מדרש

רות רבה

פרשה ג: ותרא כי מתאמצת

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. גותרא כי מתאמצתרות א, יח
§§04§§

מדרש רות רבה

פרשה ג

ותרא כי מתאמצת

וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ(רות א, יח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, בודליאנה 164 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אקָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא

פתיחתא ראשונה · קצרה · הקטן והגדול לעתיד לבא, האדם עבד ליוצרו וליצרו, ו״עולם מעורבב״ של רבי מיישא

קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חׇפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו(איוב ג, יט)

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה א; לרנר, פרשה ג, פסקה א; וילנא, פרשה ג, א). פתיחתא בלי ״פתח״, ואינה חוזרת לפסוק של רות; בוילנא היא נפתחת ״זה שאמר הכתוב״. עניינה (העולם הזה והעולם הבא) ממשיך את ״כי המות יפריד ביני ובינך״ שבסוף הפרשה הקודמת.

״זה אחד מארבע מקראות״ — בכתב היד ״א׳״ (אחד, לא ״אמר״). ״(יר) יצרו״ — ״יר״ נמחק במאגרים. ״עליו״ — בכתב היד ״עליה״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כלרנר.

״רבי מיישא״ — בלרנר ״ר׳ מיישא [בר בריה דר׳ יהושע בן לוי]״, וכן בוילנא. בלרנר ״מה [אמר]״ ו״[ואמר], אלמלא…״.

״מאומות העולם״ — לפני המלה סימן חסר בכתב היד (+); תשובת רב חסדא ״אמר ליה: הסר המצנפת מרבותינו, והרם העטרה״ הושלמה מלרנר, וכך גם בוילנא.

המדרש קורא ״כה אמר יי הסיר המצנפת והרם העטרה… השפל״ (יחזקאל כא, לא; במסורה: אדני יהוה… והרים… השפיל), ובשאלת רב הונא ״הסר״.

קטן וגדול

קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא(איוב ג, יט).

אמר רבי סימון:

זה אחד מארבע מקראות שהם דומים זה לזה.

קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא —

בעולם הזה, מי שהוא קטן יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול יכול להעשות קטן;

אבל לעתיד לבא, מי שהוא קטן אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול אינו יכול להעשות קטון.

עבד לשני יצרים

וְעֶבֶד חׇפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו —

האדם הזה, כל זמן שהוא חי, הרי הוא עבד לשני יצרים:

עבד ליוצרו, ועבד ליצרו.

בשעה שהוא עושה רצון יוצרו — הוא מכעיס את יצרו;

ובשעה שהוא עושה רצון יצרו — הוא מכעיס את יוצרו.

מת — יצא לחירות:

וְעֶבֶד חׇפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו.

מעשה ברבי מיישא: עולם מעורבב

רבי מיישא נשתקע בחליו שלשה ימים.

לאחר שלשה ימים נתיישבה דעתו עליו.

אמר ליה אבוי: ברי, הן הויתברי, הן הוית — בני, היכן היית??

אמר ליה: בעולם מעורבב.

אמר ליה: מה חמית תמןמה חמית תמן — מה ראית שם??

אמר ליה:

הרבה בני אדם ראיתי —

כאן בכבוד ושם בבזיון,

כאן בבזיון ושם בכבוד.

כד שמעכד שמע — כששמעו רבי יוחנן וריש לקיש, סלקין למבקרא יתיהסלקין למבקרא יתיה — עלו לבקר אותו.

אמר להון אבויאמר להון אבוי — אמר להם אביו: שמעתון מה אמר הדין מינוקאשמעתון מה אמר הדין מינוקא — שמעתם מה אמר התינוק הזה??

אמרין ליהאמרין ליה — אמרו לו: מה?

תני לון עובדאתני לון עובדא — סיפר להם את המעשה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

ולא מקרא מלא הוא? כתיב:

כי כֹּה אָמַר יי הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת והרם הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹוהַּ השפל(יחזקאל כא, לא).

עמד רבי יוחנן ונשקו על ראשו:

אלמלא לא עליתי לכאן אלא לשמוע הטעם הזה מפיך — דיי!

הסר המצנפת

רב הונא ריש גלותאריש גלותא — ראש הגולה שאל לרב חסדא.

אמר ליה: מהו דין דכתיבמהו דין דכתיב — מהו זה שכתוב הָסִר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִם הָעֲטָרָה?

אמר ליה: הָסִר הַמִּצְנֶפֶת מרבותינו, וְהָרִם הָעֲטָרָה — מאומות העולם.

אמר ליה: אנת חסיד, ומילך חסדאנת חסיד, ומילך חסד — אתה חסיד, ודבריך חסד.

תרגום לעבריתברי, הן הוית בני, היכן היית? מה חמית תמן מה ראית שם? כד שמע כששמעו סלקין למבקרא יתיה עלו לבקר אותו אמר להון אבוי אמר להם אביו שמעתון מה אמר הדין מינוקא שמעתם מה אמר התינוק הזה? אמרין ליה אמרו לו תני לון עובדא סיפר להם את המעשה ריש גלותא ראש הגולה מהו דין דכתיב מהו זה שכתוב אנת חסיד, ומילך חסד אתה חסיד, ודבריך חסד

בכִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻובַּר

פתיחתא שנייה · קצרה · יש בטחון לחוטאים, הכלב והארי לעתיד לבא, ומיתת דוד בשבת

כִּי־מִי אֲשֶׁר יבחר יְחֻבַּר אֶל כׇּל־הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת(קהלת ט, ד)

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ב; לרנר, פרשה ג, פסקה ב; וילנא, פרשה ג, ב). אינה חוזרת לפסוק של רות.

״תמן תנינן: הרואה עבודה זרה מהו אומר…״ — הנוסח כבירושלמי ברכות ט, א; במשנה ברכות ט, א רק ״הרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו״. התפילה ״כן יהי רצון מלפניך… ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם״ חסרה בכתב היד, ובלעדיה אין לקושיית ״ולא נמצאת מתפלל על הרשעים״ על מה לסוב; הושלמה מלרנר (שהשלים אותה בסוגריים), וכך גם בוילנא (״וכן יהי רצון מלפניך… שתעקר אותה מכל המקומות ותשוב לב עובדיה לעבדך בלב שלם״).

״להחיותן״ — בכתב היד ״להחיותו״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כלרנר. ״חיילי גויים״ — בלרנר ובוילנא ״קטני גויים״. ״וישנו שנת עולם״ — ירמיה נא, נז (וכן נא, לט).

״מי שהוא ארי אינו יכול להעשות כלב, וכל מי שהוא כלב״ — במקומו סימן חסר בכתב היד (+); הושלם מלרנר.

״אדרינוס שחיק עצמות וכו׳, כדאיתא במדרש קהלת גבי האי פסוקא״ — הסופר קיצר והפנה (כמו שהוא במדרש קהלת על פסוק זה). דבריו נשארו במקומם, והמעשה הושלם אחריהם, בסוגריים, מנוסח מהדורת לרנר, ששם הוא כתוב במלואו (״[הוא] טוב מן האריה המת״ — השלמת לרנר). המקבילה: קהלת רבה ט, ד (ובמהדורה זו: קהלת רבה, פרשה ט, פסקה ג) — ״אנדריאנוס שחיק טמיא שאל את ר׳ יהושע בן חנניה… יכיל את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומן״.

״אמר דוד״ — בלרנר ״[לפני הב״ה, רבונו של עולם]״; ״מה הדין יום [אנא מיית]״; ״רבי שמעון [בר אבא] בשם רבי יוחנן״; ״למיחמי ליה אפין [לשלמה]״. ״לי{י}״ — היו״ד השנייה נמחקה בידי הסופר.

״יזוז בו אבר״ — במשנה שבת כג, ה: ״ובלבד שלא יזיזו בו אבר״. ״לפני הכלבים״ — בכתב היד ״הכלבי׳״. ״אפא פינון״ — בכתב היד ״אפא-פינון״.

יבחר כתיב

כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻובַּר(קהלת ט, ד).

תמן תנינן:

הרואה עבודה זרה, מהו אומר? ״ברוך ארך אפים״.

מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה — ״ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו״.

״כן יהי רצון מלפניך יי אלהינו שתעקור אותה ממקומות אחרים, ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם״.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

אף בחוצה לארץ צריך להתפלל כך.

ולא נמצאת מתפלל על הרשעים?

אמר רבי יוחנן:

יבחר כתיב:

אפילו לאותן שפשטו ידיהם בזבול — יש בטחון.

להחיותן — ואי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול;

ולאבדן — אי אפשר, שכבר עשו תשובה.

עליהם הוא אומר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ(ירמיה נא, נז).

תני:

חיילי גויים וחיילותיו של נבוכדנאצר — לא חיין ולא נדונין;

עליהם הוא אומר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם.

הכלב והארי

כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב —

בעולם הזה, מי שהוא כלב יכול להעשות ארי, ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב;

אבל לעתיד לבא, מי שהוא ארי אינו יכול להעשות כלב,

וכל מי שהוא כלב אינו יכול להעשות ארי.

אדרינוס שחיק עצמות וכו׳, כדאיתא במדרש קהלת גבי האי פסוקא.

אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה.

אמר ליה: אנא טב ממשה רבךאנא טב ממשה רבך — אני טוב ממשה רבך.

אמר ליה: למה?

אמר ליה: דאנא חי והוא מיתדאנא חי והוא מית — שאני חי והוא מת, וכתיב: כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.

אמר ליה: את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומיןאת יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין — יכול אתה לגזור שלא ידליק אדם אש ברומי שלשה ימים??

אמר לו: הן.

לעדן רמשא דיומא קמאלעדן רמשא דיומא קמא — לעת ערב של היום הראשון, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטריןסלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין — עלו שניהם לטייל על גג הארמון,

חמיה תננא סליק מן רחיקחמיה תננא סליק מן רחיק — ראה עשן עולה מרחוק.

אמר ליה: מהו כן?

אמר ליה: איפרכא ביישאיפרכא בייש — שר המחוז חולה, ועל אסייא ובקר יתיהועל אסייא ובקר יתיה — ונכנס הרופא ובדק אותו, ואמר ליה: לית אפשרלית אפשר — אי אפשר — עד דשתי חמימין לא מיתסיעד דשתי חמימין לא מיתסי — עד שישתה חמים לא יתרפא.

אמר ליה: תיפח רוחותיפח רוחו — תיפח רוחו (קללה)! עד דאת בסייןעד דאת בסיין — עוד בחייך — גזרתך בטלה;

אבל משה רבינו, משעה שגזר עלינו לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת(שמות לה, ג),

לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהילא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי — אין היהודים מדליקים אש בשבת מימיהם, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתאעד השתא — עד עכשיו —

אמרת את כן, דאנא טב מיניהדאנא טב מיניה — שאני טוב ממנו?!

מיתת דוד

הוֹדִיעֵנִי יְיָ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא(תהלים לט, ה).

אמר דוד:

הודיעני אימת אנא מייתהודיעני אימת אנא מיית — הודיעני מתי אני מת.

אמר ליה: הדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לךהדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לך — הסוד הזה לא גיליתי לאדם, ואי אפשר שיתגלה לך.

וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא?

אמר ליה: שבעים שנה.

אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי —

הודיעני מה הדין יוםהודיעני מה הדין יום — הודיעני איזה יום הוא.

אמר ליה: ביומא דשבתאביומא דשבתא — ביום השבת.

אמר ליה: פחות לי חד יוםפחות לי חד יום — הפחת לי יום אחד.

אמר ליה: לא.

אמר ליה: למה?

אמר ליה:

חביבא עליחביבא עלי — חביבה עלי תפלה אחת שאת מתפלל לפני מאלף עולות ששלמה בנך עתיד להעלות:

אֶלֶף עֹולוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה(מלכים א ג, ד).

אמר ליה: אוסיף לי חד יוםאוסיף לי חד יום — הוסף לי יום אחד.

אמר ליה: לא.

אמר ליה: למה?

אורכי של בנך דוחקת.

דאמר רבי שמעון בשם רבי יוחנן:

ארכיותארכיות — שלטונות, תקופות מלכות ארכיות, ואין אחד מהם נכנס לתוך ארכי של חבירו, ואפילו מלא נימאנימא — שערה.

בעצרת שחל להיות בשבת

ומת בעצרת שחל להיות בשבת,

וסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפיןוסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפין — ועלתה הסנהדרין להקביל את פניו (של שלמה).

אמר להון: מהו מעברין יתיה מאתר לאתרמהו מעברין יתיה מאתר לאתר — מהו (המותר) להעביר אותו ממקום למקום??

אמרין ליה: ולאו מתניתא היאולאו מתניתא היא — והלא משנה היא —

סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזוז בו אבר(משנה שבת כג, ה).

אמר לון: כלביא דבית אבא רעביןכלביא דבית אבא רעבין — הכלבים של בית אבא רעבים.

אמרין ליה: ולא מתניתא היאולא מתניתא היא — והלא משנה היא —

מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים(משנה שבת כד, ד).

מה עשה? נטל אפא פינוןאפא פינון — יריעה, סוכך ופירש עליו, כדי שלא תרד עליו השמש.

ויש אומרים:

קרא לנשרים, וסככו עליו בכנפיהם, כדי שלא תרד עליו השמש.

תרגום לעבריתהודיעני אימת אנא מיית הודיעני מתי אני מת הדין רזא לא גלית לבר נש, ולא איפשר דיתגלי לך הסוד הזה לא גיליתי לאדם, ואי אפשר שיתגלה לך הודיעני מה הדין יום הודיעני איזה יום הוא ביומא דשבתא ביום השבת פחות לי חד יום הפחת לי יום אחד אוסיף לי חד יום הוסף לי יום אחד חביבא עלי חביבה עלי ארכיות שלטונות, תקופות מלכות נימא שערה וסלקת סנהדרין למיחמי ליה אפין ועלתה הסנהדרין להקביל את פניו (של שלמה) מהו מעברין יתיה מאתר לאתר מהו (המותר) להעביר אותו ממקום למקום? ולאו מתניתא היא והלא משנה היא ולא מתניתא היא והלא משנה היא כלביא דבית אבא רעבין הכלבים של בית אבא רעבים אפא פינון יריעה, סוכך אנא טב ממשה רבך אני טוב ממשה רבך דאנא חי והוא מית שאני חי והוא מת את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין יכול אתה לגזור שלא ידליק אדם אש ברומי שלשה ימים? לעדן רמשא דיומא קמא לעת ערב של היום הראשון סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין עלו שניהם לטייל על גג הארמון חמיה תננא סליק מן רחיק ראה עשן עולה מרחוק איפרכא בייש שר המחוז חולה ועל אסייא ובקר יתיה ונכנס הרופא ובדק אותו לית אפשר אי אפשר עד דשתי חמימין לא מיתסי עד שישתה חמים לא יתרפא תיפח רוחו תיפח רוחו (קללה) עד דאת בסיין עוד בחייך לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי אין היהודים מדליקים אש בשבת מימיהם עד השתא עד עכשיו דאנא טב מיניה שאני טוב ממנו

גמְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקֹון

פתיחתא שלישית · קצרה · המעוות והחסר לעתיד לבא: רשע שלא עשה תשובה רואה את חברו בחבורת הצדיקים

מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא־יוּכַל לְהִמָּנוֹת(קהלת א, טו)

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ג; לרנר, פרשה ג, פסקה ג; וילנא, פרשה ג, ג).

אחרי הפסוק קיצר הסופר והפנה: ״וכו׳, כדאיתא במדרש קהלת״. דבריו נשארו במקומם, והפתיחתא הושלמה אחריהם, בסוגריים, מנוסח מהדורת לרנר, מ״בעולם הזה מי שהוא מעוות״ ועד ״זה השער ליי צדיקים יבאו בו״ (״הזה״, ״לעתיד לבא״, ״עומד״ — השלמות לרנר עצמו); וכן בוילנא. המקבילה: קהלת רבה א, טו (ובמהדורה זו: קהלת רבה, פרשה א, חלק ב, פסקה יא).

מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקֹון(קהלת א, טו) וכו׳, כדאיתא במדרש קהלת.

בעולם הזה — מי שהוא מעוות יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות;

אבל לעתיד לבא — מי שהוא מעוות אין יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן אין יכול לעוות.

וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת —

יש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם הזה:

אחד מהן עשה תשובה לפני מותו, ואחד מהן לא עשה תשובה.

לעתיד לבא נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים.

והוא רואה אותו ואומר: אוי לי, שמא משוא פנים יש בדבר!

אני וזה גנבנו כאחת, אני וזה הרגנו כאחת —

זה עומד בחבורת צדיקים, ואני עומד בחבורת רשעים?

והן משיבין ואומרין לו:

שוטה שבעולם! מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג׳ ימים, ולא בחבלים גררוך לקבר —

תַּחְתֶּיךָ יֻוצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּךָ תּוֹלֵעָה(ישעיה יד, יא).

כשהבין זה חברך, שב מאותו הדרך;

ואתה הייתה בידך ספיקה לעשות תשובה, ולא עשיתה.

אמר להם: הניחוני שאלך לעשות תשובה.

והן משיבין לו ואומרים:

שוטה שבעולם! אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת?

אם אין אדם מתקן מערב שבת — מה יאכל בשבת?

ועוד: עולם זה דומה לים, ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה;

אם אין אדם מתקן ביבשה — מה יאכל בים?

ועוד: עולם זה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב;

אם אין אדם מתקן בישוב — מה יאכל במדבר?

מיד הוא חובק את ידיו ואוכל את בשרו,

שנאמר: הַכְּסִיל חֹובֵק אֶת יָדָיו וְאֹוכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ(קהלת ד, ה).

והוא אומר: הניחוני שאראה את חברי בכבודו.

ומשיבין ואומרים לו: שוטה שבעולם!

מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים, ולא צדיקים בצד רשעים,

ולא טמאים בצד טהורים, ולא טהורים בצד טמאים.

ועל מה אנו מצווין? על השער הזה,

שנאמר: זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ(תהלים קיח, כ).

דמעשה ברבי שמעון בן חלפתא

סיפור · המרגלית שניתנה לרבי שמעון בן חלפתא וחזרה, וגנוני הצדיקים לעתיד לבא

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ד, בשני חלקים; לרנר, פרשה ג, פסקה ד; וילנא, פרשה ג, ד). המעשה מדגים ״וחסרון לא יוכל להמנות״ (״דאין הוה חסיר לא הוה יכלינן למימלי יתה״), ולכן הוא נסמך לפתיחתא הקודמת.

״דילמא״ — בכתב היד ״דילמ׳״; בלרנר ״דילמ׳:״ בלי פתרון, בוילנא ״דילמא״. ״הוון יתבין״ — בלרנר ״הוו״.

״רבי שמעון בר חלפתא״ — בכתב היד ״+שמע׳״ (סימן חסר, והגרש בגליון); הושלם כלרנר ״שמע/ ר׳ שמעון/״.

״מא מניי״ — בלרנר ״מאה מניי״. ״אמרה ליה, אזיל והדר״ — דברי האשה; בכתב היד ״אמר״, תוקן כלרנר. ״כל כהדין צערת״ — הכ״ף השנייה מסופקת בכתב היד; בלרנר ״כל הדין צערא״. ״אמר ליה, דאין הוה חסיר״ — בלרנר ״אמר לה״.

״מרגלי״ — תוקן כלרנר (״מרלי/ מרגלי/״). ״ידא״ (פעמיים) — בכתב היד ״ידע״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כלרנר. ״כאיניש״ — תוקן כלרנר.

״יש לו עולם בפני עצמו״ — בוילנא ״מדור בפני עצמו״. מקבילה: שמות רבה נב, ג.

המרגלית

דילמאדילמא — למשל:

רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא הוון יתבין לעין באוריתא קדם הדין בית מדרשא דטבריא בערובתא דפסחא —רבי חייא רבה… — רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא היו יושבים ועוסקים בתורה לפני בית המדרש הזה של טבריה בערב פסח — ויש אומרים: בערב יום הכפורים — ושמעו את קולותיהם של הבריות, שהיו נוהגים (את בהמותיהם) וקונים קניות.

רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא היו יושבים ועוסקים בתורה לפני בית המדרש הזה של טבריה בערב פסח —

ואית דאמרי: בערובת צומא רבה —

ויש אומרים: בערב יום הכפורים —

ושמעין קליהון דברייתא מדברין וזבנין זבינן.

ושמעו את קולותיהם של הבריות, שהיו נוהגים (את בהמותיהם) וקונים קניות.

אמר ליה רבי שמעון בר חלפתא לרבי חייא רבא:אמר ליה רבי… — אמר לו רבי שמעון בר חלפתא לרבי חייא רבה: רבי, הבריות האלה מה עסקיהם, שקונים קניות ונוהגים? אמר לו: מי שיש לו — קונה; ומי שאין לו — הולך אצל אדונו (בעל מלאכתו), והוא נותן לו. אמר לו: אם כן, אף אני אלך אצל אדוני, והוא יתן.

אמר לו רבי שמעון בר חלפתא לרבי חייא רבה:

ברבי, אילין ברייתא מה עסקיהון, מזבנין זבינן ומדברין?

רבי, הבריות האלה מה עסקיהם, שקונים קניות ונוהגים?

אמר ליה:

אמר לו:

דאית ליה — זבין;

מי שיש לו — קונה;

ודלית ליה — אזיל גבי מרי עבידתיה, והוא יהיב ליה.

ומי שאין לו — הולך אצל אדונו (בעל מלאכתו), והוא נותן לו.

אמר ליה: אם כן, אוף אנא אזיל גבי מרי עבדתי, והוא יהיב.

אמר לו: אם כן, אף אני אלך אצל אדוני, והוא יתן.

נפק וצלי בהדי אולוסיס דטבריא,נפק וצלי בהדי… — יצא והתפלל ליד אולוסיס (משוער: המקום שמחוץ לעיר) של טבריה, וראה יד מושטת לו מרגלית אחת. הלך והביא אותה אל רבינו. אמר לו: זו מאין לך? וסיפר לו את המעשה. אמר לו: שמא דבר של כשפים (משוער) היא! אלא הרי שלשה דינרים, לך והוצא בהם את היום (החג); ואחר היום (החג) נכריז עליה, והוא (השמאי) יעשה לה שומה.

יצא והתפלל ליד אולוסיס (משוער: המקום שמחוץ לעיר) של טבריה,

וחמא ידא מושטא ליה חדא מרגלית.

וראה יד מושטת לו מרגלית אחת.

אזל טעין ליה גבי רבינו.

הלך והביא אותה אל רבינו.

אמר ליה: הדין מנא לך?

אמר לו: זו מאין לך?

ותני ליה עובדא.

וסיפר לו את המעשה.

אמר ליה:

אמר לו:

דהיא מלה דאסטרופיקיא היא!

שמא דבר של כשפים (משוער) היא!

אלא הא תלתא דינרין, ואזיל ודבר יומא;

אלא הרי שלשה דינרים, לך והוצא בהם את היום (החג);

ובתר יומא אנן צווחין קדמיה, והוא עביד טימיתא.

ואחר היום (החג) נכריז עליה, והוא (השמאי) יעשה לה שומה.

אשתו של רבי שמעון

נסב תלתא דינרין, ואזל וזבן זביניה, ואעיל לביתיה.נסב תלתא דינרין,… — לקח את שלשת הדינרים, והלך וקנה את קניותיו, והכניס לביתו. אמרה לו אשתו: התחלת לגנוב? כל שכרך אינו אלא מאה מנה (משוער), והקניות האלה מאין הן? וסיפר לה את המעשה. אמרה לו: רוצה אתה שתהיה חופתך חסרה (רגל) מרגליה לעולם הבא? אמר לה: ומה נעשה? אמרה לו: לך והחזר את הקניות לבעליהן. והחזיר את שלשת הדינרים לבעליהם, והחזיר את המרגלית לבעליה.

לקח את שלשת הדינרים, והלך וקנה את קניותיו, והכניס לביתו.

אמרה ליה איתתיה:

אמרה לו אשתו:

שרית גניב? כל פעליך לית היא אלא מא מניי, ואינון זבינתא מינן אינון?

התחלת לגנוב? כל שכרך אינו אלא מאה מנה (משוער), והקניות האלה מאין הן?

ותני לה עובדא.

וסיפר לה את המעשה.

אמרה ליה:

אמרה לו:

מאן את בעי דיהוי גנותך חסר מן רגלי לעלמא דאתי?

רוצה אתה שתהיה חופתך חסרה (רגל) מרגליה לעולם הבא?

אמר לה: ומה נעביד?

אמר לה: ומה נעשה?

אמרה ליה: אזיל והדר זבינתא למריהון.

אמרה לו: לך והחזר את הקניות לבעליהן.

וחזר תלתא דינרין למריהון,

והחזיר את שלשת הדינרים לבעליהם,

והדר מרגליתא למרא.

והחזיר את המרגלית לבעליה.

רבינו והאשה

כד שמע רבינו — שרי ומצטערא.כד שמע רבינו… — כששמע רבינו — התחיל מצטער. שלח והביא אותה. אמר לה: כל הצער הזה ציערת את הצדיק הזה? אמרה לו: מה אתה רוצה — שתהיה חופתו חסרה משלכם מרגלית אחת לעולם הבא? אמר לה: ואם תהיה חסרה — לא נוכל למלא אותה? אמרה לו: אדוני, רב, רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא — בחמשה שמות נקראת! בעולם הזה זכינו לראות את פניך; אבל לעולם הבא — מי יכול לראות את סבר פניו של אדוני? לא כך אמר רבי שמעון בן לקיש: כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו? והודה לה.

כששמע רבינו — התחיל מצטער.

שלח ואייתי יתה.

שלח והביא אותה.

אמר לה: כל כהדין צערת להדין צדיקא?

אמר לה: כל הצער הזה ציערת את הצדיק הזה?

אמרה ליה:

אמרה לו:

מה את בעי — דיהוו גנוניה חסיר מדידכון חדא מרגלי לעלמא דאתי?

מה אתה רוצה — שתהיה חופתו חסרה משלכם מרגלית אחת לעולם הבא?

אמר ליה: דאין הוה חסיר — לא הוה יכלינן למימלי יתה.

אמר לה: ואם תהיה חסרה — לא נוכל למלא אותה?

אמרה ליה:

אמרה לו:

מרי, רב, רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא — בחמש שמהן אתכנית!

אדוני, רב, רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא — בחמשה שמות נקראת!

בהדין עלמא זכינן למיחמי אפך;

בעולם הזה זכינו לראות את פניך;

אבל לעלמא דאתי — מאן יכיל למיחמי סבר אפוי דמרי?

אבל לעולם הבא — מי יכול לראות את סבר פניו של אדוני?

לא כן אמר רבי שמעון בן לקיש: כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו?

לא כך אמר רבי שמעון בן לקיש: כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו?

והודי לה.

והודה לה.

הנס האחרון

ולא עוד, אלא שדרכן של עליונים ליתן, ואין דרכן ליטול.

הנס האחרון היה קשה מן הראשון:

ההיא ידא דחמת יהבת ליה — חמתא נסבה ליה מניה.ההיא ידא דחמת… — אותה יד שראה (כשהיא) נותנת לו — ראה אותה לוקחת אותה ממנו. ולא עוד, אלא כשלקחה היתה היד מלמטה, וכשנתנה היתה היד מלמעלה, כאדם המושיט לחברו.

אותה יד שראה (כשהיא) נותנת לו — ראה אותה לוקחת אותה ממנו.

ולא עוד, אלא מנסב הות ידא מלרע, מיהב הות ידא מלעיל,

ולא עוד, אלא כשלקחה היתה היד מלמטה, וכשנתנה היתה היד מלמעלה,

כאיניש דמושיט לחבריה.

כאדם המושיט לחברו.

תרגום לעבריתדילמא למשל

חלק ב

דרשת הפסוקים

הוַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא

דרשת הפסוק · ״ותרא כי מתאמצת היא… ותחדל לדבר אליה״ · רות מתאמצת, והכתוב משוה אותה לנעמי

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ה; לרנר, פרשה ג, פסקאות ה–ו; וילנא, פרשה ג, ה).

״רבי יהושע בר סימון״ — בוילנא ״ר׳ יהודה ב״ר סימון״, ושם דבריו ״בא וראה כמה חביבים הגרים״ בלבד. ״השוה אותה לנעמי״ — בלרנר ״השוה אותה [הכת׳] לנעמי״, ״ותלכנה שתיהן [עד בואנה בית לחם]״. המדרש קורא ״ותלכנה שתיהן״ (במסורה: שתיהם).

וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא(רות א, יח).

אמר רבי יהושע בר סימון:

מיתא — ונזדרזה.

וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.

אמר רבי אבהו:

בוא וראה כמה חביבין גרים לפני הקדוש ברוך הוא:

כיון שנתנה דעתה להתגייר — השוה אותה לנעמי:

וַתֵּלַכְנָה שתיהן(רות א, יט).

ווַתֵּהֹום כׇּל הָעִיר — הזאת נעמי

דרשת הפסוק · ״ותבאנה בית לחם… ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי״ · למה נתכנסו כל העיירות, ונעמי שנשתנתה: ״קראנה לי מרה״

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ו; לרנר, פרשה ג, פסקה ו; וילנא, פרשה ג, ו). הפסקה נפתחת בלי לימוד; לרנר משלים בראשה ״[ותהום כל העיר]״, ובאמצעה ״[ותאמרנה הזאת נעמי]״ ו״[זו] היא״.

״כל העיירות הסמוכות לשם…״ — משנה מנחות י, ג (במשנה: ״כדי שיהא נקצר בעסק גדול״). ״אבצן היה משיא״ — בכתב היד ״היו״ (במאגרים מסומן ״כך״); תוקן כלרנר.

״רבי תנחומא בשם רבי עזריא״ — בלרנר נוסף ״[ור׳ מנחמא בשם ר׳ יהושע בר אבין]״, וכן בוילנא. ״ועד כל עמה״ — כך בכתב היד ובלרנר; בוילנא ״וזיל כל עמא״.

״רדיינית״ — בכתב היד ״רדיינות״ (במאגרים מסומן ״כך״), ובהמשך ״רדיינית״; תוקן כלרנר. ״מתכסה״ — הה״א מסופקת בכתב היד.

המדרש קורא ״ותהום כל העיר עליהם״ (במסורה: עליהן), ״אין כמוך באלהים יי״ (תהלים פו, ח; במסורה: אדני), ״אל תקראן לי נעמי קראנן לי מרה״ (במסורה: תקראנה… קראן… מרא; הנו״ן השנייה של ״קראנן״ מסופקת בכתב היד), ״למה המר שדי״ (במסורה: כי המר).

קצירת העומר

אמר רבי שמואל בר נחמן:

אותן ימים ימי קצירת העומר היו,

דתנינן תמן: כל העיירות הסמוכות לשם היו מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול(משנה מנחות י, ג).

ויש אומרים:

אבצןאבצן — אבצן (השופט, בעז לפי חז״ל) היה משיא את בנותיו, ובאו הכל לגמילות חסד.

ממציא דברים בעונתן

רבי תנחומא בשם רבי עזריא:

כתיב: יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ(תהלים פט, ט) —

ממציא דברים בעונתןממציא דברים בעונתן — מזמן דברים בזמנם.

אמר רבי יודן:

כתיב: אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים יי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ(תהלים פו, ח) —

ממציא דברים בעונתן.

ויש אומרים:

אשתו של בעז מתה באותו היום, ונתכנסו כל העיירות לגמילות חסד.

ועד כל עמהועד כל עמה — ועד שכל העם (עסוקים) בגמילות חסד — נכנסה רות עם נעמי,

והיתה זו יוצאה וזו נכנסת.

הזאת נעמי

וַתֵּהֹום כׇּל הָעִיר עליהם(רות א, יט).

אמרו:

היא שהיו מעשיה נאים ונעימים?

לשעבר היתה מתכסה בבגדי צבעוניןצבעונין — בגדים צבועים ומילתיןומילתין — ובגדי מילת (צמר משובח) שלה — ועכשיו היא מתכסה בסמרטוטיןבסמרטוטין — בסמרטוטים;

לשעבר היו פניה אדומות מכח האכילה והשתיה — ועכשיו פניה ירוקות מכח רעבון;

לשעבר היתה מהלכת באסקפסטיותבאסקפסטיות — בסנדלים משובחים — ועכשיו היא מתהלכת יחפה.

והיא אומרת להם:

אַל תקראן לִי נׇעֳמִי קראנן לִי מרה(רות א, כ).

משל הפרה הכודיינית

בר קפרא אמר:

לפרה כודייניתכודיינית — שוורית, פרה חורשת שהיתה עומדת בשוק.

אמרין למרהאמרין למרה — אמרו לבעליה: מה עיסקא דהדין תורתאמה עיסקא דהדין תורתא — מה עניינה של הפרה הזאת??

אמר: רדיינית היא, משוה תלמיםמשוה תלמים — מיישרת תלמים (בחרישה) היא.

אמרין: אם רדיינית היא, משוה תלמים היא — אלין מכותא דאית בה מה אינוןאלין מכותא דאית בה מה אינון — המכות האלה שיש בה — מה הן??

כך: אם נעמי אני — למה הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד?

תרגום לעבריתאבצן אבצן (השופט, בעז לפי חז״ל) ממציא דברים בעונתן מזמן דברים בזמנם ועד כל עמה ועד שכל העם (עסוקים) צבעונין בגדים צבועים ומילתין ובגדי מילת (צמר משובח) בסמרטוטין בסמרטוטים באסקפסטיות בסנדלים משובחים כודיינית שוורית, פרה חורשת אמרין למרה אמרו לבעליה מה עיסקא דהדין תורתא מה עניינה של הפרה הזאת? משוה תלמים מיישרת תלמים (בחרישה) אלין מכותא דאית בה מה אינון המכות האלה שיש בה — מה הן?

זאֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי

דרשת הפסוק · ״אני מלאה הלכתי… למה תקראנה לי נעמי ויי ענה בי״ · מלאה בבנים ובנכסים, ״ענה בי״ — מדת הדין, עדות וכל הענין; ולעתיד לבא — להטיב

כתב יד אוקספורד 164 (מאגרים, פסקה ז; לרנר, פרשה ג, פסקה ז; וילנא, פרשה ג, ז).

״(לת) לעתיד לבא״ — ״לת״ נמחק במאגרים. בלרנר ובוילנא נוסף ״[ד״א: אני מלאה הלכתי — שהייתי מעוברת]״; בוילנא ״מלאה בבנים ומלאה בבנות״.

המדרש קורא ״למה תקראן לי נעמי״ (במסורה: תקראנה), ״וששתי עליכם להטיב אתכם ונטעתים״ (ירמיה לב, מא; במסורה: עליהם… אותם).

אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי(רות א, כא) —

מלאה בבנים, מלאה בנכסים.

לָמָּה תקראן לִי נׇעֳמִי וַיְיָ עָנָה בִי —

ענת ביענת בי — ענתה בי, העידה בי מדת הדין,

כמא דאת אמר: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹותוֹ(שמות כב, כב).

דבר אחר:

וַיְיָ עָנָה בִי — אסהיד עליאסהיד עלי — העיד עלי,

כמא דאת אמר: שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו(דברים יט, יח).

דבר אחר:

וַיְיָ עָנָה בִי — כל ענינא לא הוית אלא ביכל ענינא לא הוית אלא בי — כל הענין (הצרה) לא היה אלא בי.

לפי שבעולם הזה וַיְיָ עָנָה בִי;

אבל לעתיד לבא מה כתיב?

וְשַׂשְׂתִּי עליכם לְהֵטִיב אתכם וּנְטַעְתִּים(ירמיה לב, מא).

תרגום לעבריתענת בי ענתה בי, העידה בי אסהיד עלי העיד עלי כל ענינא לא הוית אלא בי כל הענין (הצרה) לא היה אלא בי

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, בודליאנה 164. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אעליועליה
אהסר— (הוספה)
אהמצנפת— (הוספה)
אוהרם— (הוספה)
אהעטרה— (הוספה)
אאמר ליה:— (הוספה)
אמרבותינו— (הוספה)
ב״כן יהי רצון מלפניך יי אלהינו שתעקור אותה ממקומות אחרים, ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם״.— (הוספה)
בלהחיותןלהחיותו
במי שהוא ארי אינו יכול להעשות כלב,— (הוספה)
בו— (הוספה)
באדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה.— (הוספה)
באמר ליה: אנא טב ממשה רבך.— (הוספה)
באמר ליה: למה?— (הוספה)
באמר ליה: דאנא חי והוא מית, וכתיב: כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.— (הוספה)
באמר ליה: את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין?— (הוספה)
באמר לו: הן.— (הוספה)
בלעדן רמשא דיומא קמא, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין,— (הוספה)
בחמיה תננא סליק מן רחיק.— (הוספה)
באמר ליה: מהו כן?— (הוספה)
באמר ליה: איפרכא בייש, ועל אסייא ובקר יתיה, ואמר ליה: לית אפשר — עד דשתי חמימין לא מיתסי.— (הוספה)
באמר ליה: תיפח רוחו! עד דאת בסיין — גזרתך בטלה;— (הוספה)
באבל משה רבינו, משעה שגזר עלינו לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת(שמות לה, ג),— (הוספה)
בלא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא —— (הוספה)
באמרת את כן, דאנא טב מיניה?!— (הוספה)
גבעולם הזה — מי שהוא מעוות יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן יכול לעוות;— (הוספה)
גאבל לעתיד לבא — מי שהוא מעוות אין יכול לתקן, ומי שהוא מתוקן אין יכול לעוות.— (הוספה)
גוְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת —— (הוספה)
גיש מהרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם הזה:— (הוספה)
גאחד מהן עשה תשובה לפני מותו, ואחד מהן לא עשה תשובה.— (הוספה)
גלעתיד לבא נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים, וזה עומד בחבורת הרשעים.— (הוספה)
גוהוא רואה אותו ואומר: אוי לי, שמא משוא פנים יש בדבר!— (הוספה)
גאני וזה גנבנו כאחת, אני וזה הרגנו כאחת —— (הוספה)
גזה עומד בחבורת צדיקים, ואני עומד בחבורת רשעים?— (הוספה)
גוהן משיבין ואומרין לו:— (הוספה)
גשוטה שבעולם! מנוול היית ומושלך לאחר מיתתך ג׳ ימים, ולא בחבלים גררוך לקבר —— (הוספה)
גתַּחְתֶּיךָ יֻוצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּךָ תּוֹלֵעָה(ישעיה יד, יא).— (הוספה)
גכשהבין זה חברך, שב מאותו הדרך;— (הוספה)
גואתה הייתה בידך ספיקה לעשות תשובה, ולא עשיתה.— (הוספה)
גאמר להם: הניחוני שאלך לעשות תשובה.— (הוספה)
גוהן משיבין לו ואומרים:— (הוספה)
גשוטה שבעולם! אין אתה יודע שעולם זה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת?— (הוספה)
גאם אין אדם מתקן מערב שבת — מה יאכל בשבת?— (הוספה)
גועוד: עולם זה דומה לים, ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה;— (הוספה)
גאם אין אדם מתקן ביבשה — מה יאכל בים?— (הוספה)
גועוד: עולם זה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב;— (הוספה)
גאם אין אדם מתקן בישוב — מה יאכל במדבר?— (הוספה)
גמיד הוא חובק את ידיו ואוכל את בשרו,— (הוספה)
גשנאמר: הַכְּסִיל חֹובֵק אֶת יָדָיו וְאֹוכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ(קהלת ד, ה).— (הוספה)
גוהוא אומר: הניחוני שאראה את חברי בכבודו.— (הוספה)
גומשיבין ואומרים לו: שוטה שבעולם!— (הוספה)
גמצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו רשעים בצד צדיקים, ולא צדיקים בצד רשעים,— (הוספה)
גולא טמאים בצד טהורים, ולא טהורים בצד טמאים.— (הוספה)
גועל מה אנו מצווין? על השער הזה,— (הוספה)
גשנאמר: זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ(תהלים קיח, כ).— (הוספה)
דרבי— (הוספה)
דאמרהאמר
דמרגלימרלי
דידאידע
דידאידע
דכאינישבאיניש
והיההיו
ורדייניתרדיינות