פסיקתא רבתי

פסקא כה: עשר תעשר

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת כה: עשר תעשר

  1. כהעשר תעשרדברים יד, כב
§§2001§§

חלק א

ילמדנו

אמהו לטלטל קופה שיש בה מעשר בשבת

הלכה · ילמדנו · טלטול הדמאי, התרומה והמעשר בשבת; ״עישרתם, עירבתם״; מעשר ראשון ומעשר שני

בראש הפסקא כותרת הסופר ״פרשת עשר תעשר״.

״מטלטלים את הדמאי ואת התרומה טהורה… ולא את המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו״ — כעין משנה שבת יח, א (״מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו״); הנדפס מוסיף כאן ״ומעשר ראשון שנטלה תרומתו״. ״עישרתם, עירבתם, הידלקתם את הנר״ — משנה שבת ב, ז (״הדליקו את הנר״).

״התרומה״ — הסופר מחק וי״ו (״התורומה״); ״מטלטל״ — מחק יו״ד. ״(ד)״, ״(הוא)״ — מחיקות. ״מטלטלים אותה בשבת״ — בגליון.

״ולא בלבד״ — בדפוס ״ולא המעשר בלבד״. ״(ומעשר ראשון)״ — מאגרים מחק את הכפל. ״[מעשר ראשון]״ — הושלם במאגרים. ״ופודים (כ״י: ובפורים)״ — מאגרים תיקן; כבדפוס (״ופודין בכסף״).

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר(דברים יד, כב).

ילמדינו רבינו:

מהו לטלטל קופה שיש בה מעשר בשבת?

כך שנו רבותינו:

מטלטלים את הדמאיהדמאי — פירות שספק אם הופרשו מהם מעשרות ואת התרומה טהורה;

לא את הטבלהטבל — פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ולא את התרומה טמאה, ולא את המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו.

ולמה אינו מטלטל את המעשר? בשביל התרומה שבתוכו.

והרי התרומה עצמה את מטלטל — והמעשר, שיש בו אחד מעשרה תרומה, אין את מטלטלו?

מפני שמעשר אסור באכילה עד שתעביר תרומתו מתוכו — אסור לטלטלו;

אבל התרומה הטהורה, מפני שהכהנים אוכלי תרומה אוכלין אותה בשבת — מטלטלים אותה בשבת.

וצריך אדם לתקן פרותיו, ולא מניחן טבוליםטבולים — טבל, שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות בתוך ביתו בשביל הספק,

שאחד משלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה:

עישרתם? עירבתם? הידלקתם את הנר?

שכשם שאדם חייב על הדלקת הנר של שבת — כך הוא צריך להיזהר על המעשרות.

ולא בלבד, אלא עוד הפירות טבולים — אסורים לטלטל בשבת.

עד היאך?

הכניס פירותיו מן השדה ולא הפריש מהם תרומה ומעשרות — מעשר ראשון ומעשר שיני.

מעשר ראשון — זה שנתן לכהנים ולוים;

מעשר שיני — זה שמפרישים אותה בשנה ראשונה ובשנייה וברביעית ובחמשית, ופודים בכסף מה שהיה נאכל בירושלם;

ובשלישית ובשישית — לעניים.

מניין מן התורה שחייב להפריש מן גורנו שני מעשרות, מעשר ראשון ומעשר שיני?

ממה שקראו בעניין:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.

תרגום לעבריתהדמאי פירות שספק אם הופרשו מהם מעשרות הטבל פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות טבולים טבל, שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות

חלק ב

פתיחתות

בכַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ

פתיחתא ראשונה · לא כבדיני משלך אלא משלי: הבן, הבית, הצאן והכסף — מצוות; מונבז, רבי טרפון, נבות

כַּבֵּד אֶת־יְיָ מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כׇּל־תְּבוּאָתֶךָ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ(משלי ג, ט–י)

מקבילות: ויקרא רבה כז, ב (״מי הקדימני ואשלם… מי מל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי סוכה…״); בבלי בבא בתרא פרק א, יא ע״א (מונבז המלך: ״אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה״); ויקרא רבה לד, טז (רבי טרפון ורבי עקיבא: ״זבון לן חדא אוסיא״, בארמית ובשש קינטורין דכסף). בפסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת א, ״יספת לגוי — אומות העולם: את נותן להם בן זכר… אבל ישראל: את נותן לאחד מהם בן זכר והוא… מל אותו״ — כאן רק צד ישראל (״מי מל לשמי את בנו שלא אני הקדמתי ונתתי לו בן״; ״נתן לך בן — מול אותו; נתן לך בית — עשה מזוזה ומעקה״).

״רבי תנחומא ברבי״ — בכתב היד ״תנחומ׳ בר׳״; בדפוס ״בי רבי״. ״כך״ — הכ״ף מסופקת. ״לא אמרתי לך כבדיני משלך״ לפני הפסוק — הסופר מחק (כתבו אחריו).

״ונתתי לו צאן (כ״י: בית)״ (בכורות וראשית הגז) — כבדפוס; בכתב היד ״בית״ כמו במשפט שלפניו. ״(שא)״ — מחיקה.

״מי הפריש [לפני קרבן עד שלא] נתתי לו בהמה (כ״י: צאן)״ ו״מי עשה [לי] ציצית… ונתתי לו [טלת]״ — שחזור מאגרים: כתב היד ״מי הפריש (ו)נתתי לו (צאן)״, ״מי עשה (טלית ו)ציצית… ונתתי לו חכמה״ (״חכמה״ מחוק). בדפוס: ״מי עשה טלית וציצית שלא הקדמתי ונתתי לו (חכמה) [מכסה]״. ״(שלוא)״ — מחיקה.

״ממה שחננך (כ״י: שחננתה)״, ״נתן לך בית (כ״י: ביתו)״ ו״[נתן לך מקום] — עשה סוכה״ — כתיקוני מאגרים; ״נתן לך [בן] — מול אותו״ — כבדפוס (בכתב היד ״נתן לך מול אותו״, ומאגרים מתקן ״נתן לו. נותן לך בן מול אותו״); בדפוס ״נתן לך בן מול אותו, נתן לך בית עשה מזוזה ומעקה, נתן לך חצר עשה סוכה, נתן לך צאן…, נתן לך בהמה לא תחטא בהם״. ״(נתן לך)״ אחרי ״וראשית הגז״, ״(לך)״ אחרי ״כסף״ — מחיקות מאגרים; ״נתן [לך]״, ״את [כל] תבואת״ — הושלמו במאגרים.

״ריש לקיש בשם רבי יהודה בר חנינה״ — בכתב היד ״ריש־(ליש)־לקיש״, ״בר׳ חנינה״; בדפוס ״ר׳ שמעון בן לקיש בשם ר׳ יהודה בן חנינא״. ״חומש״ — בגליון. ״באושיא״ — אושא.

״מונבן המלך״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מונבז״. ״(שמ)״ — מחיקה. ״בעולם הזה״ (פעמיים) — ״הזה״ בגליון. ״קנטירין״ — בדפוס ״קנטרים״.

״והיה עולה לירושלם״ — בכתב היד ״עולם״, מסומן במאגרים. ״והיו כל ישראל״ — בגליון. ״אותם העדים״ — בכתב היד ״אותו״, מסומן במאגרים; כבדפוס. ״בראיה״ — בגליון, במקום ״בריה״ שמחק הסופר. ״(ואימתי)״, ״(מן העולם)״ — מחיקות. ״חייה בן אחותו… והיה אומר לו״ — בגליון; ״רבי אלעזר הקפר״ — בדפוס ״רבי אליעזר הקפר״.

המדרש קורא ״כבד יי מהונך״ (במסורה: כבד את יהוה), ״היוצא מן השדה״ (במסורה: היצא השדה), ״חכם לבב יקח מצות״ (במסורה: חכם לב), ״פיזר… וקרנו תרום בכבוד״ (במסורה: פזר… קרנו), ״ימלאו אסמיך״ (במסורה: וימלאו), ״בכבוד״ (בכתב היד ״בככ׳״), ״לא יחמוד איש ארצך״ (במסורה: ולא יחמד איש את ארצך).

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר(דברים יד, כב) —

כך פתח רבי תנחומא ברבי:

זה שאמר הכתוב:

כַּבֵּד יְיָ מֵהוֹנֶךָ(משלי ג, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא: לא אמרתי כבדיני משלך, אלא משלי:

כבד את יי ממה שחננך.

בן ביתי את: אם נתתי לך ויש לי בידך — תן לי משלי.

מי הקדימני ואשלם

וכן הוא אומר:

מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם(איוב מא, ג).

מי מל לשמי את בנו — שלא אני הקדמתי ונתתי לו בן?

מי עשה לי מזוזה ומעקה — שלא אני הקדמתי ונתתי לו בית?

מי הפריש בכורות וראשית הגז — שלא אני הקדמתי ונתתי לו צאן?

מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה?

מי עשה לי ציצית — שלא אני הקדמתי ונתתי לו טלת?

מי אמר לי שירה — עד שלא עשיתי לו ניסים?

שלא תאמר: מרבה עלינו הוא מצות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא בקשתי משלך, אלא בקשתי משלי.

אמרתי לך שתביא לי קרבן — שלא תאמר: משלך בקשתי —

ראה מה כתבתי לך: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד(ויקרא כב, כז).

אימתי את מביאו קרבן? משאתן לך: כִּי יִוָּלֵד.

כך אמרתי: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כׇּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ.

אימתי? כשאתן לך ראשון:

הַיֹּוצֵא מן הַשָּׂדֶה שָׁנָה.

הוי: אם כבדת את הקדוש ברוך הוא במצות שנתן לך — אין אתה מכבדו משלך, אלא משלי.

כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ —

ממה שחננך:

נתן לך בן — מול אותו;

נתן לך בית — עשה מזוזה ומעקה;

נתן לך מקום — עשה סוכה;

נתן לו צאן — הפרש בכורות וראשית הגז.

לא תחטא בהם, אלא עשה בהם מצות:

שלא תחרוש בשור ובחמור, לא תרביע כלאים.

נתן לך כסף וזהב — עשה בהן מצות:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כׇּל תְּבוּאַת.

מהו אֵת כׇּל? אפילו ממונך.

אמר ריש לקיש בשם רבי יהודה בר חנינה:

נמנו באושיאבאושיא — באושא (מקום הסנהדרין בגליל) שיהא אדם מפריש חומש נכסיו.

מה טעם? כדי תרומה ומעשר.

מונבז המלך

מעשה במונבן המלך, שהיה מבזבזמבזבז — מפזר, מחלק את ממנו לעניים.

שלחו אחיו ואמרו לו: מה שכינסו אבותיך — את מבזבז?

אמר להם: אבותיי כינסו בעולם הזה, ואני כנסתי מצות, שמתן שכרן בעולם הזה וקרנם קיימת לעתיד לבא.

אבותי כינסו למטן, ואני כנסתי למעלן:

וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה(דברים כד, יג);

חֲכַם לבב יִקַּח מִצְוֺת(משלי י, ח),

וְלֹוקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם(משלי יא, ל).

רבי טרפון ורבי עקיבא — האוסייה

מעשה ברבי טרפון, שנתן לרבי עקיבא מאה ושמונים קנטיריןקנטירין — מאות ליטרות (משקל של זהב) של זהב.

אמר לו: לך קנה לנו אוסייהאוסייה — אחוזה, נחלה.

הלך רבי עקיבא — עשה בהן מצות הרבה.

אחר ימים בא אצלו רבי טרפון.

אמר לו: מה עשית? יפה היא האוסייה שקנית לנו?

אמר לו: הן, ואין שובחהשובחה — שבחה, כמותה בעולם.

ואיכן הוא האוניהאוני — שטר הקנייה?

אמר לו: הרי היא ביד דוד.

אמר דוד:

פִּיזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹומֶדֶת לָעַד וקַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד(תהלים קיב, ט) — בעולם הזה;

וצִדְקָתוֹ עֹומֶדֶת לָעַד — לעתיד לבא.

הרי כַּבֵּד יְיָ מֵהוֹנֶיךָ — ממה שחננך,

כדי שיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע(משלי ג, י) לעתיד.

מי שלא כיבד את יי מהונו

מעשה באחד שהיה לו נכסים הרבה, והיתה נפשו רעה — לא עשה מצוה מימיו.

פעם אחת נשתטה:

נטל אש והצית בבתים שלו;

ונטל כספו וזהבו — השליכו לים;

נטל קורדוםקורדום — גרזן ושבר את החביות של משקים שהיה לו.

גרם לו כל זאת — שלא כיבד את יי עד שהונו עליו.

בנוי ובקול — נבות

דבר אחר:

כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ —

שאם היתה בעל נוי — לא תטעה אחר הזנות,

אלא כבד יוצרך וירא ממנו, וקלסוהווקלסוהו — ושבחהו בנוי שנתן לך:

כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ.

דבר אחר:

כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ — בקולך:

אם היה קולך נאה, והיית יושב בבית הכנסת — עמוד, כבד יי בקולך.

חייה בן אחותו של רבי אלעזר הקפר היה קולו נאה, והיה אומר לו:

חייא בני, עמוד וכבד יי מהונך — ממה שחננך.

נבות היה קולו נאה, והיה עולה לירושלם,

והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע קולו.

פעם אחת לא עלה —

והעידו עליו אותם העדים בני בליעל, ואבד מן העולם.

מי גרם לו? על שלא עלה בראיהבראיה — בעלייה לרגל, להיראות בבית המקדש לכבד את הקדוש ברוך הוא ממה שחננו.

למה? שכבר אמרה תורה: לֹא יַחְמֹוד אִישׁ אַרְצְךָ(שמות לד, כד).

אימתי? בַּעֲלֹותְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ.

ואילו עלה — לא היה אובד נפשו בשביל חמדת כרמו.

דבר אחר:

אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ —

אמר רבי אלעזר:

כבד את רופאך עד שלא תיצרך לו.

כַּבֵּד יְיָ מֵהוֹנֶךָ —

אם נתן לך שדה — הפרש את המעשר;

אם עשית כן — וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע.

אמר להם משה: הואיל וכל הטובה תלוייה במעשרות — היו מפרישים את המעשרות, כדי שתבא טובה לעולם:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.

תרגום לעבריתבאושיא באושא (מקום הסנהדרין בגליל) מבזבז מפזר, מחלק קנטירין מאות ליטרות (משקל של זהב) אוסייה אחוזה, נחלה שובחה שבחה, כמותה האוני שטר הקנייה קורדום גרזן וקלסוהו ושבחהו בראיה בעלייה לרגל, להיראות בבית המקדש

חלק ג

למעלה מן העניין

גוְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ

פתיחתא שנייה · למעלה מן העניין · ״לא תבשל גדי… עשר תעשר״: החנופה על המעשרות מבשלת את הגדיות במעי אמותם; ברית המעשרות של האבות

וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ כִּי־עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם(ישעיה כד, ה)

״מה כתב למעלן? לא תבשל גדי בחלב אמו — עשר תעשר״ (דברים יד, כא–כב) — הפתיחתא נפתחת בפסוק שלפני הסדר וחוזרת אליו (״עשר תעשר — שלא תבשל גדי בחלב אמו״).

״רבי תנחומא ברבי בשם רבי יצחק״ — בדפוס ״רבי תנחומא״. ״[חנפה]״ ו״תור[ו]ת״ — הושלמו במאגרים. ״כי עזבו״ — כך בכתב היד (וכן בדבר אחר שאחריו); במסורה ובדפוס ״כי עברו״.

״אילו״ לפני ״לפי שהבריות״ — הסופר מחק. ״(וא..)״ — מחיקה. ״מרי (כ״י: מדי)״ (פעמיים) — מסומן במאגרים; בדפוס ״מארי״. ״שנתבייש״ — בגליון, במקום ״שנתייש״ שמחק הסופר. ״כשם שהיתה מחניף לך בפיך״ — בדפוס ״כשם שהיית מחניף בפיך״.

״את שדך״ — בכתב היד ״שדר״, מסומן במאגרים, ולפניו מחק הסופר וי״ו. ״הגדיות (כ״י: הגריות)״ — מסומן במאגרים; כבדפוס ובהמשך הדברים. ״ורוח קדים באה עליהם ושדפתם. הוי והארץ חנפה… מי גרם לך שיתבשלו הגדיות במעי אמותם? מה״ — בגליון.

״אמר רבי יצחק: כל מקום שיש ברכה אין שיעור״ — בדפוס ״אמר רבי״. ״מאה (כ״י: מה) שערים״ — כתיב חסר. ״אומר מאה שערים ויברכהו שהיה״ — הסופר כפל ומחק. ״רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי בר אלעאי״ — בכתב היד ״בר׳ סימון… בר׳ אלעאי״; בדפוס ״ר׳ סימון בר׳ יודה בי ר׳ סימון בשם ר׳ יוסי בן ר׳ אילעאי״. ״להפריש״ — בכתב היד ״להפרי׳״.

המדרש קורא ״כי עזבו״ (במסורה: עברו), ״חוק״ (במסורה: חק), ״ויזרע… מאה שערים״ (בראשית כו, יב: ״ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים״), ״כל אשר תתן לי״ (במסורה: וכל), ״ואוכל מכל״ (במסורה: ואכל).

דבר אחר:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר(דברים יד, כב) —

מה כתב למעלן?

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ(דברים יד, כא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.

כך פתח רבי תנחומא ברבי בשם רבי יצחק:

וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ כי עזבו תוֹרֹות חָלְפוּ חֹוק(ישעיה כד, ה).

מהו ארץ חָנְפָה תַּחַת יֹושְׁבֶיהָ?

לפי שהבריות מחניפים זה לזה.

כיצד? יוצא עמו לגורן ותובע אותו מחלקו;

היה מחנפומחנפו — מחניף לו, מטעה אותו בדברים ואומר לו: מרי, נכנס לבית ואני נותן לך.

עמד עמו בעיר — אמר: מרי, בגורן;

עד שנתבייש אותו ועוד לא תבעו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כשם שהיתה מחניף לך בפיך, ואמרת לו: הן — מן בית, מן שדה — והוצאת אותו ריקם,

כך אני עושה לך.

את הווה רואה כל החורף את שדך גדילה, ובאת גדילה עד שנעשה שבלים, ואת הרי בידי;

ובסוף מה אני עושה? מבשל את הגדיות במעי אמותם, ורוח קדים באה עליהם ושדפתםושדפתם — ומייבשת אותם.

הוי: וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹושְׁבֶיהָ.

מי גרם לך שיתבשלו הגדיות במעי אמותם?

מה שלא הוצאת מעשרות:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר — שלֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

כי עזבו תורות — ברית המעשרות

דבר אחר:

הָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹושְׁבֶיהָ —

כי עזבו תורת — אינו אומר כן, אלא תוֹרֹות:

מעשר ראשון ומעשר שיני.

חָלְפוּ חֹוק — מהו הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם?

אמר להם הקדוש ברוך הוא: הפרתם ברית אבותיכם — זו ברית המעשרות;

משל אבותיכם היא, מה שהפרישו מאיליהם.

אברהם הפריש מעשר ראשון: וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל(בראשית יד, כ).

יצחק הפריש תרומה גדולה: וַיִּזְרַע מֵאָה שְׁעָרִים(בראשית כו, יב).

אמר רבי יצחק:

כל מקום שיש ברכה — אין שיעור;

והוא אומר: מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ?

אלא מכלל שהיה מודד, כדי להפריש תרומה ומעשר.

יעקב הפריש מעשר ראשון ומעשר שיני.

מניין?

אמר רב הונא אמר רבי אחא:

כֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ(בראשית כח, כב).

אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי בר אלעאי:

אף אבותיכם לא ברכתי אותם אלא בכח המעשרות:

וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם(בראשית כד, א) — במה? בַּכֹּל;

וכן יצחק: וָאֹוכַל מִכֹּל(בראשית כז, לג);

וכן יעקב: כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל(בראשית לג, יא).

אמר להם משה: הואיל ואבותיכם לא זכו להתגדל בהם אלא בכח המעשרות — הוו זהירים אף אתם להוציא המעשרות:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.

תרגום לעבריתמחנפו מחניף לו, מטעה אותו בדברים ושדפתם ומייבשת אותם

דלֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ — בשלשה מקומות

דרשת הפסוק · ״לא תבשל גדי… עשר תעשר״ · למעלה מן העניין · לא תבשל גדי שלוש פעמים; המלאכים ביקשו את התורה, ותינוק בישראל מקיימה יותר מהם

מקבילה בעניין: בבלי שבת פרק ט, פח ע״ב–פט ע״א (מלאכי השרת מבקשים ״תנה הודך על השמים״, ומשה משיבם מן הדברות: ״אנכי… אשר הוצאתיך מארץ מצרים — למצרים ירדתם?״); ״לא תבשל גדי״ ואכילת המלאכים אצל אברהם אינם שם.

״הנה אנכי״ — לפני ״אנכי״ מחק מאגרים אות מסופקת. ״פירקים״ — הרי״ש מסומנת במאגרים; בדפוס ״פירקם״. ״לפני״ — כך בכתב היד (בדפוס ״לפני הקב״ה״).

״ויבינו, אשורר הוא שנתן״ — כך בכתב היד, ושלושת המלים מסומנות במאגרים כמשובשות. בדפוס ״אישורך הוא שתתן הודך על השמים ותתן לנו תורתך״; כאן ״אישורך (כ״י: אשורר)״ ו״שתתן (כ״י: שנתן)״ כבדפוס, ו״ויבינו״ הושאר (אולי ״רבינו״).

״בנו״ — בגליון; בדפוס ״משל למלך שהלך ללמד את בנו״. ״סיליקדאות״ — בכתב היד ״סיליק־דאות״, ולהלן ״סליקראות״; בדפוס ״סילקראות״. ״אצבעותיו״ — בכתב היד ״אצבעותי׳״. ״[אומנות] אחרת״ — המלה הושלמה כבדפוס.

״כתב בה (כ״י: כה)״ — כבדפוס (״כתב בה אנכי״) וכהמשך (״כתב בה אדם כי ימות״, ״כתוב בה את תאכלו״). ״כתוב״ — בגליון. ״את [זה] תאכלו״ — המלה חסרה בכתב היד; מן הפסוק וכבדפוס.

״והן כופרים בלא (כ״י: כלא) יהיה לך לתוך ארבעים יום״ — הכ״ף מסומנת במאגרים; בדפוס ״והם כופרים בלא יהיה לך לסוף ארבעים יום״. ״יוצא מבית ספר״ — בגליון, במקום ״יותר״ שמחק הסופר. ״איפשר לו (כ״י: לא) לאכל חלב״ — מסומן במאגרים; כבדפוס.

״כך היה רבי עזריה פותח: סמוכים לעד עולם״ — כאן נגמרת הפסקא בכתב היד ובדפוס (״ר׳ עזריה פותח בם סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר״). ״באמת (כ״י: כא׳)״ ו״וישר״ (כ״י: ויוש׳) — כבפסוק.

המדרש קורא ״ויאמר להם פרו ורבו״ (בראשית ט, א), ״כתוב לך את הדברים האלה״ (במסורה: כתב), ״לא תבשל גדי בחלב עשר תעשר״ (צירוף), ״סמוכים לעד עולם״ (במסורה: לעד לעולם).

דבר אחר:

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ(דברים יד, כא) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר(דברים יד, כב).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

בשלשה מקומות הפסוק הזה כתוב:

רֵאשִׁית בִּיכּוּרֵי אַדְמָתְךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי(שמות כג, יט) — הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ מַלְאָךְ(שמות כג, כ);

ובמקום אחר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי(שמות לד, כו) — וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז);

ובמקום אחר: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי — עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.

הראשון — ודאי לאסור בשר בחלב.

השיני — למה?

אלא כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה, התחילו מלאכי השרת משליכים פירקיםפירקים — פרקי שירה, מזמורים לפני:

מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ(תהלים ח, ה), יְיָ אֲדֹונֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם(תהלים ח, ב).

אמר רבי אחא:

אמרו לו המלאכים: ויבינו, אישורך הוא שתתן הודך על השמים ושתתן לנו את תורתך.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין תורתי נמצאת אצליכם:

לֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים(איוב כח, יג).

משל האומנות שבאצבעות

למי שהלך ללמד את בנו סיליקדאותסיליקדאות — אומנות של אצבעות (מלאכת משי?), והיו אצבעותיו מקוטעות.

ראה אותו רבו.

אמר לו: לך למד את בנך אומנות אחרת,

שכל אומנות הזו אינה מתבקשת אלא באצבעות — ובאת ללמדו סליקראות?

כך אמר להם הקדוש ברוך הוא:

מה אתם עומדים וצווחים אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, ואינה נמצאת אצליכם?

למה? כתב בה: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב) —

כופרים אתם במלכותי? לא אצלי אתם, ואין אתם רואים דמות כבודי?

וכן כתב: וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ(בראשית ט, א) — פרים ורבים אתם?

כתב בה: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל(במדבר יט, יד) — וכי מתים אתם?

כתוב בה: אֶת זֶה תֹּאכְלוּ(ויקרא יא, ט) ואת זֶה לֹא תֹאכְלוּ(ויקרא יא, ד) — וכי אוכלים ושותים אתם?

לא עשה אלא המקום מסלקם ונותן תורה לישראל.

והן כופרים בלא יִהְיֶה לְךָ(שמות כ, ג) לתוך ארבעים יום.

התחילו המלאכים אומרים לו: רבונו של עולם, לא אמרנו לך: לא תתנה להם?

לפיכך, כשביקש לכתוב אותה להם שנייה — לא היו המלאכים מניחין אותו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה אתם שמקיימים את התורה?

תינוק הגמולהגמול — הגמול מחלב אמו, הקטן בישראל מקיימה יותר מכם:

יוצא מבית ספר — אם היה לו לאכול בשר בחלב, איפשר לו לאכל חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר;

ואתם, כשנשלחתם אצל אברהם, הביא לפניכם בשר וחלב ואכלתם:

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה(בראשית יח, ח).

כיון שסילקם הקדוש ברוך הוא בתשובה זו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

עד שהשעה פנוייה — כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

לכך כתב: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.

למה? כך היה רבי עזריה פותח:

סְמוּכִים לָעַד עולם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר(תהלים קיא, ח).

תרגום לעבריתפירקים פרקי שירה, מזמורים סיליקדאות אומנות של אצבעות (מלאכת משי?) הגמול הגמול מחלב אמו, הקטן

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אמעשר ראשון— (הוספה)
אופודיםובפורים
בצאןבית
בלפני קרבן עד שלא— (הוספה)
בבהמהצאן
בלי— (הוספה)
בטלת— (הוספה)
בשחננךשחננתה
בבן— (הוספה)
בביתביתו
בנתן לך מקום— (הוספה)
בלך— (הוספה)
בכל— (הוספה)
בעולהעולם
באותםאותו
גחנפה— (הוספה)
גו— (הוספה)
גמרימדי
גמרימדי
גשדךשדר
גהגדיותהגריות
גמאהמה
דאישורךאשורר
דשתתןשנתן
דאומנות— (הוספה)
דבהכה
דזה— (הוספה)
דבלאכלא
דלולא
דבאמתכא׳

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פסיקתא רבתיכ״י פרמה 3122

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
פסיקתא רבתיכ״י פרמה 3122