מדרש

תנחומא (בובר)

פרשת קרח

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת קרח

  1. אויקח קרחבמדבר טז, א
  2. בויקח קרח (דרשה שנייה)במדבר טז, א
  3. גויקח קרח (דרשה שלישית)במדבר טז, א
§§3401§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה א

ויקח קרח

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן(במדבר טז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבמהדורת בובר); סימן כא, שאינו בטקסט מאגרים — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

גוף הדרשה

כאסוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה — ארבעה נקראו רשעים

דרשת הפסוק · ״סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה״ · הפושט ידו על חבירו, הלוה ואינו משלם, עז הפנים ובעל המחלוקת — ודתן ואבירם שניהם; מחלוקת באותיותיה

סימן זה אינו בטקסט מאגרים (שאין בו מפרשת קרח של תנחומא בובר אלא ההוספה מכתב יד וטיקן 34, להלן); נוסחו כמהדורת בובר, סימן כא. ״סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה״ בראש הסימן, ״ומי שיש לו עזות פנים… העז איש רשע בפניו״ ו״האנשים״ (בשתי הפעמים) — הוספות בובר. ״אף על פי״ — בנוסח בובר ״אע״פ״.

״ושניהם היו בדתן… ושניהם חרם״ — בנוסח בובר ״ושניהם היו בדתן בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי [האנשים] הרשעים, ושניהם חרם, ל׳ ליקוי, ק׳ קללה, ת׳ תועבה״: ״בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא… ושניהם״ כפול מן השורה שלפניו, ונשמטו ״ואבירם, עזות פנים ו…״ ו״מחלוקת: מ׳ מכה, ח׳״. הושלם כתנחומא (ורשא), קרח ח (״ושניהם היו בדתן ואבירם — עזות פנים ומחלוקת. מחלוקת באותיות נדרש: מ׳ מרה, ח׳ חרון, ל׳ לוקין, ק׳ קללה, ת׳ תועבה״), כבמדבר רבה יח, יב (״מחלקת: מ׳ מכה, ח׳ חרון, ל׳ לקוי…״) וכילקוט שמעוני, קרח (״מ׳ מכה, ח׳ חרם, ל׳ לוקין״); הכפילות נשארה ונרשמה, ו״ושניהם״ השני תוקן ל״ח׳״.

מובאה בפסיקתא דרב כהנא, ״ביום השמיני עצרת״ ב (״לוה רשע ולא ישלם — אמר רבי יצחק: שלשה הן שנקראו רשעים״), שם בשם ״תנחומא בובר קרח כה״; בבובר סימן כה הוא ״ויקומו לפני משה… חמשים ומאתים״ (״מה שמועה שמע? שחשדוהו מאשת איש״), והמימרה כאן, בסימן כא. בפסיקתא שלשה (בלי עז הפנים), וכאן ובתנחומא (ורשא) ארבעה.

מקבילות: תנחומא (ורשא), קרח ח — ״שנו רבותינו: ארבעה נקראו רשעים, אלו הן: הפושט ידו לחבירו להכותו, אע״פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך — הכית לא נאמר אלא תכה; והלוה ואינו משלם… ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים״; במדבר רבה יח, יב — אותו לשון (״ומי שהוא בעל מחלוקת… ושניהם היו בדתן ואבירם, עזות פנים ומחלוקת״).

מדרשת ״ויקח קרח״ שבמהדורת בובר (סימנים א–כז) נערך כאן לפי שעה סימן כא בלבד, שפסיקתא דרב כהנא מביאה אותו כמקבילה.

סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה(במדבר טז, כו).

שנו רבותינו: ארבעה נקראו רשעים:

הפושט ידו על חבירו להכותו — אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע,

שנאמר: וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ(שמות ב, יג) —

״הכית״ לא נאמר, אלא לָמָּה תַכֶּה.

והלוה ואינו משלם,

שנאמר: לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם(תהלים לז, כא).

