מדרש

שיר השירים רבה

פרשה א: שיר השירים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. אשיר השירים · חלק אשיר השירים א, א
  2. אשיר השירים · חלק בשיר השירים א, ב
  3. אשיר השירים · חלק גשיר השירים א, ט
§§01§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה א

שיר השירים · חלק א

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה(שיר השירים א, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אחָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ

פתיחתא ראשונה · האיש המהיר במלאכתו: יוסף, משה, דניאל, הצדיקים ורבי חנינא בן דוסא

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים(משלי כב, כט)

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקאות א–ד; דפוס וילנא א, א, א–ד). ״יום ניוול וזיבול (היה)״ — ״היה״ נמחק במאגרים. ״וסרסא״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים כצורה חריגה); בוילנא ״וסירסו״.

קטע דניאל (״דבר אחר… זה דניאל״) ו״הוי לפני מלכים יתיצב… בכבשן האש״ — בסוגריים מרובעים במאגרים, ואינם בדפוס וילנא. ״לו פת בגו״ — בגליון, תחת ״ביתו״ שנמחק בשיטה; ״בל יתיצב לפני חשוכים… בכבשן האש״ — בגליון. בכתב היד מנויות חמש צרות בלבד.

מעשה רבי חנינא בן דוסא: אחרי ״למדברה של עירו״ הגהת הסופר בגוף כתב היד (מסומנת במאגרים $…$): ״פי׳: ברחובה של עירו״ — אינה בפנים. ״חמש מאות זהובים״ (בכתב היד בפעם השנייה ״ת״ק״) — בוילנא ״מאה זהובים״. ״דומה לנו (ולנו)״ — הכפל נמחק במאגרים. המדרש קורא ״ויקרא אל יוסף״ (במסורה: את יוסף).

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה(שיר השירים א, א).

זה שאמר הכתוב על ידי שלמה מלך ישראל, ברוח הקדש ורוח נבואתה,

דכתיב: חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים(משלי כב, כט).

יוסף

אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — זה יוסף,

דכתיב: וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ(בראשית לט, יא).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר: יום ניוול וזיבולניוול וזיבול — ביזוי וטינופת (יום חגם של עובדי עבודה זרה), יום תיאטרוןיום תיאטרון — יום מחזות ומשחקים בבית החזיון היה.

רבי נחמיה אומר: יום טיאטרון של נילוסטיאטרון של נילוס — חגיגת הנילוס (יום עליית היאור), במחזות ובמשחקים היה, והלכו כולן לראות,

והוא נכנס למלאכתו לחשב חשבונותיו של רבו.

רבי פינחס אמר בשם רבי שמעון בר אבא:

כל מי שהוא משמש את רבו כראוי — סופו יצא לחירות.

לפיכך לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים.

ומנין אנו למדין? מיוסף:

על ידי ששימש את רבו כהוגן — יצא לחירות, ועמד לפני פרעה מלך מצרים,

שנאמר: וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אל יוֹסֵף וַיְרִיצֻוהוּ מִן הַבּוֹר(בראשית מא, יד).

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — זה פוטיפר,

שהחשיך הקדוש ברוך הוא את עיניו וסרסאוסרסא — וסירס אותו.

משה רבינו

דבר אחר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — זה משה רבינו, שהיה זריז במלאכת המשכן.

לפיכך לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — זה פרעה,

שנאמר: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה(שמות ח, טז).

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — זה יתרו.

אמר לו רבי נחמיה:

עשית קדש חול!

אלא לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ(שמות לד, כח).

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — זה פרעה, שנקרא חשך,

שהחשיך לו הקדוש ברוך הוא ולארצו,

שנאמר: וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות י, כב).

דניאל

דבר אחר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — זה דניאל,

שנאמר: וָאָקוּם וָאֶעֱשֶׂה אֶת מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ(דניאל ח, כז).

זה ששבצר, שהיה עושה לו פת בגופת בגו — מזונו המלכותי (״פת בג המלך״, דניאל א, ה);

לפיכך נזדרז במלאכת בית המקדש, וזכה להאריך ימים,

שנאמר ויחי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת אַחַת וגו׳(דניאל א, כא).

ולא עוד, אלא לשעבר היה בשער המלך,

שנאמר: וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא(דניאל ב, מט);

עכשו, שנזדרז במלאכתו — אֲתָא יְהַב אֻשַּׁיָּא דִּי בֵית אֱלָהָא(עזרא ה, טז).

הוי לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא;

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — לפני נבכדנצאר החשוך.

ולמה נקרא שמו ששבצר? לפי שבאו שש צרות בימיו:

גלות יהויכין, גלות יהויקים, גלות צדקיה,

וצרתו בגוב אריות, וצרת חביריו חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש.

הצדיקים

דבר אחר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — אלו הצדיקים, שהם עסוקין במלאכתו של הקדוש ברוך הוא.

לפיכך לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — שמתיצבים בתורה,

שנאמר: בִּי מְלָכִים יִמְלֹוכוּ(משלי ח, טו).

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — אלו מלכי הרשעים,

שנאמר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם(ישעיה כט, טו),

וכתיב: יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּות(תהלים לה, ו).

מעשה ברבי חנינא בן דוסא

דבר אחר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — זה רבי חנינא בן דוסא.

אמרו: פעם אחת ראה אנשי עירו מעלין עולות ושלמים.

אמר: הכל מעלין עולות לירושלם, ואני איני מעלה כלום — מה אעשה?

מיד יצא למדברה של עירו,

ומצא שם אבן אחת; ישב וסידקהוסידקה — וסיתת אותה, החליק אותה וכיתתה וכרכמהוכרכמה — וצבע אותה (בכרכום), הבהיק אותה.

אמר: הרי עלי להעלותה לירושלם.

ביקש לשכור לו פועלים.

אמר להם: מעלין אתם לי האבן הזאת לירושלם?

אמרו לו: תן לנו שכרנו חמש מאות זהובים, ואנו נעלה לך אבניך לירושלם.

אמר להם: וכי מאין יש לי חמש מאות זהובים ליתן לכם?

ולא מצא לשעה, ומיד הלכו להם.

מיד זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות חמשה בני אדם.

אמרו לו: רבי, תן לנו חמשה סלעים ונעלה לך אבניך לירושלם, ובלבד שתתן ידך עמנו.

ונתן ידו עמהם — ונמצאו עומדין בירושלם.

ובקש לתת להם שכרן — ולא מצאם.

בא המעשה אל לשכת הגזיתלשכת הגזית — מקום מושב הסנהדרין הגדולה במקדש, ואמרו: דומה לנו, רבינו, שמלאכי השרת העלו לך אבניך לירושלם!

מיד נתן השכר שהשכיר למלאכים — לחכמים.

וקראו עליו: חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ.

תרגום לעבריתניוול וזיבול ביזוי וטינופת (יום חגם של עובדי עבודה זרה) יום תיאטרון יום מחזות ומשחקים בבית החזיון טיאטרון של נילוס חגיגת הנילוס (יום עליית היאור), במחזות ובמשחקים וסרסא וסירס אותו פת בגו מזונו המלכותי (״פת בג המלך״, דניאל א, ה) וסידקה וסיתת אותה, החליק אותה וכרכמה וצבע אותה (בכרכום), הבהיק אותה לשכת הגזית מקום מושב הסנהדרין הגדולה במקדש

בחָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — זה שלמה

פתיחתא ראשונה · סופה · שלמה הזריז בבנין המקדש, שלמה בן דוד, ושלשת ספריו ברוח הקדש

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקאות ה–ו; דפוס וילנא א, א, ה–ו). ״ואת ביתו… שלש עשרה שנה״ — בכתב היד ״והכת׳״ (והכתיב). ״אמר רב יצחק בריה דרב יהודה בר יחזקאל״ — בכתב היד ״אמ׳ר יצחק בריה דר׳ יהודה בר׳ יחזקאל״; החכם הוא הבבלי רב יהודה בר יחזקאל, והקיצור ״ר׳״ נפתח ״רב״, וכך בוילנא ״יצחק בריה דרב יהודה בר יחזקאל״. ״רבי יהודה ברבי שמעון״ — בוילנא ״ר׳ יהודה בר סימון״; ״רבי חנינא בשם רב יוסף״ — שם ״הונא בשם רב יוסף״; ״וישב לה״ — ״לה״ מסומן בכתב היד כצורה חריגה.

״ובן שלמה רחבעם וכו׳״ — בוילנא ״ורחבעם בן שלמה״. בפסקה ו: ״זה כתב ספרים״ — נמחק בידי הסופר; ״קילס באז״ (פעמיים) — בגליון, תחת ״בזו״ שנמחק; ״מלך דוד״ — גרש מחוק; ״הקדמוני(ם)״ — המ״ם נמחקה במאגרים; ״חמשה ספרים״ — המספר הושלם במאגרים.

המדרש קורא ״אלה דברי דוד״ (במסורה: ואלה דברי דוד), ״אלה דברי קהלת״ (במסורה: דברי קהלת; ה״א״ מסופקת בכתב היד), ״ויבחר יי אלהי ישראל מכל בית אבי״ (במסורה: בי מכל), ״הנה מטתו של שלמה״. ״איווגינוס״ — בוילנא ״אווגיטוס״. אחרי ״מן סניא נפק ורדא״ הגהת הסופר (מסומנת במאגרים $…$): ״פי׳: מהסנה יצא ורד מריח כשושן״ — אינה בפנים. ״אל תגעו במשיחי״ — גם דברי הימים א טז, כב. ״והתית אבן חדא״ — כך בכתב היד (במסורה: חדה).

דבר אחר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ(משלי כב, כט) — זה שלמה, שנזדרז בבנין בית המקדש.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים(מלכים א ו, לח),

והכתיב: וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה(מלכים א ז, א)!

נמצא מרובה ומיופה בנין שלמה מבנין בית המקדש!

אלא כך אמרו: בבנין ביתו נתעצל, ובבנין בית המקדש נזדרז ולא נתעצל.

הכל מסייעין את המלך

רבי חנינא בשם רב יוסף:

הכל מסייעין את המלך, והכל מסייעין בשביל כבוד המלך, אשר הוא מלך מלכי המלכים —

ואפלו רוחות, ואפלו שידים, ואפלו מלאכי השרת.

אמר רב יצחק בריה דרב יהודה בר יחזקאל:

כתיב: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻול לָךְ(מלכים א ח, יג) — בנין בנוי בניתי.

רבי ברכיה אמר:

והבית אשר היו בונין אין כתוב כאן, אלא וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹותוֹ(מלכים א ו, ז) — מאיליו היה נבנה.

אבן שלמה מסע בנו אין כתוב כאן, אלא נִבְנָה —

מלמד שהיתה האבן נושאת עצמה, וניתנת על גבי הדימוסהדימוס — נדבך האבנים שבחומה.

האבן על פי הבור

אמר רבי אבהו:

ואל תתמה על דאעל דא — על זה; ראה מה כתיב על להלן:

וְהֵתָיִת אֶבֶן חֲדָא וְשֻׂומַת עַל פֻּום גֻּובָּא(דניאל ו, יח).

וכי יש אבנים בבבל?

אלא מארץ ישראל פרחה לשעה, ובאת ישבה לה על פי הבור.

רבי חונא בשם רבי יוסף:

מלאך ירד בדמות ארי של אבן, וישב לה על פי הבור.

הדא הוא דכתיב:

אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵיהּ וּסְגַר פֻּום אַרְיָוָתָא(דניאל ו, כג).

ואל תתמה: אם בכבוד בשר ודם צדיק כתיב וְהֵתָיִת אֶבֶן חֲדָא —

בכבודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה!

אל תגעו במשיחי

לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — לפני מלכי התורה יתיצב;

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — זו חבורה של רשעים.

אמר רבי יהושע בן לוי:

בשעה שמנו וגמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא(משנה סנהדרין י, ב),

בקשו לצרף שלמה עמהם.

יצתה בת קול ואמרה להם: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי(תהלים קה, טו).

אמר רבי יהודה ברבי שמעון:

ולא עוד, אלא שנתיחש ראש לשלשת יחשים,

שנאמר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם(דברי הימים א ג, י) וכו׳.

אמר רבי יודן:

ולא עוד, אלא ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו: משלי, קהלת ושיר השירים.

תַּחַת אֲבֹותֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ

הדא הוא דכתיב:

תַּחַת אֲבֹותֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ(תהלים מה, יז).

את מוצא: צדיק מוליד צדיק, ורשע מוליד רשע;

צדיק מוליד רשע, ורשע מוליד צדיק —

וכולהון יש להן משל ויש להן מקרא.

צדיק מוליד צדיק — יש לו מקרא: תַּחַת אֲבֹותֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ;

משל: סירכה דאקים תניתה.משל: סירכה… — משל: היחור שהעמידה התאנה (דומה לה).

משל: היחור שהעמידה התאנה (דומה לה).

רשע מוליד רשע — יש לו מקרא: וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹותֵיכֶם תַּרְבּוּת(במדבר לב, יד) וכו׳,

וכתיב: מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע(שמואל א כד, יד);

ויש לו משל: מה ילדת חפושיתא? קרוצי בישא מינה.ויש לו משל:… — ויש לו משל: מה ילדה החיפושית? עוקצים רעים ממנה.

ויש לו משל: מה ילדה החיפושית? עוקצים רעים ממנה.

צדיק מוליד רשע — יש לו מקרא: תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ(איוב לא, מ);

משל: מולידין דלית דכותהון, מרביין דלית דמיין להון.משל: מולידין… — משל: מולידים מי שאין כמותם, מגדלים מי שאינם דומים להם.

משל: מולידים מי שאין כמותם, מגדלים מי שאינם דומים להם.

רשע מוליד צדיק — יש לו מקרא: תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ(ישעיה נה, יג);

משל: מן סניא נפק ורדא.משל: מן סניא… — משל: מן הסנה יצא ורד.

משל: מן הסנה יצא ורד.

אבל שלמה — מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק, איווגינוס בן איווגינוסאיווגינוס בן איווגינוס — בן טובים בן בן טובים, אציל בן אציל.

כל שכתוב בזה כתוב בזה

אתה מוצא: כל שכתוב בזה — כתוב בזה.

דוד מלך ארבעים שנה, וזה מלך ארבעים שנה;

דוד מלך על ישראל ויהודה, וזה מלך על ישראל ויהודה;

אביו בנה את היסודות, והוא בנה את העליונות;

זה מלך מסוף העולם ועד סופו, והוא מלך מסוף העולם ועד סופו.

זה אמר שירים, וזה אמר שירים;

זה אמר ספרים, וזה כתב ספרים;

זה אמר הבלים, וזה אמר הבלים;

זה אמר משלות, וזה אמר משלות;

זה קילס באזקילס באז — שיבח (את הקדוש ברוך הוא) בשירה הפותחת ״אז״, וזה קילס באז;

זה בנה מזבח, וזה בנה מזבח;

זה הקריב קרבן, וזה הקריב קרבן;

זה העלה את הארון, וזה העלה את הארון.

דוד מלך ארבעים שנה —

שנאמר: וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה(מלכים א ב, יא);

וזה מלך ארבעים שנה —

שנאמר: וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל(דברי הימים ב ט, ל).

דוד מלך על ישראל ויהודה —

שנאמר: וַיִּבְחַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בֵּית אָבִי(דברי הימים א כח, ד);

וזה על ישראל ויהודה —

שנאמר: יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים(מלכים א ד, כ).

דוד בנה היסודות —

שנאמר: וַיָּקׇם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו(דברי הימים א כח, ב);

וזה בנה העליונות —

שנאמר: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻול לָךְ.

דוד אמר דברים — אֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד(שמואל ב כג, א);

וזה אמר דברים — אלה דִּבְרֵי קֹהֶלֶת(קהלת א, א).

דוד אמר הבלים — אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם(תהלים סב, י);

וזה אמר הבלים — הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת(קהלת א, ב).

דוד אמר משלים — כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹונִי;

וזה אמר משלים — מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד(משלי א, א).

דוד אמר חמשה ספרים דתליםדתלים — של תהלים, שנכתב על שמו;

וזה אמר ספרים — משלי, קהלת, שיר השירים.

דוד קילס באז — אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ(תהלים קכו, ב);

וזה קילס באז — אָז אָמַר שְׁלֹמֹה(מלכים א ח, יב).

דוד העלה הארון — וַיְהִי דָוִד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(דברי הימים א טו, כה);

וזה העלה הארון — אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(מלכים א ח, א).

דוד אמר שירים — וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיְיָ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת(שמואל ב כב, א);

וזה אמר שִׁיר הַשִּׁירִים(שיר השירים א, א).

רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין בשם רבי יהושע בן לוי אמר:

הואיל ואת מקישו לאביו מכל צד —

מה אביו נמחל לו על כל עונותיו,

שנאמר: גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת(שמואל ב יב, יג),

אף זה כיוצא בו.

ולא עוד, אלא ששרת עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים.

תרגום לעבריתהדימוס נדבך האבנים שבחומה על דא על זה איווגינוס בן איווגינוס בן טובים בן בן טובים, אציל בן אציל קילס באז שיבח (את הקדוש ברוך הוא) בשירה הפותחת ״אז״ דתלים של תהלים

גלֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ

פתיחתא שנייה · לבו של שלמה כחבית מלאה מרגליות, ותייר בחכמה ובתורה

לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל־שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח(משלי טז, כג)

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה ז; דפוס וילנא א, א, ז). אחרי ״מי משכיל עליו״ — צירוף שאינו קריא, מחוק במאגרים ״(מ.. ... עליו)״, ואינו כאן. ״עלויה״ — הה״א הושלמה במאגרים; ״מורה״ — הרי״ש מסופקת; ״עליו״ ו״שירו״ — תוקנו במאגרים מ״עלוו״, ״שורו״. ״מה בתוכה״ — הכ״ף מסופקת.

בוילנא הפתיחתא נפתחת ״ד״א שיר השירים זה שאמר הכתוב״; ״יללתה״ — שם ״איללת״.

זה שאמר הכתוב:

לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ(משלי טז, כג).

לבו של חכם מלא חכמה — מי משכיל עליו? מי מחכים עליו?

פִּיהוּ — פומיה מורה עלויה, פומיה מחכים עליו.״פיהו״ — פומיה… — ״פיהו״ — פיו מורה עליו, פיו מחכים עליו.

״פיהו״ — פיו מורה עליו, פיו מחכים עליו.

וְעַל שְׂפָתָיו יֹוסִיף לֶקַח — מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו, מוסיף על לקחה של תורה.

משל החבית המלאה מרגליות

משלו משל: למה הדבר דומה?

לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות,

ומוקפת צמיד פתיל, ונתונה בזווית אחת,

ואין אדם יודע מה בתוכה.

בא אחד ופינה אותה — וידעו הכל מה בתוכה.

כך לבו של שלמה מלא חכמה היה, ולא היה אדם יודע מה בתוכו;

כיון ששרת עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים — ידעו הכל חכמתו.

תייר בחכמה

וְעַל שְׂפָתָיו יֹוסִיף לֶקַח — לקח שהוסיף על דברי תורה עילהועילהו — עליהם, נוסף עליהם,

שנאמר: וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחׇכְמָה(קהלת א, יג).

מהו וְלָתוּר בַּחׇכְמָה? להעשות תיירתייר — מרגל, מי שתר וחוקר בחכמה,

היך כמה דאת אמר: וְיָתֻורוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן(במדבר יג, ב).

מן דקרא טבאוות — ניזל לגביה; מן דתני טבאוות — ניזל לגביה,מן דקרא טבאוות… — מי שקורא (מקרא) היטב — נלך אליו; מי ששונה (משנה) היטב — נלך אליו,

מי שקורא (מקרא) היטב — נלך אליו; מי ששונה (משנה) היטב — נלך אליו,

שנאמר: וְיָתֻורוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן.

אלפא ביתא וחמש אותיות

דבר אחר:

לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר — לתור ולהותיר.

הדין פוייטנא, כדעבד אלפי ביתא — זימנין די מחסל לה, וזמנין דלא מחסל לה;הדין פוייטנא… — הפייטן הזה, כשהוא עושה (פיוט על סדר) אלף בית — פעמים שהוא משלים אותו, ופעמים שאינו משלים אותו; אבל שלמה עשה אלף בית, וחמש אותיות יתירות עליו,

הפייטן הזה, כשהוא עושה (פיוט על סדר) אלף בית — פעמים שהוא משלים אותו, ופעמים שאינו משלים אותו;

ברם שלמה עבד אלפי ביתא, וחמשה אתין יתירין עלוי,

אבל שלמה עשה אלף בית, וחמש אותיות יתירות עליו,

דכתיב: וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף(מלכים א ה, יב) —

ויהי שירו של אלף — חמשה.

החרדל והתורמוסין

ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש —

כגון היאך ממתיקין החרדל, היאך ממתיקין התרמוסיןהתרמוסין — פולי התורמוס.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה, אחר דברי תורה יללתהיללתה — הלכת, חיזרת —

חייך, שאין אני מקפח שכרך; הריני משרה עליך רוח הקדש.

מיד שרת עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו: משלי, קהלת, שיר השירים.

תרגום לעבריתעילהו עליהם, נוסף עליהם תייר מרגל, מי שתר וחוקר התרמוסין פולי התורמוס יללתה הלכת, חיזרת

דוְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם

פתיחתא שלישית · שלמה עשה אזנים לתורה, והמשל שבו עומדים על דברי תורה

וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה(קהלת יב, ט)

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה ח; דפוס וילנא א, א, ח). ״ולשמע״ — תוקן במאגרים מ״ולממע״; ״להבין״, ״משל״ (פעמיים), ״פיקח״ — הושלמו במאגרים; ״מלא (פיהו) רותחין״ — ״פיהו״ נמחק במאגרים; ״מביתו״ — היו״ד הושלמה.

״אמר רבי לוי״ (משל הקיתון) — בוילנא ״א״ר שילא״. ״על כן את מוצא… למה היתה התורה דומה״ — שם ״ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא״. ״לא על ידי פתילה ואיסר״ — שם ״כאיסר״.

״כך שלמה וגו׳״ (משל החורשא) ו״כך עד שלא עמד שלמה וגו׳״ (משל הקופה) — הסופר קיצר; הנמשל הושלם בסוגריים מלשון כתב היד עצמו בנמשל של משל הפלטין שלפניהם (״כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה…״). בוילנא ״כך שלמה״ בלבד, ובמשל הקופה אין נמשל.

וְיֹותֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם(קהלת יב, ט) —

אילו אדם אחר אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמע הדברים האלה;

וְיֹותֵר — שאמרן שלמה.

ואילו מדעתו אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמע הדברים;

וְיֹותֵר — שאמרן ברוח הקדש.

וְיֹותֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם —

וְאִיזֵּן — דברי תורה;

ותִּיקֵּן — דברי תורה;

וְחִקֵּר — דברי תורה:

עשה אזנים לתורה.

משל הפלטין ומשל החורשא

על כן את מוצא: שעד שלא עמד שלמה — למה היתה התורה דומה?

רב נחמן אמר תרתין.רב נחמן אמר… — רב נחמן אמר שתים (שני משלים).

רב נחמן אמר שתים (שני משלים).

רב נחמן אמר:

לפלטיןלפלטין — לארמון גדולה שהיו בה פתחים הרבה,

וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח.

בא פיקח אחד ונטל הפקעתהפקעת — פקעת החוטים ותלאה דרך הפתח,

והיו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת.

כך עד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה;

וכיון שעמד שלמה — התחילו הכל סוברין תורה.

רב נחמן אמר לישנא חורי:רב נחמן אמר… — רב נחמן אמר לשון אחרת:

רב נחמן אמר לשון אחרת:

לחורשאלחורשא — לחורש, לסבך של קנים, שלא היה אדם יכול להיכנס בה.

ובא פיקח אחד ונטל את המגל וכיסחוכיסח — וקצץ;

התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הכיסוחהכיסוח — המקום שנקצץ, השביל שנפתח.

כך שלמה וגו׳ — עד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה; וכיון שעמד שלמה — התחילו הכל סוברין תורה.

משל הקופה

אמר רבי יוסי:

משל לקופה גדולה מלאה פירות, ולא היה לה אוזן, ולא היתה יכולה להטלטל.

ובא פיקח אחד ועשה לה אזנים, והתחילה מטלטלת על ידי אזניה.

כך עד שלא עמד שלמה וגו׳ — לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה; וכיון שעמד שלמה — התחילו הכל סוברין תורה.

משל הקיתון

אמר רבי לוי:

משל לקיתוןלקיתון — לכד, לקנקן גדולה שהוא מלא רותחין, ולא היה לו אוזן להטלטל.

בא אחד ועשה לו אזן, והתחיל מטלטל על ידי אזנו.

משל הבאר העמוקה

אמר רבי חנינא:

משל לבאר עמוקה מלאה מים, והיו מימיה צונן ומתוקים ויפים,

ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה.

בא פיקח אחד וספקוספק — וחיבר, וקשר לה חבל בחבל, משיחה במשיחהמשיחה במשיחה — חבל בחבל, ודלה ממנה ושתה;

התחילו הכל דולין ושותין.

כך מדבר לדבר, וממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה.

הדא הוא דכתיב:

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד(משלי א, א) — משלותיו של שלמה.

אל יהי המשל קל בעיניך

ורבנן אמרי:

אל יהי המשל הזה קל בעיניך, שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמוד בדברי תורה.

משל למלך שאבד מביתו זהוב או מרגלית טובה —

לא על ידי פתילה ואיסרואיסר — ומטבע קטן (איסר) הוא מוצא אותה?

כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה.

ותדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה.

אמר רבי יודן:

ללמדך, שכל האומר דברי תורה ברבים — זוכה שתשרה עליו רוח הקדש של שכינה.

וממי את למד? משלמה:

שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים — זכה ששרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת, שיר השירים.

תרגום לעבריתלפלטין לארמון הפקעת פקעת החוטים לחורשא לחורש, לסבך וכיסח וקצץ הכיסוח המקום שנקצץ, השביל שנפתח לקיתון לכד, לקנקן וספק וחיבר, וקשר משיחה במשיחה חבל בחבל ואיסר ומטבע קטן (איסר)

האִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף

פתיחתא רביעית · המחפש דברי תורה כמטמון, סולם המדות, ושלמה ששאל את החכמה

אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא(משלי ב, ד–ה)

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה ט; דפוס וילנא א, א, ט). ״אין הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״הב״ה״. ״חיי העולם הזה״ — בכתב היד ״העולם הבא״, ותוקן במאגרים (כבוילנא). ״נתבנן״ — וי״ו מחוקה בידי הסופר; ״כתבנים וכזבלים״ — הכפי״ן מסופקות.

״אמר הלסטס״ — כך בכתב היד (הה״א מסופקת). במאגרים הוצע ״אמ׳ [משל] (ה)[ל]לסטס״, ואינו עולה: המשל כבר נפתח (״ללסטס שהיה גדול בביתו של מלך״), והלסטס הוא המשיב למלך; וכך בוילנא ״לבליוטוס… אמר הבליוטוס״. ״אני״ — הושלם במאגרים. ״אמר רבי אלעזר: מכאן שעושי׳ ׳משתה לכל עבדיו׳…״ — כפל שמחק הסופר.

המדרש קורא ״ודעת קדושים תמצא״ (במסורה: ודעת אלהים; מסומן בכתב היד כצורה חריגה; בוילנא ״(קדושים) [אלהים]״). ״רבי מנא״ — בוילנא ״ר׳ מתנא״. ״וכלה מכפר, וכפר״ — כך בכתב היד (שני ציטוטים במאגרים). בכל המקבילות רק ״וכלה מכפר את הקדש״ (ויקרא טז, כ): וילנא כאן, ירושלמי שקלים ג, ג, משנת רבי אליעזר; ״וכפר״ הוא כנראה ראש הראיה הבאה (״וכפר עליה הכהן וטהרה״) שהסופר הקדים, ולכן אינו מזוהה כפסוק. ״ויעמד לפני ארון ברית יי״ — כך בכתב היד (במסורה: ארון ברית אדני).

רבי פינחס בן יאיר פתח:

אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף(משלי ב, ד) —

אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרך.

משל הסלע שאבד

משל: אדם, אם מאבד סלע או בולדין בתוך ביתו —

אינו מדליק כמה נרות, כמה פתילות, עד שיעמד עליהם?

והרי הדברים קל וחומר:

מה אלו, שהן חיי שעה של עולם הזה — אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמד עליהם וימצאם;

דברי תורה, שהן חיי העולם הזה וחיי העולם הבא —

אין אתה צריך לחפש אחריהן כמטמונים הללו?

הוי אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף.

רבי אלעזר בבית המדרש

אמר רבי אלעזר:

מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי.

פעם אחת השכמתי, ומצאתי הזבלים והתבנים, ואמרתי:

אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים — אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ וְדַעַת(משלי ב, ה);

אנחנו לא נזבלם ולא נתבנןנזבלם ולא נתבנן — לא נהיה כזבלים ולא כתבנים (שאדם קודם לנו לבית המדרש) — ואפלו כתבנים וכזבלים.

מיכאן תנינן:

משנה סוטה ט, טו

היה רבי פינחס בן יאיר אומר:

זריזות מביאה לידי נקיות,

נקיות לידי טהרה,

טהרה לידי קדושה,

קדושה לידי ענוה,

ענוה לידי יראת חטא,

יראת חטא לידי חסידות,

חסידות לידי רוח הקדש,

רוח הקדש לידי תחיית המתים,

תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב.

זריזות מביאה לידי נקיות

זריזות לידי נקיות —

שנאמר: וְכִלָּה מִכַּפֵּר(ויקרא טז, כ), וכפר.

נקיות לידי טהרה —

שנאמר: וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה(ויקרא יב, ח).

טהרה לידי קדושה —

שנאמר: וְטִיהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ(ויקרא טז, יט).

קדושה לידי ענוה —

שנאמר: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ(ישעיה נז, טו).

ענוה לידי יראת חטא —

שנאמר: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ(משלי כב, ד).

יראת חטא לידי חסידות —

שנאמר: אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ(תהלים פט, כ).

חסידות לידי רוח הקדש, ורוח הקדש לידי תחיית המתים —

שנאמר: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם(יחזקאל לז, יד).

תחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב.

עטרה לראשה וסנדל לעקבה

אמר רבי מנא:

מה שעשת חכמה עטרה לראשה — עשת ענוה סנדל לעקבה.

עשת חכמה עטרה לראשה —

שנאמר: רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ(תהלים קיא, י);

ענוה סנדל לעקבה —

שנאמר: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְיָ.

תחיית המתים על ידי אליהו זכור לטוב.

הדא הוא דכתיב:

אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ וְדַעַת קדושים תִּמְצָא — זו רוח הקדש.

משל הלסטס ששאל את בת המלך

רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא:

ללסטסללסטס — לשודד שהיה גדול בביתו של מלך.

אמר לו המלך: שאל מה אתן לך.

אמר הלסטס: אם שואל אני כסף וזהב — הוא נותן לי; אבנים טובות ומרגליות — הוא נותן לי;

אלא הריני שואל בתו של מלך, והכל בכלל.

כך בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְיָ אֶל שְׁלֹמֹה, וַיֹּאמֶר לו שְׁאַל(מלכים א ג, ה).

אמר: אם אשאל כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות — הוא נותן לי;

אלא הריני שואל את החכמה, והכל בכלל.

הדא הוא דכתיב:

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁומֵעַ(מלכים א ג, ט).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה, שאלת חכמה לך, ולא שאלת כסף ונכסים וכבוד ונפש אויביך —

חייך, הַחׇכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ(דברי הימים ב א, יב),

ועל ידי כן וְעֹושֶׁר וּנְכָסִים אתן לך.

החלום בגבעון וסעודה לגמרה של תורה

מיד וַייִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם(מלכים א ג, טו).

אמר רבי יצחק:

חלום היה עומד על כנו:

חמור נוהקנוהק — נוער (קול החמור) — והוא יודע מהו נוהק;

צפור מצוצימצוצי — מצפצף — והוא יודע מהו מצוצי.

מיד וַיָּבא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית יי וַיַּעַל עֹולוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכׇל עֲבָדָיו.

אמר רבי אלעזר: מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורהלגמרה של תורה — לסיום התורה (כשנגמר לימודה).

אמר רבי יודן:

ללמדך, שכל מי שהוא מלמד תורה ברבים — זוכה ושורה עליו רוח הקדש.

שכן עשה שלמה ולימד,

ושרת עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים.

תרגום לעבריתנזבלם ולא נתבנן לא נהיה כזבלים ולא כתבנים (שאדם קודם לנו לבית המדרש) ללסטס לשודד נוהק נוער (קול החמור) מצוצי מצפצף לגמרה של תורה לסיום התורה (כשנגמר לימודה)

חלק ב

דרשת הפסוקים

ושִׁיר הַשִּׁירִים — כל מעשיו משולשין

דרשת הפסוק · ״שיר השירים״ · דבר אחר · שלשות שבחייו של שלמה: מעלות, ירידות, עבירות, שמות וספרים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה י; דפוס וילנא א, א, י). ״בכל עבר הנהר״ — הבי״ת הושלמה במאגרים; ״אלא״ (ולא היה מלך אלא על ישראל) — בגליון; ״עשיר״ — הרי״ש הושלמה; ״רויחיה״ — היו״ד הושלמה (מסופקת); ״שנאם לאל״ — בגליון, תחת ״שבח״ שנמחק. ״(אף כסא שלמה… ועד סופו)״ ו״לאהבן (לאהבן)״ — כפל שנמחק במאגרים.

״ורבי יודה ברבי סימון אמר״ ״סברין מימר…״ — בוילנא בלשון קרובה. ״מודה רבי שמואל בר נחמן״ — בכתב היד ״ר׳ שמעון בר נחמן״, ותוקן: המודה הוא האומר ״עיקר אוותנטיה שלו שלשה״, שכתב היד עצמו קורא לו ״רבי שמואל בר נחמן״, ובוילנא חכם אחד בשני המקומות (״ארשב״ג… מודה רשב״ג״); ״רבי שמעון בר נחמן״ אינו ידוע. בוילנא נוסף ״הרבה לו סוסים שנאמר ותעלה ותצא מרכבה ממצרים״, ואינו בכתב היד.

המדרש קורא ״וישב שלמה על כסא יי למלך על ישראל״ (במסורה: למלך תחת דויד אביו), ״נהר דינור״ ו״כורסייה שביבין דינור״ (במסורה: די נור), ״ויקם אלהים שטן לשלמה״ (במסורה: ויקם יי), ״ויקם אלהים שטן את רזון״ (במסורה: ויקם אלהים לו שטן), ״ויתן שלמה את הכסף ואת הזהב כאבנים״ (דברי הימים ב א, טו: ויתן המלך… בירושלם כאבנים).

שיר אחד או שלשה

דבר אחר:

שִׁיר הַשִּׁירִים(שיר השירים א, א).

רבי איבו ורבי יהודה ברבי סימון.

רבי איבו אמר:

שִׁיר — חד, הַשִּׁירִים — תרין; הא תלתא.״שיר״ — חד,… — ״שיר״ — אחד, ״השירים״ — שנים; הרי שלשה.

״שיר״ — אחד, ״השירים״ — שנים; הרי שלשה.

ורבי יודה ברבי סימון אמר:

שִׁיר הַשִּׁירִים — כולה חד.״שיר השירים״ —… — ״שיר השירים״ — כולו אחד. ושתים האחרות האלה, מה אתה עושה בהן?

״שיר השירים״ — כולו אחד.

ואלין תרתין אחרניתא מה את עבד לון?

ושתים האחרות האלה, מה אתה עושה בהן?

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה(תהלים קכז, א), וחד מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻוכַּת הַבַּיִת לְדָוִד(תהלים ל, א).

סברין מימרסברין מימר — סבורים לומר: דוד אמרן, ואת תולה אותן בדוד,

שנאמר: כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד).

אלא מה שיר השירים — שלמה אמרה ותלה אותה בדוד,

אף אלו — שלמה אמרן ותלה אותן בדוד.

שלש מעלות עלה שלמה

כשתמצא אומר: כל מעשיו של אותו האיש משולשין היו.

שלשה מעלות עלה שלמה:

במעלה הראשונה כתיב: כִּי הוּא רֹדֶה בְּכׇל עֵבֶר הַנָּהָר(מלכים א ה, ד);

במעלה שנייה כתיב: וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל(מלכים א ה, א);

במעלה שלישית כתיב: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ(דברי הימים א כט, כג) על ישראל.

אמר רבי יצחק:

וכי איפשר לו לאדם לישב על כסא יי?

אותו שכתוב בו: כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹוכְלָה הוּא(דברים ד, כד),

וכתיב: נְהַר דינור נָגֵד וְנָפֵק(דניאל ז, י), כׇּורְסְיֵיהּ שְׁבִיבִין(דניאל ז, ט) דינור —

ואת אמר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ?

אלא מה כסא של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו — אף כסא שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו;

מה כסא יי דן בלא עדים והתראה — אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה.

ואי זה זה? זה דינן של זונות.

הדא הוא דכתיב:

אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹונוֹת(מלכים א ג, טז).

מי היו?

רב אמר: רוחות היו.

ורבנין אמרי: יבמות היו.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: זונות ממש היו, והוציא דינן בלא עדים והתראה.

שלש ירידות ירד

שלשה ירידות ירד שלמה.

ירידה ראשונה: מאחר שהיה מלך גדול על כל העולם, מסוף העולם ועד סופו —

נתמעטה מלכותו, ולא היה מלך אלא על ישראל.

הדא הוא דכתיב:

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל(משלי א, א).

ירידה שנייה: מאחר שהיה מלך על ישראל — נתמעטה מלכותו, ולא היה מלך אלא על ירושלם.

הדא הוא דכתיב:

אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם(קהלת א, יב).

ירידה שלישית: מאחר שהיה מלך על ירושלם — נתמעטה מלכותו, ולא היה מלך אלא על ביתו,

שנאמר: הִנֵּה מִטָּתוֹ של שְׁלֹמֹה(שיר השירים ג, ז), כֻּלָּם אֲחֻוזֵי חֶרֶב(שיר השירים ג, ח).

ואפלו על מטתו לא היה מלך, שהיה מתפחד מן הרוחות.

שלשה עולמות ראה

שלשה עולמות ראה.

רבי יודן ורבי חוניא.

רבי יודן אמר:

מלך, הדיוט ומלך; חכם, טיפש וחכם; עשיר, ועני ועשיר.

מה טעם? אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי(קהלת ז, טו).

לית בר נשא מתני אנקקי דידיה אלא בשעתלית בר נשא מתני אנקקי דידיה אלא בשעת — אין אדם מספר צרותיו אלא בשעת רויחיה.

רבי חוניא אמר:

הדיוט, מלך והדיוט; טיפש, חכם וטיפש; עני, עשיר ועני.

מה טעם? אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל —

הָיִיתִי — הוינא כד הוינא; ברם כדון לית אנא.״הייתי״ — הוינא… — ״הייתי״ — הייתי כשהייתי; אבל עכשיו איני.

״הייתי״ — הייתי כשהייתי; אבל עכשיו איני.

שלש עבירות עבר

שלש עבירות עבר: הרבה לו סוסים, הרבה לו נשים, הרבה לו כסף וזהב.

שנאמר: וַיִּתֵּן שלמה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב כָּאֲבָנִים(דברי הימים ב א, טו) —

ולא היו נגנבות.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אבני עשר אמה ואבני שמנה אמה.

תני, רבי שמעון בן יוחאי אומר:

אפלו משקלות שהיו בימי שלמה — של זהב היו.

הדא הוא דכתיב:

אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה(דברי הימים ב ט, כ).

הרבה לו נשים —

שנאמר: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת(מלכים א יא, א), מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְיָ(מלכים א יא, ב).

וחנניה בן אחי רבי יהושע אמר: על שם לֹא תִתְחַתֵּן בָּם(דברים ז, ג).

רבי שמעון בן יוחאי אמר:

לְאַהֲבָה — אהבה ממש, לזנות.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:

כתיב: גַּם אתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנׇּכְרִיּוֹת(נחמיה יג, כו) —

מלמד שהיה בועלן כשהן נדות, ולא היו מודיעות אותו.

רבי יוסי בן חלפתא אומר:

לְאַהֲבָה — לאהבן, לקרבן, ולגיירן, ולהכניסן תחת כנפי שכינה.

נמצאת אומר: חנניה בן אחי רבי יהושע, ורבי שמעון בן יוחאי, ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי — אמרו דבר אחד;

רבי יוסי בן חלפתא פליג תלתיהוןפליג תלתיהון — חולק על שלשתם.

שלשה שטנין, שלשה משלות, שלשה הבלים, שלשה שירים

שלשה שטנין נזדווגו לו.

הדא הוא דכתיב:

וַיָּקֶם אלהים שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹומִי(מלכים א יא, יד),

וַיָּקֶם אֱלֹהִים שָׂטָן אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע(מלכים א יא, כג),

וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כׇּל יְמֵי שְׁלֹמֹה(מלכים א יא, כה).

שלשה משלות אמר:

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד;

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב(משלי י, א);

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ(משלי כה, א).

שלשה הבלים אמר: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת(קהלת א, ב) — הֲבֵל חד, הֲבָלִים תרין; הא תלתא.

שלשה שירים אמר: שִׁיר הַשִּׁירִים — שִׁיר חד, הַשִּׁירִים תרין; הא תלתא.

שלשה שמות ושבעה שמות

שלשה שמות נקראו לו: ידידיה, שלמה, קהלת.

רבי יהושע בן לוי אמר:

הני תלתה; אגור, יקה, למואל, איתיאל — הא שבע.הני תלתה… — אלה שלשה; אגור, יקה, למואל, איתיאל — הרי שבעה.

אלה שלשה; אגור, יקה, למואל, איתיאל — הרי שבעה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

עיקר אוותנטיהעיקר אוותנטיה — שמותיו העיקריים, המקוריים שלו שלשה: ידידיה, קהלת, שלמה.

מודה רבי שמואל בר נחמן באילו ארבעה שנתוספו לו ונתגנה בהן — הן צריכין להדרש:

אגור — שאגר דברי תורה.

בן יקה — בן שהקיאה לשעה,

כספלכספל — כקערה הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו;

כך למד שלמה תורה בשעתה, ושכחה בשעתה.

למואל — שנאם לאל בכל לבו; אמר: יכול אני להרבות ולא לחטוא.

איתיאל — איתי אל ואוכל.

אי זה ספר כתב תחלה

שלשה ספרים כתב: משלי, קהלת, שיר השירים. אי זה מהן כתב תחלה?

רבי חייא רבה ורבי יונתן.

רבי חייא רבה אמר:

משלי כתב תחלה, ואחר כך שיר השירים, ואחר כך קהלת.

ומיתי לה מהאי קראומיתי לה מהאי קרא — ומביא אותה מן הפסוק הזה:

וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל(מלכים א ה, יב) — זה ספר משלי;

וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף — זה שיר השירים;

וקהלת בסוף אמרה.

מתנייתא דרבי חייא רבה פליגא על שמעתא:מתנייתא דרבי… — משנתו של רבי חייא רבה חולקת על השמועה: המשנה אמרה — שלשתם כתב כאחד; השמועה אמרה — כל אחד ואחד בפני עצמו.

משנתו של רבי חייא רבה חולקת על השמועה:

מתנייתא אמרה — שלשתן כתב כאחד;

המשנה אמרה — שלשתם כתב כאחד;

שמעתא אמרה — כל חד וחד בפני עצמו.

השמועה אמרה — כל אחד ואחד בפני עצמו.

תני רבי חייא רבה:

רק לעת זקנת שלמה שרת עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים.

רבי יונתן אמר:

שיר השירים כתב תחלה, ואחר כך משלי, ואחר כך קהלת.

ומיתי לה רבי יונתןומיתי לה רבי יונתן — ומביא אותה רבי יונתן מדרך ארץ:

כשאדם נער — אומר דברי זמר;

הגדיל — אומר דברי משלות;

הזקין — אומר דברי הבלים.

רבי ינאי חמוי דרבי אמי אמר: הכל מודים שקהלת בסוף אמרה.

תרגום לעבריתסברין מימר סבורים לומר לית בר נשא מתני אנקקי דידיה אלא בשעת אין אדם מספר צרותיו אלא בשעת פליג תלתיהון חולק על שלשתם עיקר אוותנטיה שמותיו העיקריים, המקוריים כספל כקערה ומיתי לה מהאי קרא ומביא אותה מן הפסוק הזה ומיתי לה רבי יונתן ומביא אותה רבי יונתן

זשִׁיר הַשִּׁירִים — קדש קדשים

דרשת הפסוק · ״שיר השירים״ · אלף וחמשה טעמים, קדש הקדשים, ושיר שהוא והן מקלסין זה את זה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה יא; דפוס וילנא א, א, יא). ״כל״ (על כל משל ומשל) — בגליון; ״טעמיה דמלתא״ — כך בכתב היד, וכך בוילנא (״טעמיה דמילתא״); במאגרים הוצע ״דמתלא״. ״המשובח״ — החי״ת מסופקת. ״שירים״ (נאמר שירים למי שעשאנו שיורים) — תוקן במאגרים מ״לירים״; ״שיר ה…״ (שירים הרבה) — נמחק בידי הסופר; ״הוא מקלסן״ (בשירת משה) — בגליון, תחת ״הן״ שנמחק.

״ביום שנתנה״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה (במשנה: כיום). ״שמנה מאות וששה עשר פסוקים״ — בוילנא ״תשע מאות וט״ו״. ״בנקיבות הכתוב מדבר״ — כך בכתב היד; בוילנא ״במלך סתם בהקב״ה הכתוב מדבר״. ״רבי שמעון בשם רבי חנן דצפורין״ — שם ״ר׳ חנין דציפרין״.

אלף וחמשה טעמים

רבי לעזר ברבי אבונה בשם רבי אחא ורבנן.

רבי לעזר אמר:

וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל(מלכים א ה, יב) — על כל דבר ודבר;

וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף — אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר.

ורבנן אמרי:

וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל — על כל משל ומשל;

וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף — אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל.

ויהי משלו אין כתוב כאן, אלא וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף —

שירו של משל, טעמיה דמלתאטעמיה דמלתא — טעמו של הדבר.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

חזרנו על כל ספר משלות, ולא מצינו שכתוב בו אלא שמנה מאות וששה עשר פסוקים,

ואת אומר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל?

אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלשה טעמים,

כגון: נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם(משלי כה, יב);

נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר(משלי יא, כב);

אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹולִים אַל תַּעֲמֹד(משלי כה, ו) —

אין צריך לומר תשב, אין צריך לומר שלא תדבר.

תנינן:

משנה ידים ג, ה

אמר רבי עקיבא:

חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים,

שאין כל העולם כולו כדאי ביום שנתנה שיר השירים.

למה? שכל הכתובים קדש, וזה קדש קדשים.

ועל מה נחלקו? על קהלת.

אמר רבי יוחנן בירבי יהושע, בן חמיו של רבי עקיבא:

כדברי בן עזאי, כך נחלקו וכך גמרו.

משל סאה של חטים

רבי לעזר בן עזריה עבד לה מתלאעבד לה מתלא — עשה לה משל:

לאחד שהוליך סאה של חטים אצל הנחתום.

אמר לו: הוצא לי ממנה קמח, סלת; הוצא לי ממנה קלוסקיןקלוסקין — ככרות לחם מסולת נקיה, וסלת אחת.

כך אחר כל חכמתיה דשלמה — לא סילת אלא שיר השירים.כך אחר כל… — כך מכל חכמתו של שלמה — לא הוציא סלת אלא את שיר השירים.

כך מכל חכמתו של שלמה — לא הוציא סלת אלא את שיר השירים.

המשובח שבשירים

שִׁיר הַשִּׁירִים(שיר השירים א, א) — המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסלתהמסולסלת — המרוממת, המעולה שבשירים.

נאמר שירים ושבח למי שעשאנו שירים בעולם,

היך מה דאת אמר: הֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל(עמוס ח, ג) — שבחוי דהיכלאשבחוי דהיכלא — שבחי ההיכל.

שעשאנו שיורים בעולם

דבר אחר:

שִׁיר הַשִּׁירִים — המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסלת שבשירים.

נאמר שירים למי שעשאנו שיוריםשיורים — שרידים, נשארים בעולם,

היך מה דאת אמר: יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ(דברים לב, יב).

רבי יוחנן בשם רבי אחא בשם רבי שמעון בר אבא:

נאמר שירים ושבח למי שעתיד לשרות עלינו רוח הקדש — נאמר לפניו שירים הרבה.

הוא מקלסן והן מקלסין אותו

בכל השירים — או הוא מקלסן, או הן מקלסין אותו.

בשירת משה הן מקלסין אותו, ואומרים: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב);

ובשירת משה הוא מקלסן: יַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ(דברים לב, יג).

ברם הכא — הן מקלסין, והוא מקלסן:

הוא מקלסן — הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי(שיר השירים א, טו);

והן מקלסין — הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים(שיר השירים א, טז).

שיר כפול ומוכפל

רבי שמעון בשם רבי חנן דצפורין אמר: שיר כפול.

רבי סימון אמר: כפול ומוכפל.

רבי לוי אמר:

כנגד שנות אבות ועשרת הדברות נאמרה:

מנין שִׁיר — חמש מאות ועשרה.

ואין תימר דאית בהון יתיר — צא מהן שני רעבון, שאין עולין מן המנין.ואין תימר… — ואם תאמר שיש בהם יותר — הוצא מהם שני רעב, שאינם עולים מן המנין.

ואם תאמר שיש בהם יותר — הוצא מהם שני רעב, שאינם עולים מן המנין.

מלך שלמה ומלך סתם

דאמר רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן:

כל מקום שנאמר במגלה זו במלך שלמה — במלך שלמה הכתוב מדבר;

במלך סתם — בנקיבות הכתוב מדבר.

ורבנן אמרי:

במלך שלמה — במלך שהשלום שלו הכתוב מדבר;

במלך סתם — בכנסת ישראל הכתוב מדבר.

תרגום לעבריתטעמיה דמלתא טעמו של הדבר עבד לה מתלא עשה לה משל קלוסקין ככרות לחם מסולת נקיה שבחוי דהיכלא שבחי ההיכל המסולסלת המרוממת, המעולה שיורים שרידים, נשארים

חיִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — היכן נאמרה

דרשת הפסוק · ״ישקני מנשיקות פיהו״ · בים, בסיני, באהל מועד או בבית העולמים — ובקשת כל אחד מן השירה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה א; דפוס וילנא א, ב, א). ״ישרים בסיני״ — האותיות ״ם ב״ מסופקות. ״מנשיקות״ (בדברי רבי יוחנן) — היו״ד הושלמה במאגרים.

בוילנא חסר ״שיר שאמרו ישרים בסיני… יצפון לישרים תושיה״ ודברי רבי יצחק מובאים בשם רבי יודא ברבי סימון (״שיר שאמרו אותו השירים השוררים״). ״פתחין ל׳ויהי ביום כלות משה׳״ — שם ״פתיחה״.

מקבילה לדברי רבי אחא: פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות משה, ב–ג — ״אפריון עשה לו המלך שלמה״ (שיר השירים ג, ט) ו״צאינה וראינה בנות ציון״ (ג, יא) הן הפתיחתא השנייה והשלישית של הפסקא.

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ(שיר השירים א, ב) — איכן נאמרה?

רבי חנינא בר פפא אמר: בים נאמרה,

היך מה דאת אמר: לְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה(שיר השירים א, ט).

רבי יודה ברבי סימון אמר: בסיני נאמרה,

שנאמר: שִׁיר הַשִּׁירִים(שיר השירים א, א) — שיר שאמרו ישרים בסיני,

היך מה דאת אמר: יִצְפֹּון לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה(משלי ב, ז).

רבי יצחק אמר: בים נאמרה.

שִׁיר הַשִּׁירִים — שיר שאמרו אותו השרים השוררים,

היך מה דאת אמר: קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹוגְנִים(תהלים סח, כו).

תני משום רבי נתן: הקדוש ברוך הוא בכבוד גדולתו אמרה,

שנאמר: שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה — למלך שהשלום שלו.

רבן גמליאל אומר: מלאכי השרת אמרוהו.

שִׁיר הַשִּׁירִים — שיר השרים, שיר שאמרוהו שרים של מעלה.

רבי יוחנן אמר: בסיני נאמרה,

שנאמר: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

באהל מועד או בבית העולמים

רבי מאיר אומר: באהל מועד נאמרה.

ומיתי לה מן הדא קריאומיתי לה מן הדא קריא — ומביא אותה מן המקרא הזה:

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן(שיר השירים ד, טז).

עוּרִי צָפוֹן — זו העולה הנשחטת בצפון;

וּבוֹאִי תֵימָן — אלו שלמים שנשחטין בדרום;

הָפִיחִי גַנִּי — זה אהל מועד;

יִזְּלוּ בְשָׂמָיו — זו קטרת הסמים;

יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ — זו השכינה;

וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו — אלו הקרבנות.

רבנין אמרי: בבית העולמים נאמרה.

ומיתון לה רבנין אף אינון, מאי קרא?ומיתון לה… — ומביאים אותה רבנן אף הם — מאיזה מקרא?

ומביאים אותה רבנן אף הם — מאיזה מקרא?

עוּרִי צָפוֹן — זו העולה הנשחטת בצפון;

וּבוֹאִי תֵימָן — אלו השלמים הנשחטין בדרום;

הָפִיחִי גַנִּי — זה בית העולמים;

יִזְּלוּ בְשָׂמָיו — זה קטרת הסמים;

יָבֹא דוֹדִי — זו השכינה;

וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו — אלו הקרבנות.

ורבנין כולהון חוריורבנין כולהון חורי — ורבנן כולם (אומרים) אחרת: כולה בבית העולמים נאמרה.

אמר רבי אחא:

אַפִּרְיוֹן(שיר השירים ג, ט) ודבתריה — ורבנין עבדין יתהון פתחין לוַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).״אפריון״ ודבתריה… — ״אפריון״ ומה שאחריו — ורבנן עושים אותם פתיחות ל״ויהי ביום כלות משה״.

״אפריון״ ומה שאחריו — ורבנן עושים אותם פתיחות ל״ויהי ביום כלות משה״.

ובקשת כל אחד

על דעתיהעל דעתיה — לפי דעתו דרבי חנינא בר פפא, דאמר בים נאמרה —

ישרי עלינו רוח הקדש, ונאמר לפניו שירות הרבה.

ועל דעתיה דרבן גמליאל, דאמר מלאכי השרת אמרוהו —

יתן לנו מנשיקות שנשק לבניו.

על דעתיה דרבי מאיר, דאמר באהל מועד נאמרה —

יוריד לנו האש ויקבל קרבנותינו.

על דעתיה דרבי יוחנן, דאמר בסיני נאמרה —

יוציא לי נשיקות מתוך פיהו.

הדא הוא דכתיב:

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

תרגום לעבריתומיתי לה מן הדא קריא ומביא אותה מן המקרא הזה ורבנין כולהון חורי ורבנן כולם (אומרים) אחרת על דעתיה לפי דעתו

טיִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — הדיבור נושקו על פיו

דרשת הפסוק · ״ישקני מנשיקות פיהו״ · דבר אחר · הדיבור שבא אל כל אחד מישראל ונשקו, והדברות ששמעו מפי הגבורה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ב; דפוס וילנא א, ב, ב). ״פן תשכח״ — הכ״ף והחי״ת מסופקות; ״וכיצד״ — הכ״ף מסופקת; ״מימינו (של)״ — ״של״ נמחק במאגרים; ״לימינן של הקדוש ברוך הוא״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה.

״וכו׳ ענינא כדכתיב לעיל עד״ — הפניית הסופר (מסומנת במאגרים $…$): הענין כמו שנכתב למעלה, עד ״ברם אנכי ולא יהיה לך״. דברי הסופר בפנים, והענין שהוא מפנה אליו הושלם בסוגריים מלשון כתב היד עצמו למעלה בסעיף זה (״מה עבד לה… דבר עמנו משה״); וכך כתוב הענין במלואו בוילנא כאן (״מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי פליג… כמנין תרי״א מצות דבר עמנו משה״). ״טעמא״ — בכתב היד ״טעמ׳״. ״'לא יהיה לך אלהים'״ — בכתב היד ״אל׳ים״. המדרש קורא ״ימינך יי נאדרי בכח ימינך תרעץ אויב״ (במסורה: ימינך יי תרעץ).

בוילנא: ״מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל… ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקב״ה״; ובדברי רבנן ״ומקיף מימינן של ישראל לימינו של הקב״ה״ (בכתב היד ״משמאל מימינן… לימינן״). ״לארקולאון של הדסה״ — שם ״לאדקולאין בן הדימה״. ״[משל] לתלמיד״ — שם ״כתלמיד״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה (תוספת), ו — ״מימינו אש דת למו — מלמד שלא נתנה תורה אלא בימין״; כאן הדיבור יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא, ומתקבל בימינו ונחקק על הלוח, וקולו ״חוצב להבות אש״.

דבר אחר:

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ(שיר השירים א, ב).

אמר רבי יוחנן:

מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקדוש ברוך הוא על כל דיבור ודיבור,

ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל, ואומר לו:

מקבל את עליך את הדבר הזה?

כך וכך דינים יש בו, כך וכך עונשים יש בו,

כך וכך גזרות, וכך וכך מצות יש בו, וכך קלים וחמורים יש בו,

כך וכך מתן שכר יש בו.

והיו אומרים לו ישראל: הן.

וחוזר ואומר לו: מקבל את אלהותו של הקדוש ברוך הוא?

והוא אומר לו: הן, הן.

מיד היה נושקו על פיו.

הדא הוא דכתיב:

אַתָּה הׇרְאֵיתָ לָדַעַת(דברים ד, לה) — על ידי שליח.

ורבנין אמרי:

הדיבור עצמו היה מחזיר על כל אחד ואחד מישראל, ואומר לו:

מקבלני את עליך?

כך וכך מצות יש בי, כך וכך דינים, כך וכך עונשים,

כך וכך קלים וחמורים, כך וכך מתן שכר יש בי.

והוא אומר: הן.

וחוזר הדיבור ואומר לו: מקבל את עליך אלהותו של הקדוש ברוך הוא?

אומר לו: הן, הן.

מיד היה הדיבור נושקו על פיו לארקולאון של הדסה, ולימדו התורה.

הדא הוא דכתיב:

פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ(דברים ד, ט) — דברים שראו עיניך, איך היה הדיבור מדבר עמך.

שני דברות שמעו מפי הקדוש ברוך הוא

דבר אחר:

פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים — שני דברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא.

רבי יהושע בן לוי אמר טעמא דרבניןטעמא דרבנין — טעמם של רבנן:

אחר כל הדברות כתיב: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה(שמות כ, טז).

מה עבד להמה עבד לה — מה הוא עושה בה (כיצד הוא מפרש את הפסוק)? רבי יהושע בן לוי פליג — שאין מוקדם ומאוחר בתורה;

או אינו מדבר דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה אלא לאחר שנים ושלשה דברות.

רבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי — תפיש שיטתיהתפיש שיטתיה — תופס את שיטתו, אמר:

כתיב: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה(דברים לג, ד).

כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי;

תּוֹרָה — בגימיטריאבגימיטריא — בחשבון האותיות עולה במנין שש מאות ואחת עשרה מצות: דבר עמנו משה;

ברם אנכי ו'לא יהיה לך' — לא שמענו מפי משה, אלא מפי הקדוש ברוך הוא.

הוי יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.

כיצד היה הדיבור יוצא

וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא?

רבי שמעון בן יוחאי ורבנין.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

מלמד שהיה הדיבור מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלו של ישראל,

וחוזר ועוקףועוקף — ומקיף את מחנה ישראל שמנה עשר מיל על שמנה עשר מיל,

וחוזר ומקיף לימינן של ישראל לשמאלו של הקדוש ברוך הוא;

והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו, וחוקקו על הלוח,

וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו,

לקיים מה שנאמר: קוֹל יְיָ חֹוצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ(תהלים כט, ז).

ורבנן אמרי:

וכי יש שמאל למעלה? והלא כתיב: יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ תִּרְעַץ אוֹיֵב(שמות טו, ו)!

אלא הדיבור היה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא מימינו לימינן של ישראל,

וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמנה עשר מיל על שמונה עשר מיל,

וחוזר ומקיף משמאל מימינן של ישראל לימינן של הקדוש ברוך הוא;

והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו, וחוקקו על הלוח,

וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו,

שנאמר: קוֹל יְיָ חֹוצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.

כתובים באצבע אלהים

אמר רבי ברכיה:

שנה לי רבי חלבו: הדיבור עצמו היה נחקק מאיליו,

וכשהוא נחקק היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו,

שנאמר: קוֹל יְיָ חֹוצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.

הישבתיהישבתי — השבתי, הקשיתי את רבי חלבו: והא כתיב כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים(שמות לא, יח)!

אמר לי: חנוקה, סברת לחנוקיניחנוקה, סברת לחנוקיני — חונק, חשבת לחנוק אותי (בקושיה)??

אמרית ליהאמרית ליה — אמרתי לו: ומהו דיןומהו דין — ומה זה דכתיב לֻוחֹות אֶבֶן כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים?

אמר לי: משל לתלמיד שהוא כותב, ורבו מישב על ידו.

שני דברות או כל הדברות

רבי יהושע בן לוי ורבנין.

רבי יהושע בן לוי אמר:

שני דברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא: אנכי ו'לא יהיה לך אלהים'.

הדא הוא דכתיב:

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — ולא כל הנשיקות.

ורבנן אמרי: כל הדברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי — טעמון דרבניןטעמון דרבנין — טעמם של רבנן:

כתיב: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וכו׳ — ענינא כדכתיב לעיל עדענינא כדכתיב לעיל עד — הענין כמו שכתוב למעלה, עד:

מה עבד לה? רבי יהושע בן לוי פליג — שאין מוקדם ומאוחר בתורה;

או אינו מדבר דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה אלא לאחר שנים ושלשה דברות.

רבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי — תפיש שיטתיה, אמר: כתיב: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה.

כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי; תּוֹרָה — בגימיטריא עולה במנין שש מאות ואחת עשרה מצות: דבר עמנו משה;

ברם אנכי ו'לא יהיה לך' — לא דבר לנו משה.

תרגום לעבריתטעמא דרבנין טעמם של רבנן מה עבד לה מה הוא עושה בה (כיצד הוא מפרש את הפסוק) תפיש שיטתיה תופס את שיטתו בגימיטריא בחשבון האותיות ועוקף ומקיף הישבתי השבתי, הקשיתי חנוקה, סברת לחנוקיני חונק, חשבת לחנוק אותי (בקושיה)? אמרית ליה אמרתי לו ומהו דין ומה זה טעמון דרבנין טעמם של רבנן ענינא כדכתיב לעיל עד הענין כמו שכתוב למעלה, עד

ייִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — משל המלך והשליח

דרשת הפסוק · ״ישקני מנשיקות פיהו״ · ישראל ביקשו לשמוע מפי המלך עצמו, ולראות את כבודו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ג; דפוס וילנא א, ב, ג). ״משל״ — הושלם במאגרים. ״כך תבעו״ — הבי״ת מסופקת; ״חויא״ — הוי״ו מסופקת. ״לפני הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״לפי״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא.

בוילנא ״וגם בך יאמינו לעולם״ בהמשך הפסוק, ו״שעתידים ישראל להמיר כבודו״.

רבי יוחנן פתר קריא בישראל, בשעה שעלו להר סיני.

משל המלך שביקש אשה

משל למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גניסיםגניסים — מיוחסים, בני משפחה רמה.

שלח אצלה שליח, ואמר לה.

אמרה: איני כדאי לשפחתו, אלא רצוני לשמע מפיו.

כיון שחזר אותו השליח אל המלך —

היו פניו שוחקות, ושיחותיוושיחותיו — ודבריו אינן נשמעות למלך.

המלך, שהיה פיקח, אמר:

זה — פניו שוחקות: דומה שקבלה עליה;

ושיחותיו אינן נשמעות לי: דומה שאמרה, רצוני לשמע מפיו.

כך ישראל היו בת טובים; השליח — זה משה; המלך — זה הקדוש ברוך הוא.

בשעה ההיא וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְיָ(שמות יט, ח).

ומה תלמוד לומר וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְיָ(שמות יט, ט)?

אלא על ידי שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ —

וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְיָ.

אמר ליה: כך תבעו.

אמר ליה: ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי.אמר ליה: ושמעון… — אמר לו: ישמעו את התינוק, מה הוא מבקש.

אמר לו: ישמעו את התינוק, מה הוא מבקש.

דנכית ליה חויא

רבי פינחס בשם רבי לוי אמר:

מתלא אמר: דנכית ליה חויא — הבלא מדחיל ליה.מתלא אמר… — המשל אומר: מי שנשכו נחש — חבל מפחיד אותו.

המשל אומר: מי שנשכו נחש — חבל מפחיד אותו.

כך אמר משה: אתמלאתמל — אתמול, על ידי שאמרתי לו וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי(שמות ד, א) — נטלתי את שלי מתחת ידיהם;

עכשו מה אני עושה להם?

תני רבי שמעון בן יוחאי:

כך תבעו ואמרו: רצוננו לראות כבוד מלכנו.

רבי פינחס בשם רבי לוי:

גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין להמיר כבודו באחר,

שנאמר: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם(תהלים קו, כ).

שלא יהו אומרים: אילו הראנו את כבודו ואת גדלו — היינו מאמינים לו;

ועכשו שלא הראנו את כבודו ואת גדלו — אין אנו מאמינים לו.

לקיים מה שנאמר: וְאַל תָּבא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ(תהלים קמג, ב).

תרגום לעבריתגניסים מיוחסים, בני משפחה רמה ושיחותיו ודבריו אתמל אתמול

יאיִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — ולואי יגלה לנו פעם שנייה

דרשת הפסוק · ״ישקני מנשיקות פיהו״ · תלמוד תורה שנתקע בלבם ויצר הרע שנעקר, וחזרו כשביקשו שליח

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ד; דפוס וילנא א, ב, ד). ״תלמידיו״ — היו״ד הושלמה במאגרים (בוילנא ״אף תלמודו עובר״); ״ולואי״ — תוקן במאגרים מ״ולאי״; ״אלא״ — הושלם במאגרים; ״פרוזבוטינו״ — היו״ד הושלמה.

המדרש קורא ״ונתתי את תורתי בלבם ועל לבם אכתבנה״ (במסורה: נתתי את תורתי בקרבם; וכך בוילנא).

רבי יודן בשם רבי יודה בירבי סימון, ורבי יהודה ורבי נחמיה.

תלמוד תורה שנתקע בלבם

רבי יהודה אומר:

בשעה ששמעו ישראל אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב) — נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו למדים ולא היו משכחין.

באו להם אצל משה ואמרו: רבינו משה, תעשה את פרוזביון שליחפרוזביון שליח — שליח ממונה (בינינו ובינו) בינותינו,

שנאמר: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה(שמות כ, טז), וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת(דברים ה, כב) —

ומה הנייההנייה — הנאה יש באבדה שלנו?

חזרו להיות למדים ושכחים.

אמרו: מה משה בשר ודם עובר — אף תלמידיו עוברין בידו.

חזרו ובאו להם אצל משה, אמרו לו:

רבינו משה, ולוואי יגלה לנו פעם שנייה!

ולואי יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ(שיר השירים א, ב)!

ולואי יתקע דברי תורה בלבנו כמות שהיה!

אמר להם: אין זו עכשו, אלא לעתיד לבא הוא,

שנאמר: ונָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בלבם וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה(ירמיה לא, לג).

יצר הרע שנעקר

רבי נחמיה אמר:

בשעה ששמעו ישראל לֹא יִהְיֶה לְךָ(שמות כ, ג) — נעקר מלבם יצר הרע.

באו אצל משה, אמרו לו: רבינו משה, העשה פרוזבוטינופרוזבוטינו — שליחנו:

דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת —

ומה הנייה יש באבדה שלנו?

מיד חזר יצר הרע למקומו.

חזרו אצל משה ואמרו לו:

רבינו משה, יגלה לנו פעם שנייה!

ולואי יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ!

אמר להם: אין זו עכשו, אבל לעתיד לבוא היא,

דכתיב: וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם(יחזקאל לו, כו).

תרגום לעבריתפרוזביון שליח שליח ממונה (בינינו ובינו) פרוזבוטינו שליחנו הנייה הנאה

יביִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — מרתף של יין

דרשת הפסוק · ״ישקני מנשיקות פיהו״ · המלך שנתן לבנו מיד ליד, נשיקות החכמים ומיתת נשיקה, ותורה כזיין

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ה; דפוס וילנא א, ב, ה). ״משל״ (שלש פעמים) — הושלם במאגרים; ״מוצא״ (אבל את מוצא) — בגליון; ״עלי״ (משיקיותהון עלי) — תוקן במאגרים מ״עלו״; ״הר ההר״ — הרי״ש הושלמה; ״ישקני״ (יטהרני) — היו״ד הושלמה; ״כמשק״ — בכתב היד ״כמשקב״, והבי״ת נמחקה במאגרים; ״דבר שניהם״ — הדל״ת מסופקת.

״אדם הראשון נצטווה על שש מצות״ — בוילנא ״שבע״. ״רבי יהודה אמר… משוקיותהון על ידי״ — בוילנא הדברים מוחלפים בין רבי יהודה לרבי נחמיה. ״אבל את מוצא רמ״ח… ושס״ה״ — שם ״ישראל אכל מ״ע ומצות ל״ת״. ״רוממות אל בגרונם חרב פיפיות בידם״ — כך בכתב היד (במסורה: וחרב). ״ואיוב הבל יפצה פיו״ — כך בכתב היד (במסורה ובוילנא: פיהו).

משל המרתף של יין

רבי עזריה, ואמרי לה רבי אלעזר, ורבי יוסי ברבי חנינא ורבנין.

רבי לעזר אומר:

משל למלך שהיה לו מרתף של יין.

בא אחד, אורח ראשון — מזג לו את הכוס ונתן לו;

בא השני — ומזג לו את הכוס ונתן לו;

כיון שבא בנו של מלך — נתן לו את המרתף כולו.

כך אדם הראשון נצטווה על שש מצות.

הדא הוא דכתיב:

וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם(בראשית ב, טז).

וַיְצַו — עבודה זרה,

היך מה דאת אמר: כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו(הושע ה, יא).

יְיָ — על קללת השם,

שנאמר: וְנֹוקֵב שֵׁם יְיָ מוֹת יוּמָת(ויקרא כד, טז).

אֱלֹהִים — אלו הדיינים,

שנאמר: עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם(שמות כב, ח).

עַל הָאָדָם — זו שפיכות דמים,

שנאמר: שֹׁופֵךְ דַּם הָאָדָם(בראשית ט, ו).

לֵאמֹר — זו גלוי עריות,

דכתיב: לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ(ירמיה ג, א).

מִכֹּל עֵץ הַגָּן — על הגזל,

דכתיב: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ(בראשית ג, יא).

נח — נתוסף לו אבר מן החי,

דכתיב: אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ(בראשית ט, ד).

אברהם — על המילה.

יצחק — חנכה לשמנה.

יעקב — על גיד הנשה,

שנאמר: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה(בראשית לב, לג).

יהודה — על היבמה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹותָהּ(בראשית לח, ח).

אבל את מוצא רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה.

משל המלך שנתן לבנו מיד ליד

רבי יוסי ברבי חנינא אמר:

משל למלך שהיה מחלק אספניותאספניות — מנות מזון, שכר החיילים ללגיונותיוללגיונותיו — לגדודי צבאו על ידי דכסיןדכסין — מושלים, שרי צבא ואיערכאיןואיערכאין — ומושלי מחוזות ואסטרטליןואסטרטלין — ושרי צבא;

כיון שבא בנו — נתן לו מיד ליד.

רבי יצחק אומר:

למלך שהיה אוכל איפסטליןאיפסטלין — מיני מאפה ומעדנים; כיון שבא בנו — נתן לו מיד ליד.

רבנין אמרי:

למלך שהיה אוכל חתיכות; כיון שבא בנו — נתן לו מיד ליד.

ויש אומרים:

שגמעה מפיושגמעה מפיו — שלקח אותה (בגמיעה) מפיו ונתן לו,

שנאמר: כִּי יְיָ יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה(משלי ב, ו).

משיקיותהון עלי

רבי אבהו, ואמרי לה רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אמר:

שנים חברים שהיו עסוקין בדבר הלכה —

זה אומר בית אב של הלכה, וזה אומר בית אב של הלכה —

אמר הקדוש ברוך הוא: משוקיותהון על ידימשוקיותהון על ידי — נשיקותיהם עלי.

רבי נחמיה אמר:

אפילו הבל היוצא מפיו,

כמה דתימר: וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה(איוב לה, טז) פיו.

אמר הקדוש ברוך הוא: משיקיותהוןמשיקיותהון — נשיקותיהם עלי.

מיתת נשיקה

ורבנין אמרי:

עתידות נפשותיהן של אלו ליטול בנשיקה.

אמר רבי עזריה:

מצאנו שנפשו של אהרן לא נטלה אלא בנשיקה.

הדא הוא דכתיב:

וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְיָ וַיָּמׇת שָׁם(במדבר לג, לח).

נפשו של משה מנין?

שנאמר: וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ עַל פִּי יְיָ(דברים לד, ה).

מרים מנין?

שנאמר: וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם(במדבר כ, א).

מה שָׁם שנאמר להלן עַל פִּי יְיָ — אף כאן כן, אלא שגנאי לפרשו.

ושאר כל הצדיקים מנין?

שנאמר: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ(שיר השירים א, ב).

אם עסקת בדברי תורה, ששפתיך מתנשקות — סוף שהכל מנשקין לך על פיך.

יזייני

דבר אחר:

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת — יזיינייזייני — יחמש אותי בכלי זין, יטהרני, ידבקני.

יִשָּׁקֵנִי — יזייני,

מדכתיב: נֹושְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאילִים(דברי הימים א יב, ב).

אמר רבי שמואל ברבי נחמן:

נמשלו דברי תורה בזייןבזיין — בכלי זין:

מה הזיין הזה מתקיים עם בעליו בשעת מלחמה —

כך דברי תורה מתקימין עם מי שעמל בהן כל צרכן.

רבי חונא בר אחא מיתי לה מהכאמיתי לה מהכא — מביא אותה מכאן:

רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם חרב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם(תהלים קמט, ו) —

שהיא אוכלת משני צדדיה: נותנת חיים לעולם הזה, וחיים לעולם הבא.

גוזרין על העליונים ועל התחתונים

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.

רבי יהודה אומר: שהתורה שנאמרה בפה אחד — נאמרת בפיות הרבה.

רבי נחמיה אמר: שתי תורות: אחת בפה, ואחת בכתב.

ורבנין אמרי: שהן גוזרין על העליונים ועושין, על התחתונים ועושין.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי — טעמא דרבנן:

כתיב: כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים(דברי הימים א כד, ה).

שָׂרֵי קֹדֶשׁ — אלו מלאכי השרת,

היך מה דאת אמר: וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ(ישעיה מג, כח).

שָׂרֵי הָאֱלֹהִים — אלו ישראל,

דכתיב: אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם(תהלים פב, ו).

שהן גוזרין על העליונים ועושין, על התחתונים ועושין — כשהן עושין בטהרה.

יטהרני

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ — יטהרני, ידבקני.

יִשָּׁקֵנִי — יטהרני:

כאדם שהוא משיק שני גבים זה על זה, והוא מדביקן,

כמה דאת אמר: כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁוקֵק בּוֹ(ישעיה לג, ד).

ידבקני

דבר אחר:

יִשָּׁקֵנִי — ידבקני,

היך מה דאת אמר: וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ(יחזקאל ג, יג).

יִשָּׁקֵנִי — יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו.

תרגום לעבריתאספניות מנות מזון, שכר החיילים ללגיונותיו לגדודי צבאו דכסין מושלים, שרי צבא ואיערכאין ומושלי מחוזות ואסטרטלין ושרי צבא איפסטלין מיני מאפה ומעדנים שגמעה מפיו שלקח אותה (בגמיעה) מפיו משוקיותהון על ידי נשיקותיהם עלי משיקיותהון נשיקותיהם יזייני יחמש אותי בכלי זין בזיין בכלי זין מיתי לה מהכא מביא אותה מכאן

יגכִּי טוֹבִים דֹּודֶיךָ מִיָּיִן — גבינת הגוים

דרשת הפסוק · ״כי טובים דודיך מיין״ · רבי יהושע השיא את רבי ישמעאל לדבר אחר; סתרי תורה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ו; דפוס וילנא א, ב — ״כי טובים דודיך מיין״, א). ״יפה״ (כהן שדעתו יפה) — בגליון. ״אמר ליה״ (במשנה: לו) — מסומן בכתב היד כצורה חריגה. ״עצמי״ — תוקן במאגרים מ״עצמו״.

המדרש קורא ״כי טובים דדיך מיין״ ו״ואלה הדברים אשר תשים לפניהם״ (במסורה: ואלה המשפטים; וכך בוילנא). ״מה סימה זו״ — בוילנא ״שימה״. ״רבי חוניא בעי״ — שם ״ר׳ הונא״. ״לומר להם״ — שם ״לומר לבני״.

המשנה (עבודה זרה ב, ה) מובאת כאן בשני חלקים, ובאמצעה דברי המדרש: ״ומהו שורפה חיה? גמיע לה״ ודברי ריש לקיש.

מקבילות: ירושלמי עבודה זרה ב, ז — כל הענין בסדר אחר: ״שורפה — גמילה״, רבי שמעון בן לקיש ״בכוס זוהם״, ״מפני מה לא גילה לו? אמר רבי יוחנן״ (כאן: רבי יונתן), ״חמש השאות שבתורה״, רבי לא (כאן: רבי אילא) ״יש דברים שמשיקין עליהן את הפה״, רבי יצחק ״ואותי צוה״, ״כבשים ללבושך״ ו״מה הסימה הזאת״ של רבי שמעון בן יוחאי; בבלי עבודה זרה פרק ב, כט ע״ב (המשנה) ולה ע״א — שם הטעם אחר: ״ישמעאל אחי, חשוק שפתותיך זו בזו״, ״גזרה חדשה היא״.

תמן תנינן:

משנה עבודה זרה ב, ה

שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע, שהיו מהלכין בדרך.

אמר לו: מפני מה אסרו את גבינת הגוים?

אמר לו: מפני שמעמידין אותו בקיבת נבלה.

אמר לו: והלא קיבת העולה חמורה מקיבת נבילה, ואמרו: כהן שדעתו יפה שורפה חיה.

ומהו "שורפה חיה"? גמיע להגמיע לה — גומע אותה, שותה אותה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

עשו אותה כשותה בכוס מזוהםמזוהם — מטונף — לא נהנה ולא מועיל.

אמר ליה: אם כן, למה לא אסרוה בהנייה?

והשיאו לדבר אחר.

אמר לו: רבי ישמעאל אחי, היאך אתה קורא: כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן(שיר השירים א, ב), או דודיך מיין?

אמר לו: אין הדיבור כך, שהרי חבירו מוכיח עליו כן: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים(שיר השירים א, ג).

סתרי תורה

ולמה לא גלה לו?

אמר רבי יונתן: מפני שבקרוב אסרוה, ורבי ישמעאל היה קטן.

רבי שמעון בן חלפתא ורבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן:

כתיב: כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ(משלי כז, כו) — כבשם כתיב:

בשעה שתלמידיך קטנים — תהי מכבשתהי מכבש — היה כובש, מסתיר לפניהם דברי תורה;

הגדילו ונעשו תלמידי חכמים — תהי מגלה להם סתרי תורה.

תני רבי שמעון בן יוחאי:

וְאֵלֶּה הדברים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם(שמות כא, א) —

מה סימהסימה — אוצר זו אינה נגלית לכל אדם, כך דברי תורה אין מגלין אותן לכל אדם.

חמש הכרעות שבתורה

רבי חוניא בעיבעי — שואל, ורבי חמא ברבי עוקבא מקשימקשי — מקשה:

אם להפליגולהפליגו — להסיח את דעתו, להרחיקו היה מבקש — היה לו להפליגו מחמשת הכרעותהכרעות — מלים שאין להכריע אם הן מחוברות למה שלפניהן או למה שלאחריהן שבתורה.

ואלו הן: שְׂאֵת(בראשית ד, ז), אָרוּר(בראשית מט, ז), מָחָר(שמות יז, ט), מְשֻׁקָּדִים(שמות כה, לד), וְקָם(דברים לא, טז).

שְׂאֵת: הֲלא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, או שְׂאֵת אם לֹא תֵיטִיב?

אמר רבי תנחומא:

אית לי חוריאית לי חורי — יש לי אחרת: וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשׇׁמְעָם(בראשית לד, ז), או כשמעם באו מן השדה?

ביני לבין עצמי

אמר רבי יצחק:

כתיב: וְאֹותִי צִוָּה יְיָ(דברים ד, יד). מהו וְאֹותִי צִוָּה יְיָ?

יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי, ויש דברים שאמר לי לומר להם.

אמר רבי אילא:

יש דברים שמשיקין אותן על פה. כיצד?

כתוב אחד אומר: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ(תהלים קיט, יא),

וכתוב אחד אומר: בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ(תהלים קיט, יג).

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

אלא כל זמן שהיה עירא היאירי, רבו של דוד, קיים — בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ;

כיון שנסתלק — בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי.

כך כל זמן שאת יושב ודורש לפני גדולים ממך בתורה — בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ;

ובשעה שנתנו לך רשות — בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי.

תרגום לעבריתגמיע לה גומע אותה, שותה אותה מזוהם מטונף תהי מכבש היה כובש, מסתיר סימה אוצר בעי שואל מקשי מקשה להפליגו להסיח את דעתו, להרחיקו הכרעות מלים שאין להכריע אם הן מחוברות למה שלפניהן או למה שלאחריהן אית לי חורי יש לי אחרת

ידכִּי טוֹבִים דֹּודֶיךָ מִיָּיִן — חביבין דברי סופרים

דרשת הפסוק · ״כי טובים דודיך מיין״ · דברי תורה דודין זה לזה, ודברי סופרים חביבין וחמורים מדברי תורה ונבואה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ז; דפוס וילנא א, ב — ״כי טובים דודיך מיין״, ב). ״או דודו״ — במאגרים ״(בן)[?דו?]ד?ו?״: ״בן״ נמחק ו״דו״ הושלם בספק. ״וסכנתי״ — תוקן במאגרים מ״וסכותי״; ״פלמנטרין״ — הנו״ן הושלמה.

״מעין… מים שכשרין״ — בוילנא ״שמכשירין״. ״הוי חמורים דברי סופרים״ — שם ״הוי חביבין״. ״רבי תנחום ברבי אחיה״ — שם ״ר׳ תנחום בר אחא״. הפסקה נקטעת בדברי ״ואפילו שיאמרו לך… ימין״, וכך גם בוילנא.

מקבילות: ירושלמי ברכות א, ד ועבודה זרה ב, ז — ״דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה, וחכך כיין הטוב״; ״וחביבים יותר מדברי תורה, כי טובים דודיך מיין״ (בעבודה זרה בשם ״שמעון בר בא״, כמו כאן; בברכות ״שמעון בר ווה״); רבי טרפון — ״אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה״; ״האומר אין תפילין״.

כִּי טוֹבִים דֹּודֶיךָ מִיָּיִן(שיר השירים א, ב) —

דברי תורה דומין זה לזה, דודין זה לזה, קרובין זה לזה,

היך מה דאת אמר: אוֹ דוֹדו אוֹ בֶן דוֹדו(ויקרא כה, מט).

מעין — אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם(ויקרא יא, לו): מים שכשרין,

שנאמר: וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע(ויקרא יא, לח).

חביבין דברי סופרים

שמעון בר בא בשם רבי יוחנן:

חביבין דברי סופרים כדברי תורה.

מאי טעמא? וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב(שיר השירים ז, י).

חברייא בשם רבי יוחנן אמרי:

חביבין דברי סופרים מדברי תורה,

שנאמר: כִּי טוֹבִים דֹּודֶיךָ מִיָּיִן.

האומר: אין תפילין — לעבר על דברי תורה, פטור; חמש טוטפות — להוסיף על דברי סופרים, חייב(משנה סנהדרין יא, ג).

רבי אבא בר כהנא בשם רבי יהודה בן פזי שמע לה מן הדאשמע לה מן הדא — לומד אותה מזו:

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הליסטים(משנה ברכות א, ג).

אתא חמיאתא חמי — בוא וראה: אין לא קראאין לא קרא — אם לא היה קורא — היה עובר על מצות עשה בלבד;

עכשו שקרא — נתחייב בנפשו.

הוי: חמורים דברי סופרים מדברי תורה.

רבי חנינא בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום ברבי אחיה:

וחמורים מדברי תורה ונבואה.

כתיב: אַל תַּטִּיפוּ יַטִּיפוּן(מיכה ב, ו).

משל הפלמנטרין

משל למלך ששלח פלמנטרין שלו למדינה.

על אחת מהן כתב: אם מראה להם חתמי וסימנטריןוסימנטרין — וחותם שלי — האמינו לו; ואם לאו — אל תאמינו לו.

ועל אחד מהן כתב: אפלו אינו מראה לכם חותם שלי וסימנטרין שלי — האמינו לו.

כך בדברי נבואה כתיב: כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא(דברים יג, ב);

בדברי סופרים כתיב: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ(דברים יז, יא).

אשר תורך התורה אין כתוב כאן, אלא אֲשֶׁר יוֹרוּךָ;

ועל המשפט אשר תאמר אין כתוב כאן, אלא אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ.

על הימין שהיא ימין, ועל השמאל שהיא שמאל — שמע להן;

ואפילו שיאמרו לך על הימין שהיא שמאל, ועל השמאל שהיא ימין.

תרגום לעבריתשמע לה מן הדא לומד אותה מזו אתא חמי בוא וראה אין לא קרא אם לא היה קורא וסימנטרין וחותם

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אלפני— (הוספה)
אבְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם— (הוספה)
אמלך— (הוספה)
אאבניךאביך
אאבניךאבנך
אאבניך— (הוספה)
במוליד— (הוספה)
בחמשה— (הוספה)
געלויהעלוי
געליועלוו
גשירושורו
דולשמעולממע
דלהבין— (הוספה)
דעד שלא עמד שלמה, לא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה; וכיון שעמד שלמה — התחילו הכל סוברין תורה— (הוספה)
דלא היה אדם יכול להבין ולהשכיל דברי תורה; וכיון שעמד שלמה — התחילו הכל סוברין תורה— (הוספה)
דמשל— (הוספה)
דמשל— (הוספה)
דפיקח— (הוספה)
דמביתומבתו
ההזההבא
האני— (הוספה)
ובכלכל
ועשירעשי
ורויחיהרוחיה
ושמואלשמעון
זשיריםלירים
חמנשיקותמנשקות
טמשל— (הוספה)
טמה עבד לה? רבי יהושע בן לוי פליג — שאין מוקדם ומאוחר בתורה;— (הוספה)
טאו אינו מדבר דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה אלא לאחר שנים ושלשה דברות.— (הוספה)
טרבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי — תפיש שיטתיה, אמר: כתיב: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה.— (הוספה)
טכל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי; תּוֹרָה — בגימיטריא עולה במנין שש מאות ואחת עשרה מצות: דבר עמנו משה;— (הוספה)
ימשל— (הוספה)
ילפנילפי
יאתלמידיותלמידו
יאולואיולאי
יאאלא— (הוספה)
יאפרוזבוטינופרוזבוטנו
יבמשל— (הוספה)
יבמשל— (הוספה)
יבעליעלו
יבהרה
יבישקנישקני
יגעצמיעצמו
ידדודו— (הוספה)
ידוסכנתיוסכותי
ידפלמנטריןפלמטרין

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא
§§02§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה א

שיר השירים · חלק ב

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן(שיר השירים א, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אכִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן — מים, יין, שמן, דבש וחלב

דרשת הפסוק · ״כי טובים דדיך מיין״ · דבר אחר · דברי תורה נמשלו למים, ליין, לשמן, לדבש ולחלב; האבות, הקרבנות וישראל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ח — בשתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא א, ב — ״כי טובים דודיך מיין״, ג).

״המון מים״ — הה״א הושלמה במאגרים; ״ככלי חרש״ — הכ״ף הראשונה מסופקת; ״אי מה המים מבאיש״ — הה״א הושלמה במאגרים. ״ומחמיץ״ — בגליון, תחת ״ומחמין״ שנמחק; ״יכול״ (פעמיים: ״מבאיש ומחמיץ״, ״אינן ניכרין״) — תוספת בגליון. ״נר לרגלי״ — תוקן במאגרים (בכתב היד ״לגגלי״, הגימ״ל הראשונה מסופקת). ״אילו היה משה יודע״ — בכתב היד ״אילו היה: משה״.

״אלו הנסכים״ — בכתב היד ״הנכסים״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה); תוקן כבוילנא, שהרי ״מיין״ נדרש על הנסכים שעם הקרבנות. בכתב היד 'יין' מסומן כמובאה שאינה מן המקרא, ו״שמן״, ״דבש וחלב״, ״חלב״ — כפסוקים (שיר השירים א, ג; ד, יא).

בוילנא: ״אמר רבי חנינא דקיסרין״ (כאן: אנינא); ״מיין — אלו הנשיאים״ (כאן: האמהות); ״אמר רבי חנינא״ על משה והקרבנות (כאן: חוניא); ״הרי שבעים אומות״ בלי ״ע׳״. המדרש קורא ״ארכה מארץ מדה״ ו״לכו שברו ואכולו״ (במסורה: ואכלו). בוילנא ״כמים לים מכסה״.

דבר אחר:

כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן(שיר השירים א, ב) —

נמשלו דברי תורה במים, ביין, בשמן, בדבש וחלב.

התורה כמים

במים — הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

מה מים — מסוף העולם ועד סופו,

דכתיב: לְרֹוקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם(תהלים קלו, ו);

כך תורה — מסוף העולם ועד סופו,

שנאמר: אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ(איוב יא, ט).

מה מים — חיים לעולם,

שנאמר: מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים(שיר השירים ד, טו);

כך תורה — חיים לעולם,

שנאמר: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹוצְאֵיהֶם(משלי ד, כב),

וכתיב: לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹולוּ.

מה מים — מן השמים,

שנאמר: לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם(ירמיה י, יג);

כך תורה — מהשמים,

שנאמר: כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם(שמות כ, יט).

מה המים — בקולי קולות,

שנאמר: קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם(תהלים כט, ג);

כך תורה — בקולות,

שנאמר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹות הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹולֹות וּבְרָקִים(שמות יט, טז).

מה המים — משיבין הנפש,

שנאמר: וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי(שופטים טו, יט);

כך תורה,

שנאמר: תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ(תהלים יט, ח).

מה המים — מטהרין את האדם מן טומאה,

שנאמר: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם(יחזקאל לו, כה);

כך תורה — מטהרת הטמא מטומאתו,

שנאמר: אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹורוֹת(תהלים יב, ז).

מה המים — מטהרים הגוף,

שנאמר: וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם(ויקרא יד, ט);

כך תורה — מטהרת הגוף,

שנאמר: צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד(תהלים קיט, קמ).

מה המים — מכסין ערותו של ים,

שנאמר: כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים(ישעיה יא, ט);

כך תורה — מכסה ערותן של ישראל,

שנאמר: וְעַל כׇּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה(משלי י, יב).

מה המים — יורדין טיפין טיפין, ונעשה נחלים נחלים;

כך תורה — אדם לומד שתי הלכות היום ושתים למחר, עד שנעשה כנחל נובע.

מה המים — אם אין אדם צמא, אינן ערבין בגופו;

כך תורה — אם אין אדם עיף בהם, אינן ערבין בגופו.

מה המים — מניחין מקום גבוה והולכין במקום נמוך;

כך תורה — מנחת מי שדעתו גבוהה עליו, ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו.

מה המים — אין מתקיימים בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכליםבירוד שבכלים — בפחות שבכלים, בכלי הפשוט;

כך תורה — אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרש.

ומה המים — אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים;

כך דברי תורה — אין אדם מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפלו אות אחת.

ומה המים — כשאין אדם יודע לשוטלשוט — לשחות בהן, סוף שהוא מתבלעמתבלע — טובע, נבלע במים;

כך דברי תורה — אם אין אדם יודע לשוט בם ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע.

אמר רבי אנינא דקסרין:

מה המים נמשכין לגנות ופרדסין, ולבתי כסאות ומרחצאות —

יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ(הושע יד, י).

אמר רבי חמא בר עוקבא:

מה המים מגדלין את הצמחים —

כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בתורה כל צורכן.

יין, שמן, דבש וחלב

אי מה המים מבאיש ומחמיץמבאיש ומחמיץ — מסריח ומתקלקל (כמים העומדים) בקנקן — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: יין.

מה יין — כל זמן שמתישןשמתישן — שמתיישן בקנקן, משתבח;

כך דברי תורה — כל זמן שהן מתישנין בגוף של אדם, הן משתבחין בגדולה.

אי מה המים אינן ניכרין בגוף — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: יין.

מה היין ניכר בגוף — אף דברי תורה ניכרין בגוף,

ומרמזין ומראין באצבע ואומרים: זה הוא תלמיד חכם.

אי מה המים אין משמחין את הלב — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: יין.

מה יין משמח הלב,

דכתיב: וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ(תהלים קד, טו);

כך דברי תורה משמחין הלב,

שנאמר: פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב(תהלים יט, ט).

אי מה היין פעמים שהוא רע לגוף ולראש — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: שֶׁמֶן(שיר השירים א, ג).

מה שמן מעדןמעדן — מענג, מרכך הראש והגוף — כך דברי תורה מעדנין הראש והגוף,

שנאמר: נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶיךָ(תהלים קיט, קה).

אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: דְּבַשׁ וְחָלָב(שיר השירים ד, יא).

מה הם מתוקים — אף דברי תורה מתוקים,

שנאמר: וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ(תהלים יט, יא).

אי מה דבש יש בו קצריםקצרים — פסולת (שאריות החלות) — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: חָלָב.

מה חלב נקי — אף דברי תורה נקיים,

דכתיב: לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית(איוב כח, יז).

אי מה חלב תפלתפל — חסר טעם — יכול אף דברי תורה כן?

תלמוד לומר: דְּבַשׁ וְחָלָב.

מה דבש וחלב, כשמעורבין זה בזה, אין מזיקין הגוף — כך דברי תורה,

שנאמר: רִפְאוּת תְּהִי לְשׇׁרֶּךָ(משלי ג, ח), כִּי חַיִּים הֵם לְמֹוצְאֵיהֶם.

האבות והאמהות

דבר אחר:

כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ — אלו האבות;

מִיָּיִן — אלו האמהות.

הקרבנות והנסכים

דבר אחר:

כִּי טוֹבִים דֹּודֶיךָ — אלו הקרבנות;

מִיָּיִן — אלו הנסכים.

אמר רבי חוניא:

אילו היה משה יודע מה הקרבנות חביבין,

בשעה שבאו ישראל לאותו מעשה — היה מקריב כל קרבנות שבתורה.

אלא רץ לו לזכות אבות,

שנאמר: זְכֹור לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל(שמות לב, יג).

ישראל ואומות העולם

דבר אחר:

כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ — אלו ישראל;

מִיָּיִן — אלו אמות העולם:

י׳ עשרה, י׳ עשרה, נ׳ חמשיםי׳ עשרה, י׳ עשרה, נ׳ חמשים — אותיות ״יין״ במנינן: יו״ד עשר, יו״ד עשר, נו״ן חמשים — הרי שבעים אומות.

ללמדך, שחביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל האומות.

תרגום לעבריתבירוד שבכלים בפחות שבכלים, בכלי הפשוט לשוט לשחות מתבלע טובע, נבלע במים מבאיש ומחמיץ מסריח ומתקלקל (כמים העומדים) שמתישן שמתיישן מעדן מענג, מרכך קצרים פסולת (שאריות החלות) תפל חסר טעם י׳ עשרה, י׳ עשרה, נ׳ חמשים אותיות ״יין״ במנינן: יו״ד עשר, יו״ד עשר, נו״ן חמשים

בלְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים — שמן תורק

דרשת הפסוק · ״לריח שמניך טובים שמן תורק שמך״ · שירות האבות ריחות ושל ישראל שמן תורק; תורת רבותינו כמכחול בים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה א; דפוס וילנא א, ג, א). ״לישיבה״ — הבי״ת מסופקת. ״השירות״ — בכתב היד ״השירו׳״; בוילנא ״השירים״.

בוילנא: ״ר׳ ינאי בריה דר״ש״; ״כאדם שמריק״ (כאן: באדם); ״כל המצות שעשו לפניך האבות״; ״מאתים וארבעים וח׳ מצות עשה…״ במילים; ״ושמים וארץ מגלות״ (רבי אליעזר; כאן: יריעות); ״נשאלה שאלה זו הלכה״; ״התחיל ונושק״ (כאן: ״התחיל גופף ונושק״).

המדרש קורא ״שמן תורק שמיך״ (במסורה: שמך).

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים(שיר השירים א, ג).

רבי ינאי בריה דרבי שמעון:

כל השירות שאמרו לפניך האבות — ריחות היו;

אבל אנו — שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶיךָ,

באדם שמריקשמריק — שמערה מכלי לכלי חברו.

כל המצות שעשו לפניך — ריחות היו;

אבל אנו — שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶיךָ:

רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה.

כמטביל מכחול בים

רבי ליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא.

רבי ליעזר אומר:

אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסיןקולמוסין — קולמוסים, עטי קנה, ושמים וארץ יריעות, וכל האדם לבלריןלבלרין — סופרים, כותבי שטרות —

אין מספיקין לכתוב תורה שלמדתי;

ואני לא חסרתיה אלא כאדם שמטביל זכרותו במכחולבמכחול — במקל דק (של כוחל העיניים) בים.

רבי יהושע אומר:

אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסין, ושמים וארץ יריעות, ובני אדם לבלרין —

אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי;

ולא חסרתיה, רק כאדם שמטביל זכרותו במכחול בים.

רבי עקיבא אומר:

אין בי כח לומר כמו שאמרו רבותי;

אלא רבותי חסרוה, ואני לא חסרתיה אלא כמריח באתרוג —

המריח נהנה, והאתרוג לא חסר;

וכממלא מאמת המים, וכמדליק מנר לנר.

עקיבא מבחוץ

פעם אחת שהאשהא — איחר, השתהה רבי עקיבא לבא לבית המדרש; בא וישב לו מבחוץ.

נשאלה לו הלכה — אמרו: הלכה מבחוץ.

חזרה ונשאלה — אמרו: תורה מבחוץ.

חזרה ונשאלה — אמרו: עקיבא מבחוץ.

פנו לו מקום; בא וישב לו לפני רגליו של רבי אליעזר.

ובית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריסכמין ריס — כמין אצטדיון, מסלול ארוך של ספסלים,

ואבן אחת היתה שם, והיתה מיוחדת לו לישיבה.

פעם אחת נכנס רבי יהושע, התחיל גופףגופף — מחבק ונושק אותה האבן, ואמר:

האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית.

