מדרש
מזמור יא: ביי חסיתי
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש תהלים
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיְיָ חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר(תהלים יא, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · משל העבד החביב שאין אדם יכול לו; האומות אומרים: נדדו הרב ותלמידיו, נדד הר הבית ממקומו
יְיָ לִי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם(תהלים קיח, ו)
המדרש קורא ״בך יי חסיתי״ (במסורה: ביי חסיתי; מסומן במאגרים כשיבוש), וכך גם בדרשה שאחריו; וכך הסופר מכנה את המזמור גם במזמור טז, יב (״וכוליה כדתריץ במזמור בך יי חסיתי״). נשאר כבכתב היד.
״תאמרו״ — בכתב היד ״תאמר״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבפסוק וכבדפוס בובר. ״נודי״ — בכתב היד ״נו׳״, והדל״ת הושלמה במאגרים. ״הרכם״ — בכתב היד ״הרכש״, ותוקן במאגרים. ״לא״ (״יי לי לא אירא״) — הלמ״ד מסופקת; לפני ״מה יעשה״ כתב הסופר וו ומחקה. ״חאיס לי״ — אחרי ״לי״ ה״א מחוקה.
״הרכם״ (״נודו הרכם״) — בכתב היד ״הרכס״, ו״מקינה״ — בכתב היד ״מקונה״ (שניהם מסומנים במאגרים כשיבוש); תוקנו כבפסוק ״נודו הרכם צפור״ וכ״כצפור נודדת מקינה״ שלמעלה.
המדרש קורא ״כצפור נודדת מקינה״ (במסורה: מן קנה).
בדפוס בובר: ״והיו בני ביתו מתקנאין בו, אמר מרי חייס לי מה בר נש יכול לי״; ״אמרו כנוד נדדו הרב ותלמידו״; ״ואין מקומו אלא בית המקדש, שנאמר זאת מנוחתי עדי עד״ (במקום הדרשה ״נודו הרכם — הר שלכם״, שאינה בבובר).
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בך יי חָסִיתִי אֵיךְ(תהלים יא, א) תאמרו לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר.
זה שאמר הכתוב:
יְיָ לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם(תהלים קיח, ו).
משל למלך שהיה לו עבד, והיה מחבבו מכל עבדיו,
והיו בנותיו מתקנות בומתקנות בו — מתקנאות בו.
אמר: מרי חאיס לי — מה אינש יכיל לי?אמר: מרי חאיס… — אמר: אדוני חס עלי — מה יוכל לי אדם?
אמר: אדוני חס עלי — מה יוכל לי אדם?
דבר אחר:
בך יי חָסִיתִי — מהו נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר?
אמר רבי אחא:
בשעה שגלו ישראל, היו אומות העולם אומרים להגלותן ממקומן.
אמרו: כבר נדדו הרב ותלמידיו.
נודו כתיב, נוּדִי קרי:
כלפי למעלה וכלפי למטה.
כלפי למעלה — כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מקינה כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ(משלי כז, ח);
ואין אִישׁ אלא הקדוש ברוך הוא: יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה(שמות טו, ג).
אמרו האומות כלפי ישראל וכלפי שמים:
נודו הרכם — הר שלכם כמו צפור מקינה.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״כי הנה הרשעים ידרכון קשת… לירות במו אפל לישרי לב; כי השתות יהרסון צדיק מה פעל״ · שבנא ויואח הלשינו על חזקיה וישעיה; הרשעים פיגרו את הצדיקים, את אבן השתייה ואת השיתין
״אגרת״ — הרי״ש מסופקת. ״ופיגרו״ (הראשון) — היו״ד הושלמה במאגרים.
בדפוס בובר: ״שעשו איגרת ותחבוה בחץ בעד החלון ופשטוה לסנחריב״; ״לשני ישרי לב, לחזקיה ולישעיהו״; ״ומה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם״; ״מה הנייה יש לך בעולמך ובפועלתך, ומה אם השיתין שהם קדומים על התהום, עמדו רשעים ופיגרו אותם״.
כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת(תהלים יא, ב).
רבי ברכיה בשם רבי אבא אמר:
זה שבנא ויואח, שעשו אגרת ותחבוה בחץותחבוה בחץ — ותקעו אותה (את האגרת) בחץ, ופשטוה לסנחריב בעד החלון,
וכתבו בה: חזקיה וישעיהו אינן מניחין אותנו להשלים עמך.
לִירוֹת בְּמוֹ אֹופֶל לְיִשְׁרֵי לֵב — לשני ישרי לב, חזקיה וישעיה, הלשינו בסתר.
כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל(תהלים יא, ג) —
אם הצדיקין שהשתיתו עולמך, כדכתיב: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם(משלי י, כה) — ועמדו הרשעים ופיגרו אותם;
צדיק העולם — הוא הקדוש ברוך הוא — מה פעולה הניחו לך בעולמך?
מה אבן שתייהאבן שתייה — אבן היסוד שבקודש הקדשים, שממנה הושתת העולם, שממנה נשתת העולם — עמדו רשעים עליה ופיגרו אותהופיגרו אותה — והשחיתו אותה, הרסו;
אתה, צדיק העולם, מה הנייה יש לך בפעולתך?
מה אם השיתיןהשיתין — נקבי המזבח שבהם יורדים הנסכים לתהום, שהן קרומיןקרומין — מכסים, קרומים על התהום — עמדו רשעים ופיגרו אותה;
צדיק העולם, מה פעולה פעלת?
דרשת הפסוק · ״יי בהיכל קדשו יי בשמים כסאו״ · השכינה סילקה עצמה לשמים כשחרב המקדש — או שלא זזה ממקומו; כותל מערבי; הקדוש ברוך הוא רואה הכל ואין העין שולטת בו
״שגרמו״ — בכתב היד ״שגרמן״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבדפוס בובר. ״בין חרב״ — בכתב היד ״בן בבחרב״, ו״בב״ נמחק במאגרים (״בן… בין״ — חלוקת המילים הגלילית, נשארה).
״אלעזר״ (השני) — בכתב היד ״עלעזר״, ותוקן במאגרים. בפסוק ״ויעל… ויבן את בית יי אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלים״ (עזרא א, ג) יש בכתב היד שלושה סימני השמטה; המילים החסרות הושלמו במקומן מן הפסוק (בדפוס בובר הפסוק שלם). ״כורש״ — הרי״ש מסופקת; ״היה״ — היו״ד מסופקת.
״ונעשה שדה״ — בכתב היד ״תעשה״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבדפוס בובר: ״אף על פי שחרב ונעשה שדה, שכינתי בשדה״. ״בשדה״ — הבי״ת הושלמה במאגרים.
בדפוס בובר: ״כל זמן שבית המקדש קיים היתה שכינה שרויה בתוכה״; ״אמר ר׳ אלעזר [בן פדת] ראה היאך כורש אומר״; ״[ושכינתי כתיב ושכנת קרי]״; ״שנאמר ראה ריח בני כריח שדה״.
יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ יְיָ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ(תהלים יא, ד) —
כל זמן שהיה בית המקדש קיים, הייתה שכינה שרוייה בתוכה;
וכיון שגרמו העונות ונחרב בית המקדש — סילק שכינתו בשמים,
שנאמר: יְיָ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ.
אמר רבי אלעזר בן פדת:
בן חרב בין שאינו חרב — השכינה לא זזה ממקומה,
שנאמר: יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ.
אף על פי שכסאו בשמים — שכינתו בבית המקדש,
שנאמר: וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים(מלכים א ט, ג).
וכן הוא אומר: וַיַּעֲנֵינִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה(תהלים ג, ה) — אף על פי שהוא הר, בקדושתו הוא עומד.
אמר רבי אלעזר:
ראה היאך כורש אומר להם: יַעַל לִירוּשָׁלִַים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָים(עזרא א, ג) —
אף על פי שהיה חרב עכשיו, הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָים — לא זז משם.
אמר רבי סימון:
ראה מה כתיב: כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה(מיכה ד, י) —
אף על פי שחרב ונעשה שדה — שכינתו בשדה.
ואין שדה אלא בית המקדש, שנאמר: כְּרֵיחַ שָׂדֶה(בראשית כז, כז).
שיכונתי כתיב, וְשָׁכַנְתְּ קרי.
אמר רבי אחא:
לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי,
שנאמר: הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ(שיר השירים ב, ט).
אמר רבי יניי:
מלך בשר ודם, כשהן נכנסין לטרקליןלטרקלין — לאולם האורחים — אינו רואה מה בקיטוןבקיטון — בחדר המיטות, בחדר הפנימי;
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ יְיָ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ,
הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם(תהלים קמח, יג) —
צופה ומביט בכל באי העולם, ואין העין שולטת בו.
דרשת הפסוק · ״עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם; יי צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו״ · משל האיכר והעגלה ומשל הפשתני: הקדוש ברוך הוא בוחן את הצדיקים, שיכולין לעמוד בנסיונו; רשע — ישמעאל, ואהב חמס — עשו
״בוחן״ — בכתב היד ״בוחה״, ו״מקיש״ — בכתב היד ״מקיט״; שניהם תוקנו במאגרים. ״צואר״ — הוו מסופקת.
״ובועטין״ — בכתב היד ״וביבעטין״ (מסומן במאגרים כשיבוש); בדפוס בובר ״ומגדפין״. ״כים״ — בכתב היד ״כיס״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבפסוק וכבדפוס בובר. לפני ״יי צדיק יבחן״ כתב הסופר ״כי״ ומחקו.
בדפוס בובר הסימן נפתח ״יי צדיק יבחן״ (פסוק ה); בכתב היד — ״עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם״ (פסוק ד). ״לצדיקים, שיכולין לעמוד בנסיונותיו״; ״לעגלת טוב צואר ובעלת כח, מלומדה לחרוש״; ״הפשתני הזה בזמן שהפשתן קשה״; ״רשע זה ישמעאל, ואוהב חמס זה עשו, שנאמר ואת עשו שנאתי״.
עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם(תהלים יא, ד) —
למי הוא בוחן? לצדיקים, שיכולין לעמוד בנסיונו.
משל לאיכר שיש לו פרות הרבה. למי הוא בוחן לשום העול לחרוש? לעגלת טוב צואר, בעלת כח, מלומדה לחרוש.
ולמה אין בוחן לרשעים?
אמר רבי יוסי:
לפי שאין יכולין לעמוד בו.
אמר רבי יוסי בר חנינא:
הפשתני הזה, בזמן שפשתנו קשה — אין מקיש עליו ביותר, לפי שהוא פוקעפוקע — נבקע, נקרע;
אבל כשפשתנו יפה — הוא מקיש עליו ביותר, לפי שהוא משבח והולךמשבח והולך — משביח, הולך ומשתבח.
כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, לפי שהן מחרפין ובועטין כלפי שמיא,
שנאמר: וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ(ישעיה נז, כ).
ולמי הוא מנסה? לצדיקים, שנאמר: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן(תהלים יא, ה).
אבל רָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ:
רָשָׁע — זה ישמעאל;
וְאֹהֵב חָמָס — זה עשו: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א, ג).
דרשת הפסוק · ״ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם״ · פחים — גחלים ומצודים; שבעה מדורי גיהנם; ריח הגפרית; ארבע כוסות של פורענות לאומות וארבע של ישועה לישראל
״כמה דאת אמר״ (פעמיים) — בכתב היד ״ב׳א״ ו״בד׳א״ (מסומנים במאגרים כשיבוש; בראשון מתוקן במאגרים ״ד׳א״ בספק); בדפוס בובר ״כמה דאת אמר פחם לגחלים״, ״כמה דאת אמר כמהר צפור אל פח״.
״מנת״ — התי״ו מסופקת; ״רשעים״ — אחרי היו״ד גרש מחוק. ״כוס זהב בבל״ — בכתב היד ״כוס זה בבל״; תוקן כבפסוק וכבדפוס בובר ״כוס (זה) [זהב] בבל״. לפני ״קח את כוס״ כתוב ״כך״, ונמחק במאגרים; ובפסוק ״מנת חלקי וכוסי״ כתוב ״כוסי״ לפני ״חלקי״, ונמחק במאגרים.
״סוללת״ — כך בכתב היד; בדפוס בובר ״סולדת״ (נבהלת, נרתעת).
המדרש קורא ״קח את כוס החימה״ (במסורה: קח את כוס היין החמה).
בדפוס בובר מוסיף כאן בסוגריים רשימה ארוכה של הנידונים באש (דור המבול, אנשי המגדל, סדום… חירם), ומפרש את שבעה מדורי גיהנם מן הפסוק: ״פחים ב׳, אש וגפרית ב׳, ורוח א׳, זלעפות ב׳״; אין כן בכתב היד.
יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים(תהלים יא, ו) —
גומרין דאשאגומרין דאשא — גחלי אש, כמה דאת אמר: פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ(משלי כו, כא).
דבר אחר:
פַּחִים — מצודים, כמה דאת אמר: כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח(משלי ז, כג).
אֵשׁ וְגׇופְרִית — שבעה מדורי גהנם — מְנָת כּוֹסָם של רשעים.
אמר רבי יודן:
בשעה שאדם מריח גפרית — נפשו סוללתסוללת — נרתעת, נבהלת (?) עליו, לפי שיודעת שבה עתידה לידון,
שנאמר: כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם(ירמיה יח, יז).
מְנָת כּוֹסָם —
ארבע כוסות של פורענות הקדוש ברוך הוא משקה לאומות העולם:
כִּי כוֹס בְּיַד יְיָ(תהלים עה, ט);
כּוֹס זָהָב בָּבֶל(ירמיה נא, ז);
קַח אֶת כּוֹס הַחֵימָה(ירמיה כה, טו);
וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.
וארבע כוסות של ישועה משקה לישראל:
יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי(תהלים טז, ה);
כּוֹסִי רְוָיָה(תהלים כג, ה);
כּוֹס יְשׁוּעוֹת(תהלים קטז, יג) —
ישועה לא נאמר, אלא יְשׁוּעוֹת — לשון רבים.
דרשת הפסוק · ״כי צדיק יי צדקות אהב ישר יחזו פנימו״ · אומן ששונא בני אומנותו; שבע כיתות צדיקים, פניהם כשבעה מאורות, ומדוריהן לפני המלך; שבעה מדורי רשעים; דומה וחצר מות; הנשמה, החלומות ויציאת הנשמה
״אילו שבע כיתות הצדיקים שעתידין להיות מאירות בעולם… כלפידים״ — זה הקטע שהסופר מפנה אליו במזמור טז, יב (״וכוליה כדתריץ במזמור בך יי חסיתי״), ושם הושלם מכאן ב־[ ].
״הכת״ — אחרי התי״ו גרש מחוק. ״הצדיקים״ — בכתב היד ״הצידיקים״, והיו״ד הראשונה נמחקה במאגרים. ״עולם״ (״כירח יכון עולם״) — לפני העי״ן כתב הסופר למ״ד ומחקה.
המדרש קורא ״יחזה פנימו״ (במסורה: יחזו פנימו; בדפוס בובר ״מה יחזו פנימו״), ״כברקים ירוצון״ (במסורה: ירוצצו), ״ומראיהן כלפידים״ (במסורה: מראיהן כלפידם).
״המלך״ — בכתב היד ״המך״, והלמ״ד הושלמה במאגרים; ״באהלך״ — בכתב היד ״באהלה״, ותוקן במאגרים. ״ואבדון״ — בכתב היד ״ועבדון״, ותוקן במאגרים. ״ולכל״ — הוו מסופקת; ״רבי לוי״ — הרי״ש מסופקת.
״ואינן מדברות״ — בכתב היד ״ממנו מדברות״ (במאגרים ״(ממ)[ואי]נ!ו!״); תוקן כבדפוס בובר: ״שאוכלות ואינן מדברות״. ״ולפיכך״ — בכתב היד ״ולביכך״, ותוקן במאגרים. ״כמושך״, ״וכפיטורי״ — בכתב היד ״במושך״, ״ובפיטורי״ (מסומנים במאגרים כשיבוש); תוקנו כבדפוס בובר. ״אנה״ — הה״א מסופקת.
בדפוס בובר: ״ר׳ יהודה ב״ר סימון אמר כל אומן שונא בני אומנתו״; ״אלו שבע כתות של צדיקים שעתידין להיות מאירות לעולם״; ״וכל כת וכת יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן״; ״רבונו של עולם אנה מוליכין אותי, ומיד נוטלו דומה ומוליכו לחצר מות״; ״הרי שבע מדורות לצדיקים, ושבע מדורות לרשעים״.
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, פסקא ולקחתם, ב (״אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה, ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורת בית המקדש״) — שם המנורה במקום הלפידים, ועוד פסוקים אחרים (״ברה כחמה״, ״יפה כלבנה״, ״למנצח על שושנים לדוד״); ויקרא רבה ל, ב (״אלו שבע כתות של צדיקים, שהם מקבלים פני שכינה; יש פניהם דומות לחמה, ולבנה, לרקיע, לברקים, ולכוכבים, ולשושנים, ולמנורת בית המקדש״); מדרש תהלים טז, יב (בקיצור, וממפנה לכאן).
כִּי צַדִּיק יְיָ צְדָקוֹת אָהֵב(תהלים יא, ז).
רבי יהודה ברבי סימון אמר:
כל אומן שני בר אומנותיה;כל אומן שני… — כל אומן שונא את בן אומנותו;
כל אומן שונא את בן אומנותו;
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צדיק — אוהב צדקות.
מהו יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ?
שבע כיתות, שהן עתידין לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא.
ואיזו היא הכת המעולה שבהן, שהיא מקבלת פני שכינה? זו כת ישרים,
שנאמר: יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ.
פניו אין כתיב, אלא פָנֵימוֹ — פני שכינה ופמלייאופמלייא — ובני הלוויה, הצבא העומד לפניו שלו.
ואומר: יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ(תהלים קמ, יד).
דבר אחר:
היה לו לומר ישרים יחזו פניו, או ישר יחזה פניו. מהו יחזה פָנֵימוֹ?
אלא הם יראו פני ישרו של עולם, וישרו של עולם יחזה פניהם של ישרים.
יָשָׁר — זה הקדוש ברוך הוא: צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא(דברים לב, ד).
דבר אחר:
יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ — יעשו פני הישר כמחזאותכמחזאות — כמראות המאירות הללו, המאירות לעולם.
אילו שבע כיתות הצדיקים, שעתידין להיות מאירות בעולם:
פניהם כחמה — שנאמר: וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ(שופטים ה, לא);
כלבנה — שנאמר: כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם(תהלים פט, לח);
כרקיע — וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹוהַר הָרָקִיעַ(דניאל יב, ג);
ככוכבים — וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים;
כברקים — כַּבְּרָקִים ירוצון(נחום ב, ה);
כשושנים — לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁושַׁנִּים(תהלים מה, א);
כלפידים — ומַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים.
כת ראשונה — יושבת לפני המלך ורואה פני המלך, שנאמר: יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ, ואומר: יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ;
שנייה — יושבת בבית המלך, שנאמר: אַשְׁרֵי ישְׁבֵי בֵיתֶךָ(תהלים פד, ה);
שלישית — עולה בהר לקראת המלך, שנאמר: מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ(תהלים כד, ג);
רביעית — בחצר המלך, שנאמר: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ(תהלים סה, ה);
חמישית — באהל המלך, שנאמר: יְיָ מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ(תהלים טו, א);
ששית — בהר קדשו של מלך, שנאמר: ומִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ;
שביעית — במקום המלך, שנאמר: וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ.
ולכל כת וכת — מדור בפני עצמו בגן עדן;
וכנגדן שבעה בתי דירות לרשעים בגיהנם. ואילו הן:
שאול, ואבדון, צלמות, וארץ תחתית, וארץ נשייה, וגיהנם, ודומה.
רבי לוי אמר:
דומה — זה חצר מותחצר מות — שם מדור הרוחות שבגיהנם.
ולמה נקרא שמה חצר מות? חצר של רוחות של בני אדם מתים.
ומקום הוא כמין בניין, וחצר מוקף גדר; ולפני חצר נחל, ולפני הנחל שדה.
ובכל יום ויום מוציא דומה את הרוחות, ואוכלות את השדה ושותות את הנחל.
וכל השותה מים בין השמשות — גוזל את מיתיוגוזל את מיתיו — גוזל את המתים — שותה מן הנחל שלהם.
ולמה נקרא שם שר הרוחות דומה? שהוא שומר דוממותדוממות — שותקות,
שאוכלות ואינן מדברות, שותות ואין קולן נשמע.
ומה בין רוח לנשמה?
נשמה דומה כמין חגב בעל כנפים, ושלשלת קשורה ברגליו, ותלויה בחוט השיזרהבחוט השיזרה — בחוט השדרה.
וכשאדם ישן — יוצאה ומשוטטת בעולם; והן הן החלומות שאדם רואה.
ולפיכך, כשאדם ישן, קורין לו כמה פעמים ואינו עונה; וכשנוגע בו — מיד עונה.
ובזמן שיגיע קיצו ליפטר מן העולם — בא מלאך המות ליטול נשמתו של אדם.
הנשמה דומה כמין קנה מלא דם, ויש לו קנים קטנים שהן מתפזרין בכל הגוף.
ותופש המלאך בראש הקנה ומושכו.
מגוף הצדיק — מושכו בנחת, כאילו מושך חוט מן החלב;
ומגוף של רשע — דומה כאילו מושך פיטוריפיטורי — חבל עבה (?) בפי הוושט.
ויש אומרים: כציפורי בפי הושט.
ויש אומרים:
כמושך קוצים על גבי הצמר, וכפיטורי על גבי הכלך.
ומיד מת.
והרוח יוצאה ויושבת על חוטמו עד שמסריח.
וכיון שמסריח — צועקת ובוכה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אנה אני הולכת?
ומיד מזמן לו דומה, ומוליכו לחצר מות אצל הרוחות.
ואם הוא צדיק — אומרים לפניו: פנו מקום לפלוני הצדיק!
והולך ממדור למדור, עד שרואה פני שכינה.
לכך נאמר: יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ.
הרי שבעה מדורות לרשעים ושבעה לצדיקים:
לרשעים מדורות לפי מעשיהן, ולצדיקין לפי מעשיהן.
מעשה · ״ישר יחזו פנימו״ · יקים איש צרורות והתשובה של ארבע מיתות בית דין; קדמני זה לגן עדן
הסימן אינו פותח בפסוק; בדפוס בובר הוא נפתח ״[ישר יחזו פנימו]״ בסוגרי השלמה, וכך גם כאן הכותרת.
״בן אחותו״ — בכתב היד ״בן אשתו״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבדפוס בובר ״(בן אשתו) [בן אחותו]״ וכבבראשית רבה סה, כב. ״דיוסי״ — בכתב היד ״דיוסף״; תוקן כשמו בתחילת המעשה ובסופו וכבדפוס בובר. ״לאיצטלבא״ — האל״ף האחרונה מסופקת.
״קל וחומר״ (השני) — בכתב היד ״וקל חומר״, והוו הועברה במאגרים. ״הלך״ — הה״א מסופקת. ״בית דין״ — בכתב היד ״בית דון״ (מסומן במאגרים כשיבוש). ״לאש״ — בכתב היד ״לאיש״, והיו״ד נמחקה במאגרים.
בדפוס בובר: ״הוה רכיב על סוסיא כד הוה אשתמד, נפיק גזירתיה על יוסי בן יועזר לאיצטלבא, ואזיל קמיה שירתא ונפק לאיצטלבא, אמר ליה חמי סוסיא דארכבי מרי, וחמי סוסיא דארכיב לך מרך״; ״ועשה מדורה לפניה״; ״ואמר ראו לשעה קלה קדמני זה לגן עדן״.
מקבילות: בראשית רבה סה, כב (״יקים איש צרורות היה בן אחותו שליוסי בן יועזר איש צרדה… חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך… הלך וקיים בו ארבע מיתות בית דין… נתנמנם יוסה איש צרדה — ראה מיטתו פורחת באוור העולם. אמר: אין לשעה קלה קדמני זה לגן עדן״).
אמרו חכמים:
יקים איש צרורות היה בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרידה.
הוה רכיב על סוסיה ואזיל, וקמיה שריתא ונפק.הוה רכיב על… — היה רוכב על סוסו והולך, ולפניו (יוסי בן יועזר) יוצא עם הקורה. (משוער)
היה רוכב על סוסו והולך, ולפניו (יוסי בן יועזר) יוצא עם הקורה. (משוער)
כד הוה אישתמד — נפקת גזירתה עליה דיוסי בן יועזר לאיצטלבא למצטלוואלאיצטלבא למצטלווא — לצליבה, להיצלב.
אמר ליה: חמי סוסיא דרכבי מארי, וחמי סוסיא דארכיב לך מרך!אמר ליה: חמי… — אמר לו: ראה את הסוס שהרכיבני אדוני, וראה את הסוס שהרכיבך אדונך!
אמר לו: ראה את הסוס שהרכיבני אדוני, וראה את הסוס שהרכיבך אדונך!
אמר ליה: אם כן למכעיסיו — קל וחומר לעושי רצונו.
אמר לו: ועושה אדם רצונו יותר ממך?
אמר לו: אם לעושי רצונו כך — קל וחומר למכעיסיו.
נכנס בו הדבר כארס של עכנהכארס של עכנה — כארס של נחש.
הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק.
מה עשה?
הביא קורה ונעצה בארץ, וקשר בה נימאנימא — חוט, חבל דק;
וערך עצים, והקיף עליהם גדר של אבנים;
ועשה מדורה לפניו, ונעץ את החרב באמצע;
והצית את האש תחת העצים מתחת האבנים;
ונתלה בקורה ונחנק;
ונפסקה הנימא ונפל לאש;
וקדמתו החרב, ונהפך עליו גדר של אבנים.
ויצאה נשמתו, וקיבלוהו בתשובה.
נתנמנם יוסי בן יועזר, וראה מיטתו פורחת באויר.
אמר: חזיחזי — ראו — לשעה קלה קידמני זה לגן עדן!
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | הרכם | הרכש |
| א | תאמרו | תאמר |
| א | הרכם | הרכס |
| א | מקינה | מקונה |
| ב | ופיגרו | ופגרו |
| ג | שגרמו | שגרמן |
| ג | אלעזר | עלעזר |
| ג | יי | — (הוספה) |
| ג | לִירוּשָׁלִַים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה | — (הוספה) |
| ג | הוּא הָאֱלֹהִים | — (הוספה) |
| ג | ונעשה | תעשה |
| ג | בשדה | שדה |
| ד | בוחן | בוחה |
| ד | מקיש | מקיט |
| ד | ובועטין | וביבעטין |
| ד | כים | כיס |
| ה | כמה דאת אמר | ב׳א |
| ה | כמה דאת אמר | בד׳א |
| ה | זהב | זה |
| ו | באהלך | באהלה |
| ו | המלך | המך |
| ו | ואבדון | ועבדון |
| ו | ואינן | ממנו |
| ו | ולפיכך | ולביכך |
| ו | כמושך | במושך |
| ו | וכפיטורי | ובפיטורי |
| ז | אחותו | אשתו |
| ז | דיוסי | דיוסף |
| ז | דין | דון |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |