אודות
תרומה / חברות

הלכות ברכות פרק י (תורגם אוטומטית)

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום הלכות ברכות פרק י׳ – רמב״ם

מבוא לפרק: איזה סוג ברכות נדונות כאן

דברי הרמב״ם: הפרק דן בברכות שהן “דרך שבח והודאה לקדוש ברוך הוא, כמו ברכות התפילה”, אשר “חכמים” תקנו.

פשט: לאחר שדן בברכת המזון, ברכת הנהנין וברכת המצוות, בא הרמב״ם לקטגוריה חדשה: ברכות על אירועים, מצבים וראיות — לא על הנאה או מצוות, אלא על מצבי חיים.

חידושים:

1. “כמו ברכות התפילה” — שני פירושים: (א) פשוט שאנשי כנסת הגדולה תקנו תפילות, וזו גם תקנה כזו. (ב) פירוש עמוק יותר: ברכות אלו דומות יותר לתפילה מאשר לברכת הנהנין. בברכת הנהנין המנגנון הוא: אסור ליהנות בלא ברכה. בברכת המצוות: מברכים על מצוה. אבל כאן אין חפצא של הנאה או מצוה — זה אירוע, מצב רוח. זה דומה יותר לתפילה שבה משבחים את ה׳ “דרך שבח והודאה”, לא כתנאי להנאה.

2. מדוע הרמב״ם לא אומר “אנשי כנסת הגדולה”? הרמב״ם אומר כאן רק “חכמים”, לא “אנשי כנסת הגדולה” כפי שאומר בשמונה עשרה, ברכת המזון, ברכת הנהנין, קידוש והבדלה. אפשר שהכוונה שחכמים מאוחרים יותר תקנו זאת.

3. שיטת הראב״ד — ברכות הרשות: הראב״ד טוען שכל ברכות פרק זה הן ברכות הרשות, לא חובה. ראייתו: במשנה לא כתוב “חייב”. זה לא כמו ברכת הנהנין שאסור לאכול בלא ברכה — אין הלכה שאסור ללבוש בגד חדש בלא שהחיינו. רבים מהראשונים לומדים כך. הרמב״ם חולק — לפי הרמב״ם זו חובה בתקנת חכמים.

4. מדוע אנשים לא נוהגים לברך ברכות אלו? הסיבה האמיתית אינה הלכתית אלא פסיכולוגית — “לא תופסים”. בהבדלה לוקחים בשמים ביד, אומרים ברכה. אבל באירוע באמצע היום (שומעים בשורה, פוגשים חבר) פשוט לא תופסים שחלה עליך חובת ברכה. זה משום שהתודעה ההלכתית שלנו מכוונת למעשים (אכילה, מצוות), לא לאירועים. צריך להיות דעת — דבר אקטיבי, צריך לחשוב באופן אקטיבי “עכשיו חלה החובה.”

5. ברכה על עובדה, לא על רגש: נגד אחרונים רבים שאומרים שמברכים רק אם מרגישים (למשל, רק אם מרגישים שמחה בראיית חבר), החידוש הוא: שמחה היא עובדה, לא רגש. יהודי נפטר — יש דבר עצוב. אומרים לפני ה׳ “דיין האמת” — אנו מאמינים שאתה יודע מה אתה עושה. אף אחד לא שאל אותך אם אתה מרגיש — הברכה היא על המציאות האובייקטיבית.

6. השוואה לברכות השחר: בברכות השחר מודים על מעשים שאדם עושה בבוקר (מלביש ערומים, זוקף כפופים). באמצע היום אדם גם עושה דברים — הוא פוגש חבר, רואה שריפה, שומע חדשות טובות/רעות — ועל כל אירוע מברכים. ההבדל: ברכות השחר הן קבועות מדי יום, אבל ברכות פרק זה הן על אירועים מזדמנים.

7. שתי גישות יסוד לברכות: (א) שיטה א׳: ברכות הן על דברים שבאמת נוגעים לאדם — כשמרגישים משהו, מברכים. (ב) שיטה ב׳: עניין הברכות הוא להזכיר את ה׳ כל הזמן — “בכל דרכיך דעהו”. כל דבר שאדם עושה, הוא מכניס את ה׳ לחייו. לפי גישה זו, אין זה קשור כל כך ל״רגש” — זו הכרה מתמדת.

8. ה׳ ב״היכל” לעומת בחיים: כשאדם רק מודה לה׳ בבית המדרש — הוא הוציא את ה׳ מ״בכל דרכיך דעהו”. ה׳ נסגר בהיכל. הבני יששכר (דרך פקודיך) מדבר גם על ברכות על דברים אחרים: מצוות עונה, מזג אויר טוב, מראות יפים. העיקר: שלא לסגור את ה׳ בהיכל.

[דיגרסיה: תפילת הדרך וזהירות בנהיגה] — בתפילת הדרך מבקשים “מכף כל אויב ואורב בדרך” (או “אויב ואורב וליסטים וחיות רעות”). כשנוהגים מהר מהחוק, אנחנו עצמנו ה״חיות רעות” שמהן מתפללים. אדם הוא הסכנה הגדולה ביותר לעצמו.

הלכה א: הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים — שהחיינו

דברי הרמב״ם: “הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים” — מברך שהחיינו.

פשט: כשקונים דברים חדשים — בגדים חדשים, מכונית חדשה, טלפון חדש — חייבים בשהחיינו.

חידושים:

1. יישום מעשי — טלפונים חדשים: כשאנשים משדרגים את הטלפון שלהם כל כמה שנים, הם חייבים בשהחיינו. זה לא מפורסם מספיק.

2. שיעור שמחה: אין שיעור — מספיק שיש שמחה. מה שאנשים לא עושים זה ביטול מנהג העולם — מחפשים תירוצים למה לא לברך.

3. מנהג ביום טוב: משתמשים בשהחיינו על בגדים חדשים כשיש ספק על ברכת שהחיינו של יום טוב — זה מראה כמה “קל” זה, אבל משתמשים בזה רק ככיסוי.

4. שיטת ר׳ חיים קנייבסקי: גרביים חדשות לא נחשבות “כלי חדש” — אבל חולצה חדשה או מעיל, בוודאי מברכים.

הלכה: ראיית חבר — שהחיינו ומחיה המתים

דברי הרמב״ם: מי שרואה את חברו אחרי שלושים יום — מברך שהחיינו. אחרי שנים עשר חודשים — מברך “מחיה המתים”.

פשט: אחרי 30 יום — שמח שזכה לראות שוב את חברו. אחרי 12 חודשים — זמן שהאדם כבר אינו יודע אפילו אם החבר חי, לכן מברכים “מחיה המתים”.

חידושים:

– למעשה אפשר לתפוס את ברכת שהחיינו בבית המדרש כשרואים חבר אחרי 30+ יום.

ר׳ ארי הולצמן מברך שהחיינו בשם ומלכות כשפוגש חבר (הוא בא מארץ ישראל, ממילא זה תמיד אחרי שלושים יום).

מנהג האדמו״ר מבעלזא: כשראה יהודי שלא ראה זמן מה, תמיד אמר “ברוך השם שרואים אותך.” הוא לא נהג להלכה כרמב״ם, אבל בכל זאת אמר זאת ביידיש.

הלכה: הרואה פרי המתחדש משנה לשנה — שהחיינו

דברי הרמב״ם: “הרואה פרי המתחדש משנה לשנה” — מברך שהחיינו.

פשט: כשרואים פירות חדשים המתחדשים מדי שנה, מברכים שהחיינו.

חידושים:

1. ביקורת על מנהג ט״ו בשבט: מה שנוהגים היום בט״ו בשבט למצוא פרי ולברך שהחיינו — זה לא העיקר. בחנות הכל יש כל השנה — כמו אנטונינוס ורבי שראו פירות כל השנה. חוץ מ: פירות שאי אפשר למצוא בחנות אלא כמה שבועות בשנה — אז יש שמחה ושהחיינו.

2. דברי האדמו״ר מסאטמר: “באמריקה הכל יש חוץ מפרה אדומה” — כיון שהכל יש, אין הזדמנות לפרה אדומה. מצד שני: הניתוק — אדם יש לו שולחן ענק עם פירות, והוא רק אומר “חייב אני” (פורמלי, בלי הרגשה).

[דיגרסיה: שבת ומאה ברכות] — אם חסר לאדם בשבת מאה ברכות, יכול לפתוח עיתון — שמועה טובה = הטוב והמטיב, שמועה רעה = דיין האמת. אבל: בשבת לא קורים עיתון, בשבת אסור לשמוע חדשות רעות, שבת היא “יום הנזק” — ממילא העצה לא עובדת.

הלכה ג: שמע שמועה טובה — הטוב והמטיב; שמועה רעה — דיין האמת

דברי הרמב״ם: “שמע שמועה טובה מברך הטוב והמטיב… על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם דיין האמת.”

פשט: כששומעים חדשות טובות אומרים הטוב והמטיב, וכששומעים חדשות רעות אומרים דיין האמת.

חידושים:

1. מהו גדר “שמועה טובה”? מלמד הבן מתקשר שהבן לומד טוב, הרופא מתקשר עם תוצאות טובות, שידוך של קרוב — אלו דוגמאות ברורות. אבל מה עם חדשות רחוקות — מי שזכה בבחירות, מלחמה בארץ רחוקה? “שמועה טובה” חייבת להיות משהו שנוגע לאדם — משהו שהוא אכפת לו. אבל ברמב״ם לא כתוב במפורש שזה חייב להיות נוגע אליך.

2. קריאת עיתון — מברכים? אם “שמועה טובה” פירושה סתם חדשות טובות, אדם שמעיין בעיתון יכול לברך הטוב והמטיב ודיין האמת כסדר 24 שעות ביממה! זה מראה שהגדר חייב להיות צר יותר — עיון בחדשות אינו “שמועה”. שמועה חייבת להיות משהו שיש לו נגיעה ממשית.

3. דוגמת שוק המניות: אדם עם כסף בשוק המניות — זה לא טובה ולא רעה כשזה עולה ויורד — האדם לא עושה כלום, הוא רק יושב ומסתכל.

4. לשון הרמב״ם “שמועה טובה” לעומת לשון המשנה “בשורות טובות”: המשנה (ברכות ט:ה) אומרת “על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב”, אבל הרמב״ם שינה ל“שמועה טובה”. שינוי הלשון מצוין.

הלכה: וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה

דברי הרמב״ם: “וחייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש, כדרך שמברך על הטוב בשמחה. שנאמר ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בכלל אהבה זו היתירה שאפילו בעת שייצר לו, יודה וישבח בשמחה.”

פשט: אדם חייב לברך על חדשות רעות (דיין האמת) בטובת נפש — “בטובת נפש” — בדיוק כפי שמברך על חדשות טובות בשמחה. המקור הוא הפסוק “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.”

חידושים:

1. “בטובת נפש” — לשון מיוחדת: הרמב״ם משתמש ב“בטובת נפש” — ביטוי מיוחד. הוא לא אומר סתם “בשמחה” כמו הגמרא, אלא “בטובת נפש” — בטעם טוב בנפש. רק אחר כך מביא גם את הלשון “בשמחה” כשאומר “יודה וישבח בשמחה.”

2. תרגום הרמב״ם ל״בכל מאדך”: המשנה (ברכות ט:ה) דורשת “בכל מאדך” — “בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו” — משחק מילים עם שלוש מילים דומות (מאד/מדה/מודה). הרמב״ם לא הביא זאת כך. במקום זה תרגם “מאדך” כפשוטו — “אהבה יתירה”, אהבה רבה מאוד. “מאוד” פירושו כפשוטו “מאוד” (very much). הרמב״ם הניח את משחק המילים של המשנה והביא את הפירוש הפשוט.

3. מה פירוש “אהבה יתירה” למעשה? אהבה רגילה לה׳ היא כשהוא נותן לך טוב. “מאוד” — האהבה היתירה — פירושה אפילו כשהוא נותן לך רע, אתה מודה לו ומשבח בשמחה. זו ה״יתירה” — מה שעובר מעל הרגיל.

4. עיקר השמחה: השמחה באה מכך שה׳ משתבח — מצדיקים את הדין, מכירים שה׳ הוא דיין האמת, וזה עצמו מקור שמחה. לא שהאדם שמח מהצרה, אלא הוא שמח מכך שהוא יכול לשבח את ה׳.

5. “מאוד” — לא כסף לפי הרמב״ם: לפי הגמרא (ברכות סא:) “בכל מאדך” הוא גם רמז לממון (כסף). אבל הרמב״ם מביא את הפסוק ומתכוון לפשט הפשוט — “מאוד” = מאוד, לא כסף. זו בחירה ידועה של הרמב״ם ללכת כפשוטו של מקרא.

6. מה פירוש “דיין האמת” — ניתוח פסיכולוגי-תיאולוגי: “דיין האמת” לא אומר שה׳ עשה לי טובה (כי אז היינו אומרים הטוב והמטיב). “דיין האמת” פירושו: ה׳ צודק, הוא אמת — אפילו זה לא טוב לי, זה אמת. האדם פוגש את ה׳ לא כ״הטוב והמטיב” אבל כן כ״דינו אמת” — ה׳ נוכח בחייך גם ברעה.

7. נגד שיטה מסוימת בבטחון: אלו שמדברים על בטחון באופן שכל מה שה׳ עושה הוא הטוב ביותר עבורך, וצריך להרגיש כך ממש — הלכת הרמב״ם אינה כך. אומרים דיין האמת, לא הטוב והמטיב, על רעה. לא צריך להרגיש שרעה היא באמת טובה; צריך להכיר שזו רעה, אבל ה׳ צודק.

הלכה ב: שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה

דברי הרמב״ם: “הגיע אליו טובה או שמע שמועה טובה, אע״פ שהדברים מרמזים שהטובה הזו תגרום לו רעה – מברך הטוב והמטיב. נגע אליו רעה או שמע שמועה רעה, אע״פ שהדברים מרמזים שהרעה זו גורמת לו טובה – מברך דיין האמת. שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה.”

פשט: מברכים על מה שקרה עכשיו, לא על מה שיכול לקרות בעתיד.

חידושים:

1. “גאונות פסיכולוגית” של הרמב״ם — התמקדות בהווה: הרמב״ם מבהיר בלבול גדול שיש לאנשים במצבי “מעורב”. כשבאה ידיעה שהיא תערובת של טוב ורע, אומר הרמב״ם: התמקד במה שהעיקר, מה שהרוב. האם זו בעיקר טובה? הנח בצד מחשבות אחרות ואמור הטוב והמטיב. זה עוזר לאדם לשמור על מחשבות מעורבות. דוגמה: שידוך — יש אלף מחשבות, אבל הברכה הטוב והמטיב עוזרת להתמקד.

2. “תמימות” — לחיות עם ההווה: עיקר היסוד הוא “תמימות” — אנשים עושים יותר מדי חשבונות על העתיד. הרמב״ם אומר: חיה עם מה שיש לך עכשיו. כשתגיע הבשורה הטובה שיצאה מרעה, אז תברך הטוב והמטיב. אבל עכשיו — הגב להווה. על אירוע אחד אפשר לברך מספר ברכות — היום הטוב והמטיב, מחר דיין האמת, אם זה משתנה.

3. פירוש המשנה בברכות — השוואה: בפירוש המשנה הרמב״ם נותן ניואנס אחר: שאדם חכם יודע שלעתים קרובות דבר טוב הופך לרע בסוף, ולהיפך. אבל זה לא מתאים לחלוטין למה שכתוב כאן במשנה תורה.

הלכה: ברכות על גשם / שדה

דברי הרמב״ם: כשמתחיל לרדת גשם — מי שיש לו שדה לבדו מברך שהחיינו; מי שיש לו שותפות מברך הטוב והמטיב.

פשט: הטוב והמטיב נאמר כשזה טוב למספר אנשים (שותפות).

חידושים:

1. הטוב והמטיב = לשון רבים: הטוב והמטיב נאמר כשזה טוב למספר אנשים.

2. [דיגרסיה: חיים עם הטבע — נשמת]: מתי יהודי מפעם אומר נשמת בהתלהבות אמיתית? כשמתחיל לרדת גשם! עובד שדה שחי עם הטבע מרגיש “יודוך ה׳ אלקינו על כל רוב מעשיך” בחיות אמיתית. בארץ ישראל רואים אנשים שחיים עם ברכת השנים ממש.

3. “מודים אנחנו לך… על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו”: מודים על כל טיפת גשם — מיליוני פעמים. וזה מוביל ל״אילו פינו מלא שירה כים” — אפילו אם היינו אומרים כל כך הרבה ברכות כמו טיפות, עדיין לא היינו יוצאים.

4. נשמת כל חי — “על כן אברים שפלגת בנו”: מי שמודה הוא עצמו גם מתנה מה׳. אמרנו למעלה שפה כמו הים לא היה מספיק — ממילא, הפה שה׳ כן נתן לנו, אנו משתמשים בו עד כמה שיש לנו. מודים עם ה״כלים” שה׳ נתן לנו, אפילו שהם לא מספיקים.

5. שיעור גשם לברכה: לא מברכים מיד כשמתחיל לרדת גשם, אלא משירבו המים על הארץ — כשיש כבר הרבה מים, כך שויעלו אבעבועות מן המטר על פני האדמה (בועות קופצות מהאדמה). הרמב״ם קורא לזה “זהו עיקר השיר” — תלמיד החכם מהגמרא תיאר את הגשם: “חתן לקראת כלה” — טיפות המים קופצות למעלה לקראת הגשם היורד, כמו חתן הולך לקראת כלה. המשורר הגדול הוא מי שעושה תפילה טובה — יש לו נפש פיוטית שרואה יופי בבריאה.

הלכה: מת אביו וירשו — ברכה על טובה ורעה בבת אחת

דברי הרמב״ם: כשמקבלים בשורה שהאב נפטר ויורשים אותו — אם יש לו אחים, מברך בתחילה דיין האמת ואחר כך הטוב והמטיב. ואם אין עמו אחים, מברך שהחיינו.

פשט: על אותו אירוע מברכים שתי ברכות — דיין האמת על המוות, והטוב והמטיב/שהחיינו על הירושה.

חידושים:

1. רגשות מעורבים: יהודים יכולים לחיות עם “רגשות מעורבים” — אפשר להיות עצוב ושמח בו זמנית. זה “טובה ורעה באין כאחד”.

2. סדר הברכות: מברכים תחילה דיין האמת ואחר כך הטוב והמטיב — כי תחילה קרה מיתת אביו, ואז נג

רמה מזה הירושה.

3. שאלה מעשית: האם ראינו פעם מישהו שמברך שהחיינו כשאביו נפטר? כמעט כל אחד יורש משהו. לפי שיטת הרמ״א שמברכים על כל בשורה טובה, זה לא היה כל כך מוזר.

4. אונן וברכות: אונן אינו פטור מכל המצוות — הוא צריך לברך ברכות, הוא פטור מתפילה ומדברים מסוימים.

5. הערה הומוריסטית: האדם היחיד שאפשר לדמיין שמברך שהחיינו כשאביו נפטר הוא רבי — הוא הופך לרבי (ירושת הכתר).

כלל: הטוב והמטיב לעומת שהחיינו

כלל הרמב״ם: “טובה שהיא לו ולאחרים — מברך הטוב והמטיב. טובה שהיא לו לבדו — מברך שהחיינו.”

פשט: שהחיינו פירושו “זכיתי” — שמחה שאני כאן. הטוב והמטיב פירושו “ה׳ טוב” — הכרה בטובת ה׳.

חידושים:

1. קושיה על פירוש הטוב והמטיב: “הטוב לו והמטיב לאחרים” נשמע קצת אגואיסטי — כאילו ה׳ טוב לי וגם לאחרים. חייב להיות פירוש אחר — לא ש״אני במרכז וגם לאחרים.”

2. שאלה פתוחה: מדוע דווקא כשזה טוב גם לאחרים אומרים הטוב והמטיב, וכשזה רק לעצמו אומרים שהחיינו? זו נשארת שאלה פתוחה.

3. שהחיינו והטוב והמטיב הן ברכות עתיקות שהותאמו למצבים שונים, לא ברכות שנוצרו במיוחד למצבים אלו.

הלכה: ברכת הגומל — ארבעה צריכין להודות

דברי הרמב״ם: “ארבעה צריכין להודות — חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, ויורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו ליישוב. צריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם חכמים, שנאמר ‘וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו׳. עומד ביניהם ומברך ‘ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב׳, וכל השומעים אומרים ‘מי שגמלך הוא יגמלך כל טוב סלה׳.”

פשט: ארבעה סוגי אנשים שניצלו מסכנה/צרה צריכים לברך ברכת הודיה מיוחדת בפני עשרה (שניים מהם חכמים).

חידושים:

1. הבדל בין ברכות הודיה לברכות על דברים טובים: זה סוג חדש של ברכות — קודם דיברנו על ברכות על דברים טובים שקורים סתם (שהחיינו, הטוב והמטיב), עכשיו מדברים על ברכות על הינצלות מצרה.

2. מקור ברכת הגומל: המקור הוא ברייתא בברכות, והוא נובע מקרבן תודה. הפסוקים הם מתהלים ק״ז (“הודו לה׳”), שהיא תפילתנו היום במקום הקרבן.

3. דקדוק ב״שנתרפא”: הרמב״ם כותב “חולה שנתרפא” עם ה״א בסוף (לא “שנתרפה”), מה שמעניין — בפסוק מוצאים כבר “רפא” עם ה״א.

4. “בפני עשרה ושנים מהם חכמים” — יישום מעשי: לפי שערי אפרים זה רק אם יש, אבל אם אין שני חכמים אין זה מעכב. עצה מעשית: ללכת לבית מדרש גדול שבוודאי יש שם ביניהם חכמים.

5. ביאור “הגומל לחייבים טובות”: דיון רחב מה “חייבים” פירושו:

– “חייבים” פירושו אנשים שהיתה להם צרה — מן הסתם הם “דן על האמת”, הם היו ראויים לעונש, וה׳ ריחם עליהם.

הבדל בין חייב/זכאי לרשע/צדיק: “חייב” לא בהכרח רשע — זה פירושו מי שנמצא במצב שבו הוא יכול לקבל פסק דין. הוא במצב סכנה.

לשון ענווה: המברך אומר בענווה שה׳ עושה ניסים לא רק לצדיקים — “אפילו אני מי שאני, אפילו אם אני חייב, ה׳ עשה לי טוב.” זה שונה מלשון דוד המלך “וישב ה׳ לי כצדקי.”

6. [דיגרסיה: תקנת הבעל שם טוב — הודו ערב שבת]: הבעל שם טוב הנהיג לומר תהלים ק״ז (הודו) ערב שבת, כי אדם עובר בכל שבוע את כל ארבעת סוגי הצרות. כשמסתכלים באותו פרק, הוא מדבר הרבה על צרות שבאות מעבירות, מה שמתאים לדברי הבעל שם טוב שאדם עובר בראשו עליות וירידות כל שבוע — גם סערות רגשיות. על עניינים רוחניים כאלה לא מברכים הגומל — אומרים הודו.

7. מנהג לתת עלייה: המנהג שנותנים למברך עלייה לתורה — זה עניין פשוט של דרך ארץ, לא מעכב.

8. טיסה במטוס — האם מברכים הגומל:

– טיסה במטוס לא ברור אם זה כמו “יורדי הים” או “הולכי דרכים.”

האדמו״ר מבעלזא (האחרון) אמר שלא לברך ברכה על טיסה. האדמו״ר מקלויזנבורג הבין שהאדמו״ר מבעלזא רצה להדגיש שטיסה לא תהיה סכנה.

טענה נגדית: אפילו אם המטוס עצמו לא מסוכן, נסיעה בכלל מביאה יותר סכנות — אפשר לאחר, רצים, אפשר להיפגע.

הרב סולובייצ׳יק (הרב מבוסטון) היה מברך על טיסה. הוא גם היה מברך הגומל כשנסע מבוסטון לניו יורק, אבל כשהתרגל ולא הרגיש יותר סכנה, הפסיק. שיטתו: זה קשור לשיקול דעת של סכנה — כשאדם לא מרגיש יותר שזה מסוכן, הוא פטור.

חידוש נוסף: ה׳ ברא את הטבע כך שאדם ירגיש שהכל בסדר — על החלק הזה של הטבע לא צריך לברך. אבל על החלק שבו נשאר “פרצה” ועדיין מרגישים סכנה — צריך לומר.

ר׳ נחמן בידרמן אמר שכל יום מברכים גומל, כי בבוקר אומרים “הגומל חסדים טובים לעמו ישראל” בברכות השחר.

הלכה י: ברכת שעשה נסים — מקום שנעשו בו נסים לישראל

דברי הרמב״ם: “הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, כגון ים סוף ומעברות הירדן… מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.”

פשט: מי שרואה מקום שבו נעשה נס לכלל ישראל, מברך ברכה.

חידושים:

1. הרמב״ם אומר “כגון” — ים סוף ומעברות הירדן הם רק דוגמאות. מאז ועד היום נעשו אלפי ניסים בארץ ישראל — בכל מלחמה, בכל עמק. כל מקום שבו טיל כמעט נפל, או ניסים אחרים, יכול אולי גם להיות מקום שנעשו בו נסים לרבים.

2. שאלה על מקום מדויק: בים סוף — הרמב״ם לא נותן שיעור כמה קרוב צריך להיות. במעברות הירדן קל יותר — יודעים שזה היה מול יריחו.

3. הנוסח הוא בדיוק אותו נוסח כמו חנוכה — “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”. ההבדל: בחנוכה הברכה על הזמן, וכאן היא על המקום.

4. “כל מקום שנעשו בו נסים לרבים” — זה חייב להיות אירוע שקרה לכלל ישראל, לא סתם שאנשים לא נהרגו.

הלכה: נס ליחיד

דברי הרמב״ם: “מקום שנעשה בו נס ליחיד, אותו יחיד ובנו ובן בנו מברך כשרואה אותו מקום: ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה, או שעשה לאבי נס במקום הזה.”

פשט: בנס ליחיד רק אותו אדם וילדיו/נכדיו מברכים.

חידוש: האם “בנו ובן בנו” פירושו כל הדורות, או רק עד נכדים? הרמב״ם לא אומר במפורש.

הלכה: נס לצדיקים

דברי הרמב״ם: “הרואה גיא ארוך זה כבשן האש… מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה נס לצדיקים במקום הזה.”

פשט: מי שרואה את המקום שבו חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש, מברך ברכה.

חידושים:

1. שלוש קטגוריות ניסים: (א) נס לרבים (כלל ישראל), (ב) נס ליחיד (פרטי), (ג) נס לצדיקים — לא לכלל ישראל, אבל גם לא סתם פרטי, אלא משהו שנוגע לכלל ישראל דרך מה שכתוב בפסוקים.

2. מה פירוש “לצדיקים”? מובא שהראש ש״לצדיקים” קשור לקידוש השם — הצדיקים מסרו נפשם שלא להשתחוות לצלם, ולכן ה׳ עשה את הנס.

3. “במקום הזה” — דווקא במקום הספציפי, לא בכל מקום שרואים גיא ארוך.

4. [דיגרסיה: מדוע הפסיקו לעשות מקומות קדושים?] בתנ״ך עדיין אחרי נס עשו מצבה, קרבן, מקום. זה רק כשיהודים שולטים במקום — בארץ ישראל. אבל בגלות מעולם לא עשו מקומות. הדבר היחיד שיהודים שולטים עליו בגלות הוא סדר היום/לוח שלהם — לכן התחילו לעשות ימים מיוחדים (כמו מגילת תענית). אבל גוב אריות בבבל הוא חריג — “מקום שנעשו בו נסים” אינו חפצא של קדושה, אלא דין בברכות.

הלכה: ברכה על מקום עבודה זרה — “שנתן ארך אפים לעוברי רצונו”

דברי הרמב״ם: “הרואה מקום שעבדו בו עבודה זרה, מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו.”

פשט: מי שרואה מקום שבו עבדו עבודה זרה, מברך שה׳ ארך אפיים (סבלני) לעוברי רצונו.

חידושים:

1. ארך אפים — ביאור הלשון: “ארך אפים” פירושו מילולית נשימה ארוכה — ההיפך מ״חרון אף” שבו הנשימה נעשית קצרה יותר. כשאדם כועס, אם הוא נושם לאט, זה מרגיע אותו.

2. מקום עבודה זרה כאתגר לאמונה: כשאדם מגיע למקום עבודה זרה, עולה לו “למה זה הרשע וטוב לו?” — מדוע ה׳ לא מעניש מיד? הברכה היא תשובה — ה׳ ארך אפיים. זה חיזוק אמונה.

הלכה: ברכה על מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה

דברי הרמב״ם:

כשרואים מקום שבו עבודה זרה נעקרה — בארץ ישראל אומרים “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שעקר עבודה זרה מארצנו”, ובחוץ לארץ “שעקר עבודה זרה מן המקום הזה”. בשניהם אומרים: “כשם שעקרת מן המקום הזה כך תעקור מכל המקומות ותשב לב עובדיהם לעבדך.”

פשט: כשרואים מקום שבו עבודה זרה היתה פעם והוסרה, מברכים עם תפילה שעבודה זרה תיעקר מכל מקום.

חידושים:

1. מה פירוש “נעקר”: יש דיון האם יהודים באו לעקור (שאולי היתה גם ברכת המצוות), או שזה נהרס באופן טבעי, או שהעובדים עצמם ביטלו. הלשון “נעקר” (סביל) מרמז שזה לא בהכרח דרך מעשה אקטיבי של יהודים.

2. “ותשב לב עובדיהם לעבדך” — תפילה יוצאת דופן: לא מבקשים שעובדי עבודה זרה ימותו (“מהרה יכרתו” אומרים רק על מינים, כופרים יהודים), אלא מבקשים שליבם ישוב לעבוד את ה׳. תפילה לתשובה של עובדי עבודה זרה, לא לחורבנם.

3. [דיגרסיה: תגובה לראיית כנסייה יפה]: בראיית כנסייה יפה (כמו בוותיקן) — המנהג לומר “שקץ תשקצנו”. אבל מדרגה גבוהה יותר היא לראות בזה את מידת ארך אפיים של ה׳ — “אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.” המקום מראה אורך אפו של הקב״ה — שה׳ מניח אפילו לעוברי רצונו להיות בעלי בניינים יפים כאלה. זה “הרבה יותר יפה” מסתם לירוק.

4. הפיכת מקום עבודה זרה: כשלוקחים כנסייה והופכים אותה לבית מדרש, זו גם צורה של “נעקר עבודה זרה.” זה מתאים ל״ותשב לב עובדיהם” — שהרצון האמיתי של אנשים לעבוד ישמש נכון.

הלכה: ברכה על ראיית בתי ישראל ביישובן — “מציב גבול אלמנה”

דברי הרמב״ם: “הרואה בתי ישראל ביישובן — מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה.”

פשט: כשרואים ישובים יהודיים שבהם יהודים חיים ומשגשגים, מברכים שה׳ מציב את גבולות ה״אלמנה” (כלל ישראל).

חידושים:

1. לא רק ארץ ישראל: הרמב״ם לא אומר שזה רק בארץ ישראל — אפילו בחוץ לארץ, כמו מונרו או לייקווד, מברכים כשרואים קהילה יהודית משגשגת.

2. “אלמנה” — מצב כלל ישראל: המקור הוא ממשלי “יצב גבולות אלמנה.” כלל ישראל מושווה לאלמנה — מגורשת מירושלים, כמו ב״נחם” שבו ציון בוכה “כאלמנה בלי בניה.” ה׳ מחזיר את גבולותיה.

3. פשט “אלמנה” — היא עדיין אלמנה: כלל ישראל עדיין אלמנה — היא לא קיבלה בחזרה את בעלה (הגאולה השלמה). ה׳ עוזר לה “בינתיים.” אבל נאמר גם ש״מציב גבול אלמנה” יכול גם לומר שאלמנה מתחתנת שוב.

4. מדוע הציבור לא יודע על הברכה: הציבור יודע על ברכות בבית החיים כי כותבים שם שלט. אבל “מציב גבול אלמנה” אף אחד לא שם שלט.

הלכה: ברכה על ראיית בתי ישראל בחורבנן — “דיין האמת”

דברי הרמב״ם: “הרואה בתי ישראל בחורבנן — מברך ברוך דיין האמת.”

פשט: כשרואים ערים יהודיות חרבות (כמו באירופה אחרי החורבן), מברכים “ברוך דיין האמת.”

הלכה: ברכה על ראיית קברי ישראל

דברי הרמב״ם: “הרואה קברי ישראל — מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין.”

פשט: בראיית קברים יהודיים אומרים ברכה המכירה בדין ה׳ — הוא ברא אותם בדין, המית אותם בדין, ויקים אותם בדין (תחיית המתים). “ברוך אתה ה׳ מחיה המתים.”

חידושים:

1. “יצר אתכם” — לשון נוכח למתים: מדוע אומרים “אתכם” (אליכם) — הרי מדברים אל ה׳ (“ברוך אתה ה׳”), לא אל המתים? התשובה: כל ברכה מתחילה בנוכח (“אתה”) ומסיימת בנסתר, ואין בעיה עם זה.

2. [דיגרסיה: דיבור עם מתים]: העובדה שחז״ל תקנו ברכה בלשון נוכח למתים (“אתכם”) היא ראיה שאפשר לדבר עם מתים — נגד אלו שאומרים שאסור. ההלכה של “לועג לרש” (לא הולכים עם ציצית ליד קברים, לא מתפללים שם) גם מראה שמתים שומעים ומרגישים — צריך לכבד אותם.

הלכה: הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד

דברי הרמב״ם: “הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד — אם גוים הם אומר ‘בושו אמכם מאד חפרה יולדתכם׳; אם ישראל — ‘ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם חכם הרזים׳.”

פשט: מי שרואה שש מאות אלף אנשים ביחד, מברך — ליהודים “חכם הרזים”, לגויים אומר את הפסוק “בושו אמכם”.

חידושים:

1. האם צריך ממש למנות 600,000? ר׳ משה פיינשטיין שאל האם זה חייב להיות ממש שישים רבוא. “שישים רבוא” פירושו פשוט “הרבה מאוד אנשים” ולא מספר מדויק.

2. פסוק “בושו אמכם”: הרבינו מנוח מתרגם את הלשונות. הפסוק הוא מירמיהו: “בושו אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.” סתירה מעניינת: קודם בעובדי עבודה זרה (יחידים) אמרנו “לא תבושו ולא תכלמו” (ברכה), אבל כשגויים מתאספים בהמון גדול, אומרים משהו שלילי.

3. חכם הרזים — רק בארץ ישראל? חידוש: בחוץ לארץ כל היהודים חושבים אותו דבר, אבל בארץ ישראל כל יהודי חושב משהו אחר — לכן דווקא שם שייך “חכם הרזים.” הצל״ח מוזכר. הגמרא בברכות מסבירה: “כשם שאין פרצופיהם שוות כך אין מחשבותיהם שוות.”

4. מה פירוש “חכם הרזים”? ה׳ כולל את כל החכמות של כל האנשים — הוא החכם, לא שהוא נתן חכמה. זה ההבדל מ״שנתן מחכמתו” — שם הוא נתן, כאן הוא עצמו החכם. הגמרא אומרת גם שעל חכם אחד אפשר לברך “חכם הרזים” כי הוא חכם כמו שישים רבוא אנשים.

הלכה: הרואה חכמי ישראל / חכמי אומות העולם

דברי הרמב״ם: חכמי ישראל — “שנתן מחכמתו ליראיו”; חכמי אומות העולם — “שנתן מחכמתו לבשר ודם”.

חידושים:

1. “ליראיו” לעומת “לבשר ודם”: יהודי אינו סתם “בשר ודם”, הוא מיראי ה׳. אפילו רופא יהודי שאינו דתי, מברכים “ליראיו” כי הוא חלק מכלל ישראל שהם יראיו — זה לא על האדם הספציפי אלא על הכלל.

2. הבדל בנוסח — “שחלק” לעומת “שנתן”: בגמרא כתוב ביראיו “שחלק מחכמתו” ובאומות העולם “שנתן מחכמתו”, אבל הרמב״ם

מביא את שניהם עם “שנתן” — הוא לא עושה את ההבדל.

הלכה: מלכי ישראל / מלכי אומות העולם

דברי הרמב״ם: מלכי אומות העולם — “שנתן מכבודו לבשר ודם”; מלכי ישראל — “שנתן מכבודו ליראיו”.

חידושים:

מה פירוש “כבוד” אצל מלך? בפסוקים כתוב תמיד “מלך הכבוד” — מלך מתבטא בכבוד, לא בכוח. “כבוד” הוא דבר רחב יותר — זו ההכרה בגבורתו, לא סתם עלייה או כבודים. ברמ״א כתוב “כבוד וגבורה”.

הלכה: הרואה את הכושי / בריות משונות — “משנה הבריות”

דברי הרמב״ם: “הרואה את הכושי, ואת הלבקן, ומשונה בצורת פניו או באיבריו — מברך ‘משנה הבריות׳.” גם: סומא (עיווֵר), קיטע (קטוע רגל), מוכה שחין, ובהקנים. גם: פיל, קוף (קוף גדול), קיפוף (קוף קטן).

פשט: כשרואים אנשים או בעלי חיים שנראים שונה ממה שרגילים, מברכים “משנה הבריות.”

חידושים:

1. זה דו-כיווני: הרמב״ם מביא כושי (שחור) ולבקן (לבן) ביחד — אדם מאזור לבן שרואה שחור, או אדם מאזור שחור (למשל יהודי תימני) שרואה בפעם הראשונה אירופאי לבן — שניהם מברכים את אותה ברכה. זה יחסי למה שהאדם רגיל אליו.

2. מה פירוש “משנה”? לא שה׳ לקח “נורמלי” ושינה אותו, אלא הוא ברא עולם רחב עם סוגים שונים של אנשים — “בורא מיני בריות משונות”, דומה ל״בורא נפשות רבות וחסרונן.”

3. “בהקנים” — מה זה? לא סתם נמשים, אלא משהו רציני יותר — אולי אנשים עם פיגמנט לבן (ויטיליגו), או סוג של צרעת. זה חייב להיות משהו שהוא דבר קשה ועצוב.

4. “ממעי אמן” — איזו ברכה? כשהמום הוא מלידה, מברכים רק “משנה הבריות” (לא “דיין האמת”). הסברא: כשמישהו נולד עם המום, הוא לא מרגיש כל כך עצוב כמו מי שקיבל זאת מאוחר יותר.

5. בעלי חיים: הקוף מעניין כי הוא נראה כמעט כמו אדם — “החיה היחידה שנראית נורמלית.” האחרים (פיל, ג׳ירפה) נראים מאוד שונים מבעלי חיים רגילים.

6. כלל יסוד של ברכות הראיה: “כל דבר שתופס את תשומת הלב” — כל דבר שתופס את תשומת הלב של אדם, הוא צריך להביא אותו אל ה׳ דרך ברכה. חז״ל מנצלים כל הזדמנות. “תשומת הלב של יהודי היא דבר יקר מאוד.”

7. [דיגרסיה: מעשה בריסקאית] בריסקאי הרים ילד קטן ואמר “משנה הבריות” — והילד התעצבן. “משנה הבריות” לא אומר שהאדם “משונה” במובן שלילי, אלא שהולכים למקום זר ורואים משהו חדש.

הלכה: ברכת “שככה לו בעולמו” על בריות יפות

דברי הרמב״ם: “הרואה בריות טובות ומתוקנות ביותר” — אנשים יפים ובריאים, או “אילנות טובות” — עצים יפים — מברכים “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו.”

פשט: “טובות ומתוקנות” פירושו אנשים שהם מאוד בריאים, כשירים, מושכים — ההיפך מחולה/מוכה שחין. לא כתוב “יפות” אלא “טובות ומתוקנות.”

חידושים:

1. נוסח “שככה לו בעולמו” — דיוק: הנוסח לא נותן קרדיט מלא שה׳ עשה זאת באופן אקטיבי — אומרים רק “דברים יפים כאלה יש בעולמו.” אפשר לדייק מהנוסח (אולי משמע שמישהו לא עשה זאת ישירות), אם כי הציבור לא הסכים לשיטה שאפשר לדייק מנוסחאות של ברכות.

2. “בריות” — לא רק אנשים: “בריות טובות” יכול גם לומר כל בריאה יפה — טווס עם נוצות נפלאות, פרחים יפים, וכדומה.

[דיגרסיה: ביקורת על מנהג גרירת משאית עם עץ]: גוררים משאית עם עץ כדי שיוכלו לברך ברכת האילנות. מורי ורבי ר׳ יחזקאל אמר שזה “לא דבר טוב” — כי “בריות טובות ואילנות טובות” פירושו שאדם לא יתבייש כשהוא רואה אדם יפה או דבר יפה, שיברך. זו תגובה טבעית, לא טקס פורמלי.

הלכה: ברכת אילנות — “שלא חיסר בעולמו כלום”

דברי הרמב״ם: “היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן, וראה אילנות פורחות וניצנים עולים — מברך ברוך אתה ה׳… שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות כדי להנות בהן בני אדם.”

חידושים:

1. הרמב״ם לא אומר שזה חייב להיות עץ פרי — גם עצים פורחים סתם. והוא לא אומר שזה חייב להיות דווקא חודש ניסן — “בימי ניסן” הוא דוגמה, אבל אפשר גם לברך באדר או באייר.

2. “כדי להנות בהן בני אדם” — ה׳ עשה דברים יפים במיוחד להנאת האנשים. בעץ פרי החידוש הוא שמלבד הפרי, ה׳ גם עשה שכמה שבועות בשנה העץ יוציא פרחים יפים.

[דיגרסיה: ברכה על פרחים]: כשקונים פרחים לשבת, או לשבועות כשמעמידים פרחים בבית מדרש — פרחים הם הדבר היחיד שקונים במיוחד ליופי! צריך לברך “שככה לו בעולמו” על הראייה, ו״בורא מיני בשמים” על הריח.

הלכה: ברכה על ריח פת

דברי הרמב״ם: “יש אומרים” שכשמריחים פת (לחם), מברכים “שנתן ריח טוב בפת”, ו“יש אומרים” שלא מברכים כי הריח אינו העיקר.

חידוש: מה עם ריח של עוגת שוקולד — הריח הוא הנאה! לכאורה לפי הרמב״ם צריך לברך על פת. גם נשאל על ריח של בשר על הגריל.

הלכה: ברכות על תופעות טבע — רעמים, ברקים, רוחות, רעידות אדמה

דברי הרמב״ם: “על הרוחות שנושבין בזעף” (רוחות חזקות/טורנדו), “ועל הברקים” (ברקים), “ועל הרעמים” (רעמים), “ועל כל האויר שתשמע בו רעמים גדולים” — מברכים “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. גם: “זועות הארץ” (רעידות אדמה), “עד שבשחקים” (מטאורים), “כוכבים שיש להם זנב” (שביטים).

פשט: על כל התופעות הללו מברכים “שכוחו וגבורתו מלא עולם.”

חידושים:

1. מהם “הרעשים החזקים”? לא רק רעמים, אלא גם “רעש חיות גדולות” (שומעים את הגלגלים עובדים בכבדות), או סוג של רוח חזקה שעושה רעש.

2. “עד שבשחקים” — מטאורים: הרמב״ם אומר ש״כוכב נופל” אינו באמת כוכב — זה רק “עד” (סוג של אוויר/אדים) שבשחקים, בלון של אוויר או גז שעף מהכוכבים. גם שביטים (“כוכב שיש לו זנב”) הרמב״ם סבר שזה “עד” כזה, לא כוכב אמיתי.

3. הערה מעשית — רוח: מלמדים ילדים שעל רעם מברכים, אבל לא יודעים שעל רוח גדולה מברכים את אותה ברכה — “שכוחו וגבורתו מלא עולם.”

4. מעשה אישי: לפני כמה שבועות היתה רעידת אדמה באמצע הלילה, “הרגיש כאילו כל העולם מסתיים” — וברכו “שכוחו וגבורתו מלא עולם” בלי ספק.

שתי ברכות: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” לעומת “עושה מעשה בראשית”

הרמב״ם אומר שאפשר לברך או “שכוחו וגבורתו מלא עולם” או “עושה מעשה בראשית”, או שניהם.

חידושים:

1. הבדל בין שתי הברכות: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” הולך על הפחד — מתפעלים מהגבורה. “עושה מעשה בראשית” הולך על כך שמישהו הוא חכם ומבין איך הטבע עובד — הוא מכיר במנגנון הבריאה.

2. הבדל עמוק יותר: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” צועק שה׳ פועל עכשיו — הוא אקטיבי בהווה. “עושה מעשה בראשית” פירושו שה׳ הכניס לבריאה שכך יקרה. אבל הוא אומר “עושה מעשה בראשית” (הווה, לא עבר) — גם זה אומר שה׳ עושה זאת בהווה.

הלכה: ברכה על הרים, גבעות, מדבריות, ימים, נהרות

דברי הרמב״ם: “על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות ועל הימים ועל הנהרות” — אם רואים אותם אחרי שלושים יום, מברך “עושה בראשית”.

חידושים:

1. לשון “על” במקום “הרואה”: הרמב״ם אומר “על ההרים” — לא “הרואה הרים.”

2. שלושים יום: אם מישהו גר בין הרים, הוא לא מתפעל כל יום, לכן מברך רק אחרי 30 יום.

ברכה על ים הגדול

“הרואה את הים הגדול” — מברך “עושה את הים הגדול”, גם משלושים יום לשלושים יום.

חידוש: “ים הגדול” יכול לומר כל ים גדול — אוקיינוס (אטלנטי, פסיפי, ים תיכון), לא אגם.

שאלה: ל׳ יום בברכות אחרות

הרמב״ם לא אומר בבירור אילו ברכות צריכות ל׳ יום ואילו לא. סברא: כל הברכות הללו מבוססות על התפעלות מסוימת. רעם — אפילו פעמיים ביום עדיין מתפעלים. אבל ים ב״חצר האחורית” שלי — זה כבר לא מעניין. זה לפי העניין.

הלכה: ברכה על קשת בענן (קשת בענן)

דברי הרמב״ם: “הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.”

פשט: ה׳ זוכר את הברית עם נח אחרי המבול — “את קשתי נתתי בענן.”

חידושים:

שלוש לשונות: “זוכר הברית” — הוא זוכר; “נאמן בבריתו” — הוא נאמן; “וקיים במאמרו” — הוא מקיים מה שאמר. הגמרא ברכות נ״ט אומרת שנהגו לומר את שלושתם.

“זוכר הברית” בזכרונות: זה גם נאמר בזכרונות ביום כיפור/יובל.

הלכה: ברכת קידוש לבנה

דברי הרמב״ם: “הרואה לבנה בחידושה מברך: ברוך אתה ה׳… אשר במאמרו ברא שחקים, ורוח פיו כל צבאם, וחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שעתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו.”

פשט: כשרואים את הירח החדש מברכים. המילה “חודש” היא מהלשון “חידוש” — ירח חדש.

חידושים:

1. “במאמרו ברא שחקים”: “בעשרה מאמרות נברא העולם” — הוא ברא את השמיים במאמרו. “ורוח פיו כל צבאם” — דרך נוספת לומר במאמרו.

2. “וחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם”: ה׳ אמר בבירור לשמש שתזרח ותשקע כל 12 שעות, ולירח אחת לשלושים יום — והם תמיד מציתים.

3. “ששים ושמחים לעשות רצון קונם”: בכל פעם שהירח יוצא, הוא שמח שוב לציית. איך יודעים שהוא עושה זאת בשמחה? כי הוא לא איחר — אם היה כמו אדם, היה מגיע שעה מאוחר יותר.

4. “פועלי אמת” — בעלי נפש: אנחנו אומרים “פועל אמת” (יחיד) שהולך על ה׳. אבל נוסח הרמב״ם הוא “פועלי אמת” (רבים) — שהולך על צבא השמים עצמם, “שפעולתם אמת”. זה מראה שהרמב״ם לקח אותם כבעלי נפש — הגופים השמימיים יש להם נפש, הם ששים ושמחים, הם פועלי אמת.

5. “עטרת תפארת לעמוסי בטן”: ה׳ אמר לירח שיתחדש כל חודש — להיות יופי ליהודים. “עמוסי בטן” פירושו מילולית אנשים שאמם נשאה אותם, אבל כאן זה נראה כמשל — ה׳ לקח/נשא אותם.

6. “שעתידין להתחדש כמותה”: היהודים גם יתחדשו בדיוק כמו הירח — מחושך לאור. כל התכלית של כך שהירח יתחדש כל חודש היא ל״עטרת תפארת” — סימן ליהודים.

7. “ולפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו”: המתפלל בקידוש לבנה חושב — בדיוק כמו שהירח שש ושמח לעשות רצון קונו, כך גם היהודים ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

8. חידוש מעשי: מי שנוהג לחכות עם קידוש לבנה עד שאומרים אותה בציבור, צריך להקפיד לא להסתכל על הירח עד אז — כי אם הוא מסתכל ומתפעל, הוא כבר נעשה חייב בברכה. כל הברכה היא על ההתפעלות. הסיבה שעושים זאת בציבור: אנחנו כבר לא מתפעלים מעצמנו — הדרך היחידה היא דרך תקנה שהולכים יחד מנין.

9. רמ״א: מעומד: “כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה.” לפי הפשט “מקבל פני השכינה” פירושו שמכירים בחידוש הבריאה כל חודש. הערה מעניינת: רוב האנשים לא יודעים למה עומדים בקידוש לבנה — כששואלים אותם, הם עונים “שידוכים טובים לילדים.”

10. רמ״א: זמן: “אם לא ברך עליה בלילה הראשון, יש לו לברך עליה עד ששה עשר יום בחדש” — עד שהירח נעשה מלא לגמרי. אחר כך כבר לא אפשר לומר “מחדש” כי זה כבר לא חידוש.

הלכה: ברכת החמה — מחזור של 28 שנה

דברי הרמ״א: “הרואה חמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים” — מברכים עושה מעשה בראשית.

פשט: לשמש יש מחזור של 28 שנה כאשר תקופת ניסן חלה באותה נקודה בשבוע כמו בבריאת העולם.

חידושים — הסבר מפורט של החישוב:

– השמש נעה סביב שנה שלמה (בערך 365 ימים עם כמה שעות). מחלקים את זה ל-4 תקופות, כל אחת בערך 90 יום. כל שנה תקופת ניסן זזה ברבע יום. בבריאת העולם השמש נבראה יום רביעי בבוקר (רביעי — “נתלו המאורות”). שבוע יש 7 ימים × 4 רבעים = 28 חלקים. לכן לוקח 28 שנה עד שתקופת ניסן חלה שוב ביום רביעי בבוקר.

זה לא מחזור אמיתי של השמש — זה רק מחזור שהתקופה מתחילה באותו זמן בשבוע.

כוכבים אחרים: הרמב״ם מביא שאת אותה ברכה מברכים כאשר כוכבים אחרים (5 הנוספים מ-7 כוכבי הלכת) חוזרים לתחילת מזל טלה — נקודת ההתחלה של השמיים. היום אנחנו לא יודעים מה כל הדברים האלה — רק ברכת החמה נשארה לנו.

הלכה: רואה בתי עובדי כוכבים ביישובן / בחורבנן / קברי עובדי כוכבים

דברי הרמב״ם: ביישובן — “בית גאים יסח ה׳”; בחורבנן — (לא מוזכר); קברי עובדי כוכבים — “בושו אמכם מאד” (ירמיהו).

חידושים:

1. זו לא ברכה עם שם ומלכות — רק פסוק. זה מתאים למה שהגמרא אומרת שלא הכל ברכות — אלו תפילות, פסוקים, עניינים.

2. קושיה: מה פירוש “בתי עובדי כוכבים”? האם זה סתם גויים, או דווקא רשעים? כי הפסוק אומר “בית גאים” — אנשים רעים. אולי זה פירושו בתי עובדי כוכבים בארץ ישראל. זו נשארת שאלה פתוחה.

3. בקברים: כשהם חיים אומרים “בושו אמכם חפרה יולדתכם”, ואחרי מותם אומרים “בושו אמכם מאד” — פסוק דומה אבל שונה.

הלכה: הנכנס למרחץ / הקזת דם

דברי הרמב״ם: “הנכנס למרחץ אומר יהי רצון שתצילני מזה וכיוצא בזה, שלא יארע לי דבר קלקלה ועוון, ואם יארע לי תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי. וכשיצא אומר מודה אני לפניך שלא שלטוני מן האור. הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה. וכשיצא אומר ברוך רופא חיים.”

פשט: הרמב״ם עובר לקטגוריה חדשה — בקשות/תפילות למצבים ספציפיים.

חידושים:

– מרחץ היה אז מקום סכנה — כל כך חם שהיה ממש סכנה של אש. “ה-FDA לא היה מאשר את זה.”

– בהקזת דם כתוב “כי רופא חנם אתה” — ה׳ מרפא בחינם. ביציאה כתוב “ברוך רופא חיים.” יש מחלוקת הגירסאות — “רופא חיים” או “רופא חולים.”

הלכה: ההולך למדוד את גורנו — תפילת שוא

דברי הרמב״ם: “ההולך למדוד את גורנו אומר יהי רצון שתשלח ברכה במעשה ידי. התחיל למדוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. אבל מדד ואחר כך ביקש רחמים שתהא בו סאה — הרי זו תפילת שוא.”

פשט: לפני המדידה מותר לבקש ברכה. אחרי המדידה לבקש שיהיה יותר — זו תפילת שוא.

חידושים:

1. למה “למדוד” עדיין לא תפילת שוא? בזמן המדידה עדיין יכול לקרות משהו — זה יכול ללכת לאיבוד, זה י

כול לא לצאת טוב. “למדוד הוא שלב שבו עדיין יכול להיעשות.” אבל אחרי המדידה זה כבר גמור.

2. עיקר היסוד של תפילת שוא: תפילה הולכת על המציאות של העולם, לא על ניסים. “תפילה לא הולכת על ניסים, תפילה הולכת על המציאות של העולם.” אסור להסתמך על ניסים.

3. הבדל בין ברכה לבקשה: ברכה (ברוך השולח ברכה, או דיין האמת) אפשר לומר על מה שיש. אבל בקשה שיהיה יותר אחרי הספירה — זו תפילת שוא.

4. דיון גדול: האם חולה קשה מותר להתפלל על חייו?

קושיה: אם תפילת שוא פירושה שלא מבקשים על דברים שכבר קרו — מה עם אדם שיש לו מחלה שבה 99% מתים?

תירוץ/הבדל: אדם שנלחם על חייו — זו לא תפילת שוא, כי “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים.”

עיקר ההבדל: ההבדל היסודי הוא בין שינוי סדר העולם (= תפילת שוא) לבין משהו שעדיין יכול להיעשות בדרך הטבע (= תפילה לגיטימית). אצל חולה — אפילו עם סיכויים קטנים מאוד — להירפא הוא עדיין בתוך סדר העולם. אבל אצל גורן שכבר נמדד — שיגדל אחר כך הוא ממש נגד הטבע.

נקודה מעשית: אסור לומר לחולה קשה שלא להתפלל — זה גם עניין של בין אדם לחבירו.

5. דוגמת זכר/נקבה: כשאשתו כבר בהריון והוא מבקש שיהיה בן זכר — זו גם תפילת שוא. ה׳ יכול בקלות רבה להפוך זכר לנקבה — אצל דינה זה כבר קרה. רק — הוא כמעט אף פעם לא עושה דברים כאלה. תפילת שוא היא לא כי ה׳ *לא יכול*, אלא כי הוא *לא עושה* דברים כאלה בדרך כלל.

6. הטבע כגדר לתפילה: הטבע קובע על איזו תפילה צריך להתפלל. כשמשהו כבר נקבע בדרך הטבע, לא מבקשים עליו.

7. הבדל בין בקשה לעתיד לעומת שינוי העבר: כששומעים אמבולנס, אי אפשר לבקש “שזה לא יהיה שלי” (כבר קרה), אבל אפשר לבקש “יהי רצון שהחולה יקבל רפואה שלמה” (עתיד). דוגמת כאב ראש: לבקש שיעבור — לגיטימי. לבקש שגם חצי השעה האחרונה של כאב הראש תיעלם — תפילת שוא.

8. גוסס לעומת לא גוסס: אם זה לא גוסס, פירוש הדבר שעדיין יש אפשרות בדרך הטבע. “עוד סיכוי” פירושו: שלא ימות עכשיו, שיחיה עד שרופא יבוא עם אולי חידוש. העולם מלא ב״ניסים” — רופאים עצמם אומרים “זה נס”, שפירושו נגד הסטטיסטיקה. אבל משהו שכבר קרה בעבר אי אפשר לשנות.

הלכה: הנכנס לבית המדרש

דברי הרמב״ם: “הריני נכנס לבית המדרש — יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקי שלא אכשל בדבר הלכה, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, ועל מותר אסור ועל אסור מותר” — וגם “וישמחו בי חברי” ו“אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.”

פשט: כשנכנסים לבית המדרש, מבקשים שלא ייכשלו בהלכה, ושהחברים ישמחו בו.

חידושים:

1. “שלא אכשל בדבר הלכה” — פסק או לימוד? “טמא טהור, מותר אסור” נשמע כאילו הוא הולך לפסוק. אבל המסקנה היא שזה פירושו בבית המדרש — שלא יקבל שמועות באופן שגוי, שלא יחזור על דברים שגויים בסוגיא.

2. “וישמחו בי חברי”: הוא מבקש שלא יעשה טעות שהציבור ילעג לו. אדרבה, שלימודו יתקבל אצל חבריו.

3. “אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם” — תפילה כפולה: בבית המדרש רותח, אנשים מתווכחים, אנשים מתחרים. התפילה מבקשת שני דברים: (א) שהחברים לא ייכשלו, ו-(ב) אפילו אם הם ייכשלו, שהוא לא ישמח מזה. שניהם כלולים.

4. מקבילה למרחץ: כמו שבמרחץ קורה שנכווים (סכנה פיזית), בבית המדרש קורה שמתביישים (סכנה רוחנית). זו ה״סכנה” של בית המדרש שצריך להתפלל עליה.

5. [דיגרסיה: תחרות בלימוד לעומת מסחר]: מי שכל היום בבית המדרש ה״כיף” שלו לא היה שמחת התורה אלא שמחה שהחבר נכשל — הוא הולך בדיוק כמו “יושבי קרנות.” הסוחר שמח שיש לו יותר כסף מהחבר; הלומד ששמח שהוא “ניצח” במחלוקת — זה אותו דבר. לכן צריך את התפילה “ואשמח בהם” — ששמחתי תהיה שמחה של תורה, לא של תחרות.

הלכה: ברכת הודיה ביציאה מבית המדרש

דברי הרמב״ם: “מודים אנחנו לך ה׳ אלקינו ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות.”

פשט: מודים לה׳ שחלקנו בחיים הוא בין היושבים בבית המדרש, לא בין היושבים בפינות הרחוב.

חידושים:

1. “חלקי” — מה זה אומר? “חלקי” פירושו כפשוטו: העבודה שלי, חלקי בחיים, המעמד שלי, המקום שבו אני מסתובב.

2. “יושבי קרנות” — שני פירושים: (א) בטלנים — אנשים שיושבים בפינות הרחוב ומבזבזים זמן לחינם. (ב) סוחרים — אנשים העוסקים במשא ומתן, כמו הפסוק “שיחי בי יושבי שער ונגינות שותי שכר.” שני הפירושים מוזכרים גם בהלכות קריאת התורה. “יושבי קרנות” לא פירושו פועלים שהולכים לעבוד — היהודי שיוצא מבית המדרש כן הולך לעבוד. “יושבי קרנות” פירושו אנשים שלא עובדים — הם מבזבזים זמן במקום ללמוד.

3. “שאני משכים והם משכימים”: שניהם קמים מוקדם, שניהם עובדים קשה — “אני עמל והם עמלים.” ההבדל: “אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.” מי שמגיע לכולל בשעה אחת עשרה לא יכול לומר “אני משכים” — צריך באמת לקום מוקדם כדי לומר זאת.

4. “אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת”: “באר שחת” פירושו גיהנום? הרמב״ם בסוף הלכות תשובה הסביר ש״באר שחת” פירושו איבוד הנשמה. ההסבר: יכול להיות שאנשים שאין להם דעת, לא יכולים להיות להם חלק לעולם הבא — נשמתם אובדת.

הלכה: הנכנס לכרך

דברי הרמב״ם: “הנכנס לכרך — יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום”, וכשנכנס בשלום אומר “מודה אני לפניך ה׳ אלוקינו שהכנסתני”, כשיבקש לצאת מבקש “שתוציאני מכרך זה לשלום”, וכשיצא בשלום אומר הודיה ארוכה יותר: “מודה אני לפניך… שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך”.

פשט: בכל שלב של נסיעה לעיר חדשה — כניסה, שהייה שם, יציאה — יש גם בקשה מראש וגם הודיה אחר כך.

חידושים:

1. “כרך” לא פירושו העיר שלו, אלא עיר חדשה שהוא נוסע אליה — לעסקים, לשוק, או לעשות חברים. זה לא אותו דבר כמו תפילת הדרך שהולכת על הדרך עצמה — כאן מדברים ספציפית על הכניסה לעיר עצמה.

2. הכניסה לעיר היתה “דבר מסובך” — היה צריך לעבור דרך מרחצאות, קשיים שונים — לכן הכניסה עצמה כבר דבר שדורש תפילה.

כללו של דבר — הכלל של תפילה והודיה

דברי הרמב״ם: “כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא, ויבקש רחמים, ויתן הודאה על שעבר, ויודה וישבח כפי כחו.”

פשט: הכלל הוא: אדם צריך תמיד לצעוק/לבקש על מה שבא, ולהודות על מה שכבר היה.

חידושים:

1. “כפי כחו” — לשון משלו: “כפי כחו” פירושו שאפשר להשתמש בלשון משלו להודיה, לא רק בנוסח הקבוע. זה מתאים למה שגם הערוך השולחן אמר. הרבה מהברכות הן “הצעות” כאלה ואפשר להשתמש במילים משלו.

2. שני צדדים של כל אירוע: באותו אירוע צריך גם לצעוק (בקשה) וגם להודות (הודיה) — כפי שרואים בבירור אצל כרך, שבכל שלב יש גם בקשה וגם הודיה. אפשר גם לומר: “בורא עולם, עזרת לי עד עכשיו — מבקש ממך, עזור לי עוד.”

3. הכלל כהרחבה: ה״כללו של דבר” לא פירושו רק המקרים הספציפיים שהגמרא מנתה (בית המדרש, מרחץ, כרך), אלא אלפי דברים אחרים בחיים. בכל אירוע צריך לחפש להודות לה׳, אפילו זו לא ברכה פורמלית.

4. הודיה לעומת צעקה — הבדל: הרמב״ם מדבר כאן ספציפית על הודיה על שעבר (הודיה על העבר), לא על צעקה על להבא (בקשה לעתיד). לערבב את שניהם — להודות על להבא או לצעוק על שעבר — זה ערבוב.

כל המרבה להודות את ה׳

דברי הרמב״ם: “כל המרבה להודות את ה׳ ולשבחו תמיד — הרי זה משובח.”

פשט: מי שמודה יותר לה׳ ראוי לשבח.

חידושים:

1. אין סתירה לתפילת שוא: למדנו קודם על תפילת שוא ואפשר להיבהל מעט מלומר יותר מדי. אבל הרמב״ם אומר שתפילת שוא היא פרט קטן, והתמונה הגדולה יותר היא שככל שמודים יותר לה׳ זה טוב יותר.

2. למה “הודות” ולא “לצעוק”? הלשון “משובח” מתאים רק להודיה — כי הוא משבח (מהלל) הוא עצמו משובח (ראוי לשבח). בצעקה לא היינו יכולים לומר לשון כזו. הפשט הוא ש״משובח” פירושו ראוי לעשות כן — זה ראוי לפי ההלכה.

כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה — תזכורת קצרה

חידוש: הרמב״ם הזהיר ש״כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה” פירושו שלגבי עניין אחד צריך להיות “כך” — כלומר בלב שלם — אבל הנוסח (המילים של הברכה) צריך להיות שונה. כלומר, השוויון הוא בכוונה ובלב, לא בטקסט.


תמלול מלא 📝

הלכות ברכות פרק י׳ – ברכות אחרות: תפילת הדרך, שהחיינו, והטוב והמטיב

הקדמה: תפילת הדרך ואחריות בנהיגה

אנחנו לומדים הלכות ברכות פרק עשירי. הלכות ברכות פרק עשירי.

לפני שאנחנו הולכים לשיעור, רציתי לומר דבר חשוב כזה. קודם כל, אנחנו נמצאים באמצע קמפיין עבור בית המדרש שבו אנחנו לומדים את השיעורים, בית המדרש עין למחשבה. אני אחזור לזה.

אבל רציתי לומר כך: היום יום שישי, ערב שבת קודש פרשת בהעלותך, היו שלושה תאונות בבורא פארק, ובאחת מהן בחור נפגע קשה מאוד. הקב״ה ישלח לו רפואה שלמה, ואנחנו נתפלל עליו.

בפרק זה אנחנו לומדים את התפילה של תפילת הדרך. הרמב״ם אומר, הרמב״ם פוסק – נלמד זאת בקרוב כשנלמד את השיעור בפנים, זו סוגיה יפה שהוא מדבר שם על תפילת הדרך, מה הגדר שלה – אבל אנחנו אומרים שם כך, אנחנו מבקשים מהקב״ה שיציל אותנו “מכף כל אויב ואורב בדרך”, או בנוסח שלנו אנחנו אומרים “אויב ואורב וליסטים וחיות רעות”.

פעם נהגתי, והרבה פעמים אני גם נכשל בזה, נוהג מהר יותר מהחוק וכדומה, ופתאום הבנתי שאני חיות הרעות שמהן אני מתפלל שהקב״ה יציל אותי. דבר נורא כשהבנתי את זה. כי אדם הוא הסכנה הגדולה ביותר לעצמו, כי כשאדם, אם חס ושלום מישהו פוגע במישהו, הוא אומלל כל חייו. ומי הן חיות הרעות כאן? ממי צריך להזהיר כאן? הקב״ה יציל אותך מעצמך. זה דבר נורא.

אז אם נכניס יותר את תפילת הדרך לחיינו, מלבד שנעשה פשוט יותר ברכות ותהיה לנו השמירה של לבקש מהקב״ה ולהודות לקב״ה, זה גם יזכיר לנו כל הזמן את הדבר הפשוט של איזו אחריות יש לנו כשאנחנו יושבים ליד ההגה, ושאנחנו לא רוצים בשום אופן להיות חיות הרעות שנגדן אנחנו מתפללים. הקב״ה ישמור על כל היהודים.

חזרה לקמפיין שלנו. ברוך השם, אנחנו לומדים את השיעורים כל יום. שיעורים יפים מאוד, שיעור ייחודי מאוד. אנחנו לומדים פרק שלם מהרמב״ם כל יום. לימוד הרמב״ם מאוד מהנה, אנחנו תמיד יכולים לקפוץ לתוך הסוגיה. זה לא פשוט כמו שאנחנו נמצאים באמצע פלפול ארוך, קשה מאוד להצטרף לשיעור דף יומי סתם כך. אבל רמב״ם, כל פרק שלומדים הוא תורה קדושה בפני עצמה, ואנחנו לומדים אותו ברוב חברים, שיעור מהנה מאוד. שתפו את זה עם אחרים.

מלבד זאת, ידידי ושותפי ר׳ יצחק מוציא עוד הרבה שיעורי תורה שונים בכל מקצועות התורה. בימים אלה הוא עושה קמפיין עבור בית המדרש שלו, שיוכל להמשיך ולהרבות את גבולו, יגדיל תורה ויאדיר. אני רוצה להזכיר ולשבח את הנדבנים החשובים, אוהבי התורה ותומכיה הגדולים, שהוא השמן הטוב שסופג לתוכו את כל הבשמים הטובים מכל החכמים וחכמי התורה שאיתם הוא לומד יחד, כמו שלמדנו בפרק הקודם של הרמב״ם. ר׳ יואל, ואני מזמין כל אחד להיכנס לחם ולשאת בשמים, להיכנס לריח הטוב של כל הנהרות הפורצים של תורה שר׳ יצחק עושה, ולהיות חלק מהקמפיין, להיות שותפים ולומדים יחד, ואשרי חלקכם.

הלכה א: הקטגוריה של “ברכות אחרות”

אומר הרמב״ם, הנה. מלבד מה שלמדנו ברכות, הרמב״ם כבר לימד אותנו ברכת המזון, ברכת הפירות, ברכות אחרות, ודברים שאין בהן פתיחה ולא חתימה גם חכמים תיקנו. עוד, יש עוד ברכות אחרות כלומר עוד ברכות כפשוטו, כמו שאומרים “ברוך אתה ה׳”. יש גם, הוא אומר עם שלושה אחרים, יש נוסחאות של תפילה או נוסחאות של ברכה שלא מתחילים בדיוק עם “ברוך” ומסיימים עם “ברוך”, כמו שנראה בפרק זה. למשל, דווקא תפילת הדרך, שאנחנו מתחילים, לפחות הנוסח שלנו אנחנו מתחילים “יהי רצון מלפניך”, זה מסתיים אבל עם “ברוך”. אנחנו מסיימים, והרמב״ם לא מסיים. ודברים אחרים, כמו בכניסתו לבית המדרש אומר, זה לא… זו ברכה, אבל לא עומד נוסח של שם ומלכות. מסוימים אין להם שם ומלכות, מסוימים אבל אין להם בתורת ברכה.

אז חכמים תיקנו דרך שבח והודאה לקדוש ברוך הוא.

מה המשמעות של “דרך שבח והודאה”?

מה פירוש המילים “דרך שבח והודאה לקדוש ברוך הוא”? כמו ברכות התפילה שכבר כתבנום, והן אלו. לכאורה מה צריך להיות בנוסח ברכת התפילה? אם הברכות… נאמר כך, הרמב״ם כבר כמה פעמים, הוא רוצה לומר כך, ננסה לומר, צריך לכתוב בדיוק את הנוסח, אבל לפחות מה שהוא אומר כך: אנחנו כבר למדנו שתיים, שלוש, אולי ארבע פעמים, שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לישראל ברכות ותפילות, נכון? הם עשו תפילות, אנחנו קוראים לזה תפילות, אנחנו קוראים לזה תפילות שמונה עשרה, זה גם ברכות. אנחנו צריכים לזכור, רוב הדברים שאנשי כנסת הגדולה עשו הולכים עם נוסח של ברכה, “ברוך אתה ה׳”, שמונה עשרה, תשע עשרה שמונה עשרה, יש שבע, ברכות קריאת שמע, וברכות אחרות, קידוש, הבדלה, ברכות הנהנין, ברכת המזון, כל אלה דברים שהרמב״ם אומר שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את סוג הדברים האלה.

עכשיו, מלבד זה, עכשיו מוסיף הרמב״ם, הוא הולך מלבד זה, החכמים, הוא לא אומר כאן אנשי כנסת הגדולה, אני לא יודע למה, זה מעניין, יכול להיות שזה היה חכמים מאוחרים יותר, אני לא יודע, תיקנו עוד דברים.

עכשיו, יש ברכת המזון שהיא מצווה בפני עצמה, מצווה דאורייתא ברכת המזון, והוא אומר ברכות הנהנין זה חיוב בפני עצמו, אסור להנות מהעולם בלי ברכה. עכשיו יש עוד ברכות שהן לא ברכת הנהנין, לא ברכת המצוות, זה לא איסור הנאה, זה לא חיוב, אסור לקנות דבר חדש בלי לומר שהחיינו. זה יותר דומה לתפילה.

אני חושב ש״כעין ברכות התפילה” הוא מתכוון פשוט, כמו שכבר אמרתי, שאנשי כנסת הגדולה עשו תפילות, אבל אולי הוא מתכוון גם שהברכות האלה יותר דומות לתפילה מאשר הן דומות לברכת הנהנין, ש״דרך שבח והודאה” זה לא כמו ברכת הנהנין שהיא כדי להודות לבורא עולם על זה ברוך הוא, שלמדנו.

לפי הפירוש הראשון שזה דבר שעל כל דבר צריך לעשות את הברכה על הפרי, על האוכל, הכל תורת רשות, הכל לקדש את שם הקב״ה על הדבר, על הדברים האלה זה לא כל כך שייך, כן? כי זה הבית כולו, או זה חבר, או זו שמועה, זה לא דברים שתופסים עכשיו ל״דרך שבח והודאה”, מודים לקב״ה, ולא תמיד מודים לקב״ה על משהו. רואים בתפילה אנחנו אומרים, שלוש הברכות הראשונות והאחרונות של שמונה עשרה גם כאן ברכות. והברכות צריכות… זה מעניין, כי אני חושב שכל אלה שהוא הולך להביא כן, יש לכולם פתיחה וחתימה. אלה שאין להם, ה״יהי רצון״ים, הם כבר באופן תפילה יותר.

יש, יש, יש. יש גם יציאת בית המדרש שהיא הודאה, אבל יש תפילה. אמת, הרמב״ם לא מדבר על הדבר שצריך לקחת בקשות. ברכות בקשות, כן, בסוף הפרק נראה גם ברכות בקשות. אבל העניין הוא, מה הדבר החשוב, וצריך לזכור את זה, אולי נדבר על זה יותר בקרוב, הוא מביא כאן בצד את הראב״ד, לא כאן במקום, במקומות אחרים הוא טוען שכל הברכות שאנחנו הולכים ללמוד הן ברכות הרשות, לא חובה.

שיטת הראב״ד: ברכות הרשות

לכאורה, המשמעות היא, אנשים גם היום מזלזלים מאוד בכל הברכות האלה. כמעט אף אחד לא עושה, מלבד מסוימים שעושים באמת, שהחיינו. גם באמת אין שום סיבה לא לעשות עם שם ומלכות על כל אחד. מתנהגים רק על ממש הקרובים עושים באמת עם ברכה, אבל אף אחד אחר לא עושה. אין שום סיבה באמת לזה.

הסיבה, התירוץ ההלכתי שאפשר להתנהג כך, היא שיטת הראב״ד והראשונים האחרים שטוענים שלא כתוב במשנה “חייב”. זה לא פשוט כמו עם אכילה בלי ברכה שעוברים, שהוא גוי, יהודי לא יכול לאכול בלי ברכה. אין הלכה כזו שיהודי לא יכול ללבוש בגד חדש בלי שהחיינו. כך לומדים הרבה ראשונים.

למה לא תופסים את הברכות? – ברכה על אירוע, לא על חפץ

כשלמדתי את זה חשבתי קצת אחרת. אנחנו דיברנו קודם על הנאה שחייבת, על ברכת הריח היה לנו את השיחה. הדברים האלה שאנחנו הולכים לראות כאן הם בעיקר ברכה לא על דבר חפצי, אלא על רגש אפשר לומר, או מצב רוח מסוים, שהוא אירוע. אה, אירוע. אז אירוע קשה מאוד לחייב אנשים, כי עושים את הברכה על השמחה. למשל, הרואה את חבירו זה נפלא למישהו ששמח כשהוא רואה את חברו וזה באמת חבר. פירוש הראב״ד הוא שזה יותר טובה, זה באמת שמחה, או אומרת הגמרא שם, הוא כל פעם מתרגש כשהוא רואה מישהו מת. אולי רק כשהוא מתרגש. כל אחד מתים אנשים. בואו נבין, בואו נבין. זה דבר אחד. אבל יש רגש מסוים שעליו עושים את הברכה.

אז, בואו נסיים. מה שרציתי לסיים ממש בזה הוא, זה הרמ״א אומר ש״כמו ברכת התפילה”. כשהוא אומר “כמו ברכת התפילה”, הוא החליף. כלומר, יש ברכות שהן… הסיבה, אני חושב שהסיבה האמיתית, לא נראה שהסיבה… זה דבר שאתה אומר, לא רוצים להגיע לספק. אבל נראה שהסיבה למה אנשים לא תופסים לעשות את הברכה, זה הרבה פחות אם מתנהגים או לא מתנהגים, זה יותר שלא תופסים.

למה לא תופסים? כמו שדיברנו לאחרונה על הריח. מסיבה כלשהי, כשמגיעה הבדלה ולוקחים את הבשמים ביד, אומרים, אה, בורא מיני בשמים. אבל אתה הולך לעסק שלך, או אתה בא הביתה ואתה קונה קפה טרי אפוי, לא אפוי, קפה שרוף שהוא קלוי, זה כראוי מוגמר, זה כראוי… אתה פשוט לא תופס. אנחנו מוכנים… אנחנו באמת כך מסודרת ההלכה. יש אכילה, אז יש גם ברכת הריח, מלבד אם זה פטור בברכה.

כאן העניין, נכנס יהודי, סיפרו לך שפלוני מת, ואתה לא תופס שחל עליך חובת ברכה. וזה אמת, אפילו לפי הרמב״ם שאומר שזו חובה, הרמב״ם לא אומר שזו רשות, אפילו לפי הרמב״ם שלומד שזו ממש חובה בתקנת חכמים, לא פשוט שעכשיו אתה צריך לברך על הבשורה. לא, יש כמו ברכות, יש באופן כללי אדם עובר ריח, כמו בשמונה עשרה אומרים תפילות על כל דבר בדרך, והקב״ה עשה תקנה שבמצבים האלה עושים את הברכות הספציפיות. זו ברכה לקב״ה.

נגד הדגש על רגשות: ברכה על עובדה, לא על רגש

לגבי זה, אני לא מסכים עם מה שאתה אומר והרבה אחרונים אומרים, שזו ברכה רק אם מרגישים, אם לא מרגישים בשמחה. זה שטויות עם לוקשן. הברכה היא… לא חס ושלום שטויות, כי גדולים אומרים את זה גם, אבל נראה, ואתה כבר מכיר אותי, אני נגד הדגש של היום, הכל על הרגש, מרגישים כן, מרגישים לא. אף אחד לא שאל אותך אם אתה מרגיש. שמחה היא עובדה, לא רגש. יהודי מת, יש דבר עצוב. אומרים לקב״ה, “דיין האמת”, אנחנו מאמינים שאתה יודע מה אתה עושה, שהרגת יהודי, ואנחנו לא חולקים עליך חס ושלום. אותו דבר בשמחה, אנחנו אומרים “שהחיינו”. זה לא אומר אני מרגיש, אני לא מרגיש.

השוואה לברכות השחר

תן לי לומר לך מה אני חושב. הברכות האלה, קל מאוד להשוות לברכות השחר. כשיורדים אומרים, מלביש ערומים אומרים. אלה כולם מעשים שאדם עושה והוא מודה על זה. ובאמצע היום, מה אדם עושה? הוא כבר סיים לקשור את הנעליים שלו, אבל הוא הולך, הוא פוגש חבר, הוא רואה שריפה, הוא שומע דברים טובים, דברים רעים. כל הזמן הוא עושה ברכות. רק זה לא כתוב בגמרא כי אלה דברים אירועים, לפעמים קורה יותר, לפעמים פחות.

ברכות אחרות: להכניס את הקב״ה לכל היבטי החיים

שתי שיטות בברכות: רגש מול דעת

אני יכול לומר שעל דברים שאדם עושה בידיים, הוא עושה ברכה על הדבר שהוא עושה. אבל כל היום, אתה יודע, יש מסוימים, אדם בא הביתה, הוא היה שתים עשרה שעות, הוא הסתובב, קרו הרבה אירועים טובים ואירועים רעים. על מה שרע, הוא יעשה נדרים, הוא יבחר את הברכה. על מה שפרקטי, מעשים, אפשר לומר. אבל על רגשות…

אני אומר, המהלך, מי שאומר רק כשמרגישים, זה פשוט על דברים שנוגעים בך באמת. אבל לר׳ יצחק יש נקודה חזקה להיפך. העניין הוא הרי, שצריך כל הזמן להזכיר את הקב״ה, שיהיה כל הזמן שבח והודאה, דרך שבח והודאה. אז פשוט יותר כמו הפשט, כמו כל דבר שאתה עושה, אתה מזכיר את הקב״ה.

אתה לובש נעליים, איפה נכנס כאן הקב״ה? לא, אתה מכניס את הקב״ה לחיים שלך. הקב״ה נתן לך את הכוח, את השכל לנעליים, ולכך שאפשר לעשות לחם מחיטה, מוציא לחם מן הארץ. אותו דבר, כשקורה מה שלא יהיה, אתה רואה חבר, זו שמחה, וזה יכול אפילו להיות לפי ר׳ אברהם, אלה הדברים של הגמרא.

כל יום, ר׳ יצחק עכשיו הולך להתחיל עם הקמפיין שלו. כל פעם שהוא הולך להיכנס למישהו, הוא הולך לומר לו, “אני נותן לך עשרים אלף דולר לקמפיין.” אבל שיעשו לו ברכה. הטוב והמטיב, שהחיינו, ברכת הראיה. שיעשו על חבר טוב. אפילו מישהו שראו אותו כבר אתמול, ראו אותו שלשום, אבל עכשיו אתה רואה שהוא חבר שלך. זה הרי עכשיו נעשה התראה. בדיוק נעשתה ראיה, זה נעשה עכשיו ראיה.

אבל הוא חוזר ליסודות, שצריך כל הזמן להכניס את הקב״ה לחיים. ממילא אין לזה כל כך קשר לרגש.

למה אנשים לא עושים ברכות ספונטנית — השאלה המרכזית של דעת

גם אני לא מסכים שלא מרגישים. כמו שאתה אומר, כשאני אוכל חתיכת קוגל, גם אני לא מרגיש כלום. מה רודפים אותו שיעשה ברכה? ומה השאלה? אדם שומע חדשות, צריך כל דקה לעשות ברכה. בסדר, ומה רע? מה יכול להיות שיעשו עשרים פעם ביום את הברכה? הרמב״ם מסיים עם זה, שצריך באמת לעשות ברכות. זה כל הרעיון. “חייב אדם לברך על כל שמועה טובה ורעה.”

יש לנו חבר, ר׳ ארי הולצמן, הוא מרגיש מאוד חזק לעשות ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב. כשהוא פוגש אותי, הוא עושה שהחיינו בשם ומלכות. אני מתכוון, הוא בא מארץ ישראל, אז הוא עושה הרבה מיד אחרי שלושים יום. “ומניין לו שיעשה כן?”

אני מתכוון, זה יכול אבל גם להיות עניין מסוים שהרבה שמועות טובות ושמועות רעות נכנסות, ואין את הרגע המדויק. ראיית חבר באמת כן. ברוך דיין האמת כן, כששומעים על קרוב. אבל אפילו ברוך דיין האמת אומרים בדרך כלל בלוויה, קורעים קריעה. זו גם שאלה, למה מתנהגים כך?

אני מתכוון, זה מאוד לא ספונטני. כי לימדו אותנו שקוגל מחייב ברכה, או אכילה מחייבת ברכה. אמת. זה אחד הדברים למה אנחנו לא עושים את זה ספונטנית. כי צריך להיות דעת. זה לא ספונטני.

אדם מקבל אבחנה רעה, צריך להיות בראש שלו דיין האמת. אמת. אבל אנחנו, קורעים קריעה, השמש, זה נעשה כזה… זה מאוד דומה לברכת אשר יצר שאומרים בבית המדרש. לא אומרים את זה כי לא רוצים לצאת. זה משהו מאוד מוזר, ואני חושב שזה כי אין שכל.

צריך הרי להיות דעת. מה זה אומר דעת? דעת זה דבר אקטיבי, נכון? הוא נזכר, “אה, עכשיו חל החיוב של דיין האמת, עכשיו צריך לומר דיין האמת.” זה קשה לאנשים. אני חושב שבגלל זה זה נעשה. זה עושה הבדל עמוק מאוד.

הקב״ה בהיכל מול “בכל דרכיך דעהו”

גם, כשאדם חי עם זה שהוא מכניס כל הזמן את הקב״ה לטבע, הוא לובש את הנעליים שלו והוא נזכר שהוא עם הקב״ה לובש נעליים. הוא קיבל, הוא עשה עסקה טובה, השידוך טוב, כן, העסקה עברה, הוא מודה לקב״ה.

תרגום לעברית

אבל עכשיו, הקב״ה נמצא בבית המדרש. סיימנו לנעול את הנעליים, סיימנו ללכת למקווה, סיימנו לעשות הכל, הולכים לבית המדרש, מודים להקב״ה. סיימנו את כל היום לעבוד, עסוקים, הולכים ומודים להקב״ה בבית המדרש. אז הוצאנו את הקב״ה מה״בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך” שלו.

דרך פקודיך (בני יששכר) — ברכות על עוד דברים

כשנכנסים למקום, הולכים אה, אומרים ברכה על הריח הטוב. השאלה היא למעשה למשל, ה״דרך פקודיך”, הזקן הקדוש ה״בני יששכר”, הוא מדבר גם על כך שצריך לברך על דברים אחרים, כמו מצוות עונה, או על מזג אויר טוב, על מראות יפים כתוב למעשה, רואים את הים וכו׳. עניין שלם, שלא לכלוא את הקב״ה בהיכל. בעל העבודה הרי הקב״ה בהיכל.

זה למעשה של רבי אורי, רבי אורי מסטרעליסק קהל, לפני כן הוא מנהיג להחזיר את כל הברכות האלה, כי צריך לזכור שהקב״ה, כשאדם הולך על… דיברנו שהוא הולך לקראת בואו מלך טריפ, שהיה פעם המנהג, הולכים לגן החיות או משהו כזה, מברכים על כל דבר יפה, עושה מעשה בראשית, שכוחו וגבורתו מלא עולם, משנה הבריות וכו׳. יש את הברכות המיוחדות, ברוך טובות ואילנות טובות.

ביקורת על המנהג של גרירת משאית עם עץ

אותו דבר, וזה גם מעמד, זוכרים, גוררים משאית עם עץ כדי שיוכלו לברך את הברכה. זה לא אומר את זה. כי הכבוד מישהו עשה את המשאית. ואני כתבתי אז, מורי ורבי ר׳ יחזקאל עוד חי אז, מורי ורבי ר׳ יחזקאל, שאלתי אותו, הוא אמר שזה משהו לא, אתה יודע, זה לא דבר כל כך טוב.

אבל זה קשור לעניין, כי בריות טובות ואילנות טובות פירושו שאדם לא יתבייש, הוא רואה אדם יפה מאוד, שלא יתבייש לברך ברכה. יש לו הנאה, זה כל כך יפה, הוא רואה נער יפה. אצלנו נעשה לעניין מתי עושים, האם מותר לעשות דקה אחרי חודש ניסן, הסופרים מברכים את הברכה.

אנחנו התרחקנו מהטבע, צריך להכניס את הקב״ה לחיינו. “בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך”, בזה מסיים הרמב״ם. הרמב״ם מתחיל ומסיים בכך שצריך… בכלל, אם למשל חסר לאדם בשבת מאה ברכות, שיעשה לעצמו עצה, והוא פותח את העיתון והוא רואה שם שמועה טובה, מברך “הטוב והמטיב”. רואה שמועה רעה, מברך “דיין האמת”.

בשבת לא קורים את העיתון, אה? לא, כי בשבת לא מברכים “ברוך דיין האמת”, ובשבת אסור לשמוע שמועות רעות. אין שמחה בשבת. שבת היא יום הנזק. שבת היא יום הנזק, אז אסור לקרוא את העיתון. אוקיי, אמת, סתם ככה, מה עם צער? אוקיי, ועל מה אנו עומדים? כבר, ועל מה אנו עומדים? בואו נתחיל שלוש פעמים ככה.

הלכה: הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים — שהחיינו

“הבונה בית חדש”, מי שבונה בית חדש, “או הקונה כלים חדשים”, מי שקונה כלים חדשים, מכונת כביסה חדשה, או סתם מכונית חדשה, מחשב חדש, אייפון חדש. הם התירו לעצמם טלפון חדש. טוב מאוד.

הם התירו לעצמם טלפון חדש, אבל הם שכחו לומר לעולם הלכה, שהעולם מתנהג לשדרג את הטלפון שלהם כל כמה שנים, וכשקונים טלפון חדש חייבים עם הרבנים לברך “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. יצא האייפון החדש. יכול להיות אפילו כשמישהו מחכה שיצא החדש, וכשהוא רואה אותו כבר יכול לברך את הברכה, כמו על פירות.

דיון: שיעור של שמחה ומנהג העולם

כן, אבל על כל דבר. יש פשרה מרובה על זה. הוא מביא שיש מנהג לגבי זה. למה למעשה?

לא, לא, המנהג הוא כן לברך שהחיינו. לא, המנהג הוא, למשל, אנחנו רואים הרי ביום טוב אומרים שבלילה כשלא בטוח שהוא מברך שהחיינו, יכול לברך ברכת שהחיינו על הבגדים החדשים. הולכים בבגדים חדשים.

לא, לא, אין ספק שהמנהג הוא על פירות. אבל גם על דברים חדשים שקונים, שלי, כי קשה לדעת את השיעור. כי אנשים הולכים לקניות וכל הזמן מביאים דברים חדשים. האם לברך כל יום שהחיינו?

איפה כתוב שיש שיעור? לא כתוב. מספיק שיש שמחה שמברכים את הברכה. לא כתוב שלא מברכים. אתה, קצת סבלנות, תראה תירוצים למה אנשים נמנעים. יותר, יותר, מבטלים את מנהג העולם.

אבל אתה רואה איך אתה אומר, משתמשים בזה אפילו כשיש ספק. רואה כמה קל זה? יש ספק, מה הכיסוי? יודעים שקונים שאל חדש. לאחרונה שמעתי שהרב צריך לקנות שאל חדש. כיפה חדשה, אפשר לברך ברכה בטוחה.

ר׳ חיים קנייבסקי אומר שגרביים חדשים לא חשוב, הוא אומר שזה לא מתאים לו, זה לא נקרא כלי חדש שם. אבל חולצה חדשה או בגד חדש, בטוח שמברכים על זה ברכה.

הלכה: ראיית חבר — שהחיינו ומחיה המתים

מי שרואה את חברו אחרי שלושים יום שלא ראה אותו, מברך שהחיינו, הוא שמח שזכה לראות שוב את חברו. גם אפשר להסתובב בבית המדרש, ואנשים נוסעים היום הרבה, יכול לתפוס את ברכת שהחיינו.

ואם ראהו לאחר שנים עשר חודש, אם ראה אותו אחרי שנים עשר חודשים, מברכים עוד ברכה חזקה ומעניינת יותר: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם מחיה המתים. כי אחרי שנים עשר חודשים זה זמן שהאדם כבר אפילו לא יודע אם החבר שלא ראה אותו כבר זמן רב, אולי הוא כבר מת בכלל.

הלכה: הרואה פרי המתחדש משנה לשנה — שהחיינו

הרואה פרי המתחדש משנה לשנה, כשמישהו רואה פרי שמתחדש, כלומר הפירות גדלים ומתחדשים משנה לשנה, כשהוא רואה את הפירות החדשים, מברך שהחיינו.

ביקורת על מנהג ט״ו בשבט

גם זה, אני חושב שמה שמתנהגים היום בט״ו בשבט, שמוצאים איזה פרי, זה לא על זה, לא זה הכוונה. היום ההלכה הרי, אני מסכים עם אלה שלא עושים את זה היום, אני כמעט לא עושה את זה, כי הרי יש בחנות, אנחנו הרי כמו אנטונינוס ורבי שראו את זה כל השנה.

יש שרוצים לומר שאדם, למשל, אני אחשוב, אולי היום כבר יותר, אבל הרי, יש פירות שאי אפשר למצוא בחנות אלא כמה שבועות בשנה שמוכרים אותם. אז, מכיוון שזה מגיע, יש שמחה, יש שהחיינו. אבל כאן אתה הולך, זה עולה אולי קצת יותר זול, יותר, אין לזה טעם.

הווערטל של הסאטמרער רב והניתוק מהטבע

אבל אני רוצה להוסיף על זה כך, סבתא שלי, הרבנית של אמא של אמא שלי, הרבנית לנדסברגר, הייתה יהודיה מתוקה, היא מאוד רצתה להשריש “סנס אוף הומור”. אז היא תמיד בחתונה חדשה אמרה בדיחה, והיא רצתה לראות כמה מהר האחר תופס.

שהסאטמרער רב אמר, הרבי זכרונו לברכה אמר, שבאמריקה הכל יש חוץ מפרה אדומה. למה? כי הכל יש, ממילא אין אפילו הזדמנות לעשות פרה אדומה. זה ווערטל טוב, אבל אני חושב מהצד השני, שהניתוק הוא משהו אחר. שהאדם יש לו כאן על השולחן שולחן ענק עם פירות, והוא מברך רק “חייב אני”.

ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב, ודיין האמת

דיגרסיה: שהחיינו באמריקה — המחשבה של הסאטמרער רב

דובר 1: היא מאוד רצתה להשריש סנס אוף הומור. אז, היא תמיד בחתונה חדשה אמרה בדיחה, והיא רצתה לראות כמה מהר האחר תופס.

הסאטמרער רב אמר, הרבי זכרונו לברכה אמר, שבאמריקה הכל יש חוץ מפעם של שהחיינו. מה הפשט? כי הכל יש, אין אפילו הזדמנות לעשות פעם של שהחיינו.

זה ממשיך. אבל אני חושב מהצד השני, שהניתוק הוא משהו אחר. שהאדם יש לו כאן על השולחן שולחן ענק עם פירות, והוא מברך רק ברכה אחת, בורא פרי העץ. הוא לא יודע שאפשר לברך בורא מיני בשמים, בורא ריח טוב בפירות, שהחיינו גם צריך לתפוס, הטוב והמטיב על ממש טוב… לא, הטוב והמטיב רק אם מביאים יין, ועוד יין טוב יותר.

אבל, רבותי, אפשר הרי בזמן הסעודה לברך כמה ברכות שלא זוכרים שצריך לברך. שהחיינו! אפשר אולי להיות להיפך, שאפשר לברך שהחיינו שלם. כן, פעם בשנה אנחנו מברכים שהחיינו על הפירות, זה לא דבר מובן מאליו. אוקיי.

הלכה ג: שמע שמועה טובה — מברך הטוב והמטיב; שמועה רעה — מברך דיין האמת

לשון הרמב״ם

דובר 1: שמע שמועה טובה. על הראייה, כן? כן, הלאה.

שמע שמועה טובה מברך הטוב והמטיב… על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם דיין האמת.

דיון: מה הגדר של “שמועה טובה”?

דובר 1: שמועה טובה לא אומרת משהו עליך, כביכול. שמועה טובה היא מישהו שעושה איתך עסק. לא, משהו שאכפת לך ממנו, אבל חדשות טובות. חדשות טובות? מה המעורבות? אין שום דבר עליך? היה לו תינוק, הוא צריך לזכות בבחירות, הוא זכה, מברך הטוב והמטיב.

מה השאלה? שמועה טובה. צריך לחשוב בדיוק מה הגדר של שמועה טובה. יכול להיות שזה אומר כשלקרוב שלך יש שידוך, ואתה שמח. אתה הכי שמח להיות, כי הצוות שלך ניצח, זה לא אמיתי… אני לא יודע. צריך לחשוב.

דובר 2: רצית שיקרה מלא, זה הרי טובה. מה השאלה לא? אני לא הייתי… אני לא מבין את הבעיה. כל פעם הוא דופדף חדשות, צריך לומר כל הזמן הטוב והמטיב?

דובר 1: לא אמרתי כך. שאלתי אותך טוב. אדם לוחץ צ׳יפס תפוחי אדמה, והוא מברך על כל כופתה חלבית מברך על כל צ׳יפס תפוחי אדמה חדש. זה סוג אחר של דבר. הוא מברך ברכה על האוכל שהוא אוכל. אותו דבר, הוא מברך ברכה. אבל הברכה היא לא…

אבל זו לא ברכה של הנאה מקריאת חדשות. זו ברכה שהקב״ה עשה שתהיה לך הנאה מלעשות דברים טובים.

דובר 2: טוב מאוד. אז זה דבר טוב שראש העיר של אותה עיר שאתה לא מכיר, וקורה להיות שקראת את הטוויט שלו על עצמו? עשה לי טובה, הלאה, הלאה.

דובר 1: זו קושיה על האדם, למה הוא קורא את המעשה? אבל אם מישהו קורא בשורה טובה שמשמחת אותו…

דובר 2: אני לא מבין. תגיד לי, ברמב״ם הקדוש לא כתוב הדבר. מאיפה אתה מרגיש, לא כתוב. הלב לא צריך להרגיש.

דובר 1: זו שמועה טובה. אני אומר שאם מישהו עושה עיתון, וחצי עיתון יכתוב חדשות טובות וצד אחד יכתוב רעות, אפשר לדפדף ולהמשיך לומר “ברוך הטוב והמטיב”, וכל הזמן לומר “דיין האמת”.

דובר 2: למה לא?

דובר 1: כי הוא לא שומע כלום, הוא לא קורא. הוא מדפדף, הוא מדפדף עיתון.

דובר 2: מה זה אומר שמועה רעה? זה אומר שזה נוגע לו. דודתו מתה, שכנו הפסיד. זה נוגע לו.

דובר 1: זו הייתה הלכה אמיתית גרועה. הוספתי הלכה שלא כתובה ברמב״ם. אני יודע, אולי בפוסקים המאוחרים יותר כתוב.

דובר 2: הם לא היו לו הגדר. אבל אתה הולך לומר לי…

דובר 1: אין גדר. שמועה טובה לזונו. אדם יכול 24 שעות ביום לברך “הטוב והמטיב” ו״דיין האמת”. לא רק זה, הוא יכול לעשות 24 שעות ביום שלום עליכם, שלום עליכם. אמת, אמת, אמת.

הניו יורק טיימס יש הרי כל יום רשימה של מי מת אתמול באתר. כל יום יש לו מספיק למלא יום שלם. למה לא? אה, לא, אתה מבין שזה בזבוז זמן. אבל למה אתה מסתכל על זה? אני לא מסתכל על אותו אתר, אני מסתכל רק כשזה נוגע לי.

דובר 2: אבל, ר׳ יצחק, אני חושב שאתה מגזים. אני לא מתכוון כשמישהו קורא עיתון. אני מתכוון כשמישהו שומע בשורה ש…

התרגום של “שמועה” ו״טובה לו”

דובר 1: אני רוצה להבין את המילה. התרגום של שמועה הוא חדשות, תרגום עברי. ושמועה טובה פירושה חדשות טובות, ושמועה רעה פירושה חדשות רעות. אני לא רואה למה הוא לא יברך על משהו שהוא טובה או רעה לאדם.

אדם אין לו כסף בשוק המניות, כל רגע הוא יכול לברך ברכה לפי איך זה עלה וירד. עשה לי טובה, הלאה.

דובר 2: למה לא?

דובר 1: כי זו לא טובה וזו לא רעה. האדם לא עושה כלום עכשיו בכלל. הוא לא עושה כלום. הוא קורא סתם “לישב בדד וידום” עד שהוא מוצא משהו דבר טוב.

דובר 2: טובה פירושה טובה לו. נראה מיד את ההלכה. טובה לא פירושה…

דובר 1: טובה לו, את זה נדע עכשיו הגדר. ואני עדיין לא יודע את הגדר. אני לא יודע הלאה. אני לא יודע.

חדשות טובות פירושן… על חדשות רעות מברכים ברכה “דיין האמת”. על חדשות טובות, בשורה טובה, שמועה טובה, אומרת המשנה “על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב”.

שינוי הלשון של הרמב״ם: “שמועה טובה” במקום “בשורות טובות”

למה הרמב״ם שינה את המילים של המשנה? המשנה אומרת “בשורות טובות”, הרמב״ם אומר “שמועה טובה”. אני אומר הרי באידיש זה נקרא חדשות, בלשון הקודש זה נקרא שמועה טובה.

מה זו שמועה טובה? חדשות טובות. המלמד של בנך התקשר אליך שבנך טוב, תברך ברכה. הרופא התקשר אליך שהבדיקה חזרה חיובית, תברך ברכה. שמעת שהרבי שלך מילא את ההבטחות שלו, ומישהו פעם אמר שאתה מתקשר פאפא בני ברק תל אביב, אולי כן תברך ברכה “הטוב והמטיב” כי זו שמועה טובה.

אבל זו לא שמועה טובה ולא שמועה רעה. לאנשים יש נטייה, מי ניצח במלחמה באיזו ארץ רחוקה, הוא עכשיו יברך ברכה “הטוב והמטיב” כי הקבוצה שלו ניצחה.

אני אומר לך למה לא: אתה צריך גם לדעת שהעיקר כאן הוא לא אתה, העיקר כאן הוא הקב״ה. גם לקב״ה הייתה הנאה, אוקיי, אבל זה לא אירוע שקרה לך. לא כתוב ברמב״ם שזה חייב להיות קשור אליך. לא כתוב. נראה מיד בפירוש בהלכה שיש הרבה דברים שלא קשורים אליך ואתה אומר ברכה.

אבל הרמב״ם אומר “שמועה טובה”, חדשות טובות, ו״שמועה רעה”, חדשות רעות. נמשיך הלאה.

וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה

דובר 1: וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. על חדשות רעות אומרים, כן, הם עדיין באמצע סימן ג׳, כן, על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם דיין האמת.

רגע, אבל קודם בואו נחזור ל״הטוב והמטיב”, כי הקב״ה טוב והוא עושה דברים טובים. מעניין, שהברכה הזו לעשות יש יין שני. מעניין מה הקשר לדבר השני. גם זה דבר טוב.

אומר הרמב״ם הלאה. עכשיו, בזמן שמברכים הברכה על הרעה, צריך לדעת שבמיוחד כאן יש דין של הרגשה, אוקיי?

לשון הרמב״ם: בטובת נפש

אומר הרמב״ם, הוא עכשיו אמר שכששומעים שמועה רעה, למשל שלאדם היה הפסד גדול או שמועה רעה אמיתית, הוא אמנם יתן מלמול את הברכה, אבל הוא לא יגיד את זה עם שום לב.

אומר הרמב״ם, וחייב אדם לברך על הרעה. אדם צריך לברך ברכה גם על הרעה, גם כשמברכים את הברכה דיין האמת, שאני סומך על הקב״ה שהוא דיין האמת, כביכול מצדיקים את הדין על הדבר הרע שקרה, צריך לעשות את זה בטובת נפש, בנפש טובה. לשון ייחודית שהרמב״ם אומר, בואו נסיים קודם את החלק נכנס לפרטים של המילים.

שתברך את הברכה בטובת נפש, בטעם טוב, כדרך שמברך על הטוב בשמחה. כמו על שמועה טובה, שקרה דבר טוב, מברכים את הברכה בשמחה, כך גם את הברכה על הרעה צריך לעשות בטובת נפש.

המקור: ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך

שנאמר, ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. שתאהב את הקב״ה בכל לבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך.

תרגום השיעור לעברית

מתרגם הרמב״ם, בכלל אהבה זו היתירה, כלומר, ואהבת את ה׳ אלקיך אומר שצריך לאהוב את הקב״ה אהבה גדולה, שהיא בכל לבבך, בכל נפשך, אהבה גדולה מאוד. ובאהבה הגדולה הזו שהקב״ה ציווה אותנו כלול שאפילו בעת שייצר לו, אפילו כשכואב לו, הקב״ה גרם לו צער, יצר לו או שיצר לו, כן, כשהקב״ה גרם לו צער, כן, כביכול מעשים שהקב״ה גרם לו צער, יודה וישבח בשמחה, שימשיך להודות ולשבח בשמחה.

דיון: בטובת נפש ובשמחה — לשון הגמרא

דובר 2: כן, ממש בשמחה. קודם הוא אומר בטובת נפש, אבל הלשון בשמחה היא לשון הגמרא. הגמרא אומרת שהנפקא מינה של לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אומרת הגמרא, הנפקא מינה היא שתעשה זאת בשמחה. יש גמרא מפורשת במשנה, לקבלם בשמחה, כן? כן? והמשנה…

דובר 1: הוא לא מביא את לשון הגמרא? המשנה כבר אומרת את הדבר שזה… שזה… על הפסוק “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל מאדך”. הגמרא אומרת על “בכל מאדך” – בכל מדה ומדה. המשנה אומרת כך, כך תרגם הרמב״ם קצת… במשנה כתוב – הוא לא מביא את הלשון – במשנה כתוב… במשנה כתוב… נו…

דובר 2: כן, כמו שאתה אומר, המשנה מביאה דרשה שלמה: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה”, כמו שכתוב “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך”, והמשנה אומרת “בכל מאדך” – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.

תרגום הרמב״ם של “בכל מאדך”

דובר 1: והרמב״ם תרגם קצת אחרת. הרמב״ם לא הביא את הדרשה כמו שכתוב במשנה, ש״מאדך” הוא רמז, “מאדך” פירושו ממון. לא, לא, לא, “מאדך” לא פירושו ממון.

הרמב״ם מתרגם כך: הרמב״ם מתרגם את דרשת המשנה. במקום לעשות את המליצה היפה שהמשנה עשתה, “בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה”, המשנה עושה מליצה, “בכל מדה שהוא מודד”, הוי מודה. יש שלוש מילים שדומות ל״מאד”, המשנה עשתה דרשה קטנה.

הרמב״ם תרגם זאת קצת יותר בלי סוג זה של מליצה, והוא כתב “מאדך” פירושו אהבה יתירה, הרבה מאוד, כפשוטו של מקרא, “מאדך” – הרבה מאוד. כן, מאוד מאוד מאוד. הוא מתרגם שצריך לאהוב מאוד את הקב״ה.

מה זה מאוד? רגיל לאהוב את הקב״ה זה כשהוא נותן לי טוב. “מאוד” – אפילו כשהוא נותן לי רע, אני מודה, אני אומר “שבחך בשמחה”.

עיקר השמחה

הפשט שכתוב כאן הוא שהשמחה היא שהקב״ה משובח, הקב״ה נעשה גדול, ממילא הוא עושה הכל בשמחה. זה התרגום הפשוט שהרמב״ם אומר כאן.

דובר 2: חשבתי שהאהבה היתירה היא עצם הדבר שצריך לאהוב בכל לבב ובכל נפש. לאו דווקא המילה “מאוד” שפירושה מאוד מאוד, אלא יכול גם להיות פירושו ממון. אבל התורה, מכיוון שהקב״ה אומר “ואהבת את ה׳ אלקיך”, הוא אומר שצריך לאהוב אותו.

“מאוד” — ממון או כפשוטו?

דובר 1: “מאוד” ממון זה גם דרשה. הרמב״ם מביא פסוק והוא מתכוון לפשט הפשוט, לא שיהיה פירושו ממון. “מאוד” זה לא תרגום פשוט, לא? זו לא המילה בלשון הקודש ל״מאוד”. “מאוד” לא פירושו ממון. לא, אני לא יודע. אני חושב שזה ג׳ול.

ברכות אחרות – הלכה ב: ברכה על טובה ורעה

הלכה ב (המשך) – “שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה”

זה התרגום הפשוט של מה שהרמב״ם אומר כאן.

דיון: מה פירוש “בכל מאדך” – פשט או דרשה?

מעניין, חשבתי שהאהבה היתירה היא עצם הדבר, שיאהב בכל לבב ובכל נפש. לאו דווקא המילה מאד, שפירושה מאד מאד, אלא יכול להיות פירושה ממון. זו דרשה של “מאדך ושמך אחד”, הוא אומר שזו מידה גדולה. “מאד” ממון זה גם דרשה, לאו דווקא. הרמב״ם כשהוא אומר פסוק מתכוון לפשט פשוט. הוא לא אומר שיהיה פירושו ממון. “מאד” זה לא תרגום פשוט. לא, זה לא. בלשון הקודש לא רואים ש״מאד” פירושו ממון. אני לא יודע, אני חושב שזו דרשה.

מה פירוש “אהבה יתירה” – דיין האמת אפילו ברעה

בכלל, אהבה יתירה, כן, טוב מאוד. מה התרגום של הרמב״ם? אני אומר לך, תרגום פשוט יש כאן שהוא משבח את הקב״ה. הוא אומר, “כן, יש לי עוד צרות, אבל הקב״ה תמיד גדול, והקב״ה צדיק.” והוא שמח עם זה שהקב״ה צדיק. לא שהוא משבח, “תודה על שעשית זאת.” לשבח לא פירושו תודה. לא, אבל הוא מודה. הוא מודה באותה חיות, באותו טעם שהוא אומר שהקב״ה נתן לו טובה. הוא לא אומר שזה טוב. זה התרגום הנוסף שכתוב כאן.

פירוש המשנה בברכות – השוואה

בפירוש המשנה בברכות אומר הרמב״ם תרגום קצת אחר. אני לא יודע אם זה מתאים לגמרי למה שכתוב כאן. שם הוא מתרגם שמי שחכם – אני לא מביא כאן את הלשון הפשוטה – שמי שחכם יודע, אבל זה לא מתאים כל כך טוב למה שכתוב כאן בהמשך, אולי בגלל זה הוא לא מביא כאן את אותו הדבר. שמי שחכם יודע שהרבה פעמים דבר טוב בסוף הוא דבר רע, והרבה פעמים דבר רע הוא דבר טוב. אדם לא צריך להיות אבוד מדבר טוב אחד. אז החלק הבא הולך להסביר קצת מה מדובר כאן. לא, אבל החלק הבא לא מתאים לזה. בגלל זה אני לא אומר את זה.

דברי הרמב״ם: ברכה על ההווה, לא על העתיד

בכלל, זה קצת קשה, כי למשל, כשאדם מודה בשמחה שהקב״ה דיין האמת, והדבר שהקב״ה עשה הוא ביושר ובצדק, מה הוא אומר? הוא אומר שאני מודה שזו הייתה פורענות, או שאולי מזה יצא טובה, או אחד משניהם. אז זה כן קשור למה שהוא אומר.

אומר הרמב״ם, הגיע אליו טובה, הגיע אליו דבר טוב, או שמע שמועה טובה, הוא שמע דבר טוב, אף על פי שהדברים מרמזים שהטובה הזו תגרום לו רעה, אפילו שהשמועה הטובה מביאה איתה פחד כזה שזה מביא אחריו עוד רעה. נראה שמשלמים על זה מחיר. נכון, זה הצליח, אבל… נניח, מישהו עשה כסף כך שיכול להיות שהממשלה תתפוס אותו על זה, נניח דוגמה. אולי הטובה יכולה להביא רעה. אולי האדם עכשיו כך, יש לו את שניהם, הוא שמח על הטובה אבל הוא קצת מודאג, הוא מודאג, הוא אומר הטוב והמטיב, כי העיקר שקרה היה טוב.

נגע אליו רעה, הגיע אליו רע, או שמע שמועה רעה, אף על פי שהדברים מרמזים שהרעה זו גורמת לו טובה, שמזה יצא טובה, ברוך דיין האמת. אומר הרמב״ם, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה. לא אומרים ברכה על משהו שיכול לצאת מזה או משהו שיצא מזה, אלא על מה שקרה.

הגאונות הפסיכולוגית של הרמב״ם – התמקדות בהווה

צריך להסתכל על דבר, אדם לא יכול… הרמב״ם אומר דבר יפה, אדם לא יכול להיות כך בראש שלו ובחשבונות. להסתכל על ההווה, אם הדבר שקרה נקרא טובה, בהחלט זו טובה, כי קוראים לזה שמועה טובה, זה מסווג כטובה, כל המחשבות שיש לך בראש, שים בצד ואתה אומר הטוב והמטיב.

ואותו דבר להיפך. דיין האמת פשט לא שהקב״ה עשה לי טובה, כי אז לא אומרים ברכה על טובה. אלא דיין האמת אומר, הקב״ה דיין האמת אפילו הוא לא עשה לי טובה, אפילו זה דבר רע, אבל בכל זאת הוא אמת. כן, הטוב והמטיב פשט הוא עשה לי טוב. כאן הוא עשה משהו, הוא עשה לי רע, הוא עשה רעה, אבל מבחינתו זה אמת, לא טוב אבל זה אמת. הוא צדיק. העיקר הוא שהקב״ה צדיק. הוא צדיק, זה לא טוב אבל זה אמת. כן, הקב״ה צדיק, דיין האמת, הוא לא הורג אנשים, הוא לא עושה למישהו מה שלא מגיע לו. זה המשמעות.

הבהרת בלבול – לחיות עם ההווה

גם מאותה סיבה לא יאמר אדם הטוב והמטיב כשקרה דבר רע, כי אני יודע שמזה תצא טובה. זה הרמב״ם. אפילו אתה יודע, אפילו לא רק זה, אפילו הגמרא מדברת על דבר כזה, הגמרא תזכיר את זה. הוא יודע, הוא עדיין במציאות, הוא יודע אבל המציאות הולכת להשתנות. אני לא יודע, עושים ברכה, שעכשיו, אפילו כאן לומדים גם לשיטתי שאנשים חוששים, זה לא בשלמות. אתה חושב שאמרו, מישהו היה חולה, הוא החלים קצת, אפשר כבר לעשות הגומל? אולי הוא חזר להיות חולה. ההלכה היא, ברכה קודם כל על מה שהיום לא חזרתי להיות חולה, כבר באה ברכה. אם מחר הוא ימות, יעשה אז דיין האמת. אפשר לעשות על אותו מאורע הרבה ברכות. סתם דיין האמת, הטוב והמטיב, בואו נלך. אני עדיין לא כאן אולי דיין האמת. הגומל לא כתוב כאן. אבל מיד נראה שהגומל אולי קצת אחרת. אבל הנקודה של הטוב והמטיב ודיין האמת, שיכול להיות למישהו באותו עסק יש לו חמישים פעם שמועה טובה ושמועה רעה, ועל כל פעם הוא עושה נוסף ברכה. הברכה באה על מה שאני עכשיו מרוצה, משבח את הקב״ה. זה לא אומר שפסקתי עכשיו ש… כן, מישהו אומר, הוא שמע שארץ ישראל הרגה את מלך איראן. זו שמועה טובה, עושים ברכה הטוב והמטיב. אה, מחר זה יגרום שיבוא גרוע יותר. אוקיי, מחר עושים דיין האמת.

הגאונות של זה – הבהרת מצבי “מיקסד בג”

מה זה עושה? זה טוב מאוד. אתה לא אוהב לדבר על רגשות, אבל כאן טמונה גאונות נוראה, גאונות פסיכולוגית. שלאנשים יש הרבה פעמים מיקסד בג. הגיעה אליהם ידיעה מסוימת, וזה מיקסד בג. יכול להיות טוב, יכול להיות רע, ואפשר להסתכל על זה בדרכים שונות. אומר הרמב״ם, התמקד במה שהרוב הוא, מה העיקר ממנו. העיקר הוא טובה? שים בצד, שים בצד דברים אחרים. הוא מבהיר כאן מאוד חזק בלבול. יש פעמים שעושים שניהם. זה בקטגוריה שאתה שם את זה, זה בטובה, אל תחשוב יותר על הרעה. לא, הוא מדבר על העתיד. אם זה בשעת מעשה שניהם, נראה מיד, לפעמים עושים שתי ברכות בבת אחת.

נכון, אבל הרמב״ם כאן הולך נגד אנשים שמבולבלים. אדם לא צריך להיות מבולבל. זה בקטגוריה של טוב, עשית שידוך, יש לך אלף מחשבות בראש, האם זה השידוך הנכון? זה… צריך לשמור על המחשבות, וההטוב והמטיב עוזר לאדם לשמור על המחשבות. אבל גם בדיין האמת, אל תהיה עכשיו… זה. אם רוצים ללכת עם הרמב״ם, צריך להודות, זה דבר שקשה מאוד לי, זה לא טוב לי, אבל הקב״ה עדיין בורא נכון. לא פגשתי עכשיו את הקב״ה כהטוב והמטיב, אבל פגשתי אותו עדיין כדינו אמת. כן, הקב״ה מאוד נוכח בחיים שלך. כן, כן, כן. וזה כמו התמימות, זו התמימות, זה נקרא תמימות. אנשים עושים יותר מדי חשבונות. מחר יצא מזה רע. תמיד אנחנו מוצאים…

דיון: הרמב״ם נגד השיטה של “הכל לטובה”

אני אומר, ההלכה השנייה, ההלכה השנייה צריך להבין לפי הקיצוניות, לא קיצוניות, לא הייתי אומר את המילה קיצוניות, אבל לפי אלה שמדברים על בטחון באופן שמה שהקב״ה עשה הוא הטוב ביותר בשבילך, ואתה צריך ממש להרגיש כך. והרמב״ם, ההלכה לא כך. אבל מי שלא כך, פשט שהוא במדרגה גבוהה יותר או שהוא למטה? כי הרמב״ם אומר שאדם צריך להתמקד במה שקרה. ההוא עושה הכל דינו אמת. כן, זה… דינו אמת. הרמב״ם אומר שהלכה צריך לעשות דינו אמת, אבל… אבל הדבר שהוא… אוקיי, האמת היא ש… סובייקטיבי. גם הדבר מביא גם קצת שאדם יחיה עם הטבע. כשתגיע הבשורה הטובה שיצאה מהבשורה, תעשה אז הטוב והמטיב, אבל כאן להיפך. לחיות עם מה שיש לך עכשיו, לחיות עם ההווה. כן, התמימות, שאנחנו עושים יותר מדי חשבונות.

סטייה: לחיות עם הטבע – נשמת

עכשיו אנחנו אומרים את השיעור, אנחנו מקליטים ביום שישי, הלב שלי דופק אני הולך לומר נשמת. כן, יש… אבל אנשים שחיים יותר עם הטבע, דבר פלאי. מתי יהודי מפעם אומר נשמת? מתי פועל שדה אומר נשמת? הוא אומר את זה כשמתחיל לרדת גשם. הוא חי עם הטבע לגמרי, אז זו הנשמת שלו. יודוך ה׳ אלהינו על כל רוב מעשיך. אנחנו לא חקלאים, אבל ראיתי בארץ ישראל כל שנה, אנשים שמחזיקים ראש עם מה שממש… אה, אומרים את ברכת השנים. יודוך ה׳ אלהינו…

הלכה ה – ברכות על גשם ושדה

ויש לו שדה, אם לאדם יש שדה, התחיל לרדת גשם. אם לאדם יש שדה, מברך שהחיינו. מעניין, הוא אומר גם אותו שהחיינו כשהפירות צומחים בפעם הראשונה. יש הרבה שהחיינו על שדה אחד.

אם זה שותפות של אחרים, אם זה שותפות, זה לא רק שלו, גם של אחרים, מברך הטוב והמטיב. אתה רואה שזו לשון רבים, שזה טוב לעוד אנשים. כן, נראה, בסוף הרבים יאמרו, אני לא יודע למה. הטוב והמטיב פירושו שהקב״ה טוב ומטיב. גם יכול להיות רעיון שכלל הוא, אני לא יודע למה. עכשיו אני תופס שאני לא יודע אם ביין לא היה כך, גם בבשורה טובה גם לא היה כך, שהרבים גם יאמרו. כאן הרבים יאמרו.

התפילה “מודים אנחנו לך”

כאן הרבים יאמרו, אה, כאן העני נזכר, העני תופס תפילה יפה ארוכה יותר. האחרים גם יכולים לומר. מילה אחרת היא שבעל השדה באמת דופק משמחה, הוא לא צריך הרבה, הוא מתחמם עם המילים, זו תפילה שתגרום לו להודות לקב״ה. הרבה פעמים יש תפילות שהן ספר מוסר, הוא מתחמם להודות לקב״ה. אבל אני חושב שאין סתירה, הוא יכול לומר. הוא אומר, הוא לא מחויב, הוא לא אומר את הברכה, אלא…

מודים אנחנו לך ה׳ אלקינו, אנחנו מודים לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, על כל טיפה שהורדת לנו. זה אמור אנחנו מודים כאן מיליוני פעמים. כן, כל פעם שאדם עושה ברכה כזו, הוא מודה על כל טיפה.

“אילו פינו מלא שירה כים”

אבל הפשט הוא, אילו פינו מלא שירה כים, אילו פינו, הפה שלנו, מלא שירה כים, הפה שלנו מלא בשירה כמו הים. זה בא ים שלם של מים, נכנס הים. תחשוב שאז הייתי כן יוצא, אם הייתי באמת אומר כל כך הרבה ברכות כמו טיפות. אבל זה לא כך, כי אפילו אם הפה שלנו היה מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו, והלשון שלנו היה לשונות של רינה, של הודיה, שירות ותשבחות, כל כך הרבה כמו הגלים כרחב הרקיע, רחב כמו שהשמים גבוהים מעלינו. ועינינו מאירות כשמש וכירח, והעיניים שלנו הן מאורות, הן מאירים כאלה, או אנחנו אומרים מאירות כשמש וכירח. וידינו פרושות כנשרי שמים, והידיים שלנו פרושות. מה נכנס הידיים?

נשמת כל חי, ברכה על הגשמים, ומת אביו וירשו

נשמת כל חי — המשך הנוסח

והשפתיים שלנו היו מלאות שבח, מספיק מילים של שבח והודאה, כמרחבי רקיע, רחב כמו שהשמים גבוהים מעלינו. ועינינו, והעיניים שלנו, הן מאורות, הן מאירים כאלה, או אומרים מאירות כשמש וכירח. וידינו פרושות כנשרי שמים, הידיים שלנו פרושות.

דובר 1: מה נכנס העיניים? צריך להודות עם העיניים? לא יודעים מה התשובה?

דובר 2: אוקיי. לראות כל דבר טוב.

דובר 1: אה, זה פירושו?

דובר 2: כן, כך הוא אומר.

דובר 1: אוקיי.

וידינו פרושות כנשרי שמים

וידינו פרושות כנשרי שמים זה מאוד מעניין. אבל נשר לא כל כך גדול. אני מתכוון, הוא דיבר על כל העולם, כל השמים. נשר עף מסביב, הוא אומר הוא יכול ללכת, הוא יכול לראות הכל.

תרגום לעברית

דובר 2: אה, הוא יכול לעוף ולראות הכל, לראות את כל הטיפות ולראות את כל הטובות.

ורגלינו קלות כאיילות, שרגלינו מהירות כאיילות שרצות במהירות, עדיין לא היינו מספיקים. ואין אנו מספיקין, לא היה לנו מספיק להודות לך ה׳ אלוקינו ולברך את שמך מלכנו, אפילו רק על אחת, על אחת מאלפי אלפים ורבי רבבות.

דובר 1: אלף אלפי אלפים זה מיליון?

דובר 2: לא, אלף פעמים אלף זה מיליון. אלף אלפי אלפים זה ביליון. אלף פעמים אלף פעמים אלף.

דובר 1: ועשרת אלפים פעמים עשרת אלפים פעמים עשרת אלפים, זה כמה?

דובר 2: זה נקרא אופן. רוב ריבי רבבות. זה נעשה טריליונים. רוב ריבי רבבות.

דובר 1: אוקיי. זה כמעט אין שיעור. אין שיעור פלוס אחד.

אין שיעור פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו.

ממצרים גאלתנו — פירוט הטובות

הוא ספר, הוא אומר, ממצרים גאלתנו ה׳ אלוקינו, התחיל הסיפור שלנו ממצרים גאלתנו ה׳ אלוקינו, ומבית עבדים פדיתנו. ומלבד זה, כל השנים בינתיים, או אולי במדבר, ברעב זנתנו, כשלא היה מה לאכול, וברעב, ובשובע כלכלתנו, וכשכן היה, הקב״ה נתן לנו שפע, או נתן הכנה, שנוכל לקיים טוב מזה, לעשות לחם וכדומה. ומחרב הצלתנו, הוא הציל אותנו מחרב. ומדבר מלטתנו, הוא הציל אותנו ממגפות, מהווירוסים החדשים. מחלאים רעים ונאמנים, מלשונות של מחלות גדולות, קשות ורבות, הקב״ה הוציא אותנו. עד הנה עזרונו רחמיך, עד עכשיו רחמי הקב״ה עזרו, ולא עזבונו חסדיך, וחסדי הקב״ה לא עזבו אותנו.

וכאן מוסיפים משהו שנראה כמו לשון תפילה, נוסח עתיק, והרמב״ם לא מביא אותו.

על כן אברים שפלגת בנו — המתנה של הודיה

על כן אברים שפלגת בנו, האיברים שהקב״ה שתל בנו, הקב״ה נטע בנו. פלגת פירושו חילק, כלומר, לאדם יש איברים שונים, והקב״ה עשה, תדמיין אדם שהוא רק דבר אחד, הוא לא יכול לעשות כלום. הוא כמו מפוזר, מחולק, כך אני תמיד חושב כשאני אומר את זה, אני לא יודע אם זה הפירוש.

ורוח ונשמה שנפחת באפינו, הקב״ה נפח, כך כולם מבינים, נפחת באפינו, הקב״ה נפח את נשמתו, הנשימה או החיות, אפשר לחשוב. ולשון אשר שמת בפינו, והלשון ששמת בפינו. הן הם יודו ויברכו וישבחו, הם אומרים דבר נפלא, שמי שמודה הוא גם הכל ממך.

חידוש: מודים בכלים שהקב״ה נתן

כן, הוא אומר, אם היה לי פה כמו הים, גם אז לא הייתי יכול. אז ממילא, הפה שיש לי כן, אותו אני משתמש. את מה שנתת לי. לא נתת לי פה כמו הים, אני מודה לך לפחות בכלים שנתת לי. אני חושב שזה מה שהוא רוצה להביא. אני לא יכול לעשות לך כמו שצריך, נתת לי רק פה כזה, אני משתמש בזה. כמה שיש לי, כמה שיש לי.

ומסיימים ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות, אל ההודאות, זה הקב״ה שמגיעות לו כל ההודאות, והוא אל ההודאות.

הלכה ו: ברכה על הגשמים

הולכים עוד הלכה אחת על זה, על הברכה על הגשמים. מאימתי מברכים את הברכה על הגשמים? הברכה על הגשמים לא מברכים מיד כשמתחיל לרדת גשם, אלא משירבה המים על הארץ, שיהיה הרבה מים על הארץ, עד כדי כך שויעלו אבעבועות מן המטר על פני האדמה, כשיורד גשם חזק, קופץ גם מלמטה למעלה, ויש מצב של מים, ריבוי של מים, בועות.

זהו עיקר השיר — הלשון הפואטית של הגמרא

ויעלו אבעבועות, אומר, זהו עיקר השיר, זו לשון יפה בגמרא. הגמרא קוראת לזה, אני לא יכול עכשיו את החתן בקרטקולא. אבל הרמב״ם רוצה לפרש מה הוא רוצה. שהבועות, אני חושב שבועות פירושו כמו במצב, כן? יהיה ריקוד למעלה, יהיה מצב.

התלמיד חכם מהגמרא, כתוב בשם מי שכתוב הדבר, היה משורר נפלא, כי גם איך שיורד גשם הוא אמר בדרך פואטית כזו, “חתן לקראת כלה”. אתה מסתכל, זה היה יפה… לא בגלל שזה מאוד יפה, אבל ה… זה קשור עוד למצב. “יחיו אביביה זלעקראזה” זה ממש פואטי, פואטי באמת. “חתן לקראת כלה”, כן. יפה.

חידוש: המשורר הגדול הוא זה שעושה את התפילה הטובה

דובר 1: לא, כאן אתה רואה שהמשורר הגדול הוא זה שעושה את התפילה הטובה, כמו שדיברת בשיעור של אביך. כי אתה רואה שזה לא רק שאותו יהודי היה מתלהב מהקב״ה, אותו יהודי גם נתפס לגמרי כשראה את ה״אביביה זלעקראזה”, הוא ראה בזה חתן וכלה, כן? זו הייתה נפש פיוטית נפלאה, הוא כתב את התפילות.

הלכה ז: מת אביו וירשו — טובה ורעה באות כאחד

אמרו לו מת אביו, אדם מקבל בשורה, באים לומר לו אביך מת, וירשו, או וירשתו, ובזה הוא יורש אותו. קרו עכשיו שני דברים: קרה דבר עצוב, הוא מאבד את אביו, והוא מקבל את נכסי אביו. אז, אם יש לו אחים, מברך בתחילה דיין האמת. מברכים קודם דיין האמת, שזו הברכה על הרעה, לצדק את הדין על הדבר הרע, על מיתת האב. ואחר כך מברך הטוב והמטיב, כי קרה כאן דבר טוב חדש, הוא ואחיו קיבלו עכשיו נכסים.

והוא נעשה עשיר. מדברים על… לא כתוב כאן ירושה עשירה, אבל הם קיבלו כסף, אז מברכים הטוב והמטיב. ואם אין עמו אחים, מברכים את הברכה שמברכים כשמקבלים לבד טובה גדולה, ברכה גדולה בלי אנשים אחרים, מברכים שהחיינו.

חידוש: יהודים יכולים לחיות עם “רגשות מעורבים”

אז כאן זה מאוד מעניין, כי כאן קרו בבת אחת שני הדברים. ההלכה כאן מלמדת אותנו שיהודים יכולים לחיות עם “רגשות מעורבים”. יהודים יכולים להיות עצובים ושמחים בו זמנית.

דיון: קושיות מעשיות על הדין

דובר 1: זה מאוד מעניין, ראית פעם מישהו שאומר שהחיינו כשאביו מת? כמעט כל אחד יורש משהו מאביו, נכון? זה לא מקובל, אבל אי אפשר לברך שהחיינו כשהאב מת. אם לא מברכים כל פעם שמקבלים סכום כסף. מי שהלך אחרי הרמ״א הקודם, שכל פעם שמקבלים בשורה טובה מברכים הטוב והמטיב, כשמקבלים בשורה טובה, אפשר לברך גם כאן. כי אז זה לא כל כך מוזר, זה לא כל כך weird. כי כל פעם שמקבלים צ׳ק מברכים שהחיינו או הטוב והמטיב.

אז כאן החידוש הוא, החידוש כאן הוא הרגשות המעורבים, כי אפשר לברך על אותו מאורע, הרי “טובה ורעה באין כאחד”, המיתה עם הירושה קורות בבת אחת, ועל אותו מאורע מברכים שתי ברכות. זה מעניין, אדם צריך לדעת את זה… אבל זה גם בכוונה, מברכים קודם דיין האמת, אחר כך הטוב והמטיב.

דובר 2: למה הוא צריך לברך קודם הטוב והמטיב כשהאב מת? קודם הייתה מיתת אביו, ואז קורית הירושה.

דובר 1: צריך להיות אבל מיתה מאושרת כדי… אוקיי, אחר כך נעשה הטוב והמטיב. אוקיי, זה נגרם מזה, אז נגרם הטוב והמטיב.

קושיא: אונן וברכות

אבל זה דבר מעניין, כי אונן פטור ממצוות, נכון? הוא עכשיו נעשה אונן, והוא נעשה עכשיו פטור ממצוות, אבל עדיין לפני כן הוא צריך לברך עוד ברכה.

דובר 2: מכל המצוות?

דובר 1: לא פשוט, הוא צריך לברך כשהוא אוכל. הוא פטור מתפילה, מתפילין, מדברים מסוימים, אני חושב שהוא לא פטור מכל המצוות. אונן, אני לא זוכר הלכות אונן, אני בטוח שאונן צריך לברך את כל הברכות.

דובר 2: הם למדו בהלכות ברכת המזון?

דובר 1: לא ברכת המזון. איך ראיתי שאונן לא מתפלל תפילה, הוא פטור. אני חושב שאונן פטור מתפילה וכן הלאה.

הערה הומוריסטית: מי מברך שהחיינו כשהאב מת?

דובר 2: אוקיי, אוקיי, זה האדם היחיד שאני יכול לדמיין שמברך ברכת שהחיינו כשאביו מת, זה רבי.

דובר 1: כן. הוא נעשה רבי. מזל טוב.

דובר 2: מתאים לומר מזל טוב ב… מתי? בהכתרה, בלוויה, אני לא יודע מתי.

אז זה היחיד שאני יכול לחשוב, יכול להיות שם הרגשות המעורבים. ירושה, אבל כאן לא מדברים על רבי.

דובר 1: הוא אומר “אם יש ואם אין אחרים”, זה לא התשובה בשני בתים.

דובר 2: אוקיי.

כלל: הטוב והמטיב לעומת שהחיינו

בקיצור הדבר, בקיצור הדעה היא, בלשון קצוב, הדבר הקבוע ממנו הוא, שכל טובה שהיא לו ולאחרים, שהיא טובה לו ולאחרים, מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו, מברך שהחיינו.

דיון: למה שתי ברכות שונות?

זה מעניין, כי… כן, לא ראינו מה הענין. למה יש שני סוגי ברכות שונות? הטוב והמטיב אומרים תודה לקב״ה על הטובה, וזה משהו שהחיינו, מודים שזכיתי לחוות את הדבר הטוב. זה בכלל מטבע אחר שטבעו חכמים, זו דרך אחרת של הודיה על זה. הנוסח אבל שונה. אבל נראה שהטוב והמטיב ושהחיינו הן ברכות עתיקות שהותאמו למצב, זה לא כמו ברכה שנעשתה בשביל זה.

דובר 2: מסכים, כי שהחיינו פירושו זכינו, ברוך השם זכינו, אבל הטוב והמטיב פירושו הקב״ה טוב. שניהם אומרים ש… שניהם מראים שאנחנו במצב של שמחה, שמחים שאנחנו כאן ושיש לנו את הדבר.

דובר 1: למה הטוב והמטיב הוא לאחרים? הוא אומר, קודם ראינו שהטוב והמטיב הוא כשהיין יש לו חברה, או כשהאדם יש לו חברה, או כשזה היין השני שמביאים. אפשר לחשוב שם מדברים עוד על סעודה שמביאים כמה בקבוקי יין, אבל לא כתוב ברור. אבל הרמ״א אמר שצריך להיות אנשים אחרים. זה פשוט, כי מי ששותה לבד הוא אלכוהוליסט, שותים עם חסידים אחרים, אתה יהודי הגון, אתה חסיד חשוב.

קושיא: מה הפירוש של הטוב והמטיב?

אבל יכול להיות, הוא מפרש כמו שאתה מפרש, הטוב לו והמטיב לאחרים. אני לא יודע למה. הטוב והמטיב פירושו שהקב״ה טוב והוא מטיב. זה גם קצת מבט אנוכי, כאילו הקב״ה טוב לי וגם לאחרים. זה אותו יין שהוא הביא לשניכם, זה לא… לא, זה חייב להיות משהו פירוש אחר. לא שאני המרכז וגם לאחרים.

אוקיי, צריך לחפש פירוש. בטוח יש פירוש פשוט שאנחנו צריכים כאן, למה הכלל הוא. אם מישהו יודע… צריך היה לראות, היוטיוברים הטובים יודעים, כל סרטון מסתיים ב״ספרו לנו מה אתם חושבים”. ספרו לנו אם מישהו יודע למה טוב ומטיב הוא כך, ושהחיינו הוא כך. שנלמד ממנו. כאילו אנחנו אומרים, רבי, אלופים ידוע, לומד מן החברא, הרבה דברים.

הבא.

תחילת הלכה חדשה: ברכת הראיה

אוקיי, עכשיו לומדים הלכה חדשה, ברכות, מה הפרק? ברכת הראיה, ואנחנו קוראים לזה ברכת הגאולה, זו הלשון. כלומר, זה שונה מקודם. מה ההבדל? בואו נראה.

עכשיו, כמו שדיברנו, למישהו קרה, קרה לו דבר טוב, סתם דבר טוב.

ברכת הגומל — ארבעה צריכין להודות

הלכה י: ברכות הודאה — ברכת הגומל

דובר 1: בואו נאמר, רבנן אלופים ידועים, בואו נהיה מחמירים על הצד היותר.

אוקיי, עכשיו לומדים סוג חדש של ברכות. הפרק הוא ברכות הודאה, ברכת הגומל. זו הלשון. כלומר, זה שונה מקודם. מה ההבדל? בואו נראה.

כן, עכשיו, קודם דיברנו שלמישהו קרה משהו דבר טוב סתם. עכשיו נלמד, הוא ניצל ממשהו בעיה, מצרה. מארבעה סוגי צרות, אומר הרמב״ם.

ארבעת סוגי האנשים שצריכים להודות

הרמב״ם אומר על פי משנה או גמרא בברכות, ברייתא אני חושב, “ארבעה צריכין להודות”. ארבעה סוגי מצבים שאנשים עברו צריכים להודות לקב״ה. מלבד שצריך באופן קבוע תמיד להודות לקב״ה בתפילה, או דרך אמירת “מודים אנחנו לך”, יש פשוט ענין. הוא כבר יאמר איך ההודיה צריכה להיות.

לכאורה זה בא מקרבן תודה, כשזוכרים, מביאים קרבן תודה על סוגים כאלה של דברים. אני חושב שלומדים את זה מ… אני חושב שהכל מהפסוקים ב״הודו”, שם ה״הודו” הוא התפילה שלנו היום בשביל הסיבה.

אז, הארבעה צריכים להודות לקב״ה: חולה שנתרפא, חולה שנתרפא. מעניין שכתוב “נתרפא” עם ה׳ בסוף. זה כמעט כאילו הרמב״ם אומר שכשבני המעיים רפוי הכל בריא. לא, מה נוגע שהרמב״ם סבר שהדקדוק כך? אני לא יודע. זה מעניין. חולה שנתרפא. הוא אומר שבפסוק מוצאים כבר “רפא” עם ה׳.

אוקיי, חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, מי שהיה כלוא ויצא מבית האסורים. ויורדי הים, אנשים שיורדים לים, כשעלו, כשהם עולים חזרה ליבשה. מעניין, הים הוא משהו נמוך יותר. כן, והולכי דרכים כשיגיעו ליישוב. כבר היה לנו קודם שהולכי דרכים צריכים מיוחד… לא יכולים להתפלל כראוי, וכן הלאה. זה מקום סכנה, מדבר או מה שזה לא יהיה, שהולכים מחוץ ליישוב.

איך מברכים ברכת הגומל

הארבעה צריכים להודות, וזה מה שאנחנו אומרים בפרק של “הודו לה׳”, שם מונים את הארבעה. אומר הרמב״ם, “צריכין להודות בפני עשרה”. איך הוא צריך להודות? יש דרכים שונות להודות. יהודי מודה כל יום, אבל יש ברכת הודיה מיוחדת כזו שיש לה הלכות. שצריכים להודות בפני עשרה, צריך לומר את ברכת ההודיה צריך לומר לפני עשרה יהודים, ושנים מהם חכמים, ושניים מהם צריכים להיות חכמים. שנאמר, בסוף אותו פסוק בתהלים ק״ז שמונה את הארבעה צריכים להודות, כתוב “וירוממוהו בקהל עם”, וקהל יודעים שפירושו עשרה, וכתוב הלאה בפסוק “ובמושב זקנים”, שזה פירושו חכמים, צריך להיות לפחות שני תלמידי חכמים, “יהללוהו”. הלכה מעניינת.

דיון: האם נוהגים כך בפועל?

דובר 2: כן, נוהגים כך? ראית פעם מישהו מחפש שני תלמידי חכמים לגומל?

דובר 1: לא, כנראה החשבון הוא שבין כל עשרה יהודים, בואו לא נהיה מלמד חובה על יהודים, בואו נאמר לפחות עשרים אחוז מהיהודים הם תלמידי חכמים, לא? אה, הוא מביא שהשערי אפרים מביא שלא כתוב שזו רק חובה שזה אם יש, אם אין אז לא מחויב. לא, אבל אולי פירושו שכשיהודי יכול לומר ברכת הגומל, שילך לחפש בית מדרש גדול שיש שם לפחות ביניהם כנראה איזה שני חכמים. כן, או שילך לרב, לרבי. לא שמעת מישהו הולך לרבי לברך הגומל?

דובר 2: לא, זה לא מקובל.

דובר 1: נקבע את זה.

נוסח ברכת הגומל

בקיצור, איך הולכת ברכת ההודיה? עומד ביניהם, הוא עומד בין הציבור, ומברך, “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות”. שהקב״ה נותן אפילו לחייבים, אפילו לרשעים, או אפילו לאנשים שאינם בשלמות, הקב״ה נותן טובות. ומסיים, “ברוך… שגמלני כל טוב”. חוזר למעלה לברוך. “ברוך שגמלני טובות”, שהוא נתן לי, גומל פירושו טובות.

דובר 2: אה, הוא לא אומר “כל טוב”?

דובר 1: לא, הוא אומר “שגמלני כל טוב”. “הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב”, כן. רמז טוב.

וכל השומעים אומרים, אומרים אנחנו, “מי שגמלך”, הבורא שנתן לך טוב, “הוא יגמלך”, הוא ימשיך לתת לך טוב, הוא ימשיך להיטיב לך.

ביאור “הגומל לחייבים טובות”

אני חושב שהחייבים זה פשוט, כי הודיה זה פירושו שלמישהו הייתה צרה. זה פשוט הודיה שהייתה לו צרה. כנראה הוא נדון על האמת, הוא הודה שהוא היה צודק, הוא היה אשם במשהו, והקב״ה התנחם עליו, ריפאו אותו או הוציאו אותו מהכלא, הגיוני. אף על פי שהולך דרכים לא עבר עבירה, אבל היה שהוא היה לבד במקום סכנה. במקום סכנה זה כמו כל אחד, כל אחד יכול להיפגע, כי זה כמו… חייב לא פירושו עבריין. חייב פירושו מי שהיה יכול לקבל את פסק הדין יצא גברא להריגה, משהו כזה. משהו כזה.

דובר 2: לא, זה מעניין, כי זה הפעם היחידה שאנחנו קוראים לעצמנו כך רשעים, סתם בעולם.

דובר 1: לא, זה חייבים.

דובר 2: חייבים אין בו ממש את המילה. חייב וזכאי זה לא אותו דבר כמו רשע וצדיק.

דובר 1: אוקיי, זה דומה. זה קרוב.

תרגום לעברית

דובר 2: הפשט הוא, שזו היתה סכנה, הוא הכניס את עצמו בגדר חייבים, בגדר אדם שהוא פוטנציאלית חייב. אילו היה חייב היה הקב״ה באמת מעניש אותו.

דובר 1: אה, להיפך, הקב״ה, לפעמים הקב״ה עוזר אפילו למי שהוא…

דובר 2: יכול להיות שזה כמו לשון ענווה, שאתם לא תחשבו שהקב״ה עושה ניסים רק לצדיקים. אפילו אני מי שאני, אפילו אם אני רשע, הקב״ה עשה לי טוב. זה ענוותני. המבורך אומר בענווה, זו לא היתה זכותי, אלא אפילו אם אני חייב.

דובר 1: נכון, זה מאוד מעניין, כי למשל אני חושב בתהלים, הרבה פעמים רואים כן שדוד המלך, כמו שכתוב בפרקים, הוא אומר “וישב ה׳ לי כצדקי”, הקב״ה עזר לי מפני שהייתי צדיק. אנחנו לא אומרים, אנחנו אומרים הקב״ה עזר לי אפילו שלא הייתי צדיק.

דיגרסיה: תקנת הבעל שם טוב — הודו ערב שבת

זה מעניין, הבעל שם טוב הנהיג שיאמרו ביום שישי בערב, והוא אומר שאדם עובר בכל שבוע את כל סוגי הארבעה. זה גורם לי לחשוב אולי שהארבעה הם גם ארבעת הסוגים, אבל יכול להיות גם הרבה מאוד דברים שדומים לחולים רעים ונאמנים, למשל אדם עובר מערבולת רגשית. ואני אומר שדברי הבעל שם טוב מאוד מעניינים, כי כשמסתכלים באותם פרקים רואים הרבה מאוד שהוא מדבר על הצרה של האדם שהיא חלק מנפשם, כי הם עשו עבירות, ושם עומדת קללה וכדומה מהחייבים. כן, שם מדברים הרבה, אפילו מטה שלם סני. והרבה פעמים הם פחדו מסכנה, שלא היתה סכנה אמיתית. אומר הוא את דברי הבעל שם טוב, שאדם עובר בכל שבוע — הבעל שם טוב דיבר על עצמו שאדם עובר בראשו בכל שבוע, יש לו עליות וירידות ונסיונות. אבל אומר הוא, אפילו בפסוקים זה לא רחוק. אם ילמדו היטב את הודו יראו שהפסוקים גם ידברו על עליות וירידות נשמתיות שאדם עובר, הקשורות ל— כאן נכנסים החייבים, כי הוא סבל בגלל עבירה בדרך פשיעה.

דובר 2: אבל אז לא עושים גומל. אלא אז בא דווקא הודו. אומרים הודו להקב״ה.

דובר 1: מי שיצא מבית האסורים בדרך פשיעה, כן, הוא עשה עבירה, הוא הלך לכלא, או אולי היה גוי, הוא עשה מסירה, אני יודע. באותם פרקים נראה כך, ישראל מדבר שם עוד על זה.

דובר 2: לפעמים מכניסים מעצמנו, אבל… כן, כן. אני מרגיש ש…

דובר 1: לא, הבעל שם טוב עשה תקנה טובה. זו בוודאי תקנה טובה. הודו ערב שבת עושה הרבה מאוד סנס.

מנהג לתת עליה

אבל כאן הוא מביא, הדברים האלה היו להם, אבל זה לא מדבר על ספירה. אנחנו הוספנו את זה, והמנהג הוא גם שנוהגים לתת לו עליה או איזו הגבהה, כאילו כי הוא עומד שם. זה סתם עניין פשוט של דרך ארץ.

דובר 2: לא, אני חושב אולי התורה היא במקום הסכנה, כי כבר קוראים, אז הוא בוודאי בעל קורא.

דובר 1: אבל בעל הקורא עומד כך, בעל הקורא ובעל התפילה שיהיו זה מעולם לא היה פשוט בקהל, מי שהיה מספיק טוב להיות שליח ציבור. אבל זה לא מעכב. בוודאי שאם למישהו אין ספר תורה, אז הוא מחויב. אוקיי, צריך לדעת מתי בדיוק מחויבים, זה כבר פוסקים עסוקים.

דיון: טיסות — האם עושים הגומל?

ויש את אלה שיש להם ספקות כך, למשל, טסים מעל ים, האם זה נקרא כמו יורד הים. ולכבוד זה, למשל, אומרים בלי השם ומלכות. זה מאוד ידוע בכל הפוסקים של היום. שמעתי שהרבי מבעלזא, הרבי האחרון מבעלזא, כשבא יהודי שהוא לא ראה אותו זמן מה, תמיד אמר “ברוך השם שרואים”. והוא אמר שהם לא נוהגים להלכה לעשות את הרמב״ם ש״מי שלא ראה את חברו” אומר “ברוך שהחיינו”, אבל בכל זאת אומרים את זה ביידיש “ברוך השם שרואים” ויוצאים. אז יש דבר כזה, אומרים “שלום עליכם, ברוך השם שרואים”.

זה מאוד מעניין. אני כאן מחמיר בזה, כי יש עוד את החובה של “להזכיר את השם תמיד”. זה כבר עניין, חוששים לכל דבר, ברכה לבטלה. כן, אני לא יודע, אני בדרך כלל מחמיר כאן, אני מנסה לומר שצריך לעשות יותר ברכות. אבל הגומל, הייתי צריך לחשוב לפי זה, כי אני לא עושה ברכה כשאני טס במטוס. אני לא רואה שזו סכנה. זו עדיין בערך סכנה כמו לנסוע במכונית מכאן. זו לא סכנה.

דובר 2: אבל אם זו לא סכנה, צריך עוד יותר להודות שהקב״ה נתן כל כך הרבה חכמה והוא עשה דבר כזה. צריך לעשות ברכה אחרת.

דובר 1: לא, אבל זו הברכה. כשהסבא שלך מלפני מאה שנה היו אומרים לו שאתה נסעת בקופסה ברזל לארץ ישראל בעשר שעות, הוא היה אומר לך, “אמרת את כל הברכות שעומדות ברמב״ם? הייתי חושש לעונש.” צריך באמת לעשות ברכה חדשה. כן, או הלשון אולי. צריך לעשות שאלת חכם. נכון.

יש שאלה, אבל הרבי מבעלזא לא היה מצווה על זה לעשות. האדמו״ר מקלויזנבורג אמר שהוא שאל את הרבי מבעלזא אם הוא צריך לעשות ברכה על טיסה במטוס, אמר לא. אמר שהרב רצה בזה לפעול שלא תהיה סכנה. כמו “מים שאין להם סוף” נוגע לנהרי מלך.

מעניין. ראיתי שר׳ אברהם… אני אומר, מקום סכנה, לא צריך לחשוב דרמטית. אבל את זה צריך לחשוב, אולי זה מקום סכנה. אבל זה עדיין גמול טובה מהקב״ה שהמטוס טס ושהכל טס, ושאין כלום. וגם תפילת הדרך הפשט הוא שכשאדם נוסע הוא מוצא בסכנות. אז אפשר לקבוע, לא רק שהמטוס יכול להתרסק, אבל הוא יכול גם לאחר את המטוס, והוא רץ הרבה יותר, אפשר להיתקע, אפשר להיות בהמות, יכולים להיות מיליוני מיני דרכים. טיול הוא יותר הזדמנות לאדם.

דובר 2: אמת, אמת, צריך לחשוב על זה. צריך לחשוב על זה, כי כאילו לפי מה שאנחנו אומרים שברכה היא דבר קטן יותר, אנשים חושבים שבהחלט אם נאמר צריך לעשות ברכה, אבל הוא עושה על כל דבר קטן ברכה, יכול להיות שצריך באמת גם על זה לעשות.

דובר 1: ראיתי שרב סולובייצ׳יק, הרב מבוסטון, אמר שהוא נהג לעשות ברכה.

ברכת הגומל, תפילת הדרך, ברכת שעשה נסים, וברכת מקום עבודה זרה

ברכת הגומל ותפילת הדרך – המשך הדיון

דובר 1: להיגנב יכול הוא במיליוני מיני דרכים. אז, טיול הוא יותר הזדמנות לאדם להיות בצרות, מאשר כשהוא בבית. זה אמת, זה אמת, אבל צריך לחשוב על זה, כי לפי מה שאנחנו אומרים שברכה היא דבר קטן יותר, אנשים חושבים שאפילו על דבר כזה צריך לעשות ברכה, עושים על כל דבר קטן ברכה, יכול להיות שאתה צריך באמת גם על זה לעשות.

ראיתי שר׳ סולובייצ׳יק, הרב מבוסטון, אמר שהוא נהג לעשות הגומל, אני לא זוכר אם תפילת הדרך אפילו, כשהוא נסע מבוסטון לניו יורק או מה שזה לא יהיה, ושם הוא התרגל, הוא כבר לא הרגיש שזו סכנה, הוא הפסיק לעשות.

דובר 2: אה, רק כשמרגישים סכנה?

דובר 1: אה, לא הרבי מבוסטון הורוויץ, הרב מבוסטון, ר׳ סולובייצ׳יק.

דובר 2: אה, סולובייצ׳יק.

דובר 1: וראיתי שהרב מבוסטון… אני לא יודע, הוא כן אמר שזה קשור להרגשה, שכשהוא לא מרגיש שנוסעים… שכאן אנשים יש להם את השאלה על תפילת הדרך בשכונה, אני מנסה לומר כשיוצאים מהעיר.

דובר 2: כן, איפה העיר?

דובר 1: אנשים אומרים שכשנוסעים על גשר, וזה אומר כשאתה עובר מניו יורק לניו ג׳רזי, אה, אתה יודע עכשיו שיצאת. אבל יכול להיות גם שכל פעם שאתה נוסע על כביש מהיר, שזה כבר קצת יותר מקום סכנה, נוהגים מהר, צריך לחשוב.

דובר 2: אוקיי. אה, לא, הדבר שאתה אומר מר׳ סולובייצ׳יק מעניין, שזה כן קשור להרגשה.

דובר 1: אני מסתמך על הרגשה.

דובר 2: שאתה התרגלת לא עושה את הסכנה.

דיון: הרגשה מול שיקול דעת

דובר 1: לא, לא, לא, להיפך, אז יש עוד יותר מקום ל״ולזכור את השם תמיד”, כי כשאתה מרגיש דפיקות לב ואתה מתפלל להקב״ה בשקט, עשית כבר חצי מצווה.

דובר 2: לא, לא צריך לומר הרגשה, אפשר לומר שיקול דעת. שאדם הוא דבר חדש, הוא יותר זהיר.

דובר 1: זה כבר לא בקטגוריה של פחד.

דובר 2: כן, הוא יותר זהיר, יש לו כל רגע…

דובר 1: זה לא בקטגוריה של פחד.

דובר 2: זה באמת נעשה יותר מסוכן לפעמים, וזה באמת נעשה פחות מסוכן. אולי שבוע ששומעים על תאונה עושים את הברכה, כי יש יותר הרגשה.

חידוש: טבע וברכה

דובר 1: האמת היא, אמרת באמת דבר מעניין, כי הקב״ה ברא את הטבע. החלק של הטבע שהקב״ה עשה שאדם ירגיש שהכל בסדר, על זה לא צריך לעשות ברכה. על החלק של הטבע שנשאר איזה פרצה שעדיין מרגישים סכנה, צריך באמת לומר. כן, “רוגע הים והמו גליו”, גורמים לנו לחשוב שהעולם יציב. אבל כשהוא יוצא מהעולם היציב, לברכה יש באמת פלא, זה אמת, אמת.

עושים על הברכה תמיד. אבל הברכה הרגילה היא לא, לא מדברים על זה, מדברים על בטחון. הוא אומר שאדם עושה בזה משנה הבריות, באמת על כל בריאה. למה יותר פני קוף מאשר אדם? הקב״ה עשה את שניהם. אלא זה הולך לפי כוח הדמיון של האדם, לא המציאות. שכבר נעשה נתפעל, אומר הוא. אז השאלה האם הברכה צריכה להוליד את ההתפעלות, או ההתפעלות באה מהברכה? השאלה של הרגשה. האם ההתפעלות מביאה ברכה.

שמעתי שיחה מר׳ נחמן, איך קוראים לו, בידרמן, אמר שכל יום עושים גומל, כי אומרים בבוקר “הגומל חסדים טובים לעמו ישראל” בברכת השחר, אז שם לא חייבים את כל החילוק. אוקיי. בסדר.

הלכה ט: ברכת שעשה נסים

דובר 1: עכשיו אפשר ללמוד על הברכה של שעשה נסים. נכון? טוב מאוד. יש את הרמב״ם, “הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל”. שמי שרואה מקום שנעשו שם נסים לישראל, כגון ים סוף, רואים את ים סוף, איפה שזה לא יהיה. זה דבר קשה, כי הרמב״ם היה יכול לתת מילה בתוך שיעור, אותו ים. הרמב״ם לא אומר את זה. כאן יש מחלוקות. כן, כאן צריך שר׳ אורי הולצמן יגיד מה זה ים סוף ומה זה מעברות הירדן. טוב מאוד.

צריך לחשוב על זה, האם זה אומר שצריך לעמוד בדיוק במקום שהיהודים עמדו. ומתי ידעו? בזמנים של המשנה ידעו בדיוק? יכול להיות שהולכים בים, כאן היה המקום של ים סוף. נו, לא יודעים.

מעברות הירדן

מה זה אומר מעברות הירדן? הלשון מעניין. המקום שהיהודים עברו את הירדן. מעברות זה מעניין. אני מתכוון שזה היה איזה מקום. אני מתכוון שזה אומר אורי שהוא יודע איפה זה. אה, איפה מעברות הירדן? והוא הולך לשם, הוא עושה את הברכה. אני יכול לשאול אותו. הוא עושה מה שהוא רוצה.

אבל ים סוף, אם קובעים איזה ים זה, לא צריך להיות במקום בים. זה ים גדול. יודעים איפה ים סוף. ים סוף הוא הים האדום. איפשהו בין מצרים וארץ ישראל זה צריך להיות. אבל דיברתי עם ר׳ אורי לאחרונה. יודעים, יש לנו ידיד, ר׳ אורי הולצמן, הוא יודע איפה הכל, ואפשר להתקשר אליו, הוא נותן סיורים, צריך לשלם קצת בשביל זה, והוא יודע איפה מעברות הירדן עושים ברכה. כמו שאתה יודע איפה אבן מריבה שמשה רבינו היה צריך לבקע וכדומה.

חידוש: “כגון” – מאז ועד היום

דובר 2: לא, אבל הדבר המעניין הוא שכתוב כאן כגון. מאז ועד היום נעשו עוד אלפי ניסים בארץ ישראל. כל מקום שכל השונאים ניסו להשמיד, בכל מלחמה, בכל עמק. אז אז זה שלא צריך להיות… בוודאי שכל אחד ייקח את ר׳ אורי הולצמן, אבל צריך להיות מודעים לכל מקום שהיה, טיל כמעט, או כל המקומות…

דובר 1: אם היה נס לרבים, צריך שם לעשות את הברכה.

דובר 2: נס לרבים זה נס ליחיד.

דובר 1: לא, ישראל מתכוון לכל היהודים.

דובר 2: חלק ממקום שנעשו בו נסים לרבים, אוקיי.

הברייתא ונוסח הברכה

דובר 1: אבל בברייתא כתובות הרבה יותר דוגמאות: ים סוף, נחל ארנון, וכדומה. הרבים, האבן שישב עליה משה רבינו בשעת מלחמת עמלק. זה מעניין, יש מישהו שיודע איפה האבן? אולי על זה באמת הברייתא לא כתבה, שאנחנו לא יודעים איפה היא. אבל זה בסדר, בואו נמשיך.

ים סוף והירדן הם שלכם, המילים ידועות. אני מתכוון, זה רק עושה טעויות, זה היה במרחק מייל. אנחנו יודעים איך זה הלך, אנחנו יודעים פחות או יותר איך, תן לי לומר הירדן, זה יותר קל לדעת, נכון? זה היה מול יריחו, כמו שכתוב בפסוק. אנחנו יודעים איפה יריחו, אותה עיר כמו פעם. אנחנו יודעים איפה הירדן. אז מה זה? אני טועה, זה קילומטר, אני לא יודע אם זה מעכב.

זה צריך להיות, כי הברכה היא ממש אותה ברכה, “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”. כלומר, אותה ברכה היא על הזמן, זה חנוכה. וזה “במקום שנעשו בו נסים”, על המקום. אז עושים את אותו נוסח, “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”, וזה “במקום הזה”.

דובר 2: מה כתוב בשאלות ותשובות על חנוכה?

דובר 1: אה, כן. וההבדל הוא רק שבברכה לא הוסיפו “על הנסים”. כלומר, לא הוסיפו יום שנצחו במלחמה. יש כאן מקום. מקום כן יש, אם מישהו בא לשם.

נס לרבים

דובר 1: אוקיי, בואו נראה את הבא. “כל מקום שנעשו בו נסים לרבים”, כל מקום שהיה נס לרבים צריך לעשות את הברכה. נעשה את הברכה. אני לא יודע מה זה אומר.

דובר 2: למה למשל, כל פעם שיהודי היה במירון, שנה אחת באמת נהרגו נפטרו, אבל כל שנה אחרת היה נס לרבים שלא נהרגו אנשים.

דובר 1: לא, זה לא נס לרבים. אני בכלל לא שמעתי מה אתה אומר. או קריעת ים סוף, או כמו מלחמה היא אמונה.

דובר 2: כמו מלחמה היא אמונה. האם זה שינוי הטבע? אה, כן. אני לא יודע על שינוי הטבע. “אבני אלגביש” זה “אבנים שהושבו למשה”. אוקיי. אני לא יודע על שינוי הטבע. זה צריך להיות לפחות איזה אירוע שקרה לכלל ישראל.

נס ליחיד

דובר 1: אבל “מקום שנעשה בו נס ליחיד, אותו יחיד ובנו ובן בנו”, האם הוא מתכוון לכל הדורות? או? הוא לא אומר. הוא אומר “בנו ובן בנו”, ומברך כשרואה אותו מקום. והוא אומר כאן בלא״ז, הוא אומר הוא מברך “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה”, או “שעשה לאבי נס במקום הזה”. כלומר, אם זה היה לו עצמו אומר “לי”, אם זה היה אביו אומר “לאבי”, אם זה סבו אומר “לאבי אבי”.

דובר 2: כן.

נס לצדיקים

דובר 1: וכאן יש דבר שלישי, כמו שקרה נס לא לרבים, אבל גם לא סתם לאדם שהוא רק של סבו, אלא זה נוגע לכלל ישראל, שכתוב בפסוקים, או דבר כזה. “הרואה גיא ארוך זה כבשן האש”, מברך “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה נס לצדיקים במקום הזה”.

זה מעניין, צריך לדעת האם אפשר כאן גם להגיע ל…

דובר 2: אתה מתכוון מה הספרים אומרים גם כגון?

דובר 1: לא, האם… למשל, אם אדם יכול לעשות, אני יודע, המקום שהקדוש, אני יודע, האדמו״ר מסאטמר ניצל מהנאצים.

דובר 2: לא, אם יכול להיות שהצדיקים…

דובר 1: מה שקרה לצדיקים, כמו שהוא אומר, זה דווקא בפסוקים.

ברכות על ראיית מקומות מיוחדים (המשך)

דובר 2: לא, אם זה עשה קידוש השם.

חידוש: “לצדיקים” – קידוש השם

דובר 1: מה שאתה חושב, כך הוא מביא מהראש, כמו שאמרתי, שזה קשור לקידוש השם שהוא עשה. “לצדיקים” זה לא סתם “באשר הם צדיקים”, לא שהקב״ה אוהב צדיקים, אלא שהצדיקים מסרו נפשם שלא להשתחוות לצלם, וממילא הקב״ה עשה את הנס.

“במקום הזה” – המקום הספציפי

זה מעניין, כי הרמב״ם לא אומר שהגיא ארוך הוא בבבל. אפשר היה לחשוב שבכל מקום שהולכים ורואים גיא ארוך, צריך להיזכר בנס. הוא אומר “במקום הזה”.

דובר 2: והגרסה שלך היא…

דובר 1: לא, לא כמו שזה, אלא אני שואל אותך מה הגרסה שלך.

דובר 2: אני שואל אותך, הגיא ארוך, מה זה גיא ארוך? גיא ארוך זה שם שהשליכו את חנניה מישאל ועזריה. וחז״ל כשהם מדברים על גוב אריות, אומרים גוב אריות שבבבל.

דובר 1: כן, זו עיר בבבל, זה בעיראק. זו עיר, עיר הבירה, אני לא זוכר איך קוראים לה. לא בגדאד, אבל עיר אחרת.

דיגרסיה: למה הפסיקו לעשות מקומות קדושים?

היה לנו פעם מהלך יפה למה הפסיקו כל כך לעשות מקומות. בתנ״ך רואים הרבה פעמים שקרה נס במקום, עשו שם מצבה, הביאו שם קרבן, או עשו שם לנצח מקום, מגדל נועם, מה זה אומר, יד אבשלום עד היום הזה. זה רק כשיהודים שולטים במקום, יכולים לעשות מקומות, יכולים להוציא גילויים. אבל בגלות לא ראינו מעולם, אחרי ארץ ישראל לא ראינו שעושים מקומות. הדבר היחיד שיהודים שולטים עליו זה סדר היום שלהם, זה הלוח שלהם. אז כן התחילו לעשות, כמו מגילת תענית, כל מיני ימים, לציין ימים. אבל כאן אתה רואה כן, שיש גוב אריות שנמצא בבבל. זה לא מקום קדוש, אבל מברכים שם ברכה.

מקום שנעשו בו נסים, לא התלבטו לגבי המקום בתור… לא חפצא מאותה תורה. אוקיי.

ברכה על מקום עבודה זרה

דובר 1: הרואה מקום שעבדו בו עבודה זרה, הוא רואה מקום שעבדו בו עבודה זרה, מברך “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם…” באמת, הוא מגיע למקום כזה, אומר, מודים לקב״ה “שנתן ארך אפים לעוברי רצונו”, שהקב״ה מתאפק כביכול.

ביאור: ארך אפים

זה אומר שארך אפים פירושו ההפך מלהתפוצץ מהר. וחרון אף פירושו שהוא נעשה חם יותר ויותר, ונשימתו נעשית קצרה יותר ויותר, גופו נעשה… הכל משלים. כשאדם בכעס, אם אין לו נשימה ארוכה… תמיד אומרים לנשום פנימה, מדברים על ברדוויל, כשנושמים פנימה זה מרגיע את הכעס. אז ארך אפים פירושו ממש נשימה ארוכה. זה בדרך משל שהקב״ה מחזיק מעמד.

חידוש: מקום עבודה זרה כאתגר לאמונה

זה אומר שהוא מגיע למקום עבודה זרה עולה לו שאלה, למה זה הרשע וטוב לו? למה הקב״ה לא עושה עונש במקום? הקב״ה הרי ארך אפים לעוברי רצונו. אפשר לראות את זה כאילו המקום שאומר לעבודה זרה הוא כמו קצת אתגר לאמונתו, והוא עונה על זה, אז הוא כמו מחזק את אמונתו שהקב״ה ארך אפים.

ברכות על ראיית מקומות מיוחדים

הלכה י: ברכה על מקום שעובדים בו עבודה זרה ומקום שנעקרה ממנו עבודה זרה

דובר 1: אתה יודע, הייתי פעם למשל בוותיקן, ראיתי כזה ענק, ביוטיפול, יש להם בניינים יפים מאוד, אין לנו בניין כל כך יפה בכל העולם. כמו המנהג שאתה אומר לומר “שקץ תשקצנו”, למשל. התשובה היא הפוך, מאוד טוב. אין לנו מנהג כזה, יש לנו מנהג לומר “שקץ”, אבל התורה אומרת, אתה רואה צ׳רץ׳ יפה…

אבל כתוב כאן “מקום שעובדים בו”, זה לא שאתה רואה את העובדים. לא, הוא מתכוון בוודאי שזה אולי לא פשוט להיות, סתם לכל אחד, כל העולם הוא מקום שעובדים עבודה זרה, אני לא מתכוון ככה. לא, הוא רואה קבוצת גויים משתחווים, לאו דווקא הצ׳רץ׳, מה שהם עושים באותו רגע… לא, המקום פירושו בוודאי איזה בניין, משהו כזה, והוא רואה את הצ׳רץ׳.

אני רק אומר ככה, אני מנסה לומר את הפשט שלי. אני טוען שאתה רואה דבר יפה, מה אתה אומר, “שקץ”? “הודו לה׳ כי טוב”, אני לא יכול לומר ספציפית על עבודה זרה, זה באמת יותר יפה מה שאתה אומר. אומרים, איפה, הקב״ה טוב מאוד, הוא נותן להם בניין כל כך יפה אלפי שנים. זה מאוד יפה. זה הרבה יותר יפה מאשר לומר, לירוק ו״שקץ תשקצנו”, אתה חושב. זו רמה אחרת לגמרי של דבר כזה.

אתה משבח את הקב״ה שלקב״ה יש איזו הנאה מהמקום. לא, אבל המקום מוכיח את אריכות אפו. אני אומר שכאן יש לך סילבר ליינינג מסוים, כאן מעלה במקום, שהמקום מראה גם גדולתו של השם, זה מראה את מידתו של ארך אפים. אתה חושב שהמקום מראה כביכול הפוך? אני אומר לא, המקום מראה אורך אפיו של הקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב “אם לעוברי רצונו כך”, על מה זה כתוב? “אם לעוברי רצונו כך”? על עושי רצונו על אחת כמה וכמה. ראיתי שיש שכתוב שכשראו כמה טוב לגויים, אמרו, נו, קל וחומר כמה מגיע ל…

מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה

דובר 1: כמה מגיע ל… מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, כשרואים מקום שעקרו ממנו עבודה זרה, אז כבר היו מחויבים במצוות הלכות עבודה זרה. ועקרו עבודה זרה, יש בארץ ישראל מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שעקר עבודה זרה מארצנו. זה מעניין, כי למשל אם יהודי אדם עוקר, יש גם אולי ברכת המצוות, ואפילו בחוץ לארץ יש, מברך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה.

אבל כמו נעקר, פירושו כמו באופן טבעי, הוא לא אומר משהו כשיהודים באו לעקור. זה סתם נשבר. נכון, לא יהודים באו לשבור, אבל הוא מדבר גם על מקרה כזה. זה נעשה ישן וזה נשבר. נעקר פירושו שהם ביטלו, הם החליטו שלא עובדים יותר עבודה זרה, הולכים משהו כזה. זה מעניין, כי או אדם עוקר כי הקב״ה זיכה אותו במה שהוא כתב בתורה כאילו שזו מצוה לעקור. או אדם היה נס ונעקר. האנשים הפסיקו והחליטו שאין יותר, משהו כזה.

ובחוץ לארץ, מברך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה. ואומר בשתיהן, אומרים בשתיהן, כשם שעקרת, זה מעניין הדיוק, הה׳ בסוף, כשם שעקרת זה מעניין. כשם שעקרת מן המקום הזה, כך תעקור, כך תעקור עבודה זרה מכל המקומות, ותשב לב עובדיהם לעבדך. אה, זה מאוד חזק.

“ותשב לב עובדיהם לעבדך” – תפילה על עובדי עבודה זרה

דובר 1: לא מקללים כאן את עובדי עבודה זרה, אלא מתפללים עליהם תפילה שעובדי השם ישתנו, יעשו תשובה, יעבדו את הקב״ה. זה דבר נפלא. אם מישהו שואל אם יש איפשהו תפילה שאנחנו מתפללים על עובדי עבודה זרה, לא שהם מהרה יכרתו, אלא… מהרה יכרתו אומרים על היהודים, על המינים. על מינים. או כמו שאומרים כל הרשעה כולה כעשן תכלה. אבל כאן יש דבר שאתה מתפלל ותשב לב עובדיהם לעבדך. גם על ארץ ישראל כתוב זה כאילו. מאוד מעניין.

דובר 2: כן, רגע רק. אלה שעובדים כאן. לא רק בגלות.

דובר 1: מדברים בכלל, אני אומר לך, מדברים כאן על בניין יפה. חבל, הבניין יכול היה להיות בית מדרש. הערבים עשו את זה, יכול להיות שזו גם העקירה, אם זה הופך מצ׳רץ׳ והופך לבית מדרש.

דובר 2: לא, יכול להיות שותשב לב עובדיהם לעבדך פירושו שהם יהפכו את הנזק שהרמב״ם חישב בהלכות עבודה זרה, שהם פתאום יזכרו שכל הדברים היו רק, עבדו את השמש כי רוצים באמת להודות לקב״ה, ועושים את המקום לבית מדרש.

דובר 1: אבל לא, את המקום הזה צריך לעקור.

דובר 2: לא, המקום, המקום, אתה אומר מקום, עושים את מקום עבודה זרה, עושים את מקום עבודה זרה, לוקחים את הצ׳רץ׳ ועושים מזה מקום של עבודת השם, זו גם עקירת עבודה זרה.

דובר 1: לא, ותשב לב עובדיהם זה מאוד מעניין. זה הרי דבר נפלא כל כך, כמה יהודים כאלה שתועים, הוא מחפש לעבוד את הקב״ה, הוא פשוט הגיע למקום הלא נכון. תחזיר אותו, אתה מחפש לעבוד, לא היינו מודעים שזו סכנה כל כך גדולה להיות עובד עבודה זרה.

אז שאלתי אותו, שאלתי אותו, אמרתי לו, “אם אתה רוצה, אני אביא לך גוי, אני אביא לך יהודי שהוא לא ממשה, תינוק שנשבה, שגדל בעולם מאוד רחוק.”

הלכה י: ברכה על ראיית בתי ישראל ביישובן ובחורבנן

ברכת “מציב גבול אלמנה” – ביישובן

דובר 1: עכשיו נלמד איזו ברכה אנחנו מברכים כשאנחנו באים ללייקווד. הרואה בתי ישראל, רואים בתים יהודיים ביישובן, אם רואים את זה, יישוב פירושו סתם שזה התבנה מחדש. לא, זה חי, יש כאן עיר יהודית יפה. מונרו, הולכים למונרו, איזו ברכה מברכים? מברכים ברכה, “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה”. שהיהודים גורשו והם התיישבו מחדש. היהודים היה להם חורבן גדול, חורבן עולם, גירשו אותם, היה חורבן בית המקדש ומלחמות וכן הלאה, אבל מתיישבים מחדש, הקב״ה מציב מחדש את גבול אלמנה.

אבל הרמב״ם לא אומר בארץ ישראל, הרמב״ם אומר אפילו בחוץ לארץ. אנחנו אומרים הרי בפסוקי דזמרה, איך אנחנו אומרים על האלמנה באחת הברכות?

דובר 2: כן, כאלמנה, שאנחנו נעשינו מגורשים מירושלים.

דובר 1: נחם, השיבנו לארץ ישראל.

דובר 2: לא, אבל יש בפסוקי דזמרה, אנחנו אומרים כמו אלמנה ועקרה.

דובר 1: לא, אנחנו אומרים כן, “כיבץ בניה לתוכה”, שם כתוב עקרה, לא אלמנה.

דובר 2: לא, אבל יש בנחם אומרים אנחנו שציון בוכה כמו אלמנה בלי בניה.

דובר 1: וכאן זה מציב גבול אלמנה, שהיהודים חזרו להיות ביחד, היהודים ממשיכים לבנות. אבל לא כתוב שזה צריך להיות בארץ ישראל, לא כתוב. לכאורה על מונרו גם מברכים את הברכה.

ברכת “דיין האמת” – בחורבנן

דובר 1: ובחורבנן, אם נוסעים לקרית יואל, אז מברכים דיין האמת. איזו ברכה מברכים אם נוסעים לאירופה ורואים את כל הערים היהודיות שחרבות? דיין האמת. ברוך דיין האמת.

הולכים לבית הקברות, השתיים עד עכשיו העולם לא יודע. השתיים האחרונות ההלכה יודעים כן.

דובר 2: כן. הרואה קברי ישראל, הרואה קברי ישראל.

דיון: למה העולם יודע את הברכה האחת ולא את האחרת?

דובר 1: המציב גבול אלמנה תמיד מאוד מעניין אותי, כי זו ברכה מאוד ייחודית שנאמרת בצורה כל כך פואטית. לא שהברכות האחרות… כמעט כל הברכות פואטיות. המציב גבול אלמנה זה כבר מאוד חזק, כי יש לך אולי דימוי של יבם כזה, גיס מבוגר שהציל את גיסתו מהאלמנות.

עכשיו חז״ל… ברוך מציב גבול אלמנה… כתוב פסוק, “יצב גבול אלמנה” במשלי, “ונחלה צדיק”.

דובר 2: אהא. יש פסוק.

דובר 1: אומרים שהקב״ה הוא מציב גבול אלמנה. כתוב שזה מאוד מעניין, כי נראה שאנחנו לא רוצים להשתמש יותר מדי בבנות ישראל, כי אנחנו הרי עצובים, אנחנו לא בחזרה בארץ ישראל.

דובר 2: משתמשים מאוד. בתפארת.

דובר 1: לא, מציב גבול אלמנה, הפשט הוא, היא נשארה אלמנה. היא לא מצאה בעל חדש שלקח אותה.

דובר 2: לא מסכים. לא מסכים. איזו פליטה מצאו לה?

דובר 1: הקב״ה כמו בינתיים.

דובר 2: יכול להיות גם מי שאפליטה. לא חייב להיות. אלמנה שמתחתנת שוב, אומרים גם מציב גבול אלמנה. לא חייב להיות. זו מציאות. אנחנו שמחים ביחד.

דובר 1: בינתיים, אבל בינתיים זה מציב גבול אלמנה. שמחים על זה עד ששוברים כוס ברנפן. אנחנו מחכים לגאולה.

דובר 2: לא חייב להיות. לא חייב להיות. אני לא אומר שזה חייב להיות. אני לא אומר שאני אומר שזה חייב להיות. אם זה חייב להיות, זה לא חידוש. אבל אני חושב.

דובר 1: אמור, אמור, אמור.

הלכה י: ברכה על ראיית קברי ישראל

נוסח הברכה

דובר 1: הלאה, הרואה קברי ישראל. רואים קברי ישראל, רגע, אומרים את הברכה. אתה לא יודע? כתוב בכל בתי הקברות. כתוב ככה: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין”. הקב״ה ברא אתכם בדין.

למה… עכשיו, אתה הולך לגלות את הסוד למה ברכות מסוימות יודעים כן וברכות מסוימות לא יודעים. כי מי שעושה את בית הקברות כותב שלט עם הברכה, ממילא העולם יודע מזה. ליד גבול אלמנות לא כתבו שלט, ממילא העולם לא יודע מזה. אני חושב שזה מאוד פשוט. אתה מסכים?

דובר 2: כן.

דובר 1: אוקיי, מה עושים? אומרים ככה, זה סוג של דין, אומרים צידוק הדין כזה, ומדברים על תחיית המתים. אומרים ככה: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין”. הקב״ה ברא אתכם בדין. כתוב כבר כמו האלפים… הקב״ה מחליט על מי ייוולד. הנקודה היא, הקב״ה צודק בכל העניין. הבן נברא בדין, והבן הוא בדרך כלל שהוא מקבל פרנסה. החילוק הוא שהוא נכנס לגן עדן ויש לו מה לאכול. מחיה מתים זה בדין, ובכל זאת מחיה מתים שהוא דן למיתה, הקב״ה עושה שאנשים ימותו, אבל בסופו של דבר יש עתיד לבוא, שיש לו כוח של מחיה המתים לעתיד לבוא, ולכן הוא עתיד להעמיד אותם מחדש לעתיד לבוא, וגם זה בדינו, “ברוך אתה ה׳ מחיה המתים”.

דיון: למה “יוצר אתכם” – לשון נוכח למתים?

דובר 2: למה יש קושיא על “יוצר אתכם בדין”? מדברים למתים, לא מדברים למתים, מדברים לקב״ה.

דובר 1: מדברים למתים, למה לא אפשר לדבר למתים? לא כמו שכל הליטאים אומרים שאסור לדבר למתים, מדברים הרי כן, יש הרי ברכה שהחכמים תיקנו שמדברים אליהם. למה הם לא ישמעו? הם מתים, הם לא יכולים לשמוע? אתה יודע שיש הלכה של לועג לרש, שלא הולכים עם ציצית, ולא מתפללים, ולא עושים שום מצוה שם, כי זה לא מתאים.

דובר 2: אני שומע, כל השאלות ההן שומע.

דובר 1: מדברים, הם אנשים, מתים היו פעם אנשים, קצת יותר כבוד לאדם. למה זה פלא למה אומרים לשון נוכח למתים? לא צריך עכשיו תשובה במקום. אני מאוד מרוצה מזה. כשלא מרוצים, צריך לומר שזה נשאר קשה. זה פלא, לא מדברים למתים. מדברים כן, מדברים כל הזמן למתים. מה לא מבין?

דובר 2: זה דבר מופלא שהלשון היא “יוצר אתכם” ולא “יוצר אותם”, האנשים. הוא לא מדבר אליהם, הוא מדבר “אתה ה׳”, הוא מדבר אליך. למי הוא שולח את המייל? לקב״ה.

דובר 1: לא, לא, לא, זו לא בעיה. שאלת את הקושיא הכי גדולה על לשון הברכה, זו לא בעיה. כל ברכה בעולם מתחילה בנוכח ומסתיימת בנסתר, ואין שום בעיה עם זה. כשאנחנו הולכים לעבודה שלנו, הביתה, תמיד אנחנו רואים,

ברכות על קיבוצים גדולים של אנשים, חכמים, מלכים, ובריות משונות

הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד

דובר 1:

הוא שולח את זה לקב״ה? אבל לא יותר מאוחר ממחר. לא, לא, לא, זו לא בעיה. כל ברכה בעולם מתחילה ב״ברוך” ומסתיימת ב״ברוך”, ובאמצע זה… לא, לא, בבקשה, אל תתחיל…

ברכות הראיה: משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ושלא חיסר בעולמו כלום

רבותיי, רבותיי, רבותיי, לפעמים אנחנו רואים שמתחשבים עם האדם. אלו לא דברים אנושיים שקורים. אדם מת, נגמר האדם, לא מתחשבים איתו. אני לא נכנס לחקירה שיש לגמרא בברכות לגבי אנשים רואים או לא רואים. זו אנושיות בסיסית. למה צריך לדבר אליהם? וזה כל כך עצוב, כביכול, שהוא מת. אומרים, “בוא, הוא נולד, הקב״ה הוליד אותך, הקב״ה נתן לך לחיות. זה זמן שקט, תלך לחיות עוד.”

אוקיי. “הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד”. רבותיי, רואים שש מאות אלף אנשים בבת אחת. כאן צריך לשאול את ר׳ משה פיינשטיין האם זה חייב להיות ממש כאחד, או שזה חייב להיות שש מאות אלף.

דובר 2:

אה, אתה מתכוון עם השאלות של העידים?

דובר 1:

אני אומר, שש מאות אלף פירושו שצריך לספור? שש מאות אלף פירושו הרבה מאוד. נכון? לא? אני לא יודע. כן.

הברכה על גויים — “בושו אמכם”

“אם גוים הם אומר ‘בושו אמכם מאד חפרה יולדתכם׳”. מה הפשט? אה, הרי הם גויים, כתוב “בושו”. הרבינו מנוח אוהב מאוד לתרגם את הלשונות של הפסוקים. “בושו אמכם” — אני לא יכול להסתכל בספר עכשיו, זה יפריע לוידאו שלי. “בושו אמכם מאד” — אם אתה רוצה להסתכל, תסתכל בשבילי. “בושו אמכם מאד” — תתבייש אמכם. מה הקשר לכאן? שהאמא תתבייש? כן, בעיקרון. “חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה”. איך מתקיים הפסוק? הגויים לא הולכים ככה.

זה מעניין, קודם אצל עובדי עבודה זרה בירכו אותם, “לא תבושו ולא תכלמו”, ועכשיו מתאספים יחד. למה מתאספים יחד גויים? למה? כדי לראות ספורט? אני לא יודע מה.

אומרים שלילי על הששים רבוא. גויים שלא ירבו. לא שהם לא, אומרים שאחרית גוים. הרמב״ם לא אומר, הוא אומר שיש, וכאן הוא לא מביא את כל התשובה. אני לא יודע.

הרמב״ם לא אומר, הוא אומר שיש, וכאן הוא לא מביא את כל התשובה. אני לא יודע.

אני חושב שהיהודים צריכים להיות חלק. זה מיוחד ליהודים. אני לא יודע כל כך גויים כמו שבאים שניים שלושה יהודים. שם יתביישו הגויים. כן. שם יתביישו הגויים. למות הם הולכים.

הברכה על יהודים — “חכם הרזים”

אבל היהודים בארץ ישראל, אנחנו יהודים בארץ ישראל. כן, מה רע ביהודים בארץ ישראל? כי, אה, תראה, אני אומר לך מה הברכה. על באר אומרים את הברכה “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם חכם הרזים”. הגמרא שם מסבירה חכם הרזים, שיש שם כל כך הרבה סוגים שונים של אנשים, וכל אחד חושב אחרת. שם כתוב “כשם שאין פרצופיהם שוות, כך אין מחשבותיהם שוות”. והקב״ה, “יודע מחשבות בלב כל אדם”. הרמב״ם לא היה אומר לשון כזו בדיוק, אני לא יודע.

אבל התירוץ הוא כך, מי שהוא יהודי, הוא יודע שבחוץ לארץ הוא יודע, חושבים כל היהודים את אותו הדבר. בארץ ישראל, הוא יודע, חושב כל יהודי משהו אחר. אז רק בארץ ישראל יש חכם הרזים.

דובר 2:

אתה יודע, יש רשב״א, “הקדוש ברוך הוא יודע מחשבות”. אז זה אומר חכם הרזים הוא הקב״ה.

דובר 1:

זה הכלל שאתה אומר. חכם הרזים זה בוודאי הקב״ה. כן, הוא יודע סוגים שונים של זה, ואחרים ידעו את כל אלה מכל האנשים כאילו את ידיעותיהם. הקב״ה, חכם פירושו בוודאי הולך על הקב״ה. כן, כן, כן.

זה אומר שהקב״ה הוא החכמה הכללית של כל האנשים. אוקיי, מה שתרצה. אבל למה רק בארץ ישראל? למה רק בארץ ישראל? אני לא יודע. בחוץ לארץ הם פייק. יהודים בחוץ לארץ הם פייק.

אוקיי, הוא מביא, מה אומר הצל״ח? תורות. נו, הוא יכול גם את זה, כמו שהוא אומר הוא יכול גם את זה. כן, אבל ארץ ישראל יותר חכם. אוקיי, צריך באמת לדעת את ההבדל. ההתקבצות של יהודים בחוץ לארץ היא פעם אחת קצת פייק. זו המציאות. תסתכל מסביב תראה.

הרואה חכמי ישראל / חכמי אומות העולם

טוב, עכשיו מה הברכה אומרים כשרואים חכם? איך רואים חכם? כי יודעים שזה חכם?

זה באמת פלא, מה הפשט של ארץ ישראל? אוקיי, אני צריך עוד להסתכל. “הרואה חכמי אומות העולם”. ברוך חכם הרזים. מבורך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם. אני יודע, למשל מישהו הולך לרופא, הוא אדם חכם שלומד לאנשים חכמה, אני יודע, הקב״ה נתן מחכמתו לבשר ודם. נו טוב, הקב״ה נותן את חכמתו לאנשים.

דיון: ההבדל בין “חכם הרזים” ו״שנתן מחכמתו”

אז, זה מעניין, כי חכם הרזים פירושו גם שהקב״ה נתן חכמה לכל האנשים. לא שהוא נתן, שהוא הוא. נכון? חכם שהוא הוא. ההבדל בין שני הדברים, כאן הקב״ה נתן חכמה לבשר ודם. חכם הרזים יכול להיות גם שכל שש מאות אלף האנשים חושב כל אחד בדרכו, וכולם קיבלו את חכמתם מהקב״ה.

חכם הרזים זה תרגום שזה איזה לשון שהקב״ה כולל את כל החכמות, חכמת כל האנשים. חכם הרזים זה לשון שעומד איפשהו? לא, הוא עושה שנתן מחכמתו. יש, כן, מקום שהגמרא אומרת שעל חכם אחד עושים חכם הרזים כי הוא כל כך חכם כמו שש מאות אלף אנשים, איזה לשון כזה.

“ליראיו” לעומת “לבשר ודם”

חכמי ישראל אומרים, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שנתן מחכמתו ליראיו. ליהודים שהם יראי ה׳. זה מעניין, כי חכם ישראל שאינו ירא שמים, אפשר גם לומר לכאורה, כי ליראיו פירושו ליהודים שהם יראיו. לא מתכוונים לאדם הספציפי. ישראל בכלל לא פירושו אדם שנולד לאמא יהודייה. ישראל פירושו מי שמתנהג יהודית. חכם ישראל פירושו רופא יהודי, הוא יכול להיות לא שומר מצוות, אני לא יודע איך הוא הולך, הוא יכול ללמוד תורה, אבל הוא רופא יהודי. עושים שנתן מחכמתו ליראיו? כי הוא חלק מהיהודים. או חכם ישראל פירושו חכמה של חכמת ישראל.

לא, לא, אני חושב שחכם ישראל פירושו חכם יהודי. ההבדל הוא שהוא ירא, זה פשוט הבדל, זה דבר יפה. על יהודי לא אומרים סתם בשר ודם. יהודי הוא לא סתם בשר ודם, יהודי הוא יהודי, זה מאנשי הקב״ה, מחסידי הקב״ה, יראיו.

ואומות העולם, אנחנו כבר יודעים שגם אומות העולם יכולות להיות להם חכמה, הוא לא נתן את זה ספציפית ליראיו. הוא לא נתן את זה לבשר ודם. זה עניין שאתה יהודי. טוב מאוד, אבל היהודי… אבל כל ברכה הולכת לי נחת… אני חושב שיש כמו כל הברכות, ככל שיותר חשוב מקבל ברכה מיוחדת, כמו הבוחר בפרי עץ.

דובר 2:

לא, אבל אני אומר על השנתן, שנתן מחכמתו ליראיו. הייתה רק הברכה שנתן מחכמתו ליראיו.

דובר 1:

אמרתי את האפשרות שחכמה היא לא לכל אחד, הקב״ה נותן חכמה. לא, יש הרי חכמה לבשר ודם, הקב״ה נותן לכל בשר ודם. זו העובדה, שכל אחד יכול להיות חכם.

דובר 2:

לא, ממה שהוא נתן לך, ממה שהוא נתן לך. מה שהוא לא קנה, הקב״ה לא נתן.

דובר 1:

אתה חושב שלא נעשים יותר חכמים דרך לימוד, אבל הקב״ה נותן הכל. כל הברכות עושים, כי הקב״ה עושה הכל.

הבדל בנוסח — “שחלק” לעומת “שנתן”

אבל אני לא חושב שזה שונה. כאן בגמרא כתוב נוסח אחר, “שחלק מחכמתו” או “שנתן”? אצל היראיו כתוב “שחלק”, ואצל האחרים כתוב “שנתן”. גם אצל המלכים, אצל הרמב״ם הוא לא מביא את ההבדל, אצל הרמב״ם יש בשניהם “שנתן”. “מלכי אומות העולם, ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם.”

הרואה מלכי ישראל / מלכי אומות העולם

דיון: מה פירוש “כבוד” אצל מלך?

זה אומר שכן, כבוד כאן פירושו יותר שליטה מאשר כבוד עכשיו. כבוד מלכות. מלכי ישראל, ברוך שנתן מכבודו ליראיו. כבוד כאן מתרגם כוח אתה חושב? אני לא יודע. נראה שמה שמלך… ואתה לא אומר דווקא כשאתה רואה אותו עם הכבוד שלו והכתר שלו. שיש לו את ההנהגה של הארץ. אולי זה פירוש כבוד. אני לא יודע, צריך לחשוב. כבוד פירושו שהוא הולך בבגד יפה? זה לא כבוד.

דובר 2:

אני לא יודע מה אתה אומר, אני לא יודע. מה הדבר שאתה רוצה לומר שלמלך יש יותר מאנשים אחרים?

דובר 1:

הרי יש כבוד וגבורה. אתה רואה, יש כבוד וגבורה באותו רמ״א. אני לא יודע מה אותו רמ״א אומר. כבוד וגבורה, אוקיי. אנחנו הולכים עם הנוסח, מובן. אני רק רוצה לדעת מה המציאות של הדבר? אני רק רוצה לדעת… איך אומרים על מלך? אני חושב שבפסוק כתוב תמיד “מלך הכבוד”. מלך זה דבר שיש לו כבוד. לא כתוב שלמלך יש כוח. אני לא יודע מה אתה אומר. נשמע שביידיש, בלשון חכמים, לשון התורה, הדרך איך לדבר על מלך, מלך זה דבר שיש לו כבוד. כך זה נראה. אני חושב שאתה יכול לקרוא לזה פרסום, honors. ולא, כבוד לא פירושו שנותנים עלייה, זה מה שאני מתכוון להוציא. כבוד זה משהו רחב יותר בהלכה. כבוד זה ההכרה בגבורתו או משהו כזה.

הרואה את הכושי / בריות משונות — משנה הבריות

אוקיי. עוד ברכות מעניינות, למתי שאנשים רואים דברים מעניינים שמושכים את תשומת ליבם, שיזכרו שהקב״ה עשה את זה כך. הקב״ה עשה עולם מעניין. הוא לא רק עשה דברים שזה מאוד חשוב. מלך חשוב לשמור על סדר. למה צריך להיות אנשים מצחיקים שהולכים בקרקס? בשביל הכיף.

הרואה את הכושי, מישהו רואה… זה לא לכל אחד, למה זה? כמו שהרמב״ם אומר, צריך להודות לקב״ה על כל דבר שמעניין. כשמישהו רואה משהו שמאוד מעניין אותו, למשל, אדם ממקומות לבנים בא והוא רואה שחור, או לכל הדעות יהודים ממקומות שחורים, יהודים תימנים באים והם רואים בפעם הראשונה אדם אירופאי עם שיער לבן. הרמב״ם אומר הרואה את הכושי, הרואה את הלבקן עושה את אותה ברכה. אני מסכים. או בא לכאן יהודי מקהילה גדולה של שחורים, ופתאום רואים הם בפעם הראשונה אנשים לבנים. כן, אולי. או משונה בצורת פניו או באיבריו. זה כנראה לא אומר שהם נראים חולים, שהם נראים רע. צריך לעשות את הברכה באמת, והם הרי מוזרים מאוד. אבל סוגים אחרים, באותו אזור כל האנשים היו כך. משנה הבריות, שהוא עשה כל מיני שינויי הבריות.

דיון: מה פירוש “משנה הבריות”?

מה זה? אתה יודע את המעשה, היה ילד שהיה מאוד קטן, איזה בריסקר הרים אותו ועשה “אה, משנה הבריות”, הוא כעס. לא, זה לא פירושו. זה פירושו שאתה הולך למקום זר. לא, משנה הבריות נראה שזה דומה לבורא נפשות רבות וחסרונן. הקב״ה עשה variety, הקב״ה עשה עולם רחב. כמו שלמדנו שתפוח, התוספות אומר שתפוח זה משהו שהיינו יכולים לחיות בלעדיו, עושים בורא נפשות. מודים אולי על ה-variety, לא? על הבחירה.

דובר 2:

מה אתה מבקש? משנה פירושו שהוא עשה שונים, או שהוא שינה אותו ממנו?

דובר 1:

לא, זה לכאורה “בורא מיני בריות משונות”, זה מה שזה צריך לומר. זה לא שהקב״ה לקח… שכל שחור זה פשט שהקב״ה לקח לבן וצבע אותו, מרח עליו משחת נעליים.

דובר 2:

אבל כולא דעלמא, כל הפירות הם גם כך.

דובר 1:

כן, אבל זה לא הפרטים. אנחנו מניחים שבכלל יש אנשים נורמליים ויש משונים. כשהם נורמליים, אתה הולך כל הזמן עם הדרך המודרנית של חשיבה, אולי האדם האחר משוגע.

ברכות הראיה: משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ושלא חיסר בעולמו כלום

הלכה יב: ברכת “משנה הבריות” על אנשים עם מומים

דובר 1:

שואל הוא, האם משנה פירושו שהוא עושה שונים, או שהוא שינה אותו מ…

לא, זה לכאורה בורא מיני בריות משונות, זה מה שזה צריך לומר.

לא שהקב״ה לקח לבן וצבע אותו, מרח עליו משחת נעליים. אלא כאילו את כל המינים הוא יוצר מינים אחרים.

דובר 2:

כן, אבל זה לא התרגום. אנחנו מניחים שכאילו יש אנשים נורמליים ויש משונים. כשהם נורמליים, אתה הולך כל היום עם הדמיון הזה וחושב אולי ההוא משוגע.

אבל נסה, אתה רוצה אז, מילא תרגם משנה הבריות. אבל ההלכה לא אומרת שההלכה היא רק נורמלי. אז אומרים, עושה את הברכה, אני לא יודע, אבל לא עכשיו.

דובר 1:

כאן יש מצחיק, משנה הבריות מתרגם שהקב״ה עושה בריות מצחיקות. זה התרגום הנוסף.

אתה אומר פשט פרוגרסיבי טוב. הם מתכוונים…

דובר 2:

לא, אין לזה טענות, אתה יכול להיות פרוגרסיבי, אתה יכול להצטרף לבהקנים, בהקנים… אבל זה לא אז.

דיון: מה פירוש “בהקנים”?

דובר 1:

אוקיי, נראה כבר. כי ככה, מדברים באמת צרות.

מה קורה כשאדם רואה אנשים שהם משונים, אבל שזה דבר עצוב? למשל, הוא רואה סומא, או קיטע, אדם שחתכו לו רגל, ומוכה שחין, אנשים שיש להם שחין, ובהקנים.

אני חושב, בהקנים מתרגם אנשים שיש להם נמשים? אני לא חושב, כי נמשים זה לא… משהו גדול מאוד… אבל משהו יותר מנמשים.

חשבתי שזה יכול לומר לפקות, יודע מה זה אומר? האנשים שהם מאוד חיוורים, יש להם פיגמנט לבן, הם מאוד לבנים, ויחוורות בהם.

שזה דבר עצוב, האנשים האלה מרגישים כנראה… והאחרים, פשוט, סומא, קיטע, או חסרון, אבל הבהקנים נראה שהוא מרגיש אחרת, או… צריך לדעת מה המעשה של הבהקנים.

דובר 2:

יותר צורה הוא אמר. משהו דבר קשה, כן, לא סתם דבר קטן. זה מין צרעת. זה מין צרעת.

דיון: “ממעי אמן” — איזו ברכה?

דובר 1:

ואם היו ממעי אמן, זה אומר שהמוכה שחין או בהקן הוא כך ממעי אמן, אומרים גם דיין האמת, וגם משנה הבריות? או רק משנה הבריות? לברוך, ברוך משנה הבריות?

דובר 2:

לא, לכאורה רק משנה הבריות.

דובר 1:

אה, כך זה! זה אומר, כי אולי כאן בפונקציונריז… אני חושב שבא גם הדיין האמת, השני יצא. אבל הוא נכנס נולד סומא, זה מה שהוא, הוא לא מרגיש עצוב כמו כשהוא נעשה סומא. מבין אתה כך?

לא פשוט שהקב״ה עשה את האדם הזה שהוא עושה סומא. אולי עד אז מקבל את זה את זה את זה את זה מזוהה.

דובר 2:

לא, לא, זה נאמר יותר טראבר. נולד אדם ש…

דובר 1:

כן, אבל אתה מבין מה אני אומר. לא, אולי רק אתה לא יכול על סומא, אולי זה הולך על צואל. זה הולך על בהקן, אני חושב כך. לא יודע.

ברכת “משנה הבריות” על בעלי חיים

דובר 1:

הרואה פיל וקוף וקיפוף. כשרואה פיל, קוף… פיל זה… אה, פיל זה פיל. וקוף, וקיפוף זה שני סוגי קופים, קוף גדול וקוף קטן.

גם מברך משנה הבריות, כי זה נראה מאוד מאוד אחרת. אז כנראה גם ג׳ירפה. או כל דבר. לא הפרות והתרנגולות הרגילות. משהו נראה מאוד נורמלי.

החידוש הוא, הוא נראה דומה לאדם. זה רוקט. הוא החיה היחידה שנראית נורמלית. כמעט אדם. האחרים עושים מאוד נורמלי.

יסוד כללי של ברכות הראיה

דובר 2:

לא, לא, אני מתכוון לומר שזה דבר נדיר, שאדם רואה ומושך מאוד את תשומת הלב, כשזה חריג. אולי אפשר לעשות כלל כזה לכל ההלכות האלה.

Anything that catches your attention, בא לזה ברכה מסוימת. כל דבר, לפי הענין. הגיוני.

כשאדם מתפעל, הוא צריך להביא את הפוליסי לקב״ה, הוא צריך להכניס את הברכות. בערך כך, זה אפשר אולי לומר.

זה גם אפשר לומר כמו שחז״ל מנצלים כל הזדמנות. כשאדם שם לב למשהו, אז… אבל תשומת הלב של יהודי היא דבר מאוד יקר. קשה כבר לתת לזה ללכת.

אה, זה תופס. כשהוא רואה סרט איזו ברכה צריך לעשות, אבל כי אחת מהברכות. זה תופס הרי מה שזה עשה להעסיק את תשומת הלב, לא?

סטייה: ברכות הריח

דובר 1:

כבר דיברתי על ריחות. אנחנו צריכים להגיע לזה. אבל הרואה בריות טובות.

ברכות על נאטור-ערשיינונגען, קידוש לבנה, והפנימיות של הבריאה

כן, הכפפה שלנו דיברנו, הוא שואל שם סיגריה החקלאי ורבי דברי יששכר והדברים הפשוטים לעשות. אני מריח סיגריה ברחוש רח. והוא מביא עוד דברים שונים. שהדבר לא יהיה טמא. אבל יכול להיות שזה בכלל אחת מהתקנות. אנחנו לא יודעים.

הלכה יג: ברכת “שככה לו בעולמו” על בריות יפות

דובר 1:

הרואה בריות טובות ומתוקנות ביותר, זה בריות יפות. עד עכשיו דיברנו, אוקיי, עד עכשיו שמענו בריות, כלומר בני אדם.

דובר 2:

כן, beautiful people.

דובר 1:

יכול להיות בריות טובות ומתוקנות ביותר, הוא מתכוון למשל אדם שהוא מאוד פיט, אדם שהוא מאוד בריא, הוא נראה מאוד מתוקן, הוא נראה מאוד בריא, attractive באנגלית. לא כתוב יפות, טובות ומתוקנות יכול לומר שאנשים הם מאוד בריאים, ההיפך מהחתומה וחולה עם ה… ואני חושב שהוא מתכוון גם יפה.

אוקיי, ואילנות טובות, זה עצים יפים. כתוב תחילה גוי או בהמה, אילנות טובות, מה כתוב כאן? זו טעות? אני לא יודע.

אילנות טובות, זה אפילו לא רק בני אדם או בעלי חיים, אלא אפילו עץ, משהו כזה. כאן אני חושב, מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו, שיש דברים יפים כאלה בעולמו.

אנחנו אומרים שברא בריות טובות? לא לא לא, זו עוד ברכה.

דיון: דיוק בנוסח “שככה לו בעולמו”

דובר 1:

אה, ברוך שככה לו בעולמו, זה מעניין, כי אתה לא נותן כאן קרדיט מלא שהקב״ה עשה את זה. אתה אומר רק שדברים יפים כאלה יש בעולמו.

אני יודע כבר, אפשר לדייק בזה בדיוק. זה חוזר לחקירה, העולם בכלל לא הסכים לשיטה שלי שאי אפשר לדייק מהלשונות. אני עדיין מחזיק בזה, אבל ראיתי שהקהל הוציא לי טוב שאף אחד לא מסכים להיות.

אי אפשר לדייק. שככה לו בעולמו, משמע שמישהו לא עשה את זה, אלא הדבר יוצא ברכה לפי מה שאתה מאמין שיש לו דברים יפים כאלה בעולמו.

דובר 2:

כן, זה התרגום.

ברכת “שלא חיסר בעולמו כלום” על אילנות בימי ניסן

דובר 1:

כן, היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן, וראה אילנות פורחות וניצנים עולים, הוא רואה את העצים פורחים וניצנים עולים, עולים העלים היפים, אומר הוא את הברכה ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, הוא עשה שלא יחסר כלום בעולמו. זו דומה לכמו בורא נפשות וחסרונן, הכל יש. וברא בו בריות טובות נאות, כדי להנות בהן בני אדם, שבני אדם יהנו מזה.

אצלנו כתוב להנות, אצלנו אומרים אנחנו להנות, אבל כאן כתוב כדי להנות בהם בני אדם. שבעל הבית של זה, שתולה את זה מול הבית, הוא צריך להנות מזה.

חידושים של הרמב״ם

דובר 1:

הרמב״ם לא אומר שזה צריך להיות עץ פרי למשל. אני לא מבין למה. הרמב״ם גם לא אומר שני דברים: עץ פרי הוא לא אומר, והוא לא אומר שזה חייב להיות חודש ניסן. אתה יכול גם לעשות באייר, אתה יכול גם לעשות באדר.

דובר 2:

כן, זה פשוט.

דובר 1:

הוא מתכוון לומר, אתה יוצא החוצה, אתה רואה הכל ביוטיפול, אתה צריך לעשות ברכה. אין ספק. אני לא נכנס לפסק הלכה, אבל עצי פרי זה עוד חידוש גדול יותר שאין לזה טעם. אתה יוצא החוצה, אתה רואה שהכל יפה.

אגב, אני נוסע הביתה מהדרך, הכל בפריחה, נהדר. תעשה את הברכה, כן, צריך לעשות את הברכה. בוודאי.

דיון: ברכה על אדם יפה

דובר 2:

גם שם שרואים מה שהוא אדם יפה, “שככה לו בעולמו”. זה מאוד מעניין. זה הקב״ה עושה פרי. זה קשור ליופי.

דובר 1:

לא, כאן זה מתאים דווקא עם עץ פרי. הקב״ה עשה שמלבד עץ פרי תהנה עוד כמה שבועות בשנה שעץ הפרי יוצא ביוטיפול פרחים. זה עושה מאוד יפה.

שאלה מעשית: ברכה על פרחים

דובר 1:

אגב, אולי אפשר לעשות את זה כל פעם שקונים פרחים לשבת. איזו ברכה עושים על להביא פרחים לשבת? אין ברכה? “שככה לו בעולמו”? משהו כזה?

מה כתוב כאן? “אילנות פורחות ונוצרות בעולם”. הוא לוחץ מאוד בעקשנות. יכול להיות משהו, על כל דבר יש ברכה. יכול להיות משהו, אדם קונה פרחים טריים. על ראייה יש רק את זה כאן.

כשאתה מריח את הפרחים, אתה יכול באמת לעשות “בורא מיני בשמים”. אבל על ראייה, על ראייה יפה, יש לך “בריות טובות”. אה, הקודמת. “שככה לו בעולמו”.

“אילנות טובות” לא כתוב מתי האילנות נטועים או משהו. “בריות טובות” יכול גם לומר… “בריות” לכאורה פירושו בני אדם, אבל זה יכול לומר כל בריאה יפה. אדם רואה טווס עם כל הנוצות הנהדרות. בריאה שהיא מאוד יפה. פרחים יפים.

בניין אולי זה “שנתן מחכמתו לבשר ודם” לאדריכל. אני לא יודע.

דיון: ברכה על ריח של פת ודברים אחרים

דובר 1:

זה באמת שאלות טובות, כי אנחנו גם דיברנו על ברכות הריח. למה כשאדם אופה עוגת שוקולד אין? כי הוא לא יכול לעשות “ריח טוב בפירות”. יש אולי שאלה על ריח בפסח.

אני זוכר שהרמב״ם לא הביא את זה. אם יש אולי נוסח, אני מבין כי לא עושים “שנתן ריח טוב בפירות” או משהו כזה. כך? אני זוכר, אני זוכר משהו כזה.

אומר הרמב״ם הלאה, “על הריחות”, יש משהו לא, אני מבין שרק על זה לא עושים, כי פת עשוי לאכילה, אבל כאן הוא אומר שכן אומרים שעושים. היה על זה מחלוקת. הרמב״ם אומר שעל פת כן.

דובר 2:

טוב מאוד. “על הריחות שנושבין מן העשבים”, אה, את זה אני יכול להבין, הריח של עוגת השוקולד, יש לי רק הנאה מאכילת עוגת השוקולד, כן?

דובר 1:

לא, זה לא כל כך שונה מריח טוב של פרי. אמת.

דובר 2:

אם כן טוב מאוד, כתוב ברמב״ם, נכון? כתוב “יש אומרים המריח פת, יש אומרים דבורא שנתן ריח טוב בפת, ויש אומרים שאין דבורא שאין אין לריח בה”. אתה לא צריך ללמוד את הרמב״ם.

דובר 1:

מה? אני עדיין לא הרחתי את הפת, אתה צוחק ממני. בקיצור, לכאורה צריך לעשות ברכה. לפי… כתוב כבר בגמרא, הרמב״ם מביא את זה.

דובר 2:

ובשר? אפשר לעבור על כל דבר. בשר לא… כשעושים גריל ומריחים את הבשר הטרי, אני אוהב את זה, אתה לא? אני לא יודע, אני אוהב את זה, אני רוצה לעשות ברכה.

דובר 1:

בקיצור, על פרח לכאורה אפשר לעשות “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. לא יכול להיות, אני אשאל אותך, אתה הולך לגנים הבוטניים, פרח הוא הדבר היחיד שמוציאים כסף לקנות אותו בשביל היופי.

למעשה, הולכים לאולם חתונות, מישהו סידר מאוד יפה, שבועות, כן, מגיע עכשיו שבועות, שמים בבית מדרש חמישים אלף דולר של פרחים, לא עושים על זה ברכה? לא יכול להיות. “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. אז, פסק הלכה, עושים “שכוחו וגבורתו מלא עולם”.

הלאה, ואם רואים את הרבי תחת החופה עושים גם “שחלק מחכמתו ליראיו”, אם זה יהודי ישר ליראיו, אבל אם זה סתם יהודי שרואים… לא לא, אומרים את זה על כל יהודי, “חכם ליראיו”.

הלכה יד: ברכות על תופעות טבע

דובר 1:

אממ, כן, אומר הרמב״ם הלאה, “על הריחות”, לא, זה צריך להיות, כן, “על הריחות שנושבין”, משהו לא מסתדר. תן לי את לשון הרמב״ם.

“על הריחות שנושבין בזעף”, על רוחות חזקות מאוד, טורנדו, כן, דברים כאלה, “ועל הברקים” על ברקים, “ועל הרעמים” על רעמים, “ועל כל האויר שתשמע בו רעמים גדולים”, שומעים רעשים חזקים.

מה הרעשים של דייס? זה רעמים? לא, משהו אחר? זה משהו אחר מרעמים, ברור. קולות ורעמים. אה, שומעים כאלה קולות. זה נשמע כמו רעמים גדולים, ששומעים את גלגלי המרכבה.

דובר 2:

הגמרא אומרת שאי אפשר לשמוע את זה. יש שאומרים שזה עושה רעש, אבל אנחנו לא יכולים לשמוע.

דובר 1:

מה הפירוש? יותר הרוח, איזה סוג רוח שעושה רעש גדול.

ברכות על תופעות טבע, קידוש לבנה, והפנימיות של הבריאה

ברכה על רעשים חזקים: רעמים, רוחות, רעידות אדמה

כששומעים רעשים חזקים. אילו רעשים זה? זה רעמים, לא? משהו אחר? משהו אחר מרעמים, בוודאי.

אה, למה זה נשמע כמו רעמים? זה נשמע כמו רעש חיות גדולות, ששומעים את הגלגלים עובדים קשה. הגמרא אומרת שאי אפשר להפריע. הרבה אנשים אומרים שזה עושה רעש, אי אפשר להפריע. מה הפירוש? או הרוח, איזה סוג רוח שעושה רעש חזק. אני לא יודע, הוא לא מסביר.

כל זועות הארץ, אומר הוא, מביא רש״י, גיא, רעידת אדמה עושה רעש. שמיעה של סוג רעידת אדמה.

הבנת הרמב״ם של מטאורים וכוכבי שביט

ועל העד שבשחקים שיראו כאילו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום. מאוד מעניין כאן. כלומר, הרמב״ם אומר שאתה רואה מה שאנחנו קוראים “שוטינג סטאר”, אומר הרמב״ם, אבל זה לא באמת כוכב. זה רק הגז שעף מהכוכבים או מה.

הרמב״ם מתכוון ל״מטאור”. אתה יודע מה זה “מטאור”? קוראים לזה “שוטינג סטאר” באנגלית. האמת היא שאלו עצמות כאלה, אבנים מ״ספייס” שכשהם באים, נעשה סביבם קצת אש. זה ה״עד שבשחקים”. הרמב״ם קרא לזה “עד שבשחקים”. “עד” פירושו כמו אוויר, כמו “ווייפור”. “ווייפור”, כן. “ווייפור” שבשחקים שיראה. מעניין.

גם על כוכב שיש לו זנב, זה “קומט” שרץ. האם הרמב״ם עדיין החזיק שזה משהו “עד”. האם באמת מה שהרמב״ם, לפי איך שהוא הבין כוכבים, לא התאים שזה יהיה כוכב. הוא אמר, “מה שאתה רואה שם, זה נראה כך, שזה משהו בלון של אוויר או מה שרץ.”

הברכה: “שכוחו וגבורתו מלא עולם”

על כל אחד מאלו מברך, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם. מאוד מעניין, כי הקב״ה הוא זה שמסובב את הגדולים מהגלגלים. הכל גורם לגלגלים לסובב את הכוכבים. אבל כשמתפעלים ממשהו, עושים ברכה. איפה, זה משהו ענק, כזה רעש, שכוחו מלא עולם. אצלנו כתוב “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. אוקיי, זו לשון כפולה.

הערה מעשית: ברכה על רוח

אותו דבר, זה מאוד מצחיק, מלמדים את כל הילדים שכששומעים רעם צריך לעשות ברכה, אבל הם לא יודעים שכששומעים רוח גדולה צריך לעשות את אותה ברכה. אין שום הבדל, קופי הלכה.

אני חושב שזה הכל שייך רק ביום. כשנלקחים מוואו, איך שיש לזה שם, וכן, מתפעלים, מסכימים, נפגשים מול הגדול… אני לא יודע. אבל זה קורה.

מעשה אישי: רעידת אדמה באמצע הלילה

לפני כמה שבועות היה לי כאן קצת רעידת אדמה, אני לא יודע איך קוראים לזה, אבל זה היה באמצע הלילה, שהרגשתי כאילו כל העולם נגמר. אבל אז צריך לדעת, עשיתי ברכה, “שכוחו וגבורתו מלא עולם”, בלי שום ספק.

אומר לך, אנשים הם פשוט עמי הארץ, יודעים רק מה שהרבי אומר אחרי. מה צריך לצפות, כולה האי ואולי.

שתי ברכות: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” ו״עושה מעשה בראשית”

הרמב״ם אומר, אם רוצים אפשר לעשות או “שכוחו וגבורתו מלא עולם” או “עושה מעשה בראשית”. שתי אפשרויות, או אפשר לעשות את שתיהן. או שתיהן?

הבדל בין שתי הברכות

אני חושב ש״שכוחו וגבורתו מלא עולם” זה הולכים על הפחד, ו״עושה מעשה בראשית” זה באמת אם מישהו הוא חכם והוא אומר, אה, רעידת אדמה, אני יודע איך הטבע עובד, אני יודע מה זה.” אוקיי, זה “עושה מעשה בראשית”. אני לא יודע, אין בזה תורה, אני לא יודע. אתה יכול לחלוק עלי.

אבל זה טיפה מעניין, “עושה מעשה בראשית” צועק כאילו זה הרבה פחות מהקב״ה צועק עכשיו. “שכוחו וגבורתו מלא עולם” זה הקב״ה צועק עכשיו, כן? “עושה מעשה בראשית” זה שהקב״ה הכניס לבריאה שכך וכך יקרה. הקב״ה עושה את זה בהווה, כן, לא הוא עשה את זה, אבל הקב״ה עושה את זה.

הוא לא אומר “מעשה בראשית”, הוא אומר “עושה בראשית”. אוקיי, זו גם לשון כפולה, “עושה מעשה בראשית”, לא? אוקיי.

ברכות על הרים, ימים, נהרות

הכל עוד הלכות, על ההרים. הוא לא אומר “הרואה הרים”, על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות. הוא לא אומר “הרואה”, הוא אומר “על”. יכול להיות אפילו לא “רואה”, אני לא יודע, סתם הערה. אבל נכון אפשר לומר “על ההרים”. על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות ועל הימים ועל הנהרות. אה, אם רואה אותם מעת לעת אחר שלשים יום, כאן זה בא אבל. אם מישהו גר בין הרים, הוא לא יכול כל יום, כי הוא לא מתפעל. אבל אם מישהו רואה עכשיו הר אחרי שלושים יום, הוא מתפעל, אומר הוא ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם עושה בראשית.

הרואה את הים הגדול, הים הגדול גם כן, אם רואים אותו משלושים יום לשלושים יום, עושההרואה את הים הגדול. מה הפירוש של ים הגדול אנחנו לא יודעים, אמת? זה יכול לומר כל ים גדול שאתה אמרת. גדול פירושו אוקיינוס, לא אגם. כמו האטלנטי, השקט, הים התיכון, וכן הלאה. אתה אמרת הוא אומר גם נהרות, לא? הוא לא אומר נהרות. אה, נהרות. הוא אומר ים הגדול. מה הברכה? עושה את הים הגדול. לכאורה זה הגיוני.

שאלה: ל׳ יום באצל ברכות אחרות

מה העניין? כי הרמב״ם לא אומר לנו אילו דברים זה רק ל׳ יום ואילו דברים… כי אם מישהו רואה כל יום פיל, זה גם רק ל׳ יום? כי על פיל יש משנה הבריות וברוך… נראה שהסברא היא שפיל זה דבר שלא רואים כל הזמן. אבל מה קורה שאדם גר בכפר שבו מגדלים פילים? הוא לעולם לא יעשה.

ואם מישהו גר, למשל, זכיתי שיש לי חברים שאני יכול לעשות עליו כל יום שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. זה גם רק פעם אחת בל׳ ימים? או כמו הרואה את חברו? לעולם לא. כמו הרואה את חברו עושה שהחיינו, אם הוא רואה אותו כל יום הוא לא עושה. נכון, אולי רק פעם אחת בל׳ ימים. אבל הרמב״ם לא כל כך ברור.

אותו דבר כשהולכים לבית החיים, זה גם רק פעם אחת בל׳ ימים. הרמב״ם גם לא אומר שכשהולכים לבית הקברות זה גם אותו דבר. אם מישהו גר… אבל תחשוב, אם מישהו… בדיוק כמו הרואה את חברו, כן? אם אתה לא רואה אותי כל שלושים יום אתה עושה ברכה. אם אתה רואה אותי, אתה הולך שלושים יום שלא ראית אותי.

אוקיי, והרואה בריות טובות אתה יכול גם לומר רק פעם אחת בשלושים יום. אבל אם כשהוא קונה פרחים, זה לומר שהוא הלך לקנות, זה יותר כמו הנאה, כמו דומה להריח. אני באמת לא יודע, צריך להבין את כל ההלכות האלה. I don’t know the answer.

סברא: התפעלות לפי הענין

זה אמת שהדברים הקודמים שאמרת, הרואה פירושו הוא רואה עכשיו בפעם הראשונה סומא, כשהוא רואה אותו בפעם הראשונה. לא שאם למישהו יש איזה סימן שומה הוא יכול לעשות עליו פעם אחת בשלושים יום את הברכה. זה פשוט לא ברכות בענין הזה. כל הברכות האלה תלויות בהתפעלות מסוימת, נראה לכאורה לפי הענינים.

אז ממילא צריך לומר שלפי הענין. אני לא יודע, רעם למשל, קורה רעם פעמיים ביום, אתה עדיין אבוד. זה לא טבע. אבל ים, אוקיי, אני כבר מכיר את הים, הוא בחצר האחורית שלי, זה לא מעניין. אני חושב שאפשר להבין את זה, זה לא פשוט כך.

אני רואה שהרמב״ם אומר באמת שאפשר לעשות את שתי הברכות, גם שכוחו וגבורתו מלא עולם וגם עושה מעשה בראשית. הרמב״ם נראה שהוא הבין שצריך לומר אחת מהן.

ברכת קשת בענן (קשת בענן)

הרואה קשת בענן, כשמישהו רואה קשת בענן יפה, הברכה היא שר׳ שמעון בן יוחאי לא זכה לומר. אומר הוא כך, מברך, מה הוא עושה את הברכה? אנחנו אומרים את זה, זו ברכה ארוכה מאוד. הוא אומר כך, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם זוכר הברית, שהוא זוכר את הברית שהוא עשה, כתוב ברית עם נח מיד אחרי המבול שהוא לא יביא שוב, אלא “את קשתי נתתי בענן”, במקום מבול יבוא קשת בענן. אומר הוא עכשיו, זוכר הברית, הקב״ה זוכר את הברית, ונאמן בבריתו, הוא נאמן בבריתו והוא עושה באמת כך שבמקום מבול הוא מביא קשת, וקיים במאמרו, קיים פירושו גם נאמן, הוא קיים, הוא מקיים, הוא עומד במאמרו, הוא ממלא.

ברכת קידוש לבנה, ברכת החמה, וברכות הראיה

ברכת קידוש לבנה

כתוב בגמרא נוסחאות שונות, והגמרא בברכות נ״ט אומרת שנהגו לומר את כל השלושה, או שניים או שלושה. כן, זוכר הברית אומרים בזכרונות ביום כיפור, כן, זכרונות, ראשונה, יום כיפור של יובל, ראשון, כן.

הרואה לבנה בחידושה, כשרואים את הלבנה כשהיא מתחדשת, זה גם אחת לשלושים יום, צריך לומר אחרי החודש החדש, כן. מברך, עושים את מה שאנו קוראים ברכת קידוש לבנה, והוא אומר כך, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם, ברכה ארוכה מאוד, אשר במאמרו ברא שחקים, הוא ברא את העולם במאמרו, כתוב בעשרה מאמרות נברא העולם, הוא ברא את העולם, ברא את השחקים, את השמים, במאמרו, ורוח פיו כל צבאם, רוח פיו פירושו גם במאמרו, זו דרך נוספת לומר במאמרו, הוא ברא את כל צבאם, את כל צבא השמים, הוא ברא את השמש ואת הלבנה ואת הדברים, וחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, הוא הכניס אותם לתוך גבולותיהם, הקב״ה אמר בבירור לשמש שתשקע ותזרח כל שתים עשרה שעות, והלבנה אחת לשלושים יום, ושלא ישנו את תפקידם, הם תמיד מקיימים.

השמחה של צבא השמים

ולא רק זאת, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, זה שבכל פעם שהלבנה יוצאת, היא שמחה שוב לקיים את מה שהקב״ה ציווה לה אז שתתחדש כל שלושים יום. הלבנה לא עושה זאת בעצבות או בעצלות, עושה זאת בשמחה. כן. מה הקיום, פועל אמת… איך יודעים שהוא עושה זאת בשמחה? כי הוא לא איחר, אם הוא היה כמוך הוא היה מגיע שעה מאוחר יותר לזמן, לסדר.

פועל אמת שפעולתו אמת… יש פנימיות בפירוש בזה, צריך להבין. בסדר. זה דומה למה שאומרים “כל אלו” ובמקומות אחרים בתפילה ש… אומרים את אותם המילים, אבל מה הפירוש? צריך להבין. כן, פועל אמת… זה הפרק של “השמים מספרים כבוד אל”… איכשהו זו השמחה שרואים את… כשזה יפה, אומרים שהלבנה עצמה שמחה. בסדר. אבל הם בעלי נפש?

חידוש: “פועלי אמת” — צבא השמים הם בעלי נפש

אה, פועלי אמת, רואים מכאן שהרמב״ם לקח אותם שהם בעלי נפש. אני לא יודע מה הרבי אומר שם במכתבים, אבל כאן מדברים עליהם כאילו היו בעלי נפש. כי אנחנו אומרים “פועל אמת שפעולתו אמת”, מתכוונים… כשאנחנו אומרים “פועל”, כאן אומר “פועלי”. אנחנו אומרים “פועל אמת” עולה על הקב״ה. אבל כאן נראה ש״פועלי אמת” עולה על צבא השמים, שפעולתם אמת.

הלבנה כעטרת תפארת לעם ישראל

וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. הקב״ה אמר ללבנה שהקב״ה עושה שהלבנה תתחדש כל חודש, להיות “עטרת תפארת לעמוסי בטן”, שתהיה יופי לעם ישראל. זה סימן יפה לעם ישראל. “עמוסי בטן” — הקב״ה לקח אותם, כאילו הקב״ה אמר שהם נבראו מאין, משהו כזה. “עמוסי בטן” זה ממש לשאת אנשים שאמם נשאה אותם בבטן, אבל כאן נראה שמדברים איכשהו כמשל, שהקב״ה לקח אותם. “כצאן אשר רועה יוסף”.

שעתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו. יפה. הקב״ה אמר ללבנה שפעם בחודש היא תחזור לזרוח ממה שהיתה פגומה, היא היתה אבודה, היא חזרה, כדי שיהיה “עטרת תפארת”, שהיהודים יקחו מזה סימן שהם גם עתידים להתחדש, ויוכלו לפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו.

התכלית של קידוש לבנה

מה פירוש “לאורו אנו נהור”? בדיוק כמו הלבנה, כך היהודים יראו את עצמם תמיד מתחדשים. ומודים לקב״ה, ומודים לפעולתו בקידוש לבנה, הוא חושב על זה. הפעולה היא שש ושמח לעשות רצון קונו, כמו שהלבנה שש ושמח לעשות רצון קונו, כך היהודים גם ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

אתם צריכים לדעת, עיקר ההלכה מעניין, אבל נראה כאן שכל התכלית של זה שהלבנה תתחדש כל חודש היא בשביל עטרת תפארת, מה שזה לא אומר, אמרנו שמתכוונים לתלמידי חכמים.

ברכת קידוש לבנה, ברכת החמה, וברכות הראיה

ברכת קידוש לבנה — הלבנה והיהודים

דובר 1: בדיוק כמו הלבנה, אבל היהודים יראו את עצמם תמיד טריים ומתחדשים ומודים לקב״ה. כן, כן, ומודים לקב״ה עכשיו, בקידוש לבנה, הוא חושב על זה, פועלם על יוצרם על כל מעשיהם, וברוך אתה ה׳. כמו שהלבנה עתיד להתחדש כמותה, כך אנחנו היהודים גם עתידים להתחדש כמותה. צריך לדעת עיקר ההלכה…

דובר 2: מעניין, אבל נראה שכל התכלית של זה שהלבנה תתחדש כל חודש היא בשביל עטרת תפארת. מה שזה לא אומר, אמרנו שכל התכלית היא… לא אמרתי שזו התכלית, אבל הוא אומר שהלבנה תתחדש כל חודש כדי שהיהודים יראו מזה. איך זה בנוי על פסוק?

דובר 1: זה פיוט יפה של המחבר של זה, אני לא יודע, אנשי כנסת הגדולה שעשו את הברכה.

דובר 2: לא, אבל איפה אתה רואה שהיהודים הם כמו הלבנה שמתחדשת כל חודש? כתוב כאן, כתוב הרי.

דובר 1: לא, מעניין. כתוב פסוק? אני זוכר שכתוב בפסוק. כתוב בקידוש לבנה, בברכת הלבנה, ברכת חידוש הלבנה.

ההלכה של ברכת הלבנה — חידוש וחיוב

דובר 1: צריך לדעת את ההלכה, ההלכה היא שהקב״ה מחדש. מעניין, אתה רואה שחודש חדש נקרא חודש, מה הקשר ללשון “מחדש”. חודש זו אותה המילה כמו “חידוש”, לבנה חדשה.

אומר הרמב״ם, צריך לדעת את ההלכה, ההלכה היא שהברכה עושים… הולכים לראות ברמב״ם גם, כשרואים את הלבנה החדשה צריך, חייבים לעשות את הברכה, כמו כל ברכות הראיה. הרמב״ם לומד שזה חיוב.

יש פשוט חומרות וחידושים מעניינים של ראשונים שצריך לעשות זאת רק אחרי שבעה ימים, אחרי שלושה ימים, טענות שונות שאני לא מבין, והם נוהגים על פי קבלה. ונוהגים גם לעשות זאת בבית המדרש, אבל יכול להיות שמי שנוהג כך צריך להקפיד לא להסתכל על הלבנה עד אז, כי אם לא נעשים חייבים לעשות את הברכה, ואי אפשר לומר שכבר ראינו.

את כל הברכה עושים על ההתפעלות, נכון? אתה מסתכל החוצה, מי שיוצא החוצה קצת בלילה רואה שהלבנה נעשית קטנה יותר, ואז איפה, זו לבנה חדשה.

השוואה לברכות השחר

דובר 2: בסדר, זה מעניין. נשאיר את זה פתוח, שהולכים לעשות זאת לא כמו ברכות השחר. זה היה צריך להתאים לאותה ברכת השחר של הרמב״ם, אבל התשובה תהיה כאן שוב אותו הדבר: אנחנו כבר לא מתפעלים.

הדרך היחידה להתפעל היא שאומרים לעצמנו, “בואו נלך עכשיו להתפעל ולצאת מניין ביחד ולומר ביחד.” לא שאני אתפעל ואני אעשה זאת באמת. אבל אנשים אחרים, ההזדמנות היחידה שיחשבו שללבנה יש משהו לעשות איתם, או שחידוש הלבנה אומר משהו ליהודי, זה אם יש תקנה של קידוש לבנה בציבור. והם לא עוברים.

דובר 1: בסדר, אני עוקב. אני עוקב. אני אלך למה שרציתי לומר. בואו נראה את הנוסח הנכון תמיד. כל הדברים… לא, דווקא, זה הדפוס. הדפוס אומר סתם דברים הרבה פעמים. לפרטי דברים זה כל התפילה.

רמ״א: מעומד — כאילו מקבל פני השכינה

דובר 1: אומר הרמ״א הלאה, “וצריך לברך ברכה זו מעומד”. את הברכה צריך לעשות בעמידה. למה? “שכל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה”. כאילו הוא קיבל פני השכינה.

מאוד מעניין. כי הלבנה היא הנקבה, השמש הוא הזכר, והשכינה היא כאילו על… כן, זה על פי קבלה. אבל על פי פשט זה פשוט אומר, מזכירים, מכירים בחידוש הבריאה כל חודש, זו קבלת פני השכינה. זה מתורגם.

יש לי הרבה פעמים הנאה לשאול אנשים אחרי קידוש לבנה, “למה עושים קידוש לבנה בעמידה? למה מביאים כבר החוצה קצת ספסלים?” רוב האנשים לא יכולים להיזכר שקראו או למדו פעם על זה. עד שאני אומר להם, “מה היה לך בראש כשאמרת ‘אמר ר׳ יוחנן צריך לומר מעומד׳?” “אה, שיהיו שידוכים טובים לילדים.” זה טוב מאוד, כי כשמדברים לקב״ה אפשר לבקש כל דבר, אבל טוב לפעמים לדעת מה מבקשים.

הזמן של ברכת הלבנה — עד ששה עשר יום

דובר 1: “אם לא ברך עליה בלילה הראשון” — אם לא עשו את הברכה בלילה הראשון, אומר הרמ״א הלאה, כמו שאתה צודק, כשזה בחידושה, “יש לו לברך עליה עד ששה עשר יום בחדש”. יש עד היום השישה עשר בחודש אפשר עוד לברך על חידוש הלבנה. זה קצת רעיוני כמו שאמרת. “עד שתתמלא פגימתה”.

לא, “לא ברך” פירושו שהוא לא ראה, הוא לא שם לב. הוא שם לב עכשיו, “אה, אני רואה קצת לבנה חדשה”. נכון, עד שהלבנה נעשית מלאה לגמרי, אז כבר אי אפשר לומר “מחדש”, כי זה כבר לא מחדש. זו כבר לבנה ישנה, זה כבר יורד בחזרה, זה כבר ההפך.

ברכת החמה — מחזור של עשרים ושמונה שנה

דובר 1: אומר הרמ״א הלאה, זה מה שקוראים ברכת החמה. “הרואה חמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים”. השמש מסתובבת כל יום, אבל יש לה גם מחזור. אתה יכול להסביר מה זה? לא זוכרים מחודש לחודש, אבל לשמש יש מחזור של עשרים ושמונה שנה וזה נקרא ברכת החמה. אין לה בדיוק מחזור, יש לה רק מה?

דובר 2: לא לא, שעת קביעותה בתחילת ליל רביעי. בסדר, במילים אחרות, מתי התקופה בתחילת ליל רביעי? כשמתחילה תקופת ניסן, לא אנחנו עושים זאת ערב ראש חודש, אבל תקופת ניסן, אני מתכוון, סליחה, ערב פסח אנחנו עושים. אה, זה קשור למתי התקופה יכולה לחול בזמנים אחרים. המחזור של עשרים ושמונה, כל פעם הזמן של המחזור החדש של העשרים ושמונה, אומר הרמ״א שעת קביעותה בתחילת ליל רביעי. מה אז, שוב, ההתחלה של המחזור העשרים ושמונה היא ההתחלה של התקופה בתחילת ליל רביעי.

דיון: החישוב של ברכת החמה

דובר 1: במילים אחרות, כן, הנקודה היא כך: יש תקופה של השמש, מה שאומר מחלקים את השנה לארבע, מחזור השמש. השמש נוסעת סביב העולם, או העולם סביב השמש, איך שתרצה להגיד, שנה שלמה. מחלקים את זה לארבע, זה אומר ארבע תקופות, בסדר? כל אחת היא בערך תשעים יום.

עכשיו, התקופות, השמש נוסעת סביב העולם בערך שלוש מאות שישים וחמש עם כמה שעות, נכון? אני כבר לא זוכר בדיוק. וממילא זה לא שווה, לא כל שנה זה מגיע באותו יום בשבוע.

ועכשיו, כמה רבעים, חילקו את כל יום לרבע, יוצא כל יום הוא ארבע, יש עשרים ושמונה תקופות או חלקים של שבוע. כל שבוע יש עשרים ושמונה חלקים. וכל שנה, שנה היא בערך רבע יום, אם אני זוכר, יותר ארוך מהשלוש מאות שישים וחמש ימים.

אז כל שנה נעה תקופת החמה, כשמתחילה התקופה החדשה של תקופת ניסן, שאנחנו מחשבים בניסן נברא העולם לגבי זה. שאז זה מתחיל, כל שנה זה נע ברבע יום. מבין? כל שנה זה נע רבע יום. במילים אחרות, אנחנו אומרים שבריאת העולם היתה תקופת ניסן ביום רביעי בבוקר, והשנה הבאה זה היה ביום רביעי בחצות, היום הבא יום חמישי בלילה, וכן הלאה.

יוצא, כיוון ששבוע יש עשרים ושמונה תקופות כאלה, לוקח עשרים ושמונה שנה שיהיה שוב ביום רביעי בבוקר. זה הכל. זה לא מחזור אמיתי של השמש, זה רק מחזור שהתקופה של השמש מתחילה באותו זמן בשבוע.

דובר 2: אבל מה פירוש שהעולם נברא ביום רביעי בבוקר? כך אומרים ביום ראשון, נכון?

דובר 1: לא, לא, השמש, השמש, השמש, השמש, השמש, השמש, השמש, השמש, השמש, יום רביעי בבוקר, יום רביעי נתלו המאורות. השמש נבראה ביום רביעי, יום רביעי של ניסן. זה מסמן את הבריאה המקורית של השמש, עושים עושה מעשה בראשית.

דובר 2: בדיוק, זה הכל. שיהיה לך בריאות, יכתוב שם דברים שהלבנה, מיט תחילת מזל טלה בתחילת החודש. ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום. עושים גם את אותה הברכה, וחיים, גם עם הכוכבים עם אותו הסדר. הלבנה יש לה אותו סוג זמן שהלבנה… וכל צבאות השמים כשהם באותו מקום כמו כשהם נבראו?

דובר 1: כן. צריך לחשב הכל? זה לא אותו מקום, זה אותו חישוב בחירה לא. החודש מתאים לזמן שזה נברא.

דובר 2: אהה, וחיים שיחזרו כל כוכב וכוכב מחמשת הכוכבים הנשארים, כאן שבעה כוכבים, שניים מהם כבר חישבנו את השמש ואת הלבנה. החמישה הנותרים, כשהם חוזרים לתחילת מזל טלה… מזל טלה זה איך אנחנו מחשבים את ההתחלה של השמים תמיד. אבל לא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום זה אותו דבר. תקופת ניסן פירושו גם שאז השמש.

אז הנקודה היא, מכל הדברים, שכשמזל טלה זה פשוט כשהרמב״ם מאריך בהלכות קידוש החודש, שכשמחלקים האסטרונומים מחלקים את השמים ל-12 חלקים, החליטו שמזל טלה יהיה איפה שמתחילים. אבל זה משתנה כל יום. המזלות יש להם גם מחזור שהם משתנים.

אז כשכל הכוכבים מתחילים מההתחלה באותו מקום, לתחילת מזל טלה לא למעלה ולא למטה, אז זה אומר שהעניין הוא על ניסן שהוא ראש חודש או על טלה. אז ממילא, ההתחלה של זה, אם אותו כוכב שמתחיל כאילו שם אנחנו אומרים. העולם נברא בניסן, ואז זה היה. אותו דבר, אם המאדים תלי בקצה המזרח, זה אומר שהוא הראשון, אז עושים את אותה הברכה. עד כאן, עד כאן הלכות כוכבי השביט, הלכות תלי עולם בקצה המזרח.

דובר 1: כן. היום אנחנו לא יודעים מה כל הדברים האלה בכלל, רק ברכת החמה נשארה לנו. גם את זה אנחנו לא יודעים, רק אומרים לנו.

דובר 2: אז למה לא אומרים לנו את זה?

דובר 1: אני לא יודע, אולי יש מי שיודע והם שומרים על זה. אני לא יודע.

רואה בתי עובדי כוכבים — “בית גאים יסח ה׳”

דובר 1: טוב, עוד הלכה. למדנו קודם מה ההלכה כשרואים בתי ישראל. מודים לקב״ה על בתי ישראל. מה קורה ברואה בתי עובדי כוכבים? זה כך: הרואה בתי עובדי כוכבים ביישובן, אומר “בית גאים יסח ה׳”.

וכאן אני לא מבין, מה קורה כאן? אנחנו מחפשים משהו שהקב״ה יהרוג גויים? בתי עובדי כוכבים פירושו סתם עובדי כוכבים, או אולי פירושו דווקא רשעים? כי כתוב “בית גאים יסח ה׳”, זה אומר גויים רעים.

שוב, אני לא מבין את זה. אבל אולי אפשר לומר שבתי עובדי כוכבים שנמצאים בארץ ישראל, למשל, אפשר להבין, כי הם לא שייכים שם. אבל יהודי מסתובב בוויליאמסבורג, וצריך להרוג את כל אמריקה? אה, שונאי ישראל, רשעים או מה.

ביישובן אומר… היה לנו קודם מה אומרים ביהודים, שברוך מציב גבול אלמנה וכו׳. בעובדי כוכבים זה הפוך, אבל אין כאן שום… הוא עבר מברכה לפסוקים. יאמר, הוא לא אומר “ברוך אתה ה׳” כלום.

אמת, זה לכאורה חלק מהדברים שאינם לא ברכה ולא… כמו שהגמרא אמרה בתחילת הפרק, שלא הכל זה ברכות. יש תפילות, יש פסוקים, יש עניינים, דברים בדרך של הזכרת הקב״ה, להיזכר מהקב״ה, אבל אין על זה ממש ברכה. לא מודים לקב״ה. “בית גאים יסח ה׳” אין על זה ברכה. רק נזכרים בקב״ה. זה פסוק שהרבנן אמרו שצריך לומר אותו.

נקמות. שהחורבן של בתי עובדי כוכבים היה חורבן על מה שהם עשו קודם לאחרים ליהודים.

ראה קברי עובדי כוכבים

דובר 1: ראה קברי עובדי כוכבים, אומר “בושו אמכם מאד”. אותו פסוק… אה, לא אותו, פסוק דומה. כשהם חיו אומרים “בושו אמכם חפרה יולדתכם”, ואחר כך אומרים “בושו אמכם מאד” וכו׳, מה שכתוב הלאה באותו פסוק בירמיהו.

הנכנס למרחץ — התחלת תפילות ובקשות

תפילת שוא — גבולות התפילה

הלכה: הנכנס למרחץ / הקזת דם

דובר 1: אה, לא אותו פסוק, פסוק דומה. כשהם חיים אומרים בושו אמכם חפרו יולדתכם, וכשהם מתים אומרים בושו אמכם מאוד וכו׳, מה שכתוב שם בהמשך הפסוק בירמיהו.

הנכנס למרחץ, אחד נכנס למרחץ. אוקיי, עד כאן בעיקר, עכשיו מתחיל דבר חדש, יותר כאלה בקשות גם כן, נכון? עד עכשיו היה כמו עניינים של תפילות שאתה אומר לפני הקב״ה על מצבים שאתה רואה, וזה איזושהי תפילה. נכון.

הנכנס למרחץ, למדנו שמרחץ היום אין, אבל זה קונסקוונציאלי, כלומר יש לזה השפעה על הבריאות, זה יכול גם להיות אולי לא בריא אם עושים את זה לא טוב. נראה שהייתה תפילה, זה יכול להיות מקום סכנה ואפשר לעשות את זה בדרך לא נכונה. אומרים, יהי רצון וכו׳ שתצילני מזה וכיוצא בזה, שלא יארע לי דבר קלקלה ועוון, ואם יארע לי, תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי.

וכשיצא מן המרחץ אומר מודה אני לפניך ה׳ אלקי שלא שלטוני מן האור. כלומר, שתציל אותי מהאש. נראה שהמרחץ היה כל כך חם שזה היה משהו לא מפחיד בטיחותית, ה-FDA לא היה מאפשר את זה. ובקיצור, היו צריכים להיזהר.

הנכנס להקיז דם, היה גם דבר דומה, אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה. כלומר, הקב״ה מרפא בחינם, הרופאים כבר לוקחים כסף. וכשיצא אומר ברוך רופא חולים. רופא חיים כתוב כאן. אה, רופא חיים. הקב״ה מציל אפילו לא את החולים. הגירסא האחרת היא דווקא חולים, אבל כנראה הגירסא יותר נכונה. אני הייתי אולי אומר יותר ברוך רופא חינם, כי זה היה כי רופא חינם אתה. וזה גם מסתדר, אתה רואה כאן מחלוקת בין חיים לחולים, אז אני אגיד שכל הדבר השלישי הוא חינם. ברוך רופא חינם. לא בגלל שיש לך שתי גירסאות אתה יכול להמציא גירסא שלישית.

הלכה: ההולך למדוד את גורנו — תפילת שוא

דובר 1: אוקיי, עוד הלכה. כן. ההולך למדוד את גורנו, הוא הולך למדוד את השיבולים שלו, כן. אומר, יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקי שתשלח ברכה במעשה ידי.

מעניין. זה דבר מעניין, כי זה פשוט קצת ברכה… לא, לא, תקרא את כל ההלכה. אם התחיל למדוד, אם הוא כבר מדד, אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה. הוא מודה לקב״ה על השפע, על הברכה שהוא מצא. אבל מדד ואחר כך ביקש רחמים שתהא בו סאה, הרי זו תפילת שוא.

נראה שבשעת המדידה עדיין יכול להיות. נראה שגם אז, זה יכול ללכת לאיבוד, יכול להיות שהדרכים לא טובות, יכול להיות שזה לא הולך טוב עכשיו. זה חייב להיות, לא יכול להיות שזה קסם ברכה מעצמו עכשיו. מדברים עכשיו על ההלכה של תפילת שוא. נראה שלמדוד זה שלב שבו עדיין יכול להיעשות.

דיון: העיקרון היסודי של תפילת שוא

דובר 1: זה מעניין, הענין של תפילת שוא, מדד ואחר כך ביקש רחמים, זה דבר מעניין, כי העיקר תכלית הוא שהאדם יזכור את השם תמיד. כן, יש לו עכשיו חרדה לגבי הגורן שלו, והוא מבקש מהקב״ה. למה אתה נכנס לגדר של תפילת שוא? זה לא שייך עכשיו.

אוקיי, אוקיי, בוא נבין את הסוגיא. זו סוגיא מאוד פשוטה. תפילה לא אומרת, אמונה לא אומרת דמיונות.

דובר 2: כן, טוב, אבל קודם הוא אמר ברכה שאומרים כשרואים אילן.

דובר 1: לא, לא, זו לא הברכה. זו תפילת שוא. זו לא הברכה. זו בקשה. הוא יודע שהוא מבקש. הוא על בקשה.

כשהוא התחיל למדוד, אומר ברוך. ברוך אתה יכול לומר מתי שאתה רוצה. על כמה שיש, הוא עושה ברכה. על דבר רע הוא עושה דיין האמת. אבל ללכת ולומר, “רבונו של עולם, עזור שאמדוד הרבה,” זה הוא לא יכול לבקש. הברכה הוא לא יכול לומר.

כלל גדול יש לנו, אומר הרמב״ם, הרי זו תפילת שוא. אי אפשר לבקש לעולם על… זה מעניין, זה הפוך. אני רוצה להגיד לך את זה, שלא כל פעם שיש לך עצבנות, שיש לך חרדה, זו דווקא תפילה. זה צריך להיות דווקא במקום. כשאדם עצבני על איזושהי ישועה שהוא צריך, זה דבר נפלא. אבל אם הוא סתם עצבני, והוא עצבני על משהו שכבר קרה, כלומר אפילו הוא עדיין לא יודע מה קרה, כמו שהגמרא אומרת במשנה. התפילה עדיין לא נולדה, היא כבר בהריון, אבל זה לא משתנה. אתה לא אומר שהקב״ה יכול לעשות ניסים. זה לא הולך כך. תפילה לא הולכת על ניסים, תפילה הולכת על המציאות של העולם.

דובר 2: אמת. לא להסתמך על ניסים לעולם.

דובר 1: כן. אומר הרמב״ם הלאה, “הנכנס לבית המדרש” – אחד נכנס לבית המדרש, “שלא יפול בית המדרש”. זו גם תפילת שוא, כמו ברכה לבטלה, כמו “ברוך אתה ה׳”. כן כן, בלשון שוא, ברכות שוא איסור, יכול להיות שזה איסור. “שקורא שם שמים לשוא”. כן.

דיון: האם חולה קשה רשאי להתפלל?

דובר 2: צריך לדעת, אם מישהו חולה במחלה ש-99% מהאנשים שיש להם את המחלה מתים, זה בערך גם תפילת שוא. למה? כי אולי, אולי נעשה אולי נס.

דובר 1: אבל זה צריך להיות הגיוני, כשיש עת צרה צועקים לקב״ה. זה אז…

דובר 2: אבל על דברים שיכולים להשתנות, לא על דברים שלא יכולים להשתנות.

דובר 1: טוב, אבל אדם רשאי לבקש על חייו, אבל לבקש שיהיה קצת יותר גורן… כבר.

דובר 2: אז הכל תפילת שוא. באותה דרך.

דובר 1: לא, מה זה? כל הדברים שהסטטיסטיקה אומרת שזה לא משתנה, זו המציאות.

דובר 2: סטטיסטיקה לא אומרת כלום.

דובר 1: מי שחולה מאוד יכול כן להתפלל, אבל מה שאין כן מי שמתפלל שהכסף שהוא כבר ספר יהיה יותר זו תפילת שוא, ואני חושב שכל אחד יכול להבין את החילוק.

אומר הרמב״ם, “הנכנס לבית המדרש”.

דובר 2: אתה לא יכול לומר שאדם לא יכול לבקש על חייו כשזה נגד מה שהוא קרא בגוגל, זה לא הגיוני. גוגל לא יודע, אבל אם גוגל יודע כן… אוי, אתה לא טוב.

דובר 1: אבל אדם מבקש על חייו, אין שאלה למה הוא מבקש על חייו. אה, להפך, על זה כתוב “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם”, שזה אומר אפילו הסטטיסטיקה היא… אל יתייאש מן הרחמים, כי אדם לא מתייאש ממשהו שחשוב לו מאוד. אבל המודד אמר לו שהוא רוצה אלף, אבל הוא רוצה אלף ומאה כאן. הוא עושה כבר ספר עד אלף. אתה עושה חילוק כי זה חשוב. אני לא רואה, כי זה חשוב צריך היום להיות דמיונות. אם מישהו… אולי אין כזה מקרה, אולי אני אגיד סטטיסטיקה, לא אומר כלום. סטטיסטיקה אומרת רק שיש עוד סיכוי אחר. אבל דבר שכבר היה, למישהו יש איזושהי… איזושהי מחלה. יש לו מחלה כרונית. אני לא יודע מה. הוא אומר, שזה יעלם, וכולי. שזה יעלם. למה שיעלם? בכל מקרה, צריך להתפלל שקרה לו שתהיה ישועה.

דובר 2: שוב, האם אי אפשר לבקש על נס בדרך של נס, או שאפשר גם לבקש על משהו שקורה מאוד נדיר. משהו רוצה את זה על החשבון…

דובר 1: לא, מודה, אם אני הולך אני איזה צעקה הייתה בישועה, כי זה סוג של אמונות. מה שכבר נספר. אוקיי, אני יכול להגיד לך…

דובר 2: אבל מישהו שלא נספר אצלו כי הסיכויים מאוד גבוהים כי לא יהיה בדיוק מבואר הוא רוצה מאוד מאוד לחיות מבקש מהקב״ה שהאחד מאלף אנשים שנרפא יהיה אני…

דובר 1: רגע רגע you keep on putting in את זה מאוד כי הוא רוצה מאוד מאוד… הישועה רוצה מאוד מאוד… כן… אבל תראה את הבסיס שאנחנו מדברים על רצון האדם לעשות סיפורי הקב״ה.

דובר 2: לא לא לא לא מדברים אומר מדברים על המציאות לא מדברים על הדמיונות. זה מה שאתה רוצה מאוד לא עושה את זה יותר. זה עושה את זה…

דובר 1: אתה יכול לשאול את ר׳ מיילך בודמאן? אני אספר 24 מופתים של אנשים שנרפאו?

דובר 2: אחרי שזה קרה… בוודאי זה קרה ישירות, קרה שבדיוק אז באותו יום היה הפסק שהשכן שלו זה קרה. אני יכול לספר לך, אני יכול להמציא הרבה מעשיות איך זה יכול לעזור, אבל זה דבר אחר.

דובר 1: אבל זה דבר אחר, אי אפשר לבקש על שינוי עכשיו סדר עולם, כי הוא רוצה להיות גורן גדול יותר. אבל אדם זכאי לבקש על…

דובר 2: רגע, רגע, אתה אומר לי חידוש ועוד חידוש, שלא כתוב. יש לך שני חידושים. שאם זה מאוד חשוב, אז מותר כן לבקש על נס. כי זה מאוד חשוב, הוא עושה שהוא יהיה עשיר או עני או כך הלאה, כתוב הקב״ה רוצה כך, אתה יותר חכם מהקב״ה? אתה חושב שצריך לקפוץ מגג ולחיות הלאה? אתה מתפלל תפילת שוא.

דובר 1: אוקיי, בוא נלך ללמוד את זה. אתה אומר דבר מעניין, כי רואים…

אתה אומר דבר מעניין, כי זה דבר פשוט. אתה לא יכול לומר כי אנשים לא רשאים להתפלל על חייהם אם קיבלת סרטן ויש סיכוי מאוד גבוה למות. זה לא הגיוני. כי זה רשות, זה דבר של רשות לומר דבר כזה. זה רשות נגד בין אדם לחברו לומר דבר כזה. ר׳ יוסף, אלה דברים שאסור לומר, כי אסור לומר, כי יש לנו גם בין אדם לחברו, כי לא אומרים את זה.

אדם אמר לו, הוא רוצה עכשיו להיות יותר בגורן שלו. זה נגד בריאת הקב״ה, זה נגד הטבע, זה כך. אבל אדם נלחם על חייו, הוא צריך עכשיו לבדוק? ואם זה יותר מרוב, צריך ללכת גם לפי רוב, אה… יותר מ-50% מתים, הוא כבר צריך לוותר, ולא לעשות סעודות.

דובר 2: אוקיי, אוקיי, יודע הוא לא רוב, כל אחד.

דובר 1: אוקיי, צריך לדעת. אם זה בשלב שאפשר עוד להיות על אשתו, אז נאסר עליו. אשתו לא אגונה, הוא כבר מת, לא צריך דבר, ורק מכיר את זה. הוא עוד חי, הוא עוד חי, אבל אם מישהו רואה רק דייס, ואחר כך… אם זה 0.99% הוא כבר היה מת לשלמות, הוא שואל שעדיין יש, שעדיין יעשה טבע עדיין שייך שהאדם יתרפא, ובוודאי זה תמיד יותר מורכב, אפילו אם הסיכויים מאוד גבוהים, הוא מבקש מהקב״ה שיעזור לו, אפילו אם מותר לבקש מהקב״ה על ישועה, צריך לדעת את הגדרים, לכאורה הנקודה כאן היא, כמה מותר לבקש דבר ששינוי טבע של עולם. כשצריך להתרפא, אפילו אם הסיכויים מאוד קטנים, זה לא שינוי מסדר העולם.

שוב, שגורן שכבר נמדד, שהקב״ה יגדל אותו אחר כך, למרות הכל, זה לא יכול להיעשות, זה נעשה עד כמה שזה נעשה שאנשים מודדים, אז על 99% שמתים, כבר ספרת את הכסף ובלילה גדל עוד סאה, היה טעות והמונה, זה מאוד נדיר, זה נעשה בדרך, נפילת בית המדרש, אומר הרמב״ם.

דובר 2: לא, אתה צודק, אבל צריך לחשוב, הגמרא יש כאן אולי דוגמא. אתה צודק שהדוגמא של הרמב״ם שהוא מביא היא אולי דבר חלש.

גם הדבר האחר, שיהיה בן זכר לא בת, זה גם…

דובר 1: לא, זה גם, זה “שמא כל צרתו תבוא”, “לא משום דלאו רעותא היא אלא משום דלאו רעותא היא בביתא”, נכון? מה זה אומר? הוא שומע שנוסעים אמבולנסים, “רבונו של עולם, עזור שזה לא יהיה שלי”.

הוא יכול לומר, “רבונו של עולם, עזור שאותו חולה יחיה”.

הלכות תפילה – תפילת שוא, נכנס לבית המדרש, וברכת הודאה

המשך דיון על תפילת שוא

דובר 1: נכנס לבית המדרש, אומר הרמב״ם.

דובר 2: לא, אתה צודק, אבל צריך לחשוב, הגמרא יש כאן אולי דוגמא. אתה צודק שהדוגמא של הרמב״ם שהוא מביא היא דבר חלש. אבל הדבר האחר, שיהיה בן זכר, לא בת, זו גם דוגמא. “שמא כל צרתו תבוא”, ואמר לשליח “רוצה אני שיהיה זה בביתי”, נכון? מה זה אומר? הוא שומע שנוסעים אמבולנסים, “רבונו של עולם, עזור שזה לא יהיה שלי.” הוא יכול לומר “רבונו של עולם, עזור שאותו חולה יהיה לו רפואה שלמה”, אבל זה לא עושה את זה… לא, זה גם משהו שכבר קרה. כי זה כבר קרה.

הוא יכול לבקש “יהי רצון שאם מישהו בבית שלי יש עכשיו אמבולנס, שיהיה לו רפואה.” זה הוא יכול לבקש. יהי רצון לטובה תוך שעתיים לא הגיוני, כי זה כבר. אתה שומע את ההצלה אנשים כבר בבית, מה אתה מבקש עכשיו? ואם זה כן עכשיו, הקב״ה לא מעכב לעשות פרטיות על השכן שלו? אבל ישועה אפשר לבקש. אני יכול לחשוב בערך כמה שאני יכול לחשוב על דברים אחרים. אוקיי, בוא נמשיך.

דיון: השאלה של בן איש חי על “נכנס לבית המדרש”

דובר 1: לגבי בית המדרש, “נכנס לבית המדרש”. הבן איש חי, אני לא יודע, השאלה היא שאלה טובה. מה הייתה אותה שאלה אם היו אומרים על אדם שעדיין לא שלם? שיאמרו לו “היכנס לבית המדרש”?

דובר 2: לא, כן, אפשר להגיד לו, זה דומה.

דובר 1: לא, זו באמת שאלה, אפשר להגיד לו את זה לעניננו, אין בעיה, אפשר להגיד לו את זה.

חזרה ליסוד של תפילת שוא – סטטיסטיקה וטבע

דובר 1: אוקיי, בעצם המחלוקת היא על כמה דברים. השאלה היא האם סטטיסטיקה, זה דבר של מאה אחוז, או שזה אפילו תשעים ותשעה אחוז? לא, אני אומר בדיוק להפך. מכניסים את זה עוד כאן שזה עדיין יכול לקרות בדרך הטבע. זה גדר אחד.

על זה הוא אמר באמת חידוש גדול, זה לא גוסס. מה זה אומר לא גוסס? לא גוסס אומר שעדיין יש איזה סיכוי. עדיין יש סיכוי אומר שהוא לא ימות עכשיו והוא עוד יחיה עד שיגיע לרפואה הבאה, עד שאולי רופא יבוא עם אולי חידוש. העולם עובד כך, העולם מלא בניסים. רופאים אומרים “זה נס”. נס אומר שזה נגד הסטטיסטיקה. נגד הסטטיסטיקה קורה. משהו שכבר קרה בעבר אי אפשר לשנות. גוסס זה כבר לא.

אז רבי יצחק, אתה גם מודה שצריך מאוד מאוד להתפלל, כן? אני לא יודע, אני עדיין לא בטוח. אי אפשר לבקש שהסרטן יהיה… טוב מאוד, מתי מדברים? זה לא שייך, אבל שיהיה יותר טוב מעכשיו, שיהיה הכי טוב. אפשר אפילו לבקש תמיד מה שמתפללים על. זו האמת, לא מבקשים מהקב״ה בדיוק איך הישועה תהיה. מבקשים שיהיה יותר טוב מעכשיו.

טוב מאוד, תמיד מה שמתפללים זה טוב. אבל אפשר גם לבקש על הישועה, כי בדרך כלל, כמעט תמיד, אני לא מדבר כשיש לאחד סבא שהוא מאה ושלוש שנים, והוא אומר שצריך להתפלל שיחיה כמה שמתפללים על רפואה, זה תוכנית טובה, עובד על רפואה. אבל תמיד, עכשיו אתה אומר דבר נורמלי, אתה לא אומר שום חידוש.

הגדר של תפילת שוא – תפילות אבסורדיות

דובר 1: אני אומר, אפשר לתת רוב תפילות שאנשים מתפללים הגיוני. הדברים שהמשנה תופסת כתפילת שוא, הם תפילות אבסורדיות, זה לא “שלא יארע בביתי”. זו תפילת שוא. אבל כשזה בא ממקום טוב, אי אפשר לעמוד עליו על תפילת שוא, כי בסטטיסטיקה, לא בטוח.

המוסר אומר, אני לא רוצה לומר שהוא טיפש, הוא לא יודע בכלל מה זה אומר תפילה, התפילה שלו לא תפילה טובה, הוא חושב שהקב״ה יכול לעשות נס גם. לא, I don’t think so. צריך להיות להפך, צריך להיות תפילה. אתה קורא לעצמך סתם הצהרה מטופשת.

דיון: הדוגמה של כאב ראש – הבדל בין עתיד לעבר

דובר 2: מה כל כך שונה? בואו נבין, מה כל כך שונה? זה לא העניין של זכר עם ש… אני לא יודע מה, שכאב הראש יעבור. בואו ניקח דבר פשוט, נכון? בואו נגיד שכאב הראש יעבור. כשאתה מתפלל שיעבור, אתה מתפלל על משהו לעתיד, לא על העבר.

אבל מי שכאב הראש שלו לא התחיל לפני שעה, הוא מתפלל לקב״ה, “בורא עולם, אני רוצה שתסיר לא רק את כאב הראש מעכשיו, אלא שתסיר גם את חצי השעה האחרונה של כאב הראש.” זו תפילת שווא.

דובר 1: אין לי כוחות ללמוד פילוסופיה. הוא לא יודע, איך קוראים לו, הסוניק וונדר? הוא לא יודע כלום. הוא יודע שיכול להיות זכר בקבה, ומדברים מזמן הגמרא, אני באמת לא ידעתי. ואז היה זכר על זה.

שואל אני אותך, מה השוני? בואו נגיד, יש סוג כזה של כאב ראש שהטבע, כמו שכל הרופאים אומרים, לא תשעים אחוז, מאה אחוז, זה דבר שנמשך שבועיים. מתפלל אני שימשך רק שבוע אצלי. זה לא שונה, אז אתה מסכים שזה דומה לרשימה שיש?

דובר 2: לא, אז הרמב״ם היה אומר ‘הרי זה׳, הוא לא אמר… הרמב״ם היה אומר את זה פעמיים אחרת. זה דבר שהקב״ה יכול לעשות או… תפילה צריך להסביר, פעם אחת לשנות את מה שיש לעשות לנקבה, גם כשכבר יש אפשר לשנות, כמו שבתו הפכה לזכר. הכל יש.

היסוד של תפילת שווא – לא מתפללים על משהו שהקב״ה לא עושה

דובר 1: אבל המשנה שם רוצה לומר שאסור לעשות תפילת שווא, כי זה לא שייך, כי לא מתפללים לקב״ה… יודע אתה מה, בואו נגיד במילים אחרות. אסור לומר ‘רבונו של עולם, ברא אבן שאתה לא יכול להרים׳.

דובר 2: לא, לא, לא, לא רק זה. הקב״ה יכול בקלות רבה לשנות זכר שבמעי לנקבה. לקב״ה לא קשה בכלל. זה כבר נעשה הרבה בהיסטוריה אצל דינה, אני לא יודע מתי. יכול להיות, מדברים על זה, זה מאוד קל לקב״ה. אבל הוא לא עושה דברים כאלה, כמעט אף פעם לא. ממילא לא מתפללים, זו תפילת שווא, כן? תפילה, זה… לא מדברים.

דובר 1: וכאן זה דבר אחר, יש מחלוקת מסוימת. למה? הוא יכול לשנות, זה עדיין לא נולד. זה לא טבע אחר.

דובר 2: אה, בוקר טוב, זה חזרה לטבע שאומר לו איזו תפילה צריך להתפלל. יפה מאוד.

הלכה כ״ג: הנכנס לבית המדרש

דובר 1: נו, הריני נכנס לבית המדרש. עכשיו צריכים אנחנו לדעת אם אני צריך להתפלל את התפילה, כי זה לא מתאים להלכות שלי. אני כבר אגיד איך זה להבין. אחד הולך עם ‘סטייט אוף מיינד׳, הוא לא הולך למקום, הוא הולך כמו שאתה אומר אבל עם ‘סטייט אוף מיינד׳, הוא הולך לשיעור, הוא הולך ללמוד עם חברותא. יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקי שלא אכשל בדבר הלכה, שלא יכשל בדבר הלכה, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, ועל מותר אסור ועל אסור מותר.

דיון: “טמא טהור” – פסק או לימוד?

דובר 2: מעניין, כי הדבר נשמע יותר כאילו הוא הולך לפסוק, הוא הולך כאילו לבית הוראה להיות מורה הוראה. האם הוא מתכוון ‘טמא טהור׳ בסוגיא, או שהוא מתכוון לפסק, שאף אחד לא יוכל לשאול?

דובר 1: אה, הוא לא מתכוון הלכה למעשה. יכול להיות עכשיו הולכים ללמוד את הסוגיא, שלא… אה, שלא יקבל שמועות אחרת. ‘סטייט אוף מיינד׳ הוא הולך לקבל שמועות והוא הולך לדבר. בבית המדרש לא הולכים לפסוק, אלא ‘שלא אומר על טמא טהור׳ מתכוון שלא יחזור על דברים שקריים. לא לפסוק הלכה למעשה, אבל שלא יהיה מקבל שבועה, שמועה, שלא יהיה לו קושיא בדבר הלכה. הוא אומר כבר פעם שנייה “אל יכשל בדבר הלכה”.

“וישמחו בי חברי” – התפילה על החברים

דובר 1: כן, אבל מה הוא אומר הלאה? וישמחו בי חברי. זה לכאורה עובדה, אני מתכוון ככה, שלא יהיה שאני עושה טעות והעולם צוחק ממני, והם שמחים. אדרבה, להיפך, זה יהיה מקובל אצל חברי.

דובר 2: כן, אבל אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם, זה בדיוק ההיפך. למה הוא יתפלל? הוא מתבייש אצל החברים כשהוא מבקש בתפילתו, הוא מתבייש. בכלל חושבים אפשרות כזו לשמוח? למה יהיה “ואשמח בהם”? אנשים הם אנשים, מתפללים, למה צריך את זה בכלל? “אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם”, זו הבעיה עם הקושיא.

דובר 1: כן, כן, כן, זה נורמלי.

הסכנה של בית המדרש – תחרות ובושה

דובר 1: תחשוב על בית המדרש, מה הסכנה הגדולה ביותר בבית המדרש? שאפשר להתווכח, אחד יגיד ככה, השני יגיד ככה, וזה… או… הוא מבקש על המידות הטובות, הוא מבקש שלא יעשה כשלון וחבריו גם לא יעשו טעות והוא לא ישמח. זה שניהם. אפילו אם הם עושים טעות שלא ישמח, או שזה לא יקרה.

דובר 2: אה, שלא יקרה שהם עושים טעות שהם מתביישים והוא שמח. זה הולך שניהם.

דובר 1: זו בעיה בבית המדרש, זו הסכנה. צריך לעשות שמחה אחרת, צריך לראות שנצחק מסיבות אחרות, לא כי השני עשה טעות, או שנריב כי שנינו טועים. לא, אנחנו שמחים, אבל זה… זו דוגמה.

דובר 2: לא, זו הסכנה, זה הגיוני. כמו במרחץ קורה שנכווים, בבית המדרש קורה שמתביישים.

דובר 1: לא, זה ה… אוקיי, אם לא נריב אף פעם לא צריך שום תפילה. האם זה ביטל תפילה מהתורה? לא. בבית המדרש רותח, יכול להיות זה, מתפללים, זה לא קורה. אוקיי. פעם מצאתי רמז בראשי תיבות של התורה.

דובר 2: נו, לא לומדים דיבורי הלכה, אלא לומדים דברים אחרים, לומדים שולחן ערוך, לומדים גמרא, לומדים זוהר, מה ההבדל?

דובר 1: אוקיי. אבל כלום לא יכול להיות זה.

הלכה כ״ד: ביציאתו מבית המדרש – ברכת הודאה

דובר 1: בבית המדרש עושים גם ברכה, אומרים מודים אנחנו לך ה׳ אלוקינו, עושים ברכת הודאה כזו. מודים לקב״ה ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני בין חברים של יושבי בית המדרש, לא אלה שיושבים בפינות הרחוב ומבלים.

“חלקי” – מקומי בחיים

דובר 1: “חלקי” מתכוון כפשוטו, העבודה שלי, חלקי בחיים, הסטטוס שלי, המקום שבו אני נמצא. יכול להיות יושבי קרנות, למדנו, יכול להיות שזה מתכוון בכלל אנשים סוחרים. יש שני פירושים, למדנו גם בהלכות קריאת התורה. מה שאתה אומר, יושבי ספסלים, יכול להיות שזה מתכוון אנשים שעוסקים ב… שיחי בי יושבי שער, ונגינותי שותי שכר, “יושבי קרנות”. יכול להתכוון לחנויות, סוחרים. חלקי הוא תורה, לא עבודה.

“שאני משכים והם משכימים”

דובר 1: שאני משכים והם משכימים. אנחנו בעצם די דומים, שנינו קמים, שנינו הולכים אנחנו עובדים קשה. מי שמגיע לכולל אחת עשרה בבוקר לא יכול לומר את זה. אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אה, יש סוחרים שגם יטענו, “אני לא מרגיש כל כך רע”. אני קם לדברי תורה, הם יש להם סדר חיים, אני קם לדברי תורה. אני עמל והם עמלים. שניהם מתאמצים, לאף אחד אין חיים קלים. אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. כתוב שכר עולם הבא, כן? אני מקבל שכר, אני מקבל שכר, אני מקבל עבודה.

“אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת”

דובר 1: אני רץ והם רצים. אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת. הם הולכים לקבר. מה היעד הסופי שלהם?

דובר 2: באר שחת לא מתכוון גיהנום? מדברים על יהודים ממש רעים.

דובר 1: כשהרמב״ם חישב בסוף הלכות תשובה לשונות לבאר שחת, הוא אמר שזה איבוד הנשמה. יכול להיות זה בגלל שאין להם דעת, יכול להיות שהם לא יכולים לקבל… עד שהוא עמד והוא חישב שהוא סוף כל סוף עשה תשובה.

מוסר השכל: תחרות בבית המדרש

דובר 1: אני חושב שמי שלא אמר את התפילה לפני כן, וכל היום היה מה היה הכיף שלו? מה הייתה השמחה שלו? לא הייתה שמחת התורה, הייתה שמחה של שהחבר נעשה נקסט דור. הוא הולך בדיוק כמו יושבי קרנות. מה יושבי קרנות כל היום? הוא שמח שהוא עשה יותר כסף מהחבר, הוא מתחרה. מי שבלימוד הוא גם בתחרות, אני לא יודע כמה הוא יכול לומר.

ברכות הדרך, כללו של דבר, וכל המרבה להודות

הנכנס לכרך – ברכות הכניסה והיציאה

דובר 1: אוקיי. יש חלק אחד בבבא בתרא, יפה מאוד, מה החלק הקטן בבבא בתרא?

בואו נראה הרמב״ם אומר כאן, “וכל מה שאינו כו׳”, כן, הרמב״ם אומר “דרך משל בשחרית”.

דובר 2: אתה צודק, אתה אמרת פרט, אבל אני לא ראיתי. אתה צודק.

דובר 1: אז על זה הייתי אומר שיושבי קרנות לא מתכוון למי שהולך לעבוד, כי היהודי גם הולך, כשהוא יוצא מבית המדרש הוא הולך לעבוד. איך הוא הולך במציאות? הוא הולך לעבוד.

דובר 2: לעבוד מה אתה מתכוון בלילה הוא הולך הביתה לישון.

דובר 1: כן, מותר לעשות פרנסה גם.

דובר 2: הוא מדבר על יושבי קרנות כשהם לא עובדים.

דובר 1: יפה מאוד, הוא מבלה, במקום שילמד כמעט לא.

נו, “הנכנס לכרך” כשהוא נכנס לעיר, “יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום”. לכאורה מתכוון שהוא הולך לעסק, לשוק.

דובר 2: עיר, כרך, יהודים שנכנסים לעיר, מה הנקודה? מתכוון שהוא נוסע, הוא נכנס לעיר חדשה, זה לא יכול להיות העיר שלו.

דובר 1: אבל לא, אנחנו אומרים את זה לתפילת הדרך.

דובר 2: והרמב״ם אומר רק את עיקר תפילת הדרך, אומר הרמב״ם בתנאים שכשהוא יצא.

דובר 1: לא הכרך מתכוון שהוא נוסע, כמו שאנחנו עושים תפילת הדרך.

דובר 2: אוקיי, אבל כאן זה יותר על הכניסה לכרך, לא על הדרך. דרך זו סכנה, זה דבר אחד. הכרך זו העיר. הוא הולך לעשות שם חברים, או שהוא הולך לעסקים.

דובר 1: אבל ברור, כל עיר חדשה, אולי יש גוי שיתן לך כרטיס, אני לא יודע, כרטיס חניה, אני לא יודע. בדרך יש מי שישמח.

“הנכנס לכרך, יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום”. אה, לא, אפילו הכניסה, “ואם נכנס בשלום”. “אם נכנס בשלום”, מודה הוא לקב״ה, “מודה אני לפניך ה׳ אלוקינו שהכנסתני”.

אז נראה שהכניסה הייתה, צריך לעבור את המכס, צריך… זה דבר מסובך.

כשיבקש לצאת, מבקש תפילה שיוכל לצאת, “יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתוציאני מכרך זה לשלום”. וכשיצא בשלום, אומר ככה, יש ארוכה יותר, “מודה אני לפניך ה׳ אלוקי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום, כן תוליכני” – שהמקום הבא שאני הולך אליו יהיה לשלום, “ותסמכני לשלום, ותצעידני לשלום” – שתתמוך בי, כן, שתצעד איתי, כן, צעד. “ותצילני מכף אויב ואורב בדרך” – ומי שהוא… יש גנבים, ליסטים בדרך.

יפה מאוד.

כללו של דבר – לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא

מסיימת הגמרא ככה, “כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא”. אדם יצעק תמיד, יבקש מהקב״ה, יתפלל על העתיד לבוא. כמו למשל, שהוא נכנס לבית המדרש, שיהיו לו מידות טובות, שילמד טוב. או הדבר האחר שלמדנו קודם, הוא נכנס למרחץ, “ויבקש רחמים” – שיבקש רחמים מהקב״ה, לשון תפילה ובקשת רחמים.

ואחר כך, “ויתן הודאה על שעבר” – ושיודה לקב״ה על מה שכבר עבר, “ויודה וישבח כפי כחו”.

דיון: מה מתכוון “כפי כחו”?

דובר 2: אה, “כפי כחו” מתכוון שאפשר להשתמש בלשון שלו?

דובר 1: לכאורה זה מתכוון. כי הוא אמר, כשהוא אומר שהערוך מברך הוא גם אמר משהו “כפי כחו”. אז, בלשון שלו כמו.

מאוד מעניין. אז הרבה מהברכות הן הצעות כאלה, ואפשר להשתמש בלשון שלו. כך זה נשמע.

דיון: מתי אומרים בקשה ומתי הודאה?

דובר 1: אבל אני רוצה להבין, ה״כללו של דבר”, הוא מדבר באותו אירוע יהיה “יצעק על העתיד” ו״יתן הודאה”, או לפני כן יהיה “יצעק” ואחר כך כשהוא מסיים “הודאה”?

דובר 2: כי בתפילות שראינו עכשיו, עושים שניהם כל פעם.

דובר 1: יכול להיות כל פעם כמו על הכרך הוא אמר גם בקשה, גם הודאה.

דובר 2: מאוד ברור. זה מדרש. לפני ואחרי.

דובר 1: מאוד ברור. אתה רואה מאוד ברור.

יכול להיות שזה גם התשובה, שצריך לדעת שגם לפני צריך לומר, “בורא עולם, אתה עזרת לי עד עכשיו, מבקש אני ממך, עזור לי.” כמו, שני דברים אפשר לעשות. הנקודה היא תמיד.

שהדבר שאתה אומר, נתתי לך חבילה של מקרים, אולי מתכוון שזה הכלל שבו. נתן לך הרבה הגמרא איך, ומקרה כזה, אבל זה עושה עוד אלפי דברים. אז הדבר לפני זה לומר אחרי.

הרמב״ם לא מביא הכל

הרמב״ם לא מביא, למשל, אני זוכר בגמרא שכשמישהו היה חולה שנתרפא והוא חוזר, צריך לומר “ברוך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא”, ועוד אופנים כאלה מהגמרא. הרמב״ם לא מביא הכל, אבל הוא אומר כמו, קח מכאן את הרעיון שהוא אמר.

כשאתה שואל על כל דבר למה לא עושים ברכה, אם אדם הולך לאיזה אירוע יפה ומרשים, אין שישים אלף יהודים, אבל משהו שלוקח אותו מאוד חזק, שיראה כן משהו לעשות ברכה. הוא רואה שם הרבה אנשים שלא ראה, אולי עושים שהחיינו. אפילו אין ברכה, יכול להיות לשון כזו סתם.

דובר 2: כן, או סכנה שלא תהיה כזו מלכות וכדומה.

כל המרבה להודות את ה׳

דובר 1: אומר הרמב״ם הלאה, “כל המרבה להודות את ה׳”, מי שמרבה להודות לקב״ה, והוא גם אומר את המילה “את ה׳”. אני מתכוון כמו, כי למדנו עכשיו על תפילת שווא, כאילו קצת מפחדים מתפילת שווא. אבל בכל זאת, הדבר הכללי, אני מתכוון זה מה שהרמב״ם אומר כאן, כן, צריך באמת לפחד מתפילת שווא, אבל זה פרט קטן. התמונה הגדולה יותר היא, ככל שמודים יותר לקב״ה זה טוב יותר.

“לכאורה כל המרבה להודות את ה׳ ולשבחו תמיד”, שיהיו לו הרבה הזדמנויות, שיהיה לו באירועים שונים בחייו להודות לקב״ה, “הרי זה משובח”.

דיון: למה “להודות” ולא “לצעוק”?

מעניין שהרמב״ם לא אומר “כל המרבה לצעוק”. אבל הלשון גם שייכת, כי הוא משבח הוא עצמו משובח. לאדם שאומר תמיד שבח.

למה לא כתוב “כל המרבה לצעוק”? “הרי זה מצועק”, מה יעמוד? שיצעקו עליו?

דובר 2: אוקיי, זה לא… אני מתכוון שהוא אומר, פשוט מתכוון שאדם שלפי ההלכה הוא משובח, הוא ראוי לעשות כן.

דובר 1: אני חושב גם שזה הוא אומר, צריך לצעוק להבא ולהודות על שעבר. מזה שצריך לצעוק על שעבר הוא מערבב את הדבר.

דיון: מודה להבא?

דובר 2: אם לא מודים על להבא, כך זה נשמע.

דובר 1: אמת? שורה שלמה של נוסח בסידור כתוב מודה להבא, על הטוב שיהיה.

דובר 2: אבל מה כתוב חוץ מזה? על פשוט, על הבא ועל העבר, הוא מודה. אם עושים הפוך, מתבלבלים.

דובר 1: נכון. נו, אין לו שאלה.

דובר 2: נכון.

סיום – כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה

דובר 1: הרמב״ם הזהיר אותנו, למשל, הוא הזהיר אותנו ב״כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטוב”, שמתכוון לומר שלגבי עניין אחד צריך להיות “כך”, שצריך להיות בלב שלם, אבל הנוסח צריך להיות אחר.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

Laws of Blessings, Chapter 10 (Auto Translated)

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Hilchot Berachot Chapter 10 – Rambam

Introduction to the Chapter: What Type of Berachot Are Discussed Here

The Rambam’s Words: The chapter discusses berachot that are “derech shevach v’hoda’ah l’Hakadosh Baruch Hu, kemo birchot ha’tefillah”, which “Chachamim” instituted.

Explanation: After discussing Birkat HaMazon, Birchot HaNehenin, and Birchot HaMitzvot, the Rambam comes to a new category: berachot on events, situations, and sights — not on pleasure or mitzvot, but on life situations.

Chiddushim:

1. “Kemo birchot ha’tefillah” — Two interpretations: (a) Simply that Anshei Knesset HaGedolah instituted tefillot, and this is also such a takanah. (b) A deeper interpretation: these berachot are more similar to tefillah than to Birchot HaNehenin. With Birchot HaNehenin, the mechanism is: one may not derive pleasure without a berachah. With Birchot HaMitzvot: one makes a berachah on a mitzvah. But here there is no cheftza of pleasure or mitzvah — it is an event, a state of mind. This is more similar to tefillah where one praises the Almighty “derech shevach v’hoda’ah”, not as a condition for pleasure.

2. Why doesn’t the Rambam say “Anshei Knesset HaGedolah”? The Rambam says here only “Chachamim”, not “Anshei Knesset HaGedolah” as he says regarding Shemoneh Esrei, Birkat HaMazon, Birchot HaNehenin, Kiddush, Havdalah. Perhaps this means that later Chachamim instituted this.

3. Shitat HaRa’avad — Birchot HaReshut: The Ra’avad argues that all the berachot of this chapter are birchot reshut, not obligatory. His proof: the Mishnah doesn’t say “chayav”. It’s not like Birchot HaNehenin where one may not eat without a berachah — there is no halachah that one may not put on a new coat without Shehecheyanu. Many Rishonim learn this way. The Rambam disagrees — according to the Rambam it is an obligation by rabbinic enactment.

4. Why don’t people catch themselves to make these berachot? The real reason is not halachic but psychological — “one doesn’t catch it”. With Havdalah one takes besamim in hand and says a berachah. But with an event in the middle of the day (one hears news, meets a friend) one simply doesn’t catch that the obligation of berachah has fallen upon you. This is because our halachic mindset is set up for actions (eating, mitzvot), not for events. One must have da’at — an active thing, one must actively think “now the obligation has fallen.”

5. Berachah on a fact, not on a feeling: Against many Acharonim who say that one makes the berachah only if one feels (for example, only if one feels joy when seeing a friend), the chiddush is: a simchah is a fact, not a feeling. A Jew died — there is a sad thing. One tells the Almighty “Your truth” — we believe that You know what You’re doing. No one asked you if you feel — the berachah is on the objective reality.

6. Comparison to Birchot HaShachar: With Birchot HaShachar one thanks for actions that a person does in the morning (malbish arumim, zokef kefufim). During the day a person also does things — he meets a friend, he sees a fire, he hears good/bad news — and on every event one makes a berachah. The difference: Birchot HaShachar are regular every day, but the berachot of this chapter are on occasional events.

7. Two fundamental approaches to berachot: (a) Approach A: Berachot are for things that truly affect a person — when one feels something, one makes a berachah. (b) Approach B: The essence of berachot is constantly remembering the Almighty — “bechol derachecha de’eihu”. Everything a person does, he brings in the Almighty into his life. According to this approach, it doesn’t have so much to do with the “feeling” — it’s a constant acknowledgment.

8. The Almighty in a “sanctuary” vs. in life: When a person only thanks the Almighty in the beit midrash — he has removed the Almighty from “bechol derachecha de’eihu”. The Almighty becomes locked in a sanctuary. The Bnei Yissachar (Derech Pikudecha) also speaks about making berachot on other things: mitzvat onah, good weather, beautiful sights. The main point: one should not lock the Almighty in a sanctuary.

[Digression: Tefillat HaDerech and caution when driving] — In Tefillat HaDerech one asks “mikaf kol oyev v’orev baderech” (or “oyev v’orev v’listim v’chayot ra’ot”). When one drives faster than the law, one is oneself the “chayot ra’ot” from whom one is praying. A person is the greatest danger to himself.

Halachah 1: HaBoneh Bayit Chadash or HaKoneh Kelim Chadashim — Shehecheyanu

The Rambam’s Words: “HaBoneh bayit chadash o hakoneh kelim chadashim” — makes Shehecheyanu.

Explanation: When one buys new things — new clothes, a new car, a new phone — one is obligated in Shehecheyanu.

Chiddushim:

1. Practical application — new phones: When people upgrade their phone every few years, they are obligated in Shehecheyanu. This is not publicized enough.

2. Shi’ur of simchah: There is no stated shi’ur — it’s enough that there is a simchah. What people don’t do is a bitul of minhag ha’olam — one looks for excuses why not to make it.

3. Minhag on Yom Tov: One uses Shehecheyanu on new clothes when there is a doubt about the berachah of Shehecheyanu of Yom Tov — this shows how “easy” it is, but one uses it only as a cover.

4. Rav Chaim Kanievsky’s shittah: New socks don’t count as “new keli” — but a new shirt or coat, certainly one makes a berachah.

Halachah: Seeing a Friend — Shehecheyanu and Mechayeh HaMeitim

The Rambam’s Words: One who sees his friend after thirty days — is mevarech Shehecheyanu. After twelve months — is mevarech “Mechayeh HaMeitim”.

Explanation: After 30 days — he is happy that he lived to see his friend again. After 12 months — it’s a time when the person doesn’t even know if the friend is still alive, therefore one makes “Mechayeh HaMeitim”.

Chiddushim:

– Practically one can catch the berachah of Shehecheyanu in the beit midrash when one sees a friend after 30+ days.

Rav Ari Holtzman makes Shehecheyanu b’shem u’malchut when he meets a friend (he comes from Eretz Yisrael, so it’s immediately after thirty days).

The Belzer Rebbe’s minhag: When he saw a Jew whom he hadn’t seen for a while, he always said “Baruch Hashem s’zet zich.” He didn’t conduct himself according to the Rambam’s halachah, but at least he said it in Yiddish.

Halachah: HaRo’eh Peri HaMitchadesh MiShanah LeShanah — Shehecheyanu

The Rambam’s Words: “HaRo’eh peri hamitchadesh mishanah leshanah” — is mevarech Shehecheyanu.

Explanation: When one sees new fruits that are renewed yearly, one is mevarech Shehecheyanu.

Chiddushim:

1. Critique of Tu B’Shvat minhag: What people do today on Tu B’Shvat to find a fruit and make Shehecheyanu — this is not the main essence. In the store everything is available all year — like Antoninus and Rebbi who saw fruits all year. Exception: fruits that one can’t find in the store except for a few weeks a year — then there is a simchah and a Shehecheyanu.

2. The Satmar Rebbe’s vort: “In America everything is available except a parah adumah” — because everything is available, there is no opportunity for a parah adumah. On the other hand: the disconnection — a person has a huge table with fruit, and he only makes a “chayav ani” (formal, without feeling).

[Digression: Shabbat and meah berachot] — If one is missing Shabbat meah berachot, one can open a newspaper — good news = HaTov VeHaMeitiv, bad news = Dayan HaEmet. But: On Shabbat one doesn’t read newspapers, on Shabbat one may not hear bad news, Shabbat is “yom hanezek” — so the advice doesn’t work.

Halachah 3: Heard Good News — HaTov VeHaMeitiv; Bad News — Dayan HaEmet

The Rambam’s Words: “Heard good news one is mevarech HaTov VeHaMeitiv… on bad news one is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Dayan HaEmet.”

Explanation: When one hears good news one says HaTov VeHaMeitiv, and when one hears bad news one says Dayan HaEmet.

Chiddushim:

1. What is the definition of “good news”? Your son’s teacher calls that the son is learning well, the doctor calls with good results, a relative’s shidduch — these are clear examples. But what about distant news — who won an election, a war in a distant land? “Good news” must be something that is relevant to the person — something he cares about. But in the Rambam it doesn’t explicitly say that it must concern you.

2. Reading newspapers — does one make berachot? If “good news” means just any good news, a person who browses a newspaper can make HaTov VeHaMeitiv and Dayan HaEmet in order 24 hours a day! This shows that the definition must be narrower — browsing news is not a “shemu’ah”. A shemu’ah must be something that has a substantial relevance.

3. Stock market example: A person with money in the stock market — this is not a tovah and not a ra’ah when it goes up and down — the person does nothing, he just sits and watches.

4. Rambam’s lashon “shemu’ah tovah” vs. Mishnah’s lashon “besorot tovot”: The Mishnah (Berachot 9:5) says “al besorot tovot omer HaTov VeHaMeitiv”, but the Rambam changed it to “shemu’ah tovah”. The change in lashon is noted.

Halachah: V’Chayav Adam Levarech Al HaRa’ah KeShem SheMevarech Al HaTovah

The Rambam’s Words: “V’chayav adam levarech al hara’ah b’tuvat nefesh, kederech shemevarech al hatov b’simchah. Shene’emar v’ahavta et Hashem Elokecha bechol levavcha uvechol nafshecha uvechol me’odecha. Bichlal ahavah zo hayeteirah she’afilu be’et sheyatzer lo, yodeh viyeshabach b’simchah.”

Explanation: A person is obligated to make the berachah on bad news (Dayan HaEmet) with a good nefesh — “b’tuvat nefesh” — just as he makes the berachah on good news with simchah. The source is the pasuk “v’ahavta et Hashem Elokecha bechol levavcha uvechol nafshecha uvechol me’odecha.”

Chiddushim:

1. “B’tuvat nefesh” — a unique lashon: The Rambam uses “b’tuvat nefesh” — a special expression. He doesn’t say simply “b’simchah” like the Gemara, but “b’tuvat nefesh” — with a good taste in the nefesh. Only afterwards does he also bring the lashon “b’simchah” when he says “yodeh viyeshabach b’simchah.”

2. The Rambam’s translation of “bechol me’odecha”: The Mishnah (Berachot 9:5) expounds “bechol me’odecha” — “bechol midah umidah shehu moded lach, hevei modeh lo” — a play on words with three similar words (me’od/midah/modeh). The Rambam did not bring it this way. Instead he translated “me’odecha” literally — “ahavah yeteirah”, very much love. “Me’od” means literally “very” (very much). The Rambam put aside the play on words from the Mishnah and brought the simple translation.

3. What does “ahavah yeteirah” mean practically? Normal love for the Almighty is when He gives you good. “Me’od” — the extra love — means even when He gives you bad, you thank Him and praise Him with simchah. This is the “yeteirah” — what goes beyond the normal.

4. The essence of the simchah: The simchah comes from the fact that the Almighty is praised — one justifies the judgment, one recognizes that the Almighty is Dayan HaEmet, and this itself is a source of simchah. Not that the person is happy about the trouble, but he is happy that he can praise the Almighty.

5. “Me’od” — not money according to Rambam: According to the Gemara (Berachot 61:) “bechol me’odecha” is also a hint to mamon (money). But the Rambam brings the pasuk and means the simple meaning — “me’od” = very much, not money. This is a known choice of the Rambam to go according to the simple meaning of Scripture.

6. What does “Dayan HaEmet” mean — a psychological-theological analysis: “Dayan HaEmet” doesn’t mean that the Almighty did me a favor (because then one would say HaTov VeHaMeitiv). “Dayan HaEmet” means: the Almighty is just, He is truth — even though it’s not good for me, it is truth. The person encounters the Almighty not as “HaTov VeHaMeitiv” but yes as “dino emet” — the Almighty is present in your life also with ra’ah.

7. Against a certain approach in bitachon: Those who speak about bitachon in a way that everything the Almighty does is the best for you, and one must actually feel that way — the Rambam’s halachah is not like that. One says Dayan HaEmet, not HaTov VeHaMeitiv, on a ra’ah. One doesn’t have to feel that a ra’ah is actually a tovah; one must acknowledge that it’s a ra’ah, but the Almighty is just.

Halachah 2: She’Ein Mevarchin Al He’Atid Lihiyot Ela Al Mah She’Eira Atah

The Rambam’s Words: “If good came to him or he heard good news, even though things indicate that this good will cause him harm – he is mevarech HaTov VeHaMeitiv. If harm came to him or he heard bad news, even though things indicate that this harm will cause him good – he is mevarech Dayan HaEmet. For one does not make berachot on what will be in the future but on what has happened now.”

Explanation: One makes a berachah on what has happened now, not on what might come out in the future.

Chiddushim:

1. The Rambam’s “psychological genius” — focus on the present: The Rambam clarifies a great confusion that people have with “mixed bag” situations. When news comes that is a mixture of good and bad, the Rambam says: focus on what the main thing is, what the majority is. Is it mainly a tovah? Put aside other thoughts and say HaTov VeHaMeitiv. This helps the person contain mixed thoughts. Example: a shidduch — one has a thousand thoughts, but the berachah HaTov VeHaMeitiv helps focus.

2. “Temimut” — living with the present: The main principle is “temimut” — people make too many calculations about the future. The Rambam says: live with what you have now. When the good news that came out of a ra’ah arrives, you will then make HaTov VeHaMeitiv. But now — react to now. On one event one can make several berachot — today HaTov VeHaMeitiv, tomorrow Dayan HaEmet, if it turns around.

3. Perush HaMishnah in Berachot — a comparison: In Perush HaMishnah the Rambam gives a different nuance: that a wise person knows that often a good thing becomes bad in the end, and vice versa. But this doesn’t completely match what it says here in Mishneh Torah.

Halachah: Berachot on Rain / Field

The Rambam’s Words: When it starts to rain — whoever has a field alone makes Shehecheyanu; whoever has a partnership makes HaTov VeHaMeitiv.

Explanation: HaTov VeHaMeitiv is said when it’s good for several people (partnership).

Chiddushim:

1. HaTov VeHaMeitiv = lashon rabim: HaTov VeHaMeitiv is said when it’s good for several people.

2. [Digression: Living with nature — Nishmat]: When does a Jew from the past say Nishmat with true enthusiasm? When it starts to rain! A field worker who lives with nature feels “yoducha Hashem Elokeinu al kol rov ma’asecha” with true vitality. In Eretz Yisrael one sees people who live with Birkat HaShanim literally.

3. “Modim anachnu lach… al kol tipah v’tipah shehoradeta lanu”: One thanks for every drop of rain — millions of times. And this leads into “ilu finu malei shirah kayam” — even if one would say as many berachot as there are drops, one would still not have fulfilled.

4. Nishmat kol chai — “al ken evarim shepilagta banu”: The one who thanks is himself also a gift from the Almighty. One said above that a mouth like the sea would not be enough — so therefore, the mouth that the Almighty did give us, we use to the extent we have. One thanks with the “tools” that the Almighty gave us, even though they are not enough.

5. Shi’ur of rain for berachah: One doesn’t make the berachah immediately when it starts to rain, but misheirbu hamayim al ha’aretz — when there is already a lot of water, so that v’ya’alu av’avu’ot min hamatar al penei ha’adamah (bubbles spring up from the earth). The Rambam calls this “zeh ikar hashir” — the talmid chacham from the Gemara described the rain: “chatan likrat kallah” — the drops of water spring up toward the rain falling down, like a groom goes toward a bride. The great poet is the one who makes the good tefillah — he has a nefesh piyuti that sees beauty in creation.

Halachah: Father Died and He Inherited — Berachah on Tovah and Ra’ah at Once

The Rambam’s Words: When one receives news that the father died and he inherits him — if he has brothers, he is mevarech first Dayan HaEmet and afterwards HaTov VeHaMeitiv. If he has no brothers with him, he is mevarech Shehecheyanu.

Explanation: On the same event one makes both berachot — Dayan HaEmet on the death, and HaTov VeHaMeitiv/Shehecheyanu on the inheritance.

Chiddushim:

1. Mixed feelings: Jews can live with “mixed feelings” — one can be sad and happy at the same time. This is “tovah v’ra’ah ba’in k’echad”.

2. Order of berachot: One makes first Dayan HaEmet and afterwards HaTov VeHaMeitiv — because first happened the father’s death, and then resulted from it the inheritance.

3. Practical question: Has one ever seen someone make Shehecheyanu when his father dies? Almost everyone inherits something. According to the Rema’s shittah that one makes on every good news, it wouldn’t be so questioned.

4. Onen and berachot: An onen is not exempt from all mitzvot — he must make berachot, he is exempt from tefillah and certain things.

5. A humorous note: The only person one can imagine making Shehecheyanu when his father dies is a rebbe — he becomes a rebbe (inheriting the crown).

General Rule: HaTov VeHaMeitiv vs. Shehecheyanu

The Rambam’s General Rule: “Tovah shehi lo v’la’acherim — mevarech HaTov VeHaMeitiv. Tovah shehi lo levado — mevarech Shehecheyanu.”

Explanation: Shehecheyanu means “one lived to see it” — a joy that one is here. HaTov VeHaMeitiv means “the Almighty is good” — a recognition of the Almighty’s goodness.

Chiddushim:

1. Question on the translation of HaTov VeHaMeitiv: “HaTov lo v’hameitiv la’acherim” sounds a bit selfish — as if the Almighty is good for me and also for others. It must be a different interpretation — not that “I am the center and also for others.”

2. Open question: Why specifically when it’s good for others also does one say HaTov VeHaMeitiv, and when it’s only for oneself does one say Shehecheyanu? This remains an open question.

3. Shehecheyanu and HaTov VeHaMeitiv are older berachot that were adapted to different occasions, not berachot that were specially made for these situations.

Halachah: Birkat HaGomel — Arba’ah Tzerichin Lehodot

The Rambam’s Words: “Four need to give thanks — a sick person who was healed, a prisoner who left prison, seafarers when they ascended, and travelers when they reach settlement. They need to give thanks before ten and two of them chachamim, as it says ‘virommuhu bikehal am uvmoshav zekeinim yehalleluhu’. He stands among them and is mevarech ‘Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam hagomel lechayavim tovot shegemalani kol tov’, and all who hear say ‘mi shegemalcha hu yigmalcha kol tov selah’.”

Explanation: Four types of people who were saved from danger/trouble must make a special berachah of thanksgiving before ten (two of them chachamim).

Chiddushim:

1. Difference between birchot hoda’ah and berachot on good things: This is a new type of berachot — earlier we spoke about berachot on good things that happen generally (Shehecheyanu, HaTov VeHaMeitiv), now we speak about berachot on being saved from trouble.

2. Source of Birkat HaGomel: The source is a Baraita in Berachot, and it stems from korban todah. The pesukim are from Tehillim 107 (“hodu l’Hashem”), which is our tefillah today instead of the korban.

3. Dikduk in “shenitrapeh”: The Rambam writes “choleh shenitrapeh” with a hei at the end (not “shenitrapah”), which is interesting — in the pasuk one already finds “rafa” with a hei.

4. “Bifnei asarah ushnayim mehem chachamim” — practical application: According to Sha’arei Efraim this is only if one has, but if one doesn’t have two chachamim one is not prevented. A practical advice: one should go to a large beit midrash where presumably there are chachamim among them.

5. Explanation of “hagomel lechayavim tovot”: A broad discussion of what “chayavim” means:

– “Chayavim” means people who had trouble — presumably they were “dan al ha’emet”, they deserved the punishment, and the Almighty had mercy.

Difference between chayav/zakai and rasha/tzaddik: “Chayav” doesn’t necessarily mean a rasha — it means someone who is in a situation where he can receive a judgment. He is in a danger situation.

Lashon anavah: The mevarech says with humility that the Almighty does miracles not only for tzaddikim — “even I am who I am, even if I am a chayav, the Almighty did good for me.” This is different from David HaMelech’s lashon “vayashev Hashem li ketzidki.”

6. [Digression: The Baal Shem Tov’s takanah — Hodu erev Shabbat]: The Baal Shem Tov introduced that one should say Tehillim 107 (Hodu) Friday nights, because a person goes through every week all four types of troubles. When one looks into that chapter, it speaks a lot about troubles that come from sins, which fits with the Baal Shem Tov’s vort that a person goes through in his head ups and downs every week — also emotional turmoil. On such spiritual matters one doesn’t make HaGomel — one says Hodu.

7. Minhag to give an aliyah: The minhag is that one gives the mevarech an aliyah to the Torah — this is a simple matter of derech eretz, not me’akev.

8. Airplane — whether one makes HaGomel:

– Flying on an airplane is not clear if it’s like “yordei hayam” or “holchei derachim.”

The Belzer Rebbe (the last one) said one should not make a berachah on flying. The Klausenberger Rebbe understood that the Belzer Rebbe wanted to emphasize that flying should not be a danger.

Counter-argument: Even if the airplane itself is not dangerous, a trip in general brings more dangers — one can be late, one runs around, one can get hurt.

Rav Soloveitchik (the Boston Rav) used to make a berachah on flying. He also used to make HaGomel when he drove from Boston to New York, but when he got used to it and no longer felt a danger, he stopped. His shittah: it has to do with the judgment of danger — when a person no longer feels that it’s dangerous, he is exempt.

A further chiddush: The Almighty created nature so that a person should feel like everything is okay — on that part of nature one doesn’t need to make a berachah. But on the part where there remains a “loophole” and one still feels danger — one does need to say.

Rav Nachman Biderman said that every day one makes a gomel, because in the morning one says “hagomel chasadim tovim le’amo Yisrael” in Birchot HaShachar.

Halachah 10: Birkat She’asah Nissim — Place Where Miracles Were Done for Israel

The Rambam’s Words: “One who sees a place where miracles were done for Israel, such as Yam Suf and the crossings of the Jordan… is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam she’asah nissim la’avoteinu bayamim hahem bazman hazeh.”

Explanation: Whoever sees a place where a miracle happened for Klal Yisrael, makes a berachah.

Chiddushim:

1. The Rambam says “kegon” — Yam Suf and the Jordan crossings are only examples. From then until today thousands of miracles have happened in Eretz Yisrael — in every war, in every valley. Every place where a missile almost fell, or other miracles, can possibly also be a place where miracles were done for the many.

2. Question about the exact place: At Yam Suf — the Rambam doesn’t give any shi’ur how close one must be. At the Jordan crossings it’s easier — one knows it was opposite Jericho.

3. The nusach is exactly the same as Chanukah — “she’asah nissim la’avoteinu bayamim hahem bazman hazeh”. The difference: with Chanukah the berachah is on the time, and here it is on the place.

4. “Kol makom shena’asu bo nissim larabim” — it must be an event that happened for Klal Yisrael, not just that people weren’t killed.

Halachah: Miracle for an Individual

The Rambam’s Words: “A place where a miracle was done for an individual, that individual and his son and his son’s son are mevarech when they see that place: Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam she’asah li nes bamakom hazeh, or she’asah le’avi nes bamakom hazeh.”

Explanation: With a miracle for an individual, only that person and his children/grandchildren make the berachah.

Chiddush: Does “beno uven beno” mean all generations, or only until grandchildren? The Rambam doesn’t say explicitly.

Halachah: Miracle for Tzaddikim

The Rambam’s Words: **”One who sees Gai Aroch Zeh Kivshan HaEsh… is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam

Halachah: Miracle for Tzaddikim (continued)

The Rambam’s Words: “One who sees Gai Aroch Zeh Kivshan HaEsh… is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam she’asah nes latzaddikim bamakom hazeh.”

Explanation: Whoever sees the place where Chananyah, Mishael and Azaryah were thrown into the fiery furnace, makes a berachah.

Chiddushim:

1. Three categories of miracles: (a) Miracle for the many (Klal Yisrael), (b) Miracle for an individual (private), (c) Miracle for tzaddikim — not for Klal Yisrael, but also not just private, rather something that is relevant for Klal Yisrael through what is written in the pesukim.

2. What does “latzaddikim” mean? The Rosh is brought that “latzaddikim” has to do with kiddush Hashem — the tzaddikim were moser nefesh not to bow to the idol, and therefore the Almighty created the miracle.

3. “Bamakom hazeh” — specifically at the specific place, not anywhere one sees a deep valley.

4. [Digression: Why did we stop making holy places?] In Tanach after a miracle one still made a monument, a korban, a place. This is only when Jews are in control of a place — in Eretz Yisrael. But in exile we never made any places. The only thing that Jews are in control of in exile is their daily order/calendar — therefore we began making special days (like Megillat Ta’anit). But the lion’s den in Bavel is an exception — “a place where miracles were done” is not a cheftza of kedushah, but a din in berachot.

Halachah: Berachah on a Place of Avodah Zarah — “Shenatan Erech Apayim Le’Ovrei Retzono”

The Rambam’s Words: “One who sees a place where avodah zarah was worshipped, is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shenatan erech apayim le’ovrei retzono.”

Explanation: Whoever sees a place where avodah zarah was worshipped, makes a berachah that the Almighty is erech apayim (long-suffering) to those who transgress His will.

Chiddushim:

1. Erech apayim — lashon explanation: “Erech apayim” literally means long breath — the opposite of “charon af” where the breath becomes shorter. When a person is angry, if he breathes in long, it calms him.

2. The place of avodah zarah as a challenge to emunah: When a person comes to a place of avodah zarah, it occurs to him “lamah zeh harasha v’tov lo?” — why doesn’t the Almighty punish on the spot? The berachah is an answer — the Almighty is erech apayim. This is a chizuk emunah.

Halachah: Berachah on a Place Where Avodah Zarah Was Uprooted

The Rambam’s Words:

When one sees a place where avodah zarah was uprooted — in Eretz Yisrael one says “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam she’akar avodah zarah me’artzeinu”, and in chutz la’aretz “she’akar avodah zarah min hamakom hazeh”. With both one says: “keshem she’akarta min hamakom hazeh kach ta’akor mikol hamkomot v’tashiv lev ovdeihem le’ovdecha.”

Explanation: When one sees a place where avodah zarah once was and was removed, one makes a berachah with a tefillah that avodah zarah should be uprooted everywhere.

Chiddushim:

1. What does “ne’ekar” mean: There is a discussion whether Jews came to uproot it (which would perhaps also be a Birkat HaMitzvot), whether it naturally broke down, or whether the worshippers themselves nullified it. The lashon “ne’ekar” (passive) indicates that it’s not necessarily through Jews’ active action.

2. “V’tashiv lev ovdeihem le’ovdecha” — a remarkable tefillah: One doesn’t ask that the worshippers of avodah zarah should die (“meherah yikaretu” one says only about minim, Jewish heretics), but one asks that their hearts should turn to serve the Almighty. A tefillah for teshuvah of worshippers of avodah zarah, not for their destruction.

3. [Digression: Reaction to seeing a beautiful church]: When seeing a beautiful church (like in the Vatican) — the minhag is to say “sheketz teshaktzenu”. But a higher level is to see in it the Almighty’s middat erech apayim — “if for those who transgress His will it’s like this, for those who do His will kal vachomer.” The place shows orech apo shel HaKadosh Baruch Hu — that the Almighty lets even those who transgress His will have such beautiful buildings. This is “much nicer” than just spitting.

4. Transformation of a place of avodah zarah: When one takes a church and makes it into a beit midrash, this is also a form of “ne’ekar avodah zarah.” This fits with “v’tashiv lev ovdeihem” — that the actual will of people to serve should be used correctly.

Halachah: Berachah on Seeing Jewish Homes in Settlement — “Matziv Gevul Almanah”

The Rambam’s Words: “One who sees Jewish homes in their settlement — is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam matziv gevul almanah.”

Explanation: When one sees Jewish settlements where Jews live and flourish, one makes a berachah that the Almighty establishes the borders of the “widow” (Klal Yisrael).

Chiddushim:

1. Not only Eretz Yisrael: The Rambam doesn’t say that this is only in Eretz Yisrael — even in chutz la’aretz, like Monroe or Lakewood, one makes the berachah when one sees a flourishing Jewish community.

2. “Almanah” — Klal Yisrael’s state: The source is from Mishlei “yatziv gevulot almanah.” Klal Yisrael is compared to a widow — exiled from Yerushalayim, like in “Nachem” where Tzion cries “ke’almanah bli baneha.” The Almighty restores her borders.

3. The meaning of “almanah” — she is still a widow: Klal Yisrael is still a widow — she hasn’t gotten back her husband (the complete redemption). The Almighty helps her “in the meantime.” But it is also said that “matziv gevul almanah” can also mean that a widow remarries.

4. Why doesn’t the world know about this berachah: The world knows about berachot at the cemetery because one puts up a sign there. But “matziv gevul almanah” no one has put up any sign.

Halachah: Berachah on Seeing Jewish Homes in Ruin — “Dayan HaEmet”

The Rambam’s Words: “One who sees Jewish homes in ruin — is mevarech Baruch Dayan HaEmet.”

Explanation: When one sees ruined Jewish towns (like in Europe after the destruction), one makes “Baruch Dayan HaEmet.”

Halachah: Berachah on Seeing Jewish Graves

The Rambam’s Words: “One who sees Jewish graves — is mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam asher yatzar etchem badin.”

Explanation: When seeing Jewish graves one says a berachah that acknowledges the Almighty’s judgment — He created them with judgment, He caused them to die with judgment, and He will resurrect them with judgment (techiyat hameitim). “Baruch Atah Hashem Mechayeh HaMeitim.”

Chiddushim:

1. “Yatzar etchem” — lashon nochach to the dead: Why does one say “etchem” (to you) — one is speaking to the Almighty (“Baruch Atah Hashem”), not to the dead? The answer: Every berachah begins with nochach (“Atah”) and ends with nistar, and one has no problem with that.

2. [Digression: Speaking to the dead]: The fact that Chazal instituted a berachah with lashon nochach to the dead (“etchem”) is a proof that one can indeed speak to the dead — against those who say one may not. The halachah of “lo’eg larash” (one doesn’t go with tzitzit by graves, one doesn’t daven there) also shows that the dead hear and feel — one must have respect for them.

Halachah: HaRo’eh Shishim Ribo Bnei Adam K’Echad

The Rambam’s Words: “One who sees six hundred thousand people at once — if they are non-Jews he says ‘boshu imchem me’od chafrah yoladetchem’; if they are Jews — ‘Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam chacham harazim’.”

Explanation: Whoever sees six hundred thousand people at once, one makes a berachah — for Jews “Chacham HaRazim”, for non-Jews one says the pasuk “boshu imchem”.

Chiddushim:

1. Does one actually need to count 600,000? Rav Moshe Feinstein has a question whether it must be exactly shishim ribo. “Shishim ribo” simply means “very many people” and not a precise number.

2. Pasuk “boshu imchem”: The Rabbeinu Menucah explains the leshonot. The pasuk is from Yirmiyahu: “boshu imchem me’od chafrah yoladetchem hineh acharit goyim midbar tziyah va’aravah.” An interesting contradiction: earlier with worshippers of avodah zarah (individuals) one said “lo tevoshu v’lo tikalmeu” (a berachah), but when non-Jews gather together in a large mass, one says something negative.

3. Chacham HaRazim — only in Eretz Yisrael? A chiddush: in chutz la’aretz all Jews think the same thing, but in Eretz Yisrael every Jew thinks something different — therefore specifically there is relevant “Chacham HaRazim.” The Tzelach is mentioned. The Gemara in Berachot explains: “keshem she’ein partzufeihem shavot kach ein machshevoteihem shavot.”

4. What does “Chacham HaRazim” mean? The Almighty encompasses all the wisdom of all people — He is the chacham, not that He gave wisdom. This is the difference from “shenatan mechochmato” — there He gave, here He Himself is the chacham. The Gemara also says that on one chacham one can make “Chacham HaRazim” because he is as wise as six hundred thousand people.

Halachah: HaRo’eh Chachmei Yisrael / Chachmei Umot HaOlam

The Rambam’s Words: Chachmei Yisrael — “shenatan mechochmato lirei’av”; chachmei umot ha’olam — “shenatan mechochmato levasar vadam”.

Chiddushim:

1. “Lirei’av” vs. “levasar vadam”: A Jew is not just “basar vadam”, he is from the Almighty’s yerei’av. Even a Jewish doctor who is not religious, one makes “lirei’av” because he is a part of Klal Yisrael who are yerei’av — it doesn’t go on the specific person but on the klal.

2. Nusach difference — “shechalak” vs. “shenatan”: In the Gemara it says for yerei’av “shechalak mechochmato” and for umot ha’olam “shenatan mechochmato”, but the Rambam brings both with “shenatan” — he doesn’t make the distinction.

Halachah: Malchei Yisrael / Malchei Umot HaOlam

The Rambam’s Words: Malchei umot ha’olam — “shenatan mikevodo levasar vadam”; malchei Yisrael — “shenatan mikevodo lirei’av”.

Chiddushim:

What does “kavod” mean for a king? In pesukim it always says “melech hakavod” — a king is expressed with kavod, not with koach. “Kavod” is a broader thing — it’s the acknowledgment of his might, not just an honor or honors. In the Rema it says “kavod ugevurah”.

Halachah: HaRo’eh Et HaKushi / Beriyot Meshunot — “Meshaneh HaBeriyot”

The Rambam’s Words: “One who sees a Kushi, a Lavkan, or one unusual in the form of his face or limbs — is mevarech ‘Meshaneh HaBeriyot’.” Also: blind person, amputee, one with boils, and vitiligo. Also: elephant, large monkey, small monkey.

Explanation: When one sees people or animals that look different from what one is accustomed to, one makes “Meshaneh HaBeriyot.”

Chiddushim:

1. It’s bidirectional: The Rambam brings Kushi (black) and Lavkan (white) together — a person from a white region who sees a black person, or a person from a black region (for example Yemenite Jews) who sees for the first time a white European — both make the same berachah. It’s relative to what the person is accustomed to.

2. What does “meshaneh” mean? Not that the Almighty took a “normal” one and changed him, but He created a broad world with different types of people — “borei minei beriyot meshunot”, similar to “borei nefashot rabot vechesoronan.”

3. “Behakanim” — what does this mean? Not just freckles, but something more serious — possibly people with white pigment (vitiligo), or a type of tzara’at. It must be something that is a severe, sad thing.

4. “Mimei iman” — what berachah? When the defect is from birth, one only makes “Meshaneh HaBeriyot” (not “Dayan HaEmet”). The reasoning: when someone is born with the defect, he doesn’t feel as sad as someone who got it later.

5. Animals: The monkey is interesting because he looks almost like a person — “the only animal that looks normal.” The others (elephant, giraffe) look very different from regular animals.

6. General principle of birchot hare’iyah: “Anything that catches your attention” — everything that catches a person’s attention, he must bring to the Almighty through a berachah. Chazal use every opportunity. “A Jew’s attention is a very precious thing.”

7. [Digression: Brisker story] A Brisker picked up a small child and said “Meshaneh HaBeriyot” — and the child became an enemy. “Meshaneh HaBeriyot” doesn’t mean that the person is “meshuneh” in a negative sense, but that one goes to a foreign place and sees something new.

Halachah: Birkat “Shekachah Lo Be’Olamo” on Beautiful Creatures

The Rambam’s Words: “One who sees very good and beautiful creatures” — beautiful, healthy people, or “ilanot tovot” — beautiful trees — makes “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shekachah lo be’olamo.”

Explanation: “Tovot umtukanot” means people who are very healthy, fit, attractive — the opposite of sick/afflicted with boils. It doesn’t say “yafot” but “tovot umtukanot.”

Chiddushim:

1. Nusach “shekachah lo be’olamo” — a dikduk: The nusach doesn’t give full credit that the Almighty actively made it — one only says “such beautiful things exist in His world.” One can be medayek from this nusach (perhaps implying that someone didn’t directly make it), though the world didn’t agree with the shittah that one can be medayek from nuscha’ot of berachot.

2. “Beriyot” — not only people: “Beriyot tovot” can also mean every beautiful creation — a peacock with magnificent feathers, beautiful flowers, and the like.

[Digression: Critique of the minhag of dragging a truck with a tree]: One drags around a truck with a tree so that one can make Birkat HaIlanot. Mori v’Rabbi Rav Yechezkel said that this is “not such a good thing” — because “beriyot tovot v’ilanot tovot” means that a person should not be ashamed when he sees a beautiful person or a beautiful thing, he should make a berachah. It’s a natural reaction, not a formal ceremony.

Halachah: Birkat Ilanot — “Shelo Chiser Be’Olamo Klum”

The Rambam’s Words: “One who goes out to fields or gardens in the days of Nisan, and sees trees flowering and buds rising — is mevarech Baruch Atah Hashem… shelo chiser be’olamo klum, uvara vo beriyot tovot v’ilanot tovot kedei lehanot bahen bnei adam.”

Chiddushim:

1. The Rambam doesn’t say it must be a fruit tree — also just flowering trees. And he doesn’t say it must be specifically the month of Nisan — “bimei Nisan” is an example, but one can also make it in Adar or Iyar.

2. “Kedei lehanot bahen bnei adam” — the Almighty made beautiful things specifically for people’s pleasure. With a fruit tree the chiddush is that besides the fruit, the Almighty also made that for a few weeks a year the tree should bring forth beautiful flowers.

[Digression: Berachah on flowers]: When one buys flowers for Shabbat, or for Shavuot when one puts flowers in the beit midrash — flowers are the only thing one buys specifically for beauty! One should make “shekachah lo be’olamo” on seeing, and “borei minei vesamim” on smelling.

Halachah: Berachah on the Smell of Bread

The Rambam’s Words: “Yesh omrim” that when one smells bread, one makes “shenatan rei’ach tov bapat”, and “yesh omrim” that one doesn’t make it because the smell is not the main thing.

Chiddush: What about the smell of chocolate cake — the smell is a pleasure! Apparently according to the Rambam one should make a berachah on bread. Also asked about the smell of meat on the grill.

Halachah: Berachot on Natural Phenomena — Winds, Lightning, Thunder, Earthquakes

The Rambam’s Words: “On strong winds”, “on lightning”, “on thunder”, “on any air in which one hears great thunder” — one makes “shekocho ugevurato malei olam”. Also: “earthquakes”, “meteors”, “comets”.

Explanation: On all these phenomena one makes “shekocho ugevurato malei olam.”

Chiddushim:

1. What are the “strong noises”? Not only thunder, but also “noise of large animals” (one hears the wheels working hard), or a type of strong wind that makes noise.

2. “Ed shebishchakim” — meteors: The Rambam says that a “shooting star” is not really a star — it’s only “ed” (a type of air/vapor) shebishchakim, a balloon of air or gas that flies from the stars. Also comets (“kochav sheyesh lo zanav”) the Rambam held that it’s such an “ed”, not a real star.

3. Practical note — wind: One teaches children that on thunder one makes a berachah, but one doesn’t know that on a great wind one makes the same berachah — “shekocho ugevurato malei olam.”

4. Personal story: A few weeks ago there was an earthquake in the middle of the night, “it felt like the whole world was ending” — and one made “shekocho ugevurato malei olam” without any doubt.

Two Berachot: “Shekocho Ugevurato Malei Olam” vs. “Oseh Ma’aseh Bereishit”

The Rambam says that one can make either “shekocho ugevurato malei olam” or “oseh ma’aseh bereishit”, or both.

Chiddushim:

1. Difference between the two berachot: “Shekocho ugevurato malei olam” goes on the fear — one is impressed by the might. “Oseh ma’aseh bereishit” goes on what one is a chacham and understands how nature works — he recognizes the creation mechanism.

2. A deeper difference: “Shekocho ugevurato malei olam” declares that the Almighty is acting now — He is active in the present. “Oseh ma’aseh bereishit” means that the Almighty built into creation that this should happen. But he says “oseh ma’aseh bereishit” (present tense, not past) — also this means that the Almighty does it in the present.

Halachah: Berachah on Mountains, Hills, Deserts, Seas, Rivers

The Rambam’s Words: “On mountains and hills and deserts and seas and rivers” — if one sees them after thirty days, one is mevarech “oseh bereishit”.

Chiddushim:

1. Lashon “al” instead of “haro’eh”: The Rambam says “al heharim” — not “haro’eh harim.”

2. Thirty days: If one lives among mountains, he is not impressed every day, therefore he only makes a berachah after 30 days.

Berachah on the Great Sea

“HaRo’eh et HaYam HaGadol” — is mevarech “oseh et hayam hagadol”, also from thirty days to thirty days.

Chiddush: “Yam hagadol” can mean any great sea — an ocean (Atlantic, Pacific, Mediterranean), not a lake.

Question: 30 Days for Other Berachot

The Rambam doesn’t say clearly which berachot require 30 days and which don’t. Reasoning: All these berachot are based on a certain being impressed. Thunder — even twice in a day one is still impressed. But a sea in one’s “backyard” — it’s no longer interesting. It’s according to the matter.

Halachah: Berachah on a Rainbow

The Rambam’s Words: “One who sees a rainbow is mevarech: Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam zocher habrit v’ne’eman bivrito v’kayam bema’amaro.”

Explanation: The Almighty remembers the covenant with Noach after the flood — “et kashti natati be’anan.”

Chiddushim:

Three leshonot: “Zocher habrit” — He remembers; “ne’eman bivrito” — He is faithful; “v’kayam bema’amaro” — He fulfills what He said. The Gemara Berachot 59 says that one was accustomed to say all three.

“Zocher habrit” in Zichronot: This is also said in Zichronot on Yom Kippur/Yovel.

Halachah: Birkat Kiddush Levanah

The Rambam’s Words: “One who sees the moon in its renewal is mevarech: Baruch Atah Hashem… asher bema’amaro bara shechakimim, v’ruach piv kol tzeva’am, v’chok uzman natan lahem shelo yeshanu et tafkidam, sesim usemechim la’asot retzon konam, po’alei emet shepe’ulatam emet, v’lalevanah amar shetitchadesh ateret tiferet la’amusei vaten, she’atidin lehitchadesh kamotah ul’fa’er leyotzram al kol kevod malchuto.”

Explanation: When one sees the new moon one makes a berachah. The word “chodesh” is from the lashon “chiddush” — a new moon.

Chiddushim:

1. “Bema’amaro bara shechakimim”: “Be’asarah ma’amarot nivra ha’olam” — He created the heavens with His word. “V’ruach piv kol tzeva’am” — another way to say with His word.

2. “V’chok uzman natan lahem shelo yeshanu et tafkidam”: The Almighty clearly told the sun it should rise and set every 12 hours, and the moon once every thirty days — and they always follow.

3. “Sesim usemechim la’asot retzon konam”: Every time the moon comes out, it rejoices again to follow. How do we know it does it with simchah? Because it has not been late — if it were like a person, it would arrive an hour late.

4. “Po’alei emet” — beings with nefesh: We say “po’el emet” (singular) which goes on the Almighty. But the Rambam’s nusach is “po’alei emet” (plural) — which goes on the heavenly hosts themselves, “shepe’ulatam emet”. This shows that the Rambam took them as beings with nefesh — the heavenly bodies have a nefesh, they are sesim usemechim, they are po’alei emet.

5. “Ateret tiferet la’amusei vaten”: The Almighty told the moon that it should renew itself every month — to be a beauty for the Jews. “Amusei vaten” literally means people whose mother carried them, but here it seems like a metaphor — the Almighty took/carried them.

6. “She’atidin lehitchadesh kamotah”: The Jews will also renew themselves just like the moon — from darkness to light. The entire purpose of the moon renewing itself every month is for an “ateret tiferet” — a sign for the Jews.

7. “Ul’fa’er leyotzram al kol kevod malchuto”: The one davening at Kiddush Levanah thinks in — just like the moon is sas v’same’ach la’asot retzon kono, so are Jews also sesim usemechim la’asot retzon konam.

8. Practical chiddush: One who conducts himself to wait with Kiddush Levanah until it’s said with the community, must be careful not to look at the moon until then — because if he looks and is impressed, he already becomes obligated in the berachah. The entire berachah is on the being impressed. The reason why one does it with the community: we are no longer impressed on our own — the only way is through a takanah that a minyan goes out together.

9. Rema: Standing: “Kol hamevarech al hachodesh bizmanah ke’ilu mekabel penei haShechinah.” According to the simple meaning “mekabel penei haShechinah” means that one recognizes the renewal of creation every month. A pleasant note: most people don’t know why one stands at Kiddush Levanah — when asked, they answer “good shidduchim for the children.”

10. Rema: Time: “If he didn’t make a berachah on it the first night, he has until sixteen days in the month” — until the moon becomes completely full. After that one can no longer say “mechadesh” because it’s no longer a chiddush.

Halachah: Birkat HaChamah — 28 Year Cycle

Rema’s Words: “One who sees the sun on the day of tekufat Nisan of the beginning of the cycle of twenty-eight” — makes Oseh Ma’aseh Bereishit.

Explanation: The sun has a 28-year cycle when tekufat Nisan falls on the same point in the week as at the creation of the world.

Chiddushim — detailed explanation of the calculation:

– The sun travels around a whole year (approximately 365 days with some hours). One divides this into 4 tekufot, each approximately 90 days. Every year tekufat Nisan moves by a quarter day. At the creation of the world the sun was created on the fourth day in the morning (Wednesday — “nitlu hame’orot”). A week has 7 days × 4 quarters = 28 parts. Therefore it takes 28 years until tekufat Nisan falls again on the fourth day in the morning.

It’s not a real cycle of the sun — it’s only a cycle that the tekufah begins at the same time in the week.

Other stars: The Rambam brings that the same berachah is made when other stars (the other 5 of the 7 planets) return to the beginning of mazal taleh — the starting point of the sky. Today we don’t know what all these things are — only Birkat HaChamah has remained with us.

Halachah: Seeing Non-Jewish Homes in Settlement / in Ruin / Non-Jewish Graves

The Rambam’s Words: In settlement — “beit ge’im yisach Hashem”; in ruin — (not mentioned); non-Jewish graves — “boshu imchem me’od” (Yirmiyahu).

Chiddushim:

1. It’s not a berachah with shem umalchut — just a pasuk. This fits with what the Gemara says that not everything is berachot — it’s tefillot, pesukim, matters.

2. A question: What does “batei ovdei kochavim” mean? Does it mean just non-Jews, or specifically wicked ones? Because the pasuk says “beit ge’im” — bad people. Perhaps it means batei ovdei kochavim in Er

Halachah: Seeing Non-Jewish Homes in Settlement / in Ruin / Non-Jewish Graves (continued)

Chiddushim (continued):

2. A question: What does “batei ovdei kochavim” mean? Does it mean just non-Jews, or specifically wicked ones? Because the pasuk says “beit ge’im” — bad people. Perhaps it means batei ovdei kochavim in Eretz Yisrael. It remains an open question.

3. At graves: When they live one says “boshu imchem chafrah yoladetchem”, and after their death one says “boshu imchem me’od” — a similar but different pasuk.

Halachah: HaNichnas LeMerchatz / Hakaza Dam

The Rambam’s Words: “One who enters a bathhouse says yehi ratzon shetatzileini mizeh v’kayotze bazeh, shelo yera’eh li davar kilkalah v’avon, v’im yera’eh li tehei mitati kaparah lechol avonotai. When he exits he says modeh ani lefanecha shelo shaltani min ha’or. One who enters to let blood says yehi ratzon sheyehei esek zeh li lirefu’ah ki rofei chinam atah. When he exits he says baruch rofei cholim.”

Explanation: The Rambam moves to a new category — requests/tefillot for specific situations.

Chiddushim:

– A bathhouse was then a place of danger — so hot that there was literally a danger of fire. “The FDA wouldn’t have allowed it.”

– With bloodletting it says “ki rofei chinam atah” — the Almighty heals for free. When exiting it says “baruch rofei cholim.” There is a machloket hagirsaot — “rofei cholim” or “rofei chayim.”

Halachah: HaHolech Limdod Et Gorno — Tefillat Shav

The Rambam’s Words: “One who goes to measure his grain pile says yehi ratzon shetishlach berachah bema’aseh yadai. He began to measure and says baruch hashole’ach berachah bakeri hazeh. But if he measured and afterwards asked for mercy that there should be a se’ah in it — this is tefillat shav.”

Explanation: Before measuring one may ask for berachah. After measuring to ask that there should be more — this is tefillat shav.

Chiddushim:

1. Why is “limdod” not yet tefillat shav? While measuring something can still happen — it can be lost, it might not turn out well. “Limdod is a stage when it can still happen.” But after measuring it’s already finished.

2. The main principle of tefillat shav: Tefillah goes on the reality of the world, not on miracles. “Tefillah doesn’t go on miracles, tefillah goes on the reality of the world.” One may not rely on miracles.

3. Difference between berachah and bakasha: A berachah (baruch hashole’ach berachah, or Dayan HaEmet) one can say on what is. But a request that it should become more after counting — that is tefillat shav.

4. Great discussion: May a critically ill person pray for his life?

Question: If tefillat shav means that one doesn’t ask for things that have already happened — what about a person who has an illness where 99% die?

Answer/distinction: A person who is fighting for his life — this is not tefillat shav, because “even if a sharp sword is placed on a person’s neck, he should not despair of mercy.”

The main distinction: The fundamental distinction is between changing the order of the world (= tefillat shav) and something that can still happen in the natural way (= legitimate tefillah). With a sick person — even with very small chances — being healed is still within the order of the world. But with a grain pile that one has already measured — that it should grow afterwards is literally against nature.

Practical point: One may not tell a sick person he should not pray — this is also a matter of bein adam lachaveiro.

5. The example of male/female: When his wife is already pregnant and he asks that it should be a male child — this is also tefillat shav. The Almighty can very easily change a male to a female — with Dinah it already happened. But — He doesn’t do such things almost ever. Tefillat shav is not because the Almighty *cannot*, but because He *does not* do such things generally.

6. Nature as a boundary for tefillah: Nature determines which tefillah one should pray. When something is already determined in the natural way, one doesn’t ask for it.

7. Difference between asking for the future vs. changing the past: When one hears ambulances, one cannot ask “it shouldn’t be mine” (already happened), but one can indeed ask “yehi ratzon that the sick person should have a complete recovery” (future). The example of a headache: asking that it should go away — legitimate. Asking that also the last half hour of the headache should go away — tefillat shav.

8. Goseis vs. not goseis: If it’s not a goseis, it means there is still a possibility in the natural way. “Still a chance” means: he shouldn’t die now, he should live until a doctor comes with perhaps a breakthrough. The world is full of “miracles” — doctors themselves say “this is a miracle”, which means against statistics. But something that already happened in the past one cannot change.

Halachah: HaNichnas LeBeit HaMidrash

The Rambam’s Words: “Hareini nichnas lebeit hamidrash — yehi ratzon milfanecha Hashem Elokai shelo echashel bidvar halachah, shelo omar al tamei tahor v’al tahor tamei, v’al mutar asur v’al asur mutar” — and also “v’yismechu bi chaverai” and “al yikashlu chaverai bidvar halachah v’esmach bahem.”

Explanation: When one enters the beit midrash, one asks that one should not stumble in halachah, and that the friends should rejoice with him.

Chiddushim:

1. “Shelo echashel bidvar halachah” — psak or learning? “Tamei tahor, mutar asur” sounds like he’s going to pasken. But the conclusion is that it means in the beit midrash — he shouldn’t accept false traditions, he shouldn’t repeat false things in the sugya.

2. “V’yismechu bi chaverai”: He asks that he shouldn’t make a mistake that the world laughs at him. On the contrary, his learning should be accepted by his friends.

3. “Al yikashlu chaverai bidvar halachah v’esmach bahem” — double tefillah: In the beit midrash it boils, people argue, people compete. The tefillah asks for two things: (a) that the friends shouldn’t stumble, and (b) even if they do stumble, he shouldn’t rejoice from it. Both are included.

4. Parallel to bathhouse: Just as in the bathhouse it happens that one gets burned (physical danger), in the beit midrash it happens that one gets embarrassed (spiritual danger). This is the “danger” of the beit midrash that one must pray about.

5. [Digression: Competition in learning vs. business]: One who a whole day in the beit midrash his “fun” was not simchat haTorah but simchah that the friend stumbled — he goes exactly like “yoshvei keranot.” The merchant rejoices that he has more money than the friend; the learner who rejoices that he “won” an argument — it’s the same. Therefore one needs the tefillah “v’esmach bahem” — that my simchah should be a simchah of Torah, not of competition.

Halachah: Birkat Hoda’ah When Leaving Beit HaMidrash

The Rambam’s Words: “Modim anachnu lecha Hashem Elokeinu shessamta chelki miyoshvei beit hamidrash v’lo samta chelki miyoshvei keranot.”

Explanation: One thanks the Almighty that my portion in life is among those who sit in the beit midrash, not among those who sit at the corners of the street.

Chiddushim:

1. “Chelki” — what does this mean? “Chelki” means literally: my job, my portion in life, my status, my place where I spend my time.

2. “Yoshvei keranot” — two meanings: (a) Idlers — people who sit at the corners of the street and waste time. (b) Merchants — people who are engaged in business, like the pasuk “sichi bi yoshvei sha’ar unginot shotei shechar.” Both meanings are also mentioned in Hilchot Kriat HaTorah. “Yoshvei keranot” doesn’t mean workers who go to work — the Jew who leaves the beit midrash does go to work. “Yoshvei keranot” means people who don’t work — they waste time instead of learning.

3. “She’ani mashkim v’hem mashkimim”: Both get up early, both work hard — “ani ameil v’hem ameilim.” The difference: “ani ameil umekabel sachar, v’hem ameilim v’einam mekablim sachar.” One who comes to kollel at eleven o’clock cannot say “ani mashkim” — one must actually get up early to say this.

4. “Ani ratz lechayyei ha’olam haba, v’hem ratzim leve’er shachat”: “Be’er shachat” means Gehinnom? The Rambam at the end of Hilchot Teshuvah explained that “be’er shachat” means loss of the soul. The explanation: it could be that people who have no da’at, cannot have a portion in the World to Come — their soul is lost.

Halachah: HaNichnas LeKerach

The Rambam’s Words: “One who enters a city — yehi ratzon milfanecha Hashem Elokeinu shetachnisei’ni lekerach zeh leshalom”, and when he enters beshalom he says “modeh ani lefanecha Hashem Elokeinu shehichnastani”, when he seeks to leave he asks “shetotzi’eini mikerach zeh leshalom”, and when he exits beshalom he says a longer thanksgiving: “modeh ani lefanecha… shehotzeitani mikerach zeh leshalom, ucheshem shehotzeitani leshalom ken tolicheni leshalom v’tismecheni leshalom v’tatz’ideni leshalom v’tatzileni mikaf oyev v’orev baderech.”

Explanation: At every stage of traveling to a new city — entering, being there, leaving — there is both a request beforehand and a thanksgiving afterwards.

Chiddushim:

1. “Kerach” doesn’t mean one’s own city, but a new city where he travels to — for business, for market, or to make friends. This is not the same as Tefillat HaDerech which goes on the road itself — here we speak specifically about the entry into the city itself.

2. Entering a city was a “difficult thing” — one had to go through bathhouses, various difficulties — therefore the entry itself is already something that requires tefillah.

Klalo Shel Davar — The General Rule of Tefillah and Hoda’ah

The Rambam’s Words: “Klalo shel davar, le’olam yitz’ak adam al he’atid lavo, vivakesh rachamim, v’yitein hoda’ah al she’avar, v’yodeh vishabach kefi kocho.”

Explanation: The general rule is: a person should always cry out/ask for what is coming, and thank for what has already been.

Chiddushim:

1. “Kefi kocho” — one’s own language: “Kefi kocho” means that one can use one’s own language for the thanksgiving, not only the prescribed nusach. This fits with what the Aruch HaShulchan also said. Many of the berachot are such “suggestions” and one can use one’s own words.

2. Two sides of every event: With the same event one should both cry out (bakasha) and thank (hoda’ah) — as one sees clearly with kerach, where at every stage there is both bakasha and hoda’ah. One can also say: “Creator, You have helped me until now — I ask You, help me further.”

3. The rule as an expansion: The “klalo shel davar” doesn’t mean only the specific cases that the Gemara enumerated (beit midrash, bathhouse, kerach), but thousands of other things in life. With every event one should seek to thank the Almighty, even if it’s not a formal berachah.

4. Hoda’ah vs. tze’akah — distinction: The Rambam speaks here specifically about hoda’ah al she’avar (thanking for the past), not about tze’akah al lehaba (asking for the future). Mixing the two — being modeh for the future or crying out for the past — is a confusion.

Kol HaMarbeh Lehodot Et Hashem

The Rambam’s Words: “Kol hamarbeh lehodot et Hashem uleshabe’ach tamid — harei zeh meshubach.”

Explanation: Whoever thanks the Almighty more is praiseworthy.

Chiddushim:

1. No contradiction to tefillat shav: One learned earlier about tefillat shav and one can be a bit scared of saying too much. But the Rambam says that tefillat shav is a small detail, and the bigger picture is that the more one thanks the Almighty the better.

2. Why “hodot” and not “litz’ok”? The lashon “meshubach” fits only to hoda’ah — because he praises (meshabbe’ach) he himself is praiseworthy (meshubach). With tze’akah one couldn’t say such a lashon. The simple meaning is that “meshubach” means ra’ui la’asot ken — it is proper according to halachah.

KeShem SheMevarech Al HaRa’ah Kach Mevarech Al HaTovah — Brief Reminder

Chiddush: The Rambam warned that “keshem shemevarech al hara’ah kach mevarech al hatovah” means that regarding one matter there must be “kach” — that is with a full heart — but the nusach (the words of the berachah) must be different. That is, the equality is in the intention and heartfelt feeling, not in the text.


📝 Full Transcript

Laws of Blessings Chapter 10 – Other Blessings: Tefilat HaDerech, Shehecheyanu, and HaTov VeHaMeitiv

Introduction: Tefilat HaDerech and Responsibility When Driving

We are learning Hilchot Berachot Chapter 10. Hilchot Berachot Chapter 10.

Before we go to the shiur, I wanted to say something important. First of all, we are in the middle of a campaign for the beit midrash where we learn these shiurim, Beit Midrash Ein LaMachshava. I will return to this.

But I wanted to say this: Today, Friday, erev Shabbat Kodesh Parashat Beha’alotcha, there were three accidents in Boro Park, and in one of them a bachur was very seriously injured. The Ribbono Shel Olam should send him a refuah sheleimah, and we should be mitpalel for him.

In this chapter we learn the tefillah of Tefilat HaDerech. The Rambam says, the Rambam rules – we will soon learn when we learn the shiur inside, it’s a beautiful sugya that he discusses there about Tefilat HaDerech, what the definition is – but we say there, we ask the Ribbono Shel Olam to save us “mikaf kol oyev ve’orev baderech,” or in our nusach we say “oyev ve’orev velistim vechayot ra’ot.”

I once was driving, and many times I also stumble with this, driving faster than the law and so on, and I caught myself that I am the chayot ra’ot from whom I am praying the Ribbono Shel Olam should save me. A terrible thing when I realized it. Because a person is the greatest danger to himself, because when a person, if chas veshalom someone hits someone, he is unfortunate for his life. And who are the chayot ra’ot here? From whom must one be warned here? The Ribbono Shel Olam should save you from yourself. It’s a terrible thing.

So, if we take in more Tefilat HaDerech in our lives, besides that we will simply make more berachot and have the protection of asking the Ribbono Shel Olam and thanking the Ribbono Shel Olam, it will also constantly remind us of the simple thing of what responsibility we have when we sit at the wheel, and that we absolutely don’t want to be the chayot ra’ot against whom we are praying. The Ribbono Shel Olam should protect all Jews.

Back to our campaign. Baruch Hashem, we learn the shiurim every day. Very beautiful shiurim, a very unique shiur. We learn a whole perek of Rambam every day. The limud HaRambam is very geshmak, we can always jump into the sugya. It’s not simple like we’re in the middle of a long pilpul, it’s very hard to attach oneself to a Daf Yomi shiur just like that. But Rambam, every perek that one learns is a holy Torah in itself, and we learn it berov chaverim, a very geshmak shiur. Share it with others.

Besides this, my friend and my partner R’ Yitzchak puts out many other shiurei Torah in all areas of Torah. These days he is making a campaign for his beit midrash, that he should be able to continue and expand its borders, yagdil Torah ve’yadir. I want to mention and praise the distinguished nedvanim, the great lovers and supporters of Torah, who are the shemen hatov that absorbs into itself all the good spices from all the chachamim and Torah scholars with whom he learns together, as we learned in the previous perek of the Rambam. R’ Yoel, and I invite everyone to be nichnas lachem venosei besamim, to enter into the good fragrance of all the rivers bursting forth with Torah that R’ Yitzchak does, and one should become part of the campaign, become partners and co-learners, ve’ashrei chelkechem.

Halacha 1: The Category of “Berachot Acherot”

The Rambam says, now. Besides what we have learned about berachot, the Rambam has already taught us Birkat HaMazon, Birkat HaPeirot, other berachot, and things that don’t have an opening and closing the Chachamim also established. More, there are still other berachot, meaning more berachot literally, as we say “Baruch Atah Hashem.” There are also, he says with another three, there are formulations of tefillah or formulations of berachah that don’t exactly begin with “Baruch” and end with “Baruch,” as we will see in this chapter. For example, actually Tefilat HaDerech, which we begin, at least our nusach we begin “Yehi ratzon milfanecha,” it ends however with “Baruch.” We end, and the Rambam doesn’t end. And other things, like when entering the beit midrash one says, it’s not a… It’s a berachah, but it doesn’t have the formula of Shem uMalchut. Some don’t have Shem uMalchut, some however are not in the form of a berachah.

So the Chachamim established derech shevach vehodaah laKadosh Baruch Hu.

What Does “Derech Shevach VeHodaah” Mean?

What do the words “derech shevach vehodaah laKadosh Baruch Hu” mean? “Like the berachot of tefillah that we have already written, and they are these.” Apparently what does one need to have in the formula of Birkat HaTefillah? That the berachot… Let’s say this, the Rambam has already several times, he wants to say this, let’s try to say, one needs to write precisely the formula, but at least what he says is: We have already learned two, three, maybe four times, that the Anshei Knesset HaGedolah established for Israel berachot and tefilot, right? They made tefilot, we call them tefilot, we call them Tefilot Shemoneh Esrei, that is also berachot. We must remember, most things that the Anshei Knesset HaGedolah made go with the formula of berachah, “Baruch Atah Hashem,” Shemoneh Esrei, nineteen eighteen, is seven, Birchot Kriat Shema, and other berachot, Kiddush, Havdalah, Birchot HaNehenin, Birkat HaMazon, these are all things that the Rambam says that the Anshei Knesset HaGedolah established these sorts of things.

Now, besides this, now the Rambam adds, he goes besides this, the Chachamim, he doesn’t say here Anshei Knesset HaGedolah, I don’t know why, it’s interesting, it could be that it was later Chachamim, I don’t know, established more things.

Now, there is Birkat HaMazon which is a mitzvah in itself, a mitzvah d’Oraita Birkat HaMazon, and he says Birchot HaNehenin is an obligation in itself, one may not have benefit from the world without a berachah. Now there are more berachot that are not Birkat HaNehenin, not Birkat HaMitzvot, it’s not an issur hana’ah, it’s not an obligation, one may not buy a new thing without saying Shehecheyanu. It’s more similar to tefillah.

I think “like the berachot of tefillah” he simply means, as I already said, that the Anshei Knesset HaGedolah made tefilot, but perhaps he also means that these berachot are more similar to tefillah than they are similar to Birkat HaNehenin, that “derech shevach vehodaah” is not like Birkat HaNehenin which is in order to thank the Creator of the world, blessed is He, which we learned.

According to the first interpretation that it’s a thing that on everything one must make the berachah on the fruit, on the food, to sanctify everything as reshut, to sanctify the Ribbono Shel Olam’s name on the thing, on these things it’s not so strongly relevant, yes? Because it’s the whole house, or it’s a friend, or it’s news, these aren’t things that one doesn’t now grasp as “derech shevach vehodaah,” one thanks the Ribbono Shel Olam, and one doesn’t always thank the Ribbono Shel Olam for something. You see when davening we say, the first and last three berachot of Shemoneh Esrei are also berachot. And the berachot need… It’s interesting, because I think that all those that he will bring do, all have petichah vechatimah. Those that don’t have, the “Yehi ratzon”s, are already more in the form of tefillah.

There is, there is, there is. There is also a leaving the beit midrash which is a hodaah, but there is a tefillah. True, the Rambam doesn’t speak about the thing that one should take requests. Berachot of requests, yes, at the end of the perek we will also see berachot of requests. But the point is, what the important thing is, and one must remember this, perhaps we will speak about this more soon, he brings here on the side the Ra’avad, not here on the spot, in other places he argues that all these berachot that we are going to learn are birchot hareshut, not an obligation.

The Shita of the Ra’avad: Birchot HaReshut

Apparently, the meaning is, people are also today very melazel in all these berachot. Almost no one makes, except for certain ones who make really, Shehecheyanu. Also really there is no reason one shouldn’t make with Shem uMalchut on each one. One only conducts oneself that only the close relatives make really with a berachah, but no one else makes. There is really no reason for this.

The reason, the halachic answer that one can conduct oneself this way, is the shita of the Ra’avad and the other Rishonim who argue that it doesn’t say in the Mishnah “chayav.” It’s not simple like with eating without a berachah one transgresses, one is a goy, a Jew may not eat without a berachah. There is no such halachah that a Jew may not put on a new bekeshe without a Shehecheyanu. So learn many Rishonim.

Why Don’t People Catch the Berachot? – Berachah on an Event, Not on an Object

When I learned it I thought a bit differently. We spoke earlier about hana’ah that must, about by Birkat HaReach we had this discussion. The things that we are going to see here is mainly a berachah not on a tangible thing, but on a feeling one can say, or a certain state of mind, which is an event. Ah, an event. So an event is very hard to obligate people, because one makes the berachah on the simchah. For example, seeing one’s friend is tremendous for one who becomes besimchah when he sees his friend and it’s really a friend. The Ra’avad’s interpretation is that it’s more good, it’s really joy, or the Gemara says there, he is moved every time he sees someone die. Perhaps only when he is moved. Everyone dies people. Let’s understand, let’s understand. That’s one thing. But there is a certain feeling on which one makes the berachah.

So, let me explain. What I wanted to finish exactly at this is, this is what the Rama says that it’s “like Birkat HaTefillah.” When he says “like Birkat HaTefillah,” he switched. That is, there are berachot that are… The reason, I think that the true reason, we don’t see that the reason… This is a thing that you say, one doesn’t want to come to a doubt. But we see that the reason why people don’t catch to make the berachah, it’s much less that one conducts oneself or doesn’t conduct oneself, it’s more that one doesn’t catch.

Why doesn’t one catch? As we spoke recently by the reach. For some reason, when Havdalah comes and one takes the besamim in hand, one says, ah, borei minei besamim. But you go to your business, or you come home and you buy freshly baked coffee, not baked, a roasted coffee that is roasted, it’s properly mugmar, it’s properly… You simply don’t catch. We are accustomed… We are really set up this way in halachah. There is an eating, then there is also a Birkat HaReach, except if it’s exempt from berachah.

Here is the thing, a Jew comes in, you were told that so-and-so died, and you don’t catch that chal alecha chovat berachah. And it’s true, even according to the Rambam who says that it’s an obligation, the Rambam doesn’t say that it’s reshut, even according to the Rambam who learns that it’s really an obligation from the enactment of the Chachamim, it’s not simple that now you must be mevarech on the news. No, there is like berachot, there is generally a person goes through a smell, like by Shemoneh Esrei one says tefilot for everything throughout, and the Ribbono Shel Olam made an enactment that in these situations one makes these specific berachot. It’s a berachah for the Ribbono Shel Olam.

Against the Emphasis on Feelings: Berachah on a Fact, Not on a Feeling

About this, I don’t agree with what you say and many Acharonim say, that this is a berachah only if one feels, if one doesn’t feel besimchah. It’s nonsense with noodles. The berachah is… Not chas veshalom nonsense, because great Jews also say this, but we see, and you already know me, I am anti the current emphasis, everything is about the feeling, one feels yes, one feels no. No one asked you if you feel. A simchah is a fact, not a feeling. A Jew died, there is a davar atzuv. One says to the Ribbono Shel Olam, “Dayan HaEmet,” we believe that You know what You are doing, that You killed a Jew, and we are not in dispute with You chas veshalom. The same thing by a simchah, we say “Shehecheyanu.” It doesn’t mean I feel, I don’t feel.

Comparison to Birchot HaShachar

Let me tell you what I think. The berachot are there, very easy to compare to the Birchot HaShachar. When one gets up one says, Malbish Arumim one says. These are all actions that a person does and he thanks for this. And in the middle of the day, what does a person do? He has already finished tying his shoes, but he goes, he meets a friend, he sees a fire, he hears good things, bad things. All the time he makes berachot. But it doesn’t say in the Gemara because these are things, events, sometimes it happens more often, sometimes less.

Other Berachot: Bringing the Ribbono Shel Olam Into All Aspects of Life

Two Approaches in Berachot: Feeling Versus Da’at

I can say that on things that a person does with his hands, he makes a berachah on the thing that he does. But all day, you know, there are certain, a person comes home, he was twelve hours, he went around, many good events and bad events happened. On what is bad, he will make vows, he will choose the berachah. On what is practical, actions, you can say. But on feelings…

I say, the approach, the one who says only when one feels, is simple on things that really affect you. But R’ Yitzchak has a strong point to the contrary. The matter is after all, that one should constantly remember the Ribbono Shel Olam, it should be constantly shevach vehodaah, derech shevach vehodaah. So it’s more simple like the interpretation, like every thing that you do, you remember the Ribbono Shel Olam.

You put on shoes, where does the Ribbono Shel Olam come in here? No, you bring in the Ribbono Shel Olam into your life. The Ribbono Shel Olam gave you the strength, the intelligence for shoes, and so that one should be able to make bread from wheat, motzi lechem min ha’aretz. The same thing, when anything happens, you see a friend, it’s a simchah, and it can even be according to R’ Avraham, these are the things of the Gemara.

Every day, R’ Yitzchak is now going to start with his campaign. Every time he will come to someone, he will tell him, “I give you twenty thousand dollars for the campaign.” But they should make him a berachah. A HaTov VeHaMeitiv, a Shehecheyanu, a Birkat HaRe’iyah. They should make on a good friend. Even one that one already saw yesterday, one saw him the day before, but now you see that he is your friend. It has now become a recognition. Exactly it became a seeing, it became now a seeing.

But he goes back to the basics, that one should constantly bring in the Ribbono Shel Olam into life. Therefore it doesn’t have so much to do with the feeling.

Why People Don’t Make Berachot Spontaneously — The Central Question of Da’at

Also I don’t agree that one doesn’t feel. As you say, when I eat a piece of kugel, I also don’t feel anything. What are you chasing him that he should make a berachah? And what is the question? A person hears the news, he should make a berachah every minute. Okay, and what’s wrong? What could be wrong that one should make twenty times a day the berachah? The Rambam ends with this, that one should really make berachot. That’s the whole idea. “A person is obligated to make a berachah on every good and bad news.”

We have a friend, R’ Ari Holtzman, he feels very strongly to make Birkat Shehecheyanu, HaTov VeHaMeitiv. When he meets me, he makes a Shehecheyanu with Shem uMalchut. I mean, he comes from Eretz Yisrael, so he makes a lot right after thirty days. “And from where does he have that he should do so?”

I mean, but it can also be a certain matter that many good news and bad news come in, and there isn’t the exact moment. A seeing of a friend really is yes. Baruch Dayan HaEmet yes, when one hears about a close one. But even Baruch Dayan HaEmet one usually says at the funeral, one tears kriah. It’s also a question, why does one conduct oneself this way?

I mean, it’s very not spontaneous. Because we were taught that kugel obligates a berachah, or eating obligates a berachah. True. It’s one of the things why we don’t do this spontaneously. Because one must have da’at. It’s not spontaneous.

A person receives a bad diagnosis, it should be in his head a Dayan HaEmet. True. But we, one tears kriah, the shamash, it became such a… It’s very similar to the Birkat Asher Yatzar that one says in the beit midrash. One doesn’t say it because one doesn’t want to go out. It’s something very strange, and I think it’s because one doesn’t have any sense.

One must after all have da’at. What does da’at mean? Da’at is an active thing, right? He remembered, “Ah, now the obligation of Dayan HaEmet has fallen, now one must say Dayan HaEmet.” It’s hard for people. I think that’s why this became. It makes a very deep difference.

The Ribbono Shel Olam in a Palace Versus “Bechol Derachecha De’ehu”

Also, when a person lives with how he constantly brings in the Ribbono Shel Olam in nature, he puts on his shoes and he remembers that he with the Ribbono Shel Olam puts on shoes. He received, he made a good deal, the shidduch is good, yes, the deal went through, he thanks the Ribbono Shel Olam.

Blessing of Shehecheyanu, HaTov VeHaMeitiv, and Dayan HaEmet

But now, the Ribbono Shel Olam (Master of the Universe) is in the beis hamedrash (study hall). We’ve finished putting on our shoes, we’ve finished going to the mikveh (ritual bath), we’ve finished doing everything, we go into the beis hamedrash, we thank the Ribbono Shel Olam. We’ve finished working the whole day, busy, we go thank the Ribbono Shel Olam in the beis hamedrash. So, we’ve taken the Ribbono Shel Olam out of His “bechol derachecha da’eihu vehu yeyasher orchosecha” (in all your ways know Him and He will direct your paths).

Derech Pikudecha (Bnei Yissaschar) — Blessings on More Things

When one enters a place, one goes, ah, one says a blessing on the good smells. The question is actually, for example, the Derech Pikudecha, the holy grandfather the Bnei Yissaschar, he also speaks about making blessings on other things, such as mitzvas onah (marital relations), or on good weather, on beautiful sights it actually says, one sees the sea etc. A whole thing, that one shouldn’t confine the Ribbono Shel Olam to a sanctuary. The Baal Avodah (Master of Service) has the Ribbono Shel Olam in a sanctuary.

This is actually Reb Uri’s, Reb Uri of Strelisk’s approach, that’s why he conducts himself to bring back all these blessings, because one must remember that the Ribbono Shel Olam, when a person goes on a… We spoke about him going likras bo’o melech (to greet the coming king) trip, that there once was a custom, one goes to the zoo or whatever, one makes a blessing on every beautiful thing, oseh ma’aseh bereishis (Who makes the work of Creation), shekocho ugvuraso malei olam (Whose power and might fill the world), meshaneh habrios (Who varies the creatures) etc. Here are the special blessings, baruch tovos ve’ilanos tovos (blessed are good creatures and good trees).

Critique of the Custom of Dragging a Truck with a Tree

The same thing, and it’s also a spectacle, one remembers, they drag around a truck with a tree so that one can make the blessing. That’s not what it means. Because someone made honor of the truck. And I wrote at the time, mori verabbi (my teacher and rabbi) Reb Yechezkel was still alive then, mori verabbi Reb Yechezkel, I asked him, he said it’s something not, you know, it’s not such a good thing.

But it has to do with the matter, because brios tovos ve’ilanos tovos means that a person shouldn’t be embarrassed, he sees a very beautiful person, he shouldn’t be embarrassed to make a blessing. He has pleasure, it’s so beautiful, he sees a beautiful young man. By us it’s become into when one makes, whether one may make a minute after Chodesh Nissan (the month of Nissan), so-and-so makes the blessing.

We’ve become removed from nature, one must bring the Ribbono Shel Olam into our life. “Bechol derachecha da’eihu vehu yeyasher orchosecha,” with this the Rambam (Maimonides) concludes. The Rambam begins and ends with this that one should… In general, if someone is missing for example on Shabbos (Sabbath) one hundred blessings, he should make for himself a solution, and he opens the newspaper and he sees there good news, he makes “HaTov VeHaMeitiv” (Who is good and does good). He sees bad news, he makes “Dayan HaEmes” (the true Judge).

On Shabbos one doesn’t read the newspaper, ah? No, because on Shabbos one doesn’t make “Baruch Dayan HaEmes,” and on Shabbos one may not hear any bad news. There is no joy on Shabbos. Shabbos is yom hanezek (a day of damage). Shabbos is yom hanezek, so one may not read the newspaper. Okay, true, just so, what about pain? Okay, ve’al mah anu omdim (and upon what do we stand)? Already, ve’al mah anu omdim? Let’s start three times like this.

Halacha: One Who Builds a New House or Buys New Items — Shehecheyanu

“Haboneh bayis chadash” (one who builds a new house), someone builds a new house, “o hakoneh kelim chadashim” (or buys new items), someone buys new items, a new watch, or just a new car, a new computer, a new iPhone. They’ve allowed themselves a new phone. Very good.

They’ve allowed themselves a new phone, but they forgot to tell the world a halacha (Jewish law), that the world conducts itself to upgrade their phone every few years, and when one buys a new phone one is obligated by the rabbis to make a “Shehecheyanu vekiyemanu vehigi’anu lazman hazeh” (Who has kept us alive, sustained us, and brought us to this time). The new iPhone has come out. It can even be when someone is waiting for the new one to come out, and when he sees it he can already make the blessing, just like on fruits.

Discussion: The Measure of Joy and the Custom of the World

Yes, but on everything. There’s a lot of dispute about this. He brings down that there’s a custom about this. Why in practice?

No, no, the custom is yes to make Shehecheyanu. No, the custom is, for example, we see on Yom Tov (holiday) it’s said that at night when it’s not certain that he makes Shehecheyanu, he can make a blessing of Shehecheyanu on the new clothes. One goes in new clothes.

No, no, there’s no doubt that the custom is on fruits. But also on new things that one buys, in my opinion, because it’s hard to know the measure. Because people go shopping and one keeps bringing new things. Should one make Shehecheyanu every day?

Where does it say there’s a measure? It doesn’t say. It’s enough that there’s joy that one makes the blessing. It doesn’t say that one doesn’t make it. You, have a little patience, you’ll look for answers why people avoid. More, more, one is nullifying the custom of the world.

But you see how you say, one uses it even when one has a doubt. You see how easy it is? One has a doubt, what’s the cover? One knows that one buys a new shawl. Recently I heard that the Rav should buy a new shawl. A new kappel (skullcap), one can make a certain blessing.

Reb Chaim Kanievsky says that new socks don’t count, he says it doesn’t apply to him, it’s not called a new vessel there. But a new shirt or a new frock coat, certainly one makes a blessing on that.

Halacha: Seeing a Friend — Shehecheyanu and Mechayeh HaMeisim

One who sees his friend after thirty days that he hasn’t seen him, mevarech Shehecheyanu (blesses Shehecheyanu), he’s happy that he’s lived again to see his friend. Also one can turn around in the beis hamedrash, and people travel a lot today, he can catch the blessing of Shehecheyanu.

Ve’im ra’ahu le’achar shneim asar chodesh (and if he saw him after twelve months), if he saw him after twelve months, one makes an even stronger interesting blessing: Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Mechayeh HaMeisim (Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who revives the dead). Because after twelve months is a time when the person already doesn’t even know if the friend whom he hasn’t seen for so long, perhaps he’s already died altogether.

Halacha: One Who Sees Fruit That Renews from Year to Year — Shehecheyanu

Haro’eh pri hamishadesh mishanah leshanah (one who sees fruit that renews from year to year), when one sees a fruit that renews, that is the fruits grow and renew from year to year, when he sees the new fruits, mevarech Shehecheyanu.

Critique of the Tu B’Shevat Custom

Also this, I think that what people conduct themselves today on Tu B’Shevat (the New Year for Trees), that one finds some fruit, it’s not about this, that’s not what it means. Today the halacha is, I agree with those who don’t do it today, I almost don’t do it, because it’s in the store, we’re like Antoninus and Rebbi who saw it the whole year.

There are those who want to say that a person, for example, I’ll think, perhaps today is already more, but still, there are fruits that you can’t find in the store except for a few weeks a year that they sell it. Then, since it comes, there’s joy, there’s a Shehecheyanu. But here you go, it perhaps costs a little cheaper, more, it has no taste.

The Satmar Rebbe’s Vort and the Disconnection from Nature

But I want to add to this like this, my grandmother, the Rebbetzin of my mother’s mother, the Landsberger Rebbetzin, was a sweet Yiddishe woman, she very much wanted to instill “sense of humor.” So she always at a new wedding said a joke, and she wanted to see how quickly the other person catches on.

That the Satmar Rebbe said, the Rebbe zichrono livracha (of blessed memory) said, that in America everything is here except a parah adumah (red heifer). Why? Because everything is here, so there’s not even an opportunity to make a parah adumah. It’s a good vort (Torah insight), but I think from the other side, that the disconnection is something else. That the person has here on the table a huge table with fruit, and he only makes a “chayav ani” (I am obligated).

Blessing of Shehecheyanu, HaTov VeHaMeitiv, and Dayan HaEmes

Digression: Shehecheyanu in America — The Satmar Rebbe’s Thought

Speaker 1: She very much wanted to instill sense of humor. So, she always at a new wedding said a joke, and she wanted to see how quickly the other person catches on.

The Satmar Rebbe said, the Rebbe zichrono livracha said, that in America everything is here except a horse of Shehecheyanu. What’s the meaning? Because everything is here, one doesn’t even have the opportunity to make a horse of Shehecheyanu.

It goes further. But I think from the other side, that the disconnection is something else. That the person has here on the table a huge table with fruit, and he only makes one blessing, borei pri ha’eitz (Who creates the fruit of the tree). He doesn’t know that one can make a borei minei besamim (Who creates various spices), borei rei’ach tov bapeiros (Who creates good fragrance in fruits), a Shehecheyanu also one should catch, HaTov VeHaMeitiv on very good… No, HaTov VeHaMeitiv only if one brings wine, and another better wine.

But, rabbosai (gentlemen), one can during the meal make several blessings that one doesn’t remember that one must make. Shehecheyanu! One can perhaps be the opposite, that one can make a whole Shehecheyanu. Yes, once a year we make a Shehecheyanu on the fruit, it’s not a settled thing. Okay.

Halacha 3: Heard Good News — Blesses HaTov VeHaMeitiv; Bad News — Blesses Dayan HaEmes

The Rambam’s Language

Speaker 1: Heard good news. Upon seeing, yes? Yes, further.

Shama shemu’ah tovah mevarech HaTov VeHaMeitiv… al shemu’os ra’os mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Dayan HaEmes. (Heard good news blesses HaTov VeHaMeitiv… on bad news blesses Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, the true Judge.)

Discussion: What is the Definition of “Good News”?

Speaker 1: Good news doesn’t mean something about you, as it were. Good news is someone who makes a deal with you. No, something you care about, but good news. Good news? What’s the involvement? It’s nothing at all about you? He had a baby, he should win the election, he won, he makes HaTov VeHaMeitiv.

What’s the question? Good news. One must think precisely what the definition is of good news. It could be that it means when your relative made a shidduch (match), and you’re happy. You’re happiest to be, because your guy won, it’s not a real… I don’t know. One must think.

Speaker 2: You wanted it to happen, so it’s a good thing. What’s the question not? I wouldn’t… I don’t understand the problem. Every time he flips through news, should he say the whole time HaTov VeHaMeitiv?

Speaker 1: I didn’t say that. I asked you well. A person eats potato chips, and he makes on every dairy dumpling he makes every new potato chip. It’s a different kind of thing. He makes himself a blessing on the food he eats. The same thing, he makes a blessing. But the blessing isn’t a…

But this isn’t a blessing of having pleasure from reading news. It’s a blessing that the Ribbono Shel Olam made that you should have pleasure from doing good things.

Speaker 2: Very good. So is it a good thing that the mayor of that city that you don’t know, and happens to be that you read his tweet about himself? Do me a favor, further, further.

Speaker 1: That’s a question on the person, why is he reading this story? But if someone reads good news that makes him happy…

Speaker 2: I don’t understand. Tell me, in the holy Rambam it doesn’t say this thing. From where do you feel, it doesn’t say. The heart doesn’t need to feel.

Speaker 1: This is good news. I say that if someone makes a newspaper, and half the newspaper will have good news and one side will have bad news, one can flip through and keep saying “Baruch HaTov VeHaMeitiv,” and the whole time say “Dayan HaEmes.”

Speaker 2: Why not?

Speaker 1: Because he hears nothing, he doesn’t read. He flips, he flips through a newspaper.

Speaker 2: What does bad news mean? It means that it’s something relevant to him. His aunt died, his neighbor lost. He’s affected.

Speaker 1: It was a real terrible halacha. I added a halacha that doesn’t say in the Rambam. I know, perhaps in the later poskim (halachic authorities) it says.

Speaker 2: They weren’t the definition for him. But you’re going to tell me…

Speaker 1: There’s no definition. Good news for him. A person can 24 hours a day make “HaTov VeHaMeitiv” and “Dayan HaEmes.” Not only that, he can make 24 hours a day shalom aleichem (peace be upon you), shalom aleichem. True, true, true.

The New York Times has every day a list of who died yesterday on the website. Every day he has enough there to fill a whole day. Why not? Ah, no, you understand that it’s a waste of time. But why do you look at that? I don’t look at that website, I only look when it’s relevant to me.

Speaker 2: But, Reb Yitzchak, I think you’re exaggerating. I don’t mean when someone reads a newspaper. I mean when someone hears news that…

The Meaning of “Shemu’ah” and “Tovah Lo”

Speaker 1: I want to understand the word. The translation of shemu’ah is news, Hebrew translation. And shemu’ah tovah means good news, and shemu’ah ra’ah means bad news. I don’t see why he shouldn’t make it on something that is good or bad for the person.

A person has no money in the stock market, every minute he can make a blessing according to whether it went up or down. Do me a favor, further.

Speaker 2: Why not?

Speaker 1: Because it’s not good and it’s not bad. The person does nothing now at all. He does nothing. He reads just “leishev badad veyidom” (to sit alone and be silent) until he finds something good.

Speaker 2: Tovah means tovah lo (good for him). We’ll soon see the halacha. Tovah doesn’t mean…

Speaker 1: Tovah lo, we’ll now know the definition. And I don’t yet know the definition. I don’t know further. I don’t know.

Good news means… On bad news one makes a blessing “Dayan HaEmes.” On good news, good tidings, shemu’ah tovah, the Mishnah says “al besuros tovos omer HaTov VeHaMeitiv” (on good tidings one says HaTov VeHaMeitiv).

The Rambam’s Change of Language: “Shemu’ah Tovah” Instead of “Besuros Tovos”

Why did the Rambam change the words from the Mishnah? The Mishnah says “besuros tovos,” the Rambam says “shemu’ah tovah.” I say in Yiddish it’s called news, in lashon hakodesh (the holy tongue) it’s called shemu’ah tovah.

What is shemu’ah tovah? Good news. Your son’s teacher called you that your son is good, make a blessing. The doctor called you that the test came back positive, make a blessing. You heard that your rabbi fulfilled his obligations, and someone once said that you call yourself papa Bnei Brak Tel Aviv, you’ll perhaps yes make a blessing “HaTov VeHaMeitiv” because it’s good news.

But it’s not good news and not bad news. People have a tendency, whoever won the war in some distant land, he’ll now make a blessing “HaTov VeHaMeitiv” because his team won.

I’ll tell you why not: You also need to know that the main thing here isn’t you, the main thing here is the Ribbono Shel Olam. The Ribbono Shel Olam also had pleasure, okay, but it’s not an event that happened to you. It doesn’t say in the Rambam that it must relate to you. It doesn’t say. We’ll soon see explicitly in the halacha that there are many things that don’t relate to you and you say a blessing.

But the Rambam says “shemu’ah tovah,” good news, and “shemu’ah ra’ah,” bad news. Let’s go further.

And a Person is Obligated to Bless on the Bad Just as He Blesses on the Good

Speaker 1: Vechayav adam levarech al hara’ah keshem shemevarech al hatovah. (And a person is obligated to bless on the bad just as he blesses on the good.) On bad news one says, yes, they’re still in the middle of section 3, yes, al shemu’os ra’os mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Dayan HaEmes.

Wait, but first let’s go back to “HaTov VeHaMeitiv,” because the Ribbono Shel Olam is good and He does good things. It’s interesting, that the blessing to make is there’s a second wine. It’s interesting what’s the connection to the second thing. Also is a good thing.

The Rambam says further. Now, when one makes the blessing on the bad, you need to know that specifically here there’s a law of feeling, okay?

The Rambam’s Language: Betuvas Nefesh

Says the Rambam, he’s now said that when one hears bad news, for example that a person had a great loss or real bad news, he’ll actually give a murmur the blessing, but he won’t say it with any heart.

Says the Rambam, vechayav adam levarech al hara’ah. A person must make the blessing also on the bad, also when one makes the blessing Dayan HaEmes, that I trust the Ribbono Shel Olam that He is the true Judge, as it were one justifies the judgment on the bad thing that happened, one must do it betuvas nefesh (with goodness of soul), with a good soul. A unique language that the Rambam says, let’s finish first the piece then we’ll go into the details of the words.

You should make the blessing betuvas nefesh, with good taste, kederech shemevarech al hatov besimchah. (just as one blesses on the good with joy.) Just as on good news, that a good thing happened, you make the blessing with joy, so too the blessing on the bad should be done betuvas nefesh.

The Source: And You Shall Love the Lord Your God with All Your Heart and with All Your Soul and with All Your Might

Shene’emar, ve’ahavta es Hashem Elokecha bechol levavecha uvechol nafshecha uvechol me’odecha. (As it is said, and you shall love the Lord your God with all your heart and with all your soul and with all your might.) You should love the Ribbono Shel Olam with your whole heart, and your whole soul, and your whole me’od (might).

The Rambam translates, bichllal ahava zo hayeseira, this means, “and you shall love Hashem your God” says that one should love the Almighty with a great love, which is with all your heart, with all your soul, a very great love. And in this great love that the Almighty commanded us is included shaafilu be’eis sheyatzar lo, even when it hurts him, the Almighty has caused him pain, yatzar lo or sheyatzar lo, yes, when the Almighty has caused him pain, yes, kivyachol actions that the Almighty has caused him pain, yodeh veyishabach besimcha, he should continue to give thanks and praise with joy.

Discussion: Betuvat Nefesh and Besimcha — The Gemara’s Language

Speaker 2: Yes, literally with joy. First he says betuvat nefesh, but the language besimcha is the language of the Gemara. The Gemara says that the nafka mina of blessing on the bad just as one blesses on the good, the Gemara says, the nafka mina is that you should do it with joy. There is an explicit Gemara in the Mishna, lekablem besimcha, yes? Yes? And the Mishna…

Speaker 1: He doesn’t bring the language of the Gemara? The Mishna already says the thing that it’s… that it’s… about the verse “and you shall love Hashem your God with all your might.” The Gemara says on “with all your might” – with every measure. The Mishna says so, so the Rambam translated it a bit… in the Mishna it says – he doesn’t bring the language – in the Mishna it says… in the Mishna it says… well…

Speaker 2: Yes, as you say, the Mishna brings an entire derasha: “a person is obligated to bless on the bad just as he blesses on the good”, as it says “and you shall love Hashem your God with all your heart”, and the Mishna says “with all your might” – with every measure that He measures out to you.

The Rambam’s Translation of “With All Your Might”

Speaker 1: And the Rambam translated it a bit. The Rambam didn’t bring the derasha as it stands in the Mishna, that “me’odecha” is a hint, “me’odecha” means money. No, no, no, “me’odecha” doesn’t mean money.

The Rambam translates it this way: The Rambam translates the derasha of the Mishna. Instead of making the beautiful metaphor that the Mishna made, “with every measure that He measures out to you, be thankful”, the Mishna makes a metaphor, “with every measure that He measures,” be thankful. There are three words that are similar to “me’od,” so the Mishna made a little derasha.

The Rambam translated it a bit more without that kind of metaphor, and he wrote “me’odecha” means ahava yeseira, very much, according to the simple meaning of Scripture, “me’odecha” – very much. Yes, me’od me’od me’od. He translates that one must love the Almighty very much.

What is very much? Normally loving the Almighty is when He gives me good. “Me’od” – even when He gives me bad, I thank, I say “Your praise with joy.”

The Essence of the Joy

The simple meaning that stands here is that the joy is that the Almighty is praised, the Almighty becomes great, so naturally he does everything with joy. This is the simple translation that the Rambam says here.

Speaker 2: I thought that the ahava yeseira is the very thing that one should love with all your heart and with all your soul. Not specifically the word “me’od” that it means me’od me’od, but it can also mean money. But the Torah, since the Almighty says “and you shall love Hashem your God,” He says that one should love Him.

“Me’od” — Money or Literally?

Speaker 1: “Me’od” money is also a derasha. The Rambam brings a verse and he means the simple peshat, not that it should mean money. “Me’od” isn’t a simple translation, no? It’s not the Hebrew word for “me’od.” “Me’od” doesn’t mean money. No, I don’t know. I think it’s a jewel.

Other Blessings – Law 2: Blessing on Good and Bad

Law 2 (Continued) – “For One Does Not Bless on What Will Be in the Future but on What Has Occurred Now”

This is the simple translation of what the Rambam says here.

Discussion: What Does “With All Your Might” Mean – Peshat or Derasha?

It’s interesting, I thought that the ahava yeseira is the very thing, that he should love with all his heart and with all his soul. Not specifically the word me’od, that it means me’od me’od, but it can mean money. It’s a derasha from “me’odecha and Your name is one,” he says that it’s a great measure. “Me’od” is money is also a derasha, not necessarily. The Rambam when he says a verse means simple peshat. He doesn’t say that it should mean money. “Me’od” isn’t a simple translation. No, it’s not. In Hebrew you don’t see “me’od” should mean money. I don’t know, I think it’s a derasha.

What Does “Ahava Yeseira” Mean – Your Truth Even in Bad

In general, ahava yeseira, yes, very good. What is the Rambam’s translation? I tell you, the simple translation here is that he praises the Almighty. He says, “Yes, I have troubles, but the Almighty is still great, and the Almighty is just.” And he rejoices with the fact that the Almighty is just. Not that he praises, “thank you for doing this.” Praising doesn’t mean thank you. No, but he gives thanks. He gives thanks with the same vitality, with the same enthusiasm that he says when the Almighty has given him good. He doesn’t say that it’s good. This is the remaining translation that stands here.

Perush HaMishna in Berachos – A Comparison

In Perush HaMishna in Berachos the Rambam says a slightly different translation. I don’t know if it fits entirely with what stands here. There he translates that whoever is wise – I’m not bringing here the language, the simple meaning – that whoever is wise knows, but it doesn’t fit so well with what stands here next, perhaps that’s why he doesn’t bring here the same thing. That whoever is wise knows that many times a good thing in the end is a bad thing, and many times a bad thing is a good thing. A person shouldn’t get lost from one good thing. So the next piece goes a bit to explain what is being discussed here. No, but the next piece doesn’t fit with this. That’s why I’m not saying this.

The Rambam’s Words: Blessing on the Present, Not on the Future

In general, it’s a bit difficult, because for example, when a person gives thanks with joy that the Almighty is the true Judge, and the thing that the Almighty has done is with righteousness and justice, what does he say? He says that I acknowledge that it was a punishment, or that perhaps from this will come out good, or one of the two. So it is yes connected with what he says.

The Rambam says, higia elav tova, good has come to him, o shama shemu’a tova, or he heard good news, af al pi shehadvarim meramzim shehatova hazo tigrom lo ra’ah, even though the good news brings with it such fear that this brings after it more bad. It seems that one pays a price for it. Right, it succeeded, but… let’s say, someone made money in such a way that it could be that the government will catch him for this, let’s say an example. Perhaps the good can bring bad. Perhaps the person has now both, he is happy for the good but he is a bit worried, he is worried, he says HaTov VeHaMeitiv, because the main thing that happened was good.

Naga elav ra’ah, bad has come to him, or he heard bad news, af al pi shehadvarim meramzim shehara’ah zo goremet lo tova, that from this will come out good, baruch Dayan HaEmes. The Rambam says, she’ein mevarchin al he’atid lihiyot ela al mah she’eira ata. One doesn’t say a blessing on something that can come out from this or something that will come out from this, but on what has happened.

The Psychological Genius of the Rambam – Focus on the Present

One must look at a thing, a person can’t… The Rambam says a beautiful thing, a person can’t be so in his head and be in calculations. Look at the present, if the thing that happened is called good, absolutely it’s good, because it’s called good news, it’s categorized as good, whatever thoughts you have in your head, you put away and you say HaTov VeHaMeitiv.

And the same thing in reverse. Dayan HaEmes is simply not that the Almighty has done me good, because then one doesn’t say a blessing on good. Rather Dayan HaEmes says, the Almighty is the true Judge even though He hasn’t done me good, even though it’s a bad thing, but still He is truth. Yes, HaTov VeHaMeitiv is simply He has done good to me. Here He has done something, He has done bad to me, He has done evil, but from His perspective this is truth, not good but it’s truth. He is just. The main thing is that the Almighty is just. He is just, it’s not good but it’s truth. Yes, the Almighty is just, Dayan HaEmes, He doesn’t kill people, He doesn’t do to someone what isn’t appropriate. This is the meaning.

Clarifying Confusion – Living with the Present

Also for the same reason a person shouldn’t say HaTov VeHaMeitiv when a bad thing has happened, because I know that from this will come out good. This is the Rambam. Even if you know, even not only that, even the Gemara speaks of such a thing, the Gemara will mention this. He knows, he is still facing reality, he knows but the reality is going to come away. I don’t know, one makes a blessing, that now, even here one also learns according to my approach that people are worried, it’s not complete. You think that one has said, someone was sick, he became a bit healthy, can you already make HaGomel? Perhaps he became sick again. The law is, a blessing first of all on what I haven’t today become healthy again, already comes a blessing. If tomorrow he will die, he will make then Dayan HaEmes. One can make on the same event back and forth a bunch of blessings. Just Dayan HaEmes, HaTov VeHaMeitiv, let’s go. I still don’t hold here perhaps Dayan HaEmes. HaGomel doesn’t stand here. But soon we will see that HaGomel is perhaps a bit different. But the point of HaTov VeHaMeitiv and Dayan HaEmes, that it can be someone in the same deal he has fifty times good news and bad news, and on each time he makes exactly a blessing. The blessing comes on what I am now satisfied, I praise the Almighty. It doesn’t mean that I have now ruled that the… Yes, someone says, he heard that Israel killed the king of Iran. It’s good news, one makes a blessing HaTov VeHaMeitiv. Eh, tomorrow this will cause that there will come worse. Okay, tomorrow one makes Dayan HaEmes.

The Genius of This – Clarifying “Mixed Bag” Situations

What does this do? It’s very good. You don’t like to talk about feelings, but here lies a tremendous genius, psychological genius. That people very often have a mixed bag. There has come to them some certain news, and it’s a mixed bag. It can be good, it can be bad, and one can look at it different ways. The Rambam says, focus on what the majority is, what the essence of it is. The essence is good? Put away, put away other things. He clarifies here very strongly confusion. There is sometimes when one makes both. It’s in the category where you place it, it’s in good, don’t think more about the bad. No, he’s speaking of the future. If it’s at the time of the event both, we will see soon, sometimes one makes both blessings at once.

Right, but the Rambam here goes against people who are mixed up. A person shouldn’t be mixed up. It’s in the category of good, you made a match, you have a thousand thoughts in your head, is this the right match? This… one should keep the thoughts, and the HaTov VeHaMeitiv helps the person keep the thoughts. But also by Dayan HaEmes, don’t be now… that. If one wants to go with the Rambam, one must acknowledge, it’s a thing that is very hard for me, it’s not good for me, but the Almighty is still a proper Creator. I haven’t now encountered the Almighty as HaTov VeHaMeitiv, but I have still encountered Him as His judgment is true. Yes, the Almighty is very present in your life. Yes, yes, yes. And this is like temimus, this is temimus, this means temimus. People make too many calculations. Tomorrow came out from this bad. Always we find…

Discussion: The Rambam Against the Approach of “Everything Is for the Best”

I say, the second law, the second law one must understand according to the extremes, not extremes, I wouldn’t say the word extremes, but according to those who speak about bitachon in such a way that what the Almighty has done is the best for you, and you must literally feel so. And the Rambam, the law is not so. But someone who is not so, is simply that he is on a higher level or he is off? Because the Rambam says that a person must focus on what has happened. That one makes everything Dayan HaEmes. Yes, it’s… Dayan HaEmes. The Rambam says that according to law one must make Dayan HaEmes, but… but the thing that he… okay, the truth is that… subjectively. Also the thing brings also a bit that a person should live with nature. When will come the good news that came out from the news, you will then make HaTov VeHaMeitiv, but here the opposite. Live with what you have now, live with the present. Yes, the temimus, that we make too many calculations.

Digression: Living with Nature – Nishmas

Now we’re saying the shiur, we’re recording Friday, my heart jumps to me I’m going to say Nishmas. Yes, there is… but people who live more with nature, a wonderful thing. When does a Jew from the old days say Nishmas? When does a field worker say Nishmas? He says it when it starts to rain. He lives with nature completely, then is his Nishmas. Yoducha Hashem Elokeinu al kol rov ma’asecha. We aren’t farmers, but I’ve seen in Eretz Yisrael every year, people who are holding their heads with what is literally… ah, one says Birchas HaShanim. Yoducha Hashem Elokeinu…

Law 5 – Blessings on Rain and Field

And he has a field, if a person has a field, I undertook to rain. If a person has a field, he blesses Shehecheyanu. Interesting, he also says the same Shehecheyanu when the fruits grow out the first time. There are many Shehecheyanus on one field.

If it’s a partnership with others, if it’s shared, it’s not only his, also the others, he blesses HaTov VeHaMeitiv. You see that this is plural language, that it’s good for other people too. Yes, one will see, in the end the plural will say, I don’t know why. HaTov VeHaMeitiv means that the Almighty is good and does good. It can also be a reason that it’s a rule, I don’t know why. Now I catch that I don’t know if by wine it wasn’t so, also by good news it also wasn’t so, that the many should also say. Here the many will say.

The Prayer “Modim Anachnu Lach”

Here the many will say, ah, here is mentioned the poor person, the poor person inserts a nice longer prayer. The others may also say. Another word is that the owner of the field is truly bursting with joy, he doesn’t need much, he warms himself up with the words, it’s a prayer that should make him thank the Almighty. Often there are prayers that are a mussar sefer, he warms himself up to thank the Almighty. But I think there’s no contradiction, he may say. He says, he’s not obligated, he doesn’t say the blessing, but…

Modim anachnu lach Hashem Elokeinu, we thank You al kol tipa vetipa shehoradeta lanu, on every drop that You have brought down to us. It’s meant we thank here millions of times. Yes, every time a person makes such a blessing, he thanks on every drop.

“Ilu Finu Malei Shira KaYam”

But the simple meaning is, ilu finu malei shira kayam, ilu finu, our mouth, malei shira kayam, our mouth is full of song like the sea. This comes a whole sea of water, comes in the sea. You would think that then I would yes be yotzei, if I would actually say as many blessings as there are drops. But it’s not so, because even if our mouth would be malei shira kayam, ulshoneinu rina kahamon galav, and our tongue would be tongues of praise, of thanks, songs and praises, as many as the waves karchav harakia, as wide as the sky is higher than us. Ve’eineinu me’iros kashamesh vekayare’ach, and our eyes are luminaries, are such illuminators, or we say me’iros kashamesh vekayare’ach. Veyadeinu perushos kinshrei shamayim, and our hands are spread out. What comes in the hands?

Nishmas Kol Chai, Blessing on Rain, and His Father Died and He Inherited

Nishmas Kol Chai — Continuation of the Text

And our lips would have enough praise, enough words of praise and thanksgiving, kimarchavei rakia, as wide as the sky is higher than us. Ve’eineinu, and our eyes, are luminaries, are such illuminators, or one says me’iros kashamesh vekayare’ach. Veyadeinu perushos kinshrei shamayim, our hands are spread out.

Speaker 1: What comes in the eyes? One must thank with the eyes? One doesn’t know what the answer is?

Speaker 2: Okay. To see every good thing.

Speaker 1: Ah, that’s what it means?

Speaker 2: Yes, so he says.

Speaker 1: Okay.

Veyadeinu Perushos Kinshrei Shamayim

Veyadeinu perushos kinshrei shamayim is very interesting. But an eagle isn’t so big. I mean, he spoke about the whole world, the whole sky. An eagle flies around, he says he can go, he can see everything.

English Translation

Speaker 2: Ah, he can fly around and see everything, see all the drops and see all the good things.

“V’ragleinu kalos ka’ayalos” (and our feet light as deer), if our feet were as swift as deer that run quickly, we still would not be enough. “V’ein anu maspikim” (and we are not sufficient), we would not have enough “l’hodos lecha Hashem Elokeinu ul’vareich es shimcha malkeinu” (to thank You, Hashem our God, and to bless Your name, our King), even for just one, for one of the thousands upon thousands upon thousands.

Speaker 1: Is “elef alfei alfei alafim” (thousand thousands of thousands) a million?

Speaker 2: No, a thousand times a thousand is a million. “Elef alfei alafim” is a billion. A thousand times a thousand times a thousand.

Speaker 1: And ten thousand times ten thousand times ten thousand, that’s how much?

Speaker 2: That’s called an “ofen” (manner/way). The “rov rivei revavos” (multitude of myriads of myriads). It becomes trillions. “Rov rivei revavos.”

Speaker 1: Okay. It’s almost “ein shiur” (without measure). “Ein shiur” plus one.

“Ein shiur pe’amim hatovos she’asisa imanu v’im avoseinu” (without measure times the good things You have done for us and for our ancestors).

Mimitzrayim Ge’altanu — Detailing the Good Things

He recounted, he says, “Mimitzrayim ge’altanu Hashem Elokeinu” (from Egypt You redeemed us, Hashem our God), our story began “mimitzrayim ge’altanu Hashem Elokeinu, umibeis avadim pedisanu” (and from the house of bondage You freed us). And besides that, all those years in between, or perhaps in the desert, “b’ra’av zantanu” (in famine You nourished us), when there was nothing to eat, and hunger, “uv’sova kilkaltanu” (and in plenty You sustained us), and when there was, the Almighty gave us abundance, or gave preparation, so we could properly benefit from it, make bread and the like. “Umicherev hitzaltanu” (and from the sword You saved us), He saved us from the sword. “Umidever milatanu” (and from pestilence You delivered us), He saved us from plagues, from new viruses. “Mechalayim ra’im v’rabim” (from evil and numerous diseases), the afflictions of great illnesses, difficult and many, the Almighty pulled us out. “Ad heinah azarunu rachamecha” (until now Your mercies have helped us), until now the Almighty’s mercy has helped, “vachasadecha lo azavtanu” (and Your kindnesses have not forsaken us), and the Almighty’s kindnesses have not abandoned us.

And here one adds something that looks like a prayer language, an old chain, and the Rambam doesn’t include it.

Al Kein Eivarim Shepilagta Banu — The Gift of Gratitude

“Al kein eivarim shepilagta banu” (therefore the limbs that You distributed within us), the limbs that the Almighty planted in us, the Almighty planted in us. “Pilagta” means divided, “kol yomar” (each one says), a person has different limbs, and the Almighty made, imagine if a person were just one thing, he couldn’t do anything. He would be like plastered out, spread out, that’s what I always think when I say this, I don’t know if that’s the translation.

“V’ruach u’neshama shenafachta b’apeinu” (and the spirit and soul that You breathed into our nostrils), the Almighty blew in, that’s how everyone understands, “nafachta b’apeinu,” the Almighty blew in His soul, the breath or the vitality, one can think. “V’lashon asher samta b’finu” (and the tongue that You placed in our mouth), and the tongue that You placed in our mouth. “Hein heim yodu vivarchu vishabchu” (behold, they will thank and bless and praise), they say an amazing thing, that the one who thanks is also everything from You.

Innovation: We Thank with the Tools the Almighty Gave Us

Yes, he says, if I had a mouth like the sea, I still couldn’t [thank You enough]. So automatically, the mouth that I do have, I use that. What You gave me. You didn’t give me a mouth like the sea, I thank You at least with the tools that You gave me. I think that’s what he wants to bring out. I can’t do it as properly as it should be, You only gave me such a mouth, I use that. However much I have, however much I have.

And we conclude “baruch atah Hashem rov hahoda’os, Eil hahoda’os” (blessed are You, Hashem, abundant in thanksgivings, God of thanksgivings), this is the Almighty to whom all these thanksgivings are due, and He is the God of thanksgivings.

Halacha 6: Blessing on Rain

There’s another halacha about this, about the blessing on rain. From when does one make the blessing on rain? The blessing on rain we don’t make immediately when it starts to rain, but “misheyirbu hamayim al ha’aretz” (when the water increases on the earth), there should be a lot of water on the earth, so much that “v’ya’alu avavu’os min hamatar al p’nei ha’adama” (and bubbles rise from the rain on the surface of the ground), when it rains hard, it also jumps from below upward, and there’s a display of water, an abundance of water, bubbles.

Zehu Ikar Hashir — The Poetic Language of the Gemara

“V’ya’alu avavu’os,” he says, “zehu ikar hashir” (this is the essence of the song), this is a beautiful expression in the Gemara. The Gemara calls this, I can’t now [remember] the exact reference. But the Rambam wants to explain what he means. That the bubbles, I think bubbles means like in a display, yes? There will be a dance upward, there will be a display.

The talmid chacham from the Gemara, it says in whose name this thing is stated, was a tremendous poet, because even how it rains he said in such a poetic way, “chasan likras kalah” (a groom toward a bride). You look, it was a beautiful… not because it’s very beautiful, but the… it’s a connector to the display. “Yichyu avivei zekarzah” is truly a poetic, genuinely poetic thing. “Chasan likras kalah,” yes. Beautiful.

Innovation: The Great Poet is the One Who Makes Good Prayer

Speaker 1: No, here you see that the great poet is the one who makes good prayer, as you discussed at your father’s shiur. Because you see that it’s not only that that Jew was inflamed for the Almighty, that Jew also became completely absorbed when he saw the “avivei zekarzah,” he saw in it “chasan v’kalah” (groom and bride), yes? It was a tremendous poetic soul, he wrote the prayers.

Halacha 7: Meis Aviv V’Yirsho — Good and Bad Coming Together

“Amru lo meis avicha” (they told him his father died), a person receives news, they should come tell him your father has died, “v’yirsho” or “v’yirashto” (and he inherits him), and with this he inherits him. Two things have now happened: a sad thing has happened, he loses his father, and he receives his father’s property. So, “im yesh lo achim, mevarech b’techila Dayan Ha’emes” (if he has brothers, he first blesses Dayan Ha’emes). One first makes Dayan Ha’emes, which is the blessing on bad things, justifying the judgment on the bad thing, on the father’s death. “V’achar kach mevarech HaTov V’HaMeitiv” (and afterward he blesses HaTov V’HaMeitiv), because a new good thing has happened, he and his brothers have now received property.

And he has become wealthy. We’re talking about… it doesn’t say here a wealthy inheritance, but they received money, so one makes HaTov V’HaMeitiv. “V’im ein imo achim” (and if he has no brothers with him), one makes the blessing that one makes when one alone receives a great benefit, a great blessing without other people, one makes Shehecheyanu.

Innovation: Jews Can Live with “Mixed Feelings”

So here it’s very interesting, because here both things happened at once. This halacha here teaches us that Jews can live with “mixed feelings.” Jews can be sad and happy at the same time.

Discussion: Practical Questions on This Law

Speaker 1: It’s very interesting, have you ever seen anyone say Shehecheyanu when his father died? Almost everyone inherits something from his father, right? It’s not practiced, but one can’t make Shehecheyanu when the father dies. If one doesn’t make it every time one receives a sum of money. The one who followed the earlier Rema, that every time one receives good news one makes HaTov V’HaMeitiv, when one receives good news, one can make it here too. Because then it’s not so questioned, it’s not so weird. Because every time one receives a check one makes a Shehecheyanu or a HaTov V’HaMeitiv.

So here the innovation is, the innovation here is the mixed feelings, because one can make on the same event, it’s “tova v’chatzi ra’ah ba’in k’echad” (good and half bad come together), the death with the inheritance happen at once, and on the same event one makes both blessings. It’s interesting, a person must be able to… but it also becomes that this is intentional, one first makes Dayan Ha’emes, then HaTov V’HaMeitiv.

Speaker 2: Why should he be obligated to first make HaTov V’HaMeitiv when the father died? First was the death of his father, and then the inheritance happens.

Speaker 1: But it must be a confirmed death to… okay, afterward it becomes a HaTov V’HaMeitiv. Okay, this was caused by that, so it caused a HaTov V’HaMeitiv.

Question: Onen and Blessings

But it’s an interesting thing, because an onen is exempt from mitzvos, right? He has now become an onen, and he now becomes exempt from mitzvos, but before that he must still make another blessing.

Speaker 2: All mitzvos?

Speaker 1: Not simple, he must make a blessing when he eats. He’s exempt from prayer, from tefillin, from certain things, I don’t think he’s exempt from all mitzvos. Onen, I don’t remember the laws of onen, I’m sure an onen must make all blessings.

Speaker 2: Did they learn it in the laws of Birkas HaMazon?

Speaker 1: Not Birkas HaMazon. How did I see that an onen doesn’t pray, he’s exempt. I think an onen is exempt from prayer and so on.

Humorous Note: Who Makes Shehecheyanu When the Father Dies?

Speaker 2: Okay, okay, the only person I can imagine making a blessing of Shehecheyanu when his father dies is a Rebbe.

Speaker 1: Yes. He becomes a Rebbe. Mazal tov.

Speaker 2: One is inclined to say mazal tov at the… when? At the coronation, at the funeral, I don’t know when.

So that’s the only one I can think of, there can be mixed feelings there. Inheritance, but here we’re not talking about a Rebbe.

Speaker 1: He says “yesh im v’yesh im acheres” (if there is and if there is another), it’s not the answer in two houses.

Speaker 2: Okay.

General Rule: HaTov V’HaMeitiv vs. Shehecheyanu

“Kitzur fun di zach, kitzur fun di meinung iz, milashon katzuv” (in short, the summary of the opinion is, in precise language), the specific thing from it is, “shekol tova shehi lo ul’acheirim” (that every good thing that is for him and for others), which is good for him and for other people, “mevarech HaTov V’HaMeitiv. V’tova shehi lo levado, mevarech Shehecheyanu” (one blesses HaTov V’HaMeitiv. And a good thing that is for him alone, one blesses Shehecheyanu).

Discussion: Why Two Different Blessings?

It’s interesting, because… yes, we haven’t seen what the concept is. Why are there two different types of blessings? HaTov V’HaMeitiv one says thank you to the Almighty for the good, and this is something Shehecheyanu, one thanks that I have lived to see the good thing. It’s actually a different “matbei’a shetav’u chachamim” (coin that the Sages minted), it’s a different kind of way of thanking for this. The text is different though. But it seems that HaTov V’HaMeitiv and Shehecheyanu are older blessings that were adapted to the occasion, it’s not like a blessing that was made for this.

Speaker 2: I agree, because Shehecheyanu means one has lived to see it, thank God one has lived to see it, but HaTov V’HaMeitiv means the Almighty is good. Both mean that… both show that one is in a state of joy, one is happy that one is here and that one has the thing.

Speaker 1: Why is HaTov V’HaMeitiv for others? He says, earlier we saw that HaTov V’HaMeitiv is when the wine has company, or when the person has company, or when it’s the second wine that’s brought. One can think that there we’re still talking about a meal where one brings several bottles of wine, but it’s not clear. But the Rema said that it must be other people. It’s obvious, because one who drinks alone is an alcoholic, one drinks with other Chassidim, one is an honest Jew, one is a distinguished Chassid.

Question: What is the Meaning of HaTov V’HaMeitiv?

But it could be, he translates as you translate, “HaTov lo v’HaMeitiv la’acheirim” (good for him and beneficial to others). I don’t know why. HaTov V’HaMeitiv means that the Almighty is good and He is beneficial. It’s also a bit of a selfish look, as if the Almighty is good for me and also for others. It’s the same wine that he brought for both of you, it’s not… no, it must be some other explanation. Not that I’m the center and also for others.

Okay, we must search for an explanation. There’s surely a simple explanation that we’re missing here, why the rule is. If someone knows… we must have seen, the good YouTubers know, every video ends with “let us know what you think.” Let us know if someone knows why HaTov V’HaMeitiv is so, and Shehecheyanu is so. One should learn from him. As if we say, Rebbe, “alufim yadu’a, lomed min hachavra” (distinguished ones know, one learns from the group), many things.

Next.

Beginning New Halacha: Birkas HaRe’iya

Okay, now we’re learning a new halacha, blessings, what’s the chapter? Birkas HaRe’iya (blessing of seeing), and we call it Birkas HaGe’ula (blessing of redemption), that’s the language. That means, it’s different from before. What’s the difference? Let’s see.

Now, as we discussed, someone had something happen, he had a good thing, just a good thing.

Birkas HaGomel — Arba’ah Tzerichin L’Hodos

Halacha 10: Birkas Hoda’ah — Birkas HaGomel

Speaker 1: Let’s say, “rabanan alufim yedu’im, lamir zein machmir al hatzad hayoser” (distinguished rabbis know, let’s be stringent on the stricter side).

Okay, now we’re learning a new type of blessings. The chapter is Birkas Hoda’ah (blessings of thanksgiving), Birkas HaGomel. That’s the language. That means, it’s different from before. What’s the difference? Let’s see.

Yes, now, before we discussed that someone had something good happen, just something. Now we’re going to learn, he was saved from some problem, from a trouble. From four types of troubles, says the Rambam.

The Four Types of People Who Must Give Thanks

The Rambam says according to a Mishna or a Gemara in Berachos, a Braisa I think, “arba’ah tzerichin l’hodos” (four are required to give thanks). Four types of situations that people have gone through, they must thank the Almighty. Besides that one must regularly always thank the Almighty in prayer, or through saying “Modim anachnu lach” (we thank You), there’s simply a concept. He’s going to say how the thanking must be.

Apparently it comes from korban todah (thanksgiving offering), when one remembers, one brings a korban todah on such types of things. I think it’s derived from… I think it’s all from the verses in “Hodu” (Give thanks), there the “Hodu” is our prayer today for this reason.

So, the four must thank the Almighty: “choleh shenisrapei” (a sick person who was healed), a sick person who became healed. It’s interesting that it says “nisrapei” with a hei at the end. It’s almost as if the Rambam says that when the intestines are healed everything is healthy. No, what’s relevant that the Rambam held that the grammar is so? I don’t know. It’s interesting. “Choleh shenisrapei.” He says that in the verse one already finds “rafa” with a hei.

Okay, “choleh shenisrapei,” “v’chavush sheyatza mibeis ha’asurim” (and a prisoner who left the prison), one who was imprisoned and left the prison. “V’yordei hayam” (and those who go down to the sea), people who travel down to the sea, “k’she’alu” (when they come up), when they come back up to dry land. Interesting, the sea is somewhat lower. Yes, “v’holchei derachim k’sheyagi’u l’yishuv” (and travelers when they reach settlement). We already had before that travelers need a special… can’t pray properly, and so on. It’s a place of danger, a desert or whatever, where one goes outside the settlement.

How One Makes Birkas HaGomel

These four must give thanks, and this is what we say in the chapter of “Hodu laHashem” (Give thanks to Hashem), there one counts out the four. Says the Rambam, “tzerichin l’hodos bifnei asara” (they are required to give thanks before ten). How must he give thanks? There are different ways to give thanks. A Jew thanks every day, but there’s such a special blessing of thanksgiving that has laws. That one is required to give thanks before ten, one must say the blessing of thanksgiving must be said before ten Jews, “u’shnayim meihem chachamim” (and two of them scholars), and two of them must be scholars. “Shene’emar” (as it is said), at the end of that verse in Tehillim 107 that counts out the four who are required to give thanks, it says “virommuhu bikehal am” (and let them exalt Him in the congregation of the people), and we know that “kahal” (congregation) means ten, and it says further in the verse “uvmoshav zekeinim” (and in the assembly of elders), which means scholars, there must be at least two Torah scholars, “yehalleluhu” (let them praise Him). An interesting halacha.

Discussion: Is This Actually Done in Practice?

Speaker 2: Yes, is this done? Have you ever seen someone looking for two Torah scholars for HaGomel?

Speaker 1: No, presumably the calculation is that among every ten Jews, let’s not be obligated to judge Jews, let’s say at least twenty percent of Jews are Torah scholars, no? Ah, he brings that the Sha’arei Efraim brings that it doesn’t say that it’s only an obligation if one has, if one doesn’t have one is not obligated. No, but perhaps it means that when a Jew can say Birkas HaGomel, he should go find a large beis midrash where there is at least among them presumably some two scholars. Yes, or he should go to the rav, to the Rebbe. Haven’t you heard of someone going to the Rebbe to make HaGomel?

Speaker 2: No, it’s not practiced.

Speaker 1: We’ll institute it.

Text of Birkas HaGomel

In short, how does the blessing of thanksgiving go? “Omeid beineihem” (he stands among them), he stands among the congregation, “umevarech, ‘Baruch atah Hashem Elokeinu melech ha’olam hagomel l’chayavim tovos’” (and blesses, “Blessed are You, Hashem our God, King of the universe, who bestows good things upon the undeserving”). That the Almighty gives even to the undeserving, even to the wicked, or even to people who are not in perfection, the Almighty gives good things. And one concludes, “Baruch… shegemalani kol tov” (Blessed… who has bestowed upon me all good). Goes back up to the “Baruch.” “Baruch shegemalani tovos,” that He gave me, “gomel” means good things.

Speaker 2: Ah, he doesn’t say “kol tov”?

Speaker 1: No, he says “shegemalani kol tov.” “HaGomel l’chayavim tovos shegemalani kol tov,” yes. Good hint.

“V’chol hashom’im omrim” (and all who hear say), we say, “Mi shegemalcha” (He who has bestowed upon you), the Creator who gave you good, “hu yigmalcha” (He shall continue to bestow upon you), He should continue to give you good, He should continue to be good to you.

Explanation of “HaGomel L’Chayavim Tovos”

I think the “chayavim” is simple, because thanksgiving means one had a trouble. It’s simply thanksgiving that he had a trouble. Presumably he was judged truthfully, he admitted that he was guilty of something, and the Almighty had mercy on him, he was healed or taken out of captivity, makes sense. Although the traveler didn’t commit any sin, but it was that he was alone in a place of danger. In a place of danger it’s like everyone, anyone can be harmed, because it’s like… “chayav” doesn’t mean a sinner. “Chayav” means one who could have received the verdict “yatza gavra l’hareiga” (the man went out to be killed), something like that.

Speaker 2: No, it’s interesting, because it’s the only time that we call ourselves wicked, just in the world.

Speaker 1: No, it’s “chayavim.”

Speaker 2: “Chayavim” doesn’t have in it exactly the word. “Chayav” and “zakai” is not the same as “rasha” and “tzaddik.”

Speaker 1: Okay, it’s similar. It’s close.

Speaker 2: The simple meaning is, this was a danger, so he placed himself in the category of those liable, in the category of a person who is potentially liable. If he had been liable, the Almighty would indeed have punished him.

Speaker 1: Ah, on the contrary, the Almighty, sometimes the Almighty helps even the one who…

Speaker 2: It can be like a language of humility, that you shouldn’t think that the Almighty performs miracles only for the righteous. Even I am who I am, even if I am wicked, the Almighty did good for me. It’s humility. The blessed one says with humility, it wasn’t my merit, but even if I am liable.

Speaker 1: Right, that’s very interesting, because for example I think in Tehillim, many times you see that David HaMelech, as it’s written in the chapters, he says “vayashev Hashem li k’tzidki,” the Almighty helped me because I was righteous. We don’t say that, we say the Almighty helped me even though I wasn’t righteous.

Digression: The Baal Shem Tov’s Enactment — Hodu on Erev Shabbos

It’s interesting, the Baal Shem Tov instituted that one should say it Friday night, and he says that a person goes through every week all sorts of arba. This makes me think perhaps that the arba is also the four types, but it can also be very many things that are similar to cholayim ra’im v’ne’emanim, for example a person goes through emotional turmoil. And I say the Baal Shem Tov’s teaching is very interesting, because when you look into those chapters you see very much where he speaks about the person’s trouble being a part of their soul, because they committed sins, and there stands a curse and the like from the liable ones. Yes, there they speak out a lot, even “mitah shalem sni.” And many times they were afraid of a danger, it wasn’t a real danger. He says this teaching from the Baal Shem Tov, that a person goes through every week — the Baal Shem Tov spoke about how a person goes through in his head every week, he has ups and downs and trials. But he says, even in the verses it’s not far. If one studies Hodu well, one will see that the verses will also speak of spiritual ups and downs that a person goes through, connected with the — here come in the liable ones, because he suffered because of a sin through transgression.

Speaker 2: But then one doesn’t make a gomel. Rather then comes indeed Hodu. One says Hodu to the Almighty.

Speaker 1: One who came out of prison through transgression, yes, he committed a sin, he went to prison, or maybe it was a gentile, he made an informing, I don’t know. In those chapters it looks like that, Israel speaks there about this.

Speaker 2: Sometimes one includes from me, but… yes, yes. I feel like…

Speaker 1: No, the Baal Shem Tov made a good enactment. It’s certainly a good enactment. Hodu on erev Shabbos makes a lot of sense.

Custom to Give an Aliyah

But here he brings, they had these things, but it doesn’t speak of counting. We added it, and the custom is also that one tries to give him an aliyah or perhaps a hagbaha, as if because he stands there. This is just a simple matter of derech eretz.

Speaker 2: No, I think perhaps the Torah is in place of the danger, because one is already reading, so he’s certainly the baal korei.

Speaker 1: But the baal korei stands like this, the baal korei and the baal tefillah should be, this was never simple in the kehilla, whoever was good enough to be a shaliach tzibbur. But this isn’t indispensable. It’s certain that if one doesn’t have a sefer Torah, then he’s obligated. Okay, one needs to know when exactly one is obligated, that’s already busy with poskim.

Discussion: Flying — Does One Make Hagomel?

And there are those who have doubts like this, for example, one flies over a sea, whether it’s called like yored hayam. And in honor of this, for example, they say without Hashem u’malchus. It’s very well known in all contemporary poskim. I heard that the Belzer Rebbe, the last Belzer Rebbe, when a Jew came whom he hadn’t seen for a while, he would always say “Baruch Hashem s’zet zich.” And he said that they don’t conduct themselves according to halacha to do the Rambam which says “mi she’lo ra’ah es chaveiro” says “Baruch shehecheyanu,” but at least one says it in Yiddish “Baruch Hashem s’zet zich” and one fulfills it. So there is such a thing, one says “Shalom aleichem, Baruch Hashem s’zet zich.”

It’s very interesting. I am stringent in this, because one has further the obligation of “l’hazkir es Hashem tamid.” It’s already a matter, one is concerned about every thing, beracha levatala. Yes, I don’t know, I’m usually stringent here, I try to say one should make more berachos. But hagomel, I had to think according to this, because I don’t make a beracha when I travel on a plane. I don’t see that it’s a danger. It’s still about as much a danger as going in a car from here. That’s not a danger.

Speaker 2: But if it’s not a danger, one needs to thank even more that the Almighty gave so much wisdom and He made such a thing. One needs to make a different beracha.

Speaker 1: No, but that’s the beracha. When your grandfather from a hundred years ago would have been told that you traveled in an iron box to Eretz Yisrael in ten hours, he would have told you, “Did you say all the berachos that stand in the Rambam? I would have been concerned about a punishment.” One really needs to make a new beracha. Yes, or perhaps the language. One needs to make a she’eilas chacham. Right.

There is a question, but the Belzer Rebbe wouldn’t have instructed to make it. The Klausenberger Rebbe said that he asked the Belzer Rebbe whether he should make a beracha on traveling on a plane, he said no. He said that the Rebbe wanted to effect with this that there shouldn’t be any danger. Like “mayim she’ein lahem sof” regarding the nahrei melech.

Interesting. I saw that R’ Avraham… I say, makom sakana, one mustn’t think dramatically. But this one needs to think, perhaps it is a makom sakana. But it’s still a gemul tovah from the Almighty that the plane travels and that everything travels, and it’s nothing. And also tefillas haderech, the simple meaning is that when a person travels he is found in dangers. So you can set up, not only can the plane crash, but it can also delay the plane, and he runs around much more, one can get hit, one can become animals, there can be millions of ways. A trip is more an opportunity for a person.

Speaker 2: True, true, one needs to think about this. One needs to think about this, because as if according to what we say that a beracha is indeed a smaller thing, people think that absolutely if it’s said one needs to make a beracha, but he makes a beracha on every little thing, it can be one really needs to also make it on this.

Speaker 1: I saw that Rav Soloveitchik, the Boston Rav, said he used to make a beracha.

Birkas Hagomel, Tefillas Haderech, Birkas She’asa Nissim, and Birkas Makom Avodah Zarah

Birkas Hagomel and Tefillas Haderech – Continuation of the Discussion

Speaker 1: Be robbed he can in millions of ways. So, a trip is more an opportunity for a person to have troubles, than when he is at home. It’s true, it’s true, but one needs to think about this, because according to what we say that a beracha is a smaller thing, people think that even on such a thing one needs to make a beracha, one makes a beracha on every little thing, it can be that you really need to also make it on this.

I saw that R’ Soloveitchik, the Boston Rav, said that he used to make hagomel, I don’t remember even tefillas haderech, when he traveled from Boston to New York or whatever, and there he became accustomed, he no longer felt that it’s a danger, he stopped making it.

Speaker 2: Ah, only when one feels danger?

Speaker 1: Ah, not the Boston Rebbe Horowitz, the Boston Rav, R’ Soloveitchik.

Speaker 2: Ah, Soloveitchik.

Speaker 1: And I saw that the Boston… I don’t know, he did say that it has to do with the feeling, that when he doesn’t feel that one is traveling… What here people have the question about tefillas haderech in the neighborhood, I try to say when one goes out of the city.

Speaker 2: Yes, where is the city?

Speaker 1: People say that when one travels on a bridge, and that means when you travel over from New York to New Jersey, ah, you know now that you’ve traveled out. But it can also be that every time you travel on a highway, which is already a bit more a makom sakana, one drives fast, one needs to think.

Speaker 2: Okay. Ah, no, the thing that you say from R’ Soloveitchik is interesting, that it does have to do with the feeling.

Speaker 1: I insist on feeling.

Speaker 2: That you’ve become accustomed you don’t make the danger.

Discussion: Feeling versus Judgment

Speaker 1: No, no, no, on the contrary, so there is even more a place for “v’lizkor es Hashem tamid,” because when you feel a heartbeat and you pray to the Almighty quietly, you’ve already done half a mitzvah.

Speaker 2: No, one mustn’t say the feeling, one can say the judgment. That a person is a new thing, he is more careful.

Speaker 1: It’s already not in a category of fear.

Speaker 2: Yes, he is more careful, he has every minute…

Speaker 1: It’s not in a category of fear.

Speaker 2: It really became more dangerous sometimes, and it really became less dangerous. Perhaps a week when one hears of an accident one makes the beracha, because there is more a feeling.

Innovation: Nature and Beracha

Speaker 1: The truth is, you said indeed an interesting thing, because the Almighty created nature. The part of nature that the Almighty made that a person should feel like everything is in order, on that one doesn’t need to make a beracha. On the part of nature where there remained some loophole that one still feels danger, one really needs to say. Yes, “rogei hayam v’yemo galav,” one makes us think that the world is stable. But when he goes out of the stable world, the beracha indeed has a wonder, it’s true, true.

One makes the beracha always. But the usual beracha isn’t, one doesn’t speak about this, one speaks about bitachon. He says that a person makes therein a mishneh habriyos, truly on every creature. Why is a monkey more strange than a person? The Almighty made both. Rather it goes according to the koach hadimyon of the person, not the reality. That it has already become nifal, he says. So the question is whether the beracha must generate the hispa’alus, or the hispa’alus comes from the beracha? The question of feeling. Whether the hispa’alus brings a beracha.

I heard a talk from R’ Nachman, what’s his name, Biderman, he said that every day one makes a gomel, because one says in the morning “hagomel chasadim tovim l’amo Yisrael” by birchos hashachar, so one isn’t obligated there the whole distinction. Okay. Done.

Halacha 9: Birkas She’asa Nissim

Speaker 1: Now one can learn about the beracha of she’asa nissim. Right? Very good. There is the Rambam, “Haro’eh makom she’na’asu vo nissim l’Yisrael”. That one who sees a place where there were done miracles for Jews, k’gon Yam Suf, one sees the Yam Suf, wherever it is. It’s a difficult thing, because the Rambam could have given a throw in a measure, that sea. But the Rambam doesn’t say it. Here there are indeed disputes. Yes, here one needs R’ Uri Holtzman to say what is the Yam Suf and what is the ma’abaros haYarden. Very good.

One needs to think about this, whether it means that one needs to stand exactly in the place where the Jews stood. And when did one know? In the times of the Mishnah did one know exactly? It can be that one goes in the sea, here was the place the Yam Suf. Well, one doesn’t know.

Ma’abaros HaYarden

What does ma’abaros haYarden mean? The language is interesting. The place where the Jews crossed the Jordan. Ma’abaros is interesting. I mean that it was some place. I mean that Uri says that he knows where it is. Ah, where is the ma’abaros haYarden? And he goes there, he makes the beracha. I can ask him. He does whatever he wants.

But the Yam Suf, if one establishes which sea it is, it doesn’t have to be by the place in the sea. It’s a big sea. One knows where the Yam Suf is. The Yam Suf is the Red Sea. Somewhere between Egypt and Eretz Yisrael it must be. But I spoke with R’ Uri recently. One knows, we have a friend, R’ Uri Holtzman, he knows where everything is, and one can call him, he gives tours, one needs to pay a bit for it, and he knows where the ma’abaros haYarden makes a beracha. Like you know where the even merivah that Moshe Rabbeinu had to split and the like.

Innovation: “K’gon” – From Then Until Now

Speaker 2: No, but the interesting thing is that it says here k’gon. From then until now there have happened thousands more miracles in Eretz Yisrael. Every place where all enemies tried to destroy, by every war, in every valley. So then it is that one doesn’t need to have… Certainly everyone should take R’ Uri Holtzman, but one needs to become aware of any place where there was, a missile was almost, or all the places…

Speaker 1: If there was a nes l’rabbim, one needs to make the beracha there.

Speaker 2: A nes l’rabbim is a nes l’yachid.

Speaker 1: No, Yisrael means all Jews.

Speaker 2: A part of makom she’na’asu vo nissim l’rabbim, okay.

The Baraisa and the Text of the Beracha

Speaker 1: But in the baraisa stand many more examples: Yam Suf, nachal Arnon, and the like. The rabbim, have the stone upon which Moshe Rabbeinu sat during the war with Amalek. It’s interesting, is there someone who knows where the stone is? Perhaps about this the baraisa indeed didn’t write, that we don’t know where it is. But it’s okay, let’s continue.

The Yam Suf and the Jordan is yours, the words are known. I mean, it only makes mistakes, it was a mile up. We know how it went, we know more or less like, let me say the Jordan, that’s easier to know, right? It was opposite Jericho, as it says in the verse. We know where Jericho is, the same city as then. We know where the Jordan is. So what is it? I make a mistake, it’s a kilometer, I don’t know if it’s exact.

It needs to be, because the beracha is exactly the same beracha, “she’asa nissim la’avoseinu bayamim hahem bazman hazeh”. Meaning, that beracha is on the time, it’s Chanukah. And this is “bamakom she’na’asu vo nissim”, on the place. So one makes the same text, “she’asa nissim la’avoseinu bayamim hahem bazman hazeh”, and this is “bamakom hazeh”.

Speaker 2: What stands in the she’eilos u’teshuvos on Chanukah?

Speaker 1: Ah, yes. And the difference is only that the beracha one didn’t add any “al hanissim.” Meaning, one didn’t add any day when one was saved from the war. One has here a place. A place is indeed there, if someone comes there.

Nes L’rabbim

Speaker 1: Okay, let’s see the next one. “Kol makom she’na’asu vo nissim l’rabbim”, every place where there was a nes l’rabbim one should make the beracha. Let me make the beracha. I don’t know what this means.

Speaker 2: Why for example, every time a Jew was in Meron, one year was indeed unfortunately killed, but every other year was a nes l’rabbim that people weren’t killed.

Speaker 1: No, it’s not a nes l’rabbim. I didn’t hear at all what you’re saying. Either krias Yam Suf, or like a war is emunah.

Speaker 2: Like a war is emunah. Is that a shinuy hateva? Ah, yes. I don’t know about shinuy hateva. “Avnei elgavish” is “avanim shehushvu l’Moshe.” Okay. I don’t know about shinuy hateva. It needs to be at least some event that happened for Klal Yisrael.

Nes L’yachid

Speaker 1: But “makom she’na’aseh vo nes l’yachid, oso yachid u’vno u’ven bno”, does he mean all generations? Or? He doesn’t say. He says “bno u’ven bno”, u’mevarech k’shero’eh oso makom. And he says here without Hashem u’malchus, he says he blesses “Baruch atah Hashem Elokeinu melech ha’olam she’asa li nes bamakom hazeh”, or “she’asa l’avi nes bamakom hazeh”. That means, if it was for him himself he says “li,” if it was his father he says “l’avi,” if it’s his grandfather he says “l’avi avi.”

Speaker 2: Yes.

Nes L’tzaddikim

Speaker 1: And here there is a third thing, where there happened a miracle not for the many, but also not just for a person who is only his grandfather’s, but it’s relevant for Klal Yisrael, which stands in the verses, or such a thing. “Haro’eh gei aroch zeh kivshan ha’esh”, mevarech “Baruch atah Hashem Elokeinu melech ha’olam she’asa nes latzaddikim bamakom hazeh”.

It’s interesting, one needs to know whether one can also come here to…

Speaker 2: Do you mean what the sefarim also say k’gon?

Speaker 1: No, whether… For example, if a person can make, I don’t know, the place where the holy, I don’t know, the Satmar Rebbe was saved from the Nazis.

Speaker 2: No, if it can be that the tzaddikim…

Speaker 1: What happened to tzaddikim, as he says, it’s specifically in the verses.

Speaker 2: No, if it made a kiddush Hashem.

Chiddush: “L’tzaddikim” – Kiddush Hashem

Speaker 1: What do you think, this is how he brings it from the Rosh, as I said, that it has to do with the kiddush Hashem that he made. “L’tzaddikim” is not simply “ba’asher hem tzaddikim”, not that the Almighty loves tzaddikim, but that the tzaddikim were moser nefesh not to bow to the idol, and therefore the Almighty created the miracle.

“Bamakom Hazeh” – The Specific Place

It’s interesting, because the Rambam doesn’t say the Gei Aruch is in Bavel. One might have thought that wherever one goes and sees a Gei Aruch, one should remember the miracle. He says “bamakom hazeh”.

Speaker 2: And your version is…

Speaker 1: No, not as it is, but I’m asking you what is your version.

Speaker 2: I’m asking you, the Gei Aruch, what is a Gei Aruch? Gei Aruch is there where they threw in Chananya, Mishael and Azarya. And Chazal when they speak of the lion’s den, they say the lion’s den that is in Bavel.

Speaker 1: Yes, it’s a city in Bavel, it’s in Iraq. It’s a city, the capital city, I don’t remember what it’s called. Not Baghdad, but another city.

Digression: Why Did We Stop Making Holy Places?

We once had a beautiful approach about why we stopped making places so strongly. In Tanach we see many times that a miracle happened in a place, they made a monument there, they brought a sacrifice there, or they made a permanent place there, Migdal Noam, what does that mean, Yad Avshalom ad hayom hazeh. That is only when Jews are in control of a place, they can make places, they can bring forth revelations. But in exile we never saw, after Eretz Yisrael we never saw that they should make any places. The only thing that Jews are in control of is their daily schedule, is their calendar. So they did indeed begin to make, like Megillat Taanit, all kinds of days, marking days. But here you see indeed, that there is a lion’s den that is in Bavel. It’s not a holy place, but one makes a blessing there.

A place where miracles were done, we didn’t hesitate about the place for a… not a cheftza of that Torah. Okay.

Blessing on a Place of Idolatry

Speaker 1: One who sees a place where idolatry was worshipped, he sees a place where idolatry was served, recites “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam…” Indeed, he comes to such a place, he says, one thanks the Almighty “shenatan erech apayim l’ovrei retzono”, that the Almighty holds back His anger, so to speak.

Explanation: Erech Apayim

That means that erech apayim means the opposite of quickly exploding. And charon af means He gets hotter and hotter, and His breath gets shorter and shorter, His body becomes… It’s all metaphors. When a person is angry, if he doesn’t have a long breath… One always says breathe in, one speaks about calming down, when one breathes in it calms the anger. So erech apayim literally means long breath. It’s a metaphor that the Almighty holds back.

Chiddush: Place of Idolatry as Challenge to Faith

That means that he comes to a place of idolatry and a question occurs to him, why does the wicked prosper? Why doesn’t the Almighty punish on the spot? The Almighty is indeed erech apayim l’ovrei retzono. One can look at it as if the place that says to idolatry is like a bit of a challenge to his faith, and he answers this, so he strengthens his faith that the Almighty is erech apayim.

Blessings on Seeing Special Places

Halacha 10: Blessing on a Place Where Idolatry is Worshipped and a Place from Which Idolatry Was Uprooted

Speaker 1: You know, I was once for example in the Vatican, I saw such a huge, beautiful, they have very beautiful buildings, we don’t have such beautiful buildings in the whole world. Like the custom that you say to say “sheketz teshaktzenu”, for example. The answer is the opposite, very good. We don’t have such a custom, we have a custom to say “sheketz”, but the Torah says, you see a beautiful church…

But it says here “makom she’ovdim bo”, it’s not you see the worshippers. No, he certainly means that it’s perhaps not simple to become, a simple for everyone, the whole world is a place where idolatry is worshipped, I don’t mean it that way. No, he sees a group of gentiles bowing, not necessarily the church, whatever they are in the middle of… No, the place certainly means some building, something like that, and he sees the church.

I’m just saying this way, I’m trying to say my interpretation. I claim that you see a beautiful thing, what do you say, “sheketz”? “Hodu l’Hashem ki tov”, I can’t say specifically about idolatry, it’s indeed nicer what you say. One says, where, the Almighty is very good, He lets them have such a beautiful building for thousands of years. It’s very nice. It’s much nicer than to say, it’s spitting and “sheketz teshaktzenu”, you think about it. It’s a whole different level of such a thing.

You are praising the Almighty that the Almighty has some pleasure from the place. No, but the place proves His patience. I mean that here you have a certain silver lining, here a virtue in the place, that the place also shows the greatness of Hashem, it shows His attribute of erech apayim. You think that the place shows the opposite, so to speak? I say no, the place shows the patience of the Holy One, Blessed be He. As it says “im l’ovrei retzono kach”, on what does it stand? “Im l’ovrei retzono kach”? On osei retzono al achat kama v’kama. I saw that there is what says that when one remembered that when one saw how well it goes for the gentiles, one said, well, kal vachomer how much it comes for the…

Place from Which Idolatry Was Uprooted

Speaker 1: How much it comes for the… A place from which idolatry was uprooted, when one sees a place where idolatry was uprooted, one was already obligated in the mitzvah of the laws of idolatry. And one tore out idolatry, there in Eretz Yisrael one recites Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam she’akar avodah zarah me’artzenu. It’s interesting, because for example if a Jew, a person uproots, there is also perhaps a birkat hamitzvot, and even in chutz la’aretz there is, one recites she’akar avodah zarah min hamakom hazeh.

But as it was uprooted, means like naturally, he says something not when Jews came to uproot. It’s simply broken. Right, not Jews came to break, but he speaks simply also of such a case. It became old and it was broken. Uprooted means that they nullified it, they decided that they will no longer worship idolatry, they will do something like that. It’s interesting, because either a person uproots because the Almighty merited with what he wrote in the Torah as if it’s a mitzvah to uproot. Or a person was a miracle and was uprooted. The people stopped and decided that there is no more, something like that.

And in chutz la’aretz, one recites she’akar avodah zarah min hamakom hazeh. V’omer bishteihen, one says in both, keshem she’akarta, it’s interesting the precision, the hei at the end, keshem she’akarta is interesting. Just as You have uprooted from this place, kach ta’akor, so shall You uproot idolatry mikol hamkomot, v’tashiv lev ovdeihem l’ovdecha. Ah, that is very powerful.

“V’tashiv Lev Ovdeihem L’ovdecha” – A Prayer for Idol Worshippers

Speaker 1: One doesn’t curse the idol worshippers here, but one prays for them a prayer that the worshippers of Hashem should change, should do teshuva, should serve the Almighty. It’s a wonderful thing. If someone asks if there is anywhere a prayer where we pray for idol worshippers, not that they should speedily be cut off, but… speedily be cut off we say about the Jews, about the heretics. About heretics. Or as we say kol harish’ah kulah k’ashan techaleh. But here there is a thing where you pray v’tashiv lev ovdeihem l’ovdecha. Also about Eretz Yisrael this stands as if. Very interesting.

Speaker 2: Yes, wait. Those who serve here. Not only in exile.

Speaker 1: We’re speaking in general, I tell you, we’re speaking here of a beautiful building. It’s a shame, the building could have been a beit midrash. The Arabs made it, maybe this is also the uprooting, if it stops being a church and becomes a beit midrash.

Speaker 2: No, it could be that v’tashiv lev ovdeihem l’ovdecha means that they should reverse the damage that the Rambam calculated in the laws of idolatry, they should suddenly remember back that all things were only, one served the sun because one wants to truly thank the Almighty, and one makes the place into a beit midrash.

Speaker 1: But no, that is the place one must uproot.

Speaker 2: No, the place, the place, you say a place, one makes the place of idolatry, one makes the place of idolatry, one takes the church and one makes from it a place of service of Hashem, is that also uprooting idolatry.

Speaker 1: No, v’tashiv lev ovdeihem is very interesting. It’s such a tremendous thing, how many such Jews who are lost, he seeks to serve the Almighty, he simply came to the wrong place. Bring him back, you seek to serve, we weren’t aware that this is such a great danger to be an idol worshipper.

When I asked him, I asked him, I told him, “If you want, I’ll bring you a gentile, I’ll bring you a Jew who is not from us, a tinok shenishba, who grew up in a very distant world.”

Halacha 10: Blessing on Seeing Houses of Israel in Settlement and in Ruin

Blessing of “Matziv Gevul Almanah” – In Settlement

Speaker 1: Now we’re going to learn what blessing we make when we come to Lakewood. One who sees houses of Israel, one sees Jewish homes in their settlement, if one sees it, a settlement means simply that it has rebuilt itself. No, it lives, there is a nice Jewish town. Monroe, one goes to Monroe, what blessing does one make? One makes a blessing, “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam matziv gevul almanah”. That the Jews were expelled and they settled back. The Jews had a great destruction, a destruction of the world, they were expelled, there was the destruction of the Temple and wars and so on, but they settle back, the Almighty restores the boundary of the widow.

But the Rambam doesn’t say in Eretz Yisrael, the Rambam says even in chutz la’aretz. Don’t we say in Pesukei D’Zimra, how do we say about the widow in one of the blessings?

Speaker 2: Yes, k’almanah, that we were expelled from Jerusalem.

Speaker 1: Nachem, hashiveinu l’Eretz Yisrael.

Speaker 2: No, but there is in Pesukei D’Zimra, we say like a widow and barren.

Speaker 1: No, we say yes, “kibetz baneha l’tocha”, there it says barren, not widow.

Speaker 2: No, but there is in Nachem we say that Zion cries like a widow without her children.

Speaker 1: And here is matziv gevul almanah, that the Jews are back together, the Jews continue to build. But it doesn’t say that it must be in Eretz Yisrael, it doesn’t say. Apparently on Monroe one also makes this blessing.

Blessing of “Dayan HaEmet” – In Ruin

Speaker 1: And in their ruin, if one travels to Kiryas Joel, then one makes Dayan HaEmet. Which blessing does one make if one travels to Europe and sees all the Jewish towns that are destroyed? Dayan HaEmet. Baruch Dayan HaEmet.

One goes to a cemetery, the two until now the world doesn’t know. The current two the halacha one knows yes.

Speaker 2: Yes. One who sees graves of Israel, one who sees graves of Israel.

Discussion: Why Does the World Know One Blessing and Not the Other?

Speaker 1: The matziv gevul almanah is always very interesting to me, because it’s a very unique blessing that is said in such a poetic way. Not to say that the other blessings are… Almost all blessings are poetic. The matziv gevul almanah is very strong, because you perhaps have an image of such a yavam, an older brother-in-law who saved his sister-in-law from widowhood.

Now Chazal… Baruch matziv gevul almanah… There is a verse, “yatziv gevul almanah” in Mishlei, “v’nishlah tzaddik”.

Speaker 2: Aha. There is a verse.

Speaker 1: One says that the Almighty is a matziv gevul almanah. It says that it’s very interesting, because it seems that we don’t want to rejoice too much with houses of Israel, because we are sad, we are not back in Eretz Yisrael.

Speaker 2: One rejoices very much. In glory.

Speaker 1: No, matziv gevul almanah, the simple meaning is, she remained a widow. She didn’t find a new husband who took her.

Speaker 2: I don’t agree. I don’t agree. What refugee did she find?

Speaker 1: The Almighty has us as in the meantime.

Speaker 2: It could also be mi she’aflitah. It doesn’t have to be. A widow has a wedding back, one also says matziv gevul almanah. It doesn’t have to be. This is a reality. We are a joy together.

Speaker 1: Until then, but until then this is a matziv gevul almanah. One rejoices about this until one breaks a glass of brandy. We wait for the redemption.

Speaker 2: It doesn’t have to be. It doesn’t have to be. I’m not saying it has to be. I’m not saying I’m saying it has to be. If it has to be, this is not a chiddush. But I think.

Speaker 1: Say, say, say.

Halacha 10: Blessing on Seeing Graves of Israel

The Text of the Blessing

Speaker 1: Further, one who sees graves of Israel. One sees graves of Israel, one waits, one says the blessing. You don’t know? It’s written at all cemeteries. It says like this: “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam asher yatzar etchem badin”. The Almighty created you with justice.

Why… Now, you’re going to discover the secret why certain blessings one knows yes and certain blessings one doesn’t know. Because whoever makes the cemetery writes a sign with the blessing, therefore the world knows about it. By the gevul almanah they didn’t write any sign, therefore the world doesn’t know about it. I mean it’s very simple. Do you agree?

Speaker 2: Yup.

Speaker 1: Okay, what does one do? One says like this, it’s a sort of judgment, one says such a tzidduk hadin, and one speaks about resurrection of the dead. One says like this: “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam asher yatzar etchem badin”. The Almighty created you with justice. It already stands like the thousands… The Almighty decides on whom it should be born. The point is, the Almighty is just about the whole thing. The son is eating with judgment, and the son is usually that he is given sustenance. The difference is that he enters Gan Eden and he has what to eat. Resurrection of the dead is eating with judgment, and yet resurrection of the dead is that he is judged to death, the Almighty makes that people should die, but in the end there is the future to come, where he has a power of resurrection of the dead for the future to come, and therefore he is destined to restore them in the future to come, and that is also his judgment, “Baruch Atah Hashem mechayeh hametim”.

Discussion: Why “Yotzer Etchem” – Present Tense to the Dead?

Speaker 2: Why is there a question on “yotzer etchem badin”? One speaks to the dead, one doesn’t speak to the dead, one speaks to the Almighty.

Speaker 1: One speaks to the dead, why shouldn’t one be able to speak to the dead? Not like all these Litvaks say that one may not speak to the dead, one does indeed speak, one has a blessing that the Sages instituted that one speaks to them. Why shouldn’t they hear? They are dead, can’t they hear? You know that there is a halacha of lo’eg larash, that one doesn’t go with tzitzit, and one doesn’t pray, and one doesn’t do any mitzvah there, because it’s not appropriate.

Speaker 2: I hear, all questions that one hears.

Speaker 1: One speaks, they are people, the dead were once people, a bit more respect for a person. Why is it a wonder about why one says present tense to the dead? One doesn’t need now an answer on the spot. I am very happy with it. When one is not happy, one must say that it remains difficult. It’s a wonder, one doesn’t speak to the dead. One does speak, one speaks the whole time to the dead. What don’t you understand?

Speaker 2: It’s a wonderful thing that the language is “yotzer etchem” and not “yotzer otam”, the people. He doesn’t speak to them, he speaks “Atah Hashem”, he speaks to You. To whom does he send the email? To the Almighty.

Speaker 1: No, no, no, it’s not a problem. You asked the greatest question on the language of the blessing, it’s not a problem. Every single blessing in the world begins with present tense and ends with absent tense, and we have no problem with it. When we go to our work, home, always we see,

Blessings on Large Gatherings of People, Sages, Kings, and Strange Creatures

One Who Sees Six Hundred Thousand People Together

Speaker 1:

Does he send it to the Almighty? But not later than tomorrow. No, no, no, it’s not a problem. Every single blessing in the world begins with “Baruch” and ends with “Baruch”, and in the middle is… No, no, please, don’t start…

Gentlemen, Gentlemen, Gentlemen

Gentlemen, gentlemen, gentlemen, sometimes we see that one reckons with the person. It’s not human matters that are going on. A person has died, finished person, one doesn’t reckon with him. I’m not going into the inquiry that the Gemara has in Berachos about whether people see or don’t see. It’s basic humanity. Why should one speak to them? And it’s very sad, as it were, that he died. One says, “Come, he was born, the Almighty gave you birth, the Almighty gave you life. It’s a quiet time, you should go on living.”

Okay. “One who sees six hundred thousand people at once.” Gentlemen, one sees six hundred thousand people at once. Here one must ask Rav Moshe Feinstein whether it must be literally at once, or whether it must be six hundred thousand.

Speaker 2:

Ah, you mean with the questions about the stadiums?

Speaker 1:

I’m saying, six hundred thousand means one must count? Six hundred thousand means very many. Right? No? I don’t know. Yes.

The Blessing on Gentiles — “Boshu Imchem”

“If they are gentiles, one says ‘Boshu imchem me’od chafra yoledetchem’.” What is the meaning? Ah, they’re gentiles after all, it says “boshu.” The Rabbeinu Manoach loves to translate the language of verses. “Boshu imchem” — I can’t look in the book now, it will disturb my video. “Boshu imchem me’od” — if you want to look, look for me. “Boshu imchem me’od” — your mother should be ashamed. What does this have to do with it? That the mother should be ashamed? Yes, basically. “Chafra yoledetchem hinei acharit goyim midbar tziya va’arava.” How does the verse work out? The gentiles don’t go that way.

It’s interesting, previously by idol worshippers one blessed them, “lo tevoshu velo tikalmu,” and now they gather together. Why do gentiles gather together? Why? To watch sports? I don’t know what.

One says negative about the six hundred thousand. Gentiles that they should not multiply. Not that they shouldn’t, one says that acharit goyim. The Rambam doesn’t say, he says that it exists, and here he doesn’t bring the complete answer. I don’t know.

The Rambam doesn’t say, he says that it exists, and here he doesn’t bring the complete answer. I don’t know.

I think that the Jews need to be separate. It’s special for the Jews. I don’t know so many gentiles that when two or three Jews come. There the gentiles should be ashamed. Yes. There the gentiles should be ashamed. They’re going to die.

The Blessing on Jews — “Chacham HaRazim”

But the Jews in Eretz Yisrael, we are Jews in Eretz Yisrael. Yes, what’s bad about Jews in Eretz Yisrael? Because, ah, look, I’ll tell you what the blessing is. At a gathering one says the blessing “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam Chacham HaRazim.” The Gemara there explains Chacham HaRazim, that there are so many different types of people there, and each one thinks differently. There it says “Just as their faces are not alike, so their thoughts are not alike.” And the Almighty, “knows the thoughts in the heart of every person.” The Rambam wouldn’t say such language exactly, I don’t know.

But the answer is like this, whoever is no Jews, he knows that in chutz la’aretz he knows, all Jews think the same thing. In Eretz Yisrael, he knows, every Jew thinks something different. So only in Eretz Yisrael is there Chacham HaRazim.

Speaker 2:

You know, there’s a Rashba, “HaKadosh Baruch Hu knows thoughts.” So that means Chacham HaRazim is the Almighty.

Speaker 1:

That’s the general principle you’re saying. Chacham HaRazim is certainly the Almighty. Yes, He knows different types of this, and others will know all of these from all these people as if their knowledge. The Almighty, chacham certainly refers to the Almighty. Yes, yes, yes.

That means the Almighty is the general wisdom of all people. Okay, whatever. But why only in Eretz Yisrael? Why only in Eretz Yisrael? I don’t know. In chutz la’aretz they’re fake. Jews in chutz la’aretz are fake.

Okay, he brings, what does the Tzelach say? Torahs. Well, he can also know this, just as he says he can also know this. Yes, but Eretz Yisrael is more wise. Okay, one really needs to know the difference. The gathering of Jews in chutz la’aretz is once a bit fake. That’s the reality. Look around and you’ll see.

One Who Sees the Sages of Israel / Sages of the Nations

Now, what blessing does one say when one sees a sage? How does one see a sage? Because one knows that he’s a sage?

It’s actually a wonder, what is the meaning of Eretz Yisrael? Okay, I need to look at it more. “One who sees the sages of the nations of the world.” Baruch Chacham HaRazim. It should be blessed Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shenatan meichochmato livsar vadam. I know, for example one goes to a doctor, he’s a wise person who teaches people wisdom, I know, the Almighty gave His wisdom to flesh and blood. Well good, the Almighty gives His wisdom to people.

Discussion: The Difference Between “Chacham HaRazim” and “Shenatan Meichochmato”

So, it’s interesting, because Chacham HaRazim also means that the Almighty gave wisdom to all people. Not that He gave, that He is. Right? Chacham that He is. The difference between the two things, here the Almighty gave wisdom livsar vadam. Chacham HaRazim can also be that all six hundred thousand people each one thinks in his way, and all of them received their wisdom from the Almighty.

Chacham HaRazim is a translation that it’s something a language that the Almighty includes all wisdoms, all people’s wisdom. Chacham HaRazim is a language that appears somewhere? No, he makes shenatan meichochmato. There is, yes, a place where the Gemara says that on one sage one makes Chacham HaRazim because he’s as clever as six hundred thousand people, something like that language.

“Lirei’av” vs. “Livsar Vadam”

Sages of Israel one says, Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shenatan meichochmato lirei’av. For Jews who are yirei Hashem. It’s interesting, because a sage of Israel who isn’t a yerei shamayim, one can also say apparently, because lirei’av means for the Jews who are yerei’av. One doesn’t mean for the specific person. Yisrael in general doesn’t mean a person who was born to a Jewish mother. Yisrael means one who conducts himself Jewishly. A sage of Israel means a Jewish doctor, can he not be perhaps, I don’t know how he goes, he can learn Torah, but he’s a Jewish doctor. Does one make shenatan meichochmato lirei’av? Because he’s a part of the Jews. Or does sage of Israel mean wisdom of the wisdom of Israel.

No, no, I think that sage of Israel means a Jewish sage. The difference is that he’s a yarei, it’s simply a difference, it’s a nice thing. For a Jew one doesn’t say simply flesh and blood. A Jew isn’t simply flesh and blood, a Jew is a Jew, he’s from the Almighty’s people, from the Almighty’s chassidim, His fearers.

And nations of the world, we already know that also nations of the world can have wisdom, He didn’t give it specifically to His fearers. He didn’t give it to flesh and blood. It’s a matter that you’re a Jew. Very good, but the Jew… but every blessing goes to me nachas… I think that there are like all blessings, the more important receives a special blessing, like HaBocher BePri Eitz.

Speaker 2:

No, but I’m saying about the shenatan, shenatan meichochmato lirei’av. There was only the blessing shenatan meichochmato lirei’av.

Speaker 1:

I said the possibility that wisdom isn’t for everyone, the Almighty gives wisdom. No, there is wisdom livsar vadam, the Almighty gives to every flesh and blood. That’s the fact, that everyone can become clever.

Speaker 2:

No, from what He gave you, from what He gave you. What He didn’t buy, the Almighty didn’t give.

Speaker 1:

You mean that one doesn’t become cleverer through learning, but the Almighty gives everything. All blessings one makes, because the Almighty does everything.

Textual Difference — “Shechalak” vs. “Shenatan”

But I don’t think it’s different. Here in the Gemara there’s a different text, “shechalak meichochmato” or “shenatan”? By the yerei’av it says “shechalak,” and by the others it says “shenatan.” Also by the kings, by the Rambam he doesn’t bring the difference, by the Rambam there’s both “shenatan”. “Kings of the nations of the world, Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shenatan mikevodo livsar vadam.”

One Who Sees Kings of Israel / Kings of the Nations

Discussion: What Does “Kavod” Mean by a King?

That means that, yes, kavod here means more dominion than honor now. Kavod malchus. Kings of Israel, Baruch shenatan mikevodo lirei’av. Kavod here means power you think? I don’t know. It seems what a king… And you don’t say specifically when you see him with his honor and his crown. That he has the governance of the land. Perhaps that’s what kavod means. I don’t know, one needs to think. Kavod means that he goes in a nice bekitche? That’s not honor.

Speaker 2:

I don’t know what you’re saying, I don’t know. What is the thing that you want to say that a king has more than other people?

Speaker 1:

It’s kavod and gevurah. You see, there’s kavod and gevurah in that Rema. I don’t care what that Rema says. Kavod and gevurah, okay. We’re going with the text, understand. I just want to know whether… What is the reality of the matter? I just want to know whether… How does one say about a king? I think that in the verse it always says “melech hakavod.” A king is a thing that has kavod. It doesn’t say that a king has power. I don’t know what you’re saying. It sounds that in Yiddish, in the language of the sages, the language of the Torah, the way to speak of a king, a king is a thing that has kavod. That’s how it seems. I think you can call it prestige, honors. And not, kavod doesn’t mean that one gives an aliyah, that’s what I mean to bring out. Kavod is something a broader thing in halacha. Kavod is the acknowledgement of his gevurah or something like that.

One Who Sees the Cushite / Strange Creatures — Meshaneh HaBriyot

Okay. More interesting blessings, for when people see interesting things that draw their attention, they should remember that the Almighty made it so. The Almighty made an interesting world. He didn’t only make things that are very important. A king is important to maintain order. Why should one have funny people who walk around in a circus? For fun.

One who sees the Cushite, one sees… This isn’t for everyone, for what is? As the Rambam says, one must thank the Almighty for everything that’s interesting. When one sees something that’s very interesting to him, for example, a person from white places comes and he sees a black person, or in any case Jews from black places, Yemenite Jews come and they see for the first time a European person with white hair. The Rambam says one who sees the Cushite, one who sees the albino makes the same blessing. I agree. Or there comes here a Jew from a large community of blacks, and suddenly they see for the first time white people. Yes, maybe. Or one who is strange in the form of his face or his limbs. It probably doesn’t mean in a way that they look sick, that they look bad. One must make the blessing truly, and they’re actually extreme. But other types, in that region all people were like that. Meshaneh habriyot, that He made all types of changes in creatures.

Discussion: What Does “Meshaneh HaBriyot” Mean?

What is this? You know the story, there was a boy who was very small, some Brisker picked him up and made “ah, meshaneh habriyot,” he got offended. No, it doesn’t mean that. It means that you go to a foreign place. No, meshaneh habriyot seems that it’s similar to Borei nefashot rabot vechesoronan. The Almighty made variety, the Almighty made a broad world. Just as we learned that an apple, the Tosafot says that an apple is something one could live without, one makes Borei nefashot. One thanks perhaps for the variety, no? For the selection.

Speaker 2:

What are you asking? Meshaneh means He made different ones, or He changed this one from him?

Speaker 1:

No, it’s apparently “Borei minei briyot meshunaot,” that’s what it should mean. It’s not that the Almighty took… that every black person is simply that the Almighty took a white person and painted him, smeared him with shoe polish.

Speaker 2:

But the whole world, all the fruits are also like that.

Speaker 1:

Yes, but that’s not the details. We assume that generally there are normal people and there are strange ones. When they’re normal, you go a whole time with the modern way of thinking, perhaps the young man is crazy.

Blessings of Sight: Meshaneh HaBriyot, Shekacha Lo Be’olamo, and Shelo Chiser Be’olamo Klum

Halacha 12: The Blessing of “Meshaneh HaBriyot” on People with Defects

Speaker 1:

He asks, does meshaneh mean He makes different ones, or He changed this one from a…

No, it’s apparently Borei minei briyot meshunaot, that’s what it should mean.

Not that the Almighty took a white person and painted him, smeared him with shoe polish. Rather as if all these types He creates different types.

Speaker 2:

Yes, but that’s not the translation. We have that as if there are normal people and there are strange ones. When they’re normal, you go a whole day with imagining and thinking perhaps that one is crazy.

But try, you want then, fine translate meshaneh habriyot. But the halacha doesn’t say that the halacha is only normal. Then one says, make the blessing, I don’t know, but not now.

Speaker 1:

Here there are funny ones, meshaneh habriyot means the Almighty makes funny creatures. That’s the remaining translation.

You’re saying a good progressive interpretation. They mean…

Speaker 2:

No, it has no complaints, you can be the progressive, you can join the bekanim, bekanim… But it’s not then.

Discussion: What Does “Behakanim” Mean?

Speaker 1:

Okay, we’ll see. Because so, one really speaks troubles.

What happens when a person sees people who are strange, but it’s a sad thing? For example, he sees a blind person, or a cripple, a person who had his foot cut off, and mukeh shechin, people who have boils, and behakanim.

I mean, behakanim means people who have freckles? I don’t think, because freckles isn’t any… something very large… But something is more than freckles.

I thought it could mean lepers, you know what that means? The people who are very pale, have white pigment, are very white, vichvarot bahem.

That this is a sad thing, the people probably feel… and the others, simply, blind, cripple, or a deficiency, but the behakanim it seems he feels different, or… One needs to know what the behakanim matter is.

Speaker 2:

More a form he said. Something severe, yes, not just a small thing. It’s a type of tzara’at. It’s a type of tzara’at.

Discussion: “Mimei Iman” — What Blessing?

Speaker 1:

And if they were from the mother’s womb, that means the mukeh shechin or behakan is so from the mother’s womb, does one also say Dayan HaEmet, and also meshaneh habriyot? Or only meshaneh habriyot? Blessed, Baruch meshaneh habriyot?

Speaker 2:

No, apparently only meshaneh habriyot.

Speaker 1:

Ah, that’s the point! It means, because perhaps here in punctuation… I think it also comes the Dayan HaEmet, the other came out. But he was born blind, that’s what he is, he doesn’t feel as sad as when he became blind. Do you understand so?

Not simply the Almighty made this person from he makes blind. Perhaps until then accepting his his his his his his identity.

Speaker 2:

No, no, it’s sadder said. There was born a person who…

Speaker 1:

Yes, but you understand what I’m saying. No, perhaps only you can’t on blind, perhaps it goes on a dwarf. Does it go on behakan, I take the thought like that. Don’t know.

The Blessing of “Meshaneh HaBriyot” on Animals

Speaker 1:

I go a ro’eh pil vekof vekipof. That when one sees an elephant, a monkey… pil is a… ah, pil is an elephant. Vekof, vekipof are two types of monkeys, a large monkey and a small monkey.

Also one is blessed makes the blessing meshaneh habriyot, because these look very very different. So probably also a giraffe. Or anything. Not the regular cattle and chickens. Something looks very normal.

The novelty is, he looks similar to a person. It’s a rocket. He’s the only animal that looks normal. Almost a person. The others one makes very normal.

General Principle of Blessings of Sight

Speaker 2:

No, no, I mean to say that it’s a rare thing, that a person sees and draws very attention dance, when it’s a novelty. Perhaps one can make such a rule for all these laws.

Anything that catches your attention, comes for this a certain blessing. Every thing, according to the matter. Makes sense.

When a person is impressed, he must bring the policy to the Almighty, he must bring in the blessings. For so, one can perhaps say this.

It’s also one can say it like Chazal use every opportunity. When a person has paid attention to something, one should… But the attention of a Jew is a very precious thing. Already let go.

Ah, it catches. That when he sees a movie which blessing must one make, but because one of the blessings. So it catches what it made to do the attention, no?

Digression: Blessings on Scents

Speaker 1:

I already spoke about smelling. We need to come to this. But ro’eh briyot tovot.

Blessings on Beautiful Creations and Natural Phenomena

No, we discussed, he asks there about a cigarette in agriculture in the Divrei Yissachar and the simple things to do. I smell a cigarette in the streets. And he brings various other things. The thing shouldn’t become tamei (ritually impure). But it could be that it’s actually one of the takanos (rabbinic enactments). We don’t know.

Law 13: The Blessing “Shekakha Lo B’olamo” on Beautiful Creations

Speaker 1:

HaRo’eh brios tovos um’sukonos b’yoser (One who sees beautiful and well-formed creations), these are beautiful creations. Until now we’ve been talking, okay, now we’ve heard brios (creations), meaning people.

Speaker 2:

Yes, beautiful people.

Speaker 1:

It could be brios tovos um’sukonos b’yoser, he means for example a person who is very fit, a person who is very healthy, he looks very well-formed, he looks very healthy, attractive in English. It doesn’t say yafos (beautiful), tovos um’sukonos can mean that people are very healthy, the opposite of the sick and ill person… and I think he also means beautiful.

Okay, v’ilanos tovos (and beautiful trees), these are beautiful trees. It says first goy (non-Jew) or behemah (animal), ilanos tovos, what does it say? Is it a mistake? I don’t know.

Ilanos tovos, it’s not just people or animals, but even a tree, something like that. Here I think, mevarech Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shekakha lo b’olamo (blessed are You, Hashem our God, King of the universe, that He has such things in His world), that He has such beautiful things in His world.

Do we say shebara brios tovos (who created good creations)? No no no, that’s another blessing.

Discussion: Precision in the Text “Shekakha Lo B’olamo”

Speaker 1:

Ah, Baruch shekakha lo b’olamo, it’s interesting, because you’re not giving full credit here that the Almighty made it. You’re only saying that such beautiful things exist in His world.

I already know, one can be medayek (precise) about this specifically. This goes back to the chakira (analytical question), the world wasn’t at all agreeing with my approach that one can’t be medayek from the language. I still hold by it, but I saw that the congregation brought out well that no one agrees with it.

You can’t be medayek. Shekakha lo b’olamo, it implies that someone didn’t make it, rather the thing comes out as a blessing according to what you believe that He has such beautiful things in His world.

Speaker 2:

Yes, that’s the meaning.

The Blessing “Shelo Chiser B’olamo Klum” on Trees in the Month of Nissan

Speaker 1:

Yes, HaYotze l’sados o l’ganos b’yemei Nissan, v’ra’ah ilanos porchim v’nitzanim olim (One who goes out to fields or gardens in the days of Nissan and sees trees blossoming and buds emerging), he sees the trees blooming and buds emerging, the beautiful little leaves coming out, he says the blessing Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shelo chiser b’olamo klum (blessed are You, Hashem our God, King of the universe, who has made nothing lacking in His world), He made it so that nothing should be lacking in His world. It’s similar to borei nefashos v’chesronan (who creates living things and their needs), everything is there. Uvara vo brios tovos v’ilanos tovos, k’dei lehanos bahen bnei adam (and created in it good creations and beautiful trees, in order that people should derive pleasure from them), so that people should have enjoyment from them.

By us it says lehanos, by us we say lehanos, but here it says k’dei lehanos bahem bnei adam. So the owner of this, he hangs it in front of a house, he should have enjoyment from it.

Innovations of the Rambam

Speaker 1:

The Rambam doesn’t say that it has to be a fruit tree for example. I don’t understand why. The Rambam also doesn’t say two things: fruit tree he doesn’t say, and he doesn’t say it has to be the month of Nissan. You can also make it in Iyar, you can also make it in Adar.

Speaker 2:

Yes, that’s simple.

Speaker 1:

He means to say, you go outside, you see everything is beautiful, you should make a blessing. There’s no doubt. I’m not going into the psak halacha (halachic ruling), but fruit trees is an even greater innovation that it has no reason. You go outside, you see that everything is beautiful.

By the way, I’m driving home from the road, everything is in bloom, gorgeous. Make the blessing, yes, one should make the blessing. Certainly.

Discussion: Blessing on a Beautiful Person

Speaker 2:

Also there where one sees what is a beautiful person, “shekakha lo b’olamo”. It’s very interesting. This is the Almighty makes fruit. It has to do with beauty.

Speaker 1:

No, here it fits precisely with a fruit tree. The Almighty made it so that besides a fruit tree you should have enjoyment for a few weeks in the year when the fruit tree produces beautiful flowers. It makes very beautiful.

Practical Question: Blessing on Flowers

Speaker 1:

By the way, perhaps one can make it every time one buys flowers for Shabbos. Which blessing does one make on bringing flowers for Shabbos? No blessing? “Shekakha lo b’olamo”? Something like that?

What does it say here? “Ilanos porchim v’notzrim b’olam” (trees blossoming and budding in the world). He’s very insistent. It could be something, on everything there’s a blessing. It could be something, a person buys fresh flowers. On seeing there’s only this here.

When you smell the flowers, you can indeed make “borei minei besamim” (who creates various spices). But on seeing, on a beautiful sight, you have “brios tovos”. Ah, the previous one. “Shekakha lo b’olamo”.

“Ilanos tovos” it doesn’t say when the tree is planted or something. “Brios tovos” can also mean… “brios” apparently means people, but it can mean any beautiful creation. A person sees a peacock with all the gorgeous feathers. A creation that is very beautiful. Beautiful flowers.

A building perhaps is “shenasan meichochmaso l’vasar v’dam” (who gave of His wisdom to flesh and blood) for the architect. I don’t know.

Discussion: Blessing on the Smell of Bread and Other Things

Speaker 1:

These are indeed good questions, because we also spoke about blessings on smell. Why when a person bakes chocolate cake is there nothing? Because he can’t make “reiach tov b’peiros” (good smell in fruits). There’s perhaps a question about smell on Pesach.

I remember that the Rambam didn’t bring it. If there’s perhaps a text, I understand because one doesn’t make “shenasan reiach tov b’peiros” or something like that. Right? I remember, I remember something like that.

The Rambam says further, “al hareichos” (on smells), there’s something not, I understand that only on this one doesn’t make, because bread is made to eat, but here he says that yes one makes. There was a dispute about this. The Rambam says that on bread yes.

Speaker 2:

Very good. “Al hareichos shenoshavin min ha’asavim” (on smells that blow from the grasses), ah, this I can understand, the smell of the chocolate cake, I only have enjoyment from eating the chocolate cake, yes?

Speaker 1:

No, it’s not so different from a good smell from a fruit. True.

Speaker 2:

So very good, it says in the Rambam, right? It says “yesh omrim hameriach pas, yesh omrim borei shenasan reiach tov b’pas, v’yesh omrim she’ein borei she’ein reiach bah” (some say one who smells bread, some say blessed is He who gave good smell in bread, and some say one doesn’t bless because there’s no smell in it). You don’t need to learn the Rambam.

Speaker 1:

Hello? I’ve never smelled the bread, you’re laughing at me. In short, apparently one should make a blessing. According to… it already says in the Gemara, the Rambam brings it.

Speaker 2:

And meat? One can go through every thing. Meat isn’t… when one makes a grill and smells the fresh meat, I love it, don’t you? I don’t know, I love it, I want to make a blessing.

Speaker 1:

In short, on a flower apparently one can make “shekochos u’gevuraso malei olam” (whose power and might fill the world). It can’t be, I’ll ask you, you go to the botanical gardens, a flower is the only thing that one spends money to buy for its beauty.

Practically, one goes to a wedding hall, someone decorated very beautifully, Shavuos, yes, Shavuos is coming now, one puts in the beis medrash fifty thousand dollars of flowers, one doesn’t make a blessing on this? It can’t be. “Shekochos u’gevuraso malei olam”. Okay, psak halacha, one makes “shekochos u’gevuraso malei olam”.

Further, and if one sees the rabbi under the chuppah one also makes “shechalak meichochmaso lirei’av” (who shared His wisdom with those who fear Him), if it’s an ehrliche Yid (upright Jew) lirei’av, but if it’s just a Yid one should see… no no, one says it on every Yid, “chacham lirei’av” (wise to those who fear Him).

Law 14: Blessings on Natural Phenomena

Speaker 1:

Um, yes, the Rambam says further, “al hareichos”, no, this should be, yes, “al hareichos shenoshavin”, something doesn’t fit. Let me see the Rambam’s language.

“Al hareichos shenoshavin b’za’af” (on very strong winds), on very strong winds, tornadoes, yes, such sorts of things, “v’al habrakim” (and on lightning) on lightning, “v’al hare’amim” (and on thunder) on thunder, “v’al kol ha’avir shetishma bo re’amim gedolim” (and on all the air in which one hears great thunders), one hears strong noises.

What are the noises from this? Is this thunder? No, something else? It’s something else than thunder, obviously. Kolos u’re’amim (sounds and thunders). Ah, one hears such sounds. This sounds like great thunders, that one hears the wheels of the chariot.

Speaker 2:

The Gemara says that one can’t hear it. There is what say that it makes noise, but we can’t hear it.

Speaker 1:

What’s the meaning? More the wind, some sort of wind that makes a great noise.

Blessings on Natural Phenomena, Kiddush Levana, and the Inner Dimension of Creation

Blessing on Strong Noises: Thunder, Winds, Earthquakes

When one hears strong noises. What noises is this? Is this thunder, no? Something else? Something else than thunder, certainly.

Ah, why does it sound like thunder? It sounds like the noise of great animals, that one hears the wheels working hard. The Gemara says that one can’t stop it. Many people say that it makes noise, one can’t stop it. What’s the meaning? Or the wind, some sort of wind that makes a strong noise. I don’t know, he doesn’t explain.

Kol zo’os ha’aretz (all earthquakes of the earth), he says, Rashi brings, yes, an earthquake makes a noise. A hearing from a sort of earthquake.

The Rambam’s Understanding of Meteors and Comets

V’al ha’ed shebashchakim sheyera’u k’ilu hem kochavim noflim v’ratzim mimakom l’makom (And on the vapor in the heavens that appear as if they are stars falling and running from place to place). Very interesting here. That is, the Rambam says that what we call a “shooting star”, the Rambam says, but it’s not truly a star. It’s only the gas that flies from the stars or what.

The Rambam means a “meteor”. You know what a “meteor” is? It’s called a “shooting star” in English. The truth is that it’s such bones, stones from “space” that when they come, there forms a bit of fire around them. This is the “ed shebashchakim” (vapor in the heavens). The Rambam called it “ed shebashchakim”. “Ed” means like air, like a “vapor”. A “vapor”, yes. A “vapor” shebashchakim sheyera’eh (in the heavens that appears). Interesting.

Also al kochav sheyesh lo zanav (on a star that has a tail), this is a “comet” that runs. The Rambam further held that that one is some “vapor”. Or truly what the Rambam, according to how he understood stars, it didn’t fit that this should be a star. He said, “what you see there, it looks like it’s some balloon of air or what that runs.”

The Blessing: “Shekochos U’gevuraso Malei Olam”

Al kol echad mei’elu mevarech, Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam shekochos u’gevuraso malei olam (On each of these one blesses, blessed are You, Hashem our God, King of the universe, whose power and might fill the world). Very interesting, because the Almighty is the one who turns the greatest of the spheres. Everything makes the spheres turn the stars. But when one becomes impressed by something, one makes a blessing. Where, it’s something enormous, such a noise, shekochos malei olam (whose power fills the world). By us it says “shekochos u’gevuraso malei olam”. Okay, it’s a double language.

Practical Note: Blessing on Wind

The same thing, it’s very funny, one teaches all the children that when one hears thunder one should make a blessing, but they don’t know that when one hears a great wind one should make the same blessing. There’s no difference at all, psak halacha.

I think this is all only relevant during the day. When one is overcome by a wow, how it has a name, and yes, one becomes impressed, one agrees, one encounters the great… I don’t know. But it happens.

Personal Story: Earthquake in the Middle of the Night

A few weeks ago I had here a bit of an earthquake, I don’t know what it’s called, but it was in the middle of the night, that it felt like the whole world is ending. But then one should be able, I made a blessing, “shekochos u’gevuraso malei olam”, without any doubt.

It tells you, people are simply amei ha’aretz (ignorant people), one only knows what the rabbi says afterwards. What one should expect, the whole thing and perhaps.

Two Blessings: “Shekochos U’gevuraso Malei Olam” and “Oseh Ma’aseh Bereishis”

The Rambam says, if one wants one can make either “shekochos u’gevuraso malei olam” or “oseh ma’aseh bereishis” (who makes the work of creation). Two options, or one can make both. Or both?

Distinction Between the Two Blessings

I think that “shekochos u’gevuraso malei olam” is when one goes on the fear, and “oseh ma’aseh bereishis” is truly if someone is a scholar and he says, ah, an earthquake, I know how nature works, I know what it is.” Okay, it’s “oseh ma’aseh bereishis”. I don’t know, it’s not at all Torah, I don’t know. You can disagree with me.

But it’s a bit interesting, “oseh ma’aseh bereishis” screams as if it’s much less that the Almighty screams now. “Shekochos u’gevuraso malei olam” is the Almighty screams now, yes? “Oseh ma’aseh bereishis” is that the Almighty put into creation that such and such should happen. The Almighty does it in the present, yes, not He did it, but the Almighty does it.

He doesn’t say “ma’aseh bereishis”, he says “oseh bereishis” (makes creation). Okay, it’s also a double language, “oseh ma’aseh bereishis”, no? Okay.

Blessings on Mountains, Seas, Rivers

Everything is still laws, al heharim (on the mountains). He doesn’t say “haro’eh harim” (one who sees mountains), al heharim v’al hageva’os v’al hamidbaros (on the mountains and on the hills and on the deserts). He doesn’t say “haro’eh”, he says “al”. It could be even not “ro’eh”, I don’t know, just a note. But correctly one can say “al heharim”. Al heharim v’al hageva’os v’al hamidbaros v’al hayamim v’al haneharos (on the mountains and on the hills and on the deserts and on the seas and on the rivers). Ah, im ro’eh osam mei’es l’es achar sheloshim yom (if one sees them from time to time after thirty days), here it comes however. If someone lives among mountains, he can’t every day, because he doesn’t become impressed. But if someone sees a mountain now after thirty days, he becomes impressed, he says Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam oseh bereishis (blessed are You, Hashem our God, King of the universe, who makes creation).

Haro’eh es hayam hagadol (One who sees the great sea), the great sea also, if one sees it from thirty days to thirty days, osehharo’eh es hayam hagadol. What the meaning of great sea is we don’t know, true? It can mean every great sea that you said. Great means to say an ocean, not a lake. Like the Atlantic, the Pacific, the Mediterranean, and so on. You said he also says rivers, no? He doesn’t say rivers. Ah, rivers. He says great sea. What is the blessing? Oseh es hayam hagadol (who makes the great sea). Apparently it makes sense.

Question: Thirty Days by Other Blessings

What is the thing? Because the Rambam doesn’t tell us which things are only thirty days and which things… because if someone sees an elephant every day, is it also only thirty days? Because on an elephant there is meshaneh habrios (who varies the creatures) and blessed… it seems that the reasoning is that an elephant is a thing that one doesn’t see all the time. But what happens if a person lives in the village where they raise elephants? He will never make it.

And if someone lives, for example, I was fortunate to have friends that one can make on him every day shehecheyanu v’kiyemanu v’higi’anu lazman hazeh (who has kept us alive and sustained us and brought us to this time). Is it also only once in thirty days? Or like haro’eh es chaveiro (one who sees his friend)? Never. Like haro’eh es chaveiro makes shehecheyanu, if he sees him every day he doesn’t make it. Right, perhaps only once in thirty days. But the Rambam is not so clear.

The same thing when one goes to the cemetery, is also only once in thirty days. The Rambam also doesn’t say when one goes to the cemetery it’s also the same thing. If someone lives… but think about it, if someone… just like haro’eh es chaveiro, yes? If you don’t see me every thirty days you make a blessing. If you see me, you go thirty days that you haven’t seen me.

Okay, and haro’eh brios tovos you can also say only once in thirty days. But if when he buys flowers, is to say that he went to buy, it’s more like enjoyment, like similar to smelling. I truly don’t know, one needs to understand all these laws. I don’t know the answer.

Reasoning: Impression According to the Matter

It’s true that the previous things that you said, haro’eh means he sees now the first time a blind person, when he sees him the first time. Not that if someone has some sign a mole he can make on him once in thirty days the blessing. It’s simply not blessings in this matter. All these blessings are based on a certain impression, it seems apparently according to the matters.

So automatically one must say according to the matter. I don’t know, thunder for example, there’s thunder twice in a day, you’re still lost. It’s not nature. But a sea, okay, I already know the sea, it’s in my backyard, it’s not interesting. I think one can understand it, it’s not simply so.

I see the Rambam says indeed that one can make both blessings, both shekochos u’gevuraso malei olam and oseh ma’aseh bereishis. The Rambam seems that he understood that one should say one of them.

Blessing on a Rainbow

Haro’eh keshet be’anan (One who sees a rainbow), when someone sees a beautiful rainbow, the blessing is Rabbi Shimon bar Yochai wasn’t worthy to say. He says so, mevarech (blesses), what does he make the blessing? We say this, it’s quite a long blessing. He says so, Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam zocher habris (blessed are You, Hashem our God, King of the universe, who remembers the covenant), that He remembers the covenant that He made, there’s a covenant with Noach right after the flood that He won’t bring again, rather “es kashti nasati be’anan” (My bow I have placed in the cloud), instead of a flood there will come a rainbow. He says it now, zocher habris (remembers the covenant), the Almighty remembers the covenant, v’ne’eman bivrito (and is faithful to His covenant), He is faithful to His covenant and He indeed does so that instead of a flood He brings a rainbow, v’kayam b’ma’amaro (and fulfills His word), kayam also means faithful, He is kayam, He is mekayem (fulfills), He stands b’ma’amaro (by His word), He follows.

Various Texts in the Gemara and Blessings

It states in the Gemara various versions, and the Gemara in Berachos 59 says that they were accustomed to say all three, or two or three. Yes, “Zocher HaBris” (Rememberer of the Covenant) is said in the remembrances on Yom Kippur, yes, Zichronos, first, Yom Kippur of the Jubilee, first, yes.

The Blessing of Kiddush Levana

One who sees the moon at its renewal, when one sees the moon when it is renewed, it’s also once every thirty days, one should say it after the new month, yes. One makes a blessing, one makes what we call Birkas Kiddush Levana, and he says thus, “Baruch Atah Hashem Elokeinu Melech HaOlam”, a very long blessing, “Asher B’ma’amaro Bara Shechakkim”, He created the world with His utterance, it says “B’asara Ma’amaros Nivra HaOlam” (With ten utterances the world was created), He created the world, created the heavens, with His utterance, “V’ruach Piv Kol Tzeva’am”, “ruach piv” also means with His utterance, it’s another way to say with His utterance, He created all their hosts, all the heavenly hosts, He created the sun and the moon and these things, “V’chok U’zman Nasan Lahem Shelo Yeshanu Es Tafkidam”, He placed them within their boundaries, the Almighty clearly told the sun it should set and rise every twelve hours, and the moon once every thirty days, “Shelo Yeshanu Es Tafkidam”, they always follow.

The Joy of the Heavenly Hosts

And not only that, “Sasim U’smechim La’asos Retzon Konam”, it is that every time the moon comes out, it rejoices again to follow what the Almighty commanded it then that it should be renewed every thirty days. The moon doesn’t do it with sadness or laziness, it does it with joy. Yes. What is the fulfillment, “Po’el Emes”… How do we know that it does it with joy? Because it didn’t delay, if it were like you, it would have come an hour late to the time, to the order.

“Po’el Emes Shepe’ulaso Emes”… There is an inner meaning in this, one must understand. Okay. It’s similar to what we say “Kol Elu” and in other places during prayer that the… We say the same words, but what does it mean? One must understand. Yes, “Po’el Emes”… It’s the chapter of “HaShamayim Mesaprim Kevod Kel”… Somehow it’s the joy that one sees the… When it’s beautiful, we say that the moon itself is joyful. Okay. But are they living beings?

Innovation: “Po’alei Emes” — The Heavenly Hosts Are Living Beings

Ah, “Po’alei Emes”, we see from here that the Rambam took them to be living beings. I don’t know what the Rebbe says there in the letters, but here we speak about them as if they were living beings. Because we say “Po’el Emes Shepe’ulaso Emes”, meaning… When we say “Po’el”, here it says “Po’alei”. We say “Po’el Emes” refers to the Almighty. But here it appears that “Po’alei Emes” refers to the heavenly hosts, “Shepe’ulatam Emes”.

The Moon as a Crown of Glory for the Jews

“V’lalevana Amar Shetischadeish Ateres Tiferes L’amusei Vaten.” The Almighty said to the moon that the Almighty makes the moon renew itself every month, to be an “ateres tiferes l’amusei vaten”, it should be a beauty for the Jews. It’s a beautiful sign for the Jews. “Amusei vaten” — the Almighty took them, as if the Almighty said that they were created from nothing, such a thing. “Amusei vaten” is “literally” to carry people whom their mother carried in her womb, but here it appears as if we’re speaking somewhat like a parable, that the Almighty took them. “K’cham asher ro’eh Yosef”.

“She’atidim Lehischadeish Kamosa Ul’fa’er L’yotzram Al Kol Kevod Malchuso”. “Beautiful”. The Almighty said to the moon that once a month it should shine again from what it was diminished, it was gone, it became again, so that it should be an “ateres tiferes”, that the Jews should take from this a sign that they too will in the future be renewed, and can glorify their Creator for all the honor of His kingdom.

The Purpose of Kiddush Levana

What does “La’oro Anu Nahor” mean? Just as the moon, so the Jews should always see themselves freshly renewed. And we thank the Almighty, and we thank His worker at the Kiddush Levana, he thinks about it. The worker is “sas v’same’ach la’asos retzon kono”, just as the moon is “sas v’same’ach la’asos retzon kono”, so Jews are also “sasim u’smechim la’asos retzon konam”.

You should know, the main halacha is interesting, but it appears here that the entire purpose of the moon being renewed every month is for an “ateres tiferes”, whatever that means, we said that it means the Torah scholars.

Birkas Kiddush Levana, Birkas HaChama, and Blessings of Sight

Birkas Kiddush Levana — The Moon and the Jews

Speaker 1: Just as the moon, but Jews should always see themselves fresh and renewed and we thank the Almighty. Indeed, indeed, and we thank the Almighty now, at the Kiddush Levana, he thinks about it, “Po’alim al yotzram al kol ma’aseihem, u’varuch Atah Hashem”. Just as the moon is “atid lehischadeish kamosa”, so we Jews are also “atidim lehischadeish kamosa”. One should know the main halacha is…

Speaker 2: Interesting, but it appears that the entire purpose of the moon being restored every month is for “ateres tiferes”. Whatever that means, we said that the entire purpose is… I didn’t say that this is the purpose, but he says that the moon should be renewed every month so that the Jews should also see from this. How is this built on a verse?

Speaker 1: This is a beautiful liturgical poem from the author of this, I don’t know, the Men of the Great Assembly who made the blessing.

Speaker 2: No, but where do you see that the Jews are like the moon that is renewed every month? It says here, it says so.

Speaker 1: No, interesting. Does it say a verse? I remember that it says in a verse. It says in the Kiddush Levana, in the blessing of the moon, the blessing of the moon’s renewal.

The Law of Birkas HaLevana — Renewal and Obligation

Speaker 1: One must know the law, the law is that the Almighty renews. Interesting, you see that a new month is called a “chodesh”, which has to do with the word “mechadeish”. Chodesh is the same word as “chiddush”, a new moon.

Says the Rambam, one must know the law, the law is that the blessing is made… We’ll see in the Rambam also, when one sees the new moon one must, one is obligated to make the blessing, like all blessings of sight. The Rambam learns that it’s an obligation.

There are simply interesting stringencies and innovations from the Rishonim that one should make it only after seven days, after three days, various claims that I don’t understand, and they conduct themselves according to Kabbalah. And we also conduct ourselves to make it in the beis medrash, but it may be that one who conducts himself this way should be careful not to look at the moon until then, because otherwise one becomes obligated to make the blessing, and one cannot say that one has already seen.

The entire blessing is made on the wonder, right? You look outside, whoever goes outside a bit at night sees that the moon gets smaller, and then where, it’s a new moon.

Comparison to Morning Blessings

Speaker 2: Okay, it’s interesting. Let’s leave it open, that we’re going to make it not like the morning blessings. It should have been consistent with the same morning blessings of the Rambam, but the answer will be here again the same thing: we no longer become amazed.

The only way to become amazed is if one says to oneself, “Let us now go become amazed and go out a minyan together and say together.” Not that I become amazed and I actually do this. But other people, the only opportunity they should think that the moon has something to do with them, or that the moon’s renewal says something for a Jew, is if there is an enactment of Kiddush Levana in public. And they don’t transgress.

Speaker 1: Okay, I follow. I follow. I’ll go to what I wanted to say. Let’s see the correct version always. All the things… No, actually, this is the print. The print says just things many times. For details is all the prayer.

Rema: Standing — As If Receiving the Divine Presence

Speaker 1: Says the Rema further, “V’tzarich l’vareich bracha zo me’umad”. This blessing should be made standing. Why? “Shekol hamvareich al hachodesh bizmanah k’ilu mekabel pnei haShechina”. As if he received the Divine Presence.

Very interesting. Because the moon is the female, the sun is the male, and the Shechina is as if on… Yes, it’s according to Kabbalah. But according to the plain meaning it simply means, one remembers, one recognizes the renewal of creation every month, this is receiving the Divine Presence. This is translated.

I often have pleasure from asking people after Kiddush Levana, “Why does one do Kiddush Levana standing? Why do we already bring out a little bench?” Most people can’t remember that they ever read or learned about this. Until I tell them, “What did you have in mind when saying ‘Amar Rabbi Yochanan tzarich lomar me’umad’?” “Ah, one should have good matches for the children.” It’s very good, because when one speaks to the Almighty one can ask anything, but it’s good sometimes to know what one is asking.

The Time of Birkas HaLevana — Until the Sixteenth Day

Speaker 1: “Im lo beirach aleha balailah harishon” — if one didn’t make the blessing on the first night, says the Rema further, as you are correct, when it’s at its renewal, “Yesh lo l’vareich aleha ad shisha asar yom bachodesh”. One has until the sixteenth day of the month, one can still bless on the moon’s renewal. This is a bit of a leniency as you said. “Ad shetismalei pgimasa”.

No, “lo beirach” means that he didn’t see, he didn’t notice. He notices now, “Ah, I see a bit of new moon”. Right, until the moon becomes completely full, then one can no longer say “mechadeish”, because it’s no longer renewing. It’s already an old moon, it’s already going back down, it’s already the opposite.

Birkas HaChama — The Twenty-Eight Year Cycle

Speaker 1: Says the Rema further, this is what’s called Birkas HaChama. “Haro’eh chama b’yom tekufas Nisan shel techilas hamachzor shel esrim u’shmoneh”. The sun goes around every day, but it also has a cycle. Can you explain what this is? We don’t remember from month to month, but the sun has a cycle of twenty-eight years which is called Birkas HaChama. It doesn’t actually have a cycle, it only has what?

Speaker 2: No no, “sha’as kevi’usa bitchilas leil revi’i”. Okay, in other words, when is the tekufa at the beginning of the fourth night? When Tekufas Nisan begins, not we do it erev Rosh Chodesh, but Tekufas Nisan, I mean, sorry, erev Pesach we do. Ah, it has to do with when the tekufa can fall at other times. The cycle of twenty-eight, every time the time of the new cycle of the twenty-eight, says the Rema “sha’as kevi’usa bitchilas leil revi’i”. What then, again, the beginning of the twenty-eighth cycle is the beginning of the tekufa at the beginning of the fourth night.

Discussion: The Calculation of Birkas HaChama

Speaker 1: In other words, yes, the point is this: There is a tekufa of the sun, meaning we divide the year into four, the sun cycle. The sun travels around the world, or the world around the sun, whichever you want to say it, a whole year. We divide this into four, that’s four tekufos, okay? Each one is approximately ninety days.

Now, the tekufos, the sun travels around the world approximately three hundred sixty-five and some hours, right? I don’t remember exactly anymore. And therefore it’s not equal, not every year does it come on the same day of the week.

And now, how many quarters, we divided each day into a quarter, it comes out each day is four, there are twenty-eight tekufos or parts of a week. Each week has twenty-eight parts. And each year, a year is approximately a quarter day, if I remember, longer than the three hundred sixty-five days.

So every year the Tekufas HaChama moves, when the new tekufa of Tekufas Nisan begins, which we calculate “b’Nisan nivra ha’olam” regarding this. That then it begins, every year it moves a quarter day. Understand? Every year it moves a quarter day. In other words, we say that the creation of the world was Tekufas Nisan on the fourth day in the morning, and the next year it was on the fourth day at noon, the next day Thursday night, and so on.

It comes out, since a week has twenty-eight such tekufos, it takes twenty-eight years for it to again be on the fourth day in the morning. That’s the whole thing. It’s not any real cycle of the sun, it’s only a cycle that the tekufa of the sun begins at the same time in the week.

Speaker 2: But what does it mean that the world was created on the fourth day in the morning? So they say the first day, right?

Speaker 1: No, no, the sun, the sun, the sun, the sun, the sun, the sun, the sun, the sun, the sun, the fourth day in the morning, “yom revi’i nislu hame’oros”. The sun was created on Wednesday, Wednesday of Nisan. That commemorates the original creation of the sun, we make “oseh ma’aseh bereishis”.

Speaker 2: Exactly, that’s all. If it interests you with life, there are such things that the moon, “with the beginning of Mazal Taleh at the beginning of the month. And it should not be inclined neither north nor south”. We also make the same blessing, and life, also with the stars with the same order. The moon has the same kind of time that the moon… And all the hosts of heaven when they are in the same place as when they were created?

Speaker 1: Yes. Must one calculate? It’s not the same place, it’s the same calculation, not a choice. The month corresponds with the time it was created.

Speaker 2: Aha, “v’chayim sheyachzeru kol kochav v’kochav meichameshet hakochavim hanish’arim”, here are seven stars, two of them we’ve already calculated the sun and the moon. The remaining five, when they return “litchilas mazal taleh”… Mazal Taleh is how we always calculate the beginning of the heavens. But “lo tiheyeh noteh lo latzafon v’lo ladarom” is the same thing. Tekufas Nisan also means that then the sun is.

So the point is, from all these things, that when Mazal Taleh is simply when the Rambam is lengthy in Hilchos Kiddush HaChodesh, that when astronomers divide the heavens into 12 parts, it was decided that Mazal Taleh would be where we begin. But it changes every day. The mazalos also have a cycle that they change.

So when all the stars begin from the beginning in that place, at the beginning of Mazal Taleh not up and not down, then it means that the matter is about Nisan being Rosh Chodesh or about Taleh. So therefore, the beginning of that, if that star that begins as if there we say. The world was created in Nisan, and then that was. The same thing, if Mars is at the eastern edge, that means it’s the first, then we make the same blessing. Already, until here the laws of comets, the laws of the world at the eastern edge.

Speaker 1: Yes. Today we don’t know what all these things are at all, only Birkas HaChama has remained for us. We don’t know this either, but we’re told.

Speaker 2: So why aren’t we told this?

Speaker 1: I don’t know, perhaps there are those who know and they keep quiet. I don’t know.

One Who Sees Houses of Idol Worshipers — “The House of the Proud Hashem Will Uproot”

Speaker 1: Already, another law. We learned earlier what the law is when one sees houses of Israel. We thank the Almighty for the houses of Israel. What happens with “ro’eh batei ovdei kochavim”? It’s like this: “Haro’eh batei ovdei kochavim b’yishuvam, omer ‘Beis ge’im yisach Hashem’”.

And here I don’t understand, what’s going on here? Are we seeking something that the Almighty should kill gentiles? Houses of idol worshipers means just idol worshipers, or perhaps it means specifically wicked ones? Because it says “beis ge’im yisach Hashem”, that means bad gentiles.

Again, I don’t understand it. But perhaps one can say that houses of idol worshipers that are in the Land of Israel, for example, one can understand, because they don’t belong there. But a Jew turns around in Williamsburg, and we should kill all of America? Eh, the haters of Israel, wicked ones or what.

“B’yishuvam omer”… We had earlier what one says by Jews, that “Baruch matziv gevul almana” etc. By idol worshipers it’s the opposite, but there’s no… He went from a blessing to verses. “Yomar”, he doesn’t say “Baruch Atah Hashem” nothing.

True, this is apparently a part of the things that are neither a blessing nor… Like the Gemara said at the beginning of the chapter, that not everything is blessings. There are prayers, there are verses, there are matters, things by way of mentioning the Almighty, remembering the Almighty, but there’s really no blessing on this. We don’t thank the Almighty. “Beis ge’im yisach Hashem” there’s no blessing on this. We’re only remembering the Almighty. It’s a verse that the Rabbis said one should say.

Vengeance. That the destruction of houses of idol worshipers was a destruction for what they did before to others, to Jews.

One Who Sees Graves of Idol Worshipers

Speaker 1: “Ra’ah kivrei ovdei kochavim, omer ‘boshu imchem me’od’”. The same verse… Ah, not the same, a similar verse. When they lived one says “boshu imchem chafra yoladetchem”, and afterwards one says “boshu imchem me’od” etc., whatever it says further in that verse in Jeremiah.

One Who Enters a Bathhouse — Beginning of Prayers and Requests

Tefillat Shav — The Boundaries of Prayer

Halacha: Hanichnas Lemerchotz / Hakazat Dam

Speaker 1: Ah, not the same, a similar verse. When they were alive we say boshu imchem chofru yoldetchem, and when they’re dead we say boshu imchem me’od etc., whatever it says further in that verse in Yirmiyahu.

Hanichnas lemerchotz, someone enters a bathhouse. Okay, up until here is basically, now begins a new thing, more like requests also, right? Until now it was like matters of prayers that you say before the Almighty about situations that you see, and this is perhaps a prayer. Right.

Hanichnas lemerchotz, we learned that a bathhouse doesn’t exist today, but it’s consequential, meaning it has an effect on health, it can also perhaps not be healthy if one doesn’t do it properly. It seems there was a prayer, it can be a place of danger and one can do it the wrong way. One says, yehi ratzon etc. shetatzileini mizeh vechayotza bazeh, shelo ya’areh li davar kilkalah ve’avon, ve’im ya’areh li, tehei mitati kaparah lechol avonotai.

Vechesheyetze min hamerchotz omer modeh ani lefanecha Hashem Elokai shelo shaltuni min ha’or. That means, You should save me from the fire. It seems the bathhouse used to be so hot that it wasn’t terribly safe, the FDA wouldn’t have allowed it. And in short, they had to be careful.

Hanichnas lehakiz dam, was also a similar thing, omer yehi ratzon milfanecha Hashem Elokai sheyehei eisek zeh li lirfuah, ki rofei chinam atah. That means, the Almighty heals for free, the doctors certainly take money. Vechesheyetze omer baruch rofei cholim. Rofei chaim it says here. Ah, rofei chaim. The Almighty saves even not the sick. The other version is actually cholim, but presumably the version is more correct. I would perhaps say more baruch rofei chinam, because it was ki rofei chinam atah. And it also fits, you see here a dispute whether chaim or cholim, so I’ll say that the whole third thing is chinam. Baruch rofei chinam. Not because you have two versions can you invent a third version.

Halacha: Haholech Limdod Et Gorno — Tefillat Shav

Speaker 1: Okay, another halacha. Yes. Haholech limdod et gorno, he goes to measure his grain pile, yes. He says, yehi ratzon milfanecha Hashem Elokai shetishlach berachah bema’aseh yadai.

Interesting. It’s an interesting thing, because it’s simply a bit of blessing… No, no, read the whole halacha. Im hitchil limdod, if he already began to measure, omer baruch hashole’ach berachah bakri hazeh. He thanks the Almighty for the abundance, for the blessing that he found. Aval madad ve’achar kach bikesh rachamim shetehei bo se’ah, harei zo tefillat shav.

It seems that during the measuring it can still be. It seems that back then also, it can get lost, it can be that the scales aren’t good, it can be that it’s not going well now. It must be, it can’t be that it’s magic, a blessing by itself now. We’re talking now about the law of tefillat shav. It seems that limdod is a stage when it can still happen.

Discussion: The Essential Foundation of Tefillat Shav

Speaker 1: It’s interesting, the matter of tefillat shav, madad ve’achar kach bikesh rachamim, is an interesting thing, because the essential purpose is that a person should remember Hashem always. Yes, he now has anxiety about his grain pile, and he asks the Almighty. Why are you going into the whole thing? It’s not relevant now.

Okay, okay, let’s understand the sugya. It’s a very simple sugya. Prayer doesn’t mean, faith doesn’t mean imagination.

Speaker 2: Yes, good, but earlier he said a blessing that one says when one sees a tree.

Speaker 1: No, no, that’s not the blessing. It’s tefillat shav. It’s not the blessing. It’s a request. He already knows he’s asking. He’s on a request.

When he actually hitchil limdod, he says baruch. Baruch you can say whenever you want. On however much there is, he makes a blessing. On a bad thing he makes dayyan ha’emet. But to go say, “Ribono shel Olam, help that I should have measured a lot,” that he can’t ask. The blessing he can’t say.

There’s a great principle we have, says the Ramban, harei zo tefillat shav. One can never ask for… It’s interesting, it’s the opposite. I want to tell you this, that not every time when you have nervousness, when you have anxiety, is it actually prayer. It must be actually in the right place. When a person is nervous about some salvation that he needs, it’s a tremendous thing. But if he’s just nervous, and he’s nervous about something that already happened, meaning even he doesn’t yet know what happened, as the Gemara says in the Mishna. The prayer isn’t yet born, she’s already pregnant, but it doesn’t change. You’re not saying that the Almighty can make miracles. It doesn’t work that way. Prayer doesn’t work on miracles, prayer works on the reality of the world.

Speaker 2: True. Not to rely on miracles ever.

Speaker 1: Yes. The Rambam says further, “Hanichnas lebeit hamidrash” – someone enters the beit midrash, “shelo yipol beit hamidrash”. It’s also a tefillat shav, like a berachah levatala, like “baruch atah Hashem”. Yes yes, lashon shav, berachot shav is forbidden, it can be that it’s a prohibition. “Shekorei shem shamayim lashav”. Yes.

Discussion: May a Very Sick Person Pray?

Speaker 2: One must know, if someone is a patient with an illness where 99% of people who have the illness die, it’s approximately also a tefillat shav. Why? Because perhaps, perhaps sometimes perhaps a miracle happens.

Speaker 1: But it must make sense, when there’s a time of trouble one cries out to the Almighty. That’s back then…

Speaker 2: But on things that can change, not on things that cannot change.

Speaker 1: Good, but a person may ask for his life, but to ask that there should be a bit more grain… already.

Speaker 2: Then everything is a tefillat shav. The same way.

Speaker 1: No, what is something? All things that the statistics say don’t change, that’s the reality.

Speaker 2: Statistics don’t mean anything.

Speaker 1: Someone who is very sick can yes pray, but on the other hand someone who prays that the money he already counted should become more is a tefillat shav, and I think everyone can understand the difference.

The Rambam says, “Hanichnas lebeit hamidrash”.

Speaker 2: You can’t say that a person can’t ask for his life when it’s against what he read on Google, it doesn’t make sense. Google doesn’t know, but if Google knows yes… oh, you’re not well.

Speaker 1: But a person asks for his life, there’s no question why he asks for his life. Ah, on the contrary, on this it says “afilu cherev chadah munachat al tzavaro shel adam”, which means even the statistics are… he shouldn’t despair from mercy, because a person doesn’t despair from something that’s very important to him. But the measurer told him he wants a thousand, but he wants eleven hundred here. He already counted to a thousand. You make a distinction because it’s important. I don’t see, because it’s important one must now have imagination. If someone is… perhaps there isn’t such a case, perhaps I’ll say statistics, doesn’t mean anything. Statistics means simply that there’s still another chance. But a thing that already was, someone has some… some illness. He has a chronic illness. I don’t know what. He says, it should have gone away, etc. It should have gone away. Why should anyone? Either way here, one must pray that it happened to him that there should be a salvation.

Speaker 2: Again, whether one may not ask for a miracle through a miracle, whether one may also ask for something that happens very rarely. Something wants it on the account…

Speaker 1: No, I admit, if I go which has already been in salvation, because it’s a kind of with numbers. What it has already counted. Okay, I can tell you…

Speaker 2: But someone who is not taken because the chances are very high because not being exactly he wants very strongly to live asks the Almighty that the one in a thousand people who remain should be me…

Speaker 1: Wait wait you keep on putting in that very because he wants very strongly the salvation wants very strongly… yes… but see the basic what we’re talking about a person’s right to make stories to the Almighty.

Speaker 2: No no no no talking means talking about the reality not talking about imagination. That’s what you want very strongly doesn’t make it more. That makes it…

Speaker 1: Can you ask Rabbi Mailech Buddaman? I’ll tell you 24 miracles of people who measured?

Speaker 2: Afterward the point happened… certainly it happened directly, it happened that exactly then that day there was a break that his neighbor it happened to. I can tell you, I can invent many stories how it can help, but very thing I which lines.

Speaker 1: But that’s another good, one cannot ask for a change now in the order of the world, because he wants to have a bigger grain pile. But a person has the right to for your…

Speaker 2: Wait, wait, you’re telling me new and another novelty, which isn’t written. You have a big novelty. That if it’s very important, then may I yes ask for one thing. Because it’s very important, he makes that he should become rich or poor or so on, it says the Almighty wants so, you’re smarter than the Almighty? You think one must jump from a roof and live on? You’re making a tefillat shav.

Speaker 1: Okay, let’s go learn this. You’re saying an interesting thing, because one sees…

You’re saying an interesting thing, because this is a simple thing. You can’t say because people shouldn’t pray for their life if you got cancer and there’s a very high chance of dying. It doesn’t make sense. Because it’s permissible, it’s a permissible thing to say such a thing. It’s permissible against bein adam lachaveiro to say such a thing. Rabbi Yosef, these are things one may not say, because one may not say, because we also have bein adam lachaveiro, because one doesn’t say it.

A person told him, he now wants to have more in his grain pile. It’s against the Almighty’s creation, we are against nature, that’s it. But a person fights for his life, should he now check? And if it’s more than the majority, one must go also with the majority, ah… more than 50% die, should he already give up hope, and not make any arrangements.

Speaker 2: Okay, okay, knows he’s not the majority, everyone.

Speaker 1: Okay, we must know. If it’s at the stage where one can more be on his wife, is not an agunah. His wife is not an agunah, he’s already dead, doesn’t need a thing, and one recognizes this. He still lives, he still lives, but if someone sees only days, and later… if it’s 0.99% he’s already been from a corpse to a vegetable, he asks that there still is, that it will do nature still relevant that the person should be healed, and our understanding is it’s always more complex, even if the chances are very high, he asks the Almighty to help him, even if one may ask the Almighty for a salvation, one must know the boundaries, seemingly the word here is, how much one may ask for a thing that’s a change in the natural order of the world. When one becomes healed, even if the chances are very small, it’s a change in the order of the world.

Again, that a grain pile on which it’s already been measured, it should the Almighty grow afterward, more grain, it can’t happen, it happens still so much until it happens that people measure, so on the 99% states, one has already counted the money and one has at night grown a tree, it was a mistake and the count, it’s very rare, it happens to be the case, a collapse of the beit midrash, says the Rambam.

Speaker 2: No, you’re right, but one must think, the Gemara is yes here perhaps an example. You’re right that the Rambam’s example that he brings is perhaps a weak thing.

Also the other thing, that it should be a ben zachar not a nekevah, is also a…

Speaker 1: No, that’s also, it’s a “shema kol tzeva’ah be’ah”, “lo mishum delo lav re’uta hi ela mishum delo lav re’uta hi beveita”, right? What does that mean? He hears that ambulances are driving, “Ribono shel Olam, help that it shouldn’t be mine”.

He can say, “Ribono shel Olam, help that that sick person should survive”.

Laws of Prayer – Tefillat Shav, Entering the Beit Midrash, and the Blessing of Thanks

Continuation of Discussion About Tefillat Shav

Speaker 1: Entering the beit midrash, says the Rambam.

Speaker 2: No, you’re right, but one must think, the Gemara is yes here perhaps an example. You’re right that the Rambam’s example that he brings is a weak thing. But the other thing, that it should be a ben zachar, not a nekevah, that’s also an example. “Shema kol tzeva’o yavo’u”, and he said to the messenger “I want this to be in my house”, right? What does that mean? He hears that ambulances are driving, “Ribono shel Olam, help that it shouldn’t be mine.” He can say “Ribono shel Olam, help that that sick person should have a refuah sheleimah”, but that doesn’t make it… No, that’s also something that already happened. Because it already happened.

He can ask “yehi ratzon that if someone in my house now has an ambulance, he should have a refuah.” That he can ask. Yehi ratzon letovah within two hours doesn’t make sense, because it already is. You hear the rescue people are already in a house, what are you asking now? And if it is yes now, isn’t the Almighty obligated to make privacy for his neighbor? But a salvation one can ask. I can think approximately as much as I can think about other things. Okay, let’s go further.

Discussion: The Question of the Ben Ish Chai About “Entering the Beit Midrash”

Speaker 1: About the beit midrash, “Entering the beit midrash”. The Ben Ish Chai, I don’t know, the question is a good question. What would be the same question if one should say for a person who isn’t yet complete? Should one tell him “go into the beit midrash”?

Speaker 2: No, yes, one can tell him, it’s similar.

Speaker 1: No, it’s actually a question, one can tell him this for our matter, no problem, one can tell him this.

Return to the Foundation of Tefillat Shav – Statistics and Nature

Speaker 1: Okay, essentially the dispute is about several things. The question is whether statistics, is that a hundred percent thing, or is it even ninety-nine percent? No, I say exactly the opposite. One puts in here that it can still happen in a natural way. That’s one boundary.

About this he actually said a great novelty, it’s not a decree. What does not a decree mean? Not a decree means there’s still some chance. Still a chance means that he shouldn’t die now and he should still live until he comes to the next medicine, until perhaps a doctor comes with perhaps a discovery. The world works that way, the world is full of miracles. Doctors say “that one is a miracle”. A miracle means it’s against the statistics. Against the statistics it happened. Something that already happened in the past you can’t change. A decree is no longer.

So Rabbi Yitzchak, you also agree that one should pray very strongly, yes? I don’t know, I’m not yet sure. One can’t ask that the cancer should become… very good, when does one speak? It’s not relevant, but it should be better than now, it should be the best. One can even ask always what one prays for. That’s the truth, one doesn’t ask the Almighty exactly how the salvation should be. One asks that it should be better than now.

Very good, always what one prays is good. But one can also ask for the salvation, because usually, almost always, I’m not talking about when someone has a grandfather who’s a hundred and three years old, and he says one should pray he should live as long as one prays for a refuah, is a good plan, work on a refuah. But always, now you’re saying a normal thing, you’re not saying any novelty.

The Boundary of Tefillat Shav – Absurd Prayers

Speaker 1: I’m saying, one can give most prayers that people pray make sense. The things that the Mishna picks out as tefillat shav, are absurd prayers, it’s not “shelo ya’areh beveiti”. That means tefillat shav. But when it comes from a good place, one can’t accuse him of tefillat shav, because in statistics, not certain.

The mussar speaker, I don’t want to say he’s a fool, he doesn’t know at all what prayer means, his prayer isn’t a good prayer, he thinks the Almighty can make a miracle also. No, I don’t think so. It should be the opposite, it should be prayer. You’re just calling out a foolish statement.

Discussion: The Example of Coffee – Distinction Between Future and Past

Speaker 2: What’s so different? Let’s understand, what’s so different? It’s not the matter of a male with… I don’t know what, coffee should go away. Let’s take a simple thing, right? Let’s say the coffee should go away. When you pray that it should go away, you’re praying for something for the future, not for the past.

But someone whose headache didn’t start an hour ago, he asks the Almighty, “Creator, I want You to take away not only the coffee from now, but You should also take away the last half hour of headache.” That is a tefilat shav (vain prayer).

Speaker 1: I don’t have the strength to learn philosophy. He doesn’t know, what’s his name, the sonic wonder? He doesn’t know anything. He knows that there can be a male in the womb, and we’re talking about the time of the Gemara, I actually didn’t know. And then there was a male about that.

I ask you, what’s different? Let’s say, there’s such a type of coffee that the nature, as all doctors say, not ninety percent, one hundred percent, this is something that lasts for two weeks. I pray that it should last only one week for me. It’s not different, then you agree that it’s similar to the list that exists?

Speaker 2: No, then the Rambam would have said ‘behold this is’, he didn’t say… The Rambam would have said it twice differently. It’s something that the Creator can carry through or… A prayer needs to be explained, once to change what exists to make it a female, even when it already exists one can change, just as his daughter became a male. Everything exists.

The Foundation of Tefilat Shav – One Doesn’t Pray for Something the Almighty Doesn’t Do

Speaker 1: But the Mishnah there wants to say that one may not make a tefilat shav, because it’s not relevant, because one doesn’t ask the Almighty… You know what, let’s say other words. One may not say ‘Ribono Shel Olam, create a stone that You cannot lift’.

Speaker 2: No, no, no, not only that. The Almighty can very easily change a male in the womb to a female. For the Almighty it’s not difficult at all. It’s already been done many times in history with Dinah, I don’t know when. It can be, it’s spoken about, it’s very easy for the Almighty. But He doesn’t do such things, almost never. Therefore one doesn’t pray, it’s a tefilat shav, yes? A prayer, it’s… one doesn’t speak.

Speaker 1: And here is another thing, there’s a certain dispute. Why? He can change it, it’s not yet born. It’s not any other nature.

Speaker 2: Ah, good morning, it’s back to the nature that tells him which prayer one should pray. Very good.

Law 23: Entering the Beit Midrash

Speaker 1: Now, “Behold I am entering the beit midrash”. Now we need to know if I should pray the prayer, because it doesn’t agree with my laws. I’ll already say how this is to be understood. Someone goes with a ‘state of mind’, he’s not going to a place, he’s going as you say but with a ‘state of mind’, he’s going to a shiur, he’s going to learn with a chavruta. “Yehi ratzon milfanecha Hashem Elokai shelo echshol bidvar halacha”, he shouldn’t stumble in a matter of halacha, “shelo omar al tamei tahor ve’al tahor tamei, ve’al mutar assur ve’al assur mutar”.

Discussion: “Tamei Tahor” – Ruling or Learning?

Speaker 2: Interesting, because this thing sounds more like he’s going to rule, he’s going like to a beit horaah to be a moreh horaah. Does he mean ‘tamei tahor’ in the sugya, or does he mean for a ruling, that no one should be able to ask?

Speaker 1: Ah, he doesn’t mean halacha lemaaseh. It can be now he’s going through learning the sugya, he shouldn’t… ah, he shouldn’t receive teachings incorrectly. ‘State of mind’ he’s going to receive teachings and he’s going to speak. In the beit midrash one doesn’t rule, but ‘shelo omar al tamei tahor’ means he shouldn’t repeat false things. Not ruling halacha lemaaseh, but he shouldn’t receive a shevuah, a shmuah, he shouldn’t have a question bidvar halacha. He already says the second time “al yichshol bidvar halacha”.

“Veyismchu bi chaveri” – The Prayer for Friends

Speaker 1: Yes, but what does he say further? “Veyismchu bi chaveri”. It’s apparently a fact, I mean like this, it shouldn’t be that I make a mistake and the world laughs at me, and they are happy. On the contrary, the opposite, it should be accepted by my friends.

Speaker 2: Yes, but “al yichshelu chaveri bidvar halacha ve’esmach bahem”, that’s exactly the opposite. Why should he pray? He’s embarrassed by the friends when he asks in his prayer, he’s embarrassed. Generally does one think such a possibility of rejoicing? Why should there be “ve’esmach bahem”? People are people, one prays, why does one need this at all? “Al yichshelu chaveri bidvar halacha ve’esmach bahem”, that’s the problem with the question.

Speaker 1: Yes, yes, yes, it’s normal.

The Danger of Beit Midrash – Competition and Embarrassment

Speaker 1: Think into the beit midrash, what’s the greatest danger in the beit midrash? That one can argue, one will say this way, the other will say that way, and it will… or… He asks for good middot, he asks he shouldn’t make a mistake and his friends also shouldn’t make a mistake and he shouldn’t rejoice. It’s both. Even if they make a mistake he shouldn’t rejoice, or it shouldn’t happen.

Speaker 2: Ah, it shouldn’t happen that they make a mistake that they’re embarrassed and he rejoices. It goes both ways.

Speaker 1: It’s a problem in the beit midrash, that’s the danger. One needs to make a different simcha, one needs to see that one should laugh for other reasons, not because the other made a mistake, or we should fight because we’re both mistaken. No, we’re happy, but one is… it’s an example.

Speaker 2: No, that’s the danger, it makes sense. Just as in the bathhouse it happens that one gets burned, in the beit midrash it happens that one gets embarrassed.

Speaker 1: No, that’s the… okay, if one never fights one doesn’t need to have any prayer. Did it nullify a prayer from the Torah? No. In the beit midrash it boils, it can be that, one prays, it doesn’t happen. Okay. I once found a hint in the roshei teivot of the Torah.

Speaker 2: Well, one doesn’t learn Diburei Halacha, but one learns other things, one learns Shulchan Aruch, one learns Gemara, one learns Zohar, what’s the difference?

Speaker 1: Okay. But nothing can be that.

Law 24: Upon Leaving the Beit Midrash – Blessing of Thanksgiving

Speaker 1: In the beit midrash one also makes a blessing, one says “Modim anachnu lach Hashem Elokeinu”, one makes such a blessing of thanksgiving. One thanks the Almighty “sheshamta chelki miyoshvei beit hamidrash velo shamta chelki miyoshvei keranot”. That I am among friends of those who sit in the beit midrash, not those who sit at the corners of the street and waste time.

“Chelki” – My Place in Life

Speaker 1: “Chelki” means literally, my job, my portion in life, my status, my place where I turn. It can be yoshvei keranot, we learned, it can be that it means generally people merchants. There are two interpretations, we also learned in Hilchot Kriat HaTorah. What you say, kibitzers, it can be that it means people who are engaged in… “sichei bei yoshvei shaar, unginot shotei shechar”, “yoshvei keranot”. It can mean stores, merchants. My portion is Torah, not working.

“She’ani mashkim vehem mashkimim”

Speaker 1: “She’ani mashkim vehem mashkimim”. We are actually quite similar, we both get up, we both go work hard. One who comes to kollel eleven o’clock cannot say this. “Ani mashkim ledivrei Torah vehem mashkimim ledvarim betelim”. Ah, there are merchants who also go complain, “I don’t feel so bad”. I get up for words of Torah, but they have a way of life, I get up for words of Torah. “Ani amel vehem amelim”. Both toil, no one has an easy life. “Ani amel umekabel sachar, vehem amelim ve’einam mekablim sachar”. It says reward of the World to Come, yes? I receive reward, I receive reward, I receive work.

“Ani ratz lechayyei haolam haba, vehem ratzim libe’er shachat”

Speaker 1: “Ani ratz vehem ratzim. Ani ratz lechayyei haolam haba, vehem ratzim libe’er shachat”. They go to the grave. What is their end destination?

Speaker 2: Be’er shachat doesn’t mean Gehinnom? We’re talking about really bad Jews.

Speaker 1: When the Rambam calculated at the end of Hilchot Teshuva expressions for be’er shachat, he said it’s ibud haneshama. It can be that’s because they don’t have knowledge, it can be that they can’t have any… until he stood and calculated that he finally did teshuva.

Mussar Haskel: Competition in Beit Midrash

Speaker 1: I think that someone who didn’t say this prayer beforehand, and the whole day what was his fun? What was his joy? It wasn’t simchat haTorah, it was a joy that the friend became next door. He goes exactly like the yoshvei keranot. What is the yoshvei keranot all day? He rejoices that he made more money than his friend, he competes. Someone who by learning is also in competition, I don’t know how much he can say.

Blessings of the Way, The General Rule, and Whoever Increases Thanksgiving

Entering a City – Blessings of Entry and Exit

Speaker 1: Okay. There’s one section in Bava Batra, very good, what’s the small section in Bava Batra?

Let’s see the Rambam says here, “vechol mah she’eino etc.”, yes, the Rambam says “derech mashal by Shacharit”.

Speaker 2: You’re right, you said a detail, but I didn’t see. You’re right.

Speaker 1: So about this I would say that yoshvei keranot doesn’t mean one who goes to work, because the Jew also goes, when he leaves the beit midrash he goes to work. How does he exist? He goes to work.

Speaker 2: Working what do you mean at night he goes home to sleep.

Speaker 1: Yes, one may also make a living.

Speaker 2: He’s talking about the yoshvei keranot when they don’t work.

Speaker 1: Very good, he wastes time, instead of learning he barely doesn’t.

Now, “Hanichnas lechirach” when he enters the city, “yehi ratzon milfanecha Hashem Elokeinu shetachnisei’ni lechirach zeh leshalom”. Apparently this means he’s going to business, to a market.

Speaker 2: A city, chirach, Jews who enter a city, what’s the point? It means he’s traveling, he’s entering a new city, it can’t be his city.

Speaker 1: But no, we say this for tefilat haderech.

Speaker 2: And the Rambam says only the main tefilat haderech, the Rambam says by the tanks that when he went out.

Speaker 1: Not the chirach means he’s traveling, like we do tefilat haderech.

Speaker 2: Okay, but here is more about the entry to the chirach, not on the way. The way is a danger, is one thing. The chirach is the city. He goes to make friends there, or he goes for business.

Speaker 1: But clearly, every new city, perhaps there’s a non-Jew who will give you a ticket, I don’t know, a parking ticket, I don’t know. On the way is one should be free.

“Hanichnas lechirach, yehi ratzon milfanecha Hashem Elokeinu shetachnisei’ni lechirach zeh leshalom”. Ah, no, even the entry, “ve’im nichnas beshalom”. “Im nichnas beshalom”, he thanks the Almighty, “modeh ani lefanecha Hashem Elokeinu shehichnastani”.

So it looks like the entry was, one must go through the offices, one must… it’s a struggling thing.

Kevakesh latzeit, he prays a prayer that he should be able to leave, “yehi ratzon milfanecha Hashem Elokeinu shetotzi’eini michirach zeh leshalom”. And when one left in peace, one says this, there’s a longer one, “modeh ani lefanecha Hashem Elokai shehotzeitani michirach zeh leshalom, ucheshem shehotzeitani leshalom, ken tolicheni” – so my next place where I go further should be in peace, “vetismecheni leshalom, vetatz’ideni leshalom” – You should accompany me, yes, You should step with me, yes, step. “Vetatzileni mikaf oyev ve’orev baderech” – and one who is… there are thieves, bandits on the way.

Very good.

The General Rule – Always One Should Cry Out for the Future

The Gemara concludes thus, “Klalo shel davar, le’olam yitz’ak adam al he’atid lavo”. A person should always cry out, ask the Almighty, pray for the future to come. Like for example, if he enters the beit midrash, he should have good middot, he should learn well. Or the other thing we learned earlier, he enters the bathhouse, “vevakesh rachamim” – he should ask for mercy from the Almighty, the language of prayer and request for mercy.

And afterwards, “veyiten hoda’ah al she’avar” – and he should thank the Almighty for what he has already gone through, “veyodeh veyishabach kefi kocho”.

Discussion: What Does “Kefi Kocho” Mean?

Speaker 2: Ah, “kefi kocho” means one can use one’s own language?

Speaker 1: Apparently that’s what it means. Because he already said, when he says that the one who blesses he also said something “kefi kocho”. So, in his own language like that.

Very interesting. So, many of the blessings are such suggestions, and one can use one’s own language. That’s how it sounds.

Discussion: When Does One Say Request and When Thanksgiving?

Speaker 1: But I want to understand, the “klalo shel davar”, is he talking about the same event should be “yitz’ak al he’atid” and “yiten hoda’ah”, or beforehand should be a “yitz’ak” and afterwards when he finishes “hoda’ah”?

Speaker 2: Because by the prayers we just saw, one does both every time.

Speaker 1: It can be every time like about the city he said both a request and a thanksgiving.

Speaker 2: Very clear. That’s a midrash. Before and after.

Speaker 1: Very clear. You see very clearly.

It can be that this is also the pushback, that one should have such knowledge that by the before one should also say, “Creator, You have helped me until now, I ask You, help me.” Like that, both things you can do. The point is always.

That the thing you say, I gave you a bunch of cases, perhaps he means that this is the general rule. The Gemara gave you a lot how, and such a case, but this does many more thousands of things. Is the thing before it to say after.

The Rambam Doesn’t Bring Everything

The Rambam doesn’t bring, for example, I remember in a Gemara that when someone was a sick person who was healed and he comes back, one should say “baruch rachmana deyahavach lan velo yahavach le’afra”, and other such ways from the Gemara. The Rambam doesn’t bring everything, but he says like this, take from here the thought that he said.

When you ask about any why one doesn’t make a blessing, if a person goes to some fearful beautiful event, there aren’t sixty thousand Jews, but something that takes him very strongly, he should see yes something to make a blessing. He sees there many people he hasn’t seen, perhaps make Shehecheyanu. Even if it’s not a blessing, it can be such language simply.

Speaker 2: Yes, or a danger shouldn’t be such a kingdom and the like.

Whoever Increases Thanksgiving to Hashem

Speaker 1: The Rambam says further, “kol hamarbeh lehodot et Hashem”, whoever increases to thank the Almighty, and he also says the word “et Hashem”. I mean like, because we just learned about tefilat shav, one is somewhat frightened of tefilat shav. But indeed, the general thing, I mean that’s what the Rambam says here, yes, one should indeed fear tefilat shav, but that’s a small detail. The bigger picture is, the more one thanks the Almighty is better.

“Lecho’orah kol hamarbeh lehodot et Hashem uleshabcho tamid”, that he should have many opportunities, that he should have by different events in his life to thank the Almighty, “harei zeh meshubach”.

Discussion: Why “Lehodot” and Not “Litz’ok”?

It’s interesting that the Rambam doesn’t say “kol hamarbeh litz’ok”. But the language is also relevant, because he is praised he himself is praised. For a person who always says praise.

Why doesn’t it say “kol hamarbeh litz’ok”? “Harei zeh metzo’ak”, what should it say? He should be screamed at?

Speaker 2: Okay, that’s not… I mean that he says, simply he means that a person who according to the halacha is praised, he is worthy to do so.

Speaker 1: I also think that’s what he says, one must cry out for the future and give thanks for the past. From that one must cry out for the past he mixes up the thing.

Discussion: Modeh for the Future?

Speaker 2: If one is not modeh for the future, that’s how it sounds.

Speaker 1: Really? A whole line of nusach in the siddur says modeh for the future, for the good that will be.

Speaker 2: But what does it say besides that? Simply, for the future and for the past, one is modeh. If one does the opposite, one is mixed up.

Speaker 1: Right. Now, he has no objection.

Speaker 2: Right.

Conclusion – Just as One Blesses on the Bad So One Blesses on the Good

Speaker 1: The Rambam warned us, for example, he warned us by “keshem shemevarech al hara’ah kach mevarech al hatov”, that it means to say that regarding one matter it must be “kach”, that it must be with a full heart, but the text must be different.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות ברכות פרק י – תמלול

סיכום השיעור 📋

סיכום פון הלכות ברכות פרק י׳ – רמב״ם

מבוא צום פרק: וואס פאר א סארט ברכות ווערן דא באהאנדלט

דער רמב״ם׳ס ווערטער: דער פרק באהאנדלט ברכות וואס זענען “דרך שבח והודאה לקדוש ברוך הוא, כמו ברכות התפילה”, וואס “חכמים” האבן מתקן געווען.

פשט: נאכ׳ן באהאנדלען ברכת המזון, ברכת הנהנין, און ברכת המצוות, קומט דער רמב״ם צו א נייע קאטעגאריע: ברכות אויף געשעענישן, מצבים, און ראיות — נישט אויף הנאה אדער מצוות, נאר אויף לעבנס-סיטואציעס.

חידושים:

1. “כמו ברכות התפילה” — צוויי פשטים: (א) פשוט אז אנשי כנסת הגדולה האבן מתקן געווען תפילות, און דאס איז אויך אזא סארט תקנה. (ב) א טיפערער פשט: די ברכות זענען מער ענליך צו תפילה ווי צו ברכת הנהנין. ביי ברכת הנהנין איז דער מעכאניזם: מ׳טאר נישט הנאה האבן אן א ברכה. ביי ברכת המצוות: מ׳מאכט א ברכה אויף א מצוה. אבער דא איז נישטא קיין חפצא פון הנאה אדער מצוה — עס איז א געשעעניש, א מצב רוח. דאס איז מער ענליך צו תפילה וואו מ׳לויבט דעם אייבערשטן “דרך שבח והודאה”, נישט אלס תנאי פאר הנאה.

2. פארוואס זאגט דער רמב״ם נישט “אנשי כנסת הגדולה”? דער רמב״ם זאגט דא נאר “חכמים”, נישט “אנשי כנסת הגדולה” ווי ער זאגט ביי שמונה עשרה, ברכת המזון, ברכת הנהנין, קידוש, הבדלה. אפשר מיינט דאס אז שפעטערדיגע חכמים האבן דאס מתקן געווען.

3. שיטת הראב״ד — ברכות הרשות: דער ראב״ד טענה׳ט אז אלע ברכות פון דעם פרק זענען ברכות הרשות, נישט חובה. זיין ראיה: אין די משנה שטייט נישט “חייב”. ס׳איז נישט ווי ברכת הנהנין וואו מ׳טאר נישט עסן אן א ברכה — ס׳איז נישטא קיין הלכה אז מ׳טאר נישט אנטון א נייע בעקיטשע אן שהחיינו. אסאך ראשונים לערנען אזוי. דער רמב״ם חולק — לויט דעם רמב״ם איז עס א חובה בתקנת חכמים.

4. פארוואס כאפן מענטשן נישט צו מאכן די ברכות? דער אמת׳ער ריזן איז נישט הלכה׳דיג נאר פסיכאלאגיש — “מ׳כאפט נישט”. ביי הבדלה נעמט מען בשמים אין האנט, זאגט מען א ברכה. אבער ביי א געשעעניש אינמיטן טאג (מ׳הערט א בשורה, מ׳טרעפט א חבר) כאפט מען פשוט נישט אז חל עליך חובת ברכה. דאס איז ווייל אונזער הלכה׳דיגע אויסשטעלונג איז אויסגעשטעלט אויף מעשים (עסן, מצוות), נישט אויף געשעענישן. מ׳דארף האבן דעת — אן אקטיווע זאך, מ׳דארף אקטיוו טראכטן “יעצט איז חל געווארן די חיוב.”

5. ברכה אויף א פאקט, נישט אויף א פילינג: קעגן אסאך אחרונים וואס זאגן אז מ׳מאכט די ברכה נאר אויב מ׳פילט (למשל, נאר אויב מ׳פילט שמחה ביי זען א חבר), איז דער חידוש: א שמחה איז א פאקט, נישט קיין פילינג. א איד איז געשטארבן — איז דא א דבר עצוב. מ׳זאגט פאר׳ן אייבערשטן “דיין האמת” — אונז גלייבן אז דו ווייסט וואס דו טוסט. קיינער האט דיך נישט געפרעגט צו דו פילסט — די ברכה איז אויף דער אביעקטיווער רעאליטעט.

6. פארגלייך צו ברכות השחר: ביי ברכות השחר דאנקט מען אויף מעשים וואס א מענטש טוט אין דער פרי (מלביש ערומים, זוקף כפופים). אינמיטן טאג טוט א מענטש אויך זאכן — ער טרעפט א חבר, ער זעט א פייער, ער הערט גוטע/שלעכטע נייעס — און אויף יעדע געשעעניש מאכט מען א ברכה. דער חילוק: ברכות השחר זענען רעגולער יעדן טאג, אבער די ברכות פון דעם פרק זענען אויף אקאזיאנעלע געשעענישן.

7. צוויי גרונט-צוגאנגען צו ברכות: (א) שיטה א׳: ברכות זענען פאר זאכן וואס בארירן א מענטש באמת — ווען מ׳פילט עפעס, מאכט מען א ברכה. (ב) שיטה ב׳: דער ענין פון ברכות איז א גאנצע צייט דערמאנען דעם אייבערשטן — “בכל דרכיך דעהו”. יעדע זאך וואס א מענטש טוט, ברענגט ער אריין דעם אייבערשטן אין זיין לעבן. לויט דעם צוגאנג, האט עס נישט אזוי שטארק צו טון מיט׳ן “פילינג” — ס׳איז א קאנסטאנטע אנערקענונג.

8. דער אייבערשטער אין א “היכל” vs. אין לעבן: ווען א מענטש נאר דאנקט דעם אייבערשטן אין בית המדרש — האט ער ארויסגענומען דעם אייבערשטן פון “בכל דרכיך דעהו”. דער אייבערשטער ווערט איינגעשפארט אין א היכל. דער בני יששכר (דרך פקודיך) רעדט אויך וועגן מאכן ברכות אויף אנדערע זאכן: מצות עונה, גוטע וועטער, שיינע מראות. דער עיקר: מ׳זאל נישט איינשפארן דעם אייבערשטן אין א היכל.

[דיגרעסיע: תפילת הדרך און פארזיכטיגקייט ביים דרייוון] — אין תפילת הדרך בעט מען “מכף כל אויב ואורב בדרך” (אדער “אויב ואורב וליסטים וחיות רעות”). ווען מען דרייווט שנעלער ווי דער געזעץ, איז מען אליין די “חיות רעות” פון וועם מען איז מתפלל. א מענטש איז די גרעסטע סכנה צו זיך אליין.

הלכה א: הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים — שהחיינו

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים” — מאכט שהחיינו.

פשט: ווען מ׳קויפט נייע זאכן — נייע מלבושים, א נייע קאר, א נייע טעלעפאן — איז מען מחויב שהחיינו.

חידושים:

1. פראקטישע אנווענדונג — נייע טעלעפאנען: ווען מענטשן אפגרעידן זייער טעלעפאן יעדע פאר יאר, זענען זיי מחויב שהחיינו. דאס ווערט נישט גענוג מפורסם.

2. שיעור פון שמחה: ס׳שטייט נישט קיין שיעור — ס׳איז גענוג אז ס׳איז דא א שמחה. דאס וואס מענטשן מאכן נישט, איז א ביטול פון מנהג העולם — מ׳זוכט תירוצים פארוואס נישט צו מאכן.

3. מנהג ביי יום טוב: מ׳נוצט שהחיינו אויף נייע מלבושים ווען ס׳איז א ספק אויף דער ברכת שהחיינו פון יום טוב — דאס ווייזט ווי “גרינג” ס׳איז, אבער מ׳נוצט עס נאר אלס כיסוי.

4. ר׳ חיים קאניעווסקי׳ס שיטה: נייע זאקן קערט נישט אלס “נייע כלי” — אבער א נייע העמד אדער רעקל, זיכער מאכט מען א ברכה.

הלכה: ראיית חבר — שהחיינו און מחיה המתים

דער רמב״ם׳ס ווערטער: איינער וואס זעט זיין חבר נאך דרייסיג טעג — מברך שהחיינו. נאך צוועלף חדשים — מברך “מחיה המתים”.

פשט: נאך 30 טעג — ער פרייט זיך אז ער דערלעבט נאכאמאל צו זען זיין חבר. נאך 12 חדשים — ס׳איז א צייט וואס דער מענטש ווייסט שוין אפילו נישט אויב דער חבר לעבט נאך, דערפאר מאכט מען “מחיה המתים”.

חידושים:

– פראקטיש קען מען אריינכאפן די ברכה שהחיינו אין בית המדרש ווען מ׳זעט א חבר נאך 30+ טעג.

ר׳ ארי האלצמאן מאכט שהחיינו בשם ומלכות ווען ער טרעפט א חבר (ער קומט פון ארץ ישראל, ממילא איז עס גלייך נאך שלשים יום).

דער בעלזער רב׳ס מנהג: ווען ער האט געזען א איד וואס ער האט נישט געזען א שטיק צייט, האט ער אייביג געזאגט “ברוך השם ס׳זעט זיך.” ער האט זיך נישט געפירט להלכה ווי דער רמב״ם, אבער כאטש האט ער עס געזאגט אין אידיש.

הלכה: הרואה פרי המתחדש משנה לשנה — שהחיינו

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה פרי המתחדש משנה לשנה” — מברך שהחיינו.

פשט: ווען מ׳זעט נייע פירות וואס ווערן מתחדש יערלעך, מברך שהחיינו.

חידושים:

1. קריטיק אויף ט״ו בשבט מנהג: דאס וואס מ׳פירט זיך היינט ביי ט״ו בשבט צו טרעפן א פרי און מאכן שהחיינו — דאס איז נישט דער עיקר ענין. אין סטאר איז אלעס דא א גאנץ יאר — ווי אנטונינוס ורבי וואס האבן געזען פירות א גאנץ יאר. אויסנאם: פירות וואס מ׳קען נישט טרעפן אין געשעפט נאר אפאר וואכן א יאר — דעמאלטס איז דא א שמחה און א שהחיינו.

2. דער סאטמארער רב׳ס ווערטל: “אין אמעריקע איז אלעס דא אויסער א פרה אדומה” — ווייל אלעס איז דא, איז נישטא קיין געלעגנהייט פאר א פרה אדומה. פון דער אנדערער זייט: די דיסקאנעקשאן — א מענטש האט א ריזיגע טיש מיט פרוכט, און ער מאכט נאר א “חייב אני” (פארמאל, אן געפיל).

[דיגרעסיע: שבת און מאה ברכות] — אויב איינער פעלט שבת מאה ברכות, קען ער עפענען א צייטונג — שמועה טובה = הטוב והמטיב, שמועה רעה = דיין האמת. אבער: שבת ליינט מען נישט צייטונג, שבת טאר מען נישט הערן שמועות רעות, שבת איז “יום הנזק” — ממילא גייט דער עצה נישט.

הלכה ג: שמע שמועה טובה — הטוב והמטיב; שמועה רעה — דיין האמת

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “שמע שמועה טובה מברך הטוב והמטיב… על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם דיין האמת.”

פשט: ווען מ׳הערט גוטע נייעס זאגט מען הטוב והמטיב, און ווען מ׳הערט שלעכטע נייעס זאגט מען דיין האמת.

חידושים:

1. וואס איז דער גדר פון “שמועה טובה”? דיין זון׳ס מלמד רופט אז דער זון לערנט גוט, דער דאקטאר רופט מיט גוטע רעזולטאטן, א קרוב׳ס שידוך — דאס זענען קלארע ביישפילן. אבער וואס מיט ווייטע נייעס — ווער ס׳האט געוואונען אן עלעקשאן, א מלחמה אין א ווייטע לאנד? “שמועה טובה” מוז זיין עפעס וואס איז נוגע צום מענטש — עפעס וואס ער קעירט וועגן. אבער אין רמב״ם שטייט נישט בפירוש אז עס מוז אנגיין צו דיר.

2. צייטונג ליינען — מאכט מען ברכות? אויב “שמועה טובה” מיינט סתם גוטע נייעס, קען א מענטש וואס בלעטערט א צייטונג מאכן הטוב והמטיב און דיין האמת כסדר 24 שעה א טאג! דאס ווייזט אז דער גדר מוז זיין ענגער — בלעטערן נייעס איז נישט א “שמועה”. א שמועה מוז זיין עפעס וואס האט א ממשות׳דיגע נגיעה.

3. סטאק מארקעט ביישפיל: א מענטש מיט געלט אין סטאק מארקעט — דאס איז נישט קיין טובה און נישט קיין רעה ווען עס גייט ארויף און אראפ — דער מענטש טוט גארנישט, ער זיצט נאר און קוקט.

4. רמב״ם׳ס לשון “שמועה טובה” vs. משנה׳ס לשון “בשורות טובות”: די משנה (ברכות ט:ה) זאגט “על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב”, אבער דער רמב״ם האט געטוישט צו “שמועה טובה”. דער שינוי לשון ווערט באמערקט.

הלכה: וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “וחייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש, כדרך שמברך על הטוב בשמחה. שנאמר ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בכלל אהבה זו היתירה שאפילו בעת שייצר לו, יודה וישבח בשמחה.”

פשט: א מענטש איז מחויב צו מאכן די ברכה אויף שלעכטע נייעס (דיין האמת) מיט א גוטע נפש — “בטובת נפש” — פונקט אזוי ווי ער מאכט די ברכה אויף גוטע נייעס מיט שמחה. דער מקור איז דער פסוק “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.”

חידושים:

1. “בטובת נפש” — א יוניקע לשון: דער רמב״ם נוצט “בטובת נפש” — א מיוחד׳דיגע אויסדרוק. ער זאגט נישט סתם “בשמחה” ווי די גמרא, נאר “בטובת נפש” — מיט א גוטע געשמאק אין נפש. ערשט דערנאך ברענגט ער אויך דעם לשון “בשמחה” ווען ער זאגט “יודה וישבח בשמחה.”

2. דער רמב״ם׳ס איבערטייטש פון “בכל מאדך”: די משנה (ברכות ט:ה) דרשנ׳ט “בכל מאדך” — “בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו” — א מליצה מיט דריי ענליכע ווערטער (מאד/מדה/מודה). דער רמב״ם האט דאס נישט געברענגט אזוי. אנשטאט דעם האט ער איבערגעטייטשט “מאדך” כפשוטו — “אהבה יתירה”, זייער אסאך ליבשאפט. “מאוד” מיינט כפשוטו “זייער” (very much). דער רמב״ם האט אוועקגעלייגט די מליצה פון די משנה און געברענגט דעם פשט׳ן טייטש.

3. וואס מיינט “אהבה יתירה” פראקטיש? נארמאלע אהבה צום אייבערשטן איז ווען ער גיט דיר גוטס. “מאוד” — די אהבה יתירה — מיינט אפילו ווען ער גיט דיר שלעכטס, דאנקסטו אים און ביסט משבח בשמחה. דאס איז דער “יתירה” — דאס וואס גייט איבער דעם נארמאלן.

4. דער עיקר פון די שמחה: די שמחה קומט דערפון וואס דער אייבערשטער ווערט משובח — מ׳איז מצדיק דעם דין, מ׳דערקענט אז דער אייבערשטער איז דיין האמת, און דאס אליין איז א מקור פון שמחה. נישט אז דער מענטש איז פרייליך פון דער צרה, נאר ער איז פרייליך פון דעם וואס ער קען דעם אייבערשטן משבח זיין.

5. “מאוד” — נישט געלט לויט רמב״ם: לויט דער גמרא (ברכות סא:) איז “בכל מאדך” אויך א רמז צו ממון (געלט). אבער דער רמב״ם ברענגט דעם פסוק און מיינט דעם פשוט׳ן פשט — “מאוד” = זייער אסאך, נישט געלט. דאס איז א באוואוסטע בחירה פון רמב״ם צו גיין כפשוטו של מקרא.

6. וואס מיינט “דיין האמת” — א פסיכאלאגיש-תיאלאגישע אנאליז: “דיין האמת” מיינט נישט אז דער אייבערשטער האט מיר געטון א טובה (ווייל דעמאלטס וואלט מען געזאגט הטוב והמטיב). “דיין האמת” מיינט: דער אייבערשטער איז גערעכט, ער איז אמת — אפילו ס׳איז נישט טוב פאר מיר, איז עס אמת. דער מענטש באגעגנט דעם אייבערשטן נישט אלס “הטוב והמטיב” אבער יא אלס “דינו אמת” — דער אייבערשטער איז פרעזענט אין דיין לעבן אויך ביי רעה.

7. קעגן א באשטימטע שיטה אין בטחון: די וואס רעדן וועגן בטחון באופן אז אלעס וואס דער אייבערשטער טוט איז דער בעסטער פאר דיר, און מ׳דארף ממש אזוי פילן — דער רמב״ם׳ס הלכה איז נישט אזוי. מ׳זאגט דיין האמת, נישט הטוב והמטיב, אויף א רעה. מ׳דארף נישט פילן אז א רעה איז טאקע א טובה; מ׳דארף אנערקענען אז ס׳איז א רעה, אבער דער אייבערשטער איז גערעכט.

הלכה ב: שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הגיע אליו טובה או שמע שמועה טובה, אע״פ שהדברים מרמזים שהטובה הזו תגרום לו רעה – מברך הטוב והמטיב. נגע אליו רעה או שמע שמועה רעה, אע״פ שהדברים מרמזים שהרעה זו גורמת לו טובה – מברך דיין האמת. שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה.”

פשט: מ׳מאכט א ברכה אויף דעם וואס איז יעצט געשען, נישט אויף וואס קען ארויסקומען אין צוקונפט.

חידושים:

1. דער רמב״ם׳ס “פסיכאלאגישע גאונות” — פאוקוס אויף דעם פרעזענט: דער רמב״ם קלארט אויס א גרויסע קאנפיוזשן וואס מענטשן האבן ביי “מיקסד בעג” סיטואציעס. ווען א ידיעה קומט וואס איז א מישונג פון גוט און שלעכט, זאגט דער רמב״ם: פאוקוס אויף וואס דער עיקר איז, וואס דער רוב איז. איז עס בעיקר א טובה? לייג אוועק אנדערע מחשבות און זאג הטוב והמטיב. דאס העלפט דעם מענטש באהאלטן צעמישטע מחשבות. דוגמא: א שידוך — מ׳האט טויזנט מחשבות, אבער די ברכה הטוב והמטיב העלפט פאוקוסן.

2. “תמימות” — לעבן מיט דעם פרעזענט: דער עיקר יסוד איז “תמימות” — מענטשן מאכן צופיל חשבונות וועגן צוקונפט. דער רמב״ם זאגט: לעב מיט וואס דו האסט יעצט. ווען ס׳וועט אנקומען די בשורה טובה וואס איז ארויסגעקומען פון א רעה, וועסטו דעמאלטס מאכן הטוב והמטיב. אבער יעצט — רעאגיר אויף יעצט. אויף איין מאורע קען מען מאכן מערערע ברכות — היינט הטוב והמטיב, מארגן דיין האמת, אויב ס׳דרייט זיך.

3. פירוש המשנה אין ברכות — א פארגלייך: אין פירוש המשנה גיט דער רמב״ם אן אנדערע נואנס: אז א קלוגער מענטש ווייסט אז אסאך מאל א גוטע זאך ווערט צום סוף א שלעכטע, און פארקערט. אבער דאס שטימט נישט אינגאנצן מיט וואס שטייט דא אין משנה תורה.

הלכה: ברכות אויף רעגן / שדה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: ווען ס׳הייבט אן רעגענען — ווער עס האט א שדה אליין מאכט שהחיינו; ווער עס האט א שותפות מאכט הטוב והמטיב.

פשט: הטוב והמטיב ווערט געזאגט ווען ס׳איז טוב פאר מערערע מענטשן (שותפות).

חידושים:

1. הטוב והמטיב = לשון רבים: הטוב והמטיב ווערט געזאגט ווען ס׳איז טוב פאר מערערע מענטשן.

2. [דיגרעסיע: לעבן מיט נעטשור — נשמת]: ווען זאגט א איד פון אמאל נשמת מיט אמת׳ע התלהבות? ווען ס׳הייבט אן רעגענען! א פעלד-ארבעטער וואס לעבט מיט נאטור פילט “יודוך ה׳ אלקינו על כל רוב מעשיך” מיט אמת׳ע חיות. אין ארץ ישראל זעט מען מענטשן וואס לעבן מיט ברכת השנים ממש.

3. “מודים אנחנו לך… על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו”: מ׳דאנקט אויף יעדע טראפ רעגן — מיליאנען מאל. און דאס פירט אריין אין “אילו פינו מלא שירה כים” — אפילו ווען מ׳וואלט געזאגט אזויפיל ברכות וויפיל טראפן, וואלט מען נאך אלץ נישט יוצא געווען.

4. נשמת כל חי — “על כן אברים שפלגת בנו”: דער וואס דאנקט איז אליין אויך א מתנה פון דעם אייבערשטן. מ׳האט אויבן געזאגט אז א מויל ווי דער ים וואלט נישט גענוג געווען — איז ממילא, די מויל וואס דער אייבערשטער האט אונז יא געגעבן, נוצן מיר אויס מיט וויפיל מיר האבן. מ׳דאנקט מיט די “טולס” וואס דער אייבערשטער האט אונז געגעבן, אפילו זיי זענען נישט גענוג.

5. שיעור פון רעגן פאר ברכה: מ׳מאכט נישט די ברכה גלייך ווען ס׳הייבט אן צו רעגענען, נאר משירבו המים על הארץ — ווען ס׳איז שוין אסאך וואסער, אזוי אז ויעלו אבעבועות מן המטר על פני האדמה (באבלס שפרינגען ארויף פון דער ערד). דער רמב״ם רופט דאס “זהו עיקר השיר” — דער תלמיד חכם פון דער גמרא האט באשריבן דעם רעגן: “חתן לקראת כלה” — די טראפנס וואסער שפרינגען ארויף אנטקעגן די רעגן וואס פאלט אראפ, ווי א חתן גייט אנטקעגן א כלה. דער גרויסער פאעט איז דער וואס מאכט די גוטע תפילה — ער האט א נפש פיוטי וואס זעט שיינקייט אין דער בריאה.

הלכה: מת אביו וירשו — ברכה על טובה ורעה בבת אחת

דער רמב״ם׳ס ווערטער: ווען מ׳באקומט א בשורה אז דער טאטע איז געשטארבן און מ׳ירש׳נט אים — אם יש לו אחים, מברך בתחילה דיין האמת ואחר כך הטוב והמטיב. ואם אין עמו אחים, מברך שהחיינו.

פשט: אויף די זעלבע געשעעניש מאכט מען ביידע ברכות — דיין האמת אויף דער מיתה, און הטוב והמטיב/שהחיינו אויף דער ירושה.

חידושים:

1. Mixed feelings: אידן קענען לעבן מיט “מיקסד פילינגס” — מ׳קען זיין טרויעריג און פרייליך אויף איינמאל. דאס איז “טובה ורעה באין כאחד”.

2. סדר הברכות: מ׳מאכט קודם דיין האמת און נאכדעם הטוב והמטיב — ווייל קודם איז געשען מיתת אביו, און דאן נגרם דערפון די ירושה.

3. פראקטישע קשיא: האט מען אמאל געזען איינער זאל מאכן שהחיינו ווען זיין טאטע שטארבט? כמעט יעדער ירש׳נט עפעס. לויט דעם רמ״א׳ס שיטה אז מ׳מאכט אויף יעדע גוטע בשורה, וואלט עס נישט אזוי אויפגעפרעגט געווען.

4. אונן און ברכות: אן אונן איז נישט פטור פון אלע מצוות — ער דארף מאכן ברכות, ער איז פטור פון תפילה און געוויסע זאכן.

5. א הומאריסטישע הערה: דער איינציגסטער מענטש וואס מ׳קען זיך פארשטעלן מאכט שהחיינו ווען זיין טאטע שטארבט איז א רבי — ער ווערט א רבי (ירושת הכתר).

כלל: הטוב והמטיב vs. שהחיינו

דער רמב״ם׳ס כלל: “טובה שהיא לו ולאחרים — מברך הטוב והמטיב. טובה שהיא לו לבדו — מברך שהחיינו.”

פשט: שהחיינו מיינט “מ׳האט זיך דערלעבט” — א פרייד אז מ׳איז דא. הטוב והמטיב מיינט “דער אייבערשטער איז גוט” — א הכרה אין דעם אייבערשטן׳ס טובה.

חידושים:

1. קשיא אויף דעם טייטש פון הטוב והמטיב: “הטוב לו והמטיב לאחרים” קלינגט אביסל סעלפיש — כאילו דער אייבערשטער איז גוט פאר מיר און אויך פאר אנדערע. ס׳מוז זיין אן אנדערע פשט — נישט אז “איך בין דער סענטער און אויך לאחרים.”

2. אפענע קשיא: פארוואס דווקא ווען ס׳איז גוט פאר אנדערע אויך זאגט מען הטוב והמטיב, און ווען ס׳איז נאר פאר זיך אליין זאגט מען שהחיינו? דאס בלייבט אן אפענע פראגע.

3. שהחיינו און הטוב והמטיב זענען עלטערע ברכות וואס מ׳האט צוגעפאסט צו פארשידענע occasions, נישט ברכות וואס זענען ספעציעל געמאכט געווארן פאר די סיטואציעס.

הלכה: ברכת הגומל — ארבעה צריכין להודות

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ארבעה צריכין להודות — חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, ויורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו ליישוב. צריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם חכמים, שנאמר ‘וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו׳. עומד ביניהם ומברך ‘ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב׳, וכל השומעים אומרים ‘מי שגמלך הוא יגמלך כל טוב סלה׳.”

פשט: פיר סארטן מענטשן וואס זענען ניצול געווארן פון סכנה/צרה דארפן מאכן א ספעציעלע ברכת הודאה בפני עשרה (צוויי פון זיי חכמים).

חידושים:

1. חילוק צווישן ברכות הודאה און ברכות אויף גוטע זאכן: דאס איז א נייער סוג ברכות — פריער האט מען גערעדט וועגן ברכות אויף גוטע זאכן וואס פאסירן סתם (שהחיינו, הטוב והמטיב), יעצט רעדט מען וועגן ברכות אויף ניצול ווערן פון א צרה.

2. מקור פון ברכת הגומל: דער מקור איז א ברייתא אין ברכות, און עס שטאמט פון קרבן תודה. די פסוקים זענען פון תהלים ק״ז (“הודו לה׳”), וואס איז אונזער תפילה היינט צוטאג אנשטאט דעם קרבן.

3. דקדוק אין “שנתרפא”: דער רמב״ם שרייבט “חולה שנתרפא” מיט א ה״א ביים סוף (נישט “שנתרפה”), וואס איז אינטערעסאנט — אין פסוק טרעפט מען שוין “רפא” מיט א ה״א.

4. “בפני עשרה ושנים מהם חכמים” — פראקטישע אנווענדונג: לויט שערי אפרים איז דאס נאר אויב מ׳האט, אבער אויב מ׳האט נישט צוויי חכמים איז מען נישט מעוכב. א פראקטישער עצה: מ׳זאל גיין צו א גרויסע בית המדרש וואו מסתמא זענען דא צווישן זיי חכמים.

5. ביאור “הגומל לחייבים טובות”: א ברייטע דיסקוסיע וואס “חייבים” מיינט:

– “חייבים” מיינט מענטשן וואס האבן געהאט א צרה — מן הסתם זענען זיי “דן על האמת” געווען, זיי האבן פארדינט דעם שטראף, און דער אייבערשטער האט זיך מרחם געווען.

חילוק צווישן חייב/זכאי און רשע/צדיק: “חייב” מיינט נישט דווקא א רשע — עס מיינט איינער וואס איז אין א מצב וואו ער קען באקומען א פסק דין. ער איז אין א סכנה-סיטואציע.

לשון ענוה: דער מברך זאגט בענוה אז דער אייבערשטער טוט ניסים נישט נאר פאר צדיקים — “אפילו איך בין ווער איך בין, אפילו אויב איך בין א חייב, האט מיר דער אייבערשטער געטון גוט.” דאס איז אנדערש פון דוד המלך׳ס לשון “וישב ה׳ לי כצדקי.”

6. [דיגרעסיע: דער בעל שם טוב׳ס תקנה — הודו ערב שבת]: דער בעל שם טוב האט איינגעפירט אז מ׳זאל זאגן תהלים ק״ז (הודו) פרייטאג צונאכטס, ווייל א מענטש גייט דורך יעדע וואך אלע פיר סארטן צרות. ווען מ׳קוקט אריין אין יענעם קאפיטל, רעדט עס אסאך וועגן צרות וואס קומען פון עבירות, וואס פאסט מיט דעם בעל שם טוב׳ס ווארט אז א מענטש גייט דורך אין זיין קאפ עליות און ירידות יעדע וואך — אויך עמאציאנעלע טורמויל. אויף אזעלכע רוחניות׳דיגע ענינים מאכט מען נישט הגומל — מ׳זאגט הודו.

7. מנהג צו געבן אן עליה: דער מנהג איז אז מ׳גיט דעם מברך אן עליה לתורה — דאס איז א פשוט׳ער ענין פון דרך ארץ, נישט מעכב.

8. פליגער — צי מ׳מאכט הגומל:

– פליען אויף א פליגער איז נישט קלאר אויב עס איז ווי “יורדי הים” אדער “הולכי דרכים.”

דער בעלזער רב (דער לעצטער) האט געזאגט מ׳זאל נישט מאכן א ברכה אויף פליען. דער קלויזנבורגער רב האט דאס פארשטאנען אז דער בעלזער רב האט געוואלט אויספועל׳ן אז פליען זאל נישט זיין קיין סכנה.

קעגן-טענה: אפילו אויב די פליגער אליין איז נישט געפערליך, א טריפ בכלל ברענגט מער סכנות — מ׳קען פארשפעטיגן, מ׳לויפט ארום, מ׳קען זיך צוקלאפן.

רב סאלאוויטשיק (דער באסטאנער רב) פלעגט מאכן א ברכה אויף פליען. ער פלעגט אויך מאכן הגומל ווען ער איז געפארן פון באסטאן קיין ניו יארק, אבער ווען ער האט זיך צוגעוואוינט און נישט מער געפילט א סכנה, האט ער אויפגעהערט. זיין שיטה: עס האט צוטון מיט דעם דזשאדזשמענט פון סכנה — ווען א מענטש פילט נישט מער אז עס איז מסוכן, איז ער פטור.

א ווייטערדיגער חידוש: דער אייבערשטער האט באשאפן די טבע אזוי אז א מענטש זאל פילן ווי אלעס איז בסדר — אויף דעם חלק פון טבע דארף מען נישט מאכן א ברכה. אבער אויף דעם חלק וואו עס בלייבט א “לופהאל” און מ׳פילט נאך סכנה — דארף מען יא זאגן.

ר׳ נחמן בידערמאן האט געזאגט אז יעדן טאג מאכט מען א גומל, ווייל אינדערפרי זאגט מען “הגומל חסדים טובים לעמו ישראל” ביי ברכת השחר.

הלכה י: ברכת שעשה נסים — מקום שנעשו בו נסים לישראל

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, כגון ים סוף ומעברות הירדן… מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.”

פשט: ווער עס זעט א מקום וואו עס איז געשען א נס פאר כלל ישראל, מאכט א ברכה.

חידושים:

1. דער רמב״ם זאגט “כגון” — ים סוף און מעברות הירדן זענען נאר ביישפילן. פון דעמאלט ביז היינט זענען געשען טויזנטער ניסים אין ארץ ישראל — ביי יעדע מלחמה, אין יעדן טאל. יעדע פלאץ וואו א מיסיל איז כמעט געפאלן, אדער אנדערע נסים, קען מעגליך אויך זיין א מקום שנעשו בו נסים לרבים.

2. שאלה וועגן פונקטליכע מקום: ביי ים סוף — דער רמב״ם גיט נישט קיין שיעור וויפיל נאענט מ׳דארף זיין. ביי מעברות הירדן איז גרינגער — מ׳ווייסט אז עס איז געווען קעגן יריחו.

3. דער נוסח איז ממש דער זעלבער ווי חנוכה — “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”. דער חילוק: ביי חנוכה איז די ברכה אויף דעם זמן, און דא איז זי אויף דעם מקום.

4. “כל מקום שנעשו בו נסים לרבים” — עס דארף זיין א מאורע וואס איז געשען פאר כלל ישראל, נישט סתם אז מענטשן זענען נישט געהארגעט געווארן.

הלכה: נס ליחיד

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מקום שנעשה בו נס ליחיד, אותו יחיד ובנו ובן בנו מברך כשרואה אותו מקום: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה, אדער שעשה לאבי נס במקום הזה.”

פשט: ביי א נס ליחיד מאכט נאר יענער מענטש און זיינע קינדער/אייניקלעך די ברכה.

חידוש: צי “בנו ובן בנו” מיינט אלע דורות, אדער נאר ביז אייניקלעך? דער רמב״ם זאגט נישט מפורש.

הלכה: נס לצדיקים

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה גיא ארוך זה כבשן האש… מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה נס לצדיקים במקום הזה.”

פשט: ווער עס זעט דעם פלאץ וואו חנניה, מישאל ועזריה זענען אריינגעווארפן געווארן אין כבשן האש, מאכט א ברכה.

חידושים:

1. דריי קאטעגאריעס ניסים: (א) נס לרבים (כלל ישראל), (ב) נס ליחיד (פריוואט), (ג) נס לצדיקים — נישט פאר כלל ישראל, אבער אויך נישט סתם פריוואט, נאר עפעס וואס איז נוגע פאר כלל ישראל דורך וואס עס שטייט אין פסוקים.

2. וואס מיינט “לצדיקים”? דער ראש ווערט געברענגט אז “לצדיקים” האט צוטון מיט קידוש השם — די צדיקים האבן זיך מוסר נפש געווען נישט זיך צו בוקן צום צלם, און דערפאר האט דער אייבערשטער געשאפן דעם נס.

3. “במקום הזה” — דוקא ביים ספעציפישן מקום, נישט סיי וואו מ׳זעט א גיא ארוך.

4. [דיגרעסיע: פארוואס האט מען אויפגעהערט מאכן מקומות קדושים?] אין תנ״ך האט מען נאך א נס געמאכט א מצבה, א קרבן, א מקום. דאס איז נאר ווען אידן זענען שולט אויף א פלאץ — אין ארץ ישראל. אבער אין גלות האט מען קיינמאל נישט געמאכט קיין מקומות. די איינציגסטע זאך וואס אידן זענען שולט אויף אין גלות איז זייער סדר היום/לוח — דערפאר האט מען אנגעהויבן מאכן ספעציעלע טעג (ווי מגילת תענית). אבער דער גוב אריות אין בבל איז א אויסנאם — “מקום שנעשו בו נסים” איז נישט א חפצא פון קדושה, נאר א דין אין ברכות.

הלכה: ברכה אויף מקום עבודה זרה — “שנתן ארך אפים לעוברי רצונו”

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה מקום שעבדו בו עבודה זרה, מברך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו.”

פשט: ווער עס זעט א מקום וואו מ׳האט געדינט עבודה זרה, מאכט א ברכה אז דער אייבערשטער איז ארך אפים (לאנגמוטיג) צו די וואס עובר׳ן זיין רצון.

חידושים:

1. ארך אפים — לשון ביאור: “ארך אפים” מיינט ליטעראלי לאנגע אטעם — דאס פארקערטע פון “חרון אף” וואו דער אטעם ווערט קורצער. ווען א מענטש איז אין כעס, אויב ער אטעמט אריין לאנג, בארואיגט עס אים.

2. דער מקום עבודה זרה אלס טשעלענדזש צו אמונה: ווען א מענטש קומט אן צו א מקום עבודה זרה, פאלט אים איין “למה זה הרשע וטוב לו?” — פארוואס שטראפט דער אייבערשטער נישט אויפן פלאץ? די ברכה איז א תשובה — דער אייבערשטער איז ארך אפים. דאס איז א חיזוק אמונה.

הלכה: ברכה אויף מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה

דער רמב״ם׳ס ווערטער:

ווען מען זעט א מקום וואו עבודה זרה איז אויסגעריסן געווארן — אין ארץ ישראל זאגט מען “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שעקר עבודה זרה מארצנו”, און אין חוץ לארץ “שעקר עבודה זרה מן המקום הזה”. ביי ביידע זאגט מען: “כשם שעקרת מן המקום הזה כך תעקור מכל המקומות ותשב לב עובדיהם לעבדך.”

פשט: ווען מען זעט א פלאץ וואו עבודה זרה איז אמאל געווען און איז אוועקגענומען געווארן, מאכט מען א ברכה מיט א תפילה אז עבודה זרה זאל אומעטום אויסגעריסן ווערן.

חידושים:

1. וואס מיינט “נעקר”: עס איז א דיון צי יודן זענען געקומען עוקר זיין (וואס וואלט אפשר אויך א ברכת המצוות געווען), צי ס׳איז נאטירלעך צובראכן געווארן, צי די עובדים אליין האבן מבטל געווען. דער לשון “נעקר” (פאסיוו) דייטעט אויף אז ס׳איז נישט דווקא דורך יודן׳ס אקטיווע מעשה.

2. “ותשב לב עובדיהם לעבדך” — א רעמארקאבלע תפילה: מען בעט נישט אז די עובדי עבודה זרה זאלן אומקומען (“מהרה יכרתו” זאגט מען נאר אויף מינים, אידישע כופרים), נאר מען בעט אז זייערע הערצער זאלן זיך אומקערן צו דינען דעם אייבערשטן. א תפילה פאר תשובה פון עובדי עבודה זרה, נישט פאר זייער חורבן.

3. [דיגרעסיע: רעאקציע אויף זען א שיינע קירכע]: ביים זען א ביוטיפול קירכע (ווי אין וואטיקאן) — דער מנהג איז צו זאגן “שקץ תשקצנו”. אבער א העכערע מדרגה איז צו זען דערין דעם אייבערשטן׳ס מידת ארך אפים — “אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.” דער פלאץ ווייזט אורך אפיו של הקב״ה — אז דער אייבערשטער לאזט אפילו עוברי רצונו האבן אזעלכע שיינע בנינים. דאס איז “אסאך שענער” ווי בלויז שפייען.

4. פארוואנדלונג פון מקום עבודה זרה: ווען מען נעמט א קירכע און מאכט דערפון א בית המדרש, איז דאס אויך א פארם פון “נעקר עבודה זרה.” דאס פאסט מיט “ותשב לב עובדיהם” — אז דער אייגענטלעכער ווילן פון מענטשן צו דינען זאל ריכטיג גענוצט ווערן.

הלכה: ברכה אויף ראיית בתי ישראל ביישובן — “מציב גבול אלמנה”

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה בתי ישראל ביישובן — מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה.”

פשט: ווען מען זעט אידישע ישובים וואו אידן לעבן און בליען, מאכט מען א ברכה אז דער אייבערשטער שטעלט אויף די גרענעצן פון דער “אלמנה” (כלל ישראל).

חידושים:

1. נישט נאר ארץ ישראל: דער רמב״ם זאגט נישט אז דאס איז נאר אין ארץ ישראל — אפילו אין חוץ לארץ, ווי מאנרא אדער לעיקוואוד, מאכט מען די ברכה ווען מען זעט א בליענדע אידישע קהילה.

2. “אלמנה” — כלל ישראל׳ס מצב: דער מקור איז פון משלי “יצב גבולות אלמנה.” כלל ישראל ווערט פארגליכן צו אן אלמנה — פארטריבן פון ירושלים, אזוי ווי אין “נחם” וואו ציון וויינט “כאלמנה בלי בניה.” דער אייבערשטער שטעלט צוריק אירע גרענעצן.

3. דער פשט פון “אלמנה” — זי איז נאך אן אלמנה: כלל ישראל איז נאך אלץ אן אלמנה — זי האט נישט צוריק געקראגן איר מאן (די שלימות׳דיגע גאולה). דער אייבערשטער העלפט איר “אין די מיענטיים.” אבער עס ווערט אויך געזאגט אז “מציב גבול אלמנה” קען אויך מיינען אז אן אלמנה האט חתונה צוריק.

4. פארוואס ווייסט דער עולם נישט פון דער ברכה: דער עולם ווייסט פון ברכות ביים בית החיים ווייל מען שרייבט א סיין (שילד) דארט. אבער “מציב גבול אלמנה” האט קיינער נישט אויפגעשטעלט קיין סיין.

הלכה: ברכה אויף ראיית בתי ישראל בחורבנן — “דיין האמת”

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה בתי ישראל בחורבנן — מברך ברוך דיין האמת.”

פשט: ווען מען זעט חרובע אידישע שטעט (ווי אין אייראפע נאכ׳ן חורבן), מאכט מען “ברוך דיין האמת.”

הלכה: ברכה אויף ראיית קברי ישראל

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה קברי ישראל — מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין.”

פשט: ביים זען אידישע קברים זאגט מען א ברכה וואס אנערקענט דעם אייבערשטן׳ס דין — ער האט זיי באשאפן בדין, ער האט זיי געשטארבן בדין, און ער וועט זיי אויפשטעלן בדין (תחיית המתים). “ברוך אתה ה׳ מחיה המתים.”

חידושים:

1. “יצר אתכם” — לשון נוכח צו מתים: פארוואס זאגט מען “אתכם” (צו אייך) — מען רעדט דאך צו דעם אייבערשטן (“ברוך אתה ה׳”), נישט צו די מתים? דער ענטפער: יעדע ברכה הייבט אן מיט נוכח (“אתה”) און ענדיגט מיט נסתר, און מען האט נישט קיין פראבלעם דערמיט.

2. [דיגרעסיע: רעדן צו מתים]: דער פאקט אז חז״ל האבן מתקן געווען א ברכה מיט לשון נוכח צו מתים (“אתכם”) איז א ראיה אז מען קען יא רעדן צו מתים — קעגן די וואס זאגן אז מען טאר נישט. דער הלכה פון “לועג לרש” (מען גייט נישט מיט ציצית ביי קברים, מען דאוונט נישט דארט) ווייזט אויך אז מתים הערן און פילן — מען דארף האבן רעספעקט פאר זיי.

הלכה: הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד — אם גוים הם אומר ‘בושו אמכם מאד חפרה יולדתכם׳; אם ישראל — ‘ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם חכם הרזים׳.”

פשט: ווער עס זעט זעקס הונדערט טויזנט מענטשן אויפאמאל, מאכט מען א ברכה — פאר אידן “חכם הרזים”, פאר גוים זאגט מען דעם פסוק “בושו אמכם”.

חידושים:

1. צו דארף מען ממש ציילן 600,000? ר׳ משה פיינשטיין האט א שאלה צו עס מוז זיין ממש ששים רבוא. “ששים רבוא” מיינט פשוט “זייער אסאך מענטשן” און נישט א פינקטליכע ציפער.

2. פסוק “בושו אמכם”: דער רבינו מנוח טייטשט די לשונות. דער פסוק איז פון ירמיה: “בושו אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.” אן אינטערעסאנטע סתירה: פריער ביי עובדי עבודה זרה (יחידים) האט מען געזאגט “לא תבושו ולא תכלמו” (א ברכה), אבער ווען גוים נעמען זיך צוזאם אין א גרויסע מאסע, זאגט מען עפעס נעגאטיוו.

3. חכם הרזים — נאר אין ארץ ישראל? א חידוש: אין חוץ לארץ טראכטן אלע אידן די זעלבע זאך, אבער אין ארץ ישראל טראכט יעדער איד עפעס אנדערש — דערפאר איז דווקא דארט שייך “חכם הרזים.” דער צל״ח ווערט דערמאנט. די גמרא אין ברכות דערקלערט: “כשם שאין פרצופיהם שוות כך אין מחשבותיהם שוות.”

4. וואס מיינט “חכם הרזים”? דער אייבערשטער איז כולל אלע חכמות פון אלע מענטשן — ער איז דער חכם, נישט אז ער האט געגעבן חכמה. דאס איז דער חילוק פון “שנתן מחכמתו” — דארט האט ער געגעבן, דא איז ער אליין דער חכם. די גמרא זאגט אויך אז אויף איין חכם קען מען מאכן “חכם הרזים” ווייל ער איז קלוג ווי ששים רבוא מענטשן.

הלכה: הרואה חכמי ישראל / חכמי אומות העולם

דער רמב״ם׳ס ווערטער: חכמי ישראל — “שנתן מחכמתו ליראיו”; חכמי אומות העולם — “שנתן מחכמתו לבשר ודם”.

חידושים:

1. “ליראיו” vs. “לבשר ודם”: א איד איז נישט סתם “בשר ודם”, ער איז פון אייבערשטן׳ס יראיו. אפילו אן אידישער דאקטאר וואס איז נישט פערהיט, מאכט מען “ליראיו” ווייל ער איז א חלק פון כלל ישראל וואס זענען יראיו — עס גייט נישט אויפן ספעציפישן מענטש נאר אויף דעם כלל.

2. נוסח חילוק — “שחלק” vs. “שנתן”: אין דער גמרא שטייט ביי יראיו “שחלק מחכמתו” און ביי אומות העולם “שנתן מחכמתו”, אבער דער רמב״ם ברענגט ביידע מיט “שנתן” — ער מאכט נישט דעם חילוק.

הלכה: מלכי ישראל / מלכי אומות העולם

דער רמב״ם׳ס ווערטער: מלכי אומות העולם — “שנתן מכבודו לבשר ודם”; מלכי ישראל — “שנתן מכבודו ליראיו”.

חידושים:

וואס מיינט “כבוד” ביי א מלך? אין פסוקים שטייט אלעמאל “מלך הכבוד” — א מלך ווערט אויסגעדריקט מיט כבוד, נישט מיט כח. “כבוד” איז א ברייטערע זאך — עס איז דער acknowledgement פון זיין גבורה, נישט סתם אן עליה אדער honors. אין רמ״א שטייט “כבוד וגבורה”.

הלכה: הרואה את הכושי / בריות משונות — “משנה הבריות”

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה את הכושי, ואת הלבקן, ומשונה בצורת פניו או באיבריו — מברך ‘משנה הבריות׳.” אויך: סומא (בלינדער), קיטע (אפגעהאקטע פוס), מוכה שחין, ובהקנים. אויך: פיל (עלעפאנט), קוף (גרויסער מאנקי), קיפוף (קליינער מאנקי).

פשט: ווען מען זעט מענטשן אדער בעלי חיים וואס זעען אויס אנדערש פון וואס מען איז געוואוינט, מאכט מען “משנה הבריות.”

חידושים:

1. עס איז ביידזייטיק: דער רמב״ם ברענגט כושי (שווארצער) און לבקן (ווייסער) צוזאמען — א מענטש פון א ווייסע געגנט וואס זעט א שווארצן, אדער א מענטש פון א שווארצע געגנט (למשל תימנ׳ער אידן) וואס זעט דאס ערשטע מאל א ווייסן אייראפעער — ביידע מאכן די זעלבע ברכה. עס איז רעלאטיוו צו וואס דער מענטש איז געוואוינט.

2. וואס מיינט “משנה”? נישט אז דער אייבערשטער האט גענומען א “נארמאלן” און אים געענדערט, נאר ער האט באשאפן א ברייטע וועלט מיט פארשידענע סארטן מענטשן — “בורא מיני בריות משונות”, ענליך צו “בורא נפשות רבות וחסרונן.”

3. “בהקנים” — וואס מיינט דאס? נישט סתם פרעקלס, נאר עפעס ערנסטערס — מעגלעך מענטשן מיט ווייסע פיגמענט (ויטיליגא), אדער א מין צרעת. עס מוז זיין עפעס וואס איז א שווערע, טרויעריגע זאך.

4. “ממעי אמן” — וואס פאר א ברכה? ווען דער מום איז פון געבורט, מאכט מען נאר “משנה הבריות” (נישט “דיין האמת”). דער סברא: ווען איינער איז געבוירן מיט דעם מום, פילט ער זיך נישט אזוי טרויעריג ווי איינער וואס האט עס באקומען שפעטער.

5. בעלי חיים: דער קוף איז אינטערעסאנט ווייל ער זעט אויס כמעט ווי א מענטש — “די איינציגע חיה וואס זעט אויס נארמאל.” די אנדערע (עלעפאנט, זשיראף) זעען אויס זייער אנדערש פון רעגולערע בעלי חיים.

6. כללי׳שער יסוד פון ברכות הראיה: “Anything that catches your attention” — יעדע זאך וואס כאפט א מענטש׳ס אויפמערקזאמקייט, דארף ער ברענגען צום אייבערשטן דורך א ברכה. חז״ל נוצן אויס יעדע געלעגנהייט. “דער attention פון א איד איז א זייער טייערע זאך.”

7. [דיגרעסיע: בריסקער מעשה] א בריסקער האט אויפגעהויבן א קליינעם אינגל און געזאגט “משנה הבריות” — און דער אינגל האט פיינט געקריגן. “משנה הבריות” מיינט נישט אז דער מענטש איז “משונה” אין א נעגאטיווע זין, נאר אז מען גייט אין א פרעמדע פלאץ און זעט עפעס נייעס.

הלכה: ברכת “שככה לו בעולמו” אויף שיינע בריות

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה בריות טובות ומתוקנות ביותר” — שיינע, געזונטע מענטשן, אדער “אילנות טובות” — שיינע ביימער — מאכט מען “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שככה לו בעולמו.”

פשט: “טובות ומתוקנות” מיינט מענטשן וואס זענען זייער געזונט, פיט, attractive — דאס פארקערטע פון חולה/מוכה שחין. עס שטייט נישט “יפות” נאר “טובות ומתוקנות.”

חידושים:

1. נוסח “שככה לו בעולמו” — א דיוק: דער נוסח גיט נישט פולן קרעדיט אז דער אייבערשטער האט עס אקטיוו געמאכט — מען זאגט נאר “אזעלכע שיינע זאכן זענען דא אין זיין וועלט.” מען קען מדייק זיין פון דעם נוסח (אפשר משמע אז איינער האט עס נישט דירעקט געמאכט), כאטש דער עולם איז נישט מסכים געווען צו דער שיטה אז מען קען מדייק זיין פון נוסחאות פון ברכות.

2. “בריות” — נישט נאר מענטשן: “בריות טובות” קען אויך מיינען יעדע שיינע בריאה — א פיקאק מיט הערליכע פעדערן, שיינע בלומען, וכדומה.

[דיגרעסיע: קריטיק אויף׳ן מנהג פון שלעפן א טראק מיט א בוים]: מ׳שלעפט ארום א טראק מיט א בוים כדי מ׳זאל קענען מאכן ברכת האילנות. מורי ורבי ר׳ יחזקאל האט געזאגט אז דאס איז “נישט אזא גוטע זאך” — ווייל “בריות טובות ואילנות טובות” מיינט אז א מענטש זאל זיך נישט שעמען ווען ער זעט א שיינע מענטש אדער א שיינע זאך, זאל ער מאכן א ברכה. ס׳איז א נאטירלעכע רעאקציע, נישט א פארמאלע צערעמאניע.

הלכה: ברכת אילנות — “שלא חיסר בעולמו כלום”

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן, וראה אילנות פורחות וניצנים עולים — מברך ברוך אתה ה׳… שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות כדי להנות בהן בני אדם.”

חידושים:

1. דער רמב״ם זאגט נישט אז עס מוז זיין א פרוכט בוים — אויך סתם בליענדע ביימער. און ער זאגט נישט אז עס מוז זיין דוקא חודש ניסן — “בימי ניסן” איז א ביישפיל, אבער מען קען אויך מאכן אין אדר אדער אייר.

2. “כדי להנות בהן בני אדם” — דער אייבערשטער האט געמאכט שיינע זאכן ספעציעל פאר מענטשן׳ס הנאה. ביי א פרוכט בוים איז דער חידוש אז אויסער דעם פרוכט, האט דער אייבערשטער אויך געמאכט אז עטלעכע וואכן א יאר זאל דער בוים ארויסברענגען ביוטיפולע בלומען.

[דיגרעסיע: ברכה אויף בלומען]: ווען מען קויפט בלומען פאר שבת, אדער פאר שבועות ווען מען שטעלט פלאוערס אין בית מדרש — בלומען זענען דאך די איינציגע זאך וואס מען קויפט ספעציעל פאר שיינקייט! מען זאל מאכן “שככה לו בעולמו” אויף ראיה (זען), און “בורא מיני בשמים” אויף שמעקן.

הלכה: ברכה אויף ריח פון פת

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “יש אומרים” אז ווען מען שמעקט פת (ברויט), מאכט מען “שנתן ריח טוב בפת”, און “יש אומרים” אז מען מאכט נישט ווייל דער ריח איז נישט דער עיקר.

חידוש: וואס מיט ריח פון קאקאש קעיק — דער ריח איז דאך א הנאה! לכאורה לויט׳ן רמב״ם דארף מען מאכן א ברכה אויף פת. אויך ווערט געפרעגט וועגן ריח פון פלייש אויפ׳ן גריל.

הלכה: ברכות אויף נאטור-ערשיינונגען — רעמים, בליצן, ווינטן, ערדציטערנישן

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “על הריחות שנושבין בזעף” (שטארקע ווינטן/טארנעידאוס), “ועל הברקים” (בליצן), “ועל הרעמים” (דונערן), “ועל כל האויר שתשמע בו רעמים גדולים” — מאכט מען “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. אויך: “זועות הארץ” (ערדציטערנישן), “עד שבשחקים” (מעטעאָרן), “כוכבים שיש להם זנב” (קאָמעטן).

פשט: אויף אלע דאזיגע ערשיינונגען מאכט מען “שכוחו וגבורתו מלא עולם.”

חידושים:

1. וואס זענען די “שטארקע נויזעס”? נישט בלויז רעמים, נאר אויך “רעש חיות גדולות” (מען הערט די גלגלים ארבעטן שווער), אדער א סארט שטארקע ווינט וואס מאכט נויז.

2. “עד שבשחקים” — מעטעאָרן: דער רמב״ם זאגט אז א “שוטינג סטאר” איז נישט אמת׳דיג קיין שטערן — ס׳איז נאר “עד” (א סארט לופט/וועיפּאָר) שבשחקים, א באלאָן פון לופט אדער געז וואס פליט פון די שטערן. אויך קאָמעטן (“כוכב שיש לו זנב”) האט דער רמב״ם געהאלטן אז ס׳איז אזא “עד”, נישט א ריכטיגער כוכב.

3. פּראקטישע הערה — ווינט: מען לערנט אויס קינדער אז אויף א דונער מאכט מען א ברכה, אבער מען ווייסט נישט אז אויף א גרויסע ווינט מאכט מען די זעלבע ברכה — “שכוחו וגבורתו מלא עולם.”

4. פּערזענלעכע מעשה: אפאר וואכן צוריק איז געווען אן ערדציטערניש אינמיטן נאכט, “ס׳האט זיך געפילט ווי די גאנצע וועלט ענדיגט זיך” — און מ׳האט געמאכט “שכוחו וגבורתו מלא עולם” אָן קיין ספק.

צוויי ברכות: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” vs. “עושה מעשה בראשית”

דער רמב״ם זאגט אז מען קען מאכן אדער “שכוחו וגבורתו מלא עולם” אדער “עושה מעשה בראשית”, אדער ביידע.

חידושים:

1. חילוק צווישן די צוויי ברכות: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” גייט אויף די פחד — מען ווערט נתפעל פון דער גבורה. “עושה מעשה בראשית” גייט אויף דעם וואס איינער איז א חכם און פארשטייט ווי די טבע ארבעט — ער דערקענט דעם בריאה-מעכאניזם.

2. א טיפערער חילוק: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” שרייט אז דער אייבערשטער שרייט יעצט — ער איז אקטיוו בהווה. “עושה מעשה בראשית” מיינט אז דער אייבערשטער האט אריינגעלייגט אין די בריאה אז אזוי זאל געשען. אבער ער זאגט “עושה מעשה בראשית” (הווה, נישט עבר) — אויך דאס מיינט אז דער אייבערשטער מאכט עס בהווה.

הלכה: ברכה אויף הרים, גבעות, מדברות, ימים, נהרות

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות ועל הימים ועל הנהרות” — אויב מ׳זעט עס נאך שלשים יום, מברך “עושה בראשית”.

חידושים:

1. לשון “על” אנשטאט “הרואה”: דער רמב״ם זאגט “על ההרים” — נישט “הרואה הרים.”

2. דרייסיג טעג: אויב איינער וואוינט צווישן בערג, ווערט ער נישט נתפעל יעדן טאג, דעריבער מאכט ער נאר א ברכה נאך 30 טעג.

ברכה אויף ים הגדול

“הרואה את הים הגדול” — מברך “עושה את הים הגדול”, אויך משלשים יום לשלשים יום.

חידוש: “ים הגדול” קען מיינען יעדע גרויסע ים — אן ocean (Atlantic, Pacific, Mediterranean), נישט קיין lake.

שאלה: ל׳ יום ביי אנדערע ברכות

דער רמב״ם זאגט נישט קלאר וועלכע ברכות דארפן ל׳ יום און וועלכע נישט. סברא: די אלע ברכות זענען אפגעמאכט פון א געוויסע התפעלות. א דונער — אפילו צוויי מאל אין א טאג ווערט מען נאך אלץ נתפעל. אבער א ים אין מיין “בעקיארד” — ס׳איז נישט מער אינטערעסאנט. ס׳איז לפי הענין.

הלכה: ברכה אויף קשת בענן (רעגנבויגן)

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.”

פשט: דער אייבערשטער געדענקט די ברית מיט נח נאך דער מבול — “את קשתי נתתי בענן.”

חידושים:

דריי לשונות: “זוכר הברית” — ער געדענקט; “נאמן בבריתו” — ער איז טריי; “וקיים במאמרו” — ער איז מקיים וואס ער האט געזאגט. די גמרא ברכות נ״ט זאגט אז מען איז נוהג געווען צו זאגן אלע דריי.

“זוכר הברית” ביי זכרונות: דאס ווערט אויך געזאגט אין זכרונות ביי יום כיפור/יובל.

הלכה: ברכת קידוש לבנה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הרואה לבנה בחידושה מברך: ברוך אתה ה׳… אשר במאמרו ברא שחקים, ורוח פיו כל צבאם, וחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שעתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו.”

פשט: ווען מען זעט די נייע לבנה מאכט מען א ברכה. דאס ווארט “חודש” איז פון דעם לשון “חידוש” — א נייע לבנה.

חידושים:

1. “במאמרו ברא שחקים”: “בעשרה מאמרות נברא העולם” — ער האט באשאפן די הימלען במאמרו. “ורוח פיו כל צבאם” — נאך א וועג צו זאגן במאמרו.

2. “וחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם”: דער אייבערשטער האט קלאר געזאגט פאר די זון זי זאל אויפקומען און אונטערגיין יעדע 12 שעה, און די לבנה אחת לשלושים יום — און זיי פאלגן אייביג.

3. “ששים ושמחים לעשות רצון קונם”: יעדע מאל ווען די לבנה קומט ארויס, פרייט זי זיך נאכאמאל צו פאלגן. ווי ווייסט מען אז זי טוט עס בשמחה? ווייל זי האט נישט פארשפעטיגט — ווען זי וואלט געווען ווי א מענטש, וואלט זי אנגעקומען א שעה שפעטער.

4. “פועלי אמת” — בעלי נפש: אונז זאגן “פועל אמת” (איינצאל) וואס גייט אויף דעם אייבערשטן. אבער דער רמב״ם׳ס נוסח איז “פועלי אמת” (מערצאל) — וואס גייט אויף די צבא השמים אליין, “שפעולתם אמת”. דאס ווייזט אז דער רמב״ם האט זיי גענומען אז זיי זענען בעלי נפש — די הימלישע קערפערס האבן א נפש, זיי זענען ששים ושמחים, זיי זענען פועלי אמת.

5. “עטרת תפארת לעמוסי בטן”: דער אייבערשטער האט געזאגט פאר די לבנה אז זי זאל זיך באנייען יעדן חודש — צו זיין א שיינקייט פאר די אידן. “עמוסי בטן” מיינט ליטעראלי מענטשן וואס זייער מאמע האט זיי געטראגן, אבער דא זעט אויס ווי א משל — דער אייבערשטער האט זיי גענומען/געטראגן.

6. “שעתידין להתחדש כמותה”: די אידן גייען זיך אויך באנייען פונקט ווי די לבנה — פון חושך צו ליכט. דער גאנצער תכלית פון דעם אז די לבנה זאל ווערן מתחדש יעדן חודש איז פאר אן “עטרת תפארת” — א סימן פאר די אידן.

7. “ולפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו”: דער דאוונער ביי קידוש לבנה טראכט אריין — פונקט ווי די לבנה איז שש ושמח לעשות רצון קונו, אזוי זענען אידן אויך ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

8. פראקטישער חידוש: דער וואס פירט זיך צו ווארטן מיט קידוש לבנה ביז מ׳זאגט עס בציבור, דארף מקפיד זיין נישט צו קוקן אויף די לבנה ביז דעמאלט — ווייל אויב ער קוקט און ווערט נתפעל, ווערט ער שוין מחויב אין די ברכה. די גאנצע ברכה איז אויף די התפעלות. דער ריזן פארוואס מ׳מאכט עס בציבור: אונז ווערן שוין נישט נתפעל פון אליין — די איינציגסטע וועג איז דורך א תקנה אז מ׳גייט ארויס א מנין צוזאמען.

9. רמ״א: מעומד: “כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה.” על פי פשט מיינט “מקבל פני השכינה” אז מ׳דערקענט די חידוש הבריאה יעדן חודש. א הנאה׳דיגע באמערקונג: רוב מענטשן ווייסן נישט פארוואס מ׳שטייט ביי קידוש לבנה — ווען מ׳פרעגט זיי, ענטפערן זיי “גוטע שידוכים פאר די קינדער.”

10. רמ״א: צייט: “אם לא ברך עליה בלילה הראשון, יש לו לברך עליה עד ששה עשר יום בחדש” — ביז די לבנה ווערט אינגאנצן פול. נאכדעם קען מען שוין נישט זאגן “מחדש” ווייל ס׳איז שוין נישט חידוש.

הלכה: ברכת החמה — מחזור פון 28 יאר

רמ״א׳ס ווערטער: “הרואה חמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים” — מ׳מאכט עושה מעשה בראשית.

פשט: די זון האט א מחזור פון 28 יאר ווען תקופת ניסן פאלט אויס אויף דעם זעלבן צייטפונקט אין דער וואך ווי ביי בריאת העולם.

חידושים — אויספירליכע הסבר פון דעם חשבון:

– די זון פארט ארום א גאנצע יאר (בערך 365 טעג מיט עפעס שעות). מ׳צעטיילט דאס אויף 4 תקופות, יעדע בערך 90 טעג. יעדע יאר רוקט זיך תקופת ניסן מיט א פערטל טאג. ביי בריאת העולם איז די זון באשאפן געווארן יום רביעי בבוקר (מיטוואך — “נתלו המאורות”). א וואך האט 7 טעג × 4 קווארטערס = 28 חלקים. דעריבער נעמט עס 28 יאר ביז תקופת ניסן פאלט נאכאמאל אויף יום רביעי בבוקר.

ס׳איז נישט קיין ריעלער מחזור פון די זון — ס׳איז נאר א מחזור אז די תקופה הייבט זיך אן אין דער זעלבער צייט אין דער וואך.

אנדערע כוכבים: דער רמב״ם ברענגט אז די זעלבע ברכה ווערט געמאכט ווען אנדערע כוכבים (די 5 איבעריגע פון די 7 כוכבי לכת) קומען צוריק צו תחילת מזל טלה — דער אנהייבספונקט פון דעם הימל. היינט צוטאגס ווייסן מיר נישט וואס די אלע זאכן זענען — נאר ברכת החמה איז אונז געבליבן.

הלכה: רואה בתי עובדי כוכבים ביישובן / בחורבנן / קברי עובדי כוכבים

דער רמב״ם׳ס ווערטער: ביישובן — “בית גאים יסח ה׳”; בחורבנן — (נישט דערמאנט); קברי עובדי כוכבים — “בושו אמכם מאד” (ירמיה).

חידושים:

1. עס איז נישט קיין ברכה מיט שם ומלכות — נאר א פסוק. דאס שטימט מיט וואס די גמרא זאגט אז נישט אלעס איז ברכות — ס׳איז תפילות, פסוקים, ענינים.

2. א קשיא: וואס מיינט “בתי עובדי כוכבים”? מיינט עס סתם גוים, אדער דוקא רשעים? ווייל דער פסוק זאגט “בית גאים” — שלעכטע מענטשן. אפשר מיינט עס בתי עובדי כוכבים אין ארץ ישראל. עס בלייבט אן אפענע שאלה.

3. ביי קברים: ווען זיי לעבן זאגט מען “בושו אמכם חפרה יולדתכם”, און נאך זייער טויט זאגט מען “בושו אמכם מאד” — אן ענליכער אבער אנדערער פסוק.

הלכה: הנכנס למרחץ / הקזת דם

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הנכנס למרחץ אומר יהי רצון שתצילני מזה וכיוצא בזה, שלא יארע לי דבר קלקלה ועוון, ואם יארע לי תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי. וכשיצא אומר מודה אני לפניך שלא שלטוני מן האור. הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה. וכשיצא אומר ברוך רופא חיים.”

פשט: דער רמב״ם גייט איבער צו א נייע קאטעגאריע — בקשות/תפילות פאר ספעציפישע סיטואציעס.

חידושים:

– א מרחץ איז דעמאלט געווען א מקום סכנה — אזוי הייס אז עס איז געווען ממש א סכנה פון פייער. “די FDA וואלט עס נישט געלאזט.”

– ביי הקזת דם שטייט “כי רופא חנם אתה” — דער אייבערשטער היילט בחינם. ביים ארויסגיין שטייט “ברוך רופא חיים.” עס איז דא א מחלוקת הגירסאות — “רופא חיים” אדער “רופא חולים.”

הלכה: ההולך למדוד את גורנו — תפילת שוא

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “ההולך למדוד את גורנו אומר יהי רצון שתשלח ברכה במעשה ידי. התחיל למדוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. אבל מדד ואחר כך ביקש רחמים שתהא בו סאה — הרי זו תפילת שוא.”

פשט: פאר׳ן מעסטן מעג מען בעטן ברכה. נאכ׳ן מעסטן בעטן אז עס זאל זיין מער — דאס איז תפילת שוא.

חידושים:

1. פארוואס איז “למדוד” נאך נישט תפילת שוא? בשעת׳ן מעסטן קען נאך עפעס פאסירן — עס קען פארלוירן ווערן, עס קען נישט גוט אויסקומען. “למדוד איז א סטעידזש ווען ס׳קען זיך נאך מאכן.” אבער נאכ׳ן מעסטן איז שוין פארטיג.

2. דער עיקר יסוד פון תפילת שוא: תפילה גייט אויף די ריאליטעט פון דער וועלט, נישט אויף ניסים. “תפילה גייט נישט אויף ניסים, תפילה גייט אויף די ריעליטי פון די וועלט.” מען טאר זיך נישט פארלאזן אויף ניסים.

3. חילוק צווישן ברכה און בקשה: א ברכה (ברוך השולח ברכה, אדער דיין האמת) קען מען זאגן אויף וואס עס איז. אבער א בקשה אז עס זאל ווערן מער נאכ׳ן ציילן — דאס איז תפילת שוא.

4. גרויסע דיסקוסיע: מעג א שווער קראנקער מענטש מתפלל זיין פאר זיין לעבן?

קשיא: אויב תפילת שוא מיינט אז מען בעט נישט אויף זאכן וואס זענען שוין געשען — וואס איז מיט א מענטש וואס האט א מחלה וואו 99% שטארבן?

תירוץ/חילוק: א מענטש וואס פייט פאר זיין לעבן — דאס איז נישט תפילת שוא, ווייל “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים.”

דער עיקר חילוק: דער פונדאמענטאלער חילוק איז צווישן שינוי מסדר העולם (= תפילת שוא) און עפעס וואס קען זיך נאך מאכן בדרך הטבע (= לעגיטימע תפילה). ביי א קראנקן מענטש — אפילו מיט זייער קליינע טשענסעס — איז אויסגעהיילט ווערן נאך אינערהאלב מסדר העולם. אבער ביי א גורן וואס מען האט שוין אפגעמאסטן — אז עס זאל וואקסן נאכדעם איז ממש קעגן דער טבע.

פראקטישער נקודה: מען טאר נישט זאגן צו א קראנקן מענטש ער זאל נישט מתפלל זיין — דאס איז אויך א ענין פון בין אדם לחבירו.

5. דער ביישפיל פון זכר/נקבה: ווען זיין פרוי איז שוין שוואנגער און ער בעט אז עס זאל זיין א בן זכר — דאס איז אויך תפילת שוא. דער אייבערשטער קען זייער גרינג טוישן א זכר צו א נקבה — ביי דינה איז עס שוין געשען. נאר — ער טוט נישט אזעלכע זאכן כמעט קיינמאל. תפילת שוא איז נישט ווייל דער אייבערשטער *קען נישט*, נאר ווייל ער *טוט נישט* אזעלכע זאכן בדרך כלל.

6. טבע אלס גדר פאר תפילה: די טבע באשטימט וועלכע תפילה מען דארף מתפלל זיין. ווען עפעס איז שוין באשטימט בדרך הטבע, בעט מען נישט דערויף.

7. חילוק צווישן בעטן פאר די עתיד vs. טוישן די עבר: ווען מען הערט אמבולאנסן, קען מען נישט בעטן “זאל עס נישט זיין מיינס” (שוין געשען), אבער מען קען יא בעטן “יהי רצון אז דער חולה זאל האבן א רפואה שלמה” (צוקונפט). דער ביישפיל פון קאפוויי: בעטן אז עס זאל אוועקגיין — לעגיטים. בעטן אז אויך די לעצטע האלבע שעה פון קאפוויי זאל אוועקגיין — תפילת שוא.

8. גוסס vs. נישט גוסס: אז עס איז נישט א גוסס, מיינט עס אז ס׳איז נאך דא א מעגלעכקייט בדרך הטבע. “נאך א טשענס” מיינט: ער זאל נישט שטארבן יעצט, ער זאל לעבן ביז א דאקטאר קומט מיט אפשר א חידוש. די וועלט איז פול מיט “מירעקלס” — דאקטוירים אליין זאגן “דאס איז א מירעקל”, וואס מיינט קעגן סטאטיסטיקס. אבער עפעס וואס איז שוין געשען אין די עבר קען מען נישט טוישן.

הלכה: הנכנס לבית המדרש

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הריני נכנס לבית המדרש — יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקי שלא אכשל בדבר הלכה, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, ועל מותר אסור ועל אסור מותר” — און אויך “וישמחו בי חברי” און “אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.”

פשט: ווען מען גייט אריין אין בית המדרש, בעט מען אז מען זאל נישט נכשל ווערן אין הלכה, און אז די חברים זאלן זיך פרייען מיט אים.

חידושים:

1. “שלא אכשל בדבר הלכה” — פסק אדער לימוד? “טמא טהור, מותר אסור” קלינגט ווי ער גייט פסק׳ענען. אבער דער מסקנא איז אז עס מיינט אין בית המדרש — ער זאל נישט מקבל זיין שמועות פאלש, ער זאל נישט נאכזאגן פאלשע זאכן אין דער סוגיא.

2. “וישמחו בי חברי”: ער בעט אז ער זאל נישט מאכן א

טעות וואס דער עולם לאכט אפ פון אים. אדרבה, זיין לערנען זאל מתקבל זיין ביי זיינע חברים.

3. “אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם” — דאפעלטע תפילה: אין בית המדרש קאכט זיך, מענטשן קריגן זיך, מענטשן קאמפעטן. די תפילה בעט פאר צוויי זאכן: (א) אז די חברים זאלן נישט נכשל ווערן, און (ב) אפילו אויב זיי ווערן נכשל, זאל ער זיך נישט פרייען דערפון. ביידע זענען אינקלודירט.

4. פאראלעל צו מרחץ: אזוי ווי אין מרחץ מאכט זיך אז מען ווערט פארברענט (פיזיש סכנה), אין בית המדרש מאכט זיך אז מען ווערט פארשעמט (גייסטיגע סכנה). דאס איז די “סכנה” פון בית המדרש וואס מען דארף מתפלל זיין דערויף.

5. [דיגרעסיע: קאמפעטישן אין לערנען vs. סחורה]: איינער וואס א גאנצן טאג אין בית המדרש איז זיין “פאן” געווען נישט שמחת התורה נאר שמחה פון אז דער חבר האט נכשל — ער גייט אויף פונקט ווי “יושבי קרנות.” דער סוחר פרייט זיך אז ער האט מער געלט ווי דער חבר; דער לומד וואס פרייט זיך אז ער האט “געוואונען” א מחלוקת — איז דאס זעלבע. דערפאר דארף מען די תפילה “ואשמח בהם” — אז מיין שמחה זאל זיין א שמחה פון תורה, נישט פון קאמפעטישן.

הלכה: ברכת הודאה ביים ארויסגיין פון בית המדרש

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “מודים אנחנו לך ה׳ אלקינו ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות.”

פשט: מען דאנקט דעם אייבערשטן אז מיין חלק אין לעבן איז צווישן די וואס זיצן אין בית המדרש, נישט צווישן די וואס זיצן ביי די עקן פון די גאס.

חידושים:

1. “חלקי” — וואס מיינט דאס? “חלקי” מיינט כפשוטו: מיין דזשאב, מיין חלק בחיים, מיין סטאטוס, מיין פלאץ וואו איך דריי מיך.

2. “יושבי קרנות” — צוויי טייטשן: (א) קיביצערס — מענטשן וואס זיצן ביי די עקן פון די גאס און פארברענגען אומזיסט. (ב) סוחרים — מענטשן וואס זענען עוסק אין משא ומתן, ווי דער פסוק “שיחי בי יושבי שער ונגינות שותי שכר.” ביידע טייטשן זענען דערמאנט אויך אין הלכות קריאת התורה. “יושבי קרנות” מיינט נישט ארבעטער וואס גייען ארבעטן — דער איד וואס גייט ארויס פון בית המדרש גייט יא ארבעטן. “יושבי קרנות” מיינט מענטשן וואס ארבעטן נישט — זיי פארברענגען אנשטאט צו לערנען.

3. “שאני משכים והם משכימים”: ביידע שטייען אויף פרי, ביידע ארבעטן שווער — “אני עמל והם עמלים.” דער חילוק: “אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר.” דער וואס קומט אין כולל עלף אזייגער קען נישט זאגן “אני משכים” — מען מוז טאקע פרי אויפשטיין צו זאגן דאס.

4. “אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת”: “באר שחת” מיינט דאך גיהנום? דער רמב״ם אין סוף הלכות תשובה האט אויסגערעכנט אז “באר שחת” מיינט איבוד הנשמה. דער הסבר: קען זיין אז מענטשן וואס האבן נישט קיין דעת, קענען נישט האבן קיין חלק לעולם הבא — זייער נשמה גייט לאריבער.

הלכה: הנכנס לכרך

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “הנכנס לכרך — יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום”, און ווען ער איז נכנס בשלום זאגט ער “מודה אני לפניך ה׳ אלוקינו שהכנסתני”, כשיבקש לצאת בעט ער “שתוציאני מכרך זה לשלום”, און ווען ער איז יצא בשלום זאגט ער א לענגערע הודאה: “מודה אני לפניך… שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך”.

פשט: ביי יעדע שטאפל פון רייזן צו א נייע שטאט — אריינגיין, זיין דארטן, ארויסגיין — איז דא סיי א בקשה פארויס און סיי א הודאה נאכדעם.

חידושים:

1. “כרך” מיינט נישט זיין אייגענע שטאט, נאר א נייע שטאט וואו ער טרעוולט אהין — פאר ביזנעס, פאר מארק, אדער צו מאכן חברים. דאס איז נישט דאס זעלבע ווי תפילת הדרך וואס גייט אויפ׳ן וועג אליין — דא רעדט מען ספעציפיש וועגן דער כניסה אין שטאט אליין.

2. דאס אריינגיין אין א שטאט איז געווען א “סטראגלדיגע זאך” — מ׳האט געדארפט דורכגיין אמבטיות (באדהייזער), פארשידענע שוועריגקייטן — דערפאר איז דאס אריינגיין אליין שוין א זאך וואס פאדערט תפילה.

כללו של דבר — דער כלל פון תפילה און הודאה

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא, ויבקש רחמים, ויתן הודאה על שעבר, ויודה וישבח כפי כחו.”

פשט: דער כלל איז: א מענטש זאל אייביג שרייען/בעטן אויף דאס וואס קומט, און דאנקען אויף דאס וואס איז שוין געווען.

חידושים:

1. “כפי כחו” — אייגענע לשון: “כפי כחו” מיינט אז מ׳קען נוצן זיין אייגענע לשון פאר די הודאה, נישט נאר דעם פארגעשריבענעם נוסח. דאס שטימט מיט וואס דער ערוך השולחן האט אויך געזאגט. אסאך פון די ברכות זענען אזעלכע “סאדזשעסטשענס” (הצעות) און מ׳קען נוצן אייגענע ווערטער.

2. צוויי זייטן פון יעדע געשעעניש: ביי דער זעלבער געשעעניש זאל מען סיי צעקן (בקשה) סיי דאנקען (הודאה) — ווי מ׳זעט קלאר ביי כרך, וואו ביי יעדע שטאפל איז דא סיי בקשה סיי הודאה. מ׳קען אויך זאגן: “באשעפער, דו האסט מיר געהאלפן ביז יעצט — בעט איך דיר, העלף מיר ווייטער.”

3. דער כלל אלס אויסברייטערונג: דער “כללו של דבר” מיינט נישט נאר די ספעציפישע קעיסעס וואס די גמרא האט אויפגערעכנט (בית המדרש, מרחץ, כרך), נאר טויזנטער אנדערע זאכן אין לעבן. ביי יעדע געשעעניש זאל מען זוכן צו דאנקען דעם אייבערשטן, אפילו ס׳איז נישט קיין פארמעלע ברכה.

4. הודאה vs. צעקה — חילוק: דער רמב״ם רעדט דא ספעציפיש וועגן הודאה על שעבר (דאנקען אויף פארגאנגענהייט), נישט וועגן צעקה על להבא (בעטן אויף צוקונפט). דאס צעמישן פון ביידע — מודה זיין אויף להבא אדער צעקן אויף שעבר — איז א צעמישונג.

כל המרבה להודות את ה׳

דער רמב״ם׳ס ווערטער: “כל המרבה להודות את ה׳ ולשבחו תמיד — הרי זה משובח.”

פשט: ווער עס דאנקט מער דעם אייבערשטן איז לויבנסווערט.

חידושים:

1. קיין סתירה צו תפילת שוא: מ׳האט פריער געלערנט וועגן תפילת שוא און מ׳קען אביסל אפגעשראקן ווערן פון צו פיל זאגן. דער רמב״ם זאגט אבער אז תפילת שוא איז א קליינע דעטאל, און די גרעסערע פיקטשער איז אז ווי מער מ׳דאנקט דעם אייבערשטן איז בעסער.

2. פארוואס “הודות” און נישט “לצעוק”? דער לשון “משובח” פאסט נאר צו הודאה — ווייל ער איז משבח (לויבט) איז ער אליין משובח (לויבנסווערט). ביי צעקה וואלט מען נישט געקענט זאגן אזא לשון. דער פשטות איז אז “משובח” מיינט ראוי לעשות כן — עס איז לויט דער הלכה ראוי.

כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה — קורצע דערמאנונג

חידוש: דער רמב״ם האט געווארנט אז “כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה” מיינט אז לגבי איין ענין דארף זיין “כך” — דאס הייסט בלב שלם — אבער דער נוסח (די ווערטער פון דער ברכה) דארף זיין אן אנדערע. דאס הייסט, דער גלייכקייט איז אין דער כוונה און הארציגקייט, נישט אין דעם טעקסט.


תמלול מלא 📝

הלכות ברכות פרק י׳ – ברכות אחרות: תפילת הדרך, שהחיינו, והטוב והמטיב

הקדמה: תפילת הדרך ואחריות ביים דרייוון

אונז לערנען הלכות ברכות פרק יו״ד. הלכות ברכות פרק יו״ד.

פאר מיר גייען צו די שיעור, האב איך געוואלט זאגן א וויכטיגע זאך אזוי. קודם כל, אונז האלטן אינמיטן א קאמפיין פאר די בית המדרש וואו אונז לערנען די שיעורים, בית המדרש עין למחשבה. איך וועל שוין צוריקקומען צו דעם.

אבער איך האב געוואלט זאגן אזוי: היינט פרייטאג, ערב שבת קודש פרשת בהעלותך, איז געווען דריי עקסידענטס אין בארא פארק, און אין איינס פון זיי איז א בחור זייער ערנסט געשעדיגט געווארן. דער אייבערשטער זאל אים שיקן א רפואה שלימה, און מיר זאלן מתפלל זיין אויף אים.

אין די פרק לערנען אונז די תפילה פון תפילת הדרך. דער רמב״ם זאגט, דער רמב״ם פסק׳נט – אונז וועלן עס באלד לערנען ווען מיר וועלן לערנען די שיעור אינעווייניג, ס׳איז א שיינע סוגיא וואס ער רעדט דארט פון תפילת הדרך, וואס די גדר דערפון – אבער מיר זאגן דארט אזוי, מיר בעטן דעם אייבערשטן זאל אונז ראטעווען “מכף כל אויב ואורב בדרך”, אדער אין אונזער נוסח זאגן מיר “אויב ואורב וליסטים וחיות רעות”.

איך האב אמאל געדרייווט, און אסאך מאל ווער איך אויך נכשל מיט דעם, דרייוון שנעלער ווי די געזעץ און אזוי ווייטער, און איך האב מיר געגעבן א כאפ אז איך בין די חיות רעות פון וועם איך בין מתפלל דער אייבערשטער זאל מיך ראטעווען. א שרעקליכע זאך ווען איך האב עס ריעלייזד. ווייל א מענטש איז די גרעסטע סכנה צו זיך אליין, ווייל ווען א מענטש, אויב חס ושלום איינער קלאפט איינעם אראפ, איז ער אומגליקליך פאר זיין לעבן. און ווער איז די חיות רעות דא? פון וועם דארף מען דא ווארענען? דער אייבערשטער זאל דיך ראטעווען פון דיך אליין. ס׳איז א שרעקליכע זאך.

סאו, אויב מיר נעמען מער אריין תפילת הדרך אין אונזער לעבן, אויסער דעם וואס מיר וועלן מאכן פשוט מער ברכות און האבן די שמירה פון בעטן דעם אייבערשטן און דאנקען דעם אייבערשטן, וועט אונז אויך א גאנצע צייט דערמאנען די פשוט׳ע זאך פון וואספארא אחריות מיר האבן ווען מיר זיצן ביי די רעדל, און אז אונז ווילן בשום אופן נישט זיין די חיות רעות קעגן וועמען מיר זענען מתפלל. דער אייבערשטער זאל אפּהיטן אלע אידן.

צוריק צו אונזער קאמפיין. ברוך השם, אונז לערנען די שיעורים יעדן טאג. זייער שיינע שיעורים, זייער א יוניק שיעור. מיר לערנען א גאנצע פרק פון רמב״ם יעדן טאג. די לימוד הרמב״ם איז זייער געשמאק, מיר קענען אייביג אריינדזשאמפן אין די סוגיא. ס׳איז נישט פשט אזוי ווי מיר האלטן אינמיטן א לאנגע פלפול, ס׳איז זייער שווער זיך צו צו טשעפּען צו א שיעור דף היומי סתם אזוי. אבער רמב״ם, יעדער פרק וואס מ׳לערנט איז א הייליגע תורה פאר זיך, און מיר לערנען עס ברוב חברים, זייער א געשמאקע שיעור. שעירט עס מיט אנדערע.

אויסער דעם, מיין ידיד און מיין שותף ר׳ יצחק גיט ארויס נאך אסאך פארשידענע שיעורי תורה אין אלע מקצועות התורה. אין די טעג מאכט ער א קאמפיין פאר זיין בית המדרש, ער זאל קענען ממשיך זיין און מרבה זיין גבולו, יגדיל תורה ויאדיר. וויל איך דערמאנען און מזכיר זיין לשבח די חשוב׳ע נדבנים, די גרויסע אוהבי תורה ותומכיה, וואס ער איז דער שמן הטוב וואס זאפט אריין אין זיך אלע גוטע בשמים פון אלע חכמים און חכמי התורה מיט וועמען ער לערנט צוזאמען, אזוי ווי מיר האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרק פון די רמב״ם. ר׳ יואל, און איך לאדן יעדן איינעם זאל זיין נכנס לחם ונושא בשמים, אריינוואקן אין די ריח טוב פון די אלע נהרות הפרצים פון תורה וואס ר׳ יצחק זיי טוען, און מ׳זאל ווערן א חלק פון די קאמפיין, ווערן שותפים און מיט-לערנערס, און אשרי חלקכם.

הלכה א: די קאטעגאריע פון “ברכות אחרות”

זאגט דער רמב״ם, שוין. חוץ פון דעם וואס מיר האבן געלערנט ברכות, דער רמב״ם האט אונז שוין געלערנט ברכת המזון, ברכת הפירות, ברכות אחרות, און דברים שאין בהן פתיחה ולא חתימה האבן אויך חכמים מתקן געווען. נאך, ס׳דא נאך ברכות אחרות מיינט נאך ברכות כפשוטו, אזויווי מ׳זאגט “ברוך אתה ה׳”. ס׳איז דא אויך, ער זאגט מיט אן אנדערע דריי, ס׳איז דא נוסחאות פון תפילה אדער נוסחאות פון ברכה וואס ס׳הייבט זיך נישט עקזעקטלי אן מיט “ברוך” און ענדיגט זיך מיט “ברוך”, אזויווי מיר וועלן זען אין דעם פרק. למשל, טאקע תפילת הדרך, וואס מיר הייבן אן, לכל הפחות אונזער נוסח הייבן מיר אן “יהי רצון מלפניך”, ס׳ענדיגט זיך אבער מיט “ברוך”. אונז ענדיגט זיך, און דער רמב״ם ענדיגט נישט זיך. און אנדערע זאכן, אזויווי בכניסתו לבית המדרש אומר, ס׳איז נישט קיין… ס׳איז א ברכה, אבער ס׳שטייט נישט נוסח פון שם ומלכות. געוויסע האבן נישט שם ומלכות, געוויסע האבן אבער נישט בתורת ברכה.

איז חכמים האבן מתקן געווען דרך שבח והודאה לקדוש ברוך הוא.

וואס מיינט “דרך שבח והודאה”?

וואס טייטש די ווערטער “דרך שבח והודאה לקדוש ברוך הוא”? כמו ברכות התפילה שכבר כתבנום, והן אלו. לכאורה וואס דארף מען האבן אין נוסח ברכת התפילה? אז די ברכות… לאמיר זאגן אזוי, דער רמב״ם האט שוין אפאר מאל, ער וויל זאגן אזוי, לאמיר טרייען צו זאגן, מען דארף עס שרייבן פונקטליך די נוסח, אבער לכל הפחות וואס ער זאגט אזוי: מיר האבן שוין געלערנט צוויי, דריי, פיר אפשר מאל, אז די אנשי כנסת הגדולה תיקנו לישראל ברכות ותפילות, רייט? זיי האבן געמאכט תפילות, אונז רופן עס תפילות, אונז רופן עס תפילות שמונה עשרה, דאס איז אויך ברכות. מיר דארפן געדענקען, די רוב זאכן וואס די אנשי כנסת הגדולה האבן געמאכט גייט מיט די נוסח פון ברכה, “ברוך אתה ה׳”, שמונה עשרה, ניינצן אכצן, איז זייער שבע, ברכות קריאת שמע, און אנדערע ברכות, קידוש, הבדלה, ברכות הנהנין, ברכת המזון, דאס איז אלעס זאכן וואס דער רמב״ם זאגט אז די אנשי כנסת הגדולה האבן מתקן געווען די סארט זאכן.

יעצט, חוץ פון דעם, יעצט לייגט דער רמב״ם, ער גייט חוץ פון דעם, האבן די חכמים, ער זאגט נישט דא אנשי כנסת הגדולה, איך ווייס נישט פארוואס, ס׳איז אינטערעסאנט, קען זיין אז ס׳איז געווען שפעטערדיגע חכמים, איך ווייס נישט, האבן מתקן געווען נאך זאכן.

יעצט, ס׳איז דא ברכת המזון וואס איז א מצוה אליינס, א מצוה דאורייתא ברכת המזון, און ער זאגט ברכות הנהנין איז א חיוב פון זיך אליין, מ׳טאר נישט הנאה האבן פון די וועלט אן א ברכה. יעצט איז דא נאך ברכות וואס זיי זענען נישט קיין ברכת הנהנין, נישט קיין ברכת המצוות, ס׳איז נישט קיין איסור הנאה, ס׳איז נישט קיין חיוב, מ׳טאר נישט קויפן א נייע זאך אן זאגן שהחיינו. ס׳איז מער ענליך צו תפילה.

איך מיין אז “כעין ברכות התפילה” מיינט ער פשוט, אזוי ווי איך האב שוין געזאגט, אז די אנשי כנסת הגדולה האבן געמאכט תפילות, אבער אפשר מיינט ער אויך אז די ברכות זענען מער ענליך צו תפילה ווי זיי זענען ענליך צו ברכת הנהנין, וואס “דרך שבח והודאה” איז ער נישט אזוי ווי א ברכת הנהנין וואס איז כדי להודות לבורא עולם על זה ברוך הוא, וואס מיר האבן געלערנט.

לויט די ערשטע פשט אז ס׳איז א זאך אז אויף יעדע זאך דארף מען מאכן די ברכה אויף די פרי, אויף די עסן, צו אלס תורת רשות, צו אלס מקדש זיין די אייבערשטנ׳ס נאמען אויף די זאך, אויף די זאכן איז עס נישט אזוי שטארק שייך, יא? ווייל ס׳איז די גאנצע הויז, אדער ס׳איז א חבר, אדער ס׳איז א שמועה, ס׳איז נישט זאכן וואס מ׳טשעפעט נישט יעצט צו “דרך שבח והודאה”, מ׳דאנקט די אייבערשטער, און נישט אייביג דאנקט מען די אייבערשטער אויף עפעס. זעסטו ביים דאווענען זאגן מיר, די ערשטע און די לעצטע דריי ברכות פון שמונה עשרה אויך דא ברכות. און די ברכות דארפן… ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל איך מיין אז די אלע וואס ער גייט ברענגען איז יא, האבן אלע פתיחה וחתימה. די וואס האבן נישט, די “יהי רצון״ס, זענען שוין באופן תפילה מער.

ס׳איז דא, ס׳איז דא, ס׳איז דא. ס׳איז אויך דא א יציאת בית המדרש איז א הודאה, אבער ס׳איז דא א תפילה. אמת, דער רמב״ם רעדט נישט דערוועגן די זאך אז מ׳זאל נעמען זיך בקשות. ברכות בקשות, יא, סוף פרק וועלן מיר זען אויך ברכות בקשות. אבער די ווארט איז, וואס די וויכטיגע זאך איז, און מ׳דארף דאס געדענקען, אפשר וועלן מיר רעדן וועגן דעם מער באלד, ער ברענגט דא אין דער זייט די ראב״ד, נישט דא אויפ׳ן פלאץ, אין אנדערע פלעצער טענה׳ט ער אז די אלע ברכות וואס מיר גייען לערנען זענען ברכות הרשות, נישט קיין חובה.

שיטת הראב״ד: ברכות הרשות

לכאורה, די מינינג איז, מענטשן זענען אויך היינט שטארק מזלזל אין די אלע ברכות. כמעט קיינער מאכט נישט, חוץ פון געוויסע וואס מאכן זיך דיין האמת, שהחיינו. אויך דיין האמת איז נישט דא קיין שום ריזן מ׳זאל נישט מאכן מיט שם ומלכות אויף יעדן איינעם. מ׳פירט זיך נאר אויף ממש די קרובים מאכן דיין האמת מיט א ברכה, אבער קיינער אנדערש מאכט נישט. ס׳איז נישט דא קיין שום ריזן אמת׳דיג פאר דעם.

די ריזן, די הלכה׳דיגע תירוץ אז מ׳קען זיך אזוי פירן, איז די שיטת הראב״ד און די אנדערע ראשונים וואס טענה׳ן אז ס׳שטייט נישט אין די משנה “חייב”. ס׳איז נישט פשט אזוי ווי מיט עסן אן א ברכה איז מען עובר, איז מען א גוי, א איד טאר נישט עסן אן א ברכה. ס׳איז נישט דא קיין אזא הלכה אז א איד טאר נישט אנטון א נייע בעקיטשה אן א שהחיינו. אזוי לערנען אסאך ראשונים.

פארוואס כאפט מען נישט די ברכות? – ברכה אויף א געשעעניש, נישט אויף א חפץ

ווען איך האב עס געלערנט האב איך געטראכט אביסל אנדערש. אונז האבן מיר פריער גערעדט וועגן הנאה וואס מוז, וועגן ביי ברכת הריח האבן מיר געהאט די שמועס. די פאר זאכן וואס מיר גייען דא זען איז בעיקר א ברכה נישט אויף א חפץ׳דיגע זאך, נאר אויף א פילינג קען מען זאגן, אדער א געוויסע מצב רוח, וואס איז א געשעעניש. אה, א געשעעניש. סאו א געשעעניש איז זייער שווער מחייב צו זיין מענטשן, ווייל מ׳מאכט די ברכה אויף די שמחה. למשל, הרואה את חבירו איז געוואלדיג פאר איינער וואס ווערט בשמחה ווען ער זעט זיין חבר און ס׳איז טאקע א חבר. די ראב״ד׳ס פשט איז אז ס׳איז מער טובה, ס׳איז טאקע פרייען, אדער זאגט די גמרא דארט, ער איז יעדע מאל מתרגש ווען ער זעט איינעם שטארבן. אפשר נאר ווען ער איז מתרגש. יעדער שטארבט מענטשן. לאמיר פארשטיין, לאמיר פארשטיין. דאס איז איין זאך. אבער ס׳איז דא א געוויסע פילינג אויף וואס מ׳מאכט די ברכה.

סאו, לאמיר אויספירן. וואס איך האב געוואלט ענדיגן ממש ביי דעם איז, דאס איז דער רמ״א זאגט אז ס׳איז “כמו ברכת התפילה”. ווען ער זאגט “כמו ברכת התפילה”, האט ער געטוישט. ס׳הייסט, ס׳איז דא ברכות וואס זענען… די ריזן, איך מיין אז די אמת׳ע ריזן, מיר זעט נישט אויס אז די ריזן… דאס איז א זאך וואס דו זאגסט, מ׳וויל נישט אנקומען א ספק. אבער מיר זעט אויס אז די ריזן פארוואס מענטשן כאפן נישט צו מאכן די ברכה, ס׳איז אסאך ווייניגער ווי מ׳פירט זיך אדער מ׳פירט זיך נישט, ס׳איז מער אז מ׳כאפט נישט.

פארוואס כאפט מען נישט? אזויווי מ׳האט גערעדט לעצטנס ביי די ריח. פאר סאם ריזן, ווען ס׳קומט א הבדלה און מ׳נעמט די בשמים אין די האנט, זאגט מען, אה, בורא מיני בשמים. אבער דו גייסט צו דיין געשעפט, אדער דו קומסט אהיים און דו קויפסט א פריש געבאקענע קאווע, נישט געבאקענע, אן אפגעברענטע קאווע וואס איז געראוסט, ס׳איז געהעריג מוגמר, ס׳איז געהעריג… דו כאפסט פשוט נישט. אונז זענען צוגע… אונז איז טאקע אזוי אויסגעשטעלט די הלכה. ס׳איז דא אן אכילה, דעמאלטס איז דא אויך א ברכת הריח, חוץ אויב ס׳איז פטור בברכה.

דא איז די זאך, ס׳קומט אריין א איד, מ׳האט דיר פארציילט אז יענער איז געשטארבן, און דו כאפסט נישט אז חל עליך חובת ברכה. און ס׳איז אמת, אפילו לויט דער רמב״ם וואס זאגט אז ס׳איז א חובה, דער רמב״ם זאגט נישט אז ס׳איז רשות, אפילו לויט דער רמב״ם וואס לערנט אז ס׳איז ממש א חובה בתקנת חכמים, איז נישט פשט אז יעצט דארפסטו מברך זיין אויף די בשורה. ניין, ס׳איז דא אזוי ווי ברכות, ס׳איז דא באופן כללי א מענטש גייט שוין אדורך א ריח, אזויווי ביי שמונה עשרה זאגט מען תפילות פאר יעדע זאך אדורך, און דער אויבערשטער האט געמאכט א תקנה אז אין די סיטואציעס מאכט מען די ספעציפישע ברכות. ס׳איז א ברכה פאר׳ן אייבערשטן.

קעגן די דגוש אויף פילינגס: ברכה אויף א פאקט, נישט אויף א פילינג

וועגן דעם, איך בין נישט מסכים מיט דאס וואס דו זאגסט און אסאך אחרונים זאגן, אז דאס איז א ברכה נאר אויב מ׳פילט, אויב מ׳פילט נישט בשמחה. ס׳איז שטותים מיט לאקשן. די ברכה איז… נישט חס ושלום שטותים, ווייל גרויסע אידן זאגן דאס אויך, אבער מיר זעט אויס, און דו קענסט מיך שוין, איך בין אנטי די היינטיגע דגוש, אלעס איז וועגן די פילינג, מ׳פילט יא, מ׳פילט נישט. קיינער האט דיך נישט געפרעגט צו דו פילסט. א שמחה איז א פאקט, נישט קיין פילינג. א איד איז געשטארבן, איז דא א דבר עצוב. זאגט מען פאר׳ן אייבערשטן, “דיין האמת”, אונז גלייבן אז דו ווייסט וואס דו טוסט, אז דו האסט געהארגעט א איד, און אונז זענען נישט מחולק מיט דיר חס ושלום. די זעלבע זאך ביי א שמחה, אונז זאגן “שהחיינו”. ס׳מיינט נישט איך פיל, איך פיל נישט.

פארגלייך צו ברכות השחר

לאמיר דיר זאגן וואס איך קלער. די ברכות איז דא, זייער גרינג קאמפעירן צו די ברכות השחר. ווען מען טרעט אראפ זאגט מען, מלביש ערומים זאגט מען. דאס זענען אלעס מעשים וואס א מענטש טוט און ער דאנקט אויף דעם. און אינמיטן טאג, וואס טוט א מענטש? ער האט שוין געענדיגט צו בינדן זיין שיך, אבער ער גייט, ער טרעפט א חבר, ער זעט א פייער, ער הערט גוטע זאכן, שלעכטע זאכן. א גאנצע צייט מאכט ער ברכות. נאר ס׳שטייט נישט אין גמרא ווייל דאס זענען זאכן געשעענישן, אמאל געשעט עס אפטער, אמאל ווייניגער.

ברכות אחרות: ארייננעמען דעם אייבערשטן אין אלע אספעקטן פון לעבן

צוויי שיטות אין ברכות: געפיל קעגן דעת

איך קען זאגן אז אויף זאכן וואס א מענטש טוט מיט די הענט, מאכט ער א ברכה אויף די זאך וואס ער טוט. אבער א גאנצן טאג, דו ווייסט, ס׳איז דא געוויסע, א מענטש קומט אהיים, ער איז געווען צוועלף שעה, ער איז ארומגעגאנגען, ס׳איז געשען אסאך גוטע געשעענישן און שלעכטע געשעענישן. אויף וואס איז שלעכט, וועט ער מאכן נדרים, ער וועט קלויבן די ברכה. אויף וואס איז פראקטיש, מעשים, קענסטו זאגן. אבער אויף געפילן…

איך זאג, דער מהלך, דער וואס זאגט נאר ווען מ׳פילט, איז פשט אויף זאכן וואס בארירט דיך באמת. אבער ר׳ יצחק האט א שטארקע פוינט אויף פארקערט. דער ענין איז דאך, מ׳זאל א גאנצע צייט דערמאנען דעם אייבערשטן, ס׳זאל זיין א גאנצע צייט שבח והודאה, דרך שבח והודאה. איז פשט מער אזויווי די פשט, אזויווי יעדע זאך וואס דו טוסט, דערמאנסטו דעם אייבערשטן.

דו טוסט אן שיך, וואו קומט דא אריין דער אייבערשטער? ניין, דו ברענגסט אריין דעם אייבערשטן אין דיין לעבן. דער אייבערשטער האט דיר געמאכט די כח, די שכל פאר שיך, און פאר מ׳זאל קענען מאכן ברויט פון ווייץ, מוציא לחם מן הארץ. די זעלבע זאך, ווען ס׳געשעט סיי וואס, דו זעסט א חבר, ס׳איז א שמחה, און ס׳קען אפילו זיין לויט ר׳ אברהם, זענען די זאכן די גמרא׳ס.

יעדן טאג, ר׳ יצחק גייט יעצט אנהייבן מיט זיין קאמפיין. יעדע מאל ער גייט אריינקומען צו איינעם, ער גייט אים זאגן, “איך געב דיר צוואנציק טויזנט דאלער פאר די קאמפיין.” אבער זיי זאלן אים מאכן א ברכה. א הטוב והמטיב, א שהחיינו, א ברכת הראיה. זיי זאלן מאכן אויף א חבר טוב. אפילו איינער וואס מ׳האט אים שוין געזען נעכטן, מ׳האט אים געזען שלשום, אבער יעצט זעסטו אז ער איז דיין חבר. ס׳איז דאך יעצט געווארן א התראה. פונקט איז געווארן א ראיה, ס׳איז געווארן יעצט א ראיה.

אבער ער גייט צוריק צו די בעיסיקס, אז מ׳זאל א גאנצע צייט ארייננעמען דעם אייבערשטן אין די לעבן. ממילא האט עס נישט אזוי שטארק מיט די פילינג.

פארוואס מענטשן מאכן נישט ברכות ספאנטאן — די צענטראלע קשיא פון דעת

אויך בין איך נישט מסכים אז מ׳פילט נישט. אזוי ווי דו זאגסט, ווען איך עס א שטיקל קוגל, אויך פיל איך גארנישט. וואס פארא יאגט מען אים ער זאל מאכן א ברכה? און וואס איז די קשיא? א מענטש הערט די נייעס, דארף יעדע מינוט מאכן א ברכה. אקעי, און וואס איז שלעכט? וואס קען שוין זיין אז מ׳זאל מאכן צוואנציק מאל א טאג די ברכה? דער רמב״ם ענדיגט מיט דעם, אז מ׳זאל טאקע מאכן ברכות. דאס איז דער גאנצער געדאנק. “חייב אדם לברך על כל שמועה טובה ורעה.”

אונז האבן א חבר, ר׳ ארי האלצמאן, ער פילט זיך זייער שטארק צו מאכן ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב. ווען ער טרעפט מיך, מאכט ער א שהחיינו בשם ומלכות. איך מיין, ער קומט פון ארץ ישראל, סאו ער מאכט אסאך גלייך נאך שלשים יום. “ומנין הוא לו שיעשה כן?”

איך מיין, ס׳קען אבער אויך זיין א געוויסע ענין אז אסאך שמועות טובות און שמועות רעות קומען אריין, און ס׳איז נישטא דער עקזעקט מאמענט. א ראיית חבר טאקע איז יא. ברוך דיין האמת יא, ווען מ׳הערט אויף א נאנטן. אבער אפילו ברוך דיין האמת זאגט מען געווענליך ביי די לויה, מ׳רייסט קריעה. ס׳איז אויך א קשיא, פארוואס פירט מען זיך אזוי?

איך מיין, ס׳איז זייער נישט ספאנטעניעס. ווייל מ׳האט אונז אויסגעלערנט אז קוגל איז מחייב א ברכה, אדער עסן איז מחייב א ברכה. אמת. ס׳איז איינס פון די זאכן פארוואס אונז טוען דאס נישט ספאנטעניעס. ווייל מ׳דארף האבן דעת. ס׳איז נישט ספאנטעניעס.

א מענטש באקומט א שלעכטע דיאגנאזע, ס׳זאל זיין אין זיין קאפ א דיין האמת. אמת. אבער אונז, מ׳רייסט קריעה, דער שמש, ס׳איז געווארן אזא… ס׳איז זייער ענליך צו די ברכת אשר יצר וואס מ׳זאגט אין בית המדרש. מ׳זאגט עס נישט ווייל מ׳וויל נישט ארויסגיין. ס׳איז עפעס זייער מאדנע, און איך מיין אז ס׳איז ווייל מ׳האט נישט קיין שכל.

מ׳דארף דאך האבן דעת. וואס מיינט דעת? דעת איז אן אקטיווע זאך, רייט? ער האט געדענקט, “אה, יעצט איז חל געווארן די חיוב פון דיין האמת, יעצט דארף מען זאגן דיין האמת.” ס׳איז שווער פאר מענטשן. איך מיין אז וועגן דעם איז דאס געווארן. ס׳מאכט זייער א טיפע חילוק.

דער אייבערשטער אין א היכל קעגן “בכל דרכיך דעהו”

אויכעט, אז ווען א מענטש לעבט מיט אזוי ווי ער ברענגט אריין א גאנצע צייט דעם אייבערשטן אין נעטשור, ער טוט אן זיינע שיך און ער געדענקט אז ער מיט׳ן אייבערשטן טוען אן שיך. ער האט באקומען, ער האט געמאכט א גוטע דיעל, די שידוך איז גוט, יא, די דיעל איז אדורך, דאנקט ער דעם אייבערשטן.

אבער יעצט, דער אייבערשטער איז אין בית המדרש. מ׳האט געענדיגט אנטון די שיך, מ׳האט געענדיגט גיין אין מקוה, מ׳האט געענדיגט אלעס טון, מ׳גייט אין בית המדרש, מ׳דאנקט דעם אייבערשטן. מ׳האט געענדיגט די גאנצע טאג ארבעטן, ביזי, מ׳גייט מ׳דאנקט דעם אייבערשטן אין בית המדרש. סאו, מ׳האט ארויסגענומען דעם אייבערשטן פון זיין “בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך”.

דרך פקודיך (בני יששכר) — ברכות אויף מער זאכן

ווען מ׳גייט אריין אין א פלאץ, מ׳גייט אה, מ׳זאגט א ברכה אויף די גוטע שמעק. די שאלה איז טאקע למשל, די דרך פקודיך, די הייליגע זיידע דער בני יששכר, ער רעדט עס אויך וועגן מ׳זאל מאכן ברכות אויף אנדערע זאכן, אזויווי מצות עונה, אדער אויף א גוטע וועטער, אויף שיינע מראות שטייט טאקע, מ׳זעט די ים וכו׳. א גאנצע זאך, מ׳זאל נישט איינשפארן דעם אייבערשטן אין א היכל. דער בעל עבודה איז דאך דער אייבערשטער אין א היכל.

דאס איז טאקע רבי אורי׳ס, רבי אורי סטרעליסקער קהל, פאר דעם פירט ער זיך צוריקצוברענגען די אלע ברכות, ווייל מ׳דארף געדענקען אז דער אייבערשטער, ווען א מענטש גייט אויף א… מיר האבן גערעדט אז ער גייט לקראת בואו מלך טריפ, אז ס׳איז געווען אמאל די מנהג, מ׳גייט אין די זאא אדער אזוי ווייטער, מאכט מען א ברכה אויף יעדע שיינע זאך, עושה מעשה בראשית, שכוחו וגבורתו מלא עולם, משנה הבריות וכו׳. דא איז די ספעציעלע ברכות, ברוך טובות ואילנות טובות.

קריטיק אויף׳ן מנהג פון שלעפן א טראק מיט א בוים

די זעלבע זאך, און ס׳איז אויך א מעמד, מ׳געדענקט, ס׳שלעפט ארום א טראק מיט א בוים אז מ׳זאל קענען מאכן די ברכה. ס׳מיינט נישט דאס. ווייל די כבוד האט איינער געמאכט די טראק. און איך האב דעמאלטס געשריבן, מורי ורבי ר׳ יחזקאל האט נאך געלעבט דעמאלטס, מורי ורבי ר׳ יחזקאל, איך האב אים געפרעגט, ער האט געזאגט ס׳איז עפעס נישט, דו ווייסט, ס׳איז נישט אזא גוטע זאך.

אבער ס׳האט צוטון מיט די ענין, ווייל בריות טובות ואילנות טובות מיינט אז א מענטש זאל זיך נישט שעמען, ער זעט זייער א שיינע מענטש, זאל ער זיך נישט שעמען צו מאכן א ברכה. ער האט הנאה, ס׳איז דאך אזוי שיין, ער זעט א שיינע יונגל. ביי אונז איז געווארן אינטו ווען מאכט מען, צו מ׳מעג מאכן א מינוט נאך חודש ניסן, סאפערס מאכן די ברכה.

מיר זענען געווארן אוועקגערוקט פון נעטשור, מ׳דארף אריינברענגען דעם אייבערשטן אין אונזער לעבן. “בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך”, מיט דעם ענדיגט דער רמב״ם. דער רמב״ם הייבט אן און ענדיגט מיט דעם אז מ׳זאל… בכלל, אויב איינער פעלט למשל שבת מאה ברכות, זאל ער מאכן פאר זיך אן עצה, און ער עפנט די צייטונג און ער זעט דארט א שמועה טובה, מאכט ער “הטוב והמטיב”. זעט ער א שמועה רעה, מאכט ער “דיין האמת”.

שבת ליינט מען נישט די צייטונג, אה? ניין, ווייל שבת מאכט מען נישט “ברוך דיין האמת”, און שבת טאר מען נישט הערן קיין שמועות רעות. ס׳איז נישט דא קיין שמחה שבת. שבת איז יום הנזק. שבת איז יום הנזק, סאו מ׳טאר נישט ליינען די צייטונג. אקעי, אמת, סתם אזוי, וואס איז מיט צער? אקעי, ועל מה אנו עומדים? שוין, ועל מה אנו עומדים? לאמיר הייבן דריי מאל אן אזוי.

הלכה: הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים — שהחיינו

“הבונה בית חדש”, איינער בויט א נייע הויז, “או הקונה כלים חדשים”, איינער קויפט נייע כלים, א נייע וועש, אדער סתם א נייע קאר, א נייע קאמפיוטער, א נייע אייפאון. זיי האבן זיך דערלויבט א נייע טעלעפאן. זייער גוט.

זיי האבן זיך דערלויבט א נייע טעלעפאן, אבער זיי האבן פארגעסן צו זאגן דעם עולם א הלכה, אז דער עולם פירט זיך צו אפגרעידן זייער פאון יעדע פאר יאר, און ווען מ׳קויפט א נייע טעלעפאן איז מען מחויב מיט די רבנים צו מאכן א “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. ס׳איז ארויסגעקומען די נייע אייפאון. ס׳קען זיין אפילו ווען איינער ווארט אז ס׳זאל ארויסקומען די נייע, און ווען ער זעט עס קען ער שוין מאכן די ברכה, אזוי ווי אויף פירות.

דיסקוסיע: שיעור פון שמחה און מנהג העולם

יא, אבער אויף יעדע זאך. ס׳איז דא פשרה מרובה אויף דעם. ער ברענגט אראפ אז ס׳איז דא א מנהג וועגן דעם. פארוואס למעשה?

ניין, ניין, דער מנהג איז יא צו מאכן שהחיינו. ניין, דער מנהג איז, למשל, אונז זעען דאך יום טוב זאגט מען אז א נאכט ווען ס׳איז נישט זיכער אז ער מאכט שהחיינו, קען ער מאכן א ברכת שהחיינו אויף די נייע מלבושים. מ׳גייט אין נייע מלבושים.

ניין, ניין, ס׳איז נישט קיין ספק אז דער מנהג איז אויף פירות. אבער אויך אויף נייע זאכן וואס מ׳קויפט, מייניגער, ווייל ס׳איז שווער צו וויסן די שיעור. ווייל מענטשן גייען אין שאפינג און מ׳האלט אין איין ברענגען נייע זאכן. זאל מען מאכן יעדע טאג שהחיינו?

וואו שטייט אז ס׳איז דא א שיעור? ס׳שטייט נישט. ס׳איז גענוג אז ס׳איז דא א שמחה אז מ׳מאכט די ברכה. ס׳שטייט נישט אז מ׳מאכט נישט. דו, דעם ביסל געדולד, וועסטו קוקן תירוצים פארוואס מענטשן ווידן. מער, מער, מ׳איז מבטל די מנהג העולם.

אבער דו זעסט ווי דו זאגסט, מ׳נוצט עס אפילו ווען מ׳האט א ספק. זעסט ווי גרינג ס׳איז? מ׳האט א ספק, וואס איז די כיסוי? מ׳ווייסט אז מ׳קויפט א נייע שאל. לעצטנס האב איך געהערט אז דער רב זאל קויפן א נייע שאל. א נייע קאפל, קען מען מאכן א זיכערע ברכה.

ר׳ חיים קאניעווסקי זאגט אז א נייע זאקן קערט נישט, ער זאגט אז ס׳גייט נישט צו אים, ס׳הייסט נישט קיין נייע כלי דארט. אבער א נייע העמד אדער א נייע רעקל, זיכער אז מ׳מאכט אויף דעם א ברכה.

הלכה: ראיית חבר — שהחיינו און מחיה המתים

איינער זעט זיין חבר נאך דרייסיג טעג וואס ער האט אים נישט געזען, מברך שהחיינו, ער פרייט זיך אז ער דערלעבט נאכאמאל צו זען זיין חבר. אויך קען מען זיך אריבערדרייען אין בית המדרש, און מענטשן פארן היינט אסאך, קען ער אריינכאפן די ברכה שהחיינו.

ואם ראהו לאחר שנים עשר חודש, אויב האט ער אים געזען נאך צוועלף חדשים, מאכט מען נאך א שטערקערע אינטערעסאנטע ברכה: ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם מחיה המתים. ווייל נאך צוועלף חדשים איז א זמן וואס דער מענטש ווייסט שוין אפילו נישט אויב דער חבר וואס ער האט אים שוין לאנג נישט געזען, אפשר איז ער שוין געשטארבן בכלל.

הלכה: הרואה פרי המתחדש משנה לשנה — שהחיינו

הרואה פרי המתחדש משנה לשנה, ווען איינער זעט א פרי וואס ווערט מתחדש, דאס הייסט די פירות וואקסן און ווערן מתחדש משנה לשנה, ווען ער זעט די נייע פירות, מברך שהחיינו.

קריטיק אויף ט״ו בשבט מנהג

אויך דאס, איך מיין אז דאס וואס מ׳פירט זיך היינט ביי ט״ו בשבט, אז מ׳טרעפט עפעס א פרי, ס׳איז נישט אויף דעם, נישט דאס מיינט עס. היינט איז די הלכה דאך, איך בין מסכים מיט די וואס מאכן עס נישט היינט, איך מאך עס כמעט נישט, ווייל ס׳איז דאך דא אין די סטאר, אונז זענען דאך אזוי ווי אנטונינוס ורבי וואס האבן עס געזען א גאנץ יאר.

ס׳איז דא וואס ווילן זאגן אז א מענטש, למשל, איך וועל טראכטן, אפשר היינט איז שוין מער, אבער דאך, ס׳איז דא פירות וואס דו קענסט נישט טרעפן אין געשעפט נאר אפאר וואכן א יאר וואס מ׳פארקויפט עס. דעמאלטס, וויבאלד ס׳קומט, איז דא א שמחה, איז דא א שהחיינו. אבער דא גייסטו, ס׳קאסט אפשר אביסל ביליגער, מער, ס׳האט נישט קיין טעם.

דער סאטמארער רב׳ס ווערטל און די דיסקאנעקשאן פון נעטשור

אבער איך וויל אויף דעם מוסיף זיין אזוי, מיין באבע, די רביצין פון מיין מאמע׳ס מאמע, די לאנדסבערגער רביצין, איז געווען א זיסע אידענע, זי האט זייער געוואלט איינפלאנצן “סענס אוו הומאר”. סאו זי האט אייביג א נייע חתונה האט זי געזאגט א דזשאוק, און זי האט געוואלט זען ווי שנעל יענער כאפט.

אז דער סאטמארער רב האט געזאגט, דער רבי זכרונו לברכה האט געזאגט, אז אין אמעריקע איז אלעס דא אויסער א פרה אדומה. פארוואס? ווייל ס׳איז אלעס דא, ממילא איז אפילו נישטא קיין געלעגנהייט צו מאכן א פרה אדומה. ס׳איז א גוט ווערטל, אבער איך טראכט פון די אנדערע זייט, אז די דיסקאנעקשאן איז עפעס אן אנדערע זאך. אז דער מענטש האט דא אויפ׳ן טיש א ריזיגע טיש מיט פרוכט, און ער מאכט נאר א “חייב אני”.

ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב, ודיין האמת

דיגרעסיע: שהחיינו אין אמעריקע — דער סאטמארער רב׳ס געדאנק

Speaker 1: זי האט זייער געוואלט איינפלאנצן סענס אוו הומאר. סאו, זי האט אייביג אין א נייע חתונה געזאגט א דזשאוק, און זי האט געוואלט זען ווי שנעל דער יעניגער כאפט.

דער סאטמארער רב האט געזאגט, דער רבי זכרונו לברכה האט געזאגט, אז אין אמעריקע איז אלעס דא אויסער א פערד פון שהחיינו. וואס איז די פשט? ווייל ס׳איז אלעס דא, האט מען ניטאמאל די געלעגנהייט צו מאכן א פערד פון שהחיינו.

ס׳גייט ווייטער. אבער איך טראכט פון די אנדערע זייט, אז די דיסקאנעקשאן איז עפעס אן אנדערע זאך. אז דער מענטש האט דא אויפן טיש א ריזיגע טיש מיט פרוכט, און ער מאכט נאר איין ברכה, בורא פרי העץ. ער ווייסט נישט אז מ׳קען מאכן א בורא מיני בשמים, בורא ריח טוב בפירות, א שהחיינו אויך זאל מען אריינכאפן, הטוב והמטיב אויף גאר א גוטע… ניין, הטוב והמטיב נאר אויב מ׳ברענגט וויין, און נאך א בעסערע וויין.

אבער, רבותי, מ׳קען דאך ביידעך בשעת׳ן טיש מאכן אפאר ברכות וואס מ׳געדענקט נישט אז מ׳דארף מאכן. שהחיינו! מ׳קען אפשר זיין פארקערט, אז מ׳קען מאכן א גאנצע שהחיינו. יא, איין מאל א יאר מאכן מיר א שהחיינו אויף די פרוכט, ס׳איז נישט קיין אפגעפרעגטע זאך. אקעי.

הלכה ג: שמע שמועה טובה — מברך הטוב והמטיב; שמועה רעה — מברך דיין האמת

דער רמב״ם׳ס לשון

Speaker 1: שמע שמועה טובה. אויפן זען, יא? יא, ווייטער.

שמע שמועה טובה מברך הטוב והמטיב… על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם דיין האמת.

דיסקוסיע: וואס איז דער גדר פון “שמועה טובה”?

Speaker 1: שמועה טובה מיינט נישט עפעס וועגן דיר, כביכול. שמועה טובה איז איינער וואס מאכט מיט דיר א געשעפט. ניין, עפעס וואס דו קעירסט וועגן, אבער א גוטע נייעס. גוטע נייעס? וואס איז די אינוואלוומענט? ס׳איז גארנישט עפעס וועגן דיר? ער האט געהאט א בעיבי, ער זאל געווינען די עלעקשאן, ער האט געוואונען, מאכט ער הטוב והמטיב.

וואס איז די שאלה? שמועה טובה. מ׳דארף טראכטן פונקטליך וואס די גדר איז פון שמועה טובה. ס׳קען זיין אז ס׳מיינט ווען דיין קרוב האט א שידוך געטון, און דו ביסט פרייליך. דו ביסט העפיסט צו בי, ווייל דיין געין האט געוואונען, ס׳איז נישט קיין עכטע… איך ווייס נישט. מ׳דארף טראכטן.

Speaker 2: דו האסט געוואלט פול געשען, איז דאך א טובה. וואס איז די שאלה נישט? איך וואלט נישט… איך פארשטיי נישט די פראבלעם. יעדע מאל ער בלעטערט נייעס, זאל ער זאגן א גאנצע צייט הטוב והמטיב?

Speaker 1: איך האב נישט געזאגט אזוי. איך האב דיר געפרעגט גוט. א מענטש פרעסט פאטעטא טשיפס, און ער מאכט אויף יעדע מילעכיגע דאמפלינג מאכט ער יעדע נייע פאטעטא טשיפס. ס׳איז אן אנדערע מין זאך. ער מאכט זיך א ברכה אויף די עסן וואס ער עסט. די זעלבע זאך, ער מאכט א ברכה. אבער די ברכה איז נישט קיין…

אבער דאס איז נישט קיין ברכה פון הנאה האבן פון ליינען נייעס. ס׳איז א ברכה אז דער אייבערשטער האט געמאכט דו זאלסט האבן הנאה פון טון גוטע זאכן.

Speaker 2: זייער גוט. איז דאס א גוטע זאך אז דער מעיאר פון יענע סיטי וואס דו קענסט נישט, און העפענס טו בי אז דו האסט געליינט אים זיין טוויט וועגן זיך? טו מיר א טובה, ווייטער, ווייטער.

Speaker 1: דאס איז א קשיא אויף די מענטש, פארוואס ליינט ער די מעשה? אבער אויב איינער ליינט א גוטע בשורה וואס מאכט אים פרייליך…

Speaker 2: איך פארשטיי נישט. זאג מיר, אין די הייליגע רמב״ם שטייט נישט די זאך. פון וואו דו פילסט, שטייט נישט. די הארץ דארף נישט פילן.

Speaker 1: דאס איז א שמועה טובה. זאג איך אז אויב איינער מאכט א צייטונג, און א האלב צייטונג גייט שטיין גוטע נייעס און איין זייט גייט שטיין שלעכטע, קען מען בלעטערן און האלטן אין איין זאגן “ברוך הטוב והמטיב”, און א גאנצע צייט זאגן “דיין האמת”.

Speaker 2: פארוואס נישט?

Speaker 1: ווייל ער הערט גארנישט, ער ליינט נישט. ער בלעטערט, ער בלעטערט א צייטונג.

Speaker 2: וואס הייסט שמועה רעה? ס׳מיינט אז ס׳איז עפעס נוגע פאר אים. זיין מומע איז געשטארבן, זיין שכן האט פארלוירן. ער איז נוגע.

Speaker 1: ס׳איז געווען אן עכטע געשלעכטע הלכה. איך האב צוגעלייגט א הלכה וואס שטייט נישט אין די רמב״ם. איך ווייס, אפשר אין די שפעטערדיגע פוסקים שטייט עס.

Speaker 2: זיי זענען אים געווען נישט די גדר. אבער דו גייסט מיר זאגן…

Speaker 1: ס׳איז נישט קיין גדר. שמועה טובה לזונו. א מענטש קען 24 שעה א טאג מאכן “הטוב והמטיב” און “דיין האמת”. נישט נאר דאס, ער קען מאכן 24 שעה א טאג שלום עליכם, שלום עליכם. אמת, אמת, אמת.

די ניו יארק טיימס האט דאך יעדן טאג א ליסט פון ווער ס׳איז נעכטן געשטארבן אויף די וועבסייט. יעדן טאג האט ער דא גענוג אנצופילן א גאנצע טאג. פארוואס נישט? אה, נישט, דו פארשטייסט אז ס׳איז א ווייסט אוו טיים. אבער פארוואס קוקסטו דאס? איך קוק נישט יענע וועבסייט, איך קוק נאר ווען ס׳איז מיר נוגע.

Speaker 2: אבער, ר׳ יצחק, איך מיין דו ביסט מפריז. איך מיין נישט ווען איינער ליינט א צייטונג. איך מיין ווען איינער הערט א בשורה וואס…

דער טייטש פון “שמועה” און “טובה לו”

Speaker 1: איך וויל פארשטיין די ווארט. די טייטש פון שמועה איז א נייעס, עברי טייטש. און שמועה טובה מיינט א גוטע נייעס, און שמועה רעה מיינט א שלעכטע נייעס. איך זע נישט פארוואס ער זאל נישט מאכן אויף עפעס וואס איז א טובה אדער א רעה פאר די מענטש.

א מענטש האט נישט קיין געלט אין די סטאק מארקעט, יעדע מינוט קען ער מאכן א ברכה לויט ווי ס׳איז ארויפגעגאנגען און אראפגעגאנגען. טו מיר א טובה, ווייטער.

Speaker 2: פארוואס נישט?

Speaker 1: ווייל ס׳איז נישט קיין טובה און ס׳איז נישט קיין רעה. דער מענטש טוט גארנישט יעצט בכלל. ער טוט גארנישט. ער ליינט סתם “לישב בדד וידום” ביז ער טרעפט עפעס א גוטע זאך.

Speaker 2: טובה מיינט טובה לו. מ׳גייט באלד זען די הלכה. טובה מיינט נישט…

Speaker 1: טובה לו, דאס וועלן מיר יעצט וויסן די גדר. און איך ווייס נאכנישט די גדר. איך ווייס נישט ווייטער. איך ווייס נישט.

א גוטע נייעס מיינט… אויף א שלעכטע נייעס מאכט מען א ברכה “דיין האמת”. אויף א גוטע נייעס, א גוטע בשורה, א שמועה טובה, זאגט די משנה “על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב”.

דער רמב״ם׳ס שינוי לשון: “שמועה טובה” אנשטאט “בשורות טובות”

פארוואס האט דער רמב״ם געטוישט די ווערטער פון די משנה? די משנה זאגט “בשורות טובות”, דער רמב״ם זאגט “שמועה טובה”. איך זאג דאך אויף אידיש הייסט עס נייעס, אויף לשון הקודש הייסט עס שמועה טובה.

וואס איז א שמועה טובה? גוטע נייעס. דיין זונ׳ס מלמד האט דיך גערופן אז דיין זון איז גוט, מאך א ברכה. דער דאקטאר האט דיך גערופן אז די טעסט איז צוריקגעקומען פאזיטיוו, מאך א ברכה. דו האסט געהערט אז דיין רבי האט אנגעפילט זיינע פארענטשעס, און איינער האט אמאל געזאגט אז דו רופסט זיך פאפא בני ברק תל אביב, וועסטו אפשר יא מאכן א ברכה “הטוב והמטיב” ווייל ס׳איז א שמועה טובה.

אבער ס׳איז נישט קיין שמועה טובה און נישט קיין שמועה רעה. מענטשן האבן א נטיה, ווער ס׳האט געוואונען די מלחמה אין עפעס א ווייטע לאנד, גייט ער יעצט מאכן א ברכה “הטוב והמטיב” ווייל זיין טיעם האט געוואונען.

איך זאג דיר פארוואס נישט: דו דארפסט אויך וויסן אז דער עיקר דא איז נישט דו, דער עיקר דא איז דער אייבערשטער. דער אייבערשטער האט אויך הנאה געהאט, אקעי, אבער ס׳איז נישט א מאורע וואס איז געשען צו דיר. ס׳שטייט נישט אין רמב״ם אז ס׳מוז אנגיין צו דיר. ס׳שטייט נישט. מיר וועלן באלד זען בפירוש אין הלכה אז ס׳איז דא פילע זאכן וואס ס׳גייט נישט אן צו דיר און דו זאגסט א ברכה.

אבער דער רמב״ם זאגט “שמועה טובה”, גוטע נייעס, און “שמועה רעה”, שלעכטע נייעס. גייען מיר ווייטער.

וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה

Speaker 1: וחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. אויף שלעכטע נייעס זאגט מען, יא, זיי האלטן נאך אינמיטן סימן ג׳, יא, על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם דיין האמת.

א מינוט, אבער קודם לאמיר צוריקגיין צו “הטוב והמטיב”, ווייל דער אייבערשטער איז גוט און ער טוט גוטע זאכן. ס׳איז אינטערעסאנט, דאס זאל די ברכה מאכן איז דא א צווייטע וויין. ס׳איז אינטערעסאנט וואס איז די קשר צו די צווייטע זאך. אויך איז א גוטע זאך.

זאגט דער רמב״ם ווייטער. יעצט, בשעת מ׳מאכט די ברכה על הרעה, דארפסטו וויסן אז ספעציעל דא איז דא א דין פון פילינג, אקעי?

דער רמב״ם׳ס לשון: בטובת נפש

זאגט דער רמב״ם, ער האט יעצט געזאגט אז ווען מ׳הערט א שלעכטע שמועה, למשל אז א מענטש האט געהאט א גרויסע הפסד אדער אן עכטע שלעכטע שמועה, גייט ער טאקע געבן א מורמל די ברכה, אבער ער גייט עס נישט זאגן מיט קיין שום הארץ.

זאגט דער רמב״ם, וחייב אדם לברך על הרעה. א מענטש דארף מאכן די ברכה אויך על הרעה, אויך ווען מ׳מאכט די ברכה דיין האמת, אז איך טראסט דעם אייבערשטן אז ער איז דיין האמת, כביכול מ׳איז מצדיק די דין אויף די שלעכטע זאך וואס איז געשען, דארף מען עס טון בטובת נפש, מיט א גוטע נפש. א יוניק לשון וואס דער רמב״ם זאגט, לאמיר ענדיגן קודם די שטיקל וועלן מיר אריינגיין אין די דיטעילס פון ווערטער.

דו זאלסט מאכן די ברכה בטובת נפש, מיט א גוטע געשמאק, כדרך שמברך על הטוב בשמחה. אזוי ווי אויף א שמועה טובה, אז ס׳איז געשען א גוטע זאך, מאכסטו די ברכה בשמחה, זאל מען אויך די ברכה על הרעה טון בטובת נפש.

דער מקור: ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך

שנאמר, ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. דו זאלסט ליב האבן דעם אייבערשטן מיט דיין גאנצע הארץ, און דיין גאנצע נפש, און דיין גאנצע מאוד.

טייטשט דער רמב״ם, בכלל אהבה זו היתירה, דאס טייטשט, ואהבת את ה׳ אלקיך זאגט אז מ׳זאל ליב האבן דעם אייבערשטן א גרויסע אהבה, וואס איז בכל לבבך, בכל נפשך, זייער א גרויסע אהבה. און אין די א גרויסע אהבה וואס דער אייבערשטער האט אונז מצווה געווען איז אינקלודעד שאפילו בעת שייצר לו, אפילו ווען ס׳טוט אים וויי, דער אייבערשטער האט אים וויי געטון, יצר לו אדער שיצר לו, יא, ווען דער אייבערשטער האט אים וויי געטון, יא, כביכול מעשים וואס דער אייבערשטער האט אים וויי געטון, יודה וישבח בשמחה, זאל ער ווייטער זיין מודה און משבח בשמחה.

דיסקוסיע: בטובת נפש און בשמחה — די גמרא׳ס לשון

Speaker 2: יא, ממש בשמחה. קודם זאגט ער בטובת נפש, אבער די לשון בשמחה איז א לשון הגמרא. די גמרא זאגט אז די נפקא מינה פון לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, זאגט די גמרא, די נפקא מינה איז אז דו זאלסט עס טון בשמחה. ס׳איז דא א מפורש׳ע גמרא אין די משנה, לקבלם בשמחה, יא? יא? און די משנה…

Speaker 1: ער ברענגט נישט מיט די לשון הגמרא? די משנה זאגט שוין די זאך אז ס׳איז… אז ס׳איז… וועגן די פסוק “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל מאדך”. די גמרא זאגט אויף “בכל מאדך” – בכל מדה ומדה. די משנה זאגט אזוי, אזוי האט דער רמב״ם איבערגעטייטשט אביסל… אין די משנה שטייט – ער ברענגט נישט די לשון – אין די משנה שטייט… אין די משנה שטייט… נו…

Speaker 2: יא, אזוי ווי דו זאגסט, די משנה ברענגט א גאנצע דרשה: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה”, אזוי ווי ס׳שטייט “ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך”, און די משנה זאגט “בכל מאדך” – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.

דער רמב״ם׳ס איבערטייטש פון “בכל מאדך”

Speaker 1: און דער רמב״ם האט איבערגעטייטשט אביסל. דער רמב״ם האט נישט געברענגט די דרשה אזוי ווי ס׳שטייט אין די משנה, אז “מאדך” איז א רמז׳ל, “מאדך” מיינט געלט. ניין, ניין, ניין, “מאדך” מיינט נישט געלט.

דער רמב״ם טייטשט אזוי: דער רמב״ם טייטשט איבער די דרשה פון די משנה. אנשטאט פון מאכן די שיינע מליצה וואס די משנה האט געמאכט, “בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה”, די משנה מאכט א מליצה, “בכל מדה שהוא מודד”, הוי מודה. ס׳איז דריי ווערטער וואס זענען ענליך צו “מאד”, האט די משנה געמאכט א דרשה׳לע.

דער רמב״ם האט עס איבערגעטייטשט אביסל מער אן די סארט מליצה, און ער האט געשריבן “מאדך” טייטש אהבה יתירה, זייער אסאך, כפשוטו של מקרא, “מאדך” – זייער אסאך. יא, מאוד מאוד מאוד. ער טייטשט אז מ׳דארף זייער ליב האבן דעם אייבערשטן.

וואס איז זייער? נארמאל ליב האבן דעם אייבערשטן איז ווען ער גיט מיר גוט. “מאוד” – אפילו ווען ער גיט מיר שלעכט, דאנק איך, בין איך אומר “שבחך בשמחה”.

דער עיקר פון די שמחה

די פשטות וואס שטייט דא איז אז די שמחה איז אז דער אייבערשטער איז משובח, דער אייבערשטער ווערט גרויס, ממילא דאס טוט ער דאך אלץ בשמחה. דאס איז די פשוט׳ע טייטש וואס דער רמב״ם זאגט דא.

Speaker 2: איך האב געמיינט אז די אהבה יתירה איז די עצם זאך אז מ׳זאל ליב האבן בכל לבב ובכל נפש. לאו דווקא דאס ווארט “מאוד” אז ס׳מיינט מאוד מאוד, נאר ס׳קען אויך מיינען געלט. אבער די תורה, וויבאלד דער אייבערשטער זאגט “ואהבת את ה׳ אלקיך”, זאגט ער אז מ׳זאל אים ליב האבן.

“מאוד” — געלט אדער כפשוטו?

Speaker 1: “מאוד” געלט איז אויך א דרשה. דער רמב״ם ברענגט א פסוק און ער מיינט די פשוט׳ע פשט, נישט אז ס׳זאל מיינען געלט. “מאוד” איז נישט קיין פשוט׳ע טייטש, ניין? ס׳איז נישט די לשון הקודש׳דיגע ווארט פאר “מאוד”. “מאוד” מיינט נישט געלט. ניין, איך ווייס נישט. איך מיין עס איז א דזשול.

ברכות אחרות – הלכה ב: ברכה אויף טובה און רעה

הלכה ב (המשך) – “שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה”

דאס איז די פשוט׳ע טייטש פון וואס דער רמב״ם זאגט דא.

דיסקוסיע: וואס מיינט “בכל מאדך” – פשט אדער דרשה?

ס׳איז אינטערעסאנט, איך האב געמיינט אז די אהבה יתירה איז די עצם זאך, אז ער זאל ליב האבן בכל לבב ובכל נפש. לאו דווקא די ווארט מאד, אז עס מיינט מאד מאד, נאר עס קען מיינען געלט. עס איז א דרשה פון “מאדך ושמך אחד”, ער זאגט אז עס איז א גרויסע מדה. “מאד” איז געלט איז אויך א דרשה, לאו דווקא. דער רמב״ם ווען ער זאגט א פסוק מיינט ער פשוט פשט. ער זאגט נישט אז עס זאל מיינען געלט. “מאד” איז נישט קיין פשוט׳ע טייטש. ניין, ס׳איז נישט. אין לשון הקודש זעט מען נישט “מאד” זאל מיינען געלט. איך ווייס נישט, איך מיין אז ס׳איז א דרשה.

וואס מיינט “אהבה יתירה” – דיין האמת אפילו ביי רעה

בכלל, אהבה יתירה, יא, זייער גוט. וואס איז די טייטש פון דעם רמב״ם? איך זאג דיר, פשוט טייטש איז דא אז ער לויבט דעם אייבערשטן. ער זאגט, “יא, איך האב נאך צרות, אבער דער אייבערשטער איז דאך אלץ גרויס, און דער אייבערשטער איז גערעכט.” און ער פרייט זיך מיט דעם וואס דער אייבערשטער איז גערעכט. נישט אז ער לויבט, “שכוח פאר׳ן דאס טון.” לויבן מיינט נישט שכוח. ניין, אבער ער איז מודה. ער איז מודה מיט די זעלבע חיות, מיט די זעלבע געשמאק וואס ער זאגט אז דער אייבערשטער האט אים געגעבן א טובה. ער זאגט נישט אז ס׳איז גוט. דאס איז די איבריגע טייטש וואס שטייט דא.

פירוש המשנה אין ברכות – א פארגלייך

אין פירוש המשנה אין ברכות זאגט דער רמב״ם אביסל אן אנדערע טייטש. איך ווייס נישט אויב ס׳שטימט אינגאנצן מיט וואס ס׳שטייט דא. דארט טייטשט ער אז ווער ס׳איז קלוג – איך ברענג נישט דא די לשון די פשטות – אז ווער ס׳איז קלוג ווייסט, אבער ס׳שטימט נישט אזוי גוט מיט וואס ס׳שטייט דא די נעקסטע, אפשר וועגן דעם ברענגט ער עס נישט דא די זעלבע. אז ווער ס׳איז קלוג ווייסט אז אסאך מאל א גוטע זאך צום סוף איז א שלעכטע זאך, און אסאך מאל א שלעכטע זאך איז א גוטע זאך. א מענטש זאל נישט ווערן פארלוירן פון איין גוטע זאך. סאו די נעקסטע שטיקל גייט אביסל מסביר זיין וואס דא רעדט. ניין, אבער די נעקסטע שטיקל שטימט נישט צו מיט דעם. וועגן דעם זאג איך נישט דעם.

דער רמב״ם׳ס ווערטער: ברכה אויף דעם פרעזענט, נישט אויף די צוקונפט

בכלל, ס׳איז אביסל שווער, ווייל למשל, ווען א מענטש איז מודה בשמחה אז דער אייבערשטער איז דיין האמת, און די זאך וואס דער אייבערשטער האט געטון איז מיט יושר און צדק, וואס זאגט ער? ער זאגט אז איך בין מודה אז ס׳איז געווען א פורעניות, אדער אז אפשר גייט פון דעם ארויסקומען א טובה, אדער איינס פון די צוויי. סאו ס׳איז יא קאנעקטעד מיט דעם וואס ער זאגט.

זאגט דער רמב״ם, הגיע אליו טובה, ס׳איז געקומען צו אים א גוטע זאך, או שמע שמועה טובה, ער האט געהערט א גוטע זאך, אף על פי שהדברים מרמזים שהטובה הזו תגרום לו רעה, אפילו אז די שמועה טובה ברענגט מיט זיך אזא פחד אז דאס ברענגט נאך זיך נאך רעה. ס׳זעט אויס אז מ׳צאלט דערפאר א פרייז. רייט, ס׳איז געלונגען, אבער… לאמיר זאגן, איינער האט געמאכט געלט אזוי וואס קען זיין אז די רעגירונג גייט אים כאפן פאר דעם, לאמיר זאגן א דוגמא. אפשר אז די טובה קען ברענגען א רעה. אפשר דער מענטש האט יעצט אזוי, ער האט ביידע, ער איז פרייליך פאר די טובה אבער ער איז אביסל באזארגט, ער איז באזארגט, זאגט ער הטוב והמטיב, ווייל די עיקר זאך וואס איז געשען איז געווען טוב.

נגע אליו רעה, ס׳איז אנגעקומען צו אים א שלעכטס, אדער ער האט געהערט א שמועה רעה, אף על פי שהדברים מרמזים שהרעה זו גורמת לו טובה, וואס פון דעם גייט ארויסקומען א טובה, ברוך דיין האמת. זאגט דער רמב״ם, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה. מ׳זאגט נישט א ברכה אויף עפעס וואס קען ארויסקומען פון דעם אדער עפעס וואס גייט ארויסקומען פון דעם, נאר אויף וואס ס׳איז געשען.

די פסיכאלאגישע גאונות פון דעם רמב״ם – פאוקוס אויף דעם פרעזענט

מ׳דארף אנקוקן א זאך, א מענטש קען נישט… דער רמב״ם זאגט א ביוטיפול זאך, א מענטש קען נישט אזוי ווי זיין אין זיין קאפ און זיין אין חשבונות. קוקן אויף די פרעזענט, אויב די זאך וואס איז געשען ווערט אנגערופן טובה, אבסלוטלי איז עס א טובה, ווייל מ׳רופט עס שמועה טובה, ס׳ווערט קעטעגארייזד אלס טובה, וואטעווער מחשבות דו האסט אין דיין קאפ, לייגסטו אוועק און דו זאגסט הטוב והמטיב.

און די זעלבע זאך פארקערט. דיין האמת איז פשט נישט אז דער אייבערשטער האט מיר געטון א טובה, ווייל דעמאלטס זאגט מען נישט קיין ברכה אויף א טובה. נאר דיין האמת זאגט, דער אייבערשטער איז דיין האמת אפילו ער האט מיר נישט געטון א טובה, אפילו ס׳איז א שלעכטע זאך, אבער דאך איז ער אמת. יא, הטוב והמטיב איז פשט ער האט געטון צו מיר גוט. דא האט ער געטון עפעס, ער האט געטון צו מיר שלעכט, ער האט געטון רעה, אבער מבחינתו איז דאס אמת, נישט טוב אבער ס׳איז אמת. ער איז גערעכט. די עיקר זאך איז אז דער אייבערשטער איז גערעכט. ער איז גערעכט, ס׳איז נישט טוב אבער ס׳איז אמת. יא, דער אייבערשטער איז גערעכט, דיין האמת, ער הרג׳עט נישט מענטשן, ער טוט נישט אפ פאר איינעם וואס ס׳קומט זיך נישט. דאס איז די מינינג.

קלארן אויס קאנפיוזשן – לעבן מיט דעם פרעזענט

אויך פאר די זעלבע סיבה זאל נישט א מענטש זאגן הטוב והמטיב ווען ס׳איז געשען א שלעכטע זאך, ווייל איך ווייס אז פון דעם גייט ארויסקומען טובה. דאס איז דער רמב״ם. אפילו דו ווייסט, אפילו נישט נאר דאס, אפילו די גמרא רעדט פון אזא זאך, די גמרא וועט דאס דערמאנען. ער ווייסט, ער איז נאך פאר מציאות, ער ווייסט אבער די מציאות גייט עס קומען אוועק. איך ווייס נישט, מען מאכט א ברכה, אז יעצט, אפילו דא לערנט מען אויך לשיטתי אז מענטשן זענען דא חושש, ס׳איז נישט בשלימות. דו דענקסט אז מ׳האט געזאגט, איינער איז געווען קראנק, ער איז געזונט געווארן אביסל, קענסטו שוין מאכן הגומל? אפשר איז ער צוריק קראנק געווארן. די הלכה איז, א ברכה קודם כל אויף דעם וואס איך האב היינט נישט געווארן צוריק געזונט, קומט שוין א ברכה. אויב מארגן וועט ער שטארבן, וועט ער מאכן דעמאלטס דיין האמת. מען קען מאכן אויף די זעלבע מאורע משמש ובא א באנטש ברכות. סתם דיין האמת, הטוב והמטיב, לאמיר גיין. איך האלט נאך אלץ נישט דא אפשר דיין האמת. הגומל שטייט נישט דא. אבער באלד וועלן מיר זען אז הגומל איז אפשר אביסל אנדערש. אבער די נקודה פון הטוב והמטיב און דיין האמת, אז ס׳קען דאך זיין איינער אין די זעלבע דיעל האט ער פופציק מאל א שמועה טובה און א שמועה רעה, און אויף יעדע מאל מאכט ער עקסטער א ברכה. די ברכה קומט אויף דעם וואס איך בין יעצט צופרידן, לויב איך דעם אייבערשטן. ס׳מיינט נישט אז איך האב יעצט גע׳פסק׳נט אז די… יא, איינער זאגט, ער האט געהערט אז ארץ ישראל האט געהארגעט די מלך פון איראן. איז א שמועה טובה, מאכט מען א ברכה הטוב והמטיב. איי, מארגן וועט דאס גורם זיין אז ס׳וועט קומען א שלעכטערע. אקעי, מארגן מאכט מען דיין האמת.

די גאונות פון דעם – קלארן אויס “מיקסד בעג” סיטואציעס

וואס דאס טוט? ס׳איז זייער גוט. דו האסט נישט ליב צו רעדן וועגן פילינגס, אבער דא ליגט א מורא׳דיגע גאונות, פסיכאלאגישע גאונות. אז מענטשן האבן זייער אסאך מאל א מיקסד בעג. ס׳איז געקומען צו זיי עפעס א געוויסע ידיעה, און ס׳איז א מיקסד בעג. ס׳קען זיין גוט, ס׳קען זיין שלעכט, און מ׳קען עס אנקוקן פארשידענע וועגן. זאגט דער רמב״ם, פאוקעס אויף וואס די רוב איז, וואס די עיקר דערפון איז. די עיקר איז א טובה? לייג אוועק, לייג אוועק אנדערע זאכן. ער קלארט דא זייער שטארק אויס קאנפיוזשן. ס׳איז דא אמאל וואס מ׳מאכט ביידע. ס׳איז אין די קאטעגאריע וואו די לייגסט עס, ס׳איז אין טובה, טראכט מער נישט וועגן די רעה. ניין, ער רעדט פון די פיוטשער. אויב ס׳איז בשעת מעשה ביידע, וועלן מיר זען באלד, אמאל מאכט מען ביידע ברכות אויף איינמאל.

רייט, אבער דער רמב״ם דא גייט אקעגן מענטשן וואס זענען צעמישט. א מענטש זאל נישט זיין צעמישט. ס׳איז אין די קאטעגאריע פון גוט, דו האסט א שידוך געטון, דו האסט טויזנט מחשבות אין דיין קאפ, איז דאס די ריכטיגע שידוך? דאס… זאל מען באהאלטן די מחשבות, און די הטוב והמטיב העלפט דעם מענטש באהאלטן די מחשבות. אבער אויך ביי די דיין האמת, ווער נישט יעצט קיין… דאס. אויב וויל מען גיין מיט׳ן רמב״ם, דארף מען מודה זיין, ס׳איז א זאך וואס איז זייער שווער פאר מיר, ס׳איז נישט טוב פאר מיר, אבער דער אייבערשטער איז נאך אלץ א ריכטיגער באשעפער. איך האב נישט יעצט באגעגנט דעם אייבערשטן אלס א הטוב והמטיב, אבער איך האב אים נאך אלץ באגעגנט אלס דינו אמת. יא, דער אייבערשטער איז זייער א פרעזענט אין דיין לעבן. יא, יא, יא. און דאס איז אזוי ווי דער תמימות, דאס איז דער תמימות, דאס הייסט תמימות. מענטשן מאכן צופיל חשבונות. מארגן איז ארויסגעקומען פון דעם א שלעכטס. אלעמאל טרעפן מיר…

דיסקוסיע: דער רמב״ם קעגן די שיטה פון “אלעס איז דער בעסטער”

איך זאג, דער צווייטער הלכה, דער צווייטער הלכה דארף מען פארשטיין לויט די עקסטרימס, נישט עקסטרים, איך וואלט נישט געזאגט די ווארט עקסטרים, באט לויט די וואס רעדן וועגן בטחון באופן אז דאס וואס דער אייבערשטער האט געטון איז דער בעסטער פאר דיר, און דו דארפסט ממש אזוי פילן. און דער רמב״ם, דער הלכה איז נישט אזוי. אבער איינער וואס איז נישט אזוי, איז פשט אז ער איז אויף א העכערע מדריגה אדער ער איז אף? ווייל דער רמב״ם זאגט אז א מענטש דארף פאוקוסן אויף וואס איז געשען. יענער מאכט דאך אלץ דינו אמת. יא, עס איז… דינו אמת. דער רמב״ם זאגט אז הלכה דארף מען מאכן דינו אמת, אבער… אבער דער זאך אז ער… אקעי, די אמת איז אז… סאבדזשעקטיוו. אויך די זאך ברענגט אויך אביסל אז א מענטש זאל לעבן מיט נעטשור. ווען ס׳וועט אנקומען די בשורה טובה וואס איז ארויסגעקומען פון די בשורה, וועסטו דעמאלטס מאכן א הטוב והמטיב, אבער דא פארקערט. לעבן מיט וואס דו האסט יעצט, לעבן מיט די פרעזענט. יא, דער תמימות, וואס מיר מאכן צופיל חשבונות.

דיגרעסיע: לעבן מיט נעטשור – נשמת

יעצט אונז זאגן דער שיעור, אונז רעקארדן פרייטאג, מיין הארץ פלאמפט צו מיר גיי זאגן נשמת. יא, איז דא… אבער מענטשן וואס לעבן מער מיט נעטשור, א פלא׳דיגע זאך. ווען זאגט א איד פון אמאל נשמת? ווען זאגט א פעלד ארבעטער נשמת? ער זאגט עס ווען ס׳הייבט אן רעגענען. ער לעבט מיט נעטשור אינגאנצן, דעמאלטס איז זיין נשמת. יודוך ה׳ אלהינו על כל רוב מעשיך. אונז זענען נישט קיין פארמערס, אבער איך האב געזען אין ארץ ישראל יעדעס יאר, מענטשן וואס זענען האלטן קאפ מיט דעם וואס איז ממש… אה, מ׳זאגט דער ברכת השנים. יודוך ה׳ אלהינו…

הלכה ה – ברכות אויף רעגן און שדה

און יש לו שדה, אויב א מענטש האט א שדה, איך האב זיך אנגענומען צו רעגענען. אויב א מענטש האט א שדה, מברך שהחיינו. אינטערעסאנט, ער זאגט אויך די זעלבע שהחיינו ווען די פירות וואקסן די ערשטע מאל ארויס. ס׳איז דא אסאך שהחיינו׳ס אויף איין פעלד.

אויב ס׳איז שותפות של אחרים, אויב ס׳שעט, ס׳איז נישט נאר זיינס, אויך די אנדערע, מברך הטוב והמטיב. דו זעסט אז דאס איז א לשון רבים, אז ס׳איז טוב פאר נאך מענטשן. יא, מ׳גייט זען, אין די סוף גייט די רבים זאגן, איך ווייס נישט פארוואס. הטוב והמטיב מיינט אז דער אייבערשטער איז טוב ומטיב. אויך קען זיין ריזן אז א כלל איז, איך ווייס נישט פארוואס. יעצט כאפ איך אז איך ווייס נישט אויב ביי יין איז נישט געווען אזוי, אויך ביי בשורה טובה איז אויך נישט געווען אזוי, אז די רבים זאלן אויך זאגן. דא גייט די רבים זאגן.

די תפילה “מודים אנחנו לך”

דא גייט די רבים זאגן, אה, דא איז די עני נזכר, די עני כאפט אריין א שיינע לענגערע תפילה. די אנדערע מעגן אויך זאגן. אן אנדערע ווארט איז אז די בעל השדה באמת פלאמט פון שמחה, דארף ער נישט קיין סאך, ער ווארעמט זיך אן מיט די ווערטער, ס׳איז א תפילה וואס זאל אים מאכן דאנקען דעם אייבערשטען. אסאך מאל איז דא תפילות וואס זענען א מוסר ספר, ער ווארעמט זיך אן צו דאנקען דעם אייבערשטען. אבער איך מיין אז ס׳איז נישט קיין סתירה, ער מעג זאגן. ער זאגט, ער איז נישט מחייב, ער זאגט נישט די ברכה, נאר…

מודים אנחנו לך ה׳ אלקינו, אונז דאנקען דיר על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, אויף יעדע טראפ וואס דו האסט אונז אראפגעלאזט. ס׳איז פארמיינט אונז דאנקען דא מיליאנען מאל. יא, יעדע מאל א מענטש מאכט אזא ברכה, דאנקט ער אויף יעדע טראפ.

“אילו פינו מלא שירה כים”

אבער דעם פשט איז, אילו פינו מלא שירה כים, אילו פינו, אונזער מויל, מלא שירה כים, אונזער מויל איז פול מיט שירה ווי די ים. דאס קומט דאך א גאנצע ים וואסער, קומט אריין די ים. וועסטו מיינען אז דעמאלטס וואלט איך שוין יא יוצא געווען, ווען איך וואלט טאקע געזאגט אזויפיל ברכות וויפיל טראפן. אבער ס׳איז נישט אזוי, ווייל אפילו אויב אונזער מויל וואלט געווען מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו, און אונזער לשון וואלט געווען לשונות פון רינה, פון דאנקען, שירות ותשבחות, אזוי סאך ווי די כוואליעס כרחב הרקיע, אזוי ברייט ווי דער הימל איז העכער אונז. ועינינו מאירות כשמש וכירח, און אונזערע אויגן זענען מאורות, זענען אזעלכע באלייכטערס, אדער אונז זאגן מאירות כשמש וכירח. וידינו פרושות כנשרי שמים, און אונזערע הענט זענען אויסגעשפרייט. וואס קומט אריין די הענט?

נשמת כל חי, ברכה על הגשמים, ומת אביו וירשו

נשמת כל חי — המשך הנוסח

און אונזערע ליפן וואלטן געהאט גענוג שבח, גענוג ווערטער פון שבח והודאה, כמרחבי רקיע, אזוי ברייט ווי דער הימל איז העכער אונז. ועינינו, און אונזערע אויגן, זענען מאורות, זענען אזעלכע באלייכטערס, אדער מ׳זאגט מאירות כשמש וכירח. וידינו פרושות כנשרי שמים, אונזערע הענט איז אויסגעשפרייט.

Speaker 1: וואס קומט אריין די עיניים? מ׳דארף דאנקען מיט די אויגן? מ׳ווייסט נישט וואס די ענטפער איז?

Speaker 2: אקעי. צו זען יעדע גוטע זאך.

Speaker 1: אה, דאס מיינט עס?

Speaker 2: יא, אזוי זאגט ער.

Speaker 1: אקעי.

וידינו פרושות כנשרי שמים

וידינו פרושות כנשרי שמים איז זייער אינטערעסאנט. אבער א נשר איז נישט אזוי גרויס. איך מיין, ער האט גערעדט וועגן די גאנצע וועלט, די גאנצע הימל. א נשר פליעט ארום, ער זאגט ער קען גיין, ער קען אלעס זען.

Speaker 2: אה, ער קען ארומפליען און זען אלעס, זען אלע טראפנס און זען אלע גוטס.

ורגלינו קלות כאיילות, אז אונזערע פיס איז אזוי שנעל ווי איילות וואס לויפן שנעל, וואלטן מיר נאך אלץ נישט געווען גענוג. אין אנו מספיקין, מיר וואלטן נישט געהאט גענוג להודות לך ה׳ אלוקינו ולברך את שמך מלכנו, אפילו נאר על אחת, אויף איינס פון די טויזנט טויזנטער טויזנטער.

Speaker 1: אלף אלפי אלפי אלפים איז א מיליאן?

Speaker 2: ניין, טויזנט מאל טויזנט איז א מיליאן. אלף אלפי אלפים איז א ביליאן. טויזנט מאל טויזנט מאל טויזנט.

Speaker 1: און צען טויזנט מאל צען טויזנט מאל צען טויזנט, דאס איז וויפיל?

Speaker 2: דאס הייסט אן אופן. די רוב ריבי רבבות. ס׳ווערט טריליאנען. רוב ריבי רבבות.

Speaker 1: אקעי. ס׳איז כמעט אן א שיעור. אן א שיעור פלאס וואן.

אן א שיעור פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו.

ממצרים גאלתנו — פירוט הטובות

ער האט דערציילט, ער זאגט, מן מצרים גאלתנו ה׳ אלוקינו, אנגעהויבן האט זיך אונזער סטארי ממצרים גאלתנו ה׳ אלוקינו, ומבית עבדים פדיתנו. און חוץ פון דעם, די אלע יארן אינדערצווישן, אדער אפשר אין מדבר, ברעב זנתנו, ווען מ׳האט נישט געהאט וואס צו עסן, און רעב, ובשובע כלכלתנו, און ווען ס׳איז יא געווען, האט דער אייבערשטער אונז געגעבן שפע, אדער געגעבן אן הכנה, מ׳זאל קענען גוט קייען פון דעם, מאכן ברויט וכדומה. ומחרב הצלתנו, ער האט אונז געראטעוועט פון חרב. ומדבר מלטתנו, ער האט אונז געראטעוועט פון מגיפות, פון די נייע וויירוסעס. מחלאים רעים ורבים, די לשונות פון גרויסע מחלות, שוועריג און פילע, האט אונז דער אייבערשטער ארויסגעשלעפט. עד הנה עזרונו רחמיך, ביז יעצט האט דער אייבערשטער׳ס רחמנות געהאלפן, וחסדיך לא תמנו, און דער אייבערשטער׳ס חסדים האט אונז נישט איבערגעלאזט.

און דא לייגט מען צו עפעס וואס זעט אויס ווי א לשון תפילה, אן אלטע טשיינע, און דער רמב״ם לייגט עס נישט.

על כן אברים שפלגת בנו — די מתנה פון דאנקען

על כן אברים שפלגת בנו, די אברים וואס דער אייבערשטער האט אריינגעפלאקט אין אונז, דער אייבערשטער האט אריינגעפלאנצט אין אונז. פלגת מיינט צעטיילט, כל יאמר, א מענטש האט פארשידענע אברים, און דער אייבערשטער האט געמאכט, שטעל דיר פאר א מענטש איז נאר איין זאך, קען ער דאך גארנישט טון. ער איז דאך ווי אויסגעפלאסטערט, אויסגעטיילט, אזוי טראכט איך אלעמאל ווען איך זאג דאס, איך ווייס נישט צו דאס איז דער טייטש.

ורוח ונשמה שנפחת באפינו, דער אייבערשטער האט אריינגעבלאזן, אזוי פארשטייט יעדער, נפחת באפינו, דער אייבערשטער האט אריינגעבלאזן זיין נשמה, דער אטעם אדער די חיות, קען מען טראכטן. ולשון אשר שמת בפינו, און די צונג וואס דו האסט געלייגט אין אונזער מויל. הן הם יודו ויברכו וישבחו, זיי זאגן דאך א פלא׳דיגע זאך, אז דער וואס דאנקט איז אויך אלץ פון דיר.

חידוש: מ׳דאנקט מיט די טולס וואס דער אייבערשטער האט געגעבן

יא, ער זאגט, ווען איך וואלט געהאט א מויל אזוי ווי דער ים, וואלט איך דיר אויך נישט געקענט. איז ממילא, די מויל וואס איך האב יא, דאס נוץ איך. דאס וואס דו האסט מיר געגעבן. האסטו מיר נישט געגעבן א מויל ווי דער ים, דאנק איך דיר לכל הפחות מיט די טולס וואס דו האסט מיר געגעבן. איך מיין אז דאס איז וואס ער וויל ארויסברענגען. איך קען דיר נישט מאכן אזוי ווי ריכטיג, האסטו מיר נאר געגעבן אזא מויל, נוץ איך דאס. וויפיל איך האב, וויפיל איך האב.

און מ׳ענדיגט ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות, אל ההודאות, דאס איז דער אייבערשטער וואס קומט צו אים די אלע הודאות, און ער איז דער גאט פון די הודאות.

הלכה ו: ברכה על הגשמים

גייט נאך איין הלכה וועגן דעם, וועגן די ברכה על הגשמים. פון ווען מאכט מען די ברכה על הגשמים? די ברכה על הגשמים מאכן מיר נישט גלייך ווען ס׳הייבט אן צו רעגענען, נאר משירבה המים על הארץ, ס׳זאל זיין אסאך וואסער אויף די ערד, אזוי ווייט אז ויעלו אבעבועות מן המטר על פני האדמה, ווען ס׳רעגנט שטארק, דזשאמפט אויך פון אונטן ארויף, און ס׳איז דא א פארע פון וואסער, א ריבוי פון וואסער, באבלס.

זהו עיקר השיר — די פאעטישע לשון פון דער גמרא

ויעלו אבעבועות, זאגט ער, זהו עיקר השיר, דאס איז א שיינע לשון אין גמרא. די גמרא רופט דאס, איך קען נישט יעצט די חתן אין קראטקאלא. אבער דער רמב״ם וויל דאך מפרש זיין וואס ער וויל. אז די באבלס, איך מיין אז באבלס מיינט אזויווי אין א פארע, יא? ס׳וועט זיין א טאנץ ארויף, ס׳וועט זיין א פארע.

דער תלמיד חכם פון די גמרא, ס׳שטייט בשם וועם ס׳שטייט די זאך, איז געווען א געוואלדיגע פאעט, ווייל אויך וויאזוי ס׳רעגנט האט ער געזאגט אין אזא פאעטישע וועג, “חתן לקראת כלה”. דו קוקסט, ס׳איז געווען א שיינע… נישט ווייל ס׳איז זייער שיין, אבער די… ס׳איז א קאנעקטער נאך צו די פארע. יחיו אביביה זלעקראזה” איז ממש א פאעטישע, ערליכע פאעטישע זאך. חתן לקראת כלה”, יא. שיין.

חידוש: דער גרויסער פאעט איז דער וואס מאכט די גוטע תפילה

Speaker 1: ניין, דא זעסטו אז דער גרויסער פאעט איז דער וואס מאכט די גוטע תפילה, אזויווי דו האסט געשמועסט ביי דיין טאטע׳ס שיעור. ווייל דו זעסט אז ס׳איז נישט נאר אז יענער איד איז געווען צופלאמט פאר׳ן אייבערשטן, יענער איד איז אויך געווארן אינגאנצן איבערגענומען ווען ער האט געזען די “אביביה זלעקראזה”, ער האט געזען אין דעם חתן וכלה, יא? ס׳איז געווען א געוואלדיגע נפש פיוטי, האט ער געשריבן די תפילות.

הלכה ז: מת אביו וירשו — טובה ורעה באין כאחד

אמרו לו מת אביו, א מענטש באקומט א בשורה, מ׳זאל אים קומען זאגן דיין טאטע איז געשטארבן, וירשו, אדער וירשתו, און מיט דעם ירש׳נט ער אים. ס׳האט געשען יעצט צוויי זאכן: ס׳האט געשען א טרויעריגע זאך, ער פארלירט זיין טאטע, און ער באקומט זיין טאטע׳ס נכסים. איז, אם יש לו אחים, מברך בתחילה דיין האמת. מאכט מען קודם דיין האמת, וואס איז די ברכה על הרעה, מצדיק זיין די דין אויף די שלעכטע זאך, אויף די טאטע׳ס שטארבן. ואחר כך מברך הטוב והמטיב, ווייל ס׳איז דא געשען א נייע גוטע זאך, ער מיט זיינע ברידער האבן יעצט באקומען א נכסים.

און ער איז רייך געווארן. מ׳רעדט פון… ס׳שטייט נישט דא א רייכע ירושה, אבער זיי האבן באקומען געלט, איז מאכט מען הטוב והמטיב. ואם אין עמו אחים, מאכט מען די ברכה וואס מ׳מאכט ווען מ׳האט אליין באקומען א גרויסע טובה, א גרויסע ברכה אן אנדערע מענטשן, מאכט מען שהחיינו.

חידוש: אידן קענען לעבן מיט “מיקסד פילינגס”

סא דא איז זייער אינטערעסאנט, ווייל דא איז געשען מיט איין מאל ביידע זאכן. די הלכה דא לערנט אונז אז אידן קענען לעבן מיט “מיקסד פילינגס”. אידן קענען זיין טרויעריג און פרייליך אויף איינמאל.

דיסקוסיע: פראקטישע קשיות אויף דעם דין

Speaker 1: ס׳איז זייער אינטערעסאנט, האסטו געזען אמאל איינער זאל זאגן שהחיינו ווען זיין טאטע איז געשטארבן? כמעט יעדער איינער ירש׳נט עפעס פון זיין טאטע, רייט? ס׳איז נישט איינגעפירט, אבער מ׳קען דאך נישט מאכן שהחיינו ווען די טאטע שטארבט. אויב מ׳מאכט נישט יעדע מאל ווען מ׳באקומט א סכום געלט. דער וואס האט געפאלגט די פריערדיגע רמ״א, אז יעדע מאל מ׳באקומט א גוטע בשורה מאכט מען א הטוב והמטיב, ווען מ׳באקומט א גוטע בשורה, קען מען מאכן דא אויכעט. ווייל דעמאלטס איז עס נישט אזוי אויפגעפרעגט, ס׳איז נישט אזוי weird. ווייל יעדע מאל מ׳באקומט א טשעק מאכט מען א שהחיינו אדער א הטוב והמטיב.

סאו דא דער חידוש איז, דער חידוש דא איז די mixed feelings, ווייל מ׳קען מאכן אויף די זעלבע געשעעניש, ס׳איז דאך “גוטא וחצי רעה באין כאחד”, די מיתה מיט די ירושה געשעען אויף איינמאל, און אויף די זעלבע געשעעניש מאכט מען ביידע ברכות. ס׳איז אינטערעסאנט, א מענטש דארף קענען דאס… ס׳ווערט אבער אויך אז דאס איז בכוונה, מ׳מאכט קודם דיין האמת, נאכדעם הטוב והמטיב.

Speaker 2: פארוואס זאל ער זיין חייב צו זיין קודם מאכן הטוב והמטיב ווען דער טאטע איז געשטארבן? קודם איז דאך געווען מיתת אביו, און דאן געשעט די ירושה.

Speaker 1: ס׳דארף זיין אבער א באשטעטיגטע מיתה צו… אקעי, נאכדעם ווערט ער א הטוב והמטיב. אקעי, דאס איז נגרם געווארן פון דעם, איז נגרם געווארן א הטוב והמטיב.

קשיא: אונן און ברכות

אבער ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל אן אונן איז פטור פון מצוות, right? ער איז יעצט געווארן אן אונן, און ער ווערט יעצט פטור פון מצוות, אבער נאך פארדעם דארף ער מאכן נאך א ברכה.

Speaker 2: אלע מצוות?

Speaker 1: נישט פשוט, ער דארף מאכן א ברכה ווען ער עסט. ער איז פטור פון תפילה, פון תפילין, פון געוויסע זאכן, איך מיין נישט ער איז פטור פון אלע מצוות. אונן, איך געדענק נישט הלכות אונן, איך בין זיכער אז אן אונן דארף מאכן אלע ברכות.

Speaker 2: זיי האבן געלערנט אין הלכות ברכת המזון?

Speaker 1: נישט ברכת המזון. ווי האב איך געזען אז אן אונן דאוונט נישט תפילה, ער איז פטור. איך מיין אז אן אונן איז פטור פון תפילה און אזוי ווייטער.

הומאריסטישע הערה: ווער מאכט שהחיינו ווען דער טאטע שטארבט?

Speaker 2: אקעי, אקעי, דאס איז די איינציגסטע מענטש וואס איך קען זיך פארשטעלן וואס מאכט א ברכת שהחיינו ווען זיין טאטע שטארבט, איז א רבי.

Speaker 1: יא. ער ווערט א רבי. מזל טוב.

Speaker 2: מ׳פירט זיך צו זאגן מזל טוב ביים… ווען? ביי די הכתרה, ביי די לויה, איך ווייס נישט ווען.

סאו דאס איז די איינציגסטע וואס איך קען טראכטן, קען זיין דארט די mixed feelings. ירושה, אבער דא רעדט מען נישט פון א רבי.

Speaker 1: זאגט ער דאך “יש אם ויש אם אחרת”, ס׳איז דאך נישט די תשובה אין צוויי הייזער.

Speaker 2: אקעי.

כלל: הטוב והמטיב vs. שהחיינו

קיצור פון די זאך, קיצור פון די מיינונג איז, מלשון קצוב, די באשטימטע זאך דערפון איז, שכל טובה שהיא לו ולאחרים, וואס איז גוט פאר אים און פאר אנדערע מענטשן, מברך הטוב והמטיב. וטובה שהיא לו לבדו, מברך שהחיינו.

דיסקוסיע: פארוואס צוויי אנדערע ברכות?

ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל… יא, מיר האבן נישט געזען וואס איז די ענין. פארוואס זענען דא צוויי אנדערע מיני ברכות? הטוב והמטיב זאגט מען שכוח פאר׳ן אייבערשטן פאר די טובה, און דאס איז עפעס שהחיינו, מ׳דאנקט אז איך האב דערלעבט די גוטע זאך. ס׳איז בכלל אן אנדערע מטבע שטבעו חכמים, ס׳איז אן אנדערע מין וועג פון דאנקען אויף דעם. די נוסח איז אבער אנדערש. ס׳איז אבער עפעס אויסגעזען אז הטוב והמטיב און שהחיינו זענען עלטערע ברכות וואס מ׳האט צוגעפאסט צו די occasion, ס׳איז נישט אזוי ווי א ברכה וואס מ׳האט געמאכט פאר דעם.

Speaker 2: מסכים, ווייל שהחיינו טייטשט מען האט זיך דערלעבט, ברוך השם מ׳האט זיך דערלעבט, אבער הטוב והמטיב טייטשט די אייבערשטער איז גוט. ביידע מיינען אז… ביידע ווייזן אז מ׳איז אין א מצב פון פרייד, מ׳פרייט זיך אז מ׳איז דא און אז מ׳האט די זאך.

Speaker 1: פארוואס הטוב והמטיב איז פאר אנדערע? ער זאגט דאך, פריער האבן מיר געזען אז הטוב והמטיב איז ווען די וויין האט קאמפאני, אדער ווען דער מענטש האט קאמפאני, אדער ווען ס׳איז די צווייטע וויין וואס מ׳ברענגט. מ׳קען טראכטן אז דארט רעדט מען נאך פון א סעודה ווי מ׳ברענגט מערערע באטלעך וויין, אבער ס׳שטייט נישט קלאר. אבער דער רמ״א האט געזאגט אז ס׳מוז זיין אנדערע מענטשן. ס׳איז דאך פשוט, ווייל איינער וואס טרינקט אליין איז דאך אן אלקאהאליקער, מ׳טרינקט מיט אנדערע חסידים, מ׳איז אן ערליכער איד, מ׳איז א חשוב׳ער חסיד.

קשיא: וואס איז דער טייטש פון הטוב והמטיב?

אבער ס׳קען זיין, ער טייטשט אזוי ווי דו טייטשט, הטוב לו והמטיב לאחרים. איך ווייס נישט פארוואס. הטוב והמטיב מיינט דאך אז דער אייבערשטער איז טוב און ער איז מטיב. ס׳איז אויך אביסל א סעלפיש לוק, כאילו דער אייבערשטער איז גוט פאר מיר און אויך פאר אנדערע. ס׳איז די זעלבע וויין וואס ער האט געברענגט פאר ענק ביידע, ס׳איז נישט… ניין, ס׳מוז זיין עפעס אן אנדערע פשט. נישט ווי איך בין די סענטער און אויך לאחרים.

אקעי, מ׳מוז זוכן א טייטש. ס׳איז זיכער דא א פשוט׳ע פשט וואס אונז מיסן דא, פארוואס דער כלל איז. אויב איינער ווייסט… מ׳דארף האבן געזען, די גוטע יוטובערס ווייסן, יעדע ווידעא ענדיגט זיך מיט “לאזט אונז וויסן וואס ענק האלטן”. לאזט אונז וויסן אויב איינער ווייסט פארוואס טוב ומיטיב איז אזוי, און שהחיינו איז אזוי. מען זאל זיך אויסלערנען פון אים. כאילו מיר זאגן, רבי, אלופים ידוע, לומד מן החברא, אסאך זאכן.

נעקסט.

אנהויב נייע הלכה: ברכת הראיה

אקעי, יעצט לערנען מיר א נייע הלכה, ברכות, וואס איז די קעפל? ברכת הראיה, און אונז רופן עס ברכת הגאולה, דאס איז די לשון. דאס הייסט, ס׳איז אנדערש פון פריער. וואס איז די חילוק? לאמיר זען.

יעצט, ווי מיר האבן גערעדט, איינער איז געשען, האט ער א גוטע זאך, סתם א גוטע זאך.

ברכת הגומל — ארבעה צריכין להודות

הלכה י: ברכות הודאה — ברכת הגומל

Speaker 1: לאמיר זאגן, רבנן אליפים ידועים, לאמיר זיין מחמיר על הצד היותר.

אקעי, יעצט לערנען מיר א נייע סארט ברכות. די קעפל איז ברכות הודאה, ברכת הגומל. דאס איז די לשון. דאס הייסט, ס׳איז אנדערש פון פריער. וואס איז די חילוק? לאמיר זען.

יא, יעצט, פריער האבן מיר גערעדט אז איינער איז געשען עפעס א גוטע זאך סתם. יעצט גייען מיר לערנען, ער איז ניצול געווארן פון עפעס א פראבלעם, פון א צרה. פון פיר סארט צרות, זאגט דער רמב״ם.

די פיר סארטן מענטשן וואס דארפן דאנקען

דער רמב״ם זאגט נאך א משנה אדער א גמרא אין ברכות, א ברייתא מיין איך, “ארבעה צריכין להודות”. פיר סארטן סיטואציעס וואס מענטשן זענען דורכגעגאנגען דארפן זיי דאנקען דעם אייבערשטן. אויסער וואס מ׳דארף רעגלמעסיג אייביג דאנקען דעם אייבערשטן בתפילה, אדער דורכ׳ן זאגן “מודים אנחנו לך”, איז דא פשוט אן ענין. ער גייט שוין זאגן וויאזוי די דאנקען דארף זיין.

לכאורה קומט עס פון קרבן תודה, ווען מ׳געדענקט, מ׳ברענגט א קרבן תודה אויף אזעלכע סארט זאכן. איך מיין מ׳לערנט עס ארויס פון… איך מיין ס׳איז אלעס פון די פסוקים אין “הודו”, דארטן די “הודו” איז אונזער תפילה היינט צוטאג פאר די סיבה.

סאו, די פיר דארפן דאנקען דעם אייבערשטן: חולה שנתרפא, א חולה וואס איז געווארן אויסגעהיילט. ס׳איז אינטערעסאנט אז ס׳שטייט “נתרפא” מיט א ה׳ ביי די ענד. ס׳איז כמעט אזויווי דער רמב״ם זאגט אז ווען די בני מעיים איז רפוי איז אלעס געזונט. ניין, וואס איז נוגע אז דער רמב״ם האט געהאלטן אז די דקדוק איז אזוי? איך ווייס נישט. ס׳איז אינטערעסאנט. חולה שנתרפא. ער זאגט אז אין די פסוק טרעפט מען שוין “רפא” מיט א ה׳.

אקעי, חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, איינער וואס איז געווען איינגעשפארט און איז ארויס פון בית האסורים. ויורדי הים, מענטשן וואס פארן אראפ אין ים, כשעלו, ווען זיי קומען צוריק ארויף אויף די יבשה. אינטערעסאנט, די ים איז עפעס נידריגער. יא, והולכי דרכים כשיגיעו ליישוב. אונז האבן דאך שוין פריער געהאט אז הולכי דרכים דארפן א ספעציעלע… קענען נישט דאווענען געהעריג, און אזוי ווייטער. ס׳איז א מקום סכנה, א מדבר אדער וואטעווער, וואו מ׳גייט אינדרויסן פון די יישוב.

וויאזוי מ׳מאכט ברכת הגומל

די פיר דארפן דאנקען, און דאס איז וואס אונז זאגן אין די קאפיטל פון “הודו לה׳”, דארטן רעכנט מען אויס די פיר. זאגט דער רמב״ם, “צריכין להודות בפני עשרה”. וויאזוי דארף ער דאנקען? ס׳איז דא פארשידענע וועגן להודות. א איד דאנקט יעדן טאג, אבער ס׳איז דא אזא ספעציעלע ברכת ההודאה וואס האט הלכות. אז מ׳איז צריכים להודות בפני עשרה, מ׳דארף זאגן די ברכת ההודאה דארף מען זאגן פאר צען אידן, ושנים מהם חכמים, און צוויי פון זיי דארפן זיין חכמים. שנאמר, ביי די סוף פון יענע פסוק אין תהלים ק״ז וואס רעכנט אויס די ארבעה צריכים להודות, שטייט “וירוממוהו בקהל עם”, און קהל ווייסן מיר דאך מיינט עשרה, און ס׳שטייט ווייטער אין פסוק “ובמושב זקנים”, וואס דאס מיינט חכמים, דארף זיין על כל פנים צוויי תלמידי חכמים, “יהללוהו”. אן אינטערעסאנטע הלכה.

דיסקוסיע: צי מ׳פירט זיך אזוי בפועל?

Speaker 2: יא, מ׳פירט זיך אזוי? האסטו אמאל געזען איינער זוכט עפעס צוויי תלמידי חכמים פאר הגומל?

Speaker 1: ניין, מסתמא דער חשבון איז אז צווישן יעדע צען אידן, לאמיר נישט זיין למד חובה אויף אידן, לאמיר זאגן אט ליעסט צוואנציג פראצענט פון אידן זענען תלמידי חכמים, ניין? אה, ער ברענגט אז דער שערי אפרים ברענגט אז ס׳שטייט נישט אז ס׳איז נאר א חובה אז דאס איז אויב מ׳האט, אויב מ׳האט נישט איז מען נישט מחויב. ניין, אבער אפשר מיינט עס אז ווען א איד קען זאגן ברכת הגומל, זאל ער גיין זוכן א גרויסע ביהמ״ד וואו ס׳איז לכל הפחות דא צווישן זיי מסתמא עפעס א שני חכמים. יא, אדער זאל ער גיין צום רב, צום רבי׳ן. האסט נישט געהערט איינער גייט צום רבי׳ן מאכן הגומל?

Speaker 2: ניין, ס׳איז נישט איינגעפירט.

Speaker 1: מ׳וועט עס איינפירן.

נוסח ברכת הגומל

בקיצור, וויאזוי גייט די ברכת ההודאה? עומד ביניהם, ער שטעלט זיך צווישן די ציבור, און מברך, “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות”. אז דער אייבערשטער געבט אפילו פאר חייבים, אפילו פאר רשעים, אדער אפילו פאר מענטשן וואס זענען נישט בשלימות, געבט דער אייבערשטער טובות. און מ׳ענדיגט צו, “ברוך… שגמלני כל טוב”. גייט צוריק ארויף די ברוך. “ברוך שגמלני טובות”, אז ער האט מיר געגעבן, גומל מיינט טובות.

Speaker 2: אה, ער זאגט נישט “כל טוב”?

Speaker 1: ניין, ער זאגט “שגמלני כל טוב”. “הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב”, יא. רמז טוב.

וכל השומעים אומרים, זאגן אונז, “מי שגמלך”, דער באשעפער וואס האט דיר געגעבן טוב, “הוא יגמלך”, ער זאל דיר ווייטער געבן טוב, ער זאל ווייטער זיין גוט צו דיר.

ביאור “הגומל לחייבים טובות”

איך טראכט אז די חייבים איז פשוט, ווייל הודאה איז דאך טייטש איינער האט געהאט א צרה. ס׳איז פשוט הודאה אז ער האט געהאט א צרה. מן הסתם איז ער געווען דן על האמת, ער האט מודה געווען אז ער איז געווען גערעכט, ער איז שולדיג געווען עפעס, און דער אייבערשטער האט זיך מנחם געווען אויף אים, מ׳האט אים אויסגעהיילט אדער ארויסגענומען פון תפיסה, מאכט סענס. הגם ער הולך דורכן נישט קיין עבירה, אבער ס׳איז געווען אז ער איז געווען אליין אין א מקום סכנה. אין א מקום סכנה איז אזוי ווי יעדער איינער, יעדער קען ניזוק ווערן, ווייל ס׳איז אזוי ווי… חייב מיינט נישט אן עברין. חייב מיינט איינער וואס וואלט ווען געקענט באקומען דעם פסק דין יצא גברא להריגה, אזוי ווי. עפעס אזוי.

Speaker 2: ניין, ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל ס׳איז די איינציגסטע מאל וואס אונז רופן זיך אפ אזוי רשעים, סתם אין די וועלט אריין.

Speaker 1: ניין, ס׳איז חייבים.

Speaker 2: חייבים האט נישט אין זיך ממש די ווארט. חייב און זכאי איז נישט די זעלבע ווי רשע און צדיק.

Speaker 1: אקעי, ס׳איז ענליך. ס׳איז נאנט.

Speaker 2: פשט איז, דאס איז געווען א סכנה, האט ער זיך אריינגעלייגט בגדר חייבים, בגדר א מענטש וואס איז פאטענשעלי חייב. אויב וואלט ער געווען חייב וואלט אים דער אייבערשטער טאקע באשטראפט.

Speaker 1: אה, פארקערט, דער אייבערשטער, אמאל העלפט דער אייבערשטער אפילו פאר דער וואס…

Speaker 2: ס׳קען זיין אזוי ווי א לשון ענוה, אז ענק זאלן נישט מיינען אז דער אייבערשטער טוט ניסים נאר פאר צדיקים. אפילו איך בין ווער איך בין, אפילו אויב איך בין א רשע, האט מיר דער אייבערשטער געטון גוט. ס׳איז עניוות׳דיג. דער מבורך זאגט ביים ענוה, ס׳איז נישט געווען מיין זכות, נאר אפילו אויב איך בין א חייב.

Speaker 1: רייט, דאס איז זייער אינטערעסאנט, ווייל למשל איך טראכט אין תהלים, אסאך מאל זעט מען יא אז דוד המלך, ווי ס׳איז דא געשריבן אין די קאפיטל, ער זאגט “וישב ה׳ לי כצדקי”, דער אייבערשטער האט מיר געהאלפן מחמת איך בין געווען גערעכט. אונז זאגן נישט, אונז זאגן דער אייבערשטער האט מיר געהאלפן אפילו איך בין נישט געווען גערעכט.

דיגרעסיע: דער בעל שם טוב׳ס תקנה — הודו ערב שבת

ס׳איז אינטערעסאנט, דער בעל שם טוב האט איינגעפירט אז מ׳זאל זאגן פרייטאג צונאכטס, און ער זאגט אז א מענטש גייט דורך יעדע וואך אלע סארטן ארב״ע. דאס מאכט מיך טראכטן אפשר אז די ארב״ע איז אויך די ארבעה סוגים, אבער ס׳קען אויך זיין זייער אסאך זאכן וואס זענען ענליך צו חוליים רעים ונאמנים, למשל א מענטש גייט דורך עמאושענעל טוירמויל. און איך זאג די בעל שם טוב׳ס ווארט איז זייער אינטערעסאנט, ווייל ווען דו קוקסט אריין אין יענע קאפיטל זעט מען זייער אסאך וואו ער רעדט וועגן די מענטש׳ס צרה איז א חלק פון זייער נפש, ווייל זיי האבן געטון עבירות, און דארט שטייט א קללה וכידומה פון די חייבים. יא, דארט רעדט מען אסאך אויס, אפילו מטה שלם סני. און נאך אסאך מאל האבן זיי מורא געהאט פון א סכנה, איז נישט געווען אן אמת׳דיגע סכנה. זאגט ער דאס ווארט פון בעל שם טוב, אז א מענטש גייט דורך יעדע וואך — דער בעל שם טוב האט גערעדט פון אים אז א מענטש גייט דורך אין זיין קאפ יעדע וואך, האט ער עליות און ירידות און נסיונות. אבער זאגט ער, אפילו אין די פסוקים איז עס נישט ווייט. אויב מ׳וועט גוט דורכלערנען הודו וועט מען זען אז די פסוקים וועלן אויך רעדן פון א נשמה׳דיגע עליות און ירידות וואס א מענטש גייט דורך, פארבונדן מיט די — דא קומען אריין די חייבים, ווייל ער האט זיך געליטן וועגן אן עבירה מיט דרך פשיעה.

Speaker 2: אבער דעמאלטס מאכט מען נישט קיין גומל. נאר דעמאלטס קומט טאקע הודו. מ׳זאגט הודו צום אייבערשטן.

Speaker 1: איינער וואס איז ארויסגעקומען פון בית האסורים מיט דרך פשיעה, יא, ער האט געטון אן עבירה, ער איז געגאנגען אין תפיסה, אדער אכציג איז געווען א גוי, ער האט געמאכט א מסירה, איך ווייס. אין יענע קאפיטל זעט אויס אזוי, ישראל רעדט דארט נאך פון דעם וועגן.

Speaker 2: אפאר מאל שטעלט מען אריין פון מיר, אבער… יא, יא. איך פיל ווי…

Speaker 1: ניין, דער בעל שם טוב האט געמאכט א גוטע תקנה. ס׳איז זיכער א גוטע תקנה. הודו ערב שבת מאכט זייער אסאך סענס.

מנהג צו געבן אן עליה

אבער דא ברענגט ער, די זאכן האבן זיי געהאט, אבער ס׳רעדט נישט פון ספירה. אונז האבן עס צוגעלייגט, און דער מנהג איז אויך אז מ׳טרייט אים צו געבן אן עליה אדער עפעס א הגבהה, כאילו ווייל ער שטייט דארט. דאס איז סתם א פשוט׳ע ענין פון דרך ארץ.

Speaker 2: ניין, איך טראכט אפשר די תורה איז במקום די סכנה, ווייל מ׳ליינט שוין, איז ער זיכער דער בעל קורא.

Speaker 1: אבער דער בעל קורא שטייט אזוי, דער בעל קורא און דער בעל תפילה זאלן זיין דאס איז קיינמאל נישט געווען פשוט בקהל, סאו ווער ס׳איז געווען גענוג גוט צו זיין א שליח ציבור. אבער דאס איז נישט מעכב. ס׳איז זיכער אז אויב איינער האט נישט קיין ספר תורה, דעמאלטס איז ער מחויב. אקעי, מ׳דארף וויסן ווען פונקטליך מ׳איז מחויב, דאס איז שוין פוסקים ביזי.

דיסקוסיע: פליגער — צי מ׳מאכט הגומל?

און ס׳איז דא די וואס האבן ספיקות אזוי, למשל, מ׳פליט איבער א ים, צו ס׳הייסט אזוי ווי יורד הים. און לכבוד דעם, למשל, זאגן זיי אן השם ומלכות. ס׳איז זייער באקאנט אין אלע היינטיגע פוסקים. איך האב געהערט אז דער בעלזער רב, דער לעצטער בעלזער רב, ווען ס׳איז געקומען א איד וואס ער האט נישט געזען א שטיק צייט, האט ער אייביג געזאגט “ברוך השם ס׳זעט זיך”. און ער האט געזאגט אז זיי פירן זיך טאקע נישט להלכה צו טון די רמב״ם וואס “מי שלא ראה את חבירו” זאגט “ברוך שהחיינו”, אבער כאטש זאגט מען עס אין אידיש “ברוך השם ס׳זעט זיך” און מ׳איז יוצא. סאו ס׳איז דא אזא זאך, מ׳זאגט “שלום עליכם, ברוך השם ס׳זעט זיך”.

ס׳איז זייער אינטערעסאנט. איך בין דא מחמיר אין דעם, ווייל מ׳האט ווייטער די אויפטו פון “להזכיר את השם תמיד”. ס׳איז דאך שוין אן ענין, מ׳איז חושש אויף יעדע זאך, ברכה לבטלה. יא, איך ווייס נישט, איך בין געווענליך מחמיר דא, איך טריי צו זאגן מ׳זאל מאכן מער ברכות. אבער הגומל, כ׳האב געדארפט טראכטן לויט דעם, ווייל איך מאך נישט קיין ברכה ווען איך פאר אויף א פליגער. איך זע נישט אז ס׳איז א סכנה. ס׳איז נאך בערך אזא סכנה ווי צו גיין אין קאר פון דא. דאס איז נישט א סכנה.

Speaker 2: אבער דאס איז נישט א סכנה, דארף מען נאך מער דאנקען אז דער אייבערשטער האט געגעבן אזויפיל חכמה און ער האט געמאכט אזא זאך. מ׳דארף מאכן אן אנדערע ברכה.

Speaker 1: ניין, אבער דאס איז די ברכה. ווען דיין זיידע פון הונדערט יאר צוריק וואלט אים געזאגט אז דו ביסט געפארן אין אן אייזערנע באקס קיין ארץ ישראל אין צען שעה, וואלט ער דיר געזאגט, “האסטו געזאגט אלע ברכות וואס שטייט אין די רמב״ם? איך וואלט געווען חושש אויף אן עונש.” מ׳דארף טאקע מאכן א נייע ברכה. יא, אדער די לשון אפשר. מ׳דארף מאכן א שאלת חכם. רייט.

ס׳איז דא א שאלה, אבער דער בעלזער רב וואלט געהייסן וועגן דעם נישט מאכן. דער קלויזנבורגער רב האט געזאגט אז ער האט געפרעגט דעם בעלזער רב צו ער זאל מאכן א ברכה אויף פארן אויף א פליגער, האט ער געזאגט ניין. האט ער געזאגט אז דער רב האט געוואלט מיט דעם אויס׳פועל׳ן אז ס׳זאל נישט זיין קיין סכנה. אזוי ווי “מים שאין להם סוף” נוגע די נהרי מלך.

אינטערעסאנט. איך האב געזען אז ר׳ אברהם… איך זאג, מקום סכנה, מ׳מוז נישט מיינען דראמאטיש. אבער דאס דארף מען טראכטן, אפשר איז עס א מקום סכנה. אבער ס׳איז נאך אלץ א גמול טובה פון אייבערשטן אז די פליגער פארט און אז אלעס פארט, און ס׳איז גארנישט. און ס׳איז אויך תפילת הדרך איז די פשט אז ווען א מענטש פארט איז ער מוצא בסכנות. סאו קענסט איינשטעלן, נישט נאר די פליגער קען קראכן, אבער ער קען אויך פארשפעטיגן די פליגער, און ער לויפט אסאך מער ארום, מען קען זיך צוקלאפן, מען קען ווערן בהמות, מען קען זיין מיליאנען מיני וועגן. א טריפ איז זיך מער א געלעגנהייט פאר א מענטש.

Speaker 2: אמת, אמת, מען דארף טראכטן וועגן דעם. מען דארף טראכטן וועגן דעם, ווייל כאילו לויט וואס אונז זאגן אז א ברכה איז דאך א קלענערע זאך, מענטשן מיינען אז אבסאלוטלי איז געזאגט דארף מען מאכן א ברכה, אבער ער מאכט אויף יעדע קלייניגקייט א ברכה, קען זיין מ׳דארף טאקע אויף דעם אויך מאכן.

Speaker 1: איך האב געזען אז רב סאלאווייטשיק, דער באסטאנער רב, האט געזאגט ער פלעגט מאכן א ברכה.

ברכת הגומל, תפילת הדרך, ברכת שעשה נסים, וברכת מקום עבודה זרה

ברכת הגומל און תפילת הדרך – המשך הדיון

Speaker 1: ווערן באגנב׳עט קען ער אויף מיליאנען מיני וועגן. סאו, א טריפ איז מער א געלעגנהייט פאר א מענטש צו האבן צרות, ווי ווען ער איז אינדערהיים. ס׳איז אמת, ס׳איז אמת, אבער מ׳דארף טראכטן וועגן דעם, ווייל לויט וואס אונז זאגן אז א ברכה איז א קלענערע זאך, מענטשן מיינען אז אפילו אויף אזא זאך דארף מען מאכן א ברכה, מאכט מען אויף יעדע קלייניגקייט א ברכה, קען זיין אז דו דארפסט טאקע אויף דעם אויך עס מאכן.

איך האב געזען אז ר׳ סאלאווייטשיק, דער באסטאנער רב, האט געזאגט אז ער פלעגט מאכן הגומל, איך געדענק נישט צו תפילת הדרך אפילו, ווען ער איז געפארן פון באסטאן קיין ניו יארק אדער וואטעווער, און דארט איז ער געווארן צוגעוואוינט, ער האט שוין נישט געפילט אז ס׳איז א סכנה, האט ער אויפגעהערט צו מאכן.

Speaker 2: אה, נאר ווען מ׳פילט סכנה?

Speaker 1: אה, נישט דער באסטאנער רבי הורוויץ, דער באסטאנער רב, ר׳ סאלאווייטשיק.

Speaker 2: אה, סאלאווייטשיק.

Speaker 1: און איך האב געזען אז דער באסטאנער… איך ווייס נישט, ער האט יא געזאגט אז ס׳האט צוטון מיט די פילינג, אז ווען ער פילט נישט אז מ׳פארט… וואס דא מענטשן האבן די שאלה וועגן תפילת הדרך אין שכונה, איך טרייב מיר צו זאגן ווען מ׳גייט ארויס פון די שטאט.

Speaker 2: יא, וואו איז די שטאט?

Speaker 1: מענטשן זאגן אז ווען מ׳פארט אויף א בריק, און דאס הייסט ווען דו פארסט אריבער פון ניו יארק צו ניו דזשערסי, אה, ווייסטו יעצט אז דו ביסט ארויסגעפארן. אבער ס׳קען אויך זיין אז יעדע מאל דו פארסט אויף א הייוועי, וואס איז שוין אביסל מער א מקום סכנה, מ׳דרייווט שנעל, דארף מען טראכטן.

Speaker 2: אקעי. אה, ניין, די זאך וואס דו זאגסט פון ר׳ סאלאווייטשיק איז אינטערעסאנט, אז ס׳האט יא צוטון מיט די פילינג.

Speaker 1: איך הייס אויף פילינג.

Speaker 2: אז דו האסט זיך צוגעוואוינט מאכסטו נישט די סכנה.

דיסקוסיע: פילינג קעגן דזשאדזשמענט

Speaker 1: ניין, ניין, ניין, פארקערט, סאו איז דא נאך מער א מקום פאר “ולזכור את השם תמיד”, ווייל ווען דו פילסט אן הארץ קלאפ און דו בעטסט דעם אייבערשטן שטילערהייט, האסטו שוין געטון א האלב מצווה.

Speaker 2: ניין, מ׳מוז נישט זאגן די פילינג, מ׳קען זאגן די דזשאדזשמענט. אז א מענטש איז א נייע זאך, איז ער מער פארזיכטיג.

Speaker 1: ס׳איז שוין נישט אין א קאטעגאריע פון פחד.

Speaker 2: יא, ער איז מער פארזיכטיג, ער האט יעדע מינוט…

Speaker 1: ס׳איז נישט אין א קאטעגאריע פון פחד.

Speaker 2: ס׳איז טאקע געווארן מער מסוכן אמאל, און ס׳איז טאקע געווארן ווייניגער מסוכן. אפשר א וואך וואס מ׳הערט פון אן עקסידענט מאכט מען די ברכה, ווייל ס׳איז דא מער א פילינג.

חידוש: טבע און ברכה

Speaker 1: דער אמת איז, דו האסט געזאגט טאקע אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל דער אייבערשטער האט באשאפן די טבע. די חלק פון די טבע וואס דער אייבערשטער האט געמאכט אז א מענטש זאל פילן ווי אלעס איז בסדר, אויף דעם דארף מען נישט מאכן א ברכה. אויף די חלק פון די טבע וואס ס׳איז געבליבן עפעס א לופּהאל אז מ׳פילט נאך סכנה, דארף מען טאקע זאגן. יא, “רוגע הים וימו גליו”, מ׳מאכט אונז טראכטן אז די וועלט איז סטעיבל. אבער ווען ער גייט ארויס פון די סטעיבל וועלט, די ברכה האט טאקע א פלא, ס׳איז אמת, אמת.

מ׳מאכט אויף די ברכה אלעמאל. אבער די געווענליכע ברכה איז דאך נישט, מ׳רעדט נישט וועגן דעם, מ׳רעדט וועגן בטחון. ער זאגט אז א מענטש מאכט דערין א משנה הבריות, אמת׳דיג אויף יעדע בריאה. פארוואס איז מער פאני א מאנקי ווי א מענטש? דער אייבערשטער האט ביידע געמאכט. נאר ס׳גייט לויט די כח הדמיון פון די מענטש, נישט די ריאליטי. אז ס׳האט שוין געווערט נתפעל, זאגט ער. איז דאך די שאלה צו די ברכה דארף מוליד זיין די התפעלות, אדער די התפעלות קומט פון די ברכה? די שאלה פון פילינג. צו די התפעלות ברענגט א ברכה.

איך האב געהערט א שמועס פון ר׳ נחמן, וויאזוי הייסט ער, בידערמאן, האט ער געזאגט אז יעדן טאג מאכט מען א גומל, ווייל מ׳זאגט דאך אינדערפרי “הגומל חסדים טובים לעמו ישראל” ביי די ברכת השחר, איז מען דארט נישט חייבים די גאנצע חילוק. אקעי. שוין.

הלכה ט: ברכת שעשה נסים

Speaker 1: יעצט קען מען לערנען וועגן די ברכה פון שעשה נסים. רייט? זייער גוט. ס׳איז דא דער רמב״ם, “הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל”. אז איינער זעט א מקום וואו ס׳איז געשען דארט נסים צו אידן, כגון ים סוף, מ׳זעט די ים סוף, וועראימער ס׳איז. ס׳איז א שווערע זאך, ווייל דער רמב״ם וואלט דאך געקענט געבן א ווארף אריין א שיעור, יענע ים. דער רמב״ם זאגט עס אבער נישט. דא איז דאך מחלוקת׳ן. יא, דא דארף מען ר׳ אורי האלצמאן זאל זאגן וואס איז די ים סוף און וואס איז די מעברות הירדן. זייער גוט.

מ׳דארף טראכטן וועגן דעם, צו ס׳מיינט אז מ׳דארף שטיין פונקט אין דעם פלאץ וואו די אידן זענען געשטאנען. און ווען האט מען געוואוסט? אין די צייטן פון די משנה האט מען געוואוסט פונקטליך? ס׳קען זיין אז מ׳גייט אין דעם ים, דא איז דער פלאץ געווען דער ים סוף. נא, מ׳ווייסט נישט.

מעברות הירדן

וואס טייטש מעברות הירדן? דער לשון איז אינטערעסאנט. דער פלאץ וואו די אידן זענען דורכגעגאנגען די ירדן. מעברות איז אינטערעסאנט. איך מיין אז ס׳איז געווען עפעס א פלאץ. איך מיין אז דאס זאגט אורי אז ער ווייסט וואו ס׳איז. אה, וואו איז דער מעברות הירדן? און ער גייט דארטן, ער מאכט די ברכה. איך קען אים פרעגן. ער טוט ווער ס׳וויל.

אבער די ים סוף, אויב מ׳עסטעבלישט וועלכע ים ס׳איז, מוז נישט זיין ביי די פלאץ אין די ים. ס׳איז א גרויסע ים. מ׳ווייסט וואו די ים סוף איז. די ים סוף איז די רויטע ים. ערגעץ וואו צווישן מצרים און ארץ ישראל דארף עס זיין. אבער איך האב גערעדט מיט ר׳ אורי לעצטנס. מ׳ווייסט, מיר האבן א ידיד, ר׳ אורי האלצמאן, ער ווייסט וואו אלעס איז, און מ׳קען אים קאלן, ער געט טורס, מ׳דארף צאלן אביסל דערפאר, און ער ווייסט וואו די מעברות הירדן מאכט א ברכה. אזוי ווי דו ווייסט ווי די אבן מריבה וואס משה רבינו האט געמוזט צושפאלטן וכדומה.

חידוש: “כגון” – פון דעמאלט ביז היינט

Speaker 2: ניין, אבער די אינטערעסאנטע זאך איז אז ס׳שטייט דא כגון. פון דעמאלט ביז היינט איז געשען נאך טויזנטער ניסים אין ארץ ישראל. יעדע פלאץ ווי אלע שונאים האבן געטרייט אונטערצוברענגען, ביי יעדע מלחמה, אין יעדן טאל. סאו דעמאלט איז אז מ׳דארף נישט האבן… אוודאי זאל יעדער נעמען ר׳ אורי האלטצמאן, אבער מ׳דארף געוואויר ווערן עני פלאץ וואו ס׳איז געווען, א מיסיל איז געווארן כמעט, אדער די אלע פלעצער…

Speaker 1: אויב איז געווען א נס לרבים, דארף מען דארט מאכן די ברכה.

Speaker 2: א נס לרבים איז א נס ליחיד.

Speaker 1: ניין, ישראל מיינט אלע אידן.

Speaker 2: א חלק פון מקום שנעשו בו נסים לרבים, אקעי.

די ברייתא און נוסח הברכה

Speaker 1: אבער אין די ברייתא שטייט אסאך מער דוגמאות: ים סוף, נחל ארנון, וכדומה. די רבים, האבן שיושב עליו משה רבינו בשעת מלחמת עמלק. ס׳איז אינטערעסאנט, איז דא איינער וואס ווייסט וואו די אבן איז? אפשר וועגן דעם האט טאקע די ברייתא נישט געשריבן, אז אונז ווייסן נישט וואו ער איז. אבער ס׳איז אקעי, גיימיר ווייטער.

די ים סוף און די ירדן איז אייערס, די ווערטער זענען ידועים. איך מיין, ס׳מאכט נאר טעותים, ס׳איז געווען אויף א מייל ארויף. אונז ווייסן דאך ווי ס׳איז געגאנגען, אונז ווייסן מער ווייניגער ווי, לאמיך זאגן די ירדן, דאס איז גרינגער צו וויסן, רייט? ס׳איז געווען קעגן יריחו, ווי ס׳שטייט אין פסוק. אונז ווייסן דאך וואו יריחו איז, די זעלבע שטאט ווי אמאל. אונז ווייסן דאך וואו די ירדן איז. סאו וואס איז דאך? איך מאך א טעות, ס׳איז דאך א קילאמעטער, איך ווייס נישט אויב ס׳איז מקופ.

ס׳דארף צו זיין, ווייל די ברכה איז ממש די זעלבע ברכה, “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”. טייטש, יענע ברכה איז אויף די זמן, ס׳איז חנוכה. און דאס איז “במקום שנעשו בו נסים”, אויף די ליל. סאו מ׳מאכט די זעלבע נוסח, “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”, און דאס איז “במקום הזה”.

Speaker 2: וואס שטייט אין די שאלות ותשובות אויף חנוכה?

Speaker 1: אה, יא. און די חילוק איז נאר אז די ברכה האט מען נישט צוגעלייגט קיין “על הנסים”. טייטש, מ׳האט נישט צוגעלייגט קיין טאג וואס מ׳איז אנטזאגט געווארן פון די קריג. מ׳האט דא א מקום. א מקום איז יא דא, אויב איינער קומט אן אהין.

נס לרבים

Speaker 1: אקעי, לאמיר זען די נעקסטע. “כל מקום שנעשו בו נסים לרבים”, יעדע מקום וואס איז געווען א נס לרבים זאל מען מאכן די ברכה. זאל מיר מאכן די ברכה. איך ווייס נישט וואס דאס מיינט.

Speaker 2: פארוואס למשל, יעדע מאל א איד איז געווען אין מירון, איין יאר איז טאקע נעבעך געהארגעט געווארן, אבער יעדע אנדערע יאר איז געווען א נס לרבים אז ס׳זענען נישט מענטשן געהארגעט געווארן.

Speaker 1: ניין, ס׳איז נישט קיין נס לרבים. איך האב בכלל נישט געהערט וואס דו זאגסט. אדער קריעת ים סוף, אדער אזוי ווי א מלחמה איז אמונה.

Speaker 2: אזוי ווי א מלחמה איז אמונה. איז דאס א שינוי הטבע? אה, יא. איך ווייס נישט וועגן שינוי הטבע. “אבני אלגביש” איז “אבנים שהושבו למשה”. אקעי. איך ווייס נישט וועגן שינוי הטבע. עס דארף זיין אט ליעסט עפעס א מאורע וואס איז געשען פאר כלל ישראל.

נס ליחיד

Speaker 1: אבער “מקום שנעשה בו נס ליחיד, אותו יחיד ובנו ובן בנו”, מיינט ער אלע דורות? אדער? ער זאגט נישט. ער זאגט “בנו ובן בנו”, ומברך כשרואה אותו מקום. און ער זאגט דא בלא״ז, ער זאגט ער מברך “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה”, אדער “שעשה לאבי נס במקום הזה”. דאס הייסט, אויב ס׳איז געווען פאר אים אליין זאגט ער “לי”, אויב ס׳איז געווען זיין טאטע זאגט ער “לאבי”, אויב ס׳איז זיין זיידע זאגט ער “לאבי אבי”.

Speaker 2: יא.

נס לצדיקים

Speaker 1: און דא איז דא א דריטע זאך, ווי ס׳איז געשען א נס נישט פאר די רבים, אבער אויך נישט סתם פאר א מענטש וואס איז נאר זיין זיידע׳ס, נאר ס׳איז נוגע פאר כלל ישראל, וואס שטייט אין די פסוקים, אדער אזא זאך. “הרואה גיא ארוך זה כבשן האש”, מברך “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שעשה נס לצדיקים במקום הזה”.

ס׳איז אינטערעסאנט, מ׳דארף וויסן צו מ׳קען דא אויך צוקומען צו…

Speaker 2: מיינסטו וואס די ספרים זאגן אויך כגון?

Speaker 1: ניין, צו… למשל, אויב א מענטש קען מאכן, איך ווייס, די פלאץ ווי דער הייליגער, איך ווייס, דער סאטמארער רב איז ניצול געווארן פון די נאציס.

Speaker 2: ניין, אויב ס׳קען זיין אז די צדיקים…

Speaker 1: וואס ס׳איז געשען צו צדיקים, אזוי ווי ער זאגט, ס׳איז דוקא אין די פסוקים.

Speaker 2: ניין, אויב ס׳האט געמאכט א מקדש השם.

חידוש: “לצדיקים” – קידוש השם

Speaker 1: וואס דו טראכסט, אזוי ברענגט ער פון די ראש, אזוי ווי איך האב געזאגט, אז ס׳האט צוטון מיט די קידוש השם וואס ער האט געמאכט. “לצדיקים” איז נישט סתם “באשר הם צדיקים”, נישט אז דער אייבערשטער האט ליב צדיקים, נאר אז די צדיקים האבן זיך מוסר נפש געווען נישט זיך צו בוקן צו די צלם, און ממילא האט דער אייבערשטער געשאפן דעם נס.

“במקום הזה” – דער ספעציפישער מקום

ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל דער רמב״ם זאגט נישט די גיא ארוך איז אין בבל. איינער וואלט זיך געקענט דאכטן אז סיי וואו מ׳גייט און מ׳זעט א גיא ארוך, זאל מען זיך דערמאנען פון די נס. ער זאגט “במקום הזה”.

Speaker 2: און דיין ווערסיע איז…

Speaker 1: ניין, נישט ווי ס׳איז, נאר איך פרעג דיך וואס איז דיין ווערסיע.

Speaker 2: איך פרעג דיך, די גיא ארוך, וואס איז דאס א גיא ארוך? גיא ארוך איז דארט וואו מ׳האט אריינגעווארפן חנניה, מישאל ועזריה. און חז״ל ווען זיי רעדן פון די גוב אריות, זאגן זיי גוב אריות שבבבל.

Speaker 1: יא, ס׳איז דאך א שטאט אין בבל, איז אין איראק. ס׳איז א שטאט, די הויפט שטאט, איך געדענק נישט וויאזוי ס׳הייסט. נישט באגדאד, אבער אן אנדערע שטאט.

דיגרעסיע: פארוואס האט מען אויפגעהערט מאכן מקומות קדושים?

אונז האבן געהאט אמאל א שיינע מהלך פארוואס מ׳האט געסטאפט אזוי שטארק מאכן מקומות. אין תנ״ך זעט מען אסאך מאל אז ס׳איז געשען א נס אויף א פלאץ, האט מען געמאכט דארטן א מצבה, מ׳האט דארטן געברענגט א קרבן, אדער מ׳האט געמאכט דארטן פאראייביג א מקום, מגדל נועם, וואס הייסט דאס, יד אבשלום עד היום הזה. אז דאס איז נאר ווען אידן זענען שולט אויף א פלאץ, קענען זיי מאכן פלעצער, קענען זיי ארויסברענגען גילויים. אבער אין גלות האט מען קיינמאל נישט געזען, נאך ארץ ישראל האט מען נישט געזען מ׳זאל מאכן קיין מקומות. די איינציגסטע זאך וואס אידן זענען יא שולט איז אויף זייער סדר היום, איז אויף זייער לוח. האבן זיי יא אנגעהויבן מאכן, אזויווי מגילת תענית, אלע מיני טעג, אפצייכענען טעג. אבער דא זעסטו יא, אז ס׳איז דא א גוב אריות וואס איז אין בבל. ס׳איז נישט א מקום קדוש, אבער מ׳מאכט דארט א ברכה.

מקום שנעשו בו נסים, מ׳האט נישט געווייגט וועגן די פלאץ פאר א… נישט קיין חפצא פון יענע תורה. אקעי.

ברכה אויף מקום עבודה זרה

Speaker 1: הרואה מקום שעבדו בו עבודה זרה, ער זעט א פלאץ וואו מ׳האט געדינט עבודה זרה, מברך “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם…” ס׳טאקע, ער קומט אן צו אזא פלאץ, זאגט ער, מ׳דאנקט דעם אייבערשטן “שנתן ארך אפים לעוברי רצונו”, אז דער אייבערשטער האלט זיך לאנג איין כביכול.

ביאור: ארך אפים

דאס הייסט אז ארך אפים מיינט די פארקערטע פון שנעל אויספלאצן. און א חרון אף מיינט ער ווערט הייסער און הייסער, און זיין אטעם ווערט קורצער און קורצער, זיין גוף ווערט… ס׳איז אלעס משלים. ווען א מענטש איז אין כעס, אויב האט ער נישט א לאנגע אטעם… מ׳זאגט אייביג אטעם אריין, מ׳רעדט וועגן ברעדוויל, ווען מ׳אטעמט אריין בארואיגט עס די כעס. סאו ארך אפים מיינט ליטעראלי לאנגע אטעם. ס׳איז בדרך משל אז דער אייבערשטער האלט אויס.

חידוש: מקום עבודה זרה אלס טשעלענדזש צו אמונה

דאס הייסט אז ער קומט אן צו א מקום עבודה זרה פאלט אים איין א שאלה, למה זה הרשע וטוב לו? פארוואס מאכט נישט דער אייבערשטער אן עונש אויפן פלאץ? דער אייבערשטער איז דאך ארך אפים לעוברי רצונו. מ׳קען עס אנקוקן אזוי ווי דער מקום שאומר לעבודה זרה איז אזוי ווי א שטיקל טשעלענדזש צו זיין אמונה, און ער ענטפערט אויף דעם, איז ער ווי מחזק זיין אמונה אז דער אייבערשטער איז ארך אפים.

ברכות על ראיית מקומות מיוחדים

הלכה י: ברכה על מקום שעובדים בו עבודה זרה ומקום שנעקרה ממנו עבודה זרה

Speaker 1: דו ווייסט, איך בין געווען אמאל למשל אין וואטיקאן, איך האב געזען אזא ריזיגע, ביוטיפול, זיי האבן זייער שיינע בילדינגס, אונז האבן נישט אזא שיינע בילדינג אין די גאנצע וועלט. אזוי ווי דער מנהג וואס דו זאגסט צו זאגן “שקץ תשקצנו”, למשל. די ענטפער איז פארקערט, זייער גוט. אונז האבן נישט אזא מנהג, אונז האבן א מנהג צו זאגן “שקץ”, אבער די תורה זאגט, דו זעסט א ביוטיפול טשוירטש…

אבער ס׳שטייט דא “מקום שעובדים בו”, ס׳איז נישט דו זעסט די עובדים. ניין, ער מיינט אוודאי אז ס׳איז אפשר נישט פשוט צו ווערן, א סתם פאר יעדן, די גאנצע וועלט איז א מקום שעובדים עבודה זרה, איך מיין נישט אזוי. ניין, ער זעט א גרופע גוים זיך בוקן, לאו דווקא די טשוירטש, וואטעווער זיי זענען אין לעבן א שעה… ניין, די מקום מיינט אוודאי עפעס א בילדינג, עפעס אזאנס, און ער זעט די טשוירטש.

איך זאג נאר אזוי, איך טריי צו זאגן מיין פשט. איך טענה אז דו זעסט א ביוטיפול זאך, וואס זאגסטו, “שקץ”? “הודו לה׳ כי טוב”, איך קען נישט זאגן ספעציפיש אויף עבודה זרה, ס׳איז טאקע שיינער וואס דו זאגסט. זאגט מען, וואו, דער אייבערשטער איז זייער גוטער, ער לאזט זיי האבן אזא ביוטיפול בילדינג פאר טויזנטער יאר. ס׳איז זייער שיין. ס׳איז אסאך שענער ווי צו זאגן, ס׳איז שפייען און “שקץ תשקצנו”, דו טראכסט אריין. ס׳איז א גאנצע אנדערע לעוועל פון אזא זאך.

דו ביסט משבח דעם אייבערשטן אז דער אייבערשטער האט עפעס א הנאה פון די פלאץ. ניין, אבער די פלאץ פרואווט זיין אריכות אפים. איך מיין אז דא האסטו א געוויסע סילווער ליינינג, דא א מעלה אין די פלאץ, אז די פלאץ ווייזט אויך גדלותו של השם, ס׳ווייזט זיין מידה פון ארך אפים. דו מיינסט אז די פלאץ ווייזט כביכול פארקערט? זאג איך ניין, די פלאץ ווייזט אורך אפיו של הקדוש ברוך הוא. אזוי ווי ס׳שטייט “אם לעוברי רצונו כך”, אויף וואס שטייט עס? “אם לעוברי רצונו כך”? על עושי רצונו על אחת כמה וכמה. איך האב געזען אז ס׳איז דא וואס שטייט אז ווען מ׳געדענקט אז ווען מ׳האט געזען ווי גוט ס׳גייט פאר די גוים, האט מען געזאגט, נו, קל וחומר וויפיל ס׳קומט פאר די…

מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה

Speaker 1: וויפיל ס׳קומט פאר די… מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, ווען מ׳זעט א פלאץ וואו מ׳האט אויסגעקערט עבודה זרה, איז מען שוין מחויב געווען אין די מצוה פון הלכות עבודה זרה. און מען האט אויסגעריסן עבודה זרה, איז דא אין ארץ ישראל מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שעקר עבודה זרה מארצנו. ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל למשל אויב א יוד א מענטש איז עוקר, איז סתם אויך דא אפשר א ברכת המצוות, און אפילו אין חוץ לארץ איז דא, מברך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה.

אבער אזוי ווי נעקר, מיינט אזוי ווי נעטשערלי, ער זאגט עפעס נישט ווען יודן זענען געקומען עוקר זיין. ס׳איז סתם צובראכן. רייט, נישט יודן זענען געקומען צוברעכן, אבער ער רעדט סתם אויך פון אזא פאל. ס׳איז געווארן אלט און ס׳איז צובראכן געווארן. נעקר מיינט אז זיי האבן מבטל געווען, זיי האבן מחליט געווען אז מען גייט מער נישט דינען עבודה זרה, מען גייט עפעס אזוי. ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל אדער א מענטש עוקר ווייל דער אייבערשטער האט זוכה געווען מיט דעם וואס ער האט געשריבן אין די תורה כאילו אז ס׳איז א מצוה צו עוקר זיין. אדער א מענטש איז געווען א נס און נעקר געווען. די מענטשן האבן אויפגעהערט און מחליט געווען אז ס׳איז נישטא מער, עפעס אזוי.

און חוץ לארץ, מברך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה. ואומר בשתיהן, מ׳זאגט ביי ביידע, כשם שעקרת, ס׳איז אינטערעסאנט די דיוק, די היי ביי די ענד, כשם שעקרת איז אינטערעסאנט. אזוי ווי דו האסט עוקר געווען מן המקום הזה, כך תעקור, אזוי זאלסטו אויסרייסן עבודה זרה מכל המקומות, ותשב לב עובדיהם לעבדך. אה, דאס איז זייער פאוערפול.

“ותשב לב עובדיהם לעבדך” – א תפילה פאר עובדי עבודה זרה

Speaker 1: מ׳שטעלט נישט דא די עובדי עבודה זרה, נאר מ׳בעט פאר זיי א תפילה אז די עובדי השם זאלן זיך טוישן, זאלן תשובה טון, זאלן דינען דעם אייבערשטן. ס׳איז א פלא׳דיגע זאך. אויב איינער פרעגט אויב ס׳איז דא ערגעץ א תפילה וואו אונז בעטן אויף עובדי עבודה זרה, נישט אז זיי זאלן מהרה יכרתו, נאר… מהרה יכרתו זאגט מען אויף די יודן, אויף די מינים. אויף מינים. אדער אזוי ווי מ׳זאגט כל הרשעה כולה כעשן תכלה. אבער דא איז דא א זאך וואס דו בעטסט ותשב לב עובדיהם לעבדך. אויך אויף ארץ ישראל שטייט דאס כאילו. זייער אינטערעסאנט.

Speaker 2: יא, ווארט נאר. די וואס דינען דא. נישט נאר אין גלות.

Speaker 1: מ׳רעדט זיך בכלל, איך זאג דיר, מ׳רעדט זיך דא פון א ביוטיפול בילדינג. ס׳איז א שאד, די בילדינג וואלט געקענט זיין א בית המדרש. די אראבער האבן עס געמאכט, קען זיין דאס איז אויך די עקירה, אויב ס׳ווערט אויס טשערטש און ס׳ווערט א בית המדרש.

Speaker 2: ניין, ס׳קען זיין אז ותשב לב עובדיהם לעבדך מיינט אז זיי זאלן ריווערסן די דעמעדזש וואס דער רמב״ם האט אויסגערעכנט אין די הלכות עבודה זרה, זיי זאלן זיך פלוצלינג צוריק דערמאנען אז אלע זאכן זענען נאר געווען, מ׳האט געדינט די זון ווייל מ׳וויל עכט דאנקען דעם אייבערשטן, און מ׳מאכט די פלאץ פאר א בית המדרש.

Speaker 1: אבער ניין, דאס איז די פלאץ דארף מען עוקר זיין.

Speaker 2: ניין, די פלאץ, די פלאץ, די זאגסט א פלאץ, מ׳מאכט די מקום עבודה זרה, מ׳מאכט די מקום עבודה זרה, מ׳נעמט די טשערטש און מ׳מאכט פון דעם א מקום של עבודת השם, איז דאס אויך נעקר עבודה זרה.

Speaker 1: ניין, ותשב לב עובדיהם איז זייער אינטערעסאנט. ס׳איז דאך אזא געוואלדיגע זאך, וויפיל אזעלכע אידן וואס זענען פארבלאנדזשעט, ער זוכט צו דינען דעם אייבערשטן, ער האט פשוט געקומען אין א ראנג פלאץ. ברענג אים צוריק, דו זוכסט צו דינען, אונז זענען נישט געוואויר געווארן אז דאס איז אזא גרויסע סכנה צו עובד עבודה זרה זיין.

אז איך האב אים געפרעגט, כ׳האב אים געפרעגט, כ׳האב אים געזאגט, “אויב דו ווילסט, איך וועל דיר ברענגען א גוי, איך וועל דיר ברענגען א איד וואס איז נישט פון מייזעס, א תינוק שנשבה, וואס איז אויפגעוואקסן אין א שטארקע אוועקגעפארענע וועלט.”

הלכה י: ברכה על ראיית בתי ישראל ביישובן ובחורבנן

ברכת “מציב גבול אלמנה” – ביישובן

Speaker 1: יעצט גייען מיר לערנען וואס פאר א ברכה מיר מאכן ווען מיר קומען אין לעיקוואוד. הרואה בתי ישראל, מ׳זעט אידישע שטיבער ביישובן, אויב זעט מען עס, א יישוב מיינט מען סתם אז ס׳האט זיך צוריק אויפגעבויט. ניין, ס׳לעבט, ס׳איז דא א שיינע אידישע שטאט. מאנרא, מ׳גייט אין מאנרא, וואס פאר א ברכה מאכט מען? מ׳מאכט א ברכה, “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה”. אז די אידן זענען פארטריבן געווארן און זיי האבן זיך צוריק געסעטלט. די אידן האבן געהאט א גרויסע חורבן, א חורבן עולם, מ׳האט זיי פארטריבן, מ׳האט געהאט חורבן בית המקדש און מלחמות און אזוי ווייטער, אבער מ׳שטעלט זיך צוריק אוועק, דער אייבערשטער שטעלט צוריק די גבול אלמנה.

אבער די רמב״ם זאגט נישט אין ארץ ישראל, די רמב״ם זאגט אפילו אין חוץ לארץ. אונז זאגן דאך פסוקי דזמרה, וויאזוי זאגן מיר וועגן די אלמנה אין איינע פון די ברכות?

Speaker 2: יא, כאלמנה, אז אונז זענען געווארן פארטריבן פון ירושלים.

Speaker 1: נחם, השיבנו לארץ ישראל.

Speaker 2: ניין, אבער ס׳איז דא פסוקי דזמרה, אונז זאגן אזוי ווי אלמנה אין עקרה.

Speaker 1: ניין, אונז זאגן יא, “כיבץ בניה לתוכה”, דארט שטייט עקרה, נישט אלמנה.

Speaker 2: ניין, אבער ס׳איז דא אין נחם זאגן מיר אז ציון וויינט אזוי ווי אן אלמנה בלי בניה.

Speaker 1: און דא איז מציב גבול אלמנה, אז די אידן זענען צוריק צוזאמען, די אידן בויען זיך ווייטער. אבער ס׳שטייט נישט אז ס׳דארף זיין אין ארץ ישראל, ס׳שטייט נישט. לכאורה אויף מאנרא מאכט מען אויך די ברכה.

ברכת “דיין האמת” – בחורבנן

Speaker 1: און בחורבנן, טאמער מ׳פארט אויף קרית יואל, דעמאלטס מאכט מען דיין האמת. וועלכע ברכה מאכט מען אויב מ׳פארט אויף יוראפ און מ׳זעט אלע אידישע שטעט וואס זענען חרוב? דיין האמת. ברוך דיין האמת.

מ׳גייט אויף א בית החיים, די צוויי ביז יעצט ווייסט דער עולם נישט. די יעצטיגע צוויי די הלכה ווייסט מען יא.

Speaker 2: יא. הרואה קברי ישראל, הרואה קברי ישראל.

דיסקוסיע: פארוואס ווייסט דער עולם די איינע ברכה און נישט די אנדערע?

Speaker 1: די מצב גבול אלמנה איז מיר אלץ זייער אינטערעסאנט, ווייל ס׳איז א זייער א יוניק ברכה וואס איז געזאגט געווארן אויף אזא פאעטישע וועג. מ׳זאגט נישט אז די אנדערע ברכות זענען… כמעט אלע ברכות זענען פאעטיש. די מצב גבול אלמנה איז שוין גאר שטארק, ווייל האסטו אפשר א דמיון פון אזא מיבם, אן עלטערע שוואגער וואס האט אפגעראטעוועט זיין שוועגערין פון די אלמנות אויס.

יעצט חז״ל… ברוך מצב גבול אלמנה… ס׳שטייט א פסוק, “יצב גבול אלמנה” אין משלי, “ונשלה צדיק”.

Speaker 2: אהא. ס׳איז דא א פסוק.

Speaker 1: מ׳זאגט מען אז דער אייבערשטער איז א מצב גבול אלמנה. ס׳שטייט אז ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ווייל ס׳זעט אויס אז אונז ווילן זיך נישט צו שטארק פרייען מיט בנות ישראל, ווייל אונז זענען דאך טרויעריג, אונז זענען נישט צוריק אין ארץ ישראל.

Speaker 2: מ׳פרייט זיך זייער שטארק. בתפארת.

Speaker 1: ניין, מצב גבול אלמנה, פשט איז, זי איז געבליבן אן אלמנה. זי האט נישט געטראפן א נייעם מאן וואס האט איר גענומען.

Speaker 2: נישט מסכים. נישט מסכים. וואסערע פליטה האט מען איר געטראפן?

Speaker 1: דער אייבערשטער האט אונז אזוי ווי אין די מיען-טיים.

Speaker 2: ס׳קען אויך זיין מי שאפליטה. ס׳מוז נישט זיין. אן אלמנה האט חתונה צוריק, זאגט מען אויך מצב גבול אלמנה. ס׳מוז נישט זיין. דאס איז א מציאות. אונז איז א שמחה צוזאמען.

Speaker 1: ביז דערווייל, אבער ביז דערווייל איז דאס א מצב גבול אלמנה. מ׳פרייט זיך אויף דעם ביז מ׳קראכט א גלעזל בראנפן. אונז ווארטן אויף די גאולה.

Speaker 2: ס׳מוז נישט זיין. ס׳מוז נישט זיין. איך זאג נישט אז ס׳מוז זיין. איך זאג נישט אז איך זאג אז ס׳מוז זיין. אויב ס׳מוז זיין, איז דאס נישט קיין חידוש. נאר איך קלער.

Speaker 1: זאג, זאג, זאג.

הלכה י: ברכה על ראיית קברי ישראל

דער נוסח פון דער ברכה

Speaker 1: ווייטער, הרואה קברי ישראל. מ׳זעט קברי ישראל, מ׳ווארט, מ׳זאגט די ברכה. דו ווייסט נישט? ס׳שטייט ביי אלע בתי חיים. ס׳שטייט אזוי: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין”. דער אייבערשטער האט אייך באשאפן בדין.

פארוואס… יעצט, דו גייסט דיסקאווערן די סיקרעט פארוואס געוויסע ברכות ווייסט מען יא און געוויסע ברכות ווייסט מען נישט. ווייל דער וואס מאכט די בית החיים שרייבט א סיין מיט די ברכה, ממילא ווייסט דער עולם דערפון. ביי די גבול אלמנות האט מען נישט געשריבן קיין סיין, ממילא ווייסט נישט דער עולם דערפון. איך מיין אז ס׳איז זייער סימפל. דו ביסט מסכים?

Speaker 2: יאפ.

Speaker 1: אקעי, וואס מאכט מען? מ׳זאגט אזוי, ס׳איז א סארט דין, מ׳זאגט אזא צידוק הדין, און מ׳רעדט וועגן תחיית המתים. מ׳זאגט אזוי: “ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין”. דער אייבערשטער האט אייך באשאפן בדין. ס׳שטייט שוין ווי די אלפים… דער אייבערשטער מאכט אויף וועם עס זאל געבוירן ווערן. די פוינט איז, דער אייבערשטער איז גערעכט אויף די גאנצע זאך. די זון איז עסן מיט דין, און די זון איז געווענליך אז ער ווערט געגעבן פרנסה. די חילוק איז אז ער קומט אריין אין גן עדן און ער האט וואס צו עסן. מחיה מתים איז עסן מיט דין, און דאך איז מחיה מתים אז ער איז דן למיתה, דער אייבערשטער מאכט אז מענטשן זאלן שטארבן, אבער סוף כל סוף איז דא עתיד לבוא, וואס ער האט א כח פון מחיה המתים לעתיד לבוא, און דעריבער איז ער עתיד זיי צוריק אויפצושטעלן לעתיד לבוא, און יענץ איז אויך זיין בדין, “ברוך אתה ה׳ מחיה המתים”.

דיסקוסיע: פארוואס “יוצר אתכם” – לשון נוכח צו מתים?

Speaker 2: פארוואס איז דא א קשיא אויף “יוצר אתכם בדין”? מען רעדט צו די מתים, מען רעדט נישט צו די מתים, מען רעדט צו די אייבערשטער.

Speaker 1: מען רעדט צו מתים, פארוואס זאל מען נישט קענען רעדן צו מתים? נישט אזויווי די אלע ליטוואקעס זאגן אז מען טאר נישט רעדן צו מתים, מען רעדט דאך יא, מען האט דאך א ברכה וואס די חכמים האבן מתקן געווען אז מען רעדט צו זיי. פארוואס זאלן זיי נישט הערן? זיי זענען טויט, קענען זיי נישט הערן? דו ווייסט אז עס איז דא א הלכה פון לועג לרש, אז מען גייט נישט מיט ציצית, און מען דאוונט נישט, און מען טוט נישט קיין מצוה דארט, ווייל עס פאסט נישט.

Speaker 2: איך הער, אלע שאלות יענער הערט.

Speaker 1: מען רעדט, זיי זענען מענטשן, מתים זענען אמאל געווען מענטשן, אביסל גרעסערע רעספעקט פאר א מענטש. פארוואס איז א פלא אויף פארוואס מ׳זאגט א לשון נוכח צו די מתים? מ׳דארף נישט יעצט אן ענטפער אויפ׳ן פלאץ. איך בין זייער העפי דערמיט. ווען מ׳איז נישט העפי, דארף מען זאגן אז עס בלייבט שווער. עס איז א פלא, מ׳רעדט נישט צו די מתים. מ׳רעדט יא, מ׳רעדט די גאנצע צייט צו מתים. וואס פארשטייסטו נישט?

Speaker 2: עס איז א פלא׳דיגע זאך אז די לשון איז “יוצר אתכם” און נישט “יוצר אותם”, די מענטשן. ער רעדט נישט צו זיי, ער רעדט “אתה ה׳”, ער רעדט צו דיר. צו וועם שיקט ער די אימעיל? צו די אייבערשטער.

Speaker 1: ניין, ניין, ניין, עס איז נישט קיין פראבלעם. דו האסט געפרעגט די גרעסטע קשיא אויף לשון הברכה, עס איז נישט קיין פראבלעם. יעדע סינגל ברכה אין די וועלט הייבט זיך אן מיט נוכח און ענדיגט זיך מיט נסתר, און מ׳האט נישט קיין שום פראבלעם דערמיט. ווען מיר גייען צו אונזערע ארבעט, זיך אהיים, אלעמאל זעען מיר,

ברכות אויף גרויסע קיבוצים פון מענטשן, חכמים, מלכים, און משונה בריות

הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד

Speaker 1:

שיקט ער עס צו די אייבערשטער? אבער נישט שפעטער ווי מארגן. ניין, ניין, ניין, ס׳איז נישט קיין פראבלעם. יעדע סינגל ברכה אין די וועלט הייבט זיך אן מיט “ברוך” און ענדיגט זיך מיט “ברוך”, און אינמיטן איז… ניין, ניין, פליז, הייבט נישט אן…

רבותי, רבותי, רבותי, אלעמאל זעען מיר אז מ׳רעכנט זיך מיט דעם מענטש. ס׳איז נישט קיין מענטשליכע זאכן וואס גייען אן. א מענטש איז געשטארבן, אויס מענטש, מ׳רעכנט זיך נישט מיט אים. איך גיי נישט אריין אין די חקירה וואס די גמרא האט אין ברכות צו מענטשן זעען אדער זעען נישט. ס׳איז בעיסיק מענטשליכקייט. פארוואס דארף מען רעדן צו זיי? און ס׳איז דאך זייער סעד, כביכול, אז ער איז געשטארבן. זאגט מען, “קום, ער איז געבוירן, דער אייבערשטער האט דיך געבוירן, דער אייבערשטער האט דיך געגעבן צו לעבן. ס׳איז א רואיגע צייט, זאלסטו גיין נאך לעבן.”

אקעי. “הרואה ששים רבוא בני אדם כאחד”. רבותי, מ׳זעט זעקס הונדערט טויזנט מענטשן אויפאמאל. דא דארף מען פרעגן ר׳ משה פיינשטיין צו ס׳מוז זיין ממש כאחד, צו ס׳מוז זיין זעקס הונדערט טויזנט.

Speaker 2:

אה, דו מיינסט מיט די שאלות פון די איידים?

Speaker 1:

איך זאג, זעקס הונדערט טויזנט מיינט מ׳דארף ציילן? זעקס הונדערט טויזנט מיינט זייער אסאך. שטימט? ניין? איך ווייס נישט. יא.

די ברכה אויף גוים — “בושו אמכם”

“אם גוים הם אומר ‘בושו אמכם מאד חפרה יולדתכם׳”. וואס איז פשט? אה, ס׳זענען דאך גוים, ס׳שטייט “בושו”. דער רבינו מנוח האט זייער ליב צו טייטשן די לשונות פון פסוקים. “בושו אמכם” — איך קען נישט קוקן אין בוקס יעצט, ס׳וועט שטערן מיין ווידעא. “בושו אמכם מאד” — אויב דו ווילסט קוקן, קוק פאר מיר. “בושו אמכם מאד” — שעמען זאל זיך אייער מאמע. וואס האט דאס אהער א קשר? פאר די מאמע זאל זיך שעמען? יא, בעיסיקלי. “חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה”. וויאזוי פירט זיך אויס די פסוק? די גוים גייען נישט אזוי.

ס׳איז אינטערעסאנט, פריער ביי עובדי עבודה זרה האט מען זיי געבענטשט, “לא תבושו ולא תכלמו”, און יעצט נעמען זיי זיך צוזאם. פארוואס נעמען זיך צוזאם גוים? פארוואס? אויף צו קוקן ספארטס? איך ווייס נישט וואס.

מ׳זאגט נעגאטיוו אויף די ששים רבוא. גוים אז זיי זאלן נישט זיך מערן. נישט זיי זאלן נישט, מ׳זאגט אז אחרית גוים. דער רמב״ם זאגט נישט, ער זאגט אז ס׳איז דא, און דא ברענגט ער נישט די גאנצע ענטפער. איך ווייס נישט.

דער רמב״ם זאגט נישט, ער זאגט אז ס׳איז דא, און דא ברענגט ער נישט די גאנצע ענטפער. איך ווייס נישט.

איך מיין אז די אידן דארפן חלק זיין. ס׳איז מיוחד פאר די אידן. איך ווייס נישט אזויפיל גוים ווי ס׳קומען צוויי דריי אידן. שם זאלן זיך די גוים. יא. שם זאלן זיך די גוים. שטארבן גייען זיי.

די ברכה אויף אידן — “חכם הרזים”

אבער די אידן אין ארץ ישראל, אונז זענען אידן אין ארץ ישראל. יא, וואס איז שלעכט אידן אין ארץ ישראל? ווייל, אה, קוק, זאג איך דיר וואס די ברכה איז. ביי א באר זאגט מען די ברכה “ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם חכם הרזים”. די גמרא דארט איז מסביר חכם הרזים, אז ס׳איז דא דארט אזויפיל אנדערע סארט מענטשן, און יעדער איינער טראכט אנדערש. דארט שטייט דאך “כשם שאין פרצופיהם שוות, כך אין מחשבותיהם שוות”. און דער אייבערשטער, “יודע מחשבות בלב כל אדם”. דער רמב״ם וואלט נישט געזאגט אזא לשון פונקטליך, איך ווייס נישט.

אבער די תירוץ איז אזוי, ווער ס׳איז קיין אידן, ער ווייסט אז אין חוץ לארץ ווייסט ער, טראכטן אלע אידן די זעלבע זאך. אין ארץ ישראל, ווייסט ער, טראכט יעדער איד עפעס אנדערש. סאו נאר אין ארץ ישראל איז דא חכם הרזים.

Speaker 2:

דו ווייסט, ס׳איז דא א רשב״א, “הקדוש ברוך הוא יודע מחשבות”. סאו דאס הייסט חכם הרזים איז דער אייבערשטער.

Speaker 1:

דאס איז די כללות וואס דו זאגסט. חכם הרזים איז זיכער דער אייבערשטער. יא, ער ווייסט אנדערע סארט דאס, און אנדערע וועט די אלע פון די אלע מענטשן ווייסן כאילו זייער ידיעות. דער אייבערשטער, חכם מיינט גייט זיכער אויף דער אייבערשטער. יא, יא, יא.

דאס הייסט דער אייבערשטער איז די חכמה כללית פון די אלע מענטשן. אקעי, וואטעווער. אבער פארוואס נאר ביי ארץ ישראל? פארוואס נאר אין ארץ ישראל? איך ווייס נישט. חוץ לארץ זענען פעיק. אידן אין חוץ לארץ זענען פעיק.

אקעי, ער ברענגט, וואס זאגט דער צל״ח? תורות. נו, ער קען דאס אויך, אזוי ווי ער זאגט קען ער דאס אויך. יא, אבער ארץ ישראל איז מער חכם. אקעי, מ׳דארף טאקע וויסן די חילוק. די קיבוץ פון אידן אין חוץ לארץ איז איינמאל אביסל פעיק. דאס איז די ריעליטי. קוק ארום וועסטו זען.

הרואה חכמי ישראל / חכמי אומות העולם

שוין, יעצט וואס איז די ברכה זאגט מען אז מ׳זעט א חכם? וויאזוי זעט מען א חכם? ווייל מ׳ווייסט אז ס׳איז א חכם?

ס׳איז טאקע א פלא, וואס איז די פשט פון ארץ ישראל? אקעי, איך דארף עס נאך פארקוקן. “הרואה חכמי אומות העולם”. ברוך חכם הרזים. מבורך ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם. איך ווייס, למשל איינער גייט צו א דאקטאר, ער איז אן אדם חכם וואס לערנט פאר מענטשן חכמה, איך ווייס, דער אייבערשטער האט געגעבן מחכמתו לבשר ודם. נו גוט, דער אייבערשטער געט זיין חכמה פאר מענטשן.

דיסקוסיע: דער חילוק צווישן “חכם הרזים” און “שנתן מחכמתו”

סאו, ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל חכם הרזים מיינט אויך אז דער אייבערשטער האט געגעבן חכמה פאר די אלע מענטשן. נישט אז ער האט געגעבן, אז ער איז. רייט? חכם אז ער איז. דער חילוק צווישן די צוויי זאכן, דא האט דער אייבערשטער געגעבן חכמה לבשר ודם. חכם הרזים קען דאך אויך זיין אז די אלע זעקס הונדערט טויזנט מענטשן טראכט יעדער איינער אויף זיין וועג, און די אלע האבן באקומען זייער חכמה פון דעם אייבערשטן.

חכם הרזים איז א טייטש אז ס׳איז עפעס א לשון אז דער אייבערשטער איז כולל אלע חכמות, אלע מענטשן׳ס חכמה. חכם הרזים איז א לשון וואס שטייט ערגעץ? ניין, ער מאכט שנתן מחכמתו. ס׳איז דא, יא, א פלאץ וואס די גמרא זאגט אז אויף איין חכם מאכט מען חכם הרזים ווייל ער איז אזוי קלוג ווי זעקס הונדערט טויזנט מענטשן, עפעס אזא לשון.

“ליראיו” vs. “לבשר ודם”

חכמי ישראל זאגט מען, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שנתן מחכמתו ליראיו. פאר אידן וואס זענען יראי ה׳. ס׳איז אינטערעסאנט, ווייל א חכם ישראל וואס איז נישט קיין ירא שמים, קען מען אויך זאגן לכאורה, ווייל ליראיו מיינט פאר די אידן וואס זענען יראיו. מ׳מיינט נישט פאר דעם ספעציפישן מענטש. ישראל עלמא מיינט נישט א מענטש וואס איז געבוירן צו א אידישע מאמע. ישראל מיינט איינער וואס פירט זיך אידיש. א חכם ישראל מיינט א אידישע דאקטאר, קען ער נישט פערהיט זיין, איך ווייס נישט ווי ער גייט, ער קען לערנען תורה, אבער ער איז א אידישע דאקטאר. מאכט מען שנתן מחכמתו ליראיו? ווייל ער איז א חלק פון די אידן. אדער חכם ישראל מיינט חכמה פון חכמת ישראל.

ניין, ניין, איך מיין אז חכם ישראל מיינט א אידישע חכם. דער חילוק איז אז ער איז א יראי, ס׳איז פשוט א חילוק, ס׳איז א שיינע זאך. פאר א איד זאגט מען נישט סתם בשר ודם. א איד איז נישט סתם א בשר ודם, א איד איז א איד, ס׳איז פון אייבערשטן׳ס מענטשן, פון אייבערשטן׳ס חסידים, יראיו.

און אומות העולם, אונז ווייסן שוין אז אויך אומות העולם קענען האבן חכמה, ער האט עס נישט געגעבן ספעציפיש ליראיו. ער האט עס נישט געגעבן לבשר ודם. ס׳איז אן ענין אז דו ביסט א איד. זייער גוט, אבער דער איד… אבער יעדער ברכה גייט מיר נחס… איך מיין אז ס׳איז דא ווי עלע ברכות, ווי מער חשוב באקומט א ברכה מיוחדת, אזוי ווי הבוחר בפרי עץ.

Speaker 2:

ניין, אבער איך זאג אויף די שנתן, שנתן מחכמתו ליראיו. ס׳האט נאר געווען די ברכה שנתן מחכמתו ליראיו.

Speaker 1:

איך האב געזאגט די אפשרות אז חכמה איז נישט פאר יעדן, די אייבערשטער געט חכמה. ניין, ס׳איז דא דאך חכמה לבשר ודם, דער אייבערשטער געט פאר יעדן בשר ודם. דאס איז דער פאקט, אז יעדער איינער קען זיך צו ווערן קלוג.

Speaker 2:

ניין, פון דעם וואס ער האט דיר געגעבן, פון דעם וואס ער האט דיר געגעבן. דעם וואס ער האט נישט געקויפט, האט דער אייבערשטער נישט געגעבן.

Speaker 1:

דו מיינסט אז מ׳ווערט נישט קליגער דורך לערנען, אבער דער אייבערשטער געט אלעס. אלע ברכות מאכט מען, ווייל דער אייבערשטער טוט אלעס.

נוסח חילוק — “שחלק” vs. “שנתן”

אבער איך מיין נישט אז ס׳איז אנדערש. דא אין די גמרא שטייט אן אנדערע נוסח, “שחלק מחכמתו” אדער “שנתן”? ביי די יראיו שטייט “שחלק”, און ביי די אנדערע שטייט “שנתן”. אויך ביי די מלכים, ביי די רמב״ם ברענגט ער נישט די חילוק, ביי די רמב״ם איז דא ביידע “שנתן”. “מלכי אומות העולם, ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם.”

הרואה מלכי ישראל / מלכי אומות העולם

דיסקוסיע: וואס מיינט “כבוד” ביי א מלך?

דאס הייסט אז, יא, כבוד דא מיינט מער שליטה ווי כבוד יעצט. כבוד מלכות. מלכי ישראל, ברוך שנתן מכבודו ליראיו. כבוד דא טייטשט פאוער מיינסטו? איך ווייס נישט. ס׳זעט אויס וואס א מלך… און דו זאגסט נישט דווקא ווען דו זעסט אים מיט זיין כבוד און זיין קרוין. וואס ער האט די הנהגה פון די לאנד. אפשר דאס הייסט כבוד. איך ווייס נישט, מ׳דארף טראכטן. כבוד מיינט אז ער גייט אין א שיינע בעקיטשע? דאס איז נישט קיין כבוד.

Speaker 2:

איך ווייס נישט וואס דו זאגסט, איך ווייס נישט. וואס איז די זאך וואס דו ווילסט זאגן אז א מלך האט מער ווי אנדערע מענטשן?

Speaker 1:

ס׳איז דאך כבוד וגבורה. דו זעסט, ס׳איז דא כבוד וגבורה אין יענע רמ״א. איך קער נישט וואס יענע רמ״א זאגט. כבוד וגבורה, אקעי. אונז גייען מיר מיט די נוסח, פארשטייט. איך וויל נאר וויסן צו… וואס איז די מציאות הספר? איך וויל נאר וויסן צו… וויאזוי זאגט מען אויף א מלך? איך מיין אז אין פסוק שטייט אלעמאל “מלך הכבוד”. א מלך איז א זאך וואס האט כבוד. ס׳שטייט נישט אז א מלך האט כח. איך ווייס נישט וואס דו זאגסט. ס׳סאונדט אז אויף אידיש, אויף לשון חכמים, לשון התורה, די וועג וויאזוי צו רעדן פון א מלך, א מלך איז א זאך וואס האט כבוד. אזוי זעט עס אויס. איך מיין אז דו קענסט עס רופן פרסום, honors. און נישט, כבוד מיינט נישט אז מ׳גיבט אן עליה, דאס איז וואס איך מיין אויסצוברענגען. כבוד איז עפעס א ברייטערע זאך אין די הלכה. כבוד איז די acknowledgement פון זיין גבורה אדער עפעס אזוי.

הרואה את הכושי / בריות משונות — משנה הבריות

אקעי. נאך אינטערעסאנטע ברכות, פאר ווען מענטשן זעען אינטערעסאנטע זאכן וואס ציט זייער attention, זאלן זיי געדענקען אז דער אייבערשטער האט דאס געמאכט אזוי. דער אייבערשטער האט געמאכט אן אינטערעסאנטע וועלט. ער האט נישט נאר געמאכט זאכן וואס איז זייער וויכטיג. א מלך איז וויכטיג צו האלטן ארדענונג. פארוואס דארף מען האבן פאני מענטשן וואס גייען ארום אין א צירקוס? פאר פאן.

הרואה את הכושי, איינער זעט… דאס איז נישט פאר יעדער, פאר וואס איז? ווי דער רמב״ם זאגט, מ׳דארף דאנקען דעם אייבערשטן אויף יעדע זאך וואס איז אינטערעסאנט. ווען איינער זעט עפעס וואס איז זייער אינטערעסאנט צו אים, למשל, א מענטש פון ווייסע פלעצער קומט און ער זעט א שווארצער, אדער לכל הדעות יודן פון שווארצע פלעצער, תימנ׳ער יודן קומען און זיי זעען די ערשטע מאל אן אייראפעאישער מענטש מיט ווייסע האר. דער רמב״ם זאגט הרואה את הכושי, הרואה את הלבקן מאכט די זעלבע ברכה. איך בין מסכים. אדער ס׳קומט דא א יוד פון א גרויסע קאמיוניטי פון שווארצע, און פלוצלינג זעען זיי די ערשטע מאל ווייסע מענטשן. יא, מעיבי. אדער משונה בצורת פניו או באיבריו. ס׳מיינט מסתמא נישט באופן אז זיי זעען אויס קראנק, אז זיי זעען אויס שלעכט. מ׳דארף מאכן די ברכה אמת, און זיי זענען דאך עקסטערע דאך. אבער אנדערע סארטן, אין יענע געגנט זענען אלע מענטשן אזוי געווען. משנה הבריות, וואס ער האט געמאכט אלע סארטן שינויי הבריות.

דיסקוסיע: וואס מיינט “משנה הבריות”?

וואס איז דאס? דו קענסט דאך די מעשה, געווען אן אינגל איז געווען זייער קליין, עפעס א בריסקער האט אים אויפגעהויבן און געמאכט “אה, משנה הבריות”, האט ער פיינט געקריגן. ניין, ס׳מיינט נישט דאס. ס׳מיינט אז דו גייסט אין א פרעמדע פלאץ. ניין, משנה הבריות זעט אויס אז ס׳איז ענליך צו בורא נפשות רבות וחסרונן. דער אייבערשטער האט געמאכט variety, דער אייבערשטער האט געמאכט א ברייטע וועלט. אזויווי מיר האבן געלערנט אז אן עפל, דער תוספות זאגט אז אן עפל איז עפעס וואס מ׳וואלט געקענט לעבן אן דעם, מאכט מען א בורא נפשות. מ׳דאנקט אפשר אויף די variety, ניין? אויף די אויסוואל.

Speaker 2:

וואס בעטסטו? משנה מיינט ער האט געמאכט פארשידענע, אדער ער האט משנה געווען דער פון אים?

Speaker 1:

ניין, ס׳איז לכאורה “בורא מיני בריות משונות”, דאס איז וואס ס׳דארף צו מיינען. ס׳איז נישט אז דער אייבערשטער האט גענומען… אז יעדע שווארצער איז פשט אז דער אייבערשטער האט גענומען א ווייסן און אים געפעינט, אנגעשמירט מיט שוך פאליש.

Speaker 2:

אבער כולא דעלמא, די אלע פירות זענען דאך אויך אזוי.

Speaker 1:

יא, אבער דאס איז נישט די details. מיר assume’ן אז כללית זענען דא נארמאלע מענטשן און ס׳איז דא משונים. ווען זיי זענען נארמאל, דו גייסט א גאנצע צייט מיט די מאדערנע וועג פון טראכטן, אפשר איז דער אינגערמאן משוגע.

ברכות הראיה: משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ושלא חיסר בעולמו כלום

הלכה יב: ברכת “משנה הבריות” אויף מענטשן מיט מומין

Speaker 1:

פרעגט ער, צו משנה מיינט ער מאכט פארשידענע, אדער ער האט משנה געווען די פון א…

ניין, ס׳איז לכאורה בורא מיני בריות משונות, דאס וואס ס׳דארף צו מיינען.

וואס נישט אז דער אייבערשטער האט גענומען א ווייסער און אים געפיינטעד, אנגעשמירט מיט שו פאליש. נאר כאילו די אלע מינים שאפט ער אנדערע מינים.

Speaker 2:

יא, אבער דאס איז נישט דער טייטש. אונז האבן אז כאילו ס׳איז דא נארמאלע מענטשן און ס׳איז דא משונים. ווען זיי זענען נארמאל, דו גייסט א גאנצן טאג מיט דעם מדמה זיין און טראכטן אפשר איז יענער משוגע.

נאר פראביר, דו ווילסט דעמאלטס, מילא טייטש איבער משנה הבריות. אבער די הלכה זאגט נישט אז די הלכה איז נאר נארמאל. דאן זאגט מען, מאכט די ברכה, איך ווייס נישט, נאר נישט יעצט.

Speaker 1:

דא איז דא פאני, משנה הבריות טייטשט דער אייבערשטער מאכט פאני בריות. דאס איז די איבריגע טייטש.

דו זאגסט א גוטע פראגרעסיוו פשט. זיי מיינען…

Speaker 2:

ניין, ס׳האט נישט קיין טענות, דו קענסט זיין די פראגרעסיוו, דו קענסט דזשוינען צו די בעקנים, בעקנים… אבער ס׳איז דעמאלטס נישט.

דיסקוסיע: וואס מיינט “בהקנים”?

Speaker 1:

אקעי, וועלן מיר שוין זען. ווייל אזוי, רעדט מען טאקע צרות.

וואס טוט זיך אז א מענטש זעט מענטשן וואס זענען משונה, אבער וואס ס׳איז א טרויעריגע זאך? למשל, ער זעט א סומא, אדער א קיטע, א מענטש וואס האט אים אפגעהאקט א פוס, און מוכה שחין, מענטשן וואס האבן שחין, ובהקנים.

איך מיין, בהקנים טייטשט די מענטשן וואס האבן פרעקלס? איי דאונט טינק, ווייל פרעקלס איז נישט קיין… עפעס א גאר גרויסע… אבער עפעס איז מער ווי פרעקלס.

איך האב געטראכט אז ס׳קען מיינען לעפקעס, ווייסט וואס דאס מיינט? די מענטשן וואס זענען זייער בלאס, האבן א ווייסע פיגמענט, זענען זייער ווייס, ויכוערות בהם.

וואס דאס איז א טרויעריגע זאך, די מענטשן פילן זיך מסתמא… און די אנדערע, פשוט, סומא, קיטע, אדער א חסרון, אבער די בהקנים זעט אויס ער פילט זיך אנדערש, אדער… מ׳דארף וויסן וואס די בהקנים מעשה.

Speaker 2:

מער א צורה האט ער געזאגט. עפעס א שווערע זאך, יא, נישט סתם א קליינע זאך. ס׳איז א מין צרעת. ס׳איז א מין צרעת.

דיסקוסיע: “ממעי אמן” — וואס פאר א ברכה?

Speaker 1:

ואם היו ממעי אמן, דאס הייסט די מוכה שחין אדער בהקן איז אזוי ממעי אמן, זאגט מען אויך דיין האמת, און אויך משנה הבריות? אדער נאר משנה הבריות? לברוך, ברוך משנה הבריות?

Speaker 2:

ניין, לכאורה נאר משנה הבריות.

Speaker 1:

אה, אזוי איז די האנט! עס הייסט, ווייל אפשר דא אין פאנקטשימעריז… איך איז עס קומען אויך דער דיין האמת, דער איבער איז ארויסגעקומען. אבער ער איז אריין איז געבוירן א סתימה, דאס איז וואס ער איז, ער פילט זיך נישט סאד ווי ווען ער איז געווארן א סתימה. פארשטייסטו אזוי?

נישט פשוט די אייבערשטער האט געמאכט דעם מענטש פון עס מאכט א סתימה. אפשר ביז דאן מקבל זיין זיין זיין זיין זיין זיין מזוהה.

Speaker 2:

ניין, ניין, עס איז טרארבער געזאגט. עס איז געבוירן געווארן א מענטש וואס…

Speaker 1:

יא, אבער דו פארשטייסט וואס איך זאג. ניין, אפשר נאר דו קענסט נישט אויף סתימה, אפשר גייט עס אויף אן צוואל. גייט עס אויף בהקנה, נעמען איך דער טראכט אזא. ווייסט נישט.

ברכת “משנה הבריות” אויף בעלי חיים

Speaker 1:

איך גיין א רויע פיל וקוף וקיפוף. אז ווען עס זעהט א פיל, א מאנקי… פיל איז א… אה, פיל איז אן עלעפאנט. וקוף, וקיפוף איז צוויי סארט מאנקי׳ס, א גרויסע מאנקי און א קליינע מאנקי.

אויך איז מבאורך מברך משנה הבריות, ווייל דאס זעהן אויס זייער זייער אנדערש. סאוי מ׳סתם אויך א זשיראף. אדער עניטינג. נישט די רעגולער קעסל אין די הינטן. עוועס זעהט אויס זייער נארמאל.

דער חידוש איז, ער זעהט אויס ענליך צו א מענטש. עס איז א ראקעט. ער איז די איינציגע חיה וואס זעהט אויס נארמאל. כמעט א מענטש. די אנדערע מען מאכן זייער נארמאל.

כללי׳שער יסוד פון ברכות הראיה

Speaker 2:

ניין, ניין, איך מיין צו זאגן אז עס איז א זעלטענע זאך, וואס א מענטש זעהט און ציט זייער אדאקע טענצן, ווען עס איז א חרש. אפשר קען מען מאכן אזא גדולה פאר די אלע הלכות.

Anything that catches your attention, קומט פאר דעם א געוויסע ברכה. יעדע זאך, לפי ענין. מאכט סענס.

ווען א מענטש ווערט מספעל, דארף ער ברענגען די פאליסי צו דער אייבערשטער, דארף ער אריינברענגען די ברכות. פאס אזוי, דאס קען מען אפשר זאגן.

עס איז אויכעט מען קען עס זאגן אזוי ווי חז״ל נוצן אויס יעדער געלעגנהייט. ווען א מענטש האט paid attention פאר עפעס, זאל מען… אבער דער attention פון א איד איז א זייער טייערע זאך. קויסו שוין לאזן גיין.

אה, עס כאפט. אז ווען ער זעהט א מאווי וועלכע ברכה דארף מען מאכן, אבער ווייל איינער פון די ברכות. איז כאפט דאך וואס עס האט געמאכט צו טוהן די attention, ניין?

דיגרעסיע: ברכות הריח

Speaker 1:

איך האב שוין גערעדט וועגן שמעקן. מיר דארפן צוקומען צו דעם. אבער רויע בריאות טובות.

ניין, די כאפט אונז האבן געשמועסט, ער פרעגט דארט א סיגארעט די אגריקולטור אין רבי דברי יששכר און די פשוט׳ע זאך מאכן. איך רוח א סיגארעט אין רחס רח. און ער ברענגט נאך פארשידענע זאכן. די זאך זאל נישט טמא ווערן. אבער עס קען זיין אז עס איז בכלל איינע פון די תקנות. ווייסן מיר נישט.

הלכה יג: ברכת “שככה לו בעולמו” אויף שיינע בריות

Speaker 1:

הרואה בריות טובות ומתוקנות ביותר, דאס איז שיינע באשעפענישן. ביז יעצט האבן מיר גערעדט, אקעי, די יעצט האבן מיר געהערט בריות, דאס הייסט מענטשן.

Speaker 2:

יא, beautiful people.

Speaker 1:

עס קען זיין בריות טובות ומתוקנות ביותר, ער מיינט למשל א מענטש וואס איז זייער פיט, א מענטש וואס איז זייער געזונט, ער זעט אויס זייער מתוקן, ער זעט אויס זייער געזונט, attractive אין ענגליש. עס שטייט נישט יפות, טובות ומתוקנות קען מיינען אז מענטשן זענען זייער געזונט, די פארקערטע פון די חתומה וחולה מיט דעם… און איך מיין אז ער מיינט אויך שיין.

אקעי, ואילנות טובות, ס׳איז שיינע ביימער. עס שטייט ערש גוי או בהמה, אילנות טובות, וואס שטייט קיין? ס׳איז א טעות? איך ווייס נישט.

אילנות טובות, ס׳איז אפילו נישט נאר מענטשן אדער בעלי חיים, נאר אפילו א בוים, עפעס אזוי. דא מיין איך, מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שככה לו בעולמו, וואס האט אזעלכע שיינע זאכן אין זיין וועלט.

אונז זאגן שברא בריות טובות? ניין ניין ניין, דאס איז נאך א ברכה.

דיסקוסיע: דיוק אין נוסח “שככה לו בעולמו”

Speaker 1:

אה, ברוך שככה לו בעולמו, ס׳איז אן אינטערעסאנטע, ווייל דו געסט נישט דא פול קרעדיט אז דער אייבערשטער האט עס געמאכט. דו זאגסט נאר אז אזעלכע שיינע זאכן זענען דא אין זיין וועלט.

איך ווייס שוין, מען קען מדייק זיין די על דוקא. דאס גייט צוריק צו די חקירה, דער עולם האט בכלל נישט מסכים געווען צו מיין שיטה אז מען קען נישט מדייק זיין פון די על דשונות. איך האלט נאך אלץ דערפון, אבער איך האב געזען וואס קהל האט מיר גוט ארויסגעברענגט אז קיינער איז נישט מסכים צו זיין.

דו קענסט נישט מדייק זיין. שככה לו בעולמו, משמע אז איינער האט עס נישט געמאכט, נאר ווערט די זאך קומט ארויס א ברכה לפי וואס דו גלייבסט אז ער האט אזעלכע שיינע זאכן אין זיין וועלט.

Speaker 2:

יא, דאס איז דער טייטש.

ברכת “שלא חיסר בעולמו כלום” אויף אילנות בימי ניסן

Speaker 1:

יא, היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן, וראה אילנות פורחות וניצנים עולים, ער זעט די ביימער בליען און ניצנים עולים, ס׳קומען ארויס די שיינע בלעטלעך, זאגט ער די ברכה ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שלא חסר בעולמו כלום, ער האט געמאכט אז ס׳זאל גארנישט פעלן אין זיין וועלט. ס׳איז אן ענליכע צו אזויווי בורא נפשות וחסרונן, אלעס איז דא. וברא בו בריות טובות נאות, כדי להנות בהן בני אדם, ווען מענטשן זאלן זיך הנאה האבן דערפון.

ביי אונז שטייט להנות, ביי אונז זאגן מיר להנות, אבער דא שטייט כדי להנות בהם בני אדם. אז דער בעל הבית פון דעם, ס׳הענגט עס אין פראנט פון א הויז, ער דארף זיך הנאה האבן מיט דעם.

חידושים פון דעם רמב״ם

Speaker 1:

דער רמב״ם זאגט נישט אז ס׳דארף זיין א פרוכט בוים למשל. איך פארשטיי נישט פארוואס. דער רמב״ם זאגט אויך נישט צוויי זאכן: פרוכט בוים זאגט ער נישט, און ער זאגט נישט אז ס׳מוז זיין חודש ניסן. דו קענסט אויך מאכן אויף אן אייר, דו קענסט אויך מאכן אויף אן אדר.

Speaker 2:

יא, דאס איז פשוט.

Speaker 1:

ער מיינט צו זאגן, דו גייסט ארויס אין דרויסן, דו זעסט אלעס איז ביוטיפול, דו זאלסט מאכן א ברכה. ס׳איז נישט קיין ספק. איך גיי נישט אריין אין די פסק הלכה, אבער פרוכט ביימער איז נאך א גרעסערע חידוש אז ס׳האט נישט קיין טעם. דו גייסט ארויס אין דרויסן, דו זעסט אז אלעס איז שיין.

אויפ׳ן וועג, איך פאר אהיים פון די וועג, אלעס איז אין באש, הערליך. מאך די ברכה, יא, מ׳זאל מאכן די ברכה. אוודאי.

דיסקוסיע: ברכה אויף א שיינע מענטש

Speaker 2:

אויך דארט וואו מ׳זעט וואס איז א שיינע מענטש, “שככה לו בעולמו”. ס׳איז זייער אינטערעסאנט. דאס איז דער אייבערשטער מאכט פרוכט. ס׳האט זיך צו טון מיט די ביוטי.

Speaker 1:

ניין, דא שטימט עס גראדע מיט א פרוכט בוים. דער אייבערשטער האט געמאכט אז אויסער א פרוכט בוים זאלסטו הנאה האבן נאך אפאר וואכן אין די יאר וואס דער פרוכט בוים גייט ארויס ביוטיפול בלומען. ס׳מאכט זייער שיין.

פראקטישע שאלה: ברכה אויף בלומען

Speaker 1:

אגב, אפשר קען מען עס מאכן יעדע מאל מ׳קויפט פלאוערס פאר שבת. וועלכע ברכה מאכט מען אויף ברענגען פלאוערס פאר שבת? נישט קיין ברכה? “שככה לו בעולמו”? עפעס אזא זאך?

וואס שטייט דא? “אילנות פורחות ונוצרות בעולם”. ער דרוקט זייער אן עקשן. ס׳קען עפעס זיין, אויף יעדע זאך איז דא א ברכה. ס׳קען עפעס זיין, א מענטש קויפט פלאוערס פרישע. אויף ראיה איז נאר דאס דא.

ווען דו שמעקסט די פלאוערס, קענסטו טאקע מאכן “בורא מיני בשמים”. אבער אויף ראיה, אויף א שיינע ראיה, האסטו “בריות טובות”. אה, די פריערדיגע. “שככה לו בעולמו”.

“אילנות טובות” שטייט נישט ווען די אילנות איז איינגעפלאנצט אדער עפעס. “בריות טובות” קען אויך מיינען… “בריות” לכאורה מיינט מען מענטשן, אבער ס׳קען מיינען עני ביוטיפול בריאה. א מענטש זעט א פיקאק מיט אלע הערליכע פעדערן. א בריאה וואס איז זייער שיין. שיינע בלומען.

א בילדינג אפשר איז “שנתן מחכמתו לבשר ודם” פאר׳ן ארכיטעקט. איך ווייס נישט.

דיסקוסיע: ברכה אויף ריח פון פת און אנדערע זאכן

Speaker 1:

ס׳איז טאקע גוטע שאלות, ווייל אונז האבן אויך גערעדט וועגן ברכות הריח. פארוואס ווען א מענטש באקט קאקאש קעיק איז נישטא? ווייל ער קען נישט מאכן “ריח טוב בפירות”. ס׳איז דא אפשר א שאלה וועגן ריח בפסח.

איך געדענק אז דער רמב״ם האט עס נישט געברענגט. אויב ס׳איז דא אפשר א נוסח, איך פארשטיי ווייל מ׳מאכט נישט “שנתן ריח טוב בפירות” אדער עפעס אזוי. אזוי? איך געדענק, איך געדענק עפעס אזא זאך.

זאגט דער רמב״ם ווייטער, “על הריחות”, ס׳איז דא עפעס נישט, איך פארשטיי אז נאר אויף דעם מאכט מען נישט, ווייל פת איז געמאכט אויף צו עסן, אבער דא זאגט ער אז מ׳זאגט יא אז מ׳מאכט. ס׳איז געווען מיט דעם א מחלוקה. דער רמב״ם זאגט אז אויף פת יא.

Speaker 2:

זייער גוט. “על הריחות שנושבין מן העשבים”, אה, דאס קען איך פארשטיין, דער שמעק פון די קאקאש קעיק, איך האב נאר הנאה פון די עסנדיגע קאקאש קעיק, יא?

Speaker 1:

ניין, ס׳איז דאך נישט אזויפיל אנדערש ווי א גוטע ריח פון א פרוכט. אמת.

Speaker 2:

אז זייער גוט, ס׳שטייט אין רמב״ם, רייט? ס׳שטייט “יש אומרים המריח פת, יש אומרים דבורא שנתן ריח טוב בפת, ויש אומרים שאין דבורא שאין אין לריח בה”. דו דארפסט דאך נישט אפלערנען דעם רמב״ם.

Speaker 1:

העלא? איך האב נאך קיינמאל נישט געשמעקט די פת, דו לאכסט פון מיר. בקיצור, לכאורה דארף מען מאכן א ברכה. לויט… ס׳שטייט דאך שוין אין גמרא, דער רמב״ם ברענגט עס.

Speaker 2:

און פלייש? מ׳קען אריבערגיין אויף יעדע זאך. פלייש איז נישט… ווען מ׳מאכט א גריל און מ׳שמעקט די פרישע פלייש, איך האב עס ליב, דו נישט? איך ווייס נישט, איך האב עס ליב, איך וויל מאכן א ברכה.

Speaker 1:

בקיצור, אויף א פלאוער לכאורה קען מען מאכן “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. ס׳קען נישט זיין, איך גיי דיך פרעגן, דו גייסט אין די באטאניקל גארדענס, א פלאוער איז דאך די איינציגסטע פון די זאכן וואס מ׳ספענדט די געלט עס צו קויפן פאר די שיינקייט.

פראקטיש, מ׳גייט אין א חתונה זאל, איינער האט צוגעשטעלט זייער שיין, שבועות, יא, ס׳קומט יעצט שבועות, מ׳לייגט אין בית מדרש פופציק טויזנט דאלאר פון פלאוערס, מ׳מאכט אויף דעם קיין ברכה? ס׳קען נישט זיין. “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. שוין, פסק הלכה, מ׳מאכט “שכוחו וגבורתו מלא עולם”.

ווייטער, און אויב מ׳זעט די רבי אונטער די חופה מאכט מען אויך “שחלק מחכמתו ליראיו”, אויב ס׳איז אן ערליכער איד ליראיו, אבער אויב ס׳איז סתם א איד זאל מען זען… ניין ניין, מ׳זאגט עס אויף יעדע איד, “חכם ליראיו”.

הלכה יד: ברכות אויף נאטור-ערשיינונגען

Speaker 1:

אממ, יא, זאגט דער רמב״ם ווייטער, “על הריחות”, ניין, דאס דארף זיין, יא, “על הריחות שנושבין”, עפעס שטימט נישט. לאז מיר די רמב״ם׳ס לשון.

“על הריחות שנושבין בזעף”, אויף זייער שטארקע ווינטן, טארנעידאוס, יא, אזעלכע סארט זאכן, “ועל הברקים” אויף בליצן, “ועל הרעמים” אויף דונערן, “ועל כל האויר שתשמע בו רעמים גדולים”, מען הערט שטארקע נויזעס.

וואס איז די נויזעס פון דעיס? דאס איז רעמים? ניין, עפעס אנדערש? ס׳איז עפעס אנדערש ווי רעמים, obviously. קולות ורעמים. אה, מען הערט אזוי קולות. דאס הערט זיך אזויווי רחמים גדולים, וואס מען הערט די גלגלי המרכבה.

Speaker 2:

די גמרא זאגט אז מען קען עס נישט הערן. ס׳איז דאך דא וואס זאגן אז ס׳מאכט נויז, נאר מיר קענען עס נישט הערן.

Speaker 1:

וואס איז די טייטש? מער די ווינט, עפעס א סארט ווינט וואס מאכט א גרויסע נויז.

ברכות אויף נאטור-ערשיינונגען, קידוש לבנה, און די פּנימיות פון די בריאה

ברכה אויף שטארקע נויזעס: רעמים, ווינטן, ערדציטערנישן

ווען מ׳הערט שטארקע נויזעס. וואסערע נויזעס איז דאס? דאס איז רעמים, ניין? עפעס אנדערש? עפעס אנדערש ווי רעמים, אוודאי.

אה, פארוואס הערט זיך אזוי ווי רעמים? ס׳הערט זיך אזוי ווי רעש חיות גדולות, אז מ׳הערט די גלגלים ארבעטן שווער. די גמרא זאגט אז מ׳קען עס נישט שטערן. פילע לייט זאגן אז ס׳מאכט נויז, מ׳קען עס נישט שטערן. וואס איז די טייטש? אדער די ווינט, עפעס א סארט ווינט וואס מאכט א שטארקע נויז. אני ווייס נישט, ער איז נישט מסביר.

כל זועות הארץ, זאגט ער, ברענגט רש״י, גיא, אן ערדציטערניש מאכט א נויז. א הערן פון א סארט ערדציטערניש.

דער רמב״ם׳ס פארשטאנד פון מעטעאָרן און קאָמעטן

ועל העד שבשחקים שיראו כאילו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום. זייער אינטערעסאנט דא. דאס הייסט, דער רמב״ם זאגט אז דו זעסט וואס אונז רופן א “שורינג סטאר”, זאגט דער רמב״ם, אבער ס׳איז נישט אמת׳דיג קיין שטערן. ס׳איז נאר די געז וואס פליט פון די שטערן אדער וואס.

דער רמב״ם מיינט א “מיטיאר”. דו ווייסט וואס א “מיטיאר” איז? מ׳רופט עס א “שורינג סטאר” אויף ענגליש. דער אמת איז אז ס׳איז אזעלכע ביינער, שטיינער פון “ספעיס” וואס ווען זיי קומען, מאכט זיך אזא שטיקל פייער ארום זיך. דאס איז די “עד שבשחקים”. דער רמב״ם האט עס גערופן “עד שבשחקים”. “עד” מיינט אזוי ווי א לופט, אזוי ווי א “וועיפאר”. א “וועיפאר”, יא. א “וועיפאר” שבשחקים שיראה. אינטערעסאנט.

אויך על כוכב שיש לו זנב, דאס איז א “קאמעט” וואס לויפט. האט דער רמב״ם ווייטער געהאלטן אז יענץ איז עפעס אן “עד”. צו טאקע וואס דער רמב״ם, לויט ווי ער האט פארשטאנען כוכבים, האט נישט געפאסט אז דאס זאל זיין א כוכב. ער האט געזאגט, “וואס דו זעסט דארט, דאס איז אזוי אויס, אז ס׳איז עפעס א באלון פון לופט אדער וואס וואס לויפט.”

די ברכה: “שכוחו וגבורתו מלא עולם”

על כל אחד מאלו מברך, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם. זייער אינטערעסאנט, ווייל דער אייבערשטער איז דאך דער וואס דרייט די גרעסטע פון די גלגלים. אלעס מאכט די גלגלים דרייען די כוכבים. אבער ווען מ׳ווערט נתפעל פון עפעס, מאכט מען א ברכה. וואו, ס׳איז עפעס א ריזיגע, אזא נויז, שכוחו מלא עולם. ביי אונז שטייט “שכוחו וגבורתו מלא עולם”. אקעי, ס׳איז א דאפלטע לשון.

פּראקטישע הערה: ברכה אויף ווינט

די זעלבע זאך, ס׳איז זייער פאני, מ׳לערנט אויס פאר אלע קינדער אז ווען מ׳הערט א דונער זאל מען מאכן א ברכה, אבער זיי ווייסן נישט אז ווען מ׳הערט א גרויסע ווינט דארף מען מאכן די זעלבע ברכה. ס׳איז נישט קיין שום חילוק, קאפי הלכה.

אני מיין דאס איז אלעס שייך נאר ביי טאג. ווען מען ווערט איבערגענומען פון א וואו, וויאזוי ס׳האט א נאמען, און יא, מען ווערט נתפעל, מען ווערט מסכים, מען טרעפט זיך אנקעגן די גרויסע… איך ווייס נישט. אבער ס׳מאכט זיך.

פּערזענלעכע מעשה: ערדציטערניש אינמיטן נאכט

אפאר וואכן צוריק איז מיר געווען דא א שטיקל ערדציטערניש, איך ווייס נישט וואס ס׳האט א נאמען, אבער ס׳איז געווען אינמיטן די נאכט, וואס ס׳האט זיך געפילט ווי די גאנצע וועלט ענדיגט זיך. אבער דעמאלטס דארף מען קענען, איך האב געמאכט א ברכה, “שכוחו וגבורתו מלא עולם”, נישט קיין שום ספק.

זאגט דיר, מענטשן זענען פשוט׳ע עם הארצים, מען ווייסט נאר וואס דער רבי זאגט נאך איידער. וואס מען דארף ערווארטן זיך, כולה האי ואולי.

צוויי ברכות: “שכוחו וגבורתו מלא עולם” און “עושה מעשה בראשית”

דער רמב״ם זאגט, אויב וויל מען קען מען מאכן אדער “שכוחו וגבורתו מלא עולם” אדער “עושה מעשה בראשית”. צוויי אפשענס, אדער מען קען מאכן ביידע. אדער ביידע?

חילוק צווישן די צוויי ברכות

איך טראכט אז “שכוחו וגבורתו מלא עולם” איז מען גייט אויף די פחד, און “עושה מעשה בראשית” איז טאקע אויב איינער איז א חכם און ער זאגט, אה, אן ערדקוועיק, איך ווייס וויאזוי די טבע ארבעט, איך ווייס וואס ס׳איז.” אקעי, ס׳איז “עושה מעשה בראשית”. איך ווייס נישט, ס׳איז גארנישט קיין תורה, איך ווייס נישט. דו קענסט מיר חולק זיין.

אבער ס׳איז א טראפקעלע אינטערעסאנט, “עושה מעשה בראשית” שרייט כאילו ס׳איז פיל ווייניגער ווי דער אייבערשטער שרייט יעצט. “שכוחו וגבורתו מלא עולם” איז דער אייבערשטער שרייט יעצט, יא? “עושה מעשה בראשית” איז אז דער אייבערשטער האט אריינגעלייגט אין די בריאה אז אזוי און אזוי זאל געשען. דער אייבערשטער מאכט עס בהווה, יא, נישט ער האט עס געמאכט, אבער דער אייבערשטער מאכט עס.

ער זאגט נישט “מעשה בראשית”, ער זאגט “עושה בראשית”. אקעי, ס׳איז אויך א דאפלטע לשון, “עושה מעשה בראשית”, ניין? אקעי.

ברכות אויף הרים, ימים, נהרות

אלעס נאך הלכות, על ההרים. ער זאגט נישט “הרואה הרים”, על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות. ער זאגט נישט “הרואה”, ער זאגט “על”. קען זיין אפילו נישט “רואה”, איך ווייס נישט, סתם א הערה. אבער ריכטיג קען מען זאגן “על ההרים”. על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות ועל הימים ועל הנהרות. אה, אם רואה אותם מעת לעת אחר שלשים יום, דא קומט עס אבער. אויב איינער וואוינט צווישן בערג, קען ער נישט יעדע טאג, ווייל ער ווערט נישט נתפעל. אבער אויב איינער זעט יעצט א הר נאך דרייסיג טעג, ווערט ער נתפעל, זאגט ער ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם עושה בראשית.

הרואה את הים הגדול, דער ים הגדול אויכעט, אויב מען זעט אים משלשים יום לשלשים יום, עושההרואה את הים הגדול. וואס די טייטש פון ים הגדול ווייסן מיר נישט, אמת? ס׳קען מיינען יעדע גרויסע ים וואס דו האסט געזאגט. גרויס מיינט צו זאגן אן ocean, נישט קיין lake. אזויווי די Atlantic, די Pacific, די Mediterranean, און אזוי ווייטער. דו האסט געזאגט ער זאגט אויך נהרות, ניין? ער זאגט נישט נהרות. אה, נהרות. ער זאגט ים הגדול. וואס איז די ברכה? עושה את הים הגדול. לכאורה מאכט עס סענס.

שאלה: ל׳ יום ביי אנדערע ברכות

וואס איז די זאך? ווייל די רמב״ם זאגט אונז נישט וועלכע זאכן איז נאר ל׳ יום און וועלכע זאכן… ווייל אויב איינער זעט יעדן טאג א פיל, איז אויך נאר ל׳ יום? ווייל אויף א פיל איז דא משנה הבריות און ברוך… זעט אויס אז די סברא איז אז א פיל איז א זאך וואס מ׳זעט נישט א גאנצע צייט. אבער וואס טוט זיך אז א מענטש וואוינט אין דעם דארף וואו מ׳האדעוועט פילן? ער וועט קיינמאל נישט מאכן.

און אויב איינער וואוינט, למשל, איך האב זוכה געווען צו האבן חברים וואס קענען מיר מאכן אויף אים יעדן טאג שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. איז אויך נאר איינמאל אין ל׳ טעג? אדער אזויווי הרואה את חברו? קיינמאל נישט. אזויווי הרואה את חברו מאכט שהחיינו, אויב ער זעט אים יעדן טאג מאכט ער נישט. רייט, אפשר נאר איינמאל אין ל׳ טעג. אבער די רמב״ם איז נישט אזוי קלאר.

די זעלבע זאך ווען מ׳גייט צו די בית החיים, איז אויך נאר איינמאל אין ל׳ טעג. די רמב״ם זאגט אויך נישט ווען מ׳גייט צו די בית הקברות איז אויך די זעלבע זאך. אויב איינער וואוינט… אבער טראכט אריין, אויב איינער… פונקט ווי הרואה את חברו, יא? אויב דו זעסט מיך נישט יעדע דרייסיג טעג מאכסטו א ברכה. אויב דו זעסט מיך, דו גייסט דאך דרייסיג טעג וואס דו האסט מיך נישט געזען.

אקעי, און הרואה בריות טובות קענסטו אויך זאגן נאר איינמאל אין דרייסיג טעג. אבער אויב ווען ער קויפט בלומען, איז צו זאגן אז ער איז געגאנגען קויפן, ס׳איז מער אזויווי הנאה, אזויווי ענליך צו שמעקן. איך ווייס טאקע נישט, מ׳דארף פארשטיין די אלע הלכות. I don’t know the answer.

סברא: התפעלות לפי הענין

ס׳איז אמת אז די פריערדיגע זאכן וואס דו האסט געזאגט, הרואה מיינט ער זעט יעצט די ערשטע מאל א סימה, ווען ער זעט אים די ערשטע מאל. נישט אז אויב איינער האט עפעס א סימן א שוואויל קען ער מאכן אויף אים איינמאל אין דרייסיג טעג די ברכה. ס׳איז פשוט נישט קיין ברכות אין דעם ענין. די אלע ברכות זענען אפגעמאכט פון א געוויסע התפעלות, זעט אויס לכאורה לויט די ענינים.

סאו ממילא דארף מען זאגן אז לפי הענין. איך ווייס נישט, א דונער למשל, ס׳מאכט זיך א דונער צוויי מאל אין א טאג, ווערסטו נאך אלץ פארלוירן. ס׳איז נישט א טבע. אבער א ים, אקעי, איך קען שוין דעם ים, ער איז אין מיין בעקיארד, ס׳איז נישט אינטערעסאנט. איך מיין אז מ׳קען עס פארשטיין, ס׳איז נישט פשוט אזוי.

איך זע די רמב״ם זאגט טאקע אז מ׳קען מאכן ביידע ברכות, סיי שכוחו וגבורתו מלא עולם און סיי עושה מעשה בראשית. די רמב״ם זעט אויס אז ער האט פארשטאנען אז מ׳דארף זאגן איינע פון זיי.

ברכת קשת בענן (רעגנבויגן)

הרואה קשת בענן, ווען איינער זעט א ביוריפול רעגנבויגן, די ברכה איז ר׳ שמעון בן יוחאי נישט זוכה געווען צו זאגן. זאגט ער אזוי, מברך, וואס מאכט ער די ברכה? אונז זאגן דאס, ס׳איז גאר א לאנגע ברכה. ער זאגט אזוי, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם זוכר הברית, וואס ער געדענקט די ברית וואס ער האט געמאכט, ס׳שטייט א ברית מיט נח גלייך נאך די מבול אז ער גייט נישט ברענגען נאכאמאל, נאר “את קשתי נתתי בענן”, אנשטאט א מבול וועט קומען א קשת בענן. זאגט ער עס יעצט, זוכר הברית, דער אייבערשטער געדענקט די ברית, ונאמן בבריתו, ער איז נאמן בבריתו און ער טוט טאקע אזוי אז אנשטאט א מבול ברענגט ער א קשת, וקיים במאמרו, קיים מיינט אויך נאמן, ער איז קיים, ער איז מקיים, ער שטייט במאמרו, ער פאלגט.

ס׳שטייט אין די גמרא פארשידענע נוסחאות, און די גמרא אין ברכות נ״ט זאגט אז מ׳איז נוהג געווען צו זאגן אלע דריי, אדער צוויי אדער דריי. יא, זוכר הברית זאגט מען אין זכירות ביי יום כיפור, יא, זכרונות, ראשונה, יום כיפור של יובל, ראשון, יא.

ברכת קידוש לבנה

הרואה לבנה בחידושה, ווען מ׳זעט די לבנה ווען זי ווערט נתחדש, ס׳איז אויך אחת לשלושים יום, מ׳זאל זאגן נאך די נייע חודש, יא. מברך, מאכט מען דאס וואס מיר רופן ברכת קידוש לבנה, און ער זאגט אזוי, ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם, זייער א לאנגע ברכה, אשר במאמרו ברא שחקים, ער האט באשאפן די וועלט במאמרו, ס׳שטייט בעשרה מאמרות נברא העולם, ער האט באשאפן די וועלט, באשאפן די שחקים, די הימלען, במאמרו, ורוח פיו כל צבאם, רוח פיו מיינט אויך במאמרו, ס׳איז נאך א וועג צו זאגן במאמרו, ער האט באשאפן כל צבאם, אלע צבא השמים, ער האט באשאפן די זון און די לבנה און די זאכן, וחוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ער האט זיי אריינגעלייגט אין זייער געדערעם, דער אייבערשטער האט קלאר געזאגט פאר די זון זי זאל אונטערגיין און אויפקומען יעדע צוועלף שעה, און די לבנה אחת לשלושים יום, ושלא ישנו את תפקידם, זיי פאלגן אייביג.

די שמחה פון די צבא השמים

און נישט נאר דאס, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, ס׳איז אז יעדע מאל ווען די לבנה קומט ארויס, זי פרייט זיך נאכאמאל צו פאלגן וואס דער אייבערשטער האט איר דעמאלטס געהייסן אז זי זאל זיך נתחדש ווערן יעדע דרייסיג טעג. די לבנה טוט עס נישט בעצבות אדער בעצלנות, טוט עס בשמחה. יא. וואס דער קיום איז, פועל אמת… ווי אזוי ווייסט מען אז ער טוט עס בשמחה? ווייל ער האט נישט פארשפעטיגט, ווען ער וואלט געווען אזוי ווי דו וואלט ער אנגעקומען א שעה שפעטער צום זמן, צום סדר.

פועל אמת שפעולתו אמת… ס׳איז דא א פנימיות׳דיגע פשט אין דעם, מ׳דארף פארשטיין. אקעי. ס׳איז דאך ענליך צו וואס מ׳זאגט “כל אלו” און נאך פלעצער ביים דאווענען אז די… מ׳זאגט די זעלבע ווערטער, אבער וואס איז די טייטש? מ׳דארף פארשטיין. יא, פועל אמת… ס׳איז דאך דער קאפיטל פון “השמים מספרים כבוד קל”… עפעס איז די שמחה וואס מ׳זעט די… ווען ס׳איז שיין, מ׳זאגט אז די לבנה אליינס איז פרייליך. אקעי. אבער זיי זענען בעלי נפש?

חידוש: “פועלי אמת” — די צבא השמים זענען בעלי נפש

אה, פועלי אמת, מ׳זעט פון דא אז דער רמב״ם האט זיי גענומען אז זיי זענען בעלי נפש. איך ווייס נישט וואס דער רבי זאגט דארט אין די מכתבים, אבער דא רעדט מען וועגן זיי אזוי ווי זיי וואלטן געווען בעלי נפש. ווייל אונז זאגן “פועל אמת שפעולתו אמת”, מיינט מען… ווען אונז זאגן “פועל”, דא זאגט “פועלי”. אונז זאגן “פועל אמת” גייט ארויף אויף די אייבערשטער. אבער דא זעט אויס אז “פועלי אמת” גייט ארויף אויף די צבא השמים, שפעולתם אמת.

די לבנה אלס עטרת תפארת פאר די אידן

וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. דער אייבערשטער האט געזאגט פאר די לבנה אז דער אייבערשטער מאכט אז די לבנה זאל זיך באנייען יעדע חודש, צו זיין אן “עטרת תפארת לעמוסי בטן”, ס׳זאל זיין א שיינקייט פאר די אידן. ס׳איז א שיינע סימן פאר די אידן. “עמוסי בטן” — דער אייבערשטער האט זיי גענומען, כאילו דער אייבערשטער האט געזאגט אז זיי זענען באשאפן געווארן פון נישטא, אזא סארט זאך. “עמוסי בטן” איז “literally” צו טראגן מענטשן וואס זייער מאמע האט זיי געטראגן אין בויך, אבער דא זעט אויס ווי מ׳רעדט עפעס ווי א משל, אז דער אייבערשטער האט זיי גענומען. “כחם אשר רועה יוסף”.

שעתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כל כבוד מלכותו. “Beautiful”. דער אייבערשטער האט געזאגט פאר די לבנה אז איינמאל א חודש זאל ער צוריק אויפשיינען פון דעם וואס ער איז געווען פצירה, ער איז געווען אויס, ער איז געווארן צוריק, כדי ס׳זאל זיין אן “עטרת תפארת”, אז די אידן זאלן פון דעם נעמען א סימן אז זיי גייען אויך עתיד זיין זיך צו באנייען, און קענען מפאר זיין ליוצרם על כל כבוד מלכותו.

דער תכלית פון קידוש לבנה

וואס טייטשט “לאורו אנו נהור”? פונקט אזוי ווי די לבנה, אזוי די אידן זאלן זיי אייביג זען זיך פריש מחדש זיין. און מ׳דאנקט דעם אייבערשטן, און מ׳דאנקט זיין פולעט ביי די קידוש לבנה, ער טראכט אריין. דער פולעט איז שש ושמח לעשות רצון קונו, אזוי ווי די לבנה איז שש ושמח לעשות רצון קונו, אזוי אידן זענען אויך ששים ושמחים לעשות רצון קונם.

איר דארפט וויסן, די עיקר הלכה איז אינטערעסאנט, אבער ס׳זעט דא אויס ווי די גאנצע תכלית פון דעם אז די לבנה זאל ווערן צוריק מתחדש יעדן חודש איז פאר א עטרת תפארת, וואטעווער דעט מינס, אונז האבן געזאגט אז מ׳מיינט די תלמידי חכמים.

ברכת קידוש לבנה, ברכת החמה, און ברכות הראיה

ברכת קידוש לבנה — די לבנה און די אידן

Speaker 1: פונקט אזוי ווי די לבנה, אבער אידן זאלן זיי האבן אייביג געזען זיך פריש און מחדש און מ׳דאנקט דעם אייבערשטן. דאך, דאך, און מ׳דאנקט דעם אייבערשטן פאר יעצט, ביי די קידוש לבנה, ער טראכט אריין, פועלם על יוצרם על כל מעשיהם, וברוך אתה ה׳. אזוי ווי די לבנה איז עתיד להתחדש כמותה, אזוי אונז אידן זענען אויך עתידים להתחדש כמותה. מ׳דארף וויסן די עיקר הלכה איז…

Speaker 2: אינטערעסאנט, אבער ס׳זעט אויס ווי די גאנצע תכלית פון דעם אז די לבנה זאל ווערן צוריקגעשטעלט יעדן חודש איז פאר עטרת תפארת. Whatever that means, אונז האבן געזאגט אז די גאנצע תכלית איז… איך האב נישט געזאגט אז דאס איז די תכלית, אבער ער זאגט אז די לבנה זאל זיך מתחדש ווערן יעדן חודש כדי די אידן זאלן אויך זען פון דעם. ווי איז דאס געבויעט אויף א פסוק?

Speaker 1: דאס איז א שיינע פיוט פון דעם מחבר פון דעם, איך ווייס נישט, אנשי כנסת הגדולה וואס האבן געמאכט די ברכה.

Speaker 2: ניין, אבער וואו זעסטו אז די אידן זענען אזוי ווי די לבנה וואס ווערט מתחדש יעדן חודש? ס׳שטייט דא, ס׳שטייט דאך.

Speaker 1: ניין, אינטערעסאנט. ס׳שטייט א פסוק? איך געדענק אז ס׳שטייט אין א פסוק. ס׳שטייט אין די קידוש לבנה, אין די ברכת הלבנה, ברכת חידוש הלבנה.

די הלכה פון ברכת הלבנה — חידוש און חיוב

Speaker 1: מ׳דארף וויסן די הלכה, די הלכה איז אז דער אייבערשטער איז מחדש. אינטערעסאנט, דו זעסט אז א נייע חודש הייסט א חודש, וואס האט צו טין מיט די לשון “מחדש”. חודש איז די זעלבע ווארט ווי “חידוש”, א נייע לבנה.

זאגט דער רמב״ם, מ׳דארף וויסן די הלכה, די הלכה איז אז די ברכה מאכט מען… מ׳גייט זען אין רמב״ם אויך, ווען מ׳זעט די נייע לבנה דארף מען, איז מען מחויב צו מאכן די ברכה, אזוי ווי אלע ברכות הראיה. דער רמב״ם לערנט אז ס׳איז א חיוב.

ס׳איז דא פשוט אינטערעסאנטע חומרות און חידושים פון ראשונים אז מ׳זאל עס מאכן נאר נאך זיבן טעג, נאך דריי טעג, פארשידענע טענות וואס איך פארשטיי נישט, און זיי זאלן זיך פירן על פי קבלה. און מ׳פירט זיך אויך עס צו מאכן אין בית המדרש, אבער ס׳קען זיין אז דער וואס פירט זיך אזוי זאל ער דארפן מקפיד זיין נישט צו קוקן אויף די לבנה ביז דעמאלטס, ווייל אויב נישט ווערט מען מחויב צו מאכן די ברכה, און מ׳קען נישט זאגן אז מ׳האט שוין געזען.

די גאנצע ברכה מאכט מען אויף די התפעלות, רייט? דו קוקסט ארויס, ווער ס׳גייט ארויס אינדרויסן אביסל ביינאכט זעט אז די לבנה ווערט קלענער, און דאן וואו, ס׳איז א נייע לבנה.

פארגלייך צו ברכות השחר

Speaker 2: אקעי, ס׳איז אינטערעסאנט. לאזט עס אפן, אז מ׳גייט עס מאכן נישט אזוי ווי די ברכת השחר. ס׳וואלט געדארפט שטימען מיט די זעלבע ברכת השחר פון די רמב״ם, אבער די ענטפער וועט זיין דא נאכאמאל די זעלבע זאך: אונז ווערן שוין נישט נתפעל.

די איינציגסטע וועג צו ווערן נתפעל איז אז מ׳זאגט זיך, “לאמיר יעצט גיין ווערן נתפעל און ארויסגיין א מנין צוזאמען און זאגן צוזאמען.” נישט איך ווער זיין נתפעל און איך מאך טאקע דאס. אבער אנדערע מענטשן, די איינציגסטע געלעגנהייט זיי זאלן טראכטן אז די לבנה האט עפעס צו טין מיט זיי, אדער אז די חידוש הלבנה זאגט עפעס פאר א איד, איז אויב ס׳איז דא א תקנה פון קידוש לבנה בציבור. און זיי ווערן נישט עובר.

Speaker 1: אקעי, איך פאלג. איך פאלג. איך וועל גיין צו וואס איך האב געוואלט זאגן. לאמיר זען די ריכטיגע נוסח אלעמאל. כל הדברים… ניין, דאקע, דאס איז די דרוק. די דרוק זאגט סתם זאכן אסאך מאל. לפרטי זאכן איז כל התפילה.

רמ״א: מעומד — כאילו מקבל פני השכינה

Speaker 1: זאגט דער רמ״א ווייטער, “וצריך לברך ברכה זו מעומד”. די ברכה זאל מען מאכן שטייענדיג. פארוואס? “שכל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה”. כאילו ער האט מקבל געווען פני השכינה.

זייער אינטערעסאנט. ווייל די לבנה איז די נקבה, די שמש איז דער זכר, און די שכינה איז כאילו אויף… יא, עס איז על פי קבלה. אבער על פי פשט מיינט עס פשוט, מען דערמאנט, מען דערקענט די חידוש הבריאה יעדע חודש, דאס איז א קבלת פני השכינה. דאס איז איבערגעטייטשט.

איך האב אסאך מאל א הנאה פון פרעגן מענטשן נאך קידוש לבנה, “פארוואס האט מען קידוש לבנה שטייענדיג? פארוואס ברענגט מען שוין ארויס אביסל בענקלעך?” רוב מענטשן קענען זיך נישט דערמאנען אז זיי זאלן האבן אמאל געליינט אדער געלערנט די וועגן. ביז איך זאג זיי, “וואס האסטו אין זינען געהאט ביים אמר ר׳ יוחנן ‘צריך לומר מעומד׳?” “אה, מ׳זאל האבן גוטע שידוכים פאר די קינדער.” ס׳איז זייער גוט, ווייל ווען מ׳רעדט צום אייבערשטן קען מען בעטן עניטינג, אבער ס׳איז גוט אמאל צו וויסן וואס מ׳בעט.

די צייט פון ברכת הלבנה — ביז ששה עשר יום

Speaker 1: “אם לא ברך עליה בלילה הראשון” — אויב האט מען נישט געמאכט די ברכה בלילה הראשון, זאגט דער רמ״א ווייטער, אזוי ווי דו ביסט גערעכט, ווען ס׳איז בחידושה, “יש לו לברך עליה עד ששה עשר יום בחדש”. האט מען ביז די זעכצנטע טאג אין די חודש קען מען נאך בענטשן אויף די חידוש הלבנה. דאס איז אביסל א ריינישע ווי דו האסט געזאגט. “עד שתתמלא פגימתה”.

ניין, “לא ברך” מיינט אז ער האט נישט געזען, ער האט נישט באמערקט. ער באמערקט יעצט, “אה, איך זע א שטיקל נייע לבנה”. רייט, ביז די לבנה ווערט אינגאנצן פול, דעמאלטס קען מען שוין נישט זאגן “מחדש”, ווייל ס׳איז שוין נישט מחדש. ס׳איז שוין אן אלטע לבנה, ס׳ווערט שוין צוריק אראפ, ס׳איז שוין די אפאזיט.

ברכת החמה — מחזור פון שמונה ועשרים שנה

Speaker 1: זאגט דער רמ״א ווייטער, דאס איז וואס מ׳רופט ברכת החמה. “הרואה חמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים”. די זון גייט ארום יעדן טאג, אבער ס׳האט אויך א מחזור. דו קענסט מסביר זיין וואס דאס איז? מ׳געדענקט נישט פון חודש צו חודש, אבער די זון האט א מחזור פון אכט און צוואנציג יאר וואס דאס הייסט ברכת החמה. ס׳האט נישט עקשולי א מחזור, ס׳האט נאר וואס?

Speaker 2: ניין ניין, שעת קביעותה בתחילת ליל רביעי. אקעי, אין אנדערע ווערטער, ווען איז די תקופה בתחילת ליל רביעי? ווען ס׳הייבט זיך אן די תקופת ניסן, נישט אונז טוען עס ערב ראש חודש, אבער תקופת ניסן, איך מיין, אמסארי, ערב פסח טוען אונז. אה, ס׳האט צוטון מיט ווען די תקופה קען חל זיין אין אנדערע צייטן. די מחזור פון שמונה ועשרים, יעדע מאל די צייט פון די נייע מחזור פון די שמונה ועשרים, זאגט די רמ״א שעת קביעותה בתחילת ליל רביעי. וואס דעמאלטס, נאכאמאל, די אנהייב פון די אכט און צוואנציג׳סטע מחזור איז די אנהייב פון די תקופה בתחילת ליל רביעי.

דיסקוסיע: דער חשבון פון ברכת החמה

Speaker 1: אין אנדערע ווערטער, יא, די פוינט איז אזוי: ס׳איז דא א תקופה פון די זון, וואס הייסט מ׳צעטיילט די יאר אויף פיר, די זון סייקל. די זון פארט ארום די וועלט, אדער די וועלט ארום די זון, וויטשעווער יו וואנט טו סעי איט, א גאנצע יאר. מ׳צעטיילט דאס אויף פיר, דאס הייסט פיר תקופות, אקעי? יעדע איינס איז בערך ניינציג טעג.

יעצט, די תקופות, די זון פארט ארום די וועלט בערך דריי הונדערט פינף און זעכציג מיט עפעס שעות, רייט? איך געדענק שוין נישט עגזעקטלי. און ממילא איז עס נישט איקוול, נישט יעדע יאר קומט עס אן די זעלבע טאג פון די וואך.

און יעצט, וויבאלד וויפיל קווארטערס, מ׳האט עס צעטיילט יעדן טאג אויף א קווארטער, קומט אויס יעדן טאג איז פיר, איז דא אכט און צוואנציג תקופות אדער חלקים פון א וואך. יעדע וואך האט אכט און צוואנציג חלקים. און יעדע יאר, א יאר איז בערך א פערטל טאג, אויב איך געדענק, לענגער ווי די דריי הונדערט פינף און זעכציג טעג.

סאו יעדע יאר רוקט זיך די תקופת החמה, ווען ס׳הייבט זיך אן די נייע תקופה פון תקופת ניסן, וואס אונז רעכענען בניסן נברא העולם לגבי דעם. אז דעמאלטס הייבט זיך עס אן, יעדע יאר רוקט זיך עס מיט א פערטל טאג. פארשטייסט? יעדע יאר רוקט זיך עס א פערטל טאג. אין אנדערע ווערטער, אונז זאגן אז בריאת העולם איז געווען די תקופת ניסן ביום רביעי בבוקר, און די נעקסטע יאר איז עס געווען ביום רביעי בחצות, די נעקסטע טאג יום חמישי ביינאכט, און אזוי ווייטער.

קומט אויס, וויבאלד א וואך האט אכט און צוואנציג אזעלכע תקופות, נעמט עס אכט און צוואנציג יאר אז ס׳זאל נאכאמאל זיין ביום רביעי בבוקר. דאס איז די גאנצע. ס׳איז נישט קיין ריעל מחזור פון די זון, ס׳איז נאר א מחזור אז די תקופה פון די זון הייבט זיך אן אין די זעלבע צייט אין די וואך.

Speaker 2: אבער וואס טייטשט אז די וועלט באשאפן געווארן ביים יום רביעי בבוקר? אזוי זאגן די יום ראשון, רייט?

Speaker 1: ניין, ניין, די זון, די זון, די זון, די זון, די זון, די זון, די זון, די זון, די זון, יום רביעי בבוקר, יום רביעי נתלו המאורות. די זון איז באשאפן געווארן מיטוואך, מיטוואך פון ניסן. דאס דעמאנט די ארידזשינעל באשאפן די זון, מאכן מיר עושה מעשה בראשית.

Speaker 2: עקזעקטלי, דאס איז אלעס. אז עס זיי דיר אריין מיט חיים, שצייל עס דארא זאכן אז די לבנה, מיט תחילת מזל טלה בתחילת החודש. ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום. מאכן מיר אויך די זעלבע ברכה, וחיים, אויך מיט די כוכבים מיט די זעלבע סדר. די לבנה האט די זעלבע סארט צייט אז די לבנה… און אלע צבאות השמים ווען זיי זענען אין די זעלבע פלאץ ווי ווען זיי זענען באשאפן געווארן?

Speaker 1: יא. מוז אלפן חשבון? ס׳איז נישט די זעלבע פלאץ, ס׳איז די זעלבע חשבון ברירה נישט. די חודש שטימט מיט די צייט וואס עס איז באשאפן געווארן.

Speaker 2: אהא, וחיים שיחזרו כל כוכב וכוכב מחמשת הכוכבים הנשארים, דא שבעה כוכבים, צוויי פון די האט מען שוין אויסגערעכנט די זון און די לבנה. די איבעריגע פינף, ווען זיי קומען צוריק לתחילת מזל טלה… מזל טלה איז ווי אונז רעכנט די אנהייב פון די הימל אלעמאל. אבער לא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום איז די זעלבע זאך. תקופת ניסן מיינט אויך אז דעמאלט איז דער זון.

סאו די פוינט איז, פון די אלע זאכן, אז ווען די מזל טלה איז פשוט ווען הרמב״ם איז מאריך בנהלת קידוש החודש, אז ווען מען צעטיילט די אסטראנאמיס צעטיילן די הימל אויף 12 חלקים, האט מען מחליט געווען אז די מזל טלה וואלט ווי מען הייבט אן. אבער עס טוישט זיך יעדן טאג. די מזלות האבן אויך א סייקל וואס זיי טוישן זיך.

סאו ווען די אלע כוכבים הייבן עס אן פון די אנהייב אין יענע פלאץ, לתחילת מזל טלה נישט ארויף און נישט אראפ, דעמאלטס הייסט אז די ענין איז וועגן ניסן איז ראש חודש אדער וועגן טלה. סאו ממילא, דער אנהייב פון יענץ, אויב יענער כוכב וואס הייבט אן כאילו דארט אונז זאגן. די וועלט איז באשאפן געווארן אין ניסן, און דעמאלטס איז דאס געווען. די זעלבע זאך, אויב די מאדים תלי איז בקצה המזרח, דאס הייסט ער איז דער ערשטער, דעמאלטס מאכט מען די זעלבע ברכה. שוין, עד כאן הלכות כוכבי השביט, הלכות תלי עולם בקצה המזרח.

Speaker 1: יא. היינט צוטאגס ווייסן מיר נישט וואס די אלע זאכן זענען בכלל, נאר די ברכת החמה איז אונז געבליבן. דאס ווייסן מיר אויך נישט, נאר מ׳זאגט אונז.

Speaker 2: סאו פארוואס זאגט מען אונז נישט דאס?

Speaker 1: איך ווייס נישט, אפשר איז דא וואס ווייסן און זיי האלטן קאפ. איך ווייס נישט.

רואה בתי עובדי כוכבים — “בית גאים יסח ה׳”

Speaker 1: שוין, נאך א הלכה. מיר האבן פריער געלערנט וואס די הלכה איז ווען מ׳זעט בתי ישראל. מ׳דאנקט דעם אייבערשטן אויף די בתי ישראל. וואס טוט זיך אין רואה בתי עובדי כוכבים? איז אזוי: הרואה בתי עובדי כוכבים ביישובן, אומר “בית גאים יסח ה׳”.

און דא פארשטיי איך נישט, וואס גייט דא פאר? אונז זוכן עפעס אז דער אייבערשטער זאל הארגענען גוים? בתי עובדי כוכבים מיינט סתם עובדי כוכבים, אדער אפשר מיינט עס דוקא רשעים? ווייל ס׳שטייט “בית גאים יסח ה׳”, דאס הייסט שלעכטע גוים.

נאכאמאל, איך פארשטיי עס נישט. אבער אפשר קען מען זאגן אז בתי עובדי כוכבים וואס זענען אין ארץ ישראל, למשל, קען מען פארשטיין, ווייל זיי באלאנגען נישט דארט. אבער א איד דרייט זיך אין וויליאמסבורג, און מ׳זאל הארגענען גאנץ אמעריקע? איי, די שונאי ישראל, רשעים אדער וואס.

ביישובן אומר… מיר האבן פריער געהאט וואס מ׳זאגט ביי אידן, אז ברוך מציב גבול אלמנה וכו׳. ביי עובדי כוכבים איז פארקערט, אבער ס׳איז נישט דא קיין… ער איז אוועקגעגאנגען פון ברכה צו פסוקים. יאמר, ער זאגט נישט “ברוך אתה ה׳” גארנישט.

אמת, דאס איז לכאורה א פארט פון די דברים שאינם לא ברכה ולא… ווי די גמרא האט געזאגט אין אנהייב פון די פרק, אז נישט אלעס איז ברכות. ס׳איז תפילות, ס׳איז פסוקים, ס׳איז ענינים, זאכן אויף וועג פון דערמאנען דעם אייבערשטן, זיך דערמאנען פון אייבערשטן, אבער ס׳איז נישטא אויף דעם עכט קיין ברכה. מ׳דאנקט נישט דעם אייבערשטן. “בית גאים יסח ה׳” איז נישטא אויף דעם קיין ברכה. מ׳איז נאר געדענקען דעם אייבערשטן. ס׳איז א פסוק וואס די רבנן האבן געזאגט אז מ׳זאל עס זאגן.

נקמות. אז די חורבן בתי עובדי כוכבים איז געווען א חורבן פאר וואס זיי האבן געטון פארדעם צו אנדערע צו אידן.

ראה קברי עובדי כוכבים

Speaker 1: ראה קברי עובדי כוכבים, אומר “בושו אמכם מאד”. די זעלבע פסוק… אה, נישט די זעלבע, אן ענליכע פסוק. ווען זיי האבן געלעבט זאגט מען “בושו אמכם חפרה יולדתכם”, און נאכדעם זאגט מען “בושו אמכם מאד” וכו׳, וואטעווער ס׳שטייט ווייטער אין דעם פסוק אין ירמיה.

הנכנס למרחץ — אנהייב פון תפילות און בקשות

Speaker 1: הנכנס למרחץ, איינער גייט אריין אין מרחץ… אקעי, קענען, בעיסיקלי, יעצט גייט זיך אריין א נייע זאך פון מער אזוי בקשות אויכעט, רייט? ביז יעצט איז עס געווען אזוי ווי ענינים פון תפילה. ס׳איז די מלמד אויבערשטער אויף סיטואציעס וואס דו זעסט, און דאס איז אפשר תפילה. רייט. סא א נכנס למרחץ איז א

תפילת שוא — די גבולים פון תפילה

הלכה: הנכנס למרחץ / הקזת דם

Speaker 1: אה, נישט די זעלבע, אן ענליכע פסוק. ווען זיי האבן געלעבט זאגט מען בושו אמכם חפרו יולדתכם, און ווען זיי זענען טויט זאגט מען בושו אמכם מאוד וכו׳, וואטעווער ס׳שטייט ווייטער אין דעם פסוק אין ירמיה.

הנכנס למרחץ, איינער גייט אריין אין מרחץ. אקעי, עד כאן איז בעיסיקלי, יעצט גייט זיך אן א נייע זאך, מער אזוי בקשות אויכעט, רייט? ביז יעצט איז געווען אזוי ווי ענינים פון תפילות וואס דו זאגסט פאר׳ן אייבערשטן אויף סיטואציעס וואס דו זעסט, און דאס איז עפעס א תפילה. רייט.

הנכנס למרחץ, אונז האבן געלערנט אז א מרחץ איז היינט צו טאג נישטא, אבער ס׳איז קאנסעקווענשל, דאס הייסט אז ס׳האט אן עפעקט אויף די געזונט, ס׳קען אויכעט זיין אפשר נישט געזונט אויב טוט מען עס נישט גוט. זעט אויס אז ס׳איז געווען א תפילה, ס׳קען זיין א מקום סכנה און מ׳קען עס טון די נישט ריכטיגע וועג. זאגט מען, יהי רצון וכו׳ שתצילני מזה וכיוצא בזה, שלא יארע לי דבר קלקלה ועוון, ואם יארע לי, תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי.

וכשיצא מן המרחץ אומר מודה אני לפניך ה׳ אלקי שלא שלטוני מן האור. דאס הייסט, דו זאלסט מיר ראטעווען פון די פייער. זעט אויס אז די מרחץ פלעגט זיין אזוי הייס אז ס׳איז געווען עפעס נישט מורא׳דיג סעיפטי, די FDA וואלט עס נישט געלאזט. און בקיצור, האבן זיי זיך געדארפט היטן.

הנכנס להקיז דם, איז אויך געווען אן ענליכע זאך, אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה. דאס הייסט, דער אייבערשטער היילט אויס בחינם, די דאקטורים נעמען שוין איינמאל געלט. וכשיצא אומר ברוך רופא חולים. רופא חיים שטייט דא. אה, רופא חיים. דער אייבערשטער ראטעוועט אפילו נישט די חולים. די אנדערע גירסא איז טאקע חולים, אבער מסתמא די גירסא איז מער ריכטיג. איך וואלט אפשר געזאגט מער ברוך רופא חינם, ווייל ס׳איז דאך געווען כי רופא חינם אתה. און ס׳שטימט אויך, דו זעסט דא א מחלוקת צו חיים צו חולים, וועל איך זאגן אז די גאנצע דריטע זאך איז חינם. ברוך רופא חינם. נישט ווייל דו האסט צוויי גירסאות קענסטו אויסטראכטן א דריטע גירסא.

הלכה: ההולך למדוד את גורנו — תפילת שוא

Speaker 1: אקעי, נאך א הלכה. יא. ההולך למדוד את גורנו, ער גייט מעסטן זיין שייער, יא. זאגט ער, יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקי שתשלח ברכה במעשה ידי.

אינטערעסאנט. ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל ס׳איז פשטות א שטיקל ברכה… ניין, ניין, לייען די גאנצע הלכה. אם התחיל למדוד, אויב ער האט שוין געמאסטן, אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה. ער דאנקט דעם אייבערשטן אויף די שפע, אויף די ברכה וואס ער האט געטראפן. אבל מדד ואחר כך ביקש רחמים שתהא בו סאה, הרי זו תפילת שוא.

זעט אויס אז בשעת׳ן מעסטן קען נאך זיין. זעט אויס אז דעמאלטס אויך, ס׳קען פארלוירן ווערן, ס׳קען זיין אז די וועגן זענען נישט גוט, ס׳קען זיין אז ס׳ווערט יעצט נישט גוט. ס׳מוז זיין, ס׳קען נישט זיין אז ס׳איז א מעדזשיק א ברכה פון זיך אליינס יעצט. מ׳רעדט דאך יעצט פון די הלכה פון תפילת שוא. זעט אויס אז למדוד איז א סטעידזש ווען ס׳קען זיך נאך מאכן.

דיסקוסיע: דער עיקר יסוד פון תפילת שוא

Speaker 1: ס׳איז אינטערעסאנט, דער ענין פון תפילת שוא, מדד ואחר כך ביקש רחמים, איז אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל דער עיקר תכלית איז דאך אז דער מענטש זאל לזכור את השם תמיד. יא, ער האט יעצט ענקזייעטי וועגן זיין גורן, און ער בעט דעם אייבערשטן. פארוואס גייסטו אריין אין די גדיקה עניות? ס׳איז נישט שייך יעצט.

אקעי, אקעי, לאמיר פארשטיין די סוגיא. ס׳איז זייער א סימפל סוגיא. תפילה מיינט נישט, אמונה מיינט נישט דמיונות.

Speaker 2: יא, גוט, אבער פריער האט ער געזאגט א ברכה וואס מ׳זאגט ווען מ׳זעט אן אילן.

Speaker 1: ניין, ניין, דאס איז נישט די ברכה. ס׳איז תפילת שוא. ס׳איז נישט די ברכה. ס׳איז א בקשה. ער ווייסט שוין די בעט. ער איז אויף א בקשה.

ווען ער האט טאקע התחיל למדוד, זאגט ער ברוך. ברוך קענסטו זאגן ווען דו ווילסט. אויף וויפיל ס׳איז דא, מאכט ער א ברכה. אויף א שלעכטע זאך מאכט ער דיין האמת. אבער צו גיין זאגן, “רבונו של עולם, העלף אז איך זאל האבן געמאסטן אסאך,” דאס קען ער נישט בעטן. די ברכה קען ער נישט זאגן.

כלל גדול יש לנו, זאגט דער רמב״ן, הרי זו תפילת שוא. מ׳קען קיינמאל נישט בעטן אויף… ס׳איז אינטערעסאנט, ס׳איז פארקערט. איך וויל דיר זאגן דאס, אז נישט יעדע מאל ווען דו האסט נערוועזקייט, ווען דו האסט ענקזייעטי, איז עס טאקע תפילה. ס׳דארף זיין טאקע במקום. ווען א מענטש איז נערוועז וועגן עפעס א ישועה וואס ער דארף, איז עס א געוואלדיגע זאך. אבער אויב איז ער סתם נערוועז, און ער איז נערוועז וועגן עפעס וואס איז שוין געשען, דאס הייסט אפילו ער ווייסט נאך נישט וואס איז געשען, אזוי ווי די גמרא זאגט אין די משנה. די תפילה איז נאך נישט געבוירן, זי איז שוין פרעגנענט, אבער ס׳טוישט זיך נישט. דו זאגסט נישט אז דער אייבערשטער קען מאכן ניסים. ס׳גייט נישט אזוי. תפילה גייט נישט אויף ניסים, תפילה גייט אויף די ריעליטי פון די וועלט.

Speaker 2: אמת. נישט זיך פארלאזן אויף ניסים קיינמאל נישט.

Speaker 1: יא. זאגט דער רמב״ם ווייטער, “הנכנס לבית המדרש” – איינער גייט אין בית המדרש, “שלא יפול בית המדרש”. ס׳איז אויך א תפילת שוא, אזויווי א ברכה לבטלה, אזויווי “ברוך אתה ה׳”. יא יא, בלשון שוא, ברכות שוא איסור, קען זיין אז ס׳איז אן איסור. “שקורא שם שמים לשוא”. יא.

דיסקוסיע: מעג א שווער קראנקער מענטש מתפלל זיין?

Speaker 2: מ׳דארף וויסן, אויב איינער איז א חולה פון א מחלה וואס 99% פון מענטשן וואס האבן די מחלה שטארבן, איז בערך אויך א תפילת שוא. פארוואס? ווייל אפשר, אפשר מאכט זיך אמאל אפשר א נס.

Speaker 1: אבער דארף דאך מאכן סענס, ווען ס׳איז דא אן עת צרה שרייט מען צום אייבערשטן. דאס איז דאך דעמאלטס…

Speaker 2: נאר אויף זאכן וואס קענען זיך טוישן, נישט אויף זאכן וואס קענען זיך נישט טוישן.

Speaker 1: גוט, אבער א מענטש מעג בעטן פאר זיין לעבן, אבער בעטן אז ס׳זאל זיין אביסל מער גורן… שוין.

Speaker 2: אז אלעס איז א תפילת שוא. די זעלבע וועג.

Speaker 1: ניין, וואס איז עפעס? אלע זאכן וואס די סטאטיסטיקס זאגן אז ס׳טוישט זיך נישט, דאס איז דאך די ריעליטי.

Speaker 2: סטאטיסטיקס מיינט נישט גארנישט.

Speaker 1: איינער וואס איז שטארק קראנק קען יא מתפלל זיין, אבער מה שאין כן איינער וואס איז מתפלל אז די געלט וואס ער האט שוין געציילט זאל ווערן מער איז א תפילת שוא, און איך מיין אז יעדער קען פארשטיין די חילוק.

זאגט דער רמב״ם, “הנכנס לבית המדרש”.

Speaker 2: דו קענסט נישט זאגן אז א מענטש קען נישט בעטן פאר זיין לעבן ווען ס׳איז אנטקעגן וואס ער האט געליינט אין גוגל, ס׳מאכט נישט קיין סענס. גוגל ווייסט נישט, אבער אויב גוגל ווייסט יא… אוי, ביסטו נישט גוט.

Speaker 1: אבער א מענטש בעט זיך פאר זיין לעבן, איז נישט קיין קשיא פארוואס ער בעט זיך פאר זיין לעבן. איי, פארקערט, אויף דעם שטייט “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם”, וואס דאס מיינט אפילו די סטאטיסטיקס זענען… זאל ער נישט מתייאש זיין פון רחמים, ווייל א מענטש איז דאך נישט מתייאש פון עפעס וואס איז זייער וויכטיג פאר אים. אבער דער מוידעד האט אים אנגעשמעקט אז ער וויל אונז טויזנט, אבער ער וויל עלף הונדערט דא. ער מאכט שוין געציילט צו טויזנט. דו מאכסט א חילוק ווייל ס׳איז וויכטיג. איך זעה נישט, ווייל ס׳איז וויכטיג דארף מען היינט צו האבן דמיונות. אז איינער איז… אפשר איז נישט דא אזא קעיס, אפשר וועט איך זאגן סטאטיסטיקס, מיינט דאך נישט גארנישט. סטאטיסטיקס מיינט סך הכל אז ס׳איז דא נאך אן אנדערע טשענס. אבער א זאך וואס איז שוין געווען, איינער האט עפעס א… עפעס א מחלה. ער האט א קראנישע מחלה. איך ווייס נישט וואס. ער זאגט, ס׳זאל האבן אוועקגעגאנגען, כולי. ס׳זאל האבן אוועקגעגאנגען. פארוואס זאל אייניגען? סיי וועג דא, האבן מוז מספלל זיין אז עס האט געשען צו אים אז עס זאל לאבן א ישועה.

Speaker 2: נאכאמאל, צו מען מעג נישט בעטן אויף א חיסל דרך אתבא, צו מען מעג אויך בעטן אויף עפעס וואס איז געשעדט זייער זעלטן. עפעס וויל עס אויף די חשמונג…

Speaker 1: ניין, מודי, אז איך גיי איך וועלכע שריין געווען זיך אין ישעך, ווייל ס׳איז א מין א עם נומנות. וואס עס האט שוין אפגעציילט. אקע, איך קען דיך זאגן…

Speaker 2: אבער איינער וואס איז נישט מען נומען ביי ווייל די טשענסס זענען זייער הויער ווייל נישט מען זיין פונקט פארקלערט ער וויל זיך זייער שטארק לעבן בעטער אייבערשטער אז די איינס פון טויזנט מענטשן אויף רעגן גראפן זאל זיין איך…

Speaker 1: וועייט וועייט you keep on putting in דאס זייער ווייל ער וויל זייער שטארק די ישראל וויל זייער שטארק… יא… אבער זעק דאך די בעיסיג וואס מיר רעדליך פון א מענטש׳ס רעגן לעשיות סיפורי הייבערשטא.

Speaker 2: ניין ניין ניין ניין רעדליך מיינט רעדליך פון די רעאליטי נישט רעדליך פון די מיונות. דאס איז וואס די ווילסט זייער שטארק מאכט עס נישט מער. דאס איז מאכט עס…

Speaker 1: קענסט פרעגן ר׳ מיילך בודדמאן? איך ווען פארציילן 24 מופסים פון מענטשן וואס האבן מדי׳ט?

Speaker 2: נאכדעם פונקט איז געשען… אוודאי עס איז געשען דירעקט, עס איז געשען אז פונקט דאן יענע טאג איז געווען העפסק אז זיין נייבער עס איז צו געווארן. איך קען דיר פארטעלן, איך קען דיר אויסטראכן אסאך מעשיות ווי עס קען העלפן, נאר זייער זאך איך וועלכע שטראכנען.

Speaker 1: אבער דאס איז אנדער גוט, מען קען נישט בעטן אויף א א שינוי יעצט היידער עולם, ווייל ער וויל האבן א גרעסערע גורם. אבער א מענטש האט רעכט צו וועגן פאר דיין…

Speaker 2: וועיט, וועיט, יו זאגט מיר חדש און נאך חידוש, וואס עס שטייט נישט. דו האסט א דני חידוש. אז אויב עס איז זייער וויכטיג, וועלסט מעג איך יא בעיקענען אויף איין העס. ווייל עס איז זייער וויכטיג, ער מאכט אז ער זאל ווערן רייך אדער ארים אדער אזוי ווייטער, עס שטאט אייבערשטער פון וויל אזוי, דו ביסט קלוגער פון דער אייבערשטער? דו האלטסט אז מ׳דארף אריינטאנצן פון א דאך און לעבן ווייטער? דו שטעלסט א תפילה לשווא.

Speaker 1: אקעי, לאמיר גיין לערנען דאס. דו זאגסט אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל מ׳זעט…

דו זאגסט אן אינטערעסאנטע זאך, ווייל דאס איז דאך א פשוט׳ע זאך. דו קענסט נישט זאגן ווייל מענטשן טארן נישט מתפלל זיין פאר זייער לעבן אויב האסטו באקומען קענסער און ס׳איז זייער א הויכע טשענס צו שטארבן. ס׳מאכט נישט קיין סענס. ווייל ס׳איז דאך רשות, ס׳איז א רשות׳דיגע זאך צו זאגן אזא זאך. ס׳איז רשות קעגן בין אדם לחברו צו זאגן אזא זאך. ר׳ יוסף, דאס זענען זאכן וואס מ׳טאר נישט זאגן, ווייל מ׳טאר נישט זאגן, ווייל אונז האבן אויך בין אדם לחברו, ווייל מ׳זאגט עס נישט.

א מענטש האט אים אנגעשמעקט, ער וויל יעצט האבן מער אין זיין גורן. ס׳איז קעגן דעם אייבערשטנ׳ס בריאה, אונז איז קעגן די טבע, איז דאס. אבער א מענטש פייט פאר זיין לעבן, זאל ער יעצט טשעקן? און אויב ס׳איז מער ווי רוב, מ׳דארף גיין אויך רוב, אה… מער ווי 50% שטארבן, זאל ער שוין געבן צו עוואל, און מאכן נישט קיין סעדים.

Speaker 2: אקעי, אקעי, ווייסט ער איז נישט רוב, יעדער.

Speaker 1: אקעי, דארף מיר וויסן. אויב עס איז אויף די סטעידזש וואס מען קען מער זיין אויף זיין פרויע, איז נאזארק אייגונה. זיין פרוי איז נישט א גיונער, איז דאך שוין א געשטארבענער, נישט דארף א זאך, און נאר ערקענט דאס דאך. ער לעבט נאך, ער לעבט נאך, אבער אויב איינער זעהט נאר דעיס, און שפעטער… אויב עס איז 0.99% ער איז געגארן געווען א מיים צו א שלעמסאפט, ער פרשט אז עס איז נאך דא, אז עס וועט טון טבער נאך שייך אז דער מענטש זאל אויסגעהיילט ווערן, און אונזער בארי איז עס אייביג מער קאמפלעקס, אפילו אויב די טשענסס זענען זייער הויך, בעט ער אויף די אייבערשטע שוין אים העלפן, אפילו אויב מען מעגט בעטן פאר די אייבערשטען פאר א ישועה, מען דארף וויסן די געטער, לכאורה דער ווארט דא איז, וויפיל מען מעגט בעטן א זאך וואס איז שינוי טבער של עולם. ווען מען ווערט צו ווערן אויסגעהיילט, אפילו אויב די טשענסס זענען זייער קליינע, עס איז שינוי מסדר העולם.

נאך אמאל, אז א גורן אויף די וועט עס שוין מודד געווען, עס זאל יעצא די אייבערשטען וואקסן נאכדעם, למער פלייע, עס קען זיך נישט מאכן, עס מאכט זיך נאך אזוי פיל ביז עס מאכט זיך אז מענטשן מוזטער, אזוי אויף מען די 99% שטאטן, האט מען טאל געציילט די געלט און מען האט באנאכטן געוואקסן א ס׳עצה, עס איז געווען א מטעות און דער ראנג, עס איז זייער שטאל, עס מאכט זיך זיין די פירק, א נחסת׳ל בית המדרש, זאג דער עמבום.

Speaker 2: ניין, דו ביסט גערעכט, אבער מ׳דארף טראכטן, די גמרא איז יא דא אפשר אן עקזעמפל. דו ביסט גערעכט אז די רמב״ם׳ס עקזעמפל וואס ער ברענגט איז אפשר א שוואכע זאך.

אויך די אנדערע זאך, אז עס וועט זיין א בן זכר נישט קיין נקבה, איז דאך אויך א…

Speaker 1: ניין, דאס איז אויך, עס איז א “שמא כל צבא בעיא”, “לא משום דלאו רעותא היא אלא משום דלאו רעותא היא בביתא”, רייט? וואס מיינט דאס? ער הערט אז מ׳פארן עמבולענסעס, “רבונו של עולם, העלף אז עס זאל נישט זיין מיינס”.

ער קען זאגן, “רבונו של עולם, העלף אז יענער דער חולה זאל איבערלעבן”.

הלכות תפילה – תפילת שוא, נכנס לבית המדרש, וברכת הודאה

המשך דיון וועגן תפילת שוא

Speaker 1: נכנס לבית המדרש, זאגט דער רמב״ם.

Speaker 2: ניין, דו ביסט גערעכט, אבער מ׳דארף טראכטן, די גמרא איז יא דא אפשר אן עקזעמפל. דו ביסט גערעכט אז די רמב״ם׳ס עקזעמפל וואס ער ברענגט איז א שוואכע זאך. אבער די אנדערע זאך, אז ס׳זאל זיין א בן זכר, נישט קיין נקבה, דאס איז אויך אן עקזעמפל. “שמא כל צבאו יבואו”, ואמר לשליח “רוצה אני שיהיה זה בביתי”, רייט? וואס מיינט דאס? ער הערט אז ס׳פארן עמבולענסעס, “רבונו של עולם, העלף אז ס׳זאל נישט זיין מיינס.” ער קען זאגן “רבונו של עולם, העלף אז יענער חולה זאל האבן א רפואה שלמה”, אבער דאס מאכט עס נישט… ניין, דאס איז אויך עפעס וואס איז שוין געשען. ווייל ס׳איז שוין געשען.

ער קען בעטן “יהי רצון אז אויב איינער אין מיין שטוב האט יעצט אן עמבולענס, זאל ער האבן א רפואה.” דאס קען ער בעטן. יהי רצון לטובה תוך ב׳ שעות מאכט נישט קיין סענס, ווייל ס׳איז שוין. דו הערסט די הצלה מענטשן זענען שוין אין א הויז, וואס בעטסטו יעצט? און אויב איז עס יא יעצט, איז די אייבערשטער נישט מעכב צו מאכן א פריוואטקייט אויף זיין שכן? אבער א ישועה קען מען בעטן. איך קען טראכטן בערך אזויפיל וועגן ווי איך קען טראכטן אויף אנדערע זאכן. אקעי, לאמיר גיין ווייטער.

דיון: די שאלה פון בן איש חי וועגן “נכנס לבית המדרש”

Speaker 1: וועגן בית המדרש, “נכנס לבית המדרש”. די בן איש חי, איך ווייס נישט, די שאלה איז א גוטע שאלה. וואס וואלט געווען די זעלבע שאלה אויב מ׳זאל זאגן פאר א מענטש וואס איז נאך נישט שלם? מ׳זאל אים זאגן “גיי אריין אין בית המדרש”?

Speaker 2: ניין, יא, מ׳קען אים זאגן, ס׳איז ענליך.

Speaker 1: ניין, ס׳איז טאקע א שאלה, מ׳קען אים דאס זאגן לעניננו, נו פראבלעם, מ׳קען אים דאס זאגן.

חזרה צו די יסוד פון תפילת שוא – סטאטיסטיקס און טבע

Speaker 1: אקעי, בעצם די מחלוקת איז וועגן מערערע זאכן. די שאלה איז צו סטאטיסטיקס, איז דאס אן הונדערט פראצענט זאך, אדער איז עס אפילו ניינציג-ניין פראצענט? ניין, איך זאג פונקט פארקערט. מ׳לייגט עס אריין נאך דא אז ס׳קען נאך געשען בדרך הטבע. ס׳איז איין גדר.

וועגן דעם האט ער טאקע געזאגט א גרויסן חידוש, ס׳איז נישט א גוסס. וואס מיינט נישט א גוסס? נישט א גוסס מיינט אז ס׳איז נאך דא עפעס א טשענס. נאך דא א טשענס מיינט אז ער זאל נישט שטארבן יעצט און ער זאל נאך לעבן ביז ער קומט אן צו די נעקסטע רפואה, ביז אפשר א דאקטאר קומט מיט אפשר א חידוש. די וועלט ארבעט דאך אזוי, די וועלט איז פול מיט מירעקלס. דאקטוירים זאגן “יענער איז א מירעקל”. א מירעקל מיינט אז ס׳איז קעגן די סטאטיסטיקס. קעגן די סטאטיסטיקס געשעט. עפעס וואס איז שוין געשען אין די עבר קענסטו נישט טוישן. א גוסס איז ווייטער נישט.

סאו רבי יצחק, דו ביסט אויך מודה אז מ׳זאל זייער שטארק מתפלל זיין, יא? איך ווייס נישט, איך בין נאך נישט זיכער. מ׳קען נישט בעטן אז די קענסער זאל ווערן… זייער גוט, ווען רעדט מען? ס׳איז דאך נישט שייך, אבער ס׳זאל זיין בעסער ווי יעצט, ס׳זאל זיין די בעסטע. מ׳קען אפילו בעטן אלעמאל וואס מ׳איז מתפלל פאר. דאס איז די אמת, מ׳בעט נישט דעם אייבערשטן פונקטליך וויאזוי די ישועה זאל זיין. מ׳בעט אז ס׳זאל זיין בעסער ווי יעצט.

זייער גוט, אלעמאל וואס מ׳איז מתפלל איז גוט. נאר מ׳קען אויך בעטן פאר די ישועה, ווייל געווענליך, כמעט אייביג, איך רעד נישט ווען איינער האט דא א זיידע וואס איז הונדערט און דריי יאר, און ער זאגט מ׳זאל מתפלל זיין ער זאל לעבן ווי לאנג מ׳איז מתפלל פאר א רפואה, איז א גוטע פלאן, ארבעט דאך אויף א רפואה. אבער אייביג, יעצט זאגסטו א נארמאלע זאך, דו זאגסט נישט קיין חידוש.

דער גדר פון תפילת שוא – אבסורדע תפילות

Speaker 1: איך זאג, מ׳קען געבן רוב תפילות וואס מענטשן זענען מתפלל מאכט סענס. די זאכן וואס די משנה כאפט אן ארויס ווי תפילת שוא, זענען אבסורד תפילות, ס׳איז נישט “שלא יאייר בביתי”. דאס הייסט תפילת שוא. אבער ווען ס׳קומט פון א גוטע פלאץ, קען מען נישט שטיין אויף אים פון תפילת שוא, ווייל אין סטאטיסטיק, נישט זיכער.

דער מוסר ווארט זאגער, איך וויל נישט זאגן אז ער איז א נאר, ער ווייסט נישט בכלל וואס מיינט תפילה, זיין תפילה איז נישט קיין גוטע תפילה, ער מיינט אז דער אייבערשטער קען מאכן א נס אויך. ניין, I don’t think so. מ׳זאל זיין פארקערט, מ׳זאל זיין תפילה. דו רופסט זיך סתם אן א נארישע סטעיטמענט.

דיון: דער ביישפיל פון קאפוויי – חילוק צווישן עתיד און עבר

Speaker 2: וואס איז אזוי אנדערש? לאמיר פארשטיין, וואס איז אזוי אנדערש? ס׳איז דאך נישט די זכר מיט ש… איך ווייס נישט וואס, קאפוויי זאל אוועקגיין. לאמיר נעמען א פשוט׳ע זאך, רייט? לאמיר זאגן אז די קאפוויי זאל אוועקגיין. ווען דו בעטסט אז ס׳זאל אוועקגיין, בעטסטו פאר עפעס פאר די עתיד, נישט פאר די עבר.

אבער איינער וואס זיין קאפווייטאג האט נישט אנגעהויבן א שעה צוריק, ער בעט דעם אייבערשטן, “באשעפער, איך וויל דו זאלסט אוועקנעמען נישט נאר די קאפוויי פון יעצט, נאר דו זאלסט אויך אוועקנעמען די לעצטע האלבע שעה פון קאפווייטאג.” דאס איז א תפילת שוא.

Speaker 1: איך האב נישט די כוחות צו לערנען פילאסאפיה. ער ווייסט נישט, וויאזוי הייסט ער, דער סאניק ווענדער? ער ווייסט נישט גארנישט. ער ווייסט אז ס׳קען זיין א זכר אין די קבה, און מ׳רעדט פון די צייט פון די גמרא, איך האב טאקע נישט געוואוסט. און דעמאלטס איז געווען א זכר אויף דעם.

פרעג איך דיר, וואס איז אנדערש? לאמיר זאגן, ס׳איז דא אזא סארט קאפוויי וואס די טבע, ווי אלע דאקטוירים זאגן, נישט ניינציג פראצענט, הונדערט פראצענט, דאס איז א זאך וואס לעצט פאר צוויי וואכן. בעט איך אז ס׳זאל לעצטן נאר איין וואך פאר מיר. ס׳איז נישט אנדערש, דעמאלטס ביסטו מסכים אז ס׳איז ענליך צו די ליסט וואס ס׳איז דא?

Speaker 2: ניין, דעמאלטס וואלט דער רמב״ם געזאגט ‘הרי זה׳, ער האט נישט געזאגט… דער רמב״ם וואלט עס איבערגעזאגט צוויי מאל אנדערש. ס׳איז א זאך וואס דער באשעפער זאל עס קענען דורכטראגן אדער… א תפילה דארף מען מסביר זיין, איין מאל עס טוישן צו וואס ס׳איז דא מאכן צו א נקיבה, אויך ווען ס׳איז שוין דא קען מען טוישן, אזוי ווי זיין טאכטער איז געווארן א זכר. אלעס איז דא.

דער יסוד פון תפילת שוא – מען בעט נישט פאר עפעס וואס דער אייבערשטער טוט נישט

Speaker 1: אבער די משנה דארט וויל זאגן אז מען טאר נישט מאכן א תפילת שוא, ווייל דאס איז נישט שייך, ווייל מען בעט נישט דעם אייבערשטער… ווייסטו וואס, לאמיר זאגן אנדערע ווערטער. מען טאר נישט זאגן ‘רבונו של עולם, באשאף א שטיין וואס דו קענסט נישט אויפהייבן׳.

Speaker 2: ניין, ניין, ניין, נישט נאר דאס. דער אייבערשטער קען זייער גרינג טוישן א זכר שבאשה צו א נקיבה. פאר׳ן אייבערשטער איז נישט שווער בכלל. ס׳איז שוין פיל געמאכט געווארן אין די היסטאריע ביי דינה, איך ווייס נישט ווען. ס׳קען זיין, ס׳רעדט זיך פון דעם, ס׳איז זייער גרינג פאר׳ן אייבערשטער. נאר ער טוט נישט אזעלכע זאכן, כמעט קיין איינמאל נישט. ממילא בעט מען נישט, ס׳איז א תפילת שוא, יא? א תפילה, ס׳איז… מען רעדט נישט.

Speaker 1: און דא איז אן אנדערע זאך, ס׳איז א געוויסע מחלוקת. פארוואס? ער קען דאך טוישן, ס׳איז דאך נאכנישט געבוירן געווארן. ס׳איז דאך נישט קיין אנדערע טבע.

Speaker 2: אה, גוט מארגן, ס׳איז צוריק צו די טבע וואס זאגט אים וועלכע תפילה מען דארף מתפלל זיין. זייער גוט.

הלכה כ״ג: נכנס לבית המדרש

Speaker 1: שוין, הריני נכנס לבית המדרש. יעצט דארפן מיר וויסן צי איך דארף מתפלל זיין די תפילה, ווייל ס׳איז נישט מסכים צו מיינע הלכות. איך וועל שוין זאגן וויאזוי דאס איז צו פארשטיין. איינער גייט מיט א ‘סטעיט אוו מיינד׳, ער גייט נישט אין א פלאץ, ער גייט אזוי ווי דו זאגסט אבער מיט א ‘סטעיט אוו מיינד׳, ער גייט צום שיעור, ער גייט לערנען מיט א חברותא. יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקי שלא אכשל בדבר הלכה, ער זאל נישט נכשל ווערן אין א דבר הלכה, שלא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, ועל מותר אסור ועל אסור מותר.

דיון: “טמא טהור” – פסק אדער לימוד?

Speaker 2: אינטערעסאנט, ווייל די זאך סאונדט מער ווי ער גייט פסק׳ענען, ער גייט אזוי ווי אין א בית הוראה צו זיין א מורה הוראה. צי ער מיינט ‘טמא טהור׳ אין די סוגיא, אדער ער מיינט פאר א פסק, אז קיינער זאל נישט קענען פרעגן?

Speaker 1: אה, ער מיינט נישט הלכה למעשה. עס קען זיין יעצט גייט מען דורכלערנען די סוגיא, ער זאל נישט… אה, ער זאל נישט מקבל זיין שמועות אנדערש. ‘סטעיט אוו מיינד׳ ער גייט איבערנעמען שמועות און ער גייט רעדן. אין בית המדרש גייט מען נישט פסק׳ענען, נאר ‘שלא אומר על טמא טהור׳ מיינט ער זאל נישט נאכזאגן פאלשע זאכן. נישט פסק׳ענען הלכה למעשה, אבער ער זאל נישט זיין מקבל א שבועה, א שמועה, ער זאל נישט האבן א קושיא בדבר הלכה. ער זאגט שוין דעם צווייטן מאל “אל יכשל בדבר הלכה”.

“וישמחו בי חברי” – די תפילה אויף די חברים

Speaker 1: יא, אבער וואס זאגט ער ווייטער? וישמחו בי חברי. עס איז לכאורה א פאקט, איך מיינט אזוי, זאל נישט זיין אז איך מאך א טעות און דער עולם לאכט אפ פון מיר, און זיי זענען העפי. אדרבה, פארקערט, עס זאל זיין מתקבל ביי מיינע חברים.

Speaker 2: יא, אבער אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם, דאס איז דאך פונקט דאס פארקערט. פארוואס זאל ער מתפלל זיין? ער פארשעמט זיך ביי די חברים ווען ער בעט אין זיין תפילה, ער פארשעמט זיך. בכלל טראכט מען אזא אפשר פון זיך פרייען? פארוואס זאל זיין “ואשמח בהם”? מענטשן זענען מענטשן, מ׳איז מתפלל, פארוואס דארף מען דאס בכלל? “אל יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם”, דאס איז די פראבלעם מיט די קשיא.

Speaker 1: יא, יא, יא, ס׳איז נארמאל.

די סכנה פון בית המדרש – קאמפעטישן און פארשעמונג

Speaker 1: טראכט אריין אין בית המדרש, וואס איז די גרעסטע דייטש אין בית המדרש? אז מ׳קען זיך דינגען, איינער גייט זאגן אזוי, יענער גייט זאגן אזוי, און ס׳וועט… אדער… ער בעט פאר די גוטע מידות, ער בעט ער זאל נישט מאכן א כשלונו אין זיינע חברים זאלן אויך נישט מאכן א טעות און ער זאל זיך נישט פרייען. ס׳איז ביידע. אפילו אויב זיי מאכן א טעות זאל ער זיך נישט פרייען, אדער עס זאל נישט געשען.

Speaker 2: אה, עס זאל נישט געשען אז זיי מאכן א טעות וואס זיי שעמען זיך און ער פרייט זיך. ס׳גייט ביידע.

Speaker 1: ס׳איז א פראבלעם אין בית המדרש, דאס איז די דייטש. מ׳דארף מאכן אן אנדערע שמחה, מ׳דארף זען אז מ׳זאל לאכן פאר אנדערע סיבות, נישט ווייל יענער האט געמאכט א מיסטעיק, אדער אונז זאלן זיך קריגן ווייל אונז זענען ביידע מיסטעיק. ניין, אונז זענען העפי, אבער מ׳איז… ס׳איז א ביישפיל.

Speaker 2: ניין, דאס איז די דייטש, ס׳מאכט סענס. אזוי ווי אין מרחץ מאכט זיך אז מ׳ווערט פארברענט, אין בית המדרש מאכט זיך אז מ׳ווערט פארשעמט.

Speaker 1: ניין, דאס איז די… אוקעי, אויב מ׳גייט זיך נישט שלאגן קיינמאל דארף מען נישט האבן קיין תפילה. האט עס מבטל געווען א תפילה פון די תורה? ניין. אין בית המדרש קאכט זיך, ס׳קען זיין דאס, מ׳איז מתפלל, ס׳איז נישט געשען. אקעי. איך האב אמאל געטראפן א רמז אין די ראשי תיבות פון די תורה.

Speaker 2: נו, מ׳לערנט נישט דיבורי הלכה, נאר מ׳לערנט אנדערע זאכן, מ׳לערנט שולחן ערוך, מ׳לערנט גמרא, מ׳לערנט זוהר, וואס איז די חילוק?

Speaker 1: אקעי. אבער גארנישט קען נישט זיין דאס.

הלכה כ״ד: ביציאתו מבית המדרש – ברכת הודאה

Speaker 1: אין בית המדרש מאכט מען אויך א ברכה, מ׳זאגט מודים אנחנו לך ה׳ אלקינו, מ׳מאכט א ברכת הודאה אזא. מ׳דאנקט דעם אייבערשטן ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. אז איך בין צווישן חברים פון יושבי בית המדרש, נישט די וואס זיצן ביי די קארנער פון די סטריט און פארברענגען.

“חלקי” – מיין פלאץ אין לעבן

Speaker 1: “חלקי” מיינט כפשוטו, מיין דזשאב, מיין חלק בחיים, מיין סטאטוס, מיין פלאץ וואו איך דריי מיך. ס׳קען זיין יושבי קרנות, מיר האבן געלערנט, ס׳קען זיין אז ס׳מיינט בכלל מענטשן סוחרים. ס׳איז דא צוויי טייטשן, מיר האבן געלערנט אויך אין הלכות קריאת התורה. דאס וואס דו זאגסט, קיביצע זיצערס, ס׳קען זיין אז ס׳מיינט מענטשן וואס זענען עוסק אין… שיחי בי יושבי שער, ונגינותי שותי שכר, “יושבי קרנות”. ס׳קען מיינען סטארס, סוחרים. מיין חלק איז תורה, נישט ארבעטן.

“שאני משכים והם משכימים”

Speaker 1: שאני משכים והם משכימים. אונז זענען בעצם גאנץ ענליך, אונז ביידע שטייען אויף, אונז ביידע גייען מיר אונז ארבעטן שווער. דער וואס קומט אין כולל עלף אזייגער קען נישט זאגן דאס. אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אה, ס׳איז דא סוחרים וואס גייען אויך טענה׳ן, “פיל איך נישט אזוי שלעכט”. איך שטיי אויף לדברי תורה, זיי האבן אבער א סדר לעבן, איך שטיי אויף לדברי תורה. אני עמל והם עמלים. ביידע מוטשען זיך, קיינער האט נישט קיין איזי לעבן. אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. ס׳שטייט שכר עולם הבא, יא? איך קום דיר שכר, איך קום דיר שכר, איך קום דיר עבודה.

“אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת”

Speaker 1: אני רץ והם רצים. אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת. זיי גייען אין קבר. וואס איז זייער ענד דעסטיניישאן?

Speaker 2: באר שחת מיינט נישט גיהנום? מ׳רעדט פון ממש שלעכטע אידן.

Speaker 1: ווען דער רמב״ם האט אויסגערעכנט אין סוף הלכות תשובה לשונות פאר באר שחת, האט ער געזאגט אז ס׳איז איבוד הנשמה. קען זיין דאס איז די ווייל זיי האבן נישט קיין דעת, קען זיין אז זיי קענען נישט האבן קיין… ביז ער איז געשטאנען און ער האט גערעכנט אז ער האט סוף כל סוף תשובה געטון.

מוסר השכל: קאמפעטישן אין בית המדרש

Speaker 1: איך טראכט אז איינער וואס האט נישט געזאגט די תפילה פארדעם, און א גאנצן טאג איז געווען וואס איז געווען זיין פאן? וואס איז געווען זיין שמחה? איז נישט געווען שמחת התורה, ס׳איז געווען א שמחה פון אז די חבר איז נעקסט דאר געווארן. ער גייט אויף פונקט ווי די יושר׳ס קרנות. וואס איז די יושר׳ס קרנות א גאנצן טאג? ער פרייט זיך אז ער האט געמאכט מער געלט ווי די חבר, ער קאמפיט. איינער וואס ביים לערנען איז ער אויך אין א קאמפעטישן, איך ווייס נישט וויפיל ער קען זאגן.

ברכות הדרך, כללו של דבר, וכל המרבה להודות

הנכנס לכרך – ברכות הכניסה והיציאה

Speaker 1: אקעי. ס׳איז דא איין חלק אין בבא בתרא, זייער גוט, וואס איז די קליינע חלק אין בבא בתרא?

לאמיר זען די רמב״ם זאגט דא, “וכל מה שאינו כו׳”, יא, די רמב״ם זאגט “דרך משל ביי שחרית”.

Speaker 2: דו ביסט גערעכט, דו האסט געזאגט אן פערדעל, נאר איך האב נישט געזען. דו ביסט גערעכט.

Speaker 1: סאו וועגן דעם וואלט איך געזאגט אז יושבי קרנות מיינט נישט דער וואס גייט ארבעטן, ווייל די איד גייט אויך, ווען ער גייט ארויס פון בית המדרש גייט ער ארבעטן. ווי גייט ער מציאות׳דיג? ער גייט ארבעטן.

Speaker 2: ארבעטן וואס דו מיינסט ביינאכט ער גייט אהיים שלאפן.

Speaker 1: יא, מ׳מעג דאך מאכן פרנסה אויך.

Speaker 2: ער רעדט פון די יושבי קרנות ווען זיי ארבעטן נישט.

Speaker 1: זייער גוט, ער פארברענגט, אנשטאט ער לערנט קוים נישט.

שוין, “הנכנס לכרך” ווען ער גייט אריין אין די שטאט, “יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום”. לכאורה מיינט דאס ער גייט צו א ביזנעס, צו א מארק.

Speaker 2: א שטאט, כרך, אידן וואס גייען אריין אין שטאט, וואס איז די נקודה? ס׳מיינט ער טרעוולט, ער גייט אריין צו א נייע שטאט, ס׳קען נישט זיין זיין שטאט.

Speaker 1: אבער ניין, אונז זאגן דאס פאר תפילת הדרך.

Speaker 2: און די רמב״ם זאגט נאר די עיקר תפילת הדרך, זאגט די רמב״ם ביי די טאנקען אז ווען ער איז ארויסגעגאנגען.

Speaker 1: נישט די כרך מיינט אז ער פארט, אזויווי אונז טון תפילת הדרך.

Speaker 2: אקעי, אבער דא איז מער וועגן די כניסה לכרך, נישט אויפ׳ן וועג. וועג איז א סכנה, איז איין זאך. די כרך איז די שטאט. ער גייט פאר מאכן דארטן חברים, אדער ער גייט פאר ביזנעס.

Speaker 1: אבער קלאר, יעדע נייע שטאט, אפשר איז דא א גוי וואס גייט דיר געבן א טיקעט, איך ווייס נישט, א פארקינג טיקעט, איך ווייס נישט. אויפ׳ן וועג איז איינער פרייען זאלן.

“הנכנס לכרך, יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתכניסני לכרך זה לשלום”. אה, ניין, אפילו די כניסה, “ואם נכנס בשלום”. “אם נכנס בשלום”, דאנקט ער די אייבערשטער, “מודה אני לפניך ה׳ אלוקינו שהכנסתני”.

אז עס זעט אויס אז די אריינגיין איז געווען, מ׳דארף דורכגיין די אמבטיות, מ׳דארף… ס׳איז א סטראגלדיגע זאך.

כשיבקש לצאת, בעט ער א תפילה אז ס׳זאל קענען ארויסגיין, “יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו שתוציאני מכרך זה לשלום”. און ווען מ׳איז יצא בשלום, מ׳זאגט ער אזוי, ס׳איז דא א לענגערע, “מודה אני לפניך ה׳ אלוקי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום, כן תוליכני” – אז מיין נעקסטע פלאץ וואו איך גיי ווייטער זאל זיין לשלום, “ותסמכני לשלום, ותצעידני לשלום” – זאלסט מיך באגלייטן, יא, זאלסט טרעטן מיט מיר, יא, טריט. “ותצילני מכף אויב ואורב בדרך” – און איינער וואס איז… ס׳איז דאך דא גנבים, ליסטים בדרך.

זייער גוט.

כללו של דבר – לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא

ענדיגט די גמרא אזוי, “כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא”. א מענטש זאל אייביג שרייען, בעטן דעם אייבערשטן, מתפלל זיין אויף די עתיד לבוא. אזוי ווי למשל, אז ער גייט אריין אין בית המדרש, ער זאל האבן גוטע מידות, ער זאל לערנען גוט. אדער די אנדערע זאך וואס מ׳האט געלערנט פריער, ער גייט אריין אין מרחץ, “ויבקש רחמים” – ער זאל בעטן רחמים פון אייבערשטן, לשון תפילה ובקשת רחמים.

און נאכדעם, “ויתן הודאה על שעבר” – און ער זאל דאנקען דעם אייבערשטן אויף דאס וואס ער איז שוין דורכגעגאנגען, “ויודה וישבח כפי כחו”.

דיסקוסיע: וואס מיינט “כפי כחו”?

Speaker 2: אה, “כפי כחו” מיינט אז מ׳קען נוצן די אייגענע לשון?

Speaker 1: לכאורה דאס מיינט עס. ווייל ער האט דאך געזאגט, ווען ער זאגט אז די ערוך מברך האט ער אויך עפעס געזאגט “כפי כחו”. סאו, אין זיין אייגענע לשון אזוי ווי.

זייער אינטערעסאנט. סאו, אסאך פון די ברכות זענען אזעלכע סאדזשעסטשענס, און מ׳קען נוצן די אייגענע לשון. אזוי סאונדט עס.

דיסקוסיע: ווען זאגט מען בקשה און ווען הודאה?

Speaker 1: אבער איך וויל פארשטיין, די “כללו של דבר”, ער רעדט ביי די זעלבע געשעעניש זאל זיין “יצעק על העתיד” און “יתן הודאה”, אדער פארדעם זאל זיין א “יצעק” און נאכדעם ווען ער ענדיגט “הודאה”?

Speaker 2: ווייל ביי די תפילות וואס מ׳האט יעצט געזען, טוט מען דאך ביידע יעדע מאל.

Speaker 1: ס׳קען זיין יעדע מאל אזוי ווי אויף די קראך האט ער געזאגט סיי א בקשה, סיי א הודאה.

Speaker 2: זייער קלאר. דאס איז א מדרש. פארדעם און נאכדעם.

Speaker 1: זייער קלאר. דו זעסט זייער קלאר.

קען זיין אז דאס איז אויך די צוריקשטויס, אז מ׳זאל האבן אזא ידיעה אז ביי די פארדעם זאל מען אויך זאגן, “באשעפער, דו האסט מיר געהאלפן ביז יעצט, בעט איך דיר, העלף מיר.” אזויווי, ביידע זאכן קענסטו טון. די פוינט איז אלעמאל.

אז די זאך וואס דו זאגסט, איך האב דיר געגעבן א באנטש פון קעיסעס, אפשר מיינט ער אז דאס איז די כלל שבו. ס׳האט דיר געגעבן אסאך די גמרא וויאזוי, און אזא קעיס, אבער דאס טוט נאך אסאך טויזנט זאכן. איז די זאך פארדעם עס צו זאגן נאכדעם.

דער רמב״ם ברענגט נישט אלעס

דער רמב״ם ברענגט נישט, למשל, איך געדענק אין א גמרא אז ווען איינער איז געווען א חולה שנתרפא און ער קומט צוריק, זאל מען זאגן “ברוך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא”, און נאך אזעלכע אופן׳ס פון די גמרא. דער רמב״ם ברענגט נישט אלעס, אבער ער זאגט אזויווי, נעם פון דא די געדאנק וואס ער האט געזאגט.

ווען דו פרעגסט אויף סיי וועלכע פארוואס מ׳מאכט נישט א ברכה, אויב א מענטש גייט צו עפעס א מורא׳דיגע שיינע איווענט, ס׳איז נישט דא קיין זעכציג טויזנט אידן, אבער עפעס וואס נעמט אים זייער שטארק איבער, זאל ער זען יא עפעס צו מאכן א ברכה. ער זעט אויף דארטן אסאך מענטשן וואס ער האט נישט געזען, אפשר מאכן שהחיינו. אפילו ס׳איז נישט קיין ברכה, קען זיין אזא לשון סתם.

Speaker 2: יא, אדער א סכנה זאל נישט זיין אזא מלכות וכדומה.

כל המרבה להודות את ה׳

Speaker 1: זאגט דער רמב״ם ווייטער, “כל המרבה להודות את ה׳”, ווער ס׳איז מרבה צו דאנקען דעם אייבערשטן, און ער זאגט אויך ארויס די ווארט “את ה׳”. איך מיין אזויווי, ווייל מ׳האט דאך יעצט געלערנט וועגן תפילת שוא, מ׳איז אזויווי אביסל אפגעשראקן פון תפילת שוא. אבער דאך, די כלליות׳דיגע זאך, איך מיין דאס איז וואס דער רמב״ם זאגט דא, יא, מ׳דארף טאקע מורא האבן פון תפילת שוא, אבער דאס איז א קליינע דעטאל. די גרעסערע פיקטשער איז, ווי מער דאנקען דעם אייבערשטן איז בעסער.

“לכאורה כל המרבה להודות את ה׳ ולשבחו תמיד”, אז ער זאל האבן אסאך געלעגנהייטן, אז ער זאל האבן ביי פארשידענע געשעענישן אין זיין לעבן דאנקען דעם אייבערשטן, “הרי זה משובח”.

דיסקוסיע: פארוואס “להודות” און נישט “לצעוק”?

ס׳איז אינטערעסאנט אז דער רמב״ם זאגט נישט “כל המרבה לצעוק”. אבער די לשון איז אויך שייך, ווייל ער איז משבח איז ער אליין משובח. פאר א מענטש וואס זאגט אייביג שבח.

פארוואס שטייט נישט “כל המרבה לצעוק”? “הרי זה מצועק”, וואס זאל ער שטיין? ער זאל געשריגן ווערן?

Speaker 2: אקעי, דאס איז נאט… איך מיין אז ער זאגט, פשטות מיינט ער אז א מענטש וואס איז לויט די הלכה איז ער משובח, ער איז ראוי לעשות כן.

Speaker 1: איך טראכט אויך אז דאס איז ער זאגט, מ׳דארף צועק זיין להבא און מודה זיין על לשעבר. פון דעם אז מ׳דארף צועק זיין על לשעבר רעדט ער צומישט די זאך.

דיסקוסיע: מודה להבא?

Speaker 2: אויב מ׳איז נישט מודה אויף להבא, אזוי סאונד עס.

Speaker 1: אמת? א גאנצע שורה ניגון נסחא אין די סידור שטייט מודה להבא, אויף די גוטס וואס גייט זיין.

Speaker 2: אבער וואס שטייט אויסער דעם? על פשטות, על הבא ועל העבר, איז ער מודה. אויב מ׳מאכט פארקערט, איז מען צעמישט.

Speaker 1: רייט. שוין, ער האט קיין פייערקייט.

Speaker 2: רייט.

סיום – כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטובה

Speaker 1: דער רמב״ם האט אונז געווארנט, למשל, ער האט אונז געווארנט ביי “כשם שמברך על הרעה כך מברך על הטוב”, אז ס׳מיינט צו זאגן אז לגבי איין ענין דארף זיין “כך”, אז ס׳דארף זיין בלב שלם, אבער דער נוסח דארף זיין אן אנדערע.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

הלכות ברכות פרק י

אין דעם שיעור לערנט מען הלכות ברכות פרק י׳ פון רמב״ם, וואס באהאנדלט ברכות אחרות ווי תפילת הדרך, שהחיינו, הטוב והמטיב, דיין האמת, און ברכות הראיה אויף פארשידענע געשעענישן. דער רמב״ם לערנט אז מען דארף מאכן ברכות אויף גוטע און שלעכטע נייעס, אויף זען חכמים און מלכים, אויף נאטור-ערשיינונגען ווי דונער און בליץ, און אויף קידוש לבנה. די שיעור דיסקוטירט אויך די גדרים פון תפילת שוא – ווען מ׳טאר נישט בעטן דעם אייבערשטן ווייל די זאך איז שוין געשען אדער קען זיך נישט טוישן – און ענדיגט מיט דעם כלל אז “כל המרבה להודות את ה׳ הרי זה משובח”.