מדרש

ויקרא רבה

פרשה ה: אם הכהן המשיח

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. האם הכהן המשיחויקרא ד, ג
§§05§§

מדרש ויקרא רבה

פרשה ה

אם הכהן המשיח

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיְיָ לְחַטָּאת(ויקרא ד, ג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אוְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ

פתיחתא ראשונה · דור המבול: השלוה שניתנה להם, הלידה המהירה, והמבול שבא עליהם

וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גּוֹי וְעַל־אָדָם יָחַד(איוב לד, כט)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה א; מרגליות עמ׳ צח–קב). במרגליות הפרשה פותחת בלמד ״אם הכהן המשיח יחטא״ — אינו בכתב היד. הפתיחתא נמשכת בפסקאות ב–ג (שלושה ״דבר אחר״ על הפסוק: דור המבול, סדום, עשרת השבטים), ונחתמת בסוף פסקה ג בפסוק הפרשה.

״אמרו לו: דייך מאיר״ — ״דייך״ בגליון, תחת ״היאך״ שמחק הסופר; ״לו״ — כך בכתב היד וכך במרגליות; במאגרים הוצע ״לנו״ ומסומן ״כך״. ״וחייבן״ — בכתב היד ״וחיבן״, והיו״ד הושלמה במאגרים (כך גם בפסקאות ב–ג). ״וצאצאיהם״ — בכתב היד ״ואצאיהם״ ובהמשך ״וצאציהם״, ותוקנו.

דברי רבי לוי: ״לשלשת ימים״ השני בגליון. דברי רבנין: ״ליום אחד, נאמר כאן נכון״ — הושלם במאגרים (במרגליות ״ליום אחד היתה אשה מתעברת ויולדת״); ״ונאמר להלן והיה נכון לבקר״ — בגליון. ״[בניהם] ובני בניהם״ — ״בניהם״ הושלם ממרגליות (בכתב היד ״רואים ובני בניהם״, דילוג; במאגרים נמחקה הוי״ו).

״מינוקיהון… למינוקא״ — בכתב היד ״מותוקיהון… למוניקא״, ותוקנו במאגרים. במעשה השידה: ״פגע ביה שידה, שמדון רבהון דרוחתא״ (כמרגליות) — בכתב היד ״שמדום בהון דרוא״; ״דמיתכתשין״ — ״דמיתכנשין״; ״דעברת אנתי״ — כך בכתב היד בשני המקומות וכך במרגליות; במאגרים הוצע במקום הראשון ״ענתי״ (עונתי). ״זיל את וגליג לאומא דאימך״ — כך בכתב היד וכך במרגליות; במאגרים הוצע ״לאומך״. ״דאילו קטעת״ — לפניו בכתב היד ״א״ (התחלת ״אימא״), ונמחק במאגרים.

״מן האיסורין״ — במרגליות ״מן הייסורין״. ״יחד״ השני — בכתב היד ״היחד״, והה״א נמחקה במאגרים כבמרגליות. ״הולון״ — כך בכתב היד וכך במרגליות (הווילון). ״הוא ישקיט״ (בדבר אחר) — כך בכתב היד, בלא וי״ו; ״לו לא יראה״ — במסורה ״ולא״, ״ירקדון שם״ (ישעיה) — במסורה ״ירקדו״.

והוא ישקיט — כדיין המותח את הוילון

וְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וגו׳(איוב לד, כט).

דרש רבי מאיר:

וְהוּא יַשְׁקִיט — בעולמו;

וְיַסְתֵּיר פָּנִים — בעולמו,

כדיין הזה שמותיח את הולוןהולון — הווילון, המסך מבפנים, ואינו רואה מה נעשה מבחוץ.

כך אמרו בני דור המבול:

עָבִים סֵתֶר לוֹ לא יִרְאֶה(איוב כב, יד).

אמרו לו: דייך, מאיר!

השלוה שניתנה לדור המבול

דבר אחר:

הוא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ —

כשנתן שלוה לדור המבול, מי בא וחייבן?

מה שלוה נתן להם?

זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם(איוב כא, ח).

זרעם נכון — לשלשה ימים או ליום אחד

רבי לוי ורבנן.

רבי לוי אמר:

לשלשה ימים היתה אשה מתעברת ויולדת.

נאמר כאן נָכוֹן, ונאמר להלן: הֱיוּ נְכֹונִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים(שמות יט, טו);

מה נכון האמור להלן — לשלשת ימים,

אף נָכוֹן האמור כאן — לשלשת ימים.

רבנין אמרין:

ליום אחד. נאמר כאן נָכוֹן, ונאמר להלן: וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר(שמות לד, ב);

מה נכון האמור להלן — יום אחד,

אף נָכוֹן האמור כאן — ליום אחד.

וצאצאיהם לעיניהם — ישלחו כצאן עויליהם

וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם — שהיו רואים בניהם ובני בניהם.

יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם(איוב כא, יא) — מינוקיהון.

אמר רבי לוי:

בערביה צווחיןבערביה צווחין — בארץ ערב קוראים למינוקא עוילאעוילא — עולל, תינוק.

וילדיהן יְרַקֵּדוּן — כאילין שידיאכאילין שידיא — כמו השדים הללו,

היך דאת אמר: וּשְׂעִירִים ירקדון שָׁם(ישעיה יג, כא).

מעשה באשה שילדה בלילה

אמרו:

כשהיתה אחת יולדת ביום, אומרת לבנה: צא והביא לי צורצור — אבן חדה (לחיתוך) לחתוך שורךשורך — חבל הטבור של הוולד;

בלילה, אומרת לבנה: צא והדליק לי את הנר לחתוך את שורך.

מעשה באשה אחת שילדה בלילה, ואומרת לבנה: צא והדליק לי את הנר לחתוך את שורך.

מן דנפק, פגע ביה שידה, שמדון רבהון דרוחתא.מן דנפק, פגע… — כשיצא, פגעה בו שידה — שמדון, ראש הרוחות. בעודם נאבקים זה עם זה, קרא התרנגול. אמר לו (השד): לך הודה לאמך, שעברה (שעתי); שאילו לא עברה — הייתי הורג אותך! אמר לו (הבן): לך אתה והודה לאם אמך, שלא חתכה אמי את טבורי; שאילו חתכה אמי את טבורי — הייתי מראה לך (את כוחי)!

כשיצא, פגעה בו שידה — שמדון, ראש הרוחות.

מן דמיתכתשין דין עם דין, קרא תרנגלא.

בעודם נאבקים זה עם זה, קרא התרנגול.

אמר ליה: זיל גליג לאומך, דעברת אנתי; דאילו לא עברת אנתי — הוינא קטיל לך!

אמר לו (השד): לך הודה לאמך, שעברה (שעתי); שאילו לא עברה — הייתי הורג אותך!

אמר ליה: זיל את וגליג לאומא דאימך, דלא קטעת אימא שורי; דאילו קטעת אימא שורי — הוינא מודע לך!

אמר לו (הבן): לך אתה והודה לאם אמך, שלא חתכה אמי את טבורי; שאילו חתכה אמי את טבורי — הייתי מראה לך (את כוחי)!

בתיהם שלום — ויסתיר פנים

לקיים שנאמר:

בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד(איוב כא, ט) — מן המזיקין;

וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם — מן האיסורין.

לקיים מה שנאמר: יַסְתֵּיר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ —

כשהסתיר פנים מהם, מי בא ואמר לו: לא עשית כשורה?

ובמה הסתיר פניו מהם? שהביא עליהם את מי המבול.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם(בראשית ז, כג).

עַל גּוֹי — זה דור המבול;

עַל אָדָם — זה נח;

יָחַד — היה לו להעמיד עולמו מאדם אחד;

יָחַד — היה לו להעמיד עולמו מאומה אחת.

תרגום לעבריתהולון הווילון, המסך בערביה צווחין בארץ ערב קוראים עוילא עולל, תינוק כאילין שידיא כמו השדים הללו צור אבן חדה (לחיתוך) שורך חבל הטבור של הוולד

בהשלוה שניתנה לסדומיים

פתיחתא ראשונה · המשך · שלות סדום: ארץ ממנה יצא לחם, אילנות גבוהים, וגפרית ואש

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ב; מרגליות עמ׳ קב–קג). ״וכד הוה קיים״ — ״וכד״ בגליון, תחת ״וכך״ שמחק הסופר; במרגליות ״קאים… לא הוה יכיל״. ״בר הודיא״ — אותיות ״וד״ מסופקות בכתב היד.

״רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שהינא״ — שם אחד, כבמרגליות (במאגרים ״בר שהינא״ בין סימני הנוסחה בלבד). ״רבי יהו׳״ — נפתח ״יהודה״ כבמרגליות.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, חג הסוכות ד — ״אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן בן שטנה: יש מין איה שהוא מגביה עצמו עשרים וחמשה מילין למעלה, והוא רואה בארץ״, ושם המחלוקת בשיעור הכלי (״רבי מאיר ורבי יוסי וחכמים״: שלשה טפחים, טפח ומחצה, שלש אצבעות), והפסוק ״נתיב לא ידעו עיט״ על סוכתה של סדום.

ארץ ממנה יצא לחם

דבר אחר:

וְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ(איוב לד, כט) —

כשנתן שלוה לסדומיים, מי בא וחייבן?

מה שלוה נתן להם?

אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ(איוב כח, ה);

מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹות זָהָב לוֹ(איוב כח, ו);

נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה(איוב כח, ז).

בר הודיא ופרוסת הלחם

רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שהינא:

הדין בר הודיאבר הודיא — האיה, עוף דורס צופה מאכלו בשמנה עשר מיל.

וכמה היא פרוסהפרוסה — חתיכת מאכל (שהעוף רואה ממרחק)?

רבי מאיר אמר: שני טפחים.

רבי יהודה אמר: טפח.

רבי יוסי אמר: כשתים ושלש אצבעות.

וכד הוה קיים ליה על אמיבינינה דסדום, ולא הוה יכיל למחמי ארעא מן חיליהון דאילנייא.וכד הוה קיים… — וכשהיה עומד על אמיבינינה (?) של סדום, לא היה יכול לראות את הארץ מפני רוב האילנות.

וכשהיה עומד על אמיבינינה (?) של סדום, לא היה יכול לראות את הארץ מפני רוב האילנות.

ויסתיר פנים — גפרית ואש

וְיַסְתֵּיר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ —

כשהסתיר פנים מהם, מי בא ואמר לו: לא עשיתה כשורה?

ובמה הסתיר פניו מהן? שהמטיר עליהן גפרית ואש.

הדא הוא דכתיב:

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹם(בראשית יט, כד).

תרגום לעבריתבר הודיא האיה, עוף דורס פרוסה חתיכת מאכל (שהעוף רואה ממרחק)

גהשלוה שניתנה לעשרת השבטים

פתיחתא ראשונה · חתימת הפתיחתא · שלות עשרת השבטים ומשתאותיהם, סנחריב, ודינו של הקדוש ברוך הוא ליחיד ולציבור

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ג; מרגליות עמ׳ קג–קט). הפסוק (עמוס ו, א) מקוצר בכתב היד (״והבוטח׳ בהר שמר׳ נקו׳ ראש׳ הגו׳…״), ונפתח. ״יינה״ (פעמיים) — בגליון, תחת ״יונה״ שמחק הסופר. ״השבח״ — הבי״ת מסופקת. ״עגל״ — בכתב היד ״על״; ״שלש עשרה״ — ״שלש עשר״ (תוקנו במאגרים). ״ויסתיר מהן פנים״ — בכתב היד, ו״מהן״ נמחק במאגרים כבמרגליות. ״נקובי ראשית הגוים וב׳״ — הקיצור נפתח ״ובאו״ כבפסוק (במרגליות אינו). המדרש קורא ״על ערסותם״ (במסורה: ערשותם), ״ואתם צאני״ (במסורה: ואתן). ״מחמס אחיך יעקב״ — הושלם במאגרים.

״הבאים משני שמות, משם מעבר״ — במרגליות ״משם ומעבר״. ״לישב בעל החמס״ — במרגליות ״אצל החמס״. ״ואומרין להם״ — בכתב היד ״ואמ׳״. ״מפת גותא״ — במרגליות ״מפתגותא״; ״בפלגותא״ — שם ״מפלגותא״. ״דוד השיח להן כלי שיר״ — לשון המדרש לפסוק ״כדויד חשבו להם כלי שיר״.

שלושת גזרי הדין: בכתב היד ״נתחתם גזר דין שלעשרת השבטים ליפול ביד חזקיה, נתחתם גזר דין שלשבנא ללקות בצרעת״ — ובמרגליות ״…ליפול ביד סנחריב, נתחתם גזר דינו שלסנחריב ליפול ביד חזקיה…״: חסר בכתב היד (דילוג מ״ליפול ביד״ לדומהו), והושלם ממרגליות: בלא ההשלמה נמנו בכתב היד שנים בלבד, ועשרת השבטים נופלים ״ביד חזקיה״.

סוף הפתיחתא: ״בשר ודם ליחיד אינו נושא פנים, לציבור נושא פנים״ — בכתב היד ״לציבור אינו נושא פנים״, ו״אינו״ נמחק במאגרים (במרגליות בסדר הפוך: ״לציבור נושא פנים, ליחיד אינו נושא פנים״). ״פר א׳ בן בקר״ — נפתח ״אחד״, ואינו מן הפסוק: הדרשה משווה את היחיד לציבור, שכל אחד מהם מביא פר אחד; ״אם כל עדת ישראל ישגו״ — בכתב היד סימן הוספה בלא התוספת, והושלם כבמרגליות.

הוי השאננים בציון

דבר אחר:

וְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ(איוב לד, כט) —

כשנתן שלוה לעשרת שבטים, מי בא וחייבן?

ומה שלוה נתן להם?

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּוטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻובֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל(עמוס ו, א).

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן — זה שבט יהודה ובנימן;

הַבֹּוטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן — אילו עשרת השבטים;

נְקֻובֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ — הבאים משני שמות: משם מעבר.

אחיתפל לא היה חכם

אומות העולם, בשעה שהן אוכלין ושותין, הן מתעסקין בדבר תפלות:

מי חכם כבלעם? ומי גיבור כגלית? ומי עשיר כהמן?

ואחרכך באין ישראל ואומרין להם:

אחיתפל לא היה חכם? שמשון לא היה גבור? קרח לא היה עשיר?

עברו כלנה וראו

עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ(עמוס ו, ב) — זו קטיספוןקטיספון — קטסיפון, בירת מלכות פרס על החידקל;

וּלְכוּ שם חֲמַת רַבָּה — זו חמת אנטוכיאחמת אנטוכיא — חמת שבסוריה, עירו של אנטיוכוס;

וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים — אילין תלוליא דפלשתאיאילין תלוליא דפלשתאי — התלים הללו של הפלשתים.

הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻולְכֶם;

הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע(עמוס ו, ג) — ליומא שלגלותליומא שלגלות — ליום הגלות.

וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס — זה עשו:

הגשתם עצמכם לישב בעל החמס — זה עשו,

כמה דאת אמר: מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ(עובדיה א, י).

הַשֹּׁוכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן(עמוס ו, ד) — על ערסין דשן דפילערסין דשן דפיל — מיטות של שן פיל;

וּסְרֻוחִים עַל ערסותם — שהיו מסריחין בעבירות על מיטותיהן.

אוכלים כרים מצאן

אֹוכְלִים כָּרִים מִצֹּאן.

אמרו:

כשהיה אחד מהן מבקש לאכל גדי מן הצאן — היה מעביר על כל הצאן לפניו, ועומד עליו ושוחטו;

מבקש לאכל עגל — היה מעביר כל הבקרים לפניו, ועומד עליו ושוחטו.

הַפֹּורְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל(עמוס ו, ה) — דוד השיח להן כלי שיר.

השותים במזרקי יין

הַשֹּׁותִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן(עמוס ו, ו).

רב ורבי יוחנן ורבנן.

רב אמר: מקרא קלוריאמקרא קלוריא — (שותים) בכלים גדולים.

רבי יוחנן: בכוסות קטנים.

רבנן אמרין: בכוסות שיש להן זרבוביותזרבוביות — פיות, צינורות (לשתייה).

מהיכן הן שותין יין?

רבי אייבו בשם רבי חנינא אמר:

מפת גותאמפת גותא — מפתגותא, מקום יין משובח; נדרש מלשון ״מפתח״ — שהיה יינה מפתח את הגוף.

ורבנן בשם רבי חנינה אמרי:

בפלגותאבפלגותא — מפלגותא, מקום יין; נדרש על הפיתוי ועל פילוג השבטים — שעל ידי יינה נתפתו וגלו עשרת שבטים.

וראשית שמנים ימשחו

וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ.

רב יהודה בר יחזקאל אמר:

זה שמן אונפקינוןאונפקינון — שמן זית של בוסר (שלא הביא שליש), שמשיר את השיער ומחליק את הגוף.

רבי חנינה אמר:

זה שמן אנטכטןאנטכטן — מין שמן משחה יקר.

כל השבח הזה — וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף;

לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּולִים וגו׳(עמוס ו, ז).

מהו מִרְזַח סְרוּחִים?

אמר רבי אייבו:

שלש עשרה מיומסאותמיומסאות — חגיגות משתה (חג המיומס) היו להן — אחת לכל שבט ושבט, ואחת לכולן;

וכולן חרבו, ולא נשתייר מהן אלא זו בלבד, לידע כמה תיעובתיעוב — תועבה נעשה מהן.

ויסתיר פנים — סנחריב

וְיַסְתֵּיר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ —

כשהסתיר פנים מהם, מי בא ואמר לו: לא עשיתה כשורה?

ובמה הסתיר פנים מהן? שהעלה עליהן סנחריב מלך אשור.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר(ישעיה לו, א).

מהו וַיִּתְפְּשֵׂם?

אמר רבי אבא בר כהנא:

שלשה גזרי דינין נתחתמו באותו היום:

נתחתם גזר דין שלעשרת השבטים ליפול ביד סנחריב;

נתחתם גזר דינו שלסנחריב ליפול ביד חזקיה;

נתחתם גזר דין שלשבנא ללקות בצרעת.

עַל גּוֹי — זה סנחריב,

שנאמר: כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי(יואל א, ו).

עַל אָדָם — אילו ישראל:

ואתם צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם(יחזקאל לד, לא).

יָחַד — זה עזיה המלך שלקה בצרעת.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי עֻוזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹורָע עַד יוֹם מוֹתוֹ(דברי הימים ב כו, כא).

דינו של הקדוש ברוך הוא

שלא כדינו שלבשר ודם דינו שלהקדוש ברוך הוא:

בשר ודם — ליחיד אינו נושא פנים, לציבור נושא פנים;

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן:

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת(ויקרא ד, ג) — וְהֵבִיא(ויקרא ד, ד) פַּר אחד בֶּן בָּקָר;

אִם כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ(ויקרא ד, יג) — וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת(ויקרא ד, יד).

תרגום לעבריתקטיספון קטסיפון, בירת מלכות פרס על החידקל חמת אנטוכיא חמת שבסוריה, עירו של אנטיוכוס אילין תלוליא דפלשתאי התלים הללו של הפלשתים ליומא שלגלות ליום הגלות ערסין דשן דפיל מיטות של שן פיל מקרא קלוריא (שותים) בכלים גדולים זרבוביות פיות, צינורות (לשתייה) מפת גותא מפתגותא, מקום יין משובח; נדרש מלשון ״מפתח״ בפלגותא מפלגותא, מקום יין; נדרש על הפיתוי ועל פילוג השבטים אונפקינון שמן זית של בוסר (שלא הביא שליש) אנטכטן מין שמן משחה יקר מיומסאות חגיגות משתה (חג המיומס) תיעוב תועבה

דמַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ

פתיחתא שנייה · קצרה · לפי מתנתך מרחיבין לך: אבא יודן שמכר את שדהו לחכמים

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ(משלי יח, טז)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ד; מרגליות עמ׳ קי–קיד). ״מה כתיב בתריה״ — בכתב היד ״מת״, ותוקן במאגרים. ״פר כהן משיח״ — בכתב היד ״כהן שיח״ (במאגרים תוקן ״פר המשיח״; במרגליות ״פר כהן משיח״). המשנה: הוריות ג, ו.

הפתיחתא אינה חוזרת לפסוק הפרשה, אך נוגעת בעניינה (פר כהן משיח ופר העדה); במרגליות הפסקה הבאה פותחת ״גופא״, כלומר כאן תמו הפתיחתות.

״לך מכור אותה״ — במרגליות ״לא נשתיירה לך שדה אחת, לך מכור חציה״, ובהמשך גם בכתב היד ״חצי שדהו״. ״אדם אחד יותר ממך״ — במרגליות ״אדם אחר״. ״בברכת ישרים תרום קרת״ — אינו במרגליות. ״קם חד מדבי פלוני״ — ״מדבי״ בגליון, תחת ״מדכי״ שמחק הסופר; במרגליות ״מדבי סלוני״.

לפי מתנתך מרחיבין לך

אמר רבי אבהו:

כתיב: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי(דברים יב, יט), מה כתיב בתריה?

כִּי יַרְחִיב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻולְךָ(דברים יב, כ).

וכי מה עיניין זה לזה?

אמר הקדוש ברוך הוא: לפי מתנתך — מרחיבין לך.

רבי הונא בשם רבי אחא:

עבד מביא פר, ורבו טלה — ועבד קודם לרבו.

דתנן: פר כהן משיח ופר העדה עומדין לו, פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשה(משנה הוריות ג, ו).

מעשה באבא יודן

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹולִים יַנְחֶנּוּ(משלי יח, טז).

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא, שהלכו לחולת אנטוכיאלחולת אנטוכיא — לחבל אנטיוכיה לעסוק במגבית חכמיםבמגבית חכמים — באיסוף צדקה לתלמידי חכמים.

הוה תמן חד אבא יודן, שהיה עושה מצוה בעין יפה, וירד מנכסיו.

כיון שראה רבותינו, עלה לביתו ופניו חולניותחולניות — חולניים, נפולים.

אמרה לו אשתו: מה לך, פניך חולניות?

תני לה עובדהתני לה עובדה — סיפר לה את המעשה: רבותינו כן, ואיני יודע מה אעשה להן.

אשתו, שהיתה צדקת, מה אמרה לו?

לא נשתיירה שדה אחת? לך מכור אותה ותן להן.

הלך ועשה כן.

כשהוא נותן להן, אמרו לו: המקום ימלא חסרונך.

הלכו להם רבותינו.

יצא לחרוש.

עם כשהו חורש חצי שדהו, האיר לו הקדוש ברוך הוא בעיניו:

ונבקעה הארץ לפניו, ונפלה פרתו ונשברה;

ירד להעלותה, ומצא תחתיה סימאסימא — אוצר.

אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי!

כשחזרו רבותינו, שאלון עליה: ההוא אבה יודן, מה עביד?כשחזרו רבותינו, שאלון… — כשחזרו רבותינו, שאלו עליו: אבא יודן ההוא, מה הוא עושה? אמרו: מי יכול לראות את פניו של אבא יודן? אבא יודן של העזים, אבא יודן של החמורים, אבא יודן של הגמלים!

כשחזרו רבותינו, שאלו עליו: אבא יודן ההוא, מה הוא עושה?

אמרי: מן יכיל למיחמי אפיה דאבא יודן?

אמרו: מי יכול לראות את פניו של אבא יודן?

אבא יודן דעיזיא, אבא יודן דחמריא, אבא יודן דגמליא!

אבא יודן של העזים, אבא יודן של החמורים, אבא יודן של הגמלים!

בא אצלן, ואמר להן: נעשת תפילתכם עלי פירות ופירי פירות.

אמרו לו: אפעלפי שנתן אדם אחד יותר ממך — לך כתבנו בראש טומוסטומוס — רשימה, מגילת התורמים.

נטלוהו והושיבוהו אצלם, וקראו עליו:

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ.

היינו דכתיב:

בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת(משלי יא, יא).

רבי חייא בר אבא בבית המדרש דטבריא

רבי חייה בר אבא עביד פסקא למיתן בהדין בי מדרשא דטיבריא.רבי חייה בר… — רבי חייא בר אבא עשה מגבית (פסיקה) לתת לבית המדרש הזה שבטבריה. קם אחד מבית פלוני, ופסק (התחייב לתת) ליטרה של זהב.

רבי חייא בר אבא עשה מגבית (פסיקה) לתת לבית המדרש הזה שבטבריה.

קם חד מדבי פלוני, ופסק ריטלא דדהב.

קם אחד מבית פלוני, ופסק (התחייב לתת) ליטרה של זהב.

נטלו רבי חייה בר אבה והושיבו אצלו, וקרא עליו:

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וגו׳.

ריש לקיש בבוצרה

ריש לקיש אזל לבוצרה.ריש לקיש אזל… — ריש לקיש הלך לבצרה. היה שם אבא יודן אחד, רמאי — חס ושלום, לא היה רמאי, אלא שהיה מרמה במצוות: היה רואה כמה הציבור פוסק, ופוסק כנגד הציבור כולו.

ריש לקיש הלך לבצרה.

הוה תמן חד אבא יודן רמויה —

היה שם אבא יודן אחד, רמאי —

חס ושלום, לא היה רמוי, אלא שהיה מרמה במצות:

חס ושלום, לא היה רמאי, אלא שהיה מרמה במצוות:

הוה חמי מה ציבור פסיק, ופסק לקבל ציבורא.

היה רואה כמה הציבור פוסק, ופוסק כנגד הציבור כולו.

נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו, קרא עליו:

מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ.

תרגום לעבריתלחולת אנטוכיא לחבל אנטיוכיה במגבית חכמים באיסוף צדקה לתלמידי חכמים חולניות חולניים, נפולים תני לה עובדה סיפר לה את המעשה סימא אוצר טומוס רשימה, מגילת התורמים

חלק ב

גוף הדרשה

האִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא — זה שבנא

דרשת הפסוק · ״אם הכהן המשיח יחטא״ · שבנא כהן גדול או אמרכל, קבורתו וטלטולו, והאיגרת לסנחריב

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ה; מרגליות עמ׳ קיד–קיח). במרגליות הפסקה פותחת ״גופא״. ״מקנתרו״ — הוי״ו בגליון, תחת נו״ן שמחק הסופר.

״רבי ברכיה: מן הני סכני היה ועליו נתמנה״ — במרגליות ״רבי ברכיה אמר… ועלה ונתמנה״. ״קבעת כן״ — במרגליות ״כאן״. ״וכתוב בו״ — במרגליות ״בה״. ״כי הנה הרשעים ידרכון קשת״ — בא פעמיים בכתב היד, כבמרגליות: פעם כפסוק ופעם כלמד. המדרש קורא ״אל שבנא״ (במסורה: על שבנא) ו״כסיפיא המקום״ (במסורה: בכספיא המקום).

כהן גדול או אמרכל

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא(ויקרא ד, ג) — זה שבנא:

לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה אל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת(ישעיה כב, טו).

רבי אליעזר אמר: כהן גדול היה.

רבי יהודה בירבי אמר: אמרכלאמרכל — ממונה, גזבר (על ההקדש) היה.

על דעתיהעל דעתיה — לדעתו דרבי אליעזר, דאמר כהן גדול היה —

דכתיב: וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתׇּנְתֶּךָ(ישעיה כב, כא);

על דעתיה דרבי יהודה בירבי, דאמר אמרכל היה —

וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ.

רבי ברכיה:

מן הני סכניסכני — גזברים, סוכנים היה, ועליו נתמנה קומוסקומוס — שר, נציב איספוסורואן בירושלם.

מה לך פה

הוא שהנביא מקנתרו, ואומר לו:

מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה(ישעיה כב, טז) — גלוייה בר גלוייגלוייה בר גלויי — גולה בן גולה!

אי זה כותל בניתה כאן? ואי זה עמוד העמדתה כאן? ואי זה מסמר קבעת כן?

אמר רבי אלעזר:

צריך אדם שיהא לו מסמר או יתד קבועה בבית הכנסת, כדי שיזכה ויקבר באותו מקום.

כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר — עשאו כמין שובך, ונתן קברו עליו.

חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ —

רבי ישמעאל בשם מר עוקבא:

ממרום נחצבה עליו גזירה, שלא תהא לו קבורה בארץ ישראל.

חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ — ארון דכיףארון דכיף — ארון (קבר) מקומר.

טלטלה גבר

הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר(ישעיה כב, יז) — טילטול אחר טילטול.

טַלְטֵלָה גָּבֶר —

אמר רבי שמואל בר נחמן:

כהדין תרנגלא דגלי מאתר לאתר מזוקרכהדין תרנגלא דגלי מאתר לאתר מזוקר — כתרנגול הזה הנודד ממקום למקום, זקוף.

וְעֹטְךָ עָטֹה — שלקה בצרעת,

היך דאת אמר: וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה(ויקרא יג, מה).

צָנוֹף יִצְנׇפְךָ צְנֵפָה(ישעיה כב, יח) — גלו בתר גלוגלו בתר גלו — גלות אחר גלות.

כַּדּוּר — מה כדור הזה מתלקטמתלקט — נקלט, נתפס מיד ליד ואינו נופל לארץ,

כך אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם — זו כסיפיא הַמָּקוֹם(עזרא ח, יז).

שמה תמות — קלון בית אדוניך

שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ —

על דעתיה דרבי אליעזר, דאמר כהן גדול היה — שהיה נהנה מן הקורבנות;

על דעתיה דרבי יהודה ברבי, דאמר אמרכל היה — שהיה נהנה מן ההקדישות.

קְלוֹן בֵּית אֲדֹונֶיךָ —

על דעתיה דרבי אליעזר, דאמר כהן גדול היה — שהיה מבזה את הקרבנות;

על דעתיה דרבי יהודה ברבי, דאמר אמרכל היה — שביזה לשני אדוניו, זה חזקיה וישעיה.

האיגרת שבחץ

רבי ברכיה בשם רבי אבה בר כהנא:

מה עשו שבנא ויואח?

כתבו איגרת ותחבוה בחץ, והושיטוה לסנחריב בעד החלון,

וכתוב בו: אנו וכל בני ירושלם מבקשין לך, וחזקיה וישעיה אין מבקשין לך.

והוא שדוד אמר:

כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת(תהלים יא, ב).

כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת — זה שבנה ויואח;

כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר — על דמתחו גיראעל דמתחו גירא — על שמתחו את החץ;

לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב — לשני ישרי לב, זה חזקיה וישעיה.

תרגום לעבריתאמרכל ממונה, גזבר (על ההקדש) סכני גזברים, סוכנים קומוס שר, נציב גלוייה בר גלויי גולה בן גולה ארון דכיף ארון (קבר) מקומר כהדין תרנגלא דגלי מאתר לאתר מזוקר כתרנגול הזה הנודד ממקום למקום, זקוף גלו בתר גלו גלות אחר גלות מתלקט נקלט, נתפס על דמתחו גירא על שמתחו את החץ על דעתיה לדעתו

ואִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ — מכפר וצריך מתכפר

דרשת הפסוק · ״אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם… והביא את הפר״ · הכהן המכפר שחטא, האוכל סדורים של דוב, הטבח מציפורי, והדורון שעל פתח הפלטין

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ו; מרגליות עמ׳ קיח–קכ). ״ערב יום הכיפורים״ — אותיות ״ער״ מסופקות בכתב היד. ״היא אשתו״ — מן המשנה, יומא א, א (שם: ״ביתו — זו אשתו״).

״מעשה בטבח בציפורי״ — במרגליות ״בטבח אחד״. ״לשושנה שלדוב״ — כך בכתב היד וכך במרגליות; בדפוס וילנא ״לשושטה של דוב״, ובילקוט שמעוני ״לשושיטא של דוב״ — הממונה על הדוב, שאכל את מזונותיו.

מכפר וצריך מתכפר

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא(ויקרא ד, ג) —

כהן משיח מכפר, וצריך מתכפר;

מוטב שיקדם מכפר למתכפר,

דכתיב: וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ(ויקרא טז, יז) — היא אשתו(משנה יומא א, א).

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ — וכהן משיח חטא?

אמר רבי לוי:

עליבא מדינתא דאסיא פטגריטוס, ויוזקטטה דחדא עייניה, וסניגורה מקטרג בדיני נפשן.עליבא מדינתא… — אומללה המדינה שהרופא שלה חולה ברגליו, והדיין (?) שלה בעל עין אחת, והסניגור שלה מקטרג בדיני נפשות.

אומללה המדינה שהרופא שלה חולה ברגליו, והדיין (?) שלה בעל עין אחת, והסניגור שלה מקטרג בדיני נפשות.

לאשמת — משל לאוכל סדורים שלדוב

לְאַשְׁמַת —

אמר רבי יצחק:

לאשמות.

משל לשושנהלשושנה — לממונה (על הדוב) שלדוב, שהיה אוכל סדוריםסדורים — מנות מזון קצובות שלדוב.

אמר המלך: הואיל ואוכל סדורים שלדוב — תאכלנו דוב.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ושבנא נהנה מן ההקדשות — תאכלנו אש.

מעשה בטבח שבציפורי

אמר רבי איבו:

מעשה בטבח בציפורי, שהיה מאכיל את ישראל נבלות וטרפות.

פעם אחת ערב יום הכיפורים היה שתה ונשתכר; עלה לראש הגג, נפל ומת.

התחילו הכלבים מלקקין בו.

אתון ושאלון לרבי חנינה: מהו לעברא יתיה מן קדמיהון?אתון ושאלון לרבי… — באו ושאלו את רבי חנינא: מהו להעביר אותו מלפניהם (של הכלבים)?

באו ושאלו את רבי חנינא: מהו להעביר אותו מלפניהם (של הכלבים)?

אמר להון:

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה וגו׳(שמות כב, ל) —

זה שהיה גוזל את הכלבים, ומאכיל את ישראל נבלות וטרפות.

ארפון להון — מן דידהון אינון אכלין.ארפון להון… — הניחו להם — משלהם הם אוכלים.

הניחו להם — משלהם הם אוכלים.

והביא את הפר — הדורון שעל פתח הפלטין

וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא ד, ד).

אמר רבי יצחק:

משל למלך שכיבדו אוהבו בדורון נאה ובקילוסיןובקילוסין — ובשבחים נאה.

אמר המלך: הניחו דורוןדורון — מתנה על פתח פלטין, כל מי שיצא ונכנס יהא רואה אותו.

שנאמר: וְהֵבִיא אֶת הַפָּר וגו׳.

תרגום לעבריתסדורים מנות מזון קצובות לשושנה לממונה (על הדוב) ובקילוסין ובשבחים דורון מתנה

זוְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה — ישראל ואומות העולם

דרשת הפסוק · ״וסמכו זקני העדה את ידיהם״ · לישראל יש סומכין, ובשמות שנקראו בהם ישראל ואומות העולם

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ז; מרגליות עמ׳ קכ–קכב). ״את ידיהם״ — בכתב היד ״אד״, מסומן במאגרים ״כך״. ״מה תתהלל״ — בכתב היד ״מת״, ותוקן במאגרים.

סדר הדרשות: בכתב היד דברי רבי אלעזר (עדה) קודמים לדברי רבי יצחק (סומכין); במרגליות דברי רבי יצחק תחילה (סימני העמודים במאגרים קכא–קכ–קכא מעידים על ההיפוך). המדרש קורא ״ובנות הגוים אדירים״ (במסורה: ובנות גוים אדרם).

עדה

וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם(ויקרא ד, טו).

אמר רבי אלעזר:

אומות העולם נקראו עדה, וישראל נקראו עדה.

אומות העולם נקראו עדה: עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד(איוב טו, לד);

ישראל נקראו עדה: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם.

סומכין

אמר רבי יצחק:

אומות העולם אין להן סומכין,

דכתיב: וְנָפְלוּ סֹומְכֵי מִצְרַיִם(יחזקאל ל, ו);

אבל ישראל יש להן סומכין,

דכתיב: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם.

אבירים, אדירים, חכמים

אומות העולם נקראו אבירים, וישראל נקראו אבירים.

אומות העולם נקראו אבירים: עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים(תהלים סח, לא);

ישראל נקראו אבירים, שנאמר: שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב(ישעיה מו, יב).

אומות העולם נקראו אדירים, וישראל נקראו אדירים.

אומות העולם נקראו אדירים: אתָהּ וּבְנוֹת הגוים אַדִּירִים(יחזקאל לב, יח);

ישראל נקראו אדירים: וְאַדִּירֵי כׇּל חֶפְצִי בָם(תהלים טז, ג).

אומות העולם נקראו חכמים, וישראל נקראו חכמים.

אומות העולם נקראו חכמים: וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם(עובדיה א, ח);

וישראל נקראו חכמים: וחֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת(משלי י, יד).

תמימים, אישים, צדיקים, גיבורים

אומות העולם נקראו תמימים: וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר(משלי א, יב);

וישראל נקראו תמימים: וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב(משלי כח, י).

אומות העולם נקראו אישים, דכתיב: אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן(תהלים קמא, ד);

ישראל נקראו אישים: אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא(משלי ח, ד).

אומות העולם נקראו צדיקים: וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ(יחזקאל כג, מה);

ישראל נקראו צדיקים: וְעַמֵּךְ כֻּולָּם צַדִּיקִים(ישעיה ס, כא).

אומות העולם נקראו גיבורים: מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּיבּוֹר(תהלים נב, ג);

וישראל נקראו גיבורים: גִּיבֹּורֵי כֹחַ עֹושֵׂי דְבָרוֹ(תהלים קג, כ).

חלק ג

חתימה

חמה נגדין הן ישראל — וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא

חתימה · ישראל יודעין לרצות את בוראן: השואל בחכמה, ודוד שביקש מחילה

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ח; מרגליות עמ׳ קכב–קכו). אחרי הפסקה במרגליות: ״סליק פרשתא״.

תיקוני הסופר: ״אמר לה״ (פעמיים) — בגליון, תחת ״לך״ ו״ליה״; ״אמרה לה״ — היו״ד נמחקה; ״אית לך עשרה דינרין״ (בעריס שאינו יודע לשאול) — בגליון, תחת ״לי״; ״אמר לו השמים״ — ״אמר״ בגליון. ״מתוך כן״ — הושלם במאגרים. ״מרקפא״ — הרי״ש מסופקת.

״סריק שעריה״ — בכתב היד ״סריקא״, והאל״ף נמחקה במאגרים; ״ותשבע מן שמניהון״ — בכתב היד ״ושבע״ (תוקן במאגרים). ״אמר ליה: את בעי עשרין״ — בכתב היד ״לה״, ותוקן כבמרגליות.

״מה את עבדא, מה את עבדה״ — כך בכתב היד, בכפל; במרגליות פעם אחת, ו״מה בעליך עביד״. ״ומה טמירתא״ — במרגליות ״מן טמירתא״. ״אילו תקפו עבירות עלי״ — במרגליות ״תקפי עבירות״. ״את אלה רב״ — בכתב היד ״אלה׳״. המדרש קורא ״ונקיני מפשע רב״ (במסורה: ונקיתי).

ישראל יודעין לרצות את בוראן

תני רבי שמעון בן יוחי:

מה נגדיןנגדין — מוכשרים, זריזים הן ישראל, שהן יודעין לרצות את בוראן!

אמר רבי יודן:

כאילין כותאי.כאילין כותאי… — כמו הכותים הללו. הכותים הללו חכמים במסחר. אחד מהם הלך אל אשה, אמר לה: יש לך בצל אחד שתתני לי? כשנתנה לו, אמר לה: יש בצל בלי פת? כשנתנה לו, אמר לה: יש אוכל בלי משקה? מתוך כך — אוכל ושותה.

כמו הכותים הללו.

אילין כותאי חכמין למסחרא.

הכותים הללו חכמים במסחר.

חד מנהון אזל לגבי איתתא, אמר לה: אית לך חד בצל תיתנין לי?

אחד מהם הלך אל אשה, אמר לה: יש לך בצל אחד שתתני לי?

מן דיהבא ליה, אמר לה: אית בצל בלא פיתא?

כשנתנה לו, אמר לה: יש בצל בלי פת?

מן דיהבא ליה, אמר לה: אית מאכיל דלא משקה?

כשנתנה לו, אמר לה: יש אוכל בלי משקה?

מתוך כן — אכיל ושתי.

מתוך כך — אוכל ושותה.

אשה שיודעת לשאול

אמר רבי אחא:

אית איתתא דידעא למשאל, ואית איתתא דלא ידעה למישאל.אית איתתא דידעא… — יש אשה שיודעת לשאול, ויש אשה שאינה יודעת לשאול.

יש אשה שיודעת לשאול, ויש אשה שאינה יודעת לשאול.

דידעא למישאל — אזלא לגבי מגירתא; תרעא פתיח, מרקפא ליה.דידעא למישאל… — זו שיודעת לשאול — הולכת אל שכנתה; הפתח פתוח, והיא דופקת עליו. אומרת לה: שלום עליך, שכנתי! מה את עושה? מה את עושה? מה בעלך? מה בניך עושים? ניכנס, לא ניכנס? יש לך כלי פלוני שתתני לי? אומרת לה: כן. זו שאינה יודעת לשאול — הולכת אל שכנתה; הפתח סגור, והיא פותחת אותו. אומרת לה: יש לך כלי פלוני שתתני לי? אומרת לה: לא.

זו שיודעת לשאול — הולכת אל שכנתה; הפתח פתוח, והיא דופקת עליו.

אמרה לה: שלמא עלך, מגירתי! מה את עבדא? מה את עבדה? מה בעליך? מה בניך עבדין? ניעול, לא ניעול?

אומרת לה: שלום עליך, שכנתי! מה את עושה? מה את עושה? מה בעלך? מה בניך עושים? ניכנס, לא ניכנס?

אית ליך נקימה פלני תיתנין לי?

יש לך כלי פלוני שתתני לי?

אמרה לה: אין.

אומרת לה: כן.

דלא ידעה למישאל — אזלה לגבי מגירתא; תרעה מתקף, פתחה ליה.

זו שאינה יודעת לשאול — הולכת אל שכנתה; הפתח סגור, והיא פותחת אותו.

אמרה לה: אית ליך נקימה פלני תיתנין לי?

אומרת לה: יש לך כלי פלוני שתתני לי?

אמרה לה: לאו.

אומרת לה: לא.

עריס שיודע לשאול

אמר רבי הוניא:

אית עריס דידיע למישאל, ואית עריס דלא ידיע למישאל.אית עריס דידיע… — יש אריס שיודע לשאול, ויש אריס שאינו יודע לשאול.

יש אריס שיודע לשאול, ויש אריס שאינו יודע לשאול.

דידע למישאל — סריק שעריה, מחוור מאניה, אפיה טבין.דידע למישאל… — זה שיודע לשאול — שערו מסורק, בגדיו לבנים, פניו טובות. הולך אל בעל השדה שהוא עובד בו, שואל בשלומו ואומר: מה עושה הארץ? — אמר לו: תזכה ותשבע מפירותיה. מה עושים השוורים? — אמר לו: תזכה ותשבע משומנם. מה עושות העזים? — אמר לו: תזכה ותשבע מגדייהן. מה אתה מבקש? אמר לו: יש לך עשרה דינרים שתתן לי? אמר לו: אתה מבקש עשרים — קח לך! וזה שאינו יודע לשאול — שערו פרוע, בגדיו צואים, פניו רעות. הולך אל בעל השדה שהוא עובד בו, שואל בשלומו ואומר: מה עושה הארץ? — אמר לו: הלוואי שתעלה מה שהוצאנו עליה! מה עושים השוורים? — אמר לו: תשושים. מה עושות העזים? — אמר לו: תשושות. אמר לו: מה אתה מבקש? אמר לו: יש לך עשרה דינרים שתתן לי? אמר לו: לך והחזר לי מה שיש לי אצלך!

זה שיודע לשאול — שערו מסורק, בגדיו לבנים, פניו טובות.

אזל לגבי מרי עיבידתיה, משאיל ליה ואמר:

הולך אל בעל השדה שהוא עובד בו, שואל בשלומו ואומר:

מה ארעא עבדא? — אמר ליה: תזכה ותשבע מפיריה.

מה עושה הארץ? — אמר לו: תזכה ותשבע מפירותיה.

מה תוריא עבדן? — אמר ליה: תזכה ותשבע מן שמניהון.

מה עושים השוורים? — אמר לו: תזכה ותשבע משומנם.

מה עיזיא עבדין? — אמר ליה: תזכה ותשבע מן גדייהון.

מה עושות העזים? — אמר לו: תזכה ותשבע מגדייהן.

מה את בעי?

מה אתה מבקש?

אמר ליה: אית לך עשרה דינרין תתן לי?

אמר לו: יש לך עשרה דינרים שתתן לי?

אמר ליה: את בעי עשרין — סב לך!

אמר לו: אתה מבקש עשרים — קח לך!

ודלא ידע למשאל — סעריה מקצץ, מאניה צאין, אפיה בישין.

וזה שאינו יודע לשאול — שערו פרוע, בגדיו צואים, פניו רעות.

אזל לגבי מרי עיבידתה, משאיל ליה ואמר:

הולך אל בעל השדה שהוא עובד בו, שואל בשלומו ואומר:

מה ארעא עבדא? — אמר ליה: הלווי מעלה מה דאפקינן בגוה!

מה עושה הארץ? — אמר לו: הלוואי שתעלה מה שהוצאנו עליה!

מה תוריא עבדין? — אמר ליה: תשישין.

מה עושים השוורים? — אמר לו: תשושים.

מה עיזיא עבדין? — אמר ליה: תשישן.

מה עושות העזים? — אמר לו: תשושות.

אמר ליה: מה את בעי?

אמר לו: מה אתה מבקש?

אמר ליה: אית לך עשרה דינרין תתן לי?

אמר לו: יש לך עשרה דינרים שתתן לי?

אמר ליה: איזיל וקום לי מה דאית לי גבך!

אמר לו: לך והחזר לי מה שיש לי אצלך!

דוד מן עריסיא טביא

אמר רבי הוניא:

דוד מן עריסיא טביא הוה.דוד מן עריסיא… — דוד מן האריסים הטובים היה. בתחילה היה פותח לו בשבח; אמר:

דוד מן האריסים הטובים היה.

כתחילה הוה משרי ליה בקילוס; אמר:

בתחילה היה פותח לו בשבח; אמר:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ(תהלים יט, ב).

אמרו לו השמים: שמא שמה אתה?

וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ —

אמר לו הרקיע: שמא שמה אתה?

היה מזמיר והולך:

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת(תהלים יט, ג).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה את בעי?אמר לו הקדוש… — אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה מבקש? אמר לפניו: ״שגיאות מי יבין״ — מן השגגה שעשיתי לפניך. אמר לו: הרי מותר, והרי מחול לך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה מבקש?

אמר לפניו: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין(תהלים יט, יג) — מן שגגתא דעבדית קמך.

אמר לפניו: ״שגיאות מי יבין״ — מן השגגה שעשיתי לפניך.

אמר ליה: הא שרי, והא שביק לך.

אמר לו: הרי מותר, והרי מחול לך.

ומִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּינִי — ומה טמירתא דעבדית קמך.ומנסתרות נקיני… — ״ומנסתרות נקני״ — ומן הנסתרת שעשיתי לפניך. אמר לו: הרי מותר, והרי מחול לך.

״ומנסתרות נקני״ — ומן הנסתרת שעשיתי לפניך.

אמר ליה: הא שרי, והא שביק לך.

אמר לו: הרי מותר, והרי מחול לך.

גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ(תהלים יט, יד) — אילו הזדונות;

אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם — אילו תקפו עבירות עלי.

ונקיני מפשע רב

ונקיני מִפֶּשַׁע רָב —

אמר רבי לוי:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו שלעולם,

את אלה רב, ואנא חוביי רברבין;את אלה רב… — אתה אלוה גדול, ואני — חטאי גדולים; נאה לאלוה גדול, שמתיר ומוחל לחטאים גדולים.

אתה אלוה גדול, ואני — חטאי גדולים;

יאי לאלה רב, דשרי ושביק לחובין רברבין.

נאה לאלוה גדול, שמתיר ומוחל לחטאים גדולים.

לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב הוּא(תהלים כה, יא).

תרגום לעבריתנגדין מוכשרים, זריזים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אוחייבןוחיבן
אוצאצאיהםואצאיהם
אנכון— (הוספה)
אליום אחד. נאמר כאן— (הוספה)
אוצאצאיהםוצאציהם
אבניהם— (הוספה)
אמינוקיהוןמותוקיהון
אלמינוקאלמוניקא
אשמדוןשמדום
ארבהוןבהון
אדרוחתאדרוא
אדמיתכתשיןדמיתכנשין
אא
איחדהיחד
בוחייבןוחיבן
גיעקב— (הוספה)
געגלעל
געשרהעשר
גמהן
גסנחריב— (הוספה)
גנתחתם גזר דינו שלסנחריב ליפול ביד— (הוספה)
גאינו
גישראל— (הוספה)
דמהמת
דמשיחשיח
זאתאד
זמהמת
חכן— (הוספה)
חסריקסריקא
חותשבעושבע
חליהלה