מדרש
מזמור טז: שמרני אל
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש תהלים
מִכְתָּם לְדָוִד שׇׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ(תהלים טז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§
חלק א
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״מכתם לדוד שמרני אל… אמרת ליי אדני אתה טובתי בל עליך״ · מך ותם; העולם כרם ופדיונו ברכה; שלשה פירושים ל״בל עליך״
״כמה כתם טוב״ — בכתב היד ״במ׳ כתם טוב״, והבי״ת מסומנת במאגרים כשיבוש; תוקן כבדפוס בובר: ״ואית דפתרין כמה כתם טוב״.
״ככרם״ — בכתב היד ״בכרם״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר וכבירושלמי (״העולם כולו ומלואו עשוי ככרם״). בפסוק ״פן תקדש״ כתב הסופר ״והז׳״ ומחק את הוו, ולפני ״ותב׳״ כתב ״וב״ (נמחק במאגרים).
המדרש קורא ״ליי יי אתה״ (במסורה: ליי אדני אתה), וכך בירושלמי (״אמרת ליי יי אתה״); בדפוס בובר ״(אלי) [אדני]״.
בדפוס בובר: ״אית מרבנן דפתרין מך ותם״; ״מן הפורעניות״; ״אם אכלת וברכת [כביכול] כאילו משלך אכלת״; ״יובלו כל הטובות [ויבואו] עליך״; ״אמר ר׳ אחא מאי בל עליך, כשאני מביא טובה בעולם״.
מקבילות: ירושלמי ברכות ו, א (״הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות״; רבי אבהו, ״העולם כולו ומלואו עשוי ככרם ומהו פדיונו ברכה״; בשם רבי שמעון בן לקיש ״אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת״; ״מכלה אני טובתי בגופך״; ״יכללו כל הטובות ויבואו עליך״; רבי אחא: ״שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך״).
מִכְתָּם לְדָוִד(תהלים טז, א).
אית מרבנן דפתריןאית מרבנן דפתרין — יש מן החכמים שמפרשים: מך תםמך תם — עני ותמים.
ואית דאמריואית דאמרי — ויש אומרים: כמה כתם טובכתם טוב — זהב טוב.
שׇׁומְרֵינִי אֵל — מן הפורענות.
כִּי חָסִיתִי בָךְ.
אָמַרְתְּ לַיְיָ יי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ(תהלים טז, ב).
זה שאמר הכתוב:
לַיְיָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹושְׁבֵי בָהּ(תהלים כד, א).
מיכאן אמרו חכמים:
כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה — מעלמעל — עבר על איסור מעילה, כנהנה מן ההקדש, עד שיתירו לו המצות.
אמר רבי אבהו:
כתיב: פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם(דברים כב, ט) —
העולם הזה עשוי ככרם. ומהו פדיונוומהו פדיונו — ומה פדיונו — כפדיון כרם רבעי, המתיר את פירותיו? ברכה.
מאי טעמא?
רבי שמעון בן לקיש אמר: מהאי קראמהאי קרא — מן הפסוק הזה —
אָמַרְתְּ לַיְיָ יי אָתָּה — אם אכלת וברכת, כאילו משלך אכלת;
טבָתִי בַּל עָלֶיךָ — שאין לך חובת מעילהחובת מעילה — חיוב מעילה (קרבן אשם וחומש) על טובתי שאכלת.
דבר אחר:
בַּל עָלֶיךָ — יובלויובלו — יובאו כל הטובות עליך.
דבר אחר:
בַּל עָלֶיךָ — מבלהמבלה — מכלה, מבלה ומשחק אני כל הטובות עליך בגופך, וגופך אינו בלה.
אמר רבי אחא:
מהו בַּל עָלֶיךָ?
כשאני מביא טובה לעולם — איני מביאה בל עליך,
כמה דאת אמר: וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ וגו׳(בראשית מא, מד).
דרשת הפסוק · ״אמרת ליי… טובתי בל עליך, לקדושים אשר בארץ המה״ · דוד המליך את הקדוש ברוך הוא עליו; הצדיקים והאבות נקראים קדושים רק אחרי מותם
״המלכתיך״ — הכ״ף בגליון כתב היד.
״וסדומיים. לפיכך… כל זמן שהוא בחיין״ — מוקף במאגרים בסוגריים מרובעים (ו״וסדומיים״ מסופק בקריאה); כך בגוף הנוסח של דפוס בובר: ״וסדומיים, לפיכך יקום צדיק ולא יאמין בחיין, כל זמן שהוא בחיים״.
המדרש קורא ״יקום צדיק ולא יאמין״ (במסורה: יקום ולא יאמין בחיין).
בדפוס בובר: ״לקדושים אשר בארץ המה״; ״עד שניתנו בארץ״; ״ואימתי האמין בהם״; ״סמך משה ואמר״; ״שתהא דירתן למעלה״; ״אמר ר׳ אחא בר פפא מאי קרא״.
דבר אחר:
אָמַרְתְּ לַיְיָ(תהלים טז, ב) —
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אף על פי שהייתי מלך — המלכתיך עלי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מחזיק לך טובה — טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ.
ולמי הוא טובתי? לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ(תהלים טז, ג).
שאין הקדוש ברוך הוא קורא לצדיק קדוש עד שיינתן בארץ.
למה? שייצר הרע מיצר לו, ואינו מאמין בו בעולם הזה עד יום מותו.
וכן אמר שלמה: כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא(קהלת ז, כ).
לפיכך אינו קוראו קדוש עד שינתן בארץ;
לכך נאמר: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.
ואפילו אבות העולם לא נקראו קדושים עד שניתנו,
שנאמר: הֵן בִּקְדֹושיו לֹא יַאֲמִין(איוב טו, טו).
ואימתי האמין?
בשעה שאמר למשה: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ג, טז) —
סמך משה: זְכֹור לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ(שמות לב, יג).
אמר רבי פנחס:
אילו ביקשו אבות העולם שיהו דירתן למעלה — היו יכולין;
אף על פי כן לא נקראו קדושים עד שמתו ונסתם הגוללונסתם הגולל — ונסגר הקבר (הגולל — האבן המכסה את הקבר) בפניהם.
אמר רבי אחא בר פפא: מהאי קראהמהאי קראה — מן הפסוק הזה —
וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ(איוב כד, כב) — זה יצר הרע, שמשך אבירים בכחו.
ומי הן? כגון דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, וסדומיים.
לפיכך יָקוּם צדיק וְלֹא יַאֲמִין — כל זמן שהוא בחיין.
דרשת הפסוק · ״ירבו עצבותם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם״ · עצבונות לבני אדם ולאבות העולם, ולא הפסידו כלום
״ירבו עצבותם אחר מהרו. הרביתה עצבונות לבני אדם״ — מוקף במאגרים בסוגריים מרובעים; בתוכו כתב הסופר ״כד״א״ ומחקו, וכתב ״שנאמר״. כך בגוף הנוסח של דפוס בובר: ״ירבו עצבותם אחר מהרו, הרבית עצבונות לבני אדם, כמו שכתוב בעצבון תאכלנה״.
״ומלחום״ — בכתב היד ״ומלאום״ (מסומן במאגרים כשיבוש), וכך בדפוס בובר; תוקן כלשון המשנה, תמיד ד, ג: ״הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו ומלחום, וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע״.
בדפוס בובר: ״הרבה ארבה עצבונך והרונך״; ״אמר ליה הקב״ה שמא הפסידו כלום, אמר ליה בל אסיך״.
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ(תהלים טז, ד) — הרביתה עצבונות לבני אדם,
שנאמר: בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה(בראשית ג, יז),
ואומר: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ(בראשית ג, טז).
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבית עצבונות לאבות העולם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד, שמא הפסידו כלום?
תלמוד לומר: בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם.
כההיא דתנינן:
ירדו ובאו למטה מן המערכה, ומלחום;
הלכו וחזרו להם ללישכת הגזיתללישכת הגזית — לשכה במקדש שבה קראו הכהנים את שמע, וקראו את שמע.
דרשת הפסוק · ״ירבו עצבותם… בל אסיך נסכיהם מדם״ · דמם של הרוגי השמד חשוב מכל הקרבנות; שלשה חלקים ביסורין
״כדוריות״ — בכתב היד ״כדודייות״ (הדל״ת השנייה מסומנת במאגרים כשיבוש); תוקן כבדפוס בובר. ״ומשיאין״ — הקריאה בכתב היד מסופקת (״ומשאוה״), ותוקנה במאגרים כבדפוס בובר.
בדפוס בובר: ״לדורו של שמד, שמתו על קדושת שמך״; ״על קידוש השם״.
דבר אחר:
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם(תהלים טז, ד) —
אמר דוד: הרביתה עצבונות לדור של שמדלדור של שמד — לדור הגזירות (השמד שגזרה מלכות רומי), ומתו על קדושת שמך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שמא הפסידו כלום?
בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם — דמם חשוב לפני יותר מכל הקורבנות.
אמר רבי לוי בשם רבי אידי:
שלשה חלקים נחלקו הייסורין:
אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות,
ואחת דורו של שמד,
ואחת מלך המשיח.
מה היו עושין בדורו של שמד?
היו מביאין כדוריותכדוריות — כדורים של ברזל ומלבנין אותן, ונותנין אותן תחת שיחיהםשיחיהם — בתי השחי שלהם, ומשיאין נפשותיהן מהן;
וחוזרין ומביאין קרומיות של קנהקרומיות של קנה — קיסמים, קליפות דקות וחדות של קנה, ונותנין תחת ציפורניהם.
ובדבר הזה מתו על קדושת השם.
דרשת הפסוק · ״ירבו עצבותם… בל אשא את שמותם על שפתי; יי מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי״ · העומדים בפני עבודה זרה ואינם מזכירים את שמה; הגורל שתמכם בסיני
בדפוס בובר: ״שכך ציוני משה רבינו בתורתו״.
ההלכה שלא להזכיר שם עבודה זרה ולא לידור בשמה — על פי שמות כג, יג, הנדרש כאן.
דבר אחר:
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם(תהלים טז, ד) —
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: בני אדם שממהרין לפתחך לבא ומאחרין לצאת — הרבית להם עצבונות.
וכשהיו אומרים: נסכו לפני עבודה זרה — והוא אומר: איני מנסך;
זבח לעבודה זרה — והוא אומר: איני זובח;
שתה מים אפילו בכוס אדוםבכוס אדום — בכוס צבועה אדום, כיין נסך (?) — והוא אומר: איני שותה;
נדור בשם עבודה זרה — והוא אומר: איני נודר.
שכך ציוני משה בתורה: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ(שמות כג, יג);
בַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי,
אלא יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי(תהלים טז, ה).
רבי יהודה בשם רבי שמעון בן לקיש אמר:
הגורל הזה תמכני בסיני.
דרשת הפסוק · ״חבלים נפלו לי בנעמים אף נחלת שפרה עלי״ · תורה שבכתב ושבעל פה; גורלות לאומות העולם, וחלק יי עמו
״עלי״ — בכתב היד ״ללי״, ותוקן במאגרים כבפסוק.
בדפוס בובר: ״תורה שבכתב ותורה שבעל פה״; ובסוף, בהשלמת בובר: ״[על ששמחתי בחלקי, נעשה לי שפיר, ר׳ יוחנן אמר שכרן של מצות שפרו עלי]״.
חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים(תהלים טז, ו) — שנים: תורה בכתב ותורה בעל פה.
אמר רבי פינחס:
היפלתה גורלות לאומות העולם, וגורלי נמצא בנעימים,
שנאמר: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם(דברים לב, ח),
וכתיב: כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ(דברים לב, ט).
כאיניש דאמרכאיניש דאמר — כאדם שאומר: פלנית נפלה לפלןפלנית נפלה לפלן — פלונית נפלה (בגורל) לפלוני.
אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי.
דרשת הפסוק · ״אברך את יי אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי״ · אברהם למד תורה מכליותיו; ארבעה דברים שהראהו בין הבתרים
״וכולה כדתרצינן במזמור ראשון״ — הסופר מפנה למזמור א (בין סימני $ במאגרים). דבריו נשארו במקומם, והעניין הושלם מלשון כתב היד עצמו במזמור א, יג (״ובתורתו יהגה יומם ולילה״), מ״אמר רבי שמואל בר נחמן״ עד ״עקב אשר שמע אברהם״. גם בדפוס בובר ״וכולה כדתרצינין במזמור ראשון״.
״לימדו״ ו״נובעות״ — אותיות מסופקות בכתב היד. בהשלמה: ״לו״ — בכתב היד במזמור א ״ל״, והוו הושלמה במאגרים.
בדפוס בובר: ״דאמר ר׳ שמואל [בר נחמן]״; ״הראה לו הקב״ה ארבעה דברים, התורה והקרבנות והגיהנם וארבע מלכיות״ — ובסדר זה גם הראיות: תורה, קרבנות, גיהנם, מלכיות.
אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָיי(תהלים טז, ז).
רבי שמואל בר נחמן היה פותרופותרו — מפרשו באברהם.
דאמר רבי שמואל:
אב לא לימדו, רב לא לימדו — ומי לימדו? הקדוש ברוך הוא.
דתני רבי שמעון בן יוחי:
מלמד שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליות, והיו נובעות חכמה ודעת.
תדע לך שכן הוא —
שבשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא בין הבתרים, והראה לו ארבע מלכיות, והתורה, וקורבנות, וגיהנם.
גהנם מניין? וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן(בראשית טו, יז).
תורה מניין? דכתיב: וְלַפִּיד אֵשׁ — ואין אש אלא תורה, שנאמר: הֲלא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ(ירמיה כג, כט).
קורבנות מניין? דכתיב: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁולֶּשֶׁת(בראשית טו, ט).
ארבע מלכיות — דכתיב: וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁיכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו(בראשית טו, יב).
וכולה כדתרצינןוכולה כדתרצינן — וכל העניין כמו שפירשנו במזמור ראשון:
אמר רבי שמואל בר נחמן: אב לא היה לו, רב לא היה לו — ומי למדו? מהיכן למד תורה?
תני רבי שמעון בן יוחי: מלמד שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליות כמן שני רבנין, והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה ודיעה כל הלילה,
שנאמר: אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָיי.
רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר: אפילו הילכות עירובי תבשילין ועירובי חצירות היה אברהם יודע,
שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם(בראשית כו, ה).
דרשת הפסוק · ״שויתי יי לנגדי תמיד״ · כל ברכה שאין בה הזכרת השם או מלכות אינה ברכה, חוץ מן התפילה
״שיויתי״ — בכתב היד ״שוויתי״, ותוקן במאגרים כלשון הסופר בהמשך (״שיויתי״).
בדפוס בובר: ״ר׳ זעירא ור׳ יהודה תרווייהון אמרי כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה״; ״יצא ידי חובתו״.
מקבילות: ירושלמי ברכות ט, א (״רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה. אמר רבי תנחומא: אנא אמ׳ טעמא — ארוממך אלהי המלך״); בבלי ברכות פרק ו, מ ע״ב (רב: ״כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה״; רבי יוחנן: ״כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה״).
שִׁיוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד(תהלים טז, ח).
אמר רב:
צריך אדם לומר בשעה שמברך: ברוך אתה יי.
וכל ברכה שאין בה הזכרת השם — אינה ברכה,
שנאמר: שִׁיוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד.
רבי זעירא ורבי יהודה תרויהון אמריןתרויהון אמרין — שניהם אומרים:
כל ברכה שאין בה מלכות — אינה ברכה,
שנאמר: אֲרוֹמִמְךָ אֱלהַי הַמֶּלֶךְ(תהלים קמה, א).
אמר רבי ברכיה: הדא דאת אמרהדא דאת אמר — זה שאתה אומר (הדברים אמורים) —
כגון ברכת הפירות וברכת המצות;
אבל בצלותיהבצלותיה — בתפילה — כיון שהזכיר שם שמים, יוצא ידי חובתו.
דרשת הפסוק · ״כי מימיני בל אמוט״ · דברי תורה מיומנין לדוד: בודק נפלים ואינו בוש לפני המלכים
״וזו״ — הוו מסופקת בכתב היד.
בדפוס בובר: ״זה אמו צריכה לישב ארבעים יום, וזה שמונים יום״.
מקבילות: בבלי ברכות פרק א, ד ע״א (על ״לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני״: ״שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה… ולא בושתי״, והפסוק ״ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש״).
כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט(תהלים טז, ח) — מלמד שהיו לו דברי תורה מיומניןמיומנין — מזומנים בימינו, שגורים לדוד.
והיו מביאין לו נפליםנפלים — עוברים שנפלו (לבדוק אם זכר או נקבה, לימי טומאה וטהרה), והיה בודקן ואומר:
זה זכר וזו נקבה;
זה אמו צריכה שתשב ארבעים יום, וזה שמונים יום.
וכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודם לפניו — ולא היה מתביש.
והוא דהוה אמרוהוא דהוה אמר — והוא שהיה אומר: וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹוותֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ(תהלים קיט, מו).
דרשת הפסוק · ״לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח״ · הכבוד גולה כשהקטנים משתמשים בו; מלך המשיח; בשרו של דוד לאחר מיתה
״שמח״ — בכתב היד ״שמך״, ותוקן במאגרים כבפסוק.
המדרש קורא ״אך בשרי״ (במסורה: אף בשרי); בדפוס בובר ״אף בשרי ישכון לבטח״.
בדפוס בובר: ״[דבר אחר] לכן שמח לבי, [בדברי תורה]. ויגל כבודי, במלך המשיח״; ״זה לאחר מיתה״.
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי(תהלים טז, ט).
אמר רבי אבהו:
הכבוד גולה בשעה שהקטנים הוגים להשתמש בוהוגים להשתמש בו — מבקשים (מתאווים) להשתמש בו.
דבר אחר:
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי — במלך המשיח, שהוא עתיד לעמוד ממני.
הדא הוא דכתיב:
כִּי עַל כׇּל כָּבוֹד חֻופָּה(ישעיה ד, ה).
אך בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח — לאחר מיתה.
אמר רבי יצחק:
מלמד שלא שלטה בבשרו רקבון ורימה.
דרשת הפסוק · ״כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת״ · בשרו של דוד לא נמס בקבר; השומע קללתו ושותק נקרא חסיד
״ימס״ — בכתב היד ״ימ״, והסמ״ך הושלמה במאגרים. ״כעפר״ — הקריאה בכתב היד מסופקת (״כעקר״), ותוקנה במאגרים כבדפוס בובר.
״ודוד קרא עצמו חסיד, שנאמר״ — אחריו כתב הסופר שוב ״כי חסיד אני נאם יי״ ומחקו. המדרש קורא ״חסדיך… חסידיך״ (במסורה: חסידיך כתיב, חסידך קרי).
בדפוס בובר: ״שאפילו ריח גיהנם אינו מריח״; ״כי חסיד [אני] נאם יי״.
כִּי לֹא תַעֲזֹוב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל(תהלים טז, י) — שלא ימס בשרו כעפר בקבר.
ולֹא תִתֵּן חֲסִדְיךָ לִרְאוֹת שָׁחַת — שאפילו ריח גיהנם איני מריח.
דבר אחר:
לֹא תִתֵּן חֲסִידְיךָ —
הקדוש ברוך הוא נקרא חסיד, שנאמר: כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם יְיָ(ירמיה ג, יב);
ודוד קרא עצמו חסיד, שנאמר: לדוד שׇׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי(תהלים פו, ב).
אמר רבי הונא בשם רבי אלכסנדרי:
כל מי ששומע קללתו ושותק — נקרא חסיד.
ודוד שמע קללתו ושתק — בדין הוא שיקרא חסיד.
דרשת הפסוק · ״תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח״ · דוד מבקש חיים: יראה, יסורין, תורה, מצוות; שבע כיתות של צדיקים והכת החביבה; עשרת ימי תשובה ושבע מצוות שבחג
״ודרך חיים״ — בכתב היד ״אורח חיים״ (מסומן במאגרים כשיבוש, מחמת ״אורח חיים״ שבלמה); תוקן כבפסוק, כתיקון בובר ״(אורח) [ודרך]״, וכבפסיקתא דרב כהנא ובויקרא רבה. אחרי ״מוסר״ כתב הסופר ״י׳״ ומחקו. ״בה״ — בכתב היד ״ב״, והה״א הושלמה במאגרים; ״היא״ — היו״ד מסופקת.
״וכוליה כדתריץ במזמור בך יי חסיתי״ — הסופר מפנה (בין סימני $ במאגרים) לדרשת שבע כיתות הצדיקים, שבכתב היד היא במזמור יא (״ביי חסיתי״), סימן ו; ״בך יי חסיתי״ הוא לשון תהלים לא, ב ועא, א. בדפוס בובר ״וכו׳ כדתריץ במזמור ביי חסיתי״. דבריו נשארו במקומם, ופני שבע הכיתות הושלמו מלשון כתב היד עצמו במזמור יא, ו. בהשלמה: המדרש קורא ״כברקים ירוצון״ (במסורה: ירוצצו).
״תינוקות״ — בכתב היד ״תינוות לאמים לאמיתין״; הקו״ף הושלמה, ו״לאמים״ (התחלה שבוטלה של ״לאמיתין״) נמחק במאגרים. ״דינם״ — בכתב היד ״דונם״, ותוקן במאגרים. ״אילו שבע״ (מצות שבחג) — בגליון כתב היד.
בדפוס בובר: ״רב אמר כך השיבו הקב״ה [חיים את בעי], צפה לתורה, שנאמר עץ חיים״; ״איטוליס״; ״ד״א שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח, שדומין למנורה״; ״זו היא שעומדת על ימינו של הקב״ה, שנאמר אחד מימין הגולה. נעימות בימינך נצח. תרין אמוראין״; ״אלו סופרים ומלמדי תינוקות לאמיתן״; ״וכתיב שויתי יי לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט״.
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, פסקא ולקחתם, ב (רבי יודן ורבי עזריה: ״צפה ליראה״, ״צפה ליסורים״; ״שבענו בחמש שמחות״; שבע הכיתות ״לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורת בית המקדש״; ״זו היא שבאה מכח תורה ומעשים טובים… אילו סופרים ומשנים שהם מלמדים את התינוקות לאמיתן״; ״אילו שבע מצוות שבחג: ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, ושמחה, וחגיגה״); ויקרא רבה ל, ב (רבי אבא: ״צפה לתורה״, ״אטלים? עשה ואכול״; ״זו היא שבאה מכח תורה ומעשים טובים, שנאמר מימינו אש דת למו״; ״הרי לכם עשרת ימים של תשובה״); מדרש תהלים יא, ו (שבע הכיתות).
תּוֹדִיעֵינִי אֹורַח חַיִּים(תהלים טז, יא).
אמר רבי יודן:
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, תּוֹדִיעֵינִי אֹרַח חַיִּים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד, חיים את בעיחיים את בעי — חיים אתה מבקש? צפה ליראה,
שנאמר: יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים(משלי י, כז).
רבי עזריה אמר:
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: תּוֹדִיעֵינִי אֹורַח חַיִּים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חיים את בעי? צפה ליסורין —
וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְיחוֹת מוּסָר(משלי ו, כג).
רב אמר:
כך השיבו: צפה לתורה —
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹומְכֶיהָ מְאֻושָּׁר(משלי ג, יח).
רבי אבא אמר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד, איטילוסאיטילוס — פטור (ממס ומעבודה) אתה? עשה ואכול,
שנאמר: שְׁמֹור מִצְוֺתַי וֶחְיֵה(משלי ד, ד).
שֹׂובַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ — אל תקרי שובע אלא שבע:
אילו שבע כיתות של צדיקים, שפניהם דומים לחמה ולבנה.
וכוליה כדתריץוכוליה כדתריץ — וכל העניין כמו שפירש (יישב) במזמור בך יי חסיתי:
אילו שבע כיתות הצדיקים, שעתידין להיות מאירות בעולם:
פניהם כחמה — שנאמר: וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ(שופטים ה, לא);
כלבנה — שנאמר: כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם(תהלים פט, לח);
כרקיע — וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹוהַר הָרָקִיעַ(דניאל יב, ג);
ככוכבים — וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים;
כברקים — כַּבְּרָקִים ירוצון(נחום ב, ה);
כשושנים — לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁושַׁנִּים(תהלים מה, א);
כלפידים — ומַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים.
דבר אחר:
שדומין למנורה שהיתה בבית המקדש,
שנאמר: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּולָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ(זכריה ד, ג).
ואיזו היא המעולה והחביבה?
זו שהיא עומדת על ימינו של הקדוש ברוך הוא,
דכתיב: אֶחָד מִימִין הַגֻּולָּה,
ואומר: נְעִימוֹת בִּימִנְךָ נֶצַח.
תרין אמוראין.
חד אמר:
זה שבאה מכח התורה,
שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).
וחד אמר:
אילו סופרים ומלמדי תינוקות לאמיתיןלאמיתין — באמת, לאמיתה, שעתידין לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: יָשֻׁובוּ יֹושְׁבֵי בְצִילּוֹ(הושע יד, ח),
וכתיב: שִׁיוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד(תהלים טז, ח).
דבר אחר:
תּוֹדִיעֵינִי אֹרַח חַיִּים —
רבי אבין פתר קרייהפתר קרייה — פירש את המקרא בישראל:
בראש השנה שכותב גזר דינם לחיים, וביום הכיפורים חותם אותו.
שֹׂובַע שְׂמָחוֹת — אל תיקרי שובע אלא שבע:
אילו שבע מצות שבחג הסוכות:
אתרוג, לולב, הדס, ערבה, סוכה, וחגיגה, ושמחה.
דרשת הפסוק · ״מכתם לדוד״ · מכותם אני: משל העובר בדרך ובידו שני איסרין; דוד מבקש לשבת בסף, בחצר, ובתוככי ירושלים
״המשל״ — בכתב היד ״המש״, והלמ״ד הושלמה במאגרים. ״לי״ — בכתב היד ״לו״ (מסומן במאגרים כשיבוש); תוקן כבדפוס בובר ״לפום זוזי רקוד לי״.
״אלהי״ — הסופר כתב ״אלהים״ ומחק את המ״ם, כבפסוק.
בדפוס בובר: ״אם אומר תנו לי לאכול, מביא לי שני פיסיונין״; ״אמר ליה ומה אתן לך״; ״ולא שמעת המשל אומר״; ״יהיו אברהם יצחק ויעקב בקיטון״.
דבר אחר:
מִכְתָּם לְדָוִד(תהלים טז, א) — אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: מכותםמכותם — מוכה ושפל אני.
משל לאחד שבא בדרך, ובידו שני איסריןאיסרין — איסרים, מטבעות נחושת קטנים.
ראה פונדוקפונדוק — אכסניה, בית מלון אחד ונכנס לשם, וראה: אילו אוכלין בשר, אלו אוכלין דגים.
אמר: מה אעשה? אם אומר: הבא לי לאכול — הוא מביא לי פיסיוניןפיסיונין — מנות תבשיל, מעדנים (?), ואין לי אלא שני איסרין.
אמר לבעל הפונדוק: תן לי בשני איסרין.
אמר לו: ומה אתן לך בשני איסרין?
אמר לו: ולא שמעת מה המשל אומר: לפום זוזי רקודלפום זוזי רקוד — לפי המעות — רקוד לי.
כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אין לי לישב עם הגדולים — אמתין ליאמתין לי — אחכה עם הקטנים.
יהא אברהם יצחק ויעקב בקיטוןבקיטון — בחדר הפנימי, ומשה ואהרן בטרקליןבטרקלין — באולם הסעודה, ואני בסףבסף — על המפתן, בפתח,
שנאמר: בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי(תהלים פד, יא).
אם אין לי שאשב בסף — אשב בחצר,
שנאמר: בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ(תהלים קטז, יט).
ואם אין לי שאשב בחצר — לא אצא מן הפונדוק,
שנאמר: בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָים הַלְלוּ יָהּ.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | כמה | במ׳ |
| א | ככרם | בכרם |
| ג | מלחום | מלאום |
| ד | כדוריות | כדודייות |
| ד | משיאין | משאוה |
| ו | עלי | ללי |
| ז | אמר רבי שמואל בר נחמן: אב לא היה לו, רב לא היה לו — ומי למדו? מהיכן למד תורה? | — (הוספה) |
| ז | תני רבי שמעון בן יוחי: מלמד שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליות כמן שני רבנין, והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה ודיעה כל הלילה, | — (הוספה) |
| ז | שנאמר: אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָיי. | — (הוספה) |
| ז | רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר: אפילו הילכות עירובי תבשילין ועירובי חצירות היה אברהם יודע, | — (הוספה) |
| ז | שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם(בראשית כו, ה). | — (הוספה) |
| ח | שיויתי | שוויתי |
| י | שמח | שמך |
| יא | ימס | ימ |
| יא | כעפר | כעקר |
| יב | ודרך | אורח |
| יב | בה | ב |
| יב | אילו שבע כיתות הצדיקים, שעתידין להיות מאירות בעולם: | — (הוספה) |
| יב | פניהם כחמה — שנאמר: וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ(שופטים ה, לא); | — (הוספה) |
| יב | כלבנה — שנאמר: כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם(תהלים פט, לח); | — (הוספה) |
| יב | כרקיע — וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹוהַר הָרָקִיעַ(דניאל יב, ג); | — (הוספה) |
| יב | ככוכבים — וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים; | — (הוספה) |
| יב | כברקים — כַּבְּרָקִים ירוצון(נחום ב, ה); | — (הוספה) |
| יב | כשושנים — לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁושַׁנִּים(תהלים מה, א); | — (הוספה) |
| יב | כלפידים — ומַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים. | — (הוספה) |
| יב | תינוקות | תינוות |
| יב | דינם | דונם |
| יג | המשל | המש |
| יג | לי | לו |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| מדרש תהלים | כ״י קמברידג׳ Or. 786 |