מדרש

תנחומא

פרשת מקץ

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת מקץ

  1. אויהי מקץ שנתים ימיםבראשית מא, א
  2. בוירא יעקב כי יש שבר במצריםבראשית מב, א
  3. גואל שדי יתן לכם רחמיםבראשית מג, יד
§§1101§§

מדרש תנחומא

דרשה א

ויהי מקץ שנתים ימים

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר(בראשית מא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אהרואה את הגשמים כיצד הוא מברך — וקץ לכל דבר

הלכה · ילמדנו · ברכת הגשמים; מהיכן יורדין ובקצבה; קץ לחמה, לחשך וליוסף

בדפוס סימן א. ״כך שנו רבותינו: על הגשמים הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב״ — משנה ברכות ט, ב (״על הגשמים ועל בשורות טובות אומר: ברוך הטוב והמטיב״). ״ולמקצה השמים ועד קצה השמים״ — דברים ד, לב.

בדפוס: ״העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה״; ״למה נקרא שמן שחקים שהן שוחקין את המים״; ״וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות״ (בלא ״ובמדברות״); ״בקצבה הוא נותן״.

מקבילות: בבלי תענית פרק א, ט ע״ב (רבי אליעזר ורבי יהושע: ״כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה… והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן״); בראשית רבה פט, א (״קץ שם לחשך — זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים״); תנחומא בובר, מקץ א (״לכל יש קץ… אפילו לחשך״).

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים(בראשית מא, א).

ילמדינו רבינו: הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להם — כיצד הוא מברך?

כך שנו רבותינו:

על הגשמים הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב.

והגשמים מהיכן יורדין?

רבי אליעזר אומר:

העולם ממימי אוקיינוסאוקיינוס — הים הגדול המקיף את העולם הוא שותה.

אמר לו רבי יהושע: והלא מי אוקיינוס מלוחים הם!

אמר לו: מתמתקין מן העבים שברקיע.

דאמר רבי שמעון בן לקיש:

למה נקרא שמו ״שחקים״?

שהם שוחקיםשוחקים — כותשים, טוחנים את המים וממתקין אותן, ואחר כך הם יורדין.

ובקצבה הם יורדין,

שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה.

אמר רבי שמעון בן יוחי:

כשישראל זכין — יורדין על הצמחים ועל האילנות ועל הזרעים, והעולם מתברך;

וכשהן חוטאין — יורדין בימים ובנהרות ובמדברות.

מכל מקום אינו פוחת מקצבה שפסק,

מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא — בקצבהבקצבה — במידה קצובה הוא.

נתן לחמה קץ,

שנאמר: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וגו׳(תהלים יט, ז);

לשמים נתן קץ — וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם(דברים ד, לב);

לארץ נתן קץ — בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ(ישעיה מ, כח);

ליציאת מצרים נתן קץ — וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה(שמות יב, מא);

לחשך נתן קץ,

שנאמר: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכׇל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר(איוב כח, ג).

ואף כשנחבש יוסף — קץ שם לו:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם.

תרגום לעבריתאוקיינוס הים הגדול המקיף את העולם שוחקים כותשים, טוחנים בקצבה במידה קצובה

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

בוַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ — פרעה ונבוכדנצר

דרשת הפסוק · ״ויהי בבקר ותפעם רוחו״ · וחתימה · טירוף אחד וטירוף שנים; חלומות נבוכדנצר, החכמים ודניאל; הנבואה לעתיד לבוא

בדפוס סימן ב. ״נבוכדנצר״ — בכתב היד בכל מקום ״נבוכד־נצר״. ״[שדוחקין]״, ״[דוחק]״ — בכתב היד ״שרוחקין״, ״רוחק״, ומאגרים מסמן ״כך כתוב״; בדפוס ״שדוחקין במזל שכן אשפים לשון דחק״, והדרשה על ״השואפים״ (עמוס ח, ד) מכריעה. ״[השאפים]״ (בכתב היד ״האשפים״) — כך מתקן מאגרים, כלשון הפסוק. ״אני יודע את החלום״ — ״אני״ בגליון כתב היד, תחת ״איני״ שמחק הסופר. ״[שת]היו״ — בכתב היד מלה פגומה (״..ההיו״), והשלמת מאגרים. ״רז[י]א״ — היו״ד השלמת מאגרים. ״אנת הוא דניאל״ — דניאל ה, יג (״אנתה הוא דניאל״), ולא בעניין זה.

לשון כתב היד בפסוקי דניאל, שאינה לשון המסורה, מחוץ לציטוט הפסוק: ״יימר… נחוה״ (ב, ז: ״יאמר… נהחוה״); ״חדא״ (ב, ט: ״חדה״); ״הזמינתון למימר״ (״הזדמנתון למאמר״); ״ישתנה״ (״ישתנא״); ״כסדאי״ (ב, י: ״כשדיא״); ״מלכא… יקירא״ (ב, יא: ״מלכה… יקירה״); ״די מן בני גלותא״ (ב, כה: ״מן בני גלותא״); ״למיבעי״ (ב, יח: ״למבעא״); ״רזא דנא״ (״רזה דנה״); ״רזיא״ (ב, יט: ״רזה״); ״לגו״ (ג, כא: ״לגוא״); ״דנא… פרסיא״ (ו, כט: ״דנה… פרסאה״); ״תלתא… ומצלי״ (ו, יא: ״תלתה… ומצלא״); ״אחריכן״ (יואל ג, א: ״אחרי כן״).

בדפוס: ״חלם חלום, נבוכדנצר חלומות״; ״אלו שדוחקין במזל שכן אשפים לשון דחק״; ״אני יודע אם אני אומר לכם החלום אתם בודים לי דברים״; ״שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים״; ״נבואה היא צריכה שכן יקיר לשון נבואה״; ״אני איני מבקש ממך זמן״; ״זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו״.

מקבילות: תנחומא בובר, מקץ ד (״פרעה היה יודע החלום ולא היה יודע פתרונו, לפיכך היה מטורף טירוף אחד, אבל נבוכדנצר… שני טירופין״).

וְהִנֵּה מִן הַיְאֹור עֹולֹות שֶׁבַע פָּרוֹת וגו׳(בראשית מא, ב),

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ(בראשית מא, ח).

ובנבוכדנצר כתיב: וַתִּתְפָּעֶם(דניאל ב, א).

פרעה, שידע את החלום ולא היה יודע פתרונו — נטרף טירוף אחדנטרף טירוף אחד — נבהל ונטרפה דעתו פעם אחת;

נבוכדנצר, ששכח החלום ופתרונו — נטרף שני טירופין.

לכך כתיב בו: וַתִּתְפָּעֶם.

חָלַם נְבֻוכַדְנֶצַּר חֲלֹומוֹת —

רבי ינאי אומר:

חֲלֹמוֹת — שתים:

אחת של צלם, ואחת של אילן.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחַרְטֻומִּים(דניאל ב, ב) —

חסר כתיב: אלו ששואלין בטמי מתיםבטמי מתים — בעצמות מתים.

לָאַשָּׁפִים —

אלו שדוחקין במזל,

שכן ״אשפים״ לשון דוחק:

שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן(עמוס ח, ד).

לַמְכַשְּׁפִים —

שמכחישין פמלייאפמלייא — הפמליה, בני הלוויה של המלך של מעלה ופמלייא של מטה.

לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹומֹותָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם(דניאל ב, ג).

וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי וגו׳(דניאל ב, ד).

אמר להם נבוכדנצר: אני יודע את החלום;

אם אני אומר אותו לכם — אתם בודיםבודים — בודים, ממציאים מלבם לי דברים, ואומרים: זה פתרונו!

לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי(דניאל ב, ט).

עֲנוֹ תִנְייָנוּת וְאָמְרִין מַלְכָּא חֶלְמָא יימר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נחוה(דניאל ב, ז).

אמר להן: אני אמרתי לכם ״אמרו לי״, ואתם אומרים לי ״אמור לנו״!

מה אתם סוברים — שתהיו מסיחיןמסיחין — משיחים, מדברים עמי עד הצהרים, והולכין לכם?

דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻונַּנִי חדא הִיא דָתְכוֹן —

שתהיו נהרגים כולכם.

וּמִילָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הזמינתון למימר קׇדָמַי עַד עִדָּנָא ישתנה לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִינְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי.

עֲנוֹ כסדאי קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין לָא אִיתַי אֱנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה כׇּל קֳבֵל דִּי כׇּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה וגו׳(דניאל ב, י).

וּמִילְּתָא דִי מלכא שָׁאֵיל יקירא(דניאל ב, יא) —

לשון נבואה,

כמה דאת אמר: וּדְבַר יְיָ הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ(שמואל א ג, א).

וְאׇחֳרָן לָא אִיתַי —

״ואהרן לא איתי״:

כשהיה בית המקדש קיים — היה אדם הולך אצל בני אהרן, ושואל באורים ותומים, ומגיד לו את הדבר;

ועכשיו אין בית המקדש קיים, ואין שואלין באורים ותומים.

אמר להם: וכך היה בית המקדש יפה, ונתתם לי עצה שאחריבנו!

מיד כעס,

וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל(דניאל ב, יב).

וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה(דניאל ב, יג).

התחיל דניאל לומר לאריוך:

עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא אֱדַיִין מִילְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל(דניאל ב, טו).

אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְכֵן אֲמַר לֵיהּ דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר די מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע(דניאל ב, כה).

אמר לו: ״אנת הוא דניאל״ —

וכי לא היה מכירו?

אלא אמר לו: יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו?

אמר לו: הן.

אמר לו: אמתי?

אמר לו: לא לאחר שלשים יום, ולא לאחר עשרים יום;

אלא המתן לי עד הלילה, ולבקר אני אומר לך.

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵיהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִילְּתָא הוֹדַע(דניאל ב, יז).

למה? שיהו מתפללין עמו:

וְרַחֲמִין למיבעי מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רזא דנא דִּי לָא יְהוֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל(דניאל ב, יח).

אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא(דניאל ב, יט) רזיא גְלִי אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִיךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא.

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה היתה הנבואה ביחידים;

אבל לעתיד לבוא — על כל אדם,

שנאמר: וְהָיָה אחריכן אֶשְׁפּךְ אֶת רוּחִי עַל כׇּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וגו׳(יואל ג, א).

תרגום לעבריתנטרף טירוף אחד נבהל ונטרפה דעתו פעם אחת בטמי מתים בעצמות מתים פמלייא הפמליה, בני הלוויה של המלך בודים בודים, ממציאים מלבם מסיחין משיחים, מדברים

חלק ג

גוף הדרשה

גוְהִנֵּה מִן הַיְאֹור עֹלֹות שֶׁבַע פָּרוֹת — מתוך ניבולן של צדיקים רוממותן

דרשת הפסוק · ״והנה מן היאר עלת שבע פרות״ · שר המשקים; מתוך צרה רווחה; פרעה בודק את יוסף; יוסף כיעקב; משלו נתנו לו

בדפוס סימן ג. ״אים איפוא חכמי[ך]״ — בכתב היד ״חכמים״, ומאגרים מתקן כלשון הפסוק (ישעיה יט, יב). ״[רגלו]״ — השלמת מאגרים, כלשון הפסוק (תהלים קה, יח) וכדפוס. ״אמר לו: לא ראית אלא בריאות וטבת. אמר לו:״ — בגליון כתב היד. ״ל[ע]בירה״ — העי״ן השלמת מאגרים. ״הכתוב אומר״ — בכתב היד ״הכתו׳״. ״ופרעה חלם״ — בראשית מא, א.

בדפוס: ״ושם אתנו נער עברי עבד וגו׳ ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה״ (אינו בכתב היד); ״אמר יוסף בלעדי אלהים יענה וגו׳ תלה הגדולה בבעליה״ (אינו בכתב היד); ״והיה מהפך לו את החלום״; ״לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר״; ״אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף״; ״וחכמים אומרים תחת אבותיך יהיו בניך״; והדפוס מקצר בסוף: ״הפה שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי וכו׳ כדאי׳ לעיל״.

מקבילות: בראשית רבה צ, ג (רבן שמעון בן גמליאל: ״יוסף משלו נתנו לו — פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי; גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש…״).

וְהִנֵּה מִן הַיְאֹור עֹלֹות שֶׁבַע פָּרוֹת(בראשית מא, ב).

כיון שחלם — שלח וקרא לכל חרטומים,

ורוח הקדש צווחת: אַיָּם אֵיפוֹא חֲכָמֶיךָ(ישעיה יט, יב).

כיון שלא ידעו — בא שר המשקים, ואמר:

אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם(בראשית מא, ט) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו(בראשית מא, י).

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וגו׳(בראשית מא, יד).

מתוך צרה רווחה

אמר רבי יהושע בן לוי:

מתוך צרה — רווחה;

מתוך אפלה — אורה;

מתוך ניבולןניבולן — השפלתן, בזיונן של צדיקים — רוממותןרוממותן — הרמתן לגדולה.

וכן הוא אומר: אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וגו׳(משלי ל, לב).

חנניא מישאל ועזריה — ניבולן רוממותן:

כְּפִיתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻושֵׁיהוֹן וּרְמִיו לגו אַתּוּן נוּרָא יָקִידְתָּא(דניאל ג, כא);

ונתרוממו: בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל(דניאל ג, ל).

ודניאל הושלך לגובא די אריותא — ונתרומם:

וְדָנִיֵּאל דנא הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּרֶשׁ פרסיא(דניאל ו, כט).

מרדכי — וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר(אסתר ד, א), ונתרומם:

וּמׇרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת(אסתר ח, טו).

ויוסף — עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ(תהלים קה, יח), ונתרומם:

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ(בראשית מב, ו).

פרעה בודק את יוסף

אמר לו: חֲלוֹם חָלַמְתִּי(בראשית מא, טו).

כשבא לומר לו את החלום — ביקש לבודקו.

אמר לו: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹור עֹלֹות שֶׁבַע פָּרוֹת(בראשית מא, יח).

אמר לו יוסף: לא ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר.

אמר לו: הִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר(בראשית מא, יט).

אמר לו: לא ראית אלא רעות מראה ודקות בשר.

אמר לו: הִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים מְלֵאֹות וְטֹובוֹת(בראשית מא, כב).

אמר לו: לא ראית אלא בריאות וטבת.

אמר לו: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת(בראשית מא, כג).

אמר לו: לא ראית אלא דקות שדופות קדים.

התחיל פרעה תמיה.

אמר לו: אחריי היית כשחלמתי?

שנאמר: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים(בראשית מא, לט).

הוא שאביו מברכו: בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף(בראשית מט, כב) — בן הפרות יוסף.

השיב פרעה: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי(בראשית מא, מ).

כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף

והכתוב אומר: תַּחַת אֲבֹותֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ(תהלים מה, יז).

את מוצא: כל מה שהגיע ליעקב — הגיע ליוסף.

יעקב נולד מהול — ויוסף נולד מהול:

אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף(בראשית לז, ב).

זה נקרא בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב) — וזה וְהַבְּכֹורָה לְיוֹסֵף(דברי הימים א ה, ב).

זה גלה לחרן — וזה גלה למצרים.

זה נתרומם בחלום: וַיַּחֲלֹום וְהִנֵּה סֻולָּם(בראשית כח, יב);

וזה — וּפַרְעֹה חֹלֵם(בראשית מא, א).

משלו נתנו לו

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

יוסף — משלו נתנו לו:

הפה שלא נשק לעבירה — וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כׇּל עַמִּי;

הצואר שלא הרכיןהרכין — השפיל, הטה לעבירה — וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ(בראשית מא, מב);

יד שלא נגעה — וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹותָהּ עַל יַד יוֹסֵף;

הגוף שלא נדבק בעבירה — וַיַּלְבֵּשׁ אֹותוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ;

רגל שלא הרכיב לעבירה — וַיַּרְכֵּב אֹותוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה(בראשית מא, מג);

המחשבה שלא חישב — נקרא נבון וחכם;

לב שלא הרהר — קראו לפניו אברך וצפנת פענח.

הכל מדה כנגד מדה.

תרגום לעבריתניבולן השפלתן, בזיונן רוממותן הרמתן לגדולה הרכין השפיל, הטה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בשדוחקיןשרוחקין
בדוחקרוחק
בהשאפיםהאשפים
בשת— (הוספה)
בי— (הוספה)
גחכמיךחכמים
גרגלו— (הוספה)
גע— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§1102§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

וירא יעקב כי יש שבר במצרים

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ(בראשית מב, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

דאבל עד כמה ימים אסור בעשיית מלאכה — ויעקב שלא קיבל תנחומין

הלכה · ילמדנו · שבעת ימי אבל ושלשה ימים לעני; יעקב לא נתנחם, ורוח הקדש נצנצה בו

בדפוס סימן ד. ״כך שנו רבותינו: אבל, עד כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה״ — בגליון כתב היד. ״בעשי[י]ת״ — היו״ד השלמת מאגרים. ״[העלים]״ (בכתב היד ״אעלים״) — כך מתקן מאגרים, והעי״ן מסופקת בכתב היד; בדפוס ״העלים״.

בדפוס: ״אמר רב כהנא אחר שלשה ימים הבשר נסרח״; ״לא היה נביא יצחק אביו״; ״כיון שנצצה בו רוח הקודש״.

מקבילות: בבלי מועד קטן פרק ג, כא ע״ב (״אבל כל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, משלשה ועד שבעה עושה בצינעא בתוך ביתו״); בראשית רבה צא, ו (״וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים״).

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר(בראשית מב, א).

ילמדנו רבי: אבל — עד כמה ימים אסור בעשיית מלאכה?

כך שנו רבותינו:

אבל — עד כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה;

ואם היה עני מדוקדקמדוקדק — דחוק ביותר, עני מרוד — יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים, לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.

ולמה אחר שלשה ימים?

אמר רב:

אחר שלשה ימים הבשר נסרח, ופניו משתנות, ונפשו מתאבלת עליו,

שנאמר: אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וגו׳(איוב יד, כב).

בא וראה: שהרי אבל — התירה לו תורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים;

ויעקב אבינו לא קיבל תנחומין על יוסף,

דכתיב: וַיָּקֻומוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹותָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וגו׳(בראשית לז, לה).

וכל כך למה?

שהעלים הקדוש ברוך הוא — לקיים גזירת יָדֹועַ תֵּדַע(בראשית טו, יג).

אילולי כן — לא היה נביא יצחק אבינו, והיה קיים אותה שעה, והיה יודע שיוסף חי?

והיה אומר: הקדוש ברוך הוא העלים ממנו — ואני אודיענו?

כיון שנצנצהשנצנצה — הבהיקה, נתגלתה בו רוח הקדש —

היו השבטים מהלכין בשוק, ולא היו יודעין ולא שומעין;

ויעקב אבינו יושב בתוך הבית, ויודע מה במצרים:

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.

תרגום לעבריתמדוקדק דחוק ביותר, עני מרוד שנצנצה הבהיקה, נתגלתה

חלק ב

פתיחתות

האַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ

פתיחתא ראשונה · לא נצב על אברהם ויצחק אלא על יעקב — משל הכרי; סיברו של עולם

אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל־יְיָ אֱלֹהָיו(תהלים קמו, ה)

בדפוס סימן ה. ״את מ[ו]צא״ — הוי״ו השלמת מאגרים. ״קדש ישראל ליי ראשית תבואתו״ — בפסוק (ירמיה ב, ג) ״תבואתה״, וכך גם בדפוס ״תבואתו״. ״סברו״ — בפסוק ״שברו״, והדרשה (״סיברו של עולם״) על לשון ״סבר״.

בדפוס: ״לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה״; ״לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב״; ״אמר ריש לקיש זה יוסף סברו של עולם״.

מקבילות: בראשית רבה צא, א (״אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יי אלהיו — וירא יעקב כי יש שבר במצרים״); תנחומא בובר, מקץ ח (״הראה לו הקדוש ברוך הוא״).

וַיַּרְא יַעֲקֹב(בראשית מב, א).

זה שאמר הכתוב:

אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ(תהלים קמו, ה).

למה לא נאמר ״אל אברהם״, ״אל יצחק״, אלא ״אל יעקב״?

את מוצא, שלא נצב הקדוש ברוך הוא — לא על אברהם ולא על יצחק — אלא על יעקב,

שנאמר: וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר(בראשית כח, יג).

משל המלך והכרי

אמר רבי סימון:

אין המלך עומד על שדהו — לא כשהיא נזרעת, ולא כשהיא נחרשת, ולא כשהיא נעדרתנעדרת — מעודרת, נחפרת סביב הצמחים.

ואימתי עומד עליה? כשהיא עומדת כריכרי — ערמת תבואה בגורן.

כך אברהם עידר,

שנאמר: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ(בראשית יג, יז);

יצחק זרע,

שנאמר: וַיִּזְרַע יִצְחָק(בראשית כו, יב);

לא עמד המלך עליהם.

בא יעקב, שהיה כרי של תבואה —

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תבואתו(ירמיה ב, ג) —

עמד עליו,

שנאמר: וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו.

הוי: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ.

סיברו של עולם

מהו סברו עַל יְיָ אֱלֹהָיו?

אמר רבי שמעון בן לקיש:

זה יוסף, סיברוסיברו — מפרנסו, משביר הבר שלו של עולם, שהיה במצרים;

והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסיברו במצרים:

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.

תרגום לעבריתנעדרת מעודרת, נחפרת סביב הצמחים כרי ערמת תבואה בגורן סיברו מפרנסו, משביר הבר שלו

ונַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם

פתיחתא שנייה · למעלה מן העניין · ״וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף״ · שלשים צדיקים בכל דור; בשעת הרעב הקדוש ברוך הוא מתקן לצדיקים מהיכן יחיו; שבע שני רעב כאשר אמר יוסף; וירדו אחי יוסף עשרה

נַעַר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם(תהלים לז, כה)

בדפוס סימן ו. ״וגם זקנתי״ — בפסוק ״גם זקנתי״. ״ואברהם היו יהיה״ — בראשית יח, יח, והדרשה: ״יהיה״ בגימטריא שלשים (כך מפרש הדפוס: ״יהיה בגימטריא שלשים״). ״מצרים״ — בכתב היד ״מצרי׳״. ״ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו״ (בראשית מב, ח); ״ויכרם״ (שם, ז). ״שהוא ״ויכירם״״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם״.

בדפוס: ״קום לך צרפתה אשר לצידון וגו׳״; ״וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף״; ״ולמה עשרה שיש בהן כח לדחות הפורעניות שכן כשבא הקדוש ברוך הוא להחריב את סדום״ (והדפוס מאריך: ״כי עשרה היא עדה״); ״היכן החלום מתקיים״.

מקבילות: בראשית רבה מט, ג (״ואברהם היו יהיה — רבי תנחום בשם רבי ברכיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם״); לה, ב (רבי שמעון בן יוחאי: ״אין העולם יכול לעמוד בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו״).

וַיַּרְא יַעֲקֹב(בראשית מב, א).

זה שאמר הכתוב:

נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם(תהלים לז, כה).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

פסוק זה שר העולם אמרו:

נַעַר הָיִיתִי — מימות אדם;

וגַּם זָקַנְתִּי — עד ימות המשיח;

לֹא רָאִיתִי — שעזב הקדוש ברוך הוא את העולם מן הצדיקים,

אלא בכל דור ודור מעמיד צדיקים.

דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא:

אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם,

שנאמר: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה(בראשית יח, יח) — בגימטריאבגימטריא — בחשבון האותיות שלשים הוו.

בשעת הרעב

דבר אחר:

נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי —

אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב, לא להם ולא לבניהם;

אלא בזמן שבצורתשבצורת — שבצורת, עצירת גשמים ורעב בא לעולם — הקדוש ברוך הוא מתקן להם מהיכן יחיו.

וכן את מוצא באליהו, שהתקין לו מהיכן יחיה,

שנאמר: קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ(מלכים א יז, ט);

וכן: לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן(מלכים א יז, ג) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹורְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם(מלכים א יז, ד);

וכן: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה וגו׳(בראשית יב, י);

וכן: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן(בראשית כו, א).

וכן יעקב — כשבא הרעב, התקין לו יוסף שיכלכלנו במצרים:

וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וגו׳(בראשית מז, יב).

הוי: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.

מה כתיב למעלה מן העניין

מה כתיב למעלה מן הענין?

וְכׇל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּור אֶל יוֹסֵף(בראשית מא, נז) —

לפי שהוא נתן עצמו:

וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם(בראשית מא, מט).

וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע(בראשית מא, נג),

וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף(בראשית מא, נד).

מהו כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף?

אמר רבי יהודה בר שלום:

ארבע עשרה שנה של רעב היו ראוים לבוא,

שכן יוסף אומר: וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹות הָעֹלֹות אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻופוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב(בראשית מא, כז) —

הרי ארבע עשרה שנה.

אלא שגזר יוסף — ועשו שבעה,

שנאמר: יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.

לפיכך כתיב: וַתְּחִלֶּינָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף.

מיד שמע יעקב שיש שבר במצרים,

ואמר לבניו: רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם(בראשית מב, ב).

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה(בראשית מב, ג) —

ולמה עשרה?

שיש בהם כח לכלות הפורענות,

שכן בסדום — עד עשרה.

וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים(בראשית מב, ה) —

שלא יכירם אדם.

אמר הקדוש ברוך הוא: אתם אמרתם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹומֹותָיו(בראשית לז, כ) —

חייכם, החלום מתקיים!

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּירֻוהוּ(בראשית מב, ח) —

שלא ריחמו עליו;

שהוא וַיַּכִּירֵם(בראשית מב, ז) — ריחם עליהם.

תרגום לעבריתבגימטריא בחשבון האותיות שבצורת שבצורת, עצירת גשמים ורעב

זמֹונֵעַ בָּר יִקְּבֻוהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר

פתיחתא שלישית · מונע בר — פרעה, ומשביר — יוסף רועה העולם; ״מולו עצמכם״; הרעב בעשירים

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר(משלי יא, כו)

בדפוס סימן ז. ״תבואה״ (״וקנו לעצמיכם תבואה״) — בגליון כתב היד. ״כבתינו״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמן ״כך כתוב״; בדפוס ״בבתינו״. ״ומה אם גזר על התבואה ומרקבת… אשר יאמר לכם תעשו״ — בגליון כתב היד. ״יקבוהו״ — כתיב מלא; בפסוק ״יקבהו״. ״מה תלמוד לומר: על פני כל הארץ״ — כך בכתב היד, בהיפוך סדר המלים של הפסוק (בראשית מא, נו) שהביא לפניו.

בדפוס: ״לכך יקבהו לאום שהיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בשני רעבון״; ״אלהי אינו זן את הערלים״ (בלא ״הקדוש ברוך הוא״); ״ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם״; ״פת שהיה בכלינו עפשה״; ״בא ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים״.

מקבילות: בראשית רבה צא, ה (״מונע בר יקבוהו לאום, זה פרעה… וברכה לראש משביר, זה יוסף… שגנז התבואה בשני רעבון והיו הבריות מקללין אותו״; ושם ״אלהי אינו זן את הערלים לכו ומולו את עצמיכם״, ו״לא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים״). פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה (״מונע בר — זה פרעה הרשע… וברכה לראש משביר — זה יוסף״; ושם עוד שני ״דבר אחר״ — מונע תורה, ובלעם ומשה).

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר(בראשית מב, א).

זה שאמר הכתוב:

מֹונֵעַ בָּר יִקְּבֻוהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר(משלי יא, כו).

מֹונֵעַ בָּר יִקְּבֻוהוּ לְאוֹם — זה פרעה;

וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר — זה יוסף.

פרעה — שגנז את התבואה בשני ריעבוןריעבון — רעב, והיו הבריות מקללין אותו;

אבל יוסף — זן את העולם בשני רעבון, כרועה הזה שמנהיג את צאנו.

עליו אמר דוד: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹוהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹושֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה(תהלים פ, ב).

כשהיה רעב בימי דוד — ביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא,

ואמר: רבון העולמים, נהוג את צאנך כיוסף, שזן את העולם בשני רעבון.

״מולו עצמכם״

כיון שחזק הרעב בארץ מצרים — נתקבצו המצריים, ובאו אצל יוסף.

אמרו לו: תן לנו לחם!

אמר להם יוסף: הקדוש ברוך הוא אלהי אינו זן את הערלים; לכו ומולו עצמיכם, ואתן לכם.

הלכו להם אצל פרעה, והיו צועקין ובוכין לפניו,

שנאמר: וַתִּרְעַב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכׇל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ(בראשית מא, נה).

אמרו לו: הלכנו אצלו — ומדבר אלינו דברים רקיםרקים — ריקים, של הבל, ואמר: ״מולו עצמיכם״!

אמר להם: שוטים! לא כך אמרתי לכם מתחלה: עבדוהו, וקנו לעצמיכם תבואה?

וכי לא היה קורא לכם כל אותם שני השבע, וצווח לכם: היו יודעין שהרעב בא!

אם אתם פשעתם בנפשותיכם — מה תזעקו אלי?

מפני מה לא הנחתם תבואה בבתיכם, של שתים, של שלש, של ארבע שנים?

אמרו לו: כל תבואה שהיתה כבתינו — הרקיבה.

אמר להם: לא נשתייר לכם קמח מאתמול?

אמרו לו: אף פת שהיה בסל — הרקיב.

אמר להם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ —

ומה אם גזר על התבואה ומרקבת — מתיראין אנו שיגזור שנמות כולנו;

אלא אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.

הרעב בעשירים

וְהָרָעָב הָיָה עַל כׇּל פְּנֵי הָאָרֶץ(בראשית מא, נו) —

ראוי היה המקרא לומר ״על הארץ״;

מה תלמוד לומר ״על פני כל הארץ״?

אמר רבי שמואל בר נחמן:

ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים,

שאין ״פני הארץ״ אלא עשירים.

לכך נאמר: מֹונֵעַ בָּר.

תרגום לעבריתריעבון רעב רקים ריקים, של הבל

חלק ג

גוף הדרשה

חוַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ — אל תכנסו בשער אחד

דרשת הפסוק · ״ויאמר יעקב לבניו למה תתראו״ עד ״והורידו לאיש מנחה״ · עין הרע; ירידה לשבר; האחים מתחרטין; יוסף והשומרים, השוק של זונות והגביע; יהודה הערב

בדפוס סימן ח. ״כך״ (״כשיבואו אנשים אלו״) — הסופר מחק ״כך״ וכתב בגליון ״אלו״. ״הלכו מצאו אותם בשוק״ — בגליון כתב היד. ״[ש]מא״ — השי״ן השלמת מאגרים. ״צריך״ — הצד״י מסופקת בכתב היד. ״כנים אנחנו״ (בראשית מב, יא); ״האחד איננו״ (שם, יג); ״הביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם״ (שם, לד); ״ויאמנו דבריכם״ (שם, כ). ״ויאמר להם אביהם שובו״ — בפסוק (בראשית מג, ב) ״ויאמר אליהם אביהם שבו״. שיחת הגביע (״נטל הגביע והקיש בו… ואדעה כי לא מרגלים אתם״) הושלמה מכאן בתנחומא, ויגש ד, שם מפנה הסופר אליה (״כדרך שהוא כתוב בסדר ויהי מקץ״).

בדפוס: ״מהו רדו שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד״ו״; ״רדו שמה שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו״; ״וכתבו את שמותם ושל אביהם״; ״שמא הוא בקובה של זונות״; ״אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם״; ״אמרו לו ומי הן הקיש בגביע אמר להן שמעון ולוי שמם״; ״וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו״; ״אותו האיש אדוני הארץ תפשו בשביל שנביא אחינו הקטן״; ״שוטה וכי בניך אינן בני״.

מקבילות: בראשית רבה צא, ו (״אתם גבורים אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא תשלוט בכם עין הרע״; ״נטל את הגביע והקיש בו… אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם״); תנחומא בובר, מקץ י (״אל תכנסו בפולי אחד מפני עין הרע״).

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ(בראשית מב, א).

אמר יעקב לבניו: אתם גיבורים, אתם נאים;

אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד —

שלא ישלוט בכם עין רע.

הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה(בראשית מב, ב) —

שראה שירדו וישתעבדו במצרים.

דבר אחר:

רְדוּ שָׁמָּה —

שכל הלוקח תבואה מן השוק — ירידה כתיב בו.

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה(בראשית מב, ג) —

״בני ישראל״ צריך המקרא לומר!

אלא כתחלה לא נהגו בו אחוה, ומכרוהו;

ולבסוף מתחרטין, ואומרין: אמתי נרד למצרים, נחזיר את אחינו לאביו?

וכשאמר להן אביהן לירד למצרים — נתנו כולם דעת אחת להחזירו.

יוסף והשומרים

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבור אכל.

מה עשה?

הושיב שומרים על כל הפתחים,

ואמר: ראו כל מי שנכנס לשבור אכל — כתבו שמו ושם אביו, ולערב הביאו לי פתקיכםפתקיכם — הפתקים שלכם, רשימותיכם.

עשו כך.

כיון שבאו בני יעקב — כל אחד ואחד נכנס בשער שלו, וכתבו את שמותם.

לערב הביאו פתקם לפני יוסף:

זה קורא: ראובן בן יעקב;

ואחד קורא: שמעון בן יעקב;

ואחד: לוי;

וכן השוערים — כל אחד ואחד את שלו.

מיד אמר להם יוסף: סתמו את האוצרות, ופתחו אוצר אחד.

ונתן שמותם לבעל האוצר,

ואמר לו: ראה, כשיבואו אנשים אלו לידך — תפוש אותם, ושגר אותם לפני.

עברו שלשה ימים — ולא באו.

מיד נטל שבעים גבורים מבית המלך, ושיגר בשבילם לבקר אותם בשוק.

הלכו — מצאו אותם בשוק של זונות.

ומה טיבן בשוק של זונות?

אלא אמרו: יוסף אחינו יפה תאר ויפה מראה — שמא הוא בקובהבקובה — בקובה, אוהל הזנות.

מיד תפשו אותם, והביאום לפני יוסף.

הגביע

מיד וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וגו׳(בראשית מב, ז) —

מלמד שנעשה להם כנכרי.

נטל הגביע והקיש בו.

אמר להן: אני רואה בגביע כי מרגלים אתם.

אמרו לו: כֵּנִים אֲנַחְנוּ(בראשית מב, יא) —

אלא כך צונו אבא: אל תכנסו בשער אחד.

אמר להם: בשוק של זונות מה טיבכם? לא הייתם מתייראין מן העין? היכן צואת אביכם?

אמרו לו: אבידה אבדה לנו, והיינו מבקשים אותה שם.

אמר להם: אי זו היא אבדה? אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול!

אמרו לו: ומי הן?

אמר להם: שנים מכם החריבו כרך שכם.

מיד נזדעזעונזדעזעו — נבהלו, נרעדו, ואמרו: שנים עשר אנחנו אחים.

אמר להם: והיכן השנים?

אמרו לו: הָאֶחָד אֵינֶנּוּ(בראשית מב, יג) — מת; והקטן היום את אבינו.

אמר להם: הָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם וגו׳(בראשית מב, לד).

לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם,

ואמר להם: זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם(בראשית מב, כ).

מיד וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וגו׳(בראשית מב, כה).

יעקב ובניו

הלכו אצל אביהם, וסיפרו לו את כל המאורע.

השיב אביהם ואמר להן: היכן שמעון?

אמרו לו: אותו תפש בשביל אחינו הקטן.

אמר להם: אֹותִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ וגו׳(בראשית מב, לו).

וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית וגו׳(בראשית מב, לז).

אמר לו: וכי בניך אינם בניי?

אמר להם יהודה: הניחו לזקן זה עד שתכלה הפת.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר להם אֲבִיהֶם שֻׁובוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל(בראשית מג, ב).

אמר לו יהודה: אבא, אם ילך בנימן עמנו — ספק נתפש, ספק לא נתפש;

ואם לא ילך — כולנו מתים.

מוטב תניח את הספק, ותטול את הודאי:

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ וגו׳(בראשית מג, ט).

מיד שלחו עמהם,

ויאמר להם: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה(בראשית מג, יא).

לכך נאמר: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר.

תרגום לעבריתפתקיכם הפתקים שלכם, רשימותיכם בקובה בקובה, אוהל הזנות נזדעזעו נבהלו, נרעדו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
די— (הוספה)
דהעליםאעלים
הו— (הוספה)
חש— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§1103§§

מדרש תנחומא

דרשה ג

ואל שדי יתן לכם רחמים

וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי(בראשית מג, יד)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

טכמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום — ויעקב שנתפלל על בניו

הלכה · ילמדנו · שלש תפלות שתיקנו האבות; אנטונינוס ורבי; עת רצון; יעקב מתפלל על בניו

בדפוס סימן ט. ״אין מתפללין יתר משלש תפלות״ — כך בכתב היד. ״ויעמד פנחס ויפלל״ — תהלים קו, ל. ״המלכים״ — הה״א מסופקת בכתב היד.

בדפוס: ״אין מתפללין יותר מג׳ תפלות שתקנו אבות העולם״; ״ולואי יתפלל אדם והולך כל היום״; ״מה עשה רבינו הקדוש השכים אצלו״; ״קירי ברא״; ״אמפורטור״; ״שלום עליך המלך״; ״ומה אתה שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה״; ״רבי יוסי בר חלפתא אומר עתים הם לתפלה״; ״וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה״.

מקבילות: בבלי ברכות פרק ד, כו ע״ב (״אברהם תקן תפלת שחרית… ואין עמידה אלא תפלה… יצחק תקן תפלת מנחה… ואין שיחה אלא תפלה… יעקב תקן תפלת ערבית… ואין פגיעה אלא תפלה״); תנחומא בובר, מקץ יא (הילמדנו ״עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל ביום״).

וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים(בראשית מג, יד).

ילמדינו רבינו: כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום?

כך שנו רבותינו:

אין מתפללין יתר משלש תפלות, שתיקנו אבות העולם.

אברהם תיקן תפלת שחרית,

שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְיָ(בראשית יט, כז);

ואין עמידה אלא תפלה,

שנאמר: וַיַּעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל(תהלים קו, ל).

יצחק תיקן תפלת המנחה,

שנאמר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב(בראשית כד, סג);

ואין שיחה אלא תפלה,

שנאמר: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹוף וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּוךְ שִׂיחוֹ(תהלים קב, א).

יעקב תיקן תפלת ערבית,

שנאמר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם(בראשית כח, יא);

ואין פגיעה אלא תפלה,

שנאמר: וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי(ירמיה ז, טז).

ואף דניאל כתיב ביה: וְזִמְנִין תלתא בְיוֹמָא הוּא בָּרֵיךְ עַל בִּרְכוֹהִי ומצלי וּמוֹדֵא וגו׳(דניאל ו, יא) —

ולא פירש באי זו שעה.

עמד דוד ופירש: עֶרֶב וָבֹקֶר וְצׇהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱימֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי(תהלים נה, יח).

לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יתר משלש תפלות ביום.

ורבי יוחנן אמר:

ולואי מתפלל אדם והולך כל היום כולו.

אנטונינוס ורבינו הקדוש

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה?

אמר לו: אסור.

אמר לו: למה?

אמר לו: שלא ינהוג קלות ראש בגבורה.

לא קיבל ממנו.

מה עשה?

השכים אצלו; אמר לו: קירי כראקירי כרא — אדוני, שלום!!

לאחר שעה נכנס אצלו; אמר לו: אמפירטוראמפירטור — הקיסר!

לאחר שעה אמר לו: שלום עליך!

אמר לו: כמה אתה מבזה במלכות!

אמר לו: ישמעו אזניך מה פיך אומר!

ומה אתה, בשר ודם — השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר ״מבזה על המלכות״;

מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא — על אחת כמה וכמה, שלא יהא אדם מטריחמטריח — מטריח, מטריד בכל שעה.

עת רצון

רבי יוסי בן חלפתא אומר:

עתים הם לתפלה,

שנאמר: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן(תהלים סט, יד).

אימתי עֵת רָצוֹן? בשעה שהצבור מתפללין.

לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה.

תדע, שהרי משה — נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה,

ועל שהרבה בתפלה — וַיַּרְאֵהוּ יְיָ אֶת כׇּל הָאָרֶץ(דברים לד, א).

וכן חזקיה נתפלל, וביטל את הגזירה.

ואף יעקב — כששלח את בניו למצרים, נתפלל עליהם:

וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים.

תרגום לעבריתקירי כרא אדוני, שלום! אמפירטור הקיסר מטריח מטריח, מטריד

חלק ב

פתיחתות וגוף הדרשה

יעַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא

פתיחתא ראשונה ושנייה · וגוף הדרשה · ״ואל שדי יתן לכם רחמים״ עד ״האלהים מצא את עון עבדיך״ · תפלה על הזקנה ועל יציאת הנפש; היערך שועך לא בצר; צרות יעקב ואל שדי; הגביע בשק בנימין; ״מה נאמר לאדני״

עַל־זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל־חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ(תהלים לב, ו)

בדפוס סימן י. ״להחיות הבריות״ — בגליון כתב היד, תחת ״לתחיית המתים״ שמחק הסופר. ״אוקיר לאסיא עד שלא תצטרך ליה״ — בדפוס ״כתוב בספר בן סירא אוקיר לאסיאך עד שלא תצטרך ליה״. ״וירדף אחריו דרך שבעת + וידבק אתו״ — בכתב היד סימן השלמה בלא השלמה; בפסוק (בראשית לא, כג) ״דרך שבעת ימים״, והושלם [ימים]. ״אמ[ת]חותם״ — התי״ו השלמת מאגרים. ״בגד[י]״ — היו״ד מסופקת בכתב היד. ״[להם]״ (בכתב היד ״לכם״) — כך מתקן מאגרים; בדפוס ״אמר להם״. ״ויורידו״ — בפסוק (בראשית מד, יא) ״ויורדו״. ״והגשתם״ — כך בכתב היד, ומכאן ״משגש אותם בדברים״; בפסוק (בראשית מד, ד) ״והשגתם״, וכך הדפוס. ״ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים״ — כך בכתב היד, לשון בראשית נ, יח; כאן בפסוק (מד, יד) ״ויפלו לפניו ארצה״, ובדפוס ״ויפלו לפניו ארצה וגו׳ הננו עבדים לאדוני״. ״גור אריה״ אצל דן — דברים לג, כב. ״כתיפיו״ — בפסוק (דברים לג, יב) ״כתפיו״.

בדפוס: ״לעת מצוא הזקנה״; ״שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות״; ובדפוס עוד ״דבר אחר לעת מצוא זו מיתה… תשע מאות ושלשה מיני מיתה הם… קשה שבכלן אסכרה וטובה שבכלן נשיקה״, שאינו בכתב היד; ״רבי יוחנן אומר כקפוטרין יוצאה מתוך הושט״; ״לא תהא בוסר בשעת הרוחה שלא להתפלל״; ״ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות״; ״והשגתם הוי שוגג אותם בדברים״; ״אתם גרמתם לקרוע בגדי אביכם״; ״גנבא ברא דגנבתא״; ״צאו אמרו לאביו טרף טרף הלך החבל אחר הדלי״.

מקבילות: בבלי ברכות פרק א, ח ע״א (״לעת מצא — זו מיתה״; ״תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם״ — כתוספת הדפוס כאן; יציאת הנשמה ״כפיטורי בפי ושט״); בראשית רבה צב, א (״מי שעתיד לומר ליסורים די הוא יאמר ליסורי די״); צב, ח (״כיון שנמצא הגביע אמרו לו: מה, גנבא בר גנבתא!״); תנחומא בובר, מקץ יב (״מה ראה יעקב לברכן באל שדי, ללמדך שהרבה יסורין באו עליו״), טו (״על זאת יתפלל כל חסיד״).

וְאֵל שַׁדַּי(בראשית מג, יד).

זה שאמר הכתוב:

עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹוא(תהלים לב, ו).

מהו לְעֵת מְצֹוא?

אמר רבי אבא:

לעת מצוי הזקנהמצוי הזקנה — שעת הזקנה המצויה:

צריך אדם להתפלל על זקנותו — שתהא עינו רואה, ופיו אוכל, ורגלו מהלכת;

שבזמן שאדם יזקין — הכל מסתלק ממנו.

ביצחק מה כתיב? וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹות(בראשית כז, א).

ביעקב: וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּוקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת(בראשית מח, י).

ופיו אינו אוכל —

שכן ברזלאי אומר לדוד: אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹוכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה ו אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹונִי הַמֶּלֶךְ(שמואל ב יט, לו).

דבר אחר:

לְעֵת מְצֹוא —

יתפלל על מיצוי הנפשמיצוי הנפש — מיצוי הנפש, יציאתה עד תומה.

דאמר רבי ישמעאל:

אין לך קשה כיציאת הנפש.

היאך יוצאה?

רבי יוחנן אומר:

כקפיטורוןכקפיטורון — כחבל עבה ויוצא מתוך הושט — כך הנפש יוצאה מן הגוף.

רבי חנינא אומר:

כציפורן בתוך הושט.

שמואל אומר:

כסולם הפוך — כך הנפש יוצאה מן הגוף.

ראה מה קשה יציאת הנפש!

היערך שועך לא בצר — פתיחתא שנייה

דבר אחר:

וְאֵל שַׁדַּי.

זה שאמר הכתוב:

הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ(איוב לו, יט).

אמר רבי אלעזר:

לא תהא בוצרבוצר — מונע, עוצר בשעת הרווחה שלא להתפלל.

אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים לגדל צמחים להחיות הבריות —

כך תהא זקוק להתפלל ולברך אותי מעין מעשי.

ולא תאמר: אני ברווחה — מה אני מתפלל? וכשתגיע לך צרה — תבוא ותתפלל;

אלא עד שלא תבוא לך צרה — הוי מקדים ומתפלל.

אמר רבי אלעזר:

אוקיר לאסיא עד שלא תצטרך ליה.אוקיר לאסיא עד… — כבד את הרופא עד שלא תצטרך לו.

כבד את הרופא עד שלא תצטרך לו.

מהו וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ?

אמר רבי יוחנן:

שכך היו הצדיקים עושין — מאמצי כח הגבורה.

תדע, שהרי אבינו יעקב — עדיין בנימן אצלו, והקדים והתפלל עליו:

וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וגו׳.

צרות יעקב — ואל שדי

וְאֵל שַׁדַּי וגו׳ —

מה ראה יעקב לברכם באל שדי?

ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב:

עד שהוא במעי אמו — עשו מריב עמו,

שנאמר: וַיִּתְרֹוצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וגו׳(בראשית כה, כב);

וכן הוא אומר: עַל רׇדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח(עמוס א, יא).

ברח מפני עשו ללבן — ראה כמה צרות:

הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹורֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וגו׳(בראשית לא, מ).

היאך? שיצא לבן ורדף אחריו להרגו,

שנאמר: וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד(בראשית לא, כג).

נמלט ממנו — בא עשו, בקש עוד להרגו;

הפסיד עליו כל אותו דורוןדורון — מתנה: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים וגו׳(בראשית לב, טו), גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וגו׳(בראשית לב, טז).

יצא מעשו — באת צרת דינה, צרת רחל.

אחר כל הצרות ביקש לנוח קימעא — הרי צרת יוסף,

והכתוב צווח: לֹא שָׁלַוְותִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹוגֶז(איוב ג, כו).

אחר כך באת צרת שמעון;

אחר כך צרת בנימין.

לפיכך היה מתפלל באל שדי,

ואומר: מי שאמר לשמים וארץ ״די״ — יאמר ליסורי ״די״;

לפי שכשברא הקדוש ברוך הוא שמים וארץ — היו נמתחים והולכים, עד שאמר להם הקדוש ברוך הוא: דייכם!

לפיכך כתב: וְאֵל שַׁדַּי.

הגביע בשק בנימין

כיון שהלכו אחיו אצל יוסף —

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ(בראשית מג, כט):

שמח בו, שראה בו דמות דיוקנו של אביו.

מיד וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹות הָאֲנָשִׁים אֹכֶל(בראשית מד, א).

אמר למנשה: מלא את אמתחותם,

וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַות הַקָּטֹן וגו׳(בראשית מד, ב).

הַבֹּקֶר אוֹר וגו׳(בראשית מד, ג) —

אמר יוסף: אם אני משלח אותם בלילה — אין כל בריה יכולה בהם,

לפי שנמשלו בחיות:

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט);

וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה(דברים לג, כב);

יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹון עֲלֵי אֹרַח(בראשית מט, יז);

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻוחָה(בראשית מט, כא).

הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ(בראשית מד, ד) —

אמר יוסף: אם ירחיקו — אין כל בריה יכולה להם;

קום רדף, כל זמן שאימת העיר עליהן.

״והגשתם״ —

הוי משגשמשגש — מבלבל, מערבב אותם בדברים: אחת קשה ואחת רכה.

הֲלא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וגו׳(בראשית מד, ה).

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים וגו׳(בראשית מד, ז).

הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹותֵינוּ וגו׳(בראשית מד, ח).

אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ וגו׳(בראשית מד, ט).

וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם וגו׳(בראשית מד, י).

וַיְמַהֲרוּ(בראשית מד, יא) ויורידו וגו׳.

וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וגו׳(בראשית מד, יב).

ויקרעו שמלתם

וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹותָם וַיַּעֲמֹוס אִישׁ עַל חֲמֹורוֹ וגו׳(בראשית מד, יג).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם קרעתם בגדי אביכם בדבר של חנם —

כך תקרעו אתם בדבר של חנם.

אמר רבי יצחק:

השבטים קרעו על בנימין —

ויצא ממנו מרדכי, שקרע על ישראל:

וּמׇרְדֳּכַי יָדַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מׇרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וגו׳(אסתר ד, א).

וַיַּעֲמֹוס אִישׁ עַל חֲמֹורוֹ —

לא הוצרך אחד מהן לחבירו.

והיו עומדין ומחבטין לבנימין על כתיפו, ואומרין לו:

אי גנבא בריה דגנבתא! ביישתנו!אי גנבא בריה… — הוי גנב, בן הגנבת! ביישתנו!

הוי גנב, בן הגנבת! ביישתנו!

בן אמך את — כך ביישה אמך את אבינו.

בשכר אותן המכות שהכוהו בכתפיו — זכה שתשרה שכינה בין כתפיו,

שנאמר: חֹופֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן(דברים לג, יב).

״מה נאמר לאדני״

וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף(בראשית מד, יד) —

והלא כל יום ויום יוצא לדון בבימהבבימה — בבמה, בכסא השיפוט!

אלא אותו היום לא יצא;

אמר: איני מבייש את אחיי בפני המצרים.

וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים(בראשית נ, יח) —

לקיים מה שנאמר: וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים וגו׳(בראשית לז, ט).

וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלא יְדַעְתֶּם(בראשית מד, טו).

אמר להם: אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער — לקסוםלקסום — לנחש, לעסוק בכשפים בו, ולידע היכן אחיו.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק(בראשית מד, טז).

מַה נֹּאמַר — על כסף ראשון;

ומַה נְּדַבֵּר — על כסף שיני;

וּמַה נִּצְטַדָּק — על הגביע.

הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ —

אל תקרא מָצָא אלא ״מוצא״.

לעולם אין שני אחים נכנסים לבית המשתה;

ואנו נמצינו כולנו בערוגה אחתבערוגה אחת — בערוגה אחת, יחד כולנו — בעון אחד שהיה בידינו.

אמר להם: אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה!

אמרו לו: כל הנתפש — נתפש עמנו.

אמר להם: ומה אחיכם הראשון, שלא גנב ולא ציער אתכם — אמרתם לאביו טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף(בראשית לז, לג);

זה שגנב וציער אתכם — על אחת כמה וכמה!

והלא דברים קל וחומר:

ומה תקלהתקלה — מכשול, אסון שבאה על ידי צדיק — היה בה מחיה לכל באי עולם;

זכות שהביא הקדוש ברוך הוא על ידיהם — על אחת כמה וכמה.

תרגום לעבריתמצוי הזקנה שעת הזקנה המצויה מיצוי הנפש מיצוי הנפש, יציאתה עד תומה כקפיטורון כחבל עבה בוצר מונע, עוצר דורון מתנה משגש מבלבל, מערבב בבימה בבמה, בכסא השיפוט לקסום לנחש, לעסוק בכשפים בערוגה אחת בערוגה אחת, יחד כולנו תקלה מכשול, אסון

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יימים— (הוספה)
ית— (הוספה)
יי— (הוספה)
ילהםלכם

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212