מדרש
פרשת ואתחנן
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת ואתחנן
מדרש תנחומא
דרשה א
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר(דברים ג, כג)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · ״הכל כאשר לכל״ — נח ופרעה נכה, יאשיהו ואחאב, דוד ונבוכדנצר, צדקיהו ושמשון; משה והמרגלים — משל השושבין
אַחַת הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב)
בדפוס סימן א; ובכתב היד אין סימן ב שבדפוס (״דבר אחר ואתחנן… זש״ה שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ״). ״הכל כאשר לכל…״ — קהלת ט, ב, וממנו הלמות ״לצדיק״, ״לרשע״ וכו׳. ״הגלילי״ — בכתב היד ״הגליגי״, ומאגרים מתקן. ״[ארי]״ (״הכישו ארי ושיברו״) — בכתב היד ״נחש״, ומאגרים מסמנו ומתקן ״ארי״; בדפוס ובבובר ״הכישו הארי ושברו״. ״והכתוב״ — בכתב היד ״והכתו׳״; בבובר ״והכתיב״, בדפוס ״דכתיב״. ״[היורים]״ — בכתב היד ״המורים״, ומאגרים מסמנו כשיבוש; בפסוק (דברי הימים ב לה, כג) ״הירים״, ובבובר ״(המורים) [היורים]״. ״וחטאך בצדקתך פרוק״ — בפסוק (דניאל ד, כד) ״וחטיך בצדקה פרק״. ״נבוכדנצר״ — בכתב היד ״נבוכד־נצר״ (בכל המקומות); בפסוק (דברי הימים ב לו, יג) ״נבוכדנאצר״. ״דכתיב ביה… איתשיל אשבועתיה ואמר״, ״ושמעו מלכי אחריני… והוו אמרין ליה״, ״שמע נבוכדנצר… אתשילת אשבועתאי״ ושאר הארמית שבמעשה — בסימון הארמית של מאגרים. ״אשתבעת״ — הע׳ השלמת מאגרים. ״אחד משבעה שנידמו לאדם הראשון״ — כך בכתב היד ובדפוס. ״ואמרו ארץ אוכלת יושביה… מביאך אל ארץ״ — בגליון כתב היד (ושם השם ״יוי״), ו״יושב[י]ה״ — הי׳ השלמת מאגרים; ״הטובה״ — הה״א נמחקה בידי הסופר, ובפסוק (דברים ח, ז) ״אל ארץ טובה״.
בדפוס: ״רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר״; ״זה פרעה נכה… לא היה יודע מנגנין שלו״; ״כנשבע זה צדקיהו״; ״אשכחיה צדקיהו דקא אכיל ארנבת חיה״; ״והוו אמרין ליה הכר למי מושל ארץ״; ״א״ל צדקיהו אתשיל אשבועתיה״; ״לונביות של ברזל״; ״עד ששחט את בניו לעיניו״; ״מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ שנאמר ויוציאו דבת הארץ״; ״שמע שושבינו ואמר ליה לא כן מרי אלא אין אשה נאה ממנה בעולם״; ״נשבע אני בחיי המלך שאין אחד מכם נכנס כאן מפני שבזיתם אותה״; ״ועכשיו הנח לי ואראה״; ״המרגלים הוציאו דבה על הארץ״; ״תם ורשע אתה מכלה״.
מקבילות: תנחומא בובר, ואתחנן א–ב (״ונעצו בו לולכיות של ברזל ולא נתעוורו עיניו״); דברים רבה (ליברמן), ואתחנן (״לצדיק זה נח וכו׳ כדלעיל״; ״זה אחד מז׳ שנדמו לאדם הראשון… לונכיאות של ברזל״). מעשה צדקיהו והארנבת — בבלי נדרים פרק ט, סה ע״א.
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ(דברים ג, כג).
זה שאמר הכתוב:
אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב).
אמר משה: רבון העולמים,
אַחַת הִיא — והכל שוין לפניך, גזירה אחת לצדיקים ולרשעים.
וכן שלמה אומר: הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע(קהלת ט, ב).
לַצַּדִּיק — זה נח.
רבי פינחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
נח, עם כשהוא יוצא מן התיבה — הכישו ארי ושיברו,
ולא היה כשר להקריב קרבן, והקריב שם בנו תחתיו.
לָרָשָׁע — זה פרעה נכו:
בשעה שביקש לישב על כסא שלמה — לא היה יודע מנגנוןמנגנון — מערכת התחבולה (של הכסא) שלו;
הכישו הארי שבכסא ושיברו.
זה מת צולעצולע — חגר, וזה מת צולע.
לַטּוֹב — זה משה,
שנאמר: וַתֵּרֶא אֹותוֹ כִּי טוֹב הוּא(שמות ב, ב) — שנולד מהולמהול — נולד כשהוא נימול.
וְלַטָּהוֹר — זה אהרן, שמטהר עונותיהן של ישראל.
וְלַטָּמֵא — אלו המרגלים:
אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואילו אמרו גנותה של ארץ ישראל;
אלו לא נכנסו לארץ, ואילו לא נכנסו לארץ.
וְלַזֹּבֵחַ — זה יאשיהו,
שנאמר: וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים(דברי הימים ב לה, ז).
וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ — זה אחאב, שביטל הקרבנות מעל גבי המזבח.
והכתוב: וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר(דברי הימים ב יח, ב)?
לו זבח — ולא לקרבנות זבח.
זה מת בחצים,
דכתיב: וַיֹּורוּ(דברי הימים ב לה, כג) היורים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ;
וזה מת בחצים,
שנאמר: וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻומּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן(דברי הימים ב יח, לג).
כַּטּוֹב — זה דוד:
וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹואִי(שמואל א טז, יב).
כַּחֹוטֶא — זה נבוכדנצר, שכתוב בו: וַחֲטָאָךְ בצדקתך פְרֻוק(דניאל ד, כד).
זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה,
וזה החריבו ומלך ארבעים שנה.
הַנִּשְׁבָּע — זה צדקיהו,
דכתיב ביה: וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים(דברי הימים ב לו, יג).
מאי מרדותיה?מאי מרדותיה… — מה היה מרדו? מצא אותו צדקיהו כשהוא אוכל ארנבת חיה. אמר לו נבוכדנצר לצדקיהו: השבע לי שלא תגלה. נשבע לו. לסוף היה מצטער צדקיהו בגופו; נשאל (לחכם והותר) על שבועתו, ואמר.
מה היה מרדו?
אשכחיה צדקיה דקא אכיל ארנבא חיא.
מצא אותו צדקיהו כשהוא אוכל ארנבת חיה.
אמר ליה נבוכדנצר לצדקיה: אישתבע לי דלא מגלית.
אמר לו נבוכדנצר לצדקיהו: השבע לי שלא תגלה.
אשתבע ליה.
נשבע לו.
לסוף הוה מצטער צדקיהו בגופיה; איתשיל אשבועתיה, ואמר.
לסוף היה מצטער צדקיהו בגופו; נשאל (לחכם והותר) על שבועתו, ואמר.
ושמעו מלכי אחריני, והוו קא מבזו ליה, והוו אמרין ליה:ושמעו מלכי אחריני… — ושמעו מלכים אחרים, והיו מבזים אותו, והיו אומרים לו:
ושמעו מלכים אחרים, והיו מבזים אותו, והיו אומרים לו:
למי מושל ארץ? למי שאוכל ארנבת חיא!
שמע נבוכדנצר, שלח ואיתי סנהדרין וצדקיהו.שמע נבוכדנצר… — שמע נבוכדנצר, שלח והביא את הסנהדרין ואת צדקיהו. אמר להם: ראיתם מה עשה בי צדקיהו? ולא נשבעת לי? אמר לו: נשאלתי על שבועתי.
שמע נבוכדנצר, שלח והביא את הסנהדרין ואת צדקיהו.
אמר להון: חזיתון מה עבד בי צדקיהו? ולא אשתבעת לי?
אמר להם: ראיתם מה עשה בי צדקיהו? ולא נשבעת לי?
אמר ליה: אתשילת אשבועתאי.
אמר לו: נשאלתי על שבועתי.
אמר להו לסנהדרין: מי מיתשלון אשבועתא?אמר להו לסנהדרין… — אמר להם לסנהדרין: האם נשאלים על שבועה? אמרו לו: נשאלים — (ובדבר של) סכנת נפשות. אמר להם: מתי? אמרו לו: בו ביום. אמר להם: בפניו (של מי שנשבעו לו) או שלא בפניו? אמרו לו: בפניו. אמר להם: ומה הטעם לא אמרתם לצדקיה?
אמר להם לסנהדרין: האם נשאלים על שבועה?
אמרו ליה: מתשלון — לסכנת נפשות.
אמרו לו: נשאלים — (ובדבר של) סכנת נפשות.
אמר להו: אימת?
אמר להם: מתי?
אמרו ליה: בו ביום.
אמרו לו: בו ביום.
אמר להו: בפניו או שלא בפניו?
אמר להם: בפניו (של מי שנשבעו לו) או שלא בפניו?
אמרו לו: בפניו.
אמר להו: ומאי טעמא לא אמריתון לצדקיה?
אמר להם: ומה הטעם לא אמרתם לצדקיה?
מיד יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן(איכה ב, י).
אמר רבי יצחק:
ששמטו כרים וכסתותכרים וכסתות — כרים ומצעות (שישבו עליהם) מתחתיהן.
כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא — זה שמשון,
שאמר: הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם(שופטים טו, יב).
זה מת בניקורבניקור — בעקירת (העינים) עינים,
דכתיב: וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר(מלכים ב כה, ז);
וזה מת בניקור עינים,
דכתיב: וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו(שופטים טז, כא).
וזה אחד משבעה שנידמו לאדם הראשון — צדקיהו, בעיניו.
ונעצו בעיניו לונכאותלונכאות — כידונים, יתדות של ברזל,
ולא נתעוורו עיניו עד ששחטו את בניו לעיניו, ואחר כך נתעוורו עיניו,
שנאמר: וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר.
ושמשון מת בניקור עינים.
דבר אחר:
הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל.
אמר משה: הכל שוין לפניך —
תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה.
מרגלים הכעיסו לפניך בדיבתבדיבת — בהוצאת שם רע על הארץ, ואני שימרתי את בניך במדבר ארבעים שנה —
מקרה אחד לי ולהם?
