מדרש

תנחומא

פרשת תרומה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת תרומה

  1. אויקחו לי תרומהשמות כה, ב
§§2301§§

מדרש תנחומא

דרשה א

ויקחו לי תרומה

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי(שמות כה, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אמותר תרומה מה היו עושין בה — שתי תרומות

הלכה · ילמדנו · תרומת כהנים לבני תורה, ותרומת המשכן — לשמו של הקדוש ברוך הוא; עשר תרומות

בדפוס סימן א. ״מותר תרומה… לבית קדשי הקדשים״ — משנה שקלים ד, ד (שם ״רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים״). ״קדשי בזוית״ — בפסוק (יחזקאל כב, ח) ״בזית״. בדפוס הסעיף חותם ״שנא׳ ויקחו לי תרומה״.

״עשר תרומות הן… ובגדי כהן גדול״ — שתי פסקאות שמאגרים מקיף כולן בסוגריים מרובעים, ואינן בדפוס ולא בבובר; נדפסו בסוגרי השלמה. אחרי ״וחלה — שנאמר״ מקום ריק בכתב היד (מאגרים: <״...״>), והפסוק לא נכתב. ״תרומה ליי לכהן״ — ויקרא ז, יד (בתודה). ״ותרומת ידיך״ — בפסוק (דברים יב, יז) ״ידך״.

בדפוס: ״אחד למשכן ואחד לכהנים״; ״ובין הטמא לטהור לא הודיעו״.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב).

ילמדנו רבינו: מותר תרומה — מה היו עושין בה?

כך שנו רבותינו: ריקועיריקועי — ריקועים — טסים מרודדים זהב היו עושין מהם ציפוי לבית קדשי הקדשים(משנה שקלים ד, ד).

את מוצא: שתי תרומות בחר בהם הקדוש ברוך הוא —

אחת למשכן,

ואחת לכהנים.

תרומת כהנים — על מנת שיהו בני תורה.

אמר רבי ינאי:

כל כהן שאינו בן תורה — מותר לאכול על קברו תרומה.

אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן:

ראה מה כתיב: כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קׇדָשַׁי(יחזקאל כב, כו).

למה? בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹול לֹא הִבְדִּילוּ.

כיון שאינו בן תורה — אינו יודע להבדיל בין קדש לחול, ובין טמא לטהור.

ואומר: קׇדָשַׁי בזוית(יחזקאל כב, ח).

למה? על ששַׁבְּתֹותַי חִלָּלְתְּ.

למה מבזה את הקדשים? שאינו יודע לשמור שבת.

ראה כמה חביבה תרומת כהנים — שנתנה לכהנים בני תורה;

אבל תרומת המשכן — קראה הקדוש ברוך הוא לשמו.

עשר תרומות

עשר תרומות הן:

תרומה,

ותרומת מעשר,

וביכורים — שנאמר: וּתְרוּמַת ידיך(דברים יב, יז); אלו ביכורים, שנאמר: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ(דברים כו, ד);

ותרומת נזיר,

ותרומת תודה — שנאמר בה: תְּרוּמָה לַיְיָ לַכֹּהֵן(ויקרא ז, יד);

ותרומת הארץ — שנאמר ביחזקאל: תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים(יחזקאל מח, י);

וחלה — שנאמר: …

אלו לכהנים וללוים ולמקדש ולירושלם.

ותרומת מדין — לאלעזר הכהן;

ותרומת שקלים — לאדנים;

ותרומת משכן — לעשות גופו של משכן, ושמן המשחה, וקטורת סמים, ובגדי כהנים, ובגדי כהן גדול.

תרגום לעבריתריקועי ריקועים — טסים מרודדים

חלק ב

פתיחתות

בכִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ

פתיחתא ראשונה · קצרה · התורה פרקמטיא שאינה אובדת: שני הסוחרים, והחבר שבספינה

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ(משלי ד, ב)

בדפוס סימן ב. ״רבי שמעון בן [ל]קיש״ — השלמת מאגרים. ״מטכסא״ — כך בכתב היד (פעמיים) ובדפוס; מאגרים מתקן בראשונה ״מטקסא״. ״[נמצא]״ — השלמת מאגרים; כך בדפוס (״כל מה שנמצא בספינה״).

בדפוס: ״אמר רשב״ל״; ״בוא ונחליף ביני ובינך״; ״יש פרקמטיא יפה מזו״; ״מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה״; ״כשראו שהוא בן תורה מרובה״; ״עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות״.

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה א (״שני פרגמטין שהיו במדינה, זה לוקח מטכסין וזה לוקח אולוסירקא״; ״זה שונה סדר זרעים, וזה שונה סדר נזיקין״; ומעשה החבר שבספינה — ״עמדו המוכסין עליהם״).

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב).

זה שאמר הכתוב:

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם(משלי ד, ב).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

שני פרקמטוטיןפרקמטוטין — סוחרים עומדין זה עם זה —

אחד בידו מטכסאמטכסא — משי,

ואחד בידו פלפלין.

אמרו זה לזה: בא ונחליף.

נטל זה את הפלפלין, וזה את המטכסא —

מה שביד זה אין ביד זה, ומה שביד זה אין ביד זה.

אבל התורה אינה כן:

זה שונה סדר זרעים,

וזה שונה סדר מועד;

השנו זה לזה — נמצא ביד זה שתים, וביד זה שתים.

יש פרקמטיאפרקמטיא — סחורה, עסק גדולה מזו?

הוי כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם.

מעשה בחבר שהיה בא בספינה

מעשה בחבר שהיה בא בספינה עם פרקמטוטיא הרבה.

היו אומרים לאותו חבר: היכן פרקמטיא שלך?

היה אומר להם: פרקמטיא שלי גדולה משלכם.

בדקו בספינה — לא מצאו לו כלום; התחילו שוחקין עליו.

נפלו עליהם לסטים בים — שללו ונטלו כל מה שהיה נמצא בספינה.

יצאו ליבשה ונכנסו למדינה — לא היה להם לא לחם לאכול, ולא כסות ללבוש.

מה עשה אותו חבר?

נכנס לבית המדרש, ישב ודרש.

עמדו בני המדינה, כשראו בו תורה מרובה — נהגו בו כבוד גדול,

ועשו לו פסיקתופסיקתו — קצבת מחייתו כהוגן וכראוי, בגדולה ובכבוד;

והתחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו, וללוותו.

כשראו הפרקמטוטין כך — באו אצלו ופייסוופייסו — וריצו, ביקשו ממנו, ואמרו לו:

בבקשה ממך, עשה עמנו חסד — למד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה איבדנו בספינה;

בבקשה ממך, עשה עמנו חסד — לדבר להם אפילו על הפרוסה שניתן לתוך פינו, ונחיה ולא נמות ברעב.

אמר להם: הלא אמרתי לכם שפרקמטיאה שלי גדולה משלכם — שלכם אבד, ושלי קיימת.

הוי כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם.

תרגום לעבריתפרקמטוטין סוחרים מטכסא משי פרקמטיא סחורה, עסק פסיקתו קצבת מחייתו ופייסו וריצו, ביקשו

גאָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ — קחו אותי עמה

פתיחתא שנייה · ודרשת הפסוק · ״דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה״ · טורנוסרופוס ורבי עקיבה; התורה שלי — קחו אותי עמה; חמשה לא יתרומו; כל ״לי״ — לעולם ולעולם הבא

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יְיָ וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר(מלאכי א, ב–ג)

בדפוס סימן ג. ״ואחד שמו רופינא״ — האות ד׳ (״ואחד״) מסופקת בכתב היד. ״עמה״ — כתוב על ״עומר״ שמחק הסופר; כך בדפוס ובבובר (״קחו אותי עמה״). ״חמשה לא יתרומו… אין תרומתן תרומה״ — משנה תרומות א, א (שם ״אין תרומתן תרומה״ אחרי ״חמשה לא יתרומו ואם תרמו״, ״החרש והשוטה והקטן״). ״[ד]כתיב״ (״התורם את שאינו שלו״) — בכתב היד ״תכתי׳״, ותוקן במאגרים. ״לי״ (״כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא לי״) — תוספת בכתב היד, תחת ״בתורה״ שמחק הסופר; בדפוס ״כל דבר שאמר הקב״ה בתורה לי״.

בדפוס: ״שיהא שונא לכם״; ״אבל סחורה של תורה אינו כן״; ״התורם את שאינו שלו דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו״; ובראיות ״לי״ — ״והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ״ ו״כי לי כל בכור״, שאינם בכתב היד.

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה ב–ג (״היתה התורה שלי ונטלתם אותם קחו אותי עמה״; ״כל דבר שנאמר בו לי, בעוה״ז ובעוה״ב״); מעשה טורנוסרופוס ורבי עקיבה אינו בבובר, תרומה.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב).

זה שאמר הכתוב:

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ(מלאכי א, ב),

וכתיב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א, ג).

מעשה בטורנוסרופוס

מעשה בטורנוסרופוסבטורנוסרופוס — בטורנוס רופוס — הנציב הרומי של יהודה בימי רבי עקיבה ששאל את רבי עקיבה.

אמר לו: למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתוב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי?

אמר לו: למחר אני משיבך.

למחר אמר לו: עקיבה, מה חלמת זה הלילה, ומה ראית?

אמר לו: בחלומי היה לי הלילה שני כלבים — אחד שמו רופוס, ואחד שמו רופינא.

מיד כעס. אמר לו: לא קראת שם כלביך אלא על שמי ועל שם אשתי? נתחייבת הריגה למלכות!

אמר לו רבי עקיבה: ומה בינך לביניהם?

אתה אוכל ושותה — והם אוכלים ושותים;

אתה פרה ורבה — והן פרין ורבין;

אתה מת — והם מתים;

על שקראתי שמך כשמם — כעסת?

והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה,

אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו —

לא כל שכן שיהא שונא אתכם?

הוי וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי.

כי לקח טוב

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם(משלי ד, ב) —

בנוהג שבעולם: אדם שהוא לוה מן אחרים, לוקח סחורה, יוצא לדרך — פעמים שהוא מפסיד;

אבל סחורה של תורה אינה כן:

למד אדם מיכן פרק אחד, ומיכן פרק אחד;

מיכאן מסכת אחת, ומיכאן מסכת אחת —

והוא משתכר בהם.

הוי כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם.

דבר אחר:

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם —

למי שעושה פרקמטיא והוא משתכר — פעמים שעמד בידו, פעמים אינו עומד בידו;

אבל התורה עומדת לו לעולם הזה ולעולם הבא.

הוי כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: התורה שלי, ונטלתם אותה — קחו אותי עמה,

שנאמר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

כך שנו רבותינו:

משנה תרומות א, א

חמשה לא יתרומו, ואם תרמו — אין תרומתן תרומה.

אילו הן:

החרש,

השוטה,

והקטן,

והתורם את שאינו שלו,

ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו —

אין תרומתן תרומה.

וכולן מן הפסוק הזה

אמר רבי שמעון:

וכולן מן הפסוק הזה:

חרש — דכתיב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — יצא חרש, שאינו שומע ולא מדבר.

והשוטה — דכתיב: אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ — יצא שוטה, שאין לבו נודבו.

והקטן — דכתיב: מֵאֵת כׇּל אִישׁ — יצא קטן, שאינו איש.

התורם את שאינו שלו — דכתיב: תִּקְחוּ — תקחו משלכם.

ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו — דכתיב: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — יצא נכרי, שאינו ישראל.

שנאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.

כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא ״לי״ — ישנו בעולם הזה ולעולם הבא:

וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם(במדבר ח, יד) — בעולם הזה ולעולם הבא;

שנאמר: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים(שמות יט, ו) — בעולם הזה ולעולם הבא;

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה — בעולם הזה ולעולם הבא.

תרגום לעבריתבטורנוסרופוס בטורנוס רופוס — הנציב הרומי של יהודה בימי רבי עקיבה

חלק ג

גוף הדרשה

דדַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה — כל שנאמר בו ״לי״ יש בו ברכה

דרשת הפסוק · ״ויקחו לי תרומה״ · ברכה בנדבת המשכן; תרומה ״לי״ ולא לכהן; איני מטריח אלא עליכם — נבוכדנצר

בדפוס סימן ד. ״את כל נדבות המשכן״ — אחרי ״כל״ נקודתיים במאגרים. ״איני מטריח על כל אומה… וצדיק באמונתו יחיה״, ״הנה עפלה לא ישרה נפשו בו — זה״, ״כאיזה צד״, ״ישרה נפשו בו — למה? שהיה כבד; לכך נקרא נבוכדנצר״ ו״וצדיק באמונתו״ (השני) — תוספות בכתב היד; ״באמונתו״ (הראשון) — האות ו׳ מסופקת. ״המל[י]ך [אותו]״ — השלמות מאגרים; כך בדפוס (״המליך אותו הקב״ה על כל העולם״). ״שהיה כבד״ — מאגרים מסמן את הבי״ת כשיבוש; בדפוס ״שהיה קטן כבד״, ובחילוף ״ככד״ (לשון ״נבוכד״).

בדפוס: ״תהיו מלגלגין בתרומה ותאמרו לא כהן הוא שהוא אוכלה״; ״שאינו גוזל אותו השבט״; ״איני מטריח על האומות אלא עליכם בלבד״; ״וצדיק עם אמונתו יחיה״.

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה ג (״כל נדבה שנאמר בה לי יש בה ברכה״; ״איני מטריח על אומה אחרת אלא עליכם״, נבוכדנצר).

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב).

כל דבר שנאמר בו ״לי״ — יש בו ברכה;

והתרומה — יש בה ברכה.

אמר רבי יוחנן:

ראה מה כתיב: וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג).

מהו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר?

לשני בקרים הביאו את כל נדבות המשכן — שנשתלחה ברכה בנדבותיהם,

שנאמר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

לא בשביל שאמרתי לכם: קחו לי תרומה — תהיו מגלגליןמגלגלין — מזלזלים בתרומה:

לא כהן הוא שהוא אוכלה? אם אינו נותן לו אחד ממאה — יהא יודע שאינו גוזל את השבט —

אלא לי,

שכך כתיב: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה,

וכתיב: תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה —

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: איני מטריחמטריח — מטיל טורח על כל אומה אלא עליכם בלבד.

ראה מה כתיב: הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה(חבקוק ב, ד).

הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ — זה נבוכדנצר.

כאיזה צד?

המליך אותו הקדוש ברוך הוא על כל העולם — ולא שמח בחלקו,

שנאמר: לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ.

והיה מביט בעצמו, ומתבייש בפני הבריות, ואומר: אני מלך? —

ולֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ.

למה? שהיה כבד; לכך נקרא נבוכדנצר.

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה —

לעולם הבא הקדוש ברוך הוא דן את כל בני האדם, כל אחד ואחד עם בני אמונתו.

ואני גאלתי אתכם ממצרים — ואין אתם מפרישין לי תרומה?

שנאמר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.

תרגום לעבריתמגלגלין מזלזלים מטריח מטיל טורח

הוְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב — שלשה עשר דבר

דרשת הפסוק · ״וזאת התרומה״, ״ותכלת וארגמן״ · מביזת הים; שלשה עשר דבר כנגד שלשה עשר — פורעין ולא גומלין; ולעתיד לבוא ״וסוכה תהיה לצל יומם״

בדפוס סימן ה. ״כא[י]לו״ — השלמת מאגרים. ״הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלו אותי״ — לשון מלכים א ח, כז (״לא יכלכלוך״) בפי הקדוש ברוך הוא. ״שלשה עשר דבר שהפרשתם לי… כנגד שלשה עשר דבר שעשיתי לכם במצרים״ — הפסוקים מיחזקאל טז, י–יב, יט.

בדפוס: ״תכלת שצובעין אותו בדם זכר לאות שכבר התקינו אבות העולם״; ״ואשרה שכינתי בתוך עורות גדיי עזים״; ״ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי״; ״אתם פורעים לי ואני מעלה עליכם כגומלים עלי וכתיב בתריה אשירה נא לידידי״.

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה ד (״לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי״; ״לעתיד לבא אני גומל לכם כנגד י״ג דברים הללו… וסוכה תהיה לצל יומם״ — בלא ״אשירה נא לידידי״); תנחומא, אמור כב (״שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עליכם… ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלין לפני״, ו״וסוכה תהיה לצל יומם״); פסיקתא דרב כהנא, חג הסוכות ו (״וסוכה תהיה לצל יומם מחורב״ — ואחריו ״אשירה נא לידידי״) ו־ז (״אין אתם גומלין, אלא פורעין״).

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב(שמות כה, ג).

אמר להן הקדוש ברוך הוא: אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם,

שנאמר: כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף(תהלים סח, יד).

וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן(שמות כה, ד) —

תְכֵלֶת — זיכר לאות שהתקינו האבות.

תוֹלַעַת — אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב(ישעיה מא, יד).

וְעֹורֹות אֵילִים(שמות כה, ה) — בזכות יעקב: וְאֵת עֹורֹות גְּדָיֵי הָעִזִּים(בראשית כז, טז).

אמר הקדוש ברוך הוא: הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא(מלכים א ח, כז) יכלכלו אותי — ואשרה שכינתי בתוך עורות עזים?

שלשה עשר כנגד שלשה עשר

דבר אחר:

וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וגו׳, וְעֹורֹות אֵילִים וגו׳, ושֶׁמֶן לַמָּאֹור וגו׳(שמות כה, ו) —

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אמר הקדוש ברוך הוא: לא תהיו סבורין שאתם גומלין עלי —

שלשה עשר דבר שהפרשתם לי במדבר — כנגד שלשה עשר דבר שעשיתי לכם במצרים.

ואלו הן:

וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי(יחזקאל טז, י),

וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ(יחזקאל טז, יא),

וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אׇזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ(יחזקאל טז, יב),

וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ(יחזקאל טז, יט).

הוי — כנגד שלשה עשר דבר שהפרשתם לי.

ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים עלי.

אמר דוד: אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָמַל עָלָי(תהלים יג, ו).

ולעולם הבא — אני פורע לכם כנגד שלשה עשר דברים אלו:

וּבָרָא יְיָ עַל כׇּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶיהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וגו׳(ישעיה ד, ה),

וְסֻוכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹורֶב וגו׳(ישעיה ד, ו).

אתם פורעים לי — ואני מעלה עליכם כגומלים עלי.

וכתיב: אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ(ישעיה ה, א).

הוי אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָמַל עָלָי.

ווְעֹורֹות אֵילִים מְאׇדָּמִים וְעֹורֹות תְּחָשִׁים — רבי יהודה ורבי נחמיה

דרשת הפסוק · ״ועורות תחשים״ · התחש — חיה טהורה בעלת קרן אחת וששה גוונים, או מעשה נסים שנגנז

בדפוס סימן ו. בדפוס: ״וקרן אחת היה לה במצחה״; ״ולשעה שנבראת בו בשעה נגנזה״.

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה ה, ט; וחוזר להלן, סעיף ט (״רבי יהודה ורבי נחמיה״ על היריעות).

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם(שמות כה, ג) — וְעֹורֹות אֵילִים מְאׇדָּמִים וְעֹורֹות תְּחָשִׁים(שמות כה, ה).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר:

חיה טהורה גדולה היתה במדבר, וקרן אחת היה לה, ובעורה ששה גוונים;

ונטלו אותה, ועשו ממנה יריעות.

רבי נחמיה אומר:

מעשה נסים היתה, ולשעה נבראת, ובשעה נגנזה.

ועורות תחשים — למה?

דכתיב: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה(שמות כו, ח).

מי מביא לך יריעה של שלשים אמה?

אלא מעשה נס — לשעה נבראת ונגנזה.

זזָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת — ארבע מלכיות ומלך המשיח

דרשת הפסוק · ״זהב וכסף ונחשת״, ״ושמן למאור״ · הזהב, הכסף והנחשת כנגד המלכיות; ״שמן למאור״ — מלך המשיח; צלם נבוכדנצר והאבן

בדפוס סימן ז. ״מלכות״ (״כנגד מלכות בבל״) — האות ו׳ מסופקת בכתב היד. ״דידהב[א]״ — בכתב היד ״דידהבה״, ותוקן במאגרים; בפסוק (דניאל ב, לח) ״ראשה די דהבא״. ״חדוהי ודרעוהי די כסף — זה מלכות [מדי]״ — בכתב היד ״יון״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); כך בדפוס (״זו מלכות מדי״) ובבובר (״זו מלכות בבל״ — בשינוי), והמשכו בכתב היד עצמו: ״מעוהי… זה מלכות יון״. ״אנא דניאל בגו נדבה… יבהלונני״ — בפסוק (דניאל ז, טו) ״אנה דניאל בגוא נדנה… יבהלנני״. ״אנת הוא ראשא דדהבא״ — בפסוק ״ראשה די דהבא״. ״תהוי תקיפא כפרזלא״ — בפסוק (דניאל ב, מ) ״תהוא תקיפה״.

בדפוס: ״נחושת כנגד מלכות יון שהיא פחותה מכולם ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום״; ״זו מלכות רביעית היא מלכות אדום״; ״ארז״ל המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס״; ״ד״א בזכות יעקב״ (תחת ״רב אמר״).

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה ו (״ונחושת זו מלכות יון שהיתה פחותה מכולם, עורות אלים מאדמים זו מלכות אדום״; ״בזכות יעקב, שנאמר משם רועה אבן ישראל״).

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב(שמות כה, ג) —

כנגד מלכות בבל, דכתיב בה: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה(דניאל ב, לח) דידהבא.

וָכֶסֶף — כנגד מלכות מדי, דכתיב: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף(אסתר ג, ט).

וּנְחֹשֶׁת — כנגד מלכות אדום, דכתיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי(בראשית כה, כה).

אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שאתם רואים ארבע מלכיות מתגאות ובאות עליכם —

אני מצמיח לכם ישועה מתוך שעבוד.

מה כתיב אחריו? ושֶׁמֶן לַמָּאֹור(שמות כה, ו) — זה מלך המשיח,

שנאמר: שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי(תהלים קלב, יז).

ודניאל היה רואה ארבע מלכיות אלו ומתיירא, ואומר:

אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אנא דָנִיֵּאל בגו נדבה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יבהלונני(דניאל ז, טו).

ומה דניאל רואה?

כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ובא דניאל ופתר, ואמר לו: הצלם שראית —

אַנְתְּ הוּא ראשא דדהבא.

חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף(דניאל ב, לב) — זה מלכות מדי:

וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אׇחֳרִי אֲרַע מִינָּךְ(דניאל ב, לט).

מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵיהּ דִּי נְחָשׁ — זה מלכות יון:

וּמַלְכוּ תְלִיתָאָה אׇחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכׇל אַרְעָא.

שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל(דניאל ב, לג) — זה מלכות אדום:

וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תהוי תקיפא כְּפַרְזְלָא(דניאל ב, מ) — יהא מושל בברזל.

ולמה מושלה בברזל?

שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרשאובחרשא — ובחרס:

מה הברזל קשה — כך מלכות הרשעה קשה;

מה החרש נוחה להשתבר — כך היא משתברת בפתעבפתע — פתאום:

וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹול וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא(ישעיה ל, יד).

דבר אחר:

למה נמשלה בחרס? שהיא עתידה להשתמש בכלי חרש.

והוא היה רואה את מלך המשיח,

שכן דניאל אומר: חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן(דניאל ב, לד).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

זה מלך המשיח.

וּמְחָת לְצַלְמָא — לכל מלכיות שהן נתונות בצלם.

ובזכות מה הוא מושל מלך המשיח כאבן?

בזכות התורה שישראל יגיעין בה — לֻוחֹות אֶבֶן כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים(שמות לא, יח).

רב אמר:

בזכות יעקב, שכתוב בו: מִשָּׁם רֹועֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל(בראשית מט, כד).

דבר אחר:

למה באבן? לשבור את לב האבן — וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם(יחזקאל לו, כו).

וּמְחָת לְצַלְמָא — שהוא מכלה את כל האומות: וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו(ישעיה יא, ד).

ובאותה שעה ישראל יושבים בהשקט ובנוח בעולם,

שנאמר: וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח(יחזקאל כח, כו).

תרגום לעבריתובחרשא ובחרס בפתע פתאום

חוְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם — ביום הכפורים נאמרה

דרשת הפסוק · ״ועשו לי מקדש״ · פרשת המשכן נאמרה ביום הכפורים, עדות שנתכפר להם על העגל; יבוא זהב ויכפר על זהב

בדפוס סימן ח. ״הפ[ר]שה״ — השלמת מאגרים. ״ועשה ארבעים יום, וארבעים, וארבעים — הרי מאה ועשרים״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ועשה ארבעי׳ יום וארבעי׳ לילה ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעי׳ הרי מאה ועשרים״. ״ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב״ — שמות לב, ג. ״וממכותיך ארפך״ — בפסוק (ירמיה ל, יז) ״ארפאך״.

בדפוס: ״יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל״; ״שוכן במקדשכם״.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).

אימתי נאמר למשה הפרשה הזה של משכן?

ביום הכפורים עצמו — אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל.

אמר רבי יהודה ברבי שלום:

אין מוקדם ומואחר בתורה,

שנאמר: נָעוּ מַעְגְּלֹותֶיהָ(משלי ה, ו) — מטולטליןמטולטלין — נעים ממקומם הן שביליה של תורה ופרשיותיה.

הוי אומר: ביום הכפורים נאמר למשה וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.

מנין?

שכן עלה משה בששה בסיון, ועשה ארבעים יום, וארבעים, וארבעים — הרי מאה ועשרים;

ואת מוצא שביום הכפורים נתכפר להם.

ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם —

כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל.

ולכן נקרא משכן העדות — שהוא עדות לכל באי עולם שהקדוש ברוך הוא שכן במשכן.

אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב ויכפר על מעשה העגל, שהוא זהב,

שכתוב בו: וַיִּתְפָּרְקוּ כׇּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב(שמות לב, ג).

ולכך מתכפרין בזהב: וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב(שמות כה, ג).

אמר הקדוש ברוך הוא: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻוכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ ארפך(ירמיה ל, יז).

תרגום לעבריתמטולטלין נעים ממקומם

חלק ד

פתיחתא

טאָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ — ועשית יריעות עזים

פתיחתא שלישית · ודרשת הפסוק · ״ועשית יריעות עזים״, ״ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים״ · ראו כמה חבבתי אתכם — הנחתי את הכל ושוכן ביריעות עזים; המשכן והמקדש יפים לאומות; ארזי יעקב ועצי שטים

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־יְיָ וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב(מלאכי א, ב)

בדפוס סימן ט. ״מה אתה קובעיני״ — ״קובעיני״ תוספת בכתב היד. ״חזר״ (״חזר ואמר להם״) — תוספת בכתב היד. ״כראוי״ — האות כ׳ מסופקת. ״וכן עשו אומר אל יעקב… נלך שנינו בעולם הזה״ — תוספת בכתב היד. ״יעבר נא אדוני לפני [עבדו… ולרגל הילדים] עד אשר אבא״ — אחרי ״לפני״ סימן הוספה בכתב היד בלא השלמה בגליון; הושלם מן הפסוק (בראשית לג, יד). ״[חמ]ש מאות וחמש עשרה שנה״ — בכתב היד סוגריים ריקים לפני ״ש״, והשלמת מאגרים; בדפוס ״ת״ק שנה וט״ו שנה״. ״שכך כתיב״ — האות ש׳ מסופקת. ״כל בשר אשר שמע אלהים חיים״ — בפסוק (דברים ה, כג) ״כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים״. ״וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל ובא״ — בפסוק (מלכים א ח, מא) ״ישראל הוא ובא״. ״ונתתה לאיש כדרכיו״ — בפסוק (מלכים א ח, לט) ״ונתת לאיש ככל דרכיו״, וכן בדפוס. ״בבית הזה״ — האות ב׳ (השנייה) מסופקת. ״אל עבדי דוד… האתה תבנה לי הבית״ — בפסוק (שמואל ב ז, ה) ״אל עבדי אל דוד… בית״. ״לעמי ישראל״ — בפסוק (שמואל ב ז, י) ״לעמי לישראל״. ״היה העולם עומד״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״העומד עומד״ (מאגרים מסמן ״מד״ כשיבוש); כך בדפוס (״היה העולם עומד על תרונוס״). ״לפני יי״ — בפסוק (דברי הימים א טז, לג) ״מלפני יי״. ״אז ישיר ישראל״ — במדבר כא, יז (בדפוס ״אז ישיר משה״). ״בשעה שירד למצרים״ — האות ב׳ מסופקת. ״ו[נ]עשו כך״ — השלמת מאגרים; בדפוס ״ועשו כן״. ״ולקו בשטים ומתרפאין בשטים; חטאו בשטים — וישב ישראל בשטים״ — תוספת בכתב היד. ״וכל הגבעות תנכה חלב״ — כך בכתב היד; בפסוק (יואל ד, יח) ״והגבעות תלכנה חלב״.

בדפוס: ״אז״ל דורו של מלאכי היה מוכיחן והן משיבין אותו״; ״ועביו של כל רקיע ורקיע מהלך ת״ק שנה״; ״עשו לי יריעות עזים ואבא לשכון אצליכם״; ״אבל האומות שומעים ונתרזים בתוך אהליהם ומתים״; ולפני ״רבי שמואל בר נחמן״ קטע שאינו בכתב היד: ״אלא אפילו ישראל, שאלולי הם לא היה מטר יורד לעולם״; ״בתחלה כסה שמים הודו״; ״שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן יהיו הארזים מתוקנים לכם״.

מקבילות: תנחומא בובר, תרומה ז–ט (״אמר ר׳ לוי לשון ערבי הוא״; ״אמר ר׳ יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המשכן טוב להם״; ״כ״ד מיני ארזים היו ומכלם לא נבחר אלא ז׳״).

וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹות עִזִּים(שמות כו, ז).

זה שאמר הכתוב:

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ(מלאכי א, ב).

הפסוק הזה מלאכי אמרו, בשעה שהיה מוכיח את ישראל.

אמר להם: הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹובְעִים אֹותִי(מלאכי ג, ח);

והם משיבין ואומרין לו: בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ?

אמר רבי לוי:

לשון ערבי הוא: ערבי, כשהוא מסיח עם חבירו ואומר לו: אתה גוזלני — אומר לו: מה אתה קובעיניקובעיני — גוזלני?

הוי בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ.

אמר להם: הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה — שאין אתם מוציאים מעשרותיכם ותרומותיכם כראוי.

חזר ואמר להם: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם.

אמרו לו: בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ?

אמר להם: הֲלא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב.

בנוהג שבעולם: אדם שיש לו שני בנים, אחד בכור ואחד פשוטפשוט — בן שאינו בכור — מי נוטל הרבה? הבכור.

ויצא עשו תחילה, שנאמר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ וגו׳(בראשית כה, כה) —

הוא היה ראוי ליטול שני חלקים.

ולא עשיתי כן, אלא יעקב נטל שני חלקים, ועשו חלק אחד — שיעקב אוכל בעולם הזה ולעולם הבא.

וכן עשו אומר אל יעקב: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ(בראשית לג, יב).

אמר לו עשו: נלך שנינו בעולם הזה.

אמר לו יעקב: טול עולמך ועבור,

שנאמר: יַעֲבׇר נָא אֲדֹונִי לִפְנֵי(בראשית לג, יד) עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹונִי שֵׂעִירָה.

אמר רבי יעקב ברבי:

חזרתי על כל המקרא, ולא מצאתי שהלך יעקב שעירה.

ואמתי הוא הולך? לעולם הבא,

שנאמר: וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן וגו׳(עובדיה א, כא).

לפיכך וָאֹוהַב אֶת יַעֲקֹב — שהוא שותף ואוכל בעולם הזה;

אבל לעולם הבא — יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ(דברים לב, יב).

אמר שלמה המלך: יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ(משלי ה, יז).

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם —

אמר הקדוש ברוך הוא: ראה כמה חבבתי אתכם:

מן הארץ עד לרקיע — מהלך חמש מאות שנה,

ומן הרקיע הראשון לשני — מהלך חמש מאות שנה;

נמצאו כולם מהלך שבעת אלפים שנה;

וטלפי החיות — מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה;

אין צריך לשער למעלה מטלפי החיות,

והכסא למעלה מכולם.

וראו כמה חיבבתי אתכם — שהנחתי את הכל, ואמרתי לכם: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹות עִזִּים.

לְאֹהֶל — אני עשיתי לכם עננים שיהו מגינים עליכם, דכתיב: פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ(תהלים קה, לט);

ואף אתם — עשו מסך לפתח האהל.

המשכן והמקדש יפים לאומות

אמר רבי יהושע בן לוי:

אילו היו האומות יודעים מה היה המשכן והמקדש יפים להם —

אהליותאהליות — מחנות אוהלים (של חיילים) וקסטריותוקסטריות — ומחנות צבא, משמרות היו מקיפים אותם לשמרם.

למה?

שעד שלא הוקם המשכן היה הדיבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אומות העולם, והם נתרזיןנתרזין — מתרסקים, נפגעים (מעוצמת הקול).

מנין?

שכך כתיב: כִּי כׇל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע אֱלֹהִים חַיִּים(דברים ה, כג) —

ואתה היית שומע קולו וחייתה;

אבל האומות שומעין, ונתרזין בתוך אהליהם.

ולא תאמר במשכן — אלא בבית המקדש היה יפה להם.

מנין? שכך שלמה היה סודרסודר — מסדר, אומר בסדר בתפלתו:

וְגַם אֶל הַנׇּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ(מלכים א ח, מא),

כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹועֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה(מלכים א ח, מב),

ואַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנׇּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹותְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי(מלכים א ח, מג).

אבל ישראל, כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה —

ונתתה לָאִישׁ כדרכיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כׇּל בְּנֵי הָאָדָם(מלכים א ח, לט):

אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין — אל תתן לו;

וכן אם תבע נכסים, ואתה יודע שעתיד לכעס בהם — אל תתן לו.

אבל נכרי — וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנׇּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן וגו׳.

אבל ישראל מכירים שבחך וכבודך, ואתה צופה בראש מה יהא בסוף —

כִּי אַתָּה יְיָ כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ(יונה א, יד).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

עד שלא נבנה בית המקדש — היה העולם עומד על תרונוסתרונוס — כסא של שתי רגלים;

משנבנה — נתבסס העולם, ועמד ביישובו.

ומניין?

שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגד הנביא שיאמר לדוד:

לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי דָּוִד כֹּה אָמַר יְיָ הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי הבית לְשִׁבְתִּי(שמואל ב ז, ה);

וכתוב אחר אומר: רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּוצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי(מלכים א ח, יט) —

וכאילו אתה בונה,

שנאמר: וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי ישראל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו(שמואל ב ז, י).

״ונטעתים״ אין כתיב כאן, אלא וּנְטַעְתִּיו — לעולם, שהעולם הזה מתבסס.

עד שלא נעשה בית המקדש — היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים;

משנבנה בית המקדש — נתבסס העולם.

ולא תאמר שבבית המקדש נתבסס העולם — אלא אף המשכן היה יפה לאומות העולם.

למה?

שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעין הדיבור, ונתרזין לתוך אהליהם.

לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ״עשו לי משכן״, שנהיה מדבר עמך בתוכו.

ולא עוד, אלא שאני מתאוה לשכון אצל בני.

מלאכי השרת — ״אשר תנה הודך על השמים״

כיון ששמעו מלאכי השרת כך, התחילו אומרים:

רבון העולם, למה אתה מניח את העליונים ויורד לתחתונים?

יְיָ אֲדֹונֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם(תהלים ח, ב) —

כך הוא שבחך: שתהא בשמים.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם, שאני עושה כמו שאמרתם לי.

אמר חבקוק: אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ(חבקוק ג, ג).

אמר להן דוד: שוחק הוא עליכם — הודו נותן על הארץ,

שנאמר: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ(תהלים קמח, יג), ואחר כך על שמים.

אמר להן הקדוש ברוך הוא: ומה אתם תמהין על זו?

ראו מה אני מחבב את התחתונים — שאני יורד ושוכן בתוך יריעות עזים,

שנאמר: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹות עִזִּים.

עצי שטים

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר:

חיה טהורה גדולה היתה במדבר, וממנה עשו יריעות.

ורבי נחמיה אומר:

מעשה נסים היתה, ולשעה נבראת ונגנזה.

תדע לך, שכתוב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹות עִזִּים, אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה(שמות כו, ח) —

מהיכן אתה מביאן?

מיכאן אתה למד מדברי רבי נחמיה.

ולא תאמר ביריעה — אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים.

ומהיכן היו הקרשים?

יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים.

אמר לבניו: בני, עתידים אתם להגאל מכאן,

והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלים שתעשו לו את המשכן —

יהו הארזים מתוקנים לכם.

מיד עמדו ונטעו, ונעשו כך.

אמרו רבותינו:

והבריח התיכון בתוך הקרשים ירד ביד יעקב אבינו, שהיה קשה משמש מן הקצה אל הקצה.

ולא עוד, אלא שאותן הארזים היו אומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא;

הוא שדוד אומר: אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר לפני יְיָ(דברי הימים א טז, לג).

ואין אָז אלא שירה, שנאמר: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל(במדבר כא, יז).

ואמתי? כשנעשה מהן המשכן.

כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה על המשכן, אמר לו: וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹומְדִים(שמות כו, טו).

״ועשית קרשים״ לא אמר, אלא וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים — אותן שהתקין להם אביהם;

עֹומְדִים — אותן שהועמדו קודם לכן.

אמר רבי שמואל בר נחמני:

עשרים וארבעה מיני ארזים היו, ומכולן לא בחר אלא שבעה,

שנאמר: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו(ישעיה מא, יט).

בְּרוֹשׁ — אלטיןאלטין — שם עץ — אשוח (?);

תִּדְהָר — איספינרמוזאיספינרמוז — שם עץ;

וּתְאַשּׁוּר — פיקסניןפיקסנין — שם עץ — אשכרוע (?), שהוא מאושר מכל מיני ארזים.

ומכולם לא נבחר אלא השטה בלבד.

עֲצֵי שִׁטִּים — למה קורא אותם עצי שטים?

כדי לרפאות מה שעתידים לעשות בשטים: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים(במדבר כה, א).

ולא בארון אשר עשה משה — אלא אפילו כל ארון שישראל עושים צריכין ליתן ארז של שטה בו.

דבר אחר:

חטאו בשטים, ולקו בשטים, ומתרפאין בשטים:

חטאו בשטים — וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים;

ולקו בשטים — שנאמר: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה(במדבר כה, ט);

ומתרפאים בשטים — עֲצֵי שִׁטִּים.

אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פינחס והשיב את החימה,

שנאמר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וגו׳(במדבר כה, יא).

אמר הקדוש ברוך הוא: לעולם הבא אני מרפא את השטים,

שנאמר: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וכל הַגְּבָעוֹת תנכה חָלָב וְכׇל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית יְיָ יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים(יואל ד, יח).

תרגום לעבריתקובעיני גוזלני פשוט בן שאינו בכור אהליות מחנות אוהלים (של חיילים) וקסטריות ומחנות צבא, משמרות נתרזין מתרסקים, נפגעים (מעוצמת הקול) סודר מסדר, אומר בסדר תרונוס כסא אלטין שם עץ — אשוח (?) איספינרמוז שם עץ פיקסנין שם עץ — אשכרוע (?)

חלק ה

גוף הדרשה וחתימה

יוְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים

דרשת הפסוק · ״ועשית את המזבח״, ״ויעש את מזבח העולה״ · מזבח שמכפר על עונות — כתנאי עם אברהם; נוטריקון ״מזבח״ ו״שטים״; מדות המזבח וקרנותיו

בדפוס סימן י. ״העולה״, ״חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו״, ״ויעש קרנותיו״ — לשון שמות לח, א–ב (מזבח העולה שעשה בצלאל). ״קחה לי עגלה משלשת״ — בפסוק (בראשית טו, ט) ״ויאמר אליו קחה לי״. ״רוממתיה״ — הסופר כתב ״רוממותיה״ ומחק את הוי״ו. ״[ק]רן שלהם״ — בכתב היד ״כרן״, ותוקן במאגרים. ״קרנים מידו לו ושם חביון עוזו״ — בפסוק (חבקוק ג, ד) ״עזה״.

בדפוס: ״עצי שטים בזכות אברהם״; ״ויעש קרנותיו על ארבע פנותיו לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות, מסיני קרן שלהן״.

״שלשה גאלין״ — כך בכתב היד.

וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים(שמות כז, א).

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם שיעשו מזבח העולה, שיהא מכפר על עונותיהם של בני;

שכך התניתי עם אברהם אביהם: שאם יחטאו בניו — על ידי קרבנות אני מכפר להם,

שנאמר: וַיֹּאמֶר קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁולֶּשֶׁת(בראשית טו, ט).

מה מִזְבַּח(שמות לח, א)?

מ׳ — מחילה;

ז׳ — זכות;

ב׳ — ברכה;

ח׳ — חיים.

הָעֹולָה — בזכותה אתם מתעלים; וכן שלמה אומר: מִי זֹאת עֹולָה מִן הַמִּדְבָּר(שיר השירים ג, ו).

עֲצֵי — בזכות וְהוּא עֹומֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ(בראשית יח, ח).

שִׁטִּים — הם עשו סטותסטות — שטות, סטייה והכעיסוני בעגל; יבאו עצי שטים ויכפרו על שטותן.

דבר אחר:

שִׁטִּים:

ש׳ — שלום;

ט׳ — טובה;

י׳ — ישועה;

מ׳ — מחילה.

חָמֵשׁ אַמּוֹת אׇרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רׇחְבּוֹ —

הם קיבלו את הלוחות שכתוב בהם עשרת הדברות: חמשה על לוח זה, וחמשה על לוח אחר.

וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹומָתוֹ — כנגד שלשה גאליןגאלין — גואלים: וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם(מיכה ו, ד).

וַיַּעַשׂ קַרְנֹותָיו(שמות לח, ב) — לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות בסיני:

קרן שלהם — וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ(תהלים קמח, יד);

קרן תורה — קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן(חבקוק ג, ד) עוזו;

וקרן כהונה — וַתָּרֶם כִּרְאֵם קַרְנִי(תהלים צב, יא);

וקרן מלכות — שנאמר: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן(שמות לד, כט), וכתיב: וַיְהִי בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה).

תרגום לעבריתסטות שטות, סטייה גאלין גואלים

יאוְצִפִּיתָ אֹותוֹ נְחֹשֶׁת — אין האש שורפת

דרשת הפסוק · ״וצפית אותו נחשת״ · וחתימה · משה מתיירא שהאש תשרוף את המזבח; אש ומים במרום, ומטה אהרן; מזבח משה חביב; ולעתיד מלכות הרשעה נשרפת

בדפוס סימן יא. ״המדות האלה״ — אחרי ״המדות״ נקודתיים במאגרים. ״טעונות״ — האות ע׳ מסופקת בכתב היד. ״ודמות החיות מראיהן… והיא מתהלכת״ — בפסוק (יחזקאל א, יג) ״מראיהם… היא מתהלכת״. ״ודמות על ראשי החיות… על ראשיהן״ — בפסוק (יחזקאל א, כב) ״החיה… ראשיהם״. ״אף טלפי החיות מהלך חמש מאות שנה״ — בדפוס ״מהלך ארבע מאות שנה״. ״ויוצא פרח״ — בפסוק (במדבר יז, כג) ״ויצא פרח״. ״אחר שמונים שנה וארבע מאות שנה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אחר פ״ד שנה״. ״כי יי אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא״ — אחרי ״אוכלה״ נקודתיים במאגרים. ״צ[י]פוי״ — השלמת מאגרים. ״וגיר ברזל ערפך״ — בפסוק (ישעיה מח, ד) ״וגיד״. ״אז יעלה שלמה״ — כך בכתב היד (במרכאות של מאגרים), ואין כלשון הזה במקרא (דברי הימים ב ח, יב ״אז העלה שלמה עלות ליי״); הפסוק שאחריו — מלכים א ג, ד. וכן בדפוס: ״אז יעלה שלמה אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא״. ״ויעש את מזבח הנחשת עשרים אמה״ — בפסוק (דברי הימים ב ד, א) ״ויעש מזבח נחשת עשרים אמה״.

בדפוס: ״רבון העולמים״; ״א״ר פנחס בן חמא״; ״ולמה היה צפויו נחשת לכפר על מצח הנחשת״; ״ראה מה חביב היה מזבח הנחשת שעשה משה״; ״אני נפרע מן מלכות אדום באש״.

וְצִפִּיתָ אֹותוֹ נְחֹשֶׁת(שמות כז, ב).

אמר רבי יהודה ברבי שלום:

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולם, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים, ולצפותו נחשת;

ואמרת לי: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ(ויקרא ו, ו) —

אין האש מבערת אותו צפוי, ושורפת את העץ?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

משה, המדות האלה הן אצלכם — שמא אצלי?

הסתכל במלאכי, שהן אש לוהט;

וכמה אוצרות שלג וברד יש לי,

שנאמר: הֲבָאתָ אֶל אֹוצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה(איוב לח, כב).

וכן הוא אומר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו(תהלים קד, ג) —

ולא המים מכבים את האש, ולא האש שורפת את המים.

וכן החיות של אש, והרקיע שעל ראשן מן המים,

שנאמר: וּדְמוּת הַחַיּוֹת מראיהן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּועֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים והיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת(יחזקאל א, יג),

וכתיב: וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי החיות רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל ראשיהן מִלְמָעְלָה(יחזקאל א, כב).

והן עומדות טעונות כל אותו אונקוסאונקוס — גוש, משא של מים — שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה;

ואף הן אונקוס גדול של אש;

והן עומדות מן רקיע לרקיע, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה.

אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי אבא:

אף טלפי החיות מהלך חמש מאות שנה;

וכולם אש, טעונות ברקיע שכולו מים —

ולא האש שורפת את המים, ולא המים מכבים את האש.

למה? עֹושֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו(איוב כה, ב).

ומפני שאמרתי לך: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ — אתה מתיירא שלא ישרפו העצים?

מתים נכנסים לפני, ויוצאים חיים — זה מטה אהרן,

שנאמר: וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי ויוצא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים(במדבר יז, כג).

ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש — הריחו בחייו של עולם, והרטיבו.

אמר רבי לוי:

כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש — הרטיבוהרטיבו — נעשו לחים ורעננים כל העצים והארזים שהיו שם, ועשו פירות,

שנאמר: שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ(תהלים צב, יד).

והיו הולכין ועושין פירות, ומהם היתה פרנסה לפרחילפרחי — לצעירי (הכהונה) כהונה,

עד שעמד מנשה והכניס את הצלם בבית קדש הקדשים —

ונסתלקה שכינה, ויבשו הפירות,

שנאמר: וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻומְלָל(נחום א, ד).

וכאן הקדוש ברוך הוא אומר למשה:

בדים שעשית לארון — עתידין להאריך אחר שמונים שנה וארבע מאות שנה,

שנאמר: וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ(מלכים א ח, ח).

מתים נכנסים לפני ויוצאים חיים — ואתה מתיירא שלא ישרפו העצים שבמזבח, והם עשויים לכבודי?

מי צוה לאש לשרוף?

למוד ממך:

כשהייתה נכנס לתוך גחלים של אש, ומהלך בין הגדודים — היה לך לישרף;

ועוד, שהייתה בא אצלי — שנאמר: וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים(שמות כ, יח);

ואני אש אוכלת אש — שנאמר: כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹוכְלָה הוּא אֵל קַנָּא(דברים ד, כד) —

שמא נכויתהנכויתה — נכווית?

ולמה כן? שהיתה עולה לכבודי.

ואף מזבח העולה — אף על פי שכתוב בו: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה —

לא הנחשת עתיד לבער, ולא העצים נשרפים.

ואם תאמר שהיה ציפוי הנחשת עבה —

אמר רבי נחמיה:

עובי דינר היה מצופה.

אמר רבי פינחס הכהן בר חמא:

אתה סבור שמא האש היורדת מלמעלן לשעה היתה, לפיכך לא היה ניזוק?

אש המזבח יתירה, שלא זזה הימנו לא ביום ולא בלילה,

שנאמר: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ.

ולמה ציפוי הנחשת? לכפר על מצח הנחשת,

שנאמר: וגיר בַּרְזֶל עׇרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה(ישעיה מח, ד).

את מוצא: מזבח שעשה משה שהיה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יתר ממזבח העולה שעשה שלמה.

תדע לך: שבשעה שבנה שלמה בית המקדש — בנה מזבח העולה,

שנאמר: ״אז יעלה שלמה״ — אֶלֶף עֹולוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא(מלכים א ג, ד).

ולפי שהיה יודע שהמזבח הנחשת שעשה משה היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא —

הוציא שם המזבח שבנה: מזבח הנחשת,

שנאמר: וַיַּעַשׂ את מִזְבַּח הנחשת עֶשְׂרִים אַמָּה(דברי הימים ב ד, א).

ראה מה חביב היה מזבח הנחשת.

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות המזבח, שהאש בו ביום ובלילה — אני נפרע מן מלכות הרשעה באש,

ותהא נשרפת ביום ובלילה,

שנאמר: לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹובֵר בָּהּ(ישעיה לד, י).

תרגום לעבריתאונקוס גוש, משא הרטיבו נעשו לחים ורעננים לפרחי לצעירי (הכהונה) נכויתה נכווית

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אעשר תרומות הן:— (הוספה)
אתרומה,— (הוספה)
אותרומת מעשר,— (הוספה)
אוביכורים — שנאמר: וּתְרוּמַת ידיך(דברים יב, יז); אלו ביכורים, שנאמר: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ(דברים כו, ד);— (הוספה)
אותרומת נזיר,— (הוספה)
אותרומת תודה — שנאמר בה: תְּרוּמָה לַיְיָ לַכֹּהֵן(ויקרא ז, יד);— (הוספה)
אותרומת הארץ — שנאמר ביחזקאל: תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים(יחזקאל מח, י);— (הוספה)
אוחלה — שנאמר: …— (הוספה)
אאלו לכהנים וללוים ולמקדש ולירושלם.— (הוספה)
אותרומת מדין — לאלעזר הכהן;— (הוספה)
אותרומת שקלים — לאדנים;— (הוספה)
אותרומת משכן — לעשות גופו של משכן, ושמן המשחה, וקטורת סמים, ובגדי כהנים, ובגדי כהן גדול.— (הוספה)
בל— (הוספה)
בנמצא— (הוספה)
גדת
די— (הוספה)
דאותו— (הוספה)
הי— (הוספה)
זאה
זמדייון
חר— (הוספה)
טעַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים— (הוספה)
טחמ— (הוספה)
טהעולםהעומד
טנ— (הוספה)
יקכ
יאי— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212