הנוסח הארמי והתרגום העברי
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מגילת אנטיוכוס
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה), הנוסח המערבי של המגילה כפי שנדפס בסידורים §§cover-end§§
מגילת אנטיוכוס, פסוקים א–ה · סיפור · גדולת אנטיוכוס מלך יון וכיבושיו; המדינות שבנו הוא ובגריס משנהו
מספרי הפסוקים כמספור הנוסח שלפנינו (ובאוצר מדרשים לאייזנשטיין); בנוסח התימני (בתי מדרשות לורטהיימר, ומהדורת קדרי שבפרויקט הסידור הפתוח) החלוקה אחרת, ופסוק ג (״מיומי אלכסנדרוס מלכא״) חסר בו — בפרויקט הסידור הפתוח הוא מובא בסוגריים.
״הוא כבש מדינן סגיאין״ — כך גם בקטע גניזת קמברידג׳ T-S AS 50.178 (״]ש מדינן״); בורטהיימר ״הוא פתח מדינן סגיאן ומלכין תקיפין אסר״. ״וקרא לה מדינת אנטיוכס על שמיה״ — בורטהיימר ובפרויקט הסידור הפתוח ״אנטכיא / אנטוכיא״, ובתרגום העברי ״מדינת אנטוכיא״. ״וכן שמהתהון עד יומא דנא״ — בורטהיימר ״על דנא״.
והוה ביומי אנטיוכס מלכא דיון —והוה ביומי אנטיוכס… — ויהי בימי אנטיוכוס מלך יון — מלך גדול וחזק היה, ותקיף בשלטונו, וכל המלכים נשמעים לו. הוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים, והחריב את מבצריהם, ואת היכליהם שרף באש, ואת גיבוריהם אסר באסורים. מימי אלכסנדרוס המלך לא קם מלך כמוהו בכל עבר הנהר. הוא בנה עיר גדולה על שפת הים, להיות לו לבית מלכות, וקרא לה ״עיר אנטיוכוס״ על שמו. וגם בגריס משנהו בנה עיר אחרת כנגדה, וקרא לה ״בגריס״ על שמו, וכן שמותיהן עד היום הזה.
ויהי בימי אנטיוכוס מלך יון —
מלך רב ותקיף הוה וחסין בשלטניה,
מלך גדול וחזק היה, ותקיף בשלטונו,
וכל מלכיא ישתמעון ליה.
וכל המלכים נשמעים לו.
הוא כבש מדינן סגיאין ומלכין תקיפין,
הוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים,
ואצדי בירניותיהון,
והחריב את מבצריהם,
והיכליהון אוקיד בנורא,
ואת היכליהם שרף באש,
וגובריהון באסר אסר.
ואת גיבוריהם אסר באסורים.
מיומי אלכסנדרוס מלכא
מימי אלכסנדרוס המלך
לא קם מלך כותיה בכל עבר נהרא.
לא קם מלך כמוהו בכל עבר הנהר.
הוא בנה מדינתא רבתא על ספר ימא, למהוי ליה לבית מלכו,
הוא בנה עיר גדולה על שפת הים, להיות לו לבית מלכות,
וקרא לה מדינת אנטיוכס על שמיה.
וקרא לה ״עיר אנטיוכוס״ על שמו.
ואף בגריס תניניה בנה מדינתא אחרנתא לקיבלת,
וגם בגריס משנהו בנה עיר אחרת כנגדה,
וקרא לה בגריס על שמיה,
וקרא לה ״בגריס״ על שמו,
וכן שמהתהון עד יומא דנא.
וכן שמותיהן עד היום הזה.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים ו–יא · סיפור · אנטיוכוס אומר לשריו לעלות על ירושלים ולבטל מן היהודים שבת, ראש חודש ומילה
״ענא ואמר להדברוהי״ — לשון דניאל ג, כד. ״ליום תבר מלכיא ושולטניא דאמרין״ — באוצר מדרשים כך; בורטהיימר ״ואמרין אמתי יקום מלכאנא״.
״קימא דאתגזר בהון״ — בורטהיימר ״קימא דגזיר עליהון״. ״ובעיני גברוהי״ — באוצר מדרשים כך; בורטהיימר ״ובעיני כל חיילותיה״, בפרויקט הסידור הפתוח ״ובעיני כל חילותיה״, ובתרגום העברי ״ובעיני כל חילו״.
בשנת עשרין ותלת שנין למלכותיה,בשנת עשרין ותלת… — בשנת עשרים ושלוש שנים למלכותו, היא שנת מאתיים ושלוש עשרה שנים לבניין בית האלהים הזה, שם פניו לעלות לירושלים. ענה ואמר לשריו: הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר ביהודה בינינו? אל יראתנו (אלהינו) אינם מתקרבים, ובחוקינו אינם עושים, ואת דתי המלך עוזבים לעשות את דתיהם. וגם הם מקווים ליום שבר המלכים והשלטונות, שאומרים: מתי ימלוך עלינו מלך, ונשלוט בים וביבשה, וכל העולם יימסר בידינו? אין זה כבוד המלכות להניח אלה על פני הארץ. עתה בואו ונעלה ונגזור עליהם, ונבטל מהם את הברית שנגזרה (נכרתה) בהם: שבת, ראש חודש ומילה. וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני גיבוריו.
בשנת עשרים ושלוש שנים למלכותו,
היא שנת מאתן ותלת עשר שנין לבנין בית אלהא דך,
היא שנת מאתיים ושלוש עשרה שנים לבניין בית האלהים הזה,
שוי אפוהי למיסק לירושלם.
שם פניו לעלות לירושלים.
ענא ואמר להדברוהי:
ענה ואמר לשריו:
הלא ידעתון די איתאי עמא יהודאי די ביהוד ביננא?
הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר ביהודה בינינו?
לדחלתנא לית אנון מתקרבין,
אל יראתנו (אלהינו) אינם מתקרבים,
ובנימוסנא לא עבדין,
ובחוקינו אינם עושים,
ודתי מלכא שבקין למעבד דתיהון.
ואת דתי המלך עוזבים לעשות את דתיהם.
ואף אנון מסברין ליום תבר מלכיא ושולטניא,
וגם הם מקווים ליום שבר המלכים והשלטונות,
דאמרין: אימתי ימלוך עלנא מלכא,
שאומרים: מתי ימלוך עלינו מלך,
ונשלוט בימא וביבשתא,
ונשלוט בים וביבשה,
וכל עלמא בידנא יתמסר?
וכל העולם יימסר בידינו?
לית רבות מלכותא למשבק אלין על אפי ארעא.
אין זה כבוד המלכות להניח אלה על פני הארץ.
כען איתו ונסק ונגזר עליהון,
עתה בואו ונעלה ונגזור עליהם,
ונבטל מנהון קימא דאתגזר בהון:
ונבטל מהם את הברית שנגזרה (נכרתה) בהם:
שבתא, ירחא ומהילותא.
שבת, ראש חודש ומילה.
ושפר פתגמא בעיני רברבנוהי ובעיני גברוהי.
וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני גיבוריו.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים יב–יג · סיפור · נקנור משנה המלך הורג בירושלים, בונה במה במקדש ושוחט עליה חזיר
״ובנא פרכא בבית מקדשא״ — כך גם בקטע הגניזה T-S A 45.10 (״ובנא כרכא״, בתעתיק האוטומטי) ובקטע Or. 2116.19.12 (״ובנה פרכא״); בנוסח התימני (ורטהיימר ופרויקט הסידור הפתוח) ״ונצב צלמא בביתא דמקדשא״. ״פרכא״ היא במה לעבודה זרה (קגן, לשוננו פו), ובתרגום העברי ״ויבן במה״.
״תמן אשרי שכינתא לעלמא״ — כך בנוסח שלפנינו; באוצר מדרשים ״שכינתאי״, בורטהיימר, בקטעי הגניזה ובתרגום העברי ״שכינתי / שכנתי״ (= שכינתי). ״ביה באתרא נכסו בי חזירא״ — בורטהיימר ״ביה זמנא נכסו חזירא ואובילו מדמיה״.
בה שעתא קם אנטיוכס,בה שעתא קם… — באותה שעה קם אנטיוכוס, ושלח את נקנור משנהו בחיל ובעם רב, ובא לעיר יהודה, לירושלים. הרג בה הרג רב, ובנה במה (לעבודה זרה) בבית המקדש, במקום אשר אמר אלהי ישראל לעבדיו הנביאים: שם אשכין את השכינה לעולם. באותו מקום שחטו חזיר, והכניסו מדמו לעזרת הקודש.
באותה שעה קם אנטיוכוס,
ושלח נקנור תניניה בחיל ובעם שגיא,
ושלח את נקנור משנהו בחיל ובעם רב,
ואתא לקרתא דיהוד, לירושלם.
ובא לעיר יהודה, לירושלים.
קטל בה קטלא שגיא,
הרג בה הרג רב,
ובנא פרכא בבית מקדשא,
ובנה במה (לעבודה זרה) בבית המקדש,
באתרא די אמר אלהא דישראל לעבדוהי נבייא: תמן אשרי שכינתא לעלמא.
במקום אשר אמר אלהי ישראל לעבדיו הנביאים: שם אשכין את השכינה לעולם.
ביה באתרא נכסו בי חזירא,
באותו מקום שחטו חזיר,
ואעילו מן דמה לעזרתא דקודשא.
והכניסו מדמו לעזרת הקודש.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים יד–כה · סיפור · יוחנן הכהן הגדול נכנס אל נקנור בחרב טמונה, מתפלל והורג אותו בעזרה
״אתמלי רגז וחמא, וצלם אנפוהי אשתני״ — על פי דניאל ג, יג, יט. ״תחות לבושוהי עטפה״ — השווה שופטים ג, טז (חרב אהוד). ״וכנמא פתגמא התיביה״ — לשון עזרא ה, יא.
״דעבדית כן״ — בנוסח שלפנינו ״בעבדית״ (ד׳ שנתחלפה בב׳); כך תוקן על פי אוצר מדרשים (״דעבדית״), ובקטע הגניזה T-S A 45.10 ״מן עבדית כן״.
״סב חזירא ונכוס על פרכא״ — בנוסח התימני ״ונכסה לצלמא״ (ראה לעיל בסעיף ג). ״ולבוש לבושא דמלכא״ — בורטהיימר ״ואלבשינך לבושא דמלכותא וארכבינך על סוסא דמלכא״.
״וסדר צלותה קדם רבון עלמא יי״ — באוצר מדרשים ״צלותיה״; בקטע הגניזה T-S A 45.10 ובורטהיימר אין שם השם. ״לא תשוי עלי חובא דקטלתיה בקודשא״ — בורטהיימר ״בבית מקדשך״.
כל קבל דנא,כל קבל דנא… — כנגד זה, כאשר שמע יוחנן בן מתתיה הכהן הגדול כי זה נעשה — נתמלא רוגז וחמה, ותואר פניו נשתנה, ונמלך בלבו מה יוכל לעשות על זה. אז יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב, שתי זרתות ארכה, רחבה זרת אחת, תחת בגדיו עטף אותה. ולירושלים בא, ועמד בשער העיר, וקרא לשוערים ואמר להם: אני יוחנן בן מתתיה, באתי להיכנס לפני נקנור. אז נכנסו השוערים והשומרים ואמרו לו: הכהן הגדול של היהודים עומד בשער. ענה נקנור ואמר להם: היכנס ייכנס. אז יוחנן הוכנס לפני נקנור. ענה נקנור ואמר ליוחנן: אתה הוא אחד מן המורדים שמרדו במלך, ואינם רוצים בשלום מלכותו. ענה יוחנן לפני נקנור ואמר: עתה באתי לפניך — מה שאתה רוצה אני עושה. ענה נקנור ואמר ליוחנן: אם כרצוני אתה עושה — קח חזיר ושחט על הבמה, ולבש את בגד המלך, ורכב על סוס המלך, וכאחד מאוהבי המלך תהיה. וכך השיב לו יוחנן דבר: אדוני, אני ירא מבני ישראל, שמא ישמעו שעשיתי כן, ויסקלוני באבנים. ייצאו כל איש מלפניך, שמא יודיעו. אז הוציא נקנור כל איש מלפניו. כנגד זה, באותה שעה, נשא יוחנן בן מתתיה את עיניו אל אלהי השמים, וערך תפילתו לפני ריבון העולם יי. ענה ואמר: אלהי ואלהי אבותי, אברהם יצחק ויעקב, אל תמסרני ביד הערל הזה; שאם יהרגני — ילך וישתבח בבית דגון אלילו, ויאמר: אלילי מסרו בידי. באותה שעה פסע אליו שלוש פסיעות, ותקע את החרב בלבו, והשליך אותו הרוג בעזרת הקודש לפני אלהי השמים. ענה ואמר יוחנן: אל תשים עלי חטא על שהרגתיו בקודש; עתה כן תמסור את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים.
כנגד זה,
כדי שמע יוחנן בר מתתיה כהנא רבא דנא עבדא —
כאשר שמע יוחנן בן מתתיה הכהן הגדול כי זה נעשה —
אתמלי רגז וחמא, וצלם אנפוהי אשתני,
נתמלא רוגז וחמה, ותואר פניו נשתנה,
ואתמליך בלביה מה די יכיל למעבד על דנא.
ונמלך בלבו מה יוכל לעשות על זה.
באדין יוחנן בר מתתיה עבד ליה חרבא,
אז יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב,
זרתין תרתין ארכא, פתיה זרתא חדא,
שתי זרתות ארכה, רחבה זרת אחת,
תחות לבושוהי עטפה.
תחת בגדיו עטף אותה.
ולירושלם אתא, וקם בתרע קרתא,
ולירושלים בא, ועמד בשער העיר,
וקרא לתרעיא ואמר להון:
וקרא לשוערים ואמר להם:
אנא יוחנן בר מתתיה, אתיתי למיעל קדם נקנור.
אני יוחנן בן מתתיה, באתי להיכנס לפני נקנור.
באדין עלין תרעיא ונטריא ואמרין ליה:
אז נכנסו השוערים והשומרים ואמרו לו:
כהנא רבא די יהוד קאים בתרעא.
הכהן הגדול של היהודים עומד בשער.
ענה נקנור ואמר להון:
ענה נקנור ואמר להם:
עול יעול.
היכנס ייכנס.
אדין יוחנן העל קדם נקנור.
אז יוחנן הוכנס לפני נקנור.
ענה נקנור ואמר ליוחנן:
אנת הוא חד מן מרודיא די מרדו במלכא, ולא בעיין שלם מלכותיה.
אתה הוא אחד מן המורדים שמרדו במלך, ואינם רוצים בשלום מלכותו.
ענה יוחנן קדם נקנור ואמר:
ענה יוחנן לפני נקנור ואמר:
כען אתיתי קדמך — די אנת צבי אנא עביד.
עתה באתי לפניך — מה שאתה רוצה אני עושה.
ענה נקנור ואמר ליוחנן:
הן כצבינאי את עביד —
אם כרצוני אתה עושה —
סב חזירא ונכוס על פרכא,
קח חזיר ושחט על הבמה,
ולבוש לבושא דמלכא,
ולבש את בגד המלך,
ורכוב על סוסיא דמלכא,
ורכב על סוס המלך,
וכאחד מן חברי מלכא תהוי.
וכאחד מאוהבי המלך תהיה.
וכנמא פתגמא התיביה יוחנן:
וכך השיב לו יוחנן דבר:
מרי, אנא דחיל מן בני ישראל,
אדוני, אני ירא מבני ישראל,
דילמא די ישמעון דעבדית כן, וירגמונני באבנא.
שמא ישמעו שעשיתי כן, ויסקלוני באבנים.
יפקון כל אנש מן קדמך, דילמא יהודעון.
ייצאו כל איש מלפניך, שמא יודיעו.
אדין נקנור הנפק כל אנש מן קדמוהי.
אז הוציא נקנור כל איש מלפניו.
כל קבל דנא ביה זמנא,
כנגד זה, באותה שעה,
זקף יוחנן בר מתתיה עינוהי לאלהא שמיא,
נשא יוחנן בן מתתיה את עיניו אל אלהי השמים,
וסדר צלותה קדם רבון עלמא יי.
וערך תפילתו לפני ריבון העולם יי.
ענה ואמר:
אלהי ואלהא אבהתי, אברהם יצחק ויעקב,
אלהי ואלהי אבותי, אברהם יצחק ויעקב,
לא תמסרינני ביד ערלא הדין;
אל תמסרני ביד הערל הזה;
די הן יקטלינני — יהך וישתבח בבית דגון טעותיה,
שאם יהרגני — ילך וישתבח בבית דגון אלילו,
ויימר: טעותי מסרתיה בידי.
ויאמר: אלילי מסרו בידי.
בה שעתא פסע עלוהי פסעין תלת,
באותה שעה פסע אליו שלוש פסיעות,
וקבע חרבא בלביה,
ותקע את החרב בלבו,
ורמא קטילא בעזרתא דקודשא קדם אלה שמיא.
והשליך אותו הרוג בעזרת הקודש לפני אלהי השמים.
ענה ואמר יוחנן:
לא תשוי עלי חובא דקטלתיה בקודשא;
אל תשים עלי חטא על שהרגתיו בקודש;
כען כן תמסר כל עממיא די אתו עמיה לאעקא ליהוד ולירושלם.
עתה כן תמסור את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים כו–כח · סיפור · יוחנן יוצא ונלחם בעמים, ובונה עמוד ״קטיל תקיפין״
״שבעה (מאתן אלפין ושבעין ותרין) אלפין״ — הסוגריים בנוסח שלפנינו ובאוצר מדרשים. בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״שבע מאה ושבעין ותרין אלפין״, ובתרגום העברי ״שבע מאות אלף ושנים ושבעים אלף״; בורטהיימר ״שבעין ותרין אלפין ושבע מאה״.
״וקרא ליה קטיל תקיפין״ — בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״וקרא מקבי קטל תקיפין״, ובורטהיימר ובפרויקט הסידור הפתוח ״בנא מנרתא וקרא שמה מקבי קטלא תקיפין״; בתרגום העברי ״ממית החזקים״.
אדין נפק יוחנן בר מתתיה ביומא דנא,אדין נפק יוחנן… — אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום ההוא, ועשה מלחמה בעמים, והרג בהם הרג רב. מספר ההרוגים שהרג בהם ביום ההוא — שבעה (מאתיים אלף ושבעים ושניים) אלפים, שהיו הורגים אלה את אלה. בשובו בנה עמוד על שמו, וקרא לו: ״הורג החזקים״.
אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום ההוא,
ואגח קרבא בעממיא,
ועשה מלחמה בעמים,
וקטל בהון קטלא סגיא.
והרג בהם הרג רב.
מנין קטליא דקטל בהון ביומא דנן —
מספר ההרוגים שהרג בהם ביום ההוא —
שבעה (מאתן אלפין ושבעין ותרין) אלפין,
שבעה (מאתיים אלף ושבעים ושניים) אלפים,
דהוו קטלין אלין לאלין.
שהיו הורגים אלה את אלה.
במתיבותיה בנה עמודא על שמיה,
בשובו בנה עמוד על שמו,
וקרא ליה: קטיל תקיפין.
וקרא לו: ״הורג החזקים״.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים כט–לו · סיפור · בגריס בא לירושלים וגוזר על שבת, ראש חודש ומילה; האיש שמל את בנו, והאשה שקפצה מן החומה עם בנה
״איתי ונסק עליהון״ — כך בנוסח שלפנינו ובאוצר מדרשים; בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״אתו״, כבפסוק יא. ״על נכסכון״ — באוצר מדרשים ״נסכון״, בקטע הגניזה ״נכסיהון״.
״מהחצפא [אשכחו] גבר״ — ״אשכחו״ בסוגריים מרובעים בנוסח שלפנינו ובאוצר מדרשים (השלמת המהדיר); בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״מהחצפא גברא דיגזר בריה״, ובורטהיימר ״כל די יגזר בריה״. ״מן די מלת מלכא מהחצפא״ — לשון דניאל ב, טו.
״לבטלא מננא קימא״ — אחרי ״לא פסיק״ באוצר מדרשים נוסף ״מיננא״. ״ואפלת ברה לארעא״ — בורטהיימר ״ואפילת ית ברה לתחות שורא״.
וכדי שמע אנטיוכס מלכא דאיתקטיל נקנור תניניה,וכדי שמע אנטיוכס… — וכאשר שמע אנטיוכוס המלך שנהרג נקנור משנהו, צר לו מאוד, ושלח להביא לו את בגריס הרשע, מטעה עמו. ענה אנטיוכוס ואמר לבגריס: הלא ידעת? הלא שמעת מה עשו לי בני ישראל? הרגו את חילי, ובזזו את מחנותי ואת שרי! עתה — על נכסיכם אתם בוטחים, או בתיכם שלכם הם? בואו ונעלה עליהם, ונבטל מהם את הברית אשר גזר להם אלהי השמים: שבת, ראש חודש ומילה. אז בגריס הרשע וכל מחנהו בא עליהם לירושלים, והרג בה הרג רב, וגזר בה גזירה גמורה על השבת ועל ראש החודש ועל המילה. כנגד זה, מפני שדבר המלך נחוץ — מצאו איש שמל את בנו, הביאו את האיש וגם את אשתו, ותלו אותם כנגד התינוק. וגם אשה שילדה בן אחרי שמת בעלה, ומלה אותו לשמונה ימים, ועלתה על חומת ירושלים ובנה המהול בידה. ענתה ואמרה: לך אנו אומרים, בגריס הרשע: אתם חושבים לבטל מאתנו את הברית שנכרתה עמנו — ברית אבותינו לא תיפסק, ושבת, ראש חודש ומילה מבני בניהם לא יסורו. והפילה את בנה לארץ, ונפלה אחריו, ומתו שניהם יחד. ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם, ולא שינו את ברית אבותיהם.
וכאשר שמע אנטיוכוס המלך שנהרג נקנור משנהו,
עקת ליה לחדא,
צר לו מאוד,
ושלח להיתי ליה בגריס חיבא, מטעי עמיה.
ושלח להביא לו את בגריס הרשע, מטעה עמו.
ענה אנטיוכס ואמר לבגריס:
ענה אנטיוכוס ואמר לבגריס:
הלא ידעת? הלא שמעת בני ישראל מה עבדו לי?
הלא ידעת? הלא שמעת מה עשו לי בני ישראל?
קטלו חילי, ובזו משריתי ורברבני!
הרגו את חילי, ובזזו את מחנותי ואת שרי!
כען — על נכסכון אנתון רחיצין, או בתיכון דילכון אנון?
עתה — על נכסיכם אתם בוטחים, או בתיכם שלכם הם?
איתי ונסק עליהון,
בואו ונעלה עליהם,
ונבטל מנהון קימא די גזר להון אלה דשמיא:
ונבטל מהם את הברית אשר גזר להם אלהי השמים:
שבתא, ירחא ומהילותא.
שבת, ראש חודש ומילה.
אדין בגריס חיבא וכל משריתה אתא עליהון לירושלם,
אז בגריס הרשע וכל מחנהו בא עליהם לירושלים,
וקטל בה קטלא סגיא,
והרג בה הרג רב,
וגזר בה גזרתא גמירא על שבתא ועל ירחא ועל מהילותא.
וגזר בה גזירה גמורה על השבת ועל ראש החודש ועל המילה.
כל קבל דנא, מן די מלת מלכא מהחצפא —
כנגד זה, מפני שדבר המלך נחוץ —
אשכחו גבר די גזר בריה,
מצאו איש שמל את בנו,
אייתון גברא ואף אנתתיה,
הביאו את האיש וגם את אשתו,
וצליבינון לקבל ינקא.
ותלו אותם כנגד התינוק.
ואף אנתתא די ילידת בר בתר דמית בעלה,
וגם אשה שילדה בן אחרי שמת בעלה,
וגזרתיה לתמניא יומין,
ומלה אותו לשמונה ימים,
וסליקת על שורא די ירושלם וברה גזירה בידה.
ועלתה על חומת ירושלים ובנה המהול בידה.
ענת ואמרת:
ענתה ואמרה:
לך אמרין, בגריס חיבא:
לך אנו אומרים, בגריס הרשע:
אנתון מסברין לבטלא מננא קימא די גזיר עמנא —
אתם חושבים לבטל מאתנו את הברית שנכרתה עמנו —
קימא דאבהתנא לא פסיק,
ברית אבותינו לא תיפסק,
ושבתא, ירחא ומהילותא מבני בניהון לא יעידון.
ושבת, ראש חודש ומילה מבני בניהם לא יסורו.
ואפלת ברה לארעא, ונפלת בתריה,
והפילה את בנה לארץ, ונפלה אחריו,
ומיתו תרויהון כחדא.
ומתו שניהם יחד.
וסגיאין מן בני ישראל די הוו עבדין כן ביומיא האנון,
ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם,
ולא משניין קים אבהתהון.
ולא שינו את ברית אבותיהם.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים לז–מ · סיפור · בני ישראל ששבתו במערה נשרפו בה ולא חיללו את השבת
״ואכלי קורציהון״ — לשון דניאל ג, ח (״ואכלו קרציהון די יהודיא״): הלשינו עליהם. בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״ואכלו קרציהון קדם בגריס חייבא״.
״שיתא יומין תעבדון עבדתיכון וביומא שביעאה תניחון״ — על פי שמות לד, כא (״ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת״), בתרגום חופשי. ״ואוקידו על פום מערתא״ — בורטהיימר ״איתיאו אעין רטיבין״.
ביה זמנא אמרין בני ישראל אלין לאלין:ביה זמנא אמרין… — באותו זמן אמרו בני ישראל אלה לאלה: בואו ונלך ונשבות במערה, ולמה נחלל את יום השבת? והלשינו עליהם לפני בגריס. אז שלח בגריס הרשע אנשי נשק, וישבו על פי המערה, ואמרו להם: יהודים, צאו אלינו! אכלו מלחמנו, ושתו מייננו, ומעשינו תהיו עושים. ענו בני ישראל ואמרו אלה לאלה: זוכרים אנחנו את אשר נצטווינו על הר סיני: ששה ימים תעשו מלאכתכם, וביום השביעי תנוחו. עתה טוב לנו שנמות במערה, משנחלל את יום השבת. כנגד זה, כאשר לא יצאו אליהם — הביאו עצים והבעירו על פי המערה, ונהרגו כאלף איש, איש ואשתו.
באותו זמן אמרו בני ישראל אלה לאלה:
איתו ונהך ונשבות במערתא,
בואו ונלך ונשבות במערה,
ולמה נחלל יומא דשבתא?
ולמה נחלל את יום השבת?
ואכלי קורציהון קדם בגריס.
והלשינו עליהם לפני בגריס.
באדין בגריס חיבא שלח גוברין די זיינא,
אז שלח בגריס הרשע אנשי נשק,
ויתיבו על פום מערתא,
וישבו על פי המערה,
ואמרין להון:
ואמרו להם:
יהודאי, פוקו לותנא!
יהודים, צאו אלינו!
אכלו מן לחמנא, ושתו מן חמרנא,
אכלו מלחמנו, ושתו מייננו,
ועובדנא תהוון עבדין.
ומעשינו תהיו עושים.
ענין בני ישראל ואמרין אלין לאלין:
ענו בני ישראל ואמרו אלה לאלה:
דכירין אנחנא מה דאתפקדנא על טורא דסיני:
זוכרים אנחנו את אשר נצטווינו על הר סיני:
שיתא יומין תעבדון עבדתיכון,
ששה ימים תעשו מלאכתכם,
וביומא שביעאה תניחון.
וביום השביעי תנוחו.
כען טב לנא דנמות במערתא, מן דנחלל יומא דשבתא.
עתה טוב לנו שנמות במערה, משנחלל את יום השבת.
כל קבל דנא, כדי לא נפקו לותהון —
כנגד זה, כאשר לא יצאו אליהם —
איתיאו אעין ואוקידו על פום מערתא,
הביאו עצים והבעירו על פי המערה,
ואתקטילו כאלף גברי, גבר ואנתתיה.
ונהרגו כאלף איש, איש ואשתו.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים מא–מז · סיפור · חמשת בני מתתיה מכים בעמים; בגריס בורח ויועץ למלך לאסוף את כל צבאות מלכותו ואת הפילים
״ואשתדור רב ומרדי בגוה״ — באוצר מדרשים ״ואשתדור״; בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״ואשתרור רב וחרד ב[״ (בתעתיק האוטומטי), ובורטהיימר ״ואשתדרו רברבניה״; בתרגום העברי ״מרמה גדולה ומרד בתוכה״.
״מן אריון אנון תקיפין, מן נשרין אנון קלילין״ — על פי שמואל ב א, כג. ״להן כתוב ושלח אגרין״ — ״להן״ = אלא, כבארמית המקראית; בנוסח התימני ״לכן שלח אגרתא״, בהשפעת הערבית (קגן, לשוננו פו).
״די הן תגיח בהון בגוברין זעירן״ — בקטע הגניזה ״לא תגיח בהון בגברין זעירין דלמא תתבהית״. ״ואתו רברבני כל עממיא ומלכותא״ — בקטע הגניזה ״עם מעם ומאכו ממלכו״, ובתרגום העברי ״שרי עם ועם ומלכות ממלכות״.
בתר דנא נפקו חמשא בני מתתיה, יוחנן וארבע אחוהי,בתר דנא נפקו… — אחרי זה יצאו חמשת בני מתתיה, יוחנן וארבעת אחיו, ועשו מלחמה בעמים, הרג רב הרגו בהם, וגירשו אותם לאיי הים (לחופי הים), כי בטחו באלהי השמים. אז ישב בגריס הרשע בספינה, וברח אל המלך אנטיוכוס, ועמו אנשים פליטי חרב. ענה בגריס ואמר לאנטיוכוס המלך: אתה המלך שמת צו לבטל מן היהודים שבת, ראש חודש ומילה — ומרד גדול ומרידות בתוכו. שאם יבואו כל העמים, האומות והלשונות — לא יוכלו לחמשת בני מתתיה: מאריות הם חזקים, מנשרים הם קלים, ומדובים הם עזים. עתה המלך, ייטב עליך יעצי הטוב, ואל תלחם בהם במחנות האלה; שאם תלחם בהם באנשים מעטים — תבוש בפני כל המלכים. אלא כתוב ושלח אגרות בכל מדינות מלכותך, שיבואו שרי החיל ולא יישאר מהם אף אחד, וגם הפילים לבושי השריון יהיו עמהם. וייטב הדבר הזה בעיני אנטיוכוס המלך, ושלח אגרות לכל מדינות מלכותו, ובאו שרי כל העמים והממלכות, וגם הפילים לבושי השריון באו עמהם.
אחרי זה יצאו חמשת בני מתתיה, יוחנן וארבעת אחיו,
ואגיחו קרבא בעממיא,
ועשו מלחמה בעמים,
קטלא סגיא קטילו בהון,
הרג רב הרגו בהם,
ותרכינון להפרכי ימא,
וגירשו אותם לאיי הים (לחופי הים),
דאתרחיצו לאלה שמיא.
כי בטחו באלהי השמים.
באדין בגריס חיבא יתיב בספינתא,
אז ישב בגריס הרשע בספינה,
וערק לות מלכא אנטיוכס,
וברח אל המלך אנטיוכוס,
ועמיה גוברין משזבי חרבא.
ועמו אנשים פליטי חרב.
ענה בגריס ואמר לאנטיוכס מלכא:
ענה בגריס ואמר לאנטיוכוס המלך:
אנת מלכא שמת טעם לבטלא מן יהוד שבתא, ירחא ומהילותא —
אתה המלך שמת צו לבטל מן היהודים שבת, ראש חודש ומילה —
ואשתדור רב ומרדי בגוה.
ומרד גדול ומרידות בתוכו.
די אן עללין כל עממיא, אומיא ולשניא — לא כהלין לחמשא בני מתתיה:
שאם יבואו כל העמים, האומות והלשונות — לא יוכלו לחמשת בני מתתיה:
מן אריון אנון תקיפין,
מאריות הם חזקים,
מן נשרין אנון קלילין,
מנשרים הם קלים,
ומן דובבן אנון חציפין.
ומדובים הם עזים.
כען מלכא, ישפר עלך מלכי טבא,
עתה המלך, ייטב עליך יעצי הטוב,
ולא תגיח בהון במשריתא אלין;
ואל תלחם בהם במחנות האלה;
די הן תגיח בהון בגוברין זעירן — תתבהית באנפי כל מלכיא.
שאם תלחם בהם באנשים מעטים — תבוש בפני כל המלכים.
להן כתוב ושלח אגרין בכל מדינות מלכותך,
אלא כתוב ושלח אגרות בכל מדינות מלכותך,
דייתון רברבני חילא ולא ישתאר מנהון עד חד,
שיבואו שרי החיל ולא יישאר מהם אף אחד,
ואף פיליא מלובשי שירייתא יהון עמהון.
וגם הפילים לבושי השריון יהיו עמהם.
ושפר פתגמא הדין בעיני אנטיוכס מלכא,
וייטב הדבר הזה בעיני אנטיוכוס המלך,
ושלח אגרין לכל מדינות מלכותיה,
ושלח אגרות לכל מדינות מלכותו,
ואתו רברבני כל עממיא ומלכותא,
ובאו שרי כל העמים והממלכות,
ואף פיליא לובשי שירייתא עמהון אתו.
וגם הפילים לבושי השריון באו עמהם.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים מח–נה · סיפור · בגריס פורץ את המקדש; בני מתתיה צמים במצפה, ואביהם מברך אותם ומשווה כל אחד לגיבור מישראל
״ופגר שורא ונתק אבולא״ — כך גם בקטע הגניזה T-S A 45.10 (״ונתק אבולה״); בנוסח התימני (ורטהיימר) ״תרע בה תלת עשר תרעין וסגר נהרא דמדינתא ושרף אבנה״. ״אבולא״ — שער העיר (קגן, לשוננו פו); בתרגום העברי ״בקע החומה וינתק המבוא״. ״ותרע במוקדשא תלת עשר תרעתיא״ — שלוש עשרה פרצות (השווה משנה מדות ב, ג; קגן, שם).
״יהודא בוכרא שמעון תנינא״ — באוצר מדרשים ״יהודה״. ״יוחנן ברי אודמינך כאבנר בר נר״ — באוצר מדרשים ״בן נר״.
״די קנאי קנאה ושזיב לישראל״ — על פי במדבר כה, יא–יג; בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״ושיזב לבית ישראל״.
תנינות קם בגריס חיבא ואתא לירושלם,תנינות קם בגריס… — שנית קם בגריס הרשע ובא לירושלים, והרס את החומה, ועקר את השער, ופרץ במקדש שלוש עשרה פרצות, וגם מאבניו הרס עד שהיו כעפר. חשב בלבו ואמר: הפעם הזאת לא יוכלו לי, כי רב חילי וחזקה ידי. ואלהי השמים לא חשב כך. וכאשר שמעו חמשת בני מתתיה, קמו ובאו למצפה גלעד, שהיתה שם הצלה לישראל בימי שמואל הנביא. צום גזרו, וישבו על האפר, לבקש רחמים מלפני אלהי השמים. אז נפלה בלבם עצה טובה: יהודה הבכור, שמעון השני, יוחנן השלישי, יונתן הרביעי, אלעזר החמישי. בירך אותם אביהם, וכך אמר להם: יהודה בני, אדמה אותך ליהודה בן יעקב, שנמשל לאריה. שמעון בני, אדמה אותך לשמעון בן יעקב, שהרג את כל יושבי שכם. יוחנן בני, אדמה אותך לאבנר בן נר, שר צבא ישראל. יונתן בני, אדמה אותך ליונתן בן שאול, שהרג את הפלשתים. אלעזר בני, אדמה אותך לפנחס בן אלעזר, שקינא קנאה והושיע את ישראל.
שנית קם בגריס הרשע ובא לירושלים,
ופגר שורא, ונתק אבולא,
והרס את החומה, ועקר את השער,
ותרע במוקדשא תלת עשר תרעתיא,
ופרץ במקדש שלוש עשרה פרצות,
ואף מן אבנוהי פגר עד דהוו כעפרא.
וגם מאבניו הרס עד שהיו כעפר.
חשב בלביה ואמר:
חשב בלבו ואמר:
זמנא הדא לא יכלין לי, די רב חילי ותקיפת ידאי.
הפעם הזאת לא יוכלו לי, כי רב חילי וחזקה ידי.
ואלהא שמיא לא חשיב כך.
ואלהי השמים לא חשב כך.
וכדי שמעו חמשא בני מתתיה,
וכאשר שמעו חמשת בני מתתיה,
קמו ואתו למצפיא דגלעד,
קמו ובאו למצפה גלעד,
די הוות תמן שיזבא לישראל ביומי שמואל נביא.
שהיתה שם הצלה לישראל בימי שמואל הנביא.
צומא גזרו, ויתיבו על קטמא,
צום גזרו, וישבו על האפר,
למבעי רחמין מן קדם אלהא שמיא.
לבקש רחמים מלפני אלהי השמים.
באדין נפל בלבהון מלתא טבא:
אז נפלה בלבם עצה טובה:
יהודא בוכרא,
יהודה הבכור,
שמעון תנינא,
שמעון השני,
יוחנן תליתאה,
יוחנן השלישי,
יונתן רביעאה,
יונתן הרביעי,
אלעזר חמשאה.
אלעזר החמישי.
בריך יתהון אבוהון, וכדין אמר להון:
בירך אותם אביהם, וכך אמר להם:
יהודה ברי, אודמינך כיהודה בר יעקב, דהוה אמתיל לאריא.
יהודה בני, אדמה אותך ליהודה בן יעקב, שנמשל לאריה.
שמעון ברי, אודמינך כשמעון בר יעקב, דקטיל כל יתבי שכם.
שמעון בני, אדמה אותך לשמעון בן יעקב, שהרג את כל יושבי שכם.
יוחנן ברי, אודמינך כאבנר בר נר, רב חילא דישראל.
יוחנן בני, אדמה אותך לאבנר בן נר, שר צבא ישראל.
יונתן ברי, אודמינך כיונתן בר שאול, דקטיל פלשתאי.
יונתן בני, אדמה אותך ליונתן בן שאול, שהרג את הפלשתים.
אלעזר ברי, אודמינך כפנחס בר אלעזר, די קנאי קנאה ושזיב לישראל.
אלעזר בני, אדמה אותך לפנחס בן אלעזר, שקינא קנאה והושיע את ישראל.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים נו–ס · סיפור · יהודה נהרג בקרב; אחיו שבים אל אביהם, ומתתיה יוצא עמם למלחמה
״ואתון אתבריתון על אחוכון״ — כך בנוסח שלפנינו ובאוצר מדרשים; בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״ואתנו אאתכריתין״ (= ואתון אתכריתון), וזה הנוסח הקדום לדעת קגן (לשוננו פו): ״התאבלתם״, ״אתבריתון״ שיבוש קל שלו; בנוסח התימני (ורטהיימר) ״ואתון תתנחמון על אחוכון״, ובתרגום העברי ״ואתם נבהלתם על אחיכם״.
״עני ואמרי דאתקטיל יהודה״ — בקטע הגניזה ״ענו ואמרין די אתקטל יהודה״. ״דהוה חשיב כוות כלנא״ — בקטע הגניזה ״די הווה חשיב ככולנא״.
על דנא נפקו חמשא בני מתתיה ביומא דנא,על דנא נפקו… — על זה יצאו חמשת בני מתתיה ביום ההוא, ועשו מלחמה בעמים, והרגו מהם הרג רב, ונהרג מהם יהודה. באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיה שנהרג יהודה — שבו ובאו אל אביהם. ואמר להם: למה שבתם? ענו ואמרו: שנהרג יהודה אחינו, שהיה חשוב ככולנו. ענה מתתיה ואמר להם: אני אצא עמכם ואעשה מלחמה בעמים, שמא יאבדו בית ישראל; ואתם התאבלתם (נדכאתם) על אחיכם. ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו, ועשה מלחמה בעמים.
על זה יצאו חמשת בני מתתיה ביום ההוא,
ואגיחו קרבא בעממיא,
ועשו מלחמה בעמים,
וקטלו מנהון קטלא סגיא,
והרגו מהם הרג רב,
ואתקטיל מנהון יהודה.
ונהרג מהם יהודה.
בה שעתא, כדי חזו בני מתתיה דאתקטיל יהודה —
באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיה שנהרג יהודה —
תבו ואתו לות אבוהון.
שבו ובאו אל אביהם.
ואמר להון:
ואמר להם:
למה תבתון?
למה שבתם?
עני ואמרי:
ענו ואמרו:
דאתקטיל יהודה אחונא, דהוה חשיב כוות כלנא.
שנהרג יהודה אחינו, שהיה חשוב ככולנו.
ענה מתתיה ואמר להון:
ענה מתתיה ואמר להם:
אנא אפוק עמכון ואגיח קרבא בעממיא,
אני אצא עמכם ואעשה מלחמה בעמים,
דילמא יובדון בית ישראל;
שמא יאבדו בית ישראל;
ואתון אתבריתון על אחוכון.
ואתם התאבלתם (נדכאתם) על אחיכם.
ונפק מתתיה ביומא דנא עם בנוהי,
ויצא מתתיה ביום ההוא עם בניו,
ואגח קרבא בעממיא.
ועשה מלחמה בעמים.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים סא–סה · סיפור · העמים נמסרים ביד בני מתתיה; אלעזר טובע בין הפילים; בגריס נשרף ואנטיוכוס בורח
״וטמע בפרתא דפילין״ — ״פרתא״ הוא הפרש שבמעיים (בתרגום העברי ״ויטבע בפרש הפילים״); בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״וטבע בפרתא די כיליא״ (בתעתיק האוטומטי; = פיליא).
״וכדי תבו בעוהי״ — בנוסח שלפנינו ״תבי״; כך תוקן על פי אוצר מדרשים ובקטע הגניזה T-S A 45.10 (״וכדי תבו״), ובתרגום העברי ״וכאשר שבו בקשוהו״.
״וקרין ליה ערוקא״ — בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״ואמרין ליה ערוקא אנא עדוקא אנת״ (בתעתיק האוטומטי).
ואלה די שמיא מסר כל גברי עממיא בידיהון,ואלה די שמיא… — ואלהי השמים מסר את כל גיבורי העמים בידם, והרגו בהם הרג רב — כל אוחזי חרב, וכל מושכי קשת, ושרי החיל והסגנים; לא נשאר בהם פליט, וברחו שאר העם לאיי הים. ואלעזר היה עסוק להמית את הפילים, וטבע בפרש הפילים. וכאשר שבו, בקשוהו בין החיים ובין המתים — ולא מצאוהו; אחר כך מצאוהו בפרש הפילים. ושמחו בני ישראל שנמסרו בידם שונאיהם: מהם שרפו באש, ומהם דקרו בחרב, ומהם תלו על העץ. ובגריס הרשע, מטעה עמו — שרפוהו עם בית ישראל באש. אז אנטיוכוס המלך, כאשר שמע שנהרג בגריס הרשע וכל שרי החיל שעמו, ישב בספינה וברח לאיי הים. והיה כל מקום שהיה בא אליו — מורדים בו, וקוראים לו: ״הבורח״.
ואלהי השמים מסר את כל גיבורי העמים בידם,
וקטלו בהון קטלא סגיא —
והרגו בהם הרג רב —
כל אחודי סייפא, וכל נגודי קשתא, ורברבני חילא וסגניא;
כל אוחזי חרב, וכל מושכי קשת, ושרי החיל והסגנים;
לא אשתאר בהון משזיב,
לא נשאר בהם פליט,
וערקו שאר עמא להפרכי ימא.
וברחו שאר העם לאיי הים.
ואלעזר הוה מתעסק לקטלא פיליא,
ואלעזר היה עסוק להמית את הפילים,
וטמע בפרתא דפילין.
וטבע בפרש הפילים.
וכדי תבו בעוהי בין חייא ובין מתיא — ולא אשכחוהי;
וכאשר שבו, בקשוהו בין החיים ובין המתים — ולא מצאוהו;
בתר כן אשכחוהי בפרת פיליא.
אחר כך מצאוהו בפרש הפילים.
וחדו בני ישראל דאתמסרו בידיהון שנאיהון:
ושמחו בני ישראל שנמסרו בידם שונאיהם:
מנהון קלו בנורא,
מהם שרפו באש,
ומנהון דקרו בחרבא,
ומהם דקרו בחרב,
ומנהון צליבו על צליבא.
ומהם תלו על העץ.
ובגריס חיבא, מטעי עמיה —
ובגריס הרשע, מטעה עמו —
קלוהי עמא בית ישראל בנורא.
שרפוהו עם בית ישראל באש.
באדין אנטיוכס מלכא, כדי שמע דאתקטיל בגריס חיבא וכל רברבי חילא דעמיה,
אז אנטיוכוס המלך, כאשר שמע שנהרג בגריס הרשע וכל שרי החיל שעמו,
יתיב בספינתא וערק להפרכי ימא.
ישב בספינה וברח לאיי הים.
והוה כל אתר דהוה על — מרדין ביה,
והיה כל מקום שהיה בא אליו — מורדים בו,
וקרין ליה: ערוקא.
וקוראים לו: ״הבורח״.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים סו–סח · סיפור · בני חשמונאי מטהרים את המקדש; פך שמן אחד חתום בחותם כהן גדול דולק שמונה ימים
על פך השמן החתום בטבעת כהן גדול שדלק שמונה ימים — בבלי שבת פרק ב, כא ע״ב (״ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד״); שם גם ״דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון״, כבפסוק ע.
״ואלהא די שכין שמיה תמן״ — בנוסח שלפנינו ״שמיא״; כך תוקן על פי אוצר מדרשים ובקטע הגניזה T-S A 45.10 (״דישכין שמיה תמן״), ובתרגום העברי ״אשר שכן שמו שם״.
בתר דנא עלין בית חשמונאי לבית מקדשא,בתר דנא עלין… — אחרי זה נכנסו בית חשמונאי לבית המקדש, ובנו את השערים ההרוסים, וסגרו את הפרצות, וטיהרו את המקדש ואת העזרה מן ההרוגים ומן הטומאה. וביקשו שמן טהור להדליק את הנרות, ולא מצאו אלא צלוחית אחת שהיתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו שהיה טהור. כשיעור הדלקת יום אחד היה בה. ואלהים אשר השכין את שמו שם נתן בה ברכה, והדליקו ממנה שמונה ימים.
אחרי זה נכנסו בית חשמונאי לבית המקדש,
ובנו תרעין מפגרין, וסגרו תרעתא,
ובנו את השערים ההרוסים, וסגרו את הפרצות,
ודכיאו מקדשא ועזרתא מן קטיליא ומן סאבותא.
וטיהרו את המקדש ואת העזרה מן ההרוגים ומן הטומאה.
ובעו משחתא דכיא לאדלקות אנהרותא,
וביקשו שמן טהור להדליק את הנרות,
ולא אשכחו אלהין צלוחית חדא די הוות חתימא בעזקת כהנא רבא,
ולא מצאו אלא צלוחית אחת שהיתה חתומה בטבעת הכהן הגדול,
וידעו די הוה דכי.
וידעו שהיה טהור.
כאדלקות יומא חד הוה ביה.
כשיעור הדלקת יום אחד היה בה.
ואלהא די שכין שמיה תמן יהב ביה ברכתא,
ואלהים אשר השכין את שמו שם נתן בה ברכה,
ואדליקו מניה יומין תמניא.
והדליקו ממנה שמונה ימים.
מגילת אנטיוכוס, פסוקים סט–עד · סיפור · בני חשמונאי קובעים שמונה ימי שמחה והדלקת נרות; מלכות בני חשמונאי מאתיים ושש שנים
״על כן קימו בני חשמונאי קימא״ — בנוסח שלפנינו ובאוצר מדרשים ״בידהם״, ואין לו מובן; כך תוקן על פי קטע הגניזה T-S A 45.10 (״על כן קיימו בני חשמתי קיימא״) והתרגום העברי (״על כן קימו בני חשמונאי קיום״). ״ותקיפו אסרא״ — לשון דניאל ו, ח.
״להן כל אנש די איתי עלוהי מן קדמת דנא ויצלי קדם אלהה״ — בקטע הגניזה T-S A 45.10 ״מן קדמת דנא יורה ויצלי״ (= יודה), וכן בקטע הגניזה העברי Or. 2116.16 ״יודה ויתפלל לפני אלהיו״; לשון דניאל ו, יא (״מודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה״).
״מאתן ושית שנין״ — כך גם בקטע הגניזה T-S A 45.10 (״מאתן ושת שנין״), ובתרגום העברי.
על כן קימו בני חשמונאי קימא,על כן קימו… — על כן קיימו בני חשמונאי קיום (תקנה), וחיזקו איסר ורשמו, ובני ישראל יחד עמהם, לעשות שמונה ימים אלה ימי שמחה, כימי שמחת המועדים הכתובים בספר התורה; ולהדליק בהם נרות, להודיע שעשה אלהי השמים ניצחונות בהם. לא לספוד, ולא לגזור צום ותענית; אלא כל איש שיש עליו (נדר או מנהג) מקודם לכן — יתפלל לפני אלהיו. אבל חשמונאי ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לעזוב את עבודת המקדש. מן העת הזאת לא היה שם למלכות יון. וקיבלו את המלכות בני חשמונאי ובני בניהם, מן העת הזאת ועד חורבן בית האלהים הזה — מאתיים ושש שנים. עד הימים האלה בני ישראל בכל גלויותיהם שומרים את הימים האלה, וקוראים להם ימי שמחה, מעשרים וחמישה ימים לחודש כסלו, שמונה ימים. מן העת ההיא ועד עולם לא יסורו מהם בבית מקדשם. הכוהנים והלוויים וחכמיהם קיימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם. כבודך יי.
על כן קיימו בני חשמונאי קיום (תקנה),
ותקיפו אסרא ורשמו, ובני ישראל כחדא עמהון,
וחיזקו איסר ורשמו, ובני ישראל יחד עמהם,
למעבד תמניא יומין אלין יומי חדותא,
לעשות שמונה ימים אלה ימי שמחה,
כיומי חדות מועדיא דכתיבין בספר אורייתא;
כימי שמחת המועדים הכתובים בספר התורה;
ולאדלקא בהון אנהרותא,
ולהדליק בהם נרות,
להודעא די עביד אלהא שמיא נצחנין בהון.
להודיע שעשה אלהי השמים ניצחונות בהם.
לא למספד, ולא למגזר צום ותענית;
לא לספוד, ולא לגזור צום ותענית;
להן כל אנש די איתי עלוהי מן קדמת דנא — ויצלי קדם אלהה.
אלא כל איש שיש עליו (נדר או מנהג) מקודם לכן — יתפלל לפני אלהיו.
ברם חשמונאי ובנוהי ואחוהון לא גזרו בהון למשבק עבידת פולחנא די מקדשא.
אבל חשמונאי ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לעזוב את עבודת המקדש.
מן עדנא דנא לא הוה שם למלכות יון.
מן העת הזאת לא היה שם למלכות יון.
וקבלו מלכותא בני חשמונאי ובני בניהון,
וקיבלו את המלכות בני חשמונאי ובני בניהם,
מן עדנא דנא ועד חרבן בית אלהא דך —
מן העת הזאת ועד חורבן בית האלהים הזה —
מאתן ושית שנין.
מאתיים ושש שנים.
עד יומיא האלין בני ישראל בכל גלותהון נטרין יומיא אלין,
עד הימים האלה בני ישראל בכל גלויותיהם שומרים את הימים האלה,
וקרין להון ימי חדו,
וקוראים להם ימי שמחה,
מעשרים וחמשא יומין לירחא דכסלו, תמניא יומין.
מעשרים וחמישה ימים לחודש כסלו, שמונה ימים.
מן עידנא ההוא ועד עלמא לא עדון מנהון בבית מקדשהון.
מן העת ההיא ועד עולם לא יסורו מהם בבית מקדשם.
כהניא ולויא וחכימהון קימו עליהון ועל בני בניהון עד עלמא.
הכוהנים והלוויים וחכמיהם קיימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם.
כבודך יי.
על פי נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה), הנוסח המערבי של המגילה כפי שנדפס בסידורים. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ד | דעבדית | בעבדית |
| ו | אשכחו | — (הוספה) |
| יא | תבו | תבי |
| יב | שמיה | שמיא |
| יג | בני | בידהם |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מגילת אנטיוכוס (הנוסח הארמי) | נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה, מגילת אנטיוכוס), הנוסח המערבי שבסידורים; הושווה לאוצר מדרשים לאייזנשטיין (על פי הוצאת סלוצקי), לקטע גניזת קמברידג׳ T-S A 45.10 (תעתיק אוטומטי), לבתי מדרשות לורטהיימר (נוסח תימן) ולנוסח קדרי שבפרויקט הסידור הפתוח |
מגילת אנטיוכוס
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה), התרגום העברי הנדפס בסידורים לצד הנוסח הארמי §§cover-end§§
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים א–ה · סיפור · גדולת אנטיוכוס מלך יון וכיבושיו; המדינות שבנו הוא ובגריס משנהו
התרגום הולך אחר הארמי פסוק בפסוק, ומספרי הפסוקים כמספרי הנוסח הארמי. ״ואנשיהם בבית האסורים אסר״ — בארמי ״וגובריהון באסר אסר״. ״ויקרא לה מדינת אנטוכיא״ — בארמי ״מדינת אנטיוכס״.
ויהי בימי אנטיוכס מלך יון —
מלך גדול וחזק היה ותקיף בממשלתו,
וכל המלכים ישמעו לו.
והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים,
והחריב טירותםטירותם — מבצריהם,
והיכליהם שרף באש,
ואנשיהם בבית האסורים אסר.
מימי אלכסנדרוס המלך
לא קם מלך כמוהו בכל עבר הנהרעבר הנהר — הארצות שממערב לנהר פרת.
והוא בנה מדינה גדולה על חוף הים, להיות לו לבית מלכות,
ויקרא לה מדינת אנטוכיא על שמו.
וגם בגריסבגריס — שם משנהו של אנטיוכוס, וכן שם העיר שבנה משנהומשנהו — השני לו בשלטון בנה מדינה אחרת כנגדה,
ויקרא לה בגריס על שמו,
וכן שמותן עד היום הזה.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים ו–יא · סיפור · אנטיוכוס אומר לשריו לעלות על ירושלים ולבטל מן היהודים שבת, ראש חודש ומילה
״עם היהודים אשר בירושלים״ — בארמי ״די ביהוד״. ״לאלהינו אינם מקריבין ודתנו אינם עושים״ — בארמי ״לדחלתנא… ובנימוסנא״. ״מתי ימלוך עלינו מלכנו״ — בארמי ״מלכא״.
״הברית אשר כרת להם אלהיהם״ — בארמי ״קימא דאתגזר בהון״. ״ובעיני כל חילו״ — בארמי ״ובעיני גברוהי״. באוצר מדרשים: ״את הברית״.
בשנת עשרים ושלש שנים למלכו,
הוא שנת מאתים ושלש עשרה לבנין בית אלהים,
שם פניו לעלות לירושלים.
ויען ויאמר לשריו:
הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים בינינו?
לאלהינו אינם מקריבין,
ודתנו אינם עושים,
ודתי המלך עוזבים לעשות דתם.
וגם הם מיחלים ליום שברון המלכים והשלטונים,
אומרים: מתי ימלוך עלינו מלכנו,
ונשלוט בים וביבשה,
וכל העולם ינתן בידינו?
אין כבוד למלכות להניח אלה על פני האדמה.
עתה באו ונעלה עליהם,
ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהיהם:
שבת, ראש חדש ומילה.
וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים יב–יג · סיפור · נקנור משנה המלך הורג בירושלים, בונה במה במקדש ושוחט עליה חזיר
״ויבן במה בבית המקדש״ — בארמי ״ובנא פרכא״. ״שם אשכון שכינתי״ — באוצר מדרשים ״אשכין״.
באותה שעה קם אנטיוכס המלך,
וישלח את נקנור משנהו בחיל גדול ועם רב,
ויבא לעיר יהודה, לירושלים.
ויהרג בה הרג רב,
ויבן במהבמה — מזבח לעבודה זרה בבית המקדש,
במקום אשר אמר אלהי ישראל לעבדיו הנביאים: שם אשכון שכינתי לעולם.
במקום ההוא שחטו את החזיר,
ויביאו את דמו לעזרת הקדש.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים יד–כה · סיפור · יוחנן הכהן הגדול נכנס אל נקנור בחרב טמונה, מתפלל והורג אותו בעזרה
״ויעמד בשער המלך״ — בארמי ״וקם בתרע קרתא״ (בשער העיר). ״אדני, אני הוא; עתה באתי לפניך״ — ״אדני אני הוא״ אינו בארמי; באוצר מדרשים ״אדני עתה הנני באתי לפניך״.
״וכאשר שמע יוחנן השיבו דבר״ — בארמי ״וכנמא פתגמא התיביה יוחנן״ (וכך השיבו). ״ותקן תפלתו לפני אלהיו״ — בארמי ״קדם רבון עלמא יי״. ״בבית דגון אלהיו ויאמר אלהי נתנו בידי״ — בארמי ״טעותיה… טעותי״ (אלילו).
״ויען יוחנן ויאמר אלהי, לא תשים עלי חטא״ — ״אלהי״ אינו בארמי. ״להצר ליהודה ולירושלים״ — בארמי ״לאעקא ליהוד ולירושלם״.
ובהיות זה,
כאשר שמע יוחנן בן מתתיה כהן גדול כי זה המעשה נעשה —
נמלא קצף וחמה, וזיו פניו נשתנה,
ויועץ בלבו מה שיכול לעשות על זה.
ואז יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב,
שתי זרתותזרתות — מידות של זרת ארכה, וזרת רחבה,
תחת בגדיו עטופה.
ויבא לירושלים, ויעמד בשער המלך,
ויקרא לשוערים ויאמר להם:
אני יוחנן בן מתתיה, באתי לבוא לפני נקנור.
ואז באו השוערים והשומרים ויאמרו לו:
הכהן הגדול מהיהודים עומד בפתח.
ויען נקנור ויאמר להם:
בא יבא.
ואז יוחנן הובא לפני נקנור.
ויען נקנור ויאמר ליוחנן:
אתה הוא אחד מן המורדים אשר מרדו במלך, ואינם רוצים בשלום מלכותו.
ויען יוחנן לפני נקנור ויאמר:
אדני, אני הוא; עתה באתי לפניך — אשר תרצה אעשה.
ויען נקנור ויאמר ליוחנן:
אם כרצוני אתה עושה —
קח חזיר ושחטהו על הבמה,
ותלבש בגדי מלכות,
ותרכב על סוס המלך,
וכאחד מאוהבי המלך תהיה.
וכאשר שמע יוחנן, השיבו דבר:
אדני, אני ירא מבני ישראל,
פן ישמעו כי עשיתי כן, ויסקלוני באבנים.
עתה יצא כל איש מלפניך, פן יודיעום.
אז נקנור הוציא מלפניו כל איש.
בעת ההיא נשא יוחנן בן מתתיה עיניו לאלהי שמים,
ותקן תפלתו לפני אלהיו.
ויאמר:
אלהי ואלהי אבותי, אברהם יצחק ויעקב,
אל תתנני נא ביד הערל הזה;
כי אם יהרגני — ילך וישתבח בבית דגוןדגון — אליל פלשתים אלהיו,
ויאמר: אלהי נתנו בידי.
באותה שעה פסע עליו שלש פסיעות,
ויתקע החרב בלבו,
וישלך אותו חלל בעזרת הקדש לפני אלהי השמים.
ענה יוחנן ויאמר:
אלהי, לא תשים עלי חטא כי הרגתיו בקדש;
עתה כן תתן את כל העמים אשר באו עמו להצר ליהודה ולירושלים.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים כו–כח · סיפור · יוחנן יוצא ונלחם בעמים, ובונה עמוד ״ממית החזקים״
״שבע מאות אלף ושנים ושבעים אלף״ — בארמי ״שבעה (מאתן אלפין ושבעין ותרין) אלפין״; בקטע הגניזה העברי Or. 2116.16 (תרגום עברי אחר) ״שבע מאות… ושתים אלף״ (בתעתיק האוטומטי), ושם ״ויקרא לו מקוי קטל נקיפין״. ״ויקרא על שמו ממית החזקים״ — בארמי ״וקרא ליה קטיל תקיפין״; בפרויקט הסידור הפתוח ״ויקרא לו מכבי ממית החזקים״.
אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום הזה,
וילחם בעמים,
ויהרג בהם הרג רב.
מספר ההרוגים אשר הרג ביום ההוא —
שבע מאות אלף ושנים ושבעים אלף,
אשר היו הורגים אלה לאלה.
בשובו בנה עמוד,
ויקרא על שמו: ממית החזקים.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים כט–לו · סיפור · בגריס בא לירושלים וגוזר על שבת, ראש חודש ומילה; האיש שמל את בנו, והאשה שקפצה מן החומה עם בנה
״עתה על ממוניכם אתם בוטחים״ — באוצר מדרשים ״על ממונכם אתם חוסים גם בתיכם״. ״בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז״ — בארמי ״מן די מלת מלכא מהחצפא״.
״ברית אבותינו לא נבטל ממנו״ — בארמי ״קימא דאבהתנא לא פסיק״. ״ותפל בנה לארץ ותפל אחריו״ — באוצר מדרשים ״ותפיל… ותפול״.
ויהי כאשר שמע אנטיוכס המלך כי נהרג נקנור משנהו,
צר לו למאוד,
וישלח לו להביא את בגריס הרשע, המטעה את עמוהמטעה את עמו — כינויו של בגריס.
ויען אנטיוכס ויאמר לבגריס:
הלא ידעת, אם לא שמעת, אשר עשו לי בני ישראל?
הרגו חילי, ויבוזו מחנותי ושרי!
עתה — על ממוניכם אתם בוטחים, או בתיכם לכם הם?
באו ונעלה עליהם,
ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהי השמים:
שבת, ראש חדש ומילה.
אז בגריס הרשע וכל מחנותיו בא לירושלים,
ויהרג בהם הרג רב,
ויגזר בה גזרה גמורה על שבת, ראש חדש ומילה.
בהיות זה, כאשר היה דבר המלך נחפזנחפז — נחוץ, דחוף —
מצאו איש אשר מל בנו,
ויביאו האיש ואשתו,
ויתלו אותם כנגד הילד.
וגם אשה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה,
ותמל אותו לשמנה ימים,
ותעל חומת ירושלים, ובנה מהול בידה.
ותען ותאמר:
לך אומרים, בגריס הרשע:
אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כרת עמנו —
ברית אבותינו לא נבטל ממנו,
שבת, ראש חדש ומילה מבני בנינו לא יוסר.
ותפל בנה לארץ, ותפל אחריו,
וימותו שניהם כאחד.
ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם,
ולא שנו ברית אבותם.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים לז–מ · סיפור · בני ישראל ששבתו במערה נשרפו בה ולא חיללו את השבת
״וילשינו אותם לפני בגריס״ — בארמי ״ואכלי קורציהון״. ״ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבות״ — בתרגום מובא הפסוק עצמו (שמות לד, כא), ובארמי בלשון תרגום ״שיתא יומין תעבדון עבדתיכון וביומא שביעאה תניחון״.
״כאשר [לא] יצאו אליהם היהודים״ — ״לא״ בסוגריים מרובעים בנוסח שלפנינו (השלמת המהדיר), וכך באוצר מדרשים ובארמי (״כדי לא נפקו לותהון״).
בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלה לאלה:
באו ונלך ונשבות במערה,
פן נחלל את יום השבת.
וילשינו אותם לפני בגריס.
אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוציםחלוצים — חמושים, אנשי צבא,
ויבאו וישבו על פי המערה,
ויאמרו אליהם:
יהודים, צאו אלינו!
ואכלו מלחמנו, ושתו מייננו,
ומעשנו תהיו עושים.
ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה:
זוכרים אנחנו אשר צונו יי על הר סיני:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּות(שמות לד, כא).
עתה טוב לנו אשר נמות במערה, מאשר נחלל את יום השבת.
בהיות זה, כאשר לא יצאו אליהם היהודים —
ויביאו עצים וישרפו על פי המערה,
וימותו כאלף איש ואשה.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים מא–מז · סיפור · חמשת בני מתתיה מכים בעמים; בגריס בורח ויועץ למלך לאסוף את כל צבאות מלכותו ואת הפילים
״וינס אל אנטוכיא אל המלך״ — ״אל אנטוכיא״ אינו בארמי. ״מרמה גדולה ומרד בתוכה״ — בארמי ״ואשתדור רב ומרדי בגוה״; באוצר מדרשים ״ומרד בזה״. ״ומדובים הם ממהרים״ — בארמי ״חציפין״.
״ולא תלחם באנשים מעט״ — בארמי ״ולא תגיח בהון במשריתא אלין, די הן תגיח בהון בגוברין זעירן״. ״ויבאו שרי עם ועם ומלכות ממלכות״ — בארמי ״רברבני כל עממיא ומלכותא״, ובקטע הגניזה הארמי T-S A 45.10 ״עם מעם… ממלכו״ כתרגום.
אחרי כן יצאו חמשה בני מתתיה, יוחנן וארבעה אחיו,
וילחמו בעמים,
ויהרגו בהם הרג רב,
ויגרשום לאיי הים,
כי בטחו ביי אלהי השמים.
אז בגריס הרשע נכנס בספינה אחת,
וינס אל אנטוכיא אל המלך,
ועמו אנשים פליטי חרב.
ויען בגריס ויאמר לאנטיוכוס המלך:
אתה המלך שמת צווי לבטל מן היהודים שבת, ראש חדש ומילה —
מרמה גדולה ומרד בתוכה.
אשר אם ילכו כל העמים והאומות וכל הלשונות — לא יוכלו לחמשה בני מתתיהו:
מאריות הם חזקים,
ומנשרים הם קלים,
ומדובים הם ממהרים.
עתה המלך, עצתי תיטב עליך,
ולא תלחם באנשים מעט;
כי אם תלחם בהם — ותבוש בעיני כל המלכים.
לכן כתוב ושלח ספריםספרים — אגרות, מכתבים בכל מדינות מלכותך,
ויבאו שרי החילות ולא ישאר מהם אחד,
וגם פילים מלובשים שריוניםשריונים — שריונים, לבוש ברזל יהיו בהם.
וייטב הדבר בעיני אנטיוכוס המלך,
וישלח ספרים בכל מדינות מלכותו,
ויבאו שרי עם ועם ומלכות ממלכות,
ופילים מלובשים שריונים עמהם באו.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים מח–נה · סיפור · בגריס פורץ את המקדש; בני מתתיה צמים במצפה, ואביהם מברך אותם ומשווה כל אחד לגיבור מישראל
״בקע החומה וינתק המבוא וישבר במקדש שלש עשרה פרצות״ — כבארמי ״ופגר שורא ונתק אבולא ותרע במוקדשא תלת עשר תרעתיא״; השווה משנה מדות ב, ג.
״יהודה הבכור, שמעון השני, השלישי יוחנן״ — באוצר מדרשים ״יהודה הבכור השני שמעון השלישי יוחנן הרביעי יונתן החמישי אלעזר״. ״אודה ממך״ — בארמי ״אודמינך״ (אדמה אותך). ״אשר קנא לאלהיו״ — ״לאלהיו״ אינו בארמי.
שנית קם בגריס הרשע ויבא לירושלים,
בקע החומה, וינתק המבואהמבוא — השער,
וישבר במקדש שלש עשרה פרצות,
וגם מן האבנים שבר עד אשר היו כעפר.
ויחשב בלבו ויאמר:
הפעם הזאת לא יוכלו לי, כי רב חילי ועוז ידי.
ואלהי השמים לא חשב כן.
וכשמוע חמשה בני מתתיה,
קמו ויבאו למצפה גלעד,
אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא.
צום גזרו, וישבו על האפר,
לבקש רחמים מלפני אלהי השמים.
אז נפל בלבם עצה טובה:
יהודה הבכור,
שמעון השני,
השלישי יוחנן,
הרביעי יונתן,
חמישי אלעזר.
ויברך אותם אביהם, וכן אמר:
יהודה בני, אודה ממךאודה ממך — אדמה אותך, אשווה אותך כיהודה בן יעקב, אשר היה נמשל כאריה.
שמעון בני, אודה ממך כשמעון בן יעקב, אשר הרג יושבי שכם.
יוחנן בני, אודה ממך כאבנר בן נר, שר צבא ישראל.
יונתן בני, אודה ממך כיונתן בן שאול, אשר הרג עם פלשתים.
אלעזר בני, אודה ממך כפינחס בן אלעזר, אשר קנא לאלהיו, והציל את בני ישראל.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים נו–ס · סיפור · יהודה נהרג בקרב; אחיו שבים אל אביהם, ומתתיה יוצא עמם למלחמה
״ואתם נבהלתם על אחיכם״ — בארמי ״ואתון אתבריתון על אחוכון״, ופירושו התאבלתם (ראה בנוסח הארמי, סעיף י). ״ויען מתתיה אביהם״ — ״אביהם״ אינו בארמי.
על זה יצאו חמשה בני מתתיה ביום הזה,
וילחמו בעמים,
ויהרגו בהם הרג רב,
ויהרג מהם יהודה.
באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיה כי נהרג יהודה —
שבו ויבאו אל אביהם.
ויאמר להם:
למה שבתם?
ויענו ויאמרו:
על אשר נהרג אחינו, אשר היה חשוב ככלנו.
ויען מתתיה אביהם ויאמר:
אני אצא עמכם ואלחם בעמים,
פן יאבדו בית ישראל;
ואתם נבהלתםנבהלתם — נבהלתם (בארמי: התאבלתם) על אחיכם.
ויצא מתתיה ביום הזה עם בניו,
וילחמו בעמים.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים סא–סה · סיפור · העמים נמסרים ביד בני מתתיה; אלעזר טובע בין הפילים; בגריס נשרף ואנטיוכוס בורח
״וכאשר שבו בקשוהו, ואחר כך מצאוהו״ — בארמי ״בעוהי בין חייא ובין מתיא ולא אשכחוהי״; באוצר מדרשים ״בקשוהו ולא מצאוהו, ואח״כ מצאוהו״. ״למדינות הים״ — בארמי ״להפרכי ימא״.
״וקורין אותו הבורח״ — בארמי ״וקרין ליה ערוקא״.
ואלהי השמים נתן כל גבורי העמים בידם,
ויהרגו בהם הרג רב —
כל אחזי חרב, וכל משכי קשת, שרי החיל והסגנים;
לא נותר בהם שריד,
וינוסו שאר העמים למדינות הים.
ואלעזר היה מתעסק להמית את הפילים,
ויטבע בפרשבפרש — בגללים, בצואה הפילים.
וכאשר שבו בקשוהו,
ואחר כך מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים.
וישמחו בני ישראל כי נתנו בידיהם שנאיהם:
מהם שרפו באש,
ומהם דקרו בחרב,
ומהם תלו על העץ.
ובגריס הרשע, המטעה את עמו —
שרפו אותו בית ישראל באש.
ואז המלך אנטיוכוס, כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו,
נכנס בספינה וינס למדינות הים.
ויהי כל מקום אשר היה בא שמה — מורדים בו,
וקורין אותו: הבורח.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים סו–סח · סיפור · בני חשמונאי מטהרים את המקדש; פך שמן אחד חתום בחותם כהן גדול דולק שמונה ימים
״ויטהרו את העזרה״ — בארמי ״ודכיאו מקדשא ועזרתא״. ״ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה״ — בארמי ״משחתא דכיא לאדלקות אנהרותא״. ״וידעו כי היתה טהור״ — באוצר מדרשים ״טהורה״.
בקטע הגניזה העברי Or. 2116.16 (תרגום עברי אחר): ״ויבקשו שמן זית זך להעלות המאור ולא מצאו זולתי צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הגדול״.
אחרי כן באו בני חשמונאי לבית המקדש,
ויבנו את השערים הנשברים, ויסגרו הפרצות,
ויטהרו את העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות.
ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה,
ולא מצאו כי אם צלוחיתצלוחית — כלי קטן לשמן אחת אשר היתה חתומה בטבעת כהן גדול,
וידעו כי היתה טהור.
והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד.
ואלהי השמים אשר שכן שמו שם נתן ברכה,
והדליקו ממנה שמונה ימים.
מגילת אנטיוכוס, התרגום העברי, פסוקים סט–עד · סיפור · בני חשמונאי קובעים שמונה ימי שמחה והדלקת נרות; התפילה שבסוף המגילה
״ולכן אסור לספוד בהם ולא לגזור (בהם) צום ותענית״ — ״ולכן אסור״ אינו בארמי; ״(בהם)״ בסוגריים בנוסח שלפנינו ובאוצר מדרשים. ״לבטל עבודת מלאכה במקדש״ — בארמי ״למשבק עבידת פולחנא די מקדשא״.
״על כן בני ישראל מהיום ההוא״ — בארמי ״עד יומיא האלין״. ״ימי שמחה״ — באוצר מדרשים ״ימי משתה ושמחה״. ״אשר היו [עושין] בבית מקדשם״ — ״עושין״ הושלם מאוצר מדרשים.
״האל אשר עשה עמהם נס ופלא…״ — סיום התרגום, ואינו בארמי (שם ״כבודך יי״); בסופו מיכה ז, טו.
על כן קימו בני חשמונאי קיום,
וחזקו איסראיסר — גזירה מחייבת, ובני ישראל עמם כאחד,
לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה,
כימי מועדים הכתובים בתורה;
ולהדליק בהם נרות,
להודיע אשר עשה להם אלהי השמים נצוחיםנצוחים — ניצחונות.
ולכן אסור לספוד בהם, ולא לגזור (בהם) צום ותענית;
זולתי אשר מקובל עליו לפני זה — ויתפלל לפני אלהיו.
אך חשמונאי ובניו ואחיהם לא גזרו בהם לבטל עבודת מלאכה במקדש.
ומן העת ההיא לא היה שם למלכות יון.
ויקבלו המלכות בני חשמונאי ובני בניהם,
מהעת הזאת עד חרבן בית האלהים —
מאתים ושש שנים.
על כן בני ישראל מהיום ההוא בכל גלותם שומרים הימים האלה,
ויקראו להם ימי שמחה,
מחמשה ועשרים לחדש כסלו, שמנה ימים.
מן העת ההיא ועד העולם לא יסורו מהם אשר היו עושין בבית מקדשם,
הכהנים והלויים וחכמיהם,
אשר קימו עליהם ועל בני בניהם עד עולם.
האל אשר עשה עמהם נס ופלא,
הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות,
ויקויים בנו מקרא שכתוב:
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת(מיכה ז, טו).
אמן.
על פי נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה), התרגום העברי הנדפס בסידורים לצד הנוסח הארמי. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ז | לא | — (הוספה) |
| יג | עושין | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מגילת אנטיוכוס (התרגום העברי) | נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה, מגילת אנטיוכוס); הושווה לאוצר מדרשים לאייזנשטיין (״פתשגן הכתב״, על פי הוצאת סלוצקי), לנוסח פרויקט הסידור הפתוח ולקטע גניזת קמברידג׳ Or. 2116.16 (תרגום עברי אחר, תעתיק אוטומטי) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מגילת אנטיוכוס (הנוסח הארמי) | נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה, מגילת אנטיוכוס), הנוסח המערבי שבסידורים; הושווה לאוצר מדרשים לאייזנשטיין (על פי הוצאת סלוצקי), לקטע גניזת קמברידג׳ T-S A 45.10 (תעתיק אוטומטי), לבתי מדרשות לורטהיימר (נוסח תימן) ולנוסח קדרי שבפרויקט הסידור הפתוח |
| מגילת אנטיוכוס (התרגום העברי) | נוסח פרויקט השו״ת (מדרשי אגדה, מגילת אנטיוכוס); הושווה לאוצר מדרשים לאייזנשטיין (״פתשגן הכתב״, על פי הוצאת סלוצקי), לנוסח פרויקט הסידור הפתוח ולקטע גניזת קמברידג׳ Or. 2116.16 (תרגום עברי אחר, תעתיק אוטומטי) |