מדרש

ויקרא רבה

פרשה יד: אשה כי תזריע

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. ידאשה כי תזריעויקרא יב, ב
§§14§§

מדרש ויקרא רבה

פרשה יד

אשה כי תזריע

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא(ויקרא יב, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אאָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי

פתיחתא ראשונה · בריאת אדם הראשון, אחרון לכל המעשים, ותורתו אחר תורת הבהמה

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה(תהלים קלט, ה)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה א, בשני קטעים; מרגליות עמ׳ רצה–רצט). במרגליות הפרשה פותחת בלמד ״אשה כי תזריע״; בכתב היד פותחת בפסוק הפתיחתא.

״ועשה לו שני גבים״ (רבי שמעון בן לקיש) — במרגליות ״ונסרו ועשה לו״. ״והיה מיטיל״ — במרגליות ״מוטל״. בדברי רבי יהודה ברבי סימון בכתב היד ״מן הצפון לדרום — אחור וקדם; מן המזרח למערב — ולמקצה השמים״; במרגליות להפך.

״אחור וקדם זה יום ראשון״ — כך בכתב היד (״וקדם״ בכפל מן הפסוק); במרגליות ״אחור זה יום ראשון״. ״לכל המעשים״ — לפניו ה״א שנמחקה במאגרים. ״קילוסו״ — במרגליות ״אף קילוסו״. ״צורתו״ — הרי״ש מסופקת בכתב היד.

המדרש קורא ״גולמי״ (במסורה: גלמי), ״וציפור״, ״לאומים״ (במסורה: וצפור, לאמים), ״מצלעותיו״ (במסורה: מצלעתיו).

אם זכה אדם

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי(תהלים קלט, ה).

אמר רבי יוחנן:

אם זכה אדם — נוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.

הדא הוא דכתיב:

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי.

ואם לאו — בא ונותן דין וחשבון: וַתָּשֶׁת עָלַי כפיך,

היך מה דאת אמר: כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק(איוב יג, כא).

אנדרוגינס ודו פרצופין

אמר רבי ישמעאל בר נחמן:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון — אנדרוגינסאנדרוגינס — בעל שני מינים, זכר ונקבה בגוף אחד בראו, ונסרו, ועשה לו שני גבים: גביים מיכן וגביים מיכןגביים מיכן וגביים מיכן — גב מכאן וגב מכאן.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון — דו פרצופיןדו פרצופין — בעל שני פנים (פנים ואחור) בראו, ועשה לו שני גבים: גביים לזכר וגביים לנקבה.

אתיבוןאתיבון — השיבו לו, הקשו עליו: וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹותָיו(בראשית ב, כא)!

אמר להן: מתרין סטרוהימתרין סטרוהי — משני צדדיו,

היך מה דאת אמר: וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן(שמות כו, כ).

גולם מסוף העולם ועד סופו

רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי ישמעל בר נחמן:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון — גולם בראו, והיה מיטילוהיה מיטיל — והיה מוטל, שוכב מסוף העולם ועד סופו,

היך מה דאת אמר: גׇּולְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ(תהלים קלט, טז).

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון — מלא כל העולם כולו בראו.

מן הצפון לדרום מנין? אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי.

מן המזרח למערב מנין? לְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם(דברים ד, לב).

ומנין שלחללו שלעולםשלחללו שלעולם — של חלל העולם, החלל שבין הארץ לשמים? תלמוד לומר: וַתָּשֶׁת עָלַי כפיך.

יום ראשון ויום אחרון

אמר רבי לעזר:

אָחוֹר וָקֶדֶם — זה יום ראשון; וָקֶדֶם — זה יום האחרון.

על דעתיה דרבי אלעזרעל דעתיה דרבי אלעזר — לשיטת רבי אלעזר, דאמר רבי לעזר:

תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה(בראשית א, כד) — נֶפֶשׁ חַיָּה זו רוחו שלאדם הראשון.

אמר ריש לקיש:

אָחוֹר — זה יום האחרון; וָקֶדֶם — זה יום הראשון.

על דעתיה דרבי שמעון בן לקישעל דעתיה דרבי שמעון בן לקיש — לשיטת רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש:

רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת(בראשית א, ב) — זה רוחו שלמלך המשיח.

אחור לכל המעשים

אמר רבי ישמעל בן תנחום:

אָחוֹר — לכל המעשים; וָקֶדֶם — לכל העונשים.

אם זיכה — אמרון ליה: את קדמתה למעשה בראשית;אם זיכה… — אם זכה — אומרים לו: אתה קדמת למעשה בראשית; ואם לאו — אומרים לו: היתוש קדם לך, התולעת קדמה לך.

אם זכה — אומרים לו: אתה קדמת למעשה בראשית;

אם לאו — אמרון ליה: יתוש קדמך, שילשול קדמך.

ואם לאו — אומרים לו: היתוש קדם לך, התולעת קדמה לך.

קילוסו ותורתו באחרונה

רבי נחמיה אמר:

קילוסוקילוסו — שבחו, הלל שהוא אומר אינו בא אלא באחרונה.

הדא הוא דכתיב:

הַחַיָּה וְכׇל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִיפּוֹר כָּנָף(תהלים קמח, י), ואחרכןואחרכן — ואחר כך: מַלְכֵי אֶרֶץ וְכׇל לְאֻומִּים(תהלים קמח, יא).

אמר רבי שמלאי:

כשם שצורתו אחר בהמה חיה ועוף — כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף.

הדא הוא דכתיב:

זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה(ויקרא יא, מו),

ואחר כך: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב).

תרגום לעבריתאנדרוגינס בעל שני מינים, זכר ונקבה בגוף אחד דו פרצופין בעל שני פנים (פנים ואחור) גביים מיכן וגביים מיכן גב מכאן וגב מכאן אתיבון השיבו לו, הקשו עליו מתרין סטרוהי משני צדדיו והיה מיטיל והיה מוטל, שוכב שלחללו שלעולם של חלל העולם, החלל שבין הארץ לשמים על דעתיה דרבי אלעזר לשיטת רבי אלעזר על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש לשיטת רבי שמעון בן לקיש קילוסו שבחו, הלל שהוא אומר ואחרכן ואחר כך

באֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק

פתיחתא שנייה · שבחו של הקדוש ברוך הוא: הרחוקים שנתקרבו, הטיפה שחוזרת נפש, והולד שבמעי אמו

אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן־צֶדֶק(איוב לו, ג)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ב; מרגליות עמ׳ רצט–שב). ״משמיש״ — בגליון, תחת ״משמיט״ שנמחק; ״שליבלנית״ — בגליון, תחת ״שלכלנית״. ״מאות״ — בכתב היד ״מת״, ותוקן במאגרים.

״לשון זכר״ (פעמיים) — כך בכתב היד; במרגליות ״לשון זמר״ (כריתה, כ״לא תזמר״), ובויקרא רבה (וילנא) ובילקוט שמעוני ״לשון דבר״. ״על שבחן שלצדיקים״ — במרגליות ״על שלותן״. ״מחשבין לשמו״ — במרגליות ״מחשבין אנו״. ״דאמר רבי חננא בר פפא״ — במרגליות ״אמר״. ״אליהו אמרו״ — במרגליות ״אם אליהוא אמרו… שבח הוא״. ״אם היה זכר״ — במרגליות ״וביותר אם היה זכר״.

״וירא את המקום מרחוק״ (בראשית כב, ד) — הושלם ממרגליות, שבו תלויה הראיה ״אתו שבא מרחוק״.

המדרש קורא ״לפועלי״ (במסורה: ולפעלי).

לשון שירה ולשון זכר

אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק(איוב לו, ג).

אמר רבי מאיר:

הפסוק הזה משמישמשמיש — משמש (נדרש לשני עניינים) שתי לשונות: לשון שירה ולשון זכרולשון זכר — לשון זכרון (כנראה); במרגליות ״זמר״ — כריתה, ובוילנא ״דבר״.

לשון שירה — על שבחן שלצדיקים;

ולשון זכר — על מפלתן שלרשעים.

ואמר על הרחוקים שנתקרבו: ״אתן צדק לפועלי״ — לְפֹועֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק.

הרחוקים שנתקרבו

אמר רבי נתן:

מחשבין לשמומחשבין לשמו — מחשבים ומונים לשבחו שלאבינו אברהם, אתו שבא מרחוק.

הדא הוא דכתיב:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹוק(בראשית כב, ד).

דאמר רבי חננא בר פפא:

מחשבין אנו לשמו שלהקדוש ברוך הוא, שהיינו רחוקים וקרבנו לו.

למרחוק — מהלך חמש מאות שנה

אמר רבי חגיי:

דברים שרחוקים ממנו מהלך חמש מאות שנה —

שהביריות ישינות על מיטותיהן, והקדוש ברוך הוא משיב רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים,

ומגדל צמחים, ומנגבן, ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד.

רבי שמואל בר אוניא בשם רבי אחא:

הפסוק הזה — אליהו אמרו? מאילו שבחמאילו שבח — מאליו שבח, מעצמו שבח; אם ברוח הקודש אמרו — שבח שבחים.

רבי לוי אמר תלת

רבי לוי אמר תלתאמר תלת — אמר שלושה (משלים).

רבי לוי אמר:

בנוהג שבעולם, מפקיד אדם אצל חבירו אנקיאאנקיא — אונקיה, משקל קטן שלכסף בחשייבחשיי — בחשאי, בסתר, ומחזיר לו ליטראליטרא — ליטרה, משקל גדול שלזהב בפרהסיאבפרהסיא — בגלוי, לעיני הכל — אינו מחזיק לו טובה?

כך הקדוש ברוך הוא: מפקידין לו הביריות טיפה שליבלניתטיפה שליבלנית — טיפה לבנה, טיפת הזרע בחשיי,

והקדוש ברוך הוא מחזיר להן נפשות שלימות משובחות בפרהסיא — ואין זה שבח?

הויהוי — הרי, לפיכך: ״אתן צדק לפועלי״ — וּלְפֹועֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק.

רבי לוי אמר חוריאמר חורי — אמר אחרת (משל אחר).

רבי לוי אמר:

בנוהג שבעולם, אדם חבוש בבית האסורים ואין כל בריה משגחת עליו,

בא אחד והדליק לו שם נר — ואינו מחזיק לו טובה?

כך הולד שרוי במעי אמו, והקדוש ברוך הוא מאיר לו שם נר.

והוא שאיוב אמר:

בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ(איוב כט, ג).

ואין זה שבח?

הוי: ״אתן צדק לפועלי״ — וּלְפֹועֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק.

רבי לוי אמר חורי:

בנוהג שבעולם, אדם חבוש בבית האסורים ואין ביריה משגחת עליו,

בא אחד והתירו והוציאו משם — ואינו מחזיק לו טובה?

כך הולד שרוי במעי אמו, והקדוש ברוך הוא התיר לו והוציאו משם.

אם היה זכר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב).

תרגום לעבריתמשמיש משמש (נדרש לשני עניינים) ולשון זכר לשון זכרון (כנראה); במרגליות ״זמר״ — כריתה, ובוילנא ״דבר״ מחשבין לשמו מחשבים ומונים לשבחו מאילו שבח מאליו שבח, מעצמו שבח אמר תלת אמר שלושה (משלים) אמר חורי אמר אחרת (משל אחר) אנקיא אונקיה, משקל קטן בחשיי בחשאי, בסתר ליטרא ליטרה, משקל גדול בפרהסיא בגלוי, לעיני הכל טיפה שליבלנית טיפה לבנה, טיפת הזרע הוי הרי, לפיכך

גחַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי

פתיחתא שלישית · שמירת הולד במעי אמו: הכיס, הבהמה והאשה, הכבשן והפרוסה, והחלב

חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי(איוב י, יב)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ג; מרגליות עמ׳ שג–שה). ״פיה״ — בגליון, תחת ״פירא״ שנמחק. ״רחמה והולד יניק ממקום ושטה, והאשה זו דדיה נתון במקום״ — בגליון. ״שפיר״ — מעל ״שפוד״ שנמחק. ״אינה משלכתו״ — בכתב היד ״אינו״, ותוקן במאגרים; הכ״ף מסופקת.

״בושתה״ — בכתב היד ״ושטה״, ותוקן כמרגליות. ״אמר רב אלעזר״ — במרגליות ״אמר ר׳ אלעזר״. ״יניק״ — במרגליות ״יונק״. ״שאין האשה ראה דם״ — במרגליות ״רואה״.

מפירא שלמעות

חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי(איוב י, יב).

רבי אבא בר כהנא אמר תלת.

רבי אבא בר כהנא אמר:

בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם מפיראמפירא — תרמיל, כיס שלמעות ויתן פיה למטה — אין המעות מתפזרות?

