מדרש

תנחומא

פרשת אמור

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת אמור

  1. אאמר אל הכהניםויקרא כא, א
  2. בשור או כשב או עזויקרא כב, כז

פרשת אמור

  1. גולקחתם לכם ביום הראשוןויקרא כג, מ
  2. דויצא בן אשה ישראליתויקרא כד, י
§§3601§§

מדרש תנחומא

דרשה א

אמר אל הכהנים

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו(ויקרא כא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

אאִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם

פתיחתא · אמרות טהורות — בשביל קדושתם של ישראל; ״אמור״ ״ואמרת״ — משל לטבח הנכנס לפני המלך

אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם(תהלים יב, ז)

בדפוס סימן א. אחרי ״אמרות טהורות״ כתב הסופר ״ד״א״ ומחקו; בדפוס ״דבר אחר: אמור אל הכהנים ואמרת אליהם — הרי אמירה ב׳ פעמים״. ״גוזרני עליו… כל ימיו… מפני שהוא נכנס״ — בדפוס בלשון נוכח: ״גוזר אני עליך שלא תראה את המת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ויוצא ורואה פני, שלא תטמא את פלטרין שלי״.

מקבילה: תנחומא בובר, אמור א (״אמור אל הכהנים ואמרת אליהם — הרי אמירה שתי פעמים; למה הדבר דומה — לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך״). בויקרא רבה כו, א פותח רבי תנחום בר חנילאי באותו פסוק (״אמרות יי אמרות טהורות״) בענין אחר.

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים(ויקרא כא, א).

זה שאמר הכתוב:

אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹורוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם(תהלים יב, ז).

כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל — בשביל קדושתן וטהרתן;

הוי אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹורוֹת.

אֱמֹור אֶל הַכֹּהֲנִים וְאָמַרְתָּ — שני פעמים.

משל לטבח שהיה נכנס לפני המלך

משל: למה הדבר דומה?

לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך.

אמר המלך: גוזרני עליו שלא יראה את המת כל ימיו,

מפני שהוא נכנס ורואה פני — שלא יטמא פלטיריןפלטירין — ארמון שלי.

כך גזר הקדוש ברוך הוא על הכהנים הנכנסים בבית המקדש שלא ייטמאו למת;

לפיכך הוא אומר: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.

תרגום לעבריתפלטירין ארמון

חלק ב

למעלה מן העניין

במה כתיב למעלה מן העניין — וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני״ · הלא עם אל אלהיו ידרוש; שאול ובעלת האוב — שמואל עולה, ועל חמש חטאות נהרג שאול

וְאִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי־יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם(ויקרא כ, כז)

בדפוס סימן ב (״דבר אחר אמור אל הכהנים, מה כתיב למעלה מן הענין״). ״כמוהם יהיו עושיהם״ (תהלים קטו, ח) — כך בכתב היד ובדפוס. ״אני מזריח להם את השחר״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אינו מזריח להם את השחר״. ״וכל שכן״ — בכתב היד ״וכן שכן״; בדפוס ״וכ״ש״. ״ויאמר שאול אל עבדיו״ — בפסוק (שמואל א כח, ז) ״לעבדיו״. ״ויאמר קסמי נא לי באוב וגו׳״ — בגליון כתב היד. ״כי [מה] ראית״ — בכתב היד סימן הוספה בלא השלמה בגליון; הושלם מן הפסוק (שמואל א כח, יג) וכדפוס. ״רבי״ (״תאני בשם רבי נתן״) — בגליון. ״והשיגו בשער משפט״ — כך בכתב היד; בפסוק (עמוס ה, טו) ובדפוס ״והציגו״. ״אשר משפט פעלו״ — בפסוק (צפניה ב, ג) ״משפטו״. ״על שהרג נוב עיר הכהנים״ (אחרי ״לב יודע מרת נפשו״) — בגליון; וכן בדפוס ״על שהרג נוב עיר הכהנים לא הזכיר לו אורים ותומים״. ״ונתנה לרעך הטוב ממך״ — בכתב היד ״ונתת״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (שמואל א טו, כח) ״ונתנה״, ובדפוס ״ויתנה״. ״ויתן יי גם את ישראל עמו״ — בפסוק (שמואל א כח, יט) ״עמך״. ״שהרג שמקטרגין אותו״ — כך בכתב היד, וכן בתנחומא בובר; בדפוס ״שהרג שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים, וזה שנאמר״.

בדפוס: ״אמר הקב״ה לישראל: אם יאמרו לכם העכו״ם הניחו אל האלהים שבשמים ודרשו אל האובות״; ״ולהרוג את הכהנים בנוב״; ״בקש לצאת לדרכו בבקר״; ״שלשה דברים אמרו במעלה המת בזכורו״; ״כסות שיורדת עם אדם לקבורה בו עתיד לעלות בתחיית המתים״; ״שעשית אותי ע״ג״ (עבודה זרה); ״רבי כי הוה מטי להאי קרא הוה בכי… אמר: כולי האי ואולי״; ״אמר לי: למחר את נחת לקרבא ונצחת, ובניך מתמנין רברבים״; ״מפני מראות העין״; ״דור דור ושופטיו, דור דור ושוטריו, דור דור ומלכיו״; ״הכניס בו עין צרה״ (בסימן ד).

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ג–ד (״מה כתיב אחריו לתורה ולתעודה״; ״ויתחפש שאול — שנעשה חפשי מן המלכות״; ״שלשה דברים אמרו במעלה את האוב: המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו…״; ״תנו רבנן: על חמש חטאות נהרג אותו צדיק״). ויקרא רבה כו, ז (״ויתחפש שאול״; ״אמר ריש לקיש: למה היה שאול דומה באותה שעה — למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל תרנגולין שיש כאן ישחטו בלילה, בקש לצאת לדרך אמר אין כאן תרנגול שיקרא״; ״ומעיל קטן תעשה לו אמו״; ״על חמש חטאות מת שאול: וימת שאול במעלו אשר מעל ביי״).

דבר אחר:

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים(ויקרא כא, א).

מה כתיב למעלה מן העניין?

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹונִי וגו׳(ויקרא כ, כז),

ואחר כך: אֱמֹור אֶל הַכֹּהֲנִים.

זה שאמר הכתוב:

וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹובוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹונִים(ישעיה ח, יט) —

אמרו להם: הֲלא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹושׁ.

כשם שאמר אליהוא לאחזיהו:

הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹושׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן(מלכים ב א, טז).

למה להניח חי העולמים —

יי אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם(ירמיה י, י) —

ונדרוש אל המתים, פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ(תהלים קטו, ה)?

ואנו כתוב בנו: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם(דברים ד, ד);

לפיכך נדרוש באלהים חיים.

אבל אלוהות של אומות העולם — מתים,

כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹושֵׂיהֶם(תהלים קטו, ח).

מה כתיב אחריו?

לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר(ישעיה ח, כ).

רבי יוחנן וריש לקיש.

רבי יוחנן אמר:

אמר הקדוש ברוך הוא: אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה לאומות העולם —

אין להם שחר; אני מזריח להם את השחר.

וריש לקיש אמר:

אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר —

האובות והידעונים, על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונים באפל —

וכל שכן על אחרים.

ואם תאמר: ממי נדרוש?

הרי הוא אומר: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁופֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה וגו׳(דברים יז, ט),

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וגו׳(דברים יז, יא).

וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹונִי מוֹת יוּמָתוּ וגו׳ —

מה כתיב אחריו? אֱמֹור אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן.

מה עניין זה אצל זה?

אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שעתיד שאול למלוך על ישראל,

ולהרוג את הכהנים,

ולדרוש באוב וידעוני,

שנאמר: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אל עבדיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וגו׳(שמואל א כח, ז).

משל למלך ששחט את התרנגולים

אמר רבי שמעון בן לקיש:

למה שאול דומה?

למלך שנכנס למדינה.

אמר המלך: כל התרנגולים הזכרים שיש במקום הזה — ישחטו בלילה.

בקש לצאת לדרכו, אמר: אין כאן תרנגול שיקרא?

אמרו לו: לא אתה הוא שצוית לשחטן?

אף כך שאול — הסיר את האובות ואת הידעונים,

והוא חוזר ואומר: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ.

״ויתחפש שאול״

וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל(שמואל א כח, ח) —

מהו וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל? שנעשה חפשי מן המלכות.

וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ — ומי היו? אבנר ועמשא.

לימדה תורה דרך ארץ — שלא יצא אדם לדרך לבדו,

שכל מי שיוצא לדרך לבדו נעשה עבד לעבדיםנעשה עבד לעבדים — נעשה שפל, נתון לחסדי כל אדם.

אמר רבי איבו:

שני בני אדם נהגו דרך ארץ — אברהם ושאול.

אברהם — כתיב בו: וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו(בראשית כב, ג) עמו;

וכן שאול: וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי נעריו עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה.

וכי לילה היה?

אלא אותה שעה היתה להם אפלה כלילה.

וַיֹּאמֶר קׇסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וגו׳.

ויאמר: חַי יְיָ אִם יִקְּרֵךְ עָוֺן בַּדָּבָר הַזֶּה(שמואל א כח, י).

אמר ריש לקיש:

למה שאול דומה?

לאשה שהיא נתונה אצל אהובה, והיא נשבעת בחיי בעלה.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ(שמואל א כח, יא) —

מאומרי מִי יְיָ(שמות ה, ב), או מאומרי מִי כָמֹוכָה בָּאֵלִים יְיָ(שמות טו, יא)?

אמר לה: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי — רבן של כל הנביאים.

עשתה מה עשתה, והעלתו.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל(שמואל א כח, יב).

מהיכן ידעה?

אמרו רבותינו: לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט;

אלא למלך — פניו למעלה ורגליו למטה, כדרך העולם;

ולהדיוט — פניו למטה ורגליו למעלה.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹולִים מִן הָאָרֶץ(שמואל א כח, יג).

אֱלֹהִים — תריתרי — שנים. ומי היו? שמואל ומשה.

כששמע שאול כך — נתיירא, שקרא לאחד ועלו שנים,

שנאמר: עֹולִים מִן הָאָרֶץ.

וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תׇּאֳרוֹ(שמואל א כח, יד) — של שמואל.

וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹולֶה.

שלשה דברים אמרו במעלה את המת בזכורובזכורו — בדרך שבעל אוב מעלה בה את המת:

המעלה אותו — רואהו, ואינו שומע את קולו;

והשואלו — שומע את קולו, ואינו רואהו;

והעומדים שם — לא שומעים את קולו ולא רואים.

אִישׁ זָקֵן עֹולֶה וְהוּא עֹוטֶה מְעִיל —

ולהלן כתיב: וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ(שמואל א ב, יט).

תאנאתאנא — שנינו (בברייתא): המעיל — בו גדל, בו נקבר, בו עלה.

תאני בשם רבי נתן: כסות שיורדת עם אדם לקבורה — בה עתיד לעמוד לתחיית המתים,

שנאמר: תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹומֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ(איוב לח, יד).

וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹותִי וגו׳(שמואל א כח, טו).

אמר: לא היה לך להרגיז לבוראך אלא בי — שעשית אותי עבודה זרה?

לא כך שנינו: כשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד?

ויש אומרים: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי — שאמר לו: הייתי מרגיז, שמא יום הדין, והייתי מתיירא.

והרי דברים קל וחומר:

ומה שמואל, רבן של כל הנביאים, היה מתיירא מן הדין —

שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.

רבי כי הוה מאטי להני קראי — באכי:רבי כי הוה… — רבי, כשהיה מגיע לפסוקים האלה — היה בוכה:

רבי, כשהיה מגיע לפסוקים האלה — היה בוכה:

שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב והשיגו בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי(עמוס ה, טו);

אמר: כל האי, ועדיין אוּלַי?אמר: כל האי… — אמר: כל כך — ועדיין ״אולי״?

אמר: כל כך — ועדיין ״אולי״?

בַּקְּשׁוּ אֶת יְיָ כׇּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר משפט פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ וגו׳(צפניה ב, ג);

כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹורֵא רוּחַ וגו׳(עמוס ד, יג).

רבי חגי אמר:

יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה(איכה ג, כט);

כִּי אֶת כׇּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים וגו׳(קהלת יב, יד).

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים וגו׳,

וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹומוֹת.

ולמה לא אמר ״באורים ותומים״?

אמר רבי יצחק:

לֵב יוֹדֵעַ מׇרַּת נַפְשׁוֹ(משלי יד, י) — על שהרג נוב עיר הכהנים.

וַיַּעַשׂ יְיָ לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי(שמואל א כח, יז).

אמר לו: כד הוית גבן — אמרת לי וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ(שמואל א טו, כח),אמר לו: כד… — אמר לו: כשהיית אצלנו — אמרת לי ״ונתנה לרעך הטוב ממך״, ועכשיו אתה אומר ״ויתנה לרעך לדוד״? אמר לו: כשהייתי אצלכם — הייתי בעולם של שקר, והייתי אומר לך דברי שקר, מפני שפחדתי ממך שלא תהרגני; אבל אני עכשיו בעולם של אמת — לא תשמע ממני אלא דברי אמת.

אמר לו: כשהיית אצלנו — אמרת לי ״ונתנה לרעך הטוב ממך״,

וכדו את אמר וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד?

ועכשיו אתה אומר ״ויתנה לרעך לדוד״?

אמר ליה: כד הוינא גביכו — הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרין לך מלין דשקר, מדדחיל מינך דלא תקטלינני;

אמר לו: כשהייתי אצלכם — הייתי בעולם של שקר, והייתי אומר לך דברי שקר, מפני שפחדתי ממך שלא תהרגני;

ברם אנא כען בעלמא דקשוט — לא תשמע מני אלא מלין דקשוט.

אבל אני עכשיו בעולם של אמת — לא תשמע ממני אלא דברי אמת.

ולא על חנם עשה הקדוש ברוך הוא הדבר הזה —

כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק(שמואל א כח, יח);

וְיִתֵּן יְיָ גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עמו בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי(שמואל א כח, יט) —

עִמִּי — במחיצתי.

כיון ששמע כך — וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה(שמואל א כח, כ).

אמרו לו אבנר ועמשא: מה אמר לך?

אמר להם: אמר לי — את נחת לקרבא ונצח, ובנך מתמנין רברבין.אמר להם: אמר… — אמר להם: אמר לי — אתה יורד למלחמה ומנצח, ובניך מתמנים לשרים.

אמר להם: אמר לי — אתה יורד למלחמה ומנצח, ובניך מתמנים לשרים.

אמר ריש לקיש:

באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, ואמר להם:

בואו וראו בריה שבראתי בעולמי!

בנוהג שבעולם, אדם שהולך לבית המשתה — אינו מוליך בניו עמו, מפני מראית העיןמראית העין — מה שהעין רואה; שלא ייראה הדבר רע;

וזה יורד למלחמה, ויודע שהוא נהרג, ונוטל בניו עמו,

ושמח על מידת הדין שפוגעת בו.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו;

והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב.

אמר לפניו: רבונו של עולם, מלך ראשון שיעמוד על בניך — ידקר בחרב?

אמר לו: משה, ולי אתה אומר? אֱמֹור אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן — שהרג, שמקטרגין אותו;

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹור אֶל הַכֹּהֲנִים.

תנו רבנן: על חמש חטאות נהרג אותו צדיק,

שנאמר: וַיָּמׇת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיְיָ(דברי הימים א י, יג):

על שהרג נוב עיר הכהנים;

ועל שחמל על אגג;

ועל אשר לא שמע לשמואל, שאמר לו שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ(שמואל א י, ח), והוא לא עשה כן, אלא וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹולָה(שמואל א יג, יב);

וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ;

וְלֹא דָרַשׁ בַּיְיָ וַיְמִיתֵהוּ(דברי הימים א י, יד).

תרגום לעבריתנעשה עבד לעבדים נעשה שפל, נתון לחסדי כל אדם בזכורו בדרך שבעל אוב מעלה בה את המת תרי שנים תאנא שנינו (בברייתא) מראית העין מה שהעין רואה; שלא ייראה הדבר רע

חלק ג

גוף הדרשה

ג״אמור״ ״ואמרת״ — אמירה ראשונה ואמירה שנייה

דרשת הפסוק · ״אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם״ · כל ״ויאמר… ויאמר״ צריך לדרוש: אחשורוש, איש האלהים לאחאב, הגחלים ביד גבריאל; אמירה למת מצוה ואמירה לאחרים

בדפוס סימן ג. ״ויגש איש האלהים ויאמר לאחאב מלך ישראל״ — בפסוק (מלכים א כ, כח) ״ויאמר אל מלך ישראל״. ״וירא לכרוב״ — בפסוק (יחזקאל י, ח) ״לכרבים״. ״היפש[י]רן״ — השלמת מאגרים. ״עמוסות״ — כך בכתב היד; בדפוס ובויקרא רבה ״עמומות״ (כבויות).

בדפוס: ״ויאמר שני פעמים למה לי״; ״ועכשיו אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו״; ״עשה עמי צדקה״; ״שני גחלים היו עמומות ביד גבריאל, סבור שישראל יעשו תשובה״; ״וירא לכרובים״. סוף הסימן בדפוס חתימה שאינה בכתב היד: ״לפי שבעה״ז כהן מטמא למת מצוה, אבל לעתיד אין אתם מטמאין כל עיקר, למה שאין מיתה לעתיד, הה״ד בלע המות לנצח״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ה (״אמר רבי יוחנן: כל מקום שהוא אומר אמור ואמרת צריך להדרש״). ויקרא רבה כו, ח (״מהו אמור ואמרת שני פעמים״; ״אמר הקב״ה למלאך והמלאך לכרוב… ותן לי שני גחלים מעל גבי המזבח״; ״אמר רבי פנחס: הפשירן ונתנן לו״; ״רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר: שש שנים ומחצה היו אותן הגחלים עוממות בחופניו של גבריאל״; ״להונך להונך, יש בהם בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו״).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹור אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן(ויקרא כא, א).

אמר רבי יוחנן:

כל מקום שנאמר אֱמֹור וְאָמַרְתָּ — צריך לדרוש.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה(אסתר ז, ה) —

וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר למה?

אמר לה: אם הוא זה — מוטב; ואם לאו — אמרי שהוא הוא.

דבר אחר:

עד שלא הכיר בה שהיא יהודית — היה מסיח עמה על ידי תורגמןתורגמן — מתורגמן, מתווך בין הלשונות;

משהכיר בה — התחיל מספר עמה.

כיוצא בו:

וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לאחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְיָ(מלכים א כ, כח) —

וַיֹּאמֶר וַיֹּאמֶר למה?

אלא אמר לו: כשיפול בן הדד בידך — לא תחמול עליו.

אמירה שנייה אמר לו: הוי יודע כמה מצדות וחרמיםמצדות וחרמים — מצודות ורשתות ציד פרשתי לו עד שבא לידך;

ועכשיו — אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ(מלכים א כ, לט).

כיוצא בו:

וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻושׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּוא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל(יחזקאל י, ב).

הקדוש ברוך הוא אמר לו למלאך, והמלאך אמר לכרוב.

אמר לו: גזר עלי הקדוש ברוך הוא, ואני אין לי רשות להכנס בתוך מחיצתך;

אלא עשה עלי צדקה, ותן לי שני גחלים.

מיד — וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חׇפְנֵי לְבֻושׁ הַבַּדִּים(יחזקאל י, ז).

רבי פינחס אומר:

היפשירן, ונתנן לו.

רבי שמעון דסכנין בשם רבי לוי אמר:

שכשהיו שני גחלים — היו עמוסותעמוסות — טעונות, מוחזקות ביד גבריאל, סבור שישראל עושין תשובה;

כיון שלא עשו — בקש לזורקן ולקעקע ביצתןולקעקע ביצתן — לעקור אותם מן השורש, להשמידם כליל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: גבריאל, גבריאל, להונך להונךלהונך להונך — הרף, משוך ידך!

יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו,

שנאמר: וַיֵּרָא לכרוב תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם(יחזקאל י, ח).

ואף כאן: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם —

אמירה ראשונה — למת מצוה יטמא;

והשניה — לאחרים לא יטמא.

לפיכך אֱמֹור וְאָמַרְתָּ.

תרגום לעבריתתורגמן מתורגמן, מתווך בין הלשונות מצדות וחרמים מצודות ורשתות ציד עמוסות טעונות, מוחזקות ולקעקע ביצתן לעקור אותם מן השורש, להשמידם כליל להונך להונך הרף, משוך ידך

דמה כתיב אחר ענין זה — וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו

דרשת הפסוק · ״והכהן הגדול מאחיו״ · כהן גדול גדול בחמשה דברים — נוי, כח, עושר, חכמה ושנים; ושמן המשחה מגדל את המלך

בדפוס סימן ד. ״להלחם בו״ — בפסוק (שמואל א יז, לג) ״להלחם עמו״. ״ובא הארי והדוב״ — בפסוק (יז, לד) ״ואת הדוב״. ״גם את הארי גם את הדוב״ — בפסוק (יז, לו) ״גם את הארי גם הדוב״. ״ומי אמר לך שאין אתה יכול להרוג הפלשתי״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמן ״שאין אתה״ כשיבוש); בדפוס ״ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו״. ״הפלשתי״ — הסופר כתב ״חמשים״, מחקו, ובגליון ״הפלשתי״. ״ונתן כובע נחשת״ — בפסוק (יז, לח) ״ונתן קובע נחשת על ראשו״.

בדפוס: ״בנוי שיהא נאה מאחיו, בכח שיהא גבור בכח״; ״כשהניף אהרן את הלוים שנים ועשרים אלף הניף ביום אחד״; ״וראו אותו חוצב אבנים״; ״ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו״; ״מיד הכניס בו עין צרה״; ״לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו״. ״בחכמה ובשנים״ לא נתפרשו בכתב היד ולא בדפוס.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ו (״מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ולא הניחוהו, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב״); ויקרא רבה כו, ט (״מעשה בפינחס הסתת שמינוהו כהן גדול ויצאו אחיו הכהנים וראוהו חוצב באבנים ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב״).

מה כתיב אחר ענין זה?

וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו(ויקרא כא, י).

ולמה נקרא שמו ״כהן גדול״?

שהוא גדול בחמשה דברים:

בנוי,

בכח,

בעושר,

בחכמה,

ובשנים.

בנוי — שהיה נאה מאחיו.

בכוח — שהוא גיבור בכוח.

בוא וראה: אהרן, כשהניף את הלוים — עשרים ושנים אלף ביום אחד.

כיצד היה מניף אותן? מוליך ומביא, מעלה ומוריד.

הוי שהיה גדול בכח.

בעושר מנין? שאם לא היה עשיר — אחיו הכהנים מעשרין אותו.

מעשה בפינחס הסתת

מעשה בפינחס הסתתהסתת — חוצב האבנים, שמנו אותו כהן גדול,

ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב באבנים,

ומלאו את המחצבהמחצב — המחצבה, מקום חציבת האבנים לפניו דינרי זהב.

שאם אין לו — אחיו מגדלין אותו,

שנאמר: וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו.

דוד ובגדי שאול

ולא כהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו.

וכן אתה מוצא בדוד המלך:

כיון שהלך להלחם בגלית הפלשתי, אמר לו שאול: לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם(שמואל א יז, לג) בו וגו׳.

אמר לו דוד: רֹועֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי(שמואל א יז, לד) והדוב וגו׳,

וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וגו׳(שמואל א יז, לה),

גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם את הַדֹּוב הִכָּה עַבְדֶּךָ וגו׳(שמואל א יז, לו).

אמר לו שאול: ומי אמר לך שאין אתה יכול להרוג הפלשתי?

מיד השיבו דוד: יְיָ אֲשֶׁר הִצִּילַנִי וגו׳(שמואל א יז, לז).

מיד — וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן כובע נְחֹשֶׁת וגו׳(שמואל א יז, לח);

וכתיב בשאול: מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה וגו׳(שמואל א ט, ב).

כיון שהלבישו בגדיו, וראה שעשויין לו — מיד הכניס בו עין רעהעין רעה — קנאה, צרות עין.

כשראה דוד כך, שהלבין פני שאול, אמר לו: לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי(שמואל א יז, לט).

הא למדת: שאפילו יהא אדם קצר, והוא מתמנה מלך — נעשה ארוך.

כל כך למה?

שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה — היה נעשה משובח מכל אחיו.

אמר דוד: בשמן המשחה שנמשחתי בו — אני שמח,

שכן הוא אומר: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח(תהלים טז, ט).

תרגום לעבריתהסתת חוצב האבנים המחצב המחצבה, מקום חציבת האבנים עין רעה קנאה, צרות עין

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בוכלוכן
במה— (הוספה)
בונתנהונתת
גי— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§3602§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

שור או כשב או עז

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקׇרְבַּן אִשֶּׁה לַיְיָ(ויקרא כב, כז)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

הצִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה

פתיחתא ראשונה · קצרה · הצדיקים כהרים והרשעים כתהום: פירות, כיבוש הפורענות, מתן שכר בלא סוף; חשך מכסה חשך

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם־וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ(תהלים לו, ז)

בדפוס סימן ה. הפתיחתא אינה חוזרת כאן אל ״שור או כשב או עז״: היא נמשכת בסעיף ו, על ״אדם ובהמה תושיע יי״ שבסוף אותו פסוק. ״ונער פרעה וחילו בים סוף״ — תהלים קלו, טו. ״כסגיל שלו״ — מאגרים מסמן את הס׳ כשיבוש (בדפוס ״והגול שלו של מרגליות״, ובתנחומא בובר ״והגיל שלו״). ״פורענות עד תהום רבה״ — בגליון. ״רבי עקיבה אומר אחד אלו ואחד אלו הקדוש ברוך הוא״ — בגליון. ״כה אמר יי ביום רדתו שאולה״ — בפסוק (יחזקאל לא, טו) ״כה אמר אדני יי״. ״הובלתי כתיב״ — מאגרים מסמן את הו׳ כשיבוש: הכתיב במקרא ״האבלתי״, והדרש קורא ״הובלתי״, וכן בדפוס ״הובלתי כתיב״. ״רבי יהודה ברבי אמר״ — כך בכתב היד (״בר׳ אמ׳״), וכויקרא רבה ״ר׳ יהודה בר׳ אומר״; בדפוס ובתנחומא בובר ״רבי יהודה בר אמי״. ״(שיטין הרבה יש למקרא הזה, אלא שלא להטריח)״ — הערת הסופר בכתב היד; בדפוס בסוגריים ״(שנויין הרבה יש למקרא הזה אלא שלא להטריח)״.

בדפוס: ״מה ההרים הללו ראויין להזריע״; ״רבי עקיבא אומר: אחד אלו ואחד אלו הקב״ה מדקדק עמהן, וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעה״ז כדי לשלם להם שכר משלם לעה״ב, ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מע״ט שעשו בעה״ז לפרוע להם לעוה״ב״; ״ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם״; ״יבא חשך ויכסה חשך כמה דאת אמר״ (בלא ״החשך״).

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ז (״למה הדבר דומה לפעמון זהב והגיל שלו של מרגלית״); ויקרא רבה כז, א (״הובלתי כת׳, תדע שאין עושין כסוי לגיגית לא שלכסף ולא שלזהב… אלא שלחרס, מפני שהוא ממינו; כך אמר הקב״ה גיהנם חשך ורשעים חשך ותהום חשך, יבא חשך ויכסה את חשך״); פסיקתא דרב כהנא ט, א.

וַיְדַבֵּר יְיָ(ויקרא כב, כו) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז(ויקרא כב, כז).

זה שאמר הכתוב:

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה וגו׳(תהלים לו, ז).

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל — אלו הצדיקים, שנמשלו בהרים,

שנאמר: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ(מיכה ו, ב).

מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה — אלו הרשעים,

שנאמר: וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף וגו׳(תהלים קלו, טו),

תְּהֹומֹות יְכַסְיֻומוּ(שמות טו, ה).

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל — אלו הצדיקים:

מה ההרים הללו מעלין עשבים — אף הצדיקים יש להם מעשים טובים.

מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה — אלו הרשעים:

מה התהום אינו מעלה עשבים — אף הרשעים אין להם מעשים טובים.

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

מה ההרים ראויין להזרע ועושין פירות — כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין בעצמן ומטיבים לאחרים.

למה הדבר דומה?

לפעמון זהב וסגילוסגיל — והענבל שבתוך הפעמון שלו של מרגלית —

כך הן הצדיקים: מטיבין בעצמן ומטיבין לאחרים;

אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב וגו׳(ישעיה ג, י).

מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה — אלו הרשעים:

מה התהום הזה אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות — כך הרשעים אין להם מעשים טובים, ואינן עושין פירות,

אלא מציריןמצירין — מצרים, מזיקים לעצמן ולאחרים,

שנאמר: אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ(ישעיה ג, יא) —

רע לעצמו, ורע לאחרים.

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

סרס את המקראסרס את המקרא — הפוך את סדר מלות הפסוק ודרשהו: ״צדקתך על משפטיך — כהררי אל על תהום רבה״.

מה ההרים הללו כובשין על התהום שלא יעלה ויציף את העולם —

כך מעשיהן של צדיקים כובשין את הפורענות שלא תבוא לעולם.

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

מה ההרים הללו אין להם סוף — כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.

מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה —

מה התהום אין לו חקר — כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבוא.

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:

הצדיקים, שהן עושין את התורה שניתנה מהררי אל — הקדוש ברוך הוא עושה עמהם צדקה כהררי אל;

והרשעים, שאין עושין את התורה שניתנה מהררי אל — הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהם פורענות עד תהום רבה.

רבי עקיבה אומר:

אחד אלו ואחד אלו — הקדוש ברוך הוא מדקדק:

עם הצדיקים — וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, בשביל לשלם להם שכרם משלם לעתיד לבוא;

ומשפיע שלוה לרשעים, ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, בשביל לפרוע להם חטאם משלם לעולם הבא.

רבי מאיר אומר:

משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן.

משל את הצדיקים בדירתן — כמו שנאמר: בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹותָם(יחזקאל לד, יד).

ומשל את הרשעים בדירתן — שנאמר: כֹּה אָמַר יי בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּיתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם(יחזקאל לא, טו);

״הובלתי״ כתיב.

רבי יהודה ברבי אמר:

משל: אין עושין כסוי לגיגיתלגיגית — לחבית, לכלי גדול לא של כסף, ולא של זהב, ולא של נחשת, ולא של ברזל, ולא של עופרת — אלא של חרס,

מפני שהוא מין במינו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא:

גהנם — חשך, שנאמר: יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּות(תהלים לה, ו);

והתהום — חשך, שנאמר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם(בראשית א, ב);

והרשעים — חשך, שנאמר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם(ישעיה כט, טו).

יבא החשך ויכסה החשך,

שנאמר: כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻוסֶּה(קהלת ו, ד).

(שיטיןשיטין — שורות, דרשות הרבה יש למקרא הזה, אלא שלא להטריח.)

תרגום לעבריתוסגיל והענבל שבתוך הפעמון מצירין מצרים, מזיקים סרס את המקרא הפוך את סדר מלות הפסוק לגיגית לחבית, לכלי גדול שיטין שורות, דרשות

וצדקה שעשית עם נח — אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ

פתיחתא שנייה · נח והתיבה; עמודי רומי והעני; אלכסנדרוס מוקדון ומלך קציא; ״אדם ובהמה תושיע יי״; משפט אדם ומשפט בהמה

בדפוס סימן ו. ״ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט״ — בפסוק (בראשית ח, ד) ״…בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט״. ״[אמר ליה: דילמא אית בארעכון בעיר דקיק? אמר ליה: הן.]״ — חסר בכתב היד; הושלם מן הדפוס (וכן בתנחומא בובר, אמור ט, ובפסיקתא דרב כהנא ט, א: ״אמר ליה דילמא אית בארעכון בעיר דקיקא, א״ל הין״), שבלעדיו אין לתשובת המלך ״בזכות בעירא דקיקא״ אחיזה. ״דקיקא״ (השני) — בכתב היד ״רקיקא״ (מאגרים מסמנו כשיבוש), והתיקון מן הראשון ״בעירא דקיקא״ ומן הדפוס. ״דקיקא״ (הראשון) — הד׳ מסופקת בכתב היד. ״שארי תמה״ — כך בכתב היד (״ושרי… שארי״); בדפוס ״ושרי אלכסנדרוס מוקדון תמה״.

בדפוס: ״צדקה שעשית עם נח בתיבה… ומשפטים שעשית עם דור המבול שדקדקת עמהם עד תהום רבה״; ״מכורכים בקניות״; ״מחצלת של קנים מתחתיו״; ״אלכסנדרוס מלך מוקדן אזל לגבי מלכא קציא… למדינה חדא דשמא קרטינדא דהיא כולה דנשים״; ״כי נפיק כתב על תדעי פילי״; ״ולחמא דדהב״; ״לאו עתריכון אתית למחזי אלא דיציבון אתית למחמי״; ״קרא… אית לך ברת נוקבא״; ״הוי אדם ובהמה תושיע יי — אדם בזכות בהמה תושיע יי״; ״משפט אדם ובהמה אחד״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ח–ט (״ר׳ יהושע בן לוי סליק לרומי, ראה שם שני עמודים של שיש מכוסין…״; אלכסנדרוס ו״קרטיגנא״); פסיקתא דרב כהנא ט, א (״ר׳ יהושע בן לוי סליק לרומי וראה שם עמודים של שייש מכורכים…״; ״אזל לחדא מדינת׳ דשמא קרטיגנא והות כולה דנשין״); ויקרא רבה כז, א (כאן ״ר׳ יהושע בן חנניה אזל לרומי וראה שם עמודים שלשיש מכורכין בקיטאות״). ״משפט אדם ומשפט בהמה״ — גם להלן, סעיף יב.

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל(תהלים לו, ז).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

צדקה שעשית עם נח בתיבה — כְּהַרְרֵי אֵל:

וַתָּנַח הַתֵּיבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עַל הָרֵי אֲרָרָט(בראשית ח, ד);

ומשפטים שעשית עם דורו, ודקדקת עמהם — עד תְּהוֹם רַבָּה:

בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹות תְּהוֹם רַבָּה(בראשית ז, יא).

וכשהזכרתו — לא לבדו הזכרתו, אלא וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה וגו׳(בראשית ח, א).

רבי יהושע בן לוי ברומי

רבי יהושע בן לוי סליקסליק — עלה לרומי.

ראה שם עמודים של שיש מכורכים בקוניאותבקוניאות — בכיסויים, ביריעות — בשרב שלא יפקעו, ובצנה שלא יקרשויקרשו — יקפאו;

ראה שם עני אחד — ומחצלת קנה מתחתיו, ומחצלת קנים על גביו.

על העמודים קרא: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל — הן דאת יהיב, ואת משפע;על העמודים קרא… — על העמודים קרא: ״צדקתך כהררי אל״ — במקום שאתה נותן, אתה משפיע; ועל העני קרא: ״משפטיך תהום רבה״ — במקום שאתה מכה, אתה מדקדק.

על העמודים קרא: ״צדקתך כהררי אל״ — במקום שאתה נותן, אתה משפיע;

ועל העני קרא: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה — הן דאת מחי, את מדקדק.

ועל העני קרא: ״משפטיך תהום רבה״ — במקום שאתה מכה, אתה מדקדק.

אלכסנדרוס מוקדון ומלך קציא

מהו אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ?

אלכסדרוס מקדון אזל לגבי מלכא קציא, לאחורי הרי חשך.אלכסדרוס מקדון אזל… — אלכסנדרוס מוקדון הלך אל מלך קציא, מאחורי הרי החשך. הלך לעיר אחת ששמה קרטיגני (קרתגו), והיו כולם נשים. יצאו לקראתו, אמרו לו: אם אתה עושה עמנו מלחמה ומנצח — שמך יוצא בעולם שהחרבת כרך של נשים; ואם אנו עושות עמך מלחמה ומנצחות אותך — שמך יוצא בעולם שנשים עשו עמך מלחמה וניצחו אותך, ושוב אין אתה עומד לפני מלכות. כשיצא — כתב על שער העיר: אני אלכסנדרוס המלך — שוטה הייתי, עד שבאתי לעיר קרטיגני ולמדתי עצה מן הנשים.

אלכסנדרוס מוקדון הלך אל מלך קציא, מאחורי הרי החשך.

אזל לחדא מדינתא דשמה קרטיגני, והות כולן דנשין.

הלך לעיר אחת ששמה קרטיגני (קרתגו), והיו כולם נשים.

נפקו קדמוניה, אמרו ליה:

יצאו לקראתו, אמרו לו:

אי את עביד עמנא קרבא ונצחת — שמך נפיק בעלמא דמחוזא דנשיא אחרבת;

אם אתה עושה עמנו מלחמה ומנצח — שמך יוצא בעולם שהחרבת כרך של נשים;

ואי אנן עבדן עמך קרבא ונצחינך — שמך נפיק בעלמא דנשיא עבדו עמך קרבא ונצחו לך,

ואם אנו עושות עמך מלחמה ומנצחות אותך — שמך יוצא בעולם שנשים עשו עמך מלחמה וניצחו אותך,

ותוב לית את קאים קדם מלכו.

ושוב אין אתה עומד לפני מלכות.

כי נפק — כתב על תרע פילי:

כשיצא — כתב על שער העיר:

אנא אלכסדרוס מלך שאטי הוית, עד דאתית לקרטיגני מדינתא, וילפת עצה מן נשיא.

אני אלכסנדרוס המלך — שוטה הייתי, עד שבאתי לעיר קרטיגני ולמדתי עצה מן הנשים.

אזל למדינתא אחרי דשמה אפריקי.אזל למדינתא אחרי… — הלך לעיר אחרת ששמה אפריקי. יצאו לקראתו בתפוחים של זהב, ורימונים של זהב, ולחם של זהב. אמר להם: מה, זהב נאכל בארצכם? אמרו לו: וכי לא היה לך כזה בארצך, שבאת אלינו? אמר להם: לא את עושרכם באתי לראות, אלא את דינכם באתי לראות.

הלך לעיר אחרת ששמה אפריקי.

נפקו קדמוניה בחזורין דדהב, ורימונין דדהב, ובלחים דדהב.

יצאו לקראתו בתפוחים של זהב, ורימונים של זהב, ולחם של זהב.

אמר להו: מה, דהבא מתאכיל בארעכון?

אמר להם: מה, זהב נאכל בארצכם?

אמרי ליה: ולא הוה לך כדין בארעך, דאתת לגבן?

אמרו לו: וכי לא היה לך כזה בארצך, שבאת אלינו?

אמר להון: לא עותריכון אתית למיחמי, אלא דינכון אתית למיחמי.

אמר להם: לא את עושרכם באתי לראות, אלא את דינכם באתי לראות.

עד דאינון יתבין — אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא.עד דאינון יתבין… — בעוד הם יושבים — באו שני אנשים לדין לפני המלך. אחד אמר: אדוני המלך, אני חורבה קניתי מן האיש הזה, וחפרתי בה, ומצאתי בה מטמון; ואמרתי לו: קח את מטמונך — שחורבה קניתי, ומטמון לא קניתי. והאחר אמר: כשם שאתה ירא מעונש גזל — כך ירא אני; כשמכרתי לך חורבה — וכל מה שיש בה מכרתי לך. קרא המלך לאחד מהם, אמר לו: יש לך בן זכר? אמר לו: הן. קרא לאחר, אמר לו: יש לך בת נקבה? אמר לו: הן. אמר להם: ילכו וישאו זה לזה, ויאכלו את המטמון שניהם.

בעוד הם יושבים — באו שני אנשים לדין לפני המלך.

חד אמר: מרי מלכא, אנא חורבתא זבנית מהאי גברא, וגריפתא, ואשכחית בה סימא;

אחד אמר: אדוני המלך, אני חורבה קניתי מן האיש הזה, וחפרתי בה, ומצאתי בה מטמון;

ואמרית לה: סב סימתך — דחורבתא זבנית, וסימתא לא זבנית.

ואמרתי לו: קח את מטמונך — שחורבה קניתי, ומטמון לא קניתי.

ואחרינא אמר: כמה דאת מיסתפי מעונש גזל — כך מסתפינא אנא;

והאחר אמר: כשם שאתה ירא מעונש גזל — כך ירא אני;

כד זבינית לך חורבתא — וכל דאית בה זבינית לך.

כשמכרתי לך חורבה — וכל מה שיש בה מכרתי לך.

קרא מלכא לחד מנהון, אמר ליה: אית לך בר דכר? אמר ליה: הן.

קרא המלך לאחד מהם, אמר לו: יש לך בן זכר? אמר לו: הן.

קרא לאחרינא, אמר ליה: אית לך ברא נוקבתא? אמר ליה: הן.

קרא לאחר, אמר לו: יש לך בת נקבה? אמר לו: הן.

אמר להון: יזלון ויסבון דין לדין, ויכלון סימא תרויהון.

אמר להם: ילכו וישאו זה לזה, ויאכלו את המטמון שניהם.

ושרי אלקסנדרוס מקדון שארי תמה.ושרי אלקסנדרוס… — והתחיל אלכסנדרוס מוקדון תמה. אמר לו המלך: מה לך תמה? לא דנתי יפה? אמר לו: הן. אמר לו: אילו היה הדין הזה בארצכם — מה הייתם עושים בו? אמר לו: מסירים את ראשו של זה ואת ראשו של זה, והמטמון עולה לבית המלך. אמר לו: והשמש זורחת עליכם? אמר לו: הן. והמטר יורד עליכם? אמר לו: הן. אמר לו: שמא יש בארצכם בהמה דקה? אמר לו: הן. אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש! בזכות הבהמה הדקה — השמש זורחת עליכם, והמטר יורד עליכם; ובזכות הבהמה הדקה — תינצלו.

והתחיל אלכסנדרוס מוקדון תמה.

אמר ליה מלכא: מה לך תמהת? לא דנית טבות?

אמר לו המלך: מה לך תמה? לא דנתי יפה?

אמר ליה: הן.

אמר לו: הן.

אמר ליה: אילו הוה הדין דינא בארעכון — מה הויתון עבדין ביה?

אמר לו: אילו היה הדין הזה בארצכם — מה הייתם עושים בו?

אמר ליה: מרים רישיה דדין ורישיה דדין, וסימתא סלקא לבי מלכא.

אמר לו: מסירים את ראשו של זה ואת ראשו של זה, והמטמון עולה לבית המלך.

אמר ליה: ושמשא דנחא עליכון? אמר ליה: הן.

אמר לו: והשמש זורחת עליכם? אמר לו: הן.

ומיטרא נחת עליכון? אמר ליה: הן.

והמטר יורד עליכם? אמר לו: הן.

אמר ליה: דילמא אית בארעכון בעיר דקיק? אמר ליה: הן.

אמר לו: שמא יש בארצכם בהמה דקה? אמר לו: הן.

אמר ליה: זיל תיפח רוחיה דההוא גברא!

אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש!

בזכות בעירא דקיקא — שמשא דנחה עליכון, ומיטרא נחית עליכון;

בזכות הבהמה הדקה — השמש זורחת עליכם, והמטר יורד עליכם;

ובזכות בעירא דקיקא — תישתיזבון.

ובזכות הבהמה הדקה — תינצלו.

הוי אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ.

״אדם ובהמה״ — נמשכין אחריך כבהמה

אמרו ישראל: רבונו שלעולם, אדם אנחנו — כבהמה תושיענו,

לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה,

שנאמר: מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה(שיר השירים א, ד).

להיכן אנו נמשכין אחריך? לגן עדן,

הדא היא דכתיב:

יִרְוְיֻון מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם(תהלים לו, ט).

אמר רבי אלעזר בר מנחם:

״עדנך״ אין כתיב, אלא עֲדָנֶיךָ —

מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו.

אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ.

אמר רבי יצחק:

משפט אדם, ומשפט בהמה:

משפט אדם — וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ(ויקרא יב, ג);

ומשפט בהמה — וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה(ויקרא כב, כז).

תרגום לעבריתסליק עלה בקוניאות בכיסויים, ביריעות יקרשו יקפאו

זמִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כׇּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא

פתיחתא שלישית · מי הקדים לפני מצוה עד שלא נתתי לו — מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה

מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כׇּל־הַשָּׁמַיִם לִי־הוּא(איוב מא, ג)

בדפוס סימן ז. ״הדר בכרך״ — בדפוס ״הדר במדינה״. ״מצפצפת״ — בדפוס ״מפוצצת״. ״מי הפריש סאה עד שלא נתתי לו שדה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מי הפריש לי פאה״, ובויקרא רבה ובפסיקתא ״פאה״.

בדפוס: ״ומשניות״; ״ליתן לו בשכרו בן זכר״; ״ורוח הקדש צווחת ואומרת״; ״מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר״; ״מי הקריב לפני קרבן… הוי שור או כשב או עז״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור י; ויקרא רבה כז, ב (״רבי תנחומא פתר קריא ברווק שהוא שרוי במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים״; ״ורוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה״); פסיקתא דרב כהנא ט, ב.

רבי תנחומא פתח:

מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כׇּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא(איוב מא, ג).

זה רווקרווק — רווק, שאין לו אשה הדר בכרך, ונותן שכר סופרים ומשנים.

אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם לו שכר עמלו, וליתן לו שכרו בן זכר.

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:

עתידה בת קול להיות מצפצפתמצפצפת — מכרזת בקול בראשי ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל — יבוא ויטול שכרו.

ורוח הקדש אומרת: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם —

מי קילסקילס — שיבח לפני עד שלא נתתי בו נשמה?

מי מל לפני בן עד שלא נתתי לו בן זכר?

מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית?

מי עשה מעקהמעקה — גדר סביב הגג עד שלא נתתי לו גג?

מי עשה סוכה עד שלא נתתי לו מקום?

מי הפריש סאהסאה — מדה (כאן: מתנות עניים מן השדה) עד שלא נתתי לו שדה?

מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן?

מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה?

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז(ויקרא כב, כז).

תרגום לעבריתרווק רווק, שאין לו אשה מצפצפת מכרזת בקול קילס שיבח מעקה גדר סביב הגג סאה מדה (כאן: מתנות עניים מן השדה)

חוְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן

פתיחתא רביעית · כנפי השרפים מכסות רגליהם הדומות לרגל עגל; שופר של פרה; הבהמה הנרגמת; כוס הסוטה — ״שור״ ולא ״עגל״

וְלֹא יִהְיֶה־עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יֱיִ(יחזקאל כט, טז)

בדפוס סימן ח. ״לבית ישראל למבטח״ (השני) — בכתב היד בלא ״עוד״. ״והרגת את האשה ואת הבהמה״ — כך בכתב היד, צירוף ויקרא כ, טז; ובדפוס ״והרגת את האשה ואת הבהמה תהרוגו״. המשנה (סנהדרין ז, ד) — בכתב היד מסומנת ציטוט משנה, והיא לשון משנה סנהדרין ז, ד (״אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל; דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה״) — כאן בלשון ״אשה״ (על ויקרא כ, טז). ״השוטה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״הסוטה״. ״והלא עגל נולד״ — בדפוס ״ולא עגל נולד״.

בדפוס: ״וידעו כי אני יי אלהים״; ״שש כנפים שש כנפים לאחד״; ״בשתים יכסה פניו — שלא יביט פני שכינה, ובשתים יכסה רגליו — שלא יראה פני השכינה, דכתיב״ ״וכף רגליהם ככף רגל עגל״; ״אף כאן שור או כשב או עז כי יולד — שור נולד? ולא עגל נולד! אלא משום דכתיב״ ״ויעשו להם עגל מסכה, לפיכך קראו הכתוב שור ולא קראו עגל״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור יא; ויקרא רבה כז, ג (״תמן תנינן כל השופרות כולן כשירין חוץ משלפרה״); פסיקתא דרב כהנא ט, ג (״חוץ משל פרה מפני שהוא קרן של עגל״). משנה ראש השנה ג, ב.

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד(ויקרא כב, כז).

רבי יעקב בר זביד בשם רבי אבהו פתח:

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ(יחזקאל כט, טז).

וכתיב: שְׂרָפִים עֹומְדִים מִמַּעַל לוֹ(ישעיה ו, ב),

בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.

בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו — שלא להביט בשכינה;

וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף — לקילוסלקילוס — לשבח;

וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו — שלא יראו פני שכינה,

דכתיב: וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל(יחזקאל א, ז) —

על שם וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן.

תמן תנינן: כל השופרות כשרין חוץ משל פרה(משנה ראש השנה ג, ב) —

שהוא של עגל, על שם וְלֹא יִהְיֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן.

תמן תנינן: וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה(ויקרא כ, טז) —

אם אשה חטאת, בהמה מה חטאת?

אלא מפני שבאת לאשה תקלה על ידיה;

לפיכך אמר הכתוב: וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹוגוּ(ויקרא כ, טו).

דבר אחר:

שלא תהא בהמה עוברת בשוק, ויאמרו: זו היא שנהרגה אשה פלנית על ידיה —

על שם וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח.

ותנן: מפני מה אמרו אין השוטההשוטה — הסוטה שותה בכוס של חברתה?

שלא יהו הבריות אומרים: בכוס זה שתת אשה פלנית ומתה —

על שם וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֺן.

אף כאן: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז —

שׁוֹר נולד? והלא עגל נולד!

אלא דכתיב: עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה(שמות לב, ח);

לפיכך קראו הכתוב שׁוֹר, ולא ״עגל״.

תרגום לעבריתלקילוס לשבח השוטה הסוטה

טמַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף

פתיחתא חמישית · כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות כבר עשה על ידי הצדיקים; ״יבקש את נרדף״ — מן הנרדפין הקרבן

מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף(קהלת ג, טו)

בדפוס סימן ט. ״רבי ירמיה ורבי נחמיה, רבי ירמיה אומר״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר״, וכן בויקרא רבה כז, ד. ״אם יאמר לך [אדם]״ — השלמת מאגרים. ״הרי אוקיאנוס כולו אינו מים במים״ — כך בכתב היד; בדפוס ״הרי אוקינוס כלו מים במים״. ״אתה יי הוא״ — כך בכתב היד; בפסוק (נחמיה ט, ז) ״אתה הוא יי״. ״והוצאת מאור כשדים״ — בפסוק ״והוצאתו״. ״ויאמרו ראו ראינו״ — בפסוק (בראשית כו, כח) ״ראו ראינו כי היה יי עמך״. ״באדין נבוכדנצר נפל על אנפוהי״ — בפסוק (דניאל ב, מו) ״באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי״; ״אמ׳ לנסכה ליה״ — ״אמר״ כלשון הפסוק. ״בך בחר יי להיות לו לעם סגולה״ — בפסוק (דברים יד, ב) ״ובך בחר יי להיות לו לעם סגלה״.

בדפוס: ״זכרונו לברכה״; ״כבר עשה כן בימי משה״; ״כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעה״ז״; ״עתיד לפקוח עינים עורות וכבר עשה כן ע״י אלישע״; ״כבר עשה כן ע״י אברהם ושרה״; ״כבר עשה כן ע״י נבוכדנצר הרשע שהשתחוה לדניאל בארץ״; ״רבי הונא בשם רבי יוסף אמר״; ״אמר הקב״ה לא תביאו לפני קרבן אלא מן הנרדפין״ (בלא ״ומיום השמיני והלאה ירצה״).

מקבילות: תנחומא בובר, אמור יב; ויקרא רבה כז, ד–ה (״הקב״ה תובע דמן של נרדפים מיד רודפים; הבל נרדף מפני קין… נח נרדף מפני דורו״); פסיקתא דרב כהנא ט, ד (״תדע לך שהוא כן, שהרי הבל נרדף מפני קין״).

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז(ויקרא כב, כז).

זה שאמר הכתוב:

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה(קהלת ג, טו).

רבי ירמיה ורבי נחמיה.

רבי ירמיה אומר:

אם יאמר לך אדם: שאם לא חטא אדם הראשון היה חי וקיים עד עכשיו —

אמור לו אתה: כבר אליהו זכור לטוב, שלא חטא — אינו חי וקיים עד עכשיו?

וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה —

אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים —

אמור לו: לא כבר עשה כן על ידי אליהו, ועל ידי אלישע, ועל ידי יחזקאל?

ורבי נחמיה אמר:

אם יאמר לך אדם שהיה העולם כולו מים במים —

אמור לו: הרי אוקיאנוסאוקיאנוס — הים הגדול המקיף את העולם כולו, אינו מים במים?

וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה —

אם יאמר לך אדם שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות את הים יבשה —

אמור לו: לא עשה כן בימי משה?

שנאמר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם(שמות יד, כט).

ורבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:

כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבוא — כבר הקדים מקצת על ידי הצדיקים בעולם הזה.

אמר הקדוש ברוך הוא: שאני עתיד להחיות את המתים —

והלא כבר עשה כן על ידי אליהו, ועל ידי אלישע, ועל ידי יחזקאל.

אמר: שאני עתיד לעשות את הים יבשה —

לא כבר עשה כן על ידי משה רבינו? וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳.

אמר הקדוש ברוך הוא: שאני עתיד לפקוח עורים —

לא כבר עשה כן? וַיִּפְקַח יְיָ אֶת עֵינֵי הַנַּעַר(מלכים ב ו, יז).

אמר הקדוש ברוך הוא: שאני עתיד לפקוד עקרות —

לא כבר עשה כן? וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

אמר הקדוש ברוך הוא: וְהָיוּ מְלָכִים אֹומְנַיִךְ(ישעיה מט, כג) —

לא כבר עשה כן? נבוכדנצר הרשע — לא מלך היה? לא כבר השתחוה לדניאל?

שנאמר: בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סגיד וּמִנְחָה וניחוחין אֲמַר לְנַסָּכָה ליה(דניאל ב, מו).

וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.

רבי הונא בשם רב יוסף אומר:

עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של נרדפין מיד רודפיהן:

צדיק רודף את צדיק — וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף;

רשע רודף את רשע,

ורשע רודף צדיק — וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף;

נמצאת אומר: שאפילו צדיק רודף רשע — וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף מכל מקום.

תדע שהוא כן:

שהרי הבל היה נרדף מפני קין — ולכן וַיִּשַׁע יְיָ אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ(בראשית ד, ד) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה(בראשית ד, ה).

נח נרדף מפני דורו — וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ(בראשית ו, ח), ודורו — וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם וגו׳(בראשית ז, כג).

אברהם נרדף מפני נמרוד — אַתָּה יי הוא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם והוצאת מֵאוּר כַּשְׂדִּים(נחמיה ט, ז).

יצחק נרדף מפני פלשתים — וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ וגו׳(בראשית כו, כח).

יעקב נרדף מפני עשו — כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻולָּתוֹ(תהלים קלה, ד).

יוסף נרדף מפני אחיו — וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף(בראשית לט, ב).

משה נרדף מפני פרעה — לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ(תהלים קו, כג).

ישראל נרדפין מפני האומות — וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף;

בְךָ בָּחַר יְיָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻולָּה(דברים יד, ב).

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי נהוראי:

אף כאן:

שור — נרדף מפני ארי;

כבש — מפני הזאב;

עז — מפני הנמר.

אמר הקדוש ברוך הוא: לא תביאו לפני קרבן אלא מן הנרדפין —

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.

תרגום לעבריתאוקיאנוס הים הגדול המקיף את העולם

יעַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי

פתיחתא שישית · שלש תוכחות שהפכן הקדוש ברוך הוא לטובה — משל לאשה שקבלה על בנה; קריאת שמע; שלש בהמות ברשותך

עַמִּי מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי(מיכה ו, ג)

בדפוס סימן י. ״הלאיתיך״ — בפסוק (מיכה ו, ג) ״הלאתך״. ״ואל תענה ברעך״ — בדפוס ״ואל תענה״. ״וריב [ל]יי עם יהודה״ — השלמת מאגרים, כפסוק (הושע יב, ג). ״וגו״ — הגרש מסופק בכתב היד. ״ומה הלא[י]תיך״ — השלמת מאגרים. ״למ[י]קטל״, ״ארכת [עד] דחסל״ — השלמות מאגרים; ״לסורחוניה״ — מאגרים מוחק את הו׳, ונשאר כלשון כתב היד. ״כשנים כשלג ילבינו״ — כך בכתב היד (בפסוק, ישעיה א, יח: ״כשנים כשלג ילבינו״).

בדפוס המשל אחר: ״משל לה״ד לאשה שהיתה קובלת על בנה והזמינה אותו לפני השופט… כיון דחזת אתתא הא… אפכה לאשתעויי במילי אחריני; כד אתת קדם דיינא אמר לה: מה עביד לך בריך? א״ל: כד הוה במעוי בעט בי… תוהו כולי עלמא ואמרו זו תשובה וזו תוכחה… וחזרו בבושת פנים, כך הקב״ה חזר והפך התוכחה לאהבה וחזרו עכו״ם חפויים״. ובסופו: ״שלש ברשותך ושבע שאינן ברשותך, שור שה כשבים ושה עזים… אמרתי להביא קרבן לפני, שנאמר שור או כשב או עז״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור יג (״משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה״; ״עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שלא ברשותך״); ויקרא רבה כז, ו (״לא אתא אלא למתפוגנא עם בנוי״; ״אמר ר׳ יהודה בר׳ סימון: אמר הקב״ה עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך״); פסיקתא דרב כהנא ט, ה.

כתיב: עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵיתִיךָ עֲנֵה בִי(מיכה ו, ג).

אמר רבי אחא:

ענה בי — וקבל שכר; ואל תענה ברעך, ותקבל דין וחשבון.

אמר רבי שמואל בר נחמני:

בשלשה מקומות בא הקדוש ברוך הוא להתוכח עם ישראל,

והיו אומות העולם שמחין באותה שעה, ואמרו:

היאך יכולין אלו להתוכח עם בוראן? עכשיו הוא מכלה אותן!

ראשונה — בשעה שאמר להם: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה(ישעיה א, יח);

שמחו ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו שמחין — הפכה להם לטובה,

אמר להם: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.

כששמעו אומות העולם כך — תמהו ואמרו:

זו היא תשובה, וזו היא תוכחה? לא אתא אלא למתפנגא עם בנוהילא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי — לא בא אלא להתפייס (להשתעשע) עם בניו!

בשניה — כשאמר להם: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַיְיָ עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח(מיכה ו, ב);

שמעו אומות העולם, ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.

כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן — הפכה לטובה, ואמר: עַמִּי זְכׇור נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב(מיכה ו, ה).

כששמעו אומות העולם כן — תמהו ואמרו:

זו היא תשובה, וזו תוכחה? לא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי!

השלישית — כשאמר: וְרִיב לַיְיָ עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹוד עַל יַעֲקֹב(הושע יב, ג);

שמחו אומות העולם ואמרו: עכשיו הוא מכלה אותן.

כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן — הפכה להן למוטב, ואמר: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ וגו׳(הושע יב, ד).

משל לאשה שהיתה קובלת על בנה

משל לאשה שהיתה קובלת על בנה.

כיון דחזת דיינא דהוה קא דאין, והוה אמר למיקטל ברייתא —כיון דחזת דיינא… — כיון שראתה את הדיין שהיה דן, והיה אומר להרוג את הבריות — אמרה: אם אני מודיעה את סרחונו של בני — יאמר להרגו. מה עשתה? המתינה עד שגמר את דיניו. כיון שגמר את דיניו, אמר לה: מה סרחונו של בנך? אמרה לו: כשהיה במעי — בעט בי. אמר לה: ועכשיו עשה לך דבר? אמרה לו: לא. אמר לה: לכי — אין זה סרחון של כלום.

כיון שראתה את הדיין שהיה דן, והיה אומר להרוג את הבריות —

אמרה: אם מהודעיננא לסורחוניה דברי — אמר למקטלינהי.

אמרה: אם אני מודיעה את סרחונו של בני — יאמר להרגו.

מה עבדת? ארכת עד דחסל מדיניה.

מה עשתה? המתינה עד שגמר את דיניו.

כיון דחסל מדיניה, אמר לה: מה סורחניה דבריך?

כיון שגמר את דיניו, אמר לה: מה סרחונו של בנך?

אמרה ליה: כד הוה במעי — בעטי.

אמרה לו: כשהיה במעי — בעט בי.

אמר לה: וכדו עבד לך כלום?

אמר לה: ועכשיו עשה לך דבר?

אמרה ליה: לאו.

אמרה לו: לא.

אמר לה: זילי — לית דין סורחן דכלום.

אמר לה: לכי — אין זה סרחון של כלום.

כך תמהו אומות העולם ואמרו:

זו תשובה, וזו תוכחה? לא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי!

״ומה הלאיתיך״ — קריאת שמע

וּמָה הֶלְאֵיתִיךָ.

אמר רבי ברכיה:

משל למלך ששלח פרוזדגמאפרוזדגמא — כתב צו של המלך שלו למדינה.

מה עשו בני המדינה? נטלו אותה, ופרעו את ראשיהם, וקראו אותה ביראה, באימה, ברתת ובזיעובזיע — ובזיעה, ברעדה.

כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל:

בני, הדא קרית שמע — פרוזדגמא שלי היא;

לא הטרחתי עליכם לקרותה — לא עומדין על רגליכם, ולא פורעין את ראשיכם,

אלא בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ(דברים ו, ז).

״ומה הלאיתיך״ — הבהמות שברשותך

דבר אחר:

וּמָה הֶלְאֵיתִיךָ.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אמר הקדוש ברוך הוא: עשר בהמות מסרתי לך —

שלש ברשותך, ושבע אינן ברשותך:

אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁון וּתְאוֹ וָזָמֶר(דברים יד, ה).

לא הטרחתי עליכם, ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות להביא לפני קרבן מאילו;

אלא מאילו שהן ברשותך, הגדילות על אבוסך —

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז(ויקרא כב, כז).

תרגום לעבריתלא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי לא בא אלא להתפייס (להשתעשע) עם בניו פרוזדגמא כתב צו של המלך ובזיע ובזיעה, ברעדה

יאהֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפׇעׇלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם

פתיחתא שביעית · מאה פעיות של היולדת; פעייה אחת בסיני; מאותה תועבה הביאו קרבן; למה השור ראש לקרבנות — משל למטרונה

הֵן־אַתֶּם מֵאַיִן וּפׇעׇלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם(ישעיה מא, כד)

בדפוס סימן יא. ״מאה פעיות״ — הסופר כתב ״פעמים״, מחקו, ובגליון ״פעיות״. ״ממאה [פעיות]״ — בכתב היד סימן הוספה בלא השלמה בגליון; הושלם מן הדפוס (״מאפע ממאה פעיות שהאשה פועה״) ומויקרא רבה כז, ז. ״ממעי אמו״ — בכתב היד ״ממני״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); כדפוס ״ממעי אמו״. ״הן חד״ — בכתב היד ״דוד״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״לשון יוני — הן חד, חד אתם לי״ (ἕν, אחד). ״אינן אלא״ — אחרי ״אינן״ כתב הסופר ״עושין״ ומחקו. ״מצא״ — תיקון מאגרים. ״ולפי שהיו אומות העולם… ולא מצא בדברים ממש״ — בגליון. ״רבי מונא״ — בדפוס ובתנחומא בובר ״רבי הונא״; בפסיקתא ״ר׳ חונה״. ״אלא הגוים שעלו עם ישראל״ — בדפוס ״אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים״.

בדפוס: ״מהו תועבה יבחר בכם — מדבר בתינוק הזה״; ״כל פעולות טובות ונעימו׳ ונחמות״; ״ברעת׳ ישמחו מלך ובכחשיהם שרים״; ״והושיבו בראש״; ״מנין? ממה שקראו בענין״; ״ידע שור קונהו וחמור וגו׳ — לא היו יודעין, אלא שדשו בעקב״ (בלא הפסוק מירמיה ד, כב).

מקבילות: תנחומא בובר, אמור יד–טו; ויקרא רבה כז, ז (״מאפע — ממאה פעיות שהאשה פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר״; ״הן — לשון יווני הוא״) ו־ח (״אמר ר׳ לוי: למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות״); פסיקתא דרב כהנא ט, ו–ח (״ר׳ חונה ר׳ אידי בשם ר׳ שמואל בר נחמן: מוצלים היו ישראל מאותו המעשה״).

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז(ויקרא כב, כז).

זה שאמר הכתוב:

הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפׇעׇלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם(ישעיה מא, כד).

הֵן אַתֶּם מֵאַיִן — מלא כלום, מליחה סרוחהמליחה סרוחה — מטיפה סרוחה.

וּפׇעׇלְכֶם מֵאָפַע — מאה פעיותפעיות — צעקות (של היולדת); ממאה פעיות שהאשה פועה בשעת לידתה, בשעה שהיא יושבת על המשברהמשבר — כסא היולדת:

תשעים ותשעה — למיתה, ואחת — לחיים.

תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם —

אף על פי שהתינוק הזה יוצא ממעי אמו מלוכלך, מטונף, מלא ריריןרירין — ריר —

הכל מנשקין אותו, הכל מחבבין אותו, וביותר כשהוא זכר.

דבר אחר:

הֵן אַתֶּם מֵאַיִן — לשון יון הוא: ״הן״ — חד.

חד אתם לי מן האומות הקרואים ״אין״:

כׇּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ(ישעיה מ, יז).

וּפׇעׇלְכֶם מֵאָפַע.

אמר רבי לוי:

כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם ישראל — אינן אלא בשכר פעייהפעייה — קריאה (״נעשה ונשמע״) אחת שפעו ישראל בסיני,

ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם — אותה תועבה שעשיתם, עגל מסכה:

מאותה תועבה הביאו לפני קרבן, ואני אבחר בכם.

ומהו?

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז.

״ברעתם ישמחו מלך״ — משל למטרונה

בְּרָעָתָם יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ(הושע ז, ג).

וכי מה ראה בשור שעשאו ראש לקרבנות?

אמר רבי לוי:

משל למטרונהלמטרונה — גבירה, אשת שר שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות.

בדק המלך בדברים — לא מצא בה ממש.

מה עשה המלך? עשה סעודה, והושיבו בראש המסובין,

להודיע הכל שבדק המלך ולא מצא בדברים ממש.

ולפי שהיו אומות העולם אומרים לישראל: אתם עשיתם את העגל —

ובדק הקדוש ברוך הוא ולא מצא בדברים ממש;

לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות,

ממה שקראו בענין: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז.

רבי מונא ורבי אידי בשם רבי שמואל בר נחמן:

מוצלים היו ישראל מאותו מעשה;

שאילו עשו את העגל — היה להם לומר ״אלה אלהינו ישראל״;

אלא הגוים שעלו עם ישראל הם עשאוהו, והיו מוניןמונין — מקנטרים, מונים חטא לישראל, ואומרים: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

כתיב: יָדַע שׁוֹר קֹונֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע(ישעיה א, ג) —

ולא היו יודעין? אלא שדשו בעקבשדשו בעקב — שדרסו (את המצוות) בעקבם, זלזלו.

ודכותהודכותה — וכיוצא בה: כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ וגו׳(ירמיה ד, כב) —

ולא היו יודעין? אלא שדשו בעקב.

ודכוותהודכוותה — וכיוצא בה: וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ וגו׳(הושע ב, י) —

ולא הוה ידעהולא הוה ידעה — וכי לא היתה יודעת?? אלא שדשה בעקב.

תרגום לעבריתמליחה סרוחה מטיפה סרוחה פעיות צעקות (של היולדת) המשבר כסא היולדת רירין ריר פעייה קריאה (״נעשה ונשמע״) למטרונה גבירה, אשת שר מונין מקנטרים, מונים חטא ודכותה וכיוצא בה ודכוותה וכיוצא בה ולא הוה ידעה וכי לא היתה יודעת? שדשו בעקב שדרסו (את המצוות) בעקבם, זלזלו

חלק ב

גוף הדרשה

יב״שור״ ״כשב״ ״עז״ — בזכות האבות; ״שבעת ימים תחת אמו״

דרשת הפסוק · ״שור או כשב או עז… והיה שבעת ימים תחת אמו״ · השור בזכות אברהם, הכשב בזכות יצחק, העז בזכות יעקב; שבעה ימים — שתעבור עליו השבת, כמשל מטרונה

בדפוס סימן יב. ״והנה איל״ — בראשית כב, יג. ״שני שעירי עזים״ — ויקרא טז, ה (בדפוס אין הפסוק). ״אמר רבי יצחק: משפט אדם כמשפט בהמה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״משפט אדם ומשפט בהמה״, וכן לעיל סעיף ו.

בדפוס: ״כבש בזכות יצחק שנאמר״ ״וישא אברהם את עיניו וירא והנ׳ איל אח׳ נאחז בסבך בקרניו״; ״טובים לך — שע״י אתה מקבל הברכות, וטובים לבניך — שעל ידיהן מתכפר לבניך ביוה״כ, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם״; ״כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונ׳ תחל׳״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור טז–יז (״רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: משל למלך שנכנס…״; ״שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת״); ויקרא רבה כז, ט–י (״כל אכסניין שיש כן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה״); פסיקתא דרב כהנא ט, ט–י.

שׁוֹר(ויקרא כב, כז) — זה בזכות אברהם: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז).

כֶשֶׂב — בזכות יצחק: וְהִנֵּה אַיִל(בראשית כב, יג).

עֵז — בזכות יעקב: לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹובִים(בראשית כז, ט).

מהו טֹובִים?

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר:

טובים לך, טובים לבניך:

טובים לך — שעליהם אתה מקבל ברכות;

טובים לבניך — שעליהם מתכפר לבניך ביום הכפורים:

שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים(ויקרא טז, ה) — יום הכפורים,

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם(ויקרא טז, ל).

וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

משל למלך שהיה נכנס למדינה, והוציא כרוז ואמר:

כל אכסנייםאכסניים — אורחים, זרים שיש כאן — אל יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחלה.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

בני, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת;

שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת.

אמר רבי יצחק:

משפט אדם כמשפט בהמה:

משפט אדם — וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ(ויקרא יב, ג);

ומשפט בהמה — וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.

תרגום לעבריתאכסניים אורחים, זרים

יגוְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ

דרשת הפסוק · ״ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד״ · ״יודע צדיק נפש בהמתו״ — הקדוש ברוך הוא; ״ורחמי רשעים אכזרי״ — סנחריב והמן; עצותיהם של עשו, פרעה, המן וגוג

בדפוס סימן יג. ״זה הקדוש ברוך הוא שכתב בתורה לא תקח האם על הבנים״ — בגליון. ״יפרה וישגה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״יפרה וירבה״. ״[אין] אני עושה כן״ — השלמת מאגרים; בדפוס ״אני איני עושה כן״. ״גוג״ — הסופר כתב ״גוי״, מחקו, ובגליון ״גוג״; בדפוס ״גוג ומגוג״. ״ונלחם בגוים ההם״ — הב׳ מסופקת בכתב היד.

בדפוס: ״שהם מתעסקין בעצות רעות על ישראל״; ״שהרג את הבל אחיו בחיי אביו״; ״אני מחניק להון, הה״ד״; ״שבנות נשואות לאנשים״; ״לי אתה רוצה להזדווג״; ״יי כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור יח (״עד דאינון דקיקין תחות כורסי אימתהון אנא מחנק להון״); ויקרא רבה כז, יא (״ר׳ ברכיה בש׳ ר׳ לוי: כת׳ יודע צדיק נפש בהמתו… זה הקב״ה, שכת׳ בתורתו ושור או שה״); פסיקתא דרב כהנא ט, יא.

וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹותוֹ וְאֶת בְּנוֹ(ויקרא כב, כח).

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:

יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ(משלי יב, י) — זה הקדוש ברוך הוא, שכתב בתורה: לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים(דברים כב, ו);

וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי — זה סנחריב הרשע, דכתיב ביה: אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה(הושע י, יד).

יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ — זה הקדוש ברוך הוא, שכתב בתורה: וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹותוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד;

וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי — זה המן, שכתוב בו: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד(אסתר ג, יג).

אמר רבי לוי:

אוי להם לרשעים, שהן מתעמקיןמתעמקין — מעמיקים ומתחכמים בעצות על ישראל;

כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתך.

עשו אמר: שוטה היה קין, שהרג את הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו יפרה וישגהוישגה — ויגדל, ירבה;

אני איני עושה כן, אלא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה וגו׳(בראשית כז, מא).

פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו;

אין אני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כורסי אימהתהוןעד דאינון דקיקין תחת כורסי אימהתהון — בעוד הם קטנים תחת מושבי אמותיהם — אנא מחניק להוןאנא מחניק להון — אני חונק אותם;

הדא היא דכתיב:

כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻוהוּ(שמות א, כב).

המן אמר: שוטה היה פרעה, שאמר כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, לא היה יודע שהבנות נושאות לאנשים, ופרות ורבות מהם;

אני איני עושה כן, אלא לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹוג וּלְאַבֵּד.

אמר רבי לוי:

אף גוג לעתיד לבוא עתיד לומר כן:

שוטים היו ראשונים, שהיו מתעמקין בעצות על ישראל, שלא היו יודעים שיש להם פיטרוןפיטרון — פטרון, מגן בשמים;

אני איני עושה כן, אלא כתחלה אני מזדווגמזדווג — מתגרה, נלחם לפיטרונן, ואחר כך אני מזדווג להן;

הדא היא דכתיב:

יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ(תהלים ב, ב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, לי באתה להזדווג? חייך, שאני עושה עמך מלחמה;

הדא היא דכתיב:

יְיָ כַּגִּיבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת וגו׳(ישעיה מב, יג),

וכתיב: וְיָצָא יְיָ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב(זכריה יד, ג).

תרגום לעבריתמתעמקין מעמיקים ומתחכמים וישגה ויגדל, ירבה עד דאינון דקיקין תחת כורסי אימהתהון בעוד הם קטנים תחת מושבי אמותיהם אנא מחניק להון אני חונק אותם פיטרון פטרון, מגן מזדווג מתגרה, נלחם

ידוְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה

דרשת הפסוק · ״וכי תזבחו זבח תודה ליי״ · לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל — ״תודות״: ההודיה וקרבן תודה

בדפוס סימן יד. ״והודית תודה״ — בכתב היד ״תורה״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); כדפוס ״והודיית תודה״. ״קול ששון קול שמחה״ — בפסוק (ירמיה לג, יא) ״קול ששון וקול שמחה״. ״מביאי[ם]״ — הם׳ מסופקת בכתב היד. ״עלי אלים נדריך״ — בפסוק (תהלים נו, יג) ״עלי אלהים נדריך״.

בדפוס: ״רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם רבי מנחם דגליל״; ״קול אומרים הודו את יי צבאות כי טוב יי כי לעולם חסדו מביאים תודה בית יי״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור יט; ויקרא רבה כז, יב; פסיקתא דרב כהנא ט, יב.

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה(ויקרא כב, כט).

רבי פינחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליל:

לעתיד לבוא — כל הקרבנות כולן בטילין, וקרבן תודה אינו בטל לעולם;

כל ההודיות בטילות, והודית תודה אינה בטילה לעולם.

הדא היא דכתיב:

קוֹל שָׂשׂוֹן קוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה(ירמיה לג, יא)

מְבִיאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ — זה קרבן תודה.

וכן דוד אומר: עָלַי אלים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹות לָךְ(תהלים נו, יג).

״תודה״ אין כתיב כאן, אלא תּוֹדֹות —

ההודיה, וקרבן תודה.

טווּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה — אין לפניו אכילה ושתייה

דרשת הפסוק · ״ומיום השמיני והלאה ירצה״ · ״כי מי בשחק יערך״ — פרנסה, אורה, כסות ומלחמה; משה בהר — שאין לפניו אכילה; מקרה אדם ומקרה בהמה

בדפוס סימן טו. ״אמר רבי אבון הלוי ברבי״ — כך בכתב היד; בדפוס ״א״ר אבין הלוי״. ״[פרנסה, שנאמר… ואין לשון ערך אלא לשון] אורה״ — בכתב היד ״…מפרנס יתומים ומאכיל רעבים, ואין הלשון הזה יערוך אלא לשון אורה, שנאמר על המנורה הטהורה״: עינו של הסופר קפצה מ״אלא לשון״ אל ״אלא לשון״, ונשמטו הראיה ללשון פרנסה ופתיחת הדרשה על לשון אורה. הושלם מן הדפוס (״ואין הלשון הזה יערך אלא לשון פרנסה, שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו; ד״א כי מי בשחק יערך, מי כיוצא בהקב״ה שהוא מאיר עיני חשכים, ואין לשון ערך אלא לשון אורה״). ״וערכו מלחמה״ — כך בכתב היד (הו׳ הראשונה מסופקת); בדפוס ״ויערכו אתם מלחמה״ (בראשית יד, ח); ״ויערכו מלחמה״ — שמואל א יז, ב. ״לוכל״ — כך בכתב היד (לאכול). ״וכי בהר סיני״ — בגליון. ״מה האדם״ — תיקון מאגרים. ״באדם״ — בכתב היד ״בארם״ (מאגרים מסמנו כשיבוש). ״הנוגע במת… יטמא שבעת ימים״ — במדבר יט, יא (״הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים״), יט, טז. ״והנוגע בנבלתה״ — בפסוק (ויקרא יא, לט) ״הנגע בנבלתה״.

בדפוס: ״מי היה מקריב לו קרבנות עד שלא היו ישראל״; ״מי כהקב״ה שהוא מפרנס יתומים ומשביע רעבים״; ״ללמד שהוא עושה מלחמתן של ישראל״; ״אמר הקב״ה: אם יטעך יצרך לומר לך… אמור לו״; ״ומשעלה אצלי ראה שאין לפני אכילה״; ״גבור שהוא מהלך במדבר והיה צמא… עשרה כפים שש כפים ארבע כפים״; ״וכל המים שבעולם מלא שעלו של הקב״ה״; ״ושל בהמה לפי שנתנה מלמטה״; ״והבהמה אינה יודעת כלום״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור כ–כא (״שלא יטעך יצרך לומר שלפניו יש אכילה ושתיה״; ״זש״ה כי מקרה בני האדם״).

וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה(ויקרא כב, כז).

שלא יטעך יצרך שיש לפניו אכילה ושתייה.

מי היה מקריב לו, עד שלא יעמדו ישראל?

אמר דוד: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיְיָ וגו׳(תהלים פט, ז) —

מי היה מקריב לו קרבנות?

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא — מפרנס יתומים, ומאכיל רעבים;

ואין הלשון הזה יַעֲרֹוךְ אלא לשון פרנסה, שנאמר: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ(ויקרא כד, ח).

דבר אחר: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיְיָ — מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא, שהוא מאיר עיני חשכים;

ואין לשון ערך אלא לשון אורה,

שנאמר: עַל הַמְּנֹורָה הַטְּהֹורָה יַעֲרֹוךְ אֶת הַנֵּרוֹת(ויקרא כד, ד).

דבר אחר:

כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹוךְ לַיְיָ — מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא, מלביש ערומים;

ואין הלשון הזה אלא לשון כסות,

שנאמר: וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ(שופטים יז, י).

כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיְיָ —

אין הלשון הזה אלא לשון מלחמה: וערכו מִלְחָמָה(שמואל א יז, ב);

שהוא עושה מלחמתן של ישראל.

כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹוךְ לַיְיָ —

אמר הקדוש ברוך הוא: אם בא יצרך לומר לך: מי היה מקריב להקדוש ברוך הוא עד שלא נברא העולם? —

והרי משעלה משה לרקיע — עשה שם מאה ועשרים יום; יאמר לך אם היו מקריבין לפני.

ולא עוד, אלא הוא היה למוד לוכללוכל — לאכול;

ומשעלה אצלו — ראה שאין לפניו אכילה, ואף הוא לא אכל,

שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וגו׳(שמות לד, כח).

אמר ריש לקיש:

אם בא יצרך לומר: אילולי שיש לפניו אכילה ושתיה — לא היה אומר שאקריב ואנסך לו;

מה כתיב? עֹולַת תָּמִיד הָעֲשֻׂויָה בְּהַר סִינַי(במדבר כח, ו).

וכי בהר סיני הקריבו קרבנות?

אלא הרי משה, שעלה להר סיני — יאמר לך אם יש לפניו אכילה ושתיה.

ולמה הטרחתי עליך, ואמרתי לך עֹולַת תָּמִיד?

שתהא מקריב — בשביל לזכותך.

אמר רבי חייא בר אבא:

גבור שהיה מהלך, וצמא, והלך לשתות מים — במה ישתה? בכפיו:

עשרה כפים, ששה כפים; פחות משתים אינו שותה.

וכל המים שבכל העולם כולו — מלוא שעלומלוא שעלו — מלא כף ידו,

שנאמר: מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם וגו׳(ישעיה מ, יב).

להודיעך שאין לפניו אכילה ושתייה.

ולמה אמר שתקריב קרבן? לזכותך.

הוי שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז.

״כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה״

וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.

זה שאמר הכתוב:

כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה(קהלת ג, יט).

בא וראה:

כתיב באדם: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז(דברים כב, יא),

וכתיב בבהמה: לֹא תַחֲרֹושׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹור(דברים כב, י) —

מקרה אחד לכל.

מה האדם מקבל טומאה — אף בהמה מקבלת טומאה:

באדם כתיב: הַנֹּוגֵעַ בְּמֵת(במדבר יט, יא) יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים(במדבר יט, טז);

ובבהמה: והנוגע בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב(ויקרא יא, לט).

כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה:

באדם כתיב: וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה(ויקרא כ, טז);

בבהמה כתיב: וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹוגוּ(ויקרא כ, טו).

וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל —

ומִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹולָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּורֶדֶת הִיא לְמַטָּה(קהלת ג, כא):

רוח האדם, לפי שניתנה מלמעלה — כתיב בה עלייה;

ושל בהמה, לפי שניתנה מלמטן — לפיכך כתיב בה ירידה.

וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן —

מהו אָיִן?

שהוא מדבר, והיא אינה מדברת;

ועוד — יש באדם דעת, ובבהמה אין דעת;

והאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת בין טוב לרע;

ועוד — האדם נוטל שכר על מעשיו, והבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה;

האדם מת — מיטפליןמיטפלין — מטפלים (בקבורתו) בו, וניקבר; והבהמה אינה נקברת.

וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן.

מה כתיב באדם? אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב), וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי(ויקרא יב, ג);

ובבהמה: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.

תרגום לעבריתלוכל לאכול מלוא שעלו מלא כף ידו מיטפלין מטפלים (בקבורתו)

חלק ג

פתיחתא

טזוְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה

פתיחתא שמינית · וחתימה · השור לכפר על מעשה העגל: כנפי החיות מכסות רגלי העגל, ופני השור הוחלפו בכרוב; ולעתיד — ״טרם יקראו ואני אענה״

וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיְיָ(תהלים כז, ו)

בדפוס סימן טז. ״אזבחה באהלו״ — בפסוק (תהלים כז, ו) ״ואזבחה באהלו״. ״כיון ששמ[ע]ו״, ״ו[ע]תה״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״והיו הולכין תלויי ראש, ואומרים: עכשיו היו יודעין…״ — כך בכתב היד; בדפוס ״והיו מהלכין בהרמת ראש ואומרין: עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקב״ה״. ״יש שור נולד — עגל נולד שיהא שור״ — כך בכתב היד, ואחרי ״נולד״ הראשון כתב הסופר ״עגל״ ומחקו; בדפוס ״יש שור נולד? עגל אינו נולד שיהא שור״. ״לאחד… לאחת מהם״ — בפסוק (יחזקאל א, ו) ״לאחת… לאחת להם״. ״כנפים״ (״שתי כנפים״) — אותיות מסופקות בכתב היד. ״שנאמר ופני נשר… [פני] האחד פני אריה״ ו״השור גדול שבבהמות ונעשה פנים לחיה״ — בגליון; ״[פני]״ השלמת מאגרים. ״פני האחד פני אריה״ אינו לשון המקרא (ביחזקאל י, יד ״פני האחד פני הכרוב… והשלישי פני אריה״; ובא, י ״ופני אריה אל הימין״); בדפוס ״שנאמר ופני אריה״. ״בפני אדם בשביל ישראל״ — כך בכתב היד; בדפוס ״פני אדם; בשביל ישראל מחה הקב״ה את השור״. ״לא ישמע יי״ — בפסוק (תהלים סו, יח) ״לא ישמע אדני״.

בדפוס: ״כיון ששמעו ישראל שיקרבו קרבן שור״; ״וארבעה פנים לאחת וד׳ כנפים לאחת להם… ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל״; ״שכן אתה מוצא שאין מזכיר שם אלא כרוב״; ״בשעה שאדם עומד ומהרהר בתפלה״; ״אבל לעתיד עד שלא תקראו לפני אני עונה אתכם״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור כב–כג (״כיון ששמעו ישראל שיקריבו שור רמה ראשם״; ״אין לך גדול בעוף אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה, שנאמר ופני נשר לארבעתן״). ״בשביל ישראל מחה הקב״ה את השור ונתן כרוב תחתיו״ — וכן בבלי חגיגה פרק ב, יג ע״ב (״אמר ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב״).

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז(ויקרא כב, כז).

זה שאמר הכתוב:

וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי אֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ וגו׳(תהלים כז, ו).

כיון שעשו ישראל אותו מעשה — היו אומות העולם אומרים:

אין להם תקומה, ואינו חוזר עליהם לעולם.

כיון ששמעו ישראל שיקריבו שור — רמה ראשם,

שנאמר: וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹויְבַי סְבִיבוֹתַי.

והיו הולכין תלויי ראשתלויי ראש — בראש מורכן, ואומרים: עכשיו היו יודעין שנתרצה לנו הקדוש ברוך הוא —

אֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיְיָ.

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז —

יש שור נולד? עגל נולד, שיהא שור!

שאמר להקריב שור.

ולמה אמר שיקריבו שור? לכפר על תבנית שור,

שנאמר: הַסֹּולֵחַ לְכׇל עֲוֺנֵיכִי הָרֹופֵא לְכׇל תַּחֲלוּאָיְכִי(תהלים קג, ג).

תדע לך, ראה מה כתיב:

וְאַרְבָּעָה פָנִים לאחד וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת מהם(יחזקאל א, ו);

מה כתיב שם? וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה(יחזקאל א, ז).

ובשביל כפרתן של ישראל — הוסיף להם שתי כנפיים:

שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד(ישעיה ו, ב).

למה?

אמר הקדוש ברוך הוא: שיתכסו הרגלים, שהן דומות לעגל,

שלא יראה אותם ויזכור מעשה העגל,

שנאמר: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וגו׳.

וכל כך למה? אלא לכפר על ישראל:

הַסֹּלֵחַ לְכׇל עֲוֺנֵיכִי.

אין לך גדול בעופות אלא הנשר — ונעשה פנים לחיה,

שנאמר: וּפְנֵי נֶשֶׁר וגו׳(יחזקאל א, י).

הגדול שבחיה — ארי, ונעשה פנים לחיה: ״פני האחד פני אריה״.

השור — גדול שבבהמות, ונעשה פנים לחיה: וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל.

בפני אדם — בשביל ישראל מחה הקדוש ברוך הוא את השור, ונתן כרוב תחתיו;

שאין את מוצא שאין מזכיר שם אלא כרוב,

שנאמר: פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב(יחזקאל י, יד).

כל כך למה? כדי לכפר על ישראל;

הוי הַסֹּולֵחַ לְכׇל עֲוֺנֵיכִי.

ולמה הסיר הקדוש ברוך הוא את העגל? שיהיו ישראל זכאין לפניו.

ולא עוד, אלא כשיהיה אחד מישראל מהרהר בלבו עבירה או דבר רע — אין הקדוש ברוך הוא מצרפהמצרפה — מצרף אותה, מחשיבה למעשה;

שכן דוד אומר: אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע(תהלים סו, יח) יי.

ומה הקדוש ברוך הוא שומע? בשעה שאדם מהרהר בתפלה,

שנאמר: אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי(תהלים לא, כג).

חתימה

ולא עוד, אלא שני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה — הקדוש ברוך הוא מקשיב,

שנאמר: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע(מלאכי ג, טז).

אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה שאתם עוסקים — הייתי מקשיב ושומע תפלותיכם;

אבל לעתיד לבוא — עד שלא תאמרו תפלה ותקראו לפני, אני עונה אתכם,

שנאמר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה(ישעיה סה, כד).

תרגום לעבריתתלויי ראש בראש מורכן מצרפה מצרף אותה, מחשיבה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
ואמר ליה: דילמא אית בארעכון בעיר דקיק? אמר ליה: הן.— (הוספה)
ודקיקארקיקא
טאדם— (הוספה)
ילַ— (הוספה)
יי— (הוספה)
יעד— (הוספה)
יי— (הוספה)
יאפעיות— (הוספה)
יאממעיממני
יאחדדוד
יאצמ
יאכתיבכתב
יגאין— (הוספה)
ידתודהתורה
טופרנסה, שנאמר: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ(ויקרא כד, ח).— (הוספה)
טודבר אחר: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיְיָ — מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא, שהוא מאיר עיני חשכים;— (הוספה)
טוואין לשון ערך אלא לשון— (הוספה)
טוהא
טובאדםבארם
טזפני— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמות מן הדפוס (ורשא): ו, יא, טו
§§3701§§

מדרש תנחומא

דרשה ג

ולקחתם לכם ביום הראשון

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מ)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

יזשְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי

פתיחתא ראשונה · ודרשת הפסוק · ״פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל״ · הרבה לקיחות צוה הקדוש ברוך הוא כדי לזכות את ישראל; ארבעת המינים — צדיקים ובינוניים באגודה אחת

שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים(משלי ד, י)

בדפוס סימן יז. ״ולקחתם לכם ביום הראשון״ בראש הסעיף — מסופק בכתב היד (מאגרים מסמנו בסוגריים ובסימן ספק); כך פותח גם הדפוס. ״ומצותי תצפן אתך״ — משלי ב, א (״בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך״); הדרשה מצרפת אותו אל ״שמע בני וקח אמרי״ (משלי ד, י), וכן בדפוס ״שמע בני וקח אמרי ומצותי תצפון״. ״לטהר אתכם״ — הסופר כתב ״שהרהרתם״, מחקו, ובגליון ״לטהר אתכם״. ״נר אלהים נשמת אדם״ — בפסוק (משלי כ, כז) ״נר יי נשמת אדם״, וכך בדפוס. ״וענף עץ עבות״, ״אלו״, ״יהיו בבני״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״הבנה בשמים מעלותיו״ — בפסוק (עמוס ט, ו) ״הבונה בשמים מעלותו״.

בדפוס סדר הלקיחות אחר: פרה אדומה (״שמא בשבילי, לא עשיתי אלא בשביל טהרתכם״) ואחריה תרומה ושמן; ״מה טובן של ארבעה המינים הללו״; ״אם עשיתם כן אני מתעלה עליכם״; ובסוף ״ואימתי הוא מתעלה? כשהן עושין אגודה אחת, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור כד–כה (״אמר הקב״ה הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומה, שמא בשבילי, לא״; ״מה טיבן של ארבעה מינים הללו, מהן עושין פירות ומהן אינן עושין פירות, פרי עץ הדר כפות תמרים אלו הצדיקים״); ויקרא רבה ל, יג (״ר׳ יהודה בש׳ ר׳ שמעון בן פזי פתח שמע בני וקח אמרי… שמא בשבילי״) ו־ל, יב (״יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אילו על אילו, ואם עשיתם כך… ואימתי הוא מתעלה כשהן עושין אגודה אחת״); פסיקתא דרב כהנא כז, ט (״פרי עץ הדר — אילו ישראל: מה אתרוג הזה יש בו ריח ויש בו אוכל…״ — ארבעה מינים כנגד ארבעה סוגים בישראל, ״אלא ייעשו כולם אגודה אחת והם מכפרים אילו על אילו״; וכאן שני זוגות בלבד: עושי פירות — צדיקים, ושאינם עושים — בינוניים).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

זה שאמר הכתוב:

שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי(משלי ד, י) וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ(משלי ב, א).

שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי —

הרבה לקיחות צויתי אתכם, בשביל לזכות אתכם.

אמרתי לכם: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב) — לא בשביל שאדור ביניכם?

דכתיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).

דבר קשה: כביכול אמר להם — קחו אותי, שאדור ביניכם;

״ויקחו תרומה״ אין כתיב כן, אלא וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה — אותי אתם לוקחים.

אמרתי לכם: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻומָּה(במדבר יט, ב) — שמא בשבילי?

לא, בשביל לטהר אתכם;

לא כך כתיב: וְהִזָּה הַטָּהֹור עַל הַטָּמֵא(במדבר יט, יט)?

אמרתי לכם: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר(שמות כז, כ) — למה?

לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד.

וכי אור משלכם אני צריך?

אלא בשביל לשמר את נפשותיכם, שנמשלה הנפש בנר,

שנאמר: נֵר אלהים נִשְׁמַת אָדָם חֹופֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָטֶן(משלי כ, כז).

ועכשיו שאמר לכם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן —

לא בשביל שצריך לכם, אלא בשביל לזכות אתכם.

ארבעת המינים — צדיקים ובינוניים

פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּות תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹות וְעַרְבֵי נָחַל.

מה טיבן של ארבעת מינין אלו?

מהן עושין פירות, ומהן אין עושין פירות.

פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּות תְּמָרִים — אלו הצדיקים, שיש להם מעשים טובים;

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות וְעַרְבֵי נָחַל — אלו בינוניים שיש בישראל.

אמר הקדוש ברוך הוא: כולם כאחת יעשו אגודה אחת, כדי שלא יהיו בבני פסלותפסלות — פסולת;

אם עשיתם כך — אני מתעלה.

וכן הנביא אומר: הַבּנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻודָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ(עמוס ט, ו).

תרגום לעבריתפסלות פסולת

חלק ב

גוף הדרשה

יח״ולקחתם״ — במקח ולא בגזל; ״אז ירננו עצי היער״

דרשת הפסוק · ״ולקחתם לכם״ · ופתיחתא שנייה · הלוקח לולב גזול — סניגורו נעשה קטיגורו, משל לגבאי שנגזל; טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שזכיתם בדין

בדפוס סימן יח. ״ונמצא״, ״קטיגורו״, ״להוציא״, ״הגזול״, ואותיות רבות במשל הגבאי — מסופקות בכתב היד (הדף פגום). ״המגבה״ — הסופר כתב ״המצבה״, מחקו, ובגליון ״המגבה״. ״ש[י]למד״ (פעמיים) — השלמת מאגרים. ״אמר לו אותו עירוני הגבאי״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמן ״עירוני״ כשיבוש); בדפוס ״אמר ליה אותו הגבאי לאותו העירון״. ״ואנ[י הו]לך״ — האותיות בסוגריים השלמת מאגרים במקום שנמחק בכתב היד; כדפוס ״ואני הולך ומלמד עליך זכות״. ״אז ירננו עצי היער מלפני יי כי בא לשפוט את הארץ״ — לשון דברי הימים א טז, לג (בתהלים צו, יב–יג ״אז ירננו כל עצי יער לפני יי כי בא״); בדפוס ״אז ירננו כל עצי יער״.

בדפוס: ״ולקחתם לכם — בלקיחה תמה״; ״ליסטים קפחו ונטל את כליו ואת המוגבה״; ״אמר ליה אותו הגבאי… תן לי אותו זהב ואותן הכלים ואותן העבוטות שנטלת ממני״; ״והכלים האלו שאתה רואה בידי״; ״אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו״; ״אמר המלך: כל מי שהוא יוצא ובידו אגין הוו יודעין שהוא נצח״; ״לפני יי, אימתי? כי בא… ביוה״כ״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור כו–כז (״תני ר׳ חייא במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ואת הגזול, משל למה הדבר דומה לשליח של מלך שהלך לגבות בעיר״; ״לשני בני אדם נכנסין לדין לפני המלך… כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין ביום הכפורים״). ויקרא רבה ל, ו (״ולקחתם — תני ר׳ חייה: במקח ולא בגזל; לכם — לכל אחד ואחד מכם״; ״חד זמן עבר עילויה חד ליגיון למיגבי דימוסיא… אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו״) ו־ל, ב, ד (״אז ירננו כל עצי היער״; ״מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא״); פסיקתא דרב כהנא כז, ב, ד, ו (״חד זמן עבר חד ליגיון בעי למגבי דימוסייא דחדא מדינתא״).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ) —

בלקיחה: שלא תהא גוזל ועומד בו, ונמצא סניגורו — קטיגורו.

וּלְקַחְתֶּם —

תאני רבי חייא:

במקח, ולא בגזל;

במקח, ולא בחנם —

להוציא את השאול, ולהוציא את הגזול.

משל לשליח המלך שנגזל

למה הדבר דומה?

לשליח של מלך שהלך לגבות בעיר.

משגבה אותה — מצאו עירוניעירוני — בן העיר אחד בדרך, ליסטיסליסטיס — שודד;

קפחוקפחו — שדדו, היכהו ובזזו, ונטל את כליו ואת המגבההמגבה — מה שגבה (כסף המס) שהיתה בידו.

לאחר ימים בא לאותו עירוני דין אצל השלטוןהשלטון — המושל;

בא לשכור לו אדם, מי שילמד עליו זכות.

אמר לו אותו עירוני הגבאי: מה אתה עושה כאן?

אמר לו: יש לי דין, ואני מבקש לשכור אדם שילמד עלי זכות.

אמר לו: תן לי אותו זהב ואותו ממון שנטלת ממני — ואני מלמד עליך זכות.

ולמחר, שאתה עומד לפני השלטון, ואומר לך: יש לך מי שילמד עליך זכות? —

אמור לו: איש פלוני;

ואני הולך ומלמד עליך זכות.

נטל ממנו אותו זהב ועבוטותועבוטות — ומשכונות מקצת, והלך לו.

ולמחר, כשהוא בא ועמד לפני השלטון, אמר לו: יש לך מי שילמד עליך זכות?

השיבו ואמר לו: איש פלוני.

אמר לו השלטון: מה זכות אתה מלמד על זה?

אמר לו: מרימרי — אדוני, אני אומר לך דברים שעשה לי חבירי זה:

כשהלכתי לגבות על העיר פלוני — עמד עלי בדרך וקפחני, ונטל כל מה שהיה בידי;

והכלים אלו שאתם רואים בידי — הן הן ממקצת הכלים שלי, שהחזיר לי כדי שאלמד עליו זכות.

עכשיו התחילו הכל אומרים: ויוי — אוי לזה, שנעשה סניגורו — קטיגורו!

כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול, אלא אם כן לוקח אותו בדמים,

שנאמר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם.

פתיחתא: ״אז ירננו עצי היער״

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

זה שאמר הכתוב:

אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ(דברי הימים א טז, לג).

במי הכתוב מדבר?

בישראל ובאומות העולם, שהקדוש ברוך הוא דן אותם ביום הכפורים;

ואלו ואלו נכנסין לדין, ואין אנו יודעים מי נוצחנוצח — מנצח.

למה הדבר דומה?

לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך,

ולא היה אדם יודע מה ביניהם, אלא המלך בלבד.

דנן המלך — ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחבירו;

אלא מי שהוא יוצא ובאגיןובאגין — וענף תמר (סימן ניצחון) בידו — הכל יודעין שהוא נוצח.

כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין ביום הכפורים, ואין הבריות יודעין מי נצח.

אמר הקדוש ברוך הוא: טולו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין.

לפיכך אמר דוד: אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר —

אימתי? מִלִּפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ — ביום הכפורים.

מה ישראל עושין? ממתינין עוד חמשה ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו;

לפיכך: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

תרגום לעבריתליסטיס שודד קפחו שדדו, היכהו ובזזו המגבה מה שגבה (כסף המס) עירוני בן העיר השלטון המושל ועבוטות ומשכונות מרי אדוני וי אוי ובאגין וענף תמר (סימן ניצחון) נוצח מנצח

חלק ג

פתיחתות

יטכׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ

פתיחתא שלישית · קצרה · ארבעת המינים כנגד אברי האדם — לולב כשדרה, הדס כעינים, ערבה כשפתים, אתרוג כלב

כׇּל־עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי־כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ(תהלים לה, י)

בדפוס סימן יט. הפתיחתא מסתיימת בפסוק הפתיחה (״הוי כל עצמותי תאמרנה״), ואינה חוזרת אל ״ולקחתם לכם״; וכן בדפוס (״הוי כל עצמותי״).

בדפוס: ״תדע לך שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם״; ״שקולין הן כנגד הגוף״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור כח; ויקרא רבה ל, יד (״ר׳ מני פתח כל עצמותי תאמרנה… אילו שהן שקולין כנגד כל הגוף; הוי כל עצמותי תאמרנה״).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ).

זה שאמר הכתוב:

כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי(תהלים לה, י) כמוכה.

יפה אמר דוד, שאמר הפסוק הזה: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה.

תדע לך:

הלולב הזה — דומה לשדרהלשדרה — לעמוד השדרה של אדם;

וההדס הזה — דומה לעינים;

והערבה — דומה לשפתים;

והאתרוג — דומה ללב.

אמר דוד: אין לך אבר אחד גדול מאלו — שקולים הם כנגד הגוף.

הוי כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כמוכה.

תרגום לעבריתלשדרה לעמוד השדרה

כשְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים

פתיחתא רביעית · קצרה · שלמה תמה על ארבעת המינים; ״מטיבי לכת״ — רצין ליקח מהם; ״קטני ארץ… חכמים מחוכמים״ — מלמדין זכות

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וארבע וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים(משלי ל, יח)

בדפוס סימן כ. ״ויחכם שלמה מכל האדם״ — בפסוק (מלכים א ה, יא) ״ויחכם מכל האדם״. ״ולא תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ואם תאמר״. ״הוא בוסר עליהן״ — כך בכתב היד ובדפוס (מבזה אותן).

בדפוס: ״כפות תמרים — צריך אדם ליטול שתי כפות תמרים ולולביהם, ואינו נוטל אלא לכף של תמרה, זה הלולב״; ״שהן גדולים לפני הקב״ה, והמה חכמים מחוכמים — שהם מתחכמים…״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור כט (״הניח כל הדברים האלו וישב לו, תמיה על ארבעת המינין הללו, זש״ה שלשה המה נפלאו ממני״); ויקרא רבה ל, טו (״תמיה על ארבע מינין הללו, שנ׳ שלשה המה נפלאו ממני… שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת… אתרוג לולב הדס וערבה, חכמים, שנאמר והמה חכמים מחוכמים״).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ).

אחר כל החכמה שכתוב בשלמה — שכתוב בו: וַיֶּחְכַּם שלמה מִכׇּל הָאָדָם(מלכים א ה, יא) —

הניח כל הדברים, וישב ותמה על ארבעת מינים הללו.

זה שאמר הכתוב:

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים(משלי ל, יח) —

אלו ארבעת מינים שבלולב, שביקש לעמוד עליהם.

ולא תאמר פְּרִי עֵץ הָדָר שהוא אתרוג — כל האילנות עושין פירות;

כַּפֹּות תְּמָרִים — צריך אדם ליטול שתי כפות והלבלביםוהלבלבים — והענפים הרכים, ואינו נוטל אלא לבה של תמרהלבה של תמרה — הענף האמצעי (הלב) של הדקל — זה הלולב;

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — מי אמר לך שהוא הדס?

שכתוב במקום אחר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹות לַעֲשֹׂות סֻכֹּות כַּכָּתוּב(נחמיה ח, טו);

וְעַרְבֵי נָחַל — כל האילנות הגדילות במים.

וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים —

ובמקום אחר אומר: שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵטִיבֵי לָכֶת(משלי ל, כט) —

אלו ארבעת מינים שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ליקח לו מהם,

להלל לפני הקדוש ברוך הוא, שיתרצה לו ויכפר לו על עונותיו;

מֵטִיבֵי לָכֶת.

מי שרואה את ארבעת מינים אלו — הוא בוסרבוסר — בז, מזלזל עליהן,

והם גדולות לפני הקדוש ברוך הוא:

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ(משלי ל, כד) — אלו ארבעת מינים הללו;

וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻוכָּמִים — שהן מתחכמין, ומלמדין זכות וחכמה לפני מי שאמר והיה העולם.

דבר אחר:

וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻוכָּמִים —

מי פירש לנו שארבעת מינים אלו שהן אתרוג, לולב, הדס וערבה? חכמים;

וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻוכָּמִים.

תרגום לעבריתוהלבלבים והענפים הרכים לבה של תמרה הענף האמצעי (הלב) של הדקל בוסר בז, מזלזל

חלק ד

גוף הדרשה וחתימה

כאבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ואפילו בשבת

דרשת הפסוק · ״ולקחתם לכם ביום הראשון״ · בזמן שבית המקדש קיים נוטלין לולב אף בשבת; עכשיו גזרו שמא יעבירנו ארבע אמות

בדפוס סימן כא. ״החכמים האחרונים״ — כך בתיקון מאגרים (בכתב היד ״החחרונים״); בדפוס ״חכמי האחרונים״.

בדפוס: ״גזרו עליהם חכמי האחרונים שלא ליטול בשבת״; ״ויעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ל (״גזרו עליהם חכמים (הראשונים) [האחרונים] שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמדו״); ויקרא רבה ל, ח (״ביום — ואפילו בשבת; ביום הראשון — אין דוחה את השבת אלא יום הראשון בלבד״); פסיקתא דרב כהנא כז, ח. הגזירה — בבלי סוכה פרקים ג–ד, מב ע״ב–מג ע״א (״גזירה שמא יטלנו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים, והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה״).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ואפילו בשבת.

אלא בזמן שבית המקדש קיים — היו נוטלין;

ועכשיו גזרו עליו חכמים האחרונים שלא ינטל בשבת,

שמא ילך אצל הבקיהבקי — הבקי (בדיני לולב) ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.

וכן לעניין שופר, וכן לעניין מגילה.

תרגום לעבריתהבקי הבקי (בדיני לולב)

כבבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ראשון לחשבון עונות

דרשת הפסוק · ״ולקחתם לכם ביום הראשון״ · וחתימה · משל למדינה שחייבת מס למלך — גדולים, בריונים וכל העם; ערב ראש השנה, יום הכפורים והחג; בעולם הזה סוכה ולעתיד הקדוש ברוך הוא מגן כסוכה

בדפוס סימן כב. ״[ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם.]״ — חסר בכתב היד: עינו של הסופר קפצה מ״שליש מעונותיהם״ אל ״שליש מעונותיהם״, ונשאר המשל בלא השליש השני; הושלם מן הדפוס (״ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים והקב״ה מוותר שליש מעונותיהם״), וכן בויקרא רבה ל, ז (״ומראש השנה ועד יום הכיפורים…״). ״בריוני״ — מאגרים מסמן את ״רי״ כשיבוש; כך בדפוס. ״אף אנו״ — בכתב היד ״אני״ (מאגרים מסמנו כשיבוש). ״מותר״ (״והקדוש ברוך הוא מותר להם את הכל״) — הת׳ מסופקת בכתב היד; בדפוס ״מוותר״. ״ומבקשים״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״לטהר״ — הט׳ מסופקת בכתב היד.

בדפוס: ״למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך… ולא היתה נותנת שהיה שטר גדול״; ״כמו עשר מילין״, ובבריונים חמשה; ״עשה עמנו חסד שאין לנו מה ליתן״; ״יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים״; ״המלך — זה מלך מלכי המלכים הקב״ה יתברך ויתברך שמו״; ״עשו תשובה מר״ה, והם נכנסין ובאין ביוה״כ״; ״ומה הם עושין ערב ר״ה גדולי הדור מתענין והקב״ה מוותר להם שליש מעונותיהם״; ״נוטלין לולביהן בי״ט ראשון של חג״; ״לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם״; ״וסוכה תהיה לצל יומם מחורב״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור ל (״יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון — ראשון לחשבון עונות; ר׳ מני ור׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי משל…״; ״אמר להם הקב״ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם״); ויקרא רבה ל, ז (״בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב״ה מתיר להם שליש מעונותיהן, ומראש השנה ועד יום הכיפורים…״); פסיקתא דרב כהנא כז, ז (״כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה״). ״אין אתם גומלין אלא פורעין״ — פסיקתא דרב כהנא, בסוכות תשבו (״שאתם עושים את הסוכה אין אתם גומלין אלא פורעין לו, שנא׳ כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״).

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

וכי יום ראשון הוא? והלא חמשה עשר הוא, ואת אמרת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן!

אלא ראשון הוא לחשבון עונות.

משל למדינה שחייבת מס למלך

רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

משל: למה הדבר דומה?

למדינה שהיא חייבת לפייסלפייס — לשלם מס למלך;

והיה המלך משלח לגבותה, ולא היו נותנין, שהיה השטר גדול.

כך פעם ראשון ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין.

מה עשה המלך? אמר לבני פלטרין שלו: עמדו ונלך עליהם.

עד שהן הולכין כמו עשרה מילין — שמעו בני המדינה.

מה עשו? התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטילאפנטי — לקראת (פגישת כבוד) של מלך.

אמר להם: מי אתם?

אמרו לו: אנו בני מדינה פלנית, ששלחת לגבותינו.

אמר להם: ומה אתם מבקשים?

אמרו לו: בבקשה ממך, עשה חסד, שאין לנו מה ניתן.

אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם מחצה.

עד שהוא בא — יצאו בריוניבריוני — אנשי הכח של המדינה; אף הם קדמו אותו כמו עשרה מילין.

אמר להם: ומי אתם?

אמרו לו: אף אנו בני מדינה פלנית, ששלחת לגבותה, ואין בנו כח לעמוד; אלא בבקשה ממך, התרחם עלינו.

אמר להם: כבר הנחתי מחצה; ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה.

עד שהוא מהלך — יצאו כל בני המדינה.

אמר להם: מה אתם מבקשים?

אמרו: אדונינו המלך, אין בנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך.

אמר להם: כבר הנחתי מחצה על מחצה; ובשבילכם אני מניח את הכל.

אלא מיכן ואילך — ראש חשבון הוא.

הנמשל

המלך — זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

בני המדינה — אלו ישראל, שהן מסגליןמסגלין — צוברים, מקבצים עונות כל ימות השנה.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?

אמר להם: עשו תשובה בראש השנה;

והן נכנעין, ובאין ביום הכפורים, ומתענים, ועושין תשובה — והקדוש ברוך הוא מוחל להם.

מה הם עושים?

ערב ראש השנה — גדולי הדור מתענים, והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם;

ומראש השנה ועד יום הכפורים — יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם;

וביום הכפורים — כל ישראל מתענים, ומבקשים רחמים, אנשים ונשים וטף — והקדוש ברוך הוא מותרמותר — מוותר להם את הכל,

דכתיב: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם וגו׳(ויקרא טז, ל).

מה ישראל עושין?

נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון, ומהללים ומקלסין לפני הקדוש ברוך הוא;

והקדוש ברוך הוא מתרצה להם, ומוחל להם, ואומר להם:

הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות; אבל מעכשיו — הוא ראש החשבון.

לכך כתיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ראשון לחשבון עונות.

חתימה

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עליכם,

שנאמר: בַּסֻּכֹּות תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מב), לְמַעַן יֵדְעוּ דֹורֹותֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת(ויקרא כג, מג) —

ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלין לפני.

אבל לעתיד לבוא — אני אופיעאופיע — אתגלה במלכותי, ואני מגן עליכם כסוכה,

שנאמר: וְסֻוכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר וגו׳(ישעיה ד, ו).

תרגום לעבריתלפייס לשלם מס לאפנטי לקראת (פגישת כבוד) בריוני אנשי הכח של מסגלין צוברים, מקבצים מותר מוותר אופיע אתגלה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יחי— (הוספה)
יחי— (הוספה)
יחי הו— (הוספה)
כאאח
כבאנואני
כבומראש השנה ועד יום הכפורים — יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם;— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (כב) מן הדפוס (ורשא)
§§3702§§

מדרש תנחומא

דרשה ד

ויצא בן אשה ישראלית

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי(ויקרא כד, י)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

גוף הדרשה וחתימה

כגמהיכן יצא — מעולמו, ומפרשה של מעלה

דרשת הפסוק · ״ויצא בן אשה ישראלית״ · ״ויצא״ — מעולמו, או מפרשת לחם הפנים: לגלג על פת צוננת; משנת לחם הפנים ושתי הלחם

בדפוס סימן כג. ״ויצא [בן] אשה ישראלית״, ״ויצא [איש] הבינים״ — בכתב היד סימן הוספה בלא השלמה בגליון; הושלם מן הפסוקים (ויקרא כד, י; שמואל א יז, ד), וכן בדפוס. ״ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים״ — צירוף שמואל א יז, ד (״ממחנות פלשתים״) ויז, כג (״ממערכות פלשתים״). המשנה (מנחות יא, ט) — מסומנת בכתב היד ציטוט משנה; לשונה כאן ״לחם הפנים נאכל… שתי הלחם נאכל״, ובמשנה סדר אחר: שתי הלחם תחילה ולחם הפנים אחריהן.

בדפוס: ״כמו דאמרת ויצא איש הבינים״; ״אמר: דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צנינא?״; ״לחם הפנים כיצד נאכל, אין פחות מט׳ ולא יותר מי״א״; ״ב׳ ימים טובים של ר״ה נאכל לאחד עשר״; ״ואין דוחה את יום הצום״; ״שתי הלחם נאכלות״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור לא (״ר׳ ברכיה אמר: מפרשה של מעלה יצא, שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות״); ויקרא רבה לב, ג (״ר׳ לוי אמ׳ יצא מעולמו… דרכו שלמלך להיות אוכל פת חמה או שמא צוננת, דתנינן תמן לחם הפנים אינו…״); משנה מנחות יא, ט.

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית(ויקרא כד, י).

מהיכן יצא?

רבי לוי אמר:

מעולמו יצא,

כמה דאת אמר: וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם ממערכות פְּלִשְׁתִּים(שמואל א יז, ד).

רבי ברכיה אמר:

מהיכן יצא? מפרשה של מעלה,

שנאמר: וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹותָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת(ויקרא כד, ה).

אמר: דרך המלך לוכללוכל — לאכול פת חמה — שמא צנונהצנונה — צוננת?

תמן תנינן:

משנה מנחות יא, ט

לחם הפנים נאכל — אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר.

כיצד?

נאפה בערב שבת, ונאכל לשבת — לתשעה;

חל יום טוב להיות ערב שבת — נאכל לעשרה;

שני ימים של ראש השנה — נאכל לאחד עשר;

שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן:

דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום צום.

שתי הלחם נאכל — אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה.

כיצד?

נאפות מערב יום טוב, ונאכלות ליום טוב — לשנים;

חל יום טוב להיות אחר השבת — נאכלות לשלשה.

תרגום לעבריתצנונה צוננת לוכל לאכול

כדמפרשת יוחסין יצא — ממזר ברור היה

דרשת הפסוק · ״ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי״ · וחתימה · נדחה ממחנה דן ונקב את השם; הנוגש המצרי ושלומית אשת השוטר, ומשה הורג את המצרי; לעתיד — מלכים אומניך

בדפוס סימן כד. ״רבי חמא ברבי אבא״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי חמא בר אבא״, ובתנחומא בובר ״ר׳ חייא בר אבא״; בויקרא רבה לב, ג ״תני ר׳ חייא״. ״מאה ועשרה איש מישראל״ — כך בכתב היד (עשרה שוטרים ועשרה ישראלים לכל אחד); בדפוס ״מאה ועשרים״. ״מאחר שהלך״ — בגליון. ״וה[ש]וטרים״ — הש׳ מסופקת בכתב היד.

בדפוס: ״שכשבא ליטע אהלו במחנה דן״; ״מיד התחיל לנקוב את השם ולקללו״; ״והשוטרים משל ישראל״; ״אמר ליה: זיל כנוש עשריותיך; כמו שהלך השוטר לדרכו, נכנס הנוגש לביתו של שוטר״; ״כיון שהרגיש בו הוה מחי ליה כל יומא ואמר ליה ליענות טבאות ליענות טבאות״; ״לא די לרשע זה שענה את אשתו, אלא חוזר ומכה לבעלה״; ״בעה״ז בעונות אתם נמסרין ביד עכו״ם, אבל לעתיד לבא והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך…״.

מקבילות: תנחומא בובר, אמור לב (״ר׳ חייא בר אבא אמר: מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו״; ״כשהלך נכנס בביתו וקילקל עם שלומית אשתו של שוטר, חזר בעלה מצאו יוצא מביתו״; ״מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול״); ויקרא רבה לב, ג–ד (״תני ר׳ חייא: מפרשת יוחסין יצא, שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן״; ״ר׳ לוי אמ׳: ממזר ברור היה, כיצד נוגשים היו המצריים ושוטרים היו ישראל״).

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית(ויקרא כד, י).

רבי חמא ברבי אבא אמר:

מפרשת יוחסין יצא:

שבא ליטע אהלו במחנה דן — דחוהו;

אמרו לו: בן מצרי אתה,

וכתיב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות לְבֵית אֲבֹותָם(במדבר ב, ב) — ולא לבית אמותם.

מיד התחיל לנקוב את השםלנקוב את השם — לפרש את השם (ולקללו), ולקלל.

רבי לוי אמר:

ממזר ברורממזר ברור — ממזר ודאי היה.

כיצד?

נוגשיםנוגשים — ממונים על העבודה היו משל מצריים, והשוטרים מישראל;

הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים,

והשוטר היה ממונה על עשרה ישראל;

נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרה איש מישראל.

הנוגש ושלומית אשת השוטר

חד זמן קדמו נוגש לשוטר, אמר ליה: זיל כנוש עיסריתךזיל כנוש עיסריתך — לך אסוף את העשרה שלך (את הפועלים שתחת ידך)!

מאחר שהלך בעלה — נכנס בביתו, וקילקלוקילקל — חטא (עם האשה) עם שלומית, אשתו של שוטר.

חזר בעלה — מצאו יוצא מביתו.

כיון שידע שהרגיש בו — הוה מחי ליה כל יומאהוה מחי ליה כל יומא — היה מכה אותו בכל יום: לעינות טאבותלעינות טאבות — לעבודה טובה! (קריאת הנוגש בהכותו), לעינות טאבות!

נצנצהנצנצה — הופיעה, זרחה רוח הקדש במשה; תלה עיניו למרום, אמר:

לא דיו לרשע זה שעינה את אשתו, אלא חוזר ומכה את בעלה?

מיד — וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל(שמות ב, יב).

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה — בעונות אתם נמסרים ביד אומות העולם;

אבל לעתיד לבוא — וְהָיוּ מְלָכִים אֹומְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹותַיִךְ(ישעיה מט, כג).

תרגום לעבריתלנקוב את השם לפרש את השם (ולקללו) ממזר ברור ממזר ודאי נוגשים ממונים על העבודה זיל כנוש עיסריתך לך אסוף את העשרה שלך (את הפועלים שתחת ידך) הוה מחי ליה כל יומא היה מכה אותו בכל יום לעינות טאבות לעבודה טובה! (קריאת הנוגש בהכותו) וקילקל חטא (עם האשה) נצנצה הופיעה, זרחה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כגבן— (הוספה)
כגאיש— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמות מן הדפוס (ורשא): ו, יא, טו
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (כב) מן הדפוס (ורשא)