מדרש

תהלים

מזמור כו: שפטני יי

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. כושפטני ייתהלים כו, א
§§27§§

מדרש תהלים

מזמור כו: שפטני יי

לְדָוִד שׇׁפְטֵנִי יְיָ כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיְיָ בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד(תהלים כו, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אלְדָוִד שׇׁפְטֵנִי — שפטני, ואל תבא במשפט עמי

דרשת הפסוק · ״לדוד שפטני יי״ · כשאתה דן את הרשעים שפטני, וכשאתה דן את הצדיקים אל תבא עמי במשפט

המדרש קורא ״שפטני אלהים״ (במסורה: שפטני יי), כלשון תהלים מג, א: ״שפטני אלהים וריבה ריבי״, שממנו גם ״וריבה ריבי״ שכאן; ״אלהים״ מסומן במאגרים כשיבוש, ובדפוס בובר ״(אלהים) [יי]״.

המדרש קורא ״אל תבא במשפט עמי״ (במסורה: ואל תבוא במשפט את עבדך, תהלים קמג, ב); ״עמי״ מסומן במאגרים כשיבוש, ובדפוס בובר ״אל תבא במשפט עמדי״ ובראשו ״(עמדי) [את עבדך]״.

בדפוס בובר: ״שפטני (וריבה ריבי מהם)״ — בובר מוחק ״וריבה ריבי מהם״.

לְדָוִד שׇׁפְטֵינִי(תהלים כו, א) אלהים,

וכתיב: אַל תָּבא בְמִשְׁפָּט(תהלים קמג, ב) עמי.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

בשעה שאתה דן את הרשעים — שׇׁופְטֵינִי וְרִיבָה רִיבִי(תהלים מג, א) מהם;

ובשעה שאתה דן את הצדיקים — אַל תָּבא בְמִשְׁפָּט עמי.

דבר אחר:

עד שלא נגמר הדין — שׇׁופְטֵינִי;

משנגמר הדין — אַל תָּבא בְמִשְׁפָּט עמי.

חלק ב

פתיחתא

באֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת — ארבעה הן שלקו

פתיחתא · איוב לקה ובעט, אברהם לקה וצחק, חזקיהו לקה וביקש, ודוד אמר: הכוני

אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּעַר(משלי יב, א)

״הודיעני… תריבני״ — בכתב היד ״הודי׳… תריב׳״. ״תעשק״ — לפניו כתוב ״תשוק״, ונמחק במאגרים.

״כך״ — בכתב היד ״כר״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״אמר לו״ — הסופר כתב ״אמרו״ ומחק את הוו. ״אני הוא שאמרתי לעולמי: דיי״ — הסופר כתבו פעמיים ומחק את השני.

״הכוני״ — בכתב היד ״הכינו״ (הוו מסומנת במאגרים כשיבוש); תוקן כבדפוס בובר: ״למה הרצועה תלויה הכוני בה״.

בדפוס בובר: ״ארבעה הן שלקו, [אחד לקה והיה מבעט… הכוני בה]״ (רשימה בראש, בהשלמת בובר); ״כמה לי עונות וחטאות [פשעי וחטאתי הודיעני]״; ״ולמה היה אברהם דומה, למי שמכה את בנו״ (בלי ״מצחק וכבודו של מקום… דומם״); ״אני הוא שאמרתי לנסותך דיי״.

דבר אחר:

זה שאמר הכתוב:

אֹוהֵב מוּסָר אֹוהֵב דָּעַת(משלי יב, א).

ארבעה הן שלקו.

אחד לקה והיה מבעטמבעט — בועט, מורד — זה איוב, שלקה ובעט.

וכן הוא אומר: אֹומַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי(איוב י, ב) הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק(איוב י, ג).

למה אני לוקה? מה עשיתי לך? אמור לי מה חטאתי — כַּמָּה לִי עֲווֺנוֹת וחטאים(איוב יג, כג)?

יודע אני שהרשות בידך, ואתה עושה לי כך —

אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי(איוב טז, יח).

וזהו שלקה ובעט.

ואחד שלקה והיה משחק — זה אברהם,

שנאמר: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק(בראשית יז, יז).

ולמה היה אברהם מצחק, וכבודו של מקום ברוך הוא דומםדומם — שותק?

משל למי שמכה את בנו ונשבע להכותו.

אמר לו: בני, נשבעתי שאני מכה אותך.

אמר לו: הרשות בידך.

היה מכהו, סבור שיאמר לו: דיי — ולא אמר הבן: דיי.

כשלקה — אמר האב: דייו הכאתו.

כך: וַיֵּרָא יְיָ אֶל אַבְרָם(בראשית יז, א) — אֲנִי אֵל שַׁדַּי:

אני הוא שאמרתי לעולמי: דיי;

אני הוא שאמרתי לנסיונותיך: דיי.

השלישי היה לוקה ומבקש מאוהבו — זה חזקיהו.

וכן הוא אומר: וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר(ישעיה לח, ב).

והרביעי אמר: למה הרצועההרצועה — רצועת המלקות תלויה? הכוני בה! — זה דוד,

שנאמר: לְדָוִד שׇׁפְטֵינִי(תהלים כו, א) אלהים.

וכן אמר שלמה: אֹוהֵב מוּסָר אֹוהֵב דָּעַת.

וכן דוד אומר: אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ(תהלים צד, יב).

תרגום לעבריתמבעט בועט, מורד דומם שותק הרצועה רצועת המלקות

חלק ג

דרשת הפסוקים

גבְּחָנֵנִי יְיָ וְנַסֵּנִי — נסני כאברהם, צרפני כיוסף

דרשת הפסוק · ״בחנני יי ונסני צרופה כליותי ולבי״ · דוד ביקש להתנסות כאברהם וכיצחק ולהצטרף כיוסף, ולא עמד; ומשל המלך שנותן שכר לפועלים עצלים

״כאברהם… כיצחק״ — בכתב היד ״באברהם… ביצחק״ (הבי״ת מסומנת במאגרים כשיבוש בשניהם), ותוקן כבדפוס בובר; ״ביצחק״ כתוב פעמיים, והשני נמחק בידי הסופר.

״שנאמר: צרפתו — ומצאתו — אמרת יי צרופה״ — כך בכתב היד, ומקומו משובש: ״צרפתו״ הוא מתהלים קה, יט (״אמרת יי צרפתהו״), ו״אמרת יי צרופה״ מתהלים יח, לא. בדפוס בובר ״ומצאתו כגבור, שנאמר אמרת יי צרפתהו״.

״לא ישבתי בסוד משחקים״ — בכתב היד ״בסוך״ (מסומן במאגרים כשיבוש); הפסוק מירמיה טו, יז, ולא מן המזמור (תהלים כו, ד: ״לא ישבתי עם מתי שוא״, וכך בדפוס בובר).

״שכר טוב״ — לפניו כתוב ״ש״, ונמחק במאגרים.

בדפוס בובר: ״[צרפה כליותי ולבי]. צרפני כיוסף״; ״[וכן אמר שלמה אבות עשו ונטלו שכר טוב, מה טובה זו שעשו ונטלו, אנו פועלים עצלים תן לנו שכר טוב]״ (בסוגרי בובר, כנוסח כתב היד כאן).

בְּחָנֵינִי יְיָ וְנַסֵּינִי(תהלים כו, ב).

בְּחָנֵינִי וְנַסֵּינִי — כאברהם,

דכתיב: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א), ועמד בניסיונו.

נַסֵּינִי — כיצחק, שנתנסה על גבי המזבח ועמד.

אני — אין לי זכות.

צרפיני כיוסף, שנצרף באשת פוטיפר ומצאתו כגיבור,

שנאמר: צרפתו — ומצאתו — אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה(תהלים יח, לא).

כיון שניסה אותו, אמר: אין בי כח לסבול; בבקשה ממך, הקל מעלי,

שנאמר: בָּחַנְתָּה לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא(תהלים יז, ג).

מיכן שלא ירד אדם לגדול ממנו, שלא יאמר: אני ערב לביערב לבי — בטוח אני בלבי (שאעמוד בניסיון).

מה דוד, שהיו בו כל המידות הללו,

שנאמר: כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי הִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִיתֶּךָ(תהלים כו, ג),

לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים(ירמיה טו, יז),

שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵיעִים(תהלים כו, ה),

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיי(תהלים כו, ו) —

וחזר ואמר: אַל תָּבא בְמִשְׁפָּט(תהלים קמג, ב) עמי;

שאר האדם — על אחת כמה וכמה.

וכן אמר שלמה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

מלך שהוא שוכר פועלים טובים, והם עושין מלאכתן יפה, והמלך נותן להם שכרן — מה שבח יש למלך?

ואימתי הוא משובח? בזמן שהוא שוכר פועלין עציליןעצילין — עצלים, ונותן להם שכרן משלם.

וכן שלמה אמר:

עשו וטלו שכרכם שכר טוב — מה טובה זה, שעשו ונטלו?

אנו פועלין עצילין — תן לנו שכר טוב, וזו טובה גדולה.

וכן הוא אומר: יְהִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹותֵינוּ(מלכים א ח, נז).

תרגום לעבריתערב לבי בטוח אני בלבי (שאעמוד בניסיון) עצילין עצלים

דשָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים — הקהל שאני אוהב

דרשת הפסוק · ״שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב״ · קהל העגל וקהל קרח, וקהל משה ושלמה

״את כל עדת״ — האל״ף מסופקת בכתב היד. ״אשב״ — בכתב היד ״שב״, והאל״ף (מסופקת) הושלמה במאגרים.

שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵיעִים(תהלים כו, ה).

איזהו קְהַל מְרֵעִים?

וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן(שמות לב, א) — במעשה העגל;

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח(במדבר טז, יט).

ואיזה קהל אני אוהב?

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות לה, א);

אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה(מלכים א ח, א).

וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב — זה קרח וסיעתו,

שנאמר: סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים(במדבר טז, כו).

האֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ — לולב הגזול

דרשת הפסוק · ״ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך יי״ · הקפת המזבח בלולב; לולב במקח ולא בגזל; משל הלגיון והליסטים שסניגורו נעשה קטיגורו

״בכל יום היו מקיפין את המזבח״ ו״בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת…״ — משנה סוכה ד, ה (״בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא יי הושיעה נא אנא יי הצליחה נא… ואותו היום מקיפין את המזבח שבעה פעמים״); ״לולב הגזול והיבש פסול״ — משנה סוכה ג, א. משנת ״רבי יהודה אומר: אני והו״ אינה כאן, לא בכתב היד ולא בדפוס בובר.

״למיגרא״ — כך בכתב היד; בדפוס בובר ״למיגבא״, וכך גם כאן בהמשך (״למיגבא דימוסא״). ״ליגיונא״ — הגימ״ל מסופקת. ״ליה״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״את״ (״למחר את נפק לדינה״) — בין סימני השמטה בכתב היד. ״אמר ליה״ שבסוף דברי הליסטים — כך בכתב היד, ואין אחריו דבר; בדפוס בובר ״וכד יהיב יתיה ליה, אמר ליה למחר את נפק לדינא״.

״כפי״ — בכתב היד ״כפות״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק וכבדפוס בובר; ״ארחץ בנקיון כפות״ הוא לשון פיוט הקליר.

בדפוס בובר: ״בכל יום היו מקיפין את המזבח [פעם אחת ואומרים אנא יי הושיעה נא]״ (בהשלמת בובר); ״שלא יהא הסניגור נעשה קטיגור״; ״ומלאכי השרת צווחין עליה אוי לאיש זה שנעשה לו סניגורו קטיגורו״; ובסוף ״לפיכך אמר דוד ארחץ בנקיון כפי, במקח ולא בגזל״ — ואין בו ״ואסובבה את מזבחך… וביום השביעי היו מקיפין אותו ז׳ פעמים״.

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, פסקא ולקחתם, ה–ו (״ארחץ בנקיון כפי — במקח, ולא בגזל. ואסבבה את מזבחך יי — כי הא דתנינן תמן: בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת״; ״תני רבי חייא: שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מכם״; רבי לוי, משל הלגיון והליסטים, ״והדין טפיטא מסהיד עלי״, ״גזול אני! חמוס אני!״); ויקרא רבה ל, ה–ו (״ארחץ בניקיון — במקח, ולא בגזל״, ומשנת ההקפה עם ״רבי יהודה אומר: אני והוא הושיענא״; במשל ״טפיסא״); ירושלמי סוכה ג, א (רבי לוי: ״לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד ונמצא משלו, אמרו: אי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו״).

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹובְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ(תהלים כו, ו) —

כי האיי דתנן: בכל יום היו מקיפין את המזבח(משנה סוכה ד, ה).

ובמה היו מקיפין אותו? בלולב והדס וערבה בימין, ואתרוג בשמאל,

שנאמר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם(ויקרא כג, מ) — שיהא במקח ולא בגזל.

כדתנן: לולב הגזול והיבש פסול(משנה סוכה ג, א) —

שיהא נקי מן החמס ומן הגזל, שלא יהא הסניגור קטיגור.

משל הלגיון והליסטים

אמר רבי לוי:

מי שהוא נוטל לולב גזול, למה הוא דומה?

לליסטםלליסטם — לשודד שהוא יושב בפרשת דרכים, ומקפח את העוברין ואת השבין.

חד זמן עבר חד לגיון, בעי למיגרא דימוסיא דחדא מדינתא,חד זמן עבר… — פעם אחת עבר חייל (שר צבא) אחד, מבקש לגבות (?) את מסי מדינה אחת;

פעם אחת עבר חייל (שר צבא) אחד, מבקש לגבות (?) את מסי מדינה אחת;

וקם עלוי וקדמיה וקפחיה, ונסיב כל מה דהוה גביה.וקם עלוי וקדמיה… — ועמד עליו (השודד) והקדימו ושדדו, ולקח כל מה שהיה אצלו.

ועמד עליו (השודד) והקדימו ושדדו, ולקח כל מה שהיה אצלו.

בתר יומין איתציד ההוא ליסתאה, ואיתייהב בפילקי.בתר יומין איתציד… — לאחר ימים נתפס אותו שודד, וניתן בבית הסוהר.

לאחר ימים נתפס אותו שודד, וניתן בבית הסוהר.

שמע ההוא ליגיונא דמלכא, ואזל לגביה.שמע ההוא ליגיונא… — שמע אותו חייל של המלך, והלך אליו.

שמע אותו חייל של המלך, והלך אליו.

אמר ליה: קום הב לי כל מה דקפחת ונסבת מיני, ואנא מילף עלך זכותה.אמר ליה: קום… — אמר לו: קום תן לי כל מה ששדדת ולקחת ממני, ואני אלמד עליך זכות.

אמר לו: קום תן לי כל מה ששדדת ולקחת ממני, ואני אלמד עליך זכות.

אמר ליה: כל מה דקפחית ונסבית מינך — לית לי, אלא הדין טפיטא, והוא מן דידך.אמר ליה: כל… — אמר לו: כל מה ששדדתי ולקחתי ממך — אין לי, אלא השטיח הזה, והוא משלך.

אמר לו: כל מה ששדדתי ולקחתי ממך — אין לי, אלא השטיח הזה, והוא משלך.

אמר ליה: הב יתה לי, ואנא מלף לך זכו.אמר ליה: הב… — אמר לו: תן אותו לי, ואני אלמד עליך זכות.

אמר לו: תן אותו לי, ואני אלמד עליך זכות.

וכד יהב יתה ליה:וכד יהב יתה… — וכשנתן אותו לו:

וכשנתן אותו לו:

למחר את נפק לדינה, ומלכה קרי לך ואמר לך: אית לך בר נש דמילף עלך זכותה? — ואנא מלף עלך זכו.למחר את נפק… — מחר אתה יוצא לדין, והמלך קורא לך ואומר לך: יש לך אדם שילמד עליך זכות? — ואני אלמד עליך זכות.

מחר אתה יוצא לדין, והמלך קורא לך ואומר לך: יש לך אדם שילמד עליך זכות? — ואני אלמד עליך זכות.

אמר ליה.אמר ליה.… — אמר לו.

אמר לו.

למחר נפק לדינה.למחר נפק לדינה… — למחרת יצא לדין.

למחרת יצא לדין.

אמר ליה מלכא: אית לך בר נש דמילף לך זכו?אמר ליה מלכא… — אמר לו המלך: יש לך אדם שילמד לך זכות?

אמר לו המלך: יש לך אדם שילמד לך זכות?

אמר: ליגיון פלן.אמר: ליגיון פלן… — אמר: חייל פלוני.

אמר: חייל פלוני.

שלח מלכא וקרא ליה.שלח מלכא וקרא… — שלח המלך וקרא לו.

שלח המלך וקרא לו.

אמר ליה: מה חכימת זכו בהדין גברא?אמר ליה: מה… — אמר לו: מה אתה יודע ללמד זכות על האיש הזה?

אמר לו: מה אתה יודע ללמד זכות על האיש הזה?

אמר ליה: חכם אנא ליה — בההיא זימנא דשלחתני למיגבא דימוסא דמידינתא פלנית,אמר ליה: חכם… — אמר לו: מכיר אני אותו — באותה שעה ששלחת אותי לגבות את מסי מדינה פלונית,

אמר לו: מכיר אני אותו — באותה שעה ששלחת אותי לגבות את מסי מדינה פלונית,

קם עלי וקדמאי וקפחאי, ונסב כל מה דהוה גביי, ודין טפיטא מסהיד עלוי.קם עלי וקדמאי… — עמד עלי והקדימני ושדדני, ולקח כל מה שהיה אצלי, והשטיח הזה מעיד עליו.

עמד עלי והקדימני ושדדני, ולקח כל מה שהיה אצלי, והשטיח הזה מעיד עליו.

התחילו הכל אומרים: אוי לו לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו!

כך אדם לוקח לולב גזול, והוא צווח לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: גזול אני! חמוס אני!

ומלאכי השרת צווחין ליה: אי ליה לגבר פלן, שנעשה סניגורו קטיגורו!ומלאכי השרת צווחין… — ומלאכי השרת צועקים עליו: אוי לו לאיש פלוני, שנעשה מליץ יושרו מקטרגו!

ומלאכי השרת צועקים עליו: אוי לו לאיש פלוני, שנעשה מליץ יושרו מקטרגו!

לפיכך דוד אמר: אֶרְחַץ בְּנִיקָּיוֹן כַּפָּי — במקח ולא בגזול.

וַאֲסֹובְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְיָ —

כהיי דתנינן תמן:

בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא(תהלים קיח, כה); וביום השביעי היו מקיפין אותו שבע פעמים(משנה סוכה ד, ה).

תרגום לעבריתלליסטם לשודד

ולַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה — ההלל לדורותיו

דרשת הפסוק · ״לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך״ · קרבן תודה; ההלל שיש בו לשעבר, לדורות, לימות המשיח, לימות גוג ולעתיד לבוא

״לשמע״ — בכתב היד ״לשמוע״ (הוו מסומנת במאגרים כשיבוש); ״נפלאותיך״ — בכתב היד ״מלאכותיך״ (מסומן במאגרים כשיבוש). שניהם תוקנו כבפסוק וכבדפוס בובר (״לשמיע… נפלאותיך״). ״לחיי״ — בכתב היד ״כחיי״, ותוקן במאגרים כבדפוס בובר.

בדפוס בובר: ״אמר ר׳ אבין יש הלל שיש בו לשעבר״; ״לימות גוג ומגוג״ (פעמיים).

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, פסקא ולקחתם, ה (״לשמע בקול תודה — אילו הקרבנות. ולספר כל נפלאותיך — אמר רבי אבון: זה הלל״, ובה ״לימות גוג ומגוג — אסרו חג בעבתים״, ובלי ״הודו ליי כי טוב״); ויקרא רבה ל, ה (רבי אבין; ״כל גוים סבבוני — לימות גוג ומגוג״).

לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה(תהלים כו, ז) — זה קרבן תודה.

וּלְסַפֵּר כׇּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

אמר רבי אבין:

זה הלל — שיש בו לשעבר, ויש בו לדורות, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לימות גוג, ויש בו לעתיד לבא.

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם(תהלים קיד, א) — לשעבר;

לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ(תהלים קטו, א) — בדורות הללו;

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ(תהלים קטז, א) — לימות המשיח;

אִיסְרוּ חַג בַּעֲבֹותִים(תהלים קיח, כז) — לימות גוג;

אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ(תהלים קיח, כח) — לעתיד לבוא;

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב(תהלים קיח, כט) — לחיי העולם הבא.

זאַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי — כעשרת הימים

דרשת הפסוק · ״אל תאסף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי… וימינם מלאה שחד; ואני בתמי אלך פדני וחנני; רגלי עמדה במישור במקהלים אברך יי״ · צדיקים שביקשו שלא ייאספו עם הרשעים; נבל ובן השונמית ודור המבול, ומה שתלה להם הקדוש ברוך הוא

המדרש קורא ״ורחמין למיבעי… דלא יהובדון״ (במסורה: ורחמין למבעא… די לא יהבדון).

״באחד בשנים בשלשה״ — חסר בכתב היד, ובמקומו סימן השמטה (״מת + בהיכרת״); הושלם על פי ירושלמי ביכורים ב, א (״תני רבי חלפתא בן שאול: מת באחד בשנים בשלשה בהיכרת״), וכך השלים בובר ״[באחד בשניה בשלשה]״.

״מיתת מגפה״ — בכתב היד ״מיתה מגפה״ (מסומן במאגרים כשיבוש). ״אמר״ (״רבי ברכיה אמר בשם רבי שמואל״) — בכתב היד ״במ׳״, ותוקן במאגרים. ״ויקם על רגליו״ — הסופר כתב ״וילך״ ומחקו. ״ומי היה זה, בנה של שונמית״ — בכתב היד ״ומי היה בנה זה״, ומעל המילים סימני היפוך של הסופר. ״בחייו״ — בכתב היד ״בחיוו״, ותוקן במאגרים. ״מלאה״ — בכתב היד ״מלאו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק וכבדפוס בובר. ״במקהלים אברך יי״ — הסופר כתב ״את יי״ ומחק ״את״.

בדפוס בובר: ״[אלו הנסקלים והנשרפים. ועם אנשי דמים חיי. אלו הנהרגים והנחנקים. דבר אחר] אלו המצריים״ (בהשלמת בובר); ״לחמשה מיתה חטופה… לשבעה מיתה של חובה״; ״שלא יתערב באבלו של נבל״; ״ונכנס בחייו בכבודו לגן עדן״; ״זו דור המבול״; ״אמר ר׳ פנחס הכהן בר חמא אלו בני אדם שהן משחקין בפספסין, ומחשבין בשמאל, ומסמכין בימין״.

מקבילות: ירושלמי ביכורים ב, א (״המת ליום אחד מיתה של זעם, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מת במגפה״; רבי חלפתא בן שאול; ״ויהי כעשרת הימים… תלה לו הקב״ה שבעת ימי אבלו של שמואל… ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה״; ״לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים״); שמחות ג, ח (״המת ליום אחד מיתה של זעף, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מיתה של מגפה, לארבעה או לחמשה מיתה דחופה, לששה זו היא מיתה האמורה בתורה, לשבעה מיתה של חיבה, יתר מכאן מת ביסורין״).

אַל תֶּאֱסֹוף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי(תהלים כו, ט) — אלו המצריים,

שכן אמר יעקב ליוסף: אַל נָא תִקְבְּרֵינִי בְּמִצְרָיִם(בראשית מז, כט).

רבי יוחנן אמר:

מצינו שני מקומות על הצדיקים שביקשו שלא יאספו עם הרשעים:

דניאל אמר: וְרַחֲמִין למיבעי(דניאל ב, יח), דלא יְהוֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל;

ודוד אמר: אַל תֶּאֱסֹוף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי.

רבי חלפתא בשם רבי איבו אמר:

וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְיָ אֶת נָבָל וַיָּמֹת(שמואל א כה, לח).

והלא אין מגפה אלא לשלשה ימים!

דתניא:

יום אחד — מיתה של זעף;

לשנים — מיתה של בהלה;

לשלשה — מיתת מגפה.

ותני רבי חלפתא בן שאול:

מת באחד בשנים בשלשה — בהיכרתבהיכרת — במיתת כרת;

לארבעה לחמשה — מיתה הדופהמיתה הדופה — מיתה דחופה, חטופה;

לששה — מיתה האמורה בתורה;

לשבעה — מיתה של חיבה;

יותר מיכן — מיתה של ייסורין.

מה חמית למימר: מיתה לשלשה ימים מיתת מגפה?מה חמית למימר… — מה ראית לומר: מיתה לשלשה ימים — מיתת מגפה?

מה ראית לומר: מיתה לשלשה ימים — מיתת מגפה?

והכתיב: וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף!

אלא שתלה לו הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של שמואל הצדיק, שלא יתערב באבלו;

ועשה שלשה ימים, ומת במגפה.

רבי ברכיה אמר בשם רבי שמואל:

ויהי כעשרה ימים אין כתיב כאן, אלא כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים —

תלה לו עשרה ימים, כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שמא יעשה תשובה — ולא עשה.

ודכוותהודכוותה — וכיוצא בו: וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקׇם עַל רַגְלָיו(מלכים ב יג, כא).

תני: עַל רַגְלָיו — עמד, ולביתו לא הלך, אלא מת ונקבר במקום אחר,

משום שנאמר: אַל תֶּאֱסֹוף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי.

ומי היה זה? בנה של שונמית,

שנאמר: וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו(מלכים ב ד, יח).

והשליכו אותו במותו פעם שנייה בקבר אלישע, שיחיה; וחיה, וקם ומת.

פעם שלישית — קברוהו במקום אחר.

ולמה מת? לפי שהיה רשע.

אבל בן צרפית האלמנה, שהוא יונה בן אמיתי — היה צדיק גמור;

נצרף בבליעת דגים ובמצולות ימים, ולא מת,

אלא וַיֹּאמֶר יְיָ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה(יונה ב, יא);

ונגנז בחייו בכבודו בגן עדן.

ודכוותיה: וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל(בראשית ז, י).

אמר רבי הושעיא:

מלמד שתלה להם הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק, שיעשו תשובה — ולא עשו;

על שם אַל תֶּאֱסֹוף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי.

וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי — אלו דור המבול.

אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִימָּה(תהלים כו, י) — שנאמר: כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ(בראשית ו, יב).

וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁוחַד.

אמר רבי פנחס בר חמה הכהן:

אלו בני אדם שהן משחקין בפספסיןבפספסין — באבני משחק (קוביות),

שהן מחשבין בשמאל וגוזלין בימין, ומסמכיןומסמכין — וסומכים, מצביעים (?) בימין, וגוזלין וחומסין זה את זה.

אבל אֲנִי בְּתֻומִּי אֵלֵךְ(תהלים כו, יא).

פְּדֵינִי — מדין הקבר.

וְחׇונֵּנִי — בעולם הבא.

רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר(תהלים כו, יב) — לעתיד לבא.

בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ — בכוס ישועות.

תרגום לעבריתודכוותה וכיוצא בו מיתה הדופה מיתה דחופה, חטופה בהיכרת במיתת כרת בפספסין באבני משחק (קוביות) ומסמכין וסומכים, מצביעים (?)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בכךכר
בהכוניהכינו
גכאברהםבאברהם
גכיצחקביצחק
גבסודבסוך
דאשבשב
הליהלה
הכפיכפות
ולשמעלשמוע
ונפלאותיךמלאכותיך
ולחייכחיי
זבאחד בשנים בשלשה— (הוספה)
זמיתתמיתה
זאמרבמ׳
זבחייובחיוו
זמלאהמלאו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מדרש תהליםכ״י קמברידג׳ Or. 786

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מדרש תהליםכ״י קמברידג׳ Or. 786