ספרי דברים

פרשת דברים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. אאלה הדבריםדברים א, א
  2. יוהנכם היוםדברים א, י
§§01§§

ספרי דברים

פסקה א: אלה הדברים

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן(דברים א, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 32 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה — דברי תוכחות

דרשת הפסוק · ״אלה הדברים״ · דברי משה, עמוס, ירמיהו, דוד ושלמה — כולם דברי תוכחות

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 1–3).

בראש הפסקה פתיחת הסופר, ואינה מן המדרש: ״בשם אל כביר על כבירים אחל לכתוב ספר אלה הדברים. משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. ירמיה כתב ספרו ודברי הימים וקינות״ (על פי בבא בתרא פרק א, יד ע״ב).

״אשר חזה על ירושלם״ ו״אשר היו״ (עמוס א, א) — כך בכתב היד, ומאגרים סימנו ״כך״; תוקן על פי המסורה (״על ישראל״, ״היה״). ״ואין כמהו״ (ירמיה ל, ז) תוקן ״מאין״. ״בימי עוזיהו״ — כך בכתב היד ובפינקלשטיין, ובמסורה ״עזיה״; השם הוצא מן הציטוט. ״יוושע״ (ירמיה ל, ז) ו״?י?מלא״ (שמואל ב כג, ז, קריאה מסופקת) — כך בכתב היד.

בדוד: ״וכי לא נתנבא דוד אלא אילו בלבד״ — כפול בכתב היד אחרי ״מה תלמוד לומר״, ונמחק בידי הסופר. בשלמה חסר בכתב היד ״והלא שלשה ספרים כתב וחצי חכמתו משל היה״ (כך בפינקלשטיין), ולא הושלם.

בקהלת: ״וגו׳״ שאחרי ״מזרח ומערב״ נמחק, ובגליון ״ואומר״. בפינקלשטיין ״והלא יותר מכל חבריו נתנבא״ (בכתב היד ״והלא מכל חביריו נתנבא״).

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ג (״לפי שהוא מקנטרן בראשו של ספר — אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל — לפיכך הוא חוזר ומברכן בסופו: וזאת הברכה״); פסקה שמב, א (״לפי שאמר להן משה לישראל דברים קשין תחילה… חזר ואמר להן דברי תנחומין״). כל הקטע במדרש תנאים לדברים א, א.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה(דברים א, א) —

וכי לא נתנבא משה אלא אילו בלבד?

והלא הוא כתב כל התורה כולה,

שנאמר: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת(דברים לא, ט).

מה תלמוד לומר אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה?

מלמד שהיו דברי תוכחות,

שנאמר: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁורוּן וַיִּבְעָט(דברים לב, טו).

דברי עמוס

כיוצא בו אתה אומר:

דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עוזיהו מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ(עמוס א, א).

וכי לא נתנבא עמוס אלא אילו בלבד?

והלא מכל חביריו נתנבא!

מה תלמוד לומר דִּבְרֵי עָמוֹס?

מלמד שהיו דברי תוכחות.

ומנין שהיו דברי תוכחות?

שנאמר:

שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁומְרוֹן הָעֹושְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹוצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹומְרֹות לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה(עמוס ד, א) —

אילו בתי דינין שלהן.

ואלה הדברים — ירמיהו

כיוצא בו אתה אומר:

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה(ירמיה ל, ד).

וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אילו בלבד?

והלוא שני ספרים כתב ירמיהו,

שנאמר: עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ(ירמיה נא, סד).

מה תלמוד לומר וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים?

מלמד שהיו דברי תוכחות.

ומנין שהיו דברי תוכחות?

שנאמר:

כִּי כֹה אָמַר יְיָ קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם(ירמיה ל, ה),

שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹולֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כׇל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כׇל פָּנִים לְיֵרָקוֹן(ירמיה ל, ו),

הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִווָּשֵׁעַ(ירמיה ל, ז).

ואלה דברי דוד האחרונים

כיוצא בו אתה אומר:

וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹונִים(שמואל ב כג, א).

וכי לא נתנבא דויד אלא אילו בלבד?

והלא כבר נאמר: רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי(שמואל ב כג, ב).

מה תלמוד לומר וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹונִים?

מלמד שהיו דברי תוכחות.

ומנין שהיו דברי תוכחות?

שנאמר:

וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻונָד כֻּולָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ(שמואל ב כג, ו),

וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית וּבָאֵשׁ שָׂרף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת(שמואל ב כג, ז).

דברי קהלת

כיוצא בו אתה אומר:

דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִיד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם(קהלת א, א).

וכי לא נתנבא שלמה אלא אילו בלבד?

מה תלמוד לומר דִּבְרֵי קֹהֶלֶת?

מלמד שהיו דברי תוכחות.

ומנין שהיו דברי תוכחות?

שנאמר:

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וגו׳(קהלת א, ה),

הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן וגו׳(קהלת א, ו) — זה הוא מזרח ומערב;

ואומר: כׇּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז).

כינאכינא — כינה, דימה (את הרשעים לחמה, ללבנה ולים) את הרשעים בחמה ובלבנה ובים, שאין להן מתן שכר.

תרגום לעבריתכינא כינה, דימה (את הרשעים לחמה, ללבנה ולים)

באֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל — כולם בעלי תוכחה

דרשת הפסוק · ״אל כל ישראל״ · משה הוכיח את כולם, ומי בדור יודע להוכיח ולקבל תוכחה

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 3–4). ״שם היינו״ — בגליון כתב היד.

״קובלני״ — בכתב היד ״קיבלני״, ומאגרים סימנו ״כך״; בפינקלשטיין ״שהייתי קובל עליו״. בכתב היד ״מחמש״ בקיצור (מ ועמה האות ה), ובפינקלשטיין ״מחמשה״.

מקבילה: ערכין פרק ג, טז ע״ב (רבי טרפון, רבי אלעזר בן עזריה ורבי יוחנן בן נורי, בשינויים: ״שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי״).

אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל(דברים א, א) —

אילו הוכיח מקצתן, היו אילו שבשוק אומרים:

כך הייתם שומעין מבן עמרם, ולא הייתם משיבין לו דבר כך מכך?

שאילו היינו שם — היינו משיבין לו ארבע חמש פעמים על כל דבר ודבר!

דבר אחר: כינסן מגדולם ועד קטנן

דבר אחר:

אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל —

מלמד שכינסן משה מגדולם ועד קטנן, ואמר להן:

הריני מוכיחן; כל מי שיש לו תשובה — יבוא ויומר.

דבר אחר: העבודה אם יש בדור הזה

דבר אחר:

אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל —

מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולין לעמוד בתוכחות.

אמר רבי טרפון: העבודההעבודה — לשון שבועה: (חי) העבודה שבבית המקדש! אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח.

אמר רבי אלעזר בן עזריה:

העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות.

אמר רבי עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחן.

אמר רבי יוחנן בן נורי:

מיעיד אני עלי שמים וארץ,

שיתיר מחמש פעמים נתקנתרנתקנתר — נזף, ננזף והוכח על ידי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבני,

שהייתי קובלני אני לו עליו, והיה מקנתרו;

וכל כך יודע אני בו, שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת,

לקיים שנאמר: אַל תּוֹכַח לֵץ וגו׳(משלי ט, ח).

תרגום לעבריתהעבודה לשון שבועה: (חי) העבודה שבבית המקדש נתקנתר נזף, ננזף והוכח

גבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר — מה שעשו במדבר

דרשת הפסוק · ״בעבר הירדן במדבר״ · הוכיחן על מעשיהם בעבר הירדן ובמדבר, ועל תלונתם על בניהם

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 4).

״שעשו״ — בכתב היד ״שעשן״, ותוקן במאגרים. ״ויאמרו״ (שמות טז, ג) — בכתב היד ״ויאמר״, ומאגרים סימנו ״כך״.

״נוטלי בניהן״ — כך בכתב היד; בפינקלשטיין ״נוטלים״.

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן(דברים א, א) —

מלמד שהוכיחן על מה שעשו בעבר הירדן.

בַּמִּדְבָּר —

מלמד שהוכיחן על מה שעשו במדבר.

דבר אחר: מה פרנסה התקנת להן

דבר אחר:

בַּמִּדְבָּר —

שהיו נוטלי בניהן ובנותיהן קטנים, וזורקין לתוך חיקו שלמשה, ואומרים לו:

בן עמרם! מה אנונהאנונה — מזון, אספקת לחם התקנת להן לאילו? מה פרנסה התקנת להן לאילו?

רבי יהודה אומר:

הריהו אומר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ וגו׳(שמות טז, ג).

דבר אחר:

בַּמִּדְבָּר — זה הכלל: על כל מה שעשו במדבר.

תרגום לעבריתאנונה מזון, אספקת לחם

דבָּעֲרָבָה — בערבות מואב

דרשת הפסוק · ״בערבה״ · הוכיחן על מה שעשו בערבות מואב, בשטים

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 4). ״בערבות״ — בשיטה ״בערבה״, והסופר תיקן בגליון.

״מלמד על מה שהוכיחן שעשו״ — כך בכתב היד (סדר המלים משובש, ומאגרים סימנו ״כך״); בפינקלשטיין ״מלמד שהוכיחם על מה שעשו״.

בָּעֲרָבָה(דברים א, א) —

מלמד על מה שהוכיחן שעשו בערבות מואב,

וכן הוא אומר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וגו׳(במדבר כה, א).

המוֹל סוּף — המרו על הים

דרשת הפסוק · ״מול סוף״ · הוכיחן על שהמרו על הים ובתוך הים, ובכל מסע ומסע

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 4–5). ״שהוכיחן״ — בכתב היד ״שה?כ?י׳״, קריאה מסופקת. ״והימרו״ — ״הי״ הושלם במאגרים.

״אלא״ — בשיטה ״לא״, והסופר תיקן בגליון.

״בים״ (תהלים קו, ז) הושלם על פי המסורה ופינקלשטיין: דרשת רבי יהודה (על הים ובתוך הים) תלויה בו.

מוֹל סוּף(דברים א, א) —

מלמד שהוכיחן על מה שעשו על הים, והמרו בתוך הים, והפכו עורף כלפי משה שלוש מסעות.

רבי יהודה אומר:

הימרו על הים, והימרו בתוך הים,

וכן הוא אומר: וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף(תהלים קו, ז).

יכול לא הוכיחן אלא בתחילת מסע; בין מסע למסע מנין?

תלמוד לומר: בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל.

ווּבֵין תֹּפֶל — דברי תפלות על המן

דרשת הפסוק · ״ובין תפל״ · תלונתם על המן, כאדם הראשון שנתרעם על הטובה

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 5). ״שתפלו״ — ״ת״ הושלם במאגרים; ״נתרעם״ — בכתב היד ״תתרעם״, ותוקן במאגרים.

בפינקלשטיין הלמד ״ובין תפל ולבן״ בסוגריים, ״דברי תפלות״, ו״וכן הוא אומר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל״.

דבר תפלות שתפלו על המן,

כן הוא אומר: וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה וגו׳(במדבר כא, ה).

אמר להן: שוטין!

כל עצמן שלמלכין — אין בוררין להן אלא לחם קל,

שלא יהא אחד מהם גוסהגוסה — אוכל אכילה גסה, מתמלא מן המאכל, ודלריאודלריא — ושלשול, חולי מעיים אוחזתו.

אבל אתם — בטובה שהיטבתי לכם, בה אתם מתרעמין לפני!

הוי, בשטות אביכם הלכתם:

שאמרתי: אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ(בראשית ב, יח) —

בטובה שהיטבתי לו, בה נתרעם לפני, ואמר:

הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי וגו׳(בראשית ג, יב).

תרגום לעבריתגוסה אוכל אכילה גסה, מתמלא מן המאכל ודלריא ושלשול, חולי מעיים

זוַחֲצֵרֹות — ממה שעשיתי למרים

דרשת הפסוק · ״וחצרות״ · עונשה של מרים — קל וחומר למדבר בגנות חבירו

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 5). ״לא היה״ כפול בכתב היד ונמחק בידי הסופר.

״ומה מרים״ — בשיטה ״ומה מה״, ובגליון ״מרים״. ״שמע״ — בכתב היד ״שמעתי״, ותוקן במאגרים. בפינקלשטיין ״אלא המקום בלבד״.

וַחֲצֵרֹות(דברים א, א) —

אמר להן: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות?

אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין — קל וחומר לשאר בני אדם.

דבר אחר: באחיה הקטן ממנה

דבר אחר:

ומה מרים, שלא דיברה אלא באחיה הקטן ממנה — כך נענשה;

המדבר במי שגדול ממנו — על אחת כמה וכמה.

דבר אחר: בגנותו שלחבירו ברבים

דבר אחר:

ומה מרים, שכשדברה דבר שלא שמע כל בריא אלא מקום בלבד,

כענין שנאמר: וַיִּשְׁמַע יְיָ(במדבר יב, ב) —

כך נענשה;

המדבר בגנותו שלחבירו ברבים — על אחת כמה וכמה.

חוְדִי זָהָב — מעשה העגל

דרשת הפסוק · ״ודי זהב״ · מעשה העגל קשה מכולם, וזהב המשכן מכפר על זהב העגל

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקאות א–ב; פינקלשטיין עמ׳ 6). מאגרים פותח פסקה חדשה ב״רבי שמעון אומר״.

״ותרה״ — כך בכתב היד שלוש פעמים, וכך בפינקלשטיין (״הא ותרה״); מאגרים תיקן בשתיים הראשונות ״יתרה״. ״עבדו״ כפול בכתב היד ונמחק בידי הסופר.

״רבי שמעון״ — ״רבי״ הושלם; בכתב היד ״שמע׳ או׳״ בלא ״ר׳״. ״מעשרין אותו״ — בפינקלשטיין ״מאשרים״.

דברי רבי יוסי בן חנינה ופתיחת דברי רבי יהודה חסרים בכתב היד (דילוג מ״ויכפר… עגל״ ל״ויכפר על זהב עגל״), שבו נקראים ״ר׳ יוסי בן חנינא. הריהו או׳ במדבר בערבה״ — כאילו הם דבריו, ורבי יוסי בן דורמסקית משיב ״יהודה ברבי״. הושלמו מפינקלשטיין.

וְדִי זָהָב(דברים א, א) —

אמר להן: הא ותרהותרה — ויתור, מחילה: על הכול אני מוותר לכל שעשיתם, מעשה עגל קשה עלי מן הכל.

משל: הצרה האחרונה

היה רבי יהודה אומר:

משל למה הדבר דומה?

לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה; באחרונה הוסיף לו צרה אחת.

אמר לו: הא ותרה לכל מה שעשית לי, וזו קשה עלי יתר מן הכל.

כך אמר להן מקום לישראל:

זו ותרה לכל מה שעשיתם, ומעשה עגל קשו עלי יותר מן הכל.

משל: המקבל את הכל

רבי שמעון אומר:

משל למה הדבר דומה?

לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו הכל מעשריןמעשרין — משבחים, מהללים (?) אותו.

באו גוים — וקיבלם; באו ליסטיןליסטין — שודדים, לסטים — וקיבלן.

היו הבריות אומרים: כך היא ווסתוווסתו — מנהגו, דרכו הקבועה שלפלוני, לקבל את הכל.

כך אמר משה לישראל: וְדִי זָהָב למשכן, וְדִי זָהָב לעגל.

זהב המשכן מכפר על זהב העגל

רבי בנייא אומר:

עבדו ישראל עבודה זרה — הריהן חייבין כלייא;

יבא זהב משכן ויכפר מעשה עגל.

רבי יוסי בן חנינא אומר:

וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר(שמות כה, יז) — יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל.

תרגום לעבריתותרה ויתור, מחילה: על הכול אני מוותר מעשרין משבחים, מהללים (?) ליסטין שודדים, לסטים ווסתו מנהגו, דרכו הקבועה

טבַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה — רבי יהודה ורבי יוסי בן דורמסקית

דרשת הפסוק · ״במדבר בערבה״ · דרשות רבי יהודה · עשרה נסיונות; ״למה אתה מעוית עלינו את הכתובים״ — חדרך ודמשק, אברך

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה ב; פינקלשטיין עמ׳ 6–8). ״אלא״ (על שם מאורע) — הוספה בכתב היד.

״חדרך״ — בכתב היד ״הדרך״ (בפסוק סימנו מאגרים ״כך״), ודרשת ״חד… ורך״ תלויה בחי״ת. ״מנוחתו״ — בכתב היד ״מניו״. ״למעלה״ השנייה (יחזקאל מא, ז) — בכתב היד ״למל׳״.

״אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: מה, למה אתה מעוית״ — כך בכתב היד; בפינקלשטיין ״יהודה ברבי, למה אתה מעוית״. ״מדמשק״ — לפניו ״מדש׳״ שנמחק. ״אב בחכמה״ — בשיטה ״בבחכמה״, ובגליון ״אב בחכמה״. ״אבריכם״ — המם קריאה מסופקת במאגרים. ״רחב הבית״ (יחזקאל מא, ז) — כך בכתב היד ובפינקלשטיין, ובמסורה ״רחב לבית״; ״הבית״ הוצא מן הציטוט.

מקבילות: עשרה נסיונות — משנה אבות ה, ד; ערכין פרק ג, טו ע״א (״תניא, אמר ר׳ יהודה, עשר נסיונות ניסו אבותינו… שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן״). ״חדרך״ ו״ודמשק מנוחתו״ — פסיקתא דרב כהנא, רני עקרה ז (״ר׳ יודה א׳ אין לשון זה חדרך אלא זה מלך המשיח, שהוא חד לאומות ורך לישר׳; ור׳ נחמיה אמ׳ המקום הוא״); שיר השירים רבה ז, ה (בייחוס הפוך: ״רבי יהודה אמר מקום הוא שנקרא חדרך, אמר לו ר׳ יוסי בן דורמסקית העבודה שאני מדמשק… רבי נחמיה אמר זה מלך המשיח״). כל הקטע במדרש תנאים לדברים א, א.

רבי יהודה אומר:

הריהו אומר: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה וגו׳(דברים א, א) —

אילו עשרה נסיונות שניסו אבותינו את המקום במדבר.

ואלו הן:

שנים בים, שנים במים, שנים במן, שנים בסליו,

אחד במעשי העגל, אחד במדבר פארן במרגלים.

על שם מאורע

אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית:

יהודה ברבי! למה אתה מעויתמעוית — מעקם, מסלף עלינו את הכתובים?

מעיד אני עלי שמים וארץ, שחזרנו על כל מקומות,

ואינן מקומות שנקראו אלא על שם מירעמירע — מאורע, מקרה שאירע שם.

כן הוא אומר: וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק וגו׳(בראשית כו, כ),

וַיִּקְרָא אֹותָהּ שִׁבְעָה(בראשית כו, לג).

חדרך ודמשק

כיוצא בדבר דרש רבי יהודה:

מַשָּׂא דְבַר יְיָ בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻוחָתוֹ(זכריה ט, א) —

זה משיח, שהוא חד לאומות ורך לישראל.

אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית:

מה, למה אתה מעוית עלינו את הכתוב?

מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק, ויש שם מקום ששמו חדרך.

אמר לו:

מה את מקיים וְדַמֶּשֶׂק מְנֻוחָתוֹ?

מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק,

שנאמר: וְדַמֶּשֶׂק מְנֻוחָתוֹ,

ואין מְנֻוחָתוֹ אלא ירושלם,

שנאמר: זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד(תהלים קלב, יד).

אמר לו:

מה את מקיים וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וגו׳(ירמיה ל, יח)?

שאין עתידה לזוז ממקומה.

אמר לו:

מה אני מקיים:

וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב הבית לְמַעְלָה(יחזקאל מא, ז)?

שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה,

כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה,

ושערי ירושלם עתידין להיות מגיעין עד דמשק.

וכן הוא אומר: אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק(שיר השירים ז, ה);

וגליות באות וחונות בתוכה,

שנאמר: וְדַמֶּשֶׂק מְנֻוחָתוֹ,

ואומר: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ וגו׳(ישעיה ב, ב),

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וגו׳(ישעיה ב, ג).

אברך

כיוצא בו דרש רבי יהודה:

וַיַּרְכֵּב אֹותוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה וגו׳(בראשית מא, מג) —

זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים.

אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית:

יהודה ברבי! למה את מעוית עלינו את הכתובים?

מיעיד אני עלי שמים וארץ,

שאין אַבְרֵךְ אלא לבירכייםלבירכיים — כינוי שררה: שהכול כורעים ברכיהם לפניו (?) אבריכם,

שהיו הכל נכנסין ויוצאין מתחת ידו,

כענין שנאמר: וְנָתוֹן אֹותוֹ עַל כׇּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

תרגום לעבריתמעוית מעקם, מסלף מירע מאורע, מקרה שאירע שם לבירכיים כינוי שררה: שהכול כורעים ברכיהם לפניו (?)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 32. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אהיההיו
אישראלירושלם
אמאיןואין
בקובלניקיבלני
גשעשושעשן
גויאמרוויאמר
ההימרוהמרו
הבים— (הוספה)
ושתפלושפלו
ונתרעםתתרעם
זשמעשמעתי
חרבי— (הוספה)
חאומר— (הוספה)
חוְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר— (הוספה)
ח— יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל.— (הוספה)
טרבי יהודה אומר— (הוספה)
טעשקעס׳
טחדרךהדרך
טחדרךהדרך
טמנוחתומניו
טלמעלהלמל׳

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
ספרי דבריםכ״י וטיקן 32
§§10§§

ספרי דברים

פסקה י: והנכם היום

יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב(דברים א, י)

על פי כתב יד וטיקן 32 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אוְהִנְּכֶם הַיּוֹם — שבע כיתות של צדיקים

דרשת הפסוק · ״והנכם היום ככוכבי השמים לרב״ · קיימים כיום; שבע כיתות של צדיקים בגן עדן, זו למעלה מזו

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 18). ״וגו׳״ (תהלים סה, ה) — קריאה מסופקת במאגרים.

״ומי ישכן״ (תהלים טו, א) — כך בכתב היד, ובמסורה ״מי ישכן״.

וְהִנְּכֶם הַיּוֹם(דברים א, י) — הרי אתם קימין כיום.

מיכן אמרו: שבע כיתות שלצדיקים בגן עדן, זו למעלה מזו למעלה מזו:

ראשונה — אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וגו׳(תהלים קמ, יד);

שנייה — אַשְׁרֵי תִּבְחַר וגו׳(תהלים סה, ה);

שלישית — אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ(תהלים פד, ה);

רביעית — יְיָ מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ(תהלים טו, א);

חמישית — ומי יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ;

ששית — מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ(תהלים כד, ג);

שביעית — וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ.

בוְהִנְּכֶם הַיּוֹם — שבע שמחות

דרשת הפסוק · ״והנכם היום״ · דרשת רבי שמעון בן יוחי · פני הצדיקים לעתיד לבוא דומים לחמה, ללבנה, לרקיע, לכוכבים, לברקים, לשושנים ולמנורה

כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים, פסקה א; פינקלשטיין עמ׳ 18). לפני ״בן יוחיי״ ״ר׳״ כפול שנמחק בידי הסופר. ״לרקיע״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

לחמה וללבנה בכתב היד פסוק אחד (שיר השירים ו, י); בפינקלשטיין לחמה ״ואהביו כצאת השמש בגבורתו״ (שופטים ה, לא), וללבנה ״יפה כלבנה״.

״הגולה״ (זכריה ד, ג) — בכתב היד ״הגו׳״, ונפתח כפסוק (במסורה ״הגלה״). לפני ״אחד״ מחיקה ריקה במאגרים.

מקבילות: פסקה מז, ב (לשבע שמחות, ״עתידין להקביל פני שכינה״, ובמקום המנורה ״ויהי כזית הודו״); ויקרא רבה ל, ב (מרגליות; ״אל תהי קורא שובע אלא שבע, אלו שבע כתות שלצדיקים שעתידין להקביל פני שכינה, ופניהם דומות לחמה ולבנה…״, ולמנורה ״מנורת זהב כולה״, זכריה ד, ב); פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ב.

רבי שמעון בן יוחיי אומר:

לשבע שמחות פניהן שלצדיקים דומין לעתיד לבוא:

לחמה, ללבנה, לרקיע ולכוכבים, ולברקים, לשושנים ולמנורת בית המקדש.

לחמה וללבנה מנין? שנאמר: יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה(שיר השירים ו, י).

לרקיע — וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ(דניאל יב, ג).

לכוכבים — וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים וגו׳.

לברקים — כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ וגו׳(נחום ב, ה).

לששנים — לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים וגו׳(תהלים מה, א).

למנורת בית המקדש — שנאמר: וּשְׁנַיִם זֵתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּולָּה(זכריה ד, ג).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 32. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בלרקיעלרקע

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
ספרי דבריםכ״י וטיקן 32

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
ספרי דבריםכ״י וטיקן 32