מדרש

ויקרא רבה

פרשה ל: ולקחתם לכם

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. לולקחתם לכםויקרא כג, מ
§§30§§

מדרש ויקרא רבה

פרשה ל

ולקחתם לכם

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מ)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340, עם השלמות מכתב יד פריז 149 (במקום שכתב יד לונדון מפנה לפסיקתא) §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אקְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף

פתיחתא ראשונה · מוסר התורה ולא כסף: רבי יוחנן שמכר נכסיו ללמוד תורה, ושכר הלקיחה

קְחוּ־מוּסָרִי וְאַל־כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר(משלי ח, י)

כתב יד לונדון 340 עד ״למה תשקלו כסף בלא לחם״, ומשם כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה א; מרגליות עמ׳ תרפז–תרצא). בראש הפרשה בכתב יד לונדון כותרת הסופר ״עיניין לולב הגזול״ — אינה בטקסט.

״עד שלא שבעתם… שבעים״ — בכתב היד חסר (מסומן במאגרים): במרגליות ״על שלא שבעתם מלחמה של תורה. ויגיעכם בלא לשבעה — למה אתם יגעים ואומות העולם שבעים״; הושלם בסוגריים לפיו.

״נקצצין״ — בכתב היד ״נקבצין״, ותוקן כבמרגליות (״מראש השנה נקצצין״): המזונות נקצבים לאדם, וכך עניין הברייתא כולה (״אם פוחת — פוחתין לו״); גם בפסיקתא ״נקבצים״, והמהדיר תיקן שם ״נקצבים״. ״שכר דבר אחד״ — בכתב היד ״אחר״, ותוקן כבמרגליות. ״על כתפיה דרבי חייא״ — בכתב היד ״ינאי״, מסומן במאגרים ״כך״; במרגליות ״והוה רבי חייא בר אבא מסמך ליה״, וכך בהמשך כתב היד עצמו (״שרי רבי חייא בכי״). ״בדבית חקלא״ — כך בכתב היד; במרגליות ״מטון חד בית חקל״.

״קלה״ — בכתב היד ״קלא״, ותוקן במאגרים. ״וקניתי דבר שניתן לארבעים יום… לששה ימים״ — הושלם במאגרים (דילוג מ״ששה ימים״ לדומהו). ״כד דמך רבי יוחנן״ — השם הושלם כבמרגליות. ״כד דמך רבי אלעזר״ — בכתב היד ״כר׳ בדמך״, והבי״ת נמחקה בידי הסופר.

״שאהב אבא הושעיה את המקום״ — במרגליות ״שאהב הקדוש ברוך הוא לאבא הושעיא״. ״רבי אחא בר כהנא״ (בדבר האחר) — במרגליות ״רבי אבא בר כהנא״. ״בארבע מיני״ — כך בכתב היד; במאגרים הושלמה תי״ו (״בארבעת מיני״, כאילו ארבעת המינים), ולא קיבלתיה: השאלה היא על מחיר האזוב, והתשובה — ארבעה מנים, דבר מועט (מרגליות ״בד׳ מיני״; פסיקתא ״בארבעה מנאי, בחמשה מנאי״). במרגליות ״והוא גרם לישראל לירש ביזת הים״. רבי יוסי ״בר׳ נהוראי״ — נפתח ״ברבי״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם א — כל הפתיחתא, באותו סדר. שם ״על שלא שבעתם מלחמה של תורה… למה אתם יגעים ואומות העולם שבעים״, ״שכר דבר אחד״, ״רבי חייא בר אבא״ (גם בראש המעשה), ״שאהב המקום את אבא הושעיה״, ״קרי ותני וקרו פוייטון ודורשן״; ובדבר האחר ״רבי אבא בר כהנא״ ו״בביזת מצרים, בביזת הים…״. המעשה ברבי יוחנן — גם בשיר השירים רבה ח, ז.

קחו מוסרה של תורה

רבי אבא בר כהנא פתח:

קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף(משלי ח, י).

אמר רבי אבא בר כהנא:

קחו מוסרא שלתורה, ואל כסף.

לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלא לֶחֶם(ישעיה נה, ב).

לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף — למה שוקלים כסף לבני עשו?

בְּלא לֶחֶם — עד שלא שבעתם מלחמה של תורה.

ויגיעכם בלא לשבעה — למה אתם יגעים, ואומות העולם שבעים?

בְּלא לְשׇׂבְעָה — עד שלא שבעתם מיינה של תורה:

לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי(משלי ט, ה).

שכר תורה אין בריה יכולה ליתן

רבי ברכיה ורבי חייא אבוי בשם רבי יוסי ברבי נהוראי:

וּפָקַדְתִּי עַל כׇּל לֹוחֲצָיו(ירמיה ל, כ) — אפלו על גבאי צדקה,

חוץ משכר סופרים ומשנים, שאינן נוטלין אלא שכר בטליםשכר בטלים — שכר על ביטול מלאכתם, לא על הלימוד עצמו.

אבל שכר דבר אחד מן התורה — אין בריה יכולה ליתן.

תני:

בראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם,

חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים, בשבתות ובראשי חדשים ובחלו של מועד,

וממה שהתינוקות יוליכון לבית רבן.

אם פוחת — פוחתין לו, ואם מוסיף — מוסיפין לו.

מעשה ברבי יוחנן שמכר נכסיו

רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לצפורין,רבי יוחנן הוה… — רבי יוחנן היה מהלך ועולה מטבריה לציפורי, והיה נשען על כתפו של רבי חייא, (והגיעו) לשדה. ואמר: שדה זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעמול בתורה. הגיעו לכרם אחד, אמר: כרם זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעמול בתורה. הגיעו למטע זיתים אחד, ואמר: מטע זיתים זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעמול בתורה. התחיל רבי חייא בוכה. אמר לו: מה אתה בוכה? אמר לו: בוכה אני, שלא השארת לך לזקנתך כלום.

רבי יוחנן היה מהלך ועולה מטבריה לציפורי,

והוה מסתמיך על כתפיה דרבי חייא בדבית חקלא.

והיה נשען על כתפו של רבי חייא, (והגיעו) לשדה.

ואמר: דין בית חקלא והוה דידי, וזבניתיה מבעי מלעי באוריתא.

ואמר: שדה זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעמול בתורה.

מטון חד בית כרם, אמר: הדין בית כרם הוה דידי, וזבניתיה מבעי מלעי באוריתא.

הגיעו לכרם אחד, אמר: כרם זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעמול בתורה.

מטון חד בית זיתא, ואמר: הדין בית זיתא הוה דידי, וזבניתיה מבעי מלעי באוריתא.

הגיעו למטע זיתים אחד, ואמר: מטע זיתים זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעמול בתורה.

שרי רבי חייא בכי.

התחיל רבי חייא בוכה.

אמר ליה: מה את בכי?

אמר לו: מה אתה בוכה?

אמר ליה: בכי אנא, דלא שבקת לך לשיבקותך כלום.

אמר לו: בוכה אני, שלא השארת לך לזקנתך כלום.

אמר ליה: חייא ברי, קלה בעיניך מה שעשיתי?

שמכרתי דבר שניתן לששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה.

כל העולם כלו לא נברא אלא לששה ימים,

דכתיב: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(שמות כ, יא);

אבל התורה ניתנה לארבעים יום וארבעים לילה.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה וגו׳(שמות לד, כח).

קריאת דורו עליהם

כד דמך רבי יוחנן, היה דורו קורא עליו:

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה(שיר השירים ח, ז) — שאהב רבי יוחנן את התורה —

בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

כד דמך רבי הושעיה איש טרייה, ראו מטתו פורחת באויר,

והיה דורו קורא עליו:

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה — שאהב אבא הושעיה את המקום —

בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

כד דמך רבי אלעזר ברבי שמעון, היה קורא דורו עליו:

מִי זֹאת עֹולָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִמְרוֹת עָשָׁן וגו׳(שיר השירים ג, ו).

מהו מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל?

דהוה קרויי ותנויי ופטויי ודרשןקרויי ותנויי ופטויי ודרשן — בקי במקרא ובמשנה, פייטן ודרשן.

שכר לקיחה

דבר אחר:

קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף.

אמר רבי אחא בר כהנא:

משכר קיחהקיחה — לקיחה את למד שכר לולב.

שכר קיחה במצרים — כתיב: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻודַּת אֵזוֹב(שמות יב, כב).

בכמה הות טיימיה דידיהבכמה הות טיימיה דידיה — בכמה היה מחירו (של האזוב)? בארבע מיניבארבע מיני — בארבעה מנים (מטבעות).

היא שעמדה להם בביזת הים, בביזת סיחן ועוג, בביזת שלשים ואחד מלך.

לולב, שהוא עומד בכמה דמים וכמה מצות יש בו — על אחת כמה וכמה!

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

תרגום לעבריתשכר בטלים שכר על ביטול מלאכתם, לא על הלימוד עצמו קרויי ותנויי ופטויי ודרשן בקי במקרא ובמשנה, פייטן ודרשן קיחה לקיחה בכמה הות טיימיה דידיה בכמה היה מחירו (של האזוב) בארבע מיני בארבעה מנים (מטבעות)

בתּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים

פתיחתא שנייה · דוד מבקש חיים, שבע כתות של צדיקים, ושבע מצוות שבחג שבהן ישראל נוצחין

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח(תהלים טז, יא)

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה ב; מרגליות עמ׳ תרצא–תרצה). כתב יד לונדון מדלג כאן על הפתיחתות ומפנה לפסיקתא (ראו בפתיחתא החמישית).

״תודיעני״ — בכתב היד ״ותודיענו״, הו״ו נמחקה בידי הסופר והנו״ו מסומנת במאגרים ״כך״; ובדברי רבי אבא ״הודיעני״, מסומן ״כך״. ״מצותי״ — בכתב היד ״מצותו״, מסומן ״כך״. ״יזהירו״ — בכתב היד ״ישכילו״, מסומן ״כך״. ״מראיהם״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים ״כך״), וכך מובא הפסוק גם בויקרא רבה יט, ג (מרגליות); כאן במרגליות ובמסורה ״מראיהן״ — כתיב בלבד, ונשאר כתיב כתב היד. ״ומעשים טובים״ — בכתב היד ״מובים״, ותוקן במאגרים. ״חד אמר״ — בגליון.

״פליון מפולש לעתיד לבא״ — במרגליות ״פילון מפולש לחיי העולם הבא״. בכתב היד רבי אבא אומר ״צפה לתורה״ ו״רבי אבא ורבנין״ — ״אטלים״; במרגליות ״ורבנין אמרי… צפה לתורה״ ו״ורבי אבא אמר… אטליס״. ״אמר דוד הקדוש ברוך הוא לדוד״ — ״דוד״ הראשון נמחק במאגרים, והמחיקה מסומנת.

״שמחתנו שמחות הרבה בתורה, מקרא משנה ותלמוד…״ — במרגליות ״שבענו בחמש שמחות, מקרא משנה תלמוד תוספות ואגדות״. ״שהם מקבלים פני שכינה״ — במרגליות ״שעתידים להקביל״. ״ולשושנים״ — מזמור מה (וכן במרגליות). ״ביין״ — הבי״ת הראשונה מסופקת בכתב היד; במרגליות ״באיין״, בפסיקתא ״באגין״ (βάϊον, ענף תמר).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ב. שם הפתיחתא נפתחת ״דבר אחר: ולקחתם לכם ביום הראשון — זה שאמר הכתוב״; ״צפה ליראה, דכתיב יראת יי תוסיף ימים״ (רבי יודן); אין שם דעת רבי אבא (״צפה לתורה״, ״אטלים… עשה ואכול״); ״שבענו בחמש שמחות: מקרא, ומשנה, תלמוד, תוספתא ואגדה״; ״שהם עתידים להקביל פני השכינה״; ״שהם עתידין לישב בימינו״, בלא הפסוקים ״מימינו אש דת״ ו״שויתי יי לנגדי״; ובדבר האחר אין ״תודיעני… מדבר בישראל… עשרת ימים של תשובה״, ובמקום ״מהו נעימות… זה לולב״ שם ״אם שמחה — למה חגיגה? ואם חגיגה — למה שמחה?״.

דוד מבקש חיים

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים(תהלים טז, יא) —

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ותודיעני איזה פליון מפולשפליון מפולש — שער פתוח, מעבר ישר (אל החיים) לעתיד לבא.

רבי יודן אמר:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חיים את בעיחיים את בעי — חיים אתה מבקש? צפה ליִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים(משלי י, כז).

רבי עזריה אמר:

אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, אם חיים אתה מבקש — צפה לייסורין,

שנאמר: וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר(משלי ו, כג).

ורבי אבא אמר:

אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, אם חיים אתה מבקש — צפה לתורה,

שנאמר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ(משלי ג, יח).

ורבי אבא ורבנין אמרין:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אטליםאטלים — בחינם?? מתמיהמתמיה — בלשון תמיהה!

עשה ואכול, ושְׁמֹור מִצְוֺתַי וֶחְיֵה(משלי ד, ד).

שובע שמחות — בתורה

שֹׂובַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — שמחתנו שמחות הרבה בתורה:

מקרא, משנה ותלמוד, הלכות ואגדות, ודקדוקי מצות ודקדוקי סופרים.

שבע כתות של צדיקים

דבר אחר:

שֹׂובַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — אל תהי קורא ״שובע״ אלא ״שבע״:

אלו שבע כתות של צדיקים, שהם מקבלים פני שכינה.

יש פניהם דומות לחמה, ולבנה, לרקיע, לברקים, ולכוכבים, ולשושנים, ולמנורת בית המקדש.

לחמה מנין? בָּרָה כַּחַמָּה(שיר השירים ו, י).

ללבנה מנין? יָפָה כַלְּבָנָה.

לרקיע מנין? וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹוהַר הָרָקִיעַ(דניאל יב, ג).

לברקים מנין? מַרְאֵיהֶם כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ(נחום ב, ה).

לכוכבים מנין? וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים.

לשושנים מנין? לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁושַׁנִּים(תהלים מה, א).

למנורת בית המקדש מנין? וָאֹומַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ(זכריה ד, ב).

הכת החביבה שבהן

נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח —

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, וכי מי מודיעני איזו כת חביבה ונעימה שבהן?

תרין אמוראין.

חד אמר:

זו היא שבאה מכח תורה ומעשים טובים,

שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).

וחורנא אמרוחורנא אמר — והאחר אמר:

אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות לאמיתן, שהן עתידין לישב בצלו של הקדוש ברוך הוא, מימינו.

הדא הוא דכתיב:

שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי וגו׳(תהלים טז, ח) —

נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

עשרת ימי תשובה ושבע מצות שבחג

דבר אחר:

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים — מדבר בישראל.

אמרו ישראל: הודיענו אורח חיים!

אמר להם הקדוש ברוך הוא: הרי לכם עשרת ימים של תשובה, מבין ראש השנה ליום הכיפורים.

שֹׂובַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — אלו שבע מצות שבחג:

ארבעה מינין שבלולב, וסוכה, וחגיגה, ושמחה.

משל הנוטל ביין

מהו נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח?

אמר רבי אבין:

זה לולב — כמי שהוא נוצח ונוטל בייןביין — ענף תמר, אות הניצחון.

לשנים שנכנסו אצל הדיין: ולית אנן ידעין מי נוצח;לשנים שנכנסו אצל… — לשנים שנכנסו אצל הדיין, ואין אנו יודעים מי מנצח; אלא מי שנוטל את ענף התמר — אנו יודעים שהוא המנצח. לפי שישראל ושרי אומות העולם יוצאין ומקטרגין לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ואין אנו יודעים אלו הם המנצחים; אלא ממה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידם — אנו יודעים שישראל הם המנצחים.

לשנים שנכנסו אצל הדיין, ואין אנו יודעים מי מנצח;

אלא מה דנסיב ביין — אנן ידעין דהוא נצוחא.

אלא מי שנוטל את ענף התמר — אנו יודעים שהוא המנצח.

לפי שישראל ושרי אומות העולם יוצאין ומקטרגין לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה,

ולית אנן ידעין הילכין נצוחיה;

ואין אנו יודעים אלו הם המנצחים;

אלא ממה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידם —

אנן ידעין דישראל נצוחיה.

אנו יודעים שישראל הם המנצחים.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

תרגום לעבריתפליון מפולש שער פתוח, מעבר ישר (אל החיים) חיים את בעי חיים אתה מבקש אטלים בחינם? מתמיה בלשון תמיהה וחורנא אמר והאחר אמר

גפָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר

פתיחתא שלישית · נצחון ישראל בדין, דוד מלך ועני, תפילתו של מנשה ותפילת הדורות האחרונים

פָּנָה אֶל־תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא־בָזָה אֶת־תְּפִלָּתָם תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל־יָהּ(תהלים קב, יח–יט)

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה ג; מרגליות עמ׳ תרצה–תרצט). הדרשה הראשונה (״שנצחו ישראל בדין… וגם נצח ישראל לא ישקר״) אינה במרגליות ולא בפסיקתא; היא ממשיכה את דרשת ״נעימות בימינך נצח״ שבפתיחתא הקודמת, ובראשה ״פנה אל תפלתם״, והמ״ם נמחקה בידי הסופר. מקבילתה במדרש תהלים יז, ה (״הוא שאמר דוד: אם תתקיימו מצות לולב שנקרא נעים… הריני מבשרך שנצחת לאומות העולם בדין, שנאמר וגם נצח ישראל לא ישקר״).

״אופו״ — בכתב היד מקום ריק, והושלם כבמרגליות. ״בשעה שהיה קורא רואה״ — ״קורא״ נמחק במאגרים (במרגליות ״צופה ומביט״), והמחיקה מסומנת. ״לכשיפליג בעל מלאכתו״ — בגליון, תחת ״לכשיגפי לבעל״ שנמחק. ״קיאמה״ — במרגליות ״קימאה״ (מעט), ״לקישיא״ — המאוחרות.

״לא ראשו סופו״ — ״סופו״ בגליון. ״היה לו לומר לא בזה את תפלתו; ואם ולא בזה את תפלתם — היה לו לומר״ — חסר בכתב היד (דילוג מ״היה לו לומר״ לדומהו, מסומן במאגרים), והושלם ממרגליות. ״את תפלתם״ — בכתב היד ״אל״, מסומן ״כך״. ״וישיבהו״ — הו״ו הראשונה נמחקה בידי הסופר. ״כי יי הוא האלהים״ — ״הוא״ חסר בכתב היד (מסומן במאגרים), והושלם כבמסורה ובמרגליות.

״ברוח הקדש השיבו, כמה דתימר ישב רוחו״ — במרגליות ״ברוח השיבו, כד״א משיב הרוח״. ״יהלל יה״ — בכתב היד בכל המקומות ״הללויה״, מסומן ״כך״. ״זה דורו״ (של חזקיהו) — בגליון. ״ומה עליה״ — במרגליות ״ומה עלינו לעשות״. בעניין ״ויעתר״ במרגליות ״מהו ויעתר לו״, ואחרי תפילת מנשה ״דבר אחר… זה דורו של מרדכי״ — אינם בכתב היד. ״לוקח לולב אתרוג״ — כך בכתב היד; במרגליות ״ליקח לולב ואתרוג״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ג. שם ״אמר רבי ראובן״ (כאן רבי אבין); ״רבי יצחק בר חקילא״; ״ויעתר לו — ויחתר כתיב״, ו״בערבייא צווחין…״ בשם ״רבי לעזר ברבי שמעון״ (כאן ״רבי אלעזר ברבי סימון״); ״ברוח השיבו, כמה דאת אומר משיב הרוח״ (כמרגליות); ״זה דורו של מרדכי ואסתר״; ״ומה עלינו? ליקח לולב ואתרוג״.

נצחו ישראל בדין

פָּנָה אֶל תְּפִלַּת(תהלים קב, יח) —

שנצחו ישראל בדין ונכשל לעונותיהם, והם אומרים: נצחו את ישראל!

שנאמר: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל(שמואל א טו, כט).

הוא שדוד אומר לישראל: קיימתם מצות לולב, שנקרא נעים,

שנאמר: נְעִימוֹת בִּימִינְךָ(תהלים טז, יא) —

הרי את מבושר שנצחת לאומות העולם,

שנאמר: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם וגו׳(ויקרא כג, מ).

מלך ועני

פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וגו׳.

אמר רבי אבין:

אין אנו יכולין לעמד על אופו של דוד:

פעמים שקורא את עצמו מלך, ופעמים שקורא את עצמו עני.

הא כיצד?

בשעה שהיה רואה שהצדיקים עתידין לעמד ממנו — כגון אסא, יהושפט, חזקיהו, יאשיהו — הוא קורא עצמו מלך.

הדא הוא דכתיב:

אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן(תהלים עב, א).

ובשעה שהיה צופה ורואה שהרשעים עתידין לעמד ממנו — כגון אחז, מנשה, אמון — הוא קורא עצמו עני:

תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף(תהלים קב, א).

הפועל המשמר

רבי אלכסנדרי פתר קריא בפועל:

מה פועל זה יושב ומשמר כל היום — אימתי?

לכשיפליג בעל מלאכתו קיאמהלכשיפליג בעל מלאכתו קיאמה — כשיתרחק בעל הבית מעט, וילקישנה בסוףוילקישנה בסוף — ויעשנה באיחור, בסוף היום.

כמה דתימרכמה דתימר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וְהָיָה הָעֲטֻופִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁורִים לְיַעֲקֹב(בראשית ל, מב).

מהו הָעֲטֻופִים?

רבי יצחק בר חקולא אמר: לקישיאלקישיא — המאוחרים (הצאן שנולדו באיחור).

תפילתו של מנשה

אמר ריש לקיש:

הפסוק הזה — לא ראשו סופו, ולא סופו ראשו.

אם פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר — היה לו לומר ׳לא בזה את תפלתו׳; ואם ׳ולא בזה את תפלתם׳ — היה לו לומר ׳פנה אל תפלת הערערים׳.

אלא פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר — זה מנשה מלך יהודה;

וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם — זה תפלתו ותפלת אבתיו.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ(דברי הימים ב לג, יג).

אמר רבי אלעזר ברבי סימון:

בערביא צוחין לעתירתא — חתירתאבערביא צוחין לעתירתא — חתירתא — בארץ ערב קוראים לתפילה ״חתירה״.

וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם —

רבי שמואל ברבי יונה אמר בשם רבי אחא:

ברוח הקדש השיבו, כמה דתימר: יַשֵּׁב רוּחוֹ(תהלים קמז, יח).

כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים —

באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דייןאית דין ואית דיין — יש דין ויש דיין.

תפילת הדורות האחרונים

רבי יצחק פתר קריא

בדורות הללו, שאין להן לא מלך ולא נביא ולא אורים ותומים, אלא תפלה זו בלבד.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, אף לא תבזה עליה!

תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן(תהלים קב, יט) — מיכן שהקדוש ברוך הוא מקבל את השבים.

וְעַם נִבְרָא יהלל יה — שבראם הקדוש ברוך הוא ברייה חדשה.

דבר אחר:

תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן — זה דורו של חזקיהו.

וְעַם נִבְרָא יהלל יה — שבראם הקדוש ברוך הוא בריה חדשה.

דבר אחר:

תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן — זה דורו של מרדכי, שהיו נטוים למיתה.

וְעַם נִבְרָא יהלל יה — שבראם הקדוש ברוך הוא ברייה חדשה.

דבר אחר:

תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן — אלו דורות הללו, שהן נטוין למיתה.

וְעַם נִבְרָא יהלל יה — שעתיד הקדוש ברוך הוא לבראתן ברייה חדשה.

ומה עליה? לוקח לולב אתרוג, ולקלס להקדוש ברוך הוא.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם.

תרגום לעבריתלכשיפליג בעל מלאכתו קיאמה כשיתרחק בעל הבית מעט וילקישנה בסוף ויעשנה באיחור, בסוף היום כמה דתימר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) לקישיא המאוחרים (הצאן שנולדו באיחור) בערביא צוחין לעתירתא — חתירתא בארץ ערב קוראים לתפילה ״חתירה״ אית דין ואית דיין יש דין ויש דיין

דיַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ

פתיחתא רביעית · קצרה · העולם והבריות והאילנות מרננים לפני יי הבא לדון בראש השנה וביום הכיפורים

יַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל־אֲשֶׁר־בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כׇּל־עֲצֵי־יָעַר לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ(תהלים צו, יב–יג)

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה ד; מרגליות עמ׳ תרצט–תש). ״כל״ (אז ירננו כל עצי יער) — חסר בכתב היד (מסומן במאגרים), והושלם כבמסורה ובמרגליות; ״יער״ — בכל המקומות ״היער״, והה״א נמחקה בידי הסופר. ״לשפט הארץ ישפט תבל״ — בכתב היד ״לשפט תבל״ (מסומן במאגרים ״כך״): דילוג מ״לשפט״ אל ״ישפט״; המלים שנשמטו הושלמו כבמסורה וכבמרגליות (״לשפוט את הארץ, ישפוט תבל״).

בכתב היד הפתיחתא אינה חוזרת לפסוק הפרשה. במרגליות היא נחתמת: ״מכאן ואילך מה עלינו לעשות? אנו נוטלין אתרוג הדס ולולב וערבה ומקלסין לפני הקדוש ברוך הוא — ולקחתם לכם ביום הראשון״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ד — אף שם אינה חוזרת לפסוק הפרשה. שם ״כי בא — בראש השנה; כי בא — ביום הכיפורים״, ו״מה לעשות? לשפט הארץ, ישפט תבל בצדק ועמים באמונתו״.

יַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ וגו׳(תהלים צו, יב).

יַעֲלֹז שָׂדַי — זה העולם,

דכתיב: וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה(בראשית ד, ח).

וְכׇל אֲשֶׁר — אלו הבריות,

כמה דתימרכמה דתימר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): לַיְיָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ(תהלים כד, א).

אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָעַר —

אמר רבי אחא:

כתיב יָעַר ו כׇּל עֲצֵי יָעַר:

יָעַר — אלו אילנות שהן עושין פירות;

וכׇּל עֲצֵי יָעַר — אילו אילנות שאין עושין פירות.

לפני מי? לִפְנֵי יְיָ(תהלים צו, יג).

למה? כִּי בָא — בראש השנה וביום הכיפורים.

למה? לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ.

תרגום לעבריתכמה דתימר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

האֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי

פתיחתא חמישית · קצרה · במקח ולא בגזל, הקפת המזבח, וההלל שיש בו לשעבר ולעתיד לבוא

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ יְיָ לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כׇּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ(תהלים כו, ו–ז)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ה; מרגליות עמ׳ תש–תשא). בראשה בכתב היד, בין סימני ההערה של הסופר: ״כל פיתחא דהפסקתא עד שאתה מגיע ארחץ בניקיון״ — הסופר לא העתיק את הפתיחתות שלפני זו אלא הפנה לפסיקתא דרב כהנא, שהן כתובות בה כמעט מלה במלה. מכתב יד לונדון יש לפני ההפניה רק ראש הפתיחתא הראשונה (עד ״למה תשקלו כסף בלא לחם״). דברי הסופר נשארו במקומם, והפתיחתות א–ד נדפסו למעלה במלואן מכתב יד פריז 149, שהוא עד של ויקרא רבה עצמו (ולא מן הפסיקתא).

״ואסבבה… פעם אחת״ — במשנה שבכתב היד ״מקיפין את המזבח שבע פעמים פעם אחת״, ו״שבע פעמים״ נמחק במאגרים (כבמשנה ובמרגליות), והמחיקה מסומנת; ״הצליחה נא״ — בכתב היד ״אנא״, והאל״ף נמחקה בידי הסופר. ״אמר רבי אבין״ — השם בגליון.

״ויש בה לדורות הללו״ — אחריו בכתב היד ״הבתי כי ישמע״ שלא במקומו, ונמחק במאגרים (והמחיקה מסומנת); ״לא לנו יי לא לנו״ — ״לא״ הראשון תוקן ו״יי״ הושלם במאגרים. ״אלי אתה״ — בכתב היד ״ואתה״, והו״ו נמחקה בידי הסופר. במרגליות ״לשמע בקול תודה — אלו הקרבנות״, והרשימה ״לשעבר… לדורות הללו… לימות המשיח… לימות גוג ומגוג… לעתיד לבוא״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ה. שם אין משנת ״לולב הגזול״ ולא ״רבי יהודה אומר: אני והו״; ״לשמע בקול תודה — אילו הקרבנות״; ״אמר רבי אבון״; ולימות גוג ומגוג ״אסרו חג בעבתים״ (כאן ״כל גוים סבבוני״). המשניות — משנה סוכה ג, א; ד, ה.

״כל פיתחא דהפסקתא עד שאתה מגיע״ — כאן מפנה הסופר של כתב יד לונדון לפסיקתא דרב כהנא (פסקא ולקחתם) במקום להעתיק את הפתיחתות; הפתיחתות א–ד שלמעלה נדפסו מכתב יד פריז 149.

במקח ולא בגזל

כל פיתחא דהפסקתאכל פיתחא דהפסקתא — כל הפתיחתא שבפסיקתא, עד שאתה מגיע:

אֶרְחַץ בְּנִיקָּיוֹן(תהלים כו, ו) — במקח, ולא בגזל.

תנינן תמן:

לולב הגזול והיבש פסול. שלאשירה ושלעיר הנדחת פסולה(משנה סוכה ג, א).

ואסובבה את מזבחך

וַאֲסֹובְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְיָ —

בההיא דתנינן תמן:

בכל יום ויום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומר: אנא יי הושיענא, אנא יי הצליחה נא. רבי יהודה אומר: אני והוא הושיענא. אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים(משנה סוכה ד, ה).

ההלל לדורותיו

לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כׇּל נִפְלְאוֹתֶיךָ(תהלים כו, ז).

אמר רבי אבין:

זה הילל, שיש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לדורות הללו , ויש בה לימות גוג ומגוג.

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם(תהלים קיד, א) — לשעבר;

לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ(תהלים קטו, א) — לדורות הללו;

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ(תהלים קטז, א) — ימות המשיח;

כׇּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי(תהלים קיח, י) — לימות גוג ומגוג;

אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ(תהלים קיח, כח) — לעתיד לבוא.

תרגום לעבריתכל פיתחא דהפסקתא כל הפתיחתא שבפסיקתא

חלק ב

גוף הדרשה

ווּלְקַחְתֶּם לָכֶם — משלכם ולא מן הגזול

דרשת הפסוק · ״ולקחתם לכם״ · לולב הגזול: משל הליסטיס שנעשה סניגורו קטיגורו

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ו; מרגליות עמ׳ תשא–תשד). ״במקח… הגזול״ — אותיות שהושלמו במאגרים. בסוף הפסקה בכתב היד, בין סימני ההערה של הסופר: ״כל פיתחא דהפסקתא עד שאה מגיע וערבי נחל ושמחתם״ (״שאתה״ — התי״ו הושלמה במאגרים) — הסופר מפנה שוב לפסיקתא. דבריו נשארו במקומם, והפסקאות ז–יב (עד ״וערבי נחל״ שבפסקה יב, ששם חוזר כתב יד לונדון) נדפסו מכתב יד פריז 149.

תיקוני הסופר ותוספות הגליון: ״הביתיה לי״ (״והוא״ לפניו נמחק); ״תהא ידע דאת עליל״ (״ידע דאת״ בגליון, תחת ״זאת״ שנמחק); ״ואת אמר ליה״ ו״אית לי״ (בגליון, תחת ״לך״); ״והוא משלח… קדמוי״ וכל הקטע ״למחר אקימותיה… מליף עלי זכו״ — בגליון; ״ואומר: גזול אני… קטיגורו״ — בגליון, ביד שנייה.

״מליף עלי זכו״ — בכתב היד ״עלך״, מסומן ״כך״; ״אוי לו לזה״ — בכתב היד ״לי״, מסומן ״כך״. ״תפיסא… טפיסא״ — כך בכתב היד; במרגליות ״טפיטא״ (tapes, שטיח). ״זכי״ — במרגליות ״זכו״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ו. שם ״תני רבי חייא: שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מכם; לכם — משלכם, ולא הגזול״ (בלא ״במקח ולא בגזל״); המשל בלשון אחרת (״חד ליגיון בעי למגבי דימוסייא דחדא מדינתא״), ו״טפיטא״ בכל מקום.

בסוף הסעיף מפנה הסופר של כתב יד לונדון שוב לפסיקתא, עד ״וערבי נחל ושמחתם״; סעיפים ז–יב, עד ״וערבי נחל״ שבסעיף יב, נדפסו מכתב יד פריז 149.

במקח ולא בגזל

וּלְקַחְתֶּם(ויקרא כג, מ) —

תני רבי חייה:

במקח, ולא בגזל.

לָכֶם — לכל אחד ואחד מכם.

לָכֶם — משלכם, ולא מן הגזול.

משל הליסטיס והליגיון

אמר רבי לוי:

מי שהוא לוקח לולב גזול, למה הוא דומה?

לליסטיס שהיה יושב בפרשת דרכים, והיה מקפיח העוברים והשבים.

חד זמן עבר עילויה חד ליגיון למיגבי דימוסיא דההיא מדינתא.חד זמן עבר… — פעם אחת עבר עליו לגיונר אחד, לגבות את המס של אותה העיר. קם (השודד) לפניו ושדד אותו, ונטל כל מה שהיה בידו. לאחר ימים נתפס אותו שודד, ונחבש בבית האסורים. שמע אותו לגיונר, ובא אליו. אמר לו: תן לי מה ששדדת ממני, ואני אלמד עליך זכות לפני המלך. אמר (השודד): כל מה ששדדתי וכל מה שנטלתי — אין לו לאותו האיש (כלומר: לי) כלום, אלא השטיח הזה שתחתי, והוא משלך. אמר לו: הביאהו לי, ואני אלמד לך זכות לפני המלך. אמר לו: טלהו. אמר לו: הוי יודע שאתה נכנס מחר לפני המלך לדין, והוא שואל אותך ואומר לך: יש לך אדם שילמד עליך זכות? ואתה אמור לו: יש לי לגיונר פלוני, שילמד עלי זכות. והוא שולח וקורא לי, ואני בא ומלמד עליך זכות לפניו. למחר העמידוהו לדין לפני המלך. שאל אותו המלך ואמר לו: יש לך אדם שילמד עליך זכות? אמר לו: יש לי לגיונר פלוני, שילמד עלי זכות. שלח המלך וקרא לו. אמר לו: היודע אתה ללמד זכות על האיש הזה? אמר לו: יודע אני! כששלחתני לגבות את המס של אותה העיר, קם לפני ושדד אותי, ונטל כל מה שהיה עמי; והשטיח הזה שבידי — מעיד עליו.

פעם אחת עבר עליו לגיונר אחד, לגבות את המס של אותה העיר.

קם קדמיה וקפחיה, ונסב כל מה דהוה בידיה.

קם (השודד) לפניו ושדד אותו, ונטל כל מה שהיה בידו.

בתר יומין איתצייד ההוא ליסטיא, ואיחבש בפילקי.

לאחר ימים נתפס אותו שודד, ונחבש בבית האסורים.

שמע ההוא ליגיונא, ואתא לגביה.

שמע אותו לגיונר, ובא אליו.

אמר ליה: הב לי מה דקפחתני, ואנא מליף עלך זכו קדם מלכא.

אמר לו: תן לי מה ששדדת ממני, ואני אלמד עליך זכות לפני המלך.

אמר: כל מה דקפחית וכל מה דנסבית — לית ליה לההוא גברא, אלא להדין תפיסא דתחותי, והוא מן דידך.

אמר (השודד): כל מה ששדדתי וכל מה שנטלתי — אין לו לאותו האיש (כלומר: לי) כלום, אלא השטיח הזה שתחתי, והוא משלך.

אמר ליה: הביתיה לי, ואנא מליף לך זכו קדם מלכא.

אמר לו: הביאהו לי, ואני אלמד לך זכות לפני המלך.

אמר ליה: ניסבה.

אמר לו: טלהו.

אמר ליה: תהא ידע דאת עליל למחר קדם מלכא לדינא,

אמר לו: הוי יודע שאתה נכנס מחר לפני המלך לדין,

והוא שאל לך ואמר לך: אית לך בר אנש מילף עלך זכו?

והוא שואל אותך ואומר לך: יש לך אדם שילמד עליך זכות?

ואת אמר ליה: אית לי ליגיון פלן מילף עלי זכו.

ואתה אמור לו: יש לי לגיונר פלוני, שילמד עלי זכות.

והוא משלח וקרא לי, ואנא אתי ומליף עלך זכו קדמוי.

והוא שולח וקורא לי, ואני בא ומלמד עליך זכות לפניו.

למחר אקימותיה לדינה קדם מלכא.

למחר העמידוהו לדין לפני המלך.

שאל ליה מלכא ואמר ליה: אית לך בר אנש מילף עלך זכו?

שאל אותו המלך ואמר לו: יש לך אדם שילמד עליך זכות?

אמר ליה: אית לי ליגיון פלן מליף עלי זכו.

אמר לו: יש לי לגיונר פלוני, שילמד עלי זכות.

שלח מלכא קרא ליה.

שלח המלך וקרא לו.

אמר ליה: חכם את מילף על הדין גברא זכי?

אמר לו: היודע אתה ללמד זכות על האיש הזה?

אמר ליה: חכם אנא!

אמר לו: יודע אני!

כד שלחתני למיגבי דימוסיא דההיא מדינתא, קם קדמי וקפחי, ונסב כל מה דהוה עמי;

כששלחתני לגבות את המס של אותה העיר, קם לפני ושדד אותי, ונטל כל מה שהיה עמי;

והדין טפיסא דהוה בידי — מסהיד עילויה.

והשטיח הזה שבידי — מעיד עליו.

התחילו כל העם צווחין ואמרין: אוי לו לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו!

כך אדם לוקח לולב לזכות בו;

ואם היה גזול — צווח לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: גזול אני! חמוס אני!

ומלאכי השרת אומרים: אוי לו לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו!

כל פיתחא דהפסקתאכל פיתחא דהפסקתא — כל הפתיחתא שבפסיקתא, עד שאתה מגיע וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם.

תרגום לעבריתכל פיתחא דהפסקתא כל הפתיחתא שבפסיקתא

זבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ראשון לחשבון עונות

דרשת הפסוק · ״ביום הראשון״ · משל המלך והמס: ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, והחג

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה ז; מרגליות עמ׳ תשד–תשו). ״מופקדת״ — הדל״ת מסופקת. ״כל כך למה״ — בכתב היד ״כך כל״, וסימני הסופר מורים להפוך; ״למה״ חסר בכתב היד, והושלם כבמרגליות (״כל כך למה, למען תורא״) וכבפסיקתא (״וכל כך למה?״). ״נוטלים״ — בכתב היד ״נועלים״, מסומן במאגרים ״כך״.

במשל שבכתב היד שתי דרגות (בתוך עשרה מיל, ובכניסת המלך); במרגליות שלוש — ״בתוך חמשה מילין יצאו בינוניי המדינה… התיר להם עוד שליש״ — וכן הנמשל: ״בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין… מראש השנה ועד יום הכיפורים היחידים… וביום הכיפורים כולם״. ״מופקדת אצלך מראש השנה״ — במרגליות ״מראש השנה הסליחה ממתנת לך״.

״ראשון להשיב עונות״ — כך בכתב היד; בפסיקתא ״לחשב עונות״. ״ליפס״ — במרגליות ״לייפס״, בפסיקתא ״לימס״ (לפרוע מס).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ז. שם שלוש דרגות במשל (״בתוך חמשה מיל יצאו פטירבולי מדינה״), והנמשל כבכתב היד שלנו (״באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה… באין בעשרת ימי תשובה ומתענים הכשירים…״); ״הסליחה מופקדת אצלך מראש״; ובסוף ״מאי ביום הראשון? ראשון למעשה — לחשב עונות מיום הראשון של מועד״.

משל המדינה שחייבת למלך

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) — יום חמשה עשר, ואת אמר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

למדינה שהיתה חייבת ליפסליפס — לפרוע (מס) למלך, והיה המלך לגבותה.

בתוך עשרה מיל יצאו בני המדינה וקלסו אותו — והתיר להם המלך שליש בדימוסיאבדימוסיא — במס שלהם.

וכיון שבא המלך למדינה, יצאו כל בני המדינה לקלסו.

אמר להם מלכא: מאן דאזל — אזלמאן דאזל — אזל — מה שהלך — הלך; מכאן ולהלן — חושבנאמכאן ולהלן — חושבנא — מכאן ואילך — חשבון.

כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה — והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש עונותיהם.

באים עשרת ימי תשובה, ויתענו הכשרים — והקדוש ברוך הוא התיר להם רוב עונותיהם.

וכיון שבא יום הכיפורים, יתענו כל ישראל — והקדוש ברוך הוא סולח על כל עונותיהם.

כי עמך הסליחה

אמר רבי אחא:

כתיב: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה(תהלים קל, ד) — מופקדת אצלך מראש השנה.

כל כך למה? לְמַעַן תִּוָּרֵא — בשביל ליתן אימתך על בריותיך.

מיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות: זה עוסק בסוכתו, וזה עוסק בלולבו.

ביום טוב הראשון של חג הם נוטלים לולביהן ואתרוגיהן בידם, ומקלסין להקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא אומר להם: כבר מחלתי לכם על כל מה שעבר; מכאן ואילך — חשבו עונותיהם.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

מאי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

ראשון להשיב עונות, מיום הראשון של מועד.

תרגום לעבריתליפס לפרוע (מס) בדימוסיא במס מאן דאזל — אזל מה שהלך — הלך מכאן ולהלן — חושבנא מכאן ואילך — חשבון

חפְּרִי עֵץ הָדָר — הלכות ארבעת המינים

דרשת הפסוק · ״ביום הראשון פרי עץ הדר…״ · ביום ולא בלילה, ואפילו בשבת; אתרוג, לולב, הדס וערבה ומניינם

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה ח; מרגליות עמ׳ תשו–תשז). ״שהוא דר על פני המים״ — בכתב היד ״ירד״, מסומן במאגרים ״כך״; תוקן כבמרגליות. ״ערבה ללולב״ — בכתב היד ״ולולב״, מסומן ״כך״. ״ערבי נחל שתים״ — אחריו ״שלשה״, שנמחק בידי הסופר.

״אין דוחה את השבת״ — בכתב היד ״דוחק״, שאינו מתפרש כאן; תוקן כבמרגליות (״אין דוחה״) וכבפסיקתא (״אין דוחין את השבת״). לפני ״שטעם עצו ופריו שוין״ במרגליות ״תני רבי חייא: עץ…״. ״תרגם עקילס הדר״ — במרגליות ״הגר הדר״ (ὕδωρ, מים). ״את שענף עצו דומה לקליעה״ — במרגליות ״שענפיו חופין את עצו״. ״פרי עץ הדר וכפות תמרים — אחד״ — במרגליות ״פרי עץ הדר אחד, וכפות תמרים אחד״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ח — אותן הדרשות, באותו סדר. שם ״אין דוחין את השבת… על יום טוב הראשון של חג בלבד״; ״שהוא דר על פני המים״; ״כפות; ואם פרוד — יכפתנו״; ״של בקעה ושל הרים״; ״ערבה ללולב, וערבה למקדש״; ורבי ישמעאל ״פרי עץ הדר — אחד; כפת תמרים — אחד״.

ביום ולא בלילה

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) — ביום, ולא בלילה.

בַּיּוֹם — ואפלו בשבת.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — אין דוחה את השבת אלא יום ראשון בלבד.

ארבעת המינים

פְּרִי עֵץ הָדָר — שטעם עצו ופריו שוין; הוי אומר: זה אתרוג.

בן עזאי אומר:

הָדָר — זה הדר באילנו משנה לשנה.

תרגם עקילסעקילס — עקילס הגר, מתרגם התורה ליוונית: הָדָר — זה הידורהידור — מים, שהוא דר על פני המים.

כַּפֹּות תְּמָרִים —

רבי טרפון אומר:

כפות; ואם היה פרוד — יכפתינו.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — את שענף עצו דומה לקליעה; זה הדס.

וְעַרְבֵי נָחַל — אין לי אלא נחל; של בקעה, של הרים, מנין?

תלמוד לומר: וְעַרְבֵי.

מניין המינים

אבא שאול אומר:

עַרְבֵי נָחַל — שתים: ערבה ללולב, וערבה למקדש.

רבי ישמעאל אומר:

פְּרִי עֵץ הָדָר ו כַּפֹּות תְּמָרִים — אחד;

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — שלשה;

וְעַרְבֵי נָחַל — שתים דליות, ואחד שאינה קטומהקטומה — שראשה קטום, חתוך.

רבי טרפון אומר:

אפלו שלשתן קטומין.

תרגום לעבריתעקילס עקילס הגר, מתרגם התורה ליוונית הידור מים קטומה שראשה קטום, חתוך

טפְּרִי עֵץ הָדָר — כנגד הקדוש ברוך הוא

דרשת הפסוק · ארבעת המינים · ארבעת המינים כנגד הקדוש ברוך הוא

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה ט; מרגליות עמ׳ תשז). המדרש קורא ״עומד בין ההדסים״ (במסורה: עמד).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ט (ראש הסעיף). שם הדרשה בשם ״רבי עקיבא אומר״, ולא ״דבר אחר״; ״סלו לרכב בערבות״, בלא ״ביה שמו״.

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א).

וכַּפֹּות תְּמָרִים — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח(תהלים צב, יג).

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה: וְהוּא עֹומֵד בֵּין הַהֲדַסִּים(זכריה א, ח).

וְעַרְבֵי נָחַל — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה: סֹלּוּ לָרֹוכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ(תהלים סח, ה).

יפְּרִי עֵץ הָדָר — כנגד האבות והאמהות

דרשת הפסוק · ארבעת המינים · אברהם, יצחק, יעקב ויוסף; שרה, רבקה, לאה ורחל

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה י; מרגליות עמ׳ תשח). ״ואברהם זקן״ — בכתב היד ״ואבהם״, מסומן במאגרים ״כך״. ״מה הדס זה רחוש בעלים״ (בלאה) — בכתב היד ״ערבה זו״, מסומן ״כך״; תוקן כבמרגליות וכבדרשת יעקב. ״בפני״ — הבי״ת מסופקת. ״רחל מתה״ — ״מתה״ בגליון.

״שהרבה הקדוש ברוך הוא שיבה טובה״ (בשרה) — כך בכתב היד; במרגליות ״שהידרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה״. ״רחוש והדוק״ (ביעקב) — במרגליות ״רחוש בעלים״. ״קוצים״ — במרגליות ״עוקצין״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ט (כנגד האבות; כנגד האמהות). שם באברהם רק ״ואברהם זקן״, בלא ״והדרת פני זקן״; ביעקב ״רחוש בעלים… רחוש בבנים״; בשרה ״שהידרהּ הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה״; ובלאה ״מה הדס רחוש בעלים״.

כנגד האבות

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) — זה אברהם אבינו.

אברהם, שהידרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה,

דכתיב: וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א), וכתיב: וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן(ויקרא יט, לב).

כַּפֹּות תְּמָרִים — זה יצחק אבינו, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — זה יעקב אבינו:

מה הדס זה רחוש והדוק, כך יעקב היה רחוש בבנים.

וְעַרְבֵי נָחַל — זה יוסף:

מה ערבה זו כמושה יבשה בפני שלשת המינין, כך מת יוסף לפני אחיו.

כנגד האמהות

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר — זה שרה אמנו, שהרבה הקדוש ברוך הוא שיבה טובה,

דכתיב: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים(בראשית יח, יא).

כַּפֹּות תְּמָרִים — זו רבקה אמנו:

מה תמרה זו יש בה אכל ויש בה קוצים, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — זה לאה אמנו:

מה הדס זו רחוש בעלים, אף לאה רחושה בבנים.

וְעַרְבֵי נָחַל — זו רחל:

מה הערבה הזו כמושה בפני שלשה מינין, כך רחל מתה לפני אחותה.

יאפְּרִי עֵץ הָדָר — כנגד הסנהדרין

דרשת הפסוק · ארבעת המינים · הסנהדרין, תלמידי החכמים שלפניהם, וסופרי הדיינין

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה יא; מרגליות עמ׳ תשט). במרגליות בסוף ״וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבים״ — אינו בכתב היד.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ט (כנגד הסנהדרין) — כמעט מלה במלה, ואף שם בלא ״וכותבין דברי המזכים״.

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) — זה סנהדרי גדולה שלישראל, שהידרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה,

דכתיב: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם(ויקרא יט, לב).

כַּפֹּות תְּמָרִים — אלו תלמידי חכמים, שהם כופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — אלו שלש שורות של תלמידי חכמים, שיושבין לפני סנהדרין.

וְעַרְבֵי נָחַל — אלו שני סופרי הדיינין, שהיו עומדין לפני סנהדרין, אחד מימין ואחד משמאל.

יבפְּרִי עֵץ הָדָר — כנגד ישראל

דרשת הפסוק · ארבעת המינים · ארבעה סוגי בני אדם בישראל, ויקשרו כולם אגודה אחת

כתב יד פריז 149 עד ״וענף עץ עבות״, ומ״וערבי נחל״ כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יב; מרגליות עמ׳ תשט–תשי).

באתרוג בכתב היד ״יש בו ריח ויש בו אוכל״, ובתמרה ״יש בה אכל ואין בה ריח״; במרגליות ״טעם״ במקום ״אוכל״. ״ויקשרו״ — במרגליות ״יוקשרו״, ולפניו ״אלא״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ט (כנגד ישראל). שם ״אלא ייעשו כולם אגודה אחת, והם מכפרים אילו על אילו״, ומיד ״לפיכך משה מזהיר את ישראל״ — בלא ״ואם עשיתם כך… הבונה בשמים מעלותיו… ואגודתו על ארץ יסדה״.

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) — אלו ישראל:

מה אתרוג זה יש בו ריח ויש בו אוכל,

כך היו ישראל — יש בהן בני אדם שהן בעלי תורה ומעשים טובים.

כַּפֹּות תְּמָרִים — אלו ישראל:

מה תמרה זו יש בה אכל ואין בה ריח,

כך הם ישראל — יש בהן בני אדם בעלי תורה, ואין בהן מעשים טובים.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — אלו ישראל:

מה הדס זה יש בו ריח ואין בו אכל,

כך הם ישראל — יש בהם בני אדם שיש בהן מעשים טובים, ואינן בני תורה.

וְעַרְבֵי נָחַל — אילו ישראל:

מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח,

כך הן ישראל — יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים.

אגודה אחת

ומה הקדוש ברוך הוא עושה להן? לאבדן — אי איפשר.

אמר הקדוש ברוך הוא: ויקשרו כולן אגודה אחת, והן מכפרין אילו על אילו.

ואם עשיתם כך — אותה שעה אני מתעלה.

הדא הוא דכתיב:

הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו(עמוס ט, ו).

ואימתי הוא מתעלה? כשהן עושין אגודה אחת,

שנאמר: וַאֲגֻודָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.

לפיכך משה מזהיר את ישראל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם.

חלק ג

פתיחתות נוספות

יגשְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי

פתיחתא שישית · הרבה קיחות ציוה הקדוש ברוך הוא: פרה, תרומה, שמן למאור ולולב — כדי לזכות את ישראל

שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים(משלי ד, י)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יג; מרגליות עמ׳ תשי–תשיא). הפתיחתא באה בכתב היד אחרי דרשת הפסוק, וכך במרגליות; לפי הכלל ״יחידה הפותחת בפתח היא פתיחתא״ היא נרשמת כאן כפתיחתא, בסדר כתב היד.

״רבי שמעון״ — במרגליות ״רבי שמעון בן פזי״. ״אמרתי לכם״ הראשון — בכתב היד ״אמ׳״ (המ״ם מסופקת), ונפתח כבהמשך. ״שאדיר אתכם״ — כך בכתב היד; במרגליות ״שאדור״. ״כביכול אמר לו הקדוש ברוך הוא״ — ״לו״ אינו במרגליות.

המדרש קורא ״נר אלהים נשמת אדם״ (במסורה: נר יי; מסומן במאגרים ״כך״, וכך גם במרגליות), ״נהורא עימיה שרי״ (במסורה: ונהירא [כתיב: ונהורא] עמה שרא).

מקבילות: תנחומא (ורשא), אמור יז, ותנחומא בובר, אמור כד — אותה פתיחתא, בפתיחה ״ולקחתם לכם ביום הראשון — זה שאמר הכתוב שמע בני וקח אמרי״, ״שאדור ביניכם״, ״אותי אתם לוקחים״, ובסופה ״לא בשביל שאני צריך, אלא בשביל לזכות אתכם״ (בובר: ״לא בשביל שצריך לי אלא לזכות אתכם״), בלא ״להוריד לכם מטר״. אינה בפסיקתא דרב כהנא שלפנינו.

רבי יהודה בשם רבי שמעון פתח:

שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי(משלי ד, י).

הרבה קיחות ציותי אתכם, בשביל לזכות אתכם.

פרה אדומה

אמרתי לכם: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻומָּה(במדבר יט, ב) — שמא בשבילי?

לאו, בשביל לטהר אתכם,

שנאמר: וְהִזָּה הַטָּהֹור עַל הַטָּמֵא(במדבר יט, יט).

ויקחו לי תרומה

אמרתי לכם: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב) — לא בשביל שאדיר אתכם?

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח) —

כביכול אמר לו הקדוש ברוך הוא: קחו אתי, ואדור ביניכם.

״ויקחו תרומה״ אין כתיב כאן, אלא וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה — אתי אתם לוקחין.

שמן זית למאור

אמרתי לכם: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר(שמות כז, כ) —

וכי אור משלכם אני צריך? והלא נְהוֹרָא(דניאל ב, כב) עימיה שריעימיה שרי — שוכן עמו!

אלא בשביל לזכות אתכם, ולכפר על נפשותיכם שמשולה בנר,

דכתיב: נֵר אלהים נִשְׁמַת אָדָם(משלי כ, כז).

ולקחתם — להוריד לכם מטר

ועכשיו שאמרתי לכם וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) —

כדי לזכות אתכם, להוריד לכם מטר.

לכך נאמר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם.

תרגום לעבריתעימיה שרי שוכן עמו

ידכׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה

פתיחתא שביעית · קצרה · השדרה, העין, הפה והלב: ארבעת המינים שקולים כנגד כל הגוף

כׇּל־עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי־כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ(תהלים לה, י)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יד; מרגליות עמ׳ תשיא–תשיב). ״תאמרנה״ — האל״ף הושלמה במאגרים; ״ללב״ — הלמ״ד השנייה הושלמה במאגרים.

״השזרה שלולב״ — במרגליות ״השזרה שללולב״ (בנוסח אחר ״השדרה״). הפתיחתא אינה חוזרת לפסוק הפרשה (וכן במרגליות).

מקבילות: תנחומא (ורשא), אמור יט, ותנחומא בובר, אמור כח (בסוגרי המהדיר) — ״זה שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה… תדע לך שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם… והערבה דומה לשפתים״. אינה בפסיקתא דרב כהנא שלפנינו.

דבר אחר:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ).

רבי מני פתח:

כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה(תהלים לה, י).

לא נאמר הפסוק הזה אלא בשביל לולב:

השזרה שלולב דומה לשזרה שלאדם;

וההדס דומה לעין;

והערבה דומה לפה;

והאתרוג דומה ללב.

אמר דויד: אין בכל האיברין גדול מהן, ואילו שהן שקולין כנגד כל הגוף —

הוי: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה.

טווְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים — ארבעת המינים ושלמה

פתיחתא שמינית · קצרה · שלמה תמה על ארבעת המינים, והחכמים פירשום

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וארבע וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים(משלי ל, יח)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה טו; מרגליות עמ׳ תשיב–תשיג). אין בה ״פתח״, אלא ״דבר אחר״ כקודמתה; היא דורשת פסוק מן החוץ (משלי ל) על ארבעת המינים, ואינה חוזרת לפסוק הפרשה.

״ארבעת״ — ספק בכתב היד (״איל?ו? ארבעת״). ״בהן״ — בכתב היד ״בהלל״, ״אחר״ — בכתב היד ״אחד״ (שניהם תוקנו במאגרים). ״מטיבי צעד״ — בכתב היד ״צער״, מסומן ״כך״. ״מהם״ — הה״א מסופקת.

״ליבה דתמרה״ — במרגליות ״ליבה שלתמרה״. ״צאו ההר והביאו״ — במרגליות הפסוק עד ״ועלי הדס״. ״חזר ומזכירן פעם אחת״ — במרגליות ״פעם אחרת״.

מקבילות: תנחומא (ורשא), אמור כ, ותנחומא בובר, אמור כט (״אחר כל החכמה שכתוב בשלמה… הניח כל הדברים וישב לו תמה על ארבע מינין הללו״). אינה בפסיקתא דרב כהנא שלפנינו.

תמיהתו של שלמה

דבר אחר:

כל אותה חכמה שכתוב בשלמה —

הַחׇכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ(דברי הימים ב א, יב);

וַתֵּרֶב חׇכְמַת שְׁלֹמֹה(מלכים א ה, י);

וַיֶּחְכַּם מִכׇּל הָאָדָם(מלכים א ה, יא) —

ישב לו תמיה על ארבע מינין הללו,

שנאמר: שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי(משלי ל, יח) — פסח ומצה ומרור;

וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים — אילו ארבעת מינין, שביקש לעמוד עליהן.

פְּרִי עֵץ(ויקרא כג, מ) — מי יאמר שהוא אתרוג? כל האילנות עושין פירות הדר!

כַּפֹּות תְּמָרִים — התורה אמרה: טול שתי כפות תמרים להלל בהן;

והוא אינו נוטל אלא לולב, ליבה דתמרהליבה דתמרה — לבה של התמרה (הענף האמצעי).

וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — מי יאמר שהוא הדס? הרי הוא אומר במקום אחר:

צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ(נחמיה ח, טו).

וְעַרְבֵי נָחַל — כל האילנות גדילין במים!

וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים.

מטיבי צעד

חזר ומזכירן פעם אחת:

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵטִיבֵי צָעַד וגו׳(משלי ל, כט) —

אילו ארבעת מינין, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ליקח מהם להלל להקדוש ברוך הוא;

והן נראין קטנים בעיני בני אדם, וגדולים לפני הקדוש ברוך הוא.

ומי פירש להן לישראל ארבעת מינין, שהן אתרוג, לולב, הדס וערבה? חכמים,

שנאמר: וְהֵמָּה חֲכָמִים(משלי ל, כד).

תרגום לעבריתליבה דתמרה לבה של התמרה (הענף האמצעי)

חלק ד

חתימה

טזבזכות וּלְקַחְתֶּם — ארבעה ראשונים

חתימה · עשו הראשון נפרע, בית המקדש נבנה, ומלך המשיח בא

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה טז; מרגליות עמ׳ תשיג–תשיד). במרגליות תחילה רשימת הארבעה ואחריה פירושה, וגם ״אני נגלה לכם ראשון — שנאמר: אני יי ראשון (ישעיה מא, ד)״; בכתב היד ״נגלה עליכם ראשון״ בלא פסוק. אחרי הפרשה במרגליות: ״סליק פרשתא״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם י. שם ״אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא״ (כאן ״בשם רבי לוי״), והסדר כבמרגליות: הרשימה תחילה ואחריה פירושה, ו״אני נגלה לכם ראשון — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב אני יי ראשון״. בפסיקתא אין לפני החתימה את שלוש הפסקאות יג–טו.

רבי ברכיה בשם רבי לוי:

בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) —

הרי אני נגלה עליכם ראשון,

ופורע לכם מן הראשון — זה עשו הרשע, דכתיב ביה: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי(בראשית כה, כה);

ובונה לכם ראשון — זה בית המקדש, דכתיב ביה: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן(ירמיה יז, יב);

ומביא לכם ראשון — זה מלך המשיח, דכתיב ביה:

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם(ישעיה מא, כז).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340, עם השלמות מכתב יד פריז 149 (במקום שכתב יד לונדון מפנה לפסיקתא). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
ארבי— (הוספה)
אמלחמה של תורה.— (הוספה)
אויגיעכם בלא לשבעה — למה אתם יגעים, ואומות העולם— (הוספה)
אאחדאחר
אנקצציןנקבצין
אחייאינאי
אקלהקלא
אוקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה.— (הוספה)
אכל העולם כלו לא נברא אלא לששה ימים,— (הוספה)
ארבי יוחנן— (הוספה)
אכדכר
בתודיעניתודיענו
בדוד
בתודיעניהודיעני
במצותימצותו
ביזהירוישכילו
בטוביםמובים
גאופו— (הוספה)
גקורא
ג׳לא בזה את תפלתו׳; ואם ׳ולא בזה את תפלתם׳ — היה לו לומר— (הוספה)
גאתאל
גהוא— (הוספה)
גיהלל יההללויה
גיהלל יההללויה
גיהלל יההללויה
גיהלל יההללויה
דכל— (הוספה)
דהארץ— (הוספה)
דישפט— (הוספה)
השבע פעמים
ההבתי כי ישמע
היי— (הוספה)
ובמקחבמק
והגזולהגזל
ועליעלך
ולולי
ושאתהשאה
זלמה— (הוספה)
זנוטליםנועלים
חדוחהדוחק
חדרירד
חללולבולולב
יואברהםואבהם
יהדסערבה
ידתאמרנהתמרנה
ידללבלב
טובהןבהלל
טואחראחד
טוצעדצער