מדרש
פרשה מז: כתב לך את הדברים האלה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש שמות רבה
פרשה מז
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · המקרא ניתן בכתב, והמשנה, התלמוד והאגדה על פה, כדי שיהיו ישראל מובדלים מן האומות
אכתוב אֶכְתׇּב־לוֹ רבו רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ(הושע ח, יב)
בדפוס סימן א, ושם הוא פותח ״כתב לך את הדברים האלה, הה״ד״. ״בשעה שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא״ — בדפוס ״שנגלה הקב״ה בסיני״. ״ולמדה את בני ישראל״ (דברים לא, יט) — בדפוס ״למדה לישראל״.
״שאומות העולם עתידין לשלוט בהם״ — בדפוס ״שעובדי כוכבים״ (לשון הצנזורה), וכן בכל הסעיף. ״ויהיו בני שרויין בין האומות״ — בדפוס ״ויהיו בזוים בעובדי כוכבים״. ״וישתעבדו בהם״ — הוי״ו בגליון כתב היד.
״נותן להם אני את המקרא בכתב, והמשנה והאגדה על פה״ — בדפוס ״והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה״. ״כתוב לך — זו מקרא״ — בדפוס ״כתב זה המקרא״.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו׳(שמות לד, כז).
הדא הוא דכתיב:
אֶכְתׇּוב לוֹ רֻובֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ(הושע ח, יב).
בשעה שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל, אמר לו למשה על הסדר: מקרא, משנה, תלמוד, אגדה,
שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות כ, א).
אפילו מה שתלמיד שואל לרב — אמר הקדוש ברוך הוא למשה באותה שעה.
ומאחר שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא, אמר לו: וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(דברים לא, יט).
אמר לפניו: רבונו של עולם, אכתוב אותה?
אמר לו: איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני שאומות העולם עתידין לשלוט בהם וליטול אותה מהם, ויהיו בני שרוייןשרויין — נתונים, יושבים בין האומות.
אלא המקרא אני כותב להם בכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה,
שאם יבואו אומות העולם וישתעבדו בהם — יהיו מובדלים מהם.
אמר לנביא: אם אֶכְתׇּוב לוֹ רֻובֵּי תּוֹרָתִי — כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.
מה אני עושה? נותן להם אני את המקרא בכתב, והמשנה והאגדה על פה.
כְּתׇוב לְךָ — זו מקרא;
כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה — זו משנה ותלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לאומות העולם.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״כתב לך״ · את הלוחות הראשונים כתב הקדוש ברוך הוא, ואת השניים משה; כשושבין שריצה את הכלה למלך
בדפוס סימן ב. אחרי ״כתוב לך״ בכתב היד ״זו מקרא״, ומאגרים הקיפו אותו בסוגרי מחיקה. ״אבל השניים כתוב את״ — ״את״ תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים; בדפוס ״כתוב אתה ולואי אתן בו ידי״.
״וכתב לה נמיקום משלו״ — כך בכתב היד (נו״ן במקום גימ״ל), ובדפוס ״גמיסקוס״: גמיקון (γαμικόν), שטר הנישואין שהמלך כותב לאשתו, כבמשל ״למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להם… גמיקון״ (פסיקתא רבתי, החודש). ״וטרדה מתוך פלטרין״ — בדפוס ״מביתו״. ״אלא עשי נמיקום ולואי נתן יד״ — כך בכתב היד (״עשי״ בלשון נקבה); בדפוס ״אלא עשה לה גמיסקוס ולואי אתן בו ידי״. ״שנתן ידו״ אינו בדפוס.
דבר אחר:
כְּתׇוב לְךָ(שמות לד, כז).
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: על הלוחות הראשונים אני כתבתי אותם,
שנאמר: כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים(שמות לא, יח);
אבל השניים — כתוב את, ולואי ניתן יד.
למלך שנשא אשה, וכתב לה נמיקוםנמיקום — שטר נישואין, כתובה משלו.
לאחר ימים קלקלה, וטרדה מתוך פלטריןפלטרין — ארמון.
ובא שושבינהשושבינה — רעה, ידידה (של הכלה), ורצה אותה למלך.
אמר המלך לשושבין: הרי נתרציתי לה; אלא עשי נמיקום, ולואי נתן יד.
הדא הוא דכתיב:
וְאֶכְתֹּוב עַל הַלֻּוחֹות(דברים י, ב) — שנתן ידו.
דרשת הפסוק · ״כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית״ · בזכות משה ניתנה התורה; הברית על תורה שבכתב ותורה שבעל פה; ישראל ומשה נתעלו בזכות התורה
בדפוס סימן ג. ״אמר רבי שמעון בן חלפתא״ — בכתב היד ״אר״ש בן חלפת׳״. ״את כל הדברים האלה״ — בפסוק (שמות לד, כז) ובדפוס ״את הדברים האלה״, ו״כל״ יצא מן הציטוט.
״רבי יוחנן ורבי שמעון בן יהודה״ — בכתב היד ״ר״ש בן יהודה״; בדפוס ״ר׳ יוחנן ור׳ יהודה ב״ר שמעון״. ״ועשית מה שבעל פה בכתב ותורה על פה —״ — אחרי ״על פה״ סימן הוספה בכתב היד, ואין התוספת לפנינו; בדפוס ״ועשית אותה מה שבעל פה בכתב ומה שבכתב בעל פה אינך מקבל שכר״. ״ועשית מה שבעל פה בכתב״ (בדברי רבי שמעון) — תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים; אינה בדפוס.
״וכן משה אמר להם לישראל: השמר לך״ — בפסוק (דברים ד, ט) ובדפוס ״רק השמר לך ושמור נפשך מאד״. ״לא הייתי מביט אתכם משאר כל האומות״ — בדפוס ״מביט בכם משאר עובדי כוכבים״.
״רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי״ — בכתב היד ״ר׳ יהוד׳ בס׳ בשריב״ל״; בדפוס ״ר׳ יהודה ב״ר סימון אמר בשם רבי יהושע בן לוי״. ״אלא אף אתה מלכם״ — ״אלא״ תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים; כך בדפוס. ״אינו אלא מן השכר״ — בדפוס ״אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא״.
דבר אחר:
כְּתׇוב לְךָ(שמות לד, כז) — בזכותך אני נותן להם את התורה.
אמר רבי שמעון בן חלפתא:
הוא שמשה אומר להם לישראל: וַיִּכְתֹּוב עַל הַלֻּוחֹות כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן וגו׳ וַיִּתְּנֵם יְיָ אֵלָי(דברים י, ד) —
לי נתנם, ואני נהגתי עמכם עין טובה ונתתי אותה לכם.
לכך נאמר: כְּתׇב לְךָ — בזכותך הן.
אֶת כל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו׳ —
כל מקום שכתוב ״דבר״, ״דברי הנביאים״ — אלות ותוכחות הם.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן יהודה.
רבי יוחנן אמר:
כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו׳ — תורה בכתב ותורה על פה;
כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית.
ואם המרת אותה, ועשית מה שבעל פה בכתב ותורה על פה —
רבי שמעון אומר:
כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים וגו׳ — תורה שבכתב ותורה שבעל פה;
כָּרַתִּי אִתְּךָ — על מנת שתהא קורא בהם.
אבל אם המרת ועשית מה שבעל פה בכתב — הוי יודע שאת מבטל את הברית.
לכך: כְּתׇב לְךָ וגו׳.
וכן משה אמר להם לישראל: הִשָּׁמֶר לְךָ וגו׳ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים(דברים ד, ט).
מהו אֶת הַדְּבָרִים? אלו דברים שאת רואה כתובים בכתב.
וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ — אלו הדברים שנתתי לך על פה.
לכך נאמר: כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה —
שאילולי תורתי שקבלתם, לא הייתי מכיר אתכם, ולא הייתי מביט אתכם משאר כל האומות.
לפיכך: כָּרַתִּי אִתְּךָ.
רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר הייתם נקראים כמו שאר כל האומות, כגון סבתא ורעמא וסבתכאסבתא ורעמא וסבתכא — שמות אומות מבני כוש (בראשית י, ז);
וכשקבלתם תורתי — כרתי אתכם ברית, ועליתי אתכם.
ולא ישראל בלבד, אלא אף אתה, מלכם — לא גדלתיך בעולם הזה אלא בזכות התורה.
ומה גדלו הקדוש ברוך הוא?
אמר רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק:
כל הכבוד שראה משה בעולם — אינו אלא מן השכר, והקרן קיימת לעולם הבא.
דרשת הפסוק · ״כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״ · התורה בפה ובלב; בה נבראו שמים וארץ, ובלי הברית חוזר העולם לתוהו
בדפוס סימן ד. ״וכן הוא אומר: בפיך״ — תוספת בגליון כתב היד, ביד מאוחרת; כך בדפוס. ״שאילולי קבלתם תורתי״ — בכתב היד ״שאילו״, ותוקן כעניין וכדפוס ״שאלולי שקבלתם תורתי״.
״שבתורה הייתי בורא בה שמים וארץ״ — בדפוס ״שבתורה בראתי שמים וארץ״. ״להחזיר את העולם עליונים ותחתונים לתוהו ובהו״ — בדפוס ״להחזיר את העליונים והתחתונים לתוהו ובוהו״.
דבר אחר:
כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז) — שתהא יגע בהם בפיך.
וכן הוא אומר: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂותוֹ(דברים ל, יד).
ומהו כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל?
שאילולי קבלתם תורתי — הייתי מחזיר את העולם לתוהו ובוהו,
שנאמר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי(ירמיה לג, כה).
למה? שבתורה הייתי בורא בה שמים וארץ,
שנאמר: יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו׳(משלי ג, יט), בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ(משלי ג, כ).
אם בטלת הברית — את גורם לי להחזיר את העולם, עליונים ותחתונים, לתוהו ובהו.
כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
דרשת הפסוק · ״ויהי שם עם יי ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה״ · משה עלה למעלה ונדמה למלאכים; רבי יוחנן מכר שדותיו וקנה תורה שניתנה לארבעים יום; לחמה ומימיה של תורה, ביום ובלילה
בדפוס סימן ה. ״רבי תנחומא בשם רבי אלעזר, ורבי אבין בשם רבי מאיר״ — בדפוס ״ר׳ תנחומא בשם ר״א ב״ר אבין בשם ר׳ מאיר אומר: המשל אומר: אזלת לקרתא הלך בנימוסיה״. ״וראשון ראשון ראשון מסתלק״ — כך בכתב היד, שלוש פעמים; בדפוס ״ראשון ראשון מסתלק״.
״רבי יוחנן היה בו מעשה, שהיה עולה מטבריא לצפורי״ — בדפוס ״מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי״; ״רבי חייא״ — בדפוס בהמשך ״רבי חייא בר אבא״. הזית (״וכשהיה רואה זית…״) אינו בדפוס.
״עולם כולו ומלואו״ — בשורה ״עולה״, ובגליון ״עולם״; כך בדפוס. ״אבל תורה ניתנה״ — לפני ״ניתנה״ כתב הסופר שי״ן ומחק. ״כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ״ אינו בדפוס.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם, א (״רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לציפורי… מטון חד בית חקל… בית כרם… בית זיתא… שמכרתי דבר שניתן לששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה״), בארמית ובשלושה מקומות: שדה, כרם וזית.
״באו ולמדו דשחירן ודקירן בלילה״ — בדפוס ״בואו ולמדו תורה דשחרין ודקרין בלילה״. ״ולמדו תורה דאיממון״ — בכתב היד ״דאי-ממון״ (המלה נחלקה בסוף שורה) פעמיים; בדפוס ״דאימטין״. ״באו״ (בפעם השנייה) — הושלם במאגרים. ״דרכה של תורה אינה אלא בלילה״ — לפני ״אינה״ מלה שלא נקראה, מחוקה במאגרים; בדפוס ״שאין רנה של תורה אלא בלילה״.
״ואל תתמה: החיות הנושאות את הכסא — ואינם ניזונות?״ — בדפוס ״החיות שנושאות את הכסא מזיו השכינה הן ניזונות״.
וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה(שמות לד, כח).
וכי איפשר לו לאדם להיות מ׳ יום בלא מאכל ובלא משתה?
רבי תנחומא בשם רבי אלעזר, ורבי אבין בשם רבי מאיר, אמר:
אזלת לקרתא — הלך בנימוסה.אזלת לקרתא —… — הלכת לעיר — לך במנהגה.
הלכת לעיר — לך במנהגה.
למעלה, שאין אכילה ושתיה — עלה משה ונדמה להם;
למטה, שיש אכילה ושתייה — ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו,
שנאמר: וְהוּא עֹומֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ(בראשית יח, ח).
וכי אוכלים היו?
אמר רבי יוחנן:
נראין כמו שאוכלין, וראשון ראשון ראשון מסתלק.
דבר אחר:
וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם.
רבי יוחנן היה בו מעשה, שהיה עולה מטבריא לצפורי, והיה רבי חייא תלמידו אצלו.
והיה רבי יוחנן רואה כרם, ואומר לרבי חייא: מה אתה רואה? כרם זו שהיה שלי, ומכרתיה בכך וכך.
וכשהיה רואה זית, אומר: זית זה שלי היה, ומכרתיה בכך וכך.
באותה שעה בכה רבי חייא, ואמר: לא הנחת לעת זקנתך כלום!
אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, שמכרתי דבר שנברא בו׳ ימים, וקניתי דבר שנתן למ׳ יום?
עולם כולו ומלואו לא נברא אלא בו׳ ימים,
שנאמר: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(שמות כ, יא);
אבל תורה ניתנה למ׳ יום,
שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וגו׳.
לֶחֶם לֹא אָכַל — אבל מלחמה של תורה אכל;
וּמַיִם לֹא שָׁתָה — אבל שתה מימיה של תורה.
והיה למד תורה, ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה.
ולמה היה עושה כן? אלא ללמד לישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה.
רבי שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו:
באו ולמדו דשחירן ודקירן בלילה.
רבי יוחנן היה אומר לתלמידיו:
ולמדו תורה דאיממון.
ומה הוה חולקהוה חולק — היה חולק על רבי שמעון בן לקיש? שהוא אומר: באו ולמדו תורה דאיממון.
אלא אף על פי כן, מודה היה רבי יוחנן — דרכה של תורה אינה אלא בלילה,
שנאמר: קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה(איכה ב, יט), וַתָּקׇם בְּעוֹד לַיְלָה וגו׳(משלי לא, טו).
רבנין אמרי:
ביום ובלילה,
שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה.
לכך התקינו חכמים שיהו המשניםהמשנים — שונים המשנה, מלמדי המשנה יושבין בבקר ובערב,
לקיים מה שנאמר: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה(יהושע א, ח).
דבר אחר:
לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה — בעולם הזה;
אבל לעולם הבא — הוא אוכל מלחמה של תורה, והוא שותה מימיה של תורה.
לפיכך: לֶחֶם לֹא אָכַל וגו׳.
אלא מאין הוא אוכל? מזיו השכינה הוא ניזון.
ואל תתמה: החיות הנושאות את הכסא — ואינם ניזונות?
דרשת הפסוק · ״ויכתב על הלחת… ומשה לא ידע כי קרן עור פניו״ · הלוחות הראשונים והאחרונים שוים; הכתב נשא את הלוחות; מהיכן נטל משה קרני ההוד
בדפוס סימן ו. ״היו שוין״ — בשורה ״שונין״, ובגליון ״שוין״ (היו״ד ספק, והנו״ן הושלמה במאגרים); בדפוס ״היו שוים״. ״עשרת הדברות״ — הבי״ת ספק בכתב היד. ״על לוח אחד״ — בדפוס ״על לוח זה״.
״ויהי ברדת משה מן ההר״ — בפסוק (שמות לד, כט) ובדפוס ״מהר סיני״. ״זה כתובים, שהיו טוענין עליהם אותן, והם ניראים כאילו הם על ידי משה״ — בדפוס ״והכתובים הם טוענים אותן והיו נראין כאלו הם ביד משה, שנאמר ושני לוחות העדות ביד משה״.
״מהיכן זכה משה לקרני ההוד״ — בדפוס ״ומהיכן נטל משה קרני ההוד״. ״רבי ברכיה הכהן ברבי אמי בשם רבי שמואל בר נחמני״ — בדפוס ״ר׳ ברכיה הכהן בשם רבי שמואל״. ״והיה משה ב׳ טפחיים״ — בדפוס ״והיה משה אוחז בטפחיים״.
״רבי יהודה בר נחמני בשם רבי שמעון בן לקיש״ — בדפוס ״ר׳ יהודה בר נחמן בשם רשב״ל״. ״ומשה לא ידע״ — בכתב היד ״ומשם״, ומאגרים סימנו את המ״ם כמשובשת; כפסוק וכדפוס.
וַיִּכְתֹּוב עַל הַלֻּוחֹות(שמות לד, כח) — מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוין.
עשרת הדברות — כיצד היו עשויין?
ה׳ על לוח אחד, וחמשה על לוח אחד — כדברי רבי יהודה.
ורבי נחמיה אומר:
י׳ על לוח אחד, וי׳ על לוח אחד,
שנאמר: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה(שמות לד, כט) מן ההר —
זה כתובים, שהיו טועניןטוענין — נושאים עליהם אותן, והם ניראים כאילו הם על ידי משה.
וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן — מהיכן זכה משה לקרני ההוד?
רבנן אמרי:
מן המערה, שנאמר: וְהָיָה בַּעֲבֹור כְּבֹודִי(שמות לג, כב).
רבי ברכיה הכהן ברבי אמי בשם רבי שמואל בר נחמני אמר:
הלוחות היו ארכן ששה טפחים ורחבן ששה;
והיה משה ב׳ טפחיים, והשכינה שני טפחיים, וטפחיים באמצע;
ומשם נטל לקרני ההוד.
רבי יהודה בר נחמני בשם רבי שמעון בן לקיש אמר:
עד שהיה משה כותב בקולמוסבקולמוס — בעט, נשתייר קימעא, והעבירו על ראשו, ומשם נטל קרני ההודקרני ההוד — קרני האור שבפני משה,
שנאמר: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו.
פתיחתא · ״כתב לך את הדברים האלה״ · משה נתענה ק״כ יום וניזון מזיו השכינה ומן התורה; לא ישן, כאוהב שמודדים לו דינרים; התורה בכתב, וההלכות והאגדות על פה
בדפוס סימן ז. ״ומנין היה אוכל״ — בדפוס ״ומאין היה משה אוכל״. ״למה? שהתורה היתה מתוקה״ — בדפוס ״למה שהתורה מתוקה״.
״מלחמה של תורה, שנאמר: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״ — בדפוס בלא ״ושתו ביין מסכתי״. מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם, א (רבי אבא בר כהנא, ״קחו מוסרי ואל כסף״: ״על שלא שבעתם מלחמהּ של תורה ומיינהּ של תורה, דכתיב: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״).
״אמר לו: מדוד לי דינרי של זהב״ — בכתב היד ״מדור״, ומאגרים סימנו את הרי״ש כמשובשת; בדפוס ״מדוד לך דינרי זהב״. ״דינרים״ — בשורה ״דינר״, ובגליון ״י׳״, סיומת הרבים הקטועה של הסופר (כמו ״הדברי׳״, ״עומדי׳״), ונפתחה ״-ים״ כמוסכמה; בדפוס ״דינרי זהב״. ״משמחתו לא בקש״ — אחרי ״לא״ רי״ש מחוקה במאגרים.
״כך אמר משה: מדוד התורה״ — בכתב היד ״מדור״, ומאגרים סימנו את הרי״ש כמשובשת; בדפוס ״כך משה מודד התורה״. ״שלא אמר אלא מ׳ יום בלבד״ — ״אלא מ׳״ בגליון כתב היד; בדפוס ״שלא אמר לי אלא מ׳ יום בלבד״. ״נצטערת? אין אתה מפסיד״ — בדפוס ״נצטערת חייך אין אתה מפסיד״.
״ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון״ — בכתב היד ״במכת׳״, ומאגרים סימנו את הבי״ת כמשובשת; כפסוק (דברים י, ד) וכדפוס. ״תורה נביאים וכתובים שיהיו בכתב״ — בכתב היד ״בכלל״, ומאגרים סימנו את המלה כמשובשת; בדפוס ״שיהיו בכתב״. ״אבל הלכות מדרשות ואגדות״ — בדפוס ״אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד״.
״כי טוב לי כי עוניתי״ (בראש הסעיף) — כך בכתב היד, ו״כי״ שאינו בפסוק יצא מן הציטוט. ״טוב כי עוניתי״ (בסוף הסעיף) — בכתב היד בלא ״לי״. ״טוב לי תורת פיך״ (תהלים קיט, עב) — בכתב היד ״תורה פיך״; כפסוק וכדפוס.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ(שמות לד, כז).
הדא הוא דכתיב:
כי טוֹב לִי כִי עֻונֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻוקֶּיךָ(תהלים קיט, עא).
טוֹב לִי כִי עֻונֵּיתִי — לטובתו של משה נתענה ק״כ יום שקבל את התורה.
ומנין היה אוכל? מזיו השכינה,
שנאמר: וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּולָּם(נחמיה ט, ו).
דבר אחר:
מנין היה אוכל משה? מן התורה,
שנאמר: בֶּן אָדָם אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא אֱכוֹל(יחזקאל ג, א), וָאֹכְלָה וגו׳(יחזקאל ג, ג).
למה? שהתורה היתה מתוקה,
שנאמר: וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹופֶת צוּפִים(תהלים יט, יא).
ומנין שלא ישן ולא נמנם?
משל למלך שהיה אוהב לתיסומן.
אמר לו: מדוד לי דינרים של זהב.
משמחתו לא בקש לא לאכל ולא לשתות.
בקש לישן, אמר: אם אישן — אני מפסיד את אלו.
כך אמר משה: מדוד התורה.
שכח ולא אכל ולא שתה.
בקש לישן, אמר: אם ישן אני — מפסיד, שלא אמר אלא מ׳ יום בלבד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נצטערת? אין אתה מפסיד.
בלוחות הראשונות לא היו אלא י׳ הדברים בלבד;
ועכשיו שנצטערת — אני נותן לך הלכות, מדרשות ואגדות,
שנאמר: כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
ולמה אמר לו הקדוש ברוך הוא: כְּתׇב?
והרי כתיב: וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים(שמות לב, טז),
וכתיב: וַיִּכְתֹּוב עַל הַלֻּוחֹות כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן(דברים י, ד)!
אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: כְּתׇוב לְךָ — תורה, נביאים וכתובים שיהיו בכתב;
אבל הלכות, מדרשות ואגדות — יהיו על פה.
כיון שידע, אמר: טוֹב כִי עֻונֵּיתִי וגו׳;
טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ(תהלים קיט, עב).
דרשת הפסוק · ״ויהי שם עם יי ארבעים יום וארבעים לילה״ · אין לילה למעלה; כשדבר עמו ידע שהוא יום, וכששנה תורתו ידע שהוא לילה
בדפוס סימן ח. ״ומנין למעלה לילה? והכתיב: גם חשך לא יחשיך ממך״ — בדפוס ״ומנין שאין למעלה לילה שנא׳ גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר״.
אחרי ״ואשב בהר״ בדפוס ״אמור מעתה בשעה שמדבר עמו היה עומד, ובשעה שמסתלק ממנו היה יושב ושונה מה שלמד״, שאינו בכתב היד. ״היה יודע שהוא היום״ — בדפוס ״שהוא יום״.
דבר אחר:
מנין היה משה יודע כמה ימים עשה?
דכתיב: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה(שמות לד, כח).
ומנין למעלה לילה?
והכתיב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ(תהלים קלט, יב)!
ומנין היה משה יודע?
שנאמר: וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה(דברים י, י), וָאֵשֵׁב בָּהָר וגו׳(דברים ט, ט).
אמור: בשעה שהיה מדבר עמו — היה יודע שהוא היום;
ובשעה שהיה אומר לו: למוד תורתך — היה יודע שהוא לילה.
וכן דוד אומר: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹומֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת(תהלים יט, ג).
דרשת הפסוק · ״כתב לך את הדברים האלה״ · הצדיקים באו באומנות על הקדוש ברוך הוא; משה נתן נפשו על ישראל, ובשבילו ניתנה התורה; ״נאמן הוא״
בדפוס סימן ט. ״באו באומנות״ — בדפוס ״באומניות״. ״כשראו מלאכי השרת שמשה מקטרג״ — בדפוס ״מלאכי חבלה״, וכך כתב היד בהמשך (״נסתלקו מלאכי חבלה״). ״לא יהיה לנו לקטרג״ — בדפוס ״לא יהיה לנו עסק לקטרג״.
״מה אני עושה מתורתך״ — ״מתורתך״ תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים; בדפוס ״מה אני עושה בתורתך״. ״על מה שעשו״ — ״מה״ הושלם במאגרים.
״ואם עשיתי עבודה זרה״ — היו״ד האחרונה בגליון כתב היד; בדפוס ״אם עשיתי עבודת כוכבים מחני נא מספרך״.
״התחילו מלאכי השרת אומרים״ — ״אומרים״: בשורה ״אומר״, והסיומת בגליון. ״אתה נותן רשות למשה״ — בכתב היד ״אני״, ומאגרים סימנו את המלה כמשובשת; בדפוס ״אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה״. ״חס ושלום״ — תוספת בגליון שלא נקראה, ומאגרים השלימו ״ח״ו״; כך בדפוס.
דבר אחר:
כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז).
כל הצדיקים באו באומנות על הקדוש ברוך הוא.
באברהם: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ וגו׳ מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇומָּן(שיר השירים ז, ב) — בא באומנות על הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם(בראשית יח, כג).
וכן בדוד אומר: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וגו׳(תהלים לב, ה) —
בתחלה עשה אותו חטא אחד ועון אחד, ולבסוף: נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי סֶלָה.
וכן משה קטרג לישראל: אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹולָה וגו׳(שמות לב, לא).
כשראו מלאכי השרת שמשה מקטרג, אמרו: לא יהיה לנו לקטרג; כל ימים שזה מקטרג — יפלו על יד זה,
שלא יעמדו אבותם עלינו: למה קטרגתם את בנינו?
נסתלקו מלאכי חבלה.
כיון שראה משה שנסתלקו, התחיל מפייס להקדוש ברוך הוא: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם(שמות לב, לב).
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: כל התורה שנתת לי —
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, י),
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות יד, ב),
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא כד, ב),
אֱמֹור אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות לג, ה);
אם ישראל מתכליןמתכלין — כלים, נכחדים — מה אני עושה מתורתך?
לכך: אִם אַיִן מְחֵנִי נָא.
דבר אחר:
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: למה את כועס עליהם על מה שעשו? לא צוית אותם!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בדיבור שני לא אמרתי להם?
אמר ליה: לא אמרת אלא לי: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים(שמות כ, ג);
ואם עשיתי עבודה זרה — מְחֵנִי נָא.
כשראה הקדוש ברוך הוא שנתן נפשו עליהם, אמר ליה: בשבילך אני נותן להם את התורה:
כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
דבר אחר:
כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
התחילו מלאכי השרת אומרים: אתה נותן רשות למשה שכותב מה שהוא מבקש לישראל: אני נתתי לכם את התורה?
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חס ושלום שמשה עושה את הדבר הזה!
ואפילו שהוא עושה — נאמן הוא,
שנאמר: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא(במדבר יב, ז).
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | את | — (הוספה) |
| ג | ועשית מה שבעל פה בכתב | — (הוספה) |
| ג | אלא | — (הוספה) |
| ד | שאילולי | שאילו |
| ה | באו | — (הוספה) |
| ו | שוין | שונין |
| ו | ומשה | ומשם |
| ז | מדוד | מדור |
| ז | מדוד | מדור |
| ז | כמכתב | במכתב |
| ז | בכתב | בכלל |
| ז | תורת | תורה |
| ט | מתורתך | — (הוספה) |
| ט | מה | — (הוספה) |
| ט | אתה | אני |
| ט | חס ושלום | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |