פרקי דרבי אליעזר

פרק מג: התשובה ומעשים טובים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. מגהתשובה ומעשים טוביםירמיה ג, כב
§§43§§

חלק א

גוף הדרשה

אכתריס לפני הפורענות

מאמר · אלו לא נבראת תשובה לא היה העולם עומד

״ומעשים [ה]טובים״ — הה״א הושלמה במאגרים.

״רבי ישמעאל אומר״ — כך גם בהיגר; בדפוס ״רבי עקיבא אומר״. בהיגר ״שובו בנים שובבים, שובו בני אדם״; בדפוס ״שובו בני אדם״ (תהלים צ, ג) לבדו.

התשובה ומעשים הטובים כתריסכתריס — כמגן (תריס = מגן גדול) לפני הפורענות.

רבי ישמעאל אומר:

אלו לא נבראת תשובה — לא היה העולם עומד;

אלא הואיל ונבראת תשובה,

הקדוש ברוך הוא פושט ימינו לקבל שבים בכל יום.

ואומר:

שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים(ירמיה ג, כב).

תרגום לעבריתכתריס כמגן (תריס = מגן גדול)

באחאב מלך ישראל

מעשה · אחאב שגזל ורצח צם והתפלל, ונרצית תשובתו

״מפני״ אחרי ״נכנע אחאב״ — במקרא ״מלפני״; ״בימי בנו אביו״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמן ״כך כתוב״, במקום ״אביא״ שבמקרא. ״לא אביא הרעה״ — כקרי (הכתיב ״אבי״).

בהיגר ובדפוס נוסף: ״ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה, והיה נותן לו מלקות ארבעים בכל יום שלש פעמים״, ו״עוסק בתורה כל ימיו״; אינם בכתב היד.

תדע לך כוח התשובה:

בוא וראה מאחאב מלך ישראל, שגזל וחמד ורצח,

שנאמר: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ(מלכים א כא, יט).

ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא,

ולא שב למעשיו הרעים עוד,

ונרצית תשובתו,

שנאמר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מפני יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ(מלכים א כא, כט) אביו וגו׳.

גדוד מלך ישראל

מעשה · מנין ישראל, מגפת שלש שעות, אבישי בן צרויה וחרב המלאך

״דברי״ (לבטל את דברי) — תוספת בכתב היד.

״רבי אבהוא״ — כך בכתב היד ובהיגר (״אבהו״); בדפוס ״רבי אבא״. ״בשביל הרועה ניתנו הצאן למאכל״ — בהיגר ובדפוס ״בשבילך נתנה הצאן למאכל״.

״ויפל מישראל אלפים אין כתיב כן אלא שבעים אלף איש״ — בהיגר ובדפוס הדרשה על ״איש״: ״אנשים אין כתיב כאן אלא איש״. בכתב היד ״ונרצה לו״ קודם הוידוי, ו״ונרצת תשובתו״ אחריו; בהיגר ובדפוס ״רבון כל העולמים, אנכי הוא שחטאתי״.

״מרתיח״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מרתיע״, בהיגר ״מרתית״. הפסוק האחרון — דברי הימים א כא, ל.

לבטל את דברי

רבי אבהוא אומר:

תדע לך כוח התשובה:

בוא וראה מדוד מלך ישראל.

שנשבע הקדוש ברוך הוא לאבות העולם לרבות את זרען ככוכבי השמים לרוב,

ובא דוד למנות את ישראל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

דוד, אני נשבעתי לאבות העולם להרבות את זרען ככוכבי השמים,

ואתה באתה לבטל את דברי?

חייך, בשביל הרועה ניתנו הצאן למאכל!

ובשלש שעות נפל מישראל שבעים אלף איש.

אבישי בן צרויה

רבי שמעון אומר:

לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה,

שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו שבלבו כשבעים אלף איש,

שנאמר: ויפל מישראל אלפים אין כתיב כן, אלא שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ(דברי הימים א כא, יד).

העבר נא חטאתי

ושמע דוד, וקרע את בגדיו, ולבש שק ואפר,

ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית יי, מבקש תשובה.

ונרצה לו, ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:

אני הוא שחטאתי לפניך, העבר נא חטאתי.

ונרצת תשובתו, ואמר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב(שמואל ב כד, טז).

מה הוא רַב?

אמר לו: רוב אדם נפל מישראל.

חרב המלאך

מה עשה המלאך?

נטל חרבו וקנחהוקנחה — וניגב אותה בטליתו שלדוד.

וראה דוד חרבו שלמלאך, והיה מרתיחמרתיח — רועד, נרתע (בדפוס ״מרתיע״) בכל איבריו עד יום מותו,

שנאמר: וְלֹא יָכֹול דָּוִד לָלֶכֶת לְפָנָיו ולדרוש אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְיָ(דברי הימים א כא, ל).

תרגום לעבריתמרתיח רועד, נרתע (בדפוס ״מרתיע״) וקנחה וניגב אותה

דמנשה בן חזקיהו

מעשה · מנשה במחבת האש קורא לאלהי אבותיו, ונעתר לו

״יונים״ — תוספת בכתב היד. ״מפריח יונים זבח למלאכת השמים״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מפריש יונים וזובח לכל צבא השמים״, בהיגר ״מפרי וזובח לכל צבא השמים״.

״את בנו״ — כמלכים ב כא, ו; בדברי הימים ב לג, ו ״את בניו״. ״וישמע תפלתו״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמן ״כך כתוב״; במקרא ״תחנתו״. ״בגיא בן הנום״ — במקרא ״בגי״. ״שרי גדולי מלכי אשור״ — בדפוס ״שרי גדודי אשור״, בהיגר ״שרי גדודים מלך בבל״.

״את דין ואת דיין״ — ארמית: ״אית דין ואית דיין״, כבהיגר ובדפוס.

המקבילה בפסיקתא דרב כהנא, ולקחתם, ג (״אמר ריש לקיש: הפסוק הזה לא סופו ראשו… זה מנשה מלך יהודה… ויעתר לו — ויחתר כתיב… באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דיין״). כאן אין דרשת ״ויחתר״.

והוא העביר את בנו באש

רבי יהושוע אומר:

תדע לך כוח התשובה:

בוא וראה ממנשה בן חזקיהו, שעשה כל התועבות הרעות הרבה מאד מכל הגוים,

שנאמר: וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בנו בָּאֵשׁ בגיא בֶן הִנֹּום וְעינֵן וְנִחֵשׁ(דברי הימים ב לג, ו) —

וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ.

ויצא חוץ לירושלים, מפריח יונים, זבח למלאכת השמים.

ובאו עליו שרי גדולי מלכי אשור,

ואחזו אותו במניקותיובמניקותיו — בענקי צווארו (מניקא = ענק, שרשרת צוואר), והורידוהו בבלה,

ונתנו אותו במחבת אש.

אקרא לאלהי אבותי

ושם קרא לכל אלהים אחרים שזבח להם,

ולא היה אחד מהם עונה אותו ומציל לו.

ואמר:

אקרא לאלהי אבותי בכל לבי,

אולי יעשה לי ככל נפלאותיו כאשר עשה לאבי.

וקרא לאלהי אבותיו בכל לבו,

ונשמעה תפלתו ונעתר לו,

שנאמר: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תפלתו וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים(דברי הימים ב לג, יג).

באותה השעה אמר מנשה:

את דין ואת דייןאת דין ואת דיין — יש דין ויש דיין!

תרגום לעבריתבמניקותיו בענקי צווארו (מניקא = ענק, שרשרת צוואר) את דין ואת דיין יש דין ויש דיין

הרבי שמעון בן לקיש ושני רועיו

מעשה · ריש לקיש שב בחייו, ורועיו בשאול: אין תשובה אלא עד יום מיתה

״בחייו״ (״זה עשה תשובה בחייו״) — בכתב היד ״בחיו״, והיו״ד הושלמה במאגרים.

במשל: ״אם״ — תחת ״אמ׳״ שמחקו הסופר; ״אינו מוצא בים לאכול ולשתות, ואם לקח מארץ נושבת לחם ומים״ ו״אין״ (כך אם אין אדם) — תוספות בכתב היד. אחרי ״לאכול ולשתות״ יש בכתב היד מלים שלא נקראו, ואינן כאן.

״רועיו״ — כך בכתב היד לכל אורך המעשה (וכן ״רועינו״), כתיב של ״רעיו״, חבריו; בהיגר ״רעיו״, ובדפוס ״ריעיו״. בהיגר ובדפוס נוסף משל ההולך לקצה המדבר. ״אלא לתת לאיש כדרכיו״ — בהיגר ״אלא נתינת האיש כדרכיו וכפרי מעלליו״; בדפוס ״לא ישא פני כל כפר״ (משלי ו, לה) וירמיה יז, י.

שודדים בהרים

בן עזאי אומר:

תדע לך כוח התשובה:

בוא וראה מרבי שמעון בן לקיש,

שהיה הוא ושני רועיורועיו — רעיו, חבריו שודדים בהרים,

וגוזלים לכל אשר יעבר עליהם בדרך.

מה עשה רבי שמעון בן לקיש?

הניח לשני רועיו שודדים בהרים,

ושב לאלהי אבותיו בכל לבו, בצום ובתפלה.

היה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא,

והיה עוסק בתורה כל ימיו, והיה נותן מתנה לעניים,

ולא שב למעשיו הרעים עוד,

ונרצת תשובתו.

יש לפניך משוא פנים?

וביום שמת — מתו שני רועיו שהיו שודדים בהרים.

ונתנו לרבי שמעון בן לקיש באוצר החיים,

ולשני רועיו בשאול תחתיים.

אמרו שני רועיו לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולמים, יש לפניך משאוי פניםמשאוי פנים — משוא פנים, הפליה?

זה רועינו שהיה עמנו שודד בהרים — והוא באוצר החיים,

ואותנו האנשים — בשאול תחתית!

אמר להם: זה עשה תשובה בחייו, ואתם לא עשיתם תשובה.

אמרו לפניו: הניח אותנו, ואנו עושין תשובה גדולה ממנו.

אמר להם:

אין תשובה אלא עד יום מיתה.

משל ליורד לים

משל למה הדבר דומה?

לאדם שהוא רוצה לפרש ביםלפרש בים — להפליג בים, לצאת למסע בים:

אם אינו לוקח בידו מארץ נושבת לחם ומים — אינו מוצא בים לאכול ולשתות;

ואם לקח מארץ נושבת לחם ומים — בים הוא מוצא לאכול ולשתות.

כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו —

לאחר מותו אין לו תשובה,

אלא לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו(ירמיה יז, י),

שנאמר: אֲנִי יְיָ חֹוקֵר לֵב ובוחן כְּלָיוֹת לתת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו.

תרגום לעבריתרועיו רעיו, חבריו משאוי פנים משוא פנים, הפליה לפרש בים להפליג בים, לצאת למסע בים

ופרעה מלך מצרים

מעשה · פרעה שב בלשון שחטא בה, ומלך בנינוה, ואנשיה שבו בצום

״ופלטו״ — כך בכתב היד; בדפוס ובהיגר ״והצילו״. ״[הדברים]״ — הושלם במאגרים.

״וכל בהמה טהורה מצד אחד, ובניהן מצד אחד״ — בדפוס ״וכל בהמה טהורה מצד אחד וכל בהמה טמאה מצד אחד, ובניהם מצד אחד״. ״מאה ועשרים ושלשה אלף״ — כך גם בהיגר (״ק״כ אלף וג׳ אלפים״); בדפוס ״יותר משתים עשרה רבוא אדם״. ״ריבוא״ — בכתב היד ״רבוא״, והיו״ד הושלמה במאגרים.

״וינחם יי על הרעה״ — כלשון שמות לב, יד; הענין בנינוה (יונה ג, י: ״וינחם האלהים על הרעה״), וכך בדפוס.

״לאחר ארבעים יום״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמן ״כך כתוב״; במקרא ״עוד ארבעים יום״. הפסוקים באיוב בסדר הזה בכתב היד: כד, יב; כד, יא; לז, כא. היגר והדפוס מביאים ״מעיר מתים ינאקו״ לבדו.

מי יי — מי כמוכה

רבי נחוניא בן הקנה אומר:

תדע לך כוח התשובה:

בוא וראה מפרעה מלך מצרים, שמרד בצור העליון הרבה מאד,

שאמר: מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ(שמות ה, ב).

ובלשון שחטא בו — בלשון עשה תשובה,

שאמר: מִי כָמֹוכָה בָּאֵלִים יְיָ(שמות טו, יא).

העמידו מבין המתים

ופלטוופלטו — והצילו הקדוש ברוך הוא מבין המתים.

מנין שלא מת?

שנאמר: כִּי עַתָּה(שמות ט, טו).

והעמידו הקדוש ברוך הוא מבין המתים לספר כח גבורתו.

ומנין שהעמידו?

שנאמר: וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ(שמות ט, טז).

מלך בנינוה

הלך ומלך בנינוה.

והיו אנשי נינוה כותבין מכתבי עמלמכתבי עמל — שטרות של עוול ועושק (על פי ישעיהו י, א),

וגוזלין איש את רעהו,

ובאים איש אל רעהו במשכב זכר —

ואלו מעשיהן הרעים.

וכששלח הקדוש ברוך הוא ליונה להנבא עליה להחריבה,

שמע פרעה, ועמד מכסאו, וקרע בגדיו, ולבש שק ואפר,

והכריז בכל עמו, שכל מי שיעשה את הדברים הללו — ישרף באש.

ויצומו העם מקטן ועד גדול.

מצד אחד ומצד אחד

מה עשה?

העמיד האנשים מצד אחד,

והנשים מצד אחד,

וכל בהמה טהורה מצד אחד,

ובניהן מצד אחד,

והילדים מצד אחד.

ורואין את שדי אמן לינק — ובוכין,

והאמהות רואין את בניהן להניק — ובוכות.

והילדים מאה ועשרים ושלשה אלף, הרבה משתים עשרה רבוא,

שנאמר: וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה(יונה ד, יא) ריבוא.

וַיִּנָּחֶם יי עַל הָרָעָה וגו׳(יונה ג, י).

ארבעים שנה

ארבעים שנה האריך הקדוש ברוך הוא אפו עמהם,

כנגד ארבעים יום שאמר ליונה:

לאחר אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת(יונה ג, ד).

לאחר ארבעים שנה שבו למעשיהן הרעים הרבה מאד יתר מן הראשונים,

ונבלעו כמתים לשאול תחתית,

שנאמר: מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ(איוב כד, יב),

בן שׁוּרֹותָם יצהרו(איוב כד, יא),

וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם(איוב לז, כא).

תרגום לעבריתמכתבי עמל שטרות של עוול ועושק (על פי ישעיהו י, א) ופלטו והצילו

זשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל

דרשת הפסוק · ״שובה ישראל עד יי אלהיך״ · הנביאים קוראים לישראל לשוב: בעונך, ודברים ולא כסף וזהב

״בכבודיך״ — תחת ״בעוניך״ שמחקו הסופר. ״אל״ שאחרי הפסוק — מחקו מהדיר מאגרים (בספק), ואינו כאן.

״ושובו אל יי אלהיכם״ — כך בכתב היד; במקרא ״ושובו אל יי״. בהיגר ובדפוס נוסף: ״עד ההוא שאמר לך בסיני אנכי יי אלהיך״, ו״ונשלמה כסף וזהב אין כתיב כאן אלא ונשלמה פרים שפתינו״.

לפיכך שלח הקדוש ברוך הוא ברוחו על עבדיו הנביאים,

ואמר להן לישראל:

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ(הושע יד, ב).

כי כשלת בכבודיך אין כתיב, אלא כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ.

קחו עמכם כסף וזהב אין כתיב כן, אלא קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יְיָ(הושע יד, ג) אלהיכם.

חלק ב

חתימה

חעד שיבא אליהו

חתימה · ישראל אינן נגאלין אלא בתשובה, ותשובה גדולה עד שיבא אליהו

״אליהו ז׳ל״ נפתח ״זכור לטוב״, כבדפוס. ״את אליהו״ — כך בכתב היד ובהיגר; במקרא ״את אליה״.

בהיגר ובדפוס ממשיך הפסוק (מלאכי ג, כג–כד) ונחתם בברכה ״ברוך אתה יי הרוצה בתשובה״; אינה בכתב היד.

רבי יהודה אומר:

אם אין ישראל עושין תשובה — אינן נגאלין.

ואינן עושין תשובה אלא מתוך צרה וצוקה,

ומתוך הדוחק,

ומתוך הטלטולהטלטול — הנדודים והגלות,

ומתוך שאין להן מחיה.

ואינן עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו זכור לטוב,

שנאמר:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ לָכֶם אֵת אליהו הַנָּבִיא(מלאכי ג, כג).

תרגום לעבריתהטלטול הנדודים והגלות

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אה— (הוספה)
הי— (הוספה)
והדברים— (הוספה)
וי— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פרקי דרבי אליעזרכ״י ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פרקי דרבי אליעזרכ״י ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866