מדרש
פרשה כז: וישמע יתרו
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש שמות רבה
פרשה כז
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ(שמות יח, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא ואברהם; בני ישמעאל שהרגו את גולי ירושלים בצמא; יתרו הקרוב ועשו הרחוק
רֵעֲךָ ורעה וְרֵעַ אָבִיךָ אַל־תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל־תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק(משלי כז, י)
בדפוס סימן א.
״כשהגלה נבוכדנאצר הרשע את ישראל — וכו׳, כמו שכתוב בספר קינות, עד כי מפני חרבות נדדו״ — הסופר מפנה למעשה בני ישמעאל שבאיכה רבה (ב, ד, על ״בלע יי ולא חמל״; בכ״י מינכן בארמית: ״עשרת אלפים בקעו בחיילותיו של נבוכדנצר… הלכו להם אצל ישמעאלים״), וכך בדפוס: ״היו כפותים מאחוריהם, כמו שכתוב במדרש איכה עד כי מפני חרבות נדדו״. המעשה בלשון הפותחת והחותמת כאן (״כשהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל לבבל היו כפותים… אביכם שהיה מושלך… ואתם עשיתם כך״) הוא בתנחומא, יתרו ה (כ״י קמברידג׳, בשם רבי יהושע בן לוי), והושלם משם בסוגריים, עד ״כי מפני חרבות נדדו״, שאחריו ממשיך כתב היד כאן.
״[זה אברהם, שנאמר]״ — בגליון כתב היד, וקריאתו הושלמה במאגרים; בדפוס ״זה אברהם שנא׳״. ״כי מפני״ — ״כי״ מסופק בכתב היד. ״זה יתרו שהיה קרוב״ — אחרי ״יתרו״ סימן הוספה (+) בלא התוספת, ו״שהיה״ בכתב היד ״קהיה״ (מסופק), ותוקן במאגרים. ״עשה [לך]״ — השלמת מאגרים, כפסוק (דברים כה, יז). ״כתובים בעשו״ — לפניו ״בעשו״ כפול, ומאגרים מחקו.
בדפוס: ״אמר רבי יהושע בן לוי כשהגלה נבוכדנצר את ישראל לבבל״; ״דבר אחר טוב שכן קרוב הוא יתרו שהיה רחוק לישראל מן עשו אחיו של יעקב״; ״יתרו שמע בשבחן של ישראל ובא ונדבק עמהם״.
בכתב היד ״אמר רבי שמעון בן לקיש״ במקום רבי יהושע בן לוי.
״ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים״ — בפסוק (שמות יח, יב) ״ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים״.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
הדא הוא דכתיב:
רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹוב(משלי כז, י).
רֵעֲךָ — זה הקדוש ברוך הוא,
כמה דאת אמר: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי(תהלים קכב, ח).
וְרֵעַ אָבִיךָ — זה אברהם, שנאמר: זֶרַע אַבְרָהָם אֹוהֲבִי(ישעיה מא, ח).
אַל תַּעֲזֹוב — אם עזבת, תן דעתך שלא תכנס לבית אחיך.
בְּיוֹם אֵידֶךָ — זה עשו וישמעאל.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
כשהגלה נבוכדנאצר הרשע את ישראל — וכו׳, כמו שכתוב בספר קינות, עד כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ(ישעיה כא, טו):
לבבל, היו כפותים מאחוריהם, נתונים בשלשלאות של ברזל, והולכים ערומים כבהמות.
כיון שעברו על בני ישמעאל, אמרו להגמונות שעליהם: עשו עמנו מדת רחמים, העבירונו על בני ישמעאל אחינו. עשו כך.
יצאו בני ישמעאל לקראתם; הוציאו להם פת, וציר עמה;
הביאו נודות ריקים, וצבעום במים, ותלאום בשערי אהליהם.
כשראו ישראל כך — נתישבה דעתם, כסבורים שהם מלאים מים.
אמרו להן: אכלו פת תחלה, ואחר כך נביא לכם המים.
אכלו הפת. אמרו: לא מצאנו מים.
והם נושכים בשיניהם באותן נודות, ונכנסה רוח חמה לתוך מעיהם, ומתים,
שנאמר: מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹורְחוֹת דְּדָנִים(ישעיה כא, יג).
מהו מַשָּׂא בַּעְרָב? משוי קשה על בני ערב.
אמר להם: כזה אֹרְחוֹת דְּדָנִים? כזה דרכן של אחים לקבל בני דודיהן?
בנוהג שבעולם, הבא מן הדרך — מקדימין לו שלום ומים, שנאמר: לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם(ישעיה כא, יד);
ואתם — יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹודֵד! אין אתם יודעים כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ?
אביכם, כיון שהיה מושלך במדבר — פתחתי לו באר מים חיים;
ואתם עשיתם כך?!
הוי: טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.
דבר אחר:
טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק —
זה יתרו, שהיה קרוב לישראל.
מֵאָח רָחוֹק — זה עשו, אחיו של יעקב.
ביתרו מה כתיב? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי וגו׳(שמואל א טו, ו);
ובעשו כתיב: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק(דברים כה, יז).
את מוצא דברים רבים שהם כתובים בעשו לגנאי, וכתובים ביתרו לשבח:
בעשו כתיב: נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ(איכה ה, יא),
וביתרו כתיב: וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּורָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה(שמות ב, כא);
בעשו כתיב: אֹוכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם(תהלים יד, ד),
וביתרו כתיב: קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם(שמות ב, כ);
בעשו כתיב: וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים(דברים כה, יח),
וביתרו כתיב: וְצִוְּךָ אֱלֹהִים(שמות יח, כג).
עשו בטל את הקרבנות,
ביתרו כתיב: וַיִּקַּח יִתְרוֹ עֹולָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים(שמות יח, יב).
עשו שמע ביציאתן ממצרים, ובא ונלחם עמהם,
שנאמר: וַיָּבֹא עֲמָלֵק(שמות יז, ח);
יתרו שמע בטובתן של ישראל, מיד בא ונדבק עמהן,
שנאמר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.
פתיחתא שנייה · השליח והאגרת של יתרו, ״אני מקרב ואני מרחק״, ומשה ואהרן ונדב ואביהוא יוצאים לקראתו
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן(משלי ג, לה)
בדפוס סימן ב. בדפוס: ״רבי אליעזר אומר שלח לו אגרת״; ״אמרו יצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל״, ואחריו ״אף ארון יצא עמהם״ בשם ״יש אומרים״.
״רבי אלעזר המודעי״ — בכתב היד ״אליעזר״, והיו״ד מחוקה בידי הסופר. ״מרחק״ — בכתב היד ״מרחוק״, ומאגרים סימנו sic; בדפוס ״אני הוא שאני מרחק״.
״אל אלהים דבר ויקרא ארץ״ — בפסוק (תהלים נ, א) ״אל אלהים יי דבר ויקרא ארץ״. ״אלהים מקרוב אני יי ולא אלהים מרחוק״ — בפסוק (ירמיהו כג, כג) ״האלהי מקרב אני נאם יי ולא אלהי מרחק״; בדפוס ״האלהי מקרוב אני נאם יי״.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
הדא הוא דכתיב:
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ(משלי ג, לה) — זה יתרו.
בשעה שבא אצל משה, מה כבוד נחל?
אֲנִי חֹותֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ(שמות יח, ו) —
רבי יהושע: שלח לו ביד שליח.
רבי אלעזר המודעי אומר:
שלח לו אגרת:
עשה בגיניבגיני — בשבילי;
ואם אין אתה עושה בגיני — עשה בגין אשתךבגין אשתך — בשביל אשתך;
ואם אין אתה עושה בשביל אשתך — עשה בגין בניך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: צא.
אני הוא שאמרתי והיה העולם:
אֵל אֱלֹהִים דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ(תהלים נ, א).
אני הוא שאני מקרב, ואני הוא שאני מרחק:
אלהים מִקָּרֹוב אָנִי יי וְלֹא אלהים מֵרָחֹוק(ירמיה כג, כג).
אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו.
אדם זה בא אצלך — לא בא אלא לשום שמיםלשום שמים — לשם שמים, ולא בא אלא להתגייר;
אף אתה קרבהו, ואל תרחקהו.
מיד וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ(שמות יח, ז).
אמרו: יצא משה, ואהרן, נדב ואביהוא, וע׳ איש מזקני ישראל.
לכך נאמר: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״וישמע יתרו״ · ברכות יתרו משנתחתן עם משה; בלעם שקילל את עמלק ושיבח את יתרו; משל הצפור שברחה מן הצייד
בדפוס סימן ג. בדפוס: ״ראה כמה טובות וברכות באו ליתרו משעה שנתחתן עם משה מה כתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל״; ״משל לצפור שברח מן הצייד ונפלה לתוך ידו של אנדרואנטיא״.
״ויבא משה ואהרן וכל זקני ישראל״ — בפסוק (שמות יח, יב) ״ויבא אהרן וכל זקני ישראל״, בלא ״משה״. ״[ידו]״ — הושלם מן הדפוס: הצפור נפלה לתוך ידו של אנדריאנטיס (פסל, ἀνδριάς), ואין הצייד יכול לה.
דבר אחר:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
ראה מה טובות וברכות באו ביתרו בשעה שנתחתן עם משה!
מה כתיב?
וַיָּבֹא משה ואַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות יח, יב).
וכן את מוצא: בשעה שבא בלעם לקלל את ישראל — לא דיים שלא קללם, אלא שברכם.
ולא עוד, אלא כיון שראה עמלק — התחיל מקללו,
שנאמר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וגו׳(במדבר כד, כ).
אבל ליתרו מה אמר לו?
אֵיתָן מוֹשָׁבֶיךָ(במדבר כד, כא).
אמר ליה: קניקני — קיני (יתרו, אבי הקיני), עמנו היית בעצה — מי הושיבך אצל איתני עולםאיתני עולם — חזקי עולם — האבות?
משל לצפור שברחה מן הצייד, והלכה ונפלה לתוך ידו של אנדריאטיסאנדריאטיס — פסל, אנדרטה.
כיון שראה אותה הצייד, התחיל מקלסהמקלסה — משבחה, ואמר: כמה נאה בריחה שברחת!
כך בלעם היה משבח ליתרו, ואמר לו: אֵיתָן מוֹשָׁבֶיךָ.
פתיחתא · ״וישמע יתרו״ · רחב ששמעה בנסי הים, מלכת שבא בימי שלמה, ויתרו ששמע במתן תורה
יְיָ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי־אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ־שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין־בָּם מוֹעִיל(ירמיה טז, יט)
בדפוס סימן ד. בדפוס: ״כשעשית לנו נסים בים אמרנו לך עזי וזמרת יה, הלא שמעה רחב ובאה ודבקה בך״; ״לא באת מלכת שבא ושבחה אותך״; ״ולא שמע יתרו ובא ונדבק בך״.
״בשעה שאתה עושה״ — אחרי ״בשעה ש״ בכתב היד ״ר״, ומאגרים מחקוה. ״[יי] עוז לעמו יתן״ — ״יי״ השלמת מאגרים, כפסוק (תהלים כט, יא).
דבר אחר:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
הדא הוא דכתיב:
יְיָ עֻוזִּי וּמָעֻוזִּי וגו׳(ירמיה טז, יט).
אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא:
בשעה שאתה עושה לנו נסים בים, אמרנו לך: עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ(שמות טו, ב) —
לא שמעה רחב, ובאה ונדבקה לך?
שנאמר: וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְיָ וגו׳(יהושע ב, ט), כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְיָ(יהושע ב, י).
הוי: עֻוזִּי וּמָעֻוזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה.
כשעשית נסים בימי שלמה,
שנאמר: וְיִתֶּן עֹוז לְמַלְכּוֹ(שמואל א ב, י) —
באת מלכת שבא ושבח אותך.
ומה אמרה? יְהִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ(מלכים א י, ט).
כשהוצאת אותנו ממצרים, ונתת לנו תורה שנקראת עוז,
שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא) —
לא שמע יתרו, ונדבק לך?
הוי: אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹואוּ.
פתיחתא · ״וישמע יתרו״ · הקדוש ברוך הוא מקבל את הכל; בן בתו של גר כהן גדול; ״דלתי לאורח אפתח״ — המן שירד ליתרו
בַּחוּץ לֹא־יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח(איוב לא, לב)
בדפוס סימן ה. ״כמו שכתוב למעלה בפרשת זאת חקת הפסח, עד״ — הסופר מפנה לדרשת ״בחוץ לא ילין גר״ שבפרשה יט (בדפוס יט, ד), ובדפוס כאן: ״כמו שכתוב לעיל בפרשה זאת חקת הפסח עד גר שנשא בת ישראל״. הדרשה הושלמה בסוגריים מכתב היד עצמו שם (״מן הקדוש ברוך הוא למד… לפי שבנותיהן נשואות לכהונה״), שאחריה ממשיך כתב היד כאן.
״[וילדה בן]״ — הושלם מן הדפוס (״והלכה הבת ונשאת לכהן כשר וילדה בן ה״ז ראוי להיות כ״ג״); בלעדיו ״הרי זה״ אין לו על מי לחול.
בדפוס: ״זה יתרו שהוריד לו הקדוש ברוך הוא את המן שנאמר… ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח״.
״כשבא למדבר. ואין דלתי אלא ירידת המן״ — אינו בדפוס.
דבר אחר:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
הדא הוא דכתיב:
בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר וגו׳(איוב לא, לב) — כמו שכתוב למעלה בפרשת זאת חקת הפסח, עד:
אמר איוב בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר וגו׳ — מן הקדוש ברוך הוא למד,
שאינו פוסל שום בריה, אלא הכל מקבל, והשערים נפתחים בכל שעה, וכל מי שהוא מבקש ליכנס — יכנס.
לכך אמר איוב בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר — כנגד וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ(דברים ה, יד);
דְּלָתַי לָאֹורַח אֶפְתָּח — כנגד הקדוש ברוך הוא, שהוא סובל לבריותיו.
אמר רבי ברכיה: כנגד מי אמר בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר?
אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש,
שנאמר: וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב(ישעיה יד, א);
ואין וְנִסְפְּחוּ אלא לשון כהונה, כמה דאת אמר: סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻונּוֹת(שמואל א ב, לו);
שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים, לפי שבנותיהן נשואות לכהונה.
גר שנשא בת ישראל והוליד בת, והלכה הבת ונשאת לכהן כשר וילדה בן —
הרי זה ראוי להיות כהן גדול, עומד ומקריב על גבי המזבח;
ונמצא הגר מבפנים, ובן לוי מבחוץ.
הוי: בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר.
דְּלָתַי לָאֹורַח אֶפְתָּח —
זה יתרו, שהוריד לו את המן כשבא למדבר;
ואין דְּלָתַי אלא ירידת המן,
שנאמר: וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח(תהלים עח, כג).
פתיחתא · ״וישמע יתרו״ · עמלק ויתרו שהיו בעצת פרעה; בלעם ומשל הצפור שישבה על איקונין של מלך; יתרו שהוכיח את משה
לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת(משלי יט, כה)
בדפוס סימן ו. בדפוס: ״כשראה יתרו שאבד הקדוש ברוך הוא את עמלק… תוהא ועשה תשובה״; ״עמד לו הצייד תוהא בה אמר לה אם אזרק עליה אבן אני מתחייב בנפשי ואם אתן את הקנה מתיירא אני שלא יגע באיקונין של מלך״; ״הוי איתן מושבך כאברהם״; ״מדעתי לא תעשה כן אלא המלך״.
בכתב היד ״באברהם״ (בדפוס ״כאברהם״).
״נאספו יחדיו״ — אחרי ״נאספו״ בכתב היד ״עליו״, ומאגרים מחקוהו; בפסוק (שופטים ו, לג) ״וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדו״. ״וישמע משה לקול חותנו״ — בפסוק (שמות יח, כד) ״חתנו״.
דבר אחר:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
הדא הוא דכתיב:
לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִים וגו׳(משלי יט, כה);
וכן: בַּעֲנׇושׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי(משלי כא, יא).
עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה.
כשראה יתרו שאבד הקדוש ברוך הוא את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא — עשה תשובה;
שכן כתוב למעלה: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק(שמות יז, יד), ואחר כך וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.
אמר יתרו: אין לי לילך אלא אצל אלהיהן של ישראל.
ומנין את למד שהמדנים ועמלק צריהן של ישראל?
שנאמר: וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן(במדבר כב, ז);
וכן: מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּיו(שופטים ו, לג).
וכן בלעם הרשע אומר: וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק(במדבר כד, כ) — שלא חזר בתשובה;
וכשראה ליתרו שעשה תשובה, מה אמר? וַיַּרְא אֶת הַקֵּנִי(במדבר כד, כא).
משל לצייד שהיה צד צפרים.
צד את הראשונה; בא לצוד השנייה — הלכה וישבה לה על איקוניןאיקונין — דיוקן, תמונה (של המלך) של מלך.
עמד לו הצייד תוהה ובוההתוהה ובוהה — תמה ומשתומם.
אמר: אזרוק עליך — מתחייב אני בנפשי;
ואם אתן את הקנה — מתחייב אני בנפשי, ומתירא שלא איגע באיקונין.
איני יודע מה אומר לך, אלא: למקום יפה ברחת ונפלטתונפלטת — וניצלת!
כך בלעם: ראה ליתרו ועמלק;
עמד על עמלק, ומחה שמו;
בא לראות את יתרו — מצא שעשה תשובה.
אמר לו: למקום יפה ברחת!
הוי: אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ — באברהם.
הוי: לֵץ תַּכֶּה — זה עמלק;
וּפֶתִי יַעְרִים — זה יתרו.
וְהוֹכִחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת — זה משה,
שהוכיחו יתרו כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום.
אמר לו: מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ(שמות יח, יד)?
אמר לו: נָבֹול תִּבֹּול גַּם אַתָּה(שמות יח, יח).
אמר לו: מדעתי לא תעשה, אלא המלך בהקדוש ברוך הוא,
שנאמר: עַתָּה שְׁמַע בְּקֹולִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ(שמות יח, יט).
מה כתיב אחרי כן?
וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חותנו(שמות יח, כד).
פתיחתא · ״וישמע יתרו״ · יתרו שנתן לחמו למשה, ״כי מן המים משיתהו״, וזכה לאכול לחם עם זקני ישראל
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם כִּי־בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ(קהלת יא, א)
בדפוס סימן ז. בדפוס: ״על יתרו שנתן לחמו למשה שנאמר קראן לו ויאכל לחם״ (בכתב היד ״ויאמר אל בנותיו ואיו וגו׳״).
״לאכל לחם עם חותן משה״ — בפסוק (שמות יח, יב) ״חתן משה״.
דבר אחר:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
הדא הוא דכתיב:
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם(קהלת יא, א).
וכי בני אדם שוטים הם, שנותנין לחמם על פני המים?
ועל מי אמר? על יתרו, שנתן לחמו למשה,
שנאמר: וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹותָיו וְאַיּוֹ וגו׳(שמות ב, כ).
הוי: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם — זה משה,
שנאמר: כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ(שמות ב, י).
למה? כִּי בְרֹוב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ:
וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכׇל לֶחֶם עִם חותן מֹשֶׁה(שמות יח, יב).
דרשת הפסוק · ״וישמע יתרו״ · יתר ויתרו, שייתר פרשה בתורה, וחובב שחיבב את התורה
בדפוס סימן ח. בדפוס: ״חובב שחיבב את התורה כמו שכתוב בפרשת ויאמר משה לחובב״. כאן, כבדפוס, נזכרים רק שלושה מן השבעה.
דבר אחר:
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
שבעה שמות נקראו לו:
יתר — כשהיה גוי, שנאמר: וַיָּשׇׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ(שמות ד, יח);
ומשנתגייר הוסיפו לו אות אחת, כשם שעשה לאברהם, ונקרא שמו יתרו.
דבר אחר:
יתרו — שייתר פרשה אחת בתורה: וְאַתָּה תֶחֱזֶה(שמות יח, כא).
חובב — שחיבב את התורה.
פתיחתא · ״וישמע יתרו״ · ״בני אם ערבת לרעך״: החבר שנתמנה ראש, וישראל שקיבלו את התורה; שני הכוסות; האוזן שהגוף חי בה
שִׁמְעוּ דְבַר־יְיָ בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל(ירמיה ב, ד)
בדפוס סימן ט. בדפוס: ״אמר רבי נחמיה נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו״; ״אתה הכנסת עצמך לזירה״; ״אין אמרי אלא הוראת תורה״; ״לך התרפס באבק רגליהם של שרים וגדולים ממך״.
בכתב היד ״אמר רבי חנינא״ (בדפוס רבי נחמיה) ו״איכפת לו בצבור״ בלא ״לא״.
״רבי יהושע בן לוי דורשו ביהודה וגו׳, כמו שכתוב בפרשת ויגש בבראשית רבה״ — בדפוס ״(כמ״ש בפרשת ויגש בבראשית רבה)״, בלא שם רבי יהושע בן לוי. הדרשה הושלמה בסוגריים מבראשית רבה צג, א (״דבר אחר: בני אם ערבתה לרעך — זה יהודה״).
״על אותן שאמרו… או על זה שקבלה עליו? לא על זה שקבלה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״לא על זה שקבלה״ אף הוא. ״וכן הב׳״ — בגליון כתב היד. ״תקבל את השדה״ — אחריו בכתב היד ״אמר לו: תקבל את השדה״ כפול, מחוק בידי הסופר. ״הבירה״ — ״בי״ בגליון. ״חביבין״ — בכתב היד ״חייבין״ מחוק, ו״חביבין״ בגליון. ״אחד מכל האומות״ — הדל״ת מסופקת. ״עובר עבירה״ — ״עו״ מסופק. ״נכנסת״ (״אתה נכנסת עצמך״) — הנו״ן מסופקת.
״שמעו וגו׳, הדא הוא דכתיב: ושבח אני את המתים… כמו שכתוב בפרשת שמעו דבר יי״ — אינו בדפוס. הסופר מפנה לפיסקא ״שמעו״ (פסיקתא רבתי כז, ״שמעו דבר יי בית יעקב״), ושם: ״אמר שלמה: ושבח אני המתים שכבר מתו. למה אמר להם ירמיה שמעו דבר יי בית יעקב…״; הדרשה הושלמה משם בסוגריים. ״שמעו״ — בכתב היד ״שמגוו״, ותוקן במאגרים.
״[עומד]״ — בגליון כתב היד, וקריאתו הושלמה במאגרים. ״עגל״ — בכתב היד ״עבד״ (מסופק), ותוקן במאגרים כדפוס (״שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות״).
״עשה זאת איפה בני״ — בפסוק (משלי ו, ג) ״אפוא״. ״שמור אמרי… וחיה״ — משלי ז, א–ב (״בני שמר אמרי… שמר מצותי וחיה״).
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ(שמות יח, א).
שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב(ירמיה ב, ד).
זהו שאמר הכתוב:
בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ(משלי ו, א).
אמר רבי חנינא:
נאמרה על החבריםהחברים — בני החבורה, תלמידי החכמים:
כל ימים שאדם חבר — איכפת לו בצבור, אינו נענש עליו.
נתמנה אדם בראש ונוטל טליתטלית — טלית של שררה (סימן המינוי) — לא יאמר: לטובתי אני זקוקזקוק — נזקק, עוסק, לא איכפת לו בצבור, ואינו נענש;
אלא כל טורח צבור עליו.
ראה אדם מעביר ביאביא — עוול, אונס על חבירו —
אם ראה אדם עובר עבירה ואינו מוחה בידו — הוא נענש עליו.
ורוח הקדש צווחת: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה נכנסת עצמך לסירהלסירה — לזירה, למקום ההתגוששות;
ומי שהוא מכניס עצמו לסירה — או נוצח או נצוחאו נוצח או נצוח — או מנצח או מנוצח.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני ואתה עומדים בסירה — או נצחתי, או נצחת.
נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ(משלי ו, ב) —
אין ״אמרי״ אלא הוראות תורה,
שנאמר: שְׁמֹור אֲמָרָי(משלי ז, א) וֶחְיֵה(משלי ז, ב);
וכן: לַאֲמָרַי הַט אׇזְנֶךָ(משלי ד, כ).
עֲשֵׂה זֹאת איפה בְּנִי וגו׳(משלי ו, ג) —
אלא תדע לך מה לעשות:
היאך נכנסת עצמך לערבות הזו, לעשות לך ראש?
לֵךְ הִתְרַפֵּס באבק רגליהם של גדולים ממך, והמליכם עליך.
הדא הוא דכתיב:
וּרְהַב רֵעֶיךָ;
ואין ״רהוב״ אלא מלכות,
שנאמר: אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל וגו׳(תהלים פז, ד).
ואם לאו — דמיך על ראשך, כדם צבי ואיל.
הוי: הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וגו׳(משלי ו, ה).
רבי יהושע בן לוי דורשו ביהודה וגו׳, כמו שכתוב בפרשת ויגש בבראשית רבה:
בְּנִי אִם ערבתה לְרֵעֶךָ — זה יהודה: אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ וגו׳(בראשית מג, ט).
תקעתה לַזָּר כַּפֶּךָ — מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ.
נוקשתה בְאִמְרֵי פִיךָ וגו׳ — אִם לֹא הֲבִיאֹותִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ.
עֲשֵׂה זֹאת — לֵךְ הִתְרַפֵּס, והתאבק בעפר רגליו, והמליכהו עליך: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח).
ורבנן אמרי:
אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ — אלו ישראל, שהם ערבים בינם לבין המקום.
חביבין ישראל, שנקראו רעים,
שנאמר: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי(תהלים קכב, ח).
ומה היה ערבותן?
אלא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה — לא קבלה אחד מכל האומות, אלא ישראל.
משל למלך שהיה לו שדה, והיה מבקש למסרה לאריסולאריסו — לחוכר, העובד את השדה תמורת חלק מן היבול.
קרא לראשון, ואמר לו: תקבל אתה?
אמר לו: קשה היא הימני, ואין בי כח.
וכן הב׳ — אמר לו: קשה היא הימני, ואין בי כח.
קרא לאחר, אמר לו: תקבל את השדה?
אמר לו: הן.
— על מנת לפלחהלפלחה — לעבדה?
אמר לו: הן.
משנכנס לתוכה — הבירההבירה — הובירה, עזבה בור.
על מי המלך מקפיד? על אותן שאמרו: אין אנו יכולין לקבלה — או על זה שקבלה עליו?
לא על זה שקבלה?
כך כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני — לא הניח אומה שלא הרתיק עליהםהרתיק עליהם — חזר עליהם, דפק על פתחם (?) לתורה, ואמרו: לאו.
וכן כשבא אצל ישראל, אמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).
לכך בדין הוא שתשמעו.
הוי: שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב;
ואם לא תעשו — תענשו בערבות.
הוי: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ.
דבר אחר:
שִׁמְעוּ וגו׳.
הדא הוא דכתיב:
וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ(קהלת ד, ב) — כמו שכתוב בפרשת שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ:
למה אמר להם ירמיה שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב?
אלא אמר להם: שמעו עד שאתם חיים, שלא תמותו;
שאני יודע שאם אין אתם שומעים דבר יי עתה — אתם עתידים לשמע בבבל משתמותו, ותעשו עצמות יבשות,
שנאמר: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְיָ(יחזקאל לז, ד).
הרי שמעו בחייכם, עד שלא תמותו.
דבר אחר:
שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ.
משל למלך שאמר לעבדו: שמור לי שני כוסות הללו — והיה דיאטריטאדיאטריטא — כוסות זכוכית מגולפת יקרים.
אומר: הוי זהיר בהן.
עד שהוא נכנס בפלטין, היה עגל אחד שרוי על פתח פלטין;
נגח לעבד, ושבר אחד מהם.
היה העבד עומד ומרתיתומרתית — ורועד לפני המלך.
אמר לו המלך: מה לך מרתתמרתת — רועד?
אמר לו: שנגחני עגל, ושבר א׳ מן הכוסות.
אמר לו המלך: אם כן — הזהר בשני!
כך אמר הקדוש ברוך הוא:
שני כוסות מזגתם בסיני — ״נעשה״ ״ונשמע״;
שברתם את ״נעשה״ — עשיתם לפני את העגל;
הזהרו ב״נשמע״!
הוי: שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב.
דבר אחר:
שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב.
הדא הוא דכתיב:
הַטּוּ אׇזְנְיכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם(ישעיה נה, ג).
היאך?
חביבין ישראל, שהוא מפתה אותן.
אמר להם: אם יפול אדם מראש הגג — גופו לוקה;
והרופא נכנס ונותן לו רטייהרטייה — תחבושת בגופו, וכן בידיו, וכן ברגליו — נמצא כולו רטיות.
אני איני כן;
אלא רמ״ח איבריםרמ״ח איברים — מאתיים ארבעים ושמונה איברים יש באדם, והאוזן א׳ מהם;
והגוף מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת — והגוף מקבל חיים.
הוי: שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.
לכך נאמר: שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ.
וכן את מוצא ביתרו, שעל ידי שמיעה זכה לחיים, שבא ונתגייר.
הדא הוא דכתיב: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ וגו׳.
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | זה אברהם, שנאמר | — (הוספה) |
| א | לבבל, היו כפותים מאחוריהם, נתונים בשלשלאות של ברזל, והולכים ערומים כבהמות. | — (הוספה) |
| א | כיון שעברו על בני ישמעאל, אמרו להגמונות שעליהם: עשו עמנו מדת רחמים, העבירונו על בני ישמעאל אחינו. עשו כך. | — (הוספה) |
| א | יצאו בני ישמעאל לקראתם; הוציאו להם פת, וציר עמה; | — (הוספה) |
| א | הביאו נודות ריקים, וצבעום במים, ותלאום בשערי אהליהם. | — (הוספה) |
| א | כשראו ישראל כך — נתישבה דעתם, כסבורים שהם מלאים מים. | — (הוספה) |
| א | אמרו להן: אכלו פת תחלה, ואחר כך נביא לכם המים. | — (הוספה) |
| א | אכלו הפת. אמרו: לא מצאנו מים. | — (הוספה) |
| א | והם נושכים בשיניהם באותן נודות, ונכנסה רוח חמה לתוך מעיהם, ומתים, | — (הוספה) |
| א | שנאמר: מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹורְחוֹת דְּדָנִים(ישעיה כא, יג). | — (הוספה) |
| א | מהו מַשָּׂא בַּעְרָב? משוי קשה על בני ערב. | — (הוספה) |
| א | אמר להם: כזה אֹרְחוֹת דְּדָנִים? כזה דרכן של אחים לקבל בני דודיהן? | — (הוספה) |
| א | בנוהג שבעולם, הבא מן הדרך — מקדימין לו שלום ומים, שנאמר: לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם(ישעיה כא, יד); | — (הוספה) |
| א | ואתם — יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹודֵד! אין אתם יודעים כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ? | — (הוספה) |
| א | שהיה | קהיה |
| א | לך | — (הוספה) |
| ב | מרחק | מרחוק |
| ג | ידו | — (הוספה) |
| ד | יי | — (הוספה) |
| ה | אמר איוב בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר וגו׳ — מן הקדוש ברוך הוא למד, | — (הוספה) |
| ה | שאינו פוסל שום בריה, אלא הכל מקבל, והשערים נפתחים בכל שעה, וכל מי שהוא מבקש ליכנס — יכנס. | — (הוספה) |
| ה | לכך אמר איוב בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר — כנגד וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ(דברים ה, יד); | — (הוספה) |
| ה | דְּלָתַי לָאֹורַח אֶפְתָּח — כנגד הקדוש ברוך הוא, שהוא סובל לבריותיו. | — (הוספה) |
| ה | אמר רבי ברכיה: כנגד מי אמר בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר? | — (הוספה) |
| ה | אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש, | — (הוספה) |
| ה | שנאמר: וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב(ישעיה יד, א); | — (הוספה) |
| ה | ואין וְנִסְפְּחוּ אלא לשון כהונה, כמה דאת אמר: סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻונּוֹת(שמואל א ב, לו); | — (הוספה) |
| ה | שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים, לפי שבנותיהן נשואות לכהונה. | — (הוספה) |
| ה | וילדה בן | — (הוספה) |
| ט | בְּנִי אִם ערבתה לְרֵעֶךָ — זה יהודה: אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ וגו׳(בראשית מג, ט). | — (הוספה) |
| ט | תקעתה לַזָּר כַּפֶּךָ — מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ. | — (הוספה) |
| ט | נוקשתה בְאִמְרֵי פִיךָ וגו׳ — אִם לֹא הֲבִיאֹותִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ. | — (הוספה) |
| ט | עֲשֵׂה זֹאת — לֵךְ הִתְרַפֵּס, והתאבק בעפר רגליו, והמליכהו עליך: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח). | — (הוספה) |
| ט | שמעו | שמגוו |
| ט | למה אמר להם ירמיה שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בֵּית יַעֲקֹב? | — (הוספה) |
| ט | אלא אמר להם: שמעו עד שאתם חיים, שלא תמותו; | — (הוספה) |
| ט | שאני יודע שאם אין אתם שומעים דבר יי עתה — אתם עתידים לשמע בבבל משתמותו, ותעשו עצמות יבשות, | — (הוספה) |
| ט | שנאמר: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְיָ(יחזקאל לז, ד). | — (הוספה) |
| ט | הרי שמעו בחייכם, עד שלא תמותו. | — (הוספה) |
| ט | עומד | — (הוספה) |
| ט | עגל | עבד |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 |
| פסיקתא רבתי | כ״י פרמה 3122 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 |
| פסיקתא רבתי | כ״י פרמה 3122 |