מדרש
פרשה ג: עקב
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת והיה עקב
מדרש דברים רבה (מהדורת ליברמן)
דרשה א
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ(דברים ז, יב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור, ״ראה ויתר גוים״; ישראל שומרי התורה שכרן מתוקן להם
המשנה: בבא קמא ד, ג (״שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור״). בכתב היד ״לשור של נוכרי״ בפעם הראשונה ו״לשור של נכרי״ בשנייה.
״ישראל וגוים בריותי הם״ — במאגרים ״בריותי: הם״. במהדורת ליברמן (פרשה ג, עמ׳ 71) בלי הבדל.
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן(דברים ז, יב).
שור של ישראל שנגח לשור של נכרי, מהו שיהא חייב?
כך שנו רבותינו:
שור של ישראל שנגח לשור של נוכרי פטור(משנה בבא קמא ד, ג).
ומאי טעמא?
אמר רבי יוחנן:
דכתיב: רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם(חבקוק ג, ו) — שהתיר נכסיהם של גוים לישראל.
לפיכך שנו רבותינו:
שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור(משנה בבא קמא ד, ג).
אמר רבי תנחום בן זכאי:
אמר הקדוש ברוך הוא:
ישראל וגוים בריותי הם,
ומפני מה התרתי ממונם של גוים לישראל?
מפני שאין לבם שוה:
לפי שהן עובדין עבודה זרה וכופרין בהקדוש ברוך הוא;
אבל ישראל, שהן עובדין להקדוש ברוך הוא ומשמרין את התורה — שכרן מתוקן להם.
ממה שקרינו בענין: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · ישראל שומעין לתורה רק בעקב, אחרי שנכנסו לצרה
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ־רוּחַ מִגְּבַהּ־רוּחַ(קהלת ז, ח)
״ונוטין פניהם״ — במהדורת ליברמן ״ונוטלין פניהם״. ״וכן הושע אומר [להם]״ — ״להם״ בסוגריים במאגרים ובליברמן.
״בצר לך… ושבת עד יי אלהיך״ — דברים ד, ל. ״אלכה אחרי מאהבי״ — הושע ב, ז; ״אחר ישובו בני ישראל״ — הושע ג, ה.
דבר אחר:
וְהָיָה עֵקֶב(דברים ז, יב) —
אין ישראל מקבלין את התורה אלא בעקב:
לאחר שמתייסרין מעונשין וסובלין צרות, אז חוזרין ושומעין —
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.
זה שאמר הכתוב:
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ(קהלת ז, ח).
אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
אין ישראל יודעין ועושין את התורה אלא בעקב;
ונוטין פניהם לכאן ולכאן, ואחר כך באין אצלי.
וכן משה אומר: בַּצַּר לְךָ — וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים ד, ל).
וכן הושע אומר להם: אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי(הושע ב, ז) — אַחַר יָשֻׁובוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(הושע ג, ה).
ואינם באים אצלי אלא משהן נכנסין לצרה.
ואף אלו אינן שומעין אלא בעקב,
שנאמר: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.
פתיחתא שנייה · קצרה · דוד מבקש ללמוד דרך החוקים, ולשמור כדי ליטול שכר לעתיד לבוא
הוֹרֵנִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב(תהלים קיט, לג)
״ואצרה״ — בפסוק ״ואצרנה עקב״; ״עקב״ שבסוף הפסוק הוא הקשר לסדר, ואין הפתיחתא חוזרת לפסוק הסדר. במהדורת ליברמן כבכתב היד.
דבר אחר:
וְהָיָה עֵקֶב(דברים ז, יב) וכו׳.
זה שאמר הכתוב:
הוֹרֵנִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ(תהלים קיט, לג).
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, הוֹרֵנִי יְיָ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ —
אם באתי לטעות ולילך בדרך רעה, הוֹרֵנִי — למדני;
ואצרה — בעולם הזה, כדי שאטול שכרי לעתיד לבוא.
פתיחתא שלישית · אליהו בכרמל, גדעון בבמה, יהושע בשבת ויהודה בתמר — הכל בשבילי עשו
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי(תהלים ס, ט)
״שבע עבירות היו בקרבנו של גדעון״ — המנין בכתב היד: עצי אשרה, אבנים פסולות, פר המוקצה, שור הנעבד, ״ושור ואיל״, איסור במה; ״ושור ואיל״ מסומן במאגרים כמשובש (״!…!״), ובמהדורת ליברמן ״ושור, ואיל״.
״אני הוא שאמרתי לו והתרתי לו״ — במאגרים סימני סדר ״[2] שאמרתי לו [1] והתרתי לו״ (היפוך: ״והתרתי לו שאמרתי לו״?); נדפס כסדר הכתיבה, כליברמן.
״וסבותם את העיר שבע פעמים״ — צירוף יהושע ו, ג (״וסבתם את העיר״) ויהושע ו, ד (״וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים״).
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה ג, ב — ״לי גלעד ולי מנשה מהו גלעד אמר ריש לקיש כו׳ עד שהן מבני יהודה״ (מקוצר; הדפוס מפנה לדרשה שבסעיף ו), ואחריו ״מואב סיר רחצי… ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי״ בנוסח אחר.
כל מה שעשה אליהו, שהוא מגלעד — בשבילי עשה.
שלא תאמר: ירושלם קיימת, ואליהו מקריב באיסור במה!
אמר הקדוש ברוך הוא: לִי גִלְעָד — אני הוא שאמרתי,
שנאמר: וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי(מלכים א יח, לו).
וְלִי מְנַשֶּׁה — כל מה שעשה גדעון, בשבילי עשה, שהוא משל מנשה.
שלא תאמר: שילה קיימת, וגדעון מקריב באיסור במה!
אמר רבי אבא בר כהנא:
שבע עבירות היו בקרבנו של גדעון:
עציו עצי אשרה,
ואבנים פסולות,
ופר המוקצה,
ושור הנעבד,
ושור ואיל,
ואיסור במה.
שלא תאמר: שמא מעצמו עשה —
אמר הקדוש ברוך הוא: לִי מְנַשֶּׁה — אני הוא שאמרתי לו,
שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא(שופטים ו, כה).
אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי — כל מה שעשה יהושע, שהוא משבט אפרים, בשבילי עשה,
שנאמר: וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ וגו׳(יהושע ו, ד).
תני:
שבת היתה, ואין שבעה בלא שבת.
שלא תאמר: יהושע צדיק היה, והוא מחלל את השבת!
אמר הקדוש ברוך הוא: אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי — אני הוא שאמרתי לו והתרתי לו:
וְסַבֹּותֶם אֶת הָעִיר(יהושע ו, ג) שבע פעמים.
יְהוּדָה מְחֹוקְקִי — כל מה שעשה יהודה, שהיה ראש השבט, בשבילי עשה,
שנאמר: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי(בראשית לח, כו).
מהו מִמֶּנִּי?
אמר רבי הונא בשם רבי אידי:
לא תאמר: זנתה תמר, ולא יהודה בעא מזניאבעא מזניא — ביקש לזנות —
אלא ממני היו הדברים.
הוי: יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.
פתיחתא שלישית · דבר אחר · עלי לרפא את מה שעשו גלעד, מנשה, ירבעם ואחז; ומואב, אדום ופלשת עתידים לשמש את ישראל
״מהו מן הצורה צר״ — מסומן במאגרים כמשובש (״!הצורה״ צר!״); בפסוק (מלכים א יא, כו) ״מן הצרדה ושם אמו צרועה״. במהדורת ליברמן ״מהו מן הצורה צר״. נדפס כבכתב היד.
״ויעש מזבחות לבעלים ולכל צבא השמים״ — אינו פסוק אחד: ״ויקם מזבחות לבעלים… וישתחו לכל צבא השמים״ (דברי הימים ב לג, ג) ו״ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית יי״ (שם לג, ה), ועל ״בשתי חצרות״ דברי רבי הונא; שם על מנשה, וכאן על אחז. בין ״שנאמר״ ובין הפסוק סימן הוספה ריק במאגרים.
״עלי פלשת אתרועעי״ — בתהלים ס, י ״התרועעי״, ובתהלים קח, י ״אתרועע״.
דבר אחר:
לִי גִלְעָד(תהלים ס, ט) —
אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לרפאת מה שעשה גלעד.
ומה עשה?
כל מי שהיה מבקש לשכור עידי שקר — משם היה הולך ושוכר,
שנאמר: גִּלְעָד קִרְיַת פֹּועֲלֵי אָוֶן(הושע ו, ח).
ולמה זכו להעמיד אליהו הצדיק?
בשביל שעשו חסד עם עצמותיו של שאול,
שנאמר: וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל(שמואל א לא, יב).
וכן דוד אומר: וְגַם אני אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת(שמואל ב ב, ו).
מהו הַטּוֹבָה הַזֹּאת?
רבי אבא בר כהנא אמר: מינה מהם זקנים.
רבנין אמרי: רחוקים היו, וקרבן.
וְלִי מְנַשֶּׁה — עלי לרפאת מה שעשה מנשה,
שנאמר: וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל וגו׳(דברי הימים ב לג, ז).
אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי — עלי לרפאת מה שעשה ירבעם,
שנאמר: וְיָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי(מלכים א יא, כו).
מהו ״מן הצורה צר״? וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה — שהלקה את ישראל בצרעת.
יְהוּדָה מְחֹוקְקִי — עלי לרפאת מה שעשה אחז,
שנאמר: ויעש מִזְבְּחוֹת לַבְּעָלִים(דברי הימים ב לג, ג) ולְכׇל צְבָא הַשָּׁמָיִם(דברי הימים ב לג, ה).
רבי הונא בשם רבי אחא אומר: בעזרת ישראל ובעזרת הנשים.
מוֹאָב סִיר רַחְצִי(תהלים ס, י) — אלו מואביים, שהן בקיאין במרחצאות,
שהן עתידין שיהיו מסיקיןמסיקין — מחממים (את המרחצאות) מרחצאות של ישראל לעתיד לבוא.
עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי — אלו רומיים, שהם בקיאים במנעלים,
שהם עתידים לעשות מנעליהם של ישראל לעתיד לבא.
עָלַי פְּלֶשֶׁת אתרועעי — אלו פלשתים, שהן בקיאין בתכבוסתבתכבוסת — בכביסת בגדים,
ועתידין להיות מכבסין כליהם של ישראל לימות המשיח.
פתיחתא שלישית · דבר אחר · אליהו מעיד על תחיית המתים, מנשה על קבלת השבים, אלקנה על פקידת עקרות, חנניה מישאל ועזריה על ההצלה מן האש; שכר הענוים בעקב
״ותשב נפש הילד על קרבו״ — במאגרים ״הילד (ו?ר?) על קרבו״: אותיות שמאגרים מוחק; ליברמן בלעדיהן. ״ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ולו שתי נשים״ — שמואל א א, א–ב.
״ובהצר לו״ — בפסוק (דברי הימים ב לג, יב) ״וכהצר לו״.
״אמר רבי אבא בר כהנא: בא וראה…״ — שורה לעצמה בכתב היד ובליברמן (עמ׳ 74); היא חזרתן של שלוש הדרשות על ״לי גלעד״ אל ״והיה עקב״.
דבר אחר:
לִי גִלְעָד(תהלים ס, ט) —
אמר רבי שמעון בן לקיש:
אם יאמר לך אדם שאין הקדוש ברוך הוא מחיה מתים — אמור לו:
הרי אליהו הגלעדי מעיד שהחייתי מתים על ידו,
שנאמר: וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשׇׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ(מלכים א יז, כב).
וְלִי מְנַשֶּׁה —
אם יאמר לך אדם: אין הקדוש ברוך הוא מקבל השבים — אמור לו:
הרי מנשה מעיד, שלא הכעיסני בריה כמו שהכעיסני מנשה,
שנאמר: וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה וגו׳(מלכים ב כא, טז).
ואיפשר שמלא את ירושלם פה לפה?
אלא שהרג הנביאים, שכתוב בם: פֶּה אֶל פֶּה(במדבר יב, ח).
וכיון שעשה תשובה — קבלו הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: ובהצר לוֹ וגו׳(דברי הימים ב לג, יב).
אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —
אם יאמר לך אדם: אין הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות —
הרי אלקנה, שהוא מהר אפרים, מעיד עלי שפקדתי לחנה,
שנאמר: וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם(שמואל א א, א) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וגו׳(שמואל א א, ב);
ופקדתי אותה, שנאמר: כִּי פָקַד יְיָ אֶת חַנָּה(שמואל א ב, כא).
יְהוּדָה מְחֹוקְקִי —
אם יאמר לך אדם: אין הקדוש ברוך הוא מציל מן האש —
הרי חנניה מישאל ועזריה, שהם מבני יהודה,
שנאמר: וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה(דניאל א, ו) —
מעידין עלי שהצלתי אותם מן האש,
שנאמר: בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וגו׳(דניאל ג, כח).
אמר רבי אבא בר כהנא:
בא וראה כמה גדולה נתן הקדוש ברוך הוא על הענוים והיראים מן הקדוש ברוך הוא,
שהם עושין מצות ויגעים בתורה ומעשיהן — מתן שכרן שמור להם בעקב.
ואימתי הוא פורע להם שכרן? בעקב — לעתיד לבא.
וְהָיָה עֵקֶב(דברים ז, יב).
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · שכר מצוותיהם של אומות העולם ניתן להם בעולם הזה כדי לאבדם; משל הפקדון; נושא המשוי הקטן לפניו
וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ(דברים ז, י)
״מה כתיב למעלן״ — הפסוק שלפני ״והיה עקב״ (דברים ז, יב) אחרי ״ושמרת את המצוה״ (ז, יא). ״על פניו״ — כך בכתב היד ובליברמן (שלוש פעמים); בפסוק ״אל פניו״.
״ראיתי אדם אחד״ — בכתב היד ״אדם {אדם}״, והשני מחוק בידי הסופר. ״[אומר] לך״ — מאגרים ״א(מו)[ומ]ר״, ליברמן ״אומר״. ״כשר [ו]צנוע״, ״כך [זה] היה עושה״ — השלמות מאגרים, וכן בליברמן. ״ברגליו״, ״שאל״ — אותיות מסופקות במאגרים.
״פנקסי׳ של גוים״ נפתח ״פנקסיהם״.
דבר אחר:
וְהָיָה עֵקֶב(דברים ז, יב).
מה כתיב למעלן?
וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂונְאָיו(דברים ז, י).
אמר הקדוש ברוך הוא:
כל המצות הקלות שאומות העולם עושים — אני פורע להם שכרן בעולם הזה, כדי לאבדם לעולם הבא.
אבל אם היה צדיק ונכשל בעבירה — מיד הוא פורע ממנו;
ואם עשה רשע מצוה אחת — מיד הוא פורע לו שכרו.
הוי: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂונְאָיו.
למה? כדי לאבדן לעתיד לבוא.
ופורע לרשעים שכרן, וטורפן על פניהם.
מעשה ברבי זיינון, שהיה בא לאסכנדריאה,
והיה שם רופא אחד, פתוח פתחו כנגד עבודה זרה.
והיה שם אדם אחד, כשר ועושה מצוות, והוא מיוסר ומקוטעומקוטע — וקטוע איברים בידיו וברגליו.
פעם אחת היה לו עסק עם אדם אחד גדול ממנו, והיה עומד ומחרף ומגדף,
ועמד ונכנס לבית עבודה זרה —
מיד יצא משם בריא, מהלך ברגליו.
אותו הרופא ראה אותו היאך נכנס לבית עבודה זרה מקוטע ידיו ורגליו, והיאך יצא משם בריא — והיה תמה.
הלך אותו הרופא אצל רבי זיינון.
אמר לו: ראיתי אדם אחד מיוסר, מקוטע בידיו וברגליו,
ומשנכנס לבית עבודה זרה ועבד עבודה זרה — יצא משם בריא.
אמר ליה רבי זיינון:
אומר לך — למה הדבר דומה?
לאדם שהיה כשר וצנוע, והיו הכל מפקידין אצלו פקדונות.
וכשהיו מפקידין אצלו, היו שואלין אותו ואומרין לו: מה שמך? —
שאם אבא ליטול פקדוני, אהא יודע מה שמך.
פעם אחת בא אדם והפקיד אצלו פקדונו.
שאל לו ואמר ליה: מה שמך?
