פרק מא: ירידה ששית – סיני
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרקי דרבי אליעזר
פרק מא
וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866 §§cover-end§§
חלק א
גוף הדרשה
מנין · הירידה הששית · בששה בסיון: ראש ההר נכנס בשמים, והערפל תחת רגליו
״נגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ומקומו נתלש מהר סיני״ — בדפוס ״נגלה… על ישראל בהר סיני, וממקומו נתלש הר סיני״; בהיגר ״ובמקומו נגלה על הר סיני״. ״ויט שמים וירד״ (שמואל ב כב, י; וכן תהלים יח, י) — בשתי המהדורות נוסף ״וערפל תחת רגליו״.
ירידה הששית שירד לסיני,
שנאמר: וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ).
בששה בסיון נגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני,
ומקומו נתלש מהר סיני,
ונפתחו השמים, ונכנס ראש ההר בתוך השמים,
וערפל מכסה את ההר.
והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו, ורגליו עומדות על ערפל,
שנאמר: וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד(שמואל ב כב, י).
מאמר · התורה מוצעת לבני עשו, לבני ישמעאל ולכל האומות, ולבסוף לישראל
״שע[יר]״ — הושלם במאגרים. ״[הקדוש ברוך הוא… אמר להם:]״ — השאלה והתשובה אל בני ישמעאל בסוגריים של מאגרים (ובתוכן אותיות משוחזרות במקום שכתב היד פגום), ו״לא תג׳״ שלפני ״לא תגנוב״ מחקו הסופר. ״מקבלים״ כאן — כך בשחזור, ובשאר המקומות בכתב היד ״מקבלין״.
המקבילה בפסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה (תוספת), ד (״החזיר הקדוש ברוך הוא על כל האומות לקבל את התורה ולא קיבלוה״) ו־ו (״מימינו אש דת למו — מלמד שלא נתנה תורה אלא בימין״).
״מסעיר״, ״והופיע״, ״ואתה מריבבות״, ״ובנוחה״ — לשון כתב היד (במסורה ״משעיר״, ״הופיע״, ״ואתה מרבבת״, ״ובנחה״). ״מארץ כנען״ — במסורה ״מארץ העברים״ (בראשית מ, טו), וכן בהיגר ובדפוס.
״אין אנו רוצים בתורתו, יתן תורתו לעמו״ — בהיגר ובדפוס ״אין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים… תן תורתך לעמך״. ״ועמו אלפי שנאן רכב רבותים קדש״ — על פי תהלים סח, יח; בשתי המהדורות ״ורכב רבותים מלאכי קדש״.
״שדברי תורה״ — בכתב היד ״שד׳ת״. ״אשדת״ — כתיב, כמסורה (קרי ״אש דת״). בהיגר ובדפוס נוסף ״(ונתן להם) בלשון חבה, שנאמר: שמאלו תחת לראשי״ (שיר השירים ב, ו), ו״ואין ימינו אלא שבועה״. ״נשבע יי״ — לפני השם סוגריים ריקים של מהדיר מאגרים.
רבי טרפון אומר:
זרח הקדוש ברוך הוא ובא מהר סיני, ונגלה על בני עשו,
שנאמר: וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מסעיר לָמוֹ(דברים לג, ב).
ואין שעיר אלא בני עשו,
שנאמר: וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר(בראשית לו, ח).
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מקבלין אתם עליכם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: כתוב בה לֹא תִּרְצָח(שמות כ, יג).
אמרו: אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שברך יצחק את עשו,
שאמר לו: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה(בראשית כז, מ).
ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל,
שנאמר: והוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן.
ואין פארן אלא בני ישמעאל,
שנאמר: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן(בראשית כא, כא).
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מקבלים אתם עליכם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לֹא תִּגְנֹוב.
אמרו לו: אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים,
שנאמר: כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ(בראשית מ, טו) כנען.
ומשם שלח מלאכים על כל אומות העולם.
אמרו להם: מקבלין אתם עליכם את התורה?
אמרו להם: מה כתוב בה?
אמרו: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים(שמות כ, ג).
אמרו להם: אין אנו רוצים בתורתו — יתן תורתו לעמו,
שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא).
ומשם חזר ונגלה על ישראל,
שנאמר: וְאָתָה מֵרִיבְבֹות קֹדֶשׁ.
ואין ריבבות אלא ישראל,
שנאמר: וּבְנֻוחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְיָ רִיבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר י, לו).
ועמו אלפי שנאןשנאן — מלאכים (כבתהלים סח, יח: ״אלפי שנאן״), רכב רבותיםרבותים — רבבות, ריבוא פעמיים קדש,
ובימינו אחז את התורה.
מכאן אתה למד: שדברי תורה כגחלי אש —
מִימִינוֹ אשדתאשדת — ״אש דת״ — אש של תורה (כתיב: מלה אחת) לָמוֹ.
בלשון שבועה מנין?
נִשְׁבַּע יְיָ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ(ישעיה סב, ח).
דרשת הפסוק · ״ויחן שם ישראל נגד ההר״ · נסעו במחלוקת, וחנו בסיני כאיש אחד, ואמרו ״נעשה ונשמע״
״במחלוקות״ — בהיגר ״בחלקלקות״, ובדפוס ״במחלקת״ (נ״א ״בחלקלות״). ״וחנו כולם כאיש אחד״ — בשתי המהדורות ״וחנו (כלם) נגד ההר״.
״ויסעו… ויחנו״ — שתי המלים משמות יט, ב. ״כל אשר דבר יי נעשה ונשמע״ — לשון שמות כד, ז (״ויאמרו כל אשר דבר יי נעשה ונשמע״).
רבי אליעזר אומר:
מיום שיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים וחונים במחלוקות,
שנאמר: וַיִּסְעוּ — וַיַּחֲנוּ(שמות יט, ב).
עד שבאו להר סיני, וחנו כולם כאיש אחד,
שנאמר: וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מקבלין אתם עליכם את התורה?
אמרו לו: עד שלא נשמע את התורה — אנו שומעין ועושין כל מצוות שלתורה,
שנאמר: וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).
מאמר · שם ההר חורב מששת ימי בראשית, וסיני על שם הסנה
״רבי אלעזר״ — בכתב היד ״אליעזר״, והיו״ד מחוקה בידי הסופר; כך גם בהיגר ובדפוס ״אלעזר המודעי״.
רבי אלעזר המודעי אומר:
מיום שנבראו שמים וארץ נקרא שם ההר חורב.
וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על משה מתוך הסנה, נקרא סיני על שם הסנה.
הוא סיני והוא חורב.
מניין שקבלו את התורה בחורב?
שנאמר: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹורֵב(דברים ד, י).
דרשת הפסוק · ״כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל״ · הנשים נשאלות תחילה, כי האנשים הולכים אחר דעתן
״בערב שבת״ — בגליון, תחת ״בחורב״ שמחקו הסופר. ״והנשים״ — בכתב היד ״והנשי׳״. ״[ב]פה אחד״ — הושלם במאגרים.
״לך לבנות ישראל: רצונכם לקבל את התורה?״ — בהיגר ״לך אמור להם לבנות ישראל אם רוצות הן לקבל את התורה״, ובדפוס ״לך אמר לבנות ישראל, אם רוצות לקבל את התורה״. בשתי המהדורות ״כל אשר דבר יי נעשה ונשמע״, ונוסף ״ושרים כחוללים כל מעיני בך״ (תהלים פז, ז). ״כל אשר דבר יי נעשה״ כאן — לשון שמות יט, ח.
רבי פינחס אומר:
בערב שבת עמדו ישראל בהר סיני ערכים ערכים —
האנשים לבד, והנשים לבד.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
לך לבנות ישראל: רצונכם לקבל את התורה?
שהאנשים הולכים אחר דעתן שלנשים,
שנאמר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב(שמות יט, ג) — אלו הנשים;
וְתַגֵּד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל — אלו האנשים.
וענו כולם בפה אחד:
כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה(שמות יט, ח).
מעשה · ישראל ישנים ביום מתן תורה, ומשה מעוררם ומוציאם לקראת האלהים
״אף פורת עינים עקץ ביותר״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמן ״כך כתוב״; הוי״ו מסופקת, והמלים כתובות מחוברות. אינו בהיגר ובדפוס. המאמר הוא מאמרו של רבי יודן בשיר השירים רבה (א, יב; וכן ה, ג): ״לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר. אמר רבי יודן: אפלו פורטענה לא עקץ בם״ — ״פורת עינים״ הוא אפוא ״פורטענה״, שרץ עוקץ. שם ״לא עקץ בם״, וכאן ״עקץ ביותר״.
״אלהיהם״ — בכתב היד ״אלהיהן״, ותוקן במאגרים. ״ישראל״ — בכתב היד ״ישר׳״.
״רבי חכיני״ — בדפוס ״רבי חכינאי״, בהיגר ״רבי חנינא״. ״והיום כפול״ — בשתי המהדורות ״והלילה קצר״. בהיגר ובדפוס נוסף משל החתן והשושבין: ״כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחפה״. ״לפני עמיך״ — במסורה ״לפני עמך״.
רבי חכיני אומר:
בַּחֹודֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי(שמות יט, א) — היום כפול בלילה,
וישנו להם עד שתי שעות ביום,
ששינת יום העצרתיום העצרת — חג השבועות, יום מתן תורה עריבה, והיום כפול.
אמר רבי יהודה:
אף פורת עיניםפורת עינים — שרץ עוקץ, יתוש או פרעוש (״פורטענה״ שבשיר השירים רבה) עקץ ביותר.
ויצא משה למחנה ישראל, והיה מעורר את ישראל משנתם.
אמר להן לישראל:
עמדו משינתכם, שהרי אלהיכם מבקש לתן לכם את התורה.
והיה מוציא את העם לקראת אלהיהם,
שנאמר: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים(שמות יט, יז).
אף הקדוש ברוך הוא יצא לקראתן לתן להם את התורה,
שנאמר: אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עמיך(תהלים סח, ח).
מאמר · רגלי משה בהר וכולו בשמים, והקדוש ברוך הוא מדבר עמו פנים אל פנים
״אל משה״ — בכתב היד ״עם משה״, ותוקן במאגרים כלשון המקרא. ״כאהל דנדס״ — בדפוס ״כטנדס״, בהיגר ״כאהל דנידה״.
רבי יהושע בן קרחה אומר:
משה — היו רגליו עומדות בהר, וכולו בשמים,
כאהל דנדסדנדס — מין אהל פרוס (בדפוס ״טנדס״) שהיא פרוסה,
ובני אדם היו עומדין בתוכה, ורגליהן עומדות בארץ, וכולם בתוך האהל.
כך היה משה:
היו רגליו עומדות בהר, וכולו בתוך השמים,
צופה ומביט כל מה שבשמים.
והקדוש ברוך הוא מדבר עמו כאדם שהוא מדבר עם חבירו,
שנאמר: וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים(שמות לג, יא).
מעשה · קדושת שלשה ימים: משה מוסיף יום, והקדוש ברוך הוא מודה לו
״ערלים לא היו בתוכן״ — בדפוס ״ערלי לב״, ושם נוסף ״ענני כבוד היו מקיפים עליהם״. ״אלא מה שעשיתה עשוי״ — כך גם בהיגר; בדפוס ״יפה עשית״. בשתי המהדורות נוסף הטעם ״שאם ילך אדם אצל אשתו נמצאו טהורים שני ימים״.
הראיה ״ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים״ (שמות יט, טו) — בדפוס ״והיו נכנים ליום השלישי״ (יט, יא).
אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
משה, לך קדש את העם לשני ימים,
שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר(שמות יט, י).
מה היתה קדושתן שלישראל במדבר?
ערלים לא היו בתוכן,
המן היה יורד להם,
והבאר היתה עולה להם.
וכי מה היתה קדושתן במדבר?
אלא על טמאת תשמיש המטה.
דן דין משה בינו לבין עצמו ואמר:
שמא ילך אדם מישראל אצל אשתו, ונמצאו מעוכבין מלקבל את התורה?
מה עשה? הוסיף להם יום אחד משלו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
משה, כמה נפשות בני אדם היו באות מישראל באותה הלילה!
אלא מה שעשיתה — עשוי.
והודה לו הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹונִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים(שמות יט, טו).
מעשה · משה יורד, הקול הראשון מחיה מתים, והמלאכים מגישים את משה לערפל
״קולן שלישראל״ — בכתב היד ״קולן של־שלישראל״, ומהדיר מאגרים מחק את הכפל.
״אמר לו: שכבר הועדתי בהם״ — דברי משה (שמות יט, כג: ״כי אתה העדתה בנו״); כך בהיגר ובדפוס, ששם ״משה היה רוצה להיות שם, אמר לו: כבר העידותי בעם״. ״רד וקרא לאחיך״ — בהיגר ״קרא לרבך״, בדפוס ״קרא אל אהרן״. ״והמתים בישראל חיו״ — בשתי המהדורות ״והמתים שבשאול״, ושם נוסף ״וכל העתידים להבראות… ואת אשר איננו פה… וישראל שהם חיים נפלו על פניהם ומתו, ויצא קול שני וחיו״; כתב היד מדלג, ו״כשם שמתנו״ שבו נשען על המשך זה.
״ומשה נגש אל הערפל — אין כתוב כן, אלא 'משה נוגש'״ — כך בכתב היד; בדפוס ובהיגר הפוך: ״נוגש אין כתיב כאן אלא נגש״. ״דבר על פי משה״ — בהיגר ״עם פי משה״, בדפוס ״עם משה״.
אמר הקדוש ברוך הוא:
ירד משה אל המחנה, ואחר כך אני משמיע את תורתי לעמי.
אמר לו: משה, רֵד הָעֵד בָּעָם(שמות יט, כא).
אמר לו: שכבר הועדתי בהם!
שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם.
משה היה רוצה להיות שם כמלאכי השרת.
אמר לו: רד וקרא לאחיך.
ירד משה אל המחנה לקרא לאהרן,
והקדוש ברוך הוא השמיע תורתו לעמו,
שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים(שמות כ, א).
מה כתוב אחריו?
אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).
יצא קול ראשון:
השמים והארץ רעשו,
ההרים והגבעות התמוטטו,
והימים והנהרות ברחו,
וכל האילנות כרעו,
והמתים בישראל חיו ועמדו על רגליהם,
שנאמר: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה(דברים כט, יד).
אמרו ישראל למשה:
משה רבינו, אין אנו יכולין לשמוע קולו שלהקדוש ברוך הוא עוד, ונמות כשם שמתנו,
שנאמר: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת(שמות כ, טז).
ושמע הקדוש ברוך הוא קולן שלישראל, וערב עליווערב עליו — ונעם לו, היה רצוי לו.
ושלח למיכאל ולגבריאל, ואחזו בשתי ידיו שלמשה שלא כרצונו, והגישוהו לערפל,
שנאמר: וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל(שמות כ, יח) —
אין כתוב כן, אלא משה נוגש אל הערפל.
ושאר כל הדברות דבר על פי משה,
ועליו הכתוב אומר: כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁולְחָיו(משלי כה, יג).
דרשת הפסוק · ״ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך״ · משל המלך שתלה פרוסות שחורות בחופת בנו: ארבעים יום
״אמרו״ — בכתב היד ״אמר״, והוי״ו נוספה בתוספת בכתב היד. ״אחר״ — הרי״ש מסופקת.
״המלך היה אסטרוליגוס היה ולא היה יודיע מה שאירע לבנו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״למלך שהיה לו אסטרלוגוס… שלא יאמרו למחר אסטרלוגוס לא היה יודע״. ״פרוסות״ — בשתי המהדורות ״פרכיות/פרכות״. בדפוס ״מתוך האש והחשך״, בהיגר ״כשמעכם את קול השופר״.
וַיְהִי כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ(דברים ה, כ) —
ולמה השמיע הקדוש ברוך הוא קולו מתוך החשך ולא מתוך האור?
משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה משיא את בנו לאשה,
ותלה בחופת בנו פרוסותפרוסות — יריעות, וילונות שחורות.
אמרו לו בני פלטיןבני פלטין — אנשי הארמון (פלטין = ארמון) שלו:
אדונינו המלך, אין אדם תולה בחופת בנו פרוסות לבנות?
אמר להן: יודע אני שאין בני ממתין אחר אשתו אלא ארבעים יום,
שלא תאמרו למחר: המלך היה אסטרוליגוסאסטרוליגוס — אסטרולוג, חוזה בכוכבים ויודע את העתיד היה, ולא היה יודיע מה שאירע לבנו.
כך —
המלך — זה הקדוש ברוך הוא,
והבן — אלו ישראל,
והכלה — זו התורה.
והיה הקדוש ברוך הוא יודע שאין ישראל ממתינים בדברות אלא ארבעים יום.
לפיכך השמיע קולו מתוך החשך ולא מתוך האור,
שנאמר: וַיְהִי כְּשׇׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.
מאמר · ישראל ראו את הקול יוצא מפי הגבורה כברקים וכרעמים
בדפוס ״הוא נראה וקולו לא נראה״, בהיגר ״מתרגש קולו אבל אינו רואה מאורו״.
רבי יהודה אומר:
אדם מדבר עם חבירו — והוא שומע את רגש קולורגש קולו — המולת קולו, קולו הנשמע, אבל אינו רואה מאומה.
וישראל ראו את הקדוש ברוך הוא,
וראו את הקול יוצא מפי הגבורה כברקין וכרעמין,
שנאמר: וְכׇל הָעָם רֹואִים אֶת הַקּוֹלֹות וגו׳(שמות כ, טו).
מנין · שש מאות ושלש עשרה מצות · שש מאות ואחת עשרה כמנין ״תורה״, ושתים מפי הגבורה
״בקדשו״ אחרי ״אחת דבר אלהים״ מחקו הסופר (מתהלים ס, ח).
בדפוס ״כל מצות שבתורה שש מאות ושלש עשרה… הרי שש מאות ושלש עשרה״; בכתב היד ובהיגר החשבון חסר את הסכום. כאן ״לפיכך נקראת תורה״ לפני ״ושתים״.
כל מצות שלתורה — שש מאות ואחת עשרה מצות,
לפיכך נקראת תורה.
והתורה מנין — שש מאות ואחת עשרה מצוות,
ושתים שדבר הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים(תהלים סב, יב).
מאמר · דור סיני זכה להיות כמלאכי השרת, אשריהם בשני העולמות
״זכו״ — תחת ״אלמו״ שמחקו הסופר. ״[כל מין]״ — הושלם במאגרים.
בשתי המהדורות נוסף ״לא ראו טפת קרי בימיהם״, ו״רמה ותולעה״.
רבי פינחס אומר:
כל אותו הדור ששמעו קולו שלהקדוש ברוך הוא בסיני — זכו להיות כמלאכי השרת,
ולא משל בהן כל מין כנים,
ובמותן לא שלטה בהם רמה.
אשריהן בעולם הזה, ואשריהן לעולם הבא,
ועליהם הכתוב אומר: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ וגו׳(תהלים קמד, טו).
על פי כתב יד ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | יר | — (הוספה) |
| ב | הקדוש ברוך הוא: מקבלים אתם עליכם את התורה? | — (הוספה) |
| ב | אמרו לו: מה כתוב בה? | — (הוספה) |
| ב | אמר להם: | — (הוספה) |
| ה | ב | — (הוספה) |
| ו | אלהיהם | אלהיהן |
| ז | אל | עם |
| יג | כל מין | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| פרקי דרבי אליעזר | כ״י ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| פרקי דרבי אליעזר | כ״י ניו יורק, בית המדרש לרבנים, אנלאו 866 |