תרגום לעבריתשמריק שמערה קולמוסין קולמוסים, עטי קנה לבלרין סופרים, כותבי שטרות במכחול במקל דק (של כוחל העיניים) שהא איחר, השתהה כמין ריס כמין אצטדיון, מסלול ארוך של ספסלים גופף מחבק

גלְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים — שני שמנים

דרשת הפסוק · ״לריח שמניך טובים שמן תורק שמך״ · דבר אחר · שמן כהונה ומלכות, שמנה של תורה, וישראל ודברי תורה הנמשלים לשמן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה ב; דפוס וילנא א, ג, ב). ״כתישה״ — בגליון, תחת ״נתישנה״ שנמחק. ״טיפה של שמן״ — תוקן במאגרים (בכתב היד ״שלן״). ״ושפלת״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים.

בוילנא: ״ורבנן אמרין שתי תורות הן, תורה שבכתב ושבעל פה״; ״שמן מתגדל״ (כאן: שמך); ״וחובל עול״ (כאן: וחבל); ״אין להם בת קול בעוה״ז״ (כאן בלי ״בת קול״).

המדרש קורא ״והיה ראשיתך מזער אחריך ישגא מאד״ (במסורה: מצער ואחריתך ישגה).

דבר אחר:

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים(שיר השירים א, ג).

רבי אחא בשם רבי תנחום ברבי חייא:

שני שמנים הן: שמן כהונה ושמן מלכות.

ורבנין אמרי: תורה בכתב ותורה בפה.

אמר רבי יודן:

שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ — שמך מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה.

היא דעתיה דרבי יודן, דאמר:

וְחֻבַּל עֹול מִפְּנֵי שָׁמֶן(ישעיה י, כז) —

חבל עולו של סנחריב מפני חזקיהו וסיעתו, שהיו עוסקין בשמנה של תורה.

מה השמן הזה

דבר אחר:

שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ.

מה השמן הזה — מר מתחלתו וסופו מתוק;

כך וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ(איוב ח, ז) מזער אחריך ישגא מְאֹד.

מה השמן הזה — אין משתבח אלא על ידי כתישה;

כך ישראל — אין עושין תשובה אלא על ידי יסורין.

מה השמן הזה — אין מתערב בשאר משקין;

כך ישראל — אין מתערבין באומות העולם,

דכתיב: לֹא תִתְחַתֵּן בָּם(דברים ז, ג).

מה השמן הזה — כוס מלא, אינו מזרזיףמזרזיף — מטפטף כשאר כל המשקין;

כך דברי תורה — אין מזרזפין בדברי לצנותלצנות — ליצנות.

מה השמן הזה — כוס מלא שמן בידך, ונפל לתוכו טיפה של מים, ויצאת כנגדה טיפה של שמן;

כך אם נכנס דבר של תורה ללב — יצא כנגדו דבר של לצנות;

נכנס ללב דבר של לצנות — יצא כנגדו דבר של תורה.

מה השמן הזה — מביא אורה לעולם;

כך ישראל — אורה לעולם,

שנאמר: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ(ישעיה ס, ג).

מה השמן הזה — עליון על כל המשקין;

כך ישראל — עליונים על כל האומות,

שנאמר: וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן(דברים כח, א).

מה השמן הזה — אין לו בת קול;

כך ישראל — אין להם בעולם הזה;

אבל לעולם הבא כתיב: וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי(ישעיה כט, ד).

תרגום לעבריתמזרזיף מטפטף לצנות ליצנות

דעַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — אברהם והגרים

דרשת הפסוק · ״שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך״ · צלוחית הבושם שטלטלוה, הגרים שגיירו אברהם ושרה, ועלמות בעולם הזה ובעולם הבא

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה ג; דפוס וילנא א, ג, ג). ״הרבה מצות״ — ״הרבה״ כפול, והשני נמחק בידי הסופר; ״מתגדל״ — הגימ״ל מסופקת; ״מכניסן״ — יו״ד מחוקה בידי הסופר; ״ומאהיבן״ — היו״ד הושלמה במאגרים; ״וביזת סיחון״ — החי״ת הושלמה במאגרים; ״באצבע״ — בגליון, תחת ״באמצע״ שנמחק; ״הנה״ — מסופק; ״בתוך עלמות״ — ״בתוך״ כפול ונמחק; ״בעולם הזה״ (בסוף) — בכתב היד ״העולם״, ותוקן במאגרים. ״וכו׳״ — כך בכתב היד, וסוף המשפט, ״אינן יכולים לבראתו״, הושלם מדפוס וילנא.

בוילנא: ״לך לך מארצך וממולדתך״; ״צלוחית של פוליטון״; ״ושרה״ (כאן: ושרי); ״על שהעלמת״ (כאן: שעלמת); ״והם חלים לפניו בעלמות״; ״כי זה אלהים אלהינו… הוא ינהגנו עלמות, בשני עולמות ינהגנו״ (כאן: ״הנה אלהינו… נהגנו״).

המדרש קורא ״ויקח אברהם את שרי אשתו״ (במסורה: אברם), ״כי בראותו ילדיו מעשה ידיו יקדישו שמי״ (במסורה: מעשה ידי בקרבו), ״הנה אלהינו עולם ועד״ (במסורה: כי זה אלהים אלהינו). ״לחולה כתיב״ — הכתיב ״לחילה״, והמדרש קורא ״לחולה״. ״עלמות״ — המדרש קורא ״על מות״ שבתהלים מח, טו כמלה אחת.

צלוחית של פליטון

רבי יוחנן פתר קרייה באברהם אבינו.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א) — למה היה דומה?

לצלוחית של פליטוןפליטון — בושם יקר (שמן ריחני), שהיתה מונחת בזוית אחת, ולא ריחה נודף;

בא אחד וטלטלה ממקומה — והיה ריחה נודף.

אף כן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:

אברהם, הרבה מעשים טובים יש לך, הרבה מצות יש לך;

טלטל עצמך בעולם, ושמך מתגדל בעולמי.

לכך נאמר לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ;

מה כתיב בתריה? וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).

הגרים שגיירו אברהם ושרה

עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ(שיר השירים א, ג) —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הא לך עולמות הרבה,

שנאמר: וַיִּקַּח אברהם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ(בראשית יב, ה).

והלא אם מתכנשין כל העולם לבראות יתוש אחד וכו׳ אינן יכולים לבראתו!

אלא אלו הגרים שגיירו אברהם ושרי;

לכך נאמר: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן.

אמר רבי חוניא:

אברהם היה מגייר האנשים, ושרה הנשים.

ומה תלמוד לומר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן?

מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו, ומאכילן ומשקן, ומאהיבן ומקרבן ומגיירן,

ומכניסן תחת כנפי השכינה.

הא למדת: שכל המכניס בריה אחת לתוך כנפי השכינה —

מעלין עליו כאילו הוא בראו ויצרו ורקמו.

אמר רבי ברכיה:

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

ממה שאת מביא אורה לעולם — שמך מתגדל בעולם.

ומה היא האורה? גאלה.

שבשעה שאת מביא לנו את אורה — הרבה גרים באים ומתגיירים ונוספים עלינו,

כגון יתרו ורחב: יתרו שמע ואתאיתרו שמע ואתא — יתרו שמע ובא, רחב שמעה ואתיארחב שמעה ואתיא — רחב שמעה ובאה.

אמר רבי חנינא:

בשעה שעשה הקדוש ברוך הוא נס לחנניה מישאל ועזריה — הרבה גרים נתגיירו,

דכתיב: כִּי בִרְאֹותוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה ידיו יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי(ישעיה כט, כג);

מה כתיב בתריה? וְיָדְעוּ תֹועֵי רוּחַ בִּינָה(ישעיה כט, כד).

עלמות: ביזה, העלמה וזריזות

דבר אחר:

עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ —

על שנתת לנו ביזת מצרים, וביזת הים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים — אנו אוהבים אותך.

דבר אחר:

עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — על שעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה, אהבוך.

דבר אחר:

עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — בעלמות ובזריזות אהבוך.

בעלי תשובה, גרים ודורו של שמד

דבר אחר:

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — אלו בעלי תשובה.

דבר אחר:

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — זו כת שלישית,

שנאמר: וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים(זכריה יג, ט).

דבר אחר:

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — אלו הגרים.

הדא הוא דכתיב:

יְיָ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי(חבקוק ג, ב).

דבר אחר:

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — זה דורו של שמד,

שנאמר: כִּי עָלֶיךָ הֹורַגְנוּ כׇל הַיּוֹם(תהלים מד, כג).

דבר אחר:

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — אלו ישראל,

שנאמר: כִּי מֵאַהֲבַת יְיָ אֶתְכֶם(דברים ז, ח).

ראש חולה לצדיקים

דבר אחר:

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ — על שעלמת מהן מתן שכרן של צדיקים.

דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו:

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולהראש חולה — ראש המחול, מוביל הרוקדים לצדיקים לעתיד לבא.

מה טעם? שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה(תהלים מח, יד) — לחולה כתיב.

צדיקים מכאן וצדיקים מכאן, והקדוש ברוך הוא באמצע,

והם חליםחלים — רוקדים במחול לפניו כעלמות, ומרמזין אלו לאלו באצבע, ואומרים:

הנה אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד(תהלים מח, טו) — בשני עולמות נהגנו: בעולם הזה ובעולם הבא.

הוּא יְנַהֲגֵנוּ עלמות — בעלמות ובזריזות.

עלמות — כאילין עולמתאכאילין עולמתא — כאלו העלמות (הנערות),

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת(תהלים סח, כו).

דבר אחר:

עלמות — תירגם עוקילסעוקילס — עקילס הגר, מתרגם התורה ליוונית: אתאנסיאאתאנסיא — אלמוות, עולם שאין בו מות.

ומרמזין אלו לאלו באצבע, ואומרים:

זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד — בשני עולמות נהגנו: בעולם הזה ובעולם הבא.

בעולם הזה — כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ(דברים טו, ו);

בעולם הבא — וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד(ישעיה נח, יא).

תרגום לעבריתפליטון בושם יקר (שמן ריחני) יתרו שמע ואתא יתרו שמע ובא רחב שמעה ואתיא רחב שמעה ובאה ראש חולה ראש המחול, מוביל הרוקדים חלים רוקדים במחול כאילין עולמתא כאלו העלמות (הנערות) היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) עוקילס עקילס הגר, מתרגם התורה ליוונית אתאנסיא אלמוות

המׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — הביאו לי ערבים

דרשת הפסוק · ״משכני אחריך נרוצה״ · ערבים לתורה: לא האבות ולא הנביאים אלא הבנים, והערב הנתפש

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה א; דפוס וילנא א, ד, א — בוילנא מסומן בטעות ״[ג]״). ״ללות״ — תוקן במאגרים מ״לות״; ״יצחק״ — מ״יעחק״; ״נותנה״ — מ״נותנת״. ״צריכין״, ״ערבין״ (״הביאו לי ערבין טובים״), ״ויונקים״ — אותיות מסופקות.

בוילנא: ״ערב שני״, ״ערב שלישי״ (כאן: ״ערב איקנוס״); ״יעקב שאמר״ (בלי ״יש לי עליו״); ״והרועים פשעו בי״ (כאן: והנביאים); ״מי יאמר בתורה לפני ברכו את יי המבורך״; ״ולחנכו בלימוד״ (כאן: ולעשותו).

המדרש קורא ״והנביאים פשעו בי״ (במסורה: והרעים פשעו בי).

מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה(שיר השירים א, ד).

אמר רבי מאיר:

בשעה שעמדו ישראל לפני סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא:

אלעיקיאלעיקי — וכי בחינם (בלי ערובה) אני נותן לכם את התורה? אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה, ואני נותנה לכם.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו.

אמר להם: אבותיכם צריכין ערבין.

משל הערב

משל: למה הדבר דומה?

לאחד שהלך ללות מן המלך.

אמר לו: הבא לי ערב, ואני מלוה אותך.

הלך והביא לו ערב אחד; אמר לו: ערבך צריך ערב.

הלך והביא לו ערב; ואמר לו: ערבך צריך ערב.

כיון שהביא לו ערב איקנוסערב איקנוס — ערב בעל אמצעים, ערב נאמן, אמר: תדע, כי מפני זה אני מלוה לך.

האבות, הנביאים והבנים

כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה, אמר להם:

אלעיקי אני נותן לכם תורתי? הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה, ואתנה לכם.

אמרו: אבותינו עורבין אותנו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אבותיכם — יש לי עליהם.

אברהם — יש לי עליו, שאמר: בַּמָּה אֵדַע(בראשית טו, ח);

יצחק — יש לי עליו, שהיה אוהב לעשו, ואני שנאתיו,

שנאמר: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א, ג);

יעקב — יש לי עליו, שאמר: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְיָ(ישעיה מ, כז).

אלא הביאו לי ערבים טובים, ואני נותנה לכם.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, נביאנו עורבין לנו.

אמר להם: יש לי עליהם,

שנאמר: והנביאים פָּשְׁעוּ בִי(ירמיה ב, ח),

וכתיב: כְּשֻׁועָלִים בׇּחֳרָבוֹת(יחזקאל יג, ד).

אלא הביאו לי ערבין טובים, ואני נותנה לכם.

אמרו: הרי בנינו עורבין אותנו.

אמר הקדוש ברוך הוא: הא ודאי ערבים טובים; על ידיהם אתננה לכם.

הדא הוא דכתיב:

מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹונְקִים יִסַּדְתָּ עֹוז(תהלים ח, ג).

ואין עֹז אלא תורה,

שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא).

הערב נתפש

בשעה שהלוה נתבע ואין לו לשלם — מי נתפשנתפש — נתפס, נגבה ממנו החוב? לא הערב?

הוי מה שנאמר: וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי(הושע ד, ו).

אמר רבי אחא:

אָנִי — גַּם אָנִי: כביכול, אף אני בשכחה.

מי אמר בתורה ברכו את יי המבורך? לא היונקים?

הוי: מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם,

שנאמר: לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם(ירמיה ב, ל).

כביכול, גם אני בשכחה: מי יאמר ברכו את יי המבורך?

לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה, ולעשותו בלימוד, שיאריך ימים בעולם,

שנאמר: כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ(משלי ט, יא).

תרגום לעבריתאלעיקי וכי בחינם (בלי ערובה) ערב איקנוס ערב בעל אמצעים, ערב נאמן נתפש נתפס, נגבה ממנו החוב

ואַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — ארעא טבתא והשכינה

דרשת הפסוק · ״אחריך נרוצה״ · על הארץ הטובה, על השראת השכינה ועל סילוקה, והזין שנטל מהם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ב; דפוס וילנא א, ד, ב). ״במעשה העגל״ (הראשון) — הה״א הושלמה במאגרים.

בוילנא: ״ממה שהכנסתנו״ (כאן: מה שהכנסתנו); ״דאתקריאת משכנותא״ (כאן, פעמיים: מסכנותא); ״זין שנתן להם לישראל בחורב, ושם המפורש…״; ״כמד״א… לגינונו״.

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנין.

רבי יוחנן אמר:

מה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה(שיר השירים א, ד);

לארע טבתא דאתקריאת מסכנותאלארע טבתא דאתקריאת מסכנותא — לארץ טובה שנקראת ׳מסכנות׳ (״ארץ אשר לא במסכנות״, דברים ח, ט).

רבי יהושע בן לוי אמר:

ממה שנתת לנו ארעא טבתא רבתא דאתקריאת מסכנותאארעא טבתא רבתא דאתקריאת מסכנותא — ארץ טובה גדולה שנקראת ׳מסכנות׳ — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה.

ורבנין אמרי:

ממה שהשרית שכינתך בתוכנו,

כדכתיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח) —

אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה.

ורבנין אמרי חוריחורי — אחרים:

על שסלקת שכינתך מתוכנו — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה.

ויתאבלו

תדע לך שהוא כן:

שכל צרות שבאו עליהם במעשה העגל — לא נתאבלו;

כיון שאמר להם משה כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ(שמות לג, ג) —

מיד וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ(שמות לג, ד).

הזין שבחורב

תני רבי שמעון בן יוחאי:

זיןזין — כלי זין, מגן ושריון שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל בחורב — שם המפורש היה חקוק עליו;

וכשחטאו במעשה העגל, נוטל מהן.

כיצד נוטל מהן?

רבי איבו ורבנין.

רבי איבו אמר: מאיליו היה נקלף.

ורבנין אמרי: מלאך היה יורד ומקלפו.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כלום האשה מתקשטת אלא לבעלה?

אמר רבי יהושע בן לוי:

להוטיםלהוטים — דבוקים, משתוקקים היו ישראל אחרי שכינה,

היך מה דאת אמר: יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ(שיר השירים ד, טז) — לגנונולגנונו — לחופתו (גנונא = חופת חתנים).

תרגום לעבריתלארע טבתא דאתקריאת מסכנותא לארץ טובה שנקראת ׳מסכנות׳ (״ארץ אשר לא במסכנות״, דברים ח, ט) ארעא טבתא רבתא דאתקריאת מסכנותא ארץ טובה גדולה שנקראת ׳מסכנות׳ חורי אחרים זין כלי זין, מגן ושריון להוטים דבוקים, משתוקקים לגנונו לחופתו (גנונא = חופת חתנים)

זאַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — מדת הדין ומדת רחמים

דרשת הפסוק · ״אחריך נרוצה״ · הדין לשכנות והרחמים לישראל: עשרת השבטים, כרכי הים, יהודה ובנימן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ג; דפוס וילנא א, ד, ג). ״במידת רחמים״ — בגליון, תחת ״הדין״ שנמחק. ״ופעלי רע״ — תוקן במאגרים מ״ופעלו״. ״אותה לא נותר״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (בוילנא ״אותם״); ״יושבי״, ״ויהודה״ — אותיות מסופקות.

בכתב היד ״דבר אחר. רבי ברכיה בשם רבי אלעזר״; בוילנא ״דא״ר ברכיה״, כהמשך לדברי רבי יודן. בוילנא: ״ר׳ יצחק פתר להו לשבח, רבי אמר…״ ו״רבי פתר ליה לשבח״ (כאן: רבי לוי בר חיתא); ״על שכינותי״ (כאן: שכנותי); ״לא חלתה יד ליד… פשטו ידיהן למצות״.

המדרש קורא ״לאור הבקר יעשוה״ (במסורה: באור) ו״היו לברות למו על שבר בת עמי״ (במסורה: בשבר).

רבי יודן ורבי עזריה.

רבי יודן אמר:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

על ידי שנהגת עם שכנותי במדת הדין, ועמי במידת רחמים — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה(שיר השירים א, ד).

עשרת השבטים ודור המבול

דבר אחר.

רבי ברכיה בשם רבי אלעזר:

נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול.

בדור המבול כתיב: רַק רַע כׇּל הַיּוֹם(בראשית ו, ה);

ובעשרת השבטים כתיב: הוֹי חֹושְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע(מיכה ב, א) —

הרי זה בלילה; בבקר מנין? לאור הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ.

אותה לא נותר מהן פלטה, ומאלו נשאר פליטה — באיזה זכות?

רבי יצחק פתר לה לשבחפתר לה לשבח — פירש אותו (את הפסוק) לטובה.

רבי יצחק אמר:

בזכות הִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה(יחזקאל יד, כב) —

המוציאים אין כתוב כאן, אלא הַמּוּצָאִים:

בזכות הצדיקים והצדיקות, והנביאים והנביאות, שעמדו ממנו.

כרכי הים

אמר רבי חנינא:

נאמר בכרכי היםבכרכי הים — בערי החוף מה שלא נאמר בדור המבול.

בכרכי הים כתיב: הוֹי יֹושְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים(צפניה ב, ה) — גוי שחייב כרת.

ובזכות מי נוצל? ובזכות ירא שמים אחד שמעמידין בכל שנה ושנה.

רבי לוי בר חיתא פתר ליה לשבח:

הוֹי יֹושְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים — גוי שכרת ברית,

היך מה דאת אמר: וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית(נחמיה ט, ח).

יהודה ובנימן וסדום

רבי יהושע בר נחמיה משום רבי אחא אמר:

נאמר בשבט יהודה ובנימן מה שלא נאמר בסדומיים.

דבסדומיים כתיב: וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד(בראשית יח, כ);

אבל ביהודה ובנימן כתיב: וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֺן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד(יחזקאל ט, ט).

רבי תנחומא אמר:

כתוב חורי אית לןכתוב חורי אית לן — כתוב אחר יש לנו: וַיִּגְדַּל עֲוֺן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם(איכה ד, ו).

אמר רבי תנחומא:

לא חלת יד ליד — אותן שלא פשטו ידיהם במצות;

אבל אלו פשטו ידיהם במצות: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת(איכה ד, י).

כל כך למה? הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ על שבר בַּת עַמִּי.

תרגום לעבריתפתר לה לשבח פירש אותו (את הפסוק) לטובה בכרכי הים בערי החוף כתוב חורי אית לן כתוב אחר יש לנו

חמׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — ביזה, שכנים ומשכון

דרשת הפסוק · ״משכני אחריך נרוצה״ · ביזת השכנות, השכנים הרעים, המשכון שנטל, ולכל מקום שמשה מוליכם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ד; דפוס וילנא א, ד, ד). ״אמרה״ — גרש מחוק; ״אישי המלך״ — אותיות מחוקות בידי הסופר אחרי ״אישי״; ״שנטלת ממני״ — ״שנטלת״ כפול, והשני נמחק.

בוילנא: ״אמר רבי אבון״ (כאן: איבו); ״אדוני המלך״ (כאן: אישי המלך); ״מסכינני אחריך נרוצה״ (כאן: משכנני); ״ר׳ מנחמא בשם ר׳ יוחנן״ (כאן: משום); ״הסיען מחטאו של ים״ (בלי ״בעל כרחן״); ״משל לאחד שהלך ונשא אשה״ (כאן: שלקח ונשא).

המדרש קורא ״ושאלה אשת משכנתה״ (במסורה: אשה) ו״צדנים ועמלק ובני עמון לחצו אתכם… ואושיע״ (במסורה: וצידונים ועמלק ומעון… ואושיעה).

אמר רבי עזריה:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

ממה שנתת לי ביזת שכנותי — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה(שיר השירים א, ד),

שנאמר: וְשָׁאֲלָה אשת מִשְּׁכֶנְתָּהּ(שמות ג, כב).

ביזת מצרים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה.

משל המטרונה והשכנים הרעים

דבר אחר:

ממה שגריתהשגריתה — ששיסית, שגירית בי הרעים.

אמר רבי איבו:

למלך שכעס על מטרונהמטרונה — גבירה, אשת המלך, וגירה בה שכנים רעים,

והתחילה צווחתצווחת — צועקת: אישי המלך, הושיעני!

כך ישראל: צִדנִים וַעֲמָלֵק ובני עמון לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָ אֶתְכֶם מִיָּדָם(שופטים י, יב).

משכנני, ממסכני

דבר אחר:

אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — משכנני אחריך נרוצה.

דבר אחר:

ממסכני אחריך נרוצה.

כההוא דאמר רבי אחא:

צריך יהודאה לחרובא — עביד תתובא.צריך יהודאה… — כשהיהודי צריך לחרובים (מרוב עוני) — הוא עושה תשובה.

כשהיהודי צריך לחרובים (מרוב עוני) — הוא עושה תשובה.

כההיא דאמר רבי עקיבא:

יאיא היא מסכנותא לברתיה דיעקב, כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא.יאיא היא… — נאה העניות לבת יעקב, כרצועה אדומה על צוואר סוס לבן.

נאה העניות לבת יעקב, כרצועה אדומה על צוואר סוס לבן.

ממשכון גדול

דבר אחר:

מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — משכנני אחריך נרוצה:

ממשכוני שנטלת ממני — אַחֲרֶיךָ;

ממשכון גדול שנטלת ממני — אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה.

דאמר רבי מנחמא משום רבי יוחנן:

כתיב: חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ(נחמיה א, ז) —

זה חרבן ראשון וחורבן שני, שלא נתמשכנו אלא על ידינו.

לכל הן דאת אזל

רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעי:

כתיב: וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל(שמות טו, כב) — הסיען בעל כרחן מחטאו של ים.

אמרו לו: משה רבינו, להיכן את מוליכנו?

אמר להם: לאילים; ומאילים לאלוש; ומאלוש למרה; וממרה לרפידים; ומרפידים לסיני.

אמרין ליה: לכל הן דאת אזל ומוביל לן — אנן עמך.אמרין ליה: לכל… — אמרו לו: לכל מקום שאתה הולך ומוליך אותנו — אנו עמך.

אמרו לו: לכל מקום שאתה הולך ומוליך אותנו — אנו עמך.

משל לאחד שלקח ונשא אשה מן הכפר.

אמר לה: קומי אתית עמי.אמר לה: קומי… — אמר לה: קומי ובואי עמי. אמרה לו: מכאן לאן? אמר לה: מכאן לטבריא, ומשם לבורסקי, מבורסקי לשוק העליון, משם לשוק התחתון. אמרה לו: לכל מקום שאתה הולך ולוקח אותי — אני באה עמך.

אמר לה: קומי ובואי עמי.

אמרה ליה: מן הכא להן?

אמרה לו: מכאן לאן?

אמר לה: מן הכא לטבריא, ומתמן לבורסקי, מבורסקי לשוקא עילאה, מתמן לשוקא ארעייאה.

אמר לה: מכאן לטבריא, ומשם לבורסקי, מבורסקי לשוק העליון, משם לשוק התחתון.

אמרה ליה: לכל הן דאת אזל ונסיב לי — אנא אתיא עמך.

אמרה לו: לכל מקום שאתה הולך ולוקח אותי — אני באה עמך.

כך אמרו ישראל: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ(תהלים סג, ט).

אמר רבי יוסי בר איקא:

והרי מקרא מכריז ואומר: מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה —

אם למקרא — מקרא;

אם למשנה — משנה;

אם לתלמוד — לתלמוד;

אם לתוספתא — לתוספתא;

אם לאגדתאלאגדתא — לאגדה — לאגדתא.

תרגום לעבריתשגריתה ששיסית, שגירית מטרונה גבירה, אשת המלך צווחת צועקת לאגדתא לאגדה

טהֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו — ארבעה נכנסו לפרדס

דרשת הפסוק · ״הביאני המלך חדריו״ · ארבעה נכנסו לפרדס, ורק רבי עקיבא יצא בשלום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ה; דפוס וילנא א, ד — ״הביאני המלך חדריו״, א). ״בן זומא הציץ ומת״ — ״הציץ״ בגליון.

בוילנא: ״היה אומר עליהון מיליא ומסתתמין״; ״לחטיא את בשרך״; ״שגדול אני מחברי״; ״מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך״ (כאן בלי וי״ו).

הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו(שיר השירים א, ד).

תמן תנינן:

ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי ובן זומא, אלישע בן אבויה ורבי עקיבא.

בן עזאי הציץ ונפגע,

ועליו נאמר: דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹול דַּיֶּיךָּ(משלי כה, טז).

בן זומא הציץ ומת,

ועליו נאמר: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו(תהלים קטז, טו).

אלישע בן אבויה קצץ בנטיעותקצץ בנטיעות — כפר בעיקר, השחית את הלימוד.

כיצד קצץ בנטיעות?

בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וראה תינוקות שמצליחין בתורה —

הוה אמר עליהון: מליא ומסתתמין.הוה אמר עליהון… — היה אומר עליהם: (לשוא) מתמלאים בדברים, והם נסתמים.

היה אומר עליהם: (לשוא) מתמלאים בדברים, והם נסתמים.

ועליו נאמר: אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִא אֶת בְּשָׂרֶךָ(קהלת ה, ה).

רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר:

לא מפני שאני גדול מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה:

מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחקוך(משנה עדיות ה, ז).

ועליו נאמר: הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו.

תרגום לעבריתקצץ בנטיעות כפר בעיקר, השחית את הלימוד

יהֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו — חדרי בראשית ומרכבה

דרשת הפסוק · ״הביאני המלך חדריו״ · בזכות נעשה ונשמע גילה להם מעשה בראשית, בהמות ולויתן והמרכבה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ו; דפוס וילנא א, ד — ״הביאני המלך חדריו״, ב). ״גילה הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״הב״ה״.

רבי ינאי אמר:

לא היתה צריכה התורה להדרש אלא מהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

ומפני מה גילה הקדוש ברוך הוא לישראל מה ביום ראשון, ומה ביום שיני, עד יום ששי?

בזכות שאמרו כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז) — מיד גלה להם.

רבי ברכיה אמר:

כתיב: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ(דברים ד, יג) —

ויגד לכם את ספר בראשית, שהוא תחלת ברייתו של עולם.

אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים — אלו עשרת הדברות:

עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.

וכי מנין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי, ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן?

ומנין יבא יחזקאל, ויגלה להם חדרי מרכבה?

אלא הדא הוא דכתיב:

הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו(שיר השירים א, ד).

יאנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ — עשרה לשונות של שמחה

דרשת הפסוק · ״נגילה ונשמחה בך״ · עשרה לשונות של שמחה, כל אחד והפסוק שלו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ז; דפוס וילנא א, ד — ״נגילה ונשמחה בך״, א). ״עלצה״ — חסר בכתב היד (במאגרים ״+״), והושלם כאן על פי הרשימה שבראש הפסקה וכבוילנא. ״יעלז״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (ברשימה: עלזה).

ברשימה ״תרועה״, ובפירוט ״הריעה״. בוילנא: ״ואיתה דמפקין תרועה ומעיילין דיצה״.

נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ(שיר השירים א, ד).

בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל:

גילה, שישה, שמחה, רנה, פצחה, צהלה, עלצה, עלזה, חדוה, תרועה.

גילה — גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן(זכריה ט, ט).

שישה — שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ(ישעיה סא, י).

שמחה — שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם(ישעיה סו, י).

רנה — רׇנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן(זכריה ב, יד).

פצחה — פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי(ישעיה נד, א).

צהלה — צַהֲלִי וָרֹנִּי(ישעיה יב, ו).

עלצה — עָלַץ לִבִּי בַּיְיָ(שמואל א ב, א).

יעלז — וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ(תהלים כח, ז).

חדוה — וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל(עזרא ו, טז).

הריעה — הָרִיעוּ לַיְיָ כׇּל הָאָרֶץ(תהלים צח, ד),

וכתיב: הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה(תהלים מז, ב).

ואית דמפקין הריעה, ומעלין דיצה,

היך מה דאת אמר: וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָהדאבה — דאבה (נדרשת כמו ׳דיצה׳, שמחה)(איוב מא, יד) —

מקרטעא כהדא חפיתא.מקרטעא… — מקפצת כזו החפיתא (מין בהמה המדלגת).

מקפצת כזו החפיתא (מין בהמה המדלגת).

תרגום לעבריתדאבה דאבה (נדרשת כמו ׳דיצה׳, שמחה)

יבנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ — אין לי חפץ טוב ממך

דרשת הפסוק · ״נגילה ונשמחה בך״ · דבר אחר · העקרה בצידן ששמחה בבעלה יותר מכל חפץ, ושמחת ירושלים במלכה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ח; דפוס וילנא א, ד — ״נגילה ונשמחה בך״, ב). ״ששהת״ — תוקן במאגרים מ״ששתת״, ואחרי ״עם בעלה״ מחיקה ריקה; ״זה לזה״ — תוקן במאגרים מ״בה״; ״אמר לה״ — הלמ״ד מסופקת ומחוקה; ״המחכין״ — הכ״ף הושלמה במאגרים; ״משל״ ו״בעלה״ — הושלמו במאגרים. ״חיינון״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (בוילנא ״חייכון״).

בוילנא: ״אמר רבי אידי״; ״ששהתה עשר שנים״ (כאן: ששהת עשר שנים); ״ובנותיך על צד תאמנה״ (כאן: ״תגלנה בנות יהודה״, ״ובנותיך מקצה הארץ״, ״ישמח הר ציון״); ״האי חדותא שלימה״.

המדרש קורא ״ובנותיך מקצה הארץ״ (במסורה: ובנותי).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, שוש אשיש, ב–ג — המשנה ״עשר שנים ולא ילדה״, מעשה בצידן (שם האשה היא שעושה את הסעודה, ובסופו ״וכדון הוא — אין לי חפץ טוב ממך״), הקל וחומר לשמחת ירושלים ומשל המטרונה (שם ״ישמחו כלותי… ישמחו בנותיי״, ״הא חדו חדו שלמה״, ו״בנותיך על צד תאמנה״ במקום ״ובנותיך מקצה הארץ״).

דבר אחר:

נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ(שיר השירים א, ד).

תמן תנינן:

נשא אדם אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטלליבטל — להתבטל (ממצות פריה ורביה)(משנה יבמות ו, ו).

מעשה באשה בצידן

אמר רבי אדי:

מעשה באשה אחת בצידן, ששהת עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.

אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי, בעיין למשתבקא דין מן דא.אתון גבי… — באו אצל רבי שמעון בן יוחאי, מבקשים להיפרד זה מזה. אמר להם: חייכם!

באו אצל רבי שמעון בן יוחאי, מבקשים להיפרד זה מזה.

אמר להון: חיינון!

אמר להם: חייכם!

כשם שנזתווגתםשנזתווגתם — שנזדווגתם זה לזה במאכל ומשתה, כך אין אתם מתפרשין אלא במאכל ומשתה.

הלכו כדבריו, ועשו להם יום טוב וסעודה גדולה, ושיכרתוושיכרתו — והשקתה אותו עד שהשתכר יותר מידאימידאי — מדי.

כיון שנתישבה דעתו עליו, אמר לה:

בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, וטלי אותו, ולכי לבית אביך.

מה עשתה היא? לאחר שישן, רמזה לעבדיה ולשפחתיה, ואמרה להם:

שאוהושאוהו — שאו אותו במטה, וקחו אותו, והוליכוהו לבית אבא.

בחצי הלילה ננער משנתו; כיון דפג חמריהכיון דפג חמריה — כיון שפג יינו (שפגה שכרותו), אמר לה:

בתי, איכן אני נתון?

אמרה ליה: בבית אבא.

אמר לה: מה לי ולבית אביך?

אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב: כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך?

אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!

הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד ונתפלל עליהם — ונפקדו.

מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות — אף צדיקים פוקדין עקרות.

והרי דברים קל וחומר:

ומה אם בשר ודם, על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך — נפקדו;

ישראל, המחכין לישועתו של הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום, ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם יותר ממך —

על אחת כמה וכמה!

הוי נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.

משל המטרונה שבאו בניה

משל למטרונה שהלך בעלה המלך, ובניה וחתניה, למדינת הים.

ובאו ואמרו לה: באו בניך.

אמרה: מה איכפת לי? תשמחנה כלותי.

כיון שבאו חתניה, אמרו לה: באו חתניך.

אמרה: מה איכפת לי? תשמחנה בנותי.

אמרו לה: בא המלך בעליך.

אמרה: הא ודאי חדו שלמה, חדו על חדוחדו שלמה, חדו על חדו — שמחה שלמה, שמחה על שמחה.

כך לעתיד לבוא באין הנביאים ואומרין לירושלם: בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹואוּ(ישעיה ס, ד);

והיא אומרת להם: מה איכפת לי? תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה(תהלים מח, יב).

ובנותיך מִקְצֵה הָאָרֶץ(ישעיה מג, ו) — אמרה: מה איכפת לי? יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן.

כיון שאמרו לה: הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע, עַל חֲמוֹר(זכריה ט, ט) —

אמרה: הא חדותא שלמההא חדותא שלמה — הרי זו שמחה שלמה,

דכתיב: גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן,

וכתיב: רׇנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן(זכריה ב, יד).

באותה שעה היא אומרת: שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיְיָ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי(ישעיה סא, י).

תרגום לעבריתליבטל להתבטל (ממצות פריה ורביה) שנזתווגתם שנזדווגתם ושיכרתו והשקתה אותו עד שהשתכר מידאי מדי שאוהו שאו אותו כיון דפג חמריה כיון שפג יינו (שפגה שכרותו) חדו שלמה, חדו על חדו שמחה שלמה, שמחה על שמחה הא חדותא שלמה הרי זו שמחה שלמה

יגנָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ — זה היום עשה יי

דרשת הפסוק · ״נגילה ונשמחה בך״ · דבר אחר · פתיחתא · קצרה · במה לשמוח: ביום או בקדוש ברוך הוא; ״בך״ בעשרים ושתים אותיות

זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ(תהלים קיח, כד)

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ט; דפוס וילנא א, ד — ״נגילה ונשמחה בך״, ג). ״בישועתך״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״בעשרים ושתים אותיות״ — בכתב היד ״בכ״ב״.

פתיחתא בתוך דרשת הפסוקים (״רבי אבון פתח״), במקומה שבכתב היד. בוילנא ״רבי אבין״; ״שכתבת לנו בתורה״ (כאן: שהכתבת); ״בי״ת שנים כ״ף עשרים״.

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, י (בסוף ״פר אחד איל אחד״, אחרי ״זה היום עשה יי״ שבפי ישראל) ושוש אשיש, ב (פתיחתא ״זה היום עשה יי״) — בשתיהן רק שני ״בך״: ״בתורתך״ ו״בישועתך״, וכאן ארבעה (״בהקדוש ברוך הוא… בישועתך… בתורתך… ביראתך״); בשוש אשיש ״רבי אבין״, ובשתיהן ״ב׳ — תרי/תרין, כ׳ — עשרים/עשרין״.

דבר אחר:

נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ(שיר השירים א, ד).

רבי אבון פתח:

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ(תהלים קיח, כד).

אמר רבי אבון:

אין אנו יודעים במה לשמוח — אם ביום, אם בהקדוש ברוך הוא.

בא שלמה ופירש: נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ —

בָּךְ — בהקדוש ברוך הוא;

בָּךְ — בישועתך;

בָּךְ — בתורתך;

בָּךְ — ביראתך.

אמר רבי יצחק:

בָּךְ — בעשרים ושתים אותיות שהכתבתשהכתבת — שכתבת לנו בתורה:

ב׳ — שנים, כ׳ — עשרים; הרי בָּךְ.

תרגום לעבריתשהכתבת שכתבת

ידנַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן — מיינה של תורה

דרשת הפסוק · ״נזכירה דדיך מיין״ · הלכות כל מועד במועדו, ומעשי האבות לפני המקום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה י; דפוס וילנא א, ד — ״נזכירה דודיך מיין״, א). ״מי פעל לפניך כאברהם… כיצחק… כיעקב״ — במאגרים מתוקן בשלושתם ל״מה״; לא תוקן כאן, שכן נוסח כתב היד שלם, ובוילנא ״מי״ כמותו.

נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן(שיר השירים א, ד) — מיינה של תורה,

כגון הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג.

דבר אחר:

נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן — מיין של אבות.

מה פעל לפניך אדם הראשון?

מי פעל לפניך כאברהם?

מי פעל לפניך כיצחק?

מי פעל לפניך כיעקב?

טומֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ — נסיון עשירי

דרשת הפסוק · ״מישרים אהבוך״ · מישרות גדולות שעשו האבות, והעקדה שהכריעה את כל הנסיונות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה יא; דפוס וילנא א, ד — ״מישרים אהבוך״, א). ״ישיריין״ — מלה אחת, ישירים (ישרים), כנגד ״מישרים״ שבלמה וכמקבילה ״מה תקיפין אינון רחמיך״; במאגרים ״ישיר-יין״, במקף שבו הם מסמנים צירוף שכתב היד כותב רצוף; בוילנא ״ישריין״. ״ואת קורא אותו דבר״ — בוילנא ״אותן״.

מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ(שיר השירים א, ד) —

מה ישיריין רחמיך! מה תקיפין אינון רחמיך!מה ישיריין… — מה ישרים רחמיך! מה חזקים הם רחמיך!

מה ישרים רחמיך! מה חזקים הם רחמיך!

אמר רבי איבו:

מישרות גדולות פעלו אבותינו לפניך, כל שפעלו.

אמר רבי חנין:

כתיב: כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה(בראשית כב, טז).

נסיון עשירי היה, ואת קורא אותו דבר?

הא אלו לא קבל עליו הדבר הזה — היה מפסיד ומאבד כל הראשונים.

הוי מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.

טזשְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה — במצרים, בים ובמדבר

דרשת הפסוק · ״שחורה אני ונאוה״ · שחורה במעשי ונאוה במעשה אבותי: מצרים, הים, המדבר, הארץ והמלכים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה א; דפוס וילנא א, ה, א). בכתב היד הלמה מקוצרת לרוב ״ש״א״ / ״ונא׳״, ופעמים 'ונאוה אני' במירכאות של מובאה; פתחתי אותם. ״ונאוה אני ברפידים״ — הוי״ו הושלמה במאגרים; ״ויבן משה מזבח״ — ״משה״ כפול ונמחק בידי הסופר.

״בנאים שלי״ — בגליון, תחת ״בנביאים״ שנמחק; בוילנא ״בנביאים שלי״. ״על אחת כמה וכמה״ — וי״ו (״וכמה״) נמחקה במאגרים.

בוילנא: ״הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל… אבל אתם לי כבני ישראל נאם יי״. המדרש קורא ״הלא כבני כושיים אתם בית ישראל״ ו״לי בית ישראל נאם יי״ (במסורה: אתם לי בני ישראל נאם יהוה), ״וימרו בי ולא לשמע אלי״ (במסורה: ולא אבו לשמע), ״וילנו על משה ועל אהרן מה נשתה״ (במסורה: וילנו העם על משה לאמר מה נשתה).

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה(שיר השירים א, ה) —

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במעשי;

וְנָאוָה — במעשה אבותי.

דבר אחר:

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה.

אמרה כנסת ישראל:

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בפני עצמי;

וְנָאוָה — בפני קוני,

דכתיב: הֲלא כִבְנֵי כֻושִׁיִּים אַתֶּם בית יִשְׂרָאֵל(עמוס ט, ז).

כִבְנֵי כֻושִׁיִּים — בפניכם;

אבל לִי בית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ.

במצרים

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במצרים, וְנָאוָה אני — במצרים.

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במצרים: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא לִשְׁמֹעַ אֵלַי(יחזקאל כ, ח);

וְנָאוָה אני — במצרים: בדם הפסח ודם המילה,

דכתיב: וָאֶעֱבֹור עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי(יחזקאל טז, ו) — זה דם הפסח;

בְּדָמַיִךְ חֲיִי — זה דם המילה.

בים ובמדבר

דבר אחר:

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה —

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בים, וְנָאוָה אני — בים.

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בים, שנאמר: וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף(תהלים קו, ז);

וְנָאוָה אני — בים, שנאמר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במרה, שנאמר: וַיִּלֹּנוּ(שמות טו, כד) על משה ועל אהרן מַה נִּשְׁתֶּה;

וְנָאוָה אני — במרה, שנאמר: וַיִּצְעַק אֶל יְיָ וַיּוֹרֵהוּ יְיָ עֵץ(שמות טו, כה).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — ברפידים, שנאמר: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה(שמות יז, ז);

וְנָאוָה אני — ברפידים, שנאמר: וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְיָ נִסִּי(שמות יז, טו).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בחורב, שנאמר: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹורֵב(תהלים קו, יט);

וְנָאוָה — בחורב, שנאמר: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במדבר, שנאמר: כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר(תהלים עח, מ);

וְנָאוָה — במדבר, בהקמת המשכן, שנאמר: וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ט, טו).

במרגלים, בשטים ובעכן

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במרגלים, שנאמר: וַיֹּוצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ(במדבר יג, לב);

וְנָאוָה — ביהושע וכלב, שנאמר: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִיזִּי וִיהוֹשֻׁעַ(במדבר לב, יב).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בשטים, שנאמר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים(במדבר כה, א);

וְנָאוָה — בשטים, שנאמר: וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל(תהלים קו, ל).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בעכן, שנאמר: וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם(יהושע ז, א);

וְנָאוָה — ביהושע, שנאמר: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד(יהושע ז, יט).

שְׁחוֹרָה אֲנִי — במלכי ישראל;

וְנָאוָה — במלכי יהודה.

אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה — בנאים שליבנאים שלי — הנאים (הכשרים) שבי על אחת כמה וכמה!

תרגום לעבריתבנאים שלי הנאים (הכשרים) שבי

יזשְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה — אחאב ושלש שיטין

דרשת הפסוק · ״שחורה אני ונאוה״ · תעניתו של אחאב ושקו של יהורם, ושחורה ונאוה בזמנים שונים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה ב; דפוס וילנא א, ה, ב). ״אכל בתשע״ — האל״ף מסופקת. ״ביהורם״ — בכתב היד ״ביהודה״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה); תוקן כבוילנא, שהפסוק (מלכים ב ו, ל) ביהורם. ״ויצום״ — בכתב היד ״ויקם״; תוקן כבוילנא ובמסורה, שהרי המדרש שואל ״כמה נתענה״. ״ונאוה אני״ — גרש מחוק בידי הסופר (פעמיים), ובפעם האחרונה תיקון בגליון.

״שחורה אני כל ימות השנה… בשבת״ — בוילנא ״כל ימות השבוע״; בכתב היד ״כל ימות השנה״ פעמיים. ״שלש שיטין״ — וכאן ארבעה זוגות. ״רבי יהושע אמר שהלך יחף״ — בוילנא ריב״ל.

המדרש קורא ״ויקרע את בגדיו… וילך אט״ (במסורה: ויקרע בגדיו… ויהלך אט).

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה(שיר השירים א, ה) — מדבר באחאב,

שנאמר: וַיְהִי כִשְׁמֹועַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע את בְּגָדָיו(מלכים א כא, כז), וַיָּצוֹם, וילך אַט.

כמה נתענה?

רבי יהושע בן לוי אמר: שלש שעות.

אם היה למוד לאכל בשלש — אכל בשש;

ואם היה אוכל בשש — אכל בתשע.

וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וילך אַט — מהו אַט?

רבי יהושע אמר: שהלך יחף.

ביהורם מה כתיב? וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת(מלכים ב ו, ל).

שלש שיטין

רבי לוי בר חיתא אמר בה שלש שיטיןשיטין — שיטות, דרכי פירוש:

שְׁחוֹרָה אֲנִי — כל ימות השנה; וְנָאוָה אני — בשבת.

שְׁחוֹרָה אֲנִי — כל ימות השנה; וְנָאוָה — ביום הכפורים.

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בעשרת השבטים; וְנָאוָה — בשבט יהודה ובנימן.

שְׁחוֹרָה אֲנִי — בעולם הזה; וְנָאוָה אני — בעולם הבא.

תרגום לעבריתשיטין שיטות, דרכי פירוש

יחבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם — בינות ירושלם

דרשת הפסוק · ״בנות ירושלם״ · הסנהדרין המבינה, ירושלים מטרופולין, ושירת ישראל בלשון נקבה ובלשון זכר

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה ג; דפוס וילנא א, ה, ג). ״קדמה״ — הדל״ת והמ״ם מסופקות.

בוילנא: ״אלא בונות ירושלים״ (כאן: בינות); ״כד״א אשדוד…״; ״לא מן פרניך אלא מן פרנין דידי״ (כאן: ״לא מפרניך אלא מן פרא פרניך דידיך״); ״רבי ביבי משום רבי ראובן״; ״נמשלו ישראל כנקבה״ (כאן: בנקבה); ״עישור שבעים אומות״.

המדרש קורא ״אשדוד ובנותיה וחצריה עזה ובנותיה וחצריה עד לשע״ (במסורה, יהושע טו, מז: אשדוד בנותיה… עד נחל מצרים; ״עד לשע״ — בראשית י, יט), ״ונתתי אתהן לך ולא מבריתך״ (במסורה: לך לבנות ולא מבריתך), ״מפאת קדמה״ (במסורה: קדים).

בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם(שיר השירים א, ה).

רבנין אמרי:

אל תקרי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אלא בינות ירושלם —

זו סנהדרי גדולה של ישראל, שיושבין ומבינין אותה בכל שאלה ומשפט.

ירושלים מטרופולין

דבר אחר:

בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

אמר רבי יוחנן:

עתידה ירושלם להעשות מטרפוליןמטרפולין — עיר אם, עיר בירה לכל המדינות, ולהמשך כנהר אליה לכבודה.

הדא הוא דכתיב:

אַשְׁדּוֹד ובנותיה וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה ובנותיה וַחֲצֵרֶיהָ(יהושע טו, מז) עד לָשַׁע(בראשית י, יט).

היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן:

דכתיב: וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ(יחזקאל טז, סא).

מהו לְבָנוֹת? לכופרניןלכופרנין — לכפרים (״בנות״ = הכפרים שסביב העיר).

וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ — לא מפרניךמפרניך — מנדונייתך, אלא מן פרא פרניך דידיךפרא פרניך דידיך — נכסי המלוג שלך (מה שמחוץ לנדוניה).

רבי ביבי בשם רבי ראובן אמר:

רׇנִּי עֲקָרָה(ישעיה נד, א) — הא רׇנִּי? עקרותא היאעקרותא היא — עקרות היא (וכי יש רינה בעקרות?)!

אלא רׇנִּי עֲקָרָה — שלא ילדה בנים לגיהנם.

שירה בלשון נקבה ובלשון זכר

רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן:

נמשלו ישראל בנקבה:

מה נקבה זו נוטלה עישור נכסיםעישור נכסים — עשירית מנכסי האב, שהבת נוטלת לנדונייתה מאביה ויוצאה,

כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים, שהוא עישור לשבעים אומות.

ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה,

שנאמר: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת(שמות טו, א).

אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש כזכר, היורש לכל נכסי אביו.

הדא הוא דכתיב:

מִפְּאַת קדמה עַד פְּאַת יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד(יחזקאל מח, ז), דָּן אֶחָד(יחזקאל מח, א), אָשֵׁר אֶחָד(יחזקאל מח, ב) — וכולהון כךוכולהון כך — וכולם כך.

והן אומרים שירה בלשון זכר,

שנאמר: שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ(תהלים צו, א) —

חדשה אין כתוב כאן, אלא חָדָשׁ.

רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי:

למה נמשלו ישראל כנקבה?

מה נקבה זו טוענת ופורקת, טוענת ופורקת, וחוזרת ופורקת, ושוב אינה טוענת —

כך ישראל משתעבדין ונגאלין, משתעבדין ונגאלין, וחוזרין ונגאלין, ושוב אין משתעבדין לעולם.

בעולם הזה, על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת — הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה;

אבל להבא, על ידי שאין צרתן צרת יולדת — והן אומרים שירה בלשון זכר.

הדא הוא דכתיב:

בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה(ישעיה כו, א).

תרגום לעבריתמטרפולין עיר אם, עיר בירה לכופרנין לכפרים (״בנות״ = הכפרים שסביב העיר) מפרניך מנדונייתך פרא פרניך דידיך נכסי המלוג שלך (מה שמחוץ לנדוניה) עקרותא היא עקרות היא (וכי יש רינה בעקרות?) עישור נכסים עשירית מנכסי האב, שהבת נוטלת לנדונייתה וכולהון כך וכולם כך

יטכְּאׇהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה — תלמידי חכמים וישראל

דרשת הפסוק · ״כאהלי קדר כיריעות שלמה״ · כעורים מבחוץ ומלאים תורה מבפנים; השלמה המתכבסת, והאהל שאינו זז

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה ד; דפוס וילנא א, ה — ״כאהלי קדר״, א). ״כעורים״ — חסר בכתב היד (במאגרים ״+״), והושלם כבוילנא ועל פי הרישא (״כעורים ושחורים״). 'כיריעות השלמה' — תוספת בגליון. ״מתכלכלת… מתכלכלין״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (בוילנא ״מתלכלכת״); לא שונה.

בוילנא: ״תוספתות״; ״מה יריעות שלמה זו״; ״תני רבי אליעזר בן יעקב״ (בלי ״אומר״); ״כך ישראל יהיו שובים לשוביהם״ — בלי ״שנאמר״. כאן ״והיו שבים לשוביהם״ כפסוק (ישעיה יד, ב), אף שבמאגרים מסומן כמובאה שאינה מן המקרא.

כְּאׇהֳלֵי קֵדָר(שיר השירים א, ה) —

מה אהלי קדר, אף על פי שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטיןוסמרטוטין — וסחבות, בלואים — והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות;

כך תלמידי חכמים, אף על פי שנראין כעורים ושחורים בעולם הזה —

אבל בפנים יש בהן תורה, מקרא, משנה, מדרשות, הלכות, תלמוד, תוספות ואגדות.

כיריעות שלמה

אי מה אהלי קדר אין צריכין תכבוסתתכבוסת — כביסה — יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה — כיריעות השלמה.

מה שלמה זו מתכלכלתמתכלכלת — מתלכלכת ומתכבסת, וחוזרת מתכלכלת ומתכבסת —

כך ישראל, אף על פי שמתכלכלין בעונות כל ימות השנה, יום הכפורים בא ומכפר עליהן,

שנאמר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם(ויקרא טז, ל),

וכתיב: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ(ישעיה א, יח).

אי מה אהלי קדר מטלטלין ממקום למקום — יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה —

כיריעותיו של מי שהשלום שלו, מי שאמר והיה העולם,

שמשעה שמתחןשמתחן — שמתח אותן (שנטה אותן) עוד לא זזו ממקומן.

תני רבי אליעזר בן יעקב אומר:

אֹהֶל בַּל יִצְעָן(ישעיה לג, כ) — בל יצא ובל ינוע.

אין עליהם עול

אי מה אהלי קדר אין עליהן עול כל בריה —

כך ישראל לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה.

תני רבי חייא:

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּתקוממיות — בקומה זקופה(ויקרא כו, יג) — בקומה זקופה, שאינן יראין מכל בריה.

רבי יודן אומר:

כיוסף: מה יוסף נמכר לאהלי קדר,

שנאמר: וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים(בראשית לז, כח),

וחזר וקנה את קוניו,

שנאמר: וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כׇּל אַדְמַת מִצְרַיִם(בראשית מז, כ) —

כך ישראל,

שנאמר: וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁובֵיהֶם(ישעיה יד, ב).

תרגום לעבריתוסמרטוטין וסחבות, בלואים תכבוסת כביסה מתכלכלת מתלכלכת שמתחן שמתח אותן (שנטה אותן) קוממיות בקומה זקופה

כאַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹורֶת — אל תלשן עבד

דרשת הפסוק · ״אל תראוני שאני שחרחורת״ · פתיחתא · קצרה · הנביאים שלימדו חובה על ישראל: משה, ישעיהו ואליהו, וריש לקיש בקיסרין

אַל־תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָו פֶּן־יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ(משלי ל, י)

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה א; דפוס וילנא א, ו, א). ״ערער בתחום מואב״ — ״מואב״ בגליון; ״ועובדין״ — הדל״ת מסופקת; ״רבי אבהו״ (פעמיים) — האל״ף הושלמה במאגרים; ״דחירופא״ — הפ״א מסופקת; אחרי ״מהו״ סימן חסר (״+״) במאגרים.

פתיחתא בתוך דרשת הפסוקים (״רבי סימון פתח״), במקומה שבכתב היד. בוילנא: ״שמח בבני״ (כאן: שמחבבני); ״אמר רב שמואל, רצפה רוץ פה״ (כאן: ״אמר רבי שמואל בר נחמן״); ״מהו כן עלינן למדינתא…״; ״וספא חלא״ (כאן: וספח חלה); ״הגמוניא״ (כאן: אומוניאה); ״והיה להם יום אחד״ (כאן: יום איד).

המדרש קורא ״ובתוך עם טמא שפתים״ (קיצור ״ובתו׳״ בכתב היד), ״ויאמר קנא קנאתי ליי אלהי ישראל״ (במסורה: אלהי צבאות), ״ויבט הנה מראשותיו עוגת רצפים״ (במסורה: ויבט והנה), ״עזובת ערי ערער״ (במסורה: עזבות).

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹורֶת(שיר השירים א, ו).

רבי סימון פתח:

אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו(משלי ל, י).

נקראו ישראל עבדים,

שנאמר: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים(ויקרא כה, נה);

ונקראו הנביאים עבדים,

שנאמר: כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים(עמוס ג, ז).

משה

כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחרחרותי.

אין לך שמחבבנישמחבבני — שמחבב אותי יותר ממשה;

ועל ידי שאמר שִׁמְעוּ נָא הַמֹּורִים(במדבר כ, י) — נגזר עליו שלא יכנס לארץ.

ישעיהו

דבר אחר:

אין לך שמחבבני יותר מישעיהו;

ועל ידי שאמר וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם(ישעיה ו, ה) — אמר לו הקדוש ברוך הוא:

ישעיהו, בנפשך את רשאי לומר כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי — ניחאניחא — טוב, מוטב;

שמא וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב? אתמהאתמה — בתמיה! (וכי כך?)!

אתא חמיאתא חמי — בוא וראה מה כתיב תמן: וַיָּעׇף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה(ישעיה ו, ו).

מהו רִצְפָּה? רוץ.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

רוץ — רצוץ פה, למי שאמר דילטוריןדילטורין — הלשנה, מלשינות על בני.

אליהו

ודכותהודכותה — וכיוצא בו כתיב באליהו,

שנאמר: וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי ישראל כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(מלכים א יט, י).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי — שמא בריתך?

ואת מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ — אמר לו: מזבחתי — שמא מזבחותיך?

וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב — אמר לו: נביאי — ואת מה איכפת לך?

אמר לו: וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

אתא חמי מה כתיב תמן: וַיַּבֵּט הנה מְרַאֲשֹׁותָיו עֻוגַת רְצָפִים(מלכים א יט, ו).

מהו רְצָפִים?

אמר רבי שמואל בר נחמן:

רץ פה — רצוץ פיו לכל מי שאומר דילטוריא על בני.

דמשק וערער

רבי יוחנן מיתי ליה מן הדאמיתי ליה מן הדא — מביא אותו (את הלימוד) מזה:

מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק(ישעיה יז, א) עֲזֻוֹבת עָרֵי עֲרֹעֵר(ישעיה יז, ב).

מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערער? והלא ערער בתחום מואב!

אלא שלש מאות ששים וחמשה בתי עבודה זרה היו בדמשק, כמנין ימות החמה,

והיו עובדין יומו כל אחד ואחד;

והיה להם יום אידיום איד — יום חגם (של עובדי עבודה זרה) שהיו חוזרין על כולן באותו היום ועובדין אותו.

וכולם עשו ישראל אומוניאהאומוניאה — ביחד, בהסכמה אחת ועבדו אותם,

שנאמר: וַיֹּוסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים(שופטים י, ו).

ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אליהו, עד שאתה מקטרג את אלו — בא וקטרג את אלו!

הדא הוא דכתיב:

לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק(מלכים א יט, טו).

ריש לקיש בקיסרין

דלמאדלמא — כגון, לדוגמה:

רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין להדא מדינתא דקיסרין.רבי אבהו וריש… — רבי אבהו וריש לקיש היו נכנסים לעיר הזאת, קיסרין. אמר לו רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: למה אנו נכנסים לעיר של חירופים וגידופים? ירד ריש לקיש מחמורו, ולקח חול ונתן בפיו. אמר לו: מה זה? אמר לו: אין הקדוש ברוך הוא רוצה במי שאומר דלטוריא (לשון הרע) על ישראל.

רבי אבהו וריש לקיש היו נכנסים לעיר הזאת, קיסרין.

אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: מה אנן עללין למדינתא דחירופא וגדופיא?

אמר לו רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: למה אנו נכנסים לעיר של חירופים וגידופים?

נחת ליה ריש לקיש מן חמריה, וספח חלה ויהב בפומיה.

ירד ריש לקיש מחמורו, ולקח חול ונתן בפיו.

אמר ליה: מהו כן?

אמר לו: מה זה?

אמר ליה: אין הקדוש ברוך הוא רוצה במי שאומר דליטוריא על ישראל.

אמר לו: אין הקדוש ברוך הוא רוצה במי שאומר דלטוריא (לשון הרע) על ישראל.

תרגום לעבריתשמחבבני שמחבב אותי ניחא טוב, מוטב אתמה בתמיה! (וכי כך?) אתא חמי בוא וראה דילטורין הלשנה, מלשינות ודכותה וכיוצא בו מיתי ליה מן הדא מביא אותו (את הלימוד) מזה יום איד יום חגם (של עובדי עבודה זרה) אומוניאה ביחד, בהסכמה אחת דלמא כגון, לדוגמה

כאשֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ — אחת שקשה כשתים

דרשת הפסוק · ״ששזפתני השמש״ · משתחוים לשמש ופורעים עצמם כנגד המקדש, וסוסי השמש

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה ב; דפוס וילנא א, ו, ב). ״שקשה״ כפול, והשני נמחק במאגרים.

בוילנא: ״הא וותרו למאד״ (כאן: ״הא וותרה למאת״); ״שהן משתחוין לעבודת כוכבים״; ״המד״א וישבת את הסוסים…״ — בוילנא חסר ״כי משחתם בהם מום בם״ והדבר האחר ״על שעשיתי ערימות של סוסים לשמש״.

המדרש קורא ״ויבא אותי לחצר בית יי הפנימית״ (במסורה: ויבא אתי אל חצר).

שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ(שיר השירים א, ו).

אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי חייא רבה:

כתיב: כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי(ירמיה ב, יג).

הא וותרה למאתהא וותרה למאת — הרי הוסיפו ויתרו הרבה (וכי שתיים בלבד?)!

אלא מלמד שעשו אחת שקשה כשתים:

שהיו משתחוין לעבודה זרה, ופורעין עצמןופורעין עצמן — ומגלים את ערותם כנגד בית המקדש.

הדא הוא דכתיב:

וַיָּבֵא אֹותִי לחצר בֵּית יְיָ הַפְּנִימִית(יחזקאל ח, טז);

היך מה דאת אמר: כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם(ויקרא כב, כה).

ערימות של סוסים

דבר אחר:

שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ — על שעשיתי ערימות של סוסים לשמש,

דכתיב: וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית יְיָ(מלכים ב כג, יא).

תרגום לעבריתהא וותרה למאת הרי הוסיפו ויתרו הרבה (וכי שתיים בלבד?) ופורעין עצמן ומגלים את ערותם

כבשֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ — מלחמת מדין והשפחה הכושית

דרשת הפסוק · ״שחרחורת ששזפתני השמש״ · פחמי פניהן של בנות מדין, השפחה הכושית, ובן המלכים ששזפתו החמה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה ג; דפוס וילנא א, ו, ג). ״פתר קרא״ — היו״ד (״קריא״) נמחקה במאגרים; ״אומרים״ — הגרש מסופק; ״בקרתינית״ ו״שהיתה לה״ — הושלמו במאגרים; ״אומרים להם ישראל״ — הוי״ו הושלמה במאגרים (״א[ו]מ׳״). ״שתה מעט מים ורחץ את פניו״ — בגליון; ״פני״ מסומן במאגרים כצורה חריגה, ותוקן ל״פניו״.

בוילנא: ״ר׳ איבו אמר באיזה חטא ויצמדו לבעל פעור״ — בלי ״מחטאו של שטים נמסרו ישראל למלכיות״ והפסוק ״וישא ידו…״; ״נכנס למדינה במעט מים ומעט מרחץ״; ״את שכלך מפוחמת״ (כאן: שכולך).

המדרש מצרף ״וישא ידו להם ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות״ (תהלים קו, כו–כז; במסורה: וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם…).

רבי יצחק פתר קרא במלחמת מדין.

את מוצא: בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין, היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה,

והיה אחד מפחםמפחם — משחיר (בפחם) את פניה, ואחד מפרק נזמיה.

והיא אומרת להם: אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שאתם עושין לנו כן?

והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם?

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כׇּל רָאשֵׁי הָעָם(במדבר כה, ד).

רבי איבו בשם רבי שמואל:

מחטאו של שטים נמסרו ישראל למלכיות,

שנאמר: וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם(תהלים קו, כו) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת(תהלים קו, כז).

באיזו חטא? וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר(תהלים קו, כח).

מעשה בשפחה הכושית

אמר רבי יצחק:

מעשה בקרתינית אחת שהיתה לה שפחת כושית, שירדה למלאות מן העין, היא וחברתה.

אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדני מגרש את אשתו, ונוטלני לאשה.

אמרה לה: למה?

בשביל שראה ידיה מפוחמות.

אמרה לה: אי שוטה שבעולם! ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!

ומה אם אשתו, שחביבה עליו ביותר, את אומרת: מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת, רוצה לגרשה —

את, שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך — על אחת כמה וכמה!

כך שאומות העולם מוניןמונין — מונים, מאשימים לישראל ואומרים: אומה זו המירו כבודן,

שנאמר: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם(תהלים קו, כ).

אומרים להם ישראל: ומה אם אנו כך, לשעה נתחייבנו — אתם על אחת כמה וכמה!

בן המלכים ששזפתו החמה

ועוד ישראל אומרים לאומות העולם: נאמר לכם למה אנו דומין?

לבן מלכים שיצא למדברה של עיר, וקפחתו החמהוקפחתו החמה — והכתה בו השמש על ראשו, ונתכרכמוונתכרכמו — והצהיבו, השחירו פניו.

נכנס למדינה, שתה מעט מים, ורחץ את פניו מעט מרחץ מן המרחציותהמרחציות — בתי המרחץ —

נתלבן גופו וחזר ליופיו כמו שהיה.

כך אנו: אם שמשה של עבודה זרה שזפתנו —

אבל אתם שזופים ממעי אמכם;

עד שאתם במעי אמכם עבדתם עבודה זרה.

כיצד? בזמן שהאשה מתעברת, נכנסת לבית עבודה זרה שלה,

וכורעת ומשתחוה לעבודה זרה, היא ובנה.

תרגום לעבריתמפחם משחיר (בפחם) מונין מונים, מאשימים וקפחתו החמה והכתה בו השמש ונתכרכמו והצהיבו, השחירו המרחציות בתי המרחץ

כגבְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי — כרמי שלי לא נטרתי

דרשת הפסוק · ״בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי״ · דתן ואבירם, המרגלים, ירבעם, אחאב, איזבל וצדקיהו — ויסוד רומי

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה ד; דפוס וילנא א, ו, ד). ״הן דתן ואבירם… מלאו את הדיין״ — בגליון; ״הדיין״ — היו״ד השנייה הושלמה במאגרים (גם בדברי רבי יוסי); ״משה״ ו״ביני״ — הושלמו במאגרים; ״בני אמתי, זה״ (על ירבעם) — הושלם במאגרים; ״שנתחתן״ — התי״ו הושלמה במאגרים; ״נבנו״ — בגליון, תחת ״נבט״ שנמחק; ״אבא קולון״ — האל״ף השנייה מסופקת (א/ה); ״אין לית אתון״ — וי״ו נמחקה במאגרים; ״ואיתי״ — התי״ו הושלמה במאגרים.

״אחאב״ — בכתב היד ״אחא״, מתוקן; ״נוטרה״ — הוי״ו מסופקת; ״ונביא אחד״ — בכתב היד ״ונבי״; ״פת קיבר״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

שני ״וכו׳״ של הסופר הושלמו: באיזבל — ״נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי״, כלשון כתב היד עצמו לעיל (רבי יוסי, ירבעם) וכך וילנא; בצדקיהו — ״נחרו בי — נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי. שמוני נוטרה את הכרמים״, כלשון וילנא כאן, שבלעדיו ״שהיה מפטם״ אינו נקשר ללמה.

בוילנא: ״על שנתעכבתי במדבר״ (כאן: שנענתי); ״משמירת שני עגליו״ (כאן: משמרת); ״ואמטי מייא״ (כאן: ואיתי); ״דלית אבא קולון לא תיתקרי מדינה״ (כאן: אל תתקרי); ״רומי בבלון״ (כאן: בבלוז); ״ונביא אחד של אמת״ ו״וכתב בו״. המדרש קורא ״ונתון לו ככר לחם ליום מחוץ לאופים״ (במסורה: מחוץ האפים). המדרש קורא ״מאכילהו לחם צר ומים לחץ עד שובי בשלום״ (במסורה, דברי הימים ב יח, כו: והאכלהו לחם לחץ) ו״כעת מחר אשים את נפשך כאחד מהם״ (במסורה: כנפש אחד מהם).

בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי(שיר השירים א, ו).

רבי מאיר ורבי יוסי.

רבי מאיר אומר:

בְּנֵי אִמִּי — בני אומתי, אלו הן דתן ואבירם.

נִיחֲרוּ בִי — נתגרו בי, מלאו את הדיין חרון אף עלי.

שָׂמֻונִי נֹוטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים — על שהיה משה עושה דין בין בנתיו של יתרו;

לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים?

הוי כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

רבי יוסי אומר:

בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי — בני אמונתי נחרו בי, אלו המרגלים.

נִחֲרוּ בִי — נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.

שָׂמֻונִי נֹוטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים — על שנענתישנענתי — שנתעניתי, שנטלטלתי במדבר ארבעים ושתים מסעות;

לא היה לי ליכנס לארץ ישראל?

הוי כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

ירבעם

דבר אחר:

בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי — בני אמתי, זה ירבעם בן נבט.

נִחֲרוּ בִי — מלאו הדיין חרון אף עלי.

שָׂמֻונִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים — משמרת שני עגליו של ירבעם.

כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי — לא הייתי משמר כהנה ולויה.

הוי כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

יסודה של רומי

אמר רבי לוי:

יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה,

ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, ונעץ קנה גדול בים;

ועלה לחלוחית מכאן ומכאן, ועשו אותו מקום כחורשכחורש — כיער,

והוא היה מקומה של רומי.

יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב — נבנו שני צריפיןצריפין — צריפים, בקתות ברומי.

והוו בניין להון ואינון נפלין, בניין להון ונפלין.והוו בניין… — והיו בונים אותם והם נופלים, בונים אותם ונופלים. היה שם אדם זקן, ושמו אבא קולון. אמר להם: אם אין אתם מביאים מים מנהר פרת, ולשים בהם את הטיט הזה ובונים — הם אינם עומדים. אמרו לו: מי יעשה זאת? אמר להם: אני.

והיו בונים אותם והם נופלים, בונים אותם ונופלים.

הוה תמן גבר סב, ושמיה אבא קולון.

היה שם אדם זקן, ושמו אבא קולון.

אמר לון: אין לית אתון מטיין מיא מנהר פרת, וגבלין בהדא טינא, ובניין — להון לית אינון קימין.

אמר להם: אם אין אתם מביאים מים מנהר פרת, ולשים בהם את הטיט הזה ובונים — הם אינם עומדים.

אמרו ליה: מאן עביד כן?

אמרו לו: מי יעשה זאת?

אמר לון: אנא.

אמר להם: אני.

עבד גרמיה שפיי דחמר;עבד גרמיה… — עשה את עצמו מוכר יין; היה נכנס לכפר ויוצא מכפר, נכנס לעיר ויוצא מעיר, עד שהגיע לשם. כיון שהגיע לשם, הלך והביא מים מן הפרת, ולש אותם בטיט, ובנה אותם — ועמדו. מאותה שעה היו אומרים: כל עיר ועיר שאין בה אבא קולון — לא תיקרא עיר. והיו קוראים לה: רומי בבלוז.

עשה את עצמו מוכר יין;

הוה עליל לקריא ונפיק קריא, עלל למדינה ונפיק למדינה, עד זמן דאתא לתמן.

היה נכנס לכפר ויוצא מכפר, נכנס לעיר ויוצא מעיר, עד שהגיע לשם.

כיון דמטא לתמן, אזל ואיתי מיא מן פרת, וגבלון בטינא, ובנון יתהון — וקימון.

כיון שהגיע לשם, הלך והביא מים מן הפרת, ולש אותם בטיט, ובנה אותם — ועמדו.

מן ההוא ענתא הוון אמרין: כל מדינה ומדינה דלית בה אבא קולון — אל תתקרי מדינה.

מאותה שעה היו אומרים: כל עיר ועיר שאין בה אבא קולון — לא תיקרא עיר.

והוו קריין ליה: רומי בבלוז.

והיו קוראים לה: רומי בבלוז.

יום שנסתלק אליהו זכור לטוב — נצב באדום מלך.

הדא הוא דכתיב:

וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם(מלכים א כב, מח).

אחאב ואיזבל

דבר אחר:

בְּנֵי אִמִּי — בני אמונייבני אמוניי — בני אומתי, זה אחאב.

נִחֲרוּ בִי — נתגרו בי.

שָׂמֻונִי נֹוטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים — מפטם ומאכיל לצדקיהו בן כנענה וחבריו;

ונביא אחד של אמת היה לי — זה מיכיהו,

ופקיד הכי ואמרופקיד הכי ואמר — וציוה כך ואמר: מאכילהו לֶחֶם צר וּמַיִם לַחַץ עַד שׁוּבִי בְשָׁלוֹם(דברי הימים ב יח, כו).

הוי כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

דבר אחר:

בְּנֵי אִמִּי — אמתי, זה איזבל.

נִחֲרוּ בִי וכו׳ — נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.

שָׂמֻונִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים — מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה;

ואליהו זכור לטוב, שהיה נביא של אמת — שלחה ואמרה לו:

כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כאחד מֵהֶם(מלכים א יט, ב).

הוי כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

צדקיהו וירמיהו

דבר אחר:

בְּנֵי אִמִּי — זה צדקיהו המלך וכו׳ נִחֲרוּ בִי — נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.

שָׂמֻונִי נֹוטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים —

שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה וחבריו;

ונביא אחד של אמת היה לי — זה ירמיהו,

וכתיב ביה: וְנָתֹון לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ לאופים(ירמיה לז, כא).

מהו מִחוּץ לאופים?

אמר רבי יצחק:

זו פת קיבר שנמכרת חוץ לפלטיאלפלטיא — לרחוב, לכיכר העיר, שהיא שחורה, מסובין של שעורים.

הוי כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי — על שכרמי שלי לא נטרתי.

תרגום לעבריתשנענתי שנתעניתי, שנטלטלתי כחורש כיער צריפין צריפים, בקתות בני אמוניי בני אומתי ופקיד הכי ואמר וציוה כך ואמר לפלטיא לרחוב, לכיכר העיר

כדכַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי — שתי חלות ושני ימים טובים

דרשת הפסוק · ״כרמי שלי לא נטרתי״ · שתי חלות ושני ימים טובים בגולה, ושכר על אחד בלבד

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה ה; דפוס וילנא א, ו, ה). ״שמרתי״ (הראשון) — ״מר״ בגליון; ״סבורה הייתי״ (השני) — בכתב היד ״סברוה״, ושתי האותיות ״וה״ מסופקות, ומאגרים מחקו אותן (״סבר״); הוא ״סבורה״ בחילוף ו״ו ורי״ש, כלשון כתב היד עצמו בדברי רבי חייא שלפניו וכבוילנא, ולכן תוקן ״סבורה״ ולא ״סבר״; ״הייתי״ — היו״ד האחרונה מסופקת.

בפסקה לא נזכר הלמה; היא המשך דרשת ״כרמי שלי לא נטרתי״. בוילנא: ״שתי חלות בסוריא״ (כאן: בחוצה לארץ).

רבי חייא בשם רבי יוחנן:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

על שלא שמרתי חלה אחת כתקנה בארץ ישראל — הריני משמרת שתי חלות בחוצה לארץ.

סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים — ואיני מקבלת שכר אלא על אחת.

רבי בא בשם רבי יוחנן:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

על שלא שמרתי יום טוב אחד כתקנו בארץ ישראל — הריני משמרת שני ימים טובים של גליות בחוצה לארץ.

סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם — ואיני מקבלת שכר אלא על אחד.

רבי יוחנן הוה קרי עליהון:

וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים(יחזקאל כ, כה).

כההַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — משה והאכלוסין

דרשת הפסוק · ״הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה… שלמה אהיה כעטיה על עדרי חביריך״ · משה שואל איך יפרנס את ישראל, ושלא יהיה כאבל וכרועה שנבקע עדרו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ז, פסקה א; דפוס וילנא א, ז, א). ״במשה״ — בכתב היד ״במש׳״, הגרש מחוק והה״א הושלמה במאגרים; ״ריכוכין״ — הכ״ף השנייה מסופקת; ״ובקעוה״ — הוי״ו מסופקת; ״מה אני משיבן״ — ״מה״ בגליון.

המדרש קורא ״בי יי״ (במסורה: בי אדני).

בוילנא: ״רבי יהודה ב״ר סימון״; ״כמה מיני אנונס התקנת להם״ (כאן: ״יש בהן שהתקנת״); ״על שפמו״ (כאן: על שפם); ״רבי חלבו בשם רבי הונא״ (כאן: חונא).

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי(שיר השירים א, ז).

רבי יהודה ברבי סימון פתר קרייא במשה.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה(שמות ג, י),

אמר לו: רבונו של עולם, בִּי(שמות ד, י) יי — בי כל הדברים האלו יכולין להעשות?

מה אני יכול לעמוד בכל האכלוסיןהאכלוסין — ההמונים הללו?

כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות יש בהן, כמה תינוקות יש בהן!

כמה מיני אנונסאנונס — מזון, אספקת מזון יש בהן שהתקנת להם לחיות שבהן?

כמה מיני ריכוכיןריכוכין — מאכלים רכים התקנת למעוברות שבהן?

כמה מיני קליותקליות — גרעינים קלויים ואגוזים התקנת לתינוקות שבהן?

איכן פירושו של דבר? כאן:

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — אומה שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה.

אֵיכָה תִרְעֶה — בימות החמה;

אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצׇּהֳרָיִם — בימות הגשמים.

כאבל העוטה על שפם

שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה.

רבי חלבו בשם רבי חונא אמר:

שלא אהיה כאבל הזה, שהוא עוטה על שפם ובוכה,

היך מה דאת אמר: וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה(ויקרא יג, מה).

כרועה שנבקע עדרו

דבר אחר:

שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה —

שלא אהיה כרועה זה, שנכנסו זאבים בתוך עדרו ובקעוהובקעוה — ופרצו בו (בעדר), ועטה את בגדו ויצא,

היך מה דאת אמר: וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם(ירמיה מג, יב).

עַל עֶדְרֵי חֲבֵירֶיךָ —

כשאני הולך אצל חבריך, וישאלוני על עדריהן — מה אני משיבן?

תרגום לעבריתהאכלוסין ההמונים אנונס מזון, אספקת מזון ריכוכין מאכלים רכים קליות גרעינים קלויים ובקעוה ופרצו בו (בעדר)

כוהַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי — יפקד יי

דרשת הפסוק · ״הגידה לי שאהבה נפשי… אם לא תדעי לך היפה בנשים״ · משה מבקש לדעת את הרועים העתידים; חילול השם, והנביאים כנשים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ז, פסקה ב; דפוס וילנא א, ז, ב). ״מסלקני״ — תוקן במאגרים מ״מסקלני״; ״ומי״, ״אומה״, ״בשעבוד״ — הושלמו במאגרים; ״אעשה״ — האל״ף בגליון; ״בעיני״ — העי״ן מסופקת; ״על עדריהן״ — תוקן במאגרים מ״של״. ״אומרים טעת״ — בגליון, תחת ״טענת״ שנמחק: בגליון רק ״ע״, ו״אומרים״ וטי״ת ותי״ו של ״טעת״ הושלמו במאגרים (בוילנא ״אומרים טעת מדת הדין״); ״היך מה דאת אמר״ (״היחברך״) — מתוקן ומסופק במאגרים.

בוילנא: ״אמר רבי יודן בר סימון״ (כאן: ״אמר רב יהודה ברבי סימון״); ״שלא יהו״ (כאן: יהוא); ״ד״א אם לא תדעי לך היפה בנשים״; ״אמר רבי יוסי בר ירמיה״ (כאן: יוסה).

רבי ברכיה פתר לה בקרייה הדין:

יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחֹות(במדבר כז, טז).

יִפְקֹד יְיָ — אמר לפניו: רבונו של עולם,

הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך.

איכן פירושו של דבר? כאן:

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי(שיר השירים א, ז) — אומה שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה.

אֵיכָה תִרְעֶה — בימי מלכיות;

אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצׇּהֳרָיִם — בשעבוד מלכיות.

שלמה אהיה

שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה.

רבי עזריה אמר:

שַׁלָּמָה — שלא אעשה למה בעיני חבריך על עדריהן;

חילול שמים בדבר: בניך בצרה, ועדרי חבריך ברווחה.

אמר רב יהודה ברבי סימון:

שלא יהואיהוא — יהו אומות העולם אומרים: טעת מדת הדין!

היה יודע שמבקש לשחטן במדבר — ושחטן במדבר,

היך מה דאת אמר: וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר(במדבר יד, טז).

ורבנין אמרי:

שלא יראו בניך שצרתן צרה, ויטו מאחריך, וידבקו בעדרי חבריך,

היך מה דאת אמר: הַיְחׇבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת(תהלים צד, כ).

היפה בנשים

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

משה, אתה אומר לי אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ?

חייך — אִם לֹא תֵדְעִי(שיר השירים א, ח):

אם לא ידעת סופך, שיש לך לידע,

שנאמר: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים —

היפה שבנביאים, המעולה בנביאים.

אמר רבי יוסה בר ירמיה:

למה נמשלו הנביאים בנשים? לומר לך:

מה אשה אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה —

כך הנביאים אין מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מאביהם שבשמים.

תרגום לעבריתיהוא יהו

כזצְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן — מה אני עושה להם בעקב

דרשת הפסוק · ״צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים״ · מה שיעשה לישראל בסוף, יציאתו של משה באחרונה, ופרעונו על ימי הסנה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה א; דפוס וילנא א, ז, ג — בוילנא בלי סימן פסוק ח). ״בידם של מצרים״ — ״של״ מסומן במאגרים כצורה חריגה (בוילנא ״ממצרים״); ״ממנה״ — הנו״ן הושלמה במאגרים; ״לא ימיש עמוד הענן יומם״ — כפול, והשני נמחק בידי הסופר.

בוילנא: ״דא״ר שילה״; ״מה אני עושה להם בסוף בעקב״; ״ר׳ עקיבא אומר ממה שהקפתי אותם בענני כבוד״ (בלי ״במדבר״); ״והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס״; ״ומשה עסוק במצות יוסף״ (כאן: בעצמות יוסף); ״סוף כל הדור למות ואת תהוי כותייהון״ (כאן: ״סוף כל העולם… כוסייהון״); ״הרי ששה ימים״; ״אומר לך עד מתי״ (כאן: נאמר לך).

המדרש קורא ״ויי הולך לפניהם יומם״ (שמות יג, כא) ו״לא ימיש עמוד הענן יומם״ (שם, כב) כרצף אחד, ו״בי יי לא איש דברים״ (במסורה: בי אדני).

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן(שיר השירים א, ח).

רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבנין.

רבי אליעזר אומר:

מחררהמחררה — עוגה שנאפתה על הגחלים שנטלו ישראל בידם של מצרים — אכלו ממנה שלשים ואחד ימים.

דאמר רבי שילא:

ששים ושתים סעודות את יודע שהיו לישראל מחררה זו;

מה אני עושה להן בעקבבעקב — בסוף, לעתיד?

הדא הוא דכתיב:

יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ(תהלים עב, טז).

רבי עקיבא אומר:

ממה שהקפתי אותם בענני כבוד במדבר,

היך מה דאת אמר: וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם(שמות יג, כא), לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם(שמות יג, כב) —

את יודע מה אני עושה להם בסוף, בעקב?

וְסֻוכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם(ישעיה ד, ו).

ורבנין אמרי:

ממה שהאכלתים במדבר, שמתוק מדבש וחלב —

את יודע מה אני עושה להם בעקב?

שנאמר: יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס(יואל ד, יח).

ואת יוצא באחרונה

דבר אחר:

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן —

אמר לו: סוף כל הצאן לצאת, ואת יוצא באחרונה.

ולא שנתעצל משה, אלא שהיו ישראל עסוקין בבזה, ומשה עסוק בעצמות יוסף,

שנאמר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ(שמות יג, יט).

שבעת ימי הסנה

דבר אחר:

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן —

אמר לו: סוף כל העולם למות, ואת תהוי כוסייהוןואת תהוי כוסייהון — ואתה תהיה כמותם.

מאיכן היה לו הדבר הזה?

רבי שמואל בר נחמן אמר: מהסנה.

דאמר רבי שמואל בר נחמן:

כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים,

שנאמר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְיָ בִּי יי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ(שמות ד, י) —

הרי ששה יום; ויומא דהוה קאים בגוויהויומא דהוה קאים בגוויה — והיום שהיה עומד בתוכו (במעמד הסנה) — הרי שבעה ימים.

ובסוף אמר להקדוש ברוך הוא: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני צוררה לך בכנפיךצוררה לך בכנפיך — קושר אותה לך בכנף בגדך (שמורה לך לפרעון).

ומתי פרע לו הקדוש ברוך הוא?

רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי.

חד אמר:

כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה, סבור שהיא שלו;

ובסוף נאמר לו: אינה שלך, של אהרן אחיך היא,

שנאמר: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו(ויקרא ט, א).

רבי חלבו אמר:

כל שבעת ימי אדר היה משה מפייס ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ;

ובסוף אמר לו: כִּי לֹא תַעֲבֹור אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז).

גדיים ותישים

וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּותַיִךְ — אמר לו: גדיים נכנסין, תישיםתישים — תיישים (הזקנים) אין נכנסין.

עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹועִים —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: נאמר לך עד מתי אתה קיים על עמי ותרעה בם?

עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹועִים — על הקוצין זה;

על ארעהוןעל ארעהון — על ארצם של רעים וקשים שהיו בה — זה סיחון ועוג.

תרגום לעבריתמחררה עוגה שנאפתה על הגחלים בעקב בסוף, לעתיד ואת תהוי כוסייהון ואתה תהיה כמותם ויומא דהוה קאים בגוויה והיום שהיה עומד בתוכו (במעמד הסנה) צוררה לך בכנפיך קושר אותה לך בכנף בגדך (שמורה לך לפרעון) תישים תיישים (הזקנים) על ארעהון על ארצם

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אהמוןמון
אהמיםמים
אלרגלילגגלי
אהנסכיםהנכסים
גשמןשלן
גושפלתושפת
דאינן יכולים לבראתו— (הוספה)
דומאהיבןומאהבן
דסיחוןסיון
דהזההעולם
הללותלות
היצחקיעחק
הנותנהנותנת
והעגלעגל
זופעליופעלו
יאעלצה— (הוספה)
יבששהתששתת
יבזהבה
יבהמחכיןהמחין
יבמשל— (הוספה)
יבבעלה— (הוספה)
יגבישועתךבשועתך
טזונאוהנאוה
יזויצוםויקם
יזביהורםביהודה
יטכעורים— (הוספה)
כאבהובהו
כאבהובהו
כבבקרתיניתבקרתנית
כבשהיתה לה— (הוספה)
כבאומריםאמ׳
כבפניופני
כגהדייןהדין
כגמשה— (הוספה)
כגביניבני
כגבני אמתי, זה— (הוספה)
כגשנתחתןשנחתן
כגואיתיואיי
כגונביאונבי
כגנתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי— (הוספה)
כגנִחֲרוּ בִי — נתגרו בי, מלאו הדיין חרון אף עלי.— (הוספה)
כגשָׂמֻונִי נֹוטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים —— (הוספה)
כגקיברקבר
כדסבורהסברוה
כהבמשהבמש׳
כומסלקנימסקלני
כוומיומ
כובשעבודבשע
כועלשל
כואומרים— (הוספה)
כוטעתע
כזממנהממה

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא
§§03§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה א

שיר השירים · חלק ג

לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי(שיר השירים א, ט)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אלְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה — והוא באחד ומי ישיבנו

דרשת הפסוק · ״לסוסתי ברכבי פרעה״ · רבי פפיס ורבי עקיבא: הדן יחידי, וחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא א, ט, א). ״מיתה״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״ומהו חותמו (אמת) של הקדוש ברוך הוא״ — ״אמת״ נמחק בידי הסופר. ״ת׳ בסוף״ — תוקן במאגרים מ״ב׳״; לפני ״מ׳ באמצע״ אל״ף שנמחקה בידי הסופר. ״מלכותי מאחר״ — במאגרים ״[!א!אח?ר?]״ (משובש), ותוקן כוילנא. ״עולם״ (לכל באי עולם, בפעם השנייה) — בכתב היד ״עול׳״.

בוילנא: ״ובנין אב שבכלן… זה בנין אב שבכולן״ (בכתב היד ״ובית אב… זה בנה אב״); ״ואין בריה חותמת עמו״; ״משנחתם גזר דין״; ״שאין לי שני״ (בכתב היד ״שיני״). ״אמר לו ר״ע דייך פפיס״ שם בלי השאלה ״מה את מקיים״.

מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו — ״דרש פפוס והוא באחד ומי ישיבנו… דן יחידי לכל באי העולם ואין מי ישיב על דבריו״, ותשובת רבי עקיבא ״אין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, אלא דן הכל באמת והכל בדין״; שם בלי ״שכן כתיב ואראה״ ובלי ההמשך.

המדרש קורא ״ואראה את יי״ (ישעיה ו, א: את אדני; הסופר כותב את השם בקיצורו ״יי׳י״), ״וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו״ (מלכים א כב, יט: עמד עליו מימינו ומשמאלו). ״ויי דבר עליך רעה״ — מלכים א כב, כג (וכן דברי הימים ב יח, כב).

לְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה(שיר השירים א, ט).

דרש רבי פפיס:

וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ(איוב כג, יג) —

דן יחידי לכל באי עולם, ואין להשיב על דבריו.

אמר לו רבי עקיבא:

דייך, פפיס!

מה את מקיים וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?

שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם,

לפי שהכל באמת והכל בדין.

הכסא, הימין והשמאל

שכן כתיב: וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ יֹושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא(ישעיה ו, א).

אמר רבי סימון: כסא שמפריש בין מיתה לחיים.

וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עומדים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ(מלכים א כב, יט) —

וכי יש שמאל למעלה? והלא כולו ימין,

שנאמר: יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְיָ(שמות טו, ו).

ומה תלמוד לומר מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ?

אלא אלו מימינים ואלו משמאיליםמימינים ואלו משמאילים — מטים לימין (לזכות) ואלו מטים לשמאל (לחובה):

אלו מכריעין לכף זכות, ואלו מכריעין לכף חובה.

אמת הדבר

רבי יוחנן בשם רבי אחא מיתי לה מן הדאמיתי לה מן הדא — מביא אותה (את הראיה) מזה:

וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל(דניאל י, א) —

אימתי הַדָּבָר? כשנעשה צָבָא גָדוֹל.

דכתיב: וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת(ירמיה י, י).

מהו אֱמֶת?

אמר רבי איבון: שהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.

אמר רבי אלעזר:

כל מקום שנאמר ויי — כביכול הוא ובית דינו.

ובית אב שבכולן: וַיְיָ דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה(מלכים א כב, כג) — זה בנה אב.

חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת

ומה מקיים רבי אלעזר הדין קראהדין קרא — המקרא הזה דרבי פפיס, וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?

אלא הוא חותם יחידי לכל באי עולם, ואין בריאבריא — בריה חותמת עמו.

ומהו חותמו של הקדוש ברוך הוא?

רבי ביבי בשם רבי ראובן אמר: אמת,

שנאמר: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת(דניאל י, כא).

אם אֱמֶת — למה רשום? ואם רשום — למה אֱמֶת?

אלא עד שלא נתחתם הדין — רשום; משנתחתם הדין — אֱמֶת.

אמר ריש לקיש:

ולמה הוא אמת?

א׳ בראש האותיות, מ׳ באמצע, ת׳ בסוף,

לומר: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים(ישעיה מד, ו).

אֲנִי רִאשׁוֹן — שלא קבלתי מלכותי מאחר;

וַאֲנִי אַחֲרוֹן — שאיני מוסרה לאחר, שאינו בעולם;

וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים — שאין לי שינישיני — שני, שותף.

תרגום לעבריתמיתי לה מן הדא מביא אותה (את הראיה) מזה מימינים ואלו משמאילים מטים לימין (לזכות) ואלו מטים לשמאל (לחובה) הדין קרא המקרא הזה בריא בריה שיני שני, שותף

בלְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה — כאחד ממנו, בתבנית שור

דרשת הפסוק · ״לסוסתי ברכבי פרעה״ · עוד שתי דרשות של רבי פפיס ותשובות רבי עקיבא: האדם והעגל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקאות ב–ג; דפוס וילנא א, ט, ב–ג). ״עקיבא״ (בפסקה ב) — העי״ן הושלמה במאגרים; ״רבי עקיבא״ (בפסקה ג) — ״ר׳״ הושלם במאגרים; ״והניח״ — הוי״ו מסופקת; ״כסמרטוט״ — הסמ״ך הושלמה במאגרים.

״וברר לו דרך המות״ — הושלם מדפוס וילנא (״שני דרכים דרך החיים ודרך המות, וברר לו דרך המות, והניח לו דרך החיים״): הסופר דילג מ״דרך המות״ אל ״דרך המות״ (השמטה מחמת הדומות), ובלי המשפט אין לדברי החכמים טעם. כך גם במכילתא דרבי ישמעאל: ״ובחר לו דרך המות״.

בוילנא: ״בשור של שאר ימות השנה״; ״והיה נראה כמרטט לפניהם״.

מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו — שתי הדרשות האלה ודרשת ״והוא באחד״ (סימן א) ו״לססתי״ (סימן ג), בשם ״פפוס״; שם ״אמר ליה פפוס ומה אתה מקיים… אלא הקב״ה נותן לפניו שני דרכים… ובחר לו דרך המות״ בלי ״וחכמים אומרים״, ו״יכול בשור של ימות השנה, תלמוד לומר אוכל עשב״.

המדרש קורא ״רפתה דמשק הפותה לנוס״ (במסורה: הפנתה).

הן האדם היה כאחד ממנו

דרש רבי פפיס:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ(בראשית ג, כב) — כיחידו של עולם.

אמר לו רבי עקיבא: דייך, פפיס!

אמר לו: מה את מקיים הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ?

אמר לו: כאחד ממלאכי השרת.

וחכמים אומרים:

לא כדברי זה ולא כדברי זה,

אלא מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא לפניו שני דרכים, דרך החיים ודרך המות,

וברר לו דרך המות,

והניח לו דרך החיים.

וימירו את כבודם בתבנית שור

דרש רבי פפיס:

וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר(תהלים קו, כ) — שומע אני בשור של מעלןמעלן — מעלה (השור שבמרכבה);

תלמוד לומר: אֹוכֵל עֵשֶׂב.

אמר לו רבי עקיבא: דייך, פפיס!

אמר לו: ומה אתה מקיים וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר?

בשור של ימות השנה; תלמוד לומר: אֹוכֵל עֵשֶׂב —

אין לך מנוול ומשוקץמנוול ומשוקץ — מכוער ומתועב משור בשעה שאוכל עשב.

רבי יודן בשם רבי אחא אמר:

חרטומי מצרים עשו להן כשפים, והיה נראה כסמרטוטכסמרטוט — כסחבה, כבגד בלוי לפניהם,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הפותה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה(ירמיה מט, כד).

תרגום לעבריתמעלן מעלה (השור שבמרכבה) מנוול ומשוקץ מכוער ומתועב היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) כסמרטוט כסחבה, כבגד בלוי

גלְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה — כביכול נגלה בסוסיה

דרשת הפסוק · ״לסוסתי ברכבי פרעה״ · ששתי לאבד את המצרים, כנגד כל כלי זין של פרעה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ד — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא א, ט, ד). ״רכב פרעה על סוס זכר״ — ״על״ בגליון, תחת ״של״ שנמחק. ״ומה את מקיים״ — בכתב היד ״אמ׳. + את מקיים״ (סימן הוספה בלי תוספת); ״ומה״ הושלם כוילנא (״אמר ליה ומה את מקיים״).

״הביא נפט… שנאמר וגחלי אש״ — ״וגחלי אש״ נכתב בשיטה ונמחק, ובגליון ״שנא׳ וגחלי אש״. ״כביכול״ (לפני ״וישלח חצים״) — בגליון. ״סגנם״ — המ״ם מסופקת; ״תצעד״ — הצד״י מסופקת.

בוילנא: ״אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס״ (בכתב היד ״אמר לו״ בלבד); לכל כלי זין מובא שם פסוק (״עביו עברו ברד וגחלי אש״; ״הביא אבני בליסטרוס… ונתן קולות וברד, חרבות ורמחים… וברקים רב״). ״סוסוון פגיין״ (בכתב היד ״סגיאן״). ״סערה יש לך״ — אינו בוילנא. ״אמר רבי אחא״ (בכתב היד ״רבי אדא״).

מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו — שם התפקידים הפוכים: פפוס דורש ״רכב פרעה על סוס זכר… על סוס נקבה״, ורבי עקיבא משיבו ״לססתי כתיב… כשם שששתי על המצרים לאבדם כך כמעט ששתי על ישראל לאבדם״ (כאן בלשון נקיה: ״לאבד שונאיהן של ישראל״); שם ״מימינם — בזכות התורה… ומשמאלם — זו תפלה; דבר אחר: מימינם — זו מזוזה… ומשמאלם — זו תפילין״ (כאן: התורה ומזוזה; קרית שמע ותפלה).

״וירא על כנפי רוח״ — שמואל ב כב, יא (בתהלים יח, יא: וידא). ״מימינם ומשמאלם״ — שמות יד, כט (וכן יד, כב).

דרש רבי פפיס:

לְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה(שיר השירים א, ט) — לססתי כתיב.

אמר הקדוש ברוך הוא:

כשם שששתי על המצריים לאבדן בים — כך ששתי לאבד שונאיהן של ישראל.

מי גרם להם להנצל? מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם(שמות יד, כט):

מִימִינָם — בזכות התורה שעתידין לקבל מימינו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב);

מִשְּׂמֹאלָם — זו מזוזה.

דבר אחר:

מִימִינָם — זה קרית שמע; מִשְּׂמֹאלָם — זו תפלה.

סוס זכר וסוסיה נקבה

אמר לו: דייך, פפיס!

כל מקום שנאמר שישה — כתיב בשין, וכאן בסמך.

אמר: ומה את מקיים לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה?

אלא רכב פרעה על סוס זכר, וכביכול נגלה הקדוש ברוך הוא בסוס זכר.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף(תהלים יח, יא).

אמר פרעה הרשע: מה, הסוס זכר הזה הורג בעליו במלחמה!

אלא הריני רוכב על סוסיה נקבה, שמפזרת מימיה והולכת וחוזרת.

מיד רכב על סוסיה נקבה — כביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוסיה נקבה.

הדא הוא דכתיב:

לְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה.

חזר ורכב פרעה על סוס אדום, על סוס לבן, או בשחור —

כביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס אדום, לבן, שחור.

הדא הוא דכתיב:

דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ(חבקוק ג, טו) — סוסוון סגיאןסוסוון סגיאן — סוסים רבים.

כלי זינו של פרעה

יצא פרעה הרשע בשריןבשרין — בשריון וכובע — כביכול הקדוש ברוך הוא כן,

שנאמר: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָין(ישעיה נט, יז).

הביא נפט — כביכול כן,

שנאמר: וְגַחֲלֵי אֵשׁ(תהלים יח, יג).

