מדרש
מזמור צ: תפילה למשה איש האלהים
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש תהלים
תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר(תהלים צ, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · זבחי בלק ובלעם תועבה, והקב״ה חפץ בתפילת הצדיקים
זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְיָ וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ(משלי טו, ח)
״תועבת יי״ — בכתב היד ״תועבה״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק וכבדפוס בובר (״(תועבה) [תועבת יי]״).
״בלעם לבלק״ — בכתב היד ״בלק לבלעם״, ומעל המילים סימני היפוך של הסופר; ההיפוך לבדו נותן ״לבלעם בלק״, והלמ״ד הועברה כבמאגרים, כבפסוק (״ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה״, במדבר כג, א) וכבדפוס בובר (״זה בלעם שאמר לבלק״).
״הקומץ״ — בכתב היד ״מקומץ״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״הקרבנות״ — בכתב היד ״הקבבנות״, ותוקן במאגרים. ״למשה״ — חסר בכתב היד, ובמקומו סימן השמטה; הושלם כבפסוק.
בדפוס בובר: ״זה בלעם״ (בלי ״ובלק״, ובלי ״ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח״); ״שמקריבין לי בניי עם התמיד, ערב לפני מכל הקרבנות שאתה מקריב לפני״.
תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים(תהלים צ, א).
זה שאמר הכתוב:
זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְיָ וּתְפִילַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ(משלי טו, ח).
זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת — זה בלעם ובלק,
שנאמר: וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ(במדבר כג, ב).
אימתי?
בשעה שאמר בלעם לבלק: בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹות(במדבר כג, א).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! ממך אני מקבל קרבנות?
טוֹב מְלֹא כַף נָחַת(קהלת ד, ו) —
הקומץ של סלת שמקריבין לי בני עם התמיד ערב לפני מכל הקרבנות שאתה מקריב.
למה? שהן של תועבה לפניי.
ובמה אני חפץ? בתפילת הצדיקים,
שנאמר: וּתְפִילַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ — אילו ישראל.
הווי: תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה איש האלהים״ · ירמיהו, חבקוק, דוד ומשה סידרו תפילה וקינטרו דברים לפני הקב״ה
״התפילה וקינטרו״ — בגליון כתב היד, תחת ״וקצתיו״ שמחק הסופר.
״ראית כי את״ — כך בכתב היד (״את״ מסומן במאגרים כשיבוש; ״את״ = אתה, כתיב גלילי); במסורה ״ראתה כי אתה עמל וכעס״, ובדפוס בובר ״ראיתה כי אתה״. ״ואומר יי אלהים״ — כך בכתב היד, כקרי של ״ואמר אדני יהוה״ שבפסוק.
״ואומר יי אלהים אל תשחת עמך, מה כתיב למעלה: למה יי יחרה אפך בעמך״ אחרי ״ירמיהו אמר: ואתפלל אל יי״ — חזרה בטעות של הסופר מדברי משה שלמעלה, ואחריה חוזר ״רבי יהודה בר סימון: מהו אומר״ לענייני ירמיהו; נשאר כבכתב היד. בדפוס בובר: ״ירמיה אמר ואתפלל אל יי, מה אומר צדיק אתה יי כי אריב אליך״.
המדרש קורא ״כי אליך אריב״ (מאגרים מסמנו כשיבוש; במסורה ובדפוס בובר: ״כי אריב אליך״); בהמשך כתב היד עצמו ״כי אריב אליך״.
בדפוס בובר: ״רבנן ור׳ יהודה ב״ר סימון, [רבנן] אמרו״; ״חבקוק סידר התפלה״.
רבנן ורבי יהודה בר סימון אמרי:
ארבעה הם שסידרו התפילה וקינטרו דבריםוקינטרו דברים — והתריסו דברים (כלפי מעלה) לפני הקדוש ברוך הוא.
ירמיהו —
שנאמר: וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְיָ(ירמיה לב, טז), ואומר: אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה.
על ידי שקינתר בדברים — מה כתוב למעלה?
הִנֵּה הַסֹּולְלוֹת בָּאוּ הָעִיר(ירמיה לב, כד).
חבקוק סידר תפילה,
שנאמר: תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא(חבקוק ג, א).
מה כתיב למעלה מן העיניין?
יְיָ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי(חבקוק ג, ב).
דוד סידר תפילה,
שנאמר: תְּפִילָּה לְדָוִד(תהלים יז, א).
מה כתיב למעלה?
ראית כי את עָמָל וָכַעַס(תהלים י, יד).
משה סידר תפילה,
שנאמר: וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וָאֹומַר יי אלהים אַל תַּשְׁחֵית(דברים ט, כו).
מה כתיב למעלה?
לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ(שמות לב, יא).
רבי יהודה בר סימון אמר:
והלא תפילתן הוא קינתרונןקינתרונן — התרסתן, טענתן כלפי מעלה!
ירמיהו אמר: וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְיָ,
ואומר: יי אלהים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ;
מה כתיב למעלה? לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ.
רבי יהודה בר סימון:
מהו אומר?
צַדִּיק אַתָּה יְיָ כִּי(ירמיה יב, א) אליך אריב —
שאני היום בכאן ומחר בקבר, ואיני מריב עמך.
וכל כך למה? שאתה צַדִּיק — כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ.
חבקוק אומר: תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק;
ומהו אומר? יְיָ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי.
דוד אמר: תְּפִילָּה לְדָוִד;
מהו אומר? מִמְתִים יָדְךָ יְיָ(תהלים יז, יד).
משה אמר: וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְיָ;
מהו אומר? יי אלהים אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ.
הוי: תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים(תהלים צ, א).
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה איש האלהים״ · שלש עשרה ספרי תורה כתב משה; למה לא בירך את שמעון; אחד עשר מזמורים כנגד אחד עשר שבטים
בראש הפסקה מחק הסופר ״הם״. ״לשבט שמעון״ — בגליון כתב היד, תחת ״לשמעו״ שמחק הסופר.
״בשטים״ — בכתב היד ״בשבטים״, ותוקן כבדפוס בובר (״וזכר מה שנעשה בשטים, זמרי בן סלוא״), על פי במדבר כה, א ו־יד. ״מחבל״ — בכתב היד ״מבבל״, ותוקן במאגרים כבפסוק.
״ואחריו היה שמגר״ — ״היה״ חסר בכתב היד, ובמקומו סימן השמטה; הושלם כבפסוק. ״זמרי שלשה ימים״ — כך בכתב היד (״שלשה״ מסומן במאגרים כשיבוש; ולפני ״זמרי״ מחק הסופר וי״ו); בפסוק ובדפוס בובר: ״מלך זמרי שבעת ימים בתרצה״ (מלכים א טז, טו).
״אחד עשר מזמורות… כנגד אחד עשר שבטים״ — בכתב היד ״אחד אשר מזמ׳… אחד כנגד עשר שבטים״, ותוקן במאגרים. ״כנגד יחי ראובן״ — בכתב היד ״כגגד״; ״כנגד שבטו של יהודה״ — בכתב היד ״כנגדו״. שניהם תוקנו במאגרים.
בכתב היד ״אל נקמות״ (מזמור צד) קודם ל״יי מלך גיאות לבש״ (מזמור צג); בדפוס בובר כסדר המזמורים. ״רננו צדיקים״ (מזמור לג) אינו ברשימה, וכבדפוס בובר.
בדפוס בובר: ״אמר ר׳ חלבו בשם ר׳ הונא״; ״שלש עשרה ספרי תורות״; ״לא הועמד שופט משמעון״, ״לא הועמד מלך״; ״ראובן טלה ושמעון שור״; ״כנגד שבטו של בנימין שהוא יושב בצילו של הקב״ה״; ״מכאן ואילך את חושב לעצמך״.
מקבילות: דברים רבה ט, ט (״אותו היום כתב שלש עשרה תורה — לשנים עשר שבטים, ואחת הניח בארון, שמא יבקשו לזייף דבר״, בשם רבי ינאי בשם רבי יוחנן); פסיקתא דרב כהנא, פסקא וזאת הברכה, ו (״שלש עשרה תורות כתב משה — שנים עשר לשנים עשר שבטים, ואחד לשבטו של לוי״; ״ולמה לא בירך לשבטו של שמעון… ואף על פי כן טפלו ליהודה״, בראיה ״וזאת ליהודה… שמע יי קול יהודה״; ״רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי: לשור שהיו עסקיו רעים… נצור איקונין של ארי באבוסו״; ״אחת עשרה מזמורות אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שבירך״, ושם ״רננו צדיקים ביי — זה שבטו של יששכר״ ו״עדותיך נאמנו מאד — זה שבטו של בנימין״).
אמר רבי אבא בר חלבו בשם רבי הונא:
שלש עשרה ספרי תורה כתב משה אותו היום שמת:
שנים עשר — לשנים עשר שבטים,
ואחת — שהניח בארון, שאם יבקשו לזייףלזייף — לשנות ולהכניס כזב (בספר התורה) מתוכה, לא היו יכולין לזייף.
ואחד עשר שבטים בירך,
שנאמר: וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה(דברים לג, א).
ולמה לא בירך לשבט שמעון?
לפי שהיה לבו עליו, וזכר מה שעשה בשטים זמרי בן סלואזמרי בן סלוא — נשיא שבט שמעון שחטא בשטים.
אמר רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:
אף על פי כן טפלוטפלו — צירפוהו, הצמידוהו עם שבט יהודה,
שנאמר: מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן(יהושע יט, ט).
למה היה דומה שמעון?
לשור שהיו עסקיו רעים.
מה עשו? קשרו ארי אצל אבוסואבוסו — האבוס, כלי המאכל של הבהמה, והוא רואה אותו ותשותש — ונחלש (כוחו).
כך נמשל יהודה בארי, שנאמר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט);
ושמעון נמשל בשור, לפי שהיה מזלו מזל שורמזל שור — מזל השור שבגלגל המזלות:
ראובן — טלה, שמעון — שור.
אמר רבי יודן:
לא העמיד שופט —
כיוצא בדבר אתה אומר: וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָתשמגר בן ענת — השופט שאחרי אהוד(שופטים ג, לא).
לא העמיד מלך —
כיוצא בדבר אתה אומר: זִמְרִי שלשה יָמִים בְּתִרְצָה(מלכים א טז, טו).
אחד עשר מזמורות אמר משה כנגד אחד עשר שבטים:
תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים(תהלים צ, א), בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ(תהלים צ, ב), תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא(תהלים צ, ג) — כנגד יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹות(דברים לג, ו);
יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן(תהלים צא, א) — כנגד שבטו של לוי, שהיה מתלונן בצילו בעזרותבעזרות — בעזרות בית המקדש;
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת(תהלים צב, א) — כנגד שבטו של יהודה, שאמרה: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ(בראשית כט, לה);
אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ(תהלים צד, א) — כנגד שבטו של גד, שאליהו זכור לטוב עומד ממנו, שהוא משתיתו של עולםמשתיתו של עולם — יסודו של עולם;
יְיָ מָלָךְ גֵּיאוּת לָבֵשׁ(תהלים צג, א) — כנגד שבטו של בנימן, שהוא בצל צילו של הקדוש ברוך הוא;
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיְיָ(תהלים צה, א) — כנגד שבטו של יששכר, שהוא עוסק ברננה של תורה.
אמר רבי יהושע בן לוי:
עד כאן שמעתי; מיכאן ואילך את חשוב כנגד עצמך.
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה״ · משה, ישעיה ואליהוא ידעו מה מתנבאין, ושמואל לא ידע; אחד עשר המזמורים דברי נבואה
״נביאים״ — בכתב היד ״נבואם״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר (״בטכסיס של נביאים אמרן״). ״אמרו״ (= אמרם) — כך בכתב היד (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס בובר ״אמרן״.
״אליהו״ — הוא אליהוא בן ברכאל, שהראיה מדבריו (איוב לג, ג).
בדפוס בובר: ״כל הנביאים שהיו מתנבאים״; ״אמר ר׳ אלעזר בשם ר׳ יוסי בן זימרא שמואל רבן של נביאים״ (בלי ״אף״); ״אחד עשר מזמורים״.
אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא:
כל הנביאין היו מתנבאין, ולא היו יודעים מה היו מתנבאין,
אלא משה וישעיה — הם היו יודעים.
משה אמר: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי(דברים לב, ב);
ישעיה אמר: הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים(ישעיה ח, יח).
אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה:
אף אליהואליהו — אליהוא בן ברכאל היה מתנבא והיה יודע,
שנאמר: וְדַעַת שְׂפָתַיי בָּרוּר מִילֵּלוּ(איוב לג, ג).
אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא:
אף שמואל, רבן של נביאים, היה מתנבא ולא היה יודע:
וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת יְרֻובַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל(שמואל א יב, יא) —
ואותי אינו אומר, אלא וְאֶת שְׁמוּאֵל,
שלא היה יודע מה היה מתנבא.
אמר רבי לוי בשם רבי חנינא:
אחד עשר מזמורות שאמר משה — בטכסיסבטכסיס — בסדר, בדרך (של נביאים) של נביאים אמרו.
ולמה לא נכתבו בתורה?
לפי שאילו דברי תורה, ואלו דברי נבואה.
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה איש האלהים״ · משה נקרא איש ונקרא אלהים: לפני פרעה, ביאור, במרום, ממחציתו, בדין ובהפרת הגזירה
״ונקרא איש״ — בכתב היד ״אש״, והיו״ד הושלמה במאגרים. ״מה סימבק קומוי משה — לפני משה״ — בכתב היד ״קומוי מ׳ לפני משה״: ״לפני משה״ הוא תרגום עברי של ״קומוי מ׳״ (= קומוי משה); בדפוס בובר: ״מה בוצין טב קומוי סימבק, מה סימבק טב קומוי משה״.
״דבר אחר: כשעלה למקום שאין אוכלין ושותין… נקרא אלהים״ — בגליון כתב היד; ״וכשירד ואכל ושתה נקרא איש״ בגוף כתב היד.
״ממחציתו ולמטן״ — בכתב היד ״ממחיצתו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״צדקת יי״ — בכתב היד ״צדקת אל״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק וכבדפוס בובר.
המדרש קורא ״סלחתי כדבריך״ (במסורה: כדברך), וכן בסעיף ח.
בדפוס בובר: ״בשעה שעמד לפני פרעה״; ״כשהושלך (לאור) [ליאור] היה איש, וכשהפכו המים לדם היה כאלהים״; ״כשעלה למרום היה איש… וכשירד נקרא אלהים״; ״וכתיב ויאמר יי סלחתי כדבריך״.
מקבילות: דברים רבה יא, ד (״אם אלהים — למה איש? ואם איש — למה אלהים?״; ״בשעה שהלך ליאור מצרים — איש, ובשעה שנהפך לדם — האלהים״; ״בשעה שברח לפני פרעה — איש, ובשעה ששקעו בים — האלהים״; ״בשעה שעולה לרקיע — איש… לפני המלאכים שכולהן אש, ובשעה שיורד מן הרקיע — אלהים״; ״אמר רבי אבין: מחציו ולמטה איש, ומחציו ולמעלה אלהים״); פסיקתא דרב כהנא, פסקא וזאת הברכה, ז (״איש — בשעה שעלה למרום; אלהים — בשעה שירד למטה״; ״איש — כשברח מלפני פרעה; האלהים — בשעה ששקעו בים״; ״אמר רבי יונתן: אישה יקימנו ואישה יפירנו… ויהי בנסוע הארון… שובה יי רבבות אלפי ישראל״).
דבר אחר:
תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים(תהלים צ, א).
אם אִישׁ — למה אלהים? אם אלהים — למה אִישׁ?
אלא בשעה שהיה עומד לפני פרעה — היה כאלהים,
שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א);
ובשעה שברח מפני פרעה — היה איש.
דבר אחר:
כשהושלך ליאר — נקרא איש;
וכשהפכו לדם — נקרא אלהים.
דבר אחר:
כשעלה למעלה — נקרא איש.
מה בוציןבוצין — נר טבטב — טוב, מועיל קומויקומוי — לפניו סימבקסימבק — אבוקה (?)? מה סימבק קומוי משה — לפני משה?
בשר ודם עולה לפני הקדוש ברוך הוא, שכולו אש ומשרתיו אש;
ומשה עלה אצלו — ונקרא איש;
וכשירד — אלהים.
דבר אחר:
כשעלה למקום שאין אוכלין ושותין, וגם הוא לא אכל ולא שתה — נקרא אלהים;
וכשירד ואכל ושתה — נקרא איש.
אמר רבי אבין:
ממחציתו ולמעלן — נקרא אלהים;
ממחציתו ולמטן — נקרא איש.
אמר רבי אלעזר:
מייסטרופוליןמייסטרופולין — מילה יוונית; לפי ההקשר — נאמן הבית, הממונה על בית המלך היה משה,
שנאמר: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא(במדבר יב, ז).
דבר אחר:
אִישׁ הָאֱלֹהִים — גברא דיינאגברא דיינא — איש דין, דיין,
שנאמר: צִדְקַת יְיָ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל(דברים לג, כא),
שהיה אומר: יקוב הדין את ההריקוב הדין את ההר — ינקוב הדין את ההר — ייעשה הדין בכל תוקפו.
דבר אחר:
שהטיח דבריםשהטיח דברים — שדיבר דברים קשים כנגד מידת הדין,
שנאמר: אִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ(במדבר טז, ל).
אמר משה: אם ברא הקדוש ברוך הוא פי הארץ מששת ימי בראשית — הרי טוב;
ואם לאו — יברא עכשיו, בשביל קרח ועדתו.
דבר אחר:
אִישׁ הָאֱלֹהִים — שהכריע מידת הדין למידת רחמים.
הקדוש ברוך הוא אמר: אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִישֶׁנּוּ(במדבר יד, יב);
ומשה אמר: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה(במדבר יד, יט);
וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כדבריך(במדבר יד, כ).
דבר אחר, אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי שמעון בן לקיש:
למה נקרא שמו אִישׁ הָאֱלֹהִים?
מה האיש הזה — אם מבקש להפר נדרי אשתו, מפר; אם מבקש לקיים, מקיים,
שנאמר: אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶנּוּ(במדבר ל, יד) —
כך, כביכול, הקדוש ברוך הוא אומר לו משה: קוּמָה יְיָ(במדבר י, לה), שׁוּבָה יְיָ(במדבר י, לו).
פתיחתא שנייה · משה התפלל ארבעים יום, והקב״ה מדמה אותו למלאכי השרת
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כׇּל־חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ(דברים ט, יח)
״שעה אחת״ — בכתב היד ״שעת אחת״, ותוקן כבדפוס בובר. ״ארבעים״ — הסופר מחק יו״ד. ״שנאמר״ כתוב פעמיים בכתב היד, והשני מחוק.
בדפוס בובר נוסף לפני ״ואתה מוצא״: ״[ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל בר נחמני אמרו לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתפלל עליו, שנאמר ואתנפל לפני יי]״; ושם ״אני מדמה אותו עליכם״, ״הוי תפלה למשה איש האלהים״.
דבר אחר:
תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה(תהלים צ, א).
זה שאמר הכתוב:
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ(דברים ט, יח).
ואת מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים נתפללו לפני הקדוש ברוך הוא, ולא בא הכתוב לייחס אלא למשה בלבד.
וכל כך למה? לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות.
כיצד?
אדם עומד ומתפלל שעה אחת או שתי שעות;
וכשהוא צדיק הרבה — יום אחד;
אבל משה מתפלל ארבעים יום וארבעים לילה.
אמר הקדוש ברוך הוא: למלאכי השרת אני מדמה אותו,
שנאמר: בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּיבֹּורֵי כֹחַ(תהלים קג, כ) —
זה משה, שהיה מאיר את אפילתןאפילתן — חשכתם של ישראל, ומגיד להן דבריו של הקדוש ברוך הוא.
הוי: תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה.
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה איש האלהים״ · משל לשלשה שבאו לבקש מן המלך: דוד ביקש לעצמו, חבקוק על שגגתו, ומשה על ישראל
״דוריה״ (δωρεά, מתנה) — בכתב היד ״דודיה״ בשני המקומות, ותוקן כבדפוס בובר (״(דודיה) [דוריה]״). ״וכיבדו״ — בכתב היד ״וכובדו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״נתן לו״ — בין השיטין בכתב היד.
״רביד הזהב״ — בכתב היד ״דביר הזהב״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר; בפסוק ״וישם רבד הזהב על צוארו״ (בראשית מא, מב). ״ומכתירו״ — הסופר מחק יו״ד. אחרי ״בלבוש מלכות״ כתובה בכתב היד האות ח׳ (מאגרים מוחקה), ואולי היא ראש ״תכלת וחור״ שבהמשך הפסוק.
המדרש קורא ״תפוג תורה לא יצא״ (במסורה: ״ולא יצא״). ״ושינא את בגדי כלאו״ — הפסוק נאמר על יהויכין (מלכים ב כה, כט), והמדרש מביאו על צדקיהו; כך גם בדפוס בובר.
בדפוס בובר: ״כשראה חנניה מישאל ועזריה״; ״וחביריו נשרפין על התורה ואינן נמלטין״; ״אמר לו איני מבקש לעצמי אלא על ישראל״ (במקום ״סלח נא לעון העם הזה״).
משל לשלשה בני אדם שבאו ליטול דורוןדורון — מתנה — ויש אומרים דוריהדוריה — מתנה, מענק — מן המלך.
בא ראשון וכיבדו.
אמר לו: מה אתה מבקש?
אמר לו: בשביל שמרדתי, אני מבקש שתתן לי דוריה.
נתן לו.
בא השיני — ונתן לו.
בא השלישי. אמר לו: מה אתה מבקש?
אמר לו: איני מבקש על עצמי כלום, אלא מדינה פלנית שהיא חריבה, והיא שלך — גזור שתבנה.
אמר לו המלך: זו עטרה גדולה היא לך.
כך בא דוד להתפלל.
אמר לו: מה אתה מבקש?
אמר לו: שתשמע תפילתי,
שנאמר: שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק(תהלים יז, א).
בא חבקוק.
אמר לו: מה שאמרתי לפניך בשגגה —
שראה חנניה מישאל ועזריה מושלכין לכבשן האש והם נמלטין,
וראה את רבי חנניה בן תרדיון וחבריו נשרפין עם ספר התורה, ונשרפין ואין נמלטין.
מיד קרא תיגרקרא תיגר — מחה, ערער. אמר: ריבון העולמים!
אלו צדיקים ואילו צדיקים,
אילו טהורין ואילו טהורין,
אילו קדושים ואלו קדושים —
אלו ניצולין ואילו אין ניצולין!
עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה לא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻוקָּל(חבקוק א, ד).
אלא נבוכדנצר ערל וטמא, דניאל קדוש וטהור —
והוא מלביש לצדקיה שהוא רשע, שנאמר: וְשִׁינָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ(מלכים ב כה, כט),
ומלביש לדניאל ארגונאארגונא — בגד ארגמן.
פרעה ערל וטמא, ויוסף טהור וקדוש —
וממליך את יוסף, ומלביש אותו בגדי שש, ומשים רביד הזהברביד הזהב — ענק, שרשרת זהב לצוואר על צוארו.
אחשורוש ערל וטמא, מרדכי קדוש וטהור —
והוא ממליך את מרדכי, ומלביש אותו ומכתירו,
שנאמר: וּמׇרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת(אסתר ח, טו).
כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻוקָּל.
אותה שעה נגלה עליו הקדוש ברוך הוא.
אמר לו: אחריי אתה קורא תיגר? לא כך כתיב: אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל(דברים לב, ד)?
אותה שעה התחיל ואמר: בשגגה אמרתי,
שנאמר: תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹונוֹת(חבקוק ג, א).
בא משה. ואמר לו: מה אתה מבקש?
אמר לו: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה(במדבר יד, יט).
אמר לו: זו עטרה גדולה היא לך,
שנאמר: תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים(תהלים צ, א).
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה איש האלהים״ · משל לאוהב המלך שביקש על בנו; משה ביקש על ישראל ונעשה אב לנביאים
המדרש קורא ״סלחתי כדבריך״ (במסורה: כדברך).
״אב למלכים״ (בסוף) — כך בכתב היד, כבמשל; בדפוס בובר ״אב למלאכים״.
בדפוס בובר: ״וביקש להמיתו… מחול לו ואל תהרגהו״; ״אחר כך אמר לו הקב״ה למשה״; ״אני עושה לו גדולה, קורא אני לו״.
לא היה צריך לומר אלא תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה(תהלים צ, א); מהו אִישׁ הָאֱלֹהִים?
משל למלך שכעס על בנו וביקש להורגו.
אמר לו אוהבו: בבקשה ממך, מחול לו ואל יהרג.
עמד ולא הרגו.
למחר התחיל המלך אומר: אלו הרגתי את בני — לעצמי הייתי מכשילמכשיל — מזיק, גורם תקלה;
אלא זכור לטוב אוהבי שביקש עליו רחמים, ומעכשיו אני עושה אותו אב למלכים.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד).
אמר לו משה: אִם כָּכָה אַתְּ עֹושֶׂה לִּי הׇרְגֵנִי נָא הָרֹג(במדבר יא, טו).
מה כתיב בתריהבתריה — אחריו? וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כדבריך(במדבר יד, כ).
אחרכך אמר הקדוש ברוך הוא: אלו הרגתי את ישראל — לעצמי הייתי מכשיל;
אלא מחזיק אני טובהמחזיק אני טובה — מכיר אני טובה למשה שביקש עליהן רחמים,
שנאמר: וַיְחַל מֹשֶׁה(שמות לב, יא).
מה אני עושה לו? קורא אני לו אב לנביאים, אב למלכים, אב למתפללים,
שנאמר: תְּפִילָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים.
דרשת הפסוק · ״תפילה למשה איש האלהים״ · משה התפלל שילך הקב״ה עם ישראל בעצמו, ולא על ידי מלאך
בדפוס בובר: ״עמד משה ומתפלל ואומר איני מכיר את הדרך״; ״אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה״; ״הנה אני עושה גזירתך״.
כיון שיצאו ישראל ממצרים, עמד לו משה ומתפלל, ואומר לו: איני מכיר את הדרך,
שנאמר: הוֹדִיעֵינִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ(שמות לג, יג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ(שמות כג, כ).
אמר לו משה: אפילו אתה שולח כמה מלאכים — אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹולְכִים(שמות לג, טו).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני עושה גזירתך,
שנאמר: פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִיחֹותִי לָךְ(שמות לג, יד).
דרשת הפסוק · ״אדני מעון אתה היית לנו בדר ודר״ · הקב״ה מעונו של עולם ומקומו, ואין העולם מקומו
״יי מעון״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים כשיבוש) ובכתב היד של בובר (״(יי) [אדני]״); במסורה ״אדני מעון״. ״מעונו״ — בכתב היד ״מונו״, והעי״ן הושלמה במאגרים.
״רבי הונא בשם רבי אמי״ — בכתב היד השם הראשון מטושטש (״הנ..א״), ובשני חסרה האל״ף; הושלמו במאגרים, וכבדפוס בובר.
בדפוס בובר: ״עד שבא הקב״ה ופירש, הנה מקום אתי״ (במקום ״משה״); ״למה נקרא שמו של הקב״ה מקום״; ״ויקרא [אברהם]״; ובסוף נוסף ״[דבר אחר למה נקרא שמו מקום, שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם…]״.
יי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ(תהלים צ, א).
אמר רבי יצחק:
מה שאמר הכתוב: מְעֹונָה אֱלֹהֵי קֶדֶם(דברים לג, כז) —
אין אנו יודעין אם הקדוש ברוך הוא מעונו של עולם, אם העולם מעונו של הקדוש ברוך הוא,
עד שבא משה ופירש: יי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹור וָדֹור.
אמר רבי יוסי בר חלפתא:
אין אנו יודעין אם הקדוש ברוך הוא טפילהטפילה — טפל, משני לעולמו, אם עולמו טפילה לו,
עד שבא משה ופירש: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי(שמות לג, כא) —
שהוא מקום עולמו, ואין העולם מקומו,
שנאמר: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי.
הוי: עולמו טפילה לו, ואין הוא טפל לעולמו.
אמר רבי הונא בשם רבי אמי:
למה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא מקום, וקוראין אותו המקום ברוך הוא?
שהוא מקומו של עולם,
שנאמר: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי.
אברהם קרא לו מקום, שנאמר: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְיָ יִרְאֶה(בראשית כב, יד);
יעקב קרא לו מקום, שנאמר: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה(בראשית כח, יז);
משה קרא לו מקום, שנאמר: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי.
דרשת הפסוק · ״בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל״ · הרי עולם היו טסין, והקב״ה נתן כל הר במקומו
״נותן בתוכו״ — לפני ״נותן״ מחק הסופר ״רואה״. ״הר הגדול״ — כך בכתב היד (מאגרים מוחקים את הה״א); בדפוס בובר ״הר גדול״.
בדפוס בובר: ״ובמקום אחר הוא אומר בטרם הרים הטבעו״; ״היה נותן לתוכו הר גדול״.
בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ(תהלים צ, ב),
וכתוב אחר אומר: בְּטֶרֶם הָרִים הׇוטְבָּעוּ(משלי ח, כה).
מלמד שהיו הרי עולם טסיןטסין — פורחים כציפוריות הללו שטסות על פני המים.
ואיכן שהיה הקדוש ברוך הוא רואה מקום עמוק ביותר — היה נותן בתוכו הר הגדול וממלא אותו;
ואיכן שהיה רואה מקום מטוכסמטוכס — מסודר, ישר — היה נותן הר קל,
שנאמר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ.
דרשת הפסוק · ״תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם; כי אלף שנים בעיניך״ · התשובה ושבעה דברים קדמו לבריאת העולם אלפים שנה
״התורה״ — הה״א הושלמה במאגרים. ״ומונחת״ — בכתב היד ״ומונחתה״, ותוקן במאגרים וכבדפוס בובר. ״מתוקן״ — בכתב היד ״מתוק׳״ בין השיטין. ״ועל ראשי״ — הסופר מחק את הוי״ו (בפסוק: ״ודמות על ראשי החיה רקיע״).
בדפוס בובר: ״אמר ר׳ אבהו בר זעירא״; ״שבעה דברים קדמו לעולם״; ״והיו הכל נסבלין בכחו של הקב״ה״ (בכתב היד: ״נסתכלין״); ״תיקן הרקיע״.
תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם(תהלים צ, ג).
אמר רבי אבהו ברבי זעירא:
גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם.
ומה היתה התשובה?
הייתה בת קול שמכרזת ואומרת: שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם.
שבעה דברים קדמו לבריאת עולם אלפים שנה:
התורה,
וכסא הכבוד,
וגן עדן,
וגיהנם,
ותשובה,
ובית המקדש של מעלה,
ושם משיח.
ואנה היתה התורה כתובה?
באש שחורה על גבי אש לבנה, ומונחת על ברכו של הקדוש ברוך הוא;
והקדוש ברוך הוא יושב על כסא הכבוד,
וכסא הכבוד מתוקן בחסדו של הקדוש ברוך הוא על הרקיע שעל ראשי החיות —
אבל החיות לא היו באותה שעה.
וגן עדן — מימינו של הקדוש ברוך הוא,
וגהנם — משמאלו,
ובית המקדש — מתוקן לפניו,
ושם משיח — חקוק על אבן יקרה על גבי המזבח,
ובת קול מכרזתמכרזת — מכריזה ואומרת: שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם.
והיו הכל נסתכלין בכחו של הקדוש ברוך הוא.
וכשברא הקדוש ברוך הוא עולמו, וברא חיות הקודש — תיכןתיכן — קבע, העמיד הרקיע עם כולם על קרני החיות,
שנאמר: עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ(יחזקאל א, כב).
אמר רבי הונא אמר רבי שמעון בן לקיש:
אלפים שנה קדמו אלו עם התורה לברייאתו של עולם,
שנאמר: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם(משלי ח, ל);
ויומו של הקדוש ברוך הוא — אלף שנים,
שנאמר: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹור(תהלים צ, ד).
דרשת הפסוק · ״זרמתם שנה יהיו״ · תתקע״ד דורות שקדמו לבריאה ונשטפו, ו״בראשית״ בגימטריא תתקע״ד
״אלו תשע מאות״ — בכתב היד ״אלף תשע מאות״, ותוקן כבדפוס בובר (״אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות״), שהחשבון שלהלן (״בראשית״ בגימטריא תתקע״ד) עולה תשע מאות ושבעים וארבעה. ״הרי תשע מאות״ — בכתב היד ״תרי״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״א׳״ — בגליון כתב היד, תחת ״אמ׳״ שמחק הסופר. ״מתחלף״ — הפ״א הושלמה במאגרים.
החשבון: ב׳ גדולה = ב׳ פעמיים (4), ר׳ (200), א׳ באלב״ם = ל׳ (30), ש׳ (300), י׳ באתב״ש = מ׳ (40), ת׳ (400) — 974.
״יוצק״ — לפני ״נהר״ מחק הסופר וי״ו.
בדפוס בובר: ״אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות… בשביל שהיו רעים״; ״זרו מתורתך רימה נגעה בהם״; ״רבי אומר זרייתך לשעה היתה״.
זְרַמְתָּם שֵׁינָה יִהְיוּ(תהלים צ, ה) —
אלו תשע מאות שבעים וארבעה דורות שהיו קודם לבריאת עולם, ונשטפו כהרף עין בשביל שהיו רשעים.
רבי יוחנן אמר:
למה ב׳ של בְּרֵאשִׁית(בראשית א, א) גדולה ביותר?
שהיא מצטרפת לשתי ביתין, למלא ארבעה.
בְּרֵאשִׁית בגימטריא תתקע״ד הוו.
כיצד?
תש״ר — הרי תשע מאות;
א׳ דבְּרֵאשִׁית מתחלף עם ל׳ דאלב״םדאלב״ם — של צירוף האותיות אלב״ם (א׳ = ל׳, ב׳ = מ׳…) — הרי שלשים;
י׳ מתחלף עם מם — י״ם דאתב״שדאתב״ש — של צירוף האותיות אתב״ש (א׳ = ת׳, ב׳ = ש׳… י׳ = מ׳) — הרי ארבעים;
ב׳, שהיא גדולה כשני ביתין, מצטרפת לחשבון ארבעה.
הרי תשע מאות ושבעים וארבעה.
ואחרכך: בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
מהו זְרַמְתָּם?
רבי יוחנן אמר: זרו תמוזרו תמו — נתפזרו ותמו (״זרמתם״ נדרש כשתי מילים).
רבי שמעון בן לקיש אמר: זרו מתורתך — רימהרימה — תולעה נגעה בם.
רבי אמר: זרייתןזרייתן — פיזורם, זריעתם לשעה הייתה.
דבר אחר:
זְרַמְתָּם שֵׁינָה יִהְיוּ —
כיון שנשטפו בזרם מים, כשינה יהיו — כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ(תהלים עג, כ).
וכן הוא אומר: אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם(איוב כב, טז).
דרשת הפסוק · ״בבקר יציץ וחלף… כלינו שנינו כמו הגה״ · ישראל בעולם הזה ובעולם הבא; העוסקים בתורה הולכים למאור פניו
״מרידה״ — בכתב היד ״וורידה״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. המדרש קורא ״שתה עוונותינו נגדך״ (במסורה: ״שת עונתינו לנגדך״) ו״בעברתיך״ (במסורה: בעברתך).
בדפוס בובר: ״[רבנן אמרי] אלו ישראל… זו אומות העולם. [רבי אבא כהנא אמר כלו בישראל, למה שלערב ימולל ויבש לעולם הבא]״.
בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף(תהלים צ, ו) — אלו ישראל.
למה? לפי שלָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ — זה העולם הבא.
שתה עֲוֺונֹותֵינוּ נגדך עֲלֻומֵינוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ(תהלים צ, ח) —
אותה שעה שאנו עוסקין בתורתך, אנו הולכין למאור פניך.
כִּי כׇל יָמֵינוּ פָּנוּ בעברתיך(תהלים צ, ט) — בגזירות ושמדות.
רבי יהודה בר סימון אמר: זו מרידה.
רבנין אמרי:
זה הנער שהוא הוגה ומת בתורתו,
שנאמר: כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה.
דרשת הפסוק · ״ימי שנותינו בהם שבעים שנה… כי גז חיש ונעפה״ · שבעים שנות דוד ושמונים שנות משה, כולן בעמל; ״רהב״ היא מלכות
המדרש קורא ״ורובם עמל״ (במסורה: ורהבם עמל) — רוב שנותיהם; בדפוס בובר ״בר קפרא אמר ורהבם עמל״.
בדפוס בובר: ״כשנותיו של משה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים״ (בלי הראיה ״ומשה בן שמונים שנה״); ״אפילו בית מלכותו עמל ואון״.
יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה(תהלים צ, י) — כשנותיו של דוד.
וְאִם בִּגְבוּרֹות שְׁמוֹנִים שָׁנָה — כשנותיו של משה בעומדו לפני פרעה,
שנאמר: וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹונִים שָׁנָה(שמות ז, ז).
וְרׇהְבָּם עָמָל וָאָוֶן.
בר קפרא אמר:
ורובם עָמָל —
שכל אותן שבעים שנה שהיה דוד — היה בצרות ובעמל;
וכל אותן שמונים שנה שהיה משה, בבית פרעה ובכוש ובמדין וחזר עוד למצרים — היה בצרות ובעמל.
אמר רבי חנינא ברבי יצחק:
אפילו בית מלכותן — עָמָל וָאָוֶן.
ואין רהב אלא מלכות,
שנאמר: אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל(תהלים פז, ד),
וכתיב: רַהַב הֵם שָׁבֶת(ישעיה ל, ז).
כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.
מהו גָז חִישׁ? גזין וחשין וטסיןגזין וחשין וטסין — חולפים, ממהרים ופורחים — עוברין בזריזות כעוף פורח.
רבי יודן אמר:
אף על פי כן היו בהן מעשין טובין,
שנאמר: כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.
דרשת הפסוק · ״מי יודע עז אפך… למנות ימינו כן הודע… שובה יי עד מתי״ · יסורין בעולם הזה; תשובה בכל יום, ותשובה מצויה לפני הקב״ה
״אמר רבי יהושע: שוב יום אחד לפני מיתתך״ — כך בכתב היד; במשנה אבות ב, י ובדפוס בובר הדבר בשם רבי אליעזר (בובר: ״אמר ר׳ אלעזר״), ו״[אמר ר׳ יהושע]״ שבדפוס בובר עומד לפני ״אם יודעין בנכון״.
״ימיו״ — הוי״ו בגליון כתב היד. לפני ״למנות״ כתב הסופר ״לפנ״ (מאגרים מוחקו). ״לעולם תהא״ — בכתב היד ״לעולם הבא תהא״ (״הבא״ — טעות, ומאגרים מוחקו), ונמחק כבדפוס בובר.
בדפוס בובר: ״יש לו חלק לעולם הבא, כאברהם״; ״אם יודעין בנכון כמה מניין חיינו״.
מִי יוֹדֵעַ עֹוז אַפֶּךָ(תהלים צ, יא).
אמר רבי אבא בר כהנא:
שמא מתמלא עברה על ידיך? — מִי יוֹדֵעַ עֹוז אַפֶּךָ.
אמר רבי חנינא בר יצחק:
כל מי שקידמוהו ייסורין בעולם הזה — יש לו חלק כאברהם, שנקרא ירא אלהים,
שנאמר: וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ.
לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע(תהלים צ, יב) —
אם אנו יודעין בנכון כמה מיניין ימי חיינו, אנו היינו עושין תשובה קודם שנמות.
אמר רבי יהושע:
שוב יום אחד לפני מיתתך(משנה אבות ב, י).
אמרו לו תלמידיו: וכי אדם יודע אימתי מת?
אמר להן: כל שכן — הוא עושה תשובה היום, שמא ימות מחר, ונמצא כל ימיו בתשובה.
הוי: לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע.
שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי(תהלים צ, יג).
אמר רבי חנינא:
לעולם תהא תשובה מצויה לפניך:
שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ.
דרשת הפסוק · ״שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה״ · כימי השעבוד; כמה ימות המשיח — מארבעים שנה ועד שבעת אלפים
״ויומו״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״שעשו״ — בכתב היד ״שאשו״, ותוקן במאגרים. ״כימות״ — הסופר מחק גרש אחרי הכ״ף.
המדרש קורא ״שנת גאלי״ (במסורה: ושנת גאולי באה).
בדפוס בובר: ״ר׳ אליעזר אומר אלף שנה, שנאמר כי אלף שנים בעיניך… ר׳ יהושע אומר אלפיים שנה, כימות עניתנו שני ימים״ (בלי החזרה ״ר׳ אליעזר אומר אלף שנה כיום אתמול״); ״ר׳ ברכיה ור׳ דוסא סבא אמרו שש מאות שנה״; ״ר׳ אבהו אמר שבעת אלפים שנה״.
שַׂמְּחֵינוּ כִּימוֹת עִינִּיתָנוּ(תהלים צ, טו) — כימים שציערתנושציערתנו — שציערת אותנו: בבבל, במדי, ביון, באדום.
דבר אחר:
כימות המשיח.
וכמה ימות המשיח?
רבי אליעזר אומר: אלף שנה.
רבי יהושע אומר: אלפים שנה —
כִּימוֹת עִינִּיתָנוּ — שני ימים, ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה,
שנאמר: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל(תהלים צ, ד).
רבי אליעזר אומר: אלף שנה — כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹור.
רבי ברכיה ורבי דוסא סבא אמרי:
שש מאות שנה,
שנאמר: כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי(ישעיה סה, כב) —
והדין סדנא עביד בארעא שית מאה שנין.והדין סדנא… — וגזע העץ הזה עומד בארץ שש מאות שנה.
וגזע העץ הזה עומד בארץ שש מאות שנה.
רבי יוסי אומר:
ששים שנה,
שנאמר: לִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים(תהלים עב, ה) —
דור — עשרים שנה, דורים — ארבעים; הרי ששים.
רבי עקיבא אומר:
ארבעים שנה —
כִּימוֹת עִינִּיתָנוּ — כארבעים שנה שעשו ישראל במדבר,
שנאמר: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ(דברים ח, ג).
ורבנין אמרי:
ארבעת אלפים,
שנאמר: שְׁנַת גאלי בָּאָה(ישעיה סג, ד).
רבי אבהו אמר:
שבעת אלפים — כימי החתן בחופתו,
שנאמר: כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה(ישעיה סב, ה).
וכמה ימי החתן? שבעה,
שנאמר: מַלֵּא שְׁבֻועַ זֹאת(בראשית כט, כז).
דרשת הפסוק · ״יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם״ · אברהם ושרה, יצחק בהדרו ורבקה; התכלת והציצית כהדר השכינה
״זה אברהם ושרה״ — בגליון כתב היד. ״ראתה״ — בכתב היד ״ראית״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״עצמו״ — בכתב היד ״עצמן״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר.
״פירוש: לוז, היינו אילן שקדים…״ — הגהת פירוש בכתב היד (מסומנת במאגרים), ואינה בדפוס בובר. המדרש קורא ״פעוליך״ (במסורה: פעלך).
״כן מראה דמות כבוד יי״ — כך בכתב היד וכבכתב היד של בובר (״(כן) [הוא]״); בפסוק ״כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה״.
בדפוס בובר: ״והדרך על בניהם, זה יצחק ורבקה״; ״מאי הלזה, [הדור כמו] הלוז״; ״דאמר ר׳ חזקיה ואית דאמרי בשם ר׳ מאיר״.
יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פעוליך(תהלים צ, טז).
רבי ברכיה בשם רבי חייא אמר:
זה אברהם ושרה.
וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם — מדבר ביצחק,
שנאמר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה(בראשית כד, סג).
והיתה רבקה באה עם אליעזר.
וכיון שראתה אותו רבקה — ראתה אותו הדור ביותר, לבוש ומעוטף בציצית, ודמותו כמלאך אלהים.
אמרה לאליעזר: מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה(בראשית כד, סה).
מאי הַלָּזֶה? הלוזהלוז — עץ הלוז (משפחת השקד) הזה.
פירוש: לוז — היינו אילן שקדים, דומה לאילן של לוז בפרחין.
וכל כך למה? בשביל זכות אביו וזכות עצמו,
שנאמר: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פעוליך וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם.
ואין הֲדָרְךָ אלא טלית הדור, הדומה להדר שלך,
שנאמר: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א).
דאמר רבי חזקיה, ואית דאמרי בשם רבי יהודה:
תכלת דומה לים,
וים דומה לעשבים,
ועשבים דומין לאילנות,
ואילנות — לרקיע,
ורקיע — לנוגהלנוגה — לזוהר,
ונוגה — לקשת,
וקשת — לדמות,
שנאמר: כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כן מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְיָ(יחזקאל א, כח).
אמר רבי חזקיה:
בזמן שישראל מתכסין בציצית, לא יהו סבורין שמא תכלת הן לובשין;
אלא כך יהו ישראל מסתכלין בציצית — כאילו הדר שכינה עליהן,
שנאמר: וּרְאִיתֶם אֹותוֹ(במדבר טו, לט) —
אותם לא נאמר, אלא אֹותוֹ — להקדוש ברוך הוא.
הוי: וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם.
דרשת הפסוק · ״ויהי נעם אדני אלהינו עלינו״ · ישראל מבקשים שיתן הקב״ה כבודו במקום שנתן תורתו; הבית העתיד לא יחרב
״יי אלהינו״ — כך בכתב היד ובכתב היד של בובר; במסורה ״אדני אלהינו״.
״מתוכו״ — בכתב היד ״מתוכן״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״בונה״ — חסר בכתב היד, ובמקומו סימן השמטה; הושלם על פי דפוס בובר (״אבל לעתיד לבא אבננו״).
בדפוס בובר: ״אמר ר׳ הונא נפשי מן דכלתא ועיינא מן קרחתא״; ״נתת תורתך לנו, וכבודך בעליונים״; ״לפיכך חרב ושמם״.
וִיהִי נֹועַם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ(תהלים צ, יז).
אמר רב הונא:
נפשי מן דכלתא, ועיינא לי מן קרחתא.נפשי מן דכלתא… — נפשי מן הדקל (חפצה בפירותיו), ועיני לי מן הקרחת (משוער).
נפשי מן הדקל (חפצה בפירותיו), ועיני לי מן הקרחת (משוער).
אמרו לו: נתתה תורתך לנו, וכבודך נתתה בעליונים? אתמהאאתמהא — בתמיהה!
היכן שנתתה את תורתך — תן כבודך:
וִיהִי נֹועַם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ.
אמר להן הקדוש ברוך הוא:
לשעבר, על ידי שנבנה בית המקדש על ידי בשר ודם — לפיכך חרב, וסילקתי שכינתי מתוכו;
אבל לעתיד לבוא אני בונה אותו, ואשכן שכינתי בתוכו, ואינו חרב לעולם.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | תועבת | תועבה |
| א | יי | — (הוספה) |
| א | בלעם | לבלעם |
| א | ל | — (הוספה) |
| א | הקומץ | מקומץ |
| א | הקרבנות | הקבבנות |
| א | למשה | — (הוספה) |
| ב | ל | — (הוספה) |
| ג | בשטים | בשבטים |
| ג | מחבל | מבבל |
| ג | היה | — (הוספה) |
| ג | אחד עשר | אחד אשר |
| ג | כנגד אחד | אחד כנגד |
| ג | כנגד | כגגד |
| ג | כנגד | כנגדו |
| ד | נביאים | נבואם |
| ה | איש | אש |
| ה | ממחציתו | ממחיצתו |
| ה | יי | אל |
| ו | שעה | שעת |
| ז | דוריה | דודיה |
| ז | וכיבדו | וכובדו |
| ז | דוריה | דודיה |
| ז | רביד | דביר |
| י | ע | — (הוספה) |
| י | הונא | — (הוספה) |
| י | א | — (הוספה) |
| יב | ה | — (הוספה) |
| יב | ומונחת | ומונחתה |
| יג | אלו | אלף |
| יג | הרי | תרי |
| יג | ף | — (הוספה) |
| יד | מרידה | וורידה |
| טז | הבא | |
| יז | שעשו | שאשו |
| יח | ראתה | ראית |
| יח | עצמו | עצמן |
| יט | מתוכו | מתוכן |
| יט | בונה | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |