מדרש
פרשת האזינו
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת האזינו
מדרש תנחומא
דרשה א
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי(דברים לב, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · משה מצווה את השמים והארץ בשעת פטירתו; משה בשמים וישעיה בארץ, וישראל מבקשים שישעיה ידבר בעדם
נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי־אָכַף עָלָיו פִּיהוּ(משלי טז, כו)
בדפוס סימן ב; כתב היד פותח בו. סימן א שבדפוס (״אשרי ילוד אשה שאומר למלאכת השמים״) אינו בכתב היד, והדפוס עצמו כותב אחריו ״עד כאן חדש הוא, מכאן ואילך מן הישן״. פסוק הפתיחה (״נפש עמל״) מובא ואינו נדרש — כך גם בדפוס ובתנחומא בובר.
״ארץ רעשה גם שמים נטפו… מפני יי זה סיני מפני יי אלהי ישראל״ — כלשון שופטים ה, ד–ה; בדפוס ובבובר מצוין תהלים סח, ט (״ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלהים זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל״). ״האלו״ — בפסוק (שמות כ, א) ״האלה״. ״נפשי [יצאה]״ — בכתב היד ״יצאו״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (שיר השירים ה, ו) ״נפשי יצאה בדברו״, ובדפוס ״נפשנו יצאה בדברו״. ״ועתה כה אמר יי״ — בפסוק (ישעיה מט, ה) ״ועתה אמר יי״. ״תהו״ (״שלא תהו מקטרגין״) — כך בכתב היד, כתיב של ״תהיו״.
בדפוס: ״אלא היו זכורים כאלו אני חי ועומד עליהם לבקש רחמים״; ״אבל ישעיה שהיה בארץ וראה שמים רחוקים ממנו״; ״בא איסטרטיוטון של אותה מדינה אצלו״; ״בא קרתני אחד״; ״דבר עמו בעדנו ואחר כך עמנו״; ״אנו הקב״ה קראנו בניו״; ״כיון שדבר עמנו בסיני נפשנו יצאה בדברו״.
מקבילה: תנחומא בובר, האזינו א–ב (״העידותי לכם״; ״כיון שדיבר עמנו בחורב, נפשנו יצאה בדברו״; ״ומה היתה העטרת הזו לישעיה״).
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם(דברים לב, א).
זה שאמר הכתוב:
נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ(משלי טז, כו).
מה ראה משה לקרוא לשמים ולארץ בשעת פטירתו?
אלא ללמדך שקרא אותן לצוותן על עצמו.
אמר להן:
הרי גזר הקדוש ברוך הוא עלי שאמות;
תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד —
שתהיו מסתכלין בי כאילו אני חי ומדבר דברי תורה לעולם.
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם —
שכבר אמרתי לכם: הַעִידֹותִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(דברים ד, כו).
תנו דעתכם שלא תהו מקטרגיןמקטרגין — מלמדים חובה, מאשימים על ישראל לאחר מותי;
לפיכך תהיו זכורים כאילו אני הוא חי, עומד ומבקש עליהם.
אמר ישעיה: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ(ישעיה א, ב).
מה ראה ישעיה לומר שִׁמְעוּ שָׁמַיִם?
אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוין:
משה אמר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם,
וישעיה אמר: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם.
אמר רבי עקיבה:
מלמד, כיון שאמר משה את התורה — בשמים היה,
והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חבירו,
שאמר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם;
וראה את הארץ רחוקה ממנו, ואמר: וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ.
אבל ישעיה, שהיה בארץ — התחיל לומר שִׁמְעוּ שָׁמַיִם, שהיו רחוקים ממנו,
ואחר כך הַאֲזִינִי אֶרֶץ, שהיתה הארץ קרובה ממנו.
כִּי יְיָ דִּבֵּר.
אמרו לו ישראל:
ישעיה רבינו, וכי דבר הקדוש ברוך הוא ולא רעשה הארץ?
והלא כבר נאמר: אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ(שופטים ה, ד) מִפְּנֵי יְיָ זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל(שופטים ה, ה).
אמרו: והמים נזדעזעו,
שנאמר: מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים וגו׳(תהלים צג, ד).
אימתי?
בזמן וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים האלו(שמות כ, א).
אילו ידבר עמך — היית חי.
משל לשלטון שנכנס למדינה.
באו איסטרטיוסיןאיסטרטיוסין — אנשי הצבא, החיילים של אותה מדינה;
כיון שבא שלטוןשלטון — מושל, נציב המלכות לדבר עמהן — ניטלה מהן דעתן.
לימים בא בן קרתניקרתני — בן עיר קטנה, אדם פשוט אחד, אמר להן:
השלטון הזה הוא אוהבי, ואני רגיל לדבר עמו.
אמרו לו:
אין אנו יכולין לדבר עמו;
אלא אם הוא אוהבך — דבר עמו בעדינו.
כך אמרו ישראל לישעיה:
אנו קראנו בניו,
דכתיב: בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב),
וכתיב: הַעֲמֻוסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂואִים מִנִּי רָחַם(ישעיה מו, ג).
כיון שדיבר עמו בסיני — נַפְשִׁי(שיר השירים ה, ו) יצאה בְדַבְּרוֹ;
שמא אם ידבר עמנו — נמות.
אלא אתה רבינו — קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע(דברים ה, כד), ועשה כמו שעשה משה רבינו.
ומנין שהיתה העטרההעטרה — הכבוד, המעלה הזאת לישעיה?
שנאמר: וְעַתָּה כה אָמַר יְיָ יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו(ישעיה מט, ה).
לכך נאמר: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם,
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי״ · המלאכים ביקשו להרוג את משה, והתורה הצילתו — משל הסוחר והליסטים; ולמה קרא לשמים ולארץ ולמטר ולטל
בדפוס סימן ג. ״מאשם״ — מן האש שלהם (בדפוס ״מאישם״). ״לכך אמר שלמה טוב לי תורת פיך״ — כך בכתב היד; הפסוק בתהלים קיט, עב, ובדפוס ובבובר ״דוד״.
בדפוס: ״שנתנו לי מבני אדם״; ״שיש לי עמי״; ״אמרו לו הלסטים״; ״שאין להם ערך בעולם״; ״והמה מתנה גדולה היתה עמו״. אחרי ״ואין לקחי אלא תורה״ מוסיף הדפוס קטע שאינו בכתב היד ולא בבובר: ״ולמה נמשלה תורה למטר… כך מתחילין ואח״כ עומד על התורה ודקדוקיה״.
מקבילה: תנחומא בובר, האזינו ג–ד (״בשביל שני דברים שיש בידי שניתנו לי מן השמים״; ״ד״א יערוף כמטר״ — סימן ד).
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי(דברים לב, ב).
אמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום — עמדו המלאכים להרגו.
אמר להם:
בשביל שני דברים שניתנו לי מן בני אדם — אתם מבקשים להרגני?
כיון ששמעו כך — הניחוהו.
משל למה הדבר דומה?
לסוחר גדול המהלך למקום סכנה;
תפשוהו ליסטיםליסטים — שודדים, בקשו להרגו.
אמר להן:
בשביל חמשה מנהמנה — מטבע של מאה זוז שיש עמי — אתם הורגים אותי?
ולא היו יודעים שיש בידו אבנים טובות ומרגליות.
אמרו זה לזה:
מה בצעמה בצע — מה תועלת בהריגתו? אין עמו כלום —
הניחוהו.
כשנכנס למדינה — התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמיםדמים — מחיר, ערך.
אמרו לו:
אתמול אמרת לנו כשתפשנו אותך: אין עמי כלום אלא חמשה מנה;
ועכשיו אתה מוציא אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמים בעולם?
אמר להם:
אתמול, כשאמרתי לכם כך — בשעת סכנה הייתי עומד.
אף כך משה רבינו אמר למלאכים: שני דברים עמי;
והיא מתנה גדולה היתה בידו,
שנאמר: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם(תהלים סח, יט).
לכך אמר שלמה: טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף(תהלים קיט, עב),
ואומר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב(תהלים יט, יא),
ואומר: אִמְרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹורוֹת(תהלים יב, ז).
אמרו ישראל למשה רבינו: אשריך שלקחת מתנות!
אמר להם:
אילולי שאמרתי למלאכי השרת ״שני דברים״ — הייתי נשרף מאשםמאשם — מן האש שלהם;
והתורה הזאת היא הצילתני מידם.
עליהם הוא אומר: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.
ואין יַעֲרֹף אלא הריגה,
שנאמר: וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל(דברים כא, ד),
וכן ביהודה אומר: יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹויְבֶךָ(בראשית מט, ח).
ואין לִקְחִי אלא תורה,
שנאמר: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹובוּ(משלי ד, ב).
דבר אחר:
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי.
אמרו לו ישראל למשה רבינו:
לא באת לדבר עם השמים והארץ, אלא על המטר והטל?
משל למה הדבר דומה?
לעשיר שהלך לכבד את המלך;
לקח עמו שרים גדולים ואנשים מכובדים,
נכנס עמהם אצל המלך —
קיבלם המלך בסבר פנים יפותבסבר פנים יפות — בפנים מאירות, בחביבות.
וכך אמר משה:
מוטב שאקרא השמים והארץ ואת המטר והטל, ויהיו עמדי,
ואקרא להקדוש ברוך הוא — ויענה אותי.
לפיכך אמר להם: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם(דברים לב, א), יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,
ואחר כך: כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא(דברים לב, ג).
דרשת הפסוק · ״הצור תמים פעלו״ · פעמים נראה ופעמים אינו נראה; ארבעה פרקים שהעולם נידון בהם, ועשרת ימי תשובה
בדפוס סימן ד. ״פניו״ — אחריו בכתב היד ״פנ״, ומאגרים מוחקו. ״ויצעק״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמנו), ובדפוס; בפסוק (שמואל א ז, ט) ״ויזעק שמואל אל יי בעד ישראל ויענהו יי״. ״ולא האזין לכם״ — בפסוק (דברים א, מה) ״אליכם״. ״לבקש את יי״ — בכתב היד ״את דבר יי״, ו״דבר״ מחוק בידי הסופר. ״רחוק יי מרשעים״ — כך בכתב היד, כמקרא (משלי טו, כט); בדפוס ״רחוק מרשעים יי״. ״אשב״ (״עד שלא אשב לדון דיני נפשות״) — בגליון כתב היד, ביד שנייה; בדפוס ״אשוב״. ״שלשת״ — האות האחרונה מסופקת בכתב היד (ת׳ או ה׳), ו״פרקים״ — הפ״א ביד שנייה. ״כבנומרון״ — כך בכתב היד, מלה אחת (בדפוס ״כבני מרון״). ״איזו״ — בכתב היד ״אי־זו״ (מאגרים מסמן מלה אחת). ״[למות]״ — בכתב היד ״למלת״, ותיקון מאגרים. ״אלהינו״ — האותיות האחרונות מסופקות בכתב היד.
״כדאמרינן בתקיעתא דרב״ — בתפלת מוסף של ראש השנה (״תקיעתא דבי רב״), בברכת הזכרונות: ״ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות״. הדפוס מקצר: ״ועל המדינות בו יאמר וכו׳״.
בדפוס: ״כיצד נראה למשה״; ״ענה לדוד ואמר״; ״יכול לכל ת״ל אליך ולא לאומה מעכו״ם״; ״לכך אמר ישעיה דרשו יי בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב״ (לפני המשל, לא בסופו); ״כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני״; ״בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו״; ״ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם״; ״א״ר שמואל בר נחמני״ (בלא ״אמר רבי יונתן״); ״ראהו אדם״; ״לא בקשתם לפייסו״; ״אלו עשרת ימי תשובה״. אחרי סימן ד כותב הדפוס ״מכאן עד סוף הפרשה חדש הוא״ — סימנים ה–ח שבדפוס אינם בכתב היד.
מקבילה: משנה ראש השנה א, ב (״בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון… ובחג נידונין על המים״).
הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ(דברים לב, ד).
דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ(ישעיה נה, ו).
ישעיה אמר: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ,
ודוד אמר: דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻוזּוֹ(דברי הימים א טז, יא).
למה אמר: בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד?
ללמדך שהקדוש ברוך הוא, יתברך שמו —
פעמים נראה, פעמים אינו נראה;
פעמים שומע, פעמים אינו רוצה לשמוע;
פעמים עונה, פעמים אינו עונה;
פעמים נדרש, פעמים אינו נדרש;
פעמים מצוי, פעמים אינו מצוי;
פעמים קרוב, פעמים אינו קרוב.
פעמים נראה — כיצד?
נראה לו למשה,
שנאמר: וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים(שמות לג, יא);
חזר ונתעלם ממנו, כשאמר לו: הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹודֶךָ(שמות לג, יח).
וכן נראה לישראל בסיני — וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו(שמות כד, י),
ואומר: וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְיָ כְּאֵשׁ אֹוכֶלֶת(שמות כד, יז);
חזר ונתעלם מהם — וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁותֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כׇּל תְּמוּנָה(דברים ד, טו),
ואומר: קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁומְעִים וגו׳(דברים ד, יב).
וכשהיו במצרים בשעבוד פרך — וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם(שמות ב, כד);
כיון שחטאו — וְלֹא שָׁמַע יְיָ בְּקֹולְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין לכם(דברים א, מה).
ענה לשמואל במצפה,
שנאמר: ויצעק שְׁמוּאֵל אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵהוּ יְיָ(שמואל א ז, ט);
חזר ולא ענהו,
שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו(שמואל א טז, א).
ענה דוד,
דכתיב: דָּרַשְׁתִּי אֶת יְיָ וְעָנָנִי(תהלים לד, ה);
חזר ולא ענהו — וַיָּצׇום דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה(שמואל ב יב, טז),
גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת(שמואל ב יב, יד).
ובזמן שישראל עושין תשובה — מצוי להם,
שנאמר: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ(דברים ד, כט);
לא עשו תשובה — בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ חָלַץ מֵהֶם(הושע ה, ו).
פעמים קרוב — קָרוֹב יְיָ לְכׇל קֹורְאָיו(תהלים קמה, יח);
פעמים אינו קרוב — רָחוֹק יְיָ מֵרְשָׁעִים(משלי טו, כט).
כתיב: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ(במדבר ו, כו),
וכתוב אחר אומר: אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים(דברים י, יז).
עשה תשובה — נושא לו פנים.
יכול לכל?
תלמוד לומר: אֵלֶיךָ — ולא לאומה אחרת.
לא עשו תשובה — אינו נושא פנים.
כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי(ירמיה ד, יד) — אם עשו תשובה;
ואם לאו — כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּורִית וגו׳(ירמיה ב, כב).
לכן ישעיה אמר: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ.
משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדיו:
צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות;
כל מי שיש לו עסק עם חבירו ובא ודן לפני — אני דן אותו לכף זכותלכף זכות — לזכות, לטובה,
עד שלא אשב לדון דיני נפשות.
וכך הקדוש ברוך הוא, יתברך שמו ויתעלה זכרו, אמר לישראל:
בניי, הוו יודעין שאני דן את כל העולם בארבעה פרקים האלו:
בפסח — על התבואה,
בעצרת — על פירות האילן,
בראש השנה — עוברין לפני כבנומרוןכבנומרון — כבני מרון: ככבשים העוברים אחד אחד, או כחיילים בשורה (numerus),
ובחג — נידונין על המים.
והללו שלשת פרקים — יושב אני לדון דיני ממונות:
להעשיר או להעני,
להרבות או למעט;
אבל בראש השנה — דן דיני נפשות: אם למות אם לחיים,
כדאמרינןכדאמרינן — כמו שאנו אומרים בתקיעתא דרבבתקיעתא דרב — בתפילת התקיעות של רב, מוסף ראש השנה:
ועל המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום,
איזו לרעב ואיזו לשובע,
איזו לחיים איזו למות;
ובריות בו יפקדו להזכירם — מי לחיים ומי למות.
אם עשיתם תשובה לפני — אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות,
ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם,
שאני מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים(שיר השירים ב, ט),
עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים.
לכך נאמר: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
למה הדבר דומה?
למלך שהיה דר במדינה, והיו בני המדינה מכעיסין אותו.
כעס המלך — יצא מתוכה כמו עשרה מילין, ועמד לו.
ראהו אדם אחד, אמר לבני העיר:
דעו שהמלך עליכם בכעס, והוא מבקש לשלח לגיונותלגיונות — גדודי צבא על העיר להחריבה;
צאו ופייסוהו, ויחזור אצלכם, עד שלא ירחיק מכם.
פיקחפיקח — נבון, חכם אחד היה שם, אמר להם:
שוטים! עד שהיה אצלכם — לא בקשתם;
ועכשיו, קודם שיתרחק — צאו אצלו, אולי יקבל אתכם.
לכך כתיב: דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ —
בהללו עשרת ימי תשובה, שהוא שרוישרוי — שוכן, נמצא ביניכם,
שכן יחזקאל אומר: וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם(יחזקאל מג, ח).
הוי: קְרָאֻוהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב,
יַעֲזֹוב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹותָיו וְיָשֹׁוב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ(ישעיה נה, ז).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | יצאה | יצאו |
| ד | למות | למלת |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |