חלקים משיעור זה לא הוקלטו ואתכם הסליחה
למדנו שיסוד עירוב חצרות הוא התחשבות חכמים ברשויות מבחינת חלוקת בני האדם ולא רק מבחינת רשויות. לפיכך כשם שעלינו לדעת מה מפריד רשויות במחיצות (בהלכות מחיצות שבהלכות שבת), ולמדנו בפרק הקודם מה מאחד בין חצרות שונות מבחינת בני אדם, שהוא עדיין התחשבות בסוג של מחיצה המאפשר לבני חצר אחד להיחשב כמשפחה אחת על ידי עירוב, עלינו להבין מן הצד השני, מה מפריד בין הבתים שבחצר עד שיצטרכו לעירוב. שהרי פשוט שזה לא בני האדם ממש, שכן איש ואשתו ובניו הגרים בבית אחד אינם צריכים לערב ביניהם. וגם מחיצות הבתים שבין בית שלהם לבית שכנם בחצר איננו זה המפריד שכן אין הנושא המחיצה. אלא לומדים אנחנו שהמפריד הוא חלוקת ה’בית’ במובן של הנהגת האוכל והלינה, וכאן אנחנו נצרכים לפרט מה בדיוק עושה קבוצת אנשים לבית אחד, ולדון על מקרי הגבול. כן אנחנו יכולים לשאול מה עושה בית למקום שגרים בו ‘בני בית’ אחרים בכלל, שכן אין הנושא רק ‘בעלות על מקום’, כי מי ששייך לו מקום מחסן בתוך חצר אחרת עדיין אין סיבה שיצטרך לערב. וכמו כן יש לדון על הרבה מקרים שבו למרות שיש כמה בתים בחצר אחד עדיין אינם מתערבים כולם זה עם זה, כי זה פנימי וחיצון או אופנים אחרים. חידוש להלכה שלמדנו הוא שלפי שדווקא בית דירה קבועה וראויה זוקקת עירוב, אם כן סוכה לחג אינה זוקקת לעירוב מאחר והוא דירת עראי. וכ”כ מג”א סימן ש”ע.