מדרש

קהלת רבה

פרשה ט: כי את כל זה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. טכי את כל זהקהלת ט, א
§§11§§

מדרש קהלת רבה

פרשה ט

כי את כל זה

כִּי אֶת כׇּל זֶה נָתַתִּי אֶל לִבִּי וְלָבוּר אֶת כׇּל זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם(קהלת ט, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מכתב יד אוקספורד 164 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד

פתיחתא · קצרה · נח ופרעה, משה ואהרן והמרגלים, יאשיה ואחאב, דוד ונבוכדנצר, צדקיה ושמשון

הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא(קהלת ט, ב)

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ב פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ט, א, א). הפתיחתא באה אחרי ראש פסוק א, ואינה חוזרת אליו; פסוק ג אינו נדרש, לא בכתב היד ולא בדפוס.

״הצדיק״ (שמות ט, כז) — היו״ד מסופקת בכתב היד.

״זה פרעה נכה, שנאמר יי הצדיק ואני ועמי הרשעים״ — בדפוס ״זה פרעה״ בלבד, בלא הפסוק (והפסוק נאמר בפרעה של יציאת מצרים). ״לא היה יודע מנגנון שלו״ — בדפוס ״מנגניקון״. ״זה צולע וזה צולע״ — שם ״זה מת צולע וזה מת צולע״.

בדפוס נוסף ב״לטוב״: ״אמר ר״מ טוב שהיה מהול״, וב״ולטמא״: ״ואלו אמרו טובתה ושבחה של ארץ ישראל ולא נכנסו בה״; ואין בו ״התיבון… אלו זבח לעצמו זבח ולא לקרבן״. ״רב אמר: במזבח השביעו״ — בדפוס ״רבי אמר״; ״רבי יוסי ברבי חנינא״ — שם ״ר׳ יוסי״. ״ומלך ארבעים שנה״ — בכתב היד ״מ׳ שנה״. ״אלו נכנסו במחלוקת״ — בדפוס ״אלו נכנסו להקריב במחלוקת״.

המדרש קורא ״וירם יאשיה לפני העם״ (במסורה: לבני העם), ״ולאשר אינינו זובח״ (במסורה: איננו זבח).

כִּי אֶת כׇּל זֶה נָתַתִּי(קהלת ט, א).

שמעון בר אבא פתח:

הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע(קהלת ט, ב).

לצדיק ולרשע: נח ופרעה

אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

לַצַּדִּיק — זה נח, שנאמר: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק(בראשית ו, ט).

אמריאמרי — אומרים: כשיצא נח מן התיבה, הכישו ארי ושברו, והיה צולע.

וְלָרָשָׁע — זה פרעה נכה, שנאמר: יְיָ הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים(שמות ט, כז).

כשבא פרעה לישב על כסא שלמה, כשלקחו בכתובת בתו,

לא היה יודע מנגנון שלומנגנון שלו — המנגנון (מערכת הגלגלים והחיות) של הכסא,

והכישו ארי ושברו, והיה צולע.

זה צולע וזה צולע —

הוי מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע.

לטוב ולטהור ולטמא

לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא:

לַטּוֹב — זה משה, שנאמר: וַתֵּרֶא אֹותוֹ כִּי טוֹב הוּא(שמות ב, ב).

וְלַטָּהוֹר — זה אהרן, שהיה עסוק בטהרתן של ישראל.

וְלַטָּמֵא — אלו מרגלים, שאמרו דבה על הארץ ולא נכנסו בה.

הוי מִקְרֶה אֶחָד.

ולזובח: יאשיה ואחאב

וְלַזֹּובֵחַ — זה יאשיה, דכתיב: וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּה לפני הָעָם(דברי הימים ב לה, ז).

וְלַאֲשֶׁר אֵינֶינּוּ זֹובֵחַ — זה אחאב, שבטל קרבן מעל גבי המזבח.

התיבוןהתיבון — השיבו (הקשו): והכתיב וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹוב(דברי הימים ב יח, ב)?

אמר לוןאמר לון — אמר להם: אלו — זבח לעצמו זבח, ולא לקרבן.

זה מת בחצים וזה מת בחצים —

הוי מִקְרֶה אֶחָד.

כטוב כחוטא: דוד ונבוכדנצר

כַּטּוֹב — זה דוד, דכתיב: וְטוֹב רֹואִי(שמואל א טז, יב).

מהו וְטוֹב רֹואִי?

אמר רבי יצחק:

טוֹב רֹואִי בהלכה — שכל מי שרואה אותו זוכר את תלמודו.

כַּחֹוטֶא — זה נבוכדנצר, דכתיב: חֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻוק(דניאל ד, כד).

זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה,

וזה החריבו ומלך ארבעים שנה —

הוי מִקְרֶה אֶחָד.

הנשבע: צדקיה ושמשון

הַנִּשְׁבָּע — זה צדקיה, דכתיב: וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ(דברי הימים ב לו, יג).

מה השביעו?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: בברית השביעו.

רב אמר: במזבח השביעו.

כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא — זה שמשון, שנאמר: הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם(שופטים טו, יב).

זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור ענים —

הוי מִקְרֶה אֶחָד.

בני אהרן ועדת קרח

דבר אחר:

לַצַּדִּיק — אלו בניו של אהרן.

וְלָרָשָׁע — אלו עדת קרח.

אלו נכנסו במחלוקת ויצאו שרופים,

ובני אהרן שלא במחלקת ויצאו שרופים.

הדא הוא דכתיב:

אַחֲרֵי מוֹת(ויקרא טז, א).

תרגום לעבריתאמרי אומרים מנגנון שלו המנגנון (מערכת הגלגלים והחיות) של הכסא התיבון השיבו (הקשו) אמר לון אמר להם

חלק ב

דרשת הפסוקים

בכִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר — יש בטחון

דרשת הפסוק · ״כי מי אשר יבחר יחבר אל כל החיים יש בטחון״ · הבוחר ביצר טוב, מחריבי הבית שעשו תשובה, ומי המבול הרותחים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה א; בדפוס: ט, א, ב).

״לאבדם אי אפשר״ — לפניו ״לאדם״, שנמחק במאגרים ואינו כאן. בדפוס: ״להחיותן אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה״; בכתב היד חסר חציו הראשון של המאמר.

״יבחר זה יצר טוב מיצר רע״ — בדפוס ״מי יבחר יצר טוב מיצר הרע״. ״ורבנין דקסרין אמרין״ — בדפוס ״ורבנן אמרין״. ״רבי יהושע בשם רבי לוי אמר״ — בדפוס אינו, ו״זריבתן חלטנית היתה״ נמשך שם לדברי רבי יוחנן.

המדרש קורא ״יחבר״ (הקרי; הכתיב ״יבחר״, וזה שרבי אחא דורש ״יבוחר כתיב״), ״מזבול לו״ (במסורה: מזבל), ״יזורבו״ (במסורה: יזרבו), ״ישנו שנת עולם״ בפעם השנייה (במסורה: וישנו).

כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר(קהלת ט, ד).

אמר רבי אחא:

יבוחר כתיב:

יבחר — זה יצר טוב מיצר רע: אלו הצדיקים;

מי יבחר יצר רע מיצר טוב — אלו הרשעים.

אפילו אלו שפשטו ידם בזבול

אֶל כׇּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן —

אפילו אלו שפשטו ידם בזבולבזבול — בבית המקדש יֵשׁ בִּטָּחוֹן.

עליהם הוא אומר: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מִזְּבֻול לוֹ(תהלים מט, טו).

אין זבול אלא בית המקדש, שנאמר: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻול לָךְ(מלכים א ח, יג).

לאבדם — אי אפשר, שכבר עשו תשובה.

עליהן הוא אומר:

וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ(ירמיה נא, לט).

ורבנין דקסרין אמרין:

קטני רשעי גויםקטני רשעי גוים — הפחותים שברשעי הגויים הן, וחיילותיו של נבוכדנצר — לא חיין ולא נדונין.

עליהן הוא אומר:

יָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ.

המבול הרותח

אמר רבי יוחנן:

כל טיפה וטיפה שהוריד הקדוש ברוך הוא על דור המבול — היה מרתיחה, ואחר מורידה עליהן,

שנאמר: בְּעֵת יְזֹורְבוּ נִצְמָתוּ(איוב ו, יז).

רבי יהושע בשם רבי לוי אמר:

בְּעֵת יְזֹורְבוּ נִצְמָתוּ — זריבתן חולטנית היתהזריבתן חולטנית היתה — חומם (של מי המבול) רותח היה.

תרגום לעבריתבזבול בבית המקדש קטני רשעי גוים הפחותים שברשעי הגויים זריבתן חולטנית היתה חומם (של מי המבול) רותח היה

גכִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב — אדריינוס ורבי יהושע

דרשת הפסוק · ״כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת״ · אדריינוס מתפאר שהוא טוב ממשה, וגזרת האש שבטלה ביומה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה ב; בדפוס: ט, א, ג).

״בייש״ (אפרכא בייש) — בגליון. ״אש״ (לא תבערו אש) — האותיות מסופקות. ״בתורה״ — הבי״ת הושלמה במאגרים.

״אדריינו שחיק מחיק״ — בדפוס ״אנדריאנוס שחיק טמיא״; ״לרבי יהושע״ — שם ״ר׳ יהושע בן חנניה״. ״ברומי״ — אינו בדפוס. ״בפתי רמשא קדמא סליק לטיילא… הוא ורבי יהושע״ — שם ״לעידן רמשא דיומא קמו סלקו תרוייהון״. ״דילמא אפרכא בייש ואסיא מבקרתיה. אמר ליה: אפשר עד דשתי חמימין״ — שם ״איפרכא ביש ועאל אסיא ובקר יתיה ואמר ליה עד דשתי חמימי לא מיתסי״.

״מה קשה לענא דרעיא בין שבעין דובין… חציף רעיא דנטר לה מן כלהון״ — אינו בדפוס כאן. ״חמית חד יהודאי מדליק נורא בשבתא? אמר ליה: לאו. ומא״ — בדפוס ״לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי״. ״תלתא יומין״ — בכתב היד ״ג׳ יומין״ (בדפוס ״תלתא יומן״); ״שבעין דובין״ — בכתב היד ״ע׳ דובין״.

המדרש קורא ״כי לכלב חי טוב״ (במסורה: חי הוא טוב), ״מושבותיכם״ (במסורה: משבתיכם).

כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב(קהלת ט, ד).

מי טוב, אדריינוס או משה

אדריינו שחיק מחיק שאל לרבי יהושע.אדריינו שחיק מחיק… — אדריינוס, שחוק ומחוק (ימח שמו), שאל את רבי יהושע. אמר לו: אני טוב ממשה רבך. אמר לו: למה? — שאני חי והוא מת, וכתוב: ״כי לכלב חי״ ״טוב מן האריה המת״. אמר לו: יכול אתה לגזור גזרה שלא ידליק אדם אש ברומי שלשה ימים? אמר לו: הן. מיד גזר גזרה שלא ידליק אדם אש ברומי שלשה ימים. בתחילת הערב הראשון עלה לטייל על גג ארמונו, הוא ורבי יהושע. ראה עשן עולה מרחוק. אמר לו: מה עניינו של העשן הזה? אמר לו: שמא שר חולה, והרופא מבקר אותו. אמר לו: אי אפשר (לרפאותו) עד שישתה מים חמים. אמר לו: עד שאתה בחיים — גזרתך בטלה, ולא עמדה אף יום אחד! אמר לו: מה קשה לכבשה של הרועה בין שבעים דובים? אמר לו: חזק (נועז) הרועה ששומר אותה מכולם. אבל משה רבינו, מיום שכתב לנו בתורה ״לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת״ — ראית יהודי אחד מדליק אש בשבת? אמר לו: לא. והרי — עדיין לא בטלה גזרתו. ואיך אתה אומר: טוב אני ממשה רבך? מיד שתק, ואמר: אמת.

אדריינוס, שחוק ומחוק (ימח שמו), שאל את רבי יהושע.

אמר ליה: אנא טב מן משה רבך.

אמר לו: אני טוב ממשה רבך.

אמר ליה: למה?

אמר לו: למה?

— דאנא חי והוא מת, וכתיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.

— שאני חי והוא מת, וכתוב: ״כי לכלב חי״ ״טוב מן האריה המת״.

אמר ליה: יכיל את גזור גזרה דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין?

אמר לו: יכול אתה לגזור גזרה שלא ידליק אדם אש ברומי שלשה ימים?

אמר ליה: אין.

אמר לו: הן.

מיד גזר גזרה דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין.

מיד גזר גזרה שלא ידליק אדם אש ברומי שלשה ימים.

בפתי רמשא קדמא סליק לטיילא על איגר פלטין דידיה, הוא ורבי יהושע.

בתחילת הערב הראשון עלה לטייל על גג ארמונו, הוא ורבי יהושע.

חמא תננא סליק מן רחיק.

ראה עשן עולה מרחוק.

אמר ליה: מה עסקיה דהדין תננא?

אמר לו: מה עניינו של העשן הזה?

אמר ליה: דילמא אפרכא בייש, ואסיא מבקרתיה.

אמר לו: שמא שר חולה, והרופא מבקר אותו.

אמר ליה: אפשר עד דשתי חמימין.

אמר לו: אי אפשר (לרפאותו) עד שישתה מים חמים.

אמר ליה: עד דאת בחיים — גזרתך בטלה, ולא קמת יומא חד!

אמר לו: עד שאתה בחיים — גזרתך בטלה, ולא עמדה אף יום אחד!

אמר ליה: מה קשה לענא דרעיא בין שבעין דובין?

אמר לו: מה קשה לכבשה של הרועה בין שבעים דובים?

אמר ליה: חציף רעיא דנטר לה מן כלהון.

אמר לו: חזק (נועז) הרועה ששומר אותה מכולם.

ברם משה רבינו, מיום שכתב לנו בתורה לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת(שמות לה, ג) —

אבל משה רבינו, מיום שכתב לנו בתורה ״לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת״ —

חמית חד יהודאי מדליק נורא בשבתא?

ראית יהודי אחד מדליק אש בשבת?

אמר ליה: לאו.

אמר לו: לא.

ומא — ועדין לא בטלה גזרתו.

והרי — עדיין לא בטלה גזרתו.

והיאך את אמר: טב אנא ממשה רבך?

ואיך אתה אומר: טוב אני ממשה רבך?

מיד שתק, ואמר: אמת.

דכִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻותוּ — צדיקים במיתתן

דרשת הפסוק · ״כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה״ · טליתו של רבי יונתן על הארון: צדיקים במיתתן קרויים חיים, ורשעים בחייהם מתים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ה פסקה א; בדפוס: ט, ה, א).

״הוו״ — הוי״ו הראשונה מסופקת. ״כל״ לפני ״בן לקניא״ — מסומן במאגרים כמחוק ומסופק, ואינו כאן. ״דילמא״ בראש הפסקה — כך בכתב היד, ואינו בדפוס.

״רבי שמעון בן יוסי בן לקניא״ — בדפוס ״בן לקוניא״. ״לא כך כתוב״ — שם ״רבי, לא כתיב״. ״מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: בא ואמור להם והשיבני דבר״ — שם ״לאבות לא אמר אלא לאברהם ליצחק וליעקב, אמר למשה צא ואמור להן״.

״ברוך שלמדני מדרש״ — בכתב היד ״ר׳ שלמדני מדרש״, ואינו מתפרש; תוקן על פי הדפוס (״ברוך שלמדני מדרש ונשקו על ראשו״).

המדרש קורא ״כי החים״ (במסורה: החיים), ״אם אחפוץ במות המת״ (יחזקאל יח, לב; במסורה: כי לא אחפץ).

כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻותוּ(קהלת ט, ה).

הטלית על הארון

דילמאדילמא — כגון, מעשה ש־: רבי חיא רבא ורבי יונתן הוו מהלכין קומי ערסיההוו מהלכין קומי ערסיה — היו הולכים לפני מיטתו (של המת) דרבי שמעון בן יוסי בן לקניא.

הוה טליתה דרבי יונתן מהלכא על ארונאהוה טליתה דרבי יונתן מהלכא על ארונא — היתה טליתו של רבי יונתן נגררת על הארון.

אמר ליה רבי חיא רבא: בני, טלי טליתךטלי טליתך — הגבה את טליתך,

שלא יהו אומרים: למחר באין אצלינו, והן מחרפין אותנו!

אמר ליה: לא כך כתוב: וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה?

אמר ליה: בני, מקרא אתה יודע, מדרש אין אתה יודע!

כִּי הַחַיִּם יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻותוּ — אלו צדיקים, שאפילו במיתתן קרוין חיים;

וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה — אלו הרשעים, שאפילו בחייהן קרוין מתים.

ומנין שצדיקין אפילו במיתתן קרוין חיים?

שנאמר:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה(דברים לד, ד).

מה תלמוד לומר לֵאמֹר?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: בא ואמור להם, והשיבני דבר:

שבועה שנשבעתי לכם — קיימתיה לבניכם,

שנאמר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה.

ומנין שרשעים אפילו בחייהן קרויין מתים?

דכתיב: אם אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת הַמֵּת(יחזקאל יח, לב).

וכי ימות המת?

אלא אלו הרשעים, שאפילו בחייהן קרוין מתים.

אמר ליה: ברוך שלמדני מדרש!

עמד ונשקו על ראשו.

תרגום לעבריתדילמא כגון, מעשה ש־ הוו מהלכין קומי ערסיה היו הולכים לפני מיטתו (של המת) הוה טליתה דרבי יונתן מהלכא על ארונא היתה טליתו של רבי יונתן נגררת על הארון טלי טליתך הגבה את טליתך

הגַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם — אין להם חלק

דרשת הפסוק · ״גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם… וחלק אין להם עוד לעולם״ · אהבתם וקנאתם של עובדי עבודה זרה, וזכרם הטוב של ישראל

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ו פסקה א; בדפוס: ט, ו, א). בסוף הפסקה — פסוק ז, והוא הגשר לסדרא שאחריה.

״גם אהבתן״ — התי״ו מסופקת בכתב היד.

״אבל ישראל יש להם זכר ושכר טוב״ — בדפוס ״יש להם חלק ושכר טוב״, ואחריו ״סליק סדרא תנינא״.

המדרש קורא ״גם אהבתן״ (במסורה: אהבתם), ״יקניאו בזרים״ (במסורה: יקנאהו). ״כי נשכח זכרם״ — מסוף פסוק ה.

גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם(קהלת ט, ו).

גם אהבתן — שהיה להם לעבודה זרה שלהן יותר מן הקדוש ברוך הוא.

גַּם שִׂנְאָתָם — ששונאים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים.

גַּם קִנְאָתָם — שקנאוהו להקדוש ברוך הוא בעבודה זרה שלהן,

שנאמר: יקניאו בְּזָרִים(דברים לב, טז).

וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם(קהלת ט, ה).

אבל ישראל — יש להם זכר ושכר טוב,

שנאמר: לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ(קהלת ט, ז).

ולֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ — כבר רצה האלהים

דרשת הפסוק · ״לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך״ · תינוקות של בית רבן, חלה ונסכים, העקדה ומות שרה, ראש השנה ויום הכפורים, אבא תחנה חסידא ודניאל איש חמודות

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ט, ז, א). בכתב היד כאן: סדרא ג׳ (בדפוס: ״סדרא תליתאה״).

״זו הכנסת ישראל לארץ״ — בגליון. ״אתה״ (רואה אתה), ״אמר לו״ (ענן קשור) — בגליון. ״לאו״, ״והעלהו״ — אותיות מסופקות. ״מונא״ — המ״ם מסופקת. ״תפלתך״ (נשמעה תפלתך) — אותיות מסופקות.

״אמר רבי חנינא בר אחא״ — בדפוס ״א״ר הונא בריה דר׳ אחא״. ״רבי עזריה פתר קריה באברהם אבינו״ — שם ״ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בר סימון״. ״רבי מונא אמר בשם רבי לוי״ — שם ״ר׳ מונא דישאב ור׳ יהושע דסכנין בשם רבי לוי״.

״ברחוק עשרה מילין… ברחוק שמונה מילין״ (בכתב היד ״י׳ מילין… ח׳ מילין״) — בדפוס ״עשרה… חמשה״. ״מן הכא ולהלן חד יום הוא״ — כך בכתב היד בנמשל הראשון, ובשני ״חושבנא״; בדפוס ״חושבנא״ בשניהם. ״מתיר להם מעונותיהם של ישראל״ (ביום הכפורים) — בדפוס ״מתיר להם עוד שליש מעונותיהן״.

״נכנס לעירו ערב שבת״ — בכתב היד ״ערב ראש השנה״, בהשפעת הדרשה על ראש השנה שלפניו; תוקן על פי כתב היד עצמו בהמשך (״תימר, שמא חללתי שבת״, והחמה שזרחה לו) ועל פי הדפוס (״ערב שבת״). ״שנאמר ועוד איני מדבר בתפלה… טייס וחזר וטייס״ — בדפוס בשלמות ״והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה״. ״אמר רבי שמואל בשם רבי אחא״ — שם ״ר׳ שמואל בר אוניא״; ״בוראיך… פמליא שלי… ותורתי״ — שם ״בוראך… פמליא שלו… ותורתו״.

המדרש קורא ״ייניך״ (במסורה: יינך), ״רצה האלהים את מעשיך״ בלא ״כי כבר״, ״כי תבא אל ארץ״ (במסורה: תבאו), ״לספוד״ (במסורה: לספד), ״תיורא״ (במסורה: תורא), ״ועוד איני מדבר״ (במסורה: אני), ״מועף״ (במסורה: מעף), ״וידבר עמי ויאמר דניאל״ (במסורה: ויבן וידבר…).

מקבילה למשל ראש השנה ויום הכפורים: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם, ז (על ״ביום הראשון״) — שם ״רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי״; ״בתוך עשרה מיל… בתוך חמשה מיל יצאו פטירבולי מדינה״ (כאן ״שמונה מילין… הבינונים״); ״כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה״ (כאן ״ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין״); ״באין בעשרת ימי תשובה ומתענים הכשירים״; וסופו שם ״ביום טוב הראשון של חג… מיכן ואילך חשבו עונותיכם״, שאינו כאן.

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ(קהלת ט, ז).

בת קול לתינוקות ולמתפללים

אמר רבי חנינא בר אחא:

בשעה שהתינוקות נפטרין מבית רבן, בת קול יוצאת ואומרת להם:

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ — נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחוח.

ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות, בת קול יוצאת ואומרת:

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ — כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח.

חלה ונסכים

דבר אחר:

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ — זו פרשת חלה.

וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶיךָ — זו פרשת נסכים, שנאמר: וְיַיִן לַנֶּסֶךְ(במדבר טו, ה).

רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ — זו הכנסת ישראל לארץ,

שנאמר: כִּי תבא אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹותֵיכֶם(במדבר טו, ב).

אברהם בהר המוריה

דבר אחר. רבי עזריה פתר קריה באברהם אבינו:

כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ(בראשית כב, ב) —

ביום הראשון לא ראה כלום, ולא בשני.

ביום השלישי מה כתיב בו? וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹוק(בראשית כב, ד).

מה ראה? ראה ענן קשור על ההר.

אמר: דומה אני שזה ההר שאמר לי הקדוש ברוך הוא להעלות את יצחק בני עליו.

אמר ליצחק בנו: רואה אתה מה שאני רואה?

אמר לו: הן.

אמר לו: מה אתה רואה?

אמר לו: ענן קשור על ההר.

אמר לאליעזר ולישמעאל נעריו: רואים אתם כלום?

אמרו לו: לאו.

אמר: הואיל ואין אתם רואין כלום, והחמור אינו רואה כלום —

שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר(בראשית כב, ה) — עם הדומה לחמור.

נטל יצחק, והעלהו ההרים והורידו גבעות,

והעלהו לראש הר גבוה ותלול,

ובנה שם מזבח, וסדר מערכה, ועקדו עליו,

ונטל המאכלת לשחטו.

ואלולי שבא מלאך ואמר לו אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ(בראשית כב, יב) — כבר היה שוחטו.

וכשבא אצל אמו, אמרה לו: היכן הייתם?

אמר לה: נטלני אבא, והעלני הרים וגבעות, ועלינו לראש הר אחד,

ובנה שם מזבח, וסדר מערכה, ועקדני עליו, ונטל המאכלת לשחטני.

אלו לא בא אחד מלאך מן השמים, ואמר לו: אַבְרָהָם(בראשית כב, יא), אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר —

כבר הייתי שחוט.

כיון ששמעה שרה — צוחה וצעקה,

ולא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתה.

דכתוב: וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּוד לְשָׂרָה(בראשית כג, ב).

מהיכן בא? מהר המוריה בא.

רבי יהודה בר סימון אמר:

היה אברהם מהרהר בלבו ואומר: תאמר פסולת היה בבני, ולא נתקבל?

יצתה בת קול ואמרה לו: אברהם, אברהם,

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ —

כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים וקבל קרבנך.

ראש השנה ויום הכפורים

דבר אחר. רבי מונא אמר בשם רבי לוי:

פתר קריה בראש השנה וביום הכפורים.

משל למדינה שהיתה חייבת ליפסליפס — מס למלך.

שלח המלך גבאי טמיוןגבאי טמיון — גובי אוצר המלך לגבותה.

ברחוק עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו — והתיר להן שליש.

ברחוק שמונה מילין יצאו הבינונים וקלסוהו — והתיר להן שליש.

כשקרב למדינה, יצאו לקראתו אנשים ונשים וטף וקלסוהו — ומחל להם הכל.

אמר לון: מה דאזל אזלמה דאזל אזל — מה שהלך — הלך; מן הכא ולהלן חד יום הואמן הכא ולהלן חד יום הוא — מכאן ולהלן יום אחד הוא (חשבון חדש).

כך ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין,

והקדוש ברוך הוא מתיר להן שליש מעונותיהן,

שנאמר: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה(תהלים קל, ד).

אמר רבי אחא:

מראש השנה סליחה מתוקנת לךסליחה מתוקנת לך — הסליחה מוכנה אצלך.

לְמַעַן תִּיוָּרֵא — שתהא יראתך על בריותיך.

ואותן ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים — היחידים מתענין,

והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם.

וביום הכפורים מתענין כלן,

והקדוש ברוך הוא מתיר להם מעונותיהם של ישראל.

על שמתענין אנשים ונשים וטף — מוחל הכל להן, ואומר:

מה דאזל אזל; מהכא ולהלן חושבנאמהכא ולהלן חושבנא — מכאן ולהלן חשבון.

יצאת בת קול ואמרה להם:

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ — כבר נשמעה תפלתכם.

אבא תחנה חסידא ומוכה השחין

אבה תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה, וחבילתו מונחת לו על כתפו,

ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים.

אמר לו: רבי, עשה עמי צדקה, והכניסני לעיר.

אמר: אם אני מניח חבילתי — מהיכן אתפרנס אני וביתי?

ואם אני מניח מוכה שחין — אתחייב בנפשי!

מה עשה? המליך יצר טוב על יצר רע, והכניסו למוכה שחין לעיר,

ובא ונטל חבלתו, ונכנס עם דמדומי חמה.

והיו הכל תמהים בו ואומרים: זה האיש אבא תחנא חסידא?

אף הוא הרהר בלבו ואמר: תימר, שמא חללתי שבתתימר, שמא חללתי שבת — תאמר, שמא חיללתי שבת?

באותה שעה הזריח עליו הקדוש ברוך הוא החמה,

דכתיב: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ(מלאכי ג, כ).

והרהר בלבו ואמר: תימר, שמא לא התקבלתיתימר, שמא לא התקבלתי — תאמר, שמא לא נתקבל שכרי?

יצתה בת קול:

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים — ונתקבל שכרך.

דניאל איש חמודות

דבר אחר:

מדבר בדניאל איש חמודות,

שנאמר: וְעוֹד איני מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה מֻועָף בִּיעָף(דניאל ט, כא).

מהו מֻועָף בִּיעָף? טייס וחזר וטייסטייס וחזר וטייס — עף וחזר ועף.

וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל(דניאל ט, כב).

רבי חגי בשם רבי יצחק:

דניאל נתבונן. אמר: ידע הקדוש ברוך הוא שגמרתי תפלתי, ושלח המלאך ודבר עמי.

וַיְדַבֵּר עִמִּי — ומה דבר עמו?

אמר לו: בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה(דניאל ט, כג).

אמר לו: נגזרה גזרה שיבנה בית המקדש, ולמלא שאלתך.

אמר לו: בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ — שעה שהיה מתאוה בתפלתו.

אמר רבי שמואל בשם רבי אחא:

שלש פעמים כתוב כאן חמודות.

אמר לו: דייך — בוראיך מתאוה לך, פמליא שלי מתחמד לךמתחמד לך — מתאוה לך, ותורתי מתחמדת לך,

דכתיב: וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל(דניאל י, יב) — כי מיום הראשון נשמעה תפלתך.

יצתה בת קול ואמרה לו:

לֵךְ אֱכֹול בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ.

תרגום לעבריתליפס מס גבאי טמיון גובי אוצר המלך מה דאזל אזל מה שהלך — הלך מן הכא ולהלן חד יום הוא מכאן ולהלן יום אחד הוא (חשבון חדש) מהכא ולהלן חושבנא מכאן ולהלן חשבון סליחה מתוקנת לך הסליחה מוכנה אצלך תימר, שמא חללתי שבת תאמר, שמא חיללתי שבת תימר, שמא לא התקבלתי תאמר, שמא לא נתקבל טייס וחזר וטייס עף וחזר ועף מתחמד לך מתאוה לך

זבְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים — סעודת המלך

דרשת הפסוק · ״בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר״ · מצות ומעשים טובים, הפקחים והטפשים בסעודת המלך, אשת הספן, ושוב יום אחד לפני מיתתך

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ט, ח, א).

״אצלו״ (וזימן אצלו) — האותיות מסופקות. ״וגחצו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״וגהצו״.

״אמר רבן יוחנן בן זכאי״ — בדפוס ״א״ר יוחנן בן זכאי״. ״רבי יהודה הנשיא מושלו משל״ — כך בשני העדים. ״ולא קבע להם זמן סעודה״ — בדפוס ״זמן אימתי יבאו לסעודה״, ואחריו ״והיו הפקחין מטיילין״ (בלא ״הלכו ורחצו בגדיהם״). בדפוס נוסף ״כך לעתיד לבא״ לפני ״הוא שישעיה אומר״, ואין בו ״הנה עבדי ירונו מטוב לב״.

״זיותאי אמר משום רבי מאיר״ — בדפוס ״זיוותאי״. ״צערו כפול״ — שם ״צערו כפול ומכופל״. ״בר קפרא ורבי יצחק נפחא אמרין״ — שם ״בר קפרא ור׳ יצחק בר קפרא אמרי״. ״בולדדים״ — שם ״בולדריס״.

משנה אבות ב, י. ״ולמחר שמא ימות למחר שאחריו״ — בדפוס ״שמא ימות למחר של אחריו״ בלבד.

המדרש קורא ״בכל עת יהיו בגדים לבנים״ בחזרה (במסורה: בגדיך), ״ירונו״ (במסורה: ירנו).

בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים(קהלת ט, ח).

אמר רבן יוחנן בן זכאי:

אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר — כמה בגדים לבנים יש לאומות העולם!

ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר — כמה שמנים טובים יש לאמות העולם!

הא אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ותורה.

משל המלך שעשה סעודה

רבי יהודה הנשיא מושלו משל:

למה הדבר דומה?

למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים.

אמר להם: לכו ורחצו וגחצווגחצו — וגהצו (כבסו ויפו את בגדיכם) וסכו, ורחצו בגדיכם, והתקינו עצמכם לסעודה —

ולא קבע להם זמן סעודה.

הפקחים שבהם הלכו ורחצו בגדיהם והתקינו עצמם לסעודה,

והיו מטיילין על פתח פלטין של מלךפלטין של מלך — ארמון המלך.

אמרין: כלום פלטין של מלך חסר כלום?

הטפשין שבהן לא השגיחו על דברי המלך.

אמרו: סופינו להרגיש בסעודת המלך; כלום יש סעודה שאין בה טורח?

הלך סייד לסידוהלך סייד לסידו — הלך הסייד לסיד שלו, ויוצר לטיטוויוצר לטיטו — והיוצר (הקדר) לטיט שלו, ונפח לפחמו, כובס לבית משרה שלוכובס לבית משרה שלו — הכובס למקום שבו שורים את הבגדים.

פתאום צוה המלך: יבאו הכל לסעודה!

אלו באין בכבודם, ואלו באו בניוולןבניוולן — בבגדיהם המלוכלכים.

שמח על הפקחים שקימו דבריו וכבדו פלטין שלו,

וכעס על הטפשין שלא קימו מצותו, ולא עוד אלא שניוולו פלטין של מלך.

אמר המלך: אלו שהתקינו עצמם לסעודה — יאכלו מסעודת המלך;

ואלו שלא התקינו עצמם — לא יאכלו מסעודת המלך.

יכול ילכו ויפטרו להם?

אמר המלך: לא; אלא יהיו אלו אוכלין ושותין ומסובין,

ואלו יהיו עומדין על רגליהם — לוקין, רואין ומצטערין.

הוא שישעיה אומר:

הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ(ישעיה סה, יג), הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹונּוּ מִטּוּב לֵב(ישעיה סה, יד).

זיותאי אמר משום רבי מאיר:

אלו מסובין ואוכלין ושותין, ואלו מסובין — לא אוכלין ולא שותין.

לא דומה צערו של זה שעומד לצערו של זה שהוא מסב:

זה שהוא עומד ואינו אוכל — דומה למשמש;

וזה שמסב ואינו אוכל — צערו כפול, ופניו מוריקות.

הוא שהנביא אומר:

וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע(מלאכי ג, יח).

אשת הספן

דבר אחר. בר קפרא ורבי יצחק נפחא אמרין:

משל לאשתו של בולדדיםבולדדים — ספן, רב חובל, שהיתה מקשטת עצמה בפני שכנותיה.

אמרו לה: בעליך אינו כאן — בפני מי את מתקשטת?

אמרה להן: בעלי מלחמלח — ספן הוא; אם יזדמן לו מעט רוח — בא ונמצא עומד למעלה מן ראשי.

לא מוטב שיראה אותי בכבודי, ולא בניוולי?

כך בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בגדים לְבָנִים — מן העברות;

וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר — ממצות ומעשים טובים.

שוב יום אחד לפני מיתתך

תני: שוב יום אחד לפני מיתתך(משנה אבות ב, י).

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: רבי, וכי אדם יודע אימתי הוא מת, שיעשה תשובה?

אמר להם: לא כל שכן — ישוב היום, שמא ימות למחר;

ולמחר — שמא ימות למחר שאחריו;

ונמצאו כל ימיו בתשובה.

לכך נאמר: בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים.

תרגום לעבריתוגחצו וגהצו (כבסו ויפו את בגדיכם) פלטין של מלך ארמון המלך הלך סייד לסידו הלך הסייד לסיד שלו ויוצר לטיטו והיוצר (הקדר) לטיט שלו כובס לבית משרה שלו הכובס למקום שבו שורים את הבגדים בניוולן בבגדיהם המלוכלכים בולדדים ספן, רב חובל מלח ספן

חרְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה — אומנות, אבלות ומצות האב

דרשת הפסוק · ״ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך״ · עדה קדושה, נשואי האבל, מצות האב בבנו, ומי שאין לו אשה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ט פסקה א, בארבעה קטעים; בדפוס: ט, ט, א). המשפט ״רבי יצחק בן אלעזר היה קורא… על שהיו עושין כן״ חסר בוטיקן, והוא מכתב יד אוקספורד 164.

״רבי יוסי בן המשלים״ — בכתב היד ״מן״ (מסומן במאגרים ״כך״); בדפוס ״ר׳ יוסי בן משולם״. ״רבי שמעון בן מנסיא״ — ״בן״ הושלם מן הדפוס. ״בזמן שיש לו בנים״ — הסופר כתב ״שאין״ ומחקו, ו״שיש״ הושלם במאגרים (וכן בדפוס). ״אומנות״ (ללמוד אומנות) — הוי״ו מסופקת.

״אמר רבי משום עדה קדושה: קנה לך אומנות… עם התורה״ — בדפוס ״קנה לך אומנות עם התורה״ ברצף. ״רבי יהושע בריה דרבי שימי״ (אוקספורד) — בדפוס ״דר׳ טימי״. ״תני רבי: אבל עד שלשים יום״ — בדפוס ״תני אבל אסור להכניס לו אשה עד שלשים יום״. ״מפני מיעוט פריה ורביה״ — שם ״…ופרנסתן״. ״ויש אומרים אף להשיטו בנהר״ — שם ״להושיטו״. ״רבי יהושע אמר: אף בלא חיים״ — שם ״ר׳ יהושע בן לוי״.

כתב היד מביא את הכתובים גם למצות שאדם עושה לעצמו (״ומנין שאם לא עשה בו אביו… שצריך הוא לעשות לעצמו״), ואינו בדפוס; ובדפוס ״להושיטו בנהר מנין, שנאמר ובחרת בחיים״.

המדרש קורא ״וביתיך״ ו״ביתיך״ (במסורה: וביתך, ביתך), ״וזרעיך״ (במסורה: וזרעך), ״אתה שלום״ (במסורה: ואתה).

רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ(קהלת ט, ט).

עדה קדושה

אמר רבי משום עדה קדושה:

קנה לך אומנות;

אֲשֶׁר אָהַבְתָּ — עם התורה.

מה טעם? רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה?

והם רבי יוסי בן המשלים ורבי שמעון בן מנסיא,

שהיו משלשיןשהיו משלשין — שהיו מחלקים לשלשה: שליש לתורה, שליש לתפלה, שליש למלאכה.

ויש אומרים: שהיו יגעין בתורה בימות החורף, ובמלאכה בימות הקיץ.

רבי יצחק בן אלעזר היה קורא לרבי יהושע בריה דרבי שימי ורבי בורקי עדה קדושה, על שהיו עושין כן.

נשואי האבל

תני רבי:

אבל — עד שלשים יום אסור להכניס לו אשה.

רבי יהודה:

עד שיעברו שלשה רגלים זה אחר זה,

כנגד שלש פעמים שכתוב כאן: חַיִּים, חַיֵּי, בַּחַיִּים.

במה דברים אמורים? בזמן שיש לו בנים;

אבל בזמן שאין לו בנים, או שהיו לו בנים קטנים — מותר, מפני מיעוט פריה ורביה.

ומעשה שמתה אשתו של רבי טרפון,

וכשנסתם הגוללוכשנסתם הגולל — וכשנסגר הקבר (באבן הסוגרת אותו), אמר לאחותה בתוך האבל: הכנסי וגדלי בני אחותיך.

ואף על פי שכנסה, לא נהג בה מנהג דרך ארץמנהג דרך ארץ — יחסי אישות עד לאחר שלשים יום.

תני: אבל אסור לילך לבית המשתה עד שלשים יום.

מצות האב בבנו

מצות האב בבנו: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה.

ויש אומרים: אף להשיטו בנהרלהשיטו בנהר — ללמדו לשחות.

למולו מנין? שנאמר: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר(בראשית יז, יב).

לפדותו מנין? שנאמר: כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה(שמות לד, כ).

ללמדו תורה מנין? שנאמר: וְלִמַּדְתֶּם אֹותָם אֶת בְּנֵיכֶם(דברים יא, יט).

ללמדו אומנות מנין?

תני רבי שמעון בן יוחאי:

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים(דברים ל, יט) — זה אומנות.

להשיאו אשה מנין? שנאמר: קְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים(ירמיה כט, ו).

להשיטו בנהר מנין? שנאמר: לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶיךָ.

ומנין שאם לא עשה בו אביו כל המצות האלו, שצריך הוא לעשות לעצמו?

שנאמר: הִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר(בראשית יז, י), וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל(בראשית יז, יד).

לפדות עצמו מנין? שנאמר: בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה(שמות יג, יג) — קרי ביהקרי ביה — קרא בו תפדה.

ללמוד תורה מנין? שנאמר: וְלִמַּדְתֶּם אֹותָם — קרי ביה אתם.

ללמוד אומנות מנין? שנאמר: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים — זו אומנות.

לישא אשה מנין? שנאמר: קְחוּ נָשִׁים.

לשוט בנהר מנין? שנאמר: לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶיךָ.

מי שאין לו אשה

כל מי שאין לו אשה — שרוי בלא טובה, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה.

בלא טובה מנין? שנאמר: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ(בראשית ב, יח).

בלא עזר — שנאמר: אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

בלא שמחה — שנאמר: וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶיךָ(דברים יד, כו).

בלא ברכה — שנאמר: לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶיךָ(יחזקאל מד, ל).

בלא כפרה — שנאמר: וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ(ויקרא טז, ו).

רבי יהושע אמר:

אף בלא חיים — שנאמר: רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אף בלא שלום — שנאמר: אַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם(שמואל א כה, ו).

רבי חייא בר גמדא אומר:

אף אינו אדם שלם,

שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹותָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם(בראשית ה, ב) —

בזמן ששניהם ביחד — קרוים אדם; אין שניהן כאחד — אין קרויים אדם.

ויש אומרים:

אף ממעט בדמות, שנאמר: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם(בראשית ט, ו).

תרגום לעבריתשהיו משלשין שהיו מחלקים לשלשה וכשנסתם הגולל וכשנסגר הקבר (באבן הסוגרת אותו) מנהג דרך ארץ יחסי אישות להשיטו בנהר ללמדו לשחות קרי ביה קרא בו

טכֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ — מתחמד למחמי

דרשת הפסוק · ״כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול״ · החכמים שביקשו לראות את רבותיהם בחלום, ורב הונא ריש גלותא שנקבר אצל רבי חייא רבא

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק י פסקה א; בדפוס: ט, י, א).

״כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה״ (בסוף דברי רבי מנחמא) — בגליון. ״חזקיה בני אחריך ואין עוד״ — בגליון. ״ודעת״, ״אתחמי״, ״לכאן״, ״לוי״ (זבדי בן לוי), ״אמר לון״, ״מילא״ — אותיות מסופקות. ״אמר ליה״ לפני ״אמר ליה: מהו כדין״ — נמחק במאגרים ואינו כאן; וכן ״אמו״ לפני ״אחמוניה לי״.

״הראהו שלשה מלין״ (בכתב היד ״ג׳ מלין״) — בדפוס ״ב׳ מילין״, והדברים שלשה; ״חרפתו של לוליאנוס״ — שם ״חרפתן של לוליאנוס ופפוס״. ״למחמי רבי אלכסנדרי״ — שם ״למיחמי אפוי דר׳ אלכסנדרי״. ״תלת מאה תעניתא״ — בכתב היד ״ג׳ מאה״. ״רבי אסי צם תמנין יומין״ (בכתב היד ״פ׳ יומין״) — בדפוס ״תלתין יומין״.

״אין אעבר יתהון״ — בכתב היד ״אן״ והאותיות מסופקות; ״אין״ כבדפוס. ״תלתא ארונין״ (בכתב היד ״ג׳ ארונין״) — בדפוס ״תלתא דנין״. ״שלחך את בעי״ — שם ״עלותך את בעי״. ״וקטרון ברגלוי… שדרין ברגלוי״ — שם ״וקטרו ברגלי… שררין ברגלי״. ״נפיש לי רב הונא ריש גלותא… בין זרעיתיה לא פסקה״ — שם ״נפש ליה לרבי הונא ריש גלותא… כן זרעתיה לא פסקה״.

״רב הונא ריש גלותא״ — בכתב היד ״ר׳ הונא״, ונפתח ״רב״: הוא ראש הגולה שבבבל, שארונו הועלה לארץ ונקבר אצל רבי חייא; וכך הסיפור בירושלמי כלאים ט, ד וכתובות יב, ג (״כד דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא״).

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ(קהלת ט, י).

רבי מנחמא בשם רבי בון מסרס הדין קריהמסרס הדין קריה — מסרס (הופך את סדר) המקרא הזה:

אם יודע אתה שאֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחׇכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹולֵךְ שָׁמָּה —

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה.

רבי אחא ורבי אלכסנדרי

רבי אחא הוה מתחמד למחמי רבי אלכסנדרי.רבי אחא הוה… — רבי אחא היה מתאוה לראות את רבי אלכסנדרי (אחרי מותו). נראה לו בחלומו. הראהו שלשה דברים: הרוגי לוד — אין (מי שעומד) לפנים ממחיצתם; ברוך שהעביר חרפתו של לוליאנוס; ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.

רבי אחא היה מתאוה לראות את רבי אלכסנדרי (אחרי מותו).

אתחמי ליה בחלמיה. הראהו שלשה מלין:

נראה לו בחלומו. הראהו שלשה דברים:

הרגי לוד — אין לפנים ממחיצתן;

הרוגי לוד — אין (מי שעומד) לפנים ממחיצתם;

ברוך שהעביר חרפתו של לוליאנוס;

ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.

זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי

זבדי בן לוי הוה מתחמד למחמי אפוי דרבי יהושע בן לוי.זבדי בן לוי… — זבדי בן לוי היה מתאוה לראות את פניו של רבי יהושע בן לוי. נראה לו בחלומו. הראהו בני אדם שפניהם זקופות, ובני אדם שפניהם נמוכות. אמר לו: מהו כך? אמר לו: אלו שפניהם זקופות — תלמודם בידם; ואלו שפניהם נמוכות — אין תלמודם בידם.

זבדי בן לוי היה מתאוה לראות את פניו של רבי יהושע בן לוי.

אתחמי ליה בחלמיה.

נראה לו בחלומו.

הראהו בני אדם פניהם זקופות, ובני אדם פניהם נמוכות.

הראהו בני אדם שפניהם זקופות, ובני אדם שפניהם נמוכות.

אמר ליה: מהו כדין?

אמר לו: מהו כך?

אמר ליה: אלו שפניהן זקופות — תלמודן בידן;

אמר לו: אלו שפניהם זקופות — תלמודם בידם;

ואלו שפניהם נמוכות — אין תלמודן בידן.

ואלו שפניהם נמוכות — אין תלמודם בידם.

המתחמדים למחמי רבי חייא רבא

ריש לקיש — ואית דאמרי רבי יהושע בן לוי — הוה מתחמד למחמי רבי חייא רבא.ריש לקיש —… — ריש לקיש — ויש אומרים רבי יהושע בן לוי — היה מתאוה לראות את רבי חייא רבא. אמר לו: אינו ראוי (לכך). אמר להם: למה? שלא עמלתי בתורה כמותו? אמר לו: אף על פי שעמלת בתורה כמותו — לא לימדת תורה (לאחרים); ולא עוד, אלא שהוא היה גולה (ממקומו ללמד). אמר לו: ואני לא הייתי גולה? אמר לו: אתה גלית ללמוד, והוא גלה ללמד. ישב שלש מאות תעניות. נראה לו בחלומו. אמר לו: מי שהוא ״כלום״, ונוהג בעצמו ״כלום״ — נוח לו אם לא נברא. רבי אסי צם שמונים ימים לראות את רבי חייא רבא, ולא ראה. אמרו לו: אין אתה ראוי. אמר להם: הראוהו לי, ויהיה מה שיהיה. ראה את מעלותיו, וכהו עיניו. אם תאמר: רבי אסי לא אדם גדול היה — גרדי (אורג) אחד בא לפני רבי יוחנן. אמר לו: ראיתי בחלומי שהרקיע נפל, ואחד מתלמידיך סמך אותו בידו. אמר לו: מכיר אתה אותו? אמר לו: הן; העבר אותם לפני — אכיר אותו. עברו לפניו. כשעבר רבי אסי, אמר: זה הוא.

ריש לקיש — ויש אומרים רבי יהושע בן לוי — היה מתאוה לראות את רבי חייא רבא.

אמר ליה: לית הוא כדאי.

אמר לו: אינו ראוי (לכך).

אמר לון: למה? דלא לעית באוריתא כותיה?

אמר להם: למה? שלא עמלתי בתורה כמותו?

אמר ליה: אף על גב דלא לעית באוריתא כותיה — לא אליפת אוריתא;

אמר לו: אף על פי שעמלת בתורה כמותו — לא לימדת תורה (לאחרים);

ולא עוד, אלא דהוה גלי.

ולא עוד, אלא שהוא היה גולה (ממקומו ללמד).

אמר ליה: ואנא לא הוינא גלי?

אמר לו: ואני לא הייתי גולה?

אמר ליה: את גלית מילף, והוא גלי לאלפא.

אמר לו: אתה גלית ללמוד, והוא גלה ללמד.

יתיב תלת מאה תעניתא.

ישב שלש מאות תעניות.

אתחמי ליה בחלמיה.

נראה לו בחלומו.

אמר ליה: מאן הוא דכלום, ודבר בגרמיה כלום — נוח לו אם לא נברא.

אמר לו: מי שהוא ״כלום״, ונוהג בעצמו ״כלום״ — נוח לו אם לא נברא.

רבי אסי צם תמנין יומין למחמי רבי חייא רבא, ולא חמי.

רבי אסי צם שמונים ימים לראות את רבי חייא רבא, ולא ראה.

אמרין ליה: לית את כדיי.

אמרו לו: אין אתה ראוי.

אמר לון: אחמוניה לי, ויהוי מה דיהוי.

אמר להם: הראוהו לי, ויהיה מה שיהיה.

חמא דרגין דידיה, וכהיין עינוי.

ראה את מעלותיו, וכהו עיניו.

אין תימר: רבי אסי לא אדם גדול היה —

אם תאמר: רבי אסי לא אדם גדול היה —

חד גרדי אתא קומי רבי יוחנן.

גרדי (אורג) אחד בא לפני רבי יוחנן.

אמר ליה: חמית בחלמי רקיעא נפל, וחד מן תלמידך סמכיה בידיה.

אמר לו: ראיתי בחלומי שהרקיע נפל, ואחד מתלמידיך סמך אותו בידו.

אמר ליה: ידעת ליה?

אמר לו: מכיר אתה אותו?

אמר ליה: אין; אעבר יתהון קומוי — ידע אנא ליה.

אמר לו: הן; העבר אותם לפני — אכיר אותו.

עברון קומיה. כד עבר רבי אסי, אמר: דין הוא.

עברו לפניו. כשעבר רבי אסי, אמר: זה הוא.

רב הונא ריש גלותא ורבי חייא רבא

רב הונא ריש גלותא אמר לון: כד דמכנא — אעלוני גבי רבי חייא רבא.רב הונא ריש… — רב הונא ראש הגולה אמר להם: כשאמות — הכניסוני אצל רבי חייא רבא. כשמת, העלוהו לארץ ישראל. אמרו: ראוי הוא רב הונא לבוא לכאן אצל רבי חייא רבא? מי ייכנס ויתן אותו שם? אמר רבי חגי: אני אכניס אותו. אמרו: בן שמונה עשרה שנה היה, ושגור בתלמוד, ולא ראה קרי מימיו. אמרו לו: מיתתך אתה מבקש? שאתה אדם זקן, ואם תמות שם — לא אכפת לך בחיים. אמר להם: עשו לי דבר אחד: הביאו חבל וקשרו אותו ברגלי; ואם אני יוצא — מוטב; ואם לא — תהיו מושכים ברגלי. עשו לו כן. נכנס הוא ומצא שלשה ארונות. שמע את קולו של רבי חייא רבא אומר לבנו: יהודה בני — אחריך ואין עוד; חזקיה בני — אחריך ואין עוד; יוסף בן ישראל — אחריך ואין עוד. נשא את עיניו להסתכל, ואמרו לו: השפל את פניך! שמע את קולו של רבי חייא רבא אומר ליהודה בנו:

רב הונא ראש הגולה אמר להם: כשאמות — הכניסוני אצל רבי חייא רבא.

כד דמך, אסקוניה לארעא דישראל.

כשמת, העלוהו לארץ ישראל.

אמרין: כדיי הוא רב הונא למתי הכא גבי רבי חיא רבא?

אמרו: ראוי הוא רב הונא לבוא לכאן אצל רבי חייא רבא?

מאן עליל ויהיב ליה תמן?

מי ייכנס ויתן אותו שם?

אמר רבי חגי: אנא מעיל ליה.

אמר רבי חגי: אני אכניס אותו.

אמרין: בר תמני עשר שנין הוה, ורגיל תלמודא, ולא חמא קרי מן יומיה.

אמרו: בן שמונה עשרה שנה היה, ושגור בתלמוד, ולא ראה קרי מימיו.

אמרין ליה: שלחך את בעי? דאת גברא סבא, ואין דמכת תמן — לא איכפת לך בחיין.

אמרו לו: מיתתך אתה מבקש? שאתה אדם זקן, ואם תמות שם — לא אכפת לך בחיים.

אמר לון: עבדון לי חדא מילא:

אמר להם: עשו לי דבר אחד:

אייתון חבלא וקטרון ברגלוי;

הביאו חבל וקשרו אותו ברגלי;

ואין אנא נפיק — מוטב; ואין לא — תהוון שדרין ברגלוי.

ואם אני יוצא — מוטב; ואם לא — תהיו מושכים ברגלי.

עבדו ליה כן.

עשו לו כן.

עאל הוא ואשכח תלתא ארונין.

נכנס הוא ומצא שלשה ארונות.

שמע קליה דרבי חייא רבא אמר לבריה:

שמע את קולו של רבי חייא רבא אומר לבנו:

יהודה בני — אחריך ואין עוד;

חזקיה בני — אחריך ואין עוד;

יוסף בן ישראל — אחריך ואין עוד.

תלא עינוי לאסתכלא, ואמרין: אמיך אפיך!

נשא את עיניו להסתכל, ואמרו לו: השפל את פניך!

שמע קליה דרבי חייא רבא אמר ליהודה בריה:

שמע את קולו של רבי חייא רבא אומר ליהודה בנו:

ברי, נפיש לינפיש לי — פנה מקום רב הונא ריש גלותא —

דיתיב ליה, ולא קביל עליה למיתב ליה.

בין זרעיתיה לא פסקה לעולםבין זרעיתיה לא פסקה לעולם — כך זרעו לא פסק לעולם.

יצא משם בן שמונים שנה, וכפלו לו שניו.

תרגום לעבריתמסרס הדין קריה מסרס (הופך את סדר) המקרא הזה נפיש לי פנה מקום בין זרעיתיה לא פסקה לעולם כך זרעו לא פסק לעולם

יכֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ — אצל מי אתה תקוע

דרשת הפסוק · ״כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה״ · מקומם של החכמים בעולם הבא, רבי נחום איש קדש קדשים ורבינו הקדוש

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק י פסקה ב; בדפוס: ט, י, ב). הפסקה אינה מביאה את לשון הפסוק. אחריה בא בדפוס ט, י, ג (פטירת רבי בציפורי, בר קפרא, ״אחים בני ידעיה״, והקצרא), ואינו בכתב היד.

