גופו של הקב”ה הוא העולם שהוא אדם גדול – שיעור קומה | מורה נבוכים א עב (טו) | מורה נבוכים 155 – Transcript

גופו של הקב”ה הוא העולם שהוא אדם גדול – שיעור קומה | מורה נבוכים א עב (טו) | מורה נבוכים 155

Series: מורה נבוכים

Number: 155

Date: 2025-12-11

סיכום השיעור

השיעור חושף פרשנות מפתיעה לספר המסתורי “שיעור קומה” – טקסט עתיק שמתאר את “מידות גופו” של האל ונחשב לאחד הכתבים המגשימים ביותר ביהדות. דרך ניתוח מחלוקת הגאונים, עמדתו המורכבת של הרמב”ם (שמחק התייחסות לספר ואף קרא למחוק אותו), ופירושי אבן עזרא והנרבוני, מגיע השיעור למסקנה רדיקלית: הרמב”ם לא טען שלאל *אין* גוף, אלא שהאל *אינו* גוף – וההבדל מכריע, שכן העולם כולו הוא “גופו של האל” באותו יחס שבו הגוף שלנו הוא גוף הנשמה.

Argument Flow Summary

סיכום השיעור: פרק ע”ב במורה נבוכים ומושג “שיעור קומה”

1. מעמד הפרק ומשמעותו

1.1. הפרק מציג את המסגרת הכללית ביותר של “תמונת העולם” של הרמב”ם:

– המציאות כולה = האל + מעשיו (הנמצאים)

– זהו הפרק המרכזי ביותר להבנת המציאות לפי הרמב”ם

1.2. שם טוב מכנה את הפרק “שיעור קומה” ומגדירו כ”יקר ונכבד מאוד”

1.3. מאמר חז”ל המובא כסמך:

– “כל היודע שיעורו של הקב”ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא”

– רבי ישמעאל ורבי עקיבא ערבים לכך

2. ספר “שיעור קומה” – רקע היסטורי וספרותי

2.1. מקור הספר:

– ספר עתיק, מוכר כבר לגאונים ולראשונים

– מיוחס לרבי עקיבא ורבי ישמעאל

– חלק מספרות ההיכלות והמרכבה

– בעיית עריכה: אין טקסט מוסכם או מהדורה אחידה

2.2. ספרות ההיכלות והמרכבה – הקשר רחב:

– פירוש מורחב למסכת חגיגה (ארבעה נכנסו לפרדס)

– מבנה העלייה: היכל להיכל עד ההיכל השביעי, שם כיסא הכבוד

– משל המלך בארמון בסוף מורה נבוכים מקביל למבנה זה

2.3. משמעות המונח “שיעור קומה”:

– מקור במקרא: תיאורי מראה אדם ביחזקאל; שיר השירים – תיאור מפורט של כל האיברים

– שיר השירים כמקור: “זאת קומתך דמתה לתמר”; “דודי צח ואדום… ראשו כתם פז”

– פירוש המונח: “שיעור” = גודל; “קומה” = הגוף השלם; מבוסס על “גדול אדוננו ורב כוח”

3. תוכן ספר “שיעור קומה” המקורי

3.1. הבסיס הפרשני:

– מבוסס על “גדול אדוננו ורב כוח”

– “ורב כוח” = 236 בגימטריה → גודל ה’ הוא 236 פרסאות (או רבבות/מיליוני פרסאות)

3.2. שיטת החישוב:

– הפרסאות האלוהיות אינן כפרסאות אנושיות

– הזרת האלוהית = “מלוא כל העולם” (על פי “ושמים בזרת תיכן”)

– האוניברס כולו = יחידת המידה הקטנה ביותר

3.3. מבנה הספר:

– ספירת כל “האיברים” האלוהיים מלמטה למעלה

– מתן שמות (מילים ללא משמעות בעברית) לכל איבר

3.4. השבחים ליודע הספר:

– מובטח לו שהוא בן העולם הבא

– הצלחה גדולה בעולם הזה ובעולם הבא

– הוא “האדם השלם”

– חובה לחזור עליו כל יום

4. הקשר לשם מ”ב אותיות (פרק ס”ב במורה נבוכים)

4.1. הדמיון בשבחים (גמרא קידושין):

– “אהוב למעלה ונחמד למטה, אימתו מוטלת על הבריות, תלמודו מתקיים בידו, נוחל שני עולמים”

4.2. פירוש הרמב”ם לשם מ”ב:

– לא יכול להיות אותיות בלי פירוש

– חייב להיות כמה משפטים = תיאור/נוסח של הוכחה לקיום האל מתוך המציאות

4.3. הפירוש הרמב”מי לשבחים:

– “תלמודו מתקיים בידו”: מי שיודע חוכמה אלוהית אמיתית – אי אפשר לשכוח אותה (השגת השכל הפועל = נצחי)

– “בן העולם הבא”: רק מי שמשיג את האל ונדבק שכלו בשכל הפועל

5. שתי הבעיות המרכזיות בספר “שיעור קומה”

5.1. בעיית הסמכות וההיסטוריה:

– מקור הספר לא ברור

– לא מופיע בגמרא

– אין עריכה מוסכמת

– ייחוס לתנאים אינו ראיה

5.2. בעיית ההגשמה:

– הספר הכי “מגשים” בעולם היהודי (בקריאה פשוטה)

– מתאר מידות איברי האל ונותן להם שמות

– הקראים השתמשו בספר כראיה שהרבנים מגשימים

6. מחלוקת הגאונים על הספר

6.1. שיטת רב שרירא גאון (תשובה לאנשי פז):

השאלה: סתירה בין המשנה “אין דורשים” לבין שיעור קומה שמחייב לימוד יומי

התשובה:

1. לא ייתכן שר’ ישמעאל אמר מדעתו – “מאיפה ייפול בדעתו של אדם?”

2. מסקנה: זו הלכה למשה מסיני

3. אין הגשמה כפשוטה – “יוצרנו מרומם ומעולה מהיות לו איברים”

4. אלו “דברי חכמה שיש להם טעמים גדולים”

5. הסוד לא נמסר – “אנחנו לא מוסרים לכם את הסוד”

6.2. שיטת רב סעדיה גאון (מצוטט בפירוש ר’ יהודה ברצלוני):

טענה ראשונה – ספק באותנטיות:

– “לא נתקבצו עליו דברי כל החכמים”

– לא במשנה ולא בתלמוד

– ייתכן שמישהו זייף וכתב על שם ר’ ישמעאל

טענה שנייה – פירוש הכבוד הנברא:

– הפתרון: “הכבוד הנברא” – אור נברא שה’ מראה לנביאיו

– שיעור קומה = תיאור האור הנברא, לא האל עצמו

חולשת הפירוש:

– לא מסביר מדוע ידיעת “שיעור קומה” כה חשובה

– אם זה רק מראה לנביאים – למה ההבטחה על עולם הבא?

7. פירוש אבן עזרא – שיעור קומה כידיעת המציאות

7.1. מקורות הפירוש:

– ספר “יסוד מורא” (פעמיים)

– פירושו לספר שמות ולשיר השירים

7.2. תוכן הפירוש:

– שיעור קומה = ידיעת המציאות כולה

– מבוסס על הרעיון “האדם עולם קטן”

– המציאות כולה נראית כ”איש אחד”

– “שיעור קומתו של יוצר בראשית” = השגת כל הנברא

7.3. הצדקת החשיבות:

– מכירים את האל רק דרך מעשיו

– להכיר את האל = להכיר את כל המציאות

7.4. הקושי בפירוש:

– הטקסט המקורי משווה מידות המציאות למידות האל

– אם הכל שיעורי העולם – מה עם ההשוואה לאל?

8. עמדת הרמב”ם – התפתחות ושינוי

8.1. בפירוש המשנה (פרק חלק):

– קישר שיעור קומה לסודות הנבואה

– אמר שצריך לבאר: מציאות המלאכים, הנפש וכוחותיה

– “ייכנס בזה שיעור קומה ועניינו”

8.2. המחיקה בכתב היד:

– בכתב יד הרמב”ם – מחק את השורה על שיעור קומה

– מעיד על חזרה מעמדה קודמת

8.3. תשובת הרמב”ם (איגרת):

הצדדים שהוצגו בשאלה:

– צד א’: חיבור קראי

– צד ב’: סוד מסודות החכמים – עניינים טבעיים או אלוהיים

תשובת הרמב”ם:

1. “לא חשבתי מעולם שהוא מחיברי החכמים”

2. חיבור של “אחד הדרשנים היוונים/האדומיים” (= יהודי מביזנטיום)

3. “למחוק זה הספר ולכרות עניינו הוא מצווה רבה”

4. “מי שיש לו קומה הוא אלוהים אחרים בלי ספק” – ספר עבודה זרה

8.4. הבעייתיות בתשובה:

– סתירה לפירוש המשנה

– השפה החשודה: “לא חשבתי מעולם”

– מקור הידיעה על המחבר לא ברור

– הרמב”ם מתעלם לחלוטין מהאופציה שזה משל

9. פרשנות מחודשת לתשובת הרמב”ם

9.1. הטענה המרכזית:

– הרמב”ם אינו חולק על הפירוש שזהו סוד אמיתי

– הוא מסכים לפירוש אבן עזרא

– הסיבה להוראת המחיקה: אסטרטגיה חינוכית, לא עמדה תוכנית

9.2. הרקע – התייאשות הרמב”ם מפירוש אגדות:

1. הרמב”ם חזר בו מכוונתו לחבר “ספר הנבואה” ו”ספר הדרשות”

2. הנימוק: “אחליף משל במשל” – לא יועיל

3. הדילמה:

– חכמים – לא צריכים משל, צריכים פילוסופיה עצמה

– פשוטי עם – יאמינו כפשוטו בכל מקרה

9.3. יישום לשיעור קומה:

– הרמב”ם החליט שאנשים רגילים ייקחו הכל כפשוטו

– לכן העדיף מחיקה על פני פירוש

– זו אסטרטגיה שהצליחה: היום כמעט אף אחד לא קורא את הספר

9.4. יחס הרמב”ם לאגדות מגשימות בכלל:

– בהלכות יסודי התורה ותשובה – מזכיר רק פסוקים כמשל

– לא מזכיר כלל את המדרשים המגשימים

– שיעור קומה – אפשר “למחוק”; גמרות מגשימות – מתעלם

10. פירוש רבי משה נרבוני לשיעור קומה

10.1. מקור הזיהוי:

– נרבוני (לא רב שם טוב) זיהה ראשון את פרק ע”ב עם שיעור קומה

– כתב “אגרת על שיעור קומה” – מאמר נפרד

– בנוי כפירוש על פירוש אבן עזרא, אך מרחיק לכת יותר

10.2. ההבדל מאבן עזרא:

| אבן עזרא | נרבוני |

|———-|——–|

| שיעור קומה = העולם | שיעור קומה = גם על האל |

| לא מדבר על אלוהים בכלל | כן מדבר על אלוהים |

10.3. תיקון הטעות בהבנת אריסטו:

1. הטענה השגויה (אבן סינא): האל יודע רק את עצמו, לא את העולם

2. התיקון: האל הוא סיבת המציאות

3. המסקנה: כשהאל חושב את עצמו – הוא חושב את עצמו כסיבה לכל המציאות

4. התוצאה: כל המציאות כלולה באל

10.4. זהות הידיעה:

– לדעת את האל = לדעת את המציאות

– לא רק מצד ההוכחה (מסדר העולם לאל)

– אלא גם מהצד ההפוך (האל כסיבת העולם)

10.5. הגדרת שיעור קומה לפי נרבוני:

– שיעור קומה = איך העולם נמצא בתוך האל

– מסביר את חזיונות הנביאים: ראו איך האל הוא סיבת העולם והעולם כלול בו

10.6. קרבה לפירוש המקובלים:

– המקובלים: שיעור קומה = תפארת ומלכות

– הרמ”ק: הספירות = המחשבה של האל על העולם לפני שיש עולם

– הקשר: אחדות שכל, משכיל ומושכל

11. שלושת הפירושים לשיעור קומה – סיכום

| פירוש | תוכן |

|——-|——|

| רס”ג | לא האל אלא הכבוד הנברא שלו |

| אבן עזרא | לא האל אלא העולם |

| נרבוני | העולם וגם האל – כי האל סיבת העולם וחוכמתו |

12. היפוך התמונה המקובלת של מורה נבוכים

12.1. התפיסה הרווחת:

– הרמב”ם מדגיש הבדלה והפרדה של האל מהעולם

12.2. התפיסה המחודשת:

1. המפתח: השורה בפרק ע”ב – האל מחובר לכל העולם, אפילו בפרט האחרון (בחומר)

2. עבודת השגת השם = עבודת השגת העולם

3. אין דרך להשיג את האל שלא דרך העולם

4. האל = הנהגת העולם, קיום העולם, צורת העולם (פרק ס”ט)

12.3. משמעות פרק ע”ב:

– תיאור צורת האדם של העולם כולל בתוכו את האלוהים

– כמו שלאדם יש נשמה ושכל נקנה – כך לעולם יש “נשמה” שהיא האל

– אין שני דברים נפרדים – יש אדם אחד שכולל בתוכו את האל

13. המסקנה הרדיקלית: “לאל יש גוף”

13.1. ההבחנה המכרעת:

| אמירה | משמעות |

|——–|———|

| “האל הוא גוף” | שגוי – האל אינו גוף |

| “לאל יש גוף” | נכון – העולם הוא הגוף של האל |

13.2. האנלוגיה לאדם:

1. השכל הנקנה = האדם באמת (נבדל מהגוף)

2. ועדיין – אף אחד לא יגיד “לאדם אין גוף”

3. הגוף שייך לשכל הנקנה כי הוא שופע עליו ומנהיג אותו

13.3. היחס בין האל לעולם:

– האל שופע על העולם ומנהיג אותו

– בדרך נפרדת – לא נעשה מעורב בעולם

– ועדיין מנהיג את כולו

– לכן העולם הוא “הגוף של האל”

13.4. אישוש מהמקורות:

– אבן עזרא: מדרש חמישה דברים – “הנשמה מחיה את הגוף, והאל מחיה את העולם”

– פרק ס”ט: “האל הוא צורת העולם” = האל הוא נשמת העולם

– ההבדל: הצורה הזו נפרדת לגמרי, לא טבועה בחומר

13.5. הפשטת האל מקרבת ולא מרחיקה:

1. הדמיון השגוי: האל כישות נפרדת עם גוף משלו, שמזיז את העולם “ביד”

– במודל זה: העולם הוא “דבר שלישי” (אל → גוף האל → העולם)

2. ההבנה הנכונה: האל מניע ישירות (בהשפעה/האצלה/השכלה)

– אין תיווך של “גוף נפרד”

– העולם עצמו הוא גופו

14. המסקנה הסופית

14.1. ניסוח מדויק של עמדת הרמב”ם:

– לא: “לאל אין גוף”

– אלא: “לאל אין גוף נפרד מהעולם”

– כל העולם הוא גופו של האל

14.2. הבחנות חשובות:

– האל אינו תלוי בעולם כמו שהשכל הנמוך שלנו תלוי בגוף

– השכל הנבדל אינו תלוי בגוף

– העולם הוא גוף האלוהים, אך ללא יחס תלות הפוך

14.3. המשמעות לשיעור קומה:

– שיעור קומה מתאר ממדי איברי האל

– ממדי המציאות = ממדי גוף האל

– שיעור קומה יכול להיות כפשוטו ממש

Full Transcript

שיעור על פרק ע”ב במורה נבוכים: מושג “שיעור קומה”

מבוא: מעמדו של הפרק

אוקיי, השיעור הזה הוא לא שיעור על הטקסט של הרמב”ם, אלא משהו כללי חשוב אודות הפרק הזה. והפרק הזה, שכבר היה, שעדיין נמצא – פרק ע”ב – יש גם הקדמות לפרקים הבאים, אבל בשביל זה צריך עוד ללמוד. אבל פה יש משהו שאני לא מוצא… אה, כבר הבאתי. פה יש משהו שצריך ללמוד.

אז ככה, אני אעביר את זה לקטע הזה. אז אפשר לראות פה משהו כזה, כן?

זיהוי נושא הפרק

תמונת העולם הכוללת

הנושא של השיעור הוא הזיהוי של הנושא של הפרק שלנו, שהוא, כפי שדיברתי כבר, אפשר להגיד: למי שרוצה לדעת את המציאות – שהמציאות כולה אין בה מציאות אלא האל ומעשיו. כן, הנמצא הזה והיוצר או הסיבה שלו שהוא האל.

אז בשביל התמונה הכוללת של המציאות, שזה התפקיד של הפרק הזה, אז באמת מי שרוצה להכיר את העולם ואת המציאות – אז בעיקר הוא צריך להכיר את הפרק הזה, שהוא המסגרת הכי כללית שהרמב”ם נותן אי פעם לכל מה שקוראים “תמונת העולם” שלו. לא תמונת העולם במובן של כל מיני רעיונות ושיטות, אלא תמונת עולם מילולית – התמונה של איך העולם נראה. זה הפרק הזה.

ולכן הוא פרק מאוד חשוב ומאוד מרכזי שצריך להתבונן בו, ובאופן מיוחד יש פה רעיון מסוים שכדאי לעבור עליו.

לא רואים את זה עכשיו. אני פשוט אנסה לשנות, ומה שאני יכול אני אביא, ומה שלא – אז תאמינו לי שזה כתוב.

דברי המפרש שם טוב

המפרש שם טוב בתחילת הפרק הוא מודיע לנו שהפרק הוא יקר ונכבד מאוד, כפי שאני אומר, והוא קורא לו שם. הוא אומר שהפרק הזה נקרא “שיעור קומה”.

והוא מביא על העניין הזה של שיעור קומה מאמר חז”ל:

> כבר אמרו חז”ל: אמר רבי ישמעאל – כל היודע שיעורו של הקדוש ברוך הוא, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואני ועקיבא ערבים בדבר.

אז לכן הרב שם טוב אומר שצריך להעריך את הפרק הזה ולהבין אותו, כי הפרק הזה הוא נקרא “שיעור קומה”, וכתוב על השיעור קומה שמי שיודע אותו יש לו חלק לעולם הבא, כן?

אז אנחנו צריכים לפענח את המילים האלה ולתת קצת הקשר וגם להסביר כמה דברים.

הספר “שיעור קומה” – רקע היסטורי וספרותי

מהות הספר ומקורותיו

אז קודם כל, אז אני אעביר לקטע של שיעור קומה.

הספר הזה שהוא נקרא “שיעור קומה” – הוא ספר מסוים, כן? יש ספר יחסית עתיק, כלומר הגאונים והראשונים כבר מדברים עליו, אז הוא ודאי קדום להם. הספר מיוחס לרבי עקיבא ורבי ישמעאל, כמו שבעצם הוא חלק ממה שנקרא “ספרות ההיכלות והמרכבה”.

לא ברור אם זה ממש חלק מאחד הספרים האלה או שזה איזשהו טקסט נפרד, וכל הספרות הזאת היא – אפשר להגיד ככה – אין לנו איזושהי עריכה מוסכמת שלהם.

בעיית העריכה והנוסח

זה לא כמו שיש מדרשים שונים וכתבים שונים מיוחסים לחכמים, שלפחות עכשיו יש לנו איזושהי עריכה מוסכמת, שזה הטקסט העיקרי – למרות שתמיד, חלק, רוב הכתבים אפשר להגיד, היו להם פעם כל מיני גרסאות ומקורות. אבל יש לנו לפחות איזשהו טקסט מוסכם שלהם.

הדברים האלה – אין לנו טקסט מוסכם. אז כאילו אתה נכנס לחנות ספרים ואתה מבקש לקנות “שיעור קומה”, הוא לא יודע מה לתת לך. אז יש כל מיני גרסאות ומהדורות שנמצאים בכל מיני ספרים – גם ספרים מצויים וגם ספרים לא מצויים, וגם כל מיני כתבי יד. והעריכות שיש עכשיו מכל המקורות שיש לזה – אפשר למצוא עכשיו את כל הסוגים והמקורות.

אבל זה ספר שידוע. בכל מקרה, זה ספר שידוע אצל הגאונים והראשונים בשם “שיעור קומה”, ככה הם מכנים לספר הזה – למרות שיכול להיות שהוא רק חלק מספר אחר. הוא חלק, אפשר להגיד בוודאי שהוא חלק מהספרות הזאת שנקראת “ספרות ההיכלות והמרכבה”.

ספרות ההיכלות והמרכבה

תוכן הספרות ומבנה העלייה

עכשיו, מה שמיוחד בספר הזה לעומת הספרים של ההיכלות באופן כללי, שהם ספרים שמתארים – כל הספרות הזאת, כל ספרות ההיכלות מתארת בעצם, אפשר להגיד, פירוש מאוד מורחב למאמרים שנמצאים במסכת חגיגה על הכניסה לפרדס – “ארבעה שנכנסו לפרדס”.

ויש כבר בגמרא, שזה פשוט – הגמרא היא פשוט אחד הספרים שכבר נערכו, אז יש לנו איזושהי מהדורה מוסכמת שלו. אבל אם מסתכלים על מה זה מורכב, אז יש שם כל מיני קטעים, חתיכות של הראיונות האלה או הסיפורים האלה, והם כולם סיפורים בעיקר על שני התנאים האלה – רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

כן, בסיפור יש כידוע את הארבעה שנכנסו לפרדס, רבי עקיבא הוא המרכזי. יש גם סיפורים על רבי ישמעאל בגמרא שהוא ראה את השם וכל מיני דברים כאלה.

מבנה ההיכלות וכיסא הכבוד

אז בכל מקרה, הספרים האלה הם ספרים שמרחיבים מאוד את העניינים האלה – מרחיבים איך עולים למרכבה, שהם מפרשים את זה בתור היכלות, סיפור שלם. ובסוף, אפשר להגיד, המרכז של כל העליות האלה – שהוא באיזשהו מובן גם פירוש על מרכבת יחזקאל, שיש לו כל מיני מדרגות – והמרכז של מרכבת יחזקאל זה שהוא רואה את האדם שיושב על הכיסא.

אז ככה בספרים האלה, זה לא ממש כתוב באופן הזה, אבל ככה לכאורה ההיגיון של זה: יש כל מיני תיאורים של כל מה שהם מכנים “היכלות” – כמו השם יושב בהיכל. זה בעצם נמצא בספר ישעיה, במרכבה של ישעיה הנביא: “שוליו מלאים את ההיכל”, השם יושב על כיסא בהיכל.

ויש להם כל מיני תיאורים של כל החדרים – הם מכונים לזה “חדרי מרכבה” או “היכלות” – הרבה רבדים, שאתה נכנס להיכל פנימי לפני מפנימי, עד שאתה מגיע להיכל השביעי. בהיכל השביעי יושב כיסא הכבוד.

הקשר לרמב”ם

הרמב”ם יש לו כמובן משל שעובד באותו אופן בסוף הספר, כן – משל המלך שיושב בארמון שלו. משל הארמון הוא המשל של ספרות היכלות, כן, זה מעניין. בכל מקרה, לא משל אלא חיזיון או מראה.

ובסוף יש את ראיית האדם שיושב על הכיסא, שבשפה של הספרים האלה הוא נקרא “שיעור קומה”.

משמעות המונח “שיעור קומה”

המקור בשיר השירים

מה זה “שיעור קומה”? שיעור קומה זה מילה שהיא מבוססת על שיר השירים, כן?

אז אם מחפשים במקרא את התיאורים של איך השם נראה, אז יש את כל המקומות האלה שבסופם יש “מראה אדם” – “ממראה מתניו ולמעלה, ממראה מתניו ולמטה”, כתוב “תחת רגליו” – משהו כזה, בצורה מאוד כללית. אפשר להגיד שבתורה, במקרא, כתוב שיש לאדם הזה שראו הנביאים יש צד עליון וצד תחתון – רגליים ומה שלמעלה מרגליים – אבל הרבה יותר מזה לא כתוב.

אבל יש מקום אחד במקרא שאם מפרשים אותו לפי המדרש, אז דווקא כן כתוב על כל האיברים שלו, וזה הספר שנקרא שיר השירים, כן?

תיאורי הדוד והאהובה

בשיר השירים יש תיאורים – יש שלושה תיאורים כאלה בעצם – של הדוד האהוב והאהובה, שהם שניהם מתארים זה לזה, או משבחים זה לזה בעצם, את כל הקומה שלהם, את כל הציור שלהם.

ואחד, אם מתרגמים, אם קוראים ששיר השירים הוא למשל יחסים של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, או בשפה יותר מורחבת אפשר להגיד יחסים של האל והמציאות – כן, שני הדברים האלה הם הנמשל של שיר השירים – אז יוצא שיש לנו בשיר השירים דימוי מאוד מפורט של איך השם נראה, כן.

המילה “קומה” דווקא כתובה על הקומה שלה, כן – “זאת קומתך דמתה לתמר” וכולי. אבל גם כלפי השם יש תיאור שמתחיל “דודי צח ואדום, דגול מרבבה, ראשו כתם פז” – ויורד עד לרגליים, שוקיו וכו’. אז יש לנו תיאור מאוד שלם של אדם עם תיאורים מסוימים לכל איבר ואיבר, לכל מדרגה ומדרגה.

הספר כפירוש על שיר השירים

אז הספרים האלה, הספר הזה – אפשר להגיד “שיעור קומה”, או יש לו כל מיני גרסאות ושיטות – אבל הוא באופן עקרוני פירוש שמבוסס על התיאורים האלה והוא מפרט.

פירוש המונח

ועכשיו, זה דבר ראשון שלו, זה לגבי המקור שלו והתורה, ולגבי המילה “שיעור קומה”:

– “השיעור” – זה פשוט לשון חכמים לגודל, כן, כמה גדול הוא.

– “קומה” – זה ממש המילה שכתוב בשיר השירים, שהם מפרשים כנראה על הגוף השלם, כן. קומה זה לא איזשהו חלק מסוים אלא הכל – כל הקומה כולה נקראת “קומה”.

והם עוסקים בשיעור שלו.

הפסוק “גדול אדוננו ורב כוח”

עכשיו, העניין של השיעור שלו זה שהם עוסקים בגודל שלו, כן. יש את ה… וזה נדרש על פסוק אחר, פסוק מרכזי בספר שיעור קומה – זה הפסוק בתהילים שכתוב “גדול אדוננו ורב כוח”.

השם הוא גדול, כן – אנחנו אומרים “האל הגדול והגיבור והנורא”. אז הם מתרכזים על המילה “גדול”, והם אומרים: אם הוא גדול, אז כמובן ש”גדול” לפי הפשט זה מטאפורה, כן, זה לא – אין הכוונה לגודל באורך ורוחב, אלא לאיזושהי גדלות, כוח או רוממות או משהו כזה.

אבל דווקא ה…

ספר “שיעור קומה” – תוכנו ומשמעותו

תוכן הספר ושיטת החישוב

אז לספר הזה הוא קורא “גדול אדוננו” כפשוטו – השם הוא גדול. אז עכשיו יש לו שאלה: כמה הוא גדול? כן? כמה טפחים או אמות או משהו כזה הוא גדול. ואז הוא טוען שהתשובה לזה כתובה בהמשך הפסוק: “ורב כוח”. “ורב כוח” זה בגימטריה 236, אז השם הוא גדול 236.

236 מה? אז עכשיו הוא נכנס לחשבון שלם שאומר 236 פרסאות, או רבבות פרסאות, או מיליוני פרסאות. ואז הוא אומר: אבל הפרסאות שלו הן לא פרסאות שלנו, ויש שם חשבון שלם של כמה המידות שהשם משתמש בהן כביכול הן גדולות מהפרסאות של בשר ודם. יש כמה שיטות בעניין הזה באותו ספר, ובסך הכל יוצא שהשם הוא מאוד גדול. רל”ו פרסאות, אבל לא הפרסאות שלנו, אלא הפרסאות שלו, כן?

ההקבלה למידת הזמן

כן, בדומה, יש לנו את הסוג החשיבה הזאת כבר בתהילים גם, לא על מידת המרחב, אלא על מידת הזמן. כן, שיש לנו “אלף שנים” שהם אצלו כיום אחד, אז יוצא שהיום שלו הוא אלף שנים, כן. וככה הוא עושה חשבון דומה לגבי הגודל שלו.

פירוט החישוב מתוך הספר

המעשה שלנו הוא, כן, החשבון מבוסס על משהו כזה, שאפשר לראות את זה באמת פה אם רוצים. זה נמצא פה, בו הוא אומר, כן, אז אני קורא: רל”ו אלף רבבות פרסאות. אבל כל פרסה היא שלושה מילין – זה לא בדיוק פרסה שלנו, היא ארבעה מילין, אבל לא משנה. הוא נותן, כאילו הפרסה זה השיעור הכי גדול, והיא מורכבת ממילין, והמיל מורכב מאמות, והאמה מורכבת מזרתות, שהוא שליש אמה לפי הכתוב פה.

ואז הוא אומר: הזרת שלו היא מלוא כל העולם, שנאמר “ושמים בזרת תיכן”. כנראה צריך לחשוב שהפרסה שלו היא כך וכך מידות עולמות – הוא סופר ככה בעולמות. והעולם שלנו, האוניברס כולו, הוא המספר הכי קטן, ומזה הוא מתחיל לחשב את המידות היותר גדולות של המספרים, עד שהוא מגיע ויוצא מספר מופלג, שהגובה של הבורא הוא רל”ו אלף רבבות פרסאות.

ספירת האיברים והשמות

אז זה לגבי הגודל שלו, ובהמשך הוא פשוט הולך וסופר את כל האיברים שלו, מלמטה למעלה. מה הפרסות שלו – פרסות במובן שני, כן? יש שני מובנים למילה פרסה, כן. פרסה זה מידת אורך, כן, כמה מילין, ויש גם פרסה במובן של פרסות רגליו. אז הוא מזכיר כנראה את שתי המשמעויות האלה של המילה פרסה.

והוא מתחיל לספור כמה גדולות הפרסות שלו, ונותן שמות גם – שמות מוזרים, שמות במובן של מילים שאין להן משמעות בעברית – גם לכל האיברים, והוא עולה: לקרסוליו, ורגליו, וליבו, וכולי. לכל אחד יש שמות.

אז זה התוכן של ספר “שיעור קומה”, אוקיי? עכשיו, פה אין לי את הכל, כי הדפסתי רק חלק. אז זה הספר “שיעור קומה”, שהוא והרקע שלו במקרא ובמדרש.

—

השבחים בסוף הספר ופירושם

ההבטחות ליודע הספר

ועכשיו, בסוף הספר הזה כתוב שבחים מופלגים על מי שיודע אותו. זה הקטע שהרב שם טוב כבר ציטט, ויש נוסחאות שונות גם של זה, אבל עיקרם שמי שיודע את הספר הזה – וכתוב גם שהוא צריך לחזור עליו כל יום, כמו משנה או כמו קריאת שמע או כמו תפילת שמונה עשרה. שתפילת העמידה היא כנראה סוג של… כנראה שהתיאורים של ירידת המרכבה הם תיאורים של גרסאות של התפילה, כי הם כתובים גם באופנים של תפילות. אז זה עוד עניין שצריך לדבר עליו בהקשר אחר.

ומי שיודע אותו, הוא מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והוא גם יצליח, תהיה לו הצלחה מאוד גדולה בעולם הזה ובעולם הבא. הוא ממש, בקיצור, הוא האדם השלם, כן? זה התרגום הרמב”מיסטי למילים האלה.

הקשר לגמרא על שם מ”ב

והאמת שזה גם, זה בעצמו פירוש על מה שכתוב בגמרא, במסכת קידושין, על מי שיודע את שם ע”ב או מ”ב, אם אני זוכר, שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה וכו’. והרמב”ם יש לו פירוש על הדבר הזה. אז המשפט של “שיעור קומה” הוא מאוד דומה למשפטים דומים שכתובים בגמרא על מי שיודע את סוד השם.

עכשיו זה היה פרק מסוים, אני צריך לחפש שנייה. בוא נחפש איפה כתוב מורה נבוכים על זה. אבל בכל מקרה, זה היה, זה הספר הזה שנקרא “שיעור קומה”, זה מה שהספר הזה עושה.

—

פירוש הרב שם טוב והקשר לפרק ע”ב

הזיהוי בין פרק ע”ב לספר שיעור קומה

עכשיו, אני אפרש בקיצור את מה שהרב שם טוב מתכוון להגיד, ואחר כך אני אוסיף לזה קצת רקע. אז הרב שם טוב פה, הוא פשוט לוקח את המילים שהזכרנו ואת ההבטחה הכתובה בסוף הספר הזה, שהוא מדבר על החשיבות הגדולה של הספר, ואומר שבעצם הפרק הזה, פרק ע”ב, הוא פירוש לעניין הזה, כן? זה פחות או יותר העניין. הוא מכיר את הספר, הוא לא מצטט אותו הרבה, ואומר שזה כן, אני אביא לך. זה הפירוש של הספר הזה, והשבח הגדול שכתוב על מי שיודע אותו הוא בעצם על מי שיודע את הפרק הזה.

איך הפירוש אמור לעבוד?

אז איך זה אמור לעבוד? איך זה אמור לעבוד? אז קודם כל יש, אני אמרתי שצריך… מצאתי. השבח הזה הוא, כמו שרמזתי, זה נשמע דומה למה שכתוב בגמרא, וזה הרמב”ם מביא את זה בפרק ס”ב.

—

פרק ס”ב במורה נבוכים – שם מ”ב אותיות

הציטוט מהגמרא

בפרק ס”ב כתוב: שם מ”ב אותיות, קדוש ומקודש וכולי, וכל היודעו והזהיר בו, ומשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, אימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

פירוש הרמב”ם לשם מ”ב

עכשיו, הרמב”ם נותן לזה פירוש מעניין, וזה ממש מעניין. כשלמדנו את הפרק הזה, ס”ב, שבו הרמב”ם חולק על בעלי השמות – אנשים שיש להם שמות מסוימים ומוזרים לאל – דיברנו על שם מ”ב, שיש באמת קבלה מגאונים, או מאותה תקופה, על האותיות שלו, שזה כן הראשי תיבות של “אנא בכוח”. והרמב”ם כנראה חולק על זה.

אבל זה מאוד מעניין, כי אין לנו ראייה שהרמב”ם ידע על המסורות האלה. ויכול להיות שהוא ידע, ויכול להיות הרבה דברים. אבל כשהוא מדבר על שמות, אחר כך באותו פרק ס”ב, הוא מדבר על אותיות שבדו, ואמרו שהם עושים ופועלים כשמזכירים את השמות האלה, והוא נותן לזה פירוש למה, כן? הוא נותן היסטוריה, שזה התחיל מאיזה שקרן הראשון, ואז הגיע איזשהו צדיק אחד שלא היה לו כוח אבחנה, והוא קרא את זה, ואז אנחנו מוצאים את זה בעיזבון של אותם צדיקים, וזה פתאום יאמין לכל דבר.

עמדת הרמב”ם כלפי השמות המוזרים

אז דיברנו שם שלא ברור למה הרמב”ם מתכוון. ועכשיו, אנחנו יודעים שהרמב”ם מכיר את הספר הזה, “שיעור קומה”, כפי שנראה עוד מעט, ובספר הזה יש מלא שמות מהסוג הזה. אז ברור שהוא גם מתכוון לזה, כן? ושם הוא חולק על זה, הוא מפורש אומר שזה שטויות, וכפי שנראה הוא גם אומר את זה במקום אחר במפורש.

הפירוש הרמב”מי לשם מ”ב

אבל בכל מקרה, מה שכן חשוב זה לגבי הרב שם טוב פה, שהרמב”ם שם אומר שלפי שיטתו השם מ”ב בעצם מדבר על השגת האל והשגת האל מתוך המציאות. והוא מסביר שזה לא יכול להיות מילים בלי פשר, זה חייב להיות מילים עם פשר. כלומר, הרמב”ם מפרש השם מ”ב שכתוב בגמרא, כן, כפי שהוא מעריך שם, שלא יכול להיות שזה אותיות בלי פירוש, וחייב להיות אותיות עם מובן. ואין מילה אחת בת 42 אותיות, היא לא קיימת בשפה, ולכן חייב להיות שזה כמה משפטים. וכלומר, הוא מתכוון שזה סוג של תיאור או נוסח מסוים של ההוכחה לקיום האל מתוך המציאות.

פירוש השבחים לפי הרמב”ם

ועל זה הרמב”ם מבין שהשבח הגדול הזה, כן? והוא אומר שאי אפשר להיות כזה שבח גדול רק למי שיודע אותיות, כי כל אחד יכול לקרוא את האותיות. אז חייב להיות שזה על סודי תורה לפי הפירוש שלו.

ויש לו גם פירוש על המשפט הזה שכתוב “תלמודו מתקיים בידו”, שכתוב בספרים המחוברים בחוכמה האלוהית האמיתית, שמי שיודע את החוכמה הזאת, אי אפשר לשכוח אותה. כי זה עניין של השגת השכל הפועל, וזה דבר נצחי. אז, וזה הוא מפרש את “תלמודו מתקיים בידו”.

וכנראה שגם ככה הוא מפרש את זה שכתוב שהוא בן העולם הבא. הרי לפי הפירוש הרמב”מיסטי לזה, זה ממש מאוד, זה ממש כתוב פה הפירוש הקיצוני שלו להישארות הנפש, כן? הרי אנחנו יודעים שהרמב”ם חושב שהישארות הנפש האמיתית היא רק למי שמשיג את האל ונדבק שכלו בשכל הפועל וכולי. והוא מפרש הרי שהגמרא הזאת שמדברת על השגת שם מ”ב בעצם מדברת על זה.

ולכן זה שכתוב שיש לו חיים, חיי העולם הבא, זה כמובן גם חיי העולם הזה, כי זה קשור לפירוש שלו בהלכות תשובה, איך זה עובד. אבל בכל מקרה, זה נובע מתוך השגת האלוהים, כן? כלומר, הרמב”ם גם יקרא פה שלילה, לא רק שמישהו יודע וזהיר בשם הזה הישראלי.

פירוש הרמב”ם למאמר “שם מ”ב” וקשר לעולם הבא

הזיהוי של הרמב”ם

והוא מפרש, הרי שהגמרא הזאת שמדברת על השגת שם מ”ב, בעצם מדברת על זה. ולכן זה שכתוב שיש לו חיים, חיי העולם הבא, וכמובן גם חיי העולם הזה, כי זה קשור לפירוש שלו בהלכות תשובה, איך זה עובד. אבל בכל מקרה, זה נובע מתוך השגת האלוהים, כן? כלומר, הרמב”ם גם יקרא פה שלילה – לא רק שמי שיודע וזהיר בשם הזה יש לו חלק לעולם הבא, אלא מי שלא יודע אותו אין לו חלק, כן? כלומר, לא חלק אמיתי, כי הרי העולם הבא האמיתי הוא רק למי שמשיג את האל.

התאמה לספרות המיסטית

אז זה הפירוש שלו. הרב שם טוב בוודאי מתכוון לסוג של פירוש כזה כשהוא מביא על הפרק שלנו, שהוא מזהה בתור שיעור קומה, את המאמר הזה של רבי ישמעאל שאומר: “אני ועקיבא ערבים בדבר זה, שמי שידע את זה הוא בן העולם הבא.” למה? כי הוא מפרש את זה על ידיעה פילוסופית של המציאות, ולכן יש לו חלק לעולם הבא וגם לעולם הזה, וכל ההצלחות האלה שהם כולם מגיעים למי שיש לו את הידע הזה.

אז במובן הזה, הדברים המופלגים שכתובים בספרים המכונים מיסטיים כאלה, שכאילו רק מי שיש לו את ההשגה הזאת הוא בן אדם, יש לו חלק לעולם הבא ויש לו חלק לעולם הזה – זה מאוד מתאים דווקא לקריאה האזוטרית של הרמב”ם בהשגת העולם הבא, בהשגת האל.

שתי הבעיות המרכזיות בספר “שיעור קומה”

אבל כמובן, אז עכשיו אנחנו יודעים פירוש המילות באמירה של הרב שם טוב. כמובן שיש פה בעיה מאוד גדולה, כן? הבעיה הראשונית בספר הזה היא שתי בעיות. אפשר להגיד שתי בעיות שהם כמובן קשורים לזה, אבל לא אותו דבר, כן?

בעיית הסמכות וההיסטוריה

שאלה אחת זה: מאיפה זה? מי יש לה סמכות ויש לה היסטוריה, כן? מי המציא את הספר הזה, מאיפה זה מגיע? זה לא ברור. כן, זה לא כתוב בגמרא, וזה גם לא איזשהו… כפי שאמרתי, אין לו אפילו עריכה מוסכמת שלו. זה ספר שמסתובב ככה בעולם ולא ברור. כן, הוא כתוב פה, כתוב בו כמובן שמות של תנאים – רבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי נתן – זה מיוחס לתנאים, אבל זה לא ראייה, כן, כי הרי יכול להיות שמישהו סתם שיקר וכתב על זה שמות של תנאים. זה לא תופעה חדשה, זה תמיד קורה.

אז על זה כבר נחלקו הגאונים. זו מחלוקת גאונים על השאלה הזאת אם הספר אותנטי. זה דבר ראשון.

בעיית ההגשמה

ודבר שני הוא כמובן הבעיה היותר גדולה, שזה הספר הכי מגשים שיש לכאורה בעולם היהודי, לפחות אם קוראים אותו כפשוטו, כן? הוא ממש מתאר את מידות איברי האל וגם נותן להם שמות. אז שמות – בעיה אחת, אבל המידות והתיאור של האיברים הוא לכאורה הגשמה הכי גמורה שיכולה להיות.

וגם זה קושיה מאוד עתיקה. קושיה כל כך עתיקה שהקראים, שהיו כותבים נגד הרבנים – כבר דיברנו בפרק ע”א שבאיזשהו מובן הקראים הקדימו אותנו בפרשנות האלגורית לעניינים של סדרי תורה, של הפשטה וכל הדברים האלה – והם תמיד טענו שהרבנים הם מגשימים. הטיעון הזה שאנחנו מגשימים ואנחנו לא יודעים את הסודות, כפי שדיברנו שם, הוא טיעון קראי במקורו. והם באמת השתמשו – יש לנו כתבי פולמוס קראיים שהם השתמשו בספר הזה של שיעור קומה להגיד: “תראה מה הרבנים מאמינים!” ובמיוחד שזה מיוחס לתנאים, לתנאים המרכזיים של המסורת הרבנית.

מחלוקת הגאונים על הספר

אז לכן לגבי שתי השאלות האלה היה דיון כבר בזמן הגאונים. גם מראה לנו שהטקסט כבר היה קיים אז, ויש לנו שיטות הפוכות בגאונים, אם אפשר להגיד, או קצת הפוכות, כן? וזה אפשר לראות פה.

שיטת רב שרירא גאון

יש שאלה של אנשי פז ששאלו מרבי שרירא גאון על השאלה הזאת, על הספר הזה. זה מעניין איך השאלה שלהם מנוסחת. הם מביאים שכתוב במשנה: “אין דורשים בעריות ובמעשה בראשית ובמרכבה.” ואילו רבי ישמעאל אומר – ומצטטים דווקא את הפירוש הזה, הספר הזה: “כמה שיעורו של יוצרנו שהוא מכוסה מכל הבריאות” – זה הכל ציטוטים של הספר. הוא מפרט את השיעור וקורא שמות לאיברי חברו.

למה שמישהו יקרא שמות לאיברים של חברו? אני לא יודע. כן, לאהובותיו אני מבין, כמו “שערי חגן הסער” או “שוקה ועמודי שש” – זה לא בדיוק שמות, אבל השמות של שיעור קומה הם לא שמות מסוג הזה.

ואז הוא מצטט – רואים שזה הציטוט הסופי הזה, הוא מאוד מרכזי בכל הדיון על שיעור קומה – הוא מצטט את מה שכתוב בסוף: “כשבאתי ורציתי דברים אלה לפני רבי עקיבא, אמר לי: מישהו יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקדוש ברוך הוא, והובטח לו שהוא מן העולם הבא” וכולי. וכתוב: “בלבד שישנו אותו במשנה כל יום.”

השאלה

ואז יש להם שאלה, זו השאלה. אז עד כאן הציטוט שהם מכירים. אז הם מביאים כאילו שני ציטוטים: יש את המשנה שאומרת “אין דורשים”, ולעומת זאת יש את הספר הזה, שיעור קומה, שקודם כל הוא דורש – הוא אומר בדיוק איך השם נראה וכל האיברים שלו, דבר אחד. ודבר שני, הוא גם אומר, זה נראה שהוא דורש מאיתנו לדעת את זה. דורש, הוא אומר שמי שלומד את זה יש לו חלק לעולם הבא ושיש לו לשנות את זה במשנה כל יום. אז זה נשמע סוג של סתירה. אז זה מה שהם, ככה הם שואלים.

“ודבר זה אנחנו רוצים לדעת: האם זה שרבי ישמעאל אומר, אם זה שמר מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, או שאפשר לומר כשמדעתו אמר?” ואז קשה על זה: “ואתנן כל שלא חס על כבוד קונו,” כן? אז אם זה מסורת, אז אולי הוא פשוט מעביר את המסורת, וזה הרי שיטת הגאונים שהם מתארים את כל התורה שבעל פה כמסורת רבו מרבו עד הלכה למשה מסיני. אבל אם הוא אמר מדעתו, אז לכאורה הוא עובר על המשנה – איך הוא יכול? אז זו השאלה.

התשובה

והתשובה היא ככה. דבר ראשון: אנחנו לא יכולים להסביר לכם את כל זה. זה דבר ראשון, זה לא מובן כל הנושא הזה. כי חס ושלום שרבי ישמעאל אמר דברים הללו מדעת עצמו, ומניין באים טעמים האלה מדעתו של אדם? אז קודם כל הוא אומר: הצד הזה שזה מדעתו של רבי ישמעאל לא יכול להיות. מאיפה זה ייפול בדעתו של אדם, כל מיני דברים כאלה מוזרים? אז זה כאילו, הוא מכריע כמו הצד שזה באמת הלכה למשה מסיני, כולל ההבטחה הזאת, ולכן זה לא סתירה גם לזה שהוא גילה את זה כנראה.

ודבר שני: אתה לא מבין. זה בהמשך, “ועוד,” כן, זו עוד ראייה לזה שאתה בוודאי לא מבין את מה שכתוב. ואולי זו גם התשובה לזה שזה כתוב, כי זה לא הסוד. שיוצרנו מרומם ומעולה מהיות לו איברים ומידות כפשוטם של דברים, כי אם “היא דומה ומה דמות תערכו לו.” אז לא יכול להיות שבאמת ליוצרנו יש לו איברים, אלא זה דברי חוכמה שיש להם טעמים גדולים וכולי, ועל זה כתוב שלא מוסרים, בקיצור. אז אין מוסרים, אז זו התשובה.

אז הם אומרים שאנחנו אומרים לכם את זה כי אתם חשובים, אבל אנחנו לא מוסרים לכם את הסוד.

סיכום שיטת רב שרירא גאון

אז הם פשוט אומרים: דבר ראשון מאשרים את זה שזו מסורת, ויש להם סברה מעניינת שמאיפה מגיעים דברים האלה בדעתו של אדם – שזו סברה טובה, כי הרי יש סברות דומות על כל מיני כתבים מיסטיים כאלה. מאיפה להגיע לאר”י על זה? לא סברות, כן, זה לא ממש דברים של הכרעת הדעת. אז זה חייב להיות איזושהי השגה, ככה אומרים היום. והוא אומר: זה חייב להיות מסורת. זו באמת טענה מעניינת.

ודבר שני: זה שזה בצורה של הגשמה – זה לא נכון. זה סודות התורה ואנחנו לא יכולים להסביר את זה, וכנראה הוא מתכוון בדיוק כמו שאנחנו לא מסבירים את הפסוקים שמדברים בשפה הזאת, אז תאמין שזה סודות התורה, אוקיי? אז לא כתוב מה הנמשל, כן? כתוב שאתם לא מבינים, ולכן בעצם זה לא סותר את המשנה, כי זה אולי ראשי פרקים למשהו שרק החכמים יודעים.

אלה דברי רב שרירא גאון.

שיטת רב סעדיה גאון

יש רב סעדיה גאון שמובא בספר של פירוש ספר יצירה של רבי יהודה ברצלוני. הוא מצטט את זה מאיזשהו ספר שכותב נגד מין אחד – כנראה הקראים האלה שהיו טוענים את זה נגד הרבנים, שהם כיבדו, חכמי התלמוד, מתנאים, באמת חשבו שיש לאל דמות וצורה. ורב סעדיה טוען נגדם. הוא מאריך על השאלה של “אכתריאל,” שזה המאמר המיוחס לרבי ישמעאל במסכת ברכות, ואחר כך הוא מדבר על הספר שיעור קומה.

ספק באותנטיות הספר

והוא אומר ככה: “ואני משלים הדבר על שיעור קומה” – זה ציטוט של ברצלוני על הספר של רב סעדיה – והוא אומר: “כי שיעור קומה לא נתקבצו עליו דברי כל החכמים, בפני שאינו לא במשנה ולא בתלמוד. ואין לנו דרך שנתבלענו לאן הוא בא, אם הוא דברי רבי ישמעאל אם לא. ואולי איש אחד, איש אחר אמר כך על שמו, כמו שנראה רבים מהספרים קרואים בשמות אנשים שלא עשו אותם.” כן?

אז הוא אומר: קודם כל זה לא מוסכם, “לא נתקבצו עליו כל דברי החכמים.” אני חושב שהוא מתכוון: אין הסכמה בין החכמים שזה באמת דברי תורה, כן? הרי ספר התלמוד וכו’, זה הסכמת כל חכמי ישראל שזה המשנה והתלמוד. אבל הספרים האלה אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים אם זה בכלל ספר אותנטי ואם בכלל זה רבי ישמעאל אמר, או שסתם מישהו זייף וכתב על שמו כפי שנפוץ.

פירוש הכבוד הנברא

ואומר: אבל, אבל – אז קודם, זו תשובה ראשונה כאילו לטענת הקראי שאומר “תראה, התנאים שלכם מאמינים ככה,” הוא אומר: אני אפילו לא יודע אם זה תנאים.

ודבר שני, אפילו אם זה כן: “שאם שמנו כתב שיעור קומה לרבי ישמעאל, אז היינו מוצאים כמה פנים לדבריו ומפרשים, כי המצוות מפרשים.” כן? אז הוא אומר: אם אני חייב לפרש, אז יש לי כל מיני אופנים לפרש. ובעיקר הוא מפרש בעניין של הכבוד הנברא, שזה הפטנט הידוע של רב סעדיה גאון לכל הדברים שבמקרא ובמדרש שכתובים באופן הזה, שאומר שיש לה’ אור שהוא מראה לנביאיו, ואור נברא שאפשר לראות. ולכן השיעור קומה הוא, אם הוא נכון, אז הוא כנראה תיאור של האור הנברא ולא של ה’ עצמו. והאור הנברא הזה הוא כל כך גדול, כן, הוא מילולית.

זה לכאורה התירוץ של רב סעדיה גאון, ולכן גם כל חסידי אשכנז למשל, שהם נמשכים מאחורי רב סעדיה בדברים האלה, הם מפרשים את זה באריכות.

פירוש רב סעדיה גאון – הערכה וחולשות

בכל מקרה, זה הכל הפירוש הזה של רב סעדיה, לפי הצד שזה אמיתי, שזה אותנטי, אוקיי? אז עד כאן שני צדדים ופירוש אחד בנושא – שהוא לא באמת תיאור של האל, אלא תיאור של כבוד נברא הנראה לנביאים.

כמובן, זה לא מסביר כל כך למה זה כל כך חשוב לדעת את זה. מי שנביא, אז כנראה שהוא כבר רואה, אוקיי? אבל למה זה כל כך מרכזי לפי האמירות האלה שהן בעניין העולם הבא, כל הדברים האלה – הפירוש של רב סעדיה פחות מסביר. אפשר להסביר את זה, אבל זה פחות. אז לכן אנחנו צריכים, וזה גם לא הפירוש של רב שם טוב שאני מתכוון אליו.

מה יש?

פירוש אבן עזרא – שיעור קומה כידיעת המציאות

הקדמה לפירוש

אז אנחנו צריכים להקדים שהיה פירוש אחר. היה פירוש אחר, והפירוש הזה נמצא לפחות בספר של אבן עזרא, ויכול להיות שגם בעוד מקומות. כאילו, כנראה שעוד הרבה מפרשים מהסוג הזה ככה הבינו, אבל זה נמצא במפורש בכתבי אבן עזרא.

מקורות הפירוש בכתבי אבן עזרא

אז אבן עזרא, בכמה מקומות – גם בספר שלו “יסוד מורא” פעמיים, וגם בפירוש שלו על המקרא, בפרשת שמות, בספר שמות, כשכתוב שמשה ראה את השם – מפרש, מביא את העניין הזה של שיעור קומה והוא אומר שוודאי שזה לא כפשוטו, כן, אלא מה זה?

והוא אומר, הוא לא אומר את זה לגמרי מפורש, אבל פחות או יותר מפורש, הוא אומר שהנושא הזה הוא ידיעת המציאות כולה, כן?

תוכן הפירוש – האדם עולם קטן

אז לפי ה… כן, הוא מצטט פה למשל את מה שחכמי התושייה, שזו מילה שלו לחכמי הפילוסופיה, שאמרו שאדם הוא עולם קטן. הוא אומר, זה סוד “מבשרי אחזה אלוה”, וזה סוד שאמרו חז”ל בחמישה דברים – הוא מתכוון למאמר הידוע שהנשמה דומה לאל בחמישה דברים – ועל זה הוא מביא גם את הספר שיעור קומה, כן.

ועל כן כתוב בשיעור קומה שמי שיודע אותו שיעור של יוצר בראשית, מובטח לו שהוא בן עולם הבא, כן. אז כלומר, וזה גם באמת הסגנון של שיעור קומה – לא כתוב באמת, רב שם טוב ציטט את הלשון הזה, אבל זה לא לשון נכון. הלשון שלו זה: מי שיודע שיעור קומתו של יוצר בראשית.

משמעות הכינוי “יוצר בראשית”

מה זה היוצר בראשית הזה? האם הוא אותו דבר כמו הקדוש ברוך הוא? אז יש לזה כל מיני פירושים, אבל בוודאי שהכינוי הזה הוא מכוון. כלומר, זה משהו שקשור ליצירת בראשית. ולכן אבן עזרא מבין שהשיעור קומה הוא לא תיאור של האל בכלל, אלא תיאור של הנמצא, של המציאות כולה, שהמציאות כולה היא איש אחד, כפי שכתוב גם בפרק הזה, וכפי הציטוט שהוא מביא מחכמי התושייה – האדם עולם קטן.

הצדקת החשיבות – ידיעת האל דרך מעשיו

והוא מביא מפורש: בגלל שאנחנו מכירים את האל דרך מעשיו, וזה דבר שיש לו גם עומקים מעבר למה שכתוב בפרק, כפי שדיברנו, אבל בגלל שאנחנו מכירים את האל דרך מעשיו, אז להכיר את האל זה משמע להכיר את כל המציאות, ואיך כל המציאות נראית כמו אדם. ולכן להשיג שיעור קומה של יוצר בראשית זה בעצם להשיג את כל המציאות שמתוכה אנחנו יודעים את האל.

הפירוש בשיר השירים

אז זה הפירוש של אבן עזרא על שיעור קומה, שהוא חוזר עליו יותר מפעם אחת. וככה גם באמת בפירושו על שיר השירים, ככה הוא מפרש את הפסוקים האלה של שיעור קומה, ונותן גם פירוש מפורט מה הראש שלו, ומה השפתיים שלו, מה הידיים שלו, והכל במדרגות של המציאות, כלומר של העולם.

ההבדל מפירוש רב סעדיה

אז זה פירוש מאוד שונה מהפירוש של רב סעדיה למשל. רב סעדיה גם אומר שזה על משהו נברא, אבל על כבוד נברא מסוים שנראה לנביאים. פה הפירוש של אבן עזרא זה שהשיעור קומה הוא פשוט להשיג את כל המציאות, להבין את כל המדע, כן? את כל המדע שהעולם כולו כאיש אחד.

ולמה זה בכלל חשוב? כי כפי שרמב”ם אומר, למה זה חשוב לדעת את העולם? כי אין דרך לדעת את האל אלא מתוך העולם. וכמובן גם ידיעת העולם כולו, איך הכל מתחבר ואיך הכל מתנהג, הוא ידיעת הנהגת השם בעולם, או מה שהוא כינה פה “ההתחברות שלו הנעלמת”. כי אנחנו צריכים להגיד בו דבר והפכו – שהוא גם מחובר לכל חלקי המציאות וגם נפרד מכל חלקי המציאות – אבל זה נקרא השגה של שיעור קומה.

וזה פירוש של אבן עזרא וגם של עוד כל מיני אנשים שנמשכים אחרי הפירוש הזה בהמשך.

סיכום ביניים

כן, אז יוצא שזה לא איזשהו משהו דמיוני או נס מסוים שקורה לנביאים כמו הפירוש של רב סעדיה, וגם לא שיעור של השם, כן. אז זה לא שני הדברים האלה. לא שיעור של השם, כי לשם אין שיעור, אלא שיעור של העולם שדווקא כן יש לו שיעור.

הקושי בפירוש אבן עזרא

כמובן יש קושי מאוד פשוט בפירוש הזה, אם מנסים בכלל להכניס את זה לטקסט של שיעור קומה, כי השיעור קומה אומר במפורש ומשווה בין המידות של המציאות לבין המידות של האל. הוא אומר שהמידות של האל כולו מתחילים מזרת אחד שהוא העולם כולו, ופה אתה אומר שהכל שיעורים של העולם – אז זה בעיה, זה לא כל כך, יש פה בעיה.

אפשר לפרש את זה, אבל אני אומר שיהיה קושי גדול למי שיוצא באמת לקרוא את הספר שיעור קומה לפי המטאפורה הזאת, לפי הפירוש האלגוריסטי הזה – יהיה איזשהו קושי וצריך לתרץ את זה. יש לי רעיונות, אבל זה בעיה.

קבלת הפירוש בקרב הפילוסופים

עכשיו, יש, אבל בכל מקרה זה פירוש שמקובל על הפילוסופים, על הרציונליסטים. זה פירוש די יחסית מקובל שהשיעור קומה הוא בעצם עוסק בדמות האדם שהוא העולם כולו.

עמדת הרמב”ם – סתירה או חזרה

השאלה על עמדת הרמב”ם

האם הרמב”ם היה מסכים לפירוש הזה? זו שאלה, שאלה מאוד מעניינת ומאוד חשובה. אני לא בטוח אם היא כל כך חשובה האמת, אבל צריך לדבר על זה פשוט כי אנחנו מפרשים פה את הרמב”ם, שלכאורה, כפי הפירוש הזה, הוא מפרש את שיעור קומה. אבל הרמב”ם עצמו יש פה איזושהי מבוכה בעניין הזה.

למה? כי יש סתירה של הרמב”ם, או סתירה, או חזרה, או משהו, משהו מאוד מוזר.

הרמב”ם בפירוש המשנה – פרק חלק

הרמב”ם בפירוש המשנה, כשהוא דיבר על נבואת משה בפרק חלק, הוא אמר שהוא היה רוצה, הוא היה רוצה לבאר את העניין הנפלא הזה של השגת נבואת משה, שזה אחד הסודות המרכזיים שרמב”ם רוצה לפרש – סוד הנבואה.

אבל הוא אומר שהוא לא יכול לעשות את זה, כי הוא צריך הרבה ראיות. זה מאוד דומה למה שראינו בסוף הפרק הזה, שהעניין הזה של השגת הנבואה והשכלים, הם דברים שהוא כל הזמן דוחה לפרש אותם בסוף.

דחיות קודמות בפירוש המשנה

הוא אומר שפעמיים בפירוש המשנה הוא דוחה – גם בשמונה פרקים, פרק א’, כשהוא מגיע לדבר על חלקי הנפש, הוא מסיים בשכל הנקנה בעצם, הוא אומר: אני לא מפרש את השכל הנקנה.

וגם פה, כשהוא מדבר על הנבואה, הוא אומר שהוא צריך לבאר הרבה דברים – הקדמות ומשלים, ולבאר את מציאות המלאכים, כלומר השכלים, כן? והנפש וכל כוחותיה, ולהרחיב את העיגול. אנחנו צריכים להרחיב את המעגל מאוד, עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים, שנראו לבורא ולמלאכים – איך הנביאים רואים את המלאכים ואת האל.

הקישור לשיעור קומה

“וייכנס בזה שיעור קומה ועניינו” – הוא מדבר על הצורות שהנביאים רואים לבורא ולמלאכים, שזה קשור לשיעור קומה. “ולא יספיק בעניין הזה, אפילו בקיצור תכלית הקיצור, מעט דפים” – אז הוא יניח את זה לספר הדרשות או ספר הנבואה שהוא רוצה לחבר.

הפניה למורה הנבוכים

ואנחנו יודעים כבר שבפתיחה למורה הנבוכים כתוב שהוא עזב מלכתוב את הספר הזה, כי הוא ראה שזה לא יהיה לו תועלת, אבל עניין הנבואה כתוב “יתבאר בספר הזה בדרך אחרת מן הביאור”. זה פירוש שפה מעורפלת לגבי האם הוא בכלל בסוף מפרש את הנבואה במורה הנבוכים או לא.

אבל בכל מקרה פה כתוב במפורש ששיעור קומה, כשהוא בוודאי מתכוון לספר הזה שיעור קומה, הוא קשור להשגת הנבואה. וזה נראה שהוא חושב על הפירוש של רב סעדיה, ששיעור קומה זה הדמות שהנביאים רואים. למרות שזה אולי לא, כי הוא לא דיבר פה על הכבוד הנברא. יכול להיות שהוא מתכוון גם לפירוש של אבן עזרא, לפירוש השני, שזה איכשהו קשור להשגת המציאות, שבתוכה רואים את כל הסדר של המציאות, שהוא סוג של שיעור קומה אחד.

בכל מקרה זה כתוב בפירוש המשנה, ביצירה הראשונה.

המחיקה בכתב היד

עכשיו, יש לנו את כתב היד של הרמב”ם של פירוש המשנה, וצריך לראות את זה, אבל שמה רואים שאחר כך הרמב”ם פשוט מחק את השורה הזאת. הוא מחק את זה לגמרי והוציא את הקטע הזה מהספר שלו. אז יש פה איזושהי חזרה לפחות.

תשובת הרמב”ם – האיגרת

ואם זה לא מספיק, אז יש לו גם תשובה של הרמב”ם, או איגרת שלו, שמישהו שאל אותו על השיעור קומה. ואני חושב שנוסח השאלה הוא מעניין, כי הוא אמר, יש לנו גם את השאלה וגם את התשובה.

מישהו שאל את הרמב”ם: מה לענות למי ששאל בדבר שיעור קומה? והוא מביא כמה צדדים. האם הוא כדברי מי שאמר שהוא חיבור של הקראים ומסר זאת בשם הדרתכם? אז מישהו אמר בשם הרמב”ם ששיעור קומה זה חיבור קראי.

זה מאוד מוזר, כן? כי אנחנו זוכרים שהקראים טענו מהספר הזה שהרבנים מגשימים. ואז מישהו אמר בשם הרמב”ם: לא, הפוך, זה היה חיבור קראי ולא…

תשובת הרמב”ם בשאלות ותשובות

הצגת הצדדים בשאלה שנשאל הרמב”ם

אז זה עניין מידי שאחד. או הצד השני – כן, אין לו צד. לשואל הזה אין צד שזה כפשוטו, כן, זה בכלל לא צד שלו. צד אחד זה קראי, אוקיי, אולי אז זה כפשוטו, אבל כמובן הקראים הם לא מגשימים, אז יש פה איזשהו משהו מוזר. או סוד מסודות החכמים, שבו עניינים עצומים, טבעיים או אלוהיים. כן, אנחנו זוכרים תבע, כן, סודות פיזיקליים או סודות תיאולוגיים או מטאפיזיים, שזה בדיוק הקטגוריה של הרמב”ם – למעשה בראשית ולמעשה מרכבה.

והוא מביא, כמו שרבי יהודה אמר באחד הקונטרסים בשאלות חגיגה, שזו השאלה שקראנו לפני שנייה. אז זה הצדדים: או שזה חיבור קראי ואז אולי זה כפשוטו, או שבכלל לא משנה לנו כי זה לא חכמים, או שזה כן סוד של החכמים והוא לא כפשוטו, אלא הוא מדבר על סודות של הטבע או האלוהות.

כן, אז הפירוש שזה סודות של הטבע הוא בדיוק הפירוש שלנו, שהוא איכשהו תיאור של המציאות, של הבריאה, לא של האל. ואם זה עניינים אלוהיים, אז גם זה משל לעניינים מטאפיזיים.

תשובת הרמב”ם

וזאת התשובה. התשובה של הרמב”ם, וזאת כמובן תשובה מתורגמת, ויש לו כל מיני גרסאות, אז יכול להיות שיש פה בעיות, אבל זו התשובה, הנוסח העיקרי של התשובה.

כתוב, הרמב”ם עונה: דבר ראשון, לא חשבתי מעולם שהוא מחברי החכמים, וחלילה להם שזה יהיה מהם. זה דבר ראשון.

השפה החשודה

וזה ממש מחשיד, השפה הזאת – “לא חשבתי מעולם”. למה שמישהו יחשוב שהוא פעם חשב, כן? כמובן, השואל הזה אמר משהו בשם הרמב”ם, הוא שמע שהרמב”ם אמר שזה חיבור של קראים. ופה הרמב”ם אומר: אני אף פעם לא חשבתי שזה חיבור של החכמים. זה לא מובן. כאילו, אלא אם זה היה חשש לרמב”ם עצמו למה שהוא כן חשב, כן?

כי הרי הוא בספר שלו, שהוא כתב בצעירותו על פירוש המשנה, כן כתוב, מזכיר את שיעור קומה, ואפשר להניח שהוא מזכיר את זה בעיקר כי הוא חושב שזה חיבור של החכמים, כי אחרת למה שהוא יזכיר את זה? כנראה שהוא מזכיר את זה כי זו שאלה ידועה בעולם שלו – מה עושים עם הספר הזה, שיעור קומה? אבל הוא אומר, תראה, זה שייך לסודות של הנבואה.

ופה הוא אומר, כנראה שהוא מכחיש: אני אף פעם לא חשבתי שזה חיבור חכמים. זה מעניין. כאילו, זה כמעט נראה שהוא משקר במפורש לגבי זה שהוא כן חשב. או שאפשר לפרש את זה באופנים אחרים.

זיהוי המחבר

ואז זה הכרעה של הרמב”ם, והוא גם יודע על מי זה כן, זה מאוד מעניין, אני לא יודע מי סיפר לו של מי זה כן. אז הוא לא קראים, כמובן שזה סתם בלבול, ואין הוא אלא חיבור אחד הדרשנים היוונים. וזה התרגום פה, אפשר לתרגם גם “האדומיים”, כתוב “אל רום” בערבית. הכוונה אדומיים או יוונים, הכוונה היא שתהיה עם אותו דבר – משהו כמו אנשים שיושבים בארצות הנצרות. הרמב”ם קורא להם אדומיים, במילה הזאת קורא להם אירופאים בעצם. בעצם יוונים הכוונה היא ביזנטיום, לא יוון. כלומר, המלכות הרומאית המזרחית.

אז הרמב”ם כאילו יודע פתאום מי חיבר את זה – דרשן אחד אדומי ולא חכמים, וזהו. כאילו, מאוד לא ברור מה הוא מתכוון בעניין. קודם כל מאיפה הוא יודע את זה? והוא מתכוון דרשן, כמובן דרשן יהודי, ויכול להיות שהוא מתכוון למשהו כמו שאנחנו יודעים שבביזנטיום היו כל מיני דרשנים יהודיים וגם פייטנים יהודיים. כן, הקלירי הוא סוג של… הוא לא גר, הוא גר בארץ ישראל אבל תחת הביזנטים. ואחרים מהסוג הזה, אולי מדרשים גם שנערכו באותה תקופה, שהרמב”ם חשב שהם נוטים להגשמה.

שיטת הרמב”ם ביחס ליהודי אירופה

שיטת הרמב”ם, והרמב”ם, ויש באמת שאלה אם הוא צדק באמירה הזאת, אבל הרמב”ם ודאי חשב שהיו הרבה מחכמי ישראל, ובמיוחד כאלה שגרים באירופה, כן? כלומר, לא ספרדים, כן? זה העיקר. ספרדים תמיד, כלומר, האנדלוסים תמיד ידעו את האמת. זו השיטה של הרמב”ם. אבל האחרים, מארצות אחרות, באמת היו יהודים מגשימים, והוא חושב שהם באמת יכולים להאמין את השיעור קומה הזה כפשוטו, כנראה.

הפסיקה למחוק את הספר

וסוף דבר, אז כאילו הרמב”ם פשוט אומר: סוף דבר, אני מקצר, למחוק זה הספר ולכרות עניינו הוא מצווה רבה. מצווה למחוק את הספר הזה, ו”שם אלוהים האחרים לא תזכירו”. והרמב”ם אומר: והרי מי שיש לו קומה הוא אלוהים האחרים בלי ספק, אז פשוט זה ספר עבודה זרה.

זה כאילו הפסק היחיד של הרמב”ם שממש לוקח ברצינות, כן. אנחנו יודעים שהוא אמר שמי שמאמין שיש לו גוף הוא מין, ואנחנו גם יודעים שבספרו במורה הנבוכים, פרק נ”ט ואחרים, הוא טען שלהאמין בהגשמה זה דומה ל… או יותר גרוע, כן? יותר מכעיס מעובד עבודה זרה. אבל אף פעם לא ראינו אותו ממש כותב את זה למעשה. זה המקום היחיד אולי, או אחד היחידים שהוא ממש כותב למעשה, והוא גם אומר למחוק חיבור שאחרים חושבים שהוא מחיברי החכמים – אחרים כמו רב סעדיה גאון, כן? שאמרו שזה מסורת. ואומר שזה לא יכול להיות, אני אף פעם לא האמנתי את זה, זה חייב להיות איזשהו יהודי יותר מאוחר שסתם המציא את זה, ולכן זה ממש מצוות ביעור עבודה זרה למחוק את הספר הזה. כי הרי מי שיש לו קומה הוא לא אלוהים. זו התשובה של הרמב”ם.

פרשנויות לשינוי עמדת הרמב”ם

התיאוריה המקובלת

הבעיה שלי, אז רוב הכותבים על העניין הזה היום אומרים פשוט: כנראה הרמב”ם חזר בו, וקודם הוא חשב כנראה שזה כן מהחכמים, או לפחות היה לו אסטרטגיה אחרת לטפל בזה. אולי הוא באמת לא משקר פה, פה שאומר “לא חשבתי מעולם” ואולי אפשר למחוק את המילה “מעולם”, גם יש גרסאות שהיא לא כתובה, כנראה בגלל הבעיה הזאת. אולי מי שכתב את זה ודאי חושב על זה שכתוב בפירוש המשנה.

אבל אפשר להגיד משהו כמו: הוא חשב, אנשים לפחות חושבים שזה מחכמים, אז הוא יפרש את זה כמו שרב סעדיה אמר, שצריך לפרש את זה במובן לא מגושם. ואחר כך הוא החליט שאפשר להשתמש באסטרטגיה אחרת ופשוט להגיד שזה לא מחכמים.

וזה מאוד מזכיר את מה שהוא אמר גם בפרק נ”ט על הכתבים של האשמות, שיכול להיות שהוא מתכוון בדיוק לספר הזה, שהוא אמר שזה נמצא בעיזבון החסידים הזחלים ולא צריך להאמין לזה.

התפתחות ביחס לחכמים

אז כנראה, ויש גם, דיברנו על זה כבר, שיש תיאוריה שבנתה ככה בהבדלים בין פירוש המשנה למורה נבוכים, שהרמב”ם התקרר קצת באמונת החכמים שלו. כלומר, בסוף במורה נבוכים זה נשמע, לפחות כותב במפורש בהקדמה שלו, שהוא לא כל כך עסוק בהגנה על החכמים, הוא עסוק בהגנה על המקרא, כלומר בפירוש סודות המקרא, והוא כנראה חושב שיש מהחכמים התנאים והאמוראים שהם לא ידעו באמת את הסודות. זה כתוב במפורש, גם כתוב במפורש בגמרא, זה לא שהרמב”ם המציא את זה. אבל הרמב”ם לוקח יותר ברצינות את האופציה הזאת, שלא צריך לתרץ כל דברי חכמים, יכול להיות שיש להם סוד, יכול להיות שהחכמים טעו, לא מפריע לו, ופה יש לו גם פטנט אחר – הוא יכול להגיד שזה מזויף.

אז זה מהלך אחד להבין את מה שקורה פה, שהוא חזר בו או שהוא לא חזר בו אלא החליט לשנות את האסטרטגיה והוא קיבל יותר אומץ לצאת נגד דברי חכמים או לפחות דברים מיוחסים לחכמים ולהגיד במקום לפרש את זה, להגיד שזה מזויף.

קושיה על תשובת הרמב”ם

לי זה נראה קצת מוזר. למה זה מוזר? כי אני אדגיש את זה. כי הרי ברור שהסיבה שהוא חושב שלא מהחכמים היא לא בגלל שהוא עשה שם מחקר היסטורי ואמר זה לא נראה מהסגנון של החכמים או משהו כזה. כן, לא נמצא פה דבר כזה. כן כתוב שהוא יודע שזה מהדרשנים היוונים, שזה אולי מראה שהוא גילה איזשהו מידע, כי אחרת למה בדיוק הדרשנים האלה. אבל מה שכתוב בתשובה היא לא שהוא מעריך, הוא אומר אני ביררתי וראיתי, זה לא הנקודה שלו. זה שהתוכן שלו לא נראה בעיניו, התוכן שלו נראה לו עבודה זרה. ולכן אני חושב שאם כבר חושבים שהרמב”ם שיקר או משחק, אז אפשר בדיוק ככה להאמין, כמו שאני אוהב להגיד, שזה שהוא אומר פה שלא מהחכמים – זה שקר.

כלומר, הוא פשוט החליט שלא כדאי לו לשכנע את היהודים שהחיבורים האלה הם סודות התורה, הרמב”ם לא אוהב את הגישה הזאת עכשיו. הוא הרבה יותר פשוט להגיד שזה פשוט לא היה ולא נברא, וזה עבודה זרה, אולי בכלל נוצרי כתב את זה. כן, אולי הוא מרמז כשהוא אומר “דרשן אדומי”, אולי בכלל גוי או יהודי נוצרי כתב את זה, זה בכלל לא, כן, ואצלו זה הנוצרים הם באמת עובדי עבודה זרה, או לפחות מגשימים. אז הוא בכלל לא צריך לתרץ והוא חושב שזה הדרך היותר טובה להילחם במה שהוא באמת רואה כאלוהים האחרים. כן, הוא באמת מאוד נגד הגשמה ויכול להיות שזו הסיבה שהוא…

הבעיה המרכזית

אבל יש עדיין קושיה מאוד טובה, כי הרי האופציה הזאת, שהשואל עצמו הביא מרב סעדיה, שזה עניינים טבעיים או אלוהיים – כמובן האופציה הזאת, אני חש שזה לא כפשוטו. להפך, השואל אף פעם לא שאל אולי הספר נכון כפשוטו. אז למה הוא בכלל, לא היה אכפת לו כל העניין הזה, למחוק עניינו? למה למחוק עניינו? הרי זה כל ספר שיש כאלה שאומרים שהוא קראי, אוקיי, אז אפשר למחוק, אבל יש כאלה שאומרים שהוא סודות, הוא משל או משהו כזה.

אז למה הרמב”ם, כשהוא עונה, הוא בכלל לא עונה על השאלה, כן? מישהו שואל, לפי הצעד, אז נכון, לפי הצעד שזה אמיתי, אז זה משל. אז מה אכפת לרמב”ם? הוא לא מצליח למחוק את זה. כאילו, בתשובה הוא פשוט מתעלם בכלל מהאופציה שזה באמת סודות, שזה באמת סודות של מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

אי-התלות הלוגית

עכשיו, יכול להיות שזה פשוט כי הוא חשב, כי הוא החליט שזה לא מהחכמים, ולכן מוכרח שזה כפשוטו. הדברים האלה לא תלויים זה בזה, כן? זה שיכול להיות שזה לא מהחכמים, ועדיין זה משל. יכול להיות שזה כן מהחכמים, והחכמים חשבו כפשוטו, כפי שהקראים טוענו. יכול להיות שזה בכלל, כאילו…

פרשנות מחודשת לתשובת הרמב”ם על שיעור קומה

הטענה המרכזית: הרמב”ם מסכים לפירוש אך בוחר באסטרטגיה אחרת

אז מה מפריע לו? ולכן אני הייתי מציע שבוודאי שלרמב”ם אין בעיה באופן עקרוני לחשוב, וכמו שרב שם טוב תפסו, שהוא פרשן של הרמב”ם, הוא פשוט לא הכיר את התשובה הזאת. וכפי שנראה, זה מגיע מרבי משה נרבוני, אבל אין בכלל בעיה מבחינתי להגיד שהרמב”ם מסכים לפירוש הזה, והוא אפילו יכול להיות חושב שזה אמת.

כלומר, יכול להיות שזה באמת הפירוש האמיתי. כלומר, מי שיגיד, מי שיודע שיעור קומתו של יוצר בראשית, הוא מתכוון השיעור כמה שהוא ברא, שבדרכו אנחנו יודעים אותו. זה באמת נכון, וזה גם נכון שיש לו חלק לעולם הבא, וכל הדברים האלה הם נכונים.

התייאשות הרמב”ם מפירוש אגדות להמון

אבל הרמב”ם החליט שאנשים רגילים לא יבינו את זה, ואנחנו רואים שהוא התייאש. כשהוא, זו חזרה מפורשת, כן, הוא התייאש מלחבר את ספר הנבואה וספר הדרשות, כי הוא אמר שאני אחליף משל במשל, וממה נפשך: או שאני אדבר עם אנשים שמבינים, ואז הם לא צריכים משל, הם צריכים את הפילוסופיה עצמה, או שמדבר עם אנשים שלא קשה להם שום דבר, אז שיאמינו כפשוטו.

כן, אז הרמב”ם קצת חזר בו מהעניין שהוא יכול לפרש לאנשים את האגדות באופנים מושכלים, כי הוא אמר שזה לא יועיל, כי לחכמים זה לא נצרך ולטיפשים זה לא יועיל.

יישום לעניין שיעור קומה

אז כנראה שזה אותו מהלך שקורה פה, שהוא קודם ניסה לשכנע את ההמון שזה משל, ויכול להיות שמי ששואל אותו הוא גם חכם, אז הוא כבר מבין, אבל הוא החליט שאנשים רגילים הם ייקחו את הכל כפשוטו. ולכן, כשהוא – דרך אגב, כשהרמב”ם מדבר בהלכות יסודי התורה, בהלכות תשובה, על מי שחושב שהבורא הוא מין, שהבורא יש לו – סליחה, שהבורא יש לו גוף, הוא בכלל לא מזכיר את דברי חכמים, כן? הוא מזכיר את הפסוקים, הוא אומר שהפסוקים הם משל, ומה עם המדרשים? הוא כנראה חושב פשוט למחוק אותם.

דפוס ההתעלמות מאגדות מגשימות

כן, הרמב”ם, מה שאני טוען זה שהרמב”ם פה לא רק היה מוחק את המאמר, את השיעור קומה, כי במקרה באמת זה אולי מפוקפק, כי זה לא נמצא בתלמוד. לך תדע למה אנחנו צריכים לפקפק בדיוק באופן הזה ולא בתלמוד, אבל הוא גם היה מוחק את הגמרא במסכת ברכות, שכתוב שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, כן? זה קצת בעיה, כי הוא לא יכול למחוק חלק מהתלמוד, אבל הוא לגמרי מתעלם מזה, כן?

הוא לא אומר ליהודים הפשוטים בקהילה שלו: תראו, הגמרא הזאת היא משל. הוא אומר פשוט, הוא לא לומד אותה פשוט, הוא כנראה לא מלמד אותם בכלל, ואף פעם לא מדבר על זה ואף פעם לא מפרש את האגדות האלה, הוא פשוט מתעלם מכל האגדות, כן?

הבנת הראב”ד את עמדת הרמב”ם

מה שהראב”ד הבין טוב – הראב”ד אומר: האגדות משבשות את השכל. זה לפי הרמב”ם. הרמב”ם באמת היה אומר שהאגדות האלה הן לא נכונות וזהו, כי הוא לא חושב שאפשר לשכנע. בשלב הזה הוא לא חושב שאפשר לשכנע את המון העם, וכולל את החכמים הבורים – מה שהוא כינה בעלי התלמוד שלא יודעים פילוסופיה – אי אפשר לשכנע אותם בכלל בהתכנות של פירושים כאלה. אז לכן הוא פשוט מתעלם ופשוט עומד למחוק.

אבל זה לא קשור בכלל לפירוש האמיתי ההיסטורי. הרמב”ם באמת מאמין שהחכמים גנזו סודות בדברים האלה, כפי שהוא אמר בפרק ע”א. הוא באמת חושב שהפתרון של, כן, שהוא שייך לאותה מערכת, כן, הפתרון של הרקיעים הוא באמת הגלגלים וכיסא הכבוד, הוא באמת מדבר על כיסא הרקיע הרביעי וכולי. הרמב”ם באמת האמין בנמשל הזה על דברי חכמים.

הקושי בהתאמה לסגנון שיעור קומה

זה יכול להיות כמובן, כפי שהזכרתי, שקצת קשה להכניס את כל זה לסגנון של שיעור קומה. אוקיי, אבל שערי תירוצים לא ננעלו. אבל בעיקרו של דבר, זה נראה לי פשוט האסטרטגיה החדשה שהוא לקח למחוק את הדברים המיוחסים לחכמים באופן הזה, ולא קשור למה הוא באמת חשב, לא על הספר הזה ולא על העניין בעצמו. העניין בוודאי אמיתי.

טענת “לא מהחכמים” – טענה מהותית ולא היסטורית

וגם זה שהוא אומר שהוא לא חשב, ורואים מה הטענה שלו, שזה לא מהחכמים, כן? חלילה, זו לא טענה, כן? זו לא טענה היסטורית, זו טענה מהותית. לא יכול להיות שהחכמים האמינו שלאל יש גוף.

הרמב”ם בוודאי באמת חושב שזה כן יכול להיות. אין ספק שהרמב”ם חשב במורה נבוכים, הוא חושב שיש חכמים שחשבו טעויות אמיתיות, יכול להיות שאפילו נביאים היו שטעו בעניינים תיאולוגיים כאלה, ולא ברור שזו טענה. זו טענה בשביל מי שלוקח את סמכות החכמים, אז במקום לפרש הוא פשוט מוחק. וכנראה שהוא יכול, כי כנראה שזה עבד, כי היום אף אחד כמעט לא קורא את הספר הזה, וזה לא נמצא בארון הספרים הרגיל.

אז זה מה שאני חושב על התשובה הזאת. לכן, אפשר להתווכח איתי, אבל זה מה שאני חושב.

—

פירוש רבי משה נרבוני על שיעור קומה

מקור הזיהוי של פרק ע”ב עם שיעור קומה

לכן, אנחנו יכולים להמשיך לעוד נקודה אחת, שזה, בוא נראה אם אני הבאתי את זה, לעוד נקודה אחת, כן, לא הבאתי, אבל עוד נקודה אחת חשובה, שזה הפירוש של רבי משה נרבוני לעניין הזה.

עכשיו, הציטוט הזה שהבאנו, ואחר כך לעוד דבר של, הציטוט הזה שהבאתי מרב שם טוב, כן? שאמר שהפרק הזה נקרא שיעור קומה, הוא כמו כל הדברים הטובים שהוא מביא, הוא לא המציא את זה לבד, אלא זה משהו שמגיע מרבי משה נרבוני. הנרבוני הוא זה שזיהה את הפרק הזה עם השיעור קומה, וזה נמצא לא בפירוש שלו פה, יכול להיות שזה מרומז בפירוש שלו פה, במקומות האחרים, אבל יש לו מאמר שנקרא “אגרת על שיעור קומה”, ושם הוא מסביר את העניין הזה.

פירוש נרבוני לעומת אבן עזרא

עכשיו, מה שהוא מסביר זה פירוש אחר קצת. כלומר, הוא לא סותר את העניין שהסברנו של אבן עזרא, הוא מביא, בעצם המאמר הזה הוא בנוי כפירוש על הפירוש של אבן עזרא על השיעור קומה. אבל הוא מרחיק לכת יותר מאבן עזרא. למה? כי אבן עזרא פשוט פירש את זה על העולם. יכול להיות שאבן עזרא גם כבר רימז הנקודה שאנחנו אומרים, אבל לא במפורש כזה. ולכן לפי אבן עזרא זה פשוט לא מדבר על אלוהים בכלל. הנרבוני בעצם כן אומר שזה מדבר על אלוהים.

אלא שהפתרון שלו, ואני לא יכול להסביר את זה עכשיו, אבל הפתרון שלו קשור למה שדיברנו בשיעור הקודם, לפתרון האמיתי של הרמב”ם, ויש לו שיטה מסוימת על העניין הזה, אבל באופן כללי זה קשור לפרשנות האמיתית של הרמב”ם על היחס בין הבורא לבריאה.

—

הבסיס הפילוסופי: היחס בין הבורא לבריאה

לפי הפשט – חיבור נעלם

כן, דיברנו בשבוע שעבר שלפי הפשט, אם אנחנו מדברים בעולם שלא מבין את העניין של השפעת השכלים, ובעצם לא מבין גם את העניין של השכל המשכיל והמושכל, אז אנחנו אומרים האל מחובר בעולם, חיבור נעלם מאיתנו, ישתבח מי שניצחנו וישלם אותו.

ולכן באותה שפה אנחנו יכולים להגיד: אנחנו יודעים מתוך הנהגת העולם, מתוך הסדר שבעולם, כן, מתוך החכמה שבעולם, אנחנו מכירים את האל. ואנחנו צריכים להגיד שהסדר או המסדר הוא לא זהה לעולם ולא תלוי בעולם, ומצד שני אנחנו רואים אותו, הוא החכמה של העולם, ואנחנו לא יכולים לפתור את המבוכה בין שני הדברים האלה. אנחנו אומרים: הוא גדול מאיתנו ואנחנו לא שואלים יותר. זה לפי הפשט.

לפי האמת – רעיון השכל הנקנה

לפי האמת, אנחנו כן יכולים להסביר את זה, כי אנחנו מבינים את הרעיון של השכל הנקנה, ובעצם קשור לרעיון של התאחדות המשכיל והשכל כשהוא בפועל, כפי שהרמב”ם מסביר בפרק ס”ח. לכן האדם שמשיג את האל הוא זהה לאל, או לפחות זהה לשכל הפועל, כי אולי הוא לא משיג את האל בצורה שלמה, לא משנה.

ולכן יוצא שאם אנחנו מדברים בשפה הזאת, אז אנחנו יכולים להבין, או לפחות כבר מהשפה הפשוטה אנחנו מבינים, של לדבר על שיעור קומתו של מעשה בראשית, הוא לא כל כך רחוק מלדבר על שיעור קומתו של היוצר בראשית. כי הרי היוצר נמצא בתוך כל היצירה, למרות שאנחנו אומרים שהוא לא נמצא בתוכו אלא נפרד ממנו.

ובמיוחד אם אנחנו מבינים לפי האמת, שהאל, כפי שהרמב”ם, השפה של הרמב”ם זה ככה: בידיעת עצמו יודע את הכל, כן?

—

רקע: מחלוקת על ידיעת ה’

עמדת אריסטו – שכל שחושב את עצמו

אז הרמב”ם, בשונה מפירוש אחר שהוא הכיר, וזה נגיע גם במקומות אחרים, יש דברי אריסטו. אריסטו אמר שהאל הוא שכל שמשכיל את השכל, כן, שכל משכיל ומושכל, כלומר משכיל את עצמו, כן, הרי המושכל זה השכל עצמו, כן. וזה היה המילים של אריסטו, כשאמר השכל משכיל מושכל, הוא אמר האל הוא שכל שחושב את עצמו, כלומר שכל, שכל, שכל, כן, שכל שחושב את עצמו שהוא השכל הראשון.

פירוש אבן סינא – האל לא יודע את העולם

ומתוך זה, הפירוש, אמרו, אבן סינא, היו כאלה שאמרו, שיוצא שהאל לא יודע את העולם, כן? כי הוא יודע רק את עצמו, כי הרי האל חושב רק את הדבר הכי טוב, הדבר הכי טוב הוא האל, לכן הוא חושב רק על עצמו ולא חושב על הדברים האחרים.

ביקורת אלע’זאלי והאשמת הפילוסופים

ולכן האשים אלע’זאלי את הפילוסופים, במיוחד את אבן סינא, בכפירה בידיעת השם, והרמב”ם עצמו מזכיר את הכפירה הזאת בחלק שלישי באריכות.

תשובת אבן רושד

ענה לזה אבן רושד בתשובה שלו לאלע’זאלי, כן, ב”הפלת ההפלה” (תהאפֻת אלתהאפֻת).

פירוש רבי משה נרבוני לשיעור קומה

תיקון הטעות בהבנת אריסטו

והוא עונה לזה שזו טעות, זו טעות בהבנת אריסטו. אריסטו לא מתכוון להגיד, לא אומר שהאל יודע רק את עצמו. כי הרי מהו האל? האל הוא הסיבה למציאות, או לפחות זה חלק ממהות האל. ולכן, כשהאל חושב את עצמו, הוא גם חושב את עצמו בתור סיבה לכל המציאות. ולכן כל המציאות כלולה באל, כלולה בזה כי זה שהוא אל הוא סיבת הקיום, סיבת המציאות, הוא הסדר של המציאות, החוכמה של כל המציאות.

זהות הידיעה – לדעת את האל ולדעת את המציאות

יוצא שלדעת את האל הוא אותו דבר כמו לדעת את המציאות. לא רק בגלל, כפי שהרמב”ם לכאורה אומר, שאנחנו יש לנו הוכחה למציאות האל מתוך הסדר של העולם, אלא גם מהצד השני – שאם אנחנו מתחילים מזה שהאל הוא סיבת העולם, אז להכיר את האל זה להכיר את סיבת העולם. ולכן האל, כשהוא חושב את עצמו, כשהוא חושב על עצמו, הוא גם חושב על כל המציאות באותו דבר, באותו מובן. ולכן גם מי שמכיר את המציאות במובן של הכרת האל שבתוכו, הוא גם מכיר את האל וגם את כל המציאות באותה ידיעה. ולכן גם הוא יודע את העולם הזה ואת העולם הבא, כן?

הגדרת שיעור קומה לפי נרבוני

אז יוצא, יוצא שהשיעור קומה, אפשר לקרוא לזה איך העולם נמצא בתוך האל, כן? וזה הפירוש של “עולם קטן”, וזה גם הפירוש שמסביר למה הפילוסופים, למה הנביאים, כשאומרים שראו את האדם הזה, אנחנו אומרים שהם ראו את האל, ואז הפילוסופים אומרים לא, הם ראו את העולם. כי אנחנו מבינים שהם ראו איך האל הוא סיבת העולם ואיך לכן העולם כלול בו, או שהאל נמצא בתוך כל העולם, כפי שהרמב”ם עצמו הזכיר כמעט במפורש בפרק ע”ב.

קרבה לפירוש המקובלים

אז זה הפירוש של הנרבוני למושג שיעור קומה, וזה מאוד קרוב, מאוד קרוב לפירוש המקובלים. המקובלים אומרים שיעור קומה הוא תפארת ומלכות. יש כל מיני אופנים, אבל באופנים דומים, השיעור כלומר הוא תפארת ומלכות. והרמ”ק, למשל, בוודאי מבין את הספירות באופן הזה, שהוא, כביכול, קורא לזה המחשבה של האל על העולם לפני שיש עולם. או אפשר להגיד, במובן הפילוסופי הזה, המובן שבו העולם כולו כלול באל. שזה הכל קשור לעניין הזה של אחדות שכל, משכיל ומושכל.

הסתייגות – פירוש נרבוני מול פירוש הרמב”ם

אז זה הפירוש של הנרבוני, זה הפירוש שהוא קצת על דעתו של הנרבוני ולא על דעתו של הרמב”ם, לפחות בפרק הזה, כי הרמב”ם בפרק הזה לא נכנס לעניין הזה של השכל, ולכן אי אפשר באמת להגיד שזו הכוונה של הפרק הזה. אבל זה כן, יש, ויש גם הבדל, כי הרמב”ם לא בטוח שהוא חושב שהשכל הראשון שמנהיג את העולם זהה לאל. יש בזה סתירה ברמב”ם, וזה קשור למחלוקת העתיקה של הפלטוניים והאריסטוטליים, וכולי. אבל באופן כללי זה דבר ש… זה הפירוש של השיעור קומה לפי דעת רבי משה נרבוני, שקשור בעניין הזה.

פירוש שלישי לשיעור קומה

וזה כבר פירוש שלישי, כן? לא רק הפירוש שהוא לא האל אלא הכבוד שלו, ולא הפירוש שהוא לא האל אלא העולם, אלא שזה העולם וזה גם האל. כי זה שהאל הוא סיבת העולם וחוכמת העולם, והוא זהה לחוכמתו, ולכן הוא קצת זהה לעולם, בצד אחד. ויוצא שלדעת את שיעור קומתו שיוצא בראשית, הוא ממש לדעת את הדבר הזה.

הנחת היסוד של הרמב”ם – לדעת את האל זה לדעת את העולם

והרמב”ם בוודאי חושב שלדעת את האל, לפחות במובן של הידע, אין ספק שהרמב”ם חושב שלדעת את האל זה לדעת את העולם. אין עוד מה לדעת, כן? אנחנו כמובן יודעים את סיבת העולם ואת כל האופנים שבו האל הוא לא העולם, אבל זה הכל נובע מתוך העולם, כמו שהוא מסביר בפרק נ”ט בידיעת השלילה. אז אנחנו צריכים להכיר את העולם בשביל לדעת את זה.

אז ודאי שמבחינת הידיעה להכיר את האל אצל הרמב”ם צריך ללמוד את הפרק הזה וגם עוד פרקים שמדברים גם על השכלים וחלקים שהוא השמיט והעלים בפרק הזה, אבל ודאי שמבחינת הידע זה נכון. כמובן מבחינת העבודה המעשית של מה שהרמב”ם מכנה מצוות אהבת השם של ללמוד את החוכמות המודיעות לך את כבודו, שהוא ממש, איך אני אומר, החוכמות המודיעות לך את כבודו, כמו העולם המודיע לך את כבודו, כן, או האדם הזה שנראה לנביאים שמודיע להם את אלוהים.

היפוך התמונה המקובלת של מורה נבוכים

עכשיו אני צריך להמשיך עוד שלב אחד, להסביר משהו מאוד מעניין שיוצא מכל זה, וזה שאנחנו התחלנו מזה שלא יכול להיות שיש לאל גוף.

התפיסה המחודשת – האל מחובר לכל העולם

עכשיו, האמירה הזאת היא לא כל כך אמירה פשוטה. ברגע שמבינים את הדבר הזה, שהוא ממש, כן, המילה הזאת, השורה הזאת בפרק ע”ב, שבו הרמב”ם חושב או כותב שהאל מחובר לכל העולם, כן? ואפילו בפרט האחרון שלו, כן? אפילו בחומר. הוא ממש המפתח שפותח לנו את הצד ההפוך של כל המורה נבוכים, או כל מה שרוב האנשים מבינים ממורה נבוכים, שזה הסברת ההבדלה של האל והעולם.

עבודת השגת השם היא עבודת השגת העולם

כי הרי הידע של האל הוא ממש מתוך העולם, לפחות, כשאני אומר על זה, כולם מסכימים שאנחנו לא יודעים את האל אלא מתוך העולם. ולכן, למשל, עבודת השגת השם היא עבודת השגת העולם. במובן הזה אין שום מחלוקת שזה דעת הרמב”ם.

ויוצא פה משהו ממש קצת הפוך ממה שתמיד מדברים על ההפשטה וההבדלה, ההפרדה של אל מהעולם. כן, כאילו, מי שחושב שיש אפשרות להשיג את האל לא דרך העולם, הוא יש לו עבודה של השגת האל שהוא נפרד מהעולם, אבל לרמב”ם אין לו עבודה כזאת. ברור אצלו שהשגת האל היא השגת העולם, אין דרך אחרת, או אין השגה אחרת, אפשר להגיד.

וזה לא רק בגלל ההוכחה, זה ודאי גם כי באמת האל הוא הנהגת העולם והוא קיום העולם, כלומר, הוא צורת העולם, כפי שכתוב בפרק ס”ט. אם האל הוא צורת העולם, אז הכרת העולם היא בעצמה השגת האל, וזה ממש כתוב בפרק הזה.

משמעות פרק ע”ב – העולם כולל בתוכו את האלוהים

הפרק הזה, שהוא מתאר את צורת האדם של העולם, כולל בתוכו את האלוהים, כן? אי אפשר להפריז כמה זה חשוב. אם אתה מכיר את העולם כמו איש אחד, באנלוגיה לאיש אחד, אתה מבין שבדיוק כמו שאיש אחד יש לו נשמה, יש לו שכל, יש לו שכל נקנה, שהוא המהות של האדם באמת, כן? הרי שכל נקנה זה מה שנקרא צורת אדם, זה מה שנקרא צלם אלוהים וכו’. ככה להכיר את העולם – יש לו גוף כביכול ונשמה, או שכל, ושכל עוד יותר עליון, שהוא האל, כן? אין שני דברים, אין שני אדמים. יש אדם אחד שכולל בתוכו את האל. רק שכמו גם אצל אדם יש חלק שכלול בתוכו שהוא לא אותו, שהוא נבדל ממנו ושופע עליו, אוקיי. אבל עדיין העולם לרמב”ם נראה בדיוק כמו האדם, בתמונה של האדם שיש לו שכל ונשמה שמחיה אותו.

המסקנה הרדיקלית: לאל יש גוף

ההבחנה המכרעת – “האל הוא גוף” מול “לאל יש גוף”

אז אנחנו מוצאים פה ממש, אפשר להגיד ככה, כן? אז יוצא, אני חייב להגיד את זה במילים האלה, כי ככה יוצא – יוצא שלאל כן יש גוף. מה שרמב”ם כל הזמן אמר, שלאל אין גוף, זה נכון במובן שהאל הוא לא גוף, כן? ואם אנחנו מדברים עליו במובן שהוא נפרד מהעולם, אז אין שם חלקים ואין שם גוף וכו’. אבל אם אנחנו מדברים על כל המערכת הזאת ביחד, אז העולם הוא הגוף של האל. אי אפשר להימלט מהמסקנה הזאת, עד כמה שאני מבין. העולם הוא הגוף של האל.

האנלוגיה לאדם – השכל הנקנה והגוף

הרי כשאתה חושב על האדם במובן של השכל הנקנה, שהוא האדם באמת, אז גם הגוף שלו הוא לא חלק מתוכו. השכל שהוא האני באמת, אם אדם שלם שמזדהה עם השכל הפועל שלו, עם השכל הפועל הכללי, הוא לא הגוף שלו, הוא נפרד מהגוף, הבדל אמיתי, כמעט הבדל כל כך טוב כמו שאל נבדל מעולם. ועדיין אנחנו אומרים שיש לו גוף, לפחות בעת שהגוף קיים, אף אחד לא יגיד האדם אין לו גוף.

במובן אחד זה נכון, הפשטת השכל, הפשטת הנפש, הוא להגיד שהאדם הוא לא גוף, אבל יש לו גוף. יש הבחנה מאוד גדולה בין להגיד “הוא גוף” לבין “יש לו גוף”. וכולם חושבים שרמב”ם אומר שלאל אין לו גוף, וזה, עד כמה שאני מבין פה, פשוט לא נכון. האל יש לו גוף, והגוף שלו הוא כל העולם כולו.

אישוש מהמקורות – אבן עזרא ופרק ס”ט

במובן, כמו שהרב אבן עזרא הביא את המדרש של חמישה דברים: האדם המשיל, הנשמה מחיה את הגוף, והאל מחיה את העולם. יש הבדלים בין האופן הזה. הרמב”ם, גם בפרק ס”ט, כשהוא אומר האל הוא צורת העולם, שזה בדיוק להגיד האל הוא נשמת העולם, הוא מבחין בין זה לזה, כי הוא אומר: אנחנו לא מתכוונים צורה במובן של צורה שטבועה בחומר שהיא נבדלת, שהיא תמות כשהחומר ימות, כן? הצורה הזאת היא נפרדת לגמרי ואנחנו רק מכנים אותה צורה על דרך אנלוגיה שהוא הסיבה של העולם.

אבל הרי האמת היא שכשאנחנו אומרים על צורת האדם שהוא האדם, אנחנו גם מתכוונים בזה שזה מה שעושה את האדם לאדם. אנחנו לא מתכוונים בזה שהוא הצורה הטבועה בחומר, זו הצורה הנמוכה של הבן אדם, שהצורה של השכל הנקנה, זה פשוט המהות של האדם במובן שכלי מופשט. לכן, אם האל צורת העולם, גם אם זו צורה אחרת, אפילו נפרדת מאיך שהשכל הנקנה של האדם הוא צורת האדם. נכון, יש הבדלה, כי זה לא מחויב המציאות וכל הדברים האלה. אבל עדיין ההבנה שלו היא אותה הבנה.

היחס בין האל לעולם – שפיעה והנהגה

ולכן יוצא שבדיוק למה הגוף שלי הוא בכלל הגוף שלי או של השכל הנקנה שלי? כי אני מנהיג אותו, כן? הרי אין יחס אחר בין השכל, כי אני שופע עליו ומנהיג אותו. והשכל הנקנה שופע על הגוף ומנהיג אותו בדרך נפרדת. בדרך שהוא לא נמצא, לא נהיה מעורב מהגוף כשהוא מנהיג אותו, ועדיין הוא מנהיג את כולו, כן? אפשר לדייק את זה.

העולם כגופו של האל

הטענה המרכזית: העולם כולו הוא גופו של האל

הוא מנהיג את כולו, לפחות במובן האמיתי, הוא מנהיג את כולו. ולכן העולם כולו הוא הגוף של האל, כי זה הדבר שהאל מנהיג.

הפשטת האל מקרבת ולא מרחיקה

ולא רק שהוא, כמו שאנחנו כל הזמן אומרים, הפשטת האל – להגיד שהאל הוא לא גוף – מקרבת אותו לעולם ולא מרחיקה אותו. כי הרי אם אתה מדמיין את האל בתור איזשהו דבר נפרד, שיש לו גוף של עצמו, ואז דרך הגוף הזה הוא מנהיג את העולם, אז היו שני שלבים. כן, היה את האל, השכל שלו נגיד, הנשמה שלו, והגוף שלו, הידיים שלו, ואז הוא לוקח את היד שלו ומזיז את העולם עם היד שלו – אז יוצא שהעולם הוא הדבר השלישי.

אבל לא מניע ביד, כן? הוא מניע בדרך שנקראת השפעה או האצלה או השכלה וכולי, כל האופנים האלה שבהם הוא מניע את העולם בלי יד. הוא רוצה שהוא ישירות מניע את העולם, כן? לא ישירות, כי יש שרשרת ספירות ודברים כאלה, אבל אם אנחנו מדברים על כל המערכת הזאת כדבר אחד, אז הוא מניע ישירות את העולם.

והעולם הוא גופו של האל, העולם כולו הוא גופו של האל באותו יחס קרבה כמו שהגוף שלי הוא גופו של הנשמה שלי, של השכל שלי.

המשמעות לשיעור קומה

ואז יוצא שהשיעור קומה שמתאר את הממדים של איברי האל, ואנחנו אומרים שהוא מדבר על הממדים של המציאות – הוא בדיוק מתאר גם את הגוף של האל. כי אין דרך אחרת מלהגיד, אלא שזה לא גוף, לא לטעות שזה נפרד מהעולם, לא לטעות שזה, איך אומרים, שיש את הגוף שלו ויש את העולם. עוד לא להגיד שיש לו את אותה תלות שיש לשכל שלנו מהגוף שלנו – השכל הנבדל שלנו לפחות, הוא לא תלוי בגוף כמו שהשכל הנמוך שלנו לפחות תלוי בגוף.

אבל העולם, האם האל הוא השכל של העולם? אז העולם הוא הגוף של האלוהים, ולכן השיעור קומה יכול להיות כפשוטו ממש.

פתרון הקושיה על ההבדל בין מידות העולם למידות האל

נשאלה לנו הקושיה הקטנה ששאלתי: איך יכול להיות שהשיעור קומה מבחין בין המידות של העולם למידות של האל?

שתי אפשרויות פרשניות

וכמובן, התשובה היא שהעולם הוא יותר גדול ממה שהעולם שלנו נראה, כן? “שמים בזרת תיכן” – כנראה הוא מתכוון, אם אנחנו מפרשים ככה, שהשמיים עצמם הם יותר גדולים, או שהכוח שהשם מכניס בעולם הוא כוח יותר גדול מהעולם עצמו.

יש שתי אופציות שאפשר לפרש. הרמב”ם כמובן לא חושב שהשמיים יותר גדולים, אבל לפי המדע שלנו, אז העולם כולו הוא באמת הרבה יותר גדול מהעולם שאנחנו מכירים, גם העולם שהרמב”ם מכיר. אז לכן אני אוהב את הפירוש הזה.

ואפשר גם לפרש פירוש מופשט שקשור לרעיון של הרמב”ם שיש כוח אינסופי, בגלל שיש תנועה אינסופית, אבל בתוך כל זמן אין תנועה, אין כוח אינסופי. ולכן הדבר הזה שהוקרא לו גודל, שהוא פשוט – יש גם פירוש של “לוית חן” של רבי לוי בן אברהם שאומר שכאשר שיעור קומה מדבר על גודל הוא מתכוון פשוט על התפשטות של כוח אינסופי, ולכן זה מתאים לפירוש הזה.

המסקנה הסופית

ובכל מקרה יוצא לנו שהרמב”ם לא חושב שלאל אין לו גוף, אלא הוא חושב שאין לו גוף נפרד מהעולם, אבל כל העולם הוא גופו של האל.

ואני חושב שזה מספיק בשביל השיעור הזה.