פסיקתא רבתי

פסקא מז: אחרי מות

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§4101§§

פסיקתא רבתי

דרשה מז

אחרי מות שני בני אהרן

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי יְיָ וַיָּמֻתוּ(ויקרא טז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אאיזו גדולה — התפילה או התשובה

ילמדנו · התשובה והתפילה מבטלות את הגזירה: קין, יכניה, ואהרן שניצלו שני בניו בתפילת משה

מקבילה: ויקרא רבה י, ה (״יהודה בר׳ ורבי יהושע בן לוי״: תשובה עושה מחצה ותפילה עושה הכל, ולהפך; קין, יכניה — ״כתבו את האיש הזה ערירי״, ״ובני יכניה אסיר״ — ואהרן, ״אין לשון השמדה אלא כילוי בנים ובנות״).

דברי יהודה בר חייא בכתב היד: ״התפילה מבטלת חצי הגזירה והתשובה מבטלת חצי הגזירה״, ולפני ״אמר״ סימן חסר; בדפוס הושלם ״התשובה מבטלת חצי הגזירה והתפלה מבטלת כל הגזירה״, וכך בויקרא רבה. שם המדבר הושלם מן הענין (״אמר רבי יהודה בר חייא, מניין שהתשובה מבטלת חצי הגזירה״). ״[ה]תפילה״ — בכתב היד ״תתפילה״, ומאגרים תיקן.

״הרי שהתשובה מבטלת חצי הגזירה״ (אחרי יכניה) — כך בכתב היד; בדפוס ״את כל הגזירה״, וכן מתבקש מן הענין (״ביטל הקדוש ברוך הוא את הגזירה״), כדברי רבי יהושע בן לוי.

בראש הפסקא כותרת הסופר ״פרשת אחרי מות״.

״ואל אלעזר ואל איתמר״ — בכתב היד ״ואל ואל איתמר״ (כפל). ״אמר רבי מנא דשאב בשם רבי לוי״ — בדפוס ״בשם ר׳ יהושע ב״ל״. ״(מבטל)״ אחרי ״כך היתה״ — מחיקת מאגרים. ״אומר״ — בכתב היד ״או׳״; ״ידי״ — בגליון.

המדרש קורא ״אם יהיה יכניה״ (במסורה: כניהו), ״לקוחים״ (במסורה: לקחים) ו״אסיר״ (במסורה: אסר).

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן(ויקרא טז, א).

ילמדינו רבינו:

איזו גדולה מזו — התפילה או התשובה?

יהודה בר חייא ורבי יהושע בן לוי.

יהודה בר חייא אמר:

התפילה מבטלת חצי הגזירה, והתשובה מבטלת חצי הגזירה.

ורבי יהושע בן לוי אמר:

התפילה מבטלת חצי הגזירה, והתשובה מבטלת את כל הגזירה.

אמר רבי יהודה בר חייא:

מניין שהתשובה מבטלת חצי הגזירה?

שנאמר בקין: נָע וָנָד(בראשית ד, יב);

כיון שעשה תשובה ואמר גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂוא(בראשית ד, יג) — בטלה הימנו חצי הגזירה.

כן אתה מוצא מיכניהו:

שהקדוש ברוך הוא נשבע: אִם יִהְיֶה יכניה(ירמיה כב, כד) — אם ימות.

אמר רבי מאיר:

בימינו נשבע, שנאמר: יְמִינִי כִּי מִשָּׁם.

ומה נגזר עליו? שימות בלא בנים,

שנאמר: כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי(ירמיה כב, ל).

וכיון שעשה תשובה — ביטל הקדוש ברוך הוא את הגזירה,

שנאמר: וּבְנֵי יְכׇנְיָה אסיר(דברי הימים א ג, יז);

וכן הוא אומר: וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם(חגי ב, כג).

הרי שהתשובה מבטלת חצי הגזירה.

וכן את מוצא באהרן,

שנאמר: וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְיָ מְאֹד(דברים ט, כ).

אמר רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:

ואין לְהַשְׁמִידוֹ אלא עקירת בנים ובנות,

שנאמר: וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשׇׁרָשָׁיו מִתָּחַת(עמוס ב, ט).

לא עשה אלא כיון שנתפלל משה עליו,

שנאמר: וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל שנתפללת עליו — ביטלת חצי הגזירה הימנו.

וְאֶל אֶלְעָזָר ואל אִיתָמָר(ויקרא י, יב) — שאף הם היו בכלל הגזירה.

אמר רבי מנא דשאב בשם רבי לוי:

הַצֵּל לקוחים לַמָּוֶת(משלי כד, יא) —

נמצאת אומר שעל ידי התפילה ניצולו אלעזר ואיתמר.

אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, כך היתה הגזירה — שימותו כל בניך;

הואיל שנתפלל משה — הריני מבטל חצי הגזירה, ונוטל שנים ומניח שנים.

מניין? ממה שקראו בעניין:

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

חלק ב

פתיחתות

באֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ

פתיחתא ראשונה · למעלה מן העניין · הקדוש ברוך הוא גידל את ילדי ישראל במצרים, ונראה להם בים ובסיני; בני אהרן ראו ומתו — וחסד היה שלא נצטרעו

אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי(תהלים סג, ב–ה)

מקבילה: שמות רבה א, יב (הקדוש ברוך הוא מרחיץ ומלביש את הנולדים, ״וארחצך במים״, ״וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה… זה אלי ואנוהו״).

״רבי תנחומא בר חייא״ — בכתב היד ״בר׳ חייא״, וכך בדפוס. ״המצרים״ — בכתב היד ״המצ׳״. ״ושחרנו״ — בכתב היד ״ושה?ב?נו״ (הבי״ת מסופקת), ותוקן כבדפוס ״ושיחרנו אותך״, על ״אשחרך״. ״משעש[ית]ה״ — ״ית״ הושלם במאגרים; ״סילקת״ — בכתב היד ״סילתת״, ומאגרים תיקן; בדפוס ״חילקת [לנו] את כבודיך״. ״כך ראיתי אותך בים ולא ניזקתי״ — הסופר מחק (כפל).

״אני נתתי אותך לפנים מכל המחיצות״ — מאגרים סימן ״אותך״ כמשובש, ובדפוס ״אותם״ (את בני אהרן); אך ״אותך״ (את אהרן) מתפרש כהמשך הדברים (״אהרן ובניו לפנים ומשה בחוץ״), והושאר. ״וכך היה מבקש״ — בדפוס ״וכך היית מבקש״, כלשון ״היתה מבקש״ שאחריו. ״שהשרתני״ — בדפוס ״שהרשיתני״. ״והזהרתי״ — בדפוס ״והזהרת״.

״אמר״ (״אמר אהרן״) — בגליון. ״שימותו״ — בכתב היד ״שימות׳״. ״מודה לי״ — בכתב היד ״מורה״, מסומן במאגרים, ותוקן כבדפוס. ״לך ונחמו״ — הסופר מחק ״לו״, ויד מאוחרת כתבה ״לך״ (כנדפס). ״(שנצ..)״ אחרי ״עוזיהו״ — מחיקה.

המדרש קורא ״אלי אתה אשחרך״ (בלא ״אלהים״ בראש), ״יי בם סיני״ (במסורה: אדני בם סיני), ״ואנויהו״ (במסורה: ואנוהו), ״ולשמך אשא כפי״ (במסורה: בשמך; בכתב היד ״ולש׳ אש׳״, ובדפוס ״ובשמך״), ״יתנו״ (במסורה: יחנו; מאגרים תיקן).

״וראה מה כתב למעלה מן הפרשה: פרשת זבים ומצורעים״ — הפתיחתא עוברת דרך הפרשה שלפני ״אחרי מות״ (ויקרא יג–טו), ומשם חוזרת ל״דבר אל אהרן אחיך״.

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי(ויקרא טז, א) —

כך פתח רבי תנחומא בר חייא:

אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי(תהלים סג, ב),

כֵּן בַּקֹּודֶשׁ חֲזִיתִיךָ(תהלים סג, ג),

כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים(תהלים סג, ד).

מהו אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה?

בשעה שגזרו המצרים על ישראל:

כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכׇל הַבַּת תְּחַיּוּן(שמות א, כב) —

היתה בת ישראל, בזמן שמרגשתשמרגשת — שמרגישה בעצמה קרובה לילד, היתה יוצאה לאשפה ויולדת שם.

מיד היה הקדוש ברוך הוא יורד בכבודו, ומרחיצו ומניקו ומלבישו:

וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ(יחזקאל טז, ט),

וָאַלְבִּישֵׁךְ רִיקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ(יחזקאל טז, י).

לפיכך, כשבאו לים, הכירו אותו, והראו אותו באצבע, ואמרו:

זֶה אֵלִי ואנויהו(שמות טו, ב).

לפיכך דוד אומר על כנסת ישראל:

אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ —

כשעשית את הדין במצרים בים, וראינו אותך, ואמרו זֶה אֵלִי ואנויהו —

ושחרנו, ולא נזקתי.

משעשיתה את הדין במצרים — סילקת את כבודך, והיתה נפשינו צמאה;

וכן: כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי — איכן? במדבר.

כֵּן בַּקֹּודֶשׁ חֲזִיתִיךָ —

וכשם שראיתי אותך בים, כן ראיתי אותך בסיני.

ואין בַּקֹּודֶשׁ אלא סיני, שנאמר: יי בָם סִינַי(תהלים סח, יח).

חֲזִיתִיךָ —

וכשם שראיתי אותך בים, כך ראיתי אותך בסיני ולא ניזקתי:

וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ(שמות כד, יא).

כֵּן בַּקֹּודֶשׁ חֲזִיתִיךָ — מהו לִרְאוֹת עֻוזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ?

אמר אהרן:

ישראל, שהיו הדיוטיםהדיוטים — בני אדם פשוטים, שאינם כהנים — ראו אותך בים ובסיני ולא הוזקו;

ואני, שהשרתנישהשרתני — שהשריתני, שהושבתני (במשכן) אצלך במשכן — וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ(ויקרא ח, לג),

והזהרתי את בני ישראל: וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת(במדבר א, נא) —

נכנסו בני לִרְאוֹת עֻוזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ, ומתו.

חסד גדול עשיתי עמך

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אמור לאהרן אחיך:

חסד גדול עשיתי עמך, וכבוד גדול חילקתי לך, שנשרפו בניך.

אני נתתי אותך לפנים מכל המחיצות, אפילו משה אחיך.

היאך? ישראל מקיפים את הלוים, ומשה לוי —

וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻות(במדבר א, נג).

נמצאת למד: אהרן ובניו לפנים, ומשה בחוץ.

וראה מה כתב למעלה מן הפרשה: פרשת זבים ומצורעים —

שכל מי שהוא נכנס לאהל מועד שלא ברשות מצטרע;

עוזיהו, שנכנס שלא ברשות — נצטרע.

וכך היה מבקש שיהו בניך מצורעים?

מן יושבי לפנים מכל המחיצות — היתה מבקש שיהו יושבים לעצמם, חוץ מכל המחיצות?

וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע(ויקרא יג, מה) — בָּדָד יֵשֵׁב(ויקרא יג, מו).

כיון ששמע אהרן כך, אמר:

מודה אני לך כמה שעשית עמדי בבניי — שימותו, ולא שיהו חיים מצורעים.

על כן אני חייב לך להודות ולשבחך:

כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ.

והכל ממך להיות אומר שבאהרן הכתוב מדבר:

ראה מה אחריו כתב: כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי ולשמך אֶשָּׂא כַפָּי(תהלים סג, ה).

אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

הואיל וקבל אהרן מידת הדין, ועוד שהוא מודה לי על החסד שעשיתי עמו בבניו — לך ונחמו:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ(ויקרא טז, ב) — ואין דַּבֵּר אלא תנחומין.

תרגום לעבריתשמרגשת שמרגישה הדיוטים בני אדם פשוטים, שאינם כהנים שהשרתני שהשריתני, שהושבתני (במשכן)

גאשרי אדם שנגעו בו ייסורין — איוב, ואהרן שקבל את הדין

פתיחתא שנייה · איוב קרא תיגר ואיבד ״אלהי איוב״; הקדוש ברוך הוא מראה לו את גדולתם של אדם, אברהם, יצחק, משה ואהרן; ״אם על פיך יגביה נשר״

מקבילות: ויקרא רבה כ, ד; פסיקתא דרב כהנא, אחרי מות ד; תנחומא (ורשא), אחרי מות ג — שלושתן פתיחתא של ״רבי יודן (רבי יוחנן בר יודן) דמן גליא״ על ״אם על פיך יגביה נשר״: על מימר פומך הייתי משרה שכינתי ומסלקה, ״סלע ישכון״ — מקדש ראשון, ״על שן סלע ומצודה״ — מקדש שני, תפילת כהן גדול, ״משם חפר אוכל״ (בויקרא רבה ״מאלל״, בתנחומא ״מאכיל״), ״ואפרוחיו יעלעו דם״, ״קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש״ — ״כאדם שאומר לחבירו העבר המת הזה מאת פני האבל״. דברי איוב וגדולת האבות — רק כאן.

״רבי חמא בר פפא״ — בכתב היד ״חמא ב׳ר פפא״; בדפוס ״רבי חנינא בר פפא״. ״אם עומד בהם לקרוא תגר״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ולא קורא תגר״. ״וכבש כוחו״ — בדפוס ״וכבש כעסו״. ״מכעס״ — בדפוס ״מבעט״. ״קרא תיגר״ — הסופר מחק ״קראת״ (פעמיים).

״החשכתה״ — בכתב היד ״החשבתה״, מסומן במאגרים, ותוקן כדפוס ועל פי הפסוק (״מחשיך״). ״בלי דעת״ — בכתב היד ״ביי דעת״, שיבוש, ותוקן מן הפסוק (בדפוס ״בל ידעת״); ״להשיבני״ — בכתב היד ״להשביני״, כבדפוס. ״אם אתפשנו״ — הסופר מחק ״את״, ויד מאוחרת כתבה ״אם״. ״הריני נגלה עליך, אמור לי מהיכן אני״ — בגליון; ״נגלה עליך״ — בכתב היד ״עליו״, מסומן במאגרים, ותוקן כדפוס. ״(עמ)״ ו״(ו..)״ — מחיקות.

״שיער ושיער״ — מאגרים מחק וי״ו (״שיעור ושיעור״). ״גזרתי עליו מיתה״ — בכתב היד ״גזרתו עלו״, ומאגרים תיקן (וי״ו ״עליו״ ביד מאוחרת). ״שהוא נכנס״ — בכתב היד ״שהיו״, מסומן במאגרים; כבדפוס. ״[אדם]״ — הושלם במאגרים, מן הפסוק. ״ומלאכי שרת עומדים מלפניו״ — בדפוס ״בורחים״. ״לבושי כבוד״ — בדפוס ״לבושי קודש״.

״בכניסתו״ — בכתב היד ״בכניסתי״, וכבדפוס ״בכניסתו״ (של אהרן). ״ואף על פי [כן]״ — ״כן״ חסר בכתב היד, כבדפוס. ״לן אינו אומר כן״ — בכתב היד ״לו״, מסומן במאגרים; כבדפוס. ״אינו אומר אלא סלע ישכון; לן אינו אומר כן, אלא״ — בגליון, במקום ״הוא״ שמחק הסופר. ״לא הקפתי״ — הסופר כפל ״לא״. ״(אמ)״ אחרי ״אמור״ — מחיקה. ״מיילל״ — בדפוס ״מאלל״ (וכן בויקרא רבה). ״שתהא השנה הזו״ — כאן נקטעת התפילה בכתב היד; בדפוס ״וכו׳״, ובויקרא רבה כ, ד היא בשלמותה.

המדרש קורא ״ויען יי איוב״ (במסורה: את איוב), ״במילין יעננו״ (במסורה: מלים יענני), ״שמאול בעשותו לא אחד״ (במסורה: ולא אחז; וכאן ״למערב״, ובדפוס ״לצפון״), ״ירום קנו״ (במסורה: ירים), ״סלעי ישכון״, ״וכאשר חללים״ (במסורה: ובאשר), ״שמעו נא מן המורים״ (במסורה: שמעו נא המרים), ״ויאמר אל משה״ (במסורה: ויאמר יי אל משה).

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת(ויקרא טז, א) —

אשרי אדם שיגעו בו איסוריןאיסורין — ייסורים, וכבש כוחו ולא קרא תיגרקרא תיגר — התרעם, ערער אחר מידת הדין.

אלא, כיון שבאו יסורין על איוב —

אילו כבש כחו ולא קרא תגר אחר מידת הדין, למידה גדולה ומשובחת היה בא.

אמר רבי חמא בר פפא:

אילו לא קרא תיגר —

כשם שאומרין עכשיו בתפילה אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב,

כך היו אומרים אלהי איוב.

שעיצה נטל הקדוש ברוך הוא לעיני קדושים של מעלן; אמר להן:

איוב עבדי — ארבע מידות גדולות יש בו: אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע(איוב א, ח);

והגיעו בו כל האיסורין —

אם עומד בהם לקרוא תגר, מייחלמייחל — מייחד, קורא (את שמי עליו) אני שמי עליו, כשם שייחלתי על האבות.

לא עשה אלא, כיון שהגיעו אותו ייסורין, התחיל מכעסמכעס — מתרעם, כועס ואומר:

מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ(איוב כג, ג).

מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא:

הא איוב, החשכתה אותה העיצה שנטלתי למעלן!

וַיַּעַן יְיָ אִיּוֹב(איוב לח, א) — מה אמר לו?

מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵיצָה(איוב לח, ב).

במה החשכתה את העיצה? בְּלִי דָעַת — מילין שהוצאתה מפיך.

היתה אומר: אם אתפשנו, מה יש לו להשיבני?

אֵדְעָה במילין יעננו וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי(איוב כג, ה).

איוב מבקש ואינו מוצא

אמר איוב:

הלכתי לכל מקום לבקש אותו ולא מצאתיו:

הלכתי למזרח ולא מצאתיו — הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹוךְ וְאֵינֶינּוּ(איוב כג, ח);

למערב ולא מצאתיו — שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂותוֹ(איוב כג, ט) לא אחד;

בדרום ולא מצאתיו — יַעְטֹוף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

מה אתה חוזר ומתייגע? הריני נגלה עליך; אמור לי, מהיכן אני נגלה עליך?

העליונים והתחתונים אינם מחזיקים את כבודו, וצמצם עצמו לתוך הוד הסערה:

וַיַּעַן יְיָ אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה.

דבר אחר:

מכל שיער ושיער שבראשו היה הקדוש ברוך הוא מסיחמסיח — מדבר עמו.

אמר הקדוש ברוך הוא: למה אתה קורא תיגר שהיגיעוך היסורין?

שמא את גדול מאדם, יציר כפים —

שעל מצוה אחת שביטל גזרתי עליו מיתה ועל תולדותיו, ולא קרא תיגר?

אלא מן אברהם, שניסיתי אותו בכמה ניסיונות —

על שאמר בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה(בראשית טו, ח) אמרתי לו יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ(בראשית טו, יג) — ולא קרא תיגר?

אלא גדול את מיצחק? על שאהב את בנו הרשע הכהתי את עיניו: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק(בראשית כז, א).

אלא גדול את מן משה? בשביל שאמר שִׁמְעוּ נָא(במדבר כ, י) מן המורים, גזרתי עליו שלא יכנס לארץ ישראל — ולא קרא תיגר.

גדול אתה מן אהרן?

אלא גדול אתה מן אהרן?

שלא חילקתי כבוד לבריאלבריא — לבריה, לאדם בעולם כיוצא בו:

שהיה לובש שמונה לבושי כבוד ונכנס לבית קודשי הקדשים, ומלאכי שרת עומדים מלפניו —

וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא טז, יז) — אילו מלאכי השרת, וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם(יחזקאל א, י) —

שיהו חולקין לו כבוד ובורחים מלפניו.

אני — כבודי היה שם מלא הבית: וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת כִּי מָלֵא כְבוֹד יְיָ(מלכים א ח, יא);

ובזמן שהוא נכנס — הייתי חולק לו כבוד, ומסלק את כבודי בין שני הכרובים.

הוא שאמר לאיוב: אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר(איוב לט, כז).

אמר רבי תנחומא:

עַל פִּיךָ — היה הקדוש ברוך הוא מגביה את כבודו לבין שני הכרובים בכניסתו של אהרן.

יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר — זה הקדוש ברוך הוא: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף(דברים לב, יא).

וְכִי ירום קִנּוֹ, סֶלַע יִשְׁכֹּון וְיִתְלֹונָן(איוב לט, כח) —

אף על פי שהייתי מרים כבודי בכניסתו, אלא סֶלַע יִשְׁכֹּון —

משהיה יוצא, היה חוזר וממלא את הבית.

דבר אחר:

סלעי יִשְׁכֹּון — בבניין הראשון, שהיה שם ארון;

ואפילו בבניין השיני, שלא היה שם ארון אלא אבן היתה שם — שם היה כבודי: עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה.

דבר אחר:

סֶלַע יִשְׁכֹּון — תשובה למי שאומרין:

הן שאמר הקדוש ברוך הוא שם אני בונה בית המקדש — ובנה; חטאתם — והחריבו, ועוד אינו נבנה.

אמור לו: סלע שכן אינו אומר, אלא סֶלַע יִשְׁכֹּון;

לן אינו אומר כן, אלא וְיִתְלֹונָן.

ואיכן הוא מלין? עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה.

מהו וּמְצוּדָה? הוא ציון: וַיִּלְכֹּוד דָּוִד אֵת מְצֻודַת צִיּוֹן(שמואל ב ה, ז).

מִשָּׁם חָפַר אֹוכֶל(איוב לט, כט) — משם היה מייללמיילל — בוחן ומרגל מראש, יודע מראש את השנה, אם טובה אם רעה:

כשהיה כהן גדול מתפלל ואומר לפנים: יהי רצון מלפניך שתהא השנה הזו.

ואין חָפַר אֹוכֶל אלא לשון יליליליל — ריגול, בחינה מראש: וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ(דברים א, כב).

לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ — שהייתי מגלה לו מה אני עתיד לעשות לרחק.

ואחר כל הכבוד הזה, כשנכנסו בניו להקריב לפניי שלא ברשות —

לא הקפתיהקפתי — כיליתי סביב, השמדתי את כולם להם, אלא חנקתי שני אפרוחין,

שנאמר: וְאֶפְרֹוחיו יְעַלְעוּ דָם(איוב לט, ל).

ואף על פי כן לא סילקתי כבודי מהם, אלא וכאשר חֲלָלִים שָׁם הוּא.

קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ(ויקרא י, ד) —

כאדם אומר לחבירו: היכנסו, העבירו את המת מפניו של אבל.

וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה(ויקרא טז, ב).

תרגום לעבריתאיסורין ייסורים קרא תיגר התרעם, ערער מייחל מייחד, קורא (את שמי עליו) מכעס מתרעם, כועס מסיח מדבר לבריא לבריה, לאדם מיילל בוחן ומרגל מראש, יודע מראש יליל ריגול, בחינה מראש הקפתי כיליתי סביב, השמדתי את כולם

דכִּי בְתַחְבֻּולוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה

פתיחתא שלישית · הקברניט והמנהיג; זכויות האבות והאמהות נכנסות עם אהרן לבית קדשי הקדשים

כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ(משלי כד, ו)

מקבילות: ויקרא רבה כא, ה (״רבי יוחנן פתר קרייה בקברניטין״); כא, ו (״רבי יודן פתר קריה בכהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים — חבילות חבילות של מצוות״: התורה, המילה, השבטים, ישראל ועוד); כא, יא (״בפר בן בקר — זה אבינו אברהם… איל לעולה — בזכות יצחק… עז — בזכותו של יעקב… מהו טובים? רבי ברכיה בשם רבי חלבו: טובים לך וטובים לבניך״; האמהות — ״בד בד״).

״רבי תנחומא בר אבא״ — בכתב היד ״בר׳ אבא״. ״מלח[מה]״ — בכתב היד ״מלח״. ״אותו״ (השטן רואה את אהרן) — בכתב היד ״אותם״, מסומן במאגרים; כבדפוס. ״נכנסת״ — הסופר מחק וי״ו (״נכנסות״, פעמיים). ״אב[ר]הם״ — הושלם במאגרים. ״מהו טובים? אמר רבי ברכיה אמר רבי חלבו״ ו״לך״, ״לבניך״ — בגליון. ״ובמצ[נ]פת״ — הושלם במאגרים. ״האימהות״ — בכתב היד ״האימ׳״.

״זה משה בדורו, יהושע בדורו״ — בדפוס נוסף ״שמואל בדורו; דבר אחר כי בתחבולות — זה אהרן בדורו״. ״אבידת היא״ — בדפוס ״אובדת״.

המדרש קורא ״כי תחבולות״ ו״תעשה מלחמה״ (במסורה: כי בתחבלות תעשה לך מלחמה), ״ויקח האיל״ (במסורה: ויקח את האיל).

דבר אחר:

אַחֲרֵי מוֹת(ויקרא טז, א) —

כך פתח רבי תנחומא בר אבא:

בְתַחְבֻּולוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה(משלי כד, ו).

התחבולות — מתרגם קוברניטקוברניט — רב החובל, מנהיג הספינה: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹובֵל(יונה א, ו).

למה? הספינה הזו מהלכת בים — אם אין לה קוברניטוםקוברניטום — רב חובל, אבידתאבידת — אובדת, אבודה היא.

כך ישראל: אפילו הן כמה אוכלוסיןאוכלוסין — המון, אוכלוסייה, ואם אין להם מנהיג — אינם יכולים לעמוד.

כִּי בְתַחְבֻּולוֹת — זה משה בדורו, יהושע בדורו.

דבר אחר:

כִּי תחבולות — בזכיות;

תַּעֲשֶׂה מִלְחָמָה — אפילו כמה צרות באות עליהן, הן עושות מלחמתן.

ואף אהרן, כשהיה נכנס לבית קדשי הקדשים —

אילולי זכות שנכנסו עמו ומסייעות אותו, לא היה יכול לעמוד שעה אחת, שהיו מלאכי השרת שם.

ועוד, שהיה נכנס ביום הכיפורים, והיה השטן בא לקטרגלקטרג — לטעון נגדו, להשטין;

וכיון שהיה רואה אותו — היה בורח מלפניו.

למה? שזכיות הרבה היו נכנסות עמו:

זכות אבות היתה נכנסת עמו,

זכות השבטים היתה נכנסת עמו,

מנשה ואפרים,

זכות מילה,

זכות התורה.

זכות אברהם מניין?

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּודֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר(ויקרא טז, ג) — וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז).

וְאַיִל לְעֹולָה — בזכות יצחק: וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח הָאַיִל(בראשית כב, יג).

מניין אף בזכות יעקב?

וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים(ויקרא טז, ה) —

אותו שאמרה לו אמו: וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹובִים(בראשית כז, ט).

מהו טֹובִים?

אמר רבי ברכיה אמר רבי חלבו:

טובים לך וטובים לבניך:

טובים לך — שאת נכנס ומאכיל לאביך ונוטל הימנו את הברכות;

וטובים לבניך — שהם מתלכלכים בעונות כל ימות השנה, ומביאין שני שעירי עזים ביום הכיפורים, והם מתקרבים ומתכפר להם.

ומניין אף בזכות האימהות?

כְּתֹונֶת בַּד קֹודֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד וּבְאַבְנֵט בַּד וּבְמִצְנֶפֶת בַּד(ויקרא טז, ד) —

הרי כנגד ארבע אימהות.

תרגום לעבריתקוברניט רב החובל, מנהיג הספינה קוברניטום רב חובל אבידת אובדת, אבודה אוכלוסין המון, אוכלוסייה לקטרג לטעון נגדו, להשטין

חלק ג

גוף הדרשה

הארבע מאות ועשר שנים — כהני בניין ראשון ושני

דרשת הפסוק · ״בזאת יבא אהרן״ · ״בזאת״ — ארבע מאות ועשר שנים; שמונה עשר כהנים בבניין ראשון ושמונים בשני

מקבילה: ויקרא רבה כא, ט (״רבי ברכיה בשם רבי לוי: בזאת — הכתוב בישרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים… שמנה עשר כהנים… יראת יי תוסיף ימים — אילו ששימשו במקדש ראשון, ושנות רשעים תקצרנה — אילו ששימשו במקדש האחרון״); שם מקדש שני ״עשרים ושנים, ויש אומרים שמונים ושלשה, ויש אומרים שמונים וארבעה״, ו״כיון שחזרו להיות מוכרין אותו בדמים״.

״(בא)״ לפני ״בזאת״ — מחיקה. ״ושנות רשעים תקצורנה״ — בגליון. ״ארבע מאות ועשר שנים היה אהרן?״ — בדפוס ״[וכי] ארבע מאות ועשר שנים חיה אהרן? אלא אמר לו״. ״בנך״ — הכ״ף מסופקת. המדרש קורא ״תקצורנה״ (במסורה: תקצרנה).

דבר אחר:

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן(ויקרא טז, ג) —

אמר רבי ברכיה:

רמז לו שאין בית המקדש אלא ארבע מאות ועשר שנים:

ב׳ — שנים,

ז׳ — שבעה,

א׳ — אחד,

ת׳ — ארבע מאות.

אמר לו: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן — ארבע מאות ועשר שנים היה אהרן?

אמר לו: שמונה עשר כהנים ששימשו בבניין ראשון —

מפני שהוא בנך ובן בנך, הרי הן עלי כמותך: בְּזֹאת יָבֹא.

ובבניין שיני, מפני שהיו כהנים מעלים זה על זהמעלים זה על זה — מוסיפים בממון זה על זה (לקנות את הכהונה הגדולה) — שמונים כהנים משמשין.

הוי: יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים(משלי י, כז) — כהני בניין הראשון;

וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תקצורנה — כהני בניין שיני.

תרגום לעבריתמעלים זה על זה מוסיפים בממון זה על זה (לקנות את הכהונה הגדולה)

וזכות השבטים — שתים עשרה אבנים

דרשת הפסוק · ״בזאת״ · שתים עשרה אבני החושן מזכירות את זכות השבטים

מקבילה: ויקרא רבה כא, ו (״בזכות שבטים — וזאת אשר דבר״).

״והיו האבנים האלה לזכרון״ — הלשון כיהושע ד, ז (אבני הירדן); הענין — אבני החושן, שמות כח, כא; כח, כט. בדפוס ״והאבנים האלה לזכרון״.

״כל אלה שבטי [ישראל] שנ[ים עשר]״ — בכתב היד ״שבטי + שנ׳ +״, בסימני חסר, והושלם מן הפסוק (כבדפוס); ״זאת עשו״ — הסופר מחק. המדרש קורא ״זאת״ (במסורה: וזאת).

דבר אחר:

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן(ויקרא טז, ג) —

אמר רבי יצחק:

זכות השבטים היתה נכנסת עמו.

שתים עשרה אבנים שהיו ניתנות על לבו של אהרן — מה טעם?

שיהא הקדוש ברוך הוא מסתכל בכניסתו של אהרן ביום הכיפורים, ונזכר לזכות השבטים,

שנאמר: וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן(יהושע ד, ז).

ואין זאת אלא השבטים:

כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר זאת(בראשית מט, כח).

זזכות התורה

דרשת הפסוק · ״בזאת״ · ״זאת התורה״

מקבילה: ויקרא רבה כא, ו (״זכות התורה — וזאת התורה״). אחרי ״שנאמר״ סימן חסר. המדרש קורא ״זאת התורה״ (במסורה: וזאת).

דבר אחר:

בְּזֹאת(ויקרא טז, ג) — זכות התורה היתה נכנסת עמו,

שנאמר: זֹאת הַתּוֹרָה(דברים ד, מד).

חזכות ישראל — משה הוריד את התורה בזכותם

דרשת הפסוק · ״בזאת״ · ״זאת קומתך״; ״לקחת מתנות באדם״ — בזכות ישראל שנקראו אדם

מקבילה: ויקרא רבה כא, ו (״בזכות ישראל — זאת קומתך״). ״ישראל״ — הסופר כפל ומחק; ״בחו״ — מחיקה. המדרש קורא ״ואתנה צאני״ (במסורה: ואתן צאני).

דבר אחר:

בזכות ישראל: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר(שיר השירים ז, ח).

אמר רבי פנחס:

אף משה, שעלה למרום ושבה את התורה והורידה — לא בכוחו, אלא בזכות ישראל,

שנאמר: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם(תהלים סח, יט) —

בזכות ישראל, שנקראו אדם: ואתנה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם(יחזקאל לד, לא).

טזכות מנשה ואפרים — אבני השהם

דרשת הפסוק · ״בזאת יבא״ · שתי אבני השהם שעל כתפי אהרן כנגד מנשה ואפרים, שלא למדו ממעשי מצרים

״מ[נ]שה״ — הושלם במאגרים. ״השחמנת״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מצרים״ (ראו במילון). ״מעשיהם״ — בכתב היד ״מעשיה׳״; בדפוס ״ממעשיהם״.

דבר אחר:

בְּזֹאת יָבֹא(ויקרא טז, ג) — בזכות מנשה ואפרים שהיתה נכנסת עמו.

אמר רבי יאשיה:

שתי אבני שהם שהיו ניתנות על כתיפיו של אהרן — כנגד מנשה ואפרים.

ולמה אבני שהם? שגדלו בתוך השחמנתהשחמנת — מצרים — ארץ חם (משוער), ולא למדו מעשיהם.

תרגום לעבריתהשחמנת מצרים — ארץ חם (משוער)

יזכות המילה

דרשת הפסוק · ״בזאת יבא״ · ״זאת בריתי״; ״בריתי היתה אתו״

מקבילות: ויקרא רבה כא, ו (״בזכות מילה — זאת בריתי אשר תשמרו״); כא, י (״בריתי היתה אתו״ — שמונה בגדי כהן גדול כנגד המילה). ״רבי חנא בנו של רבי ישמעאל״ — בדפוס ״רבי חנינה״.

דבר אחר:

בְּזֹאת יָבֹא(ויקרא טז, ג) —

אמר רבי חנא בנו של רבי ישמעאל:

זכות המילה היתה נכנסת עמו:

זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם(בראשית יז, י);

בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם(מלאכי ב, ה).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
איהודה בר חייא— (הוספה)
אהתפילהתתפילה
אואלואל וְאֶל
בושחרנוושהבנו
בית— (הוספה)
בסילקתסילתת
ביחנויתנו
במודהמורה
גהחשכתההחשבתה
גבליביי
גלהשיבנילהשביני
געליךעליו
גגזרתיגזרתו
געליועלו
גאדם— (הוספה)
גשהואשהיו
גבכניסתובכניסתי
גלןלו
גכן— (הוספה)
דמָה— (הוספה)
דאותואותם
דר— (הוספה)
דנֶ— (הוספה)
וישראל— (הוספה)
וים עָשָׂר— (הוספה)
טנ— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פסיקתא רבתיכ״י פרמה 3122
§§4102§§

פסיקתא רבתי

קטע פסקא

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מ)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§

חלק א

גוף הדרשה

יאפְּרִי עֵץ הָדָר — אתרוג, והדר כהדיר

דרשת הפסוק · ״פרי עץ הדר״ · עץ שטעם עצו ופריו שוה; ״הדר״ — הדיר: גדולים וקטנים, ושמשו של צדיק זורחת עד שלא שוקעת של רבו

הקטע (פסקאות יא–יד) בא בכתב יד פרמה אחרי פסקא מז, ואינו בנדפס. מקבילות: ויקרא רבה ל, ח, ופסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ח (״פרי עץ הדר — שטעם עצו ופריו שוין; הוי אומר זה אתרוג״); בראשית רבה נח, ב, וקהלת רבה א, ה (״עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק… שמשו של משה — של יהושע… של עלי — של שמואל… יום שמת רבי עקיבא נולד רבי״).

״הוי אומר״ — בכתב היד ״הוי זה או׳״, וסימני הסופר מורים להפוך. ״ובאים קטנים ועדיין גדולים קיימים״ (באתרוג) — בגליון. ״זרחה [שמשו]״ — הושלם במאגרים; החי״ת מסופקת. ״גדולים״ — בכתב היד ״גדול׳״.

המדרש קורא ״אל תיקרי הדר אלא הדיר״ — דרשה שאין לה מקבילה בטקסטים שבידינו.

תני:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) —

עץ שטעם עצו ופריו שוה; הוי אומר: זה אתרוג.

רבי אומר:

הָדָר — אל תיקרי הָדָר אלא הדירהדיר — מכלאת הצאן.

מה הדיר של בהמה — יש בו גדולים וקטנים, תמימין ובעלי מומין, ובאין קטנים ועדיין גדולים קיימין;

אף אתרוג — יש בו גדולים וקטנים, תמימין ובעלי מומין, ובאים קטנים ועדיין גדולים קיימים;

וכך לישראל — יש בהן צדיקים ובינוניים, ותלמידי חכמים ועמי הארץ, ובאין קטנים ועדיין גדולים קיימין.

עד שלא מת משה רבינו — זרחה שמשו של יהושע תלמידו;

עד שלא מת עלי הכהן — זרחה שמשו של תלמידו שמואל הרמתי;

עד שלא נגנז אליהו — זרחה שמשו של אלישע בן שפט תלמידו;

עד שלא מת רבי עקיבא — נולד רבינו הקדוש.

תרגום לעבריתהדיר מכלאת הצאן

יבכַּפֹּות תְּמָרִים — לב אחד

דרשת הפסוק · ״כפות תמרים״ · מה תמר אין לו אלא לב אחד, כך ישראל — לב אחד לאביהם שבשמים

מקבילה: בבלי סוכה פרק ד, מה ע״ב (״רבי לוי אומר: כתמר — מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים״). ״לב״ — בגליון. המדרש קורא ״כפות״ (במסורה: כפת).

כַּפֹּות תְּמָרִים(ויקרא כג, מ) —

מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, וזקוף למעלה —

כך ישראל, אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

יגארבעה מינין שבלולב — העושין פירות ושאין עושין פירות

דרשת הפסוק · ארבעת המינים · העושין פירות והאין עושין זקוקין אלו לאלו: תלמידי חכמים ובעלי בתים

מקבילות: בבלי מנחות פרק ג, כז ע״א (״ארבעה מינין שבלולב, שנים מהם עושין פירות ושנים מהם אין עושין פירות — העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות״); בבלי חולין פרק ז, צב ע״א (״והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא״ — באשכולות ובעלים שבגפן).

״תלמ[ד]י״ — בכתב היד ״תלימי״ (הסופר מחק יו״ד, ומאגרים השלים דל״ת). ״ולת[ל]מידיהם״ — הושלם במאגרים. ״מיתם״ — מאגרים מחק רי״ש (״רמיתם״). ״[דאלמלא עליא]״ — הושלם במאגרים (דילוג הדומות), כבבלי חולין.

תני:

ארבעה מינין שבלולב — שנים מהן עושין פירות, ושנים מהן אין עושין פירות;

שעושין פירות — זקוקין לשאין עושין פירות,

ושאין עושין — לשעושין פירות.

העושין פירות זקוקין לשאין עושין פירות —

אילו תלמדי חכמים, שיהו מבקשים רחמים על בעלי בתים, כדי שינצלו מכל מיני עניות ומכל מיני פורענות;

כדשלחו מיתם: יבעון רחמי אתכליא על עליא, דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא.כדשלחו מיתם… — כמו ששלחו משם (מארץ ישראל): יבקשו האשכולות רחמים על העלים, שאלמלא העלים אין האשכולות מתקיימים.

כמו ששלחו משם (מארץ ישראל): יבקשו האשכולות רחמים על העלים, שאלמלא העלים אין האשכולות מתקיימים.

ושאין עושין פירות זקוקין לעושה פירות —

שעושין נחת רוח לחכמים ולתלמידיהם.

ידבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ראשון לחשבון עונות

דרשת הפסוק · ״ביום הראשון״ · משל המדינה שחייבת מכס למלך: ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, והחג

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ז, וויקרא רבה ל, ז (״רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי״; שם שתי דרגות או שלוש — עשרה מיל, חמשה מיל, הכניסה — ״והתיר להם המלך שליש בדימוסיא שלהם… אמר להם מלכא: מאן דאזל אזל, מכאן ולהלן חושבנא״; ״מיום הכיפורים ועד החג כל ישראל עסוקין במצות״); תנחומא (ורשא), אמור כב (״וכי ראשון הוא? והלא חמשה עשר יום הוא… אלא ראשון הוא לחשבון עונות״; השליחים שלא גבו, ״אין לנו כח״, ״מכאן ואילך ראש חשבון הוא״, ״מראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים״). כאן לבד: האפוכי, הלבנים והיחיפים, ״אם מן החיים אנו… ואם מן המתים״.

״[ו]רבי יהושע״ — הוי״ו חסרה בכתב היד, כבמקבילות. ״ולא רצו״ — אחרי ״ולא״ סימן חסר. ״(ול)״ — מחיקה. ״מלכא״ — בכתב היד ״מככא״, ומאגרים תיקן. ״חשבנא״ — בכתב היד ״השבנא״ (ה״א במקום חי״ת); תוקן כבמקבילות (״חושבנא״) וכנמשל (״תחילת חשבון״). ״כחיים״ — בכתב היד ״בחיים״, מסומן במאגרים. ״ישראל״ — בכתב היד ״ישר״, ומאגרים השלים גרש.

״הרי יש בנו שני דברים… כמתים״ — הסופר כפל ומחק ״לבנים״ ו״והולכים״, ואחר כך כתב ״ואומ׳ רבש״ע הרי יש בנ אם מן החיים אם אין אנו״ שמאגרים מחק; ״אם מן החיים אנו אין אנו יודעים ואם מן המתים אנו אין אנו יודעין״ — בגליון.

דבר אחר:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) — וכי ראשון הוא?

והלא כבר נאמר: אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם(ויקרא כג, לט);

ומה תלמוד לומר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

משל המדינה שחייבת מכס למלך

רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:

משל, למה הדבר דומה?

למדינה שהיתה מחייבת מכס למלך.

שלח המלך גבאין לגבותה, ולא רצו. מהו שיהו חייבין?

אמר המלך: אני אלך ואגבה אותה.

כיון ששמעו בני המדינה שבא המלך לגבות מהן — יצאו פרוטי מלכותפרוטי מלכות — ראשי המלכות, השרים לקראתו מהלך עשר פרסאות.

אמרו לו: אדונינו המלך, יודעים אנו שחייבין אנחנו;

אלא אנו אין לנו כח ליתן את כל החובה עכשיו. בבקשה ממך, חוס עלינו.

כיון שראה המלך שמפייסין אותו — התיר להם שליש מדימוסיאמדימוסיא — ממס הציבור, מן המס למלך שלהם.

כיון שהגיע המלך חמשה מילין — יצאו מכורבולי מדינהמכורבולי מדינה — חברי מועצת העיר, ראשיה והתחבטווהתחבטו — והשתטחו, ונפלו (לפניו) לפניו.

אמרו לו: אדונינו המלך, אין בנו כח ליתן.

התיר להן המלך שליש מדימוסיא שלהן.

כיון שנכנס למדינה — לא הספיק ליכנס עד שיצתה כל המדינה כולה, אנשים ונשים, גדולים וקטנים,

ונתחבטו לרגליו והתחננו לפניו.

אמר להן המלך: אם אין אני מבקש מכם אלא אחד מארבעה?

אמרו לו: אדונינו, אין בנו כח.

מה עשה המלך? הניח את הכל, וכתב להם אפוכיאפוכי — שובר, קבלה על פרעון החוב.

מה עשו כל בני המדינה? הלכו גדולים וקטנים, והביאו הדסים ולולבים, וקילסו המלך.

אמר להון מלכא: מה דזיל — אזיל; מיכא ולהלן — חשבנא.אמר להון… — אמר להם המלך: מה שהלך — הלך; מכאן ואילך — חשבון.

אמר להם המלך: מה שהלך — הלך; מכאן ואילך — חשבון.

כך ישראל

כך ישראל: כל ימות השנה חוטאים, ובראש השנה הקדוש ברוך הוא יושב בדין,

כמה שכתב: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה(תהלים מז, ו).

מה עושין ישראל? נכנסין ומתפללין בבתי כניסיות, ואומרים עשרה מלכיות, עשרה זכרונות ועשרה שופרות,

והן תוקעין — והקדוש ברוך הוא מכפר להן שליש מעוונותיהם.

מראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים מתענין ועושין תשובה —

והקדוש ברוך הוא מכפר להן שליש מעוונותיהם.

וכיון שיום הכיפורים בא — כל ישראל מתענין ועושין תשובה, אנשים ונשים וטף;

והן עושין תשובה שלימה, והן לובשין בגדים לבנים, והולכין יחיפים, והן כמתים.

ואומרים לפניו: רבונו של עולם, הרי יש בנו שני דברים:

לובשין בגדים לבנים — כחיים,

והולכים יחיפים — כמתים;

אם מן החיים אנו — אין אנו יודעים,

ואם מן המתים אנו — אין אנו יודעין.

וכיון שהקדוש ברוך הוא רואה את ישראל עושין תשובה שלימה — הוא מכפר על הכל ונותן להם אפוכי,

שנאמר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר וגו׳(ויקרא טז, ל).

וכיון שישראל רואין שהקדוש ברוך הוא מכפר להם ונותן להם אפוכי —

מה הן עושין באותן ארבעה ימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות?

הולכין ומביאין הדסין וערבה ולולבין, ועושין סוכות, ומקלסין להקדוש ברוך הוא.

ואומר להן הקדוש ברוך הוא: מה שהלך — הלך; מיכאן ואילך תחילת חשבון הוא.

ויום ראשון הוא למנות לעוונות —

לכך נאמר: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

תרגום לעבריתפרוטי מלכות ראשי המלכות, השרים מכורבולי מדינה חברי מועצת העיר, ראשיה מדימוסיא ממס הציבור, מן המס למלך והתחבטו והשתטחו, ונפלו (לפניו) אפוכי שובר, קבלה על פרעון החוב

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יאשמשו— (הוספה)
יגד— (הוספה)
יגדאלמלא עליא— (הוספה)
יגל— (הוספה)
ידו— (הוספה)
ידמלכאמככא
ידחשבנאהשבנא
ידכחייםבחיים

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פסיקתא רבתיכ״י פרמה 3122

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פסיקתא רבתיכ״י פרמה 3122