus hayachid – one is exempt from biblical liability (from carrying reshus harabim to reshus hayachid), because the placement in karmelis interrupted the act.
Insights
Contradiction between two halachos: In the previous halacha the Rambam says that karmelis in between makes you not easier (it’s rabbinically forbidden to carry through karmelis). But here he says that karmelis does make you easier – it saves you from biblical liability!
Answer: It’s not the rabbis who exempt him – even by a makom patur he would be exempt. The placement in karmelis breaks up the act of hotza’ah exactly like a placement in makom patur would. The novelty is that the stringency of karmelis (that one may not carry there) doesn’t make one also be stringent to consider it as a continuation of the hotza’ah.
—
Halacha: One Who Takes Out from Reshus HaYachid to Reshus HaRabim Through Makom Patur
The Rambam: “One who takes out from reshus hayachid to reshus harabim and passed through makom patur in his walking – liable. And needless to say by throwing that the object passed through makom patur.”
Explanation
When one goes from reshus hayachid to reshus harabim through a makom patur without stopping – one is liable, because walking is not like standing (walking is not like standing). Only when one stops (stands) in makom patur does it break up the act.
Insights
By throwing it’s even more obvious – if the object flies through makom patur without stopping, he’s liable, because passing through is not like being placed (flying through is not like placing down).
—
Halacha: Standing in Makom Patur and Taking/Giving
The Rambam: “One who stands in makom patur and takes an object from reshus hayachid and gives it to reshus harabim, or takes from reshus harabim and gives it to reshus hayachid – exempt.”
Explanation
Whoever stands in a makom patur (between reshus hayachid and reshus harabim) and takes an object from one and places it in the other – is exempt, because he’s standing in makom patur.
Insights
Investigation: One could argue that this doesn’t mean “stopped” – he’s taking over and carrying it, he’s not really stopping. But the Rambam holds that this does mean stopped – because he is at rest in makom patur, it’s enough to break up the act. This is different from walking (passing through), where we say walking is not like standing.
—
Halacha: A Pillar in Reshus HaRabim Ten High and Four Wide with a Narrow Base
The Rambam: “A pillar in reshus harabim ten high and four wide, and its base doesn’t have four, and in the short height doesn’t have three – this is reshus hayachid, and if one threw from reshus harabim and it rested on top of it he’s liable.”
Explanation
A pillar in reshus harabim that’s ten tefachim high and four wide on top, but the lower part is narrower than four (like an “upside down cone”), and the narrow part is less than three tefachim high – it’s reshus hayachid.
Insights
The basis is lavud – since between the place where it becomes four tefachim wide and the ground is less than three tefachim, one considers it as gud achis mechitzasa – the wall goes down to the ground. If it were three tefachim or more, it would be a separate domain (makom patur, because it doesn’t have four by four at ten high).
—
Halacha: A Mound That Slopes
The Rambam: “A mound that slopes ten tefachim within four amos – this is reshus hayachid, and one who throws from reshus harabim into it is liable.”
Explanation
A mound in reshus harabim that rises ten tefachim within four amos (steep enough) – is reshus hayachid.
Insights
1. If it takes more than four amos to rise ten tefachim, it’s only a high reshus harabim, not a separate domain. But if “within” four amos one reaches ten tefachim, one views it as a wide wall.
2. Why specifically four amos? It’s connected with the law of gud asik – from where it’s four tefachim wide, one considers that even where it’s narrower, it’s like four.
3. Question: Does one measure the four amos according to the curved surface (surface distance) or the straight horizontal distance from below? (Not resolved)
4. Rabbi Chaim is mentioned as having wanted to understand where exactly the mechitzah is in such a mound.
—
Halacha: Reshus HaYachid Rises to the Sky – A Pole in Reshus HaYachid
The Rambam: “One who places a pole in reshus hayachid, even a hundred amos high, and throws from reshus harabim and it rests on top of it – liable, for reshus hayachid rises to the sky.”
Explanation
A pole in reshus hayachid, even a hundred amos high – whoever throws from reshus harabim and it remains lying on top, is liable, because reshus hayachid goes to the sky.
Insights
1. Fundamental question: Why does reshus hayachid rise to the sky but reshus harabim doesn’t? Answer: Reshus harabim is defined by use – above ten tefachim one doesn’t use. Reshus hayachid is defined by boundaries/mechitzos – the individual’s domain doesn’t end at ten tefachim.
2. Placement is needed: If something remains in the air above reshus hayachid without placement, there’s no liability. Only when it lies on something (like the pole), is there placement.
3. Question about four by four: The pole on top doesn’t have four by four tefachim – why is there placement? A possible reasoning: the pole is connected to the ground of reshus hayachid, like a continuation of the ground, and therefore one doesn’t need four by four on top.
4. [Digression: flying with a plane] — question about flying above a contaminated place, or a kohen above a cemetery. “To the sky” is presumably an exaggeration. Also, in a plane there’s no placement.
—
Halacha: A Tree Standing in Reshus HaYachid with Its Branches Extending to Reshus HaRabim
The Rambam: “A tree standing in reshus hayachid with its branches extending to reshus harabim, and one threw and it rested on its branches – exempt, for the branches don’t follow the trunk.”
Explanation
A tree standing in reshus hayachid but its branches extend into reshus harabim – whoever throws from reshus harabim and it falls on the branches (which are in the airspace of reshus harabim) – is exempt, because the branches don’t follow the trunk.
Insights
1. One could have argued the opposite: if one throws onto the branches, one should be liable because “the branches follow the trunk” – the trunk stands in reshus hayachid! But here one doesn’t follow the trunk, rather one looks where the thing itself is – and the branches are in the airspace of reshus harabim, which is above ten tefachim (not reshus harabim).
2. There is a dispute on this matter, but the Rambam rules exempt.
3. Exempt but forbidden – one may not do this initially.
—
Halacha: A Pole in Reshus HaRabim with a Basket on Top
The Rambam: “A pole in reshus harabim with a basket on top, and one threw and placed on top of it – exempt, for reshus harabim doesn’t rise to ten.”
Explanation
A pole in reshus harabim with a basket on top – whoever throws and it remains lying on top – is exempt, because reshus harabim doesn’t go higher than ten tefachim.
Insights
1. Why does the Rambam need to mention a basket (vessel for receiving)? Seemingly it should be exempt even without a basket.
2. Maggid Mishneh: The halacha is even less than ten – because reshus harabim doesn’t go up to the sky, it must actually fall on the ground to be liable.
3. Ra’avad’s objection: The Ra’avad says explicitly that even up to ten (less than ten) is exempt – it’s not reshus hayachid (no walls), and not reshus harabim (not on the ground), therefore it’s a karmelis, and exempt but forbidden.
4. Ra’avad vs. Rambam: The Ra’avad holds that above ten in reshus harabim is not reshus hayachid because there’s no mechitzah, but a karmelis.
5. Question on the exemption below ten: Why should one be exempt by a pillar below ten? The pillar is a “foreign growth” — it doesn’t belong to reshus harabim, it’s something else (pillars for decoration).
6. Maggid Mishneh’s position: The Maggid Mishneh argues that the Rambam actually agrees with the Ra’avad. The Rambam says it only to explain why it’s different from reshus hayachid — by reshus hayachid one would be liable because it rises to the sky, but by reshus harabim anything above three tefachim is a “separate domain unto itself.” This is “a bit forced, but it’s indeed difficult.”
—
Halacha: One Who Throws and It Gets Stuck in a Wall — A Lump of Sand or Mud
The Rambam: “One who throws four amos in reshus harabim and it gets stuck in a wall — a lump of sand or mud and it stuck to the wall — exempt from desecration.”
Explanation
Someone throws a sticky thing (sand/mud) and it sticks onto the wall.
Insights
1. If it stuck above ten tefachim — like throwing in the air, because above ten in reshus harabim is makom patur, therefore exempt.
2. If it stuck below ten tefachim — like throwing on the ground and liable, because it’s in the airspace of reshus harabim.
3. The wall means a place of four by four, therefore it counts as placement.
4. But by a tiny hole (a small hole in the wall) — exempt, because the hole is not four by four, and we don’t say “we carve to complete” (Maggid Mishneh).
—
Halacha: One Threw a Pole or Spear from Reshus HaYachid to Reshus HaRabim
The Rambam: “One threw a pole or spear in reshus hayachid and it got stuck in reshus harabim while standing – exempt, for part of it is makom patur.”
Explanation
A pole/spear that’s higher than ten tefachim, gets stuck standing in reshus harabim — exempt because part of it is above ten (makom patur).
Insights
1. Question: Why don’t we say the opposite — liable, because part of it is in a place of liability (the lower part stands on reshus harabim)?
2. Answer: As we learned earlier, one must lift and place the entire thing — if part is in makom patur, there’s no complete placement in reshus harabim. This is a principle: by hotza’ah one needs the entire thing.
—
Halacha: One Who Throws a Large Vessel from Reshus HaYachid to Reshus HaRabim
The Rambam: “One who throws a vessel from reshus hayachid to reshus harabim, and the vessel was large and has four by four at a height of ten – exempt, because this vessel is complete reshus hayachid, and it turns out like taking out from reshus hayachid to reshus hayachid.”
Explanation
A vessel that’s itself four by four at a height of ten is a reshus hayachid — when one throws it, it’s like taking out from reshus hayachid to reshus hayachid.
Insights
1. Important question: If one throws the vessel from reshus harabim to reshus hayachid — he made an akirah from reshus harabim! When he lifts the vessel in reshus harabim, the vessel is however a domain unto itself. The Rambam only says “like taking out from reshus hayachid to reshus hayachid.”
2. Karmelis-vessel: What about a vessel that’s four by four but less than ten (status of karmelis)? The Rambam doesn’t speak of it; later authorities who discuss this are brought.
3. [Digression: why is the Gemara so lengthy in laws of hotza’ah?] Practically such cases (throwing a refrigerator box on Shabbos) come up very rarely. The holy Zohar (Rabbi Shimon) says that when something doesn’t fit in verses/contradictions, one must say that it means hidden aggados/secrets — so too one must say that the length of laws of hotza’ah contains deep secrets of the Torah, not just practical halacha. The Rambam’s approach is simply to write the conclusion of the Gemara — “want to learn the details? Figure it out yourself.”
—
Halacha: A Pit of Nine in Reshus HaRabim — Akirah/Hanachah and Mechitzah Together
The Rambam: “A pit of nine in reshus harabim and one removed a clod from its bottom and completed it to ten – exempt. Akirah and mechitzah together – exempt.” Also the opposite: “If the pit was ten (reshus hayachid) and he threw into it a clod and reduced it to nine – exempt.”
Explanation
A pit of nine tefachim (karmelis, if four by four) — someone scrapes out a piece from the bottom and makes it ten (reshus hayachid). He’s exempt because akirah and mechitzah together. Also the opposite — a pit of ten that one fills until it becomes nine — exempt, because hanachah and mechitzah together.
Insights
1. Principle: One can’t make hotza’ah and mechitzah together. First there must be a domain, and then one can take out/bring in.
2. By akirah: When he lifted the clod, it was still part of reshus harabim (karmelis), because the pit is not yet ten. Only after the akirah does it become reshus hayachid — but then the akirah is already past. Therefore: akirah from reshus harabim to reshus harabim.
3. By hanachah (opposite): When he throws in the clod, at the time of hanachah the pit is already no longer reshus hayachid (because it’s reduced to nine). Therefore: hanachah in a karmelis, not reshus hayachid — exempt.
4. Interesting point: One can distinguish between “beginning of hanachah” (when the sand starts touching the floor) and “end of hanachah” (when everything is already lying) — this can make a practical difference in this law.
5. Plowing: By scraping out the clod he’s also transgressing plowing (or at least close to plowing), but that’s a side point.
—
Halacha: A Board on Top of Pegs — Mechitzah and Hanachah Come Together
The Rambam: “One who throws a board and places it on top of pegs in reshus harabim and it becomes reshus hayachid — even a vessel on top of the board — exempt, for the making of the mechitzah and the placement of the vessel come together.”
Explanation
When someone throws a flat board that falls on stakes (pegs) in reshus harabim and it becomes a reshus hayachid (ten tefachim high), and even if on the board there was lying a vessel — he’s exempt, because the creation of the mechitzah and the placement of the vessel come in one moment.
Insights
The great novelty: One doesn’t count according to when you began doing the melachah. One could have said: you actually carried from one domain to another, but one views it “very technically” — one needs a valid akirah and a valid hanachah, and if one of them isn’t there (because the domain doesn’t yet exist or no longer exists), one is exempt.
—
Halacha: A Pit in Reshus HaRabim — Divided by a Mechitzah
The Rambam: “A pit whose depth is ten and width is eight in reshus harabim, one threw into it a mechitzah and divided the pit in its width into two – exempt, for the mechitzah was nullified and it turns out each place doesn’t have four by four.”
Explanation
A pit in reshus harabim that’s ten deep and eight wide (reshus hayachid) — when one throws in a mechitzah that divides it in two, each part becomes less than four tefachim, and it’s no longer reshus hayachid.
Insights
This is another case of “mechitzah and hanachah together” in reverse — here the reshus hayachid is nullified at the moment of hanachah, instead of being created.
—
Halacha: A Pit Filled with Water — Water Doesn’t Nullify Walls
The Rambam: “A pit in reshus harabim ten deep and four wide, filled with water — one who takes from it and places on top of it, liable, for water doesn’t nullify walls.”
Explanation
A pit in reshus harabim that’s ten deep and four wide, even when it’s full of water, remains a reshus hayachid. Water doesn’t nullify walls.
Insights
1. Water versus fruits: When the pit is full of fruits — exempt, because fruits fill the space and one can’t enter without removing them. But water — a person can still enter into water, the measurement of the pit remains, therefore it remains reshus hayachid.
2. Long discussion — whether fruits nullify reshus hayachid of a house: If one fills a house (which is a “real” reshus hayachid with walls) with fruits until there remains less than four tefachim of space — does it stop being reshus hayachid? Distinction: By a pit in reshus harabim which is only reshus hayachid because it has a measurement (depth ten and width four), when fruits fill it the smaller space is nullified to reshus harabim. But by a person’s house — which is the “father of all reshuyos hayachid” — it’s reasonable that it remains reshus hayachid even when it’s filled, because the essence of reshus hayachid is the walls, not the space.
3. [Digression: meaning of “reshus hayachid”] — the true meaning of “reshus hayachid” is “a domain of an individual” — a place where a person lives. The halacha from it is however based on walls, which makes it similar to the true reshus hayachid. Therefore a house with walls is different from a pit in reshus harabim.
4. Practical question: Can one fill a “storage” full of things with people until there remains less than four tefachim, and then take out something on Shabbos because it’s a makom patur? This remains as a question.
—
Halacha: A Shallow Stream of Water in Reshus HaRabim
The Rambam: “A shallow stream of water that the public walks in — if it doesn’t have ten tefachim depth, it is like reshus harabim… and if it has ten or more — it is like karmelis like other seas. And if it has four tefachim width — it is karmelis, and if it doesn’t have four tefachim — it is makom patur.”
Explanation
A shallow stream of water in reshus harabim: if it’s not ten tefachim deep — it’s like reshus harabim (because people walk through or jump over). If it’s ten deep — it becomes a karmelis like all seas. If it’s ten deep but narrow (less than four tefachim) — it’s a makom patur.
Insights
1. What is a “shallow stream”: “Shallow stream” doesn’t mean a spit (as the word might look), but a “water channel” — a flat, shallow water stream. “Similar to shallow” means something flat, low.
2. The main distinction: By reshus harabim the condition is that “the public” must be able to walk there. If people walk in the water (or can walk), it’s still part of reshus harabim. Only when it becomes ten tefachim deep — people don’t walk in it, and it becomes a karmelis like all seas.
3. [Digression: splitting of the Sea of Reeds] — at the splitting of the Sea of Reeds, when the Jews passed through, it wasn’t Shabbos. But according to the law — when people walk through water that’s not ten tefachim deep, it’s reshus harabim.
—
General Notes
– All laws of “mechitzah and hanachah come together” are exempt but forbidden, and therefore it’s not in Shulchan Aruch — because it’s not relevant practically regarding punishment or sin offerings.
– This is the end of the study of the laws of derivatives of domains on Shabbos in Chapter 14.
📝 Full Transcript
Rambam Laws of Shabbat Chapter 14 – The Four Domains of Shabbat
Introduction to Chapter 14
Speaker 1:
Good, good, dear friends, we are learning Rambam, Sefer Zemanim, Laws of Shabbat, Chapter 14. We have already finished the 39 melachot (categories of prohibited labor), and the last few chapters all discuss the melacha (prohibited labor) of hotza’ah (carrying). In the previous two chapters we already discussed the essential law of hotza’ah, the law of akirah (picking up), which is that every hotza’ah on Shabbat must have akirah v’hanachah (picking up and putting down), and it must be akirah v’hanachah in a manner that he intended, this is melachet machshevet (purposeful labor), with all the laws that we learned in Chapter 13.
Here the Rambam is going to give us more of the order. The truth is, according to how the Rambam organizes things, perhaps this would have been a good beginning to all the laws of hotza’ah on Shabbat, because here the Rambam begins with what are the four domains of Shabbat. The Rambam is going to enumerate the four domains for Shabbat, that there are four domains regarding Shabbat. And the Rambam begins with reshut harabim (public domain), because reshut harabim is like the essential prohibition of Shabbat takes place, because either one carries out from reshut hayachid (private domain) to reshut harabim, or four amot (cubits) in reshut harabim. He begins with reshut harabim.
Law 1 – Reshut Harabim
What is reshut harabim? The Rambam says, what is reshut harabim? Deserts, forests, and marketplaces. I would have started with marketplaces. Marketplaces is the most obvious reshut harabim. He means a street where people move about, where people conduct business. That is reshut harabim. The Rambam adds that also deserts or forests are also called reshut harabim. The simple meaning of this is apparently, the Rambam says that reshut harabim is not simply specifically where the public is, but all places where the public can be. A desert is a place that is open. People who go from one land to another, or caravans go places, they have the right to pass through deserts. And a desert is not a place where someone has placed ownership on it. And the same thing with forests. A forest is a place where one can pass through.
Discussion: The Question of the Desert and the Gemara
And the commentators on the Rambam struggle a bit with this, because apparently it seems that a desert is not… like an empty place, perhaps others would have said that it’s a karmelit or a makom patur (exempt place). But the essential idea I think is, the Rambam says that a place where the public has permission to pass through, that it’s a large open place where the public can pass through without difficulty. Otherwise it’s for example like a sea where one must come up with and one must build a ship to cross over. A place where a person can walk in easily is called a reshut harabim.
Speaker 2:
Let me mention the Gemara, because I know, no king, it’s important. That is, a marketplace, a marketplace is, as you say, is clear, that is indeed a reshut harabim, according to everyone, there is a certain dispute, there are opinions of Rishonim regarding shishim ribo (sixty myriads), but it’s clear in the Gemara that a marketplace is a reshut harabim. Deserts, apparently here it is explicit in the Gemara which says that it is not a reshut harabim. That is, the Gemara states that the Torah was given in a desert which is reshut harabim, the Gemara says, “As long as Israel was in the desert, as long as it’s not”. Most Jews understood, Rashi and others, that when the Jews were in the desert, there were people in the desert, all the people were there, then it was reshut harabim. Today when no one goes in the desert, it’s not called reshut harabim, it’s a karmelit. So, it’s not a reshut hayachid, but it’s a karmelit. The Rambam didn’t even ask, the Rambam says “and so”, I don’t know what the simple meaning of the Rambam is, but it states clearly in the Gemara that a desert nowadays is not a reshut harabim. And the Rambam says, why?
Speaker 1:
Because the Rambam in his responsa, Birkat Avraham, which is brought here on the side, was asked this question, how does the language of forests and desert come? He said that the simple meaning in the Gemara is exactly the opposite. When the Jews were in the desert, then one couldn’t go, there were various people there, one had to ask permission from the tribe of Reuben to go in his territory. It wasn’t a reshut harabim, it was perhaps a karmelit, or parts of it.
Speaker 2:
It seems like one learns from how the Bedouins acted, which it seems. Yes, yes, yes. It depends which part.
Speaker 1:
Today when a desert is open to everyone, on the contrary, it’s called a reshut harabim. Eh, it’s indeed as you say here, places like a sea, which it clearly states that it’s a karmelit. The simple meaning is, a sea one cannot easily go. Just as it is indeed a forest, when it says “forest” it means a grove or what one can properly travel through. If it’s indeed difficult, it will indeed be a karmelit. One can hear, it states that the Torah was given in the desert, where everyone can go. A desert is like it doesn’t belong more to me than to you, it’s a hefker (ownerless) place. And reshut hayachid are also places where it’s harder for a person to go, because it’s perhaps a difficult path to go up and the like.
Darchim Hamefulashim and the Conditions of Reshut Harabim
The Rambam says further, what else is called reshut harabim? Not only the deserts, forests, marketplaces, but also roads that lead to them, roads that lead to the marketplaces, deserts, that the forests are part of the reshut harabim. But reshut harabim has two conditions, that it should be wide, sixteen amot, that it should be sixteen amot wide, presumably meaning the roads leading to them, because the deserts, forests, marketplaces are automatic, it’s talking about large streets. The roads that are obligated are also only the large well-traveled roads that lead to the places that are hefker.
And it should not have a roof, if one places a roof on it, it already has a new law, it becomes like a building which is already called a reshut hayachid. This is like a principle from the Gemara, reshut harabim that is covered is not a reshut harabim, reshut harabim is a place without a roof.
Law 2 – Reshut Hayachid
The Rambam continues, And what is reshut hayachid? What is reshut hayachid? The second domain is reshut hayachid. What is reshut hayachid? So the Rambam will also bring two examples, besides the obvious, that reshut hayachid means a person’s house, but he says even a place that is yes… not a person’s house, just to be clear. The Rambam doesn’t say about a person’s house, a person’s house is not a reshut hayachid. He means unless it fulfills the conditions.
Speaker 2:
Yes, but I mean that he means yes to say, that he means to explain that he doesn’t mean only literally and simply a domain that belongs to an individual, but any place that is not so convenient, is not a place where it’s natural for the public to pass through.
Reshut Hayachid Is Not a Matter of Ownership
Speaker 1:
Right, but let’s be clear. Reshut hayachid, fundamentally, there are points regarding this, but the essential law is… The Rambam gives here three examples of reshut hayachid. Three, right? Not just two. I counted it a bit that way because it’s a bit easier, but he gives here three examples of reshut hayachid. And there is yes a condition, soon we’ll see, one must learn further. But reshut hayachid, from the essential definition of reshut hayachid is a place four by four by ten, which either has a partition or there is a mound that is like a partition. That is what it is. For whom it belongs has no… simply, he says generally no matter of ownership. It’s not that reshut hayachid means it belongs to one person. The truth is, reshut harabim there is yes a condition that it must be a place where the public comes and goes, in a certain sense reshut hayachid is the opposite of that, but the essential law that the Rambam says here is not the law. Reshut hayachid doesn’t mean specifically… One doesn’t speak of ownership. Both things one doesn’t speak of whom it belongs to. It belongs to the ruler of the city, but it’s open to everyone, it’s still reshut harabim.
Speaker 2:
But… I mean he does begin yes, I mean in both places, he doesn’t want to first say… He does say first the less obvious. A marketplace is the most obvious, or a place surrounded by four partitions for dwelling is also the most obvious. That means reshut hayachid. But he doesn’t say only that.
The Three Examples of Reshut Hayachid
Speaker 1:
He begins with what is a bit more of a novelty. That also a mound that is ten tefachim (handbreadths) high and four tefachim by four tefachim wide, just that because it’s a bit high and it has a certain thing, it’s a domain unto itself. Even let’s say it’s in a desert or in a place where the whole place around is open, but this place becomes like a place unto itself, because it’s not something that one treads through. It’s for example, it’s next to a reshut harabim, people don’t walk on it, because it’s… one must climb up on it ten tefachim, and it’s a thing unto itself, it becomes a thing unto itself, it becomes a reshut hayachid.
Or a mound means a hill ten tefachim high and four tefachim by four tefachim wide or more. The same thing a ditch, there are two ways how it shouldn’t be the reshut harabim level, because it’s a deeper pit down, ten deep and four by four wide or more is also called reshut hayachid. And so a place that is surrounded by four partitions. Essentially all three is partitions, but the third is actual partitions. The others are such… it’s a mountain up, so it’s automatically like a partition, or the ditch down becomes like a partition. Or a place that has actual four partitions. How high must the partitions be? They should be ten tefachim, and between them must be four by four tefachim or more.
Mukaf L’dirah – What Does It Mean?
He says, even if it contains several mil, even if the size of the place is a few mil, a mil I think is two thousand amot, but if it is if it was surrounded for dwelling, if it was surrounded, meaning the partitions were made to separate it from the place around so that it should be for dwelling, such as, he’s going to bring what it means mukaf l’dirah, that it doesn’t belong to an individual, what does “mukaf l’dirah” mean? Such as, he says, “mukaf l’dirah” doesn’t mean one person should live there. “Mukaf l’dirah” – for dwelling, for habitation. Such as, a city, a city that is surrounded by a wall whose gates are locked at night, that is surrounded by a wall where the gates are locked at night. So it’s simple that it’s locked, it’s simple that it’s not a hefker place, it’s a place that gets closed, and it’s a thing unto itself. Or alleyways, alleys where one can pass through, but which have three walls, it has three walls, it’s surrounded by dwellings on the sides, or walls, and a lechi on the fourth side, and on the fourth side which is yes open, but there is also something a lechi – we will learn much more later about the lechi. And so, or a courtyard, or a pen – a place for animals, or a sahar, ah… what does sahar mean?
Speaker 2:
Sahar means a… a circle?
Speaker 1:
Yes, a half-moon, a corral, okay. That were surrounded for dwelling, that were surrounded for dwelling, all of them are complete reshut hayachid. All these things are called a reshut hayachid.
The mukaf l’dirah means to exclude what we will learn a karfef, which is open, which is a large corral, and it’s not for people to dwell in, but for some other reason, then it doesn’t have the law of reshut hayachid from the Torah. It’s a different law, it can become a makom patur or the like. Right, a karmelit, a karfef. That is the meaning that it’s reshut hayachid.
Vessels as Reshut Hayachid
Let’s say one more law. Even vessels, a vessel can also be called a reshut hayachid, if it’s a large vessel. Such as a ship, a ship, or a wooden tower – a large… generally a wooden tower means a cabinet, but here one means something a structure made of wood. It can mean a cabinet, one doesn’t speak of a larger cabinet. If it has a width of four, if it’s only a vessel, the novelty is that it’s a vessel, it’s not included in any domain at all. A refrigerator that is ten high four wide, is a complete reshut hayachid. If it has a width of four and a height of ten, so… it is a complete reshut hayachid.
It’s not mukaf l’dirah, but mukaf l’dirah is only a condition for very large things. For a small thing it doesn’t always mean so. And reshut harabim which is, has the dwelling, one may not place into it, which means reshut hayachid.
Law 3 – The Thickness of the Partitions
Okay, let’s take a bit more laws of reshut hayachid, one more law. Because we will further… We discussed that reshut hayachid is when it’s four by four, how does one calculate the walls themselves? He says thus, “The thickness of the partitions”.
Migdal Shel Etz – Complete Reshut Hayachid
Generally a wooden tower means a cabinet, but here one means something a structure made of wood. This can mean a cabinet, a larger cabinet. If it has four by four, not so four.
If it’s only a vessel, so it’s simple that it’s a vessel, it’s not included in any domain at all? Certainly this is a reshut hayachid. A fridge that is ten high four wide, this becomes a complete reshut hayachid. If it has four by four at a height of ten, this is a complete reshut hayachid. It’s not mukaf l’dirah, but mukaf l’dirah is only a condition for a large thing. For a small thing, a box, is automatically reshut hayachid, and not reshut harabim which is mutual, you must not place into it, which means reshut hayachid.
The Thickness of the Walls of Reshut Hayachid
Okay, let’s learn a bit more laws of reshut hayachid, one more law. Because we discussed that reshut hayachid is when it’s four by four, how does one calculate the walls themselves? He says thus, the thickness of the walls of reshut hayachid, the thickness of the walls of reshut hayachid, is like reshut hayachid. This is a kal vachomer (a fortiori argument). That is, if someone places something on the wall itself, it means as if he placed it on the reshut hayachid. And he says why? Because “And if the wall that is placed outside makes a reshut hayachid, is it itself not all the more so?” What makes the reshut hayachid a reshut hayachid? The walls. So it’s simple that the walls make the reshut hayachid, so kal vachomer that it can make reshut hayachid, it is itself also a reshut hayachid.
Discussion: The Kal Vachomer of the Thickness of the Walls
I don’t understand this kal vachomer. It’s like the guard must be able to guard himself. Not the opposite, the principle is that there can be a thing that makes impure things pure. Not always is there the principle that a thing must have… Yes, I don’t understand that it’s good this. The Gemara says that it’s a kal vachomer. One can hear why, one can hear that the reshut hayachid begins from where the wall begins, not the holes themselves is simple. Why must one say the kal vachomer? You say it could be that one learns it from a kal vachomer. I’m explaining that it’s so. Aha, it’s the language of the kal vachomer. This is the language of the Gemara.
The Airspace of Reshut Hayachid and Reshut Harabim
The Rambam further, the airspace of reshut hayachid, something that hasn’t landed on the floor of reshut hayachid, but it came into the airspace of reshut hayachid, is like reshut hayachid.
What happens above the reshut hayachid? Reshut hayachid, the airspace or the airspace above the reshut hayachid, or below reshut hayachid up to the sky, it is pierces and rises up to the sky means the domain. If he threw something in the air above reshut hayachid, it’s simple that he threw it in reshut hayachid. There it falls wherever, down down down, whatever, that is reshut hayachid.
But the airspace of reshut harabim, the airspace of reshut harabim is not like reshut harabim except up to ten tefachim. Reshut harabim is only up to ten tefachim. Above ten in the airspace of reshut harabim is a makom patur. This is already a separate domain.
Law 4 – Four Domains for Shabbat
Section 4 further, four domains for Shabbat. We have already discussed two domains, we discussed reshut harabim and reshut hayachid, and if one carries from reshut harabim to reshut hayachid or vice versa, one violates the prohibition of hotza’ah. But there are two more domains, which together makes four domains. That is, besides reshut hayachid and reshut harabim which we have already enumerated, there are two more which are called karmelit and makom patur. And we will soon see what the laws are, what the definitions of these two places are. But first he’s going to enumerate what they are, and afterwards he’s going to say what their laws are.
What is Karmelit – The Five Types
He’s going to enumerate what is karmelit. What is karmelit?
1) A Mound
A mound, a hill that has four tefachim by four or more on the ground, which is at least four by four tefachim wide, and is between three and ten high, and the height is from three to ten, this is a karmelis. For a karmelis only extends up to ten. If it were ten tefachim high, it would be a reshus hayachid, it would be a separate domain. But if it were less than three, it would be lavud, it would be considered as if it’s a flat place. But since it’s higher than three, it’s no longer regular ground, it’s something separate, and it’s not high enough to become a reshus hayachid, so it’s a kind of intermediate place that is called a karmelis. For a karmelis only extends up to ten, and its width can even be less than four by four.
2) Charitz
Further, and likewise, a mound is something that sticks out higher than the ground, and a charitz is something that goes deep into the ground. And likewise a charitz, a ditch that is four by four wide or more, and a depth of three to ten.
3) A Place Enclosed by Four Partitions
And likewise, there is another place that has the status of karmelis, a place enclosed by four partitions, where the partitions are between three and ten high. They’re not full partitions, if they were higher than ten it would already be complete partitions. It’s partial partitions, and it has a width of four by four or more, this is a karmelis.
4) A Corner Adjacent to Reshus Harabim
And likewise, another… the fourth type of karmelis, a corner adjacent to reshus harabim. A corner that is open to reshus harabim, but it’s not part of reshus harabim. And this is a place enclosed by three partitions, it’s surrounded by three partitions, and the fourth side is reshus harabim, the fourth side is reshus harabim. For example, he says for example, what’s an example, a mavoy, a mavoy is an alley that has… that is surrounded by walls on all sides, or houses on all sides, three sides, from three sides, and it’s open to reshus harabim.
So the corner where it’s open to reshus harabim, meaning there where it’s deep into the mavoy… ah, no, the entire mavoy, excuse me. A mavoy that is surrounded on three sides, and the fourth side is open to reshus harabim, if one places a lechi or a korah, then it’s not called reshus harabim at all, it’s called reshus hayachid. But if one places nothing, it’s still not reshus harabim, because it’s surrounded on three sides, but since it’s open to reshus harabim, it has something in which it’s similar to reshus harabim, so it doesn’t become completely reshus harabim, and it’s called a karmelis.
5) Seas and Valleys
And likewise, the fifth thing is, seas and valleys. Water or a deep valley, both in summer and in winter. He doesn’t distinguish between summer and winter, because regarding other things, I mean fields or whatever, there will be a difference between reshus harabim and reshus hayachid. These things are karmelis. Meaning, for example, a sea is different from a desert, they’re both places that are so ownerless, but people don’t go there. But a desert people can go, large groups can go, or we learned that a desert is a reshus harabim. But a sea is technically one may go, it belongs to the public, but one must build a ship, it’s a whole enterprise, meaning it’s not reshus harabim, so it has the status of karmelis.
Discussion: What Does “Bik’ah” Mean?
What is the meaning of the word karmelis, have you already told me? Kar-me-lis. One says the word karmel. Karmel is a mountain in Eretz Yisrael, Har HaKarmel, I don’t know. Why is the mountain called that? It’s a name, right? Yes, Har HaKarmel. Why is it called Har HaKarmel? I don’t know.
Three Explanations of the Word “Karmelis”
Explanation 1: Rambam – K’Armelis (Widow)
So he brings that the Rambam says in Peirush HaMishnayos that karmelis is the language of k’armelis, which is a widow. The domain is like a widow. It’s not a domain of the individual, and not a domain of the public. Not the individual, because the individual belongs to the individual. Reshus harabim belongs to the public. Karmelis belongs to no one.
Explanation 2: Tosafos – Grain That Is Karmel
There are other explanations. Yes, Tosafos says it’s the language of karmel, but not Har HaKarmel, rather grain that is karmel. When it’s still completely moist, it’s still grain that’s growing. When it starts to dry out, it has a different name. Karmel is the bein hashmashos of grains. And karmelis is something like the bein hashmashos, the intermediate state between reshus harabim and reshus hayachid.
Bein hashmashos is a doubt. This is not a doubt. It has things in which it’s similar to reshus harabim, and things in which it’s similar to reshus hayachid. Yes, it’s an intermediate. That’s a better word.
It’s interesting, when there’s such a word and one finds such kinds of Torah insights, k’armelis, it sounds like somehow the truth hasn’t yet been discovered, like it must be something simpler.
Explanation 3: Rashi – Field of Trees
No, Rashi’s explanation that he brings, the third explanation, that makes the most sense, that karmel is a… I mean before that it’s called Har HaKarmel. Karmel means like a field or a place of trees. That’s what I think is the usual meaning of karmel. “Ya’ar v’khakarmel,” he brings there a verse in Yeshayahu. I think that karmel is a place of fruit trees, something like a pardes. So. I remember that there are other places in Tanach with this word. And apparently this is an example of a karmelis. A bik’ah, as if, bik’ah means like a place where things grow. That means karmel, one word, I think makes good sense. Karmelis.
Bik’ah, it’s not known that this word means that things grow. Bik’ah means a place that is lower, that is a valley. Therefore it’s not reshus harabim.
It’s a place where people don’t move around, because it’s something at the bottom of a mountain. No, no, no. Bik’ah, if I remember, as it says here? “Bik’ah mesuderes she’ein bah mechitzos.” Bik’ah is at the foot of a mountain, on the mountain. It could be the mountain too, actually. But a mountain plain one doesn’t usually plant, no one moves around, it’s difficult, one must crawl. And the bik’ah one plants outside, and it becomes reshus hayachid. This is a place that is not really, perhaps it’s a natural place that grows on its own, wild grown, it’s not that someone grew it. Even let’s say one plants, but it’s not… not fenced in.
Air of Karmelis
Okay, and what happens with the… it depends which partitions, so here, so here, captured, whatever. Yes, what happens with the air? We already learned, I think, that the air of each domain gets the same status as that domain. That is, reshus hayachid is oleh reshus hayachid, meaning also the air above is reshus hayachid. Reshus harabim higher than ten is not reshus harabim. And he says, what is the air regarding karmelis, yes? That is, it will be relevant if someone throws higher than a karmelis. He says, the air of karmelis is like karmelis up to ten tefachim. Up to ten tefachim it has the same status as karmelis. That is, for example, someone throws from the karmelis to the air of karmelis, he hasn’t left the karmelis, he’s still remained in the karmelis. But above ten tefachim, the air of karmelis is like a makom patur. But above ten tefachim, much higher than the karmelis, the air doesn’t become part of the karmelis, rather it’s a separate status called makom patur.
Air of Seas and Rivers
Therefore, it is so, the water in seas and rivers, what happens with the air above the water in the seas and rivers? So up to ten tefachim in their air, up to ten tefachim close to the sea in the air, has the status of karmelis, because the sea itself we discussed seas and valleys are karmelis, also up to ten tefachim is karmelis, but above ten it’s already out of the domain of karmelis and it already becomes a makom patur. Says the Rambam, but this is calculated from the surface of the water.
Karmelis – A Pit in a Karmelis
Speaker 1:
But no, the entire depth full of water is like solid ground. One doesn’t say that ten tefachim above the water is actually a hundred tefachim above the earth from under the water. The water is the thing that fills the space, and it becomes like solid ground.
But one can’t go into the water. On the contrary, if one goes into the water it’s still everything. We learned similar to this, a person throws down onto water, versus a person places down, or a person takes out from the water. What did we say there? That when he takes out from the water, it means as if he took out from the entire water. One doesn’t say he only took from the top.
Okay, not necessarily.
What happens with a pit in a karmelis? In the middle of the karmelis there is a pit. It is like karmelis, it’s part of the karmelis. Even if it’s a hundred amos deep, even if the pit is a hundred amos deep, it’s still part of the karmelis, and it doesn’t have four. If it doesn’t have four tefachim.
If it had four tefachim and it’s very deep, it would become a reshus hayachid.
Karmelis – Other Types
What else is karmelis? He lists other things. The Talmud Korah listed the types of karmelis. Here he lists more such interesting ways when something becomes a karmelis, yes?
Speaker 2:
Yes, I would have thought even earlier that if one thinks of the word karmelis, apparently the main karmelis is like the sea, seas and valleys, which is apparently a karmelis, that a kind of area in the world that is a karmelis.
The first three or four, mound, ditch, a place of four by three up to ten and the like, it seems to me it’s like, it’s such a technical law of karmelis, you understand? It’s compared to a karmelis. It has the same law, but apparently the original karmelis is apparently the valley, I would just think.
Speaker 1:
Okay. There are other things that have the status of karmelis. There are other things that halachically have the status of karmelis, that they receive the status of karmelis for some reason.
He says thus, a reshus harabim that has no roof, they discussed earlier that once it has a roof it’s no longer reshus harabim. Reshus harabim is an open place. When it gets a roof, it still doesn’t become reshus hayachid, it becomes a karmelis.
Speaker 2:
Oh, nice.
Speaker 1:
Or it doesn’t have a width of sixteen amos. They discussed that reshus harabim is an alley that is sixteen amos wide. If it’s not that wide, it’s also not reshus hayachid. What is it? Yes, a karmelis.
The platform between the pillars standing in reshus harabim. In reshus harabim there used to be places where there are poles and on them a canopy. If there’s a canopy, it’s already a reshus harabim that has no roof. Or that has no roof.
What does platform mean? Platform means a place where one walks?
Speaker 2:
He says it’s a place where one sits. Something a… there by the pillars people used to sit selling things.
Speaker 1:
Platform means such a stand, such a platform, something one can sit on. Just, it’s a Roman word for something. Yes, and I think the Gemara says so, it’s a place made to rest. It’s not the reshus harabim itself, no one rests, one walks, one goes, it’s active. Platform is such a corner on the side, such an external territory of the reshus harabim, where one can rest, between pillars standing in reshus harabim.
This will be the case, if it’s in front of the pillars it’s implied… no, there one will lean on the pillars. But between the pillars, here in your text it only says between the pillars, because then apparently pillars was one and on, but what was under the pillars, and in short there is no place where one walks, as you say, it’s a ruin, it’s a collapsed, if I remember correctly, a type of karmelis.
Speaker 2:
Also the sides of reshus harabim, what does the sides of reshus harabim mean? The side of reshus harabim? What does it mean? It’s a place that stands in reshus harabim.
Speaker 1:
Okay, we’ll see. No, pillars go to the reshus harabim, he must already mean a mavoy. Okay, we’ll see what the sides of reshus harabim are. No, sides means, this is a bit different, with a different name. A corner adjacent to reshus harabim. Not in reshus harabim, but something from all sides that is open to it.
The sides of reshus harabim is for example something like a shelf in reshus harabim, or one would apparently learn laws that come out from the law of the sides of reshus harabim. One can say today also that it’s like a sidewalk perhaps, I don’t know. The place is what not… okay, next to the reshus harabim perhaps. In any case, something a… not really a part of reshus harabim.
That is, even if it’s the same partitions, no difference in partitions, such things, but since there is no place that is the proper use of reshus harabim, the way people move around so much, it’s a karmelis.
Discussion: Between the Pillars – Reshus Harabim or Karmelis?
Speaker 1:
But between the pillars, ah, he clarifies the difference between the… but not platform, he doesn’t say platform between the pillars, he says between the pillars.
Speaker 2:
Ah, between the pillars themselves. It says between the pillars there is an area that is like a platform, where one rests there, but between the pillars just so. Platform is a… something a building, something a step, or something a… a place for… but between the pillars, even if it’s between the pillars which is a bit separated from reshus harabim, but since the public treads there, people move around there, it is reshus harabim, it is indeed part of reshus harabim.
Speaker 1:
If I remember correctly, the Gemara says that people go there when they want to fix their things that they’re carrying on themselves, it’s useful for the pillars, people move around there, so it is reshus harabim. This is karmelis.
Makom Patur – Definition
The Rambam goes on to list the fourth type of place of the four domains for Shabbos.
What is a makom patur? Which place is called makom patur?
He says, a place that is less than four by four, a place that is smaller than four by four, and is three high up to the sky, and it’s higher than three, and however high it may be, any height can be a makom patur.
Says the Rambam, it must be higher than three, because anything less than three is like the ground, a place that is less than three is like the ground, it wouldn’t help, it would be like the ground around it, it would be either reshus hayachid or reshus harabim.
So a karmelis is less than four by four. So earlier we had that it does have four by four, three high. Now we say, it’s not larger than four by four, it’s not important enough to become a domain by itself, so it’s a karmelis. A domain that’s not high enough is called a karmelis. But if it’s not even wide enough, it’s barely anything, anything, then it’s a makom patur, it’s called. Yes.
Speaker 2:
Wonderful.
Makom Patur – Thorns and Thistles
Speaker 1:
Even? He says, even thorns and thistles or dung in reshus harabim, thorns… what are thistles? Also types of thorns? Thorns and thistles, two kinds of thorns? Plants that don’t grow well. Or dung or waste in reshus harabim, if there’s a pile that is three high and doesn’t have four by four, people don’t go there because there are thorns and thistles, and it’s higher, you won’t go, and won’t enter. Three high and doesn’t have four, this is a makom patur.
What does he want to show us? It’s not only when it’s a place built by people, but just nature made it, it’s a small piece of junk, a place where one doesn’t go, but if it has the measurement that it’s three high and doesn’t have four by four, it also has the status of makom patur.
And likewise a ditch that doesn’t have four by four and its depth is three, and how high, how low must be three tefachim into the ground, and how deep down is already to the abyss, it doesn’t matter anymore.
Discussion: Mound and Ditch by Makom Patur
Speaker 2:
It’s interesting, because all three domains or four domains began with the two things, mound and ditch. Here it changed to place and ditch. I must say place means mound, right? A built high place. I don’t know why he forgot the word mound.
Speaker 1:
But he wants to add something even thorns, because mound usually means a hill. Here he says it’s not necessarily a hill, it can be what a person built, it can be just garbage piled up.
One must be aware what happens with thorns and thistles, which is indeed four by four, which becomes a karmelis, which becomes larger it becomes a reshus hayachid. It seems here that this is a special law for a makom patur. But if the word is all about the size, there’s no difference on top.
Speaker 2:
Okay.
Makom Patur – An Enclosed Place
Speaker 1:
And likewise which other place is a makom patur? An enclosed place, a place that is surrounded by walls, that doesn’t have four by four. It’s not four by four. That is, even if it has a lot of space, even if its length is a thousand amos, it’s a narrow long place, and its width, but if the width of it is less than four by a bit, a bit less than four, and its height is three and above, and the height is as we discussed three and above, this is a makom patur.
A space that doesn’t have four by four, even if it has a lot of square feet because it’s very long or whatever, then this becomes a makom patur.
Discussion: Why Must It Be Four by Four?
Speaker 2:
English Translation
It’s a bit interesting, why must it be less than four tefachim? Why must an area be boxy? After all, a large area emerges here that is enclosed.
Speaker 1:
Yes, but that’s the point of a makom patur, that one can do almost nothing with it. It’s less than four tefachim, yes? It must be very small. Perhaps there’s a small structure. No one makes a long structure. If it’s a structure, it’s something for a gate, I already know for something for a Jew, but… that’s the point. Yes.
Above Ten
Speaker 1:
And so, but Reish Lakish’s rabbi, if he can teach him above ten, they discussed that Reish Lakish’s rabbi goes up to ten, higher than that he didn’t go. What is higher than that? He now says,
General Overview of the Four Domains
Speaker 1:
Place. Yes, but that’s the point of a makom patur, that one can do almost nothing with it. It’s less than four tefachim, yes?
Yes, it must be very small. Some small structure. No one makes… I mean, if there is such a structure, it’s something for a gate, I already know what, for something for a Jew, but… that’s the point. Yes. Yes.
Rabbi Chaim, “avar reshut harabim, or avar karmelit above ten” — they discussed that reshut harabim goes up to ten. Higher than that is not reshut harabim. The same thing with karmelit. He now says, what is higher than that? The same thing, “avar karmelit” — we discussed goes up to ten. What is higher than that? Into makom patur. Ahh. Very good.
And now the Rambam will go into more… no, he’s not going now into karmelit and makom patur. He wanted to introduce karmelit, he’s going to turn back to reshut harabim. And there’s still more not learned. Until now, let’s stop for a moment, I can look here by you, yes? We’ve learned the four domains.
Version of the Beginning of the Chapter — “Four Domains” or Not
And we spoke before the lesson, I didn’t say it out loud, that the Rambam, in the printed version it says the first beginning of the chapter “four domains for Shabbat”. And our version says it begins only “reshut harabim, reshut hayachid”, and afterwards he says all the domains. Why? Because reshut harabim and reshut hayachid we’ve already learned about until now, and they are essentially simple. Only when one must speak of the next two, comes a novelty that there are essentially four.
But I wanted to make it also be the beginning, it’s not… I think, I’m precise that essentially there are only three domains, because makom patur is not simply that it’s a domain. The whole point of it is that it’s not any domain. That which we call it four domains, is like we say to make it easier to understand. Yes, but makom patur is nothing. The whole point of it is that it’s a place that is a place. Yes, makom patur, it’s not any domain. It’s not even called a domain. Reshut harabim, reshut hayachid, karmelit which is good for nothing, and makom patur which is not even a place.
Introduction to the Coming Laws
Anyway, that’s what the Rambam will do. He’ll give us the four domains. If they are within an opening in reshut harabim, because such a thing isn’t relevant, but they become nullified. That means, we learned earlier from the side of reshut harabim, or what’s called makom hapatur in reshut harabim, which has a din of karmelit, it’s yes extra. Now we’re going to learn about different ways that there’s a place, some distinction in reshut harabim, but it doesn’t become different, it’s nullified in reshut harabim.
He’s going to say about a place in reshut harabim and in reshut hayachid, that a person might have thought it’s a karmelit or a makom patur, because it’s not properly reshut harabim or reshut hayachid, but if it has halachic reasons, it becomes part of reshut harabim and reshut hayachid. Therefore he’s going back to explain the laws of karmelit and makom patur.
Law 9: A Place That Has a Height of Exactly Nine Tefachim in Reshut Harabim
Speaker 1:
He says thus: “A place that has a height of exactly nine tefachim, no less and no more, in reshut harabim” — someone has such a piece, in the reshut harabim there’s a little hill. He doesn’t say it’s relevant here, but on top there’s a little something, but it’s high nine tefachim, exactly nine tefachim, in reshut harabim, it is like reshut harabim, it becomes part of the reshut harabim. That means, if it were a bit higher, it would be ten, it would be a reshut hayachid, and if it were a bit smaller, it would be part of the reshut harabim. That’s it, because it’s only exactly nine tefachim, it is like reshut harabim.
But the distinction is thus, “and we don’t pay attention to the measure of its length and the measure of its width” — one doesn’t need to look, be precise exactly how long or how wide it is, “whether wide or narrow, it is like reshut harabim, and the public shoulders upon it”.
Explanation: “Shoulders Upon It” — Convenience for the Public
Such a sort of place is a place that comes exactly to use, the size of exactly nine tefachim is a place that people can use “for shouldering”. “For shouldering” means “shoulders upon it”, he means something that has to do with the shoulder, with the shoulder. People walk in reshut harabim and carry packages, and one can rest there, lean, or help with the packages, somehow one uses it for convenience. Therefore, it’s a place that the public uses, one doesn’t look at it as an extra structure in reshut harabim. But looks at it as furniture of the reshut harabim, as something in the reshut harabim that’s provided for the public.
If It’s More Than Nine or Less
“But if it was more than nine or less”, rather this is only if in the height it’s exactly nine tefachim, but if it’s higher than that or lower than that, it’s already a different category. He turned thus, “if it was four by four or more”, if it’s wide four by four it’s a reshut hayachid, it becomes karmelit. When are these words said? With four by four. If it’s a smaller thing that doesn’t have four by four, it’s a makom patur.
Why? Why isn’t there any… then it’s a makom patur. This is the makom patur is only when it’s…
Discussion: Why Specifically Exactly Nine Tefachim?
Speaker 2:
Yes, I understand that, but if it’s more than nine, in other words, if it’s ten, and I’m not speaking does more than nine mean from nine to ten? I ask, if it’s ten tefachim and four by four, it’s reshut hayachid, it’s even a karmelit. That which he says more than nine or less, does he mean less, or more but it doesn’t have ten tefachim?
Speaker 1:
Agreed?
Speaker 2:
I’m not sure.
Speaker 1:
Why not?
Speaker 2:
I don’t understand, because what should actually be the distinction? Why does a person scratch his back, does he check if it’s exactly a certain area?
Speaker 1:
Again, wait wait wait, now you’re asking a question on the law.
Speaker 2:
No, I don’t understand, in any case something is still missing for us the Baal HaMaor.
Speaker 1:
I understand very well. The answer is that there’s such a sort of stick, such a sort of thing, in hand there isn’t, perhaps only the law remains for practical purposes that this is the measure, but there must be such a sort of stick that one places in reshut harabim so that one should shoulder there. The one who builds the reshut harabim, in his order for the builders, sends this. And this is exactly in such a manner, if it’s too small it’s useless, if it’s too big it’s a domain unto itself, too high, because the main thing is the height, because people walk, need it to fit in the height. If it’s not that sort of vessel, one goes back to the normal law, in total it’s an exception. The way in which I’ve defined the exception is with the version of exactly nine tefachim. You might want to say differently, if it has a hook, where one hangs the brit case. I don’t know, other things, that’s how they defined the thing. But I understand it. I just want to know if it’s more than ten, apparently it’s reshut hayachid, so I think. It must be, they didn’t learn. Explicitly, four by four, is reshut hayachid.
Speaker 2:
Okay.
Law 9: A Roof Adjacent to Reshut Harabim Within Ten Tefachim
Speaker 1:
Further he says thus, a roof adjacent to reshut harabim within ten tefachim, in reshut harabim extends a roof from an adjacent house to what, and within ten tefachim, it’s ten tefachim away from where the public turns, it also becomes a place where people come to shoulder, because within ten tefachim means it’s suitable for shouldering. It’s forbidden to carry to the roof, the person who lives in the house next to the roof may not, he would have thought that the roof is reshut hayachid, but since it’s so close to reshut harabim, and the public uses it for shouldering, he may not carry there. It’s forbidden to carry to the roof until he makes for himself a fixed ladder to go up on it. He should make, if he makes a fixed ladder, he puts down there a ladder in a fixed manner, so the public will see that the place is, even if they use it first, and they will further perhaps even they will further shoulder, but they will know, the ladder will be a sign that someone uses it, here someone is indeed, someone goes up and down, and with this it will become permitted. That means then it’s enough a revelation of intent that the people who shoulder won’t change, it won’t take away the category that it’s still a reshut hayachid.
Discussion: “Forbidden” Not “Liable” — Is It Karmelit?
Speaker 2:
But he doesn’t say forbidden that it becomes a reshut harabim, it could be that it’s forbidden that it’s a concern of reshut harabim, he doesn’t say liable. Apparently it’s with the Rabbis. Does he say it like that? Why does a fixed ladder help?
Speaker 1:
Okay, the fixed ladder I would say, that makes it for reshut hayachid. It doesn’t really make, it doesn’t change the domain, only it’s a sign, that you say that he’s declared ownership over it. The question is whose is the walkway? If the residents of the courtyard, the people who live there put a ladder, they’ve declared that it’s theirs. If not, it becomes part of reshut harabim.
Speaker 2:
No, but I say from the ten, it seems that there’s no din of reshut harabim. It’s perhaps… I want to know, makom patur means a permitted place or only makom patur? Because if it’s exempt… that means, a permitted place means a place where one may, let’s say. Because if it’s not reshut harabim, only one may not initially, something that one may not becomes a karmelit or… like karmelit. There is indeed a din of karmelit. But the din is because it looks like a reshut harabim. But it’s forbidden, not liable. What’s the distinction?
Speaker 1:
Any reshut harabim derabbanan you can call karmelit if you want, but this is already a question on lines. It’s different than… karmelit is a type of area unto itself that was given a din that one is stringent like a reshut harabim in certain things. But here one says that it’s a type of reshut harabim, it’s just not a Torah-level reshut harabim.
Speaker 2:
True, but we’ve already learned, that when one says the word karmelit, it has like an original meaning, whatever a karmelit is, or as you say that it’s a real karmelit. But in practice, any reshut harabim derabbanan we call karmelit in the end, as the Gemara says about less than ten.
Law 10: A Pillar in Reshut Harabim High Ten and Wide Four
Speaker 1:
The Rambam says further, “a pillar in reshut harabim”… ah, he says the explanation. A pole, yes, he’s going to say. A pole in reshut harabim, but it’s yes high ten. It’s not under the ten where people would still scratch their backs on it. It’s higher ten and wide four, this is reshut hayachid. Like everything that is high ten and wide four, is a domain unto itself.
A Peg of Any Size in a Pillar
So it is, but how can one use such a thing? A person thinks he’s grabbed a piece of reshut hayachid. But if he puts in a peg of any size, on top of the pillar he puts in a little nail, even if it’s not high three, even if the little nails are not high three… he means to say, the nail is high, it’s close to three mixed. Apparently the nail becomes so nullified to the ground that’s in the pillar. Ah, in its height doesn’t mean on top of the pillar, in its height means therefore on top. In its height means by the side, there where the height goes up, that’s what he means to say, not versus on the width of the top of the pillar.
Even if it’s under the three, but since it’s suitable to hang pegs on it to use it, people will use the pegs, once there’s such a peg people will make themselves comfortable and hang on it their packages or what.
Law 10 (Continued): Pegs in a Pillar in Reshut Harabim
Speaker 1:
This diminishes it. So the foundation is as if one diminishes from the area, and it becomes karmelit. And we only measure from the foundation and up.
That means, we look at the foundation as this is a sign for the residents of reshut harabim that this is something that can be used, because it comes practically to use, so one can shorten. Therefore, it’s not nullified, it doesn’t make it for reshut harabim, but it makes that up to where the peg is people look at it like reshut harabim, like a reshut harabim. Therefore you’re left only with the area from the nail and further. Therefore, it lacks from the area and it becomes a karmelit, because now it becomes a pillar that’s not high ten and wide four, but high less than ten.
And we only measure from the foundation and up. He says, even if he filled it entirely with pegs, which means that he placed everywhere, he placed on the entire pillar nails, hooks, its height is diminished, so where you place a nail, up to where the nail is one doesn’t count as an extra domain, one counts it as reshut harabim.
So therefore if you’ve placed pegs everywhere, the entire area will be, won’t be called a reshut hayachid. He doesn’t say that it becomes actually reshut harabim, perhaps the whole thing becomes a karmelit, it says “becomes karmelit” explicitly.
Discussion: Why Karmelit and Not Reshut Harabim?
Speaker 2:
But here it’s a bit interesting, no, because there the word karmelit is because one diminishes it. If filled you’re left only with the area that’s from the nail and higher. But if he filled it entirely with foundations, I perhaps thought to make the whole thing for use for reshut harabim, it becomes like the pillars where one sits in the reshut harabim. Could it be that it’s the same thing?
Speaker 1:
No?
Speaker 2:
What’s the din? It becomes a karmelit, and what’s the din?
Speaker 1:
Rabbinically one wasn’t allowed to carry from the reshut harabim there, and from there to the reshut harabim.
Speaker 2:
No. What’s the din of a karmelit? From the reshut harabim?
Speaker 1:
One doesn’t take rabbinically. It’s not called reshut harabim.
Speaker 2:
Yes, but there’s indeed a rabbinic prohibition to carry less than four amot from a reshut harabim to a karmelit, if I remember. So it makes a difference. Isn’t that so? A karmelit that’s adjacent to reshut harabim, what’s the din?
Speaker 1:
Not clear. The Rambam says yes, there’s a… one may not place from a karmelit to reshut harabim.
Speaker 2:
Okay, we’ll see. It’s perhaps not. What I want to know, the adjacent height, does the place mean…
Speaker 1:
Okay, we don’t know what the place means. What it says here is that it’s explicit that it becomes a karmelit?
Speaker 2:
No, it’s not really explicit. It’s so, the questioner asks if it’s neutralized, but he said… it’s advice in any case if it’s neutralized.
Speaker 1:
Very good. It becomes less, it becomes very small. It counts, if it’s nothing, perhaps nothing remains.
Speaker 2:
Perhaps nothing remains, perhaps it’s not enough. Perhaps zero remains. He doesn’t really say…
Speaker 1:
Yes, but entirely… he means every inch, but perhaps there doesn’t remain enough an area by itself. Whatever there is, what’s the din of that area? It could be, he brings that the adjacent… sorry, filled entirely is essentially a novelty, because usually filled entirely one says that one can’t use it. Because when there’s one hook, one can use it. A whole thing with hooks, you can’t hang anything.
Speaker 2:
No, he doesn’t mean… it’s the opposite. He says the holy… no, he doesn’t mean entirely foundations, he means that he placed as many foundations as needed, but every few inches there’s a hook.
Speaker 1:
No, good. But for some reason, people call it. All the Jews who learned Gemara, who know where the Rambam comes from, they say this interpretation. So… what’s the simple meaning?
Speaker 2:
Okay. You say it’s nothing different?
Speaker 1:
I don’t know. The Rambam says very clearly, he writes “they hang the foundations on it and use them”. But one uses it yes.
Speaker 2:
Very good. He writes that one can, yes, still use it a bit. He writes that which he moves it. It can still. So he’s explaining the…
English Translation
Speaker 1:
So that’s how he explains it. The entire Tur in general, who learns the entire Gemara differently. That’s not the problem. But this means, the entire halacha is strange. Let’s be clear. The entire halacha is something peculiar. A yesod (fundamental principle), like what is the interpretation in the Gemara, Rashi, the Ra’avad, they all learn completely differently from the Rambam in the Gemara. It’s not at all the chiddush (novel interpretation) that the Rambam had.
But according to the Rambam’s interpretation they learn… So if he introduced such a yesod, then that place which was made into a reshus hayachid (private domain), it becomes a karmelis (semi-public domain). The Rambam himself would make sense if you say that a yesod makes the whole thing as you say, that it makes it into a reshus harabbim (public domain), because the Rambam doesn’t say that. He says it becomes a karmelis.
Speaker 2:
Very good. That means, in other words, and not only does he not say that, he also doesn’t say that the yesod makes the whole thing underneath like the amah shemekefes hakol (the cubit that surrounds everything). That would make a lot of sense. We learned that there is such a thing as an amah, and this is the amah that belongs to the reshus harabbim. But the Rambam doesn’t say that. He only says, one begins to calculate the numbers differently. It’s very peculiar. Why? Why shouldn’t one say that it becomes a… a… like a shimush reshus harabbim (use of the public domain)?
Speaker 1:
Yes. But you want to learn by kilayim (forbidden mixtures), but what does kilayim have to do with it? It’s not clear.
Speaker 2:
Okay. In short, it’s all because the Rambam learned the Gemara differently from most other Rishonim to begin with, and we don’t even understand what the Rambam meant. I don’t know. It’s not relevant to the halachos anyway, right? We need to check. Why are we looking for reshus harabbim’s. Anyway. There aren’t any reshus harabbim’s anyway nowadays, according to the meforshim (commentators).
—
Halacha 14: Chor Reshus Hayachid and Chor Reshus Harabbim
Speaker 1:
Okay, next. Chor reshus hayachid (a hole in a private domain), now he’s going to tell us what happens with… there’s a hole made in the… in a wall or something. So a hole in the reshus hayachid, behold it is like a reshus hayachid.
But it’s not that everywhere there’s a hole we count it like the place around the hole, because a hole in the reshus harabbim is not like a reshus harabbim, unless it is four by four, it depends how big the hole is, how so.
So apparently, let me just try to think, what is the difference? The difference is apparently simple. A reshus hayachid belongs to one person, one person – the hole also belongs to him, it’s still part of his domain. But the reshus harabbim we see here in all these halachos, there’s a condition that reshus harabbim only means the part that the reshus harabbim uses.
It shows you that like a… how should I say, reshus hayachid doesn’t have any… we’re going to learn eruv (Sabbath boundary) is a rabbinic commandment, but reshus hayachid doesn’t have a boundary that the individual needs to be able to use it. The entire reshus hayachid is still part of the reshus hayachid up to the sky, yes? As opposed to reshus harabbim, for example reshus harabbim is only up to ten tefachim (handbreadths), because reshus harabbim must actually… it doesn’t have to be mukaf mechitzos (surrounded by partitions), but it also has to be a place that has such a form that the public can use. If not, it’s not called reshus harabbim. Do you agree?
Speaker 2:
More or less. But I don’t know what the chiddush of chor (hole) is, because a chor becomes a kind of bor (pit). There’s a bor that’s called a bor, and there’s a bor that’s called a chor. What are we talking about here, right?
Speaker 1:
They’re saying, not a chor, a chor means like the… the wall, let’s say. I mean when chor means in a wall.
Speaker 2:
In the wall of what? What’s next to the reshus harabbim?
Speaker 1:
Yes.
Speaker 2:
Or in the reshus hayachid?
Speaker 1:
Yes. A hole in a wall, not a hole in the floor. So a chor and a bor are the same thing. He says that just as there’s an area in the reshus harabbim that becomes a reshus hayachid, or in a karmelis, it’s the same thing, there’s no difference whether the hole is down or it’s in the side in a wall.
Speaker 2:
Yes yes, you’re right apparently that a reshus hayachid… that a bor in a reshus hayachid is also a bor. You’re right apparently that in a reshus hayachid it doesn’t become an extra domain if there’s a hole or a hill. True. But here it clearly states the difference between reshus harabbim and reshus hayachid. There it doesn’t state it clearly. You see that reshus harabbim… because you could say, just as the hole serves the reshus harabbim, it’s reshus harabbim. Here we have Amoraim who held that way, they’re not rejected, as we learn. There are things that are batel (nullified), but can be used. I don’t know. Here it says no. And similar names, the laws aren’t the same laws for each… right. But a hole in reshus harabbim isn’t automatically reshus harabbim. It depends on the size.
Speaker 1:
How so? It’s never a reshus harabbim.
Speaker 2:
Never. Right. Or it’s a… it depends on its size.
Speaker 1:
Yes. No, if it’s very small, it’s a… it’s batel, it’s not a hole, it’s part of the reshus harabbim. We’re talking about a hole.
Speaker 2:
You’ll see, okay. Now read something.
The Three Measurements of a Hole in Reshus Harabbim
Speaker 1:
If it is four by four and ten high, we already discussed regarding bor and tel (mound), it should be the same thing regarding a hole, that a place that is four by four and ten high, becomes a reshus hayachid.
And if it’s not ten high, behold it is a karmelis, as we discussed.
And if it doesn’t have four by four, if it doesn’t have four by four, behold it is a makom patur (exempt place), and this is when it’s three high, for anything less than three is like the ground. If it’s higher than three and doesn’t have four by four, then it’s a makom patur.
Discussion: How Small Can a Hole Be and Still Count as Makom Patur?
Speaker 2:
Until now we know about things that are basically things in the reshus harabbim, which are or aren’t… he’s already telling me, if it doesn’t have a place of four by four, until how much? That means, does every hole automatically have its makom patur? If there’s a small hole in any wall in any reshus harabbim, it’s not a reshus harabbim? Interesting.
Speaker 1:
Yes, it’s interesting. By a bor we didn’t say such a thing. A tiny bor doesn’t now become a bor. That means, if there’s a small… somewhere in the reshus harabbim there’s a place that becomes a drop deeper, does it stop being reshus harabbim, because one has to walk a bit lower? A reshus harabbim that goes hilly, will we say that the reshus harabbim ends when we have to calculate according to the…
Speaker 2:
No, because you’re the one who came up with the idea that a chor and a bor are similar. They’re actually completely different things. The only similarity is that… the only similarity is that here we say that a hole also has… the same three measurements that make the three different measurements, but essentially a chor is a completely different thing. A bor is only if it’s a bor.
Speaker 1:
How small? I don’t know how small. When is it no longer a bor? It’s certainly not simply a reshus harabbim. How small? I don’t know. Not clear. When is it actually three tefachim?
Speaker 2:
No, we know that it’s a karmelis. If there’s a hole, yes.
Halacha 11 – Measurements of a Hole and the Different Domains
Speaker 1:
Yes, the only similarity is that here we say that a hole also has the same three measurements that make the three different domains. But essentially a chor is a completely different thing. A bor is only if it’s a bor. How small? I don’t know. I don’t know, not clear. When is it a bor? When it’s three tefachim. I mean, in the ground, I mean that it’s deep. If there’s a hole, yes there’s a difference. Understand?
What did we learn? A bor must be, how big must the bor be? What does it mean? Anything, what is a karmelis, yes, in the reshus harabbim is that? Yes. A charitz (groove) is what it’s called in the Rambam’s language, right? Four by four and deeper than three. If it’s less than four by four, it’s a makom patur. And less than three, less than three. That’s the measurement. Less than three is lavud (considered connected). Just as it goes… but lavud is the word, and not the word that it’s not at all extra. It’s interpreted as lavud.
Speaker 2:
No, lavud means even when there actually is a clear hill.
Speaker 1:
Okay, yes, good. It means lavud, that we don’t notice it so strongly, yes. Rav Yosef, that if it’s close enough, therefore it’s not a thing in itself. But when it’s very good, that the measurement is three tefachim. Higher, a hill that’s less than three tefachim is actually batel, or a hole that’s less than three tefachim is actually batel. But if it’s more than three tefachim, then it depends, if it’s four tefachim wide, then it’s a karmelis. If it’s less it’s a makom patur. That’s the step. If it’s also ten tefachim deep, then it’s a reshus hayachid. Understand?
Halacha 12 – Laws of Carrying in These Domains
Speaker 1:
Now the Rambam is going to tell us what happens with the karmelis and makom patur, what is their boundary in halacha? What may one do and not do? He says like this, in other words, from reshus hayachid to reshus harabbim we already know basically that one may not carry, it was stated earlier in the chapter, in the first chapter it says, right? Twelve, it’s a place to learn. What happens with the other domains actually?
He says, it’s like this, reshus hayachid and makom patur are two places where one may carry in all of them, even if the length of each of them is several mil, no difference how big it is. If it’s a reshus hayachid, a reshus hayachid can be as big as several mil, one may carry in all of them. The same thing with makom patur. A makom patur can’t be several mil, but yes, I mean, yes, except that peculiar long, long narrow thing. They learned.
A Place Surrounded That Doesn’t Have Four by Four
Speaker 1:
They also learned about even if it’s several mil long, yes, a place that is surrounded that doesn’t have four by four. Because usually the makom patur must be less than four by four, it can only be if it’s a place of partitions, it’s very narrow and long, one may carry the entire thing. Yes.
Laws of Carrying in Reshus Harabbim and Karmelis
Speaker 1:
But in the reshus harabbim and the karmelis, one may only carry within four amos (cubits). And if one transferred or extended or threw, carried or gave to another, or threw beyond four amos, here is the difference, in the reshus harabbim one is liable, but in the karmelis one is exempt, because the prohibition of karmelis is rabbinic. That which was said that one may carry in it within four amos is rabbinic, from the words of the Sages. And the reason is because it resembles the reshus harabbim, karmelis has similarities to reshus harabbim, therefore there’s a concern lest it be confused with the reshus harabbim, if a person will think that one may carry there, one will come to also carry in the reshus harabbim.
A Labor Not Needed for Its Own Sake in Karmelis
Speaker 1:
The Rambam says, therefore, once you understand with this, that karmelis is only rabbinic, the prohibition to carry in karmelis is because it resembles reshus harabbim, it’s like this, if one didn’t need the body of the carrying, if he doesn’t need the essence of carrying, meaning he doesn’t need the labor of carrying, meaning usually carrying is he wants a place to arrive from one place to the next place, that’s not yet another way how one carries, but that carrying is a melachah she’einah tzrichah legufa (labor not needed for its own sake). But when one only wants that the thing shouldn’t lie here because it’s in the way, like one who transferred a thorn in a karmelis so that the public won’t be injured by it, there’s a thorn, now he carried it into the karmelis, he carried it in the karmelis, let’s say, to the corner of the karmelis, so one won’t be injured. In reshus harabbim one may do it even carrying four amos, because generally melachah she’einah tzrichah legufa one is liable, but when it’s rabbinic and we’re lenient by… when it’s rabbinic and it’s for a need, for the need that the public won’t be injured by it.
Discussion: Why Is There a Leniency?
Speaker 2:
So it’s very peculiar, so one doesn’t need to come to the essence of carrying. Right. You need to come to the leniency of melachah she’einah tzrichah legufa, not that one needs to come, it doesn’t do anything, because the Rambam holds melachah she’einah tzrichah legufa one is liable. It doesn’t make a difference. Perhaps by rabbinic there’s sometimes an exemption, perhaps so. But it’s certain that so one doesn’t just leave something for a need, that they won’t be injured by it. Just as we always learn rabbinic they allow things for a need that they won’t be injured by it and the like.
Speaker 1:
Perhaps the word is, the not needed for the essence of carrying, they will go needed for the essence of carrying, because they’ll be afraid that it resembles reshus harabbim. What do you think, what kind of need or not injury is that which is about the essence of carrying? For example, he wants to carry in a karmelis something that’s important, he wants to carry medicine, not for danger, he wants to carry medicine that’s in a karmelis. It’s a need, it’s a need of the public, he wants to carry a siddur (prayer book) for the public in the karmelis.
Speaker 2:
So one needs to know why. If you say that melachah she’einah tzrichah legufa doesn’t make a difference according to the Rambam, it can have to do with shevus d’shevus (double rabbinic prohibition). Right. That when it looks like hotza’ah (carrying out), one sees a person carrying, one sees a person doing hotza’ah, one will do hotza’ah in reshus harabbim. But when it doesn’t look like hotza’ah, because one sees him he’s simply a thorn, right. So that makes sense. And thorns and all similar things. That means another type of injury, but the Rambam says “similar to this” means when one is needed for its body or for its place. If it’s needed for its body, apparently there’s no leniency, even if you have a need apparently. Because then it’s not different enough, then it’s still mis’asek (unintentional). How do you say the explanation?
Speaker 1:
Okay. So what do we know? Ah, and later the Rambam is going to say that if there’s a thorn in the reshus harabbim, one may only take it out less than four amos. And in karmelis one may properly. Okay. What’s the problem? Do I have a problem? No, now one who is needed for its body remains a bit open that we need to better understand.
Laws of Makom Patur – Bringing In and Taking Out
Speaker 1:
Ah, next he says, just as it’s permitted to carry in any makom patur, so until now we learned that inside a makom patur, just as in a reshus hayachid. He says, makom patur is something that’s even easier, because just as it’s permitted to carry in a makom patur, so it’s permitted to bring in from a reshus hayachid or from a reshus harabbim or from the karmelis. From a reshus hayachid one may not carry to a reshus harabbim or to a karmelis. But makom patur, which inside one may carry just as in a reshus hayachid, is however easier than a reshus hayachid, because one may also carry from reshus hayachid or from reshus harabbim or from karmelis to there.
Discussion: What Is the Boundary of Makom Patur?
Speaker 2:
What does it mean a makom patur is not at all an extra place? Makom patur is something a place that’s batel to the place next to it, something like that, yes? Could be, because a makom patur is usually such a little place. I don’t know if it’s batel. I don’t know if it’s batel. If it’s really batel, it would become reshus harabbim. But it remains a makom patur, but it gets the law of the place next to where it is, or what? Okay, let’s see. Let’s see.
Speaker 1:
No, no, it doesn’t get the law of the place where it is. Let’s call it an extra domain, but this is makom patur, that one may carry both inside, and also one may carry from the next place to there. And karmelis is exactly the opposite, one may not carry out four amos inside the karmelis. That’s the stringency that the Sages said that one shouldn’t carry more than four amos, which according to the Rambam one may not carry more than four amos in the karmelis. And also one may not carry from the reshus hayachid or from the reshus harabbim to the karmelis, or conversely, take out from the karmelis to the reshus hayachid, or bring into the karmelis from the reshus hayachid or reshus harabbim. And the one who takes out and brings in is exempt, because it’s a rabbinic prohibition, it’s forbidden but one is exempt from Torah law.
Discussion: Question from Pri Chadash – Why May One Not Carry from Reshus Harabbim to Karmelis?
Speaker 2:
Ahh. Okay. But I don’t understand something that was said that the karmelis the Sages prohibited because it resembles reshus harabbim, true?
Speaker 1:
Yes.
Speaker 2:
So from reshus harabbim to reshus harabbim one may carry, true?
Speaker 1:
We mean one may not less than four amos. Correct.
Speaker 2:
It’s only a bit similar, it’s not similar enough. It looks like one is carrying. It’s worse than reshus harabbim, because the Rambam says one may not carry from reshus harabbim to a karmelis.
Speaker 1:
Correct. Even less than less, he’s not talking here about the four amos, yes. Correct. So it’s enough as if it’s a reshus hayachid then, understand?
Speaker 2:
Yes, because the Chachamim (Sages) wouldn’t be lenient more than… the Chachamim were stringent regarding karmelis, they made it like a reshus harabim (public domain) that one may not carry. But if they would say that one may carry from reshus harabim to there, they would have made a kula (leniency), yes? Because we see it’s not a reshus hayachid (private domain), rather it’s a karmelis. They didn’t say it as a leniency. Right.
Speaker 1:
No, it wouldn’t be a reshus hayachid, it would be a makom patur (exempt place).
Speaker 2:
Aha. He brings that the Pri Chadash asked this question, and he says like this, on the contrary, then one says perhaps it’s too similar to reshus hayachid. I hear. I don’t know. Um… most say perhaps that it’s like… one can’t make it easier than other reshuyos (domains), something like that. I’m not sure. Because there’s a case like karmelis when not that it’s a geder letzmoh (fence unto itself) it wouldn’t be a makom patur, rather a reshus hayachid. We need to know which karmelis.
Speaker 1:
No, it can’t be. Ah… let’s go, a karmelis that… it can’t be, because then they should have made a kehillah (community). They didn’t make any kehillah, because they said to themselves that one may not walk around in the sanctity of reshus harabim there.
Speaker 2:
Yes, but you need to have one karmelis that… with its father. Eh.
Speaker 1:
I mean, it says in the Magen Avraham, it says in the Rambam like this. I don’t believe that all karmelis are things that are essentially year.
Karmelis is a Chumra, Not a Kula
You can ask who made the precise division. Let’s say there’s something that’s a drop different from what gets a din (law) of reshus hayachid, or a drop different from what gets a din of reshus harabim. So will the Chachamim now be lenient and say that one may carry in there from reshus harabim? Why? Because the Chachamim said it’s not a reshus hayachid, and they were stringent that it’s not a reshus hayachid, and therefore one may not carry inside.
Again, a bit more of a drop different actually becomes a makom patur, right? It depends on the situation. One must see what makes it out. Let’s say a place that’s a karmelis because it only has a buleh a buleh, it’s not bigger than that, yes? It’s not ten tefachim high, it’s fenced, it’s not a reshus hayachid. So? It’s not a reshus hayachid, it lacks a drop from being reshus hayachid. Should you say that one may now carry there from reshus harabim?
So, what’s the problem? The Chachamim were stringent that this shouldn’t have any din of reshus hayachid, and therefore they gave it a name karmelis, that one may not carry inside. But they weren’t lenient and said that now there’s reshus harabim. Why shouldn’t one carry inside? It’s no longer reshus harabim, it’s a karmelis. So, the Chachamim said it’s not a reshus hayachid. If it were a reshus hayachid one could carry. One may not carry because it’s a karmelis. But to say that one carries from reshus harabim there, they would have been lenient.
I don’t see any case where it’s a kula. There’s no thing that would be different in a reshus hayachid. If it were a reshus hayachid, one could carry in that place. Very good, but that’s not the story of the karmelis. It’s also when that is the story of the karmelis. A karmelis is a place that lacks something from being a reshus hayachid.
Speaker 2: Don’t understand what you’re saying. It’s not big enough for a reshus hayachid.
Speaker 1: So, it’s not a kula. The Chachamim made a karmelis. The Chachamim didn’t make a reshus hayachid. Reshus hayachid was d’oraisa (from the Torah). From where do you come that the Chachamim made a reshus hayachid? The Chachamim didn’t make a reshus hayachid. Reshus hayachid is from the Torah. The Torah said, or the Chachamim say that the Torah said, however it is, that something that’s not ten tefachim high is not a reshus hayachid. What is it? It should have been a makom patur. But if it’s wider than four tefachim, the Chachamim come and say it’s karmelis.
True. Mid’oraisa (from Torah law) actually wide like four tefachim and less, both are a makom patur. Neither is a reshus hayachid. And the Chachamim say it’s a karmelis.
Speaker 2: You want to say that it’s similar.
Speaker 1: That you can say yes, it’s similar enough. You find me a case, the amah (cubit) that’s not yet ten tefachim, you say it’s similar enough to a reshus hayachid that one can understand that a karmelis should also have stringencies as if it’s a reshus hayachid. Okay, that can be.
It’s actually, lemaaseh (in practice) a karmelis is a chumra (stringency). It’s actually, the Chachamim by making karmelis made that one shouldn’t be liable with carrying there, but in a reshus harabim one may carry in reshus harabim less than four amos, and in a reshus hayachid one may carry properly in the reshus hayachid, and in karmelis one may not. It’s certain that karmelis is a chumra, again. It’s certainly not a kula. Because again, mid’oraisa one could lechatchila (initially) carry to it and in it and everything. It would have been a makom patur. Karmelis is something that was once a makom patur, kiveyachol (so to speak), before the Chachamim forbade it, let’s say. And they make a chumra. That’s certain that they make a chumra.
The question was only, that if you say that a karmelis is like reshus harabim, like the Rambam said, it should be permitted to carry from reshus harabim into it. He explains that it’s not precise, it’s similar to reshus harabim and sometimes similar to reshus hayachid. That’s what you’re saying, basically. In any case, it doesn’t say so in the Rambam, but perhaps it’s true. Okay.
Halacha 14: One Who Carries From Reshus to Reshus With Karmelis in Between
The Rambam says further, section 14: One who carries from reshus hayachid to reshus hayachid, or from reshus harabim to reshus harabim, that’s permitted. But with karmelis in between, between in the middle of reshus hayachid there’s an area called karmelis, or in the middle of reshus harabim, lechatchila one may not carry, as you just said, but one is exempt. It’s not simple that…
Speaker 2: Yes, simply because it’s only an issur miderabbanan (rabbinic prohibition).
Speaker 1: And so one who extends or throws, from this to that with karmelis in between, is exempt. Exempt means exempt but forbidden.
The Chiddush of the Halacha
This is perhaps the chiddush (novel point). The question is whether the chiddush of the halacha is that it’s exempt, or the chiddush is that it’s forbidden? Because seemingly if it’s exempt it’s obvious.
Speaker 2: He asks, that even when it’s a reshus hayachid… even when it’s two reshus harabim in between he would be exempt, except for extending in a certain case, right? That’s what we learned earlier.
Speaker 1: So seemingly the chiddush is that it’s forbidden. The Chachamim who forbade carrying in a karmelis, also forbade when reshus hayachid to reshus hayachid through a karmelis.
Speaker 2: Ah, he means to say forbidden. The Rambam should have said forbidden.
Speaker 1: But the Rambam says, we haven’t yet had forbidden meanwhile. Forbidden he’ll say where he’ll speak about the rabbinical laws. So he stays with his language of exempt, but he means to say the halacha that one may not carry through a karmelis.
One Who Carries From Reshus Harabim to Karmelis and Places It There
One who carries an object from reshus harabim to karmelis and places it there, he carried from reshus harabim to karmelis, which would have been the first rabbinical prohibition, and he made a hanachah (placement) there, and returned and lifted it from the karmelis and brought it into reshus hayachid, or the opposite, he took it out from reshus hayachid to karmelis and placed it there, and returned and lifted it from the karmelis and took it out to reshus harabim, behold this one is exempt.
It means, he carried from a reshus harabim and later he carried it to reshus hayachid, but meanwhile he put it down in the karmelis, he’s not liable, and one doesn’t say that it means he carried from reshus harabim to reshus hayachid. Why? Because there wasn’t an akirah (lifting) from reshus harabim and hanachah in reshus hayachid, there was meanwhile an akirah with a hanachah in the karmelis.
Discussion: The Karmelis Makes It Easier?
It’s actually a chiddush, because the previous thing he says that the karmelis doesn’t make you easier, and here he says that the karmelis does make you easier, because it saved you from an issur d’oraisa (Torah prohibition) from being liable.
Speaker 2: It’s not the rabbinical law that exempts him, because even if it were a makom patur he would be exempt.
Speaker 1: Ah, that’s what you mean, that the chumra makes him easier to the extent that it should be called like that…
Speaker 2: Yes, okay. It should be called like the previous one, exactly, that there’s actually no akirah.
Halacha 15: One Who Carries From Reshus Hayachid to Reshus Harabim Through Makom Patur
Further, one who carries from reshus hayachid to reshus harabim. But now he says, what happens if he went from reshus hayachid to reshus harabim, and he went through a makom patur between them? Okay, let’s now go to makom patur. Okay, again.
One who carries from reshus hayachid to reshus harabim, and meanwhile he passed through a makom patur, but he didn’t put down his object in the makom patur, he didn’t stop. If he had stopped in the makom patur, it would have been like by the karmelis, he certainly would have been exempt, perhaps he would have even been permitted. But if he walked through the makom patur in his walking, he is indeed liable.
One doesn’t say that his being in the middle in the makom patur cuts off between the reshus hayachid and reshus harabim. Why? Because walking is not like standing, because he only walked through, and walking through, mehalech (walking), doesn’t mean like omed (standing). Standing cuts off, he was in reshus hayachid, but now he stopped, he became an omed in makom patur. But mehalech is not like omed, one looks at it as he walked from reshus hayachid to reshus harabim, and one doesn’t count the place in the middle as a stop.
He says, and needless to say by throwing that the object passed through makom patur. If it’s a zorek (thrower) who threw from reshus hayachid to reshus harabim through makom patur, he’s still liable, because even though it flew through the makom patur, but it’s one considered as if it was placed, and one doesn’t look at it as the thing, the object that one carries, landed, had a rest, stopped in the makom patur, therefore the object is still like carrying from reshus hayachid to reshus harabim.
One Standing in Makom Patur and Taking an Object
These halachos we’ve already learned actually. He said that mehalech is not like omed. If mehalech is not like omed, he has the same halacha that we already also had regarding reshus harabim.
One standing in makom patur and taking an object, he stands there and he takes an object from reshus hayachid, a person stands there, he stands in a makom patur next to the reshus hayachid, and he takes over from the reshus hayachid and he puts it into the reshus harabim, or he lifts it up in the reshus hayachid, or he takes it from a person standing there. And the same thing, he puts it down in the reshus harabim, or he gives it over to a person standing in the reshus harabim. He is exempt, says the Rambam, exempt because he made the akirah or the hanachah in makom patur.
Both he did, the akirah and the hanachah he did both, he made the akirah from reshus hayachid and the hanachah in the reshus harabim, but because he stands in the makom patur, yes? He stands in the makom patur exempts him.
Discussion: Did He Stop?
Speaker 2: Ha, taking an object from reshus hayachid, he stands there, it’s a small makom patur that’s between a reshus hayachid and a reshus harabim. Right, but he doesn’t stand here, he was a… what does nach mean? Because he’s nach. We learned, yes, that if it were reshus harabim he would be liable. Right? So, because he stops in the middle.
Speaker 1: It doesn’t say here exactly, it doesn’t look like he stops, he takes it over and he carries it. But because he stands in the middle, here there’s actually a chakirah (investigation), he brings that there are those who argue that this doesn’t mean it stopped, and then he should have been liable. But the Rambam looks like this means stopped, it’s enough.
And so one who carries from reshus harabim to reshus hayachid and he stands in makom patur, exempt. The same thing, earlier he said from reshus hayachid to reshus harabim, and from reshus harabim to reshus hayachid.
Beginning of New Halachos – Questionable Reshuyos
Okay, so we’re going to learn a few more halachos about reshus harabim, reshus hayachid really, things in… I don’t know how it comes in here, I’m trying to give a keppel (chapter), but… questionable reshuyos and the solution they have. This is still all part of the laws of reshuyos. This is all more or less part of what is a reshus, and how does which reshus become, and what is with all kinds of, how do you say, questionable or edge cases it’s called in English, boundary cases.
So like this, one standing in reshus harabim ten high and four wide, it’s ten high, it’s four wide, so seemingly it’s a reshus hayachid. But it lacks something.
Halacha 16: A Pillar in Reshus Harabim That Doesn’t Have Four at Its Base
Speaker 1:
It’s still all part of the laws of reshuyos, this is all more or less part of what is a reshus, and how does which reshus become, and what is with all kinds of, as you say, “questionable” or “edge cases” it’s called in English, boundary cases.
So like this, a pillar in reshus harabim ten high and four wide, it’s ten high and it’s four wide, so it’s seemingly reshus hayachid. But it lacks something, and at its base there isn’t four, and the bottom of the pillar doesn’t have four tefachim. One needs to have pictures here, they have a picture where one can see clearly all these things, I need to show on the video somehow, by days, yes? From below it’s simply less, it’s something like this… it becomes triangular from below. Yes, it’s an “upside down cone” like a bit.
And it doesn’t have at the short height three, and the short height, there where it becomes smaller, there where there isn’t four, there isn’t three tefachim. Ah, if it were three, it would actually be a new reshus, it would be extra, and since there isn’t ten tefachim here, it’s not essentially four, it would be a makom patur. But since there isn’t three tefachim as I know here, between how it begins to be four tefachim wide and the ground, there isn’t three tefachim, so it’s all connected, behold this is reshus hayachid, it becomes properly reshus hayachid, because this means like gud achis mechitzasa I think, it goes down from above, the four tefachim go above, in any case since it’s not less than three tefachim empty, the place doesn’t bother us. If it were a place, it would indeed bother. Therefore behold this is reshus hayachid, it becomes properly reshus hayachid like a pillar that’s ten by four, and if one threw from reshus harabim and it rested on top of it he’s liable.
Halacha 16: A Sloping Mound
Speaker 1:
Now there’s another interesting case, which is if one has a high thing like a pillar in reshus harabim, but it doesn’t have straight walls, it’s a tel hamistalek (sloping mound), that means, it goes up sloped like a little mountain, like a kevesh (ramp), a ramp. So one needs to know when it’s called that it has a wall. The rule is, if it slopes ten tefachim in height within a length of four amos, then it’s a reshus hayachid, and one who throws from reshus harabim into it is liable. This means like this, that if it’s very, like in English there’s a word for it, right? Not “steep”, yes? It’s very laid out, it takes ten amos to become ten tefachim high, then it doesn’t mean any reshus, that’s a high reshus harabim, like we asked earlier. But if “within” four amos it goes up to ten tefachim, one looks at it that this is the wall, it’s simply such a very wide wall. I don’t know exactly what the reasoning is for this measurement, but it’s a measurement that says if “within” four amos you come to ten tefachim, that means it’s a wall, and therefore it’s a reshus unto itself, it becomes a reshus hayachid, it has all the laws of an extra reshus hayachid. Right?
Discussion: Why Specifically Four Amos?
Speaker 2:
Yes. Do you understand why this is so? I mean, I understand, that if it’s just very steep, it’s out mechitzah (wall). But what is exactly four amos? What is there?
Speaker 1:
The four amos has to do with the law of gud asik. One says that from where it’s four, one looks that also there where it’s not four, it’s four.
Speaker 2:
I’m asking about the tel hamistalek. That if actually in the four amos it becomes ten tefachim…
Speaker 1:
Clear. The other side is that it’s just a mountain, it also becomes the reshus harabim. If it’s steep enough, it’s enough… if it would slope ten tefachim over longer than four amos, it’s like a little mountain, it’s a reshus hayachid, but suddenly it’s a reshus harabim. On this it does make enough of an extra area that one should be able to give a place of reshus hayachid.
Speaker 2:
Right. I’m trying now to catch to understand the measurements of this, it’s just something a… one says that there’s even a question, what is the meaning of four amos? The four amos is the curved part? Or the straight part from below, understand? Because it’s longer. Yes, lechatchila it should be longer, it should be shorter. I would have had to be shorter to be. Anyways.
Speaker 1:
English Translation
Ah, he brings Rabbi Chaim, yes, he wanted, what does it mean, where is the partition? What is the simple meaning that every piece? Okay, scholars don’t have time. Okay, dear groom, they learn very beautiful Torah insights, but we need to understand the point.
Law 17: One Who Plants a Reed in a Private Domain – A Private Domain Rises to the Heavens
Speaker 1:
Now we can learn about the actual law. The next law is a simple law about the fact that a private domain goes up to the heavens, as we have learned. Therefore the Rambam says, one who places a reed in a private domain, even if it is a hundred – reed means a pipe, or perhaps a… reed is a type of small tree, a small tree, a tall pole. A hundred cubits, presumably a good pole. Even, okay, yes, even if it is a hundred cubits high, and one throws from a public domain and it lands on top of it, he is liable. Why? A private domain rises to the heavens, a private domain goes to the sky. Therefore one must remain on Shabbos in a private domain, because one must reach the heavens. No, that is according to Kabbalah. According to the simple meaning, a private domain is not like a public domain, which we already learned earlier in the law. A public domain stops at ten handbreadths, and a private domain goes to the heavens. In total there must be a placement. So if it’s in the air, there is no placement. If he has a reed and it becomes a placement, then one transgresses, even if it’s very high.
Discussion: Why Does a Private Domain Rise to the Heavens and a Public Domain Not?
Speaker 2:
I don’t understand for one minute, why does a private domain rise to the heavens and a public domain not?
Speaker 1:
Yes, I don’t know. That is… we learned earlier about a private domain, like the place below, and therefore a private domain rises to the heavens, because it must be a public domain.
Speaker 2:
No, I told you, because a public domain is a place that the public must be able to use, as we learn from all the laws. A private domain is your fence. A private domain is what belongs to you, belongs to you, who are they? It’s not a public domain, you don’t say that a person won’t go so high. It’s not relevant at all. An individual ten, he moves on the ground, he moves on the ground.
Speaker 1:
Okay, you’re asking a different question, why is the measure ten handbreadths? You would want to make the measure to the ground. That’s a question on all the measures of the Sages.
Speaker 2:
And even, I’m asking two questions. Today you would say that for example a person asks if he may use something, he wants to use a drone, if it’s higher than a public domain, there’s no question of permission.
Speaker 1:
No, that is a Choshen Mishpat question. Now we’re learning the laws of Shabbos. And in the laws of Shabbos there is less than Choshen Mishpat. That means, it’s not only dependent on… the sexton is right. So you see clearly, the sexton is the main thing. That’s what happens when the public domain is ten handbreadths. A private domain doesn’t need to have such a strong connection with the sexton. That’s what I think is the reasoning. One can understand it. Perhaps there are other answers.
The Mishnah says that the holiness rises to the heavens, that is the private domain of the Almighty. I don’t remember. What happens with such questions when one flies with a plane higher than… higher than a public domain, higher than a designated place. Or higher than a… conversely, higher than a place, like a Kohen higher than a cemetery. Technically it goes to the heavens, but perhaps there is less than four handbreadths. To the heavens is presumably an exaggeration. Someone flies with an airplane… okay, there’s no placement. We’re talking about what to count when there is a placement.
Discussion: The Question of Four by Four by the Reed
Speaker 2:
Here there is another problem, that the beams… the Rambam doesn’t say that the beams need to be four by four. Seemingly, there must be a placement on top of a place of four handbreadths. So anyway, the commentators discuss this problem. It’s not clear.
Speaker 1:
Now one can learn another law. It seemingly has nothing to do with the previous laws.
Speaker 2:
But I think, the placement on top of a beam in a private domain is specifically in a manner when there is something. For example, if a person threw something into the air higher than a private domain, and I know a bird came and caught it. There might be a question about… I don’t know, it’s not a placement. But if there would be no placement… the beam must be a placement, or the beam also, as if there must be something that should have a connection to the private domain below it. Do you know what might have to do with the question of four by four? Do you have something to say here? That why… that when it’s in a private domain there isn’t the law of four by four? Because the beam, as you say, the beam connects it to the ground, it’s as if still part of the ground. In a public domain it doesn’t help. But… okay.
Law 17: A Tree Standing in a Private Domain with Its Foliage Extending to a Public Domain
Speaker 1:
A tree, a new law that has nothing to do with anything. A tree standing in a private domain with its foliage extending to a public domain – there is a tree in a private domain, but its leaves, “foliage” means its leaves, its branches, extend out into a public domain. And one threw and it landed on its foliage – it fell on the… “and threw” from where? From a public domain. Yes. And it landed on its foliage – that it went onto the… not in the private domain. If it only rises to the heavens, it went onto the air of the public domain, then he is exempt, because the foliage follows the main part. One could have argued the same law as liable, he could have said if he throws it into a private domain, liable, because the foliage follows the main part.
True, there is indeed such a thing. But one doesn’t look, in other places one says that one follows the main part, here one doesn’t follow the main part, rather one follows where the thing itself is. True, there is a dispute about this, but yes. This also says exempt, it turns out that it’s exempt but forbidden, one may not do this initially.
Law 18: A Reed in a Public Domain with a Basket at Its Top
Speaker 1:
Now one can take the opposite law. The law of the pole I don’t understand what comes in here, it’s not the actual topic. But still, what about a reed in a public domain? Just a reed in a public domain, but here he says yes that at its top there must be a basket. Why? I don’t know why, perhaps because in a public domain… I really don’t know why there must be a basket here. Seemingly it should be even without a basket. Basket means a basket or some receptacle. And one threw and placed on top of it, then he is exempt, because a public domain does not rise up to ten.
So this is not clear. Even if at its top is a basket, what makes it more of a place that is convenient, I don’t know what? But look, he doesn’t say a reed ten high, it can be even a reed less than ten, if it’s not part of the public domain that is nullified as we learned earlier. Is there what to argue, he brings that the Maggid Mishneh says that the law is even less than ten. Since a public domain does not rise to the heavens, even less than this, it must actually fall on the ground from… but he says that a public domain does not rise up to ten. I know, but it turns out that even not less than ten. So says the… and the glosses, the Raavad says certainly so, the Raavad says explicitly even up to ten is exempt, he argues with the Rambam. He says that it’s not a private domain because there is no partition, and a public domain it also isn’t, so it’s a karmelis. It is exempt as in a karmelis. It’s forbidden, certainly it’s forbidden. Yes, the Rambam also says that exempt means that it’s exempt but forbidden.
Discussion: Why Exempt But Forbidden?
Speaker 2:
Again, the reason why one should be exempt here is if not forbidden, but why then? Because of saving a life? If it’s in the forbidden, what should be the permission that it should be exempt?
The Dispute Between the Raavad and the Rambam: A Pole Above Ten in a Public Domain
The Raavad says explicitly, “even up to ten is exempt”. He even argues with the Rambam. He says that it’s not a private domain, because there is no partition. Not what the Rambam holds. It’s essentially a karmelis, and it’s exempt as in a karmelis. This is a punishment. Certainly this is a punishment. Yes, the Rambam also says that exempt means that it’s exempt but forbidden.
Question: Why Exempt If the Pole Is in the Ten?
Again, the reason why one should be exempt here is, if not forbidden, but why then? Because there is a pole? If it’s in the ten, what should be the permission that it should be exempt? It should be a placement on the public domain. And in the ten handbreadths won’t it be a public domain? If there would be a pole in the ten handbreadths, would it be called a public domain, yes?
But the point is because it’s a pole which it’s a pole that has a basket. It occurred to me earlier, poles that are made for decoration, I don’t know what. It fell on the poles. Yes, certainly. Because that pole is… because the pole itself is a public domain. So the point is because the pole is some strange growth, and doesn’t belong here. It’s nothing. Not clear.
The Position of the Maggid Mishneh: A Private Domain Rises to the Heavens
There is one weak proof from those who say like the Raavad. The Maggid Mishneh argues that the Rambam is essentially agreeing with the Raavad. The Rambam says it perhaps only to say that… why is it different from a private domain? A private domain would indeed be liable, because it rises to the heavens. But a public domain, everything that is higher than three is a separate domain. Do you understand? In a private domain there are no things that are separate domains. So learns the Maggid Mishneh. It’s a bit forced, but it’s indeed difficult why it goes here.
Law 18: One Who Throws and It Sticks in a Wall — A Clump of Dirt or Mud
Okay. Now one can learn about other ways that are above… how… the latter part is essentially about the permission of a public domain above ten, right? One way is when one places a pole. And another way is thus: One who throws four cubits in a public domain, he stands in a public domain four by four cubits, and it sticks in a wall, the thing that he throws sticks on the wall.
How can a thing stick on a wall? A wall is a wall. The Rambam says an answer, “a clump of dirt or mud that sticks to the wall, he is exempt from desecration”. I threw something sticky, that it stuck to the wall. This was a measure, a measure of sticking.
Above Ten — Like Throwing in the Air
So thus, if it stuck above ten handbreadths, it is like throwing in the air. If it actually stopped, it must be a placement, because that’s called a placement. Let’s say, it’s called even a placement on a place of four by four, because the wall is four by four, I don’t know exactly why. But since it’s above ten handbreadths, it is like throwing in the air, because above ten in a public domain is an exempt place.
Below Ten — Like Throwing on the Ground and Liable
But if it stuck below ten handbreadths, because then it is in the air of the public domain, it is like throwing on the ground and liable. And this is only when it’s on a wall, because a wall means a place of four by four.
Threw Above Ten in Any Hole — Exempt
But one who throws above ten, and he threw it in any hole, it fell into a hole, then he is exempt. Because with a hole one must calculate how big the hole is, since the hole is not a place of four by four. One doesn’t say we dig to complete, says the Maggid Mishneh, and therefore he is exempt. I said that a hole is generally an exempt place, yes, that’s the point? Right. Yes. Except if the hole is four by four, but here it says any hole.
Why does he say this? A hole of a private domain, a hole of a public domain, is always called a separate domain it seems. So we learned there, that it depends how big it is, but here he speaks of any size, there’s no measure, it’s not even three handbreadths which would be a karmelis, and would be exempt. In short, yes.
Law 19: One Who Throws a Reed or Spear from a Private Domain to a Public Domain
Okay. Until now we learned about what if someone throws something onto a reed. Now we’re going to learn about the person who throws the reed itself. After that we’re going to learn about one who throws an entire domain.
So thus, one who throws a reed or spear in a private domain, I threw a reed or a spear, okay, both are the same shaped things, and it stuck in a public domain while standing. The reed is higher than ten handbreadths, we assume, and it stuck into a public domain standing. Then he is exempt. Why? Because part of it is not in an exempt place.
Question: Why Not Liable Because Part of It Is in a Liable Place?
Although the bottom of it is certainly on the ground, since a part of it is still above ten, yes, the upper part, they explain the law. Why don’t we say the opposite, that he’s liable? Because part of it is in a liable place. Does that mean as if he didn’t throw a whole thing, does that mean as if he threw half a thing?
Answer: One Must Uproot the Whole Thing
Ah, as we learned earlier, that one must throw the whole thing, one must uproot the whole thing, in order for it to be the opposite, as if it rolls. I know there… ah, now they learned thus, laws must be the whole thing. Interesting.
Law 19: One Who Throws a Large Vessel from a Private Domain to a Public Domain
Look at the next one. After that stands another similarity: “One who throws a vessel from a private domain to a public domain”, yes, say an answer. The thing is, you say, this is made a whole… you know exactly how I wrote it. He threw a vessel, “and the vessel was large and it has four by four at a height of ten”, the vessel itself is a private domain, basically. He throws himself with a private domain. So he is exempt. Why? Because this vessel is a complete private domain, and it turns out to be like taking out from a private domain to a private domain.
Question: What If He Throws from a Public Domain?
Even though he says he is taking out, but from where is he taking out? From one private domain to another private domain. It’s true, he must make an eruv, and rabbinically it’s forbidden, but he is exempt.
The thing is, the Rambam doesn’t say that he threw the entire domain. The Rambam says because “like taking out from a private domain to a private domain”. And if he throws it from a public domain to a private domain? Further, he did an uprooting from a public domain, he throws it into a public domain. That means, he now threw from a public domain to a private domain, because the vessel itself is a private domain? I don’t know.
But when he lifts up the vessel, he carries it out from whatever it is. Why? He lifts it up in a public domain. But the vessel is a domain unto itself. How is it relevant? Where does the vessel go? To a private domain, right? You’re asking a question, what if he throws it from a public domain, right? I don’t know. He indeed made an uprooting from a public domain.
Discussion: What Is the Rambam Innovating About an Entire Domain?
What is the Rambam innovating about an entire domain? Perhaps the point here is that a domain is not a thing that one can throw? That’s what I would have thought, but the Rambam doesn’t say that. The Rambam says… I don’t understand, actually.
You need to think, yes, uprooting from its place a bushel, he lifts up a mountain, yes. In practice, there by Moses our teacher in the Gemara, yes. One certainly may not do this on Shabbos. He lifted up a public domain, yes.
Engineer. He says, he brings that for example, what about a karmelis? What about a smaller vessel that is four, but it’s less than ten, which is a law of karmelis? He doesn’t say, but he brings later authorities who say.
But throwing a karmelis is not one karmelis, is established. He says that here there are those who say. The Rambam doesn’t speak about this case. I don’t know.
Digression: Why Is the Gemara So Lengthy in the Laws of Carrying Out?
All this is stuck in a Gemara, which is much more fun when one learns it in the Gemara, because then one thinks about all these things. I think these laws exist still because it was fun for the Gemara to think about them. The Rambam who made into all laws, these types of laws, in my opinion it’s…
I learned this week in the holy Zohar that when something doesn’t fit in the verses, contradictions, there one must say that we mean the hidden legends, so says Rabbi Shimon the living. Because if not, there are indeed scribes who can do a better job. So, one must say that all these Gemaras are deep secrets of the Torah. Yes, it’s full of scholarly analysis, scholarly analysis is very enjoyable, the Gemara also loved scholarly analysis. But for practical law it’s difficult, yes. It makes a practical difference if there will be a case, but seriously, how many times do people throw in a private domain? A large vessel one can throw, it means, it happens sometimes, a person throws a refrigerator box… I hear, I hear. But not because of this does the law exist, that it should happen so often that people throw refrigerator boxes on Shabbos. There are many more lofty essences of Shabbos that one could have discussed in the laws of Shabbos, yes.
Right. The length, the Gemara is very lengthy in the laws of hotza’ah, and there’s certainly a secret in this. A secret can be according to the simple meaning a secret, but it’s not because there happened to be many questions in hotza’ah. That’s not the reason. It can’t be.
Observation About the Rambam’s Approach
Okay. For this I need to… But the Rambam is a question. I don’t want a question, I know why, the Rambam needs to write every law in the Gemara. But many questions that the commentators ask here, and what’s the point? The Rambam apparently didn’t care. He said, I’ll write you the conclusion more or less from the Gemara. You want to learn all the details? Figure it out yourself. I have many questions on the Rambam.
Law 20: A Pit Nine Deep and He Removed Sediment and Completed It to Ten — Uprooting and Partition Together
Anyway, where are we here? Another interesting case. There was a Jew who made a domain at the same time that he made a hotza’ah, similar to our case. Yes. A pit nine [tefachim deep] in the public domain, and he removed sediment from its bottom and completed it to ten, yes, there was a pit nine [tefachim deep], what is the pit now? A karmelis. Yes, let’s say it’s four by four wide. The young man gave a scratch, he tore out a piece from the bottom, right? A piece of sand, whatever, and it became ten. Yes.
Discussion: He Also Transgresses Plowing
Apparently, apparently he also transgresses plowing. He transgresses plowing. True. He transgresses plowing. But he transgresses plowing, he was also on… when he tore out the sediment, he tore it out from the public domain, but with this he also made it into a private domain. So he took from the private domain to the public domain, right?
Answer: At the Time of Uprooting It Was Not Yet a Private Domain
After he lifted it from the public domain, the piece of sediment, apparently, right? No, but when he took it, it was still part of the public domain, because when he lifted it, it wasn’t yet ten. He took it from a place of the public domain to the public domain. He throws out the sediment, ah? No, let’s say he leaves the sediment inside. On the side of the pit. He throws it out into the public domain. Whatever it is, the law is exempt. There’s no difference. Even if the uprooting was liable, but uprooting and partition together is exempt. At the beginning of the three and the partition tenth first, forbidden, sorry, at the beginning. That means, one must have… when he made the uprooting it was still a public domain. A karmelis actually, presumably, but yes. A karmelis, ah.
Principle: One Cannot Make Hotza’ah and Partition Together
The point is that one cannot make hotza’ah and partition together. First there must be a domain, and afterwards one can be motzi from it. The same thing, in reverse. But in reverse, no, then it does help yes.
Law 20: The Pit Was Ten and He Threw Sediment Into It and Reduced It to Nine — Placement and Partition Together
The pit was ten, it was ten, for a private domain, and he threw into it sediment and reduced it to nine, now it became a karmelis, so he is also exempt. Why? For the same reason. That means, for the same reason. When he made the placement, he didn’t make a placement in a private domain. He didn’t make a placement in a private domain, because the moment that the placement happened it was already a… It’s obvious to everyone this. Behold placement is liable, uprooting and partition together, but at the time… ah, at the time of the placement. So earlier was at the time of the uprooting. At the time of the uprooting earlier it was not yet a private domain.
Point: Beginning of Placement and End of Placement
It’s interesting, because one can say that the beginning of placement is when the sand starts to touch the floor, the end of placement is when everything is already lying, because then one will be able to divide.
Law: One Who Throws a Board and It Rests on Pegs — Partition and Placement Come Together
The Rambam’s words: One who throws a board, and it rests on pegs in the public domain, and it becomes a private domain, even a vessel on the board — exempt, for the making of the partition and the placement of the vessel come together.
Speaker 1: A board means a… not a patch, a straight piece of wood. A straight piece of wood, like a tabletop. And it rests on pegs in the public domain, the board fell on like a table, basically, four posts, like pegs in the public domain, pegs that touch the ground. And it becomes a private domain. Yes, it became a private domain. Why? Because it was ten tefachim high? It must be ten, right?
Even a vessel on the board, on the board he threw together with a… he threw the top of his table, and on the top was a wine cup. Okay. Exempt.
It’s a question why, he threw the whole table. And he is exempt. Why? For the making of the partition and the placement of the vessel come together. He takes down the partition and he makes the vessel at the same time. He makes the partition and the vessel at the same time.
And further, at the time of the uprooting, basically, there was no domain where he throws it in, there was no private domain. And he throws it from the public domain, not like from the mismar, he throws it out from there. Okay.
Innovation: We Don’t Reckon Like When You Started Doing the Melacha
Speaker 1: One good thing. The innovation of all these things is that we don’t reckon like when you started doing the melacha. One could have reckoned like this: what’s the matter? You don’t want to carry from one domain to another, and here you did it. We don’t look at it like that, yes? We look at it very technically.
Law: A Pit Ten Deep and Eight Wide — The Partition Divides the Pit in Its Width Into Two
Speaker 1: But in reverse, the same thing in reverse. There is the same case, and another case of the case, where at the time he makes the placement the domain changes.
The Rambam’s words: A pit that is ten deep and eight wide in the public domain, and he threw into it a partition and it divides the pit in its width into two — exempt, for the partition is nullified and each place doesn’t have four by four.
Speaker 1: There is a pit that is ten deep and eight wide, which is two measures of a private domain vessel. What does he do? He makes a partition in the public domain, and it divides the pit in its width into two. The partition appears to be a bit wide, it has a bit of width. It comes out that the pit becomes two [sections] less than four tefachim. Exempt. For the partition is nullified, and each place doesn’t have four by four.
Law: A Pit in the Public Domain Filled With Water — For Water Doesn’t Nullify Partitions
Speaker 1: Yes, okay. Let’s [discuss] another pit in the public domain, another law that isn’t… ah, a new law. Now we come to the matter of water. We’ve already spoken that water is exceptional from all the laws, because water… I don’t know, water is different from other things. Let’s see.
The Rambam’s words: A pit in the public domain ten deep and four wide, filled with water — one who takes from it and places on top of it, is liable, for water doesn’t nullify partitions.
Speaker 1: But it’s full of water, filled with water. You might have thought that water, it’s full, it’s not a pit. No, liable. One who takes from it and places on top of it water, liable. For water doesn’t nullify partitions. And also water, as we learned that a vessel that one places on the ground, is liable, because water doesn’t nullify partitions.
Distinction: Water Versus Fruits
Speaker 1: If it was filled with fruits, what’s the law? Exempt. Why? To go into the fruits is indeed a measure. It should be interesting, even fruits that one can remove, fruits that one can take away. No, but if he wants to go into the pit now, can he go in? The water doesn’t prevent him from being able to, there is the measure. Fruits he needs to move things, so he can go in.
Discussion: Do Fruits Nullify the Private Domain of a House
Speaker 2: In any domain, a private domain too, if one fills it with fruits does it become nullified? Or only a pit?
Speaker 1: No, a domain must be an empty thing. If it’s full it’s nullified. It doesn’t break the private domain, the pit. If it’s full of fruits it became another thing.
Speaker 2: But he’s saying that in practice there isn’t any empty space in the pit. This is a private domain, I want to fill it with fruits.
Speaker 1: Ah, it’s a pit that’s in my house, it can’t be a private domain. Okay, it’s… So why do I go into a house, I fill it with mattresses until only three tefachim are left, I don’t know what. So, is it still a private domain? Why? Filled with fruits, you’ve now learned. It’s less than the measure, it becomes less than the measure.
It becomes less than the measure, but only when it’s in the public domain. We want to say that such a kind of private domain that is only a private domain because it has space, but every private domain is exempt like this.
This is what I’m trying to bring out, that a house of a person that belongs to a person is the father of all private domains. We say that even a small space also has this law, because it’s a place where a person can dwell. I filled my house with fruits, I imagine it should be truly exempt. I don’t believe it.
Why? It will become exempt or forbidden, let’s remember, it won’t help much, perhaps except that it becomes an exempt place. I don’t believe that the fruits nullify it as a private domain. This says that it makes it worse, because the place remains, it’s a small place, so it’s nullified to the public domain.
But if a person has the actual house which is truly a private domain, I don’t know, this is such an exception, but when a person has a house that’s full of people, a person has like the side dresser, the smaller the room the more people, it’s filled with people, we say that the people are a barrier, it must truly fill the measure, yes.
Imagine you have some small storage, you want to remove something from there on Shabbos, you stuff in a bunch of people until only less than four tefachim of space remain, can you remove it because it’s an exempt place. I don’t know. One will ask, I agree. We’ve never encountered such an exception, but you say perhaps yes.
Everything is a private domain because there are partitions, it’s a private domain. There are distinctions like… and in logic it makes sense, as I say that in the public domain, because it’s a small space that isn’t nullified to the public domain, it’s like the true private domain which means because a person has his domain. The simple meaning of private domain means a domain of an individual. Yes, but the law of it is the partitions. There is a rabbinic [element]. The partitions are there, because that makes it similar to a private domain, we still call it a private domain. I don’t know.
So be it.
Law: A Puddle of Water — A Stream of Water in the Public Domain
Speaker 1: Now, further another law, how water doesn’t disturb. Yes, there is a rekak means a puddle? A puddle? A puddle? What’s the language? A pool? No, bigger than a puddle. A big puddle of water. A puddle of an angel, not just a puddle. This is like the reed that Gavriel placed under the sea and it became an island. He says that rekak means a stream of water. And so it says “similar to a rekak”. A rekak is like a matzah, a cookie? No, a rekak isn’t like that. It’s so low, flat, shallow, it’s flat water, as we’ll learn, it’s not deep.
In short, water that passes through, that the public walking in the world don’t go through there, because it’s not too deep.
The Rambam’s words: A puddle of water that the public walks through — if it doesn’t have ten tefachim in its depth, behold it’s like the public domain, whether it’s wide even four amos, or whether it doesn’t have four tefachim in its width, for behold most people jump over it. Since it doesn’t have ten, behold it’s like the public domain. And if it has ten or more — behold it’s a karmelis like other seas. And if it has four tefachim in its width [behold it’s a karmelis], and it doesn’t have four tefachim — behold it’s an exempt place.
Speaker 1: That means, when it’s a small puddle, people don’t need to go in it, they jump over, it doesn’t disturb. Since it doesn’t have ten, behold it’s like the public domain. And if it has ten or more, behold it’s a karmelis like other seas. If it has four tefachim in its width, and it doesn’t have four tefachim, behold it’s a karmelis less than four. That means, if it’s less than four it’s an exempt place.
But water, this is what, if the public go in the water… by the public domain sometimes the condition is that the public must be able to go. If they go in the water, or even they don’t go, if they can go, it’s still called part of the public domain. Only if it becomes ten tefachim deep, then they don’t go in it apparently, then it becomes a karmelis like all other seas in the world.
Digression: The Splitting of the Sea of Reeds
Speaker 1: Wonderful. Yasher koach. I’ve finished.
So at the Sea of Reeds, when we went through the Sea of Reeds on holy Shabbos, it wasn’t Shabbos. So for the Jews it was a private domain, because it’s standing on its [bottom] walking in it. Okay, it wasn’t ten tefachim. No difference.
Conclusion
Speaker 1: In short, this is the law of the laws of the offspring of domains on Shabbos. This is the rekak, basically.
—
General Notes from the Lecture
Speaker 1: It worked leniently this way. For behold this placement is liable, whereas uprooting and partition come together. But at the time of the placement, so earlier was at the time of the uprooting. At the time of the uprooting earlier there wasn’t yet a private domain. And here at the time of the placement there was already no private domain.
It’s interesting, because one can say that the beginning of placement… the beginning of placement is when the sand starts to touch the floor. The end of placement is when everything is already lying. According to this one can divide. You have here a beginning and an end of a placement. The contradiction is about this, since you need both an uprooting and a placement, so the first way there’s no uprooting, and the second way there’s no placement.
It’s certain that this was made for the scholars, as we discussed if someone is drunk or a fool, and what one shouldn’t do. In general, all these things are exempt, exempt means exempt but forbidden. It’s not relevant in forgetfulness, it’s not in the Shulchan Aruch this law. It’s simple because it’s not relevant in practice, it’s all exempt but forbidden.
Further, threw a board, we brought that in the Shulchan Aruch it’s not stated. Yes, there’s no practical difference regarding punishment, or sin offerings, there’s no practical difference regarding. Yes.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
הלכות שבת פרק י״ד – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – רמב״ם הלכות שבת פרק י״ד: ארבע רשויות לשבת
הקדמה
פרק י״ד הייבט אן מיט די ארבע רשויות לשבת, נאכדעם וואס פרק י״ג האט געהאנדלט וועגן עקירה והנחה און מלאכת מחשבת. לויט דעם רמב״ם׳ס סדר וואלט דאס אפשר געווען א בעסערע אנהייב פאר גאנץ הלכות הוצאה, ווייל דא ווערט ערשט מסביר געווען וואס די רשויות זענען.
—
הלכה א – רשות הרבים
דער רמב״ם: „איזהו רשות הרבים? מדבריות ויערים ושווקים ודרכים המפולשים להם, שיהא רחב שש עשרה אמה ולא יהא לו תקרה.”
פשט
רשות הרבים איז: מדבריות (וויסטענישן), יערות (וועלדער), שווקים (מארקפלעצער), און וועגן וואס פירן צו זיי – בתנאי אז זיי זענען ברייט 16 אמות און האבן נישט קיין דאך.
חידושים און ביאורים
1. פארוואס הייבט דער רמב״ם אן מיט רשות הרבים? ווייל רשות הרבים איז דער עיקר פלאץ וואו יציאת שבת שפילט זיך אפ – מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אדער ד׳ אמות ברשות הרבים.
2. פארוואס הייבט ער אן מיט מדבריות און נישט שווקים? שווקים איז דער מערסט אבוויעסע רשות הרבים. דער רמב״ם הייבט אן מיט דעם וואס איז מער א חידוש – אז אויך מדבריות און יערות זענען רשות הרבים. דער יסוד: רשות הרבים מיינט נישט דווקא וואו די רבים זענען, נאר אלע פלעצער וואו די רבים קענען זיין – אפענע פלעצער וואו קיינער האט נישט בעלות און מען קען גרינג דורכגיין.
3. קשיא פון די גמרא וועגן מדבר: די גמרא זאגט אז די תורה איז געגעבן געווארן אין א מדבר וואס איז רשות הרבים. רש״י און אנדערע ראשונים פארשטייען: נאר בזמן וואס כלל ישראל זענען געווען אין מדבר איז עס געווען רשות הרבים (ווייל רבים זענען דארט געגאנגען); היינט וואס קיינער גייט נישט אין מדבר, איז עס א כרמלית. ווי שרייבט דער רמב״ם סתם אז מדבריות זענען רשות הרבים?
4. דער רמב״ם׳ס תשובה (ברכת אברהם): דער רמב״ם לערנט די גמרא פארקערט: בזמן וואס כלל ישראל זענען געווען אין מדבר, האט מען נישט געקענט פריי דורכגיין – מען האט געדארפט בעטן רשות פון שבט ראובן צו גיין דורך זיין שטח, אזוי אז עס איז נישט געווען רשות הרבים (אפשר כרמלית). היינט וואס א מדבר איז אפן פאר יעדן, פארקערט – איז עס רשות הרבים.
5. חילוק צווישן מדבר און ים: א ים איז א כרמלית (ווי עס שטייט מפורש), ווייל מען קען נישט גרינג דורכגיין – מען דארף בויען א שיף. א מדבר אבער קען א מענטש אריינגיין בגרינגערהייט, דעריבער איז עס רשות הרבים.
6. דער תנאי פון 16 אמה ברייט: דאס גייט מסתמא אויף די „דרכים המפולשים” – די וועגן וואס פירן צו די שווקים/מדבריות. די מדבריות און שווקים אליין זענען אויטאמאטיש ברייט גענוג.
7. רשות הרבים מקורה: אויב מען לייגט א דאך אויף א רשות הרבים, איז עס שוין נישט מער רשות הרבים – עס ווערט אזוי ווי א בנין, א רשות היחיד. דאס איז א כלל אין די גמרא.
—
הלכה ב – רשות היחיד
דער רמב״ם: „ואיזהו רשות היחיד? תל גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, או חריץ שעמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן, וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גבוהות עשרה טפחים ויש ביניהם ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בו כמה מילין, אם הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה, או מבואות שיש להם שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה – כולן רשות היחיד גמורה.”
פשט
רשות היחיד איז: (1) א תל (בערגל) הויך 10 טפחים און ברייט 4×4 טפחים; (2) א חריץ (גרוב) טיף 10 טפחים און ברייט 4×4; (3) א פלאץ ארומגענומען מיט 4 מחיצות הויך 10 טפחים מיט 4×4 אינעווייניג. אפילו א פלאץ פון כמה מילין, אויב עס איז הוקף לדירה – ווי א שטאט מיט א חומה וואס ווערט פארשפארט ביינאכט, מבואות מיט 3 ווענט און א לחי, חצר, דיר, סהר – איז אלץ רשות היחיד גמורה.
חידושים און ביאורים
1. רשות היחיד מיינט נישט בעלות: „רשות היחיד” מיינט נישט אז עס באלאנגט פאר איין מענטש. עס האט גארנישט צו טון מיט בעלות. א רשות הרבים וואס באלאנגט פאר דעם מושל פון שטאט אבער איז אפן פאר יעדן, איז נאך אלץ רשות הרבים. ביי ביידע רשויות רעדט מען נישט פון וועמען עס באלאנגט.
2. דער רמב״ם הייבט אן מיט דעם חידוש: ביי רשות הרבים האט ער אנגעהויבן מיט מדבריות (דער חידוש), נישט שווקים (דער פשוט׳ע). אזוי אויך ביי רשות היחיד הייבט ער אן מיט תל און חריץ (דער חידוש), נישט מיט א מקום מוקף ד׳ מחיצות לדירה (דער פשוט׳ע).
3. דריי דוגמאות פון רשות היחיד – אלע זענען מחיצות: אלע דריי קאטעגאריעס (תל, חריץ, מוקף מחיצות) זענען אין עצם מחיצות – נאר ביי תל איז דער בארג גופא אזוי ווי א מחיצה (ווייל מען דארף ארויפקריכן 10 טפחים), ביי חריץ איז דער אראפגאנג אזוי ווי א מחיצה, און דער דריטער איז ממש מחיצות.
4. פארוואס איז א תל אין רשות הרבים א רשות היחיד? ווייל מענטשן גייען נישט ארויף אויף א בערגל וואס איז 10 טפחים הויך – עס איז נישט עפעס וואס מען טרעט אדורך, עס ווערט א פלאץ פאר זיך.
5. הוקף לדירה – וואס מיינט עס? „הוקף לדירה” מיינט נישט אז איין מענטש זאל דארט וואוינען, נאר אז די מחיצות זענען געמאכט געווארן פאר וואוינונג-צוועקן – צו אפטיילן דעם פלאץ פון ארום. דאס איז לאפוקי א כרפף (גרויסער אפענער פלאץ ארומגענומען נישט פאר דירה-צוועקן), וואס האט נישט דין רשות היחיד מדאורייתא.
6. „דלתותיה ננעלות בלילה”: דאס ווייזט אז עס איז נישט א הפקר פלאץ – עס ווערט צוגעמאכט, עס איז א זאך פאר זיך.
7. כלים ווי רשות היחיד: אפילו כלים – ווי א ספינה (שיף) אדער מגדל של עץ (א גרויסע האלצערנע געביידע/שאפע) – אויב זיי האבן רוחב 4 טפחים און גובה 10 טפחים, זענען זיי רשות היחיד גמורה. דער חידוש איז אז א כלי, וואס מען וואלט געמיינט איז בכלל נישט קיין „רשות”, קען יא זיין רשות היחיד. (א פרידזשידער וואס איז גבוה 10 און רחב 4 איז א רשות היחיד גמורה.)
8. הוקף לדירה ביי כלים: ביי כלים איז נישט קיין תנאי פון הוקף לדירה – דער תנאי איז נאר ביי זייער גרויסע פלעצער.
—
הלכה ג – עובי אגפלין של רשות היחיד
דער רמב״ם: „עובי אגפלין של רשות היחיד כרשות היחיד, ומה חרם המושם בחוץ עושה רשות היחיד, הוא עצמו לא כל שכן.”
פשט
די דיקייט פון די ווענט פון רשות היחיד האט אליין א דין רשות היחיד. אויב מ׳לייגט עפעס אויף די ווענט, איז עס ווי מ׳האט עס אריינגעלייגט אין רשות היחיד.
חידושים און ביאורים
דער רמב״ם ברענגט א קל וחומר פון די גמרא: אויב די ווענט קענען מאכן דעם אינעווייניגסטן פלאץ פאר א רשות היחיד, קל וחומר אז זיי אליין זאלן אויך זיין רשות היחיד.
קשיא אויף דעם קל וחומר: פארוואס מוז א זאך וואס שאפט א דין אויך אליין האבן דעם דין? ס׳איז דאך פארגלייכבאר צו „שומר” וואס מוז נישט אונבאדינגט קענען היטן זיך אליין, אדער א זאך וואס איז מטמא אנדערע אבער איז נישט אליין טמא.
תירוץ: ס׳איז די לשון פון די גמרא, און מ׳קען עס אויך פארשטיין אז רשות היחיד הייבט זיך אן פון וואו די וואנט הייבט זיך אן – די ווענט זענען נישט נאר א סיבה פאר רשות היחיד, נאר א חלק דערפון.
—
הלכה ג (המשך) – אויר רשות היחיד ורשות הרבים
דער רמב״ם: „אויר רשות היחיד כרשות היחיד… רשות היחיד עד לרקיע (בוקע ועולה עד לרקיע). אבל אויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, למעלה מעשרה באויר רשות הרבים הוא מקום פטור.”
פשט
די לופט איבער רשות היחיד האט דעם זעלבן דין ווי רשות היחיד, אן א שיעור הויך – ביז דעם הימל. אבער ביי רשות הרבים, נאר ביז צען טפחים איז רשות הרבים; העכער דערפון איז מקום פטור.
חידושים און ביאורים
דער גרונט-חילוק: רשות הרבים איז דעפינירט דורך שימוש – א פלאץ וואס די רבים נוצן, און העכער ווי 10 טפחים נוצט מען נישט. רשות היחיד איז דעפינירט דורך גדרים/מחיצות – עס באלאנגט צום יחיד, און דער יחיד׳ס רשות ענדיגט זיך נישט ביי 10 טפחים. דער שמש (שימוש/באנוצונג) איז דער עיקר ביי רשות הרבים, אבער נישט ביי רשות היחיד.
—
הלכה ד – ארבע רשויות לשבת
דער רמב״ם: „ארבע רשויות לשבת – רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור.”
פשט
אויסער רשות היחיד און רשות הרבים, זענען דא נאך צוויי רשויות: כרמלית און מקום פטור.
חידושים און ביאורים
וועגן דער נוסח: אין די געדרוקטע נוסח שטייט דער פרק הייבט זיך אן מיט „ארבע רשויות לשבת”, אבער אין אנדערע גירסאות הייבט זיך אן מיט „רשות הרבים, רשות היחיד” – ווייל רשות הרבים און רשות היחיד זענען שוין פריער באהאנדלט געווארן; דער חידוש קומט ערשט ווען מען דערמאנט די נאך צוויי.
בעצם זענען דא נאר דריי רשויות: מקום פטור איז נישט קיין רשות – ס׳הייסט אפילו נישט „רשות”. די גאנצע פוינט פון מקום פטור איז אז ס׳איז א פלאץ וואס איז פטור פון אלע דינים. וואס מען רופט עס „ארבע רשויות” איז נאר כדי עס זאל זיין גרינגער צו פארשטיין.
—
הלכה ד (המשך) – איזהו כרמלית: די פינף סארטן
1) תל
דער רמב״ם: „תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יותר, וגבוה משלשה ועד עשרה – כרמלית. שהכרמלית אינו תופס אלא עד עשרה.”
פשט: א בערגל וואס איז ברייט 4×4 טפחים, הויך פון 3 ביז 10 טפחים. ווען עס וואלט געווען 10 הויך – רשות היחיד; ווייניגער פון 3 – לבוד, גערעכנט ווי פלאכע קרקע. צווישן 3 און 10 איז עס אן אמצעי – כרמלית.
2) חריץ
דער רמב״ם: „חריץ שיש בו רחב ארבעה על ארבעה או יתר, ועומק משלשה ועד עשרה.”
פשט: א גרוב מיט דעם זעלבן שיעור ווי א תל, נאר אריינגעטיפט אנשטאט ארויסגעשטעקט.
3) מקום שהוקף ארבע מחיצות
דער רמב״ם: „מקום שהוקף ארבע מחיצות גבוה משלשה ועד עשרה, ובו רחב ארבעה על ארבעה או יתר.”
פשט: א פלאץ ארומגענומען מיט ווענט וואס זענען נישט הויך גענוג (3-10 טפחים) צו מאכן א רשות היחיד.
4) קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים
דער רמב״ם: „מקום שהוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית רשות הרבים, כגון מבוי.”
פשט: א מבוי מיט דריי ווענט און די פערדע זייט אפן צו רשות הרבים. מיט א לחי אדער קורה ווערט עס רשות היחיד; אן דעם – ס׳איז נישט רשות הרבים (ווייל דריי ווענט), אבער אויך נישט רשות היחיד (ווייל אפן צו רשות הרבים), דעריבער כרמלית.
5) הימים והבקעה
דער רמב״ם: „הימים והבקעה, בין מימות החמה בין מימות הגשמים.”
פשט: ימים (וואסער) און בקעות (טאלן) זענען כרמלית אן א חילוק צווישן זומער און ווינטער. א ים איז הפקר ווי א מדבר, אבער מ׳גייט נישט דארטן פריי – מ׳דארף א שיף, דעריבער איז עס נישט רשות הרבים.
חידושים וועגן בקעה: „בקעה” מיינט א טאל וואס איז טיפער, וואו מ׳דרייט זיך נישט אזוי פיל. „בקעה מסודרת שאין בה מחיצות” – א פלאץ וואס איז נישט איינגעצאמט, אפשר וואקסט דארט ווילד, ס׳איז נישט קיין רשות הרבים (ווייל מ׳גייט דארט נישט) און נישט רשות היחיד (ווייל קיין מחיצות).
טייטש פון דעם ווארט „כרמלית” – דריי פשטים
1. רמב״ם אין פירוש המשניות: כרמלית = כ-ארמלית (ווי אן אלמנה). אן אלמנה באלאנגט נישט צו קיינעם – אזוי אויך כרמלית איז נישט רשות היחיד (באלאנגט פאר יחיד) און נישט רשות הרבים (באלאנגט פאר רבים).
2. תוספות: כרמלית = לשון כרמל, תבואה וואס איז נאך נישט אויסגעטריקנט – א „בין השמשות” פון תבואות, אן אמצעי מצב. באמערקונג: „בין השמשות” איז א ספק, אבער כרמלית איז נישט א ספק – ס׳איז אן אמצעי, א מצב ביניים מיט אייגענשאפטן פון ביידע רשויות.
3. רש״י (דער באפארצוגטער פשט): כרמל = א פעלד/פלאץ פון פרוכט-ביימער (ווי א פרדס), ווי דער פסוק „יער וככרמל” (ישעיה). דאס איז א דירעקטע דוגמא פון א כרמלית – א בקעה וואו ס׳וואקסט זאכן אבער ס׳איז נישט איינגעצאמט.
—
הלכה ד (המשך) – אויר כרמלית
דער רמב״ם: „אוירא דכרמלית הרי היא ככרמלית עד עשרה טפחים, אבל למעלה מעשרה טפחים אוירא דכרמלית הרי היא כמקום פטור.”
פשט
די לופט איבער א כרמלית איז כרמלית נאר ביז 10 טפחים; העכער דערפון ווערט עס מקום פטור.
חידושים
ביי ימים און נהרות, רעכנט מען די 10 טפחים פון מעל פני המים – פון דער אויבערפלאך פון וואסער, נישט פון דעם גרונט פון ים.
—
הלכה ד (המשך) – בור שבכרמלית
דער רמב״ם: „בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה, ואין בו ארבעה.”
פשט
א גרוב אינמיטן א כרמלית איז א חלק פון דער כרמלית, אפילו ער איז הונדערט אמה טיף — אבער נאר ווען ער האט נישט ארבעה טפחים ברייט. ווען ער האט יא ארבעה טפחים און איז זייער טיף, וואלט ער געווארן א רשות היחיד.
חידושים
דער כלל פון כל עומק המלא מים הרי הוא כקרקע עבה — וואסער פילט אן דעם שטח און ווערט אזויווי פעסטע ערד. מ׳מעסט נישט צען טפחים פון אויבן דעם וואסער, נאר פון דעם קרקע אונטער דעם וואסער. ווען א בן אדם ווארפט אראפ אויף וואסער אדער נעמט ארויס פון וואסער — רעכנט מען אזויווי ער האט ארויסגענומען פון דער גאנצער וואסער, נישט נאר פון אויבן.
—
הלכה ד (המשך) – נאך סארטן כרמלית
דער רמב״ם רעכנט אויס נאך פאלן וואס באקומען דעם דין כרמלית: (1) רשות הרבים מיט א דאך; (2) א גאס שמאלער ווי ט״ז אמה; (3) אצטבא שבין העמודים ברשות הרבים; (4) צדי רשות הרבים.
פשט
1. א רשות הרבים וואס באקומט א דאך — ס׳איז שוין נישט רשות הרבים, אבער נאך נישט רשות היחיד, נאר כרמלית.
2. א גאס וואס איז נישט ברייט ט״ז אמה — אויך כרמלית.
3. אצטבא (א פלאטפארמע/סטענד צום זיצן) צווישן עמודים אין רשות הרבים.
4. צדי רשות הרבים — די זייטן פון רשות הרבים.
חידושים
– חילוק צווישן עיקר כרמלית און דין כרמלית: ימים, ביקעות זענען נאטירלעכע שטחים וואס זענען כרמלית מצד עצמם (עיקר כרמלית). תל, חריץ, מקום ד׳ משולש זענען „חלום׳דישע” כרמלית – זאכן וואס באקומען דעם דין כרמלית פאר ספעציפישע סיבות.
– אצטבא איז א רוימישע ווארט פאר א פלאטפארמע/סטענד וואו מ׳זיצט זיך אפ, פארקויפט זאכן — א ווינקל ביי די זייט פון רשות הרבים וואס איז נישט דער אקטיווער טייל וואו מענטשן גייען.
– חילוק צווישן אצטבא שבין העמודים און בין העמודים סתם: אצטבא שבין העמודים איז כרמלית ווייל ס׳איז אפגעטיילט פון דער רשות הרבים. אבער בין העמודים אליין — הואיל ורבים דורסין בה, הרי הוא רשות הרבים. די גמרא זאגט אז מענטשן גייען דארטן צו פיקסן זייערע זאכן ביי די עמודים, דעריבער בלייבט עס רשות הרבים.
– צדי רשות הרבים איז א פלאץ נעבן רשות הרבים — נישט ממש א חלק פון רשות הרבים, אבער אפען דערצו (ווי א סיידוואלק אדער א שעלוו). אפילו ס׳האט די זעלבע מחיצות, אבער וויבאלד דארט איז נישט דער געהעריגער שימוש פון רשות הרבים (מענטשן דרייען זיך נישט אזוי שטארק), איז עס כרמלית. ס׳ווערט אויך פארגעשטעלט ווי קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים.
—
הלכה ה (בערך) – מקום פטור
דער רמב״ם: „מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה, וגבוה שלשה עד לרקיע… כל פחות משלשה כארעא… אפילו קוצים וברקנים או גללים ברשות הרבים, גבוה שלשה ואין בו ארבעה על ארבעה, הרי זה מקום פטור. וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועומקו משלשה… עד התהום.”
פשט
מקום פטור איז א פלאץ קלענער ווי ד׳ על ד׳ טפחים, הויך פון ג׳ טפחים ביז׳ן הימל (אדער טיף פון ג׳ טפחים ביז׳ן תהום). ווייניגער ווי ג׳ טפחים הויך רעכנט מען ווי דער קרקע אליין (כלבוד). אפילו נאטירלעכע זאכן ווי דערנער, מיסט, אדער אפפאל אין רשות הרבים — אויב זיי האבן דעם שיעור, זענען זיי מקום פטור.
חידושים
1. כל פחות משלשה כארעא: ווייניגער ווי ג׳ טפחים הויך ווערט באטראכט ווי דער קרקע אליין (לבוד), דעריבער וואלט עס געהאט דעם דין פון דער רשות ארום. נאר ווען ס׳איז הויך ג׳ אבער נישט ד׳ על ד׳ — איז עס מקום פטור. לבוד מיינט נישט אז עס עקזיסטירט בכלל נישט – אפילו ווען מ׳זעט א קליינע בערגל אדער לאך, אבער ווייל עס איז גענוג נאענט, איז עס בטל און נישט קיין זאך פאר זיך.
2. קוצים וברקנים — צוויי מיני דערנער/שלעכטע געוויקסן. דער רמב״ם ברענגט דאס צו ווייזן אז מקום פטור איז נישט נאר א מענטש-געבויטע סטרוקטור, נאר אפילו נאטירלעכע אנזאמלונגען פון דזשאנק/אפפאל וואס מענטשן גייען נישט דארטן.
3. פארוואס שרייבט דער רמב״ם „מקום” אנשטאט „תל”? אלע פיר רשויות האבן אנגעהויבן מיט תל וחריץ, אבער דא שרייבט דער רמב״ם „מקום” — ווייל ער וויל צולייגן דעם „אפילו קוצים”, וואס איז נישט א קלאסישער „תל” (בערגל), נאר גארבידזש-הויפנס און אנדערע אנזאמלונגען.
4. וואס איז מיט קוצים וברקנים וואס יא האבן ד׳ על ד׳? דאס וואלט געווען א כרמלית (אויב 3-10 טפחים הויך), און נאך גרעסער א רשות היחיד (אויב 10 טפחים).
—
הלכה ה (המשך) – מקום המוקף
דער רמב״ם: „מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו ארכו אלף אמות ורחבו ארבעה פחות אשהו, וגובהו משלשה ומעלה, הרי זה מקום פטור.”
פשט
א פלאץ ארומגענומען מיט ווענט, אפילו ס׳איז טויזנט אמה לאנג, אויב די ברייטקייט איז אביסל ווייניגער ווי ד׳ טפחים און ס׳איז הויך פון ג׳ און העכער — איז עס מקום פטור.
חידושים
פארוואס מוז א שטח זיין ד׳ על ד׳ צו חשוב זיין ווי א רשות? א שמאלער לאנגער פלאץ קען האבן א סך סקווער פיט, אבער ס׳איז נאך אלץ מקום פטור. דער פוינט: ס׳מוז זיין „באקסי” (ד׳ על ד׳) צו חשוב זיין ווי א באנוצבארע רשות. א שמאלע סטרוקטור איז פראקטיש נישט באנוצבאר ווי א רשות פאר זיך.
—
הלכה: מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמים ברשות הרבים
דער רמב״ם: „מקום שיש בגבהו תשעה טפחים מצומצמים, לא פחות ולא יותר, ברשות הרבים — הרי הוא כרשות הרבים, ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו, בין רחב בין קצר הרי הוא כרשות הרבים, והרבים מכתפים עליו.”
פשט
אן ערהויבענער פלאץ אין רשות הרבים וואס איז פונקטליך ט׳ טפחים הויך — נישט מער, נישט ווייניגער — ווערט באטראכט ווי רשות הרבים, אפילו מ׳קוקט נישט אויף ברייט אדער לענג.
חידושים
1. „מכתפים עליו”: דער מושג „כתף” (אקסל) מיינט אז מענטשן וואס שלעפן פעקלעך אין רשות הרבים קענען זיך דארט אפרוען, אנלאנען, אדער זיך העלפן מיט זייערע פעקלעך. ט׳ טפחים איז פונקט די הויך וואס איז באקוועם פאר אזא שימוש. דעריבער איז עס נישט אן „עקסטערע סטרוקטור” אין רשות הרבים, נאר ווי „furniture” פון רשות הרבים – עפעס וואס איז צוגעשטעלט פאר דעם עולם׳ס באקוועמליכקייט.
2. פארוואס דוקא ט׳ טפחים מצומצמים? ס׳איז א ספעציפישע שיעור פאר א כלי/שטרוקטור וואס מען שטעלט אריין אין רשות הרבים כדי מ׳זאל מכתף זיין. אויב ס׳איז צו קליין — איז עס נישט נוצבאר; אויב ס׳איז צו הויך (צען טפחים) — ווערט עס א רשות לעצמה.
3. אויב ס׳איז יתר על תשעה: דער רמב״ם זאגט „אם היה יתר על תשעה… אם היה ד׳ על ד׳ או יתר — כרמלית” — דאס מוז מיינען ווען ס׳איז מער ווי ט׳ אבער נישט צען (צווישן ט׳ און י׳). ווען ס׳איז ד׳ על ד׳ און צען טפחים הויך — איז עס בפירוש רשות היחיד. אויב ס׳האט נישט ד׳ על ד׳ — איז עס מקום פטור.
—
הלכה: גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים
דער רמב״ם: „גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים… אסור לטלטל לגג עד שיעשה לו סולם קבוע לעלות בו.”
פשט
א דאך פון א הויז וואס שטעקט זיך אריין אין רשות הרבים אינערהאלב צען טפחים — מענטשן נוצן עס „לכתף”. דער בעל הבית וואלט געטראכט אז דער גג איז רשות היחיד, אבער ווייל ס׳איז אזוי נאנט צו רשות הרבים און דער עולם ניצט עס, טאר מען נישט מטלטל זיין — ביז מען שטעלט א סולם קבוע.
חידושים
1. סולם קבוע ווי גילוי דעת: דער סולם קבוע איז א רמז/סימן אז איינער ניצט דעם פלאץ — מענטשן זעען אז איינער גייט ארויף און אראפ, און דאס איז גענוג א גילוי דעת אז ס׳איז רשות היחיד.
2. „אסור” נישט „חייב”: דער רמב״ם זאגט נאר אסור, נישט חייב — וואס משמע ס׳איז נישט א דאורייתא׳דיגע רשות הרבים, נאר א דרבנן חשש.
3. דיון וועגן „מקום פטור” — צי ס׳מיינט „מקום מותר”: „מקום פטור” מיינט נישט א פלאץ וואו מ׳מעג לכתחילה, נאר א פלאץ וואו מ׳איז פטור אבער אסור. „עני רשות הרבים דרבנן” קען מען רופן כרמלית — כרמלית האט אן אריגינעלע מינינג (א ספעציפישער סארט שטח), אבער למעשה רופט מען אויך „עני רשות הרבים דרבנן” מיט׳ן נאמען כרמלית.
—
הלכה: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה
דער רמב״ם: „עמוד ברשות הרבים… גבוה עשרה ורחב ארבעה — הרי זה רשות היחיד.”
פשט
א זייל (פאול) אין רשות הרבים וואס איז הויך צען טפחים און ברייט ד׳ על ד׳ — איז רשות היחיד.
—
הלכה: יתד כל שהוא אין עמוד
דער רמב״ם: „אם נעץ יתד כל שהוא בגובהו, אפילו אינו גבוה שלשה, הואיל וראוי ליתלות בו — יתדות להשתמש בו…”
פשט
אויב מען שטעקט אריין א נאגל אין דער זייט פון דער עמוד (נישט אויבן), אפילו דער נאגל איז נישט הויך ג׳ טפחים — ווייל מענטשן קענען דארט אויפהענגען זייערע פעקלעך, ווערט עס באנוצט.
חידושים
1. „בגובהו” מיינט נישט אויבן פון דער עמוד — עס מיינט ביי דער זייט, דארט וואו די גובה גייט ארויף.
2. אונטער ג׳ טפחים — לבוד: א יתד וואס איז אונטער ג׳ טפחים פון דער קרקע פון דער עמוד איז סמוך לג׳ מעורב — ס׳ווערט בטל צו דער קרקע פון דער עמוד דורך דעם כלל פון לבוד. אבער ווייל ס׳איז ראוי ליתלות בו, מאכט עס א חילוק.
—
הלכה: מילא כולו יתדות
דער רמב״ם׳ס שיטה: אויב מ׳שטעקט אריין יתדות אין אן עמוד ברשות הרבים, ממעט דאס דעם גובה פון עמוד, ווייל מ׳מעסט נאר מן היסוד ולמעלה. אפילו מילא כולו יתדות — ווערט דער גאנצער עמוד נתמעט און ווערט א כרמלית.
פשט
די יתדות מאכן אז דער אונטערשטער טייל פון עמוד ווערט באנוצט דורך בני רשות הרבים (מ׳הענגט זאכן אויף), דערפאר רעכנט מען נאר פון דער יתד און העכער. דאס ממעט דעם גובה, און אויב ס׳בלייבט נישט עשרה טפחים, ווערט עס א כרמלית אנשטאט א רשות היחיד.
חידושים
1. פארוואס כרמלית און נישט רשות הרבים? דער רמב״ם זאגט בפירוש „נעשה כרמלית” — דער עמוד האט שוין נישט גענוג שיעור פאר רשות היחיד (ווייניגער ווי עשרה טפחים הויך), אבער ס׳איז אויך נישט ממש רשות הרבים.
2. וואס מיינט „כולו”? נישט אז יעדע אינטש איז באדעקט מיט נעגל (וואס וואלט געמאכט אז מ׳קען גארנישט אנהענגען), נאר אז יעדע עטליכע טפחים איז דא א האק, אזוי אז מ׳קען נאך אלץ נוצן. דער רמב״ם שרייבט בפירוש „תולין בו את היתדות ומשתמשים בהם”.
3. דער רמב״ם לערנט די גמרא אנדערש ווי רוב ראשונים: רש״י, ראב״ד, און אנדערע ראשונים לערנען די גמרא בכלל אנדערש. דער רמב״ם זאגט נישט אז די יתד מאכט דעם אונטערשטן טייל פאר א חלק פון רשות הרבים (ווי „אמה שמקפת הכל”), נאר בלויז אז מ׳רעכנט דעם גובה אנדערש.
4. פראקטישע נפקא מינה: היינטיגע צייטן איז עס נישט אזוי נוגע למעשה, ווייל לויט פילע מפורשים איז נישטא קיין רשות הרבים דאורייתא היינט.
—
הלכה י״א – חור ברשות היחיד און חור ברשות הרבים
דער רמב״ם: „חור רשות היחיד הרי הוא כרשות היחיד. חור רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא אם כן יש בו ארבעה על ארבעה.” כיצד: „אם יש בו ארבע על ארבע וגבוה עשרה — רשות היחיד. ואם אין גבוה עשרה — הרי זה כרמלית. ואם אין בו ארבע על ארבע — הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלשה, שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ.”
פשט
א לאך (חור) אין א וואנט פון רשות היחיד איז אויטאמאטיש רשות היחיד, אן קיין תנאים. אבער א לאך אין א וואנט לעבן רשות הרבים איז נישט אויטאמאטיש רשות הרבים — עס ווענדט זיך אין דעם שיעור: ד׳ על ד׳ וגבוה י׳ = רשות היחיד; ד׳ על ד׳ אבער נישט גבוה י׳ = כרמלית; ווייניגער ווי ד׳ על ד׳ אבער גבוה ג׳ = מקום פטור; ווייניגער ווי ג׳ = כארץ (חלק פון רשות הרבים).
חידושים
1. דער יסוד פון דעם חילוק: רשות היחיד באלאנגט פאר איין מענטש — אלעס וואס איז אין זיין רשות (אפילו א לאך אין זיין וואנט) איז זיינס, אן קיין תנאי פון שיעור. רשות הרבים אבער דארף האבן א צורה וואס די רבים קענען ממש נוצן — דערפאר איז נישט יעדע לאך אויטאמאטיש רשות הרבים. רשות היחיד גייט ביז רקיע אן שיעור, משא״כ רשות הרבים איז נאר ביז י׳ טפחים, ווייל עס דארף זיין א פלאץ וואס האט א צורה פאר באנוצונג דורך רבים.
2. חור vs. בור: א חור (לאך אין א וואנט) איז בעצם אן אנדערע זאך ווי א בור (לאך אין דער ערד). די איינציגע ענליכקייט איז אז ביידע האבן די דריי שיעורים (רשות היחיד, כרמלית, מקום פטור), אבער א חור איז א לאך אין א וואנט (אין דער זייט), און א בור איז א לאך אין דער ערד (אראפ).
3. קשיא — ווי קליין קען א חור זיין? אויב יעדע קליינע לאך אין א וואנט ברשות הרבים איז שוין נישט רשות הרבים (נאר מקום פטור אויב גבוה ג׳), איז דאס א גרויסער חידוש. ביי א בור האט מען נישט געזאגט אז א פיצי בור ווערט אויס רשות הרבים. א רשות הרבים וואס גייט בארגיג — זאל מען זאגן אז ס׳ענדיגט זיך רשות הרבים ווען ס׳ווערט אביסל טיפער? דער תירוץ: א חור (אין א וואנט) איז א גאנצע אנדערע זאך ווי א בור (אין דער ערד), און מ׳קען נישט פארגלייכן.
4. דער שיעור-סיסטעם: ווייניגער ווי 3 טפחים = בטל (לבוד); פון 3 טפחים אבער ווייניגער ווי 4 על 4 = מקום פטור; 4 על 4 אבער ווייניגער ווי 10 טפחים = כרמלית; 4 על 4 און 10 טפחים = רשות היחיד.
—
הלכה י״ב – דינים פון כרמלית און מקום פטור
דער רמב״ם: „רשות היחיד ומקום פטור מטלטלין בכולן, אפילו היה אורך כל אחת מהן כמה מילין. אבל רשות הרבים והכרמלית אין מטלטלין בהן אלא בתוך ארבע אמות. ואם העביר או הושיט או זרק חוץ לארבע אמות – ברשות הרבים חייב, ובכרמלית פטור, לפי שאיסור הכרמלית מדבריהם, מפני שהיא דומה לרשות הרבים, שמא תתחלף ברשות הרבים.”
פשט
רשות היחיד און מקום פטור – מ׳מעג טראגן אין זיי אן א שיעור. רשות הרבים און כרמלית – נאר אינערהאלב 4 אמות. דער חילוק: אין רשות הרבים איז מען חייב, אין כרמלית פטור אבל אסור (דרבנן).
חידושים
1. מקום פטור כמה מילין: דער רמב״ם זאגט אז אפילו מקום פטור קען זיין „כמה מילין” – וואס איז שווער, ווייל מקום פטור מוז זיין ווייניגער ווי ד׳ על ד׳. דער תירוץ: עס רעדט זיך פון א שמאלע, לאנגע פלאץ – א מקום המוקף מחיצות וואס איז ווייניגער ווי ד׳ על ד׳ אין ברייט אבער זייער לאנג.
2. טעם פון איסור כרמלית: דער רמב״ם גיט א טעם – „שמא תתחלף ברשות הרבים” – אויב מ׳וועט מיינען מ׳מעג טראגן אין כרמלית, וועט מען קומען צו טראגן אין רשות הרבים.
3. כרמלית איז קלאר א חומרא דרבנן, נישט א קולא: מדאורייתא וואלט א פלאץ וואס פעלט עפעס פון זיין א רשות היחיד (למשל, נישט הויך צען טפחים אבער ברייטער ווי ד׳ טפחים) געווען א מקום פטור – מ׳וואלט געמעגט טראגן צו איר, פון איר, און אין איר. די חכמים האבן עס מחמיר געווען און געמאכט א כרמלית. מ׳קען נישט זאגן אז חכמים האבן „געמאכט” א רשות היחיד – רשות היחיד איז א דין דאורייתא. חכמים האבן נאר געמאכט אז געוויסע פלעצער וואס זענען מדאורייתא מקום פטור, זאלן האבן חומרות ווי רשות היחיד (מ׳טאר נישט טראגן אינעווייניק) און חומרות ווי רשות הרבים (מ׳טאר נישט אריינטראגן פון רשות הרבים).
—
הלכה י״ב (המשך) – מלאכה שאינה צריכה לגופה אין כרמלית
דער רמב״ם: „לפיכך, אם לא היה צריך לגוף ההוצאה, כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יזוקו בו רבים, וכיוצא בזה – מותר.”
פשט
ווען מ׳דארף נישט די הוצאה לגופה (ווי אוועקנעמען א דארן אז מ׳זאל נישט ניזוק ווערן), איז עס מותר אין כרמלית.
חידושים
1. קשיא לויט׳ן רמב״ם׳ס שיטה: דער רמב״ם האלט דאך אז מלאכה שאינה צריכה לגופה איז חייב מדאורייתא! פארוואס זאל דאס העלפן? תירוץ: אפשר ביי א דרבנן (כרמלית) איז דא א קולא ווען עס איז „שאינה צריכה לגופה” – א שבות דשבות. אדער: דער טעם פון „שמא תתחלף” פאסט נישט ווען עס זעט נישט אויס ווי א נארמאלע הוצאה – ווען מ׳זעט איינעם אוועקנעמען א קוץ, זעט עס נישט אויס ווי טראגן, ממילא וועט מען נישט קומען צו טראגן אין רשות הרבים.
2. וואס מיינט „כיוצא בזה”? אנדערע סארטן היזק. אבער ווען עס איז „צורך לגופו או למקומו” (מ׳וויל טאקע די זאך אדער דעם פלאץ
), לכאורה איז נישטא קיין היתר – ווייל דעמאלטס איז עס צו דומה צו א נארמאלע הוצאה, און מ׳וועט קומען צו טראגן אין רשות הרבים. דאס בלייבט אביסל אפן.
3. ברשות הרבים – קוץ: אין רשות הרבים גופא מעג מען אוועקנעמען א קוץ נאר „פחות פחות מד׳ אמות” (ווייניגער ווי 4 אמות אויף א מאל). אבער אין כרמלית מעג מען עס טון געהעריג (אן דעם באגרעניצונג).
—
הלכה י״ב (המשך) – מקום פטור: אריין- און ארויסטראגן
דער רמב״ם: „כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור, כך מותר להכניס ממנו לרשות היחיד או לרשות הרבים או לכרמלית, ולהוציא מהן אליו.”
פשט
מקום פטור איז גרינגער ווי רשות היחיד – נישט נאר מעג מען טראגן אינעווייניג, נאר מ׳מעג אויך אריינטראגן און ארויסטראגן פון/צו אלע אנדערע רשויות.
חידושים
1. מקום פטור – וואס פאר א גדר? מקום פטור איז נישט ממש בטל צום פלאץ דערנעבן (ווייל דעמאלטס וואלט עס געווארן רשות הרבים), נאר עס איז א באזונדערע רשות וואס האט א ספעציעלע קולא – מ׳מעג טראגן סיי אינעווייניג, סיי אריין/ארויס פון אלע רשויות.
2. כרמלית – פארקערט פון מקום פטור: כרמלית האט א חומרא: מ׳טאר נישט טראגן מער ווי ד׳ אמות אינעווייניג, און מ׳טאר נישט טראגן פון/צו רשות היחיד אדער רשות הרבים. דער מוציא/מכניס איז פטור אבל אסור (דרבנן).
3. קשיא פון פרי חדש – פארוואס טאר מען נישט טראגן פון רשות הרבים צו כרמלית? אויב כרמלית איז אסור ווייל עס איז „דומה לרשות הרבים” – זאל מען דאך מעגן טראגן פון רשות הרבים צו כרמלית, ווי פון רשות הרבים צו רשות הרבים (וואס איז מותר בפחות מד׳ אמות)! תירוץ א: פארקערט – דעמאלטס איז כרמלית צו דומה צו רשות היחיד, און מ׳וואלט געקומען צו טראגן פון רשות הרבים צו רשות היחיד. תירוץ ב: מ׳קען נישט מאכן גרינגער ווי אנדערע רשויות – כרמלית איז א גדר לעצמו, און אן דעם גדר וואלט עס געווען א מקום פטור אדער א רשות היחיד. דער רמב״ם מיינט נישט אז ס׳איז ממש רשות הרבים – ס׳איז דומה צו רשות הרבים און לפעמים דומה צו רשות היחיד. דאס בלייבט נישט פולשטענדיג אויסגעקלערט.
—
הלכה י״ד – המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד וכרמלית באמצע
דער רמב״ם: „המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, או מרשות הרבים לרשות הרבים, וכרמלית באמצע – פטור. וכן המושיט או הזורק מזה לזה וכרמלית באמצע – פטור.”
פשט
ווען מ׳טראגט פון רשות היחיד צו רשות היחיד (אדער רשות הרבים צו רשות הרבים) דורך א כרמלית, איז מען פטור אבל אסור.
חידושים
1. וואס איז דער חידוש? לכאורה אז ס׳איז פטור איז פשוט – אפילו ווען רשות הרבים וואלט געווען באמצע (אנשטאט כרמלית) וואלט ער געווען פטור. דער חידוש איז אז ס׳איז אסור – די חכמים וואס האבן אסור געמאכט טראגן אין כרמלית, האבן אויך אסור געמאכט טראגן פון רשות היחיד צו רשות היחיד דורך א כרמלית.
2. לשון הרמב״ם: דער רמב״ם וואלט געדארפט זאגן „אסור” אנשטאט „פטור”, ווייל דער עיקר חידוש איז דער איסור דרבנן. אבער ווייל דער רמב״ם האט נאך נישט אנגעהויבן רעדן וועגן דרבנן-איסורים (ער וועט דאס ברענגען שפעטער), בלייבט ער ביי דער לשון „פטור” – אבער ער מיינט פטור אבל אסור.
—
הלכה: המוציא מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והכניסו לרשות היחיד
דער רמב״ם: „המוציא חפץ מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והכניסו לרשות היחיד – פטור. או הוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והוציאו לרשות הרבים – פטור.”
פשט
ווען מ׳טראגט פון רשות הרבים, לייגט אראפ אין כרמלית, און דערנאך נעמט עס ווייטער צו רשות היחיד – איז מען פטור פון חיוב דאורייתא (פון טראגן רשות הרבים צו רשות היחיד), ווייל די הנחה אין כרמלית האט אפגעהאקט דעם מעשה.
חידושים
סתירה צווישן צוויי הלכות: אין דער פריערדיגער הלכה זאגט דער רמב״ם אז כרמלית באמצע מאכט דיך נישט גרינגער (ס׳איז אסור מדרבנן צו טראגן דורך כרמלית). אבער דא זאגט ער אז כרמלית יא מאכט דיך גרינגער – ס׳ראטעוועט דיך פון חיוב דאורייתא!
תירוץ: ס׳איז נישט דרבנן וואס פטר׳ט אים – אפילו ביי א מקום פטור וואלט ער געווען פטור. די הנחה אין כרמלית ברעכט אפ דעם מעשה הוצאה גענוי ווי א הנחה אין מקום פטור וואלט. דער חידוש איז אז די חומרא פון כרמלית (אז מ׳טאר נישט טראגן אהין) מאכט נישט אז מ׳זאל אויך מחמיר זיין צו רעכענען עס ווי א המשך פון דער הוצאה.
—
הלכה: המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור
דער רמב״ם: „המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר במקום פטור בהילוכו – חייב. ואין צריך לומר בזורק שעבר החפץ במקום פטור.”
פשט
ווען מ׳גייט פון רשות היחיד צו רשות הרבים דורך א מקום פטור אן אפשטעלן זיך – איז מען חייב, ווייל מהלך אינו כעומד (גיין איז נישט ווי שטיין). נאר ווען מ׳שטעלט זיך אפ (עומד) אין מקום פטור, ברעכט עס אפ דעם מעשה.
חידושים
ביי זורק (ווארפן) איז עס נאך מער פשוט – אז דער חפץ פליט דורך מקום פטור אן אפשטעלן זיך, איז ער חייב, ווייל עובר אינו כמי שהונח (דורכפליען איז נישט ווי אראפלייגן).
—
הלכה: עומד במקום פטור ונוטל/נותן
דער רמב״ם: „העומד במקום פטור ונוטל חפץ מרשות היחיד ונותנו לרשות הרבים, או נוטל מרשות הרבים ונותנו לרשות היחיד – פטור.”
פשט
ווער עס שטייט אין א מקום פטור (צווישן רשות היחיד און רשות הרבים) און נעמט א חפץ פון איינע און לייגט עס אין דער אנדערער – איז פטור, ווייל ער שטייט אין מקום פטור.
חידושים
חקירה: מ׳קען טענה׳ן אז דאס הייסט נישט „געסטאפט” – ער נעמט דאך איבער און טראגט עס, ער סטאפט נישט ממש. אבער דער רמב״ם האלט אז דאס הייסט יא געסטאפט – ווייל ער איז נח (רוט) אין מקום פטור, איז עס גענוג צו ברעכן אפ דעם מעשה. דאס איז אנדערש ווי מהלך (דורכגיין), וואו מ׳זאגט מהלך אינו כעומד.
—
הלכה: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה מיט שמאלע באזע
דער רמב״ם: „העמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, ואין בעיקרו ארבעה, ואין בו בגובה הקצר שלושה – הרי זה רשות היחיד, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב.”
פשט
אן עמוד אין רשות הרבים וואס איז 10 טפחים הויך און 4 ברייט אויבן, אבער דער אונטערשטער טייל איז שמאלער ווי 4 (אזוי ווי אן „אפסייד דאון קאון”), און דער שמאלער טייל איז ווייניגער ווי 3 טפחים הויך – איז עס רשות היחיד.
חידושים
דער יסוד איז לבוד – וויבאלד צווישן דעם פלאץ וואו עס ווערט 4 טפחים ברייט און דער ערד איז ווייניגער ווי 3 טפחים, רעכנט מען עס ווי גוד אחית מחיצתא – די מחיצה גייט אראפ ביז דער ערד. ווען עס וואלט געווען 3 טפחים אדער מער, וואלט עס געווען א באזונדערע רשות (מקום פטור, ווייל עס האט נישט 4 על 4 אויף 10 הויך).
—
הלכה: תל המתלקט
דער רמב״ם: „תל המתלקט עשרה טפחים מתוך ארבע אמות – הרי זה רשות היחיד, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב.”
פשט
א בערגל אין רשות הרבים וואס גייט ארויף 10 טפחים אינערהאלב 4 אמות (steep enough) – איז רשות היחיד.
חידושים
1. אויב עס נעמט מער ווי 4 אמות צו שטייגן 10 טפחים, איז עס בלויז א הויכע רשות הרבים, נישט א באזונדערע רשות. אבער אויב „within” 4 אמות קומט מען אן צו 10 טפחים, קוקט מען עס אן ווי א ברייטע מחיצה/וואנט.
2. פארוואס דוקא 4 אמות? עס ווערט פארבונדן מיט דעם דין פון גוד אסיק – פון וואו עס איז 4 טפחים ברייט, רעכנט מען אז אויך דארט וואו עס איז שמאלער, איז עס ווי 4.
3. שאלה: צי מעסט מען די 4 אמות לויט דער קרומער אויבערפלאך (surface distance) אדער דער גראדער הארעזאנטאלער אפשטאנד פון אונטן? (נישט אויסגעלייזט)
4. ר׳ חיים ווערט דערמאנט אז ער האט געוואלט פארשטיין וואו גענוי איז די מחיצה אין אזא תל.
—
הלכה: רשות היחיד עולה עד לרקיע – קנה ברשות היחיד
דער רמב״ם: „הנותן קנה ברשות היחיד, אפילו גבוה מאה אמה, וזורק מרשות הרבים ונח על גבו – חייב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע.”
פשט
א שטאנג אין רשות היחיד, אפילו 100 אמה הויך – ווער עס ווארפט פון רשות הרבים און עס בלייבט ליגן אויבן, איז חייב, ווייל רשות היחיד גייט ביז׳ן הימל.
חידושים
1. גרונט-שאלה: פארוואס איז רשות היחיד עולה עד לרקיע אבער רשות הרבים נישט? תירוץ: רשות הרבים איז דעפינירט דורך שימוש – העכער ווי 10 טפחים נוצט מען נישט. רשות היחיד איז דעפינירט דורך גדרים/מחיצות – דער יחיד׳ס רשות ענדיגט זיך נישט ביי 10 טפחים.
2. הנחה דארף זיין: אויב עפעס בלייבט אין דער לופט העכער רשות היחיד אן הנחה, איז נישטא קיין חיוב. נאר ווען עס ליגט אויף עפעס (ווי דער קנה), איז דא הנחה.
3. שאלה וועגן ד׳ על ד׳: דער קנה אויבן האט נישט 4 על 4 טפחים – פארוואס איז דאך דא הנחה? א מעגליכע סברא: דער קנה איז פארבונדן צו דער ערד פון רשות היחיד, אזוי ווי א המשך פון דער ערד, און דעריבער דארף מען נישט ד׳ על ד׳ אויבן.
4. [דיגרעסיע: פליען מיט א פלעין] — שאלה וועגן פליען העכער א מקום המנוגע, אדער א כהן העכער א בית הקברות. „עד לרקיע” איז מסתמא א גוזמא. אויך, אין א פלעין איז נישטא קיין הנחה.
—
הלכה: אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים
דער רמב״ם: „אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים, וזרק ונח על נופו – פטור, שהרי אין הנוף הולך אחר העיקר.”
פשט
א בוים וואס שטייט אין רשות היחיד אבער זיינע צווייגן שטעקן זיך ארויס אין רשות הרבים – ווער עס ווארפט פון רשות הרבים און עס פאלט אויף די צווייגן (וואס זענען אין דער לופט פון רשות הרבים) – איז פטור, ווייל דער נוף גייט נישט נאך דעם עיקר (שטאם).
חידושים
1. מען וואלט געקענט טענה׳ן פארקערט: אויב מען ווארפט אויף די צווייגן, זאל מען זיין חייב ווייל „הנוף הולך אחר העיקר” – דער עיקר שטייט אין רשות היחיד! אבער דא גייט מען נישט נאך דעם עיקר, נאר מען קוקט וואו די זאך אליין איז – און די צווייגן זענען אין דער לופט פון רשות הרבים, וואס איז העכער ווי 10 טפחים (נישט רשות הרבים).
2. עס איז דא א מחלוקת אין דעם ענין, אבער דער רמב״ם פסק׳נט פטור.
3. פטור אבל אסור – מען טאר נישט לכתחילה דאס טון.
—
הלכה: קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל
דער רמב״ם: „קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל, וזרק והניח על גביו – פטור, שהרי רשות הרבים אינה עולה עד עשרה.”
פשט
א שטאנג אין רשות הרבים מיט א קערבל אויבן – ווער עס ווארפט און עס בלייבט ליגן אויבן – איז פטור, ווייל רשות הרבים גייט נישט העכער ווי 10 טפחים.
חידושים
1. פארוואס דארף דער רמב״ם דערמאנען א טרסקל (באסקעט/כלי קיבול)? לכאורה זאל עס זיין פטור אפילו אן א טרסקל.
2. מגיד משנה: די הלכה איז אפילו פחות מעשרה – ווייל רשות הרבים גייט נישט ארויף ביז׳ן הימל, דארף עס ממש פאלן אויף דער ערד צו זיין חייב.
3. ראב״ד׳ס השגה: דער ראב״ד זאגט בפירוש אז אפילו עד עשרה (ווייניגער ווי 10) איז פטור – עס איז נישט רשות היחיד (קיין מחיצות), און נישט רשות הרבים (נישט אויף דער ערד), אלזא איז עס א כרמלית, און פטור אבל אסור.
4. ראב״ד vs. רמב״ם: דער ראב״ד האלט אז למעלה מעשרה ברשות הרבים איז נישט רשות היחיד ווייל ס׳איז נישט דא קיין מחיצה, נאר א כרמלית.
5. קשיא אויף דעם פטור ביי אונטער עשרה: פארוואס זאל מען זיין פטור ביי אן עמוד אונטער עשרה? דער עמוד איז א „פרעמד געוואוקס” — ער באלאנגט נישט צו רשות הרבים, ער איז עפעס אנדערש (עמודים לקשט).
6. מגיד משנה׳ס שיטה: דער מגיד משנה טענה׳ט אז דער רמב״ם איז בעצם מודה צום ראב״ד. דער רמב״ם זאגט עס נאר כדי צו מסביר זיין פארוואס ס׳איז אנדערש פון רשות היחיד — ביי רשות היחיד וואלט מען געווען חייב ווייל עולה עד לרקיע, אבער ביי רשות הרבים איז יעדע זאך העכער פון ג׳ טפחים א „חלוקה רשות לעצמה.” דאס איז „אביסל א דוחק, אבער ס׳איז טאקע שווער.”
—
הלכה: הזורק ונתחב בכותל — גוש של חול או בוץ
דער רמב״ם: „הזורק ד׳ אמות ברשות הרבים ונתחב בכותל — גוש של חול או של בוץ ונדבק בכותל — פטור מחילול.”
פשט
איינער ווארפט א קלעבעדיגע זאך (זאמד/בלאטע) און עס קלעבט זיך אן אויפ׳ן וואנט.
חידושים
1. אם נדבק למעלה מעשרה טפחים — כזורק באויר, ווייל למעלה מעשרה ברשות הרבים איז מקום פטור, דעריבער פטור.
2. אם נדבק למטה מעשרה טפחים — כזורק בארץ וחייב, ווייל ס׳איז אין אויר רשות הרבים.
3. דער כותל הייסט א מקום ד׳ על ד׳, דעריבער ציילט עס אלס הנחה.
4. אבער ביי חור כל שהוא (א קליין לעכל אין וואנט) — פטור, ווייל דער לאך איז נישט ד׳ על ד׳, און מ׳זאגט נישט חוקקין להשלים (מגיד משנה).
—
הלכה: זרק קנה או רומח מרשות היחיד לרשות הרבים
דער רמב״ם: „זרק קנה או רומח ברשות היחיד ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד – פטור, שאין מקצתו מקום פטור.”
פשט
א קנה/שפיז וואס איז העכער פון י׳ טפחים, ווערט אריינגעשטעקט שטייענדיג אין רשות הרבים — פטור ווייל א טייל דערפון איז למעלה מעשרה (מקום פטור).
חידושים
1. קשיא: פארוואס זאגט מען נישט פארקערט — חייב, ווייל מקצתו במקום חייב (דער אונטערשטער טייל שטייט אויף רשות הרבים)?
2. תירוץ: ווי מ׳האט פריער געלערנט, מ׳דארף עוקר זיין און מניח זיין די גאנצע זאך — אויב א טייל איז אין מקום פטור, איז נישט דא א שלימות׳דיגע הנחה ברשות הרבים. דאס איז א יסוד: ביי הוצאה דארף מען די גאנצע זאך.
—
הלכה: הזורק כלי גדול מרשות היחיד לרשות הרבים
דער רמב״ם: „הזורק כלי מרשות היחיד לרשות הרבים, והיה הכלי גדול ויש בו ד׳ על ד׳ בגובה עשרה – פטור, לפי שכלי זה רשות היחיד גמורה, ונמצא כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.”
פשט
א כלי וואס איז אליין ד׳ על ד׳ בגובה י׳ איז א רשות היחיד — ווען מ׳ווארפט עס, איז עס כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.
חידושים
1. חשוב׳ע קשיא: אויב מ׳ווארפט דעם כלי פון רשות הרבים צו רשות היחיד — ער האט דאך געמאכט אן עקירה פון רשות הרבים! ווען ער הייבט אויף דעם כלי אין רשות הרבים, איז דער כלי אבער א רשות לעצמו. דער רמב״ם זאגט נאר „כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.”
2. כרמלית-כלי: וואס איז מיט א כלי וואס איז ד׳ על ד׳ אבער פחות מעשרה (דין כרמלית)? דער רמב״ם רעדט נישט דערפון; עס ווערן געברענגט שפעטערדיגע פוסקים וואס דיסקוטירן דאס.
3. [דיגרעסיע: פארוואס איז די גמרא אזוי מאריך אין הלכות הוצאה?] פראקטיש קומען אזעלכע קעיסעס (ווארפן א פרידזשידער-באקס בשבת) זייער זעלטן פאר. דער זוהר הקדוש (ר׳ שמעון) זאגט אז ווען עפעס שטימט נישט אין פסוקים/סתירות, מוז מען זאגן אז ס׳מיינט באהאלטענע אגדות/סודות — אזוי אויך מוז מען זאגן אז די אריכות פון הלכות הוצאה אנטהאלט טיפע סודות התורה, נישט בלויז פראקטישע הלכה. דער רמב״ם׳ס שיטה איז פשוט צו שרייבן די מסקנה פון די גמרא — „ווילסט לערנען די דעטאלן? פיגער עס אליינס אויס.”
—
הלכה: בור ט׳ ברשות הרבים — עקירה/הנחה ומחיצה כאחת
דער רמב״ם: „בור ט׳ ברשות הרבים ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימה לעשרה – פטור. עקירה ומחיצה כאחת – פטור.” אויך פארקערט: „היה הבור עשרה (רשות היחיד) והשליך לתוכה חוליא מיעטו לעשרה – פטור.”
פשט
א בור פון ט׳ טפחים (כרמלית, אויב ד׳ על ד׳) — איינער קראצט ארויס א שטיקל פון אונטן און מאכט עס י׳ (רשות היחיד). ער איז פטור ווייל עקירה ומחיצה כאחת. אויך פארקערט — א בור פון י׳ וואס מ׳פילט אן ביז ס׳ווערט ט׳ — פטור, ווייל הנחה ומחיצה כאחת.
חידושים
1. יסוד: מ׳קען נישט מאכן הוצאה ומחיצה כאחת. קודם דארף זיין א רשות, און נאכדעם קען מען מוציא/מכניס זיין.
2. ביי עקירה: ווען ער האט אויפגעהויבן די חוליא, איז עס נאך געווען א חלק פון רשות הרבים (כרמלית), ווייל דער בור איז נאך נישט געווען י׳. ערשט נאך דער עקירה ווערט עס רשות היחיד — אבער דעמאלטס איז שוין די עקירה פארביי. אלזא: עקירה פון רשות הרבים צו רשות הרבים.
3. ביי הנחה (פארקערט): ווען ער ווארפט אריין די חוליא, איז בשעת הנחה דער בור שוין נישט מער רשות היחיד (ווייל ס׳ווערט מיעוט לעשרה). אלזא: הנחה אין א כרמלית, נישט רשות היחיד — פטור.
4. אינטערעסאנטע נקודה: מ׳קען מחלק זיין צווישן „אנפאנג הנחה” (ווען דער זאמד הייבט אן טאטשן דעם פלאר) און „סוף הנחה” (ווען אלעס ליגט שוין) — דאס קען א נפקא מינה מאכן ביי דעם דין.
5. חורש: ביים אויסקראצן די חוליא איז ער אויך עובר אויף חורש (אדער עכ״פ אוזר חורש), אבער דאס איז א צדדי׳גע נקודה.
—
הלכה: דף על גבי יתדות — מחיצה והנחה באין כאחת
דער רמב״ם: „הזורק דף והניחה על גבי יתדות ברשות הרבים ונעשית רשות היחיד — אפילו כלי על גבי דף — פטור, שעשיית המחיצה והנחת הכלי באין כאחת.”
פשט
ווען איינער ווארפט א פלאכע ברעט (דף) וואס פאלט אויף שטעקנס (יתדות) אין רשות הרבים און עס ווערט א רשות היחיד (צען טפחים הויך), און אפילו אויב אויפן ברעט איז געלעגן א כלי — ער איז פטור, ווייל די שאפונג פון דער מחיצה און די הנחה פון דעם כלי קומען אין איין מאמענט.
חידושים
דער גרויסער חידוש: מען רעכנט נישט לויט ווען דו האסט אנגעהויבן טון די מלאכה. מען וואלט געקענט זאגן: דו האסט בפועל געטראגן פון איין רשות צום אנדערן, אבער מען קוקט עס אן „זייער טעכניש” — מען דארף א כשר׳ע עקירה און א כשר׳ע הנחה, און אויב איינע פון זיי איז נישט דא (ווייל די רשות עקזיסטירט נאך נישט אדער שוין נישט), איז מען פטור.
—
הלכה: בור ברשות הרבים — חולקה ע״י מחיצה
דער רמב״ם: „בור שעומקה עשרה ורחבה שמונה ברשות הרבים, זרק לתוכה מחיצה וחולקה הבור ברחבה לשנים – פטור, שבטלה המחיצה ונמצא כל מקום אין בו ארבעה על ארבעה.”
פשט
א גרוב אין רשות הרבים וואס איז טיף צען און ברייט אכט (רשות היחיד) — ווען מען ווארפט אריין א מחיצה וואס צעטיילט עס אין צוויי, ווערט יעדער חלק ווייניגער פון ד׳ טפחים, און עס איז מער נישט קיין רשות היחיד.
חידושים
דאס איז נאך א קעיס פון „מחיצה והנחה כאחת” בפארקערטן — דא ווערט די רשות היחיד בטל אין מאמענט פון הנחה, אנשטאט נתהווה.
—
הלכה: בור מלאה מים — מים אינן מבטלין מחיצות
דער רמב״ם: „בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, מלאה מים — הנוטל מתוכה ונותן על גבה, חייב, שאין המים מבטלין מחיצות.”
פשט
א גרוב אין רשות הרבים וואס איז טיף צען און ברייט ד׳, אפילו ווען זי איז פול מיט וואסער, בלייבט זי א רשות היחיד. וואסער איז נישט מבטל מחיצות.
חידושים
1. מים לעומת פירות: ווען די גרוב איז פול מיט פירות — פטור, ווייל פירות פילן אויס דעם שטח און מען קען נישט אריינגיין אן ארויסנעמען זיי. אבער מים — א מענטש קען נאך אלץ אריינגיין אין וואסער, דער שיעור פון דער גרוב בלייבט, דעריבער בלייבט עס רשות היחיד.
2. לאנגע דיסקוסיע — צי פירות מבטל רשות היחיד פון א הויז: אויב מען פילט אן א הויז (וואס איז א „עכטע” רשות היחיד מיט מחיצות) מיט פירות ביז עס בלייבט ווייניגער פון ד׳ טפחים פלאץ — ווערט עס אויס רשות היחיד? חילוק: ביי א בור אין רשות הרבים וואס איז נאר רשות היחיד ווייל זי האט א שיעור (עומק י׳ ורוחב ד׳), ווען פירות פילן עס אויס ווערט דער קליינער שטח בטל צו רשות הרבים. אבער ביי א הויז פון א מענטש — וואס איז דער „טאטע פון אלע רשויות היחיד” — איז עס מסתבר אז עס בלייבט רשות היחיד אפילו ווען עס איז אנגעפילט, ווייל דער עיקר רשות היחיד איז די מחיצות, נישט דער שטח.
3. [דיגרעסיע: פשט פון „רשות היחיד”] — דער אמת׳ער פשט פון „רשות היחיד” איז „א רשות פון א יחיד” — א פלאץ וואו א מענטש וואוינט. די הלכה דערפון איז אבער באזירט אויף מחיצות, וואס מאכט עס ענליך צו דעם אמת׳ן רשות היחיד. דעריבער איז א הויז מיט מחיצות אנדערש פון א בור אין רשות הרבים.
4. פראקטישער שאלה: קען מען א „סטאָרעדזש” פול שטופן מיט מענטשן ביז עס בלייבט ווייניגער פון ד׳ טפחים, און דעמאלטס ארויסנעמען עפעס שבת ווייל עס איז א מקום פטור? דאס בלייבט אלס א שאלה.
—
הלכה: רקק (אמת המים) ברשות הרבים
דער רמב״ם: „רקק מים שהרבים מהלכין בו — אם אין בעומקו עשרה טפחים, הרי הוא כרשות הרבים… ואם יש בה עשרה ויותר — הרי היא כרמלית כשאר הימים. ואם יש ברחבו ארבעה טפחים — הרי היא כרמלית, ואין בו ארבעה טפחים — הרי היא מקום פטור.”
פשט
א פלאכע טייכל וואסער אין רשות הרבים: אויב עס איז נישט טיף צען טפחים — איז עס ווי רשות הרבים (ווייל מענטשן גייען דורך אדער שפרינגען אריבער). אויב עס איז טיף צען — ווערט עס א כרמלית ווי אלע ימים. אויב עס איז טיף צען אבער שמאל (ווייניגער פון ד׳ טפחים) — איז עס א מקום פטור.
חידושים
1. וואס איז א „רקק”: „רקק” מיינט נישט א שפייעכץ (ווי דער ווארט קען אויסזען), נאר אן „אמת המים” — א פלאכע, שעלאָו וואסער-שטראם. „דומה לרקק” מיינט עפעס פלאכעס, נידריגעס.
2. דער עיקר חילוק: ביי רשות הרבים איז דער תנאי אז „רבים” דארפן קענען גיין דארט. אויב מענטשן גייען אין דעם וואסער (אדער קענען גיין), איז עס נאך אלץ חלק פון רשות הרבים. נאר ווען עס ווערט צען טפחים טיף — גייען מענטשן נישט דערין, און עס ווערט א כרמלית ווי אלע ימים.
3. [דיגרעסיע: קריעת ים סוף] — ביי קריעת ים סוף, ווען די אידן זענען דורכגעגאנגען, איז עס נישט געווען שבת. אבער לויט דעם דין — ווען מענטשן גייען דורך אין וואסער וואס איז נישט טיף צען טפחים, איז עס רשות הרבים.
—
כללי׳דיגע הערות
– אלע דינים פון „מחיצה והנחה באין כאחת” זענען פטור אבל אסור, און דעריבער שטייט עס נישט אין שולחן ערוך — ווייל עס איז נישט נוגע למעשה לענין עונש אדער חטאות.
– דאס איז דער סוף פון דעם לימוד פון הלכות תולדות הרשויות בשבת אין פרק י״ד.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק י״ד – ארבע רשויות של שבת
הקדמה לפרק י״ד
Speaker 1:
א גוטן, א גוטן, טייערע חברים, מיר לערנען רמב״ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י״ד. מיר האבן שוין געענדיגט די ל״ט מלאכות, און די לעצטע פאר סימנים רעדן אלעס וועגן די מלאכה פון הוצאה. די פריערדיגע צוויי פרקים האבן מיר שוין גערעדט די עיקר דין הוצאה, די דין פון עקירה, וואס דאס איז אז יעדע הוצאה בשבת דארף זיין עקירה והנחה, און עס דארף זיין עקירה והנחה באופן וואס ער האט געטראכט, דאס איז מלאכת מחשבת, מיט די אלע הלכות וואס מיר האבן געלערנט אין פרק י״ג.
דא גייט אונז דער רמב״ם געבן מער די סדר. דער אמת איז, אז לויט וויאזוי דער רמב״ם איז מסדר זאכן, וואלט אפשר דאס געווען א גוטע אנהייב צו גאנץ הלכות הוצאה בשבת, ווייל דא הייבט דער רמב״ם אן מיט וואס זענען די רשויות דארבעה של שבת. דער רמב״ם גייט אויסרעכענען די ארבע רשויות לשבת, אז עס איז דא פיר רשויות לענין שבת. און דער רמב״ם הייבט אן מיט רשות הרבים, ווייל רשות הרבים איז ווי די עיקר יציאת שבת שפילט זיך אפ, ווייל אדער מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אדער ד׳ אמות ברשות הרבים. ער הייבט אן מיט רשות הרבים.
הלכה א – רשות הרבים
איזהו רשות הרבים? זאגט דער רמב״ם, וואס איז רשות הרבים? מדבריות ויערים ושווקים. איך וואלט אנגעהויבן פון שווקים. שווקים איז די מערסטע רשות הרבים. ער מיינט א גאס וואו מענטשן דרייען זיך, וואו מענטשן טוען סחורות. דאס איז רשות הרבים. דער רמב״ם לייגט צו אז אויך מדבריות אדער וועלדער הייסט אויך רשות הרבים. דער פשט פון דעם איז לכאורה, דער רמב״ם זאגט אז רשות הרבים איז נישט פשט דווקא וואו די רבים זענען, נאר אלע פלעצער וואו די רבים קענען זיין. א מדבר איז א פלאץ וואס איז אפן. מענטשן וואס גייען פון איין לאנד צו די אנדערע, אדער שיירות גייען פלעצער, האבן זיי די רעכט דורכצוגיין מדבריות. און מדבריות איז נישט קיין פלאץ וואו איינער האט געלייגט דערויף בעלות. און דאס זעלבע זאך מיט וועלדער. א וואלד איז א פלאץ וואו מען קען אדורך גיין.
דיסקוסיע: די קשיא פון מדבר און די גמרא
און די מפרשים אויפן רמב״ם מוטשען זיך אביסל מיט דעם, ווייל לכאורה זעט אויס אז א מדבר איז נישט קיין… ווי א וויסטע פלאץ, אפשר אנדערע וואלטן געזאגט אז ס׳איז א כרמלית אדער א מקום פטור. אבער די עיקר געדאנק מיין איך איז, דער רמב״ם זאגט אז א פלאץ וואו די רבים האט רשות אדורך צו גיין, אז ס׳איז א גרויסע אפענע פלאץ וואו די רבים קען דורכגיין אן א טרחה. אנדערש איז למשל ווי א ים וואס מ׳דארף אויפקומען מיט און מ׳דארף בויען א שיף אריבערצוגיין. א פלאץ וואו א מענטש קען אריינוואקן אין גרינגערהייט הייסט א רשות הרבים.
Speaker 2:
לאמיך האבן יא דערמאנען די גמרא, ווייל איך ווייס, ניין מלך, ס׳איז וויכטיג. דאס הייסט, א שוק, א שוק איז, אזוי ווי דו זאגסט, איז קלאר, דאס איז טאקע א רשות הרבים, לכולי עלמא, ס׳איז דא געוויסע מחלוקת, דא שיטות ראשונים וועגן שישים ריבוא, אבער ס׳איז קלאר אין די גמרא אז א שוק איז א רשות הרבים. מדברות, לכאורה דא איז מפורש אין די גמרא וואס זאגט אז ס׳איז נישט קיין רשות הרבים. דאס הייסט, די גמרא שטייט אז די תורה איז געגעבן געווארן אין א מדבר וואס איז רשות הרבים, זאגט די גמרא, “כל זמן שישראל היו במדבר, כל זמן וואס ס׳איז נישט”. רוב אידן האבן פארשטאנען, רש״י און אנדערע, אז ווען די אידן זענען געווען אין מדבר, ס׳זענען געווען מענטשן אין מדבר, ס׳זענען געווען דארט אלע מענטשן, דעמאלטס איז געווען רשות הרבים. היינט וואס קיינער גייט נישט אין מדבר, הייסט עס נישט קיין רשות הרבים, ס׳איז א כרמלית. אזוי, ס׳איז נישט קיין רשות היחיד, אבער ס׳איז א כרמלית. דער רמב״ם האט אפילו נישט נאר געפרעגט, דער רמב״ם זאגט “וכן”, איך ווייס נישט וואס דער פשט פון רמב״ם איז, אבער ס׳שטייט קלאר אין די גמרא אז א מדבר בזמן הזה איז נישט קיין רשות הרבים. און דער רמב״ם זאגט, פארוואס?
Speaker 1:
ווייל דער רמב״ם אין זיין תשובות, ברכת אברהם, ווערט געברענגט דא אין די זייט, האט מען געפרעגט די קשיא, אז וויאזוי קומט די נוסח פון יערן אין מדבר? האט ער געזאגט אז דער פשט אין די גמרא איז פונקט פארקערט. ווען די אידן זענען געווען אין מדבר, דעמאלטס האט מען נישט געקענט גיין, ס׳זענען געווען דארט פארשידענע מענטשן, מ׳האט געדארפט בעטן רשות פון שבט ראובן צו גיין אין זיין שטח. ס׳איז נישט געווען קיין רשות הרבים, ס׳איז געווען אפשר א כרמלית, אדער חלקים דערפון.
Speaker 2:
ס׳זעט אויס ווי מ׳לערנט ארויס וויאזוי די בדואים האבן געטון, וואס ס׳זעט אויס. יא, יא, יא. ס׳ווענדט זיך וועלכע חלק.
Speaker 1:
היינט וואס א מדבר איז אפן פאר יעדן, פארקערט, הייסט עס א רשות הרבים. איי, ס׳איז טאקע אזוי ווי דו זאגסט דא, פלעצער ווי א ים, וואס ס׳שטייט קלאר אז ס׳איז א כרמלית. דער פשט איז, א ים קען מען נישט גרינג גיין. אזוי ווי ס׳איז דאך א יאר, ווען ס׳שטייט “יאר” מיינט עס אן אסיף אדער וואס מ׳קען געהעריג אדורך פארן. אויב ס׳איז טאקע שווער, וועט עס טאקע זיין א כרמלית. מ׳קען הערן, ס׳שטייט אז די תורה איז געגעבן געווארן במדבר, וואו יעדער קען גיין. א מדבר איז אזוי ווי ס׳באלאנגט נישט מער פאר מיר ווי פאר דיר, ס׳איז א הפקר פלאץ. און רשות היחיד זענען אויך פלעצער וואו ס׳איז שווערער פאר א מענטש צו גיין, ווייל ס׳איז אפשר א שווערע וועג ארויפצוגיין וכדומה.
דרכים המפולשים און די תנאים פון רשות הרבים
זאגט דער רמב״ם ווייטער, וואס נאך הייסט רשות הרבים? נישט נאר די מדברות יערים שווקים, נאר אויך דרכים המפולשים להם, וועגן וואס פירט צו די שווקים מדברות, אז די יערים זענען א חלק פון די רשות הרבים. אבער רשות הרבים האט צוויי תנאים, שיהא רחב דרך שש עשרה אמה, אז ס׳זאל זיין ברייט זעכצן אמות, מיינט מסתמא די דרכים המפולשים, ווייל די מדברות יערים שווקים איז אויטאמאטיש, ס׳רעדט זיך פון גרויסע גאסן. די וועגן וואס זענען חייב איז אויך נאר די גרויסע אויסגעטרעטענע וועגן וואס פירט צו די מקומות וואס זענען הפקר.
ולא יהא לו תקרה, אויב לייגט מען דערויף א דאך האט ער שוין א נייע דין, ווערט ער שוין אזוי ווי א בנין וואס האט שוין א הייסן א רשות היחיד. דאס איז ווי א כלל פון די גמרא, רשות הרבים מקורה איז נישט קיין רשות הרבים, רשות הרבים איז א פלאץ אן א דאך.
הלכה ב – רשות היחיד
גייט דער רמב״ם ווייטער, ואיזהו רשות היחיד? וואס איז רשות היחיד? די צווייטע רשות איז רשות היחיד. וואס איז רשות היחיד? אזוי גייט דער רמב״ם אויך ברענגען צוויי דיגמאות, חוץ די obvious, אז רשות היחיד מיינט א מענטש׳ס הויז, אבער ער זאגט אפילו א פלאץ וואס איז יא… נישט א מענטש׳ס הויז, just to be clear. דער רמב״ם זאגט נישט וועגן א מענטש׳ס הויז, א מענטש׳ס הויז איז נישט קיין רשות היחיד. ער מיינט חוץ אויב ס׳איז מקיים די תנאים.
Speaker 2:
יא, אבער איך מיין אז ער מיינט יא צו זאגן, אז ער מיינט צו מסביר זיין אז ער מיינט נישט נאר כפשוטו וכמשמעו א רשות וואס באלאנגט פאר א יחיד, נאר עני פלאץ וואס איז נישט אזוי באקוועם, איז נישט א פלאץ וואו ס׳איז נאטורליך פאר די רבים אדורך צו גיין.
רשות היחיד איז נישט א ענין פון בעלות
Speaker 1:
Right, אבער לאמיר זיין קלאר. רשות היחיד, מעיקרא, ס׳איז דא נקודות לגבי דעם, אבער די עיקר הלכה איז… דער רמב״ם געבט דא דריי examples פון רשות היחיד. דריי, right? נישט נאר צוויי. איך האב עס געציילט אביסל אזוי ווייל ס׳איז אביסל גרינגער, אבער ער געבט דא דריי examples פון רשות היחיד. און ס׳איז יא דא א תנאי, באלד וועלן מיר זען, מ׳דארף לערנען ווייטער. אבער רשות היחיד, מעיקר הגדרה פון רשות היחיד איז א מקום ד׳ על ד׳ על יד, וואס איז אדער האט א מחיצה אדער איז דא תל הנחרץ וואס איז כעין מחיצה. דאס איז וואס ס׳איז. פאר וועמען ס׳באלאנגט האט נישט קיין שום… פשטות, ער זאגט געווענליך קיין שום ענין פון בעלות. ס׳איז נישט אז רשות היחיד מיינט ס׳באלאנגט פאר איין מענטש. דער אמת, א רשות הרבים איז יא דא א תנאי אז ס׳דארף זיין א פלאץ וואס רבים באים ובאים בו, אין א געוויסע זין איז רשות היחיד די אפאזיט פון דעם, אבער די עיקר הלכה וואס די רמב״ם זאגט דא איז נישט די הלכה. רשות היחיד מיינט נישט דווקא… מ׳רעדט נישט פון בעלות. ביידע זאכן רעדט מען נישט פון וועמען ס׳באלאנגט. ס׳באלאנגט פאר די מושל פון די שטאט, אבער ס׳איז אפן פאר יעדן, איז עס נאך אלץ רשות הרבים.
Speaker 2:
אבער… איך מיין ער הייבט יא אן, איך מיין ביי ביידע פלעצער, ער וויל דאך נישט קודם זאגן… ער זאגט דאך קודם די ווייניגער אבוויעס. שוק איז די מערסטע אבוויעס, אדער א מקום מוקף ד׳ מחיצות לדירה איז אויך די מערסטע אבוויעס. דאס איז טייטש רשות היחיד. אבער ער זאגט דאך נישט נאר דאס.
די דריי דוגמאות פון רשות היחיד
Speaker 1:
ער הייבט אן מיט דעם וואס איז אביסל מער א חידוש. אז אויכעט א בערגל וואס איז גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, מה יאסט אז ווייל ס׳איז אביסל הויך און ס׳האט א געוויסע זאך, איז עס א רשות לעצמו. אפילו לאמיר זאגן אז ס׳איז אין א מדבר אדער אין א פלאץ וואס די גאנצע פלאץ ארום איז אפן, אבער דער פלאץ ווערט אזוי ווי א פלאץ פאר זיך, ווייל ס׳איז נישט עפעס וואס מ׳טרעט אדורך. ס׳איז דאך למשל, ס׳איז לעבן א רשות הרבים, גייען נישט די מענטשן וואקן אויף דעם, ווייל ס׳איז… מ׳דארף ארויפקריכן אויף דעם צען טפחים, און ס׳איז א זאך פאר זיך, ווערט עס א זאך פאר זיך, ס׳ווערט א רשות היחיד.
סאו תל מיינט א בערגל גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן. די זעלבע זאך חריץ, ס׳איז דא צוויי וועגן וויאזוי ס׳זאל נישט זיין די רשות הרבים לעוועל, ווייל ס׳איז א טיפערע גרוב אראפ, שעמוק עשרה ורחב ארבע על ארבע או יתר על כן הייסט אויך רשות היחיד. וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות. בעצם אלע דריי איז מחיצות, נאר די דריטע איז ממש מחיצות. די אנדערע זענען אזא… ס׳איז א בארג ארויף, איז עס אויטאמאטיש אזוי ווי א מחיצה, אדער די קריץ אראפ ווערט אזוי ווי א מחיצה. אדער א פלאץ וואס האט ממש ד׳ מחיצות. ווי גרויס דארף מען זיין די מחיצות? זיי זאלן זיין צען טפחים, און ביניהם דארף זיין ארבעה על ארבעה טפחים או יתר על כן.
הוקף לדירה – וואס מיינט עס?
זאגט ער, אפילו יש בו כמה מילין, אפילו אויב די גרויסקייט פון די פלאץ איז א פאר מילין, א מיל איז דאכט זיך צוויי טויזנט אמה, אבער אויב איז עס אם הוקף לדירה, אויב איז עס אבער געווארן ארומגענומען, ס׳הייסט די מחיצות איז געמאכט געווארן עס אפצוטיילן פון די פלאץ ארום אז ס׳זאל זיין לדירה, כגון, גייט ער ברענגען וואס ס׳איז טייטש מוקף לדירה, אז ס׳באלאנגט נישט פאר אן אינדיווידואל, וואס טייטש “הוקף לדירה”? כגון, זאגט ער, “הוקף לדירה” מיינט נישט איין מענטש זאל וואוינען דארטן. “הוקף לדירה” – פאר צו וואוינען, פאר וואוינונג. כגון, מדינה, א שטאט וואס איז מוקף חומה שדלתותיה ננעלות בלילה, וואס איז ארומגענומען מיט א חומה וואס מען שפארט צו די טירן ביינאכט. איז דאך פשט אז ס׳שפארט זיך צו, איז פשט אז ס׳איז נישט א מקום הפקר, ס׳איז א פלאץ וואס ווערט צוגעמאכט, און ס׳איז א זאך פאר זיך. אדער מבואות, געסלעך וואו מען קען אריבערגיין, אבער וואס האט דריי כתלים, ס׳האט דריי ווענט, ס׳איז ארומגענומען מיט דירות פון די זייטן, אדער ווענט, ולחי ברוח רביעית, און אויף די פערטע זייט וואס איז יא אפן, איז אבער אויך דא עפעס א לחי – מיר וועלן לערנען אסאך מער שפעטער וועגן די לחי. וכן, אדער א חצר, אדער א דיר – א פלאץ פון בהמות, אדער סהר, אה… וואס טייטש סהר?
Speaker 2:
סהר מיינט א… א סירקל?
Speaker 1:
יא, א האלבע לבנה, א געיט, אקעי. שהוקפו לדירה, וואס זענען ארומגענומען געווארן פאר וואוינונג, כולן רשות היחיד גמורה. די אלע זאכן הייסן א רשות היחיד.
די הוקף לדירה מיינט לאפוקי וואס מיר גייען לערנען א כרפס, וואס איז אפן, וואס איז א גרויסע געיט, און ס׳איז נישט פאר מענטשן צו וואוינען, נאר פאר עפעס אן אנדערע ריזן, דעמאלטס האט עס נישט קיין דין רשות היחיד מדאורייתא. ס׳איז אן אנדערע דין, ס׳קען ווערן א מקום פטור אדער כדומה. רייט, א כרמלית, א כרפס. דאס איז די טייטש אז ס׳איז רשות היחיד.
כלים ווי רשות היחיד
לאמיר זאגן נאך איין הלכה. אפילו כלים, א כלי קען אויך הייסן א רשות היחיד, אויב ס׳איז א גרויסע כלי. כגון ספינה, א שיף, או מגדל של עץ – א גרויסע… געווענליך מגדל של עץ מיינט א שאפע, אבער דא מיינט מען עפעס א געביידע געמאכט פון האלץ. ס׳קען מיינען א שאפע, מ׳רעדט נישט פון א גרעסערע שאפע. אם יש בהן רוחב ארבעה, אויב ס׳איז נאר א כלי, די חידוש איז אז ס׳איז א כלי, ס׳איז נישט בכלל קיין רשות. א פרידזשידער וואס איז גבוה עשרה רחב ארבעה, איז א רשות היחיד גמורה. אם יש בהן רוחב ארבעה וגבוה עשרה על ישראל, אזוי… הרי הן רשות היחיד גמורה.
ס׳איז נישט קיין הוקף לדירה, אבער הוקף לדירה איז נאר א תנאי ביי זייער גרויסע זאכן. ביי א קליינע זאך מיינט עס נישט אלעמאל אזוי. און רשות הרבים וואס איז, האט די ישיבה, טאר מען נישט אריינלייגן דערין, וואס הייסט רשות היחיד.
הלכה ג – עובי המחיצות
אקעי, לאמיר נעמען נאך אביסל הלכות רשות היחיד, נאך איין הלכה. ווייל מיר וועלן ווייטער… מ׳האט געשמועסט אז רשות היחיד איז ווען ס׳איז ארבעה על ארבעה, ווי רעכנט מען די ווענט אליין? זאגט ער אזוי, “עובי אכסדרה”.
מגדל של עץ – רשות היחיד גמור
געווענליך מגדל של עץ מיינט א שאפע, אבער דא מיינט מען עפעס א געביידע געמאכט פון האלץ. דאס קען מיינען א שאפע, א גרעסערע שאפע. אם יש בו ארבע על ארבע, נישט אזוי פיר.
אויב ס׳איז נאר א כלי, דאך איז פשט אז ס׳איז א כלי, ס׳איז בכלל נישט קיין רשות? אוודאי איז דאס א רשות היחיד. א פרידזש וואס איז גבוה עשרה רחב ארבע, דאס ווערט א רשות היחיד גמור. אם יש בו ארבע על ארבע בגובה עשרה, הרי זה רשות היחיד גמור. ס׳איז נישט קיין הוקף לדירה, אבער הוקף לדירה איז נאר א תנאי ביי א גרויסע זאך. ביי א קליינע זאך, א באקס, איז אוטאמאטיש רשות היחיד, און נישט רשות הרבים וואס איז הדדי, דו מוזט נישט אריינלייגן דערין, וואס הייסט רשות היחיד.
עובי אגפלין של רשות היחיד
אקעי, לאמיר לערנען נאך א ביסל הלכות רשות היחיד, נאך איין הלכה. ווייל מ׳האט געשמועסט אז רשות היחיד איז ווען ס׳איז ארבע על ארבע, וויאזוי רעכנט מען די ווענט אליין? זאגט ער אזוי, עובי אגפלין של רשות היחיד, די דיקקייט פון די ווענט של רשות היחיד, כרשות היחיד. דאס איז א קל וחומר. דאס הייסט, אז אויב איינער לייגט ארויף עפעס אויף די ווענט אליין, הייסט עס שוין ווי ער האט עס געלייגט אויף די רשות היחיד. און ער זאגט פארוואס? ווייל “ומה חרם המושם בחוץ עושה רשות היחיד, הוא עצמו לא כל שכן?” וואס מאכט די רשות היחיד פאר א רשות היחיד? די ווענט. איז פשט אז די ווענט מאכט די רשות היחיד, איז לא כל שכן אז ס׳קען מאכן רשות היחיד, איז עס אליין אויך א רשות היחיד.
דיסקוסיע: די קל וחומר פון עובי אגפלין
איך פארשטיי נישט די קל וחומר דאס. ס׳איז אזויווי דער שומר מוז קענען היטן זיך אליין. נישט פארקערט, די כלל איז אז ס׳קען זיין א זאך וואס איז מטמא טמא טהורים. נישט אייביג איז דא דער כלל אז א זאך מוז האבן… יא, איך פארשטיי נישט אז ס׳איז גוט דאס. די גמרא זאגט אז ס׳איז א קל וחומר. מ׳קען הערן פארוואס, מ׳קען הערן אז די רשות היחיד הייבט זיך אן פון ווי די וואנט הייבט זיך אן, נישט די לעכער אליין איז סימפל. פארוואס דארף מען זאגן די קל וחומר? זאגסטו קען זיין אז מ׳לערנט עס ארויס פון א קל וחומר. איך בין מסביר אז ס׳איז אזוי. אהא, ס׳איז די לשון הקל וחומר. דאס איז די לשון הגמרא.
אויר רשות היחיד ורשות הרבים
דער רמב״ם ווייטער, אוויר רשות היחיד, עפעס וואס האט נישט געלאנדעט אויף די פלאר פון רשות היחיד, נאר ס׳איז אנגעקומען אין די אוויר רשות היחיד, איז כרשות היחיד.
וואס טוט זיך העכער די רשות היחיד? רשות היחיד, אוויר או די אוויר העכער די רשות היחיד, אדער דינקער רשות היחיד עד לרקיע, ס׳איז בוקע ועולה עד לרקיע הייסט די רשות. אויב האט ער אריבערגעווארפן עפעס אין די לופט העכער רשות היחיד, איז פשט אז ער האט עס געווארפן אין רשות היחיד. דארט פאלט עס על אתר דאתר, דל דל דל, וואטעווער, דאס איז רשות היחיד.
אבער אוויר רשות הרבים, די אוויר פון רשות הרבים איז נישט כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים. רשות הרבים איז נאר ביז עשרה טפחים. למעלה מעשרה באוויר רשות הרבים איז א מקום פטור. דאס איז שוין א באזונדערע רשות.
הלכה ד – ארבע רשויות לשבת
סעיף ד׳ ווייטער, ארבע רשויות לשבת. מיר האבן שוין גערעדט וועגן צוויי רשויות, מיר האבן גערעדט וועגן רשות הרבים און רשות היחיד, און אויב מען טראגט פון רשות הרבים צו רשות היחיד אדער פארקערט, איז מען עובר אויף די איסור הוצאה. אבער ס׳איז דא נאך צוויי רשויות, וואס צוזאמען איז עס פיר רשויות. דאס הייסט, אויסער רשות היחיד און רשות הרבים וואס מיר האבן שוין אויסגערעכנט, איז דא נאך צוויי וואס הייסט כרמלית און מקום פטור. און מיר וועלן שוין זען וואס די הלכות, וואס די גדרים פון די צוויי פלעצער. אבער קודם גייט ער אויסרעכענען וואס זיי זענען, און נאכדעם גייט ער זאגן וואס די הלכות פון זיי זענען.
איזהו כרמלית – די פינף סארטן
גייט ער אויסרעכענען איזהו כרמלית. איזהו כרמלית?
1) תל
תל, א בערגל, שיש בו ארבעה טפחים על ארבעה או יותר על הקרקע, די ברייט איז לכל הפחות פיר אויף פיר טפחים, וגבוה משלשה ועד עשרה, און די הויכקייט איז פון דריי ביז צען, איז דאס א כרמלית. שהכרמלית אינו תופס אלא עד עשרה. אויב וואלט עס געווען צען טפחים הויך, וואלט עס געווען א רשות היחיד, וואלט עס געווען אן עקסטערע רשות. אבער אויב וואלט עס געווען ווייניגער ווי דריי, וואלט עס געווען לבוד, וואלט עס געהייסן ווי ס׳איז א גראדע פלאץ. אבער היות אז ס׳איז העכער ווי דריי, איז עס שוין נישט רעגולער קרקע, ס׳איז שוין עפעס עקסטער, און ס׳איז נישט גענוג הויך אז ס׳זאל ווערן א רשות היחיד, איז עס עפעס אזא מיטל פלאץ וואס ווערט אנגערופן א כרמלית. שהכרמלית אינו תופס אלא עד עשרה, ורחבו אפילו פחות מארבעה על ארבעה.
2) חריץ
ווייטער, וכן, א תל איז עפעס וואס שטעקט זיך ארויס העכער די קרקע, און א חריץ איז עפעס וואס שטעקט זיך אריין טיף אין די קרקע. וכן חריץ, א גרוב שיש בו רחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן, ועומק משלשה ועד עשרה.
3) מקום שהוקף ארבע מחיצות
וכן, איז דא נאך א מקום וואס האט א גדר כרמלית, מקום שהוקף ארבע מחיצות, וואס די מחיצות זענען גבוה משלשה ועד עשרה. ס׳איז נישט פול מחיצות, ס׳וואלט געווען העכער צען וואלט עס שוין געווען גאנצע מחיצות. ס׳איז א שטיקל מחיצות, ובו רחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן, איז א כרמלית.
4) קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים
וכן, נאך א… די פערדע סארט כרמלית, קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים. א ווינקל, א קארנער, וואס איז אפן צו רשות הרבים, אבער ס׳איז נישט א חלק פון רשות הרבים. והוא המקום שהוקף שלש מחיצות, ס׳איז ארומגענומען מיט דריי מחיצות, והרוח הרביעית רשות הרבים, די פערדע זייט איז רשות הרבים. כגון, זאגט ער כגון, וואס איז א דוגמא, מבוי, א מבוי איז א גאס וואס האט… וואס איז ארומגענומען מיט ווענט פון אלע זייטן, אדער הייזער פון אלע זייטן, דריי זייטן, פון דריי זייטן, און ס׳איז אפן צו רשות הרבים.
סאו די ווינקל וואו ס׳איז אפן צו רשות הרבים, טייטש דארט וואו ס׳איז טיף אריין אין די מבוי… אה, ניין, די גאנצע מבוי, אנטשולדיגט. א מבוי וואס האט ארומגענומען מיט דריי זייטן, און די פערדע זייט איז אפן צו רשות הרבים, איז אויב לייגט מען א לחי אדער א קורה, דעמאלטס הייסט עס בכלל נישט קיין רשות הרבים, ס׳הייסט רשות היחיד. אבער אויב לייגט מען גארנישט, איז דאך נישט קיין רשות הרבים, ווייל ס׳איז דאך ארומגענומען מיט דריי זייטן, אבער היות ס׳איז אפן צו רשות הרבים, האט עס עפעס אין וואס ס׳איז ענליך צו רשות הרבים, אז ס׳ווערט נישט אינגאנצן אויס רשות הרבים, און ס׳ווערט אנגערופן א כרמלית.
5) הימים והבקעה
וכן, די פיפטע זאך איז, הימים והבקעה. וואסער אדער א טיפע טאל, בין מימות החמה בין מימות הגשמים. ער זאגט נישט קיין חילוק מימות החמה מימות הגשמים, ווייל לגבי אנדערע זאכן, איך מיין פעלדער אדער וואס, גייט זיין א חילוק צווישן רשות הרבים און רשות היחיד. די זאכן זענען כרמלית. טייטש, למשל, א ים איז אנדערש ווי א מדבר, ס׳איז ביידע פלעצער ווי ס׳איז אזוי הפקר, אבער מ׳גייט נישט דארטן. אבער א מדבר קענען מענטשן גיין, קענען גרויסע גרופס גיין, אדער האבן מיר געלערנט אז א מדבר איז א רשות הרבים. אבער א ים איז טעקניקלי מעג מען גיין, ס׳באלאנגט פאר די רבים, אבער מ׳דארף בויען א שיף, ס׳איז שוין א גאנצע עסק, הייסט ס׳איז נישט רשות הרבים, האט עס א דין כרמלית.
דיסקוסיע: וואס מיינט “בקעה”?
וואס איז די טייטש פון די ווארט כרמלית, האסטו מיר שוין אויסגעזאגט? כר-מ-לית. זאגט מען די ווארט כרמל. כרמל איז א בארג אין ארץ ישראל, הר הכרמל, איך ווייס נישט. פארוואס הייסט דער בארג אזוי? ס׳איז א נאמען, רייט? יא, הר הכרמל. פארוואס הייסט עס הר הכרמל? איך ווייס נישט.
דריי פשטים אין דעם ווארט “כרמלית”
פשט 1: רמב״ם – כארמלית (אלמנה)
סאו ער ברענגט אז דער רמב״ם זאגט אין פירוש המשניות אז כרמלית איז לשון כארמלית, וואס דאס איז אן אלמנה. די רשות איז אזויווי אן אלמנה. ס׳איז נישט קיין רשות פון די יחיד, און נישט קיין רשות פון די רבים. נישט די יחיד, ווייל די יחיד באלאנגט פאר די יחיד. רשות הרבים באלאנגט פאר די רבים. כרמלית באלאנגט פאר קיינעם נישט.
פשט 2: תוספות – תבואה וואס איז כרמל
ס׳דא אנדערע פשטים. יא, תוספות זאגט אז ס׳איז לשון כרמל, אבער נישט די הר הכרמל, נאר תבואה וואס איז כרמל. ווען ס׳איז נאך אינגאנצן נאס, איז עס נאך תבואה וואס וואקסט. ווען ס׳הייבט אן אויסצוטריקענען, האט עס שוין אן אנדערע נאמען. כרמל איז די בין השמשות פון תבואות. און כרמלית איז עפעס אזוי די בין השמשות, די מצב ביניים צווישן רשות הרבים און רשות היחיד.
בין השמשות איז א ספק. דאס איז נישט קיין ספק. ס׳האט זאכן מיט וואס ס׳איז ענליך צו רשות הרבים, און זאכן מיט וואס ס׳איז ענליך צו רשות היחיד. יא, ס׳איז אן אמצעי. דאס איז א בעסערע ווארט.
ס׳איז אינטערעסאנט, ווען ס׳איז דא אזא מין ווארט און מ׳טרעפט אזעלכע מיני תורות, כארמלית, ס׳סאונדט ווי עפעס די אמת האט מען נאך נישט אנטדעקט, ווי ס׳מוז זיין עפעס מער פשוט׳ער.
פשט 3: רש״י – פעלד פון ביימער
ניין, רש״י׳ס פשט וואס ער ברענגט, די דריטע פשט, דאס מאכט די מערסטע סענס, אז כרמל איז א… איך מיין פארדעם הייסט עס הר הכרמל. כרמל מיינט אזויווי א פעלד אדער א פלאץ פון ביימער. אזוי מיין איך איז די איבעריגע טייטש כרמל. “יער וככרמל”, ער ברענגט דארט א פסוק אין ישעיה. איך מיין אז כרמל איז א פלאץ פון פרוכט ביימער, עפעס אזויווי א פרדס. אזוי. איך געדענק אז ס׳איז דא נאך פלעצער אין תנ״ך דעם ווארט. און לכאורה דאס איז א דוגמא פון א כרמלית. א בקעה, כאילו, בקעה טייטשט אזוי ווי א פלאץ וואס ס׳וואקסט זאכן. דאס טייטשט כרמל, איין ווארט, האלט איך גוט ראכט. כרמלית.
בקעה ווייסט זיך נישט אז דאס ווארט מיינט אז ס׳וואקסט זאכן. בקעה מיינט א פלאץ וואס איז טיפער, וואס איז א טאל. ממילא איז עס נישט קיין רשות הרבים.
ס׳איז א פלאץ וואו מ׳דרייט זיך נישט, ווייל ס׳איז עפעס אונטן פון א בארג. ניין, ניין, ניין. בקעה, אויב איך געדענק, ווי ס׳שטייט דא? “בקעה מסודרת שאין בה מחיצות”. בקעה איז לפתחי הר, אויפן בארג. קען זיין דער בארג אויך, דער אמת איז. אבער א בארג פשוט פלאנצט מען נישט געווענליך, קיינער דרייט זיך נישט, ס׳איז שווער, מ׳דארף קריכן. און די בקעה פלאנצט מען חוץ, און ס׳ווערט רשות היחיד. דאס איז א פלאץ וואס ס׳איז נישט ממש, אפשר איז עס א נעטשרעל פלאץ וואס ס׳וואקסט סתם, ווילד געוואקסן, ס׳איז נישט איינער האט עס געוואקסן. אפילו לאמיר זאגן מ׳פלאנצט, אבער ס׳איז נישט קיין… נישט איינגעצאמט.
אויר כרמלית
אקעי, און וואס טוט זיך מיט די… ס׳ווענדט זיך וועלכע מחיצות, סאהדיר, סאהדיר, קפלוטירא, וואטעווער. יא, וואס טוט זיך מיט די אויר? מיר האבן שוין געלערנט, דאכט זיך, אז די אויר פון יעדע רשות באקומט א דין אזויווי יענע רשות. דאס הייסט, רשות היחיד איז עולה רשות היחיד, הייסט אויך די אויר אויבן רשות היחיד. רשות הרבים העכער צען הייסט נישט רשות הרבים. און ער זאגט, וואס איז די אויר מיט כרמלית, יא? דאס הייסט, ס׳וועט נוגע זיין אויב איינער ווארפט העכער א כרמלית. זאגט ער, אוירא דכרמלית הרי היא ככרמלית עד עשרה טפחים. ביז צען טפחים האט עס די זעלבע דין ווי כרמלית. דאס הייסט, למשל, איינער ווארפט פון די כרמלית צו די אוירא דכרמלית, איז ער נישט ארויסגעגאנגען פון די כרמלית, ער איז נאך געבליבן אין די כרמלית. אבל למעלה מעשרה טפחים, אוירא דכרמלית הרי היא כמקום פטור. אבער למעלה מעשרה טפחים, אבער אסאך העכער די כרמלית, ווערט נישט די אויר א חלק פון די כרמלית, נאר ס׳איז א גדר פאר זיך וואס הייסט מקום פטור.
אויר פון ימים ונהרות
לפיכך, איז אזוי, המים שבימים ושבנהרות, וואס טוט זיך מיט די אויר העכער די וואסער אין די ימים און די נהרות? איז עד עשרה טפחים באוירן, ביז צען טפחים נאנט צו די ים אין די לופט, האט א דין כרמלית, ווייל די ים אליין האט מען געשמועסט די ימים און בקעות כרמלית, אויך ביז עשרה טפחים איז כרמלית, אבער למעלה מעשרה איז שוין ארויס פון די רשות פון די כרמלית און עס ווערט שוין א מקום פטור. זאגט די רמב״ם, אבער דאס רעכנט מען מעל פני המים.
כרמלית – בור שבכרמלית
Speaker 1:
אבער ניין, כל עומק המלא מים הרי הוא כקרקע עבה. מ׳זאגט נישט אז צען טפחים העכער די וואסער איז בעצם הונדערט טפחים העכער די ערד פון אונטער די וואסער. די וואסער איז די זאך וואס פילט אן די שטח, און ס׳ווערט אזויווי קרקע עבה.
אבער מ׳קען נישט אריינגיין אין די וואסער. אדרבה, אויב מ׳גייט אריין אין די וואסער איז נאך אלץ. מיר האבן געלערנט ענליך צו דעם, א בן אדם ווארפט אראפ אויף א וואסער, ווערסעס א בן אדם לייגט אראפ, אדער א בן אדם נעמט ארויס פון די וואסער. וואס האבן מיר דארטן געזאגט? אז ווען ער נעמט ארויס פון די וואסער, הייסט עס אזויווי ער האט ארויסגענומען פון די גאנצע וואסער. מ׳זאגט נישט ער האט נאר גענומען פון אויבן.
אקעי, לאו דוקא.
וואס טוט זיך בור שבכרמלית? אינמיטן די כרמלית איז דא א בור. הרי הוא ככרמלית, ס׳איז א חלק פון די כרמלית. אפילו עמוק מאה אמה, אפילו די בור איז עמוק מאה אמה, איז עס נאך אלץ א חלק פון די כרמלית, ואין בו ארבעה. אויב ס׳האט נישט ארבעה טפחים.
אויב וואלט עס ווען געהאט ארבעה טפחים און ס׳איז עמוק זייער טיף, וואלט עס ווען געווארן א רשות היחיד.
כרמלית – נאך סארטן
וואס נאך איז כרמלית? רעכנט ער אויס נאך זאכן. די תלמוד קורא האט ארויסגערעכנט די מעין כרמלית. דא רעכנט ער ארויס מער אזעלכע אינטערעסאנטע אופנים ווען עפעס ווערט א כרמלית, יא?
Speaker 2:
יא, איך וואלט געטראכט אפילו פריער אז אויב מ׳טראכט פון די ווארט כרמלית, לכאורה די עיקר כרמלית איז אזוי ווי די ים, ימים, והביקוע, וואס איז לכאורה א כרמלית, אז א סארט שטח אין די וועלט וואס איז א כרמלית.
די ערשטע דריי אדער פיר, תל, חריץ, מקום ד׳ משולש עד יוד וכדומה, זעט מיר אויס ס׳איז אזוי ווי, ס׳איז אזא חלום׳דישע דין כרמלית, פארשטייסטו? ס׳איז מדמה צו א כרמלית. ס׳האט די זעלבע דין, אבער לכאורה די אריגינעלע כרמלית איז לכאורה די ביקוע, וואלט איך סתם געטראכט.
Speaker 1:
אקעי. איז דא נאך זאכן וואס האבן די דין כרמלית. ס׳איז דא נאך זאכן וואס האבן הלכה׳דיג די דין כרמלית, וואס זיי באקומען די דין כרמלית פאר סאם ריזען.
זאגט ער אזוי, רשות הרבים שאין לה תקרה, זיי האבן פריער געשמועסט אז איינמאל ס׳האט א דאך איז עס שוין נישט קיין רשות הרבים. רשות הרבים איז א מקום אפן. ווען ס׳באקומט יא א דאך, ווערט עס נאך נישט קיין רשות היחיד, ס׳ווערט א כרמלית.
Speaker 2:
אוי, שיין.
Speaker 1:
או שאין בה רוחב ט״ז אמה. זיי האבן געשמועסט אז רשות הרבים איז א גאס וואס איז ברייט ט״ז אמה. אויב ס׳איז נישט די ברייט, איז עס אויך נישט קיין רשות היחיד. וואס איז עס? יא, א כרמלית.
אוכן אצטבא שבין העמודים העומדים ברשות הרבים. אין די רשות הרבים פלעגן זיין פלעצער ווי ס׳איז דא פאולס און אויף דעם א דעכל. אויב ס׳איז א דעכל, איז עס שוין רשות הרבים שאין לה תקרה. אדער שאין לה תקרה.
וואס טייטש אצטבא? אצטבא טייטשט א פלאץ וואו מ׳גייט?
Speaker 2:
ער זאגט אז ס׳איז א פלאץ וואו מ׳זיצט. עפעס א… דארט ביי די עמודים פלעגט מען זיצן פארקויפן זאכן.
Speaker 1:
אצטבא מיינט אזא סטענד, אזא פלאטפארמע, אזא וואס מ׳קען זיצן דערויף. סתם, ס׳איז א רוימישע ווארט צו עפעס. יא, און איך מיין די גמרא זאגט אזוי, ס׳איז א פלאץ וואס איז געמאכט זיך אפצורוען. ס׳איז נישט די רשות הרבים אליין, קיינער רוט זיך נישט אפ, מ׳וואקט, מ׳גייט, ס׳איז עקטיוו. אצטבא איז אזא ווינקל ביי די זייט, אזא עקסטערע טעריטאריע פון די רשות הרבים, ווי מ׳קען זיך אפרוען, צווישן עמודים העומדים ברשות הרבים.
דאס וועלן מיר זען די פאל, אויב ס׳איז אין פראנט פון די עמודים איז עס משמע… ניין, דארט וועט מען זיך שפארן אויף די עמודים. אבער בין העמודים, דא עט ליעסט שטייט נאר שבין העמודים, ווייל דעמאלטס לכאורה עמודים איז געווען איינס און אויף, אבער וואס ס׳איז געווען אונטער די עמודים, און בקיצור דארט איז נישט קיין פלאץ ווי מען גייט, אזויווי דו זאגסט, ס׳איז א חורבה, ס׳איז א צונוינגעפאלענע, אויב איך געדענק גוט, א רייע כרמלית.
Speaker 2:
אויך צדי רשות הרבים, וואס מיינט צדי רשות הרבים? די זייט פון רשות הרבים? וואס מיינט עס? ס׳איז דאך א פלאץ וואס שטייט אין רשות הרבים.
Speaker 1:
אקעי, מיר וועלן זען. ניין, ס׳גייט עמודים צו די רשות הרבים, האט ער מיט שוין מיין א מבוי. אקעי, מיר וועלן זען וואס ס׳איז צדי רשות הרבים. ניין, צדדים הייסט, דאס איז אביסל יונט, מיט אן אנדערע נאמען. קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים. נישט אין רשות הרבים, נאר א זאך פון די אלע זייטן וואס איז אפען דערצו.
צדי רשות הרבים איז למשל עפעס א שעלוו אין רשות הרבים, אדער מ׳איז געגאנגען לכאורה לערנען הלכות וואס קומען ארויס פון די דין פון צדי רשות הרבים. מ׳קען זאגן היינט אויך אז ס׳איז ווי א סיידוואלק אפשר, איך ווייס נישט. די פלאץ איז וואס נישט… אקעי, נעבן די רשות הרבים אפשר. על כל פנים, עפעס א… נישט ממש א פארט פון רשות הרבים.
דאס הייסט אפילו ס׳איז די זעלבע מחיצות, נישט קיין חילוק מחיצות, אזעלכע זאכן, אבער וויבאלד דארט איז נישט קיין פלאץ וואס איז די געהעריגע שימוש פון רשות הרבים, וויאזוי די מענטשן דרייען זיך אזוי שטארק, איז עס א כרמלית.
דיון: בין העמודים – רשות הרבים או כרמלית?
Speaker 1:
אבל בין העמודים, אה, ער מאכט קלאר די חילוק צווישן די… אבער נישט אצטבא, ער זאגט נישט אצטבא בין העמודים, ער זאגט בין העמודים.
Speaker 2:
אה, בין העמודים אליין. ס׳שטייט צווישן די עמודים איז דא א שטח וואס איז ווי אן אצטבא, וואס דארטן רוהט מען זיך אפ, אבער בין העמודים סתם אזוי. אצטבא איז א… עפעס א בנין, עפעס א סטעפ, אדער עפעס א… א פלאץ פאר… אבער בין העמודים, אפילו ס׳איז בין העמודים וואס איז אביסל אפגעטיילט פון רשות הרבים, אבער הואיל ורבים דורסין בה, מ׳דרייט זיך דארטן, הרי הוא רשות הרבים, ס׳איז יא א חלק פון רשות הרבים.
Speaker 1:
אויב איך געדענק גוט, די גמרא זאגט אז מענטשן גייען דארטן ווען זיי ווילן זיך פיקסן זייערע זאכן וואס זיי האלטן אויף זיך, ס׳קומט צוניץ די עמודים, מ׳דרייט זיך דארטן, איז הרי הוא רשות הרבים. דאס איז כרמלית.
מקום פטור – הגדרה
עס גייט דער רמב״ם אויסרעכענען די פערדע סארט מקום פון די ארבע רשויות לשבת.
איזהו מקום פטור? וועלכע פלאץ ווערט אנגערופן מקום פטור?
זאגט ער, מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה, א פלאץ וואס איז קלענער ווי ארבעה על ארבעה, וגבוה שלשה עד לרקיע, און ס׳איז העכער דריי, און ווי הויך ס׳זאל נישט זיין, סיי ווי הויך קען זיין א מקום פטור.
זאגט דער רמב״ם, ס׳מוז זיין העכער ווי דריי, ווייל כל פחות משלשה כארעץ, א פלאץ וואס איז פחות משלשה איז כארעץ, וואלט נישט געהאלפן, וואלט עס געווען אזויווי די ארעץ ארום, וואלט עס געווען אדער רשות היחיד אדער רשות הרבים.
סאו א כרמלית איז ווייניגער ווי ארבעה על ארבעה. סאו פריער האבן מיר געהאט אז ס׳האט יא ארבעה על ארבעה גבוה משלשה. יעצט זאגן מיר, ס׳איז נישט גרעסער פון ארבעה על ארבעה, ס׳איז נישט גענוג חשוב צו ווערן א רשות פאר זיך, סאו ער איז א כרמלית. א רשות וואס איז נישט גענוג הויך הייסט א כרמלית. אבער אויב ס׳איז נישט בכלל גענוג ברייט, ס׳איז קוים גארנישט, עניטינג, דעמאלטס איז עס א מקום פטור הייסט עס. יא.
Speaker 2:
געוואלדיג.
מקום פטור – קוצים וברקנים
Speaker 1:
אפילו? זאגט ער, אפילו קוצים וברקנים או גללים ברשות הרבים, דערנער… וואס הייסט ברקנים? אויך סארטן דערנער? קוצים וברקנים, צוויי מיני דערנער? געוויקסן וואס וואקסן נישט גוט. או גללים או פסולת ברשות הרבים, אויב ס׳איז א פייל וואס איז גבוה שלשה ואין בו ארבעה על ארבעה, מענטשן גייען נישט דארטן ווייל ס׳איז קוצים וברקנים, און ס׳איז העכער, וועסטו נישט גיין, און נישט אריינגיין. גבוה שלשה ואין בו ארבעה, הרי זה מקום פטור.
וואס וויל ער ארויסברענגען אונז? ס׳איז נישט נאר ווען ס׳איז א פלאץ וואס איז געבויט דורך מענטשן, נאר סתם נעטשור האט עס געמאכט, ס׳איז א קליינע שטיקל פלאץ פון דזשאנק, א פלאץ וואו מ׳גייט נישט, אבער אויב האט עס די שיעור אז ס׳איז גבוה שלשה ואין בו ארבעה על ארבעה, האט עס אויך א דין מקום פטור.
וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועומקו משלשה, און ווי הויך, ווי נידעריג דארף זיין דריי טפחים אריין פון די קרקע, און ווי טיף אראפ איז שוין עד התהום, ס׳מאכט שוין נישט אויס.
דיון: תל וחריץ ביי מקום פטור
Speaker 2:
ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל אלע די דריי רשויות אדער פיר רשויות האבן אנגעהויבן מיט די צוויי זאכן, תל וחריץ. דא האט זיך עס געטוישט אין מקום וחריץ. דארף איך זאגן מקום מיינט תל, רייט? א געבויט הויכע פלאץ. איך ווייס נישט פארוואס ער האט פארגעסן דעם ווארט תל.
Speaker 1:
נאר עפעס וויל ער עס צולייגן די אפילו קוצים, ווייל תל געווענליך מיינט אז א בערגל. דא זאגט ער אז ס׳איז לאו דוקא א בערגל, ס׳קען זיין וואס א מענטש האט געבויעט, ס׳קען זיין וואס איז פונקט גארבידזש אנגעפיילט.
מ׳דארף דאך געוואויר ווערן וואס טוט זיך קוצים וברקנים, וואס איז יא ארבעה על ארבעה, וואס ס׳ווערט א כרמלית, וואס ס׳ווערט גרעסער ווערט עס א רשות היחיד. זעט דא אויס אז דאס איז עפעס א דין מיוחד פאר א מקום פטור. אבער אויב די ווארט איז אלץ וועגן די סייז, האט דאך נישט קיין חילוק אויבן אויף.
Speaker 2:
אקעי.
מקום פטור – מקום המוקף
Speaker 1:
וכן וועלכע נאך פלאץ איז א מקום פטור? מקום המוקף, א פלאץ וואס איז ארומגענומען מיט ווענט, שאין בו ארבעה על ארבעה. ס׳איז נישט קיין ארבעה על ארבעה. דאס הייסט, אפילו אויב ס׳האט א סך שטח, אפילו ארכו אלף אמות, ס׳איז א שמאלה לאנגע פלאץ, ורחבו, אבער אויב די ברייטקייט דערפון איז ארבעה פחות אשהו, אביסל ווייניגער ווי ארבעה, וגובהו משלשה ומעלה, און די גובה איז אזויווי מ׳האט געשמועסט משלשה ומעלה, הרי זה מקום פטור.
א יוסף וואס האט נישט קיין ארבעה על ארבעה, אפילו אויב ס׳האט אסאך סקווער פיט ווייל ס׳איז זייער לאנג אדער וואס, איז דאס ווערט עס א מקום פטור.
דיון: פארוואס מוז זיין ארבעה על ארבעה?
Speaker 2:
ס׳איז אביסל אינטערעסאנט, פארוואס מוז זיין ווייניגער ווי פיר טפחים? פארוואס א שטח מוז זיין באקסי? ס׳קומט דאך דא אויס א גרויסע שטח וואס איז מוקף.
Speaker 1:
יא, אבער ס׳איז די פוינט פון א מקום פטור, אז מ׳קען כמעט גארנישט טון דערמיט. ס׳איז ווייניגער ווי פיר טפחים, יא? ס׳מוז זיין זייער קליינטשיג. אפשר איז דא א קליינע סטרוקטור. קיינער מאכט נישט קיין לאנגע סטרוקטור. אויב ס׳איז א סטרוקטור, איז עס עפעס פאר א געיט, איך ווייס שוין פאר עפעס פאר א אידן, אבער… ס׳איז די ווארט. יא.
למעלה מעשרה
Speaker 1:
וכן, אבער ריש לקיש׳ס רבי, אויב ער קען אים לערנען למעלה מעשרה, זיי האבן דאך געשמועסט אז ריש לקיש׳ס רבי גייט ביז עשרה, העכער פון דעם איז ער נישט געגאנגען. וואס איז העכער דעם? זאגט ער יעצט,
כללי סקירה פון די ד׳ רשויות
Speaker 1:
מקום. יא, אבער ס׳איז דער פוינט פון א מקום פטור, אז מ׳קען כמעט גארנישט טון דערמיט. ס׳איז ווייניגער ווי פיר טפחים, יא?
יא, ס׳מוז זיין זייער קליינטשיג. עפעס א קליינע סטרוקטור. קיינער מאכט נישט… איך מיין, אויב ס׳איז דא אזא סטרוקטור, איז עס עפעס פאר א געיט, איך ווייס שוין וואס, פאר עפעס פאר א יוד, אבער… איז דאס די ווארט. יא. יא.
רבי חיים, “עבר רשות הרבים, או עבר כרמלית למעלה מעשרה” — זיי האבן דאך געשמועסט אז רשות הרבים גייט ביז עשרה. העכער פון דעם איז נישט רשות הרבים. די זעלבע זאך כרמלית. זאגט ער יעצט, וואס איז העכער דעם? די זעלבע זאך, “עבר כרמלית” — האבן מיר געשמועסט גייט ביז עשרה. וואס איז העכער דעם? אריין אין מקום פטור. אהה. זייער גוט.
און יעצט גייט דער רמב״ם אריינגיין מער… ניין, ער גייט נישט יעצט אריין אין כרמלית און מקום פטור. ער האט געוואלט אריינפארן אין כרמלית, ער גייט זיך צוריקדרייען צו רשות הרבים. און ס׳איז דא נאך נישט געלערנט. עד כאן, לאמיר זיך אפשטעלן א ביסל די סעקונדע, איך קען קוקן דא ביי דיר, יא? מיר האבן געלערנט די פיר רשויות.
נוסח פון אנהייב פרק — “ארבע רשויות” אדער נישט
און מיר האבן גערעדט פאר די שיעור, איך האב עס נישט אויסגעזאגט, אז דער רמב״ם, אין די געדרוקטע שטייט די ערשטע אנהייב פרק “ארבע רשויות לשבת”. און אונזערע גירסא שטייט עס הייבט זיך נאר אן “רשות הרבים, רשות היחיד”, און נאכדעם זאגט ער אלע רשויות. פארוואס? ווייל רשות הרבים און רשות היחיד האבן מיר שוין געלערנט וועגן ביז יעצט, און זיי זענען בעצם פשוט. נאר ווען מ׳דארף רעדן פון די נעקסטע צוויי, קומט א חידוש אז ס׳איז דא פיר בעצם.
אבער איך האב געוואלט געמאכט זאל עס אויך זיין די אנהייב, ס׳איז נישט… איך טראכט, איך בין מדייק אז בעצם זענען דא נאר דריי רשויות, ווייל מקום פטור איז נישט פשט אז ס׳איז א רשות. די גאנצע פוינט פון אים איז אז ס׳איז נישט קיין רשות. דאס וואס מ׳רופט עס פיר רשויות, איז אזוי ווי מ׳זאגט מ׳זאל עס גרינגער צו מאכן צו פארשטיין. יא, אבער מקום פטור איז דאך גארנישט. די גאנצע פוינט פון אים איז אז ס׳איז א פלאץ וואס איז א מקום. יא, מקום פטור, ס׳איז נישט קיין רשות. ס׳הייסט אפילו נישט רשות. רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית וואס איז גוט נישט פאר קיין נישט, און מקום פטור וואס איז אפילו נישט קיין מקום.
הקדמה צו די קומענדיגע הלכות
עניוועיס, דאס איז וואס דער רמב״ם וועט טון. ער גייט אונז געבן די ד׳ רשויות. אז זיי זענען בתוך פתח אין רשות הרבים, ווייל ס׳איז נישט שייך אזא זאך, אבער זיי ווערן בטל. דאס הייסט, מיר האבן פריער געלערנט פון צד רשות הרבים, אדער וואס מ׳רופט מקום הפטור ברשות הרבים, וואס האט א דין כרמלית, ס׳איז יא עקסטער. יעצט גייען מיר לערנען פון פארשידענע אופנים וואס ס׳איז דא א מקום, עפעס א חילוק אין רשות הרבים, אבער ס׳ווערט נישט אנדערש, ס׳איז בטל אין רשות הרבים.
ער גייט זאגן אויף א פלאץ אין רשות הרבים און אין רשות היחיד, וואס א מענטש וואלט געקענט טראכטן אז ס׳איז א כרמלית אדער א מקום פטור, ווייל ס׳איז דאך נישט געהעריג רשות הרבים אדער רשות היחיד, אבער אויב ס׳האט הלכה׳דיגע ריזענס, ווערט עס א חלק פון רשות הרבים און רשות היחיד. דעריבער גייט ער צוריק צו מסביר זיין די הלכות פון כרמלית און מקום פטור.
הלכה ט: מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמים ברשות הרבים
Speaker 1:
ער זאגט אזוי: “מקום שיש בגבהו תשעה טפחים מצומצמים, לא פחות ולא יותר, ברשות הרבים” — איינער האט אזא שטיקל, אויף די רשות הרבים איז דא א שטיקל בערגל. ער זאגט נישט אז ס׳איז שייך דא, אבער אויבן איז דא א שטיקל עפעס, אבער ס׳איז הויך ניין טפחים, פונקטליך ניין טפחים, ברשות הרבים, הרי הוא כרשות הרבים, ווערט עס א חלק פון די רשות הרבים. דאס הייסט, אויב וואלט עס געווען אביסל העכער, וואלט עס געווען צען, וואלט עס געווען א רשות היחיד, און אויב וואלט עס געווען אביסל קלענער, וואלט עס געווען א חלק פון די רשות הרבים. דאס איז עס, ווייל ס׳איז נאר תשעה טפחים מצומצמים, הרי הוא כרשות הרבים.
אבער דער חילוק איז אזוי, “ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו” — מ׳דארף נישט קוקן, משגיח זיין פונקטליך ווי לאנג אדער ווי ברייט ס׳איז, “בין רחב בין קצר, הרי הוא כרשות הרבים, והרבים מכתפים עליו”.
פירוש: “מכתפים עליו” — באקוועמליכקייט פאר די רבים
אזא סארט פלאץ איז א פלאץ וואס ס׳קומט פונקטליך צוניץ, די סייז פון תשעה טפחים מצומצמים איז א פלאץ וואס מענטשן קענען נוצן “לכתף”. “לכתף” מיינט “מכתפים עליו”, ער מיינט עפעס וואס האט צוטון מיט די כתף, מיט די אקסל. מענטשן וואקן אין רשות הרבים און מ׳שלעפט פעקלעך, און מ׳קען דארטן זיך אפרוען, זיך אנלאנען, אדער זיך העלפן מיט די פעקלעך, עפעס נוצט מען עס פאר די באקוועמליכקייט. ממילא, איז עס א פלאץ וואס די רבים נוצט עס, קוקט מען עס נישט אן ווי ס׳איז אן עקסטערע סטראקטשער אין רשות הרבים. אבער קוקט עס אן ווי ס׳איז א furniture פון די רשות הרבים, ווי ס׳איז עפעס אין די רשות הרבים וואס איז צוגעשטעלט פאר די עולם.
אויב ס׳איז יתר על תשעה או פחות
“אבל אם היה יתר על תשעה או פחות”, אלא דאס איז נאר אויב ס׳איז אין די גובה איז תשעה טפחים מצומצמים, אבער אויב ס׳איז העכער פון דעם אדער נידריגער פון דעם, איז עס שוין זיין אן אנדערע קאטעגאריע. האט ער זיך געווענדט אזוי, “אם היה ארבעה על ארבעה או יתר”, אויב ס׳איז ברייט ארבעה על ארבעה איז א רשות היחיד, ווערט עס כרמלית. במה דברים אמורים? בארבעה על ארבעה. אויב איז עס א קלענערע זאך וואס האט נישט קיין ארבעה על ארבעה, איז עס א מקום פטור.
פארוואס? פארוואס איז נישט קיין… דעמאלטס איז עס א מקום פטור. דאס איז די מקום פטור איז נאר ווען ס׳איז…
דיון: פארוואס דוקא תשעה טפחים מצומצמים?
Speaker 2:
יא, דאס פארשטיי איך, אבער אויב ס׳איז יתר על תשעה, מיט אנדערע ווערטער, אויב ס׳איז עשר, און איך רעד נישט יתר על תשעה מיינט ער פון ניין ביז צען? פרעג איך, אויב ס׳איז צען טפחים און ארבעה על ארבעה, איז עס רשות היחיד, איז עס אפילו א כרמלית. דאס וואס ער זאגט יתר על תשעה או פחות, מיינט ער פחות, אדער יתר אבער ס׳האט נישט קיין צען טפחים?
Speaker 1:
מסכים?
Speaker 2:
איך בין נישט זיכער.
Speaker 1:
פארוואס נישט?
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט, ווייל וואס זאל טאקע זיין די חילוק? פארוואס א מענטש קראצט זיין רוקן, טשעקט ער צו ס׳איז עקזעקטלי א סארט שטח?
Speaker 1:
נאכאמאל, ווארט ווארט ווארט, יעצט פרעגסטו א קשיא אויף די הלכה.
Speaker 2:
ניין, איך פארשטיי נישט, על כל פנים עפעס פעלט אונז נאך די בעל המאור.
Speaker 1:
איך פארשטיי זייער גוט. די תירוץ איז אז ס׳איז דא אזא סארט שטעקן, אזא סארט ציה, אין האנט איז נישטא, אפשר ס׳בלייבט נאר די הלכה לענין פארמאל אז דאס איז די שיעור, אבער ס׳דארף זיין אזא סארט שטעקן וואס מ׳לייגט אריין אין רשות הרבים כדי מ׳זאל מכתף זיין דארט. דער וואס בויעט די רשות הרבים, אין זיין ארדער פאר די בויער, שיקט דאס. און דאס איז פונקט אין אזא אופן, אויב ס׳איז צו קליין איז עס פאטל, אויב ס׳איז צו גרויס איז עס רשות לעצמה, צו הויך, ווייל די עיקר איז די הויכקייט, ווייל מענטשן גייען, דארפן עס פיטן אין די הויכקייט. אויב ס׳איז נישט די סארט כלי, גייט מען צוריק צו די נארמאלע הלכה, סך הכל יוצא מן הכלל. די וועג וויאזוי איך האב עס מגדיר געווען די יוצא מן הכלל איז ביי די נוסח פון פונקט ניין טפחים. דו ווילסט קענען זאגן אנדערש, אויב ס׳האט א האק, וואס מ׳הענגט דארט די ברית קעיס. איך ווייס נישט, אנדערע זאכן, אזוי האבן זיי מגיד געווען די זאך. אבער איך פארשטיי עס. איך וויל נאר וויסן אויב ס׳איז מער ווי צען, לכאורה איז עס רשות היחיד, אזוי מיין איך. ס׳מוז זיין, זיי האבן זיך נישט געלערנט. בפירוש, ד׳ על ד׳, איז רשות היחיד.
Speaker 2:
אקעי.
הלכה ט: גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים
Speaker 1:
ווייטער זאגט ער אזוי, גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים, אין רשות הרבים שטעקט זיך אריין א גג פון א דערנעבנדיגע הויז צו וואס, און בתוך עשרה טפחים, ס׳איז עשרה טפחים ווייט פון וואו די רבים דרייען זיך, איז אויך ווערט עס א פלאץ וואו מענטשן קומען מכתף זיין, ווייל אין עשרה טפחים הייסט עס געאייגנט פאר מכתף זיין. אסור לטלטל לגג, טאר נישט דער מענטש וואס וואוינט אין דער הויז לעבן דער גג, ער וואלט געטראכט אז דער גג איז רשות היחיד, אבער אזוי ווי ס׳איז אזוי נאנט צו רשות הרבים, און דער עולם ניצט עס לכתף, טאר ער נישט מטלטל זיין דארטן. אסור לטלטל לגג עד שיעשה לו סולם קבוע לעלות בו. ער זאל מאכן, אז אויב מאכט ער א סולם קבוע, ער לייגט דארט אראפ א לייטער באופן קבוע, אז דער עולם זאלן זען אז דער פלאץ איז, אפילו אויב זיי ניצן ס׳ערשטער, און זיי וועלן ווייטער אפשר אפילו זיי וועלן ווייטער מכתף זיין, אבער זיי וועלן וויסן, דער לייטער וועט זיין א רמז אז איינער ניצט עס, דא איינער איז דאך, איינער גייט ארויף און אראפ, און מיט דעם וועט עס ווערן מותר. טייטש דעמאלטס איז עס גענוג א גילוי דעת אז די מענטשן וואס מכתף זיין וועלן נישט טוישן, ס׳וועט נישט אוועקנעמען די קאטעגאריע אז ס׳איז ווייטער א רשות היחיד.
דיון: “אסור” נישט “חייב” — צי ס׳איז כרמלית?
Speaker 2:
אבער ער זאגט נישט אסור אז ס׳ווערט א רשות הרבים, ס׳קען זיין אז ס׳איז אסור אז ס׳איז א חשש רשות הרבים, ער זאגט נישט חייב. לכאורה איז עס מיט די רבי׳ן. ער זאגט זייער אזוי? פארוואס העלפט א סולם קבוע?
Speaker 1:
אקעי, די סולם קבוע וואלט איך געזאגט, דאס מאכט עס פאר רשות היחיד. ס׳מאכט נישט ממש, ס׳טוישט נישט די רשות, נאר ס׳איז א זכר, אז דו זאגסט אז ער האט דעקלערט בעלות דערויף. די שאלה איז וועמענס איז די גאנג? אויב די בני החצר, די מענטשן וואס וואוינען דארט לייגן א סולם, האבן זיי דעקלערט אז ס׳איז זייערס. אם לאו, ווערט עס פארט פון רשות הרבים.
Speaker 2:
ניין, אבער איך זאג פון די עשר, ס׳זעט אויס אז ס׳איז נישטא קיין דין רשות הרבים. ס׳איז אפשר… וויל איך וויסן, מקום פטור מיינט מקום מותר אדער נאר מקום פטור? ווייל אויב ס׳איז פטור… דאס הייסט, מקום מותר מיינט א פלאץ וואו מ׳מעג, לאמיר זאגן. ווייל אויב ס׳איז נישט קיין רשות הרבים, נאר מ׳טאר נאר נישט לכתחילה, עפעס וואס מ׳טאר נישט ווערט עס א כרמלית אדער… אזויווי כרמלית. ס׳איז דאך דא א דין כרמלית. אבער די דין איז ווייל ס׳זעט אויס ווי א רשות הרבים. אבער ס׳איז אסור, נישט חייב. וואס איז די חילוק?
Speaker 1:
עני רשות הרבים דרבנן קענסטו רופן כרמלית אויב דו ווילסט, אבער דאס איז שוין א קוועסטשען אויף ליינס. ס׳איז אנדערש ווי… כרמלית איז א מין שטח לעצמו וואס מ׳האט געגעבן א דין אז מ׳איז מחמיר ווי א רשות הרבים אין געוויסע זאכן. אבער דא זאגט מען אז ס׳איז א מין רשות הרבים, ס׳איז נאר נישט קיין דאורייתא׳דיגע רשות הרבים.
Speaker 2:
טרו, אבער דאס האבן מיר שוין געלערנט, אז ווען מ׳זאגט די ווארט כרמלית, האט עס אזויווי אן אריגינעלע מינינג, וואטעווער א כרמלית איז, אדער אזויווי דו זאגסט אז ס׳איז אן עכטע כרמלית. אבער למעשה, עני רשות הרבים דרבנן רופן אונז כרמלית אין די ענד, אזויווי די גמרא זאגט אויף פחות מי׳.
הלכה י: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה
Speaker 1:
זאגט די רמב״ם ווייטער, “עמוד ברשות הרבים”… אה, ער זאגט די פירוש. א פאול, יא, ער גייט שוין זאגן. א פאול אין רשות הרבים, אבער ס׳איז יא גבוה עשרה. ס׳איז נישט אונטער די עשרה וואס מענטשן וואלטן נאך אויף דעם געקראצט זייער רוקן. ס׳איז העכער עשרה ורחב ארבעה, הרי זה רשות היחיד. אזויווי יעדע זאך וואס איז גבוה עשרה ורחב ארבעה, איז א רשות לעצמו.
יתד כל שהוא אין עמוד
איז אזוי, אבער וויאזוי קען מען אפהרג׳ענען אזא זאך? א מענטש מיינט ער האט געכאפט א שטיקל רשות היחיד. אבער אויב ער לייגט אריין א יתד כל שהוא, אויבן פון די עמוד שטעלט ער אריין א נאגל׳ך, אפילו אינו גבוה שלשה, אפילו די נאגל׳ך זענען נישט גבוה שלשה… ער מיינט צו זאגן, די נאגל איז הויך, איז סמוך לג׳ מעורב. לכאורה די נאגל ווערט אזוי בטל צו די קרקע וואס אין עמוד. אה, ס׳איז בגובהו מיינט נישט אויבן פון די עמוד, בגובהו מיינט לפיכך אויבן. בגביו מיינט ביי די זייט, דארטן ווי די גובה גייט ארויף, דאס מיינט ער זאגן, נישט ווערסעס אויף די ברייט פון אויבן פון דער עמוד.
אפילו אויב ס׳איז אונטער די שלושה, אבער הואיל וראוי ליתלות בו יתדות להשתמש בו, מענטשן גייען זיך נוצן די יתדות, איינמאל ס׳איז דא אזא יתד גייען מענטשן זיך מאכן באקוועם און אויפהענגען אויף דעם זייערע פעקלעך אדער וואס.
הלכה י (המשך): יתדות בעמוד ברשות הרבים
Speaker 1:
הרי זה ממעטו. איז די יסוד איז אזוי ווי מ׳מעט פון די שטח, ונעשה כרמלית. ואין מודדין אלא מן היסוד ולמעלה.
טייטש, אונז קוקן אן די יסוד ווי דאס איז א סימן פאר די בני רשות הרבים אז דאס איז עפעס וואס מ׳קען נוצן, ווייל ס׳קומט פראקטיש צוניץ, מ׳זאל קענען מקצר זיין. ממילא, ס׳איז נישט מבטל, ס׳מאכט עס נישט פאר רשות הרבים, אבער ס׳מאכט אז ביז וואו די יתד איז קוקן יא מענטשן אן ווי רשות הרבים, ווי א רשות הרבים. ממילא בלייבסטו נאר מיט די שטח פון די נאגל און ווייטער. ממילא, ס׳פעלט פון די שטח און ווערט עס א כרמלית, ווייל יעצט ווערט עס אן עמוד וואס איז נישט גבוה עשרה ורחב ארבעה, נאר גבוה ווייניגער ווי עשרה.
ואין מודדין אלא מן היסוד ולמעלה. זאגט ער, אפילו מילא כולו יתדות, וואס דאס הייסט אז ער האט געלייגט איבעראל, ער האט געלייגט אויף די גאנצע עמוד נעגלעך, הוקס, הרי זה נתמעט גובהו, איז וואו דו לייגסט א נאגל, ביז וואו די נאגל איז רעכנט מען נישט ווי אן עקסטערע רשות, מ׳רעכנט עס ווי רשות הרבים.
סאו ממילא אויב האסטו געלייגט איבעראל יתדות, וועט די גאנצע שטח זיין, וועט נישט הייסן א רשות היחיד. ער זאגט נישט אז ס׳ווערט ממש רשות הרבים, אפשר ווערט די גאנצע זאך א כרמלית, ס׳שטייט “נעשה כרמלית” בפירוש.
דיסקוסיע: פארוואס כרמלית און נישט רשות הרבים?
Speaker 2:
אבער דא איז אביסל אינטערעסאנט, ניין, ווייל דארטן די ווארט כרמלית איז ווייל מ׳מעט עס. אויב מילא בלייבסטו נאר מיט די שטח וואס איז פון די נאגל און העכער. אבער אויב מילא כולו יסודות, האב איך אפשר געטראכט צו מאכן די גאנצע זאך פאר א תשמיש פאר רשות הרבים, ווערט עס אזויווי די עמודים וואו מ׳זיצט אויף די רשות הרבים. קען זיין אז ס׳איז די זעלבע זאך?
Speaker 1:
ניין?
Speaker 2:
וואס איז די דין? ס׳ווערט א כרמלית, און וואס איז די דין?
Speaker 1:
מדרבנן האט מען נישט געטארט טראגן פון די רשות הרבים אהין, און פון אהין צו די רשות הרבים.
Speaker 2:
ניין. וואס איז די דין פון א כרמלית? פון די רשות הרבים?
Speaker 1:
נעמט מען נישט מדרבנן. ס׳הייסט נישט קיין רשות הרבים.
Speaker 2:
יא, אבער ס׳איז דאך אן איסור מדרבנן צו טראגן פון פחות מד׳ אמות פון א רשות הרבים צו א כרמלית, אויב איך געדענק. סאו ס׳מאכט א דיפערענץ. איז דאס נישט אזוי? א כרמלית וואס איז סמוך לרשות הרבים, וואס איז די דין?
Speaker 1:
נישט קלאר. דער רמב״ם זאגט יא, ס׳איז דא א… מ׳טאר נישט לייגן פון א כרמלית צו רשות הרבים.
Speaker 2:
אקעי, וועלן מיר שוין זען. ס׳איז אפשר נישט. וואס איך וויל וויסן, דער נסמך גבוי, איז דער פלאץ הייסט…
Speaker 1:
אקעי, אונז ווייסן נישט וואס דער פלאץ הייסט. וואס עס שטייט דא איז אז ס׳איז בפירוש אז ס׳ווערט א כרמלית?
Speaker 2:
ניין, ס׳איז נישט ממש בפירוש. ס׳איז אזוי, דער שואל פרעגט אויב ס׳איז נתכרמל, אבער ער האט געזאגט… ס׳איז אן עצה ממה נפשך אויב ס׳איז נתכרמל.
Speaker 1:
זייער גוט. ס׳ווערט ווייניגער, ס׳ווערט זייער קליין. ס׳רעכנט, אויב ס׳איז גארנישט, אפשר בלייבט גארנישט.
Speaker 2:
אפשר בלייבט גארנישט, אפשר איז עס נישט גענוג. אפשר בלייבט זערא. ער זאגט נישט ממש…
Speaker 1:
יא, אבער כולו… ער מיינט יעדע אינטש, אבער אפשר בלייבט שוין נישט גענוג א שטח פאר זיך. וואטעווער ס׳איז דא, וואס איז די דין פון יענע שטח? ס׳קען זיין, ער ברענגט אז די נסמך… סארי, מלא כולו איז בעצם א חידוש, ווייל געווענליך מלא כולו זאגט מען אז מ׳קען עס נישט ניצן. ווייל ווען ס׳איז דא איין האק, קען מען עס ניצן. א גאנצע זאך מיט האקס, קענסטו נישט גארנישט אנהענגען.
Speaker 2:
ניין, ער מיינט נישט… ס׳איז פארקערט. ער זאגט די הייליגע… ניין, ער מיינט נישט כולו יסודות, ער מיינט אז ער האט געלייגט וויפיל יסודות מ׳דארף, אבער יעדע פאר אינטשעס איז דא א האק.
Speaker 1:
ניין, גוט. אבער פאר סאם ריזען, מענטשן רופן עס. די אלע אידן וואס האבן געלערנט גמרא, וואס זיי ווייסן פון וואו דער רמב״ם קומט, זיי זאגן אזוי טייטש. סאו… וואס איז א פשט?
Speaker 2:
אקעי. דו זאגסט אז ס׳איז גארנישט אנדערש?
Speaker 1:
איך ווייס נישט. דער רמב״ם זאגט דאך זייר קלאר, ער שרייבט “תולים בו את היסודות ומשתמשים בהם”. אבער נוצט עס יא.
Speaker 2:
זייער גוט. ער שרייבט אז מען קען, יא, נאך אלץ אביסל נוצן. ער שרייבט דאס וואס ער רוקט עס. ס׳קען נאך אלץ. אזוי איז ער מסביר די…
Speaker 1:
אזוי איז ער מסביר. דער גאנצער טור בכלל, וואס לערנט בכלל די גאנצע גמרא אנדערש. ס׳איז נישט די פראבלעם. אבער דאס הייסט, די גאנצע הלכה איז מאדנע. לאמיר זיין קלאר. די גאנצע הלכה איז עפעס פאני. א יסוד, אזויווי מאיר וואס איז די טייטש אין די גמרא, רש״י, די ראב״ד, די אלע לערנען בכלל אנדערש פון די רמב״ם אין די גמרא. ס׳איז בכלל נישט די חידוש וואס דער רמב״ם האט געהאט.
אבער לויט דער רמב״ם׳ס טייטש לערנען די… סאו אויב האט ער אריינגעלייגט אזא יסוד, איז יענע פלאץ וואס האט דאס געמאכט אויס רשות היחיד, ווערט עס א כרמלית. דער רמב״ם זעלבסט וואלט געמאכט סענס אויב דו זאגסט אז א יסוד מאכט די גאנצע זאך אזויווי דו זאגסט, אז ס׳מאכט עס פאר א רשות הרבים, ווייל דער רמב״ם זאגט נישט דאס. ער זאגט ס׳ווערט א כרמלית.
Speaker 2:
זייער גוט. דאס הייסט, אנדערע ווערטער, און ער זאגט נישט נאר ער זאגט נישט דאס, ער זאגט אויך נישט אז די יסוד מאכט די גאנצע זאך אונטער אזויווי די אמה שמקפת הכל. דאס וואלט געמאכט זייער אסאך סענס. מיר האבן געלערנט אז ס׳איז דא אזא זאך ווי אן אמה, און דאס איז די אמה וואס באלאנגט פאר די רשות הרבים. אבער דער רמב״ם זאגט נישט דאס. ער זאגט נאר, מ׳הייבט אן צו רעכענען אנדערש די נאמבערס. ס׳איז זייער פאני. פארוואס? פארוואס זאל מען נישט זאגן אז ס׳ווערט א… א… אזויווי א שימוש רשות הרבים?
Speaker 1:
יא. אבער דו ווילסט לערנען ביי די כלאי, אבער וואס קומט אריין כלאי? ס׳איז נישט קלאר.
Speaker 2:
אקעי. בקיצור, ס׳איז אלעס ווייל דער רמב״ם האט לכתחילה געלערנט די גמרא אנדערש ווי רוב אנדערע ראשונים, און מ׳פארשטייט נישט אפילו וואס דער רמב״ם האט געמיינט. איך ווייס נישט. ס׳איז נישט נוגע די הלכות עניוועיס, רייט? מ׳דארף טשעקן. פארוואס מיר זוכן די רשות הרבים׳ס. שוין. ס׳איז נישט מקדש רשות הרבים׳ס עניוועיס היינטיגע צייטן, לויט די מפורשים.
—
הלכה יד: חור רשות היחיד וחור רשות הרבים
Speaker 1:
אקעי, ווייטער. חור רשות היחיד, יעצט גייט ער אונז זאגן וואס טוט זיך מיט… ס׳מאכט זיך א לאך אין די… אין א וואנט אדער וואס. איז חור רשות היחיד, א לאך אין די רשות היחיד, הרי הוא כרשות היחיד.
אבער ס׳איז נישט אזוי אז איבעראל וואו ס׳איז דא א לאך רעכנט מען ווי די פלאץ ארום די לאך, ווייל חור רשות הרבים אינו כרשות הרבים, אלא אם כן יש בו ארבעה על ארבעה, ס׳ווענדט זיך ווי גרויס די לאך, כיצד.
סאו לכאורה, לאמיך נאר טרייען צו טראכטן, וואס איז די חילוק? די חילוק איז לכאורה פשוט. א רשות היחיד באלאנגט פאר איין מענטש, איין מענטש איז די חור באלאנגט אויך פאר אים, ס׳איז פארט פון זיין רשות. אבער די רשות הרבים זעען מיר דא אין די אלע הלכות, ס׳איז דא א תנאי אז רשות הרבים הייסט נאר די פארט וואס די רשות הרבים נוצט.
ס׳צייגט דיר אז ווי א… וויאזוי זאל איך זאגן, רשות היחיד האט נישט קיין… מיר גייען לערנען מדרבנן מצוות עירוב, אבער רשות היחיד האט נישט קיין גדר אז די יחיד דארף עס קענען נוצן. די גאנצע רשות היחיד איז פארט פון רשות היחיד ביז די רקיע, יא? משא״כ רשות הרבים, למשל רשות הרבים איז נאר ביז צען טפחים, ווייל רשות הרבים דארף ממש… ס׳דארף זיין נישט מוקף מחיצות, אבער אויך דארף עס זיין א פלאץ וואס האט אזא צורה וואס די רבים קענען נוצן. טאמער נישט, הייסט עס אויס רשות הרבים. דו ביסט מסכים?
Speaker 2:
בערך. אבער איך ווייס נישט וואס איז די חידוש פון חור, ווייל חור ווערט אזא מין בור. ס׳איז דא א בור וואס ווערט גערופן א בור, און ס׳איז דא א בור וואס ווערט גערופן א חור. וואס רעדט מען דא פון, רייט?
Speaker 1:
זיי זאגן דאך, נישט א חור, א חור מיינט אזויווי די… די וואנט, לאמיר זאגן. איך מיין ווען חור מיינט אין א וואנט.
Speaker 2:
אין די וואנט פון וואס? וואס איז לעבן די רשות הרבים?
Speaker 1:
יא.
Speaker 2:
אדער אין רשות היחיד?
Speaker 1:
יא. א לאך אין א וואנט, נישט א לאך אין די פלאר. סאו א חור און א בור איז די זעלבע זאך. ער זאגט אז פונקט ווי ס׳איז דא א שטח אין די רשות הרבים ווערט א רשות היחיד, אדער אין א כרמלית, איז די זעלבע זאך, ס׳איז נישט קיין חילוק צו די חור איז אראפ אדער ס׳איז אין די זייט אין א וואנט.
Speaker 2:
יא יא, דו ביסט גערעכט לכאורה אז א רשות היחיד… אז א בור אין רשות היחיד איז אויך א בור. דו ביסט גערעכט לכאורה אז אין רשות היחיד ווערט עס נישט קיין עקסטרע רשות אויב ס׳איז דא א לאך אדער א בערגל. אמת. אבער דא שטייט קלאר די חילוק פון רשות הרבים און רשות היחיד. דארט שטייט עס נישט קלאר. זעסט אז רשות הרבים… ווייל דו קענסט זאגן, אזוי ווי דער חור איז משמש רשות הרבים, איז ער רשות הרבים. דא האבן מיר אמוראים וואס האבן אזוי געהאלטן, זיי זענען נישט אפגעפרעגט, אזוי ווי אונז לערנען. ס׳איז דא זאכן וואס זענען בטל, אבער מ׳קען עס נוצן. איך ווייס נישט. דא שטייט אז ניין. און ענליכע נאמען, די דינים זענען נישט די זעלבע דינים פון יעדער… רייט. אבער חור ברשות הרבים איז נישט אויטאמאטיש רשות הרבים. ס׳ווענדט זיך אין די סייז.
Speaker 1:
כיצד? ער איז קיינמאל נישט קיין רשות הרבים.
Speaker 2:
קיינמאל נישט. רייט. אדער איז ער א… ס׳ווענדט זיך אין זיין סייז.
Speaker 1:
יא. ניין, אויב איז עס גאר קליין, איז עס א… איז עס בטל, איז עס נישט קיין חור, איז עס א חלק פון רשות הרבים. מיר רעדן פון א חור.
Speaker 2:
דו וועסט זען, אקעי. אט ליעסט עפעס.
די דריי שיעורים פון א חור ברשות הרבים
Speaker 1:
אם יש בו ארבע על ארבע וגבוה עשרה, האבן מיר שוין געשמועסט לגבי בור און תל, זאל זיין די זעלבע זאך לגבי א חור, אז א מקום וואס איז ארבע על ארבע וגבוה עשרה, ווערט ער רשות היחיד.
ואם אין גבוה עשרה, הרי זה כרמלית, אזויווי מיר האבן געשמועסט.
ואם אין בו ארבע על ארבע, אויב ס׳האט נישט קיין ארבע על ארבע, הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלשה, שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ. אויב איז עס גבוה פון שלשה און ס׳האט נישט קיין ארבע על ארבע, דעמאלטס איז עס א מקום פטור.
דיסקוסיע: ווי קליין קען א חור זיין און נאך רעכענען ווי מקום פטור?
Speaker 2:
עד כאן ווייסן מיר וועגן זאכן וואס זענען בעיסיקלי זאכן אין רשות הרבים, וואס זענען יא אדער נישט… ער זאגט מיר שוין, אם אין בו מקום ארבע על ארבע, ביז וויפיל? דאס הייסט, יעדע חור האט אויטאמאטיש זיין מקום פטור? אויב ס׳איז דא א קליינע לאך אין עני וואנט אין עני רשות הרבים, איז עס נישט קיין רשות הרבים? אינטערעסאנט.
Speaker 1:
יא, ס׳איז אינטערעסאנט. ביי א בור האט מען נישט געזאגט אזא זאך. א פיצי בור ווערט נישט יעצט קיין בור. דאס הייסט, אויב ס׳איז דא א קליינע… ערגעץ וואו אין רשות הרבים איז דא א פלאץ וואס ס׳ווערט א טראפעלע טיפער אריין, ווערט עס אויס רשות הרבים, ווייל מ׳דארף וואקן אביסל שיף? א רשות הרבים וואס גייט בארגיג, גייט מען זאגן אז ס׳ענדיגט זיך די רשות הרבים ווען מ׳דארף רעכענען לויט די…
Speaker 2:
ניין, ווייל דו ביסט דער וואס איז אנגעקומען מיט די איידיע אז א חור און א בור זענען ענליך. זיי זענען עכט אין גאנצן אנדערע זאכן. די איינציגסטע ענליכקייט איז אז… די איינציגסטע ענליכקייט איז אז דא זאגט מען אז א חור האט אויך… די זעלבע דריי שיעורים וואס מאכט די דריי אנדערע שיעורים, אבער בעצם א חור איז א גאנצע אנדערע זאך. א בור איז נאר אויב ס׳איז א בור.
Speaker 1:
ווי קליין? איך ווייס נישט ווי קליין. ווען איז עס אויס בור? איז עס טאקע נישט א גרודא רשות הרבים. ווי קליין? איך ווייס נישט. נישט קלאר. ווען איז עס טאקע א דריי טפחים?
Speaker 2:
ניין, אונז ווייסן אז ס׳איז כרמלית. אויב ס׳איז דא א לאך, איז עס יא.
הלכה י״א – שיעורי חור והרשויות השונות
Speaker 1:
יא, די איינציגסטע ענליכקייט איז אז דא זאגט מען אז א חור האט אויך די זעלבע דריי שיעורים וואס מאכט די דריי אנדערע רשויות. אבער בעצם א חור איז א גאנץ אנדערע זאך. א בור איז נאר אויב ס׳איז א בור. ווי קליין? איך ווייס נישט. איך ווייס נישט, נישט קלאר. ווען איז עס א בור? ווען ס׳איז דריי טפחים. מיין איך, אין באדעם, מיין איך אז ס׳איז קרום. אויב ס׳איז דא א לאך, איז עס יא א חילוק. פארשטייסט?
וואס האבן מיר געלערנט? בור דארף זיין, ווי גרויס דארף זיין דער בור? וואס הייסט? עניטינג, איזהו כרמלית, יא, אין רשות הרבים איז דאס? יא. א חריץ הייסט עס אויף אין די רמב״ם׳ס שפראך, רייט? ארבעה על ארבעה ועמוק משלושה. אויב ס׳איז ווייניגער ווי ארבעה על ארבעה, איז עס א מקום פטור. און מי שלשה, ווייניגער ווי שלשה. דאס איז דער שיעור. ווייניגער ווי שלשה איז עס לבוד. אזוי ווי ס׳גייט… נאר לבוד איז די ווארט, און נישט די ווארט אז ס׳איז בכלל נישט עקסטער. ס׳איז געטייטשט לבוד.
Speaker 2:
ניין, לבוד מיינט אפילו ווען ס׳איז יא דא א קלארע בערגל.
Speaker 1:
אקעי, יא, גוט. ס׳מיינט לבוד, אז מ׳באמערקט עס נישט אזוי שטארק, יא. ר׳ יוסף, אז ס׳איז גענוג נאנט, ממילא איז עס נישט קיין זאך פאר זיך. אבער ווען ס׳איז זייער גוט, אז דער שיעור איז דריי טפחים. העכער, א בערגל וואס איז ווייניגער ווי דריי טפחים איז עס טאקע בטל, אדער א לאך וואס איז ווייניגער ווי דריי טפחים איז עס טאקע בטל. אבער אויב ס׳איז מער ווי דריי טפחים, דעמאלטס ווענדט זיך, אויב ס׳איז פיר טפחים ברייט, דעמאלטס איז עס א כרמלית. אויב ס׳איז ווייניגער איז עס א מקום פטור. דאס איז פסיעה. אויב ס׳איז אויך צען טפחים טיף, דעמאלטס איז עס רשות היחיד. פארשטומט?
הלכה י״ב – דיני טלטול ברשויות אלו
Speaker 1:
יעצט גייט אונז דער רמב״ם זאגן וואס טוט זיך מיט די כרמלית און מקום פטור, וואס איז זייער גדר אין הלכה? וואס מעג מען יא און נישט טון? זאגט ער אזוי, אין אנדערע ווערטער, פון רשות היחיד צו רשות הרבים ווייסן מיר שוין בעיסיקלי אז מ׳מעג נישט טראגן, ס׳איז געשטאנען פריער אין פרק, אין די ערשטע פרק שטייט, רייט? י״ב, ס׳איז דאך א מקום צו לערנען. וואס געשעט מיט די אנדערע רשויות בעצם?
זאגט ער, איז אזוי, רשות היחיד ומקום פטור זענען צוויי פלעצער וואו מען מעג מטלטל זיין בכולן, אפילו היה אורך כל אחת מהן כמה מילין, נישט קיין חילוק ווי גרויס ס׳איז. אויב איז די רשות היחיד, א רשות היחיד קען זיין גרויס כמה מילין, מטלטלין בכולן. די זעלבע זאך מקום פטור. א מקום פטור קען נישט זיין כמה מילין, באט יא, איי מין, יא, חוץ יענע פאני לאנגע, לאנגע שמאלע זאך. זיי האבן געלערנט.
מקום המוקף שאין בו ארבע על ארבע
Speaker 1:
זיי האבן געלערנט אויך וועגן א אפילו ארוכה כמה מילין, יא, מקום המוקף שאין בו ארבע על ארבע. ווייל געווענליך די מקום פטור מוז זיין ווייניגער ווי ד׳ על ד׳, קען נאר זיין אויב ס׳איז א מקום פון מחיצות, ס׳איז זייער שמאל און לאנג, קען מען מטלטל זיין די גאנצע. יא.
דיני טלטול ברשות הרבים וכרמלית
Speaker 1:
אבל רשות הרבים והכרמלית, אין מטלטלין בהן אלא בתוך ארבע אמות. ואם העביר או הושיט או זרק, געטראגן אדער איבערגעגעבן צו א צווייטן, אדער געווארפן חוץ לארבע אמות, דא איז די חילוק, ברשות הרבים חייב, ובכרמלית פטור, לפי שאיסור הכרמלית מדבריהם. דאס וואס מ׳האט געזאגט אז מ׳מעג מטלטל זיין אין איר בתוך ארבע אמות איז מדבריהם, מדברי חכמים. און די סיבה איז מפני שהיא דומה לרשות הרבים, כרמלית האט ענליכקייטן צו רשות הרבים, ממילא איז דא א חשש שמא תתחלף ברשות הרבים, אויב א מענטש וועט מיינען אז מ׳מעג טראגן דארטן, וועט מען צוקומען אויך צו טראגן אין רשות הרבים.
מלאכה שאינה צריכה לגופה בכרמלית
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, לפיכך, איינמאל דו פארשטייסט מיט דעם, אז כרמלית איז נאר א דרבנן, די איסור צו טראגן אין כרמלית איז ווייל ס׳איז דומה צו רשות הרבים, איז אזוי, אם לא היה צריך לגוף הוצאה, אויב דארף ער נישט די גוף הוצאה, ס׳טייטש ער דארף נישט די מלאכה פון טראגן, ס׳טייטש געווענליך טראגן איז ער וויל א פלאץ זאל אנקומען פון איין פלאץ צו די נעקסטע פלאץ, דאס איז נישט נאך אן אנדערע וועג וויאזוי מ׳טראגט, נאר דאס טראגן איז די מלאכה שאינה צריכה לגופה. אבער ווען מ׳וויל נאר אז די זאך זאל נישט ליגן דא ווייל ס׳שטערט, כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יזוקו בו רבים, ס׳איז דא א דארן, יעצט האט ער אריינגעטראגן אין די כרמלית, ער האט עס געטראגן אין די כרמלית, לאמיר זאגן, צו די ווינקל פון די כרמלית, מ׳זאל נישט ניזוק ווערן. א רשות הרבים מעג מען עס טון אפילו העברה ד׳ אמות, ווייל אגב מלאכה שאינה צריכה לגופה בדרך כלל איז חייב, אבער ווען ס׳איז א דרבנן און מ׳איז מיקל ביי… ווען ס׳איז א דרבנן און ס׳איז לצורך, לצורך שלא יזוקו בו רבים.
דיון: פארוואס איז דא א היתר?
Speaker 2:
סאו ס׳איז זייער פאני, אזוי דארף מען נישט צוקומען צו די גופו הוצאה. רייט. דו דארפסט צוקומען צו די היתר פון מלאכה שאינה צריכה לגופה, נישט אז מ׳דארף צוקומען, ס׳טוט נישט גארנישט אויף, ווייל דער רמב״ם האלט דאך מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. ער מאכט נישט אויס. אפשר ביי דרבנן איז דא אמאל א פטור, אפשר אזוי. אבער ס׳איז זיכער אז אזוי ליגט מען נישט נאר עפעס לצורך, שלא יזוקו בו. אזוי ווי אונז לערנען אלעמאל דרבנן לאזן זאכן פאר א צורך שלא יזוקו בו וכדומה.
Speaker 1:
אפשר די ווארט איז, די לא צורך לגופו הוצאה, וועלן זיי יא גיין צורך לגופו הוצאה, ווייל זיי וועלן מורא האבן אז ס׳איז דומה לרשות הרבים. וואס רעכנסטו אזוי, וואס איז אזא צורך אדער שלא היזק וואס איז יא וועגן די גופו הוצאה? למשל, ער וויל טראגן אין א כרמלית א זאך וואס איז וויכטיג, ער וויל טראגן א מעדיצין, נישט פאר א סכנה, ער וויל טראגן א מעדיצין וואס איז אין א כרמלית. ס׳איז דאך א צורך, ס׳איז א צורך הרבים, ער וויל טראגן א סידור פאר הרבים אין די כרמלית.
Speaker 2:
סאו דארף מען וויסן פאר וואס. אויב זאגסטו אז מלאכה שאינה צריכה לגופה מאכט נישט אויס לויט׳ן רמב״ם, ס׳קען האבן צו טון מיט די שבות דשבות. רייט. אז ווען ס׳זעט אויס ווי הוצאה, מ׳זעט א מענטש טראגן, מ׳זעט א מענטש טון הוצאה, וועט מען טון הוצאה ברשות הרבים. אבער ווען ס׳זעט נישט אויס ווי הוצאה, ווייל מ׳זעט אים ער איז פשוט א קוץ, רייט. אזוי מאכט סענס. וחיים וכל כיוצא בזה. דאס הייסט אנדערע סארט היזק, אבער דער רמב״ם זאגט “כיוצא בזה” מיינט ווען איינער איז צורך לגופו או למקומו. אויב איז צורך לגופו, לכאורה איז נישט דא קיין היתר, אפילו דו האסט דא א צורך לכאורה. ווייל דעמאלטס איז עס נישט גענוג אנדערש, דעמאלטס איז עס ווייטער מתעסק. וויאזוי זאגסטו די פשט?
Speaker 1:
אקעי. איז וואס ווייסט מען? אה, און שפעטער גייט דער רמב״ם זאגן אז אויב איז דא א קוץ ברשות הרבים, טאר מען עס נישט מוציא זיין נאר פחות פחות מד׳ אמות. און אין כרמלית מעג מען געהעריג. אקעי. וואס איז די פראבלעם? איך האב א פראבלעם? ניין, די יעצט איינער וואס איז צורך לגופו בלייבט מיר אביסל אפן וואס מ׳דארף בעסער פארשטיין.
דיני מקום פטור – אריין און ארויסטראגן
Speaker 1:
אה, ווייטער זאגט ער, כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור, איז ביז יעצט האבן מיר געלערנט אז אינעווייניג אין א מקום פטור, אזוי ווי אין א רשות היחיד. זאגט ער, מקום פטור איז עפעס וואס איז נאך גרינגער, ווייל כשם שמותר לטלטל במקום פטור, כך מותר להכניס מן רשות היחיד או מן רשות הרבים או מן הכרמלית. פון א רשות היחיד טאר מען נישט טראגן צו א רשות הרבים אדער צו א כרמלית. אבער מקום פטור, וואס אינעווייניג מעג מען טראגן אזוי ווי אין א רשות היחיד, איז אבער גרינגער ווי א רשות היחיד, ווייל מ׳מעג אויך טראגן פון רשות היחיד אדער פון רשות הרבים אדער פון כרמלית אהין.
דיון: וואס איז דער גדר פון מקום פטור?
Speaker 2:
וואס הייסט א מקום פטור איז בכלל נישט קיין עקסטערע מקום? מקום פטור איז עפעס א מקום וואס איז בטל צום פלאץ לעבן דעם, עפעס אזוי, יא? קען זיין, ווייל א מקום פטור איז געווענליך אזא מין פלעצל. איך ווייס נישט אויב ס׳איז בטל. איך ווייס נישט אויב ס׳איז בטל. אויב ס׳איז ממש בטל, וואלט עס געווארן רשות הרבים. אבער ס׳בלייבט א מקום פטור, נאר ס׳באקומט די דין פון די פלאץ לעבן וואו ס׳איז, אדער וואס? אקעי, לאמיר זען. לאמיר זען.
Speaker 1:
ניין, ניין, ס׳באקומט נישט די דין פון די פלאץ וואו ס׳איז. לאמיר עס רופן אן עקסטערע רשות, נאר דאס איז מקום פטור, אז מ׳מעג טראגן סיי אינעווייניג, און סיי מ׳מעג טראגן פון די נעקסטע פלאץ אהין. און כרמלית איז פונקט פארקערט, טאר מען נישט ארויסטראגן ד׳ אמות אינעווייניג אין די כרמלית. דאס איז די חומרא וואס די חכמים האבן געזאגט אז מ׳זאל נישט טראגן מער ווי ד׳ אמות, וואס די רמב״ם טאר מען נישט טראגן מער ווי ד׳ אמות אין די כרמלית. און אויך טאר מען נישט טראגן פון די רשות היחיד אדער פון די רשות הרבים צו די כרמלית, אדער פארקערט, ארויסטראגן פון די כרמלית צו די רשות היחיד, אדער אריינברענגען צו די כרמלית פון די רשות היחיד אדער רשות הרבים. און די מוציא והכניס איז פטור, ווייל עס איז א איסור דרבנן, עס איז אסור אבער ס׳איז פטור מדאורייתא.
דיון: קשיא פון פרי חדש – פארוואס טאר מען נישט טראגן פון רשות הרבים צו כרמלית?
Speaker 2:
אהה. שוין. איך פארשטיי נישט אבער עפעס וואס מ׳האט געזאגט אז די כרמלית האבן די חכמים גע׳אסר׳ט ווייל ס׳איז דומה צו רשות הרבים, אמת?
Speaker 1:
יא.
Speaker 2:
סאו פון רשות הרבים צו רשות הרבים טאר מען טראגן, אמת?
Speaker 1:
מ׳מיינט מ׳טאר נישט פחות מד׳ אמות. ריכטיג.
Speaker 2:
ס׳איז נאר אביסל דומה, ס׳איז נישט גענוג דומה. ס׳זעט אויס ווי מ׳טראגט. ס׳איז ערגער ווי רשות הרבים, ווייל די רמב״ם זאגט מ׳טאר נישט טראגן פון רשות הרבים צו א כרמלית.
Speaker 1:
ריכטיג. אפילו בפחות פחות, ער רעדט נישט דא אלץ די ד׳ אמות, יא. ריכטיג. סאו ס׳איז גענוג כאילו ס׳איז רשות היחיד דעמאלטס, פארשטייסט?
Speaker 2:
יא, ווייל די חכמים גייען דאך נישט מקיל זיין מער ווי… די חכמים האבן דאך מחמיר געווען אין כרמלית, זיי האבן עס געמאכט ווי א רשות הרבים אז מ׳טאר נישט טראגן. אבער אויב וועלן זיי זאגן אז מ׳מעג טראגן פון רשות הרבים אהין, וואלטן זיי האבן געמאכט א קולא, יא? ווייל מ׳זעט אז ס׳איז נישט קיין רשות היחיד, נאר ס׳איז א כרמלית. זיי האבן עס נישט געזאגט לקולא. ריכטיג.
Speaker 1:
ניין, ס׳וואלט נישט געווען רשות היחיד, ס׳וואלט געווען א מקום פטור.
Speaker 2:
אהא. ער ברענגט אז דער פרי חדש האט געפרעגט די קשיא, און ער זאגט אזוי, פארקערט, דעמאלטס זאגט מען אפשר איז עס צו דומה צו רשות היחיד. איך הער. איך ווייס נישט. אממ… די מייסטע זאגן אפשר אז ס׳איז אזוי ווי… מ׳קען נישט מאכן גרינגער ווי אנדערע רשויות, עפעס אזוי. איך בין נישט זיכער. ווייל ס׳איז דא פעלער ווי כרמלית ווען נישט אז ס׳איז א גדר לעצמו וואלט עס נישט געווען א מקום פטור, נאר א רשות היחיד. מיר דארפן וויסן וועלכע כרמלית.
Speaker 1:
ניין, ס׳קען נישט זיין. אה… לאמיר גיין, א כרמלית וואס… ס׳קען נישט זיין, ווייל דעמאלטס זאלן זיי דאך האבן געמאכט א קהילה. זיי האבן נישט געמאכט קיין קהילה, ווייל זיי האבן זיך געזאגט אז מ׳טאר נישט ארומגיין אין קדושת רה״ר אהין.
Speaker 2:
יא, אבער דו דארפסט האבן איין כרמלית וואס… מיט זיין פאטער. איי.
Speaker 1:
איך מיין, ס׳שטייט דאך אין מגן אברהם, ס׳שטייט אין רמב״ם אזוי. איך גלייב נישט אז אלע כרמלית׳ן זענען זאכן וואס זענען בעצם יאר.
כרמלית איז א חומרא, נישט א קולא
דו קענסט פרעגן ווער האט געמאכט די פונקטליכע חלוקה. לאמיר זאגן אז ס׳איז דא וואס איז א טראפ אנדערש ווי דאס וואס באקומט א דין רשות היחיד, אדער א טראפ אנדערש ווי דאס וואס באקומט א דין רשות הרבים. נו, סאו די חכמים גייען נישט יעצט מקיל זיין און זאגן אז מ׳מעג אריינטראגן אהין פון רשות הרבים. פארוואס? ווייל די חכמים האבן געזאגט אז ס׳איז נישט קיין רשות היחיד, און זיי זענען מחמיר געווען אז ס׳איז נישט קיין רשות היחיד, און ממילא טאר מען נישט טראגן אינעווייניג.
נאכאמאל, אביסל מער טראפ אנדערש ווערט טאקע א מקום פטור, רייט? ס׳ווענדט זיך אין די מצב. מ׳דארף זען וואס מאכט עס אויס. לאמיר זאגן א פלאץ וואס איז א כרמלית ווייל ס׳האט נאר א בולע א בולע, ס׳איז נישט גרעסער פון דעם, יא? ס׳איז נישט הויך צען טפחים, ס׳איז געגדר׳ט, ס׳איז נישט קיין רשות היחיד. נו? ס׳איז נישט קיין רשות היחיד, ס׳פעלט א טראפ פון זיין רשות היחיד. זאלסטו זאגן אז מ׳מעג יעצט טראגן אהין פון רשות הרבים?
נו, וואטס די פראבלעם? חכמים האבן מחמיר געווען אז דאס זאל נישט האבן קיין דין רשות היחיד, און ממילא האבן זיי עס א נאמען געגעבן כרמלית, אז מ׳טאר נישט טראגן אינעווייניג. אבער זיי זענען נישט מקיל געווען און געזאגט אז יעצט איז דא רשות הרבים. פארוואס זאל מען נישט טראגן אינעווייניג? ס׳איז נישט מער רשות הרבים, ס׳איז א כרמלית. נו, חכמים האבן געזאגט אז ס׳איז נישט קיין רשות היחיד. וואלט אז ס׳איז א רשות היחיד און מ׳מעג טראגן. מ׳טאר נישט טראגן ווייל ס׳איז א כרמלית. אבער זאגן אז מ׳טראגט פון רשות הרבים אהין, וואלטן זיי דאך מיקל געווען.
איך זע נישט קיין מאל ווי ס׳איז א קולא. ס׳איז דאך קיין שום זאך וואס וואלט געווען אנדערש אין א רשות היחיד. אויב ס׳וואלט געווען א רשות היחיד, וואלט מען געמעגט טראגן אויף דעם פלאץ. זייער גוט, אבער דאס איז נישט די סטארי פון די כרמלית. ס׳איז דאך אויך ווען דאס איז די סטארי פון די כרמלית. א כרמלית איז א פלאץ וואס ס׳פעלט עפעס פון זיין א רשות היחיד.
Speaker 2: פארשטייסט נישט וואס דו זאגסט. ס׳איז נישט גענוג גרויס פאר א רשות היחיד.
Speaker 1: נו, ס׳איז נישט קיין קולא. די חכמים האבן געמאכט א כרמלית. די חכמים האבן נישט געמאכט א רשות היחיד. רשות היחיד איז געווען דאורייתא. פון וואו קומסטו אז די חכמים האבן געמאכט א רשות היחיד? די חכמים האבן נישט געמאכט א רשות היחיד. רשות היחיד איז פון די תורה. די תורה האט געזאגט, אדער די חכמים זאגן אז די תורה האט געזאגט, האו עווער ס׳איז, אז א זאך וואס איז נישט צען טפחים הויך איז נישט קיין רשות היחיד. וואס איז עס? וואלט געדארפט זיין א מקום פטור. אבער טאמער ס׳איז ברייטער ווי פיר טפחים, קומען די חכמים און זאגן ס׳איז כרמלית.
אמת. מדאורייתא איז דאך אייגנטליך ברייט ווי פיר טפחים און ווייניגער, ביידע זענען א מקום פטור. קיינער איז נישט קיין רשות היחיד. און די חכמים זאגן ס׳איז א כרמלית.
Speaker 2: דו ווילסט זאגן אז ס׳איז ענליך.
Speaker 1: דאס קענסטו יא זאגן, ס׳איז גענוג ענליך. דו טרעפסט מיר א קעיס, די אמה וואס איז נאך נישט קיין צען טפחים, זאגסטו ס׳איז גענוג ענליך צו א רשות היחיד אז מ׳קען פארשטיין אז א כרמלית זאל אויך האבן חומרות כאילו ס׳איז א רשות היחיד. אקעי, דאס קען זיין.
ס׳איז טאקע, למעשה איז א כרמלית א חומרא. ס׳איז טאקע, די חכמים מיט׳ן מאכן כרמלית האבן געמאכט אז מ׳זאל נישט זיין חייב מיט׳ן טראגן אהין, אבער אויף א רשות הרבים מעג מען טראגן אין רשות הרבים פחות פחות מד׳ אמות, און אין א רשות היחיד מעג מען טראגן געהעריג אין די רשות היחיד, און אין כרמלית טאר מען נישט. ס׳איז זיכער אז כרמלית איז א חומרא, נאכאמאל. ס׳איז זיכער נישט קיין קולא. ווייל אגען, מדאורייתא וואלט מען געמעגט לכתחילה טראגן צו איר און אין איר און אלעס. ס׳וואלט געווען א מקום פטור. כרמלית איז א זאך וואס איז אמאל געווען א מקום פטור, כביכול, פאר די חכמים האבן עס גע׳אסר׳ט, לאמיר זאגן. און זיי מאכן א חומרא. דאס איז זיכער אז זיי מאכן א חומרא.
די שאלה איז נאר געווען, אז אויב דו זאגסט אז א כרמלית איז אזוי ווי רשות הרבים, אזוי ווי דער רמב״ם האט געזאגט, דארף זיין מותר צו טראגן פון רשות הרבים לתוכה. ער טייטשט אז ס׳איז נישט מדויק, ס׳איז דומה צו רשות הרבים און לפעמים דומה צו רשות היחיד. דאס איז וואס דו זאגסט, בעיסיקלי. על כל פנים, ס׳שטייט נישט אזוי אין רמב״ם, באט אפשר איז עס אמת. אקעי.
הלכה יד: המוציא מרשות לרשות וכרמלית באמצע
זאגט דער רמב״ם ווייטער, סעיף י״ד: המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, או מרשות הרבים לרשות הרבים, דאס איז מותר. אבער כרמלית באמצע, צווישן אינמיטן רשות היחיד איז דא א שטח וואס הייסט א כרמלית, אדער אינמיטן פון רשות הרבים, איז לכתחילה טאר מען נישט טראגן, אזויווי דו האסט דזשאסט געזאגט, אבער מ׳איז פטור. ס׳איז נישט פשט אז…
Speaker 2: יא, פשוט ווייל ס׳איז נאר א איסור מדרבנן.
Speaker 1: וכן המושיט או הזורק, מזה לזה וכרמלית באמצע, איז פטור. פטור מיינט פטור אבל אסור.
דער חידוש פון דער הלכה
דאס איז אפשר די חידוש. די שאלה איז צו די חידוש פון די הלכה איז אז ס׳איז פטור, אדער די חידוש איז אז ס׳איז אסור? ווייל לכאורה אז ס׳איז פטור איז פשוט.
Speaker 2: פרעגט ער, אז אפילו ווען ס׳איז א רשות היחיד… אפילו ווען ס׳איז צוויי רשות הרבים באמצע וואלט ער געווען פטור, חוץ מושיט אין א געוויסע פאל, רייט? אזוי האבן מיר זיך געלערנט פריער.
Speaker 1: סא לכאורה די חידוש איז אז ס׳איז אסור. די חכמים וואס האבן גע׳אסר׳ט צו טראגן אין א כרמלית, האבן אויך גע׳אסר׳ט ווען רשות היחיד צו רשות היחיד דורך א כרמלית.
Speaker 2: אה, ער מיינט צו זאגן אסור. דער רמב״ם וואלט געדארפט זאגן אסור.
Speaker 1: אבער דער רמב״ם זאגט, אונז האבן נאך נישט דערווייל געהאט אסור. אסור גייט ער זאגן וואו ער גייט רעדן די דרבנן׳ס. סא ער בלייבט מיט זיין לשון פטור, אבער ער מיינט צו זאגן די הלכה אז מ׳טאר נישט טראגן דורך א כרמלית.
המוציא מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם
המוציא חפץ מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, ער האט געטראגן פון רשות הרבים צו כרמלית, וואלט געווען אויף די ערשטע דרבנן, און ער האט געמאכט דארטן הנחה, וחזר ועקרו מן הכרמלית והכניסו לרשות היחיד, אדער פארקערט, הוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מן הכרמלית והוציאו לרשות הרבים, הרי זה פטור.
ס׳טייטש, ער האט געטראגן פון א רשות הרבים שפעטער האט ער עס געטראגן צו רשות היחיד, אבער אינצווישן האט ער עס אראפגעלייגט אין די כרמלית, איז ער נישט חייב, און מ׳זאגט נישט אז ס׳הייסט אז ער האט געטראגן פון רשות הרבים צו רשות היחיד. פארוואס? ווייל ס׳איז נישט געווען קיין עקירה פון רשות הרבים און הנחה אין רשות היחיד, ס׳איז געווען אינצווישן אן עקירה מיט אן הנחה אין די כרמלית.
דיסקוסיע: די כרמלית מאכט גרינגער?
ס׳איז דאך בעצם א חידוש, ווייל די פריערדיגע זאך זאגט ער אז די כרמלית מאכט דיך נישט גרינגער, און דא זאגט ער אז די כרמלית מאכט דיך יא גרינגער, ווייל ס׳האט דיך געראטעוועט פון איסור דאורייתא פון זיין חייב.
Speaker 2: ס׳איז נישט דרבנן וואס פטר׳ט אים, ווייל אפילו ס׳זאל זיין א מקום פטור וואלט ער געווען פטור.
Speaker 1: אה, דאס איז וואס דו מיינסט, אז די חומרא מאכט אים גרינגער אזוי ווייט אז ס׳זאל הייסן ווי דאס…
Speaker 2: יא, אקעי. ס׳זאל הייסן ווי די פריערדיגע, גענוי, אז ס׳איז טאקע נישטא קיין עקירה.
הלכה טו: המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור
ווייטער, המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. אבער יעצט זאגט ער, וואס טוט זיך אז ער איז געגאנגען פון רשות היחיד צו רשות הרבים, און ער איז געגאנגען דורך א מקום פטור ביניהם? אקעי, לאמיר יעצט גיין צו מקום פטור. אקעי, נאכאמאל.
המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, און אינצווישן איז ער דורכגעגאנגען אין א מקום פטור, אבער ער האט נישט אראפגעלייגט זיין זאך אין די מקום פטור, ער האט נישט געסטאפט. ווען ער וואלט געסטאפט אין די מקום פטור, וואלט עס געווען אזוי ווי ביי די כרמלית, ער וואלט זיכער געווען פטור, אפשר וואלט ער אפילו געווען מותר. אבער אויב האט ער דורכגעוואקט די מקום פטור בהילוכו, איז ער יא חייב.
מ׳זאגט נישט אז די זיין אינמיטן אין די מקום פטור האקט אפ צווישן די רשות היחיד און רשות הרבים. פארוואס? ווייל מהלך אינו כעומד, ווייל ער האט דורכגעוואקט נאר, און דורכגעוואקט, מהלך, הייסט נישט אזויווי עומד. עומד האקט אפ, ער איז געווען אין רשות היחיד, אבער יעצט האט ער זיך אפגעשטעלט, ער איז געווארן אן עומד אין מקום פטור. אבער מהלך איז נישט אזויווי עומד, קוקט מען עס אן ווי ער האט געוואקט פון רשות היחיד צו רשות הרבים, און מ׳רעכנט נישט די פלאץ אינמיטן ווי א סטאפ.
זאגט ער, ואין צריך לומר בזרוק שעבר החפץ במקום פטור. אויב איז א זורק וואס האט געווארפן פון רשות היחיד צו רשות הרבים דרך מקום פטור, איז ער ווייטער חייב, ווייל אפילו ס׳איז דורכגעפלויגן אין מקום פטור, אבער ס׳איז איינס חשוב כמי שהונח, און מ׳קוקט נישט אן ווי די זאך, די חפץ וואס מ׳טראגט, האט געלאנדעט, האט געהאט א מנוחה, האט זיך אפגעשטעלט אין די מקום פטור, ממילא איז די חפץ ווייטער ווי טראגן פון רשות היחיד צו רשות הרבים.
עומד במקום פטור ונוטל חפץ
די הלכות האבן מיר שוין געלערנט בעצם. האט ער געזאגט אז מהלך איז נישט כעומד. אז מהלך איז נישט כעומד, האט ער די זעלבע הלכה וואס מיר האבן שוין אויך געהאט לגבי רשות הרבים.
הוי עומד במקום פטור ונוטל חפץ, ער שטייט דארטן און ער נוטל חפץ מרשות היחיד, עומד אדם עומד שם, ער שטייט אין א מקום פטור לעבן די רשות היחיד, און ער נעמט איבער פון די רשות היחיד און ער לייגט עס אריין אין די רשות הרבים, אדער ער הייבט עס אויף אין די רשות היחיד, אדער ער נעמט עס פון א מענטש וואס שטייט דארטן. און די זעלבע זאך, ער לייגט עס אראפ אין די רשות הרבים, אדער ער געבט עס איבער פאר א מענטש וואס שטייט אין די רשות הרבים. ער איז פטור, זאגט דער רמב״ם, פטור ווייל ער האט געמאכט די עקירה אדער די הנחה במקום פטור.
ביידע האט ער געמאכט, די עקירה און די הנחה האט ער ביידע געטון, ער האט געמאכט די עקירה פון רשות היחיד און די הנחה אין די רשות הרבים, אבער ווייל ער שטייט אין די מקום פטור, יא? ער שטייט אין די מקום פטור פטר׳ט אים.
דיסקוסיע: האט ער געסטאפט?
Speaker 2: הא נוטל חפץ מרשות היחיד, ער שטייט דארטן, ס׳איז א קליינע מקום פטור וואס איז צווישן א רשות היחיד און א רשות הרבים. רייט, אבער ער שטייט נישט דא, ער איז געווען א… וואס הייסט נח? ווייל ער איז נח. מיר האבן דאך געלערנט, יא, אז ווען ס׳וואלט געווען רשות הרבים וואלט ער געווען חייב. רייט? סאו, ווייל ער סטאפט אינמיטן.
Speaker 1: ס׳שטייט נישט דא ממש, ס׳זעט נישט אויס ווי ער סטאפט, ער נעמט עס איבער און ער טראגט עס. אבער ווייל ער שטייט אינמיטן, דא איז טאקע דא א חקירה, ער ברענגט אז ס׳איז דא וואס טענה׳ן אז דאס הייסט נישט אז ס׳איז געסטאפט, און דעמאלטס וואלט ער דאך געדארפט זיין חייב. אבער דער רמב״ם זעט אויס אז דאס הייסט געסטאפט, ס׳איז גענוג.
וכן המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד והוא עומד במקום פטור, פטור. די זעלבע זאך, פריער האט ער געזאגט מרשות היחיד לרשות הרבים, און מרשות הרבים לרשות היחיד.
אנהויב פון נייע הלכות – קוועסטשענעבל רשויות
אקעי, סאו מיר גייען לערנען נאך אפאר הלכות וועגן רשות הרבים, רשות היחיד ריעלי, זאכן אין… איך ווייס נישט וויאזוי ס׳קומט דא אריין, איך פרוביר צו געבן א קעפל, באט… קוועסטשענעבל רשויות און די סאלושן וואס זיי האבן. דאס איז נאך אלץ פארט פון הלכות רשויות. דאס איז אלעס מער ווייניגער פארט פון וואס איז א רשות, און וויאזוי ווערט וועלכע רשות, און וואס איז מיט אלע מיני, וויאזוי זאגט מען, קוועסטשענעבל אדער עדזש קעיסעס הייסט עס אויף ענגליש, גבולי.
איז אזוי, העומד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, ס׳איז הויך צען, ס׳איז ברייט פיר, איז לכאורה איז עס א רשות היחיד. אבער ס׳פעלט אים עפעס.
הלכה ט״ז: עמוד ברשות הרבים שאין בעיקרו ארבעה
Speaker 1:
ס׳איז דאך אלץ פארט פון הלכות רשויות, דאס איז אלעס מער ווייניגער פארט פון וואס איז א רשות, און וויאזוי ווערט וועלכע רשות, און וואס איז מיט אלע מיני, ווי דו זאגסט, “קוועסטשענעבל” אדער “עדזש קעיסעס” הייסט עס אויף ענגליש, גבולי.
איז אזוי, העמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, ס׳איז הויך צען און ס׳איז ברייט פיר, איז עס לכאורה רשות היחיד. אבער ס׳פעלט אים עפעס, ואין בעיקרו ארבעה, און די באטעם פון די עמוד איז נישטא קיין פיר טפחים. מ׳דארף האבן פיקטשערס דא, זיי האבן א פיקטשער וואס מ׳קען זען קלאר די אלע זאכן, איך דארף באווייזן אויף די ווידעא סאמהאו, ביי דעיס, יא? פון אונטן איז פשוט ווייניגער, ס׳איז עפעס אזוי אזא… ס׳ווערט טרייענגוליש פון אונטן. יא, ס׳איז אן “אפסייד דאון קאון” אזוי ווי אביסל.
ואין בו בגובה הקצר שלושה, און די גובה הקצר, דארטן וואו ס׳ווערט קלענער, דארטן וואו ס׳איז נישטא קיין ארבעה, איז נישטא קיין דריי טפחים. אה, אויב ס׳וואלט געווען שלושה, וואלט עס געווען טאקע א נייע רשות, וואלט עס געווען עקסטער, און וויבאלד ס׳איז נישטא קיין צען טפחים דא, ס׳איז נישט בעיקר ארבעה, וואלט עס געווען א מקום פטור. אבער וויבאלד אז ס׳איז נישטא קיין דריי טפחים אזוי ווי איך ווייס דא, צווישן וויאזוי ס׳הייבט זיך אן צו זיין ברייט פיר טפחים און די ערד, איז נישטא קיין דריי טפחים, סאו ס׳איז כולי עלמא קאנעקטעד, הרי זה רשות היחיד, ווערט עס געהעריג רשות היחיד, ווייל דאס הייסט אזויווי גוד אחית מחיצתא מיין איך, ס׳גייט אראפ פון אויבן, די פיר טפחים גייען אויבן, עכ״פ וויבאלד ס׳איז נישט ווייניגער ווי דריי טפחים ליידיג, שטערט אונז נישט דער פלאץ. אויב ס׳וואלט געווען פלאץ, וואלט עס יא געשטערט. ממילא הרי זה רשות היחיד, ווערט עס געהעריג רשות היחיד אזויווי עני עמוד וואס איז צען ביי פיר, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב.
הלכה ט״ז: תל המתלקט
Speaker 1:
יעצט איז דא נאך אן אינטערעסאנטע קעיס, וואס איז אויב מ׳האט א הויכע זאך אזויווי אן עמוד ברשות הרבים, אבער עס האט נישט קיין גראדע ווענט, ס׳איז א תל המתלקט, דאס הייסט, ס׳גייט ארויף שיף אזוי ווי א בערגל, אזוי ווי א כבש, א רעמפ. איז דארף מען וויסן ווען הייסט עס אז ס׳האט א וואנט. דער כלל איז, אויב ס׳מתלקט גובה עשרה טפחים מתוך אורך ארבע אמות, דעמאלט איז עס א רשות היחיד, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב. דאס מיינט אזוי, אז אויב ס׳איז זייער, אזוי ווי אויף ענגליש האט עס א ווארט, רייט? נישט “steep”, יא? ס׳איז זייער געלייגט, ס׳נעמט צען אמות צו ווערן הויך צען טפחים, דעמאלטס הייסט עס נישט קיין רשות, דאס איז א הויכע רשות הרבים, אזוי ווי מיר האבן געפרעגט פריער. אבער אויב “within” פיר אמות גייט עס ארויף צו צען טפחים, קוקט מען עס אן אז דאס איז די וואנט, ס׳איז פשוט אזא זייער א ברייטע וואנט. איך ווייס נישט פונקטליך וואס איז די סברא פון די שיעור, אבער ס׳איז א שיעור וואס זאגט אז אויב “within” פיר אמות קומסטו אן צו צען טפחים, דאס הייסט אז ס׳איז א וואנט, און ממילא איז עס א רשות לעצמו, ס׳ווערט א רשות היחיד, ס׳האט אלע דינים פון אן עקסטערע רשות היחיד. שטימט?
דיסקוסיע: פארוואס דוקא ארבע אמות?
Speaker 2:
יא. דו פארשטייסט פארוואס דאס איז אזוי? איך מיין, איך פארשטיי, אז אויב ס׳איז סתם זייער שיף, איז עס אויס מחיצה. אבער וואס איז פונקט פיר אמות? וואס איז דא?
Speaker 1:
די ארבע אמות האט צוטון מיט די דין פון גוד אסיק. מ׳זאגט אז פון וואו ס׳איז ארבעה, קוקט מען אז אויך דארטן וואו ס׳איז נישט ארבעה, איז ארבעה.
Speaker 2:
איך פרעג וועגן די תל המתלקט. אז אויב למעשה אין די ארבע אמות ווערט עס עשרה טפחים…
Speaker 1:
קלאר. די אנדערע צד איז אז ס׳איז סתם א בארג, ס׳ווערט אויך די רשות הרבים. אויב ס׳איז גענוג “steep”, ס׳איז גענוג… אויב ס׳וואלט זיך מתלקט געווארן עשרה טפחים במשך פון לענגער פון ארבע אמות, איז עס אזוי ווי א בערגל, איז עס א רשות היחיד, אבער פלוצלינג איז עס א רשות הרבים. אויף דעם מאכט עס יא גענוג אן עקסטערע שטח אז מ׳זאל קענען געבן א מקום רשות היחיד.
Speaker 2:
רייט. איך פרוביר יעצט צו כאפן צו פארשטיין די למדות פון דעם, ס׳איז סתם עפעס א… מ׳זאגט אז ס׳איז דא אפילו א שאלה, וואס איז די טייטש ד׳ אמות? די ד׳ אמות איז די קרומע פארט? אדער די גראדע פארט פון אונטן, פארשטייסט? ווייל ס׳איז לענגער. יא, לכתחילה זאל עס זיין לענגער, זאל עס זיין קערצער. איך וועל געדארפט זיין קערצער צו זיין. עניוועיס.
Speaker 1:
אה, ער ברענגט רבי חיים, יא, ער האט געוואלט, וואס איז טייטש, וואו איז די מחיצה? וואס איז די פשט אז יעדע שטיקל? אקעי, למדנים האבן נישט קיין צייט. אקעי, חתן שלום, זיי לערנען זייער שיינע תורות, אבער אונז פארשטייען די נקודה.
הלכה י״ז: נעץ קנה ברשות היחיד – רשות היחיד עולה עד לרקיע
Speaker 1:
יעצט קענען מיר לערנען וועגן בעצם די הלכה. די נעקסטע הלכה איז א פשוט׳ע הלכה וועגן דעם אז א רשות היחיד גייט ארויף ביז די רקיע, אזויווי מיר האבן געלערנט. ממילא זאגט דער רמ״א, הנותן קנה ברשות היחיד, אפילו גבוה מאה, קנה טייטש א פייפ, אדער אפשר א… קנה איז א סארט ביימעלע, א קליינטשיגע ביימעלע, א הויכע שטאנג. הונדערט אמות, מסתמא א גוטע שטאנג. אפילו, אקעי, יא, אפילו גבוה מאה אמה, וזורק מרשות הרבים ונח על גבו, איז ער חייב. פארוואס? רשות היחיד עולה עד לרקיע, רשות היחיד גייט ביז׳ן הימל. פארדעם דארף מען שבת בלייבן אין רשות היחיד, ווייל מ׳דארף אנקומען צום הימל. ניין, דאס איז על פי קבלה. על פי פשט, רשות היחיד איז נישט אזויווי רשות הרבים, וואס מיר האבן געלערנט שוין פריער די הלכה. רשות הרבים סטאפט ביי צען טפחים, און רשות היחיד גייט ביז די רקיע. סך הכל דארף זיין א הנחה. סאו אויב ס׳איז אין די לופט, איז נישט קיין הנחה. אויב ער האט עס אקנה און ס׳ווערט א הנחה, דעמאלטס איז מען עובר, אפילו ס׳איז זייער הויך.
דיסקוסיע: פארוואס איז רשות היחיד עולה עד לרקיע און רשות הרבים נישט?
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט פאר איין מינוט, פארוואס איז רשות היחיד עולה עד לרקיע און רשות הרבים נישט?
Speaker 1:
יא, איך ווייס נישט. דאס איז… מיר האבן געלערנט פריער וועגן רשות היחיד, אזויווי די פלאץ אונטן, און פארדעם איז רשות היחיד עולה עד לרקיע, ווייל ס׳דארף דאך זיין א רשות הרבים.
Speaker 2:
ניין, איך האב דיר געזאגט, ווייל רשות הרבים איז א פלאץ וואס מ׳דארף קענען נוצן די רבים, אזויווי מיר לערנען עס פון אלע הלכות. רשות היחיד איז דיין גדר. רשות היחיד איז וואס באלאנגט פאר דיר, באלאנגט פאר דיר, ווער זענען זיי? ס׳איז דאך נישט קיין רשות הרבים, זאגסטו נישט אז א מענטש וועט נישט גיין אזוי הויך. ס׳איז דאך גארנישט קיין ענין. א יחיד צען, ער דרייט זיך דאך אויף די ערד, ער דרייט זיך דאך אויף די ערד.
Speaker 1:
אקעי, דו פרעגסט אן אנדערע שאלה, פארוואס איז די שיעור צען טפחים? דו וואלסט געוואלט מאכן די שיעור ביז די ערד. דאס איז א שאלה אויף כל שיעורי חכמים.
Speaker 2:
און אפילו, איך פרעג צוויי שאלות. היינט וואלסטו געזאגט אז למשל א מענטש פרעגט צו ער מעג נוצן עפעס, ער וויל נוצן א דראון, אויב ס׳איז העכער רשות הרבים, איז נישט קיין שאלה פון מעג.
Speaker 1:
ניין, יענץ איז א חושן משפט שאלה. יעצט לערנען מיר הלכות שבת. און אין הלכות שבת איז ווייניגער ווי חושן משפט. דאס הייסט, ער איז נישט נאר תלוי אין… דער שמש איז רעכט. אזוי זעט מען דאך קלאר, דער שמש איז דער עיקר. אזוי טוט זיך ווען דער רשות הרבים איז דאך י׳ טפחים. א רשות היחיד דארף האבן נישט מיט שמש אזוי שטארק. אזוי מיין איך איז די סברא. מ׳קען עס פארשטיין. אפשר איז דא אנדערע נאכטעס.
די משנה זאגט אז די קדושה עולה עד לרקיע, דאס איז רשות היחיד פון דער אייבערשטער. איך געדענק נישט. וואס טוט זיך אזעלכע שאלות ווען מ׳פליט מיט א פלעין העכער א… העכער א רשות הרבים, העכער א מקום המנוגע. אדער העכער א… פארקערט, העכער א מקום, אזויווי א כהן העכער א בית הקברות. טעקניקלי גייט עס ביז לרקיע, אבער אפשר איז דא פחות ד׳ טפחים. לרקיע איז מסתמא א גוזמא. איינער פליט מיט אן עראפלאן… אוקעי, ס׳איז נישט קיין הנחה. רעדן מיר וואס צו רעכענען ווען ס׳איז דא הנחה.
דיסקוסיע: די שאלה פון ד׳ על ד׳ ביי קנה
Speaker 2:
דא איז דא אן אנדערע פראבלעם, אז די קורות… דער רמב״ם זאגט נישט אז די קורות דארפן זיין ד׳ על ד׳. לכאורה, עס דארף זיין הנחה מעל גבי מקום ד׳ טפחים. סאו עניוועי, ס׳רעדן די מפרשים וועגן די פראבלעם. ס׳איז נישט קלאר.
Speaker 1:
יעצט קען מען לערנען נאך א דין. ס׳האט נישט לכאורה צו טון מיט די פריערדיגע דינים.
Speaker 2:
איך טראכט אבער, די נוי ע״ג קורה ברשות היחיד איז דוקא באופן ווען ס׳איז דא עפעס. למשל, אויב א מענטש האט געווארפן עפעס צו די אויר העכער רשות היחיד, און איך ווייס א פייגל האט צוגעגעבן א כאפ. קען זיין ס׳איז דא א שאלה וועגן… איך ווייס נישט, ס׳איז נישט קיין הנחה. אבער וואלסטו געווען קיין הנחה… די קורה דארף זיין הנחה, אדער די קורה אויך, כאילו ס׳דארף זיין עפעס וואס זאל האבן א קשר צו די רשות היחיד אונטער דעם. דו ווייסט וואס האט אפשר צו טון מיט די שאלה פון ד׳ על ד׳? האסטו וואס צו זאגן דא? אז פארוואס… אז ווען ס׳איז אין רשות היחיד איז נישט דא דער דין פון ד׳ על ד׳? ווייל די קורה, אזויווי דו זאגסט, די קורה קאנעקט עס צו די ערד, ס׳איז כביכול פארט פון די ערד. אין רשות הרבים העלפט עס נישט. אבער… אוקעי.
הלכה י״ז: אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים
Speaker 1:
אילן, א נייע הלכה וואס האט נישט צו טון מיט גארנישט. אילן שעומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים – ס׳איז דא א בוים אין א פריוואטע רשות, אבער זיינע בלעטער, “נופו” מיינט זיינע בלעטער, זיינע צווייגן, שטעקן זיך ארויס אין רשות הרבים. וזרק ונח על נופו – ס׳איז געפאלן די… “וזרק” פון וואו? פון רשות הרבים. יא. ונח על נופו – אז ס׳איז געגאנגען אויף די… נישט אין די רשות היחיד. אויב ס׳איז נאר עולה עד הרקיע, איז געגאנגען אויף די לופט שברשות הרבים, דעמאלטס פטור, שהרי אין הנופל הולך אחר העיקר. איינער וואלט געקענט טענה׳ן די זעלבע הלכה אויף חייב, ער וואלט געקענט זאגן אויב ער ווארפט עס אין רשות היחיד, חייב, שהרי אין הנופל הולך אחר העיקר.
אמת, ס׳איז טאקע דא אזא זאך. אבער מען קוקט נישט, אין אנדערע פלעצער זאגט מען אז מען גייט נאך די עיקר, דא גייט מען נישט נאך די עיקר, נאר מען גייט נאך ווי די זאך אליין איז. אמת, ס׳איז דא אין דעם א מחלוקת, אבער יא. דאס אויך שטייט פטור, ס׳קומט אויס אז ס׳איז פטור אבל אסור, מען טאר נישט לכתחילה דאס טון.
הלכה י״ח: קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל
Speaker 1:
יעצט קען מען נעמען די פארקערטע דין. די דין פון די עמוד כאפ איך נישט וואס ס׳קומט דא אריין, ס׳איז נישט די נושא אמת׳דיג. אבער דאך, וואס איז מיט א קנה ברשות הרבים? נאר א קנה ברשות הרבים, אבער דא זאגט ער יא אז בראשו מוז זיין א טרסקל. פארוואס? איך ווייס נישט פארוואס, אפשר וועגן דעם ווייל אין רשות הרבים… איך ווייס טאקע נישט פארוואס ס׳דארף דא האבן א טרסקל. לכאורה זאל עס זיין אפילו אן א טרסקל. טרסקל מיינט א באסקעט אדער עפעס א כלי קיבול. וזרק והניח על גביו, דעמאלטס פטור, שהרי רשות הרבים אינה עולה עד עשרה.
סאו דאס איז נישט קלאר. אפילו אויב ס׳איז בראשו טרסקל, וואס מאכט עס מער פאר א פלאץ וואס איז באקוועם, איך ווייס נישט וואס? אבער קוק, ער זאגט נישט קנה גבוה עשרה, ס׳קען זיין אפילו א קנה פחות מעשרה, אויב ס׳איז נישט קיין פארט פון רשות הרבים וואס איז בטל אזויווי מיר האבן געלערנט פריער. איז דא וואס טענה׳ן, ער ברענגט אז דער מגיד משנה זאגט אז די הלכה איז אפילו פחות מעשרה. וויבאלד רשות הרבים אינה עולה עד הרקיע, איז אפילו פחות מזה, ס׳דארף זיין ממש געפאלן אויף די ערד פון… אבער ער זאגט דאך שהרי רשות הרבים אינה עולה עד עשרה. איך ווייס, אבער ס׳קומט אויס אז אפילו נישט פחות מעשרה. אזוי זאגט דער… און די הגהות, דער ראב״ד זאגט זיכער אזוי, דער ראב״ד זאגט בפירוש אפילו עד עשרה איז פטור, ער דינגט זיך אויף די רמב״ם. ער זאגט אז ס׳איז נישט קיין רשות היחיד ווייל ס׳איז נישט דא קיין מחיצה, און רשות הרבים איז אויך נישט, איז עס א כרמלית. עס איז פטור אזויווי בכרמלית. ס׳איז אסור, זיכער ס׳איז אסור. יא, דער רמב״ם זאגט אויך אז פטור מיינט אז ס׳איז פטור אבל אסור.
דיסקוסיע: פארוואס פטור אבל אסור?
Speaker 2:
נאכאמאל, די סיבה פארוואס מ׳זאל זיין דא פטור איז אויב נישט אסור, נאר פארוואס דען? וועגן זיין פקוח נפש? אויב ס׳איז אין די אסור, וואס זאל זיין די היתר אז ס׳זאל זיין פטור?
המחלוקת בין הראב״ד והרמב״ם: עמוד למעלה מעשרה ברשות הרבים
דער ראב״ד זאגט בפירוש, “אפילו עד עשרה פטור”. ער דינגט זיך אפילו מיט׳ן רמב״ם. ער זאגט אז ס׳איז נישט קיין רשות היחיד, ווייל ס׳איז נישט דא קיין מחיצה. נישט וואס דער רמב״ם איז אוחז נישט. ס׳איז בעצם א כרמלית, און ס׳איז פטור אזויווי אין כרמלית. דאס איז אן עונש. זיכער איז דאס אן עונש. יא, דער רמב״ם זאגט אויך אז פטור מיינט אז ס׳איז פטור אבער אסור.
קשיא: פארוואס פטור אויב דער עמוד איז אין די עשרה?
נאכאמאל, די סיבה פארוואס מ׳זאל זיין דא פטור איז, אויב נישט אסור, נאר פארוואס דען? וועגן ס׳איז דא אן עמוד? אויב ס׳איז אין די עשרה, וואס זאל זיין די היתר אז ס׳איז זאל זיין פטור? ס׳זאל זיין א הנחה אויף די רשות הרבים. און אין די צען טפחים וועט מען זיין נישט רשות הרבים? אויב וואלט עס געווען אן עמוד אין די צען טפחים, וואלט עס געהייסן א רשות הרבים, יא?
נאר די ווארט איז וועגן ס׳איז אן עמוד וועלכע ס׳איז אן עמוד וואס מ׳האט געטראסקעט. ס׳איז מיר געפאלן פריער, עמודים וואס זענען געמאכט לקשט, איך ווייס נישט וואס. ס׳איז געפאלן אויף די עמודים. יא, אוודאי. ווייל יענער עמוד איז… ווייל דער עמוד אליין איז א רשות הרבים. סאו די ווארט איז ווייל דער עמוד איז עפעס א פרעמד געוואוקס, און באלאנגט נישט דא. ס׳איז גארנישט. נישט קלאר.
שיטת המגיד משנה: רשות היחיד עולה עד לרקיע
ס׳איז איין ראיה לקתה פון די וואס זאגן ווי דער ראב״ד. דער מגיד משנה טענה׳ט אז דער רמב״ם איז בעצם מודה צו דער ראב״ד. דער רמב״ם זאגט עס אפשר נאר כדי צו זאגן אז… פארוואס איז עס אנדערש פון א רשות היחיד? רשות היחיד וואלט יא געווען חייב, ווייל ס׳איז עולה עד לרקיע. אבער רשות הרבים, איז יעדע זאך וואס איז העכער ווי ג׳ חלוקה רשות לעצמה. פארשטייסט? אין רשות היחיד איז נישט דא קיין זאכן וואס זענען חלוקה רשות לעצמן. אזוי לערנט דער מגיד משנה. ס׳איז אביסל א דוחק, אבער ס׳איז טאקע שווער פארוואס גייט דא פאר.
הלכה יח: הזורק ונתחב בכותל — גוש של חול או בוץ
אקעי. יעצט קען מען עס לערנען וועגן נאך אופנים וואס איז למעלה… וויאזוי… די סיפא איז בעצם וועגן די היתר פון רשות הרבים למעלה מעשרה, רייט? ס׳איז איין וועג איז ווען מ׳לייגט אן עמוד. און נאך א וועג איז אזוי: הזורק ארבע אמות ברשות הרבים, ער שטייט אין רשות הרבים ארבע על ארבע אמות, ונתחב בכותל, די זאך וואס ער ווארפט איז נתחב אויפ׳ן וואנט.
וויאזוי קען א זאך ווערן נתחב אויף א וואנט? א וואנט איז א וואנט. זאגט דער רמב״ם א תירוץ, “גוש של חול או של בוץ ונדבק בכותל, פטור מחילול”. איך האב געווארפן עפעס א קלעבעדיגע זאך, אז ס׳האט זיך אנגעקלעבט אין די וואנט. דאס איז געווען א שיעור, א שיעור תלזל.
למעלה מעשרה — כזורק באויר
איז אזוי, אם נדבק למעלה מעשרה טפחים, איז כזורק באויר. אויב ס׳האט טאקע געסטאפט, ס׳מוז זיין א הנחה, ווייל ס׳הייסט א הנחה דאס. לאמיר זאגן, ס׳הייסט אפילו א הנחה אויף א מקום ד׳ על ד׳, ווייל דער כותל איז ד׳ על ד׳, איך ווייס נישט פונקטליך פארוואס. אבער וויבאלד ס׳איז למעלה מעשרה טפחים, איז כזורק באויר, שלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור.
למטה מעשרה — כזורק בארץ וחייב
אבער אם נדבק למטה מעשרה טפחים, ווייל דעמאלטס איז עס אין די אויר רשות הרבים, איז כזורק בארץ וחייב. און דאס איז נאר ווען ס׳איז בכותל, ווייל א כותל הייסט א מקום ד׳ על ד׳.
זרק למעלה מעשרה בחור כל שהוא — פטור
אבער זורק למעלה מעשרה, און ער האט עס געווארפן בחור כל שהוא, ס׳איז אריינגעפאלן אין א לאך, דעמאלטס פטור. ווייל א לאך דארף מען רעכענען ווי גרויס דער לאך איז, וויבאלד די לאך איז נישט קיין מקום ד׳ על ד׳. מען זאגט נישט חוקקין להשלים, זאגט דער מגיד משנה, וממילא איז ער פטור. איך האב געזאגט אז א לאך איז בדרך כלל א מקום פטור, יא, דאס איז די ווארט? רייט. יא. חוץ אויב די לאך איז ד׳ על ד׳, אבער דא שטייט חור כל שהוא.
פארוואס זאגט ער דאס? חור רשות היחיד, חור רשות הרבים, איז אייביג הייסן א רשות לעצמה זעט אויס. אזוי האבן מיר געלערנט דארט, אז ס׳ווענדט זיך ווי גרויס ס׳איז, אבער דא רעדט ער כל שהוא, ס׳איז נישט קיין שיעור, ס׳איז נישט אפילו קיין ג׳ טפחים וואס ס׳וואלט געווען א כרמלית, און ס׳וואלט געווען פטור. קיצור, יא.
הלכה יט: זרק קנה או רומח מרשות היחיד לרשות הרבים
אקעי. ביז אהער האבן מיר געלערנט וועגן וואס איז אויב איינער ווארפט עפעס אויף א קנה. יעצט גייען מיר לערנען וועגן דער מענטש וואס ווארפט די קנה אליינס. נאכדעם גייען מיר לערנען וועגן דער וואס ווארפט א גאנצע רשות.
איז אזוי, זרק קנה או רומח ברשות היחיד, איך האב געווארפן א קנה אדער א רומח, אקעי, ביידע זענען די זעלבע שעיפ זאכן, ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד. די קנה איז העכער ווי צען טפחים, מ׳אסומט, און ס׳האט זיך אריינגעשטעקט אין רשות הרבים שטייענדיג. דעמאלטס איז ער פטור. פארוואס? שאין מקצתו מקום פטור.
קשיא: פארוואס נישט חייב ווייל מקצתו במקום חייב?
הגם די באטעם דערפון איז אוודאי אויף די ערד, וויבאלד אז א חלק דערפון איז נאך למעלה מעשרה, יא, די אויבערשטע חלק, זענען זיי מסביר די הלכה. פארוואס זאגט מען נישט פארקערט, אז חייב? ווייל מקצתו במקום חייב. דאס הייסט ווי ער האט נישט געווארפן א גאנצע זאך, דאס הייסט ווי ער האט געווארפן א האלבער זאך?
תירוץ: מ׳דארף עוקר זיין די גאנצע זאך
אה, אזוי ווי מ׳האט אים געלערנט פריער, אז מ׳דארף ווארפן די גאנצע, מ׳דארף עוקר זיין די גאנצע, כדי ס׳זאל זיין פארקערט, אזוי ווי ס׳זאל זיין מתגלגל. איך ווייס דארטן… איי, יעצט האבן זיי געלערנט אזוי, הלכות דארף זיין די גאנצע. אינטערעסאנט.
הלכה יט: הזורק כלי גדול מרשות היחיד לרשות הרבים
קוק די נעקסטע. נאכדעם שטייט נאך אן ענליכקייט: “הזורק כלי מרשות היחיד לרשות הרבים”, יא, זאג אן תשובה. די זאך איז, דו זאגסט, דאס איז דאך געמאכט א גאנצע… דו ווייסט עקזעקטלי וויאזוי איך האב עס געשריבן. ער האט געווארפן א כלי, “והיה הכלי גדול ויש בו ארבע על ארבע בגובה עשרה”, די כלי אליינס איז א רשות היחיד, בעיסיקלי. ער ווארפט זיך מיט רשות היחיד. איז ער פטור. פארוואס? לפי שכלי זה רשות היחיד גמורה, ונמצא כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד”.
קשיא: וואס איז אויב ער ווארפט פון רשות הרבים?
אפילו ער זאגט ער איז מוציא, אבער פון וואו איז ער מוציא? פון איין רשות היחיד צו אן אנדערע רשות היחיד. ס׳איז טאקע, ער דארף מאכן אן עירוב, און מדרבנן איז עס אסור, אבער פטור איז ער.
די זאך איז, דער רמב״ם זאגט נישט אז ער האט געווארפן די גאנצע רשות. דער רמב״ם זאגט ווייל “כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד”. און אויב ער ווארפט עס פון רשות הרבים צו רשות היחיד? ווייטער, ער האט געטון אן עקירה פון רשות הרבים, ער ווארפט עס אין רשות הרבים. דאס הייסט, ער האט יעצט געווארפן פון רשות הרבים צו רשות היחיד, ווייל די כלי אליינס איז א רשות היחיד? איי דאונט נאו.
אבער ווען ער הייבט אויף די כלי, טראגט ער עס ארויס פון וואטעווער איט איז. פארוואס? ער הייבט עס אויף אין רשות הרבים. אבער די כלי איז א רשות לעצמו. וויאזוי איז עס נוגע? ווי גייט די כלי צו? צו א רשות היחיד, רייט? דו פרעגסט א קשיא, וואס איז אויב ער ווארפט עס פון א רשות הרבים, רייט? איך ווייס נישט. ער האט דאך יא געמאכט אן עקירה פון רשות הרבים.
דיון: וואס איז דער רמב״ם מחדש וועגן א גאנצע רשות?
וואס איז די רמב״ם מחדש וועגן א גאנצע רשות? אפשר די ווארט דא איז אז א רשות איז נישט א זאך וואס מ׳קען ווארפן? אזוי וואלט איך געטראכט, אבער דער רמב״ם זאגט נישט דאס. דער רמב״ם זאגט… איי דאונט אנדערסטענד, טאקע.
דו דארפסט טראכטן, יא, עוקר ממקומו א בושעל, ער הייבט אויף א בארג, יא. למעשה, דארטן ביי משה רבינו אין די גמרא, יא. מ׳טאר דאס זיכער נישט טון אין שבת. ער האט אפגעהויבן א רשות הרבים, יא.
Engineer. ער זאגט, ער ברענגט אז למשל, וואס איז מיט א כרמלית? וואס איז מיט א קלענערע אקלי וואס איז ד׳, אבער עס איז פחות מעשר, וואס איז א דין כרמלית? ער זאגט נישט, אבער ער ברענגט שפעטערדיגע פוסקים וואס זאגן.
אבער ווארפן א כרמלית איז נישט איין כרמלית, איז בקיימא. ער זאגט אז דא איז דא וואס זאגן. דער רמב״ם רעדט נישט וועגן די קעיס. איך ווייס נישט.
דיגרעסיע: פארוואס איז די גמרא אזוי מאריך אין הלכות הוצאה?
דאס אלעס שטעקט דאך אין א גמרא, וואס ס׳איז אסאך מער פאן ווען מ׳לערנט עס אין די גמרא, ווייל דעמאלטס טראכט מען פון די אלע זאכן. איך מיין אז די הלכות עקזיסטירן נאך ווייל ס׳איז געווען פאן פאר די גמרא צו טראכטן דערפון. דער רמב״ם וואס האט געמאכט אין אלעס הלכות, די סארט הלכות, לדעתי איז עס…
איך האב געלערנט די וואך אין זוהר הקדוש אז ווען עפעס שטימט נישט אין די פסוקים, סתירות, דארט מוז מען זאגן אז מ׳מיינט די באהאלטענע אגדות, אזוי זאגט ר׳ שמעון החי. ווייל אויב נישט, זענען דאך דא בוכים וואס קענען מאכן א בעסערע דזשאב. סאו, מוז מען זאגן אז די אלע גמרות זענען טיפע סודות התורה. יא, ס׳איז פול מיט למדנות, למדנות איז זייער געשמאק, די גמרא האט אויך ליב געהאט למדנות. אבער פאר הלכה למעשה איז עס שווער, יא. ס׳מאכט א נפקא מינה אויב ס׳וועט זיין א קעיס, אבער סיריעסלי, וויפיל מאל ווארפן מענטשן אין רשות היחיד? א כלי גדול קען מען ווארפן, ס׳טייטש, ס׳מאכט זיך אמאל, א מענטש ווארפט א פרידזשידער באקס… איך הער, איך הער. אבער נישט וועגן דעם עקזיסטירט די הלכה, אז ס׳זאל זיך אסאך מאל מאכן אז מענטשן ווארפן פרידזשידער באקסעס שבת. ס׳איז דא אסאך מער הויכע תמצית׳ן פון שבת וואס מ׳וואלט געקענט מערך זיין אין הלכות שבת, יא.
רייט. די אריכות, די גמרא איז זייער שטארק מאריך אין הלכות הוצאה, און ס׳איז זיכער דא אין דעם א סוד. א סוד קען זיין על פי פשט א סוד, אבער ס׳איז נישט ווייל ס׳האט זיך געמאכט אסאך שאלות אין הוצאה. דאס איז נישט די ריזן. ס׳קען נישט זיין.
באמערקונג וועגן דער רמב״ם׳ס שיטה
אקעי. פאר דעם דארף איך… אבער ווי דער רמב״ם איז א קשיא. איך וויל נישט קיין קשיא, איך ווייס פארוואס, דער רמב״ם דארף שרייבן יעדע הלכה אין די גמרא. אבער אסאך קשיות וואס די מפרשים פרעגן דא, און וואס איז די איסט? דער רמב״ם לכאורה האט נישט געקערט. ער האט געזאגט, איך שרייב דיר די מסקנה מער ווייניגער פון די גמרא. ווילסט לערנען די אלע דיטעילס? פיגער עס אליינס אויס. איך האב אסאך קשיות אויף דער רמב״ם.
הלכה כ: בור תשעה ועקר חוליא והשלימו לעשרה — עקירה ומחיצה כאחת
עניוועיס, וואו זענען מיר דא? נאך אן אינטערעסאנטע מעשה. ס׳איז געווען א איד וואס ער האט געמאכט א רשות אין די זעלבע צייט וואס ער האט געמאכט א הוצאה, ענליך צו אונזער קעיס. יא. בור ט׳ ברשות הרבים, ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימה לעשרה, יא, ס׳איז געווען א בור ט׳, וואס איז דער בור יעצט? א כרמלית. יא, לאמיר זאגן ס׳איז רחב ד׳ ד׳ ד׳. דער יונגערמאן האט געגעבן א קראץ אויס, האט ער אויסגעריסן א שטיקל פון די אונטן, רייט? א שטיקל זאמד, וואטעווער, און ס׳איז געווארן צען. יא.
דיון: אויך עובר אויף חורש
לכאורה, לכאורה איז ער אויך עובד אויף חורש. אוזר חורש. אמת. אוזר חורש. אבער אוזר חורש, ער איז אויך געווען אויף… ווען ער האט אויסגעריסן די חוליא, האט ער אויסגעריסן פון רשות הרבים, אבער מיט דעם האט ער עס אויך געמאכט פאר א רשות היחיד. איז ער האט גענומען פון רשות היחיד צו רשות הרבים, רייט?
תירוץ: בשעת עקירה איז נאך נישט געווען רשות היחיד
נאכדעם וואס ער האט עס געהויבן פון רשות הרבים, די שטיקל חוליא, לכאורה, רייט? ניין, אבער ווען ער האט עס גענומען איז עס נאך געווען א חלק פון רשות הרבים, ווייל ווען ער האט עס אויפגעהויבן איז נאך נישט געווען עשרה. ער האט עס גענומען פון א מקום פון רשות הרבים צו רשות הרבים. ער ווארפט ארויס די חוליא, אה? ניין, לאמיר זאגן ער לאזט די חוליא אינעווייניג. אין זייט פון די בור. ער ווארפט עס ארויס אין רשות הרבים. וואטעווער איט איז, די הלכה איז א פטור. ס׳האט נישט קיין חילוק. אפילו די עקירה איז געווען א חייב, אבער עקירה ומחיצה כאחת פטור. בני שלשה ומחיצה עשירית תחילה, אסורה, סארי, בתחילה. דאס הייסט, מ׳דארף האבן… ווען ער האט געמאכט די עקירה איז עס נאך געווען א רשות הרבים. א כרמלית טאקע, מסתמא, אבער יא. א כרמלית, אה.
יסוד: מ׳קען נישט מאכן הוצאה ומחיצה כאחת
די פוינט איז אז מ׳קען נישט מאכן הוצאה ומחיצה כאחת. קודם דארף זיין א רשות, און נאכדעם קען מען מוציא זיין דערפון. די זעלבע זאך, פארקערט. אבער פארקערט, ניין, דעמאלטס העלפט עס יא.
הלכה כ: היה הבור עשרה והשליך חוליא מיעטו לעשרה — הנחה ומחיצה כאחת
היה הבור אסורה, ס׳איז געווען י״ט, פאר רשות היחיד, והשליך לתוכה חוליא מיעטו לעשרה, יעצט איז עס געווארן א כרמלית, איז ער אויך פטור. פארוואס? פאר די זעלבע סיבה. דאס הייסט, פאר די זעלבע סיבה. ווען ער האט געמאכט די הנחה, האט ער נישט געמאכט א הנחה אין א רשות היחיד. ער האט געמאכט א הנחה נישט אין א רשות היחיד, ווייל די רגע וואס ס׳איז געשען די הנחה איז עס שוין געווען א… ס׳איז אן עבד לכולי עלמא דאס. הרי הנחה איז א חייב, עקירה ומחיצה כאחת, אבער בשעת… אה, בשעת די הנחה. סאו פריער איז געווען בשעת די עקירה. בשעת די עקירה פריער איז עס געווען נאך נישט קיין רשות היחיד.
נקודה: אנפאנג הנחה און סוף הנחה
ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל ווייל מ׳קען זאגן אז דער אנפאנג הנחה איז ווען דער זאמד הייבט אן טאטשן די פלאר, דער סוף הנחה איז ווען דער אלעס ליגט שוין, ווייל דעמאלטס וועט מען קענען צוטיילן.
הלכה: הזורק דף והניחה על גבי יתדות — מחיצה והנחה באין כאחת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: הזורק דף, והניחה על גבי יתדות ברשות הרבים, ונעשית רשות היחיד, אפילו כלי על גבי דף — פטור, שעשיית המחיצה והנחת הכלי באין כאחת.
Speaker 1: א דף מיינט א… נישט א פעטש, א גראדע שטיק האלץ. א גראדע שטיק האלץ, ווי א טאפ פון א טיש. והניחה על גבי יתדות רשות הרבים, די דף איז געפאלן אויף אזויווי א טיש, בעיסיקלי, פיר עמודים, אזויווי יתדות אין רשות הרבים, יתדות וואס טאטשן די גראונד. ונעשית רשות היחיד. יא, ס׳איז געווארן א רשות היחיד. פארוואס? ווייל ס׳איז געווען צען טפחים הויך? צען מוז עס זיין, רייט?
אפילו כלי על גבי דף, אויף די דף האט ער געווארפן צוזאמען מיט א… ער האט געווארפן די טאפ פון זיין טיש, און אויף די טאפ איז געווען א וויין בעכערל. אקעי. פטור.
ס׳איז שאלה פארוואס, ער האט דאך געווארפן אויף די גאנצע טיש. און ער איז פטור. פארוואס? שעשיית המחיצה והנחת הכלי באין כאחת. ער נעמט אראפ די מחיצה און ער מאכט די כלי די זעלבע צייט. ער מאכט די מחיצה און די כלי די זעלבע צייט.
און ווייטער, בשעת די עקירה, בעיסיקלי, איז נישט געווען קיין רשות וואו ער ווארפט עס אריין, ס׳איז נישט געווען קיין רשות היחיד. און ער ווארפט עס פון רשות הרבים, נישט אזויווי מהמסר, ער ווארפט עס ארויס פון דארט. אקעי.
חידוש: מ׳רעכנט נישט ווי ווען דו האסט אנגעהויבן טון די מלאכה
Speaker 1: איין גוט. די חידוש פון די אלע זאכן איז אז מ׳רעכנט נישט ווי ווען דו האסט אנגעהויבן טון די מלאכה. מ׳וואלט געקענט אזוי רעכענען אז וואס איז די ענין? דו ווילסט נישט טראגן פון איין רשות צו די אנדערע, און דא האסטו עס געטון. מ׳קוקט עס נישט אן אזוי, יא? מ׳קוקט זייער טעכניש צו.
הלכה: בור שעומקה עשרה ורחבה שמונה — חולקה הבור ברוחבה לשנים
Speaker 1: אבער פארקערט, די זעלבע זאך פארקערט. עס איז דא די זעלבע העתיר, און נאך א קעיס פון די העתיר, וואס בשעת ער מאכט די הנחה ווערט אויס רשות.
דער רמב״ם׳ס ווערטער: בור שעומקה עשרה ורחבה שמונה ברשות הרבים, וזרק לתוכה מחיצה וחולקה הבור ברוחבה לשנים — פטור, שבטלה המחיצה ונמצא כל מקום אין בו ארבעה על ארבעה.
Speaker 1: ס׳איז דא א באר וואס איז טיף צען און ס׳איז ברייט אכט, וואס איז צוויי שיעורים פון רשות היחיד כלי. וואס טוט ער? ער מאכט מחיצה ברשות הרבים, וחולקה הבור ברוחבה לשנים. די מחיצה זעט אויס איז ברייט אביסל, ס׳האט אביסל width. קומט אויס אז די באר ווערט צוויי פחות מד׳ טפחים. פטור. שבטלה המחיצה, ונמצא לכל מקום אין בו ארבעה על ארבעה.
הלכה: בור ברשות הרבים מלאה מים — שאין המים מבטלין מחיצות
Speaker 1: יא, אקעי. לאמיר נאך א בור ברשות הרבים, נאך א הלכה וואס איז נישט… אה, א נייע הלכה. יעצט קומען מיר אן צו די ענין פון מים. מיר האבן שוין גערעדט אז וואסער איז יוצא מן הכלל פון די אלע הלכות, ווייל וואסער… איך ווייס נישט, וואסער איז אנדערש פון אנדערע זאכן. לאמיר זען.
דער רמב״ם׳ס ווערטער: בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, מלאה מים — הנוטל מתוכה ונותן על גבה, חייב, שאין המים מבטלין מחיצות.
Speaker 1: אבער ס׳איז פיל מיט וואסער, מלאה מים. וואלטסטו געקענט מיינען אז וואסער, ס׳איז פיל, ס׳איז נישט קיין באר. ניין, חייב. נוטל לתוכה ונותן על גבה מים, חייב. שאין המים מבטלין מחיצות. און אויך מים, אזויווי מיר האבן געלערנט אז א כלי וואס מ׳לייגט אויף די ערד, ס׳איז חייב, ווייל מים איז נישט מבטל מחיצות.
חילוק: מים לעומת פירות
Speaker 1: היתה מלאה פירות, וואס איז די הלכה? פטור. פארוואס? אריינצוגיין אין די פירות איז דאך א שיעור. ס׳זאל זיין אינטערעסאנט, אפילו פירות וואס מ׳קען עס ארויסנעמען, פירות וואס מ׳קען עס אוועקנעמען. ניין, אבער אויב ער וויל יעצט אריינגיין אין די גרוב, קען ער אריינגיין? די וואסער מאכט נישט אז ער זאל נישט קענען, ס׳איז דא די שיעור. פירות דארף ער רוקן זאכן, אזוי קען ער אריינגיין.
דיסקוסיע: צי פירות מבטל רשות היחיד פון א הויז
Speaker 2: אין עני רשות, א רשות היחיד אויך, אויב מ׳פילט עס אן מיט פירות ווערט עס אויס? אדער נאר א גרוב?
Speaker 1: ניין, א רשות מוז זיין א ליידיגע זאך. אויב ס׳איז פיל איז עס אויס. ס׳איז נישט צובראכן די רשות היחיד, די באר. אויב ס׳איז פיל מיט פירות איז עס געווארן אן אנדערע זאך.
Speaker 2: אבער ער רעדט דאך אז ס׳איז למעשה נישט דא קיין ליידיגע שטח אין די בור. דאס איז רשות היחיד, איך וויל עס פילן מיט פירות.
Speaker 1: אה, ס׳איז דאך א בור וואס איז אין מיין הויז, עס קען נישט זיין קיין רשות היחיד. אקעי, ס׳איז דאך… ס׳איז אלזא פארוואס איך גיי אין א הויז, איך פיל עס אן מיט “מעטרעסעס” ביז עס בלייבט נאר דריי טפחים לעפט, איך ווייס נישט וואס. נו, איז עס ווייטער א רשות היחיד. פארוואס? מלא פירות, דו האסט יעצט געלערנט. ס׳איז ווייניגער ווי די שיעור, ס׳ווערט ווייניגער ווי די שיעור.
ס׳ווערט ווייניגער ווי די שיעור, אבער נאר ווען ס׳איז דאך אין רשות הרבים. מיר ווילן זאגן אז אזא מין רשות היחיד וואס איז נאר רשות היחיד ווייל ס׳האט א שטח, אבער יעדע רשות היחיד איז פטור אזוי.
דאס איז וואס איך פרוביר ארויסצוברענגען, אז א הויז פון א מענטש וואס באלאנגט פאר א מענטש איז די טאטע פון אלע רשות היחיד׳ס. מיר זאגן אז אויך א קליינע שטח האט אויך די דין, ווייל ס׳איז א פלאץ וואו א מענטש קען וואוינען. איך האב אנגעפילט מיין הויז מיט פירות, איך שטעל זיך פאר אז ס׳דארף זיין פטור עכט. איך גלייב נישט.
פארוואס? ס׳גייט ווערן פטור אדער אסור, לאמיר געדענקען, ס׳גייט נישט העלפן קיין סאך, אפשר חוץ אז ס׳ווערט א מקום פטור. איך גלייב נישט אז די פירות מאכט עס אויס רשות היחיד. דער זאגט אז ס׳מאכט עס גרוע, ווייל די פלאץ בלייבט, איז א קליינע פלאץ, איז עס בטל צו די רשות הרבים.
אבער אז א מענטש האט די עקטשועל הויז וואס איז ממש רשות היחיד, איך ווייס נישט, דאס איז אזא יוצא מן הכלל, אבער ווען א מענטש האט א הויז וואס איז פול מיט מענטשן, א מענטש האט אזויווי די סייד דרעסער, ווי קלענער די שטוב אלץ מער מענטשן, ס׳איז אנגעפילט מיט מענטשן, מיר זאגן אז די מענטשן זענען חוצץ, ס׳דארף ממש ממלא זיין די שיעור, יא.
שטעל דיר פאר דו האסט עפעס א קליינע “סטארעדזש”, דו ווילסט ארויסנעמען פון דארט עפעס שבת, דו שטיפסט אריין א באנטש פון מענטשן ביז ס׳בלייבט נאר ווייניגער ווי ד׳ טפחים פלאץ, קענסטו עס ארויסנעמען ווייל ס׳איז א מקום פטור. איך ווייס נישט. מ׳וועט פרעגן, איך בין מסכים. מיר האבן נישט געטראפן קיינמאל אזא יוצא מן הכלל, אבער דו זאגסט אפשר יא.
אלעס איז א רשות היחיד ווייל ס׳איז דא מחיצות, ס׳איז א רשות היחיד. ס׳איז דא חילוקים פון אזויווי… און אין שכל מאכט עס סענס, אזויווי איך זאג אז אין רשות הרבים, ווייל ס׳איז א קליינע שטח וואס איז נישט בטל צו רשות הרבים, איז עס אזויווי די עכטע רשות היחיד וואס מיינט אז ווייל א מענטש האט זיין רשות. די פשט פון רשות היחיד מיינט א רשות פון א יחיד. יא, אבער די הלכה דערפון איז די מחיצות. ס׳איז דא מדרבנן. די מחיצות איז דאך דא, ווייל דאס מאכט עס ענליך צו רשות היחיד, מ׳רופט עס נאך אלץ רשות היחיד. איך ווייס נישט.
זאל זיין.
הלכה: רקק מים — אמת המים ברשות הרבים
Speaker 1: יעצט, ווייטער נאך א דין, ווי וואסער שטערט נישט. יא, ס׳איז דא א רקק מיינט א פאדל? א קאקע? א פאדל? וואס איז די לשון? א ברכה? ניין, א גרעסערע ווי א שפיי. א גרויסע שפיי וואסער. א שפיי פון א מלאך, נישט סתם א שפיי. דאס איז אזוי ווי די קנה וואס גבריאל האט געלייגט אונטערן ים און ס׳איז געווארן אן אינזל. ער זאגט אז רקק מיינט אמת המים. און אזוי שטייט “דומה לרקק”. א רקק איז ווי א מצה, א קיכל? ניין, א רקק איז נישט אזוי. ס׳איז אזוי נידריג, פלאך, shallow, ס׳איז פלאכע וואסער, אזויווי מיר גייען לערנען, ס׳איז נישט טיף.
קיצור, א וואסער וואס ס׳פארט אדורך, וואס די רבים מהלכין בעולם גייען נישט דארט אדורך אין דעם, ווייל ס׳איז נישט צו טיף.
דער רמב״ם׳ס ווערטער: רקק מים שהרבים מהלכין בו — אם אין בעומקו עשרה טפחים, הרי הוא כרשות הרבים, בין שהיא רחבה אפילו ארבע אמות, בין שלא יהא ברחבה ארבעה טפחים, שהרי רוב העם מדלגין עליה. הואיל ואין בה עשרה, הרי היא כרשות הרבים. ואם יש בה עשרה ויותר — הרי היא כרמלית כשאר הימים. ואם יש ברחבו ארבעה טפחים [הרי היא כרמלית], ואין בו ארבעה טפחים — הרי היא מקום פטור.
Speaker 1: דאס הייסט, ווען ס׳איז א קליינע קאקע, דארפן מענטשן גיין נישט דערין, זיי דזשאמפן אריבער, ס׳שטערט נישט. הואיל ואין בה עשרה, הרי היא כרשות הרבים. ואם יש בה עשרה ויותר, הרי היא כרמלית כשאר הימים. איש יש ברחבו ארבעה טפחים, ואין בו ארבעה טפחים, הרי היא כרמלית פחותה מארבעה. דאס הייסט, אויב ס׳איז ווייניגער פון ארבעה איז עס א מקום פטור.
אבער א וואסער, דאס איז וואס, אויב די רבים גייען אין די וואסער… ביי רשות הרבים איז אמאל די תנאי אז די רבים דארפן קענען גיין. אויב זיי גייען אין די וואסער, אדער אפילו זיי גייען נישט, אויב זיי קענען גיין, הייסט עס נאך אלץ פארט פון רשות הרבים. נאר אויב ס׳ווערט צען טפחים טיף, דעמאלטס גייען זיי נישט לכאורה דערין, דעמאלטס ווערט עס א כרמלית אזויווי אלע אנדערע ימים אויף די וועלט.
דיגרעסיע: קריעת ים סוף
Speaker 1: געוואלדיג. יישר כח. איך האב געענדיגט.
סא ביי ים סוף, ווען מיר זענען דורכגעגאנגען ים סוף שבת קודש, ס׳איז נישט געווען שבת. סא פאר די אידן איז געווען רשות היחיד, ווייל ס׳איז עומד על גביו מהלכין בתוכו. אקעי, ס׳איז נישט געווען צען טפחים. נישט קיין חילוק.
סיום
Speaker 1: קיצור, דאס איז די דין פון די הלכות תולדות הרשויות בשבת. דאס איז די רקק, בעיסיקלי.
—
הערות כלליות מהשיעור
Speaker 1: ס׳האט געארבעט לקולא דעיס. שהרי הנחה זו חייב, ואילו עקירה ומחיצה באין כאחת. אבער בשעת די הנחה, סאו פריער איז געווען בשעת די עקירה. בשעת די עקירה פריער איז נישט געווען נאכנישט קיין רשות היחיד. און דא בשעת די הנחה איז שוין נישט געווען קיין רשות היחיד.
ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל מ׳קען זאגן אז די אנפאנג הנחה… די אנפאנג הנחה איז ווען די זאמד הייבט אן טאטשן די פלאר. די סוף הנחה איז ווען אלעס ליגט שוין. לויט דעם קען מען צוטיילן. דו האסט דא אן אנפאנג און א סוף פון א הנחה. די סתירה איז וועגן דעם, וויבאלד דו דארפסט סיי א עקירה און סיי א הנחה, סאו די ערשטע וועג איז נישט דא קיין עקירה, און די צווייטע וועג איז נישט דא קיין הנחה.
ס׳איז זיכער אז דאס איז געמאכט פאר די למדנים, אזויווי מ׳האט געשמועסט אויב עפעס איז שכור או שיכור או שוטה, און מ׳זאל וואס נישט טון. בכלל, די אלע זאכן זענען פטור, פטור מיינט פטור אבל אסור. ס׳איז נישט נוגע אין שכחה, ס׳שטייט נישט אין שולחן ערוך די הלכה. ס׳איז פשוט ווייל ס׳איז נישט נוגע למעשה, ס׳איז אלץ פטור אבל אסור.
ווייטער, זרק דף, מ׳האט געברענגט אז אין שולחן ערוך שטייט עס נישט. יא, ס׳איז נישט דא קיין נפקא מינה לענין עונש, אדער חטאות, ס׳איז נישט קיין נפקא מינה לענין. יא.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
הלכות שבת פרק י״ד – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/og1m692is4xlp5szho88r/DR127-_.mp4?rlkey=4vg3nyubzmrl8as7kezupgngp&dl=0