ומי שיש לו עזות פנים ואינו מתבייש מגדול הימנו,

שנאמר: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו(משלי כא, כט).

ומי שהוא בעל מחלוקת,

שנאמר: סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים.

ושניהם היו בדתן ואבירם: עזות פנים ובעל מחלוקת,

שנאמר: סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים.

מחלוקת: מ׳ — מכה, ח׳ — חרם, ל׳ — ליקויליקוי — לקייה, מלקות ועונש, ק׳ — קללה, ת׳ — תועבה;

ויש אומרים: תכליתתכלית — קץ, כלייה — כלייה מביא לעולם.

תרגום לעבריתליקוי לקייה, מלקות ועונש תכלית קץ, כלייה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבמהדורת בובר); סימן כא, שאינו בטקסט מאגרים — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כאסוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה(במדבר טז, כו).— (הוספה)
כאומי שיש לו עזות פנים ואינו מתבייש מגדול הימנו,— (הוספה)
כאשנאמר: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו(משלי כא, כט).— (הוספה)
כאהאנשים— (הוספה)
כאואבירם: עזות פנים ו— (הוספה)
כאהאנשים— (הוספה)
כאמחלוקת: מ׳ — מכה,— (הוספה)
כאח׳ושניהם

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברמהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
§§3402§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ב

ויקח קרח (דרשה שנייה)

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן(במדבר טז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבמהדורת בובר); סימן כא, שאינו בטקסט מאגרים — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

כחהצלת כתבי הקודש מפני הדליקה, וספרי המינים

הלכה · ילמדנו · כתבי הקודש מצילין, ספרי מינין לא; רבי טרפון — המינים מכירין וכופרין; קרח שפירש למינות

כתב יד וטיקן 34, יד ראשונה (מאגרים, פסקה א) = הוספת בובר לפרשת קרח, סימן א.

״ילמדנו רבינו״ — בכתב היד ״ילמד׳ רבינו״. ״הדליקה״ (במשנה) — בכתב היד ״הדליק׳״. ״וגונז״ — בכתב היד ״וגונוז״, ומאגרים מחקו את הוי״ו השנייה (בספק); בבובר ״קורט אזכרותיהן ושורף״, בלי ״וגונז״. ״קורע״ — כך בכתב היד (בובר: קורט; בתוספתא ובבבלי: קודר). ״שיד״ — הוספת מאגרים (בובר: ״ואם יהא אחד רודף אחרי״). ״אחריי״ — היו״ד הראשונה הוספת מאגרים. ״עובדי״ (״לבית עובדי עבודה זרה״) — הוספת מאגרים, כבובר. ״ואיני״ — בכתב היד ״ואי ני״, ו״עבודה זרה״ בהפרדה, כחיבור מאגרים. ״אינו״ (״אינו אלא שפירש למינות״) — הוספת מאגרים, כבובר. ״וחלק״ — בכתב היד ״וחולק״, ומאגרים מחקו את הוי״ו. ״בעינין״ — כך בכתב היד. בנוסח בובר: ״[והללו מכירין וכופרין בו]״ במקום ״אבל המינין מכירין אתו וכופרין בו״.

מקבילות: משנה שבת טז, א — ״כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן״; תוספתא שבת יג, ה — ״הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן והזכרותיהן; ר׳ יוסה הגלילי אומ׳: בחול קודר את הזכרותיהן וגונזן ושורף את השאר; אמ׳ ר׳ טרפון: אקפח את בני שאם יבאו לידי שאשרפם ואת ההזכרות שבהן, שאפי׳ הרודף רודף אחרי נכנסתי לבית ע״ז ולא נכנסתי לבתיהן, שעובדי ע״ז אין מכירין אותו וכופרין אותו, והללו מכירין אותו וכופרין בו״; בבלי שבת פרק טז, קטז ע״א — כתוספתא (״שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו — נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו״).

דרשה זו היא ״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבסוף פרשת קרח במהדורת בובר (סימנים א–ה שלה), ואינה מסימני הפרשה שבבובר; לכן סעיפיה ממוספרים כח–לב, אחרי סימן כז שבו נגמרת הפרשה שבבובר (הוספה א = כח … הוספה ה = לב), שלא יתנגשו אותיותיה בסימני הפרשה א–ה.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וגו׳(במדבר טז, א).

ילמדנו רבינו:

מהו להציל כתבי הקדש בשבת?

כך שנו רבותינו:

כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בשבת, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן(משנה שבת טז, א);

אבל סיפרי מיניןסיפרי מינין — ספרי הכופרים (כתות שיצאו מן היהדות) אין מצילין אותן בשבת מפני הדליקה.

רבי יוסי הגלילי אומר:

אם מוצא אני סיפרי מינין — אני קורע אזכרותיהןאזכרותיהן — שמות הקודש הכתובים בהם וגונז, ושורף את השאר.

אמר לו רבי טרפון:

אקפח את בנייאקפח את בניי — לשון שבועה: אקבור את בני (אם אין הדבר כך), שאם יפלו סיפרי מינין לתוך ידי, שאני שורפן עם אזכרותיהן;

ואם יהא שיד רודף אחריי — שאני בורח לבית עובדי עבודה זרה, ואיני בורח לבית המינים;

שעובדי עבודה זרה אינן מכירין את הקדוש ברוך הוא, וכופרים בו;

אבל המינין מכירין אתו, וכופרין בו.

ועליהם אמר דוד: הֲלא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט(תהלים קלט, כא).

מי גרם לקרח לאבד מן העולם?

אינו אלא שפירש למינות, וחלק על משה ועל אהרן.

מנין? ממה שקראו בעינין:

וַיִּקַּח קֹרַח וגו׳.

תרגום לעבריתסיפרי מינין ספרי הכופרים (כתות שיצאו מן היהדות) אזכרותיהן שמות הקודש הכתובים בהם אקפח את בניי לשון שבועה: אקבור את בני (אם אין הדבר כך)

חלק ב

פתיחתא

כטאָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז — קרח שפשע בתורה, ומשה שתבע את כבודה

פתיחתא · קרח שחלק על משה ועל אהרן והלעיג בתורה; משה מוותר על בזיונו ותובע בזיונה של תורה — משל השושבינה

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז ומדונים וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן(משלי יח, יט)

כתב יד וטיקן 34, יד ראשונה (מאגרים, פסקה ב) = הוספת בובר, סימן ב.

״ומדינים״ (הראשון) — בכתב היד ״ומדיני׳״. ״כבריח״ (הראשון) — החי״ת מסופקת. ״עוזו״ — בכתב היד ״עיזו״, ומאגרים תיקנו. ״מריבה״ — בכתב היד ״מ…בה״, ומאגרים השלימו ״רי״ (בספק), כבובר. ״ארמון״ (״ומדינים כבריח ארמון״, השני) — בכתב היד ״אומ׳״, ומאגרים תיקנו ״ארמ׳״. ״מהו״ (״מהו כבריח״) — הוספת מאגרים. ״שהעלת״ — כך בכתב היד (בובר: שהעלה); ״בעדו״ — הוי״ו מסופקת. ״משה ועל״ (״שחלק על משה ועל אהרן״) — הוספת מאגרים (בובר: ״על משה ואהרן״); ״והלעיג בתורה״ — אינו בבובר. ״אהרן״ (״לאחיו אהרן״) — בכתב היד ״לאהרן״, ומאגרים מחקו את הלמ״ד; ההא מסופקת. ״אותו״ — הוי״ו הוספת מאגרים (בספק). ״כתף אורגטים״ — כך בכתב היד (בובר: ״(כתף) אורגטיס״). ״אותר״ — כך בכתב היד, ומאגרים הוסיפו אחריו וי״ו (״אותרו״); בובר: ״אוותר״. ״תדעון״ — הנו״ן והוי״ו הוספת מאגרים, כפסוק וכבובר. ״שלבת המלך״ — כך בכתב היד, בחיבור. ״בניפיקון״ — בכתב היד ״בני בפיקון״ ו״בני פיקון״, ומאגרים מחקו את הבי״ת וחיברו (הוי״ו מסופקת); בובר: ״בני פיקון [צ״ל בניפיקון]״. ״והרופאים״ — הוי״ו הוספת מאגרים; ״ומבקרים״ — ״רי״ הוספת מאגרים. ״ואומר״ (״אף אני כופר ואומר״) — הוספת מאגרים, כבובר. ״אילו״, ״וודיי״ — כך בכתב היד.

מקבילות: במדבר רבה יח, יד — ״אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון — זה קרח שפשע בתורה שהיא עז, שנאמר יי עוז לעמו יתן״; במדבר רבה יח, יב — ״משל למה״ד לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו… עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו: אם אין אתה תובע בנפקין שלך… אף אני אומר בוודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך״ (על ״בזאת תדעון… אם כמות כל האדם״); תנחומא (ורשא), קרח ח — אותו משל (״לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו״).

זהו שאמר הכתוב:

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן(משלי יח, יט) — מדבר בקרח.

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז — זה קרח, שפשע בתורה, שהיא קרית עוזו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא).

ועשה מריבה עם משה,

שנאמר: וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ ארמון.

מהו כִּבְרִיחַ? שהעלת הארץ בריחיה בעדו.

ומי גרם לו לבוא לכל הקלון הזה?

אלא שחלק על משה ועל אהרן, והלעיגוהלעיג — ולעג, ביזה בתורה.

ומה היה אומר?

ראו מה בן עמרם עושה:

נתן את הכהונה לאחיו אהרן, ונטל את המלכות לעצמו, ועשה אותו כתף אורגטיםאורגטים — פועל שכיר, סבל,

שנאמר: כִּי עֲבֹדַת הַקֹּודֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף(במדבר ז, ט) — שהיה טועןטוען — נושא משא בארון.

התחיל חולק עליהם, ואומר:

לא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה ניתנה מן השמים.

כיון ששמע משה כך, התחיל הולך לו אצל הקדוש ברוך הוא.

אמר לו: אותראותר — אוותר, אמחל על בזיוני ועל בזיונו של אהרן; ועל בזיונה של תורה אני תובע,

שנאמר: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי וגו׳(במדבר טז, כח);

ואין ״זאת״ אלא תורה, שנאמר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וגו׳(דברים ד, מד).

משל השושבינה

משל לשושבינהלשושבינה — לשושבין, ידיד החתן או הכלה המלווה אותם בחתונה (ומעיד על בתוליה) שלבת המלך, שביקש בניפיקוןבניפיקון — מתנה, טובת הנאה (מתנות השושבינות שנתן) מן המלך.

אמר למלך: אם אינך תובע בניפיקון שלי — אף אני אומר שלא היו לבתך בתולים.

כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:

אם מתים הם אילו על מיטותם, כדרך שכל בני אדם מתים,

והרופאים עולין ומבקרים אותן, כדרך שכל החולים מתבקרים —

אף אני כופר ואומר: וודיי אין תורה ניתנה מן השמים,

שנאמר: אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם וגו׳(במדבר טז, כט).

תרגום לעבריתוהלעיג ולעג, ביזה אורגטים פועל שכיר, סבל טוען נושא משא אותר אוותר, אמחל לשושבינה לשושבין, ידיד החתן או הכלה המלווה אותם בחתונה (ומעיד על בתוליה) בניפיקון מתנה, טובת הנאה (מתנות השושבינות שנתן)

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

לאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ — שלשה נביאים שאמרו כלשון הזה

דרשת הפסוק · ״אם כמות כל האדם… ואם בריאה יברא יי״ · אליהו, מיכה ומשה; פה לארץ — אם נברא מששת ימי בראשית, ואם לאו ייברא עכשיו

כתב יד וטיקן 34, יד ראשונה (מאגרים, פסקה ג) = הוספת בובר, סימן ג.

״זה אחד״ — כך בכתב היד (בובר: ״זהו אחד מג׳ נביאים שאמרו״); ״שאמרו״ — בכתב היד ״שאמ׳״. ״אלהי אברהם״, ״אלהים בישראל״, ״האלהים״ — בכתב היד ״אלי״, ״אלים״, ״אלים״, כתיבה מקוצרת של השם; ״האלהים״ — בכתב היד בלי ה״א הידיעה. ״אתה״ (״ואם אין אתה עונה אותי״) — ההא הוספת מאגרים. ״הסיבות״ — כך בכתב היד (במסורה: הסבת). ״מה אתה מבקש? אמר לו משה: רבונו של עולם״ — הוספת מאגרים, כבובר. ״בראתה״ — כך בכתב היד (בובר: בראת). ״עולם״ — בכתב היד ״עול ם״. בנוסח בובר: ״ואם לאו יברא יי עכשיו פה״ (בלי ״יברא לה מעכשיו״), ובסוף ״ועל דרכיך נגה אור״ (המשך הפסוק).

מקבילה: במדבר רבה יח, יב — ״שלשה נביאים שאמרו בל׳ הזה: אליהו ומיכיהו ומשה… אמר לו הקב״ה למשה: מה אתה מבקש? אמר לפניו: רבש״ע, אם בריאה — אם בראת פה לארץ הרי יפה, ואם לאו יברא יי — יברא לה עכשיו פה; אמר לו הקב״ה: ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור״.

זה אחד משלשה נביאים שאמרו כלשון הזה: אליהו, ומיכה, ומשה.

ואליהו מהו אומר?

יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וגו׳(מלכים א יח, לו),

עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְיָ(מלכים א יח, לז) אלהים;

ואם אין אתה עונה אותי, אני אומר: וְאַתָּה הסיבות אֶת לִבָּם אֲחֹורַנִּית.

וכן מיכה, מהו אומר לאחאב?

אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם(מלכים א כב, כח) — אף אני אומר: לֹא דִבֶּר יְיָ בִּי.

ומשה אף הוא אומר: אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם וגו׳(במדבר טז, כט) — אף אני אומר: לֹא יְיָ שְׁלָחָנִי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מה אתה מבקש?

אמר לו משה: רבונו של עולם, אִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ וגו׳(במדבר טז, ל):

אם בראתה פה לארץ מתחילת ברייתו של עולם — הרי יפה;

ואם לאו — יִבְרָא יְיָ: יברא לה מעכשיו פה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך אמרת — וְתִגְזַר אֹומֶר וְיָקׇם לָךְ וגו׳(איוב כב, כח).

לאוַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ — הארץ שנעשתה כמשפך, ועתידין לעלות

דרשת הפסוק · ״ותפתח הארץ את פיה… וירדו הם וכל אשר להם״ · וחתימה · פיות הרבה; ממונם מתגלגל ונבלע עמהם; מצווחין ״משה מלך ונביא״; ולעתיד לבוא — אבדה המתבקשת

כתב יד וטיקן 34, יד ראשונה (מאגרים, פסקה ד) = הוספת בובר, סימן ד.

״באותה שעה״ — בכתב היד ״באות ה שעה״. ״נפתח״ — כך בכתב היד (בובר: נפתחו). ״בקרב כל הארץ״ (שלוש פעמים) — כך בכתב היד; הפסוק (דברים יא, ו) ״בקרב כל ישראל״, ובובר תיקן ״(הארץ) [ישראל]״; נשאר, ו״הארץ״ מחוץ לפסוק. ״אמר לו רבי נחמיה… והיאך את מקיים בקרב הארץ״ — בסוגריים מרובעים במאגרים, ובתוכם אותיות מסופקות; בכתב היד ״אמ׳ לו ר׳ נחמי׳. והרי כת׳ ותפ׳ האר׳ את פיה ות?ב?ל אות׳ א וגו׳. והיא׳ את מקיי׳ בק׳ האר?ץ?״ — הקיצורים נפתחו, ו״ותבל אות׳ א״ — ״ותבלע אותם״ (במדבר טז, לב; בבובר ״ותאכל אותם״). ״עומד״ — הוספת מאגרים, ולפניו בכתב היד ״אומ׳״ מחוק בידי הסופר; כבובר. ״ממונו״ — כך בכתב היד (בובר: ממנו). ״ותפתח״ (״ונמצאת מקיים ותפתח״) — בכתב היד ״ותפת ח״. ״הכובס״ — ״כו״ מסופקות. ״ונבלעין״ — בכתב היד ״ומבלעין״, ומאגרים תיקנו. ״היא״ — בכתב היד ״הוא״, ומאגרים תיקנו. ״שמואל בר נחמן״ — כך בכתב היד (בובר: נחמני). ״לפי״ — הוספת מאגרים, כבובר. ״שונה״ — בכתב היד ״שונא״, ומאגרים תיקנו. ״תעיתי״ — בכתב היד ״פעיתי״ (במאגרים sic), ותוקן כפסוק וכבובר. ״וגו׳״ (אחרי ״בקש״) — הוספת מאגרים. ״אף אבידה זו עתידה להתבקש״ — בסוגריים מרובעים במאגרים (האל״ף והפ״א מסופקות), כבובר. ״מתפללת״ — כך בכתב היד (בובר: מתפללה).

מקבילות: במדבר רבה יח, יג — ״א״ר יהודה: באותה שעה נפתחו לארץ פיפיות הרבה, שנאמר בקרב כל ישראל; א״ר נחמיה: והרי כתיב ותפתח הארץ את פיה… אלא שנעשית הארץ כמשפך… א״ר שמואל בר נחמני: אפי׳ מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם אף היא היתה נבלעת… ר׳ יהודה בן בתירה שונה שיש להם חלק לעוה״ב… מה אבידה שנאמר בדוד היא עתידה להתבקש, אף כאן אבידה העתידה להתבקש; וכן חנה מתפללת עליהם: יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל״.

מיד: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע וגו׳(במדבר טז, לב).

רבי יהודה אומר:

באותה שעה נפתח לארץ פיות הרבה,

שנאמר: בְּקֶרֶב כׇּל(דברים יא, ו) הארץ.

אמר לו רבי נחמיה:

והרי כתיב: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹותָם וגו׳; והיאך את מקיים בְּקֶרֶב הארץ?

אלא שנעשת הארץ כמשפךכמשפך — ככלי צר מלמטה ורחב מלמעלה, שכל מה שבו נשפך אל פיו,

וכל איכן שהיה אחד מהן עומד — ממונו היה מתגלגל ובא, ויורד עמו.

נמצאת מקיים: בְּקֶרֶב כׇּל הארץ;

ונמצאת מקיים: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ וגו׳.

ומהו וְאֵת כׇּל הַיְקוּם? זה הממון, שהוא מעמיד את הרגלים.

אֵת כׇּל הַיְקוּם —

רבותינו אומרים:

אפילו היו להם כלים ביד הכובס — היו מתגלגלים ובאין, ונבלעין עמהן.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם — אף היא היתה נבלעת עמהן,

שנאמר: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם וגו׳(במדבר טז, לג).

כיון שהיו נבלעין, היו מצווחין ואומרין:

משה מלך ונביא, ואהרן כהן גדול, ותורה ניתנה מן השמים.

והיה קולן הולך בכל מחנה ישראל,

שנאמר: וְכׇל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹותֵיהֶם נָסוּ לְקֹולָם וגו׳(במדבר טז, לד).

כל כך למה? לפי שחלק על הקדוש ברוך הוא.

ואף על פי כן, לעתיד לבוא הן עתידין לעלות.

כך את מוצא: רבי יהודה בן בתירא שונה שיש להן חלק לעולם הבא.

מה כתיב בהן? וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל;

ונאמר בדוד: תעיתי כְּשֶׂה אֹובֵד בַּקֵּשׁ(תהלים קיט, קעו) וגו׳.

מה אבדה שכתוב בדוד — היא עתידה להתבקש,

אף אבידה זו עתידה להתבקש.

וכן את מוצא, שחנה מתפללת עליהן בתפילה,

שנאמר: יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וגו׳(שמואל א ב, ו).

תרגום לעבריתכמשפך ככלי צר מלמטה ורחב מלמעלה, שכל מה שבו נשפך אל פיו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבמהדורת בובר); סימן כא, שאינו בטקסט מאגרים — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כחשיד— (הוספה)
כחעובדי— (הוספה)
כחאינו— (הוספה)
כטעוזועיזו
כטארמוןאומ׳
כטמהו— (הוספה)
כטמשה ועל— (הוספה)
כטואומר— (הוספה)
למה אתה מבקש?— (הוספה)
לאמר לו משה: רבונו של עולם,— (הוספה)
לאאמר לו רבי נחמיה:— (הוספה)
לאוהרי כתיב: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹותָם וגו׳; והיאך את מקיים בְּקֶרֶב הארץ?— (הוספה)
לאעומד— (הוספה)
לאונבלעיןומבלעין
לאהיאהוא
לאלפי— (הוספה)
לאשונהשונא
לאתעיתיפעיתי
לאוגו׳— (הוספה)
לאאף אבידה זו עתידה להתבקש.— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (טקסט מאגרים)
§§3403§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ג

ויקח קרח (דרשה שלישית)

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן(במדבר טז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבמהדורת בובר); סימן כא, שאינו בטקסט מאגרים — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

לבאָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז — קרח, שהיה מסובלי הארון

פתיחתא · קצרה · קרח, הגדול שבשבט, שפשע בארון — ״ויתן לשבי עוזו״

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז ומדונים וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן(משלי יח, יט)

כתב יד וטיקן 34, יד ראשונה (מאגרים, פסקה ה) = הוספת בובר, סימן ה. כאן נפסק הטקסט בכתב היד, וכן בבובר (״חסלת הוספה לפרשת קרח״): הפתיחתא אינה חוזרת אל הסדר.

״דבר אחר״ — בכתב היד ״ד׳א״. ״כבריח״ — בכתב היד ״כבד׳״, ותוקן כפסוק וכבובר. ״זהוא״ — האל״ף הוספת מאגרים (בובר: והוא). ״אף בארון״ — כך בכתב היד (בובר: אך). ״מקרית עוז״ (בפעם השלישית) — בכתב היד ״מקרי׳ עו׳״.

מקבילה: במדבר רבה יח, יד — ״אח נפשע מקרית עוז… זה קרח שפשע בתורה שהיא עז״ (שם על התורה, וכאן על הארון).

דבר אחר:

וַיִּקַּח קֹרַח וגו׳(במדבר טז, א).

זהו שאמר הכתוב:

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז וּמִדְיָנִים(משלי יח, יט) כבריח אַרְמוֹן.

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז —

אמר רבי אחא:

זה קרח, שהיה מסובלי הארוןמסובלי הארון — מנושאי הארון,

שנאמר: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹודַת הַקֹּודֶשׁ וגו׳(במדבר ז, ט).

זהוא היה גדול מכל השבט, ופשע אף בארון,

שנאמר: אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז.

ואין ״עוז״ אלא הארון,

שנאמר: וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻוזּוֹ וגו׳(תהלים עח, סא).

תרגום לעבריתמסובלי הארון מנושאי הארון

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (״הוספה לפרשת קרח מתוך כתב יד רומי״ שבמהדורת בובר); סימן כא, שאינו בטקסט מאגרים — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
לבכבריחכבד׳

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (טקסט מאגרים)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברמהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
תנחומא בוברכ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (טקסט מאגרים)