מדרש

תנחומא

פרשת שופטים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת שופטים

  1. אשפטים ושטריםדברים טז, יח
§§5901§§

מדרש תנחומא

דרשה א

שפטים ושטרים

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק(דברים טז, יח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

אמַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל

פתיחתא · התורה והדינים ניתנו לישראל בלבד; פרנסי ישראל וירושלם נשתבחו בדין, וירושלם חרבה על קלקולו

מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא־עָשָׂה כֵן לְכׇל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּ־יָהּ(תהלים קמז, יט–כ)

בדפוס סימן א; בתנחומא בובר, שופטים א–ב. הפתיחתא חוזרת אל פסוקה (״לפיכך אמר דוד מגיד דבריו ליעקב״), ו״שפטים ושטרים״ בתוכה (״ואנו שנצטוינו שפטים ושטרים — על אחת כמה וכמה״).

״מגיד דבריו״ — כך בכתב היד ובדפוס, ככתיב (הקרי ״דברו״). ״(כדאמרינן במסכת סנהדרין)״ — הערת הסופר בכתב היד, ונדפסה בסוגריים במקומה; בדפוס היא חלק מן הטקסט. ״ויהי עושה משפט״ — הסופר כתב ״ויהי דוד עושה״ ומחק ״דוד״ (כלשון שמואל ב ח, טו); נשאר לשון דברי הימים א יח, יד. ״במלכות, לא נתעסק… מהו? שנתחזק״ — בגליון. ״עושין״, ״לאלהים״ — בפסוק (דברי הימים ב יט, ו) ״ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי ליי״; ״לאלהים״ — כך בכתב היד, כאן ובסימן ז (מאגרים מסמנו כשיבוש). ״[ו]יצא לך שם״, ״ל[כן]״ — השלמות מאגרים. ״בהדרי״, ״הידור״ — אות מסופקת בכתב היד. ״ביתאל״ — בפסוק (שמואל א ז, טז) ״בית אל״. ״לכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר העון הזה לכם״ — צירוף של שמואל א ג, יד וישעיה כב, יד.

בדפוס: ״לא נתעסק בעסקי מלכות ולא בעושר ולא בכבוד ולא בדבר אחר אלא בדין״; ״ואומר לדיינין ראו כי המשפט לאלהים הוא״; ״אנו שנצטוינו בתורה למנות סנהדרין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך עאכ״ו״; ״באותה שעה נשבע הקב״ה שהוא נפרע לעצמו מן הדיינין״; ״ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה״.

מקבילות: תנחומא בובר, שופטים א–ב (ב: ״ואף יהושפט כיון שהוחזק במלכות״). המשניות — סנהדרין ה, ב; ד, א; ד, ה; ה, א.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים(דברים טז, יח).

זה שאמר הכתוב:

מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל(תהלים קמז, יט).

דְּבָרָיו — אלו דברי תורה;

חֻקָּיו — אלו מדרשות;

וּמִשְׁפָּטָיו — אלו הדינין.

לא נתן הקדוש ברוך הוא את התורה ואת הדינין אלא לישראל בלבד.

ומנין אתה למד שישראל וגוי שיש להם עסק זה עם זה —

שאסור לישראל לומר לגוי ״לך עמי לערכאותלערכאות — לבתי הדין של הגויים שלכם״, שהוא עובר בלאו?

שנאמר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכׇל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם(תהלים קמז, כ).

והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, שהיא אחת משבע מצוות שנצטוו בני נח!

ומהו בַּל יְדָעוּם? אלו דקדוקי הדיןדקדוקי הדין — פרטי הדין ודרכי חקירתו,

שכך שנינו: מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאניםבעוקצי תאנים — בזנבות התאנים (שאלו העדים על תאנה שתחתיה נעשה המעשה)(משנה סנהדרין ה, ב).

ובני נח הורגים בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראהבהתראה — באזהרה מוקדמת לעובר העבירה —

מה שאין כן בישראל,

לפי שדיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה(משנה סנהדרין ד, א),

וכתיב: לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכׇל עָוֺן וּלְכׇל חַטָּאת בְּכׇל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא(דברים יט, טו).

וצריכין דרישה וחקירה.

כיצד בודקין את העדים?

מכניסין אותן ומאיימין עליהםומאיימין עליהם — ומפחידים אותם (שיעידו אמת)(משנה סנהדרין ד, ה);

ועוד: היו בודקין אותם בשבע חקירות: באיזה שבוע, באיזה חדש, בכמה לחדש, באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום; מכירים אתם אותו? התריתם בוהתריתם בו — הזהרתם אותו?(משנה סנהדרין ה, א)

(כדאמרינןכדאמרינן — כמו שאנו אומרים במסכת סנהדריןסנהדרין — בית הדין הגדול).

פרנסי ישראל נשתבחו בדין

וכן את מוצא בפרנסי ישראלבפרנסי ישראל — במנהיגי ישראל, שלא נשתבחו אלא על ידי הדין.

בשמואל כתיב: וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב ביתאל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה(שמואל א ז, טז).

ואף דוד לא נשתבח אלא על ידי הדין,

שנאמר: וַיְהִי עֹושֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ(דברי הימים א יח, יד).

ואף יהושפט — כיון שנתחזק במלכות, לא נתעסק בעסוקי מלכות ולא בכבוד, אלא בעסוקי הדין,

שנאמר: וַיִּתְחַזֵּק עַל יִשְׂרָאֵל(דברי הימים ב יז, א).

מהו? שנתחזק ומינה את הדיינין.

ואומר: וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְיָ וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה(דברי הימים ב יז, ו).

וכי גסות הרוחוכי גסות הרוח — וכי גאווה היתה בו, שהוא אומר וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ?

אלא שמינה עליהם הדיינין היודעין ללכת בדרכי יי —

וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט(בראשית יח, יט).

ואמר לדיינין:

רְאוּ מָה אַתֶּם עושין כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לאלהים וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט(דברי הימים ב יט, ו);

וְעַתָּה יְהִי פַחַד יְיָ עֲלֵיכֶם(דברי הימים ב יט, ז).

ומה משה רבינו, שלא נצטווה על הדינין אלא ממה שאמר לו יתרו:

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכׇּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל(שמות יח, כא) —

והושיב סנהדרין;

ואנו, שנצטוינו שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים — על אחת כמה וכמה.

ומנין שהושיב משה סנהדרין על ישראל?

וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכׇּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹותָם רָאשִׁים(שמות יח, כה).

ירושלם נשתבחה בדין וחרבה על קלקולו

ואף ירושלם לא נשתבחה אלא על הדין,

שנאמר: וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיׇפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ(יחזקאל טז, יד).

ואיזה הידור? זה הדין,

שנאמר: וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ(שמות כג, ג).

ולא חרבה ירושלם אלא על קלקול הדין,

שנאמר: טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה(יחזקאל כב, ה) —

שם שהיה לה על ידי הדין — טמאתו.

וכתיב: מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ(ישעיה א, כא) —

על ידי שהיתה מלאה משפט, לפיכך צֶדֶק יָלִין בָּהּ.

וכך אמר להוןוכך אמר להון — וכך אמר להם ירמיה:

לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וכל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וגו׳(איכה ד, יב),

מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנֹות כֹּהֲנֶיהָ(איכה ד, יג).

באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא בעצמו נפרע מן הדיינין,

שנאמר: לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל(ישעיה א, כד).

ואין לָכֵן אלא שבועה,

שנאמר: לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי(שמואל א ג, יד) אִם יְכֻופַּר הֶעָוֺן הַזֶּה לָכֶם(ישעיה כב, יד).

ואין אֲבִיר אלא אב בית דיןאב בית דין — ראש בית הדין,

שנאמר: אַבִּיר הָרֹועִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל(שמואל א כא, ח).

ללמדך שהקדוש ברוך הוא נעשה אב בית דין להפרע מהם.

ומניין שבדיינין הכתוב מדבר? ראה מה כתיב אחריו:

וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁונָה(ישעיה א, כו).

לפיכך אמר דוד: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.

תרגום לעבריתלערכאות לבתי הדין של הגויים דקדוקי הדין פרטי הדין ודרכי חקירתו בעוקצי תאנים בזנבות התאנים (שאלו העדים על תאנה שתחתיה נעשה המעשה) בהתראה באזהרה מוקדמת לעובר העבירה ומאיימין עליהם ומפחידים אותם (שיעידו אמת) התריתם בו הזהרתם אותו כדאמרינן כמו שאנו אומרים בפרנסי ישראל במנהיגי ישראל וכי גסות הרוח וכי גאווה סנהדרין בית הדין הגדול וכך אמר להון וכך אמר להם אב בית דין ראש בית הדין

חלק ב

גוף הדרשה

ב״שפטים״ — הדיינין, ״ושטרים״ — הפרנסין

דרשת הפסוק · ״שפטים ושטרים״ · אם אין שוטר אין שופט: שוטרו של יואב לדוד; איוב שובר מתלעות עול

בדפוס סימן ב; בתנחומא בובר, שופטים ג.

״רבי אליעזר אומר״ — בדפוס ובתנחומא בובר ״רבי אלעזר״. ״אלמלא שוטרו של יואב״ — בדפוס ״סיטנו של יואב״, ובתנחומא בובר ״שיטנו״.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים(דברים טז, יח).

שֹׁפְטִים — אלו הדיינין;

וְשֹׁטְרִים — אלו הפרנסיןהפרנסין — המנהיגים שמנהיגין את העדה.

רבי אליעזר אומר:

אם אין שטר — אין שפט.

כיצד?

כיון שנתחייב אדם בבית דין לחבירו — אם אין שוטר שיוציא ממנו,

כיון שפורש מן הדיין — אין ספיקהספיקה — יכולת, סיפק ביד הדיין לעשות לו כלום,

אלא אם כן מוסרו ביד השוטר, והשוטר יוציא ממנו.

אמר רבי אלעזר בן פדת:

אלמלא שוטרושוטרו — השוטר שלו, אוכף הדין של יואב — לא היה יכול דוד לעשות את הדין.

וכן הוא אומר: וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ(שמואל ב ח, טו), וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא(שמואל ב ח, טז).

וכי דוד ויואב שפטים כאחת?

אלא כל מי שאינו שומע לדיין — מוסרין אותו ביד יואב, ומוציא ממנו בעל כרחו.

וכן איוב אומר: אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וגו׳(איוב כט, טז),

וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹתמתלעות — שיני הלסת עַוָּל וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף(איוב כט, יז).

תרגום לעבריתהפרנסין המנהיגים ספיקה יכולת, סיפק שוטרו השוטר שלו, אוכף הדין מתלעות שיני הלסת

ה״תתן לך״ — הדיינין נקראו על שם משה

דרשת הפסוק · ״תתן לך״ · שלשה דברים שמסר משה נפשו עליהם ונקראו על שמו: התורה, ישראל והדינין

בדפוס סימן ה; בתנחומא בובר, שופטים ד. סימנים ג–ד שבדפוס (״צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים״ ומעשה רבי חנינא בן אלעזר והאילן הנוטה; ״תתן לך — אתה תמנה שופטים בכל שעריך… מגדעון בן יואש״) אינם בכתב היד ולא בתנחומא בובר.

בדפוס נוספת בסוף ראיה: ״וירא ראשית לו וגו׳ צדקת יי עשה ומשפטיו עם ישראל״ (דברים לג, כא).

תִּתֶּן לְךָ(דברים טז, יח) — ולא לאומות העולם.

דבר אחר:

תִּתֶּן לְךָ — מלמד שנקראו הדיינין על שם משה.

וזה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן, ונקראו על שמו.

נתן נפשו על התורה,

שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה(שמות לד, כח);

ומנין שנקרא על שמו? שנאמר: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי(מלאכי ג, כב).

ונתן נפשו על ישראל,

שנאמר: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ(שמות לב, לב);

ומנין שנקראו על שמו? שנאמר: לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ(שמות לב, ז).

נתן נפשו על הדינין,

שנאמר: וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל(שמות ב, יב), וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וגו׳(שמות ב, יג),

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ,

וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ(שמות ב, יד),

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה(שמות ב, טו).

לפיכך נקראו על שמו.

ו״בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק״

דרשת הפסוק · ״בכל שעריך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק״ · דיינים בכל עיר; צדקה עם הזכאי ועם החייב; בזמן שדנין צדק — הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות

בדפוס סימן ו; בתנחומא בובר, שופטים ה. ״הז[כ]אי״ — השלמת מאגרים.

בדפוס: ״בזמן שעוסקין ודנין בצדק הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות״, ו״בזמן שדין אמת מארץ תצמח אז צדק משמים נשקף״.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ(דברים טז, יח) — בכל עיר ועיר.

לִשְׁבָטֶיךָ — אפילו עיר שכולה משפחה אחת — מנה לה דיינין.

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק —

ללמדך שצדקה עושין עם שניהם:

עם הזכאיהזכאי — מי שזכה בדין — שנוטל את שלו,

ועם החייב — שמוציאין גזל מתחת ידו.

דבר אחר:

מִשְׁפַּט צֶדֶק —

בזמן שדנין צדק — הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות,

שנאמר: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח(תהלים פה, יב);

הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות, ומציל אותן מפורעניות ומיסורין, וטובה באה לעולם.

תרגום לעבריתהזכאי מי שזכה בדין

זלֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים

דרשת הפסוק · ״לא תטה משפט לא תכיר פנים״ · אזהרה לנשיא ולחכם; מעשה בשמעון בן שטח ומלך מבית חשמונאי; כביכול להקדוש ברוך הוא הן דנין

בדפוס סימן ז; בתנחומא בובר, שופטים ו.

״דבר אחר: לא תטה — בממון… ועשיר יושב״ — בגליון. ״מלך [אחד] ממלכי [בית חשמונאי]״ — ״אחד״ השלמת מאגרים; ובמקום ״בית חשמונאי״ בכתב היד מלה שאינה קריאה (״…לם״), והשלמת מאגרים כדפוס וכתנחומא בובר. ״דין אצל המלך״ — בדפוס ״דין יש לי אצל המלך״. ״כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים״ — כך בכתב היד, כבסימן א; בפסוק (דברי הימים ב יט, ו) ״כי ליי״.

בדפוס: ״אזהרה לנשיא שלא יושיב הראוי למעלה למטה״; ״שגר בשבילו בא ונתנו את כסאו וישב בצד שמעון״; ״ומעלינו עליך כאילו ממני נטלת״.

מקבילות: תנחומא בובר, שופטים ו. מעשה שמעון בן שטח — גם בבלי סנהדרין פרק ב, יט ע״א (בינאי המלך).

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים(דברים טז, יט) —

אזהרה לנשיא, שלא יוציא הראוי למעלה — למטה, ואת הראוי למטה — למעלה.

דבר אחר:

לֹא תַטֶּה — בממון, ולֹא תַכִּיר — בכבוד.

דבר אחר:

שלא יהא העני עומד ועשיר יושב.

דבר אחר:

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט — אזהרה לחכם שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין;

ואם הושיב אצלו — כאילו נטע אשרהאשרה — אילן הנעבד לעבודה זרה,

דסמיך ליהדסמיך ליה — שסמוך לו (בפסוק): לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה(דברים טז, כא).

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט —

יהיו הדיינין רואין כאילו שכינה ביניהם,

שנאמר: בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּוט(תהלים פב, א).

מיכאן לבעלי דינין שינהגו אימה בעצמן.

מעשה בשמעון בן שטח ומלך מבית חשמונאי

מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך אחד ממלכי בית חשמונאי.

בא ועמד לפני שמעון בן שטח.

אמר לו: דין אצל המלך.

אמר להן שמעון בן שטח לאותן הדיינין שדנין עמו:

אם אני משגר בשביל המלך — אתם מוכיחין אותו?

אמרו לו: הין.

שיגר בשבילו, ובא וישב על כסאו בצד שמעון בן שטח.

אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך ותן את הדין.

אמר לו: וכי דנין את המלך?

פנה לימינו — כבשוכבשו — השפילו הדיינין פניהם בקרקע;

פנה לשמאלו — כבשו פניהם בקרקע.

בא המלאך וחבטןוחבטן — והכה אותם בקרקע, עד שיצתה נשמתן.

מיד נזדעזענזדעזע — רעד, נבהל המלך.

אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך ותן את הדין;

שלא לפניי אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם,

שנאמר: וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְיָ(דברים יט, יז).

מיד עמד על רגליו, ונתן את הדין.

כביכול להקדוש ברוך הוא הן דנין

וצריך שיהו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן,

והדיינין יהו נוהגין אימה בעצמן —

כביכול, להקדוש ברוך הוא הן דנין;

שכך אמר יהושפט לדיינין: כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי(דברי הימים ב יט, ו) לאלהים.

אמר רבי חמא בר חנינא:

בא וראה: אילמלא מקרא כתוב — אי איפשר לאומרו: בשר ודם דן לבוראו!

אלא אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין: היו נוהגין אימה בעצמיכם, כאילו אותי אתם דנין.

כיצד?

אדם עושה מצוה לפני — גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות;

אם אתה מעביר עליו את הדיןמעביר עליו את הדין — מטה את דינו, מעוות אותו באחד ממה שגזרתי עליו —

אני נותן לו משלי, ומעלה אני עליך כאילו ממני נטלת.

תרגום לעבריתאשרה אילן הנעבד לעבודה זרה דסמיך ליה שסמוך לו (בפסוק) כבשו השפילו וחבטן והכה אותם נזדעזע רעד, נבהל מעביר עליו את הדין מטה את דינו, מעוות אותו

חלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים

דרשת הפסוק · ״לא תקח שחד״ · ״צדק צדק תרדף״ · השוחד מעוור את העינים — רבי ישמעאל ברבי יוסי וראשית הגז; ״צדק צדק תרדף״ — בית דין יפה, ומלינים את הדין

בדפוס סימן ח; בתנחומא בובר, שופטים ז.

״רבי אבא״ — בדפוס ובתנחומא בובר ״רבי אבהו״. ״ושחד מחק רשע יקח״ — בפסוק (משלי יז, כג) ״שחד מחיק רשע יקח״. ״ומנאפים״ — בפסוק (מלאכי ג, ה) ״ובמנאפים״. ״רבי [ח]מא בר אושעיא״ — בכתב היד ״אמא״ (והאל״ף מסופקת); תיקון מאגרים, וכך בדפוס. ״[חושש] בעיניו״ — בכתב היד ״חושט״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״חושש״. ״וירשת״ — בכתב היד ״וירש׳״.

בדפוס: ״ואמרתי לו אם יטעון עליו הדיין כך וכך יזכה בדין״; ״ומה אם אני שהביא לי משלי ולא נטלתי שחד ממנו הייתי מצפה לזכותו״; ״והיה ריב״ז דורש״; ״וגורם שיגלו ישראל מארצם״; ״מכאן שיהא אדם רודף אחר בית דין היפה״.

מקבילות: תנחומא בובר, שופטים ז (״אמר ר׳ ישמעאל בן אלישע״). מעשה רבי ישמעאל ברבי יוסי וראשית הגז — גם בבלי כתובות פרק יג, קה ע״ב.

לֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים(דברים טז, יט) —

כיון שנתן הדיין לבו על השחד — נעשה עור בדין, ואינו יכול לדין אותו באמת.

אמר רבי אלעזר:

הרי הוא אומר: הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹועוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפׇךְ דָּם(יחזקאל כב, ו) —

שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפיהן, ונוטלין את השחד.

אמר רבי אבא:

כל הנוטל שוה פרוטה מחבירו — נקרא רשע,

שנאמר: ושֹׁחַד מֵחֵק רָשָׁע יִקָּח(משלי יז, כג).

רבי ישמעאל ברבי יוסי וראשית הגז

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי:

בוא וראה כמה קשה השחד.

פעם אחת בא אדם אחד והביא לי ראשית הגזראשית הגז — מתנת ראשית גז הצאן הניתנת לכהן, והיה לו דין לפני הדיין;

ואני הייתי עומד לצד אחד, ואמרתי: אם יטעון לפני הדיין כך וכך — יזכה;

והייתי מצפה לזכותו —

ואף על פי שלא נתן לי אלא משלי, ולא שחד היה —

ונתקרב לבבי עמו כל זמן שראיתיו;

ואף על פי שהלך לבית דין — הייתי שואל עליו אם זכה ואם לאו.

להודיעך כמה קשה השחד, שמעוור את העינים.

והלא דברים קל וחומרקל וחומר — דין הנלמד מן הקל אל החמור:

ומה אני, שהביא לי משלי — אילו נטלתי, הייתי מצפה לזכותו;

הנוטל שוחד — על אחת כמה וכמה.

מטי גר

היה רבן יוחנן דורש:

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים ומנאפים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי(מלאכי ג, ה) —

אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום תוכחה!

הקיש הכתוב מטי גר לעבירות חמורות.

לפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט.

צדק צדק תרדף

אמר רבי חמא בר אושעיא:

אדם חושש בעיניו — נותן ממון הרבה לרופא, ספק מתרפא ספק אין מתרפא;

והנוטל שוחד — מעוור את עיניו, ומקלקל את הדין, וגורם גלות לישראל מארצם, ומביא רעב לעולם,

שנאמר: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ(דברים טז, כ).

רדפת צדק — תחיה ותירש את הארץ; ואם לאו — אל תירש.

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף — מיכן שיהא אדם רודף אחר בית דין יפה.

דבר אחר:

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף — שני פעמים:

אזהרה לדיינין הדנין דיני נפשות, שלא יהו חותכין את הדיןחותכין את הדין — גוזרים את הדין, פוסקים ביומו,

אלא יהו מלינין את הדיןמלינין את הדין — משהים את הדין עד למחרת, כדרך שמלינין את הדין בירושלם,

שנאמר: מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ(ישעיה א, כא).

לְמַעַן תִּחְיֶה — כל הדן דין אמת לאמיתו זוכה לחיי העולם הבא,

שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה(ישעיה נו, א).

תרגום לעבריתראשית הגז מתנת ראשית גז הצאן הניתנת לכהן קל וחומר דין הנלמד מן הקל אל החמור חותכין את הדין גוזרים את הדין, פוסקים מלינין את הדין משהים את הדין עד למחרת

חלק ג

חתימה

טוְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם יְיָ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ

חתימה · הקדוש ברוך הוא דן את האומות ואלהיהם לעתיד לבוא: רומי ופרס, התורה שלא קיבלו ומצות סוכה; והשלישית — ישראל; רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצוות

וְהָיָה בְכׇל־הָאָרֶץ נְאֻם־יְיָ פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ(זכריה יג, ח)

בדפוס סימן ט, בלא כותרת של פסוק מן הפרשה; בתנחומא בובר, שופטים ח–י, אחרונים בפרשה. הסימן אינו חוזר אל ״שפטים ושטרים״: עניינו דינו של הקדוש ברוך הוא את האומות לעתיד לבוא, והוא חותם את דרשת הדיינין.

״באל[י]לים״ (בפעם השנייה) — השלמת מאגרים. ״כי שמש ומגן יי חן וכבוד יתן אלהים״ — כך בכתב היד; בפסוק (תהלים פד, יב) ״כי שמש ומגן יי אלהים חן וכבוד יתן יי״. ״מה השמש מגן על בעליו״ — בדפוס ״מה המגן מגין על בעליו״. ״מי בכם יגיד זאת״ (פעמיים) — כך בכתב היד (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (ישעיה מג, ט) ״מי בהם״, ובדפוס ״מי מהם״. ״ישמעו״ — בפסוק ״וישמעו״. ״ואזניהם״ — בפסוק (מיכה ז, טז) ״אזניהם״. ״לי הכסף ולי הזהב אמר יי צבאות״ — בפסוק (חגי ב, ח) ״נאם יי צבאות״ (מאגרים מסמן ״אמר״ כשיבוש). ״מסיני בא וזרח משעיר למו״ — בפסוק (דברים לג, ב) ״יי מסיני בא״. ״ישב בשמים ישחק יי״ — בפסוק (תהלים ב, ד) ״יושב בשמים ישחק אדני״. ״וישתחוו לו כל אלהים״ (פעמיים) — כך בכתב היד ובדפוס (מאגרים מסמן כשיבוש); בפסוק (תהלים צז, ז) ״השתחוו לו כל אלהים״. ״אשר לא [יעזוב]״ — בכתב היד ״נעזוב״, והנו״ן מסופקת; תיקון מאגרים כפסוק (מלאכי ג, יט). ״פי שנים יכרתו ויגועו״ — בפסוק ״פי שנים בה יכרתו יגועו״. ״משתיתו של עולם״ — כך בכתב היד; בדפוס ״משלישיתו של עולם״. ״[שאין] מתישבין״ — בכתב היד ״שהן״; תיקון מאגרים, וכך בדפוס. ״ומי ישכון״ — בפסוק (תהלים טו, א) ״מי ישכן״.

בדפוס: ״וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת תמוז וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת״; ״אמר רב חמא בר חנינא אמר רב״; ״נכנסה אדום״ (תחת ״נכנסת מלכות רומי״); ״וכל זה בשביל ישראל שיעסקו בתורה״ (בדברי פרס); ובין ״ולא רצו לקבלה״ ל״תנה לנו מראש ונעשנה״ מוסיף הדפוס: ״אמרו לפניו כלום כפית ההר עלינו כגיגית כשם שעשית לישראל״, ותשובת הקדוש ברוך הוא ״והלא אמרו מתחילה נעשה ונשמע״.

מקבילות: תנחומא בובר, שופטים ח–י; בבלי עבודה זרה פרק א, ב ע״א–ג ע״א (״דרש רבי חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי״: רומי ופרס נכנסות לדין, ״מי בהם יגיד זאת״, מצוה קלה — סוכה, והקדוש ברוך הוא מוציא חמה ״וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא״); דברי רבי שמלאי — בבלי מכות פרק ג, כג ע״ב–כד ע״א. ובפסיקתא דרב כהנא, ״חג הסוכות״, א, ובתוספת ״וזאת הברכה״, ד (״ויאמר יי מסיני בא — החזיר על כל האומות״).

וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם יְיָ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ(זכריה יג, ח).

זה הוא שנאמר ברוח הקדש על ידי דוד:

יֵבֹשׁוּ כׇּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים(תהלים צז, ז).

כנגד מי אמרו? לא אמרו אלא כנגד הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי חנינה:

עתיד הקדוש ברוך הוא להראות כבודו לכל באי העולם,

ולהוריד כסאו באמצע הרקיע,

וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת.

אמר לו רבי חנינה הזקן:

איפשר להראות כבודו — מי שכתוב בו: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי(שמות לג, כ),

ואתה אומר: מראה כבודו לכל באי העולם?

אמר לו: הרי כתיב:

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן אלהים לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים(תהלים פד, יב) —

מה השמש מגן על בעליו בשעת מלחמה, אף הקדוש ברוך הוא מגן על בניו באותה שעה.

אמר רבי חנינה:

בשעה שהקדוש ברוך הוא מדין את אומות — תופסן לדין, הם ואלוהותיהן;

שמעמיד לה פרטומיןפרטומין — משוער: מושב השופט, במה (או: עדים, פרוטומין), ומביא שתי הלוחות ועשר הדברות, ואומר להן: כלום השגיחו עליכם?

ואומרין: מיום שבראתנו לא השגיחו עלינו, אלא ישראל עמך בלבד.

הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים — ראוי למקרא לומר ״הבטחים״; מהו הַמִּתְהַלְלִים?

שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה.

אמר להן הקדוש ברוך הוא: בכל יום אתם מתביישיםמתביישים — נכלמים לפני:

יש בכם שהן עובדין ליונים — הרבה יונים נשחטו;

יש בכם עובדין ללבינותללבינות — ללבנים (של טיט) — הרבה לבנות נשברות בשוק;

יש בכם עובדין לדגים — הרבה דגים נמכרין בשוק.

מיד הקדוש ברוך הוא מביישן,

שנאמר: יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה ואזניהם תֶּחֱרַשְׁנָה(מיכה ז, טז).

מי בכם יגיד זאת — האומות נכנסות לדין

אמר רבי חמה בר חנינה:

מאי דכתיבמאי דכתיב — מה שכתוב:

כׇּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בכם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁונוֹת יַשְׁמִיעֻונוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ ישמעו וְיֹאמְרוּ אֱמֶת(ישעיה מג, ט)?

לעתיד לבוא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקובחיקו — בזרועו, על לבו, ואומר:

כל מי שעסק בזה — יבוא ויטול שכרו.

מתקבצין ובאין כל אומות העולם בערבוביאבערבוביא — בערבוביה, באי סדר,

שנאמר: כׇּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו.

אומר להן הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו בערבוביא, אלא כל אומה ואומה וסופריה,

שנאמר: וְיֵאָסְפוּ לְאֻומִּים.

נכנסת מלכות רומי.

אומר להם הקדוש ברוך הוא: במה עסקתם?

אומרין: הרבה שווקים תיקנו, הרבה מרחצאותמרחצאות — בתי מרחץ עשינו, וכסף וזהב הרבינו;

והכל לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיעסקו בתורה.

אומר להם: כל מה שעשיתם — לצורך עצמיכם עשיתם:

שווקים — להושיב בהן זונות;

מרחצאות — לעדןלעדן — לפנק עצמיכם בהם;

כסף וזהב — שלי הוא,

שנאמר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אמר יְיָ צְבָאוֹת(חגי ב, ח).

נכנסת מלכות פרס.

אומר להם: במה עסקתם?

אומרים: הרבה כרכיםכרכים — ערים גדולות כיבשנו, הרבה גשרים תיקננו, הרבה מלחמות עשינו.

אומר להם: כל מה שעשיתם — לצורך עצמיכם עשיתם:

כרכים — להושיב בהן אנגריאהאנגריאה — עבודת כפייה למלכות;

גשרים — ליטול בהן מכסמכס — מס מעבר;

מלחמות — אני עשיתם,

שנאמר: יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה(שמות טו, ג).

התורה שלא קיבלו, ומצות סוכה

כלום יש בכם מגיד זאת?

שנאמר: מִי בכם יַגִּיד זֹאת;

ואין זֹאת אלא תורה, שנאמר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה(דברים ד, מד).

אומרים: כלום נתתה לנו ולא קיבלנוה?

עליהם הוא אומר: מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ(דברים לג, ב) —

מלמד שחיזרה הקדוש ברוך הוא לתורה על כל אומה ואומה ולשון, ולא קיבלוה.

אומרין לפניו: רבונו של עולם, תנה מראש ונעשנה.

אומר להם: מצוה קלה אני נותן לכם; אם משמרין אותה — אתן לכם שכר כישראל.

אומר להם: לכו עשו סוכה.

הולכין ועושין סוכה, כל אחד ואחד מהם;

והקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקהמנרתיקה — מתוך תיקה, מנדנה, וכל אחד ואחד מבעטמבעט — בועט בסוכתו ויוצא,

שנאמר: נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ(תהלים ב, ג).

והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם,

שנאמר: ישֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק יי יִלְעַג לָמוֹ(תהלים ב, ד).

וישתחוו לוֹ כׇּל אֱלֹהִים — מהו?

בשעה שידין את האומות — דן לאלהיהם עמהם,

שנאמר: כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ וגו׳(ישעיה סו, טז).

כיון שאין יכולין לעמוד באש — פורחין;

הקדוש ברוך הוא משלח עליהם מלאכים בקולריםבקולרים — בטבעות ברזל לצוואר האסירים ובשלשליותובשלשליות — ובשרשראות לתוך האור,

שנאמר: וְלִהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא(מלאכי ג, יט) יעזוב לָהֶם שֹׁורֶשׁ וְעָנָף.

וישתחוו לו כל אלהים — האומות משתחוות

דבר אחר:

וישתחוו לוֹ כׇּל אֱלֹהִים —

אומרין אומות העולם לאלהיהם: בואו והשתחוו לפני הקדוש ברוך הוא, שאתם התעיתם אותנו.

מיד וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף(ישעיה ב, יח),

ואומות העולם מורידן הקדוש ברוך הוא לגהנם.

לכך נאמר: יֵבֹשׁוּ כׇּל עֹבְדֵי פֶסֶל.

והשלישית יותר בה — ישראל

וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם יְיָ פִּי שְׁנַיִם יִכָּרְתוּ ויגועו וְהַשְּׁלִישִׁית —

אילו האומרין שתי רשויותשתי רשויות — שני אלוהות, כפירה בשמים;

וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ — אלו ישראל, שהן משתיתומשתיתו — משוער: יסודו; בדפוס ״משלישיתו״ של עולם, בני שלשה אבות.

גאולה שלישית

דבר אחר:

וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ —

שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית:

גאולה ראשונה — זו גאולת מצרים;

שניה — גאולת עזרא;

שלישית — אין לה הפסק.

רבי שמלאי — שש מאות ושלש עשרה מצוות

אמר רבי שמלאי:

שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני.

בא דוד והעמידן על אחת עשרה,

שנאמר: יְיָ מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶיךָ ומי יִשְׁכֹּון בְּהַר קׇדְשֶׁךָ(תהלים טו, א) הוֹלֵךְ תָּמִים וגו׳(תהלים טו, ב),

לֹא רָגַל עַל לְשֹׁונוֹ וגו׳(תהלים טו, ג),

נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וגו׳(תהלים טו, ד),

כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וגו׳(תהלים טו, ה).

בא ישעיה והעמידן על ששה:

הֹולֵךְ צְדָקוֹת וְדֹובֵר מֵשָׁרִים וגו׳(ישעיה לג, טו),

וכתיב בתריהוכתיב בתריה — וכתוב אחריו: הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּון מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים(ישעיה לג, טז).

בא מיכה והעמידן על שלש,

שנאמר: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וגו׳(מיכה ו, ח).

בא עמוס והעמידן על שתים,

שנאמר: כֹה אָמַר יְיָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ(עמוס ה, ד).

בא חבקוק והעמידן על אחת,

שנאמר: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה(חבקוק ב, ד).

תרגום לעבריתפרטומין משוער: מושב השופט, במה (או: עדים, פרוטומין) מתביישים נכלמים ללבינות ללבנים (של טיט) מאי דכתיב מה שכתוב בחיקו בזרועו, על לבו בערבוביא בערבוביה, באי סדר מרחצאות בתי מרחץ לעדן לפנק כרכים ערים גדולות אנגריאה עבודת כפייה למלכות מכס מס מעבר מנרתיקה מתוך תיקה, מנדנה מבעט בועט בקולרים בטבעות ברזל לצוואר האסירים ובשלשליות ובשרשראות שתי רשויות שני אלוהות, כפירה משתיתו משוער: יסודו; בדפוס ״משלישיתו״ וכתיב בתריה וכתוב אחריו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אוַ— (הוספה)
אכֵן— (הוספה)
וכ— (הוספה)
זאחד— (הוספה)
זבית חשמונאי— (הוספה)
חחא
חחוששחושט
טי— (הוספה)
טיעזובנעזוב
טשאיןשהן

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212