מעשה יהודית

שני המעשים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§01§§

מעשה יהודית

מעשה א: מלך הגוים על ירושלם

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי אוצר מדרשים לאייזנשטיין, מבית המדרש לילינק ח״א, עמ׳ קל–קלא §§cover-end§§

אהנערה מבנות הנביאים

מעשה יהודית, מעשה א, א · סיפור · מלך הגוים צר על ירושלם; נערה מבנות הנביאים יוצאת מן העיר בשבועה

בבית המדרש: ״על ירושלים בארבעים אלף״ (אייזנשטיין: ״עם ארבעים אלף״); ״שמא אהבת א׳ מפרשי המלך״; ״ללוכדה״; ״שיעזרוני״; ״ויפתחו השערים״ (אייזנשטיין: ״השוערים״).

לפי ילינק (בית המדרש ח״א, מבוא עמ׳ XXII) הסיפור בא מחבור יפה מהישועה לרבנו נסים בן יעקב, ושם אין שם יהודית; השם בכתב יד וטיקן 285 (מעשיות) ובמדרש לחנוכה.

מעשה שבא מלך הגוים על ירושלם עם ארבעים אלף גבורי חיל,

ויצר עליה ימים רבים,

ויקוצוויקוצו — נפחדו, קצה נפשם בני ישראל מפניהם במצור ובמצוקבמצור ובמצוק — בסגר המצור ובדוחק שבא בעקבותיו,

ויהיו בצרה גדולה.

והיתה בירושלם נערה מבנות הנביאים,

וכראותה כי גדל השבר ועצם הצער — ותשם נפשה בכפהותשם נפשה בכפה — סיכנה את נפשה,

ותצא עם שפחתה ותגע עד שערי העיר.

ותאמר לשוערים:

פתחו השערים ואצא,

אולי יעשה לי הקדוש ברוך הוא אות ופלא,

ואהרוג את הכופרהכופר — הכופר באלהי ישראל — המלך הצר על העיר הזה, ויושעו ישראל על ידי.

ויאמרו לה:

לא נפתח, שאנו מפחדים

שמא אהבת אחד מפרשי המלך להנשא לו,

או שמא תעשי תחבולותתחבולות — תכסיסים, עצות של עורמה על העיר ללכדה.

ותאמר:

חס ושלום! אלא אני בוטחת ברחמי שמים שיעזרני על האויב הזה.

ותשבע להם ביי אלהי ישראל.

ויפתחו השוערים, ותצא עם שפחתה.

תרגום לעבריתויקוצו נפחדו, קצה נפשם במצור ובמצוק בסגר המצור ובדוחק שבא בעקבותיו ותשם נפשה בכפה סיכנה את נפשה הכופר הכופר באלהי ישראל — המלך הצר על העיר תחבולות תכסיסים, עצות של עורמה

בלפני המלך

מעשה יהודית, מעשה א, ב · סיפור · הנערה מוצאת חן לפני המלך, מבקשת לצאת לטבילה, וכורתת את ראשו

בבית המדרש: ״ואמ׳ לה המלך״; ״הנני כאח׳ שפחותיך״; ״צוה את עבדיך״; ״וישת מן היין וישכר וירדם״ (אייזנשטיין: ״וישכב״); ״ותכון הנערה לבה לשמים״.

ותלך עד אהל המלך ותבא לפניו,

והנערה יפה עד מאד.

וכראות אותה המלך — מצאה חן בעיניו ותשא חסד לפניוותשא חסד לפניו — מצאה חן וחסד בעיניו.

ויאמר לה המלך:

מי את, בתי? ואי מזה באת, ואנה תלכי?

ותאמר לו:

מבנות הנביאים אנכי,

ושמעתי מאבי שתכבוש את העיר ותתפוש אותה,

ואבא לבקש על נפשי ונפש בית אבי, למלטם כשתקח העיר.

ויאמר לה המלך:

אני אעשה כדבריך,

ואני רוצה לקחתך לי לאשה.

ותאמר לו:

אדוני המלך, הנני כאחת שפחתיך, עשה הטוב בעיניך.

אבל אודיעך, אדוני המלך, שאנכי נדהנדה — אשה בימי טומאתה, האסורה לבעלה עד שתטבול, ובערב אנכי ראויה לטבילהלטבילה — לטבילת טהרה במים (מקוה או מעיין).

צוה את עבדך: בערב, כשיראו שתי נשים הולכות למעיין — שלא יפגעו בנו, ואל ידברו עמנו מטוב ועד רע;

ואלך ואטבול ואשוב אליך.

ויצו המלך להעשות כן,

וישמח שמחה גדולה בנערה ובבשורה שבשרה למלך.

ויאסוף כל שריו ועבדיו ויעש להם משתה,

ויאכל וישת מן היין, וישכב וירדםוירדם — נרדם, נפל בשינה כבדה.

וילכו כלם איש לאהליו,

ולא נשאר עם המלך זולתי הנערה והשפחה.

ותכוןותכון — וכיוונה (את לבה לשמים) הנערה את לבה לשמים,

ותקם ותשלוף את החרב ותכרות בה ראש המלך,

ותשא ראשו בין דדיהדדיה — חזה.

תרגום לעבריתותשא חסד לפניו מצאה חן וחסד בעיניו נדה אשה בימי טומאתה, האסורה לבעלה עד שתטבול לטבילה לטבילת טהרה במים (מקוה או מעיין) וירדם נרדם, נפל בשינה כבדה ותכון וכיוונה (את לבה לשמים) דדיה חזה

גהשר התלוי מכיר את הראש

מעשה יהודית, מעשה א, ג · סיפור · השר התלוי מכיר את ראש המלך; ישראל רודפים את המחנה ומודים

בבית המדרש: ״ותשא ראשו בדדיה״; ״ואין דובר להן דבר״; ״ותקרא לשוערי׳ ותאמ׳ להם״; ״ואהבם״; ״והיו הם קוראים״.

״והמושיעם [בעת צרתם תמיד… בהיותם] בארץ אויביהם [לא]״ — הושלם מבית המדרש (״והמושיעם בעת צרתם תמיד והמקיים דבריו בהם ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא וגו׳״); באוצר מדרשים נשמטו המילים, ו״לא וגו׳״ נעשה ״וכו׳״.

ותלכנה שתיהן ותעברנה במחנה, ואין דובר להם דבר,

עד שהגיעו לשערי ירושלם.

ותקרא לשוערים ותאמר להם:

פתחו השער, כי הקדוש ברוך הוא עזרני והרגתי את האויב.

ולא האמינו לדבריה.

ויהי למלך שר אחד משריו,

והיה אומר למלך:

חדל מאומה זו! אל תצורם, ואל תתגרתתגר — תתחיל, תעורר (מלחמה) בם מלחמה,

כי אלהיהם עמם ואוהבם, ולא יסגירם בידך.

ראה מה עשה לאשר היו מלפניך — למלכים הראשונים ולשרים שצרו על ישראל — מה היתה אחריתם.

והיה מרבה תוכחותתוכחות — דברי תוכחה ואזהרה למלך,

עד שקצף עליו המלך, ויצו לקשרו ולתלותו חי אצל שער העיר.

וכראות הנערה כי אינם רוצים לפתוח השער — אמרה להם:

אם לא תאמינו לי — הנה השר התלוי יכיר את ראשו.

והאמינו לדברי הנערה, ויפתחו השער,

ויראו את הראש לשר התלוי, ויכירהו השר,

ויאמר:

ברוך יי אשר הסגיר אותו בידכם והציל אתכם מידו.

וישמע הדבר בעיר,

ויתקבצו בחורי ישראל וגבוריו,

ויקחו את חרבותם בידם, ויבואו עד המחנה,

והיו קוראים בקול רם:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד).

ויראו אנשי המחנה אותם, וילכו לאהל המלך,

ויראו כי מת גבורם,

וינוסו, ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם וכל חילם, וימלטו את נפשם.

וירדפו ישראל אחריהם עד אנטוכיאאנטוכיא — אנטיוכיה — בירת מלכות בית סלווקוס בסוריה,

וישובו בשלום, ויבוזו בהם ביזה הרבה מאד.

ויתקבצו זקני ישראל והחכמים, ויבואו בית יי,

ויברכו ויהללו את יי

המניח להם מכל אויביהם,

והמושיעם בעת צרתם תמיד, והמקיים דבריו בהם:

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹויְבֵיהֶם לֹא(ויקרא כו, מד) וכו׳.

הוא ברחמיו יעשה נסים ונפלאות עמנו בעת ובעונה הזאת, כאשר עשה עם אבותינו.

תם מעשה יהודית

תרגום לעבריתתתגר תתחיל, תעורר (מלחמה) תוכחות דברי תוכחה ואזהרה אנטוכיא אנטיוכיה — בירת מלכות בית סלווקוס בסוריה

חילופי נוסח והשלמות

על פי אוצר מדרשים לאייזנשטיין, מבית המדרש לילינק ח״א, עמ׳ קל–קלא. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
גאמרה להםא״ל
גבעת צרתם תמיד, והמקיים דבריו בהם:— (הוספה)
גלא— (הוספה)
גוְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מעשה יהודיתאוצר מדרשים לאייזנשטיין (נוסח פרויקט השו״ת), מבית המדרש לילינק ח״א; השלמות מבית המדרש
§§02§§

מעשה יהודית

מעשה ב: בימי אליפורני מלך יון

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי אוצר מדרשים לאייזנשטיין, מבית המדרש לילינק ח״ב, עמ׳ 12–22, מחמדת ימים ח״ב, חנוכה פרק ב §§cover-end§§

אאליפורני מלך יון

מעשה יהודית, מעשה ב, א · סיפור · אליפורני עולה על ירושלם; מלך כבוש מזהיר אותו מאלהי ישראל

״[וירושלם]״ — בסוגריים באוצר מדרשים, הוספת אייזנשטיין, וכן ״בקרבה… מרחובה״ כלשון הפסוק; בבית המדרש: ״ואת דתי המלך אינם עושים הוות בקרבם ולא ימיש מרחובם תוך ומרמה״.

״מושל [ב]גבורתו עולם״ — הושלם מבית המדרש וכלשון הפסוק (תהלים סו, ז); באוצר מדרשים ״מושל גבורתו עולם״.

בבית המדרש: ״ומי יגש ויערב אל לבו״; ״בפני חיילי רבים כחול הים״.

לפי ילינק (בית המדרש ח״ב, מבוא עמ׳ XI) הסיפור נדפס לראשונה ״על פי כתב יד ישן״ בחמדת ימים (ליוורנו תקכ״ג), סדר חנוכה; תחילתו נשענת על מגילת אנטיוכוס, ואחיור של ספר יהודית החיצוני נעשה כאן ״מלך כבוש״ בלא שם.

ויהי בימי אליפורניאליפורני — הולופרנס, שר צבא נבוכדנצר בספר יהודית החיצוני; כאן ״מלך יון״ מלך יון — מלך גדול וחזק,

והוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים,

והחריב טירותםטירותם — ארמונותיהם ומבצריהם, והיכליהם שרף באש.

בשנת עשר שנים למלכותו שם פניו לעלות ולכבוש ירושלם עיר הקדש,

ויקבץ ק״ך אלפים שולפי חרב וצ״ב אלף בעלי חצים.

ויאמר המלך אליהם:

הנה עם בני ישראל אשר בירושלם משונים בדתיהם,

וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹושִׂים(אסתר ג, ח),

וירושלם — הַוּוֹתהוות — רעות, עוולות בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹובָהּ תֹּוךְ וּמִרְמָהתוך ומרמה — עושק ומרמה(תהלים נה, יב).

עתה קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה(עובדיה א, א),

וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד(תהלים פג, ה).

ויען מלך אחד אשר היה כבוש תחת ידו במלחמה, ויאמר לו:

חדל לך, המלך, מאלהי עולם, אלהי ישראל, אלהי האלהים!

יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה(תהלים כד, ח),

מֹושֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָהתצפינה — צופות, משגיחות הַסּוֹרְרִיםהסוררים — המורדים(תהלים סו, ז)

להלחם עם עמו, ונחלתו לא ימוט.

ולא עוד, אלא שכל אומות העולם נקראו נכרים, וישראל הם עם קרובו;

ומי יגש ויערב לבוויערב לבו — ויעז את לבו להלחם עמם!

לך התבונן במלכים הראשונים שעברו,

על שפשטו ידיהם בישראל — מה עלתה בהם, כמו פרעה וסנחריב ויתר המלכים.

נָבֹול תִּבֹּולנבול תבול — כלה תכלה, תיבול(שמות יח, יח) אַתָּה וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָברגליך — ההולך אחריך(שמות יא, ח),

ולא תוכל להלחם בישראל,

אשר מִנְּשָׁרִים קַלּוּ ומאריות גָּבֵרוּ(שמואל ב א, כג) —

הלא הֵמָּה הַגִּבֹּורִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי(בראשית ו, ד) שם.

תרגום לעבריתאליפורני הולופרנס, שר צבא נבוכדנצר בספר יהודית החיצוני; כאן ״מלך יון״ טירותם ארמונותיהם ומבצריהם הוות רעות, עוולות תוך ומרמה עושק ומרמה תצפינה צופות, משגיחות הסוררים המורדים ויערב לבו ויעז את לבו נבול תבול כלה תכלה, תיבול ברגליך ההולך אחריך

בהמלך הכבוש נמסר לישראל

מעשה יהודית, מעשה ב, ב · סיפור · אליפורני כועס ושולח את המלך אסור לירושלם; שרי ישראל שומעים ונבהלים

בבית המדרש: ״קום לך אתם ואם באבדי את ישראל תפול גם עתה כמוהם״; ״ויביאו אותו מחנה ישרא׳״; ״להמיתו בחרב בהריק חרבו בישראל״; ״וחירף מערכות אלהים חיים לאמר״; ״ויהי כשומעם״.

ויהי כשמוע אליפורני המלך את דברי המלך ההוא —

ויקצוף המלך מאד, וחמתו בערה בו, לאמר:

מִי הוּא זֶה ואיזה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ(אסתר ז, ה) לאמר

כי עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם ממני(שמות א, ט),

ואשר כח בהם לעמוד בפני חיילי הרבים כחול הים?

ומי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל יְיָ אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי(מלכים ב יח, לה)!

ויחר אפו מאד,

ויצו לייסר את המלך ההוא בשפטיםבשפטים — בעונשים גדולים,

כי דיבר סרה על עוצם חיילותיו, לאמר כי לא יעצרו כח בפני עם בני ישראל.

ויצו המלך לאנשי הצבא לאסרו בנחשתיםבנחשתים — בכבלי נחושת ולהוליכו אל מחנה העברים לירושלם,

באף ובחמה ובקצף גדול, לאמר:

ככה יעשה לאיש על אשר דיבר טוב על ישראל!

קום לך אתם,

והיה באבדי את ישראל — תפול גם אתה כמוהם, כנפול בני עולהבני עולה — רשעים.

ויקחו אותו עבדיו ויביאו אותו למחנה ישראל פתח שערי ירושלם,

וישובו אל אדוניהם.

והמלך בא ברחובות ירושלם אסור בכבלי ברזלבכבלי ברזל — באזיקי ברזל,

וימצא שם שרי צבאות ישראל, עזיהו בן מיכהעזיהו בן מיכה — עוזיהו, ראש העיר בתוליה בספר יהודית החיצוני וכרמיוכרמי — כרמיס, אחד מראשי העיר בספר יהודית החיצוני,

ויתמהו איש אל אחיו, וישאלו את פיו.

ויספר להם את כל אשר קרהו,

על כי דיבר טוב על יי ועל ישראל עמו,

ואשר צוה המלך למסור אותו ביד ישראל, להמיתו כהריק חרבו בישראל;

ואשר אמר: אֶרְדֹּוף אַשִּׂיג, אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹתורישמו — תשמידם, תכלה אותם יָדִי(שמות טו, ט);

וחירף מערכות אלהים, לאמר:

מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הציל את ארצו מִיָּדִי כִּי יַצִּיל יְיָ אֶת יְרוּשָׁלִַם.

ויהי כשמעם שרי ישראל את דברי המלך — רעדה אחזתם שם, חיל כיולדהחיל כיולדה — רעד כרעד היולדת.

תרגום לעבריתבשפטים בעונשים בנחשתים בכבלי נחושת בני עולה רשעים בכבלי ברזל באזיקי ברזל עזיהו בן מיכה עוזיהו, ראש העיר בתוליה בספר יהודית החיצוני וכרמי כרמיס, אחד מראשי העיר בספר יהודית החיצוני תורישמו תשמידם, תכלה אותם חיל כיולדה רעד כרעד היולדת

גתפלת שרי ישראל במקדש

מעשה יהודית, מעשה ב, ג · תפילה · שרי ישראל מתפללים בלשון חזקיהו; מנחמים את המלך, ועוזיהו מקבלו בביתו

״(יון)״ — בסוגריים באוצר מדרשים, הוספת אייזנשטיין; בבית המדרש: ״החריבו מלכי אשור את העכו״ם ואת ארצם״.

בבית המדרש: ״הגבר אשר הובטח באדם ובגבור׳ הסוס יבטח״; ״ובא עוזיהו וקבלו בביתו״; ״ויתפללו כל הלילה שואלי׳ עזר מאת יי״.

ויבואו אל מקדש יי אלהי ישראל,

וישתחוו ליי בבכי ובצעקה גדולה ומרה, לאמר:

יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹושֵׁב הַכְּרֻובִיםיושב הכרובים — השוכן בין הכרובים, אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(מלכים ב יט, טו).

הַטֵּה יְיָ אׇזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע(מלכים ב יט, טז)

דברי אליפורני, אשר חירף מערכות אלהים חיים ומלך עולם.

אׇמְנָם יְיָ הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר(מלכים ב יט, יז) (יון) אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם,

וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדםויאבדם — והשמידו אותם(מלכים ב יט, יח).

וְעַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ(מלכים ב יט, יט).

שְׁפֹוךְ חֲמָתְךָ על הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ(תהלים עט, ו)

ועל הממלכות אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ;

כי לא תעזוב הבוטחים בשמך,

וכי תשפיל הגבר הבוטח באדם ובגבורת הסוס יבטח.

ויהי ככלותם את תפלתם לפני יי —

נחמו את המלך ההוא, וידברו על לבו, לאמר:

יי אלהינו ואלהי אבותינו, אשר הודעת את שמו ואת גבורתו — יהיה מגן עזרך,

והוא יראך את מפלת האויב הרע הזה,

בנקום יי אלהינו נקם נקמת בני ישראל.

ויהי יי עמך, ואתנו תשב כטוב בעיניך.

ויבא עוזיהו ויקבלו בביתו, ויעש לו משתה גדול.

ואחר כך נתקבצו העם, ויתפללו כל הלילה, וישאלו עזר מאת יי.

תרגום לעבריתיושב הכרובים השוכן בין הכרובים ויאבדם והשמידו אותם

דמקורי המים

מעשה יהודית, מעשה ב, ד · סיפור · אליפורני שם שומרים על המים; העם צמא ותובע למסור את העיר

״[וישבו] בדרכים הצרים״ — כך בבית המדרש; באוצר מדרשים ״ויישנו״, והוא סותר את ״וישמרו אותו יומם ולילה״.

בבית המדרש: ״אנשי חיל היו ק״ך אלפים״; ״לעלות מים מהמה״; ״אז ימסרו לך״; ״ויהי לעשרים יום״; ״וצמא העם״; ״ומאנת לענות מפני המלך״; ״ברוב הצמאון״; ״כי תמסרו תכף ומיד את העיר ביד חיל האויב״ (אייזנשטיין: ״כי תמסור… ביד המלך״).

ויהי ממחרת היום ההוא — צוה אליפורני לעלות למלחמה עליהם.

והעם הרגלייםהרגליים — חיל הרגלים אנשי חיל, שהיו ק״ך אלפים איש, והפרשים י״ב אלפים,

נתקבצו יחדיו בכח גדול וביד חזקה נגד בני ישראל.

וכאשר ראו בני ישראל את הריבוייםהריבויים — ההמונים הרבים —

ישבו על הארץ, ויעלו עפר על ראשם,

ויצעקו בני ישראל אל יי להושיעם מיד אויביהם.

ויקחו את כלי זיינם, וישבו בדרכים הצרים אשר בהם נתיב ההר,

וישמרו אותו יומם ולילה.

ואליפורני, בלכתו סביב ההר, מצא סילוני המיםסילוני המים — צינורות המים, אמות המים אשר חוץ לעיר,

ויצו לנתוש ולנתוץלנתוש ולנתוץ — לעקור ולהרוס ולהאביד ולהרוס אותם.

ויבואו חיילי הצבא אל המלך, לאמר לו:

כי בני ישראל אינם בוטחים לא בחנית ולא בחיצים ולא בקשת,

אפס ההרים הרמים וכל הגבעות מחזיקים אותם.

ואתה, למען תוכל להם בלי מערכת מלחמה — שום תשים שומרים על מקורי המים,

לבלתי יוכלו להעלות מים מהם,

ותמית אותם בצמא מבלי חרב,

ואז ימסרו לך את העיר מפני הצמא.

וייטב הדבר בעיני המלך ולפני כל שלישיושלישיו — קציניו, אנשי סודו,

וישם שרי מאותשרי מאות — מפקדי מאה איש על מקורי המים מסביב.

ויהי כעשרים יום אחרי שימו משמרה זאת —

נתמעטו המים מהבורות ומהפלגיםמהבורות ומהפלגים — מן הבורות החצובים ומפלגי המים לכל יושבי ירושלם, ויצמא העם למים.

ויתאספו בני ישראל אל עוזיהו,

כל האנשים והנשים, בחורים ונערים יחד, כולם פה אחד, לאמר:

ישפוט אלהים בינינו ובינך,

כי הרעות לנו ומאנת להענותלהענות — להיכנע מפני המלך;

ועל כן ימסור אלהים אותנו בידיהם ואין עוזר,

ונפלנו לעיניהם מרוב הצמאון.

ועתה — נמסור עצמנו בלב שלם אל המלך.

הלא טוב לנו לעבוד ליי, והיינו עבדים לאליפורני,

ממותנו בצמא ומהיותנו דראוןדראון — בזיון, גועל לכל בשר, בראותנו בנינו ובנותינו מתים לפנינו.

מעידים אנחנו היום את השמים ואת הארץ ואת אלהי אבותינו, הפוקד עלינו כפי עונותינו,

כי תמסור תיכף ומיד את העיר ביד המלך,

ונמות מהרה לפי חרב.

תרגום לעבריתהרגליים חיל הרגלים הריבויים ההמונים הרבים סילוני המים צינורות המים, אמות המים לנתוש ולנתוץ לעקור ולהרוס שלישיו קציניו, אנשי סודו שרי מאות מפקדי מאה איש מהבורות ומהפלגים מן הבורות החצובים ומפלגי המים להענות להיכנע דראון בזיון, גועל

הצעקת שרי ישראל בהיכל

מעשה יהודית, מעשה ב, ה · תפילה · שרי ישראל צועקים בלשון ״אלהים אל דמי לך״; עוזיהו מבקש חמשה ימים

״[אולי ישוב… ואם אחרי חמשה ימים]״ — הושלם מבית המדרש (״עוד חמשה ימים אולי ישוב חרון אף יי ויתן כבוד לשמו ואם אחרי חמשה ימים לא יושיע יי לנו״ — ״חמשה״ בדפוס במספר); באוצר מדרשים דילגה העין מ״ימים״ אל ״ימים״.

בבית המדרש: ״חטאנו עם אבותנו העוינו הרשענו״.

ויהי כשמעם את צעקת בני ישראל —

כל שרי צבאות ישראל צעקו צעקה גדולה ומרה,

ויבכו בכי גדול תוך ההיכל,

ויצעקו אל יי קול אחד, לאמר:

חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ והִרְשָׁעְנוּ(תהלים קו, ו).

אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹוט אֵל(תהלים פג, ב).

כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ(תהלים פג, ג).

עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹדיערימו סוד — יעשו עצה בעורמה, וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָצפוניך — הצפונים בצלך, עמך(תהלים פג, ד).

אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵםונכחידם — ונשמידם מִגּוֹי, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד(תהלים פג, ה).

אֲשֶׁר אָמְרוּ נִרְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִיםנאות אלהים — נווי אלהים, מקדשו וארצו(תהלים פג, יג).

כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּיו, עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹותוּ(תהלים פג, ו).

אנא, האל אב הרחמן, חמול על עמך ועל נחלתך,

ואל תמסור בני בריתך ביד העמים אשר לא ידעוך.

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם(תהלים עט, י),

וּבְרֹוב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹוס קָמֶיךָ(שמות טו, ז).

עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן, כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן(תהלים פג, י);

נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּארבעין דאר — עין דור, מקום מפלת סיסרא, הָיוּ דֹומֶןדומן — זבל לָאֲדָמָה(תהלים פג, יא);

שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹנדיבמו — נדיביהם כְּעֹורֵב וְכִזְאֵב, וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻונָּעוכזבח וכצלמונע — זבח וצלמונע, מלכי מדין שהרג גדעון כׇּל נְסִיכֵמוֹנסיכמו — נסיכיהם(תהלים פג, יב).

וכאשר כלו הצעקות והבכי —

קם עוזיהו ועיניו זולגותזולגות — נוזלות, שופעות דמעות, ויאמר אליהם:

חזקו ויאמץ לבבכם, אחי, ונקוה חסד מיי עוד חמשה ימים;

אולי ישוב חרון אף יי ויתן כבוד לשמו,

אם אחרי חמשה ימים לא יושיע יי לנו — נעשה כאשר דברתם.

תרגום לעבריתיערימו סוד יעשו עצה בעורמה צפוניך הצפונים בצלך, עמך ונכחידם ונשמידם נאות אלהים נווי אלהים, מקדשו וארצו בעין דאר עין דור, מקום מפלת סיסרא דומן זבל נדיבמו נדיביהם וכזבח וכצלמונע זבח וצלמונע, מלכי מדין שהרג גדעון נסיכמו נסיכיהם זולגות נוזלות, שופעות

ויהודית האלמנה

מעשה יהודית, מעשה ב, ו · סיפור · יהודית בת בארי מוכיחה את עוזיהו והכהנים: אין שמים גבול לחסדי המקום

״[לפני] יי״ — באוצר מדרשים ״לפנו״.

בבית המדרש: ״בעליות ביתה״; ״והיא היתה אשת יפת תואר מאד ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה כי היתה יראת את יי״; ״את הכהנים חברי וכרמי״ (אייזנשטיין: ״ועוזיה וכרמי״; בספר יהודית החיצוני — חבריס וכרמיס); ״חסדי יי כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו״; ״ורחם״; ״ועת צרה הוא ליעקב״; ״זולתו אלהינו אין עוד מלבדו״; ״וכן יצחק ויעקב ומשה ושאר האבות״.

ויהי כשמוע את הדברים האלה יהודית האלמנה בת באריבת בארי — כך כאן; בספר יהודית החיצוני — בת מררי —

והיא היתה יראת יי מאד,

ותעש לה יהודית בעלית ביתה חדר מיוחד להתפלל בו,

ותשב שם עם נערותיה,

והיא היתה מענה בצום נפשהמענה בצום נפשה — מסגפת את עצמה בתעניות כל ימי חייה,

והיתה יפת תואר מאד,

ותהי יהודית נושאת חן בעיני כל רואיה.

וכאשר שמעה כי דבר עוזיהו למסור את העיר אחר חמשה ימים —

שלחה לקרוא את הכהנים ועוזיה וכרמי, ויבואו אליה.

ותאמר אליהם יהודית:

מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו לעשות,

למסור את העיר ביד האויב אם לא תבוא ישועתנו תוך חמשה ימים?

ומי אתם כי נסיתם את יי!

לא זו הדרך לקבל חסד המקום ברוך הוא, רק להעיר חרון אף יי.

הֶאָפֵסהאפס — האם כלה לָנֶצַח חַסְדּוֹ(תהלים עז, ט),

כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו, לשום לכם יום כפי בחירתכם?

חלילה לסור מאחרי יי!

כי חַסְדֵי יְיָ(איכה ג, כב) לא תמו ולא כָלוּ רַחֲמָיו;

טוֹב וְיָחִילויחיל — ויקווה, ימתין וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְיָ(איכה ג, כו);

כִּי לֹא יִזְנַחיזנח — יעזוב, ידחה לְעוֹלָם(איכה ג, לא) יי,

כִּי אִם הוֹגָההוגה — מביא יגון וְרִיחַם כְּרֹוב חסדיו(איכה ג, לב);

רֶגַע ידבר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה(ירמיה יח, ז), וניחם על הרעה.

ועתה — לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל יְיָ(הושע ו, א), כי ארך אפים הוא,

ונשאלה ממנו סליחה וכפרה על זה העון בבכי ובצום,

וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ(ישעיה נה, ז);

כי עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ(ירמיה ל, ז).

וכאשר נבהלה נפשינו מפני זדונם — כן נגילה ונשמחה בישועתו.

כי לא הרשענו כאבותינו, אשר עזבוה ויקטרו לאלהים אחרים,

ועל כן נמסרו לחרב ולשבי ולחרפה ולכלימה ביד שונאיהם;

ואנחנו לא נדע אל אחר זולתי אלהינו, אשר אין עוד מלבדו,

והוא ידרוש דמינו מיד קמינו למען כבוד שמו.

ועתה, אחי, אתם הכהנים ליי, ונפש כל עמו ישראל תלויות בכם —

ואתם חזקו ויאמץ לבבכם ולב כל ישראל, לאמר אליהם:

כי אבותינו הובאו בנסיון, לנסות אותם אם באמת אהבו את יי אלהיהם.

ואתם תאמרו אליהם:

כי אברהם אבינו עמד בנסיונו של מקום, ויי אהבו;

וכן יצחק ויעקב ושאר האבות נמצאו נאמנים לפני יי ביסוריןביסורין — בייסורים;

וכל מי שלא עמד בנסיון ביראת יי, והתלוננו לפני יי —

נגפו לפני המשחיתנגפו לפני המשחית — נהרגו בידי המלאך המשחית, וימותו במכת הנחשיםבמכת הנחשים — מכת הנחשים השרפים במדבר.

ועתה התבוננו וראו

כי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְיָ(דברים ח, ה) אלהינו מייסרנו,

ולמות לא נתננו, בעבור שמו הגדול והנורא.

תרגום לעבריתבת בארי כך כאן; בספר יהודית החיצוני — בת מררי מענה בצום נפשה מסגפת את עצמה בתעניות האפס האם כלה ויחיל ויקווה, ימתין יזנח יעזוב, ידחה הוגה מביא יגון ביסורין בייסורים נגפו לפני המשחית נהרגו בידי המלאך המשחית במכת הנחשים מכת הנחשים השרפים במדבר

זתפלת יהודית

מעשה יהודית, מעשה ב, ז · תפילה · עוזיהו והכהנים מודים לה; יהודית בשק ואפר מתפללת שתמסר אליפורני בידה

״וגם [אתם] העתירו״ — כך בבית המדרש; באוצר מדרשים ״וגם אתה העתירו״.

״ובידי כח [ואל] להשמידו״ — כך בבית המדרש (״אל״ = כח); באוצר מדרשים ״ואיל״, ובנוסח פרויקט השו״ת תוקן ״וחיל״.

בבית המדרש: ״ולכן העתר בעדינו״; ״יי אלהי שמעון אבי אשר שמת בידו חרב״ (אייזנשטיין: ״שמעון ולוי אבינו… בידם״; וכן בספר יהודית החיצוני ט, ב — שמעון אביה); ״ושפוך כאש גבורתך אל הגוים״; ״יפלו במכמוריו רשעי׳ יחד אנכי עד אעבו׳״ (תהלים קמא, י); ״כי תמכור אותו יי אלהי ביד אשה״.

ויאמרו אליה עוזיהו והכהנים:

צדק כׇּל אִמְרֵי(משלי ח, ח) פיך, אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁנפתל ועקש — מעוקם ומפותל;

אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּנואלנו — עשינו שטות וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ(במדבר יב, יא) לשום גבול לישועת יי.

ולכן העתיריהעתירי — התפללי בעדינו, כי ישרה את ויראת יי את.

ותאמר להם יהודית:

אנכי אתפלל לפני יי בעדכם,

וגם אתם העתירו אל יי בעדי,

להקים את עצתי אשר חשבתי לעשות, לנקום נקמת בני ישראל מאת היונים.

ולכן לעת ערב תעמדו בשערי העיר,

ואצא אני ושפחתי עמי בלילה,

ואתם אל תחקרו ממני אנה אני באה;

אפס כי תמיד תהיה תחינתכם בפיכם ליי אלהי ישראל, לפקוד את עמו בעבור כבוד שמו.

ויאמר אליה עוזיהו:

לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שאלתך אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ(שמואל א א, יז),

ויהי יי עמך לנקום אותנו מאויבינו, אמן.

ויהודית נכנסה בחדרה, ותלבש שק ואפר, ותעל עפר על ראשה,

ותשתחוה ליי, ותשפוך את נפשה בצום בבכי ותפלה לפני יי,

וכה אמרה בתפלתה:

יי אלהי שמעון ולוי אבינו,

אשר שמת בידם חרב להתנקם מהנכרים אשר טמאו וגילו את ערות דינה אחותם,

ונתת את נשיהם בשבי ואת בנותיהם, וכל שללם לבוז ביד עבדיך אשר קנאו את קנאתך —

פקדני נא, יי אלהי, כרוב חסדיך,

כי כל דרכיך צדק, ומשפטיך תהום רבהתהום רבה — עמוקים מאד.

והבט נא את מחנה האויב הרע הזה, אשר חירף מערכות אלהים,

כאשר ראית את מחנה מצרים ברדפם חמושים אחרי ישראל עמך ונחלתך,

אשר בטחו במרכבותיהם ובסוסיהם וברוב חילם,

והשקפת על מחניהם והבהלת אותם במחשכים —

תְּהֹומֹות יְכַסְיֻומוּיכסיומו — כיסו אותם יָרְדוּ בִמְצוֹלֹותבמצולות — במעמקי הים כְּמוֹ אָבֶן(שמות טו, ה) בְּמַיִם אַדִּירִים(שמות טו, י).

כמוהם יהיו גם אלה, יי אלהי,

הבוטחים על חילם וברכב ובפרשים ובחצים ובקשת, המתהללים בחניתותיהם,

ולא ידעו ולא יבינו כי אתה יי אלהינו

איש מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַיצריח — יצעק בקול גדול, עַל אֹויְבָיו יִתְגַּבָּר(ישעיה מב, יג).

חשוף זרוע גבורתך כבראשונה,

ושפוך באש חמתך על הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ(תהלים עט, ו)

ועל הממלכות אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ,

אֲשֶׁר אָמְרוּ נִרְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים(תהלים פג, יג),

לבא במקדש ולטמא היכל קדשך, ולנתק קרן מזבחך.

אנא יי, עשה למענך אם לא למעננו:

חַרְבָּם תָּבא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה(תהלים לז, טו).

ולצר הצורר הרע הזה, אליפורני המלך —

קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּקדמה פניו הכריעהו — צא לקראתו והפילהו(תהלים יז, יג),

וילכד בפח עיניו לאהוב אותי, ותחלהו בחולי החשק בי;

ותן בנפשי חוזק למאוסולמאוסו — לבזות אותו ולמאוס בו, ובידי כח ואל להשמידו.

יפול במכמוריובמכמוריו — ברשתותיו רשע,

ויהיה זה זכר לשמך הגדול כי תמסור אותו ביד אשה.

ואתה יי — לא בגבורת הסוס תחפוץ, ומלכות זדון לעולם שנאת;

שועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע.

חׇנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי(תהלים ד, ב),

וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ(תהלים לט, יג),

ותן דבר בפי ועצה בלבי לקיום בית מקדשך,

למען ידעו כל הגוים כי אתה אלהים חיים ואין זולתך אלהים.

תרגום לעבריתנפתל ועקש מעוקם ומפותל נואלנו עשינו שטות העתירי התפללי תהום רבה עמוקים מאד יכסיומו כיסו אותם במצולות במעמקי הים יצריח יצעק בקול גדול קדמה פניו הכריעהו צא לקראתו והפילהו למאוסו לבזות אותו ולמאוס בו במכמוריו ברשתותיו

חיהודית יוצאת אל המחנה

מעשה יהודית, מעשה ב, ח · סיפור · יהודית מתקשטת ויוצאת עם שפחתה; שומרי אליפורני תופשים אותה

בבית המדרש: ״ביד אמתה שפחתה״; ״המקוין אותה שמה״; ״ויתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא״ (אייזנשטיין: ״ויתן לך כל משאלות לבך״); ״ותצא יהודית מן העיר ההיא ואמתה״; ״אלכה נא לי לפני שער אליפורני״.

ויהי ככלות יהודית להתפלל ליי את כל התפלה והתחינה הזאת —

ותקם מן המקום אשר השתחותה שמה ליי מכרועמכרוע — מכריעת ברכיה על ברכיה וכפיה פרושות השמים,

ותקרא את שפחתה, ותבא אל היכל ביתה,

ותסר בגדי אלמנותה והשק מעליה,

ותרחץ את גופה, ומשחה עצמה בשמן המור,

ותקלע את קלעות שערותיהקלעות שערותיה — מחלפות שערה הקלועות, ותשם כתר על ראשה,

ותלבש בגדים יקרים מוזהבים, ותכשיטים — חריטיםחריטים — ארנקים, כיסים ושהרוניםושהרונים — קישוטים בצורת סהר ועגילים וטבעות,

ותיפה את עצמה בכל תמרוקי הנשיםתמרוקי הנשים — בשמים ומשחות לייפוי וכ״ד קשוטיהוכ״ד קשוטיה — ועשרים וארבעה קישוטי הכלה;

ויי נתן לה זיו ויופי הרבה, למצוא חן בעיני כל רואיה.

ותתן יהודית ביד שפחתה נאדנאד — כלי עור למשקים חלב וחמתוחמת — נאד עור קטן יין וצלוחיתוצלוחית — בקבוק קטן שמן, וקמח ולחם וגבינה,

ותלך לה.

וכאשר באה אל שערי העיר —

מצאה את עוזיהו ואת הכהנים המקויםהמקוים — הממתינים עליה שמה,

ותעבור לפניהם, ויאמרו לה:

לכי לשלום, ואלהינו יתן לך חן וחסד בעיני כל רואי אותך,

ויתן לך כל משאלות לבך, וכל עצתך ימלא לטובה,

ותתהלל עליך ירושלם עיר הקדש,

ויהי שמך בכלל החסידים ובמספר הצדיקים.

ויענו כל העם אשר שם: אמן.

ותצא יהודית מן העיר, היא ואמתה.

ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר —

פגעו בה משומרי המלך אליפורני, ויתפשוה, לאמר:

מאין באת ואנה תלכי?

ותאמר אליהם יהודית:

מבנות העברים אנכי, ואברח בהחבא מאתם,

כי ידעתי כי ימסרו בידכם;

ולכן חשבתי אצלי לאמר: אלכה נא לי לפני המלך אליפורני,

לגלות לו סודות עם היהודים,

ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון,

ללכוד את העיר ולתפשה, ולא יפול ממחנהו עד אחד.

וכאשר שמעו האנשים אשר תפשוה את דבריה, הביטו על תוארה ויפיה,

והמה ראו כן תמהו מנועם אמרותיה במועצות ודעת,

ויאמרו אליה:

ברוך טעמךברוך טעמך — ברוכה חכמתך, כי חלצת נפשך ממות, וחכמת בעצתך לבוא אל אדונינו;

ותדע באמת כי בעמדך לפניו — ייטב לך, ותמצא חן וחסד בעיניו.

תרגום לעבריתמכרוע מכריעת ברכיה קלעות שערותיה מחלפות שערה הקלועות חריטים ארנקים, כיסים ושהרונים קישוטים בצורת סהר תמרוקי הנשים בשמים ומשחות לייפוי וכ״ד קשוטיה ועשרים וארבעה קישוטי הכלה נאד כלי עור למשקים וחמת נאד עור קטן וצלוחית בקבוק קטן המקוים הממתינים ברוך טעמך ברוכה חכמתך

טיהודית לפני אליפורני

מעשה יהודית, מעשה ב, ט · סיפור · המלך חולה מאהבתה; יהודית מבטיחה למסור לו את העיר ויוצאת בלילות להתפלל

״אשר ציוה יי [אלהיהם]״ — כך בבית המדרש; באוצר מדרשים ״אלהיכם״, והדברים נאמרים לאליפורני.

״להתפלל לפני יי אלהים [שלשה ימים… לפני יי אלהיה]״ — הושלם מבית המדרש (״להתפלל ליי אלהיה ג׳ ימים ויצו את אנשיו להניחה ולעשות כל חפצה ולצאת ולבא להתפלל לפני יי אלהיה ותצא בכל לילה״); באוצר מדרשים דילגה העין מ״להתפלל״ אל ״להתפלל״.

בבית המדרש: ״תאמרי נא לי על מה נסת״; ״אשר על כן אנכי אצא״; ״ואבא ואגיד לך ואעבירך בכל חוצות ירושלים״; ״אם כה יעשה לי אלהיך. אלהיך אלהי ואת תהיה ראשונה״; ״ויהי שומעך״; ״ואם יחסר לך את אשר הבאת לך עמך״.

ויביאו אותה למלך.

ומיד כאשר באתה לפניו — נשא המלך את עיניו, וירא את יפיה וזיו הדרה,

ותבער בו אש החשק והתאוה אליה, ויחלה המלך מחולי החשק.

וכל שריו ועבדיו הפרתמיםהפרתמים — השרים והאצילים היושבים לפני המלך אמרו:

מי אשר ימאס עם העבריים אשר יש להם נשים יפות כאלה,

ומי לא ילחם עמהם בעבורן?

וכאשר ראתה יהודית את המלך יושב על כסא מלכותו — השתחותה לו אפים ארצה,

ויקימוה עבדי המלך, כי כן מצות אדוניהם.

אז אמר לה המלך:

תגילי ותשמחי בלבבך, ואל תיראי,

כי לא אחפוץ במות כל אשר יחפוץ לעבדני,

ולא הייתי מרים חרבי וחניתי על עמך אם לא מאסוני.

ועתה תאמרי נא לי: למה נסת וברחת מעמהם, ותבחרי לבא אלינו?

ותאמר לו יהודית:

אנחנו חטאנו לפני יי אלהינו,

ולכן דיבר ביד הנביאים אל העם, לייסר אותם על עונם.

ועל כן בני ישראל פחדו ממך, כי חטאו לפני יי אלהיהם,

וכבד הרעב בהם, והנה נחשבנו כמתים מפני הצמאון;

עד אשר הסכימו לשחוט את צאניהם ולשתות את דמם,

וחשבו להתיר את הקדשים אשר ציוה יי אלהיהם בשמירתם,

שלא יהנו מהם — בחטים ביין ובשמן.

ואם יעשו זה — הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹוד(תהלים קב, כז).

וכאשר ידעתי זה — אני אמתך נסתי מאתם, ושלחני אלהים להגיד לך.

ואולם אנכי יהודית אמתך עובדת את יי גם עתה בהיותי אצלך;

על כן אנכי אצא ג׳ פעמים ביום ואתפלל לפני יי אלהי,

ואתנפל לפני יי, והוא יגיד לי מתי ישלם להם כפעולתם וכרוע מעלליהם.

ואבוא ואגיד לך — כי תעבור בכל חוצות ירושלם,

ויהיו כל עדת בני ישראל כצאן אשר אין להם רועה,

ולא יחרץיחרץ — יניע, יחדד כלב לשונו נגדך.

כי כל זה נאמר לי במראות האלהיםבמראות האלהים — בחזון הנבואה,

ולמען חרות אף יי עליהם שולחתי להגיד לך כל זה.

וייטב הדבר בעיני המלך ובעיני עבדיו,

ויראו האנשים ויתמהו בראותם חכמתה כי רבה,

ויאמרו איש אל רעהו:

אין אשה משכלת כזאת בכל הארץ, ביופי בחן ובשכל.

ויאמר לה המלך:

הטיב אלהים עמך אשר שלחך לפני, למען תמסור את עמך בידינו.

ובעבור דבריך הטובים — אם כה יעשה לי אלהיך ואלהי,

את תהיה ראשונה במלכות, ויהי שמעך בכל הארץ.

ויצו המלך להביא אותה בבית נכותובבית נכותו — בבית אוצרותיו, ויצו להאכילה מעל שולחנו.

ותאמר לו יהודית:

לא תוכל אמתך לאכול מאשר צוית לתת לי, פן יקראני אסוןאסון — פגע, נזק;

אבל אוכל מאשר הבאתי עמי.

ויאמר אליה המלך:

ואם יחסר לך אשר הבאת עמך — מה נעשה לך?

ותאמר יהודית:

חי נפשך, אדוני, שלא יחסר לי מזה עד אשר יקים יי את דברי אשר חשבתי לעשות.

ותשאל עוד בעת בואה אל האוהל

רשות לצאת בלילה ובעת עלות עמוד השחר חוץ מן המחנה, להתפלל לפני יי אלהים

שלשה ימים. ויצו את אנשיו להניחה ולעשות כל חפצה, ולצאת ולבא להתפלל לפני יי אלהיה.

ותצא בכל לילה ולילה מחוץ למחנה לטבול את גופה תוך ברכת המיםברכת המים — בריכת המים,

ובעלותה מלטבול — שפכה את נפשה בבכי ואנקהואנקה — ואנחה לפני יי אלהי ישראל, לישר את דרכה בישועת עמה;

ובאה אל האוהל בטהרתה, ותאכל בסעודת הערב.

תרגום לעבריתהפרתמים השרים והאצילים אסון פגע, נזק יחרץ יניע, יחדד בבית נכותו בבית אוצרותיו במראות האלהים בחזון הנבואה ברכת המים בריכת המים ואנקה ואנחה

יהמשתה

מעשה יהודית, מעשה ב, י · סיפור · אליפורני עורך משתה ומזמין את יהודית; היא משקה אותו חלב ויין

בבית המדרש: ״ויהי ביום הג׳״; ״ויאמר אליה אל תבושי״; ״כל ימי חיי״; ״ותקח ותלבש״; ״וישמח ויגל המלך עמה מאד וישתה יין הרבה מאד ממה ששתה כל ימי חייו״.

ויהי ביום השלישי —

ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו,

ויאמר אל סריסו שומר הפלגשיםשומר הפלגשים — הסריס הממונה על הנשים, לאמר:

לך נא ראה אם תוכל לפתות ולרצותולרצות — ולפייס את יהודית הזאת שאבוא אליה.

ואז בא הסריס אל יהודית, ויאמר לה:

אל תבושי ואל תכלמי לבוא אל אדוני, ואולי ייטב לך לאכול ולשתות עמו?

ותאמר לו יהודית:

מי אנכי אשר אמנע מאדוני כל אשר ייטב לו?

וכל הישר בעיניו אעשה,

כי כל אשר יחפוץ אדוני המלך הוא טוב לי כל ימי.

ותקח יהודית ותלבש בגדי תפארתה, ותבא ותעמוד לפניו.

ויהי כראות המלך את יפיה — תיכף הוכה ונחלה מאהבתו אותה.

ויאמר לה המלך:

אכלי לחמך בשמחה, ושתי בלב טוב יינך, כי מצאת חן בעיני.

ותאמר לו יהודית:

אשתה, אדוני, כי שמח לבי ויגל כבודי היום שמחה רבה מכל ימי חיי.

ותשב ותאכל, ותפתח את נאד החלב ותשת, וגם את המלך השקתה,

וישמח המלך עמה מאד,

וישתה יין הרבה מאד מאשר שתה כל ימי חייו.

תרגום לעבריתשומר הפלגשים הסריס הממונה על הנשים ולרצות ולפייס

יאראש אליפורני

מעשה יהודית, מעשה ב, יא · סיפור · יהודית מתפללת, כורתת את ראש אליפורני וחוזרת לשערי העיר

בבית המדרש: ״ותאמר חזקני נא יי האלהים״ (אייזנשטיין בלי השם); ״והכתה פעמים צוארו ותחתכה את ראשו״; ״ותבא ותתן ראש אליפורני ביד שפחתה״.

ויהי אחרי כן — הלכו כל עבדי המלך איש איש אל מקומו,

ויסגור סריס המלך את דלתי האהל אשר שם יהודית עם המלך, וילך לו.

ויהודית לבדה באהל, ואליפורני המלך במטתו ישן כמת.

ותאמר יהודית אל אמתה לעמוד בחוץ לשמור לפני האהל,

ותעמוד יהודית לפני המטה ותתפלל בדמעות,

רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע,

וכה אמרה בתפלתה:

חזקני, יי אלהי ישראל, ואנקמה את נקמת עבדיך ישראל,

לחזק בריחי שערי ירושלם עיר מקדשך;

סׇמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי(תהלים קיט, קטז) בחוזק עוזיך.

וככלותה להתפלל —

קרבה אל העמוד אשר בראש מטתו,

ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד.

ובשלפה את החרב — תפשה אותו בשערי ראשו, ותאמר:

חזקני נא, האלהים!

והכתה פעמים על צוארו, וחתכה את ראשו.

ותשלח את אמתה ותקח את כלי מלחמתו אשר היו תלוים בעמודים,

והכתה את כל גופו, מכף רגל ועד ראש אין בו מתוםמתום — מקום שלם, פצע וחבורה ומכה טריהטריה — טרייה, פתוחה.

ותתן את ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותו באמתחתהבאמתחתה — בשקה,

ותצאנה שתיהן יחדיו כמנהגן להתפלל,

ותעבורנה את כל המחנות, ואין פוצה פה ומצפצףומצפצף — ומשמיע קול עליהן, כי כן צוה עליהן המלך.

ובסובבן את העמק באו בשערי העיר,

ותאמר יהודית לשומרי החומות מרחוק בקול ששון ובקול שמחה:

פתחו שערים, כי עמנו אל, אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל!

תרגום לעבריתמתום מקום שלם טריה טרייה, פתוחה באמתחתה בשקה ומצפצף ומשמיע קול

יבשמחת ירושלם

מעשה יהודית, מעשה ב, יב · סיפור · ירושלם מדליקה נרות; יהודית מראה את הראש, ועוזיהו והמלך מברכים אותה

״[ואמתו למיחלים לחסדו ועשה חסד ביד שפחתו]״ — כך בבית המדרש (״אשר לא עזב חסדו ואמתו למיחלים לחסדו ועשה חסד ביד שפחתו וימכור יי ביד אשה שפחתו לשונא ועוכר ישראל״); באוצר מדרשים ״חסדו משפחתו״ — דילוג מ״חסדו״ אל ״שפחתו״.

בבית המדרש: ״ובהלל ובהודות ליי״; ״יצאו לקראתם״; ״ויהס העם עמדו לא ענו עוד״; ״הללו ירושלים את יי״; ״בירך בניך״; ״ולא נטמאתי״; ״ובשועו אליו שמע״ (כלשון הפסוק); ״ברוכה את ליי עליון״; ״כאשר נכה עם ישראל מוכה תפול ביניהם״; ״ויפול על רגל יהודית״; ״כי כל גוי ועם ועם… יהללו עליך את שם יי אלהי ישראל״.

״והדליקו נרות בכל חוצות ירושלם״ — הדלקת הנרות היא הקשר של הסיפור לחנוכה.

ויהי כאשר שמעו אנשי העיר את קולה —

ויקראו את כהני יי, ויאספו כלם מגדול ועד קטן,

ויצאו לקראתה בשמחה ובשירים ובהלל ובתודות ליי,

והדליקו נרות בכל חוצות ירושלם ובחצריהם ובטירותם,

ויעטרו כלם בבגדים חמודים וכלי יקר, אבנים טובות ומרגליות, לכבוד ולתפארת,

ויביאו את יהודית אל תוך העיר בשמחה גדולה,

כי חשבו לבלתי ראות פניה עוד.

ויסובבוה כל ישראל סביב,

ותעל יהודית במקום גבוה, ותהסותהס — ותשתיק את כל העם,

ויהס העם, ויעמדו ולא ענו עוד.

אז ענתה יהודית בקולה קול עוז, לאמר:

הללי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְיָ הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן(תהלים קמז, יב),

כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ ובירך בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ(תהלים קמז, יג).

הללו את יי אלהינו,

הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹותָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹוב גֻּדְלוֹ(תהלים קנ, ב),

אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ(בראשית כד, כז) ואמתו למיחלים לחסדו, ועשה חסד ביד שפחתו,

וימכור יי בידי אשה את שונאנו ועוכר ישראלועוכר ישראל — המביא צרה על ישראל בלילה הזה.

ותוציא מאמתחתה את ראש האויב צורר היהודים, אליפורני הרשע.

ועתה, אחי — חי יי,

כי שמרני מלאך יי בצאתי מכאן ובישבי שמה ובשובי הנה,

כי לא נטמאתי,

והביאני יי אלהיכם אליכם בשמחה ובישועה,

והמליט נפשי בישועתכם.

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ(תהלים קלו, א).

וכל ישראל השתחוו ליי אפים ארצה, ויאמרו אליה:

ברוך יי אשר בידו השפיל אויבינו, המחרף והמגדף מערכות אלהים.

כׇּל גּוֹיִם סבבונו(תהלים קיח, י), בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַםאמילם — אכרתם;

דַּחֹה דחיתנו לִנְפֹּול וַיְיָ(תהלים קיח, יג) עזרנו;

כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁיקַּץשיקץ — תיעב עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ(תהלים כב, כה),

ובשוענו אליו שמע אלינו.

ועוזיהו נשיא ישראל אמר אליה:

ברוכה את לאל עליון, מכל הנשים בָּאֹוהֶל תְּבֹורָךְ(שופטים ה, כד).

ברוך יי אשר ברא את השמים ואת הארץ,

ואשר הצליח את דרכיך, להביא ראש מלך אויבינו צורר היהודים;

והגדיל היום את שמך, ולא ימוש זכר תהלתך מפי כל האנשים אשר יזכרו את חסדי יי לעולם,

כי לא חמלת על נפשך בעת צרה ויגון עמך.

ויענו כל העם: אמן ואמן.

ויקראו אל המלך אשר היה עומד בבית עוזיהו, אשר דיבר טוב על ישראל,

ותאמר לו יהודית:

יי אלהי ישראל, אשר הודעת את שמו ואת גבורתו, ואמרת כי הוא יקום נקמתנו מאויבינו —

הנה הוא יתברך שבר ראש כל הרשעים בלילה הזה בידי.

ולמען תדע כי כן הוא — הנה זה ראש אליפורני,

אשר בזדונו ובעזות לבו מאס את אלהי ישראל,

וישטוםוישטום — וישנא אותך להרגך, לאמר: כאשר נכה עם ישראל — תפול ביניהם, וחרבי יעבור בך.

וכאשר ראה המלך החסיד ההוא את ראש אליפורני —

ויפול על פניו ארצה, ויאמר:

כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ יְיָ(שופטים ה, לא)!

ויפול על רגלי יהודית, וישתחוה לה, ויאמר אליה:

ברוכה את מאלהיך בכל אהלי יעקב,

כי כל גוי, עם ועם אשר ישמע את שמעך — יהללו לך, ויברכו את שם יי אלהי ישראל.

תרגום לעבריתותהס ותשתיק ועוכר ישראל המביא צרה על ישראל אמילם אכרתם שיקץ תיעב וישטום וישנא

יגמפלת מחנה אליפורני

מעשה יהודית, מעשה ב, יג · סיפור · הראש נתלה על החומה; המחנה בורח, ישראל שוללים, והמלך הכבוש מתגייר

בבית המדרש: ״את כלי זייניכם״; ״ובכן שומרי החומה וילכו אל שר חילם לעוררו למלחמה וכאשר יבאו השרים כאהל אליפורני וימצאו אותו מגולל בדמו תפיל עליהם אימתה ופחד״ (אייזנשטיין: ״וכאשר ישמעו את קול תרועת המלחמה ילכו אל שרי חילם… ובבוא השרים… ימצאו… תפול״); ״רדפו מהם אחריהם״; ״וכן עשו בני ישראל״; ״אשה א׳ עבריה עשתה רעה גדולה הזאת״; ״ויפול עליהם אימה וחשיכה גדולה״; ״כי נהרג ומת גבורם״.

״ובברחם מפני העכברים״ — בבית המדרש ״ובבורחם מלפני העברים״; ״העכברים״ של אייזנשטיין ממשיך את דברי השלישים ״יצאו העכברים מחוריהן״ (כעין שמואל א יד, יא: ״הנה עברים יצאים מן החרים״).

בבית המדרש: ״וכולם נתעשרו מגדול ועד קטן״; ״ובזמן ל׳ יום״; ״בראות הנס״; ״הודו ליי כי טוב כל״ח״.

ותאמר יהודית אל כל העם:

שמעו נא לי, אחי ועמי, ותלו את הראש הזה על ראש חומותינו.

והיה כאשר יזרח השמש —

ולקחתם כל אחד מכם את כלי זיינו, ותצאו בתרועת מלחמה;

ואל תרדו למטה, אפס כי תקעתם ותריעו.

וכאשר ישמעו את קול תרועת המלחמה — ילכו אל שרי חילם לעוררו למלחמה,

ובבוא השרים באהל אליפורני — ימצאו אותו מתגולל בדמו,

תִּפֹּול עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד(שמות טו, טז).

וכראותכם אותם בורחים — רדפו מהר אחריהם בחוזק,

כי יי יתן אותם תחת רגליכם.

ויעשו כן בני ישראל:

וכאשר האיר היום — תלו על ראש החומות את ראש האויב הצורר,

ויקח כל איש ואיש כלי מלחמתו בידו,

ויצאו ויתקעו ויריעו תרועה גדולה.

וכאשר ראו כן שומרי החומות — באו באהל מלכם אליפורני,

והשמיעו קול גדול בפתח האהל להעירו.

וכאשר באו השרים השלישיםהשלישים — הקצינים, אמרו לסריסים:

לא עת התמהמה! לכו ועוררו את המלך,

כי יצאו העכברים מחוריהןהעכברים מחוריהן — לעג לעברים היוצאים ממחבואיהם, ופיתו אותנו למלחמה.

אז דחק ונכנס סריס המלך שומר הפלגשים באהל אליפורני,

ויעמוד לפני קלעי מטתוקלעי מטתו — וילונות מטתו, ויספוק את כפיוויספוק את כפיו — ויכה כף אל כף — אולי ישן הוא ויקץ,

כי חשב כי עודנו ישן עם יהודית.

וכאשר לא הרגיש דבר — קרב אל המטה ויסר את הקלעים,

וירא גוף אליפורני מושלך ארצה ומתגולל בדמו, וראשו איננו.

ויצעק צעקה גדולה בבכי, ויקרע את בגדיו,

ויבא באהל יהודית — ולא מצאה.

ויצא החוצה אל העם, ויאמר אליהם:

אשה אחת עבריה עשתה הרעה הגדולה הזאת!

והנה אדונינו המלך מת ומושלך על הארץ ומתגולל בדמו, וראשו איננו.

וכאשר שמעו כן שרי החיל — קרעו כולם את בגדיהם,

ונפלה עליהם אימה חשכה גדולה,

ותהי צעקה גדולה ומרה במחנותם.

וכאשר שמעו כל החיל כי נהרג גבורם — יצאה מהם כל עצה,

ויברחו כולם מפני הפחד והיראה.

ובברחם מפני העכברים הרודפים אחריהם חמושים —

עזבו כל רכושם, וינוסו במשעול הכרמיםבמשעול הכרמים — בשביל הצר בין הכרמים ובנתיבות ההרים.

וכאשר ראו כן בני ישראל — ירדו מן ההרים, וירדפו אחריהם בתרועת חצוצרות ובקול שופר חזק מאד,

והיו מכים את כל הנמצאים מכה גדולה מכת חרב,

וירדפום עד החרמהעד החרמה — עד כלותם.

ויתר העם ירדו אל מחנה האויב, וישללו את כל שללם,

שלל הרבה מאד אין מספר:

בצאן ובקר, וברכב ובסוס, ובכל מטלטלימטלטלי — הכלים המטלטלים אהליהם.

וכולם נתעשרו משלליהם, מקטן ועד גדול,

ובזמן שלשים יום לא נשלם שללם אשר שללו בני ישראל.

רק כל עושר אליפורני וכל רכושו ניתן ליהודית —

זהב וכסף ומרגליות ואבני יקר אשר לו, הכל ניתן לה מאת העם.

ואז המלך אשר בבית עוזיהו, שדבר טוב על ישראל,

בראותו הנס אשר עשה יי אלהי ישראל —

עזב מעבוד האלילים, והאמין ביי, וימול את בשר ערלתו,

ויבא לחסות תחת כנפי השכינה, הוא וכל ילידי ביתו, עד היום הזה.

וכל עדת ישראל ששים ושמחים עם יהודית,

ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, והיו אומרות:

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ(תהלים קלו, א).

את יהודית — אם בישראל,

את תהלת ירושלם,

את שמחת ישראל,

את כבוד עמינו,

כי עשית בכח חזק ואמץ לבך, ויד יי היתה עמך לחזק אותך;

ומבורכת תהיה לעולם.

ויען כל העם: אמן ואמן.

וזקנים עם נערים ישמחו ויעלצו במצלתים ובנבליםבמצלתים ובנבלים — במצלתיים ובנבלים, כלי נגינה.

תרגום לעבריתהשלישים הקצינים העכברים מחוריהן לעג לעברים היוצאים ממחבואיהם ויספוק את כפיו ויכה כף אל כף קלעי מטתו וילונות מטתו במשעול הכרמים בשביל הצר בין הכרמים עד החרמה עד כלותם מטלטלי הכלים המטלטלים במצלתים ובנבלים במצלתיים ובנבלים, כלי נגינה

ידשירת יהודית

מעשה יהודית, מעשה ב, יד · שירה · שירת יהודית: הללו את יי בתוף, יי איש מלחמה

בבית המדרש: ״שירו לו שיר חדש״.

ותשר יהודית את השירה הזאת ליי, ותאמר:

הללו את יי בתוף,

שירו ליי במחול,

שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ(תהלים צו, א),

הודו וקראו בשמו.

יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה יְיָ שְׁמוֹ(שמות טו, ג).

יי אלהים, גדול אתה ונורא בכח, ואין דומה לך;

כל הבריות יעבדוך,

ויוֹדוּךָ יְיָ כׇּל מַעֲשֶׂיךָ(תהלים קמה, י);

כי אמרת ותהי,

ושלחת את רוחך ונבראו.

ההרים והיסודות ירעשו,

וכדונגוכדונג — כשעווה נמסו מלפני גבורתך.

יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִינאדרי — האדיר בַּכֹּחַ(שמות טו, ו),

יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץתרעץ — תשבר, תנפץ אוֹיֵב.

מִי כמוך בָּאֵלִים יְיָ(שמות טו, יא),

מִי כמוך נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ,

נוֹרָא תְהִלֹּות עֹושֵׂה פֶלֶא.

תרגום לעבריתוכדונג כשעווה נאדרי האדיר תרעץ תשבר, תנפץ

טואחרי התשועה

מעשה יהודית, מעשה ב, טו · סיפור · קרבנות, שללה של יהודית לבית האלהים, ושלום בימיה

בבית המדרש: ״העלו כולם עולות וזבחי׳ ונדרים״ (בלי ״עולות״ הכפול); ״ג׳ חדשים״. לפי ילינק (מבוא עמ׳ XI) הסיפור תואם את ספר יהודית החיצוני חוץ מקיצורים, משמיטת שם אחיור, ומן הגבינה שהביאה יהודית.

ויהי אחר התשועה הגדולה הזאת,

כאשר נטהרו כל איש ישראל —

העלו עולות כלם, עולות וזבחים ונדרים.

ויהודית הקדישה את כל שללה לבית האלהים.

ויעשו עם יהודית שמחת זאת הישועה שלשה חדשים.

ובכל ימי חיי יהודית לא קם מזיקמזיק — אויב ומזיק על ישראל,

ותשקוט הארץ אחרי מותה שנים רבות,

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.

תרגום לעבריתמזיק אויב ומזיק

חילופי נוסח והשלמות

על פי אוצר מדרשים לאייזנשטיין, מבית המדרש לילינק ח״ב, עמ׳ 12–22, מחמדת ימים ח״ב, חנוכה פרק ב. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אוירושלם— (הוספה)
אבִּ— (הוספה)
דוישבוויישנו
האולי ישוב חרון אף יי ויתן כבוד לשמו,— (הוספה)
האחרי חמשה ימים— (הוספה)
ולפנילפנו
זאתםאתה
זואלואיל
טאלהיהםאלהיכם
טשלשה ימים. ויצו את אנשיו להניחה ולעשות כל חפצה, ולצאת ולבא להתפלל לפני יי אלהיה.— (הוספה)
יבואמתו למיחלים לחסדו, ועשה חסד ביד שפחתומשפחתו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מעשה יהודיתאוצר מדרשים לאייזנשטיין (נוסח פרויקט השו״ת), מבית המדרש לילינק ח״ב; השלמות מבית המדרש

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מעשה יהודיתאוצר מדרשים לאייזנשטיין (נוסח פרויקט השו״ת), מבית המדרש לילינק ח״א; השלמות מבית המדרש
מעשה יהודיתאוצר מדרשים לאייזנשטיין (נוסח פרויקט השו״ת), מבית המדרש לילינק ח״ב; השלמות מבית המדרש