‘הדיבור’ שעוסקים בו כתות מוסלמיות בח”א פע”א

דרך לימודי במורה שמתי לב לעוד מילה שכל התרגומים החדשים תירגמו באופן המפספס את הפשט לגמרי, ורק רבי שמואל אבן תיבון תירגם באופן נכון.

בחלק א פרק ע”א מדבר הר”מ על כך שאמנם יש הנחות יסוד משותפות לנו לנוצרים ולאסלם כמו חידוש העולם, (ולכן לכאורה הטיעונים וההנחות שקיבלו התאלוגים שלהם לאימותם רלבנטיים לנו), הרי לשני הכתות הללו ישנם עוד אמונות נוספות הזוקקות קבלת הנחות פילוסופיות נוספות, אשר אין לנו עסק באותם אמונות כלל (ולכן פטורים מכל ההתפתלויות שקיבלו על עצמם בשבילם). והוא מדגים.

כוונתו בדוגמאות אלה בהקשר הזה ברורה, כי השילוש הוא הגורם לצורך בפילוסופיה מסובכת לנוצרים, והוא הדבר שתפסו עליהם כל הפילוסופים המוסלמים היהודים שלפי שאינם מאמינים בזה אינם נזקקים לכל ההתפתלויות במטאפיזיקה ולוגיקה המאפשרים את זה. ו’הדיבור’, כפי שתירגם א”ת כוונתו שהוא הדיבור האלוהי הקדום, שהוא הגורם למוסלמים לקבל על עצמם תארים עצמיים, שגורם להסתבכות מטאפיזית ולוגית, ואילו בני ישראל פטורים מזה וכמפורש למעלה פרק סה, בעסקו בתואר הדיבור. שלדעתנו הוא מכלל הפעולות הנבראות, והתורה נבראה. ואילו שיטת התארים העצמיים לדעתו מגיעה לאותו אבסורד של שיטת השילוש, כמ”ש פרק נ. וכידוע שזה היה מן הדברים שהניעו את כל מחלוקת התארים באיסלם, בין שיטת האשעריה המקובלת שהתורה הוא דבר האל הקדום כקדמותו ולכן הוזקקו לתארים עצמיים, ובין שיטת המעתוזלה שאמרו שהקוראן נבראו וממילא אין לאל אלא תארי פעולה ולא תארי עצם.

ואכן כפירוש הזה בלשון תרגום א”ת פירשו במפרשים הקדמונים המפרש קרשקש. הר”י זייבלד הפנה את ליבי שאכן הפירוש הזה מפורש בהגהות ר’ שמואל אבן תיבון עצמו, (שנדפסו בספרו של קרלוס פרנקל ‘מן הרמב”ם לשמואל אבן תיבון’, עמ’ 321) וז”ל:

ואכן הרב קיצר כאן ולא פירש מה כוונתו ‘בדיבור’ אלא במילה אחת, כמו שלא כתב אלא מילה אחת ‘בשילוש’, כי סמך על המעיין המכיר בוודאי את ההקשר של המחלוקת המפורסמת בין כתות האסלאם בדבר ‘הדיבור’.

אמנם כל המתרגמים החדשים (קאפח, שוורץ, פינס) כולם הבינו את המילה ‘אלכלאם’ כמוסב על ‘חכמת הכלאם’, דהיינו ‘המדברים’, שכן השורש ‘כלאם’ מובנו ‘דיבור’, וחשבו הם שהכוונה לאותה הגישה המכונה ‘המותכלמין’, ואשר חכמתם מכונה לפעמים ‘עלם אלכאלם’, כלומר מילולית ‘חכמת הדיבור’, אבל באופן לא מילולי, לחכמת הכת הספציפית הזו. ולפי תרגומם אין הקטע הזה זורם מבחינה תחבירית שכן הוא כבר עוסק ב’אנשים’ ו’כתות’ ומדבר על הנושאים שבהם הסתבכו, ואין פשר להגיד ‘כת הכלאם הסתבכו בגלל עסקם בכלאם’, כל שכן שלכל כוונת הפשר אין מובן שכן מטרתו אינו אלא לומר שבגלל האמונות היתירות שהעמיסו עליהם ב’ הדתות האחרות נצרכו להנחות והקדמות שלנו בגלל שאין לנו אמונות כאלה אין לנו צורך כזה, ולפירושם לא אמר על זה כלום. (ועד שבתרגום גודמן האנגלי החדש כתבו הערה על כך שהרב מתעלם כאן מן המחלוקות הפנים-איסלאמיות, כנראה לסברתם מטעמי זהירות פוליטית, כאילו תוך חטיבת פרקים ארוכה שכולה מכוונת כנגד הכלאם יעזור דבר זה, וזאת חוץ מכך שתירגמו את כל הקטע שלא כהוגן כדרכם כאילו הדגשתו הוא שיש גם מחלוקות פנימיות בתוך הדתות).

וחוץ מכך שתרגום א”ת נכון ומוכרח מתוך הענין, הרי זה גם מוכרח מתוך שימוש הרב בשפה הערבית,  שכן השורש כלאם משמעותו דיבור, ורק בדרך ספציפית מתייחס לכת המותכלמין, ולכן אין הרב אומר אף פעם את המילה ‘אלכלאם’ בפני עצמו ומתכוון בזה ל’כת המדברים’, אלא כל פעם שהוא מדבר במפורש עליהם הוא כותב להדיא ‘אלמתכלמין’. ואילו המון פעמים שהוא משתמש בשורש כלאם ואף ביידוע ‘אלכלאם’ באופן שמשמעותו פשוט דיבור או מאמר. לבד פעם או פעמיים בפרקים אלה שהוא מדבר על ‘עלם אלכלאם’, כלומר ‘מדע הכלאם’.