הביא אבני בליסטראבליסטרא — בליסטרה, מכונת קלע לאבנים, אבני ברד, חרבות ורמחים — כביכול וּבְרָקִים רָב(תהלים יח, טו).

הביא חצים — כביכול וַיִּשְׁלַח חִצִּים(שמואל ב כב, טו).

אמר רבי לוי:

וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם — שהיו החצים מפזרים אותם;

וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם — מלמד שהיו מערבבין אותם:

עירבןעירבן — בלבלם, הממןהממן — הממם, הביאם במבוכה, נטל סגנםסגנם — דגליהם, אותות הצבא שלהם, ולא היו יודעין מה הם עושין.

יצא פרעה קטפרקטיםקטפרקטים — בשריון קשקשים, כפרש משוריין — כביכול יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא(ישעיה מב, יג).

הרעים קולו — כביכול יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם יְיָ(שמואל ב כב, יד).

לבלב בקולולבלב בקולו — הרים קולו, צעק — כביכול וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ.

יצא פרעה בזעם — כביכול בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ(חבקוק ג, יב).

בקשת — כביכול עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ(חבקוק ג, ט).

בצנה ומגןבצנה ומגן — במגן גדול ובמגן קטן — כביכול הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה(תהלים לה, ב).

בברק חנית — כביכול לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ(חבקוק ג, יא).

מבין גלגלי המרכבה

רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן:

כיון שכלה פרעה כל כלי זין שלו, התחיל הקדוש ברוך הוא מתגאה עליו.

אמר לו: רשע! סערה יש לך? רוח יש לך? כרוב יש לך? כנפים?

מאיכן הטיסןהטיסן — הטיס אותם, הביאם באויר הקדוש ברוך הוא?

אמר רבי יודן:

מבין גלגלי המרכבה שמטן הקדוש ברוך הוא, והטיסן על הים.

אמר רבי חננא בר פפא:

בשר ודם שהוא רוכב — על טוענו רוכבעל טוענו רוכב — רוכב על מי שנושא אותו, על דבר שיש בו ממש;

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: טעון את רכובוטעון את רכובו — נושא את מרכבתו (את מה שהוא רוכב עליו), ורוכב על דבר שאין בו ממש.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

כתוב אחד אומר וַיֵּדֶא, וכתוב אחד אומר וַיֵּרָא(שמואל ב כב, יא) —

כיצד יתקימו שני כתובין?

אמר רבי אדא:

מכאן שיש לו להקדוש ברוך הוא עולמות, ויצא להראות בהן.

תרגום לעבריתסוסוון סגיאן סוסים רבים בשרין בשריון בליסטרא בליסטרה, מכונת קלע לאבנים עירבן בלבלם הממן הממם, הביאם במבוכה סגנם דגליהם, אותות הצבא קטפרקטים בשריון קשקשים, כפרש משוריין לבלב בקולו הרים קולו, צעק בצנה ומגן במגן גדול ובמגן קטן הטיסן הטיס אותם, הביאם באויר על טוענו רוכב רוכב על מי שנושא אותו טעון את רכובו נושא את מרכבתו (את מה שהוא רוכב עליו)

דדִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי — בת מלכים שנשבית

דרשת הפסוק · ״דמיתיך רעיתי״ · ישראל על הים רומזים למצרים, והקדוש ברוך הוא אומר להם: דומו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ה; דפוס וילנא א, ט, ה). ״משל״ ו״ישראל״ — הושלמו במאגרים; ״רומזת״ — הרי״ש מסופקת. ״בשתיקה״ — בכתב היד ״בשתיק׳״.

בוילנא: ״אמר ר׳ אליעזר״ (בכתב היד ״רבי לעזר״); ״דומה דמיתיך דומי בשתיקה״.

דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי(שיר השירים א, ט).

אמר רבי לעזר:

משל לבת מלכים שנשבית, והיה אביה עומד לפדותה,

והיתה רומזת לשבאיםלשבאים — לשובים אותה ואומרת להם: לכם אני, ושלכם אני, ואחריכם אני.

אמר לה אביה: מה את סבורה, שאין בי כח לפדותך?

דומה — כמו דומי, בשתיקה.

כך בשעה שהיו ישראל חונים על הים —

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹונִים עַל הַיָּם(שמות יד, ט) —

והיו ישראל רומזים למצריים מפחדם, ואומרים להם: אנו שלכם, ולכם אנו, ואחריכם אנו הולכים.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה אתם סבורים, שאין בי כח לפדותכם?

דומו! דִּמִּיתִיךְ — שתקתיך:

יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן(שמות יד, יד).

תרגום לעבריתלשבאים לשובים אותה

הדִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי — גלי הים, שני התמידין, רעייתה דעלמי

דרשת הפסוק · ״דמיתיך רעיתי״ · דבר אחר · המצרים וסוסיהם בים, שני התמידין, וישראל שקיבלו את התורה וקיימו את העולם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ו; דפוס וילנא א, ט, ו). ״נקבות ומצרים רשעים לסוסים״ — בגליון. ״ומשקעני בים (בים)״ — הכפל נמחק במאגרים. ״מושכך״ — הכ״ף מסופקת. ״ועליון״ — תוקן במאגרים מ״ועולהן״. ״רעייתה דעלמי״ — בכתב היד ״דעל-מי״; ״עולמי״ — הוי״ו הושלמה במאגרים.

בוילנא: ״רמה בים, ראה מה בים״ (בלי ״רימה בים״); ״תני ר׳ ישמעאל… מלמד״ בלי ״רבי ברכיה בשם רבי לוי״; ״ד״א דמיתיך רעיתי, רבנן אמרי רעייתא דעולמי״. ״רבי יהודה בר סימון״ (בכתב היד ״ברבי סימון״).

מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח (מסכתא דויהי), פרשה ו — ״וינער… כאדם שמנער את הקדרה, התחתון שלה עולה למעלה ועליון יורד למטה״, בלי שם אומר.

דבר אחר:

דִּמִּיתִיךְ(שיר השירים א, ט).

רבנין אמרי:

לפי שנדמו ישראל לסוסים נקבות, ומצרים רשעים לסוסים זכרים מזוהמים,

והיו רצים אחריהם עד ששקעום בים.

אמר רבי סימון:

חס ושלום! לא נדמו ישראל לסוסים נקבות,

אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, ומצריים לזכרים מזוהמים,

ורצו אחריהם עד ששקעום בים.

המצרי וסוסו

והיה המצרי אומר לסוסו:

אתמול הייתי מושכך לנילוסלנילוס — אל נהר הנילוס (להשקותך) ולא היית בא אחרי, ועכשו אתה בא אחרי ומשקעני בים!

והיה הסוס אומר לרוכבו: רָמָה בַיָּם(שמות טו, א) — רימה בים; ראו מה בים! איפתיסיםאיפתיסים — מלכודת, מארב נעשית לכם.

תני רבי ישמעאל:

וַיְנַעֵר יְיָ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם(שמות יד, כז).

רבי ברכיה בשם רבי לוי:

מלמד שהסוס היה זורק רוכבו למעלה, והוא יורד למטה, והסוס למעלה ממנו.

אמר רבי לוי:

כזה שמנער בקדירה: תחתון עולה למעלה, ועליון יורד למטה.

רעיתי — מפרנסתי

רַעְיָתִי — מהו רַעְיָתִי?

אמר רבי יונתן:

מפרנסתי — הן שריעו אותישריעו אותי — שפרנסו (הרעו) אותי בשני תמידין בכל יום.

הדא הוא דכתיב:

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר(במדבר כח, ד).

דאמר רבי יהודה ברבי סימון:

שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום, אחד בשחרית ואחד בין הערבים:

של שחר היה קרב על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה קרב על עבירות שנעשו ביום;

ולא היה אדם לן בירושלם ובידו עון,

שנאמר: צֶדֶק יָלִין בָּהּ(ישעיה א, כא).

רעייתה דעלמי

דבר אחר:

רַעְיָתִי.

רבנין אמרי:

רעייתה דעלמירעייתה דעלמי — המפרנסים (המקיימים) של עולמי — שקבלו תורתי; שאלו לא קבלוה, הייתי מחזר עולמי לתהו ובהו.

דאמר רבי חנינא בשם רבי אחא:

כתיב: נְמֹגִים אֶרֶץ וְכׇל יֹושְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה(תהלים עה, ד).

אלולי שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז) —

היה העולם מתמגמגמתמגמג — מתמוטט, מתמוגג וחזר לתהו ובהו.

ומי ביססביסס — ייסד, העמיד על בסיס העולם? אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה —

בזכות אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב) — תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה.

תרגום לעבריתלנילוס אל נהר הנילוס (להשקותך) איפתיסים מלכודת, מארב שריעו אותי שפרנסו (הרעו) אותי רעייתה דעלמי המפרנסים (המקיימים) של עולמי מתמגמג מתמוטט, מתמוגג ביסס ייסד, העמיד על בסיס

ונָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים — משה ואהרן

דרשת הפסוק · ״נאוו לחייך בתורים״ · שתי תורות, תורות הרבה, ושני אחים ששמחים זה בגדולתו של זה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק י, פסקה א; דפוס וילנא א, י, א). ״לאלהים — לתורגמן״ — בכתב היד ״לאלהי׳ לתורגמן״, בתוך דברי רבי פינחס.

בוילנא: ״לא נבראו אלא לדיבור״ (פעמיים; בכתב היד בשנייה ״לתורה״); ״בשני תארים בשני אחים״ (בכתב היד ״בשני תורים״); ״וכי עבודת כוכבים נעשה משה לאהרן״ (בכתב היד ״עבדה״); ״היה דומה עליו כאילו״.

המדרש קורא ״נאוו לחייך כתורים״ (במסורה: בתרים; ובהמשך הפסקה ״בתורים״), ״ונתן אל חשן המשפט״ (במסורה: ונתת). ״וילך משה… וידבר אהרן…״ — שמות ד, כט–ל, כפסוק אחד.

נָאווּ לְחָיַיִךְ כתורים(שיר השירים א, י).

מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדיבור — כך משה ואהרן לא נבראו אלא לתורה.

בַּתֹּורִים — בשני תורות, שבכתב ושבעל פה.

דבר אחר:

בַּתֹּורִים — בתורות הרבה.

הדא הוא דכתיב:

זֹאת תּוֹרַת הָעֹולָה(ויקרא ו, ב), זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה(ויקרא ו, ז), זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת(ויקרא ו, יח),

זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם(ויקרא ז, א), זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים(ויקרא ז, יא), זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל(במדבר יט, יד).

שני אחים

דבר אחר:

בַּתֹּורִים — בשני תורים, בשני אחים: זה משה ואהרן, שתוארן טובה זה על זה;

זה שמח בגדולתו של זה, וזה שמח בגדולתו של זה.

אמר רבי פינחס:

כתיב: וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים(שמות ד, טז) —

לֵאלֹהִים — לתורגמןלתורגמן — למתורגמן, לפה המשמיע את דבריו.

וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים —

וכי עבדה נעשה משה לאהרן, דאת אמרדאת אמר — שאתה אומר וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים?

אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, כשם שמוראי עליך — כך יהיה מוראך על אחיך.

והוא לא עשה כן, אלא וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כׇּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כט), וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כׇּל הַדְּבָרִים(שמות ד, ל) —

הקיש כתפו לכתפוהקיש כתפו לכתפו — השווה את עצמו אליו, שעדיין היה שמח זה בגדולתו של זה, וזה בגדולתו.

שמחת אהרן ושמחת משה

ומנין שהיה שמח אהרן בגדולת משה?

שנאמר: וְגַם הִנֵּה הוּא יֹוצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ(שמות ד, יד).

תני רבי שמעון בן יוחאי:

לב ששמח בגדולת משה אחיו — ילבש אורים ותמים.

הדא הוא דכתיב:

ונתן אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּומִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן(שמות כח, ל).

ומנין שהיה משה שמח בגדולת אהרן?

שנאמר: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹורֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן(תהלים קלג, ב).

אמר רבי אחא:

וכי שני זקנים היו לאהרן, דכתיב עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן?

אלא כיון שהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן — היה עליו כאלו יורד על זקנו של משה, והיה שמח.

לכך נאמר: עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן.

תרגום לעבריתלתורגמן למתורגמן, לפה המשמיע את דבריו דאת אמר שאתה אומר הקיש כתפו לכתפו השווה את עצמו אליו

זצַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים — חורזין בדברי תורה

דרשת הפסוק · ״צוארך בחרוזים״ · הסנהדרין, התינוקות והתלמידים, והאש המלהטת סביב החורזים בדברי תורה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק י, פסקה ב — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא א, י, ב). ״צוארך״ — הצד״י הושלמה במאגרים. ״ומנביאים לנביאים״ — נמחק בידי הסופר. ״כאדם״ — הכ״ף מסופקת.

בוילנא: ״שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות״ (בכתב היד ״חרוזים… כלוניא״); ״שחוזרין צואריהם״; ״כגון ר׳ אבא בר מימי״ (בכתב היד ״בר ממל״); ״ר׳ אבהו היה יושב ודורש ואש מלהטת סביבותיו״ (בכתב היד ״רבי בהו… ונתנמנמו הציבור״), ודברי רבי לוי שם ״דאמר ר׳ לוי״.

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים(שיר השירים א, י) — אלו שבעים סנהדרין, שהיו חרוזים אחריהם כלוניא של מרגליותכלוניא של מרגליות — כמחרוזת של מרגליות.

דבר אחר:

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים — אלו סופרים ומשנייםומשניים — ושונים משנה, מורי המשנה ומלמדי תינוקות באמונה;

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים — אלו התינוקות.

דבר אחר:

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים — אלו הרבנין;

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים — אלו התלמידים, שחורזין צואריהן לשמע דברי תורה מפיהם, כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו.

האש המלהטת

דבר אחר:

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים — בשעה שמילליןשמיללין — שמדברים, שנושאים ונותנים ההלכה אלו עם אלו, כגון רבי אבא בר ממל וחבריו;

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים — בשעה שהן חוזרין מדברי תורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והאש מלהטת סביבותים,

והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני.

וכי עיקר נתינתן לא מהר סיני נתנו? לא באש נתנו?

שנאמר: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם(דברים ד, יא).

בן עזאי ורבי עקיבא

בן עזאי היה יושב ודורש, והאש מלהטת סביבותיו.

אזלון ואמרוןאזלון ואמרון — הלכו ואמרו לרבי עקיבא: בן עזאי יושב ודורש, והאש מלהטת סביבותיו!

הלך אצלו, ואמר לו: שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך.

אמר לו: הן.

אמר לו: שמא בחדרי המרכבה היית עסוק?

אמר ליה: לאולאו — לא;

אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים,

והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני, והיו ערבין כעיקר נתינתן.

וכי עיקר נתינתן מסיני לא באש היו?

הדא הוא דכתיב:

וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ.

חרוזא וקדוחא

רבי בהו היה יושב ודורש, ונתנמנמוונתנמנמו — ונרדמו הציבור.

אמר: שמא איני חורז בדברי תורה כתיקנן?

אמר רבי לוי:

אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח, ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז;אית דידע… — יש מי שיודע לחרוז (פנינים) ואינו יודע לנקוב, ויש מי שיודע לנקוב ואינו יודע לחרוז; אבל אני — הייתי חורז, והייתי נוקב.

יש מי שיודע לחרוז (פנינים) ואינו יודע לנקוב, ויש מי שיודע לנקוב ואינו יודע לחרוז;

ברם אנא — הוינא חרוזא, ואנא הוינא קדוחא.

אבל אני — הייתי חורז, והייתי נוקב.

תרגום לעבריתכלוניא של מרגליות כמחרוזת של מרגליות ומשניים ושונים משנה, מורי המשנה שמיללין שמדברים, שנושאים ונותנים אזלון ואמרון הלכו ואמרו לאו לא ונתנמנמו ונרדמו

חנָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים — פרשיות חרוזות

דרשת הפסוק · ״נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים״ · דבר אחר · הלכות כל מועד בזמנו, ופרשיות התורה החרוזות: בנות צלפחד ופטירת משה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק י, פסקה ג; דפוס וילנא א, י, ג). ״חפר״ ו״כן״ — הושלמו במאגרים; ״בן״ — הבי״ת מסופקת; ״צלפחד״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״צלפח׳״; ״עלה״ (הראשון) — הה״א הושלמה במאגרים. ״ואמרת אלהם״ — כך בכתב היד וכך במסורה; השלמת היו״ד של מאגרים (״אל[י]הם״) לא נתקבלה.

בוילנא: ״ר׳ לוי בשם ר׳ חמא בר׳ חנינא״; ״ומושכות זו בזו״ (בכתב היד ״ומיושבות״); ״אמר ר׳ מנחמא: כגון הדין דכתיב״ (בכתב היד ״רבי תנחמא״). בוילנא משל אשת המלך (״משל למה״ד לאשתו של מלך…״) חותם פסקה זו, ושם מקומו לפי העניין; בכתב היד הוא בא בפסוק יא, פסקה א (להלן, סימן ט).

המדרש קורא ״עלה אל הר העברים הזה הר נבו״ — צירוף של במדבר כז, יב (״וכתיב בתריה״) ודברים לב, מט (״הר נבו״).

דבר אחר:

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים(שיר השירים א, י) — בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהןבתוריהן — בזמניהן, כל אחת בתורה:

הלכות הפסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וּבְהַגִּיעַ תֹּור נַעֲרָה וְנַעֲרָה(אסתר ב, יב).

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

אלו פרשותיה של תורה, שהן חרוזות זו בזו, ומיושבות זו בזו, ומדלגות זו מזו, ודומות זו לזו, וקרובות זו לזו.

בנות צלפחד ועלה אל הר העברים

אמר רבי תנחמא:

כגון לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה(במדבר כו, נג).

מה כתיב תמןתמן — שם? וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלׇפְחָד בֶּן חֵפֶר(במדבר כז, א); כֵּן בְּנוֹת צְלׇפְחָד דֹּבְרֹות(במדבר כז, ז);

וכתיב בתריהבתריה — אחריו: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה(במדבר כז, יב) הַר נְבוֹ(דברים לב, מט).

וכי מה ענין זה לזה?

אלא כיון דאיתפלגת ארעאדאיתפלגת ארעא — שנתחלקה הארץ, באו בנות צלפחד ליטול חלקן אצל משה, ונסתלק משה מדינןונסתלק משה מדינן — ומשה נמנע מלדון בדינן (והביאו לפני יי).

הדא הוא דכתיב:

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְיָ(במדבר כז, ה).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מדינן את מסתלק — ומלפני אין את מסתלק?

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה.

אמר לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם — הודיעני מה פרנסיןפרנסין — מנהיגים אתה מעמיד לישראל.

אמר ליה: משה, על בני אתה צריך צווי, ועל פועל ידי אתה מצוני?

עד שאתה מצוני על בני — צוה את בני עלי!

הדא הוא דכתיב:

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם(במדבר כח, ב).

תרגום לעבריתבתוריהן בזמניהן, כל אחת בתורה היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) תמן שם בתריה אחריו דאיתפלגת ארעא שנתחלקה הארץ ונסתלק משה מדינן ומשה נמנע מלדון בדינן (והביאו לפני יי) פרנסין מנהיגים

טתּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ — ביזת הים, התורה והארון

דרשת הפסוק · ״תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף״ · ביזת הים וביזת מצרים, התורה, המשכן והארון, ושיר השירים שבכתובים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה א; דפוס וילנא א, יא, א). ״נקודות״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״נקודו׳״; ״ותבואי״ — הוי״ו מסופקת. ״חי אדוני המלך״ — בגליון, תחת ״אי שידי״ שנמחק. ״איסטיוין״ — היו״ד הושלמה במאגרים; ״עץ״ — הצד״י הושלמה; ״מבפנים״ — הבי״ת הושלמה; ״סתימה״ — ״סת״ הושלם במאגרים. ״יהודה בירבי״ — בכתב היד ״יהודה בי: ר׳״.

משל אשת המלך (״משל למה הדבר דומה, לאשתו של מלך…״) שייך לעניין ״צו את בני עלי״ שבסוף הסימן הקודם, ובוילנא הוא חותם את פסוק י, פסקה ג; כאן הוא נשאר במקומו בכתב היד.

בוילנא: ״כשם שהפריש בין כסף לזהב״; ״זו התורה שלמד אלקולאין בדעתו של הקב״ה״; ״זה הסרגל״; ״אלו שני העמודים העומדים לפנים… כמן אצטווין״; ״יהודה בר׳ אומר״; ״מלה חתומה ומלה מסיימה״.

המדרש קורא ״ותבואי בעדי עדיים״ (במסורה: ותבאי).

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ(שיר השירים א, יא).

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ — זו ביזת הים;

עִם נְקֻודּוֹת הַכָּסֶף — זו ביזת מצרים.

כשם שיש הפרש בין כסף לזהב — כך יש שבח ממון הים מביזת מצרים.

וַתָּבֹואִי בַּעֲדִי עֲדָיִים(יחזקאל טז, ז) — בַּעֲדִי — זו ביזת מצרים; עֲדָיִים — זו ביזת הים.

משל אשת המלך

משל: למה הדבר דומה?

לאשתו של מלך שהיתה מסתלק מן העולם.

אמרה לו: חי אדוני המלך, אני מפקדת אותך על בני.

אמר לה: עד שאת מפקדת אותי על בני — צוי בני עלי.

כך משעה שאמר לו משה לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם — הודיעני מה פרנסין את מעמיד עליהם.

התורה, הכתב והסירגול

דבר אחר:

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ — זו התורה;

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף —

רבי אבא בר כהנא אמר: אלו האותיות;

רבי אחא אמר: אלו התיבות.

דבר אחר:

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ — זה הכתב;

עִם נְקֻודּוֹת הַכָּסֶף — זה הסירגולהסירגול — השרטוט (קווי השורות).

המשכן והארון

דבר אחר:

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ — זה המשכן.

הדא הוא דכתיב:

וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב(שמות כו, כט).

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף —

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וָוֵי הָעַמֻּודִים וַחֲשֻׁוקֵיהֶם כָּסֶף(שמות כז, י).

רבי ברכיה פתר קריהפתר קריה — פירש את המקרא בארון:

תּוֹרֵי זָהָב — זה הארון,

שנאמר: וְצִפִּיתָ אֹותוֹ זָהָב טָהוֹר(שמות כה, יא);

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף — אלו שני עמודים העומדים לפניו, שהיו של כסף, כמין איסטיויןאיסטיוין — עמודי סטיו.

וכיצד נעשה הארון?

רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש.

רבי חנינא אמר:

שלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ:

נתן של עץ על של זהב, ושל זהב על של עץ, וחיפה שפתיו העליונות בזהב.

ריש לקיש אמר:

תיבה אחת עשאו, וחיפהו מבפנים ומבחוץ,

שנאמר: מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ.

ומה מקיים רבי חנינא קרייהקרייה — המקרא שלו דריש לקיש?

אמר רבי פינחס: שחיפה בין נסר לנסר.

שיר השירים שבכתובים

יהודה בירבי אמר:

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ וכו׳:

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּורִים(שיר השירים א, י) — זו התורה;

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים — אלו הנביאים;

תּוֹרֵי זָהָב — אלו הכתובים;

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף — זה שיר השירים,

מלה חתימה ומלה סתימהמלה חתימה ומלה סתימה — דבר חתום ודבר סתום.

תרגום לעבריתהסירגול השרטוט (קווי השורות) היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) פתר קריה פירש את המקרא איסטיוין עמודי סטיו קרייה המקרא שלו מלה חתימה ומלה סתימה דבר חתום ודבר סתום

יעַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ — ריח רע וריח טוב

דרשת הפסוק · ״עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו״ · העגל או מעמד סיני, מיכאל ואברהם, והארזים שהוריד יעקב למצרים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא א, יב, א). ״ריח רע״ — במאגרים ״רי!(?ח?)[ע]! רע״ (החי״ת מסופקת, ובמאגרים הוצע ״ריע״); נדפס ״ריח״ כבכתב היד וכבוילנא. ״מישאל״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״מוצנעין״ — בגליון, תחת ״מוסעים״ שנמחק.

בוילנא: ״שנא׳ ויטע אשל בבאר שבע״ (אחרי ״שנטע אברהם אבינו בבאר שבע״), ואינו בכתב היד; ״אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן״; ״אמר ר׳ לוי בר חייא במגדלא דצבעייא״; ״אעין דשטים הוו במגדלא״ (בכתב היד ״אינון דשטין״).

המדרש קורא ״סיריי נתן ריחו״ (במסורה: נרדי), ״ויהיה בישורון מלך״ (במסורה: ויהי), ״וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים״ (שמות לה, כד: וכל אשר נמצא; ובפסוק כג: וכל איש אשר נמצא אתו), ״וההר בוער באש״ (דברים ד, יא: בער).

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ(שיר השירים א, יב).

רבי מאיר ורבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסיבו ברקיע — נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד).

אמר לו רבי יהודה:

דייך, מאיר! אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא ניתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל.

ומהו עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִיבּוֹ?

עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסיבו ברקיע — נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני,

ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

היא דעתיה דרבי מאיר למימרהיא דעתיה דרבי מאיר למימר — וכי זו דעתו של רבי מאיר לומר: סירייסיריי — סרחוני, ריחי הרע נָתַן רֵיחוֹ?

אלא מסכת עלה בידן מן הגולהמסכת עלה בידן מן הגולה — מגילה (מסורת שנויה) עלתה בידם מבבל, ושנו בה: שקפץ להםשקפץ להם — שדילג והקדים להם מעשה העגל, והקדים להם מעשה משכן.

הר סיני מיתמר באור

רבי אלעזר ורבי עקיבא ורבי ברכיה.

רבי אלעזר אומר:

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ — עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסיבו ברקיע, כבר הר סיני מיתמרמיתמר — מתמר, עולה כתמרות באור,

שנאמר: וְהָהָר בֹּועֵר בָּאֵשׁ(דברים ד, יא).

רבי עקיבא אומר:

עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסיבו ברקיע, כבר וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות כד, טז).

רבי ברכיה אומר:

עד שמשה במסיבו ברקיע, שנקרא מלך,

שנאמר: ויהיה בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה) —

כבר וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר(שמות כ, א).

מיכאל ואברהם

רבי לעזר בן יעקב ורבנין.

רבי לעזר אומר:

עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע, כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש.

ורבנין אמרי:

הקדוש ברוך הוא ירד והצילו,

שנאמר: אֲנִי יְיָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים(בראשית טו, ז).

ואימתי ירד מיכאל? בימי חנניה מישאל ועזריה.

יעקב והארזים

אמר רבי טביומי:

עד שיעקב אבינו מיסב במיטתו — נצנצהנצנצה — הבהיקה, שרתה בו רוח הקדש, ואמר לבניו: וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם(בראשית מח, כא).

אמר להם: עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם.

אמר רב נחמן:

כתיב: וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכׇל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא(בראשית מו, א).

להיכן הלך? הלך לקוץלקוץ — לקצוץ ארזים שנטע אברהם בבאר שבע.

אמר רבי לוי:

כתיב: וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹון בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים(שמות כו, כח).

הבריח שלשים ושתים אמה היה; ומהיכן היה נמצא בידם לשעה?

מלמד שהיו מוצנעיןמוצנעין — גנוזים, שמורים עמהם מימות אבינו יעקב.

הדא הוא דכתיב:

וְכֹל איש אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים(שמות לה, כד).

אין כתיב אשר ימצא אתו, אלא אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ — מתחלה.

אמר רבי לוי בר חיתא:

ממגדל צבעייהצבעייה — הצבעים (מגדל צבעיא, מגדלא שליד טבריה) קצצום, והורידום עמם למצרים, ולא נמצא בם קשר ופקעקשר ופקע — קשר (בעץ) וסדק.

אינון דשטין הוו במגדלה, והוו נהגין בהן באיסור מפני קדושת הארון.אינון דשטין… — העצים ההם של שטים היו במגדל, והיו נוהגים בהם איסור מפני קדושת הארון.

העצים ההם של שטים היו במגדל, והיו נוהגים בהם איסור מפני קדושת הארון.

אתון ושאלין לרב חנניה חברין דרבנין, ואמר לון: אל תשנו ממנהג אבותיכם.אתון ושאלין… — באו ושאלו את רב חנניה, חבר החכמים, ואמר להם: אל תשנו ממנהג אבותיכם.

באו ושאלו את רב חנניה, חבר החכמים, ואמר להם: אל תשנו ממנהג אבותיכם.

תרגום לעבריתהיא דעתיה דרבי מאיר למימר וכי זו דעתו של רבי מאיר לומר סיריי סרחוני, ריחי הרע מסכת עלה בידן מן הגולה מגילה (מסורת שנויה) עלתה בידם מבבל שקפץ להם שדילג והקדים להם מיתמר מתמר, עולה כתמרות נצנצה הבהיקה, שרתה לקוץ לקצוץ מוצנעין גנוזים, שמורים צבעייה הצבעים (מגדל צבעיא, מגדלא שליד טבריה) קשר ופקע קשר (בעץ) וסדק

יאעַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ — המלך שמצא את בני המדינה ישנים

דרשת הפסוק · ״עד שהמלך במסבו״ · ישראל ישנים בבוקר מתן תורה, והקדוש ברוך הוא מעוררם בקולות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה ב; דפוס וילנא א, יב, ב). ״ישעיהו״ — תוקן במאגרים מ״ישעשו״.

בוילנא: ״כך הקב״ה הקדים דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר״; ״והלילה קצרה״; ״פורטענא״; ״זה הוא שמקנתרן״.

המדרש קורא ״ויהי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים״ (במסורה: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר).

רבי פינחס בשם רבי הושעיא:

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ(שיר השירים א, יב) — עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע, כבר הקדים,

שנאמר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹות הַבֹּקֶר(שמות יט, טז).

משל המלך שבא למדינה

למלך שגזר: ליום פלוני אני נכנס למדינה.

וישנו להם בני המדינה כל אותו הלילה.

וכשבא המלך ומצאם ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקלאניןבקלאנין — בקריאות, בתרועות, בוקינסבוקינס — חצוצרות ושופר;

והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנטילאפנטי — לקבלת פני של מלך,

והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטיןלפלטין — לארמון שלו.

כך כתיב: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וכתיב: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד יְיָ(שמות יט, יא).

ישנו להן לישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר.

אמר רבי יודן: אפלו פורטענהפורטענה — פרעוש, יתוש לא עקץ בם.

בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנין; התחיל מעמיד עליהם בקולניןבקולנין — בקריאות, בתרועות.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי בִּהְיֹות הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹולֹות וּבְרָקִים.

והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנטי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

הדא הוא דכתיב:

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים(שמות יט, יז).

והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני,

דכתיב: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּולּוֹ(שמות יט, יח).

אמר רבי יצחק:

זהו שמקנתרןשמקנתרן — שמתרעם עליהם, מקנטרן על ידי ישעיהו,

שנאמר: מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת(ישעיה נ, ב).

תרגום לעבריתבקלאנין בקריאות, בתרועות בוקינס חצוצרות לאפנטי לקבלת פני לפלטין לארמון פורטענה פרעוש, יתוש בקולנין בקריאות, בתרועות שמקנתרן שמתרעם עליהם, מקנטרן

יבעַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ — ריח הפסח ודם המילה

דרשת הפסוק · ״עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו״ · הקדים בלילה ההוא, וריח דם הפסח ודם המילה במצרים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה ג; דפוס וילנא א, יב, ג). ״ומשה משקה״ — ״משקה״ בגליון (ובסוגריים מרובעים במאגרים). ״גבעה״ — הושלם במאגרים (הגימ״ל מסופקת). ״רבי בהו״ ובהמשך ״דרבי אבהו״ — כך בכתב היד.

בוילנא: ״כבר הקדים הקב״ה״ (פעמיים); ״עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם״; ״משה היה מוהל״; ״וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות״; ״אמר רבי: מכאן שעשו אותה גבעה בערלה״ (בכתב היד ״אמר רבי לוי… כערלה״).

המדרש קורא ״סיריי נתן ריחו״ (במסורה: נרדי).

אמר רבי יודן:

עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהן בירושלם — כבר הקדים בלילה ההוא,

שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר(מלכים ב יט, לה).

אמר רבי בהו:

עד שמשה וישראל אוכלין פסחיהם במצרים — כבר הקדים,

שנאמר: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיְיָ הִכָּה כׇל בְּכוֹר(שמות יב, כט).

ריח הפסח וריח המילה

היא דעתיה דרבי אבהו למימרהיא דעתיה דרבי אבהו למימר — וכי זו דעתו של רבי אבהו לומר: סיריי נָתַן רֵיחוֹ(שיר השירים א, יב)?

אלא מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה,

והופיע להם הקדוש ברוך הוא ריח טוב מבושמי גן עדן, והיתה נפשם קוהאקוהא — קהה, קשה (נפשם מתאווה ואינה יכולה) לאכול.

אמרו לו: רבינו משה, תן לנו מה נאכל!

אמר להם: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: כׇּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ(שמות יב, מג).

עמדו והפרישו הנכרים שביניהם.

והיתה נפשם קוהא לאכל.

אמרו לו: רבינו משה, תן לנו מה נאכל!

אמר להם: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: וְכׇל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף(שמות יב, מד).

עמדו ומלו את עבדיהם.

והיתה נפשם קוהא לאכל.

אמרו לו: רבינו משה, תן לנו מה נאכל!

אמר להם: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא — סינטומוססינטומוס — בקצרה, מיד — כׇל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ(שמות יב, מח).

מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומל את עצמו.

מי מלן

מי מלן?

רבי ברכיה אמר: משה מלן, ואהרן פורעפורע — פורע (המילה): חושף את העטרה, ויהושע משקהמשקה — מוצץ ומשקה את דם המילה.

ויש אומרים: יהושע היה מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה.

הדא הוא דכתיב:

בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻורִים וְשׁוּב מֹול אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית(יהושע ה, ב).

ולמה שֵׁנִית? מכאן שמלן בראשונה.

מיד וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻורִים(יהושע ה, ג).

מהו אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת?

אמר רבי לוי: מכאן שעשו אותה גבעה כערלה.

תרגום לעבריתקוהא קהה, קשה (נפשם מתאווה ואינה יכולה) סינטומוס בקצרה, מיד היא דעתיה דרבי אבהו למימר וכי זו דעתו של רבי אבהו לומר פורע פורע (המילה): חושף את העטרה משקה מוצץ ומשקה את דם המילה

יגצְרוֹר הַמֹּור דּוֹדִי לִי — זה אברהם אבינו

דרשת הפסוק · ״צרור המור דודי לי בין שדי ילין״ · אברהם כמור: ראש הצדיקים, נודע בכבשן, ומסגף עצמו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה א; דפוס וילנא א, יג, א). ״כך אברהם לא נודעו מעשיו״ — בגליון. ״אומר״ — בכתב היד ״או{׳}מ׳״ (גרש מחוק).

בוילנא: ״ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה פתר קרייה באברהם אבינו״ (בכתב היד ״אומר קריא״, בלי ״פתר״); ״אין ריחו מפיח אלא באור״; ״וירץ כמלאך״.

צְרוֹר הַמֹּור דּוֹדִי לִי(שיר השירים א, יג).

מהו צְרוֹר הַמֹּור?

רבי עזריה משום רבי יהודה אומר: קריאקריא — המקרא באברהם אבינו.

צְרוֹר הַמֹּור — זה אברהם אבינו:

מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים — כך אברהם ראש לכל הצדיקים;

מה המור הזה אין ריחו מריח אלא באור — כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהשלך לכבשן האש;

ומה המור הזה, כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרותמתמרמרות — נעשות מרות — כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורין.

בֵּין שָׁדַי יָלִין — שהוא מותאםמותאם — כתאום, ממוצע בין שכינה למלאך,

שנאמר: וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם(בראשית יח, ב):

וַיַּרְא — בשכינה; וַיָּרׇץ — במלאך.

תרגום לעבריתקריא המקרא מותאם כתאום, ממוצע מתמרמרות נעשות מרות

ידאֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי — אברהם, יצחק ויעקב

דרשת הפסוק · ״אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי״ · האבות באשכל הכפר, וכנסת ישראל שהבכורות לנים בין שדיה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה א; דפוס וילנא א, יד, א). ״זה אברהם. הכפר״ — בגליון; ״עינו של עולם״ — בגליון. דברי רבי הונא בשם רבי אחא (״אין לה חביב… היכן״) — בגליון; ״הבשם״ — הבי״ת מסופקת. ״כאשכל״ — הכ״ף מסופקת. ״בנפשותיהם״ — בכתב היד ״בנפשו?ת?י׳״.

דברי רבי הונא ורבי חוניא מפרשים ״בין שדי ילין״ (פסוק יג). בוילנא: ״אשכול זה יצחק״ (בלי אברהם); ״שנכנס בכרום פניו מתפחד בהכלמו אצל אביו ולבש בגדי גדי עזים״ (בכתב היד ״בכלומו… ולבש גדי עזים״); ״שהן עין עולם״; ״רבי חוניא בשם רבי אחא״ (בכתב היד ״רבי הונא״); ״ואמר רבי חוניא בשם ריש לקיש״.

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי(שיר השירים א, יד).

אֶשְׁכֹּל — זה אברהם;

הַכֹּפֶר — זה יצחק, שנכפתשנכפת — שנכפת, שנעקד וקרב על המזבח כאשכל;

הַכֹּופֶר — שמכפר עונותיהם של ישראל;

בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי — זה אבינו יעקב, שנכנס בכלומובכלומו — בכלימתו, בבושה אצל אביו, ולבש גדי עזים, ונטל הברכות שהן עינו של עולם.

בין שדי ילין

רבי הונא בשם רבי אחא:

אין לה חביב לאשה הזאת יותר מצרור הבשם. היכן היא מלינה אותו? בין שדיה.

רבי חוניא בשם ריש לקיש:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

הצרתההצרתה — הצרת למצרים בבכוריהם, המרתההמרתה — המרת (מררת) להם בנפשותיהם — ולי בֵּין שָׁדַי יָלִין(שיר השירים א, יג).

הא כיצד?

היה מצרי אומר לישראל: הטמן לי הבכור הזה בין בניך.

והיה נוטלו ומטמינו, והמלאך נכנס ונוגפו.

ולי בֵּין שָׁדַי יָלִין.

תרגום לעבריתשנכפת שנכפת, שנעקד בכלומו בכלימתו, בבושה הצרתה הצרת המרתה המרת (מררת)

טואֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר — איש שהכל בו

דרשת הפסוק · ״דודי לי… אשכל הכפר בכרמי עין גדי״ · הקדוש ברוך הוא ממשכן את האדם הגדול לכפר על ישראל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ב; דפוס וילנא א, יד, ב). בוילנא ״תוספתות״ (בכתב היד ״תוספות״).

המדרש קורא ״אשכול הכפר״ (במסורה: אשכל).

רבי ברכיה אמר:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

בשעה שאתה מיצר לי — מימר לימימר לי — אומר לי דּוֹדִי לִי(שיר השירים א, יג):

את נעשה דודי, ורואה אי זה הוא אדם גדול שיש בו, שיכול לומר למדת הדין די —

ואת נוטלו וממשכנווממשכנו — ומשכן אותו, נוטלו כמשכון בעדי.

הדא הוא דכתיב:

אֶשְׁכֹּול הַכֹּפֶר(שיר השירים א, יד).

מהו אֶשְׁכֹּול? איש שהכל בו: מקרא, משנה, תלמוד, תוספות ואגדות.

הַכֹּפֶר — שמכפר עונותיהן של ישראל.

בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי — אלו אבות העולם, שנמשכו אחריך כגדיים, ונטלו הברכות שהן עין עולם.

תרגום לעבריתמימר לי אומר לי וממשכנו ומשכן אותו, נוטלו כמשכון

טזצְרוֹר הַמֹּור — קטרת בית אבטינס

דרשת הפסוק · ״צרור המור… אשכל הכפר… בכרמי עין גדי״ · הקטרת, ברית בין הבתרים, והקדוש ברוך הוא שכופר באומות ומודה בישראל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ג; דפוס וילנא א, יד, ג). ״הרי שנים… הרי חמשה״ — בכתב היד באותיות־מספר. ״מהו״ — הוי״ו מסופקת. ״ביום ההוא כרת יי״ — השם הושלם במאגרים. ״הרהורי״ — בגליון, תחת ״היהורי״ שנמחק. ״ישראל באים״ — ״שר״ מסופקות. ״כטל לישראל״ — אותיות מסופקות.

בוילנא: ״רבי הונא אמר לה״; ״וסגלתי מעשים טובים לפניך״ (בכתב היד ״יותר ממנו״); ״ועמון ומואב באים מכחו של לוט״ (בכתב היד ״של אברהם״ — ולוט ניצל בזכות אברהם, ״ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט״, בראשית יט, כט; כלומר אף שלשניהם כח אברהם, כפר באומות והודה בישראל); ״בן נזירה״; ״שנמשל כטל״ (בכתב היד ״בטל״).

המדרש קורא ״ביום ההוא כרת יי את אברהם ברית״ (במסורה: אברם).

רבי יוחנן פתר קריא בקטרת בית אבטינסאבטינס — משפחת אבטינס, הכהנים שהתקינו את הקטרת:

צְרוֹר הַמֹּור(שיר השירים א, יג) — זה אחד מאחד עשר סממנין שנותנין בה.

רבי חונא אמר:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים(שמות ל, לד) — הרי שנים;

נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה — הרי חמשה;

סַמִּים — אין תימר דאינון תריןאין תימר דאינון תרין — אם תאמר שהם שנים, והרי כבר נאמר סַמִּים;

בַּד בְּבַד יִהְיֶה — הן חמשה כנגד חמשה, הרי עשרה;

וּלְבֹנָה זַכָּה — הרי אחד עשר.

מכאן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת אלא אחד עשר סממנין הללו בלבד.

בֵּין שָׁדַי יָלִין — שהיתה מצומצמת בין שני בדי הארון.

אשכל הכפר — עמוד הקטרת

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר(שיר השירים א, יד) — שמכפרת עונותיהן של ישראל.

אמר רבי יצחק:

אֶשְׁכֹּל — שהיתה מתמרת ועולה עד הקורות, ואחר כך פוסהפוסה — מתפשטת ויורדת כאשכל;

הַכֹּפֶר — שמכפרת עונותיהם של ישראל.

אמר רבי יצחק:

כתיב: וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת(ויקרא טז, יג) —

הכסוי הזה אין אנו יודעין מהו, עד שבא דוד ופירשו: נָשָׂאתָ עֲוֺן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ(תהלים פה, ג).

בכרמי עין גדי — ברית בין הבתרים

בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי — בזכות התנאין שהתניתי לאברהם אביכם בין הבתרים,

שנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אברהם בְּרִית לֵאמֹר(בראשית טו, יח).

מדבר הכתוב באברהם,

שנאמר: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה(בראשית טו, א).

רבי לוי בשם רבי חמא אמר: הרהורי דבריםהרהורי דברים — מחשבות ספק היה שם.

מי הירהר? אברהם הירהר, ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, כרת ברית עם נח שאין את מכלה זרעו מן העולם;

ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים יותר ממנו, ודחתודחת — ודחית בריתי לבריתו.

שמא יעמד אדם אחר ויסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני, וידחה בריתו לבריתי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ —

מנח לא העמדתי מגניםמגנים — מגינים (צדיקים המגינים על הדור) וצדיקים, וממך אני מעמיד מגנים וצדיקים.

ולא עוד, אלא שבניך באים לידי עבירות ומעשים רעים —

אני רואה אי זהו אדם גדול שבהם, שיכול לומר למדת הדין די, ואני נוטלו וממשכנו בעדם,

שנאמר: אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר.

איש שהכל בו: מקרא ומשנה, תלמוד, תוספות ואגדות.

הַכֹּפֶר — שמכפר עונותיהן של ישראל.

בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי — אני נוטלו וממשכנו בעדם.

הקדוש ברוך הוא שכופר באומות

דבר אחר:

אֶשְׁכֹּל.

בן נזירא אמר:

זה הקדוש ברוך הוא, איש שהכל בו.

הַכֹּפֶר — שכופר באומות העולם, והודה בהן בישראל.

ואימתי כפר באומות העולם? הוי אומר: במלחמת יהושפט.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה(דברי הימים ב כ, א).

את מוצא: ישראל באים מכחו של אברהם, ועמון ומואב באים מכחו של אברהם;

אלו עושין מלחמה עם אלו, ונפלו אלו ביד אלו,

ויהושפט עזרו אלהיו ונצח.

הוי שכפר באומות העולם.

ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב מדבר ביהושפט, אמור לו:

נאמר כאן עֵין גֶּדִי, ונאמר להלן בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי(דברי הימים ב כ, ב) —

מה עֵין גֶּדִי שנאמר להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר — אף כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר.

אמר רבי לוי בר זכריה:

מה אם בעולם הזה, שכתיב בהקדוש ברוך הוא כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא(דברים ד, כד) — כפר באומות והודה בישראל;

לעתיד לבא, שנמשל בטל,

שנאמר: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל(הושע יד, ו) —

על אחת כמה וכמה.

תרגום לעבריתאבטינס משפחת אבטינס, הכהנים שהתקינו את הקטרת אין תימר דאינון תרין אם תאמר שהם שנים פוסה מתפשטת הרהורי דברים מחשבות ספק ודחת ודחית מגנים מגינים (צדיקים המגינים על הדור)

יזהִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי — יפה במצות

דרשת הפסוק · ״הנך יפה רעיתי הנך יפה״ · ישראל יפים במצות, בגמילות חסדים, בתשובה ובשני העולמות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה א; דפוס וילנא א, טו, א). ״בנטיעה״, ״בפריעה״ — בכתב היד ״בנטיע׳״, ״בפריע׳״; ״הנך״ (בתפלה) — הה״א מסופקת.

בוילנא: ״בחלוק תרומה ומעשרות״; ״בסדין בציצית״.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי(שיר השירים א, טו).

הִנָּךְ יָפָה — במצות;

הִנָּךְ יָפָה — בגמילות חסדים;

הִנָּךְ יָפָה — במצות עשה;

הִנָּךְ יָפָה — במצות לא תעשה;

הִנָּךְ יָפָה — במצות הבית, בחלק תרומה ומעשרות;

הִנָּךְ יָפָה — במצות השדה, בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר.

הִנָּךְ יָפָה — בכלאים;

הִנָּךְ יָפָה — בסדין ובציצית;

הִנָּךְ יָפָה — בנטיעה;

הִנָּךְ יָפָה — בערלה;

הִנָּךְ יָפָה — בנטע רבעי;

הִנָּךְ יָפָה — במילה;

הִנָּךְ יָפָה — בפריעה;

הִנָּךְ יָפָה — בתפלה;

הִנָּךְ יָפָה — בקרית שמע;

הִנָּךְ יָפָה — במזוזה.

הִנָּךְ יָפָה — בתפלין;

הִנָּךְ יָפָה — בסוכה;

הִנָּךְ יָפָה — בלולב ואתרוג;

הִנָּךְ יָפָה — בתשובה;

הִנָּךְ יָפָה — במעשים טובים;

הִנָּךְ יָפָה — בעולם הזה;

הִנָּךְ יָפָה — בעולם הבא.

יחעֵינַיִךְ יוֹנִים — הסנהדרין ומדות היונה

דרשת הפסוק · ״עיניך יונים״ · הסנהדרין עיני העדה, וישראל כיונה: תמה, צנועה, נאמנה, מכפרת וחוזרת לשובכה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה ב; דפוס וילנא א, טו, ב). ״מכפרת על בעלה״ — ״בעלה״ בגליון, תחת ״העלין״ שנמחק. ״זוגה״ — הוי״ו הושלמה במאגרים; ״יונה״ (מה יונה נכנסת) — הושלם במאגרים; ״נכנסת״ — התי״ו מסופקת; ״יושבים״ — תוקן במאגרים מ״יושביב״; ״את״ (שאת נוטל את גוזליה) — הושלם במאגרים. ״הכירו״, ״יחרדו״ — אותיות מסופקות. ״שבעים״ (פעמיים) — בכתב היד ״ע׳״.

״על בעלה״ הוא תיקון הסופר עצמו בגליון, ונדפס; הקריאה שנמחקה, ״העלין״, קרובה ללשון וילנא בשיר השירים ד, א (״מכפרת על העולים״).

בוילנא: ״מה יונה זו מכפרת על העונות״; ״שלא יצדה העולם מהם״; ״כך הן ג׳ שורות של תלמידי חכמים״ (בלי ״ישראל״); ״מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים״.

מקבילות לשבעים הפרים: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, י — ״דאמר רבי פנחס: כל אותן שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם, שלא יצדא העולם מהם; מה טעמא? תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה״, בתוך משל בן המלך ו״פר אחד איל אחד״; פסקא אחריתי (ביום השמיני עצרת), ו — ״אמר רבי פינחס בן חמא: שבעים פרים… כנגד שבעים אומות העולם, שיש בם שלווה״, בלי ״שלא יצדא״ ובלי הפסוק. כאן הדברים בלי שם אומר, כאחת ממדות היונה. בבלי סוכה פרק ה, נה ע״ב — ״הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות״, בשם רבי אלעזר, ו״מזבח מכפר עליהן״; בלי ״תחת אהבתי״. וראה פרשה ד, חלק א, סימן א, שבו הסופר מפנה לדרשה זו.

עֵינַיִךְ יוֹנִים(שיר השירים א, טו).

עֵינַיִךְ — הן סנהדרין, שהן עינים לעדה.

הדא הוא דכתיב:

וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה(במדבר טו, כד).

רמ״ח איברים יש בו באדם, וכולן אינן הולכין וחוזרין אלא אחר העינים —

כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם.

מה יונה זו

יוֹנִים —

מה היונה זו תמה — כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים.

מה יונה זו מצויינת — כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה וציצית.

מה יונה זו צנועה — כך ישראל צנועים.

מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה — כך ישראל,

שנאמר: כִּי עָלֶיךָ הֹורַגְנוּ כׇל הַיּוֹם(תהלים מד, כג).

מה יונה זו מכפרת על בעלה — כך ישראל מכפרין על האומות,

שכל אותן שבעים פרים שמקריבין בחג — כנגד שבעים אומות, שלא יצדאיצדא — ייחרב, ישומם העולם מהן.

הדא הוא דכתיב:

תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה(תהלים קט, ד).

מה יונה זו, משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר —

כך ישראל, משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר.

מה יונה נכנסת לקנה, ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה —

כך ישראל: הן שלש שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבים לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.

מה יונה זו, אף על פי שאת נוטל את גוזליה מתחתיה, אינה מנחת שובכה לעולם —

כך ישראל, אף על פי שחרב בית המקדש, לא בטלו שלש רגלים בשנה.

מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן — כך ישראל מחדשין להם בכל חדש וחדש תורה ומצות ומעשים טובים.

מה יונה זו שוגרת רוגליותשוגרת רוגליות — משלחת את עצמה לדרכים רחוקות הרבה וחוזרת לשובכה — כך ישראל.

הדא הוא דכתיב:

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם(הושע יא, יא) — זה דור המדבר;

וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר — אלו עשרת השבטים;

אלו ואלו — וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם יְיָ.

גרים שמתגיירים

רבי אומר:

יש מין יונה שמאכילין אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה —

כך בשעה שהזקן יושב ודורש, הרבה גרים מתגיירים באותה שעה,

כגון יתרו — הוא שמע ואתאהוא שמע ואתא — הוא שמע ובא; רחב — שמעה ואתיאשמעה ואתיא — שמעה ובאה.

אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.

מה טעם? כִּי בִרְאֹותוֹ יְלָדָיו(ישעיה כט, כג); מה כתיב בתריה? וְיָדְעוּ תֹועֵי רוּחַ בִּינָה(ישעיה כט, כד).

תרגום לעבריתיצדא ייחרב, ישומם שוגרת רוגליות משלחת את עצמה לדרכים רחוקות הוא שמע ואתא הוא שמע ובא שמעה ואתיא שמעה ובאה

יטעֵינַיִךְ יוֹנִים — ששים רבוא בכרס אחת

דרשת הפסוק · ״עיניך יונים״ · סיפור · רבי מעורר את הצבור הנרדם: יוכבד שילדה את משה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה ג; דפוס וילנא א, טו, ג). המעשה ממשיך את ״בשעה שהזקן יושב ודורש״ שבסוף הסימן הקודם.

בוילנא: ״והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו, אמר ליה: מאן הות כן? אמר ליה: זו יוכבד…״ (בכתב היד ״אמר: אין הוה כן. זו יוכבד״); ״ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל״.

״אמר: אין הוה כן״ — שאלת התלמיד, ״אִין הוה כן?״ (האם היה כך?), וכלשון וילנא ״מאן הות כן״ (מי היתה כך?); ו״זו יוכבד…״ — תשובת רבי, ש״אמר ליה״ שלפניה (בוילנא) אינו בכתב היד.

מקבילה: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, טו, יג — ״וכבר היה רבי יושב ודורש… ששים רבוא בכרס אחת״; שם התלמידים שואלים ״מי גדול, צדיק או כל אדם?״ ורבי משיב ״מצינו שילדה יוכבד… את משה״.

המדרש קורא ״לא קם נביא עוד בישראל כמשה״ (במסורה: ולא קם).

רבי היה יושב ודורש, ונתנמנם הצבור.

בקש לעוררן; אמר: ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת!

והיה שם תלמיד אחד, ורבי ישמעאל ברבי יוסי.

אמר: אין הוה כןאין הוה כן — האם היה כך? (כלומר: מי היא?)?

זו יוכבד, שילדה את משה, ששקול כנגד ששים רבוא.

הדא הוא דכתיב:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות טו, א);

וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(במדבר א, נד);

לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה(דברים לד, י).

תרגום לעבריתאין הוה כן האם היה כך? (כלומר: מי היא?)

כעֵינַיִךְ יוֹנִים — היונה שהביאה אורה

דרשת הפסוק · ״עיניך יונים״ · יונת נח ועלה הזית: מאין הביאה אותו, ומה רמזה בו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה ד; דפוס וילנא א, טו, ד). ״איסטרובילין״ — בכתב היד ״איסטרובילי׳״.

בוילנא: ״אף את מביאה אורה לעולם״ (בכתב היד ״כך ישראל מביאין״); ״אילולי קטל יתיה״; ״אצטרבולין״; ״רבי טריי״ (בכתב היד ״רבי טדיי״); ״ואמרה לו״ (בכתב היד ״לה״).

המדרש קורא ״את ארץ לא מטוהרה היא ולא גשמה״ (במסורה: לא גשמה).

עֵינַיִךְ יוֹנִים(שיר השירים א, טו) — כיונים; דוגמא דידך דמיא להדא יונהדוגמא דידך דמיא להדא יונה — דמותך דומה ליונה זו:

מה יונה זו הביאה אורה לעולם — כך ישראל מביאין אורה לעולם,

שנאמר: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ(ישעיה ס, ג).

ואימתי הביאה יונה אורה לעולם? בימי נח.

הדא הוא דכתיב:

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב(בראשית ח, יא).

טרף בפיה

טָרָף בְּפִיהָ — מהו טָרָף בְּפִיהָ? קטילקטיל — קטוף, כרות,

כמה דאת אמר: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף(בראשית לז, לג).

אמר רבי ברכיה: אילולי קטלתיניהאילולי קטלתיניה — אילולא קטפה אותו, אילן רב הוה מיתעבדאילן רב הוה מיתעבד — עץ גדול היה נעשה.

מאיכן הביאה אותו

ומאיכן הביאה אותו?

רבי לוי אמר:

משמטוטימשמטוטי — מן המדרונות, משיפולי ההרים ארץ ישראל הביאתו.

הדא היא דאמרין בבריתאדאמרין בבריתא — שאומרים בחוץ (בפי הבריות): ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולאבמוי דמבולא — במי המבול.

היא שנאמר על ידי יחזקאל: בֶּן אָדָם אֱמׇור לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹוהָרָה הִיא ולא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם(יחזקאל כב, כד).

אמר רבי יוחנן: אפלו איסטרוביליןאיסטרובילין — צירי הרחיים, העמוד שאבן הרחיים סובבת עליו של רחים נמחו במים.

רבי טדיי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה, ומשם הביאה אותו.

אמר ליה רבי איבו:

אלו מגן עדן הביאה אותו — לא היה לה להביא דבר מעולה, כגון קנמון ובלסמיןובלסמין — אפרסמון, בושם?

אלא רמז רמזה לנח, ואמרה לה: מרי נחמרי נח — אדוני נח, מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא — ולא מתוק מתחת ידיך.

תרגום לעבריתדוגמא דידך דמיא להדא יונה דמותך דומה ליונה זו קטיל קטוף, כרות אילולי קטלתיניה אילולא קטפה אותו אילן רב הוה מיתעבד עץ גדול היה נעשה משמטוטי מן המדרונות, משיפולי ההרים דאמרין בבריתא שאומרים בחוץ (בפי הבריות) במוי דמבולא במי המבול איסטרובילין צירי הרחיים, העמוד שאבן הרחיים סובבת עליו ובלסמין אפרסמון, בושם מרי נח אדוני נח

כאהִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים — לשון כפול ולשון פשוט

דרשת הפסוק · ״הנך יפה דודי אף נעים״ · הוא קילסה בלשון כפול, והיא קילסתו: אף היסורין נעימים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא א, טז, א). בוילנא ״אף היא קלסתו בלשון כפול, שנאמר…״.

הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים(שיר השירים א, טז).

רבי אבהו ורבי חנינא.

רבי אבהו אמר:

הוא קלסהקלסה — שיבחה בלשון כפול, והיא קילסתו בלשון פשוט.

הוא קילסה בלשון כפול — הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה(שיר השירים א, טו),

שאם ביקש לו לעשות אומה אחרת — שהוא יכול;

היא קילסתו בלשון פשוט — הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים.

אמר ליה רבי חנינא:

אף היא קילסתו בלשון כפול — הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים.

אמרה לו: רבונו של עולם, אף שאת מביא עלי — נעים הוא.

למה? שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב.

תרגום לעבריתקלסה שיבחה

כבאַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה — בחדר המטות

דרשת הפסוק · ״אף ערשנו רעננה״ · בית המקדש כמטה: תאים ועליות, ומטה ארוכה לשכינה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ב; דפוס וילנא א, טז, ב).

בוילנא: ״המד״א ואת מניקתו בחדר המטות״ (מלכים ב יא, ב); ״היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון״ (בכתב היד ״מצמצמת״).

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה(שיר השירים א, טז) — זה בית המקדש,

שנאמר: וַתִּתֵּן אֹותוֹ וְאֶת מֵינִיקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת(דברי הימים ב כב, יא).

מהו בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת?

רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן.

רבי אלעזר אמר: בתאים.

רבי שמואל בר נחמן אמר: בעליות.

ולא פליגיולא פליגי — ואינם חולקים: מאן דאמרמאן דאמר — מי שאומר בתאים — בימות הגשמים; מאן דאמר בעליות — בימות החמה.

משל המטה הקצרה

דבר אחר:

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.

רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:

למלך שיצא לו למדבר, והביאו לו מטה קצרה — התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריוומדחק באיבריו — ומכווץ את איבריו;

כיון שנכנס למדינה, הביאו לו מטה ארוכה — התחיל פושט עצמו ומותח באיבריו.

כך עד שלא נבנה בית המקדש, היתה שכינה מצמצמת בין שני בדי הארון;

משנבנה בית המקדש — וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים(מלכים א ח, ח).

תרגום לעבריתולא פליגי ואינם חולקים מאן דאמר מי שאומר ומדחק באיבריו ומכווץ את איבריו

כגאַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה — מנוחה ופריה ורביה

דרשת הפסוק · ״אף ערשנו רעננה״ · דבר אחר · המטה לנחת ולפריה ורביה: השכינה וישראל נחו, וישראל רבו בארץ

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ג; דפוס וילנא א, טז, ג). ״מנוחתי״ — תוקן במאגרים מ״מנוחי״; ״משנבנה״ (בדבר אחר השלישי) — הנו״ן הושלמה.

בוילנא: ״וישב יהודה וישראל לבטח״; ״מגבת ועד אנטיפרס״; ״וכדין״; ״לא מטחנא להון״ (בכתב היד ״מסחנא״).

המדרש קורא ״וישב יהודה וישכן לבטח״ (מלכים א ה, ה: וישב יהודה וישראל לבטח). ״ויסעו… ויחנו״ — לשון החוזרת במסעות (במדבר לג); ״פרו ורבו״ — לשון הכתוב (בראשית א, כח ועוד), כאן לריבוי.

דבר אחר:

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה(שיר השירים א, טז) — מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת,

כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מטלטלת ממקום למקום.

הדא הוא דכתיב:

וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן(שמואל ב ז, ו).

משנבנה בית המקדש — זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד(תהלים קלב, יד).

דבר אחר:

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה — מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח,

כך ישראל, עד שלא נבנה בית המקדש, היו מטלטלין ממקום למקום,

שנאמר: וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ(במדבר לג, ה);

משנבנה בית המקדש — וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וישכן לָבֶטַח(מלכים א ה, ה).

פריה ורביה

דבר אחר:

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה — מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה,

כך עד שלא נבנה בית המקדש — לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל(דברי הימים א כא, ב);

משנבנה בית המקדש — יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים(מלכים א ד, כ).

דבר אחר:

אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה — מה מטה זו אלא לפריה ורביה,

כך עד שלא נבנה בית המקדש — כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִיבּוֹא(עזרא ב, סד);

משנבנה בית המקדש — פְּרוּ וּרְבוּ(בראשית א, כח).

דאמר רבי יוחנן:

מגיבת ועד אטריפסמגיבת ועד אטריפס — מגבת (בדרום) ועד אנטיפטרס ששים ריבוא עירות היו, והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים;

וכדון, אפלו את מצנעה יתהון ששים ריבוא דקני — לא מסחנא להון ולא נסב יתהון.וכדון, אפלו… — ועכשיו, אפילו אתה מכניס בהם ששים ריבוא קנים — אינם מחזיקים אותם ואינם מקבלים אותם.

ועכשיו, אפילו אתה מכניס בהם ששים ריבוא קנים — אינם מחזיקים אותם ואינם מקבלים אותם.

אמר רבי חנינא: קפצהקפצה — נתכווצה להם ארץ ישראל.

תרגום לעבריתמגיבת ועד אטריפס מגבת (בדרום) ועד אנטיפטרס קפצה נתכווצה

כדקֹורוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים — אבני יעקב

דרשת הפסוק · ״קורות בתינו ארזים״ · האבנים שישן עליהן יעקב, והצדיקים והנביאים שעמדו ממנו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יז, פסקה א; דפוס וילנא א, יז, א). ״הצדיקים״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

בוילנא ״נעשו תחתיו במטה וכפלומה״.

קֹורוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים(שיר השירים א, יז).

רבי מנחמא בשם רבי ברכיה אמר:

אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו כמטה וכיפלומהוכיפלומה — וככר של נוצות.

ומה הרטבה הרטיב מהןומה הרטבה הרטיב מהן — ומה לחלוחית (פרי) הוציא מהן? קֹורוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים.

דבר אחר:

קֹורוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים — אלו הצדיקים והצדיקות, הנביאים והנביאות שעמדו ממנו.

תרגום לעבריתוכיפלומה וככר של נוצות ומה הרטבה הרטיב מהן ומה לחלוחית (פרי) הוציא מהן

כהרַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים — הברות הנכפפת

דרשת הפסוק · ״רהיטנו ברותים״ · הברוש הנכפף, יצר עבודה זרה, ודרך ארץ בבנין בית

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יז, פסקה ב; דפוס וילנא א, יז, ב). ״עבודה זרה״ — בכתב היד ״ע״ז״.

בוילנא: ״אפרים מה לי עוד מה לי וליצרך של עבודת כוכבים״; ״לא אמרנו לך שירה, אלא הוי אומר״; ״ד״א רהיטנו ברותים, מקום שהכהנים רהוטים״.

המדרש קורא ״אפרים מה לי לעצבים״ (במסורה: מה לי עוד לעצבים).

רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים(שיר השירים א, יז).

אמר רבי יוחנן:

אין אדם נהנה מן הברותהברות — הברוש הזו. למה? שהיא נכפפת.

היא דעתיה דרבי יוחנן,

דאמר רבי יוחנן:

אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן(הושע יד, ט) — אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודה זרה.

אֶפְרַיִם מַה לִּי לָעֲצַבִּים — מה לי וליצרה של עבודה זרה?

אֲנִי עָנִיתִי — אני עוניתי לו;

וַאֲשׁוּרֶנּוּ — לא אשורנו, לא אמרנו לו שירה;

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שכפפתי לעקור יצרה של עבודה זרה.

רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים — מקום שהכהנים רהוטיםרהוטים — רצים בברותים,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים(מלכים א ו, טו).

אמר רבי יוחנן:

לימדה תורה דרך ארץ: שיהא אדם מקרהמקרה — עושה תקרה וקורות בארזים ומרהיטומרהיט — ועושה רהיטים (קורות קטנות) בברותים,

שנאמר: קֹורוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.

תרגום לעבריתהברות הברוש רהוטים רצים היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) מקרה עושה תקרה וקורות ומרהיט ועושה רהיטים (קורות קטנות)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אמיתהמתה
את׳ב׳
אמאחראאחר
בוברר לו דרך המות,— (הוספה)
ברבי— (הוספה)
בכסמרטוטכמרטוט
גומה— (הוספה)
דמשל— (הוספה)
דישראל— (הוספה)
הועליוןועולהן
העולמיעלמי
זצוארךוארך
חחפר— (הוספה)
חכן— (הוספה)
חעלהעל
טאיסטיויןאיסטוין
טעץע
טמבפניםמפנים
טסתימהימה
ימישאלמשאל
יאישעיהוישעשו
יבגבעה— (הוספה)
טזיי— (הוספה)
יחזוגהזגה
יחיונה— (הוספה)
יחיושביםיושביב
יחאת— (הוספה)
כגמנוחתימנוחי
כגמשנבנהמשבנה
כדהצדיקיםהצדקים

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא