מדרש
מזמור ג: יי מה רבו צרי
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש תהלים
יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי(תהלים ג, ב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא · שמחה לקדוש ברוך הוא כשהוא עושה את הדין, אף במקדשו; ושמחה לצדיקים שהוא מנקה אותם מעוונותיהם — ולכן דוד אומר שירה כשנגעה בו מידת הדין
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן(משלי כא, טו)
״שהוא מנקה״ — כתוב בכתב היד פעמיים, והשני נמחק במאגרים.
בדפוס בובר: ״אמר ר׳ יוחנן ממה שעשו במקדש, השתא מה אם לביתו ולמקדשו לא נשא פנים״; ״שמחה לצדיקים שעושה בהם משפט״; ״כיון שפגעה בו מדת הדין התחיל שמח ומזמר מזמור לדוד״.
מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבׇרְחוֹ(תהלים ג, א).
זה שאמר הכתוב:
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט(משלי כא, טו) —
שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין.
למה? שהוא מתרומם בעולם,
שנאמר: וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט(ישעיה ה, טז).
דבר אחר:
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט —
שמחה לצדיקו של עולם שנעשה מידת הדין בביתו והחריבו,
שכן הוא אומר: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ(תהלים סח, לו).
אמר רבי יוחנן:
ממה שעשה במקדשו.
אם לביתו ולמקדשו לא נשא פנים — לאחרים על אחת כמה וכמה שהוא עתיד להיפרע מאחרים.
דבר אחר:
שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט —
שמחה לצדיקים — עושה בהן משפט, שהוא מנקה אותם מעוונותיהם.
תדע לך שכן הוא:
שהרי דוד, כיון שנגעה בו מידת הדין, התחיל לשמוח ולומר שירה ומזמור.
פתיחתא · סדר המזמורים נעלם, שלא יחיו בו מתים; ולמה נסמכה פרשת גוג ומגוג לפרשת אבשלום
מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל־חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה(ישעיה מו, י)
״נתעלמה״ — בכתב היד ״נתעלה״, והמ״ם הושלמה במאגרים; כך בדפוס בובר.
״גוג ומגוג״ — ״גוג״ כתוב בכתב היד פעמיים, והשני נמחק במאגרים. אחרי ״רבי יהושע בן לוי״ כתוב ״אמ׳״, ונמחק במאגרים.
המדרש קורא ״יגידיה ויערכיה״ (במסורה: ויגידה ויערכה לי), ו״וביושר״ (במסורה: וישר). ״לעולם״ — בכתב היד ״לעלם״, והוו הושלמה במאגרים.
בדפוס בובר: ״דבר אחר, אמר ר׳ אלעזר לא ניתנו פרשיותיה של תורה על הסדר״; ״לומר לך שקשה הבן הרע לאביו יותר ממלחמות גוג ומגוג״; ״אמר כתיב סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר״.
״פרשת גוג ומגוג״ — מזמור ב (״למה רגשו גוים… על יי ועל משיחו״), שלפני מזמור אבשלום.
דבר אחר:
מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבׇרְחוֹ(תהלים ג, א).
זה שאמר הכתוב:
מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית(ישעיה מו, י).
לא ניתנו פרשיותיה של תורה על הסדר;
שאם ניתנו על הסדר — כל מי שהוא קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים.
לכך נתעלמה סידורה של תורה, והוא גלוי לפני הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא יגידיה וְיַעְרְכֶיהָ(ישעיה מד, ז).
רבי יעקב בשם רבי אחא אמר:
למה נסמכה פרשת גוג ומגוג לפרשת אבשלום?
לומר לך שהרעת הבן לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג לעתיד לבוא.
רבי יהושע בן לוי ביקש לישב על הספר הזה;
יצאת בת קול ואמרה: אל תפיחי את הישןאל תפיחי את הישן — אל תעיר את הישן — אל תגלה את מה שנסתר.
רבי ישמעאל ביקש לישב על הספר הזה לפני רבו.
אמר לו: סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִים בֶּאֱמֶת וביושר(תהלים קיא, ח).
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו״ · דוד בוכה על חטאו ומזמר שלא נידון להריגה; מתי אמר את המזמור: בבריחתו, בהשלמת העם, בבוא חושי, בכבוד שכיבדוהו שובי מכיר וברזילי, ובבוא שמעי; שאלות רבי שמואל בר נחמני לרבי יונתן
״דבר אחר״ — בכתב היד ״ד׳״, והאל״ף הושלמה במאגרים. ״ואם מזמר״ — ״מזמר״ הושלם במאגרים, כבדפוס בובר.
״את אבא״ — בכתב היד ״את הבא״ (מסומן במאגרים כשיבוש); בדפוס בובר ״את אבי״. ״להריגה״ — בכתב היד ״שהריגה״, ותוקן במאגרים כבדפוס בובר. ״פידגוג״ — אחרי הגימ״ל גרש מחוק. ״דוד״ (״כך אמר דוד״) — הדל״ת הראשונה מוקפת במאגרים בסוגריים משולשים (קריאה משוחזרת).
״זכרתי משפטיך מעולם יי״ — בכתב היד ״יי מעולם״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק וכבדפוס בובר. ״וניחמתני״ — הוו הושלמה במאגרים.
המדרש קורא ״אל עבדיו״ (במסורה: לכל עבדיו); ״כל אשר יבחר״ (במסורה: ככל אשר יבחר); ״והנה חושי הארכי בא לקראתו״ (במסורה: והנה לקראתו חושי הארכי); ״חטין ושעורין״, ״ועדשין״ (במסורה: וחטים ושערים, ועדשים).
״כעיר הנדחת״ — בכתב היד ״בעיר״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. רב ורבי יודן דורשים את המשך הפסוק, ״מהרו ללכת פן ימהר והשגנו והדיח עלינו את הרעה״ (שמואל ב טו, יד), שבדפוס בובר נוסף בסוגריים: ״[וגו׳ והדיח עלינו את הרעה]״.
״ומשלשים״ — בכתב היד ״ונישלשים״, ותוקן במאגרים; בדפוס בובר ״משונין ומטולטלין״. ״ודאית״ — בכתב היד ״וראית״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר.
״וברזילי הגלעדי מרוגלים״ — בכתב היד ״הגלעד ירד מרוגלים״ (מסומן במאגרים כשיבוש), בערבוב עם שמואל ב יט, לב (״וברזלי הגלעדי ירד מרגלים״); תוקן כבפסוק שנדרש (יז, כז) וכבדפוס בובר.
״תורין״ — לפניו כתב הסופר ״ונקרא״ ומחקו (בדפוס בובר ״גבינים של חלב, ונקרא תורין״). ״אינה״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״שהזכיר״ — כתוב פעמיים, והשני נמחק במאגרים. ״נגדי״ — בכתב היד ״גגדי״, ותוקן במאגרים.
״איסקופסי״ — במאגרים ״איסק-ופסי״, מילה אחת שנחלקה בסוף שורה; ״רבי״ שלפני ״אבא בר כהנא״ — בגליון כתב היד, וסימן ההשמטה במקומו.
״מימיך״ — הסופר כתב ״ממיך״, מחקו וכתב בגליון ״מימיך״; ״שמורדין״ — אחרי הרי״ש יו״ד מחוקה. ״שנקראו״ — הוו נוספה בכתב היד.
״ואימתי מחזיק לו טובה… כלל״ — חסר בכתב היד (בדילוג מ״ואימתי״ ל״ואימתי״, כנראה), והושלם מדפוס בובר: ״מה טובה יש לו עליו, ואימתי מחזיק לו טובה, בשעה שאינו עושה עמו באמונה, ואינו מעכבו בשכרו כלל, לכך כתיב ליי אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו״. בכתב היד ״ומה שכרו יש לו עליו״ (בבובר ״מה טובה״) — נשאר.
