מדרש

קהלת רבה

פרשה ז: טוב שם משמן טוב

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§09§§

מדרש קהלת רבה

פרשה ז

טוב שם משמן טוב · חלק ב

כִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ(קהלת ז, יב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 291 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אכִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף — החכמה מחיה את בעליה

דרשת הפסוק · ״כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה״ · צל לבעלי תורה, שמעון בן שטח וינאי המלך, וחכמים שחכמתם הצילה אותם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יב פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ז, יא, א — שם בסוף הפסקה של ״טובה חכמה עם נחלה״).

״רבי הונא ורבי ירמיה אומר״ — בדפוס ״ר׳ הונא אמר״. ״בימי שמעון בן שטח״ — בכתב היד ״שמעון שטח״, ו״בן״ הושלם מן ההמשך ומן הדפוס. ״בעיין״, ״דידיה״, ״אנן״ — אותיות מסופקות בכתב היד.

״אמרה ליה״ (שלמצו לינאי) — בכתב היד ״א׳ל״. ״שלמצו״ — בדפוס ״שלמתו״. ״חבי כמעט רגע״ — בדפוס נוסף ״עד יעבור זעם״. ״ברוך שהאכיל ינאי וחבריו״ — בדפוס ״נימר ברוך שאכל ינאי משלו״; ״עד כדון בקשיותך״ — שם ״את כדון את בקשיותך״.

״רבי אבא אמר: אף על הראשונה; רבי ירמיה אומר: על השניה״ — בדפוס להפך: ״ר׳ אבין אמר על השנייה, ור׳ ירמיה אמר על הראשונה״. ״ומחלפין״ — היו״ד מסופקת; המשפט ״ומחלפין שטתיה…״ משובש בכתב היד, ובדפוס ״ומחליפין שיטתיה דר׳ ירמיה, תמן פשיטא ליה והכא צריכה ליה״. ״רבי יעקב… בשם רבי אסי״ — בדפוס ״ר׳ יעקב בר אחא בשם ר׳ איסי״.

״ארבעה בליוטין״ ומונה שלשה — בדפוס ״ג׳ בליוטין״. ״ווה אמרית״ — בדפוס ״לא אמרית ווי אלא וה אמרית״. ״בן ווי לווה״ — ״בן״ כלשון הגליל, בדפוס ״בין״. ״וקרון עליה החכמה תחיה בעליה״ — בדפוס בכל המעשים ״ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה״.

״אמר ליה: מן דוד״ — ״אמר ליה״ בגליון (במאגרים סימן השמטה +). ״מן נסיס״ — בדפוס ״מן טרסים״. ״אלא תיחיה בעליה״ — אין בדפוס.

״כרזין״ — בשני המקומות כתב הסופר ״פרזין״ ומחקו, והמגיה במאגרים משלים ״כרזין״ (וכן בדפוס). ״דחזיר״ — הדל״ת מסופקת. ״ומתק הוה״ — בדפוס ״טמש הא ומתק הא״.

״רב קפרא״ — כך בכתב היד; בדפוס ״בר קפרא״. ״אחי בני ידעיה״ — שם ״אחינו… שמעוני שמעוני״. ״מאניהון״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״רבי מונא״ — בדפוס ״ר׳ מנא״; ״אטרפיוניה״ — שם ״אשרוניה״; ״שרון מציקין״ — שם ״מצוקין״.

המדרש קורא ״ושני צמוקין״ (במסורה: צמקים), ״מוציא דבה״ (במסורה: ומוצא דבה).

רבי הונא ורבי ירמיה אומר:

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה.

מאי טעמאמאי טעמא — מה הטעם?

שנאמר: כִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף(קהלת ז, יב).

שמעון בן שטח וינאי המלך

שלש מאות נזירים עלו להקריב תשע מאות קרבנות בימי שמעון בן שטח;

מאה וחמשים מצא להם פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח.

סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא.סליק שמעון בן… — עלה שמעון בן שטח אל ינאי המלך. אמר לו: שלש מאות נזירים עולים ומבקשים להקריב תשע מאות קרבנות, ואין להם (במה להקריב). אלא תן אתה חצי משלך, ואני חצי משלי, וילכו ויקריבו. נתן להם ינאי חצי, והלכו והקריבו. באו ואמרו לשון הרע לינאי המלך על רבי שמעון בן שטח: שכל מה שהקריבו — משלך, ושמעון בן שטח לא נתן כלום משלו. שמע ינאי, וכעס על שמעון בן שטח. שמע שמעון, וברח. לאחר ימים היו שם אנשים גדולים ממלכות פרס, והיו יושבים על שולחנו של ינאי. משאכלו, אמרו לינאי: אדוננו המלך, זוכרים אנו שהיה כאן זקן חכם אחד, והיה אומר לנו דברי תורה. אמר לשלמצו, אשתו של ינאי, אחותו של שמעון: שלחו והביאוהו. אמרה לו: תן לי את דברך, ושלח לו את טבעתך, והוא יבוא. נתן לה את דברו, ובא. משבא, ישב בין המלך למלכה. אמר לו: למה ברחת? אמר לו: שמעתי שאדוני כועס עלי, וברחתי — לקיים ״חבי כמעט רגע״. אמר לו: למה לעגת לי? אמר לו: חס ושלום, לא לעגתי לך; אלא אתה מממונך, ואני מתורתי, שכתוב: ״כי בצל החכמה בצל הכסף״. אמר לו: ולמה ישבת בין המלך למלכה? שכך כתוב בספר בן סירא: ״סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך״. אמר לו: ראית במה אני מכבד אותך? אמר לו: אין אתה מכבד אותי, אלא התורה מכבדת אותי, שכתוב: ״סלסלה ותרוממך״. אמר לו: מוזגים לו כוס לברך. אמר: מה אברך? ״ברוך שהאכיל ינאי וחבריו״. אמר לו: עד עכשיו אתה עומד בעקשנותך? מימי לא שמעתי את שם ינאי בברכה. אמר: ומה יש לי לומר? ״ברוך שאכלתי״ — ולא אכלתי! אמר: הביאו לו שיאכל. משאכל, אמר: ״ברוך שאכלנו משלו״.

עלה שמעון בן שטח אל ינאי המלך.

אמר ליה: תלת מאה נזירין סלקין בעיין למקרבה תשע מאה קרבנין, ולית להון.

אמר לו: שלש מאות נזירים עולים ומבקשים להקריב תשע מאות קרבנות, ואין להם (במה להקריב).

אלא הב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי, ויזלון ויקרבון.

אלא תן אתה חצי משלך, ואני חצי משלי, וילכו ויקריבו.

יהב להון ינאי פלגא, ואזלון וקרבון.

נתן להם ינאי חצי, והלכו והקריבו.

אתון אמרין לישן ביש לינאי מלכא על רבי שמעון בן שטח:

באו ואמרו לשון הרע לינאי המלך על רבי שמעון בן שטח:

דכל מה דאקריבינן — מן דידך,

שכל מה שהקריבו — משלך,

ושמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה.

ושמעון בן שטח לא נתן כלום משלו.

שמע ינאי, וכעס על שמעון בן שטח.

שמע שמעון, וערק.

שמע שמעון, וברח.

בתר יומין הוו תמן בני נש רברבין מן מלכותא דפרס,

לאחר ימים היו שם אנשים גדולים ממלכות פרס,

הוו יתבין על פתוריה דינאי.

והיו יושבים על שולחנו של ינאי.

מן דאכלון, אמרין לינאי:

משאכלו, אמרו לינאי:

מרי מלכא, נהירין אנן דהוה הכא חד סב חכימא, והוה אמר לן מילי דאוריא.

אדוננו המלך, זוכרים אנו שהיה כאן זקן חכם אחד, והיה אומר לנו דברי תורה.

אמר לשלמצו, אתתיה דינאי, אחתיה דשמעון: שלחו ואיתייה.

אמר לשלמצו, אשתו של ינאי, אחותו של שמעון: שלחו והביאוהו.

אמרה ליה: הב לי מילא, ושלח ליה עזקתך, והוא אתי.

אמרה לו: תן לי את דברך, ושלח לו את טבעתך, והוא יבוא.

יהב ליה מילא, ואתא.

נתן לה את דברו, ובא.

מן דאתא, יתב בין מלכא למלכתא.

משבא, ישב בין המלך למלכה.

אמר ליה: למה ערקת?

אמר לו: למה ברחת?

אמר ליה: שמעית דמרי כעיס עלי, וערקית —

אמר לו: שמעתי שאדוני כועס עלי, וברחתי —

לקיים חֲבִי כִמְעַט רֶגַע(ישעיה כו, כ).

אמר ליה: למה אפלית בי?

אמר לו: למה לעגת לי?

אמר ליה: חס ושלום, לא אפלתי בך;

אמר לו: חס ושלום, לא לעגתי לך;

אלא את מן ממונך, ואנא מן אוריתי,

אלא אתה מממונך, ואני מתורתי,

דכתיב: כִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף.

שכתוב: ״כי בצל החכמה בצל הכסף״.

אמר ליה: ולמה יתבת בין מלכא למלכתא?

אמר לו: ולמה ישבת בין המלך למלכה?

דהכי כתיב בספר בן סירא:

שכך כתוב בספר בן סירא:

סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ(משלי ד, ח) ובין נגידים תושיבך(בן סירא יא, א).

״סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך״.

אמר ליה: חמית מן מה אנא מוקר לך?

אמר לו: ראית במה אני מכבד אותך?

אמר ליה: לית את מוקיר לי, אלא אוריתא מוקרה לי,

אמר לו: אין אתה מכבד אותי, אלא התורה מכבדת אותי,

דכתיב: סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ.

שכתוב: ״סלסלה ותרוממך״.

אמר ליה: מזגין ליה כסא דלבריך.

אמר לו: מוזגים לו כוס לברך.

אמר: מה אברך? ברוך שהאכיל ינאי וחבריו.

אמר ליה: עד כדון בקשיותך?

אמר לו: עד עכשיו אתה עומד בעקשנותך?

לא שמעית מן יומוי ינאי בברכתא.

מימי לא שמעתי את שם ינאי בברכה.

אמר: ומה אית לי למימר? ברוך שאכלתי — ולא אכלתי!

אמר: ומה יש לי לומר? ״ברוך שאכלתי״ — ולא אכלתי!

אמר: אייתון ליה דייכול.

אמר: הביאו לו שיאכל.

מן דאכל, אמר: ברוך שאכלנו משלו.

משאכל, אמר: ״ברוך שאכלנו משלו״.

בדין זימון

אמר רבי יוחנן: חלוקין עליו חבריו על שמעון.

רבי אבא אמר: אף על הראשונה.

רבי ירמיה אומר: על השניה.

ומחלפין שטתיהומחלפין שטתיה — ומחליפים את שיטתו דרבי ירמיה:

פשיטא ליה מהכאפשיטא ליה מהכא — פשוט לו מכאן —

פשיטא ליה תמןפשיטא ליה תמן — פשוט לו שם כרבן שמעון בן גמליאל,

והכא צריכא ליהוהכא צריכא ליה — וכאן מסופק לו כרבנן.

תני:

עלה וטבל והסב עמהן, אף על פי שלא אכל עמהן כזית דגן — מזמנין עליו;

כדברי חכמים.

רבי יעקב אמר בשם רבי אסי:

לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן.

והא תני: שנים שאכלו דגן, ואחד אכל חוץ מדגן — מצטרף.

כמאן תנינןכמאן תנינן — כדברי מי שנינו? כרבן שמעון בן גמליאל.

בן בטיח ורבן יוחנן בן זכאי

ארבעה בליוטיןבליוטין — חברי מועצת העיר, עשירים גדולים היו בירושלם:

בן ציצת הכסת, ונקדימון בן גריון, ובן כלבא שבוע,

דכל חד הוה יכיל מספק ומפרנסדכל חד הוה יכיל מספק ומפרנס — שכל אחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים.

והיה שם בן בטיח, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי, והיה ממונה על האוצרות.

עמד ושרף את האוצרות.

שמע רבן יוחנן בן זכאי, ואמר: ווי!

אזלין אמריןאזלין אמרין — הלכו ואמרו לבן בטיח: חביבךחביבך — דודך (אחי אמך) אמר ווי.

שלח ואיתיאיהשלח ואיתיאיה — שלח והביאו.

אמר ליה: למה אמרת ווי?

אמר ליה: ווה אמריתווה אמרית — ״וה״ אמרתי (קריאת שמחה), ולא ״ווי״,

שכל זמן שהאוצרות קיימין — לא יהבין גרמיהון למעבד קרבאלא יהבין גרמיהון למעבד קרבא — לא ימסרו את עצמם לעשות מלחמה.

בן ווי לווהבן ווי לווה — בין ״ווי״ ל״וה״ נמלט רבן יוחנן.

וקרון עליהוקרון עליה — וקראו עליו הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

רבי יוחנן והבלמוס

מעשה ברבי יוחנן שאחזו בלמוסבלמוס — רעב חולני, חולשה מרעב,

והלך לאימוניס, וישב לו למזרחה של תאנה, ונתרפא.

אמרו ליה: הדא מנא לךהדא מנא לך — זו מנין לך?

אמר ליה: מן דוד, דכתיב:

וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צמוקין(שמואל א ל, יב).

וקרון עליה הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

רבי יוסי בר יאסין באילפא

רבי יוסי בר יאסין הוה יתיב באילפא, ואתיה מן נסיס.רבי יוסי בר… — רבי יוסי בר יאסין היה יושב בספינה, ובא מן נסיס. ואמר לו נער: אני צריך לרדת (לים, לטבול). אמר לו: אל תרד לים, שהים סכנה. אמר לו: רוצה אני לקרוא קריאת שמע. אמר לו: קרא. אמר לו: רוצה אני לאכול. אמר לו: אכול. כיון שבאו לנמל, אמר לו: אסור אתה עד שתטבול. וקראו עליו ״והחכמה תחיה בעליה״ — אלא ״תְּחַיֶּה בעליה״.

רבי יוסי בר יאסין היה יושב בספינה, ובא מן נסיס.

ואמר ליה טליא: אנא צריך למיחת.

ואמר לו נער: אני צריך לרדת (לים, לטבול).

אמר ליה: לא תיחות לימא, דימא סכנתא.

אמר לו: אל תרד לים, שהים סכנה.

אמר ליה: בעי אנא למקרי קריאת שמע.

אמר לו: רוצה אני לקרוא קריאת שמע.

אמר ליה: קרי.

אמר לו: קרא.

אמר ליה: בעי אנא מיכול.

אמר לו: רוצה אני לאכול.

אמר ליה: אכול.

אמר לו: אכול.

כיון דאתו ללמן, אמר ליה: אסור אתה עד שתטבול.

כיון שבאו לנמל, אמר לו: אסור אתה עד שתטבול.

וקרון עליה והַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ — אלא תיחיה בעליה.

וקראו עליו ״והחכמה תחיה בעליה״ — אלא ״תְּחַיֶּה בעליה״.

רבי מאיר בחנותא דארמיין

רבי מאיר הוה מתבעי למלכותא, וערק.רבי מאיר הוה… — רבי מאיר היה מבוקש על ידי המלכות, וברח. עבר על חנות אחת של גויים, ומצא אותם יושבים ואוכלים מאותו המין (בשר חזיר). ראו אותו, אמרו: הוא הוא; אין זה הוא. אמרו: אם הוא הוא — אנו קוראים לו (לאכול); אם אוכל — אין זה הוא, ואם לאו — ודאי הוא. קראו לו, ובא. משבא, אמרו לו: אכול עמנו. והיה טובל אצבע אחת בדם החזיר, ונותן את אצבעו האחרת בפיו, ומוצץ. אמרו זה לזה: אילו היה רבי מאיר, לא היה עושה כך. ועזבוהו, וברח. קראו עליו ״החכמה תחיה בעליה״.

רבי מאיר היה מבוקש על ידי המלכות, וברח.

עבר על חדא חנותא דארמיין, ואשכח יתהון יתיבין אכלין מן ההוא מינא.

עבר על חנות אחת של גויים, ומצא אותם יושבים ואוכלים מאותו המין (בשר חזיר).

חמון יתיה, אמרין: הוא הוא, לית הוא.

ראו אותו, אמרו: הוא הוא; אין זה הוא.

אמרין: אם הוא הוא — אנן כרזין ליה;

אמרו: אם הוא הוא — אנו קוראים לו (לאכול);

אין אכיל — לית הוא, ואם לאו — וודאי הוא.

אם אוכל — אין זה הוא, ואם לאו — ודאי הוא.

כרזין ליה, ואתא.

קראו לו, ובא.

מן דאתא, אמרין ליה: אכול עמן.

משבא, אמרו לו: אכול עמנו.

והוה צבע חד אצבעיה בדמיה דחזיר, ויהב אצבעתיה אחרי בפומיה, ומתק הוה.

והיה טובל אצבע אחת בדם החזיר, ונותן את אצבעו האחרת בפיו, ומוצץ.

אמרין דין לדין: אלו הוה רבי מאיר, לא הוה עביד כן.

אמרו זה לזה: אילו היה רבי מאיר, לא היה עושה כך.

ושבקוניה, וערק.

ועזבוהו, וברח.

קרון עליה הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

קראו עליו ״החכמה תחיה בעליה״.

רבי דמך: רב קפרא בצפורי

רבי הוה דמיך בצפורי.רבי הוה דמיך… — רבי היה גוסס בציפורי. אמרו בני ציפורי: כל מי שיבוא ויאמר ״מת רבי״ — נהרוג אותו. הלך רב קפרא והציץ בחלון, והביט בהם, וראשו מכוסה ובגדיו קרועים. אמר: אחי בני ידעיה, שמעוני: אראלים ומצוקים אחזו ידם בלוחות הברית; גברה ידם של אראלים, וחטפו את הלוחות. אמרו לו: מת רבי? אמר להם: אתם אמרתם, אני לא אמרתי. ולמה לא אמר? שכתוב: ״מוציא דבה הוא כסיל״. קרעו את בגדיהם, עד שהלך קול הקריעה עד גבתא, מהלך שלשה מילין. וקראו עליו ״החכמה תחיה בעליה״.

רבי היה גוסס בציפורי.

אמרין צפוראי: כל דאתא ויימר ״דמך רבי״ — קטלינן ליה.

אמרו בני ציפורי: כל מי שיבוא ויאמר ״מת רבי״ — נהרוג אותו.

אזל רב קפרא ועלל בכוותא, ואדיק ליה, ורישיה מכרך, ומניה בזיעין.

הלך רב קפרא והציץ בחלון, והביט בהם, וראשו מכוסה ובגדיו קרועים.

אמר:

אחי בני ידעיה, שמעוני:

אראלים מצוקים אחזו ידן בלוחות הברית;

אראלים ומצוקים אחזו ידם בלוחות הברית;

גברה ידן של אראלים, וחטפו הלוחות.

גברה ידם של אראלים, וחטפו את הלוחות.

אמרין ליה: דמך רבי?

אמרו לו: מת רבי?

אמר לון: אתון אמריתו, אנא לא אמינא.

אמר להם: אתם אמרתם, אני לא אמרתי.

ולמה לא אמר? דכתיב: מוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל(משלי י, יח).

ולמה לא אמר? שכתוב: ״מוציא דבה הוא כסיל״.

קרעין מאניהון, עד דאזל קליה דקרעא עד גיבתא, מהלך שלשה מילין.

קרעו את בגדיהם, עד שהלך קול הקריעה עד גבתא, מהלך שלשה מילין.

וקרו עלוי הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

וקראו עליו ״החכמה תחיה בעליה״.

הספדו של רבי

רבי נחמיה בשם רבי מונא אמר:

מעשה נסים נעשו באותו היום.

ערב שבת היתה,

ואתכנשון כל קרייתא להספדיה דרבי.ואתכנשון כל קרייתא… — ונאספו כל העיירות להספדו של רבי. הספידוהו בשמונה עשרה בתי כנסת, והוליכוהו לבית שערים, ותלה להם (הקדוש ברוך הוא) את היום, עד שהגיע כל אחד ואחד מישראל לביתו, ומדליק לו את הנר, וצולה לו דג, וממלא לו חבית של מים. עד שעשה אחרון שבהם — שקעה החמה, וקרא הגבר. התחילו מצטערים, אמרו: אוי, שחיללנו את השבת! יצאה בת קול ואמרה: כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי — מזומן לחיי העולם הבא, חוץ מן הכובס, שהיה שם ולא בא. כיון ששמע כך, עלה לגג, והשליך את עצמו מן הגג, ונפל ומת. יצאה בת קול ואמרה: אף הכובס מזומן לחיי העולם הבא.

ונאספו כל העיירות להספדו של רבי.

אטרפיוניה בתמני סרי כנישתא, ואובליניה לבית שערים,

הספידוהו בשמונה עשרה בתי כנסת, והוליכוהו לבית שערים,

ותלה לון יומא, עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו,

ותלה להם (הקדוש ברוך הוא) את היום, עד שהגיע כל אחד ואחד מישראל לביתו,

ומדליק לו את הנר, וצולה לו דג, וממלא לו חבית של מים.

עד שעשה אחרון שבהן — שקעה חמה, וקרא את הגבר.

עד שעשה אחרון שבהם — שקעה החמה, וקרא הגבר.

שרון מציקין, אמרין: ווי דחללינן שבתא!

התחילו מצטערים, אמרו: אוי, שחיללנו את השבת!

יצאת בת קול ואמרה:

יצאה בת קול ואמרה:

כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי — מזומן לחיי העולם הבא,

בר מן קצרא, דהוה תמן ולא אתא.

חוץ מן הכובס, שהיה שם ולא בא.

כיון דשמע כן, סלק לאיגרא, וטלק גרמיה מן אגרא, ונפל ומת.

כיון ששמע כך, עלה לגג, והשליך את עצמו מן הגג, ונפל ומת.

יצתה בת קול ואמרה: אף קצרא מזומן לחיי העולם הבא.

יצאה בת קול ואמרה: אף הכובס מזומן לחיי העולם הבא.

תרגום לעבריתמאי טעמא מה הטעם ומחלפין שטתיה ומחליפים את שיטתו פשיטא ליה מהכא פשוט לו מכאן פשיטא ליה תמן פשוט לו שם והכא צריכא ליה וכאן מסופק לו כמאן תנינן כדברי מי שנינו בליוטין חברי מועצת העיר, עשירים גדולים דכל חד הוה יכיל מספק ומפרנס שכל אחד היה יכול לספק ולפרנס אזלין אמרין הלכו ואמרו חביבך דודך (אחי אמך) שלח ואיתיאיה שלח והביאו ווה אמרית ״וה״ אמרתי (קריאת שמחה), ולא ״ווי״ לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא לא ימסרו את עצמם לעשות מלחמה בן ווי לווה בין ״ווי״ ל״וה״ בלמוס רעב חולני, חולשה מרעב הדא מנא לך זו מנין לך

ברְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים — אדם הראשון וגזרת המיתה

דרשת הפסוק · ״ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו״ · העולם שנברא בשביל האדם, ומשה שמת בחטא אדם הראשון

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יג פסקה א; בדפוס: ז, יג, א).

״רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון״ — אין בדפוס. ״ומתה״, ״הבן״, ״כאן״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״ילדה שם וגדלה שם״ — בדפוס ״ילדה שם בן גדלה שם״. ״כך, שכתוב…״ — בדפוס ״כך במשה, כמו שכתוב…״.

רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים(קהלת ז, יג).

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן,

ואמר לו: ראה מעשי כמה נאין ומשובחין הן!

כל מה שבראתי — בשבילך בראתי.

תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי;

שאם קלקלת — אין מי שיתקן אחריך.

ולא עוד, אלא שאת גורם מיתה לאותו צדיק.

משל הבן שנולד בבית האסורין

משל משה רבינו, למה הוא דומה?

לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורין;

ילדה שם, וגדלה שם, ומתה שם.

לימים עבר המלך על פתח האסורין.

עד שהמלך עובר, התחיל אותו הבן צווח ואומר:

אדני המלך, כאן נולדתי, כאן גדלתי — באי זה חטא אני נתון כאן?

אמר לו המלך: בחטא של אמך.

כך, שכתוב: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ(בראשית ג, כב) —

כתיב: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).

גבְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב — תשובה, תפלה וצדקה

דרשת הפסוק · ״ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה״ · יום טוב לעשותו מיד, ושלשה דברים שמבטלין את הגזרה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יד פסקה א; בדפוס: ז, יד, א).

״רבי ברכיה ורבי אבא בר כהנא אמרו״ — אין בדפוס. ״תפלה ותשובה וצדקה״ — בדפוס ״תפלה וצדקה ותשובה״, ובסופו נוסף ״ר׳ מנא אמר אף התענית״.

המדרש קורא ״וישובו מדרכם הרעה״ (במסורה: וישבו מדרכיהם הרעים).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, ג — שם ״אמר רבי אבא בר כהנא״ לבדו, ״ראה איך לעשות תשובה ולהינצל ממנו״ (כאן: ״שתנצל מדינה של גהינם״); ״רבי יודן בשם רבי לעזר: שלשה הן שמבטלין את הגזירה… התפילה והצדקה והתשובה״, ואחריו שם ״אף שינוי השם ושינוי מעשה״ ו״אף התענית״ (כאן אינם; בקהלת רבה ה, ו).

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב(קהלת ז, יד).

רבי ברכיה ורבי אבא בר כהנא אמרו:

אם נזדמן לך יום טוב — תהא עושה אותו מיד.

מה טעם?

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה —

איך לעשות תשובה, שתנצל מדינה של גהינם.

אמר רבי יודן בשם רבי אלעזר:

שלשה דברים מבטלין הגזרה: תפלה ותשובה וצדקה,

ושלשתן בפסוק אחד.

הדא הוא דכתיב:

וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ(דברי הימים ב ז, יד) — זו תפלה.

וִיבַקְשׁוּ פָנַי — זו צדקה,

היך כמה דאת אמר: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ(תהלים יז, טו).

וְיָשֻׁובוּ מדרכם הרעה — זו תשובה.

למה? גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים.

דוּבְיוֹם רָעָה רְאֵה — עניים ועשירים

דרשת הפסוק · ״ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה״ · שמחה עם החבר, פרנסת עניים, ומנהגו של רבי תנחום

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יד פסקה ב; בדפוס: ז, יד, ב).

״טובתן״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים ״כך״); בדפוס ״טובתו״. ״רבי תנחום ברבי חייא״ — בדפוס ״ר׳ תנחום בר חייא״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, ג — שם ״ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה… ראה היאך לעשות עמו חסד״, ו״כך הייתה אמו של רבי תנחום ברבי חייא עושה״ (כאן רבי תנחום עצמו); ״כדי שיהיו מתפרנסין אילו מאילו״ (כאן ״כדי שיזכו אלו באלו״).

רבי תנחום ברבי חייא פתר קריה בעניים ובעשירים:

ביום טובתן של חברך — שמח עמו.

וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה(קהלת ז, יד) —

היאך לפרנס את העניים, שתקבל עליהם שכר.

כך היה רבי תנחום עושה:

אם היה למוד לקח ליטרא בשר — היה לוקח שתים: אחת חלקו, ואחת לעניים;

שתי אגודות של ירק — אחת לו, ואחת לעניים.

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים —

אלו עניים ועשירים, כדי שיזכו אלו באלו.

הבְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב — בתורה ובמועדים

דרשת הפסוק · ״ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה״ · הרואים והנראים, גיהנם וגן עדן, ושמיני עצרת פרקליט לגשמים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יד פסקה ג; בדפוס: ז, יד, ג).

״תשמח״ — התי״ו מסופקת. אחרי ״ויצאו״ כתוב ״ויצ״, שנמחק במאגרים ואינו כאן. ״בלא״ (שנה בלא בצורת) — בגליון. ״מצילות זו מזו״ — בדפוס ״מציצות״. ״אלא יום שמיני עצרת״ — בדפוס ״כיום שמיני עצרת״.

המדרש קורא ״ויצאו תראו״ (במסורה: ויצאו וראו), ״ביום שמיני עצרת״ (במסורה: ביום השמיני עצרת).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, ג — שם ״ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה״, ו״תהא מטברטי ולא מיקנגריא״, שאינו כאן; גיהנם וגן עדן ״כדי שיהו מצילות זו מזו״, ושם ״רבי חנינא אמר: טפח״. דברי רבי לוי שם: ״אותם הקרבנות… שאין פרקליט טוב לירידת גשמים יותר מן הקרבנות״ (כאן: ״לא בראתי פרקליט טוב לגשמים אלא יום שמיני עצרת״).

רבי אחא פתר קריה בתורה:

בשמחתה תשמח.

תהא מן הרואין, שכתוב בהן: וְיָצְאוּ תראו בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים(ישעיה סו, כד),

ולא מן הנראים, שכתוב בהן: כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת.

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה(קהלת ז, יד) — זה גהינם וגן עדן.

כמה ביניהן? טפח.

רבי יוחנן אמר: כותל.

ורבנין אמרין: שתיהן שוות, כדי שיהיו מצילות זו מזו.

רבי לוי פתר קריה בימים טובים:

שנתתי לך — תהא שמח ומשמח להקדוש ברוך הוא בקרבנות.

אם תבא שנה בלא בצורת —

נפיק לכרמך, חמי וחדי; חמי את לזיתך, וחדי.נפיק לכרמך… — צא לכרמך, ראה ושמח; ראה את זיתיך, ושמח.

צא לכרמך, ראה ושמח; ראה את זיתיך, ושמח.

אמר הקדוש ברוך הוא: לא בראתי פרקליט טוב לגשמים אלא יום שמיני עצרת.

הדא הוא דכתיב:

בַּיּוֹם שמיני עֲצֶרֶת(במדבר כט, לה).

ויֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ — הצדיק והרשע

דרשת הפסוק · ״את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו״ · הצדיק שנאסף קודם שיחטא, והרשע שהקדוש ברוך הוא מצפה לתשובתו

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה א; בדפוס: ז, טו, א).

״לידי מייט״ — היו״ד הראשונה מסופקת. ״אבדה תקותו״ — הסופר כתב ״תשובתו״ ומחקו, והמגיה במאגרים משלים ״תקותו״ (וכן בדפוס), כלשון הפסוק ״תאבד תקוה״.

״משל לכת של לסטים״ — בדפוס ״לכת אחת לסטין״. ״רבי מיאשא״ — בדפוס ״ר׳ יאשיה״; ״שכרן בעולם״ — שם ״שכרן בעוה״ז״.

המדרש קורא ״את הכל ראית״ (במסורה: ראיתי), ״אובד״ (במסורה: אבד).

אֶת הַכֹּל ראית בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹובֵד בְּצִדְקוֹ(קהלת ז, טו).

שאלו את שמואל הקטן: מהו דכתיב יֵשׁ צַדִּיק אֹובֵד בְּצִדְקוֹ?

אמר להם:

גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שצדיק עתיד לבא לידי מייטלידי מייט — לידי מעידה (חטא).

אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא בצדקו — אסלקנו.

שנאמר: יֵשׁ צַדִּיק אֹובֵד בְּצִדְקוֹ.

וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ —

כל זמן שאדם חי, הקדוש ברוך הוא מצפה לו לתשובה;

מת — אבדה תקותו,

שנאמר: בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה(משלי יא, ז).

משל הלסטים שלא ברח

משל לכת של לסטים שהיתה חבושה בבית האסורין.

חתר אחת מהן חתירה אחת, וברחו כלם.

נשתייר שם אחד מהן, ולא ברח.

כיון שבא השלטון, התחיל חבטו במקל.

אמר: ביש גדא וטמיע מזלא! חתירתא קומיך, ולא הויתא עריק?אמר: ביש גדא… — אמר: רע מזלי ושקע כוכבי! המחתרת לפניך, ולא היית בורח?

אמר: רע מזלי ושקע כוכבי! המחתרת לפניך, ולא היית בורח?

כך לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אומר לרשעים: התשובה לפניכם, ולא שבתם!

אלא וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה(איוב יא, כ).

מפני מה מאריך לרשעים

ומפני שלשה דברים — אמר רבי מיאשא — הקדוש ברוך הוא מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה:

שמא יעשו תשובה;

או יעשו מצות, שישלם הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם;

או שמא יצאו מהן בנים טובים צדיקים.

שכן מצינו:

האריך פנים לאחז — ויצא ממנו חזקיה;

עם אמון — ויצא ממנו יאשיהו;

שמעי — ויצא ממנו מרדכי.

תרגום לעבריתלידי מייט לידי מעידה (חטא)

זאַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה — רחמנותו של שאול

דרשת הפסוק · ״אל תהי צדיק הרבה״ · שאול שדן עם בוראו על עמלק, ורחמן במקום אכזרי

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טז פסקה א; בדפוס: ז, טז, א).

״אם אדם חטא״ — המ״ם מסופקת. ״ריש לקיש״ — בדפוס ״רשב״ל״. ״ומנין שנעשה רחמן במקום אכזרי? שנאמר ויחמול שאול״ — אין בדפוס. ״ולא תהא כזרעו של עמלק״ — בדפוס ״ולא תהא נוב כזרעו של עמלק״.

המדרש קורא ״לך והכית את עמלק״ (במסורה: עתה לך והכיתה את עמלק), ״ויחמול״ (במסורה: ויחמל).

אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה(קהלת ז, טז) — יותר מבוראך.

מדבר בשאול, דכתיב:

וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל(שמואל א טו, ה).

רבי הונא ורבי בניה אומר:

התחיל מדיין כנגד בוראו.

אמר: כך אמר הקדוש ברוך הוא: לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק(שמואל א טו, ג).

אם אנשים חטאו — נשים וטף ושור ובקר וצאן מה חטאו?

יצתה בת קול ואמרה לו: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה — יותר מבוראך.

ורבנין אמרי:

התחיל מדיין כנגד עגלה ערופה.

אמר: כתיב וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל(דברים כא, ד) —

הוא הורג, והיא נערפת?

אם אדם חטא — בהמה מה חטאת?

יצתה בת קול ואמרה: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה.

רחמן במקום אכזרי

ריש לקיש אמר:

כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי — סוף שיעשה אכזרי במקום רחמן.

ומנין שנעשה רחמן במקום אכזרי? שנאמר: וַיַּחְמֹול שָׁאוּל(שמואל א טו, ט).

ומנין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר: וְאֵת נֹוב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב(שמואל א כב, יט).

ולא תהא כזרעו של עמלק!

ורבנן אמרי:

כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי — סוף שמדת הדין פוגעת בו,

שנאמר: וַיָּמׇת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו(שמואל א לא, ו).

חאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה — מקצת רשע

דרשת הפסוק · ״אל תרשע הרבה ואל תהי סכל״ · מעט רשע אינו היתר, ושלא יאמר: מאחר שטעמתי, אטעם הכל

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יז פסקה א; בדפוס: ז, יז, א).

״מן דחדא בסימא כולא בסימא״ — בדפוס ״מן דהדה בחמה כלה בחמה״.

אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל(קהלת ז, יז).

אמר רבי ברכיה:

אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה — וציבחר שריוציבחר שרי — ומעט מותר??

אלא דלא תימרדלא תימר — שלא תאמר: מן דחדא בסימאמן דחדא בסימא — מאחר שאחת מתוקה, כולא בסימאכולא בסימא — הכל מתוק.

תרגום לעבריתוציבחר שרי ומעט מותר? דלא תימר שלא תאמר מן דחדא בסימא מאחר שאחת מתוקה כולא בסימא הכל מתוק

טטוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה — מקרא ומשנה

דרשת הפסוק · ״טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם״ · מקרא ומשנה, וירא אלהים שיוצא ידי שניהם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יח פסקה א; בדפוס: ז, יח, א).

המדרש קורא ״תאחוז״, ״אל תנח ידיך״, ״כי ירא האלהים״ (במסורה: תאחז, אל תנח את ידך, כי ירא אלהים).

טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹוז בָּזֶה(קהלת ז, יח) — זה מקרא.

וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח ידיך — זה משנה.

כִּי יְרֵא האלהים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם —

כגון רבי אבהו דקסרין.

יהַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם — הקדוש ברוך הוא ואדם הראשון

דרשת הפסוק · ״החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים״ · עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, ועשרה דברים שמשמשין את הנפש

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יט פסקה א; בדפוס: ז, יט, א).

״נברא״ — הבי״ת הושלמה במאגרים. ״שמשמשין״ — השי״ן השנייה מסופקת. בדפוס ״מעשרה מאמרות שנברא בהן העולם״, בלא לשון המשנה; ״הריאה משמשתן״ — שם ״מששתן״; ״ונפש למעלה מכלן״ — אין בדפוס.

המדרש קורא ״תעוז״ (במסורה: תעז), ״אתה חותם תבנית״ (במסורה: תכנית).

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם(קהלת ז, יט) — זה הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ(איוב ט, ד).

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — שבהן נברא העולם,

כמו ששנינו: בעשרה מאמרות נברא העולם(משנה אבות ה, א).

אדם הראשון: עשרה דברים שמשמשין את הנפש

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה אדם הראשון,

דכתיב: אַתָּה חוֹתֵם תבנית מָלֵא חׇכְמָה(יחזקאל כח, יב).

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — אלו עשרה דברים שמשמשין את הנפש.

ואלו הן:

הוושט — למזון;

קנה — לקול;

כבד — לחמה;

מרה — לקנאה;

הריאה — משמשתןמשמשתן — משמשת את כולם;

המססהמסס — חלק הקיבה (כקיבה השנייה של המעלה גרה) — לטחון;

טחול — לשחוק;

כליות — יועצות;

לב — מבין;

לשון — גומר;

ונפש — למעלה מכלן.

תרגום לעבריתמשמשתן משמשת את כולם המסס חלק הקיבה (כקיבה השנייה של המעלה גרה)

יאהַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם — נח, אברהם ויעקב

דרשת הפסוק · ״החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים״ · דבר אחר · נח ואברהם שנבחרו מעשרה דורות, ויעקב שידע שיוסף קיים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יט פסקה ב; בדפוס: ז, יט, ב).

״את אברם״ — תוקן במאגרים. ״שבר״ — השי״ן מסופקת. ״הוה ידע סברו במצרים״ — בדפוס ״ויעקב היה יודע… היה יודע שברו במצרים״.

נח

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם(קהלת ז, יט) — זה נח.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה דורות שמאדם ועד נח;

מכלן לא נדבר אלא עמו,

שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ(בראשית ח, טו).

אברהם

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה אברהם אבינו.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה דורות שמנח עד אברהם;

לא בחר מכלן, ולא כרת ברית, אלא עמו,

שנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית(בראשית טו, יח).

יעקב

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — זה יעקב אבינו.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה שבטים,

שירדו למצרים ועלו, לא ידעו שיוסף קיים,

שנאמר: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם(בראשית מב, א) —

הוה ידע סברו במצרים.

יבהַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם — משה וישראל

דרשת הפסוק · ״החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים״ · דבר אחר · משה שכבש עשרה דברים שמשמשין את הגוף, וישראל עם חכם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יט פסקה ג; בדפוס: ז, יט, ג).

״ומכרוכא קטינא״ — הושלם במאגרים (וכן בדפוס). ״לפיטכאכא ומפיטכאכא״ — בדפוס ״לפטרוכא ומפטרוכא״. ״לא צרך משה״ — בדפוס ״לא נצרך״. ״לחם לא אכל״ — האל״ף מסופקת, ובכתב היד רווח בין ״ל״ ל״אכל״.

״כדלעיל״ — כך בכתב היד, בהדגשה, והרשימה אינה חוזרת בו. הרשימה הושלמה כאן בסוגריים מן הסעיף י, בלשון כתב היד שם. בדפוס הרשימה חוזרת במלואה (״הוושט למזון… לשון גומר״, בלא ״ונפש למעלה מכלן״; ״הריאה מששתן״).

המדרש קורא ״עיר גבורים״ (במסורה: גברים), ״מעשרה שליטין״ (במסורה: שליטים).

משה

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם(קהלת ז, יט) — זה משה רבינו,

שנאמר: עִיר גִּבֹּורִים עָלָה חָכָם(משלי כא, כב).

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — שכבשן משה:

עשרה דברים שמשמשין את הגוף.

ואלו הן:

מן פומא לוושטאמן פומא לוושטא — מן הפה לוושט,

מן וושטא להמססאמן וושטא להמססא — מן הוושט להמסס,

מן המססא לקבתאמן המססא לקבתא — מן ההמסס לקיבה,

מן קיבתא לאצטומכאמן קיבתא לאצטומכא — מן הקיבה לאצטומכא (פי הקיבה),

מאצטומכא לכרוכא קטינאמאצטומכא לכרוכא קטינא — מן האצטומכא למעי הדק,

ומכרוכא קטינא לבית כסאלבית כסא — לבית הכוס (חלק במעיים),

ומבית כסא לבנא מעיאומבית כסא לבנא מעיא — ומבית הכוס לבני המעיים,

מבנא מעיא לכרוכא עביאמבנא מעיא לכרוכא עביא — מבני המעיים למעי העבה,

ומכרוכא עביא לסניא דיביומכרוכא עביא לסניא דיבי — ומן המעי העבה ל״סניא דיבי״ (חלק במעי הגס),

ומסניא דיבי לפיטכאכאומסניא דיבי לפיטכאכא — ומן ה״סניא דיבי״ ל״פיטכאכא״ (המעי הישר),

ומפיטכאכא לעזקתאומפיטכאכא לעזקתא — ומן ה״פיטכאכא״ לטבעת (פי הטבעת),

ומעזקתא לבראומעזקתא לברא — ומן הטבעת לחוץ.

ומכלן לא צרך משה, לא להכניס ולא להוציא,

שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ — לֶחֶם לֹא אָכַל(שמות לד, כח).

ישראל

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם — אלו ישראל,

שנאמר: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן(דברים ד, ו).

מֵעֲשָׂרָה שליטין — מעשרה שמשין שמשמשין את הנפש, כדלעיל:

ואלו הן:

הוושט — למזון;

קנה — לקול;

כבד — לחמה;

מרה — לקנאה;

הריאה — משמשתן;

המסס — לטחון;

טחול — לשחוק;

כליות — יועצות;

לב — מבין;

לשון — גומר;

ונפש — למעלה מכלן.

תרגום לעבריתמן פומא לוושטא מן הפה לוושט מן וושטא להמססא מן הוושט להמסס מן המססא לקבתא מן ההמסס לקיבה מן קיבתא לאצטומכא מן הקיבה לאצטומכא (פי הקיבה) מאצטומכא לכרוכא קטינא מן האצטומכא למעי הדק לבית כסא לבית הכוס (חלק במעיים) ומבית כסא לבנא מעיא ומבית הכוס לבני המעיים מבנא מעיא לכרוכא עביא מבני המעיים למעי העבה ומכרוכא עביא לסניא דיבי ומן המעי העבה ל״סניא דיבי״ (חלק במעי הגס) ומסניא דיבי לפיטכאכא ומן ה״סניא דיבי״ ל״פיטכאכא״ (המעי הישר) ומפיטכאכא לעזקתא ומן ה״פיטכאכא״ לטבעת (פי הטבעת) ומעזקתא לברא ומן הטבעת לחוץ

יגהַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם — דוד ועשרה זקנים

דרשת הפסוק · ״החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים״ · דבר אחר · עשרה שאמרו ספר תהלים, ודוד שנבחר לומר על ידי כלם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יט פסקה ד; בדפוס: ז, יט, ד).

״רב ורבי יוחנן״ — בכתב היד ״ר׳ ור׳ יוחנן״, ופתחנו ״רב״ כבדפוס. ״ורב אמר: אסף חורן הוא״ — בכתב היד ״ור׳ יוחנן אמ׳״, בסתירה לדברי רבי יוחנן שלפניו (״הוא אסף דהכא, הוא אסף דתמן״); תוקן על פי הדפוס: ״על דעת רב אסף אחר הוא״. ״רב אמר: לידותון, נביא על הדתין…״ — בדפוס דברים אלה לרבי יוחנן, ורב אומר ״לידותון ממש״.

״אחרנין״ — היו״ד מסופקת. ״גאנסין״ — הגימ״ל מסופקת; בדפוס ״אנשים״. ״מי מנעים״ — מסופק. בדפוס ״ר׳ הונא בשם ר׳ אחא: אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים…״, והחתימה ״הה״ד ונעים זמירות ישראל״.

המדרש קורא ״על ידי אסף הנביא״ (במסורה: על יד אסף הנבא).

דוד ועשרה זקנים

דבר אחר:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם(קהלת ז, יט) — זה דוד.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — מעשרה זקנים וצדיקים שאמרו בספר תהלים.

ואלו הן: אדם הראשון, אברהם, משה, דוד ושלמה —

על אלין חמישתא לא פליגיןעל אלין חמישתא לא פליגין — על אלו החמשה אין חולקים.

ואלין חמישתא אחרניןואלין חמישתא אחרנין — ואלו חמשה אחרים: אסף, והימן, וידותון, שלשה בני קרח — אחד הן, ועזרא.

אסף וידותון

רב ורבי יוחנן.

על דעתיה דרבי יוחנןעל דעתיה דרבי יוחנן — לדעת רבי יוחנן: הוא אסף דהכאהוא אסף דהכא — הוא אסף שכאן, הוא אסף דתמןהוא אסף דתמן — הוא אסף שלשם;

אלא על ידי שהיה בן תורה, זכה לומר עם אחיו, וזכה לומר על ידי עצמו.

ורב אמר: אסף חורן הואאסף חורן הוא — אסף אחר הוא,

שנאמר: עַל ידי אָסָף הַנִּבָּיא עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ(דברי הימים א כה, ב).

רב אמר:

לִידוּתוּן(תהלים לט, א) — נביא על הדתין ועל הדינין שעברו עליו ועל ישראל.

רבי אחא אמר:

עליו — על הדינין שעברו עליו ועל ישראל.

משל החבורה שאמרה הימנון למלך

אמר רבי אחא:

אף על גב דאת אמראף על גב דאת אמר — אף על פי שאתה אומר עשרה אמרו ספר תהלים — מכלן לא אמרו אלא דוד.

משלו משל: למה הדבר דומה?

לחבורה של גאנסין שהיתה מבקשת לומר הימנוןהימנון — שיר הלל למלך.

אמר להם המלך:

כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משובחין לומר הימנון לפני;

אלא איש פלני יאמר על ידי כלכם.

למה? שקולו ערב.

כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תלים, אמר להן הקדוש ברוך הוא:

כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משובחין לומר הימנן לפני;

אלא דוד יאמר על ידי כלכם.

למה? שקולו ערב ונעים לי יותר מקולכם.

רבי הונא אמר בשם רבי אחא:

מי מנעים זמירותיהן של ישראל? דוד,

דכתיב: נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי(שמואל ב כג, א).

תרגום לעבריתעל אלין חמישתא לא פליגין על אלו החמשה אין חולקים ואלין חמישתא אחרנין ואלו חמשה אחרים על דעתיה דרבי יוחנן לדעת רבי יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף שכאן הוא אסף דתמן הוא אסף שלשם אסף חורן הוא אסף אחר הוא אף על גב דאת אמר אף על פי שאתה אומר הימנון שיר הלל

ידכִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ — גבאי צדקה

דרשת הפסוק · ״כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ · גבאי צדקה שנותנין שלא כראוי, ולא יחטא — ולא יחטיא

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כ פסקה א; בדפוס: ז, כ, א).

״רבי יודן ברבי שמעון בר שקפא״ — בדפוס ״ר׳ יודן״. ״וכי יש צדיק וחוטא״ — שם ״וכי יש אדם צדיק וחוטא״.

המדרש קורא ״כל זה קולע… ולא יחטיא״ (במסורה: קלע… ולא יחטא).

כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ(קהלת ז, כ).

אמר רבי יודן ברבי שמעון בר שקפא:

וכי יש צדיק וחוטא?

אלא אלו גבאי צדקה ומחלקי צדקה,

שנותנין למי שראוי — שלא כראוי, ולמי שלא ראוי — כראוי.

וְלֹא יֶחֱטָא — ולא יחטיא,

היך כמה דאת אמר: כׇּל זֶה קֹולֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִיא(שופטים כ, טז).

טוכׇּל זֹה נִסִּיתִי בַחׇכְמָה — חכמתו של שלמה

דרשת הפסוק · ״כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ · חכמה כחול, חכמת בני קדם ומצרים, וחכמת אדם, אברהם, משה, יוסף ודור המדבר

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כג פסקה א; בדפוס: ז, כג, א).

״ונאמר״ — המ״ם מסופקת. ״פרוצה״ — הפ״א מסופקת. ״וברורין במזל״ — הבי״ת מסופקת; בדפוס ״שהיו יודעין במזל וקוסמין בעופות ובקיאין בטייר״. ״ואין נושכין בשיניהם״ — בדפוס ״ואין נושכין בפה אלא חותכים בסכין״.

״בשכרן״ — הרי״ש הושלמה במאגרים. ״למות״ (שעתידין למות) — בגליון (במאגרים סימן השמטה +). ״אמר רבי: כיון שבנה שלמה בית המקדש״ — בדפוס ״את מוצא בשעה שבקש שלמה לבנות בית המקדש״.

בדפוס נוסף ״מתלא אמר: דעת חסרת מה קנית…״ אחרי דברי רבי לוי, ומעשה אדם הראשון מורחב שם (אדם קורא שמות לבהמה, לעצמו ולקדוש ברוך הוא, ״אני יי הוא שמי״); בכתב היד ״נטלו והטמינו בארץ״ ואין ההרחבה. ״בני מחול — בנים שמחל להם אביהם שבשמים על עונותיהם״ — בדפוס ״אלו ישראל שמחל להם הקב״ה על מעשה העגל״.

המדרש קורא ״יהודה וישראל כחול״ (במסורה: יהודה וישראל רבים כחול), ״ויקרא לרחל השדה״ (במסורה: לרחל וללאה השדה), ״בצלמינו כדמותינו״, ״ויקרא אדם שמות״ (במסורה: האדם), ״וכלכול״ (במסורה: וכלכל).

כׇּל זֹה נִסִּיתִי בַחׇכְמָה(קהלת ז, כג).

כתיב: וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חׇכְמָה לִשְׁלֹמֹה(מלכים א ה, ט).

רבנין ורבי לוי.

רבנין אמרי:

כַּחוֹל — מהו כַּחוֹל?

ניתן לו חכמה כנגד כל ישראל.

נאמר כאן כַּחוֹל, ונאמר להלן יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל כַּחוֹל(מלכים א ד, כ).

רבי לוי אמר:

מה החול הזה גדר לים — כך חכמתו של שלמה גדר לכל ישראל,

שנאמר: עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ(משלי כה, כח).

חכמת בני קדם

וַתֵּרֶב חׇכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחׇכְמַת כׇּל בְּנֵי קֶדֶם(מלכים א ה, י).

מה היתה חכמתן של אנשי מזרח? שהיו בקיאין בטיירבטייר — בניחוש עופות, וברורין במזל.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

בשלשה דברים אני אוהב בני מזרח:

כשנושקין — אין נושקין אלא על היד;

ואין נושכין בשיניהם;

ואין יועצין אלא בשדה,

שנאמר: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל הַשָּׂדֶה(בראשית לא, ד).

חכמת מצרים: פרעה נכה ואומני שלמה

וּמִכֹּל חׇכְמַת מִצְרָיִם.

מה היתה חכמת מצרים? שהיו בקיאין בטייר, וערומים במזל.

אמר רבי:

כיון שבנה שלמה בית המקדש, שלח אצל פרעה נכה.

אמר לו: שלח לי אומנין בשכרן משלך.

מה עשה? כנס כל סניקליטיןסניקליטין — חברי מועצתו, יועציו שלו.

אמר להם: שלמה מלך ישראל בקש ממני אומנים; אי אפשיאי אפשי — איני רוצה לי להחזירו. מה אעשה?

אמרו כל חרטומיו, שהיו בקיאין בטייר:

נראה באסטרוגוליהבאסטרוגוליה — בחכמת הכוכבים (אסטרולוגיה) שלנו כל בני אדם שעתידין למות באותה שנה,

ואתה משלחן לו, וימותו אצלו, ותבקשם מידו.

מיד עשה כן.

וראו כל חרטומיו כל בני אדם שעתידין למות באותה שנה, ושלחם לו.

כיון שבאו אצל שלמה, צפה ברוח הקדש שהן מתים באותה שנה.

מה עשה? נתן להם תכריכהןתכריכהן — בגדי המתים שלהם, ושלחן לפרעה,

ואמר לו: אם אין לך תכריכין לקבור מתיך — הא מתיך בתכריכיהן.

אדם הראשון

וַיֶּחְכַּם מִכׇּל הָאָדָם(מלכים א ה, יא) — זה אדם הראשון.

ומה היתה חכמתו? שנאמר: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכׇל הַבְּהֵמָה(בראשית ב, כ) —

מה שלא קראו מלאכי השרת.

אמרו:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, נטלו והטמינו בארץ,

ונמלך במלאכי השרת, ואמר להם: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵינוּ כִּדְמוּתֵינוּ(בראשית א, כו).

אמרו לפניו: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ(תהלים ח, ה)? הרי אנו עומדין לפניך כתות.

אמר להם: אדם זה שאני בורא — חכמתו מרובה משלכם.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּקְרָא אדם שֵׁמוֹת לְכׇל הַבְּהֵמָה.

אברהם: איתן האזרחי

מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי — זה אברהם אבינו,

שנאמר: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן(תהלים פט, א).

ומה היא חכמתו של אברהם אבינו?

אמר רבי חמא ברבי חנינא:

רב לא היה אביו, ולא למדו חכמה.

ומי למדו חכמה?

מלמד שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשתי רבותיו,

והיו נובעות חכמה ומלמדו חכמה כל הלילה.

הדא הוא דכתיב:

אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי(תהלים טז, ז).

משה: הימן

וְהֵימָן — זה משה,

שנאמר: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא(במדבר יב, ז).

ומה היתה חכמתו של משה? שפירש התורה לישראל בשבעים לשון,

שנאמר: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה(דברים לג, ד).

ולמה נקרא נאמן? שפתר תורה לישראל באמונה.

יוסף: כלכל

וְכַלְכֹּול — זה יוסף,

שנאמר: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו(בראשית מז, יב).

ומה היתה חכמתו של יוסף?

כשמלך יוסף במצרים, אמרו: כלום עבד ימלוך עלינו? — אלא בשביל חכמתו.

עשו שבעים פתקיןפתקין — פתקים, מכתבים קצרים, וכתבו עליהן שבעים לשון, ושלחון ליה;

והיה קורא כל פתק ופתק כלשונו.

ולא עוד, אלא שהיה מפרנס כל אחד בלשונו,

ומחזיר וכותב להן בלשון הקדש.

הדא הוא דכתיב:

עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע(תהלים פא, ו) — אשמיע.

דור המדבר: דרדע

וְדַרְדַּע — זה דור המדבר, שהיו כלם מלאין דעה: דור דעה.

בְּנֵי מָחוֹל — בנים שמחל להם אביהם שבשמים על עונותיהם.

תרגום לעבריתבטייר בניחוש עופות סניקליטין חברי מועצתו, יועציו אי אפשי איני רוצה באסטרוגוליה בחכמת הכוכבים (אסטרולוגיה) תכריכהן בגדי המתים שלהם פתקין פתקים, מכתבים קצרים

טזוַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים — טעמי התורה

דרשת הפסוק · ״כל זה נסיתי בחכמה״ · טהרת מצורע, סימני בהמה ועוף, שמונה שרצים, ושחיטת דגים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כג פסקה ג, בשני קטעים; בדפוס: ז, כג, ג). פסקה ב של הדפוס (״וידבר שלשת אלפים משל״) אינה בכתב היד.

אחרי דברי רבי בון נוסף בכתב היד ברובריקה ״פי׳ סנפירי הדג״, פירוש ל״חרסיפתא״; אינו בטקסט כאן. ״והחובל״ — החי״ת מסופקת. אחרי ״מהן אוריא הורית״ כתוב ״(הו..)״, שנמחק במאגרים ואינו כאן.

״בר קפרא: מרקק מים נברא״ — בדפוס ״עוף מרקק נברא״. ״רבי בון בשם רבי שמואל״ — בדפוס ״ר׳ אבין בשם ר׳ שמואל קפודקיא״; ״לחרסיפתא״ — שם ״לחספניתא״. ״יעקב איש כפר נבוריה״ — בדפוס ״כפר גבוריא״. ״איתוניה דילקי״ — בדפוס ״ארבעיניה דילקי״; ״חבוט חביטך דהיא טבא באולפנא״ — שם ״…בקלטא״. בדפוס הראיה מ״הצאן ובקר ישחט״ באה גם בדברי שלמה, לפני המעשה.

משנה שבת יד, א. המדרש קורא ״וידבר על הבהמה והעוף״ (במסורה: על הבהמה ועל העוף).

וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים(מלכים א ה, יג) —

וכי יש אדם מדבר על העצים? ומה דבר על העצים?

אלא כך היה אומר:

מה טעם מצורע היה מיטהר בארז ואזוב?

אלא על ידי שהגביה עצמו כארז — לפיכך לקה בצרעת;

וכשהשפיל עצמו כאזוב — לפיכך נתרפא באזוב.

וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה והעוף —

וכי יש אדם מדבר על בהמה ועוף?

אלא כך אמר:

מפני מה הותרה בהמה בשני סימנין, ועוף בסימן אחד?

אלא בהמה, על ידי שבריתה מן הארץ, צריכה שני סימנין;

ועוף, שברייתו מן המים, הכשרו בסימן אחד.

הוקש לבהמה בלא שני סימנין — ואי אתה יכול. אלא מפני מה? שיש בריה מן הארץ.

הקישו לדג בלא סימן אחד — ואי אתה יכול, שיש בו בריה מן המים.

ומהיכן נברא?

בר קפרא: מרקק מיםמרקק מים — רקק, מים רדודים של ביצה נברא.

רבי בון בשם רבי שמואל: הדין רגלוי דתרנוגלאהדין רגלוי דתרנוגלא — רגליו של התרנגול הזה דמיין לחרסיפתא דנונאדמיין לחרסיפתא דנונא — דומות לסנפירי הדג.

וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים —

וכי אדם מדבר על הרמש?

אלא אמר: מפני מה שמונה שרצים האמורין בתורה, הצדן והחובל בהן חייב; ושאר שקצים ורמשים, החובל בהן פטור(משנה שבת יד, א)?

מפני שיש להן עורות.

יעקב איש כפר נבוריה ושחיטת דגים

וְעַל הַדָּגִים —

יעקב איש כפר נבוריה הורי בצור על הדגים שטעונין שחיטה.יעקב איש כפר… — יעקב איש כפר נבוריה הורה בצור על הדגים שטעונים שחיטה. שמע רבי חגי, ואמר: הביאוהו שילקה. משבא, אמר לו: רבי, מי שאומר דבר תורה לוקה? אמר לו: מאיזו תורה הורית? אמר לו: מן המקרא הזה: ״ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ״ — מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונים שחיטה. אמר לו: רבוץ, ואני אלמד אותך. משרבץ, אמר לו: לא כך כתוב: ״הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם״? ״אם את כל דגי הים ישחט להם״ אין כתוב כאן, אלא ״יאסף להם״. צאן ובקר טעונים שחיטה, ואין דגים טעונים שחיטה אלא באסיפה. אמר לו: הלקה את מלקותך, שהיא טובה ללימוד.

יעקב איש כפר נבוריה הורה בצור על הדגים שטעונים שחיטה.

שמע רבי חגי, ואמר: איתוניה דילקי.

שמע רבי חגי, ואמר: הביאוהו שילקה.

מן דאתא, אמר ליה: רבי, מאן דאמר מילא דאוריתא לקי?

משבא, אמר לו: רבי, מי שאומר דבר תורה לוקה?

אמר ליה: מהן אוריא הורית?

אמר לו: מאיזו תורה הורית?

אמר ליה: מן הדין קריה:

אמר לו: מן המקרא הזה:

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ) —

מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונין שחיטה.

מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונים שחיטה.

אמר ליה: רבע, ואנא אליף לך.

אמר לו: רבוץ, ואני אלמד אותך.

מן דרבע, אמר ליה:

משרבץ, אמר לו:

לא כך כתיב: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כׇּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם(במדבר יא, כב)?

לא כך כתוב: ״הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם״?

אם את כל דגי הים ישחט להם אין כתיב כאן, אלא יֵאָסֵף לָהֶם.

״אם את כל דגי הים ישחט להם״ אין כתוב כאן, אלא ״יאסף להם״.

צאן ובקר טעונין שחיטה, ואין דגים טעונין שחיטה אלא באסיפה.

צאן ובקר טעונים שחיטה, ואין דגים טעונים שחיטה אלא באסיפה.

אמר ליה: חבוט חביטך, דהיא טבא באולפנא.

אמר לו: הלקה את מלקותך, שהיא טובה ללימוד.

תרגום לעבריתמרקק מים רקק, מים רדודים של ביצה הדין רגלוי דתרנוגלא רגליו של התרנגול הזה דמיין לחרסיפתא דנונא דומות לסנפירי הדג

יזאָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי — בן הנכרית ופרה אדומה

דרשת הפסוק · ״כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ · יעקב איש כפר נבוריה ומילת בן הנכרית בשבת, ושלמה שלא עמד על פרה אדומה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כג פסקה ד; בדפוס: ז, כג, ד).

ראייתו של יעקב בכתב היד ״ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר״ ו״ויתילדו על משפחותם״; בדפוס ״ויתילדו על משפחותם״ ו״יליד בית ומקנת כסף״, ושם רבי חגי מוסיף את דין הגר שבא להימול בשבת. ״רצוף רציפך דהיא טבא בקילטא מן אלפנא״ — בדפוס ״חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא״.

״על כולה קמית״ — בדפוס ״על כל אלה עמדתי ופשפשתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי…״; המשנה ותשובת הקדוש ברוך הוא (״חקה חקקתי…״) אינן בדפוס.

משנה פרה ד, ד. המדרש קורא ״ועתה נכרות לאלהינו להוציא כל הנשים והנולד מהם בעצת יי״ (במסורה: ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת אדני), ״לא תתחתן״ (במסורה: ולא תתחתן).

ברה דארמייתא בשבתא

חד יהודי גרמון חוביה, ונסב אתתא ארמייתא, וילדה בשבתא.חד יהודי גרמון… — יהודי אחד גרמו לו חטאיו, ונשא אשה גויה, וילדה בשבת. שאלו את יעקב איש כפר נבוריא: מהו למול את בנה של הגויה בשבת? סבר להתיר למול אותו, מן המקרא הזה: ״ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר״, וכתוב: ״ויתילדו על משפחתם לבית אבתם״ — מה בנה של בת ישראל דוחה שבת, אף בנה של נכרית דוחה שבת. שמע רבי חגי, שלח והביאו שילקה. משבא, אמר לו: רבי, מי שאומר דבר תורה לוקה? אמר לו: לא הורית יפה. אמר לו: ממה הורית? אמר לו: מן המקרא הזה: ״ויתילדו על משפחתם לבית אבתם״. אמר לו: רבוץ, ואני אומר לך. משרבץ, אמר לו: לא כך כתוב: ״ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת יי״? אמר לו: ומן הקבלה (מדברי הנביאים והכתובים) אתה מלקה אותי? אמר לו: כתוב ״וכתורה יעשה״. אמר לו: ומאיזו תורה הורית?

יהודי אחד גרמו לו חטאיו, ונשא אשה גויה, וילדה בשבת.

שאלון ליעקב איש כפר נבוריא: מהו למגזר ברה דארמייתא בשבתא?

שאלו את יעקב איש כפר נבוריא: מהו למול את בנה של הגויה בשבת?

סבר למשרי למגזר יתיה, מן הדין קריה:

סבר להתיר למול אותו, מן המקרא הזה:

וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר(בראשית יז, יב),

וכתיב: וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹותָם לְבֵית אֲבֹותָם(במדבר א, יח) —

וכתוב: ״ויתילדו על משפחתם לבית אבתם״ —

מה בנה של בת ישראל דוחה שבת, אף בנה של נכרית דוחה שבת.

שמע רבי חגי, שלח ואיתייה דילקי.

שמע רבי חגי, שלח והביאו שילקה.

מן דאתא, אמר ליה: רבי, מאן דאמר מילא דאוריא לקי?

משבא, אמר לו: רבי, מי שאומר דבר תורה לוקה?

אמר ליה: לא הורית טבות.

אמר לו: לא הורית יפה.

אמר ליה: מן מה הורית?

אמר לו: ממה הורית?

אמר ליה: מן הדין קריה: וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹותָם לְבֵית אֲבֹותָם.

אמר לו: מן המקרא הזה: ״ויתילדו על משפחתם לבית אבתם״.

אמר ליה: רביע, ואנא אמר לך.

אמר לו: רבוץ, ואני אומר לך.

מן דרבע, אמר ליה:

משרבץ, אמר לו:

לא כן כתיב: וְעַתָּה נכרות לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כׇל הנשים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת(עזרא י, ג) יי?

לא כך כתוב: ״ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת יי״?

אמר ליה: ומן הקבלה את מלקני?

אמר לו: ומן הקבלה (מדברי הנביאים והכתובים) אתה מלקה אותי?

אמר ליה: כתיב וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה.

אמר לו: כתוב ״וכתורה יעשה״.

אמר ליה: ומן הי תורה הורית?

אמר לו: ומאיזו תורה הורית?

אמר ליה: מן דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי:

לֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ(דברים ז, ג) — למה? כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי(דברים ז, ד).

אמר ליה:

בנך הבא מן בת ישראל — קרוי בנך; ואין הבא מן הנכרית קרוי בנך, אלא בנה.

אמר ליה: רצוף רציפךרצוף רציפך — רבוץ במקומך (קבל את מלקותך), דהיא טבא בקילטא מן אלפנאדהיא טבא בקילטא מן אלפנא — שהיא טובה לקליטה (להבנה) יותר מן הלימוד.

פרה אדומה

כׇּל זֹה נִסִּיתִי בַחׇכְמָה(קהלת ז, כג).

אמר שלמה:

על כולה קמית;

וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה — אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.

תני: כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים(משנה פרה ד, ד),

והיא עצמה לא תטמא בגדים?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

שלמה, חקה חקקתי, גזרה גזרתי, ואין כל בריה יכולה לעמוד על גזרתי.

הדא הוא דכתיב:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ(במדבר יט, ב).

תרגום לעבריתרצוף רציפך רבוץ במקומך (קבל את מלקותך) דהיא טבא בקילטא מן אלפנא שהיא טובה לקליטה (להבנה) יותר מן הלימוד

יחמַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה — אשת המגיר הלסטים

דרשת הפסוק · ״ומוצא אני מר ממות את האשה״ · אשה שתובעת מבעלה מה שאינו יכול, ומעשה באשה שהביאה את בעלה לצליבה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כו פסקה א; בדפוס: ז, כו, א).

״אמר רבי שמואל בר נחמן״ — האל״ף מסופקת; בדפוס ״רבנן אמרי״. ״לסטיס״ — הסמ״ך מסופקת. ״פייסי״ — היו״דים מסופקות; בדפוס ״אייזיל פייסיה עמי״. ״בתריהון״ — הוי״ו הושלמה במאגרים.

המדרש קורא ״מוצא אני״ (במסורה: ומוצא אני).

מוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה(קהלת ז, כו).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

על ידי שהיא תובעת דברים שאינו יכול לעמוד בהן — סוף שהיא ממיתה אותו מיתה מרה.

מעשה במגיר הלסטים

עובדא הוה בחד בר נש, דהוה ליה מגיר לסטיס,עובדא הוה בחד… — מעשה היה באדם אחד, שהיה לו שכן לסטים, והיה (השכן) יוצא ושודד בלילות, וזן את בניו ובנותיו ביום. אמרה לו אשתו של אותו אדם, שכנו של הלסטים: מה רע מזלה של האשה הזאת שנדבקה לך! אמרה לו: אין אתה רואה את בני פלוני שכננו, איך אוכלים ושותים? אמר לה: רוצה את שנעשה אותו מעשה? אמרה לו: ומה יש בו? לך ופייס אותו, שאלך אני עמו. הלכו ופייסוהו, ולקח אותו עמו. יצא באותו לילה. יצאו הלסטים, והתקינו (אנשי השלטון) מארב אחריהם. זה שהיה מכיר את השבילים — ברח וניצל; וזה שלא היה מכיר את השבילים — נתפס ונצלב. וקראו עליו: אחרון בלסטים, ראשון לצלובים.

מעשה היה באדם אחד, שהיה לו שכן לסטים,

והוה נפיק ומקפח בלליא, וזיין בניה ובנתיה ביממא.

והיה (השכן) יוצא ושודד בלילות, וזן את בניו ובנותיו ביום.

אמרה ליה אנתתיה דההוא מגירא בר נש:

אמרה לו אשתו של אותו אדם, שכנו של הלסטים:

מה ביש גדא דהאי אתתא דאידבקת לך!

מה רע מזלה של האשה הזאת שנדבקה לך!

אמרה ליה: לית את חמי בנוי דפלן מגירן, היך אכלין ושתין?

אמרה לו: אין אתה רואה את בני פלוני שכננו, איך אוכלים ושותים?

אמר לה: את בעיא נעבד ההוא עובדא?

אמר לה: רוצה את שנעשה אותו מעשה?

אמרה ליה: ומה אית ביה?

אמרה לו: ומה יש בו?

אזיל פייסי, דאנא אזיל עמיה.

לך ופייס אותו, שאלך אני עמו.

אזלון ופיסוניה, ונסב יתיה עמיה.

הלכו ופייסוהו, ולקח אותו עמו.

נפק בההוא לליא.

יצא באותו לילה.

נפק לסטאה, ותקין תזקיטא בתריהון.

יצאו הלסטים, והתקינו (אנשי השלטון) מארב אחריהם.

דין דהוה חכים שביליא — ערק ואשתיזב;

זה שהיה מכיר את השבילים — ברח וניצל;

ודין דלא הוה חכים שביליא — אתציד ואצטלב.

וזה שלא היה מכיר את השבילים — נתפס ונצלב.

וקרון עלוי: לקיש לסטין, בכיר לצלובין.

וקראו עליו: אחרון בלסטים, ראשון לצלובים.

יטמַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה — ארבעה עשר דברים קשים

דרשת הפסוק · ״ומוצא אני מר ממות את האשה״ · דברים קשים זה מזה, ואשה רעה קשה מכולן

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כו פסקה ב; בדפוס: ז, כו, ב).

״מכת חולי מעיין קשה ממכת הגוף״ — כך בכתב היד; בדפוס ״…קשה לגוף ממכת הלב״. ״רבי יהודה ברבי אלעאי״ — בדפוס ״ר׳ יהודה״. ״עננים סובלין אותו״ (המים) — מסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״סובלין אותן״. ״וצרה״, ״קשה״ (צרה קשה) — אותיות מסופקות.

שלשה דברים קשין לגוף:

מכת הלב — קשה לגוף;

מכת חולי מעיין — קשה ממכת הגוף;

וחסרון כיס — קשה מכולן.

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי:

ארבעה עשר דברים קשין זה מזה, וכלן מתגאין זה מזה:

תהום קשה — והארץ מתגאה עליו, שהוא כבוש עליה.

הארץ קשה — ההרים קשים עליהן מתגאין.

הר קשה — הברזל מתגאה עליו ושוברו.

ברזל קשה — אש מפעפעו.

אש קשה — ומים מכבין אותו.

מים קשים — עננים סובלין אותו.

עננים קשים — הרוח מפזרתן.

רוח קשה — כותל מתגאה ועומד בו.

כותל קשה — אדם מתגאה וסותרו.

אדם קשה — וצרה מחלחלתו.

צרה קשה — יין מתגאה ומשכחה.

יין קשה — שינה מפיגתו.

שינה קשה — וחולי מתגאה ומטלטלתה.

חולי קשה — ומלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו.

ואשה רעה קשה מכולן.

כאֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ — הנמלט והנלכד

דרשת הפסוק · ״אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה״ · אשה רעה צדה בים וביבשה, הכלבה הקשורה, וזוגות של נמלטים ונלכדים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כו פסקה ג; בדפוס: ז, כו, ג).

״רבי אליעזר״ (אסורים ידיה) — בדפוס ״ר׳ אלעזר״. ״שכתוב בה״ — בכתב היד ״ביה״, והיו״ד מחוקה בידי הסופר. ״פטיפר״ — כך בכתב היד, ולהלן ״פוטיפר״.

הזוגות: בכתב היד ״פלטי בן ליש… שמשון״ ו״בועז… אמנון״; בדפוס ״פלטי… אמנון״ בלבד. ״רבי ביסי דקסרין פתר קריה במינין״ — בדפוס ״ר׳ איסי דקיסרין… במינות״; ״רבי אליעזר״ (טוב לפני האלהים) — שם ״ר׳ אלעזר״; ״אלעזר איש כפר סמא״ — שם ״יעקב איש כפר סאמא״; ״חנינה״ — שם ״חנניא״. ״ילכד בה״ (יעקב איש כפר נבוריא) — הבי״ת מסופקת. ״וחוטא ילכד בה — זה אלישע״ — בכתב היד ״זו אשה״, ותוקן על פי הדפוס (״וחוטא זה אלישע״): רבי ביסי פותר את הפסוק ״במינין״, וכל ה״חוטא״ שבזוגות מינים; רבי אליעזר ורבי יהושע הם החכמים שבמילת אלישע בן אבויה (קהלת רבה ז, ח), ו״זו אשה״ נגרר מן ״מר ממות את האשה״ שבראש הפסוק.

אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ(קהלת ז, כו) —

יש מצודה שצדה בים ואינה צדה ביבשה;

אבל אשה רעה מְצוֹדִים וַחֲרָמִים — שהיא צדה בים וביבשה.

אסורים ידיה: הכלבה הקשורה

אֲסוּרִים יָדֶיהָ.

אמר רבי אליעזר:

אלולי שכתוב בה אֲסוּרִים יָדֶיהָ, היתה אוחזת אדם בשוק ואומרת: בא והזקק עמי.

משל לכלבה נושכת שאחזה בעליה בשלשלת;

אף על פי שהיא קשורה — אוחזת באדם בבגדיו.

כך אלולי שכתוב בה אֲסוּרִים יָדֶיהָ, היתה חוטפת באדם בשוק.

ראה מה כתוב באשת פטיפר: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ(בראשית לט, יב).

טוב לפני האלהים וחוטא ילכד בה

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה — זה יוסף;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה פוטיפר.

דבר אחר:

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה פנחס;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה זמרי.

דבר אחר:

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה פלטי בן ליש;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה שמשון.

דבר אחר:

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה בועז;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה אמנון.

רבי ביסי: במינין

דבר אחר:

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים —

רבי ביסי דקסרין פתר קריה במינין:

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה רבי אליעזר;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה יעקב איש כפר נבוריא.

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה רבי אלעזר בן דמא;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה אלעזר איש כפר סמא.

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה חנינה בן אחי רבי יהושע;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — אלו בני כפר נחום.

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה יהודה בן נקוסא;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — אלו המינין.

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — זה רבי נתן;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה תלמידו.

טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים — אלו רבי אליעזר ורבי יהושע;

וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ — זה אלישע.

כארְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת — לשון זכר ולשון נקבה

דרשת הפסוק · ״ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבן״ · רוח הקדש מדברת בלשון זכר ונקבה, והעבירה שנפרעת אחת לאחת

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כז פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ז, כז, א).

הלמה בכתב היד ״לבד ראה זה מצאתי״, כלשון פסוק כט. ״רבי ירמיה ברבי אלעזר״ — בדפוס ״ר׳ ירמיה״; ״מסיחה״ — שם ״משיח״. הראיות ״עזרי / עזרתי״ ו״מבשר / מבשרת״ אינן בדפוס. בדפוס נוסף ״במה נתכפר לו?״ אחרי ״מיתה לשמים״.

המדרש קורא ״על הר גבוה״ (במסורה: גבה), ״למצוא חשבון״ (במסורה: למצא חשבן).

לבד רְאֵה זֶה מָצָאתִי(קהלת ז, כז).

הכא את מוצא אָמְרָה קֹהֶלֶת, ולהלן את מוצא אָמַר קֹהֶלֶת(קהלת א, ב).

אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר:

זה רוח הקדש: פעמים מסיחהמסיחה — מדברת בלשון זכר, ופעמים בלשון נקבה.

כיצד?

כתוב אחד אומר: עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה(תהלים ע, ו),

וכתוב אחר אומר: עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה(תהלים מ, יח).

כתוב אחד אומר: הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר(נחום ב, א),

וכתוב אחד אומר: עַל הַר גָּבֹוהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן(ישעיה מ, ט).

פעמים בלשון זכר, ופעמים בלשון נקבה.

אחת לאחת למצוא חשבון

אַחַת לְאַחַת לִמְצֹוא חֶשְׁבּוֹן.

אמר רבי יצחק:

בנוהג שבעולם, אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליה מיתה לשמים —

מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו,

נכשל באצבעו הקטנה ויצתה ממנו טיפת דם —

מקצת נפש ככל נפש.

שנאמר: אַחַת לְאַחַת לִמְצֹוא חֶשְׁבּוֹן —

חדא מערערא חדאחדא מערערא חדא — אחת מעוררת (תובעת) אחת, והחשבון מתמצה.

כמה הוא מצוי החשבון?

רבי פנחס אומר: עד אחת.

תרגום לעבריתחדא מערערא חדא אחת מעוררת (תובעת) אחת מסיחה מדברת

כבאָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי — אחד מאלף

דרשת הפסוק · ״אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי״ · אלף נכנסין למקרא ואחד יוצא לתלמוד, ומי הוא האדם ומי האשה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כח פסקה א; בדפוס: ז, כח, א).

בדפוס ״יוצא מהם אחד להוראה״; בכתב היד ״לתלמוד — יוצא אחד מהן״. ״זו התורה שבא לאלף דור״ — בדפוס ״שנתנה לאלף דור״. ״דמשה״ — הדל״ת מסופקת; בדפוס ״מקנקנו של משה״.

אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי(קהלת ז, כח).

אלף בני אדם נכנסין למקרא — יוצאין מהן מאה;

למשנה — יוצאין מהן עשרה;

לתלמוד — יוצא אחד מהן.

הדא הוא דכתיב:

אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי.

אברהם ושרה, עמרם ויוכבד

דבר אחר:

אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי — זה אברהם אבינו;

וְאִשָּׁה בְכׇל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי — זו שרה.

דבר אחר:

אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי — זה עמרם;

וְאִשָּׁה בְכׇל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי — זו יוכבד.

משה ונשי דור המדבר

דבר אחר:

אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי — זה משה רבינו;

וְאִשָּׁה בְכׇל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי — אלו נשי דור המדבר.

משה והתורה

דבר אחר:

אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי — זה משה, שבא לאלף דור;

וְאִשָּׁה בְכׇל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי — זו התורה, שבא לאלף דור.

הדא הוא דכתיב:

דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר(תהלים קה, ח).

מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא בכל הקנקנים, ולא מצא קנקן זפותקנקן זפות — כלי חרס מצופה זפת (שאינו בולע) כקנקנו דמשה,

שפשט ידיו וקבל התורה.

תרגום לעבריתקנקן זפות כלי חרס מצופה זפת (שאינו בולע)

כגאֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר — חשבונות רבים

דרשת הפסוק · ״לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים״ · האדם שנברא ישר כמלאכי השרת, ומשנעשו שנים בקשו חשבונות

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק כט פסקה א; בדפוס: ז, כט, א).

הלמה בכתב היד ״לבד ראה זה מצאת אשר האלהים״: ״מצאתי״ תוקן ו״עשה״ הושלם על פי הפסוק. בדפוס אין שמות האומרים (״אמר רבי ברכיה״, ״רבי ברכיה בשם רבי לוי״).

המדרש קורא ״חשבונות״ (במסורה: חשבנות).

לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים(קהלת ז, כט).

אמר רבי ברכיה:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם — ישר היה,

שנאמר: אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר.

אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי:

כתיב: וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ(בראשית ג, כב) — ממלאכי השרת.

וכיון שנעשו שנים — וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹונוֹת רַבִּים.

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 291. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אבן— (הוספה)
אכרזיןפרזין
אכרזיןפרזין
אמאניהוןמאניהן
אכל— (הוספה)
ותקותותשובתו
ינבראנרא
יאאברםאברה
יבומכרוכא קטינא— (הוספה)
יבואלו הן:— (הוספה)
יבהוושט — למזון;— (הוספה)
יבקנה — לקול;— (הוספה)
יבכבד — לחמה;— (הוספה)
יבמרה — לקנאה;— (הוספה)
יבהריאה — משמשתן;— (הוספה)
יבהמסס — לטחון;— (הוספה)
יבטחול — לשחוק;— (הוספה)
יבכליות — יועצות;— (הוספה)
יבלב — מבין;— (הוספה)
יבלשון — גומר;— (הוספה)
יבונפש — למעלה מכלן.— (הוספה)
יגורבורבי יוחנן
טובשכרןבשכן
יחבתריהוןבתריהן
כזה אלישעזו אשה
כגמצאתימצאת
כגעשה— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291