הלכות עבודה זרה פרק י (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום מהלימוד בחברותא – הלכות עבודה זרה פרק י’
הקדמה כללית לפרק
פרק י’ עוסק בהלכות רחבות יותר על היחסים בין יהודים לעובדי עבודה זרה – עם שני לאווין נוספים שהרמב”ם מונה בהקדמתו. פרק ט’ כבר עסק בהלכות מסחר עם גויים (כדי שהגוי לא יודה לעבודה זרה, וכדי שהיהודי לא ייכשל בהנאה מעבודה זרה). פרק י’ הולך רחב יותר – היחסים הפוליטיים עם עובדי עבודה זרה.
הערה טרמינולוגית חשובה: הרמב”ם משתמש ב”גוי” וב”עובד עבודה זרה” לסירוגין – “גוי” אצל הרמב”ם פירושו עובד עבודה זרה, לא סתם לא-יהודי. גר תושב או קטגוריה אחרת אינם כלולים. יש מחלוקת הפוסקים אם נוצרים של ימינו יש להם מעמד של עובדי עבודה זרה.
—
הלכה א’ – לא תכרות להם ברית / ולא תחנם
דברי הרמב”ם
אין לכרות ברית עם עובדי עבודה זרה (או לפי גירסא ישנה: שבעה עממין) שנחיה עמהם בשלום ונניח להם לעבוד עבודה זרה, שנאמר “לא תכרות להם ברית”. אלא – אם יניח עבודה זרה, מותר לכרות ברית; אם לאו – “יעזוב עבודתו או יהרג”. “ואסור לרחם עליהם”, שנאמר “ולא תחנם”. לפיכך – גוי עובד עבודה זרה שרואים אותו תועה בדרך או נופל לבור – לא יעלהו, אין להצילו. ראהו לוקח למות – לא יצילנו. אבל לאבדו בידו, לדחפו לבור וכדומה – אסור.
פשט
במצב של מלחמה עם עובדי עבודה זרה אין לכרות ברית שמשאירה אותם בעבודה זרה. יש לדרוש שיעזבו עבודה זרה, או שממשיכים במלחמה עד הסוף. “ולא תחנם” פירושו שאין לרחם – לכן אין צורך להציל עובד עבודה זרה מסכנה, אבל גם אסור להורגו באופן אקטיבי (לאבדו בידו אסור).
חידושים והסברים
1) חילוק גירסאות: “שבעה עממין” לעומת “עובדי עבודה זרה”
בגירסאות ישנות כתוב “שבעה עממין” ובגירסתנו כתוב “עובדי עבודה זרה”. שיטתו המיוחדת של הרמב”ם היא שאפילו בשבעה עממין, אם יעזבו עבודה זרה, מותר לכרות עמהם ברית. מה שכתוב בתורה שאין לרחם עליהם הוא ספציפית בגלל עבודה זרה – לא בגלל זהותם הלאומית כשלעצמה.
2) “או יהרג” – רק במצב מלחמה
הדין של “יעזוב עבודתו או יהרג” הוא דווקא במלחמה. הראיה מהחלק השני של ההלכה עצמה, שבו הרמב”ם אומר שיהודי פרטי הרואה עובד עבודה זרה אסור לו להורגו בידיים (“לאבדו בידו אסור”). זה מראה בבירור שמחוץ למצב מלחמה אין רשות להרוג.
3) “לא תחנם” – מספר דרשות
חז”ל דרשו “לא תחנם” במספר דרכים. הפשט הראשון הוא מלשון חן/רחמנות (“חנונא”, “חנון ורחום”) – אין לרחם על עובדי עבודה זרה. מאוחר יותר בפרק באות דרשות נוספות: חניה בקרקע, ולא תתן להם חן.
4) הדין של “לא מעלין ולא מורידין” – מה פירוש “אסור לאבדו בידו”?
דיון חשוב על יסוד האיסור להרוג עובד עבודה זרה בידיים:
– שיטה א’: האיסור הוא מצד רציחה – גוי עובד עבודה זרה אינו חייב מיתה על עבודתו זרה (חוץ ממצב מלחמה). תוספות (שבת) מוזכר כמקור שגוי אינו חייב מיתה על עבודה זרה בעצם – תוספות שואל מדוע הרגו את אלה שלא חזרו בהם מעבודה זרה, ועונה שגוי חייב מיתה רק אם דנו אותו בבית דין, ובלי בית דין אין חיוב מיתה. (מוערר שזה אולי לא כדעת הרמב”ם.)
– שיטה ב’: האיסור הוא מסיבה פוליטית-מעשית – אין רוצים ליצור כאוס בארץ ישראל, אין רוצים שכל יחיד ייקח את החוק לידיו. זה יהיה דומה ל”משום איבה” שבא מאוחר יותר.
– טיעון נגדי: “משום איבה” היא סברא נפרדת שבאה רק מאוחר יותר, וכאן מדובר בדין עקרוני. הטעם העיקרי הוא שגוי פשוט אינו חייב מיתה על עבודה זרה – ההריגה במלחמה היא דין מלחמה, לא דין עונש על עבודה זרה.
5) שלוש רמות של יחסים עם עובדי עבודה זרה במלחמה
– רמה 1 – הוא נכנע לחלוטין: הוא מקבל עליו שלום, הוא נעשה “נושא בהולה לכל מעשיו” – אז חל מאליו ההלכה שאין להשאיר עובדי עבודה זרה בארצנו, אבל זה לא כריתת ברית.
– רמה 2 – כריתת ברית: קואליציה/עסקה פורמלית – “אנחנו חברים, אם מישהו נלחם בך נלחם גם אנחנו.” זה מה שהלאו של “לא תכרות להם ברית” אוסר – ברית שכוללת שהוא רשאי לעבוד עבודה זרה.
– רמה 3 – “עושה עמנו מלחמה”: הוא לא רוצה להיכנע, הוא מנהל מלחמה אקטיבית – אז “או יהרג”.
החידוש: בין רמה 1 ל-3 יכול להיות מצב שבו מקבלים שלום ממישהו בלי ברית פורמלית, וזה מותר – כי מותר להיות בשלום עם גויים שעובדים עבודה זרה, כל עוד לא כורתים ברית.
6) ארץ ישראל לעומת חוץ לארץ
חיוב המלחמה נגד עבודה זרה הוא רק בארץ ישראל – “אבד תאבדון את כל המקומות” היא מצווה הקשורה לארץ. בחוץ לארץ אין חיוב. אבל הדין של “לא מעלין ולא מורידין” (לא להציל) הוא בכל מקום.
7) כיבושים חדשים
אם מאוחר יותר נכבש עוד חלק ארץ והוא נעשה חלק מארץ ישראל, חל על המקום החדש גם המצווה של “אבד תאבדון”. אם התושבים אומרים “אנחנו רוצים ברית”, אפשר לכרות רק בתנאי שיפסיקו עבודה זרה.
8) מדוע גויים נכנעו?
מאחר שלגויים אין מצוות “יהרג ואל יעבור” (הם לא מחויבים למסור נפש על עבודתם זרה), הם נכנעו ועזבו את עבודתם זרה כשהתמודדו עם מלחמה.
9) מחלוקת אם “לפיכך” פירושו באמת “therefore”
הרמב”ם אומר “לפיכך” – שאין להציל גוי עובד עבודה זרה, בקשר ל”לא תחנם.” צד אחד סובר ש”לפיכך” אצל הרמב”ם מוכיח שהדין של אי-הצלה נובע מ”לא תחנם”. הצד השני מביא כלל גדול ברמב”ם – ש”לפיכך” לא תמיד פירושו “therefore” במובן לוגי, אלא לפעמים פירושו רק “באופן זה” או “ממילא”. אפשר לעשות חיפוש של כל ה”לפיכך”ים ברמב”ם ונראה שלא תמיד זה עובד כסיבה-תוצאה.
10) מחלוקת עיקרית – האם “לא תחנם” חל על הדין של אי-הצלה
– צד א’: “לא תחנם” חל רק על מצב מלחמה – כאשר גוי הפסיד מלחמה ורוצה להיכנע, אל תרחם עליו. זה הפשט הפשוט – זה כתוב באותו פסוק עם “לא תכרות ברית”, והוא מדבר בשעת מלחמה. הדין השני (לא להציל שלא בשעת מלחמה) הוא דין נפרד, לא מ”לא תחנם”. הצלת אדם אינה ענין של רחמנות – זה אולי מ”לא תעמוד על דם רעך” או דינים אחרים. “לא תחנם” מדבר רק כאשר אדם חייב מיתה (במלחמה), ואז אומרים אל תרחם.
– צד ב’: “לא תחנם” חל גם על הדין השני – כי הדרך הרגילה כשרואים אדם בסכנה היא לקפוץ להצילו מרחמנות, ו”לא תחנם” אומר שאצל עובד עבודה זרה אל תהיה לך רחמנות זו. כמו שמוצאים במיתות בית דין שיש לאווין של אי-רחמנות (ברודף, ברוצח – “לא תכפר”), כך גם כאן.
—
הלכה ב’ – מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים
דברי הרמב”ם
“במה דברים אמורים” – שלא מצילים אבל לא הורגים, זה רק בגוי עובד עבודה זרה סתם. אבל מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים – מורידין ולא מעלין. “מפני שהן מצרים ומצירים לישראל, ומסיתין את העם מאחרי השם, כישוע הנצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהם, שם רשעים ירקב.”
פשט
מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים גרועים יותר מגויים עובדי עבודה זרה – יש להורידם באופן אקטיבי (מורידין), לא רק לא להציל.
חידושים והסברים
1) מוסרי ישראל – ההגדרה
מוסרי ישראל לא פירושו סתם מי שהולך לערכאות ומוציא כסף מיהודי. פירושו מי שמכניס יהודים לסכנה – הוא מוסר יהודים למלכות בזמנים שיהודים מדוכאים.
2) יסוד הדין – הגנה עצמית, לא עונש
לשון הרמב”ם “מפני שהן מצרים ומצירים לישראל ומסיתין את העם מאחרי השם” מראה שהטעם למורידין הוא לא כי הם רשעים גדולים, אלא כי הם מסוכנים לכלל ישראל. זה דין של הגנה עצמית. כמו מוסר – הוא לא רק רשע, הוא פשוט מסוכן.
3) מדוע מינים מישראל גרועים יותר מגויים עובדי עבודה זרה
אצל גויים כבר יש “מערכת הגנה” – “לא תחנם”, לא להתחתן, לא להתחבר אליהם – הסכנה כבר מנוטרלת. אבל יהודי שנעשה מין אין לו את כל ההרחקות האלה, והוא יכול להדיח הרבה יותר יהודים אחרים. לכן צריך להיות הרבה יותר מחמיר עמו. גוי שעובד עבודה זרה “באהלה של תורה לעצמו” לא מפריע לנו, אבל מין מישראל כן מפריע.
4) “ותלמידיו/ותלמידיהם” – הסכנה העיקרית
בשתי הדוגמאות (ישוע הנצרי, צדוק וביתוס) כתוב “ותלמידיו/ותלמידיהם” – כי זו הסכנה העיקרית. יהודי שקט עם דעות משונות לא מסכן את כלל ישראל. אבל כשהוא עושה תנועה, כת עם תלמידים – זו הסכנה העצומה. הבעיה אינה היחיד, אלא הפרסום, השם – “ויעש לו שם”, “הבה נעשה לנו שם”. לכן כתוב “שם רשעים ירקב” – השם, הפרסום של הרשעים, התנועה, ירקב.
5) האם “מינים ואפיקורסים” פירושו רק כופרים בתורה או גם נגד חז”ל
הרמב”ם מביא צדוק וביתוס – מה שמראה שזה חל גם על אלה שהלכו נגד חז”ל, לא רק נגד תורה שבכתב. אבל מצד שני, זה לא פירושו מי שיש לו לפעמים הרהור כפירה – זה פירושו מי שעושה קבוצה, כת, כמו המשמעות המקורית של “מין”.
6) האם גוי מיסיונר היה גם בדין זה
מועלה שאולי גוי שמסית ומדיח את ישראל מאחרי השם היה גם בדין מורידין – אבל זה לא כתוב, וזה לא ברור.
7) ההיבט המעשי – “ידנו תקיפה” וריאליזם
– כשהרמב”ם אומר “מורידין” ו”באר שחת” – זה לא ריאליסטי ברוב הזמנים. אצל גויים אפשר לשאול: אם יש “ידנו תקיפה” אפשר ללכת עם הגויה. אבל אצל מינים ואפיקורסים – מי נותן לנו “ידנו תקיפה” נגדם? בהיסטוריה בדרך כלל לא עשו כלום למינים ואפיקורסים – רק עשו קללה (ברכת המינים) ואמרו “שם רשעים ירקב”. לא השליכו אותם לבורות.
– אפילו הדין של “מורידין” לא התכוון למלחמה – כי לא יכלו. אולי איפה שיכלו היו עושים, אבל בפועל לא עשו.
– אם הריגת המינים תגרום לתוצאה הפוכה (יותר סכנה ליהודים), לכאורה אסור לעשות – מאותו הטעם (הגנה עצמית).
8) האופי הכללי של הפרק
כל הפרק – אפילו מה שמצביע על מצבים שאין “ידנו תקיפה” – הוא פרק פוליטי. זה לא פרק של מצוות על יהודי מסוים, אלא פרק שמדבר על היחסים הפוליטיים עם עובדי עבודה זרה ומינים. אפילו הנושא של מינים ואפיקורסים – לכאורה אין להם פסוק (לא לומדים זאת מ”לא תחנם”, שחל על עובדי עבודה זרה).
9) חזון איש – תינוק שנשבה
הלכת החזון איש שכיום יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות הם בגדר תינוק שנשבה – מתאימה מאוד לדברי הרמב”ם. אם הוא תינוק שנשבה הוא אוטומטית לא מזיד, הוא לא יודע – וכל הדין של מורידין חל רק על מי שהוא מזיד.
אבל סברת החזון איש הולכת עמוק יותר: אין צורך לחפש היתר למה היהודי המזוהה אינו רשע כזה (כמו תינוק שנשבה). כל ההלכה היא לכתחילה פוליטית – כלומר, זה חל רק אם זה מציל ישראל, אם זה עוזר מעשית. אפילו אם הוא כן מציל ישראל עבור אחד, אבל אם זה מזיק בתמונה הגדולה יותר – למשל, זה גורם ליותר אנשים להיות אפיקורסים כי הם רואים איך הורגים מישהו – אז מי שהורג הוא דווקא המזיק לישראל. זה לא סתירה לרמב”ם.
—
הלכות רפואה לגויים – משום איבה
פשט
אין לרפא גוי (עובד עבודה זרה) מרחמנות, כי זה נובע מאותו יסוד כמו “לא תחנם” – אין לרחם עליהם.
חידושים
אבל אם יש פחד מהם (משום איבה), מותר לרפא אותם בשכר (תמורת כסף), כי אז יש מקום לאיבה – האדם הוא רופא שלוקח כסף, וממני הוא לא רוצה לרפא אפילו תמורת כסף. אבל בחינם אסור – בחינם אפשר לומר “אני עכשיו עסוק מדי”, ובחינם עושים רק מרחמנות, וזה אסור.
—
גר תושב – דינים מיוחדים
פשט
גר תושב – גוי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח – יש לו דינים אחרים. אנו מחויבים לקיימו, על פי הפסוק “וחי עמך”.
חידושים
הרמב”ם מביא את הפסוק על נבילה – אפשר לתת אותה לגר או למכור לגוי. לגר תושב נותנים, לגוי סתם מוכרים. זה מראה שיש לנו מצווה לדאוג לצרכי גר תושב. ההבדל בין גר תושב לגוי סתם (עובד עבודה זרה) הוא לא רק שהוא לא עובד עבודה זרה, אלא הוא צריך למעשה לקבל על עצמו להיות גר תושב באופן ספציפי מאוד.
—
הלכה י’ – לא תחנם: חניה בקרקע
דברי הרמב”ם
“אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל… אבל בסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות… ומשכירין להם בתים בארץ ישראל ובלבד שלא יעשם שכונה, ואיזו היא שכונה – שלשה… ואין משכירין להם שדות.”
פשט
מ”לא תחנם” לומדים שלושה דברים:
1. אין לרחם עליהם
2. אין לתת להם חניה בקרקע
3. “לא תתן להם חן” – לא לומר שבח
חידושים
1) חילוקי דינים במכירה והשכרה:
| | ארץ ישראל | סוריא | חוץ לארץ |
|—|—|—|—|
| מכירת בתים | אסור | מותר | מותר |
| מכירת שדות | אסור | אסור | מותר |
| השכרת בתים | מותר (לא שכונה) | מותר | מותר |
| השכרת שדות | אסור | מותר | מותר |
2) מדוע שדה חמור
שדה יש בו שני איסורים: (1) מפקיע מן המעשרות – כשגוי נוטע על הקרקע הוא לא נותן מעשרות, ו-(2) לא תתן להם חניה בקרקע. לכן שדה חמור הן בארץ ישראל (אפילו השכרה אסורה) הן בסוריא (מכירה אסורה).
3) מה פירוש “חניה”
הדיון מנסה להבין מה “חניה” פירושו – האם זה ממש לגור/לנוח (מ”ויסעו ויחנו”), האם זה סוג של בעלות, האם זה מנוחה/ישוב. המסקנה היא שחניה פירושה שהגוי יהיה “במנוחה” – שלא תהיה לו שקט/ישוב בארץ ישראל.
4) שכונה
שלושה בתים זה ליד זה לגויים כבר עושה “שכונה” שאסורה בארץ ישראל.
5) “לא תחנם” מכוון ספציפית לארץ ישראל
טעם הרמב”ם: “שנאמר ‘ולא תחנם’ – לא תתן להם חניה בקרקע. שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא.” בארץ ישראל אנו רוצים שלגויים תהיה רק ישיבת עראי, בעוד ליהודים יש ישיבת קבע. בסוריא הענין הוא רק על מעשרות, לא על “לא תחנם.”
6) סדר הרמב”ם – הלכה תחילה, טעם אחר כך
הרמב”ם מתחיל בהלכה (“אין מוכרין”) ורק אחר כך מביא את הטעם. זה יכול להיות שמשמעותו ש”לא תחנם” בפשט הפשוט שלו אולי פירושו משהו אחר (לא לרחם בשעת מלחמה), והדרשה של “חניה בקרקע” היא פשט נוסף שנלמד.
—
השכרת בתים – לא לבית דירה
דברי הרמב”ם
“אבל מקום שמותר להשכיר, לא לבית דירה התירו, מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך… משכירין להם בתים לעשותן אוצר.”
פשט
אפילו במקום שמותר להשכיר, אין להשכיר בית לדירה, כי הגוי יכניס עבודה זרה, והבית נשאר של המשכיר, והוא עובר על “
לא תביא תועבה אל ביתך”. מותר להשכיר רק לאוצר (מחסן) או למשרדים – תשמישים שלא מכניסים בהם עבודה זרה.
חידושים
1) האם זה חל גם בחוץ לארץ?
מועלה שהאיסור שלא להשכיר בית דירה לגוי – בגלל “לא תביא תועבה אל ביתך” – יחול גם בחוץ לארץ, לא רק בארץ ישראל. הרמב”ם אומר “מותר למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ” – למכור בחו”ל מותר. האיסור של “לא תביא תועבה” הוא רק בהשכרה, כי הבית נשאר שלך, והגוי מכניס עבודה זרה ל*ביתך*. במכירה זה כבר לא “ביתך”.
2) האם “ביתך” פירושו ארץ ישראל?
חבר בחברותא הציע ש”ביתך” פירושו ספציפית בארץ ישראל – ארץ ישראל היא “ביתך” אבל חו”ל לא. החבר השני דחה זאת בתוקף: “אתה יוצר תורה חדשה! ‘ביתך’ פירושו פשוט הבית שלך שקנית.”
3) אולי לא יודעים בוודאות שהוא יכניס עבודה זרה
מועלה שהרמב”ם אולי סובר שכאשר לא יודעים בוודאות שהגוי יכניס עבודה זרה, זה אחרת – “רוב גויים לא מכניסים עבודה זרה לבית.” אולי הרמב”ם הולך לשיטתו שצלם או סמלים אחרים אינם בהכרח עבודה זרה. הענין נשאר פתוח.
4) האם “לא תביא תועבה” הוא דאורייתא בהקשר זה
זה חידוש לומר ש”לא תביא תועבה אל ביתך” חל כאשר מישהו שוכר ממך – זה לא הפשט הפשוט של הפסוק. הרמב”ם לא מביא “לא תביא תועבה אל ביתך” כלאו נפרד בהקשר זה. אולי הרמב”ם סובר שכאשר גוי מכניס עבודה זרה לבית שהוא שוכר ממך, זה לא דאורייתא של “לא תביא תועבה” – כי הפסוק פירושו ש*אתה* לא תכניס עבודה זרה, לא שהגוי מכניס אותה.
—
פירות מחובר לקרקע
דברי הרמב”ם
“ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכיוצא בהן מחובר לקרקע… אבל לוקחים משנקצץ, או מוכר לו על מנת לקוץ ולקצור.”
פשט
אין למכור פירות שעדיין מחוברים לקרקע, כי מחובר לקרקע הוא כקרקע – כלומר מוכרים לו קרקע בארץ ישראל. אבל פירות קצוצים מותר למכור, ואפילו פירות עדיין מחוברים מותר למכור על מנת לקוץ – אם התנאי הוא שהוא יקצוץ אותם מיד.
חידושים
האיסור אינו קשור למעשרות (שחייבים בגמר מלאכה) – גוי ממילא לא ייתן מעשר. הנקודה היא ספציפית שמחובר לקרקע = מכירת קרקע, ואין למכור קרקע בארץ ישראל לגויים. הרמב”ם לא אמר שאין למכור שום פרי לגוי – אלא שאין למכור מחובר לקרקע, כי חיבור לקרקע נותן לגוי שייכות לקרקע.
—
“לא תחנם” – דרשה משולשת, ספר המצוות, והאם זה דאורייתא
חידושים
1) הרמב”ם בספר המצוות יש לו כלל שיכול להיות יותר מלאו אחד באותה מצווה, ושניהם דאורייתא.
2) “לא תחנם” יש לו שלושה פירושים: (1) לא לרחם בשעת מלחמה, (2) לא לתת חניה בקרקע, (3) לא לומר שבח (חן) עליהם.
3) נשאלת השאלה האם “לא תחנם” בפשט שלו הוא בכלל דאורייתא או דרבנן. הסברא: “לא תחנם” מדבר מ”יד ישראל תקיפה” – כשהייתה מלכות ישראל. אבל בספר המצוות הרמב”ם מונה זאת כן כדאורייתא, והוא מביא שניהם – רחמנות וחניה בקרקע.
4) “לא יאשבו בארצך” הוא עוד פסוק, אבל הוא גם קשור ל”לא תחנם.”
—
הלכה – לא תחנם: לא תתן להם חן / אסור לספר בשבחן
דברי הרמב”ם
“וכן אסור לספר בשבחן של עובדי עבודה זרה, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו. קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם.”
פשט
אין לדבר בשבח עובדי עבודה זרה, אפילו לא על יופיים הפיזי. קל וחומר לא על מעשיהם או לחבב את דבריהם.
חידושים
1) הקל וחומר
צורה (יופי פיזי) אין לה שום קשר לעבודת עבודה זרה שלו – הקב”ה ברא אותו יפה. אבל מעשים ודיבורים כן קשורים למה שהוא מאמין בו – לכן זה קל וחומר.
2) טעם
“שנאמר ‘ולא תחנם’ – לא תתן להם חן בעיניך.” הפירוש השלישי של “לא תחנם” – לא לתת להם חן בעיניך. כשמדברים בשבחם, נמשכים אליהם, וזה יכול להביא ללמוד ממעשיהם הרעים.
3) האם זה ממש דאורייתא
יש ספק רב האם האיסור “לספר בשבחן” הוא ממש דאורייתא או יותר הנהגה טובה / מדרבנן. הלשון “שמא יגרום להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים” נשמע יותר כמו טעם / הדרכה מאשר לאו מוחלט. “אני חושב שזה יותר כמו הנהגה טובה… באופן שגורם לדבר עבירה.”
4) [סטייה: אריסטו ועבודה זרה]
מוזכר שמישהו שאל: הרמב”ם אמר שאריסטו היה כמעט נביא, אבל הוא היה עובד עבודה זרה – איך זה מתיישב? התשובה: הרמב”ם ידע שאריסטו עבד עבודה זרה (איזו עבודה זרה ספציפית לא נאמר), והוא התייחס לכך בספריו. העובדה שאפשר ללמוד מחכמתו של אדם לא אומרת שצריך לחבב את כל מה שהוא עושה – זה בדיוק החילוק של הלכת הרמב”ם.
—
הלכה – מתנת חינם לעובד עבודה זרה לעומת גר תושב
דברי הרמב”ם
אין לתת לעובד עבודה זרה מתנת חינם, “אבל נותנין לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי” – לגר תושב יש לתת, ולנכרי יש למכור.
פשט
הפסוק מדבר על נבילה – אפשר לתת אותה לגר או למכור לנכרי. מכאן לומדים שלנכרי רק במכירה ולא בנתינה.
חידושים
1) ראיה ש”לא תחנם” (מתנת חינם) הוא דרבנן
אם “לא תחנם” היה לאו דאורייתא ברור על מתנת חינם, הרמב”ם לא היה צריך להביא את הפסוק “לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי” כמקור. הפסוק של נבילה אינו לאו – זו רק דרשה שמראה מה אפשר לעשות עם נבילה. מה שהרמב”ם מביא את הפסוק כאסמכתא מראה שהוא סובר שכל הענין של מתנת חינם הוא רק דרבנן עם אסמכתא בפסוק.
2) קושיה על הדיוק
אפשר לשאול, הפסוק מלמד את הצד השני – שלגר תושב מותר לתת מתנת חינם – וזה לא נלמד מ”לא תחנם” עצמו. תשובה: על גר תושב כבר יש פסוק אחר – “וחי גר ותושב וחי עמך” – שצריך לקיימו. אם כן הפסוק של נבילה אינו נחוץ לצד של גר תושב, אלא לצד של נכרי, מה שתומך בדיוק ש”לא תחנם” (מתנת חינם) הוא דרבנן.
—
הלכה י”א – מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום
דברי הרמב”ם
כשיש קופת צדקה, “מפרנסים עניי הגוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום.”
פשט
כשמחלקים צדקה לעניים מהעיר, נותנים גם לעניי גויים יחד עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום.
חידושים
1) חידוש מעניין
ה”גויים” כאן פירושם עובדי עבודה זרה – אלה אותם אנשים שקודם אמרנו שאין לתת להם מתנת חינם, אין לרפא אותם, אין להעלותם מן הבור. ובכל זאת, כשמדובר בקופת צדקה, נותנים גם להם מפני דרכי שלום.
2) דרכי שלום לעומת איבה – חילוק חשוב
דרכי שלום אינו אותו דבר כמו פחד מאיבה. איבה היא דבר גדול יותר – בגלל איבה עושים אפילו דברים שאסור לעשות (כמו שלמדנו קודם ברפואה). דרכי שלום היא מצווה חיובית – “כדי שיהא שלום בעולם.” הרמב”ם לומד שדרכי שלום פירושו חיובי, לא רק הימנעות מקונפליקט. זה בא ממסכת גיטין שבה יש רשימה שלמה של תקנות משום דרכי שלום (למשל, כהן קורא ראשון – משום דרכי שלום).
3) “עם עניי ישראל”
התנאי הוא שנותנים לגויים יחד עם עניי ישראל. זה לא אומר שנותנים רק כשנותנים כבר ליהודים – אלא שדרכי שלום חל גם בין יהודים עצמם, לא רק עם גויים.
—
הלכה י”א (המשך) – לקט שכחה ופאה, שואלין בשלומן
דברי הרמב”ם
“אם הגוים באים ליטול לקט שכחה ופאה, אין מוחים בידם מפני דרכי שלום.” גם: “ושואלין בשלומן אפילו ביום אידם… ואין כופלין להם שלום.”
פשט
אין לשלוח גויים שבאים לקחת לקט שכחה ופאה. מותר לברך אותם אפילו ביום חגם, אבל לא להגזים.
חידושים
1) “אין כופלין להם שלום”
לא רצים אחריהם, לא משתדלים יותר מדי שיהיו חברים שלך. יש הגבלה על עד כמה דרכי שלום הולך ביום אידם.
2) “לא יכנס לביתו של נכרי ביום אידו ליתן לו שלום”
לא להיכנס לביתו ביום אידו. זה לא פירושו סתם להיכנס – זה פירושו ביקור יום טוב, כמו ביקור חול המועד, לעשות לחיים לכבוד יום טובו. הסיבה: הוא ילך להודות לאלילו על כך.
3) “מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש”
אם פוגשים אותו בשוק ביום אידו, נותנים לו שלום אבל בשקט וברצינות, לא בהתלהבות רבה. סתירה קטנה: קודם כתוב “אין שואלין בשלומן ביום אידם” – איך זה מתיישב עם “נותן לו שלום”? תירוץ: “שואלין בשלומן ביום אידו” לא פירושו סתם “שלום עליכם” – זה פירושו לאחל לו חג שמח (כמו “מרי כריסמס”). זה אסור לעשות באופן אקטיבי, אבל כשפוגשים אותו, נותנים לו שלום שקט בשפה רפה – לא ברכת יום טוב.
—
הלכה י”ב – בזמן שיד ישראל תקיפה
דברי הרמב”ם
“בזמן שיד הגוים תקיפה” – כשלגויים יש את הכוח – חלים כל הקולות. “אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו, אפילו יושב ישיבת עראי, אפילו עובר ממקום למקום לסחורה, לא יעבור בארצנו עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח, שנאמר לא ישבו בארצך.”
פשט
כשליהודים יש כוח מלא בארץ ישראל, אין להשאיר שום עובד עבודה זרה אפילו לעבור, עד שיקבל עליו שבע מצוות בני נח (= יהיה גר תושב).
חידושים
1) חילוק בין ישיבת קבע וישיבת עראי
קודם למדנו שאין למכור בית (ישיבת קבע) – זה כשליהודים אין להם כוח מלא. אבל כשליהודים יש להם כוח מלא, אין להשאיר אפילו ישיבת עראי, אפילו רק לעבור לסחורה.
2) “ישיבה” פירושה אפילו לפי שעה
הפסוק “לא ישבו בארצך” – “ישיבה” כאן לא פירושה רק דירת קבע, אלא אפילו לפי שעה. מניין? כי הרמב”ם אומר שאפילו “עובר ממקום למקום” אסור.
3) גר תושב הוא יותר מסתם לא עובד עבודה זרה – חידוש גדול
אין להכניס גוי אלא אם הוא גר תושב – כלומר מקבל שבע מצוות בני נח. זה יותר מסתם לא להיות עובד עבודה זרה. שבע מצוות בני נח כוללות: עבודה זרה, ברכת השם, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל, אבר מן החי, ודינים – זה עבודה זרה פלוס עוד שש. אפילו אם מישהו אינו עובד עבודה זרה, אבל הוא אוכל אבר מן החי או אין לו מערכת דינים, אין להכניסו לארץ ישראל.
4) אין אמצע
זה חידוש דרמטי – אין דרך ביניים. או שהוא מקבל שבע מצוות בני נח וצריך לקיימו, לתת לו, לדאוג לו (“וחי עמך”) – או שהוא לא מתקבל כלל. כשליהודים יש את הכוח, לא דורשים רק שלא יהיה עובד עבודה זרה, אלא דורשים ממנו את כל שבע המצוות.
5) [סטייה: בעיה לזמנים המודרניים]
מוזכר שזה יוצר בעיה בזמנים המודרניים (לגבי מדינת ישראל), אבל זה לא מפורט.
—
הלכה – גר תושב רק בזמן שהיובל נוהג
דברי הרמב”ם (בקירוב)
מקבלים גר תושב רק בזמן שהיובל נוהג. שלא בזמן היובל — מקבלים גרי צדק בלבד.
פשט
כשיובל אינו נוהג, אי אפשר לקבל גר תושב בארץ ישראל — רק גר צדק (שמקבל את כל התורה כולה) מתקבל.
חידושים
1) פשט #1 — שייכות לקרקע
טעם חז”ל: כשיובל נוהג, שדות חוזרים לבעלים המקוריים ביובל (או בשמיטה). לכן, אפילו אם מוכרים קרקע לגר תושב, הוא שם רק “ישיבת ארעי” — הוא לא מקבל קרקע “לעולם ועד.” אבל כשיובל אינו נוהג, הוא היה מקבל אחיזה קבועה בארץ ישראל, וזה לא רצוי.
2) פשט #2 — יובל נוהג כאינדיקטור לשליטה
פשט עמוק יותר: “יובל נוהג” פירושו שיש “רוב יושביה עליה” — ישוב יהודי חזק עם מלכות, בית דין, מערכת שיכולה לאכוף דינים. כשיש שליטה כזו, אפשר להרשות לעצמנו גויים שחיים תחת דינים אחרים (שבע מצוות), כי המלכות יכולה לשלוט בזה. אבל כשאין רמת שליטה כזו, זה מסוכן מדי — אפשר להרשות רק גרי צדק שמקיימים את כל התורה כולה.
3) שאלה: במה אשם הגר תושב?
קושיה חזקה: גוי שעושה את כל חובותיו, את כל שבע המצוות — למה לא להשאיר אותו לגור? הטעם של “שלא ילמדו ממעשיהם הרעים” לא מתאים לו — יש לו רק מעשים טובים! התשובה: זה לא עונש עליו, אלא גזירה מערכתית — כשאין את התשתית (בית דין, מלכות) לנהל חשבון על גויים עם דינים אחרים, אי אפשר להרשות לעצמנו את המעמד של גר תושב בכלל.
4) אפילו בימי יהושע
מוערר שאפילו בימי יהושע לא היה יובל נוהג, מה שאומר שמעמד גר תושב הוא התפתחות מאוחרת מאוד.
—
הערה כללית על הפרק
כל הפרק הוא כללי מאוד — אלה “הנחיות” איך צריך להתנהג, אבל קשה מאוד לעשות הלכה למעשה מזה, כי צריך לדעת את המציאות ואת הנסיבות. כל הפרק הוא פרק פוליטי — זה לא פרק של מצוות על יהודי מסוים, אלא פרק שמדבר על היחסים הפוליטיים עם עובדי עבודה זרה, מינים, וגרי תושב, במצבים שונים של כוח ושליטה.
תמלול מלא 📝
הלכות עבודה זרה פרק י’ – לא תכרות להם ברית ולא תחנם
הקדמה לפרק י’
דובר 1:
אז בואו נלמד הלכות עבודה זרה פרק י’. כבר התחלנו ללמוד על הלכות מסוימות שקשורות ליחסים בין יהודים לגויים בפרק הקודם, בעיקר איך יהודי לא יעסוק עם גויים, יעשה מסחר עם גויים כדי שהגוי לא ילך להודות לעבודה זרה, או כדי שהיהודי לא ייכשל בהנאה מכסף של עבודה זרה, וכן הלאה.
כאן מדובר יותר על הלכות שקשורות לקשר בין יהודי לגוי, או יותר נכון בין יהודי לעובד עבודה זרה. כמו שהצנזור היה מורה לכתוב שגוי מתכוון לגוי מפעם שהיה עובד עבודה זרה. אולי זה נכון, הוא אמר שנוצרי נקרא גם עובד עבודה זרה, כבר דיברנו על זה, יש מחלוקת הפוסקים על הנוצרים של היום. זה נכון, אבל המילה גוי, כאן רואים שהרמב”ם משתמש במילה גוי ועובד עבודה זרה לסירוגין. גוי פירושו עובד עבודה זרה, ולא שאתה לא גוי, אתה יהודי. כלומר, אולי הוא גר תושב, אולי הוא איזה סוג אחר של דבר, אבל גוי פירושו עובד עבודה זרה.
ועד עכשיו למדנו הלכות של הנאה מעבודה זרה עצמה, אפילו כן, אפילו מה שלמדנו על לעשות קשר היה כדי שלא ילך לעבודה זרה, שהגוי ילך, זו שאלה של לפני עור או מה שזה לא יהיה. עכשיו מדברים כבר על דבר רחב יותר, אנחנו לומדים את זה גם מצוות, כלומר זה מצוות נוספות, נכון? הרמב”ם מונה עכשיו מצוות נוספות, נכון? ברשימה. יש שני לאווין נוספים, בהקדמה כתוב את זה, כן. שזה איסור נוסף בתורה, כבר אדם כזה, קבוצת אנשים כאלה שעובדים עבודה זרה, יש עוד הלכות כאלה איך צריך… סליחה, אני חוזר… יש עוד הלכות איך צריך להתנהג איתם. טוב מאוד.
הלכה א’ – לא תכרות להם ברית
לשון הרמב”ם
דובר 1:
הלכה א’, אומר הרמב”ם, בדרך כלל כשמלכות ישראל צריכה לעשות מלחמות עם גויים ולגרש אותם מארץ ישראל, ובמיוחד עובדי עבודה זרה יש מצווה לאבד עבודה זרה, אומר הרמב”ם שיש לאו, אסור לכרות ברית עם עובדי עבודה זרה, ואסור להיות בשלום איתם. כן, אז תחזיק עם הזאל. כן. בדרך כלל כשעושים מלחמה עם גויים אחרים, הוא עושה איתם שלום.
אבל כשיש ענין של עבודה זרה, כשהגויים הם עובדי עבודה זרה, אומר הרמב”ם כך: אסור לכרות ברית עם עובדי עבודה זרה שאנחנו נחיה בשלום איתם והם ימשיכו לעבוד עבודה זרה, שנאמר “לא תכרות להם ברית”. אלא, אפשר לכרות ברית איתם אם הוא מפסיק לעבוד עבודה זרה, “יעזוב עבודתו או יהרג”, או הורגים אותו. אין דרך אחרת.
דיון: גירסה – שבעה עממין או עובדי עבודה זרה
דובר 1:
נכון, אז במילים אחרות, יש דבר כזה של ברית. יש גירסה, בגירסה הישנה היה כתוב “שבעה עממין”, ואני רואה שכאן כתוב “לעובדי עבודה זרה”. אז נראה שיש מחלוקת בפירוש הרמב”ם, הוא הולך עם הגירסה “שבעה עממין”, אבל הגירסה שלנו כתובה “לעובדי עבודה זרה”. אבל לכאורה זו אותה נקודה. העניין הוא, עושים מלחמה. “שבעה עממין” זו הבעיה, אבל לכאורה ממש החיוב, אין אפשרות לכרות ברית איתם, לכן זה קשה. אבל זו שיטת הרמב”ם, אפילו בשבעה עממין, אם הם עוזבים עבודה זרה מותר לנו כן. מה שכתוב בתורה שלא לרחם עליהם הוא בגלל עבודה זרה. זו שיטת הרמב”ם. אנחנו צריכים ללמוד אחר כך הלכות מלכים, אולי אפשר לראות. בסדר.
דובר 2:
כן, אבל ר’ יואל פנחס, כאן הוא מדבר אפילו אם אחר כך נעשית מלחמה, שהיהודים כובשים עוד חלק מקום, על המקום החדש שנעשה עכשיו בארץ ישראל, הרי יש את המצווה של “אבד תאבדון את כל המקומות”. ואפילו הם אומרים “אנחנו רוצים איתך ברית”, אפשר לעשות איתם ברית, אבל רק בתנאי שהוא מפסיק לעבוד עבודה זרה. האפשרות האחרת היא “יהרג”, כלומר עושים מלחמה, הולכים עד הסוף, אלא אם כן אתה עוזב עבודה זרה. טוב מאוד.
דובר 1:
טוב, רק מאחר והגויים אין להם מצווה של “יהרג ואל יעבור”, הם נכנעו.
דובר 2:
אתה מתכוון לומר בשביל עבודה זרה שלהם.
דובר 1:
בשביל עבודה זרה שלהם. כן, אבל נראה ברור שההלכה היא דווקא במלחמה, ה”או יהרג”. כי רגע אחר כך נראה שאם רואים עובד עבודה זרה לא הורגים אותו בידיים. נראה את זה. אבל זו הנקודה. טוב מאוד.
ולא תחנם – לא מעלין ולא מורידין
דובר 1:
“ואסור לרחם עליהם”, ואסור לרחם על עובדי עבודה זרה, שנאמר “ולא תחנם”. אנחנו נראה מהלאו של “לא תחנם” נראה עוד כמה מצוות. נראה ש”לא תחנם” אפשר לפרש בכמה דרכים. חז”ל דרשו את זה בכמה דרכים. פשוט “לא תחנם” פירושו מלשון רחמנות, כמו “חנונא”, “חנון ורחום”. הדבר הראשון הוא, שכשאתה באמצע מלחמה איתם והם לא רוצים לוותר על עבודה זרה, אין לרחם, ותלחם איתם עד הסוף. זה הפשט הראשון של “לא תחנם”. זה אותו פשט, בוודאי, למרות ש”לא תחנם” אחר כך נראה עוד כמה דברים שחז”ל לומדים מהמילה “ולא תחנם” מלבד הפשט הפשוט של רחמנות. אבל הדבר הראשון הוא, אסור לרחם.
רואים שעובדי עבודה זרה כתוב בתורה הרבה פעמים שאסור לרחם. מצד אחד יש עובדי עבודה זרה “לא תחנם”, ועל מה צריך לרחם? על עובדי עבודה זרה אין רחמנות. הרמב”ם אמר בדבריו שהרחמנות היא להרוג אותם.
לפיכך אמרו גוי עובד עבודה זרה, עד עכשיו דיברנו כשממש באמצע מלחמה, מלך באמצע מצב של מלחמה, אז שילך עד הסוף ויעקור עבודה זרה. וכאן מדובר על יהודי פרטי שרואה גוי שהוא עובד עבודה זרה, הוא רואה שהוא מסתבך או תועה בדרך, “עובד” לא פירושו שמסתבך, זה לכאורה פירושו שהוא עובד, לא מסתבך, הוא מאבד את דרכו, הוא באמצע ליפול לבור, במצב של סכנה, בקיצור, לא יעלהו, לא יציל אותו.
ואותו דבר, ראהו לוקח למות, לא יצילנו, הוא רואה אותו שנלקח שמישהו רוצה להרוג אותו, לא יצילנו, לא יציל אותו, כי הוא עובד עבודה זרה וזה חלק ממצוות “ולא תחנם”, שלא לרחם על עובדי עבודה זרה. כלומר, בעצם אם היה מצב של מלחמה איתו היו הורגים אותו במלחמה, זה לא פשט שהמלחמה היא מסיבה אחרת שהמלך רוצה כוח. המלך עושה מלחמה בגלל עבודה זרה, כי הוא רוצה לבער עבודה זרה.
אבל לאבד בידו על דרך בור וכיוצא בו אסור, אנחנו לא יכולים ללכת לאבד אותו, לדחוף אותו לבור, כל עוד אין מלחמה. התנאי הראשון כשאנחנו נלחמים עם גוי הוא כשהוא עושה איתנו מלחמה. אז לכאורה החלק הראשון הוא גם כך, אם הגוי עושה איתנו מלחמה, ואנחנו יוצאים חזרה למלחמה, אז לא לסיים את המלחמה לפני שעשינו סוף לעבודה זרה. אבל סתם כך אנחנו לא מחפשים, אנחנו לא יוצאים למלחמה.
דיון: למה “לאבדו בידו” אסור?
דובר 1:
צריך אבל להבין את זה עם ההלכה של התורה של לאבד. אנחנו הולכים כן, לאבד הוא אחרי שיוצאים. לאבד זה לא לעשות מלחמה, בארץ ישראל יש באמת מצוות כיבוש, אז שיתעסקו שם קצת, זו מצווה נוספת. או בגלל זה, צריך לחפש את זה. אבל אפשר להיכנס למלחמה, ועושים מלחמה במלחמת רשות, אז יכול להיות שההלכה של סעיף א’ הראשון. אבל סתם יחיד לא יכול להרוג גוי, כי אין מלחמה. לא רק יחיד, אפילו ציבור, וחוץ אם זה לא הולך עם מלחמה, מדיני מלחמה. יש לנו ענין ב”אותם ענו מלחמה”. נכון, כי אנחנו לא עכשיו במצב מלחמה. זה מה שהרמב”ם מתכוון לומר גם. נכון. למלחמה יש כללים, מלך יכול להכריז מלחמה, או שסנהדרין לא… זה יכול גם להיות… אני לא זוכר מי אומר שזה דין בקריאת שלום. צריך לעיין באיזה ספר מנחה, איך הוא אומר את זה.
אני חושב שאולי יש שלוש רמות. אני חושב, אני לא אומר, לגבי פשוט להיות מדייק מ”עושה עמנו מלחמה”. אולי אני לא צודק, אבל אני חושב שזה יכול להיות כך. כלומר, אנחנו רוצים ללכת למלחמת רשות, נניח. אפשר לעשות מלחמה עם גוי. בסדר. אז אם הוא רוצה להיכנע לגמרי, הוא נכנע, הוא לא עושה מלחמה, הוא הולך “בהולה לכל מעשיו”. לא עם הדינים שלו של עובדי עבודה זרה עד צדק. לכאורה ממילא יחול ההלכה, אסור להשאיר עובדי עבודה זרה בארצנו, או במקום שבשלטוננו, וכדומה. אבל זה עדיין לא כריתת ברית. כריתת ברית היא לכאורה עוד רמה אחת, שעושים כמו עסקה, אנחנו ביחד ואנחנו חברים, אולי נהיה… איך קוראים לקואליציה, כן, אם מישהו נלחם איתך, נלחם איתך. ברית יכולה להיות רמה גדולה יותר, אז יש איסור נוסף לא לכרות ברית שכוללת שהוא יכול לעבוד עבודה זרה. אבל אתה מבין כך? אז, להיפך אני מבין, שמי שלא רוצה, הוא “עושה עמנו מלחמה”, מובן שהוא לא מכניע את עצמו, אז אסור לכרות ברית איתו. אבל רמה אחת באמצע, מה פירושו שהוא לא עושה מלחמה, אלא הוא מקבל שלום, יכול להיות שמותר לקבל שלום ממישהו, כי מותר להיות בשלום עם גויים שעובדים עבודה זרה. אתה מבין כך? אני רוצה את זה אולי קצת אחרת.
דובר 2:
כל רחמנות על הגוי, אסור בגלל “לא תחנם”. אסור לרחם. רחמנות לא נכנסת. אז אדם אמר שפעם אחת אין מצווה של רחמנות, אני יכול להרוג אותו גם. התשובה על זה היא, שבסופו של דבר לא נכנס עם זה לא רחמנות, אתה לא רוצה לעשות בעיות לכלל ישראל, ליהודים, כמו שאחר כך כאן משום איבה. אתה לא רוצה לעשות אש. אז אם הוא לא עשה איתך מלחמה, אתה עכשיו הולך… התורה לא רוצה שיהיה כאוס בארץ ישראל, ושכל אחד יבוא וכמה מתנחלים יהרגו ויכו, שיהיה תמיד מהפכות בגלל זה. אם הוא באמצע למות, אף אחד לא ידע, אתה יכול להרוג אותו, כי אין רחמנות על עובדי עבודה זרה, כשזה לא עלינו. אבל ללכת להרוג אותו, אז הוא אומר ‘אסור’, כי הרמב”ם לא אומר שאסור כי זה הרג אדם חף מפשע, אלא אסור כי אתה עושה חורבן עם ארץ ישראל.
דובר 1:
לא, אני לא מסכים. קודם כל, לאו דווקא ארץ ישראל, ההלכה היא בכל מקום. אבל אני לא רואה ‘אסור’. ‘אסור’ צריך להיות מה שכתוב שגוי הוא ‘לא מעלין ולא מורידין’. כן, כלומר, ההלכה אומרת שלא דוחפים לבור בכלל. אין חיוב להציל אותו בכלל, לא קוראים להצלה. הוא מת. אז הסיבה למה אני לא צריך להציל אותו היא בגלל ‘לא תחנם’, לא צריך לרחם עליו.
דובר 2:
מעניין. אבל אני שואל, הסיבה למה אסור לאבד הוא כל רציחה?
דובר 1:
משהו כזה, כן.
דובר 2:
או שזה דבר נוסף, כי אתה רוצה שהרציחה רק המלך יוכל להרוג, ואתה לא רוצה שכל יחיד ייקח את החוק לידיים שלו.
דובר 1:
לא, לא, לא, כי הוא לא חייב מיתה. הוא לא חייב מיתה. אבל בעצם הוא חייב מיתה אם יש מצב שהמלך הכריז מלחמה. ובמלחמה הולכים להרוג אותו בגלל עבודה זרה, זה לא פשט שהמלחמה היא מסיבה אחרת שהמלך רוצה כוח. המלך עושה מלחמה בגלל עבודה זרה, כי הוא רוצה לבער עבודה זרה.
דובר 2:
לא, רק בארץ ישראל, רק בארץ ישראל, חוץ לארץ אין חיוב. אין חילוק, מדברים בארץ ישראל, כן. אפשר לעשות מלחמה רק בגלל עבודה זרה? ולמה לא יכול יחיד לעשות מלחמה קטנה עם שכן עובד עבודה זרה? זה אני אומר, זה ‘אסור’ אולי בגלל סיבה פוליטית, כי הוא הולך לעשות את ארץ ישראל למקום של כאוס. או זה ‘אסור’ כי הוא לא יכול לבצע מה שחלק מהסמכות אומרת. גוי לא חייב מיתה על עבודה זרה, זה לא כך. שעת מלחמה היא מלחמה, אבל גוי לא חייב מיתה על עבודה זרה. תוספות מביא את זה, תוספות…
דובר 1:
אז הסיבה למה הורגים אותו אם הוא לא נסוג מעבודה זרה היא בגלל מלחמה או בגלל עבודה זרה?
דובר 2:
בגלל מלחמה.
דובר 1:
בגלל מלחמה? זה הרי הרמב”ם מפורש, יש אחד בגלל מלחמה והסעיף השני אומר…
דובר 2:
אם אומרים שמלחמה היא כמו משום איבה, אבל כאן לא שייך להתחיל מלחמה כשיחיד אחד רוצה שיהיה עכשיו מלחמה בארץ ישראל.
דובר 1:
אני מסכים שמשום איבה הוא דבר שנכנס אחר כך, אני גם חושב כך. אבל כאן מדברים על חיוב, אם אתה מדבר שבקרוב יהיה חיוב, צריך לדבר על ענין ששייך לעשות בריתות, בריתות דחופות.
דובר 2:
הוא מביא שתוספות שואל קושיה, למה באמת צריך לא מעלין? אומר תוספות שהוא עדיין חייב מיתה אם הזהירו אותו בפירוש.
המשך דיון ב”לא תחנם” – הפשט והקשר להצלה
דובר 1:
שם אני אומר, זה אולי אסור בגלל סיבה פוליטית, כי הוא לא הולך לעשות את ארץ ישראל למקום של כאוס, או אסור כי הוא לא יכול לעבור על חלק של לא תרצח. גוי לא חייב מיתה על עבודה זרה. זה לא כך. שעת מלחמה היא מלחמה. האם גוי לא חייב מיתה על עבודה זרה? תוספות מביא הרי שבת, למה הרגו את אלה שלא נסוגו מעבודה זרה? האם בגלל מלחמה או בגלל עבודה זרה?
כאן מדברים הרי כשאפשר לך כן, מדברים הרי באופן ששייך לכרות בריתות ומלחמות. הוא מביא תוספות ששואל קושיה, למה באמת צריך לדבר? אומר תוספות שהוא רק חייב מיתה אם התרו בו בבית דין. אין בית דין. אבל אני לא יודע אם זה אותו דבר כמו הרמב”ם.
אני אחזור ואומר איך למדנו כאן: שכשיש מלחמה, צריך ללכת עד הסוף, ומותר רק לכרות איתו ברית, “ברית”, אם הוא מפסיק לעבוד עבודה זרה, ואסור לרחם. אבל סתם יהודי מול גוי יחיד, כל הדין לא תחנם, לא צריך לעשות רחמנות יתרה של השתדלות להציל אותו. אבל עדיין אסור להרוג אותו, כי אי אפשר להרוג אדם בלי שיהיה…
דיון: האם “לא תחנם” הולך על הדין של אי הצלה
דובר 2:
אני לא בטוח שה”לא תחנם” הולך על החלק השני. הייתי מסתכל יותר… כי למה תרחם? ממילא לפיכך הרמב”ם לא ראיה.
דובר 1:
לא, לא, ה”לא תחנם” הראשון הולך… לא, לפיכך לא ראיה. הרבה פעמים הרמב”ם אומר לפיכך, זה לא אומר…
דובר 2:
לא, לא, זה ברור, הרמב”ם… זה ברור, זה מאוד ברור, זה מחובר ל”לא תחנם”.
דובר 1:
לא, לא, בוא שוב. קודם כל, דע כלל גדול ברמב”ם, כשכתוב לפיכך, לא תמיד יש לזה טעם עם מה שכתוב קודם. הרבה פעמים זה אומר “באופן”, משהו כזה. זה… תסתכל ברמב”ם, תעשה חיפוש של כל הלפיכך’ים, תראה שלא תמיד נכון שיהיה… לפיכך לא דווקא “therefore” ברמב”ם. לפיכך פירושו ממילא, הפשט הוא כך, אני זוכר שאחי אמר לי פעם את הפשט.
דובר 2:
לא, זה לא נכון, זה לא נכון, זה מאוד לא נכון. כי “לא תחנם” פירושו שתרחם. כשתרחם פירושו כשתראה מישהו, תראה רחמנות, תרחם עליו. אדם צריך לרחם. אבל אם תיתן לו מתנת חינם, זה לא לרחם.
התרגום לעברית
דובר 1:
כדי להבין, כדי להבין. אני לא מסיר את האיסור, אלא שלא תהיה, אני לא מסכים, אני לא מסכים. כי “לא תחנם” הוא כמו שאמרת לעשות, מיד יראו פשטים אחרים ב”לא תחנם”. בינתיים אנחנו מדברים על הפשט הפשוט. הפשט הפשוט של “לא תחנם” הוא שהמציאות שהיית מרחם, היית מרחם על זקן, הוא הפסיד מלחמה, הוא רוצה להיכנע, אבל אתה עדיין רוצה לקחת את הדבר, היית מרחם? היית עושה “לא תחנם” פשוט עוד לאו על “לא תכרות ברית”. זה הפשט הפשוט.
זה איך… הרי כתוב “לא תכרות להם ברית”?
דובר 2:
כן, כן, “לא תכרות להם ברית” זה לכרות ברית, ו“לא תחנם” זה לרחם עליהם. כמו שאנחנו אומרים, זה בסופו של דבר חל על רחמנות. כמו שראית במיתות, יש ארבעה לאווין אחרים לא לרחם עליהם. זה דבר נורמלי. זה הרי ההקשר של “לא תחנם”, זה כתוב באותו פסוק עם “לא תכרות ברית”. זה מדבר בשעת מלחמה. “לא תחנם” לא מדבר לא בשעת מלחמה. הדין השני הוא שכאשר אין מלחמה, זה דין אחר. זה קשור לדין הראשון, אבל זה לא על “לא תחנם”. אני לא חושב. כי להציל אדם זה לא על רחמנות, אין לזה שייכות לרחמנות. אולי ענין של “לא תעמוד על דם רעך”, דברים אחרים, אבל לא על רחמנות.
רחמנות, הפשט הוא שרחמנות, בדרך כלל, “לא תחנם” אומרים כשאדם חייב מיתה. כן, לומדים ברודף ומושך, שחייב מיתה, או בדברים אחרים, רוצח, “לא תכפר”, לא לרחם. גוי חייב מיתה, אז זה מדבר לכאורה בפשט במצב של מלחמה, במצב שהוא חייב מיתה. אחר כך, אולי “לא תחנם” הולך על יהרג. אם הוא לא מסכים, הרוג אותו ואל תרחם. אבל זה שלא מצילים אותו, זה לא על האיסור של לרחם. הייתי חושב.
דובר 1:
זו הסיבה למה לא להציל אותו.
דובר 2:
לא, אני לא מסכים. כי לא כתוב כאן “לא תעלהו מן הבור” להציל אותו, אלא שלא להציל אותו. יש איסור להציל אותו, כי יש “לא תחנם”.
דובר 1:
אני לא מסכים. “כל שכן” הרי איסור. יש איסור לרחם. הדרך הנורמלית כשאתה רואה אדם שמראה רחמנות, אתה קופץ להציל אותו. אבל כשהוא עובד עבודה זרה, אל תרחם.
דובר 2:
כבר אמרתי לך את הפשט האנגלי, אבל אתה יכול לומר את הפשט? את הפשט, אנחנו אומרים את הפשט. אנחנו אומרים את הפשט האמיתי. אתה אומר את הפשט האמיתי? אתה אומר את הפשט השקרי.
הלכה ב’ – מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים
דובר 1:
במה דברים אמורים? זה שאפילו כשלא מרחמים, כמו שלמדתי שרבי יצחק אמר, לא, הוא בכלל לא ירחם על יהודים למעלה. לא, זה שנאמר שאסור להרוג ורק לא להציל, נאמר רק על גוי. אבל יש כאלה שגרועים יותר מגוי עובד עבודה זרה. אלה מוסרי ישראל, יהודים שמוסרים יהודים אחרים למלכות בזמנים שהיהודים משועבדים. מוסרי ישראל לא מתכוונים סתם שהולכים לערכאות ומוציאים כמה דולרים מיהודי. מתכוונים סתם יותר, מוסרי ישראל מתכוונים מכניסים יהודים לסכנה. מכניסים יהודי אחר לסכנה. אלה מינים ואפיקורסים, מה מתכוונים מינים ואפיקורסים? אלה שכופרים בתורה.
לכאורה מה מינים ואפיקורסים בהלכות תשובה, הרמב”ם אמר כלל הגדרה. אבל לכאורה מתכוונים כאן גם, לא דווקא כי יש להם דעות כוזבות חמורות, אלא הם שייכים לאיזו חבורה מסוימת שנלחמת ביהודים. אצל הגויים אתה בצד שצריך להרוג את כולם, באה תורה שבכתב ואומרת “לא תרחם עליהם”. אבל הם זו מצווה לא רק שלא להציל אותם, אלא כן מורידין עד באר שחת, ולהכניס אותם עד לגיהנום. מה נכנס כאן באר שחת?
טעמו של הרמב”ם – מצרים ומצירים לישראל
אומר הרמב”ם למה? מפני שהן, החבורה, הכת של מוסרים ומינים ואפיקורסים, ממה שאמרתי מה שאמרתי, הם מצרים ומצירים לישראל, ומסיתין את העם מאחרי השם, כישוע הנוצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהם, שם רשעים ירקב.
אומר הרמב”ם כך, שאפילו אתה רואה מישהו שאתה חושב שהוא באמת מהמינים ואפיקורסים, אבל מי אומר שהוא כל כך מסוכן? אומר הרמב”ם, היה, היה לנו פעם ישוע הנוצרי, שגם יכול היה לחשוב, נו מה כבר, איזה יהודי מעניין עם איזה רעיונות מוזרים, או צדוק וביתוס. אבל מזה התפתחה חבורה שלמה, כת שלמה שהפריעה ליהודים ומצרים לישראל. ממילא, אם יש מישהו שמשייך לחבורה הזו, מישהו שעושה מעין כת חדשה, יש להרוג אותם, כי הם סכנה לכלל ישראל.
החילוק בין גוים עובדי עבודה זרה ובין מינים מישראל
אתה רואה שהוא אומר יפה מאוד שהרמב”ם יודע שגוי סתם שעובד עבודה זרה לא מפריע לנו, אין לנו מה לעשות איתו, אבל הוא לא מפריע, הוא לא עושה מכשול לנו. אבל המינים מישראל, הם כן מצירים לישראל. הם עושים, כמו שהוא מביא דוגמה מהמינים ואפיקורסים, והוא מציב מיד, הוא מביא את הברכה שלהם כאן, אתה יודע, אני מתכוון ראשית זה עדיין חלק מהקיום של “ומרידה מהרה תעקר”, אתה יודע, “מלכות הרשעה מהרה תעקר”, אתה יודע, “מלכות הרשעה מהרה תעקר”, אתה יודע, “השי”ת יקיים את המצווה”.
הוא יודע שהם מפריעים לך כן, שהם מפריעים כן, ולא סתם הם מפריעים, אלא הם מסירין מאחרי השם, שהרמב”ם מסביר שזה הדבר הגרוע ביותר, זה מבטל ישיבה של עולם וכו’. ממילא צריך אותם… כן, אבל זה הגנה עצמית, ולא… כך אתה יכול לומר שאצל הגוי הוא אמר “ואינם אויבים לנו במלחמה”, כי הם תמיד לא אויבים לנו במלחמה. וזה אני אומר עוד מרבי רבינוביץ, אני מתכוון שהוא צודק. עכשיו אני מתכוון כך, אני רק רוצה להסביר, הרמב”ם אומר, לא הורגים מין כי הוא רשע כל כך גדול, אלא כי הוא מצר לישראל, כי זה הגנה עצמית.
דיון: למה אצל יהודים חמור יותר מאשר אצל גויים
דובר 2:
אני רוצה אולי לומר לך, שעל גוי יש לנו כבר מנגנון של הגנה… יש לנו כבר מנגנון, כי לא מתערבים איתם, “לא תחנם”, אנחנו כבר כאן, לא מתחתנים איתם, לא מתחברים איתם, אז הסכנה כבר מנוטרלת. אבל היהודי הרי עדיין אין כאן את כל מערכת ההגנה, אז יהודי הוא הרבה יותר מסוכן שהוא יוביל יהודים אחרים, צריך ללכת הרבה יותר חמור, כן?
דובר 1:
כן, יכול להיות. אצל הגוי כבר יש את כל ההרחקות… אה, אפילו חוץ מזה. אבל בכלל, גוי שעובד עבודה זרה… אם… יכול להיות שכן, אם גוי הוא מיסיונר, ו… יכול להיות שגם היה… אתה יודע, לא כתוב על זה. מדברים הרי סתם על גויים שהם יושבים ועובדים עבודה זרה באוהלה של תורה לעצמם. אם גוי בא והוא מסית ומדיח את ישראל מאחרי השם, יכול להיות שהוא נקרא מין, זה לא… זה לא ברור. אוקיי.
הצורך ב”תלמידים” – הסכנה העצומה של תנועה
אז רואים כאן ברור שהוא מתכוון גם, מינים ואפיקורסים מתכוון גם למי שהלך נגד חז”ל, לא רק נגד התורה, כי הוא מביא צדוק וביתוס. כן, אבל מצד שני, כמו שאמרת לי קודם, עד כאן רואים שמינים ואפיקורסים לא מתכוון למישהו שהיה לו פעם הרהור כפירה. מתכוון לומר מישהו כמו ישו או צדוק, מישהו שמין אוריג’ינלי מתכוון. אני מתכוון כמו מין, כמו קבוצה, כת. ואני מתכוון גם שאצל שניהם הוא מביא תלמידים, כי זו הבעיה. כי כשמתכוון סתם, יכול עדיין להיות כאלה ישו הנוצרי’ס איפשהו בארץ ישראל, אבל ברגע שהם עושים כת, זו סכנה עצומה לכלל ישראל. אצל שניהם יש לו ותלמידיו ותלמידיהם.
דובר 2:
כן, הוא מתכוון, לא מתכוון, מתכוון עוד אפילו לא אותם, אפילו אם יש לו גבאי שעוזר לו גם. הנקודה היא, מי אומר שזה גם לא ריאליסטי? הסכנה היא התלמידים. זה מה שאני מתכוון לומר, שכאן יש איזה יהודי שקט שיש לו דעות מוזרות, נו, הוא לא מכניס את כלל ישראל לסכנה, זה בטוח. אבל אם יש תלמידים, הוא עושה תנועה, זו הבעיה. זה גם יוצא ממה שהרמב”ם אומר שזו מצוות עשה, זה נושא של הגנה עצמית, זה לא נושא. זה כמו מוסר. מה זה מוסר? זה פסוק הרשע, זו עבירה גדולה. אבל מתכוון לומר הוא מסוכן פשוט.
ההיבט המעשי – “שם רשעים ירקב” וריאליזם
דובר 1:
כן. כן, אני מתכוון גם שאני יודע מתי יכלו לקיים את ההלכה. זה רק כל ה… אני חושב כל אחד כשהוא אומר הרמב”ם מיד, “שם רשעים ירקב”, “באר שחת”, אתה תופס כי לא מדברים כאן ריאליסטית. כי אתה צריך הרי לשאול, אם יש תקופה שלנו, אפשר הרי כבר ללכת עם הרשות הגויית. אבל מדברים שזו תקופה שלנו. מי נותן לנו את התקופה שלנו נגד המינים? לפעמים יש כך פנימית, אפשר כן קצת, אבל רוב הזמן היו המינים ואפיקורסים בגמרא, לא עשו להם כלום, רק עשו קללה עליהם ואמרו “שם רשעים ירקב”. לא שמו אותם בבורות. לא שמעת דבר כזה, אמת?
דובר 2:
אני מתכוון ש”שם רשעים ירקב” מתכוון גם, השם רשעים מתכוון לפרסום של הרשעים, לא הרשע עצמו, כמו “תם חטאים”. השם רשעים, התנועה שהם יכולים להיות להם תלמידים, “ויעש לו שם”, כן, “הבה נעשה לנו שם”. זו הבעיה. בעיקר מה שבעיקר מה שאנחנו יכולים לעשות זה כשאנחנו יכולים לגנות אותם. אני לא רואה שהיה פעם מעשה שלקחו את זה ואת אותו אפיקורס והכניסו אותם לבור. אתה רואה הרי, אפילו זה מדבר “מורידין ולא מעלין”, לא התכוון שעושים איתם מלחמה. למה לא? כי אי אפשר. אולי איפה שאפשר היו עושים, אבל אי אפשר.
דובר 1:
אוקיי, אם יהיה לזה השפעה הפוכה, לכאורה אסור הרי עוד יותר לעשות מאותה סיבה, כן.
דובר 2:
לא, טוב. אז טוב. אז זה… לכן התחלתי עם כל הפרקים קצת אחרת ממך, שכל הפרק, אפילו מה שמראה כן לכאורה אפילו במצבים שזה לא תקופה שלנו, זה עדיין פרק פוליטי. זה לא פרק של מצווה על יהודי מסוים, כך לא עוד החלק. אפילו הנושא של מינים ואפיקורסים. לכאורה, מינים ואפיקורסים אין כאן פסוק. לא לומדים מ”לא תחנם”. “לא תחנם” הולך על עובדי עבודה זרה. תגיד נא, למשל, זה אומר איך יש מורידין ולא מעלין, ואני מתכוון, כן, לא מעלין ולא מורידין. אומר, על מי זה כן מורידין ולא מעלין?
חזון איש – תינוק שנשבה
אז ההלכה של חזון איש שמתינוק שנשבה זה הרי מאוד הרבה, ממש מתאים למילים של הרמב”ם. אם הוא תינוק שנשבה הוא הרי אוטומטית לא מישהו שהוא מזיד, הוא לא יודע.
דיון בשיטת חזון איש – המשך
דובר 1:
זה אני לא יודע, אבל לא צריך להגיע, כי אתה יכול לומר אפילו יותר טוב. החזון איש מתכוון, לא צריך לחפש היתר למה אותו יהודי לא רשע כזה. לא נכנס לכאן. כל ההלכה היא לכתחילה פוליטית. אני מתכוון, החזון איש אומר הרי כך. מציל ישראל. כמו אם זה עוזר. אם זה עוזר, אבל אפילו הוא כן מציל ישראל.
נגיד, התינוק שנשבה הוא מציל ישראל, אבל זה הזיק, זה עזר למישהו, אבל לו, כך יותר אנשים יהיו עכשיו אפיקורסים כי הם כמו שהורגים מישהו, ועוד אי אפשר להרוג. להפך, מי שהורג הוא עכשיו המציל ישראל. זו לא סתירה כזו.
הלכות רפואה לגויים – משום איבה
דובר 1:
הרמב”ם הלאה, אפשר תולדה מההלכה. שאסור להציל יהודי. מלא תחנם להציל גוי. מלא תחנם, לומדים ברשע, עשר לבות עובדים ועדה זרף. אותה סיבה למה אסור להציל אותם, אסור לרפא אותם, כי זה ענין של רחמנות.
אבל זה כתוב רק כשעושים את זה מרחמנות, אבל אם עושים את זה כי פוחדים מהם, או פוחדים, הוא פוחד מהם, חושש משום איבה זה דבר חלש שיהיה מסייר הציון ח ברק, כשמתכוון ממש הוא פוחד ממנו עכשיו. כי משום איבה זה טרטש, מי יודע איזה דברים רעים יכולים לצאת שהגויים ידעו שאנחנו לא מרפאים אותם, אז אז מרפא ובסחר יש לרפא אותם, אבל אז הלאה הוא צריך לעשות את זה רק כשהלה משלם, כי אז יש מקום לפחד או לאיבה, כי האדם הוא רופא והוא לוקח כסף, וממני הוא לא רוצה לרפא בחינם ועוד לתת כסף.
אבל בחינם אסור, בחינם אסור, כי בחינם אתה יכול לומר, אני עכשיו עסוק מדי, אני לא יכול לעשות את זה עכשיו. כן, בחינם עושים כי יש רחמנות באמת. זו הסיבה היחידה שנעשה בחינם זה בגלל רחמנות.
כן, אז סנטר, יש כאן נפלו על זה סיבוכים, הגמרא’ס עם דברים, אבל כן… יש שנאמר שאפשר היה מסכיל בזה בגמרא, אולי רק לשמוע למה יש דין מיוחד.
גר תושב – דינים מיוחדים
דובר 1:
אני אוציא, גר תושב, גוי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, שאנחנו כשאנחנו אומרים פחות או יותר גויים של היום, שהם נוהגים חוץ מ… הרמב”ם אמר שהוא עובד עבודה זרה. ההיתר לא עמד על ההלכה.
אוקיי, אנחנו מסתכלים בהלכות תשובות, מה גר תושב, אנחנו מחויבים, שהגויים של היום נקראים לפי ההלכה גר תושב, יש לגר תושב, מה הוא יעשה ישראל כבר את זה לחילה ימים אומרים, הגר תושב, מה שיש לי איזה יוסף שם בתורה, כתוב בתורה מה שכתוב אליגרהרם, הוא מביא הרמב”ם בדף אחר, זה מביא מה שכתוב בגר תושא וחי אימך, זה אומר מצווה להחזיק וחי אימך. זה אומר מצווה לתת…
לא לא, לגרש שבשלחת בעניו וחלה, שכתוב אוי מחלה נאך, כתוב פסוק על נבילה, או זה לתת לגר, או לקנות לגוי. הגמרא שאם זה גוי מוכרים בכסף, אבל גר תושב, מה נותנים? רואים למה הנבילה שאנחנו לא אוכלים, נותנים לו, שיאכל, זה היה מצווה לתת לו לאכול. כתוב שגם יש לנו מוסדות בחינים, צריך לתת חינם לא… זה לא מתכוון כך נושא אחר, לפעמים ללמוד כמה פנק לא כמו אם על רפואה הם כמו לתת חל גחל, על רפואה הם לוקחים כסף על רפואה.
אבל כפנו, הנקודה היא, לא אם לתת חלבן זה מגוי. לא, לא כל גוי. הגוי שמדברים כאן זה עובד עבודה זרה. גר תושב פשוט, זה לא מתכוון לא מספיק לא להיות עובד עבודה זרה, מכיר עוד צריך לקבל על עצמו להיות גר תושב על שבע מצוות ספציפית. אבל הרמב”ם לומד שאם כך זה פשוט שזה גם… מאוד טוב.
הלכה י – לא תחנם: חניה בקרקע
מכירה והשכרה בארץ ישראל, סוריא וחוץ לארץ
דובר 1:
אז מהמצוות שלמדנו “לא תחנם”, שפשט אחד “לא תחנם” הוא אסור לרחם עליהם, פשט אחד “לא תחנם” הוא אסור לתת להם חניה בקרקע, אסור לתת שטח לגור.
אומר הרמב”ם, אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל, אסור לתת לגוי למכור בית או שדה בארץ ישראל, כי זה לתת חניה בקרקע, נותנים להם מקום, והרמב”ם הולך מאוחר יותר להביא את הפסוק.
אבל בסוריא, אבל בסוריא שזה לא חלק מארץ ישראל, מוכרין להם בתים, מותר כן למכור להם בתים, אבל לא שדות, שדות אסור אפילו בסוריא, כי סוריא נקרא באמת לא ארץ ישראל, אבל זה כן נקרא ארץ ישראל לענין דברים מסוימים, לענין תרומות ומעשרות.
אז פשט, כל תרומות ומעשרות, הכהנים והלויים מסתכלים שמכל שדה יש פוטנציאל שהכהן והלוי יקבלו תרומות ומעשרות, וכשאתה מוכר את זה לגוי, אתה עושה את זה לישראל שהם יפסידו להתחיל לשתול בלי תרומות ומעשרות, כך הולך הרמב”ם מיד לומר.
תרגום לעברית
ומשכירין להם בתים בארץ ישראל, ומותר להם, אבל להשכיר מותר כן. “לתת להם חניה” פירושו לתת להם שיהיה ביתם, אבל להשכיר בית בארץ ישראל מותר כן.
אז עניין המכירה שיהיה קנינם, מכירה אסור למכור לא בתים ולא שדות בארץ ישראל. בסוריא מוכרים בתים אבל לא שדות. השכרה, בארץ ישראל מותר להשכיר להם בתים, כי אין על זה איסור.
אבל מה אסור לעשות בארץ ישראל? אסור להשכיר לכמה גויים אחד ליד השני, ובלבד שלא יעשם שכונה, שלא תעשה אזור קטן שעובדי עבודה זרה גרים יחד.
וכמה נקרא אזור? אומר הרמב”ם, איזו היא שכונה? פחות משלשה. פחות משלושה אינו נקרא אזור. יותר משלושה בתים לגויים כבר יהיה שם אזור של עובדי עבודה זרה, זה אסור.
דובר 2:
שלושה אחד ליד השני, נכון?
דובר 1:
כן. ואין משכירין להם שדות, אבל שדות אסור להשכיר להם. אפילו בתים מותר, אבל שדות אסור להשכיר, והרמב”ם הולך להסביר למה.
ובסוריא, בסוריא, משכירין להם שדות, מותר כן להשכיר, מותר להשכיר להם שדות.
למה שדה חמור?
דובר 1:
אומר הרמב”ם, מפני מה החמירו בשדה, למה החמירו בשדה ששדה אסור אפילו להשכיר בארץ ישראל? או שתי חומרות, גם אפילו השכרה להשכיר שאין מעשרות, וגם מכירה מוכרים בסוריא, מוכרים בתים ולא מוכרים שדות. שני החילוקים הם לשניהם, שהחומרות הן גם בארץ ישראל…
דובר 2:
כן, נכון.
דובר 1:
לא, הנפקא מינה היא כך, כי לשדה יש שני איסורים. אחד, מפקיען מן המעשרות, כשאתה משכיר שדה הגוי הולך לשם לנטוע והוא לא ייתן מעשרות, אתה מפקיע קרקע מארץ ישראל ממעשרות. האיסור השני הוא, לא תתן להם חניה בקרקע, שלא תיתן להם מקום על הקרקע. ממילא…
דובר 2:
מה פירוש חניה?
דובר 1:
חניה פירושה לגור.
דובר 2:
חניה פירושה לגור?
דובר 1:
“ויסעו ויחנו”, כן.
דובר 2:
נו, חניה, ויחנו פירושו לנוח, משהו כזה. מה ה… זה מעניין לא?
דובר 1:
סתם כי בבלוז’ובר עומד לשון חנינה, לרחם. חז”ל למדו בזה עוד פירוש, “לא תתן להם חן”. כבר ראינו “לא תתן להם חן”, כמו ש…
דובר 2:
לא, זה איסור חדש, להיות “לא תתן להם חן”.
דובר 1:
מ”לא תחנם” לומדים שלושה דברים. רגע, אני עדיין לא יודע את הדבר השני. עד עכשיו אני יודע את הדבר השני. אני רק אומר שחניה, אני רק חושב אם זה אומר כמו שחניה פירושה משהו כמו… אם זה מביא משהו שזה משהו כמו… אני לא יודע, הוא מקבל משהו כמו איזושהי בעלות, או משהו… או להיפך, שאפילו הוא רק נח, או שזה סתם כי הלשון היא כך. אני לא יודע.
דובר 2:
מה פירוש… הרמב”ם אומר “לא תתן להם חניה”. אוקיי, ומה רע בזה?
דובר 1:
כי כתוב בפסוק, אני שומע.
דובר 2:
אוקיי, אבל מה זה אומר?
דובר 1:
הוא הולך לומר מה מפרשים בפסוק.
דובר 2:
כן, אני מבין, אבל… אה, הוא הולך לראות בסוף שחניה פירושה כמו שאז הוא גר שם, אז הוא יושב במקום. אוקיי, טוב. שיהיה במנוחה, שלא… שלא… גוי לא יהיה כאן בארץ ישראל או בסוריא, לא יהיה לו… איך אומרים ביידיש? שקט, ישוב, משהו כזה. נחלה, אני לא יודע.
מכירה בחוץ לארץ
דובר 1:
מותר להם למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ, אומר הרמב”ם. אבל בחוץ לארץ מותר כן למכור בתים ושדות לעובדי עבודה זרה. אפילו שדות, נכון? בתים ושדות. שדות בוודאי, כי בשדות אין להם… כי שם אין חלק לבטל את זה. אבל רק בזמנינו, האיסור של “לא תחנם” בקרקע פירושו בקרקע שלנו, קרקע ארץ ישראל. אוקיי.
השכרת בתים – לא לבית דירה
דובר 1:
אומר הרמב”ם הלאה, אבל מקום שמותר להשכיר, אפילו שם שאומרים שמותר להשכיר, כמו שאמרנו קודם שבארץ ישראל מותר להשכיר, בחוץ לארץ מותר להשכיר, אז לא לבית דירה התירו, אבל רק היתה סוג אחר של בית, לא אבל שהוא גר שם לדירה.
לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, כי כשאתה משכיר לו, עדיין נשאר הבית של המשכיר, וכשהוא הולך להכניס עבודה זרה הוא עובר על לא תביא תועבה אל ביתך, הוא הולך להכניס תועבה לבית של היהודי.
אבל מה שכתוב שמותר כן להשכיר, משכירין להם בתים לעשותן אוצר, מותר להשכיר בתים לסוגי תשמישים כאלה שהגוי לא מתנהג להכניס עבודה זרה. כלומר, מותר להשכיר לו בית לעשות שם אוצר או מה שזה לא יהיה דברים שהם עושים שם שלא מכניסים עבודה זרה.
פירות מחובר לקרקע
דובר 1:
הלאה, ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכיוצא בהן מחובר לקרקע, אסור למכור שטח, כלומר אפילו לא מוכרים את הקרקע עצמה, מוכרים רק את הפירות והתבואה שעדיין מחוברים לקרקע, מאותה סיבה כי אתה מפקיע ממעשר.
אבל לוקחים משנקצץ, אבל ברגע שכבר חתכו את הפירות, אז מותר למכור את הפירות החתוכים. או מוכר לו על מנת לקוץ ולקצור, לא רק כשזה כבר חתוך, אלא אפילו מותר אפילו למכור אשכול פירות שעדיין לא חתוך אם הוא מוכר על מנת שהוא הולך לחתוך אותו.
כלומר, אסור למכור שטח מחובר שהגוי הולך לנצל, כי אז אתה מפקיר תרומות ומעשרות. אבל מה שעומד כבר לחתוך והוא הולך רק לחתוך ולנצל את זה עצמו, מותר כן.
דובר 2:
מה קורה עם הפירות שזה עכשיו מוכן, מה עם אלה עם מעשרות?
דובר 1:
אני לא יודע מה קורה עם מעשרות, אבל הרמב”ם אמר כך ברור. קודם הוא אמר לא, בגלל זה זה יותר חמור בסעודה, כי יש שניהם. אבל כאן זה לא הנושא. הוא לא אמר שאסור למכור שום פרי לגוי. אני מתכוון, זה לא הנושא. כשמעשר חייב בשעת גמר מלאכה, אין לזה שייכות לזה. גוי לא ייתן שום מעשר בכל מקרה.
דובר 2:
נכון.
דובר 1:
הנקודה היא שחיבור לקרקע פירושו כמו…
מחובר לקרקע – למכור פירות שעדיין מחוברים
דובר 1: אבל זה מה שעומד כבר לחתוך, הוא רק הולך לחתוך ולנצל את זה עצמו, לשים במגדל. מה קורה עם הפירות שזה עכשיו מוכן? מה עם אלה מעשרות? אני לא יודע מה קורה עם מעשר.
דובר 2: אדרבה, הוא אמר כך, ברור. קודם הוא אמר, לא, הוא אמר שבגלל זה זה יותר חמור בסעודה, כי זה שניהם. אבל זה לא הנושא. הוא לא אמר שאסור למכור שום פרי לגוי, אני מתכוון זה לא הנושא. כשמעשרות חייב בשעת גמר מלאכה, אין שייכות לזה. גוי לא ייתן שום מעשר בכל מקרה. הנקודה היא שמחובר לקרקע פירושו שאתה מוכר לו קרקע, ואתה אומר שאתה מוכר לו רק את הפירות.
נכון, למכור פירות מותר למכור, זה ממילא פטור. גם חתוכים, אפילו כשזה כבר מוכן גם, על מנת לקוץ מותר, אבל כשזה עדיין מחובר לקרקע פירושו שאתה מוכר קרקע, וההלכה היא שלא מוכרים קרקע בארץ ישראל.
דיון: “לא תביא תועבה אל ביתך” – האם זה נוגע גם בחוץ לארץ?
דובר 1: מה שאמרת שאסור למכור בית דירה, נוגע גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ, “לא תביא תועבה אל ביתך”.
דובר 2: לא, לא. הם לא למדו. “מותר למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ”. הציבור הוא משאיר, אבל הוא יכניס עבודה זרה. לא, להשכיר. כשהוא אומר מותר להשכיר, אבל “מקום שמותר למכור אפילו…” לא, להשכיר הוא אומר, הוא אומר שאפילו “מותר למכור אפילו”. לא, למכור אין בעיה עם “ולא תביא תועבה אל ביתך”, רק בהשכרה. אני לא יודע אם אתה צודק. לא כתוב רשימה, לא כתוב כי זה ביתך, זה בביתך, ובחוץ לארץ זה לא ביתך.
דובר 1: אני לא יודע, מה פירוש “ביתך”? ביתך. ההלכה שאסור להשכיר, כך אתה אומר, כך כתוב ברמב”ם, כך כתוב לא להשכיר כי הוא הולך להכניס…
דובר 2: זה מה שאני אומר לך, שכשלא יודעים בוודאות שהגוי הכניס עבודה זרה או רבני כפנים, רוב גויים לא מכניסים שום עבודה זרה בבית. אולי הרמב”ם הולך לשיטתו שצלם או הסמלים הנאציים זה לאו דווקא עבודה זרה. אני לא יודע בדיוק, אנחנו לא לומדים עכשיו רמב”ם, אבל אני רק אומר לך שהרמב”ם אומר שאולי זה כי זה רק מותר בחוץ לארץ, אולי זה אחרת, אני לא יודע.
אולי זה גם רק כי זה בחוץ לארץ זה מותר, אני לא יודע, צריך ללמוד וצריך לראות שם. זה מה שאתה אומר לי, כי אני לא בטוח שזה… עכשיו אתה אומר, אתה יוצר תורה חדשה ש”ביתך” פירושו בארץ ישראל. אני לא רואה מאיפה אתה לוקח את זה. לטובת העניין, “ביתך” פירושו בביתך, וביתך זה ביתך שקנית. אני שומע מה שאתה אומר, אבל הרמב”ם לא כתוב כך.
טעם האיסור: “לא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע”
דובר 2: יפה מאוד. “בסוד האיסור,” אומר הרמב”ם הלאה, “ומה טעם אין מוכרין להם? מה הפירוש של ההלכה שאמרתי עכשיו שאסור למכור בית בארץ ישראל לגויים? שנאמר ‘ולא תחנם’, לא תתן להם חניה בקרקע.” אין לתת חניה בקרקע שלך, בקרקע שלך ששייכת ליהודים בארץ ישראל.
אה, אומר הרמב”ם, יפה מאוד. אה, בטח שמכאן הרמב”ם הבין שה”לא תחנם” עולה על ארץ ישראל. “שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא.” הם רק יושבים ישיבת עראי, זה רק זמני, להשכרה, והם לא יושבים בנוחות. שלא יהיה להם חניה, כמו שר’ יצחק אמר, פירושו ישיבה נוחה מאוד, ישיבה קבועה. אבל כל עוד לא נותנים להם ישיבת עראי, זה ה”לא תחנם” מקפיד, שלא יהיה לו נוח מדי באזור שלך.
אומר הוא, זה עצמו קשור גם לארץ ישראל. בארץ ישראל אנחנו רוצים שהגויים יהיו בישיבת קבע, בארץ ישראל היהודים גרים ישיבת קבע, אבל הגויים הם רק ישיבת עראי. מעניין שהצד כאן, כאילו הוא מתחיל עם כל ההלכה “אין מוכרין”, ואחר כך הוא בא עם “פנימיות”, פנימיות. זה לא שזה ממש האיסור. יכול להיות שהרמב”ם סבר ש”לא תחנם” בפשט מן התורה, צריך לבדוק בספר המצוות, יכול להיות שהרמב”ם סבר ש”לא תחנם” בעיקר פשט פירושו ממש לא לרחם, דיברנו קודם על מצב מלחמה. ומזה למדו שני דברים, שלא לתת להם דירה ושלא לתת להם חן, זה דרש.
כן, הוא מביא כאן. הוא מביא כאן את הפסוק, ספר המצוות, יש לו כלל שיכול להיות יותר מלאו אחד במצווה ששניהם דאורייתא. והם למדו “לא תשבעו בשמי לשקר”, תראה מיד את ההערות שלי.
ספר המצוות – “לא תחנם”, “לא ישבו בארצך”, ו”לא תביא תועבה אל ביתך”
דובר 2: והוא מביא כאן להיפך, הוא מתחיל עם הנושא של “לא תשכון עבודה זרה בארצך”, ממש ללמוד מכפירותיהם. הוא אומר זאת, הסיבות למה בכלל לא הולכים לישיבות, הוא שואל למה הולכים לפעמים, הולכים ללמוד מזה, לפי זה לכאורה צריך להיות חובת הלבבות, למי שאסיפה תפילה להסתכל בגוי חס ושלום. אדרבה, אממ… לא יודע. זה יכול אבל להיות חובת הלבבות במקום אחר, שלא להתרגל לקופות. זה כל הדברים האלה זה כשאפשר, כשאי אפשר אי אפשר.
אבל “לא תביא תועבה אל ביתך” זה עוד איסור נוסף שיש לך להכניס לבית חולים. לא יודע, אני יכול גם ללמוד. הוא מנה “לא תביא תועבה אל ביתך” כאחד הלאווין שכתוב בתחילת מסכת עבודה זרה? אני לא יודע. אני לא יודע. אני לא יודע. אפשר לבדוק.
אה, “לא תלך” – אני לא יודע כמה אפשר לדייק מזה איזה דבר הוא מצווה, איזה לא. רואה שבשלב מסוים… לא בטוח, אני לא מבין לא תמיד צריך להיות איסור במסכת. כן, שתי ההלכות, כן.
ל”ג, “לא תכרות להם ברית”. אה, זה עוד איסור. “לא ישבו בארצך”? נראה מיד. “לא ישבו בארצך”. אני הולך לבצע. אבל “לא ישבו בארצך” זה עוד פסוק, אבל זה גם אותו “לא תחנם”. הוא לא מביא “לא תביא תועבה אל ביתך”. יכול להיות שהרמב”ם סבר ש”לא תביא תועבה אל ביתך” שגוי מכניס כשהוא שוכר ממך זה גם לא דאורייתא. “לא תביא תועבה אל ביתך” פירושו שלא תכניס עבודה זרה, זה רק איסור על עבודה זרה. אבל אני שואל כך, שה”לא יחיו ברצונך” זה מאוחר יותר. מה שהרמב”ם אומר שכשיד ישראל תקיפה הכלל לא שייך שום גוי.
דובר 1: אה, זה לא “לא תחנם”, “לא תחנם” מדבר אפילו בלי זה. נכון, זה איסור אחר. אוקיי. אבל זה הסוג, נראה ש”לא תביא תועבה אל ביתך” זה לא ממש לאו ברור, כי נראה שזה חידוש לומר ש”לא תביא תועבה אל ביתך” פירושו כשמישהו שוכר ממך. כן, צריך לדעת את הכלל, בכלל צריך לדעת את הכלל האם מה שדבר לא ברשימת הלאווין, האם זה אומר שזה לא מדאורייתא, או שיכול להיות דין בדאורייתא. זה לא ברור.
דובר 2: גם התורי, תורי פירושו רבנן, תורי? מה זה תורי? התורה התירה את זה. למה אתה צריך את המילה “תורי”? זה מה שכתוב. אבל בסוריא מותר כן לומר מדאורייתא. אבל רבי, אני שואל על הסימנים. אתה אמרת ברור קודם. זה לא מעניין.
כל הדבר הוא מדרבנן. אני מתכוון, כל ה”לא תחנם” זה אולי מדרבנן, כי זה היה כבר בחידוש, מדבר על יד ישראל תקיפה, שהיתה שם מלכות ישראל. זה רואים איך הוא מונה אותה בספר המצוות כן מדאורייתא. כן, הוא הביא את זה, הוא מביא שניהם, לרחם. הוא מביא שניהם, הוא מביא גם “לא תחנם”. זה התירוץ הבא, אז אפשר לומר שזה מיד ישראל תקיפה, שלא מרשים אפילו ישוב להיכנס. זה בשעת… כן, בואו נסיים את הפרק ונוכל לדבר על זה יותר ברור הלאה.
הלכה ו’ – “לא תחנם” = לא תתן להם חן / אסור לספר בשבחן
דובר 2: יפה מאוד. “בסוד האיסור,” אומר הרמב”ם הלאה, הלכה ו’, עוד איסור שיש תחת המילה “לא תחנם”. יש כבר שני פירושים. “לא תחנם”, אסור לרחם עליהם בשעת מלחמה, אלא הולכים עד הסוף עד שיעזבו את עבודה זרה או יהרגו. שנית, “לא תחנם”, שלא תיתן להם דירת קבע בארץ ישראל או שיהודי יש לו כוח. בארץ ישראל בעיקר, רק ארץ ישראל. כי בסוריא זה רק בגלל מעשרות לכאורה. הרבה יהודים גרים שם. בכלל אין כאן את העניין. או איך יכול להיות “לא תביא תועבה”? אבל זה “לא תחנם” זה לכאורה רק דין של ארץ ישראל.
המשך – חלק 4 מתוך 5
עוד אומר הרמב”ם משהו נוסף שיוצא מ”לא תחנם”. אומר הרמב”ם כך: “וכן אסור לספר בשבחן של עובדי עבודה זרה”, אסור לספר בשבחם של עובדי עבודה זרה, “ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו”, אפילו רק לומר כמה יפה עובד עבודה זרה הזה. “קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם”, כי צורתו אין לה קשר לעבודת עבודה זרה שלו. מעשיו, או דיבורו עם הבריות, יש להם כן קשר קצת למה שהוא מאמין בו ומה שהוא. לכן יש כאן קל וחומר. מובן. אבל אולי צורה היא פשוטה. פשוט, שאין בזה שום מעלה של האדם. הקב”ה עשה דבר יפה. אבל אני אומר יותר, מעשה הוא מחובר. מעשה של אדם קשור למה שהוא מאמין בו ומה שהוא, ולכן זה חילול ה’ כזה. אז איך אני מסביר. כן, שנאמר, “ולא תחנם”. אומר הרמב”ם, מה פירוש “לא תחנם”? “לא יהיה להם חן בעיניך”. אחד אומר, אני חושב, אבל “לא תחנם” זה חן. זה אומר ש”לא תחנם” פירושו לא להוציא. והרמב”ם אומר, מתי אתה צריך לראות חן? אומר הרמב”ם, אני צריך לומר שבכלל לא צריך לראות משהו טוב בהם. אבל זה כבר דבר המסור ללב, אני לא יודע אם היינו הולכים כל כך רחוק. אבל מרחיב על זה. “לא יהיה להם חן”. אולי, זה יכול להיות שמתכוונים ממש לספר. או אולי, דבר המסור ללב, זה פירושו לא לספר. אני מתכוון שמדברים על… מתכוונים להחבב, כן. נכון, כן. שנאמר, כן.
טעם האיסור: “שנאמר ‘ולא תחנם’ – לא יהיה להם חן בעיניך”
דובר 2: למה? למה לא לראות חן. אומר לו השי”ת – גורם! החן גורם שתתקרב אליו, ועלול אתה ללמוד מן מעשיו הרעים. מאוד טוב, מעשיו הרעים. ומה עם מעשיו הטובים? זה מדבר על מעשיו הטובים וללמוד גם ממעשיו הרעים. אבל אני מתכוון שזה מאוד ברור שההלכה הזו אינה ממש דאורייתא. זה ממש כמעט מדרש, הייתי אומר שלא… מישהו שאל, הרב אמר לו שאריסטו היה כמעט נביא, והוא היה גם עובד עבודה זרה, איך זה מסתדר יחד. נראה לי שזה כך. אבל לרב זה ברור, איך זה גורם לדבר רע, אבל על מה שזה לא גורם לדבר רע, הוא מביא את הכרית המשל הזאת. הרב החזיק שזה היה אם עובד עבודה זרה על אריסטו. העובדה היא שזה היה כך. איזו עבודה זרה הוא האמין בה? זאת! אה, אסור לומר את השם. יש דין, איזו עבודה זרה הפסוק מדבר עליה, שזה… אבל! עבודה זרה שהפסוק מדבר עליה, הרב ידע והרב הביא את זה בספרו. עבודה זרה שהפסוק מדבר עליה, אריסטו עבד. מה השאלה בכלל? אם אתה מאמין בזה? אוקיי, זו שאלה אחרת. אני רוצה לשאול שאלה אחרת אם אתה מודה בו. אבל זה בטוח שבפשטות אסור.
אני מתכוון שזה יותר כמו הנהגה טובה, אפילו לא כמו הלשון של הרמב”ם, “לא תתן להם חניה בקרקע”, יותר… באופן שגורם לדבקות, אם אתה יודע שזה לא גורם, או אם אתה יודע שזה כן גורם דברים אחרים. הוא מביא שהכסף משנה אומר שמותר לומר “מה רבו מעשיך ה’”, הקב”ה עשה בחור כל כך יפה. להודות לקב”ה מותר כן, לא לדבר בשבח של הגויים. כן, אני לא יודע. ועל מעשה טוב אפשר עוד לומר “מה רבו מעשיך ה’”, שהאנשים שלך עושים דברים טובים? לא יודע.
בקיצור, אני מתכוון שכשהרמב”ם מביא את זה, הוא רוצה לומר שההלכה נוגעת באופן הזה, הוא אומר את זה לילדים קטנים. נראה שהוא סובר שהפשט הפשוט של “לא תחנם” הוא דרבנן. יש לי עוד ראיה מהחלק הבא.
אומר הרמב”ם, מה הדין של מתנת חינם? אסור לתת לעובד עבודה זרה מתנת חינם. “אבל נותנין לגר תושב”, לגר תושב צריך לתת או מותר לתת מתנת חינם, “שנאמר”… לא, צריך לתת. למדנו שזה כדי לחיות. צריך לתת, במקום שהוא בא, כשהוא רעב ויש לך עודף, מה שיהיה. “שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה”, מדברים על נבילה, צריך לתת לגר, “או מכור לנכרי”, או למכור לגוי. רואים, לגוי צריך רק לתת במכירה ולא בנתינה.
ראיה ש”לא תחנם” הוא דרבנן
אז אם “לא תחנם” היה לאו ברור, הרמב”ם לא היה מביא את הדרשה של “לגר אשר בשעריך תתננה”. נראה שהרמב”ם סבר שזה רק דרבנן, ויש עוד אסמכתא בפסוק. מסכים? אם הרמב”ם היה סובר ש”לא תחנם” הוא איסור גמור, לאו, הוא לא היה מביא את הפסוק “או מכור לנכרי”. למה? בסדר, הפסוק עומד בפני עצמו. אלא נראה שהוא סבר שזה רק דרבנן, והוא מביא עוד דרשה שבה רואים דבר שמרומז בפסוק. מה? שלגוי לא צריך לתת מתנה אלא במכירה. נכון. כי זה בטח לא לאו, זה רק דין שהתורה אומרת אצל נבילה, לתת לגוי במתנה. אסור לתת… אולי יש ענין… “או מכור לנכרי”. לא, זו דרשה. אני אומר שמתנות חינם היה להם בבית, הכל “לא תחנם” הוא רק דרשה.
אבל כמו “מכור לנכרי”, לא סתם שני פסוקים שאומרים את אותו הרעיון.
דובר 2:
מה הנקודה?
דובר 1:
זה לא מצות עשה לתת לגר ומצות לא תעשה, או מצות עשה למכור לנכרי.
התורה אומרת מה מותר לעשות עם נבילה.
התורה אומרת מה אפשר לעשות עם נבילה, אפשר לעשות דברים שעושים עם דברים שאדם צריך לזרוק.
מה עושים?
נותנים למי שמותר לתת לו מתנות, או מוכרים למי שלא נותנים מתנות, אבל זה לא איסור דאורייתא.
אם “לא תחנם” כבר היה לאו, לכאורה הוא לא היה צריך להביא את הפסוק הזה.
אומר לי כאן נראה ששניהם צריכים להיות חיוב דרבנן.
דובר 2:
אני לא מבין את הדיוק שלך, כי הפסוק מלמד אותנו את הצד השני, שגר תושב מצווים להחיות, או מותר לתת לו מתנת חינם.
זה לא לומדים מהפסוק של “לא תחנם”.
דובר 1:
על גר תושב היה לנו פסוק אחר, “וחי אחיך עמך”, כן, או “וחי גר ותושב וחי עמך”.
דובר 2:
כן, אמת, אבל כבר יודעים.
דובר 1:
אני סובר ששניהם לא ממש דאורייתא גמורה.
שני פסוקים לא עושים פחות דאורייתא, שני פסוקים עושים יותר דאורייתא.
זה לא מדויק.
דובר 2:
אוקיי.
הלכה י”א – מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום
דובר 1:
אז הרמב”ם פוסק הלכה.
עכשיו לומדים, אה, יש קופה של צדקה.
אני לא יודע בדיוק על מה הוא מדבר.
מפרנסים, כן.
יש קופה של צדקה.
“מפרנסים עניי”…
שם כתוב כשנותנים צדקה, כתוב בהלכות צדקה.
הוא מביא את זה עכשיו כאן גם, הוא הולך לומר את זה שוב שוב.
אני אומר, אבל בגמרא או במשנה זה חלק מהלכות צדקה.
שכשיש קופה של צדקה שמחלקת לכל העניים, “מפרנסים עניי הגוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום”.
הגוים פירושם כאן עובדי עבודה זרה, נכון?
דובר 2:
לכאורה כן.
דובר 1:
כי על גר תושב אמרנו שלא צריך, אסור לתת מתנת חינם, זה סתם כך.
אבל אם יש גוי עני, מותר לתת לו כן מפני דרכי שלום.
זה מאוד מעניין.
דובר 2:
כך זה נשמע.
דובר 1:
זה מעניין.
עובד עבודה זרה, שאנחנו לא מעלים מבורו, אבל כשמחלקים את הצדקה לכל הגויים ולכל האנשים של העיר, נותנים לו גם.
ואני מתכוון שזה עמד לי קודם, אסור לתת לגוי, אסור לרפא אלא בשכר. גם גוי מותר לרפא מאותו דרכי שלום. נראה יותר שכאן נכנסת הלכה חדשה. כל הדברים האלה היו כשאין בעיה של דרכי שלום, כשנמצאים בארץ ישראל או דברים כאלה. אבל ברגע שיש ענין של דרכי שלום, כשצריך לחשוש מאיבה… לא, דרכי שלום זה לא אותו דבר כמו איבה.
דרכי שלום מול איבה
דרכי שלום היא מצווה חיובית. דרכי שלום היא מצווה, דרכי שלום היא דבר גדול מאוד. דרכי שלום לא פירושו, אתה לא צריך לחשוב, אנשים חושבים שדרכי שלום זה משהו קטן. דרכי שלום, זה בא ממסכת גיטין, שם יש רשימה שלמה של תיקון העולם מפני דרכי שלום. הסיבה שנותנים לכהן עלייה ראשונה, זה רק משום דרכי שלום.
כן, זה נכון שדרכי שלום הוא גם ענין של איבה, אבל כאן הוא לומד שדרכי שלום פירושו חיובי, כדי שיהיה שלום בעולם. כך לומד הרמב”ם. איבה למדנו קודם. איבה היא דבר גדול יותר, איבה היא אפילו דברים שאסור לעשות עושים משום איבה. לא יודע, זה דבר מעניין.
עוד דבר, ועניים. אבל מעניין התנאי של “עם עניי ישראל”. אם נותנים כבר לעני ישראל, לא צריך לתת לגויים. צריך רק לתת לעניי ישראל. אבל לא, לעניי ישראל צריך בטח לתת, וגם לעניי נכרים יש גם דרכי שלום. שלום זה לא רק עם גויים, עם יהודים צריך גם להיות בשלום. אלא אם שלום פירושו פחד ממלחמה, אבל אם שלום פירושו שתהיה אווירה טובה באוויר… כן, זה רק כשלא פותח לא. לא, אבל כל עיר יהודית יש קופה של צדקה ותמחוי, צריך לתת גם לגויים.
לקט שכחה ופאה, שואלין בשלומן
עוד, “אם הגוים באים ליטול לקט שכחה ופאה מארץ ישראל, אין מוחים בידם מפני דרכי שלום”. לא מסלקים אותם, מפני דרכי שלום. אבל עכשיו הוא מדבר כשהם לבד, זו הנקודה. לא, לא מוחים, נותנים להם.
“ושואלין בשלומן”, מותר לברך אותם ולשאול במצבם, אומרים בלשון יידיש. “אפילו ביום אידם”, שאצלנו יש חשש שכשנאחל להם ילכו להודות לאלילים, אבל מפני דרכי שלום מותר הכל. “ואין כופלין להם שלום”, כלומר לא מרבים יותר מדי, לא רצים אחריהם, לא משתדלים חזק מדי שיהיו החברים שלך. יש כן הגבלה על השלום ביום אידם.
אומר, מה ששואלין בשלומן זה כשהוא עובר לידך, “אבל לא יכנס לביתו של נכרי ביום אידו ליתן לו שלום”. כמו ששוחחנו על ה…
אני מתכוון שזו הסיבה, כי הוא ילך להודות על זה.
“מצאו בשוק”, אם מישהו פוגש בשוק גוי ביום אידו, “נותן לו שלום”, כמו ששוחחנו שצריך להיות שואל בשלומו, אבל צריך לעשות את זה “בשפה רפה ובכובד ראש”, לא נרגש מדי. יש קצת סתירה לדבר הקודם, קודם היה כתוב “אין שואלין בשלומן”. אבל כאן הוא אומר, זה רק מחזיר שלום, כמו בשפה רפה. לא, “נותן לו” לא אומר מחזיר. אבל הוא מתכוון שיש ענין, שאפילו מה שכתוב “אין שואלין בשלומן ביום אידו”, צריך לעשות את זה בשפה רפה ובכובד ראש. לא לעשות יותר מדי מהומה, יותר מדי שמח. זה לא צריך להיות, זה לא צריך להיות שאני שמח כמו ביום טוב שלו גם. “חג שמח”. שואל בשלומו ביום אידו פירושו שאומרים לו “חג שמח”. כשמישהו פוגש גוי בחג המולד והוא אומר לו “חג מולד שמח”, זה ברור.
שואל בשלומו תמיד לא פירושו סתם “שלום עליכם”, אלא מה שזה אומר זה כל… אז, “ליכנס לביתו” פירושו לעשות איתו לחיים לכבוד החג שלו. זה לא פירושו סתם להיכנס לביתו. כן, להיכנס לבית זה כבר כבוד, אתה נכנס לבית של מישהו. לא, זה פירושו יותר כמו ביקור חג, ביקור חול המועד. נכון, נכון, נכון.
דובר 2:
אז, הרמב”ם, כל ההלכות שלמדנו עכשיו, זה רק מפני דרכי שלום? לכאורה רק נאמר… ההלכות גם, הדינים שלמדנו קודם שאפשר להעסיק אותם. כן, נכון.
הלכה י”ב – בזמן שיד ישראל תקיפה
דובר 1:
למעשה, כל זמן שגבורי ישראל בינינו אמת, צריך להתחשב בהם הרבה. אבל בזמן שיד הגוים תקיפה, אפילו נמצאים רק בארץ ישראל אבל הגויים יש להם את השלטון. “אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו”. אפילו ישיבת עראי, אה, למדנו קודם שאסור למכור לו בית כי זו ישיבת קבע. זה כשאין לנו כוח מלא. אבל כשיש ליהודים כוח בארץ ישראל, אסור להניח גוי אפילו לגור ישיבת עראי, “או אפילו עובר ממקום למקום לסחורה. לא יעבור בארצנו”, אסור להניח גוי לעבור דרך ארץ ישראל, “עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח”, עד שהוא מקבל עליו את שבע מצוות בני נח, “שנאמר לא ישבו בארצך”, הם לא ישבו בארצך.
הישיבה, לא פירושה סתם דירת קבע, אלא הישיבה בארץ פירושה אפילו לפי שעה. מאיפה הוא יודע שהישיבה פירושה אפילו לפי שעה? כי הוא שמע ששבע מצוות פירושן אפילו לפי שעה.
כמו שאמרת, הוא קיבל את שבע המצוות, והוא לא קיבל את לבד. אבל הרעיון מאוד מעניין, אין אמצע. יש או שצריך להחיות אותו ולתת לו וממש לדאוג לו, או שהוא צריך להיהרג. אין אמצע. אם הוא מקבל עליו את שבע מצוות בני נח, צריך להחיות אותו ולתת לו. אם הוא לא מקבל, צריך ללכת עד…
לא, הדבר המעניין כאן שלא מכניסים גוי אלא אם הוא גר תושב. זה לא רק גוי שאינו עובד עבודה זרה מותר לבוא. גר תושב הוא מדרגה גדולה יותר. הוא נעשה פנימי עם היהודים.
דובר 2:
אה, זה יכול להיות. אבל זה נראה שיש כאן בעיה בזמנים של היום. אבל אני לא יודע, שבע מצוות בני נח, כמה שאני זוכר, זה לא עבודה זרה. אני לא מבין כל כך טוב את ההלכה. מה פירוש עובד עבודה זרה?
דובר 1:
לא, ההלכה היא, הוא לא הולך בגילוי עריות. חשבתי שעבודה זרה פלוס עוד שש.
התורה אסור לעשות ברכת השם, אסור לאכול אבר מן החי. חידוש, לא רק זה, אנחנו רואים שאפילו כאן ממש עובד עבודה זרה.
לא, הדבר המעניין כאן שלא מכניסים גוי אלא אם הוא גר תושב. זה לא רק גוי שאינו עובד עבודה זרה מותר לבוא, גר תושב הוא מדרגה גדולה יותר. הוא נעשה פנימי עם היהודים.
דובר 2:
אה, זה יכול להיות. אבל זה נראה שיש כאן בעיה בזמנים של היום. אבל אני לא יודע, שבע מצוות בני נח, כמה שאני זוכר, זה לא עבודה זרה. אני לא מבין כל כך טוב את ההלכה. מה פירוש עובד עבודה זרה?
דיון: שבע מצוות בני נח ועבודה זרה
דובר 1:
שבע מצוות זה שש פלוס עבודה זרה. עבודה זרה פלוס עוד שש. דינים, ואם לא, צריך להרוג אותו.
דובר 2:
אני מתכוון שאתה רוצה להביא שקבלת שבע מצוות היא פחות או יותר אותו דבר כמו קבלת לא לעבוד עבודה זרה. כך אני מתכוון.
דובר 1:
כמו שאמרתי, יש עוד שש. יש עוד שש: ברכת השם, עם גילוי עריות, ויש עוד שש פעמים כל כך הרבה. עבודה זרה פלוס עוד שש.
דובר 2:
וכל הדברים האלה אסור לו לעשות, אפילו אם הוא עובד עבודה זרה אסור לו לעשות את הדברים האלה? אני מבין מה אתה אומר. הוא לא עושה את זה בכל מקרה. אף פעם לא. אין דבר כזה לגור עם אשת איש. הוא לא עושה. אני גם מבין שהוא לא עושה.
דובר 1:
ואנחנו מחייבים אותו עכשיו, אנחנו מחייבים אותו עכשיו בשבע מצוות בני נח, ואם הוא לא מקבל הולכים אנחנו לחייב אותו אחר כך בעבודה זרה.
יש כאן חידוש, שכאשר יש את הכוח, לא רק שלא נתחיל עם זה שהוא לא עובד עבודה זרה, אלא דורשים ממנו הרבה יותר, דורשים ממנו את כל שבע המצוות.
חיוב שבע מצוות בני נח כתנאי לישיבה בארץ ישראל
דובר 1: דברים אסורים הוא לא יכול לעשות, אפילו עובד עבודה זרה לא עושה שום היתר. אני לא מבין מה אתה אומר. הוא לא יכול, מובן מאליו. אף פעם לא. זה לא דבר כמו לגור עם אשת איש. הוא לא יכול.
דובר 2: אני גם מבין שהוא לא יכול.
דובר 1: אבל מחייבים אותו עכשיו בשבע מצוות. הולכים לחייב אותו אם הוא לא מקבל גירות בשבע מצוות. יש כאן חידוש שכאשר יש את הכוח, לא נעשה יותר קל עם זה שהוא לא עובד עבודה זרה, כי דורשים ממנו הרבה יותר, דורשים ממנו את כל שבע המצוות, דינים, אבר מן החי, וכן הלאה. ברכת השם…
דובר 2: כן, אתה צודק, כל העניין הולך על זה שמברך השם. הלו?
דובר 1: אבל דורשים את זה ממנו, צעקה גדולה. מחייבים אותו הרבה יותר מאשר רק לא עבודה זרה. דורשים ממנו. אני לא מבין כאן מה אדם יכול לברך.
דובר 2: אה, יודע מה? אה, לא, אתה צודק. שבע מצוות זה רק עבודה זרה.
דובר 1: אה, יש עוד שש, כי זה אומר עבודה זרה. כי ככה נאמר לך. שבע מצוות זה לא אדם רגיל. הולכים לקבל אותו גר תושב. הולכים לקבל אותו גר תושב.
דובר 2: אה, דבר נורא.
דובר 1: כן, אבל יש מצוות, ואם מישהו לא אדם, הוא מחויב בשבע מצוות. שבע מצוות הוא מחויב, מלמדים אותו.
דובר 2: מה שאתה אומר, זה לא אומר כלום.
דובר 1: זה אומר כן משהו. עוברים איתו על שבע המצוות. מלבד זה שלא נותנים לו להיות עובד עבודה זרה, הוא מחויב בעוד שש מצוות.
חידוש: אבר מן החי כתנאי לכניסה לארץ ישראל
דובר 1: זה חידוש שכאשר ליהודים יש יד ישראל תקיפה, או שאתה נכנס ואתה ממש גר תושב, או שאתה חיה רעה שהולך ואוכל אבר מן החי? כן, אם אתה אוכל אבר מן החי, לא אתן לך להיכנס לארץ ישראל. זה חידוש.
דובר 2: כן, אצלי זה חידוש.
דובר 1: זה חידוש.
דיון: מה פירוש “לא יבא בקהל” למעשה?
דובר 2: החידוש שאני לא מבין הוא בדיוק מה זה קשור ל”לא יבא בקהל”. אלה דברים מעשיים שהוא מתכוון, אבל לא כתוב כאן דברים מעשיים. זה לא עובד עבודה זרה. “לא יבא בקהל” לא אומר ממש שהוא עובר דרך. זה אומר כנראה…
דובר 1: אה, הוא לא חוזר בזמן. הוא נוסע לחודש, הוא נוסע עם השק שלו של דברים שהוא מוכר… הוא מוכר ליום אחד, איך זה בדיוק? אני לא יודע.
הלכת הרמב”ם: גר תושב רק בזמן שהיובל נוהג
דובר 1: אוקיי, ונחום אומר הרמב”ם… אומר הרמב”ם, ההלכה שמקבלים מישהו להיות בארץ ישראל רק אם הוא גר תושב, היא רק נוהגת בזמן שהיובל נוהג. ואף על פי שלא בזמן היובל, מקבלים רק את כל גרי הצדק בלבד. אבל כשאין יובל לא מקבלים בארץ ישראל אלא גרי צדק בלבד, לא שום גר תושב. בארץ ישראל זה לא ברור. בארץ ישראל, כי רק שם יש יובל.
פשט #1: שייכות לקרקע ויובל
דובר 1: חז”ל אומרים פירוש אחד, כי כשיש יובל השדות חוזרות ביובל, או בשמיטה, אז אפילו אם מכרת לגר תושב, רוצים גם שלא יקבל עכשיו קרקע לעולם ועד בארץ ישראל. אבל אז כשיש יובל, זה ממילא חוזר בשמיטה או ביובל, אז מותר. אני לא יודע אם זה הפשט הנכון, אבל זאת אולי דרשה, וכתוב פסוק “טוב טוב” עושים שיהיה עם יובל.
פשט #2: יובל נוהג כאינדיקטור של שליטה
דובר 1: מסיבה כלשהי, כשלא מקבלים גרים, או כשבזמנים הנוכחיים זה אפילו יותר גרוע, התוספות אומרת שצריך להיות רשימה של גר תושב, עד שיש, אסור לגור בארץ ישראל אם בידינו התקיפה, לא נותנים. מימי יהושע לא היה גילוי כל התורה כולה. אפילו בימי יהושע לא היה יובל נוהג. הפשט הוא שאו שאתה בכלל לא גר, אתה אפילו לא עובד במקום המקדש, או שאתה צריך להיות גר צדק. גר צדק פירושו מי שמקבל עליו כל התורה כולה, כן? הוא יכול להיות יהודי, והוא נעשה חלק מהיהודים, כן. זה אפילו לא מעניין.
דובר 2: אוקיי, זה הפירוש של…
דובר 1: לא, אבל זה פשט טוב. כלומר, כשיש יובל, אפילו כשהוא גר כאן, הפשט הוא שהוא רק כאן לחתיכה, אני מתכוון הבית שלו הוא רק… הוא רק הולך להחזיק את הבית לחתיכת זמן. אני לא יודע, אולי זה באמת אפשרי, כי הוא רק לישיבת עראי.
דובר 2: כן, אני חושב שיש אולי דבר עמוק יותר בזה, שצריך להבין. אני גם לא לגמרי בטוח שזה…
קושיא: במה אשם הגר תושב?
דובר 2: גילוי, מה אני רוצה לשאול שאלה כזאת? אני לא יודע אם השאלה הזו הגיונית, אבל במה אשם הגר תושב? נניח, גוי שאתה רואה שהוא לא, אוקיי, יודע מה? הוא עושה את כל המצוות שלו, הוא עושה מאוד הרבה. הוא עושה מכל המצוות שלו, חובות הגוי, זה חכם. מותר לגור לידו, נכון? כל הסיבה שלא נותנים לגוי היא “שלא ילמדו ממעשיהם הרעים”. הרי זה גוי טוב, יש לו רק מעשים טובים? אומרים לו, אה, אבל לנו יש איזו קבלה, גזירה, שלא עושים גר תושב בזמן הזה. במה הוא אשם?
תירוץ: זו גזירה שיטתית, לא עונש
דובר 1: לא, אמרתי פשט כזה.
דובר 2: מה זה אומר?
דובר 1: כשליהודים יש בית דין עם מערכת, אז אנחנו יכולים להתחשב. יש את היהודים שלנו, יש גויים שגרים בינינו שיש להם דינים אחרים איתם. אבל כשאין לנו את כל הכוח, הדרך היחידה איך… אתה יודע שארץ ישראל היא רק ארץ שלמות.
הפשט הוא כמו תורה ומצוות שולטת בארץ ישראל. מי שולט בארץ ישראל? הרי אין שלטון. כשכל היהודים עוקבים אחרי אותה תורה, כי אין לך מלכות. כשיש לך מלכות אתה יכול להרשות לעצמך שהמלכות תכסה על זה שמישהו רוצה לעקוב לא אחרי אותו דבר כמו לא מלכות, אבל איזו רמה של… איזו רמה שהיא…
דובר 2: יובל נוהג לא אומר בית דין, זה אומר שצריך להיות רוב יושביה עליה, יש עוד רמות. אבל זה היה נכון, משהו באזור צריך לחשוב, זה איזו ישוב גדול יותר, ישוב חזק יותר.
דובר 1: אבל תחזור, אני מבין שיש שליטה כשיש שם תורה ומצוות, כשאתה עוקב אחרי השולחן ערוך.
דובר 2: כן.
דובר 1: כשאתה עוקב אחרי השולחן ערוך, או שיש מלכות שיכולה לאכוף דברים. איזו רמה של יובל נוהג היא רמה חזקה יותר של בהירות, וכשיש לך שליטה, אז אפשר, כך הייתי חושב.
דובר 2: כן, אבל זה עדיין…
דובר 1: חזרה לקצת יום. אוקיי, כל הפרק הוא דברים כלליים מאוד, זה מאוד כמו הנחיות של איך צריך להתנהג, אבל קשה מאוד לעשות הלכה למעשה, צריכים לדעת את המציאות וכדומה. אוקיי, כן.
Laws of Idolatry, Chapter 10 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of the Chevrutah Learning Session – Laws of Idolatry, Chapter 10
General Introduction to the Chapter
Chapter 10 deals with broader laws regarding the relationship between Jews and idol worshippers – with two additional prohibitions that the Rambam counts in his introduction. Chapter 9 already dealt with laws of commerce with non-Jews (so that the non-Jew should not give thanks to idolatry, and so that the Jew should not stumble into deriving benefit from idolatry). Chapter 10 goes broader – the political relationship with idol worshippers.
Important terminological note: The Rambam uses “goy” and “oved avodah zarah” (idol worshipper) interchangeably – “goy” by the Rambam means an idol worshipper, not just a non-Jew. A ger toshav or another category is not included. There is a dispute among the poskim whether today’s Christians have the status of idol worshippers.
—
Law 1 – Lo Tichrot Lahem Brit / V’lo Techanem
The Rambam’s Words
One may not make a covenant with idol worshippers (or according to an old version: the seven nations) that we should live with them in peace and let them serve idolatry, as it says “lo tichrot lahem brit.” Rather – if he abandons idolatry, one may make a covenant; if not – “he must abandon his worship or be killed.” “And it is forbidden to have mercy on them,” as it says “v’lo techanem.” Therefore – an idol-worshipping non-Jew whom one sees wandering on the road or falling into a pit – lo ya’alehu, one should not save him. If one sees him being taken to death – one should not rescue him. But to destroy him with one’s own hand, to push him into a pit and the like – is forbidden.
Explanation
In a situation of war with idol worshippers, one may not make a covenant that allows them to remain with idolatry. One must demand that they abandon idolatry, or the war is carried through to the end. “V’lo techanem” means one may not have mercy – therefore one need not save an idol worshipper from danger, but one also may not actively kill him (le’abdo be’yado is forbidden).
Insights and Explanations
1) Textual variant: “shiv’ah amamim” vs. “ovdei avodah zarah”
In old versions it says “shiv’ah amamim” and in our version it says “ovdei avodah zarah.” The Rambam’s unique position is that even with the seven nations, if they abandon idolatry, one may make a covenant with them. What is written in the Torah that one should not have mercy on them is specifically about idolatry – not about their national identity per se.
2) “O yehareig” – only in a war situation
The law of “he must abandon his worship or be killed” is specifically in war. The proof is from the second part of the law itself, where the Rambam says that a private Jew who sees an idol worshipper may not kill him with his hands (“le’abdo be’yado is forbidden”). This clearly shows that outside a war situation there is no permission to kill.
3) “Lo techanem” – multiple interpretations
Chazal interpret “lo techanem” in several ways. The first simple meaning is from the language of chen/mercy (“chanuna,” “chanun ve’rachum”) – one may not have mercy on idol worshippers. Later in the chapter come other interpretations: chanayah be’karka (encampment on land), and lo titen lahem chen (do not give them favor).
4) The law of “lo ma’alin ve’lo moridin” – what does “forbidden to destroy him with one’s hand” mean?
An important discussion about the basis of the prohibition to kill an idol worshipper with one’s hands:
– Position A: The prohibition is from the perspective of murder – a non-Jew idol worshipper is not liable to death for his idolatry (except in wartime). Tosafot (Shabbat) is mentioned as a source that a non-Jew is not liable to death for idolatry per se – Tosafot asks why they killed those who did not withdraw from idolatry, and answers that a non-Jew is only liable to death if he was warned in beit din, and without a beit din there is no death penalty. (It is noted that this may not be like the Rambam.)
– Position B: The prohibition is a political-practical reason – one doesn’t want to create chaos in Eretz Yisrael, one doesn’t want every individual to take the law into their own hands. This would be similar to “mishum eivah” (because of enmity) that comes later.
– Counter-argument: “Mishum eivah” is a separate reasoning that only comes later, and here we’re talking about a fundamental law. The main reason is that a non-Jew is simply not liable to death for idolatry – the killing in war is a law of war, not a law of punishment for idolatry.
5) Three levels of relationship with idol worshippers in war
– Level 1 – He surrenders completely: He accepts peace upon himself, he becomes “subject to burden in all his actions” – then automatically applies the law that one may not allow idol worshippers in our land, but this is not making a covenant.
– Level 2 – Making a covenant: A formal coalition/deal – “we are friends, if someone fights with you we fight too.” This is what the prohibition of “lo tichrot lahem brit” forbids – a covenant that includes that he may serve idolatry.
– Level 3 – “Making war with us”: He doesn’t want to submit, he actively wages war – then it’s “or be killed.”
The innovation: Between level 1 and 3 there can be a situation where one accepts peace from someone without a formal covenant, and this is permitted – because one may be at peace with non-Jews who serve idolatry, as long as one doesn’t make a covenant.
6) Eretz Yisrael vs. outside the Land
The obligation of war against idolatry is only in Eretz Yisrael – “abed te’abedun et kol ha’mekomot” is a mitzvah connected to the Land. Outside the Land one is not obligated. But the law of “lo ma’alin ve’lo moridin” (not saving) applies everywhere.
7) New conquests
If later another piece of land is conquered and becomes part of Eretz Yisrael, the mitzvah of “abed te’abedun” also applies to the new place. If the inhabitants say “we want a covenant,” one can only make it on condition that they stop idolatry.
8) Why did non-Jews surrender?
Since non-Jews don’t have the mitzvah of “yeihareig ve’al ya’avor” (they are not obligated to give their lives for their idolatry), they surrendered and gave up their idolatry when confronted with war.
9) Dispute whether “lfikach” really means “therefore”
The Rambam says “lfikach” – that one may not save an idol-worshipping non-Jew, connected to “lo techanem.” One side holds that “lfikach” by the Rambam proves that the law of not saving stems from “lo techanem.” The other brings a major principle in Rambam – that “lfikach” doesn’t always mean “therefore” in a logical sense, but sometimes means merely “in a manner” or “consequently.” One can do a search of all “lfikach”s in Rambam and one will see it doesn’t always work as cause-and-effect.
10) Main dispute – whether “lo techanem” applies to the law of not saving
– Side A: “Lo techanem” only applies to the situation of war – when a non-Jew has lost a war and wants to surrender, you should not have mercy. This is the simple meaning – it’s in one verse with “lo tichrot brit,” and it’s talking about wartime. The second law (not saving outside of wartime) is a separate law, not from “lo techanem.” Saving a person is not a matter of mercy – it’s perhaps from “lo ta’amod al dam re’echa” or other laws. “Lo techanem” only speaks when a person is liable to death (in war), and then it says don’t have mercy.
– Side B: “Lo techanem” indeed also applies to the second law – because the normal way when one sees a person in danger is one jumps to save him out of mercy, and “lo techanem” says that for an idol worshipper one should not have that mercy. Just as we find by death penalties of beit din that there are prohibitions against having mercy (by rodef, murderer – “lo tichpor”), so too here.
—
Law 2 – Mosrei Yisrael, Minim and Apikorsim
The Rambam’s Words
“In what case are these words said” – that one doesn’t save but doesn’t kill, is only for a regular idol-worshipping non-Jew. But mosrei Yisrael (Jewish informers), minim (heretics) and apikorsim (deniers) – moridin ve’lo ma’alin (we actively bring them down). “Because they oppress and trouble Israel, and lead the people astray from following Hashem, like Yeshu the Nazarene and his disciples, and Tzadok and Baitus and their disciples, may the name of the wicked rot.”
Explanation
Mosrei Yisrael, minim and apikorsim are worse than idol-worshipping non-Jews – one must actively bring them down (moridin), not just refrain from saving them.
Insights and Explanations
1) Mosrei Yisrael – the definition
Mosrei Yisrael doesn’t mean just someone who goes to secular courts and extracts money from a Jew. It means someone who puts Jews in danger – he informs on Jews to the government in times when Jews are persecuted.
2) The basis of this law – self-defense, not punishment
The Rambam’s language “because they oppress and trouble Israel and lead the people astray from following Hashem” shows that the reason for moridin is not because they are great evildoers, but because they are dangerous to the Jewish people. It’s a law of self-defense. Just like an informer – he’s not just wicked, he’s simply dangerous.
3) Why Jewish minim are worse than idol-worshipping non-Jews
With non-Jews there is already a “defense system” – “lo techanem,” not marrying them, not socializing with them – the danger is already neutralized. But a Jew who becomes a min doesn’t have all these distancing measures, and he can much more easily lead other Jews astray. Therefore one must go much stricter with him. A non-Jew who serves idolatry “in his own tent” doesn’t disturb us, but a Jewish min does disturb.
4) “And his disciples/and their disciples” – the main danger
In both examples (Yeshu the Nazarene, Tzadok and Baitus) it says “and his disciples/and their disciples” – because this is the main danger. A quiet Jew with strange ideas doesn’t endanger the Jewish people. But when he makes a movement, a cult with disciples – that’s the huge danger. The problem is not the individual, but the publicity, the name – “vaya’as lo shem” (and he made himself a name), “havah na’aseh lanu shem” (let us make ourselves a name). Therefore it says “shem resha’im yirkav” (the name of the wicked shall rot) – the name, the publicity of the wicked, the movement, should rot.
5) Whether “minim and apikorsim” means only deniers of Torah or also against Chazal
The Rambam brings Tzadok and Baitus – which shows it also applies to those who went against Chazal, not only against the Written Torah. But on the other hand, it doesn’t mean someone who once had a heretical thought – it means someone who makes a group, a cult, like the original meaning of “min.”
6) Whether a non-Jewish missionary would also have this law
It is raised that perhaps a non-Jew who leads Jews astray from following Hashem would also have the law of moridin – but it’s not stated about this, and it’s not clear.
7) The practical aspect – “yadenu tekifah” and realism
– When the Rambam says “moridin” and “bor shachat” (pit of destruction) – it’s not realistic in most times. With non-Jews one can ask: if it’s “yadenu tekifah” (our hand is strong) can we go with the non-Jewish authorities. But with minim and apikorsim – who gives us “yadenu tekifah” against them? In history, nothing was done to minim and apikorsim most of the time – one only made a curse (Birkat HaMinim) and said “shem resha’im yirkav.” They weren’t put into pits.
– Even the law of “moridin” didn’t mean war – because one couldn’t. Perhaps where one could have, one would have done it, but in practice one didn’t.
– If killing minim will have a reverse effect (more danger for Jews), seemingly one may not do it – for the same reason (self-defense).
8) The general nature of this chapter
The entire chapter – even what points to situations where it’s not “yadenu tekifah” – is a political chapter. It’s not a chapter of mitzvot on a particular Jew, but a chapter that speaks of the political relationship with idol worshippers and minim. Even the topic of minim and apikorsim – seemingly they have no verse (we don’t learn it from “lo techanem,” which applies to idol worshippers).
9) Chazon Ish – tinok shenishbah
The Chazon Ish’s ruling that today Jews who are not shomer Torah and mitzvot are in the category of tinok shenishbah (a child captured among non-Jews) – fits very well with the Rambam’s words. If he is a tinok shenishbah he is automatically not deliberate, he doesn’t know – and the entire law of moridin only applies to one who is deliberate.
But the Chazon Ish’s reasoning goes deeper: one doesn’t need to seek a leniency for why the identified Jew is not such a wicked person (like tinok shenishbah). The entire law is fundamentally political – i.e., it only applies if it saves Israel, if it helps practically. Even if he is indeed saving Israel from one person, but if it harms in the bigger picture – for example, it causes more people to become apikorsim because they see how one person is killed – then the one who kills is actually the one harming Israel. This is not a contradiction to the Rambam.
—
Laws of Medical Treatment for Non-Jews – Because of Enmity
Explanation
One may not heal an idol-worshipping non-Jew out of mercy, because this stems from the same basis as “lo techanem” – one may not have mercy on them.
Insights
But if one fears them (mishum eivah – because of enmity), one may heal them for payment, because then there is a place for the enmity – the person is a doctor who takes money, and from me he doesn’t want to heal even for payment. But for free is forbidden – for free one can say “I’m too busy now,” and for free one only does out of mercy, which is forbidden.
—
Ger Toshav – Special Laws
Explanation
A ger toshav – a non-Jew who has accepted the seven Noahide commandments – has different laws. We are obligated to support him, based on the verse “ve’chai imach” (and he shall live with you).
Insights
The Rambam brings the verse about nevelah (non-kosher meat) – one can give it to a ger or sell it to a non-Jew. To a ger toshav one gives, to a regular non-Jew one sells. This shows that we have a mitzvah to care for a ger toshav’s needs. The difference between a ger toshav and a regular non-Jew (idol worshipper) is not only that he’s not an idol worshipper, but he must actually accept upon himself to be a ger toshav in a very specific way.
—
Law 10 – Lo Techanem: Encampment on Land
The Rambam’s Words
“One may not sell them houses and fields in Eretz Yisrael… but in Syria one may sell them houses but not fields… and one may rent them houses in Eretz Yisrael provided one doesn’t make them a neighborhood, and what is a neighborhood – three… and one may not rent them fields.”
Explanation
From “lo techanem” we learn three things:
1. One may not have mercy on them
2. One may not give them encampment on land
3. “Lo titen lahem chen” – not to praise them
Insights
1) Distinctions in laws of selling and renting:
| | Eretz Yisrael | Syria | Outside the Land |
|—|—|—|—|
| Selling houses | Forbidden | Permitted | Permitted |
| Selling fields | Forbidden | Forbidden | Permitted |
| Renting houses | Permitted (not a neighborhood) | Permitted | Permitted |
| Renting fields | Forbidden | Permitted | Permitted |
2) Why a field is more severe
A field has two prohibitions: (1) Removes from tithes – when a non-Jew plants on the land he doesn’t give tithes, and (2) Lo titen lahem chanayah be’karka (don’t give them encampment on land). Therefore a field is severe both in Eretz Yisrael (even renting is forbidden) and in Syria (selling is forbidden).
3) What “chanayah” means
The discussion tries to understand what “chanayah” means – whether it means actually dwelling/resting (from “vayis’u vayachanu”), whether it means a type of ownership, whether it means rest/settlement. The conclusion is that chanayah means that the non-Jew should be “at rest” – he should not have any tranquility/settlement in Eretz Yisrael.
4) Neighborhood
Three houses one next to the other for non-Jews already makes a “neighborhood” which is forbidden in Eretz Yisrael.
5) “Lo techanem” is specifically directed at Eretz Yisrael
The Rambam’s reason: “As it says ‘v’lo techanem’ – don’t give them encampment on land. For if they don’t have land, their dwelling is temporary.” In Eretz Yisrael we want non-Jews to only have temporary dwelling, while Jews have permanent dwelling. In Syria the matter is only about tithes, not about “lo techanem.”
6) The Rambam’s order – law first, reason afterward
The Rambam begins with the law (“one may not sell”) and only afterward brings the reason. This can mean that “lo techanem” in its simple meaning perhaps means something else (not having mercy in wartime), and the interpretation of “encampment on land” is an additional learned meaning.
—
Renting Houses – Not for Dwelling
The Rambam’s Words
“But in a place where it’s permitted to rent, they didn’t permit for a dwelling house, because he brings idolatry into it, as it says ‘do not bring an abomination into your house’… one may rent them houses to make them a warehouse.”
Explanation
Even where one may rent, one may not rent a house for dwelling, because the non-Jew will bring in idolatry, and the house remains the renter’s house, and he violates “do not bring an abomination into your house.” One may only rent for a warehouse or offices – uses where one doesn’t bring in idolatry.
Insights
1) Does this also apply outside the Land?
It is raised that the prohibition not to rent a dwelling house to a non-Jew – because of “do not bring an abomination into your house” – should apply also outside the Land, not only in Eretz Yisrael. The Rambam says “it’s permitted to sell them houses and fields outside the Land” – selling outside the Land is permitted. The prohibition of “do not bring an abomination” is only by renting, because the house remains yours, and the non-Jew brings idolatry into *your* house. By selling it’s no longer “your house.”
2) Does “your house” mean Eretz Yisrael?
A study partner suggested that “your house” means specifically in Eretz Yisrael – Eretz Yisrael is “your house” but outside the Land is not. The other learner strongly rejected this: “You’re creating a new Torah! ‘Your house’ simply means your house that you bought.”
3) Perhaps one doesn’t know for certain he’ll bring in idolatry
It is raised that the Rambam perhaps holds that when one doesn’t know for certain that the non-Jew will bring in idolatry, it’s different – “most non-Jews don’t bring idolatry into their homes.” Perhaps the Rambam goes according to his position that a statue or other symbols are not necessarily idolatry. The matter remains open.
4) Whether “do not bring an abomination” is Biblical in this context
It’s an innovation to say that “do not bring an abomination into your house” applies when someone rents from you – this is not the simple meaning of the verse. The Rambam doesn’t bring “do not bring an abomination into your house” as a separate prohibition in this context. Perhaps the Rambam holds that when a non-Jew brings idolatry into a house he rents from you, this is not a Biblical prohibition of “do not bring an abomination” – because the verse means that *you* should not bring in idolatry, not that the non-Jew brings it in.
—
Produce Attached to the Ground
The Rambam’s Words
“And one may not sell them produce and grain and the like attached to the ground… but one may buy from him once it’s cut, or sell to him on condition to cut and harvest.”
Explanation
One may not sell produce that is still attached to the ground, because attached to the ground is like ground – meaning one is selling him land in Eretz Yisrael. But cut produce one may sell, and even still-attached produce one may sell on condition to cut – if the condition is that he will cut it soon.
Insights
The prohibition has nothing to do with tithes (which are obligated at the completion of work) – a non-Jew won’t give tithes anyway. The point is specifically that attached to the ground = selling land, and one may not sell land in Eretz Yisrael to non-Jews. The Rambam didn’t say one may not sell any produce to a non-Jew – only one may not sell attached to the ground, because attachment to the ground gives the non-Jew a connection to the land.
—
“Lo Techanem” – Triple Interpretation, Sefer HaMitzvot, and Whether It’s Biblical
Insights
1) The Rambam in Sefer HaMitzvot has a principle that there can be more than one prohibition in one mitzvah, and both are Biblical.
2) “Lo techanem” has three interpretations: (1) not having mercy in wartime, (2) not giving encampment on land, (3) not praising them (chen).
3) It is asked whether “lo techanem” in its simple meaning is Biblical or Rabbinic. The reasoning: “lo techanem” speaks of “yad Yisrael tekifah” (when the hand of Israel is strong) – when there was a Jewish kingdom. But in Sefer HaMitzvot the Rambam indeed counts it as Biblical, and he brings both – having mercy and encampment on land.
4) “Lo yeishvu be’artzecha” (they shall not dwell in your land) is another verse, but it’s also connected to “lo techanem.”
—
Law – Lo Techanem: Lo Titen Lahem Chen / Forbidden to Speak in Their Praise
The Rambam’s Words
“And similarly it’s forbidden to speak in praise of idol worshippers, and even to say how beautiful this non-Jew is in his appearance. All the more so to speak in praise of their deeds or to cherish any of their words.”
Explanation
One may not speak praise of idol worshippers, not even about their physical beauty. All the more so not about their deeds or to cherish their words.
Insights
1) The kal vachomer (a fortiori argument)
Appearance (physical beauty) has nothing to do with serving idolatry – the Almighty created him beautiful. But deeds and words do have to do with what he believes in – therefore it’s a kal vachomer.
2) Reason
“As it says ‘v’lo techanem’ – don’t give them favor in your eyes.” The third interpretation of “lo techanem” – you should not give them favor in your eyes. When one speaks praise of them, one becomes drawn to them, and this can lead to learning from their bad deeds.
3) Whether this is actually Biblical
There is strong doubt whether the prohibition of “speaking in their praise” is actually Biblical or more a good practice / Rabbinic. The language “lest it cause one to become attached to him and learn from his bad deeds” sounds more like a reason / guidance than a strict prohibition. “I think this is more like a good practice… in a manner that causes transgression.”
4) [Digression: Aristotle and idolatry]
It is mentioned that someone asked: the Rambam said that Aristotle was almost a prophet, but he was an idol worshipper – how does this go together? The answer: the Rambam knew that Aristotle served idolatry (which specific idolatry is not stated), and he addressed this in his books. The fact that one can learn from a person’s wisdom doesn’t mean one must cherish everything he does – this is exactly the distinction of the Rambam’s law.
—
Law – Free Gift to an Idol Worshipper vs. Ger Toshav
The Rambam’s Words
One may not give an idol worshipper a free gift, “but one may give to a ger toshav, as it says ‘to the stranger who is in your gates you shall give it or sell it to a foreigner’” – to a ger toshav one should give, and to a foreigner one should sell.
Explanation
The verse speaks of nevelah – one can give it to a ger or sell it to a foreigner. From this we learn that to a foreigner is only by selling and not by giving.
Insights
1) Proof that “lo techanem” (free gift) is Rabbinic
If “lo techanem” were a clear Biblical prohibition on free gifts, the Rambam wouldn’t need to bring the verse “to the stranger who is in your gates you shall give it or sell it to a foreigner” as a source. The verse about nevelah is not a prohibition – it’s only an interpretation showing what one can do with nevelah. The fact that the Rambam brings this verse as support shows that he holds that the entire matter of free gifts is only Rabbinic with support in the verse.
2) Question on this inference
One can ask, the verse teaches the other side – that a ger toshav one may indeed give a free gift – and this we don’t learn from “lo techanem” itself. Answer: For a ger toshav we already have another verse – “and the stranger and resident shall live with you” – that one must sustain him. So the verse about nevelah is not needed for the side of ger toshav, but for the side of the foreigner, which supports the inference that “lo techanem” (free gift) is Rabbinic.
—
Law 11 – We Support Poor Non-Jews with Poor Jews Because of the Ways of Peace
The Rambam’s Words
When there is a charity fund, “we support poor non-Jews with poor Jews because of the ways of peace.”
Explanation
When distributing charity to poor people of the city, one also gives to poor non-Jews together with poor Jews, for the sake of the ways of peace.
Insights
1) Interesting innovation
The “non-Jews” here means idol worshippers – these are the same people about whom it was said earlier that one may not give them free gifts, one may not heal them, one may not raise them from the pit. Nevertheless, when it comes to a charity fund, one gives them too because of the ways of peace.
2) Ways of peace vs. enmity – an important distinction
Ways of peace is not the same thing as fear of enmity. Enmity is a greater thing – because of enmity one does even things that one may not do (as we learned earlier regarding medical treatment). Ways of peace is a positive mitzvah – “so that there should be peace in the world.” The Rambam learns that ways of peace means positive, not just avoiding conflict. This comes from tractate Gittin where there is a whole list of enactments because of the ways of peace (for example, a Kohen reads first – because of the ways of peace).
3) “With poor Jews”
The condition is that one gives to non-Jews together with poor Jews. It doesn’t mean one only gives when one is already giving to Jews – but that the ways of peace also apply among Jews themselves, not only with non-Jews.
—
Law 11 (Continued) – Leket, Shichechah and Pe’ah, Greeting Them
The Rambam’s Words
“If non-Jews come to take leket, shichechah and pe’ah, we don’t prevent them because of the ways of peace.” Also: “And we greet them even on their festival day… but we don’t double greetings to them.”
Explanation
One doesn’t send away non-Jews who come to take leket, shichechah and pe’ah. One may greet them even on their festival, but one should not overdo it.
Insights
1) “We don’t double greetings to them”
One doesn’t run after them, one doesn’t try too hard that they should become your friends. There is a limitation on how far the ways of peace go on their festival day.
2) “One should not enter a non-Jew’s house on his festival day to greet him”
One should not enter his house on his festival day. This doesn’t mean just entering – this means a festival visit, like a Chol HaMoed visit, making a l’chaim in honor of his festival. The reason: he will go thank his idol for it.
3) “If one meets him in the market, one greets him softly and with a serious demeanor”
If one meets him in the market on his festival day, one greets him but calmly and seriously, not too excited. Slight contradiction: Earlier it says “we don’t greet them on their festival days” – how does this fit with “one greets him”? Answer: “Greeting them on their festival day” doesn’t mean just “shalom aleichem” – it means wishing him a happy festival (like “Merry Christmas”). This one may not actively do, but when one meets him, one gives him a calm greeting softly – not a festival greeting.
—
Law 12 – When the Hand of Israel is Strong
The Rambam’s Words
“When the hand of the non-Jews is strong” – when the non-Jews have the power – all these leniencies apply. “But when the hand of Israel is strong over the nations of the world, it is forbidden for us to allow an idol-worshipping non-Jew among us, even dwelling temporarily, even passing from place to place for commerce, he may not pass through our land until he accepts upon himself the seven commandments that the children of Noah were commanded, as it says ‘they shall not dwell in your land.’”
Explanation
When Jews have full power in Eretz Yisrael, one may not allow any idol worshipper even to pass through, until he accepts the seven Noahide commandments (= becomes a ger toshav).
Insights
1) Distinction between permanent dwelling and temporary dwelling
Earlier we learned that one may not
1) Distinction between permanent dwelling and temporary dwelling
Earlier we learned that one may not sell a house (permanent dwelling) – this is when Jews do not have full power. But when Jews have full power, one may not allow even temporary dwelling, even just passing through for commerce.
2) “Dwelling” means even temporarily
The verse “lo yeishvu be’artzecha” (they shall not dwell in your land) – “dwelling” here doesn’t mean only permanent residence, but even temporarily. How do we know? Because the Rambam says that even “passing from place to place” is forbidden.
3) Ger toshav is more than just not being an idol worshipper – a major innovation
One doesn’t allow in a non-Jew unless he is a ger toshav – meaning he accepts the seven Noahide commandments. This is more than just not being an idol worshipper. The seven Noahide commandments include: idolatry, blasphemy, forbidden sexual relations, bloodshed, theft, eating a limb from a living animal, and establishing courts – this is idolatry plus six more. Even if someone is not an idol worshipper, but he eats a limb from a living animal or he doesn’t have a system of courts, one doesn’t allow him into Eretz Yisrael.
4) There is no middle ground
It’s a dramatic innovation – there is no middle way. Either he accepts the seven Noahide commandments and we must sustain him, give to him, care for him (“ve’chai imach”) – or he is not allowed in at all. When Jews have the power, one doesn’t only demand that he not be an idol worshipper, but one demands from him all seven commandments.
5) [Digression: Problem for modern times]
It is touched upon that this creates a problem in modern times (regarding the State of Israel), but it is not elaborated.
—
Law – Ger Toshav Only When Yovel is Observed
The Rambam’s Words (approximately)
One accepts a ger toshav only when yovel (the Jubilee year) is observed. When yovel is not observed — we only accept converts to Judaism.
Explanation
When yovel is not observed, one cannot accept any ger toshav in Eretz Yisrael — only a full convert (who accepts all of the Torah) is allowed in.
Insights
1) Explanation #1 — Connection to land
Chazal’s reason: When yovel is observed, fields return to the original owner at yovel (or at shemitah). Therefore, even if one sells land to a ger toshav, he is only there for a “temporary dwelling” — he doesn’t get land “forever and ever.” But when yovel is not observed, he would get a permanent hold in Eretz Yisrael, and we don’t want that.
2) Explanation #2 — Yovel observed as an indicator of sovereignty
A deeper explanation: “Yovel is observed” means that there is “rov yoshveha aleha” (most of its inhabitants upon it) — a strong Jewish settlement with a kingdom, a beit din, a system that can enforce laws. When there is such sovereignty, one can afford to have non-Jews who live under different laws (seven commandments), because the kingdom can control this. But when there isn’t such a level of sovereignty, it’s too risky — one can only allow full converts who follow all of the Torah.
3) Question: What is the ger toshav guilty of?
A strong question: A non-Jew who fulfills all his obligations, all seven commandments — why shouldn’t one allow him to live? The reason of “lest they learn from their bad deeds” doesn’t fit for him — he only has good deeds! The answer: It’s not a punishment for him, but a systemic decree — when there isn’t the infrastructure (beit din, kingdom) to keep track of non-Jews with different laws, one cannot afford the status of ger toshav at all.
4) Even in the days of Yehoshua
It is noted that even in the days of Yehoshua, yovel was not observed, which means that the ger toshav status is a very late development.
—
General Observation About This Chapter
The entire chapter is very general — these are “directions” for how one should conduct oneself, but it’s very difficult to make practical halachah from it, because one needs to know the reality and the circumstances. The entire chapter is a political chapter — it’s not a chapter of mitzvot on a particular Jew, but a chapter that speaks of the political relationship with idol worshippers, minim, and gerei toshav, in different situations of power and sovereignty.
📝 Full Transcript
Laws of Idolatry Chapter 10 – You Shall Not Make a Covenant with Them and You Shall Not Show Them Favor
Introduction to Chapter 10
Speaker 1:
So now, let us learn Laws of Idolatry Chapter 10. We have already begun to learn about certain laws that have to do with the relationship between Jews and non-Jews in the previous chapter, basically how a Jew should not deal with non-Jews, do business with non-Jews so that the non-Jew should not go give thanks to idolatry, or so that the Jew should not stumble into benefiting from money of idolatry, and so forth.
Here we speak more about laws that have to do with the connection between a Jew and a non-Jew, or more correctly with a Jew and an idol worshipper. As they say, as the censor used to require writing that “goy” means a non-Jew from back then who was an idol worshipper. Perhaps it’s true, he said that a Christian is also called an idol worshipper, we’ve already discussed this, there is a dispute among the poskim about today’s Christians. That’s true, but the word “goy,” here we see that the Rambam uses the word “goy” and “idol worshipper” interchangeably. “Goy” means an idol worshipper, and not that you’re not a goy, you’re a Jew. I mean, perhaps he’s a ger toshav, perhaps he’s some other sort of thing, but “goy” means an idol worshipper.
And until now we have learned laws about benefiting from the idolatry itself, even yes, even what we learned about going to make connections was so that he shouldn’t go to the idolatry, the non-Jew should go, it’s a question of lifnei iver or whatever. Now we’re speaking about something broader, we’re learning it also as mitzvot, I mean it’s extra mitzvot, right? The Rambam now counts extra mitzvot, right? In the list. There are two extra negative commandments, in the introduction it says, yes. That this is an extra prohibition in the Torah, already such a person, such a group of people who serve idolatry, there are still such laws that one must… Sorry, I’m coming back… there are still laws how one must conduct oneself with them. Very good.
Law 1 – You Shall Not Make a Covenant with Them
The Rambam’s Language
Speaker 1:
Law 1, says the Rambam, normally when a Jewish kingdom must wage wars with non-Jews and drive them out from the Land of Israel, and especially idol worshippers, there is a mitzvah to destroy idolatry, says the Rambam that there is a negative commandment, one may not make a covenant with idol worshippers, and one may not be at peace with them. Yes, so hold on with that. Yes. Normally when one wages war with other non-Jews, one makes peace with them.
But when there is a matter of idolatry, when the non-Jews are idol worshippers, says the Rambam thus: One may not make a covenant with idol worshippers that we will live in peace with them and they will continue to serve idolatry, as it says “you shall not make a covenant with them.” Rather, one can make a covenant with them if he stops serving idolatry, “he abandons his worship or he is killed,” or one kills them. There is no other way.
Discussion: Version – Seven Nations or Idol Worshippers
Speaker 1:
Right, so in other words, there is such a thing as a covenant. There is a version, in the old version it said “seven nations,” and I see that here it says “to idol worshippers.” So it seems there is a dispute in the text of the Rambam, he goes with the version “seven nations,” but our version says “to idol worshippers.” But apparently it’s the same point. The thing is, one wages a war. “Seven nations” is the problem, but apparently the actual obligation is, there is no option to make a covenant with them, therefore it’s somewhat difficult. But this is what the Rambam holds, even with the seven nations, if they abandon idolatry we may yes. What it says in the Torah that one should not have mercy on them is about idolatry. That is the Rambam’s position. We need to learn afterwards Laws of Kings, perhaps one can see. Okay.
Speaker 2:
Yes, but Rabbi Yoel Pinchas, here he speaks even if later a war develops, that the Jews conquer another piece of land, on this new land that now becomes part of the Land of Israel, there is the mitzvah of “you shall utterly destroy all the places.” And even if they say “we want a covenant with you,” one can make a covenant with them, but only on condition that he stops serving idolatry. The other option is “he is killed,” that means one wages a war, one goes to the end, unless you abandon idolatry. Very good.
Speaker 1:
Now, but since the non-Jews don’t have the mitzvah of “be killed rather than transgress,” they have submitted.
Speaker 2:
You mean to say for their idolatry.
Speaker 1:
For their idolatry. Yes, but it seems clear that the law is specifically in war, the “or he is killed.” Because a minute later we’ll see that if one sees an idol worshipper one doesn’t kill him with one’s hands. We’ll see. But that’s the point. Very good.
“And You Shall Not Show Them Favor” – Not Raising Up and Not Bringing Down
Speaker 1:
“And it is forbidden to have mercy on them,” and one may not have mercy on the idol worshippers, as it says “and you shall not show them favor.” We will see from the negative commandment of “lo techanem” we will see several more mitzvot. It seems that “lo techanem” can be interpreted in several ways. Chazal expounded it in several ways. Simply “lo techanem” means from the language of mercy, like “chanuna,” “gracious and merciful.” The first thing is, that when you’re holding in the middle of war with them and they don’t want to give up idolatry, there is no having mercy, and let them fight to the end. That is the first meaning of “lo techanem.” That is the same meaning, most certainly, although “lo techanem” later we’ll see several more things that Chazal derive from the words “and you shall not show them favor” besides the simple meaning of having mercy. But the first thing is, one may not have mercy.
We see that regarding idol worshippers it says in the Torah many times one may not have mercy. On one hand there are idol worshippers “lo techanem,” and what should one be able to have mercy about? One has no mercy on idol worshippers. The Rambam said in his works that the mercy is to kill them.
Therefore they said, an idol-worshipping non-Jew, until now we spoke about when one is actually holding in the middle of a war, a king is holding in the middle of a situation of war, then he should go to the end and uproot idolatry. And here we speak about a private Jew who sees a non-Jew who is an idol worshipper, he sees that he is wandering or is lost on the way, “oved” doesn’t mean already wandering, it means apparently that he is serving, not a wanderer, he’s losing his way, he’s in the middle of falling into a pit, in a situation of danger, in short, one should not raise him up, one should not save him.
And the same thing, if he sees him being taken to death, one should not save him, he sees him as he is being taken to someone who wants to kill him, one should not save him, one should not save him, because he is an idol worshipper and it’s part of the mitzvah of “and you shall not show them favor,” that one should not have any mercy on idol worshippers. That means, actually if there were a war with him one would simply kill him in the war, it’s part of war, as if when you see a non-Jew, but we can’t now make it a time of war.
But to destroy him with one’s hand by way of a pit and the like is forbidden, we may not go destroy him, push him into a pit, as long as there is no war. The first condition when we fight with a non-Jew is when he wages war with us. So apparently the first piece is also so, if the non-Jew makes war with us, and we go back out to war, then one should not end the war before one has made an end to the idolatry. But just like that we don’t seek, we don’t go out to war.
Discussion: Why is “Destroying Him with One’s Hand” Forbidden?
Speaker 1:
One must understand this with the Torah law of destroying. We’ll go yes, destroying is after one goes out. Destroying is not making a war, in the Land of Israel there is indeed a mitzvat kibush, then one should struggle there a bit, it’s an extra mitzvah. Or about this, this one needs to look into. But one can enter a war, and one makes a war in a milchemet reshut, then the law of the first section 1 can apply. But just a yachid may not kill a non-Jew, because it’s not a war. Not only a yachid, even a community, and unless this doesn’t go with war, according to the laws of war. We have a matter in “them they made war.” Right, because we are not now in a state of war. That’s what the Rambam also means to say. Right. War has rules, a king can declare a war, or if the Sanhedrin isn’t… It can also be… I don’t remember who says that this is a law in the call for peace. One needs to look in which Sefer Mincha, how he says this.
I think that perhaps there are three levels. I think, I’m not saying, regarding simply being precise from the “makes war with us.” Perhaps I’m not right, but I think it can be so. That means, we want to go to a milchemet reshut, let’s say. One can make a war with a non-Jew. Okay. So if he wants to completely submit, he has submitted, he doesn’t make any war, he goes “in haste in all his deeds.” Not with his laws of idol worshippers until correct. Apparently automatically the law will apply, one may not leave idol worshippers in our land, or in a place that is under our rule, and the like. But that’s not yet making a covenant. Making a covenant is apparently another level, that one makes like a deal, we are together and we are friends, perhaps we’ll… What’s called a coalition, yes, if someone wages war with you, one will wage war with you. A covenant can be such a greater level, then there is an extra prohibition not to make any covenant that includes that he may serve idolatry. But do you understand it so? Then, on the contrary I understand, that the one who doesn’t want, is “makes war with us,” it’s understood he doesn’t submit himself, then one may not make any covenant with him. But one level in between, which means he doesn’t make a war, but he accepts peace, it can be one may accept peace from someone, because one may be at peace with non-Jews who serve idolatry. Do you understand it so? I want it perhaps a bit different.
Speaker 2:
As mercy on the non-Jew, one may not because of “lo techanem.” One may not have mercy. Mercy doesn’t come in. So a person said that once there is no mitzvah of mercy, may I also kill him. The answer to this is, that finally in with this not mercy, you don’t want to make any problems for the Jewish people, for Jews, as later here because of enmity. You don’t want to make any fire. So if he hasn’t made war with you, are you now going… The Torah doesn’t want there to be chaos in the Land of Israel, and every individual should come and some settlers kill and beat, there should always be upheavals because of this. If he’s holding in the middle of dying, no one will know, you can kill him, because there is no mercy on idol worshippers, when it’s not upon us. But to go kill him, so he says ‘forbidden,’ because the Rambam doesn’t say this is forbidden because this is killing an innocent person, but forbidden because you make destruction with the Land of Israel.
Speaker 1:
No, I don’t agree. First of all, not necessarily the Land of Israel, the law is everywhere. But I don’t see ‘forbidden.’ ‘Forbidden’ must be what it says that a non-Jew is ‘not raising up and not bringing down.’ Yes, that means, the law says that one doesn’t push into the pit at all. One is not obligated to save him at all, one doesn’t call rescue. He died. So the reason why I don’t have to save him is because ‘lo techanem,’ one doesn’t have to have mercy on him.
Speaker 2:
From my side. But I ask, the reason why one may not destroy is as murder?
Speaker 1:
Something like that, yes.
Speaker 2:
Or it’s an extra thing, because you want that the murder should only the king should be able to kill, and you don’t want every individual to take the law into their own hands.
Speaker 1:
No, no, no, because he is not liable to death. He is not liable to death. But actually he is liable to death if it’s a situation where the king has declared war. And in a war one will kill him for the idolatry, it’s not the simple meaning that the war is for another reason because the king wants power. The king makes war because of idolatry, because he wants to destroy idolatry.
Speaker 2:
No, only in the Land of Israel, only in the Land of Israel, outside the Land one is not obligated. There is no difference, we’re speaking in the Land of Israel, yes. Can one make a war only for idolatry? And why can’t an individual make a small war with an idol-worshipping neighbor? That I say, it’s ‘forbidden’ perhaps because of a political reason, because he will make the Land of Israel into a place of chaos. Or it’s ‘forbidden’ because he can’t carry out what a piece of authority says. A non-Jew is not liable to death for idolatry, it’s not so. A time of war is a war, but a non-Jew is not liable to death for idolatry. Tosafot brings this, Tosafot…
Speaker 1:
So the reason why one kills him if he doesn’t withdraw from idolatry is because of war or because of idolatry?
Speaker 2:
Because of war.
Speaker 1:
Because of war? That’s explicitly in the Rambam, there is one about war and the second section says…
Speaker 2:
If one says that war is like because of enmity, but here it’s not relevant to start a war when one individual wants there to now be a war in the Land of Israel.
Speaker 1:
I agree that because of enmity is a thing that comes in later, I also think so. But here we speak of an obligation, if you speak that there will soon be an obligation, one must speak of a matter that is relevant to make covenants, urgent covenants.
Speaker 2:
He brings that Tosafot asks a question, why indeed must one not increase? Says Tosafot that he is still liable to death if one has clearly sold him.
Continuation of Discussion on “Lo Techanem” – The Meaning and the Connection to Saving
Speaker 1:
There I say, it’s perhaps forbidden because of a political reason, because he won’t make the Land of Israel into a place of chaos, or is it forbidden because he can’t transgress on a piece of “do not murder.” A non-Jew is not liable to death for serving idolatry. It’s not so. A time of war is a war. Wouldn’t a non-Jew be liable to death for serving idolatry? Tosafot brings from Shabbat, why did they kill those who didn’t withdraw from idolatry? Is it because of war or because of idolatry?
Here we speak that when one can yes, we speak in a manner that is relevant to make covenants and wars. He brings a Tosafot asks a question, why indeed must one speak? Says Tosafot that he is only liable to death if one judged him in a court. There is no court. But I don’t know if this is the same as the Rambam.
I’ll say again how we learned here: that when there is a war, one must go to the end, and one may only make a covenant with him, an “alliance,” if he stops serving idolatry, and one may not have mercy. But just a Jew versus a non-Jew as an individual, as the law of lo techanem, one doesn’t have to have extra mercy of making an effort to save him. But still one may not kill him, because one can’t kill a person unless he should be…
Discussion: Does “Lo Techanem” Apply to the Law of Not Saving
Speaker 2:
I’m not sure that the lo techanem applies to the second piece. I would look at it more… Because why should you have mercy? Automatically therefore in the Rambam is not a proof.
Speaker 1:
No, no, the first lo techanem goes… No, therefore is not a proof. Many times the Rambam says therefore, it doesn’t mean…
Speaker 2:
No, no, this is clear, the Rambam… It’s clear, it’s very clear, it’s connected to the lo techanem.
Speaker 1:
No, no, let’s again. First of all, know a great rule in the Rambam, when it says therefore, not always does it have a reason with what it says before. Many times it means “in a manner,” something like that. That is… Look in the Rambam, make a search of all the therefores, you’ll see that not always does it fit that it should be a… Therefore is not necessarily “therefore” in the Rambam. Therefore means automatically, the meaning is so, I remember my brother once told me the meaning.
Speaker 2:
No, it doesn’t fit, it doesn’t fit, it fits very not. Because “lo techanem” means you should have mercy. When you should have mercy means when you see someone, do show mercy, you should have mercy on him. A person should have mercy. But if you will give him a free gift, that’s not having mercy.
Speaker 1:
Let’s understand, let’s understand. I’m not taking away the prohibition, but you shouldn’t, I don’t agree, I don’t agree. Because “lo techanem” is as you said to do, soon we’ll see other interpretations in “lo techanem”. For now we’re talking about the simple interpretation. The simple “lo techanem” is that the reality where you would have had mercy, you would have had mercy on an old person, he lost a war, he wants to surrender, but you still want to take everything, would you have had mercy? You would have made “lo techanem” simply another prohibition on “lo tichrot brit”. That’s the simple interpretation.
That’s how… doesn’t it already say “lo tichrot lahem brit”?
Speaker 2:
Yes, yes, “lo tichrot lahem brit” is to make a covenant, and “lo techanem” is to have mercy on them. As we say, it’s ultimately a prohibition on mercy. Just as you saw by death penalties, there are four other prohibitions not to have mercy on them. It’s a normal thing. That’s the context of “lo techanem”, it appears in one verse with “lo tichrot brit”. It’s talking about during war. “Lo techanem” doesn’t talk about not during war. The second law is that when it’s not war, it’s a different law. It’s connected to the first law, but it’s not about “lo techanem”. I don’t think so. Because to save a person is not about mercy, it has nothing to do with mercy. Perhaps a matter of “lo ta’amod al dam re’echa”, other things, but not about mercy.
Mercy, the interpretation is that mercy, usually, “lo techanem” is said when a person is liable to death. Yes, we learn by a rodef and moshech, who is liable to death, or by other things, a murderer, “lo tichpor”, not to have mercy. A gentile is liable to death, so it’s talking apparently in the simple interpretation in the situation of war, in the situation where he is liable to death. Afterwards, perhaps “lo techanem” applies to kill. If he doesn’t agree, kill him and have no mercy. But the fact that we don’t save him, that’s not about the prohibition of having mercy. I would think.
Speaker 1:
That’s the reason why we shouldn’t save him.
Speaker 2:
No, I don’t agree. Because it doesn’t say here “lo ta’alehu min habor” to save him, but rather that we shouldn’t save him. There is a prohibition to save him, because there is “lo techanem”.
Speaker 1:
I don’t agree. “Kol sheken” is a prohibition. There is a prohibition to have mercy. The normal way when you see a person who shows no mercy, you jump to save him. But when he is a worshiper of idolatry, have no mercy.
Speaker 2:
I already told you the English interpretation, but can you say this interpretation? This interpretation, we say this interpretation. We say the true interpretation. You say the true interpretation? You say the false interpretation.
Halacha 2 – Informers of Israel, Heretics and Apostates
Speaker 1:
Bameh devarim amurim? That even when we don’t have mercy, as I learned that Rabbi Yitzchak said, no, he won’t have mercy on Jews at all. No, that it was said that we may not kill and should only not save, was only said regarding a gentile. But there are those who are worse than a gentile who worships idolatry. These are informers of Israel, Jews who inform on other Jews to the government in times when Jews are subjugated. Informers of Israel doesn’t mean simply that one goes to secular courts and extracts a few dollars from a Jew. It means simply more, informers of Israel means one puts Jews in danger. One puts another Jew in danger. These are heretics and apostates, what does heretics and apostates mean? These are those who deny the Torah.
Apparently what heretics and apostates are in Hilchot Teshuva, the Rambam gave a general definition. But apparently it means here also, not necessarily because they have serious false beliefs, but they belong to some certain group that fights with Jews. By the gentiles you’re on the side that we must kill them all, the Written Torah comes and says “lo terachem aleihem”. But for them it’s a mitzvah not only that we shouldn’t save them, but we should indeed bring them down to the pit of destruction, and push them down into Gehinnom. What does the pit of destruction come in here?
The Rambam’s Reason – They Oppress and Cause Distress to Israel
The Rambam says why? Mipnei shehen, this group, this sect of informers and heretics and apostates, from what I said, they oppress and cause distress to Israel, and lead the people astray from following Hashem, like Yeshu the Nazarene and his disciples, and Tzadok and Baithos and their disciples, may the name of the wicked rot.
The Rambam says this, that even if you see someone who you think is indeed from the heretics and apostates, but who says he is so dangerous? The Rambam says, there was, we once had a Yeshu the Nazarene, about whom one could also have thought, well what is it, some interesting Jew with some strange ideas, or Tzadok and Baithos. But from this developed an entire group, an entire sect that disturbed Jews and oppressed Israel. Therefore, if there is someone who belongs to this group, someone who makes such a new cult, they should be killed, because they are a danger to the community of Israel.
The Distinction Between Gentile Idol Worshipers and Jewish Heretics
You see that he says very nicely that the Rambam knows that a simple gentile who serves idolatry doesn’t disturb us, we have nothing to do with him, but he disturbs, he doesn’t create any stumbling block for us. But the Jewish heretics, they indeed oppress Israel. They make, as he brings an example of the heretics and apostates, and he places himself immediately, he brings the blessing about them here, you know, I mean first it’s still part of the fulfillment of “umiridah meherah te’aker”, you know, “malchut harisha’ah meherah te’aker”, you know, “malchut harisha’ah meherah te’aker”, you know, “Hashem will fulfill the mitzvah”.
He knows that they indeed disturb you, that they indeed disturb, and not simply they disturb, but they lead astray from following Hashem, which the Rambam explains is the worst thing, it nullifies the settlement of the world etc. Therefore one must… yes, but it’s self-defense, and not… so you can say that by the gentile he said “ve’einam oyvim lanu bemilchama”, because they are always not our enemies in war. And this I say further from Rabbi Rabinowitz, I think he is right. Now I think so, I just want to explain, the Rambam says, we don’t kill a heretic because he is such a great wicked person, but because he oppresses Israel, because it’s self-defense.
Discussion: Why Is It Stricter for Jews Than for Gentiles
Speaker 2:
I want to perhaps tell you, that for a gentile we already have a bunch of self… we already have a mechanism, because we don’t interact with them, “lo techanem”, we’re already here, we don’t marry them, we don’t associate with them, so the danger is already neutralized. But for the Jew there isn’t yet the whole defense system, so a Jew is much more dangerous that he will lead other Jews astray, we must go much stricter, yes?
Speaker 1:
Yes, could be. By the gentile there are already all these distancings… ah, even aside from that. But in general, a gentile who serves idolatry… if… it could perhaps be that yes, if a gentile is a missionary, and… it could be that it would also… you know, it doesn’t say about that. We’re talking simply about gentiles who sit and serve idolatry in their own tent of Torah. If a gentile comes and he leads Israel astray from following Hashem, could be that he’s called a heretic, it’s not… it’s not clear. Okay.
The Necessity of “Disciples” – The Enormous Danger of a Movement
So we see here clearly that he also means, heretics and apostates also means one who went against the Sages, not only against the Torah, because he brings Tzadok and Baithos. Yes, but on the other hand, as you told me earlier, until here we see that heretics and apostates doesn’t mean someone who once had a thought of heresy. It means to say someone like Yeshu or Tzadok, someone who is originally a heretic. I mean like a heretic, like a group, a cult. And I also think that by both he brings up disciples, because that’s the problem. Because when it means simply, there can still be such Yeshu the Nazarenes somewhere in the Land of Israel, but once they make a cult, that’s an enormous danger to the community of Israel. By both he has vetalmidav vetalmideihem.
Speaker 2:
Yes, he means, it doesn’t mean, it doesn’t even mean them, even if he has a gabbai who also helps him. The point is, who says it’s also not realistic? The danger is the disciples. That’s what I mean to say, that here is some quiet Jew who has strange opinions, well, he doesn’t put the community of Israel in danger, that’s certain. But if there are disciples, he makes a movement, that’s the problem. This also comes out from what the Rambam says that this is a positive commandment, this is a matter of self-defense, it’s not a matter. It’s like an informer. What is an informer? It’s a wicked verse, it’s a great transgression. But it means to say he is simply dangerous.
The Practical Aspect – “May the Name of the Wicked Rot” and Realism
Speaker 1:
Yes. Yes, I also think that I know when one could have fulfilled this law. This is only all these… I think everyone when the Rambam says immediately, “shem resha’im yirkav”, “bor shachat”, you understand because we’re not talking here realistically. Because you must ask, if there is a Jewish period, one can already go with the gentile heights. But we’re talking that it’s a Jewish period. Who gives us the Jewish period against the heretics? Sometimes there is such internally, one can yes a little, but most times the heretics and apostates in the Gemara, nothing was done to them, only a curse was made for them and it was said “shem resha’im yirkav”. They weren’t put in pits. You haven’t heard such a thing, true?
Speaker 2:
I think that “shem resha’im yirkav” also means, the name of the wicked means the publicity of the wicked, not the wicked person himself, like “tam chata’im”. The name of the wicked, the movement that they can have disciples, “vaya’as lo shem”, yes, “havah na’aseh lanu shem”. That’s the problem. Mainly what mostly what we can do is when we can scold them. I don’t see that there was ever such an incident that this or that apostate was taken and put in a pit. You see, even this talks about “moridin velo ma’alin”, it didn’t mean that war was waged with them. Why not? Because we can’t. Perhaps where we can we would have done, but we can’t.
Speaker 1:
Okay, if it will have the opposite effect, apparently one may not do further for the same reason, yes.
Speaker 2:
No, good. So good. So this is a… therefore I began with all these chapters a bit differently than you, that the whole chapter, even what it shows yes apparently even in situations where it’s not a Jewish period, is still a political chapter. It’s not a chapter of a commandment on a certain Jew, so not yet this part. Even the matter of heretics and apostates. Apparently, heretics and apostates don’t have a verse here. We don’t learn it from “lo techanem”. “Lo techanem” applies to idol worshipers. Say now, fallen, it says how there is “moridin velo ma’alin”, and I think, yes, lo ma’alin velo moridin. He says, on whom is it yes “moridin velo ma’alin”?
Chazon Ish – A Child Captured Among Gentiles
So the law of the Chazon Ish that about a child captured among gentiles is very much, really agrees with the words of the Rambam. If he is a child captured among gentiles he is automatically not one who is intentional, he doesn’t know.
Discussion in the Chazon Ish’s Position – Continuation
Speaker 1:
I don’t know that, but one doesn’t need to arrive, because you can say even better. The Chazon Ish means, one doesn’t need to seek a leniency why that Jew is not such a wicked person. It doesn’t come in here. The whole law is initially political. I mean, the Chazon Ish says this. Saves Israel. Like if it helps. If it helps, but even he is yes saves Israel.
Let’s say, the child captured among gentiles saves Israel, but it harmed, it helped for one person, but now, so more people will now become apostates because they are like we kill one, and further one cannot kill. On the contrary, the one who kills is now the one who saves Israel. That’s not such a contradiction.
Laws of Medicine for Gentiles – Because of Enmity
Speaker 1:
The Rambam further, one can a consequence of this law. That we may not save a Jew. From lo techanem save a gentile. From lo techanem, we learn in a wicked person, ten hearts of idol worshipers. The same reason why we may not save them, we may not heal them, because it is a matter of mercy.
But this only applies when one does it all from mercy, but if one does it because one is afraid of them, or one is afraid, he is afraid of them, one who is concerned because of enmity is a thing weak become from Meir HaTzion Bnei Brak, when it means really he is afraid of him now. Because because of enmity is gossip, who knows what bad things can come out if the gentiles will know that we don’t heal them, then he should heal them, but then further he must only do it when the other pays, because then there is a place for the fear or for the enmity, because the person is a doctor and he takes money, and from me he doesn’t want to heal for free and still give money.
But for free it’s forbidden, for free one may not, because for free you can say, I’m now too busy, I can’t do it now. Yes, for free one does because one indeed has mercy. It’s the only soul we would do for free is because of mercy.
Yes, so under, there are caught about this complications, the Gemara’s with things, but yes… there is said that one can have been enlightened in this Gemara, perhaps one should only hear why there is a special law.
Ger Toshav – Special Laws
Speaker 1:
I will bring out, a ger toshav, a gentile who has accepted upon himself the seven Noahide commandments, which there we are when we say more or less today’s gentiles, which they conduct themselves except… the Rambam said that he is an idol worshiper. The leniency was not based on this law.
Okay, we look in Hilchot Teshuvot, what a ger toshav, we are obligated, that today’s gentiles are called according to the law ger toshav, has the ger toshav, which he will Israel already the to chilah yamim say, the ger toshav, which I have me which Yosef over there in the Torah, it says in the Torah what it says Aliger harm, he brings the Rambam in another page, it brings what says in the ger toshav vechei imach, it means a mitzvah to sustain vechei imach. It means a mitzvah to give…
No no, to the ger who is in your gates in poor and weak, that it says oh from illness yet, it says a verse on a nevelah, or it is give for a ger, or for buying for a gentile. The Gemara that if that is a gentile sold for money, but a ger toshav, what gives? Sees for what the nevelah which we don’t eat, gives for him, you should eat, it what a mitzvah to give him to eat. It says that also we have free institutions, must one out free not… it doesn’t mean so other matter, one sometimes learn several peng not like if about medicine are like give chal gachal, about about medicine are take money for medicine.
But a kfenu, the point is, one is not if give chalben this from a gentile. Ner, not any gentile. The gentile that we talk here is a worshiper of idolatry. Ger toshav simply, it doesn’t mean not enough not be on idolatry, recognizes yet must accept on himself to be a ger toshav on seven commandments spotake. But the Rambam learns that if so it simply that it’s also… very good.
Halacha 10 – Lo Techanem: Dwelling in Land
Sale and Rental in the Land of Israel, Syria and Outside the Land
Speaker 1:
So from the commandments that we learned “lo techanem”, which one interpretation “lo techanem” is we may not have mercy on them, one interpretation “lo techanem” is we may not give them dwelling in land, we may not give a place to live.
The Rambam says, we do not sell them houses and fields in the Land of Israel, we may not give to a gentile to sell a house or a field in the Land of Israel, because this is giving dwelling in land, we are giving them a place, and the Rambam will later bring the verse.
But in Syria, but in Syria which is not a part of the Land of Israel, we sell them houses, one may yes sell them houses, but not fields, fields one may not even in Syria, because Syria means indeed not the Land of Israel, but it does mean yes the Land of Israel regarding certain things, regarding terumot and ma’asrot.
So simply, all terumot and ma’asrot, the kohanim and levi’im look out that from every field there is a potential that the kohen and levi should receive terumot and ma’asrot, and when you sell it to a gentile, you make it for the Israelite that they lose to plant without terumot and ma’asrot, so the Rambam will immediately say.
Translation
“And we may rent houses to them in the Land of Israel,” and one may, but renting one may do. “To give them a dwelling” means to give them that it should become their house, but renting a house in the Land of Israel one may do.
So the matter of sale should be their acquisition, sale one may not sell, not houses and not fields in the Land of Israel. In Syria one sells houses but not fields. Rental, in the Land of Israel one may rent houses to them, because there is no prohibition on this.
But what may one not do in the Land of Israel? One may not rent to several non-Jews one next to the other, “provided that one does not make them a neighborhood,” you should not make a small area where idol worshippers live together.
And how much is called a neighborhood? Says the Rambam, “What is a neighborhood? Less than three.” Less than three is not called a neighborhood. More than three houses for non-Jews will already be that there will be a neighborhood of idol worshippers there, this one may not do.
Speaker 2:
Three one next to the other, right?
Speaker 1:
Yes. “But one may not rent fields to them,” but fields one may not rent to them. Even houses one may, but fields one may not rent, and the Rambam will explain why.
“And in Syria,” in Syria, “one rents fields to them,” one may rent, one may rent fields to them.
Why is a Field More Stringent?
Speaker 1:
Says the Rambam, “Why were they stringent with a field,” why were they stringent with a field that a field one may not even rent in the Land of Israel? There are two stringencies, both even rental, renting when one doesn’t have tithes, and also sale, one sells in Syria, one sells houses and doesn’t sell fields. These two distinctions are for both, that the stringencies are both in the Land of Israel…
Speaker 2:
Yes, correct.
Speaker 1:
No, the practical difference is this, because a field has two prohibitions. One, “it removes from tithes,” when you rent a field the non-Jew will plant there and he won’t give tithes, you are removing land of the Land of Israel from tithes. The second prohibition is, “do not give them a dwelling on the land,” you should not give them a place on the land. Therefore…
Speaker 2:
What does “chaniyah” mean?
Speaker 1:
Chaniyah means dwelling.
Speaker 2:
Chaniyah means dwelling?
Speaker 1:
“They traveled and they encamped,” yes.
Speaker 2:
Well, chaniyah, “vayachanu” means resting, something like that. What is the… it’s an interesting no?
Speaker 1:
Just because the Bluzhever says the language of “chaninah,” having mercy. Chazal learned into this another interpretation, “lo titein lahem chein.” One already saw “lo titein lahem chein,” like…
Speaker 2:
No, that’s a new prohibition, to be “lo titein lahem chein.”
Speaker 1:
From “lo techanem” one learns three things. Wait, I don’t know the second thing yet. For now I know the second thing. I’m just saying that chaniyah, I’m just thinking whether it means like chaniyah means something like a… whether it brings out that it’s something like a… I don’t know, he gets something like some ownership, or something a… or the opposite, that even if he just rests, or it’s just because the language is so. I don’t know.
Speaker 2:
What does… the Rambam says “lo titein lahem chaniyah.” Okay, and what’s wrong with that?
Speaker 1:
Because it says in the verse, I hear.
Speaker 2:
Okay, but what does it mean?
Speaker 1:
He will say what one interprets into the verse.
Speaker 2:
Yes, I understand, but… ah, he will see at the end that chaniyah means like that then he dwells there, then he sits in place. Okay, very good. That he should be at rest, he should not… he should not… a non-Jew should not here in the Land of Israel or in Syria, he should not have any… how does one say in Yiddish? Any tranquility, any settlement, something like that. Inheritance, I don’t know.
Sale Outside the Land
Speaker 1:
“It is permitted to sell them houses and fields outside the Land,” says the Rambam. But outside the Land one may sell houses and fields to idol worshippers. Even fields, right? Houses and fields. Fields certainly, because in fields they have no… because there it’s not part of nullifying it to that. But only in our times, the prohibition of “lo techanem” regarding land means in our land, the land of the Land of Israel. Okay.
Renting Houses – Not for a Dwelling
Speaker 1:
Says the Rambam further, “but in a place where it is permitted to rent,” even there where one says one may rent, like we said earlier that in the Land of Israel one may rent, outside the Land one may rent, “they did not permit for a dwelling house,” but only they permitted another type of house, not however where he lives for a dwelling.
“They did not permit for a dwelling house because he brings into it idolatry,” because when you rent to him, the house still remains of the one renting, and when he brings in idolatry he transgresses “do not bring an abomination into your house,” he brings in an abomination into the house of the Jew.
But what it says that one may rent, “one rents houses to them to make a storehouse,” one may rent a house for such uses where the non-Jew doesn’t conduct himself to bring in idolatry. That is, one may rent him a house to make there a storehouse for whatever, offices or whatever things they do there where they don’t bring in idolatry.
Produce Attached to the Ground
Speaker 1:
Further, “and one may not sell them produce and grain and the like attached to the ground,” one may not sell a field, that is even if one doesn’t sell the land itself, one only sells the produce and grain that are still attached to the ground, for the same reason because you are removing from tithes.
“But one may buy from when it is cut,” but once one has already cut the produce, then one may sell the cut produce. “Or one sells to him on condition to cut and harvest,” not only when it’s already cut, but even one may even sell a bunch of produce that is not yet cut if he sells it on condition that he will cut it.
That is, one may not sell a field attached that the non-Jew will use, because then you are abandoning terumot and tithes. But what it says to cut and he will just cut it and use that itself, one may.
Speaker 2:
What happens with the produce that is now ready, what about those with tithes?
Speaker 1:
I don’t know what happens with tithes, but the Rambam said so clearly. Earlier he said no, about this it’s more stringent with a field, because there are both. But here that’s not the topic. He didn’t say that one may not sell any fruit to a non-Jew. I mean, that’s not the topic. When tithes are obligated at the time of completion of work, it has no connection to do with this. A non-Jew won’t give any tithes in any case.
Speaker 2:
Right.
Speaker 1:
The point is that attached to the ground means like…
Attached to the Ground – Selling Produce That Is Still Attached
Speaker 1: But what it says to cut, he will just cut and use that itself, put in mill. What happens with the produce that is now ready? What about those tithes? I don’t know what it has with tithes.
Speaker 2: On the contrary, he said so, clearly. Earlier he said, no, he said that about this it’s more stringent with a field, because it does both. But that’s not the topic. He didn’t say that one may not sell any fruit to a non-Jew, I mean that’s not the topic. When tithes are obligated at the time of completion of work, there’s no connection to this. A non-Jew won’t give any tithes in any case. The point is that attached to the ground means that you’re selling him land, and you’re saying that you’re only selling him for the produce.
Right, selling produce one may sell, it’s anyway exempt. Also cut, even when it’s already ready also, on condition to cut one may, but when it’s still attached to the ground means that you’re selling land, and the law is that one doesn’t sell land in the Land of Israel.
Discussion: “Do Not Bring an Abomination into Your House” – Does This Also Apply Outside the Land?
Speaker 1: What you said that one may not sell a dwelling house, is relevant both in the Land of Israel and also outside the Land, “do not bring the abomination of Hashem into your house.”
Speaker 2: No, not. They didn’t learn. “It is permitted to sell them houses and fields outside the Land.” The public he leaves, but he will bring in idolatry. No, to rent. When he says permitted to rent, but “in a place where it is permitted to sell even…” No, to rent he says, he says that even “permitted to sell even.” No, to sell there’s no problem with “and do not bring an abomination into your house,” only by renting. I don’t know if you’re right. It doesn’t say a list, it doesn’t say because it’s in your house, it’s in your house, and outside the Land is not your house.
Speaker 1: I don’t know, what does “your house” mean? Your house. The law that one may not rent, so you say, so it says in the Rambam, so it says not to rent because he will bring in…
Speaker 2: That’s what I’m telling you, that when one doesn’t know for sure that the non-Jew brought in idolatry or rabbinically, most non-Jews don’t bring in any idolatry at home. Perhaps the Rambam goes according to his opinion that a cross or the Nazi symbols is not necessarily idolatry. I don’t know exactly, we’re not learning Rambam now, but I’m just telling you that the Rambam says that perhaps it’s because it’s only permitted outside the Land, perhaps it’s different, I don’t know.
Perhaps it’s also only because outside the Land it’s permitted, I don’t know, one must learn and one must look there. That’s what you’re telling me, because I’m not sure that it’s… Now you say, you’re creating a new Torah that “your house” means in the Land of Israel. I don’t see from where you take it. For the sake of the matter, “your house” means in your house, and your house is your house that you bought. I hear what you’re saying, but the Rambam doesn’t say so.
The Reason for the Prohibition: “Lo Techanem – Do Not Give Them a Dwelling on the Land”
Speaker 2: Very good. “The secret of the prohibition,” says the Rambam further, “and what is the reason one may not sell to them? What is the meaning of the law that I just said that one may not sell a house in the Land of Israel to non-Jews? As it says ‘lo techanem,’ do not give them a dwelling on the land.” There is not to give a dwelling in your land, in your land that belongs to Jews in the Land of Israel.
Ah, says the Rambam, very good. Ah, it must be that from here the Rambam understood that this “lo techanem” goes up to the Land of Israel. “For if they will not have land, their dwelling is a temporary dwelling.” They are only sitting temporarily, it’s only temporary, for things, and they are not sitting comfortably. They should not have a dwelling, as Rabbi Yitzchak said, means their comfortable sitting, a permanent sitting. But as long as one doesn’t give them a temporary dwelling, this is what “lo techanem” is particular about, he should not be too comfortable in your territory.
He says, this itself also has to do with the Land of Israel. In the Land of Israel we want that the non-Jews should have a permanent dwelling, in the Land of Israel the Jews live permanently, but the non-Jews are only temporary. It’s interesting that the side here, as if he begins with the whole law “one may not sell,” and afterwards he comes with “inwardness,” inwardness. It’s not that this is exactly the prohibition. It could be that the Rambam held that “lo techanem” in the simple from the Torah, one must check in Sefer HaMitzvot, it could be that the Rambam held that “lo techanem” basically means actually not to have mercy, one spoke earlier about the state of war. And this one learned two things, one should not give them a dwelling and one should not give them favor, is a derash.
Yes, he brings here. He brings here the verse, the Sefer HaMitzvot, he has a rule that there can be more than one prohibition in a commandment that both are from the Torah. And they learned “do not swear in My name falsely,” you will soon see my notes.
Sefer HaMitzvot – “Lo Techanem,” “They Shall Not Dwell in Your Land,” and “Do Not Bring an Abomination into Your House”
Speaker 2: And he brings here the opposite, he begins with the topic of “idolatry shall not dwell in your land,” immediately to learn from their heresies. He says this, the reason why one doesn’t go to yeshivas at all, he asks why one goes sometimes, one goes to learn from this, according to this apparently there should be an obligation of the heart, for those who gather in prayer to look at a non-Jew God forbid. On the contrary, umm… I don’t know. But it can be an obligation of the heart in another place, one should not get used to boxes. It’s all these things is when one can, when one cannot one cannot.
But “do not bring an abomination into your house” is another external prohibition that you have for the hospital to bring in. I don’t know, I can also learn in. Did he count “do not bring an abomination into your house” as one of the prohibitions that stands at the beginning of tractate Avodah Zarah? I don’t know. I don’t know. I don’t know. One can check.
Ah, “do not go” – I don’t know how much one can be precise from this which thing is a commandment, which not. You see that at some point… Not sure, I don’t understand always there must be a prohibition in the tractate. Yes, the two laws, yes.
Thirty-three, “do not make a covenant with them.” Ah, that’s another prohibition. “They shall not dwell in your land”? We’ll see soon. “They shall not dwell in your land.” I’ll explain. But “they shall not dwell in your land” is another verse, but it’s also the same “lo techanem.” He doesn’t bring “do not bring an abomination into your house.” It could be the Rambam held that “do not bring an abomination into your house” that when a non-Jew brings it in when he rents from you is also not from the Torah. “Do not bring an abomination into your house” means that you should not bring in idolatry, is only a prohibition on idolatry. But I ask so, that the “they shall not live in your land” is later. What the Rambam says that when the hand of Israel is strong the rule is not relevant to any non-Jew.
Speaker 1: Ah, it’s not lo techanem, lo techanem speaks even without this. Right, it’s another prohibition. Okay. But it’s the type, it seems that “do not bring an abomination into your house” is not exactly a clear prohibition, because it seems that it’s a novelty to say that “do not bring an abomination into your house” means when someone who rents from you. Yes, one must know the rule, in general one must know the rule whether what a thing is not in the list of prohibitions, whether it means that it’s not from the Torah, or it can be a law in the Torah. It’s not clear.
Speaker 2: Also the bulls, bulls means rabbinical, a bull? What is the bull? The Torah permitted this. Why do you need the word “bull”? That’s what it says. But in Syria one may say from the Torah. But rabbi, I ask about the signs. You clearly said earlier. It’s not interesting.
The whole thing is rabbinical. I mean, the whole lo techanem is perhaps rabbinical, because it was already by the novelty, it speaks of when the hand of Israel is strong, that there was the kingdom of Israel. It’s indeed see how he counts it in Sefer HaMitzvot yes from the Torah. Yes, he brought that, he brings both, having mercy. He brings both, he also brings lo techanem. That’s the next answer, then one can say that it’s from when the hand of Israel is strong, that one doesn’t even let a settlement in. That’s at the time… Yes, let’s finish the chapter and we’ll be able to speak with this more clearly further.
Law 6 – “Lo Techanem” = Do Not Give Them Favor / It Is Forbidden to Speak in Their Praise
Speaker 2: Says the Rambam, law six, another prohibition that is under the word lo techanem. There are already two interpretations. Lo techanem, you may not have mercy on them at the time of war, but they go to the end until they will abandon idolatry or be killed. Second, lo techanem, you should not give them a permanent dwelling in the Land of Israel or where a Jew has power. In the Land of Israel basically, only the Land of Israel. Because in Syria it’s only about tithes apparently. Many Jews live there. There’s no matter at all. Or how can there be “do not bring an abomination”? But this lo techanem is apparently only a law of the Land of Israel.
Further, the Rambam says something else that comes out from “lo techanem.” The Rambam says this: “And likewise it is forbidden to speak in praise of idol worshippers, one may not praise idol worshippers, and even to say how beautiful is this gentile in his appearance,” even just to say how beautiful the idol worshipper is. “All the more so that one should speak in praise of their deeds or that one should cherish anything of their words,” because his appearance has nothing to do with his idol worship. His deeds, or his speech with people, does have something to do with what he believes in and what he is. Therefore it’s a kal vachomer. Okay. But, perhaps appearance is simple. Simply, that it’s not any virtue of the person. The Almighty made a beautiful thing. But I say more, a deed he connected himself. A person’s deed has to do with what he believes in and what he… that it’s a chilul Hashem like that. So how do I understand. Yes, so we said, “velo techanem.” The Rambam says, what does it mean “lo techanem”? “Liheyot lachen be’einecha.” One thing, I think, but “lo techanem” means grace. It means that “lo techanem” means not to show grace. And the Rambam says, should you never see grace? The Rambam says, I must say that one should not see anything good about them at all. But this is already a “davar hamesur lalev,” I don’t know if one would go so far. But expanding on this. “Lo yiheyeh lahem chen.” Perhaps, it could be that one means actually praising. Perhaps, the Rambam says, it means not to praise. I mean that one means speaking about… one means to cherish, yes. Right, yes. So, so.
The Reason for the Prohibition: “As it says ‘velo techanem’ – they shall not have grace in your eyes”
Speaker 2: Why? Why shouldn’t one see grace. He says the reason – it causes! The grace causes that you become close with him, and it’s likely that you’ll learn from his bad deeds. Very good, his bad deeds. What about his good deeds? It speaks about his good deeds and learning from his bad deeds too. But I mean it’s very clear that this halacha is not really a Torah law. It’s really like almost a directive, I wouldn’t see that… Someone asked, the Rav said that Aristotle was almost a prophet, and he was also an idol worshipper, how does that go together. It seems to me that’s how it is. But the Rav is clear, how it causes one to come close, but regarding what doesn’t cause one to come close, he brings the example of the Krias Shema. The Rav held that it was even though he was an idol worshipper, Aristotle. That was the fact. Which idol worship did he believe in? That! Ah, one may not say the name. It’s a law, which idol worship the verse, what is… Above! The idol worship that the verse speaks of, the Rav knew and the Rav answered this in his book. The idol worship that the verse speaks about, Aristotle served. What’s the question at all? Do you believe in it? Okay, that’s another question. I want to ask perhaps your matter whether you acknowledge it. But it’s certain that simply one may not.
I mean that this is more like good conduct, even not like the language of the Rambam, “lest you give them dwelling in the land,” more… in a way that causes transgression.
Halacha 10 (continued) – Free Gift to an Idol Worshipper vs. Ger Toshav
Speaker 1:
The idol worship that the verse speaks of, the Rambam speaks of it in his book, the idol worship that the verse speaks about Aristotle served. What’s the question at all? Do you believe in it? Okay, that’s another question, I’m asking you perhaps your matter whether you acknowledge it. But it’s certain that simply one may not.
I mean that this is more like good conduct, even not like “lo titen lahem chanaya bakarka.” It’s more in a way that causes closeness, if you know that it doesn’t cause, or if you know that it does cause other things. He brings that the Kesef Mishneh says that one may say “ma rabu ma’asecha Hashem,” the Almighty made such a beautiful young man. Thanking the Almighty one may, not speaking praise of the gentiles. Yes, I don’t know. And about a good deed can one still say “ma rabu ma’asecha Hashem,” that Your people do good things? I don’t know.
In short, I mean that when the Rambam brings this, he wants to say that the halacha is relevant in this way, he says it for small children. It seems like he holds that the simple meaning of “lo techanem” is rabbinic. I have another proof from the next piece.
The Rambam says, what is the law of a free gift? One may not give an idol worshipper a free gift. “But one gives to a ger toshav,” for a ger toshav one should give or one may give a free gift, “as it says”… No, one should. We learned that it’s to sustain life. One should, in a place when he comes in, when he’s hungry and you have extra, whatever. “As it says ‘lager asher bish’arecha titnena,’” it speaks of neveilah, one should give to the ger, “or sell to a gentile.” You see, to a gentile one should only give through sale and not as a gift.
Proof that “Lo Techanem” is Rabbinic
So if “lo techanem” were a clear prohibition, the Rambam wouldn’t have brought the exposition from “lager asher bish’arecha titnena.” It seems that the Rambam held that it’s only rabbinic, and there’s still a support in a verse. Right? If the Rambam held that “lo techanem” is a complete prohibition, a negative commandment, he wouldn’t have brought the verse “or sell to a gentile.” Why? Fine, the verse stands on its own. But it seems like he held that it’s only rabbinic, and he brings another exposition where one sees something that’s hinted in the verse. That what? That to a gentile one should not give a gift but through sale. Right. Because this is certainly not a prohibition, this is just a law that the Torah says by neveilah, to give to a gentile as a gift. One may not give… perhaps there’s a matter… “Or sell to a gentile.” No, it’s an exposition. I say that free gifts they had at home, all “lo techanem” is just an exposition.
But like “sell to a gentile,” not just two verses that say the same idea.
Speaker 2:
What’s the point?
Speaker 1:
It’s not a positive commandment that one should give to a ger and a negative commandment, or a positive commandment that one should sell to a gentile.
The Torah says what one may do with neveilah.
The Torah says what one can do with neveilah, one can do things that one does with things that a person needs to throw away.
What does one do?
Give to someone whom one may give gifts, or sell to someone whom one doesn’t give gifts, but it’s not a Torah prohibition.
If “lo techanem” were already a prohibition, he seemingly wouldn’t have needed to bring this verse.
So it seems here that both should be rabbinic obligations.
Speaker 2:
I don’t understand your inference, because the verse teaches us the second side, that a ger toshav one is commanded to sustain, or one may give him a free gift.
This doesn’t teach us from the verse of “lo techanem.”
Speaker 1:
About a ger toshav we already had another verse, “vechei achicha imach,” yes, or “vechei ger vetoshav vechi imach.”
Speaker 2:
Yes, true, but one already knows.
Speaker 1:
I hold that both are not really complete Torah laws.
Two verses don’t make it less Torah law, two verses make it more Torah law.
It’s not exactly.
Speaker 2:
Okay.
Halacha 11 – We Support Poor Gentiles with Poor Jews for the Sake of Peace
Speaker 1:
So the Rambam rules a law.
Now one learns, ah, there’s a charity fund.
I don’t know exactly what he’s talking about.
Supporting, yes.
There’s a charity fund.
“We support the poor”…
There it says when one gives charity, it says in the laws of charity.
He brings it now here too, he’s going to say it again.
I say, but in the Gemara or in the Mishnah it’s a part of the laws of charity.
That when there’s a charity fund that distributes to all poor people, “we support the poor gentiles with the poor of Israel for the sake of peace.”
The gentiles here means idol worshippers, right?
Speaker 2:
Seemingly yes.
Speaker 1:
Because the ger toshav we said that one should not, one may not give a free gift, that’s just so.
But if there’s a poor gentile, one may give him for the sake of peace.
It’s very interesting.
Speaker 2:
So it sounds.
Speaker 1:
It’s interesting.
An idol worshipper, whom we don’t raise from his pit, but when one distributes charity to all gentiles and to all people of the city, one gives to him too.
And I mean this stood out to me earlier, one may not give to a gentile, one may not heal except with money. A gentile one may also heal for the same sake of peace. It seems more that here comes in a new law. All these things were when there’s no problem of the ways of peace, when one is in the Land of Israel or such sorts of things. But once there’s a matter of the ways of peace, when one should have fear of enmity… No, the ways of peace is not the same thing as enmity.
Ways of Peace vs. Enmity
The ways of peace is a positive commandment. The ways of peace is a mitzvah, the ways of peace is a very great thing. The ways of peace doesn’t mean, you shouldn’t think, people think that the ways of peace is something small. The ways of peace is, this comes from Tractate Gittin, there’s a whole list of tikkun olam of the ways of peace. The reason why one gives a Kohen the first aliyah, that’s only for the sake of peace.
Yes, it’s true that the ways of peace is also a matter of enmity, but here he teaches that the ways of peace means positively, so that there should be peace in the world. So the Rambam learns. Enmity we learned earlier. Enmity is a greater thing, enmity is even things that one may not do, one does for the sake of enmity. I don’t know, it’s an interesting thing.
Another thing, and the poor. But it’s interesting the condition of “with the poor of Israel.” If one is already giving to a poor Jew, one doesn’t need to give to gentiles. One must only give to the poor of Israel. But no, for the poor of Israel one must certainly give, and also for the poor gentiles there’s also the ways of peace. Peace is not only with gentiles, with Jews one must also be at peace. Except if peace means fear of war, but if peace means that there should be a good atmosphere in the air… Yes, that’s only when not open. No, but every Jewish city has a charity fund and a soup kitchen, one should also give to the gentiles.
Leket, Shichecha, and Peah, Greeting Them
Further, “if gentiles come to take leket, shichecha, and peah from the Land of Israel, we don’t stop them for the sake of peace.” One doesn’t send them away, for the sake of peace. But now he speaks when they’re alone, that’s the point. No, one doesn’t protest, one lets them.
“And we greet them,” one may greet them and ask their status, one says in Yiddish. “Even on their festival day,” which we fear that when one wishes them they’ll go give thanks to idols, but for the sake of peace one may do everything. “But we don’t repeat the greeting to them,” that means that one doesn’t overdo it too much, one doesn’t run after it, one doesn’t try too hard that they should become your friends. There is a limitation on the peace on their festival day.
He says, that which we greet them is when he passes by you, “but one may not enter the house of a gentile on his festival day to give him greetings.” As we spoke about the…
I mean that’s the reason, because he’ll go thank for that.
“If one finds him in the market,” if one meets a gentile in the market on his festival day, “one gives him greetings,” as we spoke that one must greet him, but one should do it “with a soft voice and with a heavy head,” not too excited. It’s a bit of a contradiction with the previous thing, earlier it said “we greet them.” But here he says, it’s only returning a greeting, like with a soft voice. No, “gives him” doesn’t say returning. But he means that it’s a matter, that even though it said “we don’t greet them on their festival day,” one should do it with a soft voice and with a heavy head. One shouldn’t make too much fuss, too much joy. It shouldn’t mean, it shouldn’t mean that I’m still as happy as on the holiday too. “A good holiday.” Greeting him on his festival day means that one says to him “good holiday.” When one meets a gentile on Christmas and he says to him “Happy Christmas,” it’s angry.
Greeting him always doesn’t mean just “shalom aleichem,” but what it means is a whole… So, “entering his house” means making a l’chaim with him in honor of his holiday. It doesn’t mean just entering his house. Yes, entering the house is already an honor, you come into someone’s house. No, it means more like a holiday visit, a Chol HaMoed visit. Right, right, right.
Speaker 2:
So, the Rambam, all these laws that we just learned, is this only for the sake of peace? Seemingly it was only said… These laws too, the previously learned laws that one can hire them. Yes, right.
Halacha 12 – When the Hand of Israel is Strong
Speaker 1:
Actually, as long as the mighty of Israel are among us truly, one must reckon with them a lot. But when the hand of the gentiles is strong, even if one is only in the Land of Israel but the gentiles have control. “But when the hand of Israel is strong over the nations of the world, it is forbidden for us to allow an idol-worshipping gentile among us.” Even dwelling temporarily, ah, we learned earlier that one may not sell him a house because that’s permanent dwelling. That’s when we don’t have full power. But when Jews have power in the Land of Israel, one may not let a gentile even dwell temporarily, “or even passing from place to place for commerce. He shall not pass through our land,” one may not let a gentile pass through the Land of Israel, “until he accepts upon himself the seven commandments that the children of Noah were commanded,” until he accepts upon himself the seven Noahide laws, “as it says ‘they shall not dwell in your land,’” they shall not sit in your land.
The dwelling is, doesn’t mean just permanent residence, but the dwelling in the land means even temporarily. From where does he know that the dwelling means even temporarily? Because he heard that the seven commandments mean even temporarily.
As you said, he accepted the seven commandments, and he didn’t accept the dwelling. But the idea is very interesting, there’s no middle ground. There’s either you must sustain him and must give him and really care for him, or he must be killed. There’s no middle ground. If he accepts upon himself the seven Noahide laws, one must sustain him and give him. If he doesn’t accept, one must go until…
No, the interesting thing here is that one doesn’t let in a gentile except if he’s a ger toshav. It’s not just a gentile who’s not an idol worshipper may come. A ger toshav is a higher level. He became an insider with the Jews.
Speaker 2:
Ah, that could be. But we’ll already see that this is a problem in modern times. But I don’t know, the seven Noahide laws, as far as I remember, is not idol worship. I don’t understand the law so well. What does the idol worshipper mean?
Speaker 1:
No, the law is, he doesn’t go into sexual immorality. I thought that idol worship plus six more.
The Torah may not blaspheme, he may not eat a limb from a living animal. A novelty, not only that, we see that one is even an idol worshipper.
No, the interesting thing here is that one doesn’t let in a gentile except if he’s a ger toshav. It’s not just a gentile who’s not an idol worshipper may come, a ger toshav is a higher level. He became an insider with the Jews.
Speaker 2:
Ah, that could be. But we’ll already see that this is a problem in modern times. But I don’t know, the seven Noahide laws, as far as I remember, is not idol worship. I don’t understand the law so well. What does the idol worshipper mean?
Discussion: Seven Noahide Laws and Idol Worship
Speaker 1:
Seven commandments is six plus idol worship. Idol worship plus six more. Laws, and if not, one must kill him.
Speaker 2:
I mean that you want to bring that acceptance of the seven commandments is more or less the same thing as acceptance not to worship idols. That’s what I mean.
Speaker 1:
As I said, there’s six more. There’s six more: blasphemy, with sexual immorality, and there’s six times as much. Idol worship plus six more.
Speaker 2:
And all these things he may not do, even if he’s an idol worshipper he may not do these things? I understand what you’re saying. He doesn’t do it anyway. Never. There’s no such thing as living with a married woman. He doesn’t do it. I also understand that he doesn’t do it.
Speaker 1:
And we are now obligating him, we are now obligating him in the seven Noahide commandments (sheva mitzvos bnei Noach), and if he doesn’t accept, we then obligate him regarding idolatry (avodah zarah).
So there’s a novelty (chiddush) here, that when one has the power, not only won’t we start with the fact that he doesn’t worship idols, but we demand much more from him, we demand from him all seven commandments.
The Obligation of Seven Noahide Commandments as a Condition for Residing in the Land of Israel
Speaker 1: He’s not allowed to do ideal things, even worshiping idols doesn’t make any lenient permission. I don’t understand what you’re saying. He’s not allowed to, obviously. Never. It’s not something like living with a married woman (eshes ish). He’s not allowed to.
Speaker 2: I also understand that he’s not allowed to.
Speaker 1: But we are now obligating him in the seven commandments. We’re going to obligate him if he doesn’t accept conversion (geirus) in the seven commandments. There’s a novelty here that when one has the power, we don’t become more lenient with the fact that he doesn’t worship idols, because we demand much more from him, we demand from him all seven commandments, laws (dinim), a limb from a living animal (ever min hachai), and so forth. Blessing the Name (birkas Hashem)…
Speaker 2: Yes, you’re right, a whole thing goes around that one blesses the Name. Hello?
Speaker 1: But we demand it from him, heaven forbid. We obligate him in much more than just not idolatry. We demand it from him. I don’t understand here what a person is allowed to bless.
Speaker 2: Ah, you know what? Ah, no, you’re right. Seven commandments means only idolatry.
Speaker 1: Ah, there are six more, because it means idolatry. Because that’s what you were told. Seven commandments is not a normal person. We’re going to accept him as a resident alien (ger toshav). We’re going to accept him as a resident alien.
Speaker 2: Ah, a terrible thing.
Speaker 1: Yes, but there are commandments, and if someone is not a person, he is obligated in seven commandments. He is obligated in seven commandments, we teach him.
Speaker 2: What you’re saying means nothing.
Speaker 1: It means something. We go over the seven commandments with him. Besides the fact that we don’t let him worship idols, he is obligated in six more commandments.
Novelty: A Limb from a Living Animal as a Condition for Entry to the Land of Israel
Speaker 1: It’s a novelty that when Jews have the strong hand of Israel (yad Yisrael tekifah), either you come in and you are truly a resident alien, or are you a wicked person who goes around eating a limb from a living animal? Yes, if you eat a limb from a living animal, I won’t let you into the Land of Israel. It’s a novelty.
Speaker 2: Yes, for me it’s a novelty.
Speaker 1: It’s a novelty.
Discussion: What Does “Lo Yavo BaKahal” Mean Practically?
Speaker 2: The novelty that I don’t understand is exactly what it has to do with “lo yavo bakahal” (shall not enter the congregation). These are practical things that he means, but practical things aren’t stated here. He’s not an idol worshiper. “Lo yavo bakahal” doesn’t literally mean that he passes through. It probably means…
Speaker 1: Ah, he doesn’t go back in time. He travels for a month, he travels with his sack of things that he sells… He sells for one day, how does it work exactly? I don’t know.
The Rambam’s Law: Resident Alien Only When Jubilee is Observed
Speaker 1: Okay, and Nachum says the Rambam… the Rambam says, the law that we accept someone to be in the Land of Israel only if he is a resident alien, is only observed when the Jubilee is observed (noheig bizman shehayovel noheig). And even though not in the time of Jubilee, we only accept righteous converts (gerei tzedek) alone. But when there is no Jubilee, we don’t accept into the Land of Israel except righteous converts alone, not any resident alien. In the Land of Israel this is not clear. In the Land of Israel, because only there is there a Jubilee.
Explanation #1: Connection to Land and Jubilee
Speaker 1: Our Sages say one interpretation, because when there is a Jubilee the fields return in the Jubilee, or in the Sabbatical year (shemittah), then even if you have sold to a resident alien, we also don’t want him to receive land forever and ever in the Land of Israel. But then when there is a Jubilee, it will return anyway in the Sabbatical year or in the Jubilee, then it’s permitted. I don’t know if this is the correct explanation, but this is perhaps a homiletical interpretation (derasha), and there’s a verse “tov tov” that makes it so it should be with a Jubilee.
Explanation #2: Jubilee Observed as an Indicator of Control
Speaker 1: For some reason, when we don’t accept converts, or when in current times it’s even worse, the Tosafos says that there must be a list of a resident alien, until we are, we may not live in the Land of Israel if it is in our strong hand (bidenu hatekifah), we don’t let them. From the days of Joshua (Yehoshua) there wasn’t a revelation of the entire Torah (gilui kol haTorah kulah). Even in the days of Joshua, Jubilee wasn’t observed. The explanation is that either you don’t live at all, you don’t even work in the place of the Temple, or you must be a righteous convert. A righteous convert means one who accepts upon himself the entire Torah, yes? He can be a Jew, and he becomes a part of the Jews, yes. It’s not even interesting.
Speaker 2: Okay, that’s the explanation of…
Speaker 1: No, but that’s a good explanation. That means, when there is a Jubilee, even when he lives here, the explanation is that he is only here for a piece, I mean his house is only… he will only have the house for a piece of time. I don’t know, perhaps this is actually possible, because he is only for a temporary dwelling (yeshivas arai).
Speaker 2: Yes, I mean that there is perhaps a deeper thing in this, which needs to be understood. I’m also not entirely sure that this is…
Question: What is the Resident Alien Guilty Of?
Speaker 2: Revelation, what do I want to ask such a question? I don’t know if the question makes sense, but what is the resident alien guilty of? Let’s say, a gentile that you see that he isn’t, okay, you know what? He does all his commandments, he does very much. He does all his commandments, the obligations of the gentile (chovos hagoy), it’s a field. May one live next to him, right? The whole reason why we don’t allow any gentile is because “lest they learn from their evil deeds” (shelo yilmedu mima’aseihem hara’im). But this is a good gentile, he only has good deeds? You tell him, ah, but we have some tradition, a decree, that we don’t make a resident alien in this time (bazman hazeh). What is he guilty of?
Answer: It’s a Systematic Decree, Not a Punishment
Speaker 1: No, I said an explanation like this.
Speaker 2: What does it mean?
Speaker 1: When Jews have a court (beis din) with a system, then we can take ourselves into account. There are our Jews, there are gentiles who live among us who have different laws with them. But when we don’t have the entire power, the only way how… You know that the Land of Israel is only a land of completeness (eretz sheleimus).
An explanation like this: Torah and commandments rule in the Land of Israel. Who rules in the Land of Israel? There is no ruler. When all Jews follow the same Torah, because you don’t have a kingdom. When you have a kingdom you can allow that the kingdom covers that someone wants to follow not the same thing as not a kingdom, but some level of… some level that is…
Speaker 2: Jubilee observed doesn’t mean a court, it means to say that there must be a majority of its inhabitants upon it (rov yoshveha aleha), there are more levels. But this was carried, something in that area one must think, it’s some greater settlement, a stronger settlement.
Speaker 1: But go back, I understand that having control when there is Torah and commandments there, when you follow the Shulchan Aruch.
Speaker 2: Yes.
Speaker 1: When you follow the Shulchan Aruch, or something there is a kingdom that can enforce things. Something the level of Jubilee observed is a stronger level of clarity, and when you have control, then it can, that’s how I would think.
Speaker 2: Yes, but it’s still…
Speaker 1: Back to a little day. Okay, the entire chapter is very general things, it’s very much like directions of how one should conduct oneself, but it’s very difficult to make practical law (halachah lema’aseh), they need to know the reality and the like. Okay, yes.
הלכות עבודה זרה פרק י – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון דער חברותא-לערנונג – הלכות עבודה זרה פרק י’
כללי הקדמה צום פרק
פרק י’ באהאנדלט ברייטערע הלכות וועגן דעם קשר צווישן אידן און עובדי עבודה זרה – מיט צוויי עקסטערע לאוין וואס דער רמב”ם רעכנט אין זיין הקדמה. פרק ט’ האט שוין באהאנדלט הלכות מסחר מיט גוים (כדי דער גוי זאל נישט מודה זיין לעבודה זרה, און כדי דער איד זאל נישט נכשל ווערן אין הנאה פון עבודה זרה). פרק י’ גייט ברייטער – דער פאליטישער אומגאנג מיט עובדי עבודה זרה.
חשוב’ע טערמינאלאגישע הערה: דער רמב”ם נוצט “גוי” און “עובד עבודה זרה” אינטערטשעינדזשעבלי – “גוי” ביים רמב”ם מיינט א עובד עבודה זרה, נישט סתם א נישט-איד. א גר תושב אדער אן אנדערע קאטעגאריע איז נישט אינקלודירט. עס איז א מחלוקת הפוסקים צי היינטיגע נוצרים האבן דעם סטאטוס פון עובדי עבודה זרה.
—
הלכה א’ – לא תכרות להם ברית / ולא תחנם
דער רמב”ם’ס ווערטער
מ’טאר נישט כורת זיין ברית מיט עובדי עבודה זרה (אדער לפי אן אלטע גירסא: שבעה עממין) אז מ’זאל מיט זיי לעבן בשלום און זיי לאזן דינען עבודה זרה, שנאמר “לא תכרות להם ברית”. אלא – אויב ער לאזט אפ עבודה זרה, מעג מען מאכן א ברית; אויב נישט – “יעזוב עבודתו או יהרג”. “ואסור לרחם עליהם”, שנאמר “ולא תחנם”. לפיכך – א גוי עובד עבודה זרה וואס מ’זעט אים תועה בדרך אדער אריינפאלנדיג אין א באר – לא יעלהו, מ’זאל אים נישט ראטעווען. ראהו לוקח למות – לא יצילנו. אבל לאבדו בידו, אריינשטופן אין א באר וכדומה – אסור.
פשט
אין א מצב פון מלחמה מיט עובדי עבודה זרה טאר מען נישט מאכן א ברית וואס לאזט זיי פארבלייבן ביי עבודה זרה. מ’מוז פאדערן אז זיי זאלן אויפגעבן עבודה זרה, אדער מ’פירט די מלחמה ביזן סוף. “ולא תחנם” מיינט מ’טאר נישט רחמנות האבן – דערפאר דארף מען א עובד עבודה זרה נישט ראטעווען פון סכנה, אבער מ’טאר אים אויך נישט אקטיוו הרג’ענען (לאבדו בידו אסור).
חידושים און הסברים
1) גירסא-חילוק: “שבעה עממין” vs. “עובדי עבודה זרה”
אין אלטע גירסאות שטייט “שבעה עממין” און אין אונזער גירסא שטייט “עובדי עבודה זרה”. דער רמב”ם’ס ייחודיגע שיטה איז אז אפילו ביי שבעה עממין, אויב זיי לאזן אפ עבודה זרה, מעג מען מאכן א ברית מיט זיי. דאס וואס שטייט אין תורה אז מ’זאל נישט רחמנות האבן אויף זיי איז ספעציפיש וועגן עבודה זרה – נישט וועגן זייער נאציאנאלע אידענטיטעט אן זיך.
2) “או יהרג” – נאר אין מצב מלחמה
דער דין פון “יעזוב עבודתו או יהרג” איז דוקא במלחמה. דער באווייז איז פון דעם צווייטן חלק פון דער הלכה אליין, וואו דער רמב”ם זאגט אז א פריוואטער איד וואס זעט אן עובד עבודה זרה טאר אים נישט הרג’ענען בידים (“לאבדו בידו אסור”). דאס ווייזט קלאר אז אויסער א מלחמה-סיטואציע איז נישטא קיין רשות צו הרג’ענען.
3) “לא תחנם” – מערערע דרשות
חז”ל דרש’ענען “לא תחנם” אויף אפאר וועגן. דער ערשטער פשט איז מלשון חן/רחמנות (“חנונא”, “חנון ורחום”) – מ’טאר נישט רחמנות האבן אויף עובדי עבודה זרה. שפעטער אין פרק קומען נאך דרשות: חניה בקרקע, און לא תתן להם חן.
4) דער דין פון “לא מעלין ולא מורידין” – וואס מיינט “אסור לאבדו בידו”?
א חשוב’ע דיסקוסיע וועגן דעם יסוד פון דעם איסור צו הרג’ענען אן עובד עבודה זרה בידים:
– שיטה א’: דער איסור איז מצד רציחה – א גוי עובד עבודה זרה איז נישט חייב מיתה פאר זיין עבודה זרה (אויסער אין א שעת מלחמה). תוספות (שבת) ווערט דערמאנט אלס מקור אז א גוי איז נישט חייב מיתה פאר עבודה זרה בעצם – תוספות פרעגט פארוואס האט מען געהרג’עט די וואס האבן נישט צוריקגעצויגן פון עבודה זרה, און ענטפערט אז א גוי איז נאר חייב מיתה אויב מ’האט אים גע’דנ’ט אין בית דין, און אן א בית דין איז נישטא קיין חיוב מיתה. (עס ווערט באמערקט אז דאס איז אפשר נישט ווי דער רמב”ם.)
– שיטה ב’: דער איסור איז א פאליטיש-פראקטישע סיבה – מ’וויל נישט מאכן קעאס אין ארץ ישראל, מ’וויל נישט אז יעדער יחיד זאל נעמען דאס געזעץ אין אייגענע הענט. דאס וואלט געווען ענלעך צו “משום איבה” וואס קומט שפעטער.
– קאונטער-ארגומענט: “משום איבה” איז א באזונדערע סברא וואס קומט ערשט שפעטער אין, און דא רעדט מען פון א פרינציפיעלן דין. דער עיקר טעם איז אז א גוי איז פשוט נישט חייב מיתה פאר עבודה זרה – דאס הרג’ענען אין מלחמה איז א דין מלחמה, נישט א דין עונש פאר עבודה זרה.
5) דריי לעוועלס פון באציאונג צו עובדי עבודה זרה אין מלחמה
– לעוועל 1 – ער גיט זיך אונטער אינגאנצן: ער איז מקבל אויף זיך שלום, ער ווערט “נושא בהולה לכל מעשיו” – דעמאלט חל’ט ממילא די הלכה אז מ’טאר נישט לאזן עובדי עבודה זרה בארצנו, אבער דאס איז נישט כריתת ברית.
– לעוועל 2 – כריתת ברית: א פארמעלע קאאליציע/דיעל – “אונז זענען פרענדס, אויב איינער פייט מיט דיר פייטן מיר אויך.” דאס איז וואס דער לאו פון “לא תכרות להם ברית” פארבאט – א ברית וואס אינקלודירט אז ער מעג דינען עבודה זרה.
– לעוועל 3 – “עושה עמנו מלחמה”: ער וויל זיך נישט מכניע זיין, ער פירט אקטיוו מלחמה – דעמאלט איז “או יהרג”.
דער חידוש: צווישן לעוועל 1 און 3 קען זיין א מצב וואו מ’איז מקבל שלום פון איינעם אן א פארמעלע ברית, און דאס איז מותר – ווייל מ’מעג זיין בשלום מיט גוים וואס דינען עבודה זרה, כל זמן מ’מאכט נישט א ברית.
6) ארץ ישראל vs. חוץ לארץ
דער חיוב פון מלחמה קעגן עבודה זרה איז נאר אין ארץ ישראל – “אבד תאבדון את כל המקומות” איז א מצוה הקשורה לארץ. חוץ לארץ איז מען נישט מחויב. אבער דער דין פון “לא מעלין ולא מורידין” (נישט ראטעווען) איז איבעראל.
7) נייע כיבושים
אויב שפעטער ווערט נאך א שטיקל לאנד כובש געווען און עס ווערט א טייל פון ארץ ישראל, חל’ט אויף דעם נייעם פלאץ אויך די מצוה פון “אבד תאבדון”. אויב די באוואוינער זאגן “מיר ווילן א ברית”, קען מען נאר מאכן בתנאי אז זיי הערן אויף מיט עבודה זרה.
8) פארוואס האבן זיך גוים אונטערגעגעבן?
היות גוים האבן נישט די מצוה פון “יהרג ואל יעבור” (זיי זענען נישט מחויב מוסר נפש צו זיין פאר זייער עבודה זרה), האבן זיי זיך אונטערגעגעבן און אויפגעגעבן זייער עבודה זרה ווען זיי זענען קאנפראנטירט געווארן מיט מלחמה.
9) מחלוקת צי “לפיכך” מיינט טאקע “therefore”
דער רמב”ם זאגט “לפיכך” – אז מ’טאר נישט ראטעווען א גוי עובד עבודה זרה, פארבונדן מיט “לא תחנם.” איין צד האלט אז “לפיכך” ביים רמב”ם באווייזט אז דער דין פון נישט ראטעווען שטאמט פון “לא תחנם”. דער אנדערער ברענגט א כלל גדול אין רמב”ם – אז “לפיכך” מיינט נישט אלעמאל “therefore” אין א לאגישן זין, נאר אמאל מיינט עס בלויז “אין אופן” אדער “ממילא”. מ’קען מאכן א סוירטש פון אלע “לפיכך”ס אין רמב”ם און מ’וועט זען אז ס’שטימט נישט אלעמאל אלס סיבה-תוצאה.
10) עיקר מחלוקת – צי “לא תחנם” גייט אויף דעם דין פון נישט ראטעווען
– צד א’: “לא תחנם” גייט נאר אויף דער מצב פון מלחמה – ווען א גוי האט פארלוירן א מלחמה און וויל זיך אונטערגעבן, זאלסטו נישט רחמנות האבן. דאס איז דער פשוט’ער פשט – ס’שטייט אין איין פסוק מיט “לא תכרות ברית”, און ס’רעדט זיך בשעת מלחמה. דער צווייטער דין (נישט ראטעווען שלא בשעת מלחמה) איז א באזונדערער דין, נישט פון “לא תחנם”. ראטעווען א מענטש איז נישט א ענין פון רחמנות – ס’איז אפשר פון “לא תעמוד על דם רעך” אדער אנדערע דינים. “לא תחנם” רעדט נאר ווען א מענטש איז חייב מיתה (אין מלחמה), און דאן זאגט מען האב נישט רחמנות.
– צד ב’: “לא תחנם” גייט טאקע אויך אויף דעם צווייטן דין – ווייל דער נארמאלער דרך ווען מ’זעט א מענטש אין סכנה איז מ’שפרינגט אים ראטעווען פון רחמנות, און “לא תחנם” זאגט אז ביי א עובד עבודה זרה זאל מען נישט האבן די רחמנות. אזוי ווי מ’געפינט ביי מיתות בית דין אז ס’זענען דא לאווין פון נישט רחמנות האבן (ביי רודף, רוצח – “לא תכפר”), אזוי אויך דא.
—
הלכה ב’ – מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים
דער רמב”ם’ס ווערטער
“במה דברים אמורים” – דאס אז מ’ראטעוועט נישט אבער מ’הרג’עט נישט, איז נאר ביי א סתם גוי עובד עבודה זרה. אבער מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים – מורידין ולא מעלין. “מפני שהן מצרים ומצירים לישראל, ומסיתין את העם מאחרי השם, כישוע הנצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהם, שם רשעים ירקב.”
פשט
מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים זענען ערגער ווי גוים עובדי עבודה זרה – מ’דארף זיי אקטיוו מוריד זיין (מורידין), נישט בלויז נישט ראטעווען.
חידושים און הסברים
1) מוסרי ישראל – דער הגדרה
מוסרי ישראל מיינט נישט סתם איינער וואס גייט אין ערכאות און שלעפט ארויס געלט פון א איד. ס’מיינט איינער וואס לייגט אריין אידן אין סכנה – ער מוסר’ט אידן למלכות אין צייטן וואס אידן זענען אונטערגעווארפן.
2) דער יסוד פון דעם דין – סעלף-דעפענס, נישט עונש
דער רמב”ם’ס לשון “מפני שהן מצרים ומצירים לישראל ומסיתין את העם מאחרי השם” ווייזט אז דער גרונט פון מורידין איז נישט ווייל זיי זענען גרויסע רשעים, נאר ווייל זיי זענען דענדזשערעס פאר כלל ישראל. ס’איז א דין פון סעלף-דעפענס. אזוי ווי א מוסר – ער איז נישט נאר א רשע, ער איז פשוט דענדזשערעס.
3) פארוואס מינים מישראל זענען ערגער ווי גוים עובדי עבודה זרה
ביי גוים איז שוין דא א “דעפענס סיסטעם” – “לא תחנם”, נישט חתונה האבן, נישט פאריען מיט זיי – די סכנה איז שוין ניוטראליזד. אבער א איד וואס ווערט א מין האט נישט די אלע הרחקות, און ער קען אסאך מער אויפפירן אנדערע אידן. דערפאר דארף מען גיין אסאך שטרענגער מיט אים. א גוי וואס דינט עבודה זרה “באהלה של תורה לעצמו” שטערט אונז נישט, אבער א מין מישראל שטערט יא.
4) “ותלמידיו/ותלמידיהם” – דער עיקר סכנה
ביי ביידע דוגמאות (ישוע הנצרי, צדוק וביתוס) שטייט “ותלמידיו/ותלמידיהם” – ווייל דאס איז דער עיקר סכנה. א שטילער איד מיט מאדנע דעות לייגט נישט כלל ישראל אין סכנה. אבער ווען ער מאכט א מאוומענט, א קאלט מיט תלמידים – דאס איז דער ריזיגער סכנה. דער פראבלעם איז נישט דער יחיד, נאר דער פרסום, דער שם – “ויעש לו שם”, “הבה נעשה לנו שם”. דערפאר שטייט “שם רשעים ירקב” – דער שם, דער פרסום פון די רשעים, די מאוומענט, זאל פאולן.
5) צי “מינים ואפיקורסים” מיינט נאר כופרים אין תורה אדער אויך קעגן חז”ל
דער רמב”ם ברענגט צדוק וביתוס – וואס ווייזט אז ס’גייט אויך אויף די וואס זענען געגאנגען קעגן חז”ל, נישט נאר קעגן תורה שבכתב. אבער פון דער אנדערער זייט, ס’מיינט נישט איינער וואס האט אמאל א הרהור כפירה – ס’מיינט איינער וואס מאכט א גרופע, א קאלט, אזוי ווי דער אריגינעלער מיינונג פון “מין”.
6) צי א גוי מישאנערי וואלט אויך געהאט דעם דין
עס ווערט אויפגעברענגט אז אפשר א גוי וואס איז מסיח ומדיח את ישראל מאחרי השם וואלט אויך געהאט דעם דין פון מורידין – אבער ס’שטייט נישט וועגן דעם, און ס’איז נישט קלאר.
7) דער פראקטישער אספעקט – “ידנו תקיפה” און ריאליזם
– ווען דער רמב”ם זאגט “מורידין” און “באר שחת” – ס’איז נישט ריאליסטיש אין רוב צייטן. ביי גוים קען מען פרעגן: אויב ס’איז “ידנו תקיפה” קען מען גיין מיט די גוי’אישע הויכע. אבער ביי מינים ואפיקורסים – ווער גיט אונז “ידנו תקיפה” קעגן זיי? אין דער געשיכטע האט מען מייסטנס גארנישט געטון צו מינים ואפיקורסים – מ’האט נאר געמאכט א קללה (ברכת המינים) און געזאגט “שם רשעים ירקב”. מ’האט זיי נישט אריינגעלייגט אין בורות.
– אפילו דער דין פון “מורידין” האט נישט געמיינט מלחמה – ווייל מ’האט נישט געקענט. אפשר וואו מ’האט געקענט וואלט מען געמאכט, אבער בפועל האט מען נישט.
– אויב דאס הרג’ענען פון מינים וועט האבן א פארקערטע עפעקט (מער סכנה פאר אידן), לכאורה טאר מען נישט טון – פון דער זעלבער סיבה (סעלף-דעפענס).
8) דער כללות’דיגער אופן פון דעם פרק
דער גאנצער פרק – אפילו דאס וואס צייגט אויף מצבים וואס ס’איז נישט “ידנו תקיפה” – איז א פאליטישער פרק. ס’איז נישט א פרק פון מצוות אויף א געוויסן איד, נאר א פרק וואס רעדט פון דעם פאליטישן אומגאנג מיט עובדי עבודה זרה און מינים. אפילו דער נושא פון מינים ואפיקורסים – לכאורה האבן זיי נישט קיין פסוק (מ’לערנט עס נישט ארויס פון “לא תחנם”, וואס גייט אויף עובדי עבודה זרה).
9) חזון איש – תינוק שנשבה
דער חזון איש’ס הלכה אז היינט זענען אידן וואס זענען נישט שומר תורה ומצוות בגדר תינוק שנשבה – שטימט זייער גוט מיט די ווערטער פון רמב”ם. אויב ער איז א תינוק שנשבה איז ער אויטאמאטיש נישט א מזיד, ער ווייסט נישט – און דער גאנצער דין פון מורידין גייט נאר אויף איינעם וואס איז מזיד.
אבער דער חזון איש’ס סברא גייט טיפער: מען דארף נישט זוכן א היתר פארוואס דער אידענטיפיצירטער איד איז נישט אזא רשע (ווי תינוק שנשבה). די גאנצע הלכה איז לכתחילה פאליטיש – ד.ה. עס גייט נאר אויב עס איז מציל ישראל, אויב עס העלפט פראקטיש. אפילו אויב ער איז יא מציל ישראל פאר איינעם, אבער אויב עס שאדט אין דעם גרעסערן בילד – למשל, עס גורם אז מער מענטשן ווערן אפיקורסים ווייל זיי זעען ווי מ’הרג’עט איינעם – דעמאלט איז דער וואס הרג’עט דווקא דער מזיק ישראל. דאס איז נישט קיין סתירה צום רמב”ם.
—
הלכות רפואה פאר גוים – משום איבה
פשט
מ’טאר נישט אויסהיילן א גוי (עובד עבודה זרה) פון רחמנות, ווייל דאס שטאמט פון דעם זעלבן יסוד ווי “לא תחנם” – מ’טאר נישט רחמנות האבן אויף זיי.
חידושים
אבער אויב מ’האט מורא פון זיי (משום איבה), מעג מען זיי אויסהיילן בשכר (פאר געלט), ווייל דעמאלט איז דא א מקום פאר דער איבה – דער מענטש איז א דאקטער וואס נעמט געלט, און פון מיר וויל ער נישט אויסהיילן אפילו פאר געלט. אבער בחינם אסור – בחינם קען מען זאגן “איך בין יעצט צו ביזי”, און בחינם טוט מען נאר וועגן רחמנות, וואס איז אסור.
—
גר תושב – באזונדערע דינים
פשט
א גר תושב – א גוי וואס האט מקבל געווען שבע מצוות בני נח – האט אנדערע דינים. מיר זענען מחוייב אים אויסצוהאלטן, באזירט אויף דעם פסוק “וחי עמך”.
חידושים
דער רמב”ם ברענגט דעם פסוק וועגן נבילה – מ’קען עס געבן פאר א גר אדער פארקויפן פאר א גוי. פאר א גר תושב גיט מען, פאר א סתם גוי פארקויפט מען. דאס ווייזט אז מיר האבן א מצוה צו זארגן פאר א גר תושב’ס באדערפענישן. דער אונטערשייד צווישן א גר תושב און א סתם גוי (עובד עבודה זרה) איז נישט בלויז אז ער איז נישט עובד עבודה זרה, נאר ער דארף פאקטיש מקבל זיין אויף זיך צו זיין א גר תושב אויף זייער ספעציפישע אופן.
—
הלכה י’ – לא תחנם: חניה בקרקע
דער רמב”ם’ס ווערטער
“אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל… אבל בסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות… ומשכירין להם בתים בארץ ישראל ובלבד שלא יעשם שכונה, ואיזו היא שכונה – שלשה… ואין משכירין להם שדות.”
פשט
פון “לא תחנם” לערנט מען ארויס דריי זאכן:
1. מ’טאר נישט רחמנות האבן אויף זיי
2. מ’טאר זיי נישט געבן חניה בקרקע
3. “לא תתן להם חן” – נישט זאגן שבח
חידושים
1) חילוקי דינים אין מכירה און השכרה:
| | ארץ ישראל | סוריא | חוץ לארץ |
|—|—|—|—|
| מכירת בתים | אסור | מותר | מותר |
| מכירת שדות | אסור | אסור | מותר |
| השכרת בתים | מותר (נישט שכונה) | מותר | מותר |
| השכרת שדות | אסור | מותר | מותר |
2) פארוואס שדה איז חמור
א שדה האט צוויי איסורים: (1) מפקיע מן המעשרות – ווען א גוי פלאנצט אויף דער קרקע גיט ער נישט מעשרות, און (2) לא תתן להם חניה בקרקע. דערפאר איז שדה חמור סיי אין ארץ ישראל (אפילו השכרה אסור) סיי אין סוריא (מכירה אסור).
3) וואס מיינט “חניה”
דער דיון פרובירט צו פארשטיין וואס “חניה” מיינט – צי עס מיינט ממש וואוינען/רוען (פון “ויסעו ויחנו”), צי עס מיינט א מין בעלות, צי עס מיינט מנוחה/ישוב. דער מסקנא איז אז חניה מיינט אז דער גוי זאל זיין “במנוחה” – ער זאל נישט האבן קיין רואיגקייט/ישוב אין ארץ ישראל.
4) שכונה
דריי הייזער איינס נעבן דעם צווייטן פאר גוים מאכט שוין א “שכונה” וואס איז אסור אין ארץ ישראל.
5) “לא תחנם” איז ספעציפיש געריכט אויף ארץ ישראל
דער רמב”ם’ס טעם: “שנאמר ‘ולא תחנם’ – לא תתן להם חניה בקרקע. שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא.” אין א”י ווילן מיר אז גוים זאלן נאר האבן ישיבת עראי, בעת אידן האבן ישיבת קבע. אין סוריא איז דער ענין נאר וועגן מעשרות, נישט וועגן “לא תחנם.”
6) דער רמב”ם’ס סדר – הלכה ערשט, טעם נאכדעם
דער רמב”ם הייבט אן מיט דער הלכה (“אין מוכרין”) און ערשט נאכדעם ברענגט ער דעם טעם. דאס קען מיינען אז “לא תחנם” אין זיין פשוט’ן פשט מיינט אפשר עפעס אנדערש (נישט רחמנות האבן בשעת מלחמה), און דער דרשה פון “חניה בקרקע” איז א צוגעלערנטער פשט.
—
השכרת בתים – לא לבית דירה
דער רמב”ם’ס ווערטער
“אבל מקום שמותר להשכיר, לא לבית דירה התירו, מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך… משכירין להם בתים לעשותן אוצר.”
פשט
אפילו דארט וואו מ’מעג משכיר זיין, מעג מען נישט פארדינגען א הויז פאר א דירה, ווייל דער גוי גייט אריינברענגען עבודה זרה, און די הויז בלייבט נאך דעם משכיר’ס הויז, און ער איז עובר אויף “לא תביא תועבה אל ביתך”. מ’מעג נאר פארדינגען פאר אוצר (סטאראדזש) אדער אפיסעס – תשמישים וואו מ’ברענגט נישט אריין עבודה זרה.
חידושים
1) צו דאס גילט אויך אין חוץ לארץ?
עס ווערט אויפגעברענגט אז דער איסור נישט צו פארדינגען א בית דירה פאר א גוי – וועגן “לא תביא תועבה אל ביתך” – זאל געלטן אויך אין חוץ לארץ, נישט נאר אין ארץ ישראל. דער רמב”ם זאגט “מותר למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ” – פארקויפן אין חו”ל איז מותר. דער איסור פון “לא תביא תועבה” איז נאר ביי פארדינגען (להשכיר), ווייל דאס הויז בלייבט דיינס, און דער גוי ברענגט אריין עבודה זרה אין *דיין* הויז. ביי מכירה איז עס שוין נישט “ביתך”.
2) צי “ביתך” מיינט ארץ ישראל?
א חבר’טא האט פארגעלייגט אז “ביתך” מיינט ספעציפיש אין ארץ ישראל – ארץ ישראל איז “דיין הויז” אבער חו”ל איז נישט. דער צווייטער לערנער האט דאס שטארק אפגעשטריטן: “דו באשאפסט א נייע תורה! ‘ביתך’ מיינט פשוט דיין הויז וואס דו האסט געקויפט.”
3) אפשר ווייסט מען נישט פארזיכער אז ער וועט אריינברענגען עבודה זרה
עס ווערט אויפגעברענגט אז דער רמב”ם האלט אפשר אז ווען מ’ווייסט נישט פארזיכער אז דער גוי וועט אריינברענגען עבודה זרה, איז עס אנדערש – “רוב גוים ברענגען נישט אריין קיין עבודה זרה אינדערהיים.” אפשר גייט דער רמב”ם לשיטתו אז א צלם אדער אנדערע סימבאלן זענען לאו דוקא עבודה זרה. דער ענין בלייבט אפן.
4) צו “לא תביא תועבה” איז דאורייתא אין דעם קאנטעקסט
עס איז א חידוש צו זאגן אז “לא תביא תועבה אל ביתך” אפליצירט ווען איינער רענט פון דיר – דאס איז נישט דער פשוט’ער פשט פון פסוק. דער רמב”ם ברענגט נישט “לא תביא תועבה אל ביתך” אלס א באזונדערע לאו אין דעם קאנטעקסט. אפשר האלט דער רמב”ם אז ווען א גוי ברענגט אריין עבודה זרה אין א הויז וואס ער דינגט פון דיר, איז דאס נישט א דאורייתא פון “לא תביא תועבה” – ווייל דער פסוק מיינט אז *דו* זאלסט נישט אריינברענגען עבודה זרה, נישט אז דער גוי ברענגט עס אריין.
—
פירות מחובר לקרקע
דער רמב”ם’ס ווערטער
“ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכיוצא בהן מחובר לקרקע… אבל לוקחים משנקצץ, או מוכר לו על מנת לקוץ ולקצור.”
פשט
מ’טאר נישט פארקויפן פירות וואס זענען נאך מחובר לקרקע, ווייל מחובר לקרקע איז כקרקע – דאס הייסט מ’פארקויפט אים קרקע אין ארץ ישראל. אבער אראפגעשניטענע פירות מעג מען פארקויפן, און אפילו נאך-מחוברע פירות מעג מען פארקויפן על מנת לקוץ – אויב דער תנאי איז אז ער גייט עס באלד אראפשניידן.
חידושים
דער איסור האט נישט צוטון מיט מעשרות (וואס איז מחייב בשעת גמר מלאכה) – א גוי גייט סיי ווי נישט געבן מעשר. דער פוינט איז ספעציפיש אז מחובר לקרקע = פארקויפן קרקע, און מ’טאר נישט פארקויפן קרקע אין ארץ ישראל פאר גוים. דער רמב”ם האט נישט געזאגט אז מ’טאר נישט פארקויפן קיין פרוכט פאר א גוי – נאר מ’טאר נישט פארקויפן מחובר לקרקע, ווייל חיבור לקרקע גיט דעם גוי א שייכות צו דער קרקע.
—
“לא תחנם” – דרייפאכער דרוש, ספר המצוות, און צו עס איז דאורייתא
חידושים
1) דער רמב”ם אין ספר המצוות האט א כלל אז עס קען זיין מער ווי איין לאו אין איין מצוה, און ביידע זענען דאורייתא.
2) “לא תחנם” האט דריי פירושים: (1) נישט רחמנות האבן בשעת מלחמה, (2) נישט געבן חניה בקרקע, (3) נישט זאגן שבח (חן) אויף זיי.
3) עס ווערט געפרעגט צו “לא תחנם” אין זיין פשט איז בכלל דאורייתא אדער מדרבנן. דער סברא: “לא תחנם” רעדט זיך פון “יד ישראל תקיפה” – ווען עס איז געווען א מלכות ישראל. אבער אין ספר המצוות רעכנט דער רמב”ם עס יא אלס דאורייתא, און ער ברענגט ביידע – רחמנות האבן און חניה בקרקע.
4) “לא יאשבו בארצך” איז נאך א פסוק, אבער עס איז אויך פארבונדן מיט “לא תחנם.”
—
הלכה – לא תחנם: לא תתן להם חן / אסור לספר בשבחן
דער רמב”ם’ס ווערטער
“וכן אסור לספר בשבחן של עובדי עבודה זרה, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו. קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם.”
פשט
מ’טאר נישט רעדן שבח אויף עובדי עבודה זרה, אפילו נישט וועגן זייער פיזישע שיינקייט. קל וחומר נישט וועגן זייערע מעשים אדער חביב האבן זייערע רייד.
חידושים
1) דער קל וחומר
צורה (פיזישע שיינקייט) האט גארנישט צוטון מיט זיין דינען עבודה זרה – דער אייבערשטער האט אים שיין באשאפן. אבער מעשים און דיבורים האבן יא צוטון מיט וואס ער גלייבט אין – פארדעם איז עס א קל וחומר.
2) טעם
“שנאמר ‘ולא תחנם’ – לא תתן להם חן בעיניך.” דער דריטער פירוש פון “לא תחנם” – זאלסט זיי נישט געבן חן אין דיינע אויגן. ווען מ’רעדט שבח אויף זיי, ווערט מען צוגעצויגן צו זיי, און דאס קען ברענגען צו לערנען פון זייערע שלעכטע מעשים.
3) צו דאס איז ממש דאורייתא
עס ווערט שטארק מסופק צו דער איסור פון “לספר בשבחן” איז ממש א דאורייתא אדער מער א הנהגה טובה / מדרבנן. דער לשון “שמא יגרום להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים” קלינגט מער ווי א טעם / הדרכה ווי א שטריקטע לאו. “איך מיין אז דאס איז מער אזוי ווי א הנהגה טובה… אויף אן אופן וואס איז גורם לדבר עבירה.”
4) [דיגרעסיע: אריסטאטל און עבודה זרה]
עס ווערט דערמאנט אז איינער האט געפרעגט: דער רמב”ם האט געזאגט אז אריסטאטל איז געווען כמעט א נביא, אבער ער איז דאך געווען אן עובד עבודה זרה – וויאזוי גייט דאס צוזאמען? דער ענטפער: דער רמב”ם האט געוואוסט אז אריסטאטל האט געדינט עבודה זרה (ספעציפיש וועלכע ע”ז ווערט נישט אויסגעזאגט), און ער האט דאס אדרעסירט אין זיינע ספרים. דער פאקט אז מ’קען לערנען פון א מענטש’ס חכמה מיינט נישט אז מ’דארף מחבב זיין אלעס וואס ער טוט – דאס איז גענוי דער חילוק פון דעם רמב”ם’ס הלכה.
—
הלכה – מתנת חינם לעובד עבודה זרה vs. גר תושב
דער רמב”ם’ס ווערטער
מ’טאר נישט געבן פאר אן עובד עבודה זרה א מתנת חינם, “אבל נותנין לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי” – פאר א גר תושב זאל מען געבן, און פאר א נכרי זאל מען פארקויפן.
פשט
דער פסוק רעדט פון נבילה – מ’קען עס געבן פאר א גר אדער פארקויפן פאר א נכרי. דערפון לערנט מען אז פאר א נכרי איז נאר במכירה ולא בנתינה.
חידושים
1) ראיה אז “לא תחנם” (מתנת חינם) איז דרבנן
אויב “לא תחנם” וואלט געווען א קלארע לאו דאורייתא אויף מתנת חינם, וואלט דער רמב”ם נישט געדארפט ברענגען דעם פסוק “לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי” אלס מקור. דער פסוק פון נבילה איז דאך נישט קיין לאו – עס איז בלויז א דרשה וואס ווייזט וואס מ’קען טון מיט נבילה. דאס וואס דער רמב”ם ברענגט דעם פסוק אלס אסמכתא ווייזט אז ער האלט אז דאס גאנצע ענין פון מתנת חינם איז נאר דרבנן מיט אן אסמכתא אין פסוק.
2) קשיא אויף דעם דיוק
מ’קען פרעגן, דער פסוק לערנט דאך דעם צווייטן צד – אז א גר תושב מעג מען יא געבן מתנת חינם – און דאס לערנט מען נישט פון “לא תחנם” אליין. תשובה: אויף גר תושב האט מען שוין אן אנדערע פסוק – “וחי גר ותושב וחי עמך” – אז מ’דארף אים מחיה זיין. אלזא דער פסוק פון נבילה איז נישט נויטיג פאר דעם צד פון גר תושב, נאר פאר דעם צד פון נכרי, וואס שטיצט דעם דיוק אז “לא תחנם” (מתנת חינם) איז דרבנן.
—
הלכה י”א – מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום
דער רמב”ם’ס ווערטער
ווען ס’איז דא א קופה של צדקה, “מפרנסים עניי הגוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום.”
פשט
ווען מ’טיילט אויס צדקה פאר ארימע מענטשן פון דער שטאט, גיט מען אויך פאר ארימע גוים צוזאמען מיט ארימע אידן, צוליב דרכי שלום.
חידושים
1) אינטערעסאנטער חידוש
די “גוים” דא מיינט עובדי עבודה זרה – דאס זענען די זעלבע מענטשן וואס מ’האט פריער געזאגט אז מ’טאר זיי נישט געבן מתנת חינם, מ’טאר זיי נישט מרפא זיין, מ’טאר זיי נישט מעלה זיין מן הבור. פונדעסטוועגן, ווען ס’קומט צו א קופה של צדקה, גיט מען זיי אויך מפני דרכי שלום.
2) דרכי שלום vs. איבה – א וויכטיגע חילוק
דרכי שלום איז נישט די זעלבע זאך ווי מורא פון איבה. איבה איז א גרעסערע זאך – צוליב איבה טוט מען אפילו זאכן וואס מ’טאר נישט טון (ווי מ’האט פריער געלערנט ביי רפואה). דרכי שלום איז א פאזיטיווע מצוה – “כדי שיהא שלום בעולם.” דער רמב”ם לערנט אז דרכי שלום מיינט פאזיטיוו, נישט בלויז פארמיידן קאנפליקט. דאס קומט פון מסכת גיטין וואו ס’איז דא א גאנצע ליסטע פון תקנות משום דרכי שלום (למשל, כהן קורא ראשון – משום דרכי שלום).
3) “עם עניי ישראל”
דער תנאי איז אז מ’גיט פאר גוים צוזאמען מיט עניי ישראל. ס’מיינט נישט אז מ’גיט נאר ווען מ’גיט שוין פאר אידן – נאר אז דרכי שלום אפלייז אויך צווישן אידן אליין, נישט נאר מיט גוים.
—
הלכה י”א (המשך) – לקט שכחה ופאה, שואלין בשלומן
דער רמב”ם’ס ווערטער
“אם הגוים באים ליטול לקט שכחה ופאה, אין מוחים בידם מפני דרכי שלום.” אויך: “ושואלין בשלומן אפילו ביום אידם… ואין כופלין להם שלום.”
פשט
מ’שיקט נישט אוועק גוים וואס קומען נעמען לקט שכחה ופאה. מ’מעג זיי באגריסן אפילו אויף זייער יום טוב, אבער מ’זאל נישט איבערטרייבן.
חידושים
1) “אין כופלין להם שלום”
מ’לויפט נישט נאך, מ’מוטשעט זיך נישט צו שטארק אז זיי זאלן ווערן דיינע פרענדס. ס’איז דא א הגבלה אויף ווי ווייט דרכי שלום גייט ביום אידם.
2) “לא יכנס לביתו של נכרי ביום אידו ליתן לו שלום”
מ’זאל נישט אריינגיין אין זיין הויז ביום אידו. דאס מיינט נישט סתם אריינגיין – דאס מיינט א יום טוב וויזיט, אזויווי א חול המועד וויזיט, מאכן א לחיים לכבוד זיין יום טוב. דער סיבה: ער וועט גיין דאנקען זיין אליל דערפאר.
3) “מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש”
אויב מ’טרעפט אים אין מארק ביום אידו, גיט מען אים שלום אבער רואיג און ערנסט, נישט צו עקסייטעד. שטיקל סתירה: פריער שטייט “אין שואלין בשלומן ביום אידם” – ווי שטימט דאס מיט “נותן לו שלום”? תירוץ: “שואלין בשלומן ביום אידו” מיינט נישט סתם “שלום עליכם” – עס מיינט אים וואונטשן א גוטן יום טוב (ווי “מערי קריסמעס”). דאס טאר מען נישט אקטיוו טון, אבער ווען מ’טרעפט אים, גיט מען אים א רואיגן שלום בשפה רפה – נישט א יום טוב גרוס.
—
הלכה י”ב – בזמן שיד ישראל תקיפה
דער רמב”ם’ס ווערטער
“בזמן שיד הגוים תקיפה” – ווען די גוים האבן די מאכט – גילטן די אלע קולות. **”אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו, אפילו יושב ישיבת עראי, אפילו עובר ממקום למקום לסחורה, לא יעבור בארצנו עד שיקבל ע
ליו שבע מצוות שנצטוו בני נח, שנאמר לא ישבו בארצך.”**
פשט
ווען אידן האבן פולע מאכט אין ארץ ישראל, טאר מען נישט לאזן קיין עובד עבודה זרה אפילו דורכגיין, ביז ער איז מקבל שבע מצוות בני נח (= ווערט א גר תושב).
חידושים
1) חילוק צווישן ישיבת קבע און ישיבת עראי
פריער האט מען געלערנט אז מ’טאר נישט פארקויפן א הויז (ישיבת קבע) – דאס איז ווען אידן האבן נישט פולע מאכט. אבער ווען אידן האבן פולע מאכט, טאר מען נישט לאזן אפילו ישיבת עראי, אפילו נאר דורכגיין פאר סחורה.
2) “ישיבה” מיינט אפילו לפי שעה
דער פסוק “לא ישבו בארצך” – “ישיבה” מיינט דא נישט נאר דירת קבע, נאר אפילו לפי שעה. פון וואו ווייסט מען? ווייל דער רמב”ם זאגט אז אפילו “עובר ממקום למקום” איז אסור.
3) גר תושב איז מער ווי סתם נישט עובד עבודה זרה – א גרויסער חידוש
מ’לאזט נישט אריין א גוי אויסער אויב ער איז א גר תושב – דאס הייסט מקבל שבע מצוות בני נח. דאס איז מער ווי בלויז נישט זיין אן עובד עבודה זרה. שבע מצוות בני נח כולל: עבודה זרה, ברכת השם, גילוי עריות, שפיכות דמים, גזל, אבר מן החי, און דינים – דאס איז עבודה זרה פלאס נאך זעקס. אפילו אויב איינער איז נישט עובד עבודה זרה, אבער ער עסט אבר מן החי אדער ער האט נישט א סיסטעם פון דינים, לאזט מען אים נישט אריין אין ארץ ישראל.
4) נישטא קיין אינמיטן
ס’איז א דראמאטישער חידוש – ס’איז נישטא קיין מיטלוועג. אדער ער איז מקבל שבע מצוות בני נח און מ’דארף אים מחיה זיין, אים געבן, זיך זארגן פאר אים (“וחי עמך”) – אדער ער ווערט נישט צוגעלאזט בכלל. ווען אידן האבן די מאכט, פאדערט מען נישט בלויז אז ער זאל נישט זיין עובד עבודה זרה, נאר מ’פאדערט פון אים אלע שבע מצוות.
5) [דיגרעסיע: פראבלעם פאר היינטיגע צייטן]
עס ווערט אנגערירט אז דאס שאפט א פראבלעם אין היינטיגע צייטן (בנוגע מדינת ישראל), אבער עס ווערט נישט אויסגעפירט.
—
הלכה – גר תושב נאר בזמן שהיובל נוהג
דער רמב”ם’ס ווערטער (בערך)
מ’נעמט אן א גר תושב נאר בזמן שהיובל נוהג. שלא בזמן היובל — מקבלים גרי צדק בלבד.
פשט
ווען יובל איז נישט נוהג, קען מען נישט מקבל זיין קיין גר תושב אין ארץ ישראל — נאר א גר צדק (וואס איז מקבל כל התורה כולה) ווערט אריינגעלאזט.
חידושים
1) פשט #1 — שייכות צו קרקע
חז”ל’ס טעם: ווען יובל איז נוהג, גייען פעלדער צוריק צום אריגינעלן בעל הבית ביובל (אדער בשמיטה). דעריבער, אפילו אויב מ’פארקויפט א קרקע צו א גר תושב, איז ער נאר דארט פאר א “ישיבת ארעי” — ער באקומט נישט קיין קרקע “לעולם ועד.” אבער ווען יובל איז נישט נוהג, וואלט ער באקומען א פערמאנענטע אחיזה אין ארץ ישראל, און דאס וויל מען נישט.
2) פשט #2 — יובל נוהג אלס אינדיקאטאר פון שליטה
א טיפערער פשט: “יובל נוהג” מיינט אז ס’איז דא “רוב יושביה עליה” — א שטארקע אידישע ישוב מיט א מלכות, א בית דין, א סיסטעם וואס קען ענפארסן דינים. ווען ס’איז דא אזא שליטה, קען מען זיך ערלויבן צו האבן גוים וואס לעבן אונטער אנדערע דינים (שבע מצוות), ווייל די מלכות קען דאס קאנטראלירן. אבער ווען ס’איז נישטא אזא לעוועל פון שליטה, איז ס’צו ריזיקאנט — מ’קען נאר ערלויבן גרי צדק וואס פאלגן כל התורה כולה.
3) שאלה: וואס איז דער גר תושב שולדיג?
א שטארקע קשיא: א גוי וואס טוט אלע זיינע חובות, אלע שבע מצוות — פארוואס זאל מען אים נישט לאזן וואוינען? דער טעם פון “שלא ילמדו ממעשיהם הרעים” פאסט דאך נישט ביי אים — ער האט נאר גוטע מעשים! דער ענטפער: ס’איז נישט א שטראף פאר אים, נאר א סיסטעמאטישע גזירה — ווען ס’איז נישטא דער אינפראסטרוקטור (בית דין, מלכות) צו פירן חשבון איבער גוים מיט אנדערע דינים, קען מען זיך נישט ערלויבן דעם סטאטוס פון גר תושב בכלל.
4) אפילו בימי יהושע
עס ווערט אנגעמערקט אז אפילו בימי יהושע איז נישט געווען יובל נוהג, וואס מיינט אז דער גר תושב סטאטוס איז א זייער שפעטערע ענטוויקלונג.
—
כללי’דיגע באמערקונג איבער דעם פרק
דער גאנצער פרק איז זייער כלליות’דיג — ס’זענען “דירעקשאנס” וויאזוי מ’דארף זיך פירן, אבער ס’איז זייער שווער צו מאכן הלכה למעשה דערפון, ווייל מ’דארף וויסן די ריאליטי און די אומשטענדן. דער גאנצער פרק איז א פאליטישער פרק — ס’איז נישט א פרק פון מצוות אויף א געוויסן איד, נאר א פרק וואס רעדט פון דעם פאליטישן אומגאנג מיט עובדי עבודה זרה, מינים, און גרי תושב, אין פארשידענע מצבים פון מאכט און שליטה.
תמלול מלא 📝
הלכות עבודה זרה פרק י’ – לא תכרות להם ברית ולא תחנם
הקדמה לפרק י’
Speaker 1:
סאו יא, סאו אונז לערנען הלכות עבודה זרה פרק י’. אונז האבן שוין אנגעהויבן לערנען וועגן געוויסע הלכות וואס האט צו טון מיט די רילעישאנשיפ צווישן אידן און גוים די פאריגע פרק, בייסיקלי וויאזוי א איד זאל נישט דיעלן מיט גוים, מאכן מסחר מיט גוים כדי דער גוי זאל נישט גיין מודה זיין לעבודה זרה, אדער כדי דער איד זאל נישט נכשל ווערן אין הנאה האבן פון געלט פון עבודה זרה, און אזוי ווייטער.
דא רעדט מען מער הלכות וואס האט צו טון מיט קשר צווישן א איד און א גוי, אדער מער ריכטיג מיט א איד און א עובד עבודה זרה. ווי מ’זאגט אזוי ווי די צענזור פלעגט הייסן שרייבן אז גוי מיינט א גוי פון אמאל וואס איז געווען א עובד עבודה זרה. אפשר איז אמת, ער האט געזאגט אז א נוצרי הייסט אויך א עובד עבודה זרה, מיר האבן עס שוין געשמועסט, עס איז א מחלוקת הפוסקים איבער די היינטיגע נוצרים. דאס איז אמת, אבער די ווארט גוי, דא זעט מען אז דער רמב”ם נוצט די ווארט גוי און עובד עבודה זרה אינטערטשעינדזשעבלי. גוי טייטשט א עובד עבודה זרה, און נישט אז דו ביסט נישט קיין גוי, דו ביסט א איד. איך מיין, אפשר איז ער א גר תושב, אפשר איז ער עפעס אן אנדערע סארט זאך, אבער א גוי טייטשט א עובד עבודה זרה.
און ביז יעצט האבן מיר געלערנט הלכות פון הנאה פון די עבודה זרה אליין, אפילו יא, אפילו דאס וואס מיר האבן געלערנט וועגן גיין מאכן קשר איז געווען כדי ער זאל נישט גיין צו די עבודה זרה, דער גוי זאל גיין, ס’איז א שאלה פון לפני עור אדער וואטעווער. יעצט רעדט מען שוין א ברייטערע, מיר לערנען עס אויך מצוות, איך מיין ס’איז עקסטערע מצוות, רייט? דער רמב”ם רעכנט יעצט פאר עקסטערע מצוות, רייט? אין די ליסט. ס’איז צוויי עקסטערע לאוין, אין די הקדמה שטייט עס, יא. וואס דאס איז אן עקסטערע איסור אין די תורה, שוין אזא מענטש, אזא גרופע מענטשן וואס דינען עבודה זרה, איז דא נאך אזעלכע הלכות וואס מ’דארף… סארי, איך קום שוין צוריק… איז דא נאך הלכות וויאזוי מ’דארף זיך פירן מיט זיי. זייער גוט.
הלכה א’ – לא תכרות להם ברית
דער רמב”ם’ס לשון
Speaker 1:
הלכה א’, זאגט דער רמב”ם, געווענליך ווען א מלכות ישראל דארף מאכן מלחמות מיט גוים און זיי פארטרייבן פון ארץ ישראל, און ספעציעל עובדי עבודה זרה איז דא א מצוה פון מאבד זיין עבודה זרה, זאגט דער רמב”ם אז ס’איז דא א לאו, מ’טאר נישט כורת זיין ברית מיט עובדי עבודה זרה, און מ’טאר נישט זיין בשלום מיט זיי. יא, סאו האלט מיט’ן זאל. יא. געווענליך ווען מ’האלט מלחמה מיט אנדערע גוים, ער מאכט מיט זיי שלום.
אבער ווען ס’איז דא אן ענין פון עבודה זרה, ווען די גוים זענען עובדי עבודה זרה, זאגט דער רמב”ם אזוי: מ’טאר נישט מאכן א ברית מיט עובדי עבודה זרה אז אונז גייען מיר לעבן בשלום מיט זיי און זיי גייען מיר לאזן דינען עבודה זרה, שנאמר “לא תכרות להם ברית”. אלא, מ’קען מאכן א ברית מיט זיי אויב הערט ער אויף צו דינען עבודה זרה, “יעזוב עבודתו או יהרג”, אדער הרג’עט מען זיי. ס’איז נישטא קיין וועג.
דיסקוסיע: גירסא – שבעה עממין אדער עובדי עבודה זרה
Speaker 1:
רייט, סאו אין אנדערע ווערטער, ס’איז דא אזא זאך פון ברית. ס’איז דא א גירסא, אין די אלטע גירסא איז געשטאנען “שבעה עממין”, און איך זע אז דא שטייט “לעובדי עבודה זרה”. סאו ס’זעט אויס אז ס’איז א מחלוקת טייטש אין רמב”ם, ער גייט מיט די גירסא “שבעה עממין”, אבער אונזער גירסא שטייט “לעובדי עבודה זרה”. אבער לכאורה איז עס די זעלבע נקודה. די ווארט איז, מ’מאכט א מלחמה. “שבעה עממין” איז די פראבלעם, אבער לכאורה איז דאך ממש די חיוב, ס’איז נישטא קיין אפציע צו מאכן א ברית מיט זיי, דערפאר איז עס עפעס שווער. אבער דאס איז דער רמב”ם האלט, אפילו ביי שבעה עממין, אויב לאזן זיי אפ עבודה זרה מעגן מיר יא. דאס וואס שטייט אין די תורה אז מ’זאל נישט רחמנות האבן אויף זיי איז וועגן עבודה זרה. דאס איז דער רמב”ם’ס שיטה. מיר דארפן לערנען נאכדעם הלכות מלכים, אפשר קען מען זען. אקעי.
Speaker 2:
יא, אבער ר’ יואל פנחס, דא רעדט ער אפילו אויב שפעטער מאכט זיך א מלחמה, אז די אידן זענען כובש נאך א שטיקל פלאץ, אויף דעם נייעם פלאץ וואס ווערט יעצט בארץ ישראל, איז דאך דא די מצוה פון “אבד תאבדון את כל המקומות”. און אפילו זיי זאגן “מיר ווילן מיט דיר א ברית”, קען מען מאכן מיט זיי א ברית, אבער נאר בתנאי אז ער הערט אויף צו דינען עבודה זרה. די אנדערע אפציע איז “יהרג”, דאס הייסט מ’גייט מאכן א מלחמה, מ’גייט ביזן סוף, אויסער אויב דו לאזט אפ עבודה זרה. זייער גוט.
Speaker 1:
שוין, נאר היות די גוים האבן נישט די מצוה פון “יהרג ואל יעבור”, האבן זיי זיך אונטערגעגעבן.
Speaker 2:
דו מיינסט צו זאגן פאר זייער עבודה זרה.
Speaker 1:
פאר זייער עבודה זרה. יא, אבער ס’זעט אויס קלאר אז די הלכה איז דוקא במלחמה, די “או יהרג”. ווייל א מינוט שפעטער גייט מען זען אז אויב מ’זעט אן עובד עבודה זרה הרג’עט מען אים נישט בידים. מ’גייט זען. אבער דאס איז די נקודה. זייער גוט.
ולא תחנם – לא מעלין ולא מורידין
Speaker 1:
“ואסור לרחם עליהם”, און מ’טאר נישט רחמנות האבן אויף די עובדי עבודה זרה, שנאמר “ולא תחנם”. אונז גייען מיר זען פון די לאו פון “לא תחנם” גייען מיר זען נאך אפאר מצוות. ס’זעט אויס אז “לא תחנם” קען מען אפטייטשן אפאר וועגן. חז”ל דרש’ענען עס אויף אפאר וועגן. פשוט “לא תחנם” מיינט מלשון רחמנות, אזויווי “חנונא”, “חנון ורחום”. די ערשטע זאך איז, אז ווען דו האלטסט אינמיטן מלחמה האלטן מיט זיי און זיי ווילן נישט אויפגעבן עבודה זרה, איז נישטא קיין רחמנות האבן, און לאז זיי פייטן ביזן סוף. דאס איז די ערשטע פשט פון “לא תחנם”. דאס איז די זעלבע פשט, אויף די זיכערסטע, למרות “לא תחנם” שפעטער גייט מען זען נאך אפאר זאכן וואס די חז”ל לערנען ארויס פון די ווארט “ולא תחנם” אויסער די פשוט’ע פשט פון רחמנות האבן. אבער די ערשטע זאך איז, מען טאר נישט רחמנות האבן.
מ’זעט אז עובדי עבודה זרה שטייט אין די תורה אסאך מאל מען טאר נישט רחמנות האבן. פון איין זייט איז דא עובדי עבודה זרה “לא תחנם”, און וואס דארף מען קענען האבן רחמנות? מ’האט אויף עובדי עבודה זרה נישט קיין רחמנות. די רמב”ם האט געזאגט אין אירע זאכן אז די רחמנות איז זיי צו הרג’ענען.
לפיכך אמרו גוי עובד עבודה זרה, ביז יעצט האט מען גערעדט ווען מ’האלט טאקע אינמיטן א מלחמה, א מלך האלט אינמיטן א מצב פון מלחמה, דעמאלט זאל ער גיין עד הסוף און עוקר זיין עבודה זרה. און דא רעדט מען א פריוואטער איד זעט א גוי וואס איז אן עובד עבודה זרה, ער זעט אז ער פארבלאנדזשעט זיך אדער איז תועה בדרך, “עובד” מיינט נישט שוין פארבלאנדזשעט זיך, ס’מיינט לכאורה אז ער איז עובד, נישט א פארבלאנדזשעטער, ער פארלירט זיין וועג, ער איז אינמיטן אריינפאלן אין א באר, אין א מצב פון א סכנה, אין קורצן, לא יעלהו, זאל ער אים נישט ראטעווען.
און די זעלבע זאך, ראהו לוקח למות, לא יצילנו, ער זעט אים ווי ער ווערט גענומען צו איינער וויל אים הרג’ענען, לא יצילנו, זאל ער אים נישט ראטעווען, ווייל ער איז אן עובד עבודה זרה און ס’איז א חלק פון די מצוה פון “ולא תחנם”, אז מ’זאל נישט האבן קיין רחמנות אויף עובדי עבודה זרה. דאס הייסט, אויב בעצם ווען ס’וואלט געווען א מלחמה מיט אים וואלט מען אים סתם גע’הרג’עט אין די מלחמה, איז דאך א חלק פון מלחמה, כאילו אז דו זעסט א גוי, אבער מיר קענען אים יעצט נישט מאכן קיין שעת מלחמה.
אבל לאבד בידו על דרך בור וכיוצא בו אסור, אונז טארן נישט אים גיין מאבד זיין, אים אריינשטופן אין א באר, אזוי לאנג ווי ס’איז נישטא קיין מלחמה. די ערשטע תנאי ווען אונז פייטן מיט א גוי איז ווען ער פירט מיט אונז א מלחמה. סאו לכאורה די ערשטע שטיקל איז אויך אזוי, אויב די גוי מאכט מיט אונז א מלחמה, און אונז גייען מיר צוריק ארויס אין מלחמה, דעמאלט זאל מען נישט ענדיגן די מלחמה פאר מ’האט געמאכט סוף צו די עבודה זרה. אבער סתם אזוי אונז זוכן נישט, אונז גייען מיר נישט ארויס אין מלחמה.
דיסקוסיע: פארוואס איז “לאבדו בידו” אסור?
Speaker 1:
דארף מען אבער פארשטיין דאס איז מיט די חומש’דיגע הלכה פון מאבד זיין. מ’גייט יא, מאבד זיין איז נאכדעם וואס מ’גייט ארויס. מאבד זיין איז נישט מאכן א מלחמה, אין ארץ ישראל איז טאקע א מצות כיבוש, דאן זאל מען זיך מוטשען דארט אביסל, ס’איז אן עקסטערע מצוה. אדער וועגן דעם, דאס דארף מען נאכזיכן. אבער מען קען איינגיין א מלחמה, און מען מאכט א מלחמה אין מלחמת רשות, דעמאלטס קען זיין די הלכה פון ערשטן סעיף א’. אבער סתם א יחיד טאר נישט הרג’ענען א גוי, ווייל ס’איז נישט קיין מלחמה. נישט נאר א יחיד, אפילו א ציבור, און חוץ אויב דאס גייט נישט מיט מלחמה, מדיני מלחמה. מיר האבן ענין אין “אותם ענו מלחמה”. רייט, ווייל מיר זענען נישט יעצט אין א מצב מלחמה. דאס מיינט דער רמב”ם דאך אויך צו זאגן. רייט. מלחמה האט כללים, א מלך קען דערקלערן א מלחמה, אדער אז סנהדרין איז נישט… עס קען אויך זיין… איך בין נישט זוכר ווער עס זאגט אז דאס איז א דין אין די קריאת שלום. מען דארף קוקן אין וועלכע ספר מנחה, ווי ער זאגט דאס.
איך טראכט אז אפשר איז דא דריי לעוועלס. איך טראכט, איך זאג נישט, כלפי פשוט מדייק זיין פון די “עושה עמנו מלחמה”. אפשר בין איך נישט גערעכט, אבער איך טראכט אז עס קען זיין אזוי. דאס הייסט, אונז ווילן גיין א מלחמת רשות, לאמיר זאגן. מען קען מאכן א מלחמה מיט א גוי. אקעי. סאו אויב ער וויל אינגאנצן זיך אונטערגעבן, ער האט זיך אונטערגעגעבן, ער מאכט נישט קיין מלחמה, ער גייט “בהולה לכל מעשיו”. נישט מיט זיינע דינים פון עובדי עבודה זרה ביז גערעכט. לכאורה גייט ממילא חל זיין די הלכה, מען טאר נישט לאזן עובדי עבודה זרה בארצנו, אדער אין א פלאץ וואס איז אין שלטוננו, וכדומה. אבער דאס איז נאך נישט כריתת ברית. כריתת ברית איז לכאורה נאך איין לעוועל, אז מען מאכט אזוי ווי א דיעל, אונז זענען צוזאמען און אונז זענען פרענדס, אפשר גייען אונז… וויאזוי הייסט א קאאליציע, יא, אויב איינער איז זיך לוחם זיין מיט דיר, וועט מען זיך לוחם זיין מיט דיר. א ברית קען זיין אזא גרעסערע לעוועל, דעמאלטס איז דא אן עקסטרע איסור נישט צו מאכן קיין ברית וואס אינקלוד אז ער מעג דינען עבודה זרה. אבער פארשטייסטו זיך אזוי? דעמאלטס, פארקערט פארשטיי איך, אז דער וואס וויל נישט, איז א “עושה עמנו מלחמה”, פארשטייט זיך ער איז נישט מכניע זיך אליינס, דעמאלטס טאר מען נישט מאכן קיין ברית מיט אים. אבער איין לעוועל אינצווישן, וואס הייסט ער מאכט נישט א מלחמה, נאר ער איז מקבל שלום, קען זיין מען מעג מקבל זיין שלום פון איינעם, ווייל מען מעג זיין בשלום מיט גוים וואס דינען עבודה זרה. פארשטייסטו זיך אזוי? איך וויל עס אפשר א טראפל אנדערש געווען.
Speaker 2:
אלס רחמנות אויף דעם גוי, טאר מען נישט וועגן “לא תחנם”. מען טאר נישט רחמנות האבן. רחמנות קומט נישט אריין. סאו האט א מענטש געזאגט אז איינמאל ס’איז נישט דא קיין מצוה פון רחמנות, מעג איך אים הרג’ענען אויך. די ענטפער אויף דעם איז, אז ענדליך אריין מיט דאס נישט רחמנות, דו ווילסט אבער נישט מאכן קיין פראבלעמען פאר כלל ישראל, פאר אידן, אזוי ווי שפעטער דא משום איבה. דו ווילסט נישט מאכן קיין פייער. סאו אז ער איז נישט געמאכט מיט דיר א מלחמה, גייסטו יעצט… די תורה וויל נישט אז עס זאל זיין קעאס אין ארץ ישראל, און יעדער איינער זאל קומען און עפעס א פאר מתנחלים הארגענען און שלאגן, עס זאל זיין אייביג איבערדרייענישן וועגן דעם. אויב ער האלט אינמיטן שטארבן, קיינער גייט נישט וויסן, קענסט אים הארגענען, ווייל קיין רחמנות איז נישטא אויף עובדי עבודה זרה, ווען ס’איז לא עלינו. אבער אים גיין הארגענען, סא זאגט ער ‘אסור’, ווייל דער רמב”ם זאגט דאס נישט אסור ווייל דאס איז געהארגעט א אומשולדיגער מענטש, נאר אסור ווייל דו מאכסט חורבן מיט ארץ ישראל.
Speaker 1:
ניין, איך בין נישט מסכים. קודם כל, לאו דווקא ארץ ישראל, די הלכה איז איבעראל. אבער איך זעה נישט ‘אסור’. ‘אסור’ דארף דאס זיין וואס עס שטייט אז א גוי איז ‘לא מעלין ולא מורידין’. יא, דאס הייסט, די הלכה זאגט אז מען שטופט נישט אריין אין די בור בכלל. מען איז נישט מחויב אים מציל צו זיין סך הכל, מען רופט נישט הצלה. ער איז געשטארבן. סא די סיבה פארוואס איך דארף אים נישט ראטעווען איז ווייל ‘לא תחנם’, מען דארף נישט האבן אויף אים רחמנות.
Speaker 2:
מעיבי. אבער איך פרעג, די סיבה פארוואס מען טאר נישט משאבד זיין איז אלס רציחה?
Speaker 1:
עפעס אזוי, יא.
Speaker 2:
אדער ס’איז אן עקסטערע זאך, ווייל דו ווילסט אז די רציחה זאל נאר דער מלך זאל מעגן הארגענען, און דו ווילסט נישט אז יעדער יחיד זאל נעמען די געזעץ אין די אייגענע הענט.
Speaker 1:
ניין, ניין, ניין, ווייל ער איז נישט חייב מיתה. ער איז נישט חייב מיתה. אבער בעצם איז ער חייב מיתה אויב ס’איז א סיטואציע וואס דער מלך האט דערקלערט מלחמה. און א מלחמה גייט מען אים הארגענען פאר די עבודה זרה, ס’איז נישט פשט אז די מלחמה איז פאר א אנדערע סיבה וועגן דער מלך וויל מאכט. דער מלך מאכט מלחמה וועגן עבודה זרה, וועגן ער וויל מבער זיין עבודה זרה.
Speaker 2:
ניין, נאר אין ארץ ישראל, נאר אין ארץ ישראל, חוץ לארץ איז מען נישט מחויב. ס’איז נישט קיין חילוק, מען רעדט אין ארץ ישראל, יא. קען מען מאכן א מלחמה בלויז פאר עבודה זרה? און פארוואס קען נישט א יחיד מאכן א קליינע מלחמה מיט א שכן עובד עבודה זרה? דאס זאג איך, ס’איז ‘אסור’ אפשר וועגן א פאליטישע סיבה, ווייל ער גייט דאך מאכן ארץ ישראל אינטו א פלאץ פון קעאס. אדער ס’איז ‘אסור’ ווייל ער קען נישט אויספירן וואס א שטיקל אוטאריטי זאגט. א גוי איז נישט חייב מיתה פאר די עבודה זרה, ס’איז נישט אזוי. א שעת מלחמה איז א מלחמה, אבער א גוי איז נישט חייב מיתה פאר די עבודה זרה. תוספות ברענגט דאס, תוספות…
Speaker 1:
סא די סיבה פארוואס מען הארגעט אים אויב ער ציעט נישט צוריק פון עבודה זרה איז וועגן מלחמה אדער וועגן עבודה זרה?
Speaker 2:
וועגן מלחמה.
Speaker 1:
וועגן מלחמה? דאס איז דאך דער רמב”ם מפורש, ס’איז דא איינס וועגן מלחמה און דער צווייטער סעיף זאגט…
Speaker 2:
אויב מ’זאגט אז מלחמה איז אזוי ווי משום איבה, אבער דא איז נישט שייך אנצוהייבן א מלחמה ווען איין יחיד וויל אז ס’זאל יעצט ווערן א מלחמה אין ארץ ישראל.
Speaker 1:
איך בין מסכים אז משום איבה איז א זאך וואס גייט אריין שפעטער, איך טראכט אויך אזוי. אבער דא רעדט מען פון א חיוב, אז דו רעדסט אז ס’וועט בקרוב זיין א חיוב, מוז מען רעדן פון א ענין וואס איז שייך צו מאכן בריתות, בריתות דחופות.
Speaker 2:
ער ברענגט אז תוספות פרעגט א קשיא, פארוואס טאקע מוז מען לאו מרבין? זאגט תוספות אז ער איז נאך חייב מיתה אויב מ’האט אים דייטליך פארקויפט.
המשך דיון אין “לא תחנם” – דער פשט און דער שייכות צו ראטעווען
Speaker 1:
דארט זאג איך, עס איז אפשר אסור וועגן א פאליטישע סיבה, ווייל ער גייט נישט מאכן ארץ ישראל אין א פלאץ פון כאאס, אדער איז אסור ווייל ער קען נישט עובר זיין אויף א שטיקל לא תרצח. א גוי איז נישט חייב מיתה פאר דינען עבודה זרה. ס’איז נישט אזוי. א שעת מלחמה איז א מלחמה. וואלט ער א גוי נישט חייב מיתה פאר דינען עבודה זרה? תוספות ברענגט דאך שבת, פארוואס האט מען געהרג’עט די וואס האבן נישט צוריקגעצויגן פון עבודה זרה? איז וועגן מלחמה אדער וועגן עבודה זרה?
דא רעדט מען דאך אז ווען מ’קען דיך יא, מ’רעדט דאך אין אן אופן וואס איז שייך צו מאכן בריתות און מלחמות. ער ברענגט א תוספות פרעגט א קשיא, פארוואס טאקע מוז מען רעדן? זאגט תוספות אז ער איז נאר חייב מיתה אויב מ’האט אים גע’דנ’ט אין בית דין. נישטא קיין בית דין. אבער איך ווייס נישט אויב דאס איז די זעלבע ווי די רמב”ם.
איך וועל נאכאמאל איבערזאגן וויאזוי מיר האבן געלערנט דא: אז ווען ס’איז א מלחמה, דארף מען גיין עד הסוף, און מ’מעג נאר מאכן מיט אים א ברית, אן “alliance”, אויב ער הערט אויף צו דינען עבודה זרה, און מ’טאר נישט רחמנות האבן. אבער סתם א איד ווערסעס א גוי היחיד, אלס די דין לא תחנם, דארף מען נישט האבן עקסטערע רחמנות פון מאכן השתדלות אים צו ראטעווען. אבער נאך אלץ טאר מען אים נישט הרג’ענען, ווייל מ’קען נישט הרג’ענען א מענטש אן ער זאל זיין…
דיון: צי “לא תחנם” גייט אויף דעם דין פון נישט ראטעווען
Speaker 2:
איך בין נישט זיכער אז די לא תחנם גייט אויף די צווייטע שטיקל. איך וואלט געקוקט אזוי מער… ווייל פארוואס זאלסטו האבן רחמנות? ממילא לפיכך איז די רמב”ם נישט קיין ראיה.
Speaker 1:
ניין, ניין, די ערשטע לא תחנם גייט… ניין, לפיכך איז נישט קיין ראיה. אסאך מאל זאגט די רמב”ם לפיכך, מיינט עס נישט…
Speaker 2:
ניין, ניין, דאס איז קלאר, די רמב”ם… ס’איז קלאר, ס’איז זייער קלאר, ס’איז קאנעקטעד צו די לא תחנם.
Speaker 1:
ניין, ניין, לאמיר נאכאמאל. קודם כל, ווייסט א כלל גדול ברמב”ם, ווען ס’שטייט לפיכך, נישט אלעמאל האט עס א טעם מיט וואס ס’שטייט פריער. אסאך מאל מיינט עס “אין אופן”, עפעס אזוי. דאס איז… קוק אריין אין רמב”ם, מאך א סוירטש פון אלע לפיכך’ס, וועסטו זען אז נישט אלעמאל שטימט עס אז ס’זאל זיין א… לפיכך איז נישט דווקא “therefore” אין די רמב”ם. לפיכך מיינט ממילא, דער פשט איז אזוי, איך געדענק מיין ברודער האט מיר אמאל געזאגט די פשט.
Speaker 2:
ניין, ס’שטימט נישט, ס’שטימט נישט, ס’שטימט זייער נישט. ווייל “לא תחנם” מיינט דו זאלסט רחמנות האבן. ווען דו זאלסט רחמנות האבן מיינט ווען דו זעסט איינעם, טו ווייז אן רחמנות, זאלסט רחמנות האבן אויף אים. א מענטש זאל האבן רחמנות. אבער אויב דו וועסט אים געבן א מתנת חינם, איז דאס נישט רחמנות האבן.
Speaker 1:
לאמיר פארשטיין, לאמיר פארשטיין. איך נעם נישט אוועק די איסור, נאר דו זאלסט נישט, איך בין נישט מסכים, איך בין נישט מסכים. ווייל “לא תחנם” איז אזוי ווי דו האסט געזאגט צוטאן, באלד וועט מען זען אנדערע פשטים אין “לא תחנם”. ביזדערווייל רעדן מיר פון די פשוט’ע פשט. פשוט’ע “לא תחנם” איז אז די מציאות וואס דו וואלסט רחמנות געהאט, דו וואלסט אויף אן אלטן רחמנות געהאט, ער האט פארלוירן א מלחמה, ער וויל זיך אונטערגעבן, אבער דו ווילסט נאך אלץ נעמען די זאך, וואלסטו געהאט רחמנות? דו וואלסט געמאכט “לא תחנם” פשוט נאך א לאו אויף “לא תכרות ברית”. דאס איז די פשוט’ע פשט.
דאס איז וויאזוי… ס’שטייט נישט שוין “לא תכרות להם ברית”?
Speaker 2:
יא, יא, “לא תכרות להם ברית” איז צו מאכן א ברית, און “לא תחנם” איז צו רחמנות האבן אויף זיי. ווי מיר זאגן, ס’איז ענדליך א חל צו רחמנות. אזויווי דו האסט געזען ביי מיתות, איז דא פיר אנדערע לאווין נישט רחמנות האבן אויף זיי. ס’איז א נארמאלע זאך. דאס איז דאך די קאנטעקסט פון “לא תחנם”, ס’שטייט אין איין פסוק מיט “לא תכרות ברית”. ס’רעדט זיך בשעת מלחמה. “לא תחנם” רעדט נישט נישט בשעת מלחמה. די צווייטע דין איז אז מ’איז נישט מלחמה, איז אן אנדערע דין. ס’איז קאנעקטעד מיט די ערשטע דין, אבער ס’איז נישט וועגן “לא תחנם”. איך קלער נישט. ווייל צו ראטעווען א מענטש איז נישט וועגן רחמנות, ס’איז נישט קיין שייכות צו רחמנות. אפשר אן ענין פון “לא תעמוד על דם רעך”, אנדערע זאכן, אבער נישט וועגן רחמנות.
רחמנות, די פשט איז אז רחמנות, געווענליך, “לא תחנם” זאגט מען ווען א מענטש איז חייב מיתה. יא, מ’לערנט ביי א רודף און מושך, וואס איז חייב מיתה, אדער ביי אנדערע זאכן, א רוצח, “לא תכפר”, נישט רחמנות האבן. א גוי איז חייב מיתה, סאו ס’רעדט זיך לכאורה אין די פשט אין די מצב פון מלחמה, אין די מצב וואס ער איז חייב מיתה. נאכדעם, אפשר “לא תחנם” גייט אויף יהרג. אויב ער איז נישט מסכים, הרג’ע אים און האב נישט קיין רחמנות. אבער דאס וואס מ’ראטעוועט אים נישט, דאס איז נישט וועגן די איסור פון רחמנות האבן. איך וואלט מיר געדאכט.
Speaker 1:
דאס איז די סיבה פארוואס מ’זאל אים נישט ראטעווען.
Speaker 2:
ניין, איך בין נישט מסכים. ווייל ס’שטייט נישט דא “לא תעלהו מן הבור” אים צו ראטעווען, נאר מ’זאל אים נישט ראטעווען. ס’איז דא אן איסור אים צו ראטעווען, וועגן ס’איז דא “לא תחנם”.
Speaker 1:
איך בין נישט מסכים. “כל שכן” איז דאך אן איסור. ס’איז דא אן איסור רחמנות צו האבן. די נארמאלע דרך ווען דו זעסט א מענטש וואס טוט ווייז אן רחמנות, דו שפרינגסט אים צו ראטעווען. אבער ווען ער איז א עובד עבודה זרה, האב נישט קיין רחמנות.
Speaker 2:
איך האב דיר שוין געזאגט די ענגלישע פשט, אבער דו קענסט זאגן דעם פשט? דעם פשט, מיר זאגן דעם פשט. מיר זאגן דעם אמת’ן פשט. דו זאגסט דעם אמת’ן פשט? דו זאגסט דעם פאלשן פשט.
הלכה ב’ – מוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים
Speaker 1:
במה דברים אמורים? דאס אז אפילו ווען מ’טוט נישט רחמנות האבן, אזוי ווי איך האב געלערנט אז רבי יצחק האט געזאגט, ניין, ער גייט גאר נישט רחמנות האבן אויף אידן למעלה. ניין, דאס אז מ’האט געזאגט אז מ’טאר נישט הרג’ענען און מ’זאל נאר נישט ראטעווען, איז נאר געזאגט געווארן ביי א גוי. אבער ס’איז דא די וואס זענען ערגער ווי א גוי עובד עבודה זרה. דאס זענען מוסרי ישראל, אידן וואס מסר’ן אנדערע אידן למלכות אין צייטן וואס אידן זענען אונטערגעווארפן. מוסרי ישראל מיינט מען נישט סתם אז מ’גייט אין ערכאות און מ’שלעפט ארויס אפאר דאלער פון א איד. ס’מיינט מען סתם מער, מוסרי ישראל מיינט מ’לייגט אריין אידן אין סכנה. מ’לייגט אריין אן אנדערן איד אין א סכנה. דאס זענען מינים ואפיקורסים, וואס מיינט מען מינים ואפיקורסים? דאס זענען די וואס זענען כופרים אין די תורה.
לכאורה וואס מינים ואפיקורסים זענען אין הלכות תשובה, האט דער רמב”ם געזאגט א כלל הגדרה. אבער לכאורה מיינט מען דא אויך, נישט דווקא ווייל זיי האבן שווערע דעות כוזבות, נאר זיי באלאנגען צו עפעס א געוויסע חבורה וואס פייט מיט אידן. ביי די גוים ביסטו אויף די זייט אז מ’דארף זיי אלע הרג’ענען, קומט תורה שבכתב און זאגט “לא תרחם עליהם”. אבער זיי איז א מצוה זיי נישט נאר זאל מען זיי נישט ראטעווען, נאר מ’זאל זיי יא מורידין עד באר שחת, און זיי אריינטרעטן ביז אין גיהנום אריין. וואס קומט דא אריין די באר שחת?
דער רמב”ם’ס טעם – מצרים ומצירים לישראל
זאגט דער רמב”ם פארוואס? מפני שהן, די חבורה, די כת פון מוסרים ומינים ואפיקורסים, פון דעם וואס איך האב געזאגט וואס איך האב געזאגט, זיי זענען מצרים ומצירים לישראל, ומסיתין את העם מאחרי השם, כישוע הנצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהם, שם רשעים ירקב.
זאגט דער רמב”ם אזוי, אז אפילו דו זעסט איינעם וואס דו טראכסט ער איז טאקע פון די מינים ואפיקורסים, אבער ווער זאגט אז ער איז אזוי דעינדזשערעס? זאגט דער רמב”ם, ס’איז געווען, אונז האבן געהאט אמאל א ישוע הנצרי, וואס ס’האט זיך אויך געקענט טראכטן, נו וואס איז שוין, עפעס אן אינטערעסאנטע אידל מיט עפעס מאדנע איידיעס, אדער צדוק וביתוס. אבער פון דעם האט זיך אנטוויקלט א גאנצע חבורה, א גאנצע כת וואס האט געשטערט אידן און מצרים לישראל. ממילא, אויב ס’איז דא איינער וואס באלאנגט צו די חבורה, איינער וואס מאכט אזא סארט נייע קאלט, זאל מען זיי הרג’ענען, ווייל זיי זענען א סכנה פאר כלל ישראל.
דער חילוק צווישן גוים עובדי עבודה זרה און מינים מישראל
דו זעסט אז ער זאגט זייער שיין אז דער רמב”ם ווייסט אז א גוי סתם וואס דינט עבודה זרה שטערט אונז נישט, מ’האט מיט אים גארנישט צו טון, אבער ער שטערט, ער מאכט נישט קיין מכשול פאר אונז. אבער די מינים מישראל, זיי זענען יא מצירים לישראל. זיי מאכן, אזויווי ער ברענגט א דוגמא פון די מינים ואפיקורסים, און ער שטעלט זיך גלייך, ער ברענגט די ברכה פון זיי דא, ווייסטו, איך מיין ערשטע איז עס פארט פון די קיום פון “ומרידה מהרה תעקר”, ווייסטו, “מלכות הרשעה מהרה תעקר”, ווייסטו, “מלכות הרשעה מהרה תעקר”, ווייסטו, “השי”ת יקיים די מצוה”.
ער ווייסט אז זיי שטערן דיך יא, אז זיי שטערן יא, און נישט סתם זיי שטערן, נאר זיי זענען מסירין מאחרי השם, וואס דער רמב”ם איז מסביר אז ס’איז די ערגסטע זאך, ס’מאכט בטל ישיבה של עולם וכו’. ממילא דארף מען זיי… יא, אבער ס’איז א סעלף-דעפענס, און נישט… אזוי קענסטו זאגן אז ביי די גוי האט ער געזאגט “ואינם אויבים לנו במלחמה”, ווייל זיי זענען אייביג נישט אויבים לנו במלחמה. און דאס זאג איך נאך פון רבי ראבינאוויטש, איך מיין אז ער איז גערעכט. יעצט מיין איך אזוי, איך וויל נאר מסביר זיין, דער רמב”ם זאגט, מ’הארג’עט נישט א מין ווייל ער איז אזא גרויסער רשע, נאר ווייל ער איז מצר לישראל, ווייל ס’איז א סעלף-דעפענס.
דיון: פארוואס ביי אידן איז שטרענגער ווי ביי גוים
Speaker 2:
איך וויל דיר אפשר זאגן, אז אויף א גוי האבן מיר שוין א באנטש פון סעלף… מיר האבן שוין א מעקאניזם, ווייל מ’טוט זיך נישט מיט זיי, “לא תחנם”, מיר זענען שוין דא, מ’טוט נישט מיט זיי חתונה האבן, מ’טוט נישט מיט זיי פאריען, סאו די סכנה איז שוין ניוטראליזד. אבער דער איד איז דאך נאך נישט דא די גאנצע דעפענס סיסטעם, סאו א איד איז אסאך מער דענדזשערעס אז ער וועט ארויפפירן אנדערע אידן, דארף מען גיין אסאך שטרענגער, יא?
Speaker 1:
יא, קען זיין. ביי די גוי איז שוין דא די אלע הרחקות… אה, אפילו אפגעזען פון דעם. אבער בכלל, א גוי וואס דינט עבודה זרה… אויב… ס’קען אפשר זיין אז יא, אויב א גוי איז א מישאנערי, און… ס’קען זיין אז ס’וואלט אויך… ווייסטו, ס’שטייט נישט וועגן דעם. מ’רעדט דאך סתם פון גוים וואס זיי זיצן און דינען עבודה זרה באהלה של תורה לעצמן. אויב א גוי קומט און ער איז מסיח ומדיח את ישראל מאחרי השם, קען זיין אז ער הייסט א מין, ס’איז נישט… ס’איז נישט קלאר. אקעי.
דער נחיצות פון “תלמידים” – דער ריזיגער סכנה פון א מאוומענט
סאו מ’זעט דא קלאר אז ער מיינט אויך, מינים ואפיקורסים מיינט אויך דער וואס איז געגאנגען קעגן חז”ל, נישט נאר קעגן די תורה, ווייל ער ברענגט צדוק וביתוס. יא, אבער מצד שני, אזויווי דו האסט מיר געזאגט פריער, ביז דא זעט מען אז מינים ואפיקורסים מיינט נישט איינער וואס האט אמאל געהאט א הרהור כפירה. ס’מיינט צו זאגן איינער אזויווי ישו אדער צדוק, איינער וואס מין ארידזשינעלי מיינט. איך מיין אזוי ווי א מין, אזוי ווי א גרופע, א קאלט. און איך מיין אויך אז ביי ביידע ברענגט ער תלמידים אויף, ווייל דאס איז די פראבלעם. ווייל ווען ס’מיינט סתם, ס’קען נאך זיין אזעלכע ישו הנוצרי’ס ערגעץ וואו אין ארץ ישראל, אבער איינמאל זיי מאכן א קאלט, דאס איז א ריזיגע סכנה פאר כלל ישראל. ביי ביידע האט ער ותלמידיו ותלמידיהם.
Speaker 2:
יא, ער מיינט, ס’מיינט נישט, ס’מיינט נאך אפילו קיין עהם, אפילו אויב ער האט א גבאי וואס העלפט אים אויך. די פוינט איז, ווער זאגט אז ס’איז אויך נישט רעאליסטיש? די דענדזשער איז די תלמידים. דאס איז וואס איך מיין צו זאגן, אז דא איז עפעס א שטילע איד וואס האט זיך מאדנע דעות, נו, ער לייגט נישט כלל ישראל אין סכנה, דאס איז זיכער. אבער אויב איז דא א תלמידים, ער מאכט א מאוומענט, דאס איז דער פראבלעם. דאס קומט אויך ארויס פון דעם וואס דער רמב”ם זאגט אז דאס איז מצוות עשה, דאס איז א נושא פון סעלף-דעפענס, ס’איז נישט קיין נושא. ס’איז ווי א מוסר. וואס איז א מוסר? איז א פסוק הרשע, איז א גרויסע עבירה. באט ס’מיינט צו זאגן ער איז דענדזשערעס פשוט.
דער פראקטישער אספעקט – “שם רשעים ירקב” און ריאליזם
Speaker 1:
יא. יא, איך מיין אויך אז איך ווייס ווען מ’האט מען געקענט מקיים זיין די הלכה. דאס איז נאר די אלע… איך טראכט יעדער ווען ער זאגט דער רמב”ם גלייך, “שם רשעים ירקב”, “באר שחת”, דו כאפסט ווייל מ’רעדט נישט דא רעאליסטיש. ווייל דו דארפסט דאך עס פרעגן, אויב איז דא ידנו תקופה, קען מען דאך שוין גיין מיט די גוי’אישע הויכע. אבער מ’רעדט זיך אז ס’איז אן ידנו תקופה. ווער גיט אונז די ידנו תקופה קעגן די מינים? אמאל איז דא אזוי אינערליך, קען מען יא אביסל, אבער רוב מאל איז געווען די מינים ואפיקורסים ביי די גמרא, מ’האט גארנישט געטון צו זיי, מ’האט נאר געמאכט א קללה פאר זיי און מ’האט געזאגט “שם רשעים ירקב”. מ’האט זיי נישט געלייגט אין בורות. דו האסט נישט געהערט אזא זאך, אמת?
Speaker 2:
איך מיין אז “שם רשעים ירקב” מיינט אויך, דער שם רשעים מיינט די פרסום פון די רשעים, נישט די רשע אליינס, ווי “תם חטאים”. די שם רשעים, די מאוומענט אז זיי קענען האבן תלמידים, “ויעש לו שם”, יא, “הבה נעשה לנו שם”. דאס איז די פראבלעם. בעיקר וואס מאוסטלי וואס אונז קענען טון איז ווען אונז קענען זייער שעלטן. איך זע נישט אז ס’איז אמאל געווען אזא מעשה אז מ’האט גענומען דעם און יענעם אפיקורס און מ’האט זיי אריינגעלייגט אין א גרוב. דו זעסט דאך, אפילו דאס רעדט זיך “מורידין ולא מעלין”, ס’האט נישט געמיינט אז מ’איז מלחמה געהאלטן מיט זיי. פארוואס נישט? ווייל מ’קען נישט. אפשר וואו מ’קען וואלט מען געמאכט, אבער מ’קען נישט.
Speaker 1:
אקעי, אויב ס’וועט האבן די פארקערטע עפעקט, לכאורה טאר מען דאך ווייטער נישט טון פון די זעלבע סיבה, יא.
Speaker 2:
ניין, גוט. סאו גוט. סאו דאס איז א… דערפאר האב איך אנגעהויבן מיט די אלע פרקים אביסל אנדערש ווי דיר, אז די גאנצע פרק, אפילו דאס וואס ס’צייגט יא לכאורה ביי אפילו מצבים וואס ס’איז נישט ידנו תקופה, איז נאך אלץ א פאליטישע פרק. ס’איז נישט קיין פרק פון א מצוות אויף א געוויסע איד, אזוי נישט נאך די חלק. אפילו די נושא פון מינים ואפיקורסים. לכאורה, מינים ואפיקורסים האבן נישט דא קיין פסוק. מ’לערנט נישט ארויס פון “לא תחנם”. “לא תחנם” גייט אויף עובדי עבודה זרה. זאג נאר, פארפאלן, עס זאגט ווי ס’איז דא מורידין ולא מעלין, און איך מיין, יא, לא מעלין ולא מורידין. זאגט ער, אויף וועם ס’איז יא מורידין ולא מעלין?
חזון איש – תינוק שנשבה
סאו די הלכה פון חזון איש אז פון תינוק שנשבה איז דאך זייער אסאך, ממש שטימט מיט די ווערטער פון די רמב”ם. אויב איז ער א תינוק שנשבה איז ער דאך אויטאמאטיש נישט איינער וואס איז מזיד, ער ווייסט נישט.
דיון אין חזון איש’ס שיטה – המשך
Speaker 1:
דאס ווייס איך נישט, אבער מען דארף נישט אנקומען, ווייל דו קענסט זאגן אפילו בעסער. די חזון איש מיינט, מען דארף נישט זוכן א היתר פארוואס יענער איד איז נישט אזא רשע. ס’קומט נישט דא אריין. די גאנצע הלכה איז לכתחילה פאליטיש. איך מיין, די חזון איש זאגט דאך אזוי. מציל ישראל. ווי אויב ס’העלפט. אויב ס’העלפט, נאר אפילו ער איז יא מציל ישראל.
לאמיר זאגן, דער תינוק שנשבה איז מציל ישראל, אבער עס האט געשאדט, עס האט געהאלפן פאר איינעם, אבער זיך, אזוי מער מענטשן זאלן יעצט ווערן אפיקורסים ווייל זיי זענען ווי מ’הרג’עט איינעם, און ווייטער קען מען נישט הרג’ענען. פארקערט, דער וואס הרג’עט איז יעצט דער מציל ישראל. דאס איז נישט אזא סתירה.
הלכות רפואה פאר גוים – משום איבה
Speaker 1:
די רמב”ם ווייטער, מען קען א תולדה פון די הלכה. אז מ’טאר נישט ראטעווען א איד. פון לא תחנם ראטעווען א גוי. פון לא תחנם, מען לערנט אין א רשע, עשר לבות עובדים וועדה זרף. די זעלבע סיבה פארוואס מען טאר זיי נישט ראטעווען, טאר מען נישט זיי אויסצוהיילן, ווייל עס איז א ענין פון רחמנות.
אבער דאס שטייט נאר ווען מען טוט עס אלץ רחמנות, אבער אויב טוט מען עס ווייל מ’האט מורא פון זיי, אדער מ’האט מורא, ער האט מורא פון זיי, א חושש משום איבה איז א זאך שוואכע ווערמען מסייר הציון ח ברק, ווען מיינט ממש ער האט מורא פון אים יעצט. ווייל משום איבה איז טראטש, ווער ווייסט אז קיין שלעכטע זאכן קענען ארויסקומען אז דער גוים וועלן וויסן אז אונז היילן זיי נישט אויס, איז דעמאלטס מראפא ובסחר זאל ער זיי אויסהיילן, אבער דעמאלטס ווייטער ער דארף עס נאר טון ווען יענער צאלט, ווייל דעמאלטס איז דא א מקום פאר דער ירא אדער פאר דער איבה, ווייל דער מענטש איז א דאקטער און ער נעמט געלט, און פון מיר וויל ער נישט אויסזייל אפרום און נאך געבן געלט.
אבער בחינם אסור, בחינם טאר מען נישט, ווייל בחינם קענסטו זאגן, איך בין יעצט צו ביזי, איך קען עס נישט טון יעצט. יא, בחינם טוט מען ווייל מ’האט רחמונות טאקע. ס’איז די אייציק סאול וועל מיר זאלן טון בחינם איז וועגן רחמונות.
יא, אזוי סאנטער, עס איז דא געפאנגען וועגן דעם קאמפליקעישאנס, די גמרא’ס מיט זאכן, אבער יא… עס איז דא געזאגן אז מ’קען זיך געווען א מסכיל אין דעם גמרא, אפשר מ’זאל נאר הערן פארוואס איז דא א ספעציעלע דין.
גר תושב – באזונדערע דינים
Speaker 1:
איך וועל ארויסברענגען, א גר תושב, א גוי וואס האט מקבל געווען אויף זיך שבע מצוות בני נח, וואס דארט זענען מיר ווען מיר זאגן מער ווייניגער היינטיגע גוים, וואס זיי זענען זיך נוהג אויסער… דער רמב”ם האט געזאגט אז ער איז א עובד עבודה זרה. דער היתר איז נישט געשטאנען אויף די הלכה.
אקעי, מיר קוקן אין הלכות תשובות, וואס א גר תושב, מיר זענען מחוייב, אז די היינטיגע גוים הייסן לויט די הלכה גר תושב, האט די גר תושב, וואס ער וועט ישראל זיך שוין די צו חילה ימים זאגן, די גר תושב, וואס איך האב מיר וועלכע יוסף איבער דארט אין די תורה, ס’שטייט אין די תורה וואס עס שטייט אליגערהארם, ער ברענגט די רמב”ם אין אנדערע בלאט, עס ברענגט דאס וואס שטייט אין די גרד תושא וחי אימך, עס הייסט א מצוה אויסצוהאלטן וחי אימך. עס הייסט א מצוה צו געבן…
ניין ניין, לגרש שבשלחת אין עניו וחלה, אז עס שטייט אוי מחלה נאך, עס שטייט א פסוק אויף א נבילה, אדער עס איז געבן פאר א גר, אדער פאר א קויבן פאר א גוי. די גמרא אז אויב אז איז א גוי פארקויפט מען פאר געלט, אבער א גרחושי, וואס געט מען? זעט מען פאר וואלס די נבילה וואס אונז עסן נישט, מען געט מען פאר אים, מען זאלסט עסן, עס וואלס א מצוה אים צו געבן צו עסן. עס שטייט אז אויך מיר האבן מוסדות בחינים, דארף מען אויסן חינים נישט… עס מיינט נישט אזוי אנדערע נושא, מען טעמאל לערנען עטליך פענק נישט ווי אויב וועגן רפיאה זענען ווי מעגבן חל גחל, וועגן וועגן רפיאה זענען נעמען געלט פאר רפיאה.
אבער א כפנו, דער פוינט איז, מען איז נישט אויב מעגבן חלבן דעם פון א גוי. נער, נישט קיין גוי. דער גוי וואס מען רעדט דא איז אן עובד פון דער זרה. גרחושי פשוט, עס מיינט נישט נישט גענוג נישט זיין אויף דער זרה, ערקענט נאך דארף מקבל זיין אויף זוך צו זיין א גרחושי אויף זייער מצווה ספאטאקע. אבער דער רמב”ם לערנט אז אויב אזוי עס פשוט אז ס’איז אויך… זייער גוט.
הלכה י – לא תחנם: חניה בקרקע
מכירה והשכרה בארץ ישראל, סוריא וחוץ לארץ
Speaker 1:
סאו פון די מצוות וואס מיר האבן געלערנט “לא תחנם”, וואס איין פשט “לא תחנם” איז מ’טאר נישט רחמנות האבן אויף זיי, איין פשט “לא תחנם” איז מ’טאר זיי נישט געבן חניה בקרקע, מ’טאר נישט געבן א שטח צו וואוינען.
זאגט דער רמב”ם, אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל, מ’טאר נישט געבן פאר א גוי פארקויפן א הויז אדער א שדה בארץ ישראל, ווייל דאס איז געבן חניה בקרקע, מ’איז זיי געבן א פלאץ, און דער רמב”ם גייט שפעטער ברענגען דעם פסוק.
אבל בסוריא, אבער אין סוריא וואס ס’איז נישט א חלק פון ארץ ישראל, מוכרין להם בתים, מעג מען זיי יא פארקויפן בתים, אבל לא שדות, שדות טאר מען נישט אפילו אין סוריא, ווייל סוריא הייסט טאקע נישט ארץ ישראל, אבער ס’הייסט יא ארץ ישראל לענין געוויסע זאכן, לענין תרומות ומעשרות.
סאו פשט, אלע תרומות ומעשרות, די כהנים און לויים קוקן ארויס אז פון יעדער פעלד איז דא א פאטענשל אז דער כהן און לוי זאל באקומען תרומות ומעשרות, און ווען דו פארקויפסט עס פאר א גוי, מאכסטו עס פאר דער ישראל אז זיי שעכטן הייבן אן פלאנצן אן מיט תרומות ומעשרות, אזוי גייט דער רמב”ם באלד זאגן.
ומשכירין להם בתים בארץ ישראל, און מ’מעג זיי, אבער פארדינגען מעג מען יא. “לתת להם חניה” מיינט זיי געבן אז ס’זאל ווערן זייער הויז, אבער פארדינגען א הויז אין ארץ ישראל מעג מען יא.
סאו די ענין מכירה זאל זיין זייער קנין, מכירה מעג מען נישט פארקויפן נישט פאר הייזער און נישט קיין פעלדער אין ארץ ישראל. אין סוריא פארקויפט מען הייזער אבער נישט פעלדער. השכרה, אין ארץ ישראל מעג מען זיי פארדינגען הייזער, ווייל ס’איז נישטא אויף דעם קיין איסור.
אבער וואס טאר מען נישט טון אין ארץ ישראל? מ’טאר נישט פארדינגען פאר אפאר גוים איינס לעבן צווייטן, ובלבד שלא יעשם שכונה, זאלסט נישט מאכן א קליינע געגנט ווי עובדי עבודה זרה וואוינען צוזאמען.
און וויפיל הייסט א געגנט? זאגט דער רמב”ם, איזו היא שכונה? פחות משלשה. ווייניגער ווי דריי הייסט נישט קיין געגנט. מער ווי דריי הייזער פאר גוים גייט שוין זיין אז ס’גייט דארט זיין א געגנט פון עובדי עבודה זרה, דאס טאר מען נישט.
Speaker 2:
דריי איינס נעבן די צווייטע, רייט?
Speaker 1:
יא. ואין משכירין להם שדות, אבער שדות טאר מען זיי נישט פארדינגען. אפילו בתים מעג מען, אבער שדות טאר מען נישט פארדינגען, און דער רמב”ם גייט שוין מסביר זיין פארוואס.
ובסוריא, אין סוריא, משכירין להם שדות, מעג מען יא משכיר זיין, מעג מען זיי פארדינגען שדות.
פארוואס איז שדה חמור?
Speaker 1:
זאגט דער רמב”ם, מפני מה החמירו בשדה, פארוואס האט מען מחמיר געווען בשדה אז א שדה טאר מען ניטאמאל פארדינגען אין ארץ ישראל? אדער צוויי חומרות, סיי אפילו השכרה פארדינגען אז מ’האט נישט קיין מעשרות, און סיי מכירה פארקויפט מען אין סוריא, פארקויפט מען בתים און פארקויפט נישט שדות. די צוויי חילוקים זענען פאר ביידע, אז די חומרות זענען דאך סיי אין ארץ ישראל…
Speaker 2:
יא, שטימט.
Speaker 1:
ניין, די נפקא מינה איז אזוי, ווייל א שדה האט צוויי איסורים. איינס, מפקיען מן המעשרות, ווען דו פארדינגסט א שדה גייט זיך דער גוי דארטן פלאנצן און ער גייט נישט געבן מעשרות, ביסטו מפקיע א קרקע פון ארץ ישראל פון מעשרות. די צווייטע איסור איז, לא תתן להם חניה בקרקע, דו זאלסט זיי געבן א פלאץ אויף די קרקע. ממילא…
Speaker 2:
וואס טייטש חניה?
Speaker 1:
חניה מיינט וואוינען.
Speaker 2:
חניה טייטשט וואוינען?
Speaker 1:
“ויסעו ויחנו”, יא.
Speaker 2:
נו, חניה, ויחנו מיינט רוען, עפעס אזוי. וואס איז די… ס’איז אן אינטערעסאנטע ניין?
Speaker 1:
סתם ווייל די בלוזשובער שטייט לשון חנינה, רחמנות האבן. חז”ל האבן אריינגעלערנט אין דעם נאך א פשט, “לא תתן להם חן”. מ’האט שוין געזען “לא תתן להם חן”, אזוי ווי…
Speaker 2:
ניין, דאס איז א נייע איסור, צו זיין “לא תתן להם חן”.
Speaker 1:
פון די “לא תחנם” לערנט מען ארויס דריי זאכן. האלט, איך ווייס נאך נישט די צווייטע זאך. ביז ווייל ווייס איך די צווייטע זאך. איך זאג נאר אז חניה, איך טראכט נאר צו ס’מיינט אזוי ווי חניה מיינט עפעס אזוי ווי א… צו ס’ברענגט עפעס ארויס אז ס’איז עפעס אזוי ווי א… איך ווייס נישט, ער באקומט עפעס אזוי ווי עפעס א בעלות, אדער עפעס א… אדער פארקערט, אז אפילו ער רוט נאר, אדער ס’איז סתם ווייל די לשון איז אזוי. איך ווייס נישט.
Speaker 2:
וואס מיינט… דער רמב”ם זאגט “לא תתן להם חניה”. אקעי, און וואס איז שלעכט מיט דעם?
Speaker 1:
ווייל ס’שטייט אין פסוק, איך הער.
Speaker 2:
אקעי, אבער וואס מיינט עס?
Speaker 1:
ער גייט שוין זאגן וואס מ’טייטשט אריין אין די פסוק.
Speaker 2:
יא, איך פארשטיי, אבער… אה, ער גייט זען אין סוף אז חניה מיינט אזוי ווי אז דעמאלטס וואוינט ער דארט, דעמאלטס זיצט ער אין פלאץ. אקעי, אזוי גוט. אז ער זאל זיין במנוחה, ער זאל נישט… ער זאל נישט… א גוי זאל נישט דא אין ארץ ישראל אדער אין סוריא, ער זאל נישט האבן קיין… וויאזוי זאגט מען אויף אידיש? קיין רואיגקייט, קיין ישוב, עפעס אזוי. נחלה, איך ווייס נישט.
מכירה בחוץ לארץ
Speaker 1:
מותר להם למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ, זאגט דער רמב”ם. אבער אין חוץ לארץ מעג מען יא פארקויפן בתים ושדות פאר עובדי עבודה זרה. אפילו שדות, רייט? בתים ושדות. שדות זיכער, ווייל אין שדות האבן זיי קיין… ווייל דארטן איז נישט קיין חלק באטלין עס צו דעם. אבער נאר אין אונזערע צייטן, די איסור פון “לא תחנם” בקרקע מיינט אין אונזער קרקע, קרקע ארץ ישראל. אקעי.
השכרת בתים – לא לבית דירה
Speaker 1:
זאגט דער רמב”ם ווייטער, אבל מקום שמותר להשכיר, אפילו דארטן וואו מען זאגט מ’מעג משכיר זיין, אזוי ווי מיר האבן פריער געזאגט אז אין ארץ ישראל מעג מען משכיר זיין, אין חוץ לארץ מעג מען משכיר זיין, איז לא לבית דירה התירו, אבער נאר מ’האט געווען אן אנדערע סארט בית, נישט אבער וואו ער וואוינט פאר א דירה.
לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, ווייל ווען דו פארדינגסט אים, ס’בלייבט נאך די הויז פון די משכיר, און ווען ער גייט ארייננעמען עבודה זרה איז ער עובר אויף לא תביא תועבה אל ביתך, ער גייט אריין ברענגען א תועבה אין די בית פון די איד.
אבער דאס וואס שטייט אז מ’מעג יא משכיר זיין, משכירין להם בתים לעשותן אוצר, מ’מעג משכיר זיין א בתים פאר אזעלכע מיני תשמישים וואו דער גוי פירט זיך נישט אריינצוברענגען עבודה זרה. ס’הייסט, מ’מעג אים פארדינגען א בית צו מאכן דארטן אן אוצר צו וואטעווער, אפיסעס אדער וואטעווער זאכן וואס זיי טוען דארטן וואס זיי ברענגען נישט אריין עבודה זרה.
פירות מחובר לקרקע
Speaker 1:
ווייטער, ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכיוצא בהן מחובר לקרקע, מ’טאר נישט פארקויפן א שטח, ס’הייסט אפילו מ’פארקויפט נישט די קרקע אליינס, מ’פארקויפט נאר די פירות און תבואה וואס זענען נאך מחובר לקרקע, פאר די זעלבע סיבה ווייל דו ביסט מפקיע פון מעשר.
אבל לוקחים משנקצץ, אבער איינמאל מ’האט שוין אראפגעשניטן די פירות, דעמאלטס מעג מען פארקויפן די אראפגעשניטענע פירות. או מוכר לו על מנת לקוץ ולקצור, נישט נאר ווען ס’איז שוין אראפגעשניטן, נאר אפילו מ’מעג אפילו פארקויפן א באנטש פון פירות וואס איז נאך נישט אראפגעשניטן אויב ער פארקויפט עס על מנת וואס ער גייט עס שוין אראפשניידן.
דאס הייסט, מ’טאר נישט פארקויפן א שטח מחובר וואס דער גוי גייט ניצן, ווייל דעמאלטס ביסטו מפקיר תרומות ומעשרות. אבער דאס וואס שטייט שוין אראפצושניידן און ער גייט עס שוין נאר אראפשניידן און דאס אליין ניצן, מעג מען יא.
Speaker 2:
וואס טוט זיך מיט די פירות וואס איז יעצט גרייט, וואס איז מיט יענע מיט מעשרות?
Speaker 1:
איך ווייס נישט וואס האט מיט מעשרות, אבער דער רמב”ם האט אזוי געזאגט קלאר. פריער האט ער געזאגט ניין, וועגן דעם איז דאס מער חמור בסעודה, ווייל ס’איז דא ביידע. אבער דא איז נישט די נושא. ער האט נישט געזאגט אז מ’טאר נישט פארקויפן קיין פרוכט פאר א גוי. איך מיין, דאס איז נישט די נושא. ווען מעשר איז מחייב בשעת גמר מלאכה, ס’האט נישט קיין שייכות צו טון מיט דעם. א גוי גייט נישט געבן קיין מעשר אין עני צייט.
Speaker 2:
Right.
Speaker 1:
די פוינט איז אז חיבור לקרקע הייסט אזוי ווי…
מחובר לקרקע – פארקויפן פירות וואס זענען נאך מחובר
Speaker 1: אבער דאס איז וואס שטייט שוין ארויסצושניידן, ער גייט נאר ארויסשניידן און דאס אליין נוצן, לייגן אין מיל. וואס טוט זיך מיט די פירות וואס איז יעצט גרייט? וואס איז מיט יענע מעשרות? איך ווייס נישט וואס עס האט מיט מעשר.
Speaker 2: אדרבה, ער האט אזוי געזאגט, קלאר. פריער האט ער געזאגט, ניין, ער האט געזאגט אז וועגן דעם איז דאס מער חמור בסעודה, ווייל עס טוט ביידע. אבער דאס איז נישט די נושא. ער האט נישט געזאגט אז מען טאר נישט פארקויפן קיין פרוכט פאר א גוי, איך מיין דאס איז נישט די נושא. ווען מעשרות איז מחייב בשעת גמר מלאכה, איז נישט דא קיין שייכות צו דעם. א גוי גייט נישט געבן קיין מעשר אין עני צייט. דער פוינט איז אז מחובר לקרקע הייסט אז דו פארקויפסט אים קרקע, און דו רעדסט אז דו פארקויפסט אים נאר פאר די פירות.
רייט, פארקויפן פירות מעג מען פארקויפן, ס’איז ממילא פטור. אויך געשניטענע, אפילו ווען ס’איז שוין גרייט אויך, על מנת לקוץ מעג מען, אבער ווען ס’איז נאך מחובר לקרקע הייסט אז דו פארקויפסט קרקע, און די הלכה איז אז מען פארקויפט נישט קרקע אין ארץ ישראל.
דיסקוסיע: “לא תביא תועבה אל ביתך” – צו דאס גילט אויך אין חוץ לארץ?
Speaker 1: דאס וואס דו האסט געזאגט אז מען טאר נישט פארקויפן א בית דירה, איז נוגע אויך אין ארץ ישראל און אויך אין חוץ לארץ, “יובא את תועבת ה’ אל ביתך”.
Speaker 2: ניין, נישט. זיי האבן נישט געלערנט. “מותר למכור להם בתים ושדות בחוץ לארץ”. דער ציבור לאזט ער, אבער ער וועט מיטברענגען עבודה זרה. ניין, להשכיר. ווען ער זאגט מותר להשכיר, אבער “מקום שמותר למכור אפילו…” ניין, להשכיר זאגט ער, ער זאגט אז אפילו “מותר למכור אפילו”. ניין, למכור איז נישטא קיין פראבלעם מיט “ולא תביא תועבה אל ביתך”, נאר ביי פארדינגען. איך ווייס נישט אויב דו ביסט גערעכט. ס’שטייט נישט א ליסט, ס’שטייט נישט ווייל ס’איז אין ביתך, ס’איז אין דיין הויז, און אין חוץ לארץ איז נישט דיין הויז.
Speaker 1: איך ווייס נישט, וואס הייסט “ביתך”? דיין הויז. די הלכה אז מען טאר נישט פארדינגען, אזוי זאגסטו, אזוי שטייט אין רמב”ם, אזוי שטייט נישט פארדינגען ווייל ער גייט אריינברענגען…
Speaker 2: דאס איז וואס איך זאג דיר, אז ווען מ’ווייסט נישט פארזיכער אז דער גוי האט אריינגעברענגט עבודה זרה אדער רבני כפנים, רוב גוים ברענגען נישט אריין קיין עבודה זרה אינדערהיים. אפשר דער רמב”ם גייט לשיטתו אז א צלם אדער די נאצישע סימבאלס איז לאו דוקא עבודה זרה. איך ווייס נישט פונקטליך, מיר לערנען נישט יעצט רמב”ם, אבער איך זאג דיר נאר אז דער רמב”ם זאגט אז אפשר איז דאס ווייל ס’איז נאר מותר אין חוץ לארץ, אפשר איז דאס אנדערש, איך ווייס נישט.
אפשר איז דאס אויך נאר ווייל ס’איז אין חוץ לארץ איז עס מותר, איך ווייס נישט, מ’דארף לערנען און מ’דארף קוקן דארט. דאס איז וואס דו זאגסט מיר, ווייל איך בין נישט זיכער אז ס’איז… יעצט זאגסטו, דו באשאפסט א נייע תורה אז “ביתך” מיינט אין ארץ ישראל. איך זע נישט פון וואו דו נעמסט עס. לטובת הענין, “ביתך” מיינט אין דיין הויז, און דיין הויז איז דיין הויז וואס דו האסט געקויפט. איך הער וואס דו זאגסט, אבער דער רמב”ם שטייט נישט אזוי.
טעם האיסור: “לא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע”
Speaker 2: זייער גוט. “בסוד האיסור,” זאגט דער רמב”ם ווייטער, “ומה טעם אין מוכרין להם? וואס איז די פשט פון די הלכה וואס איך האב יעצט געזאגט אז מ’טאר נישט פארקויפן א הויז אין ארץ ישראל פאר גוים? שנאמר ‘ולא תחנם’, לא תתן להם חניה בקרקע.” ס’איז דא נישט געגעבן חניה אין דיין קרקע, אין דיין קרקע וואס באלאנגט פאר אידן אין ארץ ישראל.
אה, זאגט דער רמב”ם, זייער גוט. אה, מוז זיין אז פון דא האט דער רמב”ם פארשטאנען אז דאס “לא תחנם” גייט ארויף אויף ארץ ישראל. “שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא.” זיי זענען נאר זיצן ישיבת עראי, ס’איז נאר צייטווייליג, פאר דינגען, און זיי זענען נישט זיצן באקוועם. זיי זאלן נישט האבן א חניה, אזויווי ר’ יצחק האט געזאגט, מיינט א זייער באקוועמע געזיצעכץ, א פערמאנענט זיצן. אבער ווי לאנג מ’גייט נישט געבן אויף זיי אין ישיבת עראי, דאס איז דער “לא תחנם” מקפיד, ער זאל נישט זיין צו באקוועם אין דיין שטח.
זאגט ער, דאס אליין האט אויך מיט ארץ ישראל. אין ארץ ישראל ווילן מיר אז די גוים זאלן האבן א ישיבת קבע, אין ארץ ישראל איז די אידן וואוינען ישיבת קבע, אבער די גוים זענען נאר ישיבת עראי. ס’איז אינטערעסאנט אז די סייד דא, כאילו ער הייבט אן מיט די גאנצע הלכה “אין מוכרין”, און נאכדעם קומט ער מיט “פנימיות”, פנימיות. ס’איז נישט אז דאס איז ממש די איסור. ס’קען זיין אז דער רמב”ם האט געהאלטן אז “לא תחנם” אין די פשוט’ע מן התורה, מ’דארף טשעקן אין ספר המצוות, קען זיין אז דער רמב”ם האט געהאלטן אז “לא תחנם” בעיקר פשט מיינט טאקע נישט רחמנות האבן, מ’האט גערעדט פריער איבער’ן מצב מלחמה. און דאס האט מען ארויסגעלערנט צוויי זאכן, מ’זאל זיי נישט געבן א דירה און מ’זאל זיי נישט געבן חן, איז א דרש.
יא, ער ברענגט דא. ער ברענגט דא די פסוק, די ספר המצוות, ער האט א כלל אז ס’קען זיין מער ווי איין לאו אין א מצוה וואס ביידע זענען דאורייתא’ס. און זיי האבן געלערנט “לא תשבעו בשמי לשקר”, דו וועסט באלד זען מיינע הערות.
ספר המצוות – “לא תחנם”, “לא יאשבו בארצך”, און “לא תביא תועבה אל ביתך”
Speaker 2: און ער ברענגט דא פארקערט, ער הייבט אן מיט די נושא פון “לא תשכון עבודה זרה בארצך”, גלייך צו לערנען פון זייערע כפירות. ער זאגט דאס, די ריזן פארוואס גייט מען בכלל נישט ישיבה’ס, ער פרעגט פארוואס גייט מען אמאל, עס גייט זיך לערנען פון דעם, לויט דעם לכאורה דארף זיין א חובת הלבבות, פאר די וואס זיך אסיפה תפילה צו מסתכל זיין ביי גוי חס ושלום. אדרבה, אממ… ווייס איך נישט. עס קען אבער זיין א חובת הלבבות אין אן אנדערע פלאץ, מען זאל זיך נישט געוואוינען צו קופות. ס’איז די אלע זאכן איז ווען מ’קען, ווען מ’קען נישט קען מען דאך נישט.
אבער “לא תביא תועבה אל ביתך” איז נאך אן עקסטערע איסור וואס דו האסט פארן שפיטאל אריינברענגען. ווייס איך נישט, איך קען אויך אריינלערנען. ער האט אויסגערעכנט “לא תביא תועבה אל ביתך” אלס איינע פון די לאווין וואס שטייט אין אנפאנג פון די מסכת עבודה זרה? איך ווייס נישט. איך ווייס נישט. איך ווייס נישט. מ’קען טשעקן.
אה, “לא תלך” – איך ווייס נישט וויפיל מ’קען מדייק זיין פון דעם וועלכע זאך איז א מצוה, וועלכע נישט. זעסט אז עט סאם פוינט… נאט שור, איך פארשטיי נישט אלעמאל דארף זיין אן איסור אין די מסכת. יא, די צוויי הלכות, יא.
ל”ג, “לא תכרות להם ברית”. אה, דאס איז נאך אן איסור. “לא יאשבו בארצך”? גייען מיר זען באלד. “לא יאשבו בארצך”. איך גיי אויספירן. אבער “לא יאשבו בארצך” איז נאך א פסוק, אבער ס’איז אויך די זעלבע “לא תחנם”. ער ברענגט נישט “לא תביא תועבה אל ביתך”. ס’קען זיין דער רמב”ם האט געהאלטן אז “לא תביא תועבה אל ביתך” דאס אז א גוי ברענגט עס אריין ווען ער דינגט פון דיר איז אויך נישט קיין דאורייתא. “לא תביא תועבה אל ביתך” מיינט אז דו זאלסט נישט אריינברענגען עבודה זרה, איז נאר אן איסור אויף עבודה זרה. נאר איך פרעג אזוי, אז די לא יחיו ברצונך איז שפעטער. וואס דער רמב”ם זאגט אז ווען ס’איז יד ישראל תקיפה איז די כלל נישט שייך קיין גוי.
Speaker 1: אה, ס’איז נישט לא תחנם, לא תחנם רעדט זיך אפילו אן דעם. רייט, ס’איז אן אנדערע איסור. אקעי. אבער ס’איז די סארט, ס’זעט אויס אז לא תביא תועבה אל ביתך איז נישט ממש א קלארע לאו, ווייל ס’זעט אויס אז ס’איז א חידוש צו זאגן אז לא תביא תועבה אל ביתך מיינט ווען איינער וואס רענט פון דיר. יא, מ’דארף וויסן די כלל, בכלל דארף מען וויסן די כלל צו דאס וואס א זאך איז נישט אין די ליסט פון לאוין, צו ס’מיינט אז ס’איז נישט מדאורייתא, אדער ס’קען זיין א דין אין דאורייתא. ס’איז נאט קליר.
Speaker 2: אויך די תורי, תורי מיינט רבנן, א תורי? וואס איז די תורי? די תורה האט דאס מתיר געווען. פארוואס דארפסטו די ווארט “תורי”? דאס איז וואס ס’שטייט. אבער בשורי מעג מען יא זאגן פון דאורייתא. אבער רבי, איך פרעג אויף די סימנים. דו האסט קלאר פריער געזאגט. ס’איז נישט אינטערעסאנט.
די גאנצע זאך איז מדרבנן. איך מיין, די גאנצע לא תחנם איז אפשר מדרבנן, ווייל ס’איז געווען שוין ביי די חידוש, רעדט זיך פון יד ישראל תקיפה, אז ס’איז געווען דא די מלכות ישראל. ס’איז דאך זעט ווי ער רעכנט איר אויס אין ספר המצוות יא מדאורייתא. יא, ער האט דאס געברענגט, ער ברענגט ביידע, רחמנות האבן. ער ברענגט ביידע, ער ברענגט אויך לא תחנם. דאס איז די נעקסטע תירוץ, דאן קען מען זאגן אז ס’איז פון יד ישראל תקיפה, וואס מ’לאזט אפילו נישט א ישוב אריין. דאס איז בשעת… יא, לאמיר אויספירן די פרק און מ’וועט קענען רעדן מיט דעם קלארער ווייטער.
הלכה ו’ – “לא תחנם” = לא תתן להם חן / אסור לספר בשבחן
Speaker 2: זאגט דער רמב”ם, הגהה, נאך א איסור וואס איז דא אונטער די ווארט לא תחנם. ס’איז דא זאלסטו שוין צוויי פשטים. לא תחנם, טארסט נישט רחמנות האבן אויף זיי בשעת מלחמה, נאר זיי גיין עד הסוף ביז זיי וועלן פארלאזן די עבודה זרה אדער הרג’ענען. צווייטנס, לא תחנם, זאלסט זיי נישט געבן א דירת קבע אין ארץ ישראל אדער וואו א איד האט א כח. אין ארץ ישראל בעיסיקלי, נאר ארץ ישראל. ווייל אין סוריא איז נאר וועגן מעשרות לכאורה. פיל אידן וואוינען דארט. ס’איז בכלל נישט דא די ענין. אדער וויאזוי קען זיין לא תביא תועבה? אבער דאס איז לא תחנם איז לכאורה נאר א דין פון ארץ ישראל.
ווייטער, זאגט דער רמב”ם נאך עפעס וואס קומט ארויס פון לא תחנם. זאגט דער רמב”ם אזוי, “וכן אסור לספר בשבחן של עובדי עבודה זרה, מ’טאר נישט מסביר זיין די שבח פון עובדי עבודה זרה, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו, אפילו נאר זאגן ווי שיין איז דער עובד עבודה זרה. קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם,” ווייל זיין צורה האט נישט מיט זיין דינען עבודה זרה. זיין מעשים, אדער זיין דיבור מיט הבריות, האט נאך יא צוטון אביסל מיט וואס ער גלייבט אין און וואס ער איז עס אויס אין. פארדעם איז א קל וחומר. מעיבי. נאר, אבער אפשר צורתא איז פשוט. פשוט, אז עס איז נישט קיין שום מעלה פון דער מענטש. דער אייבערשטער האט געמאכט א שיינע זאך. אבער איך זאגט מער, א מעשה האט ער זיך קאנעקטעד. א מענטש’ס מעשה מואלט צוטון מיט וואס ער גלייבט אין און וואס ער וואלט אין וואלט אין וואלט אין אז עס איז א חילול ה’ אזא. איז ווי איך קעהער. יא, שוין עמר, ולא תחנם. זאגט דער רמב״ר, וואס טייטשט עס איז א חנה? ליהו למחין בעינעך. איינס ציינדער, איך דענק, אבער לא תחילים זיין חיים. עס טארט אז לא תחילים חיים מיינסט עס נישט ארויסברענגען. און דער רמב״ר זאגט, ניטערמאל זאלסטו זען חיים? איך זאגט דער רמב״ר, איך דארף זאגן אז מען זאלט בכלל נישט זען עפעס פסער אויף זיי. אבער דער איז שוין א דבר המסר ללב, איך לייב נישט דערהי מען וואלט איז געגאנגען אזוי ווייט. אבער מרחיב זיין אויף דעם. לא יולם חיים. אשר חבר, עס קען זיי זיין אז מען מיינט טאקע אן פארציילן. אוי שכבר, דבר מלב״ר, עס מיינט ליב אן פארציילן. איך מיין אז מען מיינט רעדן וועגן… מען מיינט מחבב זיין, יא. נערס, זיי. שאון, סאווען.
טעם האיסור: “שנאמר ‘ולא תחנם’ – לא יהיה להם חן בעיניך”
Speaker 2: פארוואס? פארוואס זאל מען נישט זען חיים. זאגט אים עם השי’ – גורם! דעי חיים איז גורם לד תקו מא זיך צומדיביג זיין מיט אים, ועלולמא דעם וואס אברהם פון אפלערנען פון זיינע שלעכטע מעשים. זייער גוט, זייער שלעכטע מעשים. וואס זיינע גוטע מעשים? עס רעדט וועגן זיינע גוטע מעשים און זיך לערנען פון זיינע שלעכטע מעשים אויך. אבער איך מיין אז עס איז זייער קלאר אז דעי הלכה איז נישט ממש א דרייתא. דאס איז ממש אזוי ווי כמעט עמדריכסטירט דאס, ווואלט איך זעה נישט אז… מיר איינער האט געפרעגט, דער רב אים האט עכעזאגט אז אריסטאל האט געווען כמעט א נבי, און ער איז געווען אויך דער עובד אויף די זרה, וויאזוי גייט עס צוזאמען שוין. עס זעהט מיר אויס אז דאס איז אזוי. אבער דער רב איז עס קלאר, ווי איש א גורם נדבי קומען, אבער אויפן וואס עס איז נישט גורם נדבי קומען, ער ברענגט דאך די קרית המשל איז דאך. דער רב האבן האבן געהאלטן אז עס איז געווען אויב דער עובד די זרה אויף אריסטאל. דער פאקט איז אזוי געווען. וועלכע עובד זרה האט ער געגלייבט אין? זאת! אה, עמ’ס טאר נישט זאגן דער נאמען. עס איז א דינא, וואס עובד זרה וועט דער צוג, וואס איז… אויבאן! עובד זרה וואס דער פסוק רעדט, דער רב האט געוויסט און דער רב האט עווענגט דעם אין זיין ספר. דער עובד זרה וואס דער פסוק רעדט וועגט דעם, האט אריסטאל געדינט. וואס איז דער שאלה בכלל? צו די גלייבט דערין? אקעי, נישט אן אנדערע שאלה. איך וויל איך פרעגן א פערדע אהיינערצו איז מודה בוי. אבער עס איז וויכער אז פרשטות טאן מיר נישט. איך מיין אז דאס איז מער אזוי ווי א הנהגי תובת, אפילו נישט אזוי ווי די לשון הרמב”ם, “לסכל עם חנווני וקרקס”, מער… אויף אן אופן וואס איז גורם לדבר עבירה.
הלכה י’ (המשך) – מתנת חינם לעובד עבודה זרה vs. גר תושב
Speaker 1:
דער עבודה זרה וואס דער פסוק רעדט פון, דער רמב”ם רעדט פון אים אין זיין ספר, דער עבודה זרה וואס דער פסוק רעדט וועגן האט אריסטו געדינט. וואס איז די שאלה בכלל? צו דו גלייבסט דערין? אקעי, דאס איז אן אנדערע שאלה, בין איך דיר פרעגן אפשר דיין ענין צו דו ביסט מודה בו. אבער עס איז זיכער אז פשטות טאר מען נישט.
איך מיין אז דאס איז מער אזוי א הנהגה טובה, אפילו נישט אזוי ווי די “לא תתן להם חניה בקרקע”. עס איז מער אויף אן אופן וואס איז גורם דביקות, אויב דו ווייסט אז ס’איז נישט גורם, אדער אויב דו ווייסט אז ס’איז יא גורם אנדערע זאכן. ער ברענגט אז דער כסף משנה זאגט אז מען מעג זאגן “מה רבו מעשיך ה’”, דער אייבערשטער האט געמאכט אזא שיינעם יונג. דאנקען דעם אייבערשטען מעג מען יא, נישט רעדן שוואך פון די גוים. יא, איי דאונט נאו. און אויף א שוואכע מעשה קען מען נאך זאגן “מה רבו מעשיך ה’”, אז דיינע מענטשן טוען דאך גוטע זאכן? ווייס איך נישט.
קיצור, איך מיין אז ווען דער רמב”ם ברענגט דאס אן, וויל ער זאגן אז די הלכה איז נוגע באופן דא, ער זאגט עס פאר קליינע קינדער. עס זעט אויס ווי ער האלט אז די פשוט’ע פשטים פון “לא תחנם” איז דרבנן’ס. איך האב נאך א ראיה פון די נעקסטע שטיקל.
זאגט דער רמב”ם, וואס איז די הלכה פון מתנת חינם? מ’טאר נישט געבן פאר אן עובד עבודה זרה מתנת חינם. “אבל נותנין לגר תושב”, פאר א גר תושב זאל מען יא געבן אדער מעג מען געבן מתנת חינם, “שנאמר”… ניין, זאל מען. מיר האבן געלערנט אז ס’איז צו וועלן לעבן. זאל מען, במקום ווען ער קומט אריין, ווען ער איז הונגעריג און דו האסט עקסטערע, וואטעווער. “שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה”, מ’רעדט פון נבילה, זאל מען געבן פאר די גר, “או מכור לנכרי”, אדער פארקויפן פאר א גוי. זעט מען, פאר א גוי זאל מען נאר געבן במכירה ולא בנתינה.
ראיה אז “לא תחנם” איז דרבנן
סאו אויב וואלט “לא תחנם” געווען א קלארע לאו, וואלט דער רמב”ם נישט געברענגט די דרשה פון “לגר אשר בשעריך תתננה”. ס’זעט אויס אז דער רמב”ם האט געהאלטן אז ס’איז נאר א דרבנן, און ס’איז דא נאך אן אסמכתא אין א פסוק. שטימט? ווען דער רמב”ם וואלט געהאלטן אז “לא תחנם” איז אן איסור גמור, א לאו, וואלט ער נישט געברענגט די פסוק “או מכור לנכרי”. פאר וואס? פיין, די פסוק לעבט פאר זיך אליין. נאר ער זעט אויס אז ער האט געהאלטן אז ס’איז נאר א דרבנן, און ער ברענגט נאך א דרשה וואו מ’זעט א זאך וואס איז מרומז אין די פסוק. אז וואס? אז פאר א גוי זאל מען נישט געבן א מתנה נאר במכירה. רייט. ווייל דאס איז דאך זיכער נישט קיין לאו, דאס איז דאך נאר א דין וואס די תורה זאגט ביי נבילה, די געבן פאר א גוי במתנה. מ’טאר נישט געבן… אפשר איז דא אן ענין… “או מכור לנכרי”. ניין, עס איז א דרשה. איך זאג אז מתנות חינם האבן זיי דערהיים געהאט, אלעס לא תחנם איז נאר א דרשה.
אבער אזוי ווי “מכור לנכרי”, נישט קיין סתם צוויי פסוקים וואס זאגן די זעלבע איידיע.
Speaker 2:
וואס איז דער פוינט?
Speaker 1:
ס’איז נישט קיין מצות עשה מ’זאל געבן פאר א גר און א מצות לא תעשה, אדער א מצות עשה מ’זאל פארקויפן פאר א נכרי.
די תורה זאגט וואס מ’מעג יא טון מיט נבילה.
די תורה זאגט וואס מ’קען יא טון מיט נבילה, מ’קען טון זאכן וואס מ’טוט מיט זאכן וואס א מענטש דארף אוועקווארפן.
וואס טוט מען?
געבן פאר איינעם וואס מ’מעג אים געבן מתנות, אדער פארקויפן פאר איינעם וואס מ’געט נישט קיין מתנות, אבער ס’איז נישט קיין איסור דאורייתא.
אויב וואלט “לא תחנם” שוין געווען א לאו, וואלט ער לכאורה נישט געדארפט ברענגען דעם פסוק.
זאגט מיר דא זעט אויס אז ביידע זאלן זיין חיוב דרבנן.
Speaker 2:
איך פארשטיי נישט דיין דיוק, ווייל דער פסוק לערנט מיר דעם צווייטן צד, אז א גר תושב איז מען יא מצווה להחיות, אדער מ’מעג יא אים געבן א מתנת חינם.
דאס לערנט מיר נישט פון דעם פסוק פון “לא תחנם”.
Speaker 1:
אויף א גר תושב האבן מיר דאך געהאט אן אנדערע פסוק, “וחי אחיך עמך”, יא, אדער “וחי גר ותושב וחי עמך”.
Speaker 2:
יא, אמת, אבער מ’ווייסט שוין.
Speaker 1:
איך האלט אז ביידע זענען נישט ממש קיין גמור’ע דאורייתא’ס.
צוויי פסוקים מאכן נישט ווייניגער דאורייתא, צוויי פסוקים מאכן מער דאורייתא.
ס’איז נישט פונקטליך.
Speaker 2:
אקעי.
הלכה י”א – מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום
Speaker 1:
סא די רמב”ם פסק’נט הלכה.
יעצט לערנט מען, אה, ס’איז דא א קופה של צדקה.
איך ווייס נישט פונקטליך פון וואס ער רעדט.
מפרנסים, יא.
ס’איז דא א קופה של צדקה.
“מפרנסים עניי”…
דארט שטייט אין ווען מ’געט צדקה, ס’שטייט אין הלכות צדקה.
ער ברענגט עס יעצט דא אויך, ער גייט עס זאגן נאכאמאל נאכאמאל.
איך זאג, אבער אין די גמרא אדער אין די משנה איז עס א חלק פון הלכות צדקה.
אז ווען ס’איז דא א קופה של צדקה וואס טיילט פאר אלע ארימע מענטשן, איז “מפרנסים עניי הגוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום”.
די גוים מיינט דא עובדי עבודה זרה, רייט?
Speaker 2:
לכאורה יא.
Speaker 1:
ווייל די גר תושב האט מען געזאגט אז מ’זאל נישט, מ’טאר נישט געבן קיין מתנת חינם, דאס איז סתם אזוי.
אבער אויב איז דא א גוי עני, טאר מען אים יא געבן מפני דרכי שלום.
ס’איז זייער אינטערעסאנט.
Speaker 2:
אזוי סאונדט עס.
Speaker 1:
ס’איז אינטערעסאנט.
א עובד עבודה זרה, די וואס מיר זענען נישט מעלה פון זיין באר, אבער ווען מ’טיילט אויס די צדקה פאר אלע גוים און פאר אלע מענטשן פון די שטאט, גיבט מען פאר אים אויך.
און איך מיין דאס איז מיר פריער געשטאנען, מען טאר נישט געבן פאר א גוי, מען טאר נישט מרפא זיין נאר מיט געלט. אן א גוי מעג מען אויך מרפא זיין פאר די זעלבע דרכי שלום. זעט מען מער אויס אז דא קומט אריין א נייע הלכה. די אלע זאכן זענען געווען ווען ס’איז נישט דא קיין פראבלעם פון דרכי שלום, ווען מ’איז אין ארץ ישראל אדער אזעלכע סארט זאכן. אבער איינמאל ס’איז דא אן ענין פון דרכי שלום, ווען מ’זאל האבן מורא פון איבה… ניין, דרכי שלום איז נישט די זעלבע זאך פון איבה.
דרכי שלום vs. איבה
דרכי שלום איז א פאזיטיווע מצוה. דרכי שלום איז א מצוה, דרכי שלום איז א גאר גרויסע זאך. דרכי שלום מיינט נישט, דו זאלסט נישט טראכטן, מענטשן מיינען אז דרכי שלום איז עפעס א קלייניגקייט. דרכי שלום איז, דאס קומט פון מסכת גיטין, דארט איז דא א גאנצע ליסט פון תיקון העולם פון דרכי שלום. די ריזן פארוואס מען געבט א כהן די ערשטע עליה, דאס איז נאר משום דרכי שלום.
יא, דאס איז אמת אז דרכי שלום איז אויך אן ענין פון איבה, אבער דא לערנט ער אז דרכי שלום מיינט פאזיטיוו, כדי ס’זאל זיין שלום בעולם. אזוי לערנט דער רמב”ם. איבה האבן מיר פריער געלערנט. איבה איז א גרעסערע זאך, איבה איז אפילו זאכן וואס מ’טאר נישט טון מ’טוט מען משום איבה. איך ווייס נישט, ס’איז אן אינטערעסאנטע זאך.
נאך א זאך, ועניים. אבער ס’איז אינטערעסאנט די תנאי פון “עם עניי ישראל”. אויב מ’געבט שוין אן עני ישראל, דארף מען נישט געבן פאר קיין גוים. מ’דארף נאר געבן פאר די עניי ישראל. אבער ניין, פאר עניי ישראל דארף מען זיכער געבן, און אויך פאר עניי נכרים איז אויך דא דרכי שלום. שלום איז נישט נאר מיט גוים, מיט אידן דארף מען אויך זיין בשלום. אויסער אויב שלום מיינט מורא פון מלחמה, אבער אויב שלום מיינט אז ס’זאל זיין א גוטע אטמאספערע אין די לופט… יא, דאס איז נאר ווען נישט פתח נישט. ניין, אבער יעדער אידישע שטאט האט דאך א קופה של צדקה און א תמחוי, זאל מען אויך געבן פאר די גוים.
לקט שכחה ופאה, שואלין בשלומן
ווייטער, “אם הגוים באים ליטול לקט שכחה ופאה מארץ ישראל, ואין מוחים בידם מפני דרכי שלום”. מ’שיקט זיי נישט אוועק, מפני דרכי שלום. אבער יעצט רעדט ער ווען זיי זענען אליין, דאס איז די פוינט. ניין, מ’איז נישט מוחה, מ’לאזט זיי.
“ושואלין בשלומן”, מ’מעג זיי באגריסן און פרעגן זייער שטאנד, זאגט מען היימיש. “אפילו ביום אידם”, וואס אונז האבן מיר מורא אז ווען מ’וועט זיי וואונטשן וועלן זיי גיין הודאה לאלילים, אבער מפני דרכי שלום מעג מען אלעס. “ואין כופלין להם שלום”, דאס הייסט אז מ’איז נישט מרבה צו פיל, מ’לויפט עס נישט נאך, מ’מוטשעט זיך נישט צו שטארק אז זיי זאלן ווערן דיינע פרענדס. ס’איז יא דא א הגבלה אויף די שלום ביום אידם.
זאגט ער, דאס וואס שואלין בשלומן איז ווען ער וואקט דיר אדורך, “אבל לא יכנס לביתו של נכרי ביום אידו ליתן לו שלום”. אזויווי מ’האט געשמועסט וועגן די…
איך מיין אזוי איז דאס דער סיבה, ווייל ער גייט גיין דאנקען אויף דעם.
“מצאו בשוק”, אויב איינער טרעפט בשוק א גוי ביום אידו, “נותן לו שלום”, אזוי ווי מ’האט געשמועסט אז מ’דארף זיין שואל בשלומו, אבער מ’זאל עס טון “בשפה רפה ובכובד ראש”, נישט צו עקסייטעד. ס’איז א שטיקל סתירה מיט די פריערדיגע זאך, פריער איז געשטאנען “אין שואלין בשלומן”. אבער דא זאגט ער, ס’איז נאר א מחזיר שלום, אזוי ווי בספר רפה. ניין, “נותן לו” זאגט נישט א מחזיר. אבער ער מיינט אז ס’איז אן ענין, אז אפילו וואס ס’איז געשטאנען “אין שואלין בשלומן ביום אידו”, זאל מען עס טון בשפה רפה ובכובד ראש. מ’זאל נישט מאכן צו פיל פאן, צו פיל פרייליך. ס’זאל נישט מיינען, ס’זאל נישט מיינען אז איך בין נאך פרייליך אזוי ווי אום יום טוב אויך. “א גוטן יום טוב”. שואל בשלומו ביום אידו מיינט אז מ’זאגט אים “גוט יום טוב”. ווען איינער טרעפט א גוי אין קריסמעס און ער זאגט אים “העפי קריסמעס”, ס’איז דאך ברוגז.
שואל בשלומו אלעמאל מיינט נישט סתם “שלום עליכם”, נאר וואס ס’מיינט איז א גאנצע… סא, “ליכנס לביתו” מיינט מאכן מיט אים א לחיים לכבוד זיין יום טוב. ס’מיינט נישט סתם אריינגיין אין זיין הויז. יא, אריינגיין אין הויז איז שוין א כבוד, דו קומסט אריין אין יענעם’ס הויז. ניין, ס’מיינט מער אזויווי א יום טוב וויזיט, א חול המועד וויזיט. רייט, רייט, רייט.
Speaker 2:
סא, די רמב”ם, די אלע הלכות וואס מ’האט יעצט געלערנט, איז דאס נאר פון דרכי שלום? לכאורה איז נאר געזאגט געווארן… די הלכות אויך, די פריער געלערנטע דינים אז מ’קען זיי פארדינגען. יא, רייט.
הלכה י”ב – בזמן שיד ישראל תקיפה
Speaker 1:
אייגנטליך, כל זמן שגבורי ישראל בינינו אמת, דארף מען זיך אסאך רעכענען מיט זיי. אבל בזמן שיד הגוים תקיפה, אפילו מ’איז נאר אין ארץ ישראל אבער די גוים האבן די שליטה. “אבל בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו”. אפילו יושב ישיבת עראי, אה, מ’האט דאך פריער געלערנט אז מ’טאר אים נישט געבן פארקויפן א הויז ווייל דאס איז א ישיבת קבע. דאס איז ווען אונז האבן נישט פול פאוער. אבער ווען אידן האבן פאוער אין ארץ ישראל, טאר מען נישט לאזן א גוי אפילו וואוינען ישיבת עראי, “אדער אפילו עובר ממקום למקום לסחורה. לא יעבור בארצנו”, מ’טאר נישט לאזן א גוי דורכגיין ארץ ישראל, “עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח”, ביז ער איז מקבל אויף זיך די שבע מצוות בני נח, “שנאמר לא ישבו בארצך”, זיי זאלן נישט זיצן אין דיין לאנד.
די ישיבה איז, מיינט נישט סתם דירת קבע, נאר די ישיבה בארץ מיינט אפילו לפי שעה. פון וואו ווייסט ער אז די ישיבה מיינט אפילו לפי שעה? ווייל ער האט געהערט אז די שבע מצוות מיינט אפילו לפי שעה.
אזוי ווי דו האסט געזאגט, ער האט מקבל געווען די שבע מצוות, און ער איז נישט מקבל געווען די לבד. אבער די רעיון איז זייער אינטערעסאנט, ס’איז נישטא קיין אינמיטן. ס’איז דא אדער דארפסטו אים מחיה זיין און דארפסט אים געבן און ממש זיך זארגן פאר אים, אדער דארף ער געהארגעט ווערן. ס’איז נישטא קיין אינמיטן. אויב איז ער מקבל עליו די שבע מצוות בני נח, דארף מען אים מחיה זיין און אים געבן. אויב איז ער נישט מקבל, דארף מען גיין ביז…
ניין, די אינטערעסאנטע זאך איז דא אז מ’לאזט נישט אריין א גוי אויסער אויב ער איז א גר תושב. ס’איז נישט נאר א גוי וואס איז נישט אן עובד עבודה זרה מעג קומען. א גר תושב איז דאך א גרעסערע מדריגה. ער איז געווארן א פנימי מיט די אידן.
Speaker 2:
אה, דאס קען זיין. אבער דאס גייען מיר שוין זען אז דאס איז דא א פראבלעם היינטיגע צייטן. אבער איך ווייס נישט, איך האב שבע מצוות בני נח, וויפיל איך געדענק, איז נישט עבודה זרה. איך פארשטיי נישט אזוי גוט די הלכה. וואס מיינט די עובד עבודה זרה?
Speaker 1:
ניין, די הלכה איז, ער גייט נישט אין גילוי עריות. איך האב מיר האט זיך געדאכט אז עבודה זרה פלאס נאך זעקס.
די תורה טאר נישט מאכן ברכת השם, ער טאר נישט עסן אבר מן החי. א חידוש, נישט נאר דאס, מיר זעען אז מ’איז אפילו דא גאר עובד עבודה זרה.
ניין, די אינטערעסאנטע זאך איז דא אז מ’לאזט נישט אריין א גוי אויסער אויב ער איז א גר תושב. ס’איז נישט נאר א גוי וואס איז נישט עובד עבודה זרה מעג קומען, א גר תושב איז דאך א גרעסערע מדריגה. ער איז געווארן א פנימי מיט די אידן.
Speaker 2:
אה, דאס קען זיין. אבער דאס גייען מיר שוין זען אז דאס איז דא א פראבלעם היינטיגע צייטן. אבער איך ווייס נישט, שבע מצוות בני נח, וויפיל איך געדענק, איז נישט עבודה זרה. איך פארשטיי נישט אזוי גוט די הלכה. וואס מיינט עובד עבודה זרה?
דיסקוסיע: שבע מצוות בני נח און עבודה זרה
Speaker 1:
שבע מצוות איז זעקס מער ווי עבודה זרה. עבודה זרה פלאס נאך זעקס. דינים, און אויב נישט, דארף מען אים הרג’ענען.
Speaker 2:
איך מיין אז דו ווילסט צוברענגען אז קבלת שבע מצוות איז מער ווייניגער די זעלבע זאך ווי קבלת לא לעבוד עבודה זרה. אזוי מיין איך.
Speaker 1:
ווי איך האב געזאגט, ס’איז דא נאך זעקס. ס’איז דא נאך זעקס: ברכת השם, מיט גילוי עריות, און ס’איז דא נאך זעקס מאל אזוי סאך. עבודה זרה פלאס נאך זעקס.
Speaker 2:
און די אלע זאכן טאר ער נישט טון, אפילו אויב ער איז עובד עבודה זרה טאר ער נישט טון די זאכן? איך פארשטיי וואס דו זאגסט. ער טוט עס עניוועיס נישט. קיינמאל נישט. ער איז נישט דא אזאך ווי וואוינען מיט אן אשת איש. ער טוט נישט. איך פארשטיי אויך אז ער טוט נישט.
Speaker 1:
און מיר זענען אים יעצט מחייב, מיר זענען אים יעצט מחייב נאך זיבן מצוות בני נח, און אויב ער איז נישט מקבל גייען מיר אים נאכדעם מחייב זיין אין עבודה זרה.
איז א חידוש דא, אז ווען מ’האט די פאוער, נישט נאר מ’וועט נישט הייבן מיט דעם אז ער איז נישט עובד עבודה זרה, נאר מ’פאלדערט פון אים אסאך מער, מ’פאלדערט פון אים אלע שבע מצוות.
חיוב שבע מצוות בני נח כתנאי לישיבה בארץ ישראל
Speaker 1: אידיאלע זאכן טאר ער נישט, אפילו עובד עבודה זרה מאכט נישט קיין קולערע היתר. איך פארשטיי נישט וואס דו זאגסט. ער טאר נישט, פארשטייט זיך. קיינמאל נישט. ס’איז נישט אזא זאך ווי וואוינען מיט אן אשת איש. ער טאר נישט.
Speaker 2: איך פארשטיי אויך אז ער טאר נישט.
Speaker 1: אבער מ’איז אים יעצט מחייב נאך זיבן מצוות. מ’גייט אים מחייב זיין אויב ער איז נישט מקבל גירות נאך זיבן מצוות. ס’איז א חידוש דא אז ווען מ’האט די power, מ’ווערט נישט גרינגער מיט דעם אז ער איז נישט עובד עבודה זרה, ווייל מ’פאדערט פון אים אסאך מער, מ’פאדערט פון אים אלע שבע מצוות, דינים, אבר מן החי, און אזוי ווייטער. ברכת השם…
Speaker 2: יא, דו מאכסט גערעכט, א גאנצע זאך גייט מען ארום אז מ’איז מברך השם. העלאו?
Speaker 1: אבער מ’פאדערט עס פון אים, געוואלד געשריגן. מ’איז אים מחייב אסאך מער ווי נאר נישט עבודה זרה. מ’פאדערט פון אים. איך פארשטיי נישט דא וואס א מענטש טאר מברך זיין.
Speaker 2: אה, ווייסטו? אה, ניין, דו ביסט גערעכט. שבע מצוות מיינט נאר עבודה זרה.
Speaker 1: אה, ס’איז דא נאך זעקס, ווייל ס’מיינט עבודה זרה. ווייל אזוי איז דיר געזאגט. שבע מצוות איז נישט קיין נארמאלע מענטש. מ’גייט אים מקבל זיין גר תושב. מ’גייט אים מקבל זיין גר תושב.
Speaker 2: אה, שרעקעדיגע זאך.
Speaker 1: יא, אבער ס’איז דא מצוות, און אויב איינער איז נישט קיין מענטש, איז ער מחויב זיבן מצוות. זיבן מצוות איז ער מחויב, מ’לערנט אים אויס.
Speaker 2: וואס דו זאגסט, ס’מיינט גארנישט.
Speaker 1: ס’מיינט יא עפעס. מ’גייט מיט אים איבער די זיבן מצוות. אויסער דעם וואס מ’לאזט אים נישט זיין עובד עבודה זרה, איז ער מחויב נאך זעקס מצוות.
חידוש: אבר מן החי כתנאי לכניסה לארץ ישראל
Speaker 1: ס’איז א חידוש אז ווען אידן האבן די יד ישראל תקיפה, איז אדער קומסטו אריין און דו ביסט א ממש א גר תושב, אדער ביסטו א חיי ראוב וואס גייט ארום עסן אבר מן החי? יא, אויב דו עסט אבר מן החי, לאז איך דיר נישט אריין אין ארץ ישראל. ס’איז א חידוש.
Speaker 2: יא, ביי מיר איז עס א חידוש.
Speaker 1: ס’איז א חידוש.
דיון: וואס מיינט “לא יבא בקהל” פראקטיש?
Speaker 2: די חידוש וואס איך פארשטיי נישט איז פונקטליך וואס ס’האט צו טון מיט “לא יבא בקהל”. דאס איז פראקטישע זאכן וואס ער מיינט, אבער ס’שטייט נישט דא פראקטישע זאכן. ס’איז קיין עובד עבודה זרה. “לא יבא בקהל” מיינט נישט ממש אז ער פארט אדורך. ס’מיינט מסתמא…
Speaker 1: אה, ער גייט נישט צוריק צייט. ער פארט פאר א חודש, ער פארט מיט זיין זעקל זאכן וואס ער פארקויפט… ס’איז ער פארקויפט פאר איין טאג, וויאזוי גייט עס פונקטליך? I don’t know.
הלכת הרמב”ם: גר תושב נאר בזמן שהיובל נוהג
Speaker 1: אקעי, און נחום זאגט דער רמב”ם… זאגט דער רמב”ם, די הלכה אז מ’נעמט אן איינעם צו זיין אין ארץ ישראל נאר אויב ער איז א גר תושב, איז נאר נוהג בזמן שהיובל נוהג. ואף על פי שלא בזמן היובל, מ’איז מקבל נאר אלע גרי צדק בלבד. אבער ווען ס’איז נישטא קיין יובל איז מען נישט מקבל אין ארץ ישראל נאר גרי צדק בלבד, נישט קיין גר תושב. אין ארץ ישראל איז דאס נישט קלאר דאס. אין ארץ ישראל, ווייל נאר דארט איז דא א יובל.
פשט #1: שייכות צו קרקע און יובל
Speaker 1: חז”ל זאגן איין טייטש, ווייל ווען ס’איז דא א יובל גייט די פעלדער צוריק ביובל, אדער בשמיטה, דעמאלטס אפילו אויב דו האסט פארקויפט פאר א גר תושב, וויל מען אויך נישט אז ער זאל באקומען יעצט א קרקע לעולם ועד אין ארץ ישראל. אבער דעמאלטס ווען ס’איז דא א יובל, גייט עס עניוועיס צוריקגיין בשמיטה אדער ביובל, דעמאלטס מעג מען. איך ווייס נישט אויב דאס איז די ריכטיגע פשט, אבער דאס איז אפשר א דרשה, און ס’שטייט א פסוק “טוב טוב” מאכט מען אז ס’זאל זיין מיט א יובל.
פשט #2: יובל נוהג אלס אינדיקאטאר פון שליטה
Speaker 1: פאר סאם ריזען, ווען מ’איז נישט מקבל גרים, אדער ווען היינטיגע צייטן איז אפילו ערגער, די תוספות זאגט אז ס’דארף זיין א ליסט א גר תושב, ביז מ’איז, טאר מען נישט וואוינען אין ארץ ישראל אויב בידינו התקיפה, נישט לאזן מ’איז. פון די בימי יהושע איז דאך נישט געווען גילוי כל התורה כולה. אפילו בימי יהושע איז נישט געווען יובל נוהג. די פשט איז אז אדער וואוינסטו בכלל נישט, דו ביסט אפילו נישט עובד במקום המקדש, אדער דארפסטו זיין א גר צדק. גר צדק מיינט איינער וואס איז מקבל אויף זיך כל התורה כולה, יא? ער קען זיין א איד, און ער ווערט א חלק פון די אידן, יא. ס’איז נישט אפילו אינטערעסאנט.
Speaker 2: אקעי, דאס איז די פירוש פון…
Speaker 1: ניין, אבער דאס איז א גוטע פשט. דאס הייסט, ווען ס’איז דא יובל, אפילו ווען ער וואוינט דא, איז די פשט אז ער איז נאר דא פאר א שטיק, איך מיין זיין הויז איז נאר… ער גייט נאר האבן דעם הויז פאר א שטיק צייט. איך ווייס נישט, אפשר איז דאס טאקע אפשר, ווייל ער איז נאר פאר א ישיבת ארעי.
Speaker 2: יא, איך מיין אז ס’איז דא אפשר א טיפערע זאך אין דעם, וואס מ’דארף פארשטיין. איך בין אויך נישט אינגאנצן זיכער אז דאס איז…
קשיא: וואס איז דער גר תושב שולדיג?
Speaker 2: גילוי, וואס איך וויל פרעגן אזא שאלה? איך ווייס נישט אויב ס’מאכט סענס די שאלה, אבער וואס איז דער גר תושב דען שולדיג? לאמיר זאגן, א גוי וואס דו זעסט אז ער איז נישט, אקעי, ווייסט וואס? ער טוט אלע זיינע מצוות, ער טוט זייער אסאך. ער טוט פון אלע זיינע מצוות, די חובות הגוי, ס’איז א חקל. מעג מען וואוינען נעבן מיט אים, רייט? די גאנצע ריזען פארוואס מ’לאזט נישט קיין גוי איז דא “שלא ילמדו ממעשיהם הרעים”. דער איז דאך א וואוילער גוי, ער האט דאך נאר גוטע מעשים? זאגסטו אים, אה, אבער אונז האבן עפעס א קבלה, א גזירה, אז מ’מאכט נישט קיין גר תושב בזמן הזה. וואס איז ער שולדיג?
תירוץ: ס’איז א סיסטעמאטישע גזירה, נישט א שטראף
Speaker 1: ניין, איך האב געזאגט א פשט אזוי.
Speaker 2: וואס מיינט עס?
Speaker 1: ווען אידן האבן א בית דין מיט א סיסטעם, דעמאלטס קענען מיר אונז האלטן אין חשבון. ס’איז דא אונזערע אידן, ס’איז דא גוים וואס וואוינען צווישן אונז וואס האבן אנדערע דינים מיט זיי. אבער ווען אונז האבן נישט די גאנצע כח, די איינציגסטע וועג וויאזוי… דו ווייסט אז ארץ ישראל איז נאר ארץ שלמות.
פשט אזוי ווי תורה ומצוות איז שולט אין ארץ ישראל. ווער איז שולט אין ארץ ישראל? עס איז דאך נישטא קיין שולטן. אז אלע אידן פאלגן די זעלבע תורה, ווייל דו האסט נישט קיין מלכות. ווען דו האסט א מלכות קענסטו זיך ערלויבן אז די מלכות דעקט אז איינער וויל נאכגעבן נישט די זעלבע זאך ווי נישט א מלכות, אבער עפעס א לעוועל פון… עפעס א לעוועל וואס איז…
Speaker 2: יובל נוהג מיינט נישט בית דין, ס’מיינט צו זאגן אז ס’דארף זיין רוב יושביה עליה, ס’איז נאך לעוועלס. אבער דאס איז געווען געטרייט, עפעס אין דער געגנט דארף מען טראכטן, ס’איז עפעס א גרעסערע ישוב, א שטערקערע ישוב.
Speaker 1: אבער גייט צוריק, איך פארשטיי אז דאס האבן א שליטה ווען דארט איז דא תורה ומצוות, ווען דו פאלגסט די שולחן ערוך.
Speaker 2: יא.
Speaker 1: ווען דו פאלגסט די שולחן ערוך, אדער עפעס איז דא מלכות וואס קען ענפארסן זאכן. עפעס די לעוועל פון יובל נוהג איז א שטערקערע לעוועל פון קלארקייט, און אז דו האסט שליטה, דעמאלטס קען, אזוי וואלט איך געמיינט צו טראכטן.
Speaker 2: יא, אבער ס’איז נאך אלץ…
Speaker 1: צוריק צו א שטיקל יום. אקעי, די גאנצע פרק איז זייער כלליות’דיגע זאכן, ס’איז זייער אזוי ווי דירעקשאנס פון וויאזוי מען דארף זיך פירן, אבער ס’איז זייער שווער צו מאכן הלכה למעשה, זיי דארפן וויסן די ריאליטי וכדומה. אקעי, יא.
הלכות עבודה זרה פרק י – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/hb6iapidbehqq9x7u4f6m/DR046.mp4?rlkey=yw08ops6c4kap7wrpp8wzph0a&dl=0
הלכות עבודה זרה פרק י – וידאו
הלכות עבודה זרה פרק י
הלכות עבודה זרה פרק י’ באהאנדלט די דינים פון “לא תכרות להם ברית” און “לא תחנם”. דער רמב”ם לערנט אויס פון “לא תחנם” דריי איסורים: נישט רחמנות האבן אויף עובדי עבודה זרה בשעת מלחמה, נישט געבן זיי חניה בקרקע (פארקויפן/פארדינגען קרקע אין ארץ ישראל), און נישט זאגן זייער שבח. ס’איז דא א חילוק צווישן עובדי עבודה זרה און מינים ואפיקורסים מישראל, און ווען יד ישראל תקיפה טאר מען נישט לאזן קיין גוי אין ארץ ישראל אויסער ער איז מקבל שבע מצוות בני נח און ווערט א גר תושב.