מעשה חנוכה

מעשה חנוכה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§01§§

אבימי יוונים נתקיים מקרא זה

מעשה חנוכה, א · פתיחה · בימי יוונים נתקיים ״עשוקים בני יהודה״: עצת יוונים לחדש גזירות על ישראל

״גואלם חזק… הוא יריב את ריבם למען ארגיעה את הארץ״ — כך בכתב היד; בפסוק ״ריב יריב… למען הרגיע״, ובפסוק הראשון ״עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו״.

הנוסח הנדפס (אוצר מדרשים, ״מדרש מעשה חנוכה״, מכתב יד זה): ״ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ״; ״בימי היונים נתחייב מקרא זה״.

כתיב:

כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים(ירמיה נ, לג) בני יהודה ובני ישראל וגו׳.

וכתיב:

גֹּואֲלָם חָזָק יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ הוא יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן ארגיעה אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹושְׁבֵי בָבֶל(ירמיה נ, לד).

אמרו:

בימי יוונים נתקיים מקרא זה, שהערימו סודשהערימו סוד — שחשבו מזימה בערמה על ישראל.

אמרו:

בואו ונחדש עליהם גזירות, עד שיבעטו באלהיהםשיבעטו באלהיהם — שימרדו באלהיהם ויכפרו בו ויאמינו בעבודה זרה שלנו.

תרגום לעבריתשהערימו סוד שחשבו מזימה בערמה שיבעטו באלהיהם שימרדו באלהיהם ויכפרו בו

בגזירת הבריח

מעשה חנוכה, ב · סיפור · יוונים גוזרים שלא יהיה בריח לפתח, וישראל יושבים שלש שנים בלא דלתות

״רבונו של עולם״ — בכתב היד ״רבו׳ כמ׳ של עולם״, ו״כמ׳״ (כפל של ״כמה״ שאחריו) מחיקת מאגרים. ״כדלת״ — הכ״ף מסופקת.

הנדפס: ״ולא רשות (צניעות)״; ״ואין לך דבר מעביר רעות האשה מעל בעלה כדלת״; ״לך עמי בא בחדרים״.

עמדו וגזרו:

כל בן ישראל שעושה לו בריחבריח — מוט הנעילה של הדלת, או מסגירמסגיר — נועל, סוגר לפתחו — ידקר בחרב.

וכל כך למה?

כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות,

שכל בית שאין לו דלת — אין לו כבוד ולא צניעות,

וכל הרוצה ליכנס — נכנס, בין ביום ובין בלילה.

כיון שראו ישראל כך, עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם.

ולא היו יכולין לא לאכול, ולא לשתות, ולא לשמש מטותיהם,

בשביל גנבים וליסטיןוליסטין — ושודדים ופריצי יווניםופריצי יוונים — ובריוני יוונים, אנשי אלימות,

ולא רואין שינה בעיניהם, לא יום ולא לילה.

ונתקיים עליהם מקרא שכתוב:

וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם(דברים כח, סו).

אמרו לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, כמה אנו יכולים לסבול?

אמר להם:

בעון מזוזה.

אלא אף על פי כן, רווחהרווחה — הקלה, הצלה תמצאו בגזירה זו.

והיו ישראל שרויין בלא דלתות.

ואין לך דבר מעביר רעות מעל בעלה כדלת,

שנאמר:

לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וגו׳(ישעיה כו, כ).

ועמדו בגזירה זו שלש שנים.

תרגום לעבריתבריח מוט הנעילה של הדלת מסגיר נועל, סוגר וליסטין ושודדים ופריצי יוונים ובריוני יוונים, אנשי אלימות רווחה הקלה, הצלה

גגזירת השור והשה

מעשה חנוכה, ג · סיפור · יוונים גוזרים לחקוק על קרני השור, ישראל מוכרים את בהמתם, והצבאים נכנסים לבתיהם

״והעבירו [קול|כול]״ — בכתב היד ״כול״, ומאגרים תיקנו ״קול״, כנדפס. ״[כדי]״, ״ברוך [הוא]״ — השלמות מאגרים, וכן בנדפס. ״היאך היתה כל צידה״ — ״כל״ כפול בכתב היד, והסופר מחק.

הנדפס: ״שאין יכולין לעמוד בגזירה זו״; ״מעלות בשלש רגלים לירושלם״; ״אף אני זמנתי לכם צידה״. מגילת תענית, כז באייר (פרק ב): ״וכותבין על קרניו של שור ועל מצחי חמורים: אין לבעליו חלק בעליון״.

כיון שראו יוונים שעמדו ישראל בגזירה, ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע,

עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת, והעבירו קול:

כל אדם מישראל שיש לו שור או שה — יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל.

וכל כך למה?

כדי שלא יאכלו ישראל בשר, ולא חלב, ולא גבינה, ולא יהיה להם חרישה.

אמרו:

יודעים אנו שאין יכולין לעמוד בגזירה.

כיון ששמע ישראל כך, נצטערו צער גדול.

אמרו:

חס ושלום שנכפור באלהינו!

עמדו ומכרו בהמתן, בין טהורה בין טמאה,

והיו ישראל מהלכין רגליםמהלכין רגלים — הולכים ברגל.

ועליהם נתקיים:

רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים(קהלת י, ז).

אמר להן הקדוש ברוך הוא:

בעון שמנעתם עצמכם מעלות שלש רגלים, ולהקריב קרבנות, וליתן מתנות כהונה —

לכך נתקיים עליכם:

שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ(דברים כח, לא).

אלא אף על פי כן, רווחה תמצאו בגזירה זו.

והיו הצביים ואיילים וכל מיני עופות טהורים באים ונכנסים לבתיהם של ישראל,

לפי שהיו ישראל בלא דלתות.

ובאין ישראל, תופסין אותן, ושוחטין, ואוכלים בשר,

ונותנין שבח להקדוש ברוך הוא, ואמרו:

ברוך הוא שהפך עצת אויבנו לטובה!

שאילו היו דלתות לבתים — היאך היתה כל צידהצידה — חיות ועופות שניצודים למאכל נכנסת אצלנו?

השיבם הקדוש ברוך הוא:

אתם חסתם על כבודי ולא כפרתם בי — אף זימנתי לכם צידה.

תרגום לעבריתצידה חיות ועופות שניצודים למאכל מהלכין רגלים הולכים ברגל

דגזירת הטבילה

מעשה חנוכה, ד · סיפור · יוונים גוזרים על הטבילה, והקדוש ברוך הוא פותח מעיין בכל בית

״[ידקר|ודקר]״ — בכתב היד ״ודקר״, ומאגרים סימנו ״!ו!״ כמשובש; ״ידקר״ כנדפס וכלשון הגזירה הראשונה (ב). ״אם רחץ יי״ — לפני ״אם רחץ״ חזר בכתב היד ״ושאבתם״, מחיקת מאגרים; בפסוק ״אם רחץ אדני״.

הנדפס: ״הרי היא לו לאשה״; ״משמשין מטותיהם״; ״ונתקיים עליהם עוד מקרא זה״.

וכיון שראו יוונים שעמדו ישראל בגזירה זו, עמדו וגזרו:

כל מי שאשתו הולכת לטבילה — ידקר בחרב,

וכל הרואה אותה — הרי לו לאשה, ובניה לעבדים.

כיון שראו ישראל כך, מנעו עצמם מלשמש.

כיון ששמעו יוונים כך, אמרו:

הואיל ואין ישראל משתמשין מטותיהן — אנו נזקקיםנזקקים — באים עליהן (לשון נקייה) להם.

כיון שראו ישראל כך, חזרו על נשיהן בלא טבילה, בעל כרחן.

אמרו:

רבונו של עולם, בעל כרחינו, שלא בטובתינו,

שאין האשה רוצה לישב תחת בעלה בלא עונתהעונתה — הזמן הראוי לה, אחרי טבילתה.

אמר להן הקדוש ברוך הוא:

הואיל ועשיתם בלא כוונה — אני אטהר אתכם.

ופתח לכל אחד ואחד מהן הקדוש ברוך הוא מעיין בתוך ביתו,

והיו נשיהם טובלות בתוך בתיהם.

ונתקיים עליהם מקרא זו:

וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְינֵי הַיְשׁוּעָה(ישעיה יב, ג).

ונתקיים עליהם מקרא זו:

אִם רָחַץ יי אֵת צֹואַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד).

תרגום לעבריתנזקקים באים עליהן (לשון נקייה) עונתה הזמן הראוי לה, אחרי טבילתה

הגזירת ההגמון

מעשה חנוכה, ה · סיפור · יוונים גוזרים שהכלה תיכנס תחילה להגמון, ובנות ישראל מזקינות בבתוליהן

״[כלה]״ — הושלם מן הנדפס (״שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא״); בכתב היד אין לפועל נושא. ״ועכורה״ — הכ״ף והרי״ש מסופקות. ״שמונה [חדשים|שנים]״ — בכתב היד ״שנים״, ומאגרים סימנו אותו כמשובש; ״חדשים״ כנדפס וכמדרש לחנוכה (״שלוש שנים ושמונה חדשים״).

בבלי כתובות פרק א, ג ע״ב: ״בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה״. הנדפס: ״והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל״; ״שנשאת לבן חשמונאי״.

כיון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזרותיהם,

עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורהועכורה — ומעציבה, קשה:

שלא תכנס כלה לילה ראשון אלא אצל ההגמוןההגמון — המושל שבמקום.

כיון ששמעו ישראל — רפו ידיהם, ותשש כחם, ונמנעו מלארסמלארס — מלקדש נשים,

והיו בנות ישראל בוגרותבוגרות — נערות שעברו את גיל הנערות ומזקינות כשהן בתולות.

ונתקיים עליהם:

בְּתוּלֹותֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ(איכה א, ד).

והיו יוונים מתעלליםמתעללים — מתעמרים, מבזים בגופן בבתולות ישראל,

ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים,

עד שבא מעשה של בת מתתיה כהן גדול,

ונשאת לבן חשמונאי, ואלעזר היה שמו.

תרגום לעבריתועכורה ומעציבה, קשה ההגמון המושל מלארס מלקדש נשים בוגרות נערות שעברו את גיל הנערות מתעללים מתעמרים, מבזים בגופן

וחנה בת מתתיה

מעשה חנוכה, ו · סיפור · חנה עומדת מגולה לפני המסובים ומוכיחה את אחיה, והם נוטלים עצה; בת קול: נצחו טליה

״מתקנים״ — כך בכתב היד (פעמיים), כתיב של ״מתקנאים״; בנדפס ״מתקנאים בי… מתקנאים״. ״יש לכם ללמוד״ — לפניו כתב הסופר ״לאיש״ ומחקו; בנדפס ״הלא יש לכם ללמוד״. ״ובשר[יו]״ — בכתב היד ״ובשר״, והושלם כנדפס ״בעבדיו ובשריו״.

״ונטלו עצה וגו׳״ — כך כתב הסופר, וקיצר את סוף המעשה: אין כאן איך הוליכו את אחותם אל המלך ואיך הרגוהו. גם בנדפס ״נטלו עצה וכו׳״, ואין עד אחר שמשלים את המעשה בלשון הזאת; המעשה בדרך אחרת — במדרש לחנוכה (יהודה עושה חופות עד בית ההגמון).

״נצחו טליה באנטוכיה״ — בבלי סוטה פרק ז, לג ע״א: ״יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא״.

הנדפס: ״לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי״; ״לפני אביה ואמה וחותנה״; ״הרגו כרך כשכם ומסרו נפשם… ועזרם יי״; ״קדושת שמך הגדול״; ״ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח״כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו״; ״ועשה להם הקב״ה״; ״כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה״.

כיון שהגיע יום שמחתה, הושיבוה באפיריוןבאפיריון — בכיסא נישא, אפריון של כלה.

וכשהגיע זמן הסעודה, נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיה וחשמונאי,

שלא היה באותו הדור גדולים מהם.

וכשישבו לסעוד, עמדה חנה בת מתתיה מעל אפיריון,

וספקה כפיהוספקה כפיה — והכתה כף אל כף (באבל ובבושה) זו על זו, וקרעה פורפירוןפורפירון — בגד ארגמן שלה,

ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה, לפני אביה ואחיה וחותנה.

כיון שראו אחיה כך — נתביישו, ונתנו פניהם בקרקע, וקרעו בגדיהם,

ועמדו עליה להורגה.

אמרה להם:

שמעוני, אחיי ודודיי!

ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה, בלא שום עבירה — הרי אתם מתקניםמתקנים — מתקנאים, מקנאים,

ואין אתם מתקנים למוסרני ביד ערל להתעולל בי?

יש לכם ללמוד משמעון ולוי, אחי דינה,

שלא היו אלא שנים, וקנאו לאחותם, והרגו כרךכרך — עיר מוקפת חומה משכם,

ומסרו עצמן על ייחוד של מקום — ועזרם, ולא הכלימם.

ואתם חמשה אחים — יהודה, יוחנן, יונתן, שמעון ואלעזר —

פרחי כהונהפרחי כהונה — כהנים צעירים, יותר ממאתים בחור:

שימו בטחונכם על המקום, והוא יעזור אתכם,

שנאמר:

כִּי אֵין לַיְיָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ וגו׳(שמואל א יד, ו).

פתחה פיה בבכייה, ואמרה:

רבונו של עולם, אם לא תחוס עלינו — חוס על קדושת שמך הגבור שנקרא עלינו,

ונקום היום נקמתינו.

באותה שעה נתקנאו אחיה, ואמרו:

בואו וניטול עצה, במה נעשה.

נטלו עצה זה מזה, ואמרו:

בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול, ונאמר לו:

אחותינו בת כהן גדול, ואין בכל ישראל גדול מאבינו,

וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך, שהוא גדול כמותינו.

ונכנסו עליו, ונהרגנוונהרגנו — ונהרוג אותו, ונצא,

ונתחיל בעבדו ובשריו,

והשם עוזרנו ומשגבינוומשגבינו — ומחסנו, מגננו.

ונטלו עצה וגו׳.

ועשה לה הקדוש ברוך הוא תשועה גדולה,

ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים כל ישראל:

נצחו טליה באנטוכיה.נצחו טליה… — ניצחו הנערים באנטיוכיה.

ניצחו הנערים באנטיוכיה.

כן יעשה המקום ישועה בימינו, אמן.

תרגום לעבריתבאפיריון בכיסא נישא, אפריון של כלה וספקה כפיה והכתה כף אל כף (באבל ובבושה) פורפירון בגד ארגמן מתקנים מתקנאים, מקנאים כרך עיר מוקפת חומה פרחי כהונה כהנים צעירים ונהרגנו ונהרוג אותו ומשגבינו ומחסנו, מגננו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד מינכן, הספרייה הממלכתית של בוואריה, Cod. hebr. 117. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
גקולכול
גכדי— (הוספה)
גהוא— (הוספה)
דידקרודקר
הכלה— (הוספה)
החדשיםשנים
ויו— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מעשה חנוכהכ״י מינכן, הספרייה הממלכתית של בוואריה, Cod. hebr. 117

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מעשה חנוכהכ״י מינכן, הספרייה הממלכתית של בוואריה, Cod. hebr. 117