״עשו, אחד לכל שבט ושבט״ — במקום סימן ההשמטה שבכתב היד, מדפוס בובר: ״שלשה עשר עגלים עשו, אחד לכל שבט ושבט, ואחד דימוסין לכולם״. ״היום״ (״והנה באתי היום״) — במקום ריק שמאגרים מסמן בכתב היד, כבפסוק. ״אלהי צבאות״ — במקום סימן ההשמטה, כבפסוק ובדפוס בובר.
״מהו דכתיב״ — כך בכתב היד ובדפוס בובר; במאגרים מוצע ״מהן״.
המדרש קורא ״ולחמי ומני אשר נתת לך״ (במסורה: ולחמי אשר נתתי לך), ו״נאם יי אלהים״ (במסורה: נאם אדני יהוה). ״ליי אלהינו הרחמים״ — במסורה ״לאדני אלהינו״ (דניאל ט, ט); הסופר כותב ״יי״.
בדפוס בובר: ״כשראה דוד שמרק הקב״ה עוונותיו, מיד התחיל לזמר מזמור לדוד״; ״[ר׳ איבו אמר] כרתי אלו כורתי בריתות, פלתי מופלאי שב״ד״; ״שלא היה הזבוב יכול לעמוד עליהן״; ״ר׳ רוצח״; ״מצא את יונתן איש הבירה״; ״וכשבא ר׳ יהודה הלוי (אצל ר׳ יהודה) ב״ר שלום״; ״כל ישראל גמלוך רעה״.
מקבילות: בבלי שבת פרקים יב–יג, קה ע״א (רב אחא בר יעקב: ״והוא קללני קללה נמרצת — נוטריקון: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא״).
דבר אחר:
מִזְמוֹר(תהלים ג, א) —
אימתי אמר דוד המזמור הזה?
כשהיה עולה במעלה הר הזתים, עולה ובוכה ומזמר.
אם בוכה — למה מזמר? ואם מזמר — למה בוכה?
אמר רבי אבא בר כהנא:
למה הדבר דומה? למלך שכעס על בנו וטרדו מפלטיןמפלטין — מן הארמון שלו,
ושלח המלך פידגוגפידגוג — מחנך, מלווה הבן אחריו.
הלך ומצאו בוכה ומזמר.
אמר לו פידגוגו: מפני מה אתה בוכה ומזמר? אם בוכה — למה מזמר? אם מזמר — למה בוכה?
אמר לו: בוכה אני שהכעסתי את אבא;
ומזמר אני שאין דנני להריגה אלא לטרידה;
ולא דיי שלא הרגני, אלא שטרדני אצל דוכסין ואיפרכיןדוכסין ואיפרכין — מצביאים ומושלי מחוזות.
אמר רבי יודן:
כך אמר דוד: יעקב אבינו ברח, שנאמר: וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם(הושע יב, יג);
משה ברח, שנאמר: וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה(שמות ב, טו);
ואליהו ברח: וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא(מלכים א יט, ח);
ואני בורח כמותן.
התחיל אומר: זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ(תהלים קיט, נב) מעולם יי וָאֶתְנֶחָם —
ומידת הדין התנהגתה את הראשונים, וניחמתני.
ואימתי אמר דוד כן?
וַיֹּאמֶר דָּוִד אל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַים קוּמוּ וְנִבְרָחָה(שמואל ב טו, יד).
רב ורבי יודן.
רב אמר:
שלא ידין אתנו כעיר הנדחת.
רבי יודן אמר:
התחיל בעל הכוס להדיח את כוסו, ואינו זז עד שמרקו יפה;
כך, כיון שראה דוד שמרק הקדוש ברוך הוא עוונותיו — התחיל לומר: מִזְמוֹר לְדָוִד.
ואימתי אמר דוד כן?
וְכׇל עֲבָדָיו עֹובְרִים עַל יָדוֹ וְכׇל הַכְּרֵתִי וְכׇל הַפְּלֵתִי(שמואל ב טו, יח).
כרתי — אילו כורתי בריתות;
פלתי — במופלאין שבבית דין.
ורבנין אומרין:
שהן אומרין דבר, ואין מי יפליא אחריהן.
וַיֹּאמְרוּ כל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹונִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ(שמואל ב טו, טו).
הדיין הזה, בזמן שארכי שלו מקולקלת — אין עומדין לפניו בטכסיסיבטכסיסי — בסדר מערכם, במקומם הקבוע שלהן, אלא משנים ומשלשים:
אותם שצריכין לעמוד דרך ימין — עומדין דרך שמאל, ושצריכין לעמוד דרך שמאל — עומדין דרך ימין.
כיון שרואין טכסיס שלו מתוקנת — עומדין בטכסיס שלהן.
התחיל אומר: אילו היתה ארכיארכי — הנהגה, שלטון שלי מקולקלת — לא היה כל אחד ואחד עומד בטכסיסו.
התחילו הן כמו כן, והודו לו.
ואימתי? וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ(שמואל ב טו, לב) והנה חושי הארכי בא לקראתו.
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.
חד אמר:
למה נקרא שמו חושי הארכי? שהיה מארכי דוד.
וחד אמר:
שעל ידו נתבססה מלכות בית דוד, ושעל ידו נתקנה מלכותו של דוד.
וחד אמר:
על שם עירו נקרא.
וכיון שראה דוד שנתבססה מלכותו — התחיל לומר: מִזְמוֹר.
ואימתי היה כן?
וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁובִי בֶן נָחָשׁ(שמואל ב יז, כז).
וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה — זו דיסמוס.
וְשֹׁובִי בֶן נָחָשׁ — זה חנון בן נחש.
ולמה נקרא שמו שובי?
רבי אומר:
שישב את יצרו לשעה.
וחכמים אומרים:
שעשה תשובה ודאית.
וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִילַּי הגלעדי מֵרֹוגְלִים.
מיד התחילו מכבדין אותו, שנאמר: מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר(שמואל ב יז, כח).
מִשְׁכָּב — אילו פלומקייאפלומקייא — כרים ממולאים נוצות מצעות;
סַפּוֹת — אילו חביות של יין;
כְלִי יוֹצֵר — הבאין מבית רתמה;
חטין ושעורין — כמשמען;
קָלִי — זו שתיתאשתיתא — קמח קלוי מעורב במים;
וּפוֹל ועדשין — כמשמען;
וְקָלִי — אילו קליותקליות — גרעינים קלויים;
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן(שמואל ב יז, כט) — כמשמען;
וּשְׁפוֹת בָּקָר — גבינים של חלב תורין, שלא היה הזבוב נוגע יכול לישב עליהן, אלא היה נופל מהן.
הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל.
כיון שראה כן, התחיל אומר: מאילו הייתי מתיירא — והשלימו!
בוודאי אינה מהן, אלא הקדוש ברוך הוא השלימן לי,
שנאמר: בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִותּוֹ(משלי טז, ז).
התחיל לומר: מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבׇרְחוֹ.
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ(שמואל ב טז, יג) —
וכי באויר העולם היה להן לילך? ומהו בַּדָּרֶךְ? שהלכו בדרך ענווה.
וְשִׁמְעִי הֹולֵךְ בְּצֵלַע הָהָר — שהזכיר מעשה הצלע.
והוא שדוד אומר: כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן(תהלים לח, יח).
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שנכונה היתה לי בת שבע מששת ימי בראשית, אבל ניתנה לי למכאוב,
שנאמר: וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד.
ודוד מזהיר ומצוה לשלמה בנו, ואומר: וְהוּא קִילְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת(מלכים א ב, ח).
מהו נִמְרֶצֶת? נוטריקון:
נ׳ — נואף;
מ׳ — מואבי;
ר׳ — רשע;
צ׳ — צורר;
ת׳ — תועבה.
ואומר לו: הִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ(שמואל ב טז, ח).
מהו הִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ?
אמר רבי אבא בר כהנא:
איסקופסיאיסקופסי — צופה, משגיח (?) של בת שבע היתה מהלכת לפני דוד.
וכתיב: הִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכׇל בֵּית יוֹסֵף(שמואל ב יט, כא).
רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל בשביל שלשה דברים.
מצא את רבי יונתן איש הבירהאיש הבירה — מן הבירה (שם מקום).
אמר לו: מהו שכתוב: חָדְלוּ פְרָזוֹןפרזון — ערי הפרזות — יישובים פתוחים, בלי חומה בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ(שופטים ה, ז)?
אמר לו רבי יונתן: העיירות הקטנות שחרבו בימי סיסרא — כיון שעמדה דבורה, נעשו אימהות,
כמה דאת אמר: לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד(דברים ג, ה).
שוב אמר לו: מאי דכתיב: ליי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ(דניאל ט, ט)?
לא היה לומר אלא כי שמרנו תורתו!
אמר לו רבי יונתן: יפה כתיב.
בנוהג שבעולם, פועל שהוא עם בעל הבית באמונה — שהוא נותן לו בשכרו, ומה שכרו יש לו עליו?
ואימתי מחזיק לו טובה? בשעה שאינו עושה עמו באמונה, ואינו מעכבו בשכרו כלל.
אמר רבי שמואל בר נחמני:
ראית מימיך שמורדין במלך, והוא מספיק להן מזונות?
אמר לו רבי יונתן: כתיב: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹורֵב(תהלים קו, יט) — והמן יורד.
אמר רבי שמעון בן יוחי:
שלשה עשר עגלים עשו, אחד לכל שבט ושבט, ואחד דימוסיןדימוסין — ציבורי, משותף לכולם,
שנאמר: וַיַּעֲשׂוּ נֶיאָוצוֹתניאוצות — חרפות, גידופים גְּדֹולוֹת(נחמיה ט, יח).
וכשבא רבי יהודה הלוי אצל רבי יהודה בר שלום, אמר לו: עד כאן דרש רבי ברכיה.
אמר לו: עד כאן היה המן יורד להם, והיו מקריבין ממנו לפני עבודה זרה, ולא היה פוסק אף על פי כן.
והוא שיחזקאל אומר: וְלַחְמִי ומני אֲשֶׁר נתת לָךְ סֹולֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹוחַ וַיֶּהִי נְאֻם(יחזקאל טז, יט) יי אלהים.
ומהו וַיֶּהִי? שהיו מקריבין אותה לפני עבודה זרה, ואף על פי כן היה המן יורד.
הוי אומר: יפה שנביא עומד וצווח: ליי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ.
ושוב שאלו: מהו דכתיב: וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכׇל בֵּית יוֹסֵף?
אמר לו רבי יונתן: מה הייתם אומרים בו בבבל?
אמר לו: כך אנו אומרים: כיון שבא שמעי אצל דוד, אמר לו:
מה יוסף הצדיק — אחיו גמלוהו רעה, וגמלן טובה;
כך אני — גמלתיך רעה, גמול עימי טובה כיוסף.
אמר לו רבי יונתן: יפה אתה אומר; אלא שמע דבר גדול.
מהו וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכׇל בֵּית יוֹסֵף?
לכל ישראל, שנקראו על שם יוסף,
שנאמר: אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף(עמוס ה, טו).
אמר לו שמעי לדוד: כל ישראל גמלו רעה, ואני יותר מכולם;
וכל ישראל יושבין ומקווין: מה חסד אתה עושה עימי?
אם קיבלת אותי — כל ישראל באין ומשלימין עימך.
הוי אומר: וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכׇל בֵּית יוֹסֵף.
כיון שראה דוד כך, התחיל לומר: מִזְמוֹר לְדָוִד.
דרשת הפסוק · ״יי מה רבו צרי רבים קמים עלי״ · ארבעתים: שש עשרה; צרה גדולה שבנו נוטל מלכותו; שובך, גלית ושאול רבים בקומה, דואג ואחיתופל רבים בתורה
״הכבשה״ — בכתב היד ״הכבש׳״ (הגרש נמחק), והה״א הושלמה במאגרים. ״תחת״ — מסומן במאגרים כשיבוש (במסורה: ״ואת הכבשה ישלם ארבעתים״; ״תחת״ כבשמות כא, לז).
״אתה רצחת״ — הסופר כתב ״אחת״, מחקו וכתב בגליון ״אתה״; ״רצחת״ — בכתב היד ״רחצת״, ותוקן במאגרים. ״ארבעה על ארבעה״ — בכתב היד ״אל ארבעה״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר: ״ארבעתים ארבעה על ארבעה״ (ארבע פעמים ארבע = שש עשרה).
״דוד״ — בכתב היד ״הוד״, ותוקן במאגרים. אחרי ״עכשיו בני״ כתוב ״ר״, ונמחק במאגרים. ״רבים״ (בקומה) — בכתב היד ״רבום״, ותוקן במאגרים. ״שאול״ — בכתב היד ״ש״, והשם הושלם במאגרים.
״אשר שאל איש״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים כשיבוש; ״שאל״ מתוקן במאגרים מ״שלל״); במסורה: ״ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל [איש] בדבר האלהים״ — ״איש״ קרי ולא כתיב, כדברי המדרש. אחרי ״שלא״ כתוב ״י״, ונמחק במאגרים. ״ומיודעי״ — בכתב היד ״ומוודעי״, ותוקן במאגרים.
בדפוס בובר: ״אמר ליה הקב״ה לדוד אתה ניאפת אחת, שש עשרה ניאפות יבואו לך״; ״אילו בני נוטל מלכות של אחר צרה גדולה היתה לי״; ״שלא היה כאיש, אלא כמלאך״; ״הוי אומר יי מה רבו צרי״.
יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי(תהלים ג, ב).
כתיב: תחת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם(שמואל ב יב, ו).
אמר רבי יהודה בר חנינא:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה ניאפת אחת — שש עשרה ניאופותניאופות — מעשי ניאוף יבואו לך;
אתה רצחת אחת — שש עשרה נרצחות יבואו לך.
אַרְבַּעְתָּיִם — ארבעה על ארבעה.
אמר רבי יהושע:
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי.
אילו היה אחר נוטל מלכותי — היתה לי צרה גדולה;
אילו בני נוטל מלכות של בני אחר — צרה גדולה הייתה לי;
עכשיו בני נוטל מלכותי — יְיָ מָה רַבּוּ.
אילו אחר עינה את נשיי — הייתה לי צרה גדולה;
עכשיו שבני עינה את נשיי — יְיָ מָה רַבּוּ צָרָיי.
אילו אחר הורג את בני — צרה גדולה הייתה לי;
ועכשיו בני הורג את בניי — יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי.
רַבִּים קָמִים עָלָי — רבים בקומה, רבים בתורה.
שׁוֹבַךְ(שמואל ב י, טז) — למה נקרא שובך? שהיה קומתו כשובך הזה.
ומה שמו? שופך. ולמה נקרא שופך? שהיה שופך דמים.
וכן גלית, שכתוב בו: שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת(שמואל א יז, ד).
וכן שאול: מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹוהַּ מִכׇּל הָעָם(שמואל א ט, ב).
רבים בתורה — דואג ואחיתופל.
דואג — הוא היה אב בית דין, שנאמר: אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל(שמואל א כא, ח).
אחיתופל — שנאמר: וַעֲצַת אֲחִיתֹופֶל(שמואל ב טז, כג) אשר שאל איש.
איש — קרי ולא כתיב, שלא היה איש אלא מלאך.
וכן דוד אומר: כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא(תהלים נה, יג),
וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻודָּעִי(תהלים נה, יד) אֲשֶׁר יַחְדָּיו נַמְתִּיק סוֹד(תהלים נה, טו).
הוי: יְיָ מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי.
דרשת הפסוק · ״רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה״ · הרבים בתורה אמרו: אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה — אין לו תקנה
אחרי ״את ישראל״ כתוב ״את״ שנית, ונמחק במאגרים.
בדפוס בובר: ״ר׳ שמואל פתר קריא בדואג ואחיתופל, [רבים] שהיו רבים בתורה, [אומרים] ומה הן אומרים״.
רַבִּים אֹומְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה(תהלים ג, ג).
רבי שמואל פתר קרייה בדואג ואחיתופל, שהיו רבים בתורה.
ומה היו אומרים?
איפשר אדם ששבה את הכבשה, והרג את הרועה, והפיל את ישראל — יש לו תקנה?
אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
דרשת הפסוק · ״רבים אמרים לנפשי… ואתה יי מגן בעדי כבודי ומרים ראשי״ · מגן — זכות אבות; כבודי — חושי, ושכינה בינינו; מרים ראשי — נתן הנביא, ותלוי ראש תחת חיוב מיתה; האומות אומרים לישראל: אין להם ישועה
המדרש קורא ״גם יי העביר חטאתך ולא תמות״ (במסורה: לא תמות).
״לא יהיה לך״ — בכתב היד ״לא היה לך״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבפסוק. ״שאזהרתה״ — הה״א הושלמה במאגרים; בדפוס בובר ״אילולי שהזהרתני מגינהון דאבהתיי״.
בדפוס בובר: ״שהגנת עלי בזכות אבותי״; ״ולבסוף ארבעים יום אמרו״; ״וכתבת בתורה״; ״כבודי שהשרית שכינתך בינינו״; ״תחת שהיינו מחוייבים הרמת ראש. נתת לנו תלוי ראש״.
וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי(תהלים ג, ד) — שהגנת עלי בזכות אבותיי.
כְּבוֹדִי — על ידי חושי הארכי.
וּמֵרִים — על ידי נתן הנביא, שאמר: גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ ולא תָמוּת(שמואל ב יב, יג).
רבנין פתר קריא באומות העולם.
רַבִּים(תהלים ג, ג) — אילו אומות העולם, שנאמר: הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים(ישעיה יז, יב).
רַבִּים אֹומְרִים לְנַפְשִׁי — אומות העולם אומרים לישראל:
אומה ששמעה מפי אלהיה אָנֹכִי(שמות כ, ב) ולֹא יִהְיֶה לְךָ(שמות כ, ג),
ולסוף ארבעים אמרו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד) — יש להן תשועה?
אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
וְאַתָּה יְיָ — הסכמת עמהם, וכתבת: זֹובֵחַ לָאֱלֹהִים יׇחֳרָם(שמות כב, יט).
מָגֵן בַּעֲדִי — אילולי שאזהרתה לי מגינהון דאבהתיימגינהון דאבהתיי — המגן (הזכות) של אבותיי;
שהגנת עלינו בזכות אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.
כְּבוֹדִי — ששיכנתה שכינתך בינינו, שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).
מֵרִים רֹאשִׁי — תחת שהיינו מחוייבין מיתה, הרימות ראשינו ונתת לנו תלוי ראשתלוי ראש — נשיאת ראש, הרמת ראש,
שנאמר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ל, יב).
דרשת הפסוק · ״קולי אל יי אקרא… אני שכבתי ואישנה… לא אירא מרבבות עם… קומה יי הושיעני… ליי הישועה על עמך ברכתך סלה״ · המקדש עונה תפילה אף בחורבנו; שינה מן הנבואה ויקיצה בחושי ובנתן — ולכנסת ישראל באליהו ובמלך המשיח; חמש קימות; כשישבר שיני רשעים — ליי הישועה
המדרש קורא ״ויענינו מהר קדשו״ (במסורה: ויענני). ״בלבבך״ — הבי״ת השנייה מסופקת בכתב היד. ״אויביי״ — בכתב היד ״אוייביי״, ויו״ד אחת נמחקה במאגרים.
המדרש קורא ״ועל עמך ברכתך סלה״ (במסורה: על עמך).
בדפוס בובר: ״הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי יי יסמכני על ידי נתן הנביא״; ״לכשיבואו לעשות עמי מלחמה״; ״ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיא אמר חמש קימות… ארבעה כנגד ארבע מלכיות, ואחד כנגד מלחמות גוג ומגוג״; ״ר׳ אביה אומר״; ״אותה שעה ליי הישועה על עמך ברכתך סלה״.
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, פסקא אחריתי (חג הסכות), ו (״וסוכה תהיה לצל יומם — זה שאמר הכתוב: ליי הישועה על עמך ברכתך סלה. אמר ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלך היא להיות עושה ניסים וישועה לנו״). שם הפסוק נדרש על הסוכה לעתיד לבוא; כאן הוא חתימת המזמור — הישועה שאחרי שבירת שיני רשעים.
קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא וַיַּעֲנֵינִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה(תהלים ג, ה).
אמר רבי ברכיה:
בשעה שהיה בנוי — היתה עונה תפילתם.
ומניין שאף עכשיו, שהוא הר?
תלמוד לומר: ויענינו מֵהַר קׇדְשׁוֹ.
אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה(תהלים ג, ו).
אמר דוד: אֲנִי שָׁכַבְתִּי — מן הנבואה;
וָאִישָׁנָה — מרוח הקודש;
הֱקִיצוֹתִי — על ידי חושי;
כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי — על ידי נתן.
דבר אחר:
אֲנִי שָׁכַבְתִּי —
אמרה כנסת ישראל: אֲנִי שָׁכַבְתִּי — מן הנבואה;
וָאִישָׁנָה — מרוח הקודש;
הֱקִיצוֹתִי — על ידי אליהו: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁולֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא(מלאכי ג, כג);
כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי — על ידי מלך המשיח.
לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם(תהלים ג, ז) — לכשיבואו לעשות עמו מלחמה.
והוא שאמר משה: כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם(דברים ז, יז);
ומה כתיב בתריה? לֹא תִירָא מֵהֶם(דברים ז, יח).
קוּמָה יְיָ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי(תהלים ג, ח).
רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר:
חמש קימותקימות — בקשות ״קומה יי״ ניבא דוד להקדוש ברוך הוא בספר תילים:
ארבע — כנגד ארבע מלכיות;
ואחת — כנגד מלחמת גוג ומגוג.
כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אויביי לֶחִי.
רבי לוי אמר:
זו מכת הפהמכת הפה — מוות בחנק, שנאמר: וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק(שמואל ב יז, כג).
רבי אהבי אמר:
את כל הגיבורים שהיו כשמשון: וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּיה(שופטים טו, טו).
שִׁינֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ —
אם עשית כן, אותה שעה: לַיְיָ הַיְשׁוּעָה ו עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה(תהלים ג, ט).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | נתעלמה | נתעלה |
| ב | לעולם | לעלם |
| ג | מזמר | — (הוספה) |
| ג | אבא | הבא |
| ג | להריגה | שהריגה |
| ג | מעולם יי | יי מעולם |
| ג | וניחמתני | ניחמתני |
| ג | כעיר | בעיר |
| ג | ומשלשים | ונישלשים |
| ג | ודאית | וראית |
| ג | הגלעדי | הגלעד ירד |
| ג | אינה | אנה |
| ג | נגדי | גגדי |
| ג | מחזיק לו טובה? בשעה שאינו עושה עמו באמונה, ואינו מעכבו בשכרו כלל. | — (הוספה) |
| ג | עשו, אחד לכל שבט ושבט, | — (הוספה) |
| ג | היום | — (הוספה) |
| ג | אֱלֹהֵי צְבָאוֹת | — (הוספה) |
| ג | קיבלת | קבלת |
| ד | הכבשה | הכבש |
| ד | רצחת | רחצת |
| ד | ארבעה על | אל |
| ד | דוד | הוד |
| ד | רבים | רבום |
| ד | שאול | ש |
| ד | ומיודעי | ומוודעי |
| ו | יהיה | היה |
| ו | שאזהרתה | שאזרתה |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |