פרשת פנחס
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓ספרי במדבר
עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיְיָ(במדבר כח, ו)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 32 §§cover-end§§
חלק א
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״עולת תמיד העשויה בהר סיני״ · עולת תמיד טעונה נסכים כעולת סיני; רבי יוסי הגלילי: לריח ניחוח בלבד
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 189–190).
בהורוויץ נוסף בסוגריים מרובעים: ״מה עולת הר סיני לגבי מזבח אף עולת תמיד לגבי מזבח דברי ר׳ ישמעאל, ר״ע אומר מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני״ — אינו בכתב היד.
עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי(במדבר כח, ו) —
מקישמקיש — משווה (בדרך היקש) עלת תמיד לעלת הר סיני:
מה עולת סיני טעונה נסכיןטעונה נסכין — חייבת בנסכים — יין הנסך והמנחה — אף עלת תמיד תיטען נסכין.
רבי יוסי הגלילי אומר:
לְרֵיחַ נִיחֹחַ —
לריח ניחח הקשתיההקשתיה — השוויתיה (בהיקש), ולא הקשתיה לנסכין.
דרשת הפסוק · ״ונסכו רביעית ההין לכבש האחד״ · מנסכים יין חי ולא מזוג
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 190).
וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד(במדבר כח, ז) —
חי אתה מנסך, ואי את מנסך את המזוגהמזוג — היין המהול במים.
דרשת הפסוק · ״בקדש הסך נסך שכר״ · הנסכים נבלעים במקדש; רבי נתן: להביא את המים
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 190).
״שינסכו בקודש״ — בהורוויץ ״שיתנסכו בקודש״. ״להביא את המים״ — בהורוויץ ״להביא נסוך המים״. דברי רבי נתן חוזרים בסוף פסקה קנ, בעניין ניסוך המים בחג.
בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר(במדבר כח, ז) —
שינסכו בקדש, ובקדש יבלעויבלעו — ייבלעו — היין נבלע בשיתין שתחת המזבח.
רבי נתן אומר:
בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ — למה נאמר?
להביא את המים.
דרשת הפסוק · ״ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״ · משנה · לא הקריב של שחר מקריב של בין הערבים; חנוכת הכלים, וברכת משה לישראל
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 190–191).
״את הכבש האחד תעשה בבקר״ — לשון כתב היד היא לשון שמות כט, לט; בפרשה זו (במדבר כח, ד) ״את הכבש אחד״, וכך בהורוויץ.
במשנה מנחות ד, ד: ״אמר רבי שמעון: אימתי? בזמן שהיו אנוסין או שוגגין״, ואחר כך ״אמר רבי שמעון: וכולה היתה קרבה בין הערבים, שאין מחנכין…״ — ובמקומו כאן ״וכן בחנוכת הבית לא יביא״ (וכך בהורוויץ); מאגרים מסמן את השאר כלשון המשנה, ואת זה לא. בתוספתא מנחות ז, ה (צוקרמנדל): ״בזמן שהיו בית דין אנוסין או שוגגין, אבל אם היו מזידין שהיתה חנוכת המזבח…״. ״ולא את המנורה אלא בשבעת נרתיה״ — במשנה ״בשבעה נרותיה״.
״מהו אומר… והו אומר״ — ״הו״ = הוא, כתיב כתב היד (וכן ״לפי שהו אומר״ בסעיף ה). ״ויהי נעם יי אלהינו״ — כך בכתב היד (במסורה ״נעם אדני אלהינו״, תהלים צ, יז). ״אבל אין מחנכין״ — בהורוויץ בלי ״אבל״. ״מה ברכה שבירכן״ — בהורוויץ ״מה ברכה ברכם, אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים ויהי נועם…״.
מקבילה: תוספתא מנחות ז, ח (צוקרמנדל: ״דבר אחר: וירא משה את המלאכה… ויברך אותם משה — מה היה ברכה שברכן? אומר להם: תשרה שכינה על מעשה ידיכם. ר׳ מאיר אומר: כך ברכן: י״י אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים… והן אומרים: ויהי נועם י״י אלהינו עלינו וגו׳״). ברכה זו היא הראשונה ב״ארבע ברכות שבירך משה לישראל״ שבפסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ב (״מה ברכה ברכן? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״).
וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם(במדבר כח, ח) — למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר(שמות כט, לט),
הרי שלא הקריב את שלשחרית — שומע אני: לא יקריב בין הערבים?
תלמוד לומר: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי —
מגיד שאם לא הקריב שלשחר — מקריב בין הערבים.
אמר רבי שמעון:
אימתי? בזמן שבית דין אנוסין או שוגגין;
אבל אם היו מזידין — לא הקריבו כבש בבקר, לא יקריבו בין הערבים;
לא הקטירו קטרת בבקר — יקטירו בין הערבים.
וכן בחנוכת הבית — לא יביא,
שאין מחנכיןמחנכין — חונכים — מתחילים לעבוד בכלי לראשונה את מזבח הזהב אלא בקטרת סמיםבקטרת סמים — בקטורת של סממנים,
ולא את מזבח העלה אלא בתמיד שלשחר,
ולא את שלחן אלא בלחם הפניםבלחם הפנים — בלחם הפנים — שתים עשרה החלות שעל השלחן בשבת,
ולא את המנורה אלא בשבעת נרתיה בין הערבים.
אמר רבי שמעון:
אף על פי שנגמרו כלים שלא בזמנן — אבל אין מחנכין אותן אלא בזמנן ובמלאכתן.
מהו אומר?
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה(שמות לט, מג) —(תוספתא מנחות ז, ח)
מה ברכה שבירכן? אמר להן: ״תשרה שכינה על מעשי ידיכם.״(תוספתא מנחות ז, ח)
והווהו — והוא אומר: וִיהִי נֹעַם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וגו׳(תהלים צ, יז).
אף על פי שאין כתוב בתורה — מפורש הוא בכתובים,
שנאמר: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פׇעֳלֶךָ וגו׳(תהלים צ, טז).
דרשת הפסוק · ״את הכבש השני״ · ברייתא · תמיד של בין הערבים קודם לפסח; מה קודם לתמיד ומה מאוחר לו
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 191).
״איזה״ — היו״ד מסופקת בקריאה (מאגרים). ״שיני לתמיד ואין שיני לפסח״ — בהורוויץ ״שני לתמיד ולא שני לפסחים״. ״הפסח בערבי פסחים״ — בהורוויץ ״ופסח בערבי פסחים ומחוסרי כפרה״.
מקבילה: תוספתא פסחים ד, ב (ליברמן: ״שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת, ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת, ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה — כדי שיאכלו בפסחים לערב״).
אֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי וגו׳(במדבר כח, ח) — למה נאמר?
לפי שהו אומר: וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת וגו׳(שמות יב, ו) —
איני יודע איזה יקדום: אם תמיד, אם פסח?
תלמוד לומר: ״שני״ — שיני לתמיד, ואין שיני לפסח.
מיכן אמרו:
אין מוקדם לתמיד שלשחר אלא קטרת;(תוספתא פסחים ד, ב)
ואין מואחר אחר תמיד שלבין הערבים אלא קטרת,(תוספתא פסחים ד, ב)
הפסח בערבי פסחים, מחוסרי כפרהמחוסרי כפרה — טמאים שטבלו וחסר להם עוד קרבנם כדי לאכול בקדשים (זב, יולדת, מצורע)(תוספתא פסחים ד, ב) — בשביל להביא כפרתן.
דרשת הפסוק · ״כמנחת הבקר וכנסכו״ · הנסכים קריבים עם הזבח, לא אחריו
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 191).
כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ(במדבר כח, ח) — למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי —
שומע אני: יקריב תמידין, ואחרכך נסכיהן?
תלמוד לומר: כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ —
מגיד שכשהזבח קריב — נסכין קריבין עמו.
דרשת הפסוק · ״אשה ריח ניחח ליי״ · נחת רוח שנעשה רצונו; שם המיוחד בקרבנות; אין לפניו אכילה ושתייה
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 191–192).
״לאבד״ — בכתב היד ״לאבד׳״, ונפתח כלשון רבינו הלל בפירושו לספרי, פסקה קיח (על במדבר יח, יז, ששם הדרשה הזאת חוזרת בנוסחו ובילקוט שמעוני): ״אע״פ שאתה נותן לאישים — דהיינו על גבי המערכה לאבד, דנשרפין וכלין — הויין ריח ניחוח״. בהורוויץ ״אע״פ שאתה נותן לאישים לא ירצה עד שיהו כאישים״. ״רוח״ — הוי״ו מסופקת בקריאה (מאגרים).
״שמעון בן עזי״ — כך בכתב היד (בהורוויץ ״שמעון בן עזאי״). ״שלא ליתן מקום למינין לרדות״ — בכתב היד ״לדורות״, ותוקן במאגרים כבהורוויץ (״שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות״). ״צא וראה״ — בהורוויץ ״בוא וראה״. ״לפני מקום״ — בהורוויץ ״לפני הקב״ה״.
״כן הוא אומר [אם ארעב לא אמר לך] וגו׳״ — בכתב היד ״כן הוא אומר וגו׳״ בלא ראש הפסוק, ו״וגו׳״ עומד במקומו; הושלם מהורוויץ (״וכה״א אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלאה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי, שומע אני שיש לפניו אכילה ושתיה, ת״ל האוכל בשר אבירים…״, תהלים נ, יב, יא, יג) ומבבלי מנחות פרק יג, קי ע״א (״תלמוד לומר: אם ארעב לא אומר לך״). בלי הפסוק הזה אין מקום לשאלה ״הא יש לפניי אכילה ושתייה?״. ״אלא שיאמר ויעשה רצוני״ — בהורוויץ ״אלא שאמר ונעשה רצונו״. ״לרצנכם״ — בכתב היד ״לרצכנם״ (מאגרים: כך בכתב היד), ותוקן כלשון המקרא.
מקבילה: בבלי מנחות פרק יג, קי ע״א (״אמר רבי שמעון בן עזאי: בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא יי, שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק; ונאמר בשור הגס אשה ריח ניחוח, ובעוף הדק אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח — לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין את לבו לשמים; ושמא תאמר: לאכילה הוא צריך — תלמוד לומר: אם ארעב לא אומר לך״).
אִשֵּׁה(במדבר כח, ח) —
שאף על פי שאת נותן לאשיםלאשים — לאש המזבח לאבד,
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ — נחת רוח לפניי, שאמרתי ונעשה רצוני.
שמעון בן עזי אומר:
צא וראה:
בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהן לא אלהים, ולא אלהיך, ולא שדי, ולא צבאות —
אלא יוד הייוד הי — שם ההוי״ה, שאותיותיו יו״ד ה״א, שם המיוחד,
שלא ליתן מקום למיניןלמינין — לכופרים, לבעלי הדעות הפסולות לרדותלרדות — להתגרות ולטעון (״פתחון פה״).
ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני מקום:
שכשם שנאמר ״ריח ניחח״ בשור — כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף.
ללמדך שאין אכילה ושתייה לפניו,
אלא שיאמר — ויעשה רצוני.
כן הוא אומר: אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ וגו׳(תהלים נ, יב),
יָדַעְתִּי כׇּל עוֹף הָרִים(תהלים נ, יא).
הא יש לפניי אכילה ושתייה?
תלמוד לומר: הַאכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וגו׳(תהלים נ, יג).
אלא מפני מה אמרתי לך ״זבח לי״? —
בשביל לעשות לך רצונך.
וכן הוא אומר: וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיְיָ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ(ויקרא כב, כט).
על פי כתב יד וטיקן 32. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ז | לרדות | לדורות |
| ז | אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ | — (הוספה) |
| ז | לרצנכם | לרצכנם |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 |
ספרי במדבר
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיְיָ שִׁבְעַת יָמִים(במדבר כט, יב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 32 (יד שנייה) §§cover-end§§
חלק א
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ובחמשה עשר יום לחדש… וחגותם חג ליי שבעת ימים״ · החג קבוע חובה
כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 196).
הפסוק מקוצר בכתב היד (״ובחמשה עש׳ יום לחד׳ הזה מק׳ קד׳ יה׳ לכם…״), ונפתח כלשון המקרא. ״לחדש הזה״ — כך בכתב היד, בלי ״השביעי״ (בהורוויץ ״לחודש השביעי הזה״; ״לחדש השביעי הזה״ — ויקרא כג, לד). ״וחגתם אתו חג״ — ״אתו״ כלשון ויקרא כג, מא (״וחגתם אתו חג ליי שבעת ימים״); בבמדבר כט, יב ובהורוויץ ״וחגתם חג״. ״הזה״ ו״אתו״ מחוץ לציטוט.
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הזה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם אתו חַג לַיְיָ שִׁבְעַת יָמִים(במדבר כט, יב) —
קבעו הכתוב חובהקבעו הכתוב חובה — עשה אותו הכתוב חובה קבועה.
דרשת הפסוק · ״והקרבתם עלה אשה ריח ניחח ליי״ · מצא מקצת הקרבנות מקריב, ואם מצא כולם מקריב כולם
כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 196).
״והקריב עלה אשה״ — כך בכתב היד (במסורה ״והקרבתם״), ולכן ״והקריב״ מחוץ לציטוט; בהורוויץ ״והקרבתם עולה״. ״שומע אני לא יקריב״ — בהורוויץ ״לא״ בסוגריים מרובעים, ובכתב היד הוא כתוב. ״ואפילו אחד מהן״ — בהורוויץ ״אפילו אחד מהם״.
והקריב עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ(במדבר כט, יג) —
הרי שמצא פרים ולא מצא אלים, אלים ולא מצא כבשים —
שומע אני: לא יקריב עד שימצא כולם?
תלמוד לומר: שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיְיָ(ויקרא כג, לו) —
ואפילו אחד מהן.
או אפילו כולן מצויין?
תלמוד לומר: פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵלִים שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם.
דרשת הפסוק · ״ונסכיהם״ · ״ונסכיה״ · ״כמשפטם״ · רבי עקיבה: ניסוך המים לברכת הגשמים; רבי יהודה בן בתירה: ״מים״ רמוזים בפרשה; רבי נתן
כתב יד וטיקן 32, יד שנייה (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 196).
דברי רבי עקיבה: ״הביאו עומר בפסח… ונאמר: הביאו ביכורים בעצרת״ — בהורוויץ ״נאמר הביאו עומר… ונאמר הביאו ביכורים בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן, אף נסוך המים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה״.
דברי רבי יהודה בן בתירה: ״מים, יוד, מם — מים״ — ״מים״ הראשון הוא שם האות מ״ם (בהורוויץ ״מ״ם יו״ד מ״ם הרי מים״): המ״ם היתרה של ״ונסכיהם״ ביום השני (כט, יט; בשאר הימים ״ונסכה״), היו״ד של ״ונסכיה״ ביום הששי (כט, לא), והמ״ם של ״כמשפטם״ ביום השביעי (כט, לג; בשאר הימים ״כמשפט״).
מקבילות: בבלי תענית פרק א, ב ע״ב ובבלי שבת פרק יב, קג ע״ב (״רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני ונסכיהם, ונאמר בששי ונסכיה, ונאמר בשביעי כמשפטם — הרי מ״ם יו״ד מ״ם, הרי כאן מים; מכאן רמז לניסוך המים מן התורה״); ירושלמי סוכה ד, א (שם בשם רבי עקיבה: ״ניסוך המים דבר תורה: בשיני ונסכיהם, בשישי ונסכיה, בשביעי כמשפטם — מ״ם יו״ד מ״ם, מים״). לדברי רבי עקיבה — בבלי ראש השנה פרק א, טז ע״א (רבי יהודה משום רבי עקיבא: ״הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות… שתי הלחם בעצרת… כדי שיתברכו לכם פירות האילן… נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה״). לדברי רבי נתן — לעיל, פסקה קמג, ג. וכן פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת ט, ופסקא אחריתי (ביום השמיני עצרת) ה.
מנין לניסוך המיםלניסוך המים — לניסוך המים — מים שנוסכו על המזבח בחג הסוכות, עם נסך היין בחג?
היה רבי עקיבה אומר:
הביאו עומרעומר — עומר — מנחת העומר מן השעורים החדשות, בט״ז בניסן בפסח — שתתברך לכם תבואה;
ונאמר: הביאו ביכורים בעצרתביכורים בעצרת — ביכורים בחג השבועות (ובבבלי ראש השנה פרק א, טז ע״א: שתי הלחם) — שיתברך עליכם פירות אילן;
אף לניסוך המים בחג — שיתברכו עליכם גשמים.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
נאמר בשיני: וְנִסְכֵּיהֶם(במדבר כט, יט);
בששי: וּנְסָכֶיהָ(במדבר כט, לא);
בשביעי: כְּמִשְׁפָּטָם(במדבר כט, לג) —
מים, יוד, מם — מים.
נמצינו למידין לניסוך המים מן התורה.
על פי כתב יד וטיקן 32 (יד שנייה). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 (יד שנייה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 |
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 (יד שנייה) |