מדרש
פרשה יא: ויהי ביום השמיני
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש ויקרא רבה
פרשה יא
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא ט, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340, עם השלמה מכתב יד ותיקן 32 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · קצרה · שבעת ימי בראשית, ואדם וחוה שהלכו אחר עצת הנחש
חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר־לֵב אָמְרָה לּוֹ(משלי ט, א–ד)
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה א; מרגליות עמ׳ ריט–רכ). ארבע הפסקאות הראשונות (א–ד) הן ארבעה פתרונות לפסוק ״חכמות בנתה ביתה״ (משלי ט, א–ד), ורק האחרון, באהל מועד, מגיע לפסוק הפרשה.
״חכמות נשים בנתה״ — כך בכתב היד בכל הפסקאות, בלשון משלי יד, א; במרגליות ״חכמות בנתה״ כבמשלי ט, א.
״וקרא אותן אלהות״ — בכתב היד ״אלה׳וה׳ת״, מסומן במאגרים ״כך״. ״חסר לב אמרה לו״ — בכתב היד ״ואמ׳ לו״, מסומן ״כך״; תוקן כבמרגליות וכבמסורה. ״שלחה נערותה״ — כך בכתב היד; במרגליות ״נערותיה״.
מקבילה: בבלי סנהדרין פרק ד, לח ע״א (״חכמות בנתה ביתה — זו מידתו של הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם כולו בחכמה; חצבה עמודיה שבעה — אלו שבעת ימי בראשית״, וההמשך על אדם הראשון).
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי(ויקרא ט, א) כולה.
חׇכְמוֹת נשים בָּנְתָה וגו׳(משלי ט, א).
רבי ירמיה ברבי לעזר פתר קרייה בברייתו שלעולם:
חׇכְמוֹת נשים בָּנְתָה בֵיתָהּ — זה הקדוש ברוך הוא, שברא את כל העולם כולו בחכמה.
הדא הוא דכתיב:
יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ(משלי ג, יט).
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה — אילו שבעת ימי בראשית,
שנאמר: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ(שמות לא, יז).
טָבְחָה טִבְחָהּ(משלי ט, ב) — תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ(בראשית א, כד).
מָסְכָה יֵינָהּ — יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם(בראשית א, ט).
אַף עָרְכָה שֻׁולְחָנָהּ — תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע(בראשית א, יא).
שָׁלְחָה נַעֲרֹותֶהָ תִקְרָא(משלי ט, ג) — זה אדם וחוה.
עַל גַּפֵּי מְרֹומֵי קָרֶת — שהטיסן הקדוש ברוך הוא, וקרא אותן אלהות.
הדא הוא דכתיב:
וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים(בראשית ג, ה).
אחר כל השבח הזה — מִי פֶתִי יָסֻור הֵנָּה(משלי ט, ד)?
הן הניחו דעתו שלקדוש ברוך הוא, והלכו אחר דעתו שלנחש.
בשביל כך חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:
כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב(בראשית ג, יט).
פתיחתא שנייה · קצרה · שבע שנות גוג, סעודת הצדיקים, ויחזקאל הקורא לעוף ולחיה
חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת(משלי ט, א–ג)
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ב; מרגליות עמ׳ רכ–רכב).
״ערי [ישראל] ובערו״ — בכתב היד ״ער׳״ ואחריו סימן חסר, ו״ובערי״ מסומן במאגרים ״כך״; ״ישראל״ ו״ובערו״ כבמרגליות וכבמסורה. המדרש קורא ״והסיקו״ (במסורה: והשיקו), ״ובמגן בצינה״ (במסורה: ומגן וצנה), ״על שולחנו״ (במסורה: שלחני), ״וכל חית השדה״ (במסורה: ולכל), ״יי אלהים״ (במסורה: אדני יי).
״פרוטומגיא״ — בכתב היד ״פרוטוגגיא״, ותוקן במאגרים כבהמשך (״פרוטומגיא״); במרגליות ״פרוטוגמיא״ (προτογαμία, סעודת הנישואין). ״וסימנא דאכיל״ — בכתב היד ״ואכיל״, מסומן ״כך״; תוקן כבמרגליות.
רבי יונה בשם רבי אבה בר ירמיה פתר קרייה בגוג לעתיד לבוא:
חׇכְמוֹת נשים בָּנְתָה בֵיתָהּ(משלי ט, א) — זה בית המקדש:
בְּחׇכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת(משלי כד, ג).
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה — אילו שבע שנים שלגוג.
דאמר רבי יונה בשם רבי אבא בר כהנא:
כל אותן שבע שנים מסיקין ידותיהן שלחרבות, וידותיהן שלרמחים, וידותיהן שלסכינין.
הדא הוא דכתיב:
וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ והסיקו בְּנֶשֶׁק ובמגן בצינה בְּקֶשֶׁת וּבְחִיצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹומַח(יחזקאל לט, ט).
ובאותן שבע שנים — הן הן פרוטומגיאפרוטומגיא — סעודת הנישואין הראשונה שלצדיקים לעתיד לבוא.
וסימנאוסימנא — והסימן: דאכיל פרוטומגיא — אכיל משתותאאכיל משתותא — אוכל את המשתה (שלעתיד לבוא).
טָבְחָה טִבְחָהּ(משלי ט, ב) — בְּשַׂר גִּיבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ(יחזקאל לט, יח).
מָסְכָה יֵינָהּ — וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ.
אַף עָרְכָה שֻׁולְחָנָהּ — וּשְׂבַעְתֶּם עַל שולחנו סוּס וָרֶכֶב(יחזקאל לט, כ).
שָׁלְחָה נַעֲרֹותֶיהָ תִקְרָא(משלי ט, ג) — זה יחזקאל:
וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר יי אלהים אֱמֹר לְצִפּוֹר כׇּל כָּנָף וכל חַיַּת הַשָּׂדֶה(יחזקאל לט, יז).
פתיחתא שלישית · קצרה · שבעה ספרי תורה, וישראל שנקראו אלהים והלכו אחר העגל
חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר־לֵב אָמְרָה לּוֹ(משלי ט, א–ד)
כתב יד לונדון 340 עד ״מי פתי יסור הנה״, והשאר (״הן הניחו… תפולו״) מכתב יד ותיקן 32 (מאגרים, פסקה ג; מרגליות עמ׳ רכב–רכג).
״[מן] ויהי״ — הושלם במאגרים. ״בר קפרא עביד״ — בכתב היד ״בר׳ קפרא״. ״ולא חמש הון״ — במרגליות ״ולא חמשה הן״. חשבון הספרים בכתב היד קצר: ״מרישיה עד ויהי בנסע — ארבעה״; במרגליות ״מרישיה דוידבר עד ויהי בנסע הארון חד, מן ויהי בנסע עד ובנוחה חד, ועד סיפיה דסיפרא חד״ (ספר במדבר נחלק לשלושה).
״זה תורה״ — במרגליות ״זו תורה״.
בר קפרא פתר קריה בתורה:
חׇכְמוֹת נשים בָּנְתָה בֵיתָהּ(משלי ט, א) — זה תורה:
יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ(משלי ח, כב).
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה — אילו שבעה ספרי תורה.
ולא חמש הוןולא חמש הון — והלא חמשה הם (ספרי התורה)?
בר קפרא עביד מרישיהעביד מרישיה — עושה (מונה) מראשה עד וַיְהִי בִּנְסֹעַ(במדבר י, לה) — ארבעה;
מן וַיְהִי עד וּבְנֻוחֹה(במדבר י, לו),
ועד סיפיה דסיפראועד סיפיה דסיפרא — ועד סוף הספר — הרי שבעה.
טָבְחָה טִבְחָהּ(משלי ט, ב) — אילו העונשין.
מָסְכָה יֵינָהּ — אילו קלין וחמורין וגזירות שוות.
אַף עָרְכָה שֻׁולְחָנָהּ — אילו הערכין.
שָׁלְחָה נַעֲרֹותֶיהָ תִקְרָא(משלי ט, ג) — אילו ישראל.
עַל גַּפֵּי מְרֹומֵי קָרֶת — שהטיסן הקדוש ברוך הוא, וקרא אותן אלהות:
אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם(תהלים פב, ו).
אחר כל השבח הזה — מִי פֶתִי יָסֻור הֵנָּה(משלי ט, ד)?
הן הניחו דעתו שלהקדוש ברוך הוא, והלכו ואמרו לעגל:
אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד).
בשביל כן אָמְרָה לּוֹ:
אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּולוּ(תהלים פב, ז).
פתיחתא רביעית · בצלאל, שבעת ימי המילואים, הקרבנות ולחם הפנים — ומשה שקרא ביום השמיני
חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת(משלי ט, א–ג)
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ד; מרגליות עמ׳ רכג). ראש הפסקה (״רבי אבה בר כהנא פתר״) וסופה (״זה משה, הדא הוא דכתיב״) — תוספות בכתב היד (בגליון או בין השיטין).
״כי שבעת ימים ימלא את ידכם״ — בכתב היד ״כי ששת ימלא״, מסומן במאגרים ״כך״; תוקן כבמרגליות וכבמסורה.
רבי אבה בר כהנא פתר קריא באהל מועד:
חׇכְמוֹת נשים בָּנְתָה בֵיתָהּ(משלי ט, א) — זה בצלאל:
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים(שמות לא, ג).
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה — אילו שבעה ימי המילואים.
הדא הוא דכתיב:
כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם(ויקרא ח, לג).
טָבְחָה טִבְחָהּ(משלי ט, ב) — אילו הקרבנות.
מָסְכָה יֵינָהּ — אילו הנסכים.
אַף עָרְכָה שֻׁולְחָנָהּ — זה סידור לחם הפנים.
שָׁלְחָה נַעֲרֹותֶיהָ תִקְרָא(משלי ט, ג) — זה משה.
הדא הוא דכתיב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה(ויקרא ט, א).
פתיחתא חמישית · קצרה · אברהם ומשה: בחסידות, בתמימות, בעקמנות ובבירור עסקיהם
עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל(שמואל ב כב, כו–כז)
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ה; מרגליות עמ׳ רכג–רכו). ״רבי יהודה ורבי נחמיה״ — ״ורבי״ כפול בכתב היד, והשני נמחק בידי הסופר. ״בשעה שנתברר״ (אצל אברהם) — לפניו ״שבא עמו״, ונמחק במאגרים (מסומן); אין במרגליות. ״חמשה״ — השי״ן הושלמה במאגרים; ״מה כתיב תמן״ — בכתב היד ״מת״. ״בשעה שבא בחסידות״ (אצל משה) — ״בשעה״ תוספת בכתב היד.
אצל משה בכתב היד: תמימות — ״ואמרו לי מה שמו״, עקמנות — ״הראני נא את כבודך״ (והלשון משובשת מעט: ״בשעה שאמר… בא בעקמנות״); במרגליות להפך: תמימות — ״הראני נא״, עקמנות — ״מה שמו״. המשך הדרשה על ״שלח נא ביד תשלח״ — בפסקה ו.
המדרש קורא ״ועתה לך ואשלחך״ (במסורה: לכה), ״ואברהם עודנו עומד״ (במסורה: עמד).
מקבילה: מדרש תהלים יח, כב (״רבי יהודה פתר קריא באברהם אבינו: בשעה שבא עם הקדוש ברוך הוא בחסידות…״).
עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד וגו׳(שמואל ב כב, כו), עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל(שמואל ב כב, כז).
רבי יהודה ורבי נחמיה.
רבי יהודה פתר קריא באברהם אבינו:
בשעה שבא בחסידות — הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות;
בשעה שבא עמו בתמימות — הקדוש ברוך הוא בא עמו בתמימות;
בשעה שבא עמו בעקמנות — הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות;
בשעה שנתברר על עיסקיו — הקדוש ברוך הוא בירר לו על עסקיו.
אימתי בא בחסידות? בשעה שאמר:
אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ(בראשית יח, ג).
מה כתיב תמן?
וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹומֵד לִפְנֵי יְיָ(בראשית יח, כב).
אמר רבי סימון:
תקנת סופריםתקנת סופרים — כינוי בלשון הכתוב, תיקון לשון היא: שכינה הייתה ממתנתממתנת — ממתינה לו.
אימתי בא בתמימות? בשעה שאמר:
אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים חֲמִשָּׁה(בראשית יח, כח).
מה כתיב תמן?
לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.
אימתי בא בעקמנות? בשעה שאמר:
אָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי(בראשית טו, ב).
מה כתיב תמן?
לֹא יִירָשְׁךָ זֶה(בראשית טו, ד).
אימתי נתברר על עסקיו? בשעה שאמר:
בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה(בראשית טו, ח).
מה כתיב תמן?
יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ(בראשית טו, יג).
רבי נחמיה פתר קרייה במשה:
בשעה שבא בחסידות — הקדוש ברוך הוא בא בחסידות;
בשעה שבא בתמימות — הקדוש ברוך הוא בא עמו בתמימות;
בשעה שבא בעקמנות — הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות;
בשעה שנתברר על עיסקיו — הקדוש ברוך הוא בורר לו את עיסקיו.
אימתי בא בחסידות? בשעה שאמר:
מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה(שמות ג, ג).
אמר ליה: מן דיקרי קאים בגווהמן דיקרי קאים בגווה — מפני כבודי אני עומד בתוכו (בסנה).
אימתי בא בתמימות? בשעה שאמר:
וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם(שמות ג, יג).
מה אמר לו? זֶה שְּׁמִי(שמות ג, טו) — לפי שעה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה(שמות ג, יד).
בשעה שאמר: הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹודֶךָ(שמות לג, יח) — בא בעקמנות.
מה כתיב תמן?
אֲנִי אַעֲבִיר כׇּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ(שמות לג, יט).
אימתי נתברר על עסקיו? בשעה שאמר:
וְעַתָּה לך וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה(שמות ג, י).
אמר לו:
שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג).
פתיחתא שישית · משה ששימש בכהונה גדולה כל שבעת ימי המילואים, וביום השמיני נאמר לו: לא שלך היא
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל־יְיָ וְהוּא יַעֲנֵם(תהלים צט, ו)
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ו; מרגליות עמ׳ רכו–רכח). הפסקה ממשיכה את דרשת ״שלח נא ביד תשלח״ שבסוף פסקה ה, וחוזרת לפסוק הפרשה.
״שימש״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״מייתו לה״ — במרגליות ״מייתי לה״. ״לא שלך הוא ואלא שלאהרן אחיך הוא״ — כך בכתב היד; במרגליות ״לא שלך היא אלא שלאהרן אחיך היא״.
המדרש קורא ״ובני עמרם משה ואהרן״ (במסורה: בני עמרם אהרן ומשה), ״ויקראו״ (במסורה: יקראו), ״גם תמול גם שלשום״ (במסורה: גם מתמול גם משלשם). ״לעמוד לשרת בשם יי״ — לשון דברים יח, ה, המשולבת כאן בפסוק מדברי הימים.
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, פרה אדומה ה (רבי יודן בשם רבי יוסף ברבי יהודה ורבי ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה; ״אמר רבי אלעזר ברבי יוסף: פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה במדבר״; ושם רבי תנחום ברבי יודן: ״ולא שרת שכינה על ידיו, וכיון שבא אהרן… — כי היום יי נראה אליכם״); פסיקתא רבתי יד (״רבי אליעזר ברבי יוסי״).
רבי יודן בשם רבי יוסי ברבי יודה, ורבי ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה:
כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה.
הדא הוא דכתיב:
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו(תהלים צט, ו).
רבי ברכיה בשם רבי סימון מייתו לה מן הדין קרייהמייתו לה מן הדין קרייה — מביאים אותה (ראיה לדבר) מן הפסוק הזה:
ובני עַמְרָם משה ואהרן וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים(דברי הימים א כג, יג),
לַעֲמֹוד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְיָ(דברים יח, ה);
וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים(דברי הימים א כג, יד) — אבל בָּנָיו ויקראו עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי.
אמר רבי לעזר ברבי יוסי:
פשוט הוא לןפשוט הוא לן — ידוע ומקובל הוא לנו, שבחלוק לבן שימש משה כל שבעה.
רבי תנחום ברבי יודן תני כן:
כל שבעת ימי המילואים היה משתמש בכהונה גדולה, ולא שרת שכינה עליו.
הדא הוא דכתיב:
וַיַּרְא כׇּל הָעָם וַיָּרֹונּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם(ויקרא ט, כד).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתהמפתה — משדל את משה שילך לשליחתו במצרים.
הדא הוא דכתיב:
גַּם תמול גַּם שלשום גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ(שמות ד, י) — הרי ששה.
בשביעי אמר לו: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
משה, אתה אומר לי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח? חייך, שאני צוררה לך בכנפיךצוררה לך בכנפיך — אצרור לך אותה בכנפיך — אשמור לך את הדבר ואפרע ממך!
אימתי פרעו לו?
רבי ברכיה אמר: רבי לוי ורבי חלבו.
רבי לוי אמר:
כל שבעת ימי אדר היה מבקש תפילה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל,
ובשביעי אמר לו: כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז).
רבי חלבו אמר:
כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה, וכסבור: שלי הוא.
בשביעי אמר לו: לא שלך הוא, ואלא שלאהרן אחיך הוא.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא(ויקרא ט, א).
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום השמיני״ · חמשה ״ויהי בימי״ של צרה, ו״ויהי״ ו״והיה״ — צרה ושמחה
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ז; מרגליות עמ׳ רכח–רלז). ״רבי חייא רבא אמרין ליה״ — בכתב היד ״אמ׳ ליה״; במרגליות ״אמרין לה״. ״המודעי״ — בכתב היד ״המועי״, ותוקן במאגרים. בדברי רבי תנחומא וחבריו במרגליות ״כל מקום שנאמר ויהי צרה״, ובכתב היד ״ויהי בימי״ בשני המקומות.
אמרפל: ״באו ברבריים וניזדווגו״ — במרגליות ״וניזדווגו לו״; ״אמר ווי״ (בנמשל) — ״אמ׳״ בכתב היד, נפתח ״אמרו״ כבמרגליות. ״הוא שקידש״ — בכתב היד ״היא״, מסומן ״כך״; תוקן כבמרגליות (הכתיב בפסוק ״הִוא״). המדרש קורא ״עין משפט היא קדש״.
אחז: ״אין לך קשה כאותה שעה קויתי לו, שכתוב בו״ — כך בכתב היד (״כאותה״ — הכ״ף מסופקת); במרגליות ״אין לך שעה קשה כאותה שעה שכת׳ בו״, ו״קויתי לו״ רק אחר כך. ״וכי ילדיו היו?״ — במרגליות נוסף ״והלא תלמידיו היו״.
יהויקים: ״שלמלך״ — בגליון, תחת ״שלמים״ שנמחק; ״[על רגליהן]״ ו״[באש, שנאמר]״ — הושלמו במאגרים. ״כארבע פסוקין״ — הכ״ף מסופקת; במרגליות ״וארבעה, כתלת כארבע פסוקין״. ״כך״ (כיון שראו הכל) — בכתב היד מסופק ״כן/כך״.
אחשורוש: ״היתה״ — בכתב היד ״הי׳״; ״שם״ — השי״ן הושלמה; ״שונאים״ — בכתב היד ״אונאים״; ״בגפנים״ — הבי״ת הושלמה (כולם במאגרים). ״הביליטין״ — במרגליות ״הביליוטין״. ״ביצתו שלישראל״ — שם ״ביצתן״.
שופטים: ״עשינו״ — בכתב היד ״עשיו״; ״ואיזה״ — ״ואיזו״ (תוקנו במאגרים). ״ליפוס״ — במרגליות ״ליפס״.
ויהי והיה: ״משמש״ — בכתב היד ״משמח״, מסומן ״כך״; תוקן כבמרגליות. ״זכה״ — הזי״ן הושלמה במאגרים. ״עמד וגנזו״ — ״עמד״ תוספת בכתב היד. ״אותו הריב״ — במרגליות ״אותה הדוב״ (אשת פוטיפר). ״שבו ביום נגנז בניינו שלבית״ — במרגליות ״שבו ביום שנבנה בניינו שלבית נגנז״. ״אותיבון״ (שני המקומות) — תוספת בכתב היד. ״רק אתה״ — הושלם במאגרים, ו״לי״ נמחק בידי הסופר. ״אפכי״ — בכתב היד ״אפככאי״, ותוקן במאגרים; במרגליות ״איפכי״ (ἀποχή, שובר, קבלה על פירעון).
המדרש קורא ״בכל דרכיו״ (במסורה: לכל דרכו), ״ויהי שאול עויין את דוד כל הימים״ (במסורה: עון… מהיום ההוא והלאה; ״כל הימים״ — שמואל א יח, כט), ״והיה ביום אשר נלכדה״ (במסורה: והיה כאשר), ״יום שיני״, ״וקרעה… על האח״ (במסורה: יקרעה… אל האח). ״בית לשמי״ — לשון דברי הימים א כב, ח.
מקבילות: בראשית רבה מב, ג (״רבי תנחומה בשם רבי חייה רבה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר: זה מדרש עלה בידינו מן הגולה… אמר רבי שמואל בר נחמן: חמשה״); רות רבה, פתיחתא ז; אסתר רבה, פתיחתא יא; תנחומא (ורשא) שמיני ט; בבלי מגילה פרק א, י ע״ב (״דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער״, ושם ״ויהי ביום השמיני… הא שכיב נדב ואביהוא״).
פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ז (״ביום הראשון — יום חמשה עשר הוא… למדינה שהיתה מחייבת לימס למלך, והלך המלך לגבותה״) מונה בין מקבילותיה ״ויקרא רבה יא, ז״: המשל הקרוב כאן הוא ״למדינה שהיתה חייבה ליפוס למלך, ושלח המלך גבי טימון לגבותה״ (״ויהי בימי שפט השופטים״); עשרה המיל והכניסה למדינה — בויקרא רבה ל, ז.
רבי תנחומא ורבי חייא רבא אמרין ליה, ורבי ברכיה בשם רבי לעזר המודעי:
המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה: כל מקום שנאמר ויהי בימי — צרה.
רבי ישמעאל בר נחמן בשם רבי נתן:
המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה: כל מקום שנאמר ויהי בימי — צרה.
אמר רבי ישמעל בר נחמן:
וחמשה הן.
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל(בראשית יד, א) — מה צרה הייתה שם?
עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע(בראשית יד, ב).
לאוהבו שלמלך שנכנס למדינה, בשבילו היה המלך ניזקק לכל אותה המדינה.
באו ברברייםברבריים — עמים זרים, שבטים פראים וניזדווגווניזדווגו — והתגרו בו, ויצאו כנגדו.
וכיון שבאו ברבריים וניזדווגו לו, אמרו: ווי, שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה!
כן אברהם — אוהבו שלמלך הקדוש ברוך הוא היה, וכתיב בו: וְנִבְרְכוּ בְךָ(בראשית יב, ג),
ובשבילו היה הקדוש ברוך הוא ניזקק לכל העולם כולו.
באו כשדים וניזדווגו לו.
כיון שבאו כשדים ונזדווגו לו, אמרו: ווי, שאין הקדוש ברוך הוא נזקק בעולמו כמות שהיה!
הדא הוא דכתיב:
וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט היא קָדֵשׁ(בראשית יד, ז).
אמר רבי אחא:
לא ביקשו ליזדויגליזדויג — להתגרות, להילחם אלא לגלגל עינו שלעולם — עין שעשתה מידת הדין בעולם ביקשו לסמותה.
הִיא קָדֵשׁ —
אמר רבי אחא:
הוא כתיב — הוא שקידש שמו שלקדוש ברוך הוא, וירד לכבשן האש.
כיון שבאו ברבריים ונזדווגו לו, התחילו צווחיןצווחין — צועקים:
ווי, ווי — וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל.
וַיְהִי בִּימֵי אָחָז(ישעיה ז, א) — מה צרה היתה בו?
אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וגו׳(ישעיה ט, יא).
למלך שמסר את בנו לפידגוגלפידגוג — למחנך, לאומן, והיה פידגוג שונא אותו.
אמר: אם אני הורגו אותו עכשיו — נמצאתי מתחייב למלך;
אלא הריני מושך את מיניקתומיניקתו — מינקתו ממנו, והוא מת מאליו.
כך אמר אחז:
אם אין גדיים — אין תיישים;
אם אין תיישים — אין צאן;
אם אין צאן — אין רועה;
אם אין רועה — אין העולם.
כך אמר אחז:
אם אין קטנים — אין תלמידים;
ואם אין תלמידים — אין חכמים;
ואם אין חכמים — אין תורה;
ואם אין תורה — אין בתי כניסיות ובתי מדרשות;
אם אין בתי כניסיות ובתי מדרשות — אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם.
מה עשה? עמד ונעל בתי כניסיות ובתי מדרשות.
הדא הוא דכתיב:
צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִימֻּודָי(ישעיה ח, טז).
רבי חוניה בשם רבי לעזר:
למה נקרא שמו אחז? על שום שאחז בתי כניסיות ובתי מדרשות.
רבי יעקב בעיי בשם רבי אחא שמעת לה מן הדא:
וְחִכִּיתִי לַיְיָ הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִיוֵּיתִי לוֹ(ישעיה ח, יז).
אין לך קשה כאותה שעה קִוֵּיתִי לוֹ, שכתוב בו:
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא(דברים לא, יח).
מאותה שעה קִוֵּיתִי לוֹ —
כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ(דברים לא, כא).
מה הועיל?
הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְיָ(ישעיה ח, יח).
וכי ילדיו היו? אלא מיכן שתלמידו שלאדם נקרא בנו.
כיון שראו הכל שאחז בתי כניסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחין:
ווי, ווי — וַיְהִי בִּימֵי אָחָז.
וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה(ירמיה א, ג) — מה צרה הייתה שם?
רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ(ירמיה ד, כג).
לכתביו שלמלך שנכנס למדינה:
וכל מדינה ומדינה שהיו כתביו שלמלך היו נכנסין —
ועומדין על רגליהן, ופורעין את ראשיהן,
והיו קוראין אותו באימה וביראה, ברתת ובזיע;
וכיון שניכנסו למדינתו שלמלך — עמדו וקראו אותן, ושרפו אותן.
הדא הוא דכתיב:
וַיְהִי כִּקְרא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת(ירמיה לו, כג) — כארבע פסוקין.
כיון שהיגיעו לפסוק החמישית:
הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ(איכה א, ה) —
וקרעה בְּתַעַר הַסֹּופֵר ושלכה באש, שנאמר:
וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר על הָאָח עַד תֹּם כׇּל הַמְּגִילָּה וגו׳.
כיון שראו הכל כך, התחילו צווחין:
ווי, ווי — וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים.
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵירוֹשׁ(אסתר א, א) — מה צרה היתה שם?
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים(אסתר ג, יג).
למלך שהיה לו כרם, וניזדווגו לו שלשה שונאים:
התחיל אחד מקטף בעוללות,
ואחד התחיל מזנב באשכלות,
ואחד מעקר בגפנים.
פרעה התחיל מקטף בעוללות.
הדא הוא דכתיב:
כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻוהוּ וגו׳(שמות א, כב).
נבוכדנצר התחיל מזנב באשכלות.
הדא הוא דכתיב:
הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר(מלכים ב כד, טז).
רבי ברכיה בשם רבי יהודה ורבנין.
רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר: חרש אלף ומסגר אלף.
ורבנין אמרין: זה וזה אלף.
רבי יהודה ברבי סימון אמר: אילו תלמידי חכמים.
רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אילו הביליטיןהביליטין — חברי מועצת העיר, השרים.
המן הרשע התחיל מעקר בגפנים — ביקש לקעקע ביצתו שלישראל.
בעא למיזבן בכל בעיתאבעא למיזבן בכל בעיתא — ביקש לקנות (את ישראל) בכל מחיר שיבקשו, כמן דאמרכמן דאמר — כמי שאומר:
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.
וכיון שראו הכל שאחשוירוש מכר והמן לקח, התחילו צווחין:
ווי, ווי — וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵירוֹשׁ.
וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁופְטִים(רות א, א) — מה צרה היתה שם?
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.
למדינה שהיתה חייבה ליפוסליפוס — יתרת מס שלא שולמה למלך, ושלח המלך גבי טימוןגבי טימון — גובה המס לגבותה.
מה עשו בני המדינה? עמדו ותלו אותו, והכו אותו, וגבו אותו.
אמרו: ווי כשהמלך מרגיש בדברים הללו — מה ששלוחו שלמלך מבקש לעשות לנו, עשינו לו!
כך, כשהיה אחד מישראל עשה שלא כהוגן — מה שהיה הדיין צריך לעשות לנישפט, היה הנשפט עושה לדיין.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: אתם מבזים את שפטיכם? הנני מביא עליכם דבר שאין אתם יכולים לעמוד בו.
ואיזה זה? זה רעב:
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.
שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן:
כל מקום שנאמר ויהי — משמש צרה ושמחה:
אם צרה — אין צרה כיוצא בה;
אם שמחה — אין שמחה כיוצא בה.
אתא רבי ישמעאל ועבדה פלגאועבדה פלגא — ועשה אותה לשני חלקים (חילק את הכלל):
כל מקום שנאמר ויהי — צרה;
כל מקום שנאמר והיה — שמחה.
איתיבוןאיתיבון — השיבו לו, הקשו עליו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג)!
אמר להם: אף היא אינה שמחה, לפי שלא זכה העולם להשתמש באותה האור.
דאמר רבי יהודה ברבי סימון:
אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון — אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא דור אנוש ודור המבול שהן מקולקלין, עמד וגנזו מהם.
הדא הוא דכתיב:
וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם(איוב לח, טו).
היכן גנזו? בגן עדן:
אוֹר זָרֻועַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה(תהלים צז, יא).
אתיבון: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד(בראשית א, ה)!
אמר להם: אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לכלות.
הדא הוא דכתיב:
כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וגו׳(ישעיה נא, ו).
אתיבון: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שיני(בראשית א, ח), יוֹם שְׁלִישִׁי(בראשית א, יג), יוֹם רְבִיעִי(בראשית א, יט), יוֹם חֲמִישִׁי(בראשית א, כג), יוֹם הַשִּׁשִּׁי(בראשית א, לא)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה:
החיטין צריכין לטחון, החרדל צריך למתק, והתורמוסין להמתיק.
אתיבון: וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ(בראשית לט, ב)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, שמתוך כן ניזדמנה לו אותו הריב.
אתיבון: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי(ויקרא ט, א)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, שבאותו היום מתו נדב ואביהוא.
אתיבון: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, שבו ביום נגנז בניינו שלבית.
אתיבון: וַיְהִי יְיָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שׇׁמְעוֹ בְּכׇל הָאָרֶץ(יהושע ו, כז)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, שבו ביום נהרג יאיר, ששקול כרובה שלסנהדרין.
הדא הוא דכתיב:
וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי(יהושע ז, ה).
שלשים וששה איש אין כתיב כאן, אלא כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ.
אמר רבי יודן בר מנשה:
זה יאיר, ששקול כרובה שלסנהדרין.
אותיבון: וַיְהִי דָוִד בכל דרכיו מַשְׂכִּיל וַיְיָ עִמּוֹ(שמואל א יח, יד)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה, שמתוך כן וַיְהִי שָׁאוּל עויין אֶת דָּוִד(שמואל א יח, ט) כל הימים.
אתיבון: וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיְיָ הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב(שמואל ב ז, א)!
אמר להן: אף היא אינה שמחה — באותו היום בא נתן הנביא ואמר לו:
רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה(מלכים א ח, יט) בַיִת לִשְׁמִי(דברי הימים א כב, ח).
אמרין ליה: אמרנן דילן — אמר דילךאמרנן דילן — אמר דילך — אמרנו את שלנו — אמור אתה את שלך!
אמר להן:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן(ישעיה ז, כא);
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם(זכריה יד, ח);
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי(תהלים א, ג);
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם(ירמיה יז, ח);
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים(מיכה ה, ו).
אותיבון: וְהָיָה ביום אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם(ירמיה לח, כח)!
אמר להן: אף היא אינה צרה, שבו נטלו ישראל אפכי על עוונותיהם.
דאמר רבי ישמעאל בר נחמן:
אפכה שלמהאפכה שלמה — שובר שלם, קבלה על פירעון החוב נטלו ישראל על עוונותיהם ביום שחרב בית המקדש.
הדא הוא דכתיב:
תַּם עֲווֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ(איכה ד, כב).
דרשת הפסוק · ״ולזקני ישראל״ · ישראל וזקניהם כעוף וכנפיו, והקדוש ברוך הוא החולק כבוד לזקנים גם לעתיד לבוא
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ח; מרגליות עמ׳ רלז–רמ). ״ילדות״ — בכתב היד ״ולדות״, ותוקן במאגרים. ״שהמקום״ — המ״ם הסופית מסופקת.
״ישיבה שלזקנים משלו״ — אחריו ״משל״ בכפל, ונמחק בידי הסופר. ״הדא הוא [דכתיב]״ — בכתב היד ״למה׳ ה׳״, ״למ״ נמחק ו״ד׳״ הושלם במאגרים. ״ונגד זקנים״ — בכתב היד ״זקניו״ גם כאן, ותוקן במאגרים (כבמרגליות). ״בגדים״ — בכתב היד ״בגורים״, ותוקן במאגרים.
״אלא כיהא דתנן״ — במרגליות ״דתנינן״. המשנה: סנהדרין ד, ג. המדרש קורא ״ישבים… בגורן״ (במסורה: בגרן).
וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא ט, א).
אמר רבי עקיבה:
נמשלו ישראל בעוף:
מה העוף הזה אינו יכול לפרח בלא כנפים — כך ישראל אינן יכולין לעשות דבר חוץ מזקניהם.
אמר רבי יוסי ברבי חלפותא:
גדולה זקנה: אם זקנים הם — חביבין הן; ואם נערים הם — נטפלה להן ילדות.
דתני רבי שמעון בן יוחי:
לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שהמקום חלק כבוד לזקנים:
בהסנה כתיב: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ג, טז);
במצרים: וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ג, יח);
בסיני: עֲלֵה אֶל יְיָ וגו׳ וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות כד, א);
במדבר: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר יא, טז);
באהל מועד: וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא חולק כבוד לזקנים:
וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד(ישעיה כד, כג).
רבי ביבי ורבי ראובן בשם רבי חנינה:
עתיד הקדוש ברוך הוא למנות לו ישיבה שלזקנים משלו.
הדא הוא דכתיב:
כִּי מָלַךְ יְיָ צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן —
ונגד זקנים כבוד אין כתיב כאן, אלא וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד.
רבי אבין בשם רבי שמעון בר יהושע:
עתיד הקדוש ברוך הוא לישב כבגורן, וצדיקים יושבין לפניו.
כי ההוא דאחאבכי ההוא דאחאב — כמו אותו (הכתוב) של אחאב:
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹורֶן(מלכים א כב, י).
וכי בגורן היו יושבין? אלא כיהא דתנןכיהא דתנן — כמו ששנינו:
סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה(משנה סנהדרין ד, ג).
אמר שלמה:
אנא חמיתה מצומצם ביניהםאנא חמיתה מצומצם ביניהם — אני ראיתי אותו (את בעלה, הקדוש ברוך הוא) מצומצם ביניהם.
הדא הוא דכתיב:
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ(משלי לא, כג).
חלק ג
חתימה
חתימה · הקדוש ברוך הוא ראש המחול לצדיקים לעתיד לבוא, ומנהיגם בשני העולמות
כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ט; מרגליות עמ׳ רמ–רמב). ״הקדוש ברוך הוא״ (עתיד להיות) — תוספת בכתב היד. אחרי הפרשה במרגליות: ״סליק פרשתא״.
״והן חולין לפניו״ — בכתב היד ״עולין״, מסומן במאגרים ״כך״; תוקן על פי מרגליות (״חלין״) וענין המחול. ״כילו״ — בכתב היד ״כולו״, ותוקן במאגרים. ״ואומרין״ — בכתב היד ״ואמ׳״.
הדרשות על ״על מות״ קוראות אותו כמילה אחת, ״עלמות״. ״בעלמות — בזריזות״ — במרגליות ״עלמות בזריזות״; ״באילין עולימתא״ — שם ״כאילין״. ״איתנסיאה״ — ἀθανασία, אלמוות, כתרגום עקילס.
מקבילות: שיר השירים רבה א, ג (״על כן עלמות אהבוך״: ״רבי ברכיה ורבי חלבו: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולה לצדיקים… והם חלים לפניו בעלמות, ומרמזין אלו לאלו באצבע״) וז, א (״רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינא״, כאן).
רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינה:
עתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולאראש חולא — ראש המחול לצדיקים לעתיד לבוא.
הדא הוא דכתיב:
שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה(תהלים מח, יד) — לחולה.
והן חולין לפניו בעולמית, ומראין עליו כילו באצבע, ואומרין:
כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵינוּ עַל מוּת(תהלים מח, טו) —
בעולמית.
בעלמות — בזריזות.
עלמות — באילין עולימתאבאילין עולימתא — כאלו הנערות,
היך מה דאת אמר: בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת(תהלים סח, כו).
עלמות — תירגם עקילס: איתנסיאהאיתנסיאה — אלמוות, עולם שאין בו מות.
עלמות — בשני עולמות:
יְנַהֲגֵינוּ בעולם הזה, יְנַהֲגֵינוּ לעולם הבא.
על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340, עם השלמה מכתב יד ותיקן 32. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | אמרה | ואמ׳ |
| ב | ישראל | — (הוספה) |
| ב | ובערו | ובערי |
| ב | פרוטומגיא | פרוטוגגיא |
| ב | דאכיל | ואכיל |
| ג | מן | — (הוספה) |
| ד | שבעת | ששת |
| ד | ימים | — (הוספה) |
| ה | שבא עמו | |
| ה | חמשה | חמה |
| ה | מה | מת |
| ו | שימש | שמש |
| ז | המודעי | המועי |
| ז | הוא | היא |
| ז | על רגליהן | — (הוספה) |
| ז | באש | — (הוספה) |
| ז | שנאמר | — (הוספה) |
| ז | היתה | הי׳ |
| ז | שם | ם |
| ז | שונאים | אונאים |
| ז | בגפנים | גפנים |
| ז | עשינו | עשיו |
| ז | ואיזה | ואיזו |
| ז | משמש | משמח |
| ז | זכה | כה |
| ז | שלשים | כשלשים |
| ז | רַק אַתָּה | — (הוספה) |
| ז | אפכי | אפככאי |
| ח | ילדות | ולדות |
| ח | הדא | למה׳ |
| ח | דכתיב | — (הוספה) |
| ח | זקנים | זקניו |
| ח | בגדים | בגורים |
| ט | חולין | עולין |
| ט | כילו | כולו |