מדרש
פרשה מג: ויחל משה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש שמות רבה
פרשה מג
וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו(שמות לב, יא)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · משה ודניאל סניגורים; הפדגוג שדחה את הקטיגור, הידיד ששבר את הקולמוס, והסרסור שקרע את הכתובה
וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית(תהלים קו, כג)
בדפוס סימן א. ״אמר רבי חמא בר חנינא״ — בכתב היד ״ב״ח״, ונפתח כדפוס. ״הסניגוריא הטוב מעמיד פנים בדיין״ — בכתב היד ״בריין״, ומאגרים סימנו את הרי״ש כמשובשת; בדפוס ״הסניגור הטוב מסביר פנים בדין״. ״משה אחד מן הסניגורים״ — בדפוס ״אחד משני סניגורין״.
״ואתנה את פני את יי האלהים״ — בפסוק (דניאל ט, ג) ״אל אדני האלהים״, ובדפוס ״אל יי האלהים״; לשון כתב היד יצאה מן הציטוט.
״הפדגוג של בן״ — בכתב היד ״הפרגוג״ (רי״ש במקום דל״ת, כמו ״בריין״ למעלה), ותוקן כדפוס ״הפדגוג״ (παιδαγωγός). ״דחה את הקטיגור״ — בכתב היד נמחקה אות, הדל״ת הושלמה במאגרים, החי״ת ספק, והאות האחרונה אל״ף או ה״א; בדפוס ״דחף את הקטיגור״. אחרי ״ועמד לו במקומו״ בדפוס ״מלמד על הבן סניגוריא, כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג בפנים ומשה עומד מבחוץ, מה עשה משה עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו״, שאינו בכתב היד.
״מה עשה ידידו״ — בדפוס ״מה עשה סונקתדרו״ (σύνεδρος, יושב עמו בדין); ״ושברו״ אינו בדפוס. ״למלך ששלח לקדש״ — בדפוס ״לשר ששלח״; ״הסרסור שהיה בקי״ — בדפוס ״שהיה נקי״; ״עונשו של דיבור״ — בדפוס ״עונשן״. ״שעמד בקלות ראש״ — בדפוס ״לבקש צרכן של ישראל״.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה, א (״מצינו שכל המלמד סניגוריא על ישראל — הקדוש ברוך הוא מרוממו בעולם״, ומשם קל וחומר למשה שנקרא איש האלהים).
וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו(שמות לב, יא).
כך פתח רבי תנחומא בר אבא:
וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ וגו׳(תהלים קו, כג).
מהו עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו?
אמר רבי חמא בר חנינא:
הסניגוריא הטוב מעמיד פנים בדיין.
משה אחד מן הסניגורים שעמדו ללמד סניגוריאסניגוריא — לימוד זכות, הגנה בדין על ישראל, והעמידו פנים כביכול כנגד הקדוש ברוך הוא.
משה ודניאל.
משה — שנאמר: לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו.
דניאל מנין? שנאמר: וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי את יי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וגו׳(דניאל ט, ג).
אלו שני בני אדם נתנו פניהם כנגד מדת הדין, לבקש רחמים על ישראל.
רבי ברכיה אמר שתים: אחת בשם רבינו, ואחת בשם רבי שמואל בר נחמן.
רבינו אמר:
למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה דן את בנו, והקטיגור עומד ומקטרג.
מה עשה הפדגוג של בן?
כיון שראה אותו עומד ומתחייב — דחה את הקטיגורהקטיגור — המקטרג, התובע בדין, והוציאו לחוץ, ועמד למקומו.
וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם וגו׳ —
עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו — עמד לו למקומו שלפורץ.
רבי שמואל בר נחמן אמר:
דבר קשה.
למלך שכעס על בנו, וישב על בימהבימה — כסא השופט, דוכן הדין ודנו וחייבו.
נטל את הקולמוסהקולמוס — העט לחתום גזר דינו.
מה עשה ידידו? חטף את הקולמוס מתוך ידו של מלך ושברו, כדי להשיב חמתו.
כך, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, ישב הקדוש ברוך הוא עליהם בדין וחייבם,
שנאמר: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד).
ולא עשה, אלא בא לחתום גזר דינם: זֹובֵחַ לָאֱלֹהִים יׇחֳרָם(שמות כב, יט).
מה עשה משה? נטל את הלוחות מתחת ידיו של הקדוש ברוך הוא ושיברם, כדי להשיב חמתו.
למה הדבר דומה? למלך ששלח לקדש אשה אחת.
עם שהסרסור הולך — זינתה עם אחר.
הסרסורהסרסור — השליח, המתווך, שהיה בקי, מה עשה? נטל את הכתובה, מה שנתן לו המלך לקדשה, וקרעה.
אמר: מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש.
כך עשה משה: כיון שעשו ישראל לאותו מעשה — נטל את הלוחות ושיברן.
כלומר: שאילו היו רואין עונשו של דיבור — לא חטאו.
ועוד אמר משה: מוטב שיהיו נדונין כשוגגין, ואל יהו מזידין.
למה? שהיה כתוב בלוחות: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב),
ועונשו אצלו: זֹובֵחַ לָאֱלֹהִים יׇחֳרָם.
לפיכך שיבר את הלוחות.
וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם וגו׳ —
מיד התחיל חוגר בתפלה:
וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי — שעמד בקלות ראש לפני הקדוש ברוך הוא לצרכן של ישראל.
פתיחתא שנייה ושלישית · חמת המלך ומלאכי החבלה, ומשה החכם שכיפר; אנשי לצון שהפיחו בעולם בעגל, וחכם שהשיב אף
חֲמַת־מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי־מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה(משלי טז, יד)
בדפוס סימן ב, ושם בראשו ״דבר אחר: ויחל משה״. ״מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא״ — בדפוס ״חמתו של הקב״ה״. ״שלמד סניגוריא״ — בדפוס ״שעמד ולמד סנגוריא״. בשתי הפתיחתות בדפוס ״הוי ויחל משה״ תחת ״דכתיב ויחל משה״.
״יפיחו קריה״ — הקו״ף והיו״ד ספק בכתב היד. ״זה משה החכם, שהשיב אף של הקדוש ברוך הוא״ — בדפוס ״שהשיב אפו של הקב״ה״.
וַיְחַל מֹשֶׁה(שמות לב, יא).
הדא הוא דכתיב:
חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת(משלי טז, יד) — מדבר במשה.
כיון שעשו ישראל אותו מעשה, עלתה חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ושילח מלאכי חבלה לחבל את ישראל.
הוי: חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת.
וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה — זה משה, שנקרא חכם,
שנאמר: עִיר גִּבֹּורִים עָלָה חָכָם(משלי כא, כב) —
שלמד סניגוריא על ישראל, וריצה אותם לאביהם שבשמים.
דכתיב: וַיְחַל מֹשֶׁה וגו׳.
דבר אחר:
וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו.
הדא הוא דכתיב:
אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וגו׳(משלי כט, ח).
אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ — אלו ישראל, שנתנו פיחה בעולם בעגל שעשו.
דאמר רבי אסי:
אין דור ודור שאינו נוטל אוקיאאוקיא — משקל קטן; כאן: חלק מן העונש ממעשה העגל.
וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף — זה משה החכם, שהשיב אף של הקדוש ברוך הוא בסניגוריא שלימד על ישראל.
דכתיב: וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויחל משה״ · ״ויחל״: חלה; הכניס לאלהים כמין דורון; עשה את המר מתוק, כמו שלמדו הקדוש ברוך הוא במרה
בדפוס סימן ג. ״רבי נחמיא אומר״ — בכתב היד ״מנחמיא״, והמ״ם מחוקה במאגרים. ״ואין הלשון הזה אלא כמין דורון״ — בדפוס ״אלא לשון דורון״.
״אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא דיפו בשם רבי בנימן הקטן תלמידו של רבי שמואל בר נחמני״ — בדפוס ״בשם ר׳ חייא בר אדא דיפו בשם ר׳ שמואל בר נחמן״, בלא ״רבי בנימן הקטן תלמידו של״.
״מה הנאה יש לעולם בהם״ — בשורה ״בעולם״, ובגליון תיקון שהלמ״ד שבו הושלמה במאגרים; ״בהם״ — תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים. בדפוס ״מה הניה יש לעולם בהן״. ״לא מעשה ידי הם״ — אחרי ״ידי״ סימן הוספה בכתב היד, ואין התוספת לפנינו; בדפוס ״ולא מעשי ידי הן, יש דבר בעולם שלא נברא לצורך?״.
״אף עכשיו חלה מרירתן של ישראל״ — בשורה ״חלין״, ובגליון ״חלה״ (הה״א הושלמה במאגרים); בדפוס ״ואף עכשיו חלי מרירתן״. ״רבונו של עולם, לא בקשת לאבד את ישראל״ — בדפוס ״רבש״ע בקשת לאבד את ישראל, מכלה אתה אותם מן העולם״.
״אמר רבי אבין בר פרטא״ — בדפוס ״א״ר אבין בשם ר׳ לוי בר פרטא״. ״ולא חלינו את פני יי אלהים״ — בפסוק (דניאל ט, יג) ובדפוס ״אלהינו״; ״אלהים״ שבכתב היד יצא מן הציטוט.
דבר אחר:
וַיְחַל מֹשֶׁה(שמות לב, יא) — מהו וַיְחַל?
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.
ורבי יהודה אמר:
חלה משה כשעשו ישראל אותו מעשה.
רבי נחמיא אומר:
מהו וַיְחַל? שהכניס לאלהים כמין דורוןדורון — מתנה, מנחה; ואין הלשון הזה אלא כמין דורון,
כמה דכתיב: וּבַת צֹור בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם(תהלים מה, יג),
וכן: וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל(מלאכי א, ט).
ורבנן אמרי:
מהו וַיְחַל? שעשה את המר מתוק — לשון חילויחילוי — המתקה.
כיצד?
אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא דיפו בשם רבי בנימן הקטן תלמידו של רבי שמואל בר נחמני:
כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם? וַיָּבֹואוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ וגו׳(שמות טו, כג).
התחיל משה מהרהר בלבו ואומר: המים הללו למה נבראו? מה הנאה יש לעולם בהם? מוטב היה אלו שלא נבראו.
ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא תאמר כן! לא מעשה ידי הם? יש דבר בטל בעולם?
אלא אני מלמדך היאך תהא אומר: עשה את המר מתוק.
ומנין שילמדו האלהים להיות אומר כן? ראה מה כתיב: וַיּוֹרֵהוּ יְיָ עֵץ(שמות טו, כה).
׳ויראהו׳ אין כתיב, אלא וַיּוֹרֵהוּ.
מהו וַיּוֹרֵהוּ? שלמדו. ואין וַיּוֹרֵהוּ אלא לשון לימוד,
כמו שכתוב: וַיֹּורֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמׇוךְ וגו׳(משלי ד, ד),
וכן: וּלְהוֹרֹות נָתַן בְּלִבּוֹ וגו׳(שמות לה, לד).
היה הדבר מסורת ביד משה, לא עשה.
אלא כיון שבאו ישראל למדבר, ובקש הקדוש ברוך הוא לכלותם, אמר לפניו:
רבונו של עולם, לא בקשת לאבד את ישראל? את מכלה את העולם!
לא כך אמרת לי במרה: הוי מתפלל ואומר: עשה את המר מתוק?
אף עכשיו חלה מרירתן של ישראל, ורפא אותן.
זאת היא וַיְחַל מֹשֶׁה.
אמר רבי אבין בר פרטא:
בימי משה היה לנו מי שיחלה את המרורות שלנו, דכתיב: וַיְחַל מֹשֶׁה;
אבל בימי דניאל לא היה לנו מי שיחלה את המרורות,
כשכתוב: וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי יְיָ(דניאל ט, יג) אלהים.
דרשת הפסוק · ״ויחל משה״ · משה ישב כזקן והתיר לקדוש ברוך הוא את שבועתו; ״ואשב בהר״ — ישיבה שהיא נראית עמידה; לפיכך נקרא איש האלהים
בדפוס סימן ד, ושם ״דבר אחר: ויחל משה מהו כן״. ״רבי חלאבו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ר׳ חלבו״. ״אבל אחרים מוחלין את נדרו״ — בדפוס ״אבל חכם מוחל״. ״וכל מי שמורה הוראה״ — בכתב היד ״זמן״, ובמאגרים נמחקו הזי״ן והנו״ן והושלמה יו״ד; בדפוס ״וכל זקן שמורה הוראה״. ״דין הוא שאתיר את נדריך״ — בדפוס ״שתתיר את נדרך״.
״אמר דרוסאי״ — בכתב היד ״א׳ דרוס׳״; בדפוס ״אמר ר׳ דרוסאי״. ״קתרידה עשה לו כקתרידה״ — ״עשה לו״ תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים, ו״בקתרידה״ סומן במאגרים כמשובש; בדפוס ״קתדרא עשה לו כקתדרא של אסטליסטקין הללו״.
״וכן אפילו משה כשעלה למרום״ — בשורה ״כשעה״, ובגליון ״כשעלה״; כך בדפוס. ״שרפים עומדים״ — בכתב היד ״עומדין״, והנו״ן תוקנה במאגרים למ״ם, כפסוק.
״ראיתי את יי יושב על כסא״ — בפסוק (מלכים א כב, יט) ובדפוס ״על כסאו״. ״אמר רבי הונא אמר רבי אחא״ — בדפוס ״אמר רבי הונא בר אחא״. ״אמר: תהי אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי״ — דברי הקדוש ברוך הוא בלשון שמות לב, יד (״על הרעה אשר דבר לעשות לעמו״); בדפוס ״א״ל תוהא אנא״. ״מותר לך״ — בדפוס פעמיים.
״לפיכך נקרא שמו איש האלהים, לומר: איש כי ידור נדרו לאלהים״ — בדפוס ״לומר שהתיר נדר לאלהים״. ״נדרו״ שבכתב היד אינו כפסוק (במדבר ל, ג ״נדר״) ויצא מן הציטוט.
מקבילות: בבלי ברכות פרק ה, לב ע״א (״ויחל משה את פני יי… ורבא אמר: עד שהפר לו נדרו… הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו״); פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה, ז (״אמר רבי יונתן: אישה יקימנו ואישה יפירנו״, על ״איש האלהים״).
דבר אחר:
וַיְחַל מֹשֶׁה(שמות לב, יא).
אמר רבי ברכיה בשם רבי חלאבו בשם רבי יצחק:
שהתיר נדרו של יוצרו.
כיצד? אלא בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד לו משה מפייס את האלהים שימחול להם.
אמר לו האלהים: כבר נשבעתי: זֹובֵחַ לָאֱלֹהִים יׇחֳרָם(שמות כב, יט), ודבר שבועה שיצתה מפי — איני מחזיר אותה.
אמר לו משה: רבון העולמים, ולא נתת הפרה של נדרים, ואמרת:
אִישׁ כִּי יִדֹּור נֶדֶר לַיְיָ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻועָה וגו׳ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ(במדבר ל, ג)?
הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין את נדרו בעת שישאל עליו.
וכל מי שמורה הוראה, אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו — צריך הוא לקיימה.
ואתה צויתני על הפרת נדרים; דין הוא שאתיר את נדריך, כאשר צויתני להתיר לאחרים.
מיד נתעטף משה בטליתו וישב לו כזקן, והקדוש ברוך הוא עומד כשואל על נדרו.
וכן הוא אומר: וָאֵשֵׁב(דברים ט, ט).
ואיפשר שמשה ישב והקדוש ברוך הוא עומד?
אמר דרוסאי:
קתרידהקתרידה — כסא, מושב עשה לו כקתרידה של איסטליקון הללו:
בשעה שהם נכנסים לפני השלטוןהשלטון — המושל — והם נראים עומדים, ואינם אלא יושבים.
ואף כאן — ישיבה שהיא נראית עמידה.
הוי: וָאֵשֵׁב בָּהָר.
דבר אחר:
וָאֵשֵׁב בָּהָר — וכי יש ישיבה למעלה? את מוצא שהכל עומדים,
שנאמר: שְׂרָפִים עֹומְדִים מִמַּעַל לוֹ(ישעיה ו, ב),
וכן: בְּעׇמְדָם תְּרַפֶּינָה כנפיהם(יחזקאל א, כד),
וכן: קִרְבֵית עַל חַד מִן קָאֲמַיָּאקאמיא — העומדים(דניאל ז, טז).
וכן אפילו משה, כשעלה למרום, היה עומד,
כשכתוב: וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר(דברים י, י),
וכן: אָנֹכִי עֹומֵד בֵּין יְיָ וּבֵינֵיכֶם(דברים ה, ה).
ואין יושב שם אלא הקדוש ברוך הוא לבדו,
כשכתוב: רָאִיתִי אֶת יְיָ יֹושֵׁב עַל כסא(מלכים א כב, יט).
והוא אומר: וָאֵשֵׁב בָּהָר!
אלא מהו כן?
אמר רבי הונא אמר רבי אחא:
שישב להתיר לו על נדרו של יוצרו.
ומה אמר לו? דבר קשה אמר לו.
אמר רבי יוחנן:
דבר קשה אמר: תהית? אתמהא!דבר קשה אמר:… — דבר קשה אמר: מתחרט אתה? בתמיה! אמר: מתחרט אני על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי.
דבר קשה אמר: מתחרט אתה? בתמיה!
אמר: תהי אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי.
אמר: מתחרט אני על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי.
אותה שעה אמר משה: מותר לך, אין כאן נדר ואין כאן שבועה.
הוי: וַיְחַל מֹשֶׁה — שהתיר נדרו של יוצרו,
כמו שכתוב: לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
לפיכך נקרא שמו אִישׁ הָאֱלֹהִים(דברים לג, א),
לומר: אִישׁ כִּי יִדֹּור נדרו לאלהים.
וכן: וַיְחַל מֹשֶׁה.
דרשת הפסוק · ״ויחל משה״ · ״אנכי יי אלהיך״ נאמר למשה לבדו, ולכן לא בטלו ישראל את הדיבור; ומכאן ואילך — ״אלהיכם״
בדפוס סימן ה, בלא ״דבר אחר: ויחל משה״. ״ולא היה נשמע לו״ — בדפוס ״ולא היה שומע לו״. ״על שבטלו את הדבור״ — בשורה ״שנטלו״, ובגליון ״שבטלו״; כך בדפוס.
״לפיכך חזר הדיבור בתורה בלשון רבים״ — לפניו כתב הסופר ״דבר אחר: ויחל משה״ ומחק. בכתב היד ״אמר רבי יהושע בן לוי״; בדפוס ״אר״ש דסכנין בשם ר׳ לוי, לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים: אני יי אלהיכם״. בתורה הלשון ״אני יי אלהיכם״ (כגון ויקרא יח, ב), ולא ״אנכי״.
דבר אחר:
וַיְחַל מֹשֶׁה(שמות לב, יא).
אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי:
פתח של תשובה פתח לו הקדוש ברוך הוא בסיני: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).
בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד משה והיה מפייס את האלהים, ולא היה נשמע לו.
אמר לו: איפשר שלא נעשה בהם מדת הדין, על שבטלו את הדבור?
אמר לו: רבון העולם, כך אמרת: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ, ולא אמרת ׳אלהיכם׳.
לא לי אמרת אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ? שמא להם אמרת? ואני בטלתי את הדיבור? אתמהא!
אמר רבי יהושע בן לוי:
לפיכך חזר הדיבור בתורה בלשון רבים: ״אנכי יי אלהיכם״,
וכן בכל מצות: ״אנכי יי אלהיכם״;
ולא אמר עוד: ׳אנכי יי אלהיך׳.
דרשת הפסוק · ״למה יי יחרה אפך בעמך״ · משה ערב לתורה כבן בית שהלוה על ידי ערבים; העגל שעשו — מסייע, ואם אין בו ממש למה אתה כועס
בדפוס סימן ו, ושם ״ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר: למה״ד…״; בכתב היד המשל בלא שם אומרו. ״על כל מה שיש לו״ — בכתב היד ״שיש אל לו״, ״אל״ מחוק במאגרים, ואחרי ״לו״ סימן הוספה שאין התוספת לפנינו. ״הלך אותו הבן״ — בדפוס ״אותו בן בית״.
״ולזה ר׳״ — בדפוס ״ולזה מאתים״. ״לאמר: לא השלטתיך״ — בדפוס ״א״ל השלטתיך״. ״ובאחריותי הם לשלם״ — אחרי ״ובאחריותי״ סימן הוספה בכתב היד, ואין התוספת לפנינו; כך בדפוס. ״יש לי בידו״ — הדל״ת ספק בכתב היד. ״וביד פלוני ר׳״ — בדפוס ״נ׳״. ״לא תורתך באחריותי״ — בדפוס ״לא בשביל תורתך באחריותי היא״.
״למה יחרה אפך בעמך״ (בדברי רבי נחמיה) — בכתב היד בלא שם השם, ולכן הציטוט נחלק. ״אין בו כח ואין בו ממש״ — בדפוס ״והלא אין בו ממש״. ״והוא של הבל״ — אינו בדפוס.
דבר אחר:
וַיְחַל מֹשֶׁה — לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ(שמות לב, יא).
למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן בית, והשליטו על כל מה שיש לו.
הלך אותו הבן, והלוה לבני אדם על ידי ערבים:
הלוה לזה נ׳ זהובים, ולזה ק׳, ולזה ר׳.
ברחו הלווים.
אחר זמן שמע המלך, ורע לו.
לאמר: לא השלטתיך על שלי אלא לאבדן?
אמר לו בן ביתו: אני הלויתי, ובאחריותי הם לשלם.
אני מעמידך על הכל: הרי פלוני ערב — יש לי בידו ק׳ זהובים, וביד פלוני ר׳.
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: למה אתה כועס? לא תורתך באחריותי, שאני וחבירי נקיים אותה?
אהרן ובניו יקיימוה;
יהושע וכלב יקיימוה;
יאיר ומכיר יקיימוה;
והצדיקים יקיימוה;
ואני אקיימנה.
הוי: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו׳.
רבי נחמיה אומר:
לָמָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ — כיצד?
בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד לו משה מפייס להקדוש ברוך הוא.
אמר לו: רבון העולם, עשו לך מסייע, ואתה כועס עליהם?
העגל הזה שעשו יהא מסייעך:
את תהא מזריח את החמה — והוא את הלבנה;
את הכוכבים — והוא את המזלות;
את מוריד הטל — והוא משיב את הרוחות;
את מוריד גשמים — והוא מגדל צמחים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אף אתה טועה כמותם? אין בו כח ואין בו ממש!
אמר לו: אם אין בו ממש, והוא של הבל — למה אתה כועס על בניך?
הוי: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ.
דרשת הפסוק · ״למה יי יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים״ · ״עמך״ ולא ״עמי״; האשה והדלפקי; החכם שפתח לבנו חנות בשוק של זונות — ישראל שלמדו ממצרים עובדי הטלאים
בדפוס סימן ז. ״עמי חטאו ולא עמך״ — כך בכתב היד; בדפוס ״עמך חטאו ולא עמי, אם עמי חטאו לא עמך חטאו״. ״משל למלך״ — בדפוס ״משל לטפסר״.
״ומצא לאשתו מגפפת לדלפקי״ — בשורה ״מגפעת״, ובגליון ״מגפפת״, והגימ״ל והפ״א השנייה הושלמו שם במאגרים; כך בדפוס. ״לעשות עבודה זרה״ — בדפוס ״עבודת כוכבים״.
״אשר הוצאת ממצרים״ — בפסוק (שמות לב, יא) ובדפוס ״מארץ מצרים״, וכך כתב היד בסוף הסעיף. ״מה לו להזכיר בכאן״ — בדפוס ״מה ראה להזכיר כאן״. ״אמר רבי הונא בר״ש בשם רבי יוחנן״ — כך בכתב היד, והקיצור ״בר״ש״ לא נפתח, כי אין עד שיכריע; בדפוס ״א״ר הונא בשם ר׳ יוחנן״.
״בשוק של זונות״ (בראש המשל) — הוי״ו והנו״ן ספק בכתב היד. ״והאומנות עשתה שלה״ — בשורה ״זה״, ובגליון ״וה״ (הוי״ו הושלמה במאגרים), והנו״ן שב״אומנות״ ספק; בדפוס ״והאומנות עשתה שלה״. ״והנער הבחור״ — בדפוס ״והנער כבחור״. ״עבר שם אהובו״ — בדפוס ״היה שם אוהבו״.
דבר אחר:
לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ(שמות לב, יא) —
אמר לו: לא כך אמרת לי: כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ(שמות לב, ז)? עמי חטאו, ולא עמך?
לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ.
דבר אחר:
לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה וגו׳.
משל למלך שנכנס לביתו, ומצא לאשתו מגפפתמגפפת — מחבקת לדלפקילדלפקי — לשולחן בעל שלוש רגליים.
כעס.
אמר לו שושבינושושבינו — רעו, ידידו: אילו היה מוליד יפה — היית כועס?
אמר לו המלך: אין בו כח לדבר זה, אלא ללמדה שלא תעשה כך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין בו ממש, אלא שלא יאמרו לעשות עבודה זרה.
אמר לו: אם אין בו ממש — למה אתה בכעס על בניך?
הוי: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ.
אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ ממצרים — מה לו להזכיר בכאן יציאת מצרים?
אלא אמר משה: רבון העולם, מהיכן הוצאת אותם? לא מארץ מצרים, ממקום עובדי טלאיםטלאים — כבשים (שהמצרים עבדו להם)?
אמר רבי הונא בר״ש בשם רבי יוחנן:
משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות.
המבוי עשה שלו;
והאומנות עשתה שלה;
והנער הבחור עשה שלו.
יצא הנער לתרבות רעהלתרבות רעה — לדרך רעה, להתנהגות רעה, ובא אביו ותפשו עם הזונה.
התחיל האב מצעק ואומר: הורגך אני!
עבר שם אהובו, אמר לו: אתה איבדת את הנער, ואתה צועק כנגדו?
הנחת כל אומניות, ולא למדת אותו אלא בשם;
הנחת כל המבואות, ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות!
כך אמר משה: רבון העולם, הנחת כל העולם, ולא שעבדת את בניך אלא במצרים, שהם כלם עובדים טלאים,
ולמדו מהם, ואף הם עשו את העגל.
לפיכך אמר: אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם — ראה מהיכן הוצאת אותם.
דרשת הפסוק · ״אשר הוצאת מארץ מצרים״ · העבד שנמכר בידיעת מומו; ״ראה ראיתי״ — כבר בשעת הגאולה ראה הקדוש ברוך הוא את העגל
בדפוס סימן ח. ״למלך שבא ליקח עבד״ — בדפוס ״לאחד שבא ליקח עבד״. ״אמר לאדונו״ — בכתב היד ״א׳״ וסימן הוספה, שאין התוספת לפנינו; ״אותו העבד״ — לפניו כתב הסופר למ״ד ומחק. ״קאקריסין הוא או קלמוסין הוא״ — בדפוס ״קאקגריסין הוא או קאלוחסין הוא״.
״באמת שבייא העברת עלי״ — בכתב היד ״באמה״, ומאגרים תיקנו ״באמת״; כך בדפוס. ״אמר לו: מרי, היאך לקחת אותי? כעבד טוב״ — בשורה ״מה״, ובגליון מ״ם ושאר המלה הושלם במאגרים ״מרי״; כך בדפוס. אחרי ״כעבד טוב״ סימן הוספה בכתב היד, ואין התוספת לפנינו; בדפוס ״בעבד טוב או בעבד רע? א״ל בעבד רע. אמר לו: בעבד רע אתה לקחתני ותבקשני עבד טוב?״.
״עכשיו אתה רואה אותן״ — ״אתה״ תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים. ״ומורדים בי בסוף״ — בדפוס ״וכופרים בי בסוף ארבעים יום״. ״זהו קולו של עגל: קול ענות״ — בדפוס ״וזהו קול של עגל, קול ענות אנכי שומע״.
״דבר אחר: מהו ראה ראיתי״ — בדפוס ״אמר רבי פנחס הכהן בן חמא בשם רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: מהו ראה ראיתי״. ״אני יוצא בקרובין שלי״ — בדפוס ״בקרוכין שלי״.
דבר אחר:
אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ(שמות לב, יא) — מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי יהודה בר סימון בשם רבי לוי בר פרטא:
למה הדבר דומה? למלך שבא ליקח עבד.
אמר לאדונו: אותו העבד שאתה מוכר — קאקריסין הוא, או קלמוסין הוא?
אומר לו: קאקריסין הוא, ועל זה אני מוכרו.
פעם אחת סרחסרח — חטא, קלקל העבד. התחיל אדונו מכה אותו.
התחיל העבד צווח: בייאבייא — אונס! עוול! את מעביר עלי!
אמר לו אדונו: סרחת כל הסרחון הזה, ואתה אומר: בייא עלי?
אמר לו העבד: באמת שבייא העברת עלי!
אמר לו: מרי, היאך לקחת אותי? כעבד טוב?
כך אמר משה: רבון העולם, לא כך אמרת: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ(שמות ג, י)?
אמרתי לך: באיזה זכות את גואלם, והם עובדים עבודה זרה?
ואמרת לי: עכשיו אתה רואה אותן עובדין עבודה זרה, ואני רואה אותם —
אפילו משהם יוצאים ממצרים,
ואקרע להם את הים,
ואביאם אל המדבר,
ואתן להם את התורה,
ואראה להם כבודי פנים בפנים,
והם מקבלים מלכותי, ומורדים בי בסוף, ועושין את העגל.
הוא שהוא אומר: וַיֹּאמֶר יְיָ רָאֹה רָאִיתִי(שמות ג, ז).
אמר לו: את רואה ראיה אחת, ואני רואה ב׳ ראיות.
את רואה אותן עובדין עבודה זרה, ואני כבר אני שומע קולו של עגל,
שנאמר: אֶת עֳנִי עַמִּי — זהו קולו של עגל: קוֹל עֲנוֹת(שמות לב, יח).
ועד שלא גאלתם אמרת לי, ועכשיו אתה רוצה להרגם?
לכך הזכיר יציאת מצרים.
דבר אחר:
מהו רָאֹה רָאִיתִי?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: את רואה אותם עכשיו, ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי.
אני יוצא בקרובין שלי, אתן להם את התורה,
שנאמר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּותַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן(תהלים סח, יח);
והם שומטים אחד מן טטראמוליןטטראמולין — מרכבה רתומה לארבע פרדות שלי,
שכתוב: וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל(יחזקאל א, י).
לפיכך אמר משה: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?
את היית יודע בהם, ועכשיו שעשו — את כועס עליהם?
דרשת הפסוק · ״אשר הוצאת מארץ מצרים… והנחם על הרעה לעמך״ · הכרם שהחמיץ יינו כי נער הוא; ״והנחם על הרעה״ — חייך, כך אני עושה
בדפוס סימן ט. ״אמר רבי אבין בשם רבי יוחנן בשם רבי יהוצדק״ — בדפוס ״א״ר אבין בשם ר׳ שמעון בן יהוצדק״. ״ועושה אותה כרם״ — בדפוס ״ונטעה כרם״.
״מרי המלך״ — בכתב היד ״מדי״, ומאגרים סימנו את הדל״ת כמשובשת (כמו ״בריין״ ו״הפרגוג״ בסעיף א); בדפוס ״אדוני המלך״. ״עד שלא עמד״ — ״עד״ תוספת בגליון שקריאתה הושלמה במאגרים; כך בדפוס.
״בקש להשמידם, שנאמר: הרף ממני ואשמידם״ — בדפוס ״בקש הקב״ה לכלותם״, בלא הפסוק; ״וממצרים קראתי לבני״ אינו בדפוס. ״המתן להם, והלך עמהם״ — בדפוס ״המתן מעט להם ולך עמהם״.
״אמר רבי חנינא בר אדא״ — בדפוס ״בר אבא״. ״חייך, כך אני עושה״ — בכתב היד ״בך״, ומאגרים סימנו את הבי״ת כמשובשת; בדפוס ״כך״.
״ואשלמתה: ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא״ — רשימת הסופר בסוף הפרשה (בכתב היד בין סימני הקטע, והה״א הושלמה במאגרים): ״אשלמתא״ היא ההפטרה, ״ויהי כעלות המנחה״ (מלכים א יח, לו) — מן ההפטרה של כי תשא (מלכים א יח). אינה בדפוס.
דבר אחר:
אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ(שמות לב, יא) ממצרים — מה ראה להזכיר יציאת מצרים?
אמר רבי אבין בשם רבי יוחנן בשם רבי יהוצדק:
למה הדבר דומה? למלך שהיה לו שדה בור.
אמר לאריסלאריס — לחוכר, העובד את השדה תמורת חלק מן היבול: לך ופרנסה, ועשה אותה כרם.
הלך האריס ופרנס אותה שדה, ועושה אותה כרם.
הגדיל הכרם ועשה יין, והחמיץ.
כיון שראה המלך כך, שהחמיץ היין, אמר לו: לך וקוץ אותה! מה אני מבקש מכרם שעושה חומץ?
אמר לו האריס: מרי המלך, כמה יציאות הוצאת על הכרם עד שלא עמד, ועכשיו את מבקש לקוצצו?
ואם תאמר: בשביל שהחמיץ יינו — בשביל שהוא נער, לכך החמיץ יינו, ואינו עושה יין יפה.
כך, כשעשו ישראל אותו מעשה, בקש להשמידם,
שנאמר: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד).
אמר לו: רבון העולמים, לא ממצרים הוצאת אותם, ממקום עובדי עבודה זרה? ועכשיו נערים הם,
שנאמר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹוהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי(הושע יא, א).
המתן להם, והלך עמהם, והם עושים לפניך מעשים טובים.
אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ ממצרים — לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם וגו׳(שמות לב, יב).
וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
אמר רבי חנינא בר אדא:
תהי התהותהתהות — החרטה מצויה לפניך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: את אמרת: וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ —
חייך, כך אני עושה: וַיִּנָּחֶם יְיָ עַל הָרָעָה וגו׳(שמות לב, יד).
ואשלמתה: וַיְהִי כעלות הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וגו׳(מלכים א יח, לו).
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | בדיין | בריין |
| א | הפדגוג | הפרגוג |
| א | ד | — (הוספה) |
| ג | לעולם | בעולם |
| ג | בהם | — (הוספה) |
| ג | חלה | חלין |
| ד | מי | זמן |
| ד | עשה לו | — (הוספה) |
| ד | כקתרידה | בקתרידה |
| ד | עומדים | עומדין |
| ז | מגפפת | מגפעת |
| ז | ו | — (הוספה) |
| ח | באמת | באמה |
| ח | מרי | מה |
| ח | אתה | — (הוספה) |
| ט | מרי | מדי |
| ט | עד | — (הוספה) |
| ט | כך | בך |
| ט | ה | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |