מדרש

שיר השירים רבה

פרשה ו: אנה הלך דודך

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. ואנה הלך דודךשיר השירים ו, א
§§11§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה ו

אנה הלך דודך

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ(שיר השירים ו, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76, עם השלמה מכתב יד אוקספורד 164 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אאָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ — שאלת האומות

דרשת הפסוק · ״אנה הלך דודך היפה בנשים״ · האומות שואלות על הדוד, וכנסת ישראל משיבה: אין לכם חלק בו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה א; דפוס וילנא ו, א, א). ״מה טיבכם״ — יו״ד ראשונה מחוקה בידי הסופר (״מה יטיבכם״). ״למצרים לים לסיני״ — בוילנא ״ממצרים לים לסיני״.

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים(שיר השירים ו, א).

אומות העולם אומרים לישראל:

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ — למצרים, לים, לסיני;

אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ?

מה כנסת ישראל משיבה לאומות העולם?

מה טיבכםמה טיבכם — מה עניינכם, מה לכם שואלין עליו, ואין לכם חלק בו!

מאחר שנדבקתי בו — יכולה אני לפרוש ממנו?

מאחר שנדבק בי — יכול הוא לפרוש ממני?

כל הן דהוא — לגבי הוא אתי ליה.כל הן דהוא… — בכל מקום שהוא — אלי הוא בא.

בכל מקום שהוא — אלי הוא בא.

תרגום לעבריתמה טיבכם מה עניינכם, מה לכם

בדּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ — מיתת הצדיקים

דרשת הפסוק · ״דודי ירד לגנו לערוגת הבשם״ · הגן והערוגה, סילוק הצדיקים, ומיתת זקנים ומיתת נערים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה א; דפוס וילנא ו, ב, א). ״לגנו (לגנו)״ — כפל שנמחק במאגרים. ״בגנים״ — במאגרים ״בגנ?[י]?ים״, השלמה מסופקת של יו״ד. ״מיתת (צדיקים) זקנים״ — ״צדיקים״ נמחק במאגרים. ״מאיליו״ (בפעם השנייה) — תוקן במאגרים מ״מאילו״; בפעם הראשונה נשאר ״מאילו״ (בוילנא בשתיהן ״מאליו״).

בוילנא ״לא היה צריך קרא למימר״.

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻוֹגת הַבֹּשֶׂם(שיר השירים ו, ב).

אמר רבי יוסי ברבי חנינא:

הפסוק הזה — לא ראשו סופו, ולא סופו ראשו.

לא הוה צריך למימרלא הוה צריך למימר — לא היה צריך לומר אלא דודי ירד לרעות בגנו,

ואת אמר: לִרְעוֹת בַּגַּנִּים!

אלא דּוֹדִי — זה הקדוש ברוך הוא;

לְגַנּוֹ — זה העולם;

לַעֲרֻוֹגת הַבֹּשֶׂם — אלו ישראל;

לִרְעוֹת בַּגַּנִּים — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות;

וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים — לסלק את הצדיקים שבישראל.

הנר והתאנה

מה בין מיתת זקנים למיתת נערים?

רבי יהודה ורבי אבהו.

רבי יהודה אומר:

הנר הזההנר הזה — הנר — בזמן שהוא כבה מאילו, יפה לו ויפה לפתילהלפתילה — לפתילה שבנר;

ובזמן שאינו כבה מאיליו — רע לו ורע לפתילה.

רבי אבהו אמר:

התאנה הזו — בזמן שנלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאנה;

ובזמן שאינה נלקטת בעונתה — רע לה ורע לתאנה.

תרגום לעבריתלא הוה צריך למימר לא היה צריך לומר הנר הזה הנר לפתילה לפתילה שבנר

גוְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים — בעל התאנה

דרשת הפסוק · ״וללקט שושנים״ · החכמים תחת התאנה, ובעל התאנה היודע את עונתה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ב; דפוס וילנא ו, ב, ב). ״חושדנו״ (בפעם הראשונה) — הוי״ו מסופקת.

בוילנא ״אמר להם רבותי, מצוה אחת הייתם עושין לי״, ״אשכחון דלא לקט״ (כאן ״ולא לקט״).

דילמא:דילמא… — מעשה: רבי חייא בר אבא ותלמידיו — ויש אומרים: רבי עקיבא ותלמידיו — ויש אומרים: רבי יהושע ותלמידיו. היו רגילים לשבת ולשנות תחת תאנה אחת, ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו.

מעשה:

רבי חייא בר אבא ותלמידיו — ואית דאמרי: רבי עקיבא ותלמידיו — ואית דאמרי: רבי יהושע ותלמידיו.

רבי חייא בר אבא ותלמידיו — ויש אומרים: רבי עקיבא ותלמידיו — ויש אומרים: רבי יהושע ותלמידיו.

הוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה,

היו רגילים לשבת ולשנות תחת תאנה אחת,

ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו.

אמרון: נשנה את מקומנו, שמא הוא חושדנו.אמרון… — אמרו: נשנה את מקומנו, שמא הוא חושד בנו.

אמרו: נשנה את מקומנו, שמא הוא חושד בנו.

מה עשו? הלכו וישבו להם במקום אחר.

השכים בעל התאנה ולא מצאן; הלך וחזר אחריהן עד שמצאן.

אמר להם: מצוה אחת הייתם עושים, ואתם מבקשים למנעה ממני!

אמרו: חס ושלום.

— ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר?

אמרינן: שמא אתה חושדנו.אמרינן… — אמרנו: שמא אתה חושד בנו.

אמרנו: שמא אתה חושד בנו.

אמר להם: חס ושלום!

אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי:

שכיון שהחמה זורחת על התאנים — הן מתליעותמתליעות — מעלות תולעים.

מיד חזרו לתמן.מיד חזרו לתמן… — מיד חזרו לשם.

מיד חזרו לשם.

ההוא יומא אשכחון ולא לקט;ההוא יומא… — באותו יום מצאו (את התאנה) שלא לקט;

באותו יום מצאו (את התאנה) שלא לקט;

נטלו מהן ופצעוופצעו — ובקעו, פתחו אותן, ומצאום מותלעותמותלעות — מלאות תולעים.

אמרו: יפה אמר בעל התאנה.

ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה —

כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן, והוא מסלקן.

תרגום לעבריתמתליעות מעלות תולעים מותלעות מלאות תולעים ופצעו ובקעו, פתחו

דדּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ — משל הפרדס

דרשת הפסוק · ״דודי ירד לגנו… וללקט שושנים״ · המלך המביא נטיעות לפרדס ועוקר מתוכו, כפי מעשי בנו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ג; דפוס וילנא ו, ב, ג). ״משל״ — הושלם במאגרים; ״שורות״ — בכתב היד ״שורו׳״; ״אגוזין״ — הזי״ן מסופקת; ״מחזיר״ (בפעם השנייה) — היו״ד הושלמה במאגרים. ״יש״ — בגליון, תחת כפל שנמחק בשיטה.

בוילנא ״וירא שמים יש בהם״.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

משל למלך שהיה לו פרדספרדס — גן עצי פרי, ונטע בו שורות של אגוזין ושל תפוחים ושל רמונים,

ומסרו ביד בנו.

בזמן שבנו עושה רצונו — היה המלך מחזיר ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם,

והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס;

ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו — היה המלך מחזיר ורואה אי זו נטיעה יפה בתוך הפרדס, ועוקרה.

כך, כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום —

רואה אי זה צדיק יש באומות העולם, כגון יתרו ורחב, מביאו ומדבקו בישראל;

ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא —

רואה אי זה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש, ומסלקו מתוכן.

תרגום לעבריתפרדס גן עצי פרי

הדּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ — הספד רבי חייא בר אויא

דרשת הפסוק · ״דודי ירד לגנו״ · ריש לקיש מספיד את רבי חייא בר אויא, בן אחותו של בר קפרא

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ד; דפוס וילנא ו, ב, ד). ״בר אויה״ ו״בר אויא״ — כך בכתב היד; בוילנא ״חייא בר אויא״. ״והוא יודע״ — בוילנא ״הקב״ה יודע״.

כד דמך רבי חייא בר אויה, בר אחתיה דבר קפרא,כד דמך רבי… — כשנפטר רבי חייא בר אויה, בן אחותו של בר קפרא, אמרו לו לרבי יוחנן: היכנס והספד אותו. אמר להם: ייכנס ריש לקיש, שהוא תלמידו, והוא יודע את כחו. נכנס רבי שמעון בן לקיש והספיד אותו:

כשנפטר רבי חייא בר אויה, בן אחותו של בר קפרא,

אמרין ליה לרבי יוחנן: עול ואפטר עילוי.

אמרו לו לרבי יוחנן: היכנס והספד אותו.

אמר לון: יעול ריש לקיש, דהוא תלמידיה, והוא ידע חייליה.

אמר להם: ייכנס ריש לקיש, שהוא תלמידו, והוא יודע את כחו.

על רבי שמעון בן לקיש ואפטר עילוי:

נכנס רבי שמעון בן לקיש והספיד אותו:

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ(שיר השירים ו, ב) —

והוא יודע במעשיו של רבי חייא בר אויא, וסלקו מן העולם.

ווְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים — הספד רבי סימון בר זבד

דרשת הפסוק · ״וללקט שושנים״ · רבי לא מספיד את רבי סימון: לתלמיד חכם אין חליפין

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ה; דפוס וילנא ו, ב, ה). ״שאבדנו״ (בפעם הראשונה) — הדל״ת מסופקת.

בוילנא ״ר׳ סימון בר זבדי״ ו״עאל רבי אילא״; שם הפסוקים שלמים יותר (״וים אמר אין עמדי״, ״ומעוף השמים נסתרה״, ״ואבן יצוק נחושה״), ואין ״זה״ לפני ״תלמיד חכם״.

״כי יש לכסף מוצא… ברזל מעפר יקח״ — איוב כח, א–ב; המדרש קורא ״יקח״ (במסורה: יֻקָּח).

כד דמך רבי סימון בר זבד, על רבי לא אפטר עלוי:כד דמך רבי… — כשנפטר רבי סימון בר זבד, נכנס רבי לא (רבי אילא) והספיד אותו:

כשנפטר רבי סימון בר זבד, נכנס רבי לא (רבי אילא) והספיד אותו:

וְהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה(איוב כח, יב),

תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא(איוב כח, יד),

וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כׇל חָי(איוב כח, כא).

ארבעה דברים שהן תשמישו של עולם, ואם אבדו — יש להן חליפין.

ואלו הן:

כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹוקּוּ(איוב כח, א), בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח(איוב כח, ב).

זה תלמיד חכם — אם מת, מי מביא לנו תמורתו?

אנו שאבדנו את רבי סימון — מאיכן נמצא כמוהו?

אמר רבי לוי:

שבטים מציאה מצאו, וכתיב: וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ(בראשית מב, כח);

אנו שאבדנו רבי סימון בר זבד — מאיכן אנו מוצאין תמורתו?

הוי וְהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא.

זוְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים — הספד רבי בון

דרשת הפסוק · ״וללקט שושנים״ · רבי זעירא מספיד את רבי בון: הפועל שיגע בשעות מה שלא יגעו כל היום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ו; דפוס וילנא ו, ב, ו). ״ואמר״ — הושלם במאגרים. ״והתחיל״ — וי״ו בסוף המלה מחוקה בידי הסופר. ״אף״ — האל״ף הושלמה במאגרים. ״למדרשות של״ — התי״ו והשי״ן מסופקות.

בוילנא ״עאל ר׳ זירא״; ״יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמנה שנה בתורה מה שלא יגע…״; ״מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר… ושל משה ואהרן, ועד היכן, עד ׳ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ׳״.

משל הפועל שנתכשר במלאכתו

כד דמך רבי בון ברבי חייא, על רבי זעירא ואפטר עלוי, ואמר:כד דמך רבי… — כשנפטר רבי בון ברבי חייא, נכנס רבי זעירא והספיד אותו, ואמר:

כשנפטר רבי בון ברבי חייא, נכנס רבי זעירא והספיד אותו, ואמר:

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹובֵד(קהלת ה, יא).

נימר לכון למה רבי בון דומה?נימר לכון… — אומר לכם: למה רבי בון דומה?

אומר לכם: למה רבי בון דומה?

למלך שהיה לו כרם, ושכר עליו פועלים;

והיה שם פועל אחד מתכשרמתכשר — מצליח, חרוץ במלאכתו יותר מכולן.

כיון שראהו המלך כשר במלאכה יותר מדי —

אחזו בידו, והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרותמטייל עמו ארוכות וקצרות — מטייל עמו הלוך ושוב.

לעת ערב באו הפועלים ליטול שכרן,

ובא אותו פועל עמהן ליטול שכרו עמהן,

ונתן לו המלך שכרו כמותן.

התחילו הפועלין מציריןמצירין — מתרעמים, מתלוננים. אמרו לו:

אדננו המלך, אנו שיגענו כל היום,

וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום — והוא נוטל שכרו כמותינו!

אמר להם המלך: מה אתם מצירין?

יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.

כך יגע רבי בון ברבי חייא מה שלא יגע תלמיד וותיקוותיק — ותיק, מתמיד למאה שנה.

אין מניחין אותו לישון

אמר רבי יוחנן:

כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה — אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישון,

אלא מוליכין אותו למדרשות של שם ועבר, ושל אברהם יצחק ויעקב, ושל משה.

ועד היכן? וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל(שמואל ב ז, ט).

תרגום לעבריתמתכשר מצליח, חרוץ מטייל עמו ארוכות וקצרות מטייל עמו הלוך ושוב מצירין מתרעמים, מתלוננים וותיק ותיק, מתמיד

חיָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה — הקרבנות ונשי תירען

דרשת הפסוק · ״יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם״ · הקרבנות והקדשים, נשי תירען שלא נתנו נזמיהן לעגל, ופסילי ירושלם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה א; דפוס וילנא ו, ד, א). ״דאמר רבי״ — בכתב היד ״דאמ׳ר״, וכך בוילנא (״דאמר רבי״).

בוילנא ״אלו הקרבנות שאתם מתרצים בקרבנות״; ״אמרו: מה ליסטטרין הקשה שיברו הקב״ה״ (כאן ״אמר… שיבחו״).

המדרש קורא ״ומשומרון״ (במסורה: ומשמרון).

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה(שיר השירים ו, ד).

רבי יהודה ברבי סימון פתר קריהפתר קריה — פירש את המקרא בקרבנות:

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה — אלו הקרבנות,

היך מה דאת אמר: וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר(ויקרא א, ד).

נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם — אלו הקדשים שבירושלם,

היך מה דאת אמר: כְּצֹאן קׇדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם(יחזקאל לו, לח).

נשי תירען

דבר אחר:

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה — אלו נשי תירעןנשי תירען — שם מקום (?) — נשים צנועות.

דאמר רבי:

נשי תירען כשרות היו:

עמדו ומיחו על עצמן, ולא נתנו מנזמיהן למעשה העגל.

אמר: מה ליסטטריןליסטטרין — משוער: אבן שמשחיזים בה (?) הקשה שיבחו הקדוש ברוך הוא —

ליסטטרין הרך על אחת כמה וכמה!

נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם —

שכל מי שהיה רוצה ומבקש טיפוסיםטיפוסים — צורות, דמויות (של עבודה זרה) של פעורפעור — בעל פעור, עבודה זרה, היה הולך ומוצא בירושלם.

הדא הוא דכתיב:

וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁומְרוֹן(ישעיה י, י).

תרגום לעבריתפתר קריה פירש את המקרא נשי תירען שם מקום (?) — נשים צנועות ליסטטרין משוער: אבן שמשחיזים בה (?) טיפוסים צורות, דמויות (של עבודה זרה) פעור בעל פעור, עבודה זרה

טיָפָה אַתְּ רַעְיָתִי — עגלות הנשיאים

דרשת הפסוק · ״יפה את רעיתי כתרצה״ · דבר אחר · הנשיאים הביאו עגלות מדעתם, שבחן של העגלות, עצת שבט יששכר, והפרות החיות לעולם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ב — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ו, ד, ב). ״כשאת רוצה״ — בכתב היד ״נשאת״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״עומדים עליהם״ — בכתב היד ״על״ (מסומן כצורה חריגה); הושלם כבוילנא. ״תני בשם רבי נחמיה״ — ״בשם״ (״בש׳״) הוסף בין השיטין.

״צא ואמור״ — אחרי ״צא״ סימן הוספה במאגרים. ״או שמא״ — ״או״ בגליון, תחת ״אומ׳״ שנמחק. ״שהביאו״ — ההי״א הושלמה במאגרים. ״שבטו שליששכר״ — ״שבטו״ בגליון. ״הפרות״ (שמא תמות) — הרי״ש הושלמה במאגרים; ״הפרות״ (שנדבקו) — יו״ד מחוקה במאגרים (״הפ(י)רות״). ״על ידי אדם״ — ״אדם״ בגליון. ״וכתיב״ (את ארבע העגלות) — הכ״ף מסופקת. ״היום״ — ההי״א הושלמה במאגרים. ״מה לעתים״ — כך בכתב היד (״מה ׳לעתים׳״).

״והלא דברים קל וחומר״ — במאגרים ״וה!(לא)! דברים״: ״לא״ מסומן כצורה חריגה ונמחק; כאן נשאר, שבלעדיו אין מלה (בוילנא ״והרי דברים״). ״הוחמו״, ״הטליפו״ — מסומנים בכתב היד כצורות חריגות (בוילנא ״הוממו… הטריפו״).

בוילנא: ״לטעון המשכן״ (כאן ״ולעשות המשכן״); ״טמיקון״; ״כמין קמרוטין״; ״זה הביא שור וזה הביא שור, זה הביא עגלה וזה הביא עגלה״; ״כאילו כבר הייתי צריך״ (כאן ״כאלו דבר״); ״אילו להם הייתי אומר שיביאו, הייתי אומר לך שתאמר להם״; ״רבי תנחומא״; ״לרפאות את הקורס״ (כאן ״הקודם״); ״רבי יודן ורבי הונא״ (כאן ״יודן ורבי חונא״).

המדרש קורא ״ויביאו את קרבנן״ (במסורה: קרבנם), ״ויקריבו אותם לפני המזבח״ (במסורה: לפני המשכן), ״ויזבח שלמה את זבח ליי בקר״ (מלכים א ח, סג: ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח ליי בקר; בוילנא דברי הימים ב ז, ה: ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר).

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות, ז–ט (״שש עגלות״, ״עגלות צב״ ועצת שבט יששכר, ״לקירסין… לעיבורין״, מקום הקרבתן, והעגלות הקיימות עד עכשו — ״ואתם הדבקים ביי אלהיכם״); במדבר רבה יב, טז–יח.

דבר אחר:

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי(שיר השירים ו, ד) — כשאת רוצה;

כד את בעיאכד את בעיא — כשאת רוצה — לית את צריכה מילף מכלוםלית את צריכה מילף מכלום — אין את צריכה ללמוד מאיש.

מי אמר להם להביא עגלות בקר ולעשות המשכן?

לא מהן ובהן הביאו אותן?

הדא הוא דכתיב:

וַיָּבִיאוּ אֶת קרבנן לִפְנֵי יְיָ(במדבר ז, ג).

שש עגלות צב

שֵׁשׁ עֶגְלֹות — כנגד ששה רקיעים.

ולא שבעה הן?

אמר רבי אבון: הן דמלכא שרי — טימוקין.אמר רבי אבון:… — אמר רבי אבון: (השביעי —) מקום שהמלך שורה בו, אוצרות (משוער).

אמר רבי אבון: (השביעי —) מקום שהמלך שורה בו, אוצרות (משוער).

שֵׁשׁ — כנגד שש ארצות: ארץ, ארקא, אדמה, גיא, ציה, נשיה, תבל,

וכתיב: וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק(תהלים ט, ט).

שֵׁשׁ — כנגד שש ערכי משנה;

שֵׁשׁ — כנגד ששת ימי בראשית;

שֵׁשׁ — כנגד שש אמהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה, בלהה.

צָב — דומות לקליינוןלקליינון — למטה, מיטת הסבה;

צָב — מצויינות;

צָב — מטוכסותמטוכסות — מסודרות כמערך;

צָב — של צבא הלוים עומדים עליהם.

תני בשם רבי נחמיה:

כמין קרימסטןקרימסטן — משוער: כיסוי מקומר היו, שלא יהיו כלי שרת מבקעיןמבקעין — נבקעים, נשברים.

וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר — כנגד שנים עשר נשיאים.

עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂיאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד —

מלמד שלא לקחום בדמים, אלא זה הביא שור, זה הביא עגלה, וזה הביא עגלה.

וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי המזבח —

מלמד שמסרום לציבור.

דברי שבח ונחמות

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(במדבר ז, ד).

מהו לֵּאמֹר?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: צא ואמור להם דברי שבח ונחמות.

אמר רבי הושעיא:

אמר הקדוש ברוך הוא:

מעלה אני עליכם כאלו דבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי, והבאתם לי.

באותה שעה נתירא משה. אמר בלבו:

תאמר — רוח הקדש נסתלק ממני ושרת על הנשיאים?

או שמא נביא אחד עמד וחידש את ההלכה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה,

אלו להן הייתי אומר שהביאו לך — הייתי אומר לך שתאמר לך;

אלא קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ(במדבר ז, ה).

מהו קַח? מאתם היו הדברים.

עצת שבט יששכר

ומי נתן להם את העצה?

אמר רבי סימון: שבטו של יששכר.

אמר להם: המשכן הזה שאתם עושין — פורח הוא באויר?

עשו לו עגלות, כדי שיהא נטען בהן.

הוא שהכתוב משבח שבט יששכר,

שנאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים(דברי הימים א יב, לג).

מה לַעִתִּים?

רבי תנחום אומר: לקירסיןלקירסין — לזמנים, לקביעת המועדים.

רבי יוסי בר קסרי אומר: לעיבוריןלעיבורין — לעיבורי השנים.

לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל — שהיו יודעין לרפאות את הקודם.

רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם — אלו מאתים ראשי סנהדריות שהיה שבטו שליששכר מעמידו;

וְכׇל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם — מלמד שכל אחיהם היו מסכימין ההלכה על פיהם,

והלכה למשה מסיני.

הפרות חיות וקיימות

באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, שמא תמות אחת מכל הפרות, וישבר אחד מכל הגלגלים,

ונמצא קרבנן פסול, ונמצאת עבודת המשכן בטלה?

מיד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ —

נתן להם הוויה, שיהו חיות וקיימות בעולם לעולמי עולמים.

עד איכן היו קיימות?

יודן ורבי חונא בשם בר קפרא: עד הגלגל.

הדא הוא דכתיב בהושע:

בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי(הושע יב, יב).

ואיכן הקריבו אותן?

רבי אבון אמר: בנוב הקריבו אותן.

רבי אבא אמר: בגבעון הקריבו אותן.

לוי אמר: בשילה הקריבום.

ורבנן אמרין: בבית עולמים הקריבום.

רבי חמא אמר טעמא דרבנן:

דכתיב: וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח לַיְיָ בָּקָר(מלכים א ח, סג).

אי זה בָּקָר?

הוי אומר: אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר(במדבר ז, ז),

וכתיב: אֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹות וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר(במדבר ז, ח).

רבי מאיר אומר:

עד עכשו הן קיימות — ולא הוחמוהוחמו — נעשו בעלי מום (?), ולא הוזקנו, ולא הטליפוהטליפו — נעשו טריפה (?), אלא הן חיות וקיימות.

והלא דברים קל וחומר:

ומה אם הפרות, שנדבקו על ידי אדם במלאכת המשכן —

נתן להם הוויה ושהיההוויה ושהיה — קיום ומשך ימים, והן חיות וקיימות לעלמי עולמים;

ישראל, שדבקים בחי העולמים — על אחת כמה וכמה!

שנאמר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּיכֶם הַיּוֹם(דברים ד, ד).

תרגום לעבריתכד את בעיא כשאת רוצה לית את צריכה מילף מכלום אין את צריכה ללמוד מאיש לקליינון למטה, מיטת הסבה מטוכסות מסודרות כמערך קרימסטן משוער: כיסוי מקומר מבקעין נבקעים, נשברים לקירסין לזמנים, לקביעת המועדים לעיבורין לעיבורי השנים הוויה ושהיה קיום ומשך ימים הוחמו נעשו בעלי מום (?) הטליפו נעשו טריפה (?)

יהָסֵבִּי עֵינַיִךְ — תעניות יחידים, תינוקות וזקנים

דרשת הפסוק · ״הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני… שערך כעדר העזים״ · המלך שאינו יכול לסבול את פני המטרונה, ותעניות ישראל; העזים בשטים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה א; דפוס וילנא ו, ה, א). ״העבירוה״ — בגליון, תחת ״העירו בה״ שנמחק. ״הרחיבוני״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה (בוילנא ״הרהיבוני״). ״וכל אשר דבר״ — הוי״ו והכ״ף מסופקות. ״ליודעי״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

בוילנא ״בשעה שבית דין יושבין וגוזרין תעניות״, ״לפשט ידי בעולמי״, ״ואף סוררים״ (כאן ״סוררים״ בלבד).

המדרש קורא ״שהן הרהיבוני״ (במסורה: שהם הרהיבני), ״אך סררים לשכון יה אלהים״ (במסורה: ואף סוררים לשכן יה אלהים).

הָסֵבִּי עֵינַיִךְ(שיר השירים ו, ה).

רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:

למלך שכעס על מטרונה, ודחפה והוציאה מפלטין בחוץ.

מה עשתה? הלכה וצמצמה פניהוצמצמה פניה — והסתירה את פניה אחר העמוד, חוץ לפלטין.

לכשעבר המלך, אמר המלך:

העבירוה מנגד פני, שאיני יכול לסבול.

כך, בשעה שבית דין גוזרין תעניות, ויחידים מתענין —

הקדוש ברוך הוא אומר: איני יכול לסבול;

שהן הִרְהִיבֻונִי — הן גרמו לי לפשט ידלפשט יד — לשלוח יד (להעניש) בעולמי.

ובשעה שבית דין גוזרין תעניות, ותינוקות מתענין —

אומר הקדוש ברוך הוא: איני יכול לסבול;

שֶׁהֵם הרחיבוני — הם המליכוני עליהם, ואמרו: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹולָם וָעֶד(שמות טו, יח).

ובשעה שגוזרין תעניות, וזקנים מתענין —

אמר הקדוש ברוך הוא: איני יכול לסבול;

שֶׁהֵם הִרְהִיבֻונִי — הם קבלו מלכותי עליהן בסיני, ואמרו: וכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז),

וכתיב: אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹודְעָי(תהלים פז, ד).

רבי פינחס בשם רבי חמא ברבי חנינא בר פפא:

כתיב: אך סרְרִים לִשְׁכֹּון יָהּ אֱלֹהִים(תהלים סח, יט) —

סוֹרְרִים, והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהם!

באי זו זכות? בזכות כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

שערך כעדר העזים

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים —

מה עז זו בזויה, כך ישראל בזוין בשטים,

שנאמר: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים(במדבר כה, א).

תרגום לעבריתוצמצמה פניה והסתירה את פניה לפשט יד לשלוח יד (להעניש)

יאשִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים — צניעות במלחמת מדין

דרשת הפסוק · ״שניך כעדר הרחלים״ · קצרה · ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה א; דפוס וילנא ו, ו, א). הסופר קיצר ב״וכו׳״, וסוף המשפט הושלם מוילנא (״תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר״). אחריו בוילנא דרשת ״שכולם מתאימות… ושכלה אין בהם, שלא נחשד מהם אחד בעבירה״, שאינה בכתב היד.

דרשת ״כפלח הרמון רקתך״ (שם, ו, ז, א) — אינה בכתב היד.

שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים(שיר השירים ו, ו) —

מה רחל זו צנועה, כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין.

רבי חונא בשם רבי אחא:

שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפלין של יד;

שאלו הקדים אחד מהן וכו׳ תפילין של ראש לתפילין של יד — לא היה משה משבחן, ולא היו עולין משם בשלום; הוי אומר: שהיו צדיקים ביותר.

יבשִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת — לשונות האומות ויחוסן

דרשת הפסוק · ״ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר״ · מאה וארבעים אומות: כתב ולשון, ויחוס אבות ואמהות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה א; דפוס וילנא ו, ח, א). ״ארבעים״ — בכתב היד ״רבעים״ (מסומן כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. לפני ״ועלמות אין מספר״ סימן השמטה במאגרים (+); המשפט ״וארבעים מהם אין להן לשון ויש להן כתב״ הושלם מוילנא. אחרי ״הרי מאה וארבעים״ (בדברי רבי לוי) עוד סימן +, ואין שם חסר.

בוילנא ״השאר מהם שאין להם לא כתב ולא לשון״.

המדרש קורא ״וליהודים ככתבם וכלשונם״ (במסורה: ואל היהודים ככתבם וכלשונם).

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת(שיר השירים ו, ח).

רבי חייא צפוראה ורבי לוי פתר קריה באומות העולם.

רבי חייא אמר:

ששים ושמנים — הרי מאה וארבעים.

ארבעים מהם יש להן לשון ואין להן כתב;

וארבעים מהם אין להן לשון ויש להן כתב;

וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר — שאין להן לא כתב ולא לשון.

יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: וליהודים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם(אסתר ח, ט).

רבי לוי אמר:

ששים ושמנים — הרי מאה וארבעים.

שבעים מכירין אבותיהן ואין מכירין אמותיהן,

ושבעים מהן מכירין אמותם ואינן מכירין אבותיהן;

וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר — שאין מכירין אבותיהן ואמותיהן.

יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹותָם לְבֵית אֲבֹותָם(במדבר א, יח).

יגאַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי — האבות והשבטים

דרשת הפסוק · ״אחת היא יונתי תמתי… ויהללוה״ · אברהם, יצחק ויעקב, השבטים, לאה ויוסף

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה א; דפוס וילנא ו, ט, א). ״עבדיו״ — העי״ן הושלמה במאגרים.

בוילנא ״זו לאה״ (כאן ״זה לאה״).

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי(שיר השירים ו, ט).

אַחַת — זה אברהם,

שנאמר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד).

אַחַת לְאִמָּהּ — זה יצחק, שהיה יחיד לאמו.

בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ — זה אבינו יעקב, שהיה ברור ליולדתו, שהיה צדיק גמור.

רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ — אלו השבטים,

שנאמר: וְהַקֹּול נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה(בראשית מה, טז).

דבר אחר:

וַיְאַשְּׁרוּהָ — זה לאה,

שנאמר: בְּאׇשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת(בראשית ל, יג).

מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ — זה יוסף,

שנאמר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה(בראשית מא, לח) —

אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו, אין אנו מוצאין כזה,

שנאמר: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כׇּל זֹאת(בראשית מא, לט).

ידשִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת — מסכתות ההלכה וחבורות גן עדן

דרשת הפסוק · ״ששים המה מלכות… אחת היא״ · ששים מסכתות ושמנים פרשיות, וששים חבורות צדיקים תחת עץ החיים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ב — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ו, ט, ב). ״אין קץ״ — ״אין״ הושלם במאגרים. ״ועוסקות״ — הסמ״ך הושלמה במאגרים. ״חמש מאות שנה״ — בכתב היד ״ת׳ק״; ״שנה״ הושלם במאגרים (הנו״ן וההי״א מסופקות).

בוילנא ״ששים מסכתיות״ (כאן ״מסכיות״), ״וכלהון דורשין״ (כאן ״דרושין״).

ששים מסכתות

רבי יצחק פתר קריה בפרשותיה של תורה:

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת(שיר השירים ו, ח) — אלו הן ששים מסכיותמסכיות — מסכתות של הלכות;

וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים — אלו שמנים פרשיות שבתורת כהנים;

וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר — אין קץ לתוספותלתוספות — לתוספתות, להוספות על המשנה.

אַחַת הִיא(שיר השירים ו, ט) — הן חולקן אלו עם אלו,

וכולהון דרושין מטעם אחד, ומהלכה אחת, מגזרה שוה, מקל וחומר.

ששים חבורות בגן עדן

רבי יודן ברבי אלעי פתר קריה בעץ חיים ובגן עדן:

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת —

אלו ששים חבורות של צדיקים, שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים, ועוסקות בתורה.

תני:

עץ החיים מהלך חמש מאות שנה,

וכל מימי בראשית מתפלגין ויוצאין מתחתיו.

תרגום לעבריתמסכיות מסכתות לתוספות לתוספתות, להוספות על המשנה

טווּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים — מדות העולם וגן עדן

דרשת הפסוק · ״ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר… אחת היא יונתי תמתי״ · קורת עץ החיים, מדות מצרים, כוש, העולם, גיהנם, גן ועדן; החבורות הבינוניות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ג; דפוס וילנא ו, ט, ג). ״קורתו״ — תוקן במאגרים מ״כורתו״. ״מהלך״ (ורחבו) — ההי״א הושלמה במאגרים. ״מארבע מאות {שנה}״ — ״שנה״ מחוקה בידי הסופר. המספרים בכתב היד באותיות: מ׳ יום, ת׳ פרסה, ת׳ק שנה.

בוילנא ״לא סוף דבר גופו״ (כאן ״נופו״); ״והיא ארבע מאות פרסה… וכוש מהלך שבע שנים ועוד, והיא אחד מששים בעולם״; ״וארכו של עולם ת״ק שנה מהלך״ (כאן ״חמש מאות שנה ושתי שנים״); בוילנא חסר ״ועולם אחד מששים לגן, וגן מהלך… כשנותיהן של אבות״, ושם ״ועולם אחד מששים בעדן״.

רבי יהודה ברבי אלעאי:

לא סוף דבר נופו, אלא אפלו קורתוקורתו — גזעו מהלך חמש מאות שנה.

תני:

תמצית כור תרקבכור תרקב — שטח זריעת כור ותרקב שותה, ותמצית כוש מצרים שותה.

מצרים מהלך ארבעים יום, ועוד ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה,

והיא אחד מששים בכוש;

וכוש מהלך שבע שנים, ועוד אחד מששים בעולם;

וארכו של עולם חמש מאות שנה ושתי שנים,

ורחבו מהלך חמש מאות שנה,

והוא אחד מארבע מאות לגיהנם;

ומוצא הילוכה של גיהנם שני אלפים ומאה שנה.

מצינו שכל העולם כולו ככסוי קדירהככסוי קדירה — כמכסה של סיר לגיהנם.

ועולם אחד מששים לגן,

וגן מהלך חמש מאות שנה —

ויש אומרים: כשנותיהן של אבות —

והיא אחד מששים בעדן,

ועדן אין לה שיעור.

וּשְׁמֹונִים פִּילַגְשִׁים(שיר השירים ו, ח) —

אלו שמונים חבורות בינוניות, שיושבות ועוסקות בתורה חוצה להן, תחת עץ החיים;

וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר — אין קץ לתלמידים.

יכול שהן חלוקין זה עם זה?

תלמוד לומר: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי(שיר השירים ו, ט) —

כולם דורשין מטעם אחד, מהלכה אחת, מגזירה שוה, מקל וחומר.

תרגום לעבריתקורתו גזעו כור תרקב שטח זריעת כור ותרקב ככסוי קדירה כמכסה של סיר

טזשִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת — יוצאי מצרים, מנין וסכום

דרשת הפסוק · ״ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר״ · ששים ושמנים רבוא יוצאי מצרים וגרים; לישראל מנין וסכום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ד; דפוס וילנא ו, ט, ד). ״אבל״ — תוקן במאגרים מ״ובל״. ״ודכוותיה״ — בכתב היד ״ודכות׳״.

המדרש קורא ״ויתן יואב את מפקד מספר העם אל המלך״ (במסורה: את מספר מפקד העם; בוילנא כבמסורה), ״ומספר ישראל״ (במסורה: ומספר את רבע ישראל).

רבנן פתר קריא ביוצאי מצרים:

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת(שיר השירים ו, ח) — אלו ששים רבוא שיצא מבן עשרים שנה ומעלה;

וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים — אלו שמנים רבוא שיצאו ישראל ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה;

וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר — אין קץ ואין סכום לגרים.

מנין וסכום

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:

אומות העולם יש להן מנין, ואין להם סכום.

יש להם מנין — בְּנֵי יֶפֶת גֹּומֶר וּמָגוֹג(בראשית י, ב).

אבל ישראל יש להן מנין ויש להם סכום.

הדא הוא דכתיב:

פְּקֻודֵיהֶם בְּמִסְפַּר כׇּל זָכָר(במדבר ג, כב) —

פְּקֻודֵיהֶם — זה המנין; בְּמִסְפַּר — זה הסכום.

ודכוותיהודכוותיה — וכיוצא בו: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מפקד מספר הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ(שמואל ב כד, ט) —

מִסְפַּר — זה המנין; מִפְקַד — הסכום.

אין תאמר שאנו מעידין על עצמנו —

והלא בלעם הרשע העיד בנו,

דכתיב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב(במדבר כג, י) — זה מנין;

וּמִסְפָּר יִשְׂרָאֵל — זה הסכום.

תרגום לעבריתודכוותיה וכיוצא בו

יזאַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי — כנסת ישראל

דרשת הפסוק · ״אחת היא יונתי תמתי… ויהללוה״ · דבר אחר · כנסת ישראל גוי אחד, והאומות מאשרות ומהללות אותה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ה; דפוס וילנא ו, ט, ה). ״אמרה כנסת ישראל״ — בכתב היד ״אמ׳״; בוילנא ״זו כנסת ישראל שנאמר״.

דבר אחר:

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי(שיר השירים ו, ט).

אמרה כנסת ישראל: וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ(שמואל ב ז, כג).

אַחַת הִיא לְאִמָּהּ —

הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ(ישעיה נא, ד) — לאמי כתיב.

בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ —

תרגם רבי יעקב בר אבונא קומי רבי יצחק: בר מינה לית ליולדתה.תרגם רבי יעקב… — תרגם רבי יעקב בר אבונא לפני רבי יצחק: חוץ ממנה אין (בת) ליולדתה.

תרגם רבי יעקב בר אבונא לפני רבי יצחק: חוץ ממנה אין (בת) ליולדתה.

רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ —

היך מה דאת אמר: וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כׇּל הַגּוֹיִם(מלאכי ג, יב).

מְלָכוֹת וּפִלַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ —

היך מה דאת אמר: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ(ישעיה מט, כג).

יחמִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר — גאולה קמעה קמעה

דרשת הפסוק · ״מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות״ · אילת השחר והגאולה, הלבנה והחמה, ודגלי מעלה ומטה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק י, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ו, י, א). ״כחמה״ (בפעם הראשונה) — הכ״ף מסופקת. ״איסטרטיליטין״ — ״טי״ הושלם במאגרים. ״כנדגלות״ (בדברי רבי יודן ורבי חייא) — ״דג״ הושלם במאגרים.

בוילנא ״ר׳ שמעון בר חלפתא״, ״כך תהיה גאולתן״, ״בתחלה היא באה קימעה קימעה״; ״רבי יודן ורבי הונא… ורבי הונא בשם ר׳ אלעזר המודעי״ (כאן ״רבי חייא״); ״כדור שנתנדנד לגלותו״ (כאן ״שנתרכד לו ליגלות ולא גילה״); הדרשה השנייה שם בשם ״ר׳ הונא״ (כאן ״רבי יוחנן״); ״הלואי נסע בטכסיס הזה״ (כאן ״נהא כטכסיס״).

המדרש קורא ״ומרדכי יושב״ (במסורה: ישב), ״וגביהן וגבה להן״ (במסורה: להם), ״ואימתנו ותקיפה״ (דניאל ז, ז: ואימתני ותקיפא), ״וינשא לעיני הגוים סביב״ (דברי הימים ב לב, כג: וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן), ״ואספת את כל הגוים״ (במסורה: ואספתי). ״יום צרה ותוכחה״ — ישעיהו לז, ג (וכן מלכים ב יט, ג).

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר(שיר השירים ו, י).

דלמא:דלמא… — מעשה: רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל הזאת בשחר,

מעשה:

רבי חייא ורבי שמען בן חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל בקריצתה,

רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל הזאת בשחר,

וראו אילת השחר שבקעה אורה.

אמר ליה רבי חייא רבה לרבי שמעון בר חלפתא:

בי רביבי רבי — רבי שלי, כך היתה גאולתן של ישראל מצפצפת,

דכתיב: כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְיָ אוֹר לִי(מיכה ז, ח).

כתחלה היא באה קמאה קמאהקמאה קמאה — מעט מעט,

ואחר כך היא מנצנצת ובאה,

ואחר כך פרה ורבה,

ואחר כך מרטבת והולכת.

כך, כתחלה: בַּיָּמִים הָהֵם וּמׇרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ(אסתר ב, כא);

ואחר כך: וּמׇרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר(אסתר ח, טו);

ואחר כך: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂון(אסתר ח, טז).

יפה כלבנה ברה כחמה

כְּמוֹ שָׁחַר — כשחר זה, שאין לו צל.

יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: יָפָה כַלְּבָנָה.

אי מה הלבנה הזו אין אורה ברור — כך ישראל?

תלמוד לומר: בָּרָה כַּחַמָּה.

הדא הוא דכתיב:

וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻורָתוֹ(שופטים ה, לא).

אי מה החמה קופחתקופחת — מכה, שורפת — אף ישראל כן?

תלמוד לומר: יָפָה כַלְּבָנָה.

הדא הוא דכתיב:

מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים(תהלים לו, ח).

אי מה לבנה זו פעמים חסרה, פעמים יתרה — יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: בָּרָה כַּחַמָּה.

אי מה חמה זו משמשת ביום ואין משמשת בלילה — יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: יָפָה כַלְּבָנָה —

מה לבנה זו משמשת ביום ובלילה,

דכתיב בה: וְלִמְשֹׁול בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה(בראשית א, יח) —

כך ישראל: הן הן בעולם הזה, הן הן לעולם הבא.

איומה כנדגלות

אי מה חמה ולבנה אין להן אימה — יכול אף ישראל כן?

תלמוד לומר: אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת —

כדגלין של מעלה, כגון מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו.

ומנין שיש להן אימה?

שנאמר: וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ להן וְיִרְאָה לָהֶם(יחזקאל א, יח).

רבי יהושע אמר:

אימה של מטן — כגון דוכסיןדוכסין — דוכסים, מושלים ואיפרכיןואיפרכין — ומושלי מחוזות ואיסטרטיליטין.

ומנין שיש להן אימה? דְּחִילָה(דניאל ז, ז) ואימתנו ותקיפה.

רבי יודן ורבי חייא — רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי חייא בשם רבי אלעזר המודעי:

כדגלים אין כתיב כאן, אלא כַּנִּדְגָּלוֹת —

כדור שנתרכד לו ליגלות ולא גילה.

ואי זה זה? זה דור של חזקיהו,

שנאמר: יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה(ישעיה לז, ג).

ומנין שיש להן אימה?

שנאמר: וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי הַגּוֹיִם(דברי הימים ב לב, כג) סביב.

רבי יוחנן בשם רבי אלעזר המודעי אומר:

כדגל אין כתיב כאן, אלא כַּנִּדְגָּלוֹת —

בדור שהוא עתיד נדנד לגלות ולא גילה.

ואי זה זה? זה דורו של מלך המשיח.

הדא הוא דכתיב:

ואספת אֶת כׇּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה(זכריה יד, ב).

ומנין שיש לו אימה?

שנאמר: וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו(ישעיה יא, ד).

רבי אלעזר בשם רבי יוסי ברבי ירמיה:

בשעה ההיא יהיו ישראל מתנדנדיןמתנדנדין — נעים ונודדים ממסע למסע.

יחנו כדגלים

רבי יהושע דסכנין אומר:

אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף של יין גדול — זה סיני;

שם מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו.

אמר: הלואי נהא כטכסיסכטכסיס — כסדר המערכה הזה של מעלן!

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ונתאוו בני להיות כדגלים — יחנו כדגלים,

שנאמר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

תרגום לעבריתבי רבי רבי שלי קמאה קמאה מעט מעט קופחת מכה, שורפת דוכסין דוכסים, מושלים ואיפרכין ומושלי מחוזות כטכסיס כסדר המערכה מתנדנדין נעים ונודדים

יטאֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי — ישראל נמשלו לאגוז

דרשת הפסוק · ״אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל״ · האגוז הנגזז, המכוסה, השמור בעצו, החלק, הניכר, המתגלגל, ובתי כנסיות ותינוקות של בית רבן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה א; דפוס וילנא ו, יא, א). ״יהושע״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״באגוזה״ — בגליון, תחת ״בגסה״ שנמחק; ״האגוזה״ — הגימ״ל והוי״ו מסופקות. ״מאיליהן״ — תוקן במאגרים (״מאילי(ן)[ה]ן״). ״אמר רבי לוי {לוי}״ — כפל שמחק הסופר. ״כוסטריינוס״ — בכתב היד ״כוס-טריינוס״, הכ״ף מסופקת.

בוילנא ״א״ר אלעשה״ (כאן ״רבי אלעזר״); ״שנתן להם כחן של נטיעות״; ״מה אגוז זה האבן שוברו״ (כאן ״את נוטל עליו ושוברו״); ״כוסטריינים״; ״ויושבין שורות שורות כגרעיני רמונים״ בסוף.

״מכסה פשעיו״ — משלי כח, יג (בוילנא ״מכסה פשעיו לא יצליח״). המדרש קורא ״קדש ישראל ליי ראשית תבואתו״ (במסורה: תבואתה), ״איש אחד יחטא״ (במסורה: האיש אחד יחטא).

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי(שיר השירים ו, יא).

אמר רבי יהושע בן לוי:

נמשלו ישראל באגוזהבאגוזה — באגוז.

מה האגוזה נגזזת ונחלפת, ולטובתה היא נגזזת — למה? שהיא מחלפתמחלפת — מתחלפת, צומחת מחדש —

כשיער הזה שנגזז ונחלף, וכצפורנים הללו שנגזזין ונחלפין;

כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן, ונותנין לעמלי תורה בעולם הזה —

לטובתן הן נגזזין, ונחלפין להן,

ומרבין להן עושר בעולם הזה, שכר טוב לעולם הבא.

האגוז שאין מכסין שרשיו

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תרתי.

מה הנטיעות הללו — כל מה שאת מכסה שרשיהן, משביחות;

אבל האגוז הזה — אם את מכסה שרשיו, אינו מצליח.

ואמר חורי:

הנטיעות הללו — אם את מכסה שרשיהן בשעת נטיעתן, הן מצליחות, ואם לאו — אין מצליחות;

אבל האגוז הזה — אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו, אינו מצליח.

כך ישראל: מְכַסֶּה פְשָׁעָיו(משלי כח, יג).

אמר רבי אלעזר:

לא הוה צריך קרא למימר אלא אל גנת ירק,

ואמר: אֶל גִּנַּת אֱגוֹז!

אלא מלמד שניתן כוחן של נטיעות וזיוןוזיון — ונוי, ויופי של ירק.

עצו משמר פריו

רבי עזריה אמר תרתי.

מה אגוז זה עצו משמר פריו —

כך עמי הארץ שבישראל מחזיקין בדברי תורה.

הדא הוא דכתיב:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים(משלי ג, יח).

ואמר חורי:

מה אגוז זה — אם נופל לתוך הטנופת, את נוטלו ומורקוומורקו — ומנקה אותו ושוטפו ומדיחו, והוא חוזר כתחלתו, יפה לאכילה —

כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהן.

הדא הוא דכתיב:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם(ויקרא טז, ל).

רבי יהודה ברבי סימון אומר:

מה אגוז זה יש לו שתי קליפות — כך ישראל יש להם שתי מצות: מילה ופריעה.

אגוז חלק

דבר אחר:

אֶל גִּינַּת אֱגוֹז.

אמר ריש לקיש:

מה אגוז זה חלק — דתנינן: רבי שמעון אומר: אף בחלקי אגוזים(משנה פאה ד, א) —

וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו היאך יעלה — הוא נופל ומת, ונוטל שלו מן האגוז;

כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל, ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהג את ישראל —

סוף שהוא נופל, ונוטל שלו מתחת ידיהן.

הדא הוא דכתיב:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תבואתו(ירמיה ב, ג).

שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים

דבר אחר:

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי —

מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים,

כך הן ישראל: בעולם הזה, על ידי עונות — הָיִיתִי שְּׂחֹוק לְכׇל עַמִּי(איכה ג, יד);

אבל לעתיד לבא — וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ(ישעיה מט, כג).

אגוזי פרך, בינונים וקנטרנים

דבר אחר:

מה האגוז יש בו אגוזי פרךאגוזי פרך — אגוזים רכים, שקליפתם נפרכת ביד, אגוזים בינונים, ואגוזים קנטרניםקנטרנים — קשים, שאינם נשברים —

כך ישראל: יש בהן עושין צדקה מאיליהן,

ויש שאת תובען והן עושין,

ויש שאת תובען ואין עושין.

אמר רבי לוי:

מתלה אמר:מתלה אמר… — המשל אומר: השער שאינו נפתח למצוות — ייפתח לרופא.

המשל אומר:

תרעה דלא פתיח למצוותה — יהא פתיח לאסייה.

השער שאינו נפתח למצוות — ייפתח לרופא.

אבן משמרת אבן

דבר אחר:

מה אגוז זה — את נוטל עליו ושוברו;

כך התורה קרואה אבן, ויצר הרע קרוי אבן.

התורה קרויה אבן —

שנאמר: וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻוחֹות הָאֶבֶן(שמות כד, יב);

ויצר הרע קרוי אבן —

שנאמר: וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם(יחזקאל לו, כו).

אמר רבי לוי:

למקום ארימוןארימון — מקום שומם (?) שהוא משובש בגייסותבגייסות — בגדודי חיילים ושודדים.

מה עשה המלך? הושיב בו כוסטריינוסכוסטריינוס — שומר, משמר בשביל לשמרו, כדי שלא יקפחויקפחו — יגזלו, יפגעו לעברים ולשבים.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: תורה קרויה אבן, ויצר הרע קרוי אבן — תהא האבן משמר האבן.

אגוז ניכר, שק מלא, כרי מתגלגל

דבר אחר:

מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו, שהוא נשמע וניכר —

כך הן ישראל: כל מקום שאחד מהן הולך, אינו יכול לומר שאיני יהודי. למה? שהוא ניכר.

הדא הוא דכתיב:

כׇּל רֹואֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ(ישעיה סא, ט).

דבר אחר:

מה אגוז זה — השק מלא אגוזים בידך,

את נותן לתוכו כמה שומשמיןשומשמין — שומשומים, כמה חרדלין, והן מחזיקין —

כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל.

הדא הוא דכתיב:

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב(במדבר כג, י).

דבר אחר:

מה אגוז זה — את נוטל אחד מהכרי, וכולן מדרדריןמדרדרין — מתגלגלים ומתגלגלין זה אחר זה —

כך הן ישראל: לקה אחד מהן, כולן מרגישין.

הדא הוא דכתיב:

איש אֶחָד יֶחֱטָא(במדבר טז, כב).

אמר רבי ברכיה:

מה אגוז זה עשוי ארבע מגורותמגורות — תאים, חדרים, והסירה באמצע —

כך היו ישראל שרוין במדבר ארבעה דגלים וארבע מחנות, ואהל מועד באמצע.

הדא הוא דכתיב:

וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד(במדבר ב, יז).

בתי כנסיות ותינוקות

דבר אחר:

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי — זה העולם;

לִרְאוֹת בְּאִיבֵּי הַנָּחַל — אלו ישראל;

לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות;

הֵנֵצוּ הָרִמֹּונִים — אלו התינוקות שיושבין ועוסקין בתורה.

תרגום לעבריתבאגוזה באגוז מחלפת מתחלפת, צומחת מחדש וזיון ונוי, ויופי ומורקו ומנקה אותו אגוזי פרך אגוזים רכים, שקליפתם נפרכת ביד קנטרנים קשים, שאינם נשברים ארימון מקום שומם (?) בגייסות בגדודי חיילים ושודדים כוסטריינוס שומר, משמר יקפחו יגזלו, יפגעו שומשמין שומשומים מדרדרין מתגלגלים מגורות תאים, חדרים

כלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי — ממעמקים למלכות

דרשת הפסוק · ״לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב״ · בת המלכים המלקטת, ישראל ממצרים, יוסף, דוד, מרדכי, כנסת ישראל ויוסטא החייט

כתב יד וטיקן 76, והקטע על דוד מכתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסוק יב, פסקה א — ארבע רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ו, יב, א).

״בשלפים״ (בפעם הראשונה) — כך בכתב היד וכך בוילנא; במאגרים תוקן ״בשבלים״, ולא נתקבל התיקון, שהקריאה שלמה ומתפרשת (מלקטת בין השלפים, הקש שנשאר בשדה). בפעם השנייה ״בשפלים״ (מסומן כצורה חריגה; בוילנא ״בשלפים״), והושאר כלשון הסופר. ״ולבנים״ — תוקן במאגרים מ״ובבנים״. אחרי ״תמהים״ — ״ואומ׳״ מסופק ונמחק במאגרים. ״שמתני״ — בכתב היד ״שמת׳״ ו״נפ׳ שמ׳״.

אחרי ״הב דוכסותא דגבן״ הגהת הסופר (מסומנת במאגרים $…$): ״פי׳: היא מס וגלגלת שלנו״ — אינה בפנים. ״דוכסותא״ (כד נסב) — בכתב היד ״דוכסות-א״ וסימן הוספה. ״הוא״ (אן הוא מסתכל) — ההי״א מסופקת. ״{מסתכל לההוא}״ — כפל שמחק הסופר. ״מסטוביתא״ — בכתב היד ״מסטובית׳״. ״וקרון עלוי״ — במאגרים ״(ל)עלוי״.

בוילנא ״והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה״; ״והיו חברותיה תמהות״; ״ביוסף הצדיק״; ״ויהי דוד מלך״; ״אמר לון אתון תמהין עלי ואנא תמה״; ״עמי נדיב — עמי הוה מהלך נדיב חי העולמים״ (כאן ״עמינדב״ כמלה אחת; המדרש קורא ״מרכבות עמי נדיב״ כ״עמינדב״, ולכן אינו מנוקד כפסוק).

המדרש קורא ״ומרדכי יצא לפני המלך בלבוש מלכות״ (במסורה: מלפני המלך). ״ויהי דוד המלך״ — אינו פסוק כלשונו (ואולי לשון המדרש על שמואל ב ה, ג–ד).

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי(שיר השירים ו, יב).

תני רבי חייא:

לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפיםבשלפים — בקש הקצור, בשדה אחרי הקציר.

נמצא המלך עובר, והכיר שהיא בתו של אוהבו;

נטלה והושיבה עמו בקרוניןבקרונין — במרכבה.

והיו תמהות עליה ואומרות:

אתמול היתה מלקטת בשפלים, והיום יושבת בקרונין עם המלך!

אמרה להן: כשם שאתם תמהות עלי — כך אני תמהה על עצמי.

וקראת על עצמה: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

ישראל במצרים

כך, כשהיו ישראל במצרים משועבדים בטיט ולבנים, והיו מאוסים בעיני המצרים,

וכשנעשו בני חורין ונגאלו, ונעשו סגניםסגנים — שרים, ממונים על כל עולם —

והיו אומות העולם תמהים:

הייתם עובדין בטיט ולבנים, והיום נעשיתם בני חורין וסגנים על כל העולם!

והיו ישראל אומרים להם: כשם שאתם תמהין עלינו — כך אנו תמהין על עצמנו.

וקראו על עצמן: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

יוסף, דוד ומרדכי

דבר אחר:

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי — ביוסף הכתוב מדבר.

אתמול עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ(תהלים קה, יח) וכו׳,

והיום וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ(בראשית מב, ו);

וקרא על עצמו: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

דבר אחר:

מדבר בדוד.

אתמאל היה בורח מפני שאול,

והיום ויהי דוד המלך;

וקרא על עצמו: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

דבר אחר:

הכתוב מדבר במרדכי.

אתמול וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר(אסתר ד, א),

והיום וּמׇרְדֳּכַי יָצָא לפני הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת(אסתר ח, טו);

וקרא על עצמו: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

כנסת ישראל

דבר אחר:

הכתוב מדבר בכנסת ישראל.

כנסת ישראל אומרת לאומות העולם:

אַל תִּשְׂמְחִי אֹויַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי(מיכה ז, ח) —

שבשעה שהייתי יושבת בחשך, הקדוש ברוך הוא הוציאני לאור,

שנאמר: כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְיָ אוֹר לִי.

וקרא על עצמה: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

מעשה ביוסטא חייטא

יוסטה חייטה דצפורין סלק למלכותה, ואתקבל למלכא.יוסטה חייטה… — יוסטא החייט מציפורי עלה למלכות, ונתקבל אצל המלך. אמר לו המלך: שאל שאלה ואתן לך. אמר לו: תן (לי) את הדוכסות (השררה) על עירנו. נתן לו המלך.

יוסטא החייט מציפורי עלה למלכות, ונתקבל אצל המלך.

אמר ליה מלכא: שאול שאלה ואתן לך.

אמר לו המלך: שאל שאלה ואתן לך.

אמר ליה: הב דוכסותא דגבן.

אמר לו: תן (לי) את הדוכסות (השררה) על עירנו.

יהב ליה מלכא.

נתן לו המלך.

כד נסב דוכסותא, נחת מינחת.כד נסב דוכסותא… — כשנטל את הדוכסות, ירד (לעירו). היו אלו שהכירוהו אומרים: הוא הוא; ומהם אומרים: אין הוא הוא. אמר להם אחד: עכשו הוא עובר בשוק; אם הוא מסתכל באותה איצטבה שהיה רגיל לשבת ולתפור עליה — הוא; ואם לא — אין הוא הוא. עבר בשוק, והתחיל מסתכל באותה איצטבה שהיה רגיל לשבת ולתפור עליה, והכירוהו שהוא הוא. אמר להם: אתם תמהים עלי, ואני תמה על עצמי יותר מכם. וקראו עליו: ״לא ידעתי נפשי שמתני״.

כשנטל את הדוכסות, ירד (לעירו).

הוון אילין דחכימין ליה אמרין: הוא הוא;

היו אלו שהכירוהו אומרים: הוא הוא;

ומנהון אמרין: לית הוא הוא.

ומהם אומרים: אין הוא הוא.

אמר לון חד: כדון הוא עבר בשוקא;

אמר להם אחד: עכשו הוא עובר בשוק;

אן הוא מסתכל לההוא מסתוכיתא דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה — הוא;

אם הוא מסתכל באותה איצטבה שהיה רגיל לשבת ולתפור עליה — הוא;

ואין לא — לית הוא הוא.

ואם לא — אין הוא הוא.

עבר בשוקא, ושרי מסתכל לההוא מסטוביתא דהוה נהיג יתיב ומחייט עלה,

עבר בשוק, והתחיל מסתכל באותה איצטבה שהיה רגיל לשבת ולתפור עליה,

וחכמוניה דהוא הוא.

והכירוהו שהוא הוא.

אמר ליה: אתן תמהין עלי, ואני תמה עלי יותר מנכון.

אמר להם: אתם תמהים עלי, ואני תמה על עצמי יותר מכם.

וקרון עלוי: לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי.

וקראו עליו: ״לא ידעתי נפשי שמתני״.

עמינדב — עמי הוה מהלך;עמינדב… — ״עמינדב״ — עמי היה מהלך;

״עמינדב״ — עמי היה מהלך;

נָדִיב — חי העולמים.

תרגום לעבריתבקרונין במרכבה בשלפים בקש הקצור, בשדה אחרי הקציר סגנים שרים, ממונים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76, עם השלמה מכתב יד אוקספורד 164. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
במאיליומאילו
דמשל— (הוספה)
דמחזירמחזר
זואמר— (הוספה)
זאףף
טכשאתנשאת
טעליהםעל
טשהביאושביאו
טהפרותהפות
טהיוםיום
יליודעיליודע
יאתפילין של ראש לתפילין של יד — לא היה משה משבחן, ולא היו עולין משם בשלום; הוי אומר: שהיו צדיקים ביותר— (הוספה)
יבארבעיםרבעים
יבוארבעים מהם אין להן לשון ויש להן כתב— (הוספה)
יגעבדיובדיו
ידאין— (הוספה)
ידועוסקותועוקות
ידשנה— (הוספה)
טוקורתוכורתו
טומהלךמלך
טזאבלובל
יחואיסטרטיליטיןואיסטרליטין
יחכנדגלותכנלות
יטיהושעיהשע
יטמאיליהןמאיליןן
כולבניםובבנים

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמה מכ״י אוקספורד 164, השלמות מדפוס וילנא

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמה מכ״י אוקספורד 164, השלמות מדפוס וילנא