מדרש

ויקרא רבה

פרשה א: ויקרא אל משה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. אויקרא אל משהויקרא א, א
§§01§§

מדרש ויקרא רבה

פרשה א

ויקרא אל משה

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר(ויקרא א, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340, עם השלמות מכתב יד פריז 149 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אבָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּורֵי כֹחַ

פתיחתא ראשונה · מלאכים ונביאים, שומרי שביעית, ומשה ששמע קול הדיבור וחיה

בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ(תהלים קג, כ)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה א; מהדורת מרגליות עמ׳ א–ו). לפני הפתיחתא פתיחת הסופר: ״בסיוע נערץ בסוד קדושים רבה, נתחיל לכתוב ויקרא רבה״ — אינה בטקסט.

״הנה איש אלהים בא אלי״ — כך בכתב היד וכך במרגליות (במסורה: ״לאמר איש האלהים בא אלי״).

״וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים״ — בכתב היד ״וישלח מלאכים״, ותוקן במאגרים. אחריו במרגליות ״וכי מלאך היה, והלא משה היה? ולמה קורא אותו מלאך? אלא מכאן שנקראו הנביאים מלאכים״ — חסר בכתב היד (דילוג מ״מלאך״ ל״מלאך״), ולכן ״מלאך היה? … אמר רבי סימון״ שבכתב היד משובש מעט: במרגליות ״וכי מלאך היה והלא פינחס היה… אמר רבי סימון״. ״מלאך היה״ — במאגרים נוסף אחריו ״[בתמה]״, כלומר בלשון שאלה.

״לשבת אחת, לחודש אחד״ — בכתב היד ״לשבת קידש״, ותוקן במאגרים כבמרגליות. ״ויהב אנינם״ — כך בכתב היד; במרגליות ״אנונה״, בדפוס וילנא ״ארנונא״ (מס הקרקע). ״ומשה שמע קול דיבור עצמו״ — ״קול״ בגליון, תחת ״כל״ שנמחק.

״מסוי שקשה שק׳ לששים ריבו נח לאחד לאחד״ — בכתב היד בכפל, והכפל נמחק במאגרים; מרגליות כמחיקה. ״לשמוע קול דברו״ — המדרש קורא ״קול״ (במסורה: בקול).

מלאכיו ולא כל מלאכיו

רבי תנחום ברבי חנילאי פתח:

בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּיבֹּורֵי כֹחַ עושה דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ קול דְבָרוֹ(תהלים קג, כ).

במה הכתוב מדבר?

אם בעיליונים הכתוב מדבר —

והלא כבר נאמר: בָּרְכוּ יְיָ כׇּל צְבָאָיו(תהלים קג, כא);

אם בתחתונים הכתוב מדבר —

והלא כבר נאמר: בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו.

אלא עיליונים, על ידי שהן יכולין לעמוד בתפקודיובתפקודיו — בפקודותיו, בציוויו שלהקדוש ברוך הוא — לכך נאמר:

בָּרְכוּ יְיָ כׇּל צְבָאָיו;

אבל בתחתונים, על ידי שאין יכולין לעמוד בתפקודיו שלהקדוש ברוך הוא — לכך נאמר:

בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו —

מַלְאָכָיו, ולא כל מלאכיו.

נקראו הנביאים מלאכים

דבר אחר:

נקראו הנביאים מלאכים.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּוצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם(במדבר כ, טז).

ודכותהודכותה — וכיוצא בו: וַיַּעַל מַלְאַךְ יְיָ מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּוכִים וגו׳(שופטים ב, א) —

מלאך היה?

אמר רבי סימון:

והלא פינחס היה! ולמה קורא אותו מלאך?

אמר רבי סימון:

פינחס, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, היו פניו בוערות כלפידים.

ורבנין אמרין:

אשתו שלמנוח היתה אומרת לו:

הנה אִישׁ אלהים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה וגו׳(שופטים יג, ו) —

כסבוראכסבורא — סבורה (היתה) בו שהוא נביא, ולא היה אלא מלאך.

אמר רבי יוחנן:

מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְיָ בְּמַלְאֲכוּת יְיָ לָעָם לֵאמֹר אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ(חגי א, יג).

הא על כורחך אתה למד, שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.

גבורי כח — שומרי שביעית

גִּיבֹּורֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ — במה הכתוב מדבר?

אמר רבי יצחק:

בשומרי שביעית הכתוב מדבר.

בנוהג שבעולם, אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד —

או שמא לשאר כל ימות השנה?

ודין חאמי חקליה ביירא וכרמיה בייר, ויהב אנינם ושתיק —ודין חאמי חקליה… — וזה רואה את שדהו מובר ואת כרמו מובר, ונותן את המס (אנונה) ושותק —

וזה רואה את שדהו מובר ואת כרמו מובר, ונותן את המס (אנונה) ושותק —

יש לך גיבור גדול מזה?

ואם תאמר שאינו מדבר בשומרי שביעית —

נאמר כאן: עֹושֵׂי דְבָרוֹ, ונאמר להלן: זֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה(דברים טו, ב);

מה דבר האמור להלן — בשומרי שביעית הכתוב מדבר,

אף דבר האמור כן — בשומרי שביעית הכתוב מדבר.

עושי דברו לשמע — הקדימו עשייה לשמיעה

עֹושֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ.

רבי הונא בשם רבי אחא:

בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר,

שהקדימו עשייה לשמיעה, ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

לשמע קול דברו — משה לבדו

לִשְׁמֹועַ קול דְבָרוֹ.

אמר רבי תנחום בר חנילאי:

בנוהג שבעולם, מסוימסוי — משאוי, משא שקשה לאחד — נח לשנים; לשנים — נח לארבעה;

או שמה מסוי שקשה לששים ריבוריבו — ריבוא, עשרת אלפים (ששים ריבוא — כל ישראל) — נח לאחד?

כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים:

אִם יֹוסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹועַ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ(דברים ה, כב),

ומשה שמע קול דיבור עצמו, וחיה.

תדע לך שהוא כן, שמכולם לא קרא הדיבור אלא למשה.

לכך נאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

תרגום לעבריתבתפקודיו בפקודותיו, בציוויו ודכותה וכיוצא בו כסבורא סבורה (היתה) מסוי משאוי, משא ריבו ריבוא, עשרת אלפים (ששים ריבוא — כל ישראל)

ביָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ

פתיחתא שנייה · קצרה · הגרים החוסים בצל השכינה, ולמה נקרא המקדש לבנון

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן(הושע יד, ח)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ב; מרגליות עמ׳ ו–ז). ״ישובו… ישבו״ — בכתב היד ״ישבי״ בשני המקומות, ותוקן במאגרים.

אחרי ״ולמה נקרא שמו לבנון״ במרגליות: ״על שם ההר הטוב הזה והלבנון. תני רבי שמעון בן יוחאי: למה נקרא שמו לבנון?״ — חסר בכתב היד.

בכתב היד הפתיחתא אינה חוזרת לפסוק הפרשה (וכן במרגליות).

הגרים החוסים בצלו

רבי אבהו פתח:

יָשֻׁובוּ יֹושְׁבֵי בְצִילּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן, וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן(הושע יד, ח).

יָשֻׁבוּ יֹושְׁבֵי בְצִלּוֹ — אילו הגרים, שהן באין וחוסין בצילו שלהקדוש ברוך הוא.

יְחַיּוּ דָגָן — נעשו עיקר כישראל,

היך דאת אמר: דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ(זכריה ט, יז).

וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן — כישראל,

היך דאת אמר: גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ(תהלים פ, ט).

בתלמוד ובהגדה

דבר אחר:

יְחַיּוּ דָגָן — בתלמוד;

וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן — בהגדה.

זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן —

אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי שמותן שלגרים כיין נסך שקרב על גבי המזבח לפניי.

למה נקרא שמו לבנון

ולמה נקרא שמו לְבָנוֹן?

שמלבין עוונותיהם שלישראל כשלג.

הדא הוא דכתיב:

אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ(ישעיה א, יח).

רבי טביומי אמר:

על שום שכל לבבות שמחין בו.

הדא הוא דכתיב:

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן(תהלים מח, ג).

ורבנן אמרי:

על שום וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים(מלכים א ט, ג).

גוְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד

פתיחתא שלישית · עשרה שמותיו של משה, ובשם שקראתו בתיה בת פרעה קרא לו הקדוש ברוך הוא

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד(דברי הימים א ד, יח)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ג; מרגליות עמ׳ ז–יג). ״ורבי חמא אבוה דרב הושעיה״ — בכתב היד ״חמוה״, ותוקן במאגרים. ״אמר רבי סימון״ (אין לשון זה ״ירד״) — אחריו בכתב היד ״רבי חננא אמר״ בכפל, ונמחק במאגרים.

״על שום שהעמידה יהודה בעולם״ — במרגליות ״יהודים״. ״שחיבר את הפורענות״ — במרגליות ״שהעביר את הפורענות״. ״רבי יהודה דסיכנין״ — במרגליות ״רבי יהושע דסיכנין״. ״רבי יהודה [בר סימון]״ — בכתב היד ״רבי יהודה בר אבא״, ותוקן כבמרגליות ״רבי יהודה בר סימון״ וכבהמשך כתב היד עצמו (״רבי יהודה ברבי סימון אמר״): בעל המחלוקת הוא הדובר בה; ״בר אבא״ נגרר מן ״רבי אבא״ שלפניו.

״מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא״ — ה״א של ״הקדוש״ מסופקת בכתב היד; אחרי ״והשרים״ בא ״לפני המלך״ בכפל, ונמחק במאגרים. ״ותקרא שמו משה״ — בכתב היד ״ותקרא את שמו״, ו״את״ נמחק במאגרים כבמסורה.

המדרש קורא ״היהודיה… סוכו… אלה בני בתיה״ (במסורה: היהדיה… שוכו… ואלה), ״ומן הלוי״ (במסורה: מן הלוי), ״כי רודה״ (במסורה: כי הוא רדה).

מקבילות: בבלי מגילה פרק א, יג ע״א — ״אמאי קרי לה יהדיה? על שום שכפרה בעבודה זרה״, שמות משה (ירד, גדור, חבר, סוכו, יקותיאל, זנוח) בדרשות אחרות, ו״יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה״; בבלי סנהדרין פרק ב, יט ע״ב — ״יוכבד ילדה ובתיה גידלה, לפיכך נקרא על שמה״. פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ד — ״מה בריכה מטהרת טמאים, אף משה מקרב רחוקים: להלן בתיה, וכאן ראובן״.

ואשתו היהודיה

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, ורבי חמא אבוה דרב הושעיה בשם רבי:

לא ניתן ספר דברי הימים אלא לידרש:

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻודִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי סוכו וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ אלה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד(דברי הימים א ד, יח).

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻודִיָּה — זו יוכבד.

וכי משבטו שליהודה היתה? והלא מלוי היתה!

ולמה נקרא שמה הַיְהֻודִיָּה? על שום שהעמידה יהודה בעולם.

ירד

יָלְדָה אֶת יֶרֶד — יֶרֶד זה משה.

רבי חננא בר פפא ורבי סימון.

רבי חננא אמר:

יֶרֶד — שהוריד את התורה מלמעלה למטה.

דבר אחר:

יֶרֶד — שהוריד את השכינה מלמעלה למטה.

אמר רבי סימון:

אין לשון זה יֶרֶד אלא לשון מלוכה,

היך מה דאת אמר: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ(תהלים עב, ח);

כִּי רֹודֶה בְּכׇל עֵבֶר הַנָּהָר(מלכים א ה, ד).

אבי גדור, חבר, אבי סוכו

אֲבִי גְדוֹר —

רבי חונא בשם רבי אחא אמר:

הרבה גודריםגודרים — גודרי גדר, עומדים בפרץ עמדו להן לישראל, וזה היה אביהן שלכולן.

וְאֶת חֶבֶר — שחיבר את הבנים לאביהם שבשמים.

דבר אחר:

חֶבֶר — שחיבר את הפורענות מלבוא לעולם.

אֲבִי סוכו — זה היה אבי שלכל הנביאים, שהיו סוכיןסוכין — צופים, רואים (ברוח הקודש) ברוח הקודש.

רבי לוי אמר:

לשון ערבי הוא: בערביה צוחין לנביא סכוייאבערביה צוחין לנביא סכוייא — בארץ ערב קוראים לנביא ״סכוייא״ (הרואה).

יקותיאל, אבי זנוח

יְקוּתִיאֵל —

רבי לוי ורבי סימון.

רבי לוי אמר: שעשה את הבנים מקויןמקוין — מקווים, מצפים לאביהן שבשמים.

אמר רבי סימון: בשעה שהקהושהקהו — שהקניטו, שחטאו (מלשון ״תקהינה שיניו״) בנים לאל במעשה העגל.

אֲבִי זָנוֹחַ — בא משה והזניחן מאותה עבירה.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וגו׳(שמות לב, כ).

בתיה בת פרעה ומרד

אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה.

רבי יהודה דסיכנין בשם רבי לוי:

אמר הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה:

משה לא היה בנך, וקראת אותו בנך;

אף את לא את בתי, ואני קורא אותך בתי:

אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה.

אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד — מָרֶד זה כלב.

רבי אבא בר כהנא ורבי יהודה בר סימון.

רבי אבא בר כהנא אמר:

זה מרד בעצת מרגלים, וזה מרדה בעצת אביה —

יבוא מורד ויקח את המורדת.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:

זה הציל את הצאן, וזה הצילה את הרועה —

יבוא מי שהציל את הצאן, ויקח מי שהצילה את הרועה.

עשרה שמות

עשרה שמות נקראו לו:

ירד, חבר, יקותיאל, אבי גדור, אבי סוכו, אבי זנוח.

רבי יהודה ברבי אילעאי אמר:

אף טוביה הוא שמו.

הדא הוא דכתיב:

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב(שמות ב, ב) — טוביה הוא.

רבי ישמעל בר אמי אמר:

אף שמעיה היה שמו.

שמעיה בן נתנאל

אתא רבי יהושע ברבי נחמיה ופריש הדין קריהופריש הדין קריה — ופירש את הפסוק הזה:

וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר ומן הַלֵּוִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר(דברי הימים א כד, ו).

שְׁמַעְיָה — ששמע אל תפילתו;

בֶן נְתַנְאֵל — בן שניתנה לו תורה מיד ליד;

הַסּוֹפֵר — שהיה סופרן שלישראל;

מִן הַלֵּוִי — שהיה משבטו שללוי;

לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ובית דינו;

וְצָדוֹק הַכֹּהֵן — זה אהרן הכהן;

אֲחִימֶלֶךְ — שהיה אחיו שלמלך;

בֶּן אֶבְיָתָר — בן שויתרשויתר — שוויתר, שמחל הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל.

רבי תנחומא בשם רבי יהושע בן קרחה, ורבי מנחמיה בשם רבי יהושע בן לוי:

אף לוי היה שמו, על עיקר משפחתו:

הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי(שמות ד, יד).

ומשה — הרי עשרה.

בשם שקראתו בתיה

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

חייך, מכל שמות שנקראו לך — איני קורא לך אלא בשם שקראתה לך בתיה בת פרעה:

וַתִּקְרָא(שמות ב, י) שְׁמוֹ מֹשֶׁה —

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

תרגום לעבריתגודרים גודרי גדר, עומדים בפרץ סוכין צופים, רואים (ברוח הקודש) בערביה צוחין לנביא סכוייא בארץ ערב קוראים לנביא ״סכוייא״ (הרואה) מקוין מקווים, מצפים שהקהו שהקניטו, שחטאו (מלשון ״תקהינה שיניו״) ופריש הדין קריה ופירש את הפסוק הזה שויתר שוויתר, שמחל

דאָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ

פתיחתא רביעית · אברהם, דוד ומשה, שנדבר עמם בדיבור ובחיזיון

אָז דִּבַּרְתָּ־בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל־גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם(תהלים פט, כ)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ד; מרגליות עמ׳ יג–טז). ״במחזה״ (בראשית טו, א) — הושלם ממרגליות, שבו תלויה הדרשה ״ובחיזיון״.

״הוא ועבדיו ויכם וירדפם. וכי יש לך אדם שרודף הרוגים?״ — הושלם במאגרים (במרגליות השאלה בפי רבי פינחס: ״אמר רבי פינחס: וכי יש לך אדם שרודף הרוגים? דכתיב ויכם וירדפם — אלא מלמד…״); בכתב היד ״ויחלק עליהם לילה וגו׳״, ו״וגו׳״ נמחק בידי הסופר. ״אלא מלמד״ — כך בכתב היד וכך במרגליות; מאגרים מחק ״אלא״, ולא קיבלתי: אחרי השאלה הוא מתפרש.

״רבי אבה בר כהנא ורבנן״ — בא בכתב היד פעמיים, והכפל נמחק במאגרים. ״לחסידך״ (במשה) — כך בכתב היד וכך במרגליות, ובשני המקומות האחרים ״לחסידיך״ כבמסורה. המדרש קורא ״וככל החיזיון״, ״אתה הוא יי אלהים״ (במסורה: האלהים), ״תומיך ואוריך לאיש חסידיך״ (במסורה: חסידך). ״קול דברי עצמו״ — בכתב היד ״דברים שומעצמו״ (התחלת ״שומע״ בכפל); במרגליות ״קול דיבור עצמו״. דברי רבי תנחום בן חנילאי כאן — הם שבפתיחתא הראשונה.

באברהם

רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח:

אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם(תהלים פט, כ).

מדבר באברהם, שנדבר עמו בדיבור ובחיזיון.

הדא הוא דכתיב:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה(בראשית טו, א).

לַחֲסִידֶיךָ —

תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ(מיכה ז, כ).

וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּיבּוֹר — שהרג ארבעה מלכים בלילה אחת.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם(בראשית יד, טו).

וכי יש לך אדם שרודף הרוגים?

אמר רבי פינחס:

אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא רודף, ואברהם הורג.

הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם —

אַתָּה הוּא יְיָ אלהים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים(נחמיה ט, ז).

בדוד

מדבר בדוד, שנידבר עמו בדיבור ובחיזיון.

הדא הוא דכתיב:

כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִיזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד(שמואל ב ז, יז).

לַחֲסִידֶיךָ — לדוד:

שׇׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי(תהלים פו, ב).

וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר —

רבי אבה בר כהנא ורבנן.

רבי אבה בר כהנא אמר: שלש עשרה מלחמות עשה דוד.

ורבנן אמרי: שמנה עשרה.

ולא פליגיולא פליגי — ואינם חולקים:

מאן דאמרמאן דאמר — מי שאומר שלש עשרה — לצורכיהן שלישראל;

מאן דאמר שמנה עשרה — חמש לצורך עצמו, ושלש עשרה לצורך ישראל.

הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם —

וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ וגו׳(תהלים עח, ע).

במשה

מדבר במשה, שנדבר עימו בדיבור ובחיזיון,

דכתיב: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ(במדבר יב, ח).

לחסידך — שהיה משבטו שללוי,

אתו שכתוב בו: תֻּומֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חסידיך(דברים לג, ח).

וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר —

אתיאאתיא — באה (הדרשה), מתאימה כההיא דאמר רבי תנחום בן חנילאי:

בנוהג שבעולם, משוימשוי — משאוי, משא שקשה לאחד — נוח לשנים; לשנים — נוח לארבעה;

או שמה משוי שקשה לששים ריבוריבו — ריבוא, עשרת אלפים — נוח לאחד?

כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים:

אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ(דברים ה, כב),

ומשה שומע קול דברי עצמו, וחיה.

תדע לך שהוא כן, שמכולם לא קרא הדיבור אלא למשה,

דכתיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם —

לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית(תהלים קו, כג).

תרגום לעבריתולא פליגי ואינם חולקים מאן דאמר מי שאומר אתיא באה (הדרשה), מתאימה משוי משאוי, משא ריבו ריבוא, עשרת אלפים

הכִּי טוֹב אֲמׇר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה

פתיחתא חמישית · השפלתי היא הגבהתי: משה העומד מן הצד בסנה, בים ובסיני

כִּי טוֹב אֲמׇר־לְךָ עֲלֵה־הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ(משלי כה, ז)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ה; מרגליות עמ׳ טז–יח). ״עלה עלה״ — ״עלה״ השני הושלם במאגרים.

״לך — דדיי, הא בסוף תיבתה [למה]״ — בכתב היד ״דדייה״, והה״א נמחקה במאגרים, ו״למה״ הושלם שם; במרגליות ״לך ודיי, ה״א בסוף תיבתה״. כלומר: ״לך״ היה די, ולמה ה״א בסוף התיבה? הפסוק במסורה ״לכה״; המדרש כותב ״לך״ גם בפסוק (כתב היד ומרגליות).

אחרי ״בסיני עמד לו מן הצד״ במרגליות: ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: עלה אל יי אתה ואהרן — לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה. באהל מועד עמד לו מן הצד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד מתי…״ — חסר בכתב היד (דילוג מ״עמד לו מן הצד״ לדומהו).

רד שיאמרו לך עלה

רבי יהושע דסיכני בשם רבי לוי פתח קריה:

כִּי טוֹב אֲמׇר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ(משלי כה, ז).

רבי עקיבה מתני לה בשם רבי שמעון בן עזאי:

רחק ממקומך שנים ושלשה מקומות, ושב.

רד — שיאמרו לך: עלה! ואל תעלה — שיאמר לך: רד!

מוטב שיאמרו לך: עלה, עלה! ואל יאמרו לך: רד, רד!

וכן היה הלל אומר:

השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי.

מה טעם? הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת(תהלים קיג, ה), הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת(תהלים קיג, ו).

משה עומד מן הצד

ואתה מוצא, בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה מתוך הסנה, היה מסתיר משה פניו ממנו.

הדא הוא דכתיב:

וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו וגו׳(שמות ג, ו).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְעַתָּה לך וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה(שמות ג, י).

אמר רבי אלעזר:

לך — דדיי, הא בסוף תיבתהתיבתה — התיבה, המלה למה?

לומר: שאם אי אתה גאלם — אין אחר גאלם.

בים עמד לו מן הצד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וגו׳(שמות יד, טז) —

לומר: שאם אי אתה בוקעו — אין אחר בוקעו.

בסיני עמד לו מן הצד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד מתי משפיל עצמך, ואין השעה מצפה אלא לך?

תדע שהוא כן, שמכולם לא קרא הדיבור אלא למשה,

דכתיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

תרגום לעבריתתיבתה התיבה, המלה

ויֵשׁ זָהָב וְרׇב פְּנִינִים

פתיחתא שישית · נדבת המשכן והנשיאים, ודיבורו של משה החביב מכולם

יֵשׁ זָהָב וְרׇב־פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי־דָעַת(משלי כ, טו)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ו; מרגליות עמ׳ יח–יט). ״במתלא״ — בכתב היד ״במלתא״, ותוקן במאגרים. ״נדבתו שלמשכן״ (בדברי משה) — בכתב היד ״נדבתם״, ותוקן במאגרים כבמרגליות.

״מה הנייה לו״ — במרגליות ״מה הנייה יש לו״. המדרש קורא ״והנשיאם״ (במסורה: והנשאם).

דעה קנית מה חסרת

רבי תנחומא פתח:

יֵשׁ זָהָב וְרׇב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת(משלי כ, טו).

בנוהג שבעולם, אדם יש לו זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות, וכל חמדה טובה שבעולם,

ודעת אין בו — מה הנייההנייה — הנאה לו?

במתלא אמרין:

דיעה קנית — מה חסרת? דעה חסרת — מה קנית?

נדבת המשכן ודיבורו של משה

יֵשׁ זָהָב — הכל הביאו נדבתו שלמשכן זהב.

הדא הוא דכתיב:

וְזֹאת הַתְּרוּמָה וגו׳(שמות כה, ג).

וְרׇב פְּנִינִים — זה נדבתם שלנשיאים.

הדא הוא דכתיב:

וְהַנְּשִׂיאִם הֵבִיאוּ וגו׳(שמות לה, כז).

וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת —

לפי שנפשו שלמשה היתה עגומהעגומה — עצובה עליו.

אמר: הכל הביאו נדבתו שלמשכן, ואני לא הבאתי!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שדיבורך חביב עלי מכל אילו.

תדע לך שהוא כן, שמכולם לא קרא הדיבור אלא למשה,

דכתיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

תרגום לעבריתהנייה הנאה עגומה עצובה

חלק ב

למעלה מן העניין

זוַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה — קראו לו שיכנס לפנים

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויקרא אל משה״ · ״כאשר צוה יי את משה״: המלך שמצא את שמו כתוב על כל הפלטין

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ז; מרגליות עמ׳ יט–כ). ״בעמודים״ — בכתב היד ״בעומדים״; ״מקרה״ — בכתב היד ״מקר״ (שניהם תוקנו במאגרים). ״וכותב עליו [שמו] שלמלך״ — ״שמו״ הושלם ממרגליות; ״כתוב עליו״ — בכתב היד ״וכתוב״, והו״ו נמחקה במאגרים כבמרגליות.

במרגליות אחרי המשל גם הנמשל: ״כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן, על דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו ׳כאשר צוה יי את משה׳…״ — אינו בכתב היד.

משל המלך והפלטין

מה כתיב למעלה מן העיניין, בפרשת משכן? כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א).

למה הדבר דומה?

למלך שהיה מצוה את עבדו, ואמר לו: בנה לי פלטיןפלטין — ארמון.

על כל דבר ודבר שהיה בונה, היה כותב עליו שמו שלמלך:

היה בונה בכתלים — והיה כותב עליו שמו שלמלך;

היה מעמיד בעמודים — והיה כותב עליו שמו שלמלך;

היה מקרה בקורות — וכותב עליו שמו שלמלך.

לימים נכנס המלך לתוך פלטין.

על כל דבר ודבר שהיה מביט, היה מוצא את שמו כתוב עליו.

אמר: כל הכבוד הזה עשה לי עבדי, ואני מבפנים והוא מבחוץ?

קראו לו שיכנס לפנים!

לכך נאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

תרגום לעבריתפלטין ארמון

חלק ג

גוף הדרשה

חוַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה — מי חביב מכולם

דרשת הפסוק · ״ויקרא אל משה״ · שמנה עשר ציוויים שבפרשת המשכן, ומשה החביב מכל הסובבים את אהל מועד

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ח; מרגליות עמ׳ כ–כג). ״שמנה עשרה שבתפילה״ — במרגליות ״י״ח ברכות שבתפילה״. ״מאיתו אהליאב״ — כך בכתב היד (במרגליות ״מואתו״, כבמסורה). ״ומשה ואהרן״ — כך בכתב היד; במרגליות ״משה ואהרן״. ״שמנה עשרה ש הזכרות״ — אות ״ש״ בכפל, ונמחקה במאגרים.

״והופרכין וסרטילין״ — במרגליות ״ואפרכין וסטרטילטין״; ״אגמון״ — שם ״אגרנומון״ (הממונה על השוק). ״אוכלו״ — מסומן במאגרים ״כך״. ״ומדבר״ — במרגליות ״ומדבר עמו״.

שמנה עשר ציוויים

רבי שמואל בר נחמן אמר בשם רבי נתן:

שמנה עשרה ציוויין כתוב בפרשת משכן, כנגד שמנה עשרה חליות שבשדרהחליות שבשדרה — חוליות עמוד השדרה;

וכנגדן קבעו חכמים זכרונם לברכה שמנה עשרה שבתפילה,

כנגד שמנה עשרה הזכרותהזכרות — אזכרות השם שבקרית שמע,

וכנגד שמנה עשרה הזכרות שבהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

אמר רבי חייא בר אדא:

לבד מאִיתּוֹ אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן(שמות לח, כג) ועד סופא דסיפראועד סופא דסיפרא — ועד סוף הספר.

משל הדוכסין

למה הדבר דומה?

למלך שנכנס למדינה, ועמו דוכסיןדוכסין — שרי צבא, מושלים והופרכיןוהופרכין — ומושלי מחוזות וסרטיליןוסרטילין — ושרי צבא,

ואין אנו יודעין אי זה מהן חביב מכולם;

אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר — אנו יודעין שהוא חביב מכולן.

כך הכל סובבין את אהל מועד — ומשה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים זקנים —

ואין אנו יודעין אי זה מהן חביב מכולן;

אלא ממה שהקדוש ברוך הוא קרא למשה ודבר עמו — אנו יודעין שהוא חביב מכולן.

לכך נאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

משל האגמון

למה הדבר דומה?

למלך שנכנס למדינה — עם מי מדבר תחילה? לא עם אגמוןאגמון — המושל שלמדינה?

למה? שהוא עוסק בחייהבחייה — במזונותיה, בפרנסתה שלמדינה.

כך משה עוסק בטרחותןבטרחותן — בטורח צורכיהם שלישראל.

אמר להן: זה חיה אוכלואוכלו — אכלוהו, אכלו אותו, וזה לא תאכלו:

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם(ויקרא יא, ט) — וזה לא תאכלו;

אֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף(ויקרא יא, יג) — אלה תשקצו, ואלה לא תשקצו;

זֶה לָכֶם הַטָּמֵא(ויקרא יא, כט) — זה טמא, וזה אינו טמא.

לכך נאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה.

תרגום לעבריתחליות שבשדרה חוליות עמוד השדרה הזכרות אזכרות השם ועד סופא דסיפרא ועד סוף הספר דוכסין שרי צבא, מושלים והופרכין ומושלי מחוזות וסרטילין ושרי צבא אגמון המושל בחייה במזונותיה, בפרנסתה בטרחותן בטורח צורכיהם אוכלו אכלוהו, אכלו אותו

טוַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר — לא כאדם, לא כנח ולא כאברהם

דרשת הפסוק · ״ויקרא… וידבר יי אליו״ · קריאה ודיבור: אדם, נח ואברהם, ומשה שהקדוש ברוך הוא עצמו קרא לו ודיבר עמו

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ט; מרגליות עמ׳ כג–כד). ״נוקרידו״ — בכתב היד ״ניקרויו״, ותוקן במאגרים; במרגליות ״נוקרורו״. ״המלאך קורא״ — בכתב היד ״המלך״. ״והצלח דרכו״ — בכתב היד ״והצלח ו״ (״דרכ״ נשמט לפני הו״ו), והושלם במאגרים; במרגליות ״והצליח דרכו״. ״הביאותיו״ — כתיב כתב היד ומרגליות (במסורה: הביאתיו).

המדרש קורא ״וידבר יי אל נח״ (במסורה: אלהים), ״ויפל אברהם״ (במסורה: אברם), ״ואף קראתיו״ (במסורה: אף). ״ולא אברהם״ — במרגליות ״ולא כאברהם״.

אין גניי למלך

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א) — ולאדם לא קרא?

וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וגו׳(בראשית ג, ט)!

אלא אין גנייגניי — גנאי, בזיון למלך לדבר עם עריסועריסו — אריסו, עובד אדמתו.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו — ועם נח לא דיבר?

וַיְדַבֵּר יי אֶל נֹחַ(בראשית ח, טו)!

אין גניי למלך לדבר עם נוקרידו.

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה — ולאברהם לא קרא?

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית וגו׳(בראשית כב, טו)!

אין גניי למלך לדבר עם פונדקופונדקו — בעל הפונדק שלו, מארחו שלו.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו — ועם אברהם לא דיבר?

וַיִּפֹּל אברהם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ(בראשית יז, ג)!

אלא אין גניי למלך לדבר עם פונדקי שלו.

אני הוא הקורא ואני הוא המדבר

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה — ולא אברהם.

באברהם כתיב: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם —

המלאך קורא, והדיבור מדבר.

ברם הכאברם הכא — אבל כאן —

אמר רבי אבין:

אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא הקורא, ואני הוא המדבר:

אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי ואף קְרָאתִיו הֲבִיאֹותִיו וְהִצְלִחַ דַּרְכּוֹ(ישעיה מח, טו).

תרגום לעבריתגניי גנאי, בזיון עריסו אריסו, עובד אדמתו פונדקו בעל הפונדק שלו, מארחו ברם הכא אבל כאן

ימֵאֹהֶל מוֹעֵד — משנה תורה באהל מועד

דרשת הפסוק · ״מאהל מועד״ · לא נענשו על התורה עד שנשנתה באהל מועד: משל הדיאטגמא

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה י; מרגליות עמ׳ כד–כה). ״לדיטגמא״ — בכתב היד ״ללודיא טוגמא״, ובמאגרים הוצע ״לדיטגמא״ (במרגליות ״לדיאטגמא״, διάταγμα, צו המלך). ״נענשין״ — בכתב היד ״נכנסין״, ותוקן במאגרים כבמרגליות. ״בדימוסיה״ (δημοσίᾳ, ברבים) — כך במרגליות; בכתב היד ״בריסיה״, ובמאגרים הוצע ״ברמיסיה״, שאינו מתפרש: הדל״ת נתחלפה ברי״ש ו״מו״ נשמט.

״תורה לישראל״ — במרגליות ״תורה סייג לישראל״. המדרש קורא ״אל חדר הורתי״ בפעם הראשונה (במסורה: ואל).

מֵאֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא א, א).

אמר רבי אלעזר:

אפעלפי שניתנה תורה לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנת להן באהל מועד.

משל הדיאטגמא

משל לדיטגמאלדיטגמא — לצו המלך, לפקודה כתובה כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה:

אין בני המדינה נענשין עליה, עד שתפרש להן בדימוסיהבדימוסיה — ברבים, בפומבי שלמדינה.

כך, אף עלפי שנתנה תורה לישראל מסיני, לא נענשו עליה עד שנשנת להן באהל מועד.

הדא הוא דכתיב:

עַד שֶׁהֲבֵאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי אֶל חֶדֶר הוֹרָתִי(שיר השירים ג, ד).

אֶל בֵּית אִמִּי — זה סיני;

וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי — זה אהל מועד, שמשם נצטוו ישראל בהוראה.

תרגום לעבריתלדיטגמא לצו המלך, לפקודה כתובה בדימוסיה ברבים, בפומבי

יאמֵאֹהֶל מוֹעֵד — אילו היו אומות העולם יודעין

דרשת הפסוק · ״מאהל מועד״ · אהל מועד יפה לאומות העולם: הקול שנפסק ולא יצא חוץ לאהל

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יא; מרגליות עמ׳ כה–כז). ״פנקטיהן״ — בכתב היד ״ונקטיהן״; ״דיופרצופין״ — בכתב היד ״דופרא צפין״ (שניהם תוקנו במאגרים).

״רבי יהושע״ — במרגליות ״רבי יהושע בן לוי״. ״מאהל מועד״ בדברי רבי חייא — הושלם ממרגליות, שבו הלמד של הברייתא.

אמר רבי יהושע:

אילו היו אומות העולם יודעין מה אהל מועד יפה להן — היו אהליותאהליות — אהלים וקסטריאותוקסטריאות — ומחנות צבא מקיפות אותו.

את מוצא, שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעין קול הדיבור, וניתרזיןוניתרזין — ונבהלים, ומזדעזעים בתוך פנקטיהןפנקטיהן — משכנותיהם, מקום מושבם.

הדא הוא דכתיב:

כִּי מִי כׇל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים(דברים ה, כג).

דיופרצופין היה הדיבור

אמר רבי סימון:

דיופרצופיןדיופרצופין — בעל שני פנים היה דיבור יוצא — חיים לישראל, וסם המות לאומות העולם.

הדא הוא דכתיב:

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי(דברים ד, לג) —

את שמע וַיֶּחִי, ואומות העולם שומעין ומתין.

דתני רבי חייא:

מֵאֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא א, א) — מלמד שהיה קול נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.

תרגום לעבריתאהליות אהלים וקסטריאות ומחנות צבא וניתרזין ונבהלים, ומזדעזעים פנקטיהן משכנותיהם, מקום מושבם דיופרצופין בעל שני פנים

יבעד שלא הוקם אהל מועד — הנבואה באומות העולם

דרשת הפסוק · ״מאהל מועד״ · משהוקם אהל מועד נסתלקה הנבואה מן האומות, ובלעם שנתנבא לטובת ישראל

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יב; מרגליות עמ׳ כז). ״מצויה״ — בכתב היד ״מוציא״, מסומן במאגרים ״כך״; במרגליות ״מצויה באומות העולם״. ״ארפנו״ — בכתב היד ״ארפאנו״, והאל״ף נמחקה בידי הסופר.

״לטובתו שלישראל״ — במרגליות ״לטובתן״. ״מה טובו אוהליך״ — כך בכתב היד (במסורה: אהליך).

אמר רבי יצחק:

עד שלא הוקם אהל מועד היתה נבואה מצויה מאומות העולם;

משהוקם אהל מועד — נסתלקה מביניהם.

הדא הוא דכתיב:

אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ(שיר השירים ג, ד).

ובלעם שנתנבא

אמרו לו: הרי בלעם נתנבא!

אמר להם: לטובתו שלישראל נתנבא:

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב(במדבר כג, י);

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב(במדבר כג, כא);

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב(במדבר כג, כג);

מַה טֹּובוּ אֹוהָלֶיךָ יַעֲקֹב(במדבר כד, ה);

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב(במדבר כד, יז);

וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב(במדבר כד, יט).

יגוַיִּקְרָא ולא וַיִּקָּר — נביאי ישראל ונביאי האומות

דרשת הפסוק · ״ויקרא״ · חצי דיבור ודיבור שלם, לשון טומאה ולשון קדושה, לילה ויום

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יג; מרגליות עמ׳ כז–ל). ״לנביאי ישראל״ — בכתב היד ״ללנביאי״, והלמ״ד הראשונה נמחקה בידי הסופר. ״שנאמר: מארץ רחוקה״ — הושלם במאגרים. ״פורשין״ — בכתב היד ״פושין״; ״ואוהבו״ — בכתב היד ״אוהבו״ (תוקנו במאגרים).

״ביום״ (אבל נביאי ישראל) — הושלם ממרגליות, ושם גם ״היך מה דאת אמר: מארץ רחוקה״. ״אלים״ שבכתב היד (כתיבה מקוצרת של השם) נפתח ״אלהים״ בפסוקים.

חצי דיבור ודיבור שלם

מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?

רבי חמא ברבי חנינה ורבי יששכר דכפר מנדי.

רבי חמא ברבי חנינא אמר:

אין הקדוש ברוך הוא ניגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דיבור,

היך מה דאת אמר: וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם(במדבר כג, ד);

אבל נביאי ישראל — בדיבור שלם,

דכתיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א).

לשון טומאה ולשון קדושה

אמר רבי יששכר דכפר מנדי:

כך יהא בשכרו: אין לשון זה וַיִּקָּר אלא לשון טומאה,

היך מה דאת אמר: כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה(דברים כג, יא);

אבל נביאי ישראל — בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי שרת מקלסיןמקלסין — משבחים בו,

היך מה דאת אמר: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר(ישעיה ו, ג).

כאדם שבא מארץ רחוקה

אמר רבי אלעזר בן מנחם:

כתיב: רָחוֹק יְיָ מֵרְשָׁעִים וּתְפִילַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע(משלי טו, כט).

רָחוֹק יְיָ מֵרְשָׁעִים — אילו נביאי אומות העולם;

וּתְפִילַּת צַדִּיקִים — אילו נביאי ישראל.

את מוצא, אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה,

שנאמר: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל(ישעיה לט, ג);

אבל נביאי ישראל — מיד: וַיֵּרָא(בראשית יח, א), וַיִּקְרָא.

בלילה

אמר רבי יוסי בן ביבא:

אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה, בשעה שדרך בני אדם פורשין זה מזה:

בִּשְׂעִיפִּים מֵחֶזְיֹונוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים(איוב ד, יג);

וְאֵלַי דָּבָר יְגֻונָּב וַתִּקַּח וגו׳(איוב ד, יב).

משל הוילון ומשל האשה והפילגש

רבי חננא בר פפא ורבנן.

רבי חננא בר פפא אמר:

משל למלך שהוא ואוהבו נתונין בטרקליןבטרקלין — באולם, בחדר האוכל, וביניהון וילוןוילון — מסך, פרוכת.

כשהוא מדבר עם אוהבו — מקפילמקפיל — מקפל, מסיט את הוילון ומדבר עם אוהבו.

רבנין אמרין:

למלך שהיה לו אשה ופילגש:

כשהוא הולך עם אשתו — הולך בפרהסיאבפרהסיא — בגלוי, ברבים;

כשהוא הולך עם פילגשו — הולך במטמוניותבמטמוניות — בסתר, בהחבא.

כך אין הקדוש ברוך הוא ניגלה על נביאי אומות העולם אלא בלילה,

דכתיב: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה(בראשית כ, ג),

וכתיב: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹום הַלָּיְלָה(בראשית לא, כד),

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה(במדבר כב, כ).

אבל נביאי ישראל — ביום:

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם;

וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות ו, כח);

בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא ז, לח);

אֵלֶּה תּוֹלְדֹות אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי(במדבר ג, א).

תרגום לעבריתמקלסין משבחים בטרקלין באולם, בחדר האוכל וילון מסך, פרוכת מקפיל מקפל, מסיט בפרהסיא בגלוי, ברבים במטמוניות בסתר, בהחבא

חלק ד

חתימה

ידמה בין משה לכל הנביאים — וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ

חתימה · איספקלריה אחת ומצוחצחת — ולעתיד לבוא ייגלה הכבוד לכל בשר

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה יד; מרגליות עמ׳ ל–לב). ״שנאמר״ (ומראה ולא בחידות) ו״ראו״ (בדברי רבנן) — הושלמו במאגרים. ״מלוכלכת״ — בכתב היד ״מלוכלת״, ותוקן במאגרים.

״כל הנביאים מתוך תשע איספקלרית״ — במרגליות ״כל הנביאים ראו מתוך תשע איספקלריות״. אחרי הפרשה במרגליות: ״סליק פרשתא״.

המדרש קורא ״על נהר כבר ואפל על פני״ (במסורה: אל… אל).

תשע איספקלריות ואיספקלריה אחת

מה בין משה לכל הנביאים?

רבי יהודה ברבי אילעאי ורבנן.

רבי יהודה אמר:

כל הנביאים מתוך תשע איספקלריתאיספקלרית — זכוכיות, מראות.

הדא הוא דכתיב:

וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹואִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי על נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל על פָּנָי(יחזקאל מג, ג).

ומשה ראה מתוך איספקלריה אחת,

שנאמר: וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹות(במדבר יב, ח).

איספקלריה מלוכלכת ואיספקלריה מצוחצחת

ורבנן אמרי:

כל הנביאים ראו מתוך איספקלריה מלוכלכת.

הדא הוא דכתיב:

וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וגו׳(הושע יב, יא).

ומשה ראה מתוך איספקלריה מצוחצחתמצוחצחת — צלולה, מלוטשת.

הדא הוא דכתיב:

וּתְמֻונַת יְיָ יַבִּיט.

לעולם הבא

רבי פינחס בשם רבי הושעיא:

למלך שנגלה על בן ביתו באותנין שלובאותנין שלו — בעצמו, בדמותו שלו.

לפי שבעולם הזה השכינה ניגלית על היחידים;

אבל לעולם הבא מה כתיב?

וְנִגְלָה כְּבוֹד יְיָ וְרָאוּ וגו׳(ישעיה מ, ה).

תרגום לעבריתאיספקלרית זכוכיות, מראות מצוחצחת צלולה, מלוטשת באותנין שלו בעצמו, בדמותו שלו

חלק ה

נספח

טווַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר — תלמיד חכם שאין בו דעה

נספח · משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנקרא, והמלך המצוה מבפנים

כתב יד פריז 149 (מאגרים, פסקה טו; מרגליות עמ׳ לב–לג); בכתב יד לונדון הפרשה נחתמת בפסקה יד, ובמרגליות אחרי ״סליק פרשתא״ ובפתיחה ״דבר אחר״.

״ויקרא אליו יי״ — מסומן במאגרים ״כך״ (במסורה: אלהים). ״בין קרייה״ — בגליון, תחת ״בקרייה״ שנמחק; ״כבסנה״ — בכתב היד ״ובסנה״, מסומן ״כך״, ובמרגליות ״כבסנה״. ״אינו מצוה״ ו״וכיד״ — תיקוני הסופר (״איני״, ״ומד״).

במרגליות גם ״נפלאות בארץ חם״ לפני ״נוראות על ים סוף״; ״בבית האסורין״ תחת ״הייסורין״; ״כמי שהוא מושיבו״.

נבילה טובה ממנו

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר(ויקרא א, א).

מיכן אמרו: כל תלמיד חכם שאין בו דיעה — נבילהנבילה — נבלה, פגר טובה ממנו.

תדע לך שכן הוא:

צא ולמד מן משה, אבי החכמה, אבי הנביאים,

שהוציא את ישראל ממצרים, ועל ידיו נעשו כל הנסים במצרים ונוראות על ים סוף,

ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן —

לא נכנס לפני לפנים עד שקרא לו,

שנאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר.

בסנה ובאהל מועד

להלן הוא אומר: וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו יי מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וגו׳(שמות ג, ד) —

בסנה הפסיק אליו בין קרייה לדבר;

באהל מועד אין כאן הפסקה כבסנה.

משל המלך המצוה מבחוץ ומבפנים

משלו משל: למה הדבר דומה?

למלך בשר ודם שכעס על עבדו, וצוה עליו וחבשו בבית הייסורין:

כשהוא מצוה את השליח — אינו מצוה אלא מבחוץ.

אבל באהל מועד, שהוא שמח בבניו ובני ביתו, ובניו ובני ביתו שמחים בו —

כשהוא מצוה את השליח, אינו מצוה אלא מבפנים,

כמו שהוא מושיבו בין ברכיו, וכיד אדם על בנו.

לכך נאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

תרגום לעבריתנבילה נבלה, פגר

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340, עם השלמות מכתב יד פריז 149. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אמלאךמלאכים
אוַיֹּוצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם— (הוספה)
אאחת, לחודש אחדקידש
אשעמדו— (הוספה)
אלשנים— (הוספה)
אשק׳
אלאחד
בישובוישבי
בישבוישבי
גאבוהחמוה
גזו— (הוספה)
גרבי חננא אמר
גוהזניחןוהניחן
גבנךבני
גבר סימוןבר אבא
גמרדהמרד
גהצילההציל
גמימשה
גאביבי
גטוביהטובה
גלפני המלך
גאת
דבמחזה— (הוספה)
דהוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם— (הוספה)
דוכי יש לך אדם שרודף הרוגים?— (הוספה)
דרבי אבה בר כהנא ורבנן
דכההיאההיא
דשקשהשקה
דדברי עצמודברים שומעצמו
העלה— (הוספה)
הדדיידדייה
הלמה— (הוספה)
ובמתלאבמלתא
ונדבתונדבתם
זבעמודיםבעומדים
זמקרהמקר
זשמו— (הוספה)
זכתובוכתוב
חש
טנוקרידוניקרויו
טהמלאךהמלך
טדרכוו
ילדיטגמאללודיא טוגמא
ינענשיןנכנסין
יבדימוסיהבריסיה
יאפנקטיהןונקטיהן
יאדיופרצופיןדופרא צפין
יאמֵאֹהֶל מוֹעֵד— (הוספה)
יבמצויהמוציא
יגשנאמר— (הוספה)
יגמֵאֶרֶץ רְחוֹקָה— (הוספה)
יגפורשיןפושין
יגואוהבואוהבו
יגביום— (הוספה)
ידשנאמר— (הוספה)
ידראו— (הוספה)
ידמלוכלכתמלוכלת
טוכבסנהובסנה