כך הולד שרוי במעי אמו, והקדוש ברוך הוא משמרו כדי שלא יפול וימות —

ואין זה חַיִּים וָחֶסֶד?

בהמה רבוצה ואשה זקופה

רבי אבא בר כהנא אמר חורי.

רבי אבא בר כהנא אמר:

בנוהג שבעולם, בהמה זו מהלכת רבוצה, והולד נתון בתוך מעיה כמין סקופסתיכמין סקופסתי — כמין סל או תיבה תלויה;

ואשה זו מהלכת זקופה, והולד נתון בתוך מעיה, והקדוש ברוך הוא משמרו כדי שלא יפול וימות —

ואין זה חַיִּים וָחֶסֶד?

רבי אבא בר כהנא אמר חורי.

רבי אבא בר כהנא אמר:

בנוהג שבעולם, בהמה זו דדיה נתון במקום רחמה, והולד יניק ממקום בושתה;

והאשה זו דדיה נתון במקום נאה, והולד יונק ממקום כבודה —

ואין זה חַיִּים וָחֶסֶד?

בקמין ובפרוסה

אמר רב אלעזר:

אם ישהא אדם בקמיןבקמין — בכבשן שעה אחת — אינו מת?

ומעיה שלאשה מרותחין, והולד נתון בתוך מעיה, והקדוש ברוך הוא משמרו:

שלא יעשה שפירשפיר — שק העובר, שלא יעשה שיליהשיליה — השליה, שלא יעשה סנדלסנדל — נפל שצורתו כדג שטוח —

ואין זה חַיִּים וָחֶסֶד?

אמר רבי תחליפא קיסריאקיסריא — איש קיסרין:

אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה — לא שנייה דוחה את הראשנה?

והאשה הזו, כמה מאכל היא אוכלת, וכמה משקה היא שותה — ואינו דוחה את הוולד!

אין זה חַיִּים וָחֶסֶד?

חבילין חבילין

אמר רבי סימון:

מיעיה שלאשה עשויין קינים קינים, פיקין פיקין, חבילין חביליןקינים קינים, פיקין פיקין, חבילין חבילין — חדרים חדרים, פקעות פקעות, קשרים קשרים;

בשעה שהיא יושבת על המשברעל המשבר — על כסא הלידה — אינה משלכתו בבת אחת.

ובמתלא אמרין: אישתרי חד חבל — אישתרי תרין חבלין.ובמתלא אמרין… — ובמשל אומרים: הותר חבל אחד — הותרו שני חבלים.

ובמשל אומרים: הותר חבל אחד — הותרו שני חבלים.

הדם נעשה חלב

אמר רבי מאיר:

כל תשעה חדשים שאין האשה ראה דם — בדין הוא שתהא רואה.

מה הקדוש ברוך הוא עושה? מסלקו למעלה מדדיה, ועושה אתו חלב, כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכל.

וביותר אם היה זכר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב).

תרגום לעבריתמפירא תרמיל, כיס כמין סקופסתי כמין סל או תיבה תלויה בקמין בכבשן שפיר שק העובר שיליה השליה סנדל נפל שצורתו כדג שטוח קינים קינים, פיקין פיקין, חבילין חבילין חדרים חדרים, פקעות פקעות, קשרים קשרים על המשבר על כסא הלידה קיסריא איש קיסרין

דוַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם

פתיחתא רביעית · דלתות, מפתחות וצירים לאשה, ושלושת שלישי ימי העיבור

וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם וָאֹמַר עַד־פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא־יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ(איוב לח, ח–יא)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ד; מרגליות עמ׳ שו–שז). ״מרחם יצא״ — בכתב היד ״יצ׳ ממקומו״, מסומן ״כך״, ותוקן כלשון הכתוב (וכמרגליות). ״ואשים בריח — אילו שלשה חדשים״ — בגליון. ״האחרנים״ — האל״ף הושלמה במאגרים.

״רבי לעזר״ — במרגליות ״ר׳ ליעזר״. ״דלתות האשה״ — במרגליות ״דלתות לאשה״. המדרש קורא ״ובגיחו״ (במסורה: בגיחו), ״בשומו״ (במסורה: בשומי), ״ופה אשית״ (במסורה: ופא ישית), ״חתולתו״ (במסורה: חתלתו).

דלתות, מפתחות וצירים

וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ(איוב לח, ח) מרחם יצא.

רבי לעזר ורבי יהושע ורבי עקיבה.

רבי לעזר אמר:

כשם שהדלתות לבית — כך דלתות האשה.

הדא הוא דכתיב:

כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי(איוב ג, י).

ורבי יהושע אמר:

כשם שמפתחות לבית — כך מפתחות לאשה.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ(בראשית ל, כב).

רבי עקיבה אמר:

כשם שצירים לבית — כך צירים לאשה.

הדא הוא דכתיב:

וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִירֶיהָ(שמואל א ד, יט).

ובְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא — על ידי שמתגאה לצאתעל ידי שמתגאה לצאת — מפני שהוא מתגבר ומתפרץ לצאת.

השפיר והשיליא ותשעה חדשים

בשומו עָנָן לְבֻושׁוֹ(איוב לח, ט) — זה השפיר;

וַעֲרָפֶל חֲתֻולָּתוֹ — זו שיליאשיליא — השליה.

וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי(איוב לח, י) — אילו תשעה חדשים:

וָאָשִׂים בְּרִיחַ — אילו שלשה חדשים הראשנים;

וּדְלָתָיִם — אילו שלשה חדשים האמצעיים;

וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹוסִיף(איוב לח, יא) — אילו שלשה חדשים האחרנים.

בגאון גליך — בעון גלליך

ופה אשית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.

רבי אייבו אמר:

בעון גלליךבעון גלליך — בעוון הגללים (הצואה):

לפי שהוולד הזה יוצא מלא גלליןגללין — גללים, צואה וכל מיני סירחון, והכל מחבקין אותו ומנשקין אתו.

וביותר אם היה זכר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב).

תרגום לעבריתשיליא השליה על ידי שמתגאה לצאת מפני שהוא מתגבר ומתפרץ לצאת בעון גלליך בעוון הגללים (הצואה) גללין גללים, צואה

ההֵן בְּעָון חוֹלָלְתִּי

פתיחתא חמישית · אפילו חסיד שבחסידים יש בו צד עוון, ודוד שאמר: אבי ואמי עזבוני

הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי(תהלים נא, ז)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ה; מרגליות עמ׳ שח–שט). ״שיש בו״ — השי״ן מסופקת בכתב היד.

״אפילו בעון מלא״ — במרגליות ״בעון מלא״ (כלומר: ״בעוון״ כתוב מלא, כבמסורה). ״או סמך״ — במרגליות ״או סמוך״; ״וביתר״ — כך בכתב היד.

אפילו חסיד שבחסידים

הֵן בְּעָון חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי(תהלים נא, ז).

רבי אחא אמר:

אפילו בְּעָון מלא — אפילו חסיד שבחסידים, אי איפשר שלא יהיה בו צד אחדצד אחד — צד אחד של עוון.

כלום נתכוון אבא ישי

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולמים, כלום נתכוון אבא ישי להעמידני? והלא לא נתכוון אלא לצורך עצמו!

תדע לך שהוא כן:

שבשעה שהן עושין את צורכיהן — זה הופך פניו לכאן, וזה הופך פניו לכאן,

ואתה מכניס כל טיפה וטיפה שיש בו.

והוא שדויד אמר:

כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיְיָ יַאַסְפֵנִי(תהלים כז, י).

ובחטא יחמתני

וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

אמר רבי חייא בר אבא:

אין אשה קולטתקולטת — מתעברת אלא אחר נידתה, או סמךאו סמך — או סמוך לה.

וביתר אם היה זכר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב).

תרגום לעבריתצד אחד צד אחד של עוון קולטת מתעברת או סמך או סמוך לה

ואׇרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ

פתיחתא שישית · הטיפה שממנה נוצר האדם, והזורה אותה למוח, לעצמות ולגידים

אׇרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכׇל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה(תהלים קלט, ג)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ו; מרגליות עמ׳ שט–שי). ״שללבינית״ ו״בוריו״ — היו״ד והוי״ו מסופקות בכתב היד.

״כאדם שזורה תבן ונותן בפני עצמו… כך כשתעמיד״ — במרגליות ״כאדם שזורה ונותן תבן בפני עצמו וקש בפני עצמו כדי שיעמיד את הדגן על בוריו״. ״רבי שמעון אומר״ — במרגליות ״ר׳ שמעון בן לקיש אמר״; ״וביותר אם היה זכר״ — כך גם במרגליות.

אׇרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכׇל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה(תהלים קלט, ג).

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.

רבי יוחנן אמר:

אין הקדוש ברוך הוא צר את האדם אלא מטיפה שללביניתשללבינית — של הלובן, של הזרע שבו.

מה מקיים רבי יוחנן זֵרִיתָ?

כאדם שזורה תבן, ונותן בפני עצמו, וקש בפני עצמו —

כך כשתעמיד את הדגן על בוריוהדגן על בוריו — התבואה בנקיותה.

רבי שמעון אומר:

אינו מאבד את הטיפה, אלא זורה: מטיפה למוח, ומטיפה לעצמות, ומטיפה לגידים.

וביותר אם היה זכר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ(ויקרא יב, ב).

תרגום לעבריתשללבינית של הלובן, של הזרע הדגן על בוריו התבואה בנקיותה

זתֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמנָה

פתיחתא שביעית · שבעת ימי נידה ושמנת ימי מילה

תֶּן־חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה־יִּהְיֶה רָעָה עַל־הָאָרֶץ(קהלת יא, ב)

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת ד — שם הדרשה אחת מכמה על הפסוק (שבת ומילה, דור משה ודור יהושע, פסח והחג, הנשיאים, המילואים), ובשם ״רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהודה״: ״אם שימרת שבעת ימי נידה כראוי — הרי אני נותן לכם בן זכר, ואת מוהלו לשמונה״; פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני (נספח) ג — ״אמר רבי יהודה ברבי סימן בשם רבי מאיר״; קהלת רבה יא, ב — ״רבי הונא אמר: תן חלק לשבעה — אלו שבעת ימי הנדה…״. כאן בלא שם, ובלא שאר הדרשות על הפסוק.

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ז, חלקה הראשון; מרגליות עמ׳ שי–שיא). הפתיחתא חותמת בפסוק הסמוך ללמד, ״וביום השמיני ימול״ (ויקרא יב, ג).

המשכה של פסקה ז במאגרים (״תנא: צורת הוולד כיצד…״, מרגליות עמ׳ שיב–שיד) הובא להלן כסדר העמודים, בסעיף ח (סימן ח במרגליות).

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמנָה(קהלת יא, ב).

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — אילו שבעת ימי נידה;

וְגַם לִשְׁמנָה — אילו שמנת ימי מילה.

אמר הקדוש ברוך הוא:

אם שימרת ימי נידה — אני נותן לך בן, ואתה מלו לשמנה:

בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ(ויקרא יב, ג).

חלק ב

גוף הדרשה

חאִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר — זכר מן האשה, וצורת הוולד

דרשת הפסוק · ״אשה כי תזריע וילדה זכר״ · הזכר מן האשה והנקבה מן האיש, צורת הוולד, וכיצד הוא שרוי במעי אמו

כתב יד לונדון 340: מאגרים, פסקה ט, חלקה הראשון (מרגליות עמ׳ שיא–שיב, ושם פותח ״גופה״), ופסקה ז, חלקה השני (״תנא: צורת הוולד כיצד״, מרגליות עמ׳ שיב–שיד). מאגרים מביא את פסקאות ז–ט שלא כסדר העמודים; כאן כסדר מרגליות, שבו שני החלקים סימן ח אחד.

בכתב היד ״לשני ציירין: זה צר דמותו שלזה…״ בא בראש פסקה ט, לפני ״לעולם הזכר מן האשה״; במרגליות אחרי ״ושם בת אשר סרח״, וכך כאן.

״ופילגשו ושמה ראומה וגו׳״ — במרגליות הפסוק עד ״ואת מעכה״. המדרש קורא ״היהודייה״ (במסורה: היהדיה) ומדלג על ״ואת חבר אבי סוכו״; ״סרח״ (במסורה: שרח).

״דומה לרשון״ — בכתב היד ״לראשו״ נמחק, ובגליון ביד שנייה ״לראשון״, שאינו מתפרש; תוקן כמרגליות, כויקרא רבה (וילנא) ח וכילקוט שמעוני: ״דומה לרשון״ (מין חגב). בבבלי נדה פרק ג, כה ע״א, בשם אבא שאול: ״תחלת ברייתו מראשו״ — כקריאת הסופר הראשונה. ״ונפתח הסתום״ — בכתב היד ״ונסתח״, ותוקן במאגרים.

סדר הדברים במרגליות: ״פיו משוך… גוייתו כעדשה, אם היתה נקיבה… ושאר כל איבריו מצומצמין בו כגולם, עליו מפרש בקבלה ואומר: גלמי ראו עיניך״. ״שני עיניו כשני טיפין״ — במרגליות ״שתי עיניו כשתי טיפין״. ״נסתם הפתח״ — במרגליות ״הפתוח״.

זכר מן האשה ונקבה מן האיש

לעולם הזכר מן האשה, ונקבה מן האיש.

זכר מן האשה מנין?

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻודִיָּיה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וגו׳(דברי הימים א ד, יח);

וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וגו׳(בראשית כב, כד);

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר(ויקרא יב, ב).

ונקבה מן האיש מנין?

וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה(בראשית כב, כג);

וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ(בראשית מו, טו);

וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר סרח(במדבר כו, מו).

משל שני הציירין

לשני צייריןלשני ציירין — לשני ציירים: זה צר דמותו שלזה, וזה צר דמותו שלזה.

משל המרחץ

אמר רבי אבין:

לית ספר דמספר לגרמיהלית ספר דמספר לגרמיה — אין ספר (גלב) שמספר את עצמו.

לשנים שנכנסו למרחץ — זה שמזיעשמזיע — שמזיע (מוציא זיעה) ראשון, יצא ראשון.

צורת הוולד

תנא: צורת הוולד כיצד?

תחילת ברייתו דומה לרשוןלרשון — לרשון, מין חגב;

שני עיניו כשני טיפין שלזבוב;

שתי אזניו כשתי טיפין שלזבוב;

שני זרועותיו כשני חוטין שלזהוריתשלזהורית — של צמר צבוע אדום;

פיו משוך כשערה;

גיוייתוגיוייתו — גופו כעדשה;

ושאר כל איבריו מצומצמין בגולםמצומצמין בגולם — מכווצים, בלא צורה.

ועליו הוא אומר: גׇּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ(תהלים קלט, טז).

אם היתה נקיבה — גוייתה כשעורה לאורכה; פיתוח ידים ורגליםפיתוח ידים ורגלים — הפרדת האצבעות של הידים והרגלים אין בה.

כיצד הולד שרוי במעי אמו

כיזה צדכיזה צד — כיצד הולד שרוי במעי אמו?

מקופל, מונח כפינקסכפינקס — כלוח מקופל (פנקס);

ראשו מונח לו בין ברכיו;

שתי ידיו על שני צלעיו;

שני עקיביו על שני עגבותיועגבותיו — עכוזיו;

פיו סתום, טיבורוטיבורו — טבורו פתוח;

ואוכל מה שאמו אוכלת, ושותה מה שאמו שותה;

ואינו מוציא רעירעי — צואה, שמא יהרג את אמו.

יצא לאויר העולם — נסתם הפתח, ונפתח הסתום.

תרגום לעבריתלשני ציירין לשני ציירים לית ספר דמספר לגרמיה אין ספר (גלב) שמספר את עצמו שמזיע שמזיע (מוציא זיעה) לרשון לרשון, מין חגב שלזהורית של צמר צבוע אדום גיוייתו גופו מצומצמין בגולם מכווצים, בלא צורה פיתוח ידים ורגלים הפרדת האצבעות של הידים והרגלים כיזה צד כיצד כפינקס כלוח מקופל (פנקס) עגבותיו עכוזיו טיבורו טבורו רעי צואה

טיצירת הולד לעתיד לבוא — בית שמאי ובית הלל

דרשת הפסוק · ״אשה כי תזריע״ · מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביצירת האדם לעתיד לבוא, ואום שלאשה

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ח; מרגליות עמ׳ שיד–שיז, סימן ט). ״מלמעלה״ — בכתב היד ״מלחמ׳״, מסומן ״כך״, ותוקן כלשון הכתוב. ״שלבלונית״ — הוי״ו מסופקת בכתב היד.

״מתחיל לעצמות״ — במרגליות ״בעצמות״. ״אין פרשת יחזקאל ראויה״ — במרגליות ״ראייה״. ״עצמות וגידים סוככתני״ — במרגליות ״ובעצמות״. ״בית שמי״ — כך בכתב היד (בית שמאי).

המדרש קורא ״גידים״, ״כחומר״, ״תסוככני״ (במסורה: גדים, כחמר, תשככני).

בית שמאי: לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה

בית שמיבית שמי — בית שמאי ובית הלל.

בית שמי אומרים:

לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה — כך צורתו לעתיד לבוא.

בעולם הזה — מתחיל בעור ובבשר, וגומר בגידים ובעצמות;

אבל לעתיד לבוא — מתחיל לעצמות ובגידים, וגומר בעור ובשר.

שכך כתיב במיתי יחזקאלבמיתי יחזקאל — במתים שהחיה יחזקאל:

וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּידִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם(יחזקאל לז, ח).

משל המרחץ

אמר רבי חייה בר בא:

אין פרשת יחזקאל ראויהאין פרשת יחזקאל ראויה — אין פרשת יחזקאל ראיה.

למה מיתי יחזקאל דומין? לזה שנכנס למרחץ: זה שפשט ראשון — לבש אחרון.

בית הלל: כשם שצורתו בעולם הזה

בית הלל אומרים:

כשם שצורתו שלאדם בעולם הזה — כך צורתו בעולם הבא.

בעולם הזה — מתחיל בעור ובשר, וגומר בגידים ועצמות;

אף לעתיד לבוא — מתחיל בעור ובשר, וגומר בגידים ועצמות.

שכן איוב אומר:

זְכׇר נָא כִּי כַחֹומֶר עֲשִׂיתָנִי(איוב י, ט).

״הלא כחלב התכתני״ אין כתיב כאן, אלא תַּתִּיכֵנִי(איוב י, י);

״וכגבינה הקפאתני״ אין כתיב כאן, אלא תַּקְפִּיאֵנִי;

״עור ובשר הלבשתני״ אין כתיב כאן, אלא תַּלְבִּישֵׁנִי(איוב י, יא);

״עצמות וגידים סוככתני״ אין כתיב כאן, אלא ״תסוככני״.

חיים וחסד — אום שלאשה

חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וגו׳(איוב י, יב).

אום שלאשהאום שלאשה — הרחם של האשה לעולם מלא דם ועומד, וממנו יצא למקור נידתה.

וברצונו שלהקדוש ברוך הוא הולכת טיפה שלבלוניתטיפה שלבלונית — טיפה לבנה, טיפת הזרע ונופלת לתוכו — מיד הוולד נוצר.

לחלב שנתן בקערה:

אם נותן לתוכו מסומסו — קיבה (הכנסת חלב) — קופה ועומדקופה ועומד — קופא ועומד, נקרש;

ואם לאו — הולך רופףהולך רופף — נשאר רך ונוזל.

תרגום לעבריתבית שמי בית שמאי במיתי יחזקאל במתים שהחיה יחזקאל אין פרשת יחזקאל ראויה אין פרשת יחזקאל ראיה אום שלאשה הרחם של האשה טיפה שלבלונית טיפה לבנה, טיפת הזרע מסו קיבה (הכנסת חלב) קופה ועומד קופא ועומד, נקרש הולך רופף נשאר רך ונוזל

חלק ג

חתימה

יטובה גדולה עם האשה — בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה

חתימה · בעולם הזה האשה יולדת בצער, ולעתיד לבוא בלא חבלים

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ט, חלקה האחרון; מרגליות עמ׳ שיז–שיח). במרגליות סוף סימן ט, ואחריו ״סליק פרשתא״; כאן סעיף לעצמו, החתימה.

המדרש קורא ״תבוא״ (במסורה: יבוא).

אמר רבי אבהו:

טובה גדולה עשה הקדוש ברוך הוא עם אשה זו בעולם הזה, שלא התחיל בעולם הזה בגידים ועצמות;

שאילו התחיל בגידים ועצמות — היה מבקיע כריסהמבקיע כריסה — בוקע את בטנה ויוצא.

לפי שבעולם הזה אשה יולדת בצער;

אבל לעתיד לבוא מה כתיב?

בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם תבוא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר(ישעיה סו, ז).

תרגום לעבריתמבקיע כריסה בוקע את בטנה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אה
בוַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹוק— (הוספה)
במאותמת
גבושתהושטה
גאינהאינו
דמרחם יצאיצ׳ ממקומו
דהאחרניםהחרנים
חלרשוןלראשון
חונפתחונסתח
טמלמעלהמלחמ׳