הלכות שבת פרק ה׳ (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
רמב״ם הלכות שבת – פרק ה: הדלקת נר שבת, פתילות ושמנים, גזירת שמא יטה, ותקיעות ערב שבת
—
הלכה א – הגדר של הדלקת נר שבת: חובה
דברי הרמב״ם: “הדלקת נר בשבת אינה רשות… ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירוב חצרות או נטילת ידים לאכילה, אלא חובה.”
פשט: הדלקת נר שבת אינה רשות (אם רוצה כן, אם לא לא), ולא מצוה שאין צריך לרדוף אחריה (כמו עירוב חצרות או נטילת ידים, שהן רק “פתרונות” למצבים ספציפיים), אלא חובה גמורה.
חידושים והסברות:
1. הקשר בסדר הרמב״ם: הרמב״ם עדיין בענין של מלאכות שעושים ערב שבת שפועלות לתוך השבת. אחרי שהייה והטמנה (הכנת אוכל), בא עכשיו הדלקת נר – לא רק שמותר להדליק נר ערב שבת שדולק בשבת (זה כבר למדנו), אלא שחייבים.
2. שלוש קטגוריות מצוות (לפי הלכות ברכות): הרמב״ם בהלכות ברכות מחלק בין שלושה סוגי מצוות: חובה, רשות, ומצוה שאין צריך לרדוף אחריה. הדלקת נר שבת היא בקטגוריה הגבוהה ביותר – חובה.
3. הקשר לפרק ל (הפרק האחרון): בפרק ל מהלכות שבת כותב הרמב״ם שנר שבת הוא חלק מעונג שבת ושלום בית – שם הוא נותן את הטעם למה זו חובה. כאן בפרק ה המיקוד הוא על הדין עצמו – שזו חובה.
—
הלכה א (המשך) – “אחד אנשים ואחד נשים חייבין”
דברי הרמב״ם: “ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת.”
פשט: גם אנשים גם נשים חייבים שבביתם ידלוק נר שבת.
חידושים והסברות:
1. הפשט הפשוט – לא מצוות עשה שהזמן גרמא: הפשט הפשוט למה הרמב״ם מזכיר נשים הוא לומר שאף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כאן הן חייבות.
2. קושיא על הפשט: נשים חייבות בכל מצוות שבת (כי “זכור” ו״שמור” הוקשו זה לזה), כמו שהרמב״ם אומר שנשים חייבות בקידוש. אם הדלקת נר היא ענף מהלכות שבת, למה צריך לומר במיוחד שנשים חייבות?
3. חידוש מעשי: מאוחר יותר אומר הרמב״ם שנשים עושות זאת בדרך כלל (כי הן בבית). אבל החיוב עצמו הוא על כולם – אם בבית אין אישה, האיש צריך להדליק.
—
הלכה א (המשך) – “אפילו אין לו מה יאכל… שואל על הפתחים”
דברי הרמב״ם: “אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר.”
פשט: אפילו עני שאין לו מה לאכול, צריך הוא ללכת לבקש אצל אנשים ולקנות שמן לנר שבת.
חידושים והסברות:
1. נר שבת בלי סעודה: החידוש הוא שאפילו כשאין סעודה, הנר עצמו הוא עונג שבת. זה מראה שנר שבת אינו רק משמש לסעודה, אלא מצוה בפני עצמה.
2. נר קודם לסעודה: בגמרא כתוב שנר שבת קודם לקידוש היום (לא סעודה). החידוש: הוא אינו חייב ללכת לבקש לסעודה באותה רמה כמו לנר. כשיש לו כבר מספיק לנר, אינו צריך ללכת לבקש עוד.
3. “שואל על הפתחים” – ממש לבקש צדקה: “שואל על הפתחים” פירושו לא רק ללוות, אלא ממש לבקש צדקה. לא כל מצוה ש״צריך לרדוף אחריה” דורשת רמה כזו – כאן כן.
4. מקבילות: הלכה כזו (שואל על הפתחים) כתובה גם לגבי ארבע כוסות (פסח) ונר חנוכה – זה מראה חומרא מיוחדת בחיוב זה.
5. פשט נוסף – חיוב על גבאי צדקה: ההלכה היא גם (או בעיקר) חיוב על גבאי הצדקה – שידעו שצריכים לתת לעניים גם כסף לנר, לא רק לאוכל. כמו “אפילו עני שבישראל” בפסח – זה חיוב על הציבור לדאוג. התמחוי מחלק אוכל אבל לא נר – לכן העני צריך ללכת לבקש, או לכן הגבאים צריכים לתת גם נר.
—
הלכה א (המשך) – ברכה על הדלקת נר
דברי הרמב״ם: “חייב לברך קודם הדלקה: אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדין שאר כל הדברים שחייבו בהם דברי סופרים.”
פשט: מברכים לפני ההדלקה, “להדליק נר של שבת”, כמו בכל מצוות דרבנן.
חידושים והסברות:
1. “וצונו” על דרבנן: הרמב״ם כבר הסביר בהלכות ברכות ש״אשר קדשנו במצותיו וצונו” מתאים גם למצוות דרבנן, כי “וצונו” מתייחס לציווי לציית לחכמים (הרמב״ם מביא פסוק, לא “לא תסור” אלא פסוק אחר).
2. חידוש שמברכים: לא על כל דבר שחכמים אומרים יש ברכה (למשל, ביטול איסור, איסורי הנאה – אין ברכה). ההבדל: הדלקת נר שבת היא חובת הגוף, מצוה לדורות, לכן יש עליה ברכה.
—
הלכה – שימוש לאור הנר
דברי הרמב״ם: “מותר להשתמש בנר השבת… אבל דבר שצריך לדקדק בו ביותר, או דבר שהוא קשה לראות וצריך לדקדק בו בראיה, אסור לעשותו לאור הנר.”
פשט: מותר להשתמש באור נר שבת לדברים פשוטים, אבל לא לדברים שדורשים עיון חזק או דיוק בראייה (כמו קריאת אותיות קטנות).
חידושים והסברות:
1. הטעם לאיסור: החשש הוא שכשצריך להתבונן היטב במשהו, יבוא להטות את הפתילה לשמן, או לגעת בנר – שזה איסור מבעיר (הדלקה/הוספת אש) דאורייתא. החשש אינו שיזיז את הנר (שהיה מוקצה), אלא שיגע בנר עצמו – מטה פתילה לשמן.
2. חידוש שמותר להשתמש בנר שבת: לכאורה יש כאן חידוש שמותר להשתמש בנרות שבת. יכול היה להיות שנר שבת הוא כמו נר חנוכה, שאסור להשתמש בו. אבל נר שבת נעשה דווקא לשימוש – רק עם היוצא מן הכלל שאסור לעיין (לקרוא אותיות קטנות) לאור נר שבת. הכלל הוא שמותר להשתמש, והחריג הוא האיסור לעיין.
—
הלכה – זמן הדלקה וחיוב נשים
דברי הרמב״ם: “המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה. ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, מפני שהן מצויות בבתיהן ועוסקות במלאכת הבית. ואף על פי כן, צריך האיש לומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך: הדליקו את הנר.”
פשט: צריך להדליק נר שבת לפני השקיעה. לנשים יש אחריות גדולה יותר במצוה זו כי הן יותר בבית. האיש צריך גם לוודא שמדליקים.
חידושים והסברות:
1. זמן הדלקה – מבעוד יום, לא כמו טבילה: הרמב״ם מדגיש שצריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה, לא כמו טמא שיכול לטבול בין השמשות. הדלקת נר שבת חייבת להיות לפני השקיעה.
2. איך הרמב״ם משלב שתי משניות: הרמב״ם משלב שתי משניות נפרדות: (א) “על שלש מצוות נשים מתות” – שמראה שהדלקת הנר היא מצוה מיוחדת על נשים, לא רק “עניין יפה”; (ב) “שלשה דברים צריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה” – שמטיל אחריות על האיש. הרמב״ם מאחד את שניהם: הוא קובע שהחיוב מוטל על כולם (“אחד אנשים ואחד נשים”), אבל למעשה נשים מתאימות יותר לעשות זאת כי הן “מצויות בבתיהם”. זה לא אומר שהאיש נפטר – יש לו חיוב לפקח שזה נעשה.
3. חיוב האיש – אחריות על מצוותה: תפקיד האיש אינו להדליק בעצמו, אלא לוודא שאשתו עושה את מצוותה. הוא אחראי על מצוותה, לא על הדלקתו שלו.
4. קושיא מעניינת על המבנה: הסדר קצת “מצחיק” – תחילה אומרים שהאישה בבית ומטפלת, היא “מצויה במלאכת הבית” – אבל אז צריך שהאיש יעמוד וישגיח שהיא לא תשכח? היא כבר בבית!
5. אם האיש מטפל בבית: לפי לשון הרמב״ם (“מצויות בבתיהן ועוסקות במלאכת הבית”) אפשר לומר שבבית שבו האיש מטפל במלאכת הבית, הוא ידליק. אבל למעשה המנהג שזו מצוות האישה.
6. “לעזרה” לא פירושו לצעוק: לשון הרמב״ם שהאיש אומר “לאנשי ביתו” מובנת ש״לעזרה” פירושה בנחת – “כדי שתקבל ממנו עצה” – לא לצעוק, אלא לעזור בעצה.
—
הלכה – בין השמשות
דברי הרמב״ם: “משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים, זהו הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, והוא ספק מן היום ספק מן הלילה, ודנים בה להחמיר בכל מקום. העושה מלאכה בין השמשות ערב שבת ומוצאי שבת בשוגג – חייב חטאת. וכוכבים אלו – לא גדולים הנראים ביום, ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה, אלא בינונים. משיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים – הרי זה לילה ודאי.”
פשט: בין השמשות הוא משקיעה עד שרואים שלושה כוכבים בינוניים. זהו זמן ספק שמחמירים לשני הצדדים. מי שעושה מלאכה בשוגג בזמן זה חייב חטאת.
חידושים והסברות:
1. ספק חשיכה לגבי הדלקת נר שבת: אם כבר ספק חשיכה, אסור להדליק נר שבת, אפילו זו מצוה – כי הדלקת הנר היא חשש דאורייתא של חילול שבת. זה שונה מהטמנה, שמותר לעשות עוד בספק חשיכה. אפילו הדלקת נר חנוכה אינה דוחה את החשש של חילול שבת.
2. פירוש “בין השמשות” – שלושה פשטים:
– מהר״ל: “בין השמשות” פירושו בין הימים – לא ברור אם זה היום או מחר.
– גר״א: “בין השמשות” פירושו בין שתי השקיעות – בין שגוף השמש יורד, לבין שהאור נעלם לגמרי.
– פשט נוסף (נדחה): “בין השמשות” פירושו בין שני המאורות – השמש והלבנה. אבל הפשט נדחה כי הלבנה לא נקראת “שמש.”
3. חייב חטאת – איך בספק? הרמב״ם אומר שמי שעושה מלאכה בין השמשות ערב שבת ומוצאי שבת (שניהם!) חייב חטאת. הוא עשה מלאכה בשני זמני בין-השמשות – או כאן או שם עשה עבירה. הוא חייב חטאת אחת.
4. ספק בידיעה או ספק במציאות? האם בין השמשות הוא ספק בידיעה (לא יודעים מה זה, אבל במציאות זה ברור), או ספק במציאות/הלכה (ההלכה עצמה לא ברורה בזמן זה)? הרמב״ם “נשמע” כאילו זה ספק בהלכה – ההלכה לא ברורה באותה דקה.
5. למה חטאת ולא סקילה: הרמב״ם אומר רק חטאת (קרבן לשוגג), לא סקילה (עונש למזיד), כי בספק יש בעיות עם עונשין – אי אפשר להעניש אנשים על ספק.
6. כוכבים בינונים – הגדרה מעשית: “לא גדולים הנראים ביום” – כוכבי לכת גדולים כמו נוגה ומאדים לפעמים רואים עוד לפני השקיעה, במיוחד בצד מערב. “ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה” – כוכבים קטנים יוצאים רק מאוחר יותר בלילה. למעשה: אם רואים כמה כוכבים, בינתיים בטח יש גם בינוניים.
7. הרמב״ם לא מביא זמנים בדקות: הרמב״ם מביא רק את הסימן של כוכבים, לא שיעור של “הילוך מיל” או שיעורי זמן אחרים. כך גם בשולחן ערוך. הפרי חדש מביא שיעור, ויכול להיות שכל שיעורי הזמן הם רק אם לא רואים את הכוכבים (מעונן, עיר עם אור), אבל אם רואים כוכבים, לכל הדעות כבר לילה.
—
הלכות פתילות שמדליקין בהן בשבת
דברי הרמב״ם: “פתילות שמדליקין בהן בשבת – אין עושין אותן מדבר שאורו מתחסכס בו” – צמר, משי, צמר ארז, פשתן שלא ניפץ, סיב של דקל, מיני עצים דקים. אלא מדברים ש״האור עולה בו” – כמו פשתן נפוץ, בגדי שש, צמר גפן.
פשט: נר שבת צריך להבה יפה ושקטה. אסור לעשות פתילה מחומר שהאש מתקשה עליו (התחסכסות).
חידושים והסברות:
1. יסוד כפול לאיסור: (א) כבוד שבת – צריך נר יפה, (ב) שמא יטה – אם הנר לא דולק טוב, יבוא לתקן את הנר בשבת.
2. [סטייה: המנהג אשכנז לומר פרק “במה מדליקין” לפני מעריב ליל שבת, שכל כך מוכר לאשכנזים כמו “כגוונא” לנוסח ספרד.]
—
הלכה – הכורך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו
דברי הרמב״ם: אם כורכים חומר שאסור להשתמש בו סביב חומר שמותר – “אם להוסיף על הפתילה כדי להוסיף אורה” אסור; “אם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת” מותר.
פשט: אם המטרה היא להגדיל את האור – אסור, כי החומר הפסול מפריע לבעירה. אבל אם המטרה רק מבנית – להחזיק את הפתילה קשיחה – מותר, כי החומר הפסול לא משחק תפקיד בבעירה עצמה.
—
הלכה – נותנים גרגיר של מלח או גרוס של פול על פי הנר
דברי הרמב״ם: מותר לשים גרגר מלח או גרגר פול על הנר ערב שבת, כדי שהנר לא ידלוק (כל כך מהר/לגמרי) בשבת.
פשט: מלח כחסימה מכנית למנוע את הבעירה.
חידוש: אף על פי שמלח הוא “דבר שאין מדליקין בו” – הוא לא דולק יפה – בכל זאת מותר, כי לא שמים אותו כחלק מהפתילה לבעירה, אלא רק כחסימה מכנית. לכן זה לא נכנס לאיסור.
—
הלכה – כל הפתילות שאין מדליקין בהן – מדורה
דברי הרמב״ם: כל הפתילות שאסור להשתמש בהן לנר שבת, מותר להשתמש בהן למדורה – “בין להחם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין למנורה בין על גבי קרקע.” “ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר לבד.”
פשט: האיסור הוא רק ספציפית לנר שבת (פתיל במנורה). מדורה – אש גדולה, לפיד – מותר, כי אש גדולה יותר דולקת חזק מספיק שהחשש של שמא יטה לא קיים.
—
הלכות שמנים שמדליקין בהן בשבת
דברי הרמב״ם: השמנים צריכים להיות “נמשכים אחר הפתילה.” שמנים כמו זפת, שעוה, שמן קיק, אליה, חלב – “שאינן נמשכין כל כך יפה – אין מדליקין בהן.” טעם: “גזירה שמא יטה אור הנר אצלו.”
פשט: שמנים שלא עולים טוב בפתילה אסורים, כי האור נעשה חלש והאדם יטה את הנר – שזה איסור דאורייתא של מבעיר/מכבה.
—
הלכה – חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו – עם שמן כל שהוא
דברי הרמב״ם: חלב שהמיסו וקרבי דגים שנמוחו – אם מוסיפים “שמן כל שהוא” (קצת שמן כשר), מותר להדליק.
חידושים – ניתוח רחב:
1. קושיא: אם הבעיה העיקרית היא שחלב לא נמשך אחר הפתילה, ועל ידי היתוך הוא כבר נמס ויכול לעבוד טוב – למה צריך עוד להוסיף שמן כל שהוא? ולהיפך – אם שמן כל שהוא הוא מה שמכשיר, היה צריך לעזור אפילו בלי היתוך!
2. תירוץ: ההיתר העיקרי הוא באמת ההיתוך – אחרי ההמסה אין בעצם בעיה אמיתית. אבל החכמים עשו “לא פלוג” – הם אסרו כל חלב, אפילו מומס, כדי שאנשים לא יתבלבלו. שמן כל שהוא משמש כהיכר – סימן שזה לא סתם חלב, אלא תערובת.
3. יסוד בגזירות דרבנן: כשגזירה היא בעצם “לא פלוג” (לא באמת סכנה אמיתית), מספיק היכר קטן (שמן כל שהוא) להתיר. זה מראה שהחכמים עצמם “לא כל כך נוח” עם האיסור, כי בעצם אין סיבה לאסור אחרי ההיתוך – אלא שהם לא רוצים לבלבל את העולם. לכן, תוספת קטנה של שמן נותנת מספיק הבדל. צריך לבדוק אם בגזירות דרבנן אחרות מוצאים גם עיקרון כזה.
—
הלכה – שמנים שמדליקין בהן לכתחילה
דברי הרמב״ם: “מותר להדליק לכתחילה בשאר שמנים, כגון שמן שומשמין, שמן צנונות ולפת, ושאר מיני ירקות, ושמן זרעונים, וכל כיוצא בהם. אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד.”
פשט: מותר לכתחילה להדליק נרות שבת בכל סוגי השמן – חוץ מהדברים הספציפיים שחכמים מנו כאסורים.
חידושים והסברות:
1. ערוב שמנים פסולים עם שמנים כשרים – מתי עוזר: בשמנים שפסולים כי הם לא דולקים טוב (כגון חלב אדם), אפשר לצרף עם שמנים כשרים. אבל בשמנים שיש להם פסול משלהם (הם לא דולקים יציב – “סכסוך”), לא עוזר אפילו אם מערבבים אותם עם שמנים שמדליקין. הטעם: ברגע הראשון דולק השמן הט
וב, אבל אחר כך מתחיל הסכסוך.
2. [סטייה: תורה חסידית על חנוכה – בספרים חסידיים כתוב ש״פסילתן” (פתילות פסולות) רומז לנשמות שאי אפשר “להדליק.” אם יהודי הוא לגמרי “לא ראוי” (לגמרי רע), לא עוזר שהוא הולך לצדיק – “השמן” של הצדיק לא יכול לעזור. אבל אם היהודי הוא בעצם יהודי טוב, רק חסר לו משהו קטן, אז קצת “שמן” מהצדיק עוזר. זה מתאים להלכה: כשיש סכסוך עצמי, לא עוזר להוסיף השפעה טובה; אבל כשהעצם טוב, עוזרת תוספת קטנה.]
—
הלכה – עטרן (ריח רע)
דברי הרמב״ם: “אין מדליקין בעטרן” – אסור להדליק בעטרן (סוג של נפט/פטרוליום עם ריח רע). טעם: “שמא יניחנו ויצא” – הוא יצא מהחדר בגלל הריח הרע.
חידוש: מכאן לומדים חובה חדשה: “וחובה עליו לשבת לאור הנר” – לא מספיק שיהיה נר בבית ל״בטיחות” (שלא יכשל); עצם הענין של נר שבת הוא שהאדם ישב לאור הנר, יהנה, יעשה סעודה בחדר מואר. אם הוא יוצא בגלל ריח רע, לא יצא ידי חובה.
—
הלכה – צרי (ריחו טוב)
צרי (אחד מסממני הקטורת, ריחו טוב) גם אסור, משתי סיבות:
1. שמא יסתפק ממנו – הוא יוציא קצת מהשמן כי ריחו טוב, וזה גורם כיבוי.
2. שמא יעוף – לצרי יש טבע שהלהבה קופצת, זה לא נר יציב, ויש סכנה (יכול להדליק את התקרה).
—
הלכה – נפט לבן (אפילו בחול)
דברי הרמב״ם: “וכן בנפט לבן, אפילו בחול” – נפט לבן (שקוף, מזוקק) אסור להשתמש בו אפילו ביום חול, “משום עתירא ליה סכנה” – זה מסוכן מדי.
חידושים:
1. “לבן” פירושו שקוף – נפט מזוקק, החלק המזוקק ביותר של פטרוליום. מובא המעשה מהגמרא: חמות ששנאה את כלתה, אמרה לה למרוח עצמה בשמן אפרסמון ואחר כך להדליק נר – והיא נשרפה.
2. מצוה דרך סכנה אינה מצוה: מכך שנפט לבן אסור אפילו בחול, רואים שכשיש סכנה, לא רק שעוברים על “ונשמרתם”, אלא גם לא קיימו את המצוה של נר שבת.
—
הלכה – ר׳ טרפון נגד ר׳ יוחנן בן נורי: שמן זית בלבד?
הגמרא מביאה שר׳ טרפון אמר “אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.” ר׳ יוחנן בן נורי התנגד: “ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפודקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?” הרמב״ם פוסק כר׳ יוחנן בן נורי.
חידוש: באירופה (הונגריה, פולין) ליהודים כמעט לא היה שמן זית – הם הדליקו בחלב (שומן בהמה). הרמב״ן כותב אפילו על חנוכה שהדליקו בחלב. שמן זית הוא מצוה מן המובחר, אבל הדליקו בחלב, שעווה, ודברים אחרים. כלל ישראל לא הקפיד דווקא על שמן זית.
—
שאלה על חשמל לנר שבת
חידושים:
1. סברא להתיר: “אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד” – חכמים אסרו רק דברים ספציפיים; חשמל לא ביניהם. עוד: אין דין שחייב להיות “נר” – העיקר שתהיה תאורה לעונג שבת. החכמים דיברו בלשון של “שמן ופתילות” כי זה “דיבור הכתוב בהווה” (הם דיברו לפי זמנם), אבל כל סוג תאורה יכול בעצם להתאים.
2. סברא מעשית: כשאדם מדליק נר קטן שלא עושה הבדל אמיתי בבית, ובמקום זה מדליק נברשת ענקית (חשמלית), האור החשמלי יותר מקיים את עצם הענין של עונג שבת. “צורת המצוה” היא כמו שחכמים אמרו (עם שמן/נר), אבל ה״עצם” הוא עונג שבת.
3. חשמל כענף: כשמשאירים נורות חשמל דלוקות לעונג שבת (כדי שהבית לא יהיה חשוך), אפשר להשתמש בזה כענף (יחד עם נרות רגילים) להדלקת נרות.
4. הטעם העיקרי של נר שבת – שלום בית: הטעם העיקרי של נר שבת הוא שלום בית – שהאדם יהנה, לא ישב בחושך. מכאן יוצא: כשאדם מדליק נרות בביתו אבל יוצא לסעודה אצל מישהו אחר וחוזר רק מאוחר – הוא לא נהנה באמת מהנרות שלו. במקרה כזה משאירים דלוקות נורות חשמל, שכשהוא יחזור הביתה לא יהיה חושך – וזה גם קיום של עונג שבת.
5. בית חולים: בבית חולים, שבו לא נותנים להדליק להבות גלויות, מקיימים את המצוה של עונג שבת דרך נורות חשמל.
6. נרות שעווה של היום: נרות השעווה שמשתמשים בהם היום אינם אותם נרות של זמן חז״ל. נרות חז״ל היו כלי (מנורה) שבו יצקו שמן — הרעיון של נר שעווה מוצק הוא המצאה חדשה. לכן האיסורים על שמנים מסוימים לא שייכים לנרות השעווה שלנו.
—
הלכה – לא יתן כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר
דברי הרמב״ם: “לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר בשביל שיהא מנטף” – אדם לא ישים כלי עם חור, מלא שמן, מעל הנר, כדי שיטפטף.
פשט: שיטה שבה כלי שני עם שמן מטפטף כל הזמן לתוך הנר, כדי שיהיה אספקה קבועה של שמן.
חידוש על הקשר של ההלכות: הקשר של הרמב״ם בפרקים הוא סביב דברים שעושים ערב שבת שהמלאכה קורית בשבת. הגזירה של “שמא יטה” מקבילה ל״שמא יחטא” — אסור להדליק ערב שבת שמן שאינו מתאים, כי זה יהיה בשבת. החכמים לא עשו גזירות בכל אבות מלאכות, אבל כיון שהדלקת נרות שבת היא מצוה, זה היה יותר על דעתם של החכמים, ולכן דווקא שם עשו גזירות.
—
הלכה – ולא ימלא קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכה
דברי הרמב״ם: “ולא ימלא קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת” – לא ימלא צלחת שמן וישים את הקצה השני של הפתילה, כדי שתשאב שמן.
פשט: עוד שיטה של אספקה קבועה – הקצה השני של הפתיל שוכב בצלחת עם שמן ושואב אותו אל הנר.
חידוש – הטעם לגזירה: “שמא יקח מן השמן שבכלי” – יש חשש שהאדם יוציא שמן מהכלי השני למאכליו, וזה גורם כיבוי (הוא מקטין את אספקת השמן, והנר יכבה מוקדם יותר). בכלי שבו הנר עצמו עומד, אין חשש זה, כי “שהרי הוא נמאס בנר” – השמן שם כבר מעושן ולא נקי, אף אחד לא ירצה להשתמש בו. אבל הצלחת השנייה יש בה שמן נקי.
—
הלכה – אסור להנות מן השמן שהדליקו בו אפילו כבה הנר
דברי הרמב״ם: “ואסור להנות בשבת מן השמן שהדליקו בו אפילו כבה הנר, ואפילו נטף מן הנר.”
פשט: אסור ליהנות מהשמן שהיה בנר, אפילו הוא כבה, אפילו הוא זלג החוצה. זה דין מוקצה מחמת איסור.
חידוש – ביאור “נמאס בנר”: המושג “נמאס בנר” לא אומר שהשמן מלוכלך פיזית. זה אומר שאדם לא רואה את זה כדבר לשימוש – זה נעשה מוקצה מדעתו כי זה חלק מהנר, ויש חשש כיבוי. אפילו בשמן נקי, כשזה חלק מהנר, זה “נמאס.”
—
הלכה – אם עשה לולאה – מותר
דברי הרמב״ם: “ואם עשה לו כעין לולאה שיש בה השמן אל הנר בחרס ובקנה” – אם חיבר את שני הכלים בלולאה (מחרס או קנה), מותר.
פשט: כששני הכלים מחוברים פיזית, האדם רואה שהצלחת השנייה היא חלק מהנר, והוא לא ייקח ממנה.
חידוש – למה זה עוזר: השמן לא נעשה “נמאס” (מלוכלך) פיזית מכך שהוא מחובר! התירוץ: “נמאס” לא פירושו מלוכלך פיזית, אלא בדעת האדם – כשזה מחובר, הוא רואה את זה כדבר אחד עם הנר, והוא לא יחשוב לקחת ממנו. זה מקביל לשמן בנר עצמו.
חידוש נוסף: למה אדם שם לכתחילה צלחת שנייה? אולי דווקא כדי שיוכל לקחת קצת שמן לסלט שלו מאוחר יותר – מה שמאשר את החשש של “שמא יקח.”
—
הלכה – אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת
דברי הרמב״ם: “אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת… ונותן כלי תחת הנר בשבת לקבל בו ניצוצות… אסור ליתן לתוכה מים אפילו בערב שבת מפני שמקרב כיבוי הניצוצות.”
פשט: אסור לשים כלי מתחת לנר בשבת לקבל שמן שמטפטף. מותר לשים כלי לניצוצות (ניצוצים). אבל אסור לשפוך מים לתוך הכלי – אפילו ערב שבת – כי זה מקרב כיבוי.
חידושים והסברות:
1. שמן שמטפטף הוא מוקצה: כששמים כלי מתחת לקבל את השמן, הכלי נעשה “בסיס לדבר האסור” – זה מבטל כלי מהיכנו.
2. מהו “מבטל כלי מהיכנו”? הרמב״ם בפרק כ״ה אומר שמבטל כלי מהיכנו הוא “דומה לסותר” (כסותר). משהו שעושים שלא יהיה אפשר להשתמש בו יותר בשבת הוא דומה לסותר. זה איסור דרבנן.
3. ניצוצות שונים משמן: ניצוצות מתבטלים ברגע שהם נוגעים בכלי – “אין בו ממש, בטל הוא ומטלטלו.” לא נשאר דבר ממשי בכלי, לכן הכלי לא נעשה בסיס לדבר האסור.
4. מים בכלי – אסור אפילו ערב שבת: רש״י אומר: “שמא יעשה כן בשבת” – כיון שאסור בשבת, חז״ל אסרו את זה גם ערב שבת.
5. כלל: צריך להיזהר ערב שבת על שבת: אדם לא יכול לומר “עכשיו עוד לא שבת, אני לא צריך להיזהר.” זו גזירה דרבנן, אבל זה הגיוני כי המלאכות שעושים ביום שישי הן כדי שידלוק בשבת. יש יסודות כאלה גם בענינים אחרים – כמו בדיקת חמץ לפני פסח.
[סטייה: תורה חסידית על ניצוצות – “ניצוצות” יש להם משמעות חסידית – ניצוצות הקדושה – אבל “אין בו ממש.” ניצוץ, התעוררות גדולה, הוא דבר יפה, אבל זה לא מעשה אמיתי. צריך להדליק נר שידלוק – “עד שיטפס” – מעשים אמיתיים. אם מכבים ניצוץ גם אין כלום.]
—
הלכה – אין קורין לאור הנר / אין פולין לאור הנר – שמא יטה
דברי הרמב״ם: “אין פולין… ואין קורין לאור הנר… אפילו גבוה שתי קומות… אפילו עשרה בתים זה על גבי זה ונר בעליונה, לא יקרא… שמא יטה.”
פשט: אסור לקרוא או לבדוק בגדים (לכינים/לכלוך) לאור הנר בשבת, כי אולי יטה (יכופף את הנר כדי לראות טוב יותר). אפילו כשהנר גבוה מאוד – אפילו עשרה בתים זה על גבי זה – אסור.
חידושים והסברות:
1. “פולין” – בודק בגדים: “פולין” פירושו להוציא לכלוך או כינים מבגד. זה דבר שצריך תאורה חזקה, לכן יש כאן חשש של שמא יטה.
2. אפילו עשרה בתים: אם יש עשרה בתים, הרי לא רואים תאורה למטה? העיקר הוא שכל זמן שהנר נותן תאורה, אסור להשתמש בו – אפילו כשההטיה תהיה טירחה גדולה (לעלות הרבה קומות). החשש נשאר.
—
הלכה – שנים קורין בענין אחד
דברי הרמב״ם: “שנים קורין בענין אחד – מותר, שכל אחד מזכיר את חבירו. אבל בשני ענינים – אסור.”
פשט: שני אנשים שקורים את אותו דבר יכולים לקרוא לאור הנר, כי אחד יזכיר את השני. אבל אם הם לומדים שני דברים שונים, אסור – כי כל אחד שקוע בענינו ולא ישים לב למה שהשני עושה.
חידושים והסברות:
1. סברא של “שני אנשים לא עושים עבירה ביחד”: כששני אנשים לומדים בחברותא את אותו דבר, אחד נושא קצת דאגה לשני – הוא מרגיש קשר, ואם הוא רואה אותו נכשל בהטיה, הוא מהר יעצור אותו.
2. שאלה: האם עוזר שומר סתם (לא שנים קורין)? הפירוש המשניות של הרמב״ם כותב שאפשר סתם לשים אדם שני. גם הטור אומר שהאיסור הוא רק כשהאחר גם קורא בענין הנר (אבל שומר סתם עוזר). מסופק אם שומר חזק יותר משנים קורין – כשאומרים לו במפורש לשמור, זה עוד יותר חזק מסתם שני חברים שלומדים ביחד.
3. סברא נגדית: בשנים קורין בענין אחד, מה הם עושים ביחד? את ההטיה הם לא יעשו ביחד! הפשט הוא שכיון שהם מחוברים באותה לימוד, אחד ישים לב כשהשני מושיט יד לנר.
—
הלכה – תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר
דברי הרמב״ם: “תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר… שהרב משמרן. אבל הוא (הרב) אל יקרא לאור הנר פן יטה.”
פשט: ילדים יכולים לקרוא לפני רבם לאור הנר, כי הרב שומר עליהם. אבל הרב עצמו לא יכול לקרוא לאור הנר, כי אין מי ישמור עליו.
חידושים והסברות:
1. לימוד שבת בחדר: הרמב״ם מדבר על מציאות שבה ילדים הולכים לחדר בשבת. הרמב״ם סובר שזו מצוה מן התורה ללמוד “וקראתם בו יומם ולילה” – לכן היו הולכים לחדר בערבי שבת בלילה (במיוחד בחורף).
2. המנגנון של “הרב משמרן”: שמירת הרב לא פועלת כ״שומר” רשמי – זה יותר שהילדים פוחדים מהרב (בזמנים הישנים), לכן הם לא יגעו בנר. אבל הרב לא פוחד מהילדים, לכן אצלו אין מנגנון השמירה.
3. בושה כשמירה: שמירת הרב על עצמו באה מבושה – שרב ישכח שבת לפני הילדים זו בושה גדולה. אבל זה לא מספיק ל״דין שומר” רשמי.
—
הלכה – המלמד: לראות ראשי פרשיות
דברי הרמב״ם: המלמד לא יכול לקרוא לאור הנר, אבל הוא יכול להסתכל בספר לאור הנר כדי לראות ראשי פרשיותיו, והילדים קוראים לפניו.
פשט: המלמד עצמו לא יכול ממש לקרוא (לקרוא את הטקסט), אבל הוא יכול לפתוח – למצוא איפה צריך לקרוא – ואז לתת לילדים לקרוא לפניו.
חידושים:
1. ה״ראות ראשי פרשיות” אינו עיון – זה לא נכנס ל״דברים שצריכים עיון” שלמדנו קודם.
2. סדר הלימוד: בערבי שבת בלילה המלמד לא הכין שיעור חדש, אלא הילדים חזרו והמלמד שמע אותם. הסדר הרגיל של לימוד פעם היה שהתלמיד קורא את הטקסט והרב מסביר.
—
הלכה – כלים הדומים זה לזה
דברי הרמב״ם: “כלים הדומים זה לזה ואינו מכירם אלא בעיון הרבה, אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהם שמא ישכח ויטה.”
פשט: לא רק קריאת ספר, אלא כל דבר שצריך תאורה חזקה ועיון – כמו לבחור בין כלים דומים – אסור לאור הנר.
חידוש: הכלל רחב יותר מסתם קריאה – כל פעולה שצריכה עיון רב לאור הנר אסורה מדרבנן.
—
הלכה – שמש שאינו קבוע / שמש קבוע
דברי הרמב״ם: “שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר. שמש קבוע מותר, כי הוא מכיר את הכלים בקלות. אבל לאור השמשות – אפילו שמש קבוע אסור.”
פשט: משרת שאינו קבוע לא יכול להכיר את כל הכלים בבירור, הוא יכשל בשמא יטה. משרת קבוע לא צריך להסתכל הרבה. אבל בין השמשות אפילו משרת קבוע אסור – מחשש אחר: שהוא נעשה רגיל מדי עם הנרות, יכול לבוא ליקח קצת שמן מהנר, שזה כיבוי.
חידושים:
1. למה למשרת יש יותר חשש מלבעל הבית: המשרת הוא אדם עני, אין לו שמן משלו, והוא לא מעיז לקחת מהשמן המוכן – אבל מהנר של שמן זית, שהוא קצת מרות אבל לא מספיק נמאס, הוא לא יתאפק. בעל הבית יש לו שמן משלו ואין לו חשש כזה.
2. גמרא – בגדו לבגד אשתו: רבי יהודה בן שמואל אומר שאפילו להבחין בין בגדו לבגד אשתו אסור לאור הנר. רבא עונה שזה מדבר רק על בני מחוזא, שבהם גברים ונשים לבשו בגדים דומים. אבל אנשים רגילים יכולים להבחין בקלות. אפילו במחוזא זה מדבר רק על נשים זקנות – נשים צעירות יש להן בגדים אחרים. לראב״ד יש מחלוקת על זה.
—
הלכה – נר שהיה אחורי הדלת
**דברי הרמב״ם: “נר שהיה אחורי הדלת, אסור לפתוח הד
לת כנגדו שמא יכבה, אלא אם כן הוא זהיר בשעת פתיחה ובשעת נעילה.”**
פשט: נר שעומד מאחורי הדלת – צריך להיזהר בפתיחה/סגירה של הדלת, כי הרוח יכולה לכבות את הנר.
חידושים:
1. מלאכה שאינה מתכוין / פסיק רישיה: אם זו פתיחה חזקה שתמיד מכבה – זה פסיק רישיה, ואסור. אם זה לא תמיד – זה דבר שאינו מתכוין, אבל לכתחילה צריך להיזהר.
2. לא דין של נר שבת: זה דין מהלכות כיבוי, לא מכבוד שבת/נר שבת.
—
הלכה – פתיחת דלת כנגד מדורה
דברי הרמב״ם: “אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת כדי שתהא רוח מנשבת בה.”
פשט: אסור לפתוח דלת מול אש כדי שהרוח תלהט אותה.
חידוש: “רוח מצויה” פירושה כאן: להוציא רוח שאינה מצויה – ברוח גדולה אסור, כי זה יכול לכבות. אבל אפילו הוא לא רוצה לכבות, אלא הוא רוצה לפתוח – גם לא יפתח באופן שיכול באמת לכבות.
—
הלכה – נר של שבת על גבי אילן
דברי הרמב״ם: “מניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע.”
פשט: מותר לשים את נר השבת על עץ המחובר לקרקע.
חידושים:
1. אף על פי שיש כלל שלא ליהנות ממחובר בשבת (שמא יתלוש), אבל מכיוון שנר הוא ממילא מוקצה בשבת, לא יגעו בו, אין חשש.
2. אבל ביום טוב אסור – כי ביום טוב יש את אותו איסור של מחובר, אבל נר מותר להשתמש בו (אינו מוקצה), אז יגעו בו ויכולים לבוא לתלישה.
—
הלכות תקיעת שופר ערב שבת
דברי הרמב״ם: “כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהם שש תקיעות בערב שבת, ממקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המגרש שלה.”
פשט: בכל הערים היהודיות תוקעים שש תקיעות ערב שבת ממקום גבוה, כדי שכולם ישמעו – גם תושבי העיר, גם אלה שבשדות מסביב (מגרש).
חידושים:
1. הבדל לשוני: “תוקעין” לעומת “היו תוקעין”: הרמב״ם כותב “תוקעין” (תוקעים – הלכה), אבל “ממקום גבוה היו תוקעין” (היו תוקעים – תיאור היסטורי). הגהות הרמב״ם מעיר על כך. זה אומר: ההלכה של תקיעה תקפה בכל מקום, אבל ה״מקום גבוה” הוא רק תיאור איך עשו זאת.
2. “עיירות של ישראל”: לא דווקא ארץ ישראל, אלא בכל מקום שיהודים גרים. אבל בזמן הרמב״ם לא עשו זאת, כנראה כי גרו בערים של גויים ולא יכלו לתקוע בנחת ובשלווה. “עיירות של ישראל” פירושו רק כשזו עיר יהודית טהורה.
3. האם יוצאים ידי חובה ב״צופר שבת/פעמון”: מוצע שכן, כי לא ברור אם צריך דווקא שופר או חצוצרות, ו״תוקעין ומריעין” יכול לכלול שניהם. פעמון מכונה הוא אפילו יותר טוב – הוא גבוה יותר, הוא “במקום גבוה.”
4. אי-עקביות בין נר שבת לתקיעות: לגבי נר שבת יש שלא מסכימים שיוצאים ידי חובה בנורות חשמל, אבל לגבי תקיעת שופר ערב שבת כולם מסכימים שפעמון מכונה טוב – למרות ששניהם תחליפים מודרניים. ההבדל: בנר יש הלכות (נר, שמן, פתילה), אבל בתקיעה זה דבר מעשי – לעורר אנשים – לא מצוה בגופה.
5. מודעות שבועיות עם זמנים: אולי החברות שמפרסמות מודעות שבועיות עם זמני שבת הן גם סוג של “משמיע כל אנשי המדינה” – צורה מודרנית של אותה תקנה.
6. האב בביתו: לכאורה למעשה אב בביתו צריך לקרוא שבת מגיעה, כדי שלא יכנסו בטעות כמה דקות לשבת.
—
הלכה – סדר שש התקיעות
דברי הרמב״ם: “תקיעה ראשונה — נמנעו העומדים בשדות ממלאכת השדה, והעומדים קרובים ורחוקים לעיר נכנסין בחבורה. עדיין חנויות פתוחות והתריסין מונחין. תקיעה שניה — נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין חמין בקדירות מונחין על גבי כירה. תקיעה שלישית — סילוקא מסלק, ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת.”
פשט: (1) תקיעה ראשונה — עובדי שדה מפסיקים לעבוד ובאים בקבוצות לעיר; (2) תקיעה שנייה — חנויות נסגרות; (3) תקיעה שלישית — מורידים סירים מהכירה, מדליקים נרות, וממתינים עוד שיעור של כדי לצלות דג קטן; אחר כך תקיעה-תרועה-תקיעה ושובתים.
חידושים:
1. למה נכנסין בחבורה: הענין הוא סכנה – שלא להשאיר אדם לבדו בשדה. להשוות להלכה שלא להשאיר חבר לבדו בחורבה כשהוא מתפלל. גם: כדי לוודא שכל היהודים יודעים ששבת מגיעה – היהודי הנטוש בשדות רחוקים אולי לא שומע את התקיעה, אבל כשהקרובים ממתינים, זה מבטיח שעד שבת מגיעה כולם שמעו.
2. מהו “תריס”: תריס הוא המנגנון שבו סוגרים חנות – כמו ה״תריסים” (שערים/תריסים) שמורידים. בימים עתיקים חנויות היו יותר כמו דוכנים בשוק, והתריס היה לוח ששמים כדי לסגור את הדוכן.
3. שיעור “כדי לצלות דג קטן”: זה לא רק שיעור זמן תיאורטי, אלא זה גם משולב בדברים שאנשים עושים בפועל אז – הכנות אחרונות לשבת. זה מתקשר למה שלמדנו קודם שצלייה מותר לעשות קרוב לשבת, ודג קטן לוקח זמן קצר.
4. מתי עושים את התקיעות – זמנים: תקיעה ראשונה היא במנחה קטנה (שעתיים וחצי אחרי חצות). התקיעה השלישית (עם תקיעה-תרועה-תקיעה) היא קרוב לשקיעת החמה, אבל עוד לפני השקיעה.
—
הלכה – מוצאי שבת תקיעות
דברי הרמב״ם: “מוצאי שבת תוקעין אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהם.”
פשט: במוצאי שבת תוקעים גם שופר אחרי צאת הכוכבים כדי לשחרר את העם לעשות מלאכה.
חידושים:
1. מוצאי שבת פעמון נעלם: המנהג של תקיעות מוצאי שבת לא קיים היום. העולם יותר פוחד לעשות מלאכה בשבת מאשר לא לעשות מלאכה במוצאי שבת – אף אחד לא נשאר עם השטריימל שלו כי אף אחד לא הודיע לו שזה מוצאי שבת. צריך לדבר עם האנשים שעושים פעמון שבת שיעשו גם פעמון מוצאי שבת. הערה נוקבת: “מה אומרים, הרבנים רק אוסרים — עושים רק פעמונים כשאסור, כשמותר לא עושים.”
2. תקיעות מוצאי שבת הן בחינה של הבדלה: מכך שהרמב״ם שם ביחד תקיעות עם הבדלה רואים שתקיעות מוצאי שבת הן ענף של הבדלה – הכרזה ציבורית של הבדלה. זו אולי ממש מצוה, ענף של המצוה של לזכור בכניסתו וביציאתו – לחבר התחלה וסוף.
—
הלכה – יום טוב שחל בערב שבת / אחר השבת
דברי הרמב״ם: “יום טוב שחל להיות בערב שבת — תוקעין אבל לא מבדילין. חל להיות אחר השבת — מבדילין אבל לא תוקעין. יום כיפור שחל מוצאי שבת — לא תוקעין ולא מבדילין.”
פשט: כשיום טוב הוא ערב שבת — תוקעים (כי יום טוב יוצא ושבת נכנסת) אבל לא מבדילים (כי הולכים מקודש לקודש חמור). כשיום טוב הוא מוצאי שבת — מבדילים אבל לא תוקעים (כי לא תוקעים שופר בשבת). יום כיפור מוצאי שבת — לא תקיעות (כי שבת) ולא הבדלה.
חידושים:
1. למה לא תוקעים ביום טוב: ביום טוב שחל אחר השבת, למה לא תוקעים? בשבת לא תוקעים, ביום טוב לא תוקעים, ביום כיפור לא תוקעים – כי בכל שלושתם לא חסר, העולם כבר יודע. אבל כשיום טוב הוא ערב שבת, כן תוקעים – שהעולם ידע שמעכשיו אסור לעשות אפילו צורך אוכל נפש (כי שבת נכנסת).
2. ראיה ברורה שתקיעות = הבדלה: מכך שהרמב״ם שם תקיעות והבדלה באותה נשימה — “תוקעין אבל לא מבדילין” / “מבדילין אבל לא תוקעין” — רואים בבירור שהתקיעות של מוצאי שבת הן בחינה של הבדלה גם כן, הכרזה ציבורית של יציאת השבת.
—
עד כאן פרק ה׳.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק ה – הדלקת נר בשבת
הלכה א – גדר המצוה: חובה ולא רשות
דובר 1:
הרמב״ם הקדוש הלכות שבת, הפרק החמישי.
אנחנו מחזיקים בפרק החמישי, אנחנו הולכים ללמוד עכשיו, ואנחנו מחזיקים עדיין בהלכות שבת בעוד דברים שיש להם קשר להכנה לשבת. אומרים כך, הנה בא שבת, כבר דיברו על כללים של הלכות שבת, הדבר האחרון היה על הכנת האוכל, השהייה, הטמנת האוכל. ועכשיו הולכים, הדבר הבא שעושים כשבא שבת הוא הדלקת נר, מכינים את ה-, מדליקים נרות לשבת, מצוות הדלקת הנרות.
אפשר לומר אפילו יותר טוב, הרמב״ם מחזיק כאן עדיין בהלכות מלאכה, שמותר לעשות מלאכה ערב שבת שקורה בשבת, למדנו בזה גזירות שונות של שהייה והטמנה וכו׳. עכשיו אנחנו הולכים ללמוד על עוד דבר שמותר לעשות, ולא רק מותר, אלא צריך לעשות.
אומר הרמב״ם כך, מתחיל הרמב״ם כך, הרמב״ם אומר לנו קודם את הגדר של הדלקת נר בשבת, שזו מצוה. אומר הרמב״ם כך: “הדלקת נר בשבת אינה רשות”, זה לא כמו שיש מצוות מסוימות שהן רשות, “אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק”, אם רוצה הוא להדליק נרות שבת מדליקים, ואם לא לא.
מה שהוא מתכוון אולי לומר הוא, כמו שאמרנו קודם, מותר להדליק מערב שבת אש שתבער בשבת וכו׳, אז גם מותר להדליק נר, זה למדנו קודם בעצם, שמותר להדליק נר. אבל החידוש עכשיו הוא לא רק מותר, אלא צריך. זה לא רשות.
וגם מה זה לא, זה לא מסוג המצוות שהן מצוה בגדר רשות, מצוה שיש כפתרון. אומר הוא, “ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה”, זה גם לא סוג מצוה שאין חיוב לרדוף אחריה כדי לעשות אותה, כמו מצוות עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה, שזה רק אם רוצה לטלטל בחצר, או אם רוצה לאכול לחם עם הידיים בטהרה צריך ליטול ידיים, אבל זה לא מצוה שצריך לרדוף אחריה. “אלא חובה”.
ובהלכות ברכות נתן לנו הרמב״ם באריכות שיש שלושה סוגי מצוות: יש מצוה שהיא חובה, רשות, ו… כן. אומר הוא כאן שהדלקת נר שבת היא לא רשות ולא… זה לא שאם רוצה שיהיה מואר יהיה בצורה כזו. לא, זו מצוה להדליק נרות בשבת.
וגם בסוף הלכות שבת אומר הרמב״ם, בפרק השלושים של הלכות שבת, כלומר הפרק האחרון של הלכות שבת, כתוב גם שנר שבת הוא חלק ממצוות עונג שבת. הוא כותב שהסעודה תהיה מוארת, זה עונג שבת וזה שלום בית, כל הדברים האלה. שם הוא מסביר את הסיבה לכאורה למה זו חובה. אבל כאן בעצם הקונטקסט, כמו שאמרתי, דברים שמותר לעשות, ולא רק מותר, אלא צריך לעשות את המלאכה מערב שבת.
הלכה א (המשך) – חיוב אנשים ונשים
דובר 1:
אומר הרמב״ם הלאה: “ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת”. זו חובה על אנשים ועל נשים. הוא מתכוון, הסיבה שהוא אומר זאת היא, כי אחר כך הוא הולך לומר שזו מצוה שבדרך כלל הנשים עושות. אבל העצם הוא מצוה על כל אחד. אם יש בית שאין בו נשים, למרבה הצער, שיתוקנו במהרה, צריך גם להדליק נר שבת.
“אפילו אין לו מה יאכל” – אפילו אם אדם אין לו מה לאכול. אנחנו יודעים שהנר הוא חלק מהסעודה, זה מוסיף לאווירה של שבת שיהיה מואר. אבל אומר הרמב״ם, אפילו בלי זה, אפילו אם אין סעודה, זה שיהיה מואר בעצמו הוא עונג שבת, בלי הסעודה. “אפילו אין לו מה יאכל…”
דיון: חיוב נשים – פשט של “אחד אנשים ואחד נשים”
דובר 2:
אבל זה שני דברים. בפשטות, אני לא יודע אם זה נכון, אבל בפשטות, כשהוא אומר “אחד אנשים ואחד נשים”, הוא מתכוון שזו לא מצוות עשה שהזמן גרמא שבדרך כלל נשים פטורות, אפילו הנשים חייבות. זה הפשט הפשוט. אנחנו יודעים שהנשים עושות את זה, זה סתם. הרמב״ם אומר את זה אחר כך. כן, אבל בפשטות זה החידוש, שהנשים… דווקא הנשים עושות את זה כי הן בדרך כלל בבית, הן אחראיות על דברים כאלה. אבל זה הפשט ה… בפשטות זה חידוש, כי נשים מצוות בכל מצוות שבת, אוטומטית זה בא עם זה. למה הם כבר אמרו את זה? שזו לא מצוה נוספת, זה ענף של הלכות שבת. בסדר.
דובר 1:
הרמב״ם אומר שם, הרמב״ם כבר אמר שנשים חייבות בקידוש, למשל, הוא הולך לומר את זה בהלכות קידוש, שהוא הולך לראות שם, אבל איסורים, פשוט שהן חייבות.
הלכה א (המשך) – עני המתפרנס מן הצדקה
דובר 1:
והרמב״ם אומר הלאה, הוא אומר “אפילו עני המתפרנס מן הצדקה”, מתכוון הרמב״ם שמותר על זה… יש ענין שאנשים לא ילכו סתם ליהנות מצדקה, אבל אפילו אין לו מה לאכול, אבל להדליק נרות זה מאוד חשוב, שהוא יילך לפני זה לשאול על הפתחים. הוא ילך לשאול, לבקש מאנשים. אבל בעצם אומרים שואל על הפתחים על אוכל, נכון? גם על סעודה.
התרגום של ההלכה הוא שזו חובה מאוד חשובה. כמו שהרמב״ם אומר, זו מצוה שצריך לרדוף אחריה. צריך לדעת, לא כל מצוה שצריך לרדוף אחריה צריך גם ללכת ללוות כסף או לקחת כסף. הרמב״ם לא אומר, שואל על הפתחים זה לא ללוות, זה יכול להיות לבקש מאנשים שייתנו, לחפש צדקה לתת. אבל זה סוג מצוה שיש בה ענין חיוב. אנחנו יודעים עוד מקומות שכתוב ברמב״ם הלכה כזו, כן, בארבע כוסות, בחנוכה כתובה הלכה כזו. יש חומר בלרדוף אחריה. לרדוף אחריה יש רמות שונות, לא כל מצוה צריך אולי ללכת. אולי יש מצוות שנראה, אם למישהו אין הוא פטור. כאן הוא לא פטור, הוא צריך לחפש אפילו אין לו.
דיון: נר קודם לסעודה?
דובר 2:
אבל כתוב כאן עוד כמה דברים בהלכה. אחד, שאפילו כשאין סעודה צריך להיות נר. אבל גם שזה בא לפני האוכל. כתוב כבר, אם הוא השיג קצת כסף, שואל על הפתחים, יש לו קצת כסף, הוא צריך עם הכסף לקנות שמן ונר במקום לקנות אוכל. אני לא מסכים עם זה. איך אתה רואה כאן שכתוב נר ביתו עדיף מעונג שבת? כתוב בגמרא על זה, לא? הרמב״ם עדיין לא אומר את ההלכה. את שתי ההלכות שמים אותן ביחד, אחת מהן כתוב זה בפירוש, כמו שכתוב בגמרא, כשלמישהו אין רק לנר או לקידוש. הוא אומר, כתוב שנר שבת עדיף, אבל שם כתוב נר שבת ונר חנוכה, לא? נר שבת ועונג שבת. אבל אין לו מה לאכול, הוא צריך לקנות נר להדליק? זה לא הגיוני בשבילי. הוא צריך לקנות את שניהם. הוא הולך לחפש כסף בכל מקרה, הוא ילך לחפש כסף לשניהם, לא?
דובר 1:
אולי בבת אחת זה לא הולך?
דובר 2:
לא, אבל הוא לא מחויב לבקש כסף לסעודה.
דובר 1:
לא, זה כן חלק מהמצוה, לכאורה הוא כן צריך לבקש על זה. הוא לא צריך לבקש יותר, יש לו כבר מספיק כסף לנר, הוא לא צריך לבקש עוד כסף ל…
דובר 2:
והוא ימות מרעב?
דובר 1:
לא, השאלה היא הסעודה השלישית. על לאכול מותר לו סתם לקחת צדקה. השאלה היא הסעודה השלישית של שבת. בדרך כלל אדם שורד על שתי סעודות, ועל זה משיגים כסף. שהסעודה השלישית, לקיים את מצוות שבת כתיקונן, השאלה היא אם הוא ילך להשיג כסף.
דובר 2:
זו צדקה, באמת.
דובר 1:
יכול להיות שזו גם ההלכה, יכול להיות שזו גם ההלכה לגבאי צדקה. הם צריכים לדעת שהם צריכים לתת נרות לעניים גם, שאם לא הם יכולים לבקש.
דובר 2:
כן, בגמרא כתוב שנר שבת קודם לקידוש היום. זה מדבר על קידוש, זה לא מדבר על לא להיות סעודות. זה מדבר על המצוה דאורייתא או דרבנן של קידוש על היין.
דובר 1:
כן, הרמב״ם לא מדבר כאן על השאלה של עשה שבתך חול. זה לא כאן בזכרון, אני מדבר על השאלה, כן, מה הוא צריך לעשות, הוא חייב לקנות אוכל שבתי וכדומה. הרמב״ם אומר רק שהוא מחויב. לכאורה החידוש הוא, אוכל יש לו כן, בדרך כלל הוא מקבל בתמחוי חלק לאכול, אבל הם לא מחלקים נרות. לך חפש נרות. או שהם צריכים באמת לחלק נרות, אבל זה כתוב בהלכה. לא יכול להיות שההלכה היא שאדם ילך על הבתים. ההלכה היא שאתה צריך לדעת שאפילו עני יש לו את החיוב. ממילא, כשאתה נותן תומכי שבת, אתה צריך לתת גם כסף לנרות. לא? זה הפשט שלי.
בהלכות פסח כתוב נוסח כזה, נכון? אפילו עני שבישראל יאכל. על מי החיוב? חיוב על גבאי צדקה שהם ייתנו לו, לא? כתוב שלכאורה גבאי צדקה לא נותנים נרות. הוא יאכל כשעדיין מואר, וכשחושך הוא ילך לישון. שבת, גם שבת הוא לא נותן, הוא נותן. אבל האדם צריך כחלק מהמצוה, לכאורה הוא כן צריך להשיג נרות.
דובר 2:
הוא צריך לתת. אם לא, הרי האדם ילך על הפתחים.
דובר 1:
כן, כך אני מתכוון. בכל מקרה, זו חובה גדולה. זה לכאורה הדיבור. זו חובה גדולה, זה עונג גדול להיות מואר בשבת.
הלכה א (המשך) – ברכה על הדלקת נר
דובר 1:
כן, אומר הרמב״ם, המצוה באה עם ברכה. אה, הסיבה שזה בא עם ברכה היא כי זו מצוה לדורות וחכמים. לא, אפילו מצוה שאין לה זמן, הרמב״ם אומר ששניהם יש בזה צדק. “חייב לברך קודם הדלקה”, לפני שמדליקים את ה… לפני שמדליקים את הנרות, אומרים “אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת”.
אה, זה לא כתוב בתורה. אומר הרמב״ם, “כדין שאר כל הדברים שחייבו בהם דברי סופרים”. בהלכות ברכות כבר הסביר הרמב״ם שגם על מצוות שחייבות רק מדברי סופרים עושים גם “אשר קדשנו במצותיו”, והוא הסביר “במצותיו” לציית לחכמים, המצוה של “לא תסור”, או מה הוא מונה שם? כן, הרמב״ם מביא פסוק אחר. וצונו, והחכמים ציוו אותנו להדליק נר של שבת, ולכן עושים כאן את הברכה.
כן, אבל לכאורה זה עדיין חידוש, כי לא על כל דבר שהרבנן אומרים עושים ברכה. למשל, לא עושים ברכה על ביטול איסור, על איסור הנאה, אש. אבל יש דברים שונים שהרבנן אומרים. יש דברים שהם עושים מזה מצוה והם עושים מזה ברכה, כן?
זה רוצה אני פשוט, זו מצוה יותר אמיתית מנטילת ידיים, עירובי חצרות. למה? כי זו חובת הגוף. כי זו חובת הגוף, מצוה לדורות וחכמים. אבל אני אומר, אי אפשר לחשוב על דבר שצריך לעשות מדברי רבנן ולא עושים ברכה. בסדר, צריך לראות לפי הכללים של ברכות מתי כן ומתי לא.
הלכה ב – השתמשות לאור הנר
דובר 1:
טוב, אומר הרמב״ם הלאה, מה קורה עם שימוש בנרות? כשמדליקים נר שבת, האם מותר להשתמש בנרות בשבת? מותר להשתמש באור השם? כן, מותר. זה אנחנו יודעים כבר מהפתיחה למשנה יומא.
אומר הרמב״ם כך, “מותר להשתמש בנר השבת”, מותר להשתמש בנר השבת, אבל רק משתמשים בו בצורה קלה. אבל אם משהו שרוצים להסתכל היטב, ורוצים לקרוא אותיות קטנות, דבר שיש בו ענין של פרטים בלילה, זה אסור. “ואיש לא יעשה דבר הצריך עיון הרבה”, אבל אסור להשתמש בנר השבת על משהו שצריך עיון חזק.
למה? הוא ממשיך, “אבל דבר שצריך לדקדק בו ביותר, או דבר שהוא קשה לראות וצריך לדקדק בו בראיה, אסור לעשותו לאור הנר”. כלומר, דבר שאסור לגחון או לבדוק לתוך משהו, זה מאוד לא מיוחד, כי יש חשש שמשתמשים בנרות, אולי הנרות ירעדו היטב, ישכחו, אבל משהו שרוצים להשתמש בנרות, יהיה פחד, שיזיזו את הנרות קרוב יותר לדבר, או דבר כזה.
דובר 2:
לא יזיזו את הנרות, זה רק מוקצה.
דובר 1:
ישר כוח. יש פחד שיגעו בנרות, משהו להטות את הפתילה לשמן, או משהו כזה, יהיה איסור ממש של מבעיר.
דובר 2:
איסור מבעיר?
דובר 1:
כן.
הלכות שבת פרק ה – הדלקת נר שבת: שימוש בנרות, זמן הדלקה, חיוב נשים, ובין השמשות
הלכה ב (המשך) – שימוש בנרות וזמן הדלקה
דובר 1: אהה. כן. אנחנו לא נגיע לשום מקום עם זה, אבל החידוש הוא לכאורה ההיתר. אולי מישהו חשב שזה כמו נרות חנוכה, כל כך קדוש שאסור להשתמש בו. לא, נרות שבת נעשו לשימוש, אבל יש את היוצא מן הכלל, לא להתבונן.
זה האותיות הקטנות, זה הפוך, צריך נפקא מינה לפי מי שצריך לצאת ללמוד, צריך להסתכל בספר ערב שבת בלילה. סתירות גדולות יותר, האבנים לא נופלות באותיות הקטנות.
הלכה ה (המשך) – חיוב נשים וחיוב האיש
אומר הרמב״ם הלאה, המדליק, מי שמדליק את נר שבת, צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה, הוא צריך להדליק מבעוד יום לפני השקיעה, לא כמו טמא שאפשר לטבול בין השמשות. מדליקים לפני השקיעה. כן.
אומר הרמב״ם, ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים. מצוות הדלקת נר שבת מוטלת יותר על הנשים מאשר על הגברים. שניהם בעצם מחויבים, כתוב שכל בית מחויב, רק מעשה המצוה צריכות הנשים לעשות כי… כי הן מצויות בביתן, הן יותר, הן נמצאות בבתים, כי הן דואגות למלאכת הבית, ממילא הן צריכות להיות אלו שמדליקות את הנרות.
אבל זה לא אומר שכיון שהטילו את העבודה על הנשים, יכול עכשיו הבעל להיפטר. אלא איך יכול זה “איש ואשה”, הוא רץ ברחובות וכל הדברים. הבעל הוא כמו המנהל, הוא צריך לוודא שזה קורה, הוא צריך להסתובב להזכיר על זה, “ולומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר”. העבודה שלו היא לפקח על זה, לוודא שמדליקים את הנרות, כמו שכתוב בגמרא שצריך שם לומר בכניסתו ערב שבת, לוודא.
כן, טוב מאוד. אז הרמב״ם, העצם הוא חיוב על כל אחד, למעשה זה במיוחד חיוב על הנשים, אבל לבעל יש גם חיוב, לא חיוב בעצמו להדליק, אלא חיוב לוודא שאשתו מדליקה.
דובר 2: אה, זה גג על גב, למה היא לא יכולה ללכת ישר?
דובר 1: לא, אני אגיד לך למה, “אחד אנשים ואחד נשים”. זה אומר, קודם כל, כל בית יהודי בא נרות. זה אומר, החיוב נשים הוא לא שהן מחליפות את החיוב, הן אותו חיוב, רק הן מצויות בביתן. זה אומר אבל גם שבבית שהבעל דואג, לכאורה לפי מה שהרמב״ם הסתכל, הוא ידליק, אם הבעל עוסק במלאכת הבית.
רק אני חושב שזה המנהג שזו המצוה של האישה, היא עושה את זה. ואחר כך, הצורך של הבעל הוא שהוא אחראי על מצוות אשתו, על המצוה שלה, לא על המצוה שלו, כך שהוא לא צריך להדליק בעצמו, הוא צריך לוודא שהיא עושה את המצוה שלה יוצאת.
דיון: המבנה של שיטת הרמב״ם
דובר 1: נדמה לי, לכאורה, לפני זה אני אומר שזה קצת מצחיק. קודם כל אומרים, מי מסתובב בבית? בסדר, האישה דואגה, היא תדאג. מסתבר, היא תשכח, צריך עוד שהבעל יעמוד שם וידאג. היא כבר בבית, היא יכולה כבר לעשות בעצמה. היא מצויה במלאכת הבית. ומה עושה הבעל? הוא יושב ולומד, הוא לא בעניינים, הוא רק אומר “הדליקו את הנר”. בסדר.
כן, יש שתי משניות שהרמב״ם, המשנה של “על שלש מצוות נשים מתות”, ואותה משנה רואים שאותן מצוות הן יותר מסתם עיסוק יפה, נראה שזו מצוה עליהן. ואחר כך שם “שלשה דברים צריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה”, הוא מביא את שניהם. יכול להיות באמת שהגמרא היא שתי שיטות או שתי אחד.
המשך הלכות שבת – פרק ה
הרמב״ם מחבר את שתי המשניות בדרך מעניינת מאוד. הוא מתכוון לומר שהאיש לא יחשוב שהטילו את החיוב על האישה והוא פטור מכך. החיוב מוטל על כל אחד. הדבר נעשה יותר מתאים שהאישה תעשה זאת. טוב. במקום שהאיש יסתובב מתחת לרגליים והאישה תצעק עליו, שהאישה תישא את העצים והאיש יהיה זה שצועק.
לא, לא צועק. הרמב״ם לא מביא זאת. “לעזרה” כתוב. מכאן רואים שתמיד כשכתוב “לעזרה” לא מתכוון צעקות, אלא בנחת, כי הרמב״ם אומר סתם “לעזרה” – “כדי שתקבל ממנו עצה”, עוזר לה תמיד.
הלכה ה (המשך) – ספק חשיכה
מה קורה בספק חשיכה? אם כבר ספק חשיכה, או כמו שאמר קודם, אם ספק חשיכה ונכנסה שבת, ספק לא נכנסה, לגבי למשל הטמנה מותר עדיין. אבל ההלכה שלנו שהיא דאורייתא, שיש חשש, גם ספק, גם כשזה זמן של ספק אסור. אפילו מצוות הדלקת נר חנוכה היא מצווה, אבל יש חשש של חילול שבת.
דובר 2: כן, אבל זה בוודאי לא דוחה חילול שבת.
הלכה ד – בין השמשות: הגדרה, זמן, וספק
דובר 1: אומר הרמב״ם, מכיוון שהרמב״ם מזכיר את הענין של ספק חשיכה, נרצה לומר מעט מה פירוש ספק חשיכה ומה פירוש בין השמשות.
אומר הרמב״ם כך: “משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים”, מרגע שהשמש שוקעת עד שמתחילים לראות בבירור כוכבים, שלושה כוכבים בינוניים, לא כוכבים גדולים מאוד, כי כוכבים גדולים אפשר לראות כבר קודם, קטנים נמשך יותר זמן, “שלשה כוכבים בינונים”, “זהו הזמן הנקרא בין השמשות” – בין השניים, בין היום והלילה, “בכל מקום”.
דיון: פירוש “בין השמשות”
דובר 1: למה נקרא בין השמשות? אינני יודע. מה הפירוש בעברית? בין שהשמש שקעה והשמש חזרה ועלתה?
דובר 2: אה, לא. בין… אינני יודע. בין השמש והלבנה? יש שניים, שני המאורות?
דובר 1: הוא מביא שני פירושים. מהמהר״ל הוא מביא פירוש. בין השמשות פירושו בין הימים, היום עובר כך שבין השמשות זה לא ברור אם זה היום או מחר. הוא מביא מהגר״א פירוש אחר, שבין השמשות פירושו בין השקיעה… בין שתי השקיעות כביכול, בין שקיעת השמש, רואים שגוף השמש יורד, ועדיין יש את האור, שזה בין שתי השקיעות. שני הפירושים אפשר להבין.
אני רוצה לומר, בין השמשות פירושו השניים, הקב״ה ברא בתחילה שני שמשות, שני מאורות גדולים, שזה בין השמש והלבנה, עדיין לא רואים את הלבנה, כבר לא רואים את השמש… הלבנה נקראת… לכאורה את הלבנה רואים כבר כן, אבל כשרואים כבר ראש חודש בלילה, רואים את הלבנה… רואים את הלבנה. אבל הלבנה לא נקראת שמש, נקראת מאורות.
דובר 2: לא, לא נקרא… לא, לא נקרא… בין השמשות נו!
דובר 1: בסדר, בקיצור זה הזמן.
דין בין השמשות – ספק יום ספק לילה
ומה הזמן? מה הדין שלו? כספק מן היום ספק מן הלילה, בין השמשות הוא הזמן שהוא ספק יום ספק לילה, ודנים בה להחמיר בכל מקום, זה הזמן שמחמירים בשני הכיוונים. כמו ערב שבת כבר לא עושים מלאכה, מוצאי שבת עדיין לא עושים מלאכה. כמו במה מדליקין, אסור להדליק כי מחמירים. היי טוב.
העושה מלאכה בין השמשות – חייב חטאת
ועשה מלאכה בין השמשות… הרמב״ם אומר מאוד פשוט מתי בין השמשות, כן, העולם מפחד מבולבל כל כך הרבה דקות וכל כך הרבה דקות, הרמב״ם אומר, הרמב״ם לא אומר מה הם שלושה כוכבים בינוניים, זה נכון, אבל תדמיין, כוכבים בינוניים אז נגמר בין השמשות. הוא יכול להגיד לך שאתה צריך לראות יותר משלושה כוכבים בשמים, כי אם תראה רק שלושה כוכבים תוכל לחשוב שהם גדולים, אבל אם אתה רואה יותר כוכבים יש ביניהם גם כוכבים בינוניים כבר.
בדרך כלל מי שגר בעיר שקשה מאוד לראות את הכוכבים לכתחילה, הוא מסתכל הרבה על הכוכבים כדי שיראו, יש פלנטות מסוימות שהן לכאורה כוכבים גדולים שאפשר באמת לראות קודם. בסדר.
אומר הרמב״ם, מה קורה… העושה מלאכה בין השמשות, ערב שבת או מוצאי שבת? בשוגג חייב חטאת, מכל מקום חייב חטאת.
דיון: למה חייב חטאת בספק?
דובר 2: למה הוא חייב חטאת? הוא עשה שניהם!
דובר 1: הוא עשה שניהם. אה, הוא עשה שניהם. חייב חטאת, מכל מקום חייב… מה?
דובר 2: אחד ערב שבת… אחד ערב שבת ואחד מוצאי שבת.
דובר 1: אבל כולו, זה מעניין, אבל כולו מסתכל, זה ספק. או זה בין השמשות יום, או זה בין השמשות לילה. הוא עשה באותו זמן, נכון? הוא עשה באותו זמן בדיוק. ולא יכול להיות שזה מקצת יום, מקצת לילה. הוא עשה בדיוק בלילה כאן וביום כאן.
אז יכול להיות שבין השמשות מקבל גדר, כמו שאתה אומר, שנמצאים באותו רגע זמן. או אפשר לומר כמו שאתה אומר, אבל הרמב״ם… לשניהם יש גדר של ספק. אני פוסק שכך, זה ספק.
דובר 2: לא, הרמב״ם אומר שזה ספק ספיקא, לא, ספק בידיעה. ספק בידיעה או ספק במציאות?
דובר 1: הרמב״ם נשמע שזה ספק בהלכה. זה ספק בהלכה, כי ההלכה לא קבועה באותה דקה. אם זה ספק במציאות, יכול להיות שעכשיו היה קודם ועכשיו היה מאוחר יותר.
טוב מאוד. אז לגבי זה, על כל פנים, אותו זמן, מכך יצא שבאותו זמן הוא היה חייב להיראות. בדיוק עשר דקות אחרי השקיעה, מה שלא יהיה. הוא חי בשניהם, אומר הוא, למשל, חייב חטאת. או כאן עשית עבירה, או שם עשית עבירה. רק חטאת לכאורה, אני מאמין שלגבי, הוא לא אומר סקילה, כי אז יש בעיה עם עשה, עם ספק, עם דברים אחרים, דברי ספק. אבל חטאת.
כוכבים בינונים – הגדרה מפורטת
“וכוכבים אלו”, אומר הוא, הוא אומר “כוכבים בינונים”. מה הוא מתכוון לומר? הוא אומר “לא גדולים הנראים ביום”, לא הגדולים, כוכבים מסוימים אפשר לראות ביום.
דובר 2: לא, לא, פלנטות.
דובר 1: לפני השקיעה. אם מסתכלים היטב, פלנטות גדולות כמו נוגה ומאדים, אפשר לפעמים לראות כבר לפני… לצד מערב יש כוכבים שאפשר לראות, אם הכוכבים נמצאים בדיוק שם אז, וכו׳. ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה. גם לא קטנים, זה עדיין לא, זה מאוחר יותר בלילה רק יוצאים הכוכבים הקטנים. בין השמשות הוא בין שני הזמנים, כשרואים כבר את הבינוניים. משיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים, הרי זה לילה ודאי.
הרמב״ם לא מביא זמנים בדקות
הרמב״ם לא מביא שום זמנים, כמו הילוך מיל או שלושה מילין. או שיעורים אחרים כאלה, שכתוב שהוא מביא רק את הנושא של הכוכבים. וכך אני חושב גם, כך גם אם אני זוכר את ההלכה בשולחן ערוך. כלומר, יכול להיות, בשולחן ערוך כתוב משהו אחר, אבל יכול להיות, והפרי חדש מביא את השיעור, יכול להיות שמה שיש את כל השיעורים האלה זה רק אם אי אפשר לראות את הכוכבים. יכול להיות שאם אפשר לראות את הכוכבים לכל הדעות זה כבר לילה. כך יש מי שטוענים לפחות. בסדר, אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, זו פוליטיקה גדולה. אם תשאל את ההלכה בזה, תסתכסך עם ההנהלה.
נכון. הבעיה שכתבת הרבה פעמים היא שלמעלה על ההר זה זמן אחד ולמטה על ההר זה זמן אחר, וזה ממש קרוב, אפילו אותה עיר. בסדר, ומה יש כאן נעשית הבעיה קצת? אה, זה באמת לא בעיה. לא ידעתי שאתה יוצא לראות את הכוכבים. בסדר.
פרק ה: הדלקת נר שבת – פתילות ושמנים
מנהג אשכנז: פרק “במה מדליקין”
אומר הרמב״ם הלאה. יש, עכשיו נלמד מצוות הדלקת נר שבת. יש הלכות שונות מאילו פתילות אפשר להשתמש, הכל כבוד שבת, שיבער יפה, וכן הלאה. יש על זה פרק שלם “במה מדליקין”. אומר הרמב״ם כך, הרמב״ם הולך למנות את כל ההלכות, פתילות, שמנים, מה מותר כן, מה אסור. אומר הוא, לפני שמזכיר את כל הדברים הטובים, אומר הוא, “כגון”, מנהג אשכנז הוא לומר את הפרק לפני מעריב ערב שבת, ליל שבת. זה מנהג אשכנז. השיעור צריך לדעת את המשנה כבר בעל פה.
בסדר. אני יודע, אולי נוסח ספרד לא לומדים את זה. מי שלומדים “במה מדליקין” יודעים את זה טוב כמו מי שאומרים “כגוונא” יודעים “כגוונא”. גויים איתנים יש לנו, כן. עוד דבר שאומרים.
הלכה ה: פתילות שמדליקין בהן בשבת
בסדר. “פתילות שמדליקין בהן בשבת”, אומר הוא, “אין עושין אותן מדבר שאורו מתחסכס בו”. אסור להשתמש בדבר שהאש מתלבטת בו. נר שבת הוא ענין של שלום בית. אי אפשר לתת שיהיה התחסכסות, שהאש קופצת, מתלבטת עם הפתילה. התועלת אינה, זה לא כבוד, זה לא נרות יפים.
כגון, אילו מינים? הור צמר, צמר, משי הוא משי, וצמר ארז, צמר מזויף, צמר שמוצאים על העצים, ארז הוא עץ ארז. ופשתן שלא ניפץ, כותנה שלא סרקו, פשתן שלא סרקו. אה, פשתן ראינו אצל דברו של מוסף בבבל. וסיב של דקל, חתיכה מהעץ, אני מתכוון בין העץ והקליפה החיצונית יש משהו יותר דק כמו סיב. ומינו עץ הרכים או שאר מיני עצים דקים, כיוצא בהם, כי הדברים האלה לא מחזיקים טוב את האש, האש לא נדלקת טוב. אלא, רק להשתמש בפתילות מדבר שהאור עולה בו, מדבר שהאש נאחזת בו היטב. כגון, פשתן נפוץ, כן, פשתן שסרקו כן, ובגדים של שש, פשתן, וצמר גפן, כותנה, כיוצא בהם.
שיעור ההדלקה
אומר הרמב״ם עוד דבר, והמדליק, מאותה סיבה, והמדליק צריך שידליק ברוב היוצא מן הפתילה. כדי, זה גם ענין של שבת, שמא יטה, או יחתה, הלכות דומות, כדי שישתמש היטב באש ולא יעורר שאלות בשכנים. יכול להיות שכאן זה פשוט ענין של כיבוי, שההדלקה היא כשעושים את האש המלאה. אבל כתוב כן שזה בגלל שמא יטה, כי אם הוא משתמש בדברים שלא בוערים יפה הוא יבוא ל… הרמב״ם לא מביא כאן את הטעם, אבל כך הוא מביא מלמטה, כך כתוב בסוף בגמרא, צריך לראות בדיוק, אבל כך נשמע שזה גם הענין. יש דברים שהם מכבוד שבת, ויש דברים שהם בגלל… אה, הרמב״ם אומר כן, כדי שלא יטה. אה, הרמב״ם אומר כן, הרמב״ם מביא כן את הטעם שהוא כמו שמא יטה. אה, אז הוא מתרץ את זה.
הלכה ו: הכורך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו
אומר הרמב״ם הלאה אבל, מה קורה אם עושים פתילה משני דברים, מחומר שהאש נאחזת בו היטב, ומשהו שלא. הכורך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו, כך הוא, אם להוסיף על הפתילה כדי להוסיף אורה, אם הוא עושה זאת כדי שהפתילה תהיה גדולה יותר, זה לא טוב, כי אם יש בזה חלק שהולך להפריע לאור, זה עוד לא יהיה טוב. אבל אם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת, אם הוא מכניס את זה פשוט כדי להחזיק שהפתילה תעמוד זקופה, כי לפי החומר של הבד היא תיפול, אז כן מותר. למה? כי אז הוא לא משתמש בדבר שאין מדליקין בו עבור הנר, זה לא יפריע לו אם זה לא בוער טוב, זה רק צריך להחזיק, זה יוצא שזה כדי להחזיק פשוט את הפתילה.
הלכה ז: נותנים גרגיר של מלח או גרוס של פול
כן, אומר הרמב״ם הלאה, נותנים גרגיר של מלח או גרוס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שלא ידלוק בשבת, בליל שבת. מה הכוונה? למה זה מותר לעשות? למה לא יהיה מותר לעשות? גרגיר של מלח או גרוס של פול זה צרור בערב שבת, אלה דברים שנותנים כדי למנוע שכל הפתילה תישרף. זו פשוט סגולה, טוב, דבר שמשתמשים בו לנרות. החידוש הוא, זה דבר שאין מדליקין בו, זה לא דבר שבוער יפה, מלח זה לא דבר שבוער טוב, אבל לא נותנים את זה בשביל האש, ונותנים רק קצת, למנוע מעט, ממילא זה מותר. זה לכאורה הטעם. כן.
כל הפתילות שאין מדליקין בהן – מדורה
אומר הרמב״ם הלאה, כל הפתילות שאין מדליקין בהם, עושין מהם מדורה, אבל מותר כן להשתמש בזה לעשות מדורה, בין להחם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין להתחמם או לאור, בין למנורה בין על גבי קרקע, כמו שלמדנו קודם. למדורה מותר, ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר לבד, האיסור הוא רק שלא יהיה עם זה מה שמדליקים את נר שבת. אבל מדורה שהיא אש גדולה, לפיד, דבר כזה מותר. למה? זה פשוט, למה אסור, או למה מותר, זה פשוט, כי הם כבר בוערים טוב, זו אש גדולה יותר, אין חשש.
הלכה ח: שמנים שמדליקין בהן בשבת
שמנים שמדליקין בהם בשבת, עכשיו הולכים לדבר על השמנים. כבר דיברו על הפתילה. השמנים שמדליקים בהם בשבת צריך גם להיות שמנים כאלה שאינם נמשכים אחר הפתילה, שעובדים טוב יחד עם הפתילה.
אבל שמנים שאינן נמשכין אחר הפתילה, שמנים שלא עולים בקלות בפתילה, כגון זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחלב. זפת, אני לא אתרגם כל מילה, זפת, שעוה, שמן קיק, אליה וחלב, כן? סוגי שמן ששעוה היא יותר מוצקה, אבל משתמשים בה לשמן. הפשט הוא שכן נמשך אחר הפתילה. אני מתכוון, למה היו עושים את זה? כי זה יותר זול, האנשים הזולים יותר השתמשו בזה.
שאינן נמשכין כל כך יפה. אין מדליקין בהן. אומר הרמב״ם למה? מאי טעמא? אין מדליקין בשמנים שאינן נמשכין אחר הפתילה. הולך לומר את הטעם לשתי ההלכות שלמדנו, הן איך הפתילה צריכה להיות, הן איך השמן צריך להיות. גזירה שמא יטה אור הנר אצלו. יש חשש שאור הנר לא יהיה כל כך חזק, יהיה קצת עמום, ויטה אותה בשביל שישתמש לאורה, יטה אותה. בדרך כלל יש לנו את החשש, רק חוששים שלא יהיה עיון, כי אז שמא יטה. אבל אם הנר נעשה כבד, וצריך אפילו לשימוש רגיל להטות את הנר, יש חשש שמא יטה.
הלכה ט: חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו
בסדר. למדנו, אנחנו באמצע הלימוד, אילו שמנים אסור להשתמש. עכשיו יש שאלה, מה אם עושים תערובת? מערבבים שמן אחד שאסור להשתמש בו עם שמן שמותר כן להשתמש בו.
חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו, שנעשה נוזלי, אפשר כבר כן להשתמש. אם נותנים שמן כל שהוא, מעט משמן אחר, ומדליק, וזה בוער.
דיון: מה זה קרבי דגים?
חלב שהתיכו הוא מהדברים שלמדנו קודם שאסור? שמנים שאין מדליקין בהן? זפת, שעוה, חלב היה דבר אחד. וקרבי דגים זה מה? זה היה כתוב? כן, כן, חלב, אין מדליקין בהן. כן, אבל קרבי דגים זה גם סוג של חלב כביכול? מה זה קרבי דגים? איפה היה כתוב שזה גם קרבי דגים? אינני יודע.
חלב זו גמרא, אבל אני לא רואה איפה כתוב קודם על קרבי דגים. מה כתוב? אולי אליה? אליה זה שומן. נראה שאליה זה חלב, בעצם. הכוונה לומר שכשלוקחים חתיכה מהבהמה או מעוף, מה שלא יהיה, כמו שזה, חתיכה שלמה, אז זה אסור. זה נקרא אליה או חלב. עכשיו הוא קורא לזה אחרת, אבל זה אותו רעיון. שהמילה היא, שכשזה עדיין חתיכה קשה, אפילו אם זה יכול לבעור, אבל זה לא בוער טוב, זה עושה סכסוך עם הפתילה. אבל אם הצליחו לעשות את זה נוזלי, אבל זה לא עוזר. צריך גם להוסיף שמן כל שהוא.
חידוש: למה צריך שמן כל שהוא?
מהו הענין של שמן כל שהוא?
אם העיקר הוא ההיתוך, למה עדיין חשוב להוסיף מעט שמן? אם העיקר הוא שמעט השמן מכשיר, אז היה צריך לעבוד אפילו אם אינו נמוחה או היתוך. נראה שהעיקר הוא ההיתוך, אבל יש כאן הכר. הגמרא אומרת, כך הגמרא מסבירה בפירוש, אני רואה שהגמרא בסוגיא של חנוכה, אני זוכר, הגמרא מסבירה בעצם כך. יש שחלב בדרך כלל אינו בעיה, אבל הגמרא לא נותנת להיות משא ומתן, אסרו את כל החלב. עשו כזה לא פלוג. ועורות, כן, מותר להיות.
מעניין. צריך לראות אצל גזירות אחרות האם גם יש כזה דבר, שמספיק משהו קטן. זה אומר כאילו בעצם, החכמים אינם כל כך נוחים עם האיסור, כי בעצם אין שום סיבה לאסור, אלא זה סוג של לא פלוג. אם אתה אומר לאסור, פעם אחת זה היתוך, בעצם החכמים סברו שזה כבר לא בעיה, אלא מה אז? כל כזה לא פלוג, הם לא רוצים לבלבל את העולם, אמרו אסור. אבל אם אתה מכניס עוד קצת שמן, אתה יכול כבר לומר לאנשים שזה לא רק חלב.
כן, הגיוני. מעניין. העיקר הוא שלא יוכלו לחלוק בחלב עצמו, לומר חלב שאינו מותך מותר. גזירת רבנן, יפה מאוד, אבל זה נראה דומה, זה גם חלב, אנשים יתבלבלו, כמו שאתה אומר. אבל כשאתה עושה כבר הכר, כזו חומרא ללכת כל כך גבוה בסורת התורה, עובד רק אחרי שזה לא בעיה אמיתית, אז זה לבד כבר קצת שם בקולטשר.
אבל שמנים שאינם מדליקים שאסור בעצם להדליק, זה אומר שזה לא ראוי או שאסור בעצם.
הלכה י״א: שמנים כשרים ופסולים להדלקת נר שבת
שמנים כשרים – כל שמן חוץ מאלו שאסרו חכמים
דובר 1:
כן, הגיוני. אני יכול להבין את זה, אני יכול להיות חלק מזה בחלב עצמו, לומר חלב שאינו… גזירת רבנן. יפה מאוד. ואתה שווה גם דומה. זה גם החלב של אנשים שיתבלבלו, כמו שאתה אומר.
אבל כשאתה עושה כבר הכר, כל כך הרבה קיירי ללכת בהכר, הסורט הטיירי, עובד רק אחרי שזה לא בעיה אמיתית, אז זה עוזר כבר קצת שם בקולטשר.
או שמנים שאינם מדליקים שאסור… להדליק… להדליק, זה אומר שזה לא תיכו, או… שאסור בעצם, כי הם שמנים בעייתיים בעצמם, משום לא פלוג. אז זה לא עוזר. אפילו אם ערבבו אותם בשמנים שמדליקים, ממילא ידליק, לא אחד נעם שכם. כי זה לא יעזור. ברגע הראשון, נניח, למעלה יהיו השמנים הטובים שיבערו לרגע. אבר אחר כך זה ימשיך להתחיל הסכסוך.
דיגרסיה: תורה חסידית – פסילתן מרמז על נשמות
אני רוצה לומר דבר חסידי, שכתוב בכל הספרים החסידיים על חנוכה, שפסילתן אינו מאנים, ופסילתן מרמז על הגר, של שמן על הנשמה. אני יודע מה זה כך. אנחנו מתכוונים שיש יהודים שאי אפשר להדליק אותם, אפילו שעבע עומד במורנים, מען עלכדזשי שרים זה חנוכה, כן, אפשר לגדנקסט התורה.
אז כאן רואים גם הענין שאפילו יהודי, אם יהודי הוא בכלל לא קראי, לא עוזר שהוא הולך לצדיק, שהוא שם קצת שמן בשלו. אם הוא בעצם יהודי טוב, אלא חסר לו משהו שלא נראה טוב, אז דבר קטן, אז עוזר קצת שמן מהצדיק, נעשה מצורי מאיתנו עוזר.
מבין את הפשט שלי? המישר, אם אנחנו כבר במצב של לעשות כזו תורה חסידית, אנחנו למדנו שזה לא טוב כשיש את הסכסוך. כן. אז, כשאדם כולו יש לו מידות רעות, או יש לו תאוות רעות, מובן שיהיה סכסוך בין הרע שלו והטוב שלו. אבל שופכים עליו קצת שמן. שמן כל שהוא. מה התולא אידר אין שולל אין מאכטן דעם. בקיצור, זיי. שוין. עס יעצט.
הלכה הבאה – דברים שאסור להדליק
דובר 1:
עכשיו יש לנו ראינו דברים… אסור שמן, כי זה לא כך חרפסילה, וזה גורם שהאדם יכול להיכשל זה פיקסט בשבת. עכשיו ראינו דברים אחרים שהחכמים אמרו שאין מקיימים עם זה את המצווה של על דלקות הנאירות בהודר, כי זה לא טוב, זה לא כבוד לשבת.
עטרן – ריחו רע
אומרת הגמרא, אין מדליקין בעטרן. אסור להדליק בעטרן, כי זה סוג של גז, סוג של חומר דליק, אבל עם ריח רע, זה מריח רע. אני חושב שזה סוג של נפט, כזה דבר.
ומה הבעיה? שמא יניחנו ויצא. הוא יעזוב את זה ויצא. וחובה עליו לשבת לאור הנר. כאן כתוב דבר מעניין, כאן כתובה חובה חדשה שלא ידענו. החובה היא שישב לאור הנר. כלומר, הענין של נר הוא שזה כבוד של שבת, שהאדם לא ישב בחדר חשוך. אז אם הוא הולך להדליק בדבר שריחו רע, מה תצא מזה?
לכאורה הוא מתכוון לומר שהמצווה היא לא רק שיהיה לך נר שאם יצטרך. העטרן בוער סתם מספיק טוב שאם אדם יש לו צורך גדול, הוא צריך לראות משהו, הוא יכול לראות. הוא יכול להיכנס לחדר, הוא צריך להסתכל על משהו, הוא יכול להיכנס לחדר, אבל הוא לא רוצה להיות שם כי יש ריח רע. אבל זה לא הענין של שבת, סתם שיהיה נר לבטיחות או משהו. הענין הוא שיהיה הנאה, שישב בחדר מואר, שיעשה שם סעודה וכדומה. אז אם הוא יוצא בגלל הריח הרע, הוא לא יצא.
צרי – ריחו טוב, אבל שמא יכבה ושמא יעוף
ואחר כך מישהו חשב, אוקיי, אני אעשה בדיוק הפוך, אני אשתמש במשהו שיש לו ריח טוב, צרי. זו המשנה של לויבער, צרי. צרי הוא אחד מסממני הקטורת, דבר שמריח טוב.
מה הבעיה עם זה? נכון, ריחו טוב, זה מריח טוב, אבל יש חשש שמא יכבה מן הנר. הוא יוציא קצת, אני לא יודע, כדי למרוח עם זה או כדומה. ואז יהיה איסור של מכבה. יהיה איסור של מכבה, כמו שנראה מאוחר יותר, להוציא קצת מהשמן של הנר, מהשמן של הנר, זה גורם כיבוי. אסור.
ועוד סיבה למה לא לעשות, שמא יעוף. כי לצרי יש טבע שהוא עף, זה לא נר מסודר, הנר קופץ. רואים את זה, אז ממילא יש גם את החשש, זו סכנה, או ממילא יש את החשש שמא יטה.
דובר 2:
אה, כתוב שלא. שמא יעוף. מה המשמעות שמא יעוף?
דובר 1:
כן, כתוב שזה יכול להיות מסוכן. אחר כך נראה נפט למעלה שהוא עוד יותר מסוכן, שמא יעוף. כאן כתוב על זה גם, שזה יכול לתת ניצוץ על הגג, ולהצית את הגג, וכדומה. ממילא יש חשש מסכנה, או יש חשש שהוא יחלל שבת בגלל סכנה?
דובר 2:
לא סכנה, לא סכנה. תראה את החלק הבא לפני זה.
נפט לבן – אסור אפילו בחול משום סכנה
דובר 1:
“וכן בנפט לבן, אפילו בחול”. לא בנפט לבן. אני חושב שנפט לבן הוא כזה גז שאי אפשר לראות. סתם נפט חלק ממנו שחור, וחלק ממנו מזקקים, יוצא טהור, לא סטנס. כי קודם הוא כבר חישב נפט שאסור.
דובר 2:
נכון, אבל נפט לבן זה… מה זה באנגלית?
דובר 1:
הוא לא אומר. לא ברור מה זה. משום עתירא ליה סכנה, אפילו בחול.
דובר 2:
כן.
דובר 1:
הגמרא מביאה מעשה שהייתה אהי חמותה דהוה סניא לה לכלתא. חמות שנאה את כלתה. היא אמרה לה שתתקשט, שתמרח עצמה בשמן אפרסמון, אחד מהדברים האלה נראה. והיא אמרה, “לכי הדליקי את הנר”. היא הדליקה את הנר, היא נשרפה מה… שזה דבר קופץ, רק מהדלקת הנר, בגלל שעליה השמן נשרף.
דובר 2:
אה, איזו חמות!
דובר 1:
כן, זה אחד המקורות בגמרא על הענין של חמות. יש עוד מקורות גם.
בקיצור, יש חשש סכנה. לבן לא אומר לבן, זה אומר שקוף. נפט מזוקק.
דובר 2:
נפט, אבל נפט זה מה שקוראים נפט, פטרוליום, שמן?
דובר 1:
יכול להיות.
דובר 2:
שאלת?
דובר 1:
כן, כזה דבר הוא אומר כאן. נפט זה פטרוליום, זה שמן שעולה מתחת לאדמה. הנפט שמוצאים מתחת לאדמה עושים ממנו בערך שש, שבע, שמונה סוגים… השחור קצת לאספלט, לכבישים, והלבן, השקוף לגמרי, זה החלק הטוב ביותר של השמן. אבל זו סכנה.
אבל פעם היו דברים אחרים שעשו. מה שזה לא יהיה, העניין הוא, זה דליק מדי, בעיקרון, זו הנקודה. זה דליק מדי, זה לא עשוי להדליק נרות. זה עשוי לשים במכונית. בקיצור, שידליקו בבנזין, נכון? מבין כזה דבר? בנזין זה סוג של נפט, אני חושב.
חידוש: כשיש סכנה אין מקיימים את המצווה
אבל מעניין, רואים מכאן לכאורה שכשמדליקים, כשיש סכנה, לא רק שעוברים על “ונשמרתם”, אלא לא מקיימים את המצווה. אם מישהו יודע ש… אני יודע, כל בית יש את שלו, כבר קרה פעם שריפה. לכאורה הפשט הוא שזו לא דרך טובה להדליק נרות כך. אפילו בחול.
דובר 2:
אנשים מאוד מושכים לבית החולים, שלא נותנים להדליק נרות.
דובר 1:
אה, רואים ש… אוקיי, זה אומר שצריך למצוא משהו שכן טוב, אבל…
דובר 2:
בבית חולים בטוח שמקיימים את המצווה של עונג שבת עם זה שמציתים, ולכל היותר מדליקים את החשמל, שלא בטוח שזה לא טוב.
דיון: נורות חשמל לנר שבת
דובר 1:
ראיתי בחנות שיש כזה חשמלי שיכול להיות. ראיתי איזה פטנט חדש בחנות, ראיתי שמישהו מוכר עם הכשר של איזה רב, אני לא זוכר מי, איזה דבר חשמלי, אבל הוא אומר שיש איזה ניצוץ אמיתי, לא ה-LED של היום שזה סתם משהו מזויף עשוי ממשהו אחר. הוא פעם למד שעשו משהו חשמלי, הוא אומר שיש אש אמיתית, וממילא הוא אומר שאפשר לברך על זה. איזה רב חסידי אומר שזה בסדר. אז, אני לא יודע אם זה נכון, אבל יש כזו סברא.
דובר 2:
לא ברור למה לא יהיה אפשר להדליק בחשמל. אין שום דין שצריך להיות נר.
דובר 1:
אמת. לכאורה, לא רק זה, אלא לכאורה כשאדם מדליק נר קטן שלא עושה באמת שום שינוי בביתו, ובמקום זה הוא מדליק נברשת ענקית, לכאורה המצווה האמיתית של נר שבת, כלומר צורת המצווה היא שידליקו כמו שהחכמים אמרו, אבל העצם הוא שיהיה עונג שבת.
דובר 2:
לא ברור, העולם מדבר על זה, זה מאוד לא ברור. נראה ש… עדיין לא למדנו… בואו נדבר על זה, מדברים. עדיין לא סיימנו בעצם את ההלכות של הנרות, איזה סוג נרות מותר להשתמש. לא כתוב כאן שיש חיוב שיהיה נר, נכון? כל הסוגים, הדבר שמשתמשים. כן, הרמב״ם הולך… אה, עדיין לא סיימנו. כן, סיימנו. תראה מה הרמב״ם אומר. בואו נעשה עוד הלכה אחת, אחר כך נראה. י״א, כן.
פסק הרמב״ם: מותר להדליק בשאר שמנים
דובר 1:
“מותר להדליק לכתחילה בשאר שמנים, כגון שמן שומשמין, שמן צנונות ולפת, ושאר מיני ירקות, ושמן זרעונים, וכל כיוצא בהם. אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד.”
הדבר היחיד שאסור להדליק בו הוא מה שהחכמים מנו, אבל כל האחרים מותר. אז אתה אומר שחשמל הוא דבר שהחכמים לא מנו?
ר׳ טרפון נגד ר׳ יוחנן בן נורי – שמן זית בלבד?
תראה בגמרא. ר׳ טרפון אמר, זה אפילו ר׳ טרפון. ר׳ טרפון, התנא הקדוש ר׳ טרפון, טען “אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד”. הוא למד שיש, מלבד שיש איסור של “במה אין מדליקין”, ויש גם מצווה שצריך להדליק, צריך קודם שמן זית.
אולי בכלל, אמר רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר, קם רבי יוחנן בן נורי והוא אומר, “ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפודקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?”
אז, חתיכת גמרא יפה מאוד, כי מה אומר רבי יוחנן בן נורי? הוא אומר, יהודי יקר, אתה גר בארץ ישראל, יש לך שמן זית, אז מה יותר יפה אולי, אבל אתה צריך לזכור, הוא זכר, הוא ידע ארבעה מקומות אחרים שבהם אין שמן זית, שם לא גדלים זיתים. שם יש באירופה, רוב היהודים שהיו לנו, כמעט לא היה להם שמן זית, מלבד חלב, בחלב היו מדליקים נרות שבת, היו מדליקים בחלב, כתוב ברמב״ן אפילו על חנוכה, כי כמעט לא היה אפשר להשיג שמן זית, היה מאוד קשה להשיג. לא גדלים בהונגריה ובפולין זיתים.
אז הוא אמר, מה יעשו באלכסנדריה? יש להם רק צנונות. מה, אתה תאמר שהם לא ידליקו נרות שבת? האם יכול להיות כזה דבר? מה, אתה תאמר שהם צריכים לייבא שמן זית מארץ ישראל? גם זה לא יכול להיות. אלא מאי, הוא אמר, אחד לחוד, אחד לחוד, אחד לחוד, פעם אחת אתה ליקעווסט, זה לא טעם שלא טוב, אבל כל דבר אחר כשר.
אז צריך לומר ש… אמר רבי יצחק על רגליו, “ומה יעשו אנשי האספיטאל שאין להם אלא עלעקטריק בלבד?” לא, צריך לדעת, כי יכול להיות ששמן ופתילות, זו השאלה, זה החכמים כן השתמשו במילה שמן ופתילות, כי זה דיבור הכותב בהווה, אבל כל סוג של חשמל יכול להיות אותו דבר, צריך רק לדעת איזה. אה, זה הפשט הפשוט.
הענין העיקרי של נר שבת – שלום בית ועונג שבת
דובר 2:
הסיבה של הנרות היא שלום בית, וצריך לומר שהסעודה היא כך שהוא לא יכול ליהנות בלי זה. בטוח שהדין העיקרי הוא לעשות לילה כיום.
למשל, כשאדם יש לו שאלה, הוא רוצה להדליק את הנרות בבית, ואחר כך הוא יוצא לסעודה, והוא יחזור רק מאוחר בלילה הביתה. הוא לא באמת ייהנה מהנר שלו. יש מי שאומר כזה דבר, מדליקים נר, אבל גם זה זינט לחשמל, שמשאירים דלוק משהו. כי זה באמת הענין של עונג שבת, שכשאתה חוזר הביתה לא יהיה כל הבית חשוך. משאירים כמה נרות, אני מתכוון כמה חשמל דלוק, שיש לך הנאה מהלוקסוסנרס או מהחשמל גם.
יש כזה דבר, אני לא זוכר איפה ראיתי, אבל יש כזה דבר, משתמשים בזה כספייס. אני לא הולך להפסיק לזרוח.
הלכות נר שבת – דינים וחששות
הדלקת נרות שבת בחשמל
דובר 1: יש לומר כזה דבר, הדלק נר, אבל תחשוב גם על החשמל, כי אתה משאיר דלוק איזה אור, כי זה באמת הענין של עונג שבת, שכשאתה בא לא יהיה כל הבית חשוך. משאירים כמה נרות, אני מתכוון כמה חשמל דלוק. יש להם בחשבון שהדלקת הנרות היא על החשמל גם. אני זוכר כזה דבר, אני לא זוכר איפה ראיתי את זה, אבל יש כזה דבר, משתמשים בזה כסניף.
אני לא הולך להפסיק, תראה, אני לא הולך להפסיק להדליק נרות יפים עם שמן זית ומנורה. אני לא אומר, בוודאי זה יפה, זה כבוד שבת. אבל מעיקר הדין, בפשטות, אני לא רואה שזה מאוד קשה.
חידוש: המשנה ברורה על שמנים
הלכות שבת: דיני נר שבת – כלי תחת הנר, קריאה לאור הנר, ותינוקות לפני רבן
מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו. אבל נותן הוא כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות. למה? מפני שאין הניצוצות ממש, אין בהן ממש. זה לא שמן, זה ניצוצות. זה לא שום דבר. אין בהן ממש, ממילא הכלי לא נעשה בסיס לדבר האסור. זה לא שום דבר, אין בזה שום איסור.
הלכה יג (המשך): אם היה כלי חרס חדש
ואם היה כלי חרס חדש, אסור, אפילו לקבל בו ניצוצות. למה? מפני שהוא משחירו ונפסל. זה עושה אותו פסול. זה עושה אותו שחור, ולא ניתן לנקות אותו יותר. זה נעשה כלי שאי אפשר להשתמש בו יותר. ממילא זה נעשה כאילו הוא סותר, הוא מבטל כלי מהיכנו. אבל כלי ישן, שכבר משוחר, אין בעיה. אבל כלי חדש, שעדיין לבן, אסור להניח תחת הנר אפילו לקבל ניצוצות.
דיון: מהו הטעם שכלי חרס חדש אסור?
Speaker 2:
זה לא מתקן? זה סותר. זה סותר. זה עושה אותו פסול. זה עושה אותו שחור. זה כמו שאתה שורף משהו. זה נעשה שחור ולא ניתן לנקות אותו יותר.
Speaker 1:
אבל למה זה בעיה? למה זה בעיה שהוא נעשה שחור?
Speaker 2:
כי זה עושה אותו פסול. זה עושה אותו לא שמיש יותר.
Speaker 1:
אבל אולי הוא רוצה שיהיה שחור?
Speaker 2:
לא, אבל זה לא טוב. זה פוסל אותו. זה עושה אותו לא ראוי לשימוש.
Speaker 1:
אבל אולי הוא רוצה כלי שחור?
Speaker 2:
לא, אבל זה לא עובד ככה. זה נעשה פסול. זה לא שהוא רוצה שיהיה שחור, זה שהוא נעשה לא ראוי לשימוש. זה כמו שאתה שורף משהו ולא יכול להשתמש בו יותר.
Speaker 1:
אוקיי, אז זה סותר. זה עושה אותו פסול. זה מבטל כלי מהיכנו. הוא עושה אותו לא שמיש יותר.
הלכה יד: לא יקרא לאור הנר
עכשיו אנחנו הולכים להלכה הבאה. לא יקרא אדם לאור הנר בשבת. זה אומר שאסור לקרוא ספר לאור הנר בשבת. למה? גזירה שמא יטה. שמא יטה את הנר כדי להאיר יותר, וזה יהיה איסור של מבעיר או של מכבה, תלוי איך הוא מטה אותו.
חידוש: הגדרת “קריאה” – רק ספרים, לא שטרות
אבל מה זה קריאה? האם זה כל קריאה? לא. זה רק קריאה בספרים. אבל אם הוא קורא שטרות, מותר. למה? כי שטרות הם לא כל כך חשובים, והוא לא יטה את הנר בשבילם. אבל ספרים, שהם חשובים, יש חשש שהוא יטה את הנר כדי לראות יותר טוב.
דיון: מהו ההבדל בין ספרים לשטרות?
Speaker 2:
מה זה שטרות? זה כמו מסמכים? זה כמו ניירות?
Speaker 1:
כן, זה כמו מסמכים, ניירות, דברים שהם לא כל כך חשובים. זה לא ספר תורה, זה לא משנה, זה לא גמרא. זה סתם ניירות.
Speaker 2:
אז למה מותר לקרוא שטרות?
Speaker 1:
כי הם לא כל כך חשובים, והוא לא יטה את הנר בשבילם. אבל ספרים, שהם חשובים, יש חשש שהוא יטה את הנר כדי לראות יותר טוב.
הלכה יד (המשך): חזן רואה היכן התינוקות קורין
אבל חזן רואה היכן התינוקות קורין. זה אומר שהחזן, המורה, יכול להסתכל איפה הילדים קורים. למה? כי הוא לא קורא בעצמו, הוא רק מסתכל איפה הם קורים. ממילא אין חשש שהוא יטה את הנר.
חידוש: הטעם שחזן מותר – אינו קורא בעצמו
והטעם הוא כי הוא לא קורא בעצמו. הוא רק מסתכל איפה הילדים קורים. ממילא אין חשש שהוא יטה את הנר. אבל אם הוא קורא בעצמו, אסור.
דיון: מדוע חזן שונה?
Speaker 2:
אבל למה חזן שונה? הוא גם צריך לראות טוב, לא?
Speaker 1:
כן, אבל הוא לא קורא בעצמו. הוא רק מסתכל איפה הילדים קורים. זה לא אותו דבר. כשאתה קורא בעצמך, אתה ממש מתרכז בטקסט, ויש חשש שתטה את הנר. אבל כשאתה רק מסתכל איפה מישהו אחר קורא, זה לא אותו דבר.
Speaker 2:
אבל הוא עדיין צריך לראות טוב, לא?
Speaker 1:
כן, אבל זה לא אותו דבר. הוא לא ממש קורא, הוא רק מסתכל. ממילא אין חשש שהוא יטה את הנר.
הלכה יד (המשך): וכן הזב רואה בבגדו
וכן הזב רואה בבגדו אם ראה כתם. זה אומר שאדם שיש לו זיבה יכול להסתכל בבגדו אם יש כתם. למה? כי זה לא קריאה, זה רק הסתכלות. ממילא אין חשש שהוא יטה את הנר.
סיכום: העיקרון של “שמא יטה”
אז העיקרון הוא שאסור לקרוא לאור הנר בשבת, גזירה שמא יטה. אבל דברים שהם לא קריאה ממש, כמו הסתכלות, או דברים שהם לא כל כך חשובים, כמו שטרות, מותר.
המשך הלכות נר שבת – דיונים והלכות נוספות
והרמב״ם, מה קורה אם מישהו רוצה להניח צלחת לא כדי לקבל את השמן שזורם החוצה, אלא יוצאים ניצוצות קטנים מהנר, והוא לא רוצה שזה יאחז במפה, רוצה הוא להניח שם כלי. זה מותר. ונותן כלי תחת הנר בשבת לקבל בו ניצוצות, כי אחרת מלקבל שמן שהולך לעשות את הצלחת עכשיו בסיס לדבר האסור, אבל ניצוצות, ברגע שזה נוגע בצלחת זה נכבה וזה בטל, זה טיפה קטנה, אה, זה כלום, אינו ממש. בטל הוא ומטלטלו. הוא יכול אחר כך, פעם אחת אחרי שזה נגמר שאין בניצוצות, יכול הוא לקחת את הצלחת, כי אין שם כלום שום דבר ממשי בצלחת, ממילא הוא לא מבטל כלי מהיכנו.
אבל כאן יש איסור חדש, מה אסור לעשות? אם הוא רוצה להניח את הצלחת לפני הניצוצות, רוצה הוא שם גם להכניס קצת מים, שיהיה עוד יותר קל לכבות את הניצוצות כשזה זורם החוצה. זה אסור לעשות. אסור ליתן לתוכה מים אפילו בערב שבת, מפני שמקרב כיבוי הניצוצות.
דיון: מדוע אסור ליתן מים אפילו בערב שבת?
דובר 2:
גחלת שלמה הולכת להיכבות רגע אחר כך, והוא מקרב. בשבת אני יכול להבין, מקרב כיבוי הניצוצות. אבל מה הבעיה בערב שבת?
דובר 1:
הוא אומר שזה כמו אדם שעומד ומכבה משהו בידיים. זה נראה כמו מישהו שמכבה את זה. כן, זה נכון מערב שבת. אבל מה הבעיה בכלל? מפני שמקרב כיבוי הניצוצות. מותר לשים בקבוק מים גדול ליד נר, אם זה בדיוק הלכה ב… יש שאלה אם מותר. אסור סתם ככה.
שמא יעשה כן בשבת. אה, אומר הוא שכיון שאסור בשבת, גזרו עליו גם בערב שבת. אפילו בשבת יכול להיות שזה לא ממש מכבה, צריך לדעת. כך אומר רש״י, ערב שבת שמא יעשה בשבת. כן. בסדר.
סטייה: ענין חסידי של ניצוצות
דובר 1:
כאן יש גם ענין חסידי. הרי כתוב ניצוצות הקדושה בכל דבר, אבל זה אינו בן ממש. לא בגלל זה… אני לא יודע. בכל מקרה… יש תרגום חסידי לניצוצות אינו בן ממש. בוודאי כן, כאן. כן, צריך מעשים אמיתיים, כמו עד שיטפס. סתם להיות ניצוץ התעוררות גדולה זה דבר יפה, אבל זה לא מעשה אמיתי. צריך להדליק נר שיבער. אם מכבים ניצוץ זה גם כלום.
אתה מתכוון לומר את הדבר המוזר שאמרתי לך? זה כמעט שבת. פלפול אחד, לא אומרים תורות פולניות. לומדים בפנימיות בעיון, כך אומרת ההלכה הבאה.
הלכה יד: אין בודקין לאור הנר ואין קורין לאור הנר
דובר 1:
טוב, עכשיו אנו באים להלכה של דברים שאסור לעשות לאור הנר. זה נמשך, כי דיברנו הלכות שונות שיש להן מצוות הדלקת נרות, חששות ודברים, אומרים גם שדברים שאסור לעשות להשתמש עם הנרות, אפילו אין לזה קשר… זה לא דווקא נר של שבת, זה כל דין של מה מותר לעשות עם נר בשבת, משום חשש שמא יטה, שאולי ירצה לראות משהו טוב יותר עם הנר, אומר הרמב״ם כך, “אין בודקין”, בודקין פירושו להוציא לכלוך מ… להוציא לכלוך מבגד או מה? הוא אומר לבדוק אם יש כינים, יש חרקים קטנים בבגד.
זה פירושו דבר שצריך להיות אור חזק, יש את החשש. אותו דבר, קורא, לקרוא, לאור הנר. אפילו גבוה שתי קומות, אפילו אם ה… האור גבוה מאוד. אפילו עשרה… אפילו עשרה בתים זה על גבי זה ונר בעליונה, אפילו אם הנר גבוה מאוד, זה… מנורת לילה, אבל הלשון… איך קורה זה? אם יש עשרה בתים, רואים שהוא לא יורד משם, שום אור בכלל למטה.
דובר 2:
מובן… זו דוגמה מהגמרא, אבל היה פעם איזה מעשה. לא מה שהיה, יכול לומר שזה… הוא אסור לעולם… הוא אסור לעולם.
דובר 1:
לא יקרא ולא יבדוק לאורו בתחתונה, אפילו הוא עומד למטה, אבל אם הנר נותן אור, אסור לו להשתמש בזה כדי לקרוא או דבר כזה, שמא יטה, הוא ישכח ששבת היום, והוא יטה.
סטטיסטיקה, מה ההלכה אומרת, זה שההטיה תהיה טירחה גדולה, שהוא צריך לעלות כמה קומות, זה לא עוזר. יש דרך אחת איך זה עוזר.
שנים קורין בענין אחד
דובר 1:
אם יש שומר, כמו גם ‘שנים קורין בענין אחד׳… אם שני אנשים קוראים את אותו דבר, (אני לא יודע המילה ‘שומר׳ ברורה, נכון?) מילא הם קוראים דבר אחד, זה נקרא ‘בענין אחד׳, שיהיה שהם קוראים ביחד משהו, מותר להם כן לקרוא ביחד לאור הנר, למה? שכל אחד מזכיר את חברו אם הוא שוכח.
אבל אם ‘בשני ענינים׳, אם הם לומדים דברים שונים, אחד לומד נגלה ואחד לומד נסתר, הם בעולם אחר, לא ‘כל אחד מזכיר את חברו׳, כל אחד עושה בענינו, והוא בכלל לא ישים לב שהשני מדליק נר או עושה משהו.
דבר סברתי, כששני אנשים לומדים בחברותא והם לומדים את אותו דבר, נושא אחד קצת דאגה… עוד תורה חסידית לשני, הוא מרגיש איזה קשר, אם רואה אותו נכשל בהטיה ימהר לעצור אותו. אבל אם הם… אפילו על אותו שולחן, כי הם עוסקים בדברים שונים, אין את השמירה. צריך להיות… כאן לא כתוב ההלכה, שמים שומר, שמים שהם קוראים ביחד. זה כמו חבורה, כשחבורה אחת קוראת, כמו שטענת, יותר מאשר ההיא. אנשים ביחד, שני אנשים ביחד לא עושים עבירה.
אפילו בהלכה יש הלכה כזו, חוץ מאנשים פרוצים, שני אנשים לא עושים ביחד עבירה. כן, אני מבין, זה דומה.
דיון: האם עוזר סתם שומר?
דובר 2:
לא, השאלה שלי כאן, כשקוראים לא בענין הנר, האם עוזר בכלל לשים שומר. אנחנו לא רואים כאן את הדבר של סתם לשים שומר. אפשר לומר שהסברא שלי היא שזה עוזר, זה עוד יותר חזק מסתם חבר שלא הזהרת אותו.
דובר 1:
אני לא יודע אם זה יותר חזק, אני אגיד לך. בפוסקים הקודמים כתוב שאפשר לעשות כך. זה לא מונח לפני, כי שני אנשים עושים משהו ביחד, פשט הוא שהם עושים… מה הם עושים ביחד? להטות הם יטו ביחד? אחד ייתן דחיפה לכבות את הנר, והשני יאמר “הלו, זה שבת”? אבל סתם, אפשר לשמוע שזה עוד יותר חזק, כי שם יש לך רק שכיון שעושים משהו ביחד, אבל כשאתה אומר לו בבירור לומר, זה הרבה יותר חזק. אפשר לשמוע שזה יותר חזק, כן.
הוא מביא כאן דווקא בפירוש המשניות כתוב שאפשר סתם לשים שני. זה אפילו שנים קורין בו, אבל כמו שאתה אומר, שבלי זה זה גם טוב. וכך כתוב גם בטור, שזה רק כששני קורא בענין הנר, אז זו בעיה.
אבל יותר על שומר מדברים בחלק הבא, תינוקות, כאן רואים גם על שומר, בוא נראה. אבל פעם אחת יש דבר, הרבי משמר עליהם לא מה… הוא משמר עליהם שילמדו טוב, אבל הוא משמר על זה עצמו.
הלכה טו: תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר
דובר 1:
תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר. שבת, בזמנים של היום לא הולכים שבת לחדר, אבל כראשונים כתקונים היו כן. אז תינוקות… כן, היו הולכים לחדר בשבת. הרמב״ם אומר שהולכים ללמוד. כן, לומדים בשבת עוד. אחד עם צלחת עלילות בערב שבת. אבל ליל שבת, הרמב״ם אמר שזו מצוה מן התורה שצריך ללמוד וקראתם בו יומם ולילה, אז כל ליל שבת הולכים לחדר. חורף, בכל מקרה, כן. אתה אומר מעשית.
אז אז, זה שתינוקות שקורין לפני רבן לאור הנר, מותר כן לקרוא כשהרבי שלהם, המלמד, איתם לאור הנר, למה? משום שהרב משמרן. הרבי שם והוא שומר עליהם, הוא יוודא שלא נוגעים בנר. הילדים מפחדים מהרבי, אבל הרבי, בזמנים של פעם לפחות, לא מפחד מהילדים. “אבל הוא לא יקרא לאור הנר פן יטה”, הוא אסור לקרוא לאור הנר, “פן יטה”, אין לו רבי שישמור עליו.
זה דבר אחר, רואים כאן שכאילו כיון שזו בושה, בושה שרבי ישכח לפני הילדים זו בושה גדולה, אז אולי לחץ, אבל זה לא נקרא דין שומר. אבל מה שכן עושים, דרך
הלכות קריאה לאור הנר, כלים הדומים זה לזה, ופתיחת דלת כנגד הנר – תקיעות ערב שבת
הלכה: המלמד אסור לקרוא לאור הנר
אבל, הילדים מפחדים מהרבי, אבל הרבי, פעם היה אחרת, אבל היום, הוא לא מפחד מהילדים. הוא לא יקרא, הוא אסור לקרוא לאור הנר, כי אין לו רבי שישמור עליו.
דבר מעניין, רואים כאן שכאילו איזו בושה שרבי ישכח לפני הילדים, זו בושה גדולה, זה אולי לחץ, אבל זה לא נקרא שומר.
אבל מה מותר לעשות? קורא פירושו בפנימיות ממש לקרוא, לקרוא את הדף. אבל להסתכל קצת מותר. ויש לו לראות בספר לאור הנר, כדי לראות ראשי פרשיותיו, פשוט לפתוח, למצוא איפה צריך לקרוא. זה מדבר על המלמד, שהמלמד עצמו, הוא עצמו אסור, הוא יכול לפתוח, כי אין לו ספר, והוא הוא קורא לפניהם. אבל זה לא עיון, כמו שלמדנו קודם, דברים שצריכים עיון, נכון?
סדר הלימוד פעם
יוצא שליל שבת היה הזמן שהמלמד לא הכין שיעור, אלא הילדים חזרו והמלמד שמע אותם. כן, אני חושב שהדרך הרגילה של לימוד הייתה בעצם כזו… אולי הפעם הראשונה צריך הוא ללמד אותם מה זה אומר, אבל אחר כך זה שינון, זה בעיקר החזרה עד שיודעים את כל הפסוקים. פעם בכלל, כשהרמב״ם למשל הכין לתלמידיו, והוא נותן שיעורים, הוא לא מדבר על שום דבר, סדר הלימוד היה, כמו שאני לומד עם איזו חברותא שיש לי, התלמיד היה קורא את הטקסט, והרבי היה מסביר. כך היה סדר הלימוד הרגיל פעם.
הלכה: כלים הדומים זה לזה
עכשיו נלמד איזה דברים נקראים שצריך עיון, שאסור לעשות לאור הנר, כן? כלים הדומים זה לזה, שתי צלחות או כלים שנראים אחד כמו השני, ואינו מכירם אלא בעיון הרבה, צריך להסתכל טוב לדעת איזה כלי הוא מה, אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהם, אסור גם לעשות זאת. זה לא רק לקרוא ספר, אלא גם כל דבר שצריך להיות אור חזק, אסור לעשות מאותה סיבה, ולהבחין ביניהם שמא ישכח ויטה.
הלכה: שמש שאינו קבוע / שמש קבוע
לפיכך, יוצא, איך יצאה ההלכה, שמי שדואג לאוכל המוכן, מי שדואג לכלים, אסור לבדוק לאור הנר איזו צלחת לקחת. לפיכך, שמש שאינו קבוע, שמש שאינו קבוע, לא עושה תמיד את העבודה, אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר. מילא, אם מישהו מקפיד, הוא לא יכול את כל הצלחות בחוץ, סתם מלגעת או מה. מילא הוא ייכשל בשמא יטה. אומר הוא, ההלכה היא אצלו בין ערב שמשות, בין משך לנב שעה אור אור רב, כנראה הדין עולה על כל ההלכות עד עכשיו. כי אין לך כבר את החילוק, נכון? בסדר. שמש קבוע יש חילוק. אבל שמש קבוע, אבל שמש שעושה תמיד את עבודתו, והוא יכול כבר להכיר את החילוק בין הכלים בקלות, מותר לו לבדוק לאור הנר כוסות וקערות, מילא אם מישהו צריך הרבה, הוא לא צריך הרבה להסתכל, כי הוא תופס את זה מהר.
אבל זה באור חזק. אבל בין ערב שמשות, זה מסיבה אחרת. אין בודקין לאור הנר, אפילו שמש מותר. על השמש לא נותנים להשתמש אפילו כדי להסתכל על צלחות, אפילו הוא יודע כבר קצת לאור השמשות, למה? חשש אחר, כי אם הוא יהיה מוכר מדי עם הנר וישתמש בו כדי להסתכל על דברים עליו, גזרו שמא יטה, כשהוא גם ייקח משם קצת שמן. ואז זה איסור של כיבוי.
מדוע דווקא השמש יש לו יותר חשש
כן, אבל זה מעניין, כי דווקא השמש אפשר לעשות את החומרא, כי הוא השמש הקבוע, לאו דווקא קבוע, כי הוא השמש שהוא צריך לשרת, ולפעמים צריך להוסיף קצת שמן למאכל וכדומה, צריך אני יותר לפחד אצל השמש. כן. אולי בעל הבית אין לו אבל החשש רק השמש? נכון.
זה הראב״ד יש כאן מחלוקת אם מישהו רוצה לדעת מעשית את ההלכה, הוא רוצה להסתכל לא ראב״ד שצריך רק חילוק לומר את זה. אני לא יודע, זו גמרא יפה. הגמרא אומרת, רבי יהודה בן שמואל אמר, אפילו להבחין בין בגדו לבגד אשתו, אסור גם לאור הנר. אמר רבא, אה, אתה מדבר על בני מחוזא. במחוזא היו הגברים והנשים הולכים באותם בגדים. שניהם היו להם גלימות, זה אפשרי. אבל חקלאי, אנשים רגילים, יודעים הם. אפילו מחוזא מדבר רק על הנשים הזקנות, הנשים הצעירות היו גם להן בגדים נשיים שאפשר לראות בקלות.
השמש והשמן
לא, הנושא של השמש יש כאן מחלוקת במפרשים על שמש שאינו קבוע, אני לא זוכר. הוא אומר כך, קודם למדנו ששמן הנר נמאס, האנשים לא ישתמשו בו. השמש הוא נבוך השמש שהוא אוכל כך… כמו שהייתה קודם ההלכה, שמים לו שמן על ראשו. הוא כך השמש. אז מאיפה הוא לוקח שמן? לוקח הוא מהנר, מוציא קצת שמן. הוא לא מעז לקחת מהשמן שמכינים. זה הענין למה השמש יותר מבעל הבית, כי אנשים אחרים יש להם שמן, אמרנו קודם “שמן ששימשו נמאס”. לשמש אין כזה…
הלאה, עוד הלכה על חשש של כיבוי על נר.
הלכה: נר שהיה אחורי הדלת
הוא אומר את ההלכה כך: נר שהיה אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת כנגדו, שמא יכבה. נר שנמצא ליד הדלת, מאחורי הדלת, אסור להשתמש בדלת, לפתוח ולסגור את הדלת, כי כשפותחים וסוגרים את הדלת, זה נכבה. אלא אם כן הוא זהיר בשעת פתיחה ובשעת נעילה. אם הנר נמצא במקום ליד הדלת, שכשפותחים או סוגרים את הדלת באה רוח, צריך להיזהר. זה כבר היה לכאורה מלאכה שאינה מתכוין, והוא לא צריך את זה, אבל לכתחילה יזהר. אולי הענין אסור כי יש מצוות נר שבת?
דיון: פסיק רישיה או דבר שאינו מתכוין
לא, אני חושב שנראה את ההלכה הבאה… לא, ההלכה הבאה מדברת על איסור ממש. אני חושב שאם זו פתיחה חזקה זה נקרא פסיק רישיה, זה תמיד יכבה את הנר, וממילא אסור. כך נראה לי. אבל אם זה לא כך, זה ריק וחינם, אפילו אם זה נכבה זה דבר שאינו מתכוין. אבל חשבתי אולי יש דין בנר שבת, צריך להיות נר שבת, אבל זה לא עוזר כאן שזה אינו מתכוין. זה דין אחר, שיהיה כבוד שבת. אבל כאן מדברים כבר מהלכות כיבוי.
חזרה לענין של נר של שמן זית
אבל על הדבר הקודם, נר של שמן זית, הרי השמש עומד דווקא נר של שמן זית. זה פירושו על נפט, הוא אפילו השמש לא ייקח משם, כי זה ממש מר. אבל נר של שמן זית, אפילו זה קצת מר כי זה משובח לנר, אבל זה לא מספיק נמאס שהאדם המסכן, הקטגוריה החלשה יותר, לא יימנע מזה.
הלכה: פתיחת דלת כנגד המדורה
כן, ואסור… עוד דבר שאסור לעשות בבית. אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת, מול האש שמדליקים לחמם את הבית, כדי שתהא רוח מנשבת בה. פירושו בדווקא, אם אדם רוצה שזה יתלקח טוב יותר דרך הרוח, אז אסור. אפילו זו רק רוח מצויה, הוא אומר שזה בכל מקרה יש, אני רוצה רק לעשות טיפה יותר. לא, רוח מצויה פירושו לעומת שאינה מצויה, שזו רוח גדולה, שאז אסור, כי זה יכול לכבות את זה, או לעשות משהו. אבל אפילו הוא לא רוצה, אלא הוא רוצה לדעת שמותר לפתוח, גם הוא לא יפתח באופן שזה יכול באמת לכבות.
הלכה: נר של שבת על גבי אילן
רמב״ם הלכות שבת פרק ה — סדר התקיעות לפני שבת ובמוצאי שבת
ועוד דבר אחד שמותר לעשות: מניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע. מותר להניח את נר השבת על עץ המחובר לקרקע, אם אדם חושש. גמרא אומרת שמאוחר יותר עומד בהלכות שלא ליהנות ממחובר בשבת, משום שמא יתלוש חתיכה מה… אבל מאחר שנר כזה הוא ממילא מוקצה, לא נוגעים בו ממילא בשבת. ביום טוב רואים שאסור, כי ביום טוב יש את אותו איסור של לא להיות אצל מחובר, אבל נר מותר עדיין להשתמש, אז משתמשים בו. בשבת, שלא נוגעים בנר, מותר.
—
תקיעות ערב שבת
עד כאן הלכות הדלקת נרות שבת, עם כמה גזירות שקשורות לנרות. עכשיו נלמד עוד דבר אחד שעושים בערב שבת, שאינו ענין של מלאכה, אלא אזהרה לציבור דווקא להפסיק לעשות מלאכות.
אצלנו כבר למדנו, הרמב״ם אומר שתמיד כשתוקעים שופר זה כדי לעורר, לעורר את האנשים. בין שופר של ראש השנה, בין מה שלמדנו קודם, מסורים, כשקורה צרה, כדי שהציבור יבוא לרוץ לעזור. יש עוד מין תקיעת שופר שהיו תוקעים שופר, כתוב במשניות, להודיע שזה שבת, לעורר את הציבור.
הלכה: תקיעות ערב שבת
אז כך, נלמד את ההלכות על זה. כל מדינות ועיירות של ישראל – הוא מתכוון לומר, לאו דווקא ארץ ישראל לכאורה, בכל מקום שגרים יהודים – תוקעין בהם שש תקיעות בערב שבת. תוקעים שש פעמים תקיעות שופר בערב שבת. ואיפה עשו את זה? ממקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המגרש שלה. עשו את זה במקום גבוה, כדי שכל האנשים מהעיר ומהאזור מסביב ישמעו את התקיעה. “מדינה” פירושו העיר, כן. ו״מגרש” פירושו הכפרים מסביב, הכפרים. או עובדים הרי בשדות. ליד העיר תמיד יש מגרש, שטח ריק של העיר. יש הרי לעיר הרגילה “אזור תעשייה”, איפה שנמצא הזבל, איפה שיש את המפעלים הגדולים הכבדים. מגרש, כן.
דיון: “היו תוקעין” – מצווה או תיאור?
האם זו מצווה לתקוע. דווקא הגהות הרמב״ם אומר “היו תוקעין”. מאוד מעניין, הוא לא אומר “תוקעין”, הוא אומר “היו תוקעין”. הוא אומר רק על זה “במקום גבוה”, אבל זה לא לשון “יש לתקוע במקום גבוה”, “לתקוע”. זה “תוקעין”. כן. אז זה אומר, הרמב״ם אומר כך, עם שתי דעות. בעצם ההלכה היא לתקוע בכל מקום, זה לא דין בארץ ישראל או משהו כזה. אבל למעשה, למשל, במקום של הרמב״ם רואים שלא התנהגו כך. כנראה כי זו עיר של גויים, לא יכלו לתקוע בנחת ובשלווה. הוא אומר הרי “עיירות של ישראל”, אפילו בחוץ לארץ, זה רק כשזה באמת עיירה יהודית, קרית יואל. וכך גם היום דווקא בהאוול ובטאמס ריבר אין שאלה. הערים שלנו לא, אבל גם שם לא עושים תקיעת שופר. לכאורה, אני חושב שבארץ ישראל שם אנשים שמקפידים לבוא לתקוע שופר. למשל, כשאתה נכנס לעשות יארצייט אצל הרמב״ם בחנות, הוא גם יסבב לך את הראש עם חצוצרות ודברים כאלה.
דיון: שופר או חצוצרות? סירנת שבת?
השאלה היא דווקא, האם אצלנו אין לנו, אצלנו למשל היום, האם לכל אחד יש עירוב, זה לא תזכורת. אולי זה דווקא עם חצוצרות, לא עם תקיעת שופר רגיל. לא כתוב ברור במה תוקעים. “תוקעין ומריעין” שניהם יכולים לומר או שופר או חצוצרות, לא? בטוח שאם עושים סירנה, כמו שעושים בערים גדולות, בטוח יוצאים, כי זה פשוט גבוה יותר. זה מעבר ל״במקום גבוה”, הוא עושה את זה על בניין, גבוה… אה, כאן אתה מסכים לכולם. אצל הנרות אתה לא מסכים שיוצאים עם נרות חשמליים. זה אותו דבר. ונרות יש להם הלכות, זה דבר מעשי, אין לזה שום מצוות, לא מצווה שאינה צריכה לגופה, לא מצווה שצריכה לגופה.
דיון: תקיעות בקהילות יהודיות חדשות
מעניין, חשבתי על זה שדווקא בדרך כלל בערים יהודיות גדולות יש דווקא סירנת שבת, אבל בכל החדשות, כמו שקורים להן בארץ ישראל, עיירות הפריפריה, מסביב ללייקווד למשל, אין שם…
השאלה היא
רמב״ם הלכות שבת פרק ה — סדר התקיעות לפני שבת ובמוצאי שבת
דיון: האם יוצאים בסירנת שבת מודרנית
דובר 1:
כאן אתה מודיע לכולם אצל הנרות. אתה לא מסכים שיוצאים עם נרות חשמליים?
דובר 2:
זה אותו דבר. לנרות יש הלכות. זה דבר מעשי. אין בזה שום מצווה, זו לא מצווה מדינית. זו לא מצווה שצריך ללמוד ולהורות.
דובר 1:
בסדר. מעניין. חשבתי על זה, שדווקא בערים יהודיות גדולות רגילות יש דווקא סירנת שבת. אבל בכל החדשות, כמו שקורים להן בארץ ישראל, עיירות פריפריה, מסביב ללייקווד למשל, אין שם…
השאלה היא האם יוצאים. היום למשל, הרבה חברות מפרסמות את המודעות השבועיות שלהן עם וכותבות את הזמנים. יכול להיות שזו גם דרך, כי כך משמיעים לכל אנשי המדינה. זה בטוח כמו חלק מאותו ענין.
לכאורה נראה כאן, לכאורה למעשה, שאבא צריך בביתו לקרוא, לצעוק, שלא יהיה קל לטעות ולהיכנס בטעות כמה דקות לשבת. יכול להיות שעם מה שעשינו שהשבת נכנסת שמונה עשרה דקות קודם, או שעה קודם, זה בעצמו מספיק הגדר להשמיע.
סדר התקיעות — שש התקיעות בערב שבת
דובר 1:
אז כך, אמרת שש תקיעות, בואו נלמד את כל הסדר.
תקיעה ראשונה — נמנעו העומדים בשדות
דובר 2:
אז כך, תקיעה ראשונה, נמנעו… האלשיך אומר את זה דווקא בלשון עבר, כך היה הסדר. הוא אומר הרי, עושים את זה גם אצל אנשי המגרש, שהאנשים שעובדים עדיין בשדות…
כמובן, היום אף אחד לא עובד עד הזמן הזה, היום באים מהשדות בזמן. אבל כך היה. נמנעו עומדים בשדות ממלאכת השדה ומלאכת עבודת השדה. האנשים שנמצאים בשדות הפסיקו לעבוד בשדות.
למה נכנסין בחבורה
ומאותו זמן, מאותה תקיעה ראשונה, והעומדים קרובים ורחוקים לעיר, מאז הסדר הוא שכל האנשים שבאים מהשדות לעיר יבואו ביחד. מי שגר קרוב יותר לעיר לא ייכנס מהר לבד, הוא גר קרוב יותר לעיר, הוא יכול ללכת לאט. הוא גם יחכה ויכנס בחבורה.
דובר 1:
מה הענין בזה, כדי שאף אחד לא יעזוב אותו?
דובר 2:
לא, סתם, זו סכנה. פשוט סכנה להישאר לבד בשדה. או כמו ההלכה, שכשהולכים להתפלל בחורבה לא יעזבו את החבר לבד, יחכו עד שיסיים להתפלל וילכו איתו הביתה. זה ענין של סכנה. לא אנשים מבחוץ. סכנה.
יכול להיות שרוצים לוודא שכל היהודים יודעים שבאה שבת. אני לא בטוח שכל יהודי מרוחק מהשדה הרחוק שומע את התקיעה, אבל הקרובים צריכים לחכות, מוודאים שכשבאה שבת גם זה מהשדה הרחוק שמע שזו שבת. יכול להיות. אחרים אומרים שזו טעות שבת, אני לא יודע. בסדר.
תקיעה שנייה — נסתלקו התריסין וננעלו החנויות
אבל בזמן הזה עדיין לא כל כך מאוחר שצריכים כבר לעשות שבת, כי “עדיין חנויות פתוחות והתריסין מונחין”. זה עדיין זמן שהחנויות פתוחות, והתריס — תריס הוא תמיד השער, איך קורים לזה, התריסים, הדבר שסוגרים איתו חנות, שמורידים בברוקלין. זה תריס.
לא ידעתי. החנויות שיש להן סגירה כזו… זה לא התריס מהמשנה, זה התריס מברוקלין. תריס פירושו בערך זה. החנויות בימים קדומים לא היו בניינים, כנראה, זה היה יותר כמו דוכן. היה שוק, קופסה כזו, דוכן, ועל זה היו שמים לסגור. בערך. החנויות עדיין פתוחות עם התריסין, הדברים שסוגרים איתם את החנות, מונחין, מונח עדיין בצד, החנות עדיין פתוחה.
“התחילו לתקוע תקיעה שנייה” — תוקעים את השופר השני. זה סימן לחנויות, “ונסתלקו התריסין”, לסגור את התריסים של החנויות, “וננעלו החנויות”, החנויות נסגרות. אבל אצל אנשים בבית עדיין מכינים לשבת. “ועדיין חמין בקדירות מונחין על גבי כירה”, עדיין לא עשו הטמנה והורידו מהכירה שיהיה באופן המותר שלמדנו קודם, אלא זה עדיין מתבשל כראוי על האש, כי עדיין לא שבת.
תקיעה שלישית — סילוקא מסלק
“התחילו לתקוע תקיעה שלישית” — כשתוקעים בפעם השלישית שופר, אז “סילוקא מסלק”, האדם מוריד את הסיר מהכירה, מסלק את הסיר מהכירה.
דובר 1:
מתי היו… איך היו מטמינים?
דובר 2:
האדם שלוקח עכשיו סיר והוא מטמין בדבר שאין בו משום חילול, או מה שמותר, עושה את עבודתו. ולפיכך סבירא להו שאז הזמן שמדליקים נרות. כלומר, אז עושים את המלאכות של הרגע האחרון.
שיעור זמן — כדי לצלות דג קטן
ושוהה, אבל עדיין יש קצת זמן לעשות את ההכנות של הרגע האחרון. מתחשבים כאן עם הפדנטים, עם היהודים של הרגע האחרון שעדיין לא מוכנים. הם צריכים עדיין מהר לצלות דג קטן, נותנים עוד זמן לצלות דג קטן שלא לוקח הרבה זמן לצלות.
דובר 1:
גם, מה זה למדנו אתמול שצלייה מותר לעשות קרוב לשבת. למדנו שמותר לצלות?
דובר 2:
לא, כתוב הרי בצלייה.
דובר 1:
עכשיו מדובר על מה שזה נכנס לשבת. זה לוקח זמן קצר, כן, בסדר. דג קטן לוקח שיעור זמן. מה כתוב כאן בשיעור זמן?
דובר 2:
כדי להדביק פת בתנור. כמה זמן לוקח להכניס עוד פת קטנה… לא כתוב המילה קטנה. פת בתנור, ואחר כך ולהוציא אותה. נכון? להדביק פת בתנור, ולהשאיר אותה שם, ואחר כך תהיה העצה של רודה או שוגג.
דובר 1:
בסדר, כן. זו לא ההלכה. אני אומר, זה כתוב בשיעור.
דובר 2:
כן, זה בכלל לא להוריד מהאש. ולהכניס פת בתנור, ויכולים להוציא. נכון?
דובר 1:
נכון.
תקיעה תרועה תקיעה — ושובת
דובר 2:
אחרי התקיעה השלישית. וכאן באות שלוש התקיעות האחרונות, שכבר נכנסת שבת. ותוקע ומריע ותוקע, כאן עושים כבר תקיעה תרועה תקיעה, כסימן ששבת מתחילה בפועל, ושובת סימן. זה בעצם שלוש תקיעות נוספות, ואחר כך שלוש תקיעות מהירות, אחת אחרי השנייה.
בשלוש התקיעות בינתיים מחכים קצת זמן, השיעור שנקרא כדי לצלות דג קטן. זה שיעור זמן. יש אנשים שעושים את זה אז, אבל זה אומר, זה שיעור זמן. הזמן גם משולב בדברים שעושים בפועל בערך אז. זה יכול להיות, כן.
התקיעה השלישית מניחים… אז מדליקים את הנרות, ומחכים עוד קצת, ועושים תקיעות, שלוש תקיעות, ושובתים.
זמני התקיעות — מתי עושים את התקיעות
דובר 2:
נו טוב. אז, אומר הרמב״ם, מתי עושים את הדברים? תקיעה ראשונה תוקעין אותה במנחה, ומה הכוונה מנחה? מנחה קטנה, כשכבר קרוב לשבת, שזה שעתיים וחצי שם אחרי חצות.
והשלישית, הסט השלישי של שלוש, לא, לא הסט של שלוש, השלישית שעושים את האחרונה, השוויה, הקום ועשה לשבת, עושים קרוב לשקיעת החמה, כמו שהרמב״ם אמר באמת שאחרי שקיעת החמה, ערב בין השמשות, עושים את זה אז. קרוב, אבל לא לפני השקיעה, אלא קצת לפני.
תקיעות מוצאי שבת
דובר 2:
ולחייב, גם יש סירנת מוצאי שבת. דווקא במוצאי שבת, מוצאי שבת תוקעין אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהם, לשחרר את הציבור. זה מעין קידוש והבדלה, מעין הכרזה ציבורית.
דיון: למה לא עושים סירנת מוצאי שבת
זה לא המנהג, נכון? לא עושים את זה. נראה שהציבור לא רציני, יש הרבה יותר פחד מלעשות מלאכה בשבת מאשר לא לעשות מלאכה במוצאי שבת. אף אחד לא עובד בכל מקרה.
הסדר הבדלה שלנו הוא שמתפללים מוצאי שבת בבית הכנסת, אני מתכוון, לפחות הגברים, שיהיה. אולי כל הציבור ביחד, בני חבורה לא צריכים הוכחה. פעם אין ציבור, הייתי במעריב פעם נספרתי.
דובר 1:
לא, אני מתכוון שזה חסר. צריך לדבר עם האנשים שעושים את סירנת השבת, שיעשו גם סירנת מוצאי שבת.
דובר 2:
לא יכול להיות, זה רק… מה שאומרים הרבנים רק אוסרים, עושים רק סירנות כשאסור, כשמותר לא עושים. אני לא מכיר אדם שנשאר עם השטריימל והבקישע שלו כי אף אחד עדיין לא הודיע לו שזה מוצאי, מבינים שזה מוצאי. זה אני אומר, אבל כאן כתוב שצריכים כן לעשות.
יום טוב שחל בערב שבת / אחר השבת
יום כיפור שחל בערב שבת
דובר 1:
בסדר. עכשיו, מה אם יום הכיפורים חל להיות בערב שבת?
דובר 2:
אי אפשר לתקוע, כי לא תוקעים ביום טוב. כל מה ש… אבל הרבנים לא… אבל זה יום שופר, זה לא נוגע.
דובר 1:
אה, זה נכון.
יום כיפור שחל מוצאי שבת
דובר 2:
חל להיות מוצאי שבת. יום כיפור הוא מוצאי שבת, אז לא תוקעין, לא עושים את התקיעה של להודיע שזה מוצאי שבת, ולא מבדילין, גם לא עושים הבדלה.
כלומר, אם זה יום טוב, רואים שכן תוקעים, שהציבור ידע שמעכשיו מותר להתחיל לעשות צורך אוכל נפש. אבל בשבתות…
בשבתות לא חסר. אה, הוא אומר את זה ברור.
יום טוב שחל בערב שבת / אחר השבת
יום טוב שחל להיות בערב שבת, תוקעין, עושים תקיעה במוצאי יום טוב כשנכנסת שבת, אבל לא מבדילין, לא עושים הבדלה ממוצאי יום טוב, עושים רק הבדלה בסוף במוצאי שבת עושים הבדלה על שניהם.
חל להיות אחר השבת, אם יום טוב הוא אחרי שבת, מבדילין, עושים הבדלה, אבל לא תוקעין, לא עושים תקיעה.
דובר 1:
למה?
דובר 2:
כי זה שבת, בשבת לא תוקעים. ביום טוב לא תוקעים, ביום כיפור לא תוקעים, כי הוא אומר שזה לא חסר. ו… כן, בשבת עושים הבדלה, אבל לא עושים תקיעות.
חידוש: תקיעות מוצאי שבת הוא בחינת הבדלה
רואים ברור דווקא שהתקיעות של מוצאי שבת הוא בחינת הבדלה גם כן. יש מצווה כזו, יכול להיות שזו ממש מצווה, כמו שיש מצווה, ענף של המצווה של לזכור בכניסתו וביציאתו, גם הענין של התקיעות, של לחבר התחלה וסוף כזה.
סיום — צריך לעשות סירנת מוצאי שבת
דובר 1:
צריך לדבר עם האדם שמסתובב להודיע עם החצוצרן שלו, שיסתובב גם במוצאי שבת.
דובר 2:
הוא לא יכול להסתובב במוצאי שבת? עדיין לא פתחת את החנות שלך במוצאי שבת? על מה אתה מחכה אחרת? כולם שלום.
בסדר, יפה. עד כאן פרק ה׳.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800118#
Laws of Shabbat, Chapter 5 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Rambam Hilchos Shabbos – Chapter 5: Lighting Shabbos Candles, Wicks and Oils, The Decree of Lest One Tilt, and Blowing the Shofar on Erev Shabbos
—
Halacha 1 – The Definition of Hadlakas Ner Shabbos: Obligation
The Rambam’s Words: “Lighting a candle on Shabbos is not optional… nor is it a mitzvah that one is not obligated to pursue until one performs it, such as eruv chatzeiros or washing hands before eating, but rather an obligation.”
Simple Meaning: Lighting Shabbos candles is not optional (if you want yes, if not no), and not a mitzvah that you don’t need to pursue (like eruv chatzeiros or netilas yadayim, which are only “solutions” for specific situations), but rather a full obligation.
Novel Points and Explanations:
1. Context in the Rambam’s Order: The Rambam is still dealing with the topic of melachos that one does on erev Shabbos that take effect on Shabbos. After shehiyah and hatmanah (preparing food), now comes hadlakas ner – not only may one light a candle erev Shabbos that burns on Shabbos (this we already learned), but one must.
2. Three Categories of Mitzvos (According to Hilchos Brachos): The Rambam in Hilchos Brachos distinguishes between three types of mitzvos: obligation, optional, and a mitzvah that one need not pursue. Hadlakas ner Shabbos is in the highest category – an obligation.
3. Connection to Chapter 30 (The Last Chapter): In Chapter 30 of Hilchos Shabbos, the Rambam writes that ner Shabbos is part of oneg Shabbos and shalom bayis – there he gives the reason why it’s an obligation. Here in Chapter 5, the focus is on the law itself – that it’s an obligation.
—
Halacha 1 (Continued) – “Both Men and Women Are Obligated”
The Rambam’s Words: “Both men and women are obligated to have a lit candle in their homes on Shabbos.”
Simple Meaning: Both men and women are obligated that a Shabbos candle should burn in their home.
Novel Points and Explanations:
1. Simple Explanation – Not Mitzvas Asei Shehazman Grama: The simple explanation for why the Rambam mentions women is to say that even though women are exempt from positive time-bound commandments, here they are obligated.
2. Question on This Explanation: Women are commanded in all Shabbos mitzvos (because “zachor” and “shamor” are equated), just as the Rambam says that women are obligated in kiddush. If hadlakas ner is a branch of hilchos Shabbos, why does one need to specifically say that women are obligated?
3. Practical Novel Point: Later the Rambam says that women usually do it (because they are home). But the essential obligation is on everyone – if there is no woman in a home, the man must light.
—
Halacha 1 (Continued) – “Even If He Has Nothing to Eat… He Should Beg at the Doors”
The Rambam’s Words: “Even if he has nothing to eat, he should beg at the doors and buy oil and light the candle.”
Simple Meaning: Even a poor person who has nothing to eat must go begging from people and buy oil for Shabbos candles.
Novel Points and Explanations:
1. Ner Shabbos Without a Meal: The novel point is that even when there is no meal, the light itself is oneg Shabbos. This shows that ner Shabbos is not just a servant for the meal, but a separate mitzvah.
2. Ner Before Meal: In the Gemara it says that ner Shabbos comes before kiddush hayom (not the meal). The novel point: he is not obligated to go begging for a meal on the same level as for a candle. Once he has enough for light, he doesn’t need to continue begging.
3. “Shoel Al HaPesachim” – Literally Begging for Charity: “Shoel al hapesachim” means not just borrowing, but literally begging for charity. Not every mitzvah that is “lirdof acharehah” requires such a level – here yes.
4. Parallels: Such a law (shoel al hapesachim) also appears by the four cups (Pesach) and ner Chanukah – this shows a special stringency in this obligation.
5. An Alternative Explanation – Obligation on Charity Collectors: The law is also (or primarily) an obligation on the charity collectors – that they should know that they must give poor people also money for light, not just for food. Like by “afilu ani shebeYisrael” by Pesach – this is an obligation on the community to provide. The tamchui distributes food but not light – therefore the poor person must go begging, or therefore the collectors must also give light.
—
Halacha 1 (Continued) – Blessing on Hadlakas Ner
The Rambam’s Words: “One must make a blessing before lighting: asher kidshanu bemitzvosav vetzivanu lehadlik ner shel Shabbos, like the law of all other things that the Sages obligated.”
Simple Meaning: One makes a blessing before lighting, “lehadlik ner shel Shabbos,” like all rabbinic mitzvos.
Novel Points and Explanations:
1. “Vetzivanu” on a Rabbinic Mitzvah: The Rambam already explained in Hilchos Brachos that “asher kidshanu bemitzvosav vetzivanu” also applies to rabbinic mitzvos, because “vetzivanu” refers to the command to follow the Sages (the Rambam brings a verse, not “lo sasur” but another verse).
2. Novel Point That One Makes a Blessing: Not everything that the Sages say receives a blessing (for example, nullifying prohibitions, prohibitions of benefit – no blessing). The distinction is: hadlakas ner Shabbos is an obligation of the body, a mitzvah for generations, therefore it receives a blessing.
—
Halacha – Using the Light of the Candle
The Rambam’s Words: “It is permitted to use the Shabbos candle… but something that requires very careful examination, or something that is difficult to see and requires careful examination in seeing, is forbidden to do by candlelight.”
Simple Meaning: One may use the light of Shabbos candles for simple things, but not for things that require strong examination or precision in seeing (like reading small letters).
Novel Points and Explanations:
1. The Reason for the Prohibition: The concern is that when one needs to look carefully at something, one will come to tilt the wick toward the oil, or touch the candle – which is a Torah prohibition of mav’ir (kindling/adding fire). The concern is not that one will move the candle (which would be muktzeh), but that one will touch the candle itself – mateh pesila leshemen.
2. Novel Point That One May Use Ner Shabbos: Seemingly there is a novel point that one may use Shabbos candles. One might have thought that ner Shabbos is like ner Chanukah, which one may not use. But ner Shabbos is specifically made to use – only with the exception that one may not examine (read small letters) by Shabbos candles. The rule is that one may use, and the exception is the prohibition of examining.
—
Halacha – Time of Lighting and Women’s Obligation
The Rambam’s Words: “The one who lights must light while it is still day before sunset. And women are more commanded in this matter than men, because they are found in their homes and occupied with housework. Nevertheless, the man must tell his household members on erev Shabbos before it gets dark: Light the candle.”
Simple Meaning: One must light Shabbos candles before sunset. Women have greater responsibility for this mitzvah because they are more at home. The man must also make sure it gets lit.
Novel Points and Explanations:
1. Time of Lighting – While Still Day, Not Like Immersion: The Rambam emphasizes that one must light while it is still day before sunset, not like a tamei person who can immerse during bein hashmashos. Hadlakas ner Shabbos must be before sunset.
2. How the Rambam Combines Two Mishnayos: The Rambam combines two separate Mishnayos: (a) “On three mitzvos women die” – which shows that hadlakas haner is a special mitzvah on women, not just a “nice thing”; (b) “Three things a person must say on erev Shabbos at dusk” – which places responsibility on the man. The Rambam unites both: he establishes that the obligation lies on everyone (“both men and women”), but in practice women are more suitable to do it because they are “found in their homes.” This means, however, that the man does not become exempt – he has an obligation to supervise that it gets done.
3. The Man’s Obligation – Responsibility for Her Mitzvah: The man’s role is not to light himself, but to make sure his wife does her mitzvah. He is responsible for her mitzvah, not for his own lighting.
4. A Humorous Question on the Structure: The order is a bit “funny” – first we say that the wife is home and takes care, she is “occupied with housework” – but then we need the man to stand and watch that she doesn’t forget? She’s already home!
5. If the Man Takes Care of the House: According to the Rambam’s language (“found in their homes and occupied with housework”), one could theoretically say that in a home where the man takes care of housework, he will light. But in practice, the custom is that this is the woman’s mitzvah.
6. “To Remind” Doesn’t Mean Yelling: The Rambam’s language that the man says “to his household members” is understood that “to remind” means calmly – “so that she should receive advice from him” – not yelling, but helping with advice.
—
Halacha – Bein Hashmashos
The Rambam’s Words: “From when the sun sets until three medium stars are visible, this is the time called bein hashmashos everywhere, and it is doubtful whether it is day or night, and we rule stringently everywhere. One who does work bein hashmashos on erev Shabbos and motzaei Shabbos inadvertently – is liable for a sin offering. And these stars – not large ones visible during the day, and not small ones visible only at night, but medium ones. When these three medium stars are visible – it is certainly night.”
Simple Meaning: Bein hashmashos is from sunset until one sees three medium stars. This is a doubtful time that we are stringent for both sides. Whoever does work inadvertently during this time is liable for a sin offering.
Novel Points and Explanations:
1. Doubtful Darkness Regarding Hadlakas Ner Shabbos: If it is already doubtfully dark, one may not light Shabbos candles, even though it’s a mitzvah – because hadlakas haner is a Torah concern of Shabbos desecration. This is different from hatmanah, which one may still do during doubtful darkness. Even hadlakas ner Chanukah is not overridden by the concern of Shabbos desecration.
2. Explanation of “Bein Hashmashos” – Three Interpretations:
– Maharal: “Bein hashmashos” means between the days – it’s not clear if it’s today or tomorrow.
– Vilna Gaon: “Bein hashmashos” means between the two sunsets – between when the sun’s body goes down, and when the light disappears completely.
– An Alternative Explanation (Rejected): “Bein hashmashos” means between the two luminaries – the sun and the moon. This explanation is rejected because the moon is not called “shemesh.”
3. Liable for a Sin Offering – How by a Doubt? The Rambam says that whoever does work bein hashmashos on erev Shabbos and motzaei Shabbos (both!) is liable for a sin offering. He did work during both bein hashmashos times – either here or there he committed a transgression. He is liable for one sin offering.
4. Doubt in Knowledge or Doubt in Reality? Is bein hashmashos a doubt in knowledge (we don’t know what it is, but in reality it’s definite), or a doubt in reality/halacha (the halacha itself is not definite at that time)? The Rambam “sounds” like it’s a doubt in halacha – the halacha is not definite at that very moment.
5. Why Sin Offering and Not Stoning: The Rambam only says sin offering (sacrifice for inadvertent), not stoning (punishment for intentional), because with a doubt there are problems with punishments – one cannot punish people on a doubt.
6. Medium Stars – Practical Definition: “Not large ones visible during the day” – large planets like Venus and Mars can often be seen even before sunset, especially in the west. “And not small ones visible only at night” – small stars only come out later at night. Practically: if one sees several stars, among them are certainly also medium ones.
7. The Rambam Doesn’t Bring Any Times in Minutes: The Rambam brings only the sign of stars, not any measure of “walking a mil” or other time measures. So too in Shulchan Aruch. The Pri Chadash brings a measure, and it may be that all time measures are only if one cannot see the stars (cloudy, city with lights), but if one can see stars, according to all opinions it’s already night.
—
Hilchos Wicks That One May Light on Shabbos
The Rambam’s Words: “Wicks that one lights on Shabbos – one should not make them from material in which the light flickers” – raw wool, silk, cedar wool, unprocessed flax, palm fiber, thin types of wood. Only from things in which “the light rises” – like processed flax, linen garments, cotton.
Simple Meaning: Shabbos candles need a nice, calm flame. One may not make a wick from material where the fire struggles on it (hischaksus).
Novel Points and Explanations:
1. Two-Fold Basis of the Prohibition: (a) Honor of Shabbos – one needs a nice light, (b) Lest one tilt – if the light doesn’t burn well, one will come to fix the candle on Shabbos.
2. [Digression: The Ashkenazic custom to say the chapter “Bameh Madlikin” before Maariv on Friday night, which is as well-known among Ashkenazim as “Kegavna” among Nusach Sefard.]
—
Halacha – Wrapping Something Forbidden Around Something Permitted
The Rambam’s Words: If one wraps a material that one may not use around a material that one may – “if to add to the wick in order to add light” is forbidden; “if to harden the wick so that it will stand” is permitted.
Simple Meaning: If the purpose is to increase the light – it’s forbidden, because the forbidden material interferes with the burning. But if the purpose is only structural – to keep the wick stiff – it’s permitted, because the forbidden material plays no role in the burning itself.
—
Halacha – Placing a Grain of Salt or Bean on the Candle
The Rambam’s Words: One may place a bit of salt or a bean on the candle on erev Shabbos, so that the candle should not burn (so fast/completely) on Shabbos.
Simple Meaning: Salt as a mechanical blockage to slow down the burning.
Novel Point: Although salt is a “thing one doesn’t light with” – it doesn’t burn nicely – it’s nevertheless permitted, because one doesn’t place it as part of the wick for burning, but only as a mechanical blockage. Therefore it doesn’t fall under the prohibition.
—
Halacha – All Wicks That One May Not Light With – For a Fire
The Rambam’s Words: All wicks that one may not use for Shabbos candles, one may use for a bonfire – “whether to warm oneself by it or to use its light, whether in a lamp or on the ground.” “They only prohibited making them a wick for a candle alone.”
Simple Meaning: The prohibition is only specifically for a Shabbos candle (a wick in a lamp). A bonfire – a large fire, a torch – is permitted, because a larger fire burns strongly enough that the concern of lest one tilt doesn’t exist.
—
Hilchos Oils That One May Light on Shabbos
The Rambam’s Words: The oils must be “drawn after the wick.” Oils like tar, wax, castor oil, fat, milk – “that are not drawn so well – one may not light with them.” Reason: “A decree lest one tilt the candle’s light toward oneself.”
Simple Meaning: Oils that don’t go well into the wick are forbidden, because the light becomes weak and the person will tilt the candle – which is a Torah prohibition of kindling/extinguishing.
—
Halacha – Melted Fat and Dissolved Fish Innards – With Any Amount of Oil
The Rambam’s Words: Fat that one melted (hisuch) and fish innards that dissolved – if one adds “any amount of kosher oil,” one may light.
Novel Points – A Broad Analysis:
1. Question: If the main problem is that fat is not drawn after the wick, and through melting it becomes dissolved and can work well – why does one still need to add any amount of oil? And conversely – if the any amount of oil is what makes it kosher, it should help even without melting!
2. Answer: The main permission is indeed the melting – after dissolving there’s essentially no real problem. But the Sages made a “lo plug” – they forbade all fat, even melted, so that people won’t get confused. The any amount of oil serves as a recognizable sign – a sign that this is not just fat, but a mixture.
3. Principle in Rabbinic Decrees: When a decree is essentially a “lo plug” (not really a real danger), a small recognizable sign (any amount of oil) is enough to permit. This shows that the Sages themselves are “not so comfortable” with the prohibition, because essentially there’s no reason to forbid after melting – but they don’t want to confuse people. Therefore, a small addition of oil already gives enough distinction. One should check if by other rabbinic decrees one also finds such a principle.
—
Halacha – Oils That One May Light With Lechatchila
The Rambam’s Words: “It is permitted to light lechatchila with other oils, such as sesame oil, radish and turnip oil, and other types of vegetables, and seed oil, and all similar ones. Only those that the Sages specified are forbidden.”
Simple Meaning: One may lechatchila light Shabbos candles with all types of oil – except for the specific things that the Sages listed as forbidden.
Novel Points and Explanations:
1. Mixing Forbidden Oils with Kosher Oils – When Does It Help: By oils that are forbidden because they don’t burn well (such as human milk), one can combine with kosher oils. But by oils that have their own defect (they don’t burn stably – “sichsuch”), it doesn’t help even if one mixes them with oils one may light. The reason: in the first moment the good oil burns, but afterward the sichsuch begins.
2. [Digression: Chassidic Torah on Chanukah – in Chassidic books it says that “pesilasan” (forbidden wicks) alludes to souls that one cannot “light.” If a Jew is completely “not ready” (completely bad), it doesn’t help if he goes to a tzaddik – the tzaddik’s “oil” cannot help. But if the Jew is essentially a good Jew, but he’s missing something small, then a bit of “oil” from the tzaddik helps. This fits with the halacha: when there’s an essential sichsuch, adding good influence doesn’t help; but when the essence is good, a small addition helps.]
—
Halacha – Itran (Bad Smell)
The Rambam’s Words: “One may not light with itran” – one may not light with itran (a type of petroleum with a bad smell). Reason: “Lest he leave it and go out” – he will leave the room because of the bad smell.
Novel Point: From this we learn a new obligation: “And it is an obligation on him to sit by the candle’s light” – it’s not enough that there should be a light in the house for “safety” (security); the essential matter of ner Shabbos is that the person should sit by the candle’s light, have enjoyment, make a meal in a lit room. If he goes out because of a bad smell, he has not fulfilled it.
—
Halacha – Tzori (Good Smell)
Tzori (one of the spices of the incense, smells good) is also forbidden, for two reasons:
1. Lest one take from it – he will take out a bit of the oil because it smells good, and this causes extinguishing.
2. Lest it fly – tzori has a nature that the flame jumps around, it’s not a stable light, and it’s a danger (can ignite the ceiling).
—
Halacha – White Naphtha (Even on a Weekday)
The Rambam’s Words: “And so with white naphtha, even on a weekday” – white (transparent, distilled) naphtha is forbidden to use even on a weekday, “because it is too dangerous” – it’s too flammable.
Novel Points:
1. “White” Means Transparent – refined naphtha, the most refined part of petroleum. The story from the Gemara is brought: a mother-in-law hated her daughter-in-law, told her to anoint herself with balsam oil and then light candles – and she was burned.
2. A Mitzvah Through Danger Is Not a Mitzvah: From the fact that white naphtha is forbidden even on a weekday, we see that when there’s danger, not only does one transgress “venishmartem,” but one also has not fulfilled the mitzvah of ner Shabbos.
—
Halacha – Rabbi Tarfon vs. Rabbi Yochanan ben Nuri: Only Olive Oil?
The Gemara brings that Rabbi Tarfon said “one may only light with olive oil alone.” Rabbi Yochanan ben Nuri stood up: “What should the people of Babylonia do who only have sesame oil? What should the people of Media do who only have nut oil? What should the people of Alexandria do who only have radish oil? What should the people of Cappadocia do who have neither this nor that but only naphtha?” The Rambam rules like Rabbi Yochanan ben Nuri.
Novel Point: In Europe (Hungary, Poland) Jews almost didn’t have any olive oil – they lit with fat (animal fat). The Ramban even writes about Chanukah that they lit with fat. Olive oil is a mitzvah min hamuvchar, but they lit with fat, wax, and other things. Klal Yisrael was not particular specifically on olive oil.
—
Question About Electricity for Ner Shabbos
Novel Points:
1. Reasoning to Permit: “Only those that the Sages specified are forbidden” – the Sages only forbade specific things; electricity is not among them. Further: there is no law that it must be a “candle” – the essential thing is that there should be illumination for oneg Shabbos. The Sages spoke in the language of “oil and wicks” because this is “dibur hakasuv bahaveh” (they spoke according to their time), but any type of illumination can essentially be valid.
2. Practical Reasoning: When a person lights a small candle that makes no real difference in the house, and instead lights a gorgeous chandelier (electric), the electric light more fulfills the essential matter of oneg Shabbos. The “form of the mitzvah” is as the Sages said (with oil/candle), but the “essence” is oneg Shabbos.
3. Electricity as a Branch: When one leaves electric lights on for oneg Shabbos (so the house shouldn’t be dark), one can use this as a branch (together with regular candles) for hadlakas neiros.
4. The Main Reason for Ner Shabbos – Shalom Bayis: The main reason for ner Shabbos is shalom bayis – that the person should have enjoyment, not sit in darkness. From this comes out: when a person lights candles at home but goes out to a meal at someone else’s and only comes back late – he doesn’t truly have enjoyment from his candles. In such a case one leaves electric lights on, so when he comes home it shouldn’t be dark – and this is also a fulfillment of oneg Shabbos.
5. Hospital: In a hospital, where they don’t allow lighting open flames, one fulfills the mitzvah of oneg Shabbos through electric lights.
6. Wax Candles of Today: The wax candles that we use today are not the same as the candles of the Sages’ times. The Sages’ candles were a vessel (a lamp) where one poured in oil — the concept of a solid wax candle is a new invention. Therefore the prohibitions about certain oils are not relevant to our wax candles.
—
Halacha – One Should Not Place a Perforated Vessel Full of Oil on the Candle
The Rambam’s Words: “A person should not place a perforated vessel full of oil on the candle so that it will drip” – a person should not place a vessel with a hole, full of oil, over the candle, so it will drip in.
Simple Meaning: A method where a second vessel with oil constantly drips into the candle, in order to have a constant supply of oil.
Novel Point About the Context of These Laws: The Rambam’s context of these chapters is around things that one does on erev Shabbos where the work happens on Shabbos. The decree of “lest one tilt” is parallel to “lest one sin” — one may not light on erev Shabbos an oil that is not suitable, because it will be Shabbos. The Sages did not make decrees in every category of work, but because hadlakas neiros Shabbos is a mitzvah, it was more on the minds of the Sages, and therefore they specifically made decrees there.
—
Halacha – And One Should Not Fill a Bowl with Oil and Place the Wick’s Head in It
The Rambam’s Words: “And one should not fill a bowl with oil and place the wick’s head in it so that it will draw” – one should not place a plate full of oil next to the candle and dip the other end of the wick, so it will draw oil.
Simple Meaning: Another method of constant supply – the second end of the wick lies in a plate with oil and draws it over to the candle.
Novel Point – The Reason for the Decree: “Lest he take from the oil in the vessel” – there’s a fear that the person will take out oil from the second vessel for his food, which is causing extinguishing (he reduces the supply of oil, and the candle will extinguish earlier). By the vessel where the candle itself stands, there’s no concern, because “it is disgusting from the candle” – the oil there is already smoky and not clean, no one will want to use it. But the second plate has clean oil.
—
Halacha – It Is Forbidden to Benefit from the Oil That Was Lit Even If the Candle Extinguished
The Rambam’s Words: “And it is forbidden to benefit on Shabbos from the oil that was lit even if the candle extinguished, and even if it dripped from the candle.”
Simple Meaning: One may not benefit from the oil that was in the candle, even if it extinguished, even if it dripped out. This is a law of muktzeh because of prohibition.
Novel Point – Explanation of “Disgusting from the Candle”: The concept “disgusting from the candle” doesn’t mean that the oil is physically dirty. It means that a person doesn’t view it as something to use – it has become muktzeh from his mind because it’s part of the candle, and there’s a concern of extinguishing. Even with clean oil, when it’s part of the candle, it’s “disgusting.”
—
Halacha – If One Made a Loop – It Is Permitted
The Rambam’s Words: “And if one made for it like a loop that has the oil to the candle with pottery and reed” – if one connected the two vessels with a loop (of pottery or reed), it is permitted.
Simple Meaning: When the two vessels are physically connected, the person sees that the second plate is part of the candle, and he won’t take from it.
Novel Point – Why Does This Help: The oil doesn’t become physically “disgusting” (dirty) by being connected! The answer: “disgusting” doesn’t mean physically dirty, but in the person’s mind – when it’s connected, he views it as one thing with the candle, and he won’t think to take from it. This is parallel to the oil in the candle itself.
Another Novel Point: Why does a person lechatchila place a second plate? Perhaps specifically so he can take a bit of oil for his salad later – which confirms the concern of “lest he take.”
—
Halacha – One May Not Place a Vessel Under the Candle to Receive Oil on Shabbos
The Rambam’s Words: “One may not place a vessel under the candle to receive oil on Shabbos… And one places a vessel under the candle on Shabbos to receive sparks… It is forbidden to put water in it even on erev Shabbos because it hastens the extinguishing of the sparks.”
Simple Meaning: One may not place a vessel under a candle on Shabbos to receive oil that drips down. One may place a vessel for sparks (splatters). But one may not pour water into the vessel – even on erev Shabbos – because this hastens extinguishing.
Novel Points and Explanations:
1. Oil That Drips Down Is Muktzeh: When one places a vessel underneath to receive the oil, the vessel becomes a “base for a forbidden thing” – one is nullifying a vessel from its readiness.
2. What Is “Nullifying a Vessel from Its Readiness”? The Rambam in Chapter 25 says that nullifying a vessel from its readiness is “similar to demolishing (like demolishing).” Something that one makes so that one cannot use it anymore on Shabbos is similar to demolishing. It’s a rabbinic prohibition.
3. Sparks Are Different from Oil: Sparks are nullified at the moment they touch the vessel – “there’s no substance in it, it’s nullified and one may move it.” No substantial thing remains in the vessel, therefore the vessel doesn’t become a base for a forbidden thing.
4. Water in the Vessel – Forbidden Even on Erev Shabbos: Rashi says: “Lest he do so on Shabbos” – because it’s forbidden on Shabbos, the Sages also forbade it on erev Shabbos.
5. Rule: One Must Be Careful on Erev Shabbos for Shabbos: A person cannot say “now it’s not yet Shabbos, I don’t need to be careful.” This is a rabbinic decree, but it makes sense because the work that one does Friday is so that it will burn on Shabbos. There are such principles also in other matters – like checking for chametz before Pesach.
[Digression: Chassidic Torah on sparks – “sparks” has a Chassidic meaning – sparks of holiness – but “there’s no substance in it.” A spark, a great awakening, is a nice thing,
but it’s not a real deed. One must light a candle that will burn – “until it goes out by itself” – real deeds. If one extinguishes a spark, it’s also nothing.]
—
Halacha – One May Not Read by Candlelight / One May Not Examine by Candlelight – Lest One Tilt
The Rambam’s Words: “One may not examine… and one may not read by candlelight… even if it’s two stories high… even ten houses one on top of the other and the candle in the uppermost, one may not read… lest one tilt.”
Simple Meaning: One may not read or examine clothing (for lice/dirt) by candlelight on Shabbos, because perhaps one will tilt (angle the candle in order to see better). Even when the candle is very high – even ten houses one on top of the other – it is forbidden.
Novel Points and Explanations:
1. “Examining” – Checking Clothing: “Examining” means removing dirt or lice from a garment. This is something that requires strong light, therefore there’s the concern of lest one tilt.
2. Even Ten Houses: If it’s ten houses, one doesn’t even see any light below? The essential point is that as long as the candle gives light, one may not use it – even when tilting it would be a great effort (going up many floors). The concern remains.
—
Halacha – Two People Reading the Same Topic
The Rambam’s Words: “Two people reading the same topic – it is permitted, because each one reminds the other. But two different topics – it is forbidden.”
Simple Meaning: Two people who are reading the same thing may read by candlelight, because one will remind the other. But if they are learning two different things, it is forbidden – because each one is absorbed in his topic and won’t notice what the other is doing.
Novel Points and Explanations:
1. Reasoning of “Two People Don’t Do a Sin Together”: When two people are learning in chavrusa the same thing, each one carries a bit of concern for the other – he feels a connection, and if he sees him stumbling with tilting, he will quickly stop him.
2. Question: Does a Regular Guard Help (Not Two Reading)? The Rambam’s Perush HaMishnayos says that one can simply place a second person. Also the Tur says that the prohibition is only when the other is also reading by the candle’s light (but a regular guard helps). It becomes doubtful whether a guard is stronger than two reading – when one tells him explicitly to watch, is that even stronger than just two friends learning together.
3. Counter-Reasoning: By two reading the same topic, what are they doing together? The tilting they won’t do together! The simple meaning is that because they are connected in the same learning, one will notice when the other reaches for the candle.
—
Halacha – Children Reading Before Their Teacher by Candlelight
The Rambam’s Words: “Children read before their teacher by candlelight… because the teacher guards them. But he (the teacher) should not read by candlelight lest he tilt.”
Simple Meaning: Children may read in front of their teacher by candlelight, because the teacher watches them. But the teacher himself may not read by candlelight, because he has no one watching him.
Novel Points and Explanations:
1. Learning Shabbos in Cheder: The Rambam speaks of a reality where children go to cheder on Shabbos. The Rambam holds that it’s a mitzvah from the Torah to learn “and you shall read it day and night” – therefore they used to go to cheder Friday nights (especially in winter).
2. The Mechanism of “The Teacher Guards Them”: The teacher’s guarding doesn’t work like a formal “guard” – it’s more that the children have fear of the teacher (in earlier times), therefore they won’t touch the candle. But the teacher doesn’t have fear of the children, therefore by him there’s no mechanism of guarding.
3. Embarrassment as Guarding: The teacher’s guarding of himself comes from embarrassment – that a teacher should forget Shabbos in front of the children is a great embarrassment. But this is not enough for a formal “law of a guard.”
—
Halacha – The Teacher: Looking at Chapter Headings
The Rambam’s Words: The teacher may not read by candlelight, but he may look in the book by candlelight in order to see its chapter headings, and the children read before him.
Simple Meaning: The teacher himself may not actually read (read out the text), but he may open up – find where one needs to read – and then let the children read before him.
Novel Points:
1. This “looking at chapter headings” is not examination – it doesn’t fall under “things that require examination” that we learned earlier.
2. Order of Learning: Friday nights the teacher didn’t prepare a new lesson, but the children reviewed and the teacher tested them. The normal order of learning in earlier times was that the student reads the text and the teacher explains.
—
Halacha – Vessels That Are Similar to Each Other
The Rambam’s Words: “Vessels that are similar to each other and one doesn’t recognize them except with much examination, it is forbidden to bring them near the candle and distinguish between them lest he forget and tilt.”
Simple Meaning: Not only reading a book, but any thing that requires strong light and examination – like selecting between similar vessels – is forbidden by candlelight.
Novel Point: The rule is broader than just reading – any action that requires much examination by candlelight is rabbinically forbidden.
—
Halacha – A Servant Who Is Not Permanent / A Permanent Servant
The Rambam’s Words: “A servant who is not permanent is forbidden to check cups and bowls by candlelight. A permanent servant is permitted, because he recognizes the vessels easily. But by candlelight – even a permanent servant may not.”
Simple Meaning: A servant who is not permanent cannot distinguish all the vessels, so he will stumble with lest one tilt. A permanent servant doesn’t need to look much. But at twilight even a permanent servant is forbidden – from a different concern: that he becomes too familiar with the lights, he can come to take a bit of oil from the candle, which is extinguishing.
Novel Points:
1. Why the Servant Has More Concern Than the Homeowner: The servant is a poor person, he doesn’t have his own oil, and he doesn’t dare to take from the prepared oil – but from the candle of olive oil, which is a bit repulsive but not sufficiently disgusting, he won’t hold himself back. The homeowner has his own oil and doesn’t have such a concern.
2. Gemara – His Garment from His Wife’s Garment: Rabbi Yehuda ben Shmuel says that even to distinguish between his garment and his wife’s garment is forbidden by candlelight. Rava answers that this only speaks of the people of Mechoza, where men and women wore similar clothes. But regular people can easily distinguish. Even in Mechoza it only speaks of old women – young women have different clothes. The Raavad has a dispute on this.
—
Halacha – A Candle That Was Behind the Door
The Rambam’s Words: “A candle that was behind the door, it is forbidden to open the door opposite it lest it extinguish, unless one is careful at the time of opening and at the time of closing.”
Simple Meaning: A candle that stands behind the door – one must be careful when opening/closing the door, because the wind can extinguish the candle.
Novel Points:
1. Unintentional Work / Inevitable Consequence: If it’s a strong opening that always extinguishes – it’s an inevitable consequence, and one may not. If it’s not always – it’s an unintentional thing, but lechatchila one should be careful.
2. Not a Law of Ner Shabbos: This is a law of hilchos extinguishing, not of honor of Shabbos/ner Shabbos.
—
Halacha – Opening a Door Opposite a Bonfire
The Rambam’s Words: “It is forbidden to open the door opposite a bonfire on Shabbos so that the wind will blow on it.”
Simple Meaning: One may not open a door opposite a fire so the wind will fan it.
Novel Point: “A common wind” means here: to exclude an uncommon wind – by a strong wind one may not, because it can extinguish. But even if he doesn’t want to extinguish, but he wants to open – he also should not open in a way that it can actually extinguish.
—
Halacha – Shabbos Candle on Top of a Tree
The Rambam’s Words: “One places a Shabbos candle on top of a tree that is attached to the ground.”
Simple Meaning: One may place the Shabbos candle on a tree that is attached to the ground.
Novel Points:
1. Although there’s a rule that one should not benefit from something attached on Shabbos (lest one detach), but since a candle is in any case muktzeh on Shabbos, one won’t touch it, so there’s no concern.
2. But Yom Tov One May Not – because Yom Tov has the same prohibition of attached, but a candle one may still use (it’s not muktzeh), so one will touch it and one can come to detaching.
—
Hilchos Blowing the Shofar on Erev Shabbos
The Rambam’s Words: “In all provinces and cities of Israel they blow six blasts on erev Shabbos, from a high place they would blow in order to make all the people of the province and all the people of its outskirts hear.”
Simple Meaning: In all Jewish cities one blows six blasts on erev Shabbos from a high place, so everyone will hear – both the city dwellers and those in the fields around (outskirts).
Novel Points:
1. Language Distinction: “Tokin” vs. “Hayu Tokin”: The Rambam writes “tokin” (one blows – a law), but “from a high place they would blow” (they used to blow – a historical description). The Hagahos HaRambam points this out. This means: the law of blowing applies everywhere, but the “high place” is only a description of how they did it.
2. “Cities of Israel”: Not specifically the Land of Israel, but everywhere Jews live. But in the Rambam’s time they didn’t do it, presumably because they lived in gentile cities and couldn’t blow with ease and tranquility. “Cities of Israel” means only when it’s a purely Jewish city.
3. Whether One Fulfills with a “Shabbos Siren/Bell”: It’s suggested that yes, because it’s not clear if one needs specifically a shofar or trumpets, and “tokin umeri’in” can mean both. A machine bell is even better – it’s higher, it’s “in a high place.”
4. Inconsistency Between Ner Shabbos and Blasts: By ner Shabbos some don’t agree that one fulfills with electric lights, but by blowing the shofar on erev Shabbos everyone agrees that a machine siren is good – although both are modern substitutes. The distinction: by light there are laws (candle, oil, wick), but by blowing it’s a practical thing – awakening people – not a mitzvah in itself.
5. Weekly Ads with Times: Perhaps the companies that put out weekly advertisements with Shabbos times is also a type of way of “making all the people of the province hear” – a modern form of the same enactment.
6. The Father in His House: Seemingly in practice a father in his house must call out that Shabbos is coming, so one shouldn’t mistakenly enter a few minutes into Shabbos.
—
Halacha – Order of the Six Blasts
The Rambam’s Words: “First blast — those standing in the fields cease from field work, and those standing near and far from the city enter in groups. The stores are still open and the shutters are in place. Second blast — the shutters are removed and the stores are locked, and the hot foods in pots are still placed on the stove. Third blast — removal removes, and one waits the time to roast a small fish or to stick bread in the oven, and one blows and sounds and blows and rests.”
Simple Meaning: (1) First blast — field workers stop working and come together in groups into the city; (2) Second blast — stores close; (3) Third blast — one removes pots from the stove, lights candles, and one waits another measure of the time to roast a small fish; then blast-sound-blast and one rests.
Novel Points:
1. Why They Enter in Groups: The matter is danger – one should not leave a person alone in the field. Compare to the law that one should not leave a friend alone in a ruin when he prays. Also: to make sure that all Jews know that Shabbos is coming – the abandoned Jew in distant fields perhaps doesn’t hear the blast, but when the nearer ones wait, it’s ensured that by the time Shabbos comes everyone has heard.
2. What Is a “Tris”: A tris is the mechanism with which one closes a store – like the “gates/shutters” that one pulls down. In earlier times stores were more like stands in a market, and the tris was a board that one places to close the stand.
3. Measure “Time to Roast a Small Fish”: This is not only a theoretical time measure, but it’s also embedded in things that people actually do then – last-minute preparations for Shabbos. It connects with what we learned earlier that roasting one may do close to Shabbos, and the small fish takes a short time.
4. When Does One Do the Blasts – Times: The first blast is at mincha ketana (two and a half hours after midday). The third blast (with blast-sound-blast) is close to sunset, but still before sunset.
—
Halacha – Motzaei Shabbos Blasts
The Rambam’s Words: “Motzaei Shabbos one blows after the stars come out to permit the people to their work.”
Simple Meaning: Motzaei Shabbos one also blows the shofar after the stars come out to free people to do work.
Novel Points:
1. Motzaei Shabbos Bell Has Fallen Out: The custom of motzaei Shabbos blasts doesn’t exist today. People have more fear of doing work on Shabbos than of not doing work on motzaei Shabbos – no one stays with his shtreimel because no one informed him that it’s motzaei Shabbos. One needs to speak with the people who make Shabbos bells that they should also make a motzaei Shabbos bell. Biting comment: “What can one say, the rabbis only forbid — one only makes bells when one may not, when one may one doesn’t make.”
2. Motzaei Shabbos Blasts Is an Aspect of Havdalah: From the fact that the Rambam places together blasts with havdalah, we see that the blasts of motzaei Shabbos is a branch of havdalah – a public proclamation of havdalah. It’s perhaps actually a mitzvah, a branch of the mitzvah of to remember at its entrance and exit – to connect a beginning and end.
—
Halacha – Yom Tov That Falls on Erev Shabbos / After Shabbos
The Rambam’s Words: “Yom Tov that falls on erev Shabbos — one blows but does not make havdalah. It falls after Shabbos — one makes havdalah but does not blow. Yom Kippur that falls on motzaei Shabbos — one does not blow and does not make havdalah.”
Simple Meaning: When Yom Tov is erev Shabbos — one blows (because Yom Tov ends and Shabbos begins) but one doesn’t make havdalah (because one goes from holy to more holy). When Yom Tov is motzaei Shabbos — one makes havdalah but doesn’t blow (because one doesn’t blow shofar on Shabbos). Yom Kippur on motzaei Shabbos — not blasts (because of Shabbos) and not havdalah.
Novel Points:
1. Why Doesn’t One Blow on Yom Tov: By Yom Tov that falls after Shabbos, why doesn’t one blow? On Shabbos one doesn’t blow, on Yom Tov one doesn’t blow, on Yom Kippur one doesn’t blow – because by all three it doesn’t fall out, people already know. But when Yom Tov is erev Shabbos, one does blow – people should know that from now one may not do even food preparation needs (because Shabbos begins).
2. Clear Proof That Blasts = Havdalah: From the fact that the Rambam places blasts and havdalah in one breath — “one blows but does not make havdalah” / “one makes havdalah but does not blow” — we see clearly that the blasts of motzaei Shabbos is also an aspect of havdalah, a public proclamation of the departure of Shabbos.
—
Until here Chapter 5.
📝 Full Transcript
Rambam Laws of Shabbat Chapter 5 – Lighting Candles on Shabbat
Law 1 – Definition of the Mitzvah: Obligation and Not Optional
Speaker 1:
The holy Rambam, Laws of Shabbat, the fifth chapter.
We are holding in the fifth chapter, we are now going to learn, and we are still holding in Laws of Shabbat regarding more things that have to do with preparation for Shabbat. We speak this way, Shabbat is now coming, we have already spoken about the general principles of the Laws of Shabbat, the last thing was about preparing the food, keeping it warm (meshahe), covering (matmin) the food. And now we go, the next thing that one does when Shabbat comes is hadlakat ner, one prepares the, one lights candles before Shabbat, the mitzvah of hadlakat hanerot (lighting the candles).
One can even say better, the Rambam is still holding here in the laws of melachah (work), that which one may indeed do melachah on erev Shabbat (Shabbat eve) that happens on Shabbat, we have learned in this various decrees of shehiyah and hatmanah and so forth. Now we are going to learn about another thing that one may do, and not only may one do it, but one must do it.
The Rambam says as follows, the Rambam begins as follows, the Rambam tells us first the definition of hadlakat ner b’Shabbat (lighting candles on Shabbat), that it is a mitzvah. The Rambam says as follows: “Hadlakat ner b’Shabbat einah reshut” (Lighting candles on Shabbat is not optional), it is not like there are certain mitzvot that are optional, “im ratzah madlik v’im ratzah eino madlik” (if he wants he lights and if he wants he doesn’t light), if he wants to light Shabbat candles he lights them, and if not, not.
What he perhaps means to say is, as we said earlier, one may light on erev Shabbat a fire that will burn on Shabbat and so forth, so also one may light a candle, this we learned earlier essentially, that one may light a candle. But the novelty now is not only may one, but one must. It is not optional.
And also what it is not, it is not from the types of mitzvot that are a mitzvah in the category of optional, a mitzvah that exists as a solution. He says, “v’lo mitzvah she’eino chayav lirdof acharehah ad she’ya’asenah” (and not a mitzvah that one is not obligated to pursue until one does it), it is also not such a type of mitzvah that there is no obligation to pursue it to be able to do it, like the mitzvah of eruv chatzerot (courtyard eruv) or netilat yadayim la’achilah (washing hands for eating), which is only if you want to be able to carry in the courtyard, or if you want to be able to eat bread with your hands in purity you should wash, but it is not a mitzvah that you must pursue. “Ela chovah” (Rather an obligation).
And in Laws of Blessings the Rambam gave us at length that there are three types of mitzvot: there is a mitzvah that is an obligation, optional, and a… yes. He says here that hadlakat ner Shabbat is neither optional nor… it is not that if you want it to be light it should be in such a manner. No, it is a mitzvah that one should light candles on Shabbat.
And also at the end of Laws of Shabbat the Rambam says, in the thirtieth chapter of Laws of Shabbat, that is the last chapter of Laws of Shabbat, it also states that ner Shabbat is part of the mitzvah of oneg Shabbat (Shabbat delight). He writes that the meal should be illuminated, it is oneg Shabbat and it is shalom bayit (domestic peace), all these things. There he goes to explain the reason apparently why it is an obligation. But here essentially the context is, as I told him, things that one may indeed do, and not only may one, but one must do the melachah from erev Shabbat.
Law 1 (continued) – Obligation of Men and Women
Speaker 1:
The Rambam says further: “v’echad anashim v’echad nashim chayavim lihiyot b’vateihem ner daluk b’Shabbat” (Both men and women are obligated to have a lit candle in their homes on Shabbat). It is an obligation on men and on women. He means, the reason why he says it is, because later he will say that it is a mitzvah that usually women do. But the essence is a mitzvah on everyone. If there is a house where there are no women, unfortunately, may they quickly be restored, one must also light Shabbat candles.
“Afilu ein lo mah yochal” (Even if he has nothing to eat) – even if a person has nothing to eat. We know that the candle is part of the meal, it adds to the atmosphere of Shabbat that it is light. But the Rambam says, even without that, even if there is no meal, the fact that it should be light is itself oneg Shabbat, without the meal. “Even if he has nothing to eat…”
Discussion: Obligation of Women – Meaning of “echad anashim v’echad nashim”
Speaker 2:
But that’s two things. Simply, I don’t know if it’s correct, but simply, when he says “echad anashim v’echad nashim,” he means that it is not a mitzvat aseh shehazman grama (time-bound positive commandment) from which women are usually exempt, even women are obligated. That is the simple meaning. We know that women do it, that’s obvious. The Rambam says it later. Yes, but simply that is the novelty, that women… precisely women do it because they are usually at home, they are in charge of such things. But that is the simple… simply that is a novelty, because women are commanded in all the mitzvot of Shabbat, it automatically comes with it. Why would they have said this already? That it’s not an extra mitzvah, it’s a branch of Laws of Shabbat. Okay.
Speaker 1:
The Rambam says there, the Rambam has already said that women are obligated in kiddush (sanctification), for example, he will say it in Laws of Kiddush, which he will see there, but prohibitions, it’s obvious that they are obligated.
Law 1 (continued) – A Poor Person Supported by Charity
Speaker 1:
And the Rambam says further, he says “afilu ani hamitparneis min hatzedakah” (even a poor person who is supported by charity), the Rambam means that one may on this… there is a concept that people should not simply go have benefit from charity, but even if he has nothing to eat, but lighting candles is very important, that he should therefore go be sho’el al hapetachim (ask at the doors). He should go asking, begging people. But essentially one says sho’el al hapetachim about food, right? Also about the meal.
The simple translation of this law is that it is a very important obligation. As the Rambam says, it is a mitzvah shetzarich lirdof acharehah (that one must pursue). One must know, not every mitzvah that is tzarich lirdof acharehah must one also go borrow money or take money. The Rambam doesn’t say, sho’el al hapetachim is not borrowing, it can mean asking people to give, seeking charity to give. But this is a type of mitzvah that is a concept of obligation. We know other places where such a law stands in the Rambam, yes, by the four cups, by Chanukah such a law stands. There is a stringency in this lirdof acharehah. Lirdof acharehah has different levels, not every mitzvah must one perhaps go. Perhaps here are mitzvot that we will see, if someone doesn’t have he is exempt. Here he is not exempt, he must seek even if he doesn’t have.
Discussion: Candle Before the Meal?
Speaker 2:
But there are still a few more things standing in this law. One, that even when there is no meal there must be a candle. But also that it comes before the food. It already states, if he made a little money, sho’el al hapetachim, he has a little money, he should with that money rather buy oil and a candle than buy food. I don’t agree with this. How do you see here that it states ner beito (his candle) takes precedence over oneg Shabbat? It states in the Gemara about this, no? The Rambam doesn’t yet say this law. You put the two laws together, one of them states this explicitly, as it states in the Gemara, when someone has only enough for a candle or for kiddush. He says, it states that ner Shabbat takes precedence, but there it states ner Shabbat and ner Chanukah, no? Ner Shabbat and oneg Shabbat. But he has nothing to eat, should he buy a candle to light? It doesn’t make sense to me. He should buy both. He’s going for money anyway, he should go for money for both, no?
Speaker 1:
Perhaps at once it won’t work?
Speaker 2:
No, but he is not obligated to ask for money for the meal.
Speaker 1:
No, that is indeed part of the mitzvah, apparently he should indeed ask for that. He doesn’t need to ask more, he already has enough money for a candle, he doesn’t need to ask more money for…
Speaker 2:
And he’ll starve from hunger?
Speaker 1:
No, the question is the third meal. To eat he may simply take charity. The question is the third meal of Shabbat. Normally a person survives on two meals, and for that one obtains money. That the third meal, to fulfill the mitzvot Shabbat properly, is the question whether he should go obtain money.
Speaker 2:
That’s charity, really.
Speaker 1:
It could be that this is also the law, it could be that this is also the law for the charity administrators. They need to know that they need to give candles for the poor people too, that if not they can indeed ask.
Speaker 2:
Yes, in the Gemara it states that ner Shabbat precedes kiddush hayom. That speaks of kiddush, it doesn’t speak of not having any meals. It speaks of the mitzvah d’oraita or d’rabbanan of kiddush on wine.
Speaker 1:
Yes, the Rambam doesn’t speak here about the question of aseh Shabbatcha chol (make your Shabbat like a weekday). That’s not here in memory, I’m speaking about the question, yes, what he should do, he must buy Shabbat food and the like. The Rambam only says that he is obligated. Apparently the novelty is, food he does have, usually he receives in the tamchui (soup kitchen) a portion to eat, but they don’t distribute candles. Go seek candles. Or they should indeed distribute candles, but that stands in the law. It can’t be that the law is that a person should go to the houses. The law is that you should know that even a poor person has the obligation. Therefore, when you give tomchei Shabbat (Shabbat support), you should also give money for candles. No? That’s my own interpretation.
In the Laws of Pesach such a formulation stands, right? Even ani shebeYisrael yochal (even the poorest in Israel shall eat). On whom is the obligation? An obligation on the charity administrators that they should give him, no? It states that apparently the charity administrators don’t give candles. He should eat when it’s still light, and when it’s dark he’ll go to sleep. Shabbat, also Shabbat they don’t give him, they do give. But the person must as part of the mitzvah, apparently he should indeed obtain candles.
Speaker 2:
They should give. If not, the person will indeed go al hapetachim.
Speaker 1:
Yes, that’s what I mean. Anyway, it’s a great obligation. That is apparently the point. It’s a great obligation, it’s a great delight to be light on Shabbat.
Law 1 (continued) – Blessing on Lighting Candles
Speaker 1:
Yes, the Rambam says, the mitzvah comes with a blessing. Ah, the reason why it comes with a blessing is because it’s a mitzvah ledorot vechayim (for generations and life). No, even a mitzvah she’ein lah zman (a mitzvah without a set time), the Rambam says that both are correct. “Chayav levarech kodem hadlakah” (One is obligated to bless before lighting), before one lights the… before one lights the candles, one says “asher kideshanu bemitzvotav vetzivanu lehadlik ner shel Shabbat” (who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the Shabbat candle).
Ah, it doesn’t state in the Torah. The Rambam says, “kedin she’ar kol hadevarim shechiyvu bahem divrei sofrim” (like the law of all other things that the words of the Sages obligated in them). In Laws of Blessings the Rambam has already explained that also on mitzvot that are only obligated from the words of the Sages one also makes “asher kideshanu bemitzvotav,” and he explained there “bemitzvotav” to follow the Sages, the mitzvah of “lo tasur” (do not turn aside), or what does he enumerate there? Yes, the Rambam brings another verse. Vetzivanu (and commanded us), and the Sages commanded us lehadlik ner shel Shabbat, and therefore one makes this blessing here.
Yes, but apparently it’s still a novelty, because not everything that the Rabbis say does one make a blessing. For example, one doesn’t make a blessing on bitul issur (nullification of prohibition), on the prohibition of benefit, fire. But there are different things that the Rabbis say. There are things that they make from this a mitzvah and they make from this a blessing, yes?
That I want simply, it’s indeed more of a mitzvah than netilat yadayim, eruv chatzerot. Why? Because it’s a chovat haguf (personal obligation). Because it’s a chovat haguf, mitzvah ledorot vechayim. But I say, one can’t think of a thing that one must do from the words of the Rabbis and one doesn’t make a blessing. Okay, one must see according to the principles of blessings when yes and when not.
Law 2 – Using the Light of the Candle
Speaker 1:
Already, the Rambam says further, what happens with using the candles? When one lights Shabbat candles, do you mean to say that one may use the candles on Shabbat? May one be mishtamesh be’or hashem (use the light)? Yes, one may. This we already know from the opening to Mishnah Yoma.
The Rambam says as follows, “mutar lehishtamesh bener haShabbat” (it is permitted to use the Shabbat candle), one may use the Shabbat candle, but only one uses it in an easy way. But if something that one wants to look closely at, and one wants to read small letters, such a thing that has a concept of details at night, that one may not. “V’ish lo ya’aseh davar hatza’rich iyun harbeh” (And a person shall not do something that requires much examination), but one may not use the Shabbat candle for something that one needs strong examination.
Why? He goes on, “aval davar shetzarich ledakdek bo beyoter, o davar shehu kasheh lir’ot vetzarich ledakdek bo bire’iyah, asur la’asoto le’or haner” (but something that requires more precision, or something that is difficult to see and requires precision in seeing, it is forbidden to do it by candlelight). That is, such a thing that one may not bend over or check into something, is very inappropriate, because there is indeed a concern that one uses the candles, perhaps the candles will burn well, one will forget it, but something that one wants to use the candles, one will be afraid, that one will move the candles closer to the thing, or such a type of thing.
Speaker 2:
One won’t move the candles, it’s only muktzeh (set aside).
Speaker 1:
Yasher koach (well said). One is afraid that one will touch the candles, somehow tilt the wick to the oil, or something like that, there will be a proper prohibition of mav’ir (kindling).
Speaker 2:
A prohibition of mav’ir?
Speaker 1:
Yes.
Laws of Shabbat Chapter 5 – Lighting Shabbat Candles: Using the Candles, Time of Lighting, Obligation of Women, and Bein Hashemashot
Law 5 (continued) – Using the Candles and Time of Lighting
Speaker 1: Aha. Yes. We’re not going to get anywhere with this, but the novelty is apparently the permission. Perhaps someone thought that it’s like Chanukah candles, so holy that one may not use them. No, Shabbat candles are made to use, but it has the exception, not for examining.
That’s the small letters, it’s the opposite, there must be a practical difference according to whom it should come out to learn, you need to look in a book Friday night. Even greater contradictions, the stones don’t fall into the small letters.
Law 5 (continued) – Obligation of Women and Obligation of the Man
The Rambam says further, hamadlik, the one who lights the Shabbat candles, tzarich lehadlik mibe’od yom kodem sheki’at hachamah (must light while it is still day before sunset), he should light while it is still day before the sunset, not like a tamei (ritually impure person) who can immerse during bein hashemashot (twilight). One lights before the sunset. Yes.
The Rambam says, venashim metzuvot al davar zeh yoter min ha’anashim (and women are commanded regarding this matter more than men). The mitzvah of lighting Shabbat candles rests more on women than on men. Both essentially are obligated, it states that every house is obligated, only the actual performance of the mitzvah women must do because… because they are metzuyot bebeitam (found in their homes), they are more, they are found in the houses, because they take care of the melachet habayit (housework), therefore they should be the ones who light the candles.
But it doesn’t mean that because the job has been placed on the women, the husband can now exempt himself. But how can it be “ish ve’ishah” (man and woman), he runs the streets and all things. The husband is like the manager, he must make sure that it happens, he must turn around to command it, “velomar le’anshei beito erev Shabbat kodem shetechshach hadliku et haner” (and to say to the people of his house on Shabbat eve before it gets dark, light the candle). His job is to supervise this, make sure that one lights the candles, as it states in the Gemara that one must say there binichnesu erev Shabbat (when entering on Shabbat eve), make sure.
Yes, very good. So the Rambam, the essence is an obligation on everyone, in practice it is especially an obligation on women, but the husband also has an obligation, not an obligation himself to light, but an obligation to make sure that his wife lights.
Speaker 2: Hey, it’s a gag al gav (roof upon roof), why can’t she go directly?
Speaker 1: No, I’ll tell you why, “echad anashim v’echad nashim”. It means, first, every Jewish house gets candles. It means, the obligation of women is not that they bear the obligation, they are the same obligation, only they are metzuyot bebeitam. It means but also that in a house where the husband takes care, apparently according to how the Rambam looked at it, he will light, if the husband is osek bemelachet habayit (engaged in housework).
Only I mean that it is the custom that this is the mitzvah for the wife, she does it. And afterwards, the husband’s need is that he is responsible for his wife’s mitzvah, for her mitzvah, not for his own mitzvah, so that he doesn’t need to light himself, he needs to make sure that she fulfills her mitzvah.
Discussion: The Structure of the Rambam’s Approach
Speaker 1: It seemed to me, apparently, before I say that it’s a bit funny. First one says, who turns around at home? Okay, the wife takes care, let her take care. Turns out, she’ll forget, one still needs the husband to stand there and take care. She’s already more at home, she can already do it herself. She is metzuyah bemelachet habayit. And what does the husband do? He sits and learns, he’s not in the conversation, he only says “hadliku et haner” (light the candle). Okay.
Yes, it’s two mishnayot that the Rambam, the mishnah of “al shalosh mitzvot nashim metot” (for three mitzvot women die), and that mishnah one sees that those mitzvot are more than just a nice occupation, it looks like it’s a mitzvah on them. And afterwards there “sheloshah devarim tzarich adam lomar erev Shabbat im chashikhah” (three things a person must say on Shabbat eve at dark), he brings both. It could indeed be the Gemara is two opinions or two in one.
The Rambam puts together the two Mishnayot in a very interesting way. He means to say that the man should not think that the obligation has been placed on the woman and he is exempt from it. The obligation rests on everyone. The matter is done more fittingly if the woman does it. Good. Instead of the man running around underfoot and the woman yelling at him, let the woman carry the wood and let the man be the one who yells.
No, not yell. The Rambam doesn’t bring that. It says “le’ezra” (to help). From here we see that whenever it says “le’ezra” it doesn’t mean yelling, it means calmly, because the Rambam says presumably “le’ezra” – “so that she should receive advice from him”, constantly helping her.
Halacha 5 (continued) – Doubtful Darkness
What happens at doubtful darkness? If it’s already doubtful darkness, or as he said earlier, if it’s doubtful darkness and Shabbat has entered, or perhaps it hasn’t entered, regarding for example hatmana (insulation) one may still do it. But our halacha which is from the Torah, which we are afraid of, also in doubt, even when it’s a time of doubt one may not. Even the mitzvah of lighting Chanukah candles is a mitzvah, but we have a concern about desecrating Shabbat.
Speaker 2: Yes, but it certainly doesn’t override desecration of Shabbat.
Halacha 4 – Bein Hashemashot: Definition, Time, and Doubt
Speaker 1: The Rambam says, since the Rambam mentions the matter of doubtful darkness, we want to say a bit about what doubtful darkness means and what bein hashemashot means.
The Rambam says thus: “From when the sun sets until three medium stars are seen”, from when the sun goes down until one begins to see clear stars, three medium stars, not very large stars, because large stars can be seen earlier, small ones take longer, “three medium stars”, “this is the time called bein hashemashot” – between the two, between day and night, “in every place”.
Discussion: Explanation of “Bein Hashemashot”
Speaker 1: Why is it called bein hashemashot? I don’t know. What is the Hebrew translation? Between the sun has set and the sun has risen again?
Speaker 2: Ah, no. Between… I don’t know. Between the sun and the moon? There are two, shnei hame’orot (the two luminaries)?
Speaker 1: He brings two explanations. From the Maharal he brings an explanation. Bein hashemashot means between the days, the day goes that bein hashemashot is when it’s not clear if it’s today or tomorrow. He brings from the Gra another explanation, that bein hashemashot means between the sunset… between the two sunsets so to speak, between the setting of the sun, we see it going down the body of the sun, and there’s still the light, that it’s between the two sunsets. Both explanations can be understood.
I want to say, bein hashemashot means the two, the Almighty created first two shemashot, two great luminaries, that it’s between the sun and the moon, we don’t yet see the moon, we still see the sun… the moon is called… seemingly we already see the moon, yes, but when we see Rosh Chodesh at night, we already see the moon… we already see the moon. But the moon isn’t called a shemesh (sun), it’s called me’orot (luminaries).
Speaker 2: No, it doesn’t mean… no, it doesn’t mean… bein hashemashot, nu!
Speaker 1: Okay, in short that’s the time.
The Law of Bein Hashemashot – Doubtful Day Doubtful Night
And what is the time? What is the law regarding it? It’s doubtful whether it’s day or night, bein hashemashot is the time when it’s doubtful day doubtful night, and we rule stringently in every case, it’s the time when we are stringent both ways. Just as on Erev Shabbat one doesn’t do any work, on Motzaei Shabbat one still doesn’t do any work. As in Bameh Madlikin, one may not light because we are stringent. Hey, good.
One Who Does Work During Bein Hashemashot – Liable for a Chattat
And one who does work during bein hashemashot… the Rambam says very simply when bein hashemashot is, yes, people are terribly confused about so many minutes and so many minutes, the Rambam says, the Rambam doesn’t say what three medium stars are, that’s true, but imagine, medium stars then is the end of bein hashemashot. He can tell you that you need to see more than three stars in the sky, because if you only see three stars you might think they are large ones, but if you see several stars then among them there are already medium stars too.
Presumably whoever lives in a city where it’s very hard to see the stars initially, he looks a lot at the stars so that they should be seen, there are certain planets which are seemingly large stars that one can actually see earlier. Okay.
The Rambam says, what happens… One who does work during bein hashemashot, Erev Shabbat or Motzaei Shabbat? If done inadvertently, he is liable for a chattat, in any case liable for a chattat.
Discussion: Why Liable for a Chattat in a Case of Doubt?
Speaker 2: Why is he liable for a chattat? He did both!
Speaker 1: He did both. Ah, he did both. Liable for a chattat, in any case liable… what?
Speaker 2: One Erev Shabbat… one Erev Shabbat and one Motzaei Shabbat.
Speaker 1: But so entirely, it’s interesting, but entirely you look at it, it’s a doubt. Either it’s bein hashemashot day, or it’s bein hashemashot night. He did it at the same time, right? He did it at the same time for nothing. And it can’t be that it’s partly day, partly night. He did it exactly at night here and by day here.
So it could be that bein hashemashot gets a status, as you say, that we are at the same exact time. Or one can say as you say, but the Rambam… both have a status of a doubt. I rule that so, it’s a doubt.
Speaker 2: No, the Rambam says it’s a double doubt, no, a doubt in knowledge. A doubt in knowledge or a doubt in reality?
Speaker 1: The Rambam sounds like it’s a doubt in halacha. It’s a doubt in halacha, because the halacha is not determined at the same minute. If it’s a doubt in reality, it could be that now it was earlier and now it was later.
Very good. So regarding this, in any case, the same time, from this he must have been seen at the same time. Exactly ten minutes after sunset, whatever. He lives in both, he says, for example, liable for a chattat. Either here you did a transgression, or there you did a transgression. But only a chattat seemingly, I believe that regarding, he doesn’t say stoning, because then there’s a problem with action, with doubt, with other things, doubtful things. But a chattat.
Medium Stars – Detailed Definition
“And these stars”, he says in, he says “medium stars”. What does he mean to say? He says “not large ones that are visible during the day”, not the large ones, certain stars can be seen during the day.
Speaker 2: No, no, planets.
Speaker 1: Before sunset. If you look carefully, large planets like Venus and Mars, can often be seen already before the… on the western side there are stars that can be seen, if the stars are exactly there at that time, etc. And not small ones that are only visible at night. Also not small ones, it doesn’t need to be, that’s later at night the small stars first come out. Bein hashemashot is between the two times, when we see the medium ones. When these three medium stars are seen, it is certainly night.
The Rambam Doesn’t Bring Any Times in Minutes
The Rambam doesn’t bring any times, like the walking of a mil or three mil. Or other such measurements, that it says he only brings the subject of the stars. And so I also think, so it is also if I remember the halacha in the Shulchan Aruch. That is, it could be, in the Shulchan Aruch it says something else, but it could be, and the Pri Chadash brings the measurement, it could be that all these measurements are only if one cannot see the stars. It could be that if one can see the stars it is according to all opinions already night. So there are those who argue at least. Okay, I don’t want to get into politics.
Chapter 5: Lighting Shabbat Candles – Wicks, Oils, and Their Laws
Continuation: Time of Lighting Shabbat Candles – The Matter of Stars
He only brings the subject of the stars. And so I also think, so it is also if I remember the halacha in the Shulchan Aruch. That is, it could be, in Shulchan Aruch it says something else, but it could be, in Shulchan Aruch the measurement is indeed brought. It could be that all these measurements are only if one cannot see the stars. It could be that if one can see the stars it is according to all opinions already night. So there are those who argue at least. Okay, I don’t want to get into politics, it’s big politics. If you ask the halacha about this, you’ll get into a fight with the administration.
Right. The problem that you’ve written many times is that up on the mountain is one time and down on the mountain is another time, and it’s really close, even the same city. Okay, and what’s the problem a bit? Ah, it’s really not a problem. I didn’t know you were going out to look at the stars. Okay.
Chapter 5: Lighting Shabbat Candles – Wicks and Oils
Ashkenazic Custom: Chapter “Bameh Madlikin”
The Rambam says further. There is, now we’re going to learn the mitzvah of lighting Shabbat candles. There are various laws about which wicks one can use, all for kavod Shabbat (honor of Shabbat), that it should burn nicely, and so on. There is a whole chapter “Bameh Madlikin”. The Rambam says thus, the Rambam is going to enumerate all the laws, wicks, oils, what one may yes, what one may not. He says, before mentioning all the good things, he says, “for example”, the Ashkenazic custom is to say this chapter before Maariv on Erev Shabbat, Leil Shabbat. That’s the Ashkenazic custom. For the lesson one must already know the Mishnah by heart.
Okay. I know, perhaps Nusach Sefard doesn’t learn this. Those who learn “Bameh Madlikin” know it as well as those who say “Kegavna” know “Kegavna”. We have iron gentiles, yes. Another thing that’s said.
Halacha 5: Wicks That May Be Lit on Shabbat
Okay. “Wicks that may be lit on Shabbat”, he says, “are not made from something whose light flickers in it”. One may not use something where the fire struggles. A Shabbat candle is a matter of shalom bayit (domestic peace). One cannot let there be flickering, that the fire jumps around, it struggles around with the wick. The benefit is not, that’s not honorable, those aren’t nice lights.
For example, which types? Wool, wool, silk, silk is silk, and cedar wool, fake wool, wool that’s found on trees, erez is a cedar tree. And flax that hasn’t been beaten, cotton that hasn’t been combed, flax that hasn’t been combed. Ah, we saw flax at the dibru shel musaf in Bavel. And palm fiber, a piece from the tree, I mean between the wood and the outer shell there’s something more like a thin fiber. And soft wood or other types of thin wood, similar to them, because these things don’t hold the fire well, the fire doesn’t light well. Rather, one should only use wicks from something that the fire rises in it, from something that the fire holds well on it. For example, beaten flax, yes, flax that has indeed been combed, and linen garments, linen, and cotton, cotton, similar to them.
The Measure of Lighting
The Rambam says another thing, and one who lights, for the same reason, and one who lights must light most of what protrudes from the wick. So that, this is also the matter of Shabbat, lest he tilt, or extinguish, similar laws, so that he should use the fire well and he shouldn’t give rise to any questions in the matter. It could be that here it’s simply the matter of squeezing, that the lighting is when one makes the full fire. But it does say that it’s regarding lest he tilt, because if he uses things that don’t burn nicely he’ll come to… the Rambam doesn’t bring the reason here, but so he brings from below, so it says in the last in the Gemara, one must see exactly, but so it sounds that it’s also the matter. There are things that are from kavod Shabbat, and there are things that are regarding… ah, the Rambam does say, so that he won’t tilt. Ah, the Rambam does say, the Rambam does bring the reason which is like lest he tilt. Ah, so he’ll resolve it.
Halacha 6: One Who Wraps Something That May Not Be Lit Around Something That May Be Lit
The Rambam says further however, what happens if one makes a wick from two things, from some material that the fire holds well, and some that doesn’t. One who wraps something that may not be lit around something that may be lit, it’s like this, if to add to the wick in order to increase light, if he does it so the wick should be bigger, it doesn’t work, because if there’s a part in it that will disturb the light, it will further not be good. But if to harden the wick so that it should stand, if he puts it in simply to hold so the wick should stand upright, because according to the material of the cloth it would fall down, then it is indeed permitted. Why? Because then he doesn’t use the thing that may not be lit for the light, it won’t disturb him if it doesn’t burn well, it just needs to hold, it works out with it to hold simply on the wick.
Halacha 7: Placing a Grain of Salt or Bean
Yes, the Rambam says further, one places a grain of salt or a bean on the opening of the candle on Erev Shabbat so that it won’t burn on Shabbat, on Leil Shabbat. What does this mean? Why may one do this? Why shouldn’t one be allowed to do it? A grain of salt or a bean is a bundle on Erev Shabbat, these are things that one places to prevent the entire wick from being burned up. It’s simply a segulah (remedy), good, a thing that’s used for the lights. The novelty is, this is something that may not be lit, it’s not something that burns nicely, salt is not something that burns well, but one doesn’t place it for the fire, and one only places a little bit, to hold back a bit, therefore it’s permitted. That’s seemingly the reason. Yes.
All Wicks That May Not Be Lit – Bonfire
The Rambam says further, all wicks that may not be lit, one may make from them a bonfire, one may indeed use to make with them a bonfire, whether to warm oneself by it or to use for its light, either to warm oneself or for illumination, whether in a lamp or on the ground, as we learned earlier. For a bonfire one may, and they only prohibited making them into a wick for a candle alone, the prohibition is only that it shouldn’t be with what one lights the Shabbat candle. But a bonfire which is a torch light, a flaming torch, such a thing one may. Why? It’s simple, why one may not, or why one may, it’s simple, because they already burn well, it’s a larger fire, so they’re not a concern.
Halacha 8: Oils That May Be Lit on Shabbat
Oils that may be lit on Shabbat, now we’re going to talk about the oils. We’ve already talked about the wick. The oils that one lights on Shabbat must also be such oils that are not drawn after the wick, that work well together with the wick.
But oils that are not drawn after the wick, oils that don’t go easily into the wick, like pitch and wax and castor oil and tallow and fat. Pitch, I’m not going to translate every word, pitch, wax, castor oil, tallow and fat, yes? Sorts of oil where wax is greasier, but one uses it for oil. It’s simple that it is drawn after the wick. I mean, why would they make it? Because it’s cheaper, the poorer people used it.
That are not drawn so well. One may not light with them. The Rambam says why? What’s the reason? One may not light with oils that are not drawn after the wick. He’s going to say the reason for both laws that we’ve learned, both how the wick must be, and how the oil must be. A decree lest he tilt the candle light toward him. We’re afraid that the candle light won’t be so strong, it will become a bit dim, and he will tilt it in order to use its light, he will tilt it. Normally we have this concern, we’re only afraid that one shouldn’t examine, because then lest he tilt. But if the light becomes difficult, and one must even for ordinary use tilt the light, there’s indeed a concern lest he tilt.
Halacha 9: Fat That Was Melted and Fish Innards That Were Dissolved
Okay. We’ve learned, we’re in the middle of learning, which oils one may not use. Now there’s a question, what if one makes a mixture? One mixes in one oil that one may not use with an oil that one may indeed use.
Fat that was melted and fish innards that were dissolved, that became dissolved, one can already indeed use. If one puts in any amount of oil, a bit of another oil, and lights, and it burns.
Discussion: What Are Fish Innards?
Fat that was melted is from the things we learned earlier that one may not? Oils that may not be lit? Pitch, wax, fat was one thing. And fish innards is what? It was stated? Yes, yes, fat, one may not light with them. Yes, but fish innards is also a sort of fat so to speak? What are fish innards? How was it stated that this is also fish innards? I don’t know.
Fat that’s a Gemara, but I don’t see where it says earlier about fish innards. What does it say? Perhaps tallow? Tallow is fat. It seems that tallow is fat, basically. It means to say that when you take a piece from the animal or from a bird, whatever, as it is, a whole piece, then it’s forbidden. It’s called tallow or fat. Now he calls it something else, but it’s the same idea. That the point is, that when it’s still a hard piece, even if it can burn, but it doesn’t burn well, it makes a conflict with the wick. But if one has indeed managed to make it dissolved, but it doesn’t help. One must still also add any amount of oil.
Novelty: Why Does One Need Any Amount of Oil?
What is the concept of shemen kol shehu (any amount of oil)? If the point is the hituch (melting), why is it still important to add a bit of oil? If the point is that the bit of oil makes it kosher, then it should work even if it’s not nemucha or hituch. It seems that the main thing is the hituch, but there is a heker (distinguishing sign). The Gemara says, this is how the Gemara explicitly explains, I see that the Gemara in the sugya of Chanukah, I remember, the Gemara basically explains it this way. There is that chelev (forbidden fat) is generally not a problem, but the Gemara doesn’t allow any give and take, they forbade all chelev. They made such a lo plug (blanket prohibition). And oros (hides), yes, are permitted.
Interesting. One must see if by other gezeiros (rabbinic decrees) there is also such a thing, that some small thing is enough. It means that basically, the Chachamim are not so comfortable with the issur, because basically there is no reason to forbid it, but it’s some kind of lo plug. If you say to forbid, once it’s hituch, basically the Chachamim held that it’s no longer a problem, but what then? As such a lo plug, they don’t want to confuse the people, so they said it’s forbidden. But if you add in another piece of oil, you can already tell people that it’s not just chelev.
Yes, makes sense. Interesting. The main thing is that one shouldn’t be able to argue about the chelev itself, to say that chelev that isn’t melted is permitted. A rabbinic decree, very good, but it looks similar, it’s also chelev, people will become confused, as you say. But when you make a heker, such a stringency goes so much beyond the essence of Torah, it only works after it’s not a real problem, then it already helps a bit of oil in the mixture.
But shemanim she’ein madlikin (oils with which one may not light) that one may actually not light with, that means what is not suitable or one may actually not.
Halacha 11: Oils Kosher and Invalid for Lighting Shabbos Candles
Kosher Oils – All Oils Except Those the Sages Forbade
Speaker 1:
Yes, makes sense. I can understand this, I can be part of the chelev itself, to say a chelev that isn’t melted… a rabbinic decree. Very good. And it looks similar. It’s also chelev, people will become confused, as you say.
But when you make a heker, such a stringency going so high, the essence of Torah, it only works after it’s not a real problem, then it already helps a bit of oil in the mixture.
What about shemanim she’ein madlikin that one may not… light with… light with, it means what is not suitable, or… what one may actually not, because they are problematic oils themselves, because of lo plug. Then it doesn’t help. Even if one has mixed it with shemanim shemedlikin, it will still light, not one takes the other. Because it won’t help. In the first moment, let’s say, on top will be the good oils that will burn for a moment. But afterwards it will continue with the conflict.
Digression: Chassidic Torah – Their Invalidation Hints at Souls
I’m reminded to say a Chassidic vort, that it says in all the Chassidic sefarim on Chanukah, that pesultan (their invalidation) is not simple, and pesultan hints at the soul, from oil to the soul. I know what it is. We mean that there are Jews that one cannot ignite them, even though it says in the morning prayers, one lights them on Chanukah, yes, one can ignite the Torah in them.
So here too one sees the concept that even a Jew, if a Jew is completely not proper, it doesn’t help that he goes to a tzaddik, that he adds a bit of oil to his. If he is basically a good Jew, but he’s missing something that doesn’t look good, so a small thing, then a bit of oil from the tzaddik helps, it becomes permissible and helps.
Do you understand my interpretation? My yesher (straightness), if we’re already in the mode of making such a Chassidic Torah, we learned that it’s no good when there is conflict. Yes. So, when a person entirely has bad middos, or has bad desires, it’s understood that there will be a conflict between his bad and his good. But one pours on a bit of oil. Shemen kol shehu. What is the difference if there are no bad ones making this. In short, they. Already. It now.
Next Halacha – Things One May Not Light With
Speaker 1:
Now we have seen things… one may not with oil, because it’s not such a good flame, and it will cause that the person can stumble and be nichshal (caused to sin) on Shabbos. Now we’ll see other things that the Chachamim said that one doesn’t fulfill with them the mitzvah of hadlakas haneiros b’hiddur (lighting candles beautifully), because it’s not good, it’s not kavod (honor) for Shabbos.
Itran – Richo Ra (Bad Smell)
The Gemara says, ein madlikin b’itran. One may not light with itran, because it’s some kind of gas, some kind of flammable material, but with a riach ra (bad smell), it smells bad. I think it’s a type of naphtha, such a thing.
And what’s the problem? Shema yanicho v’yetzei. He will leave it and go out. V’chovah alav lasheves l’or haner. Here stands an interesting thing, here stands a new obligation that we didn’t know. The obligation is that one should sit by the light of the candle. That means, the concept of ner (candle) is that it’s a kavod of Shabbos, that the person shouldn’t sit in a dark room. So if he’s going to light with something that is richo ra, what will you have from that?
Apparently he means to say that the mitzvah is not just that you should have a light in case it’s needed. The itran burns well enough that if a person has some great need, he needs to see something, he can see. He can come into the room, he needs to look at something, he can come into the room, but he won’t want to be there because there’s a bad smell. But that’s not the concept of Shabbos, just that there should be a light for safety or whatever. The concept is that one should have pleasure, one should sit in the lit room, one should make a seudah (meal) there and the like. So if one is going to go out because of the bad smell, one hasn’t fulfilled it.
Tzori – Richo Tov (Good Smell), But Shema Yichbeh and Shema Ya’uf
And then someone thought, okay, I’ll do exactly the opposite, I’ll use something that has a good smell, tzori. This is the resin from trees, tzori. Tzori is one of the ingredients of the ketores (incense), something that smells good.
What’s the problem with it? True, it’s richo tov, it smells good, but we’re afraid shema yichbeh min haner. He’ll take out a bit, I don’t know, to smear with it or the like. And then there will be an issur of mechabeh (extinguishing). There will be an issur of mechabeh, as we’ll see later, to take out a bit of the oil from the candle, from the oil of the candle, means to cause extinguishing. One may not.
And another reason why one shouldn’t do it, shema ya’uf. Because the tzori has a nature that it flies, it’s not such an orderly light, the light jumps around. One sees this, so obviously there is also the concern, it’s a danger, or obviously there is the concern shema yateh (lest he tilt it).
Speaker 2:
Ah, it says not. Shema ya’uf. What does shema ya’uf mean?
Speaker 1:
Yes, it says that it can be dangerous. Later we’ll see naphtha above which is even more dangerous, shema ya’uf. Here it says about this too, that it can give a spark on the roof, and completely ignite the roof, and the like. So one is afraid of danger, or one is afraid that he’ll be mechalel Shabbos (desecrate Shabbos) because of danger?
Speaker 2:
Not danger, not danger. Look at the next piece before this.
Neft Lavan (White Naphtha) – Forbidden Even on Weekdays Because of Danger
Speaker 1:
“And so with neft lavan (white naphtha), even on weekdays”. Not white naphtha. I think white naphtha is probably such a gas that one can’t see. Regular naphtha is partly black, and part of it one distills, it comes out pure, without stains. Because earlier he already mentioned naphtha that one may not.
Speaker 2:
Right, but neft lavan is… what is that in English?
Speaker 1:
He doesn’t say. It’s not clear what that is. Mishum d’iseira lei sakana, afilu b’chol (Because there is danger in it, even on weekdays).
Speaker 2:
Yes.
Speaker 1:
The Gemara brings a story that there was a mother-in-law who hated her daughter-in-law. She told her to adorn herself, to smear herself with perfumed oil, one of those things it seems. And she said, “Go light the candles.” She lit the candles, and she was burned from the… what is such a jumpy thing, just from lighting the candles, because on her the oil burned.
Speaker 2:
Ah, what a mother-in-law!
Speaker 1:
Yes, this is one of the sources in the Gemara about the concept of a mother-in-law. There are other sources too.
In short, there is a concern of danger. Lavan doesn’t mean white, it means transparent. Refined naphtha.
Speaker 2:
Naphtha, but naphtha is what we call naphtha, petroleum, oil?
Speaker 1:
Could be.
Speaker 2:
Did you ask?
Speaker 1:
Yes, such a thing he says here. Naphtha is petroleum, that’s oil that comes up from under the earth. The naphtha that one finds from under the earth, one makes from it a bunch of six, seven, eight types… the black part a bit for asphalt, for the roads, and the white, the completely transparent, is the best part of the oil. But that’s a danger.
But there were once other things that were made. Whatever it is, the thing is, it’s too flammable, basically, that’s the point. It’s too flammable, it’s not made to light candles. It’s made to put in the car. In short, one should light with gasoline, nu? Do you understand such a thing? Gasoline is a type of naphtha, I think.
Chiddush: When There’s Danger One Doesn’t Fulfill the Mitzvah
But it’s interesting, one sees from here apparently that when one lights, when there’s a danger, it’s not just that one transgressed “v’nishmartem” (and you shall guard yourselves), but one didn’t fulfill the mitzvah. If someone knows that… I know, every house has its own, it’s already happened a fire. Apparently the simple meaning is that it’s not a good way to light candles this way. Even on weekdays.
Speaker 2:
People are very drawn in the hospital, which doesn’t allow lighting candles.
Speaker 1:
Ah, one sees that… okay, that means one should find something that is good, but…
Speaker 2:
In the hospital it’s certain that one fulfills the mitzvah of oneg Shabbos (Shabbos delight) with what one follows, and at most one lights the electric lights, which is not certain that it’s not valid.
Discussion: Electric Lights for Shabbos Candles
Speaker 1:
I saw in the store that there is such an electric thing that can be. I saw some new patent in the store, I saw someone selling with a hechsher (kosher certification) from some rabbi, I don’t remember who, some such electric thing, but he says that there is some real spark, not today’s LEDs which are just something false made from something else. He once learned that one made something electric, he says that there is a real fire, and therefore he says that one can make a bracha (blessing) on it. Some heimishe (traditional) rabbi says that it counts. So, I don’t know if it’s correct, but there is such a reasoning.
Speaker 2:
It’s not clear why one shouldn’t be able to light with electric. There is no law that it must be a candle.
Speaker 1:
True. Apparently, not only that, but apparently when a person lights a tiny candle that doesn’t really make a change in his house, and instead he lights a gorgeous chandelier, apparently the real mitzvah of ner Shabbos, that means the tzuras hamitzvah (form of the mitzvah) is that one should light as the Chachamim said, but the essence of the thing is that there should be oneg Shabbos.
Speaker 2:
It’s not clear, people talk about this, it’s very unclear. It seems that… we haven’t learned yet… let’s talk about this, we’ll talk. We haven’t finished basically the halachos of the candles, which types of candles one may use. It doesn’t say here that there is an obligation that it should be a candle, right? Any sorts, the thing that one uses. Yes, the Rambam goes… ah, we haven’t finished. Yes, finished. Look what the Rambam says. Let’s do one more halacha, then we’ll see. Eleven, yes.
The Rambam’s Ruling: Permitted to Light with Other Oils
Speaker 1:
“Mutar l’hadlik lechatchila b’she’ar shemanim, kegon shemen shumshumin, shemen tzenonos v’lafes, u’she’ar minei yerakos, v’shemen zer’onim, v’chol kayotza bahem. Ein asur ela elu shemanu chachamim bilvad.” (It is permitted to light lechatchila with other oils, such as sesame oil, radish and turnip oil, and other types of vegetable oils, and seed oils, and all similar to them. Only those that the Sages specified are forbidden.)
The only thing that is forbidden to light with is what the Chachamim enumerated, but all others one may. So you say that electric is something that the Chachamim didn’t enumerate?
Rabbi Tarfon vs. Rabbi Yochanan ben Nuri – Only Olive Oil?
Look into the Gemara. Rabbi Tarfon said, this is even Rabbi Tarfon. Rabbi Tarfon, the holy Tanna Rabbi Tarfon, argued “ein madlikin ela b’shemen zayis bilvad” (one may only light with olive oil). He learned that there is, besides the issur of “bameh ein madlikin” (with what may one not light), there is also a mitzvah that one must light, one must preferably use olive oil.
Perhaps altogether, amar Rabbi Yochanan ben Nuri al raglav v’amar (Rabbi Yochanan ben Nuri stood on his feet and said), Rabbi Yochanan ben Nuri stood up and he says, “u’mah ya’asu anshei Bavel she’ein lahem ela shemen shumshumin? U’mah ya’asu anshei Madai she’ein lahem ela shemen egozim? U’mah ya’asu anshei Alexandria she’ein lahem ela shemen tzenonos? U’mah ya’asu anshei Cappadocia she’ein lahem lo kach v’lo kach ela neft?” (And what should the people of Babylonia do who have only sesame oil? And what should the people of Media do who have only nut oil? And what should the people of Alexandria do who have only radish oil? And what should the people of Cappadocia do who have neither this nor that but only naphtha?)
So, a very beautiful piece of Gemara, because what does Rabbi Yochanan ben Nuri say? He says, you fine Jew, you live in Eretz Yisrael, you have olive oil, so what is perhaps nicer, but you must remember, he remembered, he knew four other places where there is no olive oil, there olives don’t grow. There in Europe, most Jews that we had, almost didn’t have any olive oil, except with chelev (animal fat), with chelev they used to light Shabbos candles, they used to light with chelev, it says in the Ramban even on Chanukah, because it was almost impossible to get olive oil, it was very hard to get. Olives don’t grow in Hungary and in Poland.
So he said, what should they do in Alexandria? They only have radishes. What, you’ll say they shouldn’t light Shabbos candles? Can such a thing be? What, you’ll say they need to import olive oil from Eretz Yisrael? That also can’t be. Rather what, he said, one separately, one separately, one separately, once you light, that is not a taste that isn’t good, but anything else is kosher.
So one must say that… amar Rabbi Yitzchak al raglav, “u’mah ya’asu anshei ha’hospital she’ein lahem ela electric bilvad?” (Rabbi Yitzchak said on his feet, “And what should the people of the hospital do who have only electric?”) No, one must know, because oil and wicks, that’s the question, that the Chachamim did use the words oil and wicks, because that is dibur hakasuv b’hoveh (the text speaks in the present), but every type of electric can be the same, one just needs to know which. Ah, that’s the simple meaning.
The Main Concept of Shabbos Candles – Shalom Bayis and Oneg Shabbos
Speaker 2:
The reason for the lights is shalom bayis (domestic peace), and one must say that the seudah is such that he can’t have pleasure without it. Certainly the main law is to make night like day.
For example, when a person has a question, he wants to light candles at home, and then he goes out to the seudah, and he’ll only be back late at night at home. He won’t really have pleasure from his candles. There are those who say such a thing, one lights candles, but also it’s sense for the electric, that one leaves lit some light. As this is indeed the concept of oneg Shabbos, that when you come home the whole house shouldn’t be dark. One leaves over some candles, I mean some electric on, that you have pleasure from the luxury or the electric too.
There is such a thing, I don’t remember where I saw it, but there is such a thing, one uses it as a support. I’m not going to stop shining.
Laws of Shabbos Candles – Laws and Concerns
Lighting Shabbos Candles with Electric
Speaker 1: There is to say such a thing, light candles, but also have in mind for the electric, because you’re leaving lit some light, because that is indeed the concept of oneg Shabbos, that when you come it shouldn’t be the whole house dark. One leaves over some candles, I mean some electric on. They have in mind that the lighting of candles is on the electric too. I remember such a thing, I don’t remember where I saw it, but there is such a thing, one uses it as a support.
I’m not going to stop, look, I’m not going to stop lighting beautiful candles with olive oil and a candelabra. I’m not saying, certainly it’s beautiful, it’s kavod Shabbos. But from the main law, simply, I don’t see that it’s very difficult.
Chiddush: The Mishnah Berurah About Oils
Because from this piece in the Mishnah Berurah I want to learn it out, because if there had been an obligation for certain oils, he would have said, “Okay, I could even say, I knew about you from before, I would have said, ‘No problem.’” But he says, “Okay, it actually says one can light anything, it’s not olive oil, but there are exceptions.” We see even that they weren’t particular at all in Klal Yisrael about oil. There is a matter to also light a bit of olive oil, I don’t know what the matter is, because that is the mitzvah min hamuvchar (the most choice way). But they light fat, wax, things that are not necessarily so. Wax was actually calculated that one may not. Our wax candles are good candles.
Innovation: Wax Candles of Chazal Are Not Our Candles
Speaker 2: Yes, it doesn’t mean what it says in the poskim. It must mean something else, it doesn’t make any sense anymore. Yes, it must mean something that doesn’t flow after the wick. Fat, but here it also says fat explicitly.
Speaker 1: Our, that used to be called fat. In ancient times it was actually fat from an animal, and they said, “Treif like a candle,” they said. But even now, I don’t know what a candle means, it means oil. The candle means today, I mean that they didn’t have any concept of a candle, that’s what I think. The idea of a candle that one makes so hard, a lamp, one poured in the gas, whatever the combustible material, how do you say, the fire, whatever one poured into a cup, there was no such thing as a candle. The candle is a new invention. About this the poskim say, I remember it says in the sefarim about wax, that this, candles of wax is a different thing, these are our type of candles, not the candles of Chazal which is a vessel, this is not included in the prohibition.
We see all these candles that are with a vessel and a vessel. Not only, it actually says that olive oil is a mitzvah min hamuvchar after all. Here it says that one only uses olive oil, yes? As you say, one uses olive oil. That means why does one do so? We see, here in those times we see people who only do olive oil, all candles, and they did so, that means why. The candles wouldn’t have been, one wouldn’t have done this. That is the answer. In practice, I mean personally, I personally think that the candle is also only for the sake of olive oil. There are today candles that are made from olive oil. Yes, you know those, those, those little ones that one puts in the small cups. The big candles, the big pieces of candles, and the proof is, at weddings one doesn’t see lighting any olive oil in a small candleholder. One puts instead big candles on the table.
Transition to New Laws – Concerns When Using Shabbos Candles
So, he says, now, now we’re going to learn more laws. This doesn’t have so much to do with how the candle gives light, but rather more laws that have to do with the candles, that is concerns that can happen when lighting candles, or concerns from using the candles, and whether it’s a matter of extinguishing or other forms of muktzeh or such sorts of things.
Innovation: The Context of the Laws – Erev Shabbos and “Shema Yiteh”
So, one must explain, we spoke about this a bit before, a part of these things is actually, as you argued, decrees on the prohibition of kindling, because that can actually stand there. It’s actually relevant, it’s true, there are perhaps two laws, a few laws here that are directly relevant Friday to night, Shabbos itself, but most laws are still set up for erev Shabbos. And the Rambam said, the context of the whole two, three chapters already is about what one may not do erev Shabbos, with the public domain, everything one does erev Shabbos, and the Rabbanan said, here there are things that one may not do erev Shabbos, because of “shema yiteh” (lest he tilt), the whole “Bameh Madlikin” is still such a decree, just as “shema yechta” (lest he sin), there is “shema yiteh.” One may not even erev Shabbos light an oil that isn’t one that one uses for a meal, because it will become Shabbos. The same thing “placing a vessel under the candle,” it may be one may not do erev Shabbos also. Right, one may not erev Shabbos also, one may not also do by the radiator.
So I would perhaps say it a bit like this, a part of these things is relevant, because the chapter that the Rambam gave is “things that one does erev Shabbos and the melachah happens on Shabbos,” and we’ll now go in, very well in, everything has to do with lighting candles, that is the laws that we’re going to say about what one may not do things with the candles on Shabbos. But once we’ve mentioned “shema yiteh,” because the reason why not to use certain candles is “shema yiteh,” people are already all laws of “shema yiteh,” although that one is already yes a law that has to do with Shabbos, and it could have gone in under the category of a me’ir (one who kindles).
Innovation: “Shema Yiteh” Is Not in Every Melachah
But I think it’s more than that. I think for example that the “shema yiteh” is also not… the Chachamim didn’t make decrees in each of the avos melachos (primary categories of work). That is, if a person knows that something certain can bring him to “shema yiteh,” that is a part of shemiras Shabbos (guarding Shabbos), he must stay away. Here the Chachamim made some sort of… It does have to do with hadlakas neiros Shabbos (lighting Shabbos candles). Because it’s a mitzvah of hadlakas neiros Shabbos, it was more on the minds of the Chachamim, they made decrees there. That is, it could be that there is just as “shema yiteh” exists, I know, “shema yacharosh” (lest he plow), “shema” I know what, he will do another melachah. But it’s not necessarily that Chachamim wrote it out. Not every decree does one write out. I’m not sure.
Speaker 2: The law that you’re saying is an innovation from other contemporary words.
Speaker 1: Let’s go to… Let’s learn though. Okay.
Law 12: One May Not Place a Perforated Vessel Full of Oil on Top of the Candle
The Rambam says thus: “One may not place a perforated vessel full of oil on top of the candle”. There is a way, you said that a candle in ancient times was always in a vessel with oil lying in it. So, one way of doing this is, one has a vessel in which oil lies, and the vessel has a hole from below, and it drips the whole time into the vessel where the fire is lit. So he has the whole time a supply of oil. That is, presumably it’s a practical thing, that if you have the vessel full of oil, all the oil can become one big fire. He wants it to burn bit by bit.
Eh, well, but there’s a problem about this. Look at the Gemara. He says, “One may not place” – a person should not place a perforated vessel, a vessel that has a hole, full of oil, on top of the candle, above the entrance to the candle, “so that it should drip”, so that it should drip oil the whole time into the vessel of the candle, the lantern, yes, what’s the word? The vessel. Not fill… no, lantern is the Yiddish word for a… for a lamp. But a vessel means plain like a cup, basically. The cup has on top such a place where one puts in the… You’ve seen the pictures of it. And it’s a candle of oil.
Speaker 2: One only makes on a vessel of fire. No, but it’s not. He’s already speaking of the oil candle. I’m talking to you here about the oil candle. No, but an oil candle is a… our candle, I don’t know, perhaps that’s the reason why our oil candle comes so weak. One struggles with the floating wicks, with things. One must buy. Ah, I actually need to buy. One must find such a candle from Chazal. It comes always, one sees the pictures, and you understand such pictures. It comes such a place where the wick comes in, something is set up for that.
Law 12 (Continued): And One May Not Fill a Bowl with Oil
Speaker 1: The same thing, and one may not fill a bowl with oil, which is another way how one can do this, to have the whole time a constant supply of oil for the candle, by placing next to the candle a plate full of oil. One should not do such a thing. One should not take a plate full of oil and place it next to the candle, and place the head of the wick in it, and the other end of the wick, not the end where it’s lit, the other end one dips into the plate, so it should transfer to the candle, which has from there to suck the whole time oil, so that it should draw.
Innovation: The Reason for the Decree – “Shema Yikach Min HaShemen”
Why? Both things are a decree, because lest he take from the oil that is in the vessel, because I have a decree that he will take out from the oil and use for his foods. Why don’t I have this concern about the vessel where there is the candle itself, where there is the candle itself? Because it is disgusting in the candle. There where the wick lies, it has already become a bit smoky, it has already, it’s already not so clean. But the other plate from which it drips, or from which the head of the wick draws, is pure oil. There is a concern that one will use it, and if one will use it there is a matter of causing extinguishing. He will cause the candle not to have any great supply of oil, to extinguish earlier.
Law 12 (Continued): And It Is Forbidden to Benefit from the Oil – Muktzeh Because of Prohibition
Here we turn further. What happens if the candle has already extinguished? And it is forbidden to benefit on Shabbos from the oil that was lit in it, even if the candle extinguished. One may not on Shabbos have benefit from the candle, even if it has already extinguished, from the candle that was in the wick. And even if it dripped from the candle, even if oil ran out, it’s already not in the vessel next to the candle, it ran out from the candle, it lies on the table for example, it is forbidden. Why? What is different, muktzeh because of prohibition? We haven’t yet learned muktzeh, but one of the muktzehs is, a thing has become, muktzeh means that a person has set it aside from his mind, he has removed it, it’s not looked at as something that he has potential to use on Shabbos, he has as it were placed it in a category of things that he doesn’t use on Shabbos. Also the plate with oil he has set aside from his mind, why? What is the prohibition? Because one may not take from it on Shabbos, because it’s made for the oil, for the candle, and there is a decree of extinguishing. Therefore even if it has extinguished, there is no longer the concern of extinguishing, but there is the prohibition of muktzeh.
Law 12 (Conclusion): But If He Made a Loop – It Is Permitted
But if he made for it like a loop that has in it the oil to the candle in earthenware, if he has however connected that the two plates one should see that the two plates have a relationship, that it’s connected with a loop, as he says here, in earthenware and in a reed, then the person will know on Shabbos that he may not take from this, because it’s connected, it’s obvious that also the plate of oil is a part of the whole candle, one doesn’t fear that he will use it on Shabbos, therefore it is permitted to light this way. Permitted means that one may use the oil. Permitted means that one may use the oil, one may light this way.
Discussion: Why Does the Loop Help?
Speaker 2: Perhaps it also becomes disgusting? Can’t it be? I don’t know what’s missing the disgusting. It’s seemingly the word because… because it’s obvious. Just as when one doesn’t fear he will take out… why doesn’t one fear that he will take out? But there it doesn’t become disgusting. The patent is the same that the head of the wick draws. I don’t believe that the connectedness makes it disgusting.
Speaker 1: It could be, again, it’s in the mind of the person if this is one thing. When it’s… presumably beforehand one places the plate initially. Why does a person place a plate initially? Why do you pour into the candle? Isn’t the candle big enough? It could also be actually because of this, so that he should be able to take a bit of oil in his salad later.
Innovation: Explanation of “Disgusting in the Candle”
According to “disgusting in the candle” seemingly doesn’t mean that there actually is that the oil isn’t the same pure oil, but rather he doesn’t look at it. A person says to someone, “I’m going to take… ah, how can I take a bit of oil?” “Ah, take from the candle.” Obviously it’s a candle, already nothing. It’s disgusting, it has become muktzeh from his mind because it’s a part of the candle. One doesn’t mean actually that it’s dirty, but rather one has a concern of extinguishing. This is a little candle, it’s not terrible, but it has become muktzeh with this because it’s a part of the candle. So if it’s connected it’s also a part of the candle, even if it’s not actually dirty. Should one say that the vessel is also, erev Shabbos, right? A vessel next to the candle, one may not, because the decree is on Shabbos.
Laws of Shabbos: Laws of Shabbos Candles – Vessel Under the Candle, Reading by Candlelight, and Children Before the Teacher
Law 13: One May Not Place a Vessel Under the Candle to Catch Oil in It
Speaker 1:
If you assume that there is such a disqualification, but if you assume that one doesn’t actually mean that it’s dirty. No, but here I wouldn’t have been the leniency by the second vessel. But let’s say that you think that it has become by him, he already doesn’t look at the oil as something he will use in food, but it’s a part of the candle. So if it’s connected it’s also a part of the candle, even if it’s not actually dirty.
But should one say that the rule is also erev Shabbos, right? A vessel next to the candle one may not. Why? Because the decree is on Shabbos that it will mean, there is no difference. So the decree comes in.
The next decree is different erev Shabbos. The innovation of all these things is that one may also not do something erev Shabbos that afterwards one will stumble. A person could have said, now I don’t have any mitzvah of Shabbos, Friday I don’t need to be careful about Shabbos. Shabbos itself I need then to be careful, I need to set up a guard for myself. No, there is an obligation on a person Friday to be careful about Shabbos. It makes a lot of sense, because these are the melachos that one does Friday so that it should be lit and burning on Shabbos. But actually there are many times in the Torah, one must take care of the chametz before Pesach because of Pesach, or there are still such. But rabbinically certainly, this is a rabbinic decree. Yes, it’s a rabbinic decree.
One may not place a vessel under the candle to catch oil in it on Shabbos. A candle that drips down from it the whole time, as we have already seen before that it’s already not in the vessel, it drips out, he wants to place underneath a plate to catch the… under the candle, to catch the oil that runs out, an under-plate. One may not do on Shabbos, one may not on Shabbos put in the vessel. One speaks presumably even in a manner he doesn’t need to move it. Let’s say the lamp, he can place underneath it, there is nothing underneath it. To lift the candle and place underneath one certainly may not as moving. Even in a manner that he touches nothing. Why? Because there is a prohibition called “shema yevatel hakli mehechano” (lest he nullify the vessel from its readiness), he will nullify the vessel from what it’s ready for. That is, the vessel is now a kosher vessel that one can use for anything, and one will place it under the oil to catch the oil, which the oil is already muktzeh because of prohibition, the plate will become nullified, one won’t be able to use it on Shabbos. The plate will become a basis ledavar ha’asur (a base for a forbidden thing). He is nullifying a vessel from the thing for which it’s ready.
Discussion: What Is the Prohibition of Nullifying a Vessel from Its Readiness?
Speaker 2:
What is the prohibition of nullifying a vessel from its readiness? What is that? Is that something from muktzeh? From demolishing? From muktzeh? One may not make muktzeh? Ah, demolishing? Making muktzeh? Like the opposite of fixing?
Speaker 1:
I think already, you’re asking a good question. What is the prohibition of nullifying? I thought that it’s like, if one may not use muktzeh, it could be that one may not make muktzeh, but that’s a bit weird.
And I’m further vessel from its readiness, what do the… let’s see in… ah, he says that it’s similar to demolishing, as the Rambam says later. The Rambam in chapter 25 says that nullifying a vessel from its readiness is similar to demolishing. Something that one makes that one should not be able to use it anymore on Shabbos is similar to demolishing. Like demolishing he said it. It’s a rabbinic prohibition, it’s not a complete prohibition, it’s a concern. Yes. But won’t one use it? In truth, because there isn’t something a concern that one will use it or anything. It’s only a matter of nullifying a vessel from its readiness which one may not do on Shabbos.
Placing a Vessel Under the Candle to Catch Sparks
Speaker 1:
And the Rambam, what happens if someone wants to place a plate not to catch the oil that drips out, but rather small sparks, nitzutzos from the candle, come out, and he doesn’t want it to catch on the tablecloth or whatever, so he wants to place a vessel there. That is permitted. “V’nosen kli tachas haner b’Shabbos lekabel bo nitzutzos”, because unlike receiving oil which would make the plate now a basis l’davar ha’assur, but nitzutzos, the moment it touches the plate it becomes extinguished and it’s batel, it’s a small drop, ah, it’s nothing, eino mamash. Batel hu u’metaltelto. He can afterwards, once it’s finished that one is no longer in the nitzutzos, he can take the plate, because there’s nothing at all, no davar mamashi in the plate, so therefore he’s not mevatel kli mehechano.
But here there’s a new prohibition, what is one not allowed to do? If he wants to place the plate under the nitzutzos, he also wants to put in a little water there, so that it should extinguish the nitzutzos even more easily when it drips out. That one may not do. “Assur litein l’socha mayim afilu b’erev Shabbos, mipnei shemekarev kibui hanitzutzos.”
Discussion: Why is it forbidden to put water even on erev Shabbos?
Speaker 2:
A whole coal is going to be extinguished a minute later, and he’s mekarev. On Shabbos I can understand, mekarev kibui hanitzutzos. But what’s the problem on erev Shabbos?
Speaker 1:
He says it’s like a person standing and extinguishing something with his hands. It looks like someone who’s extinguishing it. Yes, it’s actually from erev Shabbos. But what’s the problem at all? Mipnei shemekarev kibui hanitzutzos. One may place a large bottle of water next to a candle, if that’s actually a halacha in… There’s a question if one may. One may not just like that.
Shema ya’aseh kein b’Shabbos. Ah, he says that because it’s forbidden on Shabbos, they also forbade it on erev Shabbos. Even on Shabbos it could be that it’s not actually mechabeh, one needs to know. So says Rashi, erev Shabbos shema ya’aseh b’Shabbos. Yes. Okay.
Digression: Chassidic concept of nitzutzos
Speaker 1:
Here there’s also a Chassidic concept. It says nitzutzos hakedosha in everything, but it’s eino ben mamash. Not about that will it… I don’t know. Anyway… It’s a Chassidic interpretation of nitzutzos eino ben mamash. Certainly yes, here. Yes, one needs real ma’asim, like ad shetitapes. Just having a nitzutz, a great hisorerus is a beautiful thing, but it’s not a real ma’aseh. One needs to light a candle that will burn. If one extinguishes a nitzutz it’s also nothing.
Do you mean to say the strange thing I told you? It’s almost Shabbos. One pilpul, one doesn’t say Polish Torahs. One learns inside b’iyun, so says the next halacha.
Halacha 14: Ein polin l’or haner v’ein korin l’or haner
Speaker 1:
Now, now we come to the halacha of things that one may not do l’or haner. This is nimshach, because we spoke about various halachos that relate to the mitzvah of hadlakas neiros, chashashim and things, so one also says things that one may not do, use with the candles, even though it doesn’t relate… This is not specifically the ner shel Shabbos, this is every din of what one may do with a candle on Shabbos, because of the concern shema yateh, that perhaps he’ll want to see something better with the candle, so the Rambam says like this, “Ein polin”, polin means removing dirt from a… removing dirt from a garment or what? He says checking if there are lice, if there are small insects in a garment.
It means something where one needs to have strong light, there’s the concern. The same thing, korei, reading, l’or haner. Afilu gavoha shtei komos, even if the… the light is very high. Afilu asara… afilu asara batim zeh al gabei zeh v’ner ba’elyona, even if the candle is very high, it’s a… a night lamp, but the language… how does this happen? If it’s ten houses, you see he doesn’t come down from there, no light at all below.
Speaker 2:
Understand… It’s an example from the Gemara, but there was once some incident. Not what was, you can say that it… he may never… he may never.
Speaker 1:
Lo yikra v’lo yifleh yifli l’oro batachtona, even if he stands below, but if the candle gives light, he may not use that to read or such a thing, shema yateh, he’ll forget that it’s Shabbos today, and he’ll be mateh.
Statch, what the halacha says, that if this being mateh will be a great tircha, that he needs to go up a bunch of steps, that doesn’t help. There’s one way how it helps.
Shnayim korin b’inyan echad
Speaker 1:
That if there’s a shomer, as also ‘shnayim korin b’inyan echad’… if two people read the same thing, (I don’t know the word ‘shomer’ clear, right?) Mila they read one thing, that’s called ‘b’inyan echad’, meaning they read something together, they may indeed read together l’or haner, why? Shekol echad mazkir es chaveiro if he forgets.
But if ‘bishney inyanim’, if they learn different things, one learns nigleh and one learns nistar, they’re in a different world, not ‘kol echad mazkir es chaveiro’, each one does his thing, and he won’t even notice that the other one lights a candle or does something.
A logical thing, when two people learn b’chavrusa and they learn the same thing, one carries a piece of concern… another Chassidic Torah for the other, he feels some connection, if he sees him nichshal with being mateh he’ll quickly stop him. But if they’re… even at the same table, because they’re osek in different things, there isn’t the shemira. It needs to be… here the halacha doesn’t say, one places a shomer, one has them read together. It’s like a chevra, when one chevra is reading, like you argued, more so than that. People together, two people together don’t do an aveira.
Even in halacha there’s such a halacha, except anashim prutzim, two people don’t do an aveira together. Yes, I understand, it’s similar.
Discussion: Does just a shomer help?
Speaker 2:
No, my question is here, when one doesn’t read b’inyan haner, does it help at all to place a shomer. We don’t see here the thing of just placing a shomer. One can say that my sevara is that it does help, it’s even stronger than just a friend whom you haven’t warned at all.
Speaker 1:
I don’t know if it’s stronger, I’ll tell you. In the earlier poskim it says that one can do so. It doesn’t lie out before me, because two people do something together, the simple meaning is they do… what they do will they do together? Being mateh will they do together? One will give a push to extinguish the candle, and the other will say “hello, it’s Shabbos”? But just, one can hear that it’s even stronger, because there you only have that because one does something together, but when you tell him clearly to say, it’s much stronger. One can hear that it’s stronger, yes.
He brings here actually in Peirush HaMishnayos it says that one can just place another. It’s even shnayim korin bo, but as you say, that without that is also good. And so it also says in the Tur, that it’s only when the other is korei b’inyan haner, then it’s a problem.
But more about shomer one speaks in the next piece, about tinokos, here one also sees about shomer, let’s see. But once there’s a thing, the rebbe is mishamer aleihem not from the… he’s mishamer aleihem that they should learn well, but he’s mishamer on that itself.
Halacha 15: Tinokos korin lifnei raban l’or haner
Speaker 1:
Tinokos korin lifnei raban l’or haner. Shabbos, nowadays one doesn’t go to cheder on Shabbos, but k’rishonim k’tikunim one used to. So tinokos… yes, one used to go to cheder on Shabbos. The Rambam says that one goes to learn. Yes, one learns on Shabbos still. One with a plate of alilus on erev Shabbos. But Friday night, the Rambam said that it’s a mitzvah min haTorah that one must learn ukrasem bo yomam valayla, so every Friday night one goes to cheder. Winter, in any case, yes. You say practically.
So then, that which tinokos shekorin lifnei raban l’or haner, they may indeed read when their rebbe, the melamed, is with them l’or haner, why? Mishum sheharav mishmaran. The rebbe is there and he watches them, he’ll make sure that one doesn’t touch the candle. The children have fear of the rebbe, but the rebbe, in olden times at least, doesn’t have fear of the children. “Hu lo yikra l’or haner pen yateh”, he may not read l’or haner, “pen yateh”, he doesn’t have a rebbe who will watch him.
It’s another thing, one sees here that as if what shame a rebbe should forget in front of the children is a great shame, so perhaps it’s pressure, but that’s not called din shomer. But what may one do, a way
Laws of Reading by Candlelight, Similar Vessels, and Opening a Door Opposite a Candle – Tekios Erev Shabbos
Halacha: The melamed may not read l’or haner
But, the children have fear of the rebbe, but the rebbe, once it was different, but nowadays, he doesn’t have fear of the children. Hu lo yikra, he may not read l’or haner, because he doesn’t have a rebbe who will watch him.
Interesting thing, one sees here that as if what shame a rebbe should forget in front of the children, it’s a great shame, it’s perhaps pressure, but that’s not called the shomer.
But what may one do? Korei means actually inside reading, reading off the page. But looking a bit one may. V’yesh lo liros basefer l’or haner, kedei liros roshei parshiyosav, simply to open, find where one needs to read. This speaks of the melamed, that the melamed himself, he himself may not, he may open, because he doesn’t have a sefer, v’yehei hu korei lifneihem. But that’s not iyun, like we learned earlier, devarim shetzerichim iyun, right?
The seder halimud of old
It comes out that Friday night was the time when the melamed didn’t teach a new shiur, but the children reviewed and the melamed tested them. Yes, I mean that the normal way of learning used to be essentially such… perhaps the first time he needs to teach them what it means, but afterwards it’s already shinun, it’s mainly the chazara until one knows all the pesukim. In general in the past, when the Rambam for example taught his talmidim, and he gives shiurim, he doesn’t speak to anything, the seder halimud was, like I learn with some chavrusa that I have, the talmid would read the text, and the rebbe would explain. That was the normal seder halimud in the past.
Halacha: Keilim hadomim zeh lazeh
Now we’ll learn what kinds of things mean that one needs iyun, that one may not do l’or haner, yes? Keilim hadomim zeh lazeh, two plates or vessels that look the same as each other, v’eino makiram ela b’iyun harbeh, one needs to look well to know which vessel is what, assur lehakrivan l’or haner ulehavchin beineihem, one may also not do that. It’s not only korei a sefer, but also any thing where one needs to have strong light, one may not do for the same reason, ulehavchin beineihem shema yishkach v’yateh.
Halacha: Shamash she’eino kavua / shamash kavua
Lefikach, it comes out, how the halacha came out, that the one who takes care of the prepared food, the one who takes care of the dishes, may not check l’or haner which plate to take. Lefikach, shamash she’eino kavua, a shamash who isn’t fixed, doesn’t always do the job, assur lo livdok kosos uk’aros l’or haner. Mila, if someone is particular, he can’t [know] all the plates inside out, just from touching them or what. Mila he’ll be nichshal with shema yateh. He says, the halacha is by him between bein hashmashos, between mincha to the next hour or or rav, most likely the wine goes up on all halachos until now. Because you don’t already have the chiluk, right? Okay. A shamash kavua there’s a chiluk. But a shamash kavua, but a shamash who always does his job, and he can already recognize the difference between the vessels easily, mutar lo livdok l’or haner kosos uk’aros, mila if someone needs a lot, he doesn’t need to look much, because he catches it quickly.
But that’s with a strong candle. But between bein hashmashos, it’s for another reason. Ein morin l’or haner, even a shamash is permitted. On the shamash one doesn’t let him use even to look at plates, even if he already knows a bit l’or hashmashos, why? Another concern, because if he’ll become too familiar with the candles and use them to look at things on them, then gezru shema yateh, when he’ll also take from there a bit of oil. And then it’s an issur of kibui.
Why specifically the shamash has more concern
Yes, but it’s interesting, because specifically the shamash one can make the chumra, because he’s the shamash kavua, not necessarily kavua, because he’s the shamash who needs to serve, and sometimes one needs to add a bit of oil to a food and the like, I need to have more fear by the shamash. Yes. Perhaps the baal habayis doesn’t have but the concern only the shamash? Right.
It’s the Raavad there’s a dispute if someone wants to know practically the halacha, he wants to look not a Raavad who just needs to say a chiluk. I don’t know, it’s a nice Gemara. The Gemara says, Rabbi Yehuda ben Shmuel said, even lehavchin bein bigdo levged ishto, also means l’or haner. Rava said, eh, you’re talking about bnei Mechoza. In Mechoza the men and women used to wear the same clothes. They both had robes, it’s possible. But chaklai, regular people, they know. Even Mechoza only speaks of old women, young women also had the feminine clothes that one can easily see.
The shamash and the oil
No, the topic of the shamash there’s a dispute in the mefarshim about shamash she’eino kavua, I don’t remember. He says like this, earlier we learned that the oil of the candle is nimas, people won’t use it. The shamash is the poor shamash who eats like… like it was earlier the halacha, one puts oil on his head. He’s like the shamash. So from where does he take oil? He takes from the candle, he takes out a bit of oil. He doesn’t dare to take from the oil that one prepares. That’s the matter why the shamash is more than the baal habayis, because other people have oil, we said earlier “menei sheshimshu nimas”. The shamash doesn’t have such…
Further, another halacha about a concern of kibui on a candle.
Halacha: Ner shehaya achorei hadeles
He says the halacha like this: Ner shehaya achorei hadeles, assur liftoach hadeles k’negdo, shema yichbeh. A candle that lies next to the door, in back of the door, one may not use the door, open and close the door, because when one opens and closes the door, it extinguishes it. Ela im ken hu zahir bish’as pesicha uvish’as ne’ila. If the candle lies in a place next to the door, that when one opens or closes the door a wind comes, one needs to be careful. It was already seemingly a melacha she’eina miskavein, and he doesn’t need it, but lechatchila he should be careful. Perhaps the matter is forbidden because there’s a mitzvah of ner Shabbos?
Discussion: Psik reisha or davar she’eino miskavein
No, I mean that one will see the next halacha… No, the next halacha speaks of an actual issur. I mean that if it’s a strong opening it’s called a psik reisha, it will always close the candle, and therefore one may not. That’s what I think. But if it’s not so, it’s pure and simple, even if it’s extinguished it’s a davar she’eino miskavein. But I thought perhaps there’s a din in ner Shabbos, one must have ner Shabbos, but that doesn’t help here that it’s an eino miskavein. That’s another din, that one should have kavod Shabbos. But here one already speaks of hilchos kibui.
Back to the matter of ner shel shemen zayis
But on the previous thing, the ner shel shemen zayis, the shamash stands specifically by ner shel shemen zayis. It means on neft, he won’t even the shamash take from there, because it’s actually bitter. But ner shel shemen zayis, even though it’s a bit bitter because it’s meshubah for the candle, but it’s not enough nimas that the poor person, the weaker category, will refrain from it.
Halacha: Pesicha deles k’neged hamedura
Yes, v’assur… another thing that one may not do in the house. Assur liftoach hadeles k’neged hamedura b’Shabbos, opposite the flame that one lights to warm the house, kedei shetehei ruach nosheves ba. Means specifically, if a person wants it to flare up better through the wind, then one may not. Even if it’s only a ruach metzuya, he says that it’s anyway there, I just want to make a drop more. No, ruach metzuya means as opposed to she’eina metzuya, which is a strong wind, which then one may not, because it can extinguish it, or do something. But even if he doesn’t want, but he wants to know that one may open, he also shouldn’t open in a way that it can actually extinguish.
Halacha: Ner shel Shabbos al gabei ilan
Rambam Hilchos Shabbos Perek 5 — The Order of Blasts Before and After Shabbos
And one more thing that one may do: placing the Shabbos candle on a tree that is attached to the ground. One may place the Shabbos candle on a tree that is attached to the ground, if someone is concerned. A Gemara says that later it states in the halachos that one should not derive benefit from something attached [to the ground] on Shabbos, because perhaps he will tear off a piece from the… But since such a candle is in any case muktzeh, one doesn’t touch it in any case on Shabbos. On Yom Tov one sees that it’s not permitted, because on Yom Tov there is the same prohibition of not saying [to do something] with something attached, but a candle one may still use, so one goes and uses it. On Shabbos, when one doesn’t touch the candle, one may.
—
Tekios Erev Shabbos
Until here are the laws of lighting Shabbos candles, with several decrees that have to do with candles. Now we’re going to learn another thing that one does on erev Shabbos, which is not a matter of melacha, but rather a warning for the people to actually stop doing melachos.
We’ve already learned, the Rambam says that whenever one blows a shofar it’s to awaken, to arouse people. Whether the shofar of Rosh Hashanah, or we learned earlier, messengers, when a trouble happens, so that the people should come running to help. There is another type of tekias shofar that they would blow shofar, it says in the Mishnayos, to announce that it’s Shabbos, to arouse the people.
Halacha: Tekios Erev Shabbos
So, we’re going to learn the halachos about this. In all the provinces and towns of Israel – he means to say, not necessarily Eretz Yisrael apparently, everywhere where Jews live – they blow six blasts on erev Shabbos. One blows six times tekios shofar on erev Shabbos. And where did they do it? From a high place they would blow in order to make all the people of the province and all the people of its outskirts hear. They did it on a high place, so that all the people from the city and from the surrounding area should hear the tekiah. “Medina” means the city, yes. And “migrash” means the small towns around, the villages. Or one works in the fields. Near the city there’s always a migrash, an empty area of the city. The typical city has an “industrial backyard,” where the garbage lies, where there are the large heavy factories. Migrash, yes.
Discussion: “Hayu Tokin” – Mitzvah or Description?
Is this a mitzvah to blow. Actually Hagahos HaRambam says “hayu tokin.” Very interesting, he doesn’t say “tokin,” he says “hayu tokin.” He only says this about “in a high place,” but it’s not a language of “one should blow in a high place,” “litkoa.” It’s “tokin.” Yes. So, that means, the Rambam says it this way, with two opinions. Essentially the halacha is to blow everywhere, it’s not a law in Eretz Yisrael or something like that. But in practice, for example, in the Rambam’s place one doesn’t see that they conducted themselves this way. Presumably because it’s a gentile city, one couldn’t blow with ease and tranquility. He says “towns of Israel,” even in chutz la’aretz, it’s only when it’s actually a square shtetl, Kiryas Yoel. And so too today actually in Howell and in Toms River there’s no question. Our cities aren’t, but also there they don’t make a tekias shofar. Apparently, I think that in Eretz Yisrael there are people who are careful to come blow shofar. For example, when you go in to make a yahrzeit for the Rambam in the store, he’ll also twist your head with trumpets and such things.
Discussion: Shofar or Trumpets? Shabbos Siren?
The question is actually, whether we don’t have, we for example today, whether everyone has an eruv, this isn’t a reminder. Perhaps this is actually with trumpets, not with blowing plain shofar. It’s not clearly written what one blows. “Tokin u’meri’in” both can mean either shofar or trumpets, no? It’s certain that if one makes a machine bell, like they do in large cities, one is certainly yotzei, because it’s simply higher. It’s besides “in a high place,” he makes it on a building, a high… Ah, here everyone agrees. By the lights you don’t agree that one is yotzei with electric lights. It’s the same thing. And lights have halachos, this is a practical thing, there isn’t for this any mitzvos, not any mitzvah she’eina tzricha legufa, no mitzvah she’tzricha legufa, no mitzvah she’tzricha legufa, no mitzvah she’tzricha legufa.
Discussion: Tekios in New Jewish Communities
It’s interesting, I was thinking about this that actually in typical large Jewish cities there is actually a Shabbos bell, but in all these new, as they call them the periphery small towns, around Lakewood for example, and there isn’t any… The question is
Rambam Hilchos Shabbos Perek 5 — The Order of Blasts Before and After Shabbos
Discussion: Whether One is Yotzei with Modern Shabbos Bell
Speaker 1:
Here you’re announcing to everyone by the lights. You don’t agree that one is yotzei with electric lights?
Speaker 2:
It’s the same thing. The lights have halachos. This is a practical thing. It’s not a mitzvah at all, it’s not a governmental mitzvah. It’s not a mitzvah that requires learning and teaching.
Speaker 1:
Okay. It’s interesting. I was thinking about this, that actually in typical large Jewish cities there is actually a Shabbos bell. But in all these new, as they call them in Eretz Yisrael, periphery small towns, around Lakewood for example, there isn’t any…
The question is whether one is yotzei. Today for example, many companies put out their weekly ads with and write the times. It could be that this is also a type of way, because this way one announces to all the people of the province. It’s certainly like part of the same matter.
Apparently it looks here, apparently in practice, that a father should in his house call out, shout, that it shouldn’t be easy to mistakenly enter a few minutes into Shabbos. It could be that with what we’ve made that Shabbos becomes eighteen minutes earlier, or an hour earlier, that itself is enough of a fence to announce.
The Order of Blasts — The Six Tekios Erev Shabbos
Speaker 1:
So, you said six tekios, let’s learn the whole order.
First Tekiah — Those Standing in the Fields Ceased
Speaker 2:
So, the first tekiah, is they ceased… The Rambam says it actually in past tense, this is how the order was. He says, one does it also by the people of the migrash, that the people who are still working in the fields…
Of course, today no one works until this time, today one comes from the fields by the time. But this is how it was. Those standing in the fields ceased from the work of the field and the labor of working the field. The people who are on the fields stopped working on the fields.
Why They Enter Together
And from then, from that time of the first tekiah, those standing near and far from the city, then the order is that all the people who come from the fields into the city should come together. The one who lives closer to the city shouldn’t quickly go in alone, he lives closer to the city, he can give a walk. He should also wait and enter together.
Speaker 1:
What is the matter of this, so that no one should leave him behind?
Speaker 2:
No, just, it’s a danger. Simply a danger to leave and remain alone in a field. Or like the halacha, that when one goes to pray in a ruin one shouldn’t leave the friend alone, one should wait until he finishes praying and go home with him. It’s a matter of danger. Not people from outside. Danger.
It could be that one wants to make sure that all Jews know that Shabbos is coming. I’m not sure that every forsaken Jew from the distant field hears the tekiah, but the closer ones must wait, one makes sure that when Shabbos comes even the one from the distant field has heard that it’s Shabbos. Could be. Others say it’s a Shabbos mistake, I don’t know. Okay.
Second Tekiah — The Shutters Were Removed and the Stores Were Locked
But at this time it’s not yet so late that one must already make Shabbos, because “the stores are still open and the shutters are placed”. It’s still a time when the stores are open, and the tris — tris is always the gate, how do you call it, the ratchets, the thing with which one locks a store, that one pulls down in Brooklyn. That is a tris.
I didn’t know. The stores that have such a locked… That’s not the tris of the Mishnah, that’s the tris of Brooklyn. A tris means approximately that. The stores in ancient times weren’t buildings, probably, it was more like a stand. It was a market, such a little box, a stand, and on this one placed to lock up. Approximately. The stores are still open with the trissim, the things with which one locks the store, munachin, still lying to the side, the store is still open.
“They began to blow the second tekiah” — one blows the second shofar. This is a signal for the stores, “and the shutters were removed”, one should close the shutters of the stores, “and the stores were locked”, the stores lock up. But by people at home one is still preparing for Shabbos. “And the hot foods are still placed in pots on the stove”, one hasn’t yet made a hatmanah and taken down from the stove so it should be in a permitted manner that we learned earlier, rather it’s still cooking properly on the fire, because it’s not yet Shabbos.
Third Tekiah — The Remover Removes
“They began to blow the third tekiah” — when one blows the third time shofar, then “the remover removes”, the person takes down the pot from the stove, removes the pot from the stove.
Speaker 1:
When did one… How did one do hatmanah?
Speaker 2:
The person who now takes a pot and he does hatmanah with something that doesn’t involve prohibition, or whatever things that one may, does his work. Therefore it seems to them that then is the time when one lights candles. That means, then one does the last minute melachos.
Time Measure — Enough to Roast a Small Fish
And one waits, but there’s still a bit of time to do the last minute preparations. One reckons here with the finicky ones, with the last minute Jews who aren’t yet ready. They still need to quickly roast a small fish, one gives more time to fry a small fish that doesn’t take much time to fry.
Speaker 1:
Also, what we learned last night that roasting one may do close to Shabbos. Did we learn that one may roast?
Speaker 2:
No, it says roasting.
Speaker 1:
Now it’s talking about what it blows over into Shabbos. It takes a short time, yes, okay. A small fish takes a measure of time. What does it say here about a measure of time?
Speaker 2:
Enough to stick a loaf in the oven. How long it takes to put in another small loaf… It doesn’t say the word small. A loaf in the oven, and afterwards and take it out. Right? To stick a loaf in the oven, and leave it there, and afterwards will be the advice of rodef or shogeg.
Speaker 1:
Okay, yes. That’s not the halacha. I’m saying, this says a measure.
Speaker 2:
Yes, it’s not at all taking down from the flame. And putting a loaf in the oven, and being able to take it down. Right?
Speaker 1:
Right.
Tekiah Teruah Tekiah — And One Rests
Speaker 2:
After the third tekiah. And here come the last three tekios, that it’s already becoming Shabbos. And one blows and sounds a teruah and blows, here one already does tekiah teruah tekiah, as a sign that Shabbos is actually beginning, and one rests as a sign. It’s actually three extra tekios, and then three quick tekios, one after the other.
By the three tekios in between one waits a bit of time, the measure that’s called enough to roast a small fish. It’s a measure of time. There are people who do this then, but this he says, it’s a measure of time. The time is also incorporated in things that one does actually approximately then. This could be, yes.
The third tekiah one puts away… Then one lights the candles, and one waits a bit more, and one makes tekios, three tekios, and one rests.
The Times of the Tekios — When Does One Do the Tekios
Speaker 2:
Well good. Already, says the Rambam, when does one do these things? The first tekiah one blows at mincha, and one means what is mincha? Mincha ketanah, when it’s already close to Shabbos, which is two and a half hours there after midday.
And the third, the third set of three, no, not the set of three, the third when one makes the last, the rest, the positive action for Shabbos, one does close to sunset, as the Rambam actually said that after sunset, during bein hashmashos, one does it then. Close, but not before the sunset, but a bit before.
Tekios Motzaei Shabbos
Speaker 2:
And also, there is also a motzaei Shabbos bell. Actually motzaei Shabbos, on motzaei Shabbos one blows after the stars come out to permit the people for their activities, to free the people. This is a sort of kiddush and havdalah, a sort of public announcement.
Discussion: Why One Doesn’t Make a Motzaei Shabbos Bell
It’s not the custom, true? One doesn’t do it. It seems that the people aren’t serious, one has much more fear of doing melacha on Shabbos than of not doing melacha on motzaei Shabbos. No one works anyway.
Our order of havdalah is that one prays motzaei Shabbos in shul, I mean, at least the men, let it be. Perhaps the whole community is together, members of a group don’t need any proof. Once there isn’t any non-community, I was at maariv once counted.
Speaker 1:
No, I think it’s missing. One should speak with the people who make the Shabbos bell, they should make a motzaei Shabbos bell also.
Speaker 2:
Can’t be, one is only… What they say the rabbis only prohibit, one only makes bells when one may not, when one may yes one doesn’t make. I don’t know a person who remained with his shtreimel and bekishe because no one had yet announced to him that it’s motzaei, one becomes aware that it’s motzaei. This I say, but here it says that one should yes make.
Yom Tov That Falls on Erev Shabbos / After Shabbos
Yom Kippur That Falls on Erev Shabbos
Speaker 1:
Okay. Now, what is if Yom Kippur falls on erev Shabbos?
Speaker 2:
One can’t blow, because one doesn’t blow on Yom Tov. Everything that… But the rabbis aren’t… But it’s shofar day, it’s not relevant.
Speaker 1:
Ah, that’s true.
Yom Kippur That Falls on Motzaei Shabbos
Speaker 2:
If it falls on motzaei Shabbos. Yom Kippur is motzaei Shabbos, then one doesn’t blow, one doesn’t make the tekiah of announcing that it’s motzaei Shabbos, and one doesn’t make havdalah, one also doesn’t make havdalah.
That means, if it’s Yom Tov, one sees that one does yes blow, the people should know that from now one may begin to do tzorech ochel nefesh. But by the Shabbosos…
By the Shabbosos it’s not missing. Ah, he says it clearly.
Yom Tov That Falls on Erev Shabbos / After Shabbos
If Yom Tov falls on erev Shabbos, one blows, one makes a tekiah on motzaei Yom Tov when it becomes Shabbos, but one doesn’t make havdalah, one doesn’t make havdalah from motzaei Yom Tov, one only makes havdalah at the end of motzaei Shabbos one makes havdalah on both.
If it falls after Shabbos, if Yom Tov is after Shabbos, one makes havdalah, one makes havdalah, but one doesn’t blow, one doesn’t make any tekiah.
Speaker 1:
Why?
Speaker 2:
Because it’s Shabbos, on Shabbos one doesn’t blow. On Yom Tov one doesn’t blow, on Yom Kippur one doesn’t blow, because he says it’s not missing. And… yes, on Shabbos one makes havdalah, but one doesn’t make any tekios.
Innovation: Tekios Motzaei Shabbos is an Aspect of Havdalah
One sees clearly actually that the tekios of motzaei Shabbos is an aspect of havdalah also. There is such a mitzvah, it could be that it’s actually a mitzvah, just as there is a mitzvah, a branch of the mitzvah of remembering at its entrance and exit, so too is the matter of the tekios, of connecting such a beginning and end.
Conclusion — One Should Make a Motzaei Shabbos Bell
Speaker 1:
One should speak with the person who goes around announcing with his trumpeter, he should actually go around also on motzaei Shabbos.
Speaker 2:
He can’t go around motzaei Shabbos? Haven’t you already opened your store on motzaei Shabbos? What else are you waiting for? Everyone shalom.
Okay, good. Until here Perek 5.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800118#
הלכות שבת פרק ה׳ – תמלול
סיכום השיעור 📋
רמב״ם הלכות שבת – פרק ה: הדלקת נר שבת, פתילות ושמנים, גזירת שמא יטה, און תקיעות ערב שבת
—
הלכה א – דער גדר פון הדלקת נר שבת: חובה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הדלקת נר בשבת אינה רשות… ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירוב חצרות או נטילת ידים לאכילה, אלא חובה.”
פשט: הדלקת נר שבת איז נישט א רשות (אויב מען וויל יא, אויב נישט נישט), און נישט א מצוה וואס מען דארף נישט נאכיאגן (ווי עירוב חצרות אדער נטילת ידים, וואס זענען נאר “סאלושנס” פאר ספעציפישע סיטואציעס), נאר א פולע חובה.
חידושים און הסברות:
1. קאנטעקסט אין דער רמב״ם׳ס סדר: דער רמב״ם האלט נאך אלץ אין דעם ענין פון מלאכות וואס מען טוט ערב שבת וואס ווירקן אין שבת אריין. נאך שהייה און הטמנה (אנגרייטן עסן), קומט יעצט הדלקת נר – נישט נאר מען טאר אנצינדן א ליכט ערב שבת וואס ברענט אין שבת (דאס האט מען שוין געלערנט), נאר מען דארף.
2. דריי קאטעגאריעס מצוות (לויט הלכות ברכות): דער רמב״ם אין הלכות ברכות חילוק׳ט צווישן דריי מיני מצוות: חובה, רשות, און א מצוה וואס מען דארף נישט נאכיאגן. הדלקת נר שבת איז אין דער העכסטער קאטעגאריע – א חובה.
3. פארבינדונג מיט פרק ל (דער לעצטער פרק): אין פרק ל פון הלכות שבת שרייבט דער רמב״ם אז נר שבת איז א חלק פון עונג שבת און שלום בית – דארט גיט ער דעם טעם פארוואס ס׳איז א חובה. דא אין פרק ה איז דער פאקוס אויף דעם דין גופא – אז ס׳איז א חובה.
—
הלכה א (המשך) – “אחד אנשים ואחד נשים חייבין”
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת.”
פשט: סיי מענער סיי פרויען זענען מחויב אז אין זייער הויז זאל ברענען א נר שבת.
חידושים און הסברות:
1. פשוט׳ער פשט – נישט מצות עשה שהזמן גרמא: דער פשוט׳ער פשט פארוואס דער רמב״ם דערמאנט נשים איז צו זאגן אז אף על פי אז נשים זענען פטור פון מצוות עשה שהזמן גרמא, דא זענען זיי חייב.
2. קשיא אויף דעם פשט: פרויען זענען דאך מצווה מיט אלע מצוות שבת (ווייל “זכור” און “שמור” זענען הוקשו), אזוי ווי דער רמב״ם זאגט אז נשים זענען חייב אין קידוש. אויב הדלקת נר איז א סניף פון הלכות שבת, פארוואס דארף מען באזונדער זאגן אז נשים זענען חייב?
3. פראקטישער חידוש: שפעטער זאגט דער רמב״ם אז נשים טוען עס געווענליך (ווייל זיי זענען אינדערהיים). אבער דער עצם חיוב איז אויף יעדן – אויב אין א הויז איז נישטא קיין פרוי, דארף דער מאן אנצינדן.
—
הלכה א (המשך) – “אפילו אין לו מה יאכל… שואל על הפתחים”
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר.”
פשט: אפילו אן עני וואס האט נישט וואס צו עסן, דארף ער גיין בעטן ביי מענטשן און קויפן שמן פאר נר שבת.
חידושים און הסברות:
1. נר שבת אן סעודה: דער חידוש איז אז אפילו ווען ס׳איז נישטא קיין סעודה, איז דאס ליכט אליין אן עונג שבת. דאס ווייזט אז נר שבת איז נישט נאר א שמש פאר די סעודה, נאר א באזונדערע מצוה.
2. נר קודם לסעודה: אין דער גמרא שטייט אז נר שבת איז קודם לקידוש היום (נישט סעודה). דער חידוש: ער איז נישט מחויב צו גיין בעטן פאר סעודה אויף דעם זעלבן לעוועל ווי פאר נר. ווען ער האט שוין גענוג פאר ליכט, דארף ער נישט מער גיין בעטן.
3. “שואל על הפתחים” – ממש בעטן צדקה: “שואל על הפתחים” מיינט נישט נאר בארגן, נאר ממש בעטן צדקה. נישט יעדע מצוה וואס איז “לרדוף אחריה” פאדערט אזא מדרגה – דא יא.
4. פאראלעלן: אזא הלכה (שואל על הפתחים) שטייט אויך ביי ד׳ כוסות (פסח) און נר חנוכה – דאס ווייזט א באזונדערע חומרא אין דעם חיוב.
5. אן אייגענער פשט – חיוב אויף גבאי צדקה: די הלכה איז אויך (אדער עיקר) א חיוב אויף די גבאי צדקה – אז זיי זאלן וויסן אז זיי דארפן געבן ארימע לייט אויך געלט פאר ליכט, נישט נאר פאר עסן. ווי ביי “אפילו עני שבישראל” ביי פסח – דאס איז א חיוב אויף דער ציבור צו פארזארגן. דער תמחוי טיילט עסן אבער נישט ליכט – דערפאר דארף דער עני גיין בעטן, אדער דערפאר דארפן די גבאים אויך געבן ליכט.
—
הלכה א (המשך) – ברכה אויף הדלקת נר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “חייב לברך קודם הדלקה: אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדין שאר כל הדברים שחייבו בהם דברי סופרים.”
פשט: מען מאכט א ברכה פאר׳ן אנצינדן, “להדליק נר של שבת”, ווי ביי אלע מצוות דרבנן.
חידושים און הסברות:
1. “וצונו” אויף א דרבנן: דער רמב״ם האט שוין אין הלכות ברכות מסביר געווען אז “אשר קדשנו במצותיו וצונו” פאסט אויך פאר מצוות דרבנן, ווייל “וצונו” גייט אויף דעם ציווי צו פאלגן חכמים (דער רמב״ם ברענגט א פסוק, נישט “לא תסור” נאר אן אנדערע פסוק).
2. חידוש אז מען מאכט א ברכה: נישט יעדע זאך וואס חכמים זאגן באקומט א ברכה (למשל, ביטול איסור, איסורי הנאה – קיין ברכה). דער חילוק איז: הדלקת נר שבת איז א חובת הגוף, א מצוה לדורות, דערפאר באקומט זי א ברכה.
—
הלכה – השתמשות לאור הנר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מותר להשתמש בנר השבת… אבל דבר שצריך לדקדק בו ביותר, או דבר שהוא קשה לראות וצריך לדקדק בו בראיה, אסור לעשותו לאור הנר.”
פשט: מען מעג נוצן דאס ליכט פון נר שבת פאר גרינגע זאכן, אבער נישט פאר זאכן וואס פאדערן שטארקע עיון אדער דקדוק אין זעהן (ווי ליינען קליינע אותיות).
חידושים און הסברות:
1. דער טעם פון דעם איסור: דער חשש איז אז ווען מען דארף גוט אריינקוקן אין עפעס, וועט מען קומען צו מטה זיין (נייגן) די פתילה צום שמן, אדער אנרירן דאס ליכט – וואס איז אן איסור מבעיר (אנצינדן/צוגעבן פייער) דאורייתא. דער חשש איז נישט אז מען וועט רוקן דאס ליכט (וואס וואלט געווען מוקצה), נאר אז מען וועט טאטשן אין דעם ליכט אליין – מטה פתילה לשמן.
2. חידוש אז מ׳מעג ניצן נר שבת: לכאורה איז דא א חידוש אז מ׳מעג ניצן די שבת לעכט. מ׳האט געקענט מיינען אז נר שבת איז ווי נר חנוכה, וואס מ׳טאר נישט ניצן. אבער נר שבת איז דווקא געמאכט צו ניצן – נאר מיט דער יוצא מן הכלל אז מ׳טאר נישט מעיין (קליינע אותיות לייענען) ביי נר שבת. דער כלל איז אז מ׳מעג ניצן, און דער אויסנאם איז דער איסור פון מעיין זיין.
—
הלכה – צייט פון הדלקה און חיוב נשים
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה. ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, מפני שהן מצויות בבתיהן ועוסקות במלאכת הבית. ואף על פי כן, צריך האיש לומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך: הדליקו את הנר.”
פשט: מ׳דארף צינדן נר שבת פאר שקיעה. פרויען האבן א גרעסערע אחריות אויף דער מצוה ווייל זיי זענען מער אינדערהיים. דער מאן דארף אבער אויך זיכער מאכן אז מ׳צינדט אן.
חידושים און הסברות:
1. צייט פון הדלקה – מבעוד יום, נישט ווי טבילה: דער רמב״ם באטאנט אז מ׳דארף צינדן מבעוד יום קודם שקיעת החמה, נישט אזוי ווי א טמא וואס קען טובל זיין בין השמשות. הדלקת נר שבת מוז זיין פאר שקיעה.
2. ווי דער רמב״ם לייגט צוזאם צוויי משניות: דער רמב״ם קאמביניר צוויי באזונדערע משניות: (א) “על שלש מצוות נשים מתות” – וואס ווייזט אז הדלקת הנר איז א ספעציעלע מצוה אויף פרויען, נישט בלויז א “שיינער עסק”; (ב) “שלשה דברים צריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה” – וואס לייגט אן אחריות אויפן מאן. דער רמב״ם פאראייניגט ביידע: ער שטעלט אוועק אז דער חיוב ליגט אויף יעדן (“אחד אנשים ואחד נשים”), נאר למעשה זענען פרויען מער פאסיג צו עס טון ווייל זיי זענען “מצויות בבתיהם”. דאס מיינט אבער נישט אז דער מאן ווערט פטור – ער האט א חיוב צו מפקח זיין אז עס ווערט געטון.
3. דער מאן׳ס חיוב – אחריות אויף איר מצוה: דער מאן׳ס ראלע איז נישט אליין צו צינדן, נאר צו מאכן זיכער אז זיין פרוי טוט איר מצוה. ער איז אחראי אויף איר מצוה, נישט אויף זיין אייגענע הדלקה.
4. א שמייכלדיגע קשיא אויף דער סטרוקטור: דער סדר איז אביסל “פאני” – ערשט זאגט מען אז די פרוי איז אינדערהיים און נעמט קער, זי איז “מצויה במלאכת הבית” – אבער דאן דארף מען נאך דעם מאן ער זאל שטיין און אויפפאסן אז זי פארגעסט נישט? זי איז דאך שוין אינדערהיים!
5. אויב דער מאן נעמט קער פון הבית: לויט דער רמב״ם׳ס לשון (“מצויות בבתיהן ועוסקות במלאכת הבית”) קען מען לכאורה זאגן אז אין א שטוב וואו דער מאן נעמט קער פון מלאכת הבית, וועט ער צינדן. נאר למעשה איז דער מנהג אז דאס איז די פרוי׳ס מצוה.
6. “לעזרה” מיינט נישט שרייען: דער רמב״ם׳ס לשון אז דער מאן זאגט “לאנשי ביתו” ווערט פארשטאנען אז “לעזרה” מיינט בניחותא – “כדי שתקבל ממנו עצה” – נישט שרייען, נאר העלפן מיט עצה.
—
הלכה – בין השמשות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים, זהו הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, והוא ספק מן היום ספק מן הלילה, ודנים בה להחמיר בכל מקום. העושה מלאכה בין השמשות ערב שבת ומוצאי שבת בשוגג – חייב חטאת. וכוכבים אלו – לא גדולים הנראים ביום, ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה, אלא בינונים. משיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים – הרי זה לילה ודאי.”
פשט: בין השמשות איז פון שקיעה ביז מ׳זעט דריי מיטלמעסיגע שטערנס. דאס איז א ספק-צייט וואס מ׳איז מחמיר לביידע זייטן. ווער עס טוט מלאכה בשוגג אין דער צייט איז חייב חטאת.
חידושים און הסברות:
1. ספק חשיכה לגבי הדלקת נר שבת: אויב ס׳איז שוין ספק חשיכה, טאר מען נישט צינדן נר שבת, אפילו ס׳איז א מצוה – ווייל הדלקת הנר איז א דאורייתא-חשש פון חילול שבת. דאס איז אנדערש פון הטמנה, וואס מ׳מעג נאך טון בספק חשיכה. אפילו הדלקת נר חנוכה ווערט נישט דוחה דעם חשש פון חילול שבת.
2. פירוש “בין השמשות” – דריי פשטים:
– מהר״ל: “בין השמשות” מיינט צווישן די טעג – מ׳איז נישט קלאר צו ס׳איז היינט אדער מארגן.
– גר״א: “בין השמשות” מיינט צווישן די צוויי שקיעות – צווישן ווען דער גוף השמש גייט אראפ, און ווען די ליכטיגקייט פארשווינדט אינגאנצן.
– אן אייגענער פשט (פארווארפן): “בין השמשות” מיינט צווישן די צוויי מאורות – די זון און די לבנה. דער פשט ווערט אבער אפגעשטעלט ווייל די לבנה הייסט נישט “שמש.”
3. חייב חטאת – ווי אזוי ביי א ספק? דער רמב״ם זאגט אז ווער עס טוט מלאכה בין השמשות ערב שבת און מוצאי שבת (ביידע!) איז חייב חטאת. ער האט געטון מלאכה אין ביידע בין-השמשות-צייטן – אדער דא אדער דארט האט ער געטון א עבירה. ער איז חייב איין חטאת.
4. ספק בידיעה אדער ספק במציאות? איז בין השמשות א ספק בידיעה (מ׳ווייסט נישט וואס עס איז, אבער אין מציאות איז עס באשטימט), אדער א ספק במציאות/הלכה (די הלכה איז אליין נישט באשטימט אין דער צייט)? דער רמב״ם “סאונדט” ווי ס׳איז א ספק אין הלכה – די הלכה איז נישט באשטימט אין דער זעלבער מינוט.
5. פארוואס חטאת און נישט סקילה: דער רמב״ם זאגט נאר חטאת (קרבן פאר שוגג), נישט סקילה (עונש פאר מזיד), ווייל ביי ספק זענען דא פראבלעמען מיט עונשין – מ׳קען נישט מענשן שטראפן אויף א ספק.
6. כוכבים בינונים – פראקטישע הגדרה: “לא גדולים הנראים ביום” – גרויסע פלאנעטן ווי ווינוס און מארס קען מען אפטמאל זען נאך פאר שקיעה, ספעציעל אין צד מערב. “ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה” – קליינע שטערנס קומען ערשט ארויס שפעטער ביינאכט. פראקטיש: אויב מ׳זעט מערערע כוכבים, איז צווישן זיי זענען זיכער אויך בינונים.
7. דער רמב״ם ברענגט נישט קיין זמנים אין מינוטן: דער רמב״ם ברענגט נאר דעם סימן פון כוכבים, נישט קיין שיעור פון “הילוך מיל” אדער אנדערע צייט-שיעורים. אזוי אויך אין שולחן ערוך. דער פרי חדש ברענגט א שיעור, און ס׳קען זיין אז אלע צייט-שיעורים זענען נאר אויב מ׳קען נישט זען די שטערנס (פארוואלקנט, שטאט מיט ליכט), אבער אויב מ׳קען זען שטערנס, איז לכל הדעות שוין נאכט.
—
הלכות פתילות שמדליקין בהן בשבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “פתילות שמדליקין בהן בשבת – אין עושין אותן מדבר שאורו מתחסכס בו” – הור צמר, משי, צמר ארז, פשתן שלא ניפץ, סיב של דקל, מיני עצים דקים. נאר פון זאכן וואס “האור עולה בו” – ווי פשתן נפוץ, בגדי שש, צמר גפן.
פשט: נר שבת דארף א שיינע, רואיגע פלאם. מ׳טאר נישט מאכן א פתילה פון א מאטעריאל וואס די פייער ראנגלט זיך דערויף (התחסכסות).
חידושים און הסברות:
1. צוויי-פאכיגער יסוד פון דעם איסור: (א) כבוד שבת – מען דארף א שיינע ליכט, (ב) שמא יטה – אויב די ליכט ברענט נישט גוט, וועט מען קומען צו פארריכטן דעם נר בשבת.
2. [דיגרעסיע: דער מנהג אשכנז צו זאגן פרק “במה מדליקין” פאר מעריב ליל שבת, וואס איז אזוי באקאנט ביי אשכנזים ווי “כגוונא” ביי נוסח ספרד.]
—
הלכה – הכורך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אויב מען וויקלט א מאטעריאל וואס מען טאר נישט נוצן ארום א מאטעריאל וואס מען מעג – “אם להוסיף על הפתילה כדי להוסיף אורה” איז אסור; “אם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת” איז מותר.
פשט: אויב דער צוועק איז צו פארגרעסערן דעם אור – איז אסור, ווייל דער פסולע מאטעריאל שטערט דעם ברענען. אבער אויב דער צוועק איז בלויז סטרוקטורעל – צו האלטן די פתילה שטייף – איז מותר, ווייל דער פסולע מאטעריאל שפילט נישט קיין ראלע אין דעם ברענען אליין.
—
הלכה – נותנים גרגיר של מלח או גרוס של פול על פי הנר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: מען מעג לייגן א שטיקל מלח אדער א באב אויפן נר ערב שבת, כדי אז דער נר זאל נישט ברענען (אזוי שנעל/גאנץ) בשבת.
פשט: מלח אלס מעכאנישע בלאקירונג צו פארהאלטן דעם ברענען.
חידוש: כאטש מלח איז א “דבר שאין מדליקין בו” – עס ברענט נישט שיין – איז עס דאך מותר, ווייל מען לייגט עס נישט אריין אלס טייל פון דער פתילה צום ברענען, נאר בלויז אלס א מעכאנישע בלאקירונג. ממילא פאלט עס נישט אריין אין דעם איסור.
—
הלכה – כל הפתילות שאין מדליקין בהן – מדורה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: אלע פתילות וואס מען טאר נישט נוצן פאר נר שבת, מעג מען נוצן פאר א מדורה – “בין להחם כנגדה בין להשתמש לאורה, בין למנורה בין על גבי קרקע.” “ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר לבד.”
פשט: דער איסור איז נאר ספעציפיש פאר א נר שבת (א קנויט אין א לאמפ). א מדורה – א גרויסע פייער, א פאקל – איז מותר, ווייל א גרעסערע פייער ברענט שטארק גענוג אז דער חשש פון שמא יטה עקזיסטירט נישט.
—
הלכות שמנים שמדליקין בהן בשבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: די שמנים דארפן זיין “נמשכים אחר הפתילה.” שמנים ווי זפת, שעוה, שמן קיק, אליה, חלב – “שאינן נמשכין כל כך יפה – אין מדליקין בהן.” טעם: “גזירה שמא יטה אור הנר אצלו.”
פשט: שמנים וואס גייען נישט גוט אריין אין דער פתילה זענען אסור, ווייל דער אור ווערט שוואך און דער מענטש וועט מטה זיין דעם נר – וואס איז אן איסור דאורייתא פון מבעיר/מכבה.
—
הלכה – חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו – מיט שמן כל שהוא
דער רמב״ם׳ס ווערטער: חלב וואס מען האט צעלאזט (היתוך) און קרבי דגים וואס זענען צעגאנגען – אויב מען לייגט צו “שמן כל שהוא” (א ביסל כשר׳ן אויל), מעג מען מדליק זיין.
חידושים – א ברייטע אנאליזע:
1. קשיא: אויב דער עיקר פראבלעם איז אז חלב איז נישט נמשך אחר הפתילה, און דורך היתוך ווערט עס שוין צעלאזט און קען גוט ארבעטן – פארוואס דארף מען נאך צולייגן שמן כל שהוא? און פארקערט – אויב דער שמן כל שהוא איז וואס מאכט עס כשר, וואלט עס געדארפט העלפן אפילו אן היתוך!
2. תירוץ: דער עיקר היתר איז טאקע דער היתוך – נאכן צעלאזן איז בעצם נישטא קיין עכטע פראבלעם. אבער די חכמים האבן געמאכט א “לא פלוג” – זיי האבן גע׳אסר׳ט אלע חלב, אפילו מותך, כדי מענטשן זאלן נישט צעמישט ווערן. דער שמן כל שהוא דינט אלס היכר – א סימן אז דאס איז נישט סתם חלב, נאר א תערובת.
3. יסוד אין גזירות דרבנן: ווען א גזירה איז בעצם א “לא פלוג” (נישט באמת א ריאלע סכנה), איז גענוג א קליינע היכר (שמן כל שהוא) צו מתיר זיין. דאס ווייזט אז די חכמים אליין זענען “נישט אזוי קאמפארטעבל” מיט דעם איסור, ווייל בעצם איז נישטא קיין סיבה צו אסר׳ן נאכן היתוך – נאר זיי ווילן נישט צעמישן דעם עולם. ממילא, א קליינע צוגאב פון שמן גיט שוין גענוג חילוק. מ׳דארף נאכקוקן אויב ביי אנדערע גזירות דרבנן טרעפט מען אויך אזא פרינציפ.
—
הלכה – שמנים שמדליקין בהן לכתחילה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מותר להדליק לכתחילה בשאר שמנים, כגון שמן שומשמין, שמן צנונות ולפת, ושאר מיני ירקות, ושמן זרעונים, וכל כיוצא בהם. אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד.”
פשט: מ׳מעג לכתחילה צינדן שבת ליכט מיט אלע סארטן אויל – חוץ פון די ספעציפישע זאכן וואס חכמים האבן אויסגערעכנט אלס אסור.
חידושים און הסברות:
1. ערוב שמנים פסולים מיט שמנים כשרים – ווען העלפט עס: ביי שמנים וואס זענען פסול ווייל זיי ברענען נישט גוט (כגון חלב מענטשן), קען מען מצרף זיין מיט שמנים כשרים. אבער ביי שמנים וואס האבן אן אייגענעם פסול (זיי ברענען נישט שטאביל – “סכסוך”), העלפט נישט אפילו אויב מ׳מישט זיי מיט שמנים שמדליקין. דער טעם: אין די ערשטע רגע ברענט דער גוטער שמן, אבער נאכדעם הייבט זיך אן דער סכסוך.
2. [דיגרעסיע: חסידישע תורה אויף חנוכה – אין חסידישע ספרים שטייט אז “פסילתן” (פסולע פתילות) איז מרמז אויף נשמות וואס מ׳קען נישט “אנצינדן.” אויב אן איד איז אינגאנצן “נישט קראי” (אינגאנצן שלעכט), העלפט נישט אז ער גייט צו א צדיק – דער צדיק׳ס “שמן” קען נישט העלפן. אבער אויב דער איד איז בעצם א גוטער איד, נאר עס פעלט אים עפעס קליינס, דאן העלפט א ביסל “שמן” פון דעם צדיק. דאס שטימט מיט דער הלכה: ווען ס׳איז דא אן עצם סכסוך, העלפט נישט צוגיסן גוטע השפעה; אבער ווען דער עצם איז גוט, העלפט א ביסל צוגאב.]
—
הלכה – עטרן (ריח רע)
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אין מדליקין בעטרן” – מ׳טאר נישט צינדן מיט עטרן (א מין נפט/פעטראליום מיט א שלעכטע ריח). טעם: “שמא יניחנו ויצא” – ער וועט אוועקגיין פון דער צימער צוליב דעם שלעכטן ריח.
חידוש: דערפון לערנט מען ארויס א נייע חובה: “וחובה עליו לשבת לאור הנר” – ס׳איז נישט גענוג אז ס׳זאל זיין א ליכט אין שטוב פאר “סעיפטי” (זיכערהייט); דער עצם ענין פון נר שבת איז אז דער מענטש זאל זיצן לאור הנר, הנאה האבן, מאכן א סעודה אין א באלייכטענע צימער. אויב ער גייט ארויס צוליב ריח רע, איז ער נישט יוצא געווען.
—
הלכה – צרי (ריחו טוב)
צרי (איינער פון סממני הקטורת, שמעקט גוט) איז אויך אסור, פון צוויי טעמים:
1. שמא יסתפק ממנו – ער וועט ארויסנעמען אביסל פון דעם שמן ווייל ס׳שמעקט גוט, און דאס איז גורם כיבוי.
2. שמא יעוף – צרי האט א טבע אז דער פלאם שפרינגט ארום, ס׳איז נישט א שטאבילע ליכט, און ס׳איז א סכנה (קען אנצינדן דעם דאך).
—
הלכה – נפט לבן (אפילו בחול)
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “וכן בנפט לבן, אפילו בחול” – ווייסע (דורכזיכטיגע, דיסטילירטע) נפט איז אסור צו נוצן אפילו אין א וואכנדיגן טאג, “משום עתירא ליה סכנה” – ס׳איז צו פייערגעפערלעך.
חידושים:
1. “לבן” מיינט דורכזיכטיג – נפט מזוקק, דער מערסט רעפינירטער טייל פון פעטראליום. עס ווערט געברענגט דער מעשה פון גמרא: א שוויגער האט פיינט געהאט איר שנור, האט איר געזאגט זיך אנצושמירן מיט שמן אפרסמון און דערנאך אנצינדן ליכט – און זי איז פארברענט געווארן.
2. מצוה דורך סכנה איז נישט א מצוה: פון דעם אז נפט לבן איז אסור אפילו בחול, זעט מען אז ווען ס׳איז דא א סכנה, איז נישט נאר אז מ׳איז עובר אויף “ונשמרתם”, נאר מ׳איז אויך נישט מקיים געווען די מצוה פון נר שבת.
—
הלכה – ר׳ טרפון vs. ר׳ יוחנן בן נורי: שמן זית בלבד?
די גמרא ברענגט אז ר׳ טרפון האט געזאגט “אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.” ר׳ יוחנן בן נורי האט זיך אויפגעשטעלט: “ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפודקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?” דער רמב״ם פסק׳נט ווי ר׳ יוחנן בן נורי.
חידוש: אין אייראפע (אונגארן, פוילן) האבן אידן כמעט נישט געהאט קיין שמן זית – זיי האבן געצינדן מיט חלב (טיער-פעט). דער רמב״ן שרייבט אפילו וועגן חנוכה אז מ׳האט געצינדן מיט חלב. שמן זית איז א מצוה מן המובחר, אבער מ׳האט געצינדן מיט חלב, שעוה, און אנדערע זאכן. כלל ישראל האט נישט מקפיד געווען דווקא אויף שמן זית.
—
שאלה וועגן עלעקטריק פאר נר שבת
חידושים:
1. סברא צו מתיר זיין: “אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד” – חכמים האבן נאר אסור געמאכט ספעציפישע זאכן; עלעקטריק איז נישט דערצווישן. ווייטער: ס׳איז נישטא קיין דין אז ס׳דארף זיין א “נר” – דער עיקר איז אז ס׳זאל זיין באלייכטונג פאר עונג שבת. די חכמים האבן גערעדט אין לשון פון “שמן ופתילות” ווייל דאס איז “דיבור הכתוב בהווה” (זיי האבן גערעדט לויט זייער צייט), אבער יעדע מין באלייכטונג קען בעצם טויגן.
2. פראקטישע סברא: ווען א מענטש צינדט א קליין ליכטעלע וואס מאכט נישט קיין אמת׳ן חילוק אין שטוב, און אנשטאט דעם צינדט ער אן א גארדזשעס טשענדעליר (עלעקטריש), איז דער עלעקטרישער ליכט מער מקיים דעם עצם ענין פון עונג שבת. די “צורת המצוה” איז ווי חכמים האבן געזאגט (מיט שמן/נר), אבער דער “עצם” איז עונג שבת.
3. עלעקטריק אלס סניף: ווען מ׳לאזט איבער עלעקטרישע ליכט אנגעצונדן פאר עונג שבת (כדי די שטוב זאל נישט זיין פינסטער), קען מען דאס ניצן אלס א סניף (צוזאמען מיט רעגולערע לעכט) פאר הדלקת נרות.
4. דער עיקר טעם פון נר שבת – שלום בית: דער עיקר טעם פון נר שבת איז שלום בית – אז דער מענטש זאל הנאה האבן, נישט זיצן אין פינסטערניש. דערפון קומט ארויס: ווען א מענטש צינדט ליכט אינדערהיים אבער גייט ארויס צו א סעודה ביי עמעצן אנדערש און קומט ערשט שפעט צוריק – ער האט נישט עכט הנאה פון זיינע ליכט. אין אזא פאל לאזט מען איבער אנגעצונדן עלעקטרישע ליכט, אז ווען ער קומט אהיים זאל נישט זיין פינסטער – און דאס איז אויך א קיום פון עונג שבת.
5. שפיטאל: אין שפיטאל, וואו מ׳לאזט נישט צינדן אפענע פלאמען, איז מען מקיים די מצוה פון עונג שבת דורך עלעקטרישע ליכט.
6. שעוה-לעכט פון היינט: די שעוה-לעכט וואס מ׳ניצט היינט זענען נישט די זעלבע ווי די נרות פון חז״ל׳ס צייטן. חז״ל׳ס נרות זענען געווען א כלי (א לאמפ) וואו מ׳האט אריינגעגאסן אויל — דאס קאנצעפט פון א פעסטע וואקס-ליכט איז א נייע אינווענשאן. דעריבער זענען די איסורים וועגן געוויסע שמנים נישט שייך צו אונזערע שעוה-לעכט.
—
הלכה – לא יתן כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר בשביל שיהא מנטף” – א מענטש זאל נישט שטעלן א כלי מיט א לאך, פול מיט אויל, איבער דעם נר, כדי ס׳זאל טראפן אריין.
פשט: א מעטאד וואו א צווייטע כלי מיט אויל טראפט קאנסטאנט אריין אין דעם נר, כדי צו האבן א שטענדיגע סופליי פון שמן.
חידוש וועגן דעם קאנטעקסט פון די הלכות: דער רמב״ם׳ס קאנטעקסט פון די פרקים איז ארום זאכן וואס מ׳טוט ערב שבת וואו די מלאכה געשעט אין שבת. די גזירה פון “שמא יטה” איז פאראלעל צו “שמא יחטא” — מ׳טאר נישט ערב שבת צינדן א שמן וואס איז נישט פאסיג, ווייל ס׳וועט ווערן שבת. די חכמים האבן נישט געמאכט גזירות אין יעדע אבות מלאכות, אבער ווייל הדלקת נרות שבת איז א מצוה, איז עס מער געווען על דעתם פון די חכמים, און דעריבער האבן זיי דווקא דארט געמאכט גזירות.
—
הלכה – ולא ימלא קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ולא ימלא קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת” – מ׳זאל נישט שטעלן א טעלער פול מיט אויל לעבן דעם נר און אריינטונקען דעם אנדערן עק פון דער פתילה, כדי ס׳זאל שעפן אויל.
פשט: נאך א מעטאד פון קאנסטאנט סופליי – דער צווייטער עק פון דער קנויט ליגט אין א טעלער מיט אויל און שעפט עס אריבער צום נר.
חידוש – דער טעם פון דער גזירה: “שמא יקח מן השמן שבכלי” – מ׳האט מורא אז דער מענטש וועט ארויסנעמען אויל פון דער צווייטער כלי פאר זיינע מאכלים, וואס איז גרם כיבוי (ער פארקלענערט דעם סופליי פון שמן, און דער נר וועט זיך פריער אויסלעשן). ביי דער כלי וואו דער נר אליין שטייט, איז נישטא דער חשש, ווייל “שהרי הוא נמאס בנר” – דער אויל דארט איז שוין סמאוקי און נישט ריין, קיינער וועט עס נישט וועלן נוצן. אבער דער צווייטער טעלער האט ריינע אויל.
—
הלכה – אסור להנות מן השמן שהדליקו בו אפילו כבה הנר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ואסור להנות בשבת מן השמן שהדליקו בו אפילו כבה הנר, ואפילו נטף מן הנר.”
פשט: מ׳טאר נישט הנאה האבן פון דעם אויל וואס איז געווען אין דעם נר, אפילו ס׳האט זיך אויסגעלאשן, אפילו ס׳האט ארויסגערינען. דאס איז א דין מוקצה מחמת איסור.
חידוש – ביאור “נמאס בנר”: דער באגריף “נמאס בנר” מיינט נישט אז דער אויל איז פיזיש שמוציג. עס מיינט אז א מענטש קוקט עס נישט אן אלס עפעס צום נוצן – ס׳איז געווארן מוקצה מדעתו ווייל ס׳איז א חלק פון דער נר, און מ׳האט א חשש כיבוי. אפילו ביי ריינע אויל, ווען ס׳איז א חלק פון דער נר, איז עס “נמאס.”
—
הלכה – אם עשה לולאה – מותר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ואם עשה לו כעין לולאה שיש בה השמן אל הנר בחרס ובקנה” – אויב מ׳האט מחבר געווען די צוויי כלים מיט א לולאה (פון חרס אדער קנה), איז עס מותר.
פשט: ווען די צוויי כלים זענען פיזיש פארבונדן, זעט דער מענטש אז דער צווייטער טעלער איז א חלק פון דער נר, און ער וועט נישט נעמען דערפון.
חידוש – פארוואס העלפט דאס: דער אויל ווערט דאך נישט פיזיש “נמאס” (שמוציג) דורך דעם וואס ס׳איז מחובר! דער תירוץ: “נמאס” מיינט נישט פיזיש שמוציג, נאר אין דעם דעת פון דעם מענטש – ווען ס׳איז מחובר, קוקט ער עס אן אלס איין זאך מיט דעם נר, און ער וועט נישט טראכטן צו נעמען דערפון. דאס איז פאראלעל צום אויל אין דער נר אליין.
נאך א חידוש: פארוואס לייגט א מענטש לכתחילה א צווייטע טעלער? אפשר דווקא כדי ער זאל קענען נעמען אביסל אויל פאר זיין סאלאט שפעטער – וואס באשטעטיגט דעם חשש פון “שמא יקח.”
—
הלכה – אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת… ונותן כלי תחת הנר בשבת לקבל בו ניצוצות… אסור ליתן לתוכה מים אפילו בערב שבת מפני שמקרב כיבוי הניצוצות.”
פשט: מ׳טאר נישט אונטערשטעלן א כלי אונטער א נר אויף שבת צו מקבל זיין שמן וואס טראפט אראפ. מ׳מעג יא אונטערשטעלן א כלי פאר ניצוצות (שפריצן). אבער מ׳טאר נישט אריינגיסן וואסער אין דעם כלי – אפילו ערב שבת – ווייל דאס איז מקרב כיבוי.
חידושים און הסברות:
1. שמן וואס טראפט אראפ איז מוקצה: ווען מ׳שטעלט א כלי אונטער צו מקבל זיין דעם שמן, ווערט דער כלי א “בסיס לדבר האסור” – מ׳איז מבטל כלי מהיכנו.
2. וואס איז “מבטל כלי מהיכנו”? דער רמב״ם אין פרק כ״ה זאגט אז מבטל כלי מהיכנו איז “דומה לסותר” (כסותר). עפעס וואס מ׳מאכט אז מ׳זאל עס נישט קענען מער ניצן אין שבת איז דומה לסותר. ס׳איז אן איסור דרבנן.
3. ניצוצות זענען אנדערש ווי שמן: ניצוצות ווערן בטל אין דעם מאמענט וואס זיי רירן דעם כלי – “אין בו ממש, בטל הוא ומטלטלו.” ס׳בלייבט נישט קיין דבר ממשי אין דעם כלי, ממילא ווערט דער כלי נישט א בסיס לדבר האסור.
4. וואסער אין דעם כלי – אסור אפילו ערב שבת: רש״י זאגט: “שמא יעשה כן בשבת” – ווייל ס׳איז אסור בשבת, האבן חז״ל עס אויך אסור געמאכט ערב שבת.
5. כלל: מ׳דארף נזהר זיין ערב שבת אויף שבת: א מענטש קען נישט זאגן “יעצט איז נאך נישט שבת, אי
ך דארף נישט נזהר זיין.” דאס איז א גזירה דרבנן, אבער ס׳מאכט סענס ווייל די מלאכות וואס מ׳טוט פרייטאג זענען כדי ס׳זאל דולק זיין שבת. ס׳איז דא אזעלכע יסודות אויך אין אנדערע ענינים – ווי בדיקת חמץ פאר פסח.
[דיגרעסיע: חסידישע תורה אויף ניצוצות – “ניצוצות” האט א חסידיש׳ן טייטש – ניצוצות הקדושה – אבער “אין בו ממש.” א ניצוץ, א גרויסע התעוררות, איז א שיינע זאך, אבער ס׳איז נישט קיין עכטע מעשה. מ׳דארף אנצינדן א לעכט וואס זאל ברענען – “עד שיטפס” – עכטע מעשים. אויב מ׳לעשט אויס א ניצוץ איז אויך גארנישט.]
—
הלכה – אין קורין לאור הנר / אין פולין לאור הנר – שמא יטה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אין פולין… ואין קורין לאור הנר… אפילו גבוה שתי קומות… אפילו עשרה בתים זה על גבי זה ונר בעליונה, לא יקרא… שמא יטה.”
פשט: מ׳טאר נישט ליינען אדער בודק זיין בגדים (פאר כינים/שמוץ) לאור הנר בשבת, ווייל אפשר וועט ער מטה זיין (אנקערעווען דעם נר כדי בעסער צו זען). אפילו ווען דער נר איז זייער הויך – אפילו עשרה בתים זה על גבי זה – איז עס אסור.
חידושים און הסברות:
1. “פולין” – בודק בגדים: “פולין” מיינט ארויסנעמען שמוץ אדער כינים פון א בגד. דאס איז א זאך וואס דארף א שטארקע לעכטיגקייט, דערפאר איז דא דער חשש פון שמא יטה.
2. אפילו עשרה בתים: אויב ס׳איז עשרה בתים, זעט מען דאך קיין לעכטיגקייט אונטן? דער עיקר איז אז כל זמן דער נר געט א לעכטיגקייט, טאר מען עס נישט ניצן – אפילו ווען דאס מטה זיין וואלט געווען א גרויסע טירחא (ארויפגיין א סך שטאקן). דער חשש בלייבט.
—
הלכה – שנים קורין בענין אחד
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “שנים קורין בענין אחד – מותר, שכל אחד מזכיר את חבירו. אבל בשני ענינים – אסור.”
פשט: צוויי מענטשן וואס ליינען די זעלבע זאך מעגן ליינען לאור הנר, ווייל איינער וועט דערמאנען דעם צווייטן. אבער אויב זיי לערנען צוויי פארשידענע זאכן, איז עס אסור – ווייל יעדער איז פארטיפט אין זיין ענין און וועט נישט באמערקן וואס דער צווייטער טוט.
חידושים און הסברות:
1. סברא פון “צוויי מענטשן טוען נישט קיין עבירה צוזאמען”: ווען צוויי מענטשן לערנען בחברותא די זעלבע זאך, טראגט איינער א שטיקל דאגה פאר דעם צווייטן – ער פילט א קאנעקשאן, און אויב ער זעט אים נכשל ווערן מיט מטה זיין, גייט ער אים שנעל אפשטעלן.
2. שאלה: צי העלפט א שומר סתם (נישט שנים קורין)? דער פירוש המשניות פון דעם רמב״ם שטייט אז מ׳קען סתם שטעלן א צווייטן מענטש. אויך דער טור זאגט אז דער איסור איז נאר ווען דער אנדערער איז אויך קורא בענין הנר (אבער א סתם שומר העלפט). ס׳ווערט אבער מסופק צי א שומר איז שטערקער ווי שנים קורין – ווען מ׳זאגט אים בפירוש צו וואטשן, איז דאס נאך שטערקער ווי סתם צוויי חברים וואס לערנען צוזאמען.
3. קאונטער-סברא: ביי שנים קורין בענין אחד, וואס טוען זיי צוזאמען? דאס מטה זיין גייען זיי דאך נישט צוזאמען טון! דער פשט איז אז ווייל זיי זענען פארבונדן אין דער זעלבער לערנונג, וועט איינער באמערקן ווען דער צווייטער גרייכט צום נר.
—
הלכה – תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר… שהרב משמרן. אבל הוא (הרב) אל יקרא לאור הנר פן יטה.”
פשט: קינדער מעגן ליינען פארנט פון זייער רבי לאור הנר, ווייל דער רבי וואטשט זיי. אבער דער רבי אליין טאר נישט ליינען לאור הנר, ווייל ער האט נישט קיינעם וואס וואטשט אים.
חידושים און הסברות:
1. לערנען שבת אין חדר: דער רמב״ם רעדט פון א מציאות וואו קינדער גייען אין חדר שבת. דער רמב״ם האלט אז ס׳איז א מצוה מן התורה צו לערנען “וקראתם בו יומם ולילה” – דערפאר פלעגט מען פרייטאג צונאכטס (בפרט אין ווינטער) גיין אין חדר.
2. דער מעכאניזם פון “הרב משמרן”: דער רבי׳ס שמירה ווירקט נישט ווי א פארמעלער “שומר” – ס׳איז מער אז די קינדער האבן מורא פון דעם רבי (אמאליגע צייטן), דערפאר וועלן זיי נישט רירן דעם נר. אבער דער רבי האט נישט מורא פון די קינדער, דערפאר איז ביי אים נישטא דער מעכאניזם פון שמירה.
3. בושה ווי שמירה: דער רבי׳ס שמירה אויף זיך אליין קומט פון בושה – אז א רבי זאל פארגעסן שבת פארנט פון די קינדער איז א גרויסע בושה. אבער דאס איז נישט גענוג פאר א פארמעלער “דין שומר.”
—
הלכה – דער מלמד: קוקן ראשי פרשיות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: דער מלמד טאר נישט ליינען לאור הנר, אבער ער מעג קוקן אין ספר לאור הנר כדי לראות ראשי פרשיותיו, און די קינדער ליינען פאר אים.
פשט: דער מלמד אליין טאר נישט ממש ליינען (אפליינען דעם טעקסט), אבער ער מעג אויפמישן – טרעפן וואו מ׳דארף ליינען – און דאן לאזן די קינדער ליינען פאר אים.
חידושים:
1. דאס “קוקן ראשי פרשיות” איז נישט קיין עיון – עס פאלט נישט אונטער “דברים שצריכים עיון” וואס מ׳האט פריער געלערנט.
2. סדר הלימוד: פרייטאג צונאכטס האט דער מלמד נישט פארגעלערנט א נייעם שיעור, נאר די קינדער האבן געחזר׳ט און דער מלמד האט זיי אויסגעהערט. דער נארמאלער סדר הלימוד אמאל איז געווען אז דער תלמיד ליינט דעם טעקסט און דער רבי איז מסביר.
—
הלכה – כלים הדומים זה לזה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כלים הדומים זה לזה ואינו מכירם אלא בעיון הרבה, אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהם שמא ישכח ויטה.”
פשט: נישט נאר ליינען א ספר, נאר סיי וועלכע זאך וואס דארף שטארקע לעכטיגקייט און עיון – ווי אויסקלויבן צווישן ענליכע כלים – איז אסור לאור הנר.
חידוש: דער כלל איז ברייטער ווי נאר קריאה – סיי וועלכע פעולה וואס דארף עיון הרבה לאור הנר איז אסור מדרבנן.
—
הלכה – שמש שאינו קבוע / שמש קבוע
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “שמש שאינו קבוע אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר. שמש קבוע מותר, ווייל ער דערקענט די כלים גרינג. אבער לאור השמשות – אפילו שמש קבוע טאר נישט.”
פשט: א שמש וואס איז נישט קבוע קען נישט אלע כלים אויסעווייניג, איז ער גייט נכשל ווערן מיט שמא יטה. א שמש קבוע דארף נישט אסאך קוקן. אבער ביין השמשות איז אפילו א שמש קבוע אסור – פון אן אנדערע חשש: אז ער ווערט צו היימיש מיט די לעכט, קען ער קומען צו נעמען אביסל אויל פון דער נר, וואס איז כיבוי.
חידושים:
1. פארוואס דער שמש האט מער חשש ווי דער בעל הבית: דער שמש איז אן ארימער מענטש, ער האט נישט אייגענע שמן, און ער דערוואגט זיך נישט צו נעמען פון די צוגעגרייטע אויל – אבער פון דער נר של שמן זית, וואס איז אביסל מרות אבער נישט גענוג נמאס, וועט ער זיך נישט צוריקהאלטן. דער בעל הבית האט אייגענע שמן און האט נישט אזא חשש.
2. גמרא – בגדו לבגד אשתו: רבי יהודה בן שמואל זאגט אז אפילו להבחין בין בגדו לבגד אשתו איז אסור לאור הנר. רבא ענטפערט אז דאס רעדט נאר פון בני מחוזא, וואו מענער און ווייבער האבן געטראגן ענליכע קליידער. אבער סתם מענטשן קענען גרינג אויסקענען. אפילו אין מחוזא רעדט עס נאר פון אלטע ווייבער – יונגע ווייבער האבן אנדערע קליידער. דער ראב״ד האט א מחלוקת אויף דעם.
—
הלכה – נר שהיה אחורי הדלת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “נר שהיה אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת כנגדו שמא יכבה, אלא אם כן הוא זהיר בשעת פתיחה ובשעת נעילה.”
פשט: א נר וואס שטייט הינטער דער טיר – מ׳דארף אכטונג געבן ביים עפענען/צומאכן די טיר, ווייל דער ווינט קען אויסלעשן דעם נר.
חידושים:
1. מלאכה שאינה מתכוין / פסיק רישיה: אויב ס׳איז א שטארקע עפענונג וואס אלעמאל לעשט אויס – איז עס פסיק רישיה, און טאר מען נישט. אויב ס׳איז נישט אלעמאל – איז עס דבר שאינו מתכוין, אבער לכתחילה זאל ער אכטונג געבן.
2. נישט א דין פון נר שבת: דאס איז א דין פון הלכות כיבוי, נישט פון כבוד שבת/נר שבת.
—
הלכה – פתיחת דלת כנגד מדורה
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת כדי שתהא רוח מנשבת בה.”
פשט: מ׳טאר נישט עפענען א טיר אקעגן א פייער כדי דער ווינט זאל עס אויפפלאקערן.
חידוש: “רוח מצויה” מיינט דא: לאפוקי רוח שאינה מצויה – ביי א גרויסע ווינט טאר מען נישט, ווייל ס׳קען אויסלעשן. אבער אפילו ער וויל נישט אויסלעשן, נאר ער וויל עפענען – זאל ער אויך נישט עפענען באופן אז ס׳קען טאקע אויסלעשן.
—
הלכה – נר של שבת על גבי אילן
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע.”
פשט: מ׳מעג שטעלן דעם שבת ליכט אויף א בוים וואס איז מחובר לקרקע.
חידושים:
1. כאטש ס׳איז דא א כלל אז מ׳זאל נישט הנאה האבן פון מחובר בשבת (שמא יתלוש), אבער וויבאלד א נר איז סיי ווי סיי מוקצה אויף שבת, מ׳גייט עס נישט אנרירן, איז נישטא קיין חשש.
2. אבער יום טוב טאר מען נישט – ווייל יום טוב האט מען דעם זעלבן איסור פון מחובר, אבער א נר מעג מען נאך באנוצן (ס׳איז נישט מוקצה), סאו גייט מען עס רירן און מ׳קען קומען צו תלישה.
—
הלכות תקיעת שופר ערב שבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהם שש תקיעות בערב שבת, ממקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המגרש שלה.”
פשט: אין אלע אידישע שטעט בלאזט מען זעקס תקיעות ערב שבת פון א הויכע פלאץ, כדי אלע זאלן הערן – סיי די שטאט-באוואוינער, סיי די וואס זענען אין די פעלדער ארום (מגרש).
חידושים:
1. לשון-חילוק: “תוקעין” vs. “היו תוקעין”: דער רמב״ם שרייבט “תוקעין” (מ׳בלאזט – א הלכה), אבער “ממקום גבוה היו תוקעין” (מ׳פלעגט בלאזן – א היסטארישע באשרייבונג). דער הגהות הרמב״ם מאכט אויפמערקזאם אויף דעם. דאס הייסט: די הלכה פון בלאזן גילט איבעראל, אבער דער “מקום גבוה” איז נאר א באשרייבונג ווי אזוי מ׳האט עס געטון.
2. “עיירות של ישראל”: נישט דווקא ארץ ישראל, נאר איבעראל וואו אידן וואוינען. אבער אין דעם רמב״ם׳ס צייט האט מען עס נישט געטון, מסתמא ווייל מ׳האט געוואוינט אין גוי׳אישע שטעט און מ׳האט נישט געקענט בלאזן מיט נחת ושלווה. “עיירות של ישראל” מיינט נאר ווען ס׳איז א ריין אידישע שטאט.
3. צי מ׳איז יוצא מיט א “שבת-סירענע/בעל”: ס׳ווערט פארגעלייגט אז יא, ווייל ס׳איז נישט קלאר אויב מ׳דארף דווקא שופר אדער חצוצרות, און “תוקעין ומריעין” קען ביידע מיינען. א מאשין-בעל איז אפילו בעסער – ס׳איז העכער, ס׳איז “במקום גבוה.”
4. אינקאנסיסטענץ צווישן נר שבת און תקיעות: ביי נר שבת זענען מאנכע נישט מסכים אז מ׳איז יוצא מיט עלעקטרישע ליכט, אבער ביי תקיעת שופר ערב שבת זענען אלע מסכים אז א מאשין-סירענע איז גוט – כאטש ביידע זענען מאדערנע תחליפים. דער חילוק: ביי ליכט זענען דא הלכות (נר, שמן, פתילה), אבער ביי תקיעה איז עס א פראקטישע זאך – מעורר זיין מענטשן – נישט קיין מצוה בגופה.
5. וועכנטליכע עדס מיט זמנים: אפשר די קאמפאניס וואס לייגן ארויס וועכנטליכע רעקלאמעס מיט שבת-זמנים איז אויך א מין וועג פון “משמיע כל אנשי המדינה” – א מאדערנע פארם פון דער זעלבער תקנה.
6. דער טאטע אין זיין הויז: לכאורה למעשה דארף א טאטע אין זיין הויז אויסרופן אז שבת קומט, כדי מען זאל נישט בטעות אריינפארן אפאר מינוט אין שבת.
—
הלכה – סדר פון די שש תקיעות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “תקיעה ראשונה — נמנעו העומדים בשדות ממלאכת השדה, והעומדים קרובים ורחוקים לעיר נכנסין בחבורה. עדיין חנויות פתוחות והתריסין מונחין. תקיעה שניה — נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין חמין בקדירות מונחין על גבי כירה. תקיעה שלישית — סילוקא מסלק, ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע ומריע ותוקע ושובת.”
פשט: (1) ערשטע תקיעה — פעלד-ארבעטער הערן אויף ארבעטן און קומען צוזאמען אין חבורות אריין אין שטאט; (2) צווייטע תקיעה — קראמען שפארן צו; (3) דריטע תקיעה — מען נעמט אראפ טעפ פון כירה, צינדט לעכט, און מען ווארט נאך א שיעור פון כדי לצלות דג קטן; דערנאך תקיעה-תרועה-תקיעה און מען איז שובת.
חידושים:
1. פארוואס נכנסין בחבורה: דער ענין איז סכנה – מען זאל נישט איבערלאזן א מענטש אליין אין פעלד. פארגלייכן צו דער הלכה אז מען זאל נישט לאזן א חבר אליין אין א חורבה ווען ער דאוונט. אויך: צו מאכן זיכער אז אלע אידן ווייסן אז שבת קומט – דער פארווארפענער איד אין ווייטע פעלד הערט אפשר נישט די תקיעה, אבער ווען די נענטערע ווארטן, ווערט עס זיכערגעשטעלט אז ביז שבת קומט האט יעדער געהערט.
2. וואס איז א “תריס”: א תריס איז דער מעכאניזם מיט וואס מען פארשפארט א קראם – ווי די “ראטשעס” (gates/shutters) וואס מען שלעפט אראפ. אין אמאליגע צייטן זענען קראמען געווען מער ווי סטענדס אין א שוק, און דער תריס איז געווען א בארד וואס מען לייגט אוועק צו פארשפארן דעם סטענד.
3. שיעור “כדי לצלות דג קטן”: דאס איז נישט נאר א שיעור זמן אין טעאריע, נאר עס איז אויך אריינגעלייגט אין זאכן וואס מענטשן טוען עקשועלי דעמאלטס – לעצטע-מינוט הכנות פאר שבת. עס פארבינדט זיך מיט דעם וואס מען האט פריער געלערנט אז צולה זיין מעג מען טון נאנט צו שבת, און דער דג קטן דויערט א קורצע צייט.
4. ווען טוט מען די תקיעות – זמנים: תקיעה ראשונה איז במנחה קטנה (צוויי-און-א-האלב שעות נאך חצות). די דריטע תקיעה (מיט תקיעה-תרועה-תקיעה) איז קרוב לשקיעת החמה, אבער נאך פאר שקיעה.
—
הלכה – מוצאי שבת תקיעות
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מוצאי שבת תוקעין אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהם.”
פשט: מוצאי שבת בלאזט מען אויך שופר נאך צאת הכוכבים צו באפרייען דעם עולם צו טון מלאכה.
חידושים:
1. מוצאי שבת בל פעלט אויס: דער מנהג פון מוצאי שבת תקיעות עקזיסטירט נישט היינט. דער עולם האט מער מורא פון טון מלאכה שבת ווי פון נישט טון מלאכה מוצאי שבת – קיינער בלייבט נישט מיט זיין שטריימל ווייל קיינער האט אים נישט מודיע געווען אז ס׳איז מוצאי שבת. מען דארף רעדן מיט די מענטשן וואס מאכן שבת-בל זאלן אויך מאכן א מוצאי שבת בל. ביסיגע באמערקונג: “וואס מ׳זאגט, די רבנים זענען נאר אוסר׳ן — מ׳מאכט נאר בל׳ס ווען מ׳טאר נישט, ווען מ׳טאר יא מאכט מען נישט.”
2. תקיעות מוצאי שבת איז א בחינה פון הבדלה: פון דעם וואס דער רמב״ם שטעלט צוזאמען תקיעות מיט הבדלה זעט מען אז די תקיעות פון מוצאי שבת איז א סניף פון הבדלה – א ציבור׳דיגע הכרזה פון הבדלה. עס איז אפשר ממש א מצוה, א סניף פון דער מצוה פון לזכור בכניסתו וביציאתו – מחבר זיין א תחילה וסוף.
—
הלכה – יום טוב שחל בערב שבת / אחר השבת
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “יום טוב שחל להיות בערב שבת — תוקעין אבל לא מבדילין. חל להיות אחר השבת — מבדילין אבל לא תוקעין. יום כיפור שחל מוצאי שבת — לא תוקעין ולא מבדילין.”
פשט: ווען יום טוב איז ערב שבת — בלאזט מען (ווייל יום טוב גייט אויס און שבת הייבט אן) אבער מען מאכט נישט הבדלה (ווייל מען גייט פון קודש צו קודש חמור). ווען יום טוב איז מוצאי שבת — מאכט מען הבדלה אבער בלאזט נישט (ווייל מען בלאזט נישט שופר שבת). יום כיפור מוצאי שבת — נישט תקיעות (ווייל שבת) און נישט הבדלה.
חידושים:
1. פארוואס בלאזט מען נישט יום טוב: ביי יום טוב שחל אחר השבת, פארוואס בלאזט מען נישט? שבת בלאזט מען נישט, יום טוב בלאזט מען נישט, יום כיפור בלאזט מען נישט – ווייל ביי אלע דריי פעלט נישט אויס, דער עולם ווייסט שוין. אבער ווען יום טוב איז ערב שבת, איז מען יא תוקע – דער עולם זאל וויסן אז פון יעצט מעג מען נישט מער טון אפילו צורך אוכל נפש (ווייל שבת הייבט אן).
2. קלארע ראיה אז תקיעות = הבדלה: פון דעם וואס דער רמב״ם שטעלט תקיעות און הבדלה אין איין אטעם — “תוקעין אבל לא מבדילין” / “מבדילין אבל לא תוקעין” — זעט מען קלאר אז די תקיעות פון מוצאי שבת איז א בחינה פון הבדלה אויכעט, א ציבור׳דיגע הכרזה פון דעם אויסגאנג פון שבת.
—
עד כאן פרק ה׳.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות שבת פרק ה – הדלקת נר בשבת
הלכה א – גדר המצוה: חובה ולא רשות
Speaker 1:
דער הייליגער רמב״ם הלכות שבת, די פיפטע פרק.
אונז האלטן אין די פיפטע פרק גייען מיר יעצט לערנען, און אונז האלטן נאך אלץ אין הלכות שבת ביי מער זאכן וואס האט צו טון מיט הכנה צו שבת. מ׳רעדט אזוי, ס׳קומט יעצט שבת, מ׳האט שוין גערעדט וועגן כללים פון הלכות שבת, די לעצטע זאך איז געווען וועגן אנגרייטן די עסן, משהה זיין, מטמין זיין די עסן. און יעצט גייט מען, די נעקסטע זאך וואס מ׳טוט ווען ס׳קומט שבת איז הדלקת נר, מ׳גרייט אן די, מ׳צינדט לעכט פאר שבת, די מצוה פון הדלקת הנרות.
מ׳קען זאגן אפילו בעסער, דער רמב״ם האלט דא אלץ אין הלכות מלאכה, וואס אז מ׳טאר יא טון מלאכה ערב שבת וואס געשעט אין שבת, האבן מיר געלערנט אין דעם פארשידענע גזירות פון שהייה והטמנה וכו׳. יעצט גייען מיר לערנען פון נאך א זאך וואס מ׳מעג טון, און נישט נאר מ׳מעג, נאר מ׳דארף טון.
זאגט דער רמב״ם אזוי, הייבט דער רמב״ם אן אזוי, דער רמב״ם זאגט אונז קודם די גדר פון הדלקת נר בשבת, אז ס׳איז א מצוה. זאגט דער רמב״ם אזוי: “הדלקת נר בשבת אינה רשות”, ס׳איז נישט אזוי ווי ס׳איז דא געוויסע מצוות וואס זענען א רשות, “אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק”, אויב וויל ער אנצינדן לעכט שבת צינדט מען אן, און אויב נישט נישט.
וואס ער מיינט אפשר צו זאגן איז, אזוי ווי אונז האבן געזאגט פריער, מ׳טאר אנצינדן פון ערב שבת א פייער וואס זאל ברענען אין שבת וכו׳, איז אויך מ׳טאר אנצינדן א לעכט, דאס האבן מיר געלערנט פריער בעצם, אז מ׳טאר אנצינדן א לעכט. אבער די חידוש יעצט איז נישט נאר מ׳טאר, נאר מ׳דארף. ס׳איז נישט א רשות.
און אויך וואס איז עס נישט, ס׳איז נישט פון די מיני מצוות וואס זענען א מצוה פון א בגדר רשות, א מצוה וואס זענען דא אלס א סאלושן. זאגט ער, “ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה”, ס׳איז אויך נישט אזא מין מצוה וואס ס׳איז נישט דא קיין חיוב עס נאכצוגיין עס צו קענען טון, אזוי ווי די מצוה פון עירוב חצרות אדער נטילת ידים לאכילה, וואס ס׳איז נאר אויב ווילסטו קענען טראגן אין די חצר, אדער אויב ווילסטו קענען עסן ברויט מיט דיינע הענט בטהרה זאלסטו זיך וואשן, אבער ס׳איז נישט א מצוה וואס דו דארפסט נאכגיין. “אלא חובה”.
און אין הלכות ברכות האט דער רמב״ם אונז געגעבן אריכות אז דארט זענען דא דריי מיני מצוות: ס׳איז דא א מצוה וואס איז א חובה, א רשות, און א… יא. זאגט ער דא אז הדלקת נר שבת איז נישט קיין רשות און נישט קיין… ס׳איז נישט אז אויב דו ווילסט אז ס׳זאל זיין לעכטיג זאל עס זיין אויף אזא אופן. ניין, ס׳איז א מצוה אז מ׳זאל אנצינדן לעכט אין שבת.
און אויך אין סוף הלכות שבת זאגט דער רמב״ם, אין דרייסיגסטן פרק פון הלכות שבת, דאס הייסט דער לעצטער פרק פון הלכות שבת, שטייט אויך אז נר שבת איז א חלק פון די מצוה פון עונג שבת. ער שרייבט אז די סעודה זאל זיין באלאכטן, ס׳איז עונג שבת און ס׳איז שלום בית, די אלע זאכן. דארט גייט ער מסביר זיין די סיבה לכאורה פארוואס ס׳איז א חובה. אבער דא בעצם איז די קאנטעקסט, ווי איך האב אים געזאגט, זאכן וואס מ׳טאר יא טון, און נישט נאר מ׳טאר, נאר מ׳דארף טון די מלאכה פון ערב שבת.
הלכה א (המשך) – חיוב אנשים ונשים
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם ווייטער: “ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת”. ס׳איז א חוב אויף אנשים און אויף נשים. ער מיינט, די סיבה פארוואס ער זאגט עס איז, ווייל שפעטער גייט ער זאגן אז ס׳איז א מצוה וואס געווענליך די נשים טוען. אבער דער עצם איז א מצוה אויף יעדן איינעם. אויב איז דא א הויז וואו ס׳איז נישטא קיין נשים, ליידער, זאלן זיי שנעל אויפגעראכטן ווערן, דארף מען אויך אנצינדן נר שבת.
“אפילו אין לו מה יאכל” – אפילו אויב א מענטש האט נישט וואס צו עסן. אונז ווייסן אז דער נר איז א חלק פון די סעודה, ס׳גיבט צו צו די אווירה פון א שבת אז ס׳איז לעכטיג. אבער זאגט דער רמב״ם, אפילו אן דעם, אפילו אויב ס׳איז נישטא קיין סעודה, איז דאס אז ס׳זאל זיין לעכטיג אליין אן עונג שבת, אן די סעודה. “אפילו אין לו מה יאכל…”
דיסקוסיע: חיוב נשים – פשט פון “אחד אנשים ואחד נשים”
Speaker 2:
אבער דאס איז צוויי זאכן. פשטות, איך ווייס נישט אויב ס׳איז ריכטיג, אבער פשטות, ווען ער זאגט “אחד אנשים ואחד נשים”, מיינט ער אז ס׳איז נישט קיין מצוה שהזמן גרמא וואס געווענליך נשים זענען פטור, אפילו די נשים זענען חייב. דאס איז די פשוט׳ע פשט. אונז ווייסן אז די נשים טוען עס, דאס איז סתם. דער רמב״ם זאגט עס שפעטער. יא, אבער פשטות איז דאס די חידוש, אז די נשים… גראדע די נשים טוען עס ווייל זיי זענען געווענליך אינדערהיים, זיי זענען אין טשארדזש פון אזעלכע זאכן. אבער דאס איז די פשוט׳ע… פשטות איז דאס א חידוש, ווייל פרויען זענען דאך מצווה מיט אלע מצוות פון שבת, אויטאמאטיש קומט עס מיט. פארוואס האבן זיי שוין דאס געזאגט? אז ס׳איז נישט קיין עקסטערע מצוה, ס׳איז א סניף פון הלכות שבת. אקעי.
Speaker 1:
דער רמב״ם זאגט דארט, דער רמב״ם האט שוין געזאגט אז נשים זענען חייב בקידוש, למשל, ער גייט עס זאגן אין הלכות קידוש, וואס ער גייט דארט זען, אבל איסורים, ס׳איז פשוט אז זיי זענען חייב.
הלכה א (המשך) – עני המתפרנס מן הצדקה
Speaker 1:
און דער רמב״ם זאגט ווייטער, ער זאגט “אפילו עני המתפרנס מן הצדקה”, מיינט דער רמב״ם אז מען מעג אויף דעם… ס׳איז דא אן ענין אז מענטשן זאלן נישט גיין סתם הנאה האבן פון צדקה, אבער אפילו ער האט נישט וואס צו עסן, אבער אנצינדן לעכט איז זייער וויכטיג, אז ער זאל פארדעם גיין שואל זיין על הפתחים. ער זאל גיין שואל זיין, בעטן מענטשן. אבער עצם מען זאגט שואל על הפתחים אויף עסן, רייט? אויך אויף סעודה.
עברי טייטש פון די הלכה איז אז ס׳איז זייער א וויכטיגע חיוב. אזוי ווי דער רמב״ם זאגט, ס׳איז א מצוה שצריך לרדוף אחריה. מען דארף וויסן, נישט יעדע מצוה וואס איז צריך לרדוף אחריה דארף מען זיך אויך גיין בארגן געלט אדער נעמען געלט. דער רמב״ם זאגט נישט, שואל על הפתחים איז נישט בארגן, ס׳קען מיינען בעטן מענטשן זאלן געבן, זוכן צדקה צו געבן. אבער דאס איז א סארט מצוה וואס איז אן ענין חיוב. מיר ווייסן נאך פלעצער וואס ס׳שטייט אין רמב״ם אזא הלכה, יא, ביי ד׳ כוסות, ביי חנוכה שטייט אזא הלכה. ס׳איז דא א חומר אין די לרדוף אחריה. לרדוף אחריה האט פארשידענע לעוועלס, נישט יעדע מצוה דארף מען אפשר גיין. אפשר דא מצוות וואס מיר וועלן זען, אויב איינער האט נישט איז ער פטור. דא איז ער נישט פטור, ער דארף זוכן אפילו ער האט נישט.
דיסקוסיע: נר קודם לסעודה?
Speaker 2:
אבער ס׳שטייט דא נאך אפאר זאכן אין די הלכה. איינס, אז אפילו ווען ס׳איז נישטא קיין סעודה דארף זיין לעכט. אבער אויך אז ס׳קומט פאר די עסן. ס׳שטייט שוין, אויב ער האט געמאכט אביסל געלט, שואל על הפתחים, ער האט אביסל געלט, זאל ער מיט די געלט ענדערש קויפן שמן און נר ווי קויפן עסן. איך בין נישט מסכים מיט דעם. וויאזוי זעסטו דא אז ס׳שטייט נר ביתו עדיף פון עונג שבת? ס׳שטייט אין די גמרא וועגן דעם, ניין? דער רמב״ם זאגט נאך נישט די הלכה. די צוויי הלכות לייגסטו זיי אריין, איינע פון זיי שטייט דאס בפירוש, ווי ס׳שטייט אין די גמרא, ווען איינער האט נישט נאר פאר נר אדער פאר קידוש. ער זאגט, ס׳שטייט אז די נר שבת איז עדיף, אבער דארט שטייט נר שבת ונר חנוכה, ניין? נר שבת ועונג שבת. אבער ער האט נישט צו עסן, זאל ער קויפן א לעכט אנצוצינדן? ס׳מאכט נישט קיין סענס פאר מיר. זאל ער קויפן ביידע. ער גייט דאך שוין נאך געלט עניוועי, זאל ער גיין נאך געלט פאר ביידע, ניין?
Speaker 1:
אפשר אויף איינמאל גייט עס נישט?
Speaker 2:
ניין, ער איז אבער נישט מחויב צו בעטן געלט פאר די סעודה.
Speaker 1:
ניין, דאס איז יא חלק פון די מצוה, לכאורה זאל ער יא בעטן פאר דעם. ער דארף נישט בעטן מער, ער האט שוין גענוג געלט פאר לעכט, דארף ער מער נישט בעטן געלט פאר…
Speaker 2:
און ער גייט שטארבן פאר הונגער?
Speaker 1:
ניין, די שאלה איז די דריטע סעודה. אויף צו עסן מעג ער דאך סתם אזוי נעמען צדקה. די שאלה איז די דריטע סעודה פון שבת. נארמאלערהייט א מענטש סורווייווט אויף צוויי סעודות, און אויף דעם שאפט מען געלט. אז די דריטע סעודה, מקיים צו זיין די מצות שבת כתיקונן, איז די שאלה צו ער זאל גיין שאפן געלט.
Speaker 2:
דאס איז דאך צדקה, רעלי.
Speaker 1:
ס׳קען זיין אז דאס איז אויך די הלכה, ס׳קען זיין אז דאס איז אויך די הלכה פאר די גבאי צדקה. זיי דארפן וויסן אז זיי דארפן געבן לעכט פאר די ארימע לייט אויך, אז נישט קענען זיי דאך בעטן.
Speaker 2:
יא, אין די גמרא שטייט דאך אז נר שבת איז קודם לקידוש היום. דאס רעדט פון קידוש, ס׳רעדט נישט פון נישט האבן קיין סעודות. ס׳רעדט פון די מצוה דאורייתא אדער דרבנן פון קידוש על היין.
Speaker 1:
יא, דער רמב״ם רעדט נישט דא וועגן די שאלה פון עשה שבתך חול. דאס איז נישט דא אין זכרון, איך רעד וועגן די שאלה, יא, וואס ער זאל טון, ער מוז צוקויפן שבת׳דיגע עסן וכדומה. דער רמב״ם זאגט נאר אז ער איז מחויב. לכאורה די חידוש איז, עסן האט ער יא, געווענליך באקומט ער אין די תמחוי טייל צו עסן, אבער זיי טיילן נישט קיין לעכט. גיי זוך לעכט. אדער זיי דארפן טאקע טיילן לעכט, אבער דאס שטייט דאך אין די הלכה. ס׳קען נישט זיין אז די הלכה איז אז א מענטש זאל גיין אויף די הייזער. די הלכה איז אז דו זאלסט וויסן אז אפילו אן עני האט די חיוב. ממילא, ווען דו געסט תומכי שבת, זאלסטו געבן אויך געלט פאר לעכט. ניין? דאס איז מיין אייגענע פשט.
אין די הלכות פסח שטייט אזא נוסח, רייט? אפילו עני שבישראל יאכל. וועמען איז די חיוב פאר? א חיוב אויף די גבאי צדקה אז זיי זאלן אים געבן, ניין? ס׳שטייט אז לכאורה די גבאי צדקה געט נישט קיין לעכט. ער זאל עסן ווען ס׳איז נאך לעכטיג, און ווען ס׳איז טונקל וועט ער גיין שלאפן. שבת, אויך שבת געט ער נישט, ער געט. אבער דער מענטש דארף אלס חלק פון די מצוה, לכאורה זאל ער יא זיך איינהאנדלען לעכט.
Speaker 2:
זאל ער געבן. טאמער נישט, גייט דאך דער מענטש גיין על הפתחים.
Speaker 1:
יא, אזוי מיין איך. עניוועי, ס׳איז א גרויסע חיוב. דאס איז לכאורה די ווארט. ס׳איז א גרויסע חיוב, ס׳איז א גרויסע עונג צו זיין ליכטיג שבת.
הלכה א (המשך) – ברכה על הדלקת נר
Speaker 1:
יא, זאגט דער רמב״ם, די מצוה קומט מיט א ברכה. אה, די סיבה פארוואס עס קומט מיט א ברכה איז ווייל ס׳איז א מצוה לדורות וחרים. ניין, אפילו א מצוה שאין לה זמן, דער רמב״ם זאגט אז ביידע איז דא גערעכט. “חייב לברך קודם הדלקה”, פאר מען צינדט אן די… פאר מען צינדט אן די לעכט, זאגט מען “אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת”.
אה, עס שטייט נישט אין די תורה. זאגט דער רמב״ם, “כדין שאר כל הדברים שחייבו בהם דברי סופרים”. אין הלכות ברכות האט שוין דער רמב״ם מסביר געווען אז אויך אויף מצוות וואס זענען נאר מחייב מדברי סופרים מאכט מען אויך “אשר קדשנו במצותיו”, און ער האט מסביר געווען “במצותיו” צו פאלגן חכמים, די מצוה פון “לא תסור”, אדער וואס רעכנט ער דארטן אויס? יא, דער רמב״ם ברענגט אן אנדערע פסוק. וצונו, און די חכמים האבן אונז געהייסן להדליק נר של שבת, און דערפאר מאכט מען דא די ברכה.
יא, אבער לכאורה איז נאך אלץ א חידוש, ווייל נישט יעדע זאך וואס די רבנן זאגן מאכט מען א ברכה. למשל, מען מאכט נישט קיין ברכה אויף ביטול איסור, אויף די איסור הנאה, אש. אבער ס׳איז דא פארשידענע זאכן וואס די רבנן זאגן. ס׳איז דא זאכן וואס זיי מאכן פון דעם א מצוה און זיי מאכן פון דעם א ברכה, יא?
דאס וויל איך פשוט, ס׳איז דאך אן עכט מער מצוה ווי נטילת ידים, עירובי חצירות. פארוואס? ווייל ס׳איז א חובת הגוף. ווייל ס׳איז א חובת הגוף, מצוה לדורות וחרים. אבער איך זאג, מען קען נישט טראכטן פון א זאך וואס מען דארף טון מדברי רבנן און מען מאכט נישט קיין ברכה. אקעי, דארף מען זען לויט די כללים פון ברכות ווען יא און ווען נישט.
הלכה ב – השתמשות לאור הנר
Speaker 1:
שוין, זאגט דער רמב״ם ווייטער, וואס טוט זיך מיט נוצן די לעכט? ווען ס׳צינדט אן לעכט שבת, מיינסטו צו זאגן אז מען מעג שבת נוצן די לעכט? מען מעג משתמש זיין באור השם? יא, מען מעג. דאס ווייסן מיר שוין פון די פתיחה צו משנה יומא.
זאגט דער רמב״ם אזוי, “מותר להשתמש בנר השבת”, מען מעג זיך נוצן מיט די נר השבת, אבער נאר מען נוצט עס אויף א גרינגע וועג. אבער אויב עפעס וואס מען וויל גוט אריינקוקן, און מען וויל ליינען קליינע אותיות, אזאך וואס האט אן ענין פון פרטים צו נאכטס, דאס טאר מען נישט. “ואיש לא יעשה דבר הצריך עיון הרבה”, מען טאר אבער נישט נוצן די נר השבת אויף עפעס וואס מען דארף א שטארקע עיון.
פארוואס? ער גייט צו, “אבל דבר שצריך לדקדק בו ביותר, או דבר שהוא קשה לראות וצריך לדקדק בו בראיה, אסור לעשותו לאור הנר”. דאס הייסט, אזאך וואס מ׳טאר נישט גוחן זיין אדער טשעקן אריין אין עפעס, איז זייער נישט מיוחד, ווייל ס׳איז דאך דא א חשש אז מ׳נוצט די לעכט, אפשר די לעכט וועט זיך גוט רעטן, מ׳וועט עס פארגעסן, אבער עפעס וואס מ׳וויל נוצן די לעכט, מ׳גייט האבן מורא, אז מ׳וועט רוקן די לעכט נאנטער צו די זאך, אדער אזא סארט זאך.
Speaker 2:
מ׳וועט נישט רוקן די לעכט, עס איז נאר מוקצה.
Speaker 1:
יישר כח. מ׳האט מורא אז מ׳גייט טאטשן אין די לעכט, עפעס מטה זיין די פתילה צו די שמן, אדער עפעס אזוי, ס׳גייט זיין געהעריגע איסור פון מבעיר.
Speaker 2:
א איסור מבעיר?
Speaker 1:
יא.
הלכות שבת פרק ה – הדלקת נר שבת: ניצן די לעכט, צייט פון הדלקה, חיוב נשים, און בין השמשות
הלכה ה (המשך) – ניצן די לעכט און צייט פון הדלקה
Speaker 1: אהא. יא. מיר גייען ערגעץ נישט אנקומען מיט דעם, אבער די חידוש איז לכאורה די היתר. אפשר האבן איינער געמיינט אז ס׳איז ווי חנוכה לעכט, אזוי הייליג אז מ׳טאר עס נישט ניצן. ניין, שבת לעכט איז געמאכט צו ניצן, אבער ס׳האט די יוצא מן הכלל, נישט אויף מעיין צו זיין.
דאס איז דאך די קליינע אותיות, ס׳איז פארקערט, ס׳דארף א נפקא מינה אליבא דמאן וואס זאל קומען אויסלערנען, דארפסטו קוקן אין א ספר פרייטאג צונאכטס. נאך גרעסערע סתירות, די שטיינער פאלן נישט אין די קליינע אותיות.
הלכה ה (המשך) – חיוב נשים און חיוב האיש
זאגט דער רמ״א ווייטער, המדליק, דער וואס צינדט די נר שבת, צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה, ער זאל צינדן מבעוד יום פאר די שקיעה, נישט אזוי ווי א טמא וואס מען קען טובל זיין בין השמשות. מ׳צינדט פאר די שקיעה. יא.
זאגט דער רמ״א, ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים. די מצוה פון אנצינדן נר שבת ליגט מער אויף די פרויען ווי אויף די מענער. ביידע בעצם זענען מחויב, ס׳שטייט אז יעדע שטוב איז מחויב, נאר די מעשה המצוה דארפן פרויען טון פאר… ווייל זיי זענען מצויות בביתם, זיי זענען מער, זיי טרעפן זיך אין די הייזער, ווייל זיי נעמען קער פון די מלאכת הבית, ממילא זאלן זיי זיין די וואס צינדן די לעכט.
אבער ס׳מיינט נישט אז ווייל מ׳האט ארויפגעלייגט די דזשאב אויף די פרויען, קען זיך יעצט דער מאן פטר׳ן. נאר ווי קען ס׳איז דאך “איש ואשה”, ער לויפט די גאסן און אלע זאכן. דער מאן איז ווי דער מענעדזשער, ער דארף מאכן זיכער אז ס׳געשעט, ער דארף זיך ארומדרייען הייסן דערויף, “ולומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר”. זיין דזשאב איז צו מפקיח זיין אויף דעם, מאכן זיכער אז מ׳צינדט אן די לעכט, אזוי ווי ס׳שטייט אין די גמרא אז מ׳דארף דארטן זאגן בנכנסו ערב שבת, מאכן זיכער.
יא, זייער גוט. איז דער רמב״ם, די עצם איז א חיוב אויף יעדן, למעשה איז ספעציעל א חיוב אויף די נשים, אבער דער מאן האט אויך א חיוב, נישט א חיוב אליין צו צינדן, נאר א חיוב צו מאכן זיכער אז זיין ווייב צינדט.
Speaker 2: איי, ס׳איז דאך א גג על גב, פארוואס קען זי נישט גיין גלייך?
Speaker 1: ניין, איך וועל דיר זאגן פארוואס, “אחד אנשים ואחד נשים”. ס׳טייטש, קודם, יעדע אידישע שטוב קומט לעכט. ס׳טייטש, דער חיוב נשים איז נישט אז זיי קאזן די חיוב, זיי זענען די זעלבע חיוב, נאר זיי זענען מצויות בביתם. ס׳מיינט אבער אויך אז אין א שטוב ווי דער מאן נעמט קער, לכאורה לויט ווי דער רמב״ם האט אויסגעקוקט, וועט ער צינדן, אויב דער מאן איז עוסק במלאכת הבית.
נאר איך מיין אז ס׳איז דער מנהג אז דאס איז די מצוה פאר די פרוי, טוט זי עס. און נאכדעם, דער צורך האיש איז אז ער איז אחראי אויף זיין ווייב׳ס מצוה, אויף איר מצוה, נישט אויף זיין אייגענע מצוה, אזוי אז ער דארף נישט צינדן אליין צינדן, ער דארף מאכן זיכער אז זי טוט איר מצוה יוצא.
דיסקוסיע: די סטרוקטור פון דער רמב״ם׳ס שיטה
Speaker 1: ס׳האט מיר געדוכט, לכאורה, פארדעם זאג איך אז ס׳איז אביסל פאני. קודם זאגט מען, ווער דרייט זיך אינדערהיים? אקעי, די פרוי נעמט קער, זאל זי נעמען קער. טורנס אויס, זי גייט פארגעסן, מ׳דארף נאך דער מאן זאל שטיין דארט און נעמען קער. זי איז שוין ווייטער אינדערהיים, זי קען דאך שוין אליין טון. זי איז מצויה במלאכת הבית. און וואס טוט דער מאן? ער זיצט און לערנט, ער איז נישט אין די שמועס, ער זאגט נאר “הדליקו את הנר”. אקעי.
יא, ס׳איז דאך צוויי משניות וואס דער רמב״ם, די משנה פון “על שלש מצוות נשים מתות”, און יענע משנה זעט מען אז יענע מצוות זענען מער ווי סתם שיינער עסק, ס׳זעט אויס ווי ס׳איז א מצוה אויף זיי. און נאכדעם דארטן “שלשה דברים צריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה”, ער ברענגט ביידע. ס׳קען טאקע זיין די גמרא איז צוויי שיטות אדער צוויי איינער.
דער רמב״ם לייגט צוזאם די צוויי משניות אין א זייער אינטערעסאנטע וועג. ער מיינט צו זאגן אז דער מאן זאל נישט מיינען אז מ׳האט ארויפגעלייגט די חיוב אויף די פרוי און ער איז פטור דערפון. די חיוב ליגט אויף יעדן. די זאך ווערט געטון מער פאסיג אז די פרוי זאל עס טון. גוט. אנשטאט דער מאן זאל זיך דרייען אונטער די פיס און די פרוי זאל אים אן שרייען, זאל די פרוי טראגן די האלץ און דער מאן זאל זיין דער וואס שרייט.
ניין, נישט שרייען. דער רמב״ם ברענגט עס נישט. “לעזרה” שטייט. פון דא זעט מען אז אלעמאל ווען ס׳שטייט “לעזרה” מיינט נישט שרייען, ס׳מיינט בניחותא, ווייל דער רמב״ם זאגט מסתמא “לעזרה” – “כדי שתקבל ממנו עצה”, העלפט דיך אן שטענדיג.
הלכה ה (המשך) – ספק חשיכה
וואס טוט זיך ספק חשיכה? אויב ס׳איז שוין ספק חשיכה, אדער ווי פריער האט ער געזאגט, אויב ס׳איז ספק חשיכה ונכנסה שבת, ספק לא נכנסה, איז לגבי למשל הטמנה מעג מען נאך. אבער אונזער הלכה וואס איז א דאורייתא, וואס מ׳האט מורא, אויך ספק, אויך ווען ס׳איז א צייט פון ספק טאר מען נישט. אפילו מצות הדלקת נר חנוכה איז א מצוה, אבער מ׳האט דאך א חשש פון חילול שבת.
Speaker 2: יא, אבער ס׳איז א ודאי נישט דוחה חילול שבת.
הלכה ד – בין השמשות: הגדרה, זמן, וספק
Speaker 1: זאגט דער רמב״ם, פון וואו דער רמב״ם מענשאנט די ענין פון ספק חשיכה, ווילן מיר זאגן אביסל וואס טייטש ספק חשיכה און וואס טייטש בין השמשות.
זאגט דער רמב״ם אזוי: “משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינונים”, פון ווען די זון גייט אונטער ביז ווען מ׳הייבט אן זען קלאר שטערנס, דריי שטערנס בינונים, נישט זייער גרויסע שטערנס, ווייל גרויסע שטערנס קען מען שוין זען פריער, קליינע דויערט שפעטער, “שלשה כוכבים בינונים”, “זהו הזמן הנקרא בין השמשות” – צווישן די צוויי, צווישן די טאג און די נאכט, “בכל מקום”.
דיסקוסיע: פירוש “בין השמשות”
Speaker 1: פארוואס הייסט עס בין השמשות? ווייס איך נישט. וואס איז עברי טייטש? צווישן די זון איז אונטערגעגאנגען און די זון איז צוריק ארויפגעקומען?
Speaker 2: אה, ניין. צווישן… ווייס איך נישט. צווישן די זון און די לבנה? ס׳איז דא צוויי, שני המאורות?
Speaker 1: ער ברענגט צוויי פשטים. פון די מהר״ל ברענגט ער א פשט. בין השמשות מיינט צווישן די טעג, דער טאג גייט אז בין השמשות דאס איז מ׳איז נישט קלאר צו ס׳איז היינט אדער מארגן. ער ברענגט פונעם גרא אן אנדערע פשט, אז בין השמשות מיינט צווישן די שקיעה… צווישן די צוויי שקיעות כביכול, צווישן די שקיעת השמש, מ׳זעט עס גייט אראפ די גוף השמש, און נאך איז דא די ליכטיגקייט, אז ס׳איז צווישן די צוויי שקיעות. ביידע פון די פשטים קען מען פארשטיין.
איך וויל זאגן, בין השמשות מיינט די צוויי, דער אויבערשטער האט באשאפן קודם צוויי שמשות, צוויי מאורות גדולים, אז ס׳איז צווישן די זון און די לבנה, מ׳זעט נאך נישט די לבנה, מ׳זעט שוין די זון… די לבנה הייסט דאך… לכאורה די לבנה זעט מען שוין יא, אבער אז מ׳זעט שוין ראש חודש ביינאכט, מ׳זעט דאך שוין די לבנה… מ׳זעט שוין די לבנה. אבער די לבנה הייסט נישט קיין שמש, הייסט מאורות.
Speaker 2: ניין, הייסט נישט… ניין, הייסט נישט… בין השמשות נו!
Speaker 1: אקעי, בקיצור דאס איז די צייט.
דין בין השמשות – ספק יום ספק לילה
און וואס איז די צייט? וואס איז דער דין דערפון? ווי ספק מן היום ספק מן הלילה, בין השמשות איז די צייט וואס עס איז ספק יום ספק לילה, ודנים בה להחמיר בכל מקום, עס איז די צייט וואס מ׳איז מחמיר ביידע וועגן. אזוי ווי ערב שבת טוט מען שוין נישט קיין מלאכה, מוצאי שבת טוט מען נאך נישט קיין מלאכה. ווי במה מדליקין, טאר מען נישט אנצינדן ווייל מ׳איז מחמיר. היי גוט.
העושה מלאכה בין השמשות – חייב חטאת
ועשה מלאכה בין השמשות… דער רמב״ם זאגט זייער פשוט ווען בין השמשות איז, יא, דער עולם איז מורא׳דיג צעמישט אזוי פיל מינוט און אזוי פיל מינוט, דער רמב״ם זאגט, דער רמב״ם זאגט נישט וואס דריי כוכבים בינונים זענען, דאס איז אמת, אבער שטעל דיך פאר, מיטלמעסיגע כוכבים דעמאלטס איז אויס בין השמשות. ער קען דיר זאגן אז דו דארפסט זען מער ווי דריי כוכבים אויף די הימל, ווייל אויב זעסטו נאר דריי כוכבים קענסטו טראכטן אז עס איז גדולים, אבער אויב דו זעסט מערערע כוכבים איז צווישן זיי דא כוכבים בינונים אויך שוין.
מסתם ווער עס וואוינט אין א שטאט וואס ס׳איז זייער שווער צו זען די כוכבים לכתחילה, ער קוקט אסאך אויף די כוכבים כדי מ׳זאל זען, ס׳איז דא געוויסע פלאנעטן וואס זענען לכאורה כוכבים גדולים וואס מען קען טאקע זען פריער. אקעי.
זאגט דער רמב״ם, וואס טוט זיך… העושה מלאכה בין השמשות, ערב שבת אדער מוצאי שבת? בשוגג חייב חטאת, מכל מקום חייב חטאת.
דיסקוסיע: פארוואס חייב חטאת ביי א ספק?
Speaker 2: פארוואס ער איז חייב חטאת? ער האט געטון ביידע!
Speaker 1: ער האט געטון ביידע. אה, ער האט געטון ביידע. חייב חטאת, מכל מקום חייב… וואס?
Speaker 2: איינער ערב שבת… איינער ערב שבת און איינער מוצאי שבת.
Speaker 1: אבער אזוי כולו, ס׳איז אינטערעסאנט, אבער כולו קוקסטו אן, ס׳איז א ספק. אדער איז עס בין השמשות יום, אדער איז עס בין השמשות לילה. ער האט געטון אין די זעלבע צייט, רייט? ער האט געטון אין די זעלבע צייט פארנישט. און נישט קען דאך זיין אז ס׳איז מקצת יום, מקצת לילה. ער האט געטון פונקט בלילה דא און ביום דא.
אזוי קען זיין אז בין השמשות באקומט א גדר, אזוי ווי דו זאגסט, אז מ׳איז אין די זעלבע פונקט צייט. אדער קען מען זאגן אזוי ווי דו זאגסט, אבער דער רמב״ם… ביידע האבן א גדר פון א ספק. איך פסק׳ן אז אזוי, איז עס א ספק.
Speaker 2: ניין, דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז א ספק ספיקא, ניין, ספק אין ידיעה. ספק אין ידיעה אדער א ספק אין מציאות?
Speaker 1: דער רמב״ם סאונדט אז ס׳איז א ספק אין הלכה. ס׳איז א ספק אין הלכה, ווייל די הלכה איז נישט באשטימט אין די זעלבע מינוט. אויב איז עס א ספק אין מציאות, קען זיין אז יעצט איז געווען פריער און יעצט איז געווען שפעטער.
זייער גוט. סאו וועגן דעם, על כל פנים, די זעלבע צייט, פון דעם אויס האט ער אין די זעלבע צייט געמוזט זיך זען. פונקט צען מינוט נאך די שקיעה, וואטעווער. לעבט ער אין ביידע, זאגט ער, למשל, חייב חטאת. אדער דא האסטו געטון עבירה, אדער דארט האסטו געטון עבירה. נאר א חטאת לכאורה, איך גלייב אז לגבי, ער זאגט נישט סקילה, ווייל דעמאלטס איז דא א פראבלעם מיט עשה, מיט ספק, מיט אנדערע זאכן, ספק זאכן. אבער חטאת.
כוכבים בינונים – הגדרה מפורטת
“וכוכבים אלו”, זאגט ער אריין, ער זאגט “כוכבים בינונים”. וואס מיינט ער צו זאגן? ער זאגט “לא גדולים הנראים ביום”, נישט די גדולים, געוויסע כוכבים קען מען זען ביום.
Speaker 2: ניין, ניין, פלאנעטן.
Speaker 1: פאר די שקיעה. אויב דו קוקסט גוט, גרויסע פלאנעטן אזויווי ווינוס און מארס, קען מען עס אפטמאל זען שוין פאר די… צד מערב איז דא שטערנס וואס מען קען זען, אויב די שטערנס זענען פונקט דעמאלטס דארט, וכו׳. ולא קטנים שאינם נראים אלא בלילה. אויך נישט קליינע, ס׳דארף נאכנישט, דאס איז שפעטער ביינאכט גייט ערשט ארויסקומען די קליינע כוכבים. בין השמשות איז צווישן די צוויי צייטן, ווען מ׳זעט שוין די בינונים. משיראו שלשה כוכבים אלו הבינונים, הרי זה לילה ודאי.
דער רמב״ם ברענגט נישט קיין זמנים אין מינוטן
דער רמב״ם ברענגט נישט קיין שום זמנים, אזויווי הילוך מיל אדער דריי מיל. אדער אנדערע אזעלכע שיעורים, וואס ס׳שטייט אז ער ברענגט נאר די נושא פון די כוכבים. און אזוי מיין איך אויכעט, אזוי איז אויכעט אויב איך געדענק די הלכה אין די שולחן ערוך. דאס הייסט, ס׳קען זיין, אין די שולחן ערוך שטייט עפעס אנדערש, אבער ס׳קען זיין, און די פרי חדש ברענגט די שיעור, ס׳קען זיין אז דאס וואס איז דא די אלע שיעורים איז נאר אויב מ׳קען נישט זען די שטערנס. ס׳קען זיין אז אויב מ׳קען זען די שטערנס איז לכל הדעות היינט שוין נאכט. אזוי איז דא וואס טענה׳ן עט ליעסט. אקעי, איך וויל נישט אריינגיין אין פאליטיקס.
פרק ה: הדלקת נר שבת – פתילות, שמנים, ודיניהם
המשך: זמן הדלקת נר שבת – ענין הכוכבים
ער ברענגט נאר די נושא פון די כוכבים. און אזוי מיין איך אויכעט, אזוי איז אויכעט אויב איך געדענק די הלכה אין די שולחן ערוך. דאס הייסט, ס׳קען זיין, אין שולחן ערוך שטייט עפעס אנדערש, אבער ס׳קען זיין, אין שולחן ערוך ווערט יא געברענגט די שיעור. ס׳קען זיין אז דאס וואס ס׳איז דא די אלע שיעורים איז נאר אויב מ׳קען נישט זען די שטערנס. ס׳קען זיין אז אויב מ׳קען זען די שטערנס איז לכל הדעות הייסט עס שוין נאכט. אזוי איז דא וואס טענה׳ן עטליסט. אקעי, איך וויל נישט אריינגיין אין פאליטיק, ס׳איז א גרויסע פאליטיק. ווערסטו פרעגן די הלכה אין דעם, וועסטו זיך צוקריגן מיט די הנהלה.
רייט. די פראבלעם וואס דו האסט געשריבן אסאך מאל איז אז אויבן אויפ׳ן בארג איז איין צייט און אונטן אויפ׳ן בארג איז אן אנדערע צייט, און ס׳איז דאך ממש נאנט, די זעלבע שטאט אפילו. אקעי, און וואס איז דא ווערט די פראבלעם אביסל? אה, ס׳איז טאקע נישט קיין פראבלעם. איך האב נישט געוואוסט אז דו גייסט ארויסגיין קוקן די שטערנס. אקעי.
פרק ה: הדלקת נר שבת – פתילות ושמנים
מנהג אשכנז: פרק “במה מדליקין”
זאגט דער רמב״ם ווייטער. ס׳איז דא, יעצט גייען מיר לערנען מצות הדלקת נר שבת. ס׳איז דא פארשידענע הלכות פון וועלכע פתילות מ׳קען ניצן, אלס כבוד שבת, אז ס׳זאל ברענען שיין, און אזוי ווייטער. ס׳איז דא דעם א גאנצע פרק “במה מדליקין”. זאגט דער רמב״ם אזוי, דער רמב״ם גייט אויסרעכענען די אלע הלכות, פתילות, שמנים, וואס מ׳מעג יא, וואס מ׳טאר נישט. זאגט ער, פאר מ׳דערמאנט די אלע גוטע זאכן, זאגט ער, “כגון”, דער מנהג אשכנז איז צו זאגן דעם פרק פאר מעריב ערב שבת, ליל שבת. דאס איז דער מנהג אשכנז. שיעור דארף מען קענען די משנה שוין אויסנווייניג.
אקעי. איך ווייס, אפשר נוסח ספרד לערנט מען דאס נישט. די וואס לערנען “במה מדליקין” קענען עס אזוי גוט ווי די וואס זאגן “כגוונא” קענען “כגוונא”. אייזערנע גוים האבן מיר, יא. נאך א זאך וואס מ׳זאגט.
הלכה ה: פתילות שמדליקין בהן בשבת
אקעי. “פתילות שמדליקין בהן בשבת”, זאגט ער, “אין עושין אותן מדבר שאורו מתחסכס בו”. טאר מען נישט פארשטיין אין א זאך וואס די פייער ראנגלט זיך. נר שבת איז דאך אן ענין פון שלום בית. מ׳קען נישט לאזן אז ס׳זאל זיין אן התחסכסות, אז די פייער שפרינגט ארום, ס׳ראנגלט זיך ארום מיט די קנויט. די תועלת איז נישט, דאס איז נישט קיין כבוד, דאס איז נישט קיין שיינע לעכט.
כגון, וועלכע מינים? הור צמר, וואל, משי איז זיידן, וצמר ארז, א פעיק וואל, וואל וואס מען טרעפט אויף די בוימער, ארז איז א טענענבוים. ופשתן שלא ניפץ, א קאטאן וואס מען האט נישט אויסגעקעמט, פלאקס וואס מען האט נישט אויסגעקעמט. אה, פשתן האבן מיר געזען ביי די דברו של מוסף בבבל. וסיב של דקל, א שטיקל פון די בוים, איך מיין צווישן די האלץ און די דרויסנדיגע שאלאכץ איז דא עפעס א מער א דינערע אזויווי א סחורה. ומינו עץ הרכים או שאר מיני עצים דקים, כיוצא בהם, ווייל די זאכן האלטן נישט גוט די פייער, די פייער צינדט זיך נישט גוט אן. אלא, מ׳זאל נאר נוצן פתילות מדבר שהאור עולה בו, פון א זאך וואס די פייער האלט זיך גוט אויף דעם. כגון, פשתן נפוץ, יא, פלאקס וואס מ׳האט יא אויסגעקעמט, ובגדים של שש, לינען, וצמר גפן, קאטאן, כיוצא בהם.
שיעור ההדלקה
זאגט דער רמב״ם נאך א זאך, והמדליק, פאר די זעלבע סיבה, והמדליק צריך שידליק ברוב היוצא מן הפתילה. כדי, דאס איז אויך די ענין פון שבת, שמא יטה, אדער יחתה, ענליכע הלכות, כדי ער זאל גוט נוצן די פייער און ער זאל נישט געבן א ריח קיין שאלות אין נאבר. עס קען זיין אז דא איז פשוט די ענין פון קוואטשע, אז די הדלקה איז ווען מ׳מאכט די פול פייער. אבער עס שטייט יא אז ס׳איז וועגן שמא יטה, ווייל אויב ער נוצט די זאכן וואס ברענען נישט שיין גייט ער קומען צו… דער רמב״ם ברענגט נישט דא די טעם, אבער אזוי ברענגט ער פון אונטן, אזוי שטייט אין די לעצטע אין די גמרא, מ׳דארף זען פונקטליך, אבער אזוי סאונדט עס אז ס׳איז אויך די ענין. ס׳איז דא זאכן וואס זענען פון כבוד שבת, און ס׳איז דא זאכן וואס זענען וועגן… אה, דער רמב״ם זאגט יא, כדי שלא יטה. אה, דער רמב״ם זאגט יא, דער רמב״ם ברענגט יא די טעם וואס איז ווי שמא יטה. אה, אזוי גייט ער עס מתרץ זיין.
הלכה ו: הכורך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו
זאגט דער רמב״ם ווייטער אבער, וואס טוט זיך אויב מ׳מאכט א קנויט פון צוויי זאכן, פון עפעס א מאטריאל וואס די פייער האלט זיך גוט, און עפעס וואס נישט. הכורך דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו, איז אזוי, אם להוסיף על הפתילה כדי להוסיף אורה, אויב ער מאכט עס כדי די פתילה זאל זיין גרעסער, טויג עס נישט, ווייל אויב ס׳איז דא דערין א חלק וואס ס׳גייט צושטערן די אור, גייט עס ווייטער נישט זיין גוט. אבער אם להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת, אויב ער לייגט עס אריין פשוט צו האלטן אז די פתילה זאל זיך האלטן הויך, ווייל לויט די שטאף פון די מטלית זאל עס שוין אראפפאלן, דעמאלטס איז יא מותר. פארוואס? ווייל דעמאלטס נוצט ער נישט די דבר שאין מדליקין בו פאר די לעכט, ס׳גייט אים נישט צושטערן אויב ס׳ברענט נישט גוט, ס׳דארף נאר האלטן, ס׳גייט אויס מיט עס צו האלטן פשוט אויף די פתילה.
הלכה ז: נותנים גרגיר של מלח או גרוס של פול
יא, זאגט די רמ״א ווייטער, נותנים גרגיר של מלח או גרוס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שלא ידלוק בשבת, בליל שבת. וואס מיינט? פארוואס דאס מעג מען טון? פארוואס זאל מען עס נישט געמעגט טון? א גרגיר של מלח אדער א גרוס של פול איז א בונדל אויף די ערב שבת, דאס זענען זאכן וואס מ׳לייגט אז אנצוהאלטן נישט די גאנצע פתילה זאל ווערן אפגעברענט. ס׳איז פשוט א סגולה, גוט, א זאך וואס מ׳נוצט פאר די לעכט. די חידוש איז, דאס איז א דבר שאין מדליקין בו, ס׳איז נישט קיין זאך וואס ברענט שיין, מלח איז נישט קיין זאך וואס ברענט גוט, אבער מ׳לייגט עס נאך נישט פאר די פייער, און מ׳לייגט עס נאר א קריצל, אפהאלטן אביסל, ממילא איז עס מותר. דאס איז לכאורה די טעם. יא.
כל הפתילות שאין מדליקין בהן – מדורה
זאגט די רמ״א ווייטער, כל הפתילות שאין מדליקין בהם, עושין מהם מדורה, מעג מען אבער יא נוצן צו מאכן מיט דעם א מדורה, בין להחם כנגדה בין להשתמש לאורה, סיי צו זיך צו ווארעמען אדער פאר לעכטיגקייט, בין למנורה בין על גבי קרקע, ווי מיר האבן פריער געלערנט. פאר א מדורה מעג מען, ולא אסרו אלא לעשותן פתילה לנר לבד, די איסור איז נאר אז ס׳זאל נישט זיין מיט דעם וואס מ׳צינדט אן די נר שבת. אבער א מדורה וואס איז א באנטש לעכט, א פאקל לעכט, אזא זאך מעג מען. פארוואס? ס׳איז פשוט, פארוואס מ׳טאר נישט, אדער פארוואס מ׳טאר יא, דאס איז פשוט, ווייל זיי ברענען שוין גוט, ס׳איז א גרעסערע פייער, זענען זיי נישט קיין חשש.
הלכה ח: שמנים שמדליקין בהן בשבת
שמנים שמדליקין בהם בשבת, יעצט גייט מען רעדן וועגן די שמנים. מ׳האט שוין גערעדט וועגן די פתילה. די שמנים וואס מ׳צינדט אן בשבת דארף אויך זיין אזעלכע שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה, וואס ארבעט גוט צוזאמען מיט די פתילה.
אבל שמנים שאינן נמשכין אחר הפתילה, שמנים וואס גייט נישט איזי אין די פתילה, ווי זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחלב. זפת, איך גיי נישט טייטשן יעדע ווארט, זפת, שעוה, שמן קיק, אליה וחלב, יא? סארטן אויל וואס שעוה איז גריינדער, אבער מ׳נוצט עס פאר אויל. איז פשט אז ס׳איז יא נמשך אחר הפתילה. איך מיין, פארוואס זאלן זיי עס מאכן? ווייל ס׳איז ביליגער, די ביליגערע מענטשן האבן עס גענוצט.
שאינן נמשכין כל כך יפה. אין מדליקין בהן. זאגט די רמב״ם פארוואס? מאי טעמא? אין מדליקין בשמנים שאינן נמשכין אחר הפתילה. גייט ער זאגן די טעם פאר די ביידע הלכות וואס מיר האבן געלערנט, סיי וויאזוי די פתילה דארף זיין, סיי וויאזוי די שמן דארף זיין. גזירה שמא יטה אור הנר אצלו. מ׳האט מורא אז די אור הנר וועט נישט זיין אזוי שטארק, ס׳וועט ווערן אביסל דים, און ויטה אותה בשביל שישתמש לאורה, וועט ער עס מטה זיין. נארמאלערהייט האבן מיר אונז די חשש, מ׳האט נאר מורא אז מ׳זאל נישט מעיין זיין, ווייל דעמאלטס שמא יטה. אבער אויב ווערט די לעכט שווער, און מ׳דארף אפילו אויף סתם תשמיש מטה זיין די לעכט, איז דאך חשש שמא יטה.
הלכה ט: חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו
אקעי. אונז האבן געלערנט, מיר האלטן אינמיטן לערנען, וועלכע שמנים מ׳מעג נישט נוצן. יעצט איז דא א שאלה, וואס איז אויב מ׳מאכט א תערובת? מ׳מישט אריין איין שמן וואס מ׳מעג נישט נוצן מיט א שמן וואס מ׳מעג יא נוצן.
חלב שהתיכו וקרבי דגים שנימוחו, וואס איז געווארן צעלאזט, קען מען שוין יא נוצן. אויב מ׳גיבט אריין שמן כל שהוא, אביסל פון אן אנדערע אויל, ומדליק, און ס׳ברענט.
דיסקוסיע: וואס איז קרבי דגים?
חלב שהתיכו איז פון די זאכן וואס מיר האבן געלערנט פריער אז מ׳טאר נישט? שמנים שאין מדליקין בהן? זפת, שעוה, חלב איז געווען איין זאך. און קרבי דגים איז וואס? ס׳איז געשטאנען? יא, יא, חלב, אין מדליקין בהן. יא, אבער קרבי דגים איז אויך אזא סארט חלב כביכול? וואס איז קרבי דגים? ווי איז געשטאנען אז דאס איז אויך קרבי דגים? איך ווייס נישט.
חלב דאס איז דאך א גמרא, באט איך זע נישט וואו ס׳שטייט פריער וועגן קירבה דגים. וואס שטייט? אפשר אליה? אליה איז שומן. ס׳זעט אויס אז אליה איז חלב, בייסיקלי. ס׳מיינט צו זאגן אז ווען דו נעמסט א שטיקל פון די בהמה אדער פון א עוף, וואטעווער, אזויווי ס׳איז, א גאנצע שטיק, דעמאלטס איז עס אסור. ס׳ווערט אנגערופן אליה אדער חלב. יעצט רופט ער עס שוין אן אנדערש, באט ס׳איז די זעלבע איידיע. אז די ווארט איז, אז ווען ס׳איז נאך א הארטע שטיק, אפילו אויב ס׳קען ברענען, אבער ס׳ברענט נישט גוט, ס׳מאכט א סכסוך מיט די פתילה. אבער אויב האט מען יא געמענעדזשט דאס צו מאכן צעלאזט, אבער ס׳העלפט נישט. מ׳דארף נאך אויך צולייגן שמן כל שהוא.
חידוש: פארוואס דארף מען שמן כל שהוא?
וואס איז די ענין פון שמן כל שהוא? אויב די ווארט איז די היתוך, פארוואס איז נאך וויכטיג די צולייגן אביסל שמן? אויב די ווארט איז אז די אביסל שמן כשר׳ט, אזוי וואלט עס געדארפט ארבעטן אפילו אויב ס׳איז נישט נמוחי או היתוך. ס׳זעט אויס אז די עיקר זאך איז די היתוך, נאר ס׳איז דא אן הכר. די גמרא זאגט, אזוי איז מסביר די גמרא בפירוש, איך זע אז די גמרא ביי די סוגיא פון חנוכה, איך געדענק, איז די גמרא מסביר בעצם אזוי. ס׳איז דא אז חלב איז בדרך כלל נישט קיין פראבלעם, אבער די גמרא לאזט נישט קיין משא ומתן האבן, מ׳האט געאסר׳ט אלע חלב. מ׳האט געמאכט אזא לא פלוג. און עורות, יא, מותר צו זיין.
אינטערעסאנט. מ׳דארף עס זען צו ביי אנדערע גזירות איז אויך דא אזא זאך, אז ס׳איז גענוג עפעס א קלייניגקייט. ס׳טייטשט אזוי ווי אז בעצם, די חכמים זענען נישט אזוי קאמפארטעבל מיט די איסור, ווייל בעצם איז דאך נישט דא קיין סיבה צו אסר׳ן, נאר ס׳איז עפעס א מין לא פלוג. אויב זאגסטו אסר׳ן, איינמאל ס׳איז היתוך, בעצם האבן די חכמים געהאלטן אז ס׳איז שוין נישט קיין פראבלעם, נאר וואס דען? אלס אזא לא פלוג, זיי ווילן נישט צעמישן די עולם, האבן זיי געזאגט אסור. אבער אויב לייגסטו אריין נאך א שטיקל שמן, קענסטו שוין זאגן פאר מענטשן אז ס׳איז נישט נאר חלב.
יא, מאכט סענס. אינטערעסאנט. די עיקר איז אז מ׳זאל נישט קענען חולק זיין אין די חלב אליין, זאגן א חלב וואס איז נישט מותך איז מותר. גזירת רבנן, זייער גוט, אבער ס׳זעט אויס ענליך, ס׳איז אויך חלב, מענטשן וועלן ווערן צעמישט, אזויווי דו זאגסט. אבער ווען דו מאכסט שוין א היכר, אזא חומרא גיין אזוי העכער די סורת התורה, ארבעט נאר נאכדעם וואס עס איז נישט קיין עכטע פראבלעם, דעמאלטס איז אליינס שוין אביסל שעים אין קאלטשער.
אבער שיינים שאינם מדליקים וואס מ׳טאר בעצם נישט מדליק זיין, דאס טייטש וואס ס׳איז נישט ראוי אדער מ׳טאר בעצם נישט.
הלכה י״א: שמנים כשרים ופסולים להדלקת נר שבת
שמנים כשרים – כל שמן חוץ מאלו שאסרו חכמים
Speaker 1:
יא, מאכט איינס. איך קען דאס אינדערסאנדיג, איך קען דאס אינדער חלק זיין אין דער חלב אליין, זאגן א חלב וואס איז נישט מערסטער… גאזר רבנן. זייער גוט. און ביסט ווערט אויז ענליך. ס׳איז אויך די חלב פון מענטשן זאלן ווערן צומישט, דאס ווי דו זאגסט.
אבער ווען דו מאכט שוין א העקער, אזוי אסאך א קייעריג גיין אין דער העקער, דאס סארט א טייעריג, ארבעט נאר נאכדעם וואס עס איז נישט קיין עכטע פראבלעם, דעמאלט ס׳העלפט שוין דא א ביסל שם אין קאלטשער.
א וואלט ששמנים שאין מדליקים אין וואס מען טאר נישט… מדליק זיין… מדליק זיין, עס טייטש וואס ס׳איז נישט א תיכו, אדער… וואס מען טאר בעצם נישט, ווייל זיי זענען פראבלעמאטישע שומנים אליין, וועגן משום לא פליג. דעמאלט ס׳העלפט נישט. אפילו אויב מען האט עס יא אויסגעמישט בשמנים שמדליקים, ממילא ידליק, נישט איינעם נעם שכם. ווייל ס׳גייט נישט העלפן. אין די ערשטע רגע, לאמיר זאגן, אויבן גייט זיין די גוטע שמנים אויף די ברענען פאר א מנחת. אבער נאכדעם גייט עס זיך ווייטער אנהייבן די סכסוך.
דיגרעסיע: חסידישע תורה – פסילתן איז מרמז אויף נשמות
איך בין אינדערמארט פון זאגן א חסידישע דזשאוק, אז עס שטייט אין אלע חסידישע ספרים אויף חנוכה, אז פסילתן איז נישט מאנים, און פסילתן איז מרמז אויף די גער, פון שמען אויף די נשמה. איך ווייס וואס עס איז אזוי. אונז מיינט אז ס׳איז אידן וואס מען קען זיי נישט אנצינדען, אפילו שעבע שטייט אין מורנים, מען עלכדזשי שרים עס חנוכה, קען זיי יא, קען זיי געדינקסט די תורה.
סאו דא זעט מען אויך די ענין אז אפילו א איד, אז אויב א איד איז אינגאנצן נישט קראי, העלפט נישט אז עס גייט צו א צדיק, אז עס לייגט אביסל שמן אין זייעס. אויב ער איז בעצם אין א גוטער איד, נאר עס פעלט אים עפעס וואס זעט נישט אויס גוט, סאו א קליינע זאך, דעמאלטס העלפט א ביסל שמן פון דער צדיק, ווערט עס שוין מצורי פון אונז העלפט.
פארשטייסט מיין פשט? מיין יישר, אויב מיר זענען שוין די מאד פון מאכן אזא חסידישע תורה, אונז האבן געלערנט אז ס׳טויגט נישט ווען עס איז דא דער סכסוך. יא. סאו, ווען א מענטש כולו האט שלעכטע מידות, אדער האט שלעכטע תאוות, איז פארשטן אז ס׳גייט זיין א סכסוך צווישן זיין שלעכטס און זיין גוט. אבער מ׳גיסט ארויף אביסל שמן. שמן כול שוי. וואס איז די תולא אידער זענען קיין שולל איין מאכטן דעם. קיצור, זיי. שוין. עס יעצט.
נעקסטע הלכה – זאכן וואס מ׳טאר נישט מדליק זיין
Speaker 1:
יעצט האט קיין האבן עס געזען זאכן… מ׳טאר נישט שמן, ווייל ס׳נישט נישט כאך א חרפסילה, און ס׳גייט גורם זיין אז דער מענטש קען ניכשל ווערן עס פיקסט אין שבת. יעצט געזען אנדערע זאכן וואס די חכמים האבן געזאגט אז מ׳איז נישט מקיים מיט דעם דער מצוה פון על דלקות הנאירות בהודר, ווייל ס׳איז נישט גוט, ס׳איז נישט קיין כבוד פאר שבת.
עטרן – ריחו רע
זאגט די גמרא, אין מדליקין בעטרן. מ׳טאר נישט אנצינדן מיט עטרן, ווייל ס׳איז עפעס א מין געז, עפעס א מין פלעמעבל מאטיריעל, אבער מיט א ריח רע, ס׳שמעקט שלעכט. איך מיין אז ס׳איז א סארט נפט, אזא סארט זאך.
און וואס איז די פראבלעם? שמא יניחנו ויצא. ער וועט עס איבערלאזן און ארויסגיין. וחובה עליו לשבת לאור הנר. דא שטייט אן אינטערעסאנטע זאך, דא שטייט א נייע חובה וואס מ׳האט נישט געוואוסט. די חובה איז אז מ׳זאל זיצן לאור הנר. דאס הייסט, די ענין פון נר איז אז ס׳איז א כבוד פון שבת, אז דער מענטש זאל נישט זיצן אין א טונקעלע צימער. סאו אויב גייט ער אנצינדן מיט א זאך וואס איז ריחו רע, וואס גייסטו האבן דערפון?
לכאורה מיינט ער צו זאגן אז די מצוה איז נישט נאר אז דו זאלסט האבן א לעכט אז אויב ס׳זאל אויספעלן. די עטרן ברענט סתם גענוג גוט אז אויב א מענטש האט עפעס א צורך גדול, ער מוז עפעס זען, קען ער זען. ער קען אריינקומען אין די רום, ער דארף עפעס קוקן, קען ער אריינקומען אין די רום, ווי ער וויל נישט זיין ווייל ס׳איז א שלעכטע ריח. אבער דאס איז נישט די ענין שבת, סתם אז ס׳זאל זיין א לעכט פאר סעיפטי אדער וואס. די ענין איז אז מ׳זאל הנאה האבן, מ׳זאל זיצן אין די באלאכטענע רום, מ׳זאל דארט מאכן א סעודה וכדומה. סאו אויב גייט מען ארויסגיין צוליב די ריח רע, איז מען נישט יוצא געווען.
צרי – ריחו טוב, אבער שמא יכבה ושמא יעוף
און נאכדעם האט איינער געטראכט, אקעי, איך וועל טון עקזעקט פארקערט, איך וועל נוצן עפעס וואס האט א גוטע ריח, צרי. דאס איז די משנה פון לויבער, צרי. צרי איז איינער פון די סממני הקטורת, א זאך וואס שמעקט גוט.
וואס איז די פראבלעם דערמיט? נכון, ס׳איז ריחו טוב, ס׳שמעקט גוט, אבער מ׳האט מורא שמא יכבה מן הנר. ער וועט אביסל ארויסנעמען, איך ווייס נישט, חוץ צו שמירן דערמיט אדער וכדומה. און דעמאלטס וועט זיין א איסור פון מכבה. ס׳וועט זיין א איסור פון מכבה, אזויווי מ׳וועט זען שפעטער, ארויסצונעמען אביסל פון די שמן פון די נר, פון די אויל פון די נר, הייסט גורם זיין כיבוי. טאר מען נישט.
און נאך א סיבה פארוואס מ׳זאל נישט טון, שמא יעוף. ווייל די צרי האט א טבע אז ס׳פליעט, ס׳איז נישט אזא מסודרדיגע לעכט, די לעכט דזשאמפט ארום. מ׳זעט דאס, סאו ממילא איז אויך דא די חשש, ס׳איז א סכנה, אדער ממילא איז דא די חשש שמא יטה.
Speaker 2:
אה, ס׳שטייט אז נישט. שמא יעוף. וואס איז די טייטש שמא יעוף?
Speaker 1:
יא, ס׳שטייט אז ס׳קען זיין מסוכן. נאכדעם וועלן מיר זען נפט אויבן וואס איז נאך מער מסוכן, שמא יעוף. דא שטייט פון דעם אויך, אז ס׳קען געבן א פליי אויפן אויפן דאך, און גאנץ אנצינדן די דאך, וכדומה. ממילא האט מען מורא פון סכנה, אדער מען האט מורא אז ער וועט מחלל שבת זיין וועגן סכנה?
Speaker 2:
נישט קיין סכנה, נישט קיין סכנה. קוק די נעקסטע שטיקל פאר דעם.
נפט לבן – אסור אפילו בחול משום סכנה
Speaker 1:
“וכן בנפט לבן, אפילו בחול”. נישט קיין ווייסע נפט. איך מיין ווייסע נפט איז מסתמא אזא גאז וואס מ׳קען נישט זען. סתם נפט איז א חלק דערפון שווארץ, און א חלק דערפון דיסטילט מען, ס׳קומט ארויס פיור, נישט קיין סטענס. ווייל פריער האט ער שוין אויסגערעכנט נפט וואס מ׳טאר נישט.
Speaker 2:
רייט, אבער נפט לבן איז… וואס איז דאס אויף ענגליש?
Speaker 1:
ער זאגט נישט. נישט קלאר וואס דאס איז. משום עתירא ליה סכנה, אפילו בחול.
Speaker 2:
יא.
Speaker 1:
די גמרא ברענגט א מעשה אז ס׳איז געווען אהי חמותה דהוה סניא לה לכלתא. א שוויגער האט פיינט געהאט איר שנור. האט זי געזאגט אז זי זאל זיך מקשט זיין, זי זאל זיך אנשמירן מיט שמן אפרסמון, עפעס איינע פון די זאכן זעט אויס. און זי האט געזאגט, “גיי צינד אן די לעכט”. זי האט אנגעצונדן די לעכט, איז זי פארברענט געווארן פון די… וואס איז אזא דזשאמפעדיגע זאך, נאר פון אנצינדן די לעכט, וועגן אויף איר די אויל האט זיך פארברענט.
Speaker 2:
אה, וואט עי שוויגער!
Speaker 1:
יא, דאס איז איינע פון די מקורות אין די גמרא וועגן די ענין פון א שוויגער. ס׳איז דא נאך מקורות אויך.
קיצור, ס׳איז דא א חשש סכנה. לבן מיינט נישט ווייס, ס׳מיינט צו זאגן דורכזיכטיג. נפט מזוקק.
Speaker 2:
נפט, אבער נפט איז וואס מ׳רופט נפט, פעטראליום, אויל?
Speaker 1:
קען זיין.
Speaker 2:
האסטו געפרעגט?
Speaker 1:
יא, אזא זאך זאגט ער דא. נפט איז פעטראליום, דאס איז אויל וואס קומט ארויף פון אונטער די ערד. דער נפט וואס מ׳טרעפט פון אונטער די ערד מאכט מען פון דעם א באנטש זעקס, זיבן, אכט מיני… די שווארצע פאר א ביסל פאר אספאלט, פאר די דעיס, און די ווייסע, די אינגאנצן דורכזיכטיגע, איז די בעסטע פארט פון די אויל. אבער דאס איז א סכנה.
אבער ס׳איז אמאל געווען אנדערע זאכן וואס מ׳האט געמאכט. וואטעווער דאס איז, די זאך איז, ס׳איז צו פלעמעבל, בעיסיקלי, דאס איז די נקודה. ס׳איז צו פלעמעבל, ס׳איז נישט געמאכט צו צינדן לעכט. ס׳איז געמאכט אויף צו לייגן אין די קאר. קיצור, מ׳זאל אנצינדן מיט געזאלין, נו? פארשטייסט אזאנס? געזאלין איז א סארט נפט, איך מיין.
חידוש: ווען ס׳איז דא סכנה איז מען נישט מקיים די מצוה
אבער ס׳איז אינטערעסאנט, מ׳זעט פון דא לכאורה אז ווען מ׳צינדט, ווען ס׳איז דא א סכנה, איז נישט נאר אז מ׳איז עובר געווען אויף “ונשמרתם”, נאר מ׳איז נישט מקיים געווען די מצוה. אויב איינער ווייסט אז… איך ווייס, יעדע שטוב האט דאך זיין אייגענע, ס׳איז שוין אמאל געשען א פייער. לכאורה איז די פשט אז ס׳איז נישט קיין גוטע וועג צו צינדן לעכט אזוי. אפילו בחול.
Speaker 2:
מענטשן זענען זייער אנגעצויגן אין די שפיטאל, וואס לאזט נישט צינדן לעכט.
Speaker 1:
אה, זעט מען אז… אקעי, דאס הייסט מ׳זאל טרעפן עפעס וואס איז יא גוט, אבער…
Speaker 2:
אין שפיטאל איז זיכער אז מ׳איז מקיים די מצוה פון עונג שבת מיט דעם וואס מ׳פאלגט, און העכסטנס צינדט מען אן די עלעקטריק לייטס, וואס איז נישט זיכער אז ס׳טויגט נישט.
דיסקוסיע: עלעקטרישע ליכט פאר נר שבת
Speaker 1:
איך האב געזען אין די סטאר אז ס׳איז דא אזא עלעקטריק דארף צו קענען זיין. איך האב געזען עפעס א נייע פאטענט אין די סטאר, איך האב געזען איינער פארקויפט מיט א הכשר פון עפעס א רב, איך געדענק נישט ווער, עפעס אזא עלעקטריק זאך, אבער ער זאגט אז ס׳איז דא עפעס אן עכטע פונק, נישט די היינטיגע על-אי-די׳ס וואס איז סתם עפעס א פאלשע געמאכט פון עפעס אנדערש. ער האט אמאל געלערנט אז מ׳האט עפעס געמאכט אן עלעקטריק, ער זאגט אז ס׳איז דא אן עכטע פייער, און ממילא זאגט ער אז מ׳קען מיט דעם מאכן א ברכה. עפעס א היימישער רב זאגט אז ס׳קומט דערויף. סאו, איך ווייס נישט צו ס׳איז ריכטיג, אבער אזוי איז דא א סברא.
Speaker 2:
ס׳איז נישט קלאר פארוואס מ׳זאל נישט קענען צינדן מיט עלעקטריק. ס׳איז נישטא קיין דין אז ס׳דארף זיין א נר.
Speaker 1:
אמת. לכאורה, נישט נאר דאס, נאר לכאורה ווען א מענטש צינדט א פיצי לעכטעלע וואס מאכט נישט עכט קיין טשעינדזש אין זיין שטוב, און אנשטאט דעם צינדט ער אן א גארדזשעס טשענדעליר, לכאורה די אמתדיגע מצוה פון נר שבת, דאס הייסט די צורת המצוה איז מ׳זאל אנצינדן אזוי ווי חכמים האבן געזאגט, אבער די עצם זאך איז אז ס׳זאל זיין אן עונג שבת.
Speaker 2:
ס׳איז נישט קלאר, דער עולם רעדט וועגן דעם, ס׳איז זייער נישט קלאר. ס׳זעט אויס אז… מ׳האט נאכנישט געלערנט… לאמיר רעדן וועגן דעם, מ׳רעדט. מ׳האט נאכנישט געענדיגט בעצם די הלכות פון די נרות, וועלכע סארט נרות מ׳מעג נוצן. ס׳שטייט נישט דא אז ס׳איז דא א חיוב אז ס׳זאל זיין א נר, רייט? עני סארטס, די זאך וואס מ׳נוצט. יא, דער רמב״ם גייט… אה, מ׳האט נאכנישט געענדיגט. יא, געענדיגט. קוק וואס דער רמב״ם זאגט. לאמיר מאכן נאך איין הלכה, נאכדעם וועלן מיר זען. י״א, יא.
דער רמב״ם׳ס פסק: מותר להדליק בשאר שמנים
Speaker 1:
“מותר להדליק לכתחילה בשאר שמנים, כגון שמן שומשמין, שמן צנונות ולפת, ושאר מיני ירקות, ושמן זרעונים, וכל כיוצא בהם. אין אסור אלא אלו שמנו חכמים בלבד.”
די איינציגסטע זאך וואס איז אסור צו צינדן מיט דעם איז דאס וואס די חכמים האבן אויסגערעכנט, אבער אלע אנדערע מעג מען יא. סאו זאגסטו אז עלעקטריק איז א זאך וואס די חכמים האבן נישט אויסגערעכנט?
ר׳ טרפון vs. ר׳ יוחנן בן נורי – שמן זית בלבד?
קוק אריין אין די גמרא. ר׳ טרפון האט געזאגט, דאס איז דאך אפילו ר׳ טרפון. ר׳ טרפון, דער הייליגער תנא ר׳ טרפון, האט געטענהט “אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד”. ער האט געלערנט אז ס׳איז דא, חוץ פון דעם וואס ס׳איז דא אן איסור פון “במה אין מדליקין”, און ס׳איז אויך דא א מצוה אז מ׳דארף מדליק זיין, מ׳דארף קודם שמן זית.
אפשר בכלל, אמר רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר, האט זיך אויפגעשטעלט רבי יוחנן בן נורי און ער זאגט, “ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין? ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים? ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות? ומה יעשו אנשי קפודקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?”
סאו, זייער א שיינע שטיקל גמרא, ווייל וואס זאגט רבי יוחנן בן נורי? ער זאגט, דו שיינע איד, דו וואוינסט דאך אין ארץ ישראל, דו האסט שמן זית, סאו וואס איז עס שענער אפשר, אבער דו דארפסט געדענקען, ער האט געדענקט, ער האט געוואוסט פיר אנדערע פלעצער וואס דארטן איז נישט דא קיין שמן זית, דארט וואקסט נישט קיין איילבירט. דארט איז דא אין אייראפע, רוב אידן וואס אונז האבן געהאט, כמעט נישט געהאט קיין שמן זית, חוץ מיט חלב, מיט חלב פלעגן זיי צינדן שבת ליכט, פלעגן זיי צינדן מיט חלב, ס׳שטייט אין רמב״ן אפילו אויף חנוכה, ווייל ס׳איז כמעט נישט געווען צו באקומען שמן זית, ס׳איז זייער שווער געווען צו באקומען. ס׳וואקסט נישט אין אונגארן און אין פוילן קיין זיתים.
סאו האט ער געזאגט, וואס זאלן זיי טון אין אלעקסאנדריא? זיי האבן נאר צנונות. וואס, דו וועסט זאגן זיי זאלן נישט צינדן שבת ליכט? ס׳קען דען זיין אזא זאך? וואס, דו וועסט זאגן זיי דארפן אימפארטן שמן זית פון ארץ ישראל? ס׳קען דאך אויך נישט זיין. אלא מאי, האט ער געזאגט, איינס לחוד, איינס לחוד, איינס לחוד, איינמאל דו ליקעוועסט, דאס איז נישט דא א טעם וואס איז נישט גוט, אבער עניטינג עלס איז כשר.
סאו דארף מען זאגן אז… אמר רבי יצחק על רגליו, “ומה יעשו אנשי האספיטאל שאין להם אלא עלעקטריק בלבד?” ניין, מ׳דארף וויסן, ווייל ס׳קען זיין אז שמן און פתילות, דאס איז די שאלה, דאס האט די חכמים יא גענוצט די ווארט שמן און פתילות, ווייל דאס איז דיבור הכותב בהווה, אבער יעדע מין עלעקטריק קען זיין דאס זעלבע, מ׳דארף נאר וויסן וועלכע. אה, דאס איז די פשוטע פשט.
דער עיקר ענין פון נר שבת – שלום בית און עונג שבת
Speaker 2:
ליין די ריזן פון די ליכט איז שלום בית, און מ׳דארף זאגן אז די סעודה איז אזוי ווי ער קען נישט הנאה האבן אן דעם. זיכער האט די עיקר דין איז צו מאכן נאכט פאר טאג.
למשל, ווען א מענטש האט א שאלה, ער וויל צינדן די ליכט אינדערהיים, און נאכדעם גייט ער ארויסגיין צו די סעודה, און ער גייט ערשט זיין צוריק שפעט ביינאכט אינדערהיים. ער גייט נישט עכט הנאה האבן פון זיין לעכט. ס׳איז דא וואס זאגן אזא זאך, צינדט מען אן לעכט, אבער אויך איז עס זינט פאר די לעקטעריק, וואס מ׳לאזט זיך איבער אנגעצונדן עפעס א לייט. ווי דאס איז טאקע די ענין פון עונג שבת, אז ווען דו קומסט אהיים זאל נישט זיין די גאנצע שטוב פינסטער. לאזט מען איבער עפעס אפאר לעכט, איך מיין אפאר לעקטעריק אויפן, אז דו האסט הנאה פון די לוקסוסנערס אדער די לעקטעריק אויך.
איז דא אזא זאך, איך געדענק נישט וואו איך האב געזען, אבער ס׳איז דא אזא זאך, מ׳נוצט עס אלס א ספעיס. איך גיי נישט אויפהערן צו שיינען.
הלכות נר שבת – דינים וחששות
הדלקת נרות שבת מיט עלעקטריק
Speaker 1: איז דא צו זאגן אזא זאך, צינד אן לעכט, אבער האב אויך אין זין פאר די עלעקטריק, ווייל דו לאזט דאך אנגעצינדן עפעס א לייט, ווייל דאס איז טאקע די ענין פון עונג שבת, אז ווען דו קומסט אן זאל נישט זיין די גאנצע שטוב פינסטער. לאזט מען דאך איבער עפעס אפאר לעכט, איך מיין אפאר עלעקטריק אפן. האבן זיי אין זין אז די הדלקת נרות איז אויף די עלעקטריק אויך. איך געדענק אזא זאך, איך געדענק נישט וואו איך האב עס געזען, אבער ס׳איז דא אזא זאך, מ׳נוצט עס אלס א סניף.
איך גיי נישט אויפהערן, קוק, איך גיי נישט אויפהערן צינדן שיינע לעכט מיט שמן זית און א לייכטער. איך זאג נישט, אוודאי איז עס שיין, ס׳איז דאך כבוד שבת. אבער מעיקר הדין, בפשטות, זע איך נישט אז ס׳איז נישט זייער שווער.
חידוש: די משנה ברורה וועגן שמנים
ווייל פון דעם שטיקל משנה ברורה וויל איך עס יא ארויסלערנען, ווייל אויב וואלט געווען א חיוב א געוויסע שמנים, וואלט ער געזאגט, “אקעי, וואלט איך אפילו געקענט זאגן, איך האב דיר דאך פון פריער געוואוסט, וואלט איך געזאגט, ‘נאו פראבלעם׳.” אבער ער זאגט זיך, “אקעי, ס׳שטייט בעצם מ׳קען עניטינג צינדן, ס׳איז נישט קיין שמן זית, נאר ס׳איז דא לויסעס.” מ׳זעט אפילו אז מ׳האט נישט מקפיד געווען אין כלל ישראל אויף שמן. ס׳איז דא אן ענין צו צינדן אויך א ביסל שמן זית, איך ווייס נישט וואס די ענין איז, ווייל דאס איז די מצוה מן המובחר צו וואס. אבער מ׳צינדט חלב, שעוה, זאכן וואס איז לאו דווקא. שעוה איז געווען אויסגערעכנט אז מ׳טאר נישט. אונזער שעוה לעכט איז גוטע לעכט.
חידוש: שעוה לעכט פון חז״ל איז נישט אונזערע לעכט
Speaker 2: יא, ס׳מיינט נישט דאס וואס שטייט אין די פסקים. ס׳מוז מיינען עפעס אנדערש, ס׳מאכט שוין נישט קיין סענס. יא, ס׳מוז מיינען עקדח וואס איז נישט נמשך אחר הפתילה. חלב, אבער דא שטייט חלב אויך אויסגערעכנט.
Speaker 1: אונזערע, דאס פלעגט הייסן חלב. אמאליגע צייטן איז טאקע געווען חלב פון א חי, און מ׳האט געזאגט, “טרייף ווי א לעכט,” האט מען געזאגט. אבער אויך יעצט, ווייס איך נישט וואס ס׳מיינט א לעכט, ס׳מיינט אויל. דאס לעכט איז מיינט היינט, איך מיין אז זיי האבן נישט געהאט קיין קאנצעפט פון לעכט, אזוי מיין איך. די איידיע פון לעכט וואס מ׳מאכט אזוי הארט, א לאמפ, מ׳האט אריינגעגאסן די גאז, וואטעווער די חומר בעירה, ווי זאגט מען, די פייער, וואטעווער מ׳האט אריינגעגאסן אין א קאפ, ס׳איז נישט געווען קיין זאך א לעכט. די לעכט איז א נייע אינווענשאן. אויף דעם זאגן די פוסקים, איך געדענק ס׳שטייט אין די ספרים וועגן שעוה, אז דאס, נרות של שעוה איז אן אנדערע זאך, דאס איז אונזערע סארט נרות, נישט די נרות פון חז״ל וואס איז א כלי, דאס איז נישט בכלל די איסור.
מ׳זעט די אלע לעכט וואס איז מיט א כלי און א כלי. נישט נאר, ס׳שטייט טאקע אז שמן זית איז א מצוה מן המובחר נאך אלץ. דא שטייט דאך אז מ׳נוצט נאר שמן זית, יא? אזוי ווי דו זאגסט, מ׳נוצט שמן זית. הייסט עס פארוואס טוט מען אזוי? מ׳זעט, דא אין די צייטן זעט מען מענטשן וואס טוען נאר שמן זית, אלע לעכט, און זיי האבן זיך אזוי געטון, הייסט עס פארוואס. די לעכט וואלטן נישט געווען, וואלט מען דאס נישט געטון. דאס איז די תירוץ. למעשה, איך מיין פערסאנעלי, איך פערסאנעלי מיין אז די לעכט איז אויך שוין נאר לשם שמן זית. ס׳איז דא היינט לעכט וואס ווערן געמאכט פון שמן זית. יא, ווייסט די, די, די נרונים וואס מ׳לייגט אין די קליינע קאפס. די גרויסע לעכט, די גרויסע שטיקער לעכט, והראיה, ביי חתונות זעט מען נישט אנצינדן קיין שמן זית אין א קליינע לעכטערל. מ׳לייגט ענדערש גרויסע לעכט אויפ׳ן טיש.
איבערגאנג צו נייע הלכות – חששות ביים נוצן נרות שבת
שוין, זאגט ער, שוין, יעצט גייען מיר לערנען נאך הלכות. דאס האט שוין נישט צו טון אזוי שטארק מיט וויאזוי די לעכט גיבט, נאר נאך הלכות וואס האט צו טון מיט די לעכט, דאס הייסט חששות וואס קען געשען ביים אנצינדן לעכט, צו חששות פון נוצן די לעכט, און אויב איז עס אן אויף מכבה אדער אנדערע אופנים פון מוקצה אדער אזעלכע סארט זאכן.
חידוש: דער קאנטעקסט פון די הלכות – ערב שבת און “שמא יטה”
סאו, מ׳דארף ארויסרעדן, מ׳האט געשמועסט פארדעם אביסל, א חלק פון די זאכן איז בעצם, אזויווי דו האסט געטענה׳ט, גזירות אויף איסור הבערה, ווייל דאס קען בעצם שטיין דארט. ס׳איז טאקע שייך, ס׳איז אמת, ס׳איז דא אפשר צוויי הלכות, אפאר הלכות דא וואס איז ממש נוגע פרייטאג צו נאכטס, שבת אליינס, אבער רוב הלכות איז נאך אלץ אוועקגעשטעלט פאר ערב שבת. און דער רמב״ם האט דאך געזאגט, די קאנטעקסט פון די גאנצע צוויי, דריי פרקים שוין איז ארום דעם וואס מ׳טאר נישט טון ערב שבת, מיט די רשות הרבים, אלעס טוט מען ערב שבת, און די רבנן האבן געזאגט, דא איז דא זאכן וואס מ׳טאר נישט טון ערב שבת, משום “שמא יטה”, גאנצע “במה מדליקין” איז דאך נאך אזא גזירה, אזויווי “שמא יחטא”, איז דא “שמא יטה”. מ׳טאר נישט אפילו ערב שבת צינדן א שמן וואס איז נישט איינס וואס מ׳נוצט פאר א סעודה, ווייל ס׳וועט ווערן שבת. די זעלבע זאך “שם כלי תחת הנר”, קען זיין מ׳טאר נישט מאכן ערב שבת אויך. רייט, מ׳טאר נישט ערב שבת אויך, מ׳טאר נישט אויך מאכן ביי די האמיטער.
סאו איך וואלט עס אפשר געזאגט אביסל אזוי, א חלק פון די זאכן איז נוגע, ווייל די קעפל וואס דער רמב״ם האט געגעבן איז “זאכן וואס מ׳טוט ערב שבת און די מלאכה געשעט אין שבת”, און מ׳וועט יעצט אריינגיין, זייער גוט אריין, אלעס האט צו טון מיט צינדן לעכט, דאס הייסט די הלכות וואס מ׳גייט זאגן צו מען טאר נישט טון זאכן מיט די לעכט שבת. אבער איינמאל מ׳האט דערמאנט “שמא יטה”, ווייל די סיבה פארוואס נישט צו ניצן געוויסע לעכט איז “שמא יטה”, מענטשן זענען שוין אלע הלכות “שמא יטה”, הגם יענץ איז שוין יא א הלכה וואס האט מיט שבת, און ס׳וואלט געקענט אריינגיין אונטער די גדר פון א מבעיר.
חידוש: “שמא יטה” איז נישט אין יעדע מלאכה
אבער איך מיין אז ס׳איז נאך מער פון דעם. איך מיין למשל אז די “שמא יטה” איז אויך נישט… די חכמים האבן נישט געמאכט גזירות אין יעדע פון די אבות מלאכות. דאס הייסט, אויב א מענטש ווייסט אז עפעס א געוויסע זאך קען אים ברענגען “שמא יטה”, דאס איז א חלק פון שמירת שבת, ער דארף אוועקשטיין. דא האבן עפעס חכמים געמאכט א סארט… ס׳האט יא צו טון מיט הדלקת נרות שבת. ווייל ס׳איז א מצוה פון הדלקת נרות שבת, איז מער געווען על דעתם פון די חכמים, האבן זיי געמאכט דארטן גזירות. דאס הייסט, ס׳קען זיין אז ס׳איז דא פונקט אזוי ווי “שמא יטה” איז דא, איך ווייס, “שמא יחרוש”, “שמא” איך ווייס וואס, ער וועט טון אן אנדערע מלאכה. אבער ס׳איז לאו דווקא אז חכמים האבן עס ארויסגעשריבן. נישט יעדע גזירה שרייבט מען ארויס. איך בין נישט זיכער.
Speaker 2: די הלכה וואס דו זאגסט איז א חידוש פון אנדערע היינטיגע ווערטער.
Speaker 1: לאמיר גיין צו… לאמיר לערנען אבער. אקעי.
הלכה יב: לא יתן כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר
זאגט די רמב״ם אזוי: “לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר”. ס׳איז דא א וועג, האסטו דאך געזאגט אז א נר אין די אמאליגע צייטן איז אייביג געווען אין א כלי ליגט אויל. סא, איין וועג פון דאס טון איז, מ׳האט א כלי וואס אין דעם ליגט אויל, און די כלי האט א לאך פון אונטן, און ס׳טראפט די גאנצע צייט אריין צו די כלי וואס דארטן איז אנגעצונדן די פייער. אזוי האט ער א גאנצע צייט א סופליי פון שמן. דאס הייסט, מסתמא איז עס א פראקטישע זאך, אז אויב האסטו די כלי פול מיט אויל, קען די גאנצע אויל ווערן איין גרויסע פייער. ער וויל אז ס׳זאל ברענען צוביסלעך.
איי, נו, אבער ס׳איז דאך א פראבלעם וועגן דעם. קוק פיר אויס די גמרא. זאגט ער, “לא יתן” – א מענטש זאל נישט לייגן א כלי מנוקב, א כלי וואס האט א לאך, מלא שמן, על פי הנר, העכער די אריינגאנג צו די נר, “בשביל שיהא מנטף”, אז ס׳זאל די גאנצע צייט טראפן שמן אריין צו די כלי פון די נר, די לאמטערנע, יא, וויאזוי הייסט די ווארט? די כלי. לא ימלא… ניין, לאמטערנע איז די אידישע ווארט פאר א… פאר א לאמפ. אבער א כלי מיינט פלעין אזויווי א קאפ, בעיסיקלי. די קאפס האט דאך אויבן אזא פלאץ וואו מ׳לייגט אריין די… ענק האבן געזען די פיקטשערס דערפון. און ס׳איז דאך א נר של שמן.
Speaker 2: מ׳מאכט דאך נאר אויף אש כלי. ניין, ס׳איז אבער נישט. ער רעדט שוין פון די שמן נר. איך רעד דיר דא פון די שמן נר. ניין, אבער א שמן נר איז א… אונזער נר, איך ווייס נישט, אפשר איז דאס די ריזען פארוואס אונזער נר שמן קומט אזוי שוואך. מ׳מוטשעט זיך מיט די פלאדינג וויקס, מיט זאכן. מ׳דארף קויפן. אה, איך דארף טאקע קויפן. מ׳דארף טרעפן אזא נר פון חז״ל. ס׳קומט אזוי אלעמאל, מ׳זעט די פיקטשערס, און דו ביסט משיג אזעלכע פיקטשערס. ס׳קומט אזוי פלאץ ווי ס׳קומט אריין די פתילה, ס׳איז עפעס אויסגעשטעלט פאר דעם.
הלכה יב (המשך): ולא ימלא קערה שמן
Speaker 1: די זעלבע זאך, ולא ימלא קערה שמן, וואס איז נאך א וועג וויאזוי מ׳קען דאס טון, האבן א גאנצע צייט א קאנסטענט סופליי פון שמן פאר די נר, דורך לייגן לעבן די נר א טעלער פול מיט אויל. זאל מען נישט טון אזא זאך. מ׳זאל נישט נעמען א טעלער פול מיט אויל און לייגן לעבן די לעכט, ויתן ראש הפתילה בתוכה, און די אנדערע עק פון די קנויט, נישט די עק וואו ס׳איז אנגעצינדן, די אנדערע עק טונקט מען אריין אין די טעלער, ס׳זאל אריבערפארן צו די נר, וואס האט פון דארטן סאקן א גאנצע צייט אויל, בשביל שתהא שואבת.
חידוש: דער טעם פון דער גזירה – “שמא יקח מן השמן”
פארוואס? די ביידע זאכן איז א גזירה, ווייל שמא יקח מן השמן שבכלי, ווייל איך האב א גזירה אז ער גייט ארויסנעמען פון די שמן און נוצן פאר זיינע מאכלים. פארוואס האב איך נישט די חשש אויף די כלי וואו ס׳איז דא די נר אליין, וואו ס׳איז דא די לעכט אליין? שהרי הוא נמאס בנר. דארטן וואו ס׳ליגט די קנויט, איז עס שוין געווארן א ביסל סמאוקי, ס׳האט שוין, ס׳איז שוין נישט אזוי ריין. אבער די אנדערע טעלער פון וואס ס׳טראפט, אדער פון וואס די ראש הפתילה שעפט, איז דאך ריינע אויל. איז דא א חשש אז מ׳גייט עס נוצן, און אז מ׳גייט עס נוצן איז אן ענין פון גרם כיבוי. ער גייט מאכן אז די נר זאל נישט האבן קיין גרויסע סופליי פון שמן, זיך אויסלעשן פריער.
הלכה יב (המשך): ואסור להנות מן השמן – מוקצה מחמת איסור
דא דרייען מיר ווייטער. וואס טוט זיך אויב די לעכט האט זיך שוין אויסגעלאשן? ואסור להנות בשבת מן השמן שהדליקו בו, אפילו כבה הנר. מ׳טאר נישט שבת הנאה האבן פון די נר, אפילו ס׳האט זיך שוין אויסגעלאשן, פון די נר וואס איז געווען אין דעם הפתילה. ואפילו נטף מן הנר, אפילו אויב ס׳האט ארויסגערינען אויל, ס׳איז שוין נישט אין די כלי לעבן די לעכט, ס׳האט ארויסגערינען פון די נר, ס׳ליגט אויפ׳ן טיש למשל, איז עס אסור. פארוואס? מאי שנו מוקצה מחמת איסור? אונז האבן נאכנישט געלערנט מוקצה, אבער איינע פון די מוקצות איז, א זאך איז געווארן, מוקצה מיינט אז א מענטש האט עס מקצה געווען מדעתו, ער האט עס אראפגענומען, עס איז נישט אנגעקוקט ווי עפעס וואס ער האט א פאטענשל צו נוצן שבת, ער האט עס אזוי ווי געלייגט אין א קאטעגאריע פון זאכן וואס ער נוצט נישט שבת. אויך דער טעלער מיט שמן האט ער מקצה געווען מדעתו, פארוואס? וואס איז דער איסור? ווייל מ׳טאר דאך נישט נעמען דערפון שבת, וועגן ס׳איז געמאכט פאר די שמן, פאר די נר, און ס׳איז דא א גזירת כיבוי. ממילא אפילו אויב ס׳האט זיך אויסגעלאשן, ס׳איז שוין נישטא די חשש כיבוי, איז אבער דא די איסור מוקצה.
הלכה יב (סיום): ואם עשה לולאה – מותר
ואם עשה לו כעין לולאה שיש בה השמן אל הנר בחרס, אויב האט ער אבער מחבר געווען אז די צוויי טעלערס זאל מען זען אז די צוויי טעלערס האבן א שייכות, אז ס׳איז קאנעקטעד מיט א לולאה, ווי ער זאגט דא, בחרס ובקנה, איז דעמאלט גייט דער מענטש וויסן שבת אז ער טאר נישט נעמען פון דעם, ווייל ס׳איז דאך מחובר, ס׳איז אביעס אז אויך דער טעלער פון די שמן איז א חלק פון די גאנצע נר, האט מען נישט מורא אז ער גייט עס נוצן בשבת, ממילא מותר מען אזוי אנצינדן. מותר מיינט אז מ׳מעג נוצן די אויל. מותר מיינט אז מ׳מעג נוצן די אויל, מ׳מעג אנצינדן די וועג.
דיון: פארוואס העלפט די לולאה?
Speaker 2: אפשר ווערט עס אויך נמאס? קען נישט זיין? איך ווייס נישט וואס פעלט אויס די נמאס. ס׳איז לכאורה די ווארט ווייל… ווייל ס׳איז אביעס. אזויווי ווען מ׳האט נישט מורא ער גייט ארויסנעמען… פארוואס האט מען נישט מורא אז ער גייט ארויסנעמען? אבער דארטן ווערט עס נישט נמאס. די פאטענץ איז דאך די זעלבע אז די ראש הפתילה שעפט. איך גלייב נישט אז די קאנעקטעדנעס מאכט עס נמאס.
Speaker 1: קען זיין, אגעין, ס׳איז אין די דעת פון די מענטש אויב דאס איז איין זאך. ווען ס׳איז… מסתמא פאר דעם לייגט מען דאך לכתחילה די טעלער. פארוואס לייגט א מענטש לכתחילה א טעלער? פארוואס גיסטו שוין אריין אין די נר? איז די נר נישט גענוג גרויס? ס׳קען אויך זיין טאקע וועגן דעם, כדי ער זאל קענען נעמען אביסל אויל אין זיין סאלאט שפעטער.
חידוש: ביאור “נמאס בנר”
לויט נמאס בנר מיינט לכאורה נישט אז ס׳איז טאקע דא אז די אויל איז נישט די זעלבע ריינע אויל, נאר ער קוקט עס נישט אן. א מענטש זאגט איינעם, “איך גיי נעמען… אה, ווי קען איך נעמען אביסל אויל?” “אה, נעם פון די לעכט.” פשיטא אז ס׳איז א לעכט, שוין גארנישט. ס׳איז נמאס, ס׳איז געווארן מוקצה מדעתו ווייל ס׳איז א חלק פון די נר. מ׳מיינט נישט עקשולי אז ס׳איז שמוציג, נאר מ׳האט דאך א חשש כיבוי. דאס איז א לעכטל, ס׳איז נישט קיין עוולה, נאר ס׳איז געווארן מוקצה מיט דעם ווייל ס׳איז א חלק פון די נר. סא אויב ס׳איז מחובר איז עס אויך א חלק פון די נר, אפילו ס׳איז נישט עקטשועלי שמוציג. זאל מען זאגן אז די קלי איז אויך, די ערב שבת, רייט? כלי ליד הנר, טאר נישט, ווייל די גזירה איז דאך בשבות.
הלכות שבת: דיני נר שבת – כלי תחת הנר, קריאה לאור הנר, ותינוקות לפני רבן
הלכה יג: אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן
Speaker 1:
אויב דו נעמסט אן אז ס׳איז דא אזא פסול, אבער אויב דו נעמסט אן אז מ׳מיינט נישט עכט אז ס׳איז שמוציג. ניין, אבער דא וואלט איך נישט געווען דער היתר ביי די צווייטע כלי. אבער לאמיר זאגן אז דו מיינסט אז ס׳איז געווארן ביי אים, ער קוקט שוין נישט אן די שמן ווי עפעס ער גייט נוצן אין עסן, נאר ס׳איז א חלק פון די נר. סאו אויב ס׳איז מחובר איז עס אויך א חלק פון די נר, אפילו ס׳איז נישט עכט שמוציג.
אבער זאל מען זאגן אז די כלל איז אויך ערב שבת, רייט? כלי ליד הנר טאר מען נישט. פארוואס? ווייל די גזירה איז דאך בשבת אז ס׳גייט מיין זיין, איז נישט קיין חילוק. סאו די גזירה קומט אריין.
די נעקסטע גזירה איז אנדערש ערב שבת. די חידוש פון די אלע זאכן איז אז מ׳טאר אויך נישט טון עפעס ערב שבת וואס נאכדעם גייט מען נכשל ווערן. א מענטש וואלט דאך געקענט זאגן, יעצט האב איך נישט קיין מצוה פון שבת, פרייטאג דארף איך נישט זיין נזהר אויף שבת. שבת אליין דארף איך דעמאלטס נזהר זיין, איך דארף מיר שטעלן א שומר. ניין, ס׳איז דא א חיוב אויף א מענטש פרייטאג נזהר צו ווערן אויף שבת. ס׳מאכט אסאך סענס, ווייל דאס איז דאך די מלאכות וואס מ׳טוט פרייטאג כדי ס׳זאל מדליק דולק זיין שבת. אבער בעצם איז דא אסאך מאל אין די תורה, מ׳דארף קער נעמען פון די חמץ פאר פסח וועגן פסח, אדער ס׳איז דא נאך אזעלכע. אבער מדרבנן זיכער, דאס איז א גזירה דרבנן. יא, ס׳איז א גזירה דרבנן.
אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת. א נר וואס ס׳טראפט אראפ א גאנצע צייט פון אים, אזוי ווי מיר האבן שוין פריער געזען אז ס׳איז שוין נישט אין די כלי, ס׳טראפט ארויס, וויל ער אונטערלייגן א טעלער צו מקבל זיין די… אונטער די נר, צו מקבל זיין די שמן וואס ס׳רינט ארויס, אן אונטער טעלער. טאר מען נישט טון בשבת, מ׳טאר נישט אום שבת אריינלייגן די כלי. מ׳רעדט מסתמא אפילו באופן ער דארף נישט מטלטל זיין. לאמיר זאגן די לאמפ, ער קען אונטערלייגן אונטער דעם, ס׳איז גארנישט דא אונטער דעם. אויפהייבן די נר און אונטערלייגן טאר מען זיכער נישט אלס טלטול. אפילו באופן אז ער טאטשט גארנישט. פארוואס? ווייל ס׳איז דא אן איסור וואס הייסט “שמא יבטל הכלי מהיכנו”, ער וועט מבטל זיין די כלי פון וואס ס׳איז גרייט. דאס הייסט, די כלי איז דאך יעצט א כשרה׳דיגע כלי וואס מ׳קען נוצן פאר סיי וואס, און מ׳גייט עס אונטערלייגן אונטער די שמן צו מקבל זיין די שמן, וואס די שמן איז שוין מוקצה מחמת איסור, גייט דאך די טעלער ווערן בטל, מ׳גייט עס נישט קענען ניצן אין שבת. די טעלער גייט ווערן א בסיס לדבר האסור. ער איז מבטל א כלי פון די זאך אויף וואס עס איז גרייט.
דיסקוסיע: וואס איז דער איסור פון מבטל כלי מהיכנו?
Speaker 2:
וואס איז די איסור מבטל כלי מהיכנו? וואס איז דאס? איז דאס עפעס פון מוקצה? פון סותר? פון מוקצה? מ׳טאר נישט מאכן מוקצה? אה, סותר? מאכן מוקצה? אזויווי די פארקערטע פון מתקן זיין?
Speaker 1:
מיין איך שוין, דו פרעגסט א גוטע שאלה. וואס איז די איסור פון מבטל זיין? איך האב געמיינט אז ס׳איז אזויווי, אויב מ׳טאר נישט ניצן מוקצה, קען זיין אז מ׳טאר נישט מאכן מוקצה, אבער דאס איז א ביסל ווירד.
און איך בין ווייטער קלי מהיכנו, וואס זאגן די… לאמיר זען אין… אה, ער זאגט אז ס׳איז דומה לסותר, אזויווי דער רמב״ם זאגט שפעטער. דער רמב״ם אין פרק כ״ה זאגט אז מבטל כלי מהיכנו איז דומה לסותר. עפעס וואס מ׳מאכט אז מ׳זאל עס נישט קענען מער ניצן אין שבת איז דומה לסותר. כסותר האט ער דאס געזאגט. ס׳איז א איסור דרבנן, ס׳איז נישט קיין איסור גמור, ס׳איז א חשש. יא. אבער ווערן וועט מען עס נישט נוצן? ביי די אמת׳ע, ווייל ס׳איז נישט דא עפעס א חשש אז מ׳גייט עס ניצן אדער עניטינג. ס׳איז נאר א ענין פון מבטל כלי מהיכנו וואס מ׳טאר נישט טון אויף שבת.
נותן כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות
Speaker 1:
און דער רמב״ם, וואס טוט זיך אויב איינער וויל אונטערלייגן א טעלער נישט צו ארייננעמען די שמן וואס רינט ארויס, נאר ס׳קומט ארויס קליינע פלערס, ניצוצות פון די נר, און ער וויל נישט אז ס׳זאל זיך אנכאפן אויף די טישטוך צו וואס, וויל ער אונטערלייגן דארטן א כלי. דאס מעג מען יא. ונותן כלי תחת הנר בשבת לקבל בו ניצוצות, ווייל אנדערש ווי מקבל זיין אויל וואס גייט מאכן די טעלער יעצט א בסיס לדבר האסור, אבער ניצוצות, אין די מינוט וואס ס׳רירט די טעלער ווערט עס אויסגעלאשן און ס׳איז בטל, ס׳איז א קליינע טראפ, אה, ס׳איז גארנישט, איינו ממש. בטל הוא ומטלטלו. ער קען נאכדעם, איינמאל נאכדעם וואס ס׳האט זיך געענדיגט צו מען איז נישט אין די ניצוצות, קען ער נעמען די טעלער, ווייל ס׳איז נישט דא גארנישט קיין דבר ממשי אין די טעלער, ממילא איז ער נישט מבטל כלי מהיכנו.
אבער דא איז דא א נייע איסור, וואס טאר מען נישט טון? אויב ער וויל אונטערשטעלן די טעלער פאר די ניצוצות, וויל ער דארטן אויך אריינלייגן אביסל וואסער, אז ס׳זאל נאך גרינגער אויסלעשן די ניצוצות ווען ס׳רינט ארויס. דאס טאר מען נישט טון. אסור ליתן לתוכה מים אפילו בערב שבת, מפני שמקרב כיבוי הניצוצות.
דיסקוסיע: פארוואס איז אסור ליתן מים אפילו בערב שבת?
Speaker 2:
א גאנצע גחלת גייט זיך אויסלעשן א מינוט שפעטער, און ער איז מקרב. שבת קען איך פארשטיין, מקרב כיבוי הניצוצות. אבער וואס איז די פראבלעם בערב שבת?
Speaker 1:
ער זאגט אז ס׳איז אזוי ווי א מענטש שטייט און לעשט עפעס אויס מיט די הענט. ס׳זעט אויס ווי איינער וואס לעשט עס אויס. יא, ס׳איז דאך רעכט פון ערב שבת. אבער וואס איז די פראבלעם בכלל? מפני שמקרב כיבוי הניצוצות. מ׳מעג לייגן א גרויסע באטל וואסער לעבן א לעכט, אז דאס איז גראדע א הלכה אין… ס׳איז דא א שאלה אויב מ׳מעג. מ׳מעג נישט סתם אזוי.
שמא יעשה כן בשבת. אה, זאגט ער אז ווייל ס׳איז אסור בשבת, האבן זיי עס אויך אסור געווען בערב שבת. אפילו בשבת קען זיין אז ס׳איז נישט ממש מכבה, מ׳דארף וויסן. אזוי זאגט רש״י, ערב שבת שמא יעשה בשבת. יא. אקעי.
דיגרעסיע: חסידישע ענין פון ניצוצות
Speaker 1:
דא איז אויך דא א חסיד׳ישע ענין. ס׳שטייט דאך ניצוצות הקדושה אין יעדע זאך, אבער ס׳איז עין בן ממש. נישט וועגן דעם וועט עס… איך ווייס נישט. עניוועיס… ס׳איז דאך א חסיד׳ישע טייטש אויף ניצוצות עין בן ממש. זיכער יא, דא. יא, מ׳דארף עכט מעשים, אזויווי עד שיטפס. סתם האבן א ניצוץ א גרויסע התעוררות איז א שיינע זאך, אבער ס׳איז נישט קיין עכטע מעשה. מ׳דארף אנצינדן א לעכט וואס זאל ברענען. אויב מ׳לעשט אויס א ניצוץ איז אויך גארנישט.
מיינסטו צו זאגן די מאדנע זאך וואס איך האב דיר געזאגט? ס׳איז באלד שבת. איין פלפול, מ׳זאגט נישט קיין פולישע תורות. מ׳לערנט אינעווייניג בעיון, אזוי זאגט די נעקסטע הלכה.
הלכה יד: אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר
Speaker 1:
שוין, יעצט קומען מיר צו די הלכה פון זאכן וואס מ׳טאר נישט טון לאור הנר. דאס איז נמשך, ווייל מיר האבן גערעדט פארשידענע הלכות וואס האט אן די מצוה פון הדלקת נרות, חששות און זאכן, זאגט מען אויך אז זאכן וואס מ׳טאר נישט טון ניצן מיט די לעכט, אפילו ס׳האט נישט צו טון… דאס איז נישט דווקא די נר של שבת, דאס איז יעדער דין פון וואס מ׳מעג טון מיט א נר בשבת, משום חשש שמא יטה, אז אפשר וועט ער וועלן עפעס בעסער זען מיט די לעכט, זאגט דער רמב״ם אזוי, “אין פולין”, פולין מיינט ארויסנעמען שמוץ פון א… ארויסנעמען שמוץ פון א בגד אדער וואס? ער זאגט בודק זיין אויב ס׳איז דא כינים, ס׳איז דא קליינע אינסעקטס אין א בגד.
ס׳טייטש א זאך וואס מען דארף האבן א שטארקע לעכטיגקייט, איז דא דער חשש. די זעלבע זאך, קורא, ליינען, לאור הנר. אפילו גבוה שתי קומות, אפילו אויב דער… דער אור איז זייער הויך. אפילו עשרה… אפילו עשרה בתים זה על גבי זה ונר בעליונה, אפילו אויב די לעכט איז זייער הויך, ס׳איז א… א נייט לאמפ, אבער דער לשון… ווי געשעהט דאס? אויב ס׳איז עשרה בתים, זעט מען ער קומט נישט אראפ פון דארטן, קיין לעכטיגקייט בכלל אונטן.
Speaker 2:
פארשטיין… ס׳איז א דוגמא פון די גמרא, אבער ס׳איז געווען אמאל עפעס א מעשה. נישט וואס איז געווען, קענסט זאגן אז עס… ער טאר זיך קיינמאל… ער טאר זיך קיינמאל נישט.
Speaker 1:
לא יקרא ולא יפלה יפלי לאורו בתחתונה, אפילו ער שטייט אונטן, אבער אויב דער לעכט געט א לעכטיגקייט, טאר ער דאס נישט נוצן אויף צו ליינען אדער אזא זאך, שמא יטה, ער גייט פארגעסן אז ס׳איז שבת היום, און ער גייט מטה זיין.
סטאטש, וואס די הלכה זאגט, דאס אז דאס מטה זיין גייט זיין א גרויסע טירחא, אז ער דארף ארויפגיין א באנטש שטאקן, דאס העלפט נישט. איז דא איין וועג ווי אזוי ס׳העלפט.
שנים קורין בענין אחד
Speaker 1:
אז אויב ס׳איז דא א שומר, ווי אויך ‘שנים קורין בענין אחד׳… אויב צוויי מענטשן ליינען די זעלבע זאך, (איך ווייס נישט די ווארט ‘שומר׳ קליר, רייט?) מילא זיי ליינען איין זאך, דאס הייסט ‘בעניין אחד׳, זאל זיין זיי ליינען צוזאמען עפעס, מעגן זיי יא ליינען צוזאמען לאור הנר, פאר וואס? שכל אחד מזכיר את חבירו אויב ער פארגעסט.
אבער אויב ‘בשני ענינים׳, אויב זיי לערנען אנדערע זאכן, איינער לערנט נגלה און איינער לערנט נסתר, זיי זענען דאך אין אן אנדערע וועלט, נישט ‘כל אחד מזכיר את חבירו׳, יעדער איינער טוט אין זיין ענין, און ער גייט בכלל נישט באמערקן אז דער צווייטער צינדט אן א לעכט אדער טוט עפעס.
א סברא׳דיגע זאך, ווען צוויי מענטשן לערנען בחברותא און זיי לערנען די זעלבע זאך, טראגט איינער א שטיקל דאגה… נאך א חסידישע תורה פאר דעם צווייטן, ער פילט עפעס א קאנעקשאן, אויב זעט ער אים נכשל ווערן מיט מטה זיין גייט ער אים שנעל סטאפן. אבער אויב זיי זענען… אפילו אויף די זעלבע טיש, ווייל זיי עוסק׳ן אין אנדערע זאכן, איז נישטא די שמירה. ס׳דארף זיין… דא שטייט נישט די הלכה, שטעלט מען א שומר, שטעלט מען זיי ליינען צוזאמען. ס׳איז אזוי ווי חבורה, ווען איין חבורה איז ריזן, אזוי ווי דו האסט גע׳טענה׳ט, מער אזוי ווי יענע. מענטשן צוזאמען, צוויי מענטשן צוזאמען טוען נישט קיין עבירה.
אפילו אין הלכה איז דא אזא הלכה, חוץ אנשים פרוצים, צוויי מענטשן טוען נישט צוזאמען אן עבירה. יא, איך פארשטיי, ס׳איז ענליך.
דיסקוסיע: צי העלפט סתם א שומר?
Speaker 2:
ניין, מיין שאלה איז דא, ווען מען ליינט נישט בענין הנר, צו ס׳העלפט בכלל צו שטעלן א שומר. מיר זעען נישט דא די זאך פון סתם שטעלן א שומר. מען קען זאגן אז מיין סברא איז אז ס׳העלפט דאך, ס׳איז נאך שטערקער ווי סתם א חבר וואס דו האסט אים גארנישט געווארנט.
Speaker 1:
איך ווייס נישט צו ס׳איז שטערקער, איך וועל דיר זאגן. אין די פריערדיגע פוסקים שטייט אז מען קען אזוי טון. ס׳ליגט מיר נישט אויס פאר מיר, ווייל צוויי מענטשן טוען עפעס צוזאמען, פשט איז זיי טוען… וואס זיי טוען גייען זיי טון צוזאמען? א מטה זיין גייען זיי צוזאמען? איינער וועט געבן א שטופ אויסצולעשן די לעכט, און דער צווייטער וועט זאגן “העלאו, ס׳איז שבת”? אבער סתם, מען קען הערן אז ס׳איז נאך שטערקער, ווייל דארטן האסטו דאך נאר אז ווייל מען טוט עפעס צוזאמען, אבער ווען דו זאגסט אים קלאר צו זאגן, איז דאך נאך אסאך שטערקער. מען קען הערן אז ס׳איז שטערקער, יא.
ער ברענגט דא טאקע אין פירוש המשניות שטייט אז מען קען סתם שטעלן א צווייטן. ס׳איז אפילו שנים קורין בו, אבער ווי דו זאגסט, אז אן דעם איז אויך גוט. און אזוי שטייט אויך אין טור, אז ס׳איז נאר ווען דער אנדערער איז קורא בענין הנר, דעמאלטס איז א פראבלעם.
אבער די מער וועגן שומר רעדט מען אין די נעקסטע שטיקל, א תינוקות, דא זעט מען אויך וועגן שומר, לאמיר זען. אבער איינמאל איז דא א זאך, דער רבי איז משמר עליהם נישט פון די… ער איז משמר עליהם אז זיי זאלן לערנען גוט, אבער ער איז משמר אויף דעם אליין.
הלכה טו: תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר
Speaker 1:
א תינוקות קורין לפני רבן לאור הנר. שבת, היינטיגע צייטן גייט מען נישט שבת אין חדר, אבער כראשונים כתקונים פלעגט מען יא. איז א תינוקות… יא, מען פלעגט גיין אין חדר שבת. דער רמב״ם זאגט אז מען גייט לערנען. יא, מען לערנט שבת נאך. איינער מיט טעלער עלילות בערב שבת. אבער פרייטאג צונאכטס, דער רמב״ם האט געזאגט אז ס׳איז א מצוה מן התורה אז מען דארף לערנען וקראתם בו יומם ולילה, סאו יעדע פרייטאג צונאכטס גייט מען אין חדר. ווינטער, על כל פנים, יא. דו זאגסט פראקטיש.
איז דעמאלטס, איז דאס וואס א תינוקות שקורין לפני רבן לאור הנר, מעגן יא ליינען ווען זייער רבי, דער מלמד, איז מיט זיי לאור הנר, פארוואס? משום שהרב משמרן. דער רבי איז דארט און ער וואטשט זיי, ער גייט מאכן זיכער אז מען טאטשט נישט די לעכט. די קינדער האבן מורא פון דער רבי, אבער דער רבי, אמאליגע צייטן עכ״פ, האט נישט מורא פון די קינדער. “אל יקרא לאור הנר פן יטה”, ער טאר נישט ליינען לאור הנר, “פן יטה”, ער האט נישט קיין רבי וואס גייט אים באוואטשן.
איז אן אנדערע זאך, מ׳זעט דא אז כאילו ווייל ס׳איז א בושה, א בושה א רבי זאל פארגעסן פארנט פון די קינדער איז א גרויסע בושה, איז אפשר א פרעשור, אבער דאס הייסט נישט דין שומר. אבער וואס מ׳געט יא טון, א וועג
הלכות קריאה לאור הנר, כלים הדומים זה לזה, ופתיחת דלת כנגד הנר – תקיעות ערב שבת
הלכה: דער מלמד טאר נישט ליינען לאור הנר
אבער, די קינדער האבן מורא פון דעם רבי׳ן, אבער דער רבי, אמאל איז געווען אנדערש, אבער היינט צוטאגס, האט ער נישט מורא פון די קינדער. הוא לא יקרא, ער טאר נישט ליינען לאור הנר, ווייל ער האט נישט קיין רבי וואס גייט אים וואטשן.
אינטערעסאנטע זאך, מ׳זעט דא אז כאילו וואספארא בושה א רבי זאל פארגעסן פארנט פון די קינדער, ס׳איז א גרויסע בושה, ס׳איז אפשר א פרעשור, אבער דאס הייסט נישט דער שומר.
אבער וואס מעג מען יא טון? קורא זיין מיינט אינעווייניג ממש ליינען, אפליינען די פעידזש. אבער קוקן אביסל מעג מען יא. ויש לו לראות בספר לאור הנר, כדי לראות ראשי פרשיותיו, פשוט אויפצומשן, טרעפן וואו מ׳דארף ליינען. דאס רעדט פון דעם מלמד, אז דער מלמד אליין, ער אליין טאר נישט, ער מעג אויפמישן, ווייל ער האט נישט קיין ספר, ויהא הוא קורא לפניהם. אבער דאס איז נישט קיין עיון, אזויווי מיר האבן געלערנט פריער, דברים שצריכים עיון, רייט?
דער סדר הלימוד אמאל
ס׳קומט אויס אז פרייטאג צונאכטס איז געווען די צייט ווען דער מלמד האט נישט פארגעלערנט א שיעור, נאר די קינדער האבן געחזר׳ט און דער מלמד האט זיי אויסגעהערט. יא, איך מיין אז דער נארמאלער וועג פון לערנען פלעגט בעצם זיין אזא… אפשר די ערשטע מאל דארף ער זיי אויסלערנען וואס דאס מיינט, אבער נאכדעם איז שוין שינון, איז בעיקר דאס חזר׳ן ביז מ׳קען אלע פסוקים. אמאל בכלל, ווען דער רמב״ם למשל האט פארגעלערנט פאר זיינע תלמידים, און ער גייט שיעורים, ער רעדט נישט צו עניטינג, דער סדר הלימוד איז געווען, אזויווי איך לערן מיט עפעס א חברותא וואס איך האב, דער תלמיד פלעגט ליינען די טעקסט, און דער רבי האט מסביר געווען. אזוי איז געווען דער נארמאלער סדר הלימוד אמאל.
הלכה: כלים הדומים זה לזה
יעצט גייען מיר לערנען וואספארא זאכן הייסט אז מ׳דארף עיון, אז מ׳טאר נישט טון לאור הנר, יא? כלים הדומים זה לזה, צוויי טעלערס אדער כלים וואס זעען אויס איינס ווי די אנדערע, ואינו מכירם אלא בעיון הרבה, מ׳דארף גוט קוקן צו וויסן וועלכע כלי איז וואס, אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהם, טאר מען דאס אויך נישט טון. ס׳איז נישט נאר קורא זיין א ספר, נאר אויך סיי וועלכע זאך וואס מ׳דארף האבן א שטארקע לעכטיגקייט, טאר מען נישט טון פאר די זעלבע סיבה, ולהבחין ביניהם שמא ישכח ויטה.
הלכה: שמש שאינו קבוע / שמש קבוע
לפיכך, קומט אויס, וויאזוי ס׳איז אויסגעקומען די הלכה, אז דער וואס נעמט קעיר פון די עסן צוגעגרייטע דער וואס נעמט קער פון די דישעס, טאר נישט טשעקן לאור הנר וועלכע טעלער צו נעמען. לפיכך, שמש שאינו קבוע, א שמש וואס איז נישט קבוע, טוט נישט אייביג די דזשאב, אסור לו לבדוק כוסות וקערות לאור הנר. מילא, איז שוין איינער מקפיד, ער קען נישט אלע טעלערס אויסעווייניג, סתם פון עס טאטשן אדער וואס. מילא גייט ער נכשל ווערן מיט שמא יטה. זאגט ער, די הלכה איז ביי אים בין ערב שמשות, בין מנשך לנב שעה אור אור רב, מסתמא דער ביין גייט ארויף אויף אלע הלכות ביז יעצט. ווייל דו האסט נישט שוין די חילוק, רייט? אקעי. א שמש קבוע איז דא א חילוק. אבער א שמש קבוע, אבער א שמש וואס טוט אייביג זיין דזשאב, און ער קען שוין דערקענען די חילוק צווישן די כלים גרינג, אומתא לא לודק לאור הנר כוסות וקערות, מילא איז שוין איינער צורך אין הרבה, ער דארף נישט קיין אסאך קוקן, ווייל ער כאפט עס שנעל אויף.
אבער דאס איז ביי א שטארקע לעכט. אבער בין ערב שמשות, איז פאר אן אנדערע ריזען. אין מורין לאור הנר, אפילו שום מותר. אויף די שמש לאזט מען נישט נוצן אפילו אויף צו קוקן טעלערס, אפילו ער ווייסט שוין אביסל לאור השמשות, פארוואס? אן אנדערע חשש, ווייל אויב גייט ער ווערן צו היימיש מיט די לעכט און עס נוצן אויף צו קוקן זאכן דערויף, איז גזרו שמא יטה, ווען ער גייט אויך נעמען פון דארטן אביסל אויל. און דעמאלטס איז אן איסור פון כיבוי.
פארוואס דווקא דער שמש האט מער חשש
יא, אבער ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל דווקא די שמש קען מען מאכן די חומרא, ווייל ער איז די שמש קבוע, לאו דווקא קבוע, ווייל ער איז די שמש וואס ער דארף אויפגעבן, און אמאל דארף מען צולייגן אביסל אויל צו א מאכל וכדומה, דארף איך מער מורא האבן ביי די שמש. יא. אפשר די בעל הבית האט נישט אבער די חשש נאר די שמש? רייט.
ס׳איז די ראב״ד איז דא מחלוקת אויב איינער וויל וויסן פראקטיש די הלכה, ער וויל קוקן נישט א ראב״ד וואס דארף נאר א חילוק זאגן דעם. איך ווייס נישט, עס איז א שיינע גמרא. די גמרא זאגט, רבי יהודה בן שמואל האט געזאגט, אפילו להבחין בין בגדו לבגד אשתו, הייסט אויך לאור הנר. האט רבא געזאגט, עה, דו רעדסט פון בני מחוזא. מחוזא פלעגט די מענער און די ווייבער גיין די זעלבע קליידער. זיי האבן ביידע געהאט ראקעטשעס, ס׳איז קענליך. אבער חקלאי, סתם מענטשן, ווייסן זיי. אפילו מחוזא רעדט נאר אויף פון די אלטע ווייבער, די יונגע ווייבער האבן אויך די פסקווייברישע קליידער וואס מען קען גרינג זען.
דער שמש און די שמן
ניין, די נושא פון די שמש איז דא א מחלוקת אין די מפרשים צו שמש שאינו קבוע, איך געדענק נישט. ער זאגט אזוי, פריער האבן מיר געלערנט אז די שמש פון די נר איז נמאס, די מענטשן גייען עס נישט נוצן. דער שמש איז דאך נעבעך דער שמש וואס ער עסט אזוי… אזוי ווי ס׳איז פריער געווען די הלכה, מען לייגט אים דאך שמן אויף זיין קאפ. ער איז אזוי דער שמש. סאו פון וואו נעמט ער אויל? נעמט ער פון די נר, נעמט ער ארויס אביסל אויל. ער דערוואגט זיך נישט צו נעמען פון די אויל וואס מען גרייט אן. דאס איז דער ענין פארוואס דער שמש איז מער ווי דער בעל הבית, ווייל אנדערע מענטשן האבן דאך שמן, האבן מיר פריער געזאגט “מנאי ששימשו נמאס”. דער שמש האט נישט אזא…
ווייטער, נאך א הלכה וועגן א חשש פון כיבוי אויף א נר.
הלכה: נר שהיה אחורי הדלת
ער זאגט די הלכה אזוי: נר שהיה אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת כנגדו, שמא יכבה. א נר וואס ליגט לעבן די טיר, אין בעק פון די טיר, טאר מען נישט נוצן די טיר, עפענען און צומאכן די טיר, ווייל ווען מען עפנט און מען מאכט צו די טיר, לעשט עס אויס. אלא אם כן הוא זהיר בשעת פתיחה ובשעת נעילה. אויב ליגט די לעכט אין א פלאץ לעבן די טיר, אז ווען מען עפנט אדער מען מאכט צו די טיר קומט א ווינט, דארף מען אכטונג געבן. ס׳איז דאך שוין געווען לכאורה א מלאכה שאינה מתכוין, און ער דארף עס נישט, אבער לכתחילה זאל ער אכטונג געבן. אפשר איז דער ענין אסור ווייל ס׳איז דא א מצוה פון נר שבת?
דיסקוסיע: פסיק רישיה אדער דבר שאינו מתכוין
ניין, איך מיין אז מ׳וועט זען די נעקסטע הלכה… ניין, די נעקסטע הלכה רעדט פון א ממש איסור. איך מיין אז אויב ס׳איז א שטארקע עפענונג הייסט עס א פסיק רישיה, ס׳גייט זיך אלעמאל פארמאכן די לעכט, און ממילא טאר מען נישט. אזוי דאכט זיך מיר. אבער אויב איז עס נישט אזוי, איז עס ריין און חנם, אפילו ס׳ווערט אויסגעלאשן איז עס א דבר שאינו מתכוין. אבער איך האב געטראכט אפשר איז דא א דין אין נר שבת, מ׳דארף דאך האבן נר שבת, אבער דעם העלפט נישט דא וואס ס׳איז אן אינו מתכוין. דאס איז אן אנדערע דין, אז מ׳זאל האבן כבוד שבת. אבער דא רעדט מען שוין פון הלכות כיבוי.
צוריק צום ענין פון נר של שמן זית
אבער אויף די פריערדיגע זאך, די נר של שמן זית, איז דאך דער שמש שטייט דוקא נר של שמן זית. ס׳טייטש אויף נפט, ער וועט אפילו די שמש נישט נעמען פון דארט, ווייל ס׳איז ממש מרות. אבער נר של שמן זית, אפילו ס׳איז אביסל מרות ווייל ס׳איז משובח צו די נר, אבער ס׳איז נישט גענוג נמאס אז דער ארימערער מענטש, דער שוואכערער קאטעגאריע, וועט זיך נישט צוריקהאלטן דערפון.
הלכה: פתיחת דלת כנגד המדורה
יא, ואסור… נאך א זאך וואס מ׳טאר נישט טון אין שטוב. אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת, אקעגן די פלאם וואס מ׳צינדט אן אנצואווארעמען די שטוב, כדי שתהא רוח מנשבת בה. מיינט בדוקא, אויב א מענטש וויל אז ס׳זאל זיך בעסער אויפפלאקערן דורך די ווינט, דעמאלט טאר מען נישט. אפילו ס׳איז נאר א רוח מצויה, ער זאגט אז ס׳איז סיי ווי סיי דא, איך וויל נאר מאכן א טראפעלע מער. ניין, רוח מצויה מיינט לפיקדי שאינה מצויה, וואס ס׳איז א גרויסע רוח, וואס דעמאלט טאר מען נישט, ווייל ס׳קען עס אויסלעשן, אדער עפעס אויפטון. אבער אפילו ער וויל נישט, נאר ער וויל וויסן אז מ׳מעג עפענען, זאל ער אויך נישט עפענען באופן אז ס׳קען טאקע אויסלעשן.
הלכה: נר של שבת על גבי אילן
און נאך איין זאך וואס מ׳מעג טון: מניחין נר של שבת על גבי אילן המחובר לקרקע. מ׳מעג לייגן די נר של שבת אויף אן אילן המחובר לקרקע, אויב איינער איז חושש. א גמרא זאגט שפעטער שטייט אין הלכות אז מ׳זאל נישט הנאה האבן פון א מחובר בשבת, ווייל שמא וועט ער ארויסרייסן א שטיקל פון די… אבער וויבאלד אזא נר איז דאך סיי ווי סיי מוקצה, מ׳טשעפעט עס סיי ווי סיי נישט. שבת. יום טוב גייט מען זען אז מ׳טאר נישט, ווייל יום טוב איז דאך דא די זעלבע איסור פון נישט אמירה זיין ביי מחובר, אבער א נר מעג מען נאך ניצן, סאו גייט מען עס ניצן. שבת, וואס מ׳גייט נישט רירן די נר, מעג מען.
—
תקיעות ערב שבת
עד כאן הלכות הדלקת נרות שבת, מיט אפאר גזירות וואס האבן צו טון מיט נרות. יעצט גייט מען לערנען נאך איין זאך וואס מ׳טוט ערב שבת, וואס איז נישט קיין ענין פון מלאכה, נאר אן אזהרה פאר די עולם טאקע צו סטאפן טון מלאכות.
אונז האבן מיר שוין געלערנט, דער רמב״ם זאגט אז אייביג ווען מ׳בלאזט א שופר איז אויפצואוועקן, מעורר זיין מענטשן. סיי שופר של ראש השנה, סיי אונז האבן מיר געלערנט פריער, מסורים, ווען ס׳געשעט א צרה, כדי דער עולם זאל קומען צולויפן העלפן. איז דא נאך א מין תקיעת שופר וואס מ׳פלעגט בלאזן שופר, שטייט אין די משניות, צו מודיע זיין אז ס׳איז שבת, מעורר זיין די עולם.
הלכה: תקיעות ערב שבת
איז אזוי, גייט מען לערנען די הלכות וועגן דעם. כל מדינות ועיירות של ישראל – ער מיינט צו זאגן, לאו דווקא ארץ ישראל לכאורה, איבעראל וואו ס׳וואוינען אידן – תוקעין בהם שש תקיעות בערב שבת. מ׳בלאזט זעקס מאל תקיעות שופר בערב שבת. און וואו האט מען עס געטון? ממקום גבוה היו תוקעין כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המגרש שלה. מ׳האט עס געטון אויף א הויכע פלאץ, כדי אלע מענטשן פון די לאנד און פון די געגנט ארום זאלן הערן די תקיעה. “מדינה” מיינט די שטאט, יא. און “מגרש” מיינט די שטעטלעך ארום, די דערפער. אדער מ׳ארבעט דאך אין די פעלדער. לעבן די שטאט איז אייביג דא א מגרש, א ליידיגע שטח פון די שטאט. מ׳האט דאך די געווענליכע שטאט האט דאך אן “אינדאסטריעל בעקיארד”, ווי ס׳ליגט דאס מיסט, ווי דארט זענען דא די גרויסע שווערע פעקטאריס. מגרש, יא.
דיסקוסיע: “היו תוקעין” – מצוה אדער באשרייבונג?
איז דאס א מצוה צו בלאזן. טאקע הגהות הרמב״ם זאגט “היו תוקעין”. זייער אינטערעסאנט, ער זאגט נישט “תוקעין”, ער זאגט “היו תוקעין”. ער זאגט נאר אויף דעם “במקום גבוה”, אבער ס׳איז נישט קיין לשון “יש לתקוע במקום גבוה”, “לתקוע”. ס׳איז “תוקעין”. יא. סאו, דאס הייסט, דער רמב״ם זאגט אזוי, מיט צוויי דעות. בעצם די הלכה איז בלאזן איבעראל, ס׳איז נישט קיין דין אין ארץ ישראל אדער עפעס אזוי. אבער למעשה, למשל, אין די פלאץ פונעם רמב״ם זעט מען נישט אז מ׳האט זיך אזוי געפירט. מסתמא ווייל ס׳איז א גוי׳אישע שטאט, האט מען נישט געקענט בלאזן מיט נחת ושלווה. ער זאגט דאך “עיירות של ישראל”, אפילו אין חוץ לארץ, איז עס נאר ווען ס׳איז טאקע א סקווער שטעטל, קרית יואל. און אזוי אויך היינט טאקע אין האוול און אין טאמס ריווער איז נישט דא קיין שאלה. אונזערע שטעט זענען נישט, אבער אויך דארט מאכט מען נישט קיין תקיעת שופר. לכאורה, איך מיין אז אין ארץ ישראל דארט מענטשן וואס זענען מקפיד צו קומען בלאזן שופר. למשל, ווען דו גייסט אריין מאכן א יארצייט פארן רמב״ם אין די סטאר, ער וועט דיר אויך פארדרייען די קאפ מיט חצוצרות און אזעלכע זאכן.
דיסקוסיע: שופר אדער חצוצרות? שבת סירענע?
די שאלה איז טאקע, צו אונז האבן מיר נישט, אונז למשל היינט, צו יעדער האט אן ערוב, איז דאס נישט קיין רימיינדער. אפשר איז דאס טאקע מיט חצוצרות, נישט מיט בלאזן פליין שופר. ס׳איז נישט קלאר געשריבן וואס מ׳בלאזט. “תוקעין ומריעין” ביידע קען מיינען אדער שופר אדער חצוצרות, ניין? ס׳איז זיכער אז אויב מ׳מאכט א מאשין בעל, אזויווי מ׳טוט אין גרויסע שטעט, איז מען זיכער יוצא, ווייל ס׳איז פשוט העכער. ס׳איז אויסער “במקום גבוה”, ער מאכט עס אויף א בילדינג, א הויכע… אה, דא ביזסטו יעדער מסכים. ביי די לעכט ביזסטו נישט מסכים אז מ׳איז יוצא מיט די עלעקטרישע לעכט. ס׳איז די זעלבע זאך. און לעכט האט הלכות, דאס איז א פראקטישע זאך, ס׳איז נישט דא פאר דעם קיין מצוות, נישט קיין מצוות שאין צריכה לגופה, קיין מצוות שצריכה לגופה, קיין מצוות שצריכה לגופה, קיין מצוות שצריכה לגופה.
דיסקוסיע: תקיעות אין נייע אידישע קהילות
ס׳איז אינטערעסאנט, איך האב געטראכט וועגן דעם אז טאקע אין געווענליך אין גרויסע אידישע שטעט איז דא טאקע א שבת בעל, אבער אין די אלע נייע, ווי מען רופט עס די פערעפעריע שטעטלעך, ארום לעיקוואוד למשל, און ס׳איז נישט דא קיין… די שאלה איז
רמב״ם הלכות שבת פרק ה — סדר התקיעות פאר שבת און מוצאי שבת
דיסקוסיע: צו מ׳איז יוצא מיט מאדערנע שבת-בל
Speaker 1:
דא ביסטו יעדן מודיע ביי די לעכט. דו ביסט נישט מסכים אז מ׳איז יוצא מיט די עלעקטרישע לעכט?
Speaker 2:
ס׳איז די זעלבע זאך. די לעכט האט הלכות. דאס איז א פראקטישע זאך. ס׳איז גארנישט קיין מצוה, ס׳איז נישט קיין מדינה׳דיגע מצוה. ס׳איז נישט קיין מצוה שצריך ללמוד ולהורות.
Speaker 1:
אקעי. ס׳איז אינטערעסאנט. איך האב געטראכט וועגן דעם, אז טאקע אין געווענליכע גרויסע אידישע שטעט איז דא טאקע א שבת בעל. אבער אין די אלע נייע, ווי מ׳רופט עס אין ארץ ישראל, פעריפעריע שטעטלעך, ארום לעיקוואוד למשל, איז נישט דא קיין…
די שאלה איז צו מ׳איז יוצא. היינט למשל, אסאך קאמפאניס לייגן ארויס זייערע וועכנטליכע עדס מיט און שרייבן די זמנים. ס׳קען זיין אז דאס איז אויך א מין וועג, ווייל אזוי איז משמיע כל אנשי המדינה. ס׳איז זיכער אזוי ווי פארט פון די זעלבע ענין.
לכאורה זעט דא אויס, לכאורה למעשה, אז א טאטע דארף אין זיין הויז אויסרופן, שרייען, אז ס׳זאל נישט זיין גרינג צו בטעות אריינפארן אפאר מינוט אין שבת. ס׳קען זיין אז מיט דעם וואס אונז האבן געמאכט אז שבת ווערט אכצן מינוט פריער, אדער א שעה פריער, דאס אליין איז גענוג די גדר צו להשמיע.
סדר התקיעות — די זעקס תקיעות ערב שבת
Speaker 1:
איז אזוי, דו האסט געזאגט זעקס תקיעות, לאמיר לערנען די גאנצע סדר.
תקיעה ראשונה — נמנעו העומדים בשדות
Speaker 2:
איז אזוי, תקיעה ראשונה, איז נמנעו… די אלשיך זאגט עס טאקע בלשון עבר, אזוי איז געווען די סדר. ער זאגט דאך, מ׳טוט עס אויך ביי די אנשי המגרש, אז די מענטשן וואס ארבעטן נאך אין די פעלדער…
אכשר דרא, היינט ארבעט קיינער נישט ביז דעם זמן, היינט קומט מען פון די פעלדער ביים זמן. אבער אזוי איז געווען. נמנעו עומדים בשדות ממלאכת השדה ומלאכת עבודת השדה. די מענטשן וואס זענען אויף די פעלדער האבן אויפגעהערט ארבעטן אויף די פעלדער.
פארוואס נכנסין בחבורה
און פון דעמאלט, פון יענע צייט פון די ערשטע תקיעה, והעומדים קרובים ורחוקים לעיר, דעמאלט איז די סדר אז אלע מענטשן וואס קומען פון די פעלדער אריין אין די שטאט זאלן קומען צוזאמען. דער וואס וואוינט נענטער צו די שטאט זאל נישט שנעל אליין אריינגיין, ער וואוינט נענטער צו די שטאט, קען ער געבן א גיין. ער זאל אויך ווארטן און אריינגיין בחבורה.
Speaker 1:
וואס איז די ענין פון דעם, כדי קיינער זאל אים נישט איבערלאזן?
Speaker 2:
ניין, סתם, ס׳איז א סכנה. פשוט א סכנה איבערלאזן און בלייבן אליין אין א שדה. אדער אזוי ווי די הלכה, אז מ׳גייט דאווענען אין א חורבה זאל מען נישט לאזן דעם חבר אליין, מ׳זאל ווארטן ביז ער ענדיגט דאווענען און אהיימגיין מיט אים. ס׳איז אן ענין פון סכנה. נישט מענטשן פון אינדרויסן. סכנה.
ס׳קען זיין אז מ׳וויל מאכן זיכער אז אלע אידן ווייסן אז ס׳קומט שבת. איך בין נישט זיכער אז יעדער פארווארפענער איד פון די ווייטע שדה הערט די תקיעה, אבער די נאנטערע דארפן ווארטן, מאכט מען זיכער אז ווען ס׳קומט שבת האט אויך דער פון די ווייטע שדה געהערט אז ס׳איז שבת. קען זיין. אנדערע זאגן אז ס׳איז א טעות שבת, איך ווייס נישט. אקעי.
תקיעה שניה — נסתלקו התריסין וננעלו החנויות
אבער אין די צייט איז נאך נישט אזוי שפעט אז מ׳מוז שוין מאכן שבת, ווייל “עדין חנויות פתוחות והתריסין מונחין”. ס׳איז נאך אלץ א צייט ווען די סטארס זענען אפן, און די תריס — תריס איז אייביג די געיט, וויאזוי הייסט עס, די ראטשעס, די זאך מיט וואס מ׳פארשפארט א סטאר, וואס מ׳שלעפט אראפ אין ברוקלין. דאס איז א תריס.
איך האב נישט געוואוסט. די סטארס וואס האבן אזא פארשלאסענע… דאס איז נישט די תריס פון די משנה, דאס איז די תריס פון ברוקלין. א תריס מיינט בערך דאס. די סטארס אין אמאליגע צייטן זענען נישט געווען קיין בנינים, דאכציך, ס׳איז געווען מער אזוי ווי א סטענד. ס׳איז געווען א שוק, אזא באקסעלע, א סטענד, און אויף דעם האט מען געלייגט צוצושפארן. בערך. די חנויות זענען נאך פתוחות מיט די תריסין, די זאכן מיט וואס מ׳פארשפארט די סטאר, מונחין, ליגט נאך ביי די זייט, די סטאר איז נאך אפן.
“התחילו לתקוע תקיעה שניה” — מ׳בלאזט דעם צווייטן שופר. דאס איז א סיגנאל פאר די סטארס, “ונסתלקו התריסין”, מ׳זאל צומאכן די תריסין פון די סטארס, “וננעלו החנויות”, די סטארס שפארן צו. אבער ביי מענטשן אינדערהיים גרייט מען נאך אן פאר שבת. “ועדין חמין בקדירות מונחין על גבי כירה”, מ׳האט נאך נישט געמאכט א הטמנה און אראפגענומען פון די כירה אז ס׳זאל זיין באופן המותר וואס מ׳האט פריער געלערנט, נאר ס׳קאכט זיך נאך געהעריג אויף די פייער, ווייל ס׳איז נאך נישט שבת.
תקיעה שלישית — סילוקא מסלק
“התחילו לתקוע תקיעה שלישית” — ווען מ׳בלאזט די דריטע מאל שופר, איז דעמאלטס “סילוקא מסלק”, דער מענטש נעמט אראפ די טאפ פון די כירה, איז מסלק די טאפ פון די כירה.
Speaker 1:
ווען האט מען… ווי האט מען א מתמין?
Speaker 2:
דער מענטש וואס נעמט יעצט א טאפ און ער איז מתמין בדבר שאין בו משום חילול, אדער וואטעווער זאכן וואס מען מעג, טוט זיין ארבעט. ולפיכך סביר להו אז דעמאלטס איז די צייט ווען מען צינדט לעכט. דאס הייסט, דעמאלטס טוט מען די לעצטע מינוט מלאכות.
שיעור זמן — כדי לצלות דג קטן
ושוהה, אבער ס׳איז נאך דא אביסל צייט צו טון די לעצטע מינוטיגע הכנות. מען רעכנט זיך דא מיט די פעניאקעס, מיט די לעצטע מינוט אידן וואס זענען נאך נישט גרייט. זיי דארפן נאך שנעל לצלות דג קטן, מען געט נאך צייט צו אפבראטן א קליינע פיש וואס דויערט נישט קיין סאך צייט צו בראטן.
Speaker 1:
אויך, וואס דאס האבן מיר נעכטן געלערנט אז צולה זיין מעג מען טון נאנט צו שבת. האבן מיר געלערנט אז מ׳מעג צולה זיין?
Speaker 2:
ניין, ס׳שטייט דאך אין צולה.
Speaker 1:
יעצט רעדט זיך פון וואס ס׳בלאזט עס איבער אין שבת. ס׳דויערט א קורצע צייט, יא, אקעי. א דג קטן דויערט א שיעור זמן. וואס שטייט דא אין שיעור זמן?
Speaker 2:
כדי להדביק פת בתנור. ווי לאנג ס׳דויערט אריינצולייגן נאך א קליינע פת… ס׳שטייט נישט די ווארט א קליינע. א פת בתנור, און נאכדעם און עס ארויסנעמען. רייט? להדביק פת בתנור, און עס דארטן לאזן, און נאכדעם וועט זיין די עצה פון רודה או שוגג.
Speaker 1:
אקעי, יא. דאס איז נישט די הלכה. איך זאג, דאס שטייט אין א שיעור.
Speaker 2:
יא, ס׳איז גאר נישט אראפנעמען פון די פלאם. און לייגן פת בתנור, און עס קענען אראפנעמען. רייט?
Speaker 1:
רייט.
תקיעה תרועה תקיעה — ושובת
Speaker 2:
נאך די תקיעה שלישית. און דא קומט די לעצטע דריי תקיעות, אז ס׳ווערט שוין שבת. ותוקע ומריע ותוקע, דא טוט מען שוין תקיעה תרועה תקיעה, אלס א סימן אז שבת הייבט זיך עקשועלי אן, ושובת סימן. ס׳איז בעצם דריי עקסטערע תקיעות, און נאכדעם דריי שנעלע תקיעות, איינס נאך די צווייטע.
ביי די דריי תקיעות אינצווישן ווארט מען אביסל צייט, די שיעור וואס הייסט כדי לצלות דג קטן. ס׳איז א שיעור זמן. ס׳איז דא מענטשן וואס טוען דאס דעמאלטס, אבער דאס זאגט ער, ס׳איז א שיעור צייט. די זמן איז אויך אריינגעלייגט אין זאכן וואס מען טוט עקשועלי בערך דעמאלטס. דאס קען זיין, יא.
די תקיעה שלישית לייגט מען אוועק… דעמאלטס צינדט מען די לעכט, און מען ווארט נאך אביסל, און מען מאכט תקיעות, דריי תקיעות, און מען איז שובת.
זמני התקיעות — ווען טוט מען די תקיעות
Speaker 2:
נו גוט. שוין, זאגט דער רמב״ם, ווען טוט מען די זאכן? תקיעה ראשונה תוקעין אותה במנחה, און מען מיינט וואס איז א מנחה? מנחה קטנה, ווען ס׳איז שוין נאנט צו שבת, וואס איז צוויי און א האלב שעה דארטן נאך חצות.
והשלישית, די דריטע סעט פון דריי, ניין, נישט די סעט פון דריי, די דריטע וואס מ׳מאכט די לעצטע, די שויה, די בקום ועשה פאר שבת, טוט מען קרוב לשקיעת החמה, ווי די רמב״ם האט עכט געזאגט אז נאך שקיעת החמה, ערב בין השמשות, טוט מען עס דעמאלטס. קרוב, אבער נישט פאר די שקיעה, נאר אביסל פארדעם.
תקיעות מוצאי שבת
Speaker 2:
ולחייב, אויך איז דא א מוצאי שבת בל. טאקע מוצאי שבת, מוצאי שבת תוקעין אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהם, צו באפרייען דעם עולם. דאס איז אזא סארט קידוש והבדלה, אזא סארט ציבור׳דיגע הכרזה.
דיסקוסיע: פארוואס מ׳מאכט נישט מוצאי שבת בל
ס׳איז נישט דער מנהג, אמת? מ׳טוט עס נישט. ס׳זעט אויס אז דער עולם איז נישט סיריעס, מ׳האט אסאך מער מורא פון טון מלאכה שבת ווי צו נישט טון מלאכה מוצאי שבת. קיינער ארבעט נישט עניוועי.
אונזער סדר הבדלה איז אז מ׳פראוועט מוצאי שבת אין שול, איך מיין, עט ליעסט די מענער, זאל עס זיין. אפשר דער גאנצער עולם איז צוזאמען, בני חבורה דארפן נישט קיין באווייז. אמאל איז נישט קיין נישט ציבור, איך האב געווען מעריב אמאל געציילט.
Speaker 1:
ניין, איך מיין אז ס׳פעלט אויס. מ׳דארף רעדן מיט די מענטשן וואס מאכן די שבת בל, זאלן זיי מאכן א מוצאי שבת בל אויכעט.
Speaker 2:
קען נישט זיין, מ׳איז נאר… וואס מ׳זאגט די רבנים זענען נאר אוסר׳ן, מ׳מאכט נאר בל׳ס ווען מ׳טאר נישט, ווען מ׳טאר יא מאכט מען נישט. איך קען נישט א מענטש וואס איז נאך געבליבן מיט זיין שטריימל און בעקיטשע ווייל קיינער האט אים נאך נישט מודיע געווען אז ס׳איז מוצאי, מ׳ווערט געוואר אז ס׳איז מוצאי. דאס זאג איך, אבער דא שטייט אז מ׳דארף יא מאכן.
יום טוב שחל בערב שבת / אחר השבת
יום כיפור שחל בערב שבת
Speaker 1:
אקעי. יעצט, וואס איז אויב יום כיפורים שחל להיות בערב שבת?
Speaker 2:
קען מען נישט תוקע זיין, ווייל מ׳איז נישט תוקע ביום טוב. אלץ וואס… אבער די רבנים זענען נישט… אבער ס׳איז שופר יום, ס׳איז נישט נוגע.
Speaker 1:
אה, דאס איז אמת.
יום כיפור שחל מוצאי שבת
Speaker 2:
חלה איתבר מוצאי שבת. יום כיפור איז מוצאי שבת, איז לא תוקעין, מאכט מען נישט די תקיעה פון מודיע זיין אז ס׳איז מוצאי שבת, ולא מבדילין, מען מאכט אויך נישט קיין הבדלה.
דאס הייסט, אויב ס׳איז יום טוב, זעט מען אז מ׳איז יא תוקע, דער עולם זאל וויסן אז פון יעצט מעג מען אנהייבן טון צורך אוכל נפש. אבער ביי די שבתים…
ביי די שבתים פעלט נישט אויס. אה, ער זאגט עס קלאר.
יום טוב שחל בערב שבת / אחר השבת
יום טוב שחל להיות בערב שבת, תוקעין, מען מאכט א תקיעה מוצאי יום טוב ווען ס׳ווערט שבת, אבל לא מבדילין, מען מאכט נישט הבדלה פון מוצאי יום טוב, מען מאכט נאר הבדלה סוף מוצאי שבת מאכט מען הבדלה אויף ביידע.
חל להיות אחר השבת, אויב יום טוב איז נאך שבת, מבדילין, מאכט מען הבדלה, אבל לא תוקעין, מען מאכט נישט קיין תקיעה.
Speaker 1:
פארוואס?
Speaker 2:
ווייל ס׳איז שבת, שבת בלאזט מען נישט. יום טוב בלאזט מען נישט, יום כיפור בלאזט מען נישט, ווייל ער זאגט ס׳פעלט נישט אויס. און… יא, שבת מאכט מען הבדלה, אבער מען מאכט נישט קיין תקיעות.
חידוש: תקיעות מוצאי שבת איז א בחינה פון הבדלה
זעט מען קלאר טאקע אז די תקיעות פון מוצאי שבת איז א בחינה פון הבדלה אויכעט. ס׳איז דא אזא מצוה, קען זיין אז ס׳איז ממש א מצוה, אזויווי ס׳איז דא א מצוה, א סניף פון די מצוה פון לזכור בכניסתו וביציאתו, איז אויך די ענין פון די תקיעות, פון מחבר זיין אזא תחילה וסוף.
סיום — מ׳דארף מאכן א מוצאי שבת בל
Speaker 1:
מ׳דארף רעדן מיט די מענטש וואס גייט ארום מאכן יודע מיט זיין טראמפייטער, ער זאל טאקע ארומגיין אויך מוצאי שבת.
Speaker 2:
ער קען נישט ארומגיין מוצאי שבת? האסט נאכנישט געעפנט דיין געשעפט שוין מוצאי שבת? אויף וואס ווארטסטו אנדערש? יעדער שלום.
אקעי, שיין. עד כאן פרק ה׳.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800118#
הלכות שבת פרק ה׳ – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/iev3bduacbjpsczuoa0v9/DR118.mp4?rlkey=cpo2acbcy42asykse7htvmy0g&dl=0
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800118#
הלכות שבת פרק ה׳ – וידאו
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800118#
הלכות שבת פרק ה׳
פרק ה פון הלכות שבת לערנט אויס די דינים פון הדלקת נר שבת – אז עס איז א חובה (נישט א רשות), וועלכע פתילות און שמנים מען טאר ניצן, און גזירות פון “שמא יטה” אז מען זאל נישט קורא זיין לאור הנר. דער רמב״ם באשרייבט אויך די סדר פון זעקס תקיעות וואס מען פלעגט בלאזן ערב שבת – דריי תקיעות צו ווארענען די עולם אז שבת קומט (פון די שדות, פארמאכן די חנויות, און אראפנעמען די טעפ פון די כירה), און נאכדעם תקיעה-תרועה-תקיעה ווען שבת הייבט זיך אן.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 800118#