משל, למה הדבר דומה?
למלך שביקש לישא אשה;
שלח שלוחיו לראותה, אם נאה היא ואם לאו.
הלכו וראו אותה; באו ואמרו לו: ראינו אותה — ואין כעורה ועזובה כמותה.
שמע שושבינהשושבינה — רעה, מי שנאמן עליה לפני המלך, ואמר לו: לא כן, מארימארי — אדוני — אין נאה הימנה בעולם.
בא לישא אותה.
אמר אבי הנערה לשלוחי המלך: נשבע אני שאין אחד מכם נכנס כאן, שעיזבתםשעיזבתם — שגיניתם, שתיארתם אותה כמכוערת אותה לפני המלך.
בא השושבין ליכנס — אמר לו: אף אתה לא תכנס.
אמר לו: אני לא ראיתיה לעולם, ואמרתי למלך: אין נאה הימנה בעולם;
ואותן אמרו: אין כעורה הימנה;
ועכשיו אראה — אם כדברי, אם כדבריהם.
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבוני,
המרגלים דברו לשון הרע על הארץ, ואמרו: אֶרֶץ אֹוכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ(במדבר יג, לב);
אבל אני לא ראיתיה, ושבחתיה לפני בניך, ואמרתי: כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה(דברים ח, ז);
ועכשיו אראה אותה — אם כדברי, אם כדבריהם,
שנאמר: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה(דברים ג, כה).
אמר לו: כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז).
אמר לו משה: אם כן, הכל שוין לפניך —
תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה.
פתיחתא שנייה · שמות הרבה לתפלה, ומשה התפלל בלשון תחנונים: ״וחנותי את אשר אחון״ — מתנת חנם
וּפָנִיתָ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּחִנָּתוֹ יְיָ אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה וְאֶל־הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם(מלכים א ח, כח)
בדפוס סימן ג. ״ושמעת״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמנו כשיבוש; בדפוס ״ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו״ (מלכים א ח, כח), ובבובר ״ושמעת אל (תפלת) [תחנת] עבדך״ (שם ח, ל). ״הודיעני נא את דרכיך״ — בפסוק (שמות לג, יג) ״דרכך״. ״לכן שאיני חייב לברייה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״לא שאני חייב לכל בריה כלום״.
בדפוס: ״תפלה תחנה, צעקה זעקה, שועה, רננה פגיעה, נפילה, עמידה״; ״ולמה לא נתפלל משה באחת מהן אלא בלשון תחנונים שנאמר ואתחנן, אלא בשעה שעמד משה…״; ״אמר משה רבש״ע הודיעני נא באי זו מדה אתה נוהג עולמך״; ״א״ל הקב״ה הן אני מראה לך״; ״וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם״; ״לפיכך כתיב ואתחנן״.
מקבילות: תנחומא בובר, ואתחנן ג (״תפלה, תחנה, צעקה, זעקה, שוועה, רננה, פגיעה, נאקה, קריאה, עתירה, עמידה, חילוי״); דברים רבה (ליברמן), ואתחנן (״הרי בהרבה שמות נקראת התפלה… תפלה, תחנה, צעקה, זעקה, שועה, רנה, פגיעה ונפילה״); ספרי דברים כו (״עשרה לשונות נקראת תפלה״; משה ודוד ״לא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם״).
דבר אחר:
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ(דברים ג, כג).
זה שאמר הכתוב:
וְשָׁמַעְתָּ אֶל(מלכים א ח, ל) תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ(מלכים א ח, כח).
הרי בהרבה שמות נקראת התפלה, אלו הן:
תפלה,
תחנה,
צעקה,
זעקה,
שועה,
רינה,
פגיעה,
נפילה.
ולמה לא נתפלל משה באחת מהן, אלא בלשון תחנונים?
שנאמר: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ.
בשעה שעמד משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹודֶךָ(שמות לג, יח),
אמר משה: רבונו של עולם, הודיעני באי זו מידה אתה נוהג את עולמך —
הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ(שמות לג, יג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני מראה לך —
אֲנִי אַעֲבִיר כׇּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְיָ לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹון(שמות לג, יט).
אמר לו: איני חייב לבריה;
כל מה שיעשה אדם מצוהמצוה — חסד, צדקה — חנם אני נותן לו.
לכן שאיני חייב לברייה, אלא חנם אני נותן לכל,
שנאמר: וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹון.
אמר לו משה: אם כן, עשה עלי מצוה ותן לי חנם,
שנאמר: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ.
חלק ב
למעלה מן העניין
פתיחתא שלישית · למעלה מן העניין · משה חילק נחלה כמי שעשה דייתיקי ועדיין התפלל; עבד כלויתן וכעבד נרצע — ״רב לך״, אדם הראשון גרם מיתה לכל
כִּי־עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא־תִבְכֶּה חָנוֹן יׇחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשׇׁמְעָתוֹ עָנָךְ(ישעיה ל, יט)
בדפוס סימן ד. ״בכה״ — בפסוק ״בכו״. ״לקול זעקך כשמעתו ענך״ — בכתב היד בקיצור (״לק׳ זע׳ כמ׳ ענ׳״), והש׳ השלמת מאגרים. ״ועריו נתתי לראובני ולגדי״ — דברים ג, יב (״מה כתיב למעלה מן הענין״, ותפלת ״ואתחנן״ בג, כג). ״יאיר בן מנשה…״, ״ולמכיר…״, ״ואצו אתכם…״, ״ואת יהושע צויתי…״ — דברים ג, יד–כא. ״רב לך אל תסף״, ״רב לך אל תוסף״ — דברים ג, כו. ״בבקשה״ — הב׳ הראשונה מסופקת בכתב היד.
בדפוס: ״הואיל וחולי שלי מסוכן ועשה דייתיקי וחלק כל אשר לו, לא יאמר הואיל שעשה דייתיקי לא יתפלל עוד״; ״שאין הקב״ה פוסל תפלת כל בריה״; ״שמא תאמר עמד לו ולא התפלל ת״ל ואתחנן אל יי״; ״אתה קראתי משה עבדי שנאמר לא כן עבדי משה״; ״תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו״; ״ומות בהר אשר אתה וגו׳״; ״ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי״; ״ועכשיו בבקשה ממך שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחנתי, א״ל הקב״ה רב לך״ (בלא ״אי אפשר״); ״גזר מיתה לכל״.
מקבילות: תנחומא בובר, ואתחנן ד–ה (״[הרי דייתיקי… תלמוד לומר ואתחנן אל יי]״; ״ואתחנן אל יי. למה כדי שיכנס לארץ״); דברים רבה (ליברמן), ואתחנן (״שהרי משה עשה דיאתיקי… שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, ת״ל ואתחנן אל יי״; ״אני עבד ולויתן עבד״; ״אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל״).
דבר אחר:
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ(דברים ג, כג).
זה שאמר הכתוב:
כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכה לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יׇחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשׇׁמְעָתוֹ עָנָךְ(ישעיה ל, יט).
מה כתיב למעלה מן הענין?
וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי(דברים ג, יב).
לימד משה את באי עולם:
שלא יאמר אדם: הואיל וחולה שלי מסוכן, ועשה דיאתיקידיאתיקי — צוואה, וחילק כל שלו —
לא יאמר: כיון שעשה דיאתיקי, לא יתפלל עוד;
אלא יתפלל, שאין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת בריה.
שהרי משה עשה דייתיקידייתיקי — צוואה,
שנאמר: יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כׇּל חֶבֶל אַרְגֹּב(דברים ג, יד),
וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד(דברים ג, טו) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד(דברים ג, טז),
וְעָרָיו,
וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ(דברים ג, יח),
וְאֶת יְהוֹשׁעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִיא(דברים ג, כא) —
הרי דיאתיקי.
שמא תאמר: עמד לו ולא התפלל?
שנאמר: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ.
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ —
למה? כדי שיכנס לארץ.
זה שאמר הכתוב:
שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי(תהלים סא, ב), וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי(תהלים נה, ב), הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי.
אמר לו: מה אתה מבקש?
אמר לו: מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹוף לִבִּי(תהלים סא, ג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רַב לָךְ אַל תּסֶף(דברים ג, כו).
אמר לו: רבון העולם,
אתה קראתני ״משה עבדי״ — לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה(במדבר יב, ז);
אני עבד, ולויתן עבד;
ואני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך,
שנאמר: הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת(איוב מ, כז).
תחנת לויתן שמעת, וכרת עמו ברית,
שנאמר: הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם(איוב מ, כח);
ואני עבדך — ואמרת לי: הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כׇּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹות(שמות לד, י) —
ולא קיימת;
אלא אמרת לי: וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹולֶה שָׁמָּה(דברים לב, נ).
ולא עוד, אלא כתבת בתורה, ואמרת:
וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי וגו׳(שמות כא, ה) —
ואני אהבתי אותך, ותורתך, ובניך;
לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי — איני מבקש למות.
וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וגו׳(שמות כא, ו),
וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹולָם —
ולא קיימתה עמי.
ועכשיו — בבקשה ממך: שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי אפשר —
רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף.
בעל דיןבעל דין — בעל הריב, התובע כבר הוציא עליך גזירה שתמות, וכל הבריות כמותך:
אדם הראשון, שאכל מן האילן — הוא גרם מיתה לכל.
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויאמר יי אלי רב לך״ · ספר תולדות אדם הוא בעל דינו של משה: ״קטן וגדול שם הוא״
בדפוס סימן ה, סופו. תחילת הסימן בדפוס — ״יי אלהים אתה החלות״, משל המלך שביקש לישא אשה יתומה ופתהו שבעה ימים — אינה בכתב היד. ״שמע לי״ — כך בכתב היד; בפסוק (איוב לא, לה) ״שמע לי״ (שׁוֹמֵעַ). ״ואי זה ספר״ — בכתב היד ״ואי־זה״. ״זה ספר תולדות אדם״ — בראשית ה, א. ״קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו״ — איוב ג, יט.
בדפוס: ״ויאמר יי אלי רב לך אל תוסף בעל דין שלך כבר הקדימך שכך אמר איוב מי יתן שומע לי״; ״מה אמר איוב״; ״הוי רב לך אל תוסף וגו׳״ (בלא ״הוי קטן וגדול שם הוא״).
מקבילות: תנחומא בובר, ואתחנן ה (״הוי רב לך אל תוסף דבר״); דברים רבה (ליברמן), ואתחנן (״ויאמר יי רב לך בעל דין שלך כבר קדמך… קטן וגדול שם הוא, איוב אמ׳ מקרא זה כנגד אדם הראשון״; ״ד״א זה דוד שנקרא קטן… גדול זה משה… כשמת נעשה חפשי מן המצות״). ״קטן וגדול שם הוא״ על שעת המיתה — גם להלן, סעיף ו.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי רַב לָךְ(דברים ג, כו) —
בעל דיןבעל דין — בעל הריב, התובע שלך כבר הקדימך;
שכך אמר איוב:
מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי(איוב לא, לה).
ואי זה ספר?
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹות אָדָם(בראשית ה, א).
אמר איוב: קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חׇפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו(איוב ג, יט).
הוי רַב לָךְ;
הוי קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא.
חלק ד
פתיחתא וחתימה
פתיחתא רביעית · וחתימה · יום המיתה של משה: ״הן קרבו ימיך למות״; משה מבקש רחמים מכל הבריות ומשמש את יהושע; הקדוש ברוך הוא מתנחם, משה מברך את ישראל ונפטר בנשיקה
אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ(איוב כ, ו–ז)
בדפוס סימן ו (ובראשו ״אל תוסף״). ״כגללו לנצח יאבד״ — בכתב היד ״לנצ׳״. ״כסוס״ — הס׳ האחרונה מסופקת בכתב היד. ״ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו״ — בכתב היד בקיצור (״ובטחו׳ למרג׳ אל לאשר הבי׳״), ומאגרים משלים ״יזי״. ״[פנים]״ (״ולא דברת עמו פנים בפנים״) — בכתב היד ״עמים״, ומאגרים מתקן. ״ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה״ — בכתב היד בקיצור (״לדב׳ בש׳ הר׳ לע׳ הזה״), שמות ה, כג; בדפוס הרשימה ממוספרת (״בתחלה… שניה והצל לא הצלת… שלישית הצאן ובקר ישחט להם… רביעית… חמישית… ששית״). ״את מחתת החטאים האלה״ — במדבר יז, ג. ״לפניו״ (״אמר לפניו: רבונו של עולם, אני יחיד״) — הו׳ בגליון כתב היד. ״מעשה יה״ — בפסוק (תהלים קיח, יז) ״מעשי יה״. ״ונגלו כספר השמים״ — בכתב היד ״כספ׳״; בפסוק (ישעיה לד, ד) ״ונגלו כספר השמים״. ״ישמרני״ — בכתב היד ״ישמ׳״. ״לב[ק]ש״ — הק׳ השלמת מאגרים. ״הקדוש ברוך הוא״ (״נתקררה רוח הקדוש ברוך הוא״) — בגליון כתב היד; בדפוס ״נתקררה רוח הקדש״. ״מידך״ — הך׳ בגליון כתב היד. ״דור [ו]דור״ — הו׳ השלמת מאגרים. ״משמאלו״, ״והיה״ — האותיות מ״ם וה״א מסופקות בכתב היד. ״אמר יונתן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אמר רבי יונתן״. ״[ו]נפל״ — הו׳ השלמת מאגרים. ״[ב]פתחו״ — הב׳ השלמת מאגרים. ״למטטרון״ — הט׳ הראשונה מסופקת. ״התחיל״ — בכתב היד ״התחילו״, והו׳ נמחקה בידי הסופר. ״המצות״, ״הגבורה״ — הה״א, הג׳ מסופקות. ״נת[ע]סק״ — הע׳ השלמת מאגרים. ״ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור״ — בפסוק (דברים לד, ו) ״ויקבר אתו בגי״. ״דכתיב… וכתיב״ (״ואימתי מת משה״) — בסימון הארמית של מאגרים. ״ויאמר אליהם״ — בפסוק (דברים לא, ב) ״אלהם״.
בדפוס: ״ויעשה כנפים כנשר״; ״ונגש אל הערפל… וקבל תורה מידו של הקב״ה״; ״שמצא חרב הנדיי״; ״אדם הראשון היה ראוי למות… ולכך נאה שימות״; ״כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא וגו׳, אמר לפניו שמא יאמרו הדורות בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך, אמר ליה כבר כתבתי בתורתי על אשר מעלתם בי״; ״אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי״; ״הרי אתה עשית ו׳ עונות ולא גליתי לך אחד מהם״; בלא ״הלך אצל חמה ולבנה״; ״בשבילים״ (״וחלקת לי״ב שבילים״); ״אחת שתמות ואחת שלא לאבד את ישראל״; ״שילך בלא תורה ובלא מצות״; ״כדי שיצטער וישלים עצמו למיתה״; ״ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש״; ״כללן כלן בברכה אחת״ (בלא ״אשריך ישראל״); ״זכרו אותי ואת עצמותי ותאמרו אוי לבן עמרם״; ״ענו ואמרו ידים שקבלו את התורה״; ״ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים אלא הקב״ה״; ״היום מלאו ימי ושנותי״.
מקבילות: תנחומא בובר, ואתחנן ו (כל הסיפור, ״חסלת פרשת ואתחנן״); דברים רבה (ליברמן), ואתחנן (״ז״ש איוב אם יעלה לשמים שיאו… לא אמרו אלא כנגד יום המיתה״; ״סייף הנדי״; ״הרי עשית ג׳ עונות״; ״הלך אצל חמה ולבנה״; ״שתי שבועות נשבעתי״; ״יוכבד אמי שהוקהו שיניה בשני בניה״). שבעה באדר — בבלי קידושין פרק א, לח ע״א (״תניא אידך: בשבעה באדר מת משה, ובשבעה באדר נולד״).
זה שאמר הכתוב:
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ(איוב כ, ו), כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד(איוב כ, ז).
כנגד מי אמר איוב מקרא זה?
לא אמרו אלא כנגד יום המיתה:
שאפילו יעלה אדם לשמים ויעשה כנפים — כיון שיגיע קצו למות, נשתברו כנפיו,
ונופל לפני מלאך המות כבהמה לפני הטבח.
וכן דוד אומר: תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁוב לְאַדְמָתוֹ(תהלים קמו, ד).
וְעֶבֶד חׇפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו(איוב ג, יט) —
שאפילו לקחו רבו באלף אלפים דינרי זהב, כיון שיגיע קצו — אינו יכול לעמוד ולומר: עבדי אתה;
אלא נעשה חפשי מאדניו.
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ — זה משה,
שעלה לרקיע, ודשו רגליו ערפל, והיה כמלאכי השרת,
ודבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו.
כיון שהגיע קצו — אמר לו: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).
אמר לפניו: רבונו של עולם,
דשו רגלי ערפל; לשוא רצתי לפני בניך כסוס — שיהא סופי רמה ותולעה?
אמר רבי אבהו:
משל, למה הדבר דומה?
לאחד מגדולי מלכות, שמצא סיף הנדיהנדי — הודי (פלדה הודית) שאין כמותו בעולם, ואמר: אין זה ראוי אלא למלך.
מה עשה? הביאו דורוןדורון — מתנה למלך.
אמר המלך: חתכו בה את ראשו!
אף אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם,
בדבר שקלסתיךשקלסתיך — ששבחתיך, ואמרתי: הֵן לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם(דברים י, יד) —
בו בלשון אתה גוזר מיתה עלי, ואומר: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת?
אמר לו: כבר קנסתיקנסתי — גזרתי עונש מיתה על אדם הראשון.
אמר לפניו: רבונו העולמים, ימות — שמצוה קלה צוית אותו ועבר עליה; ואני לא אמות.
אמר לו: הרי אברהם, שקידש שמי בעולם.
אמר לו: רבון העולמים, יצא ממנו ישמעאל, שמגזעו מכעיסין לפניך,
שנאמר: יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ(איוב יב, ו).
אמר לו: הרי יצחק, שפשט צוארו על גבי המזבח.
אמר לפניו: יצחק — יצא ממנו עשו, שהחריב בית המקדש ושרף את היכלך.
אמר לו: הרי יעקב, שיצאו ממנו שנים עשר שבטים שאין בהם דופידופי — פגם.
אמר לו: יעקב לא עלה לרקיע,
ולא דשו רגליו ערפל,
ולא היה כמלאכי השרת,
ולא דברת עמו פנים בפנים,
ולא קיבל את התורה מידך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי(דברים ג, כו).
אמר לפניו: רבון העולמים,
שמא יאמרו הדורות: שאלמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם?
אמר לו: כבר כתבתי בתורתי: עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי(דברים לב, נא).
אמר לפניו: אם רצונך — אכנס לארץ, ואהיה שם שתים שלוש שנים, ואחר כך אמות.
אמר לו: גזירה היא מלפני שלא תכנס שם — לא בחייך ולא לאחר מותך.
אמר לפניו: רבון העולמים, כל הכעס הזה עלי למה?
אמר לו: עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אמר לפניו: עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שתים שלש פעמים,
שנאמר: הֶן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלשׁ עִם גָּבֶר(איוב לג, כט);
ואני — עון אחד אין אתה מוחל לי?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, הרי אתה עשיתה ששה עונות, ולא גליתי אחד מהם:
בתחלה אמרת: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג);
וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וגו׳(שמות ה, כג);
לֹא יְיָ שְׁלָחָנִי(במדבר טז, כט),
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ(במדבר טז, ל);
שִׁמְעוּ נָא הַמֹּורִים(במדבר כ, י);
וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹותֵיכֶם וגו׳(במדבר לב, יד) —
וכי אברהם יצחק ויעקב, אביהם, חטאים היו, שאמרת לבניהם כך?
אמר לפניו: רבון העולמים, ממך למדתי, שאמרת: אֵת מַחְתּת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה(במדבר יז, ג).
אמר לו: אני אמרתי בְּנַפְשֹׁותָם, ולא ״באבותם״.
אמר לפניו: רבונו של עולם,
אני יחיד, וישראל ששים רבוא;
כמה פעמים חטאו לפניך, ובקשתי עליהם רחמים, ומחלת להם —
על ששים רבוא השגחת, ועלי אין אתה משגיח?
אמר לו: משה, אינו דומה גזירת ציבור לגזירת יחיד;
ועוד — עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ועכשו אין שעה מסורה בידיך.
אמר לפניו: רבון העולמים,
עמוד מכסא דין, ושב על כסא רחמים עלי, ולא אמות;
ועונותי יהיו נמחלות בייסורין שתביא בגופי,
ואל תתנני בחבלובחבלו — בידו, בממשלתו של מלאך המות.
אם אתה עושה בי כך — אגיד שבחך לכל באי עולם,
כשם שאמר דוד: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מעשה יָהּ(תהלים קיח, יז).
אמר לו: זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ(תהלים קיח, כ) —
מוכן הוא לצדיקים ולכל הבריות, מתוקן מות מימות העולם.
כיון שראה משה שאין משגיחין בו — הלך אצל שמים וארץ.
אמר להם: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך — נבקש רחמים על עצמינו,
שכתוב בנו: כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה(ישעיה נא, ו).
הלך אצל חמה ולבנה.
אמר להם: בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך — נבקש רחמים על עצמינו,
שכתוב בנו: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וגו׳(ישעיה כד, כג).
הלך אצל כוכבים ומזלות.
אמר להם: בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך — נבקש רחמים על עצמינו,
שכתוב בנו: וְנָמַקּוּ כׇּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וגומר(ישעיה לד, ד).
הלך אצל הרים וגבעות.
אמר להם: בקשו עלי רחמים!
אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך — נבקש על עצמינו,
שכתוב בנו: כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה(ישעיה נד, י).
הלך עד הים הגדול.
אמר לו הים: בן עמרם, מה יום מימים?
הלא אתה בן עמרם, שבאת עלי במקלך, והכיתני, וחילקתני לשנים עשר גזריםגזרים — חלקים,
ולא יכולתי לעמוד לפניך, מפני שכינה שמהלכת לפניך ולימינך —
כתיב: מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם(ישעיה סג, יב) —
ועכשיו מה עלתה לך?
כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו — צעק ובכה, ואמר:
מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי(איוב כט, ב);
בשעה שעברתי עליך — הייתי מלך בעולם;
ועכשיו אני משתטחמשתטח — מתחנן כשאני מושלך על הארץ, ואין משגיחין בי.
מיד הלך אצל מטטרוןמטטרון — שם המלאך ״שר הפנים״ שר הפנים.
אמר לו: בבקשה ממך, בקש עלי רחמים שלא אמות.
אמר לו: משה רבי, טורח זה למה?
כבר שמעתי מאחרי הפרגודהפרגוד — המסך שלפני השכינה שאין תפלתך נשמעת בדבר זה.
מיד נתן משה ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה ואומר:
אצל מי אלך לבקש עלי רחמים?
באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עליו עברה,
שנאמר: וַיִּתְעַבֵּר יְיָ בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וגו׳;
עד שפתח משה מקרא זה: וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא וגו׳(שמות לד, ו).
באותה שעה נתקררהנתקררה — נחה, שקטה רוח הקדוש ברוך הוא, ואמר לו למשה:
משה, שתי שבועות נשבעתי —
אחת שתמות, ואחת לאבד את ישראל;
לבטל את שתיהן — אי איפשר;
אם תרצה אתה לחיות, ויאבדו ישראל — מוטב.
אמר לפניו: רבונו של עולם,
בעלילהבעלילה — בתואנה אתה בא עלי? אתה תופש את החבל בשני ראשים?
יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אדם אחד מישראל!
אמר לפניו: רבונו של עולם,
רגלים שעלו לרקיע,
ופנים שקיבלו פני שכינה,
וידים שקיבלו תורה מידך —
ילחכוילחכו — ילקקו עפר?
וי! לכל הבריות יאמרו:
ומה משה, שעלה לרקיע, והיה במרום כמלאכי השרת, ודבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו — לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקדוש ברוך הוא;
אחרים, בשר ודם — על אחת כמה וכמה, שילך בלא מצות!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל צער זה למה?
אמר: רבון העולמים, מתיירא אני מחבלו של מלאך המות.
אמר לו: איני מוסרך בידו.
אמר לפניו: רבונו של עולם,
יוכבד אמי, שקהושקהו — שקהו (נעשו קהות) — מצער שיניה בשני בניה — יקהו שיניה עוד במיתתי?
אמר לו: כך עלתה במחשבה לפני, וכך מנהגו של עולם:
דור דור ודורשיוודורשיו — ומורי התורה שבו,
דור ודור ופרנסיוופרנסיו — ומנהיגיו,
דור ודור ומנהיגיו.
עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני;
ועכשיו אבד חלקך, והגיעה שעה של יהושע תלמידך לשרת.
אמר לפניו: רבון העולמים, אם מפני יהושע אני מת — אלך ואהיה לו תלמיד.
אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך — לך עשה כך.
עמד משה והשכים לפתחו של יהושע.
והיה יהושע יושב ודורש;
ועמד משה, וכפףוכפף — והשפיל, כופף קומתו, והניח ידיו על פיו;
ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו —
כדי שיצטער וישלים עצמו.
והלכו ישראל לפתחו של משה ללמוד תורה.
שאלו ואמרו: משה רבינו היכן הוא?
אמרו להם: השכים לפתחו של יהושע.
הלכו, ומצאוהו בפתחו של יהושע — יהושע יושב, ומשה עומד.
ואמרו לו: יהושע, מה עלתה לך — שמשה רבך ורבינו עומד, ואתה יושב?
כיון שתלה עיניו וראהו — מיד קרע את בגדיו, וצעק ובכה, ואמר:
אבי, אבי! רבי, רבי! אדוני, אדוני!
אמרו ישראל למשה רבינו: למדינו תורה.
אמר: אין לי רשות.
אמרו לו: אם אין לך רשות — אין אנו מניחין אותך.
יצתה בת קול ואמרה להם: למדו מיהושע.
קיבלו עליהם לישב ללמד מפי יהושע.
ישב יהושע בראש, ומשה מימינו, ובני אהרן משמאלו;
והיה יושב ודורש בפני משה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר יונתן:
בשעה שאמר יהושע: ״ברוך שבחר בצדיקים״ —
נטלו מסורת חכמהמסורת חכמה — מפתחות החכמה, כח ההוראה ממשה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע.
והיה יהושע יושב ודורש.
אחר שעמדו ישראל מישיבה, אמרו לו למשה: סתוםסתום — סכם, חתום (את השיעור) לנו את התורה.
אמר להם: איני יודע מה אשיב לכם.
והיה משה רבינו נכשל ונופל.
באותה שעה אמר: רבון העולמים,
עד עכשיו בקשתי חיים — ועכשיו הרי נפשי נתונה לך.
כיון שהשלים נפשו למיתה — פתח הקדוש ברוך הוא ואמר:
מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים(תהלים צד, טז) —
מי יעמוד במלחמתן של בני?
ומי יבקש רחמים עליהם בשעה שחוטאין לפני?
באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר:
רבונו של עולם, בחייו של משה — שלך הוא, ובמותו — שלך הוא.
אמר לו: אמשל לך משל, למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו בן,
ובכל יום ויום כועס עליו אביו ומבקש להרגו, שלא היה עומד בכבוד אביו;
היתה אמו מצילתו מידו.
לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה.
אמרו לו עבדיו: אדונינו המלך, מפני מה אתה בוכה?
אמר להם: לא על אשתי בלבד אני בוכה, אלא עליה ועל בני,
שהרבה כמה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להרגו — והצילתו מידי.
אף כך אמר הקדוש ברוך הוא למטטרון:
לא אני מתנחם על משה בלבד, אלא עליו ועל ישראל;
שהרבה כמה פעמים הכעסוני, וכעסתי עליהם,
ועמד בפרץ עליהם לפני, והשיב חמתי מהשחית.
באו ואמרו לו למשה: הגיעה השעה שאתה נפטר בה מן העולם.
אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל,
שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיהם, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן.
התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו;
כיון שראה שנתקצרה השעה — כללן כולן בבת אחת, ואמר: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל וגו׳(דברים לג, כט).
באו ואמרו לו: הגיעה שעה שאתה נפטר בה מן העולם.
אמר להם: בני, כמה ציערתי אתכם על התורה ועל המצות — ועכשיו מחלו לי.
אמרו לו: רבינו, אדונינו, מחול הוא לך.
אף ישראל עמדו עליו, אמרו לו: משה רבינו, הרבה הכעסנוך, והרבינו עליך טורח — מחול לנו.
אמר להם: מחול לכם.
באו ואמרו לו: הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם.
אמר: ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד.
אמר לישראל: בבקשה מכם — כשתכנסו לארץ, זכרו מותי, ואמרו:
איה בן עמרם, שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר?
באו ואמרו לו: הגיע חצי רגע.
נטל שתי זרועותיו והניח על לבו, ואמר לישראל:
ראו אחריתו של בשר ודם עני —
ידים שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר!
באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקהבנשיקה — במיתת נשיקה, בלא צער,
שנאמר: וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְיָ(דברים לד, ה).
ולא נתעסק בקבורתו לא ישראל ולא אחד מן המלאכים,
שנאמר: וַיִּקְבֹּר אותו בגיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר(דברים לד, ו).
ומפני מה נקבר בחוצה לארץ?
כדי שיחיו מתים שבחוצה לארץ בזכותו,
שנאמר: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹוקֵק סָפוּן וגו׳(דברים לג, כא).
ואימתי מת משה רבינו?
בשבעה באדר,
דכתיב: וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ וגו׳,
וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹות מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם(דברים לד, ח),
וכתיב: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ וַיֹּאמֶר יְיָ וגו׳(יהושע א, א) — מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וגו׳(יהושע א, ב),
וכתיב: וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן(יהושע ד, יט).
צא מהן שלשה ושלשים יום למפרעלמפרע — לאחור — הרי בשבעה באדר מת.
ומניין שבשבעה באדר נולד משה?
דכתיב: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם(דברים לא, ב).
מה תלמוד לומר הַיּוֹם?
ללמדך שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים, מיום ליום ומחדש לחדש,
דכתיב: אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא(שמות כג, כו).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | הגלילי | הגליגי |
| א | ארי | נחש |
| א | היורים | המורים |
| א | ע | — (הוספה) |
| א | י | — (הוספה) |
| ו | פנים | עמים |
| ו | ק | — (הוספה) |
| ו | ו | — (הוספה) |
| ו | ב | — (הוספה) |
| ו | ו | — (הוספה) |
| ו | ע | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |