מדרש

רות רבה

פרשה ה: ותפל על פניה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. הותפל על פניהרות ב, י
§§06§§

מדרש רות רבה

פרשה ה

ותפל על פניה

וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נׇכְרִיָּה(רות ב, י)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, בודליאנה 164 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אהוּא הָיָה עִם דָּוִד באפס דמים

פתיחתא · קצרה · חלקת השדה של שעורים ועדשים, ומי בור בית לחם שלא אבה דוד לשתותם

הוּא־הָיָה עִם־דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ־שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ־הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ וַיַּכּוּ אֶת־פְּלִשְׁתִּים וַיּוֹשַׁע יְיָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה(דברי הימים א יא, יג–יד)

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה א; לרנר, פרשה ה, פסקה א; וילנא, פרשה ה, א). פתיחתא בלי ״פתח״ ובלי שם הדורש, שנפתחת בפסוק מדברי הימים (וילנא פותח בה את הפרשה בלי ״זה שאמר הכתוב״); אינה חוזרת לפסוק רות, ומה שמקשר אותה לפרשה הוא שדה השעורים ובית לחם שבשער.

״בחקל סומקתא. רבי שמואל בר נחמן אמר: בפס דמים״ — הושלם מלרנר (בסוגריו) ומוילנא (״רבי שמואל בר נחמני״); בכתב היד ״ר׳ יוחנן אמר שמשם פסקו דמים״: עין הסופר קפצה מ״אמר״ אל ״אמר״, ודברי רבי שמואל בר נחמן נבלעו בשל רבי יוחנן. ״באפס דמים״ — כך בכתב היד ובלרנר (כלשון שמואל א יז, א); בדברי הימים ״בפס דמים״.

״ויצילוה״ — בכתב היד ״ויצילנה״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כמסורה (דברי הימים א יא, יד) וכלרנר. ״כתב אחד אומר: ויצילוה״ — במקומו סימן חסר בכתב היד (+); הושלם מלרנר (״[כתב אחד אומר, ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה]״). ״רבי יעקב דכפר חנון״ — בלרנר ״דכפר חנין״.

״שנה אחת היתה״ — בכתב היד ״שדה״ נמחק בידי הסופר, ו״שנה״ בגליון. ״ליתן״ — ״{ו}ליתן״, הוי״ו נמחקה בידי הסופר (בלרנר ״וליתן״). ״ויתאוה״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

״שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה… ולמה״ — בגליון (אחרי סימן +). ״מבור״ — בכתב היד ״מבול״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כמסורה, כלרנר וכוילנא. הפסוק ״וישאבו מים… ולא אבה דוד לשתותם״ כלשון דברי הימים א יא, יח. ״ההרוגים״ — בכתב היד ״ההורגים״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כלרנר וכוילנא.

המשנה (סנהדרין ב, ד): ״פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו״; בכתב היד ״גדר״ (נשאר) ו״מניחי״ (במאגרים מסומן ״כך״; תוקן). בלרנר ״לא אבה שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא… מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו״.

״ויתיצבו… ויצילה״ — המדרש קורא ״ויתיצבו״ (שמואל ב כג, יב; במסורה: ויתיצב). ״ופלשתים״ (במסורה: והפלשתים). ״הגבורים״ (שמואל ב כג, טז; במסורה: הגברים) ״במחנה הפלשתים״ (במסורה: פלשתים).

בפס דמים

הוּא הָיָה עִם דָּוִד(דברי הימים א יא, יג) באפס דמים.

רבי יוחנן אמר: בחקל סומקתאבחקל סומקתא — בשדה האדום (הדם).

רבי שמואל בר נחמן אמר: בפס דמים — שמשם פסקו דמים.

שעורים ועדשים

ופלשתים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה.

כתב אחד אומר: מְלֵאָה שְׂעוֹרִים,

וכתב אחר: מְלֵאָה עֲדָשִׁים(שמואל ב כג, יא).

רבי יעקב דכפר חנון אמר: עדשים פעם אחת, ושעורים פעם שנייה.

רבי יודן אמר: עדשים היו, אלא ענבתם דומה לשעורים.

רבי לוי אמר:

אלו הפלשתים, שבאו גבוהים כשעורים, והלכו נמוכים כעדשים.

ויצילוה, ויצילה

וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ(דברי הימים א יא, יד) —

כתב אחד אומר: וַיַּצִּילוּהָ,

וכתב אחד אומר: ויתיצבו בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ(שמואל ב כג, יב).

אלא מלמד שהחזירנה לבעלה,

והיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום.

רבי שמואל בר נחמן אמר:

שנה אחת היתה, ושתי שדות היו.

פשיטה ליהפשיטה ליה — פשוט לו לעביד וליתן דמיםלעביד וליתן דמים — לאבד (לשרוף את השדה) ולשלם את דמיה — מה צריכה ליהמה צריכה ליה — מה היה צריך (לשאול)??

אין תימר ליעביד, אבל לא ליתן דמיםאין תימר ליעביד, אבל לא ליתן דמים — אם תאמר: לאבד, אבל לא לשלם דמים — עד כדין צריכא ליהעד כדין צריכא ליה — עדיין זה צריך לו (זו השאלה).

ואי זו מהן ליעבדליעבד — לאבד — של עדשים ושל שעורים?

של עדשים — אוכל אדם, ושל שעורים — אוכל בהמה;

של עדשים — אין העומר מתקרב מהם, ושל שעורים — העומר מתקרב מהם;

של עדשים — אין מפרישין מהם חלה, ומן השעורים — מפרישים.

ורבנן אמרי:

שדה אחת היתה, ושתי שנים היו.

והלא נלמד משל אשתקד?

שאין למדין מעשה ממעשה.

ויתאוה דוד

וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר(שמואל ב כג, טו).

רבי חייא רבא אמר: הלכה נצרכה לו.

וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּורִים בְּמַחֲנֵה הפלשתים(שמואל ב כג, טז) —

למה שלשה?

שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה.

וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה דָוִד לִשְׁתּוֹתָם(דברי הימים א יא, יח) —

וְלֹא אָבָה — שתקבע לשמו;

עשה מסכתא וקבעה לדורות:

פורץ לעשות לו גדר ואין ממחין בידו(משנה סנהדרין ב, ד).

בר קפרא אמר:

חג היה, וניסוך המים היה, וויתור במהוויתור במה — והיתר במה (הקרבה בבמה) היה.

וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה — ולמה?

אחד הורג, ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס צלוחיתצלוחית — כד קטן (לניסוך המים) בטהרה.

רבי הונא בשם רב יוסף אמר: הלכות שבויים נצרכה לו.

שמעון בירא אמר: בנין בית המקדש תבעיתבעי — ביקש.

ויסך, וינסך

וַיַּסֵּךְ אֹותָם לַיְיָ —

כתב אחד אומר וַיַּסֵּךְ, וכתב אחר אומר וַיְנַסֵּךְ אֹותָם.

מאן דאמרמאן דאמר — מי שאומר וַיַּסֵּךְ — מסייע לבר קפראמסייע לבר קפרא — מסייע (תומך) בדברי בר קפרא;

ומאן דאמר וַיְנַסֵּךְ — מסייע לרבי חייא רבא.

תרגום לעבריתבחקל סומקתא בשדה האדום (הדם) פשיטה ליה פשוט לו לעביד וליתן דמים לאבד (לשרוף את השדה) ולשלם את דמיה מה צריכה ליה מה היה צריך (לשאול)? אין תימר ליעביד, אבל לא ליתן דמים אם תאמר: לאבד, אבל לא לשלם דמים עד כדין צריכא ליה עדיין זה צריך לו (זו השאלה) ליעבד לאבד וויתור במה והיתר במה (הקרבה בבמה) צלוחית כד קטן (לניסוך המים) תבעי ביקש מאן דאמר מי שאומר מסייע לבר קפרא מסייע (תומך) בדברי בר קפרא

חלק ב

דרשת הפסוקים

בוַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ

דרשת הפסוק · ״ותפל על פניה ותשתחו״ · רות מתנבאת שבעז עתיד להכירה

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ב; לרנר, פרשה ה, פסקה ב; וילנא, פרשה ה, ב). הדרשה על ״להכירני״ שבהמשך הפסוק; בוילנא ״כדרך כל הארץ״.

וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ(רות ב, י) —

מלמד שנתנבאת על עצמה, שהוא עתיד להכירה בדרך ארץ.

גהֻגֵּד הֻוגַּד לִי — ותעזבי אביך ואמך

דרשת הפסוק · ״ויען בעז ויאמר לה הגד הוגד לי״ · בבית ובשדה; מה עזבה רות, ו״מואבי ולא מואבית״

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ג; לרנר, פרשה ה, פסקה ג; וילנא, פרשה ה, ג).

״זו אפרכייה שלך… וארץ מולדתך״ — בגליון (אחרי סימן +). ״זו עברה שלך״ — כך בכתב היד; בלרנר ״זו ע״ז שלך״, ובוילנא ״מעבודת כוכבים שלך״. בלרנר נוסף ״[ואמך — זו אומתך]״.

״שכונתך״ — בכתב היד ״שכינתך״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כלרנר (ובוילנא ״שכונתה״). ״תמאל״ — כך בכתב היד (בלרנר ״תמול״).

וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻוגַּד לִי(רות ב, יא) — שני פעמים:

הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה.

הֻוגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ —

לא צריך לומר בחיי בעליך.

וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ:

אָבִיךְ — זה אביך ודאי;

אִמֵּךְ — זו ודאית;

וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ — זו אפרכייהאפרכייה — מחוז, ארץ מושבך שלך.

דבר אחר:

וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ — זו עברה שלך,

שנאמר: אֹומְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּני(ירמיה ב, כז).

וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ — זו שכונתך.

וַתֵּלְכִי אֶל אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תמאלתמאל — תמול שִׁלְשׁוֹם —

שאלו באת תמאל שלשום — לא היינו מקבלין אותך,

שעדיין לא נתקבלה הלכה:

עַמּוֹנִי(דברים כג, ד) — ולא עמונית;

מוֹאָבִי — ולא מואבית.

תרגום לעבריתאפרכייה מחוז, ארץ מושבך תמאל תמול

דאֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו

דרשת הפסוק · ״ישלם יי פעלך… אשר באת לחסות תחת כנפיו״ · שש מיני כנפים, והצדיקים שחוסים בצל מי שאמר והיה העולם

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ד; לרנר, פרשה ה, פסקה ד; וילנא, פרשה ה, ד).

״שבאת לחסות״ — כך בכתב היד (במאגרים מסומן ״כך״, ובלרנר ״אשר באת״, כמסורה); לשון המדרש נשארה, מחוץ לציטוט. ״מכנף הארץ זמירות שמענו״ — כך בכתב היד, בלרנר ובוילנא (במסורה: זמרת). ״רבי אבין״ — בוילנא ״א״ר חסא… א״ר אבון״. בוילנא אין ״כנפים לשחר״, ו״כנפים לכרובים״ מוכח שם מ״כי הכרובים פורשי כנפים״ (מלכים א ח, ז).

יְשַׁלֵּם יְיָ פׇּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּורְתֵּךְ שְׁלֵמָה(רות ב, יב)

שבאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו.

אמר רבי אבין:

שמענו שיש כנפים לשחר — אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר(תהלים קלט, ט);

כנפים לארץ — מִכְּנַף הָאָרֶץ זמירות שָׁמַעְנוּ(ישעיה כד, טז);

כנפים לשמש — וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ(מלאכי ג, כ);

כנפים לחיות — וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת(יחזקאל ג, יג);

כנפים לכרובים — וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים(יחזקאל י, ה);

כנפים לשרפים — שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד(ישעיה ו, ב).

בוא וראה כמה גדול כחן של צדיקים,

כמה גדול כחן של עושי צדקה,

כמה גדול כחן של גומלי חסדים:

שאין חסין לא בצל שחר, ולא בצל הארץ, ולא בצל השמש,

ולא בצל החיות, ולא בצל הכרובים, ולא בצל השרפים.

ובצל מי חסין? בצל מי שאמר והיה העולם,

הדא הוא דכתיב:

מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן(תהלים לו, ח).

האֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי — אין את מן האמהות

דרשת הפסוק · ״ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני״ · ״לא אהיה כאחת שפחותיך״, ו״לה״ שאין בה מפיק: שם שלא עמד

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ה; לרנר, פרשה ה, פסקה ה; וילנא, פרשה ה, ה). הדרשה על סוף הפסוק (״ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך״).

שלושת הפסוקים — ״ויקרא לה נבח בשמו״ (במדבר לב, מב), ״לבנות לה בית״ (זכריה ה, יא) ו״ויאמר לה בעז״ (רות ב, יד) — כתובים ״לה״ בלא מפיק, וזה עניין ה״ודכותה״; לכן ״לה״ — בכתב היד ״לו״, ותוקן כמסורה וכלרנר. ״שאין לשקר עמידה״ — בוילנא ״תשועה״.

״אין את נקראת מן האמהות״ — כך בכתב היד ובלרנר; בוילנא ״אין את מן האמהות אלא מן האימהות״.

וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִיחַמְתָּנִי(רות ב, יג).

אמר לה: חס ושלום! מן האמהות?

אין את נקראת מן האמהות.

ודכותהודכותה — וכיוצא בו:

וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת(במדבר לב, מב) —

מלמד שלא עמד לה אותו השם.

ודכוותהודכוותה — וכיוצא בו:

וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר(זכריה ה, יא) —

מלמד שאין לשקר עמידה.

והדיןוהדין — וזה (הפסוק שלנו):

וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל(רות ב, יד).

תרגום לעבריתודכותה וכיוצא בו ודכוותה וכיוצא בו והדין וזה (הפסוק שלנו)

וגֹּשִׁי הֲלֹום — שש דרשות

דרשת הפסוק · ״גשי הלום ואכלת מן הלחם… ותאכל ותשבע ותותר״ · הפסוק נדרש בדוד, בשלמה, בחזקיהו, במנשה, במלך המשיח וברות; ומי כותב את המצוות

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ו; לרנר, פרשה ה, פסקה ו; וילנא, פרשה ה, ו). ״רבי יודן אמר שית שיטין״ — בלרנר ״[בה]״; בוילנא ״ר׳ יוחנן (נ״א יונתן) פתר בה שית שטין״.

דוד: בלרנר נוסף ״[שנ׳ י״י באפך תוכיחני]״ אחרי ״אלו הייסורין״ (וכך בוילנא). ״ויצבוט״ — כך בכתב היד. המדרש קורא ״הביאותני עד הלום״ (במסורה: הביאתני עד הלם) ו״כי הושיעה יי משיחו״ (תהלים כ, ז; במסורה: הושיע; בלרנר ״הושיע״).

שלמה וחזקיהו: בכתב היד ״ויצבט לה קלי שחזרה (ש) מלכותו + וינשא לעיני כל הגוים. ותאכל ותשבע ותותר. ותאכל וכו׳״. עין הסופר קפצה מ״ויצבט לה קלי — שחזרה מלכותו״ שבדרשת שלמה אל אותן המלים שבדרשת חזקיהו, והפסוק ״וינשא לעיני כל הגוים״ (דברי הימים ב לב, כג) שייך לחזקיהו. מה שבין שתיהן הושלם מלרנר: סוף דרשת שלמה (״ותאכל ותשבע ותותר…״, שבלרנר בגוף הטקסט) ודרשת חזקיהו עד ״ויצבט לה קלי״ (בסוגריו של לרנר; וכך בוילנא, ״ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים… ויאמר חזקיהו יום צרה ותוכחה״). בסוף דרשת חזקיהו ״ותאכל וכו׳״ — הסופר קיצר את מה שכבר כתב בדרשת דוד; דבריו נשארו, והמשך הדרשה הושלם אחריהם מלרנר (״[ותאכל — בעולם הזה. ותשבע — לימות המשיח. ותותר — לעתיד לבא]״).

מנשה: ״הועילוהו״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״ויעתר לו {יי}״ — השם נמחק בידי הסופר (בפסוק אין השם). ״ברוח משיבו״ — בלרנר ״ברוח השיבו״; ״רבי שמואל״ — בלרנר ״ר׳ שמואל [בר׳ יונה בשם ר׳ אחא]״. בסוף הדרשה הערת הסופר ״כקדמאי״ (כבראשונה): דבריו נשארו, והפירוש שהוא מפנה אליו (״ותאכל — בעולם הזה, ותשבע — לימות המשיח, ותותר — לעתיד לבא״, כבדרשת דוד) הושלם אחריהם מלרנר, שמשלים כך בסוגריו.

מקבילה לתפילת מנשה ולחתירה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם ג (״אמר ריש לקיש: הפסוק הזה לא סופו ראשו״) — שם ״ויעתר לו — ׳ויחתר׳ כתיב״, ״אמר רבי לעזר ברבי שמעון: בערבייא צווחין לעתירתא — חתירתא״, ו״רבי שמואל בר יונה בשם רבי אחא: ברוח השיבו, כמה דאת אומר משיב הרוח״. כאן אין ״ויחתר כתיב״, ו״בערבייא צווחין״ בשם רבי לוי. בוילנא (ה, ו) ״בערביא צווחין לחתירה עתירה״.

מלך המשיח: ״אומר למלך המשיח״ — בלרנר ״(אומר) [אומרים]״. ״רבי ברכייא״ — בלרנר ״[בשם ר׳ לוי]״; ״ארבעים וחמש יום״ — בלרנר ״[ר׳ תנחומא בשם ר׳ חמא בר׳ חנינא,] ארבעים וחמשה יום״; ״רבי יצחק״ (אילין יתירייא) — בלרנר ״[בן קצרתה משום ר׳ יונה]״; ״אמר רבי יצחק״ (המן) — בלרנר ״[בר מריון]״. ״אושיבך״ — האל״ף מסופקת במאגרים. המדרש קורא ״מפתה והולכתיה״ (במסורה: מפתיה והלכתיה) ו״כימי מעד״ (במסורה: מועד).

רות: ״מן״ (״ואכלת מן הלחם״) הושלם מלרנר ומן המסורה. בלרנר נוסף ״גושי הלום [קרובי להכא]״ ו״[א״ר יוחנן, מכאן שמוציאין מיני חומצנין לגרנות]״. ״חליל זעיר״ — החי״ת מסומנת ״כך״ במאגרים; כך גם בלרנר. ״מלחמה של קוצרים״ — ההא מסומנת ״כך״ במאגרים.

״ושמע ראובן ויצילהו מידם״ — כך בכתב היד (במסורה ובלרנר: וישמע); בלרנר ״[בכתפו] היה מוליכו לאביו״, וכך בוילנא. ״אז נדברו… איש אל רעהו״ — בכתב היד בלי ״וגו׳״ (בלרנר ״[יראי י״י]״ באמצע).

מדבר בדוד

רבי יודן אמר שית שיטיןשית שיטין — שש שיטות (שש דרשות):

גֹּושִׁי הֲלֹום(רות ב, יד) — מדבר בדוד:

קריבי למלכותקריבי למלכות — התקרבי למלכות;

אין הֲלֹום אלא מלכות,

שנאמר: כִּי הֲבִיאֹותַנִי עַד הֲלֹום(שמואל ב ז, יח).

וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — זו לחמה של מלכות.

וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — אלו הייסורין.

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — שניצדהשניצדה — שהוסטה הצדה (נלקחה ממנו) מלכותו לשעה,

דאמר רבי הונא:

כל אותן ששה חדשים שהיה בורח מאבשלום — לא עלו מן המנין,

ובשעיראובשעירא — ובשעירה (בקרבן חטאת של יחיד) היה מתכפר לו כהדיוט.

וַיִּצְבׇּוט לָהּ קָלִי — שחזרה מלכותו:

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הושיעה יְיָ מְשִׁיחוֹ(תהלים כ, ז).

וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּותַר:

וַתֹּאכַל — בעולם הזה;

וַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;

וַתֹּותַר — לעתיד לבא.

מדבר בשלמה

דבר אחר:

גֹּושִׁי הֲלֹום — מדבר בשלמה:

קריבי מלכות.

וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — מלחמה של מלכות:

וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד(מלכים א ה, ב).

וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — זה לכלוך מעשיםלכלוך מעשים — מעשים מלוכלכים, חטאים.

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — שניצדה מלכותו לשעה,

דאמר רבי יוסי ברבי חנינא:

מלאך בא בדמות שלמה, וישב לו על כסאו,

והיה שלמה מחזר על פתחיהן של ישראל,

ועל בתי כנסיות ועל בתי מדרשות, ואומר להם:

אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל(קהלת א, יב).

מה היתה אחת מהן עושה?

היתה נותנת קערה של גריסיןגריסין — גריסים, פול גרוס, ומכה אותו בקנה על ראשו, ואומרת לו:

שלמה יושב על כסאו — ואת אומר ״אני שלמה בן דוד״?!

וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — שחזרה מלכותו.

וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּותַר:

וַתֹּאכַל — בעולם הזה;

וַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;

וַתֹּותַר — לעתיד לבא.

מדבר בחזקיהו

דבר אחר:

גֹּושִׁי הֲלֹום — מדבר בחזקיהו:

קריבי למלכות.

וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — זו לחמה של מלכות.

וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — אלו הייסורין,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין(ישעיה לח, כא).

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — שניצדה מלכותו לשעה,

שנאמר: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה(מלכים ב יט, ג).

וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — שחזרה מלכותו, שנאמר:

וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כׇל הַגּוֹיִם(דברי הימים ב לב, כג).

וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּותַר:

וַתֹּאכַל וכו׳ — בעולם הזה;

וַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;

וַתֹּותַר — לעתיד לבא.

מדבר במנשה

דבר אחר:

גֹּושִׁי הֲלֹום — מדבר במנשה:

קריבי למלכות.

וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — מלחמה של מלכות.

וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — זה לכלוך מעשים רעים.

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — שניצדה מלכותו ממנו לשעה:

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ(דברי הימים ב לג, י),

וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים(דברי הימים ב לג, יא).

מהו בַּחֹחִים?

רבי אבא בר כהנא אמר: כרמוניאכרמוניא — כלי עינוי של נחושת.

אמר רבי לוי בר חיתא:

עשו לו מולי של נחשתמולי של נחשת — פרד של נחושת (כלי עינוי שמסיקים תחתיו), והיו מסיקין את האור מתחתיו,

והיה מצווח ואומר: צלם פלן, שיזביצלם פלן, שיזבי — צלם פלוני, הושיעני!!

כיון שראה שלא הועילוהו כלום, אמר:

זוכר אני שהיה אבא מקרינימקריני — מלמד אותי לקרוא פסוק זה:

בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ(דברים ד, ל) עד כִּי אֵל רַחוּם יְיָ(דברים ד, לא) וכו׳.

אנא צווח ליהאנא צווח ליה — אני קורא אליו:

אין עני לי — הא טביתאין עני לי — הא טבית — אם יענה לי — הרי טוב;

ואין לא — הא כל אפיא שויןואין לא — הא כל אפיא שוין — ואם לא — הרי כל הפנים (כל האלהות) שוות.

באותה שעה עמדו כל מלאכי השרת וסתמו כל החלונות של מעלן,

ואמרו לפניו:

רבונו של עולם! מי שהעמיד צלם בהיכל — אתה מקבלו בתשובה?!

אמר להם:

אם איני מקבלו בתשובה — הריני נועל דלת לפני כל בעלי תשובה.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?

חתר לו חתירה מתחת כסא כבודו, מקום שאין מלאך יכול לשלוט בו,

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּעָתֶר לוֹ(דברי הימים ב לג, יג).

אמר רבי לוי: בערבייא צווחין לעתירה ״חתירה״בערבייא צווחין לעתירה ״חתירה״ — בערב קוראים לעתירה ״חתירה״.

וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — שחזרה לו מלכותו,

הדא הוא דכתיב:

וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ.

במה השיבו?

רבי שמואל אמר: ברוח משיבו, כמה דאת אמר: משיב הרוח.

וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּותַר — כקדמאי:

וַתֹּאכַל — בעולם הזה;

וַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;

וַתֹּותַר — לעתיד לבא.

מדבר במלך המשיח

דבר אחר:

גֹּושִׁי הֲלֹום — מדבר במלך המשיח:

קריבי למלכות.

וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — מלחמה של מלכות.

וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — אלו הייסורין:

וְהוּא מְחֹולָל מִפְּשָׁעֵינוּ(ישעיה נג, ה).

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — שמלכותו עתידה לצוד ממנו לשעה:

וְאָסַפְתִּי אֶת כׇּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם(זכריה יד, ב).

וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — שעתידה לחזור לו:

וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו(ישעיה יא, ד).

אומר למלך המשיח: היכן אתה מבקש לדור?

והוא אומר להם: הדא צריכא שאילההדא צריכא שאילה — האם זו צריכה שאלה??

עַל צִיּוֹן הַר קׇדְשִׁי(תהלים ב, ו).

כגואל הראשון כך הגואל השני

רבי ברכייא אמר:

כגואל הראשון — כך הגואל השני:

מה גואל הראשון נגלה וחזר ונכסה — כך גואל השני.

וכמה הוא נכסה מהם?

רבי תנחומא אמר: שלשה חדשים,

הדא הוא דכתיב:

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן(שמות ה, כ).

אף הגואל השני חזר ונכסה מהם.

וכמה הוא נכסה מהם? ארבעים וחמש יום,

הדא הוא דכתיב:

וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד(דניאל יב, יא) וכו׳,

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ(דניאל יב, יב).

אילין יתירייא מה אינוןאילין יתירייא מה אינון — הימים היתרים האלה, מה הם?? רבי יצחק אמר:

אלו ארבעים וחמש יום שהוא נכסה מהם,

ואותן ארבעים וחמש יום קוטפין מלוח ואוכלין,

הדא הוא דכתיב:

הַקֹּוטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ(איוב ל, ד).

להיכן הוא מוליכן?

מאן דאמרמאן דאמר — יש אומר: למדבר יהודה; ומאן דאמרומאן דאמר — ויש אומר: למדבר סיחון ועוג.

מאן דאמר למדבר יהודה — לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּהָ וְהֹולַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר(הושע ב, טז);

ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג — עֹוד אוֹשִׁיבְךָ בׇאֳהָלִים כִּימֵי מעֵד(הושע יב, י).

מי שהוא מאמין בו — ממתין וחיה;

ומי שאינו מאמין — הולך אצל אומות העולם, והורגין אותו.

אמר רבי יצחק:

בסוף הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם ומוריד להם את המן:

וְאֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ(קהלת א, ט).

מדבר ברות

דבר אחר:

גֹּושִׁי הֲלֹום — מדבר ברות.

גֹּושִׁי הֲלֹום וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — מלחמה של קוצרים.

וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ.

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — ממש.

וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — חליל זעירחליל זעיר — מעט קט, בשתי אצבעותיו.

אמר רבי יצחק:

אשתמע מינה תרתיאשתמע מינה תרתי — שומעים ממנו שתיים:

או ברכה שרת בתוך ידיו של אותו צדיק,

או ברכה שרתה בתוך מעיה של אותה צדקת.

אלא מה כתיב? וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּותַר —

נראין דברים ששרתה ברכה בתוך מעיה של אותה צדקת.

בלב שלם

אמר רבי יצחק בר מריון:

בא הכתוב ללמדך: שאם יהא אדם עושה מצוה — יהא עושה בלב שלם.

שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב לו

ושמע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם(בראשית לז, כא) — היה מוליכו לאביו.

ואלו היה אהרן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב לו

וְגַם הִנֵּה הוּא יֹוצֵא לִקְרָאתֶךָ(שמות ד, יד) — בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו.

ואלו היה בעז יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב לו

וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — עגלים פטומיןעגלים פטומין — עגלים מפוטמים היה מאכילה.

מי כותב את המצוה

רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:

לשעבר היה אדם עושה מצוה — והנביא כותבה.

ועכשיו עושה — מי כותבה?

אליהו ומלך המשיח, והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם,

הדא הוא דכתיב:

אָז נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ(מלאכי ג, טז).

תרגום לעבריתשית שיטין שש שיטות (שש דרשות) קריבי למלכות התקרבי למלכות שניצדה שהוסטה הצדה (נלקחה ממנו) ובשעירא ובשעירה (בקרבן חטאת של יחיד) גריסין גריסים, פול גרוס לכלוך מעשים מעשים מלוכלכים, חטאים כרמוניא כלי עינוי של נחושת מולי של נחשת פרד של נחושת (כלי עינוי שמסיקים תחתיו) צלם פלן, שיזבי צלם פלוני, הושיעני! מקריני מלמד אותי לקרוא אנא צווח ליה אני קורא אליו אין עני לי — הא טבית אם יענה לי — הרי טוב ואין לא — הא כל אפיא שוין ואם לא — הרי כל הפנים (כל האלהות) שוות בערבייא צווחין לעתירה ״חתירה״ בערב קוראים לעתירה ״חתירה״ הדא צריכא שאילה האם זו צריכה שאלה? אילין יתירייא מה אינון הימים היתרים האלה, מה הם? מאן דאמר יש אומר ומאן דאמר ויש אומר חליל זעיר מעט קט אשתמע מינה תרתי שומעים ממנו שתיים עגלים פטומין עגלים מפוטמים

זוְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ — לזכות בעני

דרשת הפסוק · ״ותקם ללקט… וגם של תשלו לה״ · רבי יוחנן ורבינו מפקירים מעות כדי לזכות בהם חכמים עניים

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ז; לרנר, פרשה ה, פסקה ז; וילנא, פרשה ה, ז). ״שמעון בר בא״ — ״בר בא״ הושלם מלרנר (וכך בוילנא: ״ר׳ שמעון בר בא״). בוילנא ״מבקר גרישין״.

וַתָּקׇם לְלַקֵּט(רות ב, טו),

וְגַם שֹׁול תָּשֹׁולּוּ לָהּ(רות ב, טז).

רבי יוחנן הוה מבדר סלעיןהוה מבדר סלעין — היה מפזר סלעים (מטבעות) — כדי לזכות בהן שמעון בר בא;

רבינו הוה מפקיר גרישיןהוה מפקיר גרישין — היה מפקיר גריסים — כדי לזכות בהן רבי שמעון בן חלפתא.

תרגום לעבריתהוה מבדר סלעין היה מפזר סלעים (מטבעות) הוה מפקיר גרישין היה מפקיר גריסים

חוַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב — כאיפה שעורים

דרשת הפסוק · ״ותלקט בשדה עד הערב… ותשא ותבא העיר״ · שיעור האיפה, והברכה שהותירה רות לחמותה

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ח; לרנר, פרשה ה, פסקה ח; וילנא, פרשה ה, ח). בלרנר נוסף ״[דתנינן: האיפה שלש סאין]״. ״הותירה״ — על ״ותתן לה את אשר הותרה משבעה״ שבסוף הפסוק.

וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב(רות ב, יז) —

וכמה היא האיפה?

רבי יוחנן אמר: שלש סאים.

וַתִּשָּׂא וַתָּבא הָעִיר(רות ב, יח) —

הותירה מן הברכה מעין טובה שנתן לה.

טאֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם — העני עושה עם בעל הבית

דרשת הפסוק · ״ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום… שם האיש אשר עשיתי עמו״ · העני שעושה עם בעל הבית, גלגל החוזר בעולם, ונקמתם של העניים

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ט; לרנר, פרשה ה, פסקה ט; וילנא, פרשה ה, ט). בלרנר נוסף ״[אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו]״.

״אמר רבי כהן: הוא ׳יען׳ הוא עני״ — לרנר מציין ויקרא כו, מג; בוילנא ״א״ר יוסי יען וביען״. ״ענייהן״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״ענייתן״; תוקן כמאגרים וכלרנר. ״עומד לימין אביון״ — בכתב היד ״(ו)עומד״, והוי״ו נמחקה במאגרים; במסורה ״כי יעמד לימין אביון״ (תהלים קט, לא).

״נקמתן של ישראל… נקמתן של אומות העולם״ — בכתב היד הראיות בסדר הפוך מן הכלל שלפניהן; בלרנר הסדר מתוקן. ״מית״ — הושלם במאגרים (וכך בלרנר). ״נימוסין״ — הנו״ן מסומנת ״כך״ במאגרים.

וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם(רות ב, יט).

תני בשם רבי יהושע:

יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני — העני עושה עם בעל הבית,

שכך רות אמרה לנעמי: שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ —

הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו, בשביל פרוסה שנתן לי.

גלגל החוזר בעולם

אמר רבי כהן: הוא ״יען״ הוא עני.

אמר רבי שילא:

הָאֶבְיוֹן(דברים טו, ט) הזה — הב הונך ביההב הונך ביה — תן בו את הונך.

אמר רבי נחמן:

כתוב: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה(דברים טו, י) —

גלגל הוא שחוזר בעולם.

הדין עלמא דמי לגלגל אינטיליאהדין עלמא דמי לגלגל אינטיליא — העולם הזה דומה לגלגל של מכונת השאיבה:

דמתמלי — מתרוקן, ודמתרוקן — מתמלידמתמלי — מתרוקן, ודמתרוקן — מתמלי — מה שמתמלא — מתרוקן, ומה שמתרוקן — מתמלא.

בר קפרא אמר:

אין לך אדם שאינו בא למדה זאת:

אם לא הוא — בנו, ואם לא בנו — בן בנו.

נקמתן של העניים

תני רבי אלעזר בן יעקב:

נקמתן של אומות העולם ביד ישראל, ונקמתן של ישראל ביד ענייהן.

נקמתן של ישראל ביד ענייהן,

שנאמר: וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ חֵטְא.

נקמתן של אומות העולם ביד ישראל:

וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל(יחזקאל כה, יד).

אמר רבי אבין:

העני הזה עומד על פתחך, והקדוש ברוך הוא עומד על ימינו.

אם נתת לו — זה שהוא עומד על ימינו מברכך;

ואם לאו — הוא עתיד ליפרע מאותו האיש,

הדא הוא דכתיב:

עומד לִימִין אֶבְיוֹן(תהלים קט, לא).

מעשה בעני שנמצא עמו כיס דינרין

רבי אבהו בשם רבי אליעזר אמר:

צריכין להחזיק טובה לרמאיםלרמאים — לרמאים (העניים המתחזים) שבהם.

דילמאדילמא — למשל, מעשה ש...:

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוון נחתין למסחי בהדין נימוסין דטבריאהוון נחתין למסחי בהדין נימוסין דטבריא — היו יורדים לרחוץ במרחץ הציבורי הזה של טבריה.

פגע בהון חד מסכן, אמר להון: זכון ביפגע בהון חד מסכן, אמר להון: זכון בי — פגע בהם עני אחד, אמר להם: זכו בי!!

אמרין ליה: כד נפקינן — אנן זכינן בךכד נפקינן — אנן זכינן בך — כשנצא — נזכה בך.

נפקין ואשכחון יתיהנפקין ואשכחון יתיה — יצאו ומצאו אותו מית.

אמרין: הואיל ולא זכינן בחייו — ניטפל ביה במיתותיההואיל ולא זכינן בחייו — ניטפל ביה במיתותיה — הואיל ולא זכינו בו בחייו — נטפל בו במותו.

כד מטפיין מסחיין ליה — אשכחון גביה חד כיס דדינריןכד מטפיין מסחיין ליה — אשכחון גביה חד כיס דדינרין — כשהיו מטפלים בו ורוחצים אותו — מצאו אצלו כיס אחד של דינרים.

אמרין: יאותיאות — יפה אמר רבי אבהו, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאים;

שאלמלא כן — כיון שהיה אחד מהם תובע צדקה ואינו נותן לו, מיד הוא עונשו למיתה.

תרגום לעבריתהב הונך ביה תן בו את הונך הדין עלמא דמי לגלגל אינטיליא העולם הזה דומה לגלגל של מכונת השאיבה דמתמלי — מתרוקן, ודמתרוקן — מתמלי מה שמתמלא — מתרוקן, ומה שמתרוקן — מתמלא לרמאים לרמאים (העניים המתחזים) דילמא למשל, מעשה ש... הוון נחתין למסחי בהדין נימוסין דטבריא היו יורדים לרחוץ במרחץ הציבורי הזה של טבריה פגע בהון חד מסכן, אמר להון: זכון בי פגע בהם עני אחד, אמר להם: זכו בי! כד נפקינן — אנן זכינן בך כשנצא — נזכה בך נפקין ואשכחון יתיה יצאו ומצאו אותו הואיל ולא זכינן בחייו — ניטפל ביה במיתותיה הואיל ולא זכינו בו בחייו — נטפל בו במותו כד מטפיין מסחיין ליה — אשכחון גביה חד כיס דדינרין כשהיו מטפלים בו ורוחצים אותו — מצאו אצלו כיס אחד של דינרים יאות יפה

יאֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים

דרשת הפסוק · ״ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא ליי… קרוב לנו האיש״ · חסד עם החיים ועם המתים, וגדול הדור שהאשה קוראתו קרוב

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה י; לרנר, פרשה ה, פסקה י; וילנא, פרשה ה, י). ״עושה אותה קרובה״ — ההא של ״אותה״ מסומנת ״כך״ במאגרים; כך גם בלרנר, ובוילנא ״עשתה אותו קרוב״.

וַתֹּאמֶר נׇעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיְיָ אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים(רות ב, כ) —

שזן ופרנס את החיים;

וְאֶת הַמֵּתִים — שנטפלתם בהם בתכריכיהם.

וַתֹּאמֶר לָהּ נׇעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בעז גדול הדור — והאשה עושה אותה קרובה:

קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ.

יאעִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין — מואביה היא

דרשת הפסוק · ״ותאמר רות המואביה… ותשב אל חמותה״ · רות שאמרה ״נערים״ במקום ״נערות״, ימי הקציר, ומנוחה של אשה בבית בעלה

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה יא; לרנר, פרשה ה, פסקה יא; וילנא, פרשה ה, יא). ״רבי חנן בן לוי״ — בוילנא ״ר׳ חנין בר לוי״. בלרנר נוסף ״[ואף נעמי אמרה ברוח הקדש]״ לפני ״ותאמר נעמי אל רות כלתה״.

״עד תחלת קציר החטים״ — בלרנר ובוילנא ״עד כלות קציר החטים״, כלשון הפסוק. ״רבי שמואל״ — בלרנר ובוילנא ״ר׳ שמואל בר נחמן״.

המדרש קורא ״ותשב אל חמותה״ (רות ב, כג; במסורה: את חמותה) ומחבר אותו ל״ותאמר לה נעמי… בתי״ (ג, א), בלי ״חמותה״.

וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין(רות ב, כא).

אמר רבי חנן בן לוי:

בודאי מואביה היא:

הוא אומר: וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹותָי(רות ב, ח),

והיא אמרה: עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין.

וַתֹּאמֶר נׇעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ(רות ב, כב) וכו׳,

וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז(רות ב, כג).

אמר רבי שמואל:

מתחלת קציר שעורים עד תחלת קציר החטים — שלשה חדשים.

מנוח

וַתֵּשֶׁב אל חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר לָהּ נׇעֳמִי בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ(רות ג, א) —

מכאן שאין לאשה מנוח אלא בבית בעלה,

ואין לאיש מנוח אלא באשתו.

וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹודַעְתָּנוּ(רות ג, ב).

יבוְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ — שתי עטיפות

דרשת הפסוק · ״ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדת הגרן״ · טהרה ממעשי מואב, בגדי שבת, וגורן במקום נמוך

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה יב; לרנר, פרשה ה, פסקה יב; וילנא, פרשה ה, יב). ״עבודה זרה״ — בכתב היד ״ע״ז״; בוילנא ״עבודת כוכבים״.

״אמר לה: זכותי תחת עמך״ — כך בכתב היד; בלרנר ״אמרה לה״ (נעמי לרות), ובוילנא ״זכותי תרד עמך״. בלרנר נוסף ״[אין. אמר ליה,]״ בשיחת רבי שמעון בן חלפתא ורבי חייא.

״וירדתי כתב״ — הכתיב ״וירדתי״, והקרי ״וירדת״ (רות ג, ג).

וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ(רות ג, ג) — מטנופת עבודה זרה שלך;

וָסַכְתְּ — במצות ובמעשים טובים.

וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹותַיִךְ עָלַיִךְ — וכי ערומה היתה?

אלו בגדי שבתה.

מכאן אמר רבי חנינא:

צריך לאדם שיהיו לו שתי עטיפיםעטיפים — מעילים, בגדי עטיפה, אחת של חול ואחת של שבת.

כד דרשא רבי שמלאי בצבורא, בכון חברייא לקבליהכד דרשא רבי שמלאי בצבורא, בכון חברייא לקבליה — כשדרש זאת רבי שמלאי בציבור, בכו החברים כנגדו, אמרו:

כעטיפתינו בחול — כך עטיפתינו בשבת!

אמר להם: צריכין אנו לשנות.

וירדת הגרן

וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן —

״וירדתי״ כתב;

אמר לה: זכותי תחת עמך.

דבר אחר:

וְיָרַדְתְּ הַגֹּורֶן —

מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר.

דילמא:

רבי שמעון בן חלפתא זבן מרבי חייא חד חקלזבן מרבי חייא חד חקל — קנה מרבי חייא שדה אחת.

אמר ליה: ברבי, כמה עבדאברבי, כמה עבדא — רבי, כמה היא עושה (מניבה)??

אמר ליה: מאה כוריןמאה כורין — מאה כורים.

זרעא ואכלה, ועבדא פראזרעא ואכלה, ועבדא פרא — זרע אותה ואסף (את פירותיה), ועשתה מעט.

אמר ליה: לא כן אמר מרי, דהיא עבדא מאה כוריןלא כן אמר מרי, דהיא עבדא מאה כורין — לא כך אמר אדוני, שהיא עושה מאה כורים??

אמר ליה: והא עבדת פראוהא עבדת פרא — והרי עשתה מעט!

אמר ליה: הן אקמיתא אידראהן אקמיתא אידרא — היכן העמדת את הגורן??

אמר ליה: בגבוה שבעיר.

אמר ליה: ולא כן כתיב וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן?

אף על פי כן, אזיל נפיתא ועבדת שאראאזיל נפיתא ועבדת שארא — לך, זרה (בגורן נמוכה), ותעשה את השאר.

אזל — ועבדת שאראאזל — ועבדת שארא — הלך — ועשתה את השאר.

תרגום לעבריתכד דרשא רבי שמלאי בצבורא, בכון חברייא לקבליה כשדרש זאת רבי שמלאי בציבור, בכו החברים כנגדו עטיפים מעילים, בגדי עטיפה זבן מרבי חייא חד חקל קנה מרבי חייא שדה אחת ברבי, כמה עבדא רבי, כמה היא עושה (מניבה)? מאה כורין מאה כורים זרעא ואכלה, ועבדא פרא זרע אותה ואסף (את פירותיה), ועשתה מעט לא כן אמר מרי, דהיא עבדא מאה כורין לא כך אמר אדוני, שהיא עושה מאה כורים? והא עבדת פרא והרי עשתה מעט הן אקמיתא אידרא היכן העמדת את הגורן? אזיל נפיתא ועבדת שארא לך, זרה (בגורן נמוכה), ותעשה את השאר אזל — ועבדת שארא הלך — ועשתה את השאר

יגכֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי — קרי ולא כתיב

דרשת הפסוק · ״ויהי בשכבו… ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה״ · ״אלי״ שנקרא ואינו כתוב: חששה של רות, ואף על פי כן תעשה

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה יג; לרנר, פרשה ה, פסקה יג; וילנא, פרשה ה, יג). ״אלי — קרא ולא כתב״ — ״אלי״ הושלם מלרנר (וכך בוילנא: ״אלי קרי ולא כתיב״); בכתב היד ״קרא ולא כתב״ בלבד. ״אלי״ שבפסוק (רות ג, ה) קרי ולא כתיב.

״ואמרה לה״ — בלרנר ״אמרה לה״. ״כל אשר תאמר אלי אעשה״ — כך בכתב היד (במסורה: תאמרי). בלרנר ״ותרד הגרן״ חותם פסקה זו; בכתב היד הוא פותח את הבאה.

וִיהִי בְשׇׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם(רות ג, ד).

וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי(רות ג, ה) —

״אלי״ קרא ולא כתב.

ואמרה לה:

הדור הזה שטוף בזמה הוא — שמא יבא כלב ויזדווג לי!

אף על פי כן: כֹּל אֲשֶׁר תאמר אֵלַי אֶעֱשֶׂה —

עלי לישב את הדברים.

ידוַתֵּרֶד הַגֹּרֶן — עבורה של מואב

דרשת הפסוק · ״ותרד הגרן״ · ראשית מואב, בנות מואב בשטים ורות בגורן: לשם שמים או לשם זנות

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה יד; לרנר, פרשה ה, פסקה יד; וילנא, פרשה ה, יד). בכתב היד שתי הדעות הראשונות בלי שמות בעליהן, ושני סימני חסר (+). בוילנא המחלוקת ״רבי חנינא בר פפא ורבי סימון ורבנן״, ודעת רבי חנינא שם כלשון כתב היד כאן: ״תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות… בדיו לא כן עשו — לשם זנות אלא לשם שמים״. בלרנר דעת רבי חנינא בר פפא הפוכה (״לא היה לשם זנות אלא לשם שמים… לשום שמים אלא לשום זנות״), ונוספת בסוגריו דעת רבי לוי (״אם תחלת עבורה לשם זנות אף סופה לשם זנות…״), שאין לה סימן חסר בכתב היד ולא הושלמה.

״רבי סימון אמר״ — במקום סימן החסר הראשון; הושלם מלרנר (״[ר׳ סימון אמר, תחלת עבורה של מואב לא היה לשם שמים, אלא לשם זנות, שנא׳ ולא כן]״) ומוילנא, שמונה את רבי סימון בין בעלי המחלוקת. השלמנו רק את שמו: גוף דבריו בלרנר כלשון הדעת הראשונה שבכתב היד, ובכתב היד דעתו נשמרה (״בדיו לא כן עשו — לשם שמים, אלא לשם זנות״). ״שמים״ — במקום סימן החסר השני; הושלם מלרנר, וכך בוילנא (״לא כן עשו לשם שמים אלא לשם זנות״).

המדרש קורא ״ועברתו לא כן בדיו״ (ירמיה מח, ל; במסורה: עברתו ולא כן בדיו). ״מאב״ — כך בכתב היד.

וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן(רות ג, ו).

כתב:

אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְיָ ועברתו לא כֵן בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ(ירמיה מח, ל).

עבורה של מאב לא היה לשם שמים, אלא לשם זנות.

כשזנו ישראל בשטים —

בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ: לשום זנות, אלא לשום שמים.

רבי סימון אמר:

בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ: לשם שמים, אלא לשם זנות —

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים(במדבר כה, א).

ורבנן אמרי:

רישא — לשם שמים;

אמצעיתא — לשם זנות;

וסופא — לשם שמים:

וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן.

טווַיִּיטַב לִבּוֹ — ויבא לשכב בקצה הערמה

דרשת הפסוק · ״ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה״ · ארבעה פירושים ל״וייטב לבו״, ולמה שכב גדול הדור בקצה הערמה

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה טו; לרנר, פרשה ה, פסקה טו; וילנא, פרשה ה, טו). ״נותנין״ — בגליון. ״רבי יודן״ — בלרנר ״[ר׳ יהודה נשיאה בעא קומי ר׳ פנחס, ור׳ מנחמיה בשם ר׳ יהודה בר׳ סימון]״, ובוילנא ״ר׳ יהודה נשיאה בעא קומי ר׳ פנחס בר חמא״.

בלרנר נוסף ״[הטוב והמטיב לכל]״ אחרי ״שברך על מזונו״. בוילנא ״וייטב לבו — שעסק בדברי תורה״ מוכח מ״טוב לי תורת פיך״ (תהלים קיט, עב).

וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ(רות ג, ז).

למה וַיִּיטַב לִבּוֹ? שברך על מזונו.

דבר אחר:

למה וַיִּיטַב לִבּוֹ? שאכל מתקאמתקא — מתיקה, דבר מתוק אחר המזון, שהיא מרגלת הלשון לתורהמרגלת הלשון לתורה — מרגילה את הלשון לתורה.

דבר אחר:

וַיִּיטַב לִבּוֹ — שהיה מבקש אשה,

כמה דאת אמר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב(משלי יח, כב).

דבר אחר:

למה וַיִּיטַב לִבּוֹ? שהיה עסוק בתורה,

דכתיב: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם(משלי ד, ב).

בקצה הערמה

וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה.

אמר רבי יודן:

בעז גדול הדור היה — ואת אמר וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה?

אמר:

לפי שהיה אותו הדור שטוף בזמה,

והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות,

הדא הוא דכתיב:

אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כׇּל גׇּרְנוֹת דָּגָן(הושע ט, א).

ואין דרכן של צדיקים לעשות כן.

ולא עוד, אלא שהצדיקים רחוקים מן הגזל — לפיכך ממונם חביב עליהם.

תרגום לעבריתמתקא מתיקה, דבר מתוק מרגלת הלשון לתורה מרגילה את הלשון לתורה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, בודליאנה 164. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אבחקל סומקתא— (הוספה)
ארבי שמואל בר נחמן אמר:— (הוספה)
אבפס דמים— (הוספה)
אויצילוהויצילנה
אויצילוה— (הוספה)
אכתב אחד אומר:— (הוספה)
אויתאוהותאוה
אמבורמבול
אממחיןמניחי
אההרוגיםההורגים
גשכונתךשכינתך
הלהלו
ווַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּותַר:— (הוספה)
ווַתֹּאכַל — בעולם הזה;— (הוספה)
ווַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;— (הוספה)
ווַתֹּותַר — לעתיד לבא.— (הוספה)
ודבר אחר:— (הוספה)
וגֹּושִׁי הֲלֹום — מדבר בחזקיהו:— (הוספה)
וקריבי למלכות.— (הוספה)
ווְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם — זו לחמה של מלכות.— (הוספה)
ווְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹומֶץ — אלו הייסורין,— (הוספה)
ושנאמר: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין(ישעיה לח, כא).— (הוספה)
ווַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּוצְרִים — שניצדה מלכותו לשעה,— (הוספה)
ושנאמר: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה(מלכים ב יט, ג).— (הוספה)
ווַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי — שחזרה מלכותו, שנאמר:— (הוספה)
ו— בעולם הזה;— (הוספה)
ווַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;— (הוספה)
ווַתֹּותַר — לעתיד לבא.— (הוספה)
ולולי
והועילוהוהועילהו
ווַתֹּאכַל — בעולם הזה;— (הוספה)
ווַתִּשְׂבַּע — לימות המשיח;— (הוספה)
ווַתֹּותַר — לעתיד לבא.— (הוספה)
ומן— (הוספה)
זבר בא— (הוספה)
טענייהןענייתן
טמית— (הוספה)
יג״אלי״— (הוספה)
ידרבי סימון אמר:— (הוספה)
ידשמים— (הוספה)