מדרש

תנחומא (בובר)

פרשת וארא

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§1601§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה א

וידבר אלהים אל משה

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ(שמות ו, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אשִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ — אלהים אני, דיין אני, פטרונך אני

פתיחתא ראשונה · משנקראו ישראל עמי בסיני; פתחון פה להשיב לאומות; ״אלהים״ — שופטים, ומשה אלהים לפרעה

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי(תהלים נ, ז)

״וידבר [אלהים] אל משה״ — בכתב היד ״וידבר יי אל משה ויאמר אליו אני יי וארא אל אברהם״, בצירוף שמות ו, ב–ג; תוקן כפסוק וכבובר. ״ולכך נאמר ויאמר אלהים אל משה״ בסוף הסימן — כך בכתב היד (בפסוק ובבובר: וידבר).

אחרי ״פטרונך אני״ בכתב היד ״ר׳ אלעזר אומ׳. אלהים אני״ — מחוק בידי הסופר (בובר הקיפו בסוגריים), ולא נדפס. ״אלהים אלהיך אני״ — כך בכתב היד (במסורה ובבובר: אנכי). ״ראה נתתיך אלהים לפרע׳״ — בכתב היד בקיצור. ״ברבי סימון״, ״ברבי שלום״ — בכתב היד ״ב׳ר״ (בובר: ב״ר, בר׳).

מקבילה: שמות רבה מז, ג — ״רבי יהודה ברבי סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי: אמר להם הקדוש ברוך הוא לשעבר הייתם נקראין כשאר אומות, כמו סבתא ורעמא וסבתכא, ומשקבלתם תורתי כרתי ברית עמכם״ (על ״כתב לך״).

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ(שמות ו, ב) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וגו׳(שמות ו, ג).

זה שאמר הכתוב:

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ וגו׳(תהלים נ, ז).

אמר רבי יוסי ברבי סימון:

עד שלא עמדתם על הר סיני וקיבלתם את תורתי — ישראל הייתם נקראים, כשם שאומות העולם נקראים סבתכא ורעמהסבתכא ורעמה — שמות בני כוש (בראשית י, ז) — כשאר האומות;

אבל כשעמדתם על הר סיני וקבלתם את תורתי — נקראתם עמי,

שנאמר: שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה.

דבר אחר:

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

שִׁמְעָה עַמִּי — שיהא לי פתחון פה להשיב לאומות העולם.

יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ —

רבי יוסי אומר:

אלהים אני,

דיין אני,

פטרונךפטרונך — מגינך ומליץ טובתך אני.

רבי יהודה הלוי ברבי שלום אומר:

בשפטים הוא מדבר.

אמר להם: בשביל שקראתי אתכם אלהים,

שנאמר: אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל(שמות כב, כז) —

אלא היו יודעים שאני על גביכם: אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: בשביל שקראתי אותך אלהים,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א) —

אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אני.

ולכך נאמר: ויאמר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ.

תרגום לעבריתסבתכא ורעמה שמות בני כוש (בראשית י, ז) — כשאר האומות פטרונך מגינך ומליץ טובתך

בכִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם — העסקים משכחים את החכמה, ומשה אצל פרעה

פתיחתא שנייה · קצרה · רבי יהושע בן לוי ששכח בצרכי צבור; שלמה והיו״ד של ״לא ירבה״; יום הכתרתו של פרעה ו״מי יי״

כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת־לֵב מַתָּנָה(קהלת ז, ז)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״דבר אחר וידבר אלהים אל משה״ בראשו, ״נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים״, ״נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל״ — הוספות בובר. ״לא ירבה לו נשים״ — בנוסח בובר לפני ״לא ירבה לו סוסים״ בסוגריים ואחריו בסוגריים מרובעים: בובר העבירו, וכך נכתב. ״יסור את לבבו״ — ״את״ בובר מחק, והושאר. ״קוזמוקטור של עולם״ — בבובר אחריו ״(פי׳ חוזק)״, ולא נדפס. ״רבי חייא בר אבא״ (בפעם השנייה) — בנוסח בובר ״בר׳ אבא״.

הוכרע: ״שלח עמי ויחוגו לי במדבר״ — כך בנוסח שבסוגריים, ובובר תיקן ״[את עמי ויעבדוני]״ (שמות ז, טז); הנוסח הראשון הוא לשון שמות ה, א — הפסוק שהסימן דורש (״ואחר באו משה ואהרן״) — ולכן הושאר, בלי תיקון בובר.

מקבילות: שמות רבה ו, ב — ״דבר אחר: וידבר אלהים אל משה, הה״ד כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה: כשחכם מתעסק בדברים הרבה מערבבין אותו מן החכמה״; תנחומא (ורשא), וארא ה — ״חכם המתעסק בצרכי צבור משכחין תלמודו; אמר רבי יהושע בן לוי: ששים הלכות למדנו… וכולן נשתכחו״, ושם ״הוציא דפתרא של אלוהות, התחיל קורא אלהי אדום אלהי מואב אלהי צידון״ ומשל ״לכהן שהיה לו עבד שוטה״ (בשם רבי לוי); שמות רבה ה, יד — המשל, בשם רבי לוי.

דבר אחר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, ב).

זה שאמר הכתוב:

כִּי הָעֹושֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וגו׳(קהלת ז, ז) —

כשהחכם מתעסק בעיסוקין הרבה, הן מערבבין אותו מן החכמה,

וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה — מה שנקראת מתנה הוא מאבד מלבו,

שנאמר: מִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל(במדבר כא, יט).

דבר אחר:

כִּי הָעֹושֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם —

עיסוק שהחכם מתעסק בצרכי צבור — הן משכחין אותו מן החכמה.

אמר רבי יהושע בן לוי:

ששים הלכות למדתי מיהודה בן פדייה בחרישת הקברבחרישת הקבר — בשדה שנחרש בו קבר (בית הפרס),

ובשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור — שכחתי את כולן.

הוי: כִּי הָעֹושֶׁק יְהוֹלֵל וגו׳.

דבר אחר:

כִּי הָעֹושֶׁק יְהוֹלֵל וגו׳ —

עסקים שעסק שלמה בדברים שלא היה צורך בהן — הטעו אותו,

שנאמר: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה(מלכים א יא, ד) נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

אמר רבי חייא בר אבא:

נוח לו אילו היה גורף ביביןגורף ביבין — מנקה תעלות שופכין, ולא נכתב עליו הפסוק הזה.

ומה הן הדברים?

דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא(משלי ל, א) נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל ואוכל.

למה נקרא שמו אָגוּר? שאגר את התורה;

בין — שהבינה;

יקא — שהקיאה.

מהו לְאִיתִיאֵל?

שכתב הקדוש ברוך הוא בתורתו: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים(דברים יז, יז) — בשביל שלא יָסוּר את לְבָבוֹ;

אמר שלמה: אני ארבה, ואיני מתיירא שלבו סר.

אמר רבי יהושע בן לוי:

עלה יו״ד ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא,

אמרה לפניו: רבונו של עולם, הכתבתה בתורתך אות אחת לבטלה?

תני רבי שמעון בן יוחי:

עלה ספר משנה תורה לפני הקדוש ברוך הוא,

אמר לפניו: רבונו של עולם, הרי שלמה ביקש לעקור יו״ד ממני, שכתבת בי:

לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים(דברים יז, טז),

לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים,

וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.

ריבה סוסים — מנין?

שנאמר: וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻורְוֺות סוּסִים(מלכים א ה, ו).

ריבה לו נשים — מניין?

שנאמר: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וגו׳(מלכים א יא, ג).

ריבה לו כסף וזהב —

שנאמר: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף וגו׳(מלכים א י, כז).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלמה בטל ומאה כיוצא בו, ואות אחת אינו בטל.

ומי גרם לשלמה לבא לידי כך? עיסוק שעסק בדברים שאין בהן צורך.

הוי: כִּי הָעֹושֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם.

יום הכתרתו של פרעה

ולא תאמר שלמה בלבד, אלא אפילו משה, בשעה שהלך אצל פרעה.

מה כתיב? וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וגו׳(שמות ה, א).

אמר רבי חייא בר אבא:

יום פרוסביסראפרוסביסרא — יום חגו של המלך, שבו באות אליו משלחות המלכים של פרעה היה, והיו כל המלכים באין ומעטרין אותו, שהיה קוזמוקטורקוזמוקטור — שליט העולם של עולם;

והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטוןפלטון — ארמון.

נכנסו אצל פרעה, אמרו לו: שני זקנים עומדים על פתח פלטין שלך.

אמר להם: ויש בידם עטרות?

אמרו לו: לאו.

אמר להם: באחרונה יסעו.

נכנסו אצל פרעה. אמר להם: מה אתם מבקשים?

אמרו לו: יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים(שמות ז, טז) שלחנו אליך, ואמר לנו שנאמר לך: שַׁלַּח עַמִּי וְיָחֹוגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.

אמר להם: מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ(שמות ה, ב)? ולא היה יודע לשלוח לי עטרה משלו, אלא בדברים בא אלי —

ומי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ?

אמר רבי יהושע בן לוי:

באותה שעה הוציא דיפתראדיפתרא — פנקס של עור, מגילת רשימות של אלוהו, וקרא: אלוה אדום, ומואב, וצידון.

אמר להם: הרי קראתי, ואינו מוצא מה שאתם אומרים כאן.

משל לכהן שהיה לו עבד

אמר רבי לוי:

למה הדבר דומה?

לכהן שהיה לו עבד.

יצא הכהן מן המדינה, הלך עבדו לבקשו בין הקברות, התחיל צווח: אדוני! אדוני!

אמרו לו: מי הוא אדוניך?

אמר להם: פלוני כהן.

אמרו לו: שוטה שבעולם! כהן אתה מבקש בבית הקברות?

כך אמר פרעה למשה: מִי יְיָ? — הוציא דיפתרא של אלהות וביקשו בתוכו.

אמר לו: שוטה שבעולם! אלהות שבידך — מתים הם; אבל אלהינו — חי וקיים הוא,

שנאמר: וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם(ירמיה י, י).

תרגום לעבריתגורף ביבין מנקה תעלות שופכין בחרישת הקבר בשדה שנחרש בו קבר (בית הפרס) פרוסביסרא יום חגו של המלך, שבו באות אליו משלחות המלכים קוזמוקטור שליט העולם פלטון ארמון דיפתרא פנקס של עור, מגילת רשימות

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

גמִי יְיָ — במי אתה לוקה

דרשת הפסוק · ״מי יי״ · ״מי״ — ים למפרע; ״לא ידעתי את יי״ — ״יי הצדיק״; ״לא אשלח״ — ״ויהי בשלח פרעה״

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ויהי בשלח פרעה את העם״ — הוספת בובר. ״רבי שמעון בן יוחי״ — בנוסח בובר ״ר״ש בן יוחי״.

מקבילה: שמות רבה ה, יד — ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, מי יי אמרת? במי אתה לוקה: מ׳ ארבעים, י׳ עשרה — הם נ׳ מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים״.

דבר אחר:

מִי יְיָ(שמות ה, ב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת ״מי״ — חייך, במי אתה לוקה:

מי — ים למפרע; בים אתה יודע מי אני.

שאמרת: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ — חייך, למחר אתה אומר: יְיָ הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים(שמות ט, כז).

אתה אמרת: וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ — חייך, למחר אתה אוחז ביד כל אחד ואחד לשלחו;

לכך נאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם(שמות יג, יז).

אֱלֹהֵי הָעִבְרִים(שמות ה, ג) —

אמרו משה ואהרן: בשביל ששנינו את הלשון — הקשה עלינו;

חזרו ואמרו: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים.

רבי שמעון בן יוחי אומר:

התחיל לחרק בשיניו כנגדם, ואמר: נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים וגו׳(שמות ה, יז).

דלָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ — שבטו של לוי, והמגילות שהיו משתעשעים בהם

דרשת הפסוק · ״למה משה ואהרן״ · ״ואל ישעו בדברי שקר״ — המגילות של שבת; ישראל כשה בין הזאב לרועה; ביקש לישב עליו בדין, ונכנסה סניגוריא

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ויצעקו אל פרעה״ — תיקון בובר במקום ״ויאמרו״. ״ברבי שלום״ — בנוסח בובר ״ב״ר שלום״.

מקבילות: שמות רבה ה, טז — ״אמר רבי יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך; אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נלכה ונזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם״ (כאן: רבי יהודה הלוי); שמות רבה ה, יח — ״תכבד העבודה על האנשים — מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן״.

אמר רבי יהודה הלוי:

שבטו של לוי היה פנוי לטרגיהלטרגיה — לעבודת המלך, לעבודת כפייה במצרים.

אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים, אתם באים ותאמרו: נֵלְכָה וגו׳ וְנִזְבְּחָה(שמות ה, ג).

אמר להם: לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תפרעו(שמות ה, ד).

מהו לָמָּה?

אמר להם: אתם — למה, ודבריכם — למה;

לְכוּ לְסִבְלֹותֵיכֶם.

תִּכְבַּד הָעֲבֹודָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר(שמות ה, ט) —

שהיה להם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלינו.

אמר להם פרעה: אַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר — אל יהו נשענים, ואל יהו משתעשעים, ואל יהו נפושיםנפושים — נחים, נופשים,

שנאמר: וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר(שמות ה, ו).

אמר להם: לֹא תֹאסִיפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם וגו׳(שמות ה, ז).

אמר הקדוש ברוך הוא: למחר אני מביא עליהם מכות, והן אומרים: פרעה חוטא ואנחנו משלמים?

כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה המצרי מכה אותו בזמן שרואה אותו בתוך שדהו;

לפיכך: וַיָּפֶץ הָעָם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם וגו׳(שמות ה, יב).

וַיָּבֹאוּ שֹׁוטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ה, טו) ויצעקו אֶל פַּרְעֹה וגו׳ —

מה השיבם? נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים(שמות ה, יז).

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם(שמות ה, כ) —

אלו דתן ואבירם, שכתיב בהם: יָצְאוּ נִצָּבִים(במדבר טז, כז).

וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם יֵרֶא יְיָ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט(שמות ה, כא).

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:

אמרו לו ישראל: למה אנו דומין?

לשה אחת, שבא הזאב ונטלה מן העדר, ובא הרועה אחריו.

מה עשה הזאב? ביקש לבקע את השה מבין הרועה; הגיע השה בסכנה.

כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: לבין פרעה ובינך אנו מתים,

שנאמר: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ וגו׳.

וַיָּשׇׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹותָה לָעָם הַזֶּה וגו׳(שמות ה, כב),

וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה וגו׳(שמות ה, כג).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה וגו׳(שמות ו, א) —

מה אני עושה לפרעה ולמצרים; אבל מה שאני עושה לשלשים ואחד מלכים — אין אתה רואה.

באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא לישב עליו בדין.

מנין? שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, ב) — ואין אלהים אלא דיין,

שנאמר: אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל(שמות כב, כז).

נכנסה סניגוריאסניגוריא — סנגוריה, מליצת יושר ולימדה עליו זכות,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ — ואין יי אלא רחמים,

שנאמר: יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן וגו׳(שמות לד, ו).

תרגום לעבריתלטרגיה לעבודת המלך, לעבודת כפייה נפושים נחים, נופשים סניגוריא סנגוריה, מליצת יושר

הוָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב — ליחידים גליתי שמי

דרשת הפסוק · ״וארא אל אברהם״ · חתימה · השם המפורש נגלה למשה כדי שיצליח; לעולם הבא לכל ישראל

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר.

דבר אחר:

וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְיָ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם(שמות ו, ג) —

לא פירסמתי להם אם מפורש הוא, ולך גליתי אותו, שאתה הולך לגאול את ישראל, כדי שתצליח.

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה ליחידים גליתי שמי,

אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי,

שנאמר: לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי וגו׳(ישעיה נב, ו).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אאלהיםיי
בדבר אחר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, ב).— (הוספה)
בנָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים— (הוספה)
בנְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל ואוכל— (הוספה)
בלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים— (הוספה)
גוַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם(שמות יג, יז)— (הוספה)
דויצעקוויאמרו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם בו — מהדורת בובר
§§1602§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ב

ויאמר יי אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ(שמות ז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

ושְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם — שלמה והארון בפתח בית המקדש

פתיחתא ראשונה · קצרה · הארון שלא נכנס עד שהזכיר שלמה חסדי דוד; השערים ביקשו לרוץ את גלגלתו

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, ז)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״מהשמים וגו׳ וכבוד יי מלא את הבית״ — הוספת בובר.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).

כתיב:

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו׳(תהלים כד, ז).

מי אמר הפסוק הזה? שלמה אמרו.

בשעה שעשה את הארון, עשה ארון אחד של עשר אמות, ונשא אותו להכניסו לבית קדשי הקדשים.

כיון שהגיע לבית המקדש — היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות,

ואין עשר אמות יכולות לכנוס בתוך עשר, ועוד שהיו טוענין בו.

כיון שראה שלא היה יכול להכניסו, היה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות;

התחיל להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.

מה עשה שלמה? הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואמר:

יְיָ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זׇכְרָה לְחַסְדֵי דוד עַבְדֶּךָ(דברי הימים ב ו, מב).

כיון שהזכיר זכותו של דוד אביו — מיד נענה.

מה כתיב אחריו? וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה(דברי הימים ב ז, א) מֵהַשָּׁמַיִם וגו׳ וּכְבוֹד יְיָ מָלֵא אֶת הַבָּיִת,

ורוח הקדש צווח: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים(קהלת ד, ב).

התחיל שלמה אמר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם.

ביקשו השערים באותה שעה לרוץ את גלגלתו, שהיו סבורין שמא על עצמו הוא אומר: וְיָבא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.

אמרו לו: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י)?

אמר להם: יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

כיון שאמר להם כך — הניחו אותו.

זמִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד — המלך שחלק כבוד ליראיו

פתיחתא שנייה · כסאו, סוסו, שרביטו, עטרתו ולבושו — ושמו: ״ראה נתתיך אלהים לפרעה״

מִי־הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה(תהלים כד, י)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר.

דבר אחר:

מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י) —

מי הוא זה המלך שחילק כבוד ליראיו? יְיָ צְבָאוֹת וגו׳.

כיצד?

מלך בשר ודם — אין יושבין על כסאו; והקדוש ברוך הוא הושיב שלמה על כסאו,

שנאמר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ(דברי הימים א כט, כג).

מלך בשר ודם — אין רוכבין על סוסו; והקדוש ברוך הוא הרכיב לאליהו על סוסו.

ומהו סוסו של הקדוש ברוך הוא? סופה וסערה,

שנאמר: יְיָ בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וגו׳(נחום א, ג).

מלך בשר ודם — אין משתמשין בשרביטו; ומשה נשתמש בשרביטו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ(שמות ד, כ).

מלך בשר ודם — אין לובשין עטרה שלו; והקדוש ברוך הוא נתן עטרות למלך המשיח,

שנאמר: תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז(תהלים כא, ד).

מלך בשר ודם — אין לובשין לבושו; וישראל לבשו לבושו של הקדוש ברוך הוא — עוז,

שנאמר: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְיָ(ישעיה נא, ט),

ונתנו לישראל,

שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא).

מלך בשר ודם — אין קוראין בשמו, כמו קיסר, אגוסתוסאגוסתוס — אוגוסטוס, תואר הקיסר, בסילואוסבסילואוס — מלך, ואם קרא אדם אחד באחד מהם — אין לו חיים;

תדע לך, שאדם קורא לחבירו ״אגוסטהאגוסטה — אוגוסטוס, תואר הקיסר פלוני״?

אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה: הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה:

אני נקרא אלהים, ובו בשם בראתי את העולם,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א);

והרי עשיתי אותך כמותי לפרעה — אלהים,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).

הוי: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד — שחלק מכבודו ליראיו.

תרגום לעבריתאגוסתוס אוגוסטוס, תואר הקיסר בסילואוס מלך אגוסטה אוגוסטוס, תואר הקיסר

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

חרְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה — ארבעה שעשו עצמן אלוהות

דרשת הפסוק · ״ראה נתתיך אלהים לפרעה״ · חירם, נבוכדנצר, יואש ופרעה; ״את כל גבה יראה״ — עושה את הגוותנים שחץ בעולם; המטה ועשר המכות

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״[אשר] אמר [לי יאורי]״ (פעמיים), ״[מצרים כנשים]״, ״[אנשא]״, ״[המלך אליהם]״, ״[הוא] מלך״ (פעמיים) — תיקוני בובר, כלשון הפסוקים.

מקבילות: תנחומא (ורשא), וארא ט — ״פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים, ואלו הן: חירם ונבוכדנצר ויואש ופרעה; חירם מנין? דכתיב בן אדם אמור לנגיד צור…״; שמות רבה ח, ג — ״רבי יהודה: המטה משקל ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ״ך עד״ש באח״ב״.

דבר אחר:

רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).

אמר הקדוש ברוך הוא: לפי שעשה את עצמו אלוה — הודיעו שאינו כלום בעולם; הריני עשה אותך עליו אלהים.

ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה?

שנאמר: אשר אָמַר(יחזקאל כט, ג) לי יאורי וַאֲנִי עשיתיני —

אני הוא שבראתי את עצמי.

וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות ונבעלו כנשים — שלשה מאומות העולם ואחד מישראל;

אלו הן: חירם, ונבוכדנצר, ופרעה, ויואש.

חירם מנין?

שנאמר: אֱמֹור לִנְגִיד צֹור כֹּה אָמַר יי אלהים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי(יחזקאל כח, ב);

ולפי שעשה את עצמו אלוה — נבעל כנשים,

שנאמר: שִׁיחַתָּ חׇכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ וגו׳ לְרַאֲוָה בָךְ(יחזקאל כח, יז).

מהו לְרַאֲוָה בָךְ? יעבדון ריעותיהן בך.

נבוכדנצר מנין?

שנאמר: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן(ישעיה יד, יד).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר(ישעיה יד, טו).

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הגלה אותו עד שהוא במלכותו, והאכילו עשב כבהמה,

שנאמר: וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּןועשבא כתורין לך יטעמון — ועשב כשוורים יאכילוך וגו׳(דניאל ד, כב);

והיו הבהמה והחיה רואין אותו בדמות בהמה ובועלין אותו,

שנאמר: וְשֹׁוד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן(חבקוק ב, יז).

מהו יְחִיתַן? כענין שנאמר: לֹא תִתְחַתֵּן בָּם(דברים ז, ג) — שנעשה חתן לכל בהמה וחיה.

יואש מנין?

שנאמר: וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ(דברי הימים ב כד, יז).

מהו וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ? שעשו אותו אלוהא, וקיבל עליו,

שנאמר: אָז שָׁמַע המלך אליהם;

ונבעל כנשים,

שנאמר: וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים(דברי הימים ב כד, כד),

כמה דאת אמר: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם(ויקרא כ, יג).

ופרעה עשה עצמו אלוהא ונבעל כנשים,

שנאמר: הִנְנִי נֹותֵן אֶת פַּרְעֹה הפרע מֶלֶךְ מִצְרַיִם(ירמיה מד, ל).

מהו ״הפרע״? שפערו לאחריו — הוא פרעה, שהיה זכר ונעשה נקבה.

דבר אחר:

״הפרע״ — כענין שנאמר: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה(במדבר ה, יח).

ואיזהו בית אב שלו? בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה(ישעיה יט, טז) מצרים כנשים.

ומי גרם לו? שעשה את עצמו אלוהא,

שנאמר: אשר אָמַר לי יאורי וַאֲנִי עשיתיני.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לפי שעשה עצמו אלוה — לך והעשה עליו אלוהא,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.

למה? כִּי גָבֹוהַּ מֵעַל גָּבֹוהַּ שֹׁומֵר וּגְבֹוהִים עֲלֵיהֶם(קהלת ה, ז).

הוי: אתה אלוהא עליו, ועשה אותו שחץשחץ — לראווה ולחרפה בעולם, שנעשה עצמו גבוה;

והיינו דכתיב: אֵת כׇּל גָּבֹוהַּ יִרְאֶה(איוב מא, כו) הוא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ.

וכי השפלים אין הקדוש ברוך הוא רואה? והכתיב: עֵינֵי יְיָ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכׇל הָאָרֶץ(זכריה ד, י)!

ומהו אֵת כׇּל גָּבֹוהַּ יִרְאֶה?

אמר רבי ברכיה:

אילו הן הגוותנין, שרוחן גסה עליהן, ומגביהין את עצמן, ועושין עצמן אלוהות.

מה הקדוש ברוך הוא עושה להם? מראה אותם לבריות, ועושה אותן שחץ בעולם,

שנאמר: הוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ.

כגון נבוכדנצר, שעשה אותו שחץ,

שנאמר: וּמִן(דניאל ד, ל) בני אנשא טְרִידטריד — מגורש וגו׳;

וכן סנחריב נעשה שחץ,

שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר וגו׳(מלכים ב יט, לה) —

שהקדוש ברוך הוא מראה שחץ גיוותנין לכל בריה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְיָ(ירמיה כג, כד).

אמר רבי בנימן בר לוי:

אם ילך אדם ויגע בתורה וישב לו — אני מראה מעשיו בעולם;

וכך אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה — אני מראה מעשיו לעולם,

שנאמר: וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְיָ הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְיָ.

ומהו אֲנִי מָלֵא?

אמר רבי חמא ברבי חנינא:

אמר הקדוש ברוך הוא: אני ממלא ממנו את העליונים ואת התחתונים, ומראהו שחץ לבריות.

למה? שהן מתגאין ועושין עצמן אלוהות;

ואת כׇּל גָּבֹוהַּ יִרְאֶה הוא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ — שהוא מולך על כל אותן שמתגאין, ועושה אותן שחץ.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה — לך ופרע ממנו, לך והבא עליו עשר מכות.

אמר לו: היאך אביא עליו את המכות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ וגו׳(שמות ד, יז).

אמר רבי יהודה בר אמי:

המטה — משקל ארבעים סאה היה בו, ושל סנפירינוןסנפירינון — אבן ספיר היה, ועשר מכות חקוקות עליו בנוטריקון: דצ״ך עד״ש באח״ב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: המטה הזה יביא עליו את המכות — רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.

תרגום לעבריתסנפירינון אבן ספיר שחץ לראווה ולחרפה ועשבא כתורין לך יטעמון ועשב כשוורים יאכילוך טריד מגורש

טאין אתה אלוה אלא על פרעה — עטרות סיני, וחירות ממלאך המות

דרשת הפסוק · ״לפרעה״ · כשקיבלו ישראל את התורה הלבישום כלי זיין והשם חקוק בהן — חירות ממלאך המות

״ראה נתתיך אלהים לפרעה״ בראש הסימן — הוספה מבובר; בטקסט מאגרים ״ד׳א. מהו לפרעה״. ״[אלא]״ — בכתב היד ״אלל״, הסופר מחק למ״ד, ומאגרים השלימו אל״ף (כבובר). ״מלאכים״, ״הגדול״, ״הלוחות״, ״פנחס״, ״בשם״, ״בראתיך״ — בכתב היד בקיצור (מלאכי׳, הגדו׳, הלוחו׳, פנח׳, בש׳, בראתי׳).

״רבי יונה מן צפורין״ — כך בכתב היד; בבובר ״רב הונא מצפורין״, ובשמות רבה נא, ח ״רבי הונא״. ״בנו של רבי יוסי״ — בבובר ״[הגלילי]״. ״ואף כאן״ — בבובר ״ראה כאן״.

מקבילה: שמות רבה נא, ח — ״רבי יוחנן אומר: עטרות הלבישן, ורבי שמעון בן יוחאי אומר: כלי זיין נתן להם והשם הגדול חקוק עליו… ורבי סיסא אמר: פורפירא הלבישן, ורבי הונא אומר: זוניאות הלבישן״, ו״רבי יהודה אומר: חירות מן גליות, ורבי נחמיה אומר: חירות ממלאך המות״, ובשם רבי פנחס: ״אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי…״.

דבר אחר:

רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).

מהו לְפַרְעֹה?

לא בשביל שקראתי אותך אלוה תהא רוחך גסה עליך — אין אתה אלוה אלא על פרעה.

וכן הוא אומר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ(שמות ו, ב).

מהו אֲנִי יְיָ?

אלא אמר לו: אף על פי שעשיתי אותך אלוה — אֲנִי יְיָ;

אין אתה אלוה אלא על פרעה,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.

כיוצא בדבר אתה אומר:

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי(תהלים נ, ז).

כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז) —

אמר רבי יוחנן:

ירדו ששים ריבוא מלאכים ונתנו עטרות בראשיהן.

רבי סימאי אמר: פורפירןפורפירן — בגדי ארגמן, לבוש מלכות הלבישן.

רבי יונה מן צפורין אמר: זוניאותזוניאות — חגורות חגרן.

רבי שמעון אומר:

כלי זיין נתנו להם, השם הגדול היה חקוק בהן,

וכל זמן שהיה בידן — לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהן,

שנאמר: חָרוּת עַל הַלֻּוחֹות(שמות לב, טז).

מהו חָרוּת?

רבי יהודה אומר: חירות מן המלכיות.

רבי נחמיה אומר: חירות ממלאך המות.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא בשם רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי:

אם יבא מלאך המות ויאמר לי: למה נבראתי?

אני אומר לו: אם בראתיך — על אומות העולם בראתיך, ולא על בני.

למה? שעשיתי אותם אלהים,

שנאמר: אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּולְּכֶם(תהלים פב, ו).

לפיכך כשבא ליתן להם את הדיברות, אמר להם: שמעו מה שאני אומר לכם;

לכך נאמר: שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי.

ואף כאן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אף על פי שעשיתי אותך אלהים — אני הוא אלהיך, ואין אתה אלהים אלא לפרעה,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה.

תרגום לעבריתפורפירן בגדי ארגמן, לבוש מלכות זוניאות חגורות

יאַתָּה תְדַבֵּר אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ — הדורש והאמורא; עשר מכות וגוג

דרשת הפסוק · ״אתה תדבר״ · חתימה · משה כדורש ואהרן כאמורא; בעולם הזה פרע ממצרים, ולעולם הבא מגוג

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״[את] כל אשר אצוך״, ״[אתו]״ — תיקוני בובר, כלשון הפסוקים.

מקבילה: שמות רבה ח, ג — ״ואהרן אחיך יהיה נביאך: כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפניו, כך אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן…״.

דבר אחר:

כשם שהדורש יבא ודורש והאמורא אומר לפניו,

כך אַתָּה תְדַבֵּר(שמות ז, ב) את כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה;

הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה וגו׳(שמות ו, כז).

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות,

ולעולם הבא כך אני פורע מגוג,

שנאמר: וְנִשְׁפַּטְתִּי(יחזקאל לח, כב) אתו בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגׇפְרִית וגו׳.

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
ומֵהַשָּׁמַיִם וגו׳ וּכְבוֹד יְיָ מָלֵא אֶת הַבָּיִת— (הוספה)
חאשריען
חלי יאורייאור לי
חהמלך אליהםאליהם המלך
חמצרים כנשיםאדמת מצרים לחגא וגו׳
חאשריען
חלי יאורייאור לי
חהואוהוא
חאנשאאינשא
חהואוהוא
טרְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).— (הוספה)
טאלאאל
יאתאל
יאתואותו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם בו — מהדורת בובר
§§1603§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ג

כי ידבר אליכם פרעה

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין(שמות ז, ט)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

יאמַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית — הקדוש ברוך הוא מגיד מתחילה מה עתיד להיות בסוף

פתיחתא ראשונה · ״וזנה אחרי אלהי נכר״; ״עצתי תקום״ — אינו חפץ לחייב בריה; הנחש שבסנה — כך פרעה עתיד להתעקם

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל־חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה(ישעיה מו, י)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״[פלונקיא]״, ״[אם] אחפץ״ — תיקוני בובר. ״ויעזבו את יי ולא עבדוהו״ — ״ולא עבדוהו״ בובר הקיפו בסוגריים, והושאר (שופטים י, ו).

וידבר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר(שמות ז, ח) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וגו׳(שמות ז, ט).

זה שאמר הכתוב:

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אומר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה(ישעיה מו, י).

מהו מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית?

הקדוש ברוך הוא מגיד מתחילה מה עתיד להיות בסוף.

מנין? שכך אמר למשה: הִנְּךָ שֹׁוכֵב עִם אֲבֹותֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה וגו׳(דברים לא, טז).

אמר לו מה שעתידין ישראל לעשות אחר מיתתו של יהושע, אחר כמה שנים:

וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ — וכך עשו:

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וגו׳(שופטים ב, יא);

וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי — וַיַּעַזְבוּ אֶת יְיָ וְלֹא עֲבָדוּהוּ(שופטים י, ו).

הוי: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

מי שהוא שומע את הפסוק — סבור שמא פלונקיאפלונקיא — עצה שכנגד, רשות אחרת יש למעלן: אומר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.

למה כן? שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה,

שנאמר: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה וגו׳(תהלים ה, ה),

וכן הוא אומר: אם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו׳(יחזקאל לג, יא).

הוי: אומר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה — שהקדוש ברוך הוא חפץ לצדק כל בריותיו,

שנאמר: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר(ישעיה מב, כא).

הוי: וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.

דבר אחר:

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית —

הגיד הקדוש ברוך הוא למשה, עד שהוא בסנה, מה שפרעה עתיד לעשות:

אמר לו: משה, מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה(שמות ד, ב);

וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וגו׳(שמות ד, ג);

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹוז בִּזְנָבוֹ וגו׳(שמות ד, ד) — וחזר ונעשה מטה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, כשם שהנחש מתעקם — כך פרעה עתיד להתעקם עליכם.

הוי: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.

אלא כשיבא ויאמר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת — כשם שעשיתי, כך עשו לפניו.

תרגום לעבריתפלונקיא עצה שכנגד, רשות אחרת

יבכׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל — פרעה, וחרטומי מצרים

פתיחתא שנייה · ״מוליכין תבן לעפרים״; ״ויקרא גם פרעה״ — קרא לאשתו; ״ויבלע מטה אהרן את מטתם״

כׇּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה(משלי כט, יא)

מראש הסימן עד ״הוא מסלקו״ — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. משם עד סוף הסימן — כתב יד אוקספורד 154.

״[וחכם]״ — בכתב היד ״ואיש חכם״ (משלי טז, יד), ומאגרים סימנוהו sic; תוקן כפסוק הפתיחתא, וכבובר. בסוף הסימן בבובר ״זה משה ואהרן, שכתוב בהם ויבלע מטה אהרן את מטותם״. ״אמר להם״ — בכתב היד בקיצור. ״מוליכין״ — בכתב היד ״מוליכי׳״.

דבר אחר:

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וגו׳(שמות ז, ט).

זה שאמר הכתוב:

כׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה(משלי כט, יא).

מי שהוא אויל או כסיל — בא להריב את חבירו, ומוציא דברים שיש לו;

וכיון שהוא חכם — באחרונה הוא מסלקו.

דבר אחר:

כׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל —

מי זה? זה פרעה.

כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם הקדוש ברוך הוא:

עד שלא תלכו אצלו, אני אומר לכם מה שהוא עתיד לעשות ושואל לכם:

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה — אלא הוו זהירין:

וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וגו׳.

כיון שהלכו אצל פרעה, אמר להם: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת.

מיד: וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ(שמות ז, י).

באותה שעה שחק פרעה עליהם, אמר להם: משה ואהרן, מה אתם סבורים? שבאתם לשחק עלי?

אלא איני מתיירא מן הדברים האילו — כל מצרים מלאה כשפים!

יש מוליכין תבן לעפריםמוליכין תבן לעפרים — מביאים תבן למקום שהתבן מצוי בו? כתם לרקםכתם לרקם — זהב לרקם (מקום עשיר בזהב)?

ויקרא פרעה אין כתיב כאן, אלא וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה(שמות ז, יא).

אמר רבי לוי:

שקרא לאשתו, ואמר לה: ראי היאך באו היהודים לשחק בי!

מניין? שנאמר: וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ(בראשית ג, ו) — אף כאן: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה.

וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻומֵּי מִצְרַיִם וגו׳ —

באו חרטומי מצרים וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ(שמות ז, יב) כמה שעשה אהרן, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִים.

מה כתיב? וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּותָם.

הוי: כׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל — זה פרעה;

וחכם — זה משה:

וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן.

תרגום לעבריתמוליכין תבן לעפרים מביאים תבן למקום שהתבן מצוי בו כתם לרקם זהב לרקם (מקום עשיר בזהב)

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

יגכִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה — לשון קושי; משה ואהרן לפני פרעה

דרשת הפסוק · ״כי ידבר אליכם פרעה״ · בדין שיתבע מופת, כנביא שבתורה; אהרן עושה ומשה גוזר כנשיא; משה גדול בעיני מצרים

מראש הסימן עד ״והשלך לפני פרעה וגו׳״ — כתב יד אוקספורד 154; משם עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד, ונוסחו כמהדורת בובר. ״[גם] האיש משה״ — תיקון בובר, כפסוק.

״עמכם״ — כך בכתב היד (בובר: עליכם). ״יהא עשה״ — כך בכתב היד (בובר: עושה). ״כמה דאת אמר״ — בכתב היד ״כד׳א״, בסימון מאגרים לארמית. ״דבר האיש אדני הארץ וגו׳״ — בבובר ״אתנו קשות״. ״עושים״ — בכתב היד ״עושי׳״.

דבר אחר:

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וגו׳(שמות ז, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא: למחר אני מוציא בני ממצרים ונותן להם את התורה,

וכתיב בה: כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא וגו׳(דברים יג, ב) —

בדין הוא שיהא תובע אתכם ואומר לכם: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וגו׳.

בתחילה הוא מדבר עמכם בקושי, ואין לשון יְדַבֵּר אלא לשון קושי,

כמה דאת אמר: דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ וגו׳(בראשית מב, ל).

אמר לו: אהרן יהא עשה את הדברים האלה, ואתה עומד כנשיא גוזר על הזקנים, והן עושים:

וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה וגו׳.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וגו׳(שמות ז, י) —

אהרן היה ראוי ליכנס תחילה, שהיה גדול ממנו שלש שנים;

אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים,

שנאמר: גם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו׳(שמות יא, ג).

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ —

תחילה, ואחר כך המכה הזו הביאו, ואחר כך מכה שניה;

עשו כל המעשים לפניו — אף על פי כן לא השגיח.

ידוַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה — מכת דם

דרשת הפסוק · ״כבד לב פרעה״ · ״בהכבדי בפרעה״; מחי אלהא ומבהתין כומריא; ממכת הדם העשירו ישראל

המשפט הראשון, עד ״בהכבדי בפרעה״ — כתב יד אוקספורד 154; משם עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד, ונוסחו כמהדורת בובר. ״עשרים וארבעה ימים״, ״שבעה ימים״ — בנוסח בובר ״כ״ד ימים״, ״ז׳ ימים״. אחרי ״מחי אלהא ומבהתין כומריא״ בבובר ״(פי׳ הכה לטעות ויבושו הכמרים)״, ולא נדפס.

מקבילה: שמות רבה ט, י — ״אמר רבי אבין הלוי ברבי: ממכת דם העשירו ישראל; כיצד? המצרי וישראל בבית אחד, והגיגית מלאה מים…״.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה(שמות ז, יד).

אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, בו בלשון שהכבדת את לבך אני מתכבד,

שנאמר: בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה(שמות יד, יח).

מֵאֵן לְשַׁלַּח —

אמר הקדוש ברוך הוא: ממאן אתה לשולחן? חייך, שאתה תאחז ביד כל אחד ואחד ואתה משלחן.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך והבא עליו מכת דם, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו(שמות ז, טז) בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְיָ וגו׳(שמות ז, יז).

למה הביא עליהן מכת דם תחלה? שהיו פרעה והמצרים עובדים ליאור.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך והכה את אלהיהן לפניהן.

משל הדיוט אומר: מחי אלהא ומבהתין כומריאמחי אלהא ומבהתין כומריא — מכה את האליל — ומתביישים הכמרים.

לפיכך: הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה וגו׳.

ראה מה כתיב: עַל נַהֲרֹותָם(שמות ז, יט).

מהו עַל נַהֲרֹותָם? בכל מקום שהיו המים נעשין דם.

מהו עַל כׇּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם? אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם,

ואפילו מה שהיה המצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם,

שנאמר: וְהָיָה דָם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם.

אמר רבי אבין הלוי:

ממכת הדם העשירו ישראל.

כיצד?

היו המצרי וישראל נתונים בבית אחד, והיתה הגיגית מלאה מים;

והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה — ונעשית דם,

וישראל הולך ושותה מים מתוכה.

והיה המצרי אומר: תן לי בידך מעט מים — והיה נותן לו, נמצאו ביד מצרי דם;

והיה אומר לו: בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה — והיה ישראל שותה מים, והמצרי דם;

וכשהיה מצרי לוקח מים מישראל במקח — שותה מים.

לפיכך ממכת הדם העשירו ישראל.

וכמה היתה המכה עושה בהן?

רבי יהודה ורבי נחמיה.

חד אמר: עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם, ושבעה ימים היתה המכה משמשת בהן;

וחד אמר: שבעת ימים היה מתרה בהן, ועשרים וארבעה ימים היתה משמשת בהן.

תרגום לעבריתמחי אלהא ומבהתין כומריא מכה את האליל — ומתביישים הכמרים

טוכַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר — כשם שהביא על המצרים עתיד להביא על אומה זו

דרשת הפסוק · ״והיה דם״ · חתימה · כל ״צר״ חסר — האומה הרשעה; ״ונהפכו נחליה לזפת״; ״קול יי משלם גמול לאיביו״ — ״גמול אלהים הוא יבוא וישעכם״

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״[חסר]״, ״[זכרו]״ — תיקוני בובר. ״תכרוש ותוצינוש״ — כבובר; הקריאה אינה ודאית.

רבי אלעזר בן פדת אומר:

כשם שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים — עתיד להביא על אומה זו,

שנאמר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר(ישעיה כג, ה).

אמר רבי אלעזר:

כל ״צר״ האמור במקרא חסר — על אומה הרשעה הזו מדבר.

מה מצרים לקו בדם — אף אומה הרשעה הזו:

וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וגו׳(ישעיה לד, ט).

אמר רבי תנחומא:

זו תכרוש ותוצינושתכרוש ותוצינוש — שמות מקומות על שפת רומי, שהן נתונין על שפת רומי;

וכתיב: ולילה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה(ישעיה לד, י).

ולמה? שבטלו ישראל מן התורה, שהיו יגיעין בה יומם ולילה — האש שאני מביא עליהן אינה כבה לעולם,

אלא לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ — לפי ששרפו את ביתי, והיה העשן עולה ממנו.

והם אומרים: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר(ישעיה סו, ו);

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אלא קוֹל מֵהֵיכָל,

ואומר: זכרו מה עשיתם בהיכל;

קוֹל יְיָ מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹויְבָיו —

לעולם הבא, שהוא פודה את ישראל,

שנאמר: גְּמוּל יי אֱלֹהִים הוּא יָבא וְיֹושַׁיעֲכֶם(ישעיה לה, ד).

תרגום לעבריתתכרוש ותוצינוש שמות מקומות על שפת רומי

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יאפלונקיאפקלוניא
יאאםלא
יבוחכםואיש חכם
יגגםוגם
טוחסרמלא
טוזכרוזכור

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם בו — מהדורת בובר
§§1604§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ד

ויאמר יי אל משה השכם בבקר

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי(שמות ט, יג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

טזשִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם — ידעו גוים אנוש המה

פתיחתא ראשונה · חירם, נבוכד נצר, יואש ופרעה עשו עצמן אלוהות; פרעה יוצא לצרכו בבקר

שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה(תהלים ט, כא)

״אלוה אתה״ — בכתב היד ״אלוה׳״. ״בשביל״ — בכתב היד ״בשבי׳״. ״השכם אל פרעה״ — בכתב היד ״השכ׳״ (בובר: השכם). ״אל ארץ השלכתיך״ — כך בכתב היד (במסורה: על ארץ). ״ומן אינשא לך טרדין״ — כך בכתב היד (במסורה: אנשא). ״אחרי מות יהוידע הכהן״ — כך בכתב היד (בובר: ואחרי, ו״הכהן״ מחק). ״יען אמר יאור לי ואני עשיתיני״ — כך בכתב היד (יחזקאל כט, ט: עשיתי; ובובר תיקן ״לי יאורי״ ״עשיתי״). בבובר ״לפני מלכים נתתיך, לראוה בך״ אחרי ״אל ארץ השלכתיך״, ו״ותאמר אל אני״ אחרי ״יען גבה לבך״.

מקבילה: תנחומא (ורשא), וארא ט — ארבעה שעשו עצמן אלוהות (ולעיל, סימן ח).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וגו׳(שמות ט, יג),

כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת וגו׳(שמות ט, יד).

זה שאמר הכתוב:

שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם(תהלים ט, כא) —

האדים פניהם.

מהו מוֹרָה? הכניס בהן רוח של שטות.

דבר אחר:

שִׁיתָה יְיָ —

לפי שהן עושין עצמן מריותמריות — אדונים, אלוהות, הודע להם שאתה אדון על כולם.

שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם — יֵדְעוּ גוֹיִם שהן אֱנוֹשׁ, והם עושין עצמן אלוהות.

חירם מלך צור עשה עצמו אלוהא,

שנאמר: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וגו׳(יחזקאל כח, ב).

הודיעו הקדוש ברוך הוא שהוא אנוש,

שנאמר: אל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ(יחזקאל כח, יז) —

הודיעו הקדוש ברוך הוא שהוא בשר ודם.

הוי: יֵדְעוּ גוֹיִם.

נבוכד נצר עשה עצמו אלוה,

שנאמר: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳותֵי עָב וגו׳(ישעיה יד, יד).

הודיעו הקדוש ברוך הוא שהוא בשר ודם,

שנאמר: וּמִן אינשא לָךְ טָרְדִיןטרדין — מגרשים(דניאל ד, כט).

ויואש עשה עצמו אלוה,

שנאמר: אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע(דברי הימים ב כד, יז) הכהן.

אמרו לו: אלוה אתה! אילולי שאתה אלוה — לא הייתה עושה שש שנים בבית קדש הקדשים.

כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת, והיו הכל מתפללים עליו שיכנס בשלום,

ואתה עשית שם שש שנים! אילולי שאתה אלוה — לא הייתה חי.

באותה שעה קבל מהם,

שנאמר: אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם.

מיד הודיעו הקדוש ברוך הוא שהוא בשר ודם.

מה כתיב? וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים(דברי הימים ב כד, כד).

הוי: יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה.

פרעה עשה את עצמו אלוה,

שנאמר: יַעַן אָמַר יְאֹור לִי וַאֲנִי עשיתיני(יחזקאל כט, ט).

אמר: אני הוא שבראתי את עצמי.

מיד הודיעו שהוא בשר ודם.

אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שעשה את עצמו אלוה — הודיעו שהוא בשר ודם:

הרי הוא יוצא לדרכו ולצורכו בבקר — אחוז בו, והודיעו שהוא בשר ודם.

מה עשה משה?

מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא: השכם אל פרעה — אחז בו משה.

אמר לו: הנח לי שאעשה צרכי, ואחר כך אני מדבר עמך.

אמר משה: יש אלוה שעושה צרכיו?

לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר — והודיעו כי הוא בשר ודם.

תרגום לעבריתמריות אדונים, אלוהות טרדין מגרשים

יזחָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — יוסף ומשה

פתיחתא שנייה · ״ויגדל משה״ — בקומה ובגדולה; השולח יד בחבירו נקרא רשע; ״אכן נודע הדבר״; ״לפני מלכים יתיצב״ — לפני הקדוש ברוך הוא

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים(משלי כב, כט)

״ויהי בימים הרבים ההם ויגדל משה״ — כך בכתב היד, בצירוף שמות ב, כג ושמות ב, יא; בובר מחק ״הרבים״. ״במל[א]כתו״ — בכתב היד ״במלככתו״, ומאגרים תיקנו את הכ״ף הראשונה לאל״ף. ״עקבותיהן״ — לפניו בכתב היד ״עקב״ מחוק בידי הסופר (בובר: עקב עקבותיהן). ״חינם״ — היו״ד מסופקת. ״חשיכים״ — כך בכתב היד (במסורה ובבובר: חשכים), והיו״ד מסופקת. ״כדכתיב״ — בכתב היד ״כדכת׳״, בסימון מאגרים לארמית. ״משועבדות״ — בכתב היד ״משועבד׳״. ״בן חמש שנים… כבן אחת עשרה״ — בכתב היד באותיות מספר. ״פוטיפרע״ — כך בכתב היד (בובר: פוטיפר).

בבובר נוספו ״בעמדו לפני פרעה מלך מצרים״ ו״ויגדל הילד״ (לפני ״ויגדל משה״).

מקבילות: שמות רבה א, כט — ״ויאמר לרשע למה תכה רעך — הכית לא נאמר אלא תכה; מכאן שמשעה שאדם מרים ידו להכות חבירו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע״; תנחומא (ורשא), קרח ח — ״ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה״. כאן הדרשה בשם רבי יצחק (בפסיקתא דרב כהנא בשם רבי זעורא).

דבר אחר:

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר(שמות ט, יג).

זה שאמר הכתוב:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו׳(משלי כב, כט).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר:

מדבר ביוסף, בשעה שנמכר למצרים:

מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — וַיָּבֹא הַבַּיְיתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ(בראשית לט, יא);

לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַיצָּב — זה יוסף. מה כתיב בו? וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה(בראשית מא, מו);

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁוכִּים — זה אשתו של פוטיפרע.

דבר אחר:

חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — מדבר במשה.

מה כתיב? וַיְהִי בַּיָּמִים הרבים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וגו׳(שמות ב, יא).

רבי יהודה אומר:

כל בנים אינם גדילין, שהוא אומר: וַיִּגְדַּל?

אלא שהיה בן חמש שנים, ונמצא כבן אחת עשרה.

מה כתיב? וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה — שני פעמים: למעלה — בקומה, למטה — בגדולה.

מה הייתה גדולה? שיצא אל אחיו.

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וגו׳(שמות ב, יג).

אמר רבי אבהו:

שהיו עקבותיהן מוציאין ניצוצין.

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.

אמר רבי יצחק:

מיכאן אתה למד, שכל השולח יד בחבירו נקרא רשע,

שנאמר: וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע.

אמר לו: מִי שָׂמְךָ(שמות ב, יד).

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:

היה משה אומר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה זאת האומה משתעבדת?

שבעים אומות יש בעולם, ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד!

אכן נודע החטא הזאת, כדכתיב: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר — שלא על חינם אתם משתעבדים.

מה עשה משה? וַיִּבְרַח מִפְּנֵי פַרְעֹה(שמות ב, טו), והלך לו למדיין אצל יתרו.

מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ — זה משה;

לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — זה פרעה;

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חשיכים — זה יתרו;

שאמר לו הקדוש ברוך הוא: לֵךְ שֻׁוב מִצְרָיִם(שמות ד, יט),

אמר לו: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר.

אמר רבי נחמיה:

הרי עשית הקודש חול, והחול קודש!

לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב — לפני הקדוש ברוך הוא;

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים — זה פרעה,

שנאמר: וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ הַיּוֹם(יחזקאל ל, יח).

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

יחכל הרשעים מתקלקלין בחייהן — צדקיהו ונבוכד נצר; פרעה והברד; הארץ כאשה

דרשת הפסוק · ״השכם בבקר״ · כל הרשעים מתקלקלין בחייהן: צדקיהו ונבוכד נצר; ״כי בפעם הזאת״ — מורה לרשעים לשוב; כאשה כך הארץ — ויולדת את ישראל לשעה קלה

נפתח בהמשך הפתיחתא ״לפני מלכים יתיצב״ ושב לפסוק הסדר, ונחתם בקיבוץ הגלויות.

״זה הקדוש ברוך הוא״ — אחריו בכתב היד ״בל״ מחוק בידי הסופר; ״את מוצא״ — כפול בכתב היד, והשני מחוק. ״[אשה]״, ״[על] טבור״ — בכתב היד ״לא()[ש]ה״, ״ע()[ל]״, ומאגרים השלימו. ״תלך״, ״הביזיון״, ״השכם״ (״והודע לפרעה״), ״אחת״, ״וירושלים״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״כל חיית השדה״ — כך בכתב היד (בפסוק: וגם את חית השדה). ״אשר בזה אלה״ — כך בכתב היד (בובר: את אלתו). ״כי בפעם הזה״ — כך בכתב היד (בפסוק ובבובר: הזאת). ״מי ילד לי כל אלה״ — כך בכתב היד (במסורה: את אלה). ״נבוכד נצר״ (״אמר נבוכ׳ נצר״), ״כסעודת״, ״ידים״, ״אתה״, ״כהנא״, ״רבותינו״ — בכתב היד בקיצור. ״אמר לו הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״א׳ל הק׳״.

בבובר: ״[דכתיב] השכם בבקר״, ״כה אמר יי [אלהי העברים] שלח [את] עמי״, ״הנה הוא יוצא המימה״ בסוגריים, ״בגבולך״ אחרי ״ארבה״.

דבר אחר:

לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב(משלי כב, כט) — זה הקדוש ברוך הוא, שכתיב בו: וְאַתָּה פֹּה עֲמֹוד עִמָּדִי(דברים ה, כח);

בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים — זה פרעה:

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר(שמות ט, יג).

כל הרשעים מתקלקלין בחייהן.

צדקיהו ונבוכד נצר

את מוצא בצדקיהו מלך יהודה:

והיו כל המלכים משתעבדין לנבוכד נצר — מה כתיב בו? כל חַיַּית הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעׇבְדוֹ(ירמיה כז, ו).

עלה צדקיה להעלות דורון.

אמר נבוכד נצר: סעוד עמי בצהרים — ועשה סעודה.

ואין סעודת בבל כסעודת ארץ ישראל:

הכניס לפניו בשר שהיבהיבשהיבהיב — שנצלה מעט באש, שהובהב.

ראה לנבוכד נצר אוכל, ורירו יורד על זקנו;

והיה צדקיה מביט בו ותמיה, ואמר: לזה כל העולם משתעבדין?

סעד עמו — מה עשה?

משסעד, נטלו לצדקיה והשביעו;

אמר לו: שלא תלך לארצך ותניח אותי.

נפטר ובא לו לארץ ישראל, התחיל מבזה אותו, וכפר באותה שבועה;

ויחזקאל קרא עליו: אֲשֶׁר בָּזָה(יחזקאל יז, טז) אלה.

שמעו המלכים שהיו מסובין אצלו, שלחו ואמרו לו: צדקיהו יושב ומשחק בך.

ומניין ששלחו לו ואמרו לו?

רבי שמואל אמר:

כתיב: שִׁלְחוּ כַר מֹושֵׁל אֶרֶץ(ישעיה טז, א).

מה כַר? כאדם האומר לחבירו: הכר למי מושל ארץ.

ומניין שנשבע לו?

שנאמר: וְגַם בַּמֶּלֶךְ נבוכד נצר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים(דברי הימים ב לו, יג).

מה עשה? מיד שלח והביאו, והיה מאכיל אותו שעורים, ומעמיד אותו, ומבזה אותו בקלון.

אמר הקדוש ברוך הוא: כך אתה מבזה אותו? חייך, אין אתה יוצא מן העולם עד שיהו כל הבריות שוחקין עליך,

שנאמר: וּמִן אינשא לָךְ טָרְדִיןטרדין — מגרשים(דניאל ד, כט).

ולא עוד, אלא כשם שביזית אותו — כך אתה מתבזה בפני כל הבריות.

מה כתיב? וְשֹׁוד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן וגו׳(חבקוק ב, יז).

אמר רבי אבא בר כהנא:

שנעשה חתן לכל בהמה וחיה.

ומי גרם לו הביזיון הזה? אלא על ידי שביזה את צדקיהו.

״נרפים אתם נרפים״

ואף פרעה היה מחרק בשיניו כנגד משה, ואמר להם: נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים(שמות ה, יז).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

מהו נִרְפִּים? אמר להם: קדושים אתם — עַל כֵּן אַתֶּם אֹומְרִים וגו׳.

אמר הקדוש ברוך הוא: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר והודע לפרעה שאינו כלום;

הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה(שמות ח, טז).

כֹּה אָמַר יְיָ שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי כִּי בַּפַּעַם(שמות ט, יד) הזה וגו׳ —

אמר לו: שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי — כך יפה לך; ואם לאו — כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת וגו׳.

מִי כָמֹוהוּ מוֹרֶה(איוב לו, כב) — שמורה לרשעים שיעשו תשובה.

אמר לפרעה: וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וגו׳(שמות ט, יט).

ומה כתיב? הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר וגו׳(שמות ט, יח);

ולאחריו אני מביא את הארבה,

שנאמר: הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה וגו׳(שמות י, ד).

כאשה כך הארץ

אמרו רבותינו:

כשם שיש לאשה ראש — כך יש לארץ ראש,

שנאמר: וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל(משלי ח, כו).

וכשם שיש לאשה אזנים — כך יש לארץ אזנים,

שנאמר: וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ(ישעיה א, ב).

וכשם שיש עינים לאשה — כך יש עינים לארץ,

שנאמר: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ(שמות י, ה).

וכשם שיש פה לאשה — כך יש פה לארץ,

שנאמר: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ(במדבר טז, לב).

וכשם שיש ידים לאשה — כך יש ידים לארץ,

שנאמר: וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם(בראשית לד, כא).

וכשם שיש טבור לאשה — כך יש טבור לארץ,

שנאמר: יֹושְׁבֵי(יחזקאל לח, יב) על טַבּוּר הָאָרֶץ.

וכשם שהאשה עוברת ויולדת — כך הארץ,

שנאמר: הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת(ישעיה סו, ח) —

אילו ישראל, שהקדוש ברוך הוא מביאם ומכניס אותם פעם אחת בירושלים, וירושלים תמיה,

שנאמר: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי כל אֵלֶּה(ישעיה מט, כא).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, לשעה קלה אני מקבץ את גלותך,

שכך אמר ישעיה: שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי וגו׳(ישעיה מט, יח).

תרגום לעבריתשהיבהיב שנצלה מעט באש, שהובהב טרדין מגרשים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יזא— (הוספה)
יחלאשהלאה
יחעלע

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים)
§§1605§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ה

ויאמר יי אל משה נטה את ידך על השמים

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות ט, כב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

יטכֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה — ביטל את הגזירה הראשונה; הברד לפי כוחו

פתיחתא · ודרשת הפסוק · למעלה מן העניין · השמים ליי והארץ לבני אדם — וביטל הגזירה במתן תורה; למה הכה בברד; ״ואולם בעבור זאת העמדתיך״

כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכׇל־תְּהֹמוֹת(תהלים קלה, ו)

מראש הסימן עד ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וגו׳״ — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. משם עד סוף הסימן — כתב יד אוקספורד 154.

בנוסח בובר: ״נטה [את] ידך״, ״כל אשר חפץ (יי) עשה״ — השם בסוגריים בפסוק, והושאר; ״[העליונים אמר]״, ״[והארץ נתן לבני אדם]״, ״[בשמים ובארץ]״, ״[ביבשה]״ — הוספות בובר.

״עשה״ (״כל אשר חפץ יי עשה״ בדבר האחר) — בכתב היד ״עש׳״; ״חפץ״ — הפ״א מסופקת. ״בריא״ — כך בכתב היד (בובר: בריה). ״שחשבו״ — הבי״ת מסופקת. ״וחד אמר״ — בסימון מאגרים לארמית. ״רבי פנחס ורבי יהודה הלוי בר שלום״ — בכתב היד ״ר׳ פנח׳ ור׳ יהוד׳״. ״החיטה והכוסמת״ — כך בכתב היד, כתיב מלא.

מקבילות: שמות רבה יב, ג — ״כל אשר חפץ יי עשה… משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי; כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם גזר ואמר: השמים שמים ליי והארץ נתן לבני אדם״; תנחומא (ורשא), וארא טו — כלשון שמות רבה.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה(שמות ט, כב) את יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו׳.

זה שאמר הכתוב:

כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה וגו׳(תהלים קלה, ו).

אמר הקדוש ברוך הוא: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וגו׳(תהלים קטו, טז).

למה הדבר דומה?

למלך שאמר וגזר על בני רומי שלא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי.

כך הקדוש ברוך הוא, בשעה שברא העליונים אמר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם;

וכשביקש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל — ביטל את הגזירה הראשונה,

ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני הוא המתחיל,

שנאמר: וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ),

וכתיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ וגו׳(שמות כד, א).

הוי: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

כשביקש — אמר: יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט);

וכשביקש — אמר: ועשה את הים יבשה,

שנאמר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ(שמות יד, כט) בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וגו׳.

דבר אחר:

כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה —

שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריא,

שנאמר: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה(תהלים ה, ה).

נְטֵה אֶת יָדְךָ —

למה הכה אותן בברד? שחשבו המצריים שיהיו ישראל כורמיהם.

אמר דוד: יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וגו׳(תהלים עח, מז).

וכיצד היה יורד?

רבי פנחס ורבי יהודה הלוי בר שלום.

אמר אחד מהם: כחלזוןכחלזון — כחילזון, כשבלול הזה היה יורד ומקצץ את האילנות — יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וגו׳;

וחד אמר: כחנמלכחנמל — ככפור, כקרח הזה יורד — וְשִׁקְמתָם בַּחֲנָמַל.

כתיב: הַחִיטָּה וְהַכֻּוסֶּמֶת וגו׳(שמות ט, לב) —

אלא שהיה יורד על כל דבר ודבר לפי כוחו:

על הבהמה — לפי כוחה,

ועל העשב — לפי כחו,

ועל האדם — לפי כחו.

מה כתיב למעלה מן העניין? וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וגו׳(שמות ט, טז) —

לספר פלאי העמדתיך, שלא המיתיך במכות הראשונים;

ובַּעֲבוּר הַרְאֹותְךָ וגו׳,

לְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכׇל הָאָרֶץ.

תרגום לעבריתכחלזון כחילזון, כשבלול כחנמל ככפור, כקרח

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

כהִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר — סריטה על הכותל; ״יי הצדיק״

דרשת הפסוק · ״הנני ממטיר כעת מחר״ · ברד מתוקן לסנחריב ולגוג; לא בא עליו פתאום אלא ״שלח העז את מקנך״; הירא דבר יי — ממנו הרכב

מראש הסימן עד ״ואבני אלגביש״ — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. משם עד סוף הסימן — כתב יד אוקספורד 154.

״רוץ את מוחו״ — כך בכתב היד (בובר: רצוץ). ״והכשר שבגוים״ — כך בכתב היד (בובר: שבמצרים). ״הירא את דבר יי״ — ״את״ כפול בכתב היד, והשני מחוק. ״הירא דבר יי״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד; בבובר ״[את]״, ״[מעבדי פרעה] הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים״. ״נטה ידך על השמים״ — כך בכתב היד (בפסוק: נטה את ידך). ״באותה״, ״מצרים״, ״שמעון״, ״רבותינו״ — בכתב היד בקיצור.

מקבילה: תנחומא (ורשא), וירא יג — ״זבדי בן לוי אמר: סרט לו סריטה על הכותל, ואמר לו: לכשתגיע החמה לכאן תהי נפקדת״ (בשרה).

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר(שמות ט, יח).

זבדי בן לוי אמר:

סרט לו סריטהסרט לו סריטה — שרט לו שריטה, עשה לו סימן אחת על הכותל,

אמר לו: למחר, כשתגיע השמש לכאן — אני מוריד ברד עליך.

אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹוהוּ —

כמוהו לא היה, אלא עתיד להיות:

לאומים הוא מתוקן — לסנחריב; דברי רבי סימון.

רבי חנינא אמר:

למכת גוג ומגוג היה מתוקן,

שנאמר: וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ(יחזקאל לח, כב).

ואומר: הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר וגו׳ — אלא שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וגו׳(שמות ט, יט).

אמרו רבותינו:

בכל המכות לא אמר פרעה יְיָ הַצַּדִּיק(שמות ט, כז) אלא במכת ברד בלבד.

למה?

אדם שהוא מבקש להלחם עם חבירו ולנצח אותו — פתאום הוא בא עליו, והורגו, ונטל כל מה שיש לו;

אבל הקדוש ברוך הוא אמר לפרעה: וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז וגו׳.

באותה שעה אמר: יְיָ הַצַּדִּיק.

הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְיָ(שמות ט, כ).

מיכאן היה רבי שמעון בן יוחי אומר:

הטוב שבנחשים — רוץ את מוחו;

והכשר שבגוים — הרוג.

כתיב: וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב(שמות יד, ז) — מהיכן היו? והכתיב: וַיָּמׇת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וגו׳(שמות ט, ו)!

אלא: הַיָּרֵא דְּבַר יְיָ וגו׳.

וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ וגו׳(שמות ט, כא) —

אמר הקדוש ברוך הוא: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם(שמות ט, כב).

תרגום לעבריתסרט לו סריטה שרט לו שריטה, עשה לו סימן

כאוַיְיָ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד — בזכות התורה שניתנה בקולות

דרשת הפסוק · ״ויי נתן קלת וברד״ · ״וכל העם ראים את הקולת״; מטר ירד ונעשה ברד, שאין הרעה דרה עם הקדוש ברוך הוא

המשפט הראשון, עד ״רואים את הקולות״ — כתב יד אוקספורד 154; משם עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד, ונוסחו כמהדורת בובר. ״ולמה״ — אחריו בכתב היד ״ברד״ מחוק בידי הסופר (בובר: בסוגריים). הוכרע: ״וכל סנקליטין שלו גזרו״ — בנוסח בובר ״שלא גזרו״, ותוקן כילקוט שמעוני, שמות, שמביא את הסימן הזה בלשונו (״ויי נתן קולות — בזכות התורה שנתנה בקולות… ויי וכל סנקליטין שלו גזרו שירד הברד; וימטר יי — בתחלה מטר״), וכשמות רבה יב, ד ותנחומא (ורשא), וארא טז (״כל מקום שהוא אומר ויי — הוא ובית דינו של מעלה… ויי נתן קולות — הוא וסנקליטין שלו״).

וַיְיָ נָתַן קֹולֹות וּבָרָד וגו׳(שמות ט, כג).

ולמה? בזכות התורה שניתנה בקולות,

שנאמר: וְכׇל הָעָם רֹואִים אֶת הַקּוֹלֹות(שמות כ, טו).

וַיְיָ — וכל סנקליטיןסנקליטין — חברי מועצת המלך, הסנאט שלו גזרו שירד הברד על מצרים.

וַיְיָ נָתַן קֹולֹות וּבָרָד וגו׳,

וַיַּמְטֵר יְיָ בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

אמר רבי חנניה:

וַיַּמְטֵר יְיָ בָּרָד — בתחילה מטר הוריד הקדוש ברוך הוא עליהם, כשירד נעשה ברד,

שנאמר: וַיַּמְטֵר יְיָ בָּרָד.

למה? שאין הרעה דרה עם הקדוש ברוך הוא:

המטר היה יורד ונעשה ברד, שהיתה הרוח נכנסת בו ועושה אותו ברד,

שנאמר: ורוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ(תהלים קמח, ח).

הוי: וַיַּמְטֵר יְיָ בָּרָד.

תרגום לעבריתסנקליטין חברי מועצת המלך, הסנאט

כבוַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת — חביבים צדיקים; חוני המעגל

דרשת הפסוק · ״ויחדלו הקלות והברד״ · חתימה · ״כי אפילת הנה״ — פלאים; שכל מה שהצדיקים גוזרים הקדוש ברוך הוא עושה; הרשעים חוזרים לרשעם כשהצרה עוברת; ״תם עונך בת ציון״

מראש הסימן עד ״ויפרוש כפיו אל יי וגו׳״ — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. משם עד ״ויחדלו הקולות והברד״ — כתב יד אוקספורד 154; ומשם עד סוף הסימן — מהדורת בובר.

בנוסח בובר: ״א״ל (התפאר עלי ואני משלח אותם)״, ״(למתי אעתיר לך וגו׳)״, ״חטאתי [הפעם] (ליי אלהיכם ולכם)״ — מחיקותיו הושארו, והוספתו בתוך [ ]; ״[אנה] נבוכדנצר״ — תיקון בובר, כפסוק. ״ומטר לא נתך ארצה״ — הוספת בובר.

״רבותינו״, ״מיכאן״ — בכתב היד ״רבות׳״, ״מיכאן״ (בובר: מכאן).

מקבילה: תנחומא (ורשא), כי תבוא ד — ״כגון חוני המעגל, בשעה שנצטרכו ישראל לגשמים… מיד עג עוגה ועמד בתוכה״, על ״אם שמוע תשמע״.

וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת(שמות ט, כד).

רבי יוסי ברבי חנינא אמר:

צלוחיתצלוחית — כד קטן, בקבוק מליאה אש, ומאחריה ברד.

ורבותינו אמרו:

מטר היה יורד ונעשה ברד, והיתה האש יורדת עמו.

כתיב: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹות הֵנָּה(שמות ט, לב).

רבי פנחס הכהן בר חמא ורבי יהודה בר שלום.

רבי פנחס אומר:

מהו כִּי אֲפִילֹות הֵנָּה? פלאים עשה בהם הקדוש ברוך הוא.

רבי יהודה אומר:

לקישותלקישות — מאוחרות בבשילתן היו.

אמר לו רבי פנחס: והרי כתיב: וְאֵת כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד(שמות ט, כה), ואת אומר בשביל שהיו קטנות לא נוכו?

אלא פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.

באותה שעה, כיון שראה פרעה כך, אמר למשה: התפלל עלי.

אמר לו: התפאר עלי ואני משלח אותם — במכה הראשונה אמרת לי: התפלל עלי ואני משלח אותם; והתפללתי, ולא שלחת אותם! לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וגו׳(שמות ח, ה).

אמר לו פרעה: חָטָאתִי(שמות ט, כז) הַפָּעַם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם(שמות י, טז) — עכשיו אשלחם.

כיון ששמע משה כך, מה כתיב? וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹושׂ כַּפָּיו אֶל יְיָ וגו׳(שמות ט, לג).

ראה מה חביבים צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא — שכל מה שהן עושים וגוזרין, הקדוש ברוך הוא עושה.

מעשה בחוני המעגל

אמרו רבותינו:

מעשה בחוני המעגל, שהיה מתפלל שירדו גשמים.

עג עוגהעג עוגה — שרטט עיגול ועמד בתוכה,

אמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שהרי אני כבן בית לפניך;

נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכאן עד שתרחם על בניך.

מיד ירדו גשמים.

ומה אם חוני המעגל, שהיה מבני בניו של משה — כך;

משה בעצמו — על אחת כמה וכמה.

לפיכך: וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּולוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה.

ואיכן הוא שרוי?

אמרו רבותינו: נתלה באויר עד שיבא גוג ומגוג,

שנאמר: וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וגו׳(יחזקאל לח, כב).

מיד: וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וַיֹּוסֶף לַחֲטֹוא(שמות ט, לד).

כך הרשעים: כשרואין כשהצרה באה עליהם — הם מכניעים עצמן;

וכיון שהצרה עוברת, ורואה את הרווחה — חוזרין למעשיהם הרעים.

נבוכדנצר, כשראה הצרה באה עליו, התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא:

כְּעַן אנא נְבֻוכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּאנבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא — נבוכדנצר משבח ומרומם ומפאר את מלך השמים וגו׳(דניאל ד, לד).

אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:

אילולי שהקדוש ברוך הוא דן לבבות ומחשבות — קילס נבוכדנצר בפסוק אחד כשם שקילס דוד בכל ספרו.

כיון שראה נבוכדנצר עצמו בגדולה, התחיל מתגאה: אנה נבוכדנצר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָאהלא דא היא בבל רבתא — הלא זוהי בבל הגדולה וגו׳(דניאל ד, כז).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, מה אתה מתגאה? עוֹד מִלְּתָא בְּפֻום מַלְכָּאעוד מלתא בפום מלכא — עוד הדבר בפי המלך וגו׳(דניאל ד, כח).

כל זמן שהרשעים רואים את הצרה באה עליהם — הם מכניעין; כשרואין שהולכת — חוזרין לרשעותן,

שנאמר: וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל וגו׳.

אומות העולם מוסיפים וחוטאין; אבל ישראל — תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן(איכה ד, כב).

אימתי? כשיפקוד עוונה של בית אדום,

שנאמר: פָּקַד עֲוֺנֵךְ בַּת אֱדוֹם.

מכאן ואילך אין ישראל גולים, אלא הקדוש ברוך הוא מכנסן לירושלים,

שנאמר: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר(תהלים קז, ב) וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם(תהלים קז, ג).

תרגום לעבריתצלוחית כד קטן, בקבוק לקישות מאוחרות בבשילתן עג עוגה שרטט עיגול נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא נבוכדנצר משבח ומרומם ומפאר את מלך השמים הלא דא היא בבל רבתא הלא זוהי בבל הגדולה עוד מלתא בפום מלכא עוד הדבר בפי המלך

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יטאת— (הוספה)
יטהעליונים אמר— (הוספה)
יטוְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם— (הוספה)
יטבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ— (הוספה)
יטבַיַּבָּשָׁה— (הוספה)
כאשלושלא
כבהַפָּעַם— (הוספה)
כבוּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה— (הוספה)
כבאנהאנא

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם בו — מהדורת בובר

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים); הקטעים שאינם בו — מהדורת בובר
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים)