הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ג (תורגם אוטומטית)
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור — רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳: זמני תפילה
השיעור מוקדש לכבוד ר׳ יואל ורצברגר. הפרק עוסק בזמני תפילה — מתי לכל תפילה זמנה, מה קורה אם פיספס, דיני תשלומין, וסדר הקדימה בין מנחה למוסף. בפרק א׳ כבר למד הרמב״ם שצריך להתפלל שלוש פעמים ביום, ושהחכמים תיקנו הן מספר תפילות והן זמנים לכל תפילה. עכשיו בפרק ג׳ באים הפרטים.
—
הלכה א׳ — זמן תפילת שחרית
הרמב״ם: “יתחיל להתפלל עם הנץ החמה… עד סוף שעה רביעית.”
פשט: המצוה לכתחילה היא להתפלל שחרית בנץ החמה (ותיקין), והזמן נמשך עד סוף שעה רביעית. קריאת שמע צריך לסיים בנץ החמה, ותפילה באה מיד אחר כך (סמיכת גאולה לתפילה — הרמב״ם מזכיר זאת מאוחר יותר).
חידושים והסברות:
1. ותיקין — שיטת הבעל שם טוב: הבעל שם טוב אמר שצריך להתפלל לפני הצהריים, כי ככל שהיום מתקדם, העיר מתמלאת בשטויות. הוא אפילו סבר שצריך להתפלל ותיקין אפילו ביחידות (בלי מנין), כי העדיף ותיקין על פני תפילה בציבור.
2. שכר מצוה מצוה — איך זה מתקשר לותיקין: כאשר אדם מתחיל את היום עם קריאת שמע ותפילה, זה מסובב את ה״גלגל” ליום כולו. המחשבות הראשונות של הבוקר יש להן את הסיכוי הגדול ביותר להשתכפל במשך כל היום — מחשבות משתכפלות. כשחושבים בבוקר על הקב״ה ואומרים שמע ישראל, זה יכנס לראש גם מאוחר יותר (למשל כשרואים אוהל). זה קשור לעיקרון של הרמב״ם שכר מצוה מצוה.
3. שאלה — אבינו בנץ או תפילה ארוכה יותר מאוחר? אם אין זמן לתפילה מלאה בנץ, האם עדיף לומר תפילה קצרה (אבינו) בנץ, או תפילה ארוכה יותר מאוחר? הכלל הוא ש״העיקר הוא זמן” — הזמן הוא העיקר, אבל צריך לשאול רב.
—
הלכה — עבר והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות
הרמב״ם: “ואם עבר והתפלל אחר ארבע עד חצות היום — יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה.”
פשט: משעה רביעית עד חצות היום (שעה שישית) — יוצא ידי חובת תפלה, אבל לא חובת תפלה בזמנה. שחרית בזמנה = עד שעה רביעית; שחרית שלא בזמנה = עד חצות.
חידושים והסברות:
1. מה פירוש “לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה”? הרמב״ם מראה ש״חובת תפילה” אינה רק דאורייתא (שבוודאי יצא), אלא גם דרבנן. יש מצוה נוספת מדרבנן להתפלל בזמנה. אילו הרמב״ם היה עושה רשימה של מצוות דרבנן, היה כתוב: מצות עשה אחת מדאורייתא להתפלל בכל יום, ומצות עשה אחת מדרבנן להתפלל בזמן שתיקנו.
2. “כשם שמצות תפלה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים” — הרמב״ם מוסיף נביאים לחכמים. הוא רוצה לחשב את התקנה — זה לא סתם חכמים, אלא גם נביאים (אנשי כנסת הגדולה). אולי על פי קבלה פירושו שאפשר להגיע טוב יותר לנבואה מתפילה כשמתפללים בזמנה.
3. מה פירוש “כשם… כך”? נשאלת השאלה: האם הרמב״ם מתכוון רק שיש מצוה נוספת דרבנן, או שהוא מתכוון למשהו עמוק יותר — שהחיוב דרבנן חשוב כמו עצם מצות תפילה? אולי הוא רוצה לומר: אל תחשוב שהזמנים הם רק “המלצה” או הידור — אלא זו מצוה מלאה. אדם היה יכול לחשוב: מן התורה די בפעם אחת ביום, וחכמים רק “המליצו” על שלוש פעמים. אומר הרמב״ם: לא, החיוב של שלוש פעמים בזמנם הוא מצוה מלאה.
4. נפקא מינה לגבי ספק: אם למישהו יש ספק האם התפלל — האם אומרים ספק דרבנן לקולא? המסקנה היא: כן, זה דרבנן לגבי ספק, כמו שהמפרשים אומרים אפילו על ברכות קריאת שמע. למרות שהרמב״ם מחשיב זאת מאוד, זה נשאר דרבנן לגבי ספק.
5. אם מישהו התפלל רק שחרית: הוא קיים מצות תפילה דאורייתא, ושליש מהמצוה דרבנן (משלוש תפילות).
—
הלכה ב — זמן תפילת מנחה
הרמב״ם: “אמרו חכמים הראשונים שתפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה… תשע שעות ומחצה מתחילת היום — וזהו הנקרא מנחה גדולה.”
פשט: תפילת מנחה תוקנה כנגד תמיד של בין הערבים. התמיד הוקרב מ-9½ שעות מתחילת היום — זה נקרא מנחה גדולה.
חידושים והסברות:
1. מדוע אומר הרמב״ם “כבר רמזתי” (הוא כבר רמז)? הרמב״ם מפנה לאחור למשהו שכבר אמר קודם לגבי זמן מנחה.
2. מדוע בשחרית הרמב״ם לא אמר “כנגד תמיד של שחר”? במנחה הוא אומר במפורש שזה כנגד תמיד של בין הערבים, אבל בשחרית לא הזכיר את תמיד של שחר. אולי הרמב״ם סובר שזמן שחרית אינו (רק) בגלל תמיד של שחר, אלא קשור לנץ החמה עצמו — כמו שר׳ שמעון מובא בעין יעקב. למרות שזו אולי אותה הלכה, כי “האיר פני המזרח” (כשהקריבו את התמיד) הוא גם בנץ החמה. מוזכרת גמרא ביומא דף כ״ח.
מנחה גדולה — המקור
הרמב״ם: “לפי שבערב הפסח שחל להיות ערב שבת, שחטו את התמיד בשש ומחצה… אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, ומשעה זו הגיע זמן חיובה.”
פשט: בדרך כלל שחטו את תמיד של בין הערבים מאוחר יותר (תשע ומחצה), אבל ערב פסח שחל להיות ערב שבת — כשהיו צריכים להכניס הרבה קרבנות פסח לפני שבת — שחטו את התמיד כבר בשש ומחצה. מכאן לומדים שמי שמתפלל מנחה אחרי שש ומחצה שעות מהיום, יצא — כי זה גם זמן לגיטימי לתמיד של בין הערבים.
חידושים והסברות:
1. המנגנון של לכתחילה/בדיעבד במנחה: מנחה קטנה (מתשע ומחצה) היא הזמן העיקרי לכתחילה, כי זה כששחטו תמיד בדרך כלל. מנחה גדולה (משש ומחצה) היא זמן בדיעבד, מבוסס על מה שקרה ערב פסח שחל להיות בערב שבת — מצב לא תדיר. התמיד אינו פסול אז, עושים זאת רק “לעת הצורך.”
2. מקבילה לשחרית — כל שלוש התפילות יש להן לכתחילה/בדיעבד: כמו בקריאת שמע של שחרית (שיש לה שלוש רמות), כך גם בתפילה הכניסו מנגנון של לכתחילה ובדיעבד. זה מעניין כי תפילה היא דבר של כל יום, ונוצרים מצבים שונים.
3. “תדיר” לעומת “אינו תדיר” — תורה יפה: מוצע חידוש שההבדל בין מנחה גדולה ומנחה קטנה משקף את ההבדל בין “תדיר” ל״אינו תדיר.” תמיד של בין הערבים נשחט תדיר בתשע ומחצה, ורק במקרים חריגים (ערב פסח שחל בערב שבת) בשש ומחצה. ממילא תפילת נדבה/רשות — שגם היא לא תדירה — מתאימה יותר לזמן הלא-תדיר של מנחה גדולה. החברותא השני הכיר בחידוש אבל אמר “אני לא יודע” אם זה הפשט ברמב״ם — הפשט הפשוט הוא סתם שמנחה גדולה פחות לכתחילה.
4. מנהג הרמ״א של שתי מנחות: הרמ״א מביא מנהג שיהודים מסוימים התפללו שתי תפילות מנחה — אחת בזמן מנחה גדולה ואחת בזמן מנחה קטנה. השנייה הייתה תפילת רשות. “הורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה” — כלומר, תפילת החובה צריך להתפלל בזמן העיקרי לכתחילה (מנחה קטנה), ותפילת הרשות צריך להתפלל במנחה גדולה. בתפילת רשות צריך להוסיף משהו (חידוש).
מנחה קטנה — שלוש רמות
הרמב״ם: “זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד שישארו מן היום שעה ורביע… ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.”
פשט: מנחה קטנה נמשכת מתשע ומחצה עד שנשאר שעה ורביע מהיום (זה “פלג המנחה”). אחר כך יש עוד זמן — עד שתשקע החמה — שהוא בדיעבד נוסף.
חידוש: גם למנחה יש שלוש רמות — בדיוק כמו שחרית: (א) מנחה קטנה עד פלג המנחה = לכתחילה; (ב) עד שקיעה = בדיעבד; (ג) מנחה גדולה = רמה נוספת. זה משקף את מבנה שלוש הרמות של שחרית.
—
הלכה ב (המשך) — זמן תפילת מוסף
הרמב״ם: “תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום. המתפלל אחר שבע שעות, אף על פי שפשע, יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום.”
פשט: זמן מוסף לכתחילה הוא עד שבע שעות. אחרי שבע שעות — אפילו הוא “פושע” (התכוון שלא להתפלל) — יצא, כי הזמן העיקרי הוא כל היום.
חידושים:
1. המושג “פושע” במוסף: הרמב״ם משתמש במילה “פושע” רק כאן במוסף, לא בתפילות הקודמות. זה מראה שבמוסף איחור הוא יותר עבירה מאשר בתפילות אחרות. אולי כי פיספס להביא את קרבן מוסף בזמנו.
2. הבדל בין “פושע” במוסף לתשלומין: בתשלומין (כשפיספס תפילה) הרמב״ם אומר שאם היה פושע אי אפשר לעשות תשלומין. אבל כאן במוסף, אפילו פושע יצא ידי חובתו, כי הזמן העיקרי הוא כל היום — זה לא תשלומין, אלא זמן בדיעבד.
—
הלכה ב (המשך) — זמן תפילת ערבית
הרמב״ם: “תפילת ערבית, אף על פי שאינה חובה… יש לו להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר.”
פשט: מעריב, שהיא רשות (כמו שהרמב״ם אמר קודם), אפשר להתפלל כל הלילה — מתחילת הלילה עד עלות השחר. כאן אין רמות כמו בשחרית או מנחה.
חידושים:
1. הלשון “יש לו”: הלשון “יש לו להתפלל” (יש לו זכות) מראה שזו לא חובה, אלא רשות. במעריב זה מתאים, כי בכלל לא צריך להתפלל מעריב — “אתה רוצה להתפלל מעריב, כל הלילה אתה יכול להתפלל.”
2. אין הבדל בין לכתחילה/בדיעבד במעריב: בניגוד לקריאת שמע של ערבית (שיש בה ענין של לפני חצות לעומת אחרי חצות), בתפילת מעריב הרמב״ם לא מביא רמות — כל הלילה שווה.
3. שאלה לגבי גאולה לתפילה: יש שאלה לגבי סמיכת גאולה לתפילה במעריב, אבל זה עדיין לא נלמד בשלב זה.
[דיגרסיה: ותיקין במעריב?]
נשאלת השאלה: אם בשחרית יש מעלה של ותיקין (להתפלל בזמנה), האם יש מושג כזה במעריב גם? אולי לא, כי מעריב היא רשות. אבל אולי כן, כי “זריזין מקדימין למצוות” — אבל זה רלוונטי רק בשחרית שבה “וישכם אברהם בבוקר” הוא מלחמה נגד עצלות ושינה. במעריב אין אותו ענין של התגברות. אבל זה לא נפסק בבירור.
—
הלכה ב (סוף) — זמן תפילת נעילה
הרמב״ם: “תפילת נעילה… זמנה סמוך לשקיעת החמה.”
פשט: נעילה מתחילים קצת לפני שקיעה, כך שיסיימו לפני שקיעת החמה.
—
הערה כללית — מבנה זמני תפילה
שחרית, מנחה, ו(במידה מסוימת) מעריב יש לכל אחת שלוש רמות של זמנים — לכתחילה, בדיעבד, ובדיעבד נוסף. במעריב זה פחות רלוונטי כי זו בכלל רשות.
—
הלכה ז — המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא
הרמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא, וחוזר ומתפלל אותה בזמנה.”
פשט: מי שמתפלל תפילה לפני זמנה לא יצא, וצריך לחזור ולהתפלל בזמנה.
חידושים והסברות:
1. קודם זמנה גרוע יותר מלאחר זמנה: הרמב״ם סובר שלהתפלל קודם זמנה גרוע יותר מלהתפלל לאחר זמנה — כי קודם זמנה הזמן בכלל עדיין לא הגיע, אז לא יוצא כלל. לאחר זמנה לפחות תשלומין אפשרי.
2. בדיחה של משגיח: “אתה לא פונקטואלי — אתה תמיד מאחר כמה דקות, אבל למה לא קורה פעם שאתה מגיע כמה דקות מוקדם?” — מוסר השכל על הענין של קודם זמנה.
שחרית בשעת הדחק — עלות השחר
הרמב״ם: “ומתפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר.”
פשט: בשעת הדחק אפשר להתפלל שחרית מעלות השחר, למרות שהזמן העיקרי הוא נץ החמה.
חידוש: זה לא ממש “קודם זמנה” — זה זמן מוקדם יותר בדיעבד. לשחרית יש זמן רחב יותר בדיעבד שחוזר עד עלות השחר.
מעריב של ערב שבת / מוצאי שבת
הרמב״ם: “ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה… וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת.”
פשט: אפשר להתפלל מעריב של שבת עוד לפני שקיעה בערב שבת, ומעריב של מוצאי שבת עוד בשבת.
חידושים והסברות:
1. מדוע הרמב״ם מזכיר שבת ספציפית? היינו חושבים שבשבת יש שאלה מיוחדת: איך אפשר להתפלל נוסח שבת כשעדיין לא שבת? תשובת הרמב״ם היא שאפשר לקבל שבת מוקדם יותר. אבל הרמב״ם לא אומר במפורש שצריך לקבל שבת — הוא אומר סתם שמותר להתפלל.
2. “ולא מיבעיא” — ההיגיון של הרמב״ם: לילות חול רגילים יותר פשוט שאפשר להתפלל מעריב מוקדם יותר (כי אין שאלה של נוסח). שבת היא החידוש — אפילו שם מותר.
3. היסוד של הרמב״ם: תפילת ערבית “אינה מדקדקת בזמנה” — כיוון שמעריב היא רשות, היא יותר גמישה עם זמן, ואפשר להתפלל מוקדם יותר או מאוחר יותר. זה הפשט של הרמב״ם למה אפשר להתפלל ערב שבת מוקדם יותר. (אחרים לומדים אחרת — שזו מחלוקת ר׳ יהודה — אבל זו שיטת הרמב״ם.)
4. הירושלמי מצוטט שמעריב “אינה מדקדקת בזמנה” — אפשר להתפלל מוקדם יותר, ו״ואם התפלל אחר שקיעת החמה יצא.”
—
סקירה של כל הזמנים (סיכום)
– שחרית: מצוותה — נץ החמה; לכתחילה — עד ד׳ שעות; בדיעבד — עד חצות (אבל לא “בזמנה”); בשעת הדחק — מעלות השחר.
– מנחה (לפי הרמב״ם): מצוותה — מנחה קטנה עד פלג המנחה; בדיעבד — מנחה גדולה; ואפשר להתפלל עד שקיעת החמה. (המנהג שלנו אינו כרמב״ם — אנו מתפללים לכתחילה מאוחר יותר.)
– מוסף: עד שבע שעות, אבל בדיעבד כל היום.
– מעריב: כל הלילה (רק זמן אחד).
– נעילה: עד שקיעת החמה.
—
הלכות ח-ט — תשלומין: במזיד לעומת בשוגג/אונס
הלכה ח — במזיד אין לו תשלומין
הרמב״ם: “כל מי שעבר לו זמן תפילה ולא התפלל, במזיד — אין לו תקנה ואין לו תשלומין.”
פשט: מי שבמזיד לא התפלל, אין לו תשלומין.
חידושים והסברות:
1. מה פירוש “במזיד”? לא להכעיס, לא בשאט נפש — אלא פשוט לא התפלל. הוא היה עסוק, לא חשב על זה. הנקודה היא: לא הייתה לו אונס ולא שגגה — הוא פשוט לא התפלל.
2. קושיה חריפה — תשלומין לעומת תפילת נדבה: מה ההבדל בין תשלומין לתפילת נדבה? אם מזיד לא יכול להתפלל תשלומין, הוא יכול להתפלל תפילת נדבה! מה ההבדל המעשי? בתפילת נדבה כתוב שצריך להוסיף משהו (חידוש בתפילה). אבל יש ספק האם זה ממש מעכב או רק לכתחילה.
3. מחשבה עמוקה יותר: כל הלכות תפילה הן למעשה מנהגים (תקנות חכמים), לא דאורייתא. תשלומין פירושו שמאמינים שיצא — במזיד לא מאמינים שיצא, אבל זה לא אומר שאי אפשר “לשלם” דרך תשלומין.
הלכה ט — סדר תשלומין בשוגג/אונס
הרמב״ם: בשוגג או אונס או טעות — “משלם, עושה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה… קודם מתפלל תפלה שהוא חייב בה עתה, ואחריו מתפלל את התשלומין.”
פשט: בשוגג/אונס מתפללים בתפילה הבאה פעמיים — תחילה החיוב הנוכחי, אחר כך תשלומין.
דוגמאות:
–
פיספס שחרית עד חצות → מתפלל מנחה פעמיים (תחילה מנחה, אחר כך תשלומי שחרית).
– פיספס מנחה עד שקיעה → מתפלל מעריב פעמיים.
– פיספס מעריב עד עלות השחר → מתפלל שחרית פעמיים.
חידוש: על מעריב אומר הרמב״ם גם תשלומין, למרות שמעריב היא רשות — זה ראוי לציון.
—
הלכה י — שתי תפילות שפיספס
הרמב״ם: “טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה — אינו משלם אלא אחרונה בלבד.”
פשט: אפשר להשלים רק את התפילה האחרונה שפיספס, לא שתיים.
דוגמה: פיספס שחרית ומנחה → מתפלל מעריב פעמיים (מעריב + תשלומי מנחה), אבל לא שלוש (שחרית כבר “עבר יומו”).
—
הלכה י״א — משלים על האחרונה בלבד: השגת הראב״ד
שיטת הרמב״ם (המשך): אפשר להשלים רק תפילה אחת – האחרונה שפיספס. אי אפשר לגרור חובות של כמה תפילות. שחרית כבר עבר יומו – היום עבר, ואי אפשר להשלים.
השגת הראב״ד: הראב״ד לא מסכים. הוא אומר שלרמב״ם אין ראיה מהגמרא לכלל הזה. חכמי פרובנס (שם גר הראב״ד) סברו שאפשר כן להשלים יותר מתפילה אחת. הראב״ד אומר אבל שהוא לא מורה לא איסור ולא היתר – מי שרוצה יכול לנהוג כך. הוא כן מסכים שאם כבר עבר זמן תפילה אחד ולא השלים, הוא כבר כמו מבטל במזיד ואי אפשר.
חידוש — נפקא מינה מעשית לפי הראב״ד: אם אדם היה במצב שלא יכול היה להתפלל זמן רב (למשל בבית חולים חצי שנה), לפי הראב״ד הוא יכול תיאורטית להשלים מאות תפילות. זה נחשב אמנם ענין גדול – קשה מעשית לבצע.
פסק השולחן ערוך: השו״ע אומר שמותר לעשות כך לפחות בתורת נדבה – על הצד שהרמב״ם צודק, זו נדבה; על הצד שהראב״ד צודק, זה תשלומין.
חידוש — למה תשלומין עובד: תשלומין חייב להיות סמוך לזמן תפילה – צריך תחילה להתפלל את תפילת הזמן, ודרך זה שהקב״ה פותח את שער השמים (עת רצון), אפשר לדחוף עוד תפילה. זה המנגנון של תשלומין.
[דיגרסיה: תשלומין בקריאת שמע ומצוות אחרות]
בקריאת שמע אין תשלומין: אם מישהו פיספס זמן קריאת שמע בבוקר, הוא לא יכול לקרוא פעמיים קריאת שמע בלילה. ההבדל: קריאת שמע היא בשכבך ובקומך – כל קריאה היא חובה נפרדת הקשורה לזמנה. בתפילה לעומת זאת יש ענין של מספר התפילות (שלוש פעמים ביום) נוסף על הזמן, וזה מאפשר תשלומין.
שאלה לגבי מצוות אחרות: האם צריך להשלים מאה ברכות? קדישים? זו נשארת שאלה פתוחה.
[דיגרסיה: תשלומין בקרבנות] המושג “תשלומין” מופיע בקרבנות – תשלומין דראשון בחגיגה, שבו שבעת ימי יום טוב הם תשלומין ליום הראשון. אבל שם זה שונה – זה זמן להביא, לא תשלום לחובה שפיספס. בתמידין של שבת בשבת אין תשלומין – זה מראה שבקרבנות זה עובד אחרת מאשר בתפילה.
המילה “תשלומין”: תשלומין פירושו משלם – הוא היה בעל חוב, הוא החזיק עצמו כחייב, ועכשיו הוא משלם.
—
הלכה י״ב — מנחה קודם מוסף (תדיר ושאינו תדיר)
פסק הרמב״ם: כששתי מנחה ומוסף כבר מחייבות (למשל, התאחר עם מוסף עד אחרי חצות), מתפללים מנחה קודם מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם – מנחה היא תדיר (כל יום) ומוסף אינו תדיר.
יש מי שאומר: הרמב״ם מביא דעה שנייה שבציבור מתפללים מוסף קודם מנחה, כדי שלא יטעו – שאנשים לא יחשבו שמנחה באה תמיד לפני מוסף.
הלכה למעשה: אנו הולכים בציבור עם היש מי שאומר (מוסף לפני מנחה). אבל יחיד שהתאחר – למשל, הוא מגיע לבית הכנסת ומתפללים כבר מנחה, והוא עדיין לא התפלל מוסף – מתפלל תחילה מנחה, אחר כך מוסף, כי באמת מנחה קודמת.
—
שאלה לימודית: מהי מהות תשלומין?
שאלה: כשעושים תשלומין, מה משלמים? כבר יצא ידי חובת תפילה (אם התפלל אחרי ד׳ שעות, למשל), רק לא בזמנה. התשלומין היא על הבזמנה – מתפלל תפילה שלא בזמנה, אבל משהו זה משלם.
קושיה: אם מישהו מתפלל תשלומין לשחרית במעריב – במה זה שחרית? זה לא בזמן שחרית! איך תפילה בלילה יכולה “לשלם” חוב מהבוקר?
שני מהלכים:
1. יש חוב כללי להתפלל שלוש פעמים ביום, וחז״ל הכניסו זמנים – פיספס את הזמן, נשאר עדיין החוב.
2. אדם חייב להתפלל בזמנים ספציפית – אז קשה יותר להבין איך תשלומין עובד.
קושיה נוספת: תשלומין עובר גם בין ימים (מעריב + שחרית של מחר) – זה מקשה עוד יותר לומר שזה פשוט “שלוש תפילות ביום,” כי יום אחד יש שתיים והשני ארבע.
זו נשארת שאלה לימודית פתוחה.
—
עד כאן פרק ג׳ — פרק קצר יותר. הפרק עסק ב: (א) זמני תפילות – מתי לכל תפילה זמנה; (ב) שכל זמני תפילות הם מדרבנן; (ג) מה קורה אם פיספס – דיני תשלומין; (ד) סדר הקדימה בין מנחה למוסף.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳ — זמני תפילה
הקדמה
אומר הרמב״ם הקדוש, הלכות תפילה פרק ג׳. זהו נדבת הרב הצדיק, החכם, הגביר, הנדבן, ר׳ יואל, יהיה בריא, ר׳ יואל ורצברגר. אני צריך לדעת, התארים הם לפי כמה משלמים. אבל הלאה… היה הגאון הצדיק הגדול, הגאון הגדול. על כל פנים, בחוץ ללמוד מה צריך לעשות, ומי שמקדיש שיעור, זה סגולה שיוכל לגרור אותו שיעור, אותו שיעור, פרק אחד ברמב״ם, 500 דולר, מי שרוצה להקדיש, יכול להירשם, לשלוח לינק או הודעה, ונקרא את זה בתחילת השיעור, ונלך לגן עדן מאיר. אוקיי.
הזמנים של תפילה, כן… טוב מאוד.
למדנו בפרק א׳ כן, שיש… זה כבר בעצם זמנים, וצריך להתפלל שלוש פעמים ביום. יש שני דברים, זה גם נאמר בערך הזמנים, אבל… נאמר שהחכמים תיקנו גם כמות מסוימת של תפילות ביום, וגם שהתפילות יהיו בזמן מסוים, ועכשיו נלמד בדיוק איזה זמן הוא הנושא.
הלכה א׳ — זמן תפילת שחרית
אומר הרמב״ם, תפילת השחר, ותפילת מנחה? או, נראה את הזמנים של כל תפילה! שחרית מתי זה… יתחיל להתפלל עם הנץ החמה. מצווה… כמו הלכות קריאת שמע, אמר… אה, טוב מאוד משהו… צריך קצת לפני הנץ החמה, כן? קריאת שמע. קריאת שמע צריך לסיים עם הנץ החמה. שקריאת שמע יהיה קצת בעלות השחר. ותפילה באה מיד אחר כך, הרמב״ם עדיין לא מזכיר את הענין של סמיכות גאולה לתפילה אבל הוא יזכיר את זה. קצת אחרי קריאת שמע באה תפילת שחרית. מתי זה כבר נץ החמה? עד מתי הזמן? עד סוף שעה רביעית, עד סוף שעה רביעית. זה גם ברמב״ם מצוות, כלומר המצווה לכתחילה היא להתפלל בנץ החמה, והזמן הוא עד סוף שעה רביעית. שעה שלישית ביום.
ותיקין — שיטת הבעל שם טוב
זה ענין גדול להתפלל בהנץ, ותיקין. הגמרא קוראת לזה ותיקין, הרמב״ם לא מביא את הלשון. אבל זו עיקר מצוות תפילה, להתפלל עם הנץ החמה. ואם אין זמן אז, אפשר לומר אבינו, כמו שלמדו קודם.
וזו השאלה, האם לסיים אבינו בנץ החמה או התפילה הארוכה יותר מאוחר? אה, העיקר הוא הזמן. העיקר הוא הזמן. כנראה העיקר הוא הזמן, לתת לזמן. אבל אולי יש היתר שמוותרים כשתופסים בלילה, ואפשר לומר אבינו, או אפשר לומר מאוחר יותר. נו, לשאול רב מה עדיף.
הבעל שם טוב אמר שצריך להתפלל בהנץ, כי ככל שהיום מתקדם, כן, העיר מתמלאת בשטויות. בזמנים של היום יש שטויות 24/7, אולי זה לא משנה, אני לא יודע. אולי רק בזמנים של הבעל שם טוב עדיין לא היו שטויות בהנץ.
אוקיי. הבעל שם טוב גם אמר שצריך אפילו ביחידות להתפלל ותיקין, הוא העדיף, הוא אמר שזה עדיף.
שכר מצווה מצווה — המחשבות הראשונות של הבוקר
עכשיו, אני חושב שמה שצריך להתחיל את היום עם קריאת שמע ועם תפילה זה מאוד קשור למה שדיברת על זה, ששכר מצווה מצווה לפי הרמב״ם, שכאשר אדם… כלומר המחשבות הראשונות של הבוקר מסובבות את הגלגל לכל היום. כי מה שחושבים בבוקר, יש לך הכי הרבה סיכויים שזה יחזור שוב ושוב, כי תפילות חוזרות על עצמן. חושבים על משהו, יש טריק לביקור חולים, הולכים לבקר מישהו, בדיוק נזדמן לך שוב ביקור חולים. אז בבוקר חושבים על הקב״ה, אומרים שמע ישראל, אחר כך כשרואים אוהל, בדיוק יכנס לך שמע ישראל לראש.
זה מתחיל כשעומדים
זה גם מאוד שונה, אנחנו שרגילים שמתכוננים לתפילה, נראה בקרוב את ההלכות שצריך להתכונן, הרמב״ם יביא את זה בפרק ה׳ אני חושב. אבל מצוות התפילה, זה מתחיל כשעומדים, אוקיי, כבר היו במקווה, מה שצריך, אם צריך, כבר עשו את כל ההכנות, אבל זה מתחיל, זה דבר גדול.
עבר והתפלל אחר ארבע שעות
אומר, ואם עבר והתפלל אחר ארבע עד חצות היום, אחרי ארבע שעות, עד מארבע שעות, נאמר, מעשר בערך עד שתים עשרה בערך, כן, מארבע עד חצות היום, שזה חצות היום עד שש שעות, יצא ידי חובת תפילה, הוא אכן יצא ידי חובת תפילה, אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה, אבל מצוות תפילה בזמנה היא עד ארבע שעות.
מה זה אומר חובת תפילה? חובת תפילה דאורייתא? תפילה דאורייתא זה פשוט שיצא. חובת תפילה פירושה גם תפילה דרבנן. יש דבר כזה שנקרא שחרית. שחרית בזמנה פירושה עד ארבע שעות, ושחרית שלא בזמנה פירושה עד חצות. כי לא, אפשר להתפלל כל היום, יש מנחה, יש דברים כאלה.
אמרתי אולי קצת בשפה שלי, שהדעה היא שכאשר קבעו שלוש פעמים ביום להתפלל, אמרו שהראשונה תהיה עד חצות. אחר כך כשקבעו זמנים יותר ברורים, עשו שיהיה עד עשר, שזה ארבע.
כשם שמצוות תפילה מן התורה, כך מצווה מדבריהם
אומר הרמב״ם, כשם שמצוות תפילה מן התורה, כך מצווה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים. יש בתפילה שני דברים: יש חלק שהוא מן התורה, ויש חלק שהוא מדרבנן. שניהם מצוות. הוא רוצה להוציא, איך יכול להיות לא יצא ידי חובת תפילה? הוא התפלל אליך הקב״ה, מה הוא עושה? אבל הפשט הוא, בדיוק כמו שיש מצווה מן התורה להתפלל, יש מצווה מדרבנן להתפלל בזמן הנכון. מה קרה לסרטון שלי? למה הוא נעלם? מה התפוצץ?
והם למדו מה? שיש מצווה להתפלל בזמנו. טוב.
דיון — מה פירוש “כשם… כך”?
אומר, כבר אמרתי. הוא ילמד מתי הזמן של מנחה. אומר, כבר למדו. אה, זה מעניין. כאן השאלה היא, למה אומר הרמב״ם כבר אמרתי? אני צריך לעשות רשימה של מה שהוא כבר אמר. למה הוא אומר כבר אמרתי? הוא כבר אמר לי. מעניין. מה הוא כבר אמר? כן? תפילת מנחה. כן, אתה רואה את זה? תאמר?
אני עדיין קצת מהורהר על זה כשהרמב״ם אומר כשם… כך מצווה. האם הוא מתכוון לומר שיש משהו ענין של מהות? לומר שהחיוב הוא באותה חשיבות כמו עצם מצוות תפילה? שלא תחשוב שחז״ל… זה רק איזושהי המלצה, או שזה רק הידור בעצם מצוות תפילה. כאילו, אתה חושב אולי שכמו שעצם מצוות תפילה מן התורה היא פעם אחת ביום, אדם היה יכול לחשוב שיש פעם אחת ביום, אפשר לצאת בפעם אחת ביום, ויש המלצה מחכמים להתפלל שלוש. אומר, לא, כאילו החיוב הוא השלוש. כלומר, אם מישהו התפלל רק שחרית, האם הוא גם לא… מה, הוא לא קיים כלום מדרבנן? הוא קיים מצוות תפילה דאורייתא, והוא קיים שליש ממצווה מדרבנן. כאילו, אני אומר, משהו חייב להיות בכשם, שהרמב״ם מתכוון ליותר מאשר אתה אומר סתם שהוסיפו מצווה מדרבנן.
אני מרגיש שהוא רוצה להוציא, מה פירוש לא יצא? כי לא יצא זה מוזר. אני חושב, נאמר, הוא כנראה לא יוצא. הוא מתרגם, יש מצווה נוספת. אם מישהו היה עושה רשימה, הרמב״ם לא עושה רשימה של מצוות דרבנן, אבל אם הוא היה עושה רשימה של מצוות דרבנן, היה כתוב מצוות עשה אחת מדאורייתא להתפלל בכל יום, ומצוות עשה אחת מדרבנן להתפלל בזמן שתיקנו.
אני מתכוון לשאול, האם זו השפה יותר הלונדונית? אחר כך הוא אומר, אם לא עושים את זה באופן שהחכמים קבעו, אפשר לומר שמדרבנן בכלל לא… כל עוד לא התפללו שלוש פעמים ביום, לא עשו את המצווה דאורייתא באופן שהחכמים קבעו. האם זה מה שהוא מתכוון בכשם?
יכול להיות נפקא מינה, כמו שאתה אומר, בחושן משפט, האם אפשר לומר שלא יצא בדברים כאלה. אבל אני לא מאמין מה זה היה אומר שלא יצא תפילה. נאמר, למשל, יכול להיות נוגע, נאמר, רוצים לעשות ספק, איזושהי הלכה בספק. האם לומר שצריך להחמיר אפילו על ספק האם התפלל את שלוש התפילות של היום? בטוח שלא. אומרים שספק אין, ספק דרבנן לקולא. אבל אני אומר, אם זה האופן היחיד לקיים את הדאורייתא, כי אי אפשר לשנות ממטבע שטבעו חכמים… כן, אבל לא אומרים כך. המעשה עומד בפירוש, המפרשים ראו, המפרשים אפילו על ברכות קריאת שמע, המפרשים שזה פירושו מדרבנן לגבי ספק.
אני צריך לחשוב על הכשם. אם כי הוא הוסיף, הוא הוסיף את החכמים והנביאים. שמים לב שהוא מוסיף גם נביאים. נכנסים נביאים. הוא מתכוון לומר את הנביאים המאוחרים של אנשי כנסת הגדולה שיתקנו, אבל הוא רוצה לכאורה לחשיב את זה. זה הוא רוצה לכאורה לומר. הוא רוצה לחשיב את זה שזה לא סתם חכמים, גם נביאים. אולי על פי קבלה פירושו שאפשר להשיג יותר בנבואה של תפילה כשמתפללים אותה בזמנה. מי יודע.
הלכה ב׳ — זמן תפילת מנחה
אמרו חכמים הראשונים שתפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה. אה, אז תיקנו את זמן תפילת מנחה בזמן תמיד של בין הערבים. אה, זה הזמן. אולי הוא מגיע עכשיו לבין הערבים. וכל יום מתי שירצה. התמיד של שחר עשו… תמיד של בין הערבים. מתי שירצה מן סוף היום. התמיד של שחר הוא בעצם לכאורה גם, הקריבו אותו מהנץ עד חצות בערך.
דיון — למה בשחרית לא אמר כנגד תמיד של שחר?
אבל למה בשחרית לא אמר שאז המנחה היא זמן תמיד של שחר? אוקיי. האם התחיל עם מעריב? לא, הוא לא אמר שזה זמן של שחרית. תפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ושיעור התמיד קרב. יש דבר, שמעתי שהרמב״ם סובר שתפילת השחר הראשונה היא לא בגלל אז המנחה של שחר, אלא יש לזה קשר לנץ החמה. כמו שר׳ אחא בר שמעון מובא בעין יעקב. מתי הקריבו את התמיד של שחר? האם זה היה צריך להיות אחרי נץ החמה? אני לא יודע. אני חושב שזו אותה הלכה. כי כתוב האיר פני המזרח, והרמב״ם אומר הן, אז כבר… הוא מביא את זה. אני לא זוכר עכשיו בדיוק. יש גמרא ביומא דף כ״ח. אני לא זוכר בדיוק את הזמנים. אני לא יודע.
מנחה גדולה
תשע שעות ומחצה מתחילת היום. כלומר קצת מאוחר אחר הצהריים. וזהו הנקרא מנחה גדולה. אומר הרמב״ם, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת, שחטו את התמיד… היו זמנים ששחטו את התמיד מוקדם יותר. כשהתלמוד שואל בערב פסח שחל להיות בשבת, שכבר אי אפשר לשחוט, כבר אי אפשר לעשות שום עבודת הקרבנות כשנכנס שבת, וצריך להכניס הרבה מאוד קרבן פסח, שחטו בשש ומחצה. הפשט הוא, כשזה לא ערב שבת, יש עוד קצת זמן, כי אפשר עוד
הלכה ב׳ (המשך) — זמן תפילת מנחה: מנחה גדולה ומנחה קטנה
דובר 1:
אתה רואה כן ממש, כתוב כן בגמרא ששניהם באים נגד. מעניין שהרמב״ם אומר שם רק נץ החמה. אולי כי העמידה גורמת. אני לא יודע.
לפי שבערב פסח… הוא אמר שצריך להתפלל שתי מנחות, זה העיקר. העיקר הוא שמנחה היה הזמן תשע וחצי שעות מתחילת היום, כלומר קצת מאוחר אחר הצהריים, וזה נקרא מנחה קטנה. לפי ש… אומר הרמב״ם, לפי שבערב הפסח שחל להיות ערב שבת, שחטו את התמיד… היו זמנים ששחטו את התמיד מוקדם יותר. מה פירוש? כשהתמיד של בין הערבים של ערב פסח שהוא גם ערב שבת, שכבר אי אפשר לעשות שום עבודת הקרבנות כשנכנס שבת, וצריך להכניס הרבה מאוד קרבן פסח, שחטו בשש ומחצה. כלומר כשזה לא ערב שבת יש עוד קצת זמן כי אפשר עוד לעשות מלאכות מסוימות ביום טוב, אבל ערב שבת יש פחות זמן, נתנו שעתיים. אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, כי יש ימים שאז כבר שוחטים את התמיד של בין הערבים, אפשר כבר מכאן להתחשב שזה נקרא גם זמן תמיד של בין הערבים. התמיד של בין הערבים לפחות לא פסול אז, עושים אותו לעת הצורך. ממילא אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, אחרי שש וחצי שעות מהיום, כלומר כבר תחילת אחר הצהריים. ומשעה זו הגיע זמן חיובה, כשהגיע הזמן, כלומר כבר גם יותר מחויב. כמו למשל אדם לא יהיה זמין אחרי תשע ומחצה, הזמן שלו כשהוא צריך… כשהוא כבר מחויב בדבר, כמו שיש ענין למשל שלא לעשות שום דבר קבוע לפני שמתפללים, זה משש ומחצה. זה נקרא מנחה גדולה. פשוט לעשות זמן גדול יותר, ארוך יותר. כן, משש וחצי עד הלילה, במקום רק מתשע וחצי עד הלילה. נכון?
דובר 2:
כן.
דיון: למה יש שני זמנים של מנחה?
דובר 1:
זה הסוד של שתי מנחות. למה יש שני זמנים של מנחה? אין שני זמנים של שחרית. כלומר, טכנית כן יש, יש עד ד׳ שעות, אחר כך יש עד חצות. וזה גם טוב לכאורה מאותה סיבה, כי בדיעבד, לכתחילה צריך להדליק את…
דובר 2:
כן, זה שכל שלושתן אז יש להן לכתחילה ובדיעבד. כמו המשנה הראשונה של להרחיק אדם מן העבירה, כל שלושתן יש להן לכתחילה ובדיעבד.
דובר 1:
זה לא להרחיק, כן.
דובר 2:
של קריאת שמע.
דובר 1:
נכון, אבל כאן זה לא להרחיק אדם מן העבירה. כן, זה דבר אחר. יוצא ששלושתן יש להן לכתחילה ובדיעבד. מעניין, שבזמן תפילה הכניסו מנגנון של לכתחילה ובדיעבד.
דובר 2:
מה זה? זה דבר של כל יום. נוצרים הרבה מצבים שונים, קשה לומר שכולם צריכים להיות.
דובר 1:
כן, זו גרסה קטנה של “כנגד אבות תיקנום” דברי תורה, כן? יש כאן אופציה. כי אתה רואה את הטעם שלא בא בנץ החמה.
יש שלוש רמות. לשחרית יש שלוש רמות, כמו בקריאת שמע שחרית, שלוש רמות. מנחה, נראה, תראה למה לומדים שתי רמות.
מנהג הרמ״א של שתי מנחות
דובר 1:
עכשיו, יש מנהג מעניין שהרמ״א ידע, והוא מוריד, שיש יותר מדי תפילות ביום. היו הרבה יהודים שסברו שיש מעט מדי תפילות ביום. והם הכניסו מנהג מנחה שמתפללים שתי תפילות מנחה. הרבה אנשים. כלומר, יש שתי מנחות, חשבו פשט חדש, לא הפשט האמיתי, אבל שתי מנחות. מנחה גדולה, ואחר כך מתפללים מנחה קטנה. כן, המתפללים, האנשים שאוהבים להתפלל, והם מצאו הזדמנות.
התפללו שתיים. אז נעשתה תפילת מנחה רשות. אהא. אומר הרמ״א, “הורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה”. שכאשר מתפללים תפילת רשות, תפילת הרשות תהיה בזמן המאוחר יותר.
דובר 2:
להיפך, בזמן המוקדם יותר.
דיון: איזו מנחה תהיה רשות ואיזו חובה?
דובר 1:
בזמן המוקדם יותר. כך שמה שהוא עיקר הזמן, אז תהיה עיקר התפילה. ומנחה קטנה תהיה הרשות. זו רק תקנה שראו שכאן יש הזדמנות ערב פסח, ממילא עשו שאפשר גם אז. המקובלים סברו שצריך תמיד להתפלל את עיקר התפילה כשזה עיקר הזמן, ואת הרשות להתפלל בגדולה. למאי נפקא מינה? צריך להוסיף משהו בתפילת הרשות.
דובר 2:
נשק כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. אה, לא, הוא אומר גם שזה מתאים מאוד לזמן התדיר של מנחה של בין הערבים עם הזמן הלא תדיר של מנחה של בין הערבים. תפילת נדבה היא תפילה מזמן לזמן, היא לא באה באותה קביעות. אז אז כשיש זמנים מסוימים, יכול להיות כמו ערב פסח. יכול להיות שערב פסח הוא רק… זה מראה את הרעיון שאפשר להקדים. כנראה במהלך השנה נוצרים עוד סיבות למה לעשות מנהג משלו.
תרגום לעברית
דובר 1:
למעשה, בבית המקדש היה כן מכונה, הכל עבד שם בדיוק. שם לא היו מעשיות חסידיות. ממילא, אני אומר שכאשר אומרים שאפשר בערב פסח, פשוט שקבעו שזה הזמן, ורואים שמותר. אבל למעשה עשו זאת רק בערב פסח, כי אז הרי זה אינו תדיר. זה לא מתאים לי עם התדיר.
דובר 2:
זה לא רק ערב פסח, זה גם ערב פסח שחל להיות בשבת. כן, ערב פסח רגיל היה קצת יותר מאוחר. ממילא, אני אומר שזה נראה כאילו נעשה אינו תדיר. אז יכולות להיות עוד סיבות למה שיהיה אינו תדיר. אני לא יודע, הקרבן נפסל לקרב, מה שלא יהיה, בוודאי נוצרים מצבים כאשר… נוצר, הכל יכול להיות, אני לא יודע. אבל פשוט, ממילא התפילה של…
דובר 1:
אוקיי, אוקיי, בכל מקרה, מה שאתה אומר זה דרש, הפשט הפשוט של הרמב״ם הוא שממילא זה פחות לכתחילה. לכתחילה צריך מנחה ומעריב זמן קרוב למנחה, והזמן הרגיל הוא מנחה קטנה. אני מבין מה שאתה אומר, זו תורה יפה, אבל אני לא יודע.
דובר 2:
כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. אני מסכים, אבל זה מנחה גדולה חובה, ורק במנחה גדולה כבר התפלל חובה, לא יתפלל הקטנה אלא רשות. כן, אבל אי אפשר שתיים. אוקיי. אני לא מבין בדיוק מה ההבדל, אבל יש הבדל. הם למדו קודם שבתפילת הרשות צריך להוסיף. אבל חוץ מזה אני לא יודע שיש הבדל. אני מתכוון בהלכה בא הרי הבדל גדול שכאשר צריך לעשות שבת צריך להשלים תפילת מנחה. אני מדבר על השלמה, השלמה היא גם דין כזה, שקודם מתפללים את התפילה סתם. רגע, בוא נראה. כן, אבל מה ההבדל? אוקיי, אבל כאן מדברים על אדם אחד שמתפלל שתי מנחות. הוא מתפלל שתי מנחות, איזו יעשה רשות ואיזו יעשה חובה. אומר הוא, זה שהוא הזמן הלכתחילי, זה יהיה תפילת חובה.
זמני מנחה גדולה ומנחה קטנה
דובר 1:
ולמדו חכמים מכאן שזמן מנחה גדולה הוא משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד שישארו מן היום שעה ורביע. עד שנשאר שעה ורביע מהיום. אה, זאת אומרת סוף המנחה יש גם שני זמנים. ואז נעשה… זאת אומרת פלג המנחה, חצי מהמנחה הגדולה. זאת אומרת מנחה קטנה פירושה, אומר הרמב״ם, מתשע ומחצה עד עוד שעה ורביע למעשה. פירוש תשע ומחצה, עשר ומחצה, כן? כן. אבל עד שנשאר מהיום שעה ורביע, עד אז מותר להתפלל מנחה. זמן לכתחילה. ויש לו… יש עוד זמן עד שתשקע החמה. נו, עוד אפשרות יש עד שתשקע החמה. טוב מאוד. יש גם שלושה זמנים בעצם, כמו שאמר בשחרית.
הלכה ה — זמן תפילת המוספין
דובר 1:
תפילת המוספין, כבר, מתי מתפללים מוסף? למדנו הרי קודם מוסף, מה זמן המוסף? זמנה אחר תפילת השחר עד שבע שעות ביום. המתפלל אחר שבע שעות אף על פי שפשע, כן, הוא חטא, הוא היה צריך להתפלל מנחה לפני שבע שעות ביום, אבל יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום. פושע, הוא ממשיך כך… יש אולי רמות שונות. אבל אני אומר, מעניין שהוא לא השתמש במילה פושע עד כאן. טוב מאוד. נראה שהרמה הקודמת אינה… אה, במוסף זה יותר עבירה. רגע, רגע, אולי פושע פירושו כפשוטו, אפילו עשה זאת דווקא. דברים שמותר לעשות רק כתשלומין. אם מישהו היה פושע, לא סתם טעה, אומר הרמב״ם, אם אני זוכר טוב, שאי אפשר לעשות תשלומין. או דברים אחרים, אי אפשר… אבל כאן, אפילו פושע, אפילו הוא בכוונה לא התפלל עד שבע שעות, עדיין מותר לו להתפלל עוד מנחה, כי עיקר זמן מוסף הוא כל היום. רק לכתחילה צריך להתפלל עד שבע שעות.
דיון: פושע במוסף ובמנחה קטנה
דובר 2:
זה אתה אומר למשל במנחה קטנה, “ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה”, האם אפילו אם מישהו התאחר בדווקא? שם יש משהו של פושע, אני לא יודע. כי זה יותר חשוב. אולי זה דבר חשוב להתפלל מוסף בזמן הנכון. לא, זה פיספסת להביא את קרבן המוסף. אולי אחרי שבע שעות כבר לא לכתחילה להביא את הקרבן או מה. הולכים נגד ההלכה. אז זה אותו דבר.
הלכה ו — זמן תפילת ערבית
דובר 1:
תפילת ערבית, ערב, אף על פי שאינה חובה, הרמב״ם אמר קודם שזו תפילה שהוסיפו, זה לא מעיקר ההלכה. אין חובה להתפלל אותה. זו תפילה של רשות. אבל תפילה זו, יש לה גם זמן. “ויש לו להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר”. אוקיי, אז זה כל הלילה. כאן אין רמות. בקריאת שמע היו רמות, אבל כאן אין.
דיון: הלשון “יש לו” והענין של אחרי חצות
דובר 2:
מה זה נעילה? מתי זמן הנעילה? הלשון “יש לו” גם קודם הוא יותר בדיעבד, יש לו כאילו את הזכות. לא “יש לו” זה החיוב שלו. “יש לו” פירושו יש לו זכות לעשות. הוא אפילו לא אומר לכתחילה, הוא אפילו לא אומר שזה משהו אחר. הוא רק אומר שאפשר לעשות זאת. ומה האופציה האחרת? לא צריך בכלל להתפלל. זו הרי הנקודה. אתה בכלל לא צריך להתפלל מעריב. אתה רוצה להתפלל מעריב, כל הלילה אתה יכול להתפלל. זה דיבור על שצריך להתפלל אחרי חצות. כאן זה הענין על אחרי חצות. אבל בקריאת שמע הוא אמר, הוא לא אומר על מעריב. לא על תפילה. אבל קריאת שמע צריך… אה, אתה מתכוון לשמונה עשרה? מה צריך לעשות? מאוחר יותר… מה צריך הענין של גאולה לתפילה? עכשיו, בינתיים עדיין לא ראינו, לנו יש רק דבר כזה. בינתיים למדנו רק עיקר הלכות, אלו ההלכות שראינו.
הלכה ו (המשך) — זמן תפילת נעילה
דובר 1:
תפילת נעילה, הנעילה של יום כיפור או של תענית, “זמנה סמוך לשקיעת החמה”. אוקיי, זאת אומרת מתי מתחילים? קצת לפני… קצת לפני כדי שהסוף יהיה עוד לפני שקיעת החמה. אומר הוא שהוא מתפלל תפילה קודם זמנה.
סיכום: הזמנים של כל התפילות
דובר 1:
אוקיי, עד עכשיו, בוא נעשה רק בהירות. למדנו את הזמנים של שחרית, מנחה, מעריב. כל אחת מהן, או לפחות שתיים מהן, יש שלושה זמנים. שחרית, המצווה היא להתפלל בנץ החמה. בדיעבד, עבר ולא התפלל, אתה רואה? סליחה, עד לכתחילה מותר, ואחר כך יש שני בואו נאמר
חזרה על זמני תפילה
דובר 1:
אוקיי, אתה יודע, מתי מחזיקים קצת קודם? קצת קודם כדי שהסוף יהיה עוד לפני שקיעת החמה.
אומר הרמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא”. עד עכשיו למדנו רק, בוא רק נעשה ברור. למדנו זמנים של שחרית, מנחה, מעריב. כל אחד מהם יש לפחות שניים מהם יש שלושה זמנים.
שחרית, המצווה היא להתפלל בנץ החמה, בדיעבד עובר ד׳ שעות. סליחה, בדיעבד לכתחילה מותר עוד עד ד׳ שעות. אתה מבין כך? אני לא יודע מה הדיוק הנכון, אבל בכל אופן שחרית המצווה היא מנץ החמה, הזמן הוא, זמן המצווה עובר עד ד׳ שעות. להתפלל אפשר עד חצות, אבל לא יוצא תפילה בזמנה, יוצא תפילה שלא בזמנה. נכון?
מנחה מצוותה היא מנחה קטנה עד פלג המנחה. הרמב״ם פוסק כך, יש שאלה אם זו ההלכה, אבל כך פוסק הרמב״ם. כן, אנחנו לא נוהגים כך, כולם נוהגים מנחה לכתחילה יותר מאוחר. אבל כך פוסק הרמב״ם. ואחר כך יש גם מנחה גדולה שזה זמנה, כן, בדיעבד אפשר להתפלל מנחה גדולה. וגם מנחה קטנה יש שאפשר להתפלל יותר מאוחר עד שקיעת החמה, לא רק עד פלג המנחה. נכון? אלו שלושת הזמנים שיש למנחה.
מוסף למדנו רק זמן אחד עד שבע שעות, אבל אפשר להתפלל כל היום, אפילו שפושע. מעריב למדנו רק זמן אחד כל הלילה. נעילה גם רק זמן אחד עד שקיעת החמה.
הלכה ז: המתפלל תפילה קודם זמנה
דובר 1:
ועכשיו נלמד אם לא התפלל בזמנה. נכון? מה עושים? הרמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה”, אם התפלל מוקדם מדי. כן, הרמב״ם סובר שלהתפלל מוקדם מדי זה יותר גרוע מלהתפלל מאוחר מדי. נכון? כי עדיין לא הגיע בכלל הזמן. “המתפלל תפילה קודם זמנה”, כאן שמענו כן כלל של שחרית מוסף, באופן כללי אבל “קודם זמנה”, שהוא מתפלל מנחה מוקדם מדי לא יצא. “חוזר ומתפלל אותה בזמנה”. זה בא בזמנו, ועכשיו זה מעכב.
אבל לשחרית יש כן זמן. המשגיח היה תמיד אומר, אתה לא פונקטואלי, בגלל זה באת כמה דקות מאוחר, אבל למה לא קורה פעם שאתה בא כמה דקות מוקדם? כן. זה לא הוגן, כשהגיע הזמן עדיין לא נולד, עדיין היה קודם זמנו, על יצא ידי חובתו. עכשיו זה בדיעבד.
שחרית בשעת הדחק מעלות השחר
דובר 1:
ומתפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר. אם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק לפני זמנה. עצם שחרית זמנה מהנץ החמה, אבל בדיעבד אם התפלל מעלות השחר יצא. שחרית אפשר כן להתפלל, זאת אומרת לא ממש קודם זמנו. כן, זה לכאורה המילה. כאן גם קצת, אותו דבר במעריב, נראה. כאן יש בדיעבד של קודם זמנו גם, זאת אומרת הזמן הוא קצת מוקדם יותר גם, כן.
מעריב של ערב שבת ומוצאי שבת
דובר 1:
ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה. מותר להתפלל מעריב לפני השקיעה גם. ערב שבת אפשר גם להתפלל מעריב לפני השקיעה. ערבית של מוצאי שבת בשבת. לכאורה לא צריך לפחד ששבת נעשה… האם זה בשבוע או שבת מעריב צריך להקפיד יותר על צאת. ובשבוע זה פשוט כך, כי אפשר להתפלל מעריב מוקדם.
אה, חשבתי הפוך, חשבתי שהוא אומר כך כי שבת נעשה, זאת אומרת, זה נעשה כי שבת היא הרצינית. חשבתי שהוא אומר כך כי סתם לילות אחרים זה הרי פשוט, שאין שאלה של איזה שמונה עשרה להתפלל וכדומה. כאן אדם היה חושב, עדיין לא שבת, איך אתה יכול כבר להתפלל את נוסח התפילה של שבת? התשובה היא שאפשר כבר לקבל שבת. לא, הרמב״ם לא אומר שצריך כבר לקבל שבת עכשיו. הוא אומר עכשיו פשוט… אבל כאן יש בעיה, מה מתפללים? איזה נוסח מתפללים? הוא לא אומר כאן, הוא לא אומר מה להתפלל. הוא לא אומר זאת. סתם שהוא אומר ליל שבת, פירושו מתפללים את נוסח השבת.
אבל הוא אומר “ולא מיבעיא” לילות אחרים שזה יותר פשוט. אפילו שבת שזה קצת מסובך, כי מכניסים תפילה של חול לתוך שבת, זה לא המילה על הנוסח. הוא לא אומר זאת בולא מיבעיא, זה הוא לא הכניס. אבל הוא אומר שזה פשוט.
וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת. הוא תופס את שני הדברים הראשונים שיש בהם כל הענין הוא כי מעריב “אינה מדקדקת בזמנה”, אפשר להתפלל מוקדם יותר, אפשר להתפלל מאוחר יותר. כי בתפילת שחרית, שהיא חובה, כתוב מצוותה שצריך לעשות זאת בזמן מסוים. תפילת ערבית היא יותר גמישה עם זמן, ממילא אפשר להתפלל… זה הפשט של הרמב״ם. אפשר להתפלל מוקדם יותר, מוקדם יותר מתשקע השמש.
אבל תפילת שחרית היא רק בשעת הדחק אחר שהאיר פני המזרח. אי אפשר לומר שתשקע השמש זה אותו דבר כמו אחר שהאיר פני המזרח. זה כבר כמה דקות מוזז מהזמן האידיאלי.
כן, אבל לא ברור ש… בערבית זה לי פחות חשוב. זה כן רק בדיעבד, רק בדוחק מאותה סיבה. זה ההמשך, אתה לומד הרי את אותו המשך של הזמנים של בדיעבד.
דיון: ותיקין במעריב?
דובר 2:
אם כן, פירוש הדבר שאין מושג של ותיקין גם לגבי מעריב. אם ותיקין זה שהענין של “לעשות מצווה בשעתה”, אולי יש כן, זה לא מצווה. רק בבוקר, כי השכם בבוקר זו הרי מצווה. זו הרי מצווה, זו הרי מצווה. למה לא תהיה מצווה? כי כל הדבר הוא רשות.
דובר 1:
ובכלל, אולי זריזין מקדימין יש הרי כן. אני לא יודע.
הירושלמי אומר “אינה מדקדקת בזמנה”, שזה מוקדם יותר, שזה טוב. שיתפללו בזמן. ואם התפלל אחר שקיעת החמה יצא. זה הפשט של הרמב״ם למה אפשר להתפלל ערב שבת מוקדם יותר. כי כל הדבר הוא רשות, אפשר לעשות זאת אפילו לפני כן גם. יש אחרים שלומדים אחרת, שיש מחלוקת ר׳ יהודה, אוקיי, כל ענין. אבל זה הפשט של הרמב״ם.
דובר 2:
היינו אומרים שיכול להיות שיש דבר נוסף, שכאשר רוצים וצריך לעשות איזו מצווה מוקדם זה כי יש מלחמה נגד שינה, נגד עצלות. כן, השולחן ערוך מתחיל עם זה. הוא מביא את הפסוקים במשלי. “וישכם אברהם בבוקר”, גם כל הענין של ללמוד תורה, זריזין מקדימין, “וישכימו בבוקר”. רוצים דווקא לעשות מצווה. במעריב הרי כאשר מישהו עוסק בתורה זה לא רק הענין של התגברות, שכל הסיבה למה אדם לא יתפלל בזמן היא בגלל שהוא ישן.
דובר 1:
כן, אבל לא ראיתי שזה יהיה ה… אני יודע כבר שעיקר הדבר של להתפלל שחרית מוקדם זה כי קמים. זה נכון שצריך לקום, אבל זה פשוט כי זה אז זמן חשוב. למה לא יוכלו לומר מעריב מוקדם? כי אין זמן בעצם, מילא זה פחות חשוב.
הלכה ח: דין המתפלל לאחר זמנה
במזיד אין לו תשלומין
דובר 1:
אוקיי. איך שזה, קודם צריך לעשות סדר כזה קודם זמנה, נכון? איך מתפללים תפילה קודם זמנה, נכון? מה אם מישהו מתפלל לאחר זמנה? זה קורה מעט מאוד אצל יהודים חסידים, כי כמו שהמשגיח היה אומר. אבל מה אם לאחר זמנה? “כל מי שעבר לו זמן תפילה ולא התפלל, אם במזיד אין לו תקנה ואין לו תשלומין.”
נו, טוב. במזיד, אתה דווקא לא התפללת? ממש, רע מאוד, עבר. היתה לך אופציה של אונס, יכולת משהו. מי שלא יודע זה שוגג, אבל… לא, המילה היא, אי אפשר… אני לא יודע למה אתה אומר שוגג. מה פירוש במזיד? הוא נמנע מלהתפלל? הוא עשה זאת במזיד? הוא הרי עבר זמן תפילה, לא שכח, לא היה אנוס, הוא פשוט לא התפלל. אוקיי, כזה, בלי שיהיה לו תשלומין. מה זה דבר? הוא תמיד היה לו איזו סיבה.
אני רק רוצה להבין מה פירוש במזיד כאן. במזיד לא פירושו להכעיס, במזיד לא פירושו בשאט נפש. במזיד פירושו הוא לא התפלל. למה הוא לא התפלל? הוא היה עסוק מדי, הוא שכח. מה פירוש זה, למה? ומה יקרה? עכשיו יש לך רגשות אשם, תלך לחפור שאתה רוצה להתפלל תשלומין? קח מעצמך, לך תמצא רבי, עשה תשובה, ותתחיל לחזור להתפלל עם כל הדברים. מה הוא יכול לחפור? הוא לא התפלל, הוא לא החזיק בתפילה קודם, עכשיו הוא רוצה להתפלל. אני לא מבין למה למישהו יש תקנה, מה מפריע לי שהוא יתפלל שוב? תשלומין זה מקום כזה.
דיון: הבדל בין תשלומין ותפילת נדבה
דובר 2:
גם אני לא מבין מה זה אומר. למעשה, תפילת נדבה אפשר הרי בכל מקרה. אני מדבר על כוונתו, שהוא יאמין. הכל הרי בכל מקרה מנהג, נכון? כל ההלכות האלה הן מנהגים, זה לא פשוט שבית דין מחייב. הכל דברים שהם מנהגים. שיאמינו שיצאו את השחרית. אם הוא עשה זאת במזיד, הוא לא מאמין שיצא את שחרית, הוא חייב לעשות תשלומין. זו פירוש הסתירה?
דובר 1:
שאלתי סתם כך, נכון? צריך להבין את ההבדל בין תפילת נדבה ותשלומין. מה ההבדל בין תפילת נדבה ותשלומין? מה ההבדל? אם היה מזיד, ועכשיו הוא אומר, “אוקיי, אין לי תשלומין, אבל אני רוצה עכשיו להתפלל תפילת נדבה.” שלא היה לו צורך, היה לו רק משהו אחר שנקרא תפילת נדבה?
ותשלומין פירושו שהיה לו איזה דבר שנקרא צורך.
היה לי מחשבה, אני אחליף במוח שלי, שלא אחשוב על תשלומין, אני אחשוב על תפילת נדבה.
דובר 2:
מה ההבדל בין השניים? בתפילת נדבה כתוב שצריך להוסיף משהו. אמת, אמת, אמת. אבל גם ההוא אולי רק לכתחילה, אני לא יודע אם זה ממש מעכב. ואם לא, הוא צריך להתפלל משהו, משהו אני חסר כאן בהלכות.
בשוגג או באונס — משלם
המשך הלכה ח: תשלומין בשוגג ובאונס
דובר 1:
אוקיי, אז כך, הוא אומר, הרמב״ם, זו גמרא, אבל העבירו אותה להלכה, כמו שהגמרא אומרת על זה, הוא לא יכול לשלם. אבל בשוגג, או שהיה אונס או טעות, כן, הוא משלם אותה, משלם. עושה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה, אז הוא משלים אותה תפילה בזמן התפילה הבא. אז הוא אומר משלים, הוא משלם. מה הוא עושה? קודם מתפלל את התפלה האחרונה, הוא אומר קודם את התפילה שהוא מחויב עכשיו, ואחריו מתפלל את התשלומין. אחר כך הוא משלם אותה. טוב מאוד.
הלכה ט: דוגמאות לתשלומין
דובר 1:
מסביר, כיצד? טעה ולא התפלל שחרית עד שעבר חצי היום, עד שעבר חצות, אחר כך כבר לא יכולים להתפלל, אבל הוא צריך להתפלל מנחה שתיים. הראשונה היא התפילה הנוכחית שמחויבים עכשיו, תפילת מנחה, והשניה תשלומי שחרית.
טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה, עד שנעשה לגמרי לילה, מתפלל ערבית שתים, הראשונה היא ערבית, והשניה תשלומי מנחה.
טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר, מתפלל שחרית שתים, הראשונה היא שחרית, והשניה תשלומי ערבית. הוא אומר דבר כזה על ערבית, שאינה חובה, ואומרים מיד תשלומין. טוב מאוד.
הלכה י: פספס שתי תפילות
דובר 1:
טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה, אז הוא חושב, שעכשיו אדם יכול לחשוב, “יש לי תשלומין מצטברים לעשות.” אומר הוא, “לא, יקירי, אינו משלם אלא אחרונה בלבד.” אפשר להתפלל רק תפילת תשלומין אחת סמוך לבאה. אי אפשר לגרור חובות של שלוש תפילות. למשל, טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים, לא צריך שלוש. לכאורה תשלומין מנחה, אבל שחרית תשלומין אחד, כבר עבר יומו, כבר עבר יומו ולא יכולים להשלים אותו.
הרמ״א אומר שהוא לא מסכים, הוא רואה שהוא הרמ״א מן הסתם, אבל…
הלכה י (המשך) — משלים על האחרונה בלבד
אומר הרמב״ם לא, משלים על האחרונה בלבד. הוא יכול להתפלל רק תפילת תשלומין אחת סמוך לבאה. אי אפשר לגרור חובות של שלוש תפילות. למשל, טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל ערבית שתים. הוא לא מתפלל שלוש. הוא מתפלל את ערבית ותשלומין מנחה, אבל שחרית תשלומין אחד, כבר עבר יומו, כבר עבר יומו, ולא יכולים להשלים אותו.
השגת הראב״ד – אפשר להשלים יותר מתפילה אחת
הראב״ד אומר שהוא לא מסכים, הוא רואה שזו דעת הרמב״ם, אבל לרמב״ם אין ראיה. הוא לא רואה בשום מקום בגמרא כך. הרמב״ם מבין שזה אומר שאפשר להשלים רק פעם אחת. היו חכמי פרובינציא אחרים, חשבתי כאן שבקרבנות זה לא כך.
דיגרסיה: תשלומין בקרבנות
בקרבנות, האם משלימים קרבנות? תמידין של שבת בשבת, אין להם תשלומין. אבל לא, אני מדבר תשלומין אחרי יום טוב יש דין תשלומין, אבל משלימים את הזמן. זה נקרא עוד משהו, אבל אין לזה שייכות. אבל אז מביאים כל הנסכים עם הנסכים של השנה, ובאמת זה הזמן. באת אחר, הזמן הוא להביא את הנסכים בעצרת, בשבועות. אבל על תמידין של שבת בשבת, באמת, האם עוזרים תשלומין? או אולי זה מעולם לא קרה. בתפילה אמרו שאפשר להוסיף תשלומין.
המשך השגת הראב״ד
הראב״ד אבל, כפרת עוונותיו, שאם מישהו רוצה, הוא יכול להשלים כן יותר מתפילה אחת. כלומר, אם היה אונס וכדומה, אדם היה בבית חולים, אני יודע מה, הוא לא יכל להתפלל חצי שנה, בסופו של דבר לפי הראב״ד, אם הוא רוצה, הוא יכול עכשיו לנסות את שש מאות המנחות ושש מאות השמונה עשרה, אחת לכל יום שהוא פספס. הראב״ד אומר, הוא לא מורה לא איסור ולא היתר, מי שרוצה יכול להתנהג כך. אני לא יודע מה השולחן ערוך אומר.
והראב״ד אומר, הוא כן מסכים לרמב״ם שאם כבר עבר זמן תפילה אחד והוא לא השלים, אז הוא כבר כמו מבטל במזיד, אז הוא באמת לא יכול. אבל באופן כללי היו חכמי פרובינציא, הפרובינציות שבהן הראב״ד גר, שם הם אמרו שאפשר כן להשלים כמה תפילות, יותר מתפילה אחת. הם לא הסכימו ל…
ועושים עניין גדול, שכל אחד ישלים שם את מאות התשלומין שיש לו לעשות.
מדוע בקריאת שמע אין תשלומין
זה מעניין, למשל בקריאת שמע אין דין של תשלומין. אדם פספס זמן קריאת שמע של בוקר, הוא לא יכול עכשיו להשלים, הוא לא יכול לקרוא פעמיים קריאת שמע בלילה. משהו יש דין ב… משהו יש… אני לא יודע מה זה קשור לזה. גם השם “תשלומין” נקרא… זה שם, אני חושב, שאין בלשון, אבל משתמשים בו בקרבנות. כאן יש תשלומין.
דובר 2: איפה כתוב תשלומין בקרבנות?
דובר 1: אני יודע מה אתה מתכוון. שבעת ימים תאכל מצות, זה נקרא אצל חז״ל שמישהו מקריב תשלומין של חגיגות של יום טוב. תשלומין דראשון, כן, שם כתוב תשלומין דראשון. שבעת ימים, שבעת הימים זה תשלומין, זה נקרא תשלומין. שבעת ימי יום טוב, אמת, תשלומין דראשון זה דבר טוב מאוד שאתה אומר, אבל אז זה אחרת.
תשלומין פירושו משלמים. תשלומין פירושו משלמים, כן? כמו שלא משלימים. נו, מה משלמים? הוא היה חייב אתמול, הוא עדיין לא בא עם התשלום שלו. הוא החזיק חוב עד עכשיו, הוא היה חייב, הוא היה בעל חוב.
דובר 2: אז מה התשלום?
דובר 1: ועוד, הוא מביא הראב״ד… בקריאת שמע אין דין כזה. יש דין כזה שקשור לכך שהתפילה היא תקנת חכמים. מדאורייתא, למה אין בקריאת שמע דין תשלומין? כי קריאת שמע צריכה להיות בבוקר ובלילה, אותו בוקר ואותו לילה. בתפילה, כמו שאמרת, יש עניין של שלוש תפילות ביום, זה לכאורה הדבר. שלוש תפילות ביום, יש מספר התפילות זה גם עניין, הרבה תפילות. מלבד הזמן יש גם את המספר. אם זה לא… בקריאת שמע יש גם מספר, שיהיה פעמיים, בשכבך ובקומך, אבל אין את הדבר של תשלומין.
נכון, לכאורה, לכאורה זה הדבר. הוא אומר שאני רק מביא כמו הראב״ד, שאם רוצים, אז קורא אם עושים את זה נדבה, שיש לו חידוש בנדבה, כי בוודאי צריך תשלומין. נדבה אפשר, לעומת זאת, זו שאלה של הרגע, והוא מאמין שזה תשלומין. אבל אם בכלל, אם מישהו פספס, מישהו היה במצב שהוא לא יכול היה להתפלל כמה שבועות, או בכלל, אני לא יודע, אה, בימי עזרא אני לא יודע, אז הוא יכול לעשות תשלומין אפילו יותר מתפילה אחת. השו״ע אומר שמותר לעשות כך, לפחות בתורת נדבה, ועל הצד שהרמב״ם צודק, זה תשלומין שלו.
עובדה מעניינת, צריך לומר לאנשים, שאם מישהו רוצה מאוד, אני יודע, שמעתי פעם רב אומר לי, חורבן לעולם הבא. הוא לא אומר, הרמב״ם אומר שאם רוצים, הוא נותן לך. זה לא שהוא מצווה עליך. זה להיפך.
מדוע תשלומין עובדים רק סמוך לזמן תפילה
לא, ואתה צריך להתעמק, למה צריך, למה תשלומין עובדים רק? כי הוא מביא שתשלומין חייבים להיות עד זמן תפילה, לא יכול להיות סתם תשלומין. קודם צריך להתפלל, נעשה חלות, עכשיו יש זמן תפילה. אחר כך, כשהקב״ה פותח את שער השמיים כבר פתוח, דוחפים פנימה עוד כמה תפילות. אז, זה עת רצון. אז, אם לאדם יש איזו דקה טובה, הוא מתפלל כמה תפילות כדי לצאת ממה שהוא גם לא התפלל קודם.
אני עדיין לא מבין טוב יותר את כל המשחק, אני מבין שזה טוב. רק מסיימים עוד הלכה אחת בפרק.
שאלה: תשלומין במצוות אחרות
צריך לחשוב למה בקריאת שמע אין, ובמצוות אחרות שאין. איך הרמב״ם מביא מאה ברכות? הוא אומר תשלומין על זה? צריך לומר היום, אני אומר מאה וחמישים, אבל מי שהוא כמו הר הקודש. אוקיי. צריך להשלים כל כך קדישים? צריך לחשוב. אולי כן. יש לך עניינים כאלה. עניינים שאפשר להשלים. אני לא רואה מה.
דרך אגב, לכאורה צריך לומר משלימים. משלימים פירושו כמו שמסיימים, זה בכל זאת מה שמשלמים. אוקיי, עכשיו עוד הלכה אחת.
הלכה יא – מנחה קודם מוסף (תדיר ושאינו תדיר)
שבע שעות שזה בצהריים אפילו מיד אחרי שחרית. אבל כששניהם כבר מחויבים, אז צריך לעשות את התדיר מנחה אחרי המוסף. לא תדיר, ה… כי מנחה היא עכשיו חובה גדולה יותר? זה כנראה כן בגלל הכלל. לכאורה איך למנחה יש זמן ומוסף הוא כל היום. אז מה ההבדל?
אה, הרמב״ם אמר שזה לפי כולם. והוא אמר שמנחה היא לפני מוסף, למה? אה, תדיר ושאינו תדיר, תדיר ושאינו תדיר, נכון, כתוב בגמרא. תדיר ושאינו תדיר. אומר הרמב״ם, אבל יש מי שאומר, יש מי שאומר שאנחנו עושים בציבור כדי שלא יטעו, כי עכשיו אנשים יחשבו שמנחה באה לפני מוסף.
פסק הלכה למעשה
כן, טוב, אמת, ומה אנחנו עושים באמת? כלומר, אנחנו מתפללים קודם שחרית, או אפילו סתם בשבת יכול להיות שמתפללים מוסף מאוחר יותר, כבר בזמן מנחה, לא מתפללים קודם מנחה. כלומר, אנחנו הולכים עם היש מי שאומר.
כן, אבל יחיד צריך כן לדעת, אם מישהו התאחר להתפלל והוא בא לבית הכנסת וכבר, איך זה נקרא, נו, מתפללים כבר מנחה, והוא עדיין לא התפלל מוסף שבת, ומתפללים כבר מנחה בבית הכנסת, הוא מתפלל קודם מנחה, ואחר כך מוסף. כי באמת מנחה היא קודם. לא מחכים, לא עוצרים. היחיד לכאורה מחזיק כך בהלכה.
סיכום פרק ג
אוקיי, עד כאן הלכות פרק ג׳. מה ההלכה? למדנו את זמני התפילות, מתי לכל תפילה יש את הזמן, וגם למדנו את ההלכות, קודם כל, הם אמרו לנו שכל זמני התפילות הם מדרבנן, כמו שאתה אומר שזה מובנה שאתה תמיד עובד, יש דברים כאלה, וגם, מה קורה אם פספסת, מה פספסת? גם את זמן התפילה, נכון? וההשלמה, לכאורה, התשלום עוזר לזמן התפילה. כך הייתי אומר את הלמדות.
מצוות קריאת שמע, כן, יש זמן קריאת שמע, כן, הבנת גם בקריאת שמע את הדבר? לא מעורבב, קורבא תורה. אבל, כן, יש זמן, בברכות כתוב שזמן תפילה לא יצא, כן?
עכשיו כאן למדנו, למשל, שמתפללים שחרית עד ארבע שעות, לא יצאנו ידי חובת תפילה בזמנה, יצאנו כן ידי חובת תפילה, אבל לא יצאנו ידי התפילה בזמנה. ועל זה, ועל התפילה בזמנה אומר הרמב״ם שזו מצווה כשם שהיא מצווה להתפלל בכלל. ועל זה עושים את ההשלמה איכשהו. על מה עושים את ההשלמה? על הבזמנה, נכון? כי עכשיו עושים תפילה שלא בזמנה, אבל משלמים, משהו איכשהו משלם את זה. אני לא יודע איך התשלום עובד.
שאלה למדנית: מה המהות של תשלומין?
לא, באמת לא כל כך פשוט. לא, לכאורה הייתי אומר שכשעושים השלמה לא מחזיק תפילת מנחה שלי לא יצא, אבל הוא הולך התפילה, הוא הולך אותה תפילה. מה זה אומר שהוא מתפלל מנחה? במה זה מנחה? אני לא תופס מה זה אומר. במה זה מנחה?
אפשר לחשוב כך, אפשר לחשוב שיש חובה שאדם יתפלל שלוש פעמים ביום, וחז״ל הכניסו את החובות עם הזמנים שלנו. אז פספסת את הזמן, אבל עדיין יש לך את החובה. או אפשר לומר לא, לאדם יש חובה להתפלל בזמנים.
דובר 2: כן, אבל תבין, אני אומר לך, אבל תבין שהתשלומין עוברים גם על ימים גם כן.
דובר 1: אמת, יוצא שהוא התפלל, והוא התפלל, והוא התפלל, והוא התפלל מעריב עם השחרית הבאה, כן. אבל אתה רוצה לספור את הימים. אבל הרמב״ם אומר גם כאן עד הבאה, זה הולך עוד עד הבאה לפי הרמב״ם.
דובר 2: אוקיי, אבל הרמב״ם לא מחזיק פשוט שהוא הולך להחזיק שלוש תפילות ביום, הוא הולך להיות לו יום אחד שתיים ויום אחד ארבע.
דובר 1: אז אני לא יודע איך לגרום לזה לעבוד.
עד כאן פרק ג׳, פרק קטן יותר היה.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80065#
Laws of Prayer and the Priestly Blessing, Chapter 3 (Auto Translated)
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur — Rambam Hilchos Tefillah Chapter 3: Times of Prayer
This shiur is dedicated in honor of R’ Yoel Wertzberger. The chapter deals with the times of prayer — when each prayer has its time, what happens if one missed it, laws of tashlumim (makeup prayers), and the order of precedence between Mincha and Mussaf. In Chapter 1, the Rambam already taught that one must pray three times a day, and that the Sages established both a number of prayers and times for each prayer. Now in Chapter 3 come the details.
—
Halacha 1 — Time of Shacharis Prayer
The Rambam: “Yatchil lehispalel im hanetz hachamah… ad sof sha’ah revi’is.”
Explanation: The mitzvah l’chatchilah is to pray Shacharis at sunrise (vesikin), and the time extends until the end of the fourth hour. One should finish Krias Shema at sunrise, and prayer comes immediately after (semichas geulah l’tefillah — the Rambam mentions this later).
Chiddushim and Explanations:
1. Vesikin — The Baal Shem Tov’s approach: The Baal Shem Tov said that one must pray before midday, because the later the day gets, the more the city fills with foolishness. He even held that one should pray vesikin even alone (without a minyan), because he preferred vesikin over tefillah b’tzibbur.
2. Sechar mitzvah mitzvah — how this connects to vesikin: When a person begins the day with Krias Shema and prayer, it sets the “cycle” for the entire day. The first thoughts of the morning have the greatest chance of replicating themselves throughout the day — thoughts copy themselves. When one thinks of the Almighty in the morning and says Shema Yisrael, it will later also come to mind (for example when one sees a tent). This is connected to the Rambam’s principle of sechar mitzvah mitzvah.
3. Question — Avinu at sunrise or longer prayer later? If one doesn’t have time for a full prayer at sunrise, is it better to say a short prayer (Avinu) at sunrise, or a longer prayer later? The rule is that “the main thing is the time” — the time is primary, but one should ask a rav.
—
Halacha — Avar V’hispalel Achar Arba Sha’os Ad Chatzos
The Rambam: “V’im avar v’hispalel achar arba ad chatzos hayom — yatza yedei chovas tefillah, aval lo yatza yedei chovas tefillah bizmanah.”
Explanation: From the fourth hour until midday (sixth hour) — one fulfills the obligation of prayer, but not the obligation of prayer in its time. Shacharis in its time = until the fourth hour; Shacharis not in its time = until midday.
Chiddushim and Explanations:
1. What does “lo yatza yedei chovas tefillah bizmanah” mean? The Rambam shows that “chovas tefillah” means not only d’Oraisa (which he certainly fulfills), but also d’Rabbanan. There is an extra mitzvah d’Rabbanan to pray in its time. If the Rambam were to make a list of mitzvos d’Rabbanan, it would say: one positive commandment from the Torah to pray each day, and one positive commandment from the Rabbis to pray at the time they established.
2. “Keshem shemitzvas tefillah min haTorah, kach mitzvah midivreichem lehispalel osah bizmanah shetiknuah lah chachamim u’nevi’im” — The Rambam adds nevi’im to chachamim. He wants to give importance to the enactment — it’s not just sages, but also prophets (Anshei Knesses HaGedolah). Perhaps al pi kabbalah means that one can receive better in prophecy from prayer when one prays in its time.
3. What does “keshem… kach” mean? The question is asked: Does the Rambam mean only that there is an extra mitzvah d’Rabbanan, or does he mean something deeper — that the rabbinic obligation is as important as the very mitzvah of prayer? Perhaps he wants to say: Don’t think that the times are just a “recommendation” or a hiddur — rather it’s a full mitzvah. A person might have thought: From the Torah once a day is enough, and the Sages only “recommended” three times. The Rambam says: No, the obligation of three times in their times is a full mitzvah.
4. Nafka minah regarding doubt: If someone has a doubt whether he prayed — do we say safek d’Rabbanan l’kula? The conclusion is: Yes, it’s d’Rabbanan regarding doubt, as the commentators say even about the blessings of Krias Shema. Although the Rambam gives it great importance, it remains d’Rabbanan regarding doubt.
5. If someone only prayed Shacharis: He fulfilled the mitzvah of prayer d’Oraisa, and a third of the mitzvah d’Rabbanan (of three prayers).
—
Halacha 2 — Time of Mincha Prayer
The Rambam: “Amru chachamim harishonim shetfilas Mincha k’neged zman tamid shel bein ha’arbayim tiknu zmanah… tesha sha’os umechetza mitchillas hayom — v’zeh hu hanikra Mincha Gedolah.”
Explanation: Tefillas Mincha was established corresponding to the tamid shel bein ha’arbayim. The tamid was offered from 9½ hours from the beginning of the day — this is called Mincha Gedolah.
Chiddushim and Explanations:
1. Why does the Rambam say “kvar ramazti” (he already hinted)? The Rambam refers back to something he already said earlier about Mincha’s time.
2. Why by Shacharis didn’t the Rambam say “k’neged tamid shel shachar”? By Mincha he explicitly says it’s corresponding to the tamid shel bein ha’arbayim, but by Shacharis he didn’t mention the tamid shel shachar. Perhaps the Rambam holds that Shacharis’s time is not (only) about the tamid shel shachar, but has to do with sunrise itself — like Rabbi Shimon is brought in Ein Yaakov. Although it’s perhaps the same halacha, because “he’ir pnei hamizrach” (when the tamid was offered) is also at sunrise. A Gemara in Yoma daf 28 is mentioned.
Mincha Gedolah — The Source
The Rambam: “Lfi she’erev Pesach shachal liheyos erev Shabbos, shachatu es hatamid b’shesh umechetza… amru shemispalel achar shesh umechetza yatza, umisha’ah zo higi’a zman chovosah.”
Explanation: Normally the tamid shel bein ha’arbayim was slaughtered later (nine and a half), but erev Pesach shachal liheyos erev Shabbos — when they had to fit in many Pesach offerings before Shabbos — they slaughtered the tamid already at six and a half. From this we learn that whoever prays Mincha after six and a half hours of the day, yatza — because that is also a legitimate time for the tamid shel bein ha’arbayim.
Chiddushim and Explanations:
1. The mechanism of l’chatchilah/b’dieved by Mincha: Mincha Ketanah (from nine and a half) is the main l’chatchilah time, because that’s when the tamid was regularly slaughtered. Mincha Gedolah (from six and a half) is a b’dieved time, based on what happened erev Pesach shachal liheyos b’erev Shabbos — a non-regular situation. The tamid is not invalid then, it’s only done “l’eis hatzorech.”
2. Parallel to Shacharis — all three prayers have l’chatchilah/b’dieved: Just as by Krias Shema of Shacharis (which has three levels), so too by prayer they incorporated a mechanism of l’chatchilah and b’dieved. This is interesting because prayer is something of every day, and different situations arise.
3. “Tadir” vs. “eino tadir” — a beautiful Torah: A chiddush is presented that the distinction between Mincha Gedolah and Mincha Ketanah reflects the distinction between “tadir” and “eino tadir.” The tamid shel bein ha’arbayim was regularly slaughtered at nine and a half, and only in exceptional cases (erev Pesach shachal b’erev Shabbos) at six and a half. Therefore a tefillas nedavah/reshus — which is also not regular — fits better with the non-regular time of Mincha Gedolah. The other chavrusa acknowledged the chiddush but said “I don’t know” if that’s the simple meaning in the Rambam — the simple explanation is just that Mincha Gedolah is less l’chatchilah.
4. The Rama’s custom of two Minchas: The Rama brings a custom that certain Jews prayed two Mincha prayers — one at the time of Mincha Gedolah and one at the time of Mincha Ketanah. The second was a tefillas reshus. “Horu miktzas geonim she’ein ra’ui lehispalel reshus ela hagedolah” — that is, the obligatory prayer should be prayed at the main l’chatchilah time (Mincha Ketanah), and the voluntary prayer should be prayed at Mincha Gedolah. By tefillas reshus one must add something (a chiddush).
Mincha Ketanah — Three Levels
The Rambam: “Zman Mincha Ketanah hu mitesha sha’os umechetza ad sheyisha’aru min hayom sha’ah u’revi’a… v’yesh lo lehispalel osah ad shetishka hachama.”
Explanation: Mincha Ketanah goes from nine and a half until there remains an hour and a quarter of the day (this is “plag hamincha”). After that is still a time — ad shetishka hachama — which is a further b’dieved.
Chiddush: Mincha also has three levels — just like Shacharis: (a) Mincha Ketanah until plag hamincha = l’chatchilah; (b) until sunset = b’dieved; (c) Mincha Gedolah = another level. This mirrors the three-level structure of Shacharis.
—
Halacha 2 (continued) — Time of Mussaf Prayer
The Rambam: “Tfilas hamussafin zmanah achar tfilas hashachar ad sheva sha’os bayom. Hamispallel achar sheva sha’os, af al pi shepasha, yatza yedei chovaso mipnei shezmanah kol hayom.”
Explanation: Mussaf’s l’chatchilah time is until seven hours. After seven hours — even if he is a “poshe’a” (he intentionally didn’t pray) — yatza, because the main time is all day.
Chiddushim:
1. The concept “poshe’a” by Mussaf: The Rambam uses the word “poshe’a” only here by Mussaf, not by the previous prayers. This shows that by Mussaf, being late is more of a transgression than by other prayers. Perhaps because one failed to bring the Mussaf offering in its time.
2. Distinction between “poshe’a” by Mussaf and tashlumim: By tashlumim (when one missed a prayer) the Rambam says that if one was a poshe’a one cannot make tashlumim. But here by Mussaf, even a poshe’a yatza yedei chovaso, because the main time is all day — it’s not tashlumim, but a b’dieved time.
—
Halacha 2 (continued) — Time of Maariv Prayer
The Rambam: “Tfilas arvis, af al pi she’einah chovah… yesh lo lehispalel osah mitchillas halaylah ad she’ya’aleh amud hashachar.”
Explanation: Maariv, which is a reshus (as the Rambam said earlier), can be prayed the entire night — from the beginning of night until dawn. Here there are no levels like by Shacharis or Mincha.
Chiddushim:
1. The language “yesh lo”: The language “yesh lo lehispalel” (he has a right) shows that it’s not an obligation, but a reshus. By Maariv this fits, because one doesn’t have to pray Maariv at all — “You want to pray Maariv, you can pray the whole night.”
2. No distinction between l’chatchilah/b’dieved by Maariv: Unlike by Krias Shema of the evening (where there is a concept of before midnight vs. after midnight), by tefillas Maariv the Rambam doesn’t bring any levels — the entire night is equal.
3. Question about geulah l’tefillah: There is a question about semichas geulah l’tefillah by Maariv, but this is not yet explained at this stage.
[Digression: Vesikin by Maariv?]
The question is asked: If by Shacharis there is a virtue of vesikin (praying in its time), is there such a concept by Maariv also? Perhaps no, because Maariv is a reshus. But perhaps yes, because “zerizin makdimin l’mitzvos” — but this is only relevant by Shacharis where “vayashkem Avraham baboker” is a battle against laziness and sleep. By Maariv there isn’t the same concept of hisgabrus. However, it’s not clearly decided.
—
Halacha 2 (end) — Time of Ne’ilah Prayer
The Rambam: “Tfilas ne’ilah… zmanah samuach lishki’as hachama.”
Explanation: Ne’ilah is begun a bit before sunset, so that one finishes before sunset.
—
General Observation — Structure of Prayer Times
Shacharis, Mincha, and (to a certain extent) Maariv each have three levels of times — l’chatchilah, b’dieved, and a further b’dieved. By Maariv this is less relevant because it’s basically a reshus.
—
Halacha 7 — Hamispallel Tefillah Kodem Zmanah Lo Yatza
The Rambam: “Hamispallel tefillah kodem zmanah lo yatza, v’chozer u’mispallel osah bizmanah.”
Explanation: Whoever prays a prayer before its time is not yotzei, and must pray again in its time.
Chiddushim and Explanations:
1. Kodem zmanah worse than l’achar zmanah: The Rambam holds that praying kodem zmanah is worse than praying l’achar zmanah — because by kodem zmanah the time hasn’t even come yet, so one is not yotzei at all. By l’achar zmanah at least tashlumim is possible.
2. A joke from a mashgiach: “You’re not punctual — you always come a few minutes late, but why doesn’t it ever happen that you come a few minutes early?” — a mussar lesson on the concept of kodem zmanah.
Shacharis B’sha’as Hadchak — Alos Hashachar
The Rambam: “U’mispallel tfilas shacharis b’sha’as hadchak achar she’alah amud hashachar.”
Explanation: B’sha’as hadchak one can pray Shacharis from dawn, although the main time is sunrise.
Chiddush: This is not really “kodem zmanah” — it’s a b’dieved earlier time. Shacharis has a broader b’dieved time that goes back to dawn.
Maariv of Erev Shabbos / Motzaei Shabbos
The Rambam: “V’yesh lo lehispalel tfilas arvis shel leil Shabbos b’erev Shabbos kodem shetishka hachama… v’chen mispallel arvis shel motzaei Shabbos b’Shabbos.”
Explanation: One can pray Maariv of Shabbos before sunset on Friday, and Maariv of motzaei Shabbos while still on Shabbos.
Chiddushim and Explanations:
1. Why does the Rambam mention Shabbos specifically? One would have thought that by Shabbos there’s a special question: How can one pray a Shabbos text when it’s not yet Shabbos? The Rambam’s answer is that one can accept Shabbos earlier. But the Rambam does not explicitly say that one must accept Shabbos — he just says that one may pray.
2. “V’lo miba’ya” — the Rambam’s logic: Regular weekday nights it’s more obvious that one can pray Maariv earlier (because there’s no question of text). Shabbos is the chiddush — even there one may.
3. The foundation of the Rambam: Tefillas arvis “einah medakdekes bizmanah” — because Maariv is a reshus, it’s more flexible with time, and one can pray earlier or later. This is the Rambam’s explanation for why one can pray erev Shabbos earlier. (Others learn differently — that it’s a dispute of Rabbi Yehudah — but this is the Rambam’s approach.)
4. The Yerushalmi is quoted that Maariv “einah medakdekes bizmanah” — one can pray earlier, and “v’im hispalel achar sheki’as hachama yatza.”
—
Overview of All Times (Recap)
– Shacharis: Its mitzvah — sunrise; l’chatchilah — until 4 hours; b’dieved — until midday (but not “in its time”); b’sha’as hadchak — from dawn.
– Mincha (according to the Rambam): Its mitzvah — Mincha Ketanah until plag hamincha; b’dieved — Mincha Gedolah; and one can pray until sunset. (Our custom is not like the Rambam — we pray l’chatchilah later.)
– Mussaf: Until seven hours, but b’dieved all day.
– Maariv: The entire night (only one time).
– Ne’ilah: Until sunset.
—
Halachos 8-9 — Tashlumim: B’meizid vs. B’shogeg/Ones
Halacha 8 — B’meizid Ein Lo Tashlumim
The Rambam: “Kol mi she’avar lo zman tefillah v’lo hispalel, b’meizid — ein lo takanah v’ein lo tashlumim.”
Explanation: Whoever intentionally didn’t pray has no remedy and no tashlumim.
Chiddushim and Explanations:
1. What does “b’meizid” mean? Not l’hach’is, not with contempt — rather he simply didn’t pray. He was busy, he didn’t think of it. The point is: he had no ones and no shegagah — he just didn’t pray.
2. A sharp question — tashlumim vs. tefillas nedavah: What is the difference between tashlumim and tefillas nedavah? If a meizid cannot pray tashlumim, he can still pray a tefillas nedavah! What is the practical difference? By tefillas nedavah it says that one must add something (a chiddush in the prayer). But there is doubt whether this is truly me’akev or only l’chatchilah.
3. A deeper thought: All laws of prayer are actually customs (takanos chachamim), not d’Oraisa. Tashlumim means that one believes one was yotzei — by meizid one doesn’t believe one was yotzei, but that doesn’t mean one can “pay” through tashlumim.
Halacha 9 — Order of Tashlumim by Shogeg/Ones
The Rambam: By shogeg or ones or mistake — “meshalem, oseh tefillah bizman tefillah hasmuchah lah… kodem mispallel tefillah shehu chayav bah atah, v’acharav mispallel es hatashlumim.”**
Explanation: By shogeg/ones one prays at the next prayer twice — first the current obligation, then tashlumim.
Examples:
– Missed Shacharis until midday → prays Mincha twice (first Mincha, then tashlumei Shacharis).
– Missed Mincha until sunset → prays Maariv twice.
– Missed Maariv until dawn → prays Shacharis twice.
Chiddush: On Maariv the Rambam also says tashlumim, although Maariv is a reshus — this is noteworthy.
—
Halacha 10 — Two Prayers Missed
The Rambam: “Ta’ah v’lo hispalel lo tefillah zo v’lo tefillah hasmuchah lah — eino meshalem ela achronah bilvad.”
Explanation: One can only make up the last missed prayer, not two.
Example: Missed Shacharis and Mincha → prays Maariv twice (Maariv + tashlumei Mincha), but not three (Shacharis is already “avar yomo”).
—
Halacha 11 — Meshalem Al Ha’achronah Bilvad: The Raavad’s Hasagah
The Rambam’s approach (continued): One can only make up one prayer – the last one missed. One cannot carry debts from multiple prayers. Shacharis is already avar yomo – the day has passed, and one can no longer make it up.
The Raavad’s hasagah: The Raavad disagrees. He says that the Rambam has no proof from the Gemara for this rule. The sages of Provence (where the Raavad lived) held that one can indeed make up more than one prayer. However, the Raavad says that he is not ruling neither prohibition nor permission – whoever wants can conduct themselves this way. He does agree that if one prayer time has already passed and one didn’t make it up, one is like a mevatel b’meizid and can no longer do so.
Chiddush — practical nafka minah according to the Raavad: If a person was in a situation where he couldn’t pray for a long time (for example in the hospital for half a year), according to the Raavad he can theoretically make up hundreds of prayers. However, this is considered a major matter – practically difficult to carry out.
Ruling of the Shulchan Aruch: The Shulchan Aruch says that one may do so at least as a nedavah – on the side that the Rambam is correct, it’s a nedavah; on the side that the Raavad is correct, it’s tashlumim.
Chiddush — why tashlumim works: Tashlumim must be adjacent to prayer time – one must first pray the prayer of that time, and through the fact that the Almighty opens the gate of heaven (eis ratzon), one can push in another prayer. This is the mechanism of tashlumim.
[Digression: Tashlumim by Krias Shema and Other Mitzvos]
By Krias Shema there is no tashlumim: If someone missed the time of Krias Shema in the morning, he cannot read Krias Shema twice at night. The distinction: Krias Shema is b’shochb’cha u’vkumecha – each reading is a separate obligation tied to its time. By prayer however there is a concept of number of prayers (three times a day) in addition to the time, and this enables tashlumim.
Question about other mitzvos: Must one make up meah brachos? Kaddishim? This remains an open question.
[Digression: Tashlumim by korbanos] The concept “tashlumim” appears by korbanos – tashlumei rishon by chagigah, where the seven days of Yom Tov are tashlumim for the first day. But there it’s different – it’s a time to bring, not a makeup for a missed obligation. By temidim shel Shabbos b’Shabbos there is no tashlumim – this shows that by korbanos it works differently than by prayer.
The word “tashlumim”: Tashlumim means one pays off – he was a debtor, he held himself for a debt, and now he pays off.
—
Halacha 12 — Mincha Before Mussaf (Tadir V’she’eino Tadir)
The Rambam’s ruling: When both Mincha and Mussaf are already obligatory (for example, one was late with Mussaf until after midday), one prays Mincha before Mussaf, because tadir v’she’eino tadir, tadir kodem – Mincha is tadir (every day) and Mussaf is not tadir.
Yesh mi she’omer: The Rambam brings a second opinion that b’tzibbur one prays Mussaf before Mincha, kedei shelo yit’u – so people won’t think that Mincha always comes before Mussaf.
Practical halacha: We go b’tzibbur with the yesh mi she’omer (Mussaf before Mincha). But a yachid who was late – for example, he comes to shul and they’re already praying Mincha, and he hasn’t yet prayed Mussaf – he prays first Mincha, then Mussaf, because truly Mincha is first.
—
Lomdus Question: What is the Nature of Tashlumim?
Question: When one makes tashlumim, what is being paid off? One has already fulfilled the chovas tefillah (if one prayed after 4 hours, for example), just not bizmanah. The tashlumim is for the bizmanah – one prays a prayer not in its time, but something pays it off.
Question: If someone prays tashlumim for Shacharis at Maariv – in what way is this Shacharis? It’s not at the time of Shacharis! How can a prayer at night “pay off” a debt from the morning?
Two approaches:
1. There is a general obligation to pray three times a day, and Chazal incorporated times – if one misses the time, the obligation remains.
2. A person has an obligation to pray at the times specifically – then it’s harder to understand how tashlumim works.
Another question: Tashlumim also goes across days (Maariv + Shacharis of tomorrow) – this makes it even harder to say it’s simply “three prayers in a day,” because one day has two and the other has four.
This remains an open lomdus question.
—
Until here Chapter 3 — a shorter chapter. The chapter dealt with: (a) times of prayers – when each prayer has its time; (b) that all prayer times are d’Rabbanan; (c) what happens if one missed – laws of tashlumim; (d) order of precedence between Mincha and Mussaf.
📝 Full Transcript
Rambam Laws of Prayer Chapter 3 — Times of Prayer
Introduction
Says the holy Rambam, Laws of Prayer Chapter 3. This is the donation of the righteous rabbi, the wise one, the generous one, the donor, R’ Yoel, may he be healthy, R’ Yoel Wertzberger. I should know, the titles are according to how much one pays. But further… it was the great righteous gaon, the great gaon. In any case, to figure out outside what one needs to do, and whoever dedicates a shiur, it’s a segulah that it should be able to drag along that shiur, that shiur, one chapter of Rambam, 500 dollars, whoever wants to dedicate, can write in, send a link or a message, and we’ll announce it at the beginning of the shiur, and one will go to a bright Gan Eden. Okay.
The times of prayer, yes… very good.
We learned in Chapter 1, yes, that there is… that is also essentially times, and one must pray three times a day. There are two things, that also mentioned approximately the times, but… we should say that the Sages established both a certain amount of prayers a day, and also that the prayers should belong in a certain time, and now we’re going to learn precisely which time is the subject.
Halacha 1 — Time of Shacharit Prayer
The Rambam says, the morning prayers, and the Mincha prayer? Or, we’re going to see the times of each prayer! Shacharit when is it… One should begin to pray at sunrise. It’s a mitzvah… like the Laws of Reciting Shema, he said… ah, very good something like that… one should a bit before sunrise, yes? Reciting Shema. Reciting Shema one should finish at sunrise. So Reciting Shema should be a bit at dawn. And prayer comes right after that, the Rambam doesn’t yet mention the matter of juxtaposing redemption to prayer, later he’ll mention it. It has a bit after Reciting Shema comes the prayer of the morning. When is sunrise? Until when is the time? Until the end of the fourth hour, until the end of the fourth hour. It’s also in the Rambam’s mitzvot, which means the mitzvah ideally is to pray at sunrise, and the time is until the end of the fourth hour. The third hour of the day.
Vatikin — The Baal Shem Tov’s Approach
It’s a great matter to pray in the morning, vatikin. The Gemara calls it vatikin, the Rambam doesn’t bring this language. But this is the essential mitzvah of prayer, to pray at sunrise. And if one doesn’t have time then, one can say Avinu, as they learned earlier.
And this is the question, whether to finish Avinu at sunrise or the longer prayer later? Ah, the essential thing is the time. The essential thing is the time. So presumably the essential thing is the time, to give to the time. But perhaps there’s a leniency that one can forgo when one catches at night, and one can say Avinu, or one can say it later. Nu, ask a rabbi what is better.
The Baal Shem Tov said that one must pray in the morning, because the later the day becomes, yes, the city becomes full of foolishness. In today’s times there’s 24/7 foolishness, perhaps it doesn’t matter, I don’t know. Perhaps only in the Baal Shem Tov’s times there wasn’t yet foolishness in the morning.
Alright. The Baal Shem Tov also said that one must even pray individually as vatikin, he preferred it, he said that it’s better.
Reward of a Mitzvah is a Mitzvah — The First Thoughts of the Morning
Now, I think that what one must begin the day with Reciting Shema and with prayer is very connected with what you spoke about, that the reward of a mitzvah is a mitzvah according to the Rambam, that when a person… that is, the first thoughts of the morning turn the cycle for the whole day. Because what you think in the morning, you have the most chances that it will copy itself again and again, because prayers copy themselves. You think of something, there’s a trick for visiting the sick, one goes to visit someone, it just comes to you again to visit the sick. So in the morning you think of the Almighty, you say Shema Yisrael, later when you see a Jew, it will just come into your head Shema Yisrael.
It Begins When One Stands Up
It’s also very different, we who are accustomed that one prepares for prayer, we’ll soon see the laws that one must prepare, the Rambam will bring it in Chapter 5 I think. But the mitzvah of prayer, it begins when one stands up, okay, one was already in the mikveh, whatever, if one needs to, one has already done all the preparations, but it begins, it’s a great thing.
If One Passed and Prayed After Four Hours
He says, and if one passed and prayed after four until midday, after four hours, until from four hours, let’s say, from ten o’clock until twelve o’clock like that, yes, from four until midday, which is midday until six hours, one has fulfilled the obligation of prayer, he was indeed fulfilling the obligation of prayer, but one has not fulfilled the obligation of prayer in its time, but the mitzvah of prayer in its time is until four hours.
What does the obligation of prayer mean? The Torah obligation of prayer? Prayer from the Torah is obviously that he fulfilled. The obligation of prayer also means rabbinic prayer. There’s such a thing called Shacharit. Shacharit in its time means until four hours, and Shacharit not in its time means until midday. Because no, you can pray the whole day, there’s Mincha, there are such things.
I perhaps said a bit in my language, that the opinion is that when they established three times a day to pray, they said that the first should be until midday. Afterwards when they established clearer times, they made it that it should be until ten, which is four.
Just as the Mitzvah of Prayer is from the Torah, So Too is it a Mitzvah from Their Words
The Rambam says, just as the mitzvah of prayer is from the Torah, so too is it a mitzvah from their words to pray it in its time that the Sages and Prophets established for it. There are two things in prayer: there’s a part that’s from the Torah, and there’s a part that’s rabbinic. Both are mitzvot. He wants to bring out, how can it be that one hasn’t fulfilled the obligation of prayer? He prayed to you, Almighty, what did he do? But the explanation is, just as there’s a mitzvah from the Torah to pray, there’s a mitzvah rabbinically to pray at the right time. What happened to my video? Why did it run away? What exploded?
And they learned what? That there’s a mitzvah to pray in its time. Good.
Discussion — What Does “Just as… So Too” Mean?
He says, I’ve already hinted. He’s going to learn when is the time of Mincha. He says, they already learned. Ah, this is interesting. Here the question is, why does the Rambam say I’ve already hinted? I need to make a list of what he already said. Why does he say I’ve already hinted? He already told me. Interesting. What did he already say? Yes? Mincha prayer. Yes, you see it? Should you say?
I’m still a bit pondering on this when the Rambam says just as… so too is it a mitzvah. Does he mean to say that it’s something of an essence? To say that the obligation is the same importance as the essential mitzvah of prayer? You shouldn’t think that the Sages… it’s only some recommendation, or it’s only a beautification in the essential mitzvah of prayer. As if, you might think like this that the essential mitzvah of prayer from the Torah is once a day, a person could think that there’s once a day, one can fulfill with once a day, and there’s a recommendation from the Sages to pray three times. He says, no, as if the obligation is the three. It means, if someone only prayed Shacharit, did he also not… what, did he not fulfill anything rabbinically? He fulfilled a Torah mitzvah of prayer, and he fulfilled a third of the rabbinic mitzvah. As if, I’m saying, something must be in the “just as,” that the Rambam means more than you’re just saying that they added a rabbinic mitzvah.
I mean, I feel that he wants to bring out, what does “hasn’t fulfilled” mean? Because “hasn’t fulfilled” is strange. I think, let’s say, he’s presumably not fulfilling. He explains, there’s an extra mitzvah. If someone would make a list, the Rambam doesn’t make a list of rabbinic mitzvot, but if he would make a list of rabbinic mitzvot, there would be one positive Torah commandment to pray each day, and one positive rabbinic commandment to pray at the time they established.
I mean to ask, is this more London language? Later he says, if one doesn’t do it in the manner that the Sages set it up, one can say that rabbinically one didn’t at all… as long as one didn’t pray three times a day, one didn’t do the Torah mitzvah in the manner that the Sages set it up. Is this what he means by “just as”?
It could be a practical difference, as you say, in Choshen Mishpat, whether one can say that one hasn’t fulfilled such things. But I don’t believe what it would mean to say that one hasn’t fulfilled prayer. Let’s say, for example, it could be relevant, let’s say, one wants to make a doubt, some law in doubt. Is to say that one must be stringent even on a doubt whether one prayed the three prayers of the day? It’s certain that not. One says that doubt is not, rabbinic doubt is lenient. But I’m saying, if this is the only way to fulfill the Torah obligation, because one cannot deviate from the formula the Sages coined… Yes, but one doesn’t say so. The deed stands explicitly, the commentators saw, the commentators even on the blessings of Reciting Shema, the commentators that it means rabbinically regarding doubt.
I need to think about the “just as.” Although he added, he added the Sages and Prophets. One notices that he adds Prophets too. Prophets come in. He means to say the future prophets of the Men of the Great Assembly who would establish, but he wants to seemingly give it importance. This is what he seemingly wants to say. He wants to give it importance that it’s not just Sages, also Prophets. Perhaps according to Kabbalah it means that one can receive better in the prophecy of prayer when one prays it in its time. Who knows already.
Halacha 2 — Time of Mincha Prayer
The early Sages said that Mincha prayer corresponding to the time of the daily afternoon offering they established its time. Ah, so they established the time of Mincha prayer at the time of the daily afternoon offering. Ah, this is the time. Perhaps he’s now coming to the afternoon. And every day whenever one wants. The morning daily offering they made… the afternoon daily offering. Whenever one wants from the end of the day. The morning daily offering is essentially also seemingly, they offered it from sunrise until midday approximately.
Discussion — Why by Shacharit Didn’t He Say Corresponding to the Morning Daily Offering?
But why by Shacharit didn’t he say that then the Mincha is the time of the morning daily offering? Okay. Did he start with Maariv? No, he didn’t say that it’s the time of Shacharit. Mincha prayer corresponding to the time of the daily afternoon offering they established its time, and the measure of the daily offering was sacrificed. There’s a thing, I heard that the Rambam holds that the first morning prayer is not about then is the morning Mincha, but it has to do with sunrise. Like Rabbi Achinu Shimon is brought in Ein Yaakov. When did they sacrifice the morning daily offering? Did it have to be after sunrise? I don’t know. I think it’s the same law. Because it says facing east, and the Rambam says yes, then is already… he brings it. I don’t remember exactly now. There’s a Gemara in Yoma page 28. I don’t remember exactly the times. I don’t know.
Mincha Gedolah
Nine and a half hours from the beginning of the day. It means a bit late afternoon. And this is called Mincha Gedolah. The Rambam says, and because on the eve of Passover that falls on the eve of Shabbat, they slaughtered the daily offering… there were times when they slaughtered the daily offering earlier. When the Talmud asks about the eve of Passover that falls on Shabbat, when one can no longer slaughter, one can no longer do any sacrificial service when it becomes Shabbat, and one must fit in very many Passover offerings, they slaughtered at six and a half. The explanation is, when it’s not the eve of Shabbat, there’s still a bit of time, because one can still
Halacha 2 (Continued) — Time of Mincha Prayer: Mincha Gedolah and Mincha Ketanah
Speaker 1:
You see yes exactly, it says yes in the Gemara both come against. It’s interesting that the Rambam says there only sunrise. Perhaps because the standing causes. I don’t know.
Because on the eve of Passover… he said that one must pray two Minchas, this is the main point. The main point is that Mincha was the time nine and a half hours from the beginning of the day, it means a bit late afternoon, and this is called Mincha Ketanah. Because… the Rambam says, because on the eve of Passover that falls on the eve of Shabbat, they slaughtered the daily offering… there were times when they slaughtered the daily offering earlier. What does this mean? When the afternoon daily offering of the eve of Passover which is also the eve of Shabbat, when one can no longer do any sacrificial service when it becomes Shabbat, and one must fit in very many Passover offerings, they slaughtered at six and a half. This is when it’s not the eve of Shabbat there’s still a bit of time because one can still do certain labors into the holiday, but the eve of Shabbat there’s less time, so they gave two hours. They said that one who prays after six and a half has fulfilled, because there are days when then they already slaughter the afternoon daily offering, one can already therefore reckon that this is also called the time of the afternoon daily offering. The afternoon daily offering is at least not invalid then, they do it when necessary. Therefore they said that one who prays after six and a half has fulfilled, after six and a half hours of the day, it means already early afternoon. And from this time has arrived the time of its obligation, when the time has come, it means also more obligatory. Just as for example a person won’t be available after nine and a half, his time is when he must… when he’s already obligated in the matter, just as there’s a matter for example that one shouldn’t do any fixed thing before one prays, is from six and a half. This is called Mincha Gedolah. Simply to make a greater, longer time. Yes, from six and a half until night, instead of only from nine and a half until night. Right?
Speaker 2:
Yes.
Discussion: Why Are There Two Times for Mincha?
Speaker 1:
This is the secret of two Minchas. Why are there two times for Mincha? There aren’t two times for Shacharit. That is, technically yes there are, there’s until 4 hours, afterwards there’s until midday. And it’s also good seemingly for the same reasons, because post facto, ideally one must light the…
Speaker 2:
Yes, all three then have ideally and post facto. Like the first Mishnah of to distance a person from transgression, all three have ideally and post facto.
Speaker 1:
It’s not to distance, yes.
Speaker 2:
From Reciting Shema.
Speaker 1:
Right, but here it’s not to distance a person from transgression. Yes, that’s a different thing. It comes out that all three have ideally and post facto. Interesting, that by the time of prayer they inserted a mechanism of ideally and post facto.
Speaker 2:
What is this? This is a thing of every day. Many different situations occur, it’s hard to say that everyone must be.
Speaker 1:
Yes, it’s a small mini version of “corresponding to the forefathers they established them” the words of Torah, yes? You have an option here. Because you see the reason that doesn’t come at sunrise.
There are three levels. For Shacharit there are three levels, just like by Reciting Shema in the morning, three levels. Mincha, we’ll see, you’ll see why we learn two levels.
The Rema’s Custom of Two Minchas
Speaker 1:
Now, there’s an interesting custom that the Rema knew, and he brings down, that there are too many prayers in a day. There were many Jews who held that there are too few prayers in a day. And they inserted a Mincha custom that one prays two Mincha prayers. Many people. That is, there are two Minchas, they thought a new interpretation, not the real interpretation, but two Minchas. Mincha Gedolah, and afterwards they pray Mincha Ketanah. Yes, the prayers, the people who love to pray, and they found an opportunity.
They prayed two. Then Mincha prayer became voluntary. Aha. The Rema says, “Some Geonim ruled that it’s not proper to pray voluntary except the large one.” That when one prays a voluntary prayer, the voluntary prayer should be at the later time.
Speaker 2:
The opposite, the earlier time.
Discussion: Which Mincha Should Be Voluntary and Which Obligatory?
Speaker 1:
The earlier time. So that what is the main time, then should be the main prayer. And Mincha Ketanah should be the voluntary one. It’s only an enactment that they saw that here there’s an opportunity on the eve of Passover, therefore they made that one can also then. The Kabbalists held that one must always pray the main prayer should be prayed when it’s the main time, and the voluntary one should be prayed in the large one. What’s the practical difference? One must add something by the voluntary prayer.
Speaker 2:
Against something that isn’t frequent every day. Ah, no, he also says that it fits very well the frequent time of the afternoon Mincha with the infrequent time of the afternoon Mincha. A voluntary prayer is a prayer from time to time, it doesn’t come with the same regularity. So then when it’s certain times, it could be like the eve of Passover. It could be the eve of Passover is only a… it shows the idea that one can do it early. Presumably throughout the year other reasons occur why one should make one’s own custom.
English Translation
Speaker 1:
Practically, in the Beit HaMikdash (Temple) there was indeed a machine, everything worked punctually there. There were no Hasidic stories there. Therefore, I say that when it says that one can do it on erev Pesach (Passover eve), it’s clear that it was established that this is the time, and we see that it’s permitted. But in practice, it was only done on erev Pesach, because then it’s not tadir (frequent). It doesn’t align with the regular frequent practice.
Speaker 2:
It’s not just erev Pesach, it’s also erev Pesach that falls on Shabbat. Yes, regular erev Pesach was a bit later. Therefore, I say that it appears to become something not tadir. So, there can be other reasons why it should be not tadir. I don’t know, the korban (sacrifice) became invalid for offering, whatever, there are presumably situations when… It happens, anything can be, I don’t know. But simply, therefore the prayer of…
Speaker 1:
Okay, okay, anyway, what you’re saying is a derash (homiletical interpretation), the simple peshat (plain meaning) of the Rambam is that therefore it’s less optimal. Optimally one should pray Mincha and Maariv close to Mincha time, and the normal time is Mincha Ketana. I understand what you’re saying, it’s a nice Torah thought, but I don’t know.
Speaker 2:
Corresponding to something that isn’t tadir every day. I agree, but Mincha Gedola is obligatory, and only at Mincha Gedola has one already prayed the obligatory prayer, “he should not pray the Ketana except as optional.” Yes, but one can’t do two. Okay. I don’t understand exactly what the difference is, but there is a difference. They learned earlier that for a voluntary prayer one must add something. But besides that I don’t know that there’s a difference. I mean in halacha there comes a big difference that when one must make Shabbat, one must complete the Mincha prayer. I’m talking about completion, completion is also such a law, that first one prays the prayer simply. Wait, let’s see. Yes, but what’s the difference? Okay, but here we’re talking about one person who prays two Minchas. He prays two Minchas, which should he make optional and which should he make obligatory. He says, that which is the optimal time, that should be the obligatory prayer.
Times of Mincha Gedola and Mincha Ketana
Speaker 1:
“And the Sages learned from here that the time of Mincha Gedola is from six and a half hours until nine and a half hours, and the time of Mincha Ketana is from nine and a half hours until there remains from the day an hour and a quarter.” Until there remains an hour and a quarter of the day. Ah, that means the end of Mincha also has two times. And then it becomes… That is plag hamincha, half of Mincha Gedola. That means Mincha Ketana means, says the Rambam, from nine and a half until another hour and a quarter in practice. Means nine and a half, ten and a half, yes? Yes. But until there remains from the day an hour and a quarter, until then one may pray Mincha. The optimal time. “And he has…” There’s another time “until the sun sets.” Well, there’s another opportunity until the sun sets. Very good. There are also basically three times, just as he said for Shacharit.
Halacha 5 — Time of Musaf Prayer
Speaker 1:
The Musaf prayer, now, when does one pray Musaf? We learned earlier about Musaf, what is the time of Musaf? “Its time is after the Shacharit prayer until seven hours of the day. One who prays after seven hours, even though he sinned,” yes, he sinned, he should have prayed Mincha before seven hours of the day, “but he fulfilled his obligation because its time is all day.” Poshe’a (sinner), he continues like that… There are perhaps different levels. But I say, interestingly he didn’t use the word poshe’a until here. Very good. Which appears that the previous level isn’t… Ah, by Musaf it’s more of a transgression. Wait, wait, perhaps poshe’a means literally, even if he did it deliberately. Things that one may only do like a makeup prayer. If someone was a poshe’a, not just negligent, says the Rambam, if I remember correctly, that one cannot make a makeup prayer. Or other things, one cannot… But here, even a poshe’a, even if he deliberately didn’t pray until seven hours, he may still pray Mincha afterward, because the essential time of Musaf is all day. But optimally one must pray it until seven hours.
Discussion: Poshe’a by Musaf and by Mincha Ketana
Speaker 2:
You say for example by Mincha Ketana, “and he has to pray it until the sun sets,” is even if someone deliberately delayed? There it’s something of a poshe’a, I don’t know. Because this is more important. Perhaps it’s an important thing to pray Musaf at the right time. No, that’s when one failed to bring the Musaf sacrifice. Perhaps after seven hours it’s no longer optimal to bring the Musaf sacrifice or something. One goes against the halacha. So it’s the same thing.
Halacha 6 — Time of Maariv Prayer
Speaker 1:
The Maariv prayer, evening, “even though it’s not obligatory,” the Rambam said earlier that this is a prayer that was added, it’s not from the essential halacha. One doesn’t have to pray it. It’s a voluntary prayer. But this prayer, it also has a time. “And he has to pray it from the beginning of the night until dawn rises.” Okay, so that’s a whole night. Here there are no levels. By Kriat Shema there were levels, but here there aren’t.
Discussion: The Language “Yesh Lo” and the Matter of After Midnight
Speaker 2:
What is Ne’ila? When is the time of Ne’ila? The language “yesh lo” (he has) earlier is also more post facto, he has like the right. Not “yesh lo” is this is his obligation. “Yesh lo” means he has a right to do. He doesn’t even say optimally, he doesn’t even say that it’s something else. He only says one can do it. And what’s the other option? One doesn’t have to pray at all. That’s the point. You don’t have to pray Maariv at all. You want to pray Maariv, a whole night you can pray. There’s a discussion about praying after midnight. Here is the matter about after midnight. But by Kriat Shema he said, he doesn’t say about Maariv. Not about prayer. But Kriat Shema one must… Ah, you mean the Shemoneh Esrei? What should be done? Later… What should the matter of “redemption adjacent to prayer” be? Now, until now we haven’t seen, we only have such a thing. Until now we’ve only learned essential laws, which are the laws that we’ve seen.
Halacha 6 (Continued) — Time of Ne’ila Prayer
Speaker 1:
The Ne’ila prayer, the Ne’ila of Yom Kippur or of a fast day, “its time is close to sunset.” Okay, that means when does one begin? A bit before… A bit before so that the end should be still before sunset. He says that one who prays a prayer before its time.
Summary: The Times of All Prayers
Speaker 1:
Okay, until now, let’s just make it clear. We’ve learned the times of Shacharit, Mincha, Maariv. Each one of them, or at least two of them, have three times. Shacharit, the mitzvah is to pray at sunrise. Post facto, if one didn’t pray, you see? Sorry, optimally one may, and afterward there’s a second let’s say
Review of Prayer Times
Speaker 1:
Okay, you know, when does one hold a bit before? A bit before so that the end should be still before sunset.
Says the Rambam: “One who prays a prayer before its time has not fulfilled his obligation.” Until now we’ve only learned, let’s just make it clear. We’ve learned the times of Shacharit, Mincha, Maariv. Each one of them has at least two of them have three times.
Shacharit, the mitzvah is to pray at sunrise, post facto after four hours. Sorry, post facto optimally one may still until four hours. Do you understand it that way? I don’t know what’s the correct precision, but in any case for Shacharit the mitzvah is from sunrise, the time is, the mitzvah time passes until four hours. One can pray until midday, but not fulfilling prayer in its time, fulfilling prayer not in its time. Right?
Mincha, its mitzvah is Mincha Ketana until plag hamincha. The Rambam rules this way, there’s a question whether this is the halacha, but this is how the Rambam rules. Yes, we don’t conduct ourselves this way, everyone conducts Mincha optimally later. But this is how the Rambam rules. And afterward there’s also Mincha Gedola which is its time, yes, post facto one can pray Mincha Gedola. And also Mincha Ketana has that one can pray later until sunset, not just until plag hamincha. Right? These are the three times that exist for Mincha.
Musaf we learned only one time until seven hours, but one can pray the whole day, even as a poshe’a. Maariv we learned only one time a whole night. Ne’ila also only one time until sunset.
Halacha 7: One Who Prays Before Its Time
Speaker 1:
And now we’re going to learn if one didn’t pray at its time. Right? What does one do? The Rambam: “One who prays a prayer before its time,” if one prayed too early. Yes, the Rambam holds that praying too early is worse than praying too late. Right? Because the time hasn’t come at all yet. “One who prays a prayer before its time,” here we’ve heard a rule of Shacharit Musaf, generally but “before its time,” that if he prays Mincha too early he hasn’t fulfilled. “He returns and prays it at its time.” That comes at its time, and now it’s preventing.
But Shacharit does have a time. The Mashgiach always used to say, you’re not punctual, that’s why you came a few minutes late, but why doesn’t it happen sometimes that you come a few minutes early? Yes. It’s not fair, when the time came it wasn’t yet born, it was still before its time, he hasn’t fulfilled his obligation. Now it’s post facto.
Shacharit in Emergency from Dawn
Speaker 1:
“And one prays the Shacharit prayer in emergency after dawn rises.” If one prayed the Shacharit prayer in emergency before its time. The essence of Shacharit is its time from sunrise, but post facto if one prayed from dawn one has fulfilled. Shacharit one can indeed pray, that means not exactly before its time. Yes, that’s apparently the word. Here also a bit, the same thing by Maariv, we’ll see. Here is a post facto before its time also, that means the time is a bit earlier also, yes.
Maariv of Erev Shabbat and Motzaei Shabbat
Speaker 1:
“And he has to pray the Maariv prayer of Shabbat night on erev Shabbat before the sun sets.” One may pray Maariv before sunset also. Erev Shabbat one can also pray Maariv before sunset. “Maariv of Motzaei Shabbat on Shabbat.” Apparently one shouldn’t fear that Shabbat becomes… Is it either the weekday or Shabbat Maariv one must be more careful about nightfall. And during the week it’s simply so, because one can pray Maariv early.
Ah, I meant the opposite, I meant that he says so because Shabbat is being made, that means, it happens because Shabbat is the issue. I meant that he says so because simply other nights are obvious, where there’s no question of which Shemoneh Esrei one should pray and the like. Here a person would think, it’s not yet Shabbat, how can you already pray the text of the prayer of Shabbat? The answer is that one can already accept Shabbat. No, the Rambam doesn’t say that one should already accept Shabbat now. He says now simply… But here there’s a problem, what does one pray? Which text does one pray? He doesn’t say here, he doesn’t say what one should pray. He doesn’t say that. Simply when he says Shabbat night, he means one prays the text of Shabbat.
But he says “and needless to say” other nights which is more obvious. Even Shabbat which is a bit complicated, because one moves a weekday prayer into Shabbat, it’s not the word about the text. He doesn’t say that in “needless to say,” he didn’t put that in. But he says it’s obvious.
“And similarly one prays Maariv of Motzaei Shabbat on Shabbat.” He grasps the first two things where there’s the whole matter is because Maariv is “not precise in its time,” one can pray earlier, one can pray later. Because by the Shacharit prayer, which is obligatory, its mitzvah is stated that one should do it at a certain time. The Maariv prayer is more flexible with time, therefore one can pray… This is the Rambam’s explanation. One can pray earlier, earlier than sunset.
But the Shacharit prayer is only in emergency after the east brightens. One cannot say that sunset is the same thing as after the east brightens. It’s already moved a few minutes from the ideal time.
Yes, but not clear that… By Maariv it’s less important to me. It is indeed only post facto, only in pressing circumstances for the same reason. This is the continuation, you’re learning the same continuation of the times of post facto.
Discussion: Vatikin by Maariv?
Speaker 2:
If yes, does it mean to say that there’s no concept of vatikin also regarding Maariv. If vatikin is that the matter of “doing a mitzvah at its time,” perhaps there is, it’s not a mitzvah. Only in the early morning, because rising early in the morning is indeed a mitzvah. It’s indeed a mitzvah, it’s indeed a mitzvah. Why shouldn’t there be a mitzvah? Because the whole thing is optional.
Speaker 1:
And in general, perhaps zerizin makdimin (the diligent are early) is indeed there. I don’t know.
The Yerushalmi says “it’s not precise in its time,” which is earlier, which is good. One should pray on time. “And if he prayed after sunset he has fulfilled.” This is the Rambam’s explanation of why one can pray erev Shabbat earlier. Because the whole thing is optional, one can do it even before that also. There are others who learn differently, that there’s a dispute of Rabbi Yehuda, okay, a whole thing. But this is the Rambam’s explanation.
Speaker 2:
One would say that it could be that there’s an extra thing, that when one wants and should do some mitzvah early is because it’s a battle against sleeping, against laziness. Yes, the Shulchan Aruch begins with that. He brings the verses in Proverbs. “And Abraham rose early in the morning,” also the whole thing of learning Torah, zerizin makdimin, “and they rose early in the morning.” One specifically wants to do a mitzvah. By Maariv when one is engaged in Torah it’s not only the matter of overcoming, that the whole reason why a person shouldn’t pray on time is because he’s sleeping.
Speaker 1:
Yes, but I haven’t seen that it should be the… I already know that the essential thing of praying Shacharit early is because one gets up. It’s true that one must get up, but it’s simply because it’s then an important time. Why shouldn’t one be able to say Maariv early? Because one doesn’t have time essentially, so it’s less important.
Halacha 8: Law of One Who Prays After Its Time
Deliberately Has No Makeup
Speaker 1:
Okay. However it is, first one must make such an order before its time, right? How one prays a prayer before its time, right? What is if someone prays after its time? This happens very little by Hasidic Jews, because as the Mashgiach used to say. But what is if after its time? “Anyone whose time of prayer has passed and he didn’t pray, if deliberately he has no remedy and has no makeup.”
Well, good. Deliberately, you specifically didn’t pray? Really, too bad, it’s over. You had an option of being forced, you could have something. One who doesn’t know is inadvertent, but… No, the word is, one cannot… I don’t know why you say inadvertent. What does deliberately mean? He refrained from praying? He did this deliberately? He was indeed past the time of prayer, not forgot, wasn’t forced, he simply didn’t pray. Okay, such a person, without him having a makeup. What is this a thing? He always had some reason.
I just want to understand what deliberately means here. Deliberately doesn’t mean to anger, deliberately doesn’t mean with contempt. Deliberately means he didn’t pray. Why didn’t he pray? He was too busy, he forgot. What does it mean, why? And what will happen? Now you have guilty feelings, you’re going to dig that you want to pray a makeup? Take from yourself, go find a rabbi, do teshuva (repentance), and start coming back to pray with all these things. What can he dig? He didn’t pray, he didn’t hold by praying earlier, now he wants to pray. I don’t understand why someone has a remedy, what prevents me that he should pray again? Makeup is such a thing.
Discussion: Difference Between Makeup and Voluntary Prayer
Speaker 2:
I also don’t understand what it means. In practice, a voluntary prayer one can anyway. I’m talking about his intention, he should believe. Everything is anyway a custom, right? All these laws are customs, it’s not simple that a court that obligates. It’s all things that are customs. One should believe that one fulfilled Shacharit. If he did it deliberately, he doesn’t believe that he fulfilled Shacharit, he must make a makeup. Does that mean the contradiction?
Speaker 1:
I just asked like that, right? One must understand the difference between a voluntary prayer and makeup. What is the difference between a voluntary prayer and makeup? What is the difference? If it was deliberate, and now he says, “Okay, I don’t have makeup, but I want to pray now a voluntary prayer.” If he didn’t have a need, he only had something else that’s called a voluntary prayer?
And makeup means that he had some thing called a need.
I had a thought, I’ll switch in my head, that I won’t think of makeup, I’ll think of voluntary prayer.
Speaker 2:
What’s the difference between the two? By voluntary prayer it says that one should add something. True, true, true. But also that is perhaps only optimally, I don’t know if it’s actually preventing. And if not, he must pray something, something I’m missing here in these laws.
Inadvertently or Under Duress — He Makes Up
English Translation
Speaker 1:
Okay, so he says, the Rambam, this is a Gemara, but it was stated as halacha (law), just as the Gemara says about this, he cannot pay. But if it was b’shogeg (unintentional), or it was an ones (unavoidable circumstance) or a ta’us (error), yes, he pays it back, meshalem (compensates). One who prays at the time of prayer adjacent to it, he is mashlem (makes up) that prayer at the next prayer time. Then he says mashlem, he pays back. What does he do? First he makes the later prayer, he says first the prayer that he is now obligated in, and afterwards he prays the tashlumim (makeup prayer). Afterwards he pays it back. Very good.
Law 9: Examples of Tashlumim
Speaker 1:
He explains, how? If one erred and did not pray Shacharis (morning prayer) until after midday has passed, until chatzos (midday) has passed, afterwards one can no longer pray, but he must pray Mincha (afternoon prayer) twice. The first is the current prayer that one is now obligated in, the prayer of Mincha, and the second is tashlumim for Shacharis.
If one erred and did not pray Mincha until the sun has set, until it has become completely night, he prays Maariv (evening prayer) twice, the first is Maariv, and the second is tashlumim for Mincha.
If one erred and did not pray Maariv until dawn has risen, he prays Shacharis twice, the first is Shacharis, and the second is tashlumim for Maariv. He says such a thing about Maariv, which is not an obligation, and we immediately say tashlumim. Very good.
Law 10: Missed Two Prayers
Speaker 1:
If one erred and did not pray neither this prayer nor the prayer adjacent to it, so he thinks, that now a person can have the ability and think, “I have accumulated tashlumim to make.” He says, “No, my dear one, one only makes up the last one alone.” One can only pray one prayer of tashlumim adjacent to the next one. One cannot drag debts from three prayers. So, if one erred and did not pray Shacharis and not Mincha, he prays Maariv twice, one doesn’t need three. Seemingly tashlumim for Mincha, but for Shacharis one tashlumim, it is already avar yomo (its day has passed), its day has already passed and one can no longer be mashlem.
The Rama says that he doesn’t agree, he sees that he is the Rama presumably, but…
Law 10 (Continued) — Making Up Only the Last One
The Rambam says no, one makes up only the last one. He can only pray one prayer of tashlumim adjacent to the next one. One cannot drag debts from three prayers. So, if one erred and did not pray Shacharis, he prays Maariv twice. He doesn’t pray three. He prays Maariv and tashlumim for Mincha, but for Shacharis one tashlumim, it is already avar yomo, its day has already passed, and one can no longer be mashlem.
The Objection of the Raavad – One Can Make Up More Than One Prayer
The Raavad says that he doesn’t agree, he sees that this is the Rambam’s opinion, but the Rambam has no proof. He doesn’t see anywhere in the Gemara like this. The Rambam understands that this means one can only be mashlem once. There were other chachmei Provence (sages of Provence), I thought here that by korbanos (sacrifices) it’s not like this.
Digression: Tashlumim by Korbanos
By korbanos, does one make up korbanos? The daily offerings of Shabbos on Shabbos, have no tashlumim. But no, I’m speaking of tashlumim after Yom Tov, there is the law of tashlumim, but one is mashlem the time. It’s called another thing, but it has no connection. But then one brings all the ways with the libations of the year, and indeed that is the time. After that, the time is to bring the libations on Atzeres, on Shavuos. But on the daily offerings of Shabbos on Shabbos, indeed, does tashlumim help? Or perhaps this never happened. By prayer they said that one can add tashlumim.
Continuation of the Raavad’s Objection
The Raavad however, may his sins be forgiven, that if one wants, he can be mashlem yes more than one prayer. That means, if there was an ones and the like, a person was in a hospital, I don’t know what, he couldn’t pray for half a year, it ends according to the Raavad, if he wants, he can now try the six hundred Minchas and the six hundred Shemoneh Esreis, one for each day that he missed. The Raavad says, he doesn’t rule neither prohibition nor permission, whoever wants can conduct himself this way. I don’t know what the Shulchan Aruch says.
And the Raavad says, he does agree with the Rambam that if one prayer time has already passed and he wasn’t mashlem, then he is already like one who nullifies intentionally, then he indeed cannot. But in general there were the chachmei Provence, the provinces where the Raavad lived, there they said that one can indeed be mashlem as many prayers, more than one prayer. They didn’t agree with the…
And they make a big thing, that each person should be mashlem there his hundreds of tashlumim that he has to do.
Why by Krias Shema There Is No Tashlumim
It’s interesting, for example by Krias Shema (recitation of the Shema) there is no law of tashlumim. A person missed the time of Krias Shema in the morning, he cannot now be mashlem, he cannot read Krias Shema twice at night. Something there is a law in the… something there is a… I don’t know what it has to do with this. Also the name “tashlumim” is called… it’s a name, I mean, that doesn’t exist in the language, but we use it in korbanos. Here there is tashlumim.
Speaker 2: Where does it say tashlumim in korbanos?
Speaker 1: I know what you mean. Seven days you shall eat matzos, it’s called by Chazal (our Sages) that one brings tashlumim from the festival offerings of Yom Tov. Tashlumim d’rishon, yes, there it says tashlumim d’rishon. Seven days, the seven days is a tashlumim, it’s called a tashlumim. The seven days of Yom Tov, true, the tashlumim d’rishon is a very good thing that you say, but then it’s different.
Tashlumim means one pays. Tashlumim means one pays, yes? Like one is not mashlem. So, what does one pay? He was obligated yesterday, he hasn’t yet come with his payment. He held himself for a debt until now, he was indebted, he was a debtor.
Speaker 2: So what is the payment?
Speaker 1: And also, he brings the Raavad… By Krias Shema there is no such law. There is such a law that has to do with the fact that prayer is a rabbinical enactment. From the Torah, why is there no law of tashlumim by Krias Shema? Because Krias Shema must be in the morning and at night, that morning and that night. By prayer, as you said, there is such a concept of three prayers a day, this is seemingly the point. Three prayers a day, there is a number of prayers is also a concept, many prayers. Besides the time there is also the number. If this is not… By Krias Shema there is also a number, that it should be twice, when you lie down and when you rise, but there isn’t the thing of a tashlumim.
Right, seemingly, seemingly that’s the point. He says that I’m just bringing like the Raavad, that if one wants, here if one makes it a nedava (voluntary offering), which he has a chiddush (novel idea) in nedava, because one is certainly obligated in tashlumim. Nedava one can, against, it’s a question of the minute, and he believes it’s tashlumim. But if in general, if one missed, one was in a situation where he couldn’t pray for a few weeks, or in general, I don’t know, ah, in the days of Ezra I don’t know, then he can make tashlumim even more than one prayer. The Shulchan Aruch says that one may do so, at least as a nedava, and on the side that the Rambam is right, it is his tashlumim.
Interesting fact, one must say to people, that if one wants very much, I don’t know, I once heard a rabbi say to me, destruction for the World to Come. He doesn’t say, the Rambam says that if one wants, he lets you. It’s not that he tells you to. It’s the opposite.
Why Tashlumim Only Works Adjacent to Prayer Time
No, and you need to think, why must one, why does tashlumim only work? Because he brings that tashlumim must be until prayer time, it cannot be just tashlumim. First one must pray, it becomes a reality, now there is prayer time. Afterwards, when the Almighty opens the gate of heaven is already open, one pushes in a few more prayers. So, they are an eis ratzon (favorable time). So, if a person has some good few minutes, he prays a few prayers to fulfill what he also didn’t pray earlier.
I’m still not understanding better the whole play, I understand that it’s good. But we finish one more law in this chapter.
Question: Tashlumim by Other Mitzvos
One must think why by Krias Shema there isn’t, and by other mitzvos where there isn’t. How does the Rambam bring meah brachos (one hundred blessings)? Does he say a tashlumim on that? One must say today, I say one hundred and fifty, but the one who is like the mountains of holiness. Okay. Must one be mashlem so many Kaddishes? One must think. Perhaps yes. Such matters for you. Such matters for you one can be mashlem. I don’t see what.
By the way, seemingly one must say mashlem. Mashlem means like one finishes, that’s what one pays back. Okay, now one more law.
Law 11 – Mincha Before Mussaf (Tadir and She’eino Tadir)
Seven hours that it’s midday even right after Shacharis. But when both are already obligatory, so one must do the regular Mincha after Mussaf. Not regular, the… because Mincha is now a greater obligation? It’s presumably yes because of all. Seemingly how Mincha has a time and Mussaf is indeed all day. So what is the difference?
Ah, the Rambam said that they are for everyone’s liking. And he said that Mincha is before Mussaf, why? Ah, tadir v’she’eino tadir (frequent and infrequent), tadir v’she’eino tadir, already, it says in the Gemara. Tadir v’she’eino tadir. The Rambam says, but yesh mi she’omer (there are those who say), yesh mi she’omer that we do in public so that they won’t err, because now people will think that Mincha comes before Mussaf.
The Practical Halachic Ruling
Yes, good, true, and what do we actually do? That means, we pray first Shacharis, or even just on Shabbos it can happen we pray Mussaf later, already at the time of Mincha, we don’t pray before Mincha. That means, we go with this yesh mi she’omer.
Yes, but as an individual one must indeed know, if one delayed praying and he comes to shul and it’s already, how is it called, well, they’re already praying Mincha, and he hasn’t yet prayed Mussaf of Shabbos, and they’re already praying Mincha in shul, he prays first Mincha, and afterwards Mussaf. Because truly Mincha is first. We don’t hold, we don’t stop. The individual seemingly holds this halacha.
Summary of Chapter 3
Okay, until here the laws of chapter 3. What is the law? We learned the times of prayers, when each prayer has its time, and also we learned the laws, first of all, they told us that all these prayer times are rabbinic, as you say that it’s built-in that you always the servant, there are such sorts of things, and also, what happens if one missed, what one missed? Also the prayer time, right? And the completion, seemingly, the payment helps for the prayer time. That’s how I would say the analysis.
The mitzvah of Krias Shema, yes, to is the time of Krias Shema, yes, did you also understand by Krias Shema the thing? Not mixed, close to Torah. But, yes, it’s a time, in Brachos it says that the time of prayer if one didn’t fulfill, yes?
Now here we learned, for example, that we pray Shacharis through four hours, we weren’t fulfilling the obligation of prayer at its time, we did fulfill the obligation of prayer, but we weren’t fulfilling the prayer at its time. And on this, and on the prayer at its time the Rambam says that it’s a mitzvah just as it is a mitzvah to pray in general. And on this one makes the completion somehow. On what does one make the completion? On the at its time, right? Because now one makes a prayer not at its time, but one pays back, something somehow pays it back. I don’t know how the paying back works.
An Analytical Question: What Is the Nature of Tashlumim?
No, indeed not so simple. No, seemingly I would say that when one makes completion my Mincha prayer is not fulfilled, but he goes the prayer, he goes that prayer. What does it mean he prays Mincha? With what is this Mincha? I don’t grasp what it means. With what is this Mincha?
One can think like this, one can think that there is an obligation that a person should pray three times a day, and Chazal placed the obligations with our times. So you missed the time, but you still have the obligation. Or one can say no, a person has an obligation to pray at the times.
Speaker 2: Yes, but understand, I’m telling you, but understand that the tashlumim also goes over days also.
Speaker 1: True, it happens that he prayed, and he prayed, and he prayed, and he prayed Maariv with the next Shacharis, yes. However you want to count the days. But the Rambam also says here until the next, it still goes until the next according to the Rambam.
Speaker 2: Okay, but the Rambam doesn’t simply hold that he will hold three prayers in the day, he will have one day two and one day four.
Speaker 1: So I don’t know how to make it work.
Until here chapter 3, it was a smaller chapter.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80065#
הלכות תפלה וברכת כהנים פרק ג – תמלול
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור — רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳: זמני תפילה
דער שיעור איז מוקדש לכבוד ר׳ יואל ווערצבערגער. דער פרק באהאנדלט די זמנים פון תפילה — ווען יעדע תפילה האט איר צייט, וואס געשעט אויב מ׳האט פארפאסט, דינים פון תשלומין, און סדר הקדימה צווישן מנחה און מוסף. אין פרק א׳ האט דער רמב״ם שוין געלערנט אז מ׳דארף דאווענען דריי מאל א טאג, און אז די חכמים האבן מתקן געווען סיי א צאל תפילות סיי זמנים פאר יעדע תפילה. יעצט אין פרק ג׳ קומען די פרטים.
—
הלכה א׳ — זמן תפילת שחרית
דער רמב״ם: “יתחיל להתפלל עם הנץ החמה… עד סוף שעה רביעית.”
פשט: די מצוה לכתחילה איז צו דאווענען שחרית ביי נץ החמה (ותיקין), און דער זמן גייט ביז סוף שעה רביעית. קריאת שמע זאל מען ענדיגן ביי נץ החמה, און תפילה קומט גלייך נאכדעם (סמיכת גאולה לתפילה — דער רמב״ם דערמאנט עס שפעטער).
חידושים און הסברות:
1. ותיקין — דער בעל שם טוב׳ס שיטה: דער בעל שם טוב האט געזאגט אז מ׳דארף דאווענען פארטאגס, ווייל ווי שפעטער דער טאג ווערט, ווערט די שטאט פול מיט שטותים. ער האט אפילו געהאלטן אז מ׳זאל דאווענען ותיקין אפילו ביחידות (אן א מנין), ווייל ער האט מעדיף געווען ותיקין איבער תפילה בציבור.
2. שכר מצוה מצוה — ווי דאס פארבינדט זיך מיט ותיקין: ווען א מענטש הייבט אן דעם טאג מיט קריאת שמע און תפילה, דרייט עס דעם “סייקל” פאר דעם גאנצן טאג. די ערשטע מחשבות פון צופרי האבן די מערסטע טשענסעס זיך צו איבערקאפּיען דעם גאנצן טאג — מחשבות קאפּיען זיך. ווען מ׳טראכט צופרי פון דעם אייבערשטן און זאגט שמע ישראל, וועט עס שפעטער אויך אריינקומען אין קאפ (למשל ווען מ׳זעט אן אוהל). דאס איז פארבונדן מיט דעם רמב״ם׳ס פרינציפ פון שכר מצוה מצוה.
3. שאלה — אבינו ביי נץ אדער לענגערע תפילה שפעטער? אויב מ׳האט נישט צייט פאר א פולע תפילה ביי נץ, איז בעסער צו זאגן א קורצע תפילה (אבינו) ביי נץ, אדער א לענגערע תפילה שפעטער? דער כלל איז אז “די עיקר איז זמן” — דער זמן איז דער עיקר, אבער מ׳זאל פרעגן א רב.
—
הלכה — עבר והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות
דער רמב״ם: “ואם עבר והתפלל אחר ארבע עד חצות היום — יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה.”
פשט: פון שעה רביעית ביז חצות היום (שעה שישית) — מ׳איז יוצא חובת תפלה, אבער נישט חובת תפלה בזמנה. שחרית בזמנה = ביז שעה רביעית; שחרית שלא בזמנה = ביז חצות.
חידושים און הסברות:
1. וואס מיינט “לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה”? דער רמב״ם ווייזט אויס אז “חובת תפלה” מיינט נישט נאר דאורייתא (וואס ער איז זיכער יוצא), נאר אויך דרבנן. ס׳איז דא אן עקסטערע מצוה מדרבנן צו דאווענען בזמנה. אויב דער רמב״ם וואלט געמאכט א ליסטע פון מצוות דרבנן, וואלט געשטאנען: מצות עשה אחת מדאורייתא להתפלל בכל יום, און מצות עשה אחת מדרבנן להתפלל בזמן שתיקנו.
2. “כשם שמצות תפלה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים” — דער רמב״ם לייגט צו נביאים צו חכמים. ער וויל מחשיב מאכן די תקנה — ס׳איז נישט סתם חכמים, נאר אויך נביאים (אנשי כנסת הגדולה). אפשר על פי קבלה מיינט עס אז מ׳קען באקומען בעסער אין נבואה פון תפילה ווען מ׳דאוונט בזמנה.
3. וואס מיינט “כשם… כך”? עס ווערט געפרעגט: מיינט דער רמב״ם בלויז אז ס׳איז דא אן עקסטערע מצוה דרבנן, אדער מיינט ער עפעס טיפער — אז דער חיוב דרבנן איז אזוי חשוב ווי די עצם מצות תפילה? אפשר וויל ער זאגן: זאלסט נישט מיינען אז די זמנים זענען נאר א “רעקאמענדעישאן” אדער א הידור — נאר ס׳איז א פולע מצוה. א מענטש וואלט געקענט טראכטן: מן התורה איז גענוג איינמאל א טאג, און חכמים האבן נאר “רעקאמענדירט” דריי מאל. זאגט דער רמב״ם: ניין, דער חיוב פון דריי מאל בזמנם איז א פולע מצוה.
4. נפקא מינה לגבי ספק: אויב איינער האט א ספק צו ער האט געדאוונט — צו זאגט מען ספק דרבנן לקולא? דער מסקנא איז: יא, ס׳איז דרבנן לגבי ספק, ווי די מפרשים זאגן אפילו אויף ברכות קריאת שמע. כאטש דער רמב״ם מחשיב עס זייער, בלייבט עס דרבנן לגבי ספק.
5. אויב איינער האט נאר געדאוונט שחרית: האט ער מקיים געווען מצות תפילה דאורייתא, און א דריטל פון די מצוה דרבנן (פון דריי תפילות).
—
הלכה ב — זמן תפילת מנחה
דער רמב״ם: “אמרו חכמים הראשונים שתפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה… תשע שעות ומחצה מתחילת היום — וזהו הנקרא מנחה גדולה.”
פשט: תפילת מנחה איז מתוקן געווארן כנגד תמיד של בין הערבים. דער תמיד איז געקרבן געווארן פון 9½ שעות פון אנהייב טאג — דאס הייסט מנחה גדולה.
חידושים און הסברות:
1. פארוואס זאגט דער רמב״ם “כבר רמזתי” (ער האט שוין אנגעדייטעט)? דער רמב״ם רעפערירט צוריק צו עפעס וואס ער האט שוין געזאגט פריער וועגן מנחה׳ס זמן.
2. פארוואס ביי שחרית האט דער רמב״ם נישט געזאגט “כנגד תמיד של שחר”? ביי מנחה זאגט ער בפירוש אז ס׳איז כנגד תמיד של בין הערביים, אבער ביי שחרית האט ער נישט דערמאנט דעם תמיד של שחר. אפשר האלט דער רמב״ם אז שחרית׳ס זמן איז נישט (נאר) וועגן תמיד של שחר, נאר האט צו טון מיט נץ החמה אליין — ווי ר׳ שמעון ווערט געברענגט אין עין יעקב. כאטש ס׳איז אפשר די זעלבע הלכה, ווייל “האיר פני המזרח” (ווען מ׳האט מקריב געווען דעם תמיד) איז אויך ביי נץ החמה. עס ווערט דערמאנט א גמרא אין יומא דף כ״ח.
מנחה גדולה — דער מקור
דער רמב״ם: “לפי שבערב הפסח שחל להיות ערב שבת, שחטו את התמיד בשש ומחצה… אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, ומשעה זו הגיע זמן חיובה.”
פשט: נארמאלערווייז האט מען געשאכטן דעם תמיד של בין הערביים שפעטער (תשע ומחצה), אבער ערב פסח שחל להיות ערב שבת — ווען מ׳האט געדארפט אריינכאפן אסאך קרבנות פסח פאר שבת — האט מען געשאכטן דעם תמיד שוין בשש ומחצה. דערפון לערנט מען אז ווער עס דאוונט מנחה נאך שש ומחצה שעות פון טאג, יצא — ווייל דאס איז אויך א לעגיטימע צייט פאר תמיד של בין הערביים.
חידושים און הסברות:
1. דער מעכאניזם פון לכתחילה/בדיעבד ביי מנחה: מנחה קטנה (פון תשע ומחצה) איז דער עיקר לכתחילה׳דיגער זמן, ווייל דאס איז ווען מ׳האט תדיר געשאכטן דעם תמיד. מנחה גדולה (פון שש ומחצה) איז א בדיעבד׳דיגער זמן, באזירט אויף דעם וואס ס׳האט זיך געמאכט ערב פסח שחל להיות בערב שבת — א נישט-תדיר׳דיגע סיטואציע. דער תמיד איז נישט פסול דעמאלטס, מ׳טוט עס נאר “לעת הצורך.”
2. פאראלעל צו שחרית — אלע דריי תפילות האבן לכתחילה/בדיעבד: אזוי ווי ביי קריאת שמע של שחרית (וואס האט דריי לעוועלס), אזוי אויך ביי תפילה האט מען אריינגעלייגט א מעכאניזם פון לכתחילה און בדיעבד. דאס איז אינטערעסאנט ווייל תפילה איז א זאך פון יעדן טאג, און ס׳מאכן זיך פארשידענע סיטואציעס.
3. “תדיר” vs. “אינו תדיר” — א שיינע תורה: עס ווערט פארגעלייגט א חידוש אז דער חילוק צווישן מנחה גדולה און מנחה קטנה שפיגלט אפ דעם חילוק צווישן “תדיר” און “אינו תדיר.” דער תמיד של בין הערביים איז תדיר געשאכטן געווארן בתשע ומחצה, און נאר אין אויסנאמע-פאלן (ערב פסח שחל בערב שבת) בשש ומחצה. ממילא פאסט א תפילת נדבה/רשות — וואס איז אויך נישט תדיר — בעסער מיט דעם נישט-תדיר׳דיגן זמן פון מנחה גדולה. דער אנדערער חברותא האט אנערקענט דעם חידוש אבער געזאגט “איך ווייס נישט” אויב דאס איז דער פשט אין רמב״ם — דער פשוט׳ער פשט איז סתם אז מנחה גדולה איז ווייניגער לכתחילה.
4. דער רמ״א׳ס מנהג פון צוויי מנחות: דער רמ״א ברענגט א מנהג אז געוויסע אידן האבן געדאוונט צוויי תפילות מנחה — איינע בזמן מנחה גדולה און איינע בזמן מנחה קטנה. די צווייטע איז געווען א תפילת רשות. “הורו מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה” — דאס הייסט, די תפילת חובה זאל מען דאווענען אין דעם עיקר לכתחילה׳דיגן זמן (מנחה קטנה), און די תפילת רשות זאל מען דאווענען אין מנחה גדולה. ביי תפילת רשות דארף מען מוסיף זיין עפעס (א חידוש).
מנחה קטנה — דריי לעוועלס
דער רמב״ם: “זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד שישארו מן היום שעה ורביע… ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.”
פשט: מנחה קטנה גייט פון תשע ומחצה ביז ס׳בלייבט א שעה ורביע פון טאג (דאס איז “פלג המנחה”). דערנאך איז נאך א צייט — עד שתשקע החמה — וואס איז א ווייטערדיגער בדיעבד.
חידוש: אויך מנחה האט דריי לעוועלס — פונקט ווי שחרית: (א) מנחה קטנה ביז פלג המנחה = לכתחילה; (ב) ביז שקיעה = בדיעבד; (ג) מנחה גדולה = נאך א לעוועל. דאס שפיגלט אפ דעם דריי-לעוועל סטרוקטור פון שחרית.
—
הלכה ב (המשך) — זמן תפילת מוסף
דער רמב״ם: “תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום. המתפלל אחר שבע שעות, אף על פי שפשע, יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום.”
פשט: מוסף׳ס לכתחילה זמן איז ביז זיבן שעות. נאך זיבן שעות — אפילו ער איז א “פושע” (ער האט בכוונה נישט געדאוונט) — יצא, ווייל דער עיקר זמן איז כל היום.
חידושים:
1. דער באגריף “פושע” ביי מוסף: דער רמב״ם נוצט דאס ווארט “פושע” נאר דא ביי מוסף, נישט ביי די פריערדיגע תפילות. דאס ווייזט אז ביי מוסף איז פארשפעטיגן מער פון אן עבירה ווי ביי אנדערע תפילות. אפשר ווייל מ׳האט פארפעלט צו ברענגען דעם קרבן מוסף אין זיין צייט.
2. חילוק צווישן “פושע” ביי מוסף און תשלומין: ביי תשלומין (ווען מ׳האט פארפעלט א תפילה) זאגט דער רמב״ם אז אויב מ׳איז פושע געווען קען מען נישט מאכן תשלומין. אבער דא ביי מוסף, אפילו א פושע יצא ידי חובתו, ווייל דער עיקר זמן איז כל היום — ס׳איז נישט א תשלומין, נאר א בדיעבד׳דיגער זמן.
—
הלכה ב (המשך) — זמן תפילת ערבית
דער רמב״ם: “תפילת ערבית, אף על פי שאינה חובה… יש לו להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר.”
פשט: מעריב, וואס איז א רשות (ווי דער רמב״ם האט פריער געזאגט), קען מען דאווענען די גאנצע נאכט — פון אנפאנג נאכט ביז עלות השחר. דא איז נישט דא קיין לעוועלס ווי ביי שחרית אדער מנחה.
חידושים:
1. דער לשון “יש לו”: דער לשון “יש לו להתפלל” (ער האט א רעכט) ווייזט אז ס׳איז נישט א חיוב, נאר א רשות. ביי מעריב פאסט דאס, ווייל מ׳דארף בכלל נישט דאווענען מעריב — “דו ווילסט דאווענען מעריב, א גאנצע נאכט קענסטו דאווענען.”
2. קיין חילוק צווישן לכתחילה/בדיעבד ביי מעריב: אנדערש ווי ביי קריאת שמע של ערבית (וואו ס׳איז דא א ענין פון פאר חצות vs. נאך חצות), ביי תפילת מעריב ברענגט דער רמב״ם נישט קיין לעוועלס — די גאנצע נאכט איז גלייך.
3. שאלה וועגן גאולה לתפילה: ס׳איז דא א שאלה וועגן סמיכת גאולה לתפילה ביי מעריב, אבער דאס ווערט נאך נישט אויסגעלערנט אין דעם שלב.
[דיגרעסיע: ותיקין ביי מעריב?]
עס ווערט געפרעגט: אויב ביי שחרית איז דא א מעלה פון ותיקין (דאווענען בזמנה), איז דא אזא געדאנק ביי מעריב אויך? אפשר ניין, ווייל מעריב איז א רשות. אבער אפשר יא, ווייל “זריזין מקדימין למצוות” — אבער דאס איז נאר רעלעוואנט ביי שחרית וואו “וישכם אברהם בבוקר” איז א מלחמה קעגן עצלות און שלאף. ביי מעריב איז נישט דא דער זעלבער ענין פון התגברות. עס ווערט אבער נישט פסק׳נט קלאר.
—
הלכה ב (סוף) — זמן תפילת נעילה
דער רמב״ם: “תפילת נעילה… זמנה סמוך לשקיעת החמה.”
פשט: נעילה הייבט מען אן אביסל פאר שקיעה, אזוי אז מ׳זאל ענדיגן פאר שקיעת החמה.
—
כללי׳ע באמערקונג — סטרוקטור פון זמני תפילה
שחרית, מנחה, און (אין א געוויסן מאס) מעריב האבן יעדע דריי לעוועלס פון זמנים — לכתחילה, בדיעבד, און א ווייטערדיגער בדיעבד. ביי מעריב איז דאס ווייניגער רעלעוואנט ווייל ס׳איז בכלל א רשות.
—
הלכה ז — המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא
דער רמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא, וחוזר ומתפלל אותה בזמנה.”
פשט: ווער עס דאוונט א תפילה פאר איר צייט איז נישט יוצא, און מוז חזר׳ן דאווענען בזמנה.
חידושים און הסברות:
1. קודם זמנה ערגער ווי לאחר זמנה: דער רמב״ם האלט אז דאווענען קודם זמנה איז ערגער ווי דאווענען לאחר זמנה — ווייל ביי קודם זמנה איז די צייט נאך בכלל נישט אנגעקומען, איז מען גארנישט יוצא. ביי לאחר זמנה איז כאטש א תשלומין מעגליך.
2. א וויצעלע פון א משגיח: “דו ביסט נישט קיין פונקטליכער — דו קומסט אייביג אפאר מינוט שפעט, אבער פארוואס מאכט זיך נישט אמאל אז דו קומסט אפאר מינוט פרי?” — א מוסר השכל אויף דעם ענין פון קודם זמנה.
שחרית בשעת הדחק — עלות השחר
דער רמב״ם: “ומתפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר.”
פשט: בשעת הדחק קען מען דאווענען שחרית פון עלות השחר, כאטש דער עיקר זמן איז הנץ החמה.
חידוש: דאס איז נישט ממש “קודם זמנה” — עס איז א בדיעבד׳יגער פריערדיגער זמן. שחרית האט א ברייטערן זמן בדיעבד וואס גייט צוריק ביז עלות השחר.
מעריב פון ערב שבת / מוצאי שבת
דער רמב״ם: “ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה… וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת.”
פשט: מען קען דאווענען מעריב פון שבת נאך פאר שקיעה ערב שבת, און מעריב פון מוצאי שבת נאך אין שבת.
חידושים און הסברות:
1. פארוואס דערמאנט דער רמב״ם שבת ספעציפיש? מען וואלט געמיינט אז ביי שבת איז דא א ספעציעלע שאלה: וויאזוי קען מען דאווענען א שבת׳דיגע נוסח ווען עס איז נאך נישט שבת? דער רמב״ם׳ס ענטפער איז אז מען קען מקבל שבת זיין פריער. אבער דער רמב״ם זאגט נישט אויסדריקלעך אז מען דארף מקבל שבת זיין — ער זאגט סתם אז מען מעג דאווענען.
2. “ולא מיבעיא” — דער רמב״ם׳ס לאגיק: סתם׳דיגע וואכעדיגע נעכט איז מער פשוט אז מען קען דאווענען מעריב פריער (ווייל עס איז קיין שאלה פון נוסח). שבת איז דער חידוש — אפילו דארט מעג מען.
3. דער יסוד פון דעם רמב״ם: תפילת ערבית “אינה מדקדקת בזמנה” — ווייל מעריב איז א רשות, איז זי מער פלעקסיבל מיט צייט, און מען קען דאווענען פריער אדער שפעטער. דאס איז דער רמב״ם׳ס פשט פארוואס מען קען דאווענען ערב שבת פריער. (אנדערע לערנען אנדערש — אז עס איז א מחלוקת ר׳ יהודה — אבער דאס איז דער רמב״ם׳ס שיטה.)
4. דער ירושלמי ווערט ציטירט אז מעריב “אינה מדקדקת בזמנה” — מען קען דאווענען פריער, און “ואם התפלל אחר שקיעת החמה יצא.”
—
איבערבליק פון אלע זמנים (רעקאפ)
– שחרית: מצוותה — הנץ החמה; לכתחילה — ביז ד׳ שעות; בדיעבד — ביז חצות (אבער נישט “בזמנה”); בשעת הדחק — פון עלות השחר.
– מנחה (לויט דעם רמב״ם): מצוותה — מנחה קטנה ביז פלג המנחה; בדיעבד — מנחה גדולה; און מען קען דאווענען ביז שקיעת החמה. (אונזער מנהג איז נישט ווי דער רמב״ם — מיר דאווענען לכתחילה שפעטער.)
– מוסף: ביז שבע שעות, אבער בדיעבד א גאנצן טאג.
– מעריב: א גאנצע נאכט (נאר איין זמן).
– נעילה: ביז שקיעת החמה.
—
הלכות ח-ט — תשלומין: במזיד vs. בשוגג/אונס
הלכה ח — במזיד אין לו תשלומין
דער רמב״ם: “כל מי שעבר לו זמן תפילה ולא התפלל, במזיד — אין לו תקנה ואין לו תשלומין.”
פשט: ווער עס האט במזיד נישט געדאוונט, האט נישט קיין תשלומין.
חידושים און הסברות:
1. וואס מיינט “במזיד”? נישט להכעיס, נישט בשאט נפש — נאר ער האט פשוט נישט געדאוונט. ער איז געווען ביזי, ער האט נישט געהאלטן דערביי. דער פונקט איז: ער האט נישט געהאט קיין אונס און נישט קיין שגגה — ער האט סתם נישט געדאוונט.
2. א שארפע קשיא — תשלומין vs. תפילת נדבה: וואס איז דער חילוק צווישן תשלומין און תפילת נדבה? אויב א מזיד קען נישט תשלומין דאווענען, קען ער דאך דאווענען א תפילת נדבה! וואס איז דער פראקטישער אונטערשייד? ביי תפילת נדבה שטייט אז מען דארף מוסיף זיין עפעס (א חידוש אין די תפילה). אבער עס ווערט מסופק צי דאס איז ממש מעכב אדער נאר לכתחילה.
3. א טיפערער געדאנק: אלע הלכות תפילה זענען אייגנטלעך מנהגים (תקנות חכמים), נישט דאורייתא. תשלומין מיינט אז מען גלייבט אז מען איז יוצא געווען — ביי מזיד גלייבט מען נישט אז מען איז יוצא, אבער דאס מיינט נישט אז מען קען “באצאלן” דורך תשלומין.
הלכה ט — סדר פון תשלומין ביי שוגג/אונס
דער רמב״ם: בשוגג אדער אונס אדער טעות — “משלם, עושה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה… קודם מתפלל תפלה שהוא חייב בה עתה, ואחריו מתפלל את התשלומין.”
פשט: ביי שוגג/אונס דאוונט מען ביי דער נעקסטער תפילה צוויי מאל — ערשט די יעצטיגע חיוב, דערנאך תשלומין.
ביישפילן:
– פארפעלט שחרית ביז חצות → דאוונט מנחה צוויי מאל (ערשט מנחה, דערנאך תשלומי שחרית).
– פארפעלט מנחה ביז שקיעה → דאוונט מעריב צוויי מאל.
– פארפעלט מעריב ביז עלות השחר → דאוונט שחרית צוויי מאל.
חידוש: אויף מעריב זאגט דער רמב״ם אויך תשלומין, כאטש מעריב איז א רשות — דאס איז באמערקענסווערט.
—
הלכה י — צוויי תפילות פארפעלט
דער רמב״ם: “טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה — אינו משלם אלא אחרונה בלבד.”
פשט: מען קען נאר משלים זיין די לעצטע פארפעלטע תפילה, נישט צוויי.
ביישפיל: פארפעלט שחרית און מנחה → דאוונט מעריב צוויי מאל (מעריב + תשלומי מנחה), אבער נישט דריי (שחרית איז שוין “עבר יומו”).
—
הלכה י״א — משלים על האחרונה בלבד: דער ראב״ד׳ס השגה
דער רמב״ם׳ס שיטה (המשך): מ׳קען נאר משלים זיין איין תפילה – די לעצטע וואס מ׳האט פארפאסט. מ׳קען נישט שלעפן חובות פון מערערע תפילות. שחרית איז שוין עבר יומו – דער טאג איז דורכגעגאנגען, און מ׳קען שוין נישט משלים זיין.
דער ראב״ד׳ס השגה: דער ראב״ד איז נישט מסכים. ער זאגט אז דער רמב״ם האט נישט קיין ראיה פון די גמרא פאר דעם כלל. די חכמי פראווינציע (וואו דער ראב״ד האט געוואוינט) האבן געהאלטן אז מ׳קען יא משלים זיין מער ווי איין תפילה. דער ראב״ד זאגט אבער אז ער איז נישט מורה נישט איסור און נישט היתר – ווער ס׳וויל קען זיך אזוי פירן. ער איז יא מסכים אז אויב ס׳איז שוין דורכגעגאנגען איין זמן תפילה און מ׳האט נישט משלים געווען, איז מען שוין אזוי ווי א מבטל במזיד און קען שוין נישט.
חידוש — פראקטישע נפקא מינה לויט דער ראב״ד: אויב א מענטש איז געווען אין א סיטואציע וואו ער האט נישט געקענט דאווענען פאר א לאנגע צייט (למשל אין האספיטאל א האלב יאר), לויט דער ראב״ד קען ער טעאָרעטיש משלים זיין הונדערטער תפילות. דאס ווערט אבער באטראכט אלס א גרויסע ענין – פראקטיש שווער דורכצופירן.
פסק דער שולחן ערוך: דער שו״ע זאגט אז מ׳מעג אזוי טון לפחות בתורת נדבה – אויף דעם צד אז דער רמב״ם איז גערעכט, איז עס א נדבה; אויף דעם צד אז דער ראב״ד איז גערעכט, איז עס תשלומין.
חידוש — פארוואס ארבעט תשלומין: תשלומין מוז זיין סמוך צו זמן תפילה – מ׳דארף קודם דאווענען די תפילה פון דעם זמן, און דורך דעם וואס דער אייבערשטער עפנט די טיר פון הימל (עת רצון), קען מען אריינשטופן נאך א תפילה. דאס איז דער מעכאניזם פון תשלומין.
[דיגרעסיע: תשלומין ביי קריאת שמע און אנדערע מצוות]
ביי קריאת שמע איז נישטא קיין תשלומין: אויב איינער האט פארפאסט זמן קריאת שמע אינדערפרי, קען ער נישט ליינען צוויי מאל קריאת שמע ביינאכט. דער חילוק: קריאת שמע איז בשכבך ובקומך – יעדע קריאה איז א באזונדערע חיוב געבונדן צו איר צייט. ביי תפילה אבער איז דא א ענין פון מספר התפילות (דריי מאל א טאג) נוסף צו דעם זמן, און דאס ערמעגלעכט תשלומין.
שאלה וועגן אנדערע מצוות: דארף מען משלים זיין מאה ברכות? קדישים? דאס בלייבט אן אפענע שאלה.
[דיגרעסיע: תשלומין ביי קרבנות] דער באגריף “תשלומין” קומט פאר ביי קרבנות – תשלומין דראשון ביי חגיגה, וואו די זיבן טעג יום טוב זענען תשלומין פאר דעם ערשטן טאג. אבער דארט איז עס אנדערש – ס׳איז א זמן צו ברענגען, נישט א תשלום פאר א פארפאסטע חובה. ביי תמידין של שבת בשבת איז נישטא קיין תשלומין – דאס ווייזט אז ביי קרבנות ארבעט עס אנדערש ווי ביי תפילה.
ווארט “תשלומין”: תשלומין מיינט מ׳צאלט אפ – ער איז געווען א בעל חוב, ער האט זיך געהאלטן פאר א חוב, און יעצט צאלט ער אפ.
—
הלכה י״ב — מנחה קודם מוסף (תדיר ושאינו תדיר)
דער רמב״ם׳ס פסק: ווען ביידע מנחה און מוסף זענען שוין מחייב (למשל, מ׳האט זיך פארשפעטיגט מיט מוסף ביז נאך חצות), דאוונט מען מנחה קודם מוסף, ווייל תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם – מנחה איז תדיר (יעדן טאג) און מוסף איז נישט תדיר.
יש מי שאומר: דער רמב״ם ברענגט א צווייטע מיינונג אז בציבור דאוונט מען מוסף קודם מנחה, כדי שלא יטעו – מענטשן זאלן נישט מיינען אז מנחה קומט תמיד פאר מוסף.
פראקטישע הלכה: אונז גייען בציבור מיט דעם יש מי שאומר (מוסף פאר מנחה). אבער א יחיד וואס האט זיך פארשפעטיגט – למשל, ער קומט אין שול און מ׳דאוונט שוין מנחה, און ער האט נאכנישט געדאוונט מוסף – דאוונט ער קודם מנחה, נאכדעם מוסף, ווייל באמת איז מנחה קודם.
—
לומדות׳דיגע שאלה: וואס איז דער מהות פון תשלומין?
שאלה: ווען מ׳מאכט תשלומין, וואס צאלט מען אפ? מ׳האט שוין יוצא געווען די חובת תפילה (אויב מ׳האט געדאוונט נאך ד׳ שעות, למשל), נאר נישט בזמנה. די תשלומין איז אויף דעם בזמנה – מ׳דאוונט א תפילה שלא בזמנה, אבער עפעס צאלט עס אפ.
קשיא: אויב איינער דאוונט תשלומין פאר שחרית ביי מעריב – מיט וואס איז דאס שחרית? עס איז דאך נישט בזמן שחרית! ווי קען א תפילה ביינאכט “אפצאלן” א חוב פון אינדערפרי?
צוויי מהלכים:
1. ס׳איז דא א כללית׳דיגע חוב צו דאווענען דריי מאל א טאג, און חז״ל האבן אריינגעלייגט צייטן – פארפאסט מען די צייט, בלייבט נאך די חוב.
2. א מענטש האט א חוב צו דאווענען אין די צייטן ספעציפיש – דעמאלט איז שווערער צו פארשטיין ווי תשלומין ארבעט.
נאך א קשיא: תשלומין גייט אויך איבער טעג (מעריב + שחרית פון מארגן) – דאס מאכט עס נאך שווערער צו זאגן אז ס׳איז פשוט “דריי תפילות אין א טאג,” ווייל איין טאג האט מען צוויי און דער אנדערער פיר.
דאס בלייבט אן אפענע לומדות׳דיגע שאלה.
—
עד כאן פרק ג׳ — א קלענערער פרק. דער פרק האט געהאנדלט מיט: (א) זמני תפילות – ווען יעדע תפילה האט איר זמן; (ב) אז אלע זמני תפילות זענען מדרבנן; (ג) וואס געשעט אויב מ׳האט פארפאסט – דינים פון תשלומין; (ד) סדר הקדימה צווישן מנחה און מוסף.
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳ — זמני תפלה
הקדמה
זאגט דער הייליגער רמב״ם, הלכות תפילה פרק ג׳. דאס איז נדבת הרב הצדיק, החכם, הגביר, הנדבן, ר׳ יואל, זאל זיין געזונט, ר׳ יואל ווערצבערגער. איך זאל וויסן, די טיטלען זענען לויט וויפיל מ׳צאלט. נאר ווייטער… איז געווען הגאון הצדיק הגדול, הגאון הגדול. על כל פנים, דרויסן זיך אויסלערנען וואס מ׳האט צו טון, און ווער ס׳איז מקדיש א שיעור, עס איז א סגולה אז עס זאל קענען פארשלעפן יענער שיעור, יענער שיעור, איין פרק רמב״ם, 500 דאלאר, ווער ס׳וויל מקדיש זיין, קען עס זיך אריינשרייבן, שיקן א לינק אדער א מעסעדזש, און מ׳וועט עס אויסרופן אנפאנג שיעור, און מ׳וועט גיין א לעכטיגן גן עדן. אקעי.
די זמנים פון תפילה, יא… זייער גוט.
אונז האבן געלערנט אין פרק א׳ יא, אז ס׳איז דא… יענץ איז שוין אויך בעצם זמנים, און מ׳דארף דאווענען דריי מאל א טאג. ס׳איז דא צוויי זאכן, יענץ איז אויך געזאגט בערך די זמנים, אבער… מיר זאלן זאגן אז די חכמים האבן מתקן געווען סיי א געוויסע amount פון תפילות א טאג, און אויך אז די תפילות זאלן געהערן אין א געוויסע צייט, און יעצט גייען מיר לערנען פונקטליך וועלכע צייט איז די נושא.
הלכה א׳ — זמן תפילת שחרית
עס זאגט די רמב״ם, תפילות של שחר, און א תפילת מנחה? או, זיי גייען מיר זען די זמנים פון יעדע תפילה! שחרית ווען איז עס… יתחיל להתפלל עם הנץ החמה. מצוה… ווי הלכות קריאת שמע, האט ער געזאגט… אה, וויי גוט אזוואס… מען זאלן אביסל נאך פאר הנץ החמה, יא? קריאת שמע. קריאת שמע זאל מען ענדיגן עם הנץ החמה. אז קריאת שמע זאל זיין אביסל אין דברג נצחמל. און תפלה קומט איך גלייך נאכדעם, דער רמב״ם ענט נאכנישט דער מיין סמיכות גאולה לתפילה מלכמונה גייט עס דערמאנען. עס האט אביסל נאך קריאת שמע קומט דער תפלה של מנסטרא. ווען איז שוין נץ החמה? ביז ווען איז די זמן? עד סוף שעה רביעית, ביז סוף פערטע שעה. ס׳איז דאך אין רמב״ם אויך מצוות, וואס הייסט די מצוה לכתחילה איז צו דאווענען אום נץ החמה, און די זמן איז ביז סוף שעה רביעית. שעה שלישית היום.
ותיקין — דער בעל שם טוב׳ס שיטה
איז דאס א גרויסע ענין צו דאווענען פארטאגס, ותיקין. די גמרא רופט עס ותיקין, די רמב״ם ברענגט נישט די לשון. אבער דאס איז די עיקר מצוה פון תפילה, מיט די נץ החמה געבן א דאווען. און אויב מ׳האט נישט קיין צייט דעמאלטס, קען מען זאגן אבינו, אזויווי וואס האבן זיי געלערנט פריער.
און דאס איז די שאלה, צו ענדערש אבינו ביי נץ החמה אדער די לענגערע תפילה שפעטער? אה, די עיקר איז זמן. די עיקר איז זמן. איז מסתם די עיקר איז זמן, געבן צו די צייט. אבער אפשר איז דא א היתר אז מ׳איז מוותר ליב ווען מ׳כאפט באנאכט, און מ׳קען אויסזאגן אבינו, אדער מ׳קען שפעטער זאגן. נע, פרעגן א רב וואס איז בעסער.
די בעל שם טוב האט געזאגט אז מ׳דארף דאווענען פארטאגס, ווייל ווי שפעטער די טאג ווערט, יא, די שטאט ווערט פול מיט שטותים. היינטיגע צייטן איז דא 24/7 שטותים, אפשר מאכט עס נישט אויס, איך ווייס נישט. אפשר נאר די זמנים פון בעל שם טוב איז נאך נישט געווען שטותים פארטאגס.
אלרייט. די בעל שם טוב האט אויך געזאגט אז מ׳דארף אפילו ביחידות דאווענען ותיקין, ער האט מעדיף געווען, ער האט געזאגט אז ס׳איז בעסער.
שכר מצוה מצוה — די ערשטע מחשבות פון צופרי
יעצט, איך מיין דאס וואס מ׳דארף אנהייבן די טאג מיט קריאת שמע און מיט תפילה איז זייער קאנעקטעד מיט דעם וואס דו האסט גערעדט וועגן דעם, אז שכר מצוה מצוה לויט די רמב״ם, אז ווען א מענטש… דאס הייסט די ערשטע מחשבות פון צופרי דרייט די סייקל פאר די גאנצע טאג. ווייל דאס וואס דו טראכסט צופרי, האסטו די מערסטע טשענסעס אז דאס זאל זיך איבערקאפיען נאכאמאל און נאכאמאל, ווייל תפילות קאפיען זיך. דו טראכסט פון עפעס, ס׳איז דא א טריק פאר א ביקור חולים, מ׳גייט באזוכן איינעם, קומט דיר גראד נאכאמאל צו ביקור חולים. סאו צופרי טראכסטו פון די אייבערשטער, דו זאגסט שמע ישראל, שפעטער ווען דו זעסט אן אוהל, וועט דיר פונקט אריינקומען שמע ישראל אין דיין קאפ.
ס׳הייבט זיך אן מ׳שטייט אויף
ס׳איז אויך זייער אנדערש, אונז וואס זענען צוגעוואוינט אז מ׳גרייט זיך צו צום דאווענען, מ׳גייט באלד זען די הלכות וואס מ׳דארף זיך צוגרייטן, די רמב״ם גייט ברענגען אין פרק ה׳ מיין איך. אבער די מצוה פון מתפלל, ס׳הייבט זיך אן מ׳שטייט אויף, אקעי, מ׳איז שוין געווען אין מקוה, וואטעווער, אויב מ׳דארף, מ׳האט שוין געטון די אלע הכנות, אבער ס׳הייבט זיך אן, ס׳איז א גרויסע זאך.
עבר והתפלל אחר ארבע שעות
זאגט ער, ואם עבר והתפלל אחר ארבע עד חצות היום, נאך פיר שעה, ביז פון פיר שעה, לאמיר זאגן, פון צען אזייגער ביז צוועלף אזייגער אזוי, יא, פון ארבע עד חצות היום, וואס איז חצות היום ביז זעקס שעה, יצא ידי חובת תפלה, האט ער טאקע יוצא געווען ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, אבער די מצוה פון תפלה בזמנה איז ביז פיר שעה.
וואס מיינט חובת תפלה? חובת תפלה דאורייתא? תפלה דאורייתא איז דאך פשוט אז ער איז יוצא געווען. חובת תפלה מיינט אויך תפלה דרבנן. ס׳איז דא אזא זאך וואס הייסט שחרית. שחרית בזמנה הייסט ביז פיר שעה, און שחרית שלא בזמנה הייסט ביז חצות. ווייל נישט, דו קענסט דאך דאווענען א גאנצן טאג, ס׳איז דאך מנחה, ס׳איז דאך אזעלכע זאכן.
איך האב אפשר געזאגט אביסל אין מיין שפראך, אז די דעה איז אז זיי האבן קובע געווען דריי מאל א טאג דאווענען, האבן זיי געזאגט אז די ערשטע זאל זיין ביז חצות. נאכדעם ווען מ׳האט קובע געווען מער קלארערע זמנים, האט מען געמאכט אז ס׳זאל זיין ביז צען, וואס איז ארבע.
כשם שמצות תפלה מן התורה, כך מצוה מדבריהם
זאגט דער רמב״ם, כשם שמצות תפלה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים. ס׳איז דא אין תפלה צוויי זאכן: ס׳איז דא א חלק וואס איז מן התורה, און ס׳איז דא א חלק וואס איז מדרבנן. ביידע זענען מצוות. ער וויל ארויסברענגען, וויאזוי קען זיין לא יצא ידי חובת תפלה? ער האט דאך געפרעגט, ער דאוונט דאך צו דיר אייבערשטער, וואס טוט ער? אבער די פשט איז, פונקט אזוי ווי ס׳איז דא א מצוה מן התורה צו דאווענען, איז דא א מצוה מדרבנן צו דאווענען אין די ריכטיגע צייט. וואס איז געשען מיט מיין ווידעא? פארוואס איז ער אוועקגעלאפן? וואס האט געפלאצט?
און זיי האבן געלערנט אז וואס? אז ס׳איז דא א מצוה צו דאווענען בזמנו. גוט.
דיון — וואס מיינט “כשם… כך”?
זאגט ער, כבר רמני. ער גייט אבער לערנען ווען איז די זמן פון מנחה. זאגט ער, זיי האבן שוין געלערנט. אה, דאס איז אינטערעסאנט. דא איז די מנטרא איז, פארוואס זאגט דער רמב״ם כבר רמני? איך דארף מאכן א ליסטע פון וואס ער האט שוין געזאגט. פארוואס זאגט ער כבר רמני? ער האט מיך שוין געזאגט. אינטערעסאנט. וואס האט ער שוין געזאגט? יא? תפלת מנחה. יא, דו זעסט עס? זאלסטו זאגן?
איך בין נאך אביסל פארטראכט אויף דעם ווען דער רמב״ם זאגט כשם… כך מצוה. מיינט ער צו זאגן אז ס׳איז עפעס אן ענין פון מהות? צו זאגן אז דער חיוב איז דער זעלבער חשוב ווי די עצם מצות תפילה? זאלסט נישט מיינען אז חז״ל האבן… ס׳איז נאר עפעס א רעקאמענדעישאן, אדער ס׳איז נאר א הידור אין די עצם מצות תפילה. כאילו, דו טראכט אפשר אזוי ווי עצם מצות תפילה מן התורה איז איינמאל א טאג, וואלט א מענטש געקענט טראכטן אז ס׳איז דא איינמאל א טאג, מ׳קען יוצא זיין מיט איינמאל א טאג, און ס׳איז דא א רעקאמענדעישאן פון חכמים צו דאווענען דריי. זאגט ער, ניין, אז כאילו דער חיוב איז די דריי. ס׳איז טייטש, אויב איינער האט נאר געדאוונט שחרית, האט ער אויך נישט… וואס, האט ער גארנישט מקיים געווען מדרבנן? ער האט מקיים געווען א דאורייתא׳דיגע מצות תפילה, און ער האט מקיים געווען א דריטל פון די מצוה מדרבנן. כאילו, איך זאג, עפעס מוז זיין דא אין די קשם, אז דער רמב״ם מיינט מער ווי דו זאגסט סתם אז מ׳האט צוגעלייגט א מצוה מדרבנן.
איך מיין, איך פיל אז ער וויל ארויסברענגען, וואס מיינט לא יצא? ווייל לא יצא איז דאך פאני. איך טראכט, לאמיר זאגן, ער איז דאך מן הסתם נישט יוצא. ער טייטשט, ס׳איז דא אן עקסטערע מצוה. אויב איינער וואלט געמאכט א ליסט, דער רמב״ם מאכט נישט קיין ליסט פון מצוות דרבנן, אבער אויב ער וואלט געמאכט א ליסט פון מצוות דרבנן, וואלט געשטאנען א מצות עשה אחת מדאורייתא להתפלל בכל יום, און מצות עשה אחת מדרבנן להתפלל בזמן שתיקנו.
איך מיין צו פרעגן, איז דאס די מער לאנדאנישע שפראך? שפעטער זאגט ער, אויב טוט מען עס נישט אויף די אופן וויאזוי די חכמים האבן עס אוועקגעשטעלט, קען מען זאגן אז מדרבנן האט מען בכלל נישט… ווילאנג מ׳האט נישט געדאוונט דריי מאל א טאג, האט מען נישט געטון די מצוה דאורייתא אויף די אופן וויאזוי די חכמים האבן עס אוועקגעשטעלט. איז דאס מיינט ער די קשם?
ס׳קען זיין נפקא מינות, אזוי ווי דו זאגסט, אין חושן משפט, צו מ׳קען זאגן אז מ׳איז נישט יוצא געווען אזעלכע זאכן. אבער איך גלייב נישט וואס ס׳וואלט געמיינט צו זאגן אז מ׳איז נישט יוצא געווען תפילה. לאמיר זאגן, למשל, ס׳קען זיין נוגע, לאמיר זאגן, מ׳וויל מאכן א ספק, עפעס א הלכה אין ספק. איז צו זאגן אז מ׳דארף מחמיר זיין אפילו אויף א ספק צו מ׳האט געדאוונט די דריי תפילות פון דעם טאג? ס׳איז זיכער אז נישט. מ׳זאגט אז ספק איז נישטא, ספק דרבנן לקולא. אבער איך זאג, אויב איז דאס דער איינציגסטער אופן מקיים צו זיין די דאורייתא, ווייל מ׳קען נישט משנה זיין ממטבע שטבעו חכמים… יא, אבער מ׳זאגט נישט אזוי. די מעשה שטייט דאך בפירוש, די מפרשים האבן געזען, די מפרשים אפילו אויף ברכות קריאת שמע, די מפרשים אז ס׳הייסט מדרבנן לגבי ספק.
איך דארף טראכטן די קשם. כאטש ער האט צוגעלייגט, ער האט צוגעלייגט די חכמים און נביאים. מען מערקט אז ער לייגט צו נביאים אויך. ס׳קומט אריין נביאים. ער מיינט צו זאגן די עתידין נביאים פון אנשי כנסת הגדולה וואס זאלן מתקן זיין, אבער ער וויל עס לכאורה מחשיב זיין. דאס וויל ער לכאורה זאגן. ער וויל עס מחשיב זיין אז ס׳איז נישט סתם חכמים, אויך נביאים. אפשר על פי קבלה מיינט עס אז מ׳קען באקומען בעסער אין די נבואה פון תפילה ווען מ׳דאווענט עס בזמנה. ווער ווייסט שוין.
הלכה ב׳ — זמן תפילת מנחה
אמרו חכמים הראשונים שתפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה. אה, אז מ׳האט מתקן געווען די זמן תפילת מנחה ביי די זמן תמיד של בין הערבים. אה, דאס איז די זמן. אפשר קומט ער יעצט צום בין הערבים. וכל יום מתי שירצה. די תמיד של שחר האט מען געמאכט… תמיד של בין הערבים. מתי שירצה מן סוף היום. די תמיד של שחר איז בעצם לכאורה אויך, מ׳האט עס מקריב געווען פון די נעץ ביז חצות בערך.
דיון — פארוואס ביי שחרית האט ער נישט געזאגט כנגד תמיד של שחר?
אבער פארוואס ביי שחרית האט ער נישט געזאגט אז דעמאלט איז די מנחה איז די זמן תמיד של שחר? אקעי. האט ער געהייבט אן מיט מעריב? ניין, ער האט נישט געזאגט אז ס׳איז די זמן פון שחרית. תפילת מנחה כנגד זמן תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ושיעור התמיד קרב. ס׳איז דא א זאך, כ׳האב געהערט אז דער רמב״ם האלט אז די ערשטע תפילת השחר איז נישט וועגן דעמאלט איז די מנחה של שחר, נאר ס׳האט צו טון מיט נעץ החמה. ווי ר׳ אחינו שמעון ווערט געברענגט אין עין יעקב. ווען האט מען מקריב געווען די תמיד של שחר? ס׳האט געדארפט זיין נאך נעץ החמה? איך ווייס נישט. איך מיין אז ס׳איז די זעלבע הלכה. ווייל ס׳שטייט האיר פני המזרח, און דער רמב״ם זאגט הן, דעמאלט איז שוין… ער ברענגט עס. איך געדענק נישט יעצט פונקטליך. ס׳איז דא א גמרא אין יומא דף כ״ח. איך געדענק נישט פונקטליך די צייטן. איך ווייס נישט.
מנחה גדולה
תשע שעות ומחצה מתחילת היום. ס׳איז טייטש אביסל שפעט נאכמיטאג. וזהו הנקרא מנחה גדולה. זאגט דער רמב״ם, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת, האט מען געשאכט׳ן די תמיד… ס׳איז געווען צייטן וואס מ׳האט געשאכט׳ן די תמיד פריער. ווען דער תלמוד שואל ביי ערב פסח שחל להיות בשבת, וואס מ׳קען שוין מער נישט שעכטן, מ׳קען שוין נישט טון קיין שום עבודת הקרבנות וואנס ס׳ווערט שבת, און מ׳מוז אריינכאפן זייער אסאך קרבן פסח׳ס, האט מען געשאכטן בשעה שמחצה. פשט איז, ווען ס׳איז נישט ערב שבת, האט מען נאך אביסל צייט, ווייל מ׳קען נאך
הלכה ב׳ (המשך) — זמן תפילת מנחה: מנחה גדולה און מנחה קטנה
Speaker 1:
דו זעסט יא ממש, שטייט יא אין די גמרא די ביידע קומען אקעגן. ס׳איז אינטערעסאנט אז דער רמב״ם זאגט דארטן נאר נץ החמה. אפשר ווייל די אויפשטיין איז גורם. איך ווייס נישט.
לפי שבערב פסח… איז ער האט געזאגט אז מ׳דארף דאווענען צוויי מנחות, דאס איז דער עיקר. דער עיקר איז אז מנחה איז געווען די צייט ניין און א האלב שעה פון אנפאנג טאג, ס׳טייטש א ביסל שפעט נאכמיטאג, און דאס ווערט גערופן מנחה קטנה. לפי ש… זאגט דער רמב״ם, לפי שבערב הפסח שחל להיות ערב שבת, האט מען געשאכטן די תמיד… ס׳איז געווען צייטן וואס מ׳האט געשאכטן די תמיד פריער. וואס טייטשט? ווען די תמיד של בין הערבים פון ערב פסח וואס איז אויך ערב שבת, וואס מ׳קען שוין נישט טון קיין שום עבודת הקרבנות ווען ס׳ווערט שבת, און מ׳מוז אריינכאפן זייער אסאך קרבן פסח, האט מען געשאכטן בשש ומחצה. דאס איז ווען ס׳איז נישט ערב שבת האט מען נאך אביסל צייט ווייל מ׳קען נאך טון געוויסע מלאכות אריין אין יום טוב, אבער ערב שבת איז דא ווייניגער צייט, האט מען געגעבן צוויי שעה. אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, ווייל ס׳איז דא טעג וואס דעמאלטס שעכט מען שוין די תמיד של בין הערבים, קען מען שוין איבערדעם זיך רעכענען אז דאס הייסט אויך זמן תמיד של בין הערבים. די תמיד של בין הערבים איז אטליסט נישט פסול דעמאלטס, מ׳טוט עס לעת הצורך. ממילא אמרו שהמתפלל אחר שש ומחצה יצא, נאך זעקס און א האלב שעה פון די טאג, ס׳טייטש שוין אנפאנג נאכמיטאג. ומשעה זו הגיע זמן חיובה, ווען ס׳איז געקומען די צייט, ס׳טייטש שוין אויך מער מחייב. אזוי ווי למשל א מענטש גייט נישט זיין עוועילעבל נאך תשע ומחצה, איז זיין זמן ווען ער דארף זיך… ווען ער איז שוין מחויב בדבר, אזוי ווי ס׳איז דא אן ענין למשל מ׳זאל נישט טון קיין דבר קבוע פאר מ׳דאווענט, איז פון שש ומחצה. דאס הייסט מנחה גדולה. פשוט צו מאכן א גרעסערע, לענגערע צייט. יא, פון שש וחצי ביז ביינאכט, אנשטאט פון נאר פון תשע וחצי ביז ביינאכט. שטימט?
Speaker 2:
יא.
דיסקוסיע: פארוואס איז דא צוויי זמנים פון מנחה?
Speaker 1:
דאס איז די סוד פון צוויי מנחות. פארוואס איז דא צוויי זמנים פון מנחה? ס׳איז נישט דא קיין צוויי זמנים פון שחרית. דאס הייסט, טעכניקלי איז יא דא, ס׳איז דא ביז ד׳ שעות, נאכדעם איז דא ביז חצות. און ס׳איז אויך גוט לכאורה פאר די זעלבע ריזען, ווייל בדיעבד, לכתחילה דארף מען צינדן די…
Speaker 2:
יא, ס׳איז דאך אלע דריי דעמאלטס האבן לכתחילה און בדיעבד. אזוי ווי די ערשטע משנה פון להרחיק אדם מן העבירה, אלע דריי האבן לכתחילה און בדיעבד.
Speaker 1:
ס׳איז נישט להרחיק, יא.
Speaker 2:
פון קריאת שמע.
Speaker 1:
רייט, אבער דא איז נישט להרחיק אדם מן העבירה. יא, דאס איז אן אנדערע זאך. ס׳קומט אויס אז אלע דריי האבן לכתחילה מיט בדיעבד. אינטערעסאנט, אז ביי זמן תפילה האט מען אריינגעלייגט א מעכאניזם פון לכתחילה און בדיעבד.
Speaker 2:
וואס איז דאס? דאס איז דאך א זאך פון יעדן טאג. ס׳מאכט זיך אסאך פארשידענע סיטואציעס, ס׳איז שווער צו זאגן אז יעדער דארף זיין זיין.
Speaker 1:
יא, ס׳איז א קליינע מיני ווערסיע פון “כנגד אבות תיקנום” די דברי תורה, יא? האסט דא אן אפציע. ווייל דו זעסט די טעם וואס קומט נישט אן ביי נץ החמה.
ס׳איז דא דריי לעוועלס. פאר שחרית איז דא דריי לעוועלס, אזוי ווי ביי קריאת שמע שחרית, דריי לעוועלס. מנחה, מען וועט זען, וועסטו זען פארוואס מ׳לערנט צוויי לעוועלס.
דער רמ״א׳ס מנהג פון צוויי מנחות
Speaker 1:
יעצט, ס׳איז דא אן אינטערעסאנטע מנהג וואס דער רמ״א האט געוואוסט, און ער ברענגט אראפ, אז ס׳איז דא צו פיל תפילות אין א טאג. ס׳איז געווען אסאך אידן וואס האבן געהאלטן אז ס׳איז צו ווייניג תפילות אין א טאג. און זיי האבן אריינגעלייגט א מנחה מנהג אז מ׳דאווענט צוויי תפילות מנחה. אסאך מענטשן. דאס הייסט, ס׳איז דא צוויי מנחות, האבן זיי געטראכט א נייע פשט, נישט די עכטע פשט, אבער צוויי מנחות. מנחה גדולה, און נאכדעם דאווענען זיי מנחה קטנה. יא, די דאווענערס, די מענטשן וואס האבן ליב צו דאווענען, און זיי האבן געטראפן א געלעגנהייט.
האבן זיי געדאוונט צוויי. דעמאלטס איז געווארן תפילת מנחה רשות. אהא. זאגט דער רמ״א, “הורי מקצת גאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה”. אז ווען מ׳דאווענט תפילת רשות, זאל די תפילת רשות זיין אין די שפעטערע צייט.
Speaker 2:
פארקערט, די פריערדיגע צייט.
דיסקוסיע: וועלכע מנחה זאל זיין רשות און וועלכע חובה?
Speaker 1:
די פריערדיגע צייט. אזוי אז דאס וואס איז די עיקר זמן, דעמאלטס זאל זיין די עיקר תפילה. און מנחה קטנה זאל זיין די רשות. איז דאך נאר א תקנה וואס זיי האבן געזען אז דא איז דא אן אפארטוניטי ערב פסח, ממילא האבן זיי געמאכט אז מ׳קען אויך דעמאלטס. האבן די מקובלים געהאלטן אז מ׳דארף אייביג דאווענען די עיקר תפילה זאל מען דאווענען ווען ס׳איז די עיקר צייט, און די רשות זאל מען דאווענען אין די גדולה. למאי נפקא מינה? מ׳דארף מוסיף זיין עפעס ביי תפילת הרשות.
Speaker 2:
נשק כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. אה, ניין, ער זאגט אויך אז ס׳שטימט זייער גוט די תדיר׳דיגע זמן מנחה של בין הערביים מיט די נישט תדיר׳דיגע זמן מנחה של בין הערביים. א תפילת נדבה איז א תפילה פון מזמן לזמן, ס׳קומט נישט מיט די זעלבע קביעות. איז עס דעמאלטס ווען ס׳איז געוויסע זמנים, ס׳קען זיין אזוי ווי ערב פסח. ס׳קען זיין ערב פסח איז נאר א… ס׳ווייזט די איידיע אז מ׳קען מקדים זיין. מסתמא במשך די יאר מאכט זיך נאך סיבות פארוואס מ׳זאל זיך מאכן אן אייגענעם מנהג.
Speaker 1:
פראקטיש, אין בית המקדש איז יא געווען א מאשין, ס׳האט געארבעט אלעס פונקטליך דארט. דארט איז נישט געווען קיין חסיד׳ישע מעשיות. ממילא, איך זאג אז ווען מ׳זאגט אז מ׳קען ערב פסח, איז פשט אז מ׳האט קובע געווען אז דאס איז די זמן, און מ׳זעט אז מ׳מעג. אבער למעשה האט מען עס נאר געטון ערב פסח, ווייל דעמאלטס איז דאך א נישט תדיר. ס׳שטימט מיר נישט מיט די תדיר׳דיגע.
Speaker 2:
ס׳איז נישט נאר ערב פסח, ס׳איז אויך ערב פסח שחל להיות בשבת. יא, ערב פסח נארמאל איז געווען שפעטער אביסל. ממילא, איך זאג אז דאס זעט אויס אזוי ווי ס׳ווערט א נישט תדיר. סאו, ס׳קען זיך מאכן נאך סיבות פארוואס ס׳זאל זיין נישט תדיר. איך ווייס נישט, די קורבן איז געווארן פסול לקרב, וואטעווער, ס׳מאכט זיך מסתמא מצבים ווען… ס׳מאכט זיך, אלעס קען זיין, איך ווייס נישט. אבער פשטות, ממילא די תפילה פון…
Speaker 1:
אקעי, אקעי, עניוועי, איז וואס דו זאגסט א דרש, די פשוט׳ע פשט פון די רמב״ם איז אז ממילא איז עס ווייניגער לכתחילה. לכתחילה דארף מען מנחה ומעריב זמן קרוב למנחה, און די נארמאלע זמן איז מנחה קטנה. איך פארשטיי וואס דו זאגסט, ס׳איז א שיינע תורה, אבער איך ווייס נישט.
Speaker 2:
נשק כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום. איך בין מסכים, אבער ס׳איז מנחה גדולה חובה, און נאר ביי מנחה גדולה איז שוין געדאוונט חובה, לא יתפלל הקטנה אלא רשות. יא, אבער מ׳קען נישט צוויי. אקעי. איך פארשטיי נישט פונקטליך וואס איז די חילוק, אבער ס׳איז דא א חילוק. זיי האבן געלערנט פריער אז ביי א תפילת הרשות דארף מען מוסיף זיין. אבער חוץ פון דעם ווייס איך נישט אז ס׳איז דא א חילוק. איך מיין אין הלכה קומט דאך א גרויסע חילוק אז ווען מ׳דארף מאכן שבת דארף מען משלים זיין תפילת מנחה. איך רעד השלמה, השלמה איז אויך אזא דין, אז קודם דאווענט מען די תפילה סתם. ווארט, לאמיר זען. יא, אבער וואס איז די חילוק? אקעי, אבער דא רעדט מען פון איין מענטש וואס דאווענט צוויי מנחות. ער דאווענט צוויי מנחות, וועלכע זאל ער מאכן רשות און וועלכע זאל ער מאכן חובה. זאגט ער, דאס וואס איז די לכתחילה׳דיגע זמן, דאס זאל זיין די תפילת חובה.
זמני מנחה גדולה און מנחה קטנה
Speaker 1:
ולמדו חכמים פון דא געלערנט שזמן מנחה גדולה הוא משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד שישארו מן היום שעה ורביע. ביז ס׳בלייבט א שעה און א פערטל פון טאג. אה, דאס הייסט דער ענד פון מנחה האט אויך צוויי זמנים. און דעמאלטס ווערט… דאס הייסט פלג המנחה, א האלב פון די מנחה גדולה. דאס הייסט מנחה קטנה איז טייטש, זאגט דער רמב״ם, פון תשע ומחצה ביז נאך א שעה און א פערטל למעשה. הייסט תשע ומחצה, עשר ומחצה, יא? יא. אבער ביז ס׳בלייבט פון די טאג א שעה און א פערטל, ביז דעמאלטס מעג מען דאווענען מנחה. זמן לכתחילה. ויש לו… ס׳איז דא נאך א זמן עד שתשקע החמה. נו, נאך א געלעגנהייט איז דא עד שתשקע החמה. זייער גוט. ס׳איז דא אויך דריי זמנים בעיסיקלי, אזויווי ער האט געזאגט ביי שחרית.
הלכה ה — זמן תפילת המוספין
Speaker 1:
תפלת המוספין, שוין, ווען דאווענט מען מוסף? האבן מיר דאך פריער געלערנט מוסף, וואס איז די זמן פון מוסף? זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום. המתפלל אחר שבע שעות אף על פי שפשע, יא, ער האט געזינדיגט, ער האט געדארפט דאווענען מנחה פאר שבע שעות ביום, אבל יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום. פושע, ער לעכט ווייטער אזוי… ס׳איז דא אפשר פארשידענע לעוועלס. אבער איך זאג, אינטערעסאנט ער האט נישט גענוצט די ווארט פושע ביז דא. זייער גוט. וואס זעט אויס אז די פריערדיגע לעוועל איז נישט… אה, ביי מוסף איז עס מער אן עבירה. ווייט, ווייט, אפשר פושע מיינט כפשוטו, אפילו ער האט עס געטון בדווקא. זאכן וואס מ׳טאר נאר טון אזוי ווי א תשלומין. אויב איינער איז פושע געווען, נישט סתם פעל געווען, זאגט דער רמב״ם, אויב איך געדענק גוט, אז מ׳קען נישט מאכן א תשלומין. אדער אנדערע זאכן, מ׳קען נישט… אבער דא, אפילו פושע, אפילו ער האט בכוונה נישט געדאוונט ביז זיבן שעות, נאך אלץ מעג ער דאווענען נאך מנחה, ווייל די עיקר זמן מוסף איז כל היום. נאר לכתחילה דארף מען עס דאווענען ביז זיבן שעות.
דיסקוסיע: פושע ביי מוסף און ביי מנחה קטנה
Speaker 2:
דאס זאגסטו למשל ביי מנחה קטנה, “ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה”, איז אפילו אויב איינער האט זיך בדוקא געשפעטיגט? דארט איז עפעס דא א פושע, איך ווייס נישט. ווייל דאס איז מער וויכטיג. אפשר איז א וויכטיגע זאך צו דאווענען מוסף אין די ריכטיגע צייט. ניין, דאס האט מען פארפעלט צו ברענגען די קרבן מוסף. אפשר נאך זיבן שעות איז שוין נישט לכתחילה צו ברענגען די קרבן אדער וואס. מ׳גייט קעגן די הלכה. אזוי איז די זעלבע זאך.
הלכה ו — זמן תפילת ערבית
Speaker 1:
תפילת ערבית, ערב, אף על פי שאינה חובה, דער רמב״ם האט פריער געזאגט אז דאס איז א תפילה וואס מ׳האט צוגעלייגט, ס׳איז נישט פון די עיקר הלכה. מ׳דארף עס נישט דאווענען. ס׳איז א תפילה של רשות. אבער תפילה זו, ס׳האט אויך א זמן. “ויש לו להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר”. אקעי, סאו דאס איז א גאנצע נאכט. דא איז נישט דא קיין לעוועלס. ביי קריאת שמע איז געווען לעוועלס, אבער דא איז נישט.
דיסקוסיע: דער לשון “יש לו” און די ענין פון נאך חצות
Speaker 2:
וואס איז נעילה? ווען איז די זמן פון נעילה? דער לשון “יש לו” אויך פריער איז מער בדיעבד, ער האט אזוי ווי די רעכט. נישט “יש לו” איז דאס איז זיין חיוב. “יש לו” מיינט ער האט א רעכט צו טון. ער זאגט אפילו נישט לכתחילה, ער זאגט נישט אפילו אז ס׳איז עפעס אנדערש. ער זאגט נאר מ׳קען עס טון. און וואס איז די אנדערע אפציע? מ׳דארף בכלל נישט דאווענען. דאס איז דאך די פוינט. דו דארפסט בכלל נישט דאווענען מעריב. דו ווילסט דאווענען מעריב, א גאנצע נאכט קענסטו דאווענען. ס׳איז א רעדע וועגן אז מ׳זאל דאווענען נאך חצות. דא איז די ענין וועגן נאך חצות. אבער ביי קריאת שמע האט ער געזאגט, ער זאגט נישט אויף מעריב. נישט אויף תפילה. אבער קריאת שמע דארף מען… אה, דו מיינסט די שמונה עשרה? וואס זאל צו טון? שפעטער… וואס זאל די ענין פון גאולה לתפילה? יעצט, ביז דערווייל האבן מיר נאך נישט געזען, אונז איז נאר אזא זאך. ביז דערווייל האבן מיר נאר געלערנט עיקר הלכות, וואס דאס זענען די הלכות וואס מיר האבן געזען.
הלכה ו (המשך) — זמן תפילת נעילה
Speaker 1:
תפילת נעילה, די נעילה פון יום כיפור אדער פון א תענית, “זמנה סמוך לשקיעת החמה”. אקעי, דאס הייסט ווען הייבט מען אן? אביסל פאר׳ן… אביסל פארדעם וואס די ענד זאל זיין נאך פאר שקיעת החמה. זאגט ער אז ער איז מתפלל תפלה קודם זמנה.
סיכום: די זמנים פון אלע תפילות
Speaker 1:
אקעי, ביז יעצט, לאמיר נאר מאכן א קלארקייט. מיר האבן געלערנט די זמנים פון שחרית, מנחה, מעריב. יעדע איינע פון זיי, אדער אט ליעסט צוויי פון זיי, האבן דריי זמנים. שחרית, די מצווה איז דאווענען די נץ החמה. בדיעבד, עבר ולא התפלל, זעסט? סארי, ביז לכתחילה מעג מען, און נאכדעם איז דא א צווייטע לאמיר זאגן
חזרה על זמני תפילה
Speaker 1:
אקעי, ווייסט, ווען האלט מען א ביסל פאדער? א ביסל פאדער אז די ענד זאל זיין נאך פאר שקיעת החמה.
זאגט דער רמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא”. ביז יעצט האבן מיר נאר געלערנט, לאמיר דזשאסט מאכן א קלאר. מיר האבן געלערנט זמנים פון שחרית, מנחה, מעריב. יעדער איינער פון זיי האט אמווייניגסטנס צוויי פון זיי האבן דריי זמנים.
שחרית, די מצווה איז דאווענען נץ החמה, בדיעבד עובר ד׳ שעות. סארי, בדיעבד לכתחילה מעג מען נאך ביז ד׳ שעות. פארשטייסטו אזוי? איך ווייס נישט וואס איז א ריכטיגער דיוק, אבער א כל פנים שחרית איז די מצווה איז מנץ החמה, די זמן איז, די מצווה זמן איז עובר ביז ד׳ שעות. דאווענען קען מען ביז חצות, אבער נישט יוצא תפילה בזמנה, יוצא תפילה שלא בזמנה. רייט?
מנחה איז מצוותה איז מנחה קטנה ביז פלג המנחה. דער רמב״ם פסק׳נט אזוי, עס איז דא א שאלה צי עס איז אזוי די הלכה, אבער אזוי פסק׳נט דער רמב״ם. יא, אונז פירן זיך נישט אזוי, עס פירן זיך יעדער איינער מנחה לכתחילה שפעטער. אבער אזוי פסק׳נט דער רמב״ם. און נאכדעם איז דא אויכעט מנחה גדולה וואס דאס איז זמנה, יא, בדיעבד קען מען דאווענען מנחה גדולה. און אויכעט מנחה קטנה האט אז מען קען דאווענען שפעטער ביז שקיעת החמה, נישט נאר ביז פלג המנחה. רייט? דאס זענען די דריי זמנים וואס זענען דא פאר מנחה.
מוסף האבן מיר געלערנט נאר איין זמן ביז שבע שעות, אבער מען קען דאווענען א גאנצן טאג, אפילו שפושע. מעריב האבן מיר געלערנט נאר איין זמן א גאנצע נאכט. נעילה אויכעט נאר איין זמן ביז שקיעת החמה.
הלכה ז: המתפלל תפילה קודם זמנה
Speaker 1:
און יעצט גייען מיר לערנען אויב מען האט נישט געדאווענט בזמנה. רייט? וואס טוט מען? דער רמב״ם: “המתפלל תפילה קודם זמנה”, אויב מען האט געדאווענט צו פרי. יא, דער רמב״ם האלט דאווענען צו פרי איז ערגער ווי דאווענען צו שפעט. רייט? ווייל עס איז נאך נישט געקומען בכלל די צייט. “המתפלל תפילה קודם זמנה”, אז דא האבן מיר יא געהערט א כלל פון שחרית מוסף, אופן כללי אבער “קודם זמנה”, אז ער דאווענט מנחה אינדערפרי נישט יוצא געווען. “חוזר ומתפלל אותה בזמנה”. דאס קומט אין זמנו, און יעצט איז עס מעכב.
אבער שחרית האט יא א זמן. דער משגיח פלעגט אייביג זאגן, דו ביסט נישט קיין פונקטליכער, וועגן דעם ביסטו געקומען אפאר מינוט שפעט, אבער פארוואס מאכט זיך נישט אמאל אז דו קומסט אפאר מינוט פרי? יא. ס׳איז נישט גערעכט, ווען ס׳איז געקומען די צייט איז עס נאך נישט געבוירן געווארן, ס׳איז נאך געווען קודם זמנו, על יצא ידי חובתו. יעצט איז עס א בדיעבד.
שחרית בשעת הדחק מעלות השחר
Speaker 1:
ומתפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר. אויב מ׳האט געדאוונט תפילת שחרית בשעת הדחק פאר זמנה. די עצם שחרית איז זמנה פון הנץ החמה, אבער בדיעבד אויב מ׳האט געדאוונט פון עלות השחר איז יוצא. שחרית קען מען יא דאווענען, דאס הייסט נישט ממש קודם זמנו. יא, דאס איז לכאורה די ווארט. דא אויך א שטיקל, די זעלבע זאך ביי מעריב, וועלן מיר זען. דא איז א בדיעבד׳יגע קודם זמנו אויכעט, דאס הייסט די זמן איז אביסל פריער אויכעט, יא.
מעריב פון ערב שבת ומוצאי שבת
Speaker 1:
ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה. מ׳מעג דאווענען מעריב פאר די שקיעה אויכעט. ערב שבת קען מען אויך דאווענען מעריב פאר די שקיעה. ערבית של מוצאי שבת בשבת. לכאורה דארף מען נישט מורא האבן אז שבת ווערט… איז עס אדער די וואכן אדער שבת מעריב דארף מען מער מקפיד זיין אויף צאת. און אין די וואכן איז פשוט אזוי, ווייל מ׳קען דאווענען מעריב פרי.
אה, איך האב געמיינט פארקערט, איך האב געמיינט אז ער זאגט אזוי ווייל שבת מאכט זיך, דאס הייסט, ס׳מאכט זיך ווייל שבת איז די ריזן. איך האב געמיינט אז ער זאגט אזוי ווייל סתם אנדערע נעכט איז דאך פשוט, וואס איז נישטא קיין שאלה פון וועלכע שמונה עשרה מ׳זאל דאווענען וכדומה. דא וואלט א מענטש געטראכט, ס׳איז נאך נישט שבת, וויאזוי קענסטו שוין דאווענען די נוסח התפילה פון שבת? די ענטפער איז אז מ׳קען שוין מקבל שבת זיין. ניין, דער רמב״ם זאגט נישט אז מ׳זאל שוין מקבל שבת זיין יעצט. ער זאגט יעצט פשוט… אבער דא איז דא א פראבלעם, וואס דאווענט מען? וועלכע נוסח דאווענט מען? ער זאגט נישט דא, ער זאגט נישט וואס מ׳זאל דאווענען. ער זאגט נישט דאס. סתם אז ער זאגט ליל שבת, מיינט ער מ׳דאווענט די נוסח פון שבת.
אבער ער זאגט “ולא מיבעיא” אנדערע נעכט וואס איז מער פשוט. אפילו שבת וואס איז אביסל קאמפליצירט, ווייל מ׳רוקט אריין א וואכעדיגע דאווענען אין א שבת, איז נישט די ווארט וועגן די נוסח. ער זאגט נישט דאס אין ולא מיבעיא, דאס האט ער נישט אריינגעלייגט. אבער ער זאגט ס׳איז פשוט.
וכן מתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת. ער כאפט אן די ערשטע צוויי זאכן וואס איז דא דער גאנצער ענין איז ווייל מעריב איז “אינה מדקדקת בזמנה”, מ׳קען דאווענען פריער, מ׳קען דאווענען שפעטער. ווייל ביי תפילת שחרית, וואס איז א חובה, שטייט מצותה אז מ׳זאל עס טון א געוויסע צייט. תפילת ערבית איז מער פלעקסיבל מיט צייט, ממילא קען מען דאווענען… דאס איז דער רמב״ם׳ס פשט. קען מען דאווענען פריער, פריער פון תשקע השמש.
אבער תפילת שחרית איז נאר בשעת הדחק אחר שהאיר פני המזרח. מ׳קען נישט זאגן אז תשקע השמש איז די זעלבע זאך ווי אחר שהאיר פני המזרח. ס׳איז שוין אפאר מינוט גערוקט פון די איידיעל צייט.
יא, אבער נישט קלאר אז… ביי ערבית איז עס מיר ווייניגער וויכטיג. ס׳איז יא נאר בדיעבד, נאר בדוחק פאר די זעלבע ריזן. דאס איז דער המשך, דו לערנסט דאך דעם זעלבן המשך פון די זמנים פון בדיעבד.
דיסקוסיע: ותיקין ביי מעריב?
Speaker 2:
אויב יא, מיינט עס צו זאגן אז ס׳איז נישטא קיין געדאנק פון ותיקין אויך לגבי מעריב. אויב ותיקין איז אז דער ענין פון “טוען מצוה בשעתה”, אפשר איז יא דא, ס׳איז נישט קיין מצוה. נאר אין די צופרי, ווייל השכם בבוקר איז דאך א מצוה. ס׳איז דאך א מצוה, ס׳איז דאך א מצוה. פארוואס זאל נישט זיין קיין מצוה? ווייל די גאנצע זאך איז א רשות.
Speaker 1:
און בכלל, אפשר איז זריזין מקדימין איז דאך יא דא. איך ווייס נישט.
די ירושלמי זאגט “אינה מדקדקת בזמנה”, וואס דאס איז פריער, וואס דאס איז גוט. מ׳זאל דאווענען ביי צייט. ואם התפלל אחר שקיעת החמה יצא. דאס איז דער רמב״ם׳ס פשט פארוואס מ׳קען דאווענען ערב שבת פריער. ווייל די גאנצע זאך איז א רשות, קען מען עס מאכן אפילו פאר דעם אויך. ס׳איז דא אנדערע וואס לערנען אנדערש, אז ס׳איז דא א מחלוקת ר׳ יהודה, אקעי, א גאנצע זאך. אבער דאס איז דער רמב״ם׳ס פשט.
Speaker 2:
מ׳וואלט געזאגט אז ס׳קען זיין אז ס׳איז דא אן עקסטערע זאך, אז ווען מ׳וויל און מ׳זאל טון עפעס א מצוה צופרי איז ווייל ס׳איז א מלחמה קעגן שלאפן, קעגן עצלות. יא, דער שולחן ערוך הייבט אן מיט דעם. ער ברענגט די פסוקים אין משלי. “וישכם אברהם בבוקר”, אויך די גאנצע זאך פון לערנען תורה, זריזין מקדימין, “וישכימו בבוקר”. מ׳וויל דוקא טון א מצוה. ביי מעריב איז דאך ווען איינער איז עוסק אין תורה ס׳איז נישט נאר די ענין פון התגברות, אז די גאנצע סיבה פארוואס א מענטש זאל נישט דאווענען אין צייט איז וועגן ער שלאפט.
Speaker 1:
יא, אבער איך האב נישט געזען אז ס׳זאל זיין די… איך ווייס שוין אז די עיקר זאך פון דאווענען שחרית אינדערפרי איז ווייל מ׳שטייט אויף. ס׳איז אמת אז מ׳דארף אויפשטיין, אבער ס׳איז פשוט ווייל ס׳איז דעמאלטס א וויכטיגע צייט. פארוואס זאל מען נישט קענען מעריב זאגן אינדערפרי? ווייל מ׳האט נישט קיין צייט בעצם, מילא איז עס ווייניגער וויכטיג.
הלכה ח: דין המתפלל לאחר זמנה
במזיד אין לו תשלומין
Speaker 1:
אקעי. וויאזוי ס׳איז אלץ, קודם דארף מען מאכן אזא סדר קודם זמנה, רייט? וויאזוי מ׳דאוונט א תפילה קודם זמנה, רייט? וואס איז אויב איינער דאוונט לאחר זמנה? דאס מאכט זיך זייער ווייניג ביי חסיד׳ישע אידן, ווייל אזויווי דער משגיח פלעגט זאגן. אבער וואס איז אויב לאחר זמנה? “כל מי שעבר לו זמן תפילה ולא התפלל, איז במזיד אין לו תקנה ואין לו תשלומין.”
נו, גוט. במזיד, דו האסט דווקא נישט געדאוונט? טאקע, טו בעד, פארביי. דו האסט געהאט אן אפציע פון אוננות, דו האסט געקענט עפעס. דער וואס ווייסט נישט איז א שוגג, אבער… ניין, די ווארט איז, מ׳קען נישט… איך ווייס נישט פארוואס דו זאגסט שוגג. וואס מיינט במזיד? ער האט זיך געהאלטן פון דאווענען? ער האט דאס געטון במזיד? ער האט דאך עובר געווען זמן תפילה, נישט פארגעסן, נישט געווען צו אנוס, ער האט פלעין נישט געדאוונט. אקעי, אזא איינער, אן דעם וואס ער זאל האבן א תשלומין. וואס איז דאס א זאך? ער האט אלעמאל געהאט עפעס א סיבה.
איך וויל נאר פארשטיין וואס מיינט במזיד דא. במזיד מיינט נישט להכעיס, במזיד מיינט נישט בשאט נפש. במזיד מיינט ער האט נישט געדאוונט. פארוואס האט ער נישט געדאוונט? ער איז געווען צו ביזי, ער האט פארגעסן. וואס מיינט עס, פארוואס? און וואס גייט געשען? יעצט האסטו גילט פילינגס, גייסטו יעצט חופר זיין אז דו ווילסט תשלומין דאווענען? נעם קיין פון דיר, גיי טרעף א רבי, טו תשובה, און אנהויבן קומען צוריק דאווענען מיט די אלע זאכן. וואס קען ער חופר זיין? ער האט נישט געדאוונט, ער האט נישט געהאלטן ביים דאווענען פריער, יעצט וויל ער דאווענען. איך כאפ נישט פארוואס איינער האט א תקנה, וואס שטערט מיר אז ער זאל דאווענען נאכאמאל? תשלומין איז אזא פלאס.
דיסקוסיע: חילוק צווישן תשלומין און תפילת נדבה
Speaker 2:
I also don’t understand what it means. למעשה, א תפילת נדבה קען מען דאך עניוועי. איך רעד פון זיין כוונה, ער זאל גלייבן. אלעס איז דאך עניוועי א מנהג, רייט? די אלע הלכות זענען מנהגים, ס׳איז נישט פשטות אז א בית דין וואס איז מחייב. ס׳איז אלעס זאכן וואס זענען מנהגים. מ׳זאל גלייבן אז מ׳איז יוצא געווען די שחרית. אויב ער האט עס געטון במזיד, גלייבט ער נישט אז ער איז יוצא געווען שחרית, מוז ער מאכן תשלומין. דאס מיינט די סתירה?
Speaker 1:
איך האב סתם אזוי געפרעגט, רייט? מ׳דארף פארשטיין די חילוק צווישן תפילת נדבה און תשלומין. וואס איז דער חילוק צווישן תפילת נדבה און תשלומין? וואס איז דער חילוק? אויב איז געווען א מזיד, און יעצט זאגט ער, “אקעי, איך האב נישט קיין תשלומין, אבער איך וויל יעצט דאווענען א תפילת נדבה.” אז ער האט נישט געהאט קיין צורך, ער האט נאר געהאט עפעס אנדערש וואס ווערט גערופן תפילת נדבה?
און תשלומין איז די טייטש אז ער האט געהאט עפעס א זאך וואס הייסט א צורך.
איך האב געהאט א געדאנק, איך וועל סוויטשן אין מיין קאפ, אז איך וועל נישט טראכטן פון תשלומין, איך וועל טראכטן פון תפילת נדבה.
Speaker 2:
וואס איז דער חילוק צווישן די צוויי? ביי תפילת נדבה שטייט אז מ׳זאל מוסיף זיין עפעס. אמת, אמת, אמת. אבער אויך יענץ איז אפשר נאר לכתחילה, איך ווייס נישט אויב ס׳איז ממש מעכב. און אויב נישט, דארף ער דאווענען עפעס, עפעס בין איך מיסינג דא אין די הלכות.
בשוגג או באונס — משלם
Speaker 1:
אקעי, איז אזוי, ער זאגט, דער רמב״ם, דאס איז א גמרא, אבער מ׳האט עס איבערגעזאגט להלכה, אזוי ווי די גמרא זאגט אויף דעם, ער קען נישט באצאלן. אבער בשוגג, אדער ס׳איז געווען א אונס אדער א טעות, יא, ער צאלט עס אפ, משלם. עושה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה, איז ער משלים יענע תפלה ביי די נעקסטע זמן תפלה. דעמאלטס זאגט ער משלים, ער צאלט אפ. וואס טוט ער? קודם מאכט ער די תפלה אחרונה, ער זאגט קודם די תפלה וואס ער איז יעצט מחויב, ואחריו מתפלל את התשלומין. נאכדעם צאלט ער עס אפ. זייער גוט.
הלכה ט: ביישפילן פון תשלומין
Speaker 1:
מסביר, כיצד? טעה ולא התפלל שחרית עד שעבר חצי היום, ביז ס׳איז דורכגעגאנגען חצות, נאכדעם קען מען שוין נישט דאווענען, אבער ער דארף דאווענען מנחה שתיים. די ראשונה איז די יעצטיגע תפלה וואס מ׳איז יעצט מחויב, תפילת מנחה, והשניה תשלומי שחרית.
טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה, ביז ס׳איז געווארן אינגאנצן נאכט, מתפלל ערבית שתים, די ראשונה איז ערבית, והשניה תשלומי מנחה.
טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר, מתפלל שחרית שתים, די ראשונה איז שחרית, והשניה תשלומי ערבית. ער זאגט אזאך אויף ערבית, וואס איז נישט קיין חובה, און מ׳זאגט גלייך תשלומין. זייער גוט.
הלכה י: פארפעלט צוויי תפילות
Speaker 1:
טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה, איז ער טראכט, אז יעצט קען א מענטש האבן א ביכולת און טראכטן, “איך האב באהינדערט תשלומין צו מאכן.” זאגט ער, “ניין, מיין טייערער, אינו משלם אלא אחרונה בלבד.” מ׳קען נאר דאווענען איין תפילת תשלומין נאנט צו די נעקסטע. מ׳קען נישט שלעפן חובות פון דריי תפילות. גייט צייט, טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים, מ׳דארף נישט דריי. לכאורה תשלומין מנחה, אבער שחרית איינער תשלומין, איז שוין עבר יומו, מ׳איז שוין דורכגעגאנגען זיין טאג און מ׳קען שוין נישט משלים זיין.
דער רמ״א זאגט אז ער איז נישט מסכים, ער זעט אז ער איז דער רמ״א מן הסתם, אבער…
הלכה י׳ (המשך) — משלים על האחרונה בלבד
זאגט דער רמב״ם ניין, איינער משלים על האחרונה בלבד. ער קען נאר דאווענען איין תפילת תשלומין נאנט צו די נעקסטע. מ׳קען נישט שלעפן חובות פון דריי תפילות. גייט צייט, טעה ולא התפלל שחרית, מתפלל ערבית שתים. ער דאווענט נישט דריי. ער דאווענט די ערבית און תשלומין מנחה, אבער שחרית איינער תשלומין, ס׳איז שוין עבר יומו, ס׳איז שוין דורכגעגאנגען זיין טאג, און מ׳קען שוין נישט משלים זיין.
השגת הראב״ד – מ׳קען משלים זיין מער ווי איין תפילה
דער ראב״ד זאגט אז ער איז נישט מסכים, ער זעט אז דאס איז דער רמב״ם׳ס דעה, אבער דער רמב״ם האט נישט קיין ראיה. ער זעט נישט אין ערגעץ אין די גמרא אזוי. דער רמב״ם פארשטייט אז דאס מיינט מ׳קען נאר משלים זיין איינמאל. ס׳איז געווען אנדערע חכמי פראווינציע, האב איך געטראכט דא אז ביי קרבנות איז נישט אזוי.
דיגרעסיע: תשלומין ביי קרבנות
ביי קרבנות, איז מען משלים קרבנות? תמידין של שבת בשבת, האבן נישט קיין תשלומין. אבער ניין, איך רעד תשלומין נאך יום טוב איז דא דער דין תשלומין, אבער ס׳איז משלים זיין די צייט. ס׳הייסט נאך א גיגא, אבער ס׳האט נישט קיין שייכות. אבער דעמאלטס ברענגט מען כל הדרכים מיט די נסכים פון די יאר, און טאקע דאס איז די צייט. באלת אחר, די צייט איז צו ברענגען די נסכים אויף עצרת, אויף שבועות. אבער אויף תמידין של שבת בשבת, טאקע, איז דא העלפט תשלומין? אדער אפשר איז דאס קיינמאל נישט געשען. ביי תפילה האט מען געזאגט אז מ׳קען צולייגן תשלומין.
המשך השגת הראב״ד
דער ראב״ד אבער, כפרת עוונותיו, אז אויב איינער וויל, קען ער משלים זיין יא מער ווי איין תפילה. דאס הייסט, אויב ס׳איז געווען אן אונס וכדומה, א מענטש איז געווען אין א האספיטאל, איך ווייס וואס, ער האט נישט געקענט דאווענען פאר א האלב יאר, ענדיגט לויט דער ראב״ד, אויב ער וויל, קען ער יעצט פראווען די זעקס הונדערט מנחות און די זעקס הונדערט שמונה עשרה׳ס, איינס פאר איטש טאג וואס ער האט פארפאסט. דער ראב״ד זאגט, ער איז נישט מורה נישט איסור און נישט היתר, ווער ס׳וויל קען זיך אזוי פירן. איך ווייס נישט וואס דער שולחן ערוך זאגט.
און דער ראב״ד זאגט, ער איז יא מסכים צו דער רמב״ם אז אויב ס׳איז שוין דורכגעגאנגען איין זמן תפילה און ער איז נישט משלים געווען, דעמאלטס איז ער שוין אזוי ווי א מבטל במזיד, דעמאלטס קען ער שוין טאקע נישט. אבער באופן כללי איז געווען די חכמי פראווינציע, די פראווינציעס וואו דער ראב״ד האט געוואוינט, דארט האבן זיי געזאגט אז מ׳קען יא משלים זיין וויפיל תפילות, מער ווי איין תפילה. זיי זענען נישט מסכים געווען צו די…
און מ׳מאכט א גרויסע ענין, ווי יעדער איינער זאל זיך דארטן משלים זיין זיינע הונדערטער תשלומין וואס ער האט צו טון.
פארוואס ביי קריאת שמע איז נישטא קיין תשלומין
ס׳איז אינטערעסאנט, למשל ביי קריאת שמע איז נישטא קיין דין פון תשלומין. א מענטש האט פארפאסט זמן קריאת שמע צופרי, ער קען נישט יעצט משלים זיין, ער קען נישט ליינען צוויי מאל קריאת שמע ביינאכט. עפעס איז דא א דין אין די… עפעס איז דא א… איך ווייס נישט וואס ס׳האט צו טון מיט דעם. אויך די נאמען “תשלומין” רופט זיך… ס׳איז א נאמען, מיין איך, וואס איז נישטא אין די לשון, אבער מ׳נוצט עס אין קרבנות. דא איז דא תשלומין.
Speaker 2: ווו שטייט תשלומין אין קרבנות?
Speaker 1: איך ווייס וואס דו מיינסט. שבעת ימים תאכל מצות, ס׳ווערט גערופן ביי חז״ל אז איינער איז מקריב תשלומין פון די חגיגות פון יום טוב. תשלומין דראשון, יא, דארט שטייט תשלומין דראשון. שבעת ימים, די זיבן טעג איז א תשלומין, ס׳ווערט גערופן א תשלומין. די זיבן טעג יום טוב, אמת, די תשלומין דראשון איז א זייער גוטע זאך וואס דו זאגסט, אבער דעמאלט איז עס אנדערש.
תשלומין מיינט מ׳צאלט. תשלומין מיינט מ׳צאלט, יא? אזויווי מ׳איז נישט משלים. נו, וואס צאלט מען אפ? ער איז געווען חייב נעכטן, ער האט נאכנישט געקומען מיט זיין פרייז. ער האט זיך געהאלטן פאר א חוב ביז יעצט, ער איז געווען שולדיג, ער איז געווען א בעל חוב.
Speaker 2: סאו וואס איז די פרייז?
Speaker 1: ואויך, ער ברענגט די ראב״ד… ביי קריאת שמע איז נישטא אזא דין. ס׳איז דא אזא דין וואס האט צו טון מיט דעם אז די תפילה איז א תקנת חכמים. א דאורייתא, פארוואס איז נישטא ביי קריאת שמע קיין דין תשלומין? ווייל קריאת שמע דארף זיין אינדערפרי און ביינאכט, יענע אינדערפרי און ביינאכט. ביי תפילה, אזויווי דו האסט געזאגט, איז דא אזא ענין פון דריי תפילות א טאג, דאס איז לכאורה די ווארט. דריי תפילות א טאג, ס׳איז דא א מספר התפילות איז אויך א ענין, אסאך תפילות. אויסער די זמן איז דא אויך די מספר. אויב דאס איז נישט… ביי קריאת שמע איז אויך דא א מספר, אז ס׳זאל זיין צוויי מאל, בשכבך ובקומך, אבער ס׳איז נישטא די זאך פון א תשלומין.
רייט, לכאורה, לכאורה איז דאס די ווארט. ער זאגט אז איך נאר ברענג אזויווי די ראב״ד, אז אויב מ׳וויל, אט ליעסט אויב מ׳מאכט עס א נדבה, וואס ער האט חידוש בנדבה, וועגן מ׳איז זיכער מ׳דארף תשלומין. נדבה קען מען, אגענסט, ס׳איז א שאלה פון די מינוט, און ער גלייבט אז ס׳איז תשלומין. אבער אויב בכלל, אויב איינער האט פארפאסט, איינער איז געווען אין א סיטואציע וואס ער האט נישט געקענט דאווענען פאר אפאר וואכן, אדער בכלל, איך ווייס נישט, אה, בימי עזרא ווייס איך נישט, דעמאלט קען ער מאכן תשלומין אפילו מער ווי איין תפילה. דער שו״ע זאגט אז מ׳מעג אזוי טון, לפחות בתורת נדבה, און על הצד אז דער רמב״ם איז גערעכט, איז ער זיין א תשלומין.
אינטערעסאנטע פאקט, מ׳דארף זאגן פאר מענטשן, אז איינער וויל זייער שטארק, איך ווייס, איך האב אמאל געהערט זאגן פון א רב צו מיר, חורבן לעולם הבא. ער זאגט נישט, דער רמב״ם זאגט אז מ׳וויל, ער לאזט דיך. ס׳איז נישט אז ער הייסט דיך. ס׳איז פארקערט.
פארוואס ארבעט תשלומין נאר סמוך לזמן תפילה
ניין, און דו דארפסט זיך אריינטראכטן, פארוואס דארף מען, פארוואס ארבעט תשלומין נאר? ווייל ער ברענגט אז תשלומין מוז זיין ביז זמן תפילה, קען נישט זיין סתם תשלומין. קודם דארף מען דאווענען, ס׳ווערט א חלות, יעצט איז דא זמן תפילה. נאכדעם, ווען די אייבערשטער עפנט די טיר פון הימל איז שוין אפן, גיבט מען א שטופ אריין נאך א פאר תפילות. סאו, זיי עת רצון. סאו, אויב א מענטש האט עפעס א גוטע סעטש מינוט, דאווענט ער א פאר תפילות אויף יוצא צו זיין וואס ער האט פריער אויך נישט געדאווענט.
איך בין נאך אלץ נישט פארשטיין בעסער די גאנצע שפיל, איך פארשטיי אז ס׳איז גוט. נאר מ׳ענדיגט נאך איין הלכה אין די פרק.
שאלה: תשלומין ביי אנדערע מצוות
מ׳דארף טראכטן פארוואס ביי קריאת שמע איז נישט דא, און ביי נאך מצוות וואס איז נישט דא. ווי ברענגט דער רמב״ם מאה ברכות? ער זאגט א תשלומין אויף דעם? מ׳דארף זאגן היינט, איך זאג הונדערט און פופציג, אבער דער וואס איז קיין ווי די הרי הקודש. אקעי. דארף מען משלים זיין אזויפיל קדישים? דארף מען טראכטן. אפשר יא. ענינים לך אזעלכע. ענינים לך קען מען משלים זיין. איך זע נישט וואס.
דורך אגב, לכאורה דארף מען זאגן משלים זיין. משלים מיינט אזוי ווי מ׳ענדיגט, דאס איז דאך וואס מ׳צאלט אפ. אקעי, יעצט נאך איין הלכה.
הלכה יא – מנחה קודם מוסף (תדיר ושאינו תדיר)
שבע שעות וואס עס האט עמיטליגט אפילו גלייך נאך שחרית. אבער ווען די ביידע זענען שוין מחייב, איז דארף מען טון די תדיר מנחה נאך דעם מוסף. נישט תדיר, די… ווייל מנחה איז יעצט א גרעסערע חוב? ס׳מסתם יא וועגן כול. לכאורה ווי מנחה האט א צייט און מוסף איז דאך כל היום. סאו וואס איז דער חילוק?
אה, דער רמב״ם האט געזאגט אז עס זענען פאר יעדערס לייקן. און ער האט געזאגט אז מנחה איז פאר מוסף, פארוואס? אה, תדיר ושאינו תדיר, תדיר ושאינו תדיר, שוין, שטייט אין די גמרא. תדיר ושאינו תדיר. זאגט דער רמב״ם, אבער יש מי שאומר, יש מי שאומר אז אונז טון גאר אין ציבור כדי שלא יטעו, ווייל יעצט וועלן מענטשן מיינען אז מנחה קומט פאר מוסף.
פסק הלכה למעשה
יא, גוט, אמת, און וואס טוען אונז טאקע? דאס הייסט, אונז דאווענען ערשט שחרית, אדער אפילו סתם ביי שבת קען זיך מאכן מ׳דאווענט מוסף שפעטער, שוין בזמן מנחה, מ׳דאווענט נישט קודם מנחה. דאס הייסט, אונז גייען מיר מיט דעם ויש מי שאומר.
יא, אבער ביחיד דארף מען יא וויסן, אויב איינער האט זיך פארשפעטיגט דאווענען און ער קומט אין שול און ס׳איז שוין, וויאזוי הייסט עס, נו, מ׳דאווענט שוין מנחה, און ער האט נאכנישט געדאווענט מוסף שבת, און מ׳דאווענט שוין מנחה אין שול, דאווענט ער קודם מנחה, און נאכדעם מוסף. ווייל באמת׳דיג מנחה איז קודם. מ׳האלט נישט, מ׳סטאפט נישט. דער יחיד איז לכאורה האלט אזוי די הלכה.
סיכום פרק ג
אקעי, עד כאן הלכות פרק ג׳. וואס איז די הלכה? מיר האבן געלערנט די זמן תפילות, ווען יעדע תפילה האט די זמן, און אויך האבן מיר געלערנט די הלכות, קודם כל, זיי האבן אונז געזאגט אז די אלע זמני תפילות זענען מדרבנן, אזוי ווי דו זאגסט אז ס׳איז א בילד-אין אז דו אלעמאל די עבד, ס׳איז דא אזעלכע סארט זאכן, און אויך, וואס געשעט אויב מ׳האט פארפאסט, וואס מ׳האט פארפאסט? אויך די זמן תפילה, רייט? און די השלמה, לכאורה, די תשלום העלפט צו די זמן תפילה. אזוי וואלט איך געזאגט די לומדות.
מצוות קריאת שמע, יא, צו איז זמן קריאת שמע, יא, האסטו פארשטאנען אויך ביי קריאת שמע די זאך? נישט פארמישט, קורבא תורה. אבער, יא, ס׳איז א זמן, ביי ברכות שטייט אז זמן תפילה לא יצא, יא?
יעצט דא האבן מיר געלערנט, למשל, אז מ׳דאווענט שחרית דורך ארבע שעות, האבן מיר נישט יוצא געווען די חובת תפילה בזמנה, מ׳האט יא געווען די חובת תפילה, אבער נישט יוצא געווען די תפילה בזמנה. און אויף דעם, און אויף די תפילה בזמנה זאגט דער רמב״ם אז ס׳איז א מצוה כשם שהיא מצוה צו דאווענען בכלל. און אויף דעם מאכט מען די השלמה סאמהאו. אויף וואס מאכט מען די השלמה? אויף די בזמנה, רייט? ווייל יעצט מאכט מען א תפילה שלא בזמנה, אבער מ׳צאלט אפ, עפעס סאמהאו צאלט עס אפ. איי דאונט נאו האו די צאלן אפ ווארקס.
לומדות׳דיגע שאלה: וואס איז דער מהות פון תשלומין?
ניין, טאקע נישט אזוי פשוט. ניין, לכאורה וואלט איך געזאגט אז ווען מ׳מאכט השלמה האלט נישט מיין תפילת מנחה לא יצא, אבער ער גייט די תפילה, ער גייט יענע תפילה. וואס הייסט ער דאוונט מנחה? מיט וואס איז דאס מנחה? איך כאפ נישט וואס ס׳מיינט. מיט וואס איז דאס מנחה?
מ׳קען טראכטן אזוי, מ׳קען טראכטן אז ס׳איז דא א חוב אז א מענטש זאל דאווענען דריי מאל א טאג, און די חז״ל האבן אריינגעלייגט די חובות מיט אונזערע צייטן. סאו דו האסט פארפאסט די צייט, האסטו אבער נאך די חוב. אדער קען מען זאגן ניין, א מענטש האט א חוב צו דאווענען אין די צייטן.
Speaker 2: יא, בוט אנדערסטענד, איך זאג דיר, בוט אנדערסטענד אז די תשלומין גייט אויך איבער טעג אויכעט.
Speaker 1: אמת, ס׳מאכט זיך אז ער האט געדאוונט, און ער האט געדאוונט, און ער האט געדאוונט, און ער האט געדאוונט מעריב מיט די נעקסטע שחרית, יא. האועווער יו וואנט טו קאונט די דעיס. אבער דער רמב״ם זאגט אויך דא ביז די נעקסטע, ס׳גייט נאך ביז די נעקסטע לויט׳ן רמב״ם.
Speaker 2: אקעי, אבער דער רמב״ם האלט נישט פשוט אז ער גייט האלטן דריי תפילות אין די טאג, ער גייט האבן איין טאג צוויי און איין טאג פיר.
Speaker 1: סאו איי דאונט נאו האו טו מעיק איט ווארק.
עד כאן פרק ג׳, קלענערע פרק איז געווען.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80065#
הלכות תפלה וברכת כהנים פרק ג – Non-Youtube Video
https://www.dropbox.com/scl/fi/yslrz63tjs4mrbw4qep2h/DR065.mp4?rlkey=n3ge7jkshxvxzb1sg3grq8mtc&dl=0
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80065#
הלכות תפלה וברכת כהנים פרק ג – וידאו
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80065#
הלכות תפלה וברכת כהנים פרק ג
רמב״ם הלכות תפילה פרק ג׳ – זמני תפילה. דער פרק לערנט די ספעציפישע צייטן פאר יעדע תפילה: שחרית (פון נץ החמה ביז ד׳ שעות, בדיעבד ביז חצות), מנחה גדולה און קטנה (פון 6½ שעות ביז שקיעה), מעריב (גאנצע נאכט), און מוסף (ביז 7 שעות, בדיעבד כל היום). אויך ווערט געלערנט די דינים פון תשלומין – ווען איינער האט פארפאסט א תפילה בשוגג אדער באונס קען ער משלים זיין ביי די נעקסטע תפילה, אבער במזיד איז נישטא קיין תקנה.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80065#