פרשת אמור
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓אמור
ספרא, אמור
פרשה יב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיְיָ(ויקרא כג, לד)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 66 §§cover-end§§
חלק א
פרק א
דרשת הפסוק · ״בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים״ · ״בסכות תשבו שבעת ימים״: מחמשה עשר בחודש
״בסכות תשבו שבעת ימים״ — ויקרא כג, מב.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(ויקרא כג, לג)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, לד) —
מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: בַּסֻּכֹּות תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מב),
ואיני יודע אם שבעה ראשונים, אם שבעה אחרונים;
כשהוא אומר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיְיָ —
הביא שבעה ראשונים, לא שבעה אחרונים.
דרשת הפסוק · ״הזה חג הסכות״ · חג הסוכות טעון סוכה ולא חג המצות
״זה חג הסכות״ — כך בכתב היד (במקרא ״הזה״), והדרשה על ״זה״; לכן ״זה״ מחוץ למרכאות.
זה חַג הַסֻּכּוֹת(ויקרא כג, לד) — זה טעון סוכה;
אין חג המצות טעון סוכה.
הלא דין הוא:
מה אם זה, שאינו טעון מצה — טעון סוכה;
חג המצות, שהוא טעון מצה — אינו דין שיטען סוכה!
תלמוד לומר: זה חַג הַסֻּוכּוֹת —
זה טעון סוכה, אין חג המצות טעון סוכה.
דרשת הפסוק · ״חג הסכות שבעת ימים ליי״ · שני כתובים: ״ליי״ ו״תעשה לך״
״חג הסכת תעשה לך״ — דברים טז, יג.
חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיְיָ(ויקרא כג, לד) —
יכול תהא חגיגהחגיגה — קרבן שלמים שמביאים ברגל וסוכה לגבוהלגבוה — לשמים, להקדש (קרבן)?
תלמוד לומר: חַג הַסֻּכֹּות תַּעֲשֶׂה לְךָ(דברים טז, יג).
או חַג הַסֻּכֹּות תַּעֲשֶׂה לְךָ —
יכול תהא חגיגה וסוכה להידיוט?
תלמוד לומר: חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיְיָ.
הא כיצד?
חגיגה — לגבוה, וסוכה — להדיוטלהדיוט — לאדם, לשימושו.
דרשת הפסוק · ״ביום הראשון מקרא קדש… ביום השמיני מקרא קדש״ · מקדשים את החג במאכל, במשתה ובכסות נקייה
בכתב היד ״מקרא קודש קדש״, ומאגרים מוחקים את ״קדש״ הכפול.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קודש(ויקרא כג, לה) — קדשיהו;
ובַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹודֶשׁ(ויקרא כג, לו) — קדשהו.
במה את מקדשו?
במאכל, ובמשתה, ובכסות נקייה.
דרשת הפסוק · ״עצרת הוא״ · דברי רבי יוסה הגלילי · חול המועד אסור במלאכה ולא במלאכת עבודה
'וכל מלאכה לא תעשו' — כך בכתב היד ובדפוס, ומאגרים מסמנים אותו כפסוק; אבל בויקרא כג, לה–לו כתוב ״כל מלאכת עבדה לא תעשו״, ולכן הוא ניתן כאן כלשון מצוטטת ולא כפסוק. ״הוא״ — מ״עצרת הוא״ (ויקרא כג, לו).
וכל מלאכה לא תעשו —
הרי זה בא ללמד על ימי מועד, שהן אסורין במלאכה.
יכול יהוא אסורין במלאכת עבודה?
תלמוד לומר: הִוא(ויקרא כג, לו) —
הוא אסור במלאכת עבודה, אין ימי מועד אסורין במלאכת עבודה —
דברי רבי יוסה הגלילי.
דרשת הפסוק · ״אלה מועדי יי אשר תקראו אתם מקראי קדש״ · דברי רבי עקיבה · ״מקראי קדש״ אמור על ימי מועד, שאסורים במלאכה
״מלבד שבתות יי״ — ויקרא כג, לח; ״ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון״ — ויקרא כג, לט. ״עבודה״ (בפעם השלישית) — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים). ״במלאכה עבודה״ — כך בכתב היד.
רבי עקיבה אומר:
מה תלמוד לומר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹודֶשׁ(ויקרא כג, לז)?
אם לעינין ימים טובים — כבר עיניין ימים טובים אמורים,
שנאמר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹות יְיָ(ויקרא כג, לח),
ואומר: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן(ויקרא כג, לט).
אם כן, למה נאמר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹודֶשׁ?
אילא אילו ימי מועד, שהן אסורין במלאכה.
יכול יהוא אסורין במלאכת עבודה?
תלמוד לומר: הִוא(ויקרא כג, לו) —
הוא אסור במלאכת עבודה, אין ימי מועד אסורין במלאכה עבודה.
דרשת הפסוק · ״עלה ומנחה זבח ונסכים״ · עולה קודמת למנחה, וזבח לנסכים
לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיְיָ עֹלָה וּמִנְחָה(ויקרא כג, לז) —
אם אין עלה — אין מנחה:
שתקדום עולה למנחה;
שאם קדמה מנחה לעולה — פסולה.
זֶבַח וּנְסָכִים —
אם אין זבח — אין נסכים:
שיקדום זבח לנסכים;
שאם קדם נסכים לזבח — פסולים.
דרשת הפסוק · ״דבר יום ביומו״ · עבר זמנו אין חייב באחריותו, ונסכים קרבים למחר
״לא״ (״יכול לא יהוא חייבין״) — הושלם במאגרים. ״ומנחתם ונסכיהם״ — בקרבנות החג, במדבר כט, יח (ביום השני) ושוב כט, כא (ביום השלישי) ואילך; הדרשה ״ביום… למחר״ על הכתוב החוזר, וכאן סומנו שני המקומות.
דְּבַר יוֹם(ויקרא כג, לז) — מלמד שכל היום כשר למוספיןלמוספין — לקרבנות המוסף.
בְּיוֹמוֹ — עיבר זמנו, אינו חייב באחריותובאחריותו — בחובה להביא אחר תחתיו.
יכול לא יהוא חייבין באחריות נסכים למחר?
תלמוד לומר: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם(במדבר כט, יח) — ביום;
וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם(במדבר כט, כא) — למחר.
דרשת הפסוק · ״מלבד שבתת יי״ · מוספי שבת קרבים עם אמורי הרגל
״שיקרבו״ — בגליון כתב היד, ובגוף ״שיקדמו״ שנמחק בידי הסופר; נכתב כאן כתיקון הסופר.
מנין למוספי שבת שיקרבו עם אמורי הרגלאמורי הרגל — אימורי קרבנות הרגל, החלקים הנקטרים על המזבח?
תלמוד לומר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹות יְיָ(ויקרא כג, לח).
דרשת הפסוק · ״ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליי״ · קרבנות היחיד והציבור שהוקדשו לפני הרגל, העופות והמנחות, באים ברגל
הפסוק בכתב היד בקיצור: ״ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדר׳ ומ׳ כל נדב׳ א׳ ת׳ ליי״, ושוב ״מלבד שבתות יי ומלבד מת׳ וג׳״. ״אשר תתנו ליי״ (בראש הטור החדש) — הושלם במאגרים.
״אינו דין״ (לפני ״שיבואו ברגל״ השני) — מאגרים מוחקים אותו. ״קריב״ — כך בכתב היד (= קרב).
וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כׇּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כׇּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיְיָ(ויקרא כג, לח) —
מה תלמוד לומר?
שיכול: אין לי קריב ברגל אילא קורבנות הרגל בלבד;
מנין קורבנות היחיד, קרבנות הציבור, שהוקדשו ברגל — שיבואו ברגל;
שהוקדשו לפני הרגל — שיבואו ברגל?
תלמוד לומר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹות יְיָ וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וגו׳ —
אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיְיָ — אילו עופות ומנחות.
לרבות את כולם, שכולם יבואו ברגל.
חלק ב
פרק ב
דרשת הפסוק · ״אלה תעשו ליי במועדיכם״ · הנדרים והנדבות חובה להביאם ברגל
יכול רשות?
תלמוד לומר: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ(במדבר כט, לט).
אם להתיר — כבר התיר.
אם כן, למה נאמר אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ בְּמוֹעֲדֵיכֶם?
אילא קבען חובה, שכולם יבואו ברגל.
דרשת הפסוק · ״ובאת שמה והבאתם שמה״ · מביא ברגל הראשון שפוגע בו
״פגעתה בו״ — בגליון כתב היד (מאגרים), ונכנס כאן לגוף הטקסט.
יכול באיזה רגל שירצה?
תלמוד לומר: וּבָאתָ שָּׁמָּה(דברים יב, ה) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה(דברים יב, ו).
אם להתיר — כבר התיר;
אם לקבע — כבר קבע.
אם כן, למה נאמר וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה?
אילא זה רגל ראשון שפגעתה בו.
דרשת הפסוק · ״אלה תעשו ליי במועדיכם״ · תוספתא · רבי שמעון · אינו עובר בבל תאחר עד שיעברו עליו רגלי השנה
תוספתא ראש השנה א, ב (״אינו עובר משם בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה, ר׳ שמעון אומ׳ שלשה רגלים כסדרן וחג המצות ראשון״). 'בל תאחר' — לשון הלאו ״לא תאחר לשלמו״ (דברים כג, כב).
״עליו״, ״ר׳ שמעון אומר״, ״לפני״ (הראשון) — בגליון כתב היד, ונכנסו כאן לגוף הטקסט. ״הפסח״ ו״עד״ (השני) — אותיות מסופקות (מאגרים). הה״א של ״והפסח והעצרת והחג״ (פעמיים) — הושלמה במאגרים.
יכול אם עיבר רגל אחד ולא הביא — יהא עובר עליו משם בל תאחרבל תאחר — איסור איחור נדרים ונדבות?
תלמוד לומר: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ בְּמוֹעֲדֵיכֶם(במדבר כט, לט).
אינו עובר עליו משם בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה.(תוספתא ראש השנה א, ב)
רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות ראשון.(תוספתא ראש השנה א, ב)
נדר לפני הפסח — עד שיעברו עליו הפסח והעצרת והחג;(תוספתא ראש השנה א, ב)
נדר לפני העצרת — עד שיעברו עליו העצרת והחג, והפסח והעצרת והחג;(תוספתא ראש השנה א, ב)
נדר לפני החג — עד שיעברו עליו החג, והפסח והעצרת והחג.(תוספתא ראש השנה א, ב)
דרשת הפסוק · ״אך בחמשה עשר יום״ · בית שמאי ובית הלל · חגיגה ביום טוב או בשבת
״אתה״ (ארבע פעמים) — הה״א הושלמה במאגרים. ״שמי״ — כך בכתב היד.
בית שמי אומרין:
יכול יחוג אדם ביום טוב?
תלמוד לומר: אַךְ(ויקרא כג, לט) —
במועד אתה חוגג, אין אתה חוגג ביום טוב.
בית הילל אומרין:
יכול יחוג אדם בשבת?
תלמוד לומר: אַךְ —
ביום טוב אתה חוגג, אין אתה חוגג בשבת.
דרשת הפסוק · ״באספכם את תבואת הארץ״ · מעברים את השנה כדי שיחול החג ברוב אסיפת הפירות
״באספך מגרנך ומיקבך״ — דברים טז, יג. הוי״ו של ״ומיקבך״ (בראשונה) והמלה ״מגרנך״ (לפני ״לא כל גרנך״) — הושלמו במאגרים.
בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ(ויקרא כג, לט) —
עביר את השנהעביר את השנה — עבר את השנה, הוסף לה חודש, שתעשה את החג באסיפת הפירות.
יכול באסיפת כל הפירות?
תלמוד לומר: בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ(דברים טז, יג).
מִגׇּרְנְךָ — לא כל גרנך;
מִיִּקְבֶךָ — לא כל יקבך.
או בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ מִיִּקְבֶךָ — יכול מקצת?
תלמוד לומר: בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ.
הכיצד?
השתדל לעבר את השנה, שתעשה את החג ברוב אסיפת כל הפירות.
דרשת הפסוק · ״תחגו את חג יי שבעת ימים ביום הראשון שבתון״ · תשלומי חגיגה כל שבעה; שבתון — שבות
תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְיָ שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, לט) — בתשלומיןבתשלומין — בימי השלמה, שמביא בהם את מה שלא הביא ביום הראשון כל שבעה.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן — שבותשבות — מנוחה ממלאכה.
חלק ג
פרק ג
דרשת הפסוק · ״ולקחתם״ · רבי יהודה וחכמים · הלולב אגוד, ואף שאינו אגוד כשר
״כן״ (״אף כן אגודה״) — הכ״ף מסופקת בכתב היד (מאגרים). ״להלן״ — ״ולקחתם אגדת אזוב״ (שמות יב, כב), ואינו מובא כאן.
וּלְקַחְתֶּם(ויקרא כג, מ) —
רבי יהודה אומר:
נאמר כן לקיחה, ונאמר להלן לקיחה;
מה לקיחה אמורה להלן — אגודהאגודה — קשורים יחד,
אף כן — אגודה.
וחכמים אומרים: אף על פי שאינו אגוד — כשר.
דרשת הפסוק · ״ולקחתם לכם״ · משנה · לא הגזול ולא לולבו של חבירו, אלא במתנה
״אין אדם יוצא… בלולבו שלחבירו״ — משנה סוכה ג, יג.
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ) — כל אחד ואחד.
לָכֶם — משלכם, לא הגזול.
מיכן אמרו:
אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון שלחג בלולבו שלחבירו(משנה סוכה ג, יג) —
אילא אם רצה, נותנו מתנה לחבירו, וחבירו לחבירו — אפילו הן מאה.
מעשה · לולב אחד במתנה, וכולם יצאו בו
״רבן״ ו״ונתנו״ — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים).
מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה,
ולא נמצא לולב אילא ביד רבן גמליאל בלבד.
ונטלו רבן גמליאל ונתנו מתנה לרבי יהושע,
ורבי יהושע לרבי אלעזר בן עזריה,
ורבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבה —
וכולם יצאו בו ידי חובתן.
דרשת הפסוק · ״ביום הראשון״ · נטילה ביום; דוחה שבת ביום טוב הראשון בלבד
״בלילה״, ״ביום״ (השני) ו״השבת״ — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים).
בַּיּוֹם(ויקרא כג, מ) — לא בלילה.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — אפילו בשבת.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — אין דוחים את השבת אילא על יום טוב הראשון בלבד.
דרשת הפסוק · ״פרי עץ הדר״ · בן עזאי · שטעם עצו כפריו; הדר באילנו משנה לשנה
״עיצו״ — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים). ״משנה לחברתה״ — כך בכתב היד ובדפוס.
פְּרִי עֵץ(ויקרא כג, מ) — את שטעם עיצו דומה לפריו: זה אתרוג.
בן עזאי אומר:
הָדָר — הדר באילנוהדר באילנו — השוכן (נשאר) באילנו משנה לחברתה.
דרשת הפסוק · ״כפת תמרים״ · רבי טרפון · לולב שנפרד — אוגדו
״יכפתנו״ — בכתב היד ״יכפתינו״, והיו״ד נמחקה במאגרים.
כַּפֹּותכפות — קשור, שעליו צמודים זה לזה תְּמָרִים(ויקרא כג, מ) —
רבי טרפון אומר:
כפות; ואם פרודפרוד — שעליו נפרדים זה מזה — יכפתנו.
דרשת הפסוק · ״וענף עץ עבת וערבי נחל״ · אבא שאול · הדס שענפו כקליעה; ערבה מכל מקום; ערבה ללולב וערבה למקדש
וַעֲנַף עֵץ עָבֹות(ויקרא כג, מ) — את שענף עיצו דומה לקליעהלקליעה — לצמה קלועה (העלים משולבים זה בזה): זה הדס.
וְעַרְבֵי נָחַל — אין לי אילא שלנחל; שלבעלשלבעל — של שדה בעל, המושקה במי גשמים בלבד ושלהרים מנין?
תלמוד לומר: וְעַרְבֵי נָחַל.
אבא שאול אומר:
וְעַרְבֵי נָחַל — שתים: ערבה ללולב, וערבה למקדש.
דרשת הפסוק · ״פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל״ · כמה הדסים וכמה ערבות
״הא״ — הושלם במאגרים. ״כשים״ — בכתב היד ״הכשים״, והה״א נמחקה במאגרים; בדפוס ״הא כשם״.
רבי ישמעאל אומר:
פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) — אחד;
כַּפֹּות תְּמָרִים — אחד;
עֲנַף עֵץ עָבֹות — שלושה;
וְעַרְבֵי נָחַל — שתים;
ושתי דליותדליות — ענפים, ואחת שאינה קטומהקטומה — שראשה קטוע.
רבי טרפון אומר: אפילו שלושתן קטומין.
רבי עקיבה אומר:
פְּרִי עֵץ הָדָר — אחד;
כַּפֹּות תְּמָרִים — אחד;
וַעֲנַף עֵץ עָבֹות — אחד;
וְעַרְבֵי נָחַל — אחד.
הא כשים שלולב אחד ואתרוג אחד —
כך הדס אחד וערבה אחת.
דרשת הפסוק · ״פרי עץ הדר כפת תמרים״ · רבי לעזר · האתרוג אינו בכלל האגודה
'פרי עץ הדר וכפות' — לשון שאינה במקרא (מאגרים מסמנים אותה כמלים מצוטטות); ״פרי עץ הדר כפות״ — כבמקרא, בלי וי״ו.
רבי לעזר אומר:
יכול אף אתרוג יהא עמהן בכלל אגודה?
וכי נאמר פרי עץ הדר וכפות?
והלא לא נאמר אילא פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּות(ויקרא כג, מ)!
הכיצד?
אתרוג — לעצמו, והללו — אגודה לעצמן.
דרשת הפסוק · ״ולקחתם לכם ביום הראשון… ושמחתם״ · ארבעת המינים מעכבים זה את זה
בדפוס ״שנאמר״ במקום ״תלמוד לומר״.
מנין שהן מעכבין זה את זה?
תלמוד לומר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּות תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹות וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם(ויקרא כג, מ) —
מלמד שהן מעכבין זה את זה.
דרשת הפסוק · ״ושמחתם לפני יי אלהיכם שבעת ימים״ · משנה · שבעה במקדש; תקנת רבן יוחנן בן זכאי
״משחרב בית המקדש… כולו אסור״ — משנה סוכה ג, יב. ״לולב״ ו״במדינה״ — אותיות מסופקות בכתב היד; ״ניטל״ — בגליון (מאגרים).
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מ) —
לא בגבוליןבגבולין — מחוץ למקדש, בשאר הארץ כל שבעה.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינהבמדינה — מחוץ למקדש, בכל מקום שבעה — זכר למקדש;(משנה סוכה ג, יב)
שיהא יום הניףיום הניף — יום הנפת העומר, ט״ז בניסן כולו אסור.(משנה סוכה ג, יב)
חלק ד
פרק ד
דרשת הפסוק · ״וחגתם אתו חג ליי שבעת ימים״ · חגיגה יום אחד, ותשלומיה כל שבעה
״וחגותם״ — אותיות מסופקות בכתב היד; כתב היד מדלג על ״אתו״ שבמקרא, ודורש אותו מיד. ״שבעת ימים תחג ליי אלהיך״ — דברים טז, טו; ״אלהיך״ — אל״ף מסופקת והשאר בגליון (מאגרים). ״אם״ (״אם כן״) — בגליון.
וְחַגֹּותֶם חַג לַיְיָ(ויקרא כג, מא) — מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים טז, טו) —
יכול יטען חגיגה כל שבעה?
תלמוד לומר: אֹתוֹ — יום אחד בלבד.
אם כן, למה נאמר שִׁבְעַת יָמִים?
בתשלומין כל שבעה.
דרשת הפסוק · ״בחדש השביעי תחגו אתו״ · לא חג ביום טוב הראשון — חוגג כל הרגל, ולא אחריו
״ביום״ ו״בחדש״ — אותיות מסופקות בכתב היד, והבי״ת של ״בחדש״ בגליון (מאגרים). 'תחוגוהו' — כך בכתב היד, במקום ״תחגו אתו״ שבמקרא; בדפוס מוגה ״(תחגוהו) [תחגו אותו]״. ניתן כאן כמלה מצוטטת ולא כפסוק.
מנין אם לא חג ביום טוב הראשון שלחג — חוגג את כל הרגל, וביום טוב האחרון?
תלמוד לומר: בַּחֹדֶשׁ(ויקרא כג, מא) — בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ.
יכול אם לא חג ברגל — יחוג לאחר הרגל?
תלמוד לומר: תחוגוהו —
במועד את חוגג, אין את חוגג חוצה לו.
דרשת הפסוק · ״בסכת תשבו״ · משנה · רבי יהודה · סוכה בתוך הבית, תחת האילן ועל גבי סוכה פסולה
״רבי יהודה אומר… התחתונה כשרה״ — משנה סוכה א, ב.
בַּסֻּוכֹּות(ויקרא כג, מב) —
לא בסוכה בתוך הבית,
לא בסוכה תחת האילן,
לא בסוכה על גבי סוכה.
רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה — התחתונה כשרה.(משנה סוכה א, ב)
דרשת הפסוק · ״תשבו״ · אוכל, שותה ומטייל בסוכה
בדפוס: ״אין תשבו אלא כעין תדורו״.
תֵּשְׁבוּ(ויקרא כג, מב) — אין תֵּשְׁבוּ אילא תדורו.
מיכן אמרו:
אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטיילומטייל — ומבלה, מתהלך להנאתו בסוכה,
ומעלה כיליו לסוכה.
דרשת הפסוק · ״תשבו שבעת ימים״ · הרי אני דן · לילות כימים: גזירה שוה מאהל מועד ולא מלולב
״שבעה באהל מועד״ — ״ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים״ (ויקרא ח, לה), ושם ״תשבו… שבעת ימים״ בהפסק ״יומם ולילה״; לכן הפסוק מסומן בשני חלקים. ״שבעה בלולב״ — ״שבעת ימים״ (ויקרא כג, מ).
״כן״ ו״לדורות״ — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים). ״הולכה לך לדרך הזו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״או לכה לדרך זו״.
יָמִים(ויקרא כג, מב) — אין לי אילא יָמִים; לילות מנין?
הרי אני דן:
נאמר כן שבעה, ונאמר שבעה באהל מועד;
מה שבעה אמורים באהל מועד — עשה בהם את הלילות כימים,
אף שבעה אמורים כן — נעשה בהם את הלילות כימים.
הולכה לך לדרך הזו:
נאמר כן שבעה, ונאמר שבעה בלולב;
מה שבעה אמורים בלולב — לא עשה בהן את הלילות כימים,
אף שבעה אמורים כן — לא נעשה בהן את הלילות כימים.
נראה למי דמה:
דנים שבעה שהן תדיריןתדירין — נוהגים בקביעות כל היום, משבעה שהן תדירין כל היום;
אל יוכיחו שבעה שבלולב, שאינן תדירין כל היום.
הולכה לך לדרך הזו:
דנים שבעה שהן מנהג לדורות, משבעה שהן מנהג לדורות;
אל יוכיחו שבעה שבאוהל מועד, שאינן מנהג לדורות.
תלמוד לומר: תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים — תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא ח, לה) — לגזירה שווה:
מה תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים אמורים באהל מועד — עשה בהן את הלילות כימים,
אף תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים אמורים כן — נעשה בהן את הלילות כימים.
דרשת הפסוק · ״כל האזרח בישראל״ · פטור הנשים; חיוב הקטנים, הגרים והעבדים המשוחררים
'אזרח' — מאגרים מסמנים אותו כמלה מצוטטת. ״להוציא את הנשים״, ״לרבות״ (השני) ו״ועבדים״ — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים). בדפוס מוגה ״(לרבות) [להוציא] את הנשים״, וכתב היד גורס ״להוציא״.
אזרח — זה אזרח;
הָאֶזְרָח(ויקרא כג, מב) — להוציא את הנשים;
כׇּל הָאֶזְרָח — לרבות את הקטנים;
בְּיִשְׂרָאֵל — לרבות גרים ועבדים משוחררין.
דרשת הפסוק · ״ישבו בסכת״ · רבי יהודה וחכמים · רבי יהודה: הסוכה מארבעת המינים; וחכמים: דין שסופו להקל
״הדין נותן״ ו״מינים״ (השלישי) — אותיות מסופקות בכתב היד (מאגרים). ״שלא״ — השי״ן הושלמה במאגרים; ״מצא״ — האל״ף הושלמה במאגרים.
״מארבע המינים״ (בראשונה) — כך בכתב היד; בהמשך ״מארבעת מינים״.
יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּות(ויקרא כג, מב) — בסכות שלכל דבר.
שרבי יהודה אומר:
הדין נותן שלא תהא סוכה אילא מארבע המינים:
מה אם הלולב, שאינו נוהג בלילות כימים — אינו בא אילא מארבעת מינים;
סוכה, שהיא נוהגת בלילות כימים — אינו דין שלא תהא אילא מארבעת מינים!
אמרו לו לרבי יהודה:
כל דין שאתה דן, תחילתו להחמיר וסופו להקל — אינו דין.
הא אם לא מצא מארבעת מינים — ישב לו שלא בסוכה?
והכתוב אומר: יֵשְׁבוּ בַּסֻּוכֹּות — בסכות שלכל דבר.
ראיה מן הכתובים · ספר נחמיה · ענפי זית, הדס ותמרים לעשות סוכות
הפסוק — נחמיה ח, טו (״עזרא״ — כנראה כשם הספר עזרא־נחמיה). ״ובירושלם״ — הוי״ו הושלמה במאגרים.
וכן עזרא אומר:
וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכׇל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹות לַעֲשֹׂות סֻכֹּות כַּכָּתוּב(נחמיה ח, טו).
דרשת הפסוק · ״כי בסכות הושבתי את בני ישראל״ · רבי אליעזר ורבי עקיבה · הסוכה זכר ליציאת מצרים
״הושבתי״ — בכתב היד בקיצור ״הוש׳ וג׳״.
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי וגו׳(ויקרא כג, מג) —
רבי אליעזר אומר: סכות ממש היו.
רבי עקיבה אומר: סכות ענני כבודענני כבוד — העננים שהקיפו את ישראל במדבר היו.
בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם —
מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים.
דרשת הפסוק · ״וידבר משה את מעדי יי אל בני ישראל״ · משה אומר לישראל הלכות כל רגל ברגלו
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹועֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא כג, מד) —
מלמד שהיה משה אומר להם לישראל:
הלכות הפסח בפסח, הלכות העצרת בעצרת, הלכות החג בחג.
בלשון שהוא שומע בו — בלשון היה אומר להן לישראל.
כל הפרשות נאמרו בעינין אחד.
דרשת הפסוק · ״מעדי יי״ · רבי יוסה הגלילי ובן עזאי · מה לא נאמר עם המועדים
רבי יוסה הגלילי אומר:
מֹועֲדֵי יְיָ(ויקרא כג, מד) נאמרו — לא נאמרה שבת בראשית עימהן.
בן עזאי אומר:
מֹועֲדֵי יְיָ נאמרו — לא נאמרה פרשת נדרים עמהן.
דרשת הפסוק · ״וידבר משה את מעדי יי״ · דברי רבי · כל קרבנות הציבור דוחים את השבת
״במועדו״ — בפסח (במדבר ט, ב) ובתמיד (במדבר כח, ב); סומן כאן התמיד. ״אלה תעשו ליי במועדיכם״ — במדבר כט, לט.
״במועדיכם, לעומר ולקרב עמו, לשתי הלחם״ ו״וכשהוא אומר וידבר משה את מועדי״ — בגליון כתב היד (מאגרים), ונכנסו כאן לגוף הטקסט. ״ולקרב״ ו״במ״ — אותיות מסופקות.
רבי אומר:
מה תלמוד לומר: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹועֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא כג, מד)?
לפי שלוא למדנו אילא על הפסח ועל התמיד, שידחו את השבת,
שנאמר בהם: בְּמוֹעֲדוֹ(במדבר כח, ב);
שאר כל קורבנות הציבור מנין?
תלמוד לומר: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ בְּמוֹעֲדֵיכֶם(במדבר כט, לט).
לעומר ולקרב עמו, לשתי הלחם ולקרב עימן — לא שמענו.
וכשהוא אומר: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹועֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל —
קבע מועד לכולם.
על פי כתב יד וטיקן 66. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ד | קודש | קודש קֹדֶשׁ |
| ח | לא | — (הוספה) |
| י | שיבואו | אינו דין שיבואו |
| י | אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיְיָ | — (הוספה) |
| יג | והפסח | פסח |
| יג | והעצרת | ועצרת |
| יג | והחג | וחג |
| יג | והפסח | ופסח |
| יג | והעצרת | ועצרת |
| יג | והחג | וחג |
| יד | אתה | את |
| יד | אתה | את |
| יד | אתה | את |
| יד | אתה | את |
| טו | ומיקבך | מיקבך |
| טו | מגרנך | — (הוספה) |
| כב | יכפתנו | יכפתינו |
| כד | הא | — (הוספה) |
| כד | כשים | הכשים |
| לד | שלא | לא |
| לד | מצא | מצ |
| לה | ובירושלם | בירושלם |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרא | כ״י וטיקן 66 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרא | כ״י וטיקן 66 |