פסקא ולקחתם

רבי אבא בר כהנא פתח:

קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר(משלי ח, י).

אמר רבי אבא בר כהנא:

קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף — קחו מוסרהּ של תורה, ואל כסף.

לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף(ישעיה נה, ב) — למה אתם שוקלים כסף לבני עשו?

בְּלא לֶחֶם — על שלא שבעתם מלחמהּ של תורה.

וִיגִיעֲכֶם בְּלא לְשׇׂבְעָה — למה אתם יגעים, ואומות העולם שבעים?

בְּלא לְשׇׂבְעָה — על שלא שבעתם מלחמהּ של תורה ומיינהּ של תורה,

דכתיב: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי(משלי ט, ה).

רבי ברכיה ורבי חייא אבוי בשם רבי יוסי ברבי נהוריי:

כתיב וּפָקַדְתִּי עַל כׇּל לֹחֲצָיו(ירמיה ל, כ) — אפילו על גבאי צדקה,

חוץ משכר משנים וסופרים, שאינן נוטלין אלא שכר בטילן בלבד.

אבל שכר דבר אחד מן התורה — אין בירייה יכולה ליתן.

תני:

מראש השנה נקצבים מזונותיו של אדם,

חוץ ממה שהוא מוציא בימים טובים ובשבתות ובראשי חדשים ובחולו של מועד,

ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן.

אם פחת — פוחתין לו, ואם הוסיף — מוסיפין לו.

רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לציפורי,

והוה מסתמיך על כתפיה דרבי חייא בר אבא.

מטון חד בית חקל, ואמר: דין בית חקל הוה דידי, וזבינתיה מבעי מלעי באוריתא.

מטון חד בית כרם, אמר: הדין בית כרם הוה דידי, וזבינתיה מבעי מלעי באוריתא.

מטון חד בית זיתא, ואמר: הדא בית זיתא הוה דידי, וזבינתיה מבעי מלעי באוריתא.

שרי רבי חייא בר אבא בכי.

אמר ליה: למה את בכי?

אמר: בכי אנא, דלא שבקת לך לשיבותך כלום.

אמר ליה: חייא ברי, קלה היא בעיניך מה שעשיתי?

שמכרתי דבר שניתן לששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה.

כך כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים,

דכתיב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(שמות כ, יא),

אבל התורה לא ניתנה אלא לארבעים יום ולארבעים לילה,

הדא הוא דכתיב וַיְהִי שָׁם עִם ה׳ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה(שמות לד, כח).

כד דמך רבי יוחנן, היה דורו קורא עליו:

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ(שיר השירים ח, ז) באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה — בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

כד דמך אבא הושעיה איש טירייה, ראו מיטתו פורחת באויר,

והיה דורו קורא עליו:

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ באהבה שאהב המקום את אבא הושעיה איש טירייה — בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

כד דמך רבי לעזר ברבי שמעון, היה דורו קורא עליו:

מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן(שיר השירים ג, ו) וגו׳.

מהו מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל?

דהוה קרוי ותנוי ופייטן ודרשן.

דבר אחר: קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף.

אמר רבי אבא בר כהנא:

משכר לקיחה את למד שכר לולב.

שכר לקיחה — במצרים כתיב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב(שמות יב, כב) וגו׳.

בכמה הוות טימי דידיה? בארבעה מנאי, בחמשה מנאי.

היא שעמדה להם בביזת מצרים, בביזת הים, בביזת סיחון ועוג, בביזת שלשים ואחד מלכים.

לולב, שהוא עומד לאדם בכמה דמים, וכמה מצוות יש בו — על אחת כמה וכמה!

לכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

דבר אחר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) —

זה שאמר הכתוב: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח(תהלים טז, יא).

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, הודיעני איזה פילון מפולש לעתיד לבוא.

רבי יודן ורבי עזריה.

רבי יודן אמר: אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, אם חיים אתה מבקש — צפה ליראה,

דכתיב יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים(משלי י, כז).

ורבי עזריה אמר: אמר לו: דוד, אם חיים אתה מבקש — צפה ליסורים,

דכתיב וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר(משלי ו, כג).

שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — שַׂבְּעֵנוּ בחמש שמחות את פניך:

מקרא, ומשנה, תלמוד, תוספתא ואגדה.

דבר אחר: שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — אל תהי קורא כן, אלא שֶׁבַע שמחות.

אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה,

ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורת בית המקדש.

לחמה מנין? בָּרָה כַּחַמָּה(שיר השירים ו, י).

ללבנה מנין? יָפָה כַלְּבָנָה.

לרקיע מנין? וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ(דניאל יב, ג).

לברקים מנין? מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִם כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ(נחום ב, ה).

לכוכבים מנין? וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים.

לשושנים מנין? לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד(תהלים סט, א).

למנורת בית המקדש מנין? וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ(זכריה ד, ב) וגו׳.

נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח —

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, וכי מי מודיעני איזו כת החביבה והנעימה שבהן?

תרין אמוראין.

חד אמר: זו היא שבאה מכח תורה ומעשים טובים.

וחרנא אמר: אילו סופרים ומשנים שהם מלמדים את התינוקות לאמיתן,

שהם עתידין לישב בימינו של הקדוש ברוך הוא,

הדא הוא דכתיב נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

דבר אחר: שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — אילו שבע מצוות שבחג:

ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, ושמחה, וחגיגה.

אם שמחה — למה חגיגה? ואם חגיגה — למה שמחה?

אמר רבי אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין,

ולית אנן ידעין היידין הוא נצוחייא,

אלא מאן דנסב באגין — ידעין דהוא נצוחא.

כך, לפי שישראל ושרי אומות העולם נכנסין ומקטרגין לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה,

ולית אנן ידעין היילין אינון נצוחייא,

אלא ממה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם —

אנן ידעין דישראל אינון נצוחייא.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר, וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם(תהלים קב, יח).

אמר רבי ראובן: אין אנו יכולין לעמוד על אופיו של דוד:

פעמים שהוא קורא את עצמו מלך, ופעמים שהוא קורא את עצמו עני.

הא כיצד?

בשעה שהוא צופה ורואה שהצדיקים עתידין לעמוד ממנו — כגון אסא, יהושפט, חזקיה, יאשיהו — הוא קורא את עצמו מלך:

אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ(תהלים עב, א).

ובשעה שהוא צופה ורואה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו — כגון אחז, אמון, מנשה — הוא קורא את עצמו עני:

תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף(תהלים קב, א).

רבי אלכסנדרי פתר קרייא בפועל.

מה פועל הזה יושב ומשמר כל היום — אימתי? לכשיפליג בעל מלאכתו קימעא, וילקשינה בסוף.

כמה דאת אמר: וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב(בראשית ל, מב).

מהו הָעֲטֻפִים? רבי יצחק בר חקילא אמר: לקישיא.

אמר ריש לקיש: הפסוק הזה — לא סופו ראשו, ולא ראשו סופו.

אם פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר — היה לו לומר לא בזה את תפלתו;

אם לֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם — היה לו לומר פנה אל תפלת הערערים.

אלא: פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר — זה מנשה מלך יהודה;

וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם — זו תפילתו ותפילת אבותיו.

הדא הוא דכתיב וַיֵּעָתֶר לוֹ(דברי הימים ב לג, יג) — ויחתר כתיב.

אמר רבי לעזר ברבי שמעון: בערבייא צווחין לעתירתא — חתירתא.

וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ — במה השיבו?

רבי שמואל בר יונה בשם רבי אחא: ברוח השיבו, כמה דאת אומר: משיב הרוח.

וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים — באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דיין.

רבי יצחק פתר קרייא בדורות הללו, שאין להם לא מלך ולא נביא ולא אורים ולא תומים — אלא תפילה זו בלבד.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, אף היא — לא תבזה עליה.

תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן(תהלים קב, יט) — מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל את השבים.

וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ — שבראם הקדוש ברוך הוא ברייה חדשה.

דבר אחר: תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן — זה דורו של חזקיה שהיה נטוי למיתה.

וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ — שבראם הקדוש ברוך הוא ברייה חדשה.

דבר אחר: תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן — זה דורו של מרדכי ואסתר, שהיו נטויים למיתה.

וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ — שבראם הקדוש ברוך הוא ברייה חדשה.

דבר אחר: תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן — אילו דורות הללו, שהם נטויים למיתה.

וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ — שעתיד הקדוש ברוך הוא לבראותן ברייה חדשה.

ומה עלינו? ליקח לולב ואתרוג, ולקלס להקדוש ברוך הוא.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ).

יַעֲלֹז שָׂדַי וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ, אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָעַר(תהלים צו, יב).

יַעֲלֹז שָׂדַי — זה העולם, דכתיב וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה(בראשית ד, ח).

וְכׇל אֲשֶׁר בּוֹ — אילו הבריות, כמה דאת אומר לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ(תהלים כד, א).

אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָעַר — אמר רבי אחא:

יער — אילו אילנות שהם עושין פירות;

כל עצי יער — אילו אילנות שאינן עושין פירות.

לפני מי? לִפְנֵי ה׳(תהלים צו, יג).

למה? כִּי בָא — בראש השנה; כִּי בָא — ביום הכיפורים.

מה לעשות? לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ.

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה׳(תהלים כו, ו).

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי — במקח, ולא בגזל.

וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה׳ — כי הא דתנינן תמן:

בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין: אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא(תהלים קיח, כה)(משנה סוכה ד, ה).

לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה(תהלים כו, ז) — אילו הקרבנות.

וּלְסַפֵּר כׇּל נִפְלְאוֹתֶיךָ — אמר רבי אבון: זה הלל,

שיש בו לשעבר, ויש בו לדורות הללו, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לימות גוג ומגוג, ויש בו לעתיד לבוא.

יש בו לשעבר — בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם(תהלים קיד, א).

יש בו לדורות הללו — לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ(תהלים קטו, א).

לימות המשיח — אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳(תהלים קטז, א).

לימות גוג ומגוג — אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים(תהלים קיח, כז).

לעתיד לבוא — אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ(תהלים קיח, כח).

וּלְקַחְתֶּם(ויקרא כג, מ) — תני רבי חייא: שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מכם.

לָכֶם — משלכם, ולא הגזול.

אמר רבי לוי: כל מי שהוא נוטל לולב גזול, למה הוא דומה?

ללסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפח את העוברים ואת השבים.

חד זמן עבר חד ליגיון בעי למגבי דימוסייא דחדא מדינתא,

וקם עלוי וקפחיה, ונסב כל מה דהוה גביה.

בתר יומין איצטייד ההוא ליסטא ואיתייהב בפילקי.

שמע ההוא ליגיונא ואזל לגביה.

אמר ליה: קום הב לי כל מה דקפח ההוא גברא ונסיב מיניה, ואנא מילף עלך זכו.

אמר ליה: כל מה דקפח ההוא גברא ונסיב מינך — לית ליה מיניה אלא הדין טפיטא, דהוא מן דידך.

אמר ליה: הב ליה, ואנא מליף עלך זכו קדם מלכא.

הב ליה טפיטא דנסיב מיניה.

אמר ליה: למחר את נפיק לדינא קדם מלכא, קרי לך ואמר לך: אית לך בר נש מלף עלך זכו?

ואת אמר ליה: אית ליגיון פלן. והוא משלח וקרי ליה, ואנא מלף עלך זכו.

למחר נפק לדינא. קרי ליה מלכא: אית לך בר נש מלף עלך זכו?

אמר: ליגיון פלן. שלח מלכא וקרי ליה.

אמר ליה: מה את חכים מילף זכו בהדין גברא?

אמר ליה: חכים אנא — בההוא זימנא דשלחתני למיגבי דימוסיא דמדינתא פלניתא,

דקם עלי וקדמי וקפחני ונסב כל מה דהוה גבי, והדין טפיטא מסהיד עלי.

התחילו הכל אומרין: אוי לו לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו!

כך אדם לוקח לולב לזכות בו;

אם היה גזול — הוא צווח לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: גזול אני! חמוס אני!

ומלאכי השרת אומרין: אוי לו לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) — יום חמשה עשר הוא, ואת אומר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

משל למדינה שהיתה מחייבת לימס למלך, והלך המלך לגבותה.

בתוך עשרה מיל יצאו גדולי מדינה וקילסו אותו — והתיר המלך שליש מדימוסייא שלהם.

בתוך חמשה מיל יצאו פטירבולי מדינה וקילסו אותו — והתיר להם המלך שליש מדימוסייא שלהם.

וכיון שנכנס המלך למדינה, יצאו כל בני המדינה וקילסו אותו.

אמר להם מלכא: מה דאזל — אזל; מיכא ולהלן — חושבנא.

כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה — והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש עונותיהם.

באין בעשרת ימי תשובה ומתענים הכשירים — והקדוש ברוך הוא מתיר להם רוב עונותיהם.

וכיון שבא יום הכיפורים, כל ישראל מתענין — והקדוש ברוך הוא סולח על כל עונותיהם.

אמר רבי אחא: כתיב כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה(תהלים קל, ד) — הסליחה מופקדת אצלך מראש.

וכל כך למה? לְמַעַן תִּוָּרֵא — בשביל ליתן אימתך על כל בריותיך.

מיום הכיפורים ועד החג כל ישראל עסוקין במצוות: זה עוסק בסוכתו, וזה עוסק בלולבו.

ביום טוב הראשון של חג הן נוטלין לולביהן ואתרוגיהם בידם ומקלסין להקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא אומר להם: כבר מחלתי לכם על מה שעבר; מיכן ואילך — חשבו עונותיכם.

לפיכך אמר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. מאי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

ראשון למעשה — לחשב עונות מיום הראשון של מועד.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) — ביום, ולא בלילה.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — ואפילו בשבת.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן — אין דוחין את השבת אלא על יום טוב הראשון של חג בלבד.

פְּרִי עֵץ הָדָר — פרי שטעם עצו ופריו שוין; זה אתרוג.

בן עזאי אומר: הָדָר — זה הדר באילנו משנה לשנה.

תירגם עקילס: הָדָר — הִידוֹר, שהוא דר על פני המים.

כַּפֹּת תְּמָרִים — רבי טרפון אומר: כפות; ואם פרוד — יכפתנו.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — את שענף עצו דומה לקליעה; זה הדס.

וְעַרְבֵי נָחַל — אין לי אלא של נחל; של בקעה ושל הרים מנין?

תלמוד לומר וְעַרְבֵי נָחַל.

אבא שאול אומר: וְעַרְבֵי — שתים: ערבה ללולב, וערבה למקדש.

רבי ישמעאל אומר: פְּרִי עֵץ הָדָר — אחד; כַּפֹּת תְּמָרִים — אחד;

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — שלשה; וְעַרְבֵי נָחַל — שתים.

אפילו שתים קטומות ואחת שאינה קטומה.

רבי טרפון אומר: אפילו שלשה קטומים.

רבי עקיבא אומר:

פְּרִי עֵץ הָדָר(ויקרא כג, מ) — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א).

כַּפֹּת תְּמָרִים — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח(תהלים צב, יג).

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים(זכריה א, ח).

וְעַרְבֵי נָחַל — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת(תהלים סח, ה).

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר — זה אברהם אבינו, שהידרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, דכתיב וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א).

כַּפֹּת תְּמָרִים — זה יצחק אבינו, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — זה יעקב אבינו: מה הדס זה רחוש בעלים, כך היה יעקב רחוש בבנים.

וְעַרְבֵי נָחַל — זה יוסף: מה ערבה זו כמושה ויבישה בפני שלשה המינים, כך מת יוסף לפני אחיו.

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר — זו אמנו שרה, שהידרהּ הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, דכתיב וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים(בראשית יח, יא).

כַּפֹּת תְּמָרִים — זו אמנו רבקה: מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה קוצים, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — זו אמנו לאה: מה הדס רחוש בעלים, כך היתה לאה רחושה בבנים.

וְעַרְבֵי נָחַל — זו אמנו רחל: מה ערבה הזאת כמושה בפני שלשת המינים, כך מתה רחל בפני אחותה.

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר — זה סנהדרין גדולה של ישראל, שהידרהּ הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, דכתיב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם(ויקרא יט, לב).

כַּפֹּת תְּמָרִים — אילו תלמידי חכמים, שהן כופין את עצמן ללמוד תורה אילו מאילו.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — אילו שלש שורות של תלמידי חכמים שיושבין לפני סנהדרין.

וְעַרְבֵי נָחַל — אילו שני סופרי דיינין שהיו עומדין לפני סנהדרין, אחד מימין ואחד משמאל.

דבר אחר:

פְּרִי עֵץ הָדָר — אילו ישראל: מה אתרוג הזה יש בו ריח ויש בו אוכל,

כך ישראל — יש בהן בני אדם שהם בעלי תורה ויש בהם מעשים טובים.

כַּפֹּת תְּמָרִים — אילו ישראל: מה תמרה הזאת יש בה אוכל ואין בה ריח,

כך ישראל — יש בהן בני אדם שהם בעלי תורה ואין בהם מעשים טובים.

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת — אילו ישראל: מה הדס הזה יש בו ריח ואין בו אוכל,

כך הן ישראל — יש בהן בני אדם שבידיהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

וְעַרְבֵי נָחַל — אילו ישראל: מה הערבה הזאת אין בה לא טעם ולא ריח,

כך ישראל — יש בהן בני אדם שאינן לא בעלי תורה ולא מעשים טובים.

אמר הקדוש ברוך הוא: לאבדן — אי אפשר.

אלא ייעשו כולם אגודה אחת, והם מכפרים אילו על אילו.

לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם.

אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא:

בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) —

אני נגלה לכם ראשון,

ופורע לכם מן הראשון,

ובונה לכם את הראשון,

ומביא לכם את הראשון.

אני נגלה לכם ראשון — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב אֲנִי ה׳ רִאשׁוֹן(ישעיה מא, ד).

ופורע לכם מן הראשון — זה עשו הרשע, דכתיב וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי(בראשית כה, כה).

ובונה לכם את הראשון — זה בית המקדש, דכתיב כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ(ירמיה יז, יב).

ומביא לכם את הראשון — זה מלך המשיח, דכתיב ביה רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן(ישעיה מא, כז).