אמר ליה: שמי יוסי.
הלך לו.
לאחר זמן בא ליטול פקדונו, ושכח שמו של אותו האיש, ואמר לו: שמעון.
אותו בעל הפקדון הבין, וידע ששכח שמו.
אמר: ובשביל ששכח שמי איני נותן לו פקדונו?
נטלו וטרפווטרפו — וזרקו (בחוזק) על פניו.
אמר: הא טריףטריף — טרוף, מושלך לך פקדונך!
כך זה: היה עושה מצות, והיה לו ביד הקדוש ברוך הוא שכר אותם מצות שמורות לו.
וכיון שיצא עולמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מה שכרו של זה עושה בידי?
מיד פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו ורפאו,
כדי שלא יהיה לו ביד הקדוש ברוך הוא שכר עם הצדיקים.
לפיכך יצא בריא.
הוי: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂונְאָיו וגו׳.
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא:
כתיב: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַגּוֹיִם(זכריה יב, ט).
אמר הקדוש ברוך הוא:
כשאפתח פנקסיהםפנקסיהם — פנקסי החשבון שלהם של גוים ולא אמצא להן בידי זכות —
באותה שעה אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל הַגּוֹיִם.
לפיכך הוא פורע להן שכרן מיד.
מהו ״על פניו״?
אדם נושא שתי משואותמשואות — משאות, אחד קטון ואחד גדול — מה עושה?
נושא המשוי הקטון לפניו, והגדול לאחריו.
כך הקדוש ברוך הוא עושה:
נותן שכרן של צדיקים לאחריו, שנאמר: וְאַחֲרָיו כׇּל יִשְׁרֵי לֵב(תהלים צד, טו);
אבל שכרן של אומות העולם — לפניו.
לכך נאמר ״על פניו״.
לפיכך הוא מצוה לישראל ואמר להם:
כל מצות שאתם עושים בעולם הזה — אל תבקשו שכרן מיד,
שנאמר: יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע(משלי יא, כא).
ואימתי נוטלין שכרן? בעקב,
שנאמר: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.
חלק ד
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״והיה עקב תשמעון״ · טובה אחרית מראשית; משל הפועלים שהאמינו למלך; הרשעים נדחים, והדבקים בחי וקיים חיים
״מצורדין״ — ״מצו?רד?ין״ בפעם השנייה: אותיות מסופקות במאגרים; ליברמן ״מצורדין״ בשתיהן. ״כי אחרית לאיש שלום״ — ״של?ו?ם״, אות מסופקת.
״עץ חיים היא למחזיקים בה״ — במאגרים ״{כי} (חיים) עץ חיים״: ״כי״ מחוק בידי הסופר ו״חיים״ במאגרים; ליברמן ״(כי חיים)״. ״הנה יי אלהים בחזק יבוא״ — בפסוק (ישעיהו מ, י) ״הנה אדני יי בחזק יבוא״. ״הובישו כי תועבה עשו״ — ירמיהו ו, טו (וכן ח, יב). ״כי יי אלהיך הוא האלהים האל הנאמן״ — דברים ז, ט.
דבר אחר:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן(דברים ז, יב).
אמר שלמה: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ(קהלת ז, ח).
אמר רבי מאיר:
מהו טוֹב?
טובה פרגמטיאפרגמטיא — מסחר, עסק אחרונה שיש בה שכר — מפרגמטיא ראשונה שאין בה שכר;
טוב בנים שאדם מוליד בזקנותו ומתקיימין — מבנים שהוא מוליד בנערותו והן מתים;
טובה תורה שאדם למד בזקנותו והיא עומדת בידו — ממי שהוא למד תורה בנערותו ושכח אותה.
דבר אחר:
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר — מי שהוא טוב מראשיתו:
אם היה אדם צדיק מראשיתו, אף באחריתו הוא טוב.
אמר משה לישראל:
אל תעשו על מנת ליטול שכר עכשיו, אלא בעקב.
למלך ששכר פועלים לעשות עמו בפרדס.
אמר להם: על מנת שאתם מאמינים אותי, ואני אתן את שכרכם באחרונה.
עשו כך.
כל מי שלא האמין לו — אמר לו: תן לנו עכשיו מה שעשינו עמך;
ואלו שהאמינו למלך — לא נטלו שכרן. אמרו: נאמן הוא המלך.
כך אמר להם משה לישראל:
כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן(דברים ז, ט) — למי שהם מאמינים,
וכן הוא אומר: וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ.
ואלו שאינם מאמינים בו — הוא נותן שכרן מיד,
שנאמר: כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע(משלי כד, כ).
אבל הצדיקים יש להם אחרית,
שנאמר: שְׁמׇר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם(תהלים לז, לז).
למלך ששכר פועלים.
אמר: אם אני נותן להם שכרן עכשיו — הם אוכלין אותו, והולכין לבתיהם ריקם;
אלא יגלגלו עמייגלגלו עמי — ימתינו עמי (בשכרם) לשעה, ובאחרונה הן הולכין לבתיהם מצורדיןמצורדין — טעונים, צרורות שכרם בידם.
כך הרשעים נוטלין שכרן בעולם הזה.
לעתיד לבוא הוא אומר להן:
היכן הוא פעולתכם? ועם מי עבדתם? ומי בעל מלאכתכם?
והם אומרים: עם אלוהות שאינן לא מדברין ולא שומעין ולא רואין היינו עובדים.
והוא אומר להם: למתים הייתם עובדין!
והם נדחין לגהינם,
שנאמר: הֹובִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ(ירמיה ו, טו).
והצדיקים באים מצורדין, בעל מלאכתן עמהם ושכרו בידו,
שנאמר: הִנֵּה יי אלהים בְּחָזָק יָבוֹא וגו׳(ישעיה מ, י).
והן אומרים לצדיקים: השכר הזה מאין לכם? עם מי פעלתם?
והן אומרים להם: לחי וקיים.
והוא אומר: לחי וקיים נדבקתם — לכך אתם חיים וקיימים,
שנאמר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּולְּכֶם הַיּוֹם(דברים ד, ד).
את מוצא שישראל נקראו חיים — שנאמר: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם;
והקדוש ברוך הוא נקרא חי — שנאמר: כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם(יהושע ג, י);
והתורה נקראת חיים — שנאמר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ(משלי ג, יח).
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵיאֶיךָ(תהלים לא, כ).
דרשת הפסוק · ״אשר אנכי מצוך היום לעשותם״ · רבי אבהו ראה את מתן שכרו ונתאוה למות; היום לעשותן, ושכרן לעתיד לבוא
״ושמרת את המצוה את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום״ — דברים ז, יא; בפסוק ״ואת החקים״. ״היום לעשותן״ — בפסוק ״לעשותם״; ״לעשות!ן!״ מסומן במאגרים, וליברמן ״לעשותן״.
מעשה ברבי אבהו, שנטה למיתה,
וראה מתן שכרו שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לו לעתיד לבוא, וכל טוב שמתוקן לצדיקים.
וכיון שראה כל אותן הנחמות המתוקנות, אמר:
כל אלין לאבהוכל אלין לאבהו — כל אלה לאבהו?!?!
מיד נתאוה למות.
התחיל קורא: מָה רַב טוּבְךָ(תהלים לא, כ) —
להודיעך שהצדיקים אינן מצפין לשכר בעולם הזה,
אבל יגעים עם הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, כדי לקבל שכר לעתיד לבוא.
וכן הוא אומר:
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה את הַחֻוקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם(דברים ז, יא).
מהו ״היום לעשותן״?
היום לעשותן — אבל שכרן לעתיד לבוא.
דרשת הפסוק · ״את המשפטים האלה״ · איוב שבעט בייסורין איבד את העצה שיעצתי לו להחשיבו עם האבות; לעולם הוי מצדיק את הדין
״אבי יבחן איוב עד נצח״ — איוב לד, לו. ״ישקלני במאזני צדק״ — איוב לא, ו; ״הנה נא ערכתי משפט…״ — יג, יח; ״מי יתן ידעתי ואמצאהו״ — כג, ג; ״האף תפר משפטי…״ — מ, ח; ״מי זה מחשיך עצה במלין״ — לח, ב. ״אל תרבו תדברו גבהה גבהה״ — שמואל א ב, ג.
אֵת כל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה(דברים ז, יב).
אמר הקדוש ברוך הוא:
הייסורין שאני מביא עליכם — אל תבעטותבעטו — תמרדו, תתלוננו ואל תהרהרו בהם,
כשם שעשה איוב, שיעצתיו להחשיבו עם האבות.
וכן הוא אומר: אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח(איוב לד, לו) — עד שינצח את האבות, עם אברהם.
כך: יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק(איוב לא, ו).
והתחיל מבעט:
הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק(איוב יג, יח);
מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ(איוב כג, ג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
הא איוב, הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק(איוב מ, ח) —
ואת יכול לצדק בדין?
עצה גדולה יעצתי עליך, והחשכת אותה:
מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִילִּין(איוב לח, ב) — בפיו אבד את העצה.
אבל אתם: אֵת כל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה — אל תבעטו בייסורין;
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹוהָה גְבֹוהָה(שמואל א ב, ג),
אלא לעולם הוי מצדיק את הדין.
דרשת הפסוק · ״ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יי אלהיך לך״ · בן העני ואביו יצאו אחר הכלב להציל את הקדרה, ונפל הבית; שמרו מצוותיו כדי שישמור אתכם
״בן העשיר״ (בראש הפסקה) — אות מסופקת במאגרים. ״[וביקש להוציא את ראשו… וראשו לתוך הקדרה]״ — במאגרים בסוגריים מרובעים ובסימני ספק, ובמהדורת ליברמן בסוגריים: כנראה בגליון או מטושטש בכתב היד.
״עמד הוא ובנו״ — במאגרים ״עמד (את) הוא ובנו״, ״את״ נמחק; ליברמן ״(את)״. ״להקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד בגליון (״+להקב<׳>ה״). ״הולך לבית הכנסת״ — כך בכתב היד (פעמיים), אף שהמעשה בבית הספר.
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹותָם(דברים ז, יב) —
אם שמרתם ועשיתם אותם — וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ וגו׳.
מעשה בשני תינוקות שהיו מן שכונה אחת,
והיה אחד בן עני, ואחד בן עשיר,
והיו הולכין לבית הספר בכל יום.
בן העשיר היה הולך לבית הכנסת, ועמו חתיכות בשר וביצים — מה שהוא מתאוה, כל דבר ממה שהיה אביו מותיר;
בן העני היה הולך לבית הכנסת, ועמו שני חרוביןחרובין — פרי החרוב, מאכל עניים.
והיה רואה לבן העשיר מה שיש עמו, ונפשו מתעגמתמתעגמת — מצטערת עליו.
והיה אביו של עני רואה את בנו — פניו משונות.
הלך אביו ולקח לו ליטראליטרא — ליטרה, יחידת משקל אחת של בשר, ובישלה.
וכיון שבא הנער מבית הספר, אמר לו אביו: בוא ואכול מה שהיית מתאוה.
עד שהוא הולך לתת לפניו, נכנס הכלב והושיט את ראשו לתוך הקדרה,
וביקש להוציא את ראשו ולא היה יכול להוציאה, ויצא הכלב וברח וראשו לתוך הקדרה.
אמר לבנו: בני, עמוד ונצא ונראה להיכן הלך הכלב;
הואיל ולא נעשה תאותך — נציל את הקדרה.
עמד הוא ובנו ורצו אחר הכלב.
וכיון שיצאו מתוך הבית — נפל הבית.
אמר לבנו: בני, נודה ונשבח להקדוש ברוך הוא,
שלא יצאנו להציל את הקדרה, אלא למלט נפשותינו.
לכך אמר להם משה: שמרו מצוותיו, כדי שישמור אתכם.
הוי: וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ.
דרשת הפסוק · ״ואהבך וברכך והרבך… על האדמה״ · אוהב ונותן, מברך בבנים ובפירות; כל זמן שאתם על אדמתכם הוא זקוק לכם
״דגן בחורים… ותירוש ינובב בתולות״ — זכריה ט, יז. ״חמשה״ — אות מסופקת במאגרים. ״תמיד עיני יי אלהיך בה״ — דברים יא, יב; ״יצו יי אתך את הברכה״ — דברים כח, ח (בליברמן הציון כח, כ).
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ(דברים ז, יג) —
יש לך אדם שאוהב את חבירו, ואין לו ליתן לו כלום;
אמר הקדוש ברוך הוא: אני איני כן, אלא וַאֲהֵבְךָ —
שהוא אומר: ברוך הבטן שכך יצא ממנו.
וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ —
יש לך אדם שיש לו חמשה או עשרה בנים, ואין לו במה לפרנסם;
אמר הקדוש ברוך הוא: אני איני כן,
אלא מברך בבנים ומברך בפירות, שיהא לך לזון אותם.
דְּגָנְךָ — אלו הבחורים, שנאמר: דָּגָן בַּחוּרִים(זכריה ט, יז);
וְתִירֹושְׁךָ — אלו הבתולות, שנאמר: וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻולוֹת.
שְׁגַר אֲלָפֶיךָ — שתהא הפרה משגרתמשגרת — יולדת חמשה בכרס אחד;
וְעַשְׁתְּרֹות צֹאנֶךָ — שתהא מעשר מן הצאן.
עַל הָאֲדָמָה —
כל זמן שאשתו של אדם בביתו — הוא זקוק במזונותיהזקוק במזונותיה — חייב לזון אותה;
יצאה מביתו — אינו זקוק לה.
כל זמן שאתם על אדמתכם — הוא זקוק לכם;
וכל זמן שאין אתם על אדמתכם — אינו זקוק לכם,
שנאמר: תָּמִיד עֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ(דברים יא, יב).
וכן הוא אומר: יְצַו יְיָ אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה(דברים כח, ח).
דרשת הפסוק · ״ברוך תהיה מכל העמים… ובבהמתך״ · שלא תהא תפלתכם עקרה; החמר של רבי יונתן משיב לכותי על הר גריזים
״ובבהמתך — אפילו הבהמה שבכם״: ״הבהמה״ מסומן במאגרים כמשובש (״ה!בהמה!״), כנראה משום סוף המעשה ״ובבהמין שבכם״ (= החמרים); ליברמן ״הבהמה״. נדפס כבכתב היד, ופירושו כפשוטו.
״הבהמי״, ״הבהם״ — החמר, נוהג הבהמה. ״כך [את] אומר״ — השלמת מאגרים, וכן בליברמן; ״אותו [הכותי]״ — במאגרים בסוגריים ובסימני ספק, ליברמן ״[הכותי]״.
מקבילה: בראשית רבה לב, י (מהדורת תיאודור–אלבק): ״ר׳ יונתן סלק למיצלייה לירושלם… וחמתיה חד שמריי… טורא בריכא… דלא טף במוי דמבולא… אמר ליה חמריה ר׳ תרשני ואני משיבו… ויכסו כל ההרים הגבוהים… והרכיבו ג׳ מילים… ובבהמתך — אפילו בבהמין שבכם״; כאן ״נייפוליס״ ו״כותי״, ״ארבעת מילין״.
בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל הָעַמִּים(דברים ז, יד) —
מהו עָקָר וַעֲקָרָה?
שלא תהא תפלתכם עקרה, אלא תעשה פירות.
וכן הוא אומר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וגו׳(ישעיה סה, כד).
וּבִבְהֶמְתֶּךָ — אפילו הבהמה שבכם.
מעשה ברבי יונתן, שהיה עולה לירושלם.
הגיע לנייפוליסלנייפוליס — לנאפוליס, היא שכם.
ראה אותו כותי אחד.
אמר לו: רבי, מה נאה ההר הזה! הדין הוא טורא בריכאהדין הוא טורא בריכא — זה הוא ההר המבורך.
אמר לו רבי יונתן: למה הוא בריךלמה הוא בריך — למה הוא מבורך??
אמר לו: דלא אשתטף במי מבולאדלא אשתטף במי מבולא — שלא נשטף במי המבול.
אמר לו: ואם כן, היה לו להקדוש ברוך הוא לומר לנח שלא יעשה לו תיבה, אלא יעלה להר זה!
אמר לו: לא בעא אלא מעלתיה לתיבותאלא בעא אלא מעלתיה לתיבותא — לא רצה אלא להכניסו לתיבה.
אמר לו הבהמיהבהמי — החמר, נוהג הבהמה שלו: תן לי רשות, ואני משיבו.
אמר לו: השיבו.
אמר לו אותו הבהם: כך את אומר, שלא נשתטף במי המבול?
אמר לו: הן.
אמר לו: למה? — שהוא גבוה מכל ההרים?
אמר לו אותו הבהם: והרי כתיב: וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹוהִים אֲשֶׁר תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם(בראשית ז, יט).
נסתלק אותו הכותי.
מיד ירד רבי יונתן מן החמור, והרכיבו ארבעת מילין,
וקרא עליו הפסוק הזה: וּבִבְהֶמְתֶּךָ — ובבהמין שבכם.
דרשת הפסוק · ״והסיר יי ממך כל חולי… ונתנם בכל שנאיך״ · כל חולי — הלב הרע, המרה, עין הרע והצנה; מכות מצרים לא ישימם בך
״רבי חנינא דציפורין״ — במאגרים ״ר׳ חנינא (אמ׳) דציפורין״, ״אמר״ נמחק; ליברמן ״ר׳ חנינא אמ׳ דציפורין״. ״ועשיר שיש בו חליים״ — במאגרים ״ועשיר (ורש)״, נמחק. ״רב אמר״ — כך בכתב היד (רב, לא ״רבי״).
״כל חולי״ — בפסוק ״כל חלי״. ״וכל מדוה מצרים הרעים״ — בפסוק ״מדוי״. ״אתברון כסוריא מתליא בסכתה״ — כך בכתב היד ובליברמן; לשון סתומה. לפני ״וכל מדוה״ סימן הוספה ריק במאגרים.
וְהֵסִיר יְיָ מִמְּךָ כׇּל חֹולִי(דברים ז, טו).
מהו כׇּל חֹולִי?
אמר רב: הדין הוא לבא בישאהדין הוא לבא בישא — זה הוא הלב הרע.
דבר אחר: זו המרה, שכל החליים תלויין בה.
רב אמר: תשעים ותשעה מתים בעין הרע, ואחד בידי שמים.
רבי חנינא דציפורין: תשעים ותשעה מתים בצנהבצנה — בקור, ואחד בידי שמים.
מהו כׇּל חֹולִי?
יש לך אדם ששולחנו מלא כל טוב, ועשיר, שיש בו חליים ואינו יכול לטועמן;
אמר הקדוש ברוך הוא: איני עושה לכם כן,
אלא מעביר אני מכם כל החלאים, ואת אוכל ושבע,
שנאמר: וְכׇל מדוה מִצְרַיִם הָרָעִים — אלו הן המכות שבאו על המצריים.
אֲשֶׁר יָדַעְתָּ —
את מוצא שכל מכה שהיתה באה על המצריים היתה שפה בישראל;
לכך אמר: אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ.
אמר רבי יודן: אתברון כסוריא מתליא בסכתהאתברון כסוריא מתליא בסכתה — נשברו הכדים (?) התלויים ביתד.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש להם להיכן לילך —
וּנְתָנָם בְּכׇל שֹׂונְאֶיךָ.
על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | להם | — (הוספה) |
| ז | אומר | אמור |
| ז | ו | — (הוספה) |
| ז | זה | — (הוספה) |
| יא | וביקש להוציא את ראשו ולא היה יכול להוציאה, ויצא הכלב וברח וראשו לתוך הקדרה | — (הוספה) |
| יג | את | — (הוספה) |
| יג | הכותי | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147 |
מדרש דברים רבה (מהדורת ליברמן)
דרשה ב
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם(דברים ז, יז)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · הסנדל המסומר בשעת השמד; השונאים שמחו בהר הקדש — שם ישתו כוס הפורענות; אל תתייראו מן האומות
״וכי תאמר בלבבך״ — במאגרים ״{ו}כי תאמר״, הוי״ו מחוקה בידי הסופר; ליברמן ״וכי תאמר״. ״כן אני משקה אתכם״ — במאגרים ״כן (מש) אני משקה״, נמחק. ״חייכם״ — אות מסופקת במאגרים.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, חג הסוכות (פסקא אחריתי) ב: ״אמר רבי שמואל בר נחמני: במקום שקיפח הליסטים — שם צולבין אותו; מן ירושלים קפחו ושבו — לפיכך יצלבו בירושלם״; כאן בארמית, באותו ייחוס (״בר נחמן״), על ״כי כאשר שתיתם על הר קדשי״.
״שאגו צורריך בקרב מועדיך״ — תהלים עד, ד (בפסוק ״מועדך״); ״כי כאשר שתיתם על הר קדשי״ — עובדיה א, טז; ״ועשה יי צבאות לכל העמים״ — ישעיהו כה, ו; ״ויצא יי ונלחם״ — זכריה יד, ג.
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ(דברים ז, יז).
מהו שיצא אדם בסנדל מסומרמסומר — שיש בו מסמרים בשבת?
כך שנו רבותינו:
אסור לצאת בסנדל מסומר בשבת.
ולמה כן?
אמר רבי יוחנן:
בשעת השמד היו הפולחיןהפולחין — החיילים לובשין סנדלים מסומרים, והיו עושין רושם בארץ;
והיו בנות ישראל יוצאות ורואות את סנדליהן רשומות בארץ, והיו מתייראות ומפילות.
את מוצא: בשעה שנכנסו השונאים לירושלם, היו מחרפין ומגדפין ומחרקין בשיניהםומחרקין בשיניהם — וחורקים בשיניהם,
ונכנסין במנעליהם מסומרים, והיו עושים רושם בתוך העזרה,
שנאמר: שָׁאֲגוּ צֹורְרֶיךָ בְּקֶרֶב מועדיך(תהלים עד, ד).
ובשעה שהחריבו אותו, היו אוכלין ושותין ושמחים בהר הקדש,
שנאמר: כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קׇדְשִׁי(עובדיה א, טז).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
מן דלסטא קטל — תמן הוא מצלבמן דלסטא קטל — תמן הוא מצלב — במקום שהליסטים הורג — שם הוא נצלב.
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
חייכם, כאשר שתיתם — כן אני משקה אתכם,
שנאמר: וְעָשָׂה יְיָ צְבָאוֹת לְכׇל הָעַמִּים וגו׳(ישעיה כה, ו).
כאן אתם עתידין ליפול,
שנאמר: וְיָצָא יְיָ וְנִלְחַם(זכריה יד, ג).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
אתם נכנסין לארץ — אל תתייראו מן האומות לומר שהם רבים, שאני מפילן לפניכם;
והיו יודעין מה עשיתי לפרעה ולחיילותיו.
מנין?
ממה שקרינו בענין: כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ וגו׳.
חלק ב
פתיחתא
פתיחתא · אין לו להקדוש ברוך הוא עסק אלא עם ישראל; המטר יורד לאומות בזכותם
כׇּל־הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ־לוֹ(ישעיה מ, יז)
״בך בחר יי אלהיך״ — במאגרים ״{ו}בך״, הוי״ו מחוקה בידי הסופר; דברים ז, ו. ״יפתח יי לך את אוצרו הטוב״ — דברים כח, יב. ״ופן תשא עיניך השמימה״ — דברים ד, יט; ״ואתכם לקח יי״ — ד, כ.
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ(דברים ז, יז).
זה שאמר הכתוב:
כׇּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ(ישעיה מ, יז).
אין אומות העולם חשובין לפני הקדוש ברוך הוא, ואין לו עסק בהם — אלא עם ישראל בלבד,
שנאמר: בְּךָ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים ז, ו).
ואף על פי שהמטר יורד, ושדותיהם עושות פירות ומשפיעותומשפיעות — ומניבות בשפע, והן רואין שלוה — בזכות ישראל,
שנאמר: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב(דברים כח, יב).
מהו לְךָ?
אלא בזכותך מוריד מטר.
רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא:
אין לי עסק לא בשמים, ולא בארץ, ולא בחמה, ולא בלבנה, ולא בככבים, ולא בכל העולם;
אין לי עסק אלא עם האומה הזאת.
הלואי היא תעמוד בידי, שהיא חלקי.
וכן הוא אומר: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה(דברים ד, יט) —
שבחרו להם האומות כל אומה ואומה אלהיה;
אבל אתם — וְאֶתְכֶם לָקַח יְיָ(דברים ד, כ).
חלק ג
חתימה
חתימה · משעה שחזר הקדוש ברוך הוא על כל האומות ולא קיבלו את התורה נפסלו; המקבל תורתו מתברך בשלום
כאן נגמרת פרשת עקב בכתב היד; אין בו גוף לדרשה ״כי תאמר בלבבך״ אלא החתימה ״יי יברך את עמו בשלום״. במהדורת ליברמן נדפס אחריה נוסח אחר של פרשת עקב, בסימנים, הקרוב לדפוס (וילנא ג).
״לא תרצח״, ״לא תגנוב״, ״לא תנאף״ — שמות כ, יג (דברים ה, יז). ״שהוא מן פטריקון שלנו״ — ירושת אבינו.
מקבילות: ספרי דברים, פסקא שמג (״כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות״): בני עשו — ״לא תרצח… ועל חרבך תחיה״, בני עמון ומואב — ״לא תנאף… ותהרין שתי בנות לוט מאביהן״, בני ישמעאל — ״לא תגנוב… והוא יהיה פרא אדם״ (סדר אחר; כאן ״ידו בכל״). פסיקתא דרב כהנא, חג הסוכות (פסקא אחריתי) א: ״אלא מלמד שהחזיר הקדוש ברוך הוא התורה על כל אומות העולם ולא קיבלוה, עד שבאו ישראל וקיבלוה״.
מאימתי נפסלו האומות מלפני הקדוש ברוך הוא?
משעה שנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני,
שחזר על כל האומות שיקבלו תורתו, ולא בקשו,
שנאמר: וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא(דברים לג, ב).
אמר לבני עשו: מקבלין אתם תורתי?
אמרו לו: מה כתיב בה?
אמר להם: לֹא תִּרְצָח(שמות כ, יג).
אמרו לו: עליה אנו בטוחים, שהוא מן פטריקוןפטריקון — ירושת אבות שלנו,
דכתיב: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה(בראשית כז, מ).
וכן אמר לבני ישמעאל: מקבלין אתם תורתי?
אמרו לו: מה כתיב בה?
אמר: לֹא תִּגְנֹוב.
אמרו: עליה אנו בטוחין,
שנאמר: יָדוֹ בַכֹּל(בראשית טז, יב).
אמר לבני עמון ומואב: מקבלין אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתיב בה?
אמר להם: לֹא תִּנְאָף.
אמרו לו: עליה אנו בטוחין, ומטיפה של זנות אנו באין,
דכתיב: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן(בראשית יט, לו).
אמרו לו הכל: אין אנו מקבלין אותה — תנה אותה לעמך,
שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא).
אמר להם: מי שהוא מקבל תורתי — להם אני מברך בשלום,
שנאמר: יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147 |