מדרש
חנוכה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת נשא
פרשת בהעלותך
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה ג
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם(במדבר ז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה), סימנים יט–לד (במדבר ז); הוספות בובר בתוך סוגריים מרובעים. כתב יד אוקספורד 154 שבמאגרים אין בו סימנים אלה §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
ילמדנו · שבעה דברים שקדמו לעולם; המקדש שלמעלה; ״זה יתנו״ — לפי כחן
״וישראל״ (ברשימה), ״ישראל בבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי״ (״בבכורה״ — במסורה ״כבכורה״), ״ותאמר שובו בני אדם״, ״ועשו לי מקדש״, ״אמר רבי מאיר… זה יתנו כזה יתנו״, ״לפני הקדוש ברוך הוא״, ״לפי כחי״ — הוספות בובר. ״כענבים במדבר מצאתי… אבותיכם״ — בדפוס ״מצאתי (את) [ישראל… ראיתי] אבותיכם״: ״את״ של כתב היד נמחק, והשאר השלמת בובר כפסוק. ״שנאמר זכור עדתך״ — בקובץ הדפוס ״[שנאמרו]״. ״ואראה את אדני״ — בדפוס ״(יי) [אדני]״, כמסורה. ״לא יתן״ — ״(ולא) [לא]״; ״הכבש אחד״ — ״(האחד) [אחד]״; ״ממה שקראו בענין״ — ״(שנאמר) [ממה שקראו בענין]״. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא יא (״שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם״).
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
ילמדנו רבינו: כמה דברים קדמו למעשה בראשית?
כך שנו רבותינו:
שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן:
כסא הכבוד,
והתורה,
ובית המקדש,
ואבות העולם,
וישראל,
ושמו של משיח,
והתשובה.
ויש אומרים: אף גן עדן וגיהנם.
כסא הכבוד מנין?
שנאמר: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה(תהלים צג, ב).
והתורה מנין?
שנאמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז(משלי ח, כב).
בית המקדש מנין?
שנאמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ(ירמיה יז, יב).
האבות מנין?
שנאמר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל(הושע ט, י) בבכורה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.
ישראל מנין?
שנאמר: זְכֹור עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם(תהלים עד, ב).
שמו של משיח מנין?
שנאמר: לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ(תהלים עב, יז).
תשובה מנין?
שנאמר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ(תהלים צ, ב),
וכתיב: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם(תהלים צ, ג).
גן עדן מנין?
שנאמר: וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם(בראשית ב, ח).
גיהנם מנין?
שנאמר: עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה(ישעיה ל, לג).
בא וראה:
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן,
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:
אמור להם לישראל: כביכול, לא בשביל שאין לי איכן לדור אני אומר לכם שתעשו לי משכן;
עד שלא נברא העולם, הרי מקדשי בנוי למעלה,
שנאמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו׳,
ושם היכל כסאי בנוי,
שנאמר: וַיְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ וגו׳(חבקוק ב, כ),
וכן ישעיה אמר: וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא(ישעיה ו, א).
ובשביל חיבתכם, אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם,
וארד ואשכון בתוככם,
שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).
אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן:
זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה, והרתיעוהרתיע — ונרתע, נסוג מפחד לאחוריו.
בשעה שאמר לו: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּופֶר נַפְשׁוֹ(שמות ל, יב),
אמר משה: מי יוכל ליתן כופר נפשו?
כתיב: עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ(איוב ב, ד),
ועדיין אינו מגיע,
שנאמר: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כׇּפְרוֹ(תהלים מט, ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן:
זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג).
אמר רבי מאיר:
נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והראה לו למשה: זֶה יִתְּנוּ — כזה יתנו.
ובשעה שאמר: אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי(במדבר כח, ב),
אמר משה: מי יוכל להספיק לך קרבנות?
אם אנו מקריבים כל חיתו יער וכל עצי לבנון — אינן כדייכדיי — די, מספיקים,
שנאמר: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה(ישעיה מ, טז).
אמר לו: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן,
שנאמר: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיְיָ(במדבר כח, ג) —
ולא שניהם בבת אחת, אלא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם(במדבר כח, ד).
ובשעה שאמר לו: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ,
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:
הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ(מלכים א ח, כז),
ואומר: אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְיָ(ירמיה כג, כד),
ואומר: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א) —
ואנו יכולין לעשות לו מקדש?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן,
שנאמר: וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹות(שמות כו, א).
כיון ששמעו ישראל כך, עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן.
וכיון שעשו את המשכן, נתמלא מכבודו,
שנאמר: וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה לָבא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וגו׳(שמות מ, לה).
אמרו הנשיאים: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה בינינו.
מנין? ממה שקראו בענין:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר מי שנותן נפשו על הדבר
נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד(משלי כז, יח)
״באהל ביתי״ — בדפוס ״(אל אהל) [באהל]״, כמסורה; ״וגו׳״ אחריו, ״לשלמה אינו אומר אלא לדוד״ — הוספות בובר. ״ועשה בצלאל״ — ״(עשו) [ועשה]״; ״בתבניתם״ — ״(כתבניתם) [בתבניתם]״. ״כאשר צוה יי את משה״ — בובר מציין שמות לט, א, ה, ז, כו, כט, לא, מב. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא יג.
דבר אחר:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
זה שאמר הכתוב:
נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ(משלי כז, יח).
אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה,
אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו.
לכך נאמר: נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.
רצונך לידע?
שלמה בנה בית המקדש,
שנאמר: וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ(מלכים א ו, יד);
ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שיבנה,
שנאמר: זְכוֹר יְיָ לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ(תהלים קלב, א),
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיְיָ נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב(תהלים קלב, ב),
אִם אָבֹא(תהלים קלב, ג) באהל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי וגו׳,
עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיְיָ(תהלים קלב, ה) —
לא קיפח הקדוש ברוך הוא את שכרו, אלא הכתיבו על שמו,
שנאמר: מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻוכַּת הַבַּיִת לְדָוִד(תהלים ל, א).
לשלמה אינו אומר, אלא לדוד.
יפה אמר שלמה: נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.
וכן אתה מוצא במשכן, שהכל נתנו את נפשם ועשו את המשכן:
כל ישראל נתנדבו,
הנשים טוו את העזים,
וכן: וַיַּעֲשׂוּ כׇל חֲכַם לֵב(שמות לו, ח),
וכן: וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאׇהֳלִיאָב(שמות לו, א).
בשביל שנתן משה נפשו עליו, שיעשה כשם שהראה לו הקדוש ברוך הוא בהר,
שנאמר: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם וגו׳(שמות כה, מ),
והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו,
לכך כתיב על כל דבר ודבר: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א).
וכן הוא אומר: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה וגו׳ וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה(שמות לט, מג).
ומה ברכה ברכן?
אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו,
שנאמר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.
פתיחתא שנייה · ״אהליך״ — ״משכנותיך״: המשכן נעשה משכון על חטאי ישראל
מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל(במדבר כד, ה)
״ויהי ביום כלות משה״ בראש הסימן — הוספת בובר. ״ויטש משכן שלו״ — בדפוס ״(שילה) [שלו]״, כמסורה. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא יד.
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
זה שאמר הכתוב:
מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹותֶיךָ יִשְׂרָאֵל(במדבר כד, ה).
אם אֹהָלֶיךָ — למה מִשְׁכְּנֹותֶיךָ?
ואם מִשְׁכְּנֹותֶיךָ — למה אֹהָלֶיךָ?
אלא מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ — אלו אהלי מִשְׁכְּנֹותֶיךָ;
אל תהי קורא כן, אלא משכנותיך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור לישראל שיעשו לי משכן,
שאם יחטאו, שיהא מתמשכןמתמשכן — נלקח כמשכון, כערבון על ידיהם.
תדע לך שהוא כן:
כשחטאו, מה כתיב?
שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר(תהלים עח, נט).
מה כתיב אחריו?
וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁיכֵּן בָּאָדָם(תהלים עח, ס) —
זה המשכן, שלא נעשה אלא שיהא מתמשכן על ישראל.
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן… וימשחם… ויקריבו נשיאי ישראל״ · הנשיאים הביאו עגלות בעצת יששכר; ״הקרב״ חסר — על פי הדבור הקריב
״חסר״, ״תחלה״, ״וגו׳״ (דברי הימים א יב, לג) — הוספות בובר. ״שיהו גדולים ממנו״ — בדפוס ״שיהו/ שהיו/״. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא יד (״הלכו והביאו עגלות… שבטו של יששכר״).
דבר אחר:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשָׁחֵם וגו׳(במדבר ז, א) —
כשמשחו, חזר ומשח את כליו;
וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב).
אמרו: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה השכינה בינינו.
וכיון שראו שנעשה המשכן, ולא היה חסר להם בו כלום,
אמרו: מה יש לנו להביא?
הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן.
ומי נתן להם את העצה הזאת?
שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה,
שנאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים(דברי הימים א יב, לג).
לפיכך זכו להקריב ביום השני,
שנאמר: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר(במדבר ז, יח).
למה בכל הנשיאים נאמר קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יג), וכאן נאמר הִקְרִיב אֶת קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יט)?
שעל פי הדבור הקריב:
שביקשו שאר השבטים, שיהו גדולים ממנו, להקריב תחלה,
והכריעו אותו מן השמים,
ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו.
תדע לך שכן: כתיב הִקְרִב חסר יו״ד — שהיה רחוק ונתקרב לבא.
וכל כך למה? על שהיו יודעים בתורה,
שנאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים וגו׳, וְכׇל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם —
ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם.
חלק ד
פתיחתות
פתיחתא שלישית · משל המלך בדרך ובפלטרין שלו: קרבן הנשיאים, וקרבנות שלמה ועזרא
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים(תהלים נא, כ–כא)
״וגו׳, אז תחפוץ זבחי צדק וגו׳״, ״כשבנה״ — הוספות בובר. ״בית אלהא דנה״ — בדפוס ״(דנא) [דנה]״, כמסורה. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא טו.
דבר אחר:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת(במדבר ז, א).
זה שאמר הכתוב:
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן(תהלים נא, כ) וגו׳, אָז תַּחְפֹּוץ זִבְחֵי צֶדֶק וגו׳(תהלים נא, כא).
לפי שבעולם הזה הקריבו קימעאקימעא — מעט,
שנאמר: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יב).
מה הקריב את קרבנו?
קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת(במדבר ז, יג),
כַּף אַחַת(במדבר ז, יד),
פַּר אֶחָד(במדבר ז, טו),
אַיִל אֶחָד,
כֶּבֶשׂ אֶחָד,
שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד(במדבר ז, טז),
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם(במדבר ז, יז) —
הרי כל הקרבן.
למה הדבר דומה?
למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדקהפונדק — בית הארחה שבדרך.
אמר להם המלך:
כך אתם מכבדין אותי?
כך אתם נוהגים לי?
ואיני מלך?
ואיני שולט בעולם?
אמרו לו: אדונינו המלך,
בדרך אנו נותנין לפי הדרך, ולפי הפונדק הכנסנו לך;
אלא נכנס למדינה, וכשתכנס לפלטריןלפלטרין — לארמון שלך, אתה רואה במה אנו מכבדין אותך.
כך כשהוקם המשכן, הקריבו לו הנשיאים דורוןדורון — מתנה, תשורה:
כף אחת,
פר אחד,
איל אחד,
כבש אחד,
שעיר עזים אחד.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך הוא כבודי?
אמרו לו: רבון העולמים,
במדבר אנו נתונין, ולפי המדבר הקרבנות לפניך;
אלא כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה פרים נקריב לפניך,
שנאמר: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ וגו׳ אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ וגו׳ — ולא פר אחד.
וכן אתה מוצא בשלמה, כשבנה בית המקדש:
ביקש להקריב לחנוכת בית המקדש.
ראה מה כתיב שם:
וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיְיָ בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף(מלכים א ח, סג).
וכן בימי עזרא, מה כתיב שם?
וְהַקְרִיבוּ לַחֲנֻוכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּיכְרִין מָאתַן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וגו׳(עזרא ו, יז).והקריבו לחנוכת בית… — והקריבו לחנוכת בית האלהים הזה פרים מאה, אילים מאתים, כבשים ארבע מאות.
והקריבו לחנוכת בית האלהים הזה פרים מאה, אילים מאתים, כבשים ארבע מאות.
הוי: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו׳.
פתיחתא רביעית · ״ויהי״ — דבר שפסק וחזר; שבעה רקיעים, ושבעה צדיקים שהורידו את השכינה
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים(שיר השירים ה, א)
״דבר חדש הוא, ורבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר ויהי״, ״וכיון שעברו את ציויו… לרקיע הראשון״, ״ליי מאד״ — הוספות בובר. מקבילות: תנחומא (ורשא), נשא טז (שם ״רב אומר״); פסיקתא דרב כהנא, פסקא א, א.
דבר אחר:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
רבי אומר:
כל מקום שנאמר ויהי — דבר חדש הוא.
ורבי שמעון בן יוחאי אומר:
כל מקום שהוא אומר ויהי — דבר שהיה ופסק להרבה ימים, וחזר להיות לכמות שהיה.
זה שאמר הכתוב:
בָּאתִי לְגַנִּי וגו׳(שיר השירים ה, א).
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא העולם, התאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים.
קרא את אדם וצוהו, ואמר לו:
מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹול תֹּאכֵל(בראשית ב, טז), וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, יז);
ועבר על ציוויו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
כך נתאויתי: כשם שיש לי דירה בעליונים, כך יהא לי בתחתונים;
ודבר אחד צויתי אותך, ולא שמרת אותו.
מיד סילק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע.
מנין? שנאמר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם(בראשית ג, ח).
וכיון שעברו את ציויו, סילק את שכינתו לרקיע הראשון.
עמד קין והרג את הבל — מיד סילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע השני.
עמדו דור אנוש והיו עובדי עבודה זרה,
שנאמר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ(בראשית ד, כו) —
וסילק שכינתו מן השני לשלישי.
עמדו דורו של מבול, וכתיב בהם: וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד) —
מיד סילק שכינתו מן הרקיע השלישי לרביעי.
עמדו דור הפלגה, אמרו: לא כל הימנולא כל הימנו — אין זה בידו, אין הדבר תלוי בו לבדו לבורלבור — לברור, לבחור לו את העליונים, וליתן לנו את התחתונים.
מה אמרו? הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד).
ומה עשה להם הקדוש ברוך הוא? וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם מִשָּׁם(בראשית יא, ח).
עמד וסילק שכינתו מן הרקיע הרביעי לחמישי.
עמדו הסדומיים — מה כתיב בהם?
וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג):
רָעִים — זה לזה;
וְחַטָּאִים — בגילוי עריות;
לַיְיָ — בעבודה זרה;
מְאֹד — בשפיכות דמים.
מיד סילק שכינתו מן הרקיע החמישי לששי.
עמדו הפלשתים והכעיסו להקדוש ברוך הוא — מיד סילק שכינתו מרקיע הששי לשביעי.
אמר הקדוש ברוך הוא: שבעה רקיעים בראתי, ועד עכשיו יש לרשעים לעמוד?
מה עשה הקדוש ברוך הוא? קיפלקיפל — גלל, צירף יחד (את כל הדורות) כל דורות הרשעים, והעמיד לאברהם אבינו.
כיון שעמד אברהם אבינו ועשה מעשים טובים — מיד ירד הקדוש ברוך הוא מרקיע השביעי לששי.
עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח — וירד מרקיע הששי לחמישי.
עמד יעקב — וירד מן החמישי לרביעי.
עמד לוי, והיו מעשיו נאים — וירד מן הרביעי לשלישי.
עמד קהת — וירד מן השלישי לשני.
עמד עמרם — והורידו מן השני לרקיע הראשון.
עמד משה — והוריד את השכינה.
אימתי? כשהוקם המשכן.
אמר הקדוש ברוך הוא: בָּאתִי לְגַנִּי — לדבר שהייתי מתאוה לי.
וזה הוא: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.
מכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין ויהי אלא דבר שהיה ונפסק להרבה ימים, וחזר לכמות שהיה.
חלק ה
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · למעלה מן העניין · קול הדר במשכן; שלום בין הקדוש ברוך הוא לישראל, ״וישם לך שלום״
״ויהי ביום כלות משה״ בראש הסימן, ומן ״שלום אל עמו״ עד סוף הסימן — הוספות בובר (בדפוס הסוגר המרובע נפתח לפני ״שלום״ ונסגר אחר ״ביום שהוקם המשכן״ האחרון). ״רבי שמעון בן לקיש״ — בדפוס ״רשב״ל״. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כה.
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
אמר רבי יהודה בר סימון:
יום שהוקם המשכן נכנס משה, והיה שומע:
קול הדר,
קול נאה,
קול משובח.
אמר משה: אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ(תהלים פה, ט) —
בקושי הוא מדבר?
ברחמים הוא מדבר?
אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, שלום אני מדבר; אין בלבי על בני,
שנאמר: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה,
וכתיב בתריהבתריה — אחריו: אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ וגו׳(תהלים פה, י).
אימתי? ביום שהוקם המשכן.
דאמר רבי יהושע הכהן בשם רבי אליעזר:
שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרותתחרות — מריבה, איבה בין הקדוש ברוך הוא לישראל;
וביום שהוקם המשכן, נעשה שלום,
שנאמר: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה.
אמר ליה רבי שמעון בן לקיש:
מה לי ללמוד מספר תהלים? דבר תורה הוא, ואפילו במקומה אינה חסרה כלום.
מה כתיב למעלה מן הענין? יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).
אימתי? ביום שהוקם המשכן.
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · יעקב שבירך את פרעה; ״אבוא אליך וברכתיך״ — ביום שהוקם המשכן
״ויהי ביום כלות. אמר רבי ברכיה הכהן ברבי״ בראש הסימן — הוספת בובר. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כו.
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת(במדבר ז, א).
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
שעד שלא הוקם המשכן, שעמדו ישראל לפני הר סיני, רמזן הקדוש ברוך הוא, ואמר להם: כשאבוא אליכם, אני בא טעוןטעון — נושא, עמוס ברכות.
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק וגו׳(איוב ד, יז) —
יעקב, כשהלך אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו.
ומה ברכו? אמר לו: יעלה נילוסנילוס — היאור, נהר מצרים לרגלו.
מנין? שנאמר: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה(בראשית מז, י).
ואני, כשאבוא אליכם, אבוא טעון ברכות.
ואיכן רמזה להם בסיני?
שנאמר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו׳ אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ(שמות כ, כא).
וכשבא אליהם ברכן,
שנאמר: יְבָרֶכְךָ וגו׳(במדבר ו, כד).
אימתי? ביום שהוקם המשכן:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · מזמור ״יושב בסתר״ שאמר משה; קטב מרירי; ״יברכך… וישמרך״ מן המזיקין
״חייך״, ״מהו מפח יקוש״, ״מכאן״, ״ברבי״, ״בעולם״ — הוספות בובר. ״מקטב ישוד צהרים״ — בדפוס ״(ומקטב) [מקטב]״, כמסורה. ״רבי שמעון בן לקיש״ — בדפוס ״(רשב״ג) [רשב״ל]״. מקבילות: תנחומא (ורשא), נשא כג; פסיקתא דרב כהנא, פסקא א, ה (שם ״מה לי ללמד ממקום אחר, נלמד ממקומו״ בשם רבי יוחנן).
דבר אחר:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
אמר רבי יוחנן:
מהו בְּיוֹם כַּלּוֹת? לשון כילויכילוי — כליה, השמדה:
ביום שהוקם המשכן נתכלונתכלו — כלו, נשמדו המזיקין מן העולם;
שעד שלא הוקם את המשכן, היו מזיקין מצויין בעולם.
כשהיה משה עולה בהר, היה אומר המזמור הזה:
יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן(תהלים צא, א) — שישב בסתרו של הקדוש ברוך הוא;
בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן — שלן שם מאה ועשרים יום;
אֹומַר לַיְיָ מַחְסִי(תהלים צא, ב) — שהוא מחסי, ועשו לי כחומה;
אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ —
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בי בטחת? חייך, אני עומד לך:
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ(תהלים צא, ג).
מהו מִפַּח יָקוּשׁ? ממצודתו של צייד.
תחת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹוחֵרָה אֲמִתּוֹ(תהלים צא, ד) —
אמר ריש לקיש:
צינה אני נעשה לכל מי שהוא סוחרסוחר — עוסק, מחזר (בתורה) בתורה.
לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה(תהלים צא, ה) — מכאן שהיו מתייראין;
מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם.
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
יש מזיק שהוא פורח כעוף, וקושטוקושט — ומכוון, ישר (כחץ) כחץ.
מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹוךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָיִם(תהלים צא, ו) —
זה קטב מריריקטב מרירי — שם שד הצהרים,
שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם, בין אדם, בין בהמה, ובין חיה.
כיצד עשוי?
ראשו דומה לעגל,
וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו,
והוא שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב.
לפיכך כתיב: מִקֶּטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָיִם.
לֹא תְאֻונֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶיךָ(תהלים צא, י) — עד אהליך.
הוי: עד יום שהוקם המשכן היו המזיקים מצויין, וביום שהוקם המשכן נתכלו.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
מה לי ללמד מספר תהלים? נלמד ממקומו:
יְבָרֶכְךָ יְיָ(במדבר ו, כד) — מן המזיקין;
וְיִשְׁמְרֶךָ — מכל רע.
אימתי? ביום שהוקם המשכן:
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · ״כלת״ כתיב — יום שנכנסה כלה לחופה
מקבילות: תנחומא (ורשא), נשא כו (״כלת כתיב״); פסיקתא דרב כהנא, פסקא א, ה (״כלת כתי׳, ביומא דעלת כלתא לגנונא״).
דרשת הפסוק · ״ויקריבו נשיאי ישראל״ · וחתימה · הנשיאים שלא נתנו נדבה, ושני בקרים שהביאו בהם הכל; ברכת משה וברכת העתיד
״עוד״, ״לכל המלאכה לעשות אותה והותר״, ״וגו׳ ויברך אותם משה״, ״וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך״ — הוספות בובר. ״יברכך יי מציון״ — אחריו בדפוס בסוגריים ״(עושה שמים וארץ)״, לשון תהלים קלד, ג, ובובר מחקו. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כז.
וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב).
את מוצא: בשעה שהכריז משה ואמר קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה(שמות לה, ה),
מה עשו נשיאים?
אמרו: לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה המשכן?
מה עשו? לא נתנו נדבה.
אמרו: אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה?
אמר הקדוש ברוך הוא: חייכם, שיש לכם לידע שאיני צריך לכם.
מה כתיב שם?
וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג).
אמר רבי יוחנן:
לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן, ויותירו,
שנאמר: וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּים לְכׇל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹותָהּ וְהוֹתֵר(שמות לו, ז).
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה(שמות לט, מג) וגו׳ וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה.
ומה ברכה ברכן?
אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם.
בעולם הזה ברכן משה,
אבל לעולם הבא הקדוש ברוך הוא מברכן,
שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָים כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(תהלים קכח, ה),
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל(תהלים קכח, ו).
על פי מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה), סימנים יט–לד (במדבר ז); הוספות בובר בתוך סוגריים מרובעים. כתב יד אוקספורד 154 שבמאגרים אין בו סימנים אלה. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יט | וישראל | — (הוספה) |
| יט | ישראל | — (הוספה) |
| יט | בבכורה | — (הוספה) |
| יט | בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי | — (הוספה) |
| יט | שנאמר | — (הוספה) |
| יט | וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם | — (הוספה) |
| יט | אדני | יי |
| יט | וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ | — (הוספה) |
| יט | לא | ולא |
| יט | אמר רבי מאיר: | — (הוספה) |
| יט | נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והראה לו למשה: זֶה יִתְּנוּ — כזה יתנו. | — (הוספה) |
| יט | אחד | האחד |
| יט | לפני הקדוש ברוך הוא | — (הוספה) |
| יט | לפי כחי | — (הוספה) |
| יט | ממה שקראו בענין | שנאמר |
| כ | באהל | אל אהל |
| כ | וגו׳ | — (הוספה) |
| כ | לשלמה אינו אומר, אלא לדוד. | — (הוספה) |
| כ | ועשה | עשו |
| כ | בתבניתם | כתבניתם |
| כא | וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א). | — (הוספה) |
| כא | שלו | שילה |
| כב | חסר | — (הוספה) |
| כב | תחלה | — (הוספה) |
| כב | וגו׳ | — (הוספה) |
| כג | וגו׳ | — (הוספה) |
| כג | אָז תַּחְפֹּוץ זִבְחֵי צֶדֶק וגו׳(תהלים נא, כא) | — (הוספה) |
| כג | כשבנה | — (הוספה) |
| כג | דנה | דנא |
| כד | דבר חדש הוא. | — (הוספה) |
| כד | ורבי שמעון בן יוחאי אומר: | — (הוספה) |
| כד | כל מקום שהוא אומר ויהי — | — (הוספה) |
| כד | וכיון שעברו את ציויו, סילק את שכינתו לרקיע הראשון. | — (הוספה) |
| כד | לַיְיָ מְאֹד | — (הוספה) |
| כה | וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א). | — (הוספה) |
| כה | שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה | — (הוספה) |
| כה | וכתיב בתריה: אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ וגו׳(תהלים פה, י). | — (הוספה) |
| כה | אימתי? ביום שהוקם המשכן. | — (הוספה) |
| כה | דאמר רבי יהושע הכהן בשם רבי אליעזר: | — (הוספה) |
| כה | שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרות בין הקדוש ברוך הוא לישראל; | — (הוספה) |
| כה | וביום שהוקם המשכן, נעשה שלום, | — (הוספה) |
| כה | שנאמר: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. | — (הוספה) |
| כה | אמר ליה רבי שמעון בן לקיש: | — (הוספה) |
| כה | מה לי ללמוד מספר תהלים? דבר תורה הוא, ואפילו במקומה אינה חסרה כלום. | — (הוספה) |
| כה | מה כתיב למעלה מן הענין? יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו). | — (הוספה) |
| כה | אימתי? ביום שהוקם המשכן. | — (הוספה) |
| כו | וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת(במדבר ז, א). | — (הוספה) |
| כו | אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: | — (הוספה) |
| כז | חייך, | — (הוספה) |
| כז | מהו מִפַּח יָקוּשׁ? | — (הוספה) |
| כז | מכאן | — (הוספה) |
| כז | ברבי | — (הוספה) |
| כז | מקטב | ומקטב |
| כז | בעולם | — (הוספה) |
| כז | רבי שמעון בן לקיש | רבן שמעון בן גמליאל |
| כט | עוד | — (הוספה) |
| כט | לְכׇל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹותָהּ וְהוֹתֵר | — (הוספה) |
| כט | וגו׳ | — (הוספה) |
| כט | וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה | — (הוספה) |
| כט | וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָים כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה; קובץ פרויקט השו״ת), הוספות בובר מסומנות; כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים) אין בו סימנים אלה |
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה ד
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד(במדבר ז, מח)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה), סימנים יט–לד (במדבר ז); הוספות בובר בתוך סוגריים מרובעים. כתב יד אוקספורד 154 שבמאגרים אין בו סימנים אלה §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · אליהו, מנשה, אלקנה, וחנניה וחבריו — עדים לתחיית המתים, לתשובה, לפקידת עקרות ולהצלה מן האש
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי(תהלים ס, ט)
״מעיד״, ״על ידו״, ״וישמע תחנתו״, ״אמור להם״, ״מהר אפרים״, ״דניאל חנניה מישאל ועזריה״ — הוספות בובר. ״וישיבהו ירושלים״ — בדפוס ״(לירושלים) [ירושלים]״, כמסורה. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כח (שם: ״אם יאמרו לך עכו״ם״).
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח).
זה שאמר הכתוב:
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי(תהלים ס, ט).
אמר ריש לקיש:
אם המיניםהמינים — הכופרים יאמרו לך שאין הקדוש ברוך הוא מחיה מתים,
אמור להם: הרי אליהו מעיד, שהחיה את המת על ידו.
הוי: לִי גִלְעָד.
וְלִי מְנַשֶּׁה —
אם יאמרו לך המינים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל שבים,
אמור להם: הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה,
שנאמר: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ(דברי הימים ב לג, יג).
הוי: לִי מנשה.
אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —
אם יאמרו לך המינין שאין הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות,
אמור להם: הרי אלקנה מהר אפרים מעיד שפיקדתי חנה אשתו,
שנאמר: כִּי פָקַד יְיָ אֶת חַנָּה וגו׳(שמואל א ב, כא).
הוי: אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי וגו׳.
יְהוּדָה מְחֹוקְקִי —
אם יאמר לך אדם שאין הקדוש ברוך הוא מציל מן האש,
הרי חנניה וחביריו מעידין שהצלתי אותם מן האש,
שנאמר: וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה(דניאל א, ו).
הוי: יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.
פתיחתא שנייה · מזבח אליהו ומזבח גדעון, דוד שלימד פושעים, ויהושע שהקדיש שלל יריחו בשבת
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי(תהלים ס, ט)
״להקריב קרבן ליי… וגו׳״, ״ויגש אליהו הנביא… האלה״, ״וגו׳״ (שופטים ו, כה), ״גלעד ולי״, ״יהודה מחוקקי״, ״ברבי״, ״חלה תרימו תרומה״ — הוספות בובר. ״בעלות המנחה״ — בדפוס ״(כעלות) [בעלות]״; ״וכלי נחשת״ — ״(וכל) [וכלי]״, כמסורה. ״באש את העיר ואת כל שללה״ — בקובץ הדפוס ״באיש״, ו״(ואת) [את]״; ״באש״ תוקן כמסורה, ו״ואת״ נשאר כקריאת כתב היד, שהיא לשון המסורה. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כח.
דבר אחר:
לִי גִלְעָד(תהלים ס, ט) —
אם יאמר לך אדם: למה בנה אליהו מזבח בהר הכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה,
ואמר משה: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב וגו׳(ויקרא יז, ג),
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קׇרְבָּן לַיְיָ לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְיָ דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא(ויקרא יז, ד) וגו׳?
אמור לו: מה שעשה אליהו, לשם הקדוש ברוך הוא עשה, ועל פי הגבורה,
שנאמר: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה(מלכים א יח, לו) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וגו׳ וּבִדְבָרְיךָ עָשִׂיתִי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
הוי: לִי גִלְעָד.
לִי מְנַשֶּׁה —
אם יאמר לך אדם: הרי גדעון הקריב בבמה, והיה אסור, שהרי שילה קיימת?
ואמר רבי אבא בר כהנא:
שבעה דברים עשה גדעון:
הקריב פר הנעבדהנעבד — שנעבד לעבודה זרה,
ופר המוקצההמוקצה — שהוקצה לעבודה זרה,
ובנה מזבח,
וכרת עצים מן האשרה,
והקריב בלילה,
ובלא כהן,
והיה בין הכמריםהכמרים — כהני עבודה זרה —
וכל מה שעשה, על פי הגבורה עשה,
שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר(שופטים ו, כה) וגו׳.
הוי: לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה.
יְהוּדָה מְחֹוקְקִי —
ואם יאמר לך אדם: הרי דוד עבר על לא תעשה?
אמר הקדוש ברוך הוא: למד את השבטים, כסופר מלמד תינוקות,
שנאמר: אֲלַמְּדָה פֹושְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ(תהלים נא, טו).
הוי: יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.
אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —
אם יאמר לך אדם: למה חילל יהושע את השבת ביריחו?
אמור לו: על פי הגבורה עשה,
שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ(יהושע ו, ב),
וכתיב: וְסַבֹּותֶם אֶת הָעִיר וגו׳ כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים(יהושע ו, ג), וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים וגו׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת(יהושע ו, ד).
ומנין שהיתה שבת? שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת.
ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו, מה שלא נאמר בו:
כיון שנכבשה יריחו, שבת היה.
אמר: השבת כולה קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהא קודש ליי,
שנאמר: וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹושֶׁת וּבַרְזֶל קֹודֶשׁ הוּא לַיְיָ וגו׳(יהושע ו, יט).
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
עשאה כעיר הנדחת, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה,
שנאמר: וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים יג, יז).
אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:
לימד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
רֵאשִׁית עֲרִיסֹותֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה(במדבר טו, כ).
אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה, נעשה אותה חלה להקדוש ברוך הוא — נקדיש את כל שללה לגבוה.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל וכך עשית, הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת,
שנאמר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח).
פתיחתא שלישית · יוסף שלא שמע לאשת אדוניו נעשה שליט, וקרבן בן בנו דוחה את השבת
בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם(קהלת ח, ד–ה)
ראש הסימן ״ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי״, ״וגו׳״ (בראשית לט, ז) — הוספות בובר. ״באשר דבר מלך״ — בדפוס ״(כאשר) [באשר]״; ״יראת אלהים״ — ״(ביראת) [יראת]״; ״אבי אפרים״ — ״(מנשה) [אפרים]״; ״לכל מצרים״ — ״(אל כל) [לכל]״. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כח (״באשר דבר מלך שלטון״).
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח).
אמר רבי יהושע דסכניןדסכנין — מסכנין (עיר בגליל) בשם רבי לוי:
זה שאמר הכתוב:
בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וגו׳(קהלת ח, ד), שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע(קהלת ח, ה).
וכן הוא אומר:
אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים(שמואל ב כג, ג).
מי הוא זה? זה שמושל ביצרו.
ומי היה זה? זה יוסף, אבי אפרים, אבי אביו של יהושע בן נון.
מה כתיב בו?
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹונָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף(בראשית לט, ז) וגו׳, וַיְמָאֵן וגו׳(בראשית לט, ח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אתה לא שמעת לה — חייך, אני ממליכך על מצרים, ויהיו הכל נשמעים לך,
שנאמר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לכל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף(בראשית מא, נה),
ואומר: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי(בראשית מא, מ) — ולא יעשו בני פלטיריןפלטירין — ארמון שלי דבר חוץ מדעתך,
ואומר: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ(בראשית מב, ו).
על ששלט ביצרו, נעשה שליט בארץ.
וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ(בראשית לט, ב) —
לא היה צריך לומר אלא איש צדיק; למה כתב אִישׁ מַצְלִיחַ?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שוית אתה מה שלא שוה אדם הראשון.
אין מַצְלִיחַ אלא שוויהשוויה — דילוג, קפיצה,
שנאמר: וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ(שמואל ב יט, יח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין קרבן יחיד דוחה את השבת — חייך, שקרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית.
הוי: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.
אמר רבי עזריה:
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף: אתה שמרת מצות לֹא תִּנְאָף(שמות כ, יג), וקיימת התורה קודם שנתתיה —
אין שבט מפסיק בין שני בניך,
אלא אפרים ביום השביעי,
ומנשה ביום השמיני.
חלק ב
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״אלישמע בן עמיהוד… גמליאל בן פדהצור״ · אלי שמע ולאדונתו לא שמע; יוסף ירא את יי בעבדותו ובמלכותו, ושמר את השבת
ראש הסימן ״דבר אחר ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד״, ״גמליאל״ — הוספות בובר. ״כבור ידי״ — בדפוס פעמיים ״(כבורי) [כבור ידי]״, כמסורה; ״להכין״ — ״(לאכול) [להכין]״. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא כח (״אלישמע״, ״כבור ידי״).
דבר אחר:
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד(במדבר ז, מח).
רבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות:
אֱלִישָׁמָע — אלי שמע, ולאדונותו לא שמע;
בֶּן עַמִּיהוּד — עמי היה, אבל עמה לא היה.
וכן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר(במדבר ז, נט):
אמר יוסף: גמליאל — גמל אל עמי גמולים טובים;
בֶּן פְּדָהצוּר — פדה אותו צור.
ומי גרם לו? יִגְמְלֵנִי יְיָ כְּצִדְקִי(תהלים יח, כא) כבור ידי וגו׳.
אמר רבי שמואל בר אבא:
מהו כבור ידי? כברירותכברירות — כנקיון, כטהרת ידי — שהייתי ברור במצות.
יִגְמְלֵנִי יְיָ —
כיצד? אדם, כשהוא עני, בוטח בהקדוש ברוך הוא;
וכשהוא עשיר, בוטח בעשרו, ואין עליו יראה.
אבל יוסף, כשהיה עבד, היה ירא את יי, שאדונותו משדלתומשדלתו — מפתה אותו בדברים, והוא אומר לה:
וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹולָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים(בראשית לט, ט);
וכשנעשה מלך, הוסיף יראה,
שנאמר: אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא(בראשית מב, יח).
וכשירדו אחיו אצלו שנייה —
וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם וגו׳(בראשית מג, טז), וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצׇּהֳרָיִם.
והלא אין דרך מלכים להכין מיום לחבירו?
אמר רבי יוחנן:
שבת היתה, ואין הָכֵן אלא יום השבת,
שנאמר: וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ(שמות טז, ה).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה — חייך, לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת,
שנאמר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם.
דרשת הפסוק · וחתימה · יוסף שבירך לפני אדוניו; שרביט, כסא, סוס ולבוש; ארונו של יוסף והים שברח; גאולה בזכותו
״ברבי״ (בראשונה), ״אבל הקדוש ברוך הוא הושיב את שלמה על כסאו״, ״אבל הקדוש ברוך הוא הרכיב את אליהו על סוסו״, ״שנאמר הוד והדר״, ״יי שלם ישלם״, ״חייך״, ״ראה״ — הוספות בובר. ״מי הוא זה מלך הכבוד״ (תהלים כד, י) — כך כתב היד, ובובר תיקן ״(מי הוא זה) [ויבא]״ (כד, ט); נשאר, שהדרשה ״שהוא חולק מכבודו ליראיו״ על ״מי הוא זה מלך הכבוד״, וכך בבובר בהעלותך טו (״יי צבאות הוא מלך הכבוד״). ״כי אל גמולות״ — בדפוס ״(כעל) [כי אל]״; ״בידה וינס ויצא החוצה״ — ״(אצלה) [בידה וינס ויצא החוצה]״. ״ובסערה״ (נחום א, ג) — כך בדפוס; במסורה ״ובשערה״, והמילה מחוץ לפסוק. מקבילה: תנחומא (ורשא), נשא ל, שם על ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה״ (במדבר ז, נד).
אמר רבי אבין הלוי ברבי:
היה יוסף מברך, ואדונו רואה אותו מלחש בפיו.
אמר לו: יוסף, מה אתה אומר?
והוא משיבו ואומר לו: אני מברך להקדוש ברוך הוא.
אמר לו: אני מבקש לראות אלהיך.
אמר לו יוסף: הרי חמה, אחד מכמה שמשיןשמשין — משרתים שלו — אין אתה יכול להביט; כבודו — על אחת כמה וכמה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשבילך אני נגלה עליו,
שנאמר: וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ וגו׳(בראשית לט, ג).
אמר רבי אבין הלוי ברבי:
מהו מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י)? שהוא חולק מכבודו ליראיו — זה הקדוש ברוך הוא.
מלך בשר ודם — אין משתמשין בשרביטובשרביטו — במטה המלכות שלו;
והקדוש ברוך הוא נתן שרביטו למשה,
שנאמר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ(שמות ד, כ).
ואין יושבין על כסאו —
אבל הקדוש ברוך הוא הושיב את שלמה על כסאו;
כתיב: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ(דברי הימים א כט, כג).
ואין רוכבין על סוסו —
אבל הקדוש ברוך הוא הרכיב את אליהו על סוסו.
ואיזהו סוסו של הקדוש ברוך הוא? סופה וסערה,
שנאמר: יְיָ בְּסוּפָה ובסערה דַּרְכּוֹ(נחום א, ג),
וכתיב: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם(מלכים ב ב, יא).
הוי: שהקדוש ברוך הוא חולק מכבודו ליראיו.
ולבושו נתן למלך המשיח,
שנאמר: הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו(תהלים כא, ו);
ולבושו של הקדוש ברוך הוא הוד והדר,
שנאמר: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א).
מה כתיב בהקדוש ברוך הוא? כי אל גְּמֻולוֹת(ירמיה נא, נו) יְיָ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם —
שהוא משלם לטובים כטובים, ולרעים כרעים.
מה כתיב ביוסף? בֵּן פֹּורָת יוֹסֵף(בראשית מט, כב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: יוסף, יהא שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות,
שנאמר: בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.
אמר רבי ראובן:
מהו עֲלֵי שׁוּר? אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם שכר לאותו העין.
שנו רבותינו: שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעיםהקלעים — יריעות החצר שסביב המשכן, אבל בשילה כמלא עיןכמלא עין — בכל מקום שהעין רואה (את שילה).
מה שעשה יוסף פרע לו הקדוש ברוך הוא.
מה כתיב? וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס וַיֵּצֵא החוצה(בראשית לט, יב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כשיצאו בני ישראל ממצרים, עתיד הים לראות את ארונך ולהיות בורח,
שנאמר: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס(תהלים קיד, ג).
ומה ראה? ראה ששמר יוסף כל עשרת הדברים.
שמעון איש קיטרון אומר:
עצמות של יוסף ראה.
ולא עוד, אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני הארון,
ואומות העולם רואין אותו, ואומרין: מה טיבוטיבו — טבעו, מהותו של ארון זה, שמהלך עם ארון התורה?
וישראל משיבין אותם ואומרים: קיים זה מה שכתוב בזה.
ומה היה בארון? עשרת הדברות; ויוסף קיים את כולם עד שלא ניתנו מסיני.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף:
יוסף, אף על פי שפרעתי לך מקצת שכר בעולם הזה, הקרן קיים לך לעולם הבא.
כשיגאלו ישראל גאולת עולמים, בזכות יעקב ובזכותך הם נגאלים,
שנאמר: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה(תהלים עז, טז).
על פי מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה), סימנים יט–לד (במדבר ז); הוספות בובר בתוך סוגריים מרובעים. כתב יד אוקספורד 154 שבמאגרים אין בו סימנים אלה. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ל | מעיד | — (הוספה) |
| ל | על ידו | — (הוספה) |
| ל | ירושלים | לירושלים |
| ל | וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ | — (הוספה) |
| ל | אמור להם: | — (הוספה) |
| ל | מהר אפרים | — (הוספה) |
| ל | דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה | — (הוספה) |
| לא | לְהַקְרִיב קׇרְבָּן לַיְיָ לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְיָ דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא | — (הוספה) |
| לא | וגו׳ | — (הוספה) |
| לא | בעלות | כעלות |
| לא | וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וגו׳ וּבִדְבָרְיךָ עָשִׂיתִי אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה | — (הוספה) |
| לא | וגו׳ | — (הוספה) |
| לא | גִלְעָד וְלִי | — (הוספה) |
| לא | יְהוּדָה מְחֹוקְקִי | — (הוספה) |
| לא | וכלי | וכל |
| לא | ברבי | — (הוספה) |
| לא | באש | באיש |
| לא | חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה | — (הוספה) |
| לב | בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח). | — (הוספה) |
| לב | אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: | — (הוספה) |
| לב | באשר | כאשר |
| לב | יראת | ביראת |
| לב | אפרים | מנשה |
| לב | וגו׳ | — (הוספה) |
| לב | לכל | אל כל |
| לג | דבר אחר: | — (הוספה) |
| לג | בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד(במדבר ז, מח). | — (הוספה) |
| לג | גמליאל — | — (הוספה) |
| לג | כבור ידי | כבורי |
| לג | כבור ידי | כבורי |
| לג | להכין | לאכול |
| לד | ברבי | — (הוספה) |
| לד | אבל הקדוש ברוך הוא הושיב את שלמה על כסאו; | — (הוספה) |
| לד | אבל הקדוש ברוך הוא הרכיב את אליהו על סוסו. | — (הוספה) |
| לד | שנאמר: | — (הוספה) |
| לד | הוֹד וְהָדָר | — (הוספה) |
| לד | כי אל | כעל |
| לד | יְיָ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם | — (הוספה) |
| לד | בְּיָדָהּ וַיָּנׇס וַיֵּצֵא החוצה | אצלה |
| לד | חייך, | — (הוספה) |
| לד | ראה | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה; קובץ פרויקט השו״ת), הוספות בובר מסומנות; כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים) אין בו סימנים אלה |
מדרש תנחומא (בובר)
דרשה א
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת(במדבר ח, ב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר
על פי מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה), סימנים א–יא (במדבר ח, א–ד); הוספות בובר בתוך סוגריים מרובעים. כתב יד אוקספורד 154 שבמאגרים אין בו סימנים אלה §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · השמנים שמדליקין בהם, ושמן זית זך לנר
״רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן״, ״בשמן דגים״, ״ומה יעשו אנשי אלכסנדריא… שמן צנונות״, ״לכך אמר רבי טרפון… בלבד״, ״ויקחו אליך שמן זית וגו׳״ — הוספות בובר. ״כך שנו רבותינו״ — משנה שבת ב, ב. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך א (שם: ״מהו להדליק בשמן שריפה בשבת״).
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(במדבר ח, א),
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).
ילמדנו רבינו: מהו להדליק בשמן שריפהשריפה — של תרומה טמאה, שמצוותה בשריפה ביום טוב?
כך שנו רבותינו:
אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב.
רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעיטרןבעיטרן — בשרף, בזפת מפני כבוד השבת.
וחכמים מתירין בכל השמנים:
בשמן שומשמיןשומשמין — שומשום,
בשמן אגוזים,
בשמן צנונותצנונות — זרעי צנון,
בשמן דגים,
בשמן פקועותפקועות — דלעת מדברית (מין צמח מר),
בעיטרן,
ובנפטובנפט — בנפט, שמן אדמה.
רבי טרפון אומר:
אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר:
מה יעשו אנשי בבל, שאין להם אלא שמן שומשמין?
ומה יעשו אנשי מדי, שאין להם אלא שמן אגוזין?
ומה יעשו אנשי אלכסנדריא, שאין להם אלא שמן צנונות?
ומה יעשו אנשי קפוטקיאקפוטקיא — קפדוקיה (באסיה הקטנה), שאין להם לא זה ולא זה, אלא נפט?
אמר להם רבי טרפון:
הרי מצינו שחיבב הקדוש ברוך הוא שמן זית מכל השמנין בנר, ויתר מכל מנחות הנקרבות.
תדע: שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן(ויקרא ב, טו),
ובהדלקת הנר כתיב: שֶׁמֶן זַיִת זָךְ(שמות כז, כ).
לכך אמר רבי טרפון: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
ואנו מוצאין, כי בכמה מקומות הזהיר הקדוש ברוך הוא על הנרות להדליק בשמן זית זך.
וכן הוא אומר: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זָךְ,
וכן הוא אומר: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת וגו׳(ויקרא כד, ב) עַל הַמְּנֹורָה הַטְּהֹורָה יַעֲרֹוךְ אֶת הַנֵּרוֹת(ויקרא כד, ד).
ואף כאן הוא מזהיר על הנרות.
מנין? ממה שקרינו בענין:
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות וגו׳.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא כולו אור; חלונות המקדש צרות מבפנים; ״והלכו גוים לאורך״
יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר(ישעיה מב, כא)
״בהעלתך את הנרות״ בראש הסימן, ״ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה״, ״ביתו״ — הוספות בובר. ״ונהורא עמיה שרא״ — בדפוס ״(שרי) [שרא]״, כמסורה. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ב.
דבר אחר:
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).
זה שאמר הכתוב:
יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר(ישעיה מב, כא).
כביכול, אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
אמור לישראל: לא בשביל שאני צריך לאורכם אני אומר לכם להדליק נר, אלא בשביל לזכותכם.
וכן הוא אומר: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ.
כביכול, כתיב בו: יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵא(דניאל ב, כב),כביכול, כתיב בו… — כביכול, כתיב בו: ״יודע מה בחשך, והאור שוכן עמו״,
כביכול, כתיב בו: ״יודע מה בחשך, והאור שוכן עמו״,
וכן הוא אומר: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה(תהלים קלט, יב) —
להודיעך שאיני צריך לכם.
תדע לך, בא וראה:
כשאדם בונה בית, והוא עושה חלונות בתוך ביתו, והוא מבקש שיהא האור נכנס,
הוא עושה את החלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים.
למה? כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים.
וכשבנה שלמה את בית המקדש, לא עשה כן את החלונות,
אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ,
כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר מבחוץ,
שנאמר: וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻופִים אֲטוּמִיםשקופים אטומים — צרים מבפנים ורחבים מבחוץ(מלכים א ו, ד) —
להודיעך שכולו אור, ואינו צריך לאורה משלך.
ולמה צויתי אתכם? בשביל לזכותכם.
לכך נאמר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות.
הוי: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ.
ולא עוד, אלא אם הייתם זהירים להדליק נרות לשמי, אף אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא,
שנאמר: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וגו׳(ישעיה ס, א), וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹוגַהּ זַרְחֵךְ(ישעיה ס, ג).
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״דבר אל אהרן… בהעלתך את הנרות״ · משל המלך שעשה סעודה יחידה לאוהבו: חנוכת אהרן ובניו — הנרות
״את מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנוכת המזבח״ — הוספת בובר. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ג (״לא הקריב שבט לוי״).
דבר אחר:
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).
את מוצא: שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח — שבט לוי לא הקריב כלום,
והיו מצירים: למה רחקנו מהקרבה לחנוכת המזבח?
משל — למה הדבר דומה?
למלך שעשה סעודה, והיה קורא בכל יום אומניות אומניותאומניות אומניות — קבוצות קבוצות, כל אגודה לבדה.
והיה לו אוהב אחד, שהיה אוהבו יותר מדאי, ולא קרא אותו עמהם.
והיה מיצרמיצר — מצטער, לומר: שמא יש בלבו של מלך עלי? לפיכך לא זימנני המלך בכל הסעודות.
כיון שעברו ימי הסעודה, קרא לאוהב.
אמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה אחת בלבד, יחידה.
למה? שאתה אוהבי.
כך המלך — זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא:
את מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנוכת המזבח, וקיבלן הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: קַח מֵאִתָּם(במדבר ז, ה);
ושבטו של לוי לא הקריבו.
כיון שעברה חנוכת המזבח, אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו:
כל השבטים עשו חנוכה, ואתם לעצמכם עשו חנוכה.
לכך נאמר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות.
מה כתיב אחר כך? קַח אֶת הַלְוִיִּם(במדבר ח, ו).
דרשת הפסוק · ״וזה מעשה המנורה מקשה זהב… כמראה אשר הראה יי את משה כן עשה את המנורה״ · שלשה דברים שנתקשה בהם משה; ככר הזהב שהושלך לאור; ״נר יי נשמת אדם״
״דבר אחר״, ״וגו׳. וזה מעשה המנורה״ בראש הסימן, ״אשר תאכלו וגו׳ אך את זה לא תאכלו״, ״מקשה זהב״, ״כאדם שהוא אומר מה קשה לי המלאכה הזאת״, ״שנאמר״ (לפני שמות כה, לא), ״נשלך בתוך האש״, ״להדליק שנאמר״ — הוספות בובר. ״ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו״ — בדפוס ״(כפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה) [ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו]״: בובר החליף את לשון כתב היד בלשון הפסוק. ״נר יי״ — ״(אלהים) [יי]״, כמסורה. ״מקשה תיעשה, יו״ד מלא״ — כך בדפוס; במסורה ״תֵּעָשֶׂה״ בלא יו״ד. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ג (״נתקשה משה״).
דבר אחר:
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב) וגו׳.
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה(במדבר ח, ד).
את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע.
וכן בפרסות בהמה טהורה,
שנאמר: זֹאת הַחַיָּה(ויקרא יא, ב) אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וגו׳ אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ(ויקרא יא, ד).
וכן בירח —
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב).
וכן במעשה המנורה,
שנאמר: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה מִקְשָׁה זָהָב.
מהו מִקְשָׁה? כלומר: מה קשה הוא לעשות! שהרבה יגע משה עד שלא נעשתה המנורה,
שכן הוא אומר: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה(שמות כה, לא) —
כאדם שהוא אומר: מה קשה לי המלאכה הזאת!
וכיון שנתקשה לו, אמר לו הקדוש ברוך הוא:
משה, טול ככרככר — גוש זהב במשקל ככר זהב והשליכהו לאור, והוציאוהו, ומעצמה נעשית,
שנאמר: יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּורֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ|כפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה.
היה מכה בפטישבפטיש — בקורנס, ומעצמה נעשית.
לכך נאמר: מִקְשָׁה תיעשה — יו״ד מלא, ולא כתיב תעשה; כלומר: מעצמה תיעשה.
מה עשה משה?
נטל ככר זהב והשליכה לאור, ואמר משה:
רבונו של עולם, הרי הככר נשלך בתוך האש; כשם שאתה רוצה, תיעשה לפניך.
מיד יצאה המנורה עשויה כתקונה.
לכך כתיב: כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְיָ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹורָה.
עשה משה אין כתיב כאן, אלא עֲשֵׂה סתם. ומי עשאה? הקדוש ברוך הוא.
לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה להזהיר לאהרן להדליק, שנאמר: בְּהַעֲלֹתְךָ.
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
אם אתם מדליקין לפני, אף אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שלא יגע בכם דבר;
שנמשלו נפשותיכם כנר,
שנאמר: נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם חֹופֵשׂ כׇּל חַדְרֵי בָטֶן(משלי כ, כז).
חלק ד
פתיחתא
פתיחתא שנייה · אתה אורו של עולם ואתה אומר שנאיר לפניך; משל הפיקח שמסמך את הסומא
כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי(תהלים יח, כט)
״דרה״ — הוספת בובר. ״הוא גלא״ — בדפוס ״(והוא גלי) [הוא גלא]״, כמסורה. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ד (שם המשל בקיצור, ״וכו׳ (לעיל סדר תצוה סי׳ ד׳)״).
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).
זה שאמר הכתוב:
כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי וגו׳(תהלים יח, כט).
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך? אתה אורו של עולם, והאורה דרה אצלך,
דכתיב: הוא גלא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵא(דניאל ב, כב);דכתיב… — דכתיב: ״הוא מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחשך, והאור שוכן עמו״;
דכתיב: ״הוא מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחשך, והאור שוכן עמו״;
ואתה אומר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ וגו׳?
הוי: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי.
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
לא שאני צריך לאורכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם,
כדי לעלות אתכם בפני כל האומות,
שיהו אומרין: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל.
למה הדבר דומה?
לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.
אמר לו הפיקח לסומא: בא, ואני מסמךמסמך — תומך, מוליך ביד אותך; והיה מסמכו ומהלך.
כשנכנסו לעיר ונכנסו לבית, אמר לו פיקחפיקח — הרואה (כנגד הסומא) לסומא: צא והדלק לי את הנר הזה, והאר לי.
אמר לו הסומא:
כשהייתי בדרך, אתה היית מסמכני; עד שנכנסתי לבית, ואתה היית מלוה אותי;
ועכשיו אתה אומר לי: צא והדלק לי את הנר הזה, והאר לי?
אמר לו הפיקח:
שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך — לכך אמרתי לך: האר לי.
כך הפיקח — זה הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: עֵינֵי יְיָ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכׇל הָאָרֶץ(זכריה ד, י);
והסומא — אלו ישראל,
שנאמר: נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר(ישעיה נט, י).
והיה הקדוש ברוך הוא מנהיגם ומאיר להם,
שנאמר: וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וגו׳(שמות יג, כא).
כיון שעמד המשכן, קרא הקדוש ברוך הוא למשה, ואמר לו: אמור להם שיאירו לי,
שנאמר: דַּבֵּר אֶל בני ישראל בְּהַעֲלֹתְךָ וגו׳.
אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי וגו׳ — ואתה אומר שנאיר לך?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשביל לעלות אתכם אמרתי לכם שתאירו לי, כשם שהארתי לכם.
לכך נאמר: בְּהַעֲלֹתְךָ.
חלק ה
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״בהעלתך את הנרות״ · ״ויקריבו נשיאי ישראל״ ואחר כך ״דבר אל אהרן״: הקרבנות לזמן, והנרות לעולם
יְראוּ אֶת־יְיָ קְדֹשָׁיו כִּי־אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו(תהלים לד, י)
״בהעלתך את הנרות״ בראש הסימן, ״וגו״, ״ואמרת אליו״ — הוספות בובר. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ה.
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).
מה כתיב למעלה מן הענין?
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א) וגו׳ וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב),
ואחר כך: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ.
זה שאמר הכתוב:
יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹושָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו(תהלים לד, י).
אתה מוצא למעלה:
אחד עשר שבטים הקריבו,
ושבט אפרים הקריב,
ושבט לוי לא הקריב;
וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי.
ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן,
שנאמר: וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּוב עַל מַטֵּה לֵוִי(במדבר יז, יח).
ואהרן לא הקריב עם הנשיאים,
והיה אומר: אוי לי, שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אמור אל אהרן: אל תירא, לגדולה מזו אתה מתוקן.
לכך נאמר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וגו׳.
הקרבנות — בזמן שבית המקדש קיים הן נוהגים;
אבל הנרות — לעולם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ.
וכל הברכות שנתתי לך לברך את בניי — אינן בטלין לעולם.
חלק ו
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״ · שבעה כוכבים שמשוטטין; חלונות המקדש והברק; העין שרואה מתוך השחור
״וגו׳ כהחלונות האלה״, ״ברבי״, ״מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו׳ ומן האש יוצא ברק״, ״ולמה אמרתי לכם״ — הוספות בובר. סוף הסימן בדפוס ״(ואני) [ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן ואין את רואה אלא מתוך השחור, הקב״ה שכולו אורה] צריך אורה משלך״: ״ואני״ הוחלף בהשלמת בובר. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ה (״ד״א אל מול פני המנורה שלא תהיו מבזין על המנורה״).
דבר אחר:
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת(במדבר ח, ב) —
שלא תהיו מבזין את המנורה הזו,
שנאמר: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻובָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה(זכריה ד, י).
מהו שִׁבְעָה? אלו שבעה כוכבים, שמשוטטין בכל הארץ.
יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת —
שִׁבְעָה אֵלֶּה — כך הם חביבין לפניו, שלא תהיו מבזין עליהן.
לכך נאמר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.
שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה —
ראה מה כתיב באורה, בחלונות בית המקדש:
וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻומוֹת אֶל הַתָּאִים(יחזקאל מ, טז) וגו׳ כְּהַחַלֹּונוֹת הָאֵלֶּה(יחזקאל מ, כה).
בחלונות אין כתיב, אלא כְּהַחַלֹּונוֹת —
שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהיו מוציאים אורה לחוץ.
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:
הברק הזה תולדת אש שלמעלה הוא; כשהוא יוצא, מבהיקמבהיק — מאיר, מזהיר את כל העולם,
שנאמר: וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּועֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים(יחזקאל א, יג) וגו׳ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק.
אמר הקדוש ברוך הוא: איני צריך לאורה שלכם; ולמה אמרתי לכם? אלא כדי להעלותך.
אמר רבי חנינא:
העינים שבך — שחור ולבן יש בתוכן, ואין אתה רואה מתוך לבן, אלא מתוך שחור;
ומה אם עיניך, שיש בתוכן שחור ולבן, ואין את רואה אלא מתוך השחור —
הקדוש ברוך הוא, שכולו אורה, צריך אורה משלך?
דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה״ · הקדוש ברוך הוא הוציא אורה מתוך החשך, ואינו צריך לאורכם
דבר אחר:
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה(במדבר ח, ב).
בשר ודם מדליק נר מנר דולק; שמא יכול להדליק נר מתוך החשך?
והקדוש ברוך הוא האיר נר מתוך החשך,
שנאמר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם(בראשית א, ב);
מה כתיב אחריו? וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר(בראשית א, ג).
ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לאור שלכם?
ולמה אמר? אלא בשביל לעלותכם — לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד(שמות כז, כ).
חלק ז
פתיחתא
פתיחתא שלישית · משל המלך שסעד אצל אוהבו בכלי הדיוט: המשכן והמנורה
גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה(תהלים קלט, יב)
״ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה״ — הוספת בובר. ״ונהורא עמיה שרא״ — בדפוס ״(שרי) [שרא]״. ״מיד קרא למשה״ — אחריו בדפוס בסוגריים ״(ויקרא אל משה)״, לשון ויקרא א, א, ולא נדפס בטקסט. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ו (״סבבו״ במקום ״סובקין״).
בְּהַעֲלֹתְךָ(במדבר ח, ב).
זה שאמר הכתוב:
גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה(תהלים קלט, יב),
ואתה אומר לנו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות?
למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב.
אמר לו המלך: תהא יודע שאצלך אני סועדסועד — אוכל סעודה; אלא התקין לי.
הלך אוהבו, התקין:
מטה של הדיוטהדיוט — אדם פשוט, שאינו מלך,
מנורה של הדיוט,
שלחן של הדיוט.
כיון שבא המלך, באו עמו שמשין, סובקיןסובקין — מקיפים, מסובבים (מנורות לפניו) לפניו מכאן ומכאן מנורות של זהב.
כיון שראה אוהבו את כל הכבוד, נתבייש, והטמין כל מה שהתקין, שהיה הכל מן ההדיוטות.
אמר לו המלך: מה זה? לא אמרתי לך שאצלך אני סועד? למה לא התקנת לי כלום?
אמר לו אוהבו:
אדוני המלך, ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך, ונתביישתי, והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, מפני שהן כלי הדיוטות.
אמר לו המלך:
חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך איני חפץ להשתמש אלא בשלך.
כך הקדוש ברוך הוא כולו אורה,
שנאמר: וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵא(דניאל ב, כב);שנאמר: ונהורא… — שנאמר: ״והאור שוכן עמו״;
שנאמר: ״והאור שוכן עמו״;
והוא אומר לישראל: התקינו לי מנורה ונרות.
מה כתיב שם? וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח), וְעָשִׂיתָ מְנֹורַת זָהָב טָהוֹר(שמות כה, לא).
כיון שעשו, באת שכינה.
מה כתיב שם? וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה לָבא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וגו׳(שמות מ, לה).
מיד קרא למשה —
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ(במדבר ז, פט).
ומה דיבר אליו? בְּהַעֲלֹותְךָ.
חייכם, בשביל חיבתכם אני פוסל את הכל, ומשתמש בשלכם:
בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות.
חלק ח
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״בהעלתך את הנרות״ · החמה והלבנה חוטפות מזקוקי אור של מעלה, ואחד ממאה ניתן לבריות
דבר אחר:
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).
אמרו ישראל: שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי(תהלים מג, ג).
גדול אורו של הקדוש ברוך הוא:
החמה והלבנה מאירים לעולם — ומהיכן הן מאירין? מן זקוקיזקוקי — ניצוצות, רשפי אור של מעלה הן חוטפים,
שנאמר: לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹוגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ(חבקוק ג, יא).
גדול אור של מעלה, שלא ניתן לכל הבריות אלא אחד ממאה,
שנאמר: יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וגו׳(דניאל ב, כב).שנאמר: ידע… — שנאמר: ״יודע מה בחשך״ וגו׳.
שנאמר: ״יודע מה בחשך״ וגו׳.
לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך,
שנאמר: וַיִּתֵּן אֹותָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ(בראשית א, יז).
דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה יאירו״ · וחתימה · מנורה טהורה ומטבע של אש; בצלאל — בצל אל; חמשה דברים שנגנזו ויחזרו
״שלמה״ — בדפוס ״(דוד) [שלמה]״: הפסוק במשלי. מקבילה: תנחומא (ורשא), בהעלותך ו (״בצל אל״, ״חמשה דברים שנגנזו״).
דבר אחר:
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ(במדבר ח, ב).
אמר שלמה: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים(משלי טז, טו).
אמר רבי יעקב בר יוסי:
נמנעה שמחה מן הרשעים, וניתנה לישראל,
שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר,
שאמר להם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה.
רבי לוי אמר:
מנורה טהורה ירדה מן השמים.
למה? שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: וְעָשִׂיתָ מְנֹורַת זָהָב טָהוֹר(שמות כה, לא).
אמר לו: כיצד נעשה?
אמר לו: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה.
אף על פי כן נתקשה משה, וירד, ושכח מעשיה.
עלה ואמר: רבונו של עולם, שכחתי.
אמר לו: רְאֵה וַעֲשֵׂה(שמות כה, מ) — שנטל מטבע של אש, והראה לו עשייתה.
ועוד נתקשה על משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצל בצלאל, והוא יעשה אותה.
ירד משה ואמר לבצלאל — מיד עשאה.
התחיל משה תמיה, ואמר:
אני — כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא, ונתקשיתי לעשותה;
ואתה, שלא ראית — עשית מדעתך?
בצלאל, שמא בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא?
לפיכך כשחרב בית המקדש נגנזהנגנזה — נסתרה, הוצנעה המנורה.
וזה אחד מחמשה דברים שנגנזו:
הארון,
והמנורה,
והאש,
ורוח הקודש,
וכרובים.
וכשישוב הקדוש ברוך הוא ברחמיו, ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן, ומשמח את ירושלים,
שנאמר: יְשֻׂושׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וגו׳(ישעיה לה, א),
ואומר: פָּרֹוחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִיתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְיָ הֲדַר אֱלֹהֵינוּ(ישעיה לה, ב).
על פי מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה), סימנים א–יא (במדבר ח, א–ד); הוספות בובר בתוך סוגריים מרובעים. כתב יד אוקספורד 154 שבמאגרים אין בו סימנים אלה. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | רבי ישמעאל אומר: | — (הוספה) |
| א | אין מדליקין בעיטרן | — (הוספה) |
| א | בשמן דגים | — (הוספה) |
| א | ומה יעשו אנשי אלכסנדריא, שאין להם אלא שמן צנונות? | — (הוספה) |
| א | לכך אמר רבי טרפון: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. | — (הוספה) |
| א | וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת וגו׳(ויקרא כד, ב) | — (הוספה) |
| ב | בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב). | — (הוספה) |
| ב | שרא | שרי |
| ב | וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה | — (הוספה) |
| ב | ביתו | — (הוספה) |
| ג | את מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנוכת המזבח, | — (הוספה) |
| ד | דבר אחר: | — (הוספה) |
| ד | וגו׳ | — (הוספה) |
| ד | וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה(במדבר ח, ד). | — (הוספה) |
| ד | אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ וגו׳ אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ(ויקרא יא, ד) | — (הוספה) |
| ד | מִקְשָׁה זָהָב | — (הוספה) |
| ד | כאדם שהוא אומר: מה קשה לי המלאכה הזאת! | — (הוספה) |
| ד | שנאמר: | — (הוספה) |
| ד | יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּורֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ|כפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה | — (הוספה) |
| ד | נשלך בתוך האש | — (הוספה) |
| ד | להדליק, שנאמר: | — (הוספה) |
| ד | יי | אלהים |
| ה | דרה | — (הוספה) |
| ה | הוא גלא | והוא גלי |
| ו | בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב). | — (הוספה) |
| ו | וגו׳ | — (הוספה) |
| ו | וְאָמַרְתָּ אֵלָיו | — (הוספה) |
| ז | וגו׳ | — (הוספה) |
| ז | כְּהַחַלֹּונוֹת הָאֵלֶּה(יחזקאל מ, כה) | — (הוספה) |
| ז | ברבי | — (הוספה) |
| ז | מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּועֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים | — (הוספה) |
| ז | וגו׳ | — (הוספה) |
| ז | וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק | — (הוספה) |
| ז | ולמה אמרתי לכם? | — (הוספה) |
| ז | ומה אם עיניך, שיש בתוכן שחור ולבן, ואין את רואה אלא מתוך השחור — | ואני |
| ז | הקדוש ברוך הוא, שכולו אורה, | — (הוספה) |
| ט | וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה | — (הוספה) |
| ט | שרא | שרי |
| יא | שלמה | דוד |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה; קובץ פרויקט השו״ת), הוספות בובר מסומנות; כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים) אין בו סימנים אלה |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא בובר | מהדורת בובר (וילנא תרמ״ה; קובץ פרויקט השו״ת), הוספות בובר מסומנות; כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים) אין בו סימנים אלה |