״במחצלתא״ — הבי״ת מסופקת. ״אמר רבי אשיאן״ — הרי״ש מסופקת.

״רבי יוסי ברבי חנינא״ (בכתב היד ״ב׳ר חנינא״). ״ורבי חייא רבא אצל מי? אצל רבי״ — בדפוס ״אצל ר׳ יוחנן״. ״חפון אפוי איקנתא במחצלתא״ — בכתב היד ״חמון״ (חילוף מ״ם ופ״א); תוקן על פי הדפוס (״חפון אפוי איקנתא מחצלתא״) ועל פי ההמשך, ״לא יחמי במיתותיה״: כיסו את הצלמים במחצלת. ״אפשר דחמי יתהון״ — שם ״אפשר דהוה מחמי יתהון״. ״אין בין צדיקים לרשעים אלא דבור בלבד״ — שם ״דיבור פה בלבד״; ״וריש לקיש אמר״ — שם ״רשב״ל״.

״ולמה קורין אותו איש קדש קדשים״ — בדפוס ״נחום איש קדש קדשים״. ״אמר רבי יהודה: אל תפנו לראותן ודאי״ — שם ״אמר רבי״. ״אנטולינוס״ — שם ״אנטלימוס״.

אצל מי אתה תקוע

רבי זעירא הוה מתחמד למחמי רבי יוסי ברבי חנינא.רבי זעירא הוה… — רבי זעירא היה מתאוה לראות את רבי יוסי ברבי חנינא. נראה לו. אמר לו: אצל מי אתה תקוע? — אצל רבי יוחנן. — ורבי יוחנן אצל מי? — אצל רבי יונתן בן עמרם. — ורבי יונתן בן עמרם אצל מי? — אצל רבי חייא רבא. — ורבי חייא רבא אצל מי? — אצל רבי. — ורבי יוחנן אצל רבי חייא רבא לא? אמר לו: מקום של זיקוקים של אש ובעירות של אש — מי יכניס את בר נפחא (רבי יוחנן) לשם?

רבי זעירא היה מתאוה לראות את רבי יוסי ברבי חנינא.

אתחמי ליה.

נראה לו.

אמר ליה: אצל מי אתה תקוע?

אמר לו: אצל מי אתה תקוע?

— אצל רבי יוחנן.

— ורבי יוחנן אצל מי?

— אצל רבי יונתן בן עמרם.

— ורבי יונתן בן עמרם אצל מי?

— אצל רבי חייא רבא.

— ורבי חייא רבא אצל מי?

— אצל רבי.

— ורבי יוחנן אצל רבי חייא רבא לא?

אמר ליה: אתר דזיקוקין דנור ובעורין דאישא — מאן מעייל בר נפחא לתמן?

אמר לו: מקום של זיקוקים של אש ובעירות של אש — מי יכניס את בר נפחא (רבי יוחנן) לשם?

רבי נחום איש קדש קדשים

כד דמך רבי נחום איש קדש קדשים, חפון אפוי איקנתא במחצלתא.כד דמך רבי… — כשמת רבי נחום איש קדש קדשים, כיסו את פני הצלמים במחצלת. אמרו: לא יראה במותו, כמו שלא ראה אותם בחייו. אפשר שהוא רואה אותם?

כשמת רבי נחום איש קדש קדשים, כיסו את פני הצלמים במחצלת.

אמרין: לא יחמי במיתותיה, היך מה דלא חמי יתהון בחיוהי.

אמרו: לא יראה במותו, כמו שלא ראה אותם בחייו.

אפשר דחמי יתהון?

אפשר שהוא רואה אותם?

אמר רבי אשיאן:

אין בין צדיקים לרשעים אלא דבור בלבד.

וריש לקיש אמר:

אין בין צדיקים לבינן אלא דבור בלבד.

אמר רבי זעירא:

המת שומע קלוסו מתוך ארונו כמן החלום.

ולמה קורין אותו איש קדש קדשים?

שלא הביט צורת מטבע כל ימיו.

אמר רבי חייא:

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים(ויקרא יט, ד) — אל תפנו לעבדן.

אמר רבי יהודה:

אל תפנו לראותן ודאי.

רבינו הקדוש

ולמה קורין אותו רבינו הקדוש?

שלא הביט במילתו כל ימיו.

אנטולינוס הוה גזיר. אמר לו לרבינו: חמי בהדא גזירתי!אנטולינוס הוה גזיר… — אנטולינוס היה מהול. אמר לרבינו: ראה את מילתי זו! אמר לו: בשלי לא הסתכלתי מימי — ובשלך אני מסתכל?

אנטולינוס היה מהול. אמר לרבינו: ראה את מילתי זו!

אמר ליה: בשלי לא נסתכלתי מימי — ובדידך אנא מסתכל?

אמר לו: בשלי לא הסתכלתי מימי — ובשלך אני מסתכל?

יאכִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ — אתמול והיום

דרשת הפסוק · ״שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה…״ · יעקב אבינו אתמול והיום, עשהאל ואבנר, שלמה, איוב, ויהושע שלא מצא חן בעיני משה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה א; בדפוס: ט, יא, א).

״לחכמים״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״לחמים״, והכ״ף הושלמה במאגרים. ״שובו שברו לנו״ — בכתב היד ״שוברו״, ותוקן במאגרים. ״ויאמר לו משה המקנא אתה לי״ — בגליון. ״בני״ (הלואי בני) — הסופר כתב ״בנוי״ ומחק את הוי״ו.

״כמי שמעביר פקק מפי צלוחית״ — בדפוס ״כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית״. ״חד הוה ליה ולואי קבריה״ — שם ״אח אחד הוה ליה והלואי קבריה״. ״ומה היתה קלותו? שהיה רץ על סאסי שבליא״ — שם ״סאסי שיבוליא״.

״אלו סבורה שהוא סועד אצלה״ — בדפוס ״עושה לו סעודה, כסבורה שהוא סועד אצלה״. ״מאן דאמר קודיה, מאן דאמר קני, ומאן דאמר קושרתיה״ — שם ״קודיה… קניה… קשרתיה״. ״העזים שלו הורגין הזאבים״ — שם ״העזים הורגים את הזאבים״.

״אמר רבי אחא בריה דרבי זעירא״ — בדפוס ״רבי אחוה בריה דרבי זירא״. בדפוס ״אמר לו יהושע בך אני מתקנא״ — ובכתב היד ״אמר לו משה״. ״קול קלוס לעבודה זרה אני שומע״ — שם ״אנא שמיע״. ״אונקי אחד מחטאו של עגל״ — שם ״אונקי אחת של עגל״.

המדרש קורא ״ויאסוף רגליו אל המיטה״ (במסורה: ויאסף… המטה), ״ועשאל״ (במסורה: ועשהאל), ״אשר במדבר״ (במסורה: אשר בשדה), ״מאחרי החנית״ (במסורה: באחרי), ״הלא״ (במסורה: הלוא), ״וגם לא לגבורים״ (במסורה: ולא לגבורים), ״חנוני חנוני״ (במסורה: חנני חנני), ״מי יתן״ (במסורה: ומי יתן), ״ויחלוש״ (במסורה: ויחלש).

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ(קהלת ט, יא).

יעקב אבינו

כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ — זה יעקב אבינו:

אתמול וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו(בראשית כט, א),

והיום וַיֶּאֱסֹוף רַגְלָיו אֶל הַמִּיטָּה(בראשית מט, לג).

וגם לֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה — זה יעקב אבינו:

אתמול וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן(בראשית כט, י) —

אמר רבי יוחנן: כמי שמעביר פקק מפי צלוחית;

והיום וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם(בראשית מו, ה) — בגופו,

ואפילו בגלקטיקאבגלקטיקא — במיטה (באפריון) של חולים לא היה יכול להטען.

וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם — זה יעקב אבינו:

אתמול וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכׇל לָחֶם(בראשית לא, נד).

וכי אחיו היו? חד הוה ליה — ולואי קבריהחד הוה ליה — ולואי קבריה — אחד היה לו — והלואי שקברו!!

והלא בניו היו!

אלא כשהגיעו לשכמו, דמה אותן לו, וקראן אחיו.

והיום שֻׁובוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹוכֶל(בראשית מג, ב).

וְגַם לֹא לַנְּבֹונִים עֹושֶׁר — זה יעקב אבינו:

אתמל וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד(בראשית ל, מג) —

רבי סימון בשם רבי שמעון אומר:

מלמד שהיה לו דוגמא מעין דוגמא של העולם הבאדוגמא מעין דוגמא של העולם הבא — דמות מעין דמותו של העולם הבא,

היך כמה דאת אמר: עָלָה הַפֹּורֵץ לִפְנֵיהֶם(מיכה ב, יג);

והיום וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו(בראשית מז, יב).

וְגַם לֹא לַיֹּודְעִים חֵן — זה יעקב אבינו:

אתמול יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי(בראשית מח, יט) —

יודע אני מעשה יהודה בתמר, ומעשה ראובן בבלהה;

מה אם דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי — דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה!

והיום אומר לו: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם(בראשית מז, כט).

עשהאל ואבנר

דבר אחר:

כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ — זה עשהאל,

ושנאמר: וַעֲשָׂאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִים אֲשֶׁר(שמואל ב ב, יח) במדבר.

ומה היתה קלותו? שהיה רץ על סאסי שבליאסאסי שבליא — ראשי השבלים, ואינן משתברין.

אתמול וַעֲשָׂאֵל קַל בְּרַגְלָיו,

והיום וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר מאחרי הַחֲנִית(שמואל ב ב, כג).

וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה — זה אבנר,

דכתיב: הֲלא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל(שמואל א כו, טו),

דאמר רבי אסי משום רבי יוחנן:

נוח לו לאדם להזיז כותל בנוי שש אמות בעובי, מלהזיז רגלו אחת של אבנר.

והיום הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר(שמואל ב ג, לג).

שלמה ואיוב

וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם — זה שלמה מלך ישראל:

אתמול וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּור סֹלֶת(מלכים א ה, ב),

וכתיב: עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִיאִים(מלכים א ה, ג).

אמר רבי יוחנן:

וכן בכל יום ויום, וכן כל אשה ואשה עושה — אלו סבורהאלו סבורה — כאילו סבורה שהוא סועד אצלה.

והיום וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכׇּל עֲמָלִי(קהלת ב, י).

מאן דאמר: קודיהמאן דאמר: קודיה — יש אומר: כדו (נשאר לו); מאן דאמר: קנימאן דאמר: קני — יש אומר: קנה המדידה שלו; ומאן דאמר: קושרתיהומאן דאמר: קושרתיה — ויש אומר: מקלו.

וְגַם לֹא לַנְּבֹונִים עֹושֶׁר — זה איוב:

אתמול וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ(איוב א, י).

מהו וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא:

פרצו גדרו של עולם:

בכל מקום — זאבים הורגים את העזים;

ברם באיוב — העזים שלו הורגין הזאבים.

והיום חׇנֻּונִי חׇנֻּונִי אַתֶּם רֵעָי(איוב יט, כא).

יהושע

וְגַם לֹא לַיֹּודְעִים חֵן — זה יהושע.

אמר רבי אחא בריה דרבי זעירא:

שני דברים דבר יהושע בפני משה רבינו, ולא נגמל חן בעיניו. ואלו הן:

אחד במנוי הזקנים: אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם(במדבר יא, כח) —

אמר ליה: כלם והעבירם מן העולם.

וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי(במדבר יא, כט) —

אמר לו משה: בך אני מתקנא?

הלואי בני כיוצא בך! הלואי כל ישראל כיוצא בך!

מִי יִתֵּן כׇּל עַם יְיָ נְבִיאִים.

ואחד במעשה העגל, שנאמר: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם(שמות לב, יז).

אמר לו משה: יהושע, אדם שעתיד להנהיג שררה בעולם על ששים רבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול?

אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה(שמות לב, יח) — היך כמה דאת אמר: וְגָבַר יִשְׂרָאֵל(שמות יז, יא);

וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה — היך כמה דאת אמר: וַיַּחֲלֹושׁ יְהוֹשֻׁעַ(שמות יז, יג);

קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁומֵעַ —

אמר רבי אסי: קול קלוס לעבודה זרה אני שומע.

רבי יודן בשם רבי אסי אמר:

אין לך כל דור ודור שאינו נוטל אונקי אחדאונקי אחד — אונקיה אחת (משקל קטן) מחטאו של עגל.

תרגום לעבריתחד הוה ליה — ולואי קבריה אחד היה לו — והלואי שקברו! סאסי שבליא ראשי השבלים בגלקטיקא במיטה (באפריון) של חולים דוגמא מעין דוגמא של העולם הבא דמות מעין דמותו של העולם הבא אלו סבורה כאילו סבורה מאן דאמר: קודיה יש אומר: כדו (נשאר לו) מאן דאמר: קני יש אומר: קנה המדידה שלו ומאן דאמר: קושרתיה ויש אומר: מקלו אונקי אחד אונקיה אחת (משקל קטן)

יבכִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ — משה, ועת ופגע

דרשת הפסוק · ״כי לא לקלים המרוץ… כי עת ופגע יקרה את כלם״ · דבר אחר · משה אתמול והיום, ועת שפוגעת באדם ותפלה שאינה נענית

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה ב; בדפוס: ט, יא, ב).

״בחזרתן״, ״פסלותיה״ — אותיות מסופקות.

״היו מתיראין ממשה… אפילו פני הגוליירין שבהן״ — בדפוס ״אפילו גולירון שבהם״. ״עבד קומי סקלטור בפלטין של פרעה״ — שם ״עביד קומיס קלטור״. ״מחצב של סנפירינון״ — שם ״מחצב של ספיר״. ״כל הדין עותרא לא קם ליה״ — שם ״עותר״.

״עת היא שפוגעת באדם ומערערת כל הדברים הללו לכשתארע בו״ — בדפוס ״ומערערת בו כל הדברים האלה״. ״פעמים שאינו מפגיע בתפלה ונענה״ — בדפוס ״פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה״.

המדרש קורא תחילה ״מלאכי צבאות ידודון ידודון״ (במסורה: מלכי צבאות), ואחר כך דורש ״מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות״; בדפוס ״מלכי צבאות״ בשני המקומות. ״כי לא תעבור״ (במסורה: תעבר), ״כי יגורתי… והחימה״ (במסורה: יגרתי… והחמה), ״לנבונים עשר״.

משה אתמול והיום

דבר אחר:

כִּי לֹא לַקַּלִּים(קהלת ט, יא) — זה משה:

אתמול טס ברקיעטס ברקיע — עף ברקיע ועולה כעוף, שנאמר: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים(שמות יט, ג);

והיום כִּי לֹא תַעֲבֹור אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז) —

אפילו חבל של חמשים אמה לא היה יכול לעבור.

וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה — זה משה:

אתמול מלאכי צְבָאוֹת יִדֹּודוּן יִדֹּודוּן(תהלים סח, יג) —

יִדֹּודוּן בהליכתן, יִדֹּודוּן בחזרתן.

רבי יודן בשם רבי איבו אמר:

מלאכי צבאות אין כתיב כאן, אלא מַלְכֵי צְבָאוֹת —

אפילו מלכיהון דמלאכיאמלכיהון דמלאכיא — מלכיהם של המלאכים, מיכאל, גבריאל, היו מתיראין ממשה.

והיום — אפילו פני הגולייריןהגוליירין — משרתי המחנה הפשוטים שבהן לא היה יכול להסתכל בהן.

הדא הוא דכתיב:

כִּי יָגֹורְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵימָה(דברים ט, יט).

וְגַם לֹא לַחֲכָמִים — זה משה:

אתמול עבד קומי סקלטורעבד קומי סקלטור — שימש כממונה (בארמון) בפלטין של פרעה,

שנאמר: וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו(שמות ב, יא).

מהו וַיִּגְדַּל? שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא.

והיום קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם(שמות ב, כ).

וְגַם לֹא לַנְּבֹונִים עֹשֶׁר — זה משה.

מהיכן בא לו עושר, והעשיר משה?

אמר רבי חנין:

מחצב של סנפירינוןמחצב של סנפירינון — מחצב של אבן ספיר גלה לו הקדוש ברוך הוא בתוך אהלו, ומשם העשיר,

שנאמר: פְּסׇל לְךָ(שמות לד, א) — פסלותיה תהא לךפסלותיה תהא לך — פסולתו (של הלוחות) תהיה לך.

והיום — כל הדין עותרא לא קם ליהכל הדין עותרא לא קם ליה — כל העושר הזה לא עמד לו.

וְגַם לֹא לַיֹּודְעִים חֵן — זה משה:

אתמול כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי(שמות לג, יז),

והיום אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה(דברים ג, כו).

כי עת ופגע

כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם.

עת היא שפוגעת באדם, ומערערת כל הדברים הללו.

לכשתארע בו כל הדברים, והוא מפגיעוהוא מפגיע — והוא מתפלל בהפצרה — מה יעשה?

ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים, והוא ניצול.

רב הונא שאל לשמואל.

אמר ליה: מהו הדין דכתיבמהו הדין דכתיב — מה פירוש זה שכתוב: כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם?

אמר ליה: פעמים שאינו מפגיע בתפלה ונענה, ופעמים מפגיע ואינו נענה.

שאין לך שסדר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו,

ולבסוף נאמר לו: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).

תרגום לעבריתטס ברקיע עף ברקיע מלכיהון דמלאכיא מלכיהם של המלאכים הגוליירין משרתי המחנה הפשוטים עבד קומי סקלטור שימש כממונה (בארמון) מחצב של סנפירינון מחצב של אבן ספיר פסלותיה תהא לך פסולתו (של הלוחות) תהיה לך כל הדין עותרא לא קם ליה כל העושר הזה לא עמד לו מהו הדין דכתיב מה פירוש זה שכתוב והוא מפגיע והוא מתפלל בהפצרה

יגכִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ — מצודה רעה

דרשת הפסוק · ״כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה״ · מיתת המרגלים באסכרה או בנשילת אברים, החכה, ולשון הרע שחוטא בשמים ובארץ

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יב פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ט, יב, א).

״אסכרה״ — הסמ״ך מסופקת. ״עלה בגרונם ומתו״ — בגליון. ״שנאמר״ (אשר אמרו ללשונינו), ״זאת״ — אותיות מסופקות.

בדפוס אחרי ״וכי יש מצודה רעה ויש מצודה טובה״ נוסף ״אמר ר״ל זו חכה״, וכאן אין. ״אמר רבי יהודה בר סימאי: טעמון דרבנין״ — בדפוס ״ר׳ יהודה בר׳ סימון״, ושם הדרשה בהפך: ״מה רעה האמורה להלן חכה… אף רעה האמורה כאן אסכרה״. בכתב היד ״להלן״ הוא המרגלים (אסכרה) ו״כאן״ הוא קהלת (החכה).

״רבי עזריה ורבי יוחנן בן חגרי בשם רבי חנינא״ — בדפוס ״ר׳ עזריה ור׳ יונתן בר׳ חגי בשם ר׳ יצחק בר מריון בשם ר׳ חנינא״. ״מצינו שהן מהלכין ולשונם שותת בארץ״ — שם ״מהלכים בשמים ולשונם שותתה בארץ״.

״נאמר כאן מגפה״ — במדבר יד, לז (״וימתו… במגפה לפני יי״). המדרש קורא ״תיהלך״ (במסורה: תהלך), ״ללשונינו״ (במסורה: ללשננו), ״בינו נא זאת שוכחי אלה״ (במסורה: שכחי אלוה).

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ(קהלת ט, יב).

מצודה רעה: מיתת המרגלים

אמר רבי ברכיה:

וכי יש מצודה טובה ויש מצודה רעה?

הדא הוא דכתיב:

וַיָּמֻותוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה(במדבר יד, לז).

במה הומתו?

רבנין ורבי שמעון בן יוחאי. רבנין אמרין: אסכרהאסכרה — מחלת חנק בגרון עלת בגרונם ונחנקו.

ורבי שמעון בן יוחאי אומר: בנשילת אבריםבנשילת אברים — בנשירת האברים מתו.

אמר רבי יהודה בר סימאי: טעמון דרבניןטעמון דרבנין — טעמם של החכמים:

נאמר כאן בִּמְצוֹדָה רָעָה, ונאמר להלן רָעָה.

מה להלן — רעה האמורה אסכרא, עלה בגרונם ומתו;

אף רעה האמורה — זו חכה, היורדת בגרונו של דג וחונקתו.

רבי ברכיה אמר: טעמיה דרבי שמעון בן יוחאיטעמיה דרבי שמעון בן יוחאי — טעמו של רבי שמעון בן יוחאי:

נאמר כאן מגפה, ונאמר להלן: וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה(זכריה יד, יב).

מה מגפה האמורה להלן — בנשילת אברים,

אף מגפה האמורה כאן — בנשילת אברים.

אמר רבי ברכיה:

יש לך מצודה שצדה בים ואינה צדה ביבשה, ביבשה ואינה צדה בים;

אלא זו חכה — צדה בים וביבשה, שיורדת לגרונו וחנקתו.

לשון הרע

רבי עזריה ורבי יוחנן בן חגרי בשם רבי חנינא:

יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים, חוטא בשמים ואינו חוטא בארץ;

אבל כל מי שאומר לשון הרע — חוטא בשמים ובארץ,

שנאמר: שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּיהֲלַךְ בָּאָרֶץ(תהלים עג, ט).

אמר רבי אלעזר:

מצינו שהן מהלכין, ולשונם שותת בארץשותת בארץ — נגרר בארץ.

מאי טעמא? שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם.

אמר רבי יוחנן:

אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בעיקר,

שנאמר: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁונֵינוּ מִי אָדוֹן לָנוּ(תהלים יב, ה).

אמר רבי יצחק:

בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁוכְחֵי אלה(תהלים נ, כב) — אלו שהן אומרים לשון הרע,

שנאמר: אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁונֵינוּ נַגְבִּיר.

תרגום לעבריתאסכרה מחלת חנק בגרון טעמון דרבנין טעמם של החכמים טעמיה דרבי שמעון בן יוחאי טעמו של רבי שמעון בן יוחאי בנשילת אברים בנשירת האברים שותת בארץ נגרר בארץ

ידגַּם זֹה רָאִיתִי חׇכְמָה — מחשבת הרמאים

דרשת הפסוק · ״גם זה ראיתי חכמה תחת השמש״ · מחשבתם של הרמאים ברמאותם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יג פסקה א; בדפוס: ט, יג, א).

״רמאין״ — הרי״ש מסופקת. ״וכו׳, כדכתיב לעיל בפסוק יש רעה״ — ציון הסופר (מסומן במאגרים ברובריקה): המאמר כתוב במלואו בכתב היד בפרשה ו, על ״יש רעה אשר ראיתי תחת השמש״ (קהלת ו, א), והושלם כאן בסוגריים משם, בלשון כתב היד. בדפוס הוא בא כאן בשלמות: ״בלבקי בשמן, מי מאיס בדבש… ופושעים יכשלו בם״.

המדרש קורא ״גם זו ראיתי תחת השמש״ (במסורה: גם זה ראיתי חכמה תחת השמש).

גַּם זו רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ(קהלת ט, יג).

אמר רבי שמואל בר אימי:

זו מחשבתן של רמאין ברמאותןרמאין ברמאותן — רמאים ברמאותם,

כגון המערב מים ביין — וכו׳, כדכתיב לעיל בפסוק יש רעה:

מי בלבקיא בשמןמי בלבקיא בשמן — (המערב) מים בשמן,

מי מאוז בדבשמי מאוז בדבש — (המערב) מים בדבש,

חלב חמור בקטףחלב חמור בקטף — חלב חמור בשרף הקטף,

קומוס במורקומוס במור — שרף (גומי) במור,

עלי גפנים בפליוןעלי גפנים בפליון — עלי גפנים בשמן הנרד (פליון),

סקרא בצירסקרא בציר — צבע אדום ברוטב דגים,

כרשינין בפלפלין,

קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה.

ועל כלן אמר בן זכאי:

אוי לי אם אומרה, אוי לי אם לא אומרה!

אם אומר — שמא ילמדו הרמאין;

אם לא אומר — שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו.

תרגום לעבריתרמאין ברמאותן רמאים ברמאותם מי בלבקיא בשמן (המערב) מים בשמן מי מאוז בדבש (המערב) מים בדבש חלב חמור בקטף חלב חמור בשרף הקטף קומוס במור שרף (גומי) במור עלי גפנים בפליון עלי גפנים בשמן הנרד (פליון) סקרא בציר צבע אדום ברוטב דגים

טועִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — העולם ודור המבול

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול… ובנה עליה מצודים גדלים״ · העולם, דור אנוש ודור המבול, ומלך מלכי המלכים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יד פסקה א; בדפוס: ט, יד, א). הדרשה נמשכת בפסקה הבאה (פסוק טו), על נח.

״העולם״ — המ״ם מסופקת. ״כמנון ועקמנון״ — בדפוס ״כמנון ועקמון״, וכן בכתב היד להלן.

המדרש קורא ״ובא עליה מלך גדול״ (במסורה: אליה), ״ובנה עליה מצודים״ בלא ״וסבב אתה״ ובלא ״גדלים״.

עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט(קהלת ט, יד) — זה העולם.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — זה דור אנוש ודור המבול.

וּבָא עליה מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים — כמנון ועקמנוןכמנון ועקמנון — מארבים ועקלקלות.

תרגום לעבריתכמנון ועקמנון מארבים ועקלקלות

טזוּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן — נח

דרשת הפסוק · ״ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · נח המזהיר את דורו, מתושלח, ויזכור אלהים את נח

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה א; בדפוס: ט, טו, א).

״יא רקיא״ — היו״ד מסופקת; בדפוס ״ווי רקייא״.

״זה נח״ — בדפוס בא אחריו ״שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״. ״והוון אמרין ליה: אין משריא פרענותא, מן ביתיה דההוא גברא משרי״ — כך בשני העדים.

המדרש קורא ״איש מסכן וחכם״ (במסורה: מסכן חכם), ״ויזכור״ (במסורה: ויזכר).

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה נח.

וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ —

דהוה אמר לון: יא רקיאיא רקיא — הוי ריקים!! למחר מבולא אתילמחר מבולא אתי — למחר המבול בא — עבדון תשובהעבדון תשובה — עשו תשובה!

והוון אמרין ליה: אין משריא פרענותאאין משריא פרענותא — אם מתחילה הפורענות — מן ביתיה דההוא גברא משרימן ביתיה דההוא גברא משרי — מביתו של אותו האיש תתחיל.

כיון שמת מתושלח, אמרין ליה: לא מביתיה דההוא גברא משריא פרענותאלא מביתיה דההוא גברא משריא פרענותא — האם לא מביתו של אותו האיש התחילה הפורענות??

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן —

אמר לון הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניהאתון לא אדכרתוניה — אתם לא זכרתם אותו — אנא מדכר ליהאנא מדכר ליה — אני מזכיר אותו:

וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ח, א).

תרגום לעבריתיא רקיא הוי ריקים! למחר מבולא אתי למחר המבול בא עבדון תשובה עשו תשובה אין משריא פרענותא אם מתחילה הפורענות מן ביתיה דההוא גברא משרי מביתו של אותו האיש תתחיל לא מביתיה דההוא גברא משריא פרענותא האם לא מביתו של אותו האיש התחילה הפורענות? אתון לא אדכרתוניה אתם לא זכרתם אותו אנא מדכר ליה אני מזכיר אותו

יזעִיר קְטַנָּה — מצרים ויוסף

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · יוסף הצדיק שהציל את מצרים ברעב

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ב; בדפוס: ט, טו, ב).

״זה הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אמר הקב״ה אתון לא אדכרתוניה״ בלבד.

המדרש קורא ״ובא אליה מלך״ בלא ״גדול״.

דבר אחר:

עִיר(קהלת ט, יד) — זו מצרים.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אלו המצרים.

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ — זה פרעה הרשע.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — כמנון ועקמנון.

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה יוסף הצדיק.

וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ —

שאמר: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד(בראשית מא, לד) וְיִקְבְּצוּ אֶת כׇּל אֹוכֶל(בראשית מא, לה).

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן — זה הקדוש ברוך הוא.

אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניהאתון לא אדכרתוניה — אתם לא זכרתם אותו — אנא מדכר ליהאנא מדכר ליה — אני מזכיר אותו:

וְיוֹסֵף(בראשית מב, ו).

תרגום לעבריתאתון לא אדכרתוניה אתם לא זכרתם אותו אנא מדכר ליה אני מזכיר אותו

יחעִיר קְטַנָּה — אחי יוסף ויהודה

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · שלש גזרותיו של יוסף, ויהודה שערב לבנימין

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ג; בדפוס: ט, טו, ג).

״זה יוסף״ — בגליון.

״עיר קטנה — אלו אחי יוסף״ — בדפוס ״עיר קטנה זה מצרים, ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף״; בכתב היד חסר ״ואנשים בה מעט״. ״שלא יכניסו עבד… עד שיכתוב שמו״ — בדפוס ״שלא יכנס עבד… שלא יכתב שמו״.

״אנא מדכר ליה״ — בכתב היד ״מדבר״ (בי״ת במקום כ״ף), כאן ולהלן בסעיף כ; בשאר הסעיפים ״מדכר״.

דבר אחר:

עִיר קְטַנָּה(קהלת ט, יד) — אלו אחי יוסף, שנאמר: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה(בראשית מב, ג).

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה יוסף.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — אלו שלש גזרות שגזר:

שלא יכניסו עבד למצרים,

ולא יכנס אדם בשני חמורים,

ולא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו ושם זקנתו.

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה יהודה.

וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ — אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ(בראשית מג, ט),

ועוד אמר ליוסף: וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר(בראשית מד, לג).

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא —

אנא מדכר ליהמדכר ליה — מזכיר אותו: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו(בראשית מו, כח).

תרגום לעבריתמדכר ליה מזכיר אותו

יטעִיר קְטַנָּה — ישראל במצרים ומשה

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · גזרות פרעה, ומשה שהציל את ישראל בדם הפסח

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ד; בדפוס: ט, טו, ד).

״שגזר עליהן שלש גזרות קשות זו מזו״ (בכתב היד ״ג׳ גזרות״) — בדפוס ״שגזר גזרות קשות זו מזו״. ״ומשך להם ערלה״ — שם ״בערלה״. ״שנאמר כחצות הלילה אני יוצא״ — שם ״ויאמר משה כה אמר יי כחצות הלילה״. ״שנאמר במתי מעט, בשבעים נפש״ — שם ״בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה״ בלבד.

המדרש קורא ״ויזכור״ (במסורה: ויזכר).

דבר אחר:

עִיר קְטַנָּה(קהלת ט, יד) — זו מצרים.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אלו ישראל, שנאמר: בִּמְתֵי מְעָט(דברים כו, ה), בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ(דברים י, כב).

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה פרעה.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — שגזר עליהן שלש גזרות קשות זו מזו:

שמנען מתשמיש המטה, ומשך להם ערלה, וגדל להם בלוריתוגדל להם בלורית — וגידל להם בלורית (שיער כמנהג הגויים).

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה משה, שנאמר: כַּחֲצֹות הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא(שמות יא, ד).

וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ — שנאמר: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם(שמות יב, ז).

וְאָדָם לֹא זָכַר —

אמר הקדוש ברוך הוא: אנא מדכר ליהאנא מדכר ליה — אני מזכיר אותו: וַיִּזְכֹּור יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ(ישעיה סג, יא).

תרגום לעבריתאנא מדכר ליה אני מזכיר אותו וגדל להם בלורית וגידל להם בלורית (שיער כמנהג הגויים)

כעִיר קְטַנָּה — סיני והמצות

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · מתן תורה בסיני, מצות עשה ולא תעשה, ומשה שהגביל את ההר

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ה; בדפוס: ט, טו, ה).

״אלו״ (אלו ישראל) — הוי״ו מסופקת. ״מאתים וארבעים ושמונה… ושלש מאות וששים וחמש״ — בכתב היד ״רמ״ח… שס״ה״.

״אנא מדכר ליה״ — בכתב היד ״מדבר״, כמו בסעיף יח.

דבר אחר:

עִיר קְטַנָּה(קהלת ט, יד) — זה סיני.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אלו ישראל.

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים —

אלו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה, ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה.

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה משה רבינו, שנאמר: לֹא תִגַּע בּוֹ יָד(שמות יט, יג).

וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ — שנאמר: כׇּל הַנֹּוגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת(שמות יט, יב).

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא —

אמר הקדוש ברוך הוא: אנא מדכר ליהמדכר ליה — מזכיר אותו, שנאמר: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי(מלאכי ג, כב).

תרגום לעבריתמדכר ליה מזכיר אותו

כאעִיר קְטַנָּה — סיני ומעשה העגל

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · יצר הרע במעשה העגל, ומשה שעמד בפרץ

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ו; בדפוס: ט, טו, ו).

״בעמך וגומר. ואדם לא זכר וגומר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניה״ — בגליון. אין כאן דרשה ל״ומלט הוא את העיר בחכמתו״, לא בכתב היד ולא בדפוס.

המדרש קורא ״אלה אלוהיך״ (במסורה: אלהיך).

דבר אחר:

עִיר קְטַנָּה(קהלת ט, יד) — זה סיני.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אלו ישראל.

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה יצר הרע.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — שנאמר: אֵלֶּה אֱלֹוהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד).

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה משה,

שנאמר: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגומר(שמות לב, יא).

וְאָדָם לֹא זָכַר וגומר —

אמר הקדוש ברוך הוא: אתון לא אדכרתוניהאתון לא אדכרתוניה — אתם לא זכרתם אותו — אנא מדכר ליהאנא מדכר ליה — אני מזכיר אותו,

שנאמר: וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ(תהלים קו, כג).

תרגום לעבריתאתון לא אדכרתוניה אתם לא זכרתם אותו אנא מדכר ליה אני מזכיר אותו

כבעִיר קְטַנָּה — בית הכנסת

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · הצבור בבית הכנסת, והזקן הדורש ועונים אחריו אמן יהא שמיה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ז; בדפוס: ט, טו, ז).

״קמנון ועקמון״ — כך בכתב היד כאן. ״זה הזקן החזן או החכם״ — בדפוס ״זה הזקן החכם או החזן״. ״אמן יהא שמיה״ — שם ״אמן יהי שמו הגדול מבורך״. ״שטר של מאה שנה״ — שם ״שטר גזירות של מאה שנה״.

דבר אחר:

עִיר קְטַנָּה(קהלת ט, יד) — זה בית הכנסת.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אלו הצבור.

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה הקדוש ברוך הוא.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — זה קמנון ועקמוןקמנון ועקמון — מארבים ועקלקלות.

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה הזקן החזן או החכם,

שבשעה שהזקן יושב ודורש, ועונין אחריו אמן יהא שמיהאמן יהא שמיה — אמן יהא שמיה רבא מברך (בקדיש) —

אפילו יש לו לאדם שטר של מאה שנה, הקדוש ברוך הוא מוחל לו כל עונותיו.

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן —

אנא מדכר ליהאנא מדכר ליה — אני מזכיר אותו: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם(ויקרא יט, לב).

תרגום לעבריתקמנון ועקמון מארבים ועקלקלות אמן יהא שמיה אמן יהא שמיה רבא מברך (בקדיש) אנא מדכר ליה אני מזכיר אותו

כגעִיר קְטַנָּה — הגוף והיצרים

דרשת הפסוק · ״עיר קטנה… ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ · דבר אחר · הגוף ואבריו, יצר הרע הגדול ויצר טוב המסכן

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה ח; בדפוס: ט, טו, ח).

״מיצר טוב״ — היו״ד מסופקת. ״שלש עשרה שנים״ — בכתב היד ״י״ג שנים״.

״כך אמר דוד: טוביה למאן דשמע ליה״ — בדפוס ״אמר דוד״. ״אמר הקדוש ברוך הוא: אני מזכירו״ — שם ״אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה״. המדרש קורא ״והסירותי״ (במסורה: והסרתי).

דבר אחר:

עִיר קְטַנָּה(קהלת ט, יד) — זה הגוף.

וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט — אלו אבריו.

וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל — זה יצר הרע.

למה קורא ליצר הרע גדול? שהוא גדול מיצר טוב שלש עשרה שנים.

וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹולִים — כמנון ועקמון.

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וחכם(קהלת ט, טו) — זה יצר טוב.

ולמה קורא אותו מסכן? שאינו מצוי בכל הבריות, ואין רובן של בריות נשמעין לו.

וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ — שכל השומע ליצר טוב נמלט.

כך אמר דוד: טוביה למאן דשמע ליהטוביה למאן דשמע ליה — אשרי מי ששומע לו!

הדא הוא דכתיב:

אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל(תהלים מא, ב).

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא —

אמר הקדוש ברוך הוא: אני מזכירו.

הדא הוא דכתיב:

וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן(יחזקאל לו, כו).

תרגום לעבריתטוביה למאן דשמע ליה אשרי מי ששומע לו

כדטוֹבָה חׇכְמָה מִגְּבוּרָה — המסכן בדבריו

דרשת הפסוק · ״ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה״ · חכם שאינו מקיים את דבריו, ושמשון וגדעון

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טז פסקה א; בדפוס: ט, טז, א).

״זה״ (אלא זה שהוא יושב) — הזי״ן מסופקת. ״ש״ לפני ״גדעון״ — נמחק במאגרים ואינו כאן.

״אלא זה שהוא יושב זקן ומסכן בדבריו״ — בדפוס ״אלא זה זקן שהוא יושב ומסכן בדבריו״. ״הוי אין מסכן אלא שמסכן בדבריו״ — שם ״אלא מי שמסכין דבריו״.

המדרש קורא ״אמרתי אני״ (במסורה: ואמרתי), ״לא תקח שוחד״ (במסורה: שחד).

אָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חׇכְמָה מִגְּבוּרָה וְחׇכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה(קהלת ט, טז).

אמר רבי יוחנן:

וכי חכמתו של רבי עקיבא, שהיה מסכן, בזויה?

אלא זה שהוא יושב זקן ומסכן בדבריו —

כגון זקן שהוא יושב ודורש:

לֹא תַכִּיר פָּנִים(דברים טז, יט) — והוא מכיר;

לֹא תִקַּח שֹׁוחַד — והוא לוקח שוחד;

לא תלוה ברבית — והוא מלוה ברבית.

שמשון הלך אחר עיניו — וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה(שופטים טז, לא).

גדעון — שנאמר: וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד(שופטים ח, כז) — והוא שפט את ישראל.

הוי: אין מסכן אלא שמסכן בדבריו.

כהדִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים — הדרשנים ועמרם

דרשת הפסוק · ״דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים״ · הדרשנים והמתורגמנים, ועמרם ובית דינו מול גזרת פרעה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יז פסקה א; בדפוס: ט, יז, א).

״כדרבונות״ אחרי ״דברי חכמים״ (מקהלת יב, יא) — נמחק במאגרים ואינו כאן. ״נמנו״ — הנו״ן הראשונה מסופקת.

״עד כאן יתקיים העולם״ — בדפוס ״עד כאן העולם יתקיים״. ״זה פרעה הרשע״ — שם ״זה פרעה״. ״ולא הוה בדינא משגחא על גזרתיה״ — שם ״ולא הות בדינא״.

דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים(קהלת ט, יז) — אלו הדרשנין.

מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים — אלו המתורגמנין שעומדין על הצבור.

עמרם ובית דינו

דבר אחר:

דִּבְרֵי חֲכָמִים — זה עמרם ובית דינו.

אמר רבי בון:

נמנו אחר הגפה ואחר הגדראחר הגפה ואחר הגדר — מאחורי הגפה ומאחורי הגדר (בסתר). אמרו:

מה הנאה יש לנו שאנו נושאים נשים, וזורעים, ומשליכים ליאור?

עד כאן יתקיים העולם?

מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים — זה פרעה הרשע,

דהוה גזר ואמר: כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד(שמות א, כב),

ולא הוה בדינא משגחא על גזרתיהולא הוה בדינא משגחא על גזרתיה — ולא היה הדין משגיח (לעכב) על גזרתו.

תרגום לעבריתאחר הגפה ואחר הגדר מאחורי הגפה ומאחורי הגדר (בסתר) ולא הוה בדינא משגחא על גזרתיה ולא היה הדין משגיח (לעכב) על גזרתו

כוטוֹבָה חׇכְמָה מִכְּלֵי קְרָב — יעקב ועשו

דרשת הפסוק · ״טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה״ · יעקב מתקין עצמו לתפלה, לדורון ולמלחמה, ועשו שאבד טובה הרבה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יח פסקה א; בדפוס: ט, יח, א).

״מוטב שיפרע בי ולא בבני״ — בדפוס ״שיפגע בי״. ״ולמה שעירה? … מפני שטר חוב… מפני הבושה״ — כך בשני העדים.

המדרש קורא ״והוא עבר לפניהן״ (במסורה: לפניהם).

טוֹבָה חׇכְמָה מִכְּלֵי קְרָב(קהלת ט, יח) — זו חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרבו של עשו הרשע.

תפלה, דורון ומלחמה

אמר רבי לוי:

זיינם כלי זייןזיינם כלי זיין — חימש אותם בכלי נשק מבפנים, והלבישן לבנים מבחוץ,

והתקין עצמו לשלשה דברים: לתפלה, ולדורון, ולמלחמה.

לתפלה מנין? שנאמר: הַצִּילֵנִי נָא(בראשית לב, יב).

לדורון מנין? וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִיא(בראשית לב, יט).

למלחמה מנין? שנאמר: וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת(בראשית לג, ב) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶן וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה(בראשית לג, ג) —

אמר: מוטב שיפרע בי ולא בבני.

וַיָּשׇׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו(בראשית לג, טז) — ולמה שֵׂעִירָה?

רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמני. רבי אלעזר אומר: מפני שטר חובמפני שטר חוב — מפני שטר החוב (שהיה בידו של יעקב על חלקו בחברון).

רבי שמואל אמר: מפני הבושה.

וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה — זה עשו הרשע, שאבד כל טובות ומתנות של עולם הבא.

תרגום לעבריתזיינם כלי זיין חימש אותם בכלי נשק מפני שטר חוב מפני שטר החוב (שהיה בידו של יעקב על חלקו בחברון)

כזטוֹבָה חׇכְמָה מִכְּלֵי קְרָב — סרח ויואב

דרשת הפסוק · ״טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה״ · דבר אחר · האשה החכמה מאבל בית מעכה, ושבע בן בכרי

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יח פסקה ב, בשני קטעים; בדפוס: ט, יח, ב).

״ולא דוד״ — בכתב היד ״ולה״ (מסומן במאגרים ״כך״); ״ולא״ כבדפוס. ״במלך בדוד״ (בראשונה) — בכתב היד ״דוד״, והבי״ת הושלמה במאגרים. ״דילמא״ (דו פחית) — הלמ״ד מסופקת.

״זו חכמתה של סרח״ — בדפוס ״סרח בת אשר״. ״לית את בן תורה ולא דוד בן תורה״ — שם ״לא את בן תורה ולא דוד״. ״כאן תמו דברי תורה״ — שם ״עד כאן תמו דברי תורה שלא להתקיים״. ״ולי שאני אם לכל ישראל״ — שם ״אם בישראל״.

״רבי עזריה בשם רבי יצחק בר מריון״ — בדפוס ״ר׳ עזריה ור׳ יונתן בר׳ חגי בשם ר׳ יצחק בר מריון״. ״המעיז פניו בפני תלמיד חכם וגדול הדור״ — שם ״בתלמידי חכמים״. ״כל המעיז פניו במלכי בית דוד מתחייב הוא״ — שם ״כל המחציף פניו במלכות בית דוד מתחייב הוא מלעיל״. ״אנא אזלא ומחננא ליה״ — שם ״ומחטא ליה״.

״וישליכו אותו בעד החומה״ — אינו לשון המקרא (שמואל ב כ, כא–כב: ״הנה ראשו משלך אליך בעד החומה… וישלכו אל יואב״). המדרש קורא ״ותאמר לו אתה יואב״ (במסורה: ותאמר האשה האתה יואב), ״דבר ידברו בראשונה שאול ישאלו״ (במסורה: …בראשנה לאמר שאול ישאלו), ״שלומי״ (במסורה: שלמי), ״ואתה מבקש״ (במסורה: אתה מבקש), ״אשר נשא ידו״ (במסורה: נשא ידו), ״ותבא האשה״ (במסורה: ותבוא).

דבר אחר:

טוֹבָה חׇכְמָה(קהלת ט, יח) — זו חכמתה של סרח, מִכְּלֵי קרבו של יואב.

האשה החכמה ויואב

וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר(שמואל ב כ, טז) — מכאן דהוה רחיק.ותקרא אשה חכמה… — ״ותקרא אשה חכמה מן העיר״ — מכאן שהיה רחוק. ״ויקרב אליה ותאמר״ לו: אתה יואב? קצר (חסר) אתה! אין אתה כשמך! אין אתה בן תורה, ולא דוד בן תורה! לא כתוב בתורה: ״כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום״? שמא למלחמה (באת)? שכתוב: ״דבר ידברו בראשנה … שאול ישאלו באבל וכן התמו״.

״ותקרא אשה חכמה מן העיר״ — מכאן שהיה רחוק.

וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר לו(שמואל ב כ, יז): אתה יואב?

קצר את! לית את לפום שמך!

קצר (חסר) אתה! אין אתה כשמך!

לית את בן תורה, ולא דוד בן תורה!

אין אתה בן תורה, ולא דוד בן תורה!

לא כתיב בתורה: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם(דברים כ, י)?

לא כתוב בתורה: ״כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום״?

שמא למלחמה?

שמא למלחמה (באת)?

דכתיב: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁונָה שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ(שמואל ב כ, יח).

שכתוב: ״דבר ידברו בראשנה … שאול ישאלו באבל וכן התמו״.

אמרה לו: כאן תמו דברי תורה.

אמר לה: ומה את?

אמרה לו: אָנֹכִי שְׁלֻומֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמואל ב כ, יט) —

אני הוא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים,

ואני שהשלמתי נאמן לנאמן: יוסף למשה.

ואתה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל —

עִיר — זו אבל בית מעכה;

ולי, שאני אם לכל ישראל?

מיד וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה(שמואל ב כ, כ) —

חלילה ליואב, חלילה לדוד, חלילה למלכותו.

במלך בדוד

אלא לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד(שמואל ב כ, כא).

אם בַּמֶּלֶךְ — למה בְּדָוִד? ואם בְּדָוִד — למה בַּמֶּלֶךְ?

רבי עזריה בשם רבי יצחק בר מריון:

ללמדך שכל המעיז פניו בפני תלמיד חכם וגדול הדור — כאלו מעיז פניו במלך;

על אחת כמה וכמה דוד, שהוא מלך וחכם וגדול הדור.

אמר רבי יודן:

כל המעיז פניו במלך — כאלו מעיז פניו בשכינה,

דכתיב: אשר נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד:

בַּמֶּלֶךְ — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא;

בְּדָוִד — זה דוד מלך ישראל.

תְּנוּ אֹותוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה.

אמר ליה: מנן את ידעת?

אמרה ליה: כל המעיז פניו במלכי בית דוד — מתחייב הוא.

האשה בחכמתה

מיד וַתָּבא הָאִשָּׁה אֶל כׇּל הָעָם בְּחׇכְמָתָהּ(שמואל ב כ, כב).

מהו בְּחׇכְמָתָהּ?

אמרה לון: לית אתון שמעין ביואב, ולית אתון שמעין בדוד?אמרה לון: לית… — אמרה להם: אין אתם שומעים על יואב, ואין אתם שומעים על דוד? איזו אומה עמדה בפניהם? איזו מלכות עמדה בפניהם? אמרו לה: ומה הוא מבקש? אמרה להם: אלף גברים. אמרו לה: כל אדם נותן כפי מה שיש לו. אמרה להם: אני הולכת ומפייסת אותו — שמא יפחית. עשתה עצמה הולכת ובאה. אמרה להם: חמש מאות הוא מבקש. אמרו לה: כל אדם נותן כפי מה שיש לו. אמרה להם: אני הולכת ומתחננת לו — שמא יפחית מהם. עשתה עצמה שוב חוזרת והולכת. אמרה להם: איש אחד הוא מבקש, והוא אכסנאי (זר). אמרו לה: אם הוא טוב לעיר — ניתן אותו לו. אמרה להם: ״שבע בן בכרי שמו״.

אמרה להם: אין אתם שומעים על יואב, ואין אתם שומעים על דוד?

הידא אומה קמת בהון? הידא מלכותא קמת בהון?

איזו אומה עמדה בפניהם? איזו מלכות עמדה בפניהם?

אמרין לה: ומהו בעי?

אמרו לה: ומה הוא מבקש?

אמרה לן: אלף דגוברין.

אמרה להם: אלף גברים.

אמרין לה: כל בר נש יהיב לפום מאן דאית ליה.

אמרו לה: כל אדם נותן כפי מה שיש לו.

אמרה לון: אנא אזלא ומפיסא ליה — דילמא דהוא פחית.

אמרה להם: אני הולכת ומפייסת אותו — שמא יפחית.

עבדא גרמה אזלא ואתיא.

עשתה עצמה הולכת ובאה.

אמרה לון: חמש מאוון הוא בעי.

אמרה להם: חמש מאות הוא מבקש.

אמרין לה: כל בר נש יהיב לפום מאן דאית ליה.

אמרו לה: כל אדם נותן כפי מה שיש לו.

אמרה לון: אנא אזלא ומחננא ליה — דילמא דו פחית מנהון.

אמרה להם: אני הולכת ומתחננת לו — שמא יפחית מהם.

עבדה נפשה היא הדרא ואזלא.

עשתה עצמה שוב חוזרת והולכת.

אמרה לון: חד גבר הוא בעי, והוא אכסניא.

אמרה להם: איש אחד הוא מבקש, והוא אכסנאי (זר).

אמרין לה: אן הוא טב קרתא — ניהביניה ליה.

אמרו לה: אם הוא טוב לעיר — ניתן אותו לו.

אמרה לון: שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ.

אמרה להם: ״שבע בן בכרי שמו״.

מיד וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וישליכו אותו בעד החומה.

וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה — זה שבע בן בכרי.

כחטוֹבָה חׇכְמָה מִכְּלֵי קְרָב — חזקיה וסנחריב

דרשת הפסוק · ״טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה״ · דבר אחר · שלש גליות סנחריב, חזקיה מתקין עצמו לתפלה, לדורון ולמלחמה, והחרב על פתח בית המדרש

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יח פסקה ג; בדפוס: ט, יח, ג). בה נחתמת הפרשה.

״כלי״ — היו״ד בגליון. ״מהו האומנות״ — ״האומנות״ בגליון. ״לתפלה״ — בכתב היד ״לתפלל״ (הלמ״ד האחרונה מסומנת במאגרים ״כך״). ״בעת״ — התי״ו מסופקת.

״ומגינים ונעץ חרב… כל מי שאינו עוסק בתורה תהא זו עוברת על צוארו״ — בדפוס ״תהא החרב הזה עוברת על צוארו״. ״ספקליי… סיקוויפגורי… סבאיוכאי״ — שם ״ספקלי… סקיווי פטריי… סביא״. ״רבי לוי אמר צפוריא, ורבנין אמרי שגמיא״ — שם ״ציפריא… שיגמיא״.

״ויתפלל חזקיהו וישעיהו״ — בכתב היד מסומן במאגרים כלשון שאינה מן המקרא; ובמקרא (דברי הימים ב לב, כ): ״ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו״. הסיום צירוף של שני כתובים: ״וישב בבשת פנים לארצו״ (דברי הימים ב לב, כא) ו״וימלך אסר חדן בנו תחתיו״ (מלכים ב יט, לז).

דבר אחר:

טוֹבָה חׇכְמָה(קהלת ט, יח) — זו חכמתו של חזקיה;

מִכְּלֵי קְרָב — של סנחריב.

שלש גליות סנחריב

אמר רבי לוי:

שלש גליות הגלה סנחריב:

פעם ראשונה — הגלה שבט ראובן וגד;

שניה — עשרת השבטים;

שלישית — בא על יהודה.

מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים ולבנים מבחוץ,

והתקין עצמו לשלשה דברים: לתפלה, ולדורון, ולמלחמה.

לתפלה — וַיִּתְפַּלֵּל חזקיהו וִישַׁעְיָהוּ(דברי הימים ב לב, כ).

לדורון — בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּהו וְאֶת הָאֹומְנוֹת(מלכים ב יח, טז).

מהו הָאֹומְנוֹת?

רבי לוי אמר: צפוריאצפוריא — ציפורי זהב (קישוטים).

ורבנין אמרי: שגמיאשגמיא — עמודים, מזוזות.

למלחמה — וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹוב וּמָגִינִּים(דברי הימים ב לב, ה).

החרב על פתח בית המדרש

ונעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר:

כל מי שאינו עוסק בתורה — תהא זו עוברת על צוארו.

וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת(ישעיה לו, ג) — ספקלייספקליי — מפקח, ממונה;

וְשֶׁבְנָא הַסֹּופֵר — סיקוויפגורי;

וְיוֹאָח בֶּן אָסָף — סבאיוכאי.

וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה — זה סנחריב,

שנאמר: וַיָּשׇׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ(דברי הימים ב לב, כא) וַיִּמְלֹוךְ אסרחדון בְּנוֹ תַּחְתָּיו(מלכים ב יט, לז).

תרגום לעבריתצפוריא ציפורי זהב (קישוטים) שגמיא עמודים, מזוזות ספקליי מפקח, ממונה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מכתב יד אוקספורד 164. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
גבתורהתורה
דברוךר׳
וערב שבתערב ראש השנה
חבןמן
חבן— (הוספה)
חשיש— (הוספה)
טאיןאן
יחפוןחמון
יאלחכמיםלחמים
יאשובושוברו
ידמי בלבקיא בשמן,— (הוספה)
ידמי מאוז בדבש,— (הוספה)
ידחלב חמור בקטף,— (הוספה)
ידקומוס במור,— (הוספה)
ידעלי גפנים בפליון,— (הוספה)
ידסקרא בציר,— (הוספה)
ידכרשינין בפלפלין,— (הוספה)
ידקנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה.— (הוספה)
ידועל כלן אמר בן זכאי:— (הוספה)
ידאוי לי אם אומרה, אוי לי אם לא אומרה!— (הוספה)
ידאם אומר — שמא ילמדו הרמאין;— (הוספה)
ידאם לא אומר — שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו.— (הוספה)
יחמדכרמדבר
כמדכרמדבר
כזולאולה
כזבדודדוד
כחלתפלהלתפלל

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291, השלמה מכ״י אוקספורד 164

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291, השלמה מכ״י